title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
המעי הרגיז | REDIRECT תסמונת המעי הרגיז | 2004-12-24T13:45:19 |
פרקינסון | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות משפחה פטרונימיים | 2024-02-22T22:31:44 |
Hot | הפניה HOT | 2007-11-14T13:44:10 |
מהירות זויתית | REDIRECT מהירות זוויתית | 2004-12-24T14:45:55 |
מהנדס אזרחי | הפניה הנדסה אזרחית | 2006-08-26T09:44:01 |
מהנדס מכונות | שמאל|ממוזער|250px|דוגמה לעבודתו של מהנדס המכונות
מהנדס מכונות הוא מהנדס העוסק בהנדסת מכונות. זהו עיסוק במגוון רחב של נושאים כגון: קונסטרוקציות מתכת ומוצרי עיבוד שבבי, תכנון ותחזוקה של מנועים, משאבות, ומדחסים, תכנון ותחזוקה של מערכות הידראוליות ופניאומטיות.
הכשרתו של מהנדס מכונות כוללת בנוסף למקצועות המדעים התשתיתיים התמחויות בתחומים: חוזק חומרים, סטטיקה, דינמיקה, מכניקת הזורמים, מעבר חום, אוטומציה ובקרה, מכטרוניקה ורובוטיקה.
בעבודתו משתמש מהנדס המכונות במדעי ההנדסה השונים, במחשבים, במעבדות ובאמצעי ייצור שונים. בנוסף למדעים הכלליים, מדעי ההנדסה המיושמים בהנדסת מכונות כוללים את מכניקת המוצק, מכניקת הזורמים, תרמודינמיקה ומעבר חום, תורת הבקרה ושיטות חישוביות שונות. בנוסף, צריך מהנדס המכונות להכיר את הרקע המאפיין את המערכת בה הוא עוסק.
בשנת 1817, האקדמיה הצבאית וסט פוינט בארצות הברית הייתה הראשונה שהציעה השכלה הנדסית.
בישראל נערכים לימודי הנדסת מכונות בשמונה מוסדות להשכלה גבוהה: הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, אוניברסיטת אריאל, המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל והמכללה האקדמית להנדסה ירושלים.
אגודות מקצועיות של מהנדסי מכונות
אגודה מקצועית של מהנדסי המכונות בבריטניה הוקמה בשנת 1847 שנים רבות לאחר הקמת אגודה מקצועית של המהנדסים האזרחיים בבריטניה בשנת 1818. בארצות הברית הוקמה האגודה המקצועית של מהנדסי המכונות בשנת 1880 כאשר הקדימו אותה האגודות המקצועיות של המהנדסים האזרחיים בשנת 1852 ואגודה מקצועית של מהנדסי מכרות ומטלורגיה בשנת 1871.
המוטו של אגודת מהנדסי המכונות בישראל: "מהנדסי המכונות מניעים את גלגלי המילניום השלישי".
ראו גם
הנדסה
קישורים חיצוניים
אגודת מהנדסי המכונות של אמריקה ASME - American Society of Mechanical Engineers
אגודת מהנדסי המכונות בישראל
מכונות
קטגוריה:הנדסת מכונות
tl:Inhinyeryang mekanikal | 2020-12-14T22:15:54 |
מינימליזם | מינימליזם הוא זרם באומנות החזותית, בעיצוב, בקולנוע, באדריכלות, במוזיקה, במחול ובשירה. הזרם הופיע באמנות מערבית לאחר מלחמת העולם השנייה, ובייחוד באמנות החזותית האמריקאית בשנות השישים ובשנות השבעים המוקדמות. סגנון מינימליסטי דוגל בהפשטה, תוך צמצום הדימוי החזותי והשימוש בצבעים למינימום הנדרש (ומכאן שם הזרם). האמנים המרכזיים המייצגים את הזרם כוללים את דונלד ג'וד, אגנס מרטין, דן פלווין, קארל אנדרה, רוברט מוריס, אן טרוט ופרנק סטלה. התנועה נתפסת לעיתים קרובות כתגובת נגד לאקספרסיוניזם המופשט ולמודרניזם; לאחריה הופיעו פרקטיקות אמנותיות המכונות פוסט-מינימליזם, שהרחיבו את העשייה של הזרם המינימליסטי המקורי. המינימליזם ממשיך להיות עד היום תנועה המשפיעה מבחינה סגנונית ורעיונית על ענפי התרבות העכשווית. המונח "מינימליסט" מתייחס לרוב לכל דבר שצומצם לערכו היסודי ביותר.
מינימליזם באמנות החזותית
ממוזער|דונלד ג'וד, ללא כותרת, 1988-1991, פסל מבטון, מוזיאון ישראל, ירושלים
רקע
באמנות החזותית, המינימזלים הוא צורה מוקצנת של אמנות מופשטת שהתפתחה בעיר ניו יורק שבארצות הברית בראשית שנות השישים, כאשר אמנים צעירים וותיקים החלו להתנסות בסגנון המופשט הגאומטרי. ניתן גם לראות בזרם זה התפתחות של מגמה שהחלה להסתמן בציור הקצוות החדים. התנועה מתאפיינת בשימוש בצורות גאומטריות פשוטות המבוססות על הריבוע והמלבן, כחלק מצמצום צורני, נטייה לשטיחות, ניקיון אסתטי והיעדר המחווה האישית בציור. בסגנון המינימליסטי, לא נעשה מאמץ לייצג את המציאות החזותית, האמן רוצה שהצופה יגיב רק למה שנמצא לנגד עיניו, למדיום, לחומר ולצורה. לעיתים משמשים המונחים "literalist art", אמנות "קרה", אמנות של דימוי אחד, או "ABC Art" כדי לציין אמנות מינימליסטית.
ביטויים של תנועת המינימליזם בציור ניתן למצוא אצל נאסוס דפניס, פרנק סטלה, קנת' נולנד, אל הלד, אלסוורת' קלי, רוברט ריימן ואחרים. ביטויים של התנועה בפיסול ישנם אצל האמנים דייוויד סמית', אנתוני קארו, טוני סמית', סול לויט, קארל אנדרה, דן פלווין, דונלד ג'וד ואחרים. התנועה זכתה לאימוץ מהיר מצד גלריות ומוזיאונים. הפיסול של ג'וד הוצג בשנת 1964 בגלריה "Green" במנהטן, כמו גם עבודתו הראשונה של פלווין בנורות פלורצנט. גלריות מובילות נוספות במנהטן, כמו גלריה "Leo Castelli" וגלריה "Pace", החלו להציג בחלליהן אמנים שהתמקדו בהפשטה גאומטרית. בנוסף על כך, נערכו שתי תערוכות מוזיאליות רבות השפעה; הראשונה נקראה בשם "Primary Structures: Younger American and British Sculpture" (מבנים ראשוניים: אמנים אמריקאים ובריטיים צעירים) והוצגה בין 27 באפריל ל-12 ביוני 1966 במוזיאון היהודי בניו יורק, בניצוחו של האוצר קינאסטון משין."Newsweek magazine, 1966, "The New Druids, עמ' 104. השנייה היא "Systemic Painting" (ציור סיסטמטי) שהוצגה במוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, תחת האוצרות של לורנס אלווי, גם היא בשנת 1966. בתערוכה זו הוצגה אמנות גיאוטרית מופשטת מעולם האמנות האמריקאי, ובתוך כך יצירות של התנועות אמנות שדות הצבע, סגנון הקצוות החדים וסגנון ה-Shaped canvas. על רקע התערוכות הללו, וכמה אחרות נוספות, הופיעה תנועת האמנות המינימליסטית.
ממוזער|קזימיר מלביץ', ריבוע שחור, 1915, זמן על קנבס, גלריה טרטייקוב, מוסקבה
מקורות השראה
אם נבחן את עולם ההשפעות החזותיות של התנועה במובן רחב יותר, יש שמוצאים מקורות אירופאים למינימליזם האמריקאי; אלה ניכרים בהפשטה הגאומטרית של ציירים המזוהים של הבאוהאוס, בעבודותיהם של קזימיר מלביץ', פיט מונדריאן וכן, באמנות הקשורה בתנועת דה סטייל, בתנועת הקונסטרוקטיביסטית הרוסים ובעבודותיו של הפסל הרומני קונסטנטין ברנקושי. למרות הדמיון הצורני של הזרם המינימליסטי לקונסטרוקטיביזם בשאיפתם להפשטה, בשימוש ביסודות גאומטריים ובבחירת החומרים הבסיסיים, הם מייצגים תפישות רעיוניות שונות בתכלית ומחזיקים בחשיבה פילוסופית הפוכה. הקונסטרוקטיביזם והסופרמטיזם שייכים לזרם המודרניסטי הדוגל ב"שקיפות" מחשבתית, בניסוח מודלים משכנעים ובאמונה ביכולתו של האומן לשקף ולתמצת אמיתות. המינימליסטים, לעומתם, מחזיקים בתפישה פוסטמודרניסטית ואינם רואים בנוכחות האובייקט כוח לנסח מודל, כי אם טוענים שבמפגש בין האובייקט לצופה טמון המימד שמחוץ לאובייקט ולשם יש לכוון את האומנות.
השראה אפשרית נוספת אפשר אולי למצוא בעבודותיו של האמן הצרפתי איב קליין, הן בתחום המוזיקה, הן בתחום האמנות החזותית. יצירתו "סימפוניה מונוטונית" משנת 1949 מורכבת מאקורד בודד בן 20 דקות, שאחריו 20 דקות של שקט. קליין ידוע גם בשל ציוריו המופשטים. כבר בשנת 1949 הוא צייר ציורים מונוכרומטיים, אותם הציג בתערוכת יחיד פרטית בשנת 1950. בשנת 1954 ציוריו קיבלו גם תשומת לב ציבורית כאשר פרסם את ספרו "Artist's book Yves: Peintures".
אמנות מינימליסטית שאבה השראה בחלקה גם מאמנים כגון ברנט ניומן, אד ריינהרדט וג'וזף אלברס, כמו גם מאמנים שיצירתם מגוונת יותר, כגון פבלו פיקאסו, מרסל דושן, ג'ורג'יו מורנדי ואחרים. המינימליזם הופיע גם כתגובה לסובייקטיביות העוצמתית שבציורי האקספרסיוניזם המופשט, ששלטו באסכולת ניו יורק במהלך שנות הארבעים והחמישים. בשונה מהגישה הסובייקטיבית יותר של האקספרסיוניזם המופשט בעשור שקדם להופעת המינימליזם, מוזיקה הייתה אחד מגורמי ההשראה לתנועה. אמנים מינימלסטים הושפעו ממלחינים כגון ג'ון קייג' ולה-מונט יונג, כמו גם מהמשורר ויליאם קרלוס ויליאמס ומאדריכל הנוף פרדריק לו אולמסטד. אמני המינימליזם התבטאו בבירור בנוגע לכך שהאמנות שלהם אינה ממוקדת בביטוי עצמי, ובניגוד לפילוסופיה של העשור הקודם, האמנות המיניליסטית היא אובייקטיבית. באופן כללי, מאפיינים מינימליסטיים כוללים צורות גאומטריות, ולעיתים אף קוביסטיות מאוזנות שמשמשות כמטאפורה, חזרות, משטחים טבעיים וחומרים תעשייתיים.
פעילות התנועה
אחד האמנים הראשונים שזוהה באופן ספציפי עם המינימליזם הוא הצייר פרנק סטלה, שארבעה מתוך ציוריו המוקדמים, "ציורים שחורים", נכללו בתערוכה בשנת 1959 שנקראה "16 אמריקאים", ונאצרה על ידי דורות'י מילר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. רוחב הפסים בציוריו השחורים של סטלה נקבע לעיתים קרובות על ידי מידות העץ בו הוא השתמש עבור מתיחת הקנבס ותמיכתו, שבהן ניתן להבחין מהצד. בקטלוג התערוכה קארל אנדרה ציין כי: "האמנות השאירה בחוץ את הבלתי נדרש. פרנק סטלה ראה בפסים דבר מה נדרש. אין שום דבר נוסף בציוריו". העבודות הרדוקטיביות הללו עמדו בסתירה בוטה לציורים מלאי האנרגיה והטעונים רגשית של אמנים כמו וילם דה קוניג ופרנץ קליין. סטלה זכה לתשומת לב מיידית ממוזיאון המומה בניו יורק, ובמקביל אמנים אחרים - כולל קנת' נולנד, ג'ן דייוויס, רוברט מודרוול ורוברט ריימן - החלו גם הם לצייר בפורמט של פסים, מונוכרמטיות וקצוות חדים, משנות החמישים ולאורך שנות השישים.
ממוזער|טוני סמית', Free ride, שנת 1962
המדיום שזכה לפריחה מואצת בתוך התנועה, והבהיר את ההבדל בין המגמות המופשטות של העבר למופשט של שנות השישים, היה המדיום הפיסולי. על רקע הנטייה של האמנות המינימליסטית לדחות את הפיקטוריאלי, האילוזיוניסטי והפיקטיבי, בתוך הזרם התגבשה תנועה שהתרחקה מהציורי לטובת הפיסולי. האסתטיקה הפיסולית המינימליסטית בשנות השישים התמקדה בצורה כגורם המשמעותי, לא בשל כושר ההמצאה של האמן כי אם בשל חזרות קבועות וסדרתיות ביצירה. למעשה, השם "אמנות מינימליסטית" הוענק בשנת 1956 ביחס לפסלים שהוצגו בגלריה "וויטצ'אפל בלונדון" בתערוכת "הדור החדש", על ידי הפילוסוף האנגלי, ריצ'רד וולהיים. הכינוי ניתן גם ביחס ליצירות מתערוכת "מבנים ראשוניים" בשנת 1966. בתערוכה הוצג פיסול תל ממדי מאת האמנים המינימליסטים ג'וד, פלווין, אנדרה, וריס ולויט. האובייקטים שהציגו היו שונים לגמרי מהפיסול המסורתי, וכולם התאפיינו בצורות מלבניות או קובייתיות, נטולות משמעות או מטאפורה, המבוססות על דימוי שחוזר על עצמו. הגישה הקומפוזיציונית של הפיסול המינימליסטי הדגישה תפיסה של היצירה כמכלול אחיד של צירופים סימטריים, נטול המתח הקומפוזיציוני המסורתי, בו השלם עולה על סך חלקיו. החומרים ששימשו את האמנים היו חומרים תעשייתיים גולמיים, כגון ברזל מגולוון, צינורות ולוחות פלדה, נורות ניאון, לבני שמוט, גומי מוקצף, נחושת וצבע תעשייתי. החומר טופל באופן מינימלי, ללא שינוי של צורתו, רק על ידי ארגונה.
ג'וד התחיל כצייר והמשיך כפסל. חיבורו "Specific Objects" (אובייקטים ספציפיים),Judd, D. (1965). Specific objects. Arts Yearbook, 8, 74-82. שפורסם בשנת 1965, עסק בתיאוריה של האסתטיקה המינימליסטית. בחיבור דחה ג'וד את ערכי האמנות האירופאית שעוד נותרו באמנות המערבית, לטובת טריטוריה חדשה באמנות האמריקאית. כהוכחה להתפתחות זו, הצביע על עבודותיהם של סדרת אמנים שפעלו בניו יורק באותו הזמן, ביניהם ג'ספר ג'ונס, פלווין, ולי בונטקו. חשיבות עליונה הוא ייחס לעבודותיו של ג'ורג' ארל אורטמן, שבעבודותיו צמצם אלמנטים ציוריים לצורות גאומטריות חדות וטעונות משמעות פילוסופית. 250px|ממוזער|שמאל|טוני סמית', "החומה" (במקור, "The Wall"), "William Griffin Gallery" שבסנטה מוניקה.הפיסול המינמליסטי קשור למקום בו הוא נמצא; הוא מתקיים במקום הספציפי ובו בלבד ולכן נקרא site specific. כיוון שבאופן עיצובו המינימליסטי מתרחק הפסל מפיגורטיביות ועל ידי כך דוחה פרשנות סימבולית והרמנויטיקה תרבותית, האופן בו שואף הפסל לפעול על הצופה הוא דרך נוכחותו. הצופה חווה את הפסל בגופו בתהליך פרספטואלי ומכאן הקישור המקובל בין הפיסול המינימליסטי לפנומנולוגיה. בנוסף, כיוון שתהליך הפיסול משתמש בקנה המידה של הפסל ביחס לקנה מידה של קומת אדם, הוא פועל על הצופה ומזמין אותו לתפוש את היצירה כיחידה שלמה; בכך מעודד הפסל לחוות אותו תוך כדי תנועה סביבו ובתוכו. לעיתים מעוצב הפסל כ"טפיל" על המקום בו הוא נמצא ושואב משפת הסביבה עד כדי הסוואה או היטמעות. בין הפסלים המפסלים בסגנון זה ניתן למנות את קרל אנדרה ודן פלווין.
בנוסף לאמנים שהוזכרו לעיל, אמנים מינימליסטים נוספים הם: רוברט מנגולד, לארי בל, צ'ארלס הינמן, רונאלד בלאדן, פאול מוגנסון, רונאלד דייוויד, דייוויד נוברוס, בריס מרדן, בלינקי פלרמו, מינו ארג'נטו, אגנס מרטין, ג'ו באר, ג'ון מקראקן, פרד סנדבק, ריצ'רד סרה ופרטישיה ג'והנסון. אד ריינהרדט, שהיה אמנם מדור אמני האקספרסיוניזם המופשט, יצר ציורים רדוקטיביים בהם ריבועים בגוונים שחורים, שהקדימו את המינימליזם; הוא טען שהתבוננות מעמיקה מגלה גם את הרצועות המחלקות את המשטח לצלב, מה שמעניק לציור משמעות מיסטית אין סופית. בנוגע לגישה הרדוקטיבית לאמנות הוא אמר: "ככל שיש בעבודה יותר דברים, ככל שהעבודה יותר עמוסה, כך היא יותר גרועה. יותר זה פחות. פחות זה יותר... אמנות מתחילה כשנפטרים מן הטבע".in Barbara Rose, ed. Art as Art: The Selected Writings of Ad Reinhardt (New York: Viking Press, 1975).הערה זו פונה אל וסותרת את דבריו של האמן האנס הופמן, בנוגע לשימוש בטבע כמקור השראה בציורי האקספרסיוניזם המופשט שלו. בחילופי דברים בין הופמן לג'קסון פולוק, שתוארו על ידי לי קרסנר, אמנית ורעייתו של פולוק, בראיון עם דורותי סטריקלר בשנת 1964, נאמר כך:כאשר הבאתי את הופמן להכיר את פולוק ולראות את עבודותיו, מה שקרה לפני שעברנו לכאן, התגובה של הופמן הייתה - אחת השאלות שהוא שאל את ג'קסון הייתה: "האם אתה עובד מהטבע?" לא היו מסביב טבע דומם או מודלים וג'קסון ענה: "אני הטבע". והתגובה של הופמן הייתה: "הו, אבל אם אתה עובד בעל פה, אתה תחזור על עצמך". על כך ג'קסון לא ענה כלל. הפגישה בין פולוק וג'קסון התרחשה בשנת 1942.
ביקורת
התנועה זכתה לביקורות מצד מבקרים והיסטוריונים מודרניסטים פורמליסטים. חלקם טענו שהמינימליזם משקף הבנה לא מדויקת של הציור והפיסול המודרני, כפי שהוגדר על ידי קלמנט גרינברג, מבקר האמנות המשמעותי ביותר בתקופה, שעסק רבות באמנות מופשטת. הקול הביקורתי הבולט ביותר של התנועה היה היסטוריון האמנות והמבקר, מייקל פרייד, שהתנגד לעבודות בטענה שהן תיאטרליות. במאמרו "Art and Objecthood", משנת 1967, הכריז שהיצירות המינימליסטיות, ובייחוד הפיסול, מבוססות על העיסוק בפיזיקליות של הצופה. הוא טען שעבודות כמו אלה של רוברט מוריס, למשל, הופכות את מעשה הצפייה מעיסוק אסתטי באמנות למעין מופע שקורה מחוץ ליצירת האמנות, שבו מתגלה ההשתתפות של הצופה ביצירה. את השינוי הזה בפוזיצייה של הצופה זיהה פריד ככישלון של האמנות המינימליסטית. פרסום המאמר לווה בתגובה חריפה של האמן הפוסט-מינימליסטי ואמן האדמה, רוברט סמיתסון. במכתב לעורך המגזין "Artforum" בו פרסם פרייד את ביקורתו, כתב סמיתסון כך: "הדבר שפריד מפחד ממנו ביותר הוא ההכרה במה שהוא עצמו עושה - כלומר, מתנהג באופן תיאטראלי".
ממוזער|רוברט סמיתסון, "מזח לולייני", 1970
אמנות אדמה
אמנות אדמה היא קטגוריה הקשורה במינימליזם בפיסול, המיישמת את העקרונות והרעיונות של הזרם על מרחבים הקשורים בנוף ובטבע. "חומרי הגלם" של פיסול מסוג זה הם על פי רוב הסביבה עצמה (תוואי השטח, הטופוגרפיה), כאשר פעולתו של האמן היא סוג של סימון בשטח. דוגמה לכך היא עבודתו של מיכאל הייזר "Double Negative". עבודות אחרות עשויות "להוסיף" חומר עודף, זר או חדש לסביבה כמו ב-"Shift", עבודתו של ריצ'רד סרה, אשר יצק אלמנטים מבטון באזור של עמק. לעומתם, רוברט סמית'סון בעבודתו "Spiral Jetty" ("מזח לולייני"), השתמש בחומרים שנמצאו בשטח של קרקעית הים באזור החוף, וארגן אותם מחדש כך שיתבלטו מעל לפני המים וייצרו את הצורה הספירלית הנמשכת מן החוף אל תוך המים.
אדריכלות ועיצוב מינימליסטיים
ממוזער|בניין IBM בשיקגו, בניין מינימיסטי בתכנונו של לודוויג מיס ואן דר רוהה
ממוזער|בניין הפביליון בברצלונה, בתכנונו של לודוויג מיס ואן דר רוהה
המונח "מינימליזם" משמש גם על מנת לתאר מגמה בעיצוב ובאדריכלות, שבה, בדומה לאמנות החזותית, הנושא מצומצם לאלמנטים ההכרחיים שלו. אדריכלות מינימליסטית הפכה פופולרית בסוף שנות השמונים בלונדון ובניו יורק. האדריכלות מתאפיינת בצורות בסיסיות וגאומטריות, בחומרים פשוטים ובמיעוט של קווים ופרטים. המבנים שואפים להיראות כצורות התלת-ממדיות הפשוטות והטהורות ביותר. בדרך כלל, מרכיב האור הוא אחד החשובים ביותר בתכנון המינימליסטי. להבדיל מבאמנות, האדריכלות עובדת בארבעה ממדים ולכן האור מעשיר את החלל ומקנה לו איכויות אסתטיות. האדריכלות והעיצוב המינימליסטיים מתמקדים בקשר שבין שני מישורים מושלמים, אור אלגנטי וחללים ריקים שנוצרים על ידי הסרה של צורות תת-ממדיות בעיצוב האדריכלי.
האדריכל לודוויג מיס ואן דר רוהה (1886-1969) ממייסדי הסגנון הבינלאומי ומנהל בית ספר הבאוהאוס, טבע את המשפט המפורסם "Less is more" (פחות זה יותר) לתיאור האסתטיקה האדריכלית שלו. סגנון העיצוב שלו דגל בארגון המרכיבים ההכרחיים של בניין, כדי ליצור התרשמות של פשטות קיצונית; בתוך כך, הוא יצר אלמנטים ופרטים בבנה שמשמשים כמה צרכים פונקציונליים וויזואליים. למשל, הוא עיצב רצפה שמשמשת גם כרדיאטור.
בשנות ה-40 וה-50, פעל במקסיקו האדריכל לואיס ברגאן אשר שילב את הגישה המינימליסטית עם הסגנון הלטינו-אמריקאי והשפיע על דור שלם של אדריכלים, במיוחד באמריקה הלטינית. אדריכלים מינימליסטיים בולטים נוספים הם אוסקר נימאייר הברזילאי ולואי קאהן האמריקאי שפעלו גם כן בעיקר באמצע המאה ה-20. העיצוב התעשייתי הושפע מהמינימליזם בפיסול והתבטא בעבודות העיצוב של מעצבים כמו דיטר ראמס הגרמני, שפעל כמעצב ראשי בחברת בראון החל משנות החמישים.
השפעה מאדריכלות יפנית
עיצוב מינימליסטי הושפע באופן משמעותי מהעיצוב והאדריכלות היפניים המסורתיים. יש שמתארים את ההופעה של מינימליזם כתגובה לכאוס של חיי העיר. ביפן, למשל, אדריכלות מינימליסטית צברה תאוצה בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר ערי יפן גדלו באופן מהיר והאוכלוסייה התרחבה באופן משמעותי. הבנייה המינימליסטית ביפן נובעת גם מהצורך החוזר ונשנה להרוס מבנים ביפן, כתוצאה מההרס שהביאה עליהם מלחמת העולם השנייה ורעידות האדמה. הסגנון המינימליסטי לא הגיע ליפן דרך ארץ מתווכת אחרת, שכן הוא כבר היה חלק מהתרבות היפנית, ששורשיה בפילוסופיית הזן, שתורגמה לאלמנטים של אסתטיקה ועיצוב במבנים היפניים.Saito, (Winter 2007), The Moral Dimension of Japanese Aesthetics, The Journal of Aesthetics and Art Criticism, vol.65, no. 1. p.85–97. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1540-594X.2007.00240.x האדריכל היפני, טדאו אנדו, הוא אחד האדריכלים המינימליסטיים הידועים ביותר שפועל גם בימינו, בעיקר ביפן.
מוזיקה מינימליסטית
המונח "מוזיקה מינימליסטית" נוצר על ידי מייקל נימן, מתוך התפיסה הכללית של זרם המינימליזם שיוחס בראשונה לאמנות חזותית. זוהי מוזיקה המבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן לאורך זמן עם שינויים קלים, תוך מיצוי מקסימלי של החומר התמטי המינימלי. היא צמחה בשנות השישים בעיר ניו יורק בעיקר. המלחינים לה מונט יאנג, פיליפ גלאס, טרי ריילי וסטיב רייך ופיליפ גלאס היו מאבותיה. בין היצירות החשובות בסגנון זה ניתן למצוא את היצירה "רכבות אחרות" (1988) ו"מוזיקה ל-18 נגנים" של סטיב רייך, "In C" של טרי ריילי, ו"איינשטיין על החוף" (1976), אופרה מאת פיליפ גלאס.
אופנה מינימליסטית
במשך רוב שנות ה-90 האופנה באירופה, אוקיאניה, אסיה ואמריקה הוגדרה על ידי חזרה לאופנה מינימליסטית, בניגוד למגמות האופנה המתוחכמות של שנות ה-80. האופנה מזוהה לרוב עם גזרה נקייה, זיקוק צורני ומיעוט בפרטים. במהלך העשור השני של המאה ה-21 המונח קיבל משמעות נוספת של פישוט המלתחה על ידי צמצום מספר הבגדים. מגמה זו הייתה חלק ממגמה רחבה יותר של צמצום צרכני, שנולדה מתוך המשברים הכלכליים של תחילת המאה, וקיבלה דחיפה נוספת מבאזז אופנתי אחר של התקופה, ה"נורמקור" - טרנד המראה הרגיל, הנורמלי והממוצע, שמקדש 'שפיות אופנתית'.
מינימליזם ישראל
מינימליזם ישראל הוא מגזין מקוון ישראלי המוקדש לאורח חיים מינימליסטי. האתר עוסק במגוון נושאים כמו תרבות, חופש, חדשות, צרכנות, כלכלה, הורות, אופנה, מגמות דיגיטליות, בריאות, אקולוגיה ומעורבות קהילתית. המגזין כולל גם מדורים על פרויקטי DIY ופודקאסטים, במטרה לקדם דרך חיים פשוטה ומודעת יותר. הוא מציע מאמרים, טיפים ומשאבים עבור אנשים המעוניינים לאמץ מינימליזם בתחומים שונים של חייהם.
למידע נוסף, ניתן לבקר במגזין מינימליזם ישראל - Minimalism.co.il, להאזין לפודקאסט - מינימליזם ישראל עם מעיין טל מור או לצפות בפודקאסט המצולם - מינמליזם ישראל עם מעיין טל מור
ראו גם
אמנות מופשטת
אדריכלות מודרנית
ציור פעולה
קוברה
ארטה פוברה
ציור שדות הצבע
אינפורמליזם
אמנות גולמית
אסכולת צפון מערב
האוטומטיזם
הפשטה לירית
אסכולת ניו יורק
מופשט פוסט-ציורי
אמנות נאו-מושגית
טאשיזם
האוטומטיזם
אקספרסיוניזם מופשט
קישורים חיצוניים
A Short History of Minimalism—Donald Judd, Richard Wollheim, and the origins of what we now describe as minimalist" By Kyle Chayka, The Nation
הערות שוליים
קטגוריה:אסכולות באמנות | 2024-05-19T08:36:14 |
ר"ת | קטגוריה:פירושון ראשי תיבות | 2017-10-21T18:22:11 |
ווליס סימפסון, דוכסית וינדזור | בסי ווליס וורפילד ספנסר סימפסון וינדזור (19 ביוני 1896 – 24 באפריל 1986) ידועה כווליס סימפסון (Wallis Simpson) או כדוכסית מווינדזור (Windsor). הייתה אשתו של מלך הממלכה המאוחדת אדוארד השמיני, אשר פרשת האהבים שלהם, ולאחר מכן נישואיהם, הובילו לוויתור על הכס של אדוארד השמיני בשנת 1936.
ביוגרפיה
ראשית חייה
סימפסון נולדה בפנסילבניה כבת יחידה. אביה מת מדלקת ריאות בהיותה בת חמישה חודשים. היא גדלה בבולטימור, וניתן לה השם בסי ווליס, לזכרו של אביה ששמו היה טיקל ווליס וורפילד. נישואיה הראשונים היו לארל ווינפילד ספנסר, טייס בצי האמריקני, בשנת 1916. היא התגרשה ממנו בשנת 1927 תוך העלאת טענות על שתיינות ואלימות. לאחר מכן נישאה לארנסט אולדריץ' סימפסון, מנהל בחברת ספנות שהיה בחציו אנגלי ובחציו אמריקני, שהתגרש מאשתו הראשונה על מנת לשאת אותה. נישואיהם ארכו משנת 1928 עד לגירושיהם בשנת 1937.
יחסיה עם אדוארד השמיני
בשנים שלפני הגירושין מסימפסון חיה ווליס בבריטניה, והייתה ממכרותיו של אדוארד, נסיך ויילס. עד מהרה הייתה לפילגשו (למרות שאדוארד הכחיש זאת). הנסיך זנח למענה את פילגשו הקודמת, הליידי פורנֶס.
בית המלוכה השמרני ראה בחומרה את הקשר בין יורש העצר והגרושה האמריקנית אך השבועון טיים ראה במערכת היחסים סיבה מספקת לבחור אותה לאיש השנה של השבועון טיים בשנת 1936, והיא הייתה האישה הראשונה שזכתה לתואר זה.
הסיבה הרשמית שניתנה לחוסר שביעות הרצון הכללי מיחסיה עם אדוארד הייתה העובדה כי היא הייתה גרושה פעמיים. אדוארד, שעתיד להיות מלך אנגליה, יהיה גם לראש הכנסייה האנגליקנית, האוסרת על נישואיהם מחדש של גרושים. אל מול התנגדות זו העמידו ווליס ואדוארד חזית עיקשת וביקשו למסד את מערכת יחסיהם.
ויתורו של אדוארד על הכתר
לאחר מותו של ג'ורג' החמישי, ב-20 בינואר 1936, ועלייתו של אדוארד לכס המלוכה, כמלך אדוארד השמיני, חיפש אדוארד דרך למסד את יחסיו עם אהובתו. הוא התייעץ עם ראש הממשלה סטנלי בולדווין ועם הארכיבישוף מקנטרברי, אך לא נמצאה פשרה הולמת. מערכת היחסים הייתה גלויה לעין כל, וכאשר הוגשו מסמכי הגירושין של הזוג סימפסון לבית הדין באיפסוויץ' לשם אישורם, היה ברור כי המשבר הוא רק עניין של זמן.
את המשבר אך החריפו שמועות על נטיותיה הנאציות של סימפסון, ועל היותה סוכנת גרמנית, נטיות שתאמו את דעותיו הפוליטיות של אדוארד. מסמכים שהתפרסמו בינואר 2003 על פי חוקי הארכיב הבריטים והאמריקנים מגלים כי סימפסון נחשדה הן על ידי שירותי הביון הבריטים והן על ידי ה-FBI בנטיות נאציות, וכי ניהלה קשר ארוטי עם יואכים פון ריבנטרופ, שהיה אז שגרירו של היטלר בלונדון, ומי שהפך לשר החוץ של גרמניה הנאצית בימי מלחמת העולם השנייה.
ב-16 בנובמבר 1936 פנה אדוארד אל בולדווין באופן רשמי והביע את רצונו להינשא לסימפסון, כאשר יהפכו גירושיה לרשמיים. תגובתו של בולדווין הייתה כי בפני המלך שלוש אפשרויות. הראשונה - שלא להינשא לסימפסון. השנייה - להינשא ולהסתכן במשבר חוקתי, שכן אז תיאלץ כל הממשלה להתפטר, והשלישית - לוותר על הכתר ולעשות כרצונו כאדם פרטי. בולדווין הסביר לאדוארד כי נועץ עם ראשי הממשלה של הדומיניונים וכולם (פרט לאיימון דה ואלירה, ראש ממשלת אירלנד) הביעו את התנגדותם לנישואין. המלך אדוארד החליט לוותר על כתרו למען נישואין עם האישה שאהב.
ב-10 בדצמבר 1936 ויתר המלך אדוארד על כתרו וקיבל את התואר "דוכס וינדזור". בנאום רשמי לאומה הסביר את החלטתו. הנאום כלל את השורה המפורסמת "איני מוצא אפשרות לשאת את נטל האחריות הכבד ולמלא את חובותיי כמלך כפי שברצוני לעשות, ללא העזרה והתמיכה מצד האישה אותה אני אוהב".
לאחר הנאום יצא אדוארד לצרפת שם חיכתה לו ווליס סימפסון.
חיי הנישואין של ווליס ואדוארד
ב-3 ביוני 1937 נישא אדוארד לווליס בטקס פרטי שנערך בצרפת, ללא נוכחות נציגים ממשפחת המלוכה. ווליס קיבלה את התואר "הדוכסית מוינדזור". היחסים בין אדוארד ובין אחיו, המלך ג'ורג' השישי שעלה לכס המלכות לאחר התפטרותו, היו מתוחים. אדוארד הכריח את אחיו הצעיר והמלך החדש לשלם לו על הרכוש המלכותי טירת בלמורל וארמון סנדריגהאם, שאדוארד קיבל בירושה מאביהם ואשר לא עברו אוטומטית למלך החדש לאחר הוויתור על הכתר. בתגובה לכך מנע ג'ורג' מווליס את התואר "הוד מעלתה המלכותית" (HRH- Her Royal Highness) ובמקום זאת סימפסון השתמשה בקידומת הוד מעלתה (Her Grace). לאירועים אלה הייתה השפעה על יחסיהם של האחים במשך עשרות שנים. המלך ג'ורג' השישי קבע כי אחיו אדוארד, המלך לשעבר, לא יוכל לעולם לבקר בבריטניה מבלי שיוזמן קודם באופן רשמי.
לאחר הנישואים יצאו אדוארד וווליס לגרמניה לביקור שסוקר בהרחבה והובלט מאוד בתקשורת הנאצית. לאחר הביקור גר הזוג בצרפת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אדוארד תפקיד בחיל המשלוח הבריטי בצרפת. לאחר התמוטטות צבא צרפת במאי 1940, נסעו אדוארד וווליס לדרום צרפת. בתחילה לעיירת הנופש ביאריץ, וביוני אל ספרד. בספרד קיימו שורת מגעים עם נציגי המשטר הנאצי (בין היתר ביקרו במחנות ריכוז שהיו בתהליכי הקמה ופגשו את פיהרר וקנצלר גרמניה, אדולף היטלר). במפגשים אלה הביע אדוארד את אכזבתו מן המשטר באנגליה. יואכים פון ריבנטרופ ואדולף היטלר הורו לפעול להעברת הזוג לטריטוריה שבשליטה גרמנית. בינתיים יצא הזוג לליסבון בפורטוגל, שם המשיכו לקיים קשרים עם גורמים נאצים שונים. משרד החוץ הבריטי ראה כי המדובר בבעיה של ממש, והפתרון היה למנות את הדוכס למושל איי בהאמה. הגרמנים, מצדם, ניסו לגרום לזוג להישאר בליסבון. נעשו מאמצים מגושמים (כהשלכת אבנים על חלונם) לגרום להם להאמין שהשירות החשאי הבריטי חפץ במותם, וכי יחוסלו על ידו ברגע בו יגיעו לאיי בהאמה.
מטרת הנאצים הייתה להפוך את אדוארד לשליט בובה גרמני של אנגליה לאחר כיבושה על ידי גרמניה (מבצע ארי-הים) ואף תכננו לחטוף את בני הזוג כחלק מ"מבצע וילי", ולרכוש לצדם בריטי רם מעלה. מאמצים אלו נכשלו. הזוג המשיך במסעו, וב-1 באוגוסט 1940 עלה על אניית נוסעים אמריקנית בדרכו אל איי בהאמה. על אף שפקידים פורטוגזים, עושי דברו של היטלר, השהו את הפלגת האנייה, בנימוק כי בחפצי הזוג הונחה פצצה, ובחיפושי סרק בכל האנייה, יצאה לבסוף האנייה לדרכה כשעליה הזוג וינדזור. לאחר המלחמה הכחיש אדוארד את הסיפור, אף כי הודה כי בהיותו בליסבון נעשו מאמצים לשכנעו לחזור לספרד, אליהם התייחס בבוז.
את שנות מלחמת העולם בילה הזוג באיי הבהאמה, שם שימש אדוארד כמושל. לאחר המלחמה שב הזוג לצרפת. לזוג לא היו ילדים (דבר שחיזק את החשדות בדבר מיניותה החריגה של ווליס סימפסון, ותכונות אנדרוגניות שיוחסו לה).
אלמנותה של ווליס
אדוארד מת ממחלת הסרטן בשנת 1972, והלווייתו התקיימה באנגליה. הדוכסית נסעה לאנגליה, והייתה זו הפעם הראשונה בה ביקרה בארץ זו מאז ויתר בעלה על כתרו. בשלב זה הייתה בריאותה רופפת ביותר. את שארית חייה בילתה בפריז, כשהיא מתבודדת, חולה וזקוקה לסיעוד. לאחר ארבע עשרה שנות אלמנות מתה בפריז. היא נקברה לצד בעלה בבית הקברות המלכותי ליד טירת וינדזור. הכתובת על מצבתה היא, בפשטות - "ווליס, הדוכסית מווינדזור. 1896 - 1986".
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:בית וינדזור: היסטוריה
קטגוריה:נשות מלכים בריטים
קטגוריה:דוכסיות בריטיות
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1896
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1896
קטגוריה:בריטיות שנפטרו ב-1986
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1986 | 2024-08-05T18:59:20 |
Fiber Distributed Data Interface | Fiber Distributed Data Interface (בראשי תיבות: FDDI) היא טכנולוגיה המגדירה תעבורה ברשת מחשבים מקומית (LAN) ברמת שכבת הקישוריות של מודל ה-OSI והשכבה הפיזית של מודל ה-TCP/IP.
רשת FDDI יכולה להתפרש על פני 200 קילומטר ולתמוך באלפי עמדות על בסיס של סיבים אופטיים (ניתן ליישם גם בעזרת כבלי נחושת - למשל בטכנולוגית CDDI). הטכנולוגיה מבוססת על רשת Token ring במבנה של טבעת כפולה. תקן ה-FDDI פותח על ידי ANSI באמצע שנות ה-80 על מנת לענות על מספר בעיות של רשתות ה-Ethernet וה-Token ring, ביניהן - מגבלות רוחב הפס, אמינות לא מספקת ליישומים קריטיים ומדיית תקשורת לטווחים קצרים.
מפרט טכני
ברשת FDDI קיימות שתי טבעות, ראשית ומשנית שמעבירות אסימון (Token ring) בכיוונים מנוגדים. במצב רגיל תעבורת הנתונים מתבצעת על הטבעת הראשית בלבד, הטבעת המשנית נכנסת לפעולה כאשר יש כשל בנקודה כלשהי ברשת, ומאפשרת לקיים תקשורת רציפה בין כל שתי נקודות בזכות העובדה ששתי הטבעות פועלות בכיוונים מנוגדים. ניתן להשתמש בשתי הטבעות גם במצב שגרה על מנת להכפיל את רוחב הפס של הרשת, במקרה כזה כשל יחזיר את הרשת לרוחב הפס המקורי.
FDDI מגדיר תקנים בארבע רמות -
Station management - SMT - מגדיר את הטופולוגיה, את אופן העבודה ואת תפקיד הטבעת הראשית והמשנית.
MAC - Media Access Control - מגדיר את אופן הטיפול באסימון, זיהוי תקלה וכניסה לשימוש של הטבעת המשנית. ובנוסף מגדיר את מבנה המסגרת (frame) ומנגנון פשוט לאיתור שגיאות.
Physical Layer Protocol - PHY - מגדיר את אופן יצירת המסגרת אצל השולח והניתוח שלה אצל המקבל.
Physical Media Dependent - PMD - מגדיר את התכונות הפיזיות של הסיב האופטי, עבודה ב־multi-mode או single-mode, סוגי הכבלים והרכיבים האופטיים.
התחברות לרשת FDDI
שמאל|ממוזער|250px|דיאגרמת רשת FDDI
ישנן שלוש דרכים להתחבר לרשת FDDI:
SAS - Single Attachment Station - תחנה שמחוברת לטבעת ה-FDDI דרך רכזת (hub) או מתג (Switch). היתרון שבחיבור כזה הוא שהרשת לא מושפעת מניתוק של התחנה או מנפילה שלה, החיסרון הוא בעלות של רכיב תקשורת נוסף, ובהגדלת הנקודות האפשריות לכשל בתקשורת.
DAS - Dual Attachment Station - זו היא למעשה תחנה רגילה בטבעת ה-FDDI שמהווה חוליה הן בטבעת הראשית והן בטבעת המשנית. הבעיתיות של צורת החיבור הזו היא בכך שהם גורמים לנתק ברשת כל אימת שהתחנה מכובה או מנותקת מהרשת.
FDDI Connector - הוא למעשה אבן הבניין של רשתות FDDI, אחראי על ניהול התקשורת, זיהוי נפילה של SAS והכנסת הטבעת המשנית לפעולה על מנת לשמור על תפקוד הרשת.
ראו גם
Token ring
Ethernet
סיב אופטי
CDDI
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים | 2023-05-18T14:41:15 |
אורובו תרנגולי | REDIRECT קתרטס תרנגולי | 2004-12-24T15:40:35 |
חסידאים | חֲסִידָאִים (שם מדעי: Ciconiiformes) היא סדרה של עופות בינוניים עד גדולים ביותר. בסדרה ישנה משפחה אחת - חסידתיים (Ciconiidae).
הגדול בחסידאים הוא מרבו ענק שמוטת כנפיו מגיע ל־3.2 מ' ומשקלו עשוי להגיע ל־8 ק"ג. הקטנה בסדרה היא חסידה אבדימית (Ciconia abdimii) שמוטת כנפיה מגיע ל־73 ס"מ ומשקלה ל־1 ק"ג.
מיון
בסדרה ישנה כיום משפחה אחת: חסידתיים (Ciconiidae).
שלושה משפחות נוספות נכחדו ממנה:
Agnopteridae
Palaelodidae
Scaniornithidae
בעבר השתייכו משפחות המנעלניים (Balaenicipitidae), הטגואניים (Scopidae), האנפתיים (Ardeidae) והכפניים לחסידאים, אך היום הם כלולים בסדרת השקנאים. כמו כן הקטות נחשבות היום סדרה עצמאית.
מבחינות רבות קרובים החסידאים לדורסי היום, ולכן אין פלא שלפי שיטות מיון רבות נכללה (או עדיין נכללת) משפחת הקונדוריים בסדרה, זו כשחלק משיטות המיון מיינו את המשפחה הזו לחסידאים עוד קודם.
גלריה
ראו גם
ביצה
אנפה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1854
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה | 2023-04-02T07:47:14 |
חירות האדם | ממוזער|פסל החירות בניו יורק נחשב לסמל פופולרי לחירות האדם
חירות האדם היא מצב שבו אדם משוחרר ממגבלות דיכוי המוטלות על ידי סמכות על אורח חייו, התנהגותו, דתו או דעותיו הפוליטיות. במשפט החוקתי של ארצות הברית, שהייתה ממייסדות המונח "חירות", המושג מתייחס ליצירת חברה מאוזנת שבה לאנשים יש חופש לפעול ללא הפרעות מיותרות (חירות שלילית) וגישה להזדמנויות ומשאבים להשגת מטרותיהם (חירות חיובית), וכל זאת בתוך מערכת משפט הוגנת. תפיסות אלו מושפעות מרעיונות תנועת הנאורות, שבמהלכה הוגים כג'ון לוֹק הדגישו את זכויות הפרט לחיים, ולרכוש כאבני יסוד של חברה צודקת. לוק הגדיר את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם.
היסטוריה
במשטרים רבים בעולם, במשך שנים רבות, חלק מבני האדם לא היו בני חורין, אלא נחשבו לרכושם של בני אדם אחרים. שלילת החירות יכולה להיות אבסולוטית (כך שהאנשים שהחירות נשללת מהם הם עבדים), או משתמעת מקיומם של חוקים ותקנות השוללים חירויות ספציפיות, כמו חופש העיסוק, חופש הדת, חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, וזכות הקניין. שלילת חירות משתמעת התקיימה בחברה הפיאודלית.
בעת החדשה, החל מאמצע המאה ה-18, התפתח מושג "הזכויות הטבעיות" ביחס לזכויות שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות טבעיות אלה, וחלה חובה מוסרית על כל מדינה, להעניקה לנתיניה. למרות זאת, מדינות רבות (בעיקר דיקטטורות), פוגעות בחירות נתיניהן, לעיתים בניגוד אף לחוק המקומי, המגן דה יורה על זכויות אלו.
לאורך השנים, עקרון חירות האדם בא לידי ביטוי במקורות אחדים:
הצהרת זכויות האדם שפרסמה האספה המכוננת הלאומית בצרפת ב-26 באוגוסט 1789.
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שאומצה על ידי עצרת האו"ם ב-10 בדצמבר 1948.
בישראל מוזכר עקרון חירות האדם כבר במגילת העצמאות כאחד היסודות שעליהם מושתתת המדינה. עיקרון זה עוגן בחקיקה בשנת 1992 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
זכויות הכלולות בזכות לחירות
בפיתוחיה השונים, יש הכוללים בזכות לחירות מספר סוגי זכויות:
חירות המחשבה והדעה – החופש לחשוב מה שהאדם רוצה.
חופש דת, פולחן ואמונה וחופש המצפון – החופש להאמין במה שהאדם רוצה, והזכות לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים.
חופש הביטוי – זכותו של כל אדם להביע את דעותיו ומחשבותיו בדרכים שונות.
חופש המידע – היכולת לאחזר מידע מהאינטרנט בלא הגבלות או צנזורה.
חופש ההפגנה והמחאה – הבעת תמיכה או ביקורת של פרטים באופן עצמאי או מאורגן.
חופש העיתונות והפרסום (Press) – החופש לפרסם (זה אינו חופש הדיבור).
חופש היצירה האמנותית – החופש לבטא באמצעים אמנותיים רעיונות ומחשבות.
הזכות לפרטיות – הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פרטי פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו, מתוך ההכרה כי ישנם תחומים בחיי אדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת.
חופש החינוך – החופש להורה לחנך את ילדיו בדרך שהוא רוצה, החופש לאיש חינוך לחנך באופן שהוא רוצה, החופש לחינוך ביתי והחופש לקבוצת הורים להתאגד לחנך יחד.
חופש ההתחברות – החופש להיות בקשר עם מי שהאדם רוצה, ללא מגבלה מגזרית או קבוצתית (זה אינו חופש ההתאגדות).
חופש ההתאגדות – החופש לכל קבוצת אנשים להתכנס ולהתאגד.
חופש התנועה – החופש לנוע ממקום למקום ללא מגבלות.
חופש המיניות.
חופש העיסוק – זכותו של כל אדם לעסוק בכל מקצוע שהוא בוחר בו.
חירות האדם במסורת היהודית
ממוזער|מיצב אמנות בכיכר החטופים עם המילה "חירות" המורכבת מפרפרים, צולם בערב חג הפסח 2024 שחל במהלך מלחמת חרבות ברזל
החירות מושג ראשי ביהדות, וחשיבותו מודגשת בסיפור יציאת מצרים, יציאת העם היהודי מעבדות לחרות; ובמצוות השבת, פסח, שמיטה, ויובל. האדם נברא בצלם אלוהים, ונברא יחידי ללמד שכל אדם הוא עולם מלאמסכת סנהדרין, פרק ד, הלכה ה, ולכן האדם מטבעו נועד להיות בן-חורין. מושג החירות מקיף את פריקת עול העבדות שאחרים כופים, את יכולת האדם למשול ברוחו ולכבוש את יצרו:הרב זלמן סורוצקין, "הדעה והדיבור", חלק ב, האביב והחרות חירות הנפש מעבודה זרה ומעבדות לתאוות ומכבלי אנוכיות, את חירות הדעה והמחשבה משרירותיות-לב ומכל הזיות טפלות ודעות ואמונות כוזבות, את חירות היחיד והלאום תוך שמירת תורת המוסר והחברה, והאמונות והדעות האמיתיות; ואת ההתמסרות לעבודת השם, הנחשבת לחירות האמיתית. החירות מטילה על האדם אחריות כלפי עצמו, כלפי עמו, כלפי עולמו, וכלפי תורת החיים ויוצר האדם, ומחייבת להשכיל ולדעת לסור מרע ולבחור בטובספר מכמני עזיאל ע' רנט - רסד; ספר הכוזרי חלק ה, כה. .
את ההבחנה הפילוסופית המודרנית בין "חירות חיובית" לבין "חירות שלילית", או בין "חופש מ-" (במובן של היעדר דיכוי) לבין "חופש ל-" (כלומר האפשרות לממש שאיפה תכליתית), ניתן לזהות כבר במשנה בקביעה במסכת פרקי אבות: "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה", כלומר תלמוד תורה הוא החירות האמיתית.
בקרב תומכי רעיון החירות ישנם וויכוחים סביב הסוגיה של היכן עובר הגבול, ומתי ראוי לשלול את הזכות הזאת מאת האדם. תפיסות קיצוניות יטענו שאין להגביל את הזכות הזאת בכל מצב. בפועל החברה כן מגבילה חירויות מסוימות, כמו אדם שפשע ומוכנס לכליאה. עמדת היהדות שכאשר אדם מזיק לאדם אחר או לחברה באופן פושע, אזי ראוי לשפוט אותו ולצמצם את חירותו - לדוגמה, לפי התורה, גנב עברי שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, נמכר לעבדות לצורך תשלום החוב. למרות זאת, חוקי התורה מעניקים זכויות רבות לעבד עברי לרבות הזכות לצאת לחירות לאחר מספר שנים, עד כדי כך שאמרו חז"ל "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". במקרי קיצון של אנשים המוגדרים רודפים (כגון מחבלים), עליהם נאמר 'הבא להורגך השכם להורגו', יש להם דין הלכתי שמצמצם את זכויותיהם, עד כדי איבוד הזכות לחירות שמופקעת מהם בגלל רשעותם, על מנת להציל את הנרדפים.
הסופר היהודי-אמריקני הווארד פאסט שחיבר את ספרו אחי גיבורי התהילה בשנת 1948 על רקע מלחמת השחרור, הקדיש את הספר "לאשר הם שם, יהודים ולא יהודים, שחירפו נפשם באותו מאבק עתיק-יומין ובלתי-נשלם על חירות האדם וכבודו".
ראו גם
בחירה חופשית
זכויות אזרח
זכויות האדם
חופש
חירות, שוויון, אחווה
לקריאה נוספת
ג'ון סטיוארט מיל, על החירות, (1859), הוצאת שלם, 2007.
ישעיה ברלין, ארבע מסות על חירות (עברית: יעקב שרת), רשפים, תשל"א.
אריך פרום, מנוס מחופש, דביר, 1992, מאנגלית: תמר עמית.
בן-ציון מאיר חי עוזיאל, מכמני עזיאל, ע' רנח - רעד, תל אביב תרצ"ט (1939).
אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטים, תל אביב: הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד, 2009. פרק ב': 'חירות האדם במקרא, עמ' 55–82.
קישורים חיצוניים
הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מתוך פרי חכם- מאמרים, מאמר החירות
ישראל קנוהל, חירות האדם במקרא, באתר מט"ח
בנימין בראון, אמיתי או יצר רע? לתפיסת החירות של שני הוגים חרדים
הערות שוליים
קטגוריה:זכויות האדם
קטגוריה:ליברליזם | 2024-10-02T09:32:17 |
ולטר גרופיוס | שמאל|ממוזער|300px|בית הספר "באוהאוס" בתכנונו ובהנהלתו של גרופיוס
ולטר אדולף גאורג גרופיוס (גרמנית: Walter Adolph Georg Gropius; 18 במאי 1883 – 5 ביולי 1969) היה אדריכל גרמני, מייסד בית הספר הבאוהאוס לעיצוב ובניה ומחלוצי הסגנון הבינלאומי.
ביוגרפיה
ולטר גרופיוס נולד בברלין ב-1883, למד ארכיטקטורה במינכן ובברלין. ניהל את משרדו של פטר ברנס במשך 3 שנים, שבמהלכן שימש כאדריכל ומעצב ראשי בחברת AEG. הקים משרד ארכיטקטורה עם אדולף מאייר ויחד איתו תכנן מחדש את מפעל "פאגוס", בית חרושת לאימומים של נעלים באלפלד, בגרמניה. גרופיוס העניק למפעל חזות חדישה שהפכה אותו לחלוץ בתפיסת העיצוב.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התבקש גרופיוס לעזור לשיקום גרמניה, הוא ייסד את הבאוהאוס, בית הספר הגבוה לאדריכלות, עיצוב ואומנות. גרופיוס איחד שני בתי ספר: האחד, בית הספר למלאכת מחשבת ועיצוב והשני בית הספר לאומנות. בהתאם למטרתו להדגיש את צורכי האדם, נוצר סגנון ארכיטקטוני עיצובי של הבאוהאוס. סגנון נקי, פשוט, שימוש מרובה בקווים ישרים וצורות בסיסיות. זאת על מנת להקל על השימוש ועל ייצור האובייקטים.
גרופיוס נישא לאלמה שינדלר לאחר מותו של בעלה גוסטב מאהלר ולהם נולדה בת ב-1916 ששמה מאנון. כשמאנון נפטרה מפוליו בגיל 18, המלחין אלבן ברג כתב את הקונצ'רטו לכינור ("לזכרו של מלאך") לזכרה. נישואיו של גרופיוס עם אלמה לא האריכו ימים. מאוחר יותר נישאה אלמה לפרנץ ורפל. גרופיוס ואלמה נזכרים בשירו של תום להרר "אלמה".
הנאצים בזו לסגנון הבאוהאוס וכינו אותו בשם הגנאי "כנסייה מרקסיסטית".
בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 החליט גרופיוס להגר מגרמניה בשנת 1934.
הוא עבר לחיות ולעבוד בבריטניה, בפרויקט איסוקון, וב-1937 לארצות הברית.
בביתו שבלינקולן שבמסצ'וסטס השפיע רבות להבאת הסגנון הבינלאומי לארצות הברית. גרופיוס ותלמידו מרקל ברואר באו לקיימברידג', מסצ'וסטס כדי ללמד בבית ספר לעיצוב ושיתפו פעולה עד הפילוג המקצועי ביניהם ב-1941. ב-1944 התאזרח גרופיוס בארצות הברית.
ב-1945 ייסד גרופיוס בשיתוף עם קבוצת אדריכלים צעירים את TAC שהפכה לידועה מאוד עם השנים.
גרופיוס נפטר ב-1969 בבוסטון, מסצ'וסטס בגיל 86.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קצרמר אמריקאים
קטגוריה:אדריכלים גרמנים
קטגוריה:אדריכלים מודרניסטים
קטגוריה:באוהאוס
קטגוריה:סגל אוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:רפובליקת ויימאר: תרבות: אישים
קטגוריה:פליטי רדיפות הנאצים
קטגוריה:ברלין: אישים
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1883
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1969
קטגוריה:זוכי פרס גתה
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-05-30T11:42:23 |
וואליס סימפסון | הפניה ווליס סימפסון, דוכסית וינדזור | 2022-08-26T13:16:43 |
אדוניה | אֲדֹנִיָּהו (או אֲדֹנִיָּה) הוא דמות מקראית; בנו השני של דוד המלך, מאשתו חגית. נולד בעת שאביו מלך בחברון, והיה הבא בתור בסדר הירושה לאחר מות אבשלום. כמוהו כאבשלום היה אדוניה יפה תואר ושאפתן. הודח מכס המלוכה והוצא להורג מאוחר יותר בפקודת שלמה. פרשת הדחתו והוצאתו להורג מתוארת בתחילת ספר מלכים.
המלכתו והדחתו
אדוניה, הבן הגדול מבין הבנים שנותרו לדוד (לאחר שאמנון ואבשלום נרצחו), הכין לעצמו סמלי סטטוס כמו מרכבות, סוסים ורצים, ואביו מעולם לא נזף בו. לקראת מותו של דוד, טען אדוניה לזכותו לרשת את כס המלוכה לאחר אביו. בשלהי מלכותו של דוד, ביקש אדוניה לתפוס את השלטון ולמנוע את עליית שלמה לכס המלוכה.
אדוניה והמלכתו נתמכו בידי האנשים והגופים הבאים, שגם הוזמנו לטקס הכתרתו:
יואב בן צרויה שר הצבא
סיעת הכוהנים של בני עלי בהנהגת אביתר הכהן
"כל אחיו בני המלך"
"כל אנשי יהודה עבדי המלך" (נכבדי העם).
אנשי העם
מקורבי דוד שלא הוזמנו לטקס ותמכו בהמלכת שלמה:
נתן הנביא
צדוק הכהן
משמר המלך (הכרתי והפלתי) ומפקדו בניהו בן יהוידע
יועצי דוד וחביריו ("שמעי ורעי")
גיבורי דוד
שלמה עצמו
לקראת ההכתרה, פנה נתן הנביא לבת שבע אמו של שלמה בטענה כי חייה וחיי בנה בסכנה, ותכנן יחד עמה כיצד יפנו למלך דוד וישכנעו אותו לפעול על מנת לממש את הנבואה של מלוכת שלמה. הכתוב מתאר את מהלך השיחה בין בת שבע לדוד, שאליה מצטרף נתן הנביא בשלב מאוחר יותר. הדמות הנוספת המצוינת כעדה לשיחה זו היא אבישג השונמית. בסוף הדיון החליט דוד להמליך את שלמה תחתיו, ושלח את צדוק הכהן, נתן הנביא ובניהו בן יהוידע להמליך את שלמה בנחל גיחון.
אדוניה מתבשר על ידי יונתן בן אביתר כי שלמה הומלך. בשמוע תומכיו של אדוניה על המלכת שלמה, נחרדו כולם והתפזרו "איש לדרכו". אדוניה עצמו ביקש מקלט בכך שהחזיק בקרנות המזבח. שלמה העניק לו חנינה, בתנאי ש"יהיה לבן חיל".
לאחר מות דוד
לאחר מות דוד, פנה אדוניה לבת שבע, ושלח דרכה בקשה לשלמה לשאת את אבישג השונמית, ששירתה את דוד בזקנתו. שלמה ראה בכך ניסיון מחודש מצד אדוניה לשים ידיו על כיסא המלוכה וציווה על בניהו להוציא את אדוניה להורג, מאחר שהפר את תנאי חנינתו.
בהמשך הוצא להורג גם יואב בן צרויה בפקודת שלמה, ואביתר הכהן הוגלה לענתות.
דמותו במדרש
"אדניה מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו". בראשית רבה.
מדרש קהלת רבה מציג את פסק דינו של אדוניה בידי שלמה על דרך האגדה: "אמר שלמה: 'טוב כעס משחוק' (קוהלת ז', ג') - אילו כעס אבא על אדוניהו קימעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מידת הדין".
ראו גם
עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
קישורים חיצוניים
סיפור ניסיון המלוכה של אדניה, במלכים א' פרק א, אתר מכון ממרא.
סיפור מותו של אדוניה, במלכים א פרק ב', אתר מכון ממרא (בפרק מתוארים אירועים נוספים).
אדוניה בן חגית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
קטגוריה:בני דוד
קטגוריה:אישים בספר מלכים
קטגוריה:אישים שהוצאו להורג בארץ ישראל
קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס
קטגוריה:מרידות בתנ"ך | 2024-05-26T15:19:50 |
צ'יאנג קאי שק | צִ'יאַנְג קַאי-שֵׁק (בסינית: 蔣介石; בפין-יין: ; 31 באוקטובר 1887 – 5 באפריל 1975) היה מנהיג צבאי ופוליטי ברפובליקה הסינית (1912–1949). צ'יאנג קיבל את מנהיגות המפלגה הלאומית (קוומינטנג) לאחר מות מייסדה סון יאט-סן בשנת 1925.
הוא ערך מסע צבאי לצפון המדינה לצורך איחודה של סין, מסע ממנו עלה כמנצח. בשנת 1928 הפך למנהיגה של הרפובליקה של סין. צ'יאנג הנהיג את סין במהלך מלחמת סין–יפן השנייה משנת 1937 עד שנת 1945. במהלכה הוחלשה השפעתו בסין עצמה, אך השפעתו הבינלאומית גדלה, והוא נחשב לאחד מ"ארבעת הגדולים" שעמם נמנו גם ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, וינסטון צ'רצ'יל, נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט ושליט ברית המועצות, יוסיף סטלין.
במהלך מלחמת האזרחים הסינית, בין השנים 1945–1949, נלחם צ'יאנג במפלגה הקומוניסטית של סין אך הובס, ונאלץ לסגת לאי טאיוואן ביחד עם ממשלתו וצבאו, ומאז שימש שם כנשיא הרפובליקה הסינית עד יום מותו.
ראשית חייו
צ'יאנג קאי-שק נולד בעיר שיקואו בדרום-מזרח סין מדרום למרכז הבינלאומי של שאנגחאי, למשפחה של סוחרי מלח עשירים. סבו, אשר נתן לו את שמו הסיני גִ'יאַנְג גִּ'יְּשִׁי (蔣介石), משמע "בין הסלעים", נפטר בעוד צ'יאנג היה בן חמש ואביו בעודו בן שבע. הוא נישא בשידוך לבת כפרו, מאו פומיי, ולזוג נולד בן – צ'יאנג צ'ינג קואו, ובת – צ'יאן חואה.
צ'יאנג גדל בעידן בו תבוסותיה של סין הקיסרית (שלטונה של שושלת צ'ינג באותה תקופה) למדינות החוץ הותירו אותה במצב של חוב תמידי וחוסר יציבות פנימית. מדובר במלחמת סין–יפן הראשונה, מלחמת סין–צרפת, מרד הבוקסרים ועוד. על רקע זה החליט צ'יאנג להצטרף למכללה הצבאית פאוטינג בשנת 1906.
בשנת 1907 למד במכללה הצבאית ביפן ושירת בצבא הקיסרי היפני בין השנים 1909–1911. את שירותו ביפן תיאר ביומניו כנוקשה. במסגרת לימודיו החל להביע תמיכה בתנועה המהפכנית של בני עמו אשר קראה להדיח את שושלת צ'ינג, ולהקים רפובליקה בסין. בשנת 1908 הצטרף לבסוף לתנועת טונג מנג חואי בהנהגת סון יאט-סן, שהייתה תנועה רפובליקנית לאומית סינית, שהיוותה את הבסיס להקמת הקוומינטנג.
עלייתו לעמדת כוח
250px|ממוזער|צ'יאנג קאי שק, בהיותו באקדמיה הצבאית באודינג, 1907
עם פרוץ התקוממות ווצ'אנג בשנת 1911, חזר צ'יאנג לסין ללחום לטובת המהפכנים. הוא שירת בצבא המהפכנים, והוביל גדוד בשאנגחאי תחת פיקודו של ידידו ומורו הרוחני צ'ן צ'ימיי. מהפכת שינהאי הייתה להצלחה, וצ'יאנג הפך לחבר מייסד בקוומינטנג.
לאחר השתלטותו של יואן שה-קאי על ממשלת הרפובליקה, היה צ'יאנג לבן חסותו של סון יאט-סן, וחילק את זמנו בין מקלט גלות ביפן ומקלט שמצא באזורים הנתונים לריבונות זרה בשאנגחאי. פועלו של יואן הביא להשפעה ישירה על צ'יאנג כאשר פעילים מאפיונרים התנגשו בקרב יריות עם צ'יאנג וצ'ן בסמטה בצדי העיר ולבסוף הביאו למותו של צ'ן כנאמר בהוראותיו של יואן.
מעורבותו בצבא
בשאנגחאי הידק צ'יאנג את קשריו עם העולם התחתון ועם "הכנופיה הירוקה" הידועה לשמצה. לאחר מכן שימש כקצין בצבאו של איל המלחמה הקנטונזי, צ'ן צ'יו מינג. בשנת 1923 עבר סון יאט-סן לעיר גואנגג'ואו (הידועה גם כ"קנטון") בדרום סין, ובעזרת התמיכה הכספית של הקומינטרן מברית המועצות, ערך רפורמה בקוומינטנג ויצר ממשלה מהפכנית בתמורה לשיתוף פעולה עם אידאולוגים קומוניסטים. צ'יאנג נשלח למוסקבה ובילה בה שלושה חודשים בלימוד המוסדות הצבאיים והפוליטיים הסובייטיים.
הוא שב לגואנגג'ואו בשנת 1924 והפך למפקד האקדמיה הצבאית בוומפואה. בשנים אלו טיפח חבר קצינים הנאמן לו אישית. בשנת 1925 ערך עם צבאו מסעות מלחמה כנגד יריבים מקומיים במחוז גואנגדונג עד אשר הבטיח את ההשפעה האזורית של הקוומינטנג.
מעורבותו בפוליטיקה
עם מותו של סון יאט-סן בשנת 1925 נוצר ואקום בהנהגה הסינית. צ'יאנג החל בתמרונים לקחת את מקומו. תחילה התמנה למפקד הצבא המהפכני הלאומי הסיני, ובשנת 1926 הנהיג את "המשלחת הצפונית" – מסע צבאי שנועד להביס אילי מלחמה ששלטו בצפון סין, ולאחד את המדינה תחת הנהגה אחת עם כיבוש הערים נאנג'ינג (והפיכה לבירה) ובייג'ינג. בינואר 1927, בעצה אחת עם הקומוניסטים הסינים והסוכן הסובייטי מיכאיל בורודין, העבירו מנהיגי הקוומינטנג את הממשלה מגונגזו לווהאן שבמרכז סין.
כיבוש שאנגחאי ונאנג'ינג במרץ הכחיד כמעט לחלוטין את שליטת התומכים בקיסר בסין, ועם סיום הסדרת הממשל של הקוומינטנג על מרכז סין בתוך מלחמת המישורים המרכזיים, החליט צ'יאנג לנתק את קשריו עם אנשי השמאל, שכבר לא היה זקוק להם למלחמתו. ב־12 באפריל החל צ'יאנג במתקפה על אלפי אנשים שנחשדו כקומוניסטים באזורים שבהם שלט במה שנודע כטבח שאנגחאי. לאחר מכן הקים את ממשלת הקוומינטנג העצמאית שלו בנאנג'ינג, בתמיכת גורמים שמרנים. הקומוניסטים גורשו מהקוומינטנג, והיועצים הסובייטים הוגלו. בייג'ינג נכבשה ביוני 1928 וכמו כן התנגשויות גבול אל מול ברית המועצות הפכו לתדירות עד מאוד.
ב־1 בדצמבר 1927 נישא צ'יאנג ביפן לסונג מיילינג (אחותה הצעירה של סונג צ'ינג-לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, לה הציע נישואין אך נדחה). על מנת לרצות את הוריה של סונג, צ'יאנג התגרש מאשתו הראשונה, גירש את פילגשיו, וב־1929 אף המיר את דתו מהדת הסינית העממית לנצרות.
במאבק על הנהגת סין
250px|ממוזער|צ'יאנג קאי שק לצד מיכאיל בורודין, 1927
250px|ממוזער|צ'יאנג קאי שק לצד סונג צ'ינג לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, 1929
צ'יאנג קאי שק שלט בסין באופן רשמי, אך מפלגתו הייתה "חלשה מכדי להנהיג, וחזקה מכדי שתודח מן ההנהגה". בשנת 1928 הוכרז צ'יאנג כמפקד-על של כל כוחות הצבא בסין ויושב ראש הממשלה הלאומית (העיתונות הזרה כינתה אותו מכאן ואילך: "גנרליסימו"). הוא החזיק בעמדה זו עד שנת 1932 ולאחר מכן בין 1943 ל־1948. בתווך השנים העביר את תפקידו הסמלי דאז של נשיא הרפובליקה הסינית אל לין סן.
עשור נאנג'ינג
עשר השנים שבין 1928 ל־1937 היו תקופה של איחוד והישגים לכמה מן המאפיינים הקשים של המעורבות הזרה והפריבילגיות שניתנו לזרים בסין מותנו באמצעים דיפלומטיים. הממשלה פעלה במרץ על מנת להביא למודרניזציה במערכת חוקי העונשין, לייצב את המחירים, להחזיר את החוב הלאומי, לערוך רפורמה במערכת הבנקאות והמטבע, לבנות מסילות רכבת וכבישים מהירים, לשפר את שירותי הבריאות, לחוקק חוקים נגד הסחר בסמים, ולהמריץ את הייצור החקלאי והתעשייתי. מאמצים גדולים נעשו גם בתחום החינוך.
תנועת "חיים חדשים" הוקמה על מנת להדגיש ערכים מוסריים קונפוציאניים, השפה הסינית-מנדרינית קודמה לדרגת שפה רשמית בסין, ונעשו ניסיונות לסטנדרטיזציה של השפה בסין כולה. הצלחות אלו גרמו לסינים לגאווה לאומית ולתחושת אחדות, אף שנתקלו בהתנגדות. צ'יאנג נלחם עם רוב אילי המלחמה שהיו תומכיו בשנים קודמות, כאשר מלחמת אזרחים מסוג זה בשנת 1930 במישורים המרכזיים, הביאה להיחלשותה של הממשלה, כמעט שהביאה להפלתה, וגרמה ל־250,000 קורבנות בנפש.
מלחמת אזרחים
בינתיים התארגנו מחדש הקומוניסטים בג'יאנגשי והקימו את הרפובליקה הסובייטית הסינית. בראש הכוחות הצבאיים הקומוניסטים שירתו הגנרלים ז'ו דה ופנג דה-חואי. צ'יאנג יצא בשנת 1934 למסע בניסיון להביא למיגור הקומוניסטים בצורה מלאה, כשהוא נעזר ביועצים צבאיים גרמנים, שכן הממשל הנאצי ראה באהדה את ניסיונותיו להביס את הקומוניסטים ויצר איתו הסכמי סחר קבוע בנשק צבאי.
מסע צבאי זה הסתיים בנסיגה קריטית של החילות הקומוניסטים דרך דרום סין לעבר המרכז במעבר על מישורי טיבט ומשם להתארגנות מחודשת צפונה עד לעברה של מונגוליה הפנימית במה שנודע כמצעד הארוך. אירוע אשר יצר מיתוס סביב דמותו של מנהיג הכוחות הקומוניסטים במצעד, מאו דזה-דונג, ובו נמלטו הקומוניסטים מצבאו של צ'יאנג ליאן-אן שבמחוז שאאנש'י. פרשנות אחרת גורסת שהיה זה מהלך אסטרטגי, בו צ'יאנג נתן לקומוניסטים לברוח לאזורים בהם לא שלט, וברדיפתו אחריהם השתלט על אזורים שבטיים כגון יונאן ומורדות ההימאליה.
צ'יאנג המשיך להילחם ולהתנגש בכוחות הקומוניסטים אך לבסוף שני הצדדים יצרו חזית מאוחדת נגד האיום היפני הגדל מצפון-מזרח.
יחסי חוץ
צ'יאנג הצליח לשמור על החזית נגד הכוחות הסובייטים מצפון ומעבר לכך פעל ליצירת כמה שיותר קשרים בין-לאומיים שרק יכל. על אף ברית צבאית כאמור עם גרמניה הנאצית, דאג צ'יאנג לשמור על יחסים טובים עם המעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת, מעבר לשתיים האלו צ'יאנג יצר ברית סחר עם ארצות הברית.
עם איחוד מירב סין בשנת 1928 הוציא צ'יאנג משלחת לעבר טיבט לדון כשגרירות בלהסה עם הדלאי לאמה ה-13 על היחסים בין סין לטיבט אשר עד ל־16 שנים קודם לכן היו חלק מאותה המדינה. המשלחת לא הגיעה להישגים מרכזיים לאורך שנותיה ולא להתקדמות משמעותית ביחסים בין שתי המדינות.
מנהיג סין במלחמה
עצירת מלחמת האזרחים
עם פלישתה של יפן למנצ'וריה בשנת 1931 אימץ צ'יאנג את הסיסמה "בתחילה שלום מבפנים ולאחר מכן התנגדות חיצונית", שכוונתה הייתה שעל הממשלה להביס תחילה את הקומוניסטים בטרם תנסה להתמודד ישירות עם יפן. מדיניות זו לא הייתה פופולרית, ובשנת 1936 יזם אחד ממנהיגי צבא סין, ג'אנג צ'ואליאנג, את תקרית שיאן. צ'יאנג נחטף והוכרח לאחד כוחות עם הקומוניסטים נגד יפן.
התוכנית המקורית של הכוחות הקומוניסטים הייתה להרוג את צ'יאנג אך טלפון מהמזכיר הכללי של ברית המועצות, יוסיף סטלין עצר מידי מאו ושותפיו להרוג את צ'יאנג. סטלין, אשר ראה את המדיניות האגרסיבית של האימפריה היפנית חשש מהתפשטותה לתוך סיביר במקרה של מלחמה באירופה ועל כן פעל לכך שסין תעמוד בדרכה של זאת ותאט את התקדמותה של יפן. ביודעו על החשיבות הצבאית של צ'יאנג מעל למאו דאג סטלין להשאיר את צ'יאנג חי ולהתחיל להזרים נשק אל צבא הקוומינטנג אף יותר מאל כוחות הקומוניסטים בסין.
מלחמה כוללת ביפן
מלחמת סין–יפן השנייה פרצה בשנת 1937, לאחר תקרית גשר מרקו פולו והתנגשות צבאית מכוונת של חפרפרת סובייטית בשורות הצבא הסיני.
שאנגחאי ונאנג'ינג
באוגוסט שלח צ'יאנג חצי מיליון מחייליו להגנת שאנגחאי. כישלון יוזמה זו עלה ברבע מיליון אבדות לסין. הקרב על שאנגחאי היה מהקשים ביותר במלחמה. יתר על כן, צ'יאנג פקד על הפצצה אווירית של ספינות קרב יפניות בשנגחאי, שהסתיימה בכישלון עקוב מדם: המטוסים החטיאו את מטרתם, פגעו בעיר והרגו אלפי פליטים סינים. בייאושו, פקד צ'יאנג אף לפוצץ את הסכרים על הנהר הצהוב כדי לסכל את תנועת הצבא היפני, צעד שסייע אולי להצלת סין אולם גרם למותם של מאות אלפים.
עם התקרבות הצבא היפני הקיסרי אל הבירה נאנג'ינג צ'יאנג הרהר בפעולתו הבאה וכתב על כך ביומנו:
נסיגה ממושכת
לאחר מכן, העביר את ממשלתו לתוככי סין לעיר ווהאן עם היחלשות אפשרות ההגנה על הבירה. צ'יאנג קיווה לעורר התערבות בין-לאומית בפגישות חבר הלאומים בבריסל באותה השנה, וזאת ללא כל הצלחה בעוד הצבא היפני הקיסרי ביצע שמות באזרחי הבירה במה שנודע כטבח נאנג'ינג. בהמשך השנה הכוחות הסיניים סבלו מפלה מרכזית נוספת בקרב על ווהאן אשר נכבשה ועל כן נאלץ המרכז הממשלתי ליסוג אל צ'ונגצ'ינג.
למען עצירת התקדמות האימפריה, צ'יאנג הורה צעד נואש לפרק את כלל התומכים והסכרים בנהר הצהוב, דבר שהביא אל השיטפון בנהר הצהוב שעצר במעט את פעולתו של הצבא היפני אך הביא למותם של חצי מיליון איש, כמו גם למשבר פליטים נוראי בסך 14 מיליון איש.
ללא משאבים כלכליים ותעשייתיים צ'יאנג לא היה מסוגל להתקיף את הצבא היפני, והחזיק במגננה אסטרטגית למשך השנתיים המתמשכות, כשהוא שומר על כל השטח ששלט בו. עם זאת, ניהל צ'יאנג קרבות עזים עם היפנים במרכז סין, ארגן מלחמת גרילה מאחורי קווי האויב ובמיוחד שלח את מיטב כוחותיו לבורמה כדי לסייע למערכה של בעלות הברית בארץ זו.
עליית המורל
זמן קט לפני תחילת מלחמת העולם השנייה בפלישת גרמניה הנאצית לפולין, סכסוך גבול בין ברית המועצות לאימפריה היפנית על אזור במונגוליה הסתיים בניצחון מוחץ של גנרל גאורגי ז'וקוב על היפנים בקרב חלקין גול. ההפסד היפני הביא לקפיצה מסיבית במורל הסיני ולניצחון הסיני המרכזי הראשון במסגרת הקרב הראשון על העיר צ'אנגשה שהביא לנסיגה יפנית צפונה בעבר היאנגצה.
באותו הזמן הכוחות היפנים החלו בניסיון פלישה למרכז סין, אזורי פעולת המפלגה הקומוניסטית של סין, הגנרל הקומוניסטי פנג דה-חואי השתמש באקלים ההררי לטובתו והכה את הצבא היפני בנקודות תורפה בקרבות מתמשכים מסביב להרים מלאים בערפל. ניצחונות אלו והשינוי הנראה באופק של המפה הצבאית העלה את המורל הסיני מחדש והביא להיחלשות זמנית של יפן.
שינוי במערך המלחמה
כאמור היה בין סין לארצות הברית קשר סחר הדוק וזה נפגע מתוך המאבק עם יפן. כתוצאה מזה נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט הטיל עיצומים על יפן שכללו את עצירת אספקת הנפט מארצות הברית ליפן, אסון כלכלי קודר ליפן אשר 90% מהנפט שתפעל את תעשייתה הובא מארצות הברית. לבסוף ב־7 בדצמבר 1941 כוחות הצי הקיסרי היפני תקפו את צי האוקיינוס השקט האמריקאי בפרל הארבור ובכך הכניסו את ארצות הברית לתוך מלחמת העולם השנייה.
לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמה נגד יפן ב־1941, הפכה סין לאחת מבעלות הברית. במהלך המלחמה קיבלו צ'יאנג ואשתו סונג מיילינג (שהתחנכה בארצות הברית) את תמיכתם של האמריקנים, אשר ראו בהם את התקווה לסין דמוקרטית ואף נוצרית. מדיניותו של צ'יאנג הייתה רחוקה מלהיות נוצרית או דמוקרטית, אולם בשל תדמיתו כגיבור מלחמת ההתנגדות ליפנים תדמיתו נותרה בעינה.
בעבר היה מקובל לחשוב כי צ'יאנג לא רצה באמת להילחם ביפנים, וכי מדיניותו הייתה הגנתית בלבד. לפי תאוריה זו, צ'יאנג רצה לשמור את עיקר צבאו למלחמה עתידית נגד הקומוניסטים, ולא שאף להתעמת עם היפנים. זה היה גם הרושם שהתקבל במסדרונות השלטון בארצות הברית באותה התקופה, בעיקר עקב השפעתו של היועץ הצבאי האמריקאי של צ'יאנג, גנרל ג'וזף סטילוול. אולם היסטוריונים חדשים כמו ג'יי טיילור והאנס ון דה ואן, שהסתמכו על ראיות חדשות כמו יומנו של צ'יאנג, מציגים גישה שונה לחלוטין: צ'יאנג היה להוט להילחם ביפנים ואף עשה זאת בגבורה רבה במשך שנים, וכמו כן – תרם כוחות סיניים רבים למערכה כנגד היפנים בבורמה, וניסה לשכנע את המנהיג ההודי מהטמה גנדהי שלא להפריע לבריטים להילחם ביפן.
הוויכוח בין צ'יאנג לבין היועץ הצבאי שלו, גנרל סטילוול, לא היה על עקרון המלחמה ביפנים, אלא רק על הדרך. צ'יאנג רצה להילחם אולם בזהירות, ולא להקריב את כוחותיו לחינם. סטילוול, לעומת זאת, היה זהיר פחות, והעריך יותר את יכולות הצבא הסיני לעומת המשאבים המועטים שהוקצו לו. חרף חילוקי הדעות עם סטילוול, שלח צ'יאנג חיל משלוח ניכר לבורמה, מערכה בה נחלו הוא וסטילוול תבוסה קשה. הסכסוך המתוקשר בין צ'יאנג לגנרל האמריקאי, שנהג לכנות אותו בזלזול "הבוטן", פגע בתדמיתו של צ'יאנג בארצות הברית. אולם לקראת סוף המלחמה, הבינו אחדים מקובעי המדיניות האמריקאים, בהם שליחו המיוחד של רוזוולט לסין גנרל פטריק הארלי, כי יחסי האנוש הגרועים של סטילוול פוגעים במאמץ המלחמה בזירת סין, ולפיכך החליפו אותו ביועץ צבאי חדש, גנרל . מובן שהופנו גם אצבעות מאשימות לניהולו של צ'יאנג אשר רבים במטות בעלות הברית החשיבו כהגנתי מדי וככישלון אסטרטגי.
בעבר היה נהוג אף לחשוב, כי הקומוניסטים נלחמו ביפן במלחמת גרילה נועזת, לעומת צ'יאנג שלא עשה דבר. אולם כותבי הביוגרפיה החדשה של מאו, ג'ונג צ'אנג וג'ון האלידיי ("מאו, הסיפור הבלתי נודע") וכן חוקרים אחרים כמו האנס ון דה ואן וג'יי טיילור, הוכיחו כי מיתוס לחימת הגבורה כנגד היפנים של מאו וכוחותיו אינו אמיתי. למעשה, מאו ניסה לשמור ככל הניתן את כוחותיו למלחמה עתידית כנגד צ'יאנג. ההתקפה הרצינית היחידה שלו כנגד היפנים הייתה פעולת גרילה בקנה מידה גדול, "התקפת מאה הגדודים" ב־1940 – אולם זה היה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
מעמד בין-לאומי
ממוזער|משמאל לימין: צ'יאנג קאי שק, נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת הממלכה המאוחדת וינסטון צ'רצ'יל בוועידת קהיר
צ'יאנג הוכר כאחד מ"ארבעת הגדולים" מנהיגי בעלות הברית, ביחד עם רוזוולט, סטלין וצ'רצ'יל, ואף השתתף בוועידת קהיר בנובמבר 1943 כשאשתו מסייעת לו בתרגום ועצה. היחס שלו לארצות הברית היה מורכב: מצד אחד נראה שהעריך את רוזוולט והיה אסיר תודה על הסיוע לסין, ומצד שני כאב את ההשפלות התכופות מצד פקידים אמריקאים, שלדעתו התייחסו לסין כמו למדינה כפופה במקרה הטוב, או קולוניה במקרה הרע. למשל, צ'יאנג זעם עד כדי להשחית כאשר לא הוזמן לרוב הוועידות של מנהיגי בעלות הברית, כמו ועידת קזבלנקה. הביוגרף שלו, ג'יי טיילור, מספר שבמקרים אחדים פרץ בבכי תמרורים לאחר השפלות כאלו. אולם בכל זאת הבין צ'יאנג שסין תלויה בארצות הברית, ותמיד מחל על כבודו וניסה לשמור עמה על יחסים טובים במידת האפשר.
ארצות הברית המשיכה לסייע לצבאו של צ'יאנג כנגד צבא השחרור של העם שהנהיג מאו במלחמת האזרחים הסינית, ובכל זאת – הסיוע היה מוגבל, ולעיתים עצרו האמריקאים את צ'יאנג והכריחו אותו לשאת ולתת עם הקומוניסטים, דבר שבלם את המומנטום של כוחותיו ברגעים קריטיים במערכה. לעומת זאת, נהנו הקומוניסטים מסיוע נדיב של ברית המועצות. על אף הכבוד שרחשו לו גורמי חוץ, היה צבאו של צ'יאנג חלש ועני במשאבים, ואף נוגע בשחיתות במקרים רבים. בחלקו, נשלט הצבא בידי "אילי מלחמה" מקומיים, שלא תמיד שמעו לפקודות צ'יאנג או יועציו הצבאיים האמריקאים, והעדיפו לאגור את הסיוע הצבאי האמריקאי ליום סגריר במקום להשתמש בו נגד היפנים.
מבצע איצ'י-גו להפלת סין
בשנת 1944, עם מערך מריע למדינות הציר מכלל החזיתות הפכו הפעולות היפניות לאגרסיביות יותר ויותר עם גדילת כמויות השימוש בפעולות קמיקזה, מאבקים אחד על אחד רבים יותר ולחימה נחרצת יותר נגד כל כוחות האויב. באפריל החל מבצע איצ'י-גו להבאת הקריסה הסופית של הממשלה הסינית מכל החזיתות. התנגשויות מרובות החלו וכוחות גרילה סיניים נמחצו אל מול מכונת המלחמה היפנית. במאי הוצא לפועל מבצע "טוגו 1" אשר הביא לנפילה סופית של העיר צ'אנגשה בקרב הרביעי עליה ולהתקדמות קריטית ממושכת אל דרום סין. הכוחות הלאומיים מיהרו להתמודד באויב בעודם משיגים שליטה מלאה על מחוז שינג'יאנג.
היפנים, אשר במסגרת המלחמה הממושכת עם בעלות הברית כעת שלטו בדרום-מזרח אסיה החלו פלישה מהודו-סין. בספטמבר החלה פלישה מדרום וממזרח על מחוז גואנגדונג אשר נפל בתוך חודש ומיד אחריו פלישה נוספת לתוך גואנגשי. ב־10 בנובמבר היפנים כובשים את גווילין וקורעים את החזית הסינית לשניים. אובדן החיים המסיבי אשר הוכיח את הכשל האסטרטגי של האמריקאים והסינים יביא לשיא ההתפשטות היפנית.
סוף המלחמה
בשנת 1945, לאחר כניעת גרמניה הנאצית בחודש מאי הכוחות האמריקאים עמדו בשערי האיים היפנים. על אף ההשגים בסין, מכונת המלחמה היפנית התפרקה, הפצצות אוויריות של בעלות הברית על האיים היפנים הביאו למותם של כמיליון אזרחים והשמידה כליל את הבירה טוקיו. באוגוסט הוטלו פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי בעוד הסובייטים יצאו במבצע סערת אוגוסט וכבשו את מנצ'וריה מידי היפנים. ב־15 באוגוסט הכריז הירוהיטו, קיסר יפן על דעת עצמו להכיר בכניעת האימפריה היפנית ובסיום מלחמת העולם השנייה. עם חלוקת הכיבוש היפני בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, הוצא האי שיקוקו לידי כיבוש של צבא הקוומינטנג, הצעה לה צ'יאנג סירב עקב מחירה הגבוה אשר לה היה יכול להתמלא בעוד מאו דזה-דונג הכריז מלחמה מחודשת על הקוומינטנג.
מלחמת האזרחים השנייה
המערכה השנייה של מלחמת האזרחים הייתה התנגשות כוחות ישיר בין הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית. על אף ההישגים של הקוומינטנג בתחילת המלחמה אשר תקפו את השטח הקומוניסטי במנצ'וריה ישירות עם כיבוש זמני של שן-יאנג, שחיתות בדרג המדיני הביאה להיחלשות מתמדת של כוחותיו של צ'יאנג, כעת נראתה תמיכתה של סטלין רק לעבר הקומוניסטים בעוד בעלות הברית היססו לתמוך בצ'יאנג (עקב העובדה שהנשיא טרומן חשש מפועלו הלא דמוקרטי של צ'יאנג בסין). הקוומינטנג איבד כוחות וחיילים, האנשים אשר היו פגועים בצורה נוראית מהמלחמה ביפן נעו על חשבונם לצד הקומוניסטי של המפה הפוליטית.
בשנת 1947 נבחר צ'יאנג על פי החוקה החדשה של הרפובליקה הסינית לנשיא סין. הוא התפטר מתפקידו ב־21 בינואר 1949 כאשר כוחות הקוומינטנג סבלו אבדות כבדות בקרב כנגד הקומוניסטים. ב־10 בדצמבר 1949 נכבשה על ידי הקומוניסטים צ'נגדו, העיר האחרונה בה החזיקו כוחות הקואומינטנג בסין היבשתית. צ'יאנג ובנו, שניהלו את הגנת העיר, פונו במטוס לאי טאיוואן באותו היום. לעולם לא ישובו לסין היבשתית.
עם ירידתו של צ'יאנג מהשלטון נאנג'ינג נכבשה ללא כל מאמץ. הממשלה הלאומית שהחליפה את צ'יאנג פעלה לייצור קו הפסקת אש לאורך נהר היאנגצה, שבועיים לתוך הפסקת האש, כוחות הקומוניסטים, כעת צבא השחרור העממי שברו את ההסכם ופלשו לדרום סין, הממשלה התפרקה לתוך קליקות ובאוקטובר הכריז מאו בבייג'ינג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. הקוומינטנג הנואש החל להעביר כספים אל ארגוני טרור מוסלמים במערב סין, בהם אף המפלגה האסלאמית של טורקיסטן שפועלת עד היום במסגרת הסכסוך בשינג'יאנג. דבר לא עבד והכוחות הקומוניסטים כבשו את סין, סיפחו את טיבט ולבסוף בלת ברירה ומתוך לחץ אמריקאי השאירו רק את האי טאיוואן בשליטת הקוומינטנג.
נשיאות בטאיוואן
ממוזער|צ'יאנג קאי שק עם נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, יוני 1960
צ'יאנג העביר את ממשלתו לטאיפיי (עליה הכריז כ"בירה זמנית" עד לכיבוש מחדש של נאנג'ינג), בירת האי טאיוואן שבו שב לשמש בתפקיד הנשיא ב־1 במרץ 1950. נבחר כנשיא הרפובליקה הסינית עוד ארבע פעמים ובסך הכול שימש בתפקיד עד יום מותו בשנת 1975. הוא המשיך לטעון לריבונות בשטחה של סין. לאור המלחמה הקרה רוב מעצמות המערב הכירו בדרישותיו, והרפובליקה הסינית הייתה נציגת סין לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים.
למרות החוקה הדמוקרטית נשיאותו של צ'יאנג הייתה אוטוריטרית ושלטה מכוח צווי חרום שהגדילו מאוד את סמכויות הנשיא על מנת "לשוב ולהשתלט על סין היבשתית". עזרה יפנית נדיבה ותשתית שהותיר אחריו הכיבוש היפני של האי סייעו לאי לפרוח מבחינה כלכלית. בעת שלטונו בטאיוואן הודלפו מאמרים שונים לפיהם ישנן פעולות של צבא הקוומינטנג בייצור נשק לא קונבנציונלי ורבים חשדו כי צ'יאנג פועל ליצירת פצצת ביקוע גרעיני ואף פצצה תרמו גרעינית. עד היום הנושא נותר מעומעם בדומה למדיניות הגרעין של מדינת ישראל.
מותו ומורשתו
בשנת 1975 מת צ'יאנג בטאיפיי כשהוא בן 89 ממחלת לב וריאות ממנה סבל בחודשים האחרונים לחייו. הוכרז על חודש של אבל, במהלכו נתבקשו האזרחים לשאת סרטים שחורים על זרועם. צ'יאנג ובנו (שנפטר בשנת 1988) נקברו באי טאיוואן.
ממשיכו של צ'יאנג היה בנו צ'יאנג צ'ינג קואו.
אף על פי שהיה אחת הדמויות המשפיעות בהיסטוריה הסינית צ'יאנג קאי שק נכשל במאמציו לקבל מן העם הסיני את האהבה שרחשו לסון יאט-סן או את הכבוד שרחשו למאו. כאויבו של מאו נערך מסע תעמולה נגדו בסין העממית, ונטען כי שימש אינטרסים זרים בניגוד לטובתה של סין. מאז הדמוקרטיזציה של הממשל בטאיוואן בשנות התשעים נשמרה דמותו של צ'יאנג על הבניינים הממשלתיים והכיכרות כמו גם על מטבעות המדינה. עם זאת אין עוררין על הנהגתו את סין בשעותיה הקשות במלחמה כנגד היפנים, ועל היותו גורם מאחד שחיסל את תופעת אילי המלחמה העצמאיים.
לזכרו הוקמה אנדרטת צ'יאנג קאי שק במתחם הנשיאות שבעיר טאיפיי.
אישיות
דמותו האישית של צ'יאנג אפופת מסתורין ומדי פעם אף סתירות. התנהלותו הצבאית המתמשכת בשדה הקרב פגעה בבריאות נפשו והביאה לכך שסבל מפרצי עצבים קשים בהם איבד שליטה. צ'יאנג היה חדור מטרה, פעיל רב-תחומי אך השתמש ברמה לא ברורה של אלימות וקיצוניות. שיתוף הפעולה שלו עם גרמניה הנאצית בסחר נשק הביאה את מתנגדיו מהאופוזיציה לקרוא לו נאצי, פשיסט ודיקטטור. ישנו סיפור לפיו צ'יאנג ירה למוות בבן מפלגה אשר שכב פצוע בבית חולים למען יאבטח את עליונותו במפלגה ולמרות זאת לסיפור זה חסרה תמיכה מוכחת וככל הנראה הופץ בידי אנשי האופוזיציה לצ'יאנג.
פועלו הסמי-דיקטטורי הביא למפלתו הסופית של צ'יאנג כאשר ארצות הברית היססה לתמוך בו משום חשש לאיך תראה סין תחת שלטונו ה"אוטוקרטי". את הביקורות על צ'יאנג אפשר למצוא מסביב לכל דמותו אך לרבות מאלו חסרות הוכחות מוצקות. נושא אחד בו הואשם צ'יאנג על יחסו לחייו הפרטיים היה כאשר התגרש מצ'ן ג'ירוי, אשתו אשר חיזר אחריה מספר שנים עד אשר התחתנה איתו, למען התחתן עם סונג מיילינג. לפי צ'יאנג היה זה למען המפלגה והמדינה שכן המערך המדיני העליון התבסס על מספר משפחות רבות השפעה.
לאחר מותו עברה תקופה בת 3 שנים בה המדינה נוהלה בידי נשיא בפועל ואחר כך ג'יאנג ג'ינגגוו, בנו הבכור של צ'יאנג, ירש את אביו כנשיא הרפובליקה הסינית עד אשר נפטר בקדנציה השנייה שלו בינואר 1988.
בקרב אנשיו
דיוקנו של צ'יאנג נתלה מעל כיכר טיין-אן-מן לפני שדיוקנו של מאו הוצב במקומו. אנשים גם שמו דיוקנאות של צ'יאנג בבתיהם ובציבור ברחובות. לאחר מותו נכתב שיר הזיכרון של צ'יאנג קאי-שק בשנת 1988 לציונו. בצ'יאו ישנם נוסף על כך כמה פסלים של צ'יאנג קאי-שק. בול סיני ועליו דיוקנו של צ'יאנג קאי-שק צ'יאנג היה פופולרי בקרב אנשים רבים והיה ידוע כי התלבש בבגדים פשוטים, בניגוד לשרים ומפקדים סינים שונים שעיטרו את עצמם בעיטורים ופרסים מוזהבים.
ציטוטים מהקוראן ומהחדית' שימשו מוסלמים כדי להצדיק את שלטונו של צ'יאנג קאי-שיק על סין. כאשר התראיין איל המלחמה המוסלמי מא לין אשר בימים עברו שלטה משפחתו על מחוז צ'ינגהאי ודרום שינג'יאנג, תואר מא לין כבעל "הערצה גבוהה ונאמנות בלתי פוסקת לצ'יאנג קאי-שק". בפיליפינים נקרא לכבודו בית ספר בשנת 1939. כיום, מכללת צ'יאנג קאי-שיק היא המוסד החינוכי הגדול ביותר עבור קהילת צ'ינוי הסינית במדינה.
צ'יאנג ארץ ישראל והיהודים
על פי מסמכים שנמצאו לאחרונה בארכיוני המדינה הסינית, בשנת 1939 הכינה ממשלת הקוומינטנג תוכנית ליישוב פליטים מקרב יהודי אירופה, בדרום-מערב מחוז יונאן, קרוב לגבול בורמה. בעת הזו הייתה ממשלת סין עצמה בעיצומה של נסיגה משפילה מהיבשה מהכוחות היפניים שנעו מערבה לאחר נפילת הבירה הזמנית בווהאן והתוכנית מעולם לא מומשה. מידע נוסף על קהילות יהודיות בסין עולה ומתגלה אט אט עם התקדמות המחקר על סין ועל ההיסטוריה שלה. ידע חדש זה כולל גם מידע על הקהילה העתיקה בקאיפנג ועל ההתיישבות בשנגחאי בעקבות התפשטות האימפריה הבריטית באמצע המאה ה־19.
על אף הכרתה בסין העממית כמדינה עצמאית, נמנעה מדינת ישראל זמן רב מהצבעות בנושא החלפת קולה של טאיוואן בקולה של הרפובליקה העממית במליאת האומות המאוחדות. בשנות השישים השקיעה טאיוואן אנרגיה רבה בניסיון להביא לשיתוף פעולה מדעי עם ישראל בכל הקשור למדע גרעיני. במסגרת ניסיון התיווך נפגש יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ארנסט דוד ברגמן עם צ'יאנג ובנו אך לא נצפתה כל התקדמות במגעים, ולבסוף שר החוץ אבא אבן הורה במכתב לברגמן שאין להגיע לתיווך עם טאיוואן בנושא הגרעיני.
ביבליוגרפיה
צ'יאנג קאי-שק: הגנרליסימו הסיני והאומה אשר איבד – ג'ונתן פנבי
ההיסטוריה של טבח נאנג'ינג – ג'ון שיין-וון
מאו: הסיפור הבלתי נודע – ג'ונג צ'אנג וג'ון האלידיי
קישורים חיצוניים
Revealed: In 1939, China Planned to Settle Persecuted European Jews in Remote Part of Country
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:סין: היסטוריה
קטגוריה:נשיאי הרפובליקה הסינית
קטגוריה:מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
קטגוריה:גנרליסימו
קטגוריה:מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
קטגוריה:גנרלים סינים
קטגוריה:פוליטיקאים סינים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:הרפובליקה הסינית (1912–1949)
קטגוריה:מהפכנים סינים
קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי
קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
קטגוריה:משתפי פעולה עם האימפריה היפנית
קטגוריה:סין במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ילידי 1887
קטגוריה:סינים שנפטרו ב-1975 | 2024-08-01T05:18:04 |
חרב דמוקלס | שמאל|ממוזער|250px|ב"חרב דמוקלס" ציורו של ריצ'רד וסטאל מ-1812, הוחלפו על פי רוח הזמן הנערים שבסיפור המקורי בנערות
הביטוי חרב דָּמוֹקְלֶס מתייחס לסכנה המתמדת העומדת בפני אנשים בעלי משרה רמה או כוח רב. בהכללה, משמש הביטוי לתיאור הרגשה של סכנה מתקרבת.
מקור הביטוי בכתביו של המדינאי הרומי קיקרו, שמסר בספרו "שיחות בטוסקולום" את המאורע הבא:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:דימויים | 2024-02-11T20:47:29 |
קוברה (פירושונים) | 2020-11-18T03:07:32 | |
א"י | REDIRECT ארץ ישראל | 2004-12-24T18:50:28 |
הלמ"ס | REDIRECT הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה | 2004-12-24T19:13:23 |
תפוח (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה עבריים | 2024-08-23T06:20:35 |
כחל | 267x267px|ממוזער|שמאל|מושב כחל שלוש שנים לאחר עלייתו לקרקע (1983)
כָּחָל הוא מושב עובדים חקלאי-קהילתי בעל אופי חילוני, השייך לתנועת המושבים במועצה האזורית מבואות החרמון. המושב הוא הדרומי ביותר מבין יישובי המועצה האזורית. הוא נוסד באוקטובר 1980, במסגרת תוכנית המצפים בגליל, וב-1990 הפך למושב קהילתי. נכון לשנת 2021 מנה היישוב 472 תושבים.
גאוגרפיה
המושב שוכן מדרום לצפת וראש פינה, כ־5 ק"מ דרומית־מערבית לצומת עמיעד, בגובה 76–140 מטרים מעל פני הים, על הגבול בין הגליל העליון לבין הגליל התחתון, ומשקיף אל הכנרת ואל הרי הגולן. המקום בו שוכן המושב כונה בעבר ”מעין עין כחל”.
מקור שמו של המושב מגיע ממספר מקורות:
בעקבות האגדה הקדומה על "מעין עין כחל", בו הוסתרו חלק מכלי בית המקדש, שסופרה לעולים לקרקע בידי ההיסטוריון פרופסור זאב וילנאי. לפי האגדה, מקומו של המעיין הוא בנחל עכברה הסמוך למושב, בקרבת עתיקות היישוב התלמודי עכברה.
על שם כחל מצוי, עוף ממשפחת הכחליים המצוי באזור.
בהשראת צבעה הכחול של הכנרת.
כינוי ארעי קודם של היישוב היה "הר כור", כשמה המקורי של הגבעה.
עם עלייתו לקרקע מנה כחל 14 משפחות וכיום מתגוררים בו כ-400 תושבים המתפרנסים ממקצועות חופשיים ומשלבים חקלאות של מטעי מנגו, ליצ'י, תאנים, רימונים והדרים, גידול בקר, תיירות ואירוח.
קישורים חיצוניים
כחל, באתר רום גליל
כחל, באתר החברה להתיישבות בא"י
כחל, באתר ההתיישבות הכפרית
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1980
קטגוריה:מושבי תנועת המושבים
קטגוריה:מושבים
קטגוריה:הגליל העליון: יישובים
קטגוריה:תוכנית המצפים | 2023-09-28T07:33:59 |
הפועל כפר סבא | הפועל כפר סבא הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר כפר סבא, המשחק בליגה הלאומית. המועדון נוסד בשנת 1928, והישגיו הבולטים היו זכייתו באליפות בשנת 1982, בנוסף לשלוש זכיות בגביע המדינה.
המועדון הצמיח שורה של מאמנים ושחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל בישראל, והחל מ-1986 משחקת הקבוצה באצטדיון לויטה, הממוקם במזרח העיר ומכיל כ-5,800 מקומות ישיבה. קודם לכן שיחקה הקבוצה במגרש הפרדסים.
היסטוריה
השנים הראשונות והיריבות עם מכבי על הבכורה
בין השנים 1926 ל-1928 פעלה קבוצת "כפר סבא" מאוחדת, שכדורגלניה שיחקו בעיקר בינם לבין עצמם או הוזמנו למשחקי ידידות במגדיאל וברעננה הסמוכות. ב-1928 התפרקה הקבוצה בגלל החלטת רוב חבריה להצטרף לקבוצת "הפועל", וזו לפיכך שנת ההקמה הרשמית של הפועל כפר סבא (1928). באותם ימים אגודת מכבי הייתה דווקא העשירה והמבוססת יותר, אולם באזור כפר סבא נמצאו מקורות מים רבים, וכפר סבא הייתה מושבה שהתבססה על פרדסים, מה שחייב העסקת פועלים רבים - שהיו חברים באגודת הפועל. ב-1933 איכרי המושבה החלו להעסיק פועלים ערבים, מה שיצר מאבק על העבודה העברית באזור. פועלים מכל הארץ הוזעקו למשמרות מחאה והדרך של איכרי כפר סבא להביע את זעמם על מוסדות ההסתדרות הייתה לסייע לחידוש פעילותה של אגודת מכבי בכפר סבא. חלק מאנשי הפועל כפר סבא עברו למכבי, ובראשם יוחנן שיינפיין, בנו של המתיישב הראשון ומטובי הכדורגלנים בהפועל, שהיה גם גיסו של אברהם דרויאן, יו"ר מכבי כפר סבא. הקרע הפוליטי והזליגה למכבי גרמו לשיתוקה של הפועל, ובסוף 1933 היא הודיעה להתאחדות על הקפאת חברותה.
ב-1938 נעשה ניסיון להקים קבוצת ספורט חדשה במושבה, בית"ר כפר סבא (אך היא לא הוקמה בפועל עד 1962), בתגובה לתלייתו של איש אצ"ל, שלמה בן יוסף. חלק מאנשי מכבי, חברי הארגון, הקימו קבוצת כדורגל שפעלה זמן מה ואפילו הספיקה לקיים משחק נגד מכבי רעננה. ההתפתחות הזאת הביאה דווקא לחידוש בפעילות במכבי, שהייתה הקבוצה הראשונה במושבה שהשתלבה במשחקי הליגה אחרי הרגיעה שהשתררה בארץ ב-1939 עם סיום המרד הערבי הגדול. מכבי כפר סבא שובצה במחוז שומרון בליגה ג' הארץ ישראלית (הליגה השלישית) יחד עם קבוצות כמו הפועל כרכור, בית"ר בני ברק ובית"ר מחנה יהודה. בין השחקנים בקבוצה היו שמשון סקיבין, יוחנן שיינפיין, אפרים זטלר, בן עמי שפירא, לוי אנצ'יקובסקי והשוער יאיר לויטה, לימים האיש החזק בהפועל כפר סבא.
מכבי כפר סבא מצאה מגרש חדש, אחרי שעל המגרש הקודם היו תוכניות בנייה, אבל המועצה המקומית אילצה אותה לשתף פעולה עם אגודת הפועל בהכשרתו של השטח. בהיעדר מימון, המגרש הוכשר על ידי שחקני שתי הקבוצות ואוהדיהן. הפעולה הזאת עוררה את הפועל כפר סבא, שנרשמה גם היא לליגה ג'. בין השחקנים היו ישראל חיימוביץ', שמואל שפגט, חנניה גרוצקי ובני הדודים מיכאל ונחום אברוצקי. מיכאל אלמוג, כיהן בהמשך כיו"ר ההתאחדות לכדורגל.
הפועל כפר סבא פתחה את עונת 1940 טוב יותר ממכבי, והובילה את טבלת מחוז שומרון, אבל בהמשך מכבי התאוששה ועקפה אותה בזכות מינוי מאמן (שהיה תפקיד חדשני בתחום הכדורגל דאז). קבוצות בליגות הנמוכות לא נזקקו באותה תקופה לשיטת משחק וכוחן בא להן מחוסנם של השחקנים ומהכישרון הטבעי שלהם ללא תכנון מוקפד. מכבי כפר סבא הייתה הראשונה שהחליטה להעסיק מאמן, ומרכז מכבי מימן את מינויו של גאול מכליס, אחד הכישרונות הראשונים מבין ילידי הארץ, ששיחק בין היתר במכבי פתח תקווה ובמכבי תל אביב. ימים ספורים לפני שהצטרף למכבי כפר סבא כמאמן, הוא הבקיע שער בניצחון 1:5 של נבחרת ארץ ישראל על לבנון. בהנהגתו של מכליס, מכבי כפר סבא סיימה את העונה במקום הראשון והייתה אמורה לעלות לליגה ב', אלא שההתאחדות החליטה לקיים משחקי מבחן בין אלופות המחוזות לסגניות שלהן. במכבי כעסו וטענו שמרכז מכבי רוצה להעניק להפועל כפר סבא הזדמנות נוספת. למרות זאת, משחקי המבחן יצאו לדרך. הפועל כפר סבא מינתה בינתיים גם היא מאמן, מרדכי חרמוני, שחקן של המועדון בעבר שעבר לשחק בהפועל הרצליה מהליגה הראשונה והיה חופשי בגלל פגרת הקיץ - והיה בעצם המאמן הראשון של הקבוצה.
משחק המבחן הראשון בין הפועל למכבי הסתיים ב-0:0, אבל שער של ינאי גרושקביץ' הכריע את המשחק השני לטובת הפועל. זה היה הניצחון הראשון והיחיד של הפועל על מכבי עד לתקופה זו, אבל הוא הספיק לה כדי להבטיח את העלייה לליגה ב'.
פרשת המבחנים גרמה למתיחות בין מרכזי הספורט, והם הקימו ליגות נפרדות, בהן הפועל כפר סבא התגלתה כקבוצה חלשה שהשתרכה בתחתית הטבלה ואילו מכבי דווקא הצליחה בליגה שלה. המרכזים הגיעו להסכם פשרה, במסגרתו מכבי כפר סבא צורפה לליגה ב', והליגות הסדירות חודשו. מכבי המשיכה ביכולת הטובה שלה והתייצבה במקום הראשון, בין היתר בזכות ניצחון 0:3 על הפועל בדרבי הראשון (והיחיד) שהתקיים בכפר סבא במסגרת הליגה השנייה.
הפועל כפר סבא מצידה נקלעה למשבר בגלל הבעיות הכלכליות שפקדו את היישוב היהודי בכלל ואת המושבות החקלאיות בפרט בתחילת מלחמת העולם השנייה. ענף ההדרים שותק, פרדסים ננטשו, הפועלים נדדו למקומות האחרים וגם קבוצת הכדורגל של הפועל התקשתה להתקיים. לקראת סיום 1941 הפועל כפר סבא הודיעה על הפסקת פעילות וכל התוצאות שלה בוטלו.
מכבי כפר סבא לא הושפעה מהמשבר הכלכלי והיא הייתה אפילו בדרך לעלות לליגה הראשונה בעונת 1941/1942, אבל אירוע אחר גרם להתמוטטותה, כאשר ב-9 בינואר 1942 נעצר בתל אביב שחקן הקבוצה יהושע בקר במהלך שוד מזוין שנועד לממן את פעולותיה של מחתרת לח"י. הוא נידון למוות, אבל גזר הדין הומר למאסר עולם. במקביל, הבולשת הבריטית פתחה במצוד אחרי אנשי לח"י, שרבים משחקני מכבי כפר סבא היו חברים בה. חלק מהם נעצרו, אחרים ירדו למחתרת והקבוצה לא הייתה יכולה להמשיך לפעול ולמעשה התפרקה לאיטה.
באפריל 1942 הודיעה מכבי כפר סבא על הפסקת פעילותה בליגה, שהידלדלה בינתיים בעקבות פרישתן של קבוצות נוספות. הפסקת הפעילות נעשתה בתיאום עם מכבי נתניה, היריבה העיקרית של מכבי כפר סבא בליגה ב', והיא כיסתה את חובותיה של האגודה המתפרקת. ההיסטוריון ד"ר שמואל דותן מציין בספרו "מגרש ביתי", שעוסק בתולדות הספורט בכפר סבא, שזה היה המקרה הראשון והיחיד בתולדות הספורט בארץ שאגודה התפרקה בשל מעורבות חבריה בפעילות מחתרתית.
לאחר מכן לא חזרה להיות מכבי כפר סבא, וכוחה של הפועל דווקא התחזק כאשר בעונת 1946/1947 סיימה במקום השלישי במחוז דרום של ליגה ב' שם המשיכה לשחק גם בעונה הבאה עד להקפאת הליגה עקב מלחמת העצמאות.
לאחר הקמת מדינת ישראל
בעונת הכדורגל שלאחר מלחמת העצמאות עונת 1949/1950 שיחקה הפועל כפר סבא בליגה המיוחדת שהייתה הליגה השנייה ושובצה למחוז שרון בה סיימה במקום הרביעי. עונה לאחר מכן (1951/1952 בליגה ב') המשיכה לשחק בליגה השנייה וסיימה במקום הראשון במחוז דרום והעפילה לליגה א' שהייתה הליגה הבכירה באותם ימים. הקבוצה שיחקה בליגה הראשונה עד עונת 1955/1956 בליגה הלאומית, שבסיומה נשרה הקבוצה לליגה השנייה. בחלוף עונה העפילה הקבוצה לליגה הראשונה אך נשרה בעונה שלאחריה פעם נוספת לליגה השנייה. רק כעבור עשור הצליחה הפועל כפר סבא לחזור להתברג בליגה הבכירה היה זה בעונה הכפולה עונת 1966/1968 שנמשכה שנתיים בה צברה הקבוצה 101 נקודות מתוך 120 אפשריות (60 משחקים) ובמהלכה כבשה 150 שערי ליגה. בהמשך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ביססה כפר סבא את מעמדה בליגה הבכירה.
בעונת 1974/1975 זכתה הפועל כפר סבא בתואר הראשון בתולדותיה, גביע המדינה, תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף, שחקן הקבוצה בעבר. בחצי הגמר ניצחה כפר סבא בדו-קרב פנדלים את הפועל תל אביב. בגמר ניצחה את בית"ר ירושלים בתוצאה 1–3, מצמד שערים של יורם מור ושער נוסף של יצחק שום. את הגביע הניף הקפטן, אברהם מרצ'ינסקי. בעונת 1975/1976 רשמה הקבוצה את ניצחונה הגדול ביותר בהיסטוריה, 0-8 מול הפועל נצרת עילית במסגרת גביע המדינה. בעונת 1976/1977 ניצחה הקבוצה 1–7 את מכבי פתח תקווה, שיא מועדון בליגה הבכירה, אך באותה עונה נשרה הקבוצה לליגה השנייה אחרי 9 עונות רצופות בליגה הבכירה. שנה מאוחר יותר שבה הקבוצה לליגה הראשונה.
בעונת 1979/1980, זכתה הפועל כפר סבא בגביע מדינה שני, שוב תחת הדרכתו של שרף, שחזר לכפר סבא אחרי תקופה בה אימן את הפועל יהוד. בחצי הגמר ניצחה הקבוצה את שמשון תל אביב 0-1, משער של אלי יאני. במשחק הגמר ניצחה כפר סבא את מכבי רמת עמידר בתוצאה 4–1, משערים של יצחק נעמן, אלי יאני, וצמד של קפטן הקבוצה, ישראל פוגל, שהניף את הגביע. במהלך משחקי הגביע כבשו פוגל ויאני חמישה שערים כל אחד.
בעונת 1981/1982 הגיעה הפועל כפר סבא להישג השיא שלה וזכתה באליפות ישראל, לאחר שבמחזורי הסיום הצליחה לעקוף את הריביה מכבי נתניה, שהובילה את הטבלה לאורך כל העונה. מאמן הקבוצה היה דרור קשטן, מלך השערים היה אלי יאני עם 13 שערים, ומלך הבישולים היה יצחק שום עם 9 בישולים.
בעונה שלאחר האליפות זכתה הקבוצה בתואר אלוף האלופים, אחרי ניצחון על הפועל יהוד בבעיטות הכרעה, אך בתום עונה זו נשרה לליגה השנייה שוב. כעבור עונה אחת, חזרה הקבוצה לליגה הבכירה, לקראת עונת 1984/1985.
לאורך ההיסטוריה הצליחה הפועל כפר סבא פעמיים להשתלב בפלייאוף העליון בליגה הבכירה: בעונת 1987/1988 תחת המאמן שמעון שנהר, ובעונת 1989/1990 תחת המאמן ויטק לזארק. בשתי העונות מלך שערי הקבוצה היה אלי יאני.
בסיום עונת 1989/1990 זכתה הקבוצה בגביע מדינה שלישי בתולדותיה, כאשר בחצי הגמר ניצחה את הפועל באר שבע 2–3 לאחר הארכה (1-1 בתום 90 דקות), משערים של אלי יאני, מייקל יפה ושער עצמי של אפרים דוידי. בגמר גברה על שמשון תל אביב בתוצאה 0–1 לאחר הארכה. את השער לכפר סבא הבקיע גדעון סיימון. מאמן הקבוצה היה ויטק לזארק הפולני, ואת הגביע הניף הקפטן, אלי יאני.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20 חלה ירידה ניכרת במעמדה של הקבוצה והיא החלה לרדת ולעלות לסירוגין בין הליגה הבכירה לליגת המשנה.
בשנת 1994 ירדה הקבוצה לליגת המשנה ונקלעה למשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, כאשר את מלאכת השיקום המקצועי נטלו על עצמם המאמן נח איינשטיין והמנהל המקצועי אלי יאני, אשר העלו כמחצית משחקני קבוצת הנוער לסגל הבוגרים. את העונה סיימה הקבוצה עם רצף של חמישה ניצחונות המהווה שיא מועדון, וזכתה בכרטיס לליגת העל. למרות השיפור המקצועי בקבוצה, לא עלה בידיה להשתקם כלכלית בצורה מספקת לליגה הבכירה.
תוך שיתוף פעולה בין אגודת הפועל כפר סבא ועיריית כפר סבא, הוקמה ועדת הפרטה שבראשה עמד ד"ר אמיר גבע. הוועדה איתרה בשנת 1995 את אלי טביב אשר רכש את זכויות הניהול של הקבוצה מהאגודה תמורת השקעה כספית, והפך לבעלים בפועל של הקבוצה.
הישגיה הבולטים של כפר סבא בשנים אלו היה ההעפלה לגמר גביע הטוטו בעונת תחת הדרכתם של נח איינשטיין ואלי יאני, וההעפלה לחצי גמר גביע המדינה בעונת 1999/2000 תחת הדרכתו של אלישע לוי. באותה עונה היא אף ירדה שוב לליגת המשנה במחזור האחרון.
העשור הראשון של המאה ה-21
בעונת חזרה כפר סבא לליגת העל תחת הדרכתו של המאמן יצחק שום, שחקן העבר של הקבוצה, אך חזרה וירדה לליגה הלאומית כעבור עונה אחת.
בעונת עלתה הפועל כפר סבא, בראשותו של המאמן אלישע לוי, לליגת העל. בעונה העוקבת השלימה הקבוצה מסע הישרדות מרשים בניצוחו של המאמן אלי אוחנה, לאחר שהייתה במקום האחרון בטבלה במרחק של 13 נקודות מהקו האדום, ובתום העונה נשארה בליגת העל.
בעונת העפילה הקבוצה לגמר גביע הטוטו, והפסידה 1–2 למכבי הרצליה בהארכה. בליגה סיימה הקבוצה במקום השמיני.
לקראת עונת רכשה כפ"ס כמה שחקנים חדשים וביניהם אורי אוזן וכפיר אדרי, ובחלון העברות בינואר הצטרף גם מאור מליקסון ממכבי חיפה. כפר סבא פתחה את העונה בצורה טובה יחסית והתמקמה במרכז הטבלה, אולם בהמשך העונה נחלשה, התדרדרה לתחתית והגיעה למחזור האחרון כשהיא מתחת לקו האדום. במשחקה האחרון בעונה ניצחה כפר סבא את הפועל תל אביב 0-1 באצטדיון בלומפילד, משערו של סמואל יבואה, אך ירדה לליגה הלאומית בשל הניצחון של יריבתה בתחתית מכבי פתח תקווה. יבואה כבש 15 שערים בעונה זו, ונבחר למלך השערים של ליגת העל.
בתום עונה זו ולקראת עונת בליגה הלאומית, עזבו שחקנים רבים את הפועל כפר סבא וביניהם כוכבי הקבוצה גיז'רמו ישראלביץ', סמואל יבואה דאגלס דה סילבה, בן לוז ואביחי ידין. במהלך העונה, לאחר עזיבת הבעלים אלי טביב והעברת הקבוצה לאיתן ספיר, הפגינה הקבוצה רמת משחק לא אחידה ולא הצליחה לחזור לליגת העל אף על פי שבאותה עונה 6 הקבוצות הראשונות בטבלה העפילו לליגת העל.
ב-14 ביוני 2009 העביר אלי טביב רשמית את זכויות הניהול חזרה לאגודת הפועל כפר סבא, אחרי 14 שנה של שליטה במועדון.
לקראת עונת כפר סבא שינתה את פניה והחלה בהחזרת אישים המזוהים עם המועדון. המאמן סלובודן דראפיץ' ורוב שחקני הסגל עזבו את הקבוצה. קובי לויטה, בנו של היו"ר לשעבר יאיר לויטה, מונה למנכ"ל הקבוצה, ותומר קשטן (בנו של דרור) מונה למאמן. שחקני העבר של המועדון, אלי יאני ואברהם מרצ'ינסקי, קיבלו תפקידי אימון בכירים במחלקת הנוער. בעונה זו היה לקבוצה את אחד התקציבים הנמוכים בליגה, ומטרתה הייתה להישאר בליגה. עם זאת, היא הצליחה לשחק ברמה גבוהה מעל המצופה, ולא העפילה לליגת העל רק בעקבות הפסד להפועל רמת-גן גבעתיים במשחקי המבחן.
ביוני 2010 החליטה אגודת הפועל כפר סבא להעביר את הקבוצה לידיו הפרטיות של שאולי דור במהלך אשר הוביל למחאת אוהדים, בהמשך הוא החליט להעניק את זכויות הניהול של הקבוצה לידיו של איש העסקים הראל רייכמן לפרק זמן של חמש שנים כדי להתחמק מביקורת הקהל.
העשור השני של המאה ה-21
במרץ 2011 הלך לעולמו שחקן הקבוצה פטריק דופלה לאחר שנמצא ללא רוח חיים בביתו שבליבריה. מותו של דופלה עורר תדהמה רבה בקרב אנשי הקבוצה ואוהדיה במיוחד בשל גילו הצעיר של הליברי ואופן היותו בריא, הסיבות למוות נותרו מסתוריות.
בעונת הייתה כפר סבא לאורך רוב העונה במקומות הראשונים, ונחשבה למועמדת מובילה לעלות לליגת העל, אך לאחר הקיזוז איבדה הקבוצה גובה, ואף על פי שבמשחקי הפלייאוף הייתה זקוקה לניצחון אחד על מנת להבטיח את העלייה, פיספסה את העלייה במחזור האחרון, כשסיימה רק במקום השלישי המוביל למשחקי המבחן. מיד לאחר המחזור האחרון בליגה הלאומית פוטר תומר קשטן מתפקידו כמאמן הקבוצה ובמקומו מונה גיא עזורי. במשחקי המבחן מול הפועל פתח תקווה כשלה הקבוצה ונותרה בליגה הלאומית.
לאחר שהקבוצה פתחה את עונת בצורה רעה, פוטר גיא עזורי ובמקומו מונה משה הרשקו, אשר אימן בעונה הקודמת את קבוצת הנוער של המועדון. לתפקיד מאמן הנוער נבחר אסי דומב. בתום העונה מונה דומב למאמן הקבוצה הבוגרת.
בעונת עזב הראל רייכמן את כפר סבא ובמקומו הגיע ג'קי מויאל, שמינה את אלון מזרחי למאמן במקומו של דומב. מויאל נכשל בניסיון לרכוש את הקבוצה בשל חוסר היכולת להעמיד ערבויות מתאימות ולא קיבל את אישור ההתאחדות לכדורגל. בינואר 2013 נכנסה הקבוצה להליך של פירוק והופחתו 9 נקודות ממאזנה. מזרחי התפטר מתפקידו ובמקומו מונו לתפקיד תמיר בן-חיים ועידן שום. בתום העונה סיימה הקבוצה במקום האחרון בליגה, וירדה לראשונה בתולדותיה לליגה א'.
ב-30 ביוני 2013 הועברו זכויות הניהול בקבוצה לידיהם של סתיו שחם ושחקן ומאמן הקבוצה בעבר, אלי יאני, המחזיקים כל אחד ב-45% מהבעלות על הקבוצה, ו-10% מהבעלות הועברו לעמותת אוהדי הקבוצה "הלב הירוק". לקראת עונת מונה שייע פייגנבוים למאמן הקבוצה. ימים ספורים לפני פתיחת העונה החליטה ההתאחדות לכדורגל על הישארותה של הקבוצה בליגה הלאומית, בעקבות הורדתה המנהלתית של מכבי אום אל-פחם. ב-25 בספטמבר 2013 התהפכה ההחלטה, ובית הדין קבע כי מכבי אום אל-פחם תישאר בלאומית, וכפר סבא תשחק בליגה א'. לאחר מספר מחזורים הוחלט לפטר את פייגנבוים, ובמקומו מונה למאמן פליקס נעים. בסיום העונה חזרה הפועל כפר סבא לליגה הלאומית לאחר שסיימה את העונה במקום הראשון בליגה א' צפון. ב-22 במאי 2014 העביר אלי יאני את חלקו בקבוצה לסתיו שחם, שהחזיק ב-90% מהבעלות על המועדון.
ב-22 במאי 2015 הבטיחה הקבוצה את העפלתה בחזרה לליגת העל לאחר שבע שנים, לאחר שבמחזור האחרון של הליגה הלאומית ניצחה 3–1 את הפועל רמת-גן גבעתיים, והשלימה שתי עליות ליגה רצופות תוך שנתיים. ב-3 בינואר 2016 פוטר מאמן הקבוצה פליקס נעים מתפקידו לאחר שנתיים וחצי עקב רצף הפסדי הקבוצה, ובמקומו מונה שרון מימר, אשר הצליח בסיום העונה להשאיר את הקבוצה בליגת העל.
ב-23 בינואר 2017 פוטר מימר מתפקידו כמאמן הקבוצה לאחר שהקבוצה הסתבכה במאבקי התחתית ובמקומו מונה אלי כהן למאמן הקבוצה. ב-13 באפריל 2017 פוטר כהן לאחר שהקבוצה נקלעה למקום האחרון, ובמקומו חזר פליקס נעים למועדון. במהלך העונה הצהיר בעלי הקבוצה, סתיו שחם, על אהדתו להפועל תל אביב ועל רצונו לרכוש אותה ולעזוב את הפועל כפר סבא, דבר אשר גרם למשבר עם אוהדי הקבוצה. במהלך העונה נקלעה הקבוצה למאבקי התחתית, ולקראת סוף העונה חזרה הקבוצה להתייצב ולנצח תחת הדרכתו של נעים, אולם בסופו של דבר נשרה הקבוצה לליגת המשנה במחזור הנעילה של הליגה.
עידן יצחק שום
ב-28 ביוני 2017 מונה מסאי דגו למאמן הקבוצה. ב-23 ביולי 2017 עברה הבעלות על המועדון מידיו של סתיו שחם לידיו של השחקן והמאמן בעבר, יצחק שום. הקבוצה פתחה את העונה בצורה טובה ובתום הסיבוב הראשון הייתה במקום הראשון בטבלה. בגביע המדינה ניצחה בשמינית הגמר 3–1 בדרבי את בית"ר כפר סבא, אך למחרת פוטר דגו והקבוצה לא ניצחה במשך זמן רב, כולל רצף של 11 הפסדים רצופים, הדחה ברבע גמר הגביע על ידי בית"ר ירושלים, ושני מאמנים (ריימונדס ז'וטאוטאס וחיים שאבו) שהתפטרו. לאחר התפטרותו של שאבו אימן שום בעצמו, ולפני המחזור האחרון מינה שום את ארז בנודיס למאמן. הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-14 המוביל למשחקי המבחן, ניצחה את עירוני טבריה מליגה א' 5–3 בסיכום שני המפגשים ונשארה בליגה.
בעונת 2018/2019 המשיך בנודיס כמאמן הקבוצה, והקבוצה התחילה את העונה בצורה טובה, אך לאחר רצף של שישה משחקים ללא ניצחון בסוף הסיבוב השני, פוטר בנודיס ב-11 במרץ 2019 ובמקומו מונה אופיר חיים. בפלייאוף ניצחה הקבוצה ב-6 מתוך 7 משחקיה, סיימה את העונה במקום הראשון לאחר ניצחון 3–2 על הפועל עפולה בחוץ במחזור האחרון, לאחר שפיגרה 0–2 במחצית, הודות לשער של עומר פדידה בדקה ה-97, והעפילה לליגת העל. בסיום עונת 2020/2021 שבה הקבוצה לליגה הלאומית.
בעקבות אי שביעות רצון של אוהדי הקבוצה מהתנהלותו של שום בניהול הקבוצה, בשנת 2023 האוהדים הקימו קבוצת אוהדים בשם "כפר סבא 1928", שהעבירה אליה את רובם המוחלט של אוהדי הקבוצה, כאשר מאז הקמת הקבוצה למשחקיה של הפועל כפר סבא בליגה הלאומית מגיעים עשרות אוהדים בלבד.
בינואר 2024 מונה איציק ברוך למאמן הקבוצה, בניסיון לחלץ אותה ממאבקי התחתית.
אצטדיון
שמאל|ממוזער|300px|אצטדיון לויטה
בעבר אירחה הפועל כפר סבא את משחקייה הביתיים במגרש הפרדסים. בשנת 1986 עברה הקבוצה לשחק באצטדיון לויטה הממוקם במזרח העיר, שם היא משחקת עד היום. אצטדיון לויטה מכיל כ-5,800 מקומות ישיבה, ועבר מספר שיפוצים עד היום. האצטדיון משמש גם כאצטדיון הביתי של בית"ר כפר סבא אשר משחקת בליגה א'.
אצטדיון לויטה לא אושר למשחקי הליגה הבכירה עם חזרתה של הקבוצה לליגת העל בעונת 2019/2020 ובעונת 2020/2021, והיא שיחקה באופן זמני באצטדיון המושבה בפתח תקווה.
יריבויות
להפועל כפר סבא אין יריבות משמעותית עם הקבוצות האחרות בעיר, בית"ר כפר סבא והפועל עליה כפר סבא, מכיוון שהן משחקות בליגות הנמוכות ולא מתמודדות מולה במשחקים רשמיים. לקבוצה הייתה יריבות ארוכת שנים עם מכבי נתניה, והמשחקים ביניהן מכונים "דרבי השרון". היריבות הגיעה לשיא בעונת , כאשר זכתה הפועל כפר סבא באליפות היחידה בתולדותיה, על חשבון מכבי נתניה שהובילה את הטבלה לאורך כל העונה. גם משחקיהן של הפועל כפר סבא ומכבי נתניה נגד הקבוצות הנוספות מאזור השרון, מכבי הרצליה והפועל רעננה, מכונים לעיתים "דרבי השרון".
סמל הקבוצה
במשך השנים החליפה הקבוצה מספר פעמים את סמלה. הסמל הראשון שילב את סמל הפועל הכולל דמות של ספורטאי עם הפטיש והמגל, סמל המייצג את מעמד הפועלים (פועלי התעשייה מיוצגים באמצעות הפטיש והחקלאים באמצעות המגל).
לאחר הגעתו של אלי טביב לקבוצה בשנת 1995 שונה הסמל כמעט לחלוטין. הסמל החדש הכיל עץ הדר (שאפיין את העיר כפר סבא במשך שנים רבות), והפטיש והמגל הוצגו בגרסה מוקטנת.
בשנת 2014, לאחר העברת הבעלות על הקבוצה לידיהם של סתיו שחם, אלי יאני ועמותת האוהדים, הוחזר הסמל הישן עם שינויים קלים.
תארים
ליגת העל
אליפות (1): 1981/1982
גביע המדינהזכייה (3): 1974/1975, 1979/1980, 1989/1990גביע אלוף האלופים
זכייה (1): 1981
סגנות (3): 1974, 1979, 1989
שחקני עבר בולטים
שמאל|ממוזער|280px|הפועל כפר סבא בעונת 1974/1975 בה השיגה את תוארה הראשון: גביע המדינה
דרור קשטן
שלמה שרף
יצחק שום
יאיר נוסובסקי
אברהם מרצ'ינסקי
נח איינשטיין
ישראל פוגל
דורי אלמוג
אבנר כהן
רפי אידינגר יצחק נעמן
גדי פולבר
יואב אברוצקי
יורם מור
אריאל בן אריה
יגאל הלל
מאיר ניזהר
גדעון סיימון
יצחק מימוני
אוסקר גארה אלי יאני
אדיר שמיר
עופר נוסובסקי
איתן רביבו
אופיר בן-חיים
תמיר בן-חיים
מייקל יפה
מוטי יברבוים
דודי סטולפר
גאבור מרטון יניב אברג'יל
גיורגי דרסליה
יעקובו איגביני
אייל משומר
גיז'רמו ישראלביץ'
סמואל יבואה
דאגלס דה סילבה
אביחי ידין
אוהד לויטה
אוהד כהן
ראו גם: :קטגוריה:כדורגלני הפועל כפר סבא
זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי הקבוצה
עונה שם השחקן שערים הערות 1986/1987 אלי יאני 16 2002/2003 יניב אברג'יל 18 יחד עם שי הולצמן ממ.ס. אשדוד 2007/2008 סמואל יבואה 15
מאמני הקבוצה בעבר
להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"שםשניםהערות/אירועים בולטים מרדכי חרמוני1940–1942 מגלי ויהושע שפירא1946–1950 חיים רייך1951–1954עליית ליגה (1951/1952) אדמונד שמילוביץ'1954–1955 עמנואל שפר1955 משה פוליאקוב1955–1956ירידה לליגה א' (1955/1956) ישראל וייס1956–1957מאמן/שחקן, עליית ליגה (1956/1957) צבי ארליך1957–1958 יאיר לויטה1958זמני אליעזר שפיגל1958–1959 עמנואל שפר1959ירידה לליגה א' המשנה (1958/1959) יאיר לויטה1959–1960זמני ג'קי גיבונס1960 משה וארון1960–1961 אדמונד שמילוביץ'1961–1962 יאיר לויטה1962זמני אריה קוך1962–1963 לוניה דבורין1963 גרשון מלר1963–1964 אריה קוך1964–1965 אריה רדלר1965–1968עלייה לליגה הלאומית (1966/1968) יעקב גרונדמן1968–1970 רחביה רוזנבוים1970–1972שםשניםהערות/אירועים בולטים נחום סטלמך1972–1973 שלמה שרף1973–1976זכייה בגביע המדינה (1974/1975) אריה רדלר1976–1977 דרור קשטן1977ירידה לליגה הארצית (1976/1977) אמנון רז1977–1978עלייה לליגה הלאומית (1977/1978) שלמה שרף1978–1980זכייה בגביע המדינה (1979/1980) אברהם מרצ'ינסקי1980 דרור קשטן1980–1983אליפות המדינה (1981/1982)ירידה לליגה הארצית (1982/1983) יצחק שום1983–1985 ניסים בכר1985–1987 שמעון שנהר1987–1988 אברהם מרצ'ינסקי1988–1989 ויטק לזארק1989–1991זכייה בגביע המדינה (1989/1990) אשר מסינג1991ירידה לליגה הארצית (1990/1991) אברהם מרצ'ינסקי1991–1994עלייה לליגה הלאומית (1992/1993) אדיר שמיר1994 ניסים בכר1994ירידה לליגה הארצית (1993/1994) אלי יאני1994–1995עלייה לליגה הלאומית (1994/1995) אבי כהן1995–1998 שמעון שנהר1998 משה סיני1998–1999 אייל לחמן1999 אבי כהן1999–2000
שםשניםהערות/אירועים בולטים אלישע לוי2000ירידה לליגה הלאומית (1999/2000) מוטי איוניר2000–2001 אורי אלקבץ2001זמני מירו בן שמעון2001 יצחק שום2001–2002 גיא לוי2002עזב יומיים לפני תחילת העונה תמיר בן חיים2002–2003ירידה לליגה הלאומית (2002/2003) לופא קדוש2003–2004 אלישע לוי2004–2006עלייה לליגת העל (2004/2005) אלי אוחנה2006–2008ירידה לליגה הלאומית (2007/2008) סלובודאן דראפיץ'2008–2009 תומר קשטן2009–2011 גיא עזורי2011 משה הרשקו2011–2012 אסי דומב2012 אלון מזרחי2012–2013 רון גולדיג2013 עידן שום ותמיר בן חיים2013פירוק וירידה לליגה א' (2012/2013) שייע פייגנבוים2013 פליקס נעים2013–2016עלייה לליגה הלאומית (2013/2014)עלייה לליגת העל (2014/2015) שרון מימר2016–2017 אלי כהן2017 פליקס נעים2017ירידה לליגה הלאומית (2016/2017) מסאי דגו2017–2018 ריימונדס ז'וטאוטאס2018 חיים שאבו2018 יצחק שום2018זמני ארז בנודיס2018–2019 אופיר חיים2019–2020עלייה לליגת העל (2018/2019) עמיר תורג'מן2020 אלישע לוי2020–2021 רביד גזל2021ירידה לליגה הלאומית (2020/2021) אורי גוטמן2021–2022 ירון הוכנבוים2022 עומר פרץ2022–2023 גל ברשאן2023 עידן שום2023–2024 איציק ברוך20242024–
ראו גם: רשימת מאמני הפועל כפר סבא
סגל שחקנים
נכון ל-29 ביולי 2024
צוות מקצועי
מאמן ראשיעוזר מאמןמאמן שועריםמאמן כושר
לקריאה נוספת
שמואל דותן, מגרש ביתי, שבנא הסופר, 1996
זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 189 - 196, הוצאת ישראגול, 2011
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:קבוצות כדורגל ישראליות
קטגוריה:קבוצות כדורגל ששיחקו בליגה הבכירה בישראל
קטגוריה:קבוצות כדורגל שזכו באליפות ישראל
קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1928
כפר סבא
קטגוריה:היישוב: כדורגל
קטגוריה:היישוב: מועדוני ספורט | 2024-07-29T10:58:50 |
אלי יאני | אלי יאני (נולד ב-21 ביולי 1959) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ, ומזוהה בעיקר עם קבוצת הפועל כפר סבא.
קריירה
יאני גדל בכפר סבא כבן יחיד להורים שעלו ממצרים. הוא החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא ובעונת 1975/1976 צורף לסגל הקבוצה הבוגרת על ידי המאמן שלמה שרף, בגיל 16.5. בעונה זו העפיל עם הקבוצה לחצי גמר גביע המדינה. בעונת 1976/1977 הבקיע שער בניצחון 7–1 על מכבי פתח תקווה, הניצחון הגבוה ביותר בתולדות המועדון, אך בתום העונה ירדה הקבוצה לליגת המשנה. במקביל למשחקיו בקבוצת הבוגרים, שיחק יאני גם בקבוצת הנוער של המועדון והבקיע צמד בחצי גמר גביע המדינה לנוער במשחק בו הודחה קבוצתו על ידי מכבי נתניה. כמו כן זומן לראשונה לנבחרת הנוער. ב-1981 הוביל יאני כקפטן את הנבחרת לזכייה במדליית הארד במכביה ה-11, והוא עצמו זכה בתואר מלך השערים של הטורניר.
בעונת 1977/1978 היה שותף לעלייתה של הפועל כפר סבא בחזרה לליגה הבכירה. בעונת 1978/1979 הוא דורג במקום השלישי בטבלת מלך שערי הליגה עם 14 שערים, וזכה בתואר תגלית השנה. יאני הוביל את כפר סבא לזכייה בגביע המדינה בשנת 1980 לאחר ניצחון 4–1 על מכבי רמת עמידר במשחק הגמר, תוך כדי שהוא קובע שיא בכך שהבקיע שער בכל אחד משלבי הטורניר, כולל שער הניצחון בחצי הגמר. בעונה זו זומן לראשונה לנבחרת ישראל ונכלל בסגל הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1982.
בעונת 1981/1982 זכה עם הפועל כפר סבא באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שהבקיע 13 שערים ובישל ארבעה נוספים. יאני הבקיע את השער המכריע בניצחון 2–1 על מכבי נתניה במשחק העונה. בזכות הישג זה העפילה כפר סבא בעונה שלאחר מכן למשחקי גביע האינטרטוטו.
בעונת 1982/1983 זכה יאני עם כפר סבא בתואר "אלוף האלופים", אך לא הצליח למנוע את ירידת הקבוצה לליגת המשנה. בעונה שלאחר מכן הוא הוביל את כפר סבא בחזרה לליגה הבכירה עם 11 שערים, כולל צמד במשחק המכריע על העלייה. באותה שנה הוא שיחק במדי הנבחרת האולימפית במוקדמות אולימפיאדת 1984, וסיים כמלך השערים של הטורניר בצוותא עם אלי כהן.
בשנת 1984 היה יאני ממקימי ארגון שחקני הכדורגל בישראל, והנהיג אותו כמזכ"ל הראשון, בצוותא עם יו"ר הארגון אבי כהן, להישגים רבים, וביניהם הכרה בכדורגלנים כשכירים והסרת תקרת השכר לכדורגלנים.
בתחילת עונת 1984/1985 עזב יאני את כפר סבא והצטרף להפועל תל אביב. בעונת 1985/1986 הבקיע ארבעה שערים וזכה עם הפועל תל אביב באליפות. בסך הכל שיחק שנתיים בהפועל תל אביב, והבקיע במדיה 9 שערים בליגה, ובסך הכל 11 שערים בכל המסגרות. בתקופה זו נכלל בסגל נבחרת ישראל למוקדמות מונדיאל 1986.
יאני חזר לכפר סבא לקראת עונת 1986/1987, וזכה בתואר מלך השערים של הליגה עם 16 שערים. בסיום העונה הוא החליט להמשיך בכפר סבא למרות הצעה מקבוצת אנז'ה הצרפתית. בעונה שלאחר מכן הוביל את כפר סבא לפלייאוף העליון עם תשעה שערים.
לפני פתיחת עונת 1988/1989 עבר יאני לבית"ר ירושלים, במדיה הבקיע 10 שערים. יאני אף תרם תרומה משמעותית לזכייה בגביע המדינה, עם שער שוויון בשמינית הגמר ובישולים ברבע הגמר ובחצי הגמר.
בעונת 1989/1990 חזר יאני לכפר סבא והוביל אותה להעפלה לפלייאוף העליון של הליגה, ולזכייה בגביע המדינה, לאחר ניצחון 1–0 בהארכה על שמשון תל אביב במשחק הגמר. בעונה זו הבקיע 13 שערים בכל המסגרות.
יאני החמיץ את עונת 1990/1991 לאחר שנאלץ לעבור ניתוח. בעונתו האחרונה כשחקן פעיל (1991/1992) הוא שיחק בהפועל טייבה בעמדת הבלם, הבקיע חמישה שערים והוביל את הקבוצה לליגה הארצית.
לאורך הקריירה שלו הבקיע יאני 161 שערים, מתוכם 99 בליגה הבכירה בישראל, והיה 6 פעמים מלך השערים של הפועל כפר סבא. יאני זכה להיכלל בנבחרת העונה כחלוץ, כקשר וכבלם. בנבחרת ישראל רשם 10 הופעות וכבש שער אחד, ולזכותו גם הופעה אחת בנבחרת "שאר העולם היהודי" שערכה משחק ראווה במשחקי המכביה ה-11, נבחרת שהורכבה מהשחקנים היהודים הטובים בעולם. נבחר להרכב כל הזמנים של הפועל כפר סבא.
לאחר הפרישה
לאחר שפרש החל יאני לנהל את בית הספר לכדורגל של הפועל כפר סבא, בתקופתו גדל מספר השחקנים מ-50 ל-250. לאחר מכן אימן יאני את הקבוצה הבוגרת, ב-1995 הוביל את הפועל כפר-סבא לעלייה לליגת העל, תוך שבירת שיא מועדון: הסיום הטוב ביותר של העונה עם רצף של חמישה ניצחונות, וב-1996 הוביל את כפר סבא לגמר גביע הטוטו. לאחר שסיים את תפקידו בקבוצת הבוגרים עבר לנהל את מחלקת הנוער של הקבוצה ונשא בתפקיד לסירוגין במשך שלוש שנים, במהלך אותן שלוש שנים זכו קבוצות המחלקה בשתי אליפויות, גביע, העפילו לשני גמרים נוספים ושתי קבוצות עלו לליגה הבכירה.
במשך השנים מאז פרש שימש יאני כפרשן בתוכנית שירים ושערים, וכן כפרשן המשדר למערכת שמע מיוחדת המשמשת עיוורים הנמצאים באצטדיון.
ב-30 ביוני 2013 הועברו זכויות הניהול של הפועל כפר סבא לידיה של קבוצת משקיעים הכוללת את יאני, סתיו שחם ועמותת אוהדי הקבוצה. קבוצת הניהול קיבלה את המועדון לאחר ירידתו לליגה א', ובתוך עונה אחת חזרה הקבוצה לליגה הלאומית. במאי 2014 העביר את מניותיו לשחם ועזב את המועדון.
בשנת 2017 החל לשמש כסקאוט בנבחרות הצעירות של ישראל.
נכון לשנת 2022 מנהל יאני סניף של בנק דיסקונט.
תארים
הפועל כפר סבא
אליפות: 1981/1982
גביע המדינה: 1979/1980, 1989/1990
אלוף האלופים: 1982/1983
הפועל תל אביב
אליפות: 1985/1986
בית"ר ירושלים
גביע המדינה: 1988/1989
תארים אישיים
תגלית העונה: 1976/1977
השחקן הצעיר המצטיין של העונה: 1976/1977
מלך השערים:
גביע המדינה: 1979/1980
המכבייה: 1981
הטורניר הקדם אולימפי: 1983/1984
ליגת העל: 1986/1987 (16 שערים)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים
קטגוריה:חלוצי כדורגל ישראלים
קטגוריה:כדורגלני הפועל כפר סבא
קטגוריה:כדורגלני הפועל תל אביב
קטגוריה:כדורגלני בית"ר ירושלים
קטגוריה:כדורגלני הפועל טייבה
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל
קטגוריה:מאמני כדורגל ישראלים
קטגוריה:מאמני הפועל כפר סבא
קטגוריה:שירים ושערים
קטגוריה:כפר סבא: כדורגלנים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1959 | 2024-02-23T12:27:44 |
מטאל גותי | ממוזער|250px|ויבקה סטנה, הסולנית של להקת המטאל הגותי המשפיעה טריסטניה בשנים 1996–2007, בשמלה גותית. סטנה ידועה בשל קול המצו סופרן הלירי האופראי הצלול שלה.
מטאל גותי (באנגלית: Gothic Metal; נקרא גם Goth Metal) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי המשתייך לסוגת ההבי מטאל. רוב מה שכיום מכונה "מטאל גותי" אינו מזכיר ממש את הרוק הגותי, למעשה הכינוי "מטאל גותי" מתייחס פעמים רבות ליצירה המשלבת מצד אחד מטאל ונגינת גיטרות בסגנון דום מטאל/דת' מטאל/בלאק מטאל עם התמקדות באווירה אפלה וקודרת, ומצד שני נגינת קלידים, אלמנטים קלאסיים, ליווי מקהלה ולעיתים קרובות ביצוע ווקאלי נשי (לרוב אופראי או מלודי) לצד גראולינג המבוצע על ידי מבצע ווקאלי גבר. השילוב של זמרת נשית וגראולינג מכונה לעיתים "שירת היפה והחיה". להקות מטאל גותי רבות מציגות שירה של סולנית בלבד, ללא סולן המבצע גרואלינג או שר שירה נקייה. המטאל גותי חופף במידה רבה למטאל סימפוני, אך כבד וקודר ממנו.
תוכן המטאל הגותי עוסק בנושאים של הספרות הגותית – בגרוטסק, באפל, במסתורי ובעל-טבעי ובפרט בתחומים: דת ואלוהים, גן עדן וגיהנום, רומנטיקה, אהבה נכזבת ובדידות, אימה גותית, דיכאון, ריקנות, כליה, אבל, שכול ומוות.
מאפיינים מוזיקליים
המטאל הגותי מגוון מאוד במאפייניו המוזיקליים, ויש בו תתי-סגנונות רבים.
ממוזער|250px|שמאל|להקת סירניה בהופעה: זוהי להקת מטאל גותי נורווגית המשלבת את שירת היפה והחיה עם מטאל סימפוני.
כלי הנגינה האופייניים למטאל גותי הם כלי הנגינה האופייניים של המטאל – גיטרות חשמליות, גיטרת קצב, גיטרת בס ותופים – אך גם כלי נגינה קלאסיים יותר: קלידים, פסנתר, כינור ולעיתים גם חליל ועוגב. בדרך כלל הדגש במטאל הגותי הוא על אווירה אפלה ולכן יש יותר שימוש בקלידים ופחות סולואי גיטרה וירטואוזיים המאפיינים את ההבי מטאל. בחלק מלהקות המטאל הגותי הקלידים יותר דומיננטיים מהגיטרות.
השירה במטאל הגותי מגוונת וכוללת שירה גברית נקייה, גרואלינג של דת' מטאל, צווחות של בלאק מטאל, ושירה נשית נקייה, שהפכה למזוהה ביותר עם סוגה זו (אף על פי שאין חפיפה מלאה בין להקות מטאל גותי ללהקות עם זמרת מובילה). השירה הנשית היא לעיתים אופראית ולעיתים מלודית אך רגילה.
כמעט כל להקות המטאל הגותי משלבות בנגינתן מוזיקת אווירה גותית. להקות מטאל גותי-סימפוני משלבות גם מקהלות בשיריהן, בדרך כלל כאלה השרות מזמורים גרגוריאניים. להקות מטאל גותי ומטאל סימפוני גדולות ומפורסמות משלבות לעיתים ליווי תזמורתי מלא לשיריהן הסימפוניים.
המטאל הגותי התפתח מהרוק הגותי והדום מטאל ושירים רבים בסוגה זו הם איטיים וכבדים. בסקנדינביה החל גל של שילוב מטאל גותי עם סגנונות מטאל שונים בהם דום מטאל, דת' מטאל, בלאק מטאל ומטאל סימפוני. מאוחר יותר התפתחו שילובים גם בין מטאל גותי לפולק מטאל ואף פאואר מטאל (בעיקר בהולנד). לעיתים משולב המטאל הגותי גם בסגנונות שאינם מטאל טהור: רוק גותי, רוק אלטרנטיבי, אמביינט, אינדסטריאל ומוזיקה אלקטרונית. בהתאם לכך, להקות מטאל גותי שונות מנגנות באופן שונה: חלקן מוזיקה כבדה ואיטית, חלקן מוזיקה כבדה ומהירה, חלקן מוזיקה כבדה סימפונית, חלקן מוזיקה קצבית וקלילה יותר ועוד.
בעוד חלק מלהקות המטאל הגותי מקפידות על מוזיקה אפלה, קודרת וכבדה (הנתמכת בליריקה תואמת) להקות אחרות מנגנות מוזיקה קלילה וקצבית יותר כדי לפנות לקהל מאזינים רב יותר. כתוצאה מכך, בשנים האחרונות זכו להקות מטאל גותי לפופולריות גם במיינסטרים ולא רק בסצנות האלטרנטיביות. דוגמאות לכך הן HIM, אפיקה ולקונה קויל.
אורכי השירים במטאל גותי משתנה: החל משירים קצרים בני כ-3 עד 4 דקות בעיקר במטאל הגותי הרך, עד לשירים של למעלה מ-10 דקות בעיקר בדום הגותי. אורך שיר מטאל גותי ממוצע נע בין 6 ל-7 דקות. במטאל הגותי והסימפוני נפוצים גם קטעי פתיחה אינסטרומנטליים קלאסיים ואפים שבהן המוזיקה היא מוזיקה קלאסית סימפונית עוצמתית, מעין אוברטורה. קטעים אלה פותחים אלבומים ונמשכים לרוב לא יותר מ-2 דקות.
הזמרת (סולנית) במטאל הגותי
ממוזער|250px|סימונה סימונס, סולנית Epica, בשמלה גותית קצרה בהופעה חיה.
להקות רבות במטאל הגותי כוללות סולנית, שהיא בדרך כלל זמרת סופרן או מצו סופרן, השרה שירה מלודית ורכה, שלעיתים קרובות מתוארת גם כשירה מלאכית. לעיתים קרובות מהווה הסולנית חלק מרכזי בהופעה של הלהקה, הן על הבמה והן בווידאוקליפים, בהם היא בדרך כלל לבושה בשמלה גותית-ויקטוריאנית או במחוך.
למרות חשיבותה הרבה של הזמרת, מטאל גותי איננו זהה למטאל עם זמרת כסולנית: יש להקות מטאל גותי, בעיקר להקות דום-גותי, בהן אין זמרת, ויש להקות עם זמרת שאינן להקות מטאל גותי (כמו Nightwish).
בלהקות מטאל גותי רבות ישנו שילוב בין זמרת לזמר, כאשר ברובן הזמר שר בגרואלינג – נהמות בקול מחוספס ולא-מלודי המאפיינות דת' מטאל ודת'-דום. השילוב בין זמרת מלודית לגראולינג נקרא "שירת היפה והחיה" – שילוב שמתואר בדרך כלל על ידי מבקרי מטאל כניגוד והשלמה בין שירה מלאכית של הזמרת לשאגות מוות אפלות של הזמר.
ליריקה ותכנים
תוכן המטאל הגותי ומילות השירים עוסקים בנושאים של הספרות הגותית – בגרוטסק, באפל, במסתורי ובעל-טבעי ובפרט בתחומים: דת ואלוהים, גן עדן וגיהנום, רומנטיקה, אהבה נכזבת ובדידות, אימה גותית, דיכאון, ריקנות, כליה, אבל, שכול ומוות.
למשל, האלבום Where Lovers Mourn של Draconian עוסק באהבה נכזבת, בבדידות וברצון למות, ואלבומם Turning Season Within עוסק במערכות יחסים כושלות. אלבומם Arcane Rain Fell עוסק בנפילתו של לוציפר ויצירת הגהנום (בהתבסס על "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון). שני האלבומים הראשונים של טריסטניה – Widow's Weeds ו-Beyond The Veil – הנחשבים לאלבומי מפתח בתחום, עוסקים במוות, אבל ושכול וכתובים ברמה גבוהה של אנגלית ארכאית בסגנון שייקספירי.
נושא נפוץ נוסף הוא אימה ובפרט כל הקשור לערפדים. חלק מהלהקות גם מאמצות "הופעה ערפדית" כחלק מה"שואו" שלהם.
להקות כמו Within Temptation, After Forever ואפיקה שרות על מגוון רחב יותר של נושאים, ולא מתמקדות דווקא בנושאים אפלים וקודרים. הן שרות על מערכות יחסים, על דת וקיצוניות דתית, על רגשות ותחושות אישיות, וכן על פוליטיקה.
הגדרת הסגנון וסיווג להקות
ממוזער|250px|שרון דן אדל, סולנית Within Temptation, בשמלה גותית בהופעה חיה. Within Temptation החלה כלהקת מטאל גותי אך כיום מנגנת רוק סימפוני מרוכך יותר.
ז'אנר המטאל הגותי מוגדר באופן רופף למדי, כך שלעיתים ניתן לטעות ולייחס הרכבים המבצעים בעיקרון פאואר מטאל עם ביצוע ווקאלי נשי (כגון Nightwish) או הרכבים המבצעים בעיקרון דום מטאל (ממנו המטאל הגותי נבע) לתחום המטאל הגותי. עם זאת, במקרים רבים אפשר להגדיר להקות שמנגנות דום מטאל סימפוני גם כלהקות מטאל גותי. כמו כן ניתן לקטלג להקות מטאל סימפוני רבות, בדרך כלל בצדק, כלהקות מטאל גותי (אם כי יש להקות מטאל סימפוני שאינן להקות גותיות, כמו Therion). לחלופין, ניתן לשייך בטעות הרכבי מטאל גותי לתחומי ז'אנרים אחרים (בדרך כלל דום מטאל או מטאל סימפוני).
בעוד להקות רבות מאמצות את הסיווג כלהקות מטאל גותי (למשל, Draconian), אחרות – כגון Nightwish המנגנת פאוור מטאל סימפוני ו-Summoning המנגנת בלאק מטאל סימפוני (לו היא קוראת "טולקין מטאל") – התנגדו באופן מוצהר לתיוגן כלהקות מטאל גותי.
מוזיקאי מטאל גותי ידועים כוללים את מורטן ולנד, ויבקה סטנה, סימונה סימונס, שרון דן אדל, ליב קריסטין ופיט יוהנסן.
תתי-סגנונות
דום גותי
ממוזער|250px|להקת Draconian משוודיה מנגנת דת'-דום גותי.
דום גותי הוא סגנון המשלב אלמנטים מסורתיים יותר של דום מטאל עם מטאל גותי ורוק גותי. בדרך כלל, להקות דום גותי משתמשות בכלים הקשורים יותר למוזיקה קלאסית, לצד כלי דום מטאל מסורתיים, על מנת ליצור אווירות אפלות יותר. מילות השירים של להקות הדום מטאל הגותי משלבות את האלמנטים הדרמטיים והרומנטיים של המטאל הגותי עם הצער והמלנכוליה הקיימים בדום מטאל, תוך התבוננות פנימית יותר וממוקדת בחוויות אישיות כמו אהבה, אבל, אובדן בלתי הפיך, אובדן אמונה וכו'.
דת'-דום גותי הוא דום גותי שבו יש דגש על דת'-דום עם הגרואלינג המאפיין את הדת' מטאל ושירת היפה והחיה. רבות מלהקות הדום גותי הן גם להקות דת'-דום גותי.
דוגמאות: My Dying Bride, Draconian, טריסטניה (באלבום Widow's Weeds), Nox Aurea, Saturnus, Tales of Dark, When Nothing Remains, Amederia, Type O Negative ו-Edellom.
מטאל גותי סימפוני
ממוזער|250px|להקת Artrosis מפולין מנגנת מטאל גותי סימפוני.
מטאל גותי סימפוני משלב מטאל גותי עם מטאל סימפוני, ושם יותר דגש על שילוב של מוזיקה קלאסית, שירה אופראית (בדרך כלל של זמרת בעלת קול צלול), מקהלות, כלי נגינה קלאסיים וסימפוניים כגון קלידים, כינור וחליל. הוא יכול להתבסס על מנעד סגנונות: מרוק גותי, עבור בדום גותי וכלה בדת'-דום גותי. סגנון זה כבד, עצוב, אפל וקודר יותר מהמטאל הסימפוני הרגיל – גם במוזיקה וגם בליריקה.
בסקנדינביה התפתחה סצנה של מטאל גותי סימפוני, שהחלה בלהקות Theatre of Tragedy ו-Tristania מסטוונגר בנורווגיה. להקות רבות בסצנה הסקנדינבית ניגנו בשלב מסוים בתקופת פעילותן (וחלקן עדיין מנגנות) דת'-דום גותי, עליו הן הלבישו שכבה נוספת של מטאל סימפוני.
דוגמאות: טריסטניה המוקדמת, סירניה ומורטמיה, The Sins of Thy Beloved, Trail of Tears, ו-Myriads. בנוסף, להקות דת'-דום גותי שוודיות כגון Tiamat, Draconian, When Nothing Remains ו-Nox Aurea, משלבות בשיריהן זמרת בעלת קול צלול ואלמנטים סימפוניים.
במזרח אירופה, רוסיה והבלקן יש להקות רבות המנגנות מטאל גותי סימפוני, חלקן על בסיס דת'-דום גותי וחלקן על מטאל גותי מהיר יותר ופחות כבד. דוגמאות: Amederia, Blackthorn, Artrosis ו-Symphonian.
באוסטרליה התפתחה סצנה של להקות המשלבות דום גותי אווירתי עם מוזיקה סימפונית ולעיתים אף משתפים תזמורת סימפונית בהקלטות. דוגמאות: Virgin Black, Elegeion ו-Avrigus.
בצרפת התפתחה סצנה של להקות מוזיקת אווירה גותית (בהן Dark Sanctuary ו-Elend) ולהקות מטאל גותי סימפוני, בהן Evolvent, Misericordia, Onirik Illusion, Ophidian Spell ו-Penumbra.
בממלכת ארצות השפלה (הולנד), התפתחה סצנה של להקות שהחלו כלהקות מטאל גותי סימפוני רך, ובהמשך שינו את סגנונן למטאל סימפוני (ואף לרוק סימפוני) קליל ונגיש יותר. דוגמאות: Within Temptation המוקדמת, After Forever, Epica, ו-Delain.
היסטוריה
הולדת המטאל הגותי
ממוזער|ימין|ניק הולמס, הסולן של להקת Paradise Lost, מחלוצות הדום-דת' והמטאל הגותי
חלקים ושירים מסוימים מהאלבום השלישי של Celtic Frost, Into the Pandemonium מ-1987, עשויים להיחשב לדוגמה המוקדמת ביותר של מטאל גותי.
המטאל הגותי נבע תחילה מהדום מטאל אשר נוספו לו מאפיינים בעלי נטייה גותית, והשפעות מן הרוק הגותי. שנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20 היו כר פורה ללהקות רוק גותי כך שזה היה בלתי נמנע שחלקן יחלו לחדור אל סצנת המטאל. מבקרי מוזיקה מחשיבים לרוב את Paradise Lost, My Dying Bride ו-Anathema מאנגליה כאבות המטאל הגותי, אף על פי שסגנונן היה יותר דום מטאל מתת-הסוגה דת'-דום, ז'אנר שגם בו שלוש להקות אלה היו חלוצות. גישה זו מדגישה שהמטאל הגותי נולד למעשה מהדום מטאל, ובפרט מהדת'-דום, וזו אחת הסיבות מדוע חלק נכבד מהשירה הגברית בלהקות מטאל גותי נעשית בגרואלינג המאפיין דת' מטאל. עם זאת, הלהקה Type O Negative נחשבת גם היא לחלוצה ומשפיעה ביותר בז'אנר המטאל הגותי, ובעוד שהיא שילבה דום מטאל עם המטאל הגותי, היא לא שילבה דת' מטאל או גראולינג. השפעתן של הלהקות החלוצות בז'אנר זכתה להולדה ולהכרה של להקות מטאל גותי כמו Within Temptation, לקונה קויל ו-The Gathering.Tracey, Ciaran (March 2006). "Doom/Death: United in Grief", Terrorizer #142, pp.54–55.
התפתחות המטאל הגותי הסקנדינבי
ממוזער|250px|מורטן ולנד, ממייסדי טריסטניה (1996) וסירניה (2001), שתיים מהלהקות המשפיעות שפיתחו את המטאל הגותי הסקנדינבי.
בצפון אירופה ובסקנדינביה בפרט התפתח לקראת אמצע וסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הגל החדש של המטאל הגותי, שניתן להגדירו כמטאל גותי סימפוני. החלוצות של גל זה הן להקות נורווגיות דוגמת Theatre of Tragedy ו-Tristania ששילבו דום מטאל, דת' מטאל, דת'-דום ובלאק מטאל עם מטאל סימפוני ומוזיקה קלאסית עתיקה של ימי הביניים, הרנסאנס והתקופה הרומנטית, דבר שהתבטא בהוספת האלמנטים הבאים למוזיקת המטאל: זמרת אופראית בעלת קול מלאכי; שירת מקהלה ומזמורים גרגוריאניים; נגינת כינור, קלידים, פסנתר ועוגב (שנוגנו לרוב על אורגן חשמלי). לשילוב בין זמרת בעלת קול מלאכי צלול (לרוב מצו-סופרן או סופרן) לגרואלינג מחוספס ואפל יש חלק חשוב במוזיקה של תת-סגנון זה, והוא זכה לכינוי "שירת היפה והחיה".
תת-סגנון זה, מטאל גותי סקנדינבי, נחשב לשיא בהתפתחות המטאל הגותי, הן מבחינת השימוש במטאל קיצוני והן מבחינת השימוש באלמנטים קלאסיים וגותיים. רוב הלהקות שמנגנות בסגנון זה מוצאן מסקנדינביה (ובפרט מנורווגיה): Tristania, Trail of Tears, Sirenia, Theatre of Tragedy, Tristitia, The Sins of Thy Beloved ועוד. אחד מהמפתחים המרכזיים של סגנון המטאל הגותי הסימפוני הכבד הוא מורטן ולנד, זמר-יוצר, מלחין וגיטריסט, שייסד את טריסטניה, סירניה ומורטמיה (באחרונה, הוא שר ומנגן בכל הכלים). טריסטניה הייתה מחלוצות הסגנון ועקב חדשנותה ואיכות הביצוע שלה, היא הפכה לאחת מלהקות המטאל הגותי החשובות והמשפיעות באירופה. מספר להקות ממרכז אירופה (בעיקר מגרמניה והולנד) אימצו גם הן סגנון זה, אך אחר כך התמתנו למטאל סימפוני פחות כבד. סגנון זה זכה לעדנה גם במזרח אירופה ובבלקן.
התפתחות המטאל הגותי במערב אירופה
ממוזער|שמאל|250px|אפיקה בהופעה. שילוב בין גיטרות דת' מטאל של מארק יאנסן ושירת המצו-סופרן של סימונה סימונס, אחת מסולניות המטאל הידועות ביותר.
בהולנד התפתחה גרסה מרוככת יותר של מטאל גותי סימפוני, עם להקות בולטות דוגמת Within Temptation, After Forever (התפרקה), אפיקה ודיליין. בגרסה זו המוזיקה פחות אפלה וקודרת, ונוטה יותר למטאל סימפוני ופאוור מטאל. גם מילות השירים עוסקות בנושאים הרבה יותר נרחבים מאשר דת, אימה, אהבה, מוות ושכול האופייניים למטאל הגותי. בסופו של דבר, הלהקות הבולטות התנערו מהתווית הגותית ומיתגו את עצמן כ"מטאל סימפוני" או כ"רוק סימפוני" ורוק אלטרנטיבי.
במערב אירופה התהוותה גרסה מרוככת יותר של מטאל גותי בה ישנו שימוש מופחת באופן משמעותי בריפים כבדים ובגראולינג (לעיתים יש רק שירה נשית) והביצוע הווקאלי הנשי הוא של זמרת רוק ולא אופרה דווקא. להקות כמו Erben der Schopfung, Lacrimosa, לקונה קויל (Lacuna Coil), Within Temptation המאוחרת הן דוגמה טובה לסגנון זה. חלק מלהקות אלו משלבות גם יסודות מתוך האינדסטריאל מטאל ומוזיקה אלקטרונית על מנת להגביר את הפופולריות שלהן.
מטאל גותי בשנות ה-2000
ממוזער|250px|להקת Fatum Aeternum, ישראל, 2015.
בשנות ה-2000 פרחו סצנות המטאל הגותי של נורווגיה, שוודיה ופינלנד והולנד בהן הוקמו להקות מטאל גותי רבות, החל מלהקות דום-גותי וכלה בלהקות מטאל גותי-סימפוני. גם ברוסיה, מזרח אירופה והבלקן הוקמו להקות גותיות, והסגנון של רובן הוא מטאל גותי הנוטה לדת'-דום גותי או דת' מטאל סימפוני, דוגמת Septicflesh היוונית.
להקות חדשות הוקמו והוחתמו על ידי חברות התקליטים, בעיקר Napalm Records האוסטרית, המתמחה במטאל, רוק גותי ומטאל גותי. לעומת זאת, להקות אחרות התפרקו (כגון Dreams of Sanity ו-After Forever) ואחרות נסוגו מהמטאל הגותי הסימפוני הכבד, לגרסה יותר מרוככת שלו. כך, למשל, טריסטניה ויתרה על רוב האלמנטים הסימפוניים במוזיקה שלה ועברה לנגן שילוב של מטאל גותי עם פרוגרסיב מטאל. מורטן ולנד עזב את טריסטניה ב-2001 והקים שתי להקות שהמשיכו את דרכה המוזיקלית: סירניה ב-2001 ומורטמיה ב-2009. גם להקת Within Temptation שנגנה בתחילת דרכה מטאל גותי עם נגיעות של דום מטאל התרככה וסגנונה השתנה למטאל סימפוני ומאוחר יותר התרכך עוד יותר, עד כדי כך שסולנית הלהקה שרון דן אדל תיארה אותה כלהקת רוק סימפוני והתנערה מהתווית הגותית שהוצמדה ללהקה.
באוסטרליה התפתחה סצנה גותית בת מספר להקות המנגנות דום מטאל גותי סימפוני כבד ואיטי, בליווי מקהלה ולעיתים גם בליווי תזמורת מלאה.
בעשור האחרון, החלו יותר נשים להשתלב במוזיקת המטאל גם בסגנונות שאינם מטאל גותי, ויותר ויותר להקות (גם כאלה שאינן להקות מטאל גותי) משלבות ביצוע נשי ווקאלי במוזיקה שלהם (למשל: החל מהאלבום Collective Demise, להקת המטאל הקיצוני הישראלית Salem שילבה שירה נשית מלודית בחלק משיריה). כמו כן נשים משתלבות בלהקות מטאל גותי לא רק כזמרות אלה גם כנגניות. בהקשר זה ראוי לציין את להקת המטאל הגותי הסימפוני Blackthorn מרוסיה שמורכבת רק מנשים, כולל סולנית שמבצעת הן שירה נשית נקייה והן גרואלינג.
מטאל גותי בישראל
אף על פי שבישראל יש להקות דום מטאל רבות יחסית, להקות המטאל הגותי בה מעטות ונוטות במובהק לסגנון דת'-דום גותי. להקות המטאל הגותי האמיתיות הפעילות בישראל הן Salvation, Fatum Aeternum, Edellom ו-GothicArt. בנוסף, ישנן מספר להקות דום מטאל כמו Salem או Distorted שמשלבות במוזיקה שלהן אלמנטים גותיים כגון שירה נשית.
רשימת להקות
ממוזער|250px|ליב קריסטין – מהזמרות החלוצות של המטאל הגותי
ממוזער|250px|טריסטניה בהופעה ב-2006, עם ויבקה סטנה, סולנית הלהקה בשנים 1996–2007.
ממוזער|250px|להקת The Sins of Thy Beloved הייתה אחת מלהקות המטאל הגותי הסקנדינבי הראשונות, כשהוקמה ב-1996.
ממוזער|250px|כריסטינה סקביה, הסולנית של להקת לקונה קויל.
ממוזער|250px|להקת Edellom מישראל מנגנת דת'-דום גותי עם ביצוע ווקאלי של שירת היפה והחיה.
להקות חלוצות בתחום
המטאל הגותי נולד למעשה מהדום מטאל, בעיקר מהדת'-דום, ולכן כל הלהקות החלוצות בסגנון ניגנו או מנגנות בסגנון דום מטאל גותי או דת'-דום גותי.
Type O Negative
Paradise Lost
My Dying Bride
Anathema
The Gathering
Tiamat
להקות דום גותי ודת'-דום גותי
כל הלהקות החלוצות בתחום, ובנוסף:
A Dream of Poe
Akem Manah
Amederia
Angellore
A Pale Horse Named Death
Ashes You Leave
Desire
Draconian
Dying Rose
Edenian
Elizium
Evadne
Helevorn
How Like a Winter
Lightless Moor
Mare Infinitum
Myriads
Nox Aurea
Saturnus
Silence After Funeral
Symphonian
Tales of Dark
Weeping Silence
When Nothing Remains
Wine From Tears (במקור מרוסיה, אך הגרו לקליפורניה)
להקות דת'-דום גותי סימפוני
Angelique – דת'-דום גותי סימפוני / מטאל סימפוני
Beyond Forgiveness
Evolvent – דת'-דום גותי (בראשיתה) / מטאל גותי סימפוני (בהמשך)
Galadriel
I Miss My Death – דת'-דום גותי סימפוני / מטאל סימפוני
Mare Infinitum – דת'-דום גותי סימפוני / דום מטאל אווירתי
Nox Aurea – דום גותי מלודי / דת'-דום גותי סימפוני
Salvation – דת'-דום גותי סימפוני (להקה ישראלית)
Shadows Dance – דת'-דום גותי סימפוני / דת' מטאל גותי אווירתי
Tristania – דת'-דום גותי סימפוני בראשיתה, דת'-דום גותי בהמשך
Weeping Silence – מטאל גותי סימפוני (בראשיתה) / דת'-דום גותי סימפוני (בהמשך)
Where Lovers Rot – דת'-דום גותי סימפוני / דום גותי / דום מטאל סימפוני
להקות מטאל גותי סימפוני
הסצנה הסקנדינבית
טריסטניה (Tristania) – דת'-דום גותי סימפוני בראשיתה, דת'-דום גותי בהמשך
סירניה (Sirenia)
מורטמיה (Mortemia) – להקת יחיד של מורטן ולנד
Theatre of Tragedy
The Sins of Thy Beloved
Trail Of Tears
Where Angels Fall
Unshine
הסצנה ההולנדית
Within Temptation
After Forever
אפיקה (Epica)
דיליין (Delain)
הסצנה הצרפתית
Evolvent – דת'-דום (מוקדם) / מטאל גותי סימפוני (מאוחר)
Misericordia
Onirik Illusion
Ophidian Spell – מטאל גותי / דת' מטאל סימפוני
Penumbra – מטאל גותי סימפוני (מוקדם) / מטאל סימפוני אלקטרוני (מאוחר)
אירופה הקלאסית
Adastreia
Aeternitas
Confligo – מטאל גותי סימפוני / פולק מטאל גותי
Coronatus
Dawn of Dreams
Estatic Fear
Leaves' Eyes
Penumbra
Sariola
הסצנה האוסטרלית
Avrigus
Chalice
Cryptal Darkness/The Eternal
Elegeion
Virgin Black
סצנות אחרות
Abonos
Artrosis
Beyond Forgiveness
Blackthorn
Daylight Misery
Galadriel
Nostra Morte
Nova Orbis
Rain Fell Within
Season of Mourning
Symphonian
Whispering Woods
להקות מטאל גותי מישראל
ממוזער|250x250 פיקסלים|לקונה קויל בהופעה ראשונה בישראל מאי 2017
ממוזער|250px|להקת Fatum Aeternum הישראלית מנגנת מטאל גותי סימפוני
Edellom
Fatum Aeternum
GothicArt
Mid Autumn Nights
Nevain
Quietus
Salvation
להקות נוספות
7th Moon
Atargatis
Autumnblaze
Beseech
Darkwell
Dreadful Shadows
Dreams of Sanity
Elysion
Even Vast
Flowing Tears
Forever Slave
Gothic Sky
לקונה קויל (Lacuna Coil)
לקרימוסה (Lacrimosa)
Lacrimas Profundere
Manic Movement
Meden Agan
Moonspell
Mortal Love
Octavia Sperati
Regicide
Silentium
Sundial
Temperance
The Crest
The Vision Bleak
Todesbonden
להקות שסיווגן שנוי במחלוקת
קריידל אוף פילת' (Cradle Of Filth)
אליס (Elis, לשעבר Erben Der Schopfung)
אוונסנס (Evanescence)
קישורים חיצוניים
מאמר על מטאל גותי ב"במה חדשה" (בעברית)
סקירה קצרה על מטאל גותי, ב-AllMusic
מטאל גותי – סקירה קצרה ומידע רב על להקות מטאל גותי, אתר BNR מטאל
רשימת להקות מטאל גותי בארכיון המטאל Encyclopedia Metallum
Doom-gothic metal – its perception and interpretation by fans, Gabriela Sauciuc, Dan-Radu Talpalariu, in Lingua Pax, 2004
דוגמאות ווידאוקליפים
Tristania – Evenfall (מטאל גותי סקנדינבי/סימפוני), ביוטיוב (צולם בהופעה חיה (המבורג, 1999) באישור Napalm Records)
Draconian – The Last Hour of Ancient Sunlight (דת'-דום גותי) – בערוץ היוטיוב של Napalm Records
Mortemia – The One I Once Was (גותי סימפוני) ביוטיוב (הערוץ הרשמי של חברת התקליטים Napalm Records)
Epica – Feint (מטאל גותי סימפוני רך) ביוטיוב (הערוץ הרשמי של אפיקה)
Epica – Storm The Sorrow (גותי/פאואר סימפוני), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של אפיקה)
Xandria – Valentine (מטאל גותי), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של חברת התקליטים Napalm Records)
Within Temptation – Fire and Ice (מטאל גותי רך) בערוץ היוטיוב הרשמי של הלהקה
Sirenia – Seven Widows Weep (מטאל גותי סקנדינבי/סימפוני), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של חברת התקליטים Napalm Records)
Paradise Lost – Gothic 2013 (חידוש לשיר Gothic, דת'-דום גותי), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של Century Media Records)
Edenian – The Departed (דום גותי סימפוני), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של Edenian)
Type O Negative – Love You To Death (דום גותי), ביוטיוב (הערוץ הרשמי של Roadrunner Records)
Draconian – The Sorrow of Sophia (דת'-דום גותי) ביוטיוב (הערוץ הרשמי של Draconian)
הערות שוליים
קטגוריה:סגנונות מטאל | 2024-10-11T18:05:29 |
מהנדס מחשבים | הפניה הנדסת מחשבים | 2007-07-20T19:59:22 |
מהנדס תעשיה וניהול | REDIRECT מהנדס תעשייה וניהול | 2005-05-22T14:49:03 |
חנות | שמאל|ממוזער|250px|חנות פירות הדר בכניסה לעתיקות פומפיי
ממוזער|250px|אם ובת ליד חנות נעליים
חנות היא מקום מסחר קמעונאי המאחסן מוצרים שונים, שבו אנשים קונים חפצים שונים. ישנם סוגים שונים של חנויות המיועדים לסוגים ספציפיים של מוצרים, כמו חנויות ביגוד, חנויות מזון וחנויות רהיטים, וישנן חנויות שבהן יש מגוון רחב של מוצרים. חנויות אלה יכולות להיות בגדלים שונים מצרכניות במושבים דרך חנויות מכולת שכונתיות ועד חנויות כל-בו גדולות.
בחנות המוכר אמור לשרת את הלקוח, ולסייע לו למצוא את מבוקשו. עם זאת בחנויות גדולות, ישנם לפעמים אנשים שתפקידם הוא לסייע ללקוח לבחור את המוצרים, ובסיום הקניה, הלקוח לוקח את מוצריו לקופה ושם משרת אותו קופאי.
היסטוריה של מוסד החנות
רוב החנויות המוקדמות היו למעשה חדרים קדמיים בבתי מגורים פרטיים. במהלך המאות ה-16 וה-17 החלו המוכרים להקצות מבני עץ ארעיים בסמיכות לביתם הפרטי שמהם בוצעו המכירות. חלק מהמוכרים פתחו חלונות רחבים כלפי הרחוב וביצעו משם את המכירה. כבר במאה ה-18 נתפסו מבנים אלה כמסוכנים, ורוב בעלי העסקים בנו ביתן קבוע לביצוע המכירה. ההנחה באותה התקופה הייתה שהקנייה היא צורך חיוני, ועל כן לא הושקעו מאמצים רבים בפיתוי קונים. המכירות בוצעו בעיקר במזומן ומעבר לדלפק עץ בתוך החנות. רוב הסחורה הוחזקה מאחורי הדלפק.
כשהזכוכית הפכה לנפוצה באנגליה של המאה ה-17 התפתח המסחר דרך החלון המפואר, וסוחרים התחרו ביניהם בטיב החלונות.
במהלך המאה ה-16 התפתחה גם שיטת מכירה כפולה: בשטח אחד של החנות הציעו מוצרי צריכה חיוניים שלא דרשו הרבה השקעה ועניין, ובשטח אחר - לרוב בחלק האחורי - הוצעו למכירה סחורות מתוחכמות יותר. ככה יכלו בעלי החנויות לפנות לשני קהלים שונים עם יכולות כלכליות שונות.
במהלך המאה ה-18 עבר הדגש מהמוכרים אל הקונים, והתפתחה חוויית הקנייה. הסוחרים החלו להשקיע בקהל הלקוחות שלהם, וניסו להתבסס על קונים חוזרים יותר מאשר על עוברי אורח. המוכרים נדרשו להיות מחונכים, נקיים ומושכים, ואולם התצוגה - החנות - הפך לאטרקציה בפני עצמו.
במאה ה-19 החלו להיבנות בתי הכלבו. חנויות הענק האלה הציעו מבחר אדיר של סחורה, בעיקר מתחום הריהוט והלבוש. מטרתם המוצהרת הייתה לא רק למכור, אלא גם לחנך את ההמונים לטעם טוב ומעודן יותר. בתי הכלבו צמחו יד ביד עם התערוכות הבינלאומיות והציעו מגוון אטרקציות לפוקדים אותם.
השלב הבא בהתפתחות החנות היה הסופרמרקט. כמו בכלבו, הדגש היה על מגוון רחב של מוצרים, כשהרווח מכל מוצר בנפרד קטן יחסית, אך הרווח הגדול נעשה ממכירת כמות גדולה של מוצרים.
בשנות החמישים החלו להיבנות בארצות הברית הקניונים, שהיו קומפלקס חנויות.
ממוזער|250px|ילד בחנות ספרים
ראו גם
רישום עסק
חלון ראווה
קישורים חיצוניים
* | 2024-06-30T10:57:52 |
מהנדס תעשייה וניהול | מהנדס תעשייה וניהול הוא מהנדס העוסק במיטוב של מערכות ותהליכים המשלבים טכנולוגיה ואנשים. מהגדרתו, מהנדס תעשייה וניהול משלב דיסציפלינות מתחום המדעים המדויקים, מדעי הניהול ומדעי ההתנהגות.
הכשרת מהנדס תעשייה וניהול כוללת :
מקצועות תשתית מדעיים: מתמטיקה, פיזיקה, כימיה.
מקצועות תשתית טכנולוגיים כגון: תרמודינמיקה, חוזק חומרים, מבוא להנדסת חשמל, שרטוט.
שיטות כמותיות כגון: חקר ביצועים, סטטיסטיקה, תורת התורים, תכנון ופיקוח ייצור.
מקצועות המחשב ומערכות מידע.
בראשיתו המקצוע נקרא "מהנדס ייצור", התפתח כהתמחות של מהנדס מכונות ועסק בעיקר בשיפור תפוקה של פסי ייצור. בעשרים השנים האחרונות של המאה העשרים,
ההכשרה ותחומי העיסוק של מהנדס תעשייה וניהול מדגישים יותר את תחום יישומי מחשב ומערכות מידע, ניהול מוצר, ניתוח מערכות, ישומי ERP ועוד.
בישראל נערכים לימודי הנדסת תעשייה וניהול במוסדות: הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת אריאל, האוניברסיטה הפתוחה וכן במכללות אחדות להנדסה.
ראו גם
הנדסת תעשייה וניהול
קטגוריה:מקצועות ההנדסה
קטגוריה:הנדסת תעשייה | 2024-04-25T21:32:16 |
יצחק שום | יצחק שום (נולד ב-1 בספטמבר 1948) הוא כדורגלן עבר ומאמן ישראלי, וכיום הבעלים של הפועל כפר סבא. שום שיחק בעמדת הקשר, ולזכותו עשרה שערים ב-78 הופעות במדי נבחרת ישראל.
קריירה כשחקן
נולד בקישינב שבברית המועצות, כיום מולדובה. שום, ששיחק לאורך כל הקריירה שלו בהפועל כפר סבא ואף שימש כקפטן שלה, גדל בשיכון עלייה בכפר סבא ושיחק בקבוצת הנוער של הפועל כפר סבא בעת שהגיעה לגמר אליפות ליגת הנוער, שם הפסידה למכבי תל אביב. הוא עלה לקבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא בגיל שש עשרה וחצי, במשחק מול הפועל קריית חיים, ותופקד כקיצוני שמאלי. בעונת 1974/1975 זכה עם הפועל כפר סבא בגביע המדינה לראשונה בתולדות המועדון, לאחר ניצחון 3–1 על בית"ר ירושלים במשחק הגמר, בו כבש שום את השער השלישי. בעונת 1979/1980 זכה עם קבוצתו בגביע שני, לאחר ניצחון 4–1 על מכבי רמת עמידר במשחק הגמר. עונת 1981/1982 הייתה עונת השיא של שום שכבש שער אחד ובישל 9 נוספים, וזכה עם הקבוצה באליפות היחידה בתולדותיה.
מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים היה שום שחקן קבוע בהרכב נבחרת ישראל. הוא הופיע במדי הנבחרת בשתי אולימפיאדות – אולימפיאדת מקסיקו (1968) ואולימפיאדת מונטריאול (1976). שום היה שותף לחולית הקישור בהופעתה של הנבחרת במונדיאל 1970. הוא כונה אז על ידי העיתונות בישראל "השין השלישי" מאחר שהשלים בחולית הקישור את "צמד השינים" (מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל) שהיו אחראים על החלק ההתקפי בזמן ששום שיחק כקשר הגנתי וזכה לשבחים רבים על משחקו בטורניר. בסך הכול רשם שום 78 הופעות בינארציות שבהן הבקיע עשרה שערים. במשך מספר שנים נשא שום את סרט הקפטן של הנבחרת. פעילות זו הקנתה לו הישג מיוחד: הוא הכדורגלן היחיד שנמנה עם סגל הנבחרת בכל שלושת הטורנירים הגדולים שבהם השתתפה: שתי האולימפיאדות ומונדיאל.
קריירה כמאמן וכבעלים
בעונת 1983/1984 אימן את הפועל כפר סבא ובתום העונה עלתה הקבוצה לליגה הבכירה. הוא המשיך לאמן את הקבוצה גם בעונה שלאחריה, ובעונת 1985/1986 אימן את מכבי שעריים כששיחקה בליגה הבכירה, אך פוטר באמצע העונה. בעונת 1990/1991 אימן שום את בית"ר תל אביב והוביל אותה למקום השלישי בליגה הבכירה.
שום עבד לצדו של שלמה שרף כעוזר מאמן נבחרת ישראל החל משנת 1992 ועד שנת 1999 ועוד שנתיים נוספות כעוזרו של ריצ'רד נילסן, ובמקביל שימש גם כמאמן הנבחרת הצעירה. בזמן כהונתו כעוזר מאמן העפילה הנבחרת למשחקי הפלייאוף של מוקדמות יורו 2000, הישג השיא שלה מאז הצטרפה לאופ"א, אך הודחה על ידי .
בעונת 2001/2002 עבר שום לאמן את הפועל כפר סבא, קבוצת נעוריו, והעלה אותה לליגת העל. בתום אותה עונה, מונה למאמן את מכבי חיפה במקומו של אברהם גרנט שמונה למאמן נבחרת ישראל. בעונת 2002/2003 הוביל שום את מכבי חיפה לשלב הבתים של ליגת האלופות, לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי. במסגרת הטורניר הוביל שום את חיפה בין היתר לניצחון 3–0 על מנצ'סטר יונייטד, וכן ניצחון 3–0 על אולימפיאקוס.
ב-16 באוקטובר 2002 הורשע שום בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל, בשל חוזה כפול שנחתם בינו לבין בעלי הפועל כפר סבא, אלי טביב, וספג קנס של עשרת אלפים שקל והרחקה על תנאי לשנה מכל תפקיד למשך שנתיים. הדיין חיים אלחדיף ציין כי "מדובר באחת העבירות החמורות של תקנון הרשות לבקרת התקציבים ועונש על תנאי כפי שהציעה הבקרה אינו משקף את חומרת המעשה". בעקבות המקרה הופחתו ממאזנה של הפועל כפר סבא 3 נקודות בפועל ו-4 נקודות על תנאי, בנוסף לקנס כספי בסך 50,000 ש"ח.
הישגיו של שום בליגת האלופות צדו את עיניהם של מועדונים באירופה, ולקראת עונת , חתם בקבוצת פנאתינאיקוס היוונית, עמה זכה בדאבל לאחר שבע שנים שהקבוצה לא זכתה בתארים. שום היה למאמן הכדורגל הישראלי הראשון שזוכה בתואר בליגה אירופית. בעונת המשיך לאמן את פנאתינייקוס תוך כדי שהוא מעפיל בפעם השלישית ברציפות לשלב הבתים של ליגת האלופות, אך פוטר באמצע העונה לאחר סכסוך עם מנכ"ל הקבוצה.
לאחר שעזב את יוון עבר שום לאמן את קבוצת ליטקס לובץ' מליגת העל הבולגרית. במאי 2005 התפטר שום מתפקידו, וביוני חתם בקבוצה הרוסית אלניה ולדיקווקז, אך עזב בספטמבר 2005 עקב מחלוקת בינו לבין ההנהלה.
בעונת 2006/2007 מונה שום למאמן הפועל תל אביב, בעקבות מעברו של מאמנה הקודם של הקבוצה, דרור קשטן, לנבחרת ישראל, והוביל אותה לשלב הבתים של גביע אופ"א לראשונה בתולדותיה. למרות זאת שום פוטר באמצע העונה לאחר שנתגלעו מחלוקות בינו ובין מנהלי הקבוצה.
בעונת החל שום לאמן את בית"ר ירושלים. הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שהודחה על ידי פ.צ. קופנהגן הדנית. ב-13 במאי 2008 זכה עם הקבוצה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על הפועל תל אביב בבעיטות הכרעה. ארבעה ימים לאחר מכן זכה עימה באליפות ליגת העל ובכך השלים דאבל שני בקריירת האימון שלו. בתחילת העונה הבאה כשלה הקבוצה פעם נוספת בהדרכתו להעפיל שלב במוקדמות ליגת האלופות. הקבוצה נחלה הפסד 0–5 לוויסלה קרקוב לאחר ניצחון במפגש הראשון באצטדיון טדי. ב-3 בספטמבר 2008, מספר ימים לאחר המחזור הראשון בליגה שבו סיימה בית"ר בתיקו 0–0 מול בני סכנין, פוטר שום מתפקידו.
בעונת 2009/2010 מונה שוב למאמן בית"ר ירושלים וזכה עמה בגביע הטוטו השני של המועדון, שהיה גם השני שלו כמאמן. עם זאת, לא הצליח להביא את הקבוצה להישגים בליגת העל, ולאחר הפסד ליגה להפועל חיפה הודיעה הנהלת הקבוצה על הפסקת עבודתו.
באוקטובר 2010 מונה שום למאמן אלקי לרנקה הקפריסאית, ובתום עונה אחת סיים את תפקידו במועדון.
ב-12 בדצמבר 2016 מונה שום למנהל מקצועי בבני יהודה תל אביב. ב-30 באפריל 2017, לאחר עזיבתו של המאמן ניסן יחזקאל, התפטר גם שום מתפקידו.
ביולי 2017 הפך לבעלים של מועדון נעוריו הפועל כפר סבא, לאחר שרכש את הקבוצה מידיו של סתיו שחם. ב-2018, לאחר שפיטר את חיים שאבו, נטל את האימון לידיו לתקופה קצרה באופן זמני עד למינוי מאמנו הקבוע ארז בנודיס.
חיים אישיים
שום נולד במולדובה, בשעה שהייתה חלק מברית המועצות, ובגיל עשר עלה לישראל עם משפחתו. בנו, עידן שום, היה כדורגלן גם כן. בתו עדי הייתה נשואה לכדורגלן אמיר שלח ובנם טום אף הוא כדורגלן.
תארים
כשחקן
הפועל כפר סבא
אליפות ישראל (1): 1981/1982
גביע המדינה (2): 1974/1975, 1979/1980
כמאמן
מכבי חיפה
גביע הטוטו (1): 2002/2003
פנאתינאיקוס
אליפות יוון (1): 2003/2004
הגביע היווני (1): 2004
בית"ר ירושלים
אליפות ישראל (1): 2007/2008
גביע המדינה (1): 2007/2008
גביע הטוטו (1): 2009/2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים
קטגוריה:קשרי כדורגל ישראלים
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל
קטגוריה:כדורגלני הפועל כפר סבא
קטגוריה:מאמני כדורגל ישראלים
קטגוריה:מאמני הפועל כפר סבא
קטגוריה:מאמני מכבי שעריים
קטגוריה:מאמני הפועל חיפה
קטגוריה:מאמני בית"ר תל אביב
קטגוריה:מאמני מכבי חיפה
קטגוריה:מאמני פנאתינאיקוס בכדורגל
קטגוריה:מאמני ליטקס לובץ'
קטגוריה:מאמני הפועל תל אביב
קטגוריה:מאמני בית"ר ירושלים
קטגוריה:ישראלים ילידי מולדובה
קטגוריה:כפר סבא: כדורגלנים
קטגוריה:כדורגלנים אולימפיים ישראלים
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
קטגוריה:כדורגלנים באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת מונטריאול (1976)
קטגוריה:כדורגלנים באולימפיאדת מונטריאול (1976)
קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 1970
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הכדורגל הישראלי
קטגוריה:עולים בשנות ה-1950
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1948 | 2024-09-11T16:45:31 |
מרים | 2024-03-21T12:58:21 | |
מריה | הפניה מרים, אם ישו | 2020-01-23T06:32:27 |
דם קדוש, גביע קדוש | דם קדוש, גביע קדוש (אנגלית: Holy Blood, Holy Grail) הוא ספר מאת מייקל בייג'נט, ריצ'רד לי והנרי לינקולן שיצא לאור בשנת 1982. "דם קדוש, גביע קדוש" פורש תאוריית קונספירציה שניסחו כותביו בהתבסס על מוטיבים בדיוניים שונים, אם כי הספר כתוב במתכונת של היסטוריה עובדתית-לכאורה.
רעיונות מרכזיים בספר
הספר מגולל את חיפושם של המחברים אחר הגביע הקדוש על ידי חקירת התעלומות המומצאות של הכפר רן-לה-שאטו (Rennes-le-Château) מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 והרכבת תמונת עולם של תאוריית קשר על ההיסטוריה של העולם המערבי.
לאחר עשור של מחקר-לכאורה, בייג'נט, לי ולינקולן הגיעו למסקנות מעוררות המחלוקת הבאות:
קיים מסדר חשאי בשם "מסדר ציון" שלו היסטוריה ארוכה ומפוארת מאז מסע הצלב הראשון שהתחיל עם קום מסדר הטמפלרים כחזית הצבאית והכלכלית שלו.
המסדר לקח חלק חשוב בעידוד "הנהר התת-קרקעי של האזוטריות" באירופה של ימי הביניים.
המסדר הקדיש את עצמו להחזרת השושלת המרובינגית, משפחת מלוכה ששלטה בממלכת הפרנקים משנת 447 עד 751, לכתר אירופה וירושלים.
המסדר מגן על צאצאי השושלת שכן הם צאצאיו של ישו ואשתו מרים המגדלית.
הכנסייה הקתולית ניסתה להרוג את כל שרידי השושלת ואת מגניהם, הקתרים והטמפלרים על ידי האינקוויזיציה, כדי לזכות בעוצמתם על ידי ירושת השליחים של פטר הקדוש במקום הירושה המשפחתית של מרים המגדלית.
העולם האקדמי רואה את תאוריות הקשר של המחברים כפסאודו-מדעיות, מופרכות ולא אמינות.
התביעה נגד דן בראון
הסופר דן בראון, ברב-המכר שלו "צופן דה וינצ'י" מזכיר בספרו את "דם קדוש, גביע קדוש", ומשתמש בכמה מהטענות שהוזכרו לעיל כמרכיבים עיקריים בעלילת הספר.
ב-2006 הגישו הסופרים-ההיסטוריונים מייקל בייג'נט וריצ'רד לי נגד בראון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בבית משפט בלונדון, במסגרתה נטען כי השתמש במוטיב מרכזי, המורכב מ-15 מרכיבים המצוינים בספרם "דם קדוש, גביע קדוש". במרץ 2007 נדחתה תביעה זו בבית הדין העליון לערעורים אזרחיים בברטיניה באופן סופי.
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של ריצ'רד לי - אחד המחברים
הערות שוליים
קטגוריה:ספרי עיון
קטגוריה:ספרי 1982 | 2024-03-17T09:44:21 |
תצהיר | תצהיר הוא מסמך בכתב, שתוכנו מיועד להוות תחליף לעדות הנמסרת בבית המשפט. זהו אמצעי הוכחה משפטי, הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי כאשר עיקר השימוש בו הוא במישור האזרחי.
במקרים שבהם הדבר מותר, רשאי בעל דין בהליך משפטי להגיש את התצהיר במקום להביא את נותן התצהיר לעדות, וכך לחסוך מזמנו של נותן התצהיר. בעל הדין שכנגד יהיה רשאי לרוב לאחר מכן לחקור את המצהיר בחקירה נגדית.
תצהיר נחתם על ידי המצהיר, ואדם המוסמך לכך (כגון עורך דין) חייב לפגוש את המצהיר פנים אל פנים, ולאשר בשולי התצהיר שהוא מכיר את החותם באופן אישי או שזיהה את החותם על ידי תעודה מזהה. בנוסף המוסמך לכך צריך לאשר כי הוא הזהיר את החותם בדבר חובתו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק במידה והצהרתו איננה אמת.
אימות החתימה על התצהיר ייעשה באמצעות תעודה מזהה ואם מדובר בהיכרות אישית עם המצהיר ישנה אפשרות לאמת את חתימת המצהיר גם ללא תעודה מזהה.
לפקודת הראיות קובע כי במקרה שאדם רשאי או נדרש להוכיח דבר כלשהו על ידי תצהיר בכתב, הרי שתצהיר כזה יהיה ראיה כשרה, וזאת לאחר שהמצהיר הוזהר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים בחוק אם לא יעשה כן. תחילה יש להזהיר את המצהיר, ודרישה זו מהותית-עניינית, כלומר המצהיר חייב להיות מוזהר על תוכן תצהירו. לאחר מכן, האזהרה תאושר על פני התצהיר בידי אחד מאלה: שופט; דיין בבית דין דתי; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטים; עורך דין; ראש רשות מקומית.
פקודת הראיות קובעת כי דין תצהיר כדין הצהרה בשבועה.
החותם על תצהיר שקר עובר עבירה, וכאשר תצהיר שקר מוגש לבית המשפט דינו כדין עדות שקר.
רשם או שופט של בית משפט השלום, רשאי להשביע אדם או לקבל ממנו תצהיר.
חובות המחתים על התצהיר וחובות המצהיר
האחריות לתוכן הדברים האמורים בתצהיר היא על המצהיר.
אחריות המחתים היא בזיהוי המצהיר והזהרתו בנוסח הקבוע על פי הדין. כאשר המחתים על התצהיר הוא עורך דין, הרי שעל פי כללי לשכת עורכי הדין, עליו להקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראות החוק כלשונן, ועליו להזהיר ולזהות את המצהיר בעצמו, ואינו רשאי לעשות זאת באמצעות שלוח. נוסח האזהרה והאימות חייבים לתאר בדיוק את הפעולות של עורך הדין ולא את הפעולות שביצע אדם אחר.
כללי עריכת תצהיר
פקודת הראיות קובעת כללים לכתיבת תצהיר:
בתצהיר יפורשו שמו המלא של המצהיר, מספר ת.ז., עסקו או מקצועו ומענו.
תצהיר יכול להיות ערוך בגוף ראשון או בגוף שלישי, וניתן לחלקו לסעיפים.
כל שינוי, מחיקה, טשטוש שחלו בתצהיר, חייבים אישור בידי המצהיר.
אם התצהיר אינו ניתן לקריאה או קשה לקריאה, ניתן לבקש שהתצהיר יכתב בשנית.
המצהיר יחתום על התצהיר ואם אינו יכול לכתוב, יטביע את סימנו.
בתצהיר יצוין מועד חתימתו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:דיני ראיות
קטגוריה:מסמכים משפטיים | 2022-02-08T11:31:42 |
מיתולוגיה של שבט האיגבו | הפניה איגבו#מיתולוגיה | 2012-02-06T17:08:05 |
סונג מיילינג | שמאל|ממוזער|250px|סונג מיילינג על שער המגזין הסיני ליאנגיו, 1938
סוּנְג מֵיילִינְג (בסינית: 宋美齡; 5 במרץ 1898 – 23 באוקטובר 2003) הייתה ידועה אף כ"מאדאם צ'יאנג קאי שק", הייתה אשתו של המנהיג הסיני צ'יאנג קאי שק, שמילאה תפקיד חשוב בפוליטיקה הסינית.
חייה
מיילינג היא הרביעית משישה ילדים שנולדו לצ'ארלי סונג (宋嘉樹, ), כומר מתודיסטי ואיש עסקים, אשר עשה את הונו ממכירת התנ"ך בסין. מיילינג למדה בבית ספר יסודי אמריקאי פרטי בשאנגחאי, ובשנת 1908 העביר אותה אביה לבית ספר פרטי בסאמיט (ניו ג'רזי) . בעקבות אחותה איילינג עברה בגיל 15 ללמוד במכללת וסליאן במייקון שבג'ורג'יה. משם עברה למכללת הנשים ולסלי שבמסצ'וסטס אותה סיימה בהצטיינות בשנת 1917 בתחומי התמחות ספרות אנגלית ופילוסופיה. בשל חינוכה בארצות הברית, דיברה סונג אנגלית משובחת, מה שעזר לה בהמשך חייה.
היא פגשה את צ'יאנג קאי שק בשנת 1920. אחותה הגדולה סונג צ'ינג-לינג התאלמנה מן המנהיג סון יאט-סן, וצ'יאנג הציע לה נישואין בטרם פנה אל מיילינג. הוא היה מבוגר ממנה באחת עשרה שנים, נשוי, ובודהיסט. אמה של מיילינג התנגדה לנישואין, אך לאחר שצ'יאנג התגרש והבטיח להמיר את דתו לנצרות, הסירה את התנגדותה. יש המתארים את נישואיהם כאהבה גדולה, ויש הסבורים כי היו אלו נישואי נוחות. לזוג לא היו ילדים, אם כי לצ'יאנג היו מספר ילדים מנישואים קודמים.
מאדאם צ'יאנג יזמה תנועה בשם "חיים חדשים" והפכה למעורבת בפוליטיקה הסינית. היא הייתה חברה בבית המחוקקים יואן , הגוף המחוקק ברפובליקה הסינית, משנת 1930 עד לשנת 1932, והייתה מזכירה של הוועדה האווירית הסינית משנת 1936 עד לשנת 1938. בשנת 1945 היא הפכה לחברה בוועדה המבצעת המרכזית של הקוומינטנג, המפלגה המרכזית בסין באותה התקופה. בשנות השלושים עלה בעלה לעמדת כוח והפך לגנרליסימו ומנהיג הקוומינטנג. מאדאם צ'יאנג פעלה כמתורגמנית לשפה האנגלית, מזכירה אישית, ויועצת לצ'יאנג. במהלך מלחמת העולם השנייה פעלה מאדאם צ'יאנג לקידום העמדה הסינית והעמדת בעלה כשווה מול שווים עם פרנקלין דלאנו רוזוולט, וינסטון צ'רצ'יל וסטלין. הכרותה עם התרבות הסינית ועם התרבות המערבית הפכו אותה לפופולרית הן בסין והן במערב. מעורבותה בענייני בעלה גרמה לנציג האמריקני לסין, הגנרל ג'וזף סטילוול להציע כי היא תמונה לשרת ההגנה.
בארצות הברית משכה מיילינג קהל של 30,000 איש, והופיעה על שער השבועון טיים, בתחילה עם בעלה כ"איש השנה ואשת השנה" בשנת 1937, ולאחר מכן לבדה תחת התואר "אשת הדרקון". ב-18 בפברואר 1943 הייתה הסינית הראשונה והאישה השנייה אשר נאמה בפני הקונגרס של ארצות הברית.
לאחר תבוסת כוחות בעלה במלחמת האזרחים הסינית בשנת 1949 מאדאם צ'יאנג הלכה אחרי בעלה לטאיוואן כאשר אחותה סונג צ'ינג נותרה בסין היבשתית, וצידדה בקומוניסטים. מאדאם צ'יאנג המשיכה למלא תפקיד בינלאומי חשוב. היא שימשה כפטרונית למספר ארגונים בינלאומיים, ביניהם: הצלב האדום הבינלאומי, הקרן הבריטית למתן עזרה לסין, ועוד. בסוף שנות השישים הייתה בין עשר הנשים הנערצות בארצות הברית. בשנים אלו שלט בעלה שלטון אוטוריטרי ללא מצרים ברפובליקה הסינית, שהשתרעה על שטח האי טאיוואן.
שמאל|ממוזער|250px|צ'יאנג קאי שק, סונג מיילינג והגנרל האמריקני סטילוול בבורמה, 1942
לאחר מות בעלה בשנת 1975 הנמיכה מאדאם צ'יאנג את הפרופיל של פעילותה. יורשו בתפקיד של בעלה היה בנו צ'יאנג צ'ינג קואו, אשר נולד לו מנישואיו מאשתו הראשונה, ויחסיו עם אלמנתו של אביו היו מעורערים ממילא. בשנה זו היגרה לאחוזת משפחתה בלטינגטון, לונג איילנד.
עם מותו של צ'יאנג צ'ינג קואו בשנת 1988 שבה מאדאם צ'יאנג לטאיוואן. ניסיונותיה להתערב בפוליטיקה נכשלו, והיא שבה לארצות הברית. בשנת 1995 הופיעה הופעה פומבית נדירה, באירוע שהתקיים בגבעת הקפיטול לציון 50 שנים לניצחון במלחמת העולם השנייה. בשנה זו אף שבה וביקרה בטאיוואן.
בשנת 2000 בעת הבחירות לנשיאות בטאיוואן הציג הקוומינטנג מכתב בו היא תומכת במועמד המפלגה ליין צ'אן על פני המועמד העצמאי ג'יימס סונג. האותנטיות של מכתב זה שנויה במחלוקת בטאיוואן. בשנה זו מכרה סונג את אחוזתה ובילתה את שארית חייה במלון במנהטן, עד למותה בשנת 2003 בשיבה טובה והיא בת 105. היא טמונה בבית קברות בניו יורק. הכוונה היא לאפשר לה להיקבר ביחד עם בעלה (הקבור בטאיוואן) בעיר מולדתו שבסין, כאשר יאפשרו זאת התנאים הפוליטיים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:סין: היסטוריה
קטגוריה:פוליטיקאיות סיניות
קטגוריה:פוליטיקאים טאיוואנים
קטגוריה:בני זוג של מנהיגי מדינות
קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל מאה
קטגוריה:בוגרות מכללת ולסלי
קטגוריה:הרפובליקה הסינית (1912–1949)
קטגוריה:שאנגחאי: אישים
קטגוריה:ילידות 1898
קטגוריה:נפטרות ב-2003
קטגוריה:נפטרים ב-2003 | 2024-05-30T12:15:49 |
גביע המדינה בכדורגל | שמאל|ממוזער|200px|סמליל גביע המדינה בכדורגל בעבר
גביע המדינה בכדורגל הנקרא מטעמים מסחריים גם גביע המדינה ווינר הוא המפעל השני בחשיבותו בכדורגל הישראלי אחרי אליפות ליגת העל, והוא טורניר מפעל הגביע הבכיר והרשמי של מדינת ישראל, המאורגן תחת ההתאחדות לכדורגל בישראל. הגביע בנוי מכ-12 סיבובים בהם עשויות להשתתף כלל קבוצות הכדורגל הרשומות בהתאחדות לכדורגל החל מהליגה הנמוכה ביותר - ליגה ג' ועד הליגה הבכירה - ליגת העל, כאשר הן מתמודדות במשחק אחד בכל סיבוב בטורניר בשיטת גביע. החל מעונת המשחקים 2023/24 מחזיקת הגביע בכל עונה זוכה בכרטיס לסיבוב השני במוקדמות הליגה האירופית שבעונה לאחר מכן. מחזיקת הגביע הנוכחית היא מכבי פתח תקווה.
היסטוריה
לפני הקמת מדינת ישראל (1928-1947)
"גביע ארץ ישראל" בכדורגל הראשון נוסד בידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922, וזאת עוד לפני הקמת ההתאחדות לכדורגל. בשנתו הראשונה השתתפו בו רק קבוצות של צבאיות, והזוכה הראשונה הייתה קבוצת הגדוד הלנקשיירי הדרומי של הצבא הבריטי. ב-5 השנים הבאות, עד 1927, זכתה בו קבוצת חיל האוויר המלכותי שישבה ברמלה וכונתה בעיתונות העברית "המעופפים רמלה". ב-1923 השתתפה בו לראשונה קבוצה עברית, מכבי תל אביב, ובשנים הבאות הצטרפו גם הפועל חיפה, מכבי חשמונאי ירושלים, מכבי פתח תקווה, ומכבי חיפה, אך הן היו מיעוט מול הקבוצות הבריטיות.
ב-1923 הקימה תנועת "מכבי" בארץ ישראל טרוניר גביע מקביל, שיועד לקבוצות מכבי ונקרא "מגן שמשון". בשנתו הראשונה וב-1924 זכתה בו מכבי נס ציונה, ב-1925 וב-1926 מכבי תל אביב וב-1927 זכתה בו מכבי חיפה.
ב-1928 קמה ההתאחדות הארץ ישראלית למשחק כדור רגל ולקחה לידיה את ניהול התחרות החל מגביע העם 1928, בו זכו במשותף הפועל תל אביב ומכבי חשמונאי ירושלים, כאשר הן הקבוצות הראשונות והיחידות בהיסטוריה שחלקו את הזכייה בטורניר הראשון אשר חברת כרמל מזרחי נתנה לו חסות. מפאת קיום הטורנירים הללו תחת המנדט הבריטי, גם הקבוצות הבריטיות הצטרפו לתחרות, וב-1929/1930 הגיעה הקבוצה הבריטית הראשונה לגמר הגביע - קבוצת "הגדוד ה-48" אולם היא הפסידה למכבי תל אביב1:2 בגמר. בהמשך זכו הקבוצות הבריטיות בגביע פעמיים: לראשונה ב-1931/1932 - קבוצת המשטרה הבריטית שזכתה בדאבל בעונה זו (גם בליגה שהתקיימה באותה העונה), וב-1943 קבוצת חיל התותחנים (ה-Gunners), כאשר יתר הזוכות עד לקום המדינה היו עבריות. ב-1942 נשבר שיא, כאשר בגמר הגביע בית"ר תל אביב הביסה את מכבי חיפה בתוצאה האסטרונומית 12-1. בטורנירים של 1943 ו-1945 כונה הגביע "גביע המלחמה" כיוון ששוחק בצל קיומה של מלחמת העולם השנייה.
תחת מדינת ישראל (1948 ואילך)
לאחר קום מדינת ישראל שינה הגביע את שמו ל-"גביע המדינה" החל מגביע המדינה בכדורגל 1949/1951, כאשר בעונתו הראשונה המפעל לא הסתיים וננטש מפאת חוסר התייצבות קבוצות וערעורים שגרמו לביטול המפעל. העונה הראשונה שבה טורניר הגביע שוחק והסתיים תחת מדינת ישראל הוא הגביע של עונת 1951/1952, ובו זכתה מכבי פתח תקווה, לאחר ניצחונה על מכבי תל אביב בתוצאה 0-1 בגמר. בהמשך טורניר הגביע לעונות 1952/1953 ו-1955/1956 בוטל ונדחה לעונה הבאה מפאת דחייה של הטורנירים הקודמים ולוח הזמנים של משחקי נבחרת ישראל. בהמשך בוטל גם הטורניר של 1959/1960 ואי הסכמות בתוך התאחדות הכדורגל גרמו כמעט לביטול של 1960/1961 כאשר משחקי רבע הגמר נדחו במעל לחמישה חודשים ונערכו רק בדצמבר 1960, אולם הוא שוחק לבסוף וגמר הגביע התקיים בפברואר 1961. בעונת 1963/1964 החלו לקיים את הטורניר החל מחודש ספטמבר ועד יוני של השנה העוקבת, אולם טורנירים בינלאומיים של נבחרות ההתאחדות ומלחמות שהתקיימו דחו את המשחקים והסיבובים מפעם לפעם. כשהצטרפה ישראל לאופ"א, הייתה הזוכה בגביע מגיעה למוקדמות גביע המחזיקות, ולאחר שגביע זה בוטל, הזוכות היו מצטרפות למוקדמות גביע אופ"א. בהמשך הוחלט על ידי דירוג של אופ"א כי החל מעונת המשחקים 2020/2021 מחזיקת הגביע זוכה בכרטיס לסיבוב השני במוקדמות הטורניר החדש ביבשת, הקונפרנס ליג. בדצמבר 2023 הוחלט על ידי ההתאחדות לכדורגל, לשנות את שמו של הגביע ל"גביע המדינה ווינר" החל מעונת 2023/2024, מפאת הסכם חסות עם הטוטו-וינר.
השיטה
משחקי המפעל משוחקים בשיטת נוקאאוט, כאשר המנצחת עולה לשלב הבא והמפסידה מודחת מהמפעל. במפעל יכולות להשתתף כל קבוצות הכדורגל הרשומות בהתאחדות לכדורגל. במפעל 13 סיבובים החל מהסיבוב הראשון בו מופיעות קבוצות מליגה ב' וליגה ג' בלבד, עד לגמר הגביע בו מוכרעת הזוכה. הקבוצות אשר נרשמות למפעל מצטרפות לסבב המשחקים בשלבים שונים. המפגשים בכל סיבוב נקבעים על ידי הגרלה בה נקבעת גם הקבוצה המארחת את המשחק, מלבד משחקי חצי הגמר והגמר הנערכים במגרש נייטרלי. החל מעונת 2014/2015 שוחקו משחקי רבע הגמר בשיטת בית וחוץ. שיטה זו הופסקה בדצמבר 2019 וחזרה לשיטת משחק אחד (נוקאאוט). בעונת 2021/2022 הוחלט להחזיר למתכונת בית/חוץ ברבע הגמר, שיטה שבוטלה שוב החל מעונת 2023/2024, ומאז כלל הסיבובים הם בשיטת נוק-אאוט במשחק אחד, כאשר המארחת נקבעת בהגרלה.
סיבובים מוקדמים
סבב המשחקים א' עד ד' - משתתפות קבוצות מליגה ג' וליגה ב'.
ארבעת הסיבובים הראשונים מהווים תחרות גביע פנימית בכל אחד ממחוזות ליגה ב' וליגה ג', כאשר סיבוב ד' הוא שלב משחקי הגמר על גביע המחוז. מנצחות גביע המחוז מליגות ג' (המנצחות בסיבוב ד', קבוצה אחת מכל מחוז בליגה ג') ומנצחות גביע המחוז וסגניותיהן מליגות ב' (המנצחות בסיבוב ג', שתי קבוצות מכל מחוז בליגה ב') מעפילות לסיבוב ו'.
סבב המשחקים ה' - משתתפות הקבוצות מליגה א'.
סיבוב ה' משוחק על ידי קבוצות ליגות א' בלבד, בחלוקה למחוזות. המנצחות בסיבוב (8 קבוצות מכל מחוז) מעפילות לסיבוב ו'.
סבב המשחקים ו' - משתתפות כל הקבוצות שהעפילו מהסיבובים המוקדמים.
סבב המשחקים ז' - מצטרפות הקבוצות מהליגה הלאומית, אשר 4 מתוכן עולות בהגרלה ישירות לסיבוב ח'.
סבב המשחקים ח' - מצטרפות הקבוצות מליגת העל
שלבי הגמר
אחרי שלב ח' נכנסים לשלבי הגמר (שמינית הגמר). בשלבי הגמר מבצעים הגרלה בין כל שלב לשלב כך שכל הקבוצות שמעפילות לסיבוב הבא יכולות לקבל אחת את השנייה, ללא תלות בליגה ממנה הם באים.
שלבי הגמר:
שמינית הגמר (16 הקבוצות שהעפילו מסיבוב ח')
רבע הגמר (8 הקבוצות שהעפילו משמינית הגמר)
חצי הגמר (4 הקבוצות שהעפילו מרבע הגמר)
גמר הגביע (2 הקבוצות שהעפילו מחצי הגמר)
אירוח משחקי חצי הגמר והגמר
מקובל כי חצי הגמר והגמר מתקיימים באצטדיון שהוא אצטדיון נייטרלי לקבוצות המשחקות בו (שהוא אינו אצטדיונה הביתי של אף אחת מהקבוצות) במשך שנים רבות נערכו משחקי חצי הגמר (לעיתים במתכונת "הצגה כפולה" - שני המשחקים משוחקים אחד אחרי השני באותו היום) והגמר באצטדיון רמת גן, מפאת תכולתו הרבה של מעל ל-40 אלף צופים במשחק. בעונת 2012/2013 נערך משחק הגמר באצטדיון נתניה בנתניה, ובעונת 2013/2014 נערך משחק הגמר האחרון באצטדיון רמת גן. החל מעונת 2014/2015 נערכים משחקי חצי הגמר והגמר באצטדיון סמי עופר בחיפה או באצטדיון טדי בירושלים והחל מעונת 2019/2020 גם באצטדיון בלומפילד בתל אביב לסירוגין.
עונהגמרחצי גמר 1חצי גמר 2הערות2012/2013אצטדיון נתניהאצטדיון רמת גןמשחק הגמר בין הפועל רמת גן ועירוני קריית שמונה הועבר לאצטדיון נתניה מאצטדיון רמת גן2013/2014אצטדיון רמת גןהצגה כפולה בחצי הגמר2014/2015אצטדיון סמי עופראצטדיון טדיהצגה כפולה בחצי הגמר2015/2016אצטדיון טדיאצטדיון סמי עופר2016/2017אצטדיון טדיאצטדיון סמי עופראצטדיון נתניהמשחק חצי הגמר בין בני יהודה להפועל רמת גן הועבר לאצטדיון נתניה מאצטדיון סמי עופר2017/2018אצטדיון טדיאצטדיון סמי עופרהצגה כפולה בחצי הגמר2018/2019אצטדיון סמי עופראצטדיון טדיאצטדיון נתניהמשחק חצי הגמר בין מכבי נתניה להפועל חדרה הועבר לאצטדיון נתניה מאצטדיון טדי2019/2020אצטדיון בלומפילדאצטדיון נתניהמשחקי חצי הגמר הועברו לאצטדיון נתניה מאצטדיון סמי עופר בעקבות מגפת הקורונה בישראל, המשחקים נערכו ללא קהל2020/2021אצטדיון בלומפילדאצטדיון סמי עופרמשחקי חצי הגמר הועברו לאצטדיון סמי עופר מאצטדיון בלומפילד ושוחקו ללא קהל בעקבות מבצע שומר החומות, משחק הגמר הועבר לאצטדיון בלומפילד מאצטדיון סמי עופר2021/2022אצטדיון טדיאצטדיון בלומפילד2022/2023אצטדיון סמי עופראצטדיון סמי עופראצטדיון בלומפילדמשחק חצי הגמר בין מכבי נתניה למועדון ספורט אשדוד הועבר לאצטדיון בלומפילד מאצטדיון סמי עופר2023/2024אצטדיון בלומפילדאצטדיון בלומפילדאצטדיון נתניה
נקודות ציון
הפועל תל אביב היא הקבוצה היחידה שזכתה בגביע שלוש פעמים ברציפות והיא עשתה זאת פעמיים: לפני קום המדינה ב-1937, 1938 ו-1939 ופעם נוספת ב-2010, 2011 ו-2012.
גילי ורמוט זכה בשבעה גביעי מדינה (בארבע קבוצות שונות), ובכך שבר את שיאם של יוסף מרימוביץ' ושייע גלזר שזכו בשישה גביעים, והפך לשיאן הזכיות הישראלי בגביע המדינה.
תשע פעמים העפילו לגמר קבוצות אשר שיחקו בליגת המשנה: הפועל דרום תל אביב (1937), מכבי חיפה (1942), בני יהודה (1978), הפועל רמת-גן גבעתיים (2003), הפועל חיפה (2004), מכבי הרצליה (2005), הפועל אשקלון (2007), מכבי נתניה (2014) ומכבי פתח תקווה (2020).
חמש פעמים העפילו לשלב חצי הגמר קבוצות אשר שיחקו בליגה השלישית: מכבי חדרה (1986), הפועל קריית אונו (1991), הפועל אשקלון (2005), הפועל רמת-גן גבעתיים (2007) ובית"ר שמשון תל אביב (2008).
פעם אחת העפילה לשלב רבע הגמר קבוצה אשר שיחקה בליגה הרביעית: מכבי סקציה מעלות תרשיחא (2014).
בשנת 2003 זכתה הפועל רמת-גן גבעתיים בגביע, הפעם היחידה שבה קבוצה זכתה בגביע בעודה נמצאת בליגת המשנה.
בשנת 2004 זכתה בני סכנין בגביע, והפכה לקבוצה הראשונה ממגזר הערבי שזוכה בו.
בשנת 2013 זכתה הפועל רמת-גן גבעתיים בגביע, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בגביע המדינה באותה עונה בה ירדה לליגת המשנה.
מחזיקות הגביע
שמאל|ממוזער|250px|שחקני הפועל תל אביב לפני גמר הגביע הראשון ב-1928
שמאל|ממוזער|250px|שחקני מכבי חשמונאי ירושלים לפני גמר הגביע הראשון ב-1928
שמאל|ממוזער|250px|מכבי תל אביב בצילום קבוצתי לאחר זכייתה בגביע בשנת 1946
250px|ממוזער|שמאל|הפועל תל אביב מתייצבת לגמר גביע המדינה לשנת 1961
250px|ממוזער|שמאל|הפועל תל אביב מקבלת את גביע המדינה לשנת 1961 במעמד נשיא המדינה יצחק בן-צבי
שמאל|ממוזער|250px|שחקני הפועל כפר סבא חוגגים את זכייתם הראשונה בגביע המדינה בשנת 1975
ממוזער|אחד ממשחקי גמר גביע המדינה 1964 בין מכבי תל אביב להפועל חיפה באצטדיון בלומפילד|250px
הטבלה הבאה מסכמת את כלל גמרי גביע המדינה. קבוצות אשר זכו בדאבל באותה העונה מסומנות בכתב מודגש. בסוגריים מסומנת תוצאת המשחק בסיום 120 דקות. בכוכבית מסומנת תוצאת המשחק החוזר אם בהתמודדות הקודמת לא הושגה הכרעה.
טרם הקמת מדינת ישראל
שם רשמיעונהזוכהסגניתתוצאת הגמראצטדיון מארחכמות צופיםגביע העם1928 הפועל תל אביב / מכבי חשמונאי ירושלים 0:2מגרש מכבי, תל אביבכ-6,000הגביע הארץ ישראלי1928/1929 מכבי תל אביב מכבי חשמונאי ירושלים0:4מגרש מכבי פתח תקווה, פתח תקווהכ-3,0001929/1930 מכבי תל אביב הגדוד ה-48 1:2מגרש הפועל, תל אביבכ-8,0001931/1932 המשטרה הבריטית הפועל חיפה0:3 (טכני)מגרש מכבי פתח תקווה, פתח תקווהכ-7,0001932/1933 מכבי תל אביב הפועל תל אביב0:1מגרש מכבי פתח תקווה, פתח תקווהכ-5,0001933/1934 הפועל תל אביב מכבי תל אביב2:3מגרש מכבי פתח תקווה, פתח תקווה?1934/1935 מכבי פתח תקווה הכח תל אביב0:1אצטדיון המכביה, תל אביבכ-5,0001936/1937 הפועל תל אביב הפועל דרום תל אביב0:3אצטדיון המכביה, תל אביב?1937/1938 הפועל תל אביב מכבי תל אביב1:2אצטדיון המכביה, תל אביב?1938/1939 הפועל תל אביב מכבי פתח תקווה1:2אצטדיון המכביה, תל אביבכ-3,0001939/1940 בית"ר תל אביב מכבי תל אביב1:3אצטדיון המכביה, תל אביבכ-8,0001941 מכבי תל אביב הפועל תל אביב1:2אצטדיון המכביה, תל אביבכ-10,0001942 בית"ר תל אביב מכבי חיפה1:12אצטדיון המכביה, תל אביבכ-3,000גביע המלחמה 1943 חיל התותחנים (Gunners) הפועל ירושלים 1:7מגרש הפועל בפתח תקווה, פתח תקווה? 1944/1945 הפועל תל אביב הפועל פתח תקווה 0:1אצטדיון המכביה, תל אביבכ-2,000הגביע הארץ ישראלי1945/1946 מכבי תל אביב הפועל ראשון לציון1:3אצטדיון המכביה, תל אביבכ-4,000מכבי תל אביבהפועל ראשון לציון0:3אצטדיון המכביה, תל אביבכ-4,0001946/1947 מכבי תל אביב בית"ר תל אביב0:3 (טכני)אצטדיון המכביה, תל אביבכ-20,000
לאחר הקמת מדינת ישראל
גביע המדינהעונהזוכהסגניתתוצאת הגמראצטדיון מארחכמות צופים1949/1951ללא זוכה1951/1952מכבי פתח תקווהמכבי תל אביב0:1אצטדיון באסה, תל אביב12,0001952/1953לא התקיים1953/1954מכבי תל אביבמכבי נתניה0:4אצטדיון באסה, תל אביב4,0001954/1955מכבי תל אביבהפועל פתח תקווה1:3אצטדיון באסה, תל אביב12,0001955/1956לא התקיים1956/1957הפועל פתח תקווהמכבי יפו1:2אצטדיון קריית אליעזר, חיפה10,0001957/1958מכבי תל אביבהפועל חיפה0:2אצטדיון רמת גן, רמת גן8,0001958/1959מכבי תל אביבהפועל פתח תקווה3:4אצטדיון רמת גן, רמת גן10,0001959/1960לא התקיים1960/1961הפועל תל אביבהפועל פתח תקווה1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן40,0001961/1962מכבי חיפהמכבי תל אביב0:0אצטדיון רמת גן, רמת גן37,0002:5* (ח)אצטדיון גבעת רם, ירושלים15,0001962/1963הפועל חיפהמכבי חיפה0:1אצטדיון קריית אליעזר, חיפה10,0001963/1964מכבי תל אביבהפועל חיפה1:1אצטדיון בלומפילד, תל אביב20,0001:1* (ח)אצטדיון בלומפילד, תל אביב12,0001:2* (ח)אצטדיון קריית חיים, חיפה14,0001964/1965מכבי תל אביבבני יהודה1:1 (1:2ה)אצטדיון בלומפילד, תל אביב20,0001965/1966הפועל חיפהשמשון תל אביב1:2אצטדיון בלומפילד, תל אביב13,0001966/1967מכבי תל אביבהפועל תל אביב1:2אצטדיון בלומפילד, תל אביב20,0001967/1968בני יהודההפועל פתח תקווה0:1אצטדיון בלומפילד, תל אביב20,0001968/1969הכח מכבי רמת גןמכבי שעריים0:1אצטדיון בלומפילד, תל אביב10,0001969/1970מכבי תל אביבמכבי נתניה1:2אצטדיון בלומפילד, תל אביב22,0001970/1971הכח מכבי רמת גןמכבי חיפה1:2אצטדיון בלומפילד, תל אביב18,0001971/1972הפועל תל אביבהפועל ירושלים0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן20,0001972/1973הפועל ירושליםהכח מכבי רמת גן0:2אצטדיון בלומפילד, תל אביב18,0001973/1974הפועל חיפההפועל פתח תקווה0:0 (0:1ה)אצטדיון בלומפילד, תל אביב15,0001974/1975הפועל כפר סבאבית"ר ירושלים1:3אצטדיון בלומפילד, תל אביב18,0001975/1976בית"ר ירושליםמכבי תל אביב1:1 (1:2ה)אצטדיון רמת גן, רמת גן55,0001976/1977מכבי תל אביבבית"ר תל אביב0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן30,0001977/1978מכבי נתניהבני יהודה1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן45,0001978/1979בית"ר ירושליםמכבי תל אביב1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן34,0001979/1980הפועל כפר סבאמכבי רמת עמידר1:4אצטדיון רמת גן, רמת גן35,0001980/1981בני יהודההפועל תל אביב1:1 (2:2ה)
(3:4 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן25,0001981/1982הפועל יהודהפועל תל אביב0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן15,0001982/1983הפועל תל אביבמכבי תל אביב2:3אצטדיון רמת גן, רמת גן30,0001983/1984הפועל לודהפועל באר שבע0:0ה
(2:3 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן15,0001984/1985בית"ר ירושליםמכבי חיפה0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן30,0001985/1986בית"ר ירושליםשמשון תל אביב1:1 (1:2ה)אצטדיון רמת גן, רמת גן18,0001986/1987מכבי תל אביבמכבי חיפה2:2 (3:3ה)
(3:4 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן15,0001987/1988מכבי תל אביבהפועל תל אביב1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן25,0001988/1989בית"ר ירושליםמכבי חיפה2:2 (3:3ה)
(3:4 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן35,0001989/1990הפועל כפר סבאשמשון תל אביב0:0 (0:1ה)אצטדיון רמת גן, רמת גן5,0001990/1991מכבי חיפההפועל פתח תקווה1:3אצטדיון רמת גן, רמת גן25,0001991/1992הפועל פתח תקווהמכבי תל אביב1:1 (1:3ה)אצטדיון רמת גן, רמת גן15,0001992/1993מכבי חיפהמכבי תל אביב0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן20,0001993/1994מכבי תל אביבהפועל תל אביב0:2אצטדיון רמת גן, רמת גן30,0001994/1995מכבי חיפההפועל חיפה0:2אצטדיון רמת גן, רמת גן23,0001995/1996מכבי תל אביבעירוני ראשון לציון1:4אצטדיון בלומפילד, תל אביב15,0001996/1997הפועל באר שבעמכבי תל אביב0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן25,0001997/1998מכבי חיפההפועל ירושלים0:0 (0:2ה)אצטדיון רמת גן, רמת גן35,0001998/1999הפועל תל אביבבית"ר ירושלים1:1ה
(1:3 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן33,0001999/2000הפועל תל אביבבית"ר ירושלים1:1 (2:2ה)
(2:4 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן40,0002000/2001מכבי תל אביבמכבי פתח תקווה0:3אצטדיון רמת גן, רמת גן38,0002001/2002מכבי תל אביבמכבי חיפה0:0ה
(4:5 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן42,0002002/2003הפועל רמת-גן גבעתייםהפועל באר שבע1:1ה
(4:5 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן30,0002003/2004בני סכניןהפועל חיפה1:4אצטדיון רמת גן, רמת גן35,0002004/2005מכבי תל אביבמכבי הרצליה1:1 (2:2ה)
(3:5 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן18,5002005/2006הפועל תל אביבבני יהודה0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן34,0002006/2007הפועל תל אביבהפועל אשקלון1:1ה
(4:5 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן40,0002007/2008בית"ר ירושליםהפועל תל אביב0:0ה
(4:5 פ)אצטדיון רמת גן, רמת גן41,0002008/2009בית"ר ירושליםמכבי חיפה1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן40,0002009/2010הפועל תל אביבבני יהודה1:3אצטדיון רמת גן, רמת גן34,4422010/2011הפועל תל אביבמכבי חיפה0:1אצטדיון רמת גן, רמת גן40,0002011/2012הפועל תל אביבמכבי חיפה1:2אצטדיון רמת גן, רמת גן37,0002012/2013הפועל רמת-גן גבעתייםעירוני קריית שמונה1:1ה
(2:4 פ)אצטדיון נתניה, נתניה8,6212013/2014עירוני קריית שמונהמכבי נתניה0:1האצטדיון רמת גן, רמת גן29,7002014/2015מכבי תל אביבהפועל באר שבע2:6אצטדיון סמי עופר, חיפה30,0002015/2016מכבי חיפהמכבי תל אביב0:1אצטדיון טדי, ירושלים30,0002016/2017בני יהודהמכבי תל אביב0:0ה
(3:4 פ)אצטדיון טדי, ירושלים27,8002017/2018הפועל חיפהבית"ר ירושלים1:1 (1:3ה)אצטדיון טדי, ירושלים28,9002018/2019בני יהודהמכבי נתניה1:1ה
(4:5 פ)אצטדיון סמי עופר, חיפה28,5002019/2020הפועל באר שבעמכבי פתח תקווה0:2אצטדיון בלומפילד, תל אביבללא קהל2020/2021מכבי תל אביבהפועל תל אביב1:1 (1:2ה)אצטדיון בלומפילד, תל אביב29,000 2021/2022הפועל באר שבעמכבי חיפה2:2ה
(1:3 פ)אצטדיון טדי, ירושלים28,7202022/2023בית"ר ירושליםמכבי נתניה0:3אצטדיון סמי עופר, חיפה30,0002023/2024מכבי פתח תקווההפועל באר שבע0:1אצטדיון בלומפילד, תל אביב29,420
טבלת זכיות
בסוגריים: זכיות/הגעה לגמר מקום המדינה והלאה בלבד
גביעים לפי קבוצות
מקוםקבוצהזכיותסגנויות 1 מכבי תל אביב 24 (18) 13 (10) 2 הפועל תל אביב 16 (10) 9 (7) 3 בית"ר ירושלים 8 4 4 מכבי חיפה 6 11 (10) 5 הפועל חיפה 4 5 (4) 6 בני יהודה תל אביב 4 4 7 הפועל באר שבע 3 4 8 מכבי פתח תקווה 3 (2) 3 (2) 9 הפועל כפר סבא 3 0 10 הפועל פתח תקווה 2 7 (6) 11 בית"ר תל אביב 2 (0) 2 (1) 12 הכח רמת גן 2 1 13 הפועל רמת-גן גבעתיים 2 0 14 מכבי נתניה 1 5 15 הפועל ירושלים 1 3 (2) 16 עירוני קריית שמונה 1 1 מכבי חשמונאי ירושלים 1 (0) 1 (0) 18 הפועל לוד 1 0 הפועל יהוד 1 0 בני סכנין 1 0 חיל התותחנים (Gunners) 1 (0) 0 המשטרה הבריטית 1 (0) 0 23 שמשון תל אביב 0 3 24 הפועל ראשון לציון02 (1) 25 הפועל אשקלון 0 1 מכבי הרצליה 0 1 מכבי רמת עמידר 0 1 מכבי שעריים 0 1 מכבי יפו 0 1 הכח תל אביב 0 1 (0) הפועל דרום תל אביב 0 1 (0) הגדוד ה-48 0 1 (0)
זכיות בגביע לפי שחקנים
להלן טבלת השחקנים המעוטרים ביותר בתולדות ישראל, אשר זכו בתואר גביע המדינה לפחות חמש פעמים:
שחקנים פעילים מודגשים
# שם השחקן גביעים קבוצות (שנות זכייה) 1 גילי ורמוט 7 הפועל תל אביב (2005/2006, 2006/2007, 2009/2010, 2010/2011)מכבי תל אביב (2014/2015), מכבי חיפה (2015/2016), הפועל חיפה (2017/2018) 2יוסף מרימוביץ' 6מכבי תל אביב (1941, 1946, 1947, 1953/1954, 1954/1955, 1957/1958)שייע גלזרמכבי תל אביב (1946, 1947, 1953/1954, 1954/1955, 1957/1958, 1958/1959)אברהם בנדורימכבי תל אביב (1946, 1947, 1953/1954, 1954/1955, 1957/1958, 1958/1959)שאול מתניהמכבי תל אביב (1953/1954, 1954/1955, 1957/1958, 1958/1959, 1963/1964, 1964/1965) 6יצחק נחמיאס 5מכבי תל אביב (1953/1954, 1954/1955, 1957/1958, 1958/1959, 1963/1964)מיקו בלומכבי תל אביב (1963/1964, 1964/1965, 1966/1967, 1969/1970, 1976/1977)אורי מלמיליאןבית"ר ירושלים (1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1985/1986, 1988/1989)חנן אזולאיבית"ר ירושלים (1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1985/1986, 1988/1989)יעקב הללהפועל לוד (1983/1984), מכבי תל אביב (1993/1994, 1995/1996), הפועל תל אביב (1998/1999, 1999/2000)שמעון גרשוןהפועל תל אביב (1998/1999, 1999/2000, 2005/2006) בית"ר ירושלים (2007/2008, 2008/2009)ברוך דגומכבי תל אביב (2000/2001, 2001/2002, 2004/2005), הפועל תל אביב (2005/2006, 2006/2007)סלים טועמההפועל תל אביב (1998/1999, 1999/2000, 2006/2007, 2010/2011, 2011/2012)
זכיות בגביע לפי מאמנים
להלן טבלת המאמנים המעוטרים ביותר בתולדות ישראל, אשר זכו בתואר גביע המדינה יותר מפעם אחת:
מאמנים פעילים מודגשים
# שם המאמן גביעים קבוצות (עונות זכייה) 1 דרור קשטן 6 הפועל לוד (1983/1984), בית"ר ירושלים (1985/1986, 1988/1989),מכבי תל אביב (1995/1996), הפועל תל אביב (1999/2000, 2005/2006) 2ג'רי בית הלוי 5מכבי תל אביב (1953/1954, 1954/1955, 1963/1964, 1964/1965, 1966/1967) 3 שלמה שרף 4 הפועל כפר סבא (1974/1975, 1979/1980), בני יהודה תל אביב (1980/1981), מכבי חיפה (1990/1991) 4 יעקב גרונדמן 3 בני יהודה תל אביב (1967/1968), הפועל חיפה (1973/1974), מכבי תל אביב (1976/1977)גיורא שפיגלמכבי תל אביב (1987/1988), מכבי חיפה (1992/1993, 1994/1995) אלי גוטמן הפועל באר שבע (1996/1997), הפועל תל אביב (2009/2010, 2010/2011) ניר לוין מכבי תל אביב (2000/2001, 2001/2002), הפועל תל אביב (2006/2007) יוסי אבוקסיס בני יהודה תל אביב (2018/2019), הפועל באר שבע (2019/2020), בית"ר ירושלים (2022/2023) 9 אגון פולק 2 מכבי תל אביב (1946, 1947) לאיוש הס בית"ר תל אביב (1940, 1942) ישראל חליבנר מכבי תל אביב (1966/1967, 1969/1970) שמעון שנהר בית"ר ירושלים (1978/1979), מכבי תל אביב (1986/1987) צבי רוזן הפועל יהוד (1981/1982), הפועל תל אביב (1982/1983) אלי כהן הפועל רמת-גן (2002/2003), (2012/2013)ניר קלינגרמכבי תל אביב (2004/2005), הפועל חיפה (2017/2018)
מלכי השערים של גביע המדינה לפי עונות
להלן מלכי השערים של גביע המדינה בכל עונה מאז קום המדינה:
עונהמלך השעריםקבוצהשערים1949/1951הטורניר לא הגיע לסיומו1951/1952אליעזר שפיגלמכבי פתח תקווה4שמואלביץ'הפועל תל אביב1953/1954שייע גלזרמכבי תל אביב61954/1955ישעיהו הלדמכבי חיפה71956/1957בוחוס ג'וג'וסיאןמכבי יפו51957/1958רפי לוימכבי תל אביב61958/1959זכריה רצאביהפועל פתח תקווה91960/1961יוסי היינהמכבי נתניה71961/1962אליעזר וילנסקימכבי תל אביב81962/1963מיכאל מיכאלובבית"ר תל אביב71963/1964יצחק "זכי" מזרחיבני יהודה141964/1965גיורא שפיגלמכבי תל אביב101965/1966אשר יעישהפועל טבריה81966/1967מזרביץ'הפועל גבעת חיים71967/1968עוזי נבוןהפועל גבעת חיים8ז'אן קלוד שטריתהפועל לוד1968/1969אברהם אברהםהפועל ראש העין91969/1970אשר יעישבית"ר טבריה81970/1971בן-עזראהפועל קריית חיים101971/1972אליאס אליאסמכבי זכרון יעקב121972/1973ציון תורג'מןהפועל ירושלים81973/1974יצחק שוםהפועל כפר סבא191974/1975ליברטיהפועל טירת כרמל7מרדכי בכרהפועל מחנה יהודה1975/1976ישראל פוגלהפועל כפר סבא61976/1977בני טבקמכבי תל אביב6ויקטור סרוסיהפועל חדרה1977/1978דוד לביאמכבי נתניה71978/1979יהודה ספהפועל צפת61979/1980זאהי ארמלימכבי שפרעם61980/1981משה סיניהפועל תל אביב61981/1982צ'רלי יעישס.כ. מעלות71982/1983יעקב ג'ינומ.מ. גבעת שמואל8עונהמלך השעריםקבוצהשערים1983/1984גד אלמליחמכבי טבריה101984/1985סלמוןבית"ר נתניה5דורון רבינזוןמכבי פתח תקווה1985/1986גדעון דמתישמשון תל אביב51986/1987משה ליברטימכבי טבריה111987/1988אהרון זבולוןמכבי כרמיאל81988/1989אורי מלמיליאןבית"ר ירושלים71989/1990מיכה דקלהפועל ירוחם51990/1991יוסי מדרשמשון תל אביב61991/1992מני בסוןהפועל פתח תקווה61992/1993גד פלגהפועל קריית אונו51993/1994חיים רביבוהפועל תל אביב51994/1995סרגיי קנדאורובמכבי חיפה51995/1996אישטוון פישונטבית"ר ירושלים5עופר שטריתמכבי חיפה1996/1997אייל דאודימכבי מעלה אדומים7אלי אוחנהבית"ר ירושלים1997/1998אלון מזרחימכבי חיפה71998/1999ליאור אסוליןמכבי הרצליה51999/2000רונן ויינשטייןמכבי אשקלון52000/2001אבי יעישהפועל כפר סמיע4דודי חנדליהפועל מרמורקרודריגו גולדברגמכבי תל אביביעקובו איגבינימכבי חיפהניסן קפטהעירוני ראשון לציון2001/2002יעקובו איגבינימכבי חיפה5נאדר המאםמכבי טמרהחמודי כיאלהפועל כפר סמיערודריגו גולדברגמכבי תל אביב2002/2003אלעד בונפלדהפועל באר שבע42003/2004איבזיטו אוגבונההפועל תל אביב42004/2005יאיר שמחוןהפועל מג'דל כרום52005/2006מוראד אבו ענזהמכבי קריית גת52006/2007עונהמלך השעריםקבוצהשערים2007/20082008/20092009/2010גילי ורמוטהפועל תל אביב42010/20112011/20122012/20132013/2014דיא סבעמכבי פתח תקווה6איתן טוקרהפועל כפר קאסם שועאעאילן טלמכבי ס. מעלות תרשיחאדניאל דרסיין טסאומכבי ס. מעלות תרשיחא2014/2015ערן זגרמ.ס. באר שבע7בן דייןהפועל קריית שלום2015/2016עאטף אבו בילאלמ.ס. באר שבע72016/2017ניר דדוןהפועל בני אשדוד72017/2018גאטאן וארןבית"ר ירושלים62018/2019יונתן כהןמכבי תל אביב52019/2020גידי קאניוקהפועל חיפה3גאטאן וארןבית"ר ירושליםבן שהרהפועל באר שבעסטפן ספירובסקיהפועל תל אביבמרדכי מלכהבני סכנין2020/2021יניב מזרחיבית"ר תל אביב בת ים3ירדן שועהבית"ר ירושליםעומרי אלטמןהפועל תל אביב2021/2022רותם חטואלהפועל באר שבע52022/2023גל קתביהפועל כפר סבא4ערן זהבימכבי תל אביבלירן סרדלהפועל חיפהנואף בזיעמכבי אחי נצרתג'ורג'ה יובאנוביץ'מכבי תל אביביון ניקולאסקובית"ר ירושלים2023/2024לירן חזןמכבי פתח תקווה5
שיאני הזכיות
להלן טבלת השחקנים שהיו מלך השערים של גביע המדינה יותר מפעם אחת
#שםזכיותשנות זכייה1אשר יעיש21966, 1970יעקובו איגביני2001, 2002רודריגו גולדברג2001, 2002
קישורים חיצוניים
גביע המדינה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
הערות שוליים
*
ישראל | 2024-08-16T12:45:19 |
מהנדס בניין | REDIRECT הנדסת מבנים | 2008-10-24T09:38:47 |
חנה ושבעת בניה | 260px|ממוזער|חנה ושבעת בניה, ציור משנת 1842. ברקע נראה הפסל לו סירבו להשתחוות.
סיפור האישה ושבעת בניה מתאר מעשה גבורה של אם יהודייה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם. על פי הסיפור, האם ושבעת בניה מובאים לפני המלך או הקיסר. הם נדרשים, בזה אחר זה, לאכול חזיר או לעבוד עבודה זרה. כל אחד מן הבנים מסרב כאשר מגיע תורו, ומוצא להורג לעיני אמו.
הסיפור מופיע בגרסאות שונות ובמקורות שונים, ומיוחס לתקופות שונות. בספר מקבים ב' הסיפור מופיע על רקע גזירותיו של אנטיוכוס אפיפנס ומתואר כאחד הגורמים לפרוץ מרד החשמונאים בידי יהודה המכבי ואנשיו.
בקרב היהודים הסיפור הפך למופת לדבקות בתורה ובמצוותיה וסמל לנכונות למות על קידוש השם. הסיפור אומץ גם על ידי הנוצרים והמוסלמים. אצל הנוצרים שבעת הבנים מכונים "המכבים" והאם ובניה נחשבים ל"מרטירים".
סיפור האישה ושבעת בניה נחשב דוגמה לעיקרון "ייהרג ובל יעבור" שבימים כתיקונם חל ביהדות רק על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אך בימי שמד רוחני חל על כל המצוות.
מקורות הסיפור ושמה של האם
המקור הקדום ביותר בו מופיע הסיפור הוא ספר מקבים ב'מקבים ב' פרק ז' פסוקים א-ו שם מסופר על שבעה אחים ואמם, ללא אזכור שמה של האם. גרסה נוספת ועתירת פרטים, ללא שם האם, מובאת בספר מקבים ד'. סיפור ברוח דומה על "אשה ושבעת בניה" מובא בתלמוד הבבלי במסכת גיטין, כחלק מאוסף סיפורי חורבן בית המקדש השני, וגם שם לא נזכר שם האם. גרסה קדומה נוספת מובאת באיכה רבה, גם היא בהקשר של חורבן הבית, ובה נמסר ששמה של האישה הוא מרים בת נחתום. גרסאות קדומות נוספות של הסיפור מופיעות במדרשים שונים וכנראה מבוססות על המקורות הנזכרים.
לראשונה נקראת האישה חנה בספר יוסיפון, שם מיוחס הסיפור לאנטיוכוס אפיפנס גם כן. השם חנה כשם האם נתקבע גם במקורות מאוחרים יותר.
בקינות לתשעה באב אצל חלק מיהודי ארצות האסלאם יש קינה בלשון ערבית יהודית עם תיאור של הסיפור, בשם "קצת חנה".
בנצרות המזרחית היא מכונה סולומוניה, בנצרות הסורית היא מכונה שמוני (ܫܡܘܢܝ) ובנצרות הארמנית היא מכונה שאמונָה (Շամունա).
השתלשלות הסיפור
במקבים ב'
ספר מקבים ב' (נכתב בסוף המאה ה-2 לפנה"ס) מספר על "שבעה אחים ואמם" שנתפסו והוכרחו על ידי המלך עצמו (אנטיוכוס אפיפנס) לאכול בשר חזיר. האחים הוכו בשוטים ואחד מהם אמר למלך כי הם מוכנים למות ולא "לעבור תורת האבות". המלך כעס וציווה "להלבין באש מחבתות וקלחות", אז ציווה לכרות את לשונו של האח שדיבר בשם אחיו, לפשוט את עור ראשו "כדרך הסקיתים" ולקצץ את אבריו לעיני אמו ואחיו. בעודו חי, ציווה המלך להביאו באש "ולצלות במחבת". בזמן שהפיצה המחבת ריח חזק, עודדו האחים ואמם זה את זה למות בגבורה, באמרם כי "ה' אלהים משקיף ומרחם" עליהם.
לאחר שמת הבן הראשון, הובא בן נוסף, הופשט עור ראשו והוא נשאל אם הוא מסכים לאכול, בטרם ימשיכו לענות את אבריו. הוא השיב ב"לשון אבות" "לא" וגורלו היה כשל אחיו. בנשימתו האחרונה, אמר למלך: "אתה הרשע נוטל אותנו מחיי העולם הזה ומלך העולם יעיר אותנו המתים בעד תורתו לשוב אל חיי נצח". הבן השלישי כבר מיהר "בשמחה" להוציא את לשון ולהושיט את ידיו, ואמר: "בנדיבות מן השמיים היו לי אלה ובעד תורתו לא אחשך אלה וממנו אקווה לשוב לקבל אלה". לאחר מותו, עונה הבן הרביעי, שבעת מותו אמר למלך: "נבחר לסבול המוות מיד בני אדם ולצפות לתקוות שנתנו מאת האלהים כי על ידו נשוב לתחייה ולך לא תהי תקומה לחיים". הבן החמישי אמר בעת עינויו למלך: "בהיות לך השלטון בבני אדם תעשה את אשר תרצה אף כי בן תמותה אתה ואל תחשוב כי עמנו נעזב מאת האלהים. ואתה תחכה וראית את כוחו הכביר כשיענה אותך ואת זרעך". הבן השישי אמר בעת מותו: "אל תטעה לשווא בגלל נפשנו נסבול זאת כי לאלוהינו חטאנו ועל כן היינו לשמה. ואתה אל תחשוב כי לא תאשם, באלהים נועזת להלחם".
בזמן שעונו בניה למוות, עודדה אותם אמם "בלשון אבות" ואמרה להם: "לא אדע איך נגליתם בבטני ולא אני נתתי בכם את הרוח ואת החיים ואת חומר כל אחד לא אני יצרתי. ולכן בורא העולם אשר יצר התהוות האדם והמציא התהוות־כל, הוא ישיב לכם בחסד גם הנפש וגם החיים, יען לא חסתם עליהם בעבור תורתו". אנטיוכוס סבור היה כי האם מגדפת אותו ולכן הבטיח לבנה הצעיר הנותר שיעשהו "עשיר ומאושר" אם יעבור על "חוקי האבות". אולם הנער לא התפתה ולכן אנטיוכוס ניסה לגייס את אמו שתשכנע אותו. האם הסכימה לכך, אולם פנתה אל בנה ב"לשון אבות" ואמרה לו: "בני רחם עלי אשר נשאתיך תשעה חודשים בבטני ושלוש שנים הינקתיך וגידלתיך... בבקשה ממך הבט אל השמיים ואל הארץ ואל כל אשר בהם וכל אשר תראה וידעת כי מאַיִן בראם האלהים... אל תירא את התליין הזה כי אם־מהיותך ראוי לאחיך תישא את המוות למען אשוב אקבל אותך ואחיך ב[עת] הרחמים".
בעוד האם מדברת, אמר הבן הצעיר למעניו: "למה תחכו למצוות המלך? לא אשמע כי שומע אני למצוות התורה... ואתה הממציא כל מיני רעה לעברים, לא תימלט מידי האלהים... ואתה הרשע והפושע מכל בני אדם, לשווא תגבה בגאוותך בתקוות שקר ועל עבדיך תרים ידך. כי לא נמלטת עוד ממשפט האלהים... כי אחינו הסובלים עינויים קצרים, קיבלו חיי עולם בברית האלהים... ואני כאחי את גופי ואת נפשי אמסור בעד תורת אבות... וכי בי ובאחי יכלֶה חרון אף אל שדי אשר בא על עמנו בצדק". המלך זעם על הלעג כלפיו וציווה לענות את הבן השביעי באכזריות רבה יותר עד שמת. כל הבנים הומתו ביום אחד לעיני אמם. לאחר הבנים, מתה גם האם.
נוכחותו של המלך אנטיוכוס עצמו בסיפור זה ובסיפורים האחרים המופיעים בספר מקבים ב' על מוות בקידוש השם, נועדה להעצים את הדרמטיות ולחדד את העימות בין מקדשי השם לרודפיהם. באותה עת שהה אנטיוכוס בפחוות המזרחיות של ממלכתו.
במקבים ד'
ספר מקבים ב', או חיבורו המקורי המלא של יאסון מקירנה (שמקבים ב' הוא קיצור שלו), הוא מקורו הראשי של הסיפור בספר מקבים ד'. מחבר מקבים ד' מוסיף לסיפורו פרטים, מאריך בתיאור העינויים, ומוסיף לנאומיהם של הגיבורים. מקבים ד' מביא את סיפור האם ושבעת בניה מיד אחרי סיפור אלעזר הזקן: "אחרי אשר נוצח העריץ בפומבי מבלי יכולת להכריח זקן לאכול דבר טמא, בערה בו חמתו ויצו להביא את כל שאר [אנשים] משבי העברים... וכצוות העריץ כן הובאו לפניו יחד עם אמם הזקנה שבעה אחים יפים וענווים ואצילים ונחמדים בכל". אנטיוכוס מזהיר את האחים שלא לעשות "כמעשה השגעון של הזקן אשר הומת עתה זה".
בגרסה זו, לאחר שאנטיוכוס מבקש מהאם שתדבר על לבו של בנה הצעיר, נאמר שהיא פונה אליו "בשפה העברית".
בתום הסיפור, מחבר הספר קובע: "הוי תבונת ילדים שולטת על הרגשות, ויראת אלהים, אהובה על האם יותר מן הבנים! בהינתן לבחירה לפניה... אהבה האם יותר את יראת אלהים המצילה [אותם] לחיי נצח".
בתלמוד הבבלי
בסיפור המופיע בתלמוד הבבלי, אנשי הקיסר תפסו את האישה ואת בניה והקיסר דרש מן הבנים בזה אחר זה לעבוד עבודה זרה. כל אחד מן הבנים בתורו, דוחה את תביעת הקיסר תוך שהוא מצטט פסוקים מדברי התורה האוסרים על עבודה זרה. הבנים הוצאו להורג בזה אחר זה, לעיני אמם. כשהגיע הקיסר לבן השביעי אמר לו הקיסר שהוא משליך את חותמו לפני עבודה זרה ומציע לילד שיתכופף וירים אותו, רק כדי שיאמרו שהוא קיבל עליו את הוראת המלך. הילד מסרב לזה והקיסר מורה להורגו. אמו מבקשת לחבק את הילד לפני מותו והיא לוחשת דברים באוזניו. בתום המעשה היא מתה בקפיצה מהגג.
באיכה רבה
מסגרת הסיפור לגבי ששת האחים הגדולים, באיכה רבה, דומה מאוד לסיפור בתלמוד הבבלי. על פי איכה רבה, כשהגיע הקיסר לבן השביעי, ילד קטן בן כשנתיים וחצי,דברי המדרשː"וְכֵיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק וְנִמְצָא בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה" גם הוא מסרב להשתחוות לפסל ואף מנהל חילופי דברים עם הקיסר. בסופו של דבר, אומר לו הקיסר שהוא משליך את טבעתו לפני הפסל ומציע לילד שירים אותה רק כדי שיראו אחרים שהוא שמע בקול הקיסר. הילד מסרב גם לזה והקיסר מורה להורגו. אמו מבקשת לחבק ולנשק את הילד לפני מותו והקיסר מרשה זאת והיא מחבקת, מנשקת את הילד ומניקה אותו. הקיסר מסרב לבקשת האם להורגה לפני הילד. ולאחר המעשה היא מאבדת את שפיות דעתה ומתאבדת בקפיצה מהגג.
וכך אמרה לבנה השביעי: .
הסיפור במקורות נוספים
מדרש תנא דבי אליהו מיחס את הסיפור לקיסר אדריאנוס. הדבר ממקם את הסיפור בתקופת גזרות השמד לאחר מרד בר כוכבא. כמו כן, המדרש מציין שהאישה הייתה אלמנה.תנא דבי אליהו רבה, ל' בפסיקתא רבתי מסופר שהבן הקטן מבקש להתייעץ עם אמו האם להשתחוות לעבודה זרה ואמו מייעצת לו שלא ישתחווה. על פי הפסיקתא, לאחר שהרגו את הבן הקטן הוציאו להורג גם את האם.פסיקתא רבתי, מ"ג
בנצרות נחשב הסיפור כדוגמה להקרבה עילאית. יחד עם אלעזר הזקן, האישה ושבעת בניה נחשבים לקדושים חשובים, מספר כנסיות הוקדשו להם (לפי האמונה קבורים שרידיהם בקלן, וקיים שם אתר עלייה לרגל) ויום החג שלהם הוא ה-1 באוגוסט.
קבר חנה ושבעת בניה
מקום קבורת חנה ושבעת בניה הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתם אינו מתואר במקורות הקדומים של האגדה, וקיימות מספר מסורות עממיות לגביו (נוצריות ויהודיות), במקומות שונים בעולם: באנטיוכיה, קלן, צפת, מודיעין ורומא.
סיפורים דומים
יוסף בן מתתיהו מספר על מלחמותיו של הורדוס במורדים שהתנגדו למלכות שניתנה לו על יהודה (39–38 לפנה"ס), במהלכן רדף את "יושבי המערות" שבמדרונות ההרים התלולים. יוסף מספר כי הורדוס דרש מהיושבים לצאת ולהיכנע, ובהם היה זקן אחד, אב לשבעה בנים, שהעדיף את המוות על פני עבדות, והרג את כל בניו האחד אחרי השני על מנת שלא יפלו בשבי. לאחר מכן הרג הזקן גם את אשתו, השליך את הגופות מהצוק וקפץ ממנו בעצמו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
איתן רייך, פולמוס יהודי-נוצרי באגדת האשה ושבעת בניה, דרך אגדה טו (תשפ"א), עמ' 115–130
הערות שוליים
קטגוריה:נשים בתלמוד
קטגוריה:הוצאות להורג בארץ ישראל
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות בצפת
קטגוריה:חנוכה
קטגוריה:יהודי תקופת בית שני
קטגוריה:מורדים
קטגוריה:קדושות נוצריות
קטגוריה:אגדות החורבן | 2024-09-21T23:29:02 |
מכניקה ניוטונית | REDIRECT מכניקה קלאסית | 2004-12-25T10:59:31 |
עמנואל-ז'וזף סיאייס | עמנואל-ז'וזף סְיֵאיֵיס (בצרפתית: Emmanuel-Joseph Sieyès; 3 במאי 1748 – 20 ביוני 1836) היה כומר, פוליטיקאי והוגה דעות צרפתי, מנהיג בולט בעת המהפכה הצרפתית. ב-1799 נבחר לדירקטוריון ושלט בפועל במדינה למספר חודשים. ארגן את הפיכת 18 בברימר, אך נפוליאון הדיח אותו מכל עמדת השפעה ממשית.
חייו
סיאייס נולד בדרום צרפת, והוכשר לכמורה בסורבון. במהלך לימודיו העדיף נושאי מחשבה מדינית (כגון כתביו של ג'ון לוק) על פני תאולוגיה. עם סיום לימודיו הצטרף בכל זאת למערך הכמורה, התקדם במהירות בתפקידיו, ומונה לכומר הראשי של מחוז שארטר.
הוא תמך ברעיונות ההשכלה ופרסם את המאמר המפורסם "מהו המעמד השלישי?" (?Qu’est-ce que le tiers-état). תשובתו לשאלה זו התחילה במילים: "הכול. מה הוא היה עד כה מבחינה פוליטית? לא כלום. למה הוא משתוקק? להיות משהו". במאמר זה הוא טען שהמעמד השלישי (הבורגנות והאיכרוּת) הוא הרוב והכוח במדינה, ועל כן צריך לקבל את הזכות להשתתף בקבלת ההחלטות ולשרת בתפקידים צבאיים מתקדמים.
סיאייס היה מגדולי הרדיקלים בשלב הראשון של המהפכה: הוא היה מיוזמי "שבועת מגרש הטניס" שבעקבותיה קמה האספה הלאומית תוך מרי נגד המלך, תרם רבות לניסוח הצהרת זכויות האדם והאזרח, התנגד למתן סמכות וטו כלשהי ללואי השישה-עשר, ועוד. בהמשך, כשכוחות רדיקליים עקפו אותו משמאל, הפכו עמדותיו למתונות ביחס למפה הפוליטית סביבו. בהתאמה, נעשה לאחד הכוחות שעמדו מאחורי מועדון הפייאנטים השמרני, שקם ב-1791. מעמדו שקע בהדרגה, אך הוא נותר ציר בוועידה לאומית גם לאחר הפיכת ה-10 באוגוסט 1792.
עם קץ שלטון הטרור שב לאיטו למרכז הבמה, בתחילה כדיפלומט ולאחר מכן כנשיא הרשות המחוקקת. ב-1799 נבחר לדירקטוריון, הגוף העליון ברשות המבצעת, שם הדיח במהרה את פול בראס מעמדת הבכורה והפך לאיש החזק ביותר בצרפת. פרוץ מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה, שכנע אותו עוד יותר שהמשטר הקיים חסר תוחלת ויש להפילו באמצעות הפיכה צבאית. הוא גייס למזימתו את נפוליאון בונפרטה, שבו ראה חייל חסר ניסיון פוליטי, ויחדיו ביצעו את הפיכת 18 בברימר ב-1799. סיאייס היה לאחד משלושת הקונסולים ששלטו בצרפת, אך נפוליאון התגלה במהרה כמוכשר הרבה יותר משציפה ותפס את הכוח לעצמו. סיאייס שירת כנשיא הסנאט וקיבל תואר אצולה וכיבודים אחרים בימי האימפריה הצרפתית הראשונה, אך היה חסר השפעה ממשית. עם הרסטורציה יצא לגלות בבריסל, בשל תמיכתו בשעתו בהוצאה להורג של לואי השישה-עשר. הוא חזר למולדתו לאחר מהפכת יולי 1830, ומת בפריז ב-1836.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
קטגוריה:המהפכה הצרפתית: אישים
קטגוריה:כמרים צרפתים
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית
קטגוריה:אנשי דת רומים-קתולים
קטגוריה:דיפלומטים צרפתים
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1748
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1836
קטגוריה:יושבי ראש האספה הלאומית (צרפת)
קטגוריה:יושבי ראש הסנאט (צרפת) | 2024-06-19T05:40:34 |
אנגלית אמריקאית | ממוזער|250px|ניבי האנגלית האמריקאית
אנגלית אמריקאית או אנגלית אמריקנית (באנגלית: American English, U.S. English) היא ניב נפוץ של השפה האנגלית המדוברת, נקרא ונכתב בעיקר בארצות הברית. נכון לסטטיסטיקות משנת 1990, 97% מתושבי ארצות הברית מדברים אנגלית "טובה" או "טובה מאוד", ובסטטיסטיקות מ-2004 נקבע כי יותר משני שלישים מהם משתמשים בניב האמריקני.
בבתי הספר במדינת ישראל מלומדת האנגלית האמריקאית, אולם מלמדים גם את ההבדלים בין הניבים של השפה האנגלית.
הבדלים בין אנגלית אמריקאית לאנגלית בריטית
בין שני הניבים יש הבדלים הן באיות, הן בדקדוק והן במבטא, אם כי אלה אינם מונעים הבנה הדדית, והדבר נכון גם לגבי שאר ניבי האנגלית. האנגלית האמריקאית התפתחה מהבריטית, תוך כדי ניסיון לעשות אותה "הגיונית" יותר. בניגוד לשינויים ורפורמות שנעשו בשפות אחרות במהלך המאה ה-20 (למשל השינוי באלפבית הטורקי, והרפורמה באיות השפה הנורווגית), שנעשו על ידי הממשלות או מוסדות ללשון, שינויי האיות באנגלית האמריקאית התפתחו בצורה טבעית ותועדו על ידי סופרים וכותבי מילונים.
המילון האמריקאי הראשון חובר על ידי נואה ובסטר, ב-1828. באותה תקופה, ארצות הברית הייתה מדינה צעירה יחסית, והתרומה של ובסטר הייתה בעיקר כדי להציג את העובדה שניב האנגלית בארצות הברית שונה מזה שבבריטניה. מילון ובסטר הכיל שינויים רבים באיות של מילים, ורבים משינויים אלה נכנסו לשפה היומיומית.
בנוסף לכך, ובסטר ביקש לפשט את השפה, ושינויים רבים שלו התקבלו בצורה חלקית. התוצאה הייתה בלבול וסיבוך רב יותר של השפה משהיה קודם.
מילים רבות באנגלית אמריקאית הן קצרות ופשוטות יותר מהאנגלית הבריטית, למשל "center" האמריקאית לעומת "centre" הבריטית או "pajamas" האמריקאית ו-"pyjamas" הבריטית. עם זאת, קיימות גם מילים מסובכות יותר, כמו "transportation" באנגלית אמריקאית לעומת "transport" באנגלית בריטית, או "elevator" באנגלית אמריקאית ו- "lift" באנגלית בריטית.
מלבד שינויים אלה, האנגלית האמריקאית אף שואלת מילים משפות מגוונות יותר מאשר האנגלית הבריטית. באוצר המילים האמריקאי ישנן גם מילים משפות אפריקאיות, גרמנית, צרפתית, שפות של ילידי אמריקה, ספרדית, יידיש ועוד.
ראו גם
דיאלקטים של דרום ארצות הברית
אנגלית בריטית
אנגלית קנדית
אנגלית אוסטרלית
קישורים חיצוניים
מילון מריאם-ובסטר, המילון המקיף לאנגלית אמריקאית מייסודו של נואה ובסטר
מילון סלנג בריטי לדוברי אנגלית אמריקאית, מציג את ההבדלים במילים רבות בין שני הניבים.
אטלס האנגלית האמריקאית
קטגוריה:ארצות הברית: תרבות
אמריקאית
קטגוריה:שפות | 2024-08-02T16:54:35 |
אוהם | אוהם (הגייה: אוֹם, לעיתים מאוית גם באופן זה) היא יחידת מידה להתנגדות חשמלית, מסומנת באות אומגה (Ω). היא נקראת על שמו של גאורג אוהם, אשר גילה את הקשר בין זרם למתח במוליכים מתכתיים, הקרוי על שמו (חוק אוהם).
האוהם מוגדר בתור ההתנגדות בין שני קצוות של מוליך מתכתי שהפעלת מתח של וולט אחד ביניהם גורמת למעבר זרם בן אמפר אחד, כלומר וולט חלקי אמפר. הגדרות מפורטות יותר קיימות עבור מקרים לא אידיאליים שעבורם חוק אוהם מתקיים רק בקירוב. לדוגמה, טרנזיסטורים יכולים לפעול בנקודות עבודה שונות, ובכל נקודה יש קשר שונה בין המתח והזרם. התנגדות אפקטיבית של אוהם אחד מתקבלת כאשר הנגזרת של המתח לפי הזרם שקולה לוולט חלקי אמפר, לדוגמה כאשר שינוי מתח של מיקרו-וולט יגרום לשינוי זרם של מיקרו-אמפר (בקירוב).
במערכות מפולגות (בהן עדיף להתייחס לגלים אלקטרומגנטיים ולא לזרם ומתח), אוהם משמש גם בתור יחידת עכבה אופיינית, שהיא היחס בין השדה החשמלי לשדה המגנטי המתפתחים בתווך נתון. העכבה יכולה להשתנות בתלות בתדר. לעכבה יש אותם ממדים פיזיקליים כמו להתנגדות, ועל כן נעשה שימוש באותה יחידה.
יחידת המידה ההופכית לאוהם היא סימנס, המודדת מוליכות. כלומר: סימנס אחד שווה אחד חלקי אוהם.
ראו גם
יחידות מידה על שם אישים
אבאוהם
אוהם-מטר
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יחידות מידה בחשמל
קטגוריה:מערכת היחידות הבין-לאומית | 2022-08-02T19:19:04 |
לירה שטרלינג | לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט; באנגלית: Pound sterling, בראשי תיבות: stg, ובקיצור פאונד או בסלנג: "קוויד") היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).
הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה.
כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה כפופה לבנק המרכזי האירופי.
היסטוריה
מקור המונח "לירה" הוא ליברה, באנגלית פאונד, של כסף סטרלינג (סגסוגת המכילה 92.5% כסף והשאר מתכות אחרות). זה היה שוויה בעת תחילת השימוש בה כמטבע רשמי באנגליה ב-1560, בתקופת שלטון המלכה אליזבת הראשונה. בעקבות האיחודים עם סקוטלנד ואירלנד הפכה ליש"ט למטבע הרשמי בכל הממלכה המאוחדת. ב-1928 החלה הרפובליקה של אירלנד להנפיק מטבעות משלה ששימשו בצד המטבע הבריטי כהילך חוקי ברפובליקה.
המטבעות הבריטיים נושאים תמיד את דמות המונרך (מלך או מלכה) הבריטי המכהן. למשך 70 שנים עד לפטירתה, נשאו המטבעות את דיוקנה של המלכה אליזבת השנייה. בספטמבר 2022 לאחר פטירת המלכה, היה צ'ארלס השלישי למלך וכנהוג עוצבו והוצגו מטבעות של 50 פני ו-5 פאונד הנושאים את דיוקנו. המטבעות עוצבו על ידי הפסל הבריטי מרטין ג'נינגס ויכנסו לשימוש בעתיד הקרוב.
לעומתם, שטרות הכסף של בנק אנגליה החלו לשאת את דיוקן המונרך המכהן רק במאה ה-20 מאחר שבמקור, הם היו מעין המחאות בעלות ערך קבוע מראש.
לפני הנהגת שיטת החלוקה העשרונית בשנת 1971 הייתה הלירה שטרלינג מחולקת ל-20 שילינג, וכל שילינג התחלק ל-12 פני. כלומר, ליש"ט הכילה 240 פני. עד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 היה המטבע הקטן ביותר רבע פני, כלומר 1/960 לירה שטרלינג, והוא כונה פרד'ינג (Farthing). במאה ה-19 הונפקו עריכים נמוכים יותר של חצי פרד'ינג, שליש פרד'ינג ואף רבע פרד'ינג. שיטת החלוקה הזאת הייתה המשך לשיטה שהונהגה בתקופת קרל הגדול והייתה נהוגה גם בצרפת ובחלקים אחרים של אירופה עד סוף המאה ה-18. עם המעבר לשיטה העשרונית, המטבע הקדם-עשרוני של 6 פני (Sixpence) הוחלף ב-2.5 פני עשרוניים. כדי להקל על ההמרה, הונהג גם מטבע של חצי פני חדש (1/200 של לירה שטרלינג), אף על פי שכבר באותה עת היה ברור שמטבע חצי-פני חדש לא יאריך ימים בגלל ערכו הנמוך. האינפלציה הגבוהה בבריטניה בשנות ה-70 אכן שחקה את ערכו והביאה להוצאתו מהמחזור של מטבע חצי-פני ב-1984. בפועל, הציבור חדל להשתמש בחצי הפני עוד קודם לכן.
שמאל|ממוזער|220px|שליש גינאה בריטית מימי ג'ורג' השלישי
היו גם חלוקות חלופיות של הלירה שבאו לידי ביטוי בהנפקת המטבעות. למשל, הייתה נהוגה גם חלוקת הלירה לרבעים ולשמיניות. רבע לירה כונה "כתר" (Crown) ושוויו היה 5 שילינגים (כלומר, 60 פני ישנים). שמינית הלירה כונתה "חצי כתר" (Half a Crown) ושוויה היה 2 שילינגים ו-6 פני (כלומר, 30 פני ישנים). פרטים אודות מטבעות נוספים שהיוו חלק מהמערכת המוניטרית הבריטית לפני המעבר לשיטה העשרונית מופיעים בערך שילינג.
עד למעבר לשיטת החלוקה העשרונית ב-1971, היה נהוג לנקוב חלק מהמחירים בגינאה או "גיני" (Guinea). הגינאה הייתה מטבע זהב שבוטל ב-1816, ואשר שוויו בעת ביטולו היה 21 שילינג (כלומר לירה אחת ושילינג אחד, או 1.05 לירות). במקום הגינאה הונפק מטבע זהב בשווי ליש"ט שנקרא סובריין. על אף ביטול הגינאה, הוסיפו המעמדות הגבוהים באנגליה להשתמש בה בעיקר בעת שנקבו את שכרם של בעלי מקצועות חופשיים כגון רופאים או עורכי דין. כיום נעשה שימוש במונח גינאה רק במרוצי סוסים, כעניין של מסורת.
ארץ ישראל המנדטורית הייתה חלק מגוש השטרלינג והונהגה בה מועצת מטבע (Currency Board). הלירה הארץ-ישראלית (לא"י) שהייתה נהוגה בארץ בתקופת המנדט הבריטי הייתה שווה בערכה לליש"ט. על אף העובדה כי בארץ ישראל המנדטורית לא הונהגה החלוקה לשילינגים ולפני, אלא שיטה עשרונית שעל-פיה הלא"י נחלקה ל-1000 מיל, המטבע בן 50 מיל א"י (החלק העשרים של לא"י), נקרא בלשון עממית "שילינג" ומטבע של 10 מיל נקרא "גרוש". ארץ-ישראל הוצאה מגוש השטרלינג ב-22 בפברואר 1948 בהחלטה של ממשלת הממלכה המאוחדת.
ליש"ט היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת ובשטחי הכתר: אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון-אירלנד. עם זאת, היא אינה המטבע באירלנד שהיא רפובליקה עצמאית, ובה ההליך החוקי הוא האירו.
ב-1990 הצטרפה בריטניה למנגנון שער החליפין האירופי אך ב-1992 פרשה ממנו עקב יום רביעי השחור , אירוע ספקולנטי שגרם לאי יציבות במטבע.
שטרות
השטרות הראשונים של ליש"ט הונפקו על ידי בנק אנגליה זמן קצר לאחר הקמתו ב-1694. מ-1745 השטרות הודפסו ביחידות של בין £20 ל-£1,000 כשחלק נוסף בצורה ידנית, ב-1759 נוסף שטר בערך של £10 ב-1793 נוסף שטר של £1 וב-1797 נוסף £2. שני האחרונים בוטלו לאחר המלחמות הנפוליאוניות. ב-1855 השטרות הפכו למודפסים באופן מלא ביחידות של £5, £10, £20, £50, £100, £200, £300, £500 ו-£1,000.
בנק סקוטלנד החל להנפיק שטרות ב-1695, וב-1727 החל הבנק המלכותי הסקוטי להנפיק שטרות. ב-1825–1826 החל בנק אירלנד להנפיק שטרות ליש"ט. ב-1826 הותר לבנקים המרוחקים מלונדון יותר מ-105 ק"מ להנפיק שטרות נייר בעצמם. ב-1844 בנקים חדשים לא יכלו יותר להנפיק שטרות בעצמם באנגליה וויילס, אך לא בסקוטלנד ובאירלנד. ב-1921 הונפקו השטרות האחרונים של בנקים פרטיים באנגליה.
ממוזער|הגב של שטר פולימר בערך של 5 ליש"ט מ-2016
ב-2000 החל הבנק של צפון אירלנד להנפיק שטרות פולימר של 5£. בספטמבר 2016 החל בנק אנגליה להנפיק שטרות פולימר 5£, ושטרות הנייר המקבילים הוצאו מהמחזור ב-5 במאי 2017. המעבר לשטרות פולימר הביא לטענות של טבעונים נגד שימוש בשומן מן החי כמרכיב בפולימר. ב-14 בספטמבר 2017 הוכנסו לשימוש שטרות פולימר של £10, ושטרות הנייר המקבילים הוצאו מהמחזור ב-1 במרץ 2018. שטרות פולימר של £20 הוכנסו לשימוש בפברואר 2020 ושטרות של £50 ב-2021. ב-1 באוקטובר 2022, הוצאו השטרות הישנים של £20 ו-£50 משימוש, ותוקפם פג.
היתרים להנפקת שטרות - סקוטלנד וצפון אירלנד
למרות שהמטבעות מונפקים אך ורק על ידי המטבעה של אנגליה, ושהשטרות עבור אנגליה וווילס מונפקים על ידי בנק אנגליה, ישנו היתר מיוחד ל-6 בנקים בצפון אירלנד וסקוטלנד להנפקת שטרות. עד 30 ביוני 2020, היה בנק שביעי First Trust Bank בצפון אירלנד שגם הוא הורשה להנפיק שטרות.
הבנקים המורשים הם:
סקוטלנד
Bank of Scotland
Clydesdale Bank
Royal Bank of Scotland
צפון אירלנד
Bank of Ireland
Danske Bank
Ulster Bank. בין השאר, הנפיק בנק זה שטר הנצחה ב-2006 במותו של הכדורגלן הצפון אירי ג'ורג' בסט.
שערי חליפין
לקריאה נוספת
Perkins, Chris H., Check Your Change, 6th ed., Rotographic International, 2008,
Duggleby, Vincent, English Paper Money: Treasury and Bank of England Notes 1694-2006, 7th ed., Pam West, 2006,
קישורים חיצוניים
שער יציג באתר בנק ישראל
שטרות של הממלכה המאוחדת
הערות שוליים
קטגוריה:מטבעות אירופה
קטגוריה:מטבעות
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: כלכלה
קטגוריה:מטבעות בני המרה | 2024-08-04T12:09:08 |
אסון הבונים | ממוזער|300px|כותרת "ידיעות אחרונות" למחרת האסון
אסון הבונים, שאירע ב-11 ביוני 1985, יום שלישי כ"ב בסיוון תשמ"ה, הוא תאונת רכבת שבה התנגשה רכבת באוטובוס תלמידים שהוביל תלמידים מחטיבת הביניים של בית ספר ברנר בפתח תקווה לטיול שנתי, בקרבת מושב הבונים. באסון נהרגו 22 בני אדם: 19 תלמידים, מחנכת הכיתה, נהגת האוטובוס ואם מלווה. היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות מדינת ישראל, והשני בחומרתו בתולדות הרכבת בארץ ישראל (ב-17 בספטמבר 1939 ארעה תאונת הרכבת בצריפין בה נהרגו 29 בני אדם בהתנגשות של רכבת ואוטובוס).
התאונה ותוצאותיה
בשעה 7 בבוקר יצאו 13 כיתות שכבת ז' של חטיבת הביניים ברנר בפתח תקווה לטיול במסגרת פרויקט בר מצווה. בשלושה מסלולים טיולים נפרדים. שכל מסלול כלל ארבעה אוטובוסים: מסלול לגלבוע, מסלול לנחל תנינים והמסלול בו היה מעורב האוטובוס לחוף הכרמל.
התאונה אירעה סביב השעה 08:45 בבוקר. האוטובוס מדגם מרצדס בנץ O303, בו נהגה רות דוידוב והיו בו 38 נוסעים, עצר לפני מפגש מסילת הברזל שבין דרך העפר שעליה נסע לבין מסילת הרכבת בקו תל אביב-חיפה סמוך למושב הבונים (מפגש 13). הדרך הייתה דרך חקלאית, ולא הוצב בה רמזור או מחסום.
לאחר עצירה ממושכת, החליטה נהגת האוטובוס לחצות את המסילה, תוך שאינה שמה לב לרכבת המתקרבת מכיוון תל אביב. ייתכן שלא שמעה דבר עקב האזנה לרדיו שהושמע בעוצמה גבוהה. נהג הקטר הבחין באוטובוס ממרחק של כ-800 מטרים, אולם העריך שזה יספיק לחצות את המסילה לפני שהרכבת תגיע לצומת. מסיבה שאיננה ברורה, נסע האוטובוס באיטיות, ונפגע על ידי הרכבת, על אף שנהג הקטר החל לבלום במרחק של כ-400 מטרים מהצומת. נוסעי האוטובוס הבחינו ברכבת לפני שפגעה בו, אך לא היה בידם לעשות דבר. הרכבת פגעה באוטובוס בחלקו האחורי במהירות של כ-75 קמ"ש והעיפה אותו למרחק של 40 מטרים.
עזרה ראשונה מידית ניתנה על ידי אנשי מושב הבונים וכן על ידי נוסעי הרכבת כולל חיילים רבים שהיו מצוידים בתחבושות אישיות וחוסמי עורקים. אך מעוצמת הפגיעה נהרגו 20 מנוסעי האוטובוס, 18 מהם תלמידים, ובנוסף הנהגת. תלמידה נוספת מתה מפצעיה כעבור יומיים וכך עלה מניין ההרוגים ל-22, ובהם 19 תלמידים, מחנכת הכתה, נהגת האוטובוס ואם מלווה. 16 תלמידים נוספים נפצעו. הילדים ההרוגים השתייכו לכיתה ז' 12 בבית ספר "ברנר" בפתח תקווה, והיוו כמחצית מתלמידיה. ארבעה תלמידים נוספים מהכיתה נעדרו מהטיול. תלמיד נוסף עקב בעיות משמעת הועבר לאוטובוס אחר ובכך ניצל. הכתות שהיו בשלושת האוטובוסים האחרים פונו למושב הבונים, עד שנמצאו נהגים אחרים שיוכלו להחזיר אותם לפתח תקווה, לאחר שהנהגים שהיו עדים לתאונה לא היו מסוגלים לנהוג את הדרך חזרה.
הרכבת עצמה ירדה מהפסים, אולם מלבד פצוע קל לא היו בה נפגעים. קטר הרכבת, מסוג G-12 מספר 120, נפגע בתאונה, אך שופץ וחזר לשירות.
הורי הילדים שיצאו לטיול, החלו לשמוע על האסון ברדיו והחלו לבוא אל בית הספר. בשעה 10:00 בבוקר רחבת בית הספר החלה להתמלא בהורי השכבה בליווי ניידות משטרה, פסיכולוגים ועיתונאים. בשעה 11:30 נמסר מתחנת המשטרה בזכרון יעקב שהאוטובוס הוא נפגע שייך לז'12. כאשר ב-12:00 בצהריים החלו להגיע האוטובוסים עם 11 הכתות האחרות שטיולם בוטל. הורים שילדיהם נפצעו נשלחו לבתי החולים בהם אושפזו הילדים: רמב"ם והלל יפה. מורה שזיהה את הגופות במרכז הלאומי לרפואה משפטית הודיע דרך הטלפון לבית הספר את שמות ההרוגים, והודעות למשפחות נמסרו בכיתות שבכל אחת מהן היה צוות שכלל רופא, אחות, מורה, שוטר ופסיכולוג.
התגובות לאסון
ממוזער|שמאל|לוח זיכרון במקום האסון במושב הבונים
250px|ממוזער|שמאל|אנדרטת אסון הבונים ברחוב עין גנים בפתח תקווה
250px|ממוזער|שמאל|שמות הנספים (למעט הנהגת) באנדרטת אסון הבונים ברחוב עין גנים בפתח תקווההאסון גרם הלם במדינה, הן בשל ממדיו ובמיוחד בשל גילם הצעיר של הקורבנות. עיתונאים מטעם העיתונות הכתובה ושידורי הטלוויזיה, שהגיעו לבית הספר יחד עם המשפחות, תיעדו את השבר בו היו ההורים, לאחר ההודעות על גורל ילדיהם ובמהלך ההלוויות. היו דיווחים רבים על הורים רבים שהתעלפו ונזקקו לטיפול רפואי לאור חוסר היכולת הנפשית שלהם להתמודד עם האבל.
ההרוגים (למעט נהגת האוטובוס שנקברה בשדה ורבורג) נקברו יום למחרת האסון בחלקה מיוחדת בבית הקברות סגולה בפתח תקווה. באותו יום העיר פתח תקווה נכנסה לאבל כללי. וחנויות ועסקים בעיר לא נפתחו כלל או שנסגרו בעת קיום הלוויות. כמה שעות לפני הטקס הממלכתי נערכו טקסי הקבורה בהשתתפות המשפחות השכולות, ובשעות אחר הצהריים נערכה הלוויה ממלכתית, בנוכחות נשיא המדינה חיים הרצוג שהכריז על היום כ"יום אבל לאומי", אך הדבר לא עוגן בהחלטה של הכנסת. וראש הממשלה שמעון פרס, שר החינוך יצחק נבון נשא הספד, ואת הלוויה ניהל הרב הספרדי הראשי של העיר הרב משה מלכה בהלוויה השתתפו עשרות אלפי אנשים. בעיקר מהעיר פתח תקווה.
האסון אירע מעט לפני תחילת חופשת הקיץ, ובית הספר ניסה לשוב ללימודים בימים שנותרו, לפי המלצתם של פסיכולוגים. הועלתה הצעה להאריך את שנת הלימודים, אך זו לא מומשה.
האסון ויחסי דתיים-חילונים
בשבועיים שלאחר האסון נגרם קרע חמור ביחסי דתיים-חילונים, לאחר ששר הפנים ממפלגת ש"ס, הרב יצחק חיים פרץ, קישר בין חילולי השבת בפתח תקווה, שבאותה תקופה היו שנויים במחלוקת, לבין האסון. הרב פרץ סירב להתנצל, וחזר על הדברים בריאיון בתוכנית מבט לחדשות. ההורים דרשו בזעם את התפטרותו ומחו כאשר ראש הממשלה שמעון פרס נמנע מלגנות את דבריו בחריפות המספקת לטעמם. גם האדמו"ר מלעלוב דאז השמיע השקפה דומה לזו של הרב פרץ. הוא הטיל על ראש העיר פתח תקווה את האחריות בשל עניין השבת ודרש ממנו להתפטר.
עד היום משמשת אמירה זו של הרב פרץ כדוגמה מפורסמת לניסיון להסביר את קיומו של האל ואחריותו לגרימת אירועים היסטוריים, ומצוטטת בוויכוחים לגבי יחס האל לאסונות.
לאחר האסון סירבה חברה קדישא לבקשת ההורים להקים להם אנדרטה בבית הקברות בפתח תקווה.
לאחר האסון
בעקבות האסון הוקמו כמה ועדות חקירה, הראשונה שבהן בראשות פרופ' משה לבנה מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. זו מצאה כי מצבו המכני של האוטובוס היה תקין לחלוטין. נבדק מחדש נושא תמרורי הרכבת. אחת ההחלטות שהתקבלו הייתה ביטול כמה מהם. ועדה בראשות השופט עזרא קמא המליצה על שילוט ברור במפגשי רכבת וכביש והצבת מחסומים.
נהג הקטר הפוגע, שלמה סומך, שב לעבודתו בקו חיפה-תל אביב עשרה ימים לאחר האסון. ב-1987 הוחלט להגיש נגדו כתב אישום. ב-1989 זיכה אותו בית המשפט. אחרי זיכויו העיד על עצמו ועל מהלך חייו אחרי האסון: "אני אדם מת. אדם נושם שלא חי. אצלנו הזמן לא זז".
ניצולי אסון הבונים נדרשו לעבור טיפולים רפואיים ממושכים, נאבקו במשך זמן רב מול חברת האוטובוסים "אגד" על פיצויים כספיים ולבסוף הושגה פשרה. בריאיון לעיתונות עשר שנים לאחר האסון ציינו את רגשות האשם ואת הקושי לפגוש את הוריהם של אלו שנספו, שבעיניהם של ההורים, הם, הניצולים, מסמלים את מה שילדיהם לא זכו לו. ב-1989 הוחלפה דרך העפר לחוף הבונים בכביש וב-1990 הותקן במקום רמזור התרעה ומחסום אוטומטי.
ב-2 באוקטובר 2001 הגיע למחסום הרכבת בחוף הבונים יקותיאל כהן אביה של יאירה שנהרגה באסון ,ושם התאבד.
יריב אמיתי ממושב הבונים בנה סמוך למקום התאונה אנדרטה מפסי רכבת שעליהם נחרטו שמות ההרוגים, וכן ניטע גן של עצי תמר. באזכרה לנספים באסון שנערכה ב-2004 התברר שגנבי מתכת גנבו את פסי הפלדה מהאנדרטה.
בשנת 2011 חודשה האנדרטה, והונחה בה מסילת רכבת מחודשת עליה הונחה אבן שעליה נחרטו שמות הנספים באסון.
בשנת 2006, כתוצאה מהתגובה הציבורית לאסון רבדים ותאונת הרכבת הקשה במפגש הרכבת ליד מושב בית יהושע, האיצה רכבת ישראל את תוכניתה למתן פתרון לבעיית ריבוי מפגשי הרכבת-כביש באותו מפלס, ולקראת סוף אותה שנה פרסמה מכרז לביצוע הפרדה מפלסית בין הכביש והמסילה במפגש הבונים. עם זאת, מאוחר יותר בוטל המכרז והבנייה לא החלה.
במאי 2013 שודרה בערוץ 10 כתבת תחקיר אודות האסון במסגרת התוכנית "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה". בכתבה נטען לשרשרת של טיוחים ורשלנות של גורמים שהיו אחראים להסדיר את מפגש הרכבת עם הכביש, ורק לאחר שנים רבות ומספר אסונות התנגשות במפגשי כביש-רכבת נוספים, תוקן המצב.
בדצמבר 2020 החלה רכבת ישראל בבניית הפרדה מפלסית בין הכביש והמסילה כ-700 מ' מצפון למפגש 13. הקבלן אולניק בנה גשר באורך 122 מטרים מעל מסילת החוף ועם סיום העבודות יבוטל המפגש.. בספטמבר 2022 המפגש בוטל והוחלף בגשר.
ליד בית הספר ברנר, ברחוב עין גנים בפתח תקווה, הוקמה אנדרטה לנספים בתאונה ובה פרטי התאונה ושמות הנספים למעט שם הנהגת, רות דוידוב.
ראו גם
תאונת הרכבת בצריפין
לקריאה נוספת
חן קוטס בר, מעריב סופשבוע, כתבה מ-26 במאי 1995
לנוער
ליאת לידה-סנדומיר, פתאום הכל השתנה, גוונים, 2018.
קישורים חיצוניים
בני המצווה: טיול אל המוות, ההרוגים, הפצועים. בעמוד השער של "מעריב", 12 ביוני 1985. באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
קטגוריה:1985 בישראל
הבונים
קטגוריה:פתח תקווה: היסטוריה
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות סגולה
קטגוריה:אסונות ב-1985
קטגוריה:הבונים (מושב) | 2024-05-09T08:19:35 |
אלקטרואופטיקה | אלקטרואופטיקה הוא תת־תחום המשלב שני תחומים עיקריים – אלקטרוניקה ואופטיקה, שילוב ההופך אותו לבין תחומי. מדעי האלקטרואופטיקה מטפלים בחקר ויישום תופעות הקשורות באינטראקציה שבין אופטיקה ותורת הגלים לבין תורת החשמל והאלקטרוניקה. למרות שלתחום נגיעה רבה במדעים מדויקים ואוריינטציה מתמטית גבוהה, הוא נחשב יותר כענף הנדסי ולא מדעי.
היסטוריה
ניתן לייחס את ראשיתו של התחום לגילוי האפקט הפוטואלקטרי בשנת 1887 על ידי היינריך הרץ, אם כי את ההסבר לתופעה נתן אלברט איינשטיין רק ב-1905.
התא הפוטואלקטרי היה הרכיב האלקטרואופטי הראשון. עד היום, זהו הרכיב האלקטרואופטי הנפוץ ביותר.
כיום קיימות תוכנות אלקטרואופטיות שונות לתכנון עדשות או מערכת עדשות, חישובי מרחק אידיאלי לחישה מרחוק, הצבת תאורה ונושאים נוספים. עם מזעור המחשוב, לענף נוצר קשר גדל והולך גם לנושאי עיבוד תמונה שונים.
שימושים
התא הפוטואלקטרי משמש עד היום לזיהוי נוכחות אדם או עצם, למשל בדלתות של מעליות, בשערים חשמליים לכלי רכב, בגלאים נגד פריצה וכדומה.
שמאל|ממוזער|200px|דיודת לייזר
רכיבים אלקטרואופטיים נוספים הנמצאים בשימוש נרחב הם:
דיודה פולטת אור (לד LED), ופוטודיודה
לייזר
גלאים בתדרים שונים (אור נראה, תת-אדום, על סגול)
תאי שמש, הנקראים גם תאים סולריים
סיבים אופטיים להעברת מידע בקצבים גבוהים
בין מערכות אלקטרואופטיות נמנים:
מסכים מסוגים שונים (CRT, פלזמה, LCD וכו')
מקרנים
מצלמות בתדרים שונים: אור נראה, תת-אדום (מצלמות תרמיות), תדרים אחרים
מערכות גילוי או ניתוח מידע הכוללות עיבוד תמונה
תקשורת אופטית לתקשורת ולהעברת מידע
מכשירי ראיית לילה (מגבירי אור כוכבים)
מכונות פוטוליתוגרפיה
ראו גם
האפקט האלקטרואופטי
קישורים חיצוניים
יגאל אורן, אלקטרואופטיקה בים, 'מערכות ים' 104, יולי 1971, עמ' 20.
צבי כהן וסרן ברקן, אלקטרואופטיקה בים, בין גלים" אוקטובר 1975, עמ' 8.
* | 2024-05-01T01:51:03 |
God Save the Queen | REDIRECT המנון הממלכה המאוחדת | 2005-08-15T08:17:41 |
אנשלוס | ממוזער|300x300 פיקסלים|גרמניה ואוסטריה בין מלחמות העולם
אַנְשְׁלוּס (בגרמנית: Anschluss, תרגום מילולי: "סיפוח" ) הוא הכינוי לסיפוחה של אוסטריה הפשיסטית לרייך השלישי ב-12 במרץ 1938, בעקבותיו המדינה האוסטרית בוטלה והפכה למחוז ברייך הגרמני. אף שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר במפורש בהסכם ורסאי, המעצמות לא מנעו את הסיפוח, בתקווה כי היטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה וחבל הסודטים (מצ'כוסלובקיה), ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים.
רקע
אוסטריה הייתה המדינה הגרמנית היחידה שנשארה מחוץ לאיחוד הפוליטי של המדינות הגרמניות השונות שהתרחש ב-1871, אף על פי שפעלו בה ארגונים לאומניים גרמניים מכיוון שרוב האוכלוסייה שמרה אמונים למונרכיה של בית הבסבורג.
רעיון קיבוץ הגרמנים אל תוך מדינת לאום גדולה הועלה מספר פעמים בעבר, החל מהמאה ה-19 בשקיעתה של האימפריה הרומית הקדושה ועד לסיום הקונפדרציה הגרמנית. אוסטריה רצתה להציע את פתרון "גרמניה הגדולה יותר" (Großdeutsche Lösung) לפיה הנסיכויות הגרמניות יהיו מאוחדות תחת הנהגת האוסטרים הגרמנים (ההבסבורגים). פתרון זה יכלול את כל המדינות הגרמניות (כולל האזורים הלא גרמניים באוסטריה), אך פרוסיה תהיה במעמד משני.
מחלוקת זו שלטה בדיפלומטיה הפרוסו-אוסטרית ובפוליטיקה של המדינות הגרמניות במשך אותה תקופה.
הסכסוך המתוקשר הסתיים בשנת 1866 לאחר "מלחמת אוסטריה–פרוסיה" שבה ניצחו הפרוסים את האוסטרים, ובעקבות כך הוציאו את אוסטריה ואת האוסטריים הגרמניים מגרמניה עצמה. המדינאי הפרוסי, אוטו פון ביסמרק, הקים את הקונפדרציה הגרמנית הצפונית, שכללה את רוב המדינות הגרמניות והגדילה עוד יותר את כוחה של פרוסיה. ביסמרק השתמש במלחמת צרפת-פרוסיה כדרך לשכנוע מדינות גרמניות אחרות, כמו ממלכת בוואריה, לעמוד לצד פרוסיה במאבקה נגד האימפריה הצרפתית השנייה. בשל ניצחונה המהיר של פרוסיה, הסכסוך הוסדר ובשנת 1871 הוקמה האימפריה הגרמנית ("קליינדוטש"), המבוססת על הנהגת ביסמרק וממלכת פרוסיה הקדומה, וכללה, מלבד פרוסיה, את כל המדינות הגרמניות זולת אוסטריה.
לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, האימפריה האוסטרית וממלכת הונגריה חיו על פי ריבונות כפולה, תחת השליט פרנץ יוזף הראשון. האימפריה המגוונת הזו כללה קבוצות אתניות שונות, כגון הונגרים, סלאבים אתניים וכן קבוצות כמו קרואטים, צ'כים, פולנים, רוסינים, סרבים, סלובקים, סלובנים ואוקראינים, וכן איטלקים ורומנים שנשלטו בידי מיעוט גרמני.
באימפריה האוסטרו הונגרית התקיימו מתחים בין הקבוצות האתניות השונות. רבים מהאוסטרים הפאן-גרמנים הביעו נאמנות לביסמרק ורק לגרמניה, כדוגמת לבישת סמלים אסורים בבתי הספר באוסטריה ודגלו בפירוק האימפריה הנוכחית כדי לאפשר סיפוח מלא של אוסטריה לגרמניה. אף על פי שאוסטרים רבים הסכימו עם רעיונות פאן-גרמניים, אוסטרים רבים מהם עדיין גילו אמונים למלוכה ההבסבורגית ושאפו לעצמאות אוסטריה. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הם השתמשו בתעמולה כדי לנסות לכפות על אוסטרים לדרוש את אנשלוס לרייך הגרמני באמצעות סיסמאות כגון "עם אחד, אימפריה אחת, מנהיג אחד".
הרפובליקה האוסטרית הראשונה, 1918–1934
שמאל|ממוזער|250px|פתק ההצבעה במשאל העם על האיחוד. העיגול הגדול נועד לסימון "כן" והעיגול הקטן "לא". המצביעים היו צריכים לסמן את בחירתם באופן גלוי לעיני הפקידים הנאצים לשאלה: "האם אתה מסכים לאיחוד-מחדש של אוסטריה עם הרייך הגרמני שהוחלט עליו ב-13 במרץ 1938 והאם אתה מצביע למפלגה של המנהיג שלנו (באותיות גדולות) אדולף היטלר?"
עם תום מלחמת העולם הראשונה, אוסטריה כבר לא נכללה תחת הניהול הפנימי והאדמיניסטרטיבי של גרמניה, מפני שעברו חמישים שנה מאז חתימת "אמנת פראג" שנקבעה בסוף מלחמת אוסטריה-פרוסית של 1866.
לאחר המלחמה, הדעה הרווחת באוסטריה העדיפה במידה רבה לקיים איזושהי ברית עם גרמניה, אך על פי הסכמי השלום נאסר על כך במפורש. האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה ב-12 בנובמבר 1918, ובאותה שנה הוכרזה אוסטריה הגרמנית כרפובליקה. האספה הארצית הזמנית גיבשה חוקה זמנית, בה נאמר כי "אוסטריה הגרמנית היא רפובליקה דמוקרטית" (סעיף 1) ו"אוסטריה הגרמנית היא יחידה של הרפובליקה הגרמנית" (סעיף 2). משאלי עם במחוזות הגרמניים של הערים טירול וזלצבורג הניבו רוב של 98% ו-99% בעד איחוד עם הרפובליקה הגרמנית.
בעקבות האיסור על סיפוח אפשרי, הצביעו הגרמנים באוסטריה ובגרמניה על הסתירה בעקרון ההגדרה העצמית הלאומית, משום שהוא לא הוענק לגרמנים האתניים (כגון הגרמנים האוסטרים והגרמנים הסודטים) מחוץ לרייך הגרמני.
הסכם ורסאי וחוזה סן ז'רמן (שניהם נחתמו ב-1919) אסרו במפורש על הכללתה הפוליטית של אוסטריה במדינה הגרמנית. צעד זה ספג ביקורת מצדו של הוגו פרויס, המנסח של חוקת רפובליקת ויימאר, שראה באיסור סתירה ביחס לעקרון ההגדרה העצמית של וילסון, שנועד לסייע להביא שלום לאירופה. אולם, לאחר חורבן שהביאה מלחמת העולם הראשונה, חששו צרפת ובריטניה מעוצמה אפשרית של גרמניה גדולה יותר, והחלו להחליש את השלטון הנוכחי. החוקות של רפובליקת ויימאר ושל הרפובליקה האוסטרית הראשונה כללו את מטרת האיחוד, שנתמכה בהרחבה על ידי המפלגות הדמוקרטיות. בשנות השלושים המוקדמות, התמיכה באיחוד אוסטריה וגרמניה גרפה אהדה רבה, והממשלה האוסטרית שקלה איחוד מכסים אפשרי עם הרפובליקה הגרמנית בשנת 1931.
ההתנגדות לאיחוד
אנגלברט דולפוס, קנצלר אוסטריה בין 1932 ל-1934, אשר שאף להקים באוסטריה משטר במתכונת הפשיזם האיטלקי, בתוספת גוון קתולי מובהק, התנגד לסיפוח אוסטריה לגרמניה הפרוטסטנטית ברובה, ובכך עורר את חמתם של הלאומנים הגרמנים והנאצים האוסטרים. ב-1934 פרצה באוסטריה מלחמת אזרחים בעקבות סדרת החלטות פוליטיות מעוררות מחלוקת שהטיל דולפוס ב-1933, דולפוס דיכא את המרד במהרה וערך שינויים רבים במדינה, בין היתר שינה את דגלה וסמלה והפך את אוסטריה מרפובליקה למדינה דיקטטורית, אוסטריה הפדרלית. משאיבד את תמיכת האגף השמאלי, נותר בודד מול הימין הקיצוני, וביולי 1934 נרצח בידי נאצים אוסטרים במהלך ניסיון כושל לתפוס את השלטון, בתמיכתו של הפיהרר, אדולף היטלר.
התהליך המדיני
שמאל|ממוזער|250px|נאצים אוסטרים מאלצים יהודים לקרצף את המדרכה שעליה היו סלוגנים שתמכו בעצמאותה של אוסטריה, זמן קצר לאחר האנשלוס
ממוזער|250px|היטלר מבקר בווינה זמן קצר לאחר האנשלוס, לשמאלו עומד זייס אינקווארט, ראש הנאצים האוסטרים|טקסט=ארתור זייס-אינקווארט
בכנס מיוחד עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב-5 בנובמבר 1937, נאם היטלר על צרכיה החשובים של גרמניה: התפשטות מזרחה וכיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, המכונה לפיכך "מסמך הוסבאך". המסמך חשף את כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.
בראשית 1938 נפגשו היטלר וקורט שושניג, קנצלר אוסטריה. היטלר דרש משושניג לחתום על הסכם לפיו תשחרר אוסטריה את הנאצים הכלואים בבתי הסוהר, תמסור לידי הנאצים מספר תפקידים בממשלת אוסטריה, תצרף את ארתור זייס-אינקווארט לממשלת אוסטריה כשר הפנים וכשר לביטחון הציבור, תפתח בהכנות לקראת מיזוג כלכלי בין גרמניה לאוסטריה, תמנה שר אוצר פרו-נאצי, ותכריז על המפלגה הנאצית באוסטריה כעל מפלגה חוקית. שושניג ביקש לערוך משאל עם באוסטריה בעניין ההסכם עם גרמניה. היטלר טען ששושניג מפר את הבטחותיו כלפיו, ודרש ממנו להתפטר. שושניג, שחשש מפלישה גרמנית, אכן התפטר, ובמקומו התמנה לקאנצלר ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים האוסטרים.
אינקווארט, הקאנצלר האוסטרי הנאצי החדש, ביקש עזרה מהיטלר בהשלטת סדר במדינה, וכתגובה, ב-12 במרץ 1938, בשעה 05:30 (שעת הדמדומים קודם לזריחת השמש) פלש צבא גרמניה לאוסטריה. המוני האוסטרים קיבלו את הגרמנים באהדה. בהמשך, באמתלה של ביקור קברי הוריו, היטלר הגיע ללאונדינג שעל יד לינץ, ומשם המשיך לווינה, שם התקבל בידי המונים נלהבים, ונשא נאום בהלדנפלאץ ("כיכר הגיבורים") המרכזית. בניגוד לתכנון מראש, ערך היטלר משאל עם בקרב העם האוסטרי בעניין איחוד שתי המדינות, משאל עם שהיטלר השפיע עליו בעזרת תעמולה וטרור, וזכה לתמיכה כמעט מוחלטת באיחוד. אוסטריה סופחה לגרמניה ללא שפיכות דמים.
משמעות הסיפוח הייתה עצומה. גרמניה התעצמה עד מאוד – כל המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים עברו לרשותה. האינטרפול, אשר ישב בווינה, נפל לידי היטלר, ולראש הארגון מונה ריינהרד היידריך. אוסטריה הפכה לחלק מהרייך, ובכך הוגשם עוד שלב בחזונו של היטלר, והוא השיג בסיס להמשך כיבושיו. מדינות המערב, בעיקר בריטניה וצרפת, התגלו כמפוחדות ופייסניות, ולא הגיבו בכוח על כיבוש אוסטריה. מכך הסיק היטלר כי הוא יכול להמשיך בתוכניותיו ולכבוש את צ'כוסלובקיה.
לאחר שהונהג שלטון הרייך במדינה, על האידאולוגיה הנאצית שלו, הפכו יהודי אוסטריה קורבן לרדיפות ולהגירה כפויה.
בתחילה הוגדרה אוסטריה כמדינה פדרלית בתוך גרמניה הנאצית ששמה בגרמנית הוא Land Österreich, אולם עם רפורמות מנהלתיות ב-1 במאי 1939 אוסטריה חולקה ל-7 רייכסגאו שנקראו יחד בשם "אוסטמארק". עם זאת, ב-8 באפריל 1942 הוחלט כי השם מזכיר את אוסטריה העצמאית לשעבר וקבוצת הגאו שונתה לשם הגרמני Alpen- und Donau-Reichsgaue, שפירושו ה"רייכסגאוהים של האלפים והדנובה". שטחה של אוסטריה נקרא בשם זה עד כניסת הצבא האדום לשטחה והקמת אוסטריה העצמאית.
תגובות לסיפוח
רוב העולם לא הגיב או מחה על המהלך, זולת מקסיקו – גינוי שבהמשך אוסטריה הנציחה באמצעות מקסיקופלאץ ("כיכר מקסיקו") שברובע השני של וינה. יותר מכך, מדינות רבות אף הכירו בסיפוח בפועל, וכך לדוגמה פליטים יהודים שהגיעו אל ישראל המנדטורית נרשמו בידי הפקידים בתור נתינים גרמניים וילידי גרמניה.טפסי בקשת אזרחות מנדטורית בארכיון המדינה מכילים פרטים אלו.
בתרבות
המהלך זכה לאזכורים שונים. בעת ששהה בגלות, ברטולט ברכט כתב את המחזה עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי שמתייחס באופן אנלוגי ובדיוני לאנשלוס. בסרטו מ-1940, הדיקטטור הגדול, צ'פלין גם כן איזכר את האנשלוס וחלק ניכר מהסרט הוא סאטירה על המהלכים הדיפלומטיים בין היטלר ומוסוליני טרם האנשלוס, וכן הסיפוח עצמו (סצנת הנאום הידועה מתרחשת לאחר כיבוש "אוסטרליץ'"). הסופר האוסטרי תומאס ברנהרד הוציא ב-1988 את ספרו 'הלדנפלאץ: שני מחזות' שמתייחס לסיפוח כפי שנחווה בידי משפחה יהודית.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
בהצהרת מוסקבה ב-1943 הכריזו בעלות הברית כי הן רואות את הסיפוח של אוסטריה לגרמניה כבטל מעיקרו. בשלהי המלחמה נכבשה אוסטריה על ידיהן לאחר מתקפת וינה בידי הצבא האדום והוכרז בה ממשל צבאי שחולק בין ארבע בעלות הברית בדומה לחלוקת גרמניה וברלין. ב-1955 הוחזרה לאוסטריה עצמאותה בנפרד מגרמניה.
ראו גם
שואת יהודי אוסטריה
לקריאה נוספת
וונשמן קים, הפלישה האוסטרית לדכאו ב-1938 : האנשלוס, בשביל הזיכרון 29 (תשע"ח), עמ' 10–17
כוכבי אריק, הנהלת הסוכנות ומצוקת יהודי גרמניה ואוסטריה מה"אנשלוס" ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, דפים לחקר תקופת השואה ג (תשמ"ד) 97-122.
טובה קורצ'ין, החיפוש אחר האמת: השואה בהונגריה ואוסטריה - עובדות ושקרים, פתח תקווה: סטימצקי הוצאה לאור, 2021.
קישורים חיצוניים
איתמר טרבס-תכלת, 76 שנה לאנשלוס: תסמונת הקורבן של אוסטריה, באתר צייטונג 13/3/2014
שטפן צווייג מתאר את כניסת הגרמנים לאוסטריה בספרו העולם של אתמול, באתר יד ושם.
הערות שוליים
קטגוריה:מילים וביטויים בגרמנית
קטגוריה:אוסטריה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:גרמניה הנאצית: יחסי חוץ
קטגוריה:1938 בגרמניה
קטגוריה:יחסי אוסטריה–גרמניה
קטגוריה:1938 באוסטריה | 2024-10-02T08:49:18 |
ריק ואוטרס | ממוזער|שמאל|הפסל "Huiselijke zorgen" ("דאגות ביתיות") בעיר הגרמנית קלן.
הנדריק אמיל (ריק) ואוטרס (בהולנדית: Hendrik Emil (Rik) Wouters; 21 באוגוסט 1882 – 11 ביולי 1916) היה פסל וצייר בלגי. נחשב אחד האמנים הבלגים הבולטים במאה העשרים, אם כי בשאר העולם לא זכה לפרסום רב.
ביוגרפיה
ואוטרס נולד בעיר מכלן. בגיל 11 החל לעבוד בסטודיו של אביו שהיה נגר אומן. מאוחר יותר למד ציור במכלן וב-1902 עבר לבריסל והחל ללמוד פיסול. בשנותיו הראשונות כאמן עסק בעיקר בפיסול. הוא התאהב בהלן (נל) דוארינקס - נערה ששימשה לו מודל, ונשא אותה לאישה, ומאז היוותה את הדמות המרכזית בחלק גדול מיצירותיו.
בציורים רבים אשתו נראית מגהצת, מלמדת את הילדה לקרוא; יש איור שבו היא מצחצחת נעליים.
בפיסול הושפע ואוטרס בעיקר מאוגוסט רודן. כצייר אפשר לשייכו לזרם הפוביזם. המבקרים הפריזאים דחו אותו בטענה שהוא מחקה את סגנונם של מאטיס ושל סזאן. למעשה ואוטרס הגיע לפריז רק ב-1911. עד אז היה מבודד מן המתרחש בצרפת וראה רק צילומי שחור-לבן של יצירותיו של סזאן, ממנו אכן הושפע רבות. גם לצייר הבלגי ג'יימס אנסור הייתה השפעה רבה עליו.
כמו הפוביסטים גם בציוריו בולטים הצבעים החזקים והחיים והיציאה מהמציאות האובייקטיבית לטובת תפיסת המציאות הסובייקטיבית המשתמשת בכתמי צבע כאמצעי ביטוי.
ואוטרס ואשתו חיו בדלות עד אשר ב-1911 חתם חוזה עם גלריה בבריסל. במלחמת העולם הראשונה הוא גויס לצבא הבלגי ונמלט עם יחידתו להולנד. הוא נכלא יחד עם יחידתו כשבויי מלחמה על ידי ההולנדים ששמרו על נייטרליות במלחמה.
שוחרר מהשבי בהולנד לאחר שחלה בסרטן, ומת באמסטרדם לאחר מספר חודשים, בטרם מלאו לו 34 שנים.
יצירותיו
פסלים:
Het zotte geweld
Huiselijke zorgen
קישורים חיצוניים
מאמר על פתיחה של תערוכה רטרוספקטיבית
ריק ואוטרס , באתר המכון הבלגי לאמנות
Rik Wouters A Retrospective Exhibition 10 במרץ 2017, באתר המוזיאון המלכותי הבלגי לאמנויות
הערות שוליים
קטגוריה:פסלים בלגים
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:בלגים שנולדו ב-1882
קטגוריה:בלגים שנפטרו ב-1916 | 2024-02-05T17:35:04 |
מסגד אל אקצא | הפניה מסגד אל-אקצא | 2007-09-20T21:05:08 |
ג'ורג' מרשל | ג'ורג' קטלט מרשל (באנגלית: George Catlett Marshall; 31 בדצמבר 1880 - 16 באוקטובר 1959) היה גנרל ומדינאי אמריקאי, אשר שירת במסגרת תפקידיו כראש מטה צבא ארצות הברית בדרגת גנרל הצבא, מזכיר ההגנה ומזכיר המדינה. במסגרת תפקידו כמזכיר המדינה, הביא לידי ביצוע תוכנית לשיקום כלכלי של מדינות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה אשר נקראה תוכנית מרשל על שמו.
היה חתן פרס נובל לשלום לשנת 1953, על עזרתו בשיקומה הכלכלי של מערב אירופה לאחר המלחמה.
קריירה צבאית
מרשל נולד למשפחה מן המעמד הבינוני ביוניונטאון, פנסילבניה.
בשנת 1901 סיים את המכון הצבאי של וירג'יניה, והתגייס לצבא ארצות הברית. עד למלחמת העולם הראשונה שירת בבסיסים שונים בארצות הברית ובפיליפינים. במהלך המלחמה שירת כקצין מבצעים, והשתתף בקרבות בצרפת.
בין שתי מלחמות העולם עסק בתכנון מבצעים במטה צבא ארצות הברית, בילה שלוש שנים בסין, שירת בתפקידי פיקוד שונים, ובשנת 1938 מונה למפקד מחלקת תוכניות מלחמה במטה הכללי של צבא ארצות הברית בדרגת בריגדיר גנרל. קידומו לדרגת גנרל ולתפקיד סגן מפקד המטה הכללי היה מהיר, וב-1 בספטמבר 1939 מונה לראש המטה הכללי של צבא ארצות הברית, תפקיד בו החזיק עד סוף מלחמת העולם השנייה.
מרשל היה בעל תפקיד חשוב בהכנת צבא ארצות הברית למלחמה. לאחר שהצטרפה ארצות הברית למלחמה כתב מרשל את המסמך שיהווה את הבסיס לאסטרטגיה של כל מבצעי בעלות הברית באירופה, בחר בדוויט דייוויד אייזנהאור כמפקד כוחות בעלות הברית באירופה, תכנן ביחד עמו את "מבצע אוברלורד" (הפלישה לנורמנדי), והיה בעל תפקיד חשוב בתיאום כל מבצעי בעלות הברית באירופה ובאוקיינוס השקט.
לאחר סיום המלחמה נשלח לסין על מנת לתאם שביתת נשק בין הצדדים הלוחמים, ולנסות להביא לממשלת קואליציה שתכלול את נציגי הלאומנים והקומוניסטים אשר לחמו במלחמת האזרחים הסינית. מאמציו נכשלו והוא שב לארצות הברית בינואר 1947. בפברואר 1947 הודיע על פרישתו מצבא ארצות הברית. עוד בטרם הודיע זאת, מונה למזכיר המדינה תחת הנשיא הארי טרומן.
מזכיר המדינה
בנאום שנשא ב-5 ביוני 1947 באוניברסיטת הרווארד הביע את נכונותה של ממשלת ארצות הברית לתרום לשיקומה של אירופה. תוכנית זו שנודעה כתוכנית מרשל סייעה בשיקומה של אירופה המערבית אשר לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה הרוסה לחלוטין, ורבות מן התשתיות החיוניות, מפעלי התעשייה והערים עצמן, היו לעיי חורבות. ביצועה של תוכנית זו הקנה לו את פרס נובל לשלום בשנת 1953.
כמזכיר המדינה, ג'ורג' מרשל אימץ את עמדת מחלקת המדינה שיש להעביר את ארץ ישראל לנאמנות האומות המאוחדות עם סיום המנדט הבריטי, פתרון זמני שארצות הברית תמכה בו בפומבי. לאור זאת, התנגד מרשל להכרזת העצמאות. הוא דאג מאוד מהסבירות הגבוהה לפרוץ מלחמה בין היהודים לערבים. הוא ידע כי לישראל אין כוח אדם או כלי נשק לנהל מלחמה מוצלחת, וכי צמצום הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה מונע ממנה לספק לישראל תמיכה מיידית. לבסוף דעתו נדחתה, וארצות הברית, ביחד עם ברית המועצות, היו הראשונות להכיר במדינת ישראל. מרשל האמין כי החלטתו של הנשיא טרומן להכיר בישראל הושפעה משיקולים פוליטיים מקומיים, כמו מרדף אחר הקול היהודי בבחירות המתקרבות.
נשיא הצלב האדום, שר ההגנה ויושב ראש הוועדה האמריקנית למצבות קרב
ב-21 בינואר 1949 פרש מתפקיד מזכיר המדינה, ושימש זמן מה בתפקיד נשיא הצלב האדום האמריקני.
בשנת 1950 קיבל את תפקיד שר ההגנה, אך פרש מן הפוליטיקה בשנת 1951 לאחר שהסנטור ג'וזף מקארתי רמז כי בהחלטותיו "סייע למרוץ הקומוניסטי לשליטה בעולם".
תפקידו הציבורי האחרון היה היושב ראש הוועדה האמריקנית למצבות קרב.
מרשל מת ב-16 באוקטובר 1959.
הנצחה
ביולי 1960 נקרא על שמו מרכז טיסות החלל מרשל שהקימה נאס"א.
ארכיפלג מרשל בארץ מרי בירד שבאנטארקטיקה נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
קרן ג'ורג' מרשל
קטגוריה:בוגרי המכון הצבאי של וירג'יניה
קטגוריה:בוגרי מכללת פיקוד ומטה הכללי של צבא ארצות הברית
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
קטגוריה:אנגליקנים
קטגוריה:מזכירי המדינה של ארצות הברית
קטגוריה:מזכירי ההגנה של ארצות הברית
קטגוריה:ראשי המטה של צבא ארצות הברית
קטגוריה:קצינים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:גנרלים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום
קטגוריה:זוכי פרס נובל אמריקאים
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:מקבלי עיטור סובורוב
קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל הארי טרומן
קטגוריה:מעוטרי כוכב הכסף
קטגוריה:מעוטרי מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)
קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1880
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1959 | 2024-10-17T18:59:25 |
היום הארוך ביותר | היום הארוך ביותר (באנגלית: The Longest Day) הוא ספר מאת קורנליוס ראיין, המספר את סיפורו של 6 ביוני 1944 - יום הפלישה לנורמנדי, ואת ההכנות אליו מנקודת ראותם של בעלות הברית ושל הנאצים כאחד, מרמת האסטרטגיה הגבוהה ועד לנקודת ראותו של החייל הפשוט.
שמו של הספר נלקח מציטוט של ארווין רומל, שאמר:
על בסיס הספר הוסרט בשנת 1962 סרט בשם זהה, שבו מככבים רבים מכוכבי הקולנוע של אותה תקופה.
המונח "היום הארוך ביותר" הושרש בשפה ומשתמשים בו לעיתים קרובות לציון יום הפלישה.
הערות שוליים
קטגוריה:ספרי היסטוריה
קטגוריה:ספרי 1959 | 2024-09-10T17:20:56 |
מועצה אזורית גדרות | מוֹעָצָה אֲזוֹרִית גְּדֵרוֹת היא מועצה אזורית השוכנת בין אשדוד, יבנה וגדרה.
גאוגרפיה
שטח השיפוט שלה הוא 13,000 דונם. קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1953. בתחומי המועצה שבעה יישובים מהם שישה מושבים. ממוצע המרחקים בין היישובים הוא 5.9 ק"מ.
גבולות שטח השיפוט של המועצה הם:
בצפון: מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית חבל יבנה
במערב: מועצה אזורית באר טוביה
בדרום: גן יבנה ומועצה אזורית באר טוביה
במזרח: גדרה ומועצה אזורית באר טוביה
יישובי המועצה
מספרצורת היישובישובשנת הקמה1 מושבגן הדרום 19532 מושבכפר אביב 19513 מושבכפר מרדכי 19504 מושבמישר 19505 מושבמשגב דב 19506 יישוב קהילתיעשרת 19547 מושבשדמה 1954
ראשי המועצה
נעים נחום מגן הדרום, 1968–1975
יעקב לרנר ממשגב דב, 1975–1991
בני חבוט
יוסי קנדלשיין ממישר, כיהן עד 2024
ערן גלזר ממשגב דב, 2024–
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1953 | 2024-09-02T20:31:20 |
ג'יימס פרנסיס ברנס | ג'יימס פרנסיס ברנס (באנגלית: James F. Byrnes; ) היה שופט ופוליטיקאי אמריקאי ממדינת קרוליינה הדרומית. כחבר המפלגה הדמוקרטית כיהן ברנס בקונגרס, כמזכיר המדינה ובתפקידים נוספים בממשל, וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא גם כיהן כמושל קרוליינה הדרומית ה-104, ובכך הוא היה אחד הפוליטיקאים המעטים שכיהנו בדרג בכיר בכל שלוש הזרועות של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, וכן פעיל בממשל המדינתי.
ביוגרפיה
ברנס נולד וגדל בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית. הוא ניהל קריירה משפטית בסיוע דודנו, המושל מילס בנג'מין מקסוויני. ברנס נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו בשנים 1911–1925. הוא היה בעל ברית קרוב של הנשיא וודרו וילסון ובן חסותו של הסנאטור בנג'מין טילמן. הוא ניסה להתמודד בבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-1924, אך הפסיד בהפרש קטן לקולמן ליווינגסטון בליז, שזכה לגיבוי הקו קלוקס קלאן. ברנס העביר אז את משרד עורכי הדין שלו לספרטנבורג שבקרוליינה הדרומית, והכין את עצמו לחזרה לפוליטיקה. ב-1930 הוא הביס את בליז בהפרש קטן בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ונבחר לסנאט.
ההיסטוריון ג'ורג' מוורי כינה את ברנס "חבר הקונגרס הדרומי המשפיע ביותר מג'ון קלהון ועד לינדון ג'ונסון". כחבר הסנאט, תמך ברנס בצעדי המדיניות של ידידו משכבר הימים, הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא תמך בניו דיל ושאף להשקעות של הממשל הפדרלי במיזמי המים של קרוליינה הדרומית. הוא גם תמך במדיניות החוץ של רוזוולט, קרא לנקיטת יד קשה נגד האימפריה היפנית וגרמניה הנאצית. מצד שני, ברנס התנגד לחקיקת חוקים נגד מעשי לינץ' ונגד כמה מחוקי העבודה שהוצעו על ידי רוזוולט, כמו "חוק יחסי העבודה ההוגנים" , שקבע תשלום שכר מינימום. ב-1941 מינה רוזוולט את ברנס כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, אך לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה הוא ביקש ממנו למלא תפקידים ברשות המבצעת. במהלך המלחמה ניהל ברנס את "המשרד ליציבות כלכלית" ואת "המשרד לגיוס המלחמתי" והיה מועמד להחליף את הנרי וולאס כשותפו למרוץ של רוזוולט בבחירות לנשיאות של 1944, אך תחת זאת נבחר הארי טרומן כמועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן הנשיא על ידי ועידת המפלגה הארצית.
לאחר מותו של רוזוולט, שימש ברנס כיועצו הקרוב של טרומן וביולי 1945 הוא מונה כמזכיר המדינה של ארצות הברית. בתוקף תפקידו זה השתתף ברנס בוועידת פוטסדאם ובוועידת השלום בפריז. עם זאת, היחסים בין ברנס לבין טרומן החלו להתערער ובינואר 1947 הוא התפטר מתפקידו. הוא שב לכהן במשרה נבחרת ב-1950 כאשר נבחר למשרת מושל קרוליינה הדרומית.
כמושל, התנגד ברנס להחלטת בית המשפט בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך ושאף למסד את דוקטרינת נפרד אבל שווה כחלופה מציאותית לביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר. אף על פי שהוא המשיך להיות חבר המפלגה הדמוקרטית, הוא תמך ברוב מועמדי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות לאחר 1948 ותמך במעבר של סטרום ת'ורמונד אל המפלגה הרפובליקנית ב-1964.
ראשית חייו
ג'יימס פרנסיס ברנס נולד וגדל בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית. אביו, ג'יימס פרנסיס ברנס האב, נפטר שישה שבועות לפני לידתו. אמו, אליזבת מקסוויני ברנס, אישה ממוצא אירי אמריקאי, הייתה תופרת. בשנות ה-80 של המאה ה-19 עברה להתגורר עמם דודתו האלמנה ושלושת ילדיה. אחד מהם היה פרנק ג' הוגן, לימים נשיא לשכת עורכי הדין של ארצות הברית. בגיל 14 עזב ברנס את בית הספר הקתולי סנט פטריק כדי לעבוד במשרד עורכי דין וכדי להיות קצרן בבית משפט. המשפט הבולט ביותר שהוא עסק בו בעבודת הקצרנות היה משפטו של סגן מושל קרוליינה הדרומית ג'יימס טילמן, שנשפט ב-1903 על רצח עורך עיתון. ב-1906 נשא ברנס לאישה את מוד פרקינס בוש מהעיר אייקן. לזוג לא נולדו ילדים. באותה עת הוא המיר את דתו מהנצרות הקתולית לנצרות האפיסקופלית.
ב-1900, מונה ברנס על ידי דודנו, מושל קרוליינה הדרומית מילס בנג'מין מקסוויני, כפקיד בלשכתו של השופט רוברט אלדריץ' באייקן. עקב הדרישה להיות בן 21 כדי לקבל את המשרה, שינו ברנס, אמו ומקסוויני את תאריך הלידה שלו לזה של אחותו לאונורה. בהמשך הוא למד משפטים בקריאה עצמית בהדרכתו של עורך דין, וב-1903 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. ב-1908 הוא מונה כיועץ המשפטי של הסבב השני של קרוליינה הדרומית, תפקיד בו הוא כיהן עד 1910. ברנס היה בן חסותו של בנג'מין טילמן ולעיתים קרובות הייתה לו השפעה ממתנת על הסנאטור הרתחן תומך ההפרדה הגזעית.
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
ב-1910 ניצח ברנס בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית כמועמד למשרת חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השני של קרוליינה הדרומית, שהיה אז מחוז בחירה בטוח של המפלגה. הוא ניצח גם בבחירות הכלליות והחל לכהן בבית הנבחרים ב-1911, נבחר מחדש שש פעמים נוספות, וכיהן בו עד 1925.
ברנס הוכיח את עצמו כמחוקק מבריק, עבד מאחורי הקלעים כדי ליצור קואליציות, ונמנע מלהתאפיין כנואם בולט כפי שהיו רוב חברי הקונגרס הדרומיים. הוא היה לבעל ברית קרוב של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, שלעיתים קרובות העדיף להפקיד משימות פוליטיות חשובות בידיו של חבר הקונגרס הצעיר, במקום בידיהם של המחוקקים המנוסים. בשנות ה-20 הוא קידם את "תנועת הכבישים הטובים" , שהסבה את תשומת ליבם של נהגים ופוליטיקאים לתוכניות סלילת כבישים רחבות היקף.
סנאטור
ב-1924 דחה ברנס הצעות להיבחר מחדש לבית הנבחרים, ותחת זאת הוא ביקש להיבחר כמועמד המפלגה לסנאט של ארצות הברית. המושב של קרוליינה הדרומית בסנאט אויש אז על ידי נתניאל ב. דייל. דייל וברנס היו שניהם בעלי ברית של בנג'מין טילמן, שאז כבר הלך לעולמו, ואף על פי כן ביקש ברנס להתמודד מול דייל. מתנגדו של טילמן, הדמגוג והגזען הקיצוני קולמן ליווינגסטון בליז, שהתמודד מול דייל ב-1918, התמודד גם הוא על המועמדות לסנאט. בליז הוביל את הבחירות המקדימות ברוב של 42%. ברנס זכה ב-34% ודייל סיים שלישי עם 22%.
ברנס זכה להתנגדותם של חברי הקו קלוקס קלאן, שהעדיפו את בליז. ברנס גדל כנוצרי קתולי, והקלאן הפיץ שמועות שהוא עדיין החזיק בסתר באמונתו הקודמת. ברנס הגיב בפרסום תמיכתו בכמורה האפיסקופלית. שלושה ימים לפני סבב הבחירות הסופי, פרסמו עשרים קתולים שהיו יחד עם ברנס נערי מזבח, הודעת תמיכה בו. מנהיג קבוצה זו היה בעל בריתו של בליז, ו"הודעת תמיכה" זו הופצה באזורים אנטי-קתולים. בסבב הבחירות הסופי זכה בליז ב-50.6% מקולות הבוחרים וברנס זכה ב-49.4% בלבד.
לאחר סיום מושב בית הנבחרים ב-1925 סיים ברנס את כהונתו. הוא העביר את משרד עורכי הדין שלו לספרטנבורג, שבאזור התעשייה של פידמונט. בזכות עיסוקו בעריכת דין ובזכות ייעוץ השקעות מידידים כמו ברנרד ברוך, הוא היה לאדם אמיד, אך מעולם לא ויתר על חזרה לפוליטיקה. הוא טיפח את עובדי ענף הטקסטיל של פידמונט, שהיו התומכים המרכזיים של בליז. ב-1930 הוא התמודד מול בליז פעם נוספת. גם הפעם הוביל בליז בבחירות המקדימות, עם 46% מול 38% שהצביעו לברנס. אך הפעם, ניצח ברנס בסבב הבחירות הסופי, כאשר גרף 51% מקולות המצביעים מול 49% שהצביעו לבליז.
במהלך תקופת כהונתו בסנאט, נחשב ברנס לסנאטור מדרום קרוליינה המשפיע ביותר מאז ג'ון קלהון. הוא היה ידידו משכבר הימים של פרנקלין דלאנו רוזוולט, ותמך בבחירתו כמועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות של 1932. הוא הפך לדוברו של רוזוולט במליאת הסנאט, שם הוא הוביל את רוב צעדי החקיקה הראשונים של הניו דיל. בבחירות של 1936 הוא נבחר מחדש בקלות, בהבטיחו:
מאז העידן הקולוניאלי, חלמו הפוליטיקאים בקרוליינה הדרומית על כריית מערכת תעלות פנימית, שלא רק תשמש כנתיב סחר, אלא גם תהיה אמצעי לשליטה בשיטפונות. בשנות ה-30 נרתם ברנס לקידום מיזם לבניית סכר גדול, סנטי קופר , שלא רק הגשים את המטרות הללו, אלא גם הוביל לחשמולה של כל המדינה באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית. משנפגעה קרוליינה הדרומית מהשפל הגדול, הצליח ברנס לגרום לממשלה הפדרלית לאשר קבלת הלוואה למיזם, שהושלם ונכנס לפעולה בפברואר 1942. ההלוואה שולמה עם ריבית מלאה לממשלה הפדרלית ללא שום עלות למשלמי המיסים בקרוליינה הדרומית. מיזם סנטי קופר המשיך להיות מודל לגופי תשתית חשמל בבעלות הציבור ברחבי העולם.
ב-1937 תמך ברנס בתוכנית הרפורמה השנויה במחלקות בבית המשפט העליון, אך ב-1938 הוא הצביע נגד "חוק יחסי העבודה ההוגנים" , שקבע שכר מינימום, אך היווה סכנה פוטנציאלית לרווחיותם של מפעלי הטקסטיל במדינתו. הוא התנגד למאמציו של רוזוולט להתנתק מאנשי האגף השמרני במפלגה הדמוקרטית בבחירות המקדימות של 1938. ברנס תמך במדיניות החוץ של רוזוולט לסיוע לממלכה המאוחדת וצרפת נגד גרמניה הנאצית בשנים 1939–1941 ובנקיטת קו דיפלומטי נוקשה נגד יפן.
ברנס היה פעיל מאוד בהתנגדות להצעות החוק נגד מעשי לינץ', שהבולטות מבניהן היו הצעת חוק קסטיגן-וגנר מ-1935 והצעת חוק גוורגן מ-1937. הוא גם טען שמעשי הלינץ' היו הכרחיים "כדי לשלוט על השחורים בדרום" ואמר ש"מעשי האונס הם המניע, באופן ישיר או לא ישיר, למעשי הלינץ' באמריקה".
ברנס בז לסנאטור השני מקרוליינה הדרומית, אליסון ד. סמית', שהתנגד בתוקף לניו דיל. הוא שאף בחשאי לסייע לידידו ברנט מייבנק, אז ראש עיריית צ'אלרסטון, להביס את סמית' בבחירות המקדימות לסנאט ב-1938. בכל אופן, במהלך הבחירות המקדימות, אולין ג'ונסטון, שהוגבל לתקופת כהונה אחת בלבד כמושל המדינה, החליט להתמודד על מושב בסנאט. בשל העובדה שג'ונסטון היה גם הוא תומך של רוזוולט והניו דיל, הוא היה עלול לפצל את ההצבעה בקרב תומכי הניו דיל ולגרום לניצחונו של סמית'. כאמור, ג'ונסטון היה גם הוא תומך של הניו דיל, אך תמיכתו של ברנס בו הייתה מוגבלת. סדרה של שביתות בסתיו 1937 הובילו את ברנס להחליט שלא לתמוך בסופו של דבר בג'ונסטון. בעצתו של ברנס, החליט מייבנק תחת זאת להתמודד בבחירות למשרת המושל, וברנס החליט באי רצון לתמוך בסמית'. ברנס חזה שסמית' יפרוש ב-1944 ושמייבנק יתמודד בהצלחה על המושב של סמית' לסנאט וכך יעלה בידו להקים מנגנון פוליטי חזק במדינה יחד עמו.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
כגמול לתמיכתו בו בנושאים חשובים רבים, מינה הנשיא רוזוולט את ברנס ביוני 1941 כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ברנס היה השופט העליון האחרון שהוסמך כעורך דין לאחר הכשרה למקצוע בקריאה עצמית והאחרון שמעולם לא למד בבית ספר למשפטים. ברנס התפטר מכהונתו על כס השיפוט לאחר 15 חודשים בלבד כדי לעמוד בראש "המשרד ליציבות כלכלית". בהיסטוריה של בית המשפט העליון רק שופט אחד, תומאס ג'ונסון, כיהן פחות זמן ממנו.
מלחמת העולם השנייה
ברנס פרש מבית המשפט העליון כדי לעמוד בראש "המשרד ליציבות כלכלית" של הנשיא רוזוולט, שעסק בסוגיות החיוניות של מחירים ומיסים. משרד זה צבר כוח בשל מיומנותו הפוליטיות של ברנס, וחוגים פנימיים בוושינגטון דיווחו עד מהרה שהוא היה האחראי הראשי עליו. במאי 1943 הוא היה לראש "המשרד לגיוס המלחמתי" , סוכנות פדרלית חדשה שפיקחה על המשרד ליציבות כלכלית. בהנהגתו של ברנס, הגוף החדש ניהל את מפעלי התעשייה ברחבי ארצות הברית שעשו שימוש בחומי גלם, בייצור אזרחי וצבאי, ובאמצעי תחבורה עבור אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ולזכותו נזקפה הרחבת התעסוקה שהייתה נחוצה לסיום השפל הגדול. הודות לניסיונו הפוליטי, חקרנותו, ידידותו הקרובה עם רוזוולט, וקסמו האישי, הייתה לברנס עד מהרה השפעה לא מבוטלת על היבטים רבים של המאמץ המלחמתי שלמעשה לא היו בתחום אחריותו. רבים בקונגרס ובעיתונות החלו להתייחס לברנס כ"עוזר הנשיא".
רבים ציפו שבבחירות לנשיאות של 1944 ייבחר ברנס כמועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן הנשיא לצדו של רוזוולט, במקומו של הנרי וולאס, שרבים מבין בכירי המפלגה חשבו שהוא תימהוני מדי כדי להיות מי שיחליף את רוזוולט, שהיה אז במצב בריאותי ירוד ורבים לא האמינו שהוא יוותר בחיים עד סוף כהונתו. רוזוולט סירב להתמודד עם כל מועמד אחר מלבד וולאס. הייתה לו העדפה אישית לשופט בית המשפט העליון ויליאם אורוויל דאגלס. ברנס היה ברשימת המועמדים האפשריים של רוזוולט, אך לא כאפשרות ראשונה. בפגישה שהתקיימה ביולי בבית הלבן, לחצו בכירי המפלגה לבחירתו של הסנאטור ממיזורי הארי טרומן, ורוזוולט הוציא הצהרה שהוא יתמוך בטרומן או בדאגלס. ברנס נחשב שמרן מדי עבור האיגודי העובדים. בכירי המפלגה התנגדו לו מתוך חשש שכקתולי לשעבר, בחירתו תפגע בקתולים. השחורים היו מודאגים בשל התנגדותו לשילוב הגזעי. לסיכומו של דבר, לברנס לא היה סיכוי של ממש להיבחר כמועמד למשרת סגן הנשיא ובסופו של דבר נבחר טרומן. רוזוולט צירף את ברנס אליו בנסיעתו לוועידת ילטה בראשית 1945, שבה נראה היה שהוא מעדיף את תוכניותיה של ברית המועצות. רשימותיו של ברנס מימי הוועידה כוללים את התיעוד השלם ביותר שלה.
מזכיר המדינה של ארצות הברית
ממוזער|250px|ברנס ביומן חדשות מ-1946
ממוזער|250px|ועידת פוטסדאם. ברנס רביעי מימין מבין אלו היושבים לשולחן כשפניהם אל המצלמה.
ממוזער|250px|ועידת פוטסדאם. יושבים משמאל לימין:קלמנט אטלי, הארי טרומן, יוסיף סטלין. ברנס עומד שני מימין.
ממוזער|ועידת פוטסדאם. בשורה הראשונה משמאל לימין: יוסיף סטלין, הארי טרומן, אנדריי גרומיקו, ברנס, ויאצ'סלב מולוטוב.
משעה שהושבע כנשיא ארצות הברית במקומו של רוזוולט, שנפטר ב-12 באפריל 1945, נתן טרומן אמון רב בעצותיו של ברנס. ברנס היה המנטור של טרומן מראשית ימיו של זה האחרון בסנאט. ואכן, ברנס היה אחד האנשים הראשונים שנראו לצדו של טרומן ביומו הראשון לנשיאות. היה זה ברנס ששיתף את הנשיא החדש במידע על מיזם פצצת האטום. עד אז לטרומן לא היה מושג על פרויקט מנהטן. כאשר קיבל טרומן את פני ארונו של רוזוולט בהגיעו לוושינגטון, הוא ביקש מברנס, ומסגן הנשיא לשעבר וולאס, השניים שהיה להם סיכוי לרשת את רוזוולט, להצטרף אליו בתחנת הרכבת. לטרומן היו מלכתחילה כוונות לתת לשניים תפקידי מפתח בממשלו כדי להעביר את המסר של רציפות למדיניות של רוזוולט. עד מהרה הסתכסך טרומן עם וולאס, אך שמר על יחסי עבודה טובים עם ברנס ויותר ויותר הוא פנה אליו לעזרה.
ב-3 ביולי 1945 מינה טרומן את ברנס כמזכיר המדינה של ארצות הברית. כמזכיר המדינה, הוא היה הראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית, שכן בתקופת כהונתו הראשונה של טרומן לא היה סגן נשיא. ברנס היה בעל תפקיד מרכזי בוועידת פוטסדאם, בוועידת השלום בפריז ובוועידות חשובות נוספות לאחר המלחמה. לדבריו של ההיסטוריון רוברט יו פרל, ידיעתו של ברנס בנושאי יחסי חוץ הייתה רבה באופן מועט בלבד בהשוואה לזו של טרומן. הוא קיבל החלטות לאחר שנועץ עם כמה יועצים, כמו דונלד ראסל ובנג'מין כהן. ברנס והצוות המצומצם שלו הקדישו תשומת לב מועטה בלבד למומחי מחלקת המדינה ובאופן דומה התעלמו מטרומן.
בשל חברתו של ברנס במשלחת האמריקאית לוועידת ילטה, הניח טרומן שהיה לו ידע מדויק על שהתרחש בוועידה. עברו חודשים לא מעטים עד שטרומן גילה שהדברים לא היו כך. יותר מכך, ברנס טען שהסובייטים הפרו את הסכם ילטה ושעל טרומן להיות תקיף ובלתי מתפשר עמם. עד מהרה החל טרומן לנקוט בקו נוקשה כלפי כוונותיה של ברית המועצות במזרח אירופה ובאיראן, אך ברנס היה פייסני הרבה יותר. הפער בין השניים גדל והקשרים והידידות האישיים נחלשו. בסוף 1945 התנצח ברנס עם שר החוץ של ברית המועצות ויאצ'סלב מולוטוב בנוגע ללחצים של ברית המועצות על בולגריה ועל רומניה. ברנס שלח את העיתונאי מארק אתרידג', לחקור בנושא ואתרידג' מצא שהמצב בארצות אלו אכן היה לא קל. אתרידג' כתב דוח מרשים, אך ברנס התעלם ממנו ותחת זאת קיבל את הצעת ברית המועצות. טרומן קרא את הדוח של אתרידג' והחליט שהגישה המרוככת של ברנס הייתה כושלת ושארצות הברית צריכה להתייצב באופן תקיף מול ברית המועצות.
היחסים האישיים בין ברנס לבין טרומן נעשו מתוחים, במיוחד כאשר הנשיא חש שברנס ניסה להתוות את מדיניות החוץ בעצמו מבלי ליידע את הנשיא. אחת הדוגמאות המוקדמות למערכת יחסים זו הייתה ב בדצמבר 1945. טרומן ראה בהישגי הוועידה כלא ממשיים, ומתח ביקורת קשה על כישלונו של ברנס להגן על איראן, שלא הוזכרה כלל בסיכום הסופי של הוועידה. "נותרתי באפלה בנוגע לוועידת מוסקה", אמר טרומן לברנס בבוטות. במכתבים מאוחרים יותר לברנס, נקט טרומן בקו נוקשה יותר בנוגע לאיראן: "ללא האספקה הזאת מארצות הברית, רוסיה הייתה מובסת בחרפה. אך כעת רוסיה מעוררת מרד ומחזיקה כוחות על אדמתה של ידידתה ובעלת בריתה – איראן. ...אלמלא רוסיה הייתה ניצבת מול אגרוף ברזל ושפה תקיפה הייתה מתרחשת מלחמה נוספת. הם מבינים רק שפה אחת... אני לא חושב שעלינו להתפשר עוד... עייפתי מהילדותיות של הסובייטים". מצב דברים זה הוביל למשבר איראן ב-1946, שבו ברנס נקט בגישה תקיפה יותר ויותר כלפי סטלין, שהגיעה לשיאה בנאום שהוא נשא בגרמניה ב-6 בספטמבר. "ההצגה מחדש של המדיניות בגרמניה", שגם נודע בשם "נאום התקווה", קבע את הטון העתידי של מדיניות ארצות הברית באמצעות התכחשות לתוכנית מורגנטאו, תוכנית כלכלית שהייתה אמורה להחליש את תעשייתה של גרמניה. באותה שנה נבחר ברנס כאיש השנה של המגזין "טיים". טרומן ואחרים סברו שברנס היה ממורמר על כך שהוא לא היה שותפו למרוץ ויורשו של רוזוולט ובשל כך הוא לא רחש כבוד כלפי טרומן. בין אם הדברים היו כך ובין אם לאו, ב-1947 חש ברנס שעליו להתפטר מהקבינט בתחושת מרירות.
מושל קרוליינה הדרומית
בגיל שבו רוב בני זמנו פרשו מן החיים הפוליטיים, ברנס לא היה עדיין מוכן לפרוש מן השירות הציבורי. בגיל 68 הוא נבחר כמושל קרוליינה הדרומית וכיהן בתפקיד בשנים 1951–1955. בתמיכה בהפרדה הגזעית בחינוך, הצהיר ברנס בנאום ההשבעה שלו:
בתחילה נראה היה לכאורה שברנס החזיק בגישות מתונות יחסית בנוגע לסוגיות גזעיות. בהכירו שהדרום לא יוכל להמשיך זמן רב עם מדיניות ההפרדה המושרשת שלו, אך מתוך חשש שהקונגרס יוכל לכפות שינוי גורף על הדרום, הוא בחר במהלך של שינוי גורף מבפנים. עד לאותה עת, הוא שאף להגשים בסופו של דבר את מדיניות נפרד אך שווה שהדרום הציג בפני בית המשפט העליון בפסקי דין שנגעו לזכויות האדם, במיוחד בנוגע לחינוך הציבורי. ברנס השקיע כספים רבים מכספי מדינתו בשיפור בתי הספר לשחורים, ברכישת ספרי לימוד חדשים ואוטובוסים חדשים, ובהעסקת מורים נוספים. הוא גם ביקש לרסן את כוחו של הקו קלוקס קלאן באמצעות העברת חוק שאסר על מבוגרים ללבוש מסכות בפומבי למעט בליל כל הקדושים. הוא ידע שרבים מחברי הקלאן חששו להיחשף ושהם לא יופיע בציבור בגלימותיהם, אלא אם כן פניהם יהיו מכוסים. ברנס קיווה להפוך את קרוליינה הדרומית לדוגמה למדינות דרומיות אחרות שימתנו את חוקי ג'ים קרואו שלהם. אף על פי כן, ה-NAACP הגיש תביעות נגד קרוליינה הדרומית כדי לאלץ אותה לבטל את ההפרדה הגזעית בבתי הספר. ברנס ביקש מקנזס, אחת ממדינות המערב התיכון, שגם היא תנהיג הפרדה גזעית בבתי הספר שלה כדי שעמדתה זו תהווה עמדת ידיד בית המשפט שתתמוך בזכות המדינה לקיים הפרדה גזעית בבתי הספר שלה. צעד זה הוביל את עורך הדין של NAACP, ת'ורגוד מרשל, לרעיון להעביר את התביעה מקרוליינה הדרומית אל קנזס, מהלך שהוביל ישירות לפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, החלטה שברנס מתח עליה ביקורת קשה.
באותה תקופה הגבילה חוקת קרוליינה הדרומית את כהונת המושל לתקופה רצופה אחת, כך שב-1954 פרש ברנס מן החיים הפוליטיים.
שנותיו האחרונות
בשנותיו האחרונות צפה ברנס שלדרום יהיה תפקיד מרכזי יותר בפוליטיקה הארצית. כדי להחיש את התהליך הזה, הוא שאף לשים קץ לתמיכה הכמעט אוטומטית של הדרום במפלגה הדמוקרטית, שברנס סבר שהיא הפכה לליברלית יתר על המידה ושהיא קיבלה את "הדרום העמוק" כמובן מאליו בבחירות, אך התעלמה מהדרום ומצרכיו.
ברנס תמך בדווייט אייזנהאואר בבחירות לנשיאות של 1952, בהארי פ. בירד בבחירות לנשיאות של 1956, בריצ'רד ניקסון בבחירות לנשיאות של 1960 ובאלו של 1968, ובבארי גולדווטר בבחירות לנשיאות של 1964. הוא נתן את ברכתו לסנאטור סטרום ת'ורמונד מקרוליינה הדרומית לעבור ב-1964 מהמפלגה הדמוקרטית אל המפלגה הרפובליקנית, אך ברנס עצמו נותר נאמן לדמוקרטים.
ב-1965 התנגד ברנס ל"עונש" ול"השפלה" שהיו מנת חלקו של חבר בית הנבחרים מקרוליינה הדרומית, אלברט ווטסון, שנשלל ממנו המעמד של חבר קונגרס כיר על ידי הסיעה הדמוקרטית של הבית לאחר שתמך בגולדווטר במסע הבחירות לנשיאות. ברנס תמך בהמשך כהונתו של ווטסון בקונגרס כרפובליקני בבחירות ביניים שהתקיימו באותה שנה ובהן הוא התמודד מול הדמוקרט פרסטון קליסון.
מותו והנצחתו
ויליאם פרנסיס ברנס נפטר ב-9 באפריל 1972 בקולומביה, קרוליינה הדרומית בגיל 89. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית טריניטי האפיסקופלית שבעיר.
שמו של ברנס מונצח בכמה אוניברסיטאות ובתי ספר בקרוליינה הדרומית. המרכז הבינלאומי של אוניברסיטת קרוליינה הדרומית הקרוי על שמו של ברנס שוכן בבניין המנציח את שמו. כמו כן קיימת משרד פרופסורה ללימודים בינלאומיים על שמו באוניברסיטה. באוניברסיטת וינתרופ מונצח שמו של ברנס באודיטוריום של האוניברסיטה. באוניברסיטת קלמסון, בו הוא היה חבר בחבר הנאמנים עד יומו האחרון, נקראו על שמו של ברנס מעונות הסטודנטים. בעיירה דנקן קרוי על שמו בית הספר התיכון המקומי.
ב-1948 הקימו ברנס ורעייתו את קרן המלגות על שמו, שמאז סייעה ליותר מאלף צעירים מקרוליינה הדרומית ברכישת השכלה בקולג'. מסמכיו של ברנס שמורים באוסף מיוחד של ספריית אוניברסיטת קלמסון.
קישורים חיצוניים
מפעל המלגות של ברנס – אתר הכולל סקירה מקיפה על חיי האיש ופועלו
ג'יימס פרנסיס ברנס באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים
הערות שוליים
קטגוריה:מזכירי המדינה של ארצות הברית
קטגוריה:מושלי קרוליינה הדרומית
קטגוריה:שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מקרוליינה הדרומית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מקרוליינה הדרומית
קטגוריה:חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)
קטגוריה:חברי המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)
קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל הארי טרומן
קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1882
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1972 | 2024-06-03T13:25:12 |
בייבלייד | בייבלייד (ביפנית: 爆転シュートベイブレード; באנגלית: Beyblade) היא סדרת מאנגה יפנית שנכתבה ואיירה במקור על ידי טאקאו אאוקי במטרה לקדם את המכירות של סביבונים מברזל הנקראים בייבליידים אשר פותחו על ידי חברת הצעצועים היפנית Takara Tomy. הסדרה מתמקדת בקבוצת ילדים שנלחמים זה בזה באמצעות בייבליידים. הפרקים של המאנגה פורמו במקור במגזין CoroCoro Comic של מספטמבר 1999 עד יולי 2004. בהמשך כל הפרקים אוגדו ופורסמו ב-14 כרכים שונים, הן ביפנית והן באנגלית.
בהמשך הופקה סדרת אנימה של בייבלייד אשר שודרה במקור ביפן בערוץ TV Tokyo מ-8 בינואר 2001 ועד ל-24 בדצמבר 2001. בעקבות הצלחת הסדרה הראשונה נוצרו בהמשך שתי סדרות המשך - "בייבלייד וי-פורס" ו"בייבלייד ג'י-רבולושן", ובשנת 2002 הופק גם הסרט "בייבלייד: קרב עז".
בישראל הסדרה המקורית שודרה בערוץ הילדים בדיבוב לעברית במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 והסדרות הנוספות שודרו בערוץ ניקלודיאון משנת 2017 ואילך. במהלך השנות ה-20 של המאה ה-21 החלו גם לשדר שידורים חוזרים של הסדרה בישראל בערוץ ג'וניור.
סקירת סדרה
בייבלייד
התנפצות בייבלייד
מידע על הסדרה עונות
בייבלייד
בחור צעיר בשם טייסון (טאקאו קינומיה) נכנס לטורניר המוקדמות בייבלייד האזורי ביפן, שם הוא נתקל בריי וקאי היווטארי. אחרי שניצח אותם, הם מארגנים צוות, המכונה מכסחי הבייבלייד, יחד עם מקס טייט (מקס מיזוהרה). קני מתוייג כמנהל שלהם. מכסחי הבייבלייד מסתובבים בסין כדי להירשם לאליפויות תוך התעמתות עם הנמרים הלבנים, הקבוצה לשעבר של ריי. נראה שהקבוצה הישנה של ריי שומרת עליו טינה על כך שעזב אותם. לקראת סיום הטורניר הסיני, ריי וחבריו לשעבר קובעים תובנות, ומכסחי הבייבלייד מנצחים את הטורניר. לאחר מכן, טייסון וחבריו מגיעים לארצות הברית להילחם באול סטארס, שמאומנים על ידי אמו של מקס. לאחר הזכייה בליגה האמריקאית הקבוצה מוצאת את עצמה תקועה באירופה. הם מסיירים באירופה ופוגשים את אוליבר, אנריקה, ג'וני ורוברט - להם יש קבוצה בשם מג'סטיקס. מכסחי הבייבלייד נלחמים במלכות המלכותיים ומכסחי הבייבלייד מנצחים בקרב. לאחר מכן הם הולכים לרוסיה לטורניר הגברוסיה הם פוגשים את הקבוצה של בוריס, שגם קאי היה חבר בה בעבר. קאי שכח מבוריס ומשטחי האימונים שבהם למד כמעט כל מה שידע על . עם זאת, עד מהרה הוא חוזר לזכרו. הוא מוצא את דרנזר השחור, את בייבלייד החלום שלו ומחליט להצטרף לקבוצת נערי ההרס, במטרה להיות הבייבליידר הטוב ביותר. טייסון מגלה זאת ומנסה לשכנע את קאי לחזור למכסחי הבייבלייד, אך קאי דוחה אותו וזורק את הבייבלייד הישן שלו, דרנזר, לרגליו של טייסון. טייסון מחזיק את דרנזר איתו ונודר להחזיר את קאי. עד מהרה, לפני הגמר, קאי מאתגר את שוב את מכסחי הבייבלייד לגנוב את חיות הכוח שלהם ולהפוך ללוחם החזק ביותר. עם זאת, רק טייסון וריי מופיעים. מקס עדיין נמצא בשדה התעופה בדרך חזרה מהמקום בו אימן עם טייסון וריי את הבייבלייד החדש שלו, דרסיל. בדיוק ברגע שנראה שקאי לוקח את חיות הכח של טייסון וריי, מקס בא ומאתגר את קאי. קאי חושב שהוא יכול בקלות לנצח את דרסיל אבל הוא לא יכול ובקרוב טייסון משתמש בבלייד הישן של קאי, דרנזר כדי לנצח את דרזנר השחור ולהביס את קאי. קאי, המום מכוחו של דרנצר, אינו מבחין בקרח שמתחתיו מתפוצץ ונופל למים הקפואים שמתחת. טייסון, ריי, מקס וקני מצילים את קאי. קאי מבין את כוחה של חברות כמו גם את כוחו של דרנזר, וקאי חוזר למכסחי הבייבלייד. בקרב הגמר טייסון נאבק בטאלה, כשהוא מנצח במשחק והפך לראשונה לאלוף העולם של בייבלייד.
בייבלייד כוח וי
מכסחי הבייבלייד יצאו לדרכים נפרדות אך וכאשר קבוצת המופרעים ו- מגני הקדושים תוקפים את מכסחי הבייבלייד ומנסים לגנוב את חיות הכוח שלהם, מכסחי הבייבלייד מתכנסים מחדש כדי להביס את האויבים החדשים. חברתו לכיתה של טייסון, הילרי טצ'יבאנה (הירומי טצ'יבנה), מצטרפת למכסחי הבייבלייד אך לוקח לה זמן ללמוד כי בייבלייד אינה סתם המשחק המטופש שלדעתה הוא. בניסיון לגנוב את ארבע חיות הכוח ממכסחי הבייבלייד, קבוצת המופרעים יוצרת ארבע חיות כוח וירטואליות מכסחי הבייבלייד ומגייס ארבעה בליידרים מיומנות בשם קיין, סלימה, גוקי וג'ים. בני נוער אלה היו לוחמים טהורי-לב ותמימים עם שאיפות גבוהות, אך הכוח האפל של חיות הסייבר משתלט בהדרגה על דעתם והפך אותם לרעים. המחצית הראשונה של העונה השנייה מסתיימת בכך מכסחי הבייבלייד ניצחו את קבוצת המופרעים. טייסון, ריי, קאי ומקס נלחמים בקין, סלימה, גוקי וג'ים בהתאמה ומנצחים אותם. לאחר שחיות הסייבר נהרסות קבוצת המופרעים חוזרת למצבם הרגיל ומחזיר את הכרתו. המחצית השנייה של עונה 2 עוסקת למה באמת הסיבה מדוע מגני הקדושים וקבוצת המופרעים רוצים את חיות הכוח של מכסחי הבייבלייד ועל סלע שאמו של מקס מצאה שמכילה חיות כח שנגנבה על ידי קבוצת המופרעים. הסיבה של מגני הקדושים מאחורי הניסיון לגנוב את חיות הכח היא משום שהם מבקשים לאטום אותם בסלע מכיוון שהם חוששים שהחיות יכלו לצאת משליטה כמו שעשו בעבר. מגני הקדושים נלחמים במכסחי הבייבלייד ומצליחים לאטום את דריגר חיית הכח של ריי בסלע. מאוחר יותר ריי משיב את דריגר ומנצח את כל מגני הקדושים בקבוצה עם הפנים. מנהיג המופרעים, ד"ר זגארט, רוצה שחיות הקטנות יהפכו את בנו האנדרואיד זיאו (העתק מדויק של בנו שנהרג בתאונה) לאדם אמיתי. לאחר שניצח את מגני הקדושים, טייסון פוגש את זיאו ומתיידד איתו מבלי לדעת שהוא בנו של מנהיג קבוצת המופרעים. זיאו אינו מודע לכך שהוא אנדרואיד וכי אביו עומד מאחורי כל התוכניות של קבוצת המופרעים. בהמשך מגלה זיאו על עברו ומחליט לעזור לאביו בתוכניותיו. דוקטור זגארט מעניק לזיאו קצת חיה בשם קרברוס, החיה הקטנה החזקה ביותר שחתמה בסלע. זיאו נכנס לטורניר בייבלייד העולמי עם המניע להביס את כל חברי מכסחי הבייבלייד ולגנוב את החיות שלהם. בטורניר, זיאו מנצח את קאי ומקס וגונב את חיות הכוח שלהם דרנזר ודרסיל. אבל בקרב האחרון טייסון ודרקון (חיית הכוח של טייסון) מצליחים להביס את זיאו וקרברוס. בתהליך הקבוצה של טייסון ומקס מנצחות באליפות העולם דרנזר ודרסיל חוזרים ללוחמים המקוריים קאי ומקס.
מהפכת ג'י-בייבלייד
קאי, ריי ומקס עזבו את טייסון ועברו בדרכם הנפרדת להצטרף לקבוצות הישנות שלהם כך שיש להם סיכוי לנצח זה את זה באליפות העולם שעוצבה מחדש עם קבוצות תגיות של שניים. מקס מצטרף ל- PPB אול סטארס, ריי מצטרף לנמרים הלבנים, וקאי מצטרף לנערי בליצקריג. זה משאיר רק טייסון, הילרי וקני בצוות. מצטרפת אליהם דמות חדשה, דאיצ'י סומרגי, ואחיו של טייסון, הירו גריינג'ר. שני הצוותים האחרים שמעורבים הם גדוד ברטז ושושלת F.שבוע אחרי תוצאות אליפות העולם, בוריס, הנבל המשני מהעונה הראשונה, חוזר ויוצר את ההתאחדות הגלובלית החדשה של בייבלייד בשם, (BEGA) המחליפה את ה- BBA. בוריס מנסה להטעות את טייסון ושותף. להאמין שהוא כיפר על עברו, בזמן שהוא בעצם מנסה להשיג שליטה על כל פעילות שחקני הבייבלייד אולם לאחר זמן מה הם רואים מה בוריס מנסה לעשות. טייסון מאתגר את הטוב ביותר של BEGA לקרב, ובוריס מחליט לערוך טורניר 5 על 5 בעוד חודש. אך הוא מצהיר כי על כל חנויות הבייבלייד ושימכרו את הבייבליידים וחלקיהם לבליידרים הקשורים ל- BEGA בלבד, אחרת לא יורשו להפעיל את החנויות. טייסון והצוות מוצאים כמה חלקים בחנות של אביו של מקס, שאינם מספיקים. ואז לאחר שמתישהו קני בא עם הפתרון, הוא מייצר סוג חדש של בייבלייד המכונה בייבלייד מתכתי, תוך שימוש בסוגים שונים של חלקים. אך הם עדיין היו זקוקים ללוחם נוסף, ואז קאי, שניסה להצטרף ל- BEGA אך הפסיד קשות לברוקלין, פירק את נערי בליצקריג והצטרף לצוות המכונה כיום מהפחת G. בנוסף במהלך משחקי המוקדמות BEGA, חבריו לקבוצה לשעבר של קאי, ספנסר ובריאן מנערי בליצקריג מביסים חוליית אימונים של BEGA אך מפסידים בקלות לשלחן מסתורי המכונה גרלנד זיבלד. טאלה, מנהיג בנערי הבליצקריג שהיה בעבר הבוס האחרון בעונה 1, לוקח על עצמו את גרלנד אך הפסיד בקרב הגומלין ונפצע קשה לאחר שגרלנד הפעיל את ההתקפה שלו, רדיאנט רעם וסיים את המשחק. דייצ'י וריי מפסידים את בשני המשחקים הראשונים למינג-מינג וקרושר רק שהוכיחו שגם להבי המתכת הקשיחים שלהם לא היו תואמים ללהבים החזקים שלהם. מקס מסיים את המשחק השלישי עם מיסטל בתיקו. ואז הגיע תורו של קאי. הוא בוחר בברוקלין הבלתי מנוצח כמתנגדו. קאי מנצח את ברוקלין במשחק. ואז טייסון מכה את גארלנד. ברוקלין הופך למטורף מפני שהפסיד לקאי וסובל מסיוטים על קאי. לאחר מכן, הוא מתעמת עם טייסון. במשחק שלאחר מכן, טייסון וברוקלין נלחמים בזה במשחק הגמר. ככל שהקרב האחרון מתמשך, טייסון מסוגל לספוג את הכוחות של כל חיות הכוח אחת ובמתקפה אחרונה מנצח את ברוקלין, בייבלייד זאוס. ותאגיד BEGA נפל הודות למאמציהם של מכסחי הבייבלייד(G-Revolutions). הפרק מסתיים בכך שטייסון וקאי יתמודדו במשחק גמר. בגרסה היפנית הפרק מסתיים בסיום מיוחד המציג כל דמות ראשית מהסדרה.
עידן המתכת
בייבלייד: עידן המתכת היא העונה הראשונה של סאגת המתכת. הסדרה מתחילה בבליידר ג'ינגה האגאנה, בליידר מוכשר שנוסע ברחבי יפן כדי להתחזק כדי שיוכל להביס את ערפילית האופל, ארגון מרושע שגם אחראי למותו כביכול של אביו של ג'ינגה, ריו האגאנה. ג'ינגה שואף להחזיר את הבלייד האסור, אל דרגו ברק, שנגנב על ידי ערפילית האופל כדי להשתמש בכוחותיה כדי לממש את שאיפותיהם הרעות. יחד עם הבייבלייד שלו, פגסוס סערה, ג'ינגה חייב להתמודד ולהביס אויבים רבים. היריב השני בגודלו של ג'ינגה הוא קיויה טאטגאמי לשעבר מנהיגם של קבוצת בליידריים רעים, המכונה "ציידי הפנים". המטרה של קיויה היא להביס את ג'ינגה. ג'ינגה הוא בליידר שמאמין שלכל בליידר יש רוח של הבלייד בתוכו. ערפילית האופל מגייסת בליידרר בשם ריוגה, ונותנים לו את הבלייד האסור אל דרגו ברק. הוא מסתובב ברחבי העולם, מנצח או מגייס את הבליידריים שהוא מחפש. ג'ינגה נלחם בריוגה פעמים רבות אך תמיד מובס. חבריו מובסים גם הם, כולל קיויה. יש טורניר שערפילית האופל ארגן בחשאי בשם קרב הבליידריים, וג'ינגה מקווה להילחם בריוגה במשחק הגמר. ג'ינגה מנצח במשחק בעזרת חבריו, מדוקה, קנטה, בנקי, היומה והיקארו, יחד עם תמיכה מאויביו לשעבר, קיויה ופיניקס, בליידר בעל מסיכה מסתורי המופיעה בזמנים הקשים ביותר, ומציל לעיתים בקרובות את ג'ינגה, ואת חבריו, ויריביו. בקרב קשה עם דוג'י, ראש ערפילית האופל, פיניקס מציל את היומה ואת קנטה. אחרי שגינגה מגיע, התקרה מתחילה להתמוטט, וחתיכה שבורה שוברת את המסכה של פיניקס, ומגלה כי פיניקס הוא ריו, אביו של ג'ינגה. ריו מסביר כיצד פגסוס סערה ואל דרגו ברק נוצרו. אחרי הקרב של קיויה נגד ריוגה, שבו קיויה מפסיד ואז מגיע קרב הגמר: ג'ינגה נגד ריוגה אך ברגע שכוחו של אל דרגו נכנס לתוך גופו של ריוגה הוא לא יכול לשלוט על הכוח שלו. זה הקרב האחרון ונדמה כי ג'ינגה משתמש במלוא כוחו נגד ריוגה. בהבנה שחבריו תמיד יהיו איתו, הוא חוזר ומתחבר מחדש לפגסוס. לפני שהוא מסוגל לעשות זאת, נראה שאל דרגו מנסה לספוג את ריוגה בעצמו, משנה אותו לצורה מפלצתית. חבריו של ג'ינגה מודאגים ומבולבלים ביותר עד שבא ריו ומסביר שאיש לא הצליח לשלוט באל דרגו יותר מאשר ריוגה. יתר על כן, ריו מסביר כי אל דרגו ברק אחראי להתנהגותו של רויגה. לאחר מכן ג'ינגה מבין שהוא צריך להציל את רויגה ולשחרר אותו מהכוח האפל המוחזק באל דרגו ברק. הוא משתמש מהלך מיוחד חדש, נובה גלקטי, ומביס את אל דרגו. ריוגה מתרחק מאוכזב, אבל לא מפני שהפסיד, אלא מפני שלא הצליח לשלוט באל דרגו. ג'ינגה מנסה להרים את פגסוס אך פגסוס נעלם מכיוון שהוא עבר את גבולותיו פעמים רבות. ריו מרגיע את ג'ינגה ואמר לו שפגסוס יחזור, החבורה ואז חגגו עם היקארו, טסובאסה וקיויה, שזה עתה שוחררו מבית החולים.
אלופי המתכת
היא העונה השנייה של סאגת המתכת. לאחר שפגסוס סערה מקריב את עצמו כדי להביס את ריוגה ואל דרגו ברק, ג'ינגה הולך לכפר קומה כדי להשיג את הבייבלייד האגדי, פגסוס גלקטי לאחר שהוא משיג אותו הוא נלחם עם בליידר חדש בשם מסמונה קדויה והבלייד שלו ריי סטרייקר. יחד עם מדוקה, מסמונה, יו, טסובאסה וג'ינגה הם מקימים את קבוצת הביבלייד גלקטיק גאן גאן שתשתתף באליפות העולם בבייבלייד. בדרך הם צריכים להילחם בצוות גרסיה, צוות וואנג הו ז'ונג, צוות לבושקה, צוות אקסקליבר, קבוצת ניב פראי וצוות סטאר ברייקר עם הבחור החדש, טובי / פאוסט ועוד חברים בקבוצת סטאר ברייקר. המשחקים קשים בהתחלה, הם נעשים קשים ככל שמתקדמים בטורניר העולמי. וניצחו בו עד שגילו שהמטרה הייתה לאסוף נתונים על הבלייד של ג'ינגה והבלייד של ריוגה אל ידי ארגון השאול וג'ינגה וחבריו יחד מנסים לעצור את ד"ר זיגוראט ואת כוח הספירלי שלו. ג'ינגה ומסאמונה נאבקו יחד כנגד בלייד בשם קצב מעוות. ריוגה עזר לג'ינגה ומסמונה. ואז הם הצליחו לעצור את הכוח הספירלי. וטובי חזר לעצמו.
זעם המתכת
היא העונה השלישית של סאגת המתכת. אחרי הניצחון שלהם על ארגון השאול ג'ינגה וחבריו לוקחים הפסקה ומצילים ילד שם יוקי מנער מסתורי בשם יוהנס. אף על פי שיוקי הוא גאון ואסטרונום, הוא בליידר אגדי של מערכת השמש אשר מחזק את הבלייד מרקור אנוביוס. יוקי אומר שהוא בא לספר לג'ינגה וחבריו על קולו של שבר הכוכב ואסור לו ליפול לידי הרוע. הוא היה עד לכך ששברי הכוכב היתפזרו ושבר כוכב אחד נכנס באנוביוס והוא אומר שהוא שמע את קולו של שבר הכוכבים באותו ערב. ומספר על קבוצה שמנסה להקים לתחייה את השמש השחורה האלה של ההרס נמסיס, על ידי שימוש בכוח הלא ידוע של שבר הכוכבים, ולהשמיד את העולם. הוא יכול למצוא את עשרת הבליידרים האגדיים של ארבע העונות (הבליידריים של ארבע העונות הם ג'ינגה, קיויה, ריוגה, ( מאוחר יותר קנטה) וכריס על מנת להשתמש בשברי הכוכב כדי להחיות את נמסיס. חלק מהבליידרים האגדיים יתמכו בשמש השחורה וכמה מהבליידריים מתנגדים להם ג'ינגה וחבריו יאספו את כל הבלידריים האגדתים מארבע העונות שהם מחזיקים בכוח לחתום את נמסיס כל הבליידריים האגדים מתקדמים יחד ונלחמים כדי להביס את נמסיס שהצורת הבלייד שלה עכשיו זה נמסיס שטנית אל ההרס אבל כל הלוחמים הובסו ורק ג'ינגה נשאר אז שאר הבליידריים האגדיים מעבירים לו את שברי הכוכב שלהם כדי לנסות להביס את נמסיס אבל זה לא מצליח אז החברים של ג'ינגה מעברים לג'ינגה את שברי הכוכב המקוריים שלהם ואז גם שאר הבליידרים מכל העולם מעבירים את שברי הכוכב שלהם שנכנסים לתוך פגסוס ונמסיס מובס על ידי ג'ינגה.
לוחמי המתכת
העונה הרביעית שמתקיימת 7 שנים אחרי משבר נמסיס שמספרת על זירו קורגאנה שמנסה להיות הבליידר הטוב ביותר בעולם.
התנפצות בייבלייד
בעונה הראשונה והשנייה (התפתחות), ילד בן 11 בשם וולט אאוי, בנה של האופה הטובה ביפן ומעריץ בייבלייד נלהב, נרשם לטורניר הבייבלייד המחוזי יחד עם חבריו דאיגו קורגאמי, רנטרו "הונצ'ו" קיאמה ו-וואקיה מוראסאקי, ובהמשך מצטרפים אליו גם חברו הטוב שו קורנאי, והילד החדש קן מידורי. יחד איתם הוא עובר דרך ארוכה על מנת להפוך לאלוף העולם. הוא פוגש קבוצות נוספות ואת הקפטנים שלהם (כמו "הסופרסטארז" בהנהגת זאק זריחת השמש, "החיות" בהנהגת בן אזוקי ו"להבות החרב" בהנהגת חבר הילדות של וולט, קסנדר שאקאדרה) ומביס אותם. לבסוף בקרב האחרון שאמור לקבוע מי יהיה אלוף יפן, וולט נלחם ביריב הכי חזק של שו, לואי שירוסאגי וכמעט מנצח אותו אך לבסוף מפסיד לו.
התפתחות פיצוץ בייבלייד
לאחר התרחשויות העונה הקודמת, וולט וראנטארו (הונצ'ו) עוברים לספרד ומצטרפים לקבוצת "בי סי סול" בהנהלתה של קריסטינה (בעברית קריס), בה חבר גם אלוף העולם הנוכחי פרי דה לה הויה. בדרכו להפוך לאלוף העולם. בהמשך שו קורנאי, חברו של וולט,"נאכל" על ידי הבלייד שלו, ספרייזן, מגיע לבור הנחש והופך ל"עין אדומה", והורס כל בלייד שנלחם מולו, עד שנלחם נגד וולט על תואר "אלוף העולם בבייבלייד", והוא מציל אותו.
פיצוץ בייבלייד טורבו
בעונה זו הדמות הראשית התחלפה והדמויות של העונות הקודמות משמשות בה כדמויות משנה או דמויות אורחות.
וולט חוזר ליפן כעבר שנתיים, ומגיע לביתו של אייגר אקאבנה, ילד נמרץ בן 11 המתעניין במיתולוגיה היוונית ובנו של מייצר ומאמן בליידים, שבזמן שאביו עוזר לוולט מפתח התעניינות בבייבלייד ומבקש מאביו להכין לו בלייד ונענה בסירוב. בתגובה הוא ואחותו הקטנה נארו מייצרים יחד בלייד בשם "זד אכילס" על שם הגיבור המיתולוגי האהוב על אייגר, אייגר נלחם בוולט כדי לבחון אותו ומפסיד. אותו אירוע מצית את התלהבותו של אייגר והוא מתחיל מסע משלו בדרך לאליפות העולם. במסעו אחותו נארו מתלווה אליו והוא מגיע לאקדמיית ביוגמה, שם הוא פוגש את חברי מועדון הבייבלייד החדשים במקום אלו מהעונה הקודמת, ביניהם טוקו וניקה אאוי (האחים הקטנים של וולט), פובוקי סומייה, נער צעיר ותלמיד של שו קורנאי, חברו הטוב סואו גושווין, נער בעל 2 קווי אישיות נפרדים, וחבורת הבלייד הפראית שבראשם רנג'ירו קיימה (אחיו הצעיר של רנטארו). בהמשך אייגר עולה על ספינת הקרב ומביס יריבים כמו קייל חכים, אקסאבייר בוגארד, סואו גושווין ולאבאן וואנוט. לאחר מסע ארוך מגיע הטורניר הסופי על קרב האליפות נגד וולט, ואייגר שובר את וולטריאק פלא (הבלייד של וולט) מנצח ונהפך לאלוף העולם החדש, אך וולט שם לב לשינוי אדיר בהתנהגותו של אייגר, וכשהוא חוזר ליפן, הייד, אחיו התאום של פאי (אותו אייגר ניצח בקרב אישי לאחר שהפך לאלוף) מאתגר את אייגר על תואר האליפות ומנצח אותו בלי מאמץ. אייגר ש"נאכל" על ידי אכילס (באותה הדרך שבה שו "נאכל" על ידי ספרייזן והפך לעין אדומה) נחוש בכל כוחו לנצח את הייד והולך להילחם בו ובעוזריו במגדל הפחד, (ובאותו זמן צריך להתמודד עם נייטפל, גנב בליידים שמנסה לגנוב את אכילס). בליידרים רבים (וביניהם וולט ושו) שמים לב לשינוי באישיותו של אייגר ומזהירים אותו מפניו, אך לשווא. אייגר עובר דרך קשה במגדל הפחד, אך עדיין מפסיד להייד, מאוחר יותר וולט נלחם בהייד ומקבל בחזרה את תואר האליפות, ובמקביל פאי נלחם באייגר ושובר את אכילס ללא רחמים. לאחר מכן פאי נלחם בהייד והורס את היידיס פחד, ומאחד אותו עם פניקס שלו. אייגר המתוסכל לא בזבז רגע, והלך יחד עם שו בחזרה לביתו על מנת לבנות את "אכילס טורבו", ובמקביל קיט לופז בא להילחם בו, וטוקו, אחיו של וולט, נהפך לקפטן החדש של מועדון הבייבלייד באקדמיית בייגומה. לאחר מכן פאי יוצא למסע הרס מטורף במהלכו הרס גם את פפניר רוח (הבלייד של פרי) ואת ספרייזן. לאחר שאייגר רואה את מסע ההרס המטורף של פאי, הוא מחליט לצאת למסע אימונים ומבקר בממלכה של אקבייר ובסאוונה את לאבאן. לאחר שפאי הרס את ספרייזן הוא אתגר את וולט לקרב, אבל אייגר החליט להילחם ומצליח לנצח את פאי ולסיים את מסע ההרס שלו, וזמן קצר לאחר מכן מנצח את וולט וחוזר להיות אלוף העולם.
יש גם את סגת פיצוץ בייבלייד התרוממות: בסגה זו אנו מכירים את דנטה קוריו הוא ילד בן 14 שעזב את קבוצת ביסיסול לאחר שיצר את הבלייד שלו אייס דרקון, שיצא הגיע לפסטיבל בו פגש את דוד שלו או בכינויו אבלה. דנטה מצא בליידיר בשם ארמן והוא אתגר אותו לקרב אך דנטה הפסיד בתוצאה של 1-2 לארמן
דמויות
הסדרה המקורית
הוצגו לראשונה בעונה 1
טייסון גריינג'ר: חבר בחבורת "מכסחי הבייבלייד" (בהמשך העונה השלישית הקבוצה הוקמה מחדש בשם "G Revolutions"), ועל פי המאנגה והדיבוב היפני הוא גם מנהיגה. זכה באליפות אסיה וברשותו בייבלייד, חיית הכוח המצויה בו היא דרקון (צבעו כחול). המתקפה המיוחדת של הדרקון היא סופה. טייסון, אוהב לבדר את חבריו ונאמן להם מאוד. זכה 3 פעמים בתואר אלוף העולם במשך הסדרה. לאחר עזיבתם של קאי, ריי ומקס הקים את קבוצת ה"BBA Revolutions" בתחילת העונה השלישית יחד עם קני, דאיצ'י והילרי, שמאוחר יותר הופכת ל"G Revolutions".
קאי היווטארי: מנהיג בחבורת "מכסחי הבייבלייד" (על פי הדיבוב האנגלי, והעברי שמבוסס עליו). כישוריו מופלאים והוא תמיד אוהב "לעבוד לבד" ולא לשתף פעולה עם חבריו, כמו גם לא לשתף אותם במחשבות שעולות בראשו - הוא מתבודד. ברשותו בייבלייד וחיית הכוח המצויה בו היא דראנזר (מן עוף-חול בצבע ארגמן). פרש מהקבוצה ועבר לקבוצת "נערי הבליצקריג" בתחילת העונה השלישית במטרה להביס את טייסון באליפות העולם
ריי קון: השתייך בעבר לחבורת "הנמרים הלבנים" אך עזב אותם לטובת חבורה אחרת שבה מצויים ילדים עם סגולות כמו שלו והבייבלייד שלו. ריי הוא חבר בחבורת "מכסחי הבייבלייד". ברשותו בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא הנמר הלבן (שמו דריגר). המתקפה המיוחדת שלו היא ציפורן הנמר. מצטרף מחדש ל"נמרים הלבנים" בתחילת העונה השלישית.
מקס טייט: חבר בחבורת "מכסחי הבייבלייד" והוא חברו הטוב ביותר של טייסון. ברשותו בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא דרסיל (צב בצבע שחור/סגול שלגופו הדוק שריון ממתכת). מצטרף לקבוצת ה"PPB אול סטארס" בתחילת העונה השלישית.
קני: ראש חבורת "מכסחי הבייבלייד", הוא חכם במיוחד ומפגין את כישרונו בכך שמתפעל את המחשב הנייד שלו בצורה טובה, חיית הכוח המצויה בתוך הבייבלייד שלו נלכדה בתוך המחשב שלו בצורה כלשהי והיא שיכולה לדבר דרכו ולהעביר מידע על בייבליידים שונים, שמה של חיית הכוח הוא דיזי. דיזי נעדרת מהמסך במהלך העונה השלישית.
מר דיקנסון: הספונסר של "מכסחי הבייבלייד" וראש ארגון הספורט "BBA", איש עשיר אבל חביב שמקדם את ספורט הבייבלייד כספורט שבו כל אחד יכול להשתתף ולהיות הטוב ביותר. נאלץ לפרוש באמצע העונה השלישית ובוריס משתלט על ראשות הארגון והופך אותו לארגון "BEGA". מקים מחדש את הBBA לאחר תבוסתו של בוריס.
לי: מנהיגה של חבורת "הנמרים הלבנים", הוא מקנא מאוד בריי כיוון שהוא זה שקיבל את חיית הכוח הנמר הלבן מסבו ולא הוא. ברשותו בייבלייד וחיית הכוח המצויה בו היא גלאון. לאחר אירועי העונה הראשונה הם מתפייסים ובמהלך העונה השלישית הוא לוחם לצידו של ריי.
מריה: חברה בחבורת "הנמרים הלבנים" ודי מחבבת את ריי בניגוד ללי. לי מנסה לגרום לה לחשוב שריי בגד בהם בכך שעזב את החבורה. צבע שערה הוא ורוד. ברשותה בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא גאלוקס (קרקל). מריה היא הילדה היחידה בחבורה.
קווין: חבר בחבורת "הנמרים הלבנים". ברשותו בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא גאלמן.
גארי: חבר בחבורת "הנמרים הלבנים". הוא מגודל וברשותו בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא גאלזלי.
ג'ודי: המאמנת של חבורת "האולסטארס" ואמו של מקס. היא זו שיצרה ביחד עם צוות מדענים נוסף את חיות הכוח המלאכותיות שכוחן הוא רב. היא זו שמנהלת את המכון בו חבורת "האולסטארס" מתאמנת.
סטיבן: חבר בחבורת "האולסטארס", לשעבר שחקן פוטבול שעף מקבוצתו. ברשותו בייבלייד שחיית הכוח שבו היא טרייהורן. הוא שולט בחיית הכוח שלו בצורה הטובה ביותר, ויש לה כוח חזק שהוא חומת מגן. כדור הפוטבול שלו משמש לו כמשגר. נעדר בעונה 3 עקב פציעה ואת מקומו תופס ריק אנדרסון.
אדי: חבר בחבורת "האולסטארס" ובנוסף לזאת גם שחקן כדורסל מוכשר. ברשותו בייבלייד שחיית הכוח שלו היא טרייפיו - חית הכוח שלו מהירה מאוד. כדור הכדורסל שלו משמש לו כמשגר.
מייקל: ראש חבורת "האולסטארס". ויתר על כן שחקן בייסבול מעולה. ברשותו בייבלייד שחיית הכוח שלו היא טריגל. כדור הבייסבול שלו משמש כמשגר.
אמילי: חברה בחבורת "האולסטארס" ובנוסף היא שחקנית טניס מצטיינת. ברשותה בייבלייד שבו מצויה חיית כוח ששמה טריילגטור. מחבט הטניס שלה משמש לה כמשגר ובנוסף לזאת היא העוזרת של ג'ודי.
אוליבר: חבר בחבורת "מג'יסטיקס" ובנוסף גם אלוף צרפת. אוליבר הוא ילד עשיר שברשותו בייבלייד שבו מצויה חיית כוח ששמה יוניקוליאון בעלת עוצמה רבה.
אנריקה: חבר בחבורת "מג'יסטיקס". מוצאו ממשפחת אצילים מאיטליה שמתייחסת לשושלת גלדיאטורים מכובדת מרומא. ברשותו בייבלייד עם חיית הכוח אמפוליון - נחש עם שני ראשים. חרבו משמשת לו כמשגר.
רוברט: מנהיג קבוצת "מג'יסטיקס" ויתר על כך הוא אלוף אירופה השלישי. נער עשיר שמוצאו ממשפחת מלוכה בגרמניה. ברשותו בייבלייד שבו מצויה חיית הכוח גריפוליון - בעל כוח עצום. נשק שנראה כמו כוכב השחר משמש כמשגר שלו.
ג'וני: חבר בחבורת "מג'יסטיקס" ובנוסף לזאת אלוף אירופה האחרון. חבר במשפחת אצולה בסקוטלנד. ברשותו בייבלייד שחיית הכוח המצויה בו היא סלמוליון (סלמנדרת אש). הגרזן שלו משמש לו כמשגר.
טאלה (יורי) : המנהיג של קבוצת "נערי ההרס". עבר ניסויים גנטיים כדי לחזק את יכולותיו. חם מזג אך מאוד אינטליגנט ומחושב, ויעשה הכל כדי לנצח. חיית הכוח שלו היא "וולבורג" (זאב). מצליח לעזור לחבריו להשתחרר משליטתו של בוריס. הקים בעונה השלישית את קבוצת "נערי הבליצקריג" יחד עם בריאן, ספנסר וקאי. בחצי השני של העונה השלישית הוא מוביל את המאבק נגד תוכניותיו של בוריס הרשע, נפצע קשה בקרב נגד גארלאנד ונכנס לתרדמת אבל מחלים בפרק האחרון כדי לעזור לטייסון בקרב נגד ברוקלין.
בריאן (בוריס): חבר בקבוצת "נערי ההרס", נער אכזר ומרושע שיעשה הכל כדי לנצח, גם אם זה אומר להתעלל ולפגוע פיזית ביריביו. חיית הכוח שלו היא "פאלבורג" (ציפור טרף). משתחרר משליטתו של בוריס לאחר העונה הראשונה וחבר ב"נערי הבליצקריג" בעונה השלישית.
ספנסר: חבר בקבוצת "נערי ההרס". נער גדל ממדים בעל חזות מאיימת אבל בעל אישיות יותר רגועה משל שאר חבריו. חיית הכוח שלו היא "סיבורג" (לווייתן ענק). מצטרף ל"נערי הבליצקריג" בעונה השלישית.
וולטר הייוטארי - האנטגוניסט הראשי של עונה 1. הסבא של קאי, הבעלים של חברת "ביו-וולט" והאיש שעומד מאחורי בוריס ו"נערי ההרס". לאחר תבוסתם של "נערי ההרס" באליפות העולם הוא מוסגר לידי האינטרפול על ידי מר דיקנסון בגלל פשעיו.
בוריס בלקוב: אנטגוניסט משני בעונה הראשונה והאנטגוניסט הראשי של העונה השלישית. מוצאו מרוסיה. בעונה הראשונה הוא המאמן של קבוצת "נערי ההרס", קבוצה של נערים מתוכנתים לניצחון שיעזרו לו להגשים את מטרתו: לבנות צבא של בליידרים מתוכנתים כדי להשתלט על העולם. לאחר שהוא מובס נערי ההרס משתחררים משליטתו והופכים לקבוצה עצמאית. נעלם עד לאמצע העונה השלישית שם הוא קונה את השליטה בארגון BBA ומקים במקומו את BEGA, המטרה שלו היא להשתלט על עולם הבליידינג ולהפוך את הספורט לעסק רווחי שמתרכז בעשיית כסף בלבד שבו יורשו להשתתף רק מקצוענים. לאחר שקבוצת המקצוענים שהקים (Justice Five שכוללת את מינג מינג, גארלאנד, קראשר, מיסטל וברוקלין) מפסידה לג'י רבולושנס הוא נאלץ לפרק את הארגון.
הוצגו לראשונה בעונה 2 (V-Force)
הילרי - בת כיתתו של טייסון, מצטרפת ל"מכסחי הבייבלייד" בתחילת העונה אף על פי שאינה בליידרית. רעשנית וחמת מזג אבל דואגת מאוד לחבריה.
אוזומה - חבר בקבוצת "Saint Shields", קבוצה סינית שמטרתה למנוע שימוש לרעה בארבע חיות הכוח האגדיות וללכוד אותם מידי מכסחי הבייבלייד כדי למנוע אסון גדול שעתיד להתרחש על ידיהן. יריבו הגדול הראשון של טייסון בעונה השנייה. חיית הכוח שלו היא "Flash leopard"
דאנגה - חבר בקבוצת "Saint Shields". חיית הכוח שלו היא "Vortex Ape"
מרים - חברה בקבוצת "Saint Shields". חיית הכוח שלה היא "Sharkrash"
ג'וזף - חבר בקבוצת "Saint Shields". חיית הכוח שלו היא "Vanishing Moot".
ד"ר זאגרט - הנבל המרכזי של עונה 2. מפעיל בהתחלה את שליחיו, המיליארדר גדעון והמדען המרושע ד"ר ב. כדי ליצור את "חיות הכוח הווירטואליות" וזאת במטרה ללכוד את חיות הכוח של מכסחי הבייבלייד. הוא ממשיך בתוכניותיו למרות כישלונם החרוץ של גדעון וד"ר ב., ומאוחר יותר מתברר כי הוא רצה להשתמש בכוחן של חיות הכוח כדי להעניק גוף אנושי לבנו האנדרואיד, זיאו זאגרט.
סאלימה - חברה ב"קבוצת המופרעים" (Team Psykick) של גדעון. מקבלת ממנו את "דריגר וירטואלי". מובסת על ידי ריי.
ג'ים - חבר ב"קבוצת המופרעים", גאון טקטי. מקבל מגדעון את "דרסיל וירטואלי", מביס את מקס ולוכד ממנו את דרסיל. לאחר מכן דרסיל חוזר אליו.
גוקי - חבר ב"קבוצת המופרעים", נער אכזר וחסר רחמים. ברשותו "דרנזר וירטואלי". מובס על ידי קאי וחוזר בו מדרכיו.
קיין יאמאשיטה - בליידר חזק וחכם במיוחד עם מנת משכל של 200, ומנהיג "קבוצת המופרעים". ברשותו חיית הכוח "דרקון וירטואלי", חיית כוח עוצמתית במיוחד עד כדי כך שבמהלך הקרב עם טייסון קיין מאבד שליטה עליה מה שגורם לה לחולל הרס רב בסביבתה. למרות זאת הוא מובס על ידי טייסון.
מלך ומלכה - שמותיהם הבדויים של שני אחים תאומים, בליידרים פושעים שמתקיפים בליידרים תמימים במפתיע, וגונבים מהם חלקי בייבלייד. המנהיגה שלהם היא ד"ר ק., שמצווה עליהם במי להילחם ולמי לגנוב חלקים, וגם היא עובדת עבור ד"ר זאגרט. בסופו של דבר הם מובסים בבושת פנים על ידי טייסון ומקס, ולומדים לקח.
זיאו זאגרט - בליידר מסתורי, נראה לראשונה בחצי השני של העונה כילד תמים שרוצה להיות הבליידר הטוב בעולם ומצטרף ל"מכסחי הבייבלייד". לאחר שהבלייד שלו מושמד על ידי מלך ומלכה הוא נעלם באופן מסתורי, וחוזר במפתיע באליפות העולם כשברשותו בייבלייד חזק במיוחד בשם "קרברוס הבוער", ומצליח להביס את מקס וקאי וללכוד את חיות הכוח שלהם. במהלך גמר אליפות העולם נגד טייסון, מתברר שהוא בנו של ד"ר זאגרט, שנהרג בתאונת דרכים וכתוצאה מכך מוחו ותודעתו הועברו לגוף רובוטי על ידי אביו. למרות זאת טייסון מביס אותו, וזיאו לומד לקבל את עצמו כמו שהוא.
הוצגו לראשונה בעונה 3 (G-Revolution)
דאיצ'י סומראגי - ילד צעיר, פרוע ופעלתן, שהגיע מאזור מרוחק בו כללי הבייבלייד שונים מהמוכר. מתיידד מהר עם טייסון, אבל נוטים לריב על דברים של מה בכך. מצטרף לקבוצת ה "BBA Revolutions", שהיא קבוצת ההמשך של טייסון לאחר התפרקות "מכסחי הבייבלייד". ברשותו חיית הכוח "Gaia Dragoon". ממשיך עם טייסון לקבוצת G-Revolutions במטרה לשים סוף למזימותיו של בוריס וארגון BEGA.
ריק אנדרסון - בליידר גדל ממדים, חזק וקשוח שמצטרף ל"אול סטארס" בהיעדרו של סטיבן. הוא ומקס הם שני הבליידרים שמייצגים את האול סטארס באליפות העולם לזוגות. נוטה להתעצבן על טעויות שעושים חברי קבוצתו אך גם להחדיר בהם מוטיבציה. בחלק השני של העונה הוא ושאר האולסטארס עוזרים לטייסון ול=G Revolutions להתמודד כנגד BEGA.
ג'וליה וראול פרננדז - צמד אחים וחברים בקבוצת "F Dynasty" ביחד עם המאמן שלהם, רומרו. מוצאם ממשפחה של אמני קרקס מספרד. גדלו ביחד, נלחמים ביחד ועובדים ביחד ללא פשרות, אך כל אחד מהם הוא בליידר מצוין בפני עצמו. בחלק השני של העונה הם עוזרים לטייסון ול-G Revolutions להתמודד כנגד BEGA.
מיגל - מנהיג קבוצת "Barthez Battalion". בליידר קשוח וחם מזג אבל בעל חוש צדק מפותח. יחד עם שאר קבוצתו, אולץ לרמות על ידי מנהל הקבוצה שלהם, בארת'ז, אולם מתמרד תחתיו ומצליח לגרום לקבוצה להתנער מהנהגתו. בחלק השני של העונה הוא ומתילדה עוזרים לטייסון ול-G Revolutions להתמודד כנגד BEGA.
מתילדה - חברה בקבוצת "Barthez Battalion". נערה די שקטה שמפחדת להשמיע את דעתה בפני בארת'ז, שרודה בהם ללא רחמים.
קלוד - חבר בקבוצת "Barthez Battalion". הוא החבר היותר צייתן מבין הארבעה אף על פי שגם הוא לא מסכים עם שיטותיו המלוכלכות של בארת'ז.
ארון - חבר בקבוצת "Barthez Battalion", וההססן מבין הארבעה, אבל מצטרף בסופו של דבר למיגל במרד שלו נגד בארת'ז.
בארת'ז - הבעלים של קבוצת "Barthez Battalion". אדם אכזר וקשוח שמתייחס לקבוצה שלו כאל צבא, בדומה לאיך שבוריס התייחס אל "נערי ההרס" בעונה הראשונה. יעשה הכל כדי לנצח, גם אם זה כרוך ברמאות. נחשף על ידי רוברט וג'וני מהמג'סטיקס, ומאוחר יותר חברי קבוצתו החליטו למרוד בו ולהתנער ממנו, ולא רואים זכר ממנו לאחר מכן. בהמשך העונה טאלה מ"נערי הבליצקריג" מגלה כי בוריס הפעיל אותו.
הירו גריינג'ר - אחיו הגדול של טייסון, והמאמן של הBBA Revolutions בזמן אליפות העולם. הוא חכם, מחושב ושקול, ההפך הגמור מטייסון במובן זה. בחלק השני של העונה הוא מצטרף לBEGA כדי לשמש בתור המאמן של קבוצת הדגל שלהם: "Justice Five". טייסון רואה את זה בהתחלה כבגידה, אך מתברר שהירו עשה את זה כדי לדרבן את טייסון להיות חזק יותר.
מינג מינג - חברה ב"Justice Five", קבוצת הדגל של BEGA שנבנתה מטובי הבליידרים של הליגה. מינג מינג היא זמרת מפורסמת בעל אופי ילדותי ותמים למראית עין אך קשוחה וגאוותנית. חיית הכוח שברשותה היא "ונוס".
קראשר - חבר ב"Justice Five", בליידר גדל גוף וקשוח למראה, שיעשה הכל כדי להרוויח כסף למטרת מימון הטיפולים הרפואיים של אחותו החולה, שחשובה לו מאוד. חיית הכוח שברשותו היא "ג'ייגארס".
מיסטל - חבר ב"Justice Five", בליידר בעל יכולות גופניות מופלאות, בהן הוא מרבה להשתמש כגון: ריחוף באוויר, גמישות על אנושית ועוד. נוטה להתיידד עם אחרים ולנצל את הידידותיות שלו. חיית הכוח שברשותו היא "פוסידון"
גארלאנד - חבר ב"Justice Five", מגיע ממשפחה מכובדת בה כל חבריה היו אלופי עולם, כל אחד בתחום אחר, והתאמן בבייבלייד כל ימי חייו במטרה להיות אלוף העולם בבייבלייד. קשוח וחסר רחמים, ופועל לפי הקוד המשפחתי שעובר מדור לדור. חיית הכוח שברשותו היא "אפולו".
ברוקלין - חבר ב"Justice Five". ברוקלין נולד עם כישרון טבעי לבייבלייד, מה שהופך אותו לבליידר מאוד חזק ומסוכן, כתוצאה מכך הירו מחליט לאמן אותו. ברוקלין מצטייר תחילה כנער שקט, חביב, מתבודד וחובב טבע, אבל בהמשך מתגלה הצד האכזרי, הפסיכוטי והמפלצתי שבו שהתפתח כתוצאה מהבדידות שחווה בילדותו. לו ולבלייד שלו יש כוחות על טבעיים חזקים כל כך שהוא יכול בעזרתם להשמיד את העולם. חיית הכוח שברשותו היא "זאוס".
דמויות סאגת המתכת
ג'ינגה האגנה: הדמות הראשית בסדרה, אלוף "קרב הבליידרים" בעונה "בייבלייד עידן המתכת", ניצח ב"אליפות העולם בבייבלייד כחבר בקבוצה "גלאקטי גאן גאן" ב"בייבלייד אלופי המתכת", הבליידר האגדי עם הבלייד של מערך הסתיו בעונת "בייבלייד זעם המתכת". ב"בייבלייד עידן המתכת" הבלייד שלו היה פגסוס סערה שאותו הוא קיבל מאביו כשריוגה ודוג'י חטפו את אל-דרגו ברק שהוא הבלייד האסור. פגסוס סערה נעלם לאחר הקרב עם אל דרגו ברק בגמר קרב הבליידרים מכיוון שהוא עשה מאמץ רב. ב"בייבלייד אלופי המתכת" הוא השיג את הבלייד האגדי "פגסוס גלקטי" בפרק הראשון וזה היה הבלייד שלו לכל העונה. ב"בייבלייד זעם המתכת" פגסוס גלקטי השתנה ל"פגסוס קוסמי"; מפני שבר הכוכב שפגע בו והוא הפך לבליידר האגדי של מערך הסתיו. לאחר סיום מאורעות "זעם המתכת" ג'ינגה התבגר והוא נתן לזירו את סמוראי איפריט והוא הופיע לקראת סיום העונה. כאשר DNA תפסו אותו, וגרמו לו להסתכל, איך הלוחמים של DNA נלחמים נגד רן קורנאי, זירו קורוגאנה, שמונה וקייט אונברה ושינובו הירויין. הבלייד שלו בלוחמי המתכת : סמוראי פגסוס.
קנטה יומיה: (משתתף בשלוש העונות הראשונות של סאגת המתכת, ויש תמונה בסיום של לוחמי המתכת) בליידר צעיר שנחוש להתקדם. הוא הפך לבליידר אגדי עם הבלייד של מערך הקיץ ב"בייבלייד זעם המתכת" כיוון שריוגה נתן לו את שבר הכוכב לאחר שהפסיד לראגו ונמסיס בקרב ביניהם. הבליידר שלו היה "סג'יטריו להבה" אך כאשר ריוגה נתן לו את הכוח של שבר הכוכב ב"בייבלייד זעם המתכת" הוא הפך ל"הבזק סג׳יטריו" (בלייד מערך הקיץ). הוא אינו מופיע בעונה השביעית אולם מסופר כי הפך לאחד הבליידרים החזקים בעולם.
קיויה טאטגאמי: (משתתף בשלוש העונות הראשונות של סאגת המתכת, ויש תמונה בסיום של לוחמי המתכת) בליידר קשוח, תוקפני ומתבודד. מנסה תמיד לנצח את ג׳ינגה (בהתחלה היה אויבו). הוא התחזק והתחזק במהלך העונות וכל זה רק כדי להביס את ג'ינגה אך הוא אף פעם לא הצליח לנצח את ג'ינגה (שלוש פעמים עשה איתו תיקו ופעמיים הפסיד לו) בסוף הוא עוזר לג'ינגה ונהיה חברו שלו אבל עדיין לא מוותר על האפשרות לניצחון. ב"בייבלייד עידן המתכת" הוא עבד אצל דוג'י בתחילת העונה כי דוג'י הבטיח לו שהוא יצליח להביס ככה את ג'ינגה, אך קיויה עזב כשגילה שדוג'י הוא רמאי וג'ינגה וחבריו עזרו לו לברוח. ב"בייבלייד אלופי המתכת" הוא היה קפטן של הנבחרת "ניב פראי" של סוואנה ב"אליפות העולם בבייבלייד" והגיע עם הנבחרת שלו לשלב חצי הגמר שלו בלוק א' . ב"בייבלייד זעם המתכת" הוא היה בליידר אגדי עם הבלייד של מערך האביב. הבלייד שלו היה תמיד ליאון סלע עד שהשתנה ל"ליאון ניב" ב"בייבלייד זעם המתכת" כתוצאה מכך ששבר הכוכב פגע בליאון סלע והפך אותו לבלייד האגדי של מערך האביב.
ריוגה: (משתתף בשלוש העונות הראשונות של סאגת המתכת, והוא מופיע בסצנות קטנות בלוחמי המתכת) בליידר קשוח ומתבודד, נחשב לבליידר הכי חזק בסדרה. ב"בייבלייד עידן המתכת" הוא עבד אצל דוג'י והיה לו את הבלייד "אל-דרגו ברק" שהוא הבלייד האסור והוא נוצר מהחלק האפל של הכוכב שנפל בכדור-הארץ לפני המון שנים. הכוח האפל השתלט על ריוגה בחצי הגמר של "קרב הבליידרים" נגד קיויה וגם בגמר מול ג'ינגה והפך אותו לגרסה מפלצתית של אל דרגו. אחרי שריוגה הפסיד לג'ינגה הוא לקח את אל דרגו, הסתכל עליו והתחיל ללכת. כדי להתאמן כדי להשתלט על הכוח האפל והפך את אל דרגו ברק ל"אל דרגו מטאו" ב"בייבלייד אלופי המתכת" והוא עזר ל"גלקטי גאן גאן" לנצח ב"אליפות העולם בבייבלייד" בכך שנלחם בג'ק כדי לסגור איתו חשבון. כששבר הכוכב פגע באלדרגו מטאו הוא הפך ל"אל דרגו הורס" וריוגה הפך לבליידר אגדי, המחזיק באל דרגו הורס שהוא הבלייד של מערך הקיץ. לא ידוע מה קרה לריוגה אחרי שהפסיד לראגו ונמסיס בקרב (אם כי בעונה השביעית מסופר שסאקיו קוראימי קיבל את בלייד הדרקון מריוגה, ולכן ייתכן שריוגה חי) והעביר את הכוח של הבלייד שלו לקנטה, שאיתו היה לו קשר מיוחד (בכך שקנטה מעולם לא ויתר על האפשרות שריוגה יהפוך לטוב).
בנקיי האנאווה: בליידר תוקפני ולוחמני. החבר הטוב ביותר של קיויה, והולך אחריו לכל מקום. החלום שלו להילחם בקיויה ולקבל ממנו כבוד. הבלייד שלו: שור שחור/שור אפל בעונה הראשונה. השם שור שחור הוחלף בשם שור אפל בהמשך העונות. מאז מאורעות "זעם המתכת" בנקיי התבגר ופתח מסעדת המבורגרים והפך למנהל פארק הבייבלייד. בזמנו הפנוי מאמן את זירו להיות הבליידר מספר אחת בעולם
יו טנדו: בליידר צעיר, חזק מאוד וילדותי לרוב. הוא תמיד רוצה להילחם מול בליידרים חזקים. הבלייד שלו: ליברה להבה. יו הוא בליידר מורכב, מצד אחד הוא נראה כמו ילד קטן שרק רוצה לשחק, אבל מהצד השני מדובר בגאון אדיר שנודע היטב לכל מה שהולך סביבו. הוא היה מעריץ מושבע של ריוגה וכשהפסיד, התחיל מיד לשרת בארגון ערפילית האופל מתוך הערצה. בעונה הראשונה והיה היחיד חוץ מריוגה ופניקס שהביסו את ג'ינגה. במהלך כל העונה, היה אויב מוצהר של ג'ינגה וחבריו, וכונה תחת השם "מספר שתיים של ערפילית האופל", עם זאת, רק לקראת סוף הסדרה מתברר שמספר שתיים האמיתי של ארגון ערפילית האופל הוא רייג'י. אחרי הקרב האחרון עם ג'ינגה בטורניר הגדול, יו מבין שאיבד את דרכו בארגון, מיד אחר כך הוא רואה מה ריוגה עושה לכל מי שהפסיד ומבין שדרכו לא שם יותר, מצטרף לג'ינגה וחבריו במטרה לנצח את ריוגה וארגון ערפילית האופל. עם הזמן, בעונה השנייה היה חבר בצוות גלקטי גאן-גאן והביא לא מעט ניצחונות. עם הזמן, דמותו של יו נזנחת, מבליידר שהביס את קיויה וג'ינגה, יו הפך לבליידר לא רלוונטי במיוחד ב"זעם המתכת", עם זאת, בסוף העונה, יו כן מצליח להביא מהלך מרשים כשהיה מי שהצליח "לשבור" את כיפת ההרס של נמסיס. היריב הראשי שלו בדרך כלל הוא קנטה שאותו יו תמיד מנצח. חברו הטוב ביותר הוא טסובאסה. מתחבר עם טיטי והופך לחברו הטוב.
רייג'י מיזוקי: בליידר מרושע וחזק מהעונה הראשונה. הוא היחידי חוץ מריוגה שיכול ליצור מהלך אפל. הבלייד שלו: נחש ארסי.
היקארו האסאמה: ילדה שמטרתה היא להיות הבליידרית הטובה ביותר. אמא שלה תמיד אמרה לה שכדי להיות יותר טובה היא צריכה להילחם מול בליידרים חזקים יותר ממנה. עובדת ב-WBBA כמזכירה לאביו של ג'ינגה. הבלייד שלה: אקווריו סערה. הפסיקה להילחם בקרבות לאחר שחוותה טראומה מהקרב עם ריוגה ב"עידן המתכת".
סורה: מעריץ את ג'ינגה ואפילו פגש אותו. הבלייד שלו הוא: פגסוס סייבר.
טרו: רקדן בלט לשעבר. הוא שבר את הקרסול באמצע הופעה ושכב בבית חולים לזמן ממושך שם ראה את ג'ינגה בקרב והחליט שהוא יהיה בליידר. הבלייד שלו: וירגו ארץ.
ריו האגנה\פניקס: אביו של ג'ינגה, בליידר חזק המכהן כמנהל הWBBA. הבלייד שלו: להבת אש שורפת.
טוביו: בליידר די מתוחכם המכונה גם "קפטן גדי", קיויה פגש אותו במסעות שלו היה חבר בארגון ערפילית האופל ב"זעם המתכת" מופיע בטורניר "כיפת ההרס" אך מפסיד. הבלייד שלו: גדי סערה.
טסובאסה אוטורי: בליידר חזק שעובד ב WBBA. הבלייד שלו: עיט ארץ. ידוע בזכות השיטה החיננית שלו ונחשב לאחד הבלידרים החזקים בעולם, היה חבר בצוות גלקטי גאן-גאן בתור חבר הצוות השלישי ידוע בזכות הקרב שבו ניצח את סופי ווילס מצוות אקסקליבר לגמרי לבדו. חברו הטוב של יו, האויב הגדול שלו הוא ריוגה אף על פי שמעולם לא ניצח אותו. מאז מאורעות "זעם המתכת " טסובאסה התבגר והוא מנהל הWBBA במקום אביו של ג׳ינגה.
רוטרו פוקאמי: ילד שמסתמך על מזל טוב וחיזוי עתידות היה חבר בארגון ערפילית האופל הבלייד שלו: דגי אוויר חם.
היומה: בליידר חזק ביותר חבר ילדות של ג'ינגה. הבלייד שלו: טלה סלע.
טטסויה ווטריגני: בליידר שרוצה לנקום בכל הבליידרים משום שחברו אקיזן עזב אותו להפסיד בקרב ומשתמש בטריקים ורמאויות כדי לנצח ובעל אובססיה לסרטנים היה חבר בארגון ערפילית האופל, . הבלייד שלו בתחילת העונה הראשונה: שורט מטורף בהמשך העונה: שורט אפל.
בוסוג'ימה: בליידר לא נחמד, ולעיתים גם רמאי. הבלייד שלו: עקרב סלע.
דוג׳י: אחד מהרשעים הראשיים ומנהיג ארגון ערפילית האופל בעונה עידן המתכת. מאמן בליידרים חזק, ניסה להעיר את ריוגה משנתו העמוקה והצליח. לקראת סוף העונה הוא נפגע קשות בידי ריוגה. בעונה זעם המתכת הוא נראה במצב פגוע עקב המתקפה שלו ב"עידן המתכת" על ידי הבלייד האסור (הוא בעל שיער כסוף, מקל הליכה וצלקת) ועוזר להחיות את נמסיס הוא נהג להתגרות בריוגה. כמו כן הוא בליידר בעצמו, הבלייד שלו בעידן המתכת : זאב אפל. לאחר שהוא "נהרג" בידי אל דרגו בזמן הקרב של ריוגה עם ראגו, התגלה שהוא זה ששולט ב-DNA ולא בני גרסיה והוא בעצם המחשב מרסי, הבלייד שלו בלוחמי המתכת : פנטום פנריר.
3 האחים קומדה: 3 אחים בשם קומזוקה קומאטה וקומאג'י הפסידו לריוגה בענק, כעונש על כך שהאח קומזוקה הפסיד לקיויה ב"קרב הבליידרים". לכל אחד יש בלייד משלו. הבליידיים שלהם: אורסו סלע
מדוקה אמאנו: השתמשה בבלייד שלה רק פעם אחת, בפרק 22. עוזרת לג'ינגה ולחברים. מבינה במחשבים, בבליידים, ובתיקונם. הייתה חברה בצוות גלקטי גאן-גאן בתור הטכנאית. מאז "זעם המתכת" מדוקה התבגרה והיא עוזרת לבליידרים הזקוקים לכך.
מסמונה קאדויה: בליידר חזק שמנסה להיות הבליידר מספר אחת בעולם. היה חבר בגלקטי גאנגן בעונה השנייה וקטף את המקום השני בטורניר "כיפת ההרס" בעונה השלישית. הבלייד שלו באלופי המתכת: ריי סטרייקר ובזעם המתכת: בליץ סטרייקר .
ג'וליאן קונזרן: בליידר חזק בן למשפחת קונזרן. בנבחרת אקסקליבר ומגיע מאיטליה, (בגרסה המקורית הוא נקרא ג'וליוס סיזאר- בלטינית יוליוס קיסר ).באליפות העולם בבייבלייד הבלייד שלו הורס כוח הכבידה.
זיאו: בליידר חזק וחבר של מסמונה וטובי. בהתחלה היה החלש בחבורה אבל במשך הזמן התחזק. היה עם הרעים כי רצה לנצח את מסמונה, מסר את טובי לארגון השאול כי חשב שיבריאו אותו, הצטרף למסמונה כדי להחזיר את טובי ובסוף החבורה שלהם נהייתה שלמה שוב. נלחם בכיפת ההרס עם טסובאסה וטובי ומעפיל לגמר אך מובס. הבלייד שלו: באלופי המתכת: ביקסיס להבה בזעם המתכת: שועל ספירלי
ארגו: בליידר חזק ורמאי. האח הבכור בצוות/משפחת גרסיה. הבלייד שלו: ריי-גיל. נוצח על ידי טסובאסה ועל ידי כך הודחו מהאליפות בתור נציגי ברזיל.
אנזו: בליידר חזק ורמאי האח הצעיר בצוות/משפחת גרסיה. הבלייד שלו: ריי סרטן.
דמורה: בליידר כהה עור היה חבר בקבוצת ניב פראי עם קיויה, נייל ובנקיי, יש לו היכולת לתזמן מהלכים בזמן הקרב. הבלייד שלו: עקרב סלעי.
נייל: בליידר שהיה גם הוא בקבוצת ניב פראי עם דמורה, בנקיי וקיויה. הבלייד שלו: הורוסיוס וולקני מגיע ממצרים .
ווילס: בליידר חזק בצוות אקסקליבר. הוא מאנגליה. הבלייד שלו: ליוויתן כחול
סופי: היא ווילס יכולים לבצע מהלך משולב חזק מאוד בשם דוקליון הגדול. היא ווילס ביחד עם ג'וליאן, היא באה מצרפת. באקסקליבר הבלייד שלה: ליוויתן לבן
קלאוס: החבר המחליף באקסקליבר. חזק מאוד. הוא מגרמניה הבלייד שלו: גדי מחץ. ניצח את צ'י-יון ומסמונה בקרבות האליפות. אך הפסיד לג'ק.
טובי: בליידר חכם וחזק חבר של זיאו ומסמונה. היה גם חלק מניסוי שניסו לעשות ארגון השאול ובעקבות כך נקרא "פאוסט" אבל חבריו החזירו לא את האמת כשהראו לו אותה בקרב שלהם. נלחם בטורניר כיפת ההרס עם טסובאסה וזיאו ומעפיל לגמר אך מובס. הבלייד שלו באלופי המתכת: קצב מעוות. הוא וזיאו באים מאמריקה. בזעם המתכת: לירה ספירלי.
קינג: בליידר חזק מאוד. הוא חבר של מסמונה, הוא בליידר אגדי של מערכת השמש ואחד מחמשת הלוחמים הקדומים. כשהוא מתאמץ בקרב בייבלייד השיער שלו עולה למעלה כמו להבה ונהיה בצבע לבן, המנצח של טורניר "כיפת ההרס", . הוא בא מיוון. הבלייד שלו: וארי-ארס די די, בין היחידים שמסוגלים להסתחרר לשמאל כמו אל דרגו והורס כוח הכבידה והאל של כוכב מאדים.
כריס: בלייד חזק, עבד כבליידר להשכרה עד שג'ינגה הראה לו שהמטרה בבייבלייד היא לא לנצח אלא ליהנות והוא הצטרף אליהם. בליידר אגדי של ארבע העונות. הבלייד שלו: פנטום אוריון (בלייד מערך החורף).
טיטי: בליידר חזק וילדותי, ביישן במקצת ואוהב עוד יותר ממנו להילחם מול בליידרים חזקים. התחבר עם יו ונעשה לחברו הטוב. הבליידר אגדי של ונוס מהבליידרים של מערכת השמש ואחד מחמשת הלוחמים הקדומים. הבלייד שלו: קצלקוטל המוות האל של כוכב ונוס.
אגומה: בליידר חזק רוצה לנקום באקדמיית ביילין. בליידר אגדי של מערכת השמש ואחד מחמשת הלוחמים הקדומים. הוא ובאו באים מסין את הבלייד שלו: חרמש קרונוס האל של כוכב שבתאי
דיינמיס: הבליידר האגדי של מערכת השמש הוא יורש של הבליידר של צדק שנלחם בנמסיס ואחד מחמשת הלוחמים הקדומים. הבלייד שלו: צדק הירקן האל של כוכב צדק.
יוקי מיסוסאווה: בליידר חכם, נחמד ומנומס שמנסה לעצור את התחיה של נמסיס. הבליידר האגדי של מרקורי מהבליידרים האגדתיים של מערכת השמש ואחד מחמשת הלוחמים הקדומים. בלייד שלו: מרקורי אנוביוס האל של כוכב מרקורי.
ראגו:האנטגוניסט הראשי בסדרה "זעם המתכת". הבליידר היורש של האדס. הבלייד שלו: נמסיס שטנית אל ההרס שמסוגלת להשתמש בכוחו של כל בלייד כנגדו.
יוהנס: בליידר חזק ומרושע שמנסה להחזיר את נמסיס לחיים. עובד בשביל נמסיס. הבלייד שלו: לינקס קצב.
פלוטו: בליידר מרושע שעוזר להחיות את נמסיס. הבלייד שלו: האדס היתוך.
ריוטו: בליידר חזק שרצה להשיג את שבר הכוכב להיות בליידר אגדי. הבלייד שלו: אומגה דרקוניס .
דמיאן: מספר אחד בצוות סטאר ברייקר. בליידר חזק מאוד שידוע בכך שניצח את כל צוות אקסקליבר בקרב של שלושה נגד אחד. הבלייד שלו: קרבקס השאול.
ג'ק: מספר שתיים בצוות סטאר ברייקר. חזק למדי ובעל תשוקה לאומנות ב"זעם המתכת" מופיע בכיפת ההרס (Destroyer Dome) אך מפסיד. הבלייד שלו: התרחשות מרושעת.
הרשל: בליידר מרושע שאמור להגן על נמסיס הבליידר של כוכב אורנוס. הבלייד שלו: אורנוס הרשל.
קייסל: בליידר מרושע שאמור להגן על נמסיס הבליידר של מערך הכוכבים של הזבוב. הבלייד שלו: קייסל הזבוב.
קרוקנס: בליידר מרושע שאמור להגן על נמסיס הבליידר של מערך הכוכבים של הברבור. הבלייד שלו: קרוקנס הברבור.
באו: בליידר חזק. חבר של אגומה ושניהם באים מסין. הבלייד שלו: כתר השאול.
זירו קורוגאנה: הגיבור הראשי של לוחמי המתכת. זירו ידוע בתור בליידר האש הוא מעריץ את הבליידר מס' 1, ג'ינגה האגנה, שעכשיו מבוגר יותר. זירו, הוא הבליידר הטוב ביותר במקום מגוריו לאחר שקיבל את הבלייד שלו מג'ינגה האגנה. הבלייד שלו: סמוראי איפריט
שינובו הירויין:, בליידר חזק וחבר של זירו. הבלייד שלו: נינג׳ה סלמנדר.
שמונה אונברה: בליידר צעיר וחזק אחיו הקטן של קייט. הבלייד שלו: ארוצ'י פיראט.
קייט אונברה: בליידר חזק אחיו הגדול של שמונה. הבלייד שלו: שומר לוויטן.
רן קורנאי: בליידרית חזקה וחמודה שמחקה טכניקות של בליידרים אחרים. הבלייד שלה: פיניקס גנב.
טקנוסקה שישיה: בליידר חזק שרוצה לנצח בליידרים חזקים. הבלייד שלו: גריפין קשת.
קיקורה: בליידר מוזר שמנסה להבריח אנשים מחוף הים. הבלייד שלו: קראקן פיראט.
סאקיו קוריאמי: בליידר חזק מאוד ומפחיד שואף להפוך לבליידר הכי חזק בעולם והבלייד שלו מבוסס על בלייד של ריוגה, וזה כולל הסחרור לשמאל. הבלייד שלו: רונין דרקון.
יושיו איוויאמה: בליידר שמאמין שבלייד ההגנה שלו הכי חזק והורס את הבליידים של היריבים שלו עובד בשביל DNA ויד ימינו של קירה (לאחר שכל חברי DNA פנו כנגד קירה הוא היחיד שנותר לצדו ) בסוף העונה הציל את קירה וזירו ממוות. הבלייד שלו: גולם שודד.
קירה הייאמה: בליידר מרושע שרוצה להשמיד את היריבים שלו עובד בשביל DNA בסוף העונה משתנה לטובה ומנהיג קבוצה שרוצה לייצג את יפן באליפות העולם בבייבלייד. הבלייד שלו:ברייסקר בהמות/גלדיאטור בהמות.
קפטן חץ: בליידר חזק שעובד בשביל DNA הבלייד שלו: חץ ווינבר.
בייהו שאו: בליידר חזק העובד בשביל DNA. הבלייד שלו: לוחם בייקו
קרייג: בליידר חזק שעובד בשביל DNA. ממשיך את מסורת בני גרסייה והוא מאמין שהבלייד שלו שולט בטבע. הבלייד שלו: שומר גרודס
דמויות סאגת הפיצוץ
וולט אאוי: הגיבור הראשי בסדרה, וולט הוא תמים וילדותי למדי, והוא גם לא הדמות הכי חכמה בסדרה, ומסתמך בעיקר על הרגש והתחושות שלו, ולא על אסטרטגיה ועל מוחו. תכונה זו שלו גורמת למהלכיו ולקרבותיו להיות לא צפויים. וולט מתקשה לעיתים לשלוט במצבי רוחו, וחבריו תמיד עוזרים לו בזה. בתחילת הסדרה סובל מפחד במה, אך מתגבר עליו בהמשך. בעונה השלישית והרביעית, לאחר שוולט התבגר מעט, הוא מסתמך הרבה יותר על אסטרטגיות, משדר הרבה יותר קור רוח והרגשות שלו מתונים יותר, וכך הוא הפך למעיין מודל לחיקוי ולמנטור לשני הגיבורים הבאים בסדרה-אייגר אקאבנה ודנטה קוריו (למעשה הוא המנטור של דנטה), הצעירים ממנו בכמה שנים טובות. החבר הטוב ביותר של שו קורנאי וחבר גם של רנטרו (הונצ'ו) קיאמה, דאייגו קורגאמי, קן מידורי, וואקיה מוראסקי, אלכסנדר "קסנדר" שאקאדרה, וזאק זריחת השמש. גר עם אמו ושני אחיו הקטנים: טוקו ואחותו התאומה ניקה. שיערו של וולט כחול (אסוף בקשת צהובה) ועיניו חומות, לבושו משתנה בכל עונה- בעונה הראשונה והשנייה (התפתחות) לובש ווסט סוושטרט אדום עם חלקים לבנים, בעונה השלישית (צ'וזטסו) לובש ווסט לבן מעל חולצה כחולה, ובעונה הרביעית (התרוממות), לובש ווסט ירוק מעל חולצה כתומה, בעונה החמישית והשישית (לובש ווסט וסווטשרט אדום) הוא לובש את אותם בגדים מהעונה הראשונה והשנייה. הבלייד של וולט בעונה הראשונה הוא "ויקטורי וואלטרייק", בעונה השנייה הוא "גוד וואלטרייק" ולקראת סוף העונה הוא משתדרג ל"גוד סטרייק וואלטרייק", בעונה השלישית וולט משדרג את וואלטרייק למצב טורבו והוא הופך ל"וינינג וואלטרייק" ולאחר שהוא נשבר על ידי אכילס של אייגר וולט מכין אותו בגרסה מחודשת ויוצר את "וואלטרייק טורבו", בעונה הרביעית הבלייד של וולט הוא "סלאש וואלטרייק" בעונה החמישית וואלטרייק הופך ל"ברייב וואלטרייק". יום הולדתו חל ב-21 במרץ. הגיע לגמר פסטיבל האגדות והפסיד ליין (לאחר מכן הצליח לנצח את ליין ושו עם רנטארו בטורניר צוותי האגדות). השתתף בטורניר צוותי האגדות עם רנטארו והודח על ידי היקארו והיוגה. בעונה 6 יצר את סביור וואלטרייק ולאחר שראפיל שבר אותו, וולט יצר את וואלה האולטימטיבי עד שבוענה 7 הפסיד לפקאס פורסיט אז וולט שדרג את הבלייד שלו למה שאני אישית קורא לו אולטימייט
וואלטרייק
2.0
שו קורנאי/ עין אדומה: הבליידר שניצח בטורניר האזורי. החבר הטוב ביותר של וולט.שו הוא לבקן, שיערו לבן ועיניו אדומות, ולבושו כולל ווסט שחור מעל חולצה מכופתרת ורודה וג'ינס שחור. שו חכם מאוד ושף טוב, מכיוון שהוריו נמצאים בהרבה נסיעות והוא צריך לדאוג לעצמו, המנה הטובה ביותר שלו היא פסטה קרבונרה. הפך לעין אדומה לאחר קרב עם לואי שהותיר צלקת ליד עינו הימנית. עזב לאמריקה, שם הפך לבעלים של קבוצת רנג'ינג בולס. הנבל הראשי בעונת התפתחות והאויב המושבע של לואי. הבלייד שלו בעונה הראשונה הוא "סטורם ספרייזן", לאחר שנשבר בסוף העונה הראשונה בעונה השנייה הוא מתקן ומשדרג אותו והוא הופך ל"לג'נד ספרייזן", לקראת סוף העונה לאחר ששו מפסיד כעין אדומה ללואי הוא מחליט שהוא רוצה להתחזק והוא מתחבר באמצעות מכונה לספרייזן וספרייזן מקבל שדרוג והופך ל"ספרייזן רקוים", בעונה השלישית שו משדרג את ספרייזן לבלייד טורבו והופך אותו ל"ספרייזן טורבו". ספרייזן הוא בלייד שונה משאר הבליידים מפני שבגרסתו הראשונה (סטורם ספרייזן) היה כבלייד רגיל בעל סחרור בכיוון השעון אך ביתר הגרסאות ספרייזן קיבל שדרוג מיוחד כך שיש לו בכל אחת מהגרסאות את שני המצבים, סחרור בכיוון השעון וסיחרור כנגד כיוון השעון. יום הולדתו חל ב-23 בספטמבר. בעונת הסרג' הפך למאמן של ליין. לא השתתף בפסטיבל האגדות בשל סיבות אישיות. משתתף בטורניר צוותי האגדה עם ליין והודח שם על ידי היקארו והיוגה. בעונה 6 יצר את אסטרל ספרייזן ועזר לוהט ליצור את וואלטרייק האולטימטיבי. בעונה 7 הוא יצר זירה מיוחדת שהביילידים שמסתובים עליה זוהרים בזכות כוח היסודות ופיתח את הבלייד שלו לבולט ספריזן
רנטארו "הונצ'ו" קיאמה: חבר של וולט ואחיו הגדול של רנג'ירו. כינויו "הונצ'ו" נובע מכך שהוא מנהיג טבעי. מפחד מחדי קרן ומג'ין אייזאווה. שיערו בלונדיני ועיניו חומות, לבושו כולל גופייה אדומה וז'קט שחור, כמעט תמיד יש לו סוכרייה על מקל בפה. נוהג לסחוב איתו מניפה לבנה גדולה. נוהג להקניט את וולט ולאמן את החבורה כפי שנראה בעונה ה-1. ראנטארו מנסה לשמור על ה"התנהגות הגדולה והבוסית שלו" אך הוא נורא דאגן ואכפתי מבפנים. הבלייד שלו בעונה הראשונה הוא "ראגנארוק עולה" ובעונה השנייה הוא מתפתח ל"בלייז ראגנארוק" ובעונה חמש היתפתח לגלייד ראגנארוק (לאחיו רנג'ירו יש גם אותו בלייד רק בצבע לבן) . יום הולדתו חל ב-30 באפריל (יום לפני יום ההולדת של רנג'ירו, אחיו הקטן). בעונת הסרג' נהיה המאמן של קבוצת המפציצים ביפן משתתף בטורניר צוותי האגדות עם וולט והודח על ידי היקארו והיוגה הודח על ידי דנטה ולואי בפסטיבל האגדות.
קן מידורי: בליידר ומפעיל בובות. גם הוריו הם מפעילי בובות, ועקב כך הוא עובר הרבה דירות והרבה בתי ספר, ולא מספיק להתחבר עם אנשים, ועקב כך הוא ביישן מאוד ומעדיף לדבר עם חבריו בעיקר בעזרת הבובות שלו: בובת יצור כחול ולא ברור דמוי כלב או חתול בשם קרו (קר בגרסה היפנית) ובובת כלב חום שמוט אוזניים בשם בסו (ביוס בגרסה היפנית). לרוב קן משתמש בקרו כדי להביע רגשות כמו כעס, רציניות או נחישות, ומשתמש בבסו כדי להביע רגשות כמו שמחה ועליצות ולפעמים גם עצב ופחד, ביפנית שמות הבובות שלו הם בעצם פיצול של שם הבלייד שלו. בתחילת הסדרה היה נדיר מאוד עד כמעט לא אפשרי לשמוע את קן מדבר ללא הבובות שלו ולא דרך הקולות של הבובות שלו, עם התקדמות העלילה הוא דיבר הרבה יותר עם הקול האמיתי שלו. קן אמר שוולט הוא החבר האמיתי הראשון שהיה לו בחייו. הצטרף לקבוצת "החיות" (אחרי שעבר בית ספר) והתחבר עם בן, שנתן לו יותר ביטחון עצמי ועזר לו להתגבר על הביישנות שלו, אף על פי שהוא עדיין ביישן להפליא. לקן יש שיער שחור ארוך קוצני ועיניים ירוקות, ורוב לבושו ירוק פרט לצעיף סגול. בניגוד ליתר חברי מועדון הבייבלייד קן לא הופיע בעונה השנייה כיוון שבשנת 2019 המדובר שלו בגרסה היפנית מת מדום לב, עם זאת חזר בעונה השביעית, אבל חזר לדבר בעזרת הבובות שלו בלבד. בגרסה היפנית שמו המלא הוא קנסוקה מידוריקאווה. הבלייד שלו הוא "קאייזר קרביוס". יום הולדתו חל ב-20 ביוני (היום האחרון ללימודים בבתי ספר על יסודיים). בעונה 7 קינג קרביוס מתפתח לציין קרביוס ואיתו קן מנצח את קוואדרה בל ורנזו ומפסיד בהמשך לבל
דאייגו קורגאמי: בליידר שהתחרה בוולט בסיבוב השלישי וחבר שלו מבית הספר. דאייגו הוא נער קריר ומסתורי, המאופין ברוגע ובאדישות, אך עם זאת בעל צד רך שנחשף לאחר שמתגלה ריוטה, אחיו הצעיר, שנמצא בבית חולים, וגם עקב העובדה שהוא אוהב חתולים ויש לו חולשה אליהם. שיערו שחור קוצני ואסוף תמידית בבנדנה אדומה, עיניו שחורות ולבושו כולל סווטשירט סגול-שחור ומכנסיים שחורים. בגרסה היפנית, שמו הוא דאינה קוראגאמי. בעונה הראשונה בלייד שלו הוא "דארק דומסייזור" ובעונה השנייה הוא משתדרג ל"קילר דומסייזור". יום הולדתו חל ב-17 בינואר.
וואקיה מוראסקי: בליידר נקמן, מוחצן וחם מזג. יש לו הרבה יריבים שהוא רוצה להתנקם בהם, וביניהם שו קורנאי, אותו הוא רוצה לעקוף ולהפוך לטוב יותר ממנו. וואקיה הוא נער מאוד עשיר והוריו בעלי חברת ענק, אומרים שאופיו הנקמני וחם המזג בא מהעובדה שהוא לא קיבל מספיק חיבה ותשומת לב מהוריו בתור ילד. סובל מפחד גבהים. וואקיה הוא חברו הטוב ביותר של הוג'י, והוג'י משמש כיד ימינו. לוואקיה שיער בלונדיני קוצני ועיניים כחולות, ורוב לבושו סגול. בעונה הראשונה הבלייד שלו היה "ווילד וויברון" ובעונה השנייה הוא משתדרג ל"טמפסט וויברון". יום הולדתו חל ב-8 בספטמבר. בעונת הספארקינג הופך למנהל של wbba. הממציא של הבייבלייד הווירטואלי. משתמש בבלייד "גט וויברון".
הוג'י קונדה: בליידר נחמד ביחס לוואקיה מוראסקי, חברו הטוב ביותר ויד ימינו. הוג'י הוא נער מלא בעל שיער שחור מתולתל ועיניים שחורות, ולבושו כולל אוברול ג'ינס וחולצה שחורה. אחיו הגדול של קוג'י קונדה. הבלייד שלו הוא "הולי הורוסוד", בעונת הסרג נהיה המנהל של wbba ומשתמש בבלייד "גט וויברון". לא השתתף בשום טורניר בעונה מלבד הטורניר המחוזי בעונה הראשונה.
אלכסנדר "קסנדר" שאקאדרה: חבר ילדות של וולט ושל שו. גר בהרים בדוג'ו לחימה ובעל מועדון בייבלייד בשם "להבות החרב". תמיד צוחק בקול חזק. אחד מארבעת אלופי הבייבלייד. קסנדר שרירי במיוחד ובעל שיער אדום קוצני ועיניים אדומות, לבושו כולל וסט אדום וג'ינס שחור. אף על פי שקסנדר נראה מאיים, הוא נורא עדין וחברותי לאנשים ובמיוחד לחבריו. סבו של קסנדר לימד אותו כמעט כל מה שהוא יודע. בגרסה היפנית שמו הוא קסהאקה שאקאדרה. בעונה הראשונה הבלייד שלו היה "סינו אקסקליוס" ובעונה השנייה הוא השתדרג ל"סרג' אקסקליוס" בעונת הטורבו נהיה המאמן של אקסאביאר. יום הולדתו חל ב-2 באפריל.
יוגו נאנסוי: חבר של קסנדר בדוג'ו הלחימה "להבות החרב". הולך בדרכו של הסמוראי. רוב הזמן שקט ורגוע אך שונא להפסיד וקצת מוחצן, והדבר מוביל לבעיה קשה של שליטה בכעסים מצדו. שיערו חום-צהוב ועיניו חומות, ורוב לבושו ירוק. הבלייד שלו הוא "יאגר יגדריון". יום הולדתו חל ב-5 באוגוסט.
אוקיו קיבוקי: חבר של קסנדר בדוג'ו הלחימה "להבות החרב". בחור רגוע ושקט כמו יוגו אבל לא נוטה להראות את רגשותיו הרבה. יש לו שיער כחול ארוך וקוצני האסוף בזנב סוס ועיניו בצבע טורקיז. לבושו כולל מעיל ארוך מעל לחולצת גולף לבנה. לרוב מסתתר בצללים עקב חלומו להיות נינג'ה. הבלייד שלו הוא "יוניקרסט" (בלייד חד-קרן). יום הולדתו חל ב-9 בפברואר.
קוון לימון: בליידר-סקייטר שנסע ברחבי העולם ונלחם בהרבה בליידרים חזקים. נער שקט ואדיב כפי שנראה כשהחזיר לוולט את וואלטרייק. היה חבר בדוג'ו של קסנדר. שיערו שחורדיני (בלונדיני עם שורשים שחורים) ועיניו ירוקות, ולבושו כולל וסט ירוק מעל חולצה שחורה וג'ינס. בגרסה היפנית שמו הוא קוון קימידורי. הבלייד שלו הוא "קוואד קווטזיקו". יום הולדתו חל ב-10 באוקטובר.
זאקארי קאנגרו/זאק זריחת השמש: אחד מארבעת אלופי הבייבלייד, והיחיד מבין ארבעתם שנחמד מספיק כדי להסתדר עם כל שלושת האלופים האחרים. נער אנרגטי ושובב שחובב את אור הזרקורים. כוכב הפופ מספר 1 ביפן. הוא מוקף מעריצות, ועקב כך הוא יוצא החוצה רק כשהוא שם על פניו מסכה כדי שלא יזהו אותו, בגלל זה הוא גם מכונה לפעמים "הבליידר במסכה" (הוא מכונה ככה רק שהוא שם את המסכה). הקפטן של קבוצת הסופרסטארס. נוהג לקרוא לוולט בכינוי "אצבעות מנצנצות". ידוע בהיותו מוחצן, עקב כך שהוא אוהב לארגן מסיבות ואירועים גדולים וגדושים באנשים ובפעילויות, והוא ארגן את מסיבת פתיחת הטורניר הארצי והאיחוד של הארבעת האלופים. בהתחלה כולם חשבו שהוא שחצן ויהיר, אבל למעשה הוא ממש נחמד, והוא גם מאוד אוהב ילדים קטנים (כמו טוקו וניקה) ונוטה להתנהג מעט בשובבות לידם. פרש מבייבלייד לאחר שהפסיד לוולט בעונה הראשונה ברבע הגמר של הטורניר הלאומי אך לבסוף החליט לחזור, אבל לא חזר לארבעת האלופים, במקומו נכנס וולט. לפי המאנגה לזאק יש חיבה עזה לדברי מתיקה ואוהב לקנות דאגאשי (ממתקים וחטיפים זולים ביפן). שיערו בלונדיני ארוך שמגיע לו עד למותניים עם 2 קווצות אדומות ועיניו בצבע טורקיז, לבושו ברובו שחור עם פרטים צהובים, חזר להופעת אורח בעונה החמישית אך שיערו היה קצר יותר והגיע לו רק עד מעל הכתפיים, בעונה החמישית נחשף כאחיו הצעיר של הרוזן נייטפל. מסתדר עם לואי שירוסאגי, נמצא ביחסי אהבה-שנאה עם אקירה יאמאטוגה המעריץ הגדול ביותר שלו ויריבו בתחום המוזיקה, והחבר הטוב ביותר של אורוצ'י גינבה. בגרסה היפנית, שמו המלא האמיתי הוא זנקורו קורגאנה. הבלייד שלו הוא "זיליון זוטרון". יום הולדתו חל ב-1 בינואר (ערב השנה החדשה).
אורוצ'י גינבה: בליידר ומוזיקאי. בנו של המנצח המפורסם ביותר בעולם. בעל שמיעה חדה ומושלמת ביותר, בזכותה הוא יכול לדעת מתי מגיע סיום פיצוץ, וגם אם מתגנבים מאחוריו או משקרים לו. אורוצ'י הוא נער טוב לב ורגוע כל הזמן, ומעולם לא נראה כועס או נסער במהלך הסדרה. פגש את וולט לראשונה אחרי ששחרר את ניקה שנתקעה בארון שירות בקניון. החבר הטוב ביותר של זאק וכותב בשבילו חלק מהשירים שלו. לאורוצ'י יש ראסטות חומות ועיניים כחולות, ורוב לבושו כחול, לועס מסטיק בחלק מהזמן. הבלייד שלו הוא "אודקס". יום הולדתו חל ב-27 בינואר.
אקירה יאמאטוגה: אחד היריבים של זאק ודי דומה לו באופי. המעריץ מספר 1 של זאק, גם הוא כוכב פופ עם קהל מעריצים לא קטן, ומנסה לעקוף את זאק בתור כוכב הפופ מספר 1 בעולם. זאק לא שמע מאקירה עד הטורניר הלאומי. אקירה הפסיד לזאק ברבע הגמר. בגרסה היפנית שמו הוא אקירה יאמאבוקי. שיערו ורוד ועיניו בצבע מג'נטה. הבלייד שלו הוא "אסיד אנוביס".
לואי שירוסאגי: אחד מארבעת אלופי הבייבלייד. אגרסיבי, מפחיד, תוקפני ומרושע (ישנן טענות שהתנהגותו הרעה נובעת מהעובדה שהוא בן לאב מתעלל, אבל הן אינן מבוססות מספיק כדי להיות נכונות), ונוהג באכזריות כלפי כמעט כל מי שהוא מכיר. עם זאת, לאחר העונה השלישית, הוא נהיה נחמד יותר ומכבד את היריבים שלו. מסתדר עם זאק (למעשה זאק הוא היחיד מבין ארבעת האלופים שמסתדר איתו), וחברו הטוב ביותר של גייב בורנאי, וגייב משמש כיד ימינו (בדומה ליחסים של הוג'י וואקיה) שיערו בצבע תכלת (שמזכיר קצת אש שגדל מעט בכל פעם שלואי מתעצבן או נילהב אך חוזר לגודלו הרגיל שהוא נרגע) ועיניו סגולות, ורוב לבושו בצבע תכלת. הנבל הראשי בעונה הראשונה והאויב המושבע של שו. הבלייד שלו, לואינור, מסתובב כנגד כיוון השעון הבלייד שלו בעונה הראשונה הוא "לוסט לואינור", בעונה השנייה הוא מגיע להילחם בעין אדומה עם גרסה מחודשת בשם "נייטמר לואינור", בעונה השלישית לואי נלחם עם גרסת הטורבו של לואינור שנקראת "בלדי לואינור". בעונה החמישית הבלייד שלו משתדרג ל"רייג' לואינור". בגרסה היפנית שמו של הבלייד שלו זה לונגינוס. יום הולדתו חל ב-25 בדצמבר (חג המולד). הפסיד לליין. הודח בפסטיבל האגדות על ידי וולט והיוגה. משתתף בטורניר צוותי האגדות עם דנטה והודח על ידי היקארו והיוגה. בעונה השישית הבלייד שלו מתפתח ל"גילטי לואינור" ומפסיד בעונה הזאת לבל ומנצח את איליה. בעונה החמישית מתחבר עם דנטה ולוקח אותו כבן ברית.
בן אזוקי: הקפטן של קבוצת "החיות" שהגיעה עד הסיבוב השלישי. הפסיד בקרב שלו נגד וולט. לא מדבר הרבה אבל מרבה לנהום. בקרבות האישיות הפסיד לקן בשמינית גמר. צירף את קן לקבוצה שלו, וכשהתחבר איתו נתן לו יותר ביטחון עצמי. לבן יש שיער סגול ועיניים ורודות. הבלייד שלו הוא "ביסט בטרומות".
טוקו אאוי: אחיו הקטן של וולט ואחיה התאום של ניקה. ילד חברותי, אנרגטי, עליז ושמח כמו אחותו ניקה ואחיו הגדול וולט. הקפטן של מועדון הבייבלייד של אקדמיית בייגומה החל מסוף עונה 3. בעל שיער טורקיז ועיניים ירוקות. בגרסה היפנית שמו המלא הוא טוקונאטסו אאוי. הבלייד שלו הוא "ספירל טרפטון". יום ההולדת שלו ושל ניקה חל ב-7 באוגוסט.
ניקה אאוי: אחותו הקטנה של וולט ואחותו התאומה של טוקו, ילדה חברותית, אנרגטית, עליזה ושמחה כמו שני אחיה: וולט (אחיה הגדול) וטוקו (אחיה התאום). מעריצה את שו ואת זאק זריחת השמש (אבל בעיקר את שו). שיערה ורוד ועיניה כתומות. יום ההולדת שלה ושל טוקו חל ב-7 באוגוסט.
צ'יהארו אאוי: אמא של וולט, מנהלת מאפיית לחמים ואנשים מזמינים ממנה משלוחים. הלחם שלה אהוב כל כך על ילדיה ובימיוחד על וולט עד כדי כך שלפעמים הוא עלול לפרוץ בבכי מרוב אושר שהוא רואה/אוכל את אחד הלחמים שהיא מכינה.
קנטו אאוי: אבא של וולט, טוקו וניקה. טייס במקצועו.
ריוטה קורגאמי: אחיו הקטן של דאייגו. ריוטה הוא ילד חולה מאוד (לא נאמר באיזו מחלה), ורוב הזמן נמצא בבית החולים. מעריץ את אחיו הגדול ואת קן מידורי (למד (באחד מהפרקים בעונה הראשונה) מקן להכין בובות יד) המשפט הקבוע שלו עם שתי בובות היד שלמד להכין מקן מידורי הוא: לייזר בלתי מנוצח.
גייב בורנאי: קפטן קבוצת ריידאאוט. החבר הטוב ביותר של לואי ויד ימינו (בדומה ליחסים של הוג'י וואקיה). הבלייד שלו הוא "גיגה גאיאנון". יום הולדתו חל ב-15 בנובמבר.
נאוקי מינאמו: בליידר מדען, פגש את וולט בפארק ונלחם בוולט ואסף נתונים על וולטריאק. הוא אוסף נתונים על כל מי שמתחרה בטורניר הלאומי. נאוקי לא מרבה להראות רגש, אבל למעשה הוא רגיש מאוד ולא פעם נראה בסערת רגשות במהלך הסדרה. שיערו מעט קוצני בצבע טורקיז ועיניו חומות, לבושו כולל חלוק מעבדה מעל לחולצה כחולה מכופתרת. חבר של ג'ין. הבלייד שלו הוא "נובה נפסטריוס". יום הולדתו חל ב-30 ביוני (היום האחרון של הלימודים בבתי ספר יסודיים).
ג'ין אייזאווה: בליידר די מסתורי ומתנהג מוזר, והונצ'ו מפחד ממנו. מסוגל לתקשר עם רוחות רפאים, ויש לו 323 נשמות ששומרות עליו. שיערו שחור וקוצני ועיניו ירוקות ולבושו כולל קפוצ'ון כחול. חבר של נאוקי. הבלייד שלו הוא "ג'מבו ג'ורמנטור". יום הולדתו חל ב-13 באוגוסט.
ג'נגו דל-טורו: חבר לשעבר בקבוצת "בי סי סול", וחבר נוכחי בקבוצת סנבאט יונייטד. ידוע בהיותו פלרטטן ומעצבן למדי. שיערו בצבע לבנדר ומגיע לו עד לכתפיים פרט לצמה דקה שמגיעה לו עד לישבן, ועיניו ירוקות, והוא לובש חליפת מטאדור, על כך בגרסה היפנית שמו הוא "ג'נגו מטאדור". הבלייד שלו הוא "קוואד קווטזאלקוטל". יום הולדתו חל ב-25 באוגוסט.
קיט לופז: ילד שלקח את וואלטרייק מוולט והביא אותו לשכונה שמשחקים שם בייבלייד. חבר בנבחרת הילדים של בי סי סול והחל מעונת הטורבו חבר בקבוצת הבוגרים, מקבל בלייד משלו ואת הכינוי "המאסטר של הרוח". כשהוא מתקרב ישנו משב רוח קל המסמן את בואו. משתמש בגלשן רוח. בנה של אנג' לופז, הטבחית ומנהלת משק הבית של בי סי סול. חבר בבי סי סול בעונת הטורבו. שיערו ג'ינג'י ועיניו ירוקות, בעונה הראשונה הוא די נמוך ורוב לבושו כחול-צהוב, ובעונת הטורבו הוא גבוה יותר ולבושו בוגר יותר. הבלייד שלו הוא "אביר אוויר" .
כריסטינה "כריס" קורודה : הבעלים של קבוצת הבייבלייד בי סי סול וחברת הילדות של פרי, שלחה את קיט להביא את וולט. ממנה את ראול למאמן החדש של בי סי סול. עזרה לפרי להירגע לאחר שהפסיד לוולט בטורניר העולמי. שיערה ורוד ועיניה כחולות. יום הולדתה חל ב-22 באפריל (יום כדור הארץ)
טראד וואסקווז: מאמן הבייבלייד של בי סי סול לשעבר, עזב את בי סי סול ועבר לרייג׳ינג בולז באמריקה. נראה שהוא מסתדר טוב עם הונצ'ו. בחור רציני, אך נורא אכפתי מבפנים.
אנג' לופז: אמו של קיט. הטבחית ומנהלת משק הבית של בי סי סול.
ד"ר ראול: מאמן בייבלייד. תיקן את וואלטרייק כשנשבר והפך את ויקטורי וואלטרייק לג’נסיס וולטריאק. נתן לוולט חלקים חדשים לוואלטרייק. המאמן החדש של בי סי סול. בנה את זירת האינסוף. חוזר בעונה השלישית ובנה בלייד חדש לפרי, נתן לאייגר משגר חדש וחלק חדש לבלייד שיעזור לו לשנות מצבים.
סיילס קרלייל: בליידר חזק. ידוע בכך שהוא נודד מקבוצה לקבוצה, ברגע שקבוצה אליה הוא הצטרף הפסידה, הוא מגדיר אותם כלוזרים ועוזב לקבוצה אחרת, עד שהגיע לבי סי סול והחליט להישאר איתם. בתחילת העונה היה אויבו של וולט וחבר בקבוצה סאנבט יונייטד אך לבסוף התחבר אליו והצטרף לקבוצתו בי סי סול. סיילס התחיל להסתדר עם חבריו לקבוצה ונהיה מנומס יותר אך עדיין נשאר עם היהירות שלו. שיערו ירוק ועיניו כחולות, לרוב מרכיב משקפי שמש סגולים ולבושו כולל ווסט טורקיז וגופייה שחורה. בגרסה היפנית שמו הוא סיסקו קרלייל. הבלייד שלו הוא "קינטיק סטומב" בעונה החמישית הבלייד שלו מתפתח לקרוס סייטן, ובשלב מסוים של העונה סיילס מגלה שיש לבלייד שלו פוטנציאל לנצח את פרי דה לה הויה (אלוף העולם בבייבלייד לשעבר), משום שהטבעות שלו לא נתפסות על המשטח המחוספס של פפניר, וכך לא נותנות לו לגנוב ממנו את אנרגיית הסיבוב. יום הולדתו חל ב-9 ביולי. בעונת הסרג משתתף בפסטיבל האגדות והודח על ידי אייגר וליין בטורניר צוותי האגדות משתתף עם פרי והודח על ידי היקארו והיוגה
פרי דה לה הויה: הבליידר (לשעבר) מספר אחת בעולם. הקפטן של בי סי סול. פרי הוא בליידר מופנם ואדיש מאוד שכמעט ולא מראה את רגשותיו כלפי חוץ, הוא גם יוצר רושם ראשוני שהוא עצלן, כיוון שהוא נרדם כמעט בכל מקום ובכל זמן. פרי נוהג לבלות הרבה ביער, שם הוא מתאמן, עושה מדיטציה ומתכרבל עם צבי המחמד שלו. הוא מרבה להתחיל את הקרבות שלו עם שיגור בעזרת ידו ולא בעזרת משגר, משום שגם ככה הוא מסתמך על כוחו של הבלייד היריב. אחד מחמשת הגדולים. לפרי (קצת בדומה ללואי) יש ידע רב על בליידים ועל יתרונותיהם וחסרונותיהם, למשל, בתחילת העונה התקשה וולט לנצח את וואקיה מורסאקי, אך פרי יעץ לו להסיר את הטבעת האמצעית מהבלייד ובעקבות כך וולט ניצח את וואקיה. בנוסף מה שמראה על כוחו העצום זה שהוא הרים אבן גדולה פי 3 ממשקלו. פרי נחשב כבלתי מנוצח, עד שנלחם עם לואי, ואחרי קרב צמוד ביניהם לואי ניצח את פרי בסיום פיצוץ. לאחר שלואי ניצח אותו פרי עבר דחף שהפך אותו לחזק ומפלצתי יותר. לאחר שהפסיד לפאי ופאפניר נשבר הפסיק להתחרות אך המשיך עם בייבלייד רק בשביל הכיף. לפרי יש שיער בלונדיני עם פס אדום ועיניים אפורות-כהות גדולות, ובגדיו צהובים גם. בעונה הראשונה הבלייד שלו הוא "דריין פאפניר" מסוג סבולת, בעל סיבוב כנגד כיוון השעון ומבנה הכולל 3 קצוות מחוספסים המאפשרים לדריין פפניר "לתפוס טרמפ" על הכוח של הבלייד השני ולגנוב ממנו אנרגיה (בדומה לאל דרגו מסאגת המתכת). בעונה השלישית פאפניר עובר התפתחות טורבו והופך ל"פפניר טורבו" בעונה החמישית הבלייד שלו הופך למיר'ז פאפניר משתתף עם סיילס קרליל בטורניר צוותי האגדות והודח על ידי היקארו והיוגה הודח מפסטיבל האגדות על ידי וולט והיוגה. בעונה השישית הוא מתפתח ל"ווניש פפניר" ומפסיד לבל. יום הולדתו חל ב-11 בנובמבר (יום הרווק הסיני).
הצבי של פרי: צבי המחמד של פרי המתכרבל איתו ביער. למעשה, הוא צבי פראי, אבל פרי נפגש איתו ודואג לו מאז שהוא היה עופר קטן, כשמישהו מחפש את פרי הוא לרוב מוביל אותו אליו, ומנגד כשמישהו לא צפוי עומד לפגוש את פרי (כמו קייל חכים) הוא נוהם ובורח.
גאסם מאדאל: בליידר חזק, הבלייד של גאסם שונה ממבנם של רוב הבליידים האחרים, ומסוגל לתקוף את הבלייד היריב מלמעלה, מה שמקנה לו יתרון בולט על יריביו. הכעס על סיילס ששבר את הבלייד שאביו נתן לו. ניצח את סיילס בטורניר העולמי. נלחם נגד שו והבלייד נשבר. הבלייד שלו הוא "מקסימום גארודה".
קורט בראטייר: בליידר חזק (נחשב בעבר לאלוף), הוא ניצח שבעה בייבליידים במכה אחת. ידוע בשמו ה״קיסר״. הבלייד שלו הוא "ביט קוקולקאן".
קוזה אקרמן: בליידר אקרובט בעל עוצמה בינונית המשתנה במהלך הסדרה, וחבר קרוב של וולט. מקסיקני. חבר בקבוצה בי סי סול. משתמש בבלייד מסוג איזון שיכול לשנות מצבים לפני הקרב מצב אולטרה התקפה ומצב אולטרה סבולת. קוזה ניחן בשיווי משקל וקואורדינציה קיצוניים ונדירים במיוחד. קוזה מסוגל ללכת על חבל, להתאזן בעמידת ידיים על זירת הבייבלייד בעזרת יד אחת, ולבצע פעלולי אקרובטיקה בקלות. קוזה משתמש בקואורדינציה שלו כדי לשגר בסלטה אחורית, דבר המשפר ומחזק את שיגורו. קוזה מסתובב בדרך כלל עם קארל, קקדו המחמד שלו על כתפו. מגיל צעיר פחד מקליו דלון, כי כשהם היו צעירים קליו ניסה לעשות קסם על קוזה אך קילל אותו בטעות. שיערו שחור ועיניו זהובות, ולבושו כולל ווסט כחול וחולצה שחורה. הבלייד שלו הוא "אלטר כרונוס", ויש לו יכולת לעלות על קצה הזירה ולהתאזן שם, ואז לחזור לזירה, זו יכולת הייחודית רק לו ולא ניתנת לחיקוי על ידי שום בלייד אחר. זהו מהלך המחזק את כוחו מאוד במהלך הקרב. יום הולדתו חל ב-5 במאי (יום חג במקסיקו).
קארל תוכי מסוג קקדו. חיית המחמד של קוזה. מסתובב איתו תמיד ולוקח חלק בהופעות הרחוב שלו. נוהג לגנוב בליידים חזקים אך מחזיר אותם למפעילים שלהם כשהם נתקלים בקוזה.
נורמן טרבר/עין זהב: בליידר קר רוח. בהיותו בבור הנחש היה ידוע בתור עין זהב. שיערו בצבע טורקיז ועיניו זהובות. הבלייד שלו הוא "טווין נמסיס", בלייד מסוג התקפה אשר מסוגל לחקות את יכולותיו של "גוד וואלטרייק", אך הבלייד שלו מתפוצץ בקלות. יום הולדתו חל ב-30 בדצמבר (היום האחרון בשנה).
קליו דלון: בליידר הנראה למראית עיין כמו ערפד, הוא נראה מפחיד אך למעשה נחמד מאוד. רומני ויליד טרנסלבניה, והוא גם גר שם. בנוסף להיותו בליידר הוא גם קוסם ובן לשושלת קוסמים מפורסמת. אוהב מיץ עגבניות. קוזה אקרמן פחד ממנו מגיל צעיר, כי כשהם היו צעירים קליו ניסה לעשות קסם על קוזה אך בטעות קילל אותו. חבר בקבוצה איי אס גאלוס. הפסיד לקוזה בקרב אישי. הפסיד לנורמן בקרב לא רשמי. שיערו לבן ועיניו ורודות. הבלייד שלו הוא "דיפ קאוס", בלייד מסוג סבולת אשר מסוגל לדקור את הבליידים היריבים מלמעלה.
ג'ושוע ברנס: אחד מחמשת הגדולים. חבר בקבוצה רייג'ינג בול. נודע בכך שבנוסף להיותו בליידר הוא שחקן קולנוע מפורסם, והוא אוהב את אור הזרקורים (בדומה לזאק ולאקירה). בנוסף לכך ג'ושוע הוא מעריץ ענק של פרי. שיערו חום-שחור ועיניו ירוקות. הבלייד שלו הוא "בלאסט ג'יניוס". הבלייד שלו מצויד בטבעת עליונה המסוגלת להתרומם מעלה במהלך הקרב לפקודתו של ג'ושוע, ובעקבות כך, ברגע שג'יניוס נמצא במרכז וטבעתו מתרוממת, נוצר רווח בין חלקו העליון של ג'יניוס לבין חלקו האמצעי, וכך יכול ג'יניוס לצאת מחוץ לטווח הפגיעה של היריב. ברגע שהבלייד היריב עובר מתחת לטבעת, ג'ושוע נוקש באצבעו (סימן ההיכר שלו), והטבעת יורדת חזרה ופוגעת בבלייד היריב בקצהו העליון, מה שגורם לו להתנגש בעוצמה בזירה (ובדרך כלל להתפוצץ) ואז לעוף ממנה בטורנדו של אוויר.
רן-וו סון: בליידר בעוצמה עצומה באופן פוטנציאלי. סיני. רן-וו הוא הבליידר היחיד שמסוגל לחזות מהלכים לפני שהם קורים ולשנות את מצב הבלייד. אחד מחמשת הגדולים. הכיר את קסנדר כשקסנדר בא להצטרף לקבוצתו. חבר בקבוצה אס בי ריוס. שיערו חום ואסוף בצמה על כתפו ועיניו כחולות. בגרסה היפנית שמו הוא ראווי סאן. לבושו כולל חליפת לחימה כחולה. הבלייד שלו הוא "שלטר רגולוס". יום הולדתו חל ב-27 במאי.
בואה אלקזבה: בליידר עני והמתמחה לשעבר של שו. היה חבר בבור הנחש. שיערו בצבע קרמל ועיניו ירוקות, ויש לו צלקת בולטת על גשר האף. הבלייד שלו הוא "ארק בהמוט", בלייד מסוג הגנה המסתובב כנג כיוון השעון (כמו לואינור ופאפניר) שמסוגל להפוך לחזק יותר עם כל מכה אותה הוא סופג. יום הולדתו חל ב-21 בנובמבר.
תיאודור גלאס/אשטם: הבעלים של קבוצת רייג'ינג בול באמריקה. גייס את פרי לקבוצתו. יש לו זהות סודית בשם אשטם והוא הבעלים של בור הנחש. מגייס בליידרים כדי להפוך אותם לחזקים מאוד, המזימה שלו היא לגלות מי הבלייד הכי חזק בעולם.
סשה גוטן: חברה בבי סי סול. נערה מתוחכמת ואדיבה. מאמינה מאוד בחבריה. הפסידה לפרי בקרב לא רשמי וקיבלה ממנו הצעה איך לשגר יותר טוב. שיערה כחול ועיניה סגולות. לובשת סיכה בצבע טורקיז בדומה לאחותה. אחותה הגדולה של האני. הבלייד שלה הוא "גיאנון כחול".
האני גוטן: אחותה הקטנה של סשה וחברה בנבחרת הילדים של בי סי סול (לצד קיט) בעונת ההתפתחות. נערה מתוקה וידידותית כפי שנראה במהלך הסדרה. מעריצה את ג'ושוע. שיערה כחול ועיניה סגולות.
דמויות עונה 3
אייגר אקאבנה: הדמות הראשית בעונה זו. אייגר הוא ילד שוולט פגש, לאחר שוולט ביקש ממנו, אייגר לקח את וולט לחווה של משפחתו שם אביו של אייגר (מאמן בליידרים) עזר לוולט לפתח את וואלטרייק. אבל לא הסכים להכין בייבלייד לאייגר, אייגר כעס והכין בעצמו בלייד ששמו אכילס. לאחר מכן נלחם נגד וולט בקרב איתנים והפסיד לו. אותו קרב הניע את אייגר להפוך לבליידר הטוב ביותר בעולם. עבר ללמוד באקדמיית בייגומה (בית הספר שבו וולט וחבריו למדו) והצטרף למועדון הבייבלייד. עקב כך שגדל בחווה, אייגר מאוד אוהב חיות ובזמן שהותו בבית הספר מעדיף לישון באוהל בפינת הליטוף ולא בחדר מעונות התלמידים (המוצעים לתלמידים שלא גרים עם המשפחה או שגרים רחוק מבית הספר) לאחר מסע ארוך (שבו הוא ניצח בליידים כמו: הרקולס, אקסקליבר, פורנאוס, סלמנדר, לונגינוס ועוד.) הוא הגיע לקרב חוזר מול וולט, ואז "נאכל" על ידי אכילס, והפך לרשע, הוא שבר את וואלטרייק והפך לאלוף העולם. ואז ניצח גם את פניקס ונהיה בנוסף שחצן מאוד,עד שפניקס התפתח ונלחם שוב נגד "זד אכילס" ושבר אותו, לאחר כמה זמן אייגר בנה את אכילס בגרסה משודרגת וניצח הרבה בליידרים חזקים (כמו:הייד, קיט ועוד.) ואז הוא נלחם בקרב חוזר נגד פאי. אחרי קרב קשה ומעייף אייגר ניצח בעזרת מהלך חדש (חרב זד טורבו) ואז הגיע קרב הגמר, אייגר נגד וולט, אחרי קרב קשה אייגר הצליח לנצח וחזר להיות אלוף העולם. שיערו חום-אדום ואסוף בזנב סוס קצר (שנהפך לאדום זוהר והגומיה שמחזיקה אותו נפתחת כשהוא מגיע להתעוררות טורבו) ועיניו כחולות. הבלייד שלו הוא "זד אכילס", לאחר שנשבר אייגר תיקן ושידרג אותו והפך אותו ל"צ'וזי אכילס", בעונה הרביעית אייגר מופיע כאלוף העולם החדש יחד עם גרסה חדשה לאכילס בשם "יוניון אכילס ומנצח את דנטה ואמאנה " בעונה החמישית מופיע עדיין בתוך אלוף העולם עם "אינפינט אכילס" שיש לו גם מגן אינפינט וחרב אינפינט מודח בפסטיבל האגדות על ידי ליין בטורניר צוותי האגדות משתתף עם רנגירו והם מודחים על ידי היקארו והיוגה בעונה 7 אכילס מתפתח לזיל אכילס מנצח את בל רנזו וקוואדרה ומפסיד לפאקס בטורניר לודסטאר. יום הולדתו חל ב-11 באוגוסט (יום אחרי לאבאן).
נארו אקאבה: אחותו הקטנה של אייגר, עזרה לו לבנות את אכילס והתלוותה אליו במסעו בדרכו להיות אלוף העולם. שיערה כחול ועיניה כחולות. יום הולדתה חל ב-17 במרץ (יום פטריק הקדוש).
פובוקי סומייה: תלמיד של שו, שאימן את פובוקי בצעירותו, ויש להם קשר כמו אחים אף על פי שאין להם קשר משפחתי. מתגורר במעונות התלמידים של בית הספר. החבר הטוב ביותר של סואו. במהלך העונה נלחם עם אייגר ורנג'ירו לעיתים קרובות. אחרי הקרב של אייגר עם וולט, פובוקי שם לב שמשהו לא בסדר עם אייגר ומבקש את עזרתו של שו. היה הקפטן של מועדון הבייבלייד עד אחד הפרקים האחרונים, בו נערך קרב על, בינו, אייגר, סואו, רנג'ירו, טוקו וקוג'י, ולאחר שטוקו ניצח העביר אליו את תפקיד הקפטן. שיערו בלונדיני ועיניו אדומות. ולבושו כולל חולצה שחורה וג'ינס. הבלייד שלו הוא "הקייסר פורניאוס". יום הולדתו חל ב-22 בדצמבר.
סואו גנג'י: בליידר המשתמש בבלייד מסוג איזון בעל סחרור כנגד כיוון השעון (כמו פאפניר, לואינור ובהמות) היכול להחליף מעשרה להבים לחמישה להבים, יכול להחליף את המצב של הבלייד להתקפה והגנה. החבר הטוב ביותר של פובוקי. (בדומה לוואקיה) סואו הוא בן למשפחה עשירה, אך (בשונה מווקיה) איננו שחצן, מתנשא וחם מזג כמו וואקיה. לסואו יש גן פרחים, והוא הדבר הכי יקר לו בעולם (אחרי בייבלייד), מצב הפרחים שלו יכול להשפיע רבות על אישיותו. יש לו שני קווי אישיות, התלוי באיזה צד של הפנים שלו נמצא הפוני שלו: כשהפוני שלו נמצא בצד ימין של פניו, סואו עדין, מנומס ונחמד, עד שמשהו קורה, ואז הצד השני נחשף: הפוני שלו זז לצד שמאל של פניו, וסואו נעשה מפחיד, מרושע ותוקפני. שיערו לבן ועיניו זהובות, אך הן נחשפות רק כשהוא במצב רע, במצב טוב עיניו סגורות תמידית. הבלייד שלו הוא "סלמנדר גיהנום". יום הולדתו חל ב-9 בספטמבר.
רנג'ירו קיאמה: אח הקטן של ראנטרו. משתמש בבלייד מסוג סבולת בשם רוקטאבור (כמו זה של אחיו ראנטרו). ניצח את פובוקי בקלות. רנג'ירו התאמן עם ראנטרו. רוקטאבור שלו ואכילס של אייגר יצאו בתיקו יותר ממאה פעמים!!!. רנג'ירו בעל אישיות דומה לאחיו. בקרב השני שלו נגד פובוקי הוא הפסיד. הוא הקפטן של חבורת הבלייד הפראית, שיערו בלונדיני ועיניו בצבע דבש, רוב לבושו לבן ובדומה לאחיו גם לו כמעט תמיד יש סוכרייה על מקל בפה. הבלייד שלו הוא "קראש ראגנארוק" בעונה חמש הבלייד שלו הופך ל"גלייד ראגנארוק לבן" לא משתתף בפסטיבל האגדות עקב פציעה בידו הימנית מהקרב בו הפסיד לליין לאחר שהיד שלו החלימה הוא תיקן את רוקטאבור ונלחם בטורניר צוותי האגדות עם אייגר ושם מודח על ידי היקארו והיוגה . יום הולדתו חל ב-1 במאי (יום אחרי יום ההולדת של רנטארו, אחיו הגדול).
הארומי היג'יקאווה: חבר בחבורת הבלייד הפראית, שיערו שחור, עיניו שחורות ובגדיו בצבע טורקיז.
טוביסוקה: חבר בחבורת הבלייד הפראית, שיערו חום, הוא מרכיב משקפים מעל עיניו השחורות, ולבושו כולל חלוק לבן מעל חולצה ירוקה. מעריץ את רנג'ירו, ונוהג להסתובב עם גומיטה. נער יהיר ושחצן.
גומיטה: חברה בחבורת הבלייד הפראית, שיערה סגול כהה, עיניה ירוקות ובגדיה ורודים. לא מראה הרבה את רגשותיה, ומדברת בנימה לא מעוניינת. עם זאת, גומיטה היא נאמנה לחבריה וטובת לב. נמצאת לרוב עם טוביסקה ורנג'ירו.
בנימארו: חבר בחבורת הבלייד הפראית. נער עב בשר בעל שיער חום, עיניים חומות ובגדים בצבעי אדום וכחול.
ג'ונג'י: חבר בחבורת הבלייד הפראית-החבורה של רנג'ירו. לובש בגדים צהובים ומסכה שחורה על פניו, הוריד אותה פעם אחת בכל הסדרה.
קוג'י קונדה: אחיו הקטן של הוג'י וחבר במועדון הבייבלייד של אקדמיית בייגומה. דומה מאוד לאחיו בהופעתו החיצונית, רק שהוא מרכיב משקפיים. נער חם מזג (בניגוד להוג'י). הבלייד שלו דומה בצורתו לגארודה רק שצבעו כחול כהה.
האה ג'ינאו: בליידר המשתמש בבלייד מסוג סבולת. בנוסף להיותו בליידר חזק הוא קשת, דבר שמגדיל את הריכוז שלו בקרבות. נראה מאיים אך חברותי. מפחד מנחשים. לא מראה ממש הבעות פנים. הבלייד שלו הוא "ארצ׳ר הרקולס".
אקסביאר בוגארד: בליידר המשתמש בבלייד מסוג התקפה. הוא פגש את קסנדר במערה ולאחר מכן הוא הפך לתלמיד שלו ואפילו ניצח אותו. אקסביאר הוא בן מלוכה וסייף, אך מעמדו הגבוה לא מעיד על אישיותו: הוא למעשה רגוע וחברותי ואכפת לו מחבריו. שיערו אפור ועיניו בצבע טורקיז. בגרסה היפנית שמו הוא קסאן בוגארד. הבלייד שלו הוא "באסטר אקסקליבר". יום הולדתו חל ב-17 ביוני.
לאבאן וואנו: בליידר המשתמש בבלייד מסוג התקפה היכול "לנשוך" את יריביו. אפרקאי ויליד קניה, שם הוא גר ובנוסף בנה זירת טורבו על ראש הר קלימנג'רו. נחמד ונלהב, ומתנהג כמו חיה פרועה. הוא יכול לתקשר עם חיות, לחזות את העתיד ולהשתמש באבנים וביסוד האדמה לגלות מי היריב שלו. בפעם האחרונה שהוא ופאי נלחמו, נשבר לו הבלייד, בפרק 45 חזר והבלייד שלו תוקן. שיערו כחול ועיניו ירוקות. הבלייד שלו הוא "וויס לאופרד". יום הולדתו חל ב-10 באוגוסט (יום לפני אייגר).
פאי: אחיו התאום של הייד, חזק במיוחד ובן אלמוות (ישנה טענה שהוא ערפד, אבל היא לא מבוססת מספיק כדי להיות נכונה). בהופעתו הראשונה הוצג כבחור מופנם ושקט המתנהג בצורה מסתורית למדי, אך עם התקדמות הסדרה נחשף כמטורף הנהנה להרוס בליידים של אחרים. למרות היותו בליידר מטורף, הוא למעשה אדם תרבותי מאוד החובב ספרות קלאסית ונהנה משתיית תה ונגינה בפסנתר (לפי המאנגה).שיערו ארוך ולבן, ועיניו בשני צבעים שונים: עינו השמאלית כחולה ועינו הימנית אדומה. הנבל הראשי בעונה השלישית. הבלייד שלו בהתחלה היה "פניקס תחייה" בלייד יחיד במינו מסוג הגנה אשר ניתן לו מאביו במתנה ליום הולדתו, נאמר שפניקס בנוי ממטאור. לפניקס יש משהו מיוחד בעליונית, העליונית שלו מורכבת משני חלקים: השריון והבלייד עצמו. בזמן הקרב במקום שפניקס יתנפץ השריון יכול להשתחרר מהעליונית ולעוף בזירה ולפגוע בבלייד היריב. לאחר שנלחם בהייד ושבר את היידיס, פניקס השיג את כוחו של היידיס והפך ל"פניקס פחד", שאיתו פאי יצא למסע הרס מטורף במהלכו הרס גם את פאפניר (הבלייד של פרי) וספרייזן (הבלייד של שו). כשמבקש להילחם בוולט על מנת לשבור גם את וואלטרייק, אייגר דורש קרב חוזר ומנצח אותו, ובכך מסיים את מסע ההרס שלו. יום הולדתו ושל אחיו התאום הייד, חל ב-29 בפברואר (תאריך שבא רק פעם ב-4 שנים).
הייד : אחיו התאום של פאי, וכמוהו, גם הוא בן אלמוות (ישנה טענה שהוא ערפד, אבל היא לא מבוססת מספיק כדי להיות נכונה). משתמש בבלייד מסוג איזון שאביו נתן לו בשם "היידיס פחד", היידיס נחשב בסדרה לבלייד הטורבו הכי כבד שיש. שיערו ארוך בצבע לבן-סגול (שקצוותיו מאדימים בהגעתו לשיא הכוח), שיניו מחודדות, ובדומה לפאי עיניו בשני צבעים שונים: עינו השמאלית אדומה ועינו הימנית ירוקה. בגרסה היפנית שמו הוא הארטס. הנבל המשני בעונה השלישית בין הפרקים 29 (בו הוא הופיע לראשונה) ל-41 (בו פאי נלחם נגדו ושבר את היידיס), לאחר פרקים אלו הוא "עבר לצד של הטובים" מתוך חשש מאחיו, אך תפקידו היה נייטרלי לחלוטין (לא טוב אבל גם לא רע). יום הולדתו ושל אחיו התאום פאי, חל ב-29 בפברואר (תאריך שבא רק פעם ב-4 שנים).
אוגוסט קאנגרו/הרוזן נייטפל: גנב בליידים האורב לאייגר במגדל הפחד. יודע להסוות את עצמו כאנשים אחרים כדי לנסות להגיע לקורבן שלו (הסווה את עצמו כרנג'ירו כדי לנסות לגנוב את אכילס) בעל אישיות כריזמטית ומלא ביטחון. איפשהו נחשף ששמו האמיתי הוא אוגוסט קאנגרו. שיערו לבן, עיניו סגולות ורוב לבושו סגול. חוזר להופעת אורח בעונה החמישית ומתגלה כאחיו הגדול של זאק זריחת השמש!!!.(רק במנגה)
קייל חכים : בליידר שמשתמש בבלייד מסוג הגנה. ניצח את רנג'ירו והפסיד לאייגר. פאי עזר שהבלייד שלו יעלה לזירה. שיערו ירוק ועיניו צהובות, והוא לרוב לובש מסכת כלב אנוביס, עם במהלך הקרב יסיר אותה ויחשוף את פניו זה אומר שבאותו קרב הוא יחשוף את מלוא כוחו. הבלייד שלו הוא "האזרד קרביוס הפסיד לפרי ופובוקי". יום הולדתו חל ב-1 בנובמבר.
דוקטור איבל אוקספורד: אחד מהבליידרים במגדל הפחד. חבר של הייד ועוזר לו למצוא מהלכים שיעזרו לו לנצח. ניצח את רנג'ירו והפסיד לאייגר. משתמש בבלייד מיוחד בעל שיפוע הופעה שבעזרתו הוא יכול להידבק לזירה. שיערו כחול ועיניו שחורות-סגולות. הבלייד שלו הוא "אורב אגיס".
דמויות עונה 4
דנטה קוריו: הדמות הראשית בעונה זו משתמש בבלייד דרגון מסוג איזון. היה חבר בבי-סי-סול ותלמיד אישי של וולט. דנטה הוא בליידר אופטימי, נלהב, קל ונוח. כאשר ראה דנטה לראשונה את וואלטרייק מכניע אותו בעזרת ההילה המוזהבת שלו, הוא היה מופתע ונרגש, והוא עורר בו השראה ליצור את דרגון. כפי שמוצג מספר פעמים במהלך העונה, לדנטה יש הרגל לעשות פרצופים מפחידים כשהוא לחוץ או מתרגש בנוסף לכך לדנטה יש הרגל שהוא בטעות חושף את האסטרטגיה שלו ליריב והוא מדבר עם הבלייד שלו כמו וולט ואייגר. הוא יצר חלק אדום התקפי שהופך אותו לחזק יותר יצר גם חלק שחור הגנתי לאחר הפסדו לפומיה (חלק כזה נקרא "לייר בייס"). בגרסה היפנית שמו הוא דראם קוריו. הלייר בייס האדום נקרא "גראנד",השחור נקרא "רוק" והלבן (שנמצא על דרגון בדרך כלל) נקרא "אייס". כשיש על דרגון אחד מן הלייר בייס מתווסף לשמו השם של הלייר בייס, כלומר עם דנטה משתמש בשחור אז הבלייד נקרא "רוק דרגון" ואם הוא משתמש באדום אז הבלייד נקרא "גראנד דרגון". שיערו בלונדיני קצוץ עם 2 קווצות כחולות ועיניו ירוקות. בעונה 5 הוא משדרג את דרגון ל"טמפסט דרגון". בעונה החמישית מתחבר עם לואי ונהפך לבן בריתו. בעונה 7 הוא חוזר עם גאמביט דרג
ון
ארמן קוסבה: בליידר המשתמש בבלייד בשם "אשורה" מסוג הגנה. אמאנה מאוד בטוח בעצמו, אינטליגנטי עובד קשה. לא אוהב אנשים, שובב, לפני קרב הוא רוצה לגרום ליריב להגיד "דוד". מחוץ לקרב הוא בדרך כלל שקט הוא מגן על אחיו הקטן, טאקה, שמוצג כשהוא נזף בו קלות על הסתבכות עם עוד בליידר שרצה לגנוב את אשינדה. הלייר בייס שלו היא בצבע ירוק והיא נקראת "בושין" כך שהבלייד שלו זה "בושין אשורה". שיערו חום כהה ועיניו ירוקות, עורו מעט כהה יותר מעורו של טאקה.
טאקה קוסבה: אחיו הקטן של ארמן וחבר בקבוצת "הניצחונות". הוא וארמן ככל הנראה חולקים את אשורה. מנהל בלוג בייבלייד בו הוא מצלם שידורים חיים בהם הוא מתעד את הקרבות של הקבוצה ואת הקרבות של דנטה בפרט. שיערו חום כהה ועיניו זהובות, עורו מעט בהיר יותר מעורו של ארמן.
איצ'יקה קינדו: אחותו הקטנה של פומיה וחברה בקבוצת "הניצחונות". רצינית מאוד ודואגת לחבריה. אישיותה דומה לזאת של סשה גוטן מ"התפתחות". שיערה בלונדיני קצר עם 2 קווצות אדומות ועיניה בצבע טורקיז (הופעתה החיצונית דומה מאוד לזאת של זאק זריחת השמש).
פומיה קינדו: בליידר המשתמש בבלייד בשם "פפניר" מסוג סבולת. עד כה נראה שהאישיות של פומיה דומה מאוד לזו של סואו. בדרך כלל הוא מתנשא, מתגרה, אוהב מאוד את אור הזרקורים, דרמטי מכוחו בעוד הצד השני שלו גורם לו לדבר בטון אגרסיבי וחמור (אפילו לאחותו שהוא מאוד אוהב). הוא קצת יותר מדי בטוח בקרב וגם מחוץ לקרב הוא די נינוח הוא אופורטוניסטי כלומר שונא שמנצחים אותו, אז הוא מנסה לגייס את מי שניצח אותו לצוות שלו. פומיה מעריץ את פרי מגיל קטן ולכן הוא יצר את הבלייד שלו בהשראת פאפניר, בעקבות זה פפניר של פומיה מסתחרר כנגד כיוון השעון כמו פאפניר. הלייר בייס שלו היא זהובה והיא נקראת "וויזארד" לכן לבלייד שלו קוראים "וויזארד פפניר". שיערו בלונדיני ועיניו אדומות, עליהן הוא מרכיב משקפיים כתומים.
דלתה זאקורו: בליידר המשתמש בבלייד מסוג איזון בשם "דיאבולוס" בעל שתי שכבות לייר בייס שונות: אחת שמאלית ואחת ימנית. לבלייד שלו יש יכולת לפצל את עצמו למיני בלייד והבלייד הרגיל בזמן הקרב. התנהגותו של דלתא רגועה, כמו שו ופובוקי. עם זאת, הוא גם נראה מנותק כאשר הוא פשוט הולך כאשר וולט מראה לו שהבלייד של דנטה התפתח. הוא גם מדבר עם הבלייד שלו, כשקיבל את הבלייד שלו התפתח בו הרצון לנצח כל דבר שעומד בדרכו לניצחון (בדיוק כמו שו). הלייר בייס השמאלית שלו היא לבנה ושמה "ארייז" כך שכאשר דיאבולוס איתה הוא נקרא "ארייז דיאבולוס", הלייר בייס הימנית שלו היא שחורה ושמה "ונום" כך שכאשר דיאבולוס איתה הוא נקרא "ונום דיאבולוס". שיערו בצבע טורקיז ועיניו בשני צבעים שונים: העין השמאלית שלו בצבע טורקיז (ככל הנראה כיוון שהיא מוסתרת מתחת לשיער שלו) והעין הימנית שלו אדומה.
ג'ו לאג'ור: בליידר המשתמש בבלייד מסוג איזון בשם "ג'וקר". ג'ו הוכיח שהוא יכול להיות פזיז ובלתי צפוי עם הבלייד שלו. מחוץ לקרב, הוא בדרך כלל שקט, אוהב לנתח את יריביו (כפי שהתגלה בפרק 9 איך הוא הביס אמנאה בכך שהוא צופה בקרבות של יריביו ולומד את האסטרטגיות של יריביו), לפני כל קרב הוא מטיל מטבע כדי לקבוע איזה יריב ינצח, עם זאת, הוא מאוד ספורטיבי, ולכן הוא יודע להפסיד בכבוד ובירך את דנטה על הניצחון שלו ונתן לו לשמור על אחד המטבעות שלו. הלייר בייס שלו היא כחולה-סגולה והיא נקראת "ג'דג'מנט" כך ששמו המלא של הבלייד הוא "ג'דג'מנט ג'וקר".
לודין האייג'ימה: בליידר המשתמש בבלייד בעל סחרור נגד כיוון השעון מסוג התקפה בשם לואינור (כמו לואינור של לואי). בדומה ללואי, לודין יהיר, אינטנסיבי ועוין מאוד. העוינות שלו מוצגת כאשר הוא זרק דיסקוס ישר לעבר פומיה כאשר ניסה לגייס אותו לקבוצתו. הוא מסוגל לזהות את כוחו של היריב ולהשתמש בו לטובתו. הלייר בייס של לואינור בצבע לבן-פנינה והיא נקראת "זווי" כך ששמו המלא של לואינור זה "זווי לואינור".
בלינד דה ווי: בליידר המשתמש בבלייד בעל סחרור נגד כיוון השעון מסוג הגנה בשם "בהמות" (כמו ארק בהמות). בלינדט מופנם ומאוד אקסצנטרי, הוא נלחם רק ביריבים שמעריכים את היצירתיות שלו. האומנות שלו חשובה לו מאוד (אפילו יותר מבייבלייד). הוא נסחף רגשית ומחפש השראה בקרבות הבייבלייד שלו. יש לו יכולת לא מוסתרת לראות את רוח הלחימה המופשטת של יריביו והוא רואה בהם הרבה כמו שאמן מתייחס למודל. בניגוד ליריביו המתמקדים בביצוע שלהם, בלינדט דורש מיריביו, לחשוף את "ליבם האמיתי" בשביל להשלים את האומנות שלו מפני שהוא מצייר את הניצחונות שלו. הלייר בייס שלו היא בצבע שחור ושמה "דרד" כך ששמו המלא של הבלייד שלו זה "דרד בהמות".
פנג הופ: בליידר המשתמש בבלייד מסוג סבולת בשם "פגסוס". פנג שובב מאוד ואוהב מעשי קונדס (כפי שהוצג כשהוא מתח את דנטה וארמן), הוא גם עקשן (ניתן לראות זאת כשסירב לבקשותיו של דנטה לקרב). לפנג יש את היכולת לראות את האנרגיה של יריב. הלייר בייס שלו היא בצבע טורקיז ושמה "הרמוני" כך ששמו המלא של הבלייד שלו הוא "הרמוני פגסוס".
ארתור פרגין: בליידר המשתמש בבלייד מסוג התקפה בשם "אפוקליפסה פריים". ארתור הוא מאוד מרדן ושחצן, אין לו כבוד כלפי החוקים ואף נימוסים (ניתן לראות זאת בכך שהוא שבר את חגורת האליפות של אייגר כשהוא נלחם בקרב שהוא לא שלו). הוא מאוד בטוח בעצמו (אפילו יותר מידי), הוא קורא לעצמו המלך של הבייבלייד, הוא נלחם רק עם מי שראוי להילחם נגדו בדיוק כמו פאי. התנהגותו דומה לשני האחים פאי והייד. ארתור הוא האויב הראשי בעונת ה-GT.
גווין ריינולדס: בליידר המשתמש בבלייד מסוג הגנה בשם "רגליה ג'נסיס". את הדמות של גווין ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר כיחיד. למצוא את הדרך, לקרוא כמה בייבליידים חדשים ולהבחין באסטרטגיות חדשות. גווין די מופנם, שייך לעצמו, רך ודי נפרד מאנשים בגלל האהבה שלו למתמטיקה. גווין בעל יכולת התמדה. הוא מאוד סבלני (ניתן לראות זאת כשניצח את הקרב הראשון שלו בבייבלייד אי פעם, אף על פי שמעולם לא שיחק לפני כן). עם זאת גווין מדויק במעשיו. הוא מתעלם מכל מי שהוא חושב שמנסה להסיח את דעתו.
דמויות עונה 5
בשונה מהעונות הקודמות, בהן היה רק גיבור אחד, בעונה הזאת ישנם צמד של גיבורים בעונה הזאת, רנטארו קיאמה, ורנג'ירו קיאמה, חוזרים כך גם סיילס, פרי, וולט, לואי, שו, אייגר, דנטה ו-וואקיה מורסקי.
היקרו אסשי : האח הבכור. הבלייד הראשון שלו קינג הליוס מסוג איזון והבלייד השני שלו הוא הליוס וולקנו היקרו הוא האח הגדול היקרו מאופיין ברוגע והשלווה שלו לפני כל קרב הוא בוחר לנתח את יריביו על מנת למצוא דרכים כדי להביס אותם. היקרו הוא גם הגיבור היחיד בסדרה שלא משתמש בבלייד מסוג התקפה .
היוגה אסשי: האח הצעיר הבלייד הראשון שלו סופר היפריון והבלייד השני שלו הוא היפריון ברן מסוג התקפה היוגה מאוד פזיז ומלא מרץ בניגוד לאחיו הגדול, היוגה פותח כל קרב שלו ללא אסטרטגיה מפני שהוא רוצה לסיים את הקרב במהירות. הוא מאוד עצלן לכן היקרו נאלץ לעיתים קרובות לגרור אותו מהמיטה ולשאת אותו עליו על גבו כל עוד הוא ישן למחצה.
לין וולהלה: הוא בליידר חזק שמשתמש בואריאנט לוציפר בלייד שמשתמש בכנפי גומי שמגנות עליו בזמן הקרב. ככל הנראה הנבל בעונה 5. היה לו בלייד אחר שנקרא פירסט אורנוס שהתחלף בלוציפר. לוציפר גם שבר את גלייד ראגנארוק הלבן, הליוס והיפריון. שו וספריגן ניצחו אותו אז ליין החליט להכין את לוציפר הסוף יש לו קיפוד מחמד בשם הארי
הארי: קיפוד המחמד של ליין. דומה לו מאוד באישיות (חם מזג וקריר כלפי כל מי שהוא לא ליין) חכם הרבה יותר מקיפוד ממוצע, יודע להפעיל מכשירים אלקטרוניים ולתקשר עם אנשים (לרוב לא נראה אבל מצוין בסדרה ובמאנגה)
דמויות עונה 6
בשונה מהעונות הקודמות, הגיבור בעונה 6 הוא אפל אבל לא מרושע. בעונה 6 חוזרים וולט, פרי, וואקיה, שו ולואי.
בל דאזורה: הגיבור בעונה זו. לבל יש אחוזת רפאים ענקית עם המון דברים שאמורים להפחיד את הבליידרים שרוצים לאתגר אותו וסבא שאיתו הוא אוהב להתבדח. הבלייד הראשון שלו הוא "דיינמייט בליאל". בל הוא שחצן שחושב שהוא יכול לנצח את כולם. לבליאל יש 2 מצבים: מצב גבוה-שבו יש רווח בין המתכת לחלק העליון ומצב נמוך-שבו אין לבליאל רווח בין המתכת לחלק העליון. הבלייד השני שלו זה "דנ'גרוס בליאל". בעונה 7 הוא מפתח את הבלייד שלו לדווין בליאל ואחר כך לדסטנד בלאיל
רנזו קיאמה : רנזו הוא אחיהם של רנטארו ורנג'ירו שגר בברזיל, בנוסף הוא הדמות היחידה בסדרה שנשמעה מדברת 2 שפות- יפנית (או השפה של המדינה שמשדרת את הסדרה) ופורטוגזית (למרות שהופיעו בסדרה דמויות רבות שאינן מגיעות מיפן ואפילו לא נמצאות ביפן באף שלב של הופעתן בסדרה, כולן דוברות אותה שפה) הוא הגיע ליפן כדי להילחם נגד בל. בקרב שלהם בליאל שבר את "גלייד ראגנארוק" של רנזו. לאחר מכן רנזו החליט להכין את "ציקלון ראגנארוק" שעובד על אותו עיקרון כמו בליאל (רק שלראגנארוק יש 2 כנפיים בהן הוא משתמש כדי להעיף את יריביו מהזירה).
באסרה סואיריו: בליידר שבהתחלת העונה הפסיד לבל עם הבלייד "דית' סלומון" ונהפך לסוג של חבר של בל ורנזו. בהמשך העונה הוא פיתח בלייד חדש בשם "רואר בהמות", שכרגיל, עובד על אותו עיקרון כמו בליאל וראגנארוק, רק שכמו שאר סוגי הבהמות, גם לבהמות הזה יש מנגנון שכאשר הוא מבזבז חצי מהאנרגיה שלו, נפתחים לו הלהבים בכל ארבעת צדדיו. בהמשך העונה באסרה עובר מ"בי סי סול", לקבוצה של ראשאד ואילייה, הבלייד הראשון שלו נקרא "דת' סולומון".
ראשאד גודמן: חבר טוב של וולט ב"בי סי סול". ראשאד מעריץ את וולט ואפילו מכין לעצמו וואלקרי בצבע אדום, כמו וולט. בהמשך העונה ראשאד שובר את בליאל המושלם של בל והופך לבליידר אחר לגמרי ומפתח את גרייטסט ראפאל, הבלייד בעל ההגנה האינסופית, ואפילו שובר את סביור וואלקרי בקרב הגמר שלו בטורניר הקבוצות. חבר בקבוצה עם אילייה ובאסרה.
פנומנו פיין: בליידר המצטרף באמצע העונה ומגיע בסוף ניצחונו של ראשאד על אילייה ובאסרה בהשקה של המועדון והזירה החדשים שלהם. יש שמועות שהוא אח של פאי והייד אבל הן לא מספיק מבוססות כדי להיות נכונות. הבלייד שלו הוא פרומנייס פניקס, שיוצר מלבה. הולך קצת כמו זומבי.
אילייה מאו: חברה של ראשאד, סקייטרית, ובליידרית בעצמה הבלייד שלה הוא מגמה איפיריט.
מהלכים מיוחדים ומתקפות מיוחדות (עידן המתכת)
פגסוס
פגסוס הוא האחד מהבליידים עם הכי הרבה מהלכים מיוחדים שונים.
כנף טורנדו
זהו המהלך הראשון שג'ינגה השתמש בו אי פעם, במהלך הזה פגסוס נע מהר במיוחד ויוצר טורנדו (בדומה ל"קיר סולם בופורט" של ליאון)
מתקפת פיצוץ כוכב
זהו המהלך העיקרי שליווה את פגסוס בעונה הראשונה ועד לאמצע העונה השנייה, במהלך הזה פגסוס קופץ גבוה מאוד וצולל במהירות אדירה מהשמיים ובכך נותן מכה חזקה במיוחד עבור כל בלייד ומסוגל להפיל אותו.
מתקפת מטר מטאורים
מהלך שבו ג'ינגה השתמש פעם אחת בלבד בקרב השני מול קיויה, המהלך מתאפשר רק כשהכוכבים מסתדרים בצורה המתאימה, במהלך הזה פגסוס קופץ גבוה יותר מבמתקפת הפיצוץ כוכב ובכך מסוגל לצלול במהירות גבוהה בהרבה כשהוא קרוב לקרקע.
מגיש סערה
מהלך שאותו ג'ינגה גילה לקראת סוף העונה הראשונה, במהלך הזה פגסוס נע מהר במיוחד על הזירה, מהר כל כך עד שהוא יוצר קיר ווקום בתוך כל בלייד שנמצא ברדיוס התנועה שלו, ובכך סוגר עליו מונע ממנו להסתובב (המהלך החליף את מתקפת פיצוץ כוכב עד סוף העונה הראשונה, אך באלופי המתכת ג'ינגה חזר להשתמש בעיקר במתקפת פיצוץ כוכב).
נובה גלקטי
מתקפה בה ג'ינגה השתמש פעם אחת בלבד בקרב האחרון מול "אל דרגו ברק", הוא השתמש בכוחם של כל מי שריוגה הביס ושאב את כוחו גם הוא כדי ליצור מתקפה חזקה שתתמודד עם "הרס צולל של קיסר דרקון".
מתקפת אבק כוכבים
המתקפה אותה ג'ינגה גילה בקרב מול ג'וליאן. ג'ינגה לא הצליח לנצח את "הורס כוח הכבידה" באמצעות "מתקפת פיצוץ כוכב" הרגילה, ולכן נאלץ לחייב את פגסוס להסתובב מהר במיוחד עד שיוכל לייצר תנופה שתעיף אותו גבוה מספיק כדי להביס כל בלייד. ג'ינגה השתמש במהלך המיוחד עד "שפגסוס גלקטי" הפך ל"פגסוס קוסמי"
טורנדו קוסמי
בעקבות שינוי הבלייד של ג'ינגה (פגסוס גלקטי) לבלייד מסוג הגנה (פגסוס קוסמי), ג'ינגה לא היה יכול להשתמש יותר ב"מתקפת אבק כוכבים", לכן ג'ינגה היה צריך למצוא מהלך חדש. כאשר ג'ינגה ראה כי קיויה הצליח לשלוט בכוח החדש של ליאון הוא הבין שגם הוא מסוגל ולכן בקרב מול דאשאין וצ'יון הוא העביר את פגסוס למצב ריצה סופי. במצב ריצה סופי פגסוס נע במהירות אדירה, הרבה יותר מאשר במגיש הסערה, ויוצר גל אנרגיה סיבובי שמעיף כל בלייד העומד בדרכו.
סופר נובה קוסמי
במהלך הזה ג'ינגה השתמש פעם אחת בלבד בקרב מול נמסיס. במהלך, פגסוס קיבל כוח מכל הבליידים ברחבי העולם, ועף עד לחלל, משם הוא מסתחרר כל הדרך עד כדור הארץ וגורם פיצוץ שדומה לפיצוץ של מטאור.
ליאון
ליאון הוא בלייד עם מהלכים רבים כאשר כולם מבוססים על תנועה מהירה ויצירת רוח והדף. כאשר ליאון נמצא במקום שנועד לרוח, או במקום פרעי, המהלכים המיוחדים שלו נהיים חזקים יותר בהרבה.
קיר סולם בופורט
במהלך הזה, ליאון נע מהר יותר מהתנועה הרגילה, ובכך יוצר רוח חזקה שעוטפת אותו, בתחילת הסדרה, ליאון יצר רק רוח חזקה שהייתה יכולה להעיף בליידים, אך בהמשך הרוח הפכה לטורנדו של ממש שמשמש את ליאון להגנה מפני כל בלייד.
זעם ניב מאה
מהלך מיוחד שהשתמש בו לראשונה בקרב מול דוג'י. המהלך אפשרי רק שליאון נמצא בסביבה מתאימה עם הרבה שברים והרס. במהלך הזה, ליאון אוסף את כל הסלעים ומעיף אותם בעזרת הרוח שהוא יוצר מ"הקיר סולם בופור" נגד היריב.
ריקוד ניב רוח פראי
את המהלך קיויה השיג לאחר ששהה בקניון הזאב והבין לעומק איך טורנדו פועל ואיך אפשר להשתמש בו. במהלך, ליאון משתמש בטורנדו ומסוגל להזיז אותו, לשנות אותו, ולהגביר את הקצב שלו על מנת ליצור הגנה והתקפה חזקות יותר. (במהלך קיויה כמעט ולא השתמש יותר לאחר שהפסיד לג'ינגה בפעם השנייה).
פיצוץ קורע של המלך ליאון
זהו המהלך החזק ביותר ש"ליאון סלע" השתמש בו עד שהתפתח ל"ליאון ניב". את המהלך קיויה הצליח ליצור גם כן אחרי ששהה בקניון הזאב. במהלך, ליאון מסוגל להרחיב את הטורנדו באופן משמעותי, לסגור אותו, ואף לפצל אותו למספר טורנדויים. הוא מסוגל לשנות את המיקום שלהם, ואף לזוז איתם ברחבי הזירה ובכך "לתפוס" את היריב שלו.
מכת רוח הפוכה של המלך ליאון
את המהלך קיויה השיג לאחר ששהה באפריקה וראה כי הסופה למעשה מגיעה מלמעלה. במהלך, ליאון קופץ גבוה מאוד ומסוגל ליצור את הטורנדו מהשמיים לכיוון הזירה ולכוון אותו לאיזה מקום שהוא רוצה, ובכך גורם נזק רציני בהרבה ליריב.
ניב מוחץ של המלך ליאון
את המהלך הזה קיויה השיג בזכות השינוי של ליאון לבלייד מסוג מתקפה, קיויה הצליח לשלוט לגמרי בכוח ההתקפה של ליאון ובכך ליצור מהלך מיוחד חדש. במהלך, ליאון מסוגל ליצור גל אנרגיה, להתנגש או ליצור טורנדו חזק במיוחד שמסוגל להעיף כמעט כל בלייד שעומד מולו.
זאב אפל
סופת אפלה מיללת/לייזר יללת אופל
מהלך די בסיסי אך מלא בעוצמה אשר בו הזאב האפל של דוג'י עובד למצב מוחלט של התקפה ומשחרר מכה חזקה ורבת עוצמה כדי להפיל את היריב.
שור שחור/אפל
מכת שור סנטר קרן אדומה
מהלך שבו הבלייד של בנקיי פותח את הקרניים בגלגל המיזוג שלו, מסתחרר יותר מהר ומבצע התקפה ישירה מוחלטת בבלייד של היריב. היות שמדובר בבלייד כבד מאוד, התנגשות ישירה שלו בבייבליידים של אחרים מסוגלת לגרום נזק גבוה, אבל עקב העובדה שמדובר במהלך בסיסי והוא יוצא מהקרקע, התקיפה שלו ישירה מדי וניתן בקלות לגבור או לחמוק ממנה.
שורט מטורף/שורט אפל (טטסויה)
שינוי מסלול סחרור
מהלך בסיסי, שבו השורט משנה את גובה גלגל המיזוג ובכך חומק ממתקפות וממזער את הנזק שנגרם לו.
ריקוד סרטנים
מהלך נוסף בו שורט משנה את מסלול הסחרור, אך במקרה זה השינוי מסוגל ליצור אשליה ולבלבל את היריב. במהלך שורט משנה את המיקום מהר מאוד ומסוגל לתת התקפות פתע מהירות ולא ישירות כמו התקפה מלמעלה.
אקוואריו להבה (היקארו)
סג'יטריו להבה/הבזק (קנטה)
טופר להבה
מהלך בו הבלייד סג'יטריו משתמש בטפרים שבמסלול הסחרור שלו כדי להסתובב במהירות רבה יותר ולתת יותר עוצמה למתקפה שלו שתדמה בלייד עם להבה.
טופר צולל
מהלך עליו קנטה עבד זמן רב מאוד, במסעותיו עם ריוגה. במהלך סג'יטריו משתמש בטפרים באותה צורה, רק שבמקרה זה הוא מבצע זאת תוך כדי תקיפה מלמעלה, דבר שיוצר מהלך חזק בהרבה שאפילו ריוגה נלחץ ממנו לזמן קצר.
חץ צולל
מהלך שקנטה המציא לאחר ש"סג'יטריו להבה" הפך ל"סג'יטריו הבזק" ואיבד את הטפרים שלו. במהלך, סג'יטריו מסוגל ליצור את אותו האפקט כמו ב"טופר צולל" אך ללא הטפרים, ובבלייד שעבר התפתחות בה גלגל הלחימה גדול בהרבה ולכן גם המכה עוצמתית יותר.
אל דרגו (ריוגה)
לאל דרגו היו בעבר גם מהלכים אפלים בניגוד לשאר הבייבליידים. מה שאפיין מהלכים אלו הוא השילוב של הכוח האפל בתוכם. בהמשך היו לאל דרגו מהלכים מיוחדים עקב נטישת הכוח האפל.
מכת נשיכה צוללת של קיסר דרקון (מהלך אפל)
מהלך בו גלגל המיזוג של ריוגה מבצע סחרור של 180 מעלות ומשתנה למצב בו יש תיאום בין הדרקונים שבו לאלו שבגלגל הלחימה. במהלך אל דרגו נכנס במכה אחת ישירה מאוד והרסנית במיוחד שגם הכוח האפל נמצא בתוכה ולכן תוך כדי שהוא מנחית נזק ליריב, הוא גונב את הכוח שלו.
הרס צולל של קיסר דרקון (מהלך אפל)
מהלך שדומה במהותו למכת הנשיכה הצוללת, אך אפילו חזק יותר. המהלך נוצר אחרי שאל דרגו שאב כל כך הרבה כוח מבליידים אחרים שריוגה כבר לא הצליח לשלוט בו, ואל דרגו השתמש בכוח כדי לחזק אפילו יותר את המהלך המיוחד של ריוגה.
מעוף עליון של קיסר דרקון (מהלך מיוחד)
מהלך שריוגה הצליח להגיע אליו בכוחות עצמו, ללא המהלך האפל לאחר ש"אל דרגו ברק" הפך ל"אל דרגו מטאור". המהלך זהה ל"הרס צולל של קיסר דרקון" הן באופן הפעולה, והן בעוצמה, אך ללא הכוח האפל.
הרס החיים של קיסר דרקון (מהלך מיוחד)
המהלך המיוחד החזק ביותר של ריוגה, הוא אינו דורש תזוזה של הדרקונים בגלגל המיזוג. לא הרבה ידוע על המהלך חוץ מזה שריוגה הצליח להגיע אליו לאחר ששהה בעולם שמלא כולו באפלה, שגם עליו לא ידוע. לא ברור לחלוטין אופן הפעולה של המהלך היות שריוגה השתמש בו פעמיים בלבד בסדרה, אך המהלך עוצמתי בצורה שלא תיאמן ויכול להרוס כל דבר.
טלה סלע
הרס זריקת קרן
מהלך מיוחד בו הטלה מנצל את שיפוע ההופעה הנמוך שלו יחד עם גלגל הלחימה הכבד כדי לתת מכה עוצמתית מגובה נמוך. באמצעות המתקפה הוא נותן מכה עוצמתית לכיוון מעלה ומסוגל להעיף את היריב לגובה רב.
סערת רוח
מהלך בו הטלה משתמש בגלגל המיזוג כדי לשנות את כיוון הסיחרור של היריב. הגלגל נע ורחב מאוד, ולכן כאשר יריב מתקיף הוא מסוגל להזיזו לפני שגלגל הלחימה פוגע ובכך לחסוך נזק רב.
ליברה להבה (יו)
מהלכיו של ליברה כולם מבוססים רטט וגלים קוליים בצורות שונות שבאמצעותם יו יכול ליצור התקפות עוצמתיות בקרב על אף שליברה הוא בלייד מסוג סיבולת
פיצוץ קולי
מהלך בו ליברה להבה משתמש במסלול הסחרור שלו ליצור גלים של רטט המתפשטים בזירה. גלי הרטט משנים לחלוטין את תנועת הבליידים של היריבים ויוצרים מצב המדמה מגרש חול. בשל אופן הסחרור הייחודי של ליברה, יחד עם שיפוע ההופעה הקשיח והמחודד, הגלים העל קוליים לא משפיעים עליו כלל
מגן קולי
מהלך דומה ל"פיצוץ קולי" אך מבוסס הגנה במקום התקפה. ליברה יוצר גלים על קוליים, אך במקום לפזר אותם ברחבי הזירה הוא משאיר אותם צמודים אליו כך שיעטפו אותו. העיטוף הקולי של ליברה מסיט בליידים מכיוונו ובכך שומר עליו ממתקפות חזקות.
גל קולי
מהלך בו ליברה משתמש בגלים העל קוליים, אך יורה אותם באופן מרוכז במקום לפזר אותם בזירה. כאשר הגל הקולי ממוקד למקום אחד הוא מסוגל לגרום הרס מרוכז אדיר שגורם לפיצוץ באזור.
פיצוץ אינסופי/פיצוץ גיהנום
מהלך בו ליברה משחרר גלים על קוליים בכמות עצומה, הרטט אדיר והוא מופזר באזור מרכז הזירה. במהלך ליברה רוטט בצורה שהוא לא יציב כלל ובאמצעות הרטט האדיר הוא אפילו מסוגל למשוך בליידים אל המרכז. הרטט מרוכז כמו ב"גל הקולי" ובכך הוא מסוגל לגרום הרס גדול ואדיר משמעותית מאזר ב"פיצוץ קולי".
פיצוץ אינסופי סופי
המהלך החזק ביותר של ליברה. בעל אופן פעולה זהה לזה של "פיצוץ אינסופי" אך חזק ממנו אפילו יותר. את המהלך יו השיג לאחר זמן רב מאוד של אימונים ומסעות עם ליברה. המהלך כל כך עוצמתי עד שהרטט מזיז ושובר קירות מסביבו. המהלך היה זה שפרץ את כיפת ההרס האפלה של נמסיס.
עיט ארץ (טסובסה)
לבייבלייד "עיט ארץ" של טסובסה יש מספר רב מאוד של מהלכים והם בין המגוונים ביותר בסדרה.
הבזק
המתקפה איננה מהלך מיוחד, אך היא כן ייחודית. במתקפה עיט מסוגל להפוך לבתי נראה לזמן קצר ובכך לשנות את מיקומו ב"הבזק" ולהופיע לפתע במקום אחר, וכך להפתיע את היריב שלו.
מחיצת טפרים/טופר מחיצה
מהלך בו עיט של טסובסה מתנתק מהקרקע ומתחיל להכות במספר רב של התקפות את היריב מהאוויר, בזמן שעיט נמצא במהלך הזה הוא לרגע לא חוזר לקרקע והבלייד נמצא באוויר.
מחיצת צלילה
מהלך בו עיט של טסובסה עולה לשמיים וצולל במהירות מהאוויר לכיוון בלייד אחר וכך מכניס מכה רבת עוצמה.
מתקפת נגד
מהלך מאוד ייחודי בו העיט משתמש בשיפוע ההופעה הרחב כדי למנוע פגיעה מבלייד אחר. במהלך, עיט נמצא מקובע מאוד לקרקע, ובעמדת איזון מושלמת שבה יוכל להתמודד עם כל מתקפה. היכולת כל כך עוצמתית שטסובסה אפילו הצליח בעבר לבלום את המהלך האפל "מכת נשיכה צוללת של קיסר דרקון" של ריוגה.
הצלפת זרם
מהלך מבוסס רטט בו עיט של טסובסה יוצר גלי רטט המערערים איזון של בייבליידים אחרים, בנוסף, באמצעות המהלך עיט יכול לבטל כל מהלך רטט אחר. כך טסובסה התמודד מול מהלכים שהוגדרו כ"בחתי מעורערים" כמו "פיצוץ אינסופי" של יו.
מחיצת כנף מתכת
מהלך צלילה נוסף בו עיט נותן מכה, אך בדיוק עם מרכז גלגל הלחימה העבה, ובכך מסוגל לגרום נזק הרסני יותר ליריב.
פיצוץ טורנדו זורח
המהלך אותו טסובסה גילה לאחר שהביס את הכוח האפל והצליח להשתמש בו לטובתו. במהלך עיט צולל ובנוסף יוצר טורנדו תוך כדי הצלילה. המהלך חזק במיוחד והביס את המהלך המיוחד המשולב של סופי וויליס "גו קליון גדול". בנוסף, המהלך הביס את הבלייד "התרחשות מרושעת" של ג'ק.
חוקי טורניר הבייבלייד
בטורניר הבייבלייד ישנו חוק של מצב של סיום קרב, בכל קרב המנצח הוא זה שזוכה ראשון בשתי נקודות, למעט הגמר שבו צריך לזכות בשלוש נקודות.
סיום שבו בייבלייד מתנגש בבייבלייד אחר ומעיף אותו מחוץ לזירה נקרא "סיום מחוץ לזירה" ומקנה נקודה אחת.
סיום שבו אחרון הבליידים ממשיך להסתובב נקרא "סיום הישרדות" ומקנה נקודה אחת.
סיום שבו אחד הבליידים מתנפץ לשלוש חתיכות בגלל אחד המהלכים החזקים של הבליידים, נקרא "סיום פיצוץ" ומקנה שתי נקודות. בעבר היה אפשר לנצח בקרבות כאשר היה סיום הישרדות \ סיום מחוץ לזירה כשיצא דור הבורסט (התנפצות ) נוספה האופציה של סיום פיצוץ
בליידים משולבים (מסונכרנים)
פניקס פחד: שילוב של פניקס תחייה (של פאי) והיידיס פחד (של הייד), נוצר לאחר שפאי שבר את היידיס במהלך קרב עם הייד והחליט לשלב אותו עם פניקס.
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:סדרות אנימה משנות ה-2000
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
קטגוריה:סדרות אנימה
קטגוריה:ערוץ הילדים: תוכניות רכש
קטגוריה:ערוץ ג'וניור: תוכניות רכש | 2024-09-08T15:57:12 |
טרילוגיית הרואים למרחק | הרואים למרחק (אנגלית: The Farseer Trilogy) היא סדרת ספרי פנטסיה אפית מאת רובין הוב.
הסדרה כוללת את הספרים: שוליית הרוצח, רוצח מלכותי, ושליחותו של רוצח.
סדרת הספרים מתארת את חייו של פיץ אביר הרואה למרחק (FitzChivalry Farseer), בנו הממזר של הנסיך יורש העצר אביר (Chivalry), ההופך לרוצח (מתנקש) פוליטי העובד בשביל מלכו וסבו, המלך ערמומי (Shrewd).
הסדרה מתרחשת בעולם דמיוני ומתמקדת בממלכה בשם שש הדוכסויות.
עלילה
העלילה נסובה סביב פלישת "הספינות האדומות" לממלכת שש הדוכסויות, וכן סביב תככים פנימיים בחצר המלוכה. הספינות האדומות פולשות לשש הדוכסויות ללא כל מטרה מיוחדת, ככל שרואים זאת שליטי הממלכה; הפולשים מתקיפים כפרים, "מרוקנים" את מרבית התושבים, בוזזים את הכפר ושורפים את כל מה שלא יכלו לקחת. פעולת ה"ריקון" היא הוצאת מודעותו של אדם ממנו, אותו אדם מאבד את נשמתו ורגשותיו לאחר הריקון. לא ידוע כיצד בדיוק מתבצע הריקון, אך נראה שיש לזה קשר ל"אומנות" – סוג של קסם שפועל דרך המחשבות. בתוך חצר המלוכה עצמה ישנם שני צדדים: הנסיך אמת, יורש העצר, ואחיו הצעיר הנסיך הדר. במסגרת המלחמה בפשיטות הוחלט על מיסים חדשים. דוכסויות הפנים (שאין להן חוף) טוענות שאין להן קשר לפשיטות ולכן המיסוי רק מכביד עליהן. הנסיך הדר מצדד בדוכסויות הפנים ושואף להפוך אותן לממלכה נפרדת, עליה ישלוט בעצמו. אין לו שום עניין בדוכסויות החוף ובגורלן, והוא מוכן להקריבן ל"ספינות האדומות" כדי להשיג את מטרתו. מנגד, מנסה הנסיך אמת לשמור על אחדות הממלכה ולהפסיק את הפשיטות.בין כל סבכי המלחמה והפוליטיקה עומד פיץ, ממזר שנולד לנסיך אביר, אחיהם הבכור של אמת והדר אשר ויתר על זכותו לרשת את הכתר לאחר שנודע לו על קיומו של הממזר. פיץ הובא לטירה בגיל 6 ומאז הוא מגודל על ידי בוריך, עוזרו של אביו ואדון האורוות. בהמשך הופך פיץ לחניכו של צ׳ייד כוכב נופל, הרוצח המלכותי של המלך ערמומי, והופך בעצמו להיות רוצח מלכותי. במהלך הסיפור מתאהב פיץ במולי, נערה שהכיר בילדותו ומתבגר איתה עד שהקשר נהרס והוא הולך לנקום בנסיך הדר.לפיץ שני כוחות מיוחדים: "האומנות", קסם הפועל בעיקר דרך המחשבות ומאפשר בין השאר תקשורת טלפתית בין אנשים שנחנו בו; וכוח ה"בינה" המאפשר לחלוק מחשבות עם חיות שאליהן הוא מתחבר. בוריך רואה את ה"בינה" כמחלה ואוסר על פיץ להשתמש בה.ליצן החצר של המלך טוען כי פיץ עתיד לשנות את העולם ומתיידד עם פיץ על מנת להדריך אותו. לפי טענת הליצן – הוא עצמו הנביא הלבן ואילו פיץ מהווה הזרז שלו.
סדרות המשך
לסדרה ארבע סדרות המשך:
טרילוגיית "סוחרי הספינות החיות", המתארת את סוחרי העיר בינגטאון והספינות החיות בהן הם מפליגים.
טרילוגיית "האיש הזהוב" המספרת את המשך סיפורם של פיץ אביר והליצן (גיבורי סדרת "הרואים למרחק") ומתרחשת כ־10–15 שנים לאחר סיום עלילת הטרילוגיה המקורית.
טרילוגיית כרוניקות הגשם הפראי המספרת על עולמם של הדרקונים בממלכת המבוגרונים ממספר נקודות מבט שונות.
טרילוגיית "פיץ והליצן" טרילוגיית המשך לשתי הסדרות הקודמות העוסקות בשש הדוכסויות, בה פיץ נאלץ לשוב לחייו הקודמים אחר שמצא שלווה.
שש הדוכסויות
שש הדוכסויות היא ממלכה דמיונית שבה מתרחשת עלילת הסדרה ובה 6 דוכסויות.
דוכסות הצבי היא מקום משכנם של מלכי שש הדוכסויות, אשר שולטים משם בממלכה כולה. בירת הדוכסות והממלכה כולה היא עיר טירת הצבי, בה ממוקם ארמון טירת הצבי שבו יושבים המלך והמלכה. טירת הצבי עצמה היא מבצר עתיק בנוי מאבן שחורה לחוף הים ונהר הצבי. צבע הדוכסות הוא כחול וסמלה הוא צבי: ראש צבי למשפחת המלוכה וצבי מסתער ללוחמים שבשירותם.
דוכסות שוקס היא דוכסות החוף הדרומית ביותר. נשלטת על ידי הדוכס שימשיי. בעל גבול משותף עם מדינות הצ׳לסד, דבר אשר גרם לחיכוכים וסכסוכים רבים במהלך השנים.
דוכסות ברנס היא הצפונית ביותר מבין שש הדוכסויות ומשתייכת לדוכסויות החוף. בפרק הזמן המתואר בסדרת "הרואים למרחק" נשלטת הדוכסות בידי הדוכס ברונדי ולאחר מותו בידי ביתו, הדוכסית אמונה. צבע הדוכסות הוא צהוב.
דוכסות ריפון היא דוכסות חוף לדרומה של דוכסות הצבי. שליטיה הם הדוכס קלבאר והדוכסית גרייס. העיר המרכזית היא ניתביי.
דוכסות פארו היא הדרומית מבין דוכסויות הפנים. בירתה היא מבצר–סחר. צבעי הדוכסות הם חום וזהב.
דוכסות טילת׳ היא הצפונית מבין דוכסויות הפנים. שליטה הוא הדוכס רם. נודעת בכרמיה העשירים וביינותיה המשובחים.
קטגוריה:סדרות ספרי פנטזיה
קטגוריה:ספרי פנטזיה אפית
קטגוריה:ספרי רובין הוב
קטגוריה:ספרי הוצאת אסטרולוג | 2024-10-14T14:26:58 |
תירס | ממוזער|Zea mays "fraise"
[[קובץ:Zea mays 'Ottofile giallo Tortonese' MHNT.BOT.2015.34.1.jpg|ממוזער|Zea mays 'Ottofile giallo Tortonese]]תירס''' (שם מדעי: Zea mays'') הוא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. במאה ה-21 הוא הגידול החקלאי הנרחב ביותר בעולם ואחריו חיטה ואורז.
צמח התירס מגיע לגובה של כ-3 מטר. הוא נזרע באביב ונקצר באביב/קיץ. הצמח זקוק לאספקת מים שוטפת ולאקלים חם.
היסטוריה
מקורו של התירס במרכז אמריקה, שם נאכל במגוון צורות במשך אלפי שנים. הוא גודל לראשונה על ידי תרבות המאיה ותרבויות שכנות באזור מקסיקו של היום. בסיפור הבריאה של תרבות המאיה, אכילת התירס היא שיצרה את האדם והבדילה אותו מן הבהמה. עם הגעת הספרדים למרכז אמריקה במאה ה-15, הופץ השימוש בתירס בשאר העולם.
מקור השם העברי
צמח התירס נקרא על שם הדמות המקראית תירס, בנו של יפת. טורקיה הייתה תחנה להפצת תירס באירופה, ובמספר שפות (איטלקית, צרפתית וגרמנית) נקרא התירס "חיטה טורקית". הרב יצחק אברבנאל, בן המאה ה-15, העריך שצאצאיו של תירס המקראי התיישבו באזור טורקיה. הוא לא ידע שהטורקים הגיעו לאזור שמכונה כיום "טורקיה" רק במאה השמינית והתשיעית, ולכן כתב: "והיותר מתיישב שתירס הוא פרס והוא טורקאש, כי כך היא הקבלה ביניהם שהם מבני פרס".
אחד הראשונים שתיאר את צמח התירס בעברית היה ברוך לינדא בספרו "ראשית לימודים" (1789). הוא מכנה את הצמח "חטי טורקיא", בתרגום מגרמנית. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלו לכנותם "חטי תירס", בעקבות הזיהוי של התירס עם הטורקים. בתחילת המאה ה-20 קוצר השם לשם הפשוט "תירס" וכך מכונה הצמח כיום.
שימושים
התירס נאכל טרי או לאחר בישול, צלייה או קלייה.
התירס מהווה מרכיב עיקרי במאכלים כמו ממליגה, פולנטה, טאקוס, וכן במצרכים כדוגמת קורנפלקס, קמח תירס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול, אצטון ועוד. התירס משמש כתוספת במאכלים כגון פיצה, פשטידות, סלט, ממרחים שונים ועוד, ולהכנת פופקורן.
תירס למאכל משווק בחבילות של קלחי תירס, וכן בקופסאות שימורים או באריזות המכילות גרגרי תירס קפואים או מיובשים.
מלבד השימוש לאדם, התירס משמש גם למאכל בהמות כחומר טרי וכתחמיץ.
מחקר
התירס הוא אחד מהגידולים החשובים ביותר בעולם המשמש כבסיס תזונתי לאדם וכחומר גלם עיקרי בהזנת בע"ח, ולכן נמצא בראש סדר העדיפויות בפיתוחים שונים ובתחומים רבים.
בעזרת צמח התירס נעשו כמה מהתגליות החשובות ביותר בגנטיקה. הגנום של התירס עשיר בטרנספוזונים ומועד למוטציות, דבר המתבטא במגוון צבעי גרעיני התירס כגון: אדום, שחור, סגול, לבן וכו'.
ב-2005 התחיל פרויקט מיפוי הגנום של התירס על ידי צוות חוקרים אמריקאי. בפברואר 2008 כבר פורסמה טיוטה ראשונית של המחקר, הכוללת כ-95% מהמיפוי, שפורסם בעיתון. הנדסתו הגנטית של התירס תרמה ליצירת זני מכלוא רבים בעלי עמידויות משתנות לתנאי קרקע, אקלים, מחלות ומזיקים שונים יחד עם השגת המטרה העיקרית של העלאת היבול (לאחר המיפוי הגנטי כמות היבול לדונם עלתה בממוצע ב-50%).
גידול בישראל
שטחי גידול התירס בישראל נפרסים לאורכה, החל מרמת הגולן שבצפון ועד הנגב המערבי שבדרום. בממוצע, מגדלים בישראל 25,000 דונם תירס מתוק בשנה, לצורכי התעשייה והשוק המקומי וכ-70,000 דונם תירס לתחמיץ, המהווה כ-35% מכלל החומר היבש המשמש להזנת בעלי-חיים.
קיימים זני תירס רבים המיועדים לצורכי הגידול השונים בישראל ובכל שנה, נערכים מבחני זנים ללפחות 5–10 זנים נוספים, עבור בחינת התאמתם לצורכי העמידות ותכולת הגרעין הנדרשים בשוק.
זני התירס העיקריים בארץ הם קלגרי, 33-031, קולוסיאוס, סימון, האטי, W86 (מתוך נתוני ארגון עובדי הפלחה לשנת 2019).
התוצרת העולמית והתפלגותה בין המדינות
גידולי התירס בארצות הברית מהווים כשליש מהתוצרת העולמית; מדינות בולטות נוספות הן סין, הודו, ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה, צרפת, אינדונזיה ודרום אפריקה. התוצרת העולמית של תירס בשנת 2003 הסתכמה ב-600 מיליון טון, ואילו בשנת 2009 הייתה 817 מיליון טון. יותר מאורז (678 מיליון טון) או חיטה (682 מיליון טון). ב 2013 עמד יבול התירס על מיליארד ו-16 מיליון טון.
ממוזער|שתיל תירס
10 המדינות בעלות תוצרת השיא ב-2013 מדינה ייצור (בטונות) ארצות הברית353,699,441 סין217,730,000 ברזיל80,516,571 מקסיקו22,663,953 אינדונזיה18,511,853 הודו23,290,000 צרפת15,053,100 ארגנטינה32,119,211 דרום אפריקה12,365,000 אוקראינה30,949,550 כל העולם 1,016,431,783
גלריית תמונות
ראו גם
קורנהול - משחק קליעה למטרה עם שקית תירס, מקובל בארצות הברית.
לחם תירס
פלגרה
מבוך תירס
תירס ננסי
אלרגיה לתירס
קמח תירס
קישורים חיצוניים
אפרים צוקרמן גידול תירס בעולם, "ניר ותלם", גיליון מס' 7, מאי-יוני 2008, עמ' 13–16
מהם תולדות התירס?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:אורגניזם מודל | 2024-09-18T13:44:41 |
מריו מיקולינסר | מריו מיקולינסר (נולד ב-1957) הוא פרופסור וחוקר ישראלי בתחום הפסיכולוגיה, ששימש דיקן בית הספר לפסיכולוגיה ובין השנים 2014 עד 2017 המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים של "המרכז הבינתחומי". זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2004. כיום מריו ראש התכנית לתואר שלישי בפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן.
ממוזער|250px|מריו מיקולינסר
ביוגרפיה
מיקולינסר נולד בסנטה פה שבארגנטינה בשנת 1957. עלה לישראל בגיל 19. בשנת 1985 סיים לימודים לתואר דוקטור בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. כ-7 שנים לאחר מכן מונה לפרופסור באוניברסיטה זו, בגיל 35, והיה הפרופסור הצעיר ביותר בארץ בתחום הפסיכולוגיה. במקביל עבד בצה"ל בתפקיד מחקר בתחום הפסיכולוגיה.
מיקולינסר שימש במגוון תפקידים אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, ביניהם ראש המחלקה לפסיכולוגיה. ב-2004 נבחר לקבל את פרס א.מ.ת, על "תרומה יוצאת דופן בחקר האישיות והפסיכולוגיה החברתית". בנוסף לעבודתו האקדמאית באוניברסיטת בר-אילן, נמנה מיקולינסר עם צוות העורכים ב-Journal of Personality and Social Psychology. כן היה בין מייסדי מרכז פלג-ביליג לחקר איכות חיי המשפחה ב-1996, ובשנים 2002-2006 הוא כיהן כיושב-ראש המרכז.
ב-2007 עבר מיקולינסר לשמש כדיקן בית הספר החדש לפסיכולוגיה של המרכז הבינתחומי הרצליה. בנוסף, מאז 2008 הוא מרכז מדי שנה את "סימפוזיון הרצליה השנתי באישיות ופסיכולוגיה חברתית" במרכז הבינתחומי.
מיקולינסר פרסם מאות מחקרים בתחום הפסיכולוגיה. מחקריו, שהקנו לו שם עולמי, עוסקים בין השאר בהיבטים שונים של תאוריית ההתקשרות, למשל היכולת לשפר בבגרות את דפוסי ההתקשרות שנוצרו בילדות, לאחר פגישה עם דמויות מעודדות התקשרות בטוחה. מחקריו גם בחנו קשר בין דפוסי התקשרות לבין תחומים שונים, בין היתר אהבה רומנטית, התנהגות מינית ותגובה לטראומה נפשית וכן את הקשרים בין תאוריית ההתקשרות לתאוריית ניהול האימה.
קישורים חיצוניים
האתר של מריו מיקולינסר, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
קורות חיים של מריו מיקולינסר באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
רשימת מאמרים של מריו מיקולינסר, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
פרופ' מריו מיקולינסר, באתר פרס א.מ.ת.
ריאיון עם פרופ' מריו מיקולינסר שפורסם ב"מגזין הבינתחומי"
מריו מיקולינסר ואטי ברנט, תאוריית ההתקשרות - הקדמה לגיליון נושא מיוחד של כתב העת "מפגש", 27 באוקטובר 2005, אתר פסיכולוגיה עברית
הערות שוליים
קטגוריה:זוכי פרס א.מ.ת.
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:סגל אוניברסיטת בר-אילן: פסיכולוגיה
קטגוריה:סגל המרכז הבינתחומי הרצליה: פסיכולוגיה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת רייכמן: פסיכולוגיה
קטגוריה:ישראלים ילידי ארגנטינה
קטגוריה:עולים בשנות ה-1970
קטגוריה:פסיכולוגים חברתיים ישראלים
קטגוריה:פסיכולוגים ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1957 | 2023-10-15T03:46:10 |
BASIC | BASIC היא משפחה של שפות תכנות מפורשות ידידותיות למשתמש וקלות לתכנות אשר זכו לפופולריות רבה עד שנות ה-90.
מבוא
הגרסה המקורית של BASIC נוצרה על ידי ג'ון ג'י קמני ותומס א' קורץ במכללת דארטמות' ב-1963. כוונתם הייתה לאפשר לסטודנטים בתחומים שאינם מדעיים להשתמש במחשבים. שם השפה, BASIC, ראשי תיבות של מבטא את היעוד הזה כשפה פשוטה ושימושית. זה בניגוד לרוב המחשבים באותה תקופה, שדרשו כתיבת תוכנה ייעודית להם, שרק מדענים ומתמטיקאים נטו ללמוד.
בנוסף לשפת התוכנית, קמני וקורץ פיתחו את מערכת שיתוף זמן של דארטמות' (DTSS), שאפשרה למספר משתמשים לערוך ולהריץ מספר תוכניות BASIC בו-זמנית על מסופים מרוחקים. המודל הזה הפך לפופולרי מאוד במערכות מיני-מחשבים כמו PDP-11 ו-Data General Nova בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. Hewlett-Packard ייצרה את HP2000, סדרת מחשבים שפעלו בשיטת זו ושווקו מסוף שנות השישים עד שנות ה-80. משחקי וידאו מוקדמים רבים נכתבו במקור באחת הגרסאות של BASIC.
BASIC זכתה לפופולריות רבה עם תפוצתם המסיבית של המחשבים הביתיים כמו אטארי, קומודור, סינקלייר ואחרים שהופיעו בסוף שנות השבעים וקדמו למחשב האישי (PC) של IBM.
למרות קיומו של תקן ANSI, נוצרו ל-BASIC ניבים שונים, שלחלקם כמעט ולא היו פקודות משותפות.
חברת מיקרוסופט הוקמה במטרה לפתח מפרשי BASIC ולמערכת ההפעלה MS-DOS שלה צורף מפרש BASIC (עד גרסה 5 שלה נעשה שימוש בניב GW-BASIC/BASICA, ולאחר מכן ב-QBASIC) וכך נשתמרה הפופולריות של שפת התכנות.
יחד מערכת ההפעלה חלונות, מיקרוסופט פיתחה את שפת Visual Basic, שהתבסס על התחביר המקובל של BASIC. שפה זו היא, כנראה, הניב הנפוץ ביותר של BASIC כיום.
שפת בייסיק בהגדרתה המקורית כבר לא נמצאת בשימוש נרחב. ישנם מספר יישומים יותר מודרניים המתבססים על התחביר המקורי, כמו גרסאות חדשות של Visual Basic, שפת תסריט Visual Basic for Applications (VBA) המשולבת בתוכנות חבילת היישומים Microsoft Office, או שפת תסריט Visual Basic Script המשולבת בדפדפן האינטרנט של מיקרוסופט.
בגרסאותיה המקוריות (ובמידה פחותה גם כיום), היו שורות הקוד ממוספרות ונעשה שימוש רב בפקודות GOTO, המורות למפרש לעבור לביצוע שורת קוד אחרת מהשורה העוקבת. שימוש זה גורם לחוסר מבניות בקוד ומקשה על מעקב אחר השתלשלותה והרצתה של התוכנה. עם זאת, כפי שניתן לראות באתר מיקרוסופט שפות ה־Visual Basic המודרניות הן שפות תכנות מונחה עצמים המאפשרות פיתוח תוכנה בהיקפים גדולים לפי כל כללי הנדסת תוכנה, ויצירת קוד איכותי אשר ניתן לתחזוקה ושינוי מהירים וקלים, כמו בכל שפות התכנות המודרניות האחרות.
בשנת 2008 יצא Microsoft Small Basic המיועד לילדים.
היסטוריה
עד אמצע שנות ה־60, מחשבים היו כלים יקרים ביותר שנעשה בהם שימוש רק למטרות מיוחדות כחישובים מדעיים או צבאיים. מחשבים אלו הפעילו אצווֹת (Batch) של משימות להרצה בזו אחר זו, והיה לעיתים צורך להמתין זמן רב עד להתפנותו של המחשב. מסוף שנות ה־60 ואילך הוזילו התפתחויות בתחום האלקטרוניקה את מחירי המחשבים באופן משמעותי, עד כדי כך שכוח החישוב עלה לרוב על הנדרש.
שפות התכנות בעידן הרצת האצווֹת, כמו גם המחשבים שעליהם רצו, תוכננו לרוב עבור מטרה מסוימת כחישובי נוסחאות, עיבוד מידע עסקי או עיבוד תמלילים. לאור העלות הרבה של כוח מחשוב, נחשבה היעילות (כלומר, זמן ביצוע הקוד) כתכונה החשובה ביותר של שפת תכנות. לכן, השפות ה"מתמחות" הללו היו לרוב קשות לשימוש ובעלות תחביר ייחודי להן.
עם הוזלת מחירי המחשבים, הופיעה גישת "חלוקת הזמן" (time sharing) מול מחשב מרכזי גדול. בגישה זו "נפרסה" יכולת העיבוד של המחשב על ציר הזמן ולכל משתמש ניתנו "חלונות" של זמן עיבוד לסירוגין עם משתמשים אחרים. כיוון שהמחשבים נעשו מהירים מספיק, קיבלו המשתמשים את הרושם כאילו המחשב עומד כולו לרשותם בלעדית. חלוקת הזמן הוזילה את מחיר השימוש במחשב באופן ניכר, משום שמכונה יחידה יכלה לתמוך בחישוביהם של מאות משתמשים.
שנים מוקדמות - עידן המיני־מחשבים
שפת ה־BASIC המקורית תוכננה ב־1963 על ידי ג'ון קמני ותומאס קורץ, ומומשה בהדרכתם על ידי צוות של סטודנטים במכללת דארטמות', בהם מרי קנת' קלר. BASIC תוכננה לאפשר לסטודנטים לכתוב תוכניות עבור מערכת חלוקת זמן שנקראה Dartmouth Time-Sharing System. היא תוכננה להיות מסובכת פחות משפות התכנות שקדמו לה, שכן המשתמשים החדשים, שעשו שימוש במערכות חלוקת זמן, היו על פי רוב בעלי רקע טכני ומתמטי מועט יותר מקהל היעד הוותיק. ניב זה של BASIC כונה מאוחר יותר Dartmouth BASIC.
שמונה עקרונות עמדו לנגד עיניהם של מתכנני BASIC:
קלות שימוש למתחילים.
השפה תתאים לכל מטרה (general-purpose programming language).
תתאפשר הוספת תכונות מתקדמות, ללא פגיעה בפשטות.
הידודיות (אינטראקטיביות).
מתן הודעות שגיאה ברורות וידידותיות.
תגובה מהירה לתוכניות קצרות.
המשתמש לא יידרש להכיר את חומרת המחשב.
חציצה בין מערכת ההפעלה והמשתמש.
השפה התבססה בחלקה על FORTRAN II ובחלקה על ALGOL 60, תוך שהוכנסו בה מספר שינויים כדי להתאימה למערכות חלוקת זמן (אף מערכות אחרות מזאת שפעלה בדארטמות' כגון JOSS ו־CORC ובמידה פחותה יותר LISP). קדמו לה ניסיונות אחרים לתכנן שפת הוראה בדארטמות' כמו DARSIMCO ב־1956 ו־DOPE ב־1962.
מראשיתה, תמכה BASIC בביצוע פעולות מתמטיות פשוטות ובפעולות על מטריצות. האפשרות לטפל במחרוזות נוספה במלואה רק ב־1965. BASIC מומשה לראשונה, כשפת מהדר דווקא, על מחשב מרכזי מסוג GE־265 שתמך במספר מסופים. השפה הייתה יעילה למדי, ועקפה בביצועיה את המימושים FORTRAN II ו־ALGOL 60 שרצו על ה־GE־265.
מתכנני השפה החליטו שהמהדר יהיה זמין לכול ללא תשלום כדי להפיץ את השפה. הם הרשו שימוש בו בבתי ספר באזור דארטמות' והשקיעו כמות נכבדה של מאמץ לקדם את השפה. מאמציהם נשאו פרי, ידע של BASIC נעשה נפוץ יחסית. השפה מומשה על ידי מספר ספקים ונעשתה פופולרית על מיני־מחשבים כסדרת ה־PDP של DEC, וה־Nova של Data General. לרוב מומשה BASIC בדרך־כלל כשפת מפרש, במקום (או בנוסף על) מהדר.
מספר שנים אחרי הפצתה, הביעו מספר מומחי מחשבים בעלי־שם וביניהם אדסחר דייקסטרה, את דעתם שהשימוש בהצהרות GOTO הנפוצות ב־BASIC ובשפות אחרות הוא הרגל תכנותי מגונה.
בנוסף, מומחים אחרים טענו ש־BASIC איטית מדי (מרבית הגרסאות המפורשות איטיות מהגרסאות המהודרות המקבילות) או פשוטה מדי (גרסאות רבות, במיוחד למחשבים חלשים, לא מימשו תכונות ויכולות חשובות).
גידול מהיר - עידן המחשבים הביתיים
שמאל|ממוזער|250px|תמונת מסך של Qbasic
הצגת המחשב הביתי אלטאיר 8800 ב־1975 הזניקה את הפופולריות של בייסיק. רוב שפות התכנות האחרות דרשו יותר זיכרון (או יותר נפח בכונן הקשיח) ממה שהיה זמין במחשבים הביתיים, ואילו בייסיק יכלה להתמודד עם המגבלות האלו ואף התחשבה באחסון האיטי על טייפ נייר (או יותר מאוחר טייפ של קלטות אודיו, באותה תקופה לא היו כוננים קשיחים למחשבים ביתיים) ובהיעדר עורכי טקסט מתאימים. לבייסיק היה גם היתרון של פופולריות בקרב המתכנתים הצעירים שגילו עניין במיקרו־מחשבים. אחד המימושים הראשונים של השפה שהופיעו למכונות ה־8080 כמו האלטאיר היה Tiny BASIC, מימוש פשוט שנכתב במקור על ידי ד"ר לי־צ'ן ואנג, ושהוסב לאלטאיר על ידי דניס אליסון בעקבות בקשתו של בוב אלברכט (שמאוחר יותר הקים את Dr. Dobb's Journal). התכן של Tiny BASIC וקוד המקור המלא פורסמו ב־1976 בכתב עת זה.
שמאל|ממוזער|250px|תמונת מסך של Qbasic2
חברות חדשות ניסו ללכת בעקבות ההצלחות של "Micro Instrumentation and Telemtry Systems", "IMSAI", "North Star" ואפל מחשבים, ובכך יצרו תעשיית מחשבים ביתיים; בינתיים בייסיק נהפכה לתוכנה מובנית בכמעט כל המחשבים הביתיים. מרביתם שווקו עם מפרש בייסיק ב־ROM (זיכרון לקריאה בלבד) ובכך התגברו על בעיית הכוננים שהיו לא זמינים או יקרים מדי. מהר מאוד היו מיליוני מחשבים שהריצו ניבים של בייסיק ברחבי העולם.
ה־BBC פרסם את BBC BASIC , שפותח עבורם על ידי חברת מחשבי Acorn וכללה מילות מפתח מבניות רבות נוספות וגישה ישירה, מקיפה וגמישה למערכת ההפעלה. כמו כן היא כללה אסמבלר משולב. BBC BASIC היה דיאלקט מאוד מוערך, ועבר הסבה ממחשב ה־BBC Micro המקורי ללמעלה מ־30 פלטפורמות אחרות.
בזמן זה שבו חל גידול בשימוש בבייסיק, התפרסמו מגזינים רבים כמו Creative Magazine שכללו בסיסי קוד מקור שלמים למשחקים, כלי־עזר ותוכניות אחרות. הודות לפשטותה של בייסיק, היה זה קל להקליד את הקוד מהמגזין לתוך המחשב ולהריץ את התוכנה. מגזינים שונים התפרסמו עם תוכניות למחשבים מסוימים, אך מספר תוכניות בייסיק היו אוניברסליות וניתן היה להשתמש בהם כקלט לכל מחשב שעשה שימוש בבייסיק.
בגרות - עידן המחשבים הביתיים
גרסאות בייסיק חדשות רבות נוצרו בתקופה הזאת. מיקרוסופט מכרה מספר גרסאות של בייסיק עבור MS-DOS או PC-DOS כולל BASICA, GW-BASIC (גרסה תואמת BASICA שלא דרשה את ה־ROM של IBM), ו־QuickBASIC. בורלנד, החברה שמכרה את טורבו־פסקל, הוציאה את Turbo BASIC 1.0 ב־1985 (גרסאות חדשות שלה עדיין משווקות על ידי הכותב המקורי תחת השם PowerBASIC).
שפות אלה הכניסו הרחבות רבות לבייסיק המקורי של המחשבים הביתיים, כמו טיפול משופר במחרוזות, תמיכה בגרפיקה, גישה למערכת הקבצים וטיפוסי נתונים נוספים. חשובים עוד יותר היו האמצעים לתכנות מובנה, כולל מבני בקרה נוספים ושגרות שכללו משתנים מקומיים.
אולם, עד למחצית השנייה של שנות ה־80, מחשבים חדשים היו בעלי יכולת גבוהה בהרבה עם יותר משאבים שעמדו לרשותם. באותו הזמן, מחשבים הפכו ממכשירים שהיוו תחביב, לכלים ששימשו בעיקר ליישומים שנכתבו על ידי אנשים אחרים, ותכנות נעשה פחות חשוב למרבית המשתמשים. בייסיק התחילה להיות פחות חשובה, אף שמספר רב של גרסאות עדיין היו זמינות. בייסיק מהודרת או CBASIC עדיין נמצאת בשימוש במערכות נקודת מכירה רבות המבוססות על מערכת־ההפעלה IBM 4690.
מזלה של בייסיק התהפך שוב עם כניסתה לשוק של Visual Basic של מיקרוסופט. קשה למדי להחשיב שפה זו כבייסיק, בעיקר בגלל המעבר הבולט בנטייה שלה לכיוון תכנות מונחה עצמים ו־תכנות מונחה אירועים. בעוד שזה עשוי להחשב כאבולוציה של השפה, מספר קטן מאוד מהתכונות הייחודיות של בייסיק דארטמות' המוקדם, כמו מספרי שורות ומילית המפתח INPUT, עדיין נשאר שם.
ניבים רבים של בייסיק צצו בשנים האחרונות, כולל Bywater BASIC ו־True BASIC (היורש הישיר של בייסיק דארטמות' מחברה שנשלטת על ידי קורטז). לאחרונה, שארית הקהיליה שהשתמשה במוצרי הבייסיק של מיקרוסופט שלפני ויז'ואל בייסיק החלה לעבור באופן מלא ל־FreeBASIC, מהדר תחת רישיון GPL, שמהדר את בייסיק באמצעות GCC. וריאנטים רבים אחרים של בייסיק והסבות נכתבו על ידי חובבנים, מפתחי ציוד ואחרים, מכיוון שהיא שפה פשוטה יחסית לפתח מתרגמים עבורה. דוגמה של מפרש קוד פתוח שלה, הכתוב ב־C, היא MiniBasic.
התפוצה של מפרשי בייסיק במחשבים ביתיים הייתה כזו שספרי לימוד פעם כללו תרגילים פשוטים של נסה זאת בבייסיק שעודדו תלמידים להתנסות עם מושגים מתמטיים וחישוביים במחשבי הכיתה או הבית. העתידן וסופר המדע הבדיוני דייוויד ברין מבכה את האובדן של הבייסיק הנפוץ במאמר בעיתון "סלון" - מדוע ג'וני לא יכול לתכנת.
השפה
תחביר
פקודות בייסיק נגמרות בסופי שורה אלא אם כן יש תו המשך שורה. תחביר בייסיק מינימלי ביותר צריך רק את הפקודות "LET", "PRINT", "IF" ו־"GOTO".
מספרי שורות היו פן מאוד ייחודי של מפרשי הבייסיק הבסיסיים של המחשבים הביתיים. יותר מאוחר, מספר מפרשי בייסיק הופיעו עם פקודת "RENUMBER" (= מספר מחדש) מובנית.
חלק מהדיאלקטים המודרניים של בייסיק (אבל לא כולם) נטשו את מספרי השורות, ותומכים במרבית (או בכל) מבני הבקרה המובנית והצהרת הנתונים הידועים בשפות אחרות כמו C ופסקל. חלק מהגרסאות המתקדמות של מימושי הבייסיק למחשבים ביתיים שהתבססו על מספרי שורה, שילבו מבנים כאלה לנוחות המתכנת:
do - loop - while - until - exit
on x goto / gosub (switch & case)
וריאנטים חדשים כמו ויז'ואל בייסיק הציגו תכונות כמו מבנה ה־"For Each...Loop" לאיטרציה מתוך מאגרים ומערכים (שהוצגה ב־"Visual Basic for Applications" ובויז'ואל בייסיק 4 ואילך), ואפילו תכנות מונחה עצמים עם הורשה בגרסה האחרונה. ניהול זיכרון הוא קל יותר מאשר בשפות תכנות פרוצדורליות רבות אחרות בשל אוסף הזבל הכלול שם בדרך־כלל.
העושר הזה של הוואריאנטים מראה שקהילות המשתמשים והמפתחים של השפה הן פעילות, ושניתן לראות את בייסיק כתת־תרבות שמטפלת בתכנות במקום באוסף מוגבל של חוקים תחביריים. זה נכון גם לשפות תכנות "ישנות" אחרות כמו קובול או פורטרן, אך התנועה מאחורי בייסיק היא ללא ספק הגדולה ביותר; ניתן להסביר זאת על ידי המספר הגדול של מקצועני תעשיית המידע שלמדו לתכנת בבייסיק בעידן המחשבים הביתיים של שנות ה־1970.
פרוצדורות ובקרת זרימה
מרבית מימושי הבייסיק אינם עושים שימוש בספריה חיצונית לפעולות נפוצות כמו שפות אחרות כגון C. במקום זאת, המפרש (או המהדר) מכיל ספריה מובנית מקיפה של פרוצדורות פנימיות, באופן דומה למרבית מימושי השפה פסקל. פרוצדורות אלה כוללות את מרבית הכלים שהמתכנת צריך כדי ללמוד תכנות ולכתוב יישומים פשוטים, כולל פונקציות למתמטיקה, טיפול במחרוזות, קלט ופלט למסוף, גרפיקה וטיפול בקבצים.
מספר דיאלקטים של בייסיק אינם מספקים יכולות הבנייה מובנות, כמו מבנה Procedure. כשהם מתכנתים באלה, מתכנתים צריכים לכתוב את התוכניות שלהם על ידי שימוש בהצהרות GOTO (בעברית "לך ל") כדי לדמות את המבנים האלה. זה עלול להוביל לתוכניות מבלבלות למדי, שנהוג לקרוא להן קוד ספגטי. הצהרות GOSUB (בעברית "לך לשגרה") פונות לסוגים פשוטים של שגרות אשר על־פי רוב אינן מקבלות פרמטרים או משתנים מקומיים. מרבית הגרסאות המודרניות של בייסיק, כמו Quick BASIC, הוסיפו תמיכה בשגרות ופונקציות מלאות. זהו עוד תחום בו בייסיק שונה משפות תכנות רבות אחרות. מרבית מימושי הבייסיק, בדומה לפסקל, מבחינים בין פרוצדורה שאינה מחזירה ערך (שגרה) לבין פרוצדורה שמחזירה ערך (פונקציה). שפות רבות אחרות (בייחוד C) אינן עושות הבחנה זאת ומחשיבות את כל אלו כפונקציות המחזירות ערך, שערכו יכול להיות ריק מתוכן (void).
בעוד שפונקציות, במובן הרחב של שגרות המחזירות ערכים, נוספו לבייסיק רק מאוחר, מערכות מוקדמות רבות תמכו בהגדרה של פונקציות מתמטיות של שורה אחת באמצעות DEF FN ("DEFine FunctioN") או "הגדר פונקציה" בעברית. בייסיק דארטמות' המקורי תמך גם בפונקציות ושגרות דמויות־אלגול החל מזמן מוקדם, וכך גם הוואריאנט BASIC09 מסביבות שנת 1979.
טיפוסי נתונים
בייסיק ידועה בפונקציות הטובות שלה לטיפול במחרוזות. דיאלקטים מוקדמים כבר כללו מספר פונקציות יסודיות (LEFT$, MID$, RIGHT$) לפעולות על מחרוזות. מכיוון שנעשה שימוש רב במחרוזות ביישומים של יום־יום, זה היה יתרון משמעותי של נוחות, על פני שפות רבות אחרות בזמן שבייסיק הוצגה.
בייסיק דארטמות' המקורי תמך רק בטיפוסי נתונים מספריים ומחרוזתיים. לא היה טיפוס של מספר שלם, מה שהשאיר את כל המשתנים המספריים כמשתני נקודה צפה. מחרוזות היו דינמיות ויכלו לשנות את אורכן. מערכים של גם מספרים וגם מחרוזות נתמכו, כמו גם מטריצות פשוטות (כלומר, מערכים דו־ממדיים).
לכל דיאלקט בייסיק מודרני קיימים טיפוסי מספר ומחרוזת. טיפוסי נתונים של סימני משתנים בדרך־כלל מובחנים על ידי תו־מבחין ("sigil") שנוסף בסוף הסימן; באופן טיפוסי, משתני מחרוזת מסתיימים עם '$', בעוד שמשתני ספרים שלמים בדרך־כלל מסתיימים עם '%'. במספר דיאלקטים, משתנים חייבים להיות מוצהרים לפני השימוש הראשון בהם (באמצעות הצהרת ה־DIM); דיאלקטים אחרים אינם דורשים זאת, אבל יש להם אפשרות לחייב זאת - בדרך כלל בשימוש בהוראה כמו Option Explicit (בעברית "אפשרות מפורשת"). לדוגמה, ב־Visual Basic הצהרת משתנים מפורשת איננה בגדר חובה, אך ניתן לתת הנחיה למפרש/מהדר לבדוק שכל המשתנים הוגדרו - באמצעות ההוראה Option Explicit לפני התחלת הקוד. אפשרות זו מסייעת למצוא משתנים ש"אבדו" בסבך הקוד ושמם השתנה בטעות.
ניבים רבים גם תומכים בטיפוסים נוספים כמו מספרים שלמים בני 16 או 32 סיביות, ומספרי נקודה צפה. לחלק יש טיפוסים של "polynomial" ("פולינומים"), "complex" ("מרוכב"), "list" ("רשימה"), וטיפוסים ממוקצעים שתוכננו לתמוך בצרכים של משתמשים מסוימים. בנוסף, חלק מהניבים מרשים הצהרת טיפוסים שהוגדרו על ידי המשתמש באופן דומה לרשומות ("record") של פסקל או למבני ה־"struct" של C. רוב הניבים של בייסיק, מעבר לבסיסיים ביותר, תומכים גם במערכים של מספרים או טיפוסים אחרים. בחלק מהם, חייבים להצהיר על המערכים מראש (כלומר להקצות אותם עם הוראת ה־"DIM") לפני שניתן יהיה להשתמש בהם. תמיכה במערכים של שני ממדים או יותר, כמו גם מערכים של טיפוסים שאינם מספרים, היא נפוצה בגרסאות מתקדמות של בייסיק.
דוגמה להצהרת מערכים
DIM myIntArray(100) AS INTEGER
DIM myStringArray(50) AS STRING
חלק מהגרסאות יאפשרו רק את:
DIM myIntArray%(100)
DIM myStringArray$(50)
כתלות בניב של בייסיק, המערכים מתחילים מ־0, בעוד שאחרים מתחילים מ־1. באופן זה, בחלק מהם, הפקודות כמו הראשונה בדוגמה יגדירו מערך של 101 איברים של שלמים עם איברים מ־0 עד 100, אחרים יגדירו מערך של 100 איברים של שלמים עם איברים מ־1 ל־100, או באופן יותר נדיר מ־0 ל־99. קיימת אפשרות שניתן גם להגדיר את מספר האיבר הראשון לאחר מאשר 0 או 1, עם פקודה נוספת כמו Option Base. הדוגמה לעיל בבייסיק של מיקרוסופט תיצור מערך עם איברים ממוספרים מ־0 עד 100.
בעבודה עם מחרוזות, פקודות כמו השנייה עשויות להקצות מערך של 50 איברים של מחרוזות באורך משתנה, או שהן עשויות להקצות מחרוזת יחידה של 50 תווים. הבדלי המספור שהוזכרו לעיל תקפים גם לגביהן.
דוגמאות לא סטנדרטיות, ולחלק מהאנשים, לא אינטואיטיביות ליצירת מערכים מבלבלים את המתכנתים המתחילים (ולעיתים גם המתקדמים). דיאלקטים חדשים מציעים מספור פרטני, כמו DIM myIntArray (10 TO 20) AS INTEGER שיהיה מערך בן 11 איברים עם איברים שממוספרים מ־10 עד 20.
אופרטורים יחסיים ולוגיים
אופרטור משמעות = שווה <> שונה > קטן מ < גדול מ => קטן שווה =< גדול שווהNOT ניגוד לוגי AND חיתוך לוגי ("וגם") OR איחוד לוגי ("או")
אין הבחנה סימונית בין אופרטור ההשמה לבין האופרטור השיויון בבייסיק - סימן שווה יחיד משמש לשניהם. אולם, אם המתכנת מעוניין שיהיה הבדל נראה לעין בין השניים, יש שיטה להשיג זאת: מילת הברירה "LET" מאפשרת להשמות להיות מובחנות באופן חד משמעי מהשימוש של אופרטור ה"שווה ל־". לדוגמה: IF X=7 THEN LET Y=3.
כמו כן, האופרטורים "AND", "OR" ו־"NOT" הם למעשה אופרטורים אריתמטיים מונחי־סיביות. ניתן להשתמש בהם גם כפעולות לוגיות, מפני שמרבית הדיאלקטים של בייסיק מייצגים את הערכים הבוליאנים על ידי -1 (עבור "אמת") ועל ידי 0 (עבור "שקר"). אולם, הם מזכירים את האופרטורים האריתמטיים מונחי הסיביות ב־C וב־C++ &, | ו־~ בהתאמה יותר מאשר את האופרטורים הלוגיים </span> &&, || ו־!: למשל, "AND" ו־"OR" תמיד מחשבים את שני הארגומנטים שלהם (הם אינם אופרטורים "מקצרים").
דוגמאות
תוכנית ראשונה
מתכנתי בייסיק חדשים שעובדים על מחשב ביתי עשויים להתחיל עם תוכנית פשוטה הדומה לתוכנית Hello world ("שלום עולם") שנעשתה מפורסמת על ידי קרנינגהן וריצ'י. מה שבדרך כלל כרוך בכך הוא שימוש פשוט של פקודת ה־"PRINT" של השפה כדי להציג את ההודעה (כמו שמו של המתכנת) על המסך. פעמים רבות, נעשה שימוש בלולאה אינסופית כדי למלא את התצוגה בהודעה.
בייסיק קלאסי
דוגמה זו נכתבה בדיאלקט של BASIC הנקרא GW-BASIC.
10 INPUT "What is your name: "; U$
20 PRINT "Hello "; U$
30 INPUT "How many stars do you want: "; N
40 S$ = ""
50 FOR I = 1 TO N
60 S$ = S$ + "*"
70 NEXT I
80 PRINT S$
90 INPUT "Do you want more stars? "; A$
100 IF LEN(A$) = 0 THEN GOTO 90
110 A$ = LEFT$(A$, 1)
120 IF (A$ = "Y") OR (A$ = "y") THEN GOTO 30
130 PRINT "Goodbye ";
140 FOR I = 1 TO 200
150 PRINT U$; " ";
160 NEXT I
בייסיק מודרני
דיאלקטים מובנים "מודרניים" של בייסיק (לדוגמה QuickBASIC, FreeBasic, PureBasic, Blitz BASIC, PowerBASIC ו-TrueBASIC, תומכים בפקודות קלאסיות כמו הצהרות ה־GOTO במידות שונות, כשהן מוסיפות עוד מילות מפתח מודרניות רבות אחרות.
הדוגמה הקודמת ב־QuickBASIC:
INPUT "What is your name"; UserName$
PRINT "Hello "; UserName$
DO
INPUT "How many stars do you want"; NumStars
Stars$ = ""
Stars$ = REPEAT$("*", NumStars) ' <- ANSI BASIC
''--or--''
Stars$ = STRING$(NumStars, "*") ' <- MS BASIC
PRINT Stars$
DO
INPUT "Do you want more stars"; Answer$
LOOP UNTIL Answer$ <> ""
Answer$ = LEFT$(Answer$, 1)
LOOP WHILE UCASE$(Answer$) = "Y"
PRINT "Goodbye ";
FOR I = 1 TO 200
PRINT UserName$; " ";
NEXT I
PRINT
לשם השוואה, אותה התוכנית במימוש PureBasic המודרני יותר:
OpenConsole()
Print("What is your name ")
UserName$ = Input()
PrintN("Hello " + UserName$)
Repeat
Print("How many stars do you want ")
NumStars = Val(Input())
Stars$ = RSet("", NumStars, "*")
PrintN(Stars$)
Repeat
Print("Do you want more stars ")
Answer$ = Input()
Until Answer$ <> ""
Answer$ = Left(Answer$, 1)
Until UCase(Answer$) <> "Y"
Print("Goodbye ")
For I = 1 To 200
Print(UserName$ + " ")
Next I
PrintN("")
CloseConsole()
ההיבט הישראלי
בייסיק הייתה פופולרית בישראל בתחילת עידן המחשבים הביתיים ואנשים רבים התחילו לתכנת בה. סדרת החוברות "מחשבת" הייתה סדרה פופולרית ללימוד בייסיק בעבור מחשבים תואמי PC. בבייסיק נכתבו תוכנות רבות שהופצו או אף נמכרו.
בישראל פותח דיאלקט מעוברת של BASIC בשם "בסיסית", שבו הקוד נכתב באמצעות אותיות עבריות.
מראי מקום
Dartmouth College Computation Center (1964).A Manual for BASIC, the elementary algebraic language designed for use with the Dartmouth Time Sharing System — המדריך המקורי של בייסיק דארטמות'.
Lien, David A. (1986). The Basic Handbook: Encyclopedia of the BASIC Computer Language (3rd ed.). Compusoft Publishing. . מתעד שינויים בדיאלקטים השונים ליותר מ־250 גרסאות של בייסיק.
Kemeny, John G.; Kurtz, Thomas E. (1985). Back To BASIC: The History, Corruption, and Future of the Language. Addison-Wesley. 141 pp. .
Jean E. Sammet. Programming languages: History and fundamentals. Prentice-Hall, Englewood Cliffs, N.J. 1969.
האנציקלופדיה של שפות התכנות - BASIC - Beginners All-purpose Symbolic Instruction Code
סטנדרטים
ANSI/ISO/IEC Standard for Minimal BASIC:
ANSI X3.60-1978 "FOR MINIMAL BASIC"
ISO/IEC 6373:1984 "DATA PROCESSING - PROGRAMMING LANGUAGES - MINIMAL BASIC"
ANSI/ISO/IEC Standard for Full BASIC:
ANSI X3.113-1987 "PROGRAMMING LANGUAGES FULL BASIC"
ISO/IEC 10279:1991 "INFORMATION TECHNOLOGY - PROGRAMMING LANGUAGES - FULL BASIC"
ANSI/ISO/IEC Addendum Defining Modules:
ANSI X3.113 INTERPRETATIONS-1992 "BASIC TECHNICAL INFORMATION BULLETIN # 1 INTERPRETATIONS OF ANSI 03.113-1987"
ISO/IEC 10279:1991/ Amd 1:1994 "MODULES AND SINGLE CHARACTER INPUT ENHANCEMENT"
ראו גם
רשימת הדיאלקטים של BASIC
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שפות תכנות
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות | 2024-04-25T07:52:30 |
PowerBuilder | פאואר בילדר הוא מחולל יישומים, אחת מסביבות הפיתוח הראשונות שיישמו את מתודולוגיית התכנות מונחה עצמים (למעט ++C) באופן מלא. המחולל מפותח על ידי חברת סיבייס (Sybase).
תיאור
סביבה זו כוללת שפת תסריטים (Script), מנגנון אירועים מפותח (Event Driven), יכולות בניית פונקציות מקומיות וגלובליות ואפשרות אריזה וחלוקת יישום בין קובצי הרצה (Exe). בנוסף, ניתן למצוא בסביבה זו גם ספריות דינמיות של הכלי (קובצי PBD) וספריות סטנדרטיות בסביבת מיקרוסופט (DLL).
הבסיס של פיתוח בפאואר בילדר כולל בנייה (או רכישה) של תבניות (Templates) אובייקטים מוכנים כך שניתן לנצל את מנגנון ההורשה (מנגנון רב עוצמה ב- PB) ולקצר את תהליך הפיתוח.
המחולל מאופיין בפשטות בתכנות וקידוד מינימלי יחד עם גמישות רבה ויכולת ליצור יישומים עשירים.
בגרסה 12 שלו הוספו בעיקר יכולות לעבוד בסביבת הדוט נט של מיקרוסופט ויצירת קוד מנוהל.
בשנת 2010, עם רכישת חברת Sybase על ידי חברת SAP עבר גם פאואר בילדר לבעלותה של SAP.
קישורים חיצוניים
דף הבית
קטגוריה:מחוללי יישומים
קטגוריה:SAP | 2022-10-22T21:06:35 |
כריזמה | כָּרִיזְמָה (מיוונית: χάρισμα, מתנת חסד. על פי האקדמיה ללשון העברית: קִסְמָה) היא תכונה המתארת אדם בעל קסם אישי, יכולת שכנוע וכישורי תקשורת בין-אישית, לרוב מתווספת לאלו הופעה חיצונית מושכת ושונות אישיותית כלשהי מהכלל. אדם כריזמטי מסוגל להשתמש בתכונות אלו, בנוסף על דיבור והיגיון, כדי לפנות לליבם של אנשים אחרים ולהשפיע על דעתם, ובכוחה יש באפשרותו גם לסחוף אחריו המונים.
מקור המושג במילה היוונית χάρισμα (khárisma), שפירושה "מתנת חסד". המילה במשמעותה זו נפוצה במיוחד במסורת היהודית-נוצרית, כגון אצל פילון האלכסנדרוני, תרגום השבעים והברית החדשה. בהמשך נעשה שימוש בביטוי, בעיקר על ידי פאולוס, לתיאור יכולות רוחניות. את השימוש המודרני במילה, הנהיג הסוציולוג הגרמני מקס ובר שהשתמש במושג זה כדי לתאר השפעה של מנהיג, שעל-פי תפיסתו של המונהג נובעת מתכונות על טבעיות שהוא מייחס למנהיג.
מאפיינים כריזמטיים
אף על פי שקשה ואף בלתי אפשרי לתאר במדויק את המילה "כריזמה" (בשל קיומם של קריטריונים רבים וגיוון תרבותי רחב), המונח משמש בדרך כלל על מנת לתאר אישיות המסוגלת להוביל, להקסים, לשכנע, לעורר השראה ו/או להשפיע על אחרים. היא מתייחסת בעיקר ליכולת של אנשים מסוימים לקבל בקלות תשומת לב, הערצה והתפעלות (וגם שנאה, אם הכריזמה נתפסת כתכונה שלילית), באמצעות אישיות והופעה מושכת.
על אף הרגש שמצליחים הכריזמטיים לעורר באחרים, הם עצמם מפגינים קור רוח, ביטחון, החלטיות ושליטה עצמית, והם לרוב בעלי כישורי תקשורת מצוינים ו/או יכולת לנאום באופן שובה לבבות. ניתן להשתמש בתכונת הכריזמה גם באופן שלילי.
מקור הכריזמה
חלק ממרכיביה של הכריזמה ניתנים לשיפור באמצעות למידה. ניתן, למשל, ללמוד משחק, תורת הנאום, טכניקות מתחום הפרסום, טכניקות שליטה ופיקוד וכיוצא בזה, אולם נראה כי עיקרה של הכריזמה אינה נרכשת בעבודה עצמית, אלא היא תכונה מולדת (או מתפתחת במהלך הילדות).
סימן אחר לכך שלכריזמה יש מרכיבים בלתי נלמדים, הוא תפקידו של גוון הקול הצלול והמראה האסתטי של הדובר ביכולת השכנוע של דבריו. לדוגמה בעימות בין שני המועמדים לנשיאות ארצות הברית בשנת 1960, ניקסון וקנדי, צופי הטלוויזיה השתכנעו ממועמד אחד ואילו מאזיני הרדיו השתכנעו מן השני.
גורם חשוב נוסף ביכולת השכנוע ובכריזמה בכלל הוא המוניטין של הדובר. אנשים נוטים לסמוך על מי שיש להם ניסיון טוב עם עצותיו, על מי שיש להם ניסיון כללי טוב איתו (למשל, גיוס זמר מפורסם למסע פרסום פוליטי משפר את סיכויי ההצלחה של מסע זה) או על מי שהחברה מחשיבה למומחה לתחומו (למשל, כשמדובר בנושאי ביטחון, נעדיף את עצתו של קצין בכיר על פני עצתו של קצין זוטר). כמו כן נעדיף להשתכנע על ידי מי שכבר הצליח לשכנע אנשים רבים אחרים מאשר על ידי מי שכמעט עוד לא שכנע איש.
ראו גם
קסם אישי שטחי
לקריאה נוספת
מקס ובר, על הכאריזמה ובניית המוסדות: מבחר כתבים, האוניברסיטה העברית, 1979.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה חברתית
קטגוריה:פסיכולוגיה של האישיות
קטגוריה:מונחים ומושגים דתיים
קטגוריה:מנהיגות | 2024-04-23T18:08:41 |
כדוריד | שמאל|ממוזער|250px|שחקן מול שוער בעת זריקה לשער
כַּדּוּרְיָד (הלחם של כדור ויד) הוא ענף ספורט קבוצתי תחרותי של משחקי כדור. במשחק משתתפות שתי קבוצות, בכל אחת מהן שישה שחקני שדה ושוער אחד. מטרת כל קבוצה להכניס את הכדור לשער הקבוצה היריבה ולהגן על שערה מפני הקבוצה היריבה (בדומה לכדורגל). תנועת הכדור במגרש בין השחקנים ובידי שחקן יחיד, וכן זריקתו לשער, מתבצעות באמצעות הידיים (בדומה לכדורסל). הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת נקודות, כלומר - על ידי הבקעת שערים. במשחקים מקצועיים המנצחת היא הקבוצה שזכתה למרב הנקודות בתום 60 דקות המשחק, המחולקות לשתי מחציות בנות 30 דקות כל אחת. במקרה שמספר הנקודות בסיום שווה, המשחק מסתיים בתיקו.
היסטוריה
ממוזער|250px|שחקניות כדוריד בלייפציג (1952)
ממוזער|250px|שוודיה נגד הולנד (1964)
שמאל|ממוזער|250px|שחקניות כדוריד בספרד (2005)
ממוזער|250px|שחקניות כדוריד באיי פארו (2010)
קונרד קוך, מורה התעמלות גרמני, ששהה תקופה מסוימת באנגליה, שב לגרמניה והביא איתו מהאי הבריטי את משחק הכדורגל, שהתקבל בהתלהבות על ידי תלמידיו. כעבור זמן מה הגיע קוך למסקנה שמשחק הכדורגל גורם נזק לשרירי הרגליים, לכן המציא ועיצב, בשנת 1891, משחק חדש בשם "רָפְבָּל", משחק ששוחק על ידי 11 שחקנים על מגרש כדורגל, אך במקום לבעוט בכדור, יידו אותו. קוך חיבר מערכת חוקים לרפבל והמשחק זכה לפופולריות.
מורה התעמלות דני בשם הולגר נילסן, שהיה ספורטאי רב תחומי, שהשתתף בכמה ענפים באולימפיאדה המודרנית הראשונה, שינה את משחק הרפבל על ידי צמצום מספר השחקנים לשבעה, כך שניתן היה לשחק אותו על משטחים קטנים יותר, באולמות ספורט סגורים. הלגר פרסם ב-1906 מערכת חוקים למשחק החדש, משחק הכדוריד. כללי המשחק שונו ושוכללו ב-1917 על ידי מקס הייזר וב-1919 על ידי קרל שלנץ.
משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון נערך ב-1925 בין נבחרות הגברים של גרמניה ושל בלגיה. ב-1930 נערך משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון של נבחרות נשים בין נבחרות גרמניה ואוסטריה.
הכדוריד במשחקים האולימפיים: משחק הכדוריד נקבע לראשונה כענף ספורט אולימפי, לפי דרישתו של היטלר, שראה את הכדוריד כענף ספורט גרמני, באולימפיאדת ברלין (1936). הוא לא נכלל באולימפיאדות הבאות, ורק באולימפיאדת מינכן (1972) הושב למשחקים. טורניר לנשים נערך לראשונה באולימפיאדת מונטריאול (1976).
בשנת 1946, הוקמה בקופנהגן הפדרציה הבינלאומית לכדוריד.
המגרש
שמאל|ממוזער|250px|מידות מגרש הכדוריד
המגרש הוא מלבן באורך 40 מטר ורוחב 20 מטר. הוא מחולק לשני חלקים שווים באמצעות "קו האמצע". במרכז שתי הצלעות הקצרות ניצב שער שרוחבו 3 מטר וגובהו 2 מטר. סביב כל שער ישנו אזור הנקרא "רחבת השש", התחום בקו רציף במרחק שישה מטרים מהשער בצורה הדומה לחצי אליפסה (קו באורך 3 מטר במקביל לקו השער ושני רבעי מעגל שמרכזיהם בקורות השער). "רחבת התשע" שצורתה זהה ל"רחבת השש" מסומנת בקו מקוטע במרחק תשעה מטרים מהשער. במרחק של 7 מטרים מן השער מסומן קו באורך 1 מטר הקרוי "קו השבע". מקו זה מתבצעות זריקות עונשין (פנדלים). קו קצר במרחק 4 מטר מהשער מסמן את התחום המרבי שבו רשאי השוער לעמוד בעת ביצוע זריקת עונשין.
רוחב כל הקווים 5 ס"מ, למעט קו השער שרוחבו 8 ס"מ.
הכדור
כדור יד קטן יותר מכדור רגל וניתן להחזיקו גם ביד אחת. גברים משחקים בכדור מספר 3 שהיקפו 58–60 ס"מ ומשקלו 425–475 גרם. נשים משחקות בכדור מספר 2 שהיקפו 54–56 ס"מ ומשקלו 325–400 גרם.
השחקנים
אין הגבלה על מספר החילופים בין השחקנים לשחקני הספסל תוך כדי המשחק, בתנאי שהשחקן היוצא והשחקן הנכנס אינם נמצאים בתחום המגרש באותו זמן.
כל קבוצה רשאית לרשום בטופס המשחק 18 שחקנים. השוער רשאי לשחק בתפקיד אחר, גם שחקני שדה רשאים לשחק בתפקיד שוער (מצב כזה הוא נדיר אך מותר על פי החוקה).
בעבר התנהל משחק הכדוריד על מגרש הכדורגל (שהוא גדול יותר), ומספר השחקנים על המגרש בכל קבוצה היה 11 שחקנים.
זמן המשחק והניקוד
המשחק נמשך שתי מחציות בנות 30 דקות כל אחת, כשבין המחציות מתקיימת הפסקה של 10 דקות למנוחה ולתדרוך השחקנים (בהפסקה בין המחציות הקבוצות מחליפות אחת עם השנייה את צד ההתקפה וההגנה וגם את מיקום הישיבה של השחקנים המחליפים), במשך כל המשחק רשאית כל אחת מהקבוצות לעצור את מהלך המשחק בתיאום עם השופטים ולקחת פסק זמן של דקה אחת שלוש פעמים אולם לא יותר מפעמיים בכל מחצית.
בדומה לכדורגל, שעון המשחק אינו נעצר בעת הפסקה במשחק בגין פציעה או עיכוב קל כלשהו, למעט בדקה האחרונה של כל מחצית, או לפי החלטת השופטים (למשל במקרים בהם התוצאה צמודה, או שהעכוב מתמשך). אין תוספת "זמן פציעות" בסוף המשחק. היה והמחצית או המשחק הסתיימו במהלך משחק התקפה המשחק יסתיים טרם סיום ההתקפה, אולם והיה עבירה וההתקפה נעצרה ושעון המשחק נגמר, תהיה רשאית התוקפת לזריקת כדור סטטית מנקודת העבירה כאשר חומת הקבוצה היריבה בעומדה על קו הרחבה מנסה לחסום את הכדור.
שער מובקע כאשר כדור עובר במלוא היקפו את קו השער בין הקורות, ומקנה לקבוצה המבקיעה נקודה אחת.
בדרך כלל, משחק יכול להסתיים בתוצאת תיקו אם יש שוויון בתום זמן המשחק, אלא אם הוא מתקיים במהלך טורניר בשיטת "המפסיד יוצא" שבו חייבת להיקבע מנצחת, אז ניתנת הארכה של 10 דקות (2 מחציות של 5 דקות כל אחת). אם יש שוויון בתום ההארכה, ניתנת הארכה נוספת, ואם יש שוויון לאחר 2 הארכות, המשחק מוכרע ב"שובר שוויון" - זריקות עונשין של שחקני שתי הקבוצות לחלופין מקו שבעת המטרים.
אופי המשחק
תנועת הכדור במגרש מתבצעת על ידי מסירות בין השחקנים, או על ידי כדרור בידי שחקן יחיד. בדומה לכדורסל, אסור לכדרר מעל גובה הכתף. החזקת הכדור בידי שחקן מותרת למשך שלוש שניות, וכן מותרים שלושה צעדים עם הכדור ביד.
המשחק מהיר וכולל מגע גופני רב. רק מגע מלפנים מותר כאשר שחקן הגנה מנסה לעצור שחקן תוקף. אם המגע חריג בעצמתו (גם אם מלפנים), השופט קובע עברה והמשחק נפסק ומתחיל שוב מקו התשע. כאשר העבירה מבוצעת על שחקן בעת זריקה מקו השישה מטר, נקבעת זריקת פנדל מקו השבע. במקרים של עברות חמורות מוציא השופט לשחקן שביצע עברה כרטיס צהוב (כאזהרה), או כרטיס אדום (הרחקה מהמשחק). ענישה נוספת היא הרחקה לשתי דקות של השחקן, כשלקבוצתו חסר שחקן בזמן זה. צבירה של שלוש הרחקות כאלה משמעותה הוצאת כרטיס אדום והרחקה עד תום המשחק. לאחר שהוצא כרטיס אדום לשחקן עליו לעזוב את אזור המגרש לגמרי, ולאחר שתי דקות ניתן להכניס שחקן אחר במקומו.
שחקני הקבוצה
שוער - השחקן היחיד לו מותר לשהות ברחבת השש ולעצור מתוכה את הכדורים הנזרקים לשער. הוא מובדל משאר השחקנים בלבוש שונה. לשוער מותר לצאת מרחבת השש ואף לזרוק לשער היריב ככל שחקן התקפה רגיל.
ששת שחקני ההתקפה מסודרים בעמדות קבועות על פי שיקוליו של המאמן או הקפטן:
פינה (שחקן קיצוני) - שחקן הנמצא בנקודת המפגש של קו רחבת התשע עם קו האורך של המגרש. בכל קבוצה יש שחקן קיצוני ימני ושחקן קיצוני שמאלי. קבוצות ישתדלו לאייש פינה שמאל על ידי שחקן ימני ופינה ימין על ידי שחקן שמאלי. שחקני פינה יהיו לרוב זריזים, מהירים ובעלי יכולת ניתור.
מרכז - שחקן הנמצא במרכז ההתקפה. אחראי לניהול המשחק. מוציא לפועל את התרגילים השונים. תפקידו דומה לזה של רכז בכדורסל.
מקשר - שחקן הנמצא בין השחקן הקיצוני לבין הרכז. עיקר הזריקות מעמדה זו נעשות ממרחק ומעל לשחקני ההגנה. בכל קבוצה יש שחקן מקשר ימני ומקשר שמאלי. לרוב מקשר הוא בעל יכולת זריקה חזקה. כמו כן קבוצות ישתדלו לאייש מקשר שמאל על ידי שחקן ימני ומקשר ימין על ידי שחקן שמאלי.
פיבוט - שחקן הנע לאורך קו רחבת השש בין שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה. באופן כללי, כאשר שחקן זה מקבל כדור עליו להסתובב ולזרוק לשער. תפקיד נוסף ומרכזי של השחקן המשחק בתפקיד זה הוא ביצוע חסימות על שחקני הגנה עבור שחקני ההתקפה האחרים. שחקנים תפקיד זה לרוב גבוהים וחזקים.
צורת ההגנה הבסיסית המקובלת היא 0–6, כלומר, כל ששת שחקני ההגנה נמצאים בין קו רחבת השש לקו רחבת התשע. צורות הגנה נוספות הן הגנת 1–5 בה שחקן אחד נמצא מחוץ לרחבת התשע ושומר אזורית או אישית על שחקן יריב, הגנת 2–4 בה שני שחקנים שומרים מחוץ לרחבת התשע ולבסוף הגנת 3-2-1 שהיא צורת ההגנה האגרסיבית ביותר ובה ההגנה מסתדרת במעין "משולש" בו שלושת השחקנים הקדמיים לוחצים ומפריעים למהלך הכדור בקו האחורי של ההתקפה ושלושת האחוריים דואגים "לכסות" את הקיצונים והפיבוט.
חוקים בסיסיים
רק לשוער מותר לדרוך בתוך רחבת השש, אך שחקנים אחרים יכולים לזרוק או לתפוס את הכדור באוויר בתחום הרחבה.
כאשר זורקים לשער אסור לדרוך על קו השש אך מותר לקפוץ לתוכו ולזרוק כל עוד הזורק באוויר.
היה ושחקן הגנה נוגע בשחקן מתקיף בתוך תחום רחבת השש, קבוצתו נענשת בזריקה חופשית מקו השבע (פנדל).
לאחר הבקעת שער, הכדור עובר לקבוצה השנייה המחדשת את המשחק מהחצי.
שחקן יכול לבצע מספר בלתי מוגבל של עבירות קלות (פאול).
חוסר התקפיות ("משחק פאסיבי") - אם השופטים אינם מבחינים בניסיונות הבקעת שערים על ידי הקבוצה הנמצאת בהתקפה, הם מרימים את ידם לאזהרה. אם כעבור מספר שניות ולאחר שש מסירות עדיין לא תתבצע זריקה לשער, הכדור יעבור לקבוצה השנייה.
דאבל - אין להקפיץ כדור בשנית לאחר שהוקפץ והוחזק.
חוץ - אין להוציא כדור מחוץ לתחומי המגרש. במקרה שבו יצא כדור החוצה, זריקת החוץ תהיה של הקבוצה היריבה למי שנגע אחרון בכדור. הכנסת הכדור למגרש מתבצעת תוך דריכה על קו החוץ.
אין לבעוט בכדור בכוונה תחילה, אך מותר לבצע חסימה באמצעות הגוף.
אין לחסום את הכדור לאחר שנכנס לתוך רחבת השש.
אין לבצע עבירות גופניות חמורות: להכות שחקן בכל דרך שהיא, לזרוק עליו את הכדור, או להתפרץ כלפיו ואף לדחוף אותו בחוזקה, אף כאשר אתה עם הכדור. עבירה מסוג זה נקראת "עבירת תוקף".
לשוער מותר לגעת ברגל רק למטרה של עצירת כדור ולא הכדור עובר לקבוצה השנייה.
לשחקן שדה אסור לבצע יותר משלושה צעדים ללא כדרור.
כל עברה על אחד מכללי המשחק גורמת להעברת הכדור לקבוצה השנייה.
מושגים נוספים
שמאל|ממוזער|250px|זריקת פנדל
פנדל
זריקת עונשין היא זריקה 'חופשית' לשער היריב מקו השבע, לאחר שהשחקן התוקף איבד הזדמנות הבקעה ברורה. כל אחד משחקני הקבוצה רשאי לבצע אותה והזריקה תתבצע רק לאחר שריקת השופט, כאשר לא נמצא אף שחקן בנוסף על השחקן הזורק בתוך רחבת התשע. השחקן הזורק יעמוד על קו שבעת המטרים ומשם יבצע את הזריקה. אסור לו להזיז את רגלו הקדמית, והוא יכול להשתמש בה רק כ"רגל ציר". בזמן הזריקה השוער יכול לעמוד בין קורות השער או עד לקו קטן המסומן ברחבת השש במרחק ארבעה מטרים מקו השער (ובמרחק שלושה מטרים מהזורק). אם זריקת הפנדל אינה מתבצעת תוך פרק זמן של שלוש שניות, הכדור עובר לקבוצה היריבה.
קפטן
בכדוריד נהוג כי קפטן הקבוצה עונד סרט על היד. הקפטן הוא שחקן אשר נבחר על ידי הנהלת הקבוצה והשחקנים והוא מייצג את הקבוצה באירועים (לא רק אירועים ספורטיביים). לרוב, נבחר שחקן אשר מזוהה עם הקבוצה ועם חוג אוהדיה.
לפני תחילת המשחק שני הקפטנים של הקבוצות עומדים ליד צמד השופטים ומברכים אחד את השני, ואז מתקיימת הגרלה על ידי אחד השופטים ובה נקבע מי מבין הקבוצות תתחיל את המשחק.
שחקני ספסל
שחקני ספסל משמשים כשחקני חילוף לשחקני השביעייה שעל המגרש. מכיוון שבכדוריד אין הגבלת חילופים, שחקנים היושבים על הספסל יכולים להחליף בתדירות גבוהה שחקנים מהשביעייה הפותחת (בדרך כלל למטרות טקטיות או כדי לתת לשחקן ששיחק הזדמנות לנוח). לעיתים שחקן מסוים משחק רק בהתקפה, ואילו בזמן שקבוצתו נמצאת בהגנה, הוא מתחלף עם שחקן אחר, שמשחק בדרך כלל בהגנה.
החילוף מתבצע רק במקום אחד במגרש בסמוך למרכזו. אם השחקן הנכנס לא עבר שם קבוצתו מקבלת עונש של הרחקת שחקן לשתי דקות. לעיתים יוחלף השוער בשחקן שדה על מנת לתגבר את ההתקפה, אולם מצב זה חושף את השער באופן חמור במקרה והכדור אובד בהתקפה.
שתי דקות
כאמור עבירה חמורה תגרור במקרים רבים הרחקת השחקן העובר את העבירה למשך 2 דקות, כך שקבוצתו משחקת במשך זמן זה עם שחקן אחד פחות. במקרים מסוימים, ייצא השוער של הקבוצה המורחקת ובמקומו ייכנס שחקן שדה על מנת לפצות על מחסור השחקן המורחק. ברור כי במצב כזה נתונה הגנת הקבוצה לסכנת הבקעת שער "קל" במקרה של חטיפת הכדור, בשל העדרו של השוער.
כרטיס כחול
כרטיס כחול, בנוסף לצהוב ואדום מספק בהירות יתר לגבי פסילה של שחקן. אם כרטיס זה מוצג, דו"ח בכתב ילווה את דף הניקוד וועדת המשמעת תהיה אחראית לפעולות נוספות מעבר להוצאתו של השחקן מהמשחק (בדרך כלל הרחקה לשלושה משחקים).
כדוריד בישראל
ממוזער|250px|חוברת בנושא כדוריד בעברית (1928)
משחקי כדוריד ראשונים בארץ ישראל החלו לשחק כבר ב-1927. משחקי כדוריד התקיימו עוד לפני קום המדינה גם במסגרת כינוס הפועל והמכביה. ב-1935 בעקבות המכביה השנייה ועליית מספר ספורטאים יהודים מחו"ל זכה הענף להתפתחות מקצועית מסוימת. בשנים 1939–1946 ובשנים 1947–1950 לא שיחקו כלל כדוריד סדיר בארץ בגלל מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. מ-1946 עת חודש משחק הכדוריד בארץ לזמן מה וכן בתקופת המכבייה השלישית ב-1950 כשחודש המשחק בשנית בארץ במתכונת מוגבלת, עברו לשחק בשיטת 7 שחקנים שהפכה לשיטה המקובלת ומאז התפתח הענף בהדרגה. ב-1951 נוסדה קבוצת הכדוריד המקצועית הראשונה של מכבי רחובות שכונתה "השדים האדומים" (אם כי קבוצת כדוריד חובבים בשם "מכבי רחובות" נוסדה כבר בשנות ה-30). ב-1954 נוסדה רשמית ליגת העל בכדוריד בצורה מצומצמת ובשנים שלאחר מכן הגדילה בהדרגה את מספר הקבוצות בליגה. ב-1959 החלו לשחק בליגה בצורה מעורבת בשיטת 11 שחקנים ובשיטת 7 שחקנים לסירוגין. ב-1964 עברו לשחק רק בשיטת ה-7 שחקנים המקובלת עד היום. איגוד הכדוריד בישראל עצמו נוסד ב-1956. בשנת 1960 הוקמה לראשונה ליגת נשים בכדור יד.
הכדוריד הישראלי מנוהל על ידי איגוד הכדוריד בישראל. ליגת העל לגברים, מונה 12 קבוצות והיא מתקיימת במתכונת של סיבוב ראשון שבו משתתפות כל הקבוצות, שני סיבובים נוספים שבהם מחולקות הקבוצות לשני בתים בני 6 קבוצות שנקבעים לפי המיקום בסיום הסיבוב הראשון ופלייאוף שבו משתתפות 4 הקבוצות הראשונות בבית העליון. הקבוצה שמסיימת במקום האחרון בבית התחתון יורדת אוטומטית לליגה הלאומית וזו שמסיימת במקום הלפני אחרון מתמודדת בשני משחקי מבחן מול זו שמסיימת במקום השני בליגה הלאומית על מקום בליגת העל.
בליגה הלאומית לנשים משתתפות 11 קבוצות והיא מתקיימת בשיטת בית וחוץ בסיום הסיבוב השני ארבע הראשונות נפגשות למשחקי חצי הגמר והגמר (הראשונה נגד הרביעית והשנייה נגד השלישית) בשיטת "המפסיד יוצא" בסדרה של 3 משחקים לקביעת האלופה.
הכדוריד הישראלי בעל ליגות ילדים, נערים, נוער ומבוגרים, לנשים ולגברים. כמו כן, הכדוריד הישראלי מיוצג על ידי נבחרת ישראל בכדוריד ברמות הגילאים השונות החל מקדטים ונוער ועד לנבחרת הבוגרת לגברים ולנשים.
תחרויות
במהלך העונה הספורטיבית מתחרות הקבוצות והנבחרות זו בזו במטרה לזכות בתארים. התחרויות הללו מגדירות את השנה הספורטיבית ואת לוח הזמנים של שחקני הכדוריד המקצועיים. את התחרויות מארגנים הגופים הרשמיים. לרוב התחרויות מתכונת ליגה או גביע.
ראו גם
כדוריד חופים
כדוריד שדה
שער ריק
קישורים חיצוניים
איגוד הכדוריד בישראל
חוקת הכדוריד
הערות שוליים
*
קטגוריה:משחקי כדור
קטגוריה:ספורט קבוצתי
קטגוריה:ספורט אולימפי | 2024-08-11T10:13:26 |
קופילפט | REDIRECT copyleft. | 2004-12-25T21:53:31 |
נסטור מאכנו | שמאל|ממוזער|150px|נסטור מאכנו בתמונה מ-1909
נסטור איוואנוביץ' מאכנו (מיכנינאנקו) (באוקראינית: Нестор Іванович Махно; 26 באוקטובר 1888 – 25 ביולי 1934) היה אנרכו-קומוניסט אוקראיני. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1920) הקים מאכנו ממשל עצמי בדרום אוקראינה וביסס כוח גרילה חזק, שנלחם לסירוגין בצבא האדום (הבולשביקים), בצבא הלבן ובכוחות אחרים שפעלו באוקראינה. מאכנו עמד בברית עם הבולשביקים נגד הצבא הלבן, אך אלה פנו נגדו בכל פעם שהוסר האיום המשותף ולבסוף הביסוהו. לאחר מפלת צבאו יצא מאכנו לגלות, ומת בחוסר-כל בפריז.
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
נסטור איוואנוביץ' מאכנו נולד למשפחת איכרים עניה בהוּלְיַאיְפּוֹלֶה (Гуляйполе), בפלך יקטרינוסלב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), כצעיר מבין חמישה ילדים. אביו נפטר כשהיה בן עשרה חודשים, ובשל עונייה הרב של המשפחה, החל לעבוד כבר בגיל שבע, בתור רועה צאן. בין הגילאים שתים עשרה עד שבע עשרה עבד כפועל חקלאי באחוזותיהם ובאדמותיהם של אצילים מקומיים.
בגיל שבע עשרה עבד כשוליה לצייר, ולאחר מכן, עבר לעבוד בבית יציקת ברזל מקומי.
הוא השתתף במהפכת 1905 ברוסיה, ואחריה הפך לאנרכיסט. בשנת 1910, כחלק מפעילותו כנגד הצאר, רצח שוטר, נכלא ונידון לעונש מוות בתלייה, עונש שהומר למאסר עולם בכלא בוטירקה שבמוסקבה. בכלא הכיר את פטר ארשינוב, חברו לתא, שהשפיע על דעותיו האנרכיסטיות.
לאחר מהפכת פברואר ברוסיה, אסירים פוליטיים, ומאכנו ביניהם, קיבלו חנינה. ב-1917, עם שחרורו, חזר להולייאיפולה, והיה שותף לייסוד "איגוד האיכרים של הולייאיפולה", כשהוא מכהן כיושב הראש שלו. פעילות האיגוד העניקה לו תדמית של "רובין הוד", כשבמסגרת פעילות זו, ניטלו אחוזות נכבדות מידי בעלי אדמות עשירים, ואדמותיהם חולקו בין איכרים חסרי אדמה. מאכנו הצטרף לתנועה המהפכנית באוקראינה וסייע בהתארגנות כנגד בעלי האדמות והקפיטליסטים. ב-1918 הוא נבחר על ידי לנין בעצמו להוביל את הכוחות המהפכניים באזור.
המאבק הצבאי
שמאל|ממוזער|250px|מאכנובשצ'ינה - אזור פעילותם של אנשי מאכנו, באדום, על מפת אוקראינה
בתחילת 1918 חתמה הממשלה הבולשביקית החדשה ברוסיה על חוזה ברסט-ליטובסק, והשתרר שלום בינה לבין מעצמות-המרכז. לצורך כך ויתרה על אזורים נרחבים, כולל אוקראינה. תושבי אוקראינה, שרצו לנצל מצב זה, מרדו. יחידות פרטיזנים הוקמו, ונפתחה מלחמת גרילה כנגד הגרמנים והאוסטרים.
עד מהרה מרידה זו הפכה למהפכה אנרכיסטית. בנצלו את ההזדמנות פנה נסטור מאכנו כנגד האדומים והיה מהמארגנים הראשיים של קבוצות הפרטיזנים, שהתאחדו במהרה לצבא ההתקוממות האוקראיני המהפכני בפיקודו, שנקרא גם "הצבא השחור" או "המשמר השחור" (מכיוון ששחור הוא צבע המסמל לרוב את האנרכיסטים). הוא ובת בריתו מריה ניקיפורובה היו תקופה מסוימת חברי סובייט של זפוריז'יה. צבאותיו הגיעו לשיאם בשנת 1920 עם 65,000-80,000 חיילים. התמיכה העממית בו כונתה בפי רוב "מאכנוביזם", וחייליו נקראו "מאכנוביסטים". הצבא השחור נלחם גם כנגד הצבא הלבן, נגד צבאות זרים (כמו צבא הקיסרות הגרמנית והצבא האוסטרו-הונגרי) ונגד מנהיגי כנופיות אזוריים, שהיו לרוב אנטישמים. באזורים שעליהם השתלט הצבא השחור איכרים ופועלים ניסו להפיל את הקפיטליזם ואת המדינה תוך התארגנות באסיפות כפרים, קומונות ומועצות חופשיות. האדמה והמפעלים הוצברו והוחל בהם ניהול עצמי.
בתחום הצבאי נדמה היה שהתשובה האנרכיסטית הייתה על העליונה. המאכנוביסטים ניצחו מספר פעמים צבאות שהיו גדולים מהם פי כמה, והיו בעלי מורל גבוה. הצבא אורגן על פי 3 עקרונות עיקריים:
התגייסות מרצון – הצבא הורכב רק מלוחמים מהפכניים שהתגייסו מרצונם החופשי.
העיקרון האלקטורלי – מפקדי כל היחידות בצבא, כולל הסגל וכל האנשים שהחזיקו בתפקידים שונים בצבא, נבחרו או קיבלו את הסכמתם של הלוחמים של כל יחידה רלוונטית, או של כל הצבא.
משמעת עצמית – כל כללי המשמעת נוסחו בוועדות של לוחמים פשוטים, לאחר מכן קיבלו את אישורם על ידי אסיפות כלליות של מגוון יחידות. ברגע שאושרו, הם נשמרו בקפידה בעזרת האחריות האישית של כל חייל וכל מפקד.
מבחינה טקטית נקט צבא מאכנו בשיטות גרילה, כשהוא נע במהירות ומסתייע בתמיכתה של אוכלוסיית האיכרים המקומית שסיפקה לו אספקה וסוסים. נעשה שימוש נרחב בטאצ'נקה - כרכרה פתוחה (דופנית) רתומה לשני סוסים ומזוּודת במכונת ירייה. מאכנו עצמו נלחם בקו הראשון ונפצע לא אחת.
הצבא השחור ניצח בקרב את הגרמנים, האוסטרים, לאומנים אוקראינים ומספר חטיבות של הצבא הלבן נכרתה ברית בינם לבין הבולשביקים כנגד אויביהם המשותפים, וברית זו השיגה מספר ניצחונות. בשנת 1918 ובתחילת 1919 הברית הייתה בשיאה, נרשם שיתוף פעולה מרשים בין הכוחות, והופגן יחס אוהד לכוחות הצבא השחור מצד העיתונות הסובייטית.
אולם בין הבולשביקים למאכנו היה ניגוד בסיסי, הן ברמה הפוליטית והן בזו האידאולוגית - בעוד שהסובייטים שאפו לריכוז של השלטון, מאכנו וכוחותיו שאפו להישאר עצמאיים. האנרכיסטים ראו בקומונות החקלאיות אידיאל, שיש להצטרף אליו מרצון, ואילו הקומוניסטים ביקשו לבצע קולקטיבזציה כפוייה. במאי נשלחו שני סוכני צ'קה להתנקש במאכנו, וביוני הכריז מפקד הכוחות הבולשביקים, לאון טרוצקי, על מאכנו כעל פורע חוק.
התקדמותו המחודשת של דניקין בקיץ 1919 כפתה על הצדדים שיתוף פעולה. ב-26 בספטמבר 1919 תקפו המאכנוביסטים את נתיבי האספקה של דניקין ליד הכפר פרדונובקה, ולאחר ניצחונם שם התקדמו במהירות לשורת יעדים בעורפו של הצבא הלבן - ובכך עצרו את התקדמותו לכיוון הבירה הבולשביקית, מוסקבה. מתקפה של הצבא האדום בסוף 1919 אילצה את דניקין לסגת לים השחור.
בעקבות הניצחון בפרדונובקה, השתלטו כוחותיו של מאכנו על אזורים נרחבים בדרום מזרח אוקראינה, כולל הערים אקטורינוסלב ואלכסדרובסק, והחלו בניסיון להשליט סדר אנרכיסטי באזורים אלו. ניסיונות אלו הצליחו במידה מוגבלת בלבד, בין השאר בגלל הפשטנות של התאוריות של מאכנו ואי התאמתן לחיי העיר, ובגלל האופי של הצבא המאכנוביסטי, שלא נשאר במקום אחד די זמן על-מנת ליישם תוכנית כלכלית מסודרת ומורכבת.
בסוף שנת 1919 הורה טרוצקי למאכנו להעביר את כוחותיו לחזית הפולנית. מאכנו סירב לקבל פקודה זו, מכיוון שבאזור זה לא זכו כוחותיו לתמיכת האוכלוסייה שהייתה חיונית להצלחתו הצבאית. עקב כך פתח הצבא האדום, תחת פיקודו של מיכאיל פרונזה, במתקפה על כוחות מאכנו. מתקפה זו, שנמשכה 8 חודשים, כפתה אבדות כבדות על שני הצדדים אך לא הביאה להכרעה. קרבות אלו הסתיימו רק עקב התקדמות מחודשת של יורשו של הצבא הלבן בפיקודו של הגנרל פיוטר וראנגל, שאילצה את הצדדים לשתף פעולה כנגד האויב המשותף. אך לאחר הניצחון על ורנגל, חזרו הכוחות הבולשביקים לתקוף את מאכנו.
ב-25 בנובמבר 1920 נעצרו מנהיגי המאכנוביסטים בחצי האי קרים ונורו על ידי הצבא האדום. ביום שלמחרת הורה טרוצקי על מתקפה על מפקדתו של מאכנו בהולייאיפולה. רוב מפקדי הצבא השחור נעצרו ונורו, אך מאכנו הצליח להימלט, ולבסוף הצליח להימלט לרומניה, ומשם עבר לבסוף לפריז. בצרפת עסק בפרסום כתבים אנרכיסטיים, יחד עם גולים נוספים, ועבד כנגר וכפועל במפעלי רנו. נפטר ב-1934 משחפת.
החברה המאכנוביסטית
מטרתו של הצבא המאכנוביסטי הייתה כינון חברה אנרכיסטית, ואכן נעשו ניסיונות לכונן חברה כזו בשטחים שנשלטו על ידי כוחות אלו. ניסיונות אלו הוגבלו מאוד על ידי התנאים שהכתיבה הלחימה הבלתי-פוסקת - בעיקר הארעיות שלהם, שנבעה ממעבר תכוף של עיירות וכפרים מידי האנרכיסטים לידיים אדומות או לבנות וחזרה, וההתרוששות של האוכלוסייה לאחר שלוש שנות מלחמה בלתי פוסקת.
החברה המאכנוביסטית הייתה חברה כפרית בעיקרה. מוקד הכוח של מאכנו היה בכפרים, ובהם שלט באופן הרציף ביותר. גם התאוריה האנרכיסטית שלו, שהייתה מבחינות רבות פשטנית, התאימה יותר לכפריים ונתקלה בבעיות כאשר ניסו ליישם אותה בערים.
ניתן למנות כמה מעקרונות התנועה המאכנוביסטית, ששימשו לארגון החיים בשטחים שבשליטתה. יישומם של תנאים אלו לא היה מלא, ולעיתים אף היה רחוק מלהיות מלא, אך הם היוו את ההבדל העיקרי בין התנועה המאכנוביסטית לבין מתנגדיהם. כמה מעקרונות אלו היו:
שליטה עצמית ישירה של העם המאכנוביסטים, כמו אנרכיסטים רבים, האמינו כי נציגים אינם יכולים לדבר בשמו של אדם, ודרשו דמוקרטיה ישירה. ואכן, המוסדות המחליטים בחברה המאכנוביסטית היו סובייטים (מועצות) מקומיים, בהם השתתפו כל תושבי הכפר, העיירה או השכונה. הארגון הצבאי היה משולב: בחלק מהמקרים נבחרו המפקדים בבחירות חופשיות בין כל חיילי היחידה, ובמקרים אחרים מונו על ידי הפיקוד העליון. בכל אחד מהמקרים היה לגורם שנמנעה ממנו הבחירה (החיילים או הפיקוד העליון) זכות וטו על בחירת המנהיג.
חלוקה חופשית של משאבים המאכנוביסטים גרסו כי על השותפים בחברה לחלוק ביניהם את המשאבים. בעוד שעיקרון זה היה קל ליישום בחברה הכפרית, בה מצרכי היסוד יוצרו על ידי האיכרים עבור עצמם, אך נתקל בקשיים בעיר, שם המערכת הכלכלית התעשייתית לא איפשרה לכל אדם לחיות מעמל ידיו. להגנתם טענו המאכנוביסטים כי אילו ניתן להם זמן מספיק, היו מצליחים לבנות מערכת מתפקדת.
בראשית שנת 1917 נעשה ניסיון ראשון לספק לכפריים את אותם הדברים שלא יכלו לייצר בכוחות עצמם. בתיאום עם איגודים מקצועיים מוסקבאים, נשלחה רכבת אספקה חקלאית למוסקבה, וזו הועמסה במוצרי תעשייה ונשלחה חזרה להולייאיפולה. אירוע זה לא חזר על עצמו בהמשך, אך היווה הוכחה לאפשרות, לעת שלום, של חליפין חופשיים בין העובדים (בניגוד לחליפין בכסף הנהוגים בשיטה הקפיטליסטית או לתיאום מלמעלה המקובל בשיטה הקומוניסטית).
אוניברסליות ושוויון על אף שהיו תנועה אוקראינית, המאכנוביסטים לא שאפו ליצור ישות לאומית אוקראינית אלא ליצור דגם שיורחב למערכת עולמית. שני ביטויים בולטים לשאיפה זו היו ראשית, משלוח של רכבת עמוסת תבואה למוסקבה ולסנקט פטרבורג, בעת שאלה סבלו מרעב, כאות לסולידריות, ושנית - יחסו ליהודים. על אף שהאנטישמיות הייתה נפוצה באוקראינה, ורוב הצדדים התייחסו ליהודים כאל נציגי האויב, התייחסו אליהם המאכנוביסטים כאל שווים ואף שילבו אותם בצבאם.
השראה אידאולוגית סיפקה למאכנו תורתו של פיוטר קרופוטקין.
המורשת
אנרכיסטים רבים לקחו ממנו דוגמה ובעת מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939) קבוצות אנרכיסטיות בדרום ספרד ניסו לחקות אותו ונהלו מסעות "מאכנוביסטה" (בנוסח מאכנו) כנגד הלאומנים. ההיסטוריוגרפיה הסובייטית הרשמית הציגה את מאכנו כמנהיג כנופיה שעיקר עיסוקו שוד ורצח. תרומת הצבא השחור להבסת הלבנים במלחמת האזרחים נמחקה מדפי ההיסטוריה, ואף נטען שהוא היה למעשה בעל-בריתם של הלבנים.
יחסו ליהודים
לאנשיו של מאכנו יוחסו מספר פוגרומים נגד יהודים בתוקפת מלחמת האזרחים, והוא עצמו הואשם באנטישמיות. מאכנו התייחס להאשמות אלו בחומרה וידע לטפל בפורעים ביד קשה: ידועים אף מקרים בהם מאכנו הורה להוציא להורג את אנשיו שהשתתפו בפוגרומים. ידוע מקרה בו הוציא להורג חייל שתלה שלט עם כיתוב אנטישמי המקשר בין מאכנו לבין פוגרומים.
בתעמולה הקומוניסטית מאכנו תואר כגזען, לאומן ואנטישמי. עם זאת טענה זו לא נתמכת היסטורית. בין האנרכיסטים אותם הנהיג מאכנו היו גם יהודים.
כתביו
בשנת 1926, מאכנו, כחלק מקבוצת גולים רוסיים שנקראה דלו טרודה (Дело Труда, עניין העמל), כתב ופרסם את הבסיס הארגוני של הקומוניזם הליברטריאני, שהציג רעיונות בדבר התארגנות של אנרכיסטים, בהתבסס על הניסיון מהמהפכה באוקראינה ומהתבוסה לבולשביקים. מסמך זה שנוי במחלוקת עד ימינו אלה. אנרכיסטים אחדים רואים בו מקור השראה, בשל בהירותו והיעילות של המבנים שהוא מציע. אחרים (וביניהם, בעת הפרסום, וולין ואריקו מלטסטה) הרואים את השלכותיו כנוקשות והירארכיות.
לקריאה נוספת
Paul Avrich, Russian Anarchist and the Civil War. Russian Review, 27(3), 1986.
דוד מרקיש, "ראש החבורה" (תל אביב: מעריב 1992) - ספר עלילתי על מלחמת האזרחים ברוסיה, המתייחס גם לדמותו של מאכנו, ומציגוֹ באור חיובי.
קישורים חיצוניים
הספר (בעברית) "דגלים שחורים באוקראינה" - גרסה מקוונת ומלאה
אתר המוקדש לזכרו של מאכנו
ארכיון נסטור מאכנו
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
קטגוריה:אנרכיסטים רוסים
קטגוריה:פוליטיקאים אוקראינים
קטגוריה:אישים במלחמת האזרחים ברוסיה
קטגוריה:חולי שחפת
קטגוריה:מהגרים מאוקראינה לצרפת
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום
קטגוריה:ילידי 1888
קטגוריה:נפטרים ב-1934 | 2024-01-22T21:24:14 |
אלישבע גרינבאום | אלישבע גרינבאום (29 במרץ 1965 – 31 בדצמבר 2004) הייתה משוררת ומחזאית ישראלית.
ביוגרפיה
נולדה בירושלים ליהודית וזאב (צ'ארלס) גרינבאום כתאומה במשפחה בת ארבעה ילדים.
למדה בתיכון ליד האוניברסיטה (ליד"ה). שירתה בחיל המודיעין.
הוציאה לאור ספר שירה אחד בחייה, "עורף האור" בהוצאת הליקון, 2000. לאחר מותה יצאו לאור שני ספרים נוספים בהוצאת כרמל: ב-2005 "לפתע פתאום האדמה", ספר שיריה ובו גם קטעי פרוזה קצרים, וב-2006 הספר "שלושה מחזות". מלבד כתיבתה היא גם הרצתה וערכה סדנאות כתיבה.
אלישבע גרינבאום נפטרה בתל אביב ממחלת סרטן הריאה ב-31 בדצמבר 2004, בגיל 39. נטמנה בהר המנוחות והותירה אחריה בן זוג, דוד פישלוב.
יצירתה
שירה
בוגרת כיתת השירה של הליקון לשנת 1997.
הוציאה את ספרה הראשון, "עורף האור" בהוצאת הליקון בשנת 2000.
זכתה בפרס שר החינוך והתרבות למשוררים בתחילת דרכם בשנת 2002.
זכתה בפרס "טבע" בפסטיבל המשוררים במטולה בשנת 2003.
מסוף שנות ה-90 הנחתה סדנאות כתיבה יוצרת במסגרת מתא"ן (מפעל תרבות אומנות לנוער, הפועל מטעם החברה למתנ"סים), ב"סמינר הקיבוצים" ובכיתת השירה של הליקון.
בשנת 2005 יצא לאור בהוצאת "כרמל" הספר "לפתע פתאום האדמה", ובו אוסף משיריה.
תיאטרון
"ציפור גן עדן מספר 17", 1993 בתיאטרון הסימטה.
"התינוק של בן-שטרית", פסטיבל תיאטרונטו 1995.
"סולטאנה אמורה", פסטיבל עכו, 1997.
"תפוזי דם" בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא 1999.
בשנת 2002 הוצג מחזה פרי עטה, "תופרות", בתיאטרון חיפה. המחזה מבוסס על סיפורן האמיתי של קבוצת נשים במצפה רמון אשר רכשו את המתפרה שנקלעה לקשיים וניהלו אותה בעצמן כדי למנוע את סגירתה.
בשנת 2004 השתתפה בפרויקט "פלונטר", מחזאים ישראלים ופלסטינים כותבים ביחד.
הנחתה סדנאות תיאטרון לאסירים בבתי כלא שונים.
קישורים חיצוניים
שירים ודברים לזכרה של אלישבע גרינבאום
האתר הרשמי לזכר אלישבע גרינבאום, שעלה לרשת ביום השנה למותה
על המחזה "תופרות" של אלישבע גרינבאום
מכּתביה:
מחזאים עבריים
מחזאים עבריים
קטגוריה:משוררות ישראליות
קטגוריה:משוררים ישראלים
קטגוריה:משוררות כותבות עברית
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות
קטגוריה:בוגרות התיכון ליד האוניברסיטה
קטגוריה:בוגרי התיכון ליד האוניברסיטה
קטגוריה:ישראליות שנפטרו מסרטן הריאה
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן הריאה
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1965
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1965
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2004
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2004 | 2024-05-30T23:48:34 |
מוריס ולאמנק | מוריס (דה) ולאמנק (בצרפתית: Maurice de Vlaminck; 4 באפריל 1876 – 11 באוקטובר 1958) היה צייר צרפתי, מהבולטים בזרם הפוביזם.
ביוגרפיה
נולד בפריז למשפחה ממוצא פלמי שעסקה במוזיקה. בגיל 16 עזב את הבית ועבר להתגורר בשאטו. התפרנס תחילה כמכונאי ואחר-כך כרוכב מקצועני במרוצי אופניים והשלים הכנסה בהוראת נגינה. ב-1899 הוא החל לצייר בעקבות מחלת טיפוס שמנעה ממנו פעילות ספורטיבית. במקביל, הוא פגש באופן מקרי את אנדרה דרן ברכבת והשניים התיידדו והחלו לצייר ביחד.
כבר בתחילת דרכו כצייר הפגין ולאמנק את אופיו הסוער ובציורו מ-1900 – "הבר" אפשר לראות כבר קומפוזיציה נועזת ושימוש בצבע אשר לא היה מקובל לפני כן, כמו גם סימנים של האקספרסיוניזם שהופיע רק חמש שנים מאוחר יותר בגרמניה. ולאמנק הושפע עמוקות מואן גוך ודבר זה ניכר בכל ציוריו באותן שנים. לעומת חבריו הפוביסטים, ובמיוחד דרן ומאטיס שהתלבטו לגבי בעיות מושגיות ותאורטיות, לולאמנק לא היו ספקות לגבי דרכו האמנותית ובציוריו משתקף אופיו הנלהב והמרדני. בשנים 1904–1901, בזמן שמאטיס הפסיק לצייר בגלל בעיות כלכליות ודרן שירת בצבא, ולאמנק היה האמן היוצר הבולט בקבוצת הפוביסטים.
ב-1905, לאחר התערוכה ב"סלון הסתיו" שחשפה לראשונה את ציוריהם של הפוביסטים בפני מבקרי האמנות הפריזאים, ושבה הציג ולאמנק שמונה ציורים, הוא קבל חוזה מאספן האמנות אמברואז וולארד, דבר שאפשר לו לפרוש מעיסוקים אחרים ולהקדיש את עצמו לציור. בתקופה מסוימת הוא הצטרף לקוביזם, כשזה היה בשנותיו הראשונות, אך נטש את הזרם החדש וחזר לסגנונו הישן, הפעם עם השפעה חזקה של סזאן.
ב-1914 הוא גויס לצבא והשתתף במלחמת העולם הראשונה אם כי לא נטל חלק פעיל בקרבות.
בשנים שלאחר מכן, המשיך לצייר תוך כדי שהוא מבודד את עצמו מאמנים אחרים. הוא התנגד לזרמים המודרניים באמנות וטען שהם שקריים. הוא הוזמן על ידי השלטון הנאצי, לגרמניה של לפני מלחמת העולם השנייה, להשתתף במשלחת של ציירים צרפתיים שגינתה את מה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת". לאחר סיום המלחמה הוא נעצר והואשם על ידי הצרפתים בשיתוף פעולה עם הנאצים בעקבות ביקור זה ורק אחרי מספר שנים זכה שוב לכבוד שהיה שמור לו מלכתחילה.
אפשר לראות בדרן, מאטיס וולאמנק את שלושת הציירים שהובילו את זרם הפוביזם. משלושתם, היה זה ולאמנק שציוריו ודמותו משקפים ביותר את הכינוי שנתנו לקבוצה fauves שמשמעותו היא "חיות פרא". כשהוא מחויב לאנרכיזם, סוער וגועש מבחינה רגשית ופיזית ועקשן בגישתו האנטי אינטלקטואלית, הוא צייר לא מתוך ניתוח אובייקטיבי, כי אם מתוך דחפים אימפולסיביים. בציוריו ניכרת האחיזה התקיפה וקסם מחוספס. הוא מעולם לא למד ציור בצורה מסודרת ובשעה שדרן, מאטיס והפוביסטים האחרים הגיעו לפוביזם דרך הניתוח תאורטי והנאו-אימפרסיוניזם של פול סיניאק, ולאמנק חיקה רק את ואן גוך שאת ציוריו ראה לראשונה ב-1901. גם התנגדותו המאוחרת לזרמים המודרניים, כמו הקוביזם למשל, נבעה בעיקרה מהתנגדותו לאמנות המגיעה מתוך התאוריה.
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה
"הבר", ציור מ-1900
קטגוריה:ציירים צרפתים
קטגוריה:אמנים פוביסטים
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1876
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1958 | 2024-05-31T14:39:49 |
פונקצית זתה | REDIRECT פונקציית זטא של רימן | 2006-03-18T12:42:52 |
בני אדם | REDIRECT אדם | 2005-03-12T10:06:34 |
איו (ירח) | שמאל|ממוזער|250px|התפרצות הר געש על איו. סרטון שצולם על ידי הגשושית ניו הורייזונס
אִיוֹ הוא אחד מירחי כוכב הלכת צדק. הוא החמישי במרחקו מבין 80 ירחי צדק והשלישי בגודלו מבין ארבעת הירחים הגליליאניים. מקיף את צדק אחת ל-42 שעות.
איו מבצע הקפה סינכרונית סביב צדק. הדבר נובע מכוח המשיכה החזק של צדק אשר נעל את סחרורו הצירי של איו עד שזה מפנה אליו רק צד אחד בכל עת. בנוסף, בהשפעת כוחות הכבידה של צדק ושאר הירחים הגליליאניים, נוצרים כוחות גאות חזקים המביאים לעיוות משמעותי – עד לכדי הבדל של 100 מטר בין "שיא הגאות" (Tidal Bulge) לבין השפל. תנודות אלו בליבת הירח גורמות ליצירת חום רב המתיך את גרעינו הפנימי של איו והתוצר הוא פעילות געשית רבה על פניו.
איו הוא הגוף הפעיל ביותר מבחינה געשית במערכת השמש, וההתפרצויות הגעשיות שלו מגיעות לגובה 500 ק"מ מפניו. פעילות זאת היא הגורם לגוון הצהבהב של פניו. על-פי הנתונים הידועים כיום (2016) איו בנוי בעיקר מסלעי סיליקט מותכים, ויש לו גרעין מתכתי. גשושית המחקר גלילאו מצאה כי הירח כמעט שלא נפגע ממטאוריטים, אבל יש בו כמות גדולה של הרי געש פעילים, ואף שלחה צילומי התפרצויות. הקרינה החזקה הקיימת סביב איו פגעה במכשור על הגשושית והובילה לסיום המשימה.
איו נקרא על שם הנימפה איו מהמיתולוגיה היוונית.
ההיסטוריה של תצפיות באיו
התצפית הראשונה שדווחה על איו בוצעה על ידי גלילאו גליליי ב-7 בינואר 1610, באמצעות טלסקופ עדשות שהגדיל פי 20 במהלך עבודתו באוניברסיטת פאדובה. עם זאת, באותה תצפית גלילאו לא יכול היה להפריד בין איו ואירופה בגלל ההגדלה הנמוכה של הטלסקופ שלו, כך ששני הירחים תועדו כנקודת אור יחידה. איו ואירופה נצפו לראשונה כגופים נפרדים במהלך התצפיות של גלילאו על המערכת של ירחי צדק למחרת, 8 בינואר 1610. הגילוי של איו ושאר הירחים הגליליניים של צדק פורסם בספרו של גלילאו "שליח הכוכבים" במרץ 1610. בספרו "ירחי צדק" (Mundus Jovialis) שפורסם בשנת 1614 טען סימון מריוס כי גילה את איו ואת הירחים האחרים של יופיטר בשנת 1609, שבוע לפני גילויו של גלילאו. גלילאו הטיל ספק בטענה זו והציג את עבודתו של מריוס כגנבה. בנוסף לכך, התצפית הראשונה של מריוס בוצעה ב-29 בדצמבר 1609 לפי לוח השנה יוליאני, השווה ל-8 בינואר 1610 בלוח השנה הגרגוריאני, שבו השתמש גלילאו. בהתחשב בכך שגלילאו פרסם את עבודתו לפני מריוס, זוכה גלילאו לגילוי.
במהלך מאתיים חמישים השנים הבאות, נותרה איו נקודת אור בלתי מפוענחת בעוצמה 5 לפי המדידות אסטרונומיות. במהלך המאה ה-17 שימשו איו והלוויינים הגליליים האחרים מטרות מגוונות, כולל שיטות מוקדמות לקביעת קו אורך, אימות החוק השלישי של קפלר של תנועות הפלנטות, וקביעת את הזמן הנדרש לאור לעבור בין צדק לכדור הארץ. בהתבסס על לוחות תצפית (אפימרידים) שיצרו האסטרונום ג'ובאני קאסיני ואחרים, פיתח פייר-סימון לפלס תאוריה מתמטית המסבירה את מסלולי התהודה של איו, אירופה וגנימד. מאוחר יותר נמצא כי לתהודה זו השפעה עמוקה על הגאולוגיות של שלושת הירחים.
הטכנולוגיה המשופרת של טלסקופים בסוף המאה ה-19 וה-20 אפשרה לאסטרונומים לשפר את כושר ההפרדה (כלומר לזהות גופים קטנים) ולזהות תכונות שטח רחבות היקף באיו. בשנות ה-90 של המאה ה-19, אדוארד ברנרד היה הראשון שצפה בהבדלים בבהירות של איו בין אזורי המשווה והקוטב, וקבע נכונה כי הדבר נבע מהבדלי צבע ואלבדו בין שני האזורים, ולא בגלל היותו של איו בצורת ביצה. זאת בניגוד להצעה של האסטרונום ויליאם פיקרינג, לפיה יש לראותם שני גופים נפרדים, כפי שהציע בתחילה ברנרד. תצפיות טלסקופיות מאוחרות יותר אישרו אזורים קוטביים חומים אדמדמים של איו ופס קו המשווה הצהוב-לבן.
קישורים חיצוניים
נתוני גופים במערכת השמש באתר המעבדה להנעה סילונית של נאס"א
הערות שוליים
קטגוריה:ירחי צדק | 2023-10-04T13:33:36 |
גאוה | REDIRECT גאווה | 2004-12-26T00:32:27 |
היבריס | ממוזער|כלי חרס בעלי דמות שחורה (550 לפנה"ס) המתארים את פרומתאוס מרצה את עונשו, קשור לטור.
ממוזער|אדיפוס המלך והמפלצת. אדיפוס נחשב לחוטא הקלאסי בחטא ההיבריס.
הִיבְּרִיס (ביוונית: Ὕβρις) במובנו המודרני הוא רגש של גאווה וגבהות־לב מוגזמים, הגוררים בעקבותיהם עונש ותבוסה. ביוון העתיקה היה מובנו של המושג שונה מעט, והתייחס לפגיעה בוטה בזכויות הזולת, אשר מביאה להשפלתו.
במיתולוגיה היוונית
במיתולוגיה היוונית הייתה היבריס נימפה, אשר יצרה ביחד עם הרמס את האל־למחצה פאן.
משמעותו הקלאסית של ההיבריס
אריסטו הגדיר את רגש ההיבריס כך: "ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס, זו סיבתה: בני האדם סבורים שאם ינהגו בגסות בזולתם, קרנם תעלה".
להבנת ההגדרה הזו, חשובים המושגים היוונים של כבוד (טימֵה) ושל בושה. לפי השקפתו של אריסטו, מעשה של היבריס הוא מעשה המבייש את קורבנו על לא-עוול-בכפו, למען מילוי הסיפוק של עושה המעשה.
ההיבריס היה פשע באתונה הקלאסית. עבירות ההיבריס כללו עבירות שונות, למשל כאלה שהיו נקראות בימינו תקיפה, תקיפה מינית, הונאה וגנבה. שני מקרים מפורסמים מופיעים בנאומיו של דמוסתנס. הראשון הוא מקרה שבו חבט מדיאס באגרופו בפניו של דמוסתנס בתיאטרון (מתוך "נגד מדיאס"). המקרה השני, מתוך "נגד קונון", הוא מקרה שבו נאשם תקף אדם אחר וקרא מעליו קריאות כשל תרנגול; ההיבריס מתגלה במקרה הזה יותר בקריאות המעליבות מאשר בתקיפה עצמה.
מקרים מוקדמים של היבריס בספרות היוונית הקלאסית של הומרוס: אצל אודיסאוס ואנשיו באיליאדה שלא הכירו תודה לאלים ובמיוחד לפוסידון - אל הים על ניצחונם הגדול בטרויה. דבר שגרם למסע ייסורים בלב ים, שבו כולם למעט אודיסאוס (שאתנה מגינה עליו) נהרגו. ואצל מחזריה החוצפנים של פנלופה, באודיסיאה, שנאלצו לשלם בסוף במותם, על הסגת הגבול היהירה שלהם בביתו של אודיסאוס.
ההיבריס מתואר לעיתים קרובות בתור שגיאתן (άμαρτία) של הדמויות בטרגדיה היוונית, והסיבה לחורבנן, או הנמסיס שלהן. אלא שהטרגדיה מייצגת רק חלק קטן ממקרי ההיבריס בספרות היוונית, וברוב המקרים ההיבריס מתייחס לעבירות שבין אדם לחברו. כיום ידוע שהיוונים לא חשבו על פי רוב על ההיבריס כעל עניין דתי שהאלים מענישים בגללו.
המשנה במסכת אבות מזהירה על כך: "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו". ההגדרה המקובלת בספרות התורנית היא: "המתכבד בקלון חבירו", שעל פי חז"ל אין לו חלק לעולם הבא.
משמעותו המודרנית של ההיבריס
במובנו המודרני, היבריס משמעו גאווה וגבהות־לב מוגזמים. הוא נקשר בחוסר ידיעת ההיסטוריה ובחוסר ענווה. לפי המקובל, מי שנאשם בהיבריס צפוי להיענש, בדומה לקשר הקלאסי בין היבריס לנמסיס בעולם היווני ולציטוט התנ"כי "לִפְנֵי־שֶׁבֶר - גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן - גֹּבַהּ רֽוּחַ".
"היבריס" הוא שם חלקה הראשון של הביוגרפיה של אדולף היטלר, מאת איאן קרשו (שם החלק השני הוא "נמסיס").
קישורים חיצוניים
אפקט דאנינג-קרוגר
הטיה לטובת העצמי
נרקיסיזם
שיגעון גדלות
הערות שוליים
קטגוריה:רגשות
קטגוריה:תיאטרון ביוון העתיקה
קטגוריה:דרמה
קטגוריה:גאווה
קטגוריה:מונחים ומושגים דתיים | 2024-06-13T18:27:56 |
גולם (ביולוגיה) | REDIRECT גולם | 2004-12-26T01:06:54 |
הירדן | REDIRECT נהר הירדן | 2006-11-03T11:51:14 |
קנה (צמח) | הפניה קנה מצוי | 2006-12-06T13:43:02 |
מהפיכת הקטיפה | REDIRECT מהפכת הקטיפה | 2004-12-26T02:37:33 |
ממשק משתמש גרפי | ממשק משתמש גרפי (באנגלית: Graphical User Interface – GUI או Man-Machine Interface – MMI) הוא ממשק משתמש לתוכנה או לאתר אינטרנט, המבוסס על עיצוב גרפי (להבדיל מעיצוב טקסטואלי בלבד) של המסך המוצג למשתמש.
בעבר, כאשר מהירות המחשבים הייתה נמוכה, נהגו להשתמש בממשק משתמש טקסטואלי, כזה המבוסס רק על אותיות, ובנוסף להן כפתורי פעולה במקלדת (ראה: מעטפת פקודה). מסוף שנות ה-80 נפוץ ממשק משתמש גרפי, שבו משלבים אלמנטים גרפיים כחלונות, צלמיות, פקדים כדוגמת תפריטים וכפתורים ואמצעי הצבעה (WIMP). הממשקים הגרפיים מאפשרים תצוגה גמישה יותר, במיוחד בצבעים וגופנים, הבהרת כוונת הממשק והשימוש בה, באמצעות סמלים וצלמיות, ואינטראקציה קלה ושימושית יותר במחשב.
ממשק משתמש גרפי העושה שימוש בעכבר, מוטמע ברוב התוכנות שפותחו מאמצע שנות ה-90 ומוכר לכל משתמש במחשב האישי. הטכנולוגיה פותחה ב"זירוקס פארק" – מרכז המחקר של חברת זירוקס, ושולבה במחשבי המקינטוש. תפוצתו הנרחבת של ממשק זה החלה עם מערכת ההפעלה Windows של חברת מיקרוסופט. מאמצי פיתוח רבים לצד סכומי כסף גדולים הושקעו מצד חברות רבות בשיפור ממשקי משתמש גרפיים, כאשר המילה האחרונה כיום היא ממשקים גרפים תלת־ממדיים כדוגמת ה-WPF של חברת מיקרוסופט.
במחשבי לוח ובסמארטפונים נעשה שימוש נרחב בממשק משתמש גרפי, המתאפיין במסך מגע, שבו ההצבעה נעשית באמצעות אצבעות כף היד (ולא באמצעות עכבר). בעשור השני של המאה ה-21 נוספה גם למחשבים אופציה של מסך מגע.
בהנדסת תוכנה עקרונות הנדסה טובה קובעים שיש להפריד בין רכיבי ממשק המשתמש בתוכנה לבין שאר החלקים, ובפרט רכיבי הלוגיקה העסקית. דרך זו מאפשרת להקטין את הצימוד בין חלק התוכנה, ולפיכך להקל על עריכת שינויים בממשק המשתמש.
היסטוריה של ממשקי משתמש גרפיים
שמאל|ממוזער|250px|GUI (מסוג KDE) במערכת ההפעלה לינוקס
אפריל 1973 יצירת ממשק משתמש גרפי למחשב "אלטו" (Alto) במעבדות זירוקס (שימוש בעכבר מחשב בעל שלושה לחצנים, תצוגת מפת סיביות, תמיכה בתקשורת אתרנט)
1980 תחנת עבודה גרפית "פרק" (Perq) של חברת Three Rivers Computer Corporation יוצאת לשוק.
1981 זירוקס סטאר, המחשב המסחרי הראשון עם ממשק גרפי.
1983 מחשב "ליסה" של אפל יוצא לשוק, עם חלונות חופפים וסרגל תפריט ראשי.
1983 חברת ויזי מוציאה את ויזי און (Visi On) סביבת העבודה הגרפית המוכללת הראשונה לסביבת MS-DOS.
1984 המקינטוש הראשון יוצא לדרך.
1985 הגרסה הראשונה של Windows, גרסה 1.0, יצאה לשוק תחת השם "Interface manager", עשתה שימוש בצלמיות וממשק משתמש גרפי. מספר חברות נוספות הציגו ממשק משתמש גרפי ל-DOS, ביניהן IBM עם Topview, וקוורטרדק עם DESQview (האחרונה עם ריבוי משימות וחלונות בלי גרפיקה). בנוסף ל-PC ואפל, הופיעו אטארי ST עם מערכת הפעלה גרפית GEM של דיגיטל ריסרץ', וקומודור אמיגה עם מערכת הפעלה גרפית קניינית.
התאמה אישית של ממשק המשתמש
ממשק המשתמש למוצרי תוכנה מאפשר לעיתים התאמה אישית שלו, לצרכים והעדפות ספציפיים של המשתמש. הדפדפן למשל, מאפשר התאמה אישית של גודל הגופן, אופן הצגת הקישורים ועוד. פרטי ההתאמה האישית נשמרים בדרך כלל תחת פרופיל המשתמש המתאים.
לעיתים מתאפשר תמרון בצבעים ובסימנים הגרפיים של ממשק המשתמש, ובמקרה זה קרויות הווריאציות השונות בשם "מעטפת" (באנגלית: Skin, זהו ה"עור" של התוכנה, להבדיל מהפונקציונליות הנמצאת בתוכה).
דוגמה: שתי מעטפות שונות לתוכנה VLC media player, המשמשת להפעלת קובצי מדיה:
ממוזער|250px|מעטפת ברירת המחדלממוזער|300px|מעטפת מיוחדת
ראו גם
מניפולציה ישירה
מזמינות
פס גלילה
קישורים חיצוניים
useit.com: Jakob Nielsen's Website, אתר ובו מאמרים רבים על עיצוב ממשק המשתמש לאתרי אינטרנט.
*
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות | 2024-04-29T04:33:10 |
סיגורני וויבר | REDIRECT סיגורני ויבר | 2004-12-26T03:35:12 |
שחקן קולנוע | הפניה שחקן | 2020-09-14T01:31:32 |
מועצה אזורית בני שמעון | בני שמעון היא מועצה אזורית המאגדת 13 יישובים בצפון הנגב.
היסטוריה
המועצה נוסדה באוגוסט 1951 והיא משתרעת על שטח של כ־440,000 דונם. שם המועצה נגזר מהתנ"ך. חלק משטחי המועצה נמצאים בנחלת שבט שמעון.
בשנת 2000 נחתם הסכם עם העיר הבדואית רהט, בו קיבלה תוספת של 10,000 דונם על חשבון תחום השיפוט של המועצה האזורית בני שמעון.
בעתיד תקבל מועצה אזורית בני שמעון הכנסות מפארק התעשייה שוקת שעתיד להיבנות בסמוך למחלף מיתר ומחלף שוקת.
משרדי המועצה ממוקמים סמוך לבית קמה, באזור התעשייה אבשלום.
בשנת 2023 החל קידום הקמת עיר חדשה - תילה.
חינוך
במועצה פועלים מספר בתי ספר: בית ספר תיכון מבואות הנגב, בתי ספר יסודיים: ניצני הנגב בקיבוץ בית קמה, נווה במדבר בקיבוץ חצרים, יובלי הנגב ביישוב גבעות בר, תלמוד תורה לבנים ובית הספר לבנות בקיבוץ שומריה וישיבה תיכונית לבנים ומכינה קדם צבאית מעורבת – מכינת עמיחי בקיבוץ כרמים.
יישובי המועצה
מספר צורת היישוב יישוב שנת הקמה אוכלוסייה הערות 1 קיבוץ בית קמה 1949 1,420 היישוב הגדול במועצה 2 מושב ברוש 1953 595 מושבי יחדיו 3 יישוב קהילתי גבעות בר 2004 1,307 4 קיבוץ דביר 1951 1,045 5 קיבוץ חצרים 1946 857 מ-11 הנקודות 6 קיבוץ כרמים 1980 526 7 קיבוץ להב 1952 656 8 קיבוץ משמר הנגב 1946 1,085 מ-11 הנקודות 9 מושב נבטים 1946 1,067 מ-11 הנקודות 10 קיבוץ שובל 1946 870 מ-11 הנקודות 11 קיבוץ שומריה 1985 828 12 מושב תאשור 1953 459 מושבי יחדיו 13 מושב תדהר 1953 702 מושבי יחדיו
כמו כן, בתחומי המועצה נמצאים מספר יישובים בדואיים שנחשבים "בלתי מוכרים".
ראשי המועצה
חיים רביב מבאר שבע (1951 - 1954)
יאיר אבישי ממשמר הנגב (1954 - 1955)
מאיר ברגר מבית קמה (1955 - 1958)
יוסי צור משובל (1958 - 1961)
בנימין וייגרט משובל (1961 - 1966)
עוזי חלמיש מלהב (1966 - 1970)
אריה מסלני מדביר (1970 - 1976)
שמעון גולדברג (1976 - 1979)
יואל רויזמן ממשמר הנגב (1979 - 1984)
אורה פוטר מבית קמה (1984 - 1989)
שמואל קדמון מלהב (1989 - 1999)
משה פאול מחצרים (1999 - 2009)
סיגל מורן מבית קמה (2009 - 2018)
ניר זמיר מלהב (2018 - היום)
קישורים חיצוניים
סיפורה של מועצה אזורית בני שמעון על ציר הזמן, סיפור מקומי
מפת המועצה האזורית בגוגל מפות
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1951 | 2024-05-29T07:42:57 |
ארגיריה | ארגיריה (Argyria) היא תופעה גופנית הנגרמת מחשיפה לתרכובות כסף, לרוב על ידי אכילה, שתייה או נשימה.
מקורו של שם המחלה בשם היווני של הכסף, ארגירוס (Argyros); משם זה נובע גם סמלו של היסוד, Ag.
תופעת הלוואי החמורה ביותר של הארגיריה היא שצבע עורו של החולה הופך לכחול או לאפור-כחול. מצב זה נחשב תמידי. המחלה לא נחשבת מסוכנת ועיקר השפעותיה הן קוסמטיות. המקרים האחרונים של הארגיריה קרו בעקבות שימוש בכסף קולואידי ("מי כסף") בתור רפואה משלימה.
מתחילת המאה ה-20 ידעו רופאים שתרכובות כסף יכולות לצבוע את העור ורקמות אחרות בצבעי הכחול כחול-אפור. ארגיריה נגרמת אצל אנשים שנשמו או אכלו תרכובות כסף למשך תקופה ארוכה (כמה חודשים עד כמה שנים). גם בחשיפה יחידה לתרכובת כסף יכול חלק ממנה להשתקע, אבל לא ידוע על נזק אחר שנגרם כתוצאה מהחשיפה. ייתכן ונחוצה חשיפה ממושכת לתרכובת כסף כדי לפתח ארגיריה. לאחר שהחולה מפתח את המחלה, המצב אינו הפיך. רוב הרופאים והמדענים סבורים ששינוי צבע העור בארגיריה הוא תופעת הלוואי הבריאותית החמורה ביותר שיכולה להיגרם מכסף (מלבד חשיפה למינונים קטלניים).
מקרים של ארגיריה הראו שכאשר השתמשו בתרכובות כסף במינונים של גרמים בתור תרופה על פני כמה חודשים חלק מהמטופלים חלו בארגיריה. מחקרים בחולדות הראו שמינונים מסוימים של תרכובות כסף (2.6 גרם לליטר מים) עלולים להיות קטלניים.
יש מעט מאוד מידע על השפעות בריאותיות של מגע תרכובת כסף בעור. מעולם לא נצפתה ארגיריה של כל הגוף שנגרמה בגלל מגע עם תרכובת כסף. אבל העור עלול לשנות את צבעו במקום שבו היה מגע עם תרכובת כסף. מחקר שבו נמרח מינון גבוה של כסף חנקתי (81 מיליגרם כסף חנקתי לליטר מים) על חזירי-ים למשך 28 יום, לא גרם להם למוות, אלא גרם להפרעות בצבירת המשקל שלהם. לא ידוע אם יש השפעה דומה על בני אדם.
ראו גם
מי כסף (Colloidal silver)
קישורים חיצוניים
כתבה ב-bbc של סטן גונס
ריאיון עם איש כחול שחלה בארגיריה לאחר שטיפל בעצמו במי-כסף
קטגוריה:תוצאים רעילים של חומרים לא רפואיים
קטגוריה:כסף (יסוד) | 2024-09-08T20:23:34 |
ארסנל | מועדון הכדורגל אַרְסֵנָל (באנגלית: Arsenal Football Club, ידוע כ"אַרְסֵנָל") הוא מועדון כדורגל אנגלי מקצועני משכונת הולוויי השוכנת ברובע איזלינגטון שבצפון לונדון. המועדון משחק במסגרת הפרמייר ליג, והוא אחד המצליחים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. לאורך השנים זכה המועדון ב-13 תוארי אליפות ו-14 פעמים בגביע ה-FA. המועדון מחזיק במספר שיא של עונות רצופות בליגה האנגלית הבכירה.
המועדון הוקם ב-1886 על ידי עובדי מפעל הנשק והתחמושת רויאל ארסנל בשכונת ווליץ', שברובע המלכותי של גריניץ' בדרום-מזרח לונדון. ב-1893 היה למועדון הדרום-אנגלי הראשון שהצטרף לפוטבול ליג וב-1913 עבר למקומו הנוכחי בצפון העיר. אחת התקופות הטובות ביותר בהיסטוריה של המועדון הייתה בשנות ה-30, שבמהלכן זכה המועדון בחמש אליפויות ושני גביעי FA. המועדון לא זכה להצלחה רבה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, אך ב-1971 הפך למועדון השני במאה ה-20 שזוכה בדאבל. בעשרים השנים האחרונות המועדון זכה להצלחות רבות: דאבל גביע ה-FA וגביע הליגה, שני דאבלים של אליפות וגביע, אליפות הפרמייר ליג ללא הפסד, והמועדון הלונדוני הראשון שהעפיל למשחק הגמר של ליגת האלופות.
הצבעים הקבועים של התלבושת הביתית הם אדום ולבן. לאורך השנים המועדון שינה פעמיים את מיקום משחקי הבית שלו: המועדון הוקם בווליץ', ב-1913 עבר לשחק באצטדיון הייבורי שברובע איזלינגטון, ובשנת 2006 עבר למיקומו הנוכחי באצטדיון האמירויות שבהולוויי. החל משנת 2007 מארחת ארסנל מדי שנה באצטדיון את גביע האמירויות.
ארסנל הוא אחד ממועדוני הכדורגל האהודים ביותר באנגליה לאוהדיו יש יריבות ספורטיבית ארוכת שנים עם אוהדיהם של מועדונים אחרים. היריבות הידועה ביותר היא עם אוהדי טוטנהאם הוטספר, והמשחק בין שני המועדונים מכונה "הדרבי של צפון לונדון". ארסנל הוא אחד המועדונים העשירים ביותר בכדורגל האנגלי. בשנת 2015 הוערך שוויו בכ-913 מיליון לירות שטרלינג.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|שחקני ארסנל בשנת 1888
המועדון הוקם ב-1886 על ידי קבוצת פועלי תחמושת משכונת ווליץ' שברובע המלכותי של גריניץ' בדרום-מזרח לונדון, ונקרא דיאל סקוור. כעבור זמן קצר שונה שמו לרויאל ארסנל, על שם המפעל שבו עבדו מייסדי המועדון. כאשר המועדון הפך למקצועני, ב-1891, הוא שינה את שמו לווליץ' ארסנל, על שם השכונה בלונדון שבה הוקם. המועדון הצטרף לליגת המשנה של הפוטבול ליג האנגלית ב-1893, וב-1904 העפיל לליגה הראשונה. כתוצאה מבידודו הגאוגרפי של המועדון לא הגיעו למשחקים צופים רבים יחסית למועדונים אחרים, וכתוצאה מכך הוא עמד על סף פשיטת רגל ב-1910. באותה שנה הוא נרכש על ידי הנרי נוריס, פוליטיקאי ואיש עסקים אמיד. נוריס החליט להעביר את המועדון ממאנור גראונד, ולאחר הירידה לליגה השנייה ב-1913 המועדון עבר לשחק באצטדיון ארסנל שבהייבורי. שנה לאחר מכן הוסרה המילה ווליץ' משמו של המועדון. המועדון סיים במקום החמישי ב-1919, אך למרות זאת העפיל לליגה העליונה, על חשבון טוטנהאם הוטספר, בצעד שעורר ויכוחים וטענות על פעילות לא כשרה.
ב-1925 התמנה הרברט צ'פמן לתפקיד המאמן. צ'פמן הוביל את המועדון לתקופה המוצלחת הראשונה בהיסטוריה שלו. שיטות הטקטיקה והאימון החדשות שלו, ביחד עם הבאתם של שחקנים ידועים כאלכס ג'יימס וקליף באסטין, היו היסודות שעליהם התבססה שליטת המועדון בכדורגל האנגלי בשנות ה-30. תחת הדרכתו של צ'פמן זכה המועדון בשלושת הישגיו המשמעותיים הראשונים - גביע ה-FA בעונת 1929/1930, ואליפויות ליגה בעונות 1930/1931 ו-1932/1933. צ'פמן נחשב גם לאחראי לשינוי השם של תחנת הרכבת התחתית "גילספי רואד" ל"ארסנל" ב-1932, התחנה היחידה בלונדון הנקראת על שמו של מועדון כדורגל.
ימין|ממוזער|250px|ארסנל נגד ניוקאסל יונייטד (אפריל 1906)
צ'פמן מת בפתאומיות מדלקת ריאות ב-1934, ועבודתו המוצלחת נמשכה באמצעות ג'ו שו, שחקן עבר של המועדון, וג'ורג' אליסון, עיתונאי ספורט. תחת הדרכתם זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות ובשני גביעים נוספים. המועדון החל לאבד מכוחו לקראת סוף העשור, לאחר שמשחקי הכדורגל התחרותיים באנגליה הושעו כתוצאה ממלחמת העולם השנייה. בהדרכתו של טום ויטאקר המועדון זכה להצלחה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, שכללה שתי אליפויות (1947/1948 ו-1952/1953) וגביע FA אחד (1949/1950), אך לאחר מכן לא הצליח לזכות בתארים במשך שנים רבות. גם בילי רייט, לשעבר הקפטן של נבחרת אנגליה, לא הצליח להוביל את המועדון לזכייה בתארים כלשהם כאשר אימן אותו בין 1962 ל-1966.
מצבה של הקבוצה החל להשתפר עם מינויו של הפיזיותרפיסט ברטי מיי לתפקיד המאמן ב-1966. לאחר שני הפסדים רצופים בגמר גביע הליגה, הצליח המועדון לזכות בגביע ערי הירידים בעונת 1969/1970, שהיה תוארו האירופי הראשון. עונה אחת לאחר מכן זכה המועדון בדאבל לראשונה בתולדותיו. אולם, עשר השנים שלאחר הזכייה בדאבל התאפיינו בהחמצות של מספר תארים. המועדון סיים במקום השני בעונת 1972/1973, הפסיד בשלושה משחקי גמר של גביע ה-FA, והפסיד בדו-קרב בעיטות עונשין במשחק הגמר של גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1979/1980. התואר היחיד שבו זכה המועדון בתקופה זו היה גביע ה-FA בעונת 1978/1979, לאחר ניצחון בתוצאה 3–2 על מנצ'סטר יונייטד.
שמאל|ממוזער|250px|הקפטן פטריק ויירה מניף את הגביע המסמל את הזכייה באליפות עונת 2003/2004
לאחר חזרתו של שחקן העבר ג'ורג' גרהאם, הפעם כמאמן, החל המועדון בסדרת הצלחות נוספת. גרהאם הוביל את ארסנל לזכייה במספר אליפויות וגביעים, בדאבל גביע ה-FA וגביע הליגה בעונת , ובגביע המחזיקות בעונה שלאחר מכן. המוניטין של גרהאם ניזוק קשות כאשר נחשף כי קיבל שוחד מסוכן שחקנים בתמורה להחתמתם של שחקנים מסוימים, והוא פוטר ב-1995. ברוס ריוק, שהחליף אותו, אימן את המועדון במשך עונה אחת ועזב לאחר מחלוקת עם חבר המנהלים.
הצלחתו של המועדון בשלהי שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 נבעה בעיקר כתוצאה ממינויו של ארסן ונגר לתפקיד המאמן ב-1996. ונגר היה המאמן הראשון בהיסטוריה של המועדון שמוצאו מחוץ לאיים הבריטיים. הוא שינה את הטקטיקה ואת שיטת האימונים של המועדון, והביא עמו מספר שחקנים זרים על מנת לחזק את סגל הקבוצה. ונגר גם דגל בשילוב שחקנים צעירים וכישרוניים שינהיגו את הקבוצה. המועדון זכה בדאבל נוסף בעונת , ובדאבל השלישי בתולדותיו בעונת . כמו כן, בעונת המועדון הגיע לגמר גביע אופ"א (בו הפסיד בבעיטות עונשין לגלאטסראיי), ופעמיים לגמר גביע ה-FA. בעונת זכה המועדון באליפות הליגה ללא הפסד, ואף קבע שיא לאומי של 49 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד.
המועדון סיים במקום הראשון או השני בליגה בשמונה מתוך 11 העונות של ונגר בתפקיד המאמן. ארסנל הוא אחד משבעת המועדונים היחידים (ביחד עם מנצ'סטר יונייטד, בלקברן רוברס, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, לסטר סיטי וליברפול) שזכה באליפות הפרמייר ליג מאז הקמתה ב-1993, אם כי המועדון לא הצליח לשמור על התואר בשנה שלאחר כל זכייה. עד לעונת המועדון לא העפיל מעבר למשחקי רבע הגמר של ליגת האלופות, אך באותה עונה הצליח להעפיל למשחק הגמר שבו הפסיד לברצלונה בתוצאה 1–2. ביולי 2006 עבר המועדון לאצטדיון האמירויות, מגרש הבית הנוכחי שלו, לאחר 93 שנים באצטדיון "הייבורי". בשנים 2007 ו-2011 העפילה ארסנל לגמר גביע הפוטבול ליג, אך הפסידה פעמיים בתוצאה 2–1, לצ'לסי ולברמינגהאם סיטי, בהתאמה.
ב-2014 זכתה ארסנל בגביע ה-FA לאחר ניצחון 3–2 על האל סיטי, כאשר חזרה מפיגור של שני שערים. היה זה גביע ה-FA הראשון בו זכה המועדון מאז 2005. בשנה שלאחר מכן זכתה ארסנל פעם נוספת בגביע והפכה לקבוצה המצליחה ביותר במפעל זה עם זכייתה בתואר פעם נוספת, בעונת 2016/2017, ובסה"כ זכייה ב-13 גביעים. על אף זאת, סיימה ארסנל במקום החמישי בליגה באותה עונה, הפעם הראשונה מאז הגעתו של ארסן ונגר ב-1996 בה סיימה הקבוצה מתחת לארבע הראשונות. לאחר עונה לא מוצלחת נוספת, בה סיימה הקבוצה במקום השישי בליגה, עזב ונגר את ארסנל ב-13 במאי 2018.
לאחר עזיבתו של ונגר מינתה ההנהלה את אונאי אמרי למאמן הקבוצה ב-23 במאי 2018. בעונתו הראשונה של אמרי כמאמן סיימה ארסנל במקום החמישי בליגה והגיעה למשחק הגמר של הליגה האירופית, שם הפסידה לצ'לסי בתוצאה 1–4. ב-29 בנובמבר 2019 פוטר אמרי ובמקומו מונה למאמן זמני כדורגלן העבר של ארסנל ועוזר המאמן באותה תקופה, פרדריק יונגברי. ב-20 בדצמבר 2019 מונה שחקן המועדון והקפטן לשעבר, מיקל ארטטה, כמאמן הקבוצה.
את עונת 2019/2020 סיימה הקבוצה במקום השמיני בפרמייר ליג, המיקום הנמוך ביותר שלה מאז עונת 1994/1995, אך ניצחה את צ'לסי בתוצאה 1–2 בגמר גביע ה-FA והגדילה את שיא הזכיות שלה במפעל ל-14. לאחר עונה זו שונה תיאור המשרה בה החזיק ארטטה מ"מאמן ראשי" ל"מאמן". ב-18 באפריל 2021 הודיעו ראשי ארסנל על הצטרפותה לסופר ליג, אך נסוגו מכך לאור ביקורת נרחבת. את עונת 2020/2021 סיימה ארסנל פעם נוספת במקום השמיני בליגה וכתוצאה מכך לא השתתפה בעונה שלאחר מכן בשום מפעל אירופי, בפעם הראשונה מזה 26 שנים. בעונה שלאחר מכן, עונת 2021/2022, סיימה הקבוצה במקום החמישי והחמיצה הזדמנות לחזור ולהשתתף בליגת האלופות כשהפסידה מחזור לפני סיום העונה 0–2 לניוקאסל יונייטד ובכך איבדה את המקום הרביעי המוביל לליגת האלופות ליריבתה העירונית טוטנהאם הוטספר.
בעונת 2022/2023 הובילה ארסנל במרבית העונה את הטבלה אך איבדה את ההובלה במחזורי הסיום למנצ'סטר סיטי, איבדה את האליפות וסיימה במקום השני, וחזרה לליגת האלופות.
סמל המועדון
שמאל|ממוזער|225px|הסמל הראשון ששימש את המועדון
ימין|ממוזער|200px|גרסה של הסמל ששימש את המועדון בין 1949 ל-2002
הסמל הראשון של רויאל ארסנל, שהוצג ב-1888, כלל שלושה תותחים הנראים במבט מלמעלה ומוצבים במאונך, בדומה לשלט ההרלדי של הרובע המטרופוליטני ווליץ' שאינו קיים עוד. הקסקבל (רכיב בתותח) וראש האריה המגולף מסייעים להבחין בין התותחים לבין ארובות רגילות. הסמל הוחלף לאחר המעבר להייבורי ב-1913. ב-1922 החל המועדון להשתמש לראשונה בסמל שבו תותח יחיד הפונה לצדו השמאלי של המגן, וכינויו של המועדון ("התותחנים") רשום לאורך ציור התותח. סמל זה היה בשימוש רק עד 1925, כאשר הוחלט כי קנה התותח יפנה לצדו הימני ויהיה צר יותר. הסמל הוחלף פעם נוספת ב-1949, הפעם לגרסה מודרנית יותר שכללה את התותח בסגנון הישן, שם המועדון באותיות שחורות מעל התותח, הסמל של רובע איזלינגטון וגליל קלף שעליו היה רשום המוטו הלטיני החדש של המועדון: ויקטוריה קונקורדיה קרסקיט ("ניצחון בא מהרמוניה"). היה זה הסמל הצבעוני הראשון בתולדות המועדון, ולאורך השנים השתנו צבעיו במקצת עד שנתקבעו על אדום, זהב וירוק.
המועדון אינו טוען לזכויות יוצרים על הגרסה הזו של הסמל בשל השינויים הרבים שנעשו בו. אף על פי שהמועדון הצליח לרשום את הסמל כסימן מסחר, וניהל מערכה משפטית מוצלחת נגד סוחר שמכר סחורה "לא רשמית" של המועדון, שאף המועדון לקבל הגנה משפטית רחבה יותר. כתוצאה מכך הציג המועדון ב-2002 סמל חדש שעוצב בקווים יותר פשוטים ומודרניים, שעליו ניתן היה לטעון לזכויות יוצרים. התותח פנה לכיוון מזרח, ושם המועדון נכתב בגופן חדש מעל התותח. הצבע הירוק הוחלף בכחול כהה. הסמל החדש ספג תגובות צוננות מאוהדי המועדון, שטענו כי מעצבי הסמל התעלמו מההיסטוריה והמסורת של המועדון כאשר ביצעו שינוי עיצוב כה רדיקלי, וכי האוהדים לא היו מספיק מעורבים בנושא.
צבעי המועדון
המדים של המועדון היו לאורך רוב השנים חולצות בצבע אדום-בהיר עם שרוולים לבנים, ומכנסיים קצרים בצבע לבן. מדים אלה נבחרו בעקבות תרומה שהתקבלה ממועדון נוטינגהאם פורסט זמן קצר לאחר הקמת ארסנל ב-1886. התרומה התקבלה לאחר שפרד בירדסלי ומוריס בייטס, שניים ממייסדי המועדון, שלחו מכתב עם בקשת עזרה מפורסט. השניים היו כדורגלני עבר בקבוצה שהיגרו לווליץ' מטעמי עבודה. כיוון שמועדונם היה הראשון שהוקם באזור הם התקשו למצוא תלבושת מתאימה. בתגובה למכתב שלחו להם אנשי פורסט סט של מדיהם וכדור משחק. החולצה הייתה בצבע דומדמנית, והשחקנים לבשו אותה עם מכנסיים לבנים קצרים וגרביים כחולים.
הרברט צ'פמן החליט לשנות את התלבושת כיוון שרצה שלארסנל יהיו מדים ייחודיים. הוא הוסיף שרוולים לבנים ושינה את גוון החולצה לאדום יותר בהיר. אין מקור באשר למקורם של השרוולים הלבנים, אך נטענו שתי טענות בנוגע לכך. לפי טענה אחת צ'פמן הבחין באוהד היושב ביציע כאשר הוא לובש סוודר אדום ללא שרוולים על חולצה לבנה. הטענה השנייה היא שהוא קיבל את ההשראה מתלבושת דומה של האנימטור טום ובסטר, שעמו נהג לשחק גולף. אדום ולבן הפכו לצבעים המסמלים את ארסנל מאז תקופת צ'פמן, מלבד שתי עונות. הראשונה הייתה בעונת 1966/1967 כאשר צבע החולצה היה אדום בלבד, מהלך שהתברר כלא פופולרי בקרב אוהדי המועדון. הפעם השנייה הייתה בעונת , כאשר המועדון שיחק בעונה האחרונה בהייבורי, והחליף את צבע המדים לזכר העונה הראשונה שבה שיחק באצטדיון.
הצבעים של מדי משחקי הבית של ארסנל היו השראה לשלושה מועדונים לפחות. ספרטה פראג אימצה ב-1909 תלבושת אדומה כהה הדומה לזו של ארסנל באותה תקופה; היברניאן אימצה ב-1938 את העיצוב של השרוולים של ארסנל, אך בירוק ולבן; המאמן של ספורטינג בראגה חזר ממשחק בהייבורי, והחליט שקבוצתו תלבש מדים המהווים העתק של מדי ארסנל, ובזכות כך קבוצתו זכתה לכינוי Os Arsenalistas.
ברוב העונות היו הצבעים של מדי משחקי החוץ צהוב וכחול, אך בין 1982 ל-1984 שחקני המועדון לבשו מדים בצבע ירוק עם כחול כהה. החל מראשית שנות ה-90 החליף המועדון את צבעיה ועיצובה של תלבושת החוץ של השחקנים. צבעי החוץ בתקופה זו היו בדרך כלל שילוב של שני גוני כחול, או שילוב כלשהו של צהוב וכחול. בדרך כלל, תלבושת החוץ בעונה מסוימת הפכה לתלבושת השלישית של המועדון בעונה שלאחריה. התלבושת השלישית הנוכחית של המועדון, נכון לעונת 2008/2009, משמשת למשחקים שבהם לא ניתן לעשות שימוש בשתי מערכות המדים הראשונות, והיא מורכבת מחולצות לבנות, מכנסיים בצבע דומדמנית וגרביים עם טבעות בצבע לבן ודומדמנית.
אצטדיונים
שמאל|ממוזער|245px|יציע העמידה הצפוני בהייבורי
שמאל|ממוזער|245px|אצטדיון האמירויות בזמן משחק נגד ריאל מדריד במסגרת גביע האמירויות
מגרש הבית של המועדון לאורך רוב שנותיו בדרום-מזרח לונדון היה מאנור גראונד, למעט במשך שלוש שנים (1890–1893) שבהן שיחק המועדון באצטדיון אינוויקטה גראונד. מאנור גראונד היה בעבר רק מגרש, אך המועדון בנה יציעים לישיבה ומקומות עמידה לקראת משחקו הראשון בפוטבול ליג, שנערך בספטמבר 1893. המועדון המשיך לשחק במאנור גראונד במשך עשרים שנים נוספות (מלבד 1894/1895), עד המעבר לצפון לונדון ב-1913.
אצטדיון ארסנל, הידוע בכינוי "הייבורי" על שם השכונה שבה שכן, היה מגרש הבית של המועדון בין ספטמבר 1913 למאי 2006. האצטדיון המקורי עוצב על ידי האדריכל ארצ'יבלד לייטץ', והיה דומה במידה רבה לאצטדיונים אחרים במדינה באותה תקופה. הוא היה מורכב מיציע מקורה אחד ושלושה יציעי עמידה לא מקורים. בשנות ה-30 נערכו באצטדיון עבודות שיפוץ נרחבות ששיאן היה בבניית היציע המערבי והיציע המזרחי בסגנון אר דקו, שנפתחו ב-1932 ו-1936 בהתאמה. מעל ליציע העמידה הצפוני נבנה גג, אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הופצץ ושוקם רק ב-1954.
תכולתו המרבית של הייבורי הייתה 60,000 צופים, ועד לתחילת שנות ה-90 היא הייתה כ-57,000 צופים. כתוצאה מדו"ח טיילור, שהוצא בעקבות אסון הילסבורו, שונו תקנות הפרמייר ליג ונאסרו מקומות עמידה באצטדיונים. המועדון נאלץ להסב את הייבורי לאצטדיון המיועד למקומות ישיבה בלבד לקראת עונת , ותכולתו פחתה ל-38,419 צופים. כתוצאה מתקנות של אופ"א הקשורות לפרסומות בזמן משחקים התכולה ירדה עוד יותר במשחקי ליגת האלופות, והמועדון נאלץ לעבור לשחק את משחקיו במפעל זה באצטדיון ומבלי, שתכולתו הייתה למעלה מ-70,000 צופים, למשך שתי עונות (1998 - 2000).
הרחבתו של הייבורי הייתה בעייתית כיוון שהיציע המזרחי הוכרז כמבנה הראוי לשימור, ושלושת היציעים האחרים היו קרובים לבתי מגורים. לאחר דיונים רבים הציע המועדון בשנת 2000 לבנות אצטדיון של 60,000 מקומות ישיבה באשברטון גרוב, שמאוחר יותר ייקרא "אצטדיון האמירויות", במרחק כחצי קילומטר דרומית-מערבית להייבורי. הפרויקט התעכב כתוצאה מבירוקרטיה ועלויות גבוהות, אך לבסוף הושלמה הבנייה ביולי 2006, בדיוק בזמן לתחילת עונת המשחקים . האצטדיון נקרא על שם הספונסרית הראשית שלו, חברת התעופה אמירטס, שעמה חתם המועדון על חוזה למתן חסות בסך כולל של כ-100 מיליון לירות שטרלינג, הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי עד אז. חלק מהאוהדים קוראים לו "אשברטון גרוב" או "גרוב", כיוון שלא מקובל עליהם שהאצטדיון ייקרא על שם חברה מסחרית.
מתקן האימונים של ארסנל נפתח בשנת 2000 בכפר קטן בשם שנלי (Shenley). קודם לכן המועדון התאמן במתקנים של מכללת אוניברסיטת לונדון, כאשר עד ל-1961 התאמנו השחקנים בהייבורי. משחקי הבית של קבוצת אקדמיית ארסנל (קבוצת הנוער) נערכים גם כן בשנלי, ואילו משחקי הבית של קבוצת המילואים של המועדון נערכים באצטדיון אנדרהיל שברובע בארנט.
אוהדים ויריבויות
שמאל|ממוזער|245px|אוהדי ארסנל חוגגים ביחד עם השחקנים את הזכייה באליפות ב-2004
אוהדי ארסנל מכונים לעיתים קרובות "גאנרס", הנגזר מהכינוי של המועדון ("גאנרס" - תותחנים באנגלית). לארסנל יש בסיס אוהדים רחב, ובדרך כלל המועדון מצליח למכור את רוב או את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלו. בעונת 2007/2008 ממוצע הצופים במשחקי הבית של ארסנל היה השני בכמותו במועדונים אנגליים, ועמד על 60,070 צופים (99.5% מהתכולה המרבית), ואם כי חלק מהנתונים המתייחסים לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה עשויים להיות שנויים במחלוקת. אוהדי המועדון משתייכים למגוון רב של מעמדות חברתיים, בעיקר כתוצאה ממיקומו של המועדון בסמוך לאזורים מבוססים, אזורים מעורבים ואזורי מעמד הפועלים.
לארסנל יש מספר מועדוני אוהדים הפועלים בשיתוף פעולה חלקי או מלא עם המועדון. כמו כן, "קרן אוהדי ארסנל" שואפת לקדם את השפעת האוהדים ואת הגברת שליטתם במועדון. אוהדי המועדון מפרסמים מספר פנזינים. בנוסף לשירים ולקריאות הרגילים במגרשי הכדורגל האנגלי, אוהדי ארסנל שרים את "One-Nil to the Arsenal" ("אחד-אפס לטובת ארסנל", לפי הנעימה של "Go West" של אנשי הכפר) ו-"Boring, Boring Arsenal" ("ארסנל המשעממת, המשעממת"), שיר שבעבר היה בשימוש נפוץ על ידי אוהדי היריבות של ארסנל על מנת להקניט את אוהדי המועדון, וכעת מבוצע על ידי האוהדים בזמן שארסנל משחקת היטב.
המועדון זוכה לחשיפה גוברת גם מחוץ לאנגליה, בעיקר כתוצאה מהשיפור הרב באמצעי התקשורת. נכון לשנת 2007 לארסנל יש 24 מועדוני אוהדים בממלכה המאוחדת, 37 באירלנד ו-49 במדינות אחרות.
היריבות הספורטיבית הוותיקה והחזקה ביותר של ארסנל היא עם מועדון טוטנהאם הוטספר. המשחקים בין שני המועדונים מכונים "הדרבי של צפון לונדון". יריבים אחרים בתחומי לונדון כוללים את המועדונים צ'לסי ווסטהאם יונייטד. בנוסף, לארסנל יש יריבות עזה עם מנצ'סטר יונייטד מאז שנות ה-80, שהתעצמה עוד יותר בשנות ה-2000 כיוון ששני המועדונים התחרו ביניהם על האליפות באופן קבוע.
בעלות ונושאים כלכליים
בעל השליטה העיקרי בארסנל הוא איש העסקים האמריקני סטן קרונקי. קרונקי הגיש את הצעתו הראשונה לרכישת המועדון באפריל 2007 והתחרה על השליטה מול חברת "רד אנד וייט סקיוריטיס" (Red and White Securities), שהייתה בבעלותם של אלישר אוסמנוב ושותפו פרהאד מושירי (אוסמנוב רכש את חלקו של מושירי בחברה ב-2016), אשר רכשו מניותיהם הראשונות בארסנל מדייוויד דין, שכיהן באותה תקופה כסגן יושב הראש של המועדון, באוגוסט אותה שנה. בנובמבר 2009 הגדיל קורנקי אחוז מניותיו ל-29.9%, קרוב מאוד לרף שהבטיח לו שליטה במועדון, 30%. באפריל 2011 הבטיח קורנקי את שליטתו במועדון לאחר שרכש את מניותיהם של דני פישמן ונינה ברסוול-סמית', מה שהעלה את אחוז מניותיו בארסנל ל-62.89%. באוקטובר 2017 החזיק קורנקי ב-67.05% ממניות הקבוצה, בעוד רד אנד וייט סקיוריטיס החזיקו ב-30.04%. בינואר 2018 הגדיל קורנקי פעם נוספת את אחזקותיו במועדון, ואחוז המניות שרכש עמד על 67.09%. באוגוסט 2018 קנה קורנקי את חלקו של אוסמנוב, ובכך הגיע לאחזקה של יותר מ-90% ממניות המועדון, והיה בעמדה לתבוע שליטה מלאה ולהפוך לבעלים היחיד של ארסנל. במהלך התקופה בה הגדיל קורנקי את אחזקותיו גברה הביקורת על ביצועי הקבוצה, אשר יוחסה למעורבותו הגוברת עם הפיכתו לבעלים. בשנים 2009–2018 שימש איוון גאזידיס כמנכ"ל המועדון.
תוצאותיה הפיננסיות של ארסנל לעונת 2019/2020 הצביעו על הפסד לאחר מיסים של 47.8 מיליון ליש"ט, בין השאר בשל מגפת הקורונה. פירמת ראיית החשבון דלויט, המוציאה מדי שנה דו"ח המדרג ומשווה את ביצועיהם הפיננסיים של מועדוני כדורגל מובילים בעולם, העמידה את רווחי המועדון מכדורגל על 392.7 מיליון ליש"ט ב-2019, ודירגה את ארסנל במקום התשיעי מבין מועדוני הכדורגל בעולם. דלויט וארסנל פרסמו כי הרווח שהפיק המועדון מהמשחקים שנערכו באצטדיון האמירויות ב-2019 הגיע ל-96.2 מיליון ליש"ט.
ארסנל בתרבות הפופולרית
המשחק של ארסנל נגד שפילד יונייטד, שנערך בהייבורי ב-22 בינואר 1927, היה למשחק הכדורגל הראשון ששודר ברדיו. כעשר שנים לאחר מכן, ב-16 בספטמבר 1937, נערך משחק בין הקבוצה הראשונה לקבוצת המילואים של המועדון שהיה הראשון ששודר בטלוויזיה. המועדון גם הופיע בפרק הראשון של תוכנית ה-BBC הידועה "Match of the Day", שבמסגרתו שודרו קטעים נבחרים מהמשחק נגד ליברפול שנערך באצטדיון אנפילד ב-22 באוגוסט 1964.
המועדון שימש רקע לסרט הקולנוע "The Arsenal Stadium Mystery" שהופק ב-1940, שהיה אחד מהסרטים הראשונים הקשורים לכדורגל. עלילת הסרט עוסקת במשחק ידידות בין ארסנל לבין קבוצת חובבים, שאחד משחקניה מורעל במהלך המשחק. שחקנים רבים מהמועדון הופיעו בסרט, אך רק למאמן ג'ורג' אליסון היה תפקיד שכלל דיבור.
בשנת 1992 יצא ספרו האוטוביוגרפי של ניק הורנבי, "קדחת המגרש", שכלל את תיאור חייו של הורנבי ואת מערכת היחסים שלו עם ארסנל. הספר עובד לשני סרטים: הראשון, שהופק בבריטניה, עסק בזכייה באליפות בעונת 1988/1989; השני, שהופק בארצות הברית, הותאם לקהל האמריקני, ועסק באוהד של הבוסטון רד סוקס מה-MLB.
לארסנל היה מוניטין של משחק הגנתי, בעיקר בשנות ה-70 ושנות ה-80; קומדיות רבות כללו בדיחות שעסקו בנושא זה. הסרט "ללכת עד הסוף" משנת 1997 כולל סצנה שבה השחקנים הראשיים מסתדרים בשורה ומרימים את ידיהם, מתוך חיקוי מכוון של מלכודת הנבדל שהייתה בשימוש על ידי המועדון.
קבוצת הנוער
קבוצת הנוער של המועדון מכונה "אקדמיית מועדון הכדורגל ארסנל". הקבוצה משחקת בפרמייר ליג לאקדמיות. המועדון שולח קבוצות עד גיל 18 ועד גיל 16 לליגה, אך גם נערים בני תשע או יותר מתקבלים לשורות האקדמיה. חלק מהשחקנים המבוגרים בקבוצה משחקים בקבוצת המילואים של ארסנל. המאמן הנוכחי של קבוצת הנוער הוא כדורגלן העבר סטיב בולד, ואילו המאמנים של הקבוצות הצעירות יותר הם רוי מסיי וסטיב גאטינג. שחקן הנבחרת האירית לשעבר ליאם בריידי מפקח על התפתחות השחקנים במועדון.
קבוצת הנוער פעלה לראשונה, ככל הנראה, ב-1893/1894 ובין 1929 ל-1969 פעלה קבוצה שלישית (אחרי הסגל הבוגר וסגל המילואים) שנקראה "ארסנל A". מבחינה רשמית קבוצת הנוער הוקמה ב-1954. היא השתתפה בליגת המחוזות הדרום-מזרחיים ובטורניר הגביע המקביל בין עונת 1954/1955 לעונת 1997/1998 (מלבד עונת 1967/1968 ועונת 1968/1969). קבוצת הנוער השתתפה גם בגביע ה-FA לנוער החל מעונת 1954/1955, גביע צ'אלנג הלונדוני לנוער בשנות ה-50 ובשנות ה-60, ובטורניר גביע Floodlit הדרומי לצעירים בין 1955/1956 ל-1971/1972 וכן בין עונת 1975/1975 לעונת 1998/1999.
בתקופה שבין 1954 ל-1998 הקבוצה הייתה אחת המצליחות ביותר באנגליה וזכתה בשבע אליפויות בליגה שבה התחרתה, שש פעמים בגביע המחוזות (כולל שלושה דאבלים) וארבע פעמים בגביע ה-FA לנוער.
קבוצת הנוער הייתה אחת מהמייסדות של הפרמייר ליג לצעירים בעונת 1997/1998. בעונה הראשונה לקיומה כללה הליגה חטיבה אחת, וארסנל זכתה באליפות הראשונה. בעונה שלאחר מכן שונה שם הליגה והיא פוצלה לשתי חטיבות (עד גיל 19 ועד גיל 17), כאשר קבוצת הנוער של ארסנל השתנתה בהתאם. ארסנל זכתה באליפות של הליגה עד גיל 17 בעונת 1999/2000, ובאליפות של הליגה עד גיל 19 בעונת 2001/2002, בנוסף לשני גביעי FA לנוער נוספים. החל מעונת 2004/2005 הליגה התאחדה לחטיבה אחת הכוללת שחקנים עד גיל 18, אם כי מתקיימים משחקים מאורגנים ללא טבלה רשמית לנערים עד גיל 16.
ארסנל נשים
קבוצת כדורגל הנשים של המועדון היא ארסנל נשים (לשעבר ארסנל ליידיס), שהוקמה ב-1987, והפכה למקצוענית למחצה בשנת 2002. מאמן הקבוצה הנוכחי הוא ג'ונס אידוול. ארסנל נשים היא הקבוצה המצליחה ביותר בכדורגל הנשים האנגלי; היא האלופה ומחזיקת הגביע הנוכחית; כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע אופ"א לנשים בעונת 2006/2007. על אף שהלכה למעשה מועדון הגברים וקבוצת הנשים מתנהלים בנפרד, יש ביניהם קשר; ארסנל נשים זכאית לשחק פעם אחת בעונה באצטדיון האמירויות, ואת שאר משחקי הבית שלה היא עורכת בבורהאמווד שבמחוז הרטפורדשייר.
קשר עם הקהילה
המועדון הקים בשנת 1985 תוכנית לאחריות חברתית בשם "ארסנל בקהילה" (Arsenal in the Community), הכוללת פרויקטים במגוון תחומים מלבד ספורט. המועדון מעניק מימון למספר מטרות צדקה, ובשנת 1992 הקים את "קרן הצדקה של ארסנל" המגייסת כספים לאותן מטרות. כמו כן, המועדון הקים קבוצת חובבים וידוענים המסייעת גם כן בגיוס כספים.
סטטיסטיקה ושיאים
שמאל|ממוזער|150px|תיירי הנרי, מלך השערים של ארסנל בכל הזמנים
דייוויד אולירי הופיע במדי המועדון ב-722 משחקים בין 1975 ל-1993, והוא מחזיק בשיא ההופעות לשחקן. טוני אדמס, הקפטן לשעבר, נמצא במקום השני עם 669 הופעות. דייוויד סימן מחזיק בשיא ההופעות לשוער עם 563 משחקים.
תיירי הנרי הוא מלך השערים של המועדון עם 229 שערים, מתוכם כבש 226 בין 1999 ל-2007. בינואר 2012 חזר למועדון לכ-3 חודשים ובתקופה הזאת הבקיע שלושה שערים שהעלו את שיאו ל-229. באוקטובר 2005 שבר הנרי את שיאו של איאן רייט, שעמד על 185 שערים. רייט עצמו שבר את שיאו מ-1939 של קליף באסטין, שעמד על 178 שערים. הנרי הוא גם מלך שערי הליגה של המועדון עם 174 שערים, לאחר ששבר את שיאו של באסטין בפברואר 2006.
מספר הצופים הגבוה ביותר במשחק בית של ארסנל היה 73,707 מול לאנס, במשחק שנערך באצטדיון ומבלי ב-25 בנובמבר 1998 במסגרת ליגת האלופות. מספר הצופים הגבוה ביותר במשחק שנערך בהייבורי הוא 73,295, והוא נקבע במשחק נגד סנדרלנד שנערך ב-9 במרץ 1935. מספר הצופים הגבוה ביותר באצטדיון האמירויות היה 60,161, והוא נקבע במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד שנערך ב-3 בנובמבר 2007.
המועדון גם מחזיק בשיא העונות הרצופות בליגה העליונה (95, נכון לעונת 2021/12) וכן ברצף משחקי הליגה הארוך ביותר ללא הפסד (49 בין מאי 2003 לאוקטובר 2004). רצף זה כלל גם את כל 38 המשחקים של עונת האליפות ב-2003/2004. המועדון היחיד שעשה זאת מלבד ארסנל היה פרסטון נורת' אנד, שבעונת 1888/1889 לא הפסיד בכל 22 המשחקים שנערכו.
המועדון קבע שיא בליגת האלופות במהלך עונת 2005/2006 כאשר לא ספג שער במשך עשרה משחקים רצופים, ובכך שבר את השיא של מילאן שעמד על שבעה משחקים. רצף אי-הספיגה נמשך עד למשחק הגמר נגד ברצלונה, שבו ספג השוער מנואל אלמוניה שער מרגליו של סמואל אטו. המשחק הסתיים בתוצאה 2 - 1 לטובת ברצלונה.
ההעברה היקרה ביותר בתולדות המועדון היא רכישתו של דקלן רייס תמורת כ־105 מיליון יורו ב-15 ביולי 2023.
תארים והישגים
אנגליה
הליגה הראשונה או הפרמייר ליג:
אליפות (13): , , , , , , , , , , , ,
סגנות אליפות (11): 1925/1926, 1931/1932, 1972/1973, 1998/1999, 1999/2000, 2000/2001, 2002/2003, 2004/2005, 2015/2016, 2022/2023, 2023/2024
גביע ה-FA:
זכייה (14): (שיא) 1929/1930, 1935/1936, 1949/1950, 1970/1971, 1978/1979, 1992/1993, 1997/1998, 2001/2002, 2002/2003, 2004/2005, 2013/2014, 2014/2015, 2016/2017, 2019/2020
סגנות (7): 1926/1927, 1931/1932, 1951/1952, 1971/1972, 1977/1978, 1979/1980, 2000/2001
גביע הליגה:
זכייה (2): 1986/1987, 1992/1993
סגנות (6): 1967/1968, 1968/1969, 1987/1988, 2006/2007, 2010/2011, 2017/2018
מגן הצדקה/מגן הקהילה:
זכייה (17): 1930, 1931, 1933, 1934, 1938, 1948, 1953, 1991 (בשותפות), 1998, 1999, 2002, 2004, 2014, 2015, 2017, 2020, 2023
סגנות (7): 1935, 1936, 1979, 1989, 1993, 2003, 2005, 2020
לארסנל יש היסטוריה ארוכה של מיקומים בחלק העליון של טבלת הליגה, ולאורך השנים המועדון סיים מתחת למקום ה-14 רק שבע פעמים. כמו כן, ארסנל הוא אחד מחמשת המועדונים שהצליח לזכות פעמיים ברציפות בגביע ה-FA.
אירופה
ליגת האלופות:
סגנות (1): 2005/2006
הליגה האירופית:
סגנות (1): 2018/2019
גביע אירופה למחזיקות גביע:
זכייה (1): 1993/1994
סגנות (2): 1979/1980, 1994/1995
גביע אופ"א
סגנות (1): 1999/2000
גביע ערי הירידים
זכייה (1): 1969/1970
הסופר קאפ האירופי
סגנות (1): 1994
כדורגלנים בולטים בתולדות המועדון
בטבלה שלהלן מפורטים שמותיהם של חלק מהכדורגלנים הידועים ביותר בתולדות ארסנל. לרובם יש למעלה מ-225 הופעות או למעלה מ-100 שערים במדי המועדון. המיון הראשוני הוא לפי מספר הופעות.
שםלאוםעמדהקריירה בארסנלהופעותשעריםדייוויד אוליריבלם1975 - 199372214טוני אדמסבלם1983 - 200266848ג'ורג' ארמסטרונגקיצוני1962 - 197762168לי דיקסוןמגן ימני1988 - 200261828נייג'ל וינטרברןמגן שמאלי1988 - 200058412דייוויד סימןשוער1990 - 20035630פיטר סטורימגן ימני/קשר1965 - 197750117ג'ון רדפורדחלוץ1964 - 1976481149פיטר סימפסוןבלם1964 - 197847715בוב ג'וןקשר1922 - 193747013גרהאם ריקסקיצוני שמאלי1977 - 198846451ריי פארלורקשר1992 - 200446432מרטין קיאוןבלם1985/6, 1993 - 20044498פול דייוויסקשר1980 - 199444737אדי הפגודמגן שמאלי1927 - 19394402פול מרסוןחלוץ/קיצוני ימני1986 - 199742399דניס ברגקאמפחלוץ1995 - 2006423121פטריק ויירהקשר1996 - 200540733פרנק מקלינטוקבלם/קשר1964 - 197340332קליף באסטיןקיצוני שמאלי1929 - 1947396178קני סנסוםמגן שמאלי1980 - 19883946ג'ו האלםקיצוני ימני1926 - 1937374125סטיב בולדבלם1988 - 199936922תיירי הנריחלוץ1999 - 2007369226בוב מקנאבמגן שמאלי1966 - 19753656פרסי סנדסבלם1902 - 191935012שםלאוםעמדהקריירה בארסנלהופעותשעריםאלן סמית'חלוץ1987 - 1995347115רודי מקאיצ'רייןקשר1902 - 19153460בילי בליית'קשר1914 - 192934351סמי נלסוןמגן שמאלי1969 - 198133912הרבי רוברטסבלם1926 - 19373355פרדי יונגבריקיצוני שמאלי1998 - 200732872פט ג'נינגסשוער1977 - 19843270בריאן טלבוטקשר1979 - 198532749ליאם בריידיקשר1973 - 198030759ג'ימי אשקרופטשוער1900 - 19083030ססק פברגאסקשר2003 - 201130357פרנק סטייפלטוןחלוץ1975 - 1981300108איאן רייטחלוץ1991 - 1998288185רובין ואן פרסיחלוץ2004 - 2012277132אלכס ג'יימסקשר1929 - 193726127ז'ילברטו סילבהקשר2002 - 200824524דאג לישמןחלוץ1948 - 1955244137לורןמגן ימני2000 - 20072419ג'ימי ברייןחלוץ1924 - 1931232139דייוויד ג'קקשר1928 - 1934208124ינס להמןשוער2003 - 20081990טד דרייקחלוץ1934 - 1939184139דייוויד הרדחלוץ1955 - 1961180107רג' לואיסחלוץ1935 - 1953176118ג'ק למברטחלוץ1926 - 1933161109ג'ו בייקרחלוץ1962 - 1966156100
ראו גם: רשימת כדורגלני ארסנל שיש להם ערך בוויקיפדיה
מאמנים
המאמן המקצועי הקבוע הראשון המועדון היה תומאס מיצ'ל, שהתמנה לתפקיד ב-1897, ולאחריו כיהנו 17 מאמנים קבועים נוספים ו-5 ממלאי מקום. באתר האינטרנט הרשמי של ארסנל מוזכר דווקא סם הוליס כמאמן הראשון של הקבוצה, אך לפי מקורות היסטוריים אחרים הוליס היה מאמן הכושר של ארסנל ומיצ'ל אכן היה המאמן הראשון. תקופת הכהונה הארוכה ביותר מבחינת זמן היא של ג'ורג' אליסון (1934–1947), והמאמן שאימן את המועדון במספר המשחקים הרב ביותר הוא ארסן ונגר (משנת 1996 עד 2018). ונגר הוא המאמן הראשון של המועדון מחוץ לאיים הבריטיים, וגם המצליח ביותר מבחינת ניצחונות במשחקים (57.36% נכון ל-11 במאי 2008). לזלי נייטון הוא המאמן הפחות מוצלח של המועדון, עם 34.46% הצלחה בלבד. שני מאמנים של המועדון הלכו לעולמם תוך כדי ביצוע תפקידם – הרברט צ'פמן וטום ויטאקר.
להלן רשימת המאמנים של ארסנל:
שמאל|ממוזער|200px|פסל בדמות ראשו של הרברט צ'פמן
שמאל|ממוזער|200px|ארסן ונגר, מאמן המועדון מאז 1996 ועד 2018
שם לאום תאריך התחלה תאריך סיום תארים הערות תומאס מיצ'ל אוגוסט 1897 מרץ 1898 ג'ורג' אלקוט מרץ 1898 מאי 1899 הארי ברדשו אוגוסט 1899 מאי 1904 פיל קלסו יולי 1904 פברואר 1908 ג'ורג' מורל פברואר 1908 19 באפריל 1915 ג'יימס מק'יואן*א 19 באפריל 1915 אפריל 1919 לזלי נייטון אפריל 1919 16 במאי 1925 הרברט צ'פמן 11 ביוני 1925 6 בינואר 1934 2 אליפויות, גביע FA אחד ג'ו שו* 6 בינואר 1934 28 במאי 1934 אליפות אחת שיחק במועדון בין 1907 ל-1922 ג'ורג' אליסון 28 במאי 1934 31 במאי 1947 2 אליפויות, גביע FA אחד טום ויטאקרב 2 ביוני 1947 24 באוקטובר 1956 2 אליפויות, גביע FA אחד שיחק במועדון בין 1919 ל-1925 ג'ק קרייסטון ** 24 באוקטובר 1956 19 במאי 1958 שיחק במועדון בין 1934 ל-1943 ג'ורג' סווינדין 21 ביוני 1958 1 במאי 1962 שיחק במועדון בין 1936 ל-1954 בילי רייט 1 במאי 1962 13 ביוני 1966 ברטי מיי ** 20 ביוני 1966 4 במאי 1976 אליפות, גביע FA, גביע ערי הירידים טרי ניל 9 ביולי 1976 16 בדצמבר 1983 גביע FA שיחק במועדון בין 1959 ל-1970 דון האו ** 16 בדצמבר 1983 22 במרץ 1986 שיחק במועדון בין 1964 ל-1966 סטיב ברטנשו* 23 במרץ 1986 14 במאי 1986 ג'ורג' גרהאם 14 במאי 1986 21 בפברואר 1995 2 אליפויות, גביע FA, 2 גביעי ליגה, גביע המחזיקות שיחק במועדון בין 1966 ל-1972 סטיוארט יוסטון* 21 בפברואר 1995 15 ביוני 1995 ברוס ריוק 15 ביוני 1995 12 באוגוסט 1996 סטיוארט יוסטון* 12 באוגוסט 1996 13 בספטמבר 1996 פט רייס* 13 בספטמבר 1996 30 בספטמבר 1996 שיחק במועדון בין 1964 ל-1980 ארסן ונגר 1 באוקטובר 1996 20 במאי 2018 3 אליפויות, 7 גביעי FA אונאי אמרי 23 במאי 2018 29 בנובמבר 2019 פרדי ליונברג* 29 בנובמבר 2019 23 בדצמבר 2019 שיחק במועדון בין 1998 ל-2007מיקל ארטטה 23 בדצמבר 2019 גביע FA
מגן הקהילהשיחק במועדון בין 2011 ל-2016
מקרא:
* = מאמן זמני
** = שימש מאמן זמני לפני שהתמנה לתפקיד באופן קבוע
א. על אף שמבחינה רשמית מק'יואן נשא בתואר מאמן משנה, הוא היה אחראי על קבוצת הבוגרים של המועדון, והמאמן דה פקטו לאחר עזיבתו של מורל; לאורך רוב תקופתו בתפקיד הוא אימן במשחקים שנערכו בזמן המלחמה, שאינם נכללים בתיעוד הרשמי.
ב. ויטאקר היה חולה במהלך קיץ 1956, אף על פי שמבחינה רשמית היה אחראי גם בתחילת עונת 1956/1957, ג'ק קרייסטון היה המאמן מאותה תקופה ועד למותו של ויטאקר באוקטובר.
סגל נוכחי
נכון ל-2 בספטמבר 2024
(קפטן)
(בהשאלה מצ'לסי)
(בהשאלה מבורנמות')
לקריאה נוספת
ניק הורנבי, קדחת המגרש, הוצאת עגור, 1992, הודפס בעברית ב-1994
Maidment, Jem (2006). The Official Arsenal Encyclopedia. Hamlyn. .
Soar, Phil & Tyler, Martin (2000). The Official Illustrated History of Arsenal. Hamlyn. .
Spurling, Jon (2004). Rebels for the Cause: The Alternative History of Arsenal Football Club. Mainstream. .
קישורים חיצוניים
ארסנל, באתר הפרמייר ליג
ארסנל, באתר סקיי ספורט
הערות שוליים
*
קטגוריה:קבוצות כדורגל אנגליות
קטגוריה:לונדון: מועדוני כדורגל
קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1886
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו | 2024-09-22T22:12:57 |
טיים מגאזין | הפניה טיים (מגזין) | 2018-05-29T15:00:56 |
יצחק פוירינג | יצחק פוֹיֶרִינְג (Isaak Feuerring; 26 בדצמבר 1889, ג' בטבת תר"ן, זבורוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 26 בדצמבר 1937, כ"ג בטבת תרצ"ח, ירושלים) היה בנקאי יהודי ומנהיג ציוני מגרמניה, שעסק במדיניות הכלכלית של המוסדות הציוניים.
קורות חיים
יצחק פוירינג נולד בזְבּוֹרוֹב שבגליציה (האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום אוקראינה). ובילדותו עבר להלברשטאדט שבגרמניה, והתחנך בקלויז (בית מדרש) המפורסם של סבו, ר' שלמה כהן, על ברכי החינוך המסורתי ובאווירה ציונית.
ב-1912 היה ממייסדי "אגודת הרצל" (Herzl-Bund), שאיגדה אנשי עסקים ציונים צעירים. היה ציר לקונגרסים הציוניים. בפעילותו הציונית התמקד בניהול ההיבטים הפיננסיים. היה חבר בהנהלת הכשרת היישוב וממנהיגי ההסתדרות הציונית בגרמניה. בשנת 1932 נבחר לוועד הפועל של ציוני גרמניה.
בשנת 1935, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב את ברלין, עלה לארץ ישראל. כאן השתקע בירושלים, והשתלב ביזמות הפרטית. ייסד את "בנק המסחרי הכללי" (לאחר מכן שונה השם ל"בנק כללי לעסקי מסחר"), שלאחר מותו התמזג עם בנק פויכטוונגר ויצר את "י. ל. פויכטונגר, בנק כללי למסחר". בארץ המשיך בעשייה הציונית. בין היתר היה ממייסדי ה"אגודה לסיום מִלון הלשון העברית לאליעזר בן יהודה".
נפטר ב-1937 בירושלים.
בצוואתו הקדיש פוירינג 10,000 לא"י למטרת מימון "מפעל ציוני לטובת המעמד הבינוני של יהודי גרמניה", לפי בחירתה של אשתו, גרטרוד. כספו הוקדש לרכישת האדמה שעליה הוקם היישוב בית יצחק, אשר לימים נקרא על-שמו. ביום השנה החמישי למותו, ב-1942, ייסדה אלמנתו קרן על שמו. מכספי הקרן נסלל כביש מבית יצחק לגן חפר, ונבנה בית העם ביישוב. בנוסף, הקרן מקיימת חוגים ביישוב.
אלמנתו ובנו יוסף התגוררו בארצות הברית. בנו נפטר בגיל צעיר, שנים ספורות לאחר מות אביו.
לקריאה נוספת
יצחק פוירינג: Isaak Feuerring = ג' טבת תר"ן-כ"ג טבת תרצ"ח, תל אביב: דפוס הארץ, תרצ"ט – מאמרים וזיכרונות בעברית (עם תרגום גרמני), גרמנית או אנגלית, מאת ר' בנימין, זיגפריד הירש ועוד.
Isaak Feuerring, 1889-1937: Anlässlich der Gedenkfeier zu seinem 25. Todestag am 20. Jan. 1963 in Beth Jizchak / herausgegeben vom Präsidium des Herzl Bundes, Tel Aviv: Haaretz Press, 1963.
Barbara Schäfer, Berliner Zionistenkreise. Eine vereinsgeschichtliche Studie, Berlin, 2003 .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים אוקראינים
קטגוריה:בנקאים ביישוב
קטגוריה:אנשי עסקים יהודים גרמנים
קטגוריה:פעילים ציונים בגרמניה
קטגוריה:ציונים ילידי המאה ה-19
קטגוריה:ציונות כללית
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקות החסידים
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1889
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1937 | 2024-03-25T00:23:28 |
תעלת הוולגה-דון | 250px|ממוזער|שמאל|שער מספר 14 בתעלת הוולגה-דון
250px|ממוזער|שמאל|תצלום לוויין של האזור. תעלת הוולגה-דון מסומנת באדום
תעלת הוולגה-דון (ברוסית: Волго-Донской судоходный канал), או בשמה המלא: תעלת הספנות וולגה-דון על שם ו.א. לנין (רוסית: Волго-Донской судоходный канал имени В.И.Ленина), היא תעלה מלאכותית המחברת את נהרות הוולגה והדון שברוסיה באזור שבו הם קרובים ביותר זה לזה. התעלה למעשה מחברת את הים הכספי לים השחור. אורך התעלה 101 קילומטרים, מתוכם 45 ק"מ הם נהרות ואגמים טבעיים והיתר נחפר בידי האדם.
היסטוריה
מאמצי האדם לחבר את שני הנהרות החשובים החלו כבר בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית בשנת 1569. הצאר פטר הגדול נכשל בניסיונו לחצוב את התעלה במאה ה-17, וניסה פעמים נוספות לבצע את המפעל הגדול הזה, אך ללא הצלחה.
כריית התעלה החלה לפני מלחמת העולם השנייה, ובמהלכה נפסקו העבודות. הן התחדשו ב-1948, ובשנת 1952 הסתיימה העבודה והתעלה הפכה לחלק חשוב של דרכי המים העמוקים בחלק האירופי של ברית המועצות. רבים מהעובדים היו שבויי מלחמה ואסירים שהועסקו בעבודות כפייה (ראו גם: גולאג).
תעלת הוולגה-דון מתחילה ביובל סארפצקי של הוולגה, מדרום לוולגוגרד, ומסתיימת במאגר המים צימלנסקויה, בעיר קלץ' על הדון. בתעלה יכולות לעבור ספינות עם מטען של עד 5,000 טונות.
מאזור הדון לוולגה מועברים מטענים של פחם מדונצק, חומרי בניין ודגנים. בכיוון ההפוך המטענים הנפוצים הם עץ, פיריט ומוצרי נפט. ספינות תיור וקייט מפליגות בשני הכיוונים.
תעלת הוולגה-דון ומערכת המים צימלנסקי שתוכננו בידי לאוניד פוליאקוב מהוות מכלול המוקדש לזכר הקרבות על צאריצין במלחמת האזרחים ברוסיה וקרבות סטאלינגרד במלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
וולגה-דון
קטגוריה:מחוז וולגוגרד
קטגוריה:מחוז וולגוגרד: גאוגרפיה | 2024-09-19T12:57:47 |
האדמו"ר האמצעי | הפניה דובער שניאורי | 2010-08-15T09:37:14 |
אדמו"ר הרש"ב | REDIRECT שלום דובער שניאורסון | 2005-05-06T06:07:03 |
האלגוריתם של קרוסקל | האלגוריתם של קרוסקל הוא אלגוריתם חמדן לפתרון בעיית מציאת עץ פורש מינימלי בגרף ממושקל קשיר לא מכוון, שתואר לראשונה במאמר של ג'וזף קרוסקל בשנת 1956. המטרה היא למצוא תת קבוצה של הקשתות שתיצור עץ המכיל את כל קודקודי הגרף (עץ כזה נקרא עץ פורש) שמשקלו מינימלי. כלומר סכום משקלי הקשתות המרכיבות אותו קטן או שווה לסכום משקלי הקשתות בכל עץ פורש אחר. ייתכן שלגרף נתון יהיו כמה עצים פורשים מינימליים.
האלגוריתם ממיין את הקשתות לפי משקליהן תחילה. אחר כך עובר על הקשתות מהקשת המינימלית עד לקשת הגדולה ביותר במשקלה, ומוסיף כל קשת לעץ הפורש כל עוד הוספתה לא יוצרת מעגל בגרף המתקבל.
תת הגרף שמתקבל לבסוף הוא עץ פורש מינימלי.
האלגוריתם הוא חמדן, כיוון שבכל צעד נבחרת הפעולה הנראית אופטימלית באותו שלב - נוטלים את הקשת שמשקלה הקטן ביותר.
סיבוכיות האלגוריתם מושפעת בעיקר מהצורך למיין את הקשתות בתחילת הפעלתו. בגרף עם קבוצת קודקודים וקבוצת קשתות הסיבוכיות תהיה חסומה על ידי
במקרה הכללי, הסיבוכיות המינימלית למיון מבוסס השוואות של איברים. עם זאת, במקרה והקשתות כבר ממויינות או שניתן למיין אותן בזמן ליניארי (לדוגמה מיון בסיס כשהמשקלים קטנים), על ידי שימוש במבנה נתונים של איחוד קבוצות זרות זמן הריצה יהיה כש- היא הפונקציה ההופכית לפונקציית אקרמן (פונקציה הגדלה לאט מאוד).
פסאודו קוד
הקוד הבא מסתמך על מבנה נתונים לאיחוד קבוצות זרות:
KRUSKAL(G):
1 A = ∅
2 foreach v ∈ G.V:
3 MAKE-SET(v)
4 foreach (u, v) ordered by weight(u, v), increasing:
5 if FIND-SET(u) ≠ FIND-SET(v):
6 A = A ∪ {(u, v)}
7 UNION(FIND-SET(u), FIND-SET(v))
8 return A
דוגמה
תמונה תיאור200pxזה הגרף המקורי שלנו. המספרים ליד הקשתות מציינים את משקלן, אף קשת לא מודגשת.200pxהקשתות AD ו-CE שמשקלן 5 הן הקלות ביותר. AD נבחרה באופן שרירותי והודגשה.200pxכעת CE שמשקלה 5 היא הקשת הקלה ביותר שאינה סוגרת מעגל, ולכן מודגשת.200pxהקשת הקלה ביותר הבאה שאינה סוגרת מעגל היא DF שמשקלה 6.200pxכעת הקשתות הקלות ביותר הן AB ו-BE שאורכן 7. AB נבחרת באופן שרירותי ומודגשת. הקשת BD נצבעת באדום כיוון שכבר קיים מסלול בין B ל-D (בירוק), ולכן היא תיצור מעגל (ABD) אם תיבחר.200pxהתהליך ממשיך ו-BE נצבעת בירוק. בשלב זה מספר קשתות נצבעות באדום: BC (כי היא תיצור את המעגל BCE), הקשת DE (כי היא תיצור את המעגל DEBA), ו-EF (שתיצור את המעגל FEBAD).200pxלבסוף, התהליך מסתיים עם בחירת הקשת EG שמשקלה 9, ומציאת עץ פורש מינימלי (בירוק).
ראו גם
האלגוריתם של פרים
קישורים חיצוניים
קרוסקל | 2024-08-25T10:14:04 |
הפלישה היפנית למנצ'וריה | הפלישה היפנית למנצ'וריה התרחשה בשנת 1931 ונמשכה עד 1932, ובה כבש צבא יפן חלקים נרחבים ממנצ'וריה, אזור בסין.
רקע
עוד מתחילת המאה ה-20 החלה יפן לנהל מדיניות תוקפנית. היא ניסתה לקבל אחיזה בשטחי היבשת של מזרח אסיה, בין השאר במלחמת רוסיה–יפן. החל משנות ה-20 עיקר מאמציה היבשתיים של יפן הופנו כלפי סין.ממוזער|אזור מנצ'וריהמנצ'וריה הוא אזור בצפון סין הגובל ברוסיה, מונגוליה וקוריאה. שאיפותיה של האימפריה היפנית במנצ'וריה היו ניצול אוצרות הטבע והמחצבים; שימוש בה כקרש קפיצה להמשך הכיבושים; מימוש החלום היפני לאימפריה רחבת ידיים ודחיקת הלאומנות הסינית. בשנת 1931 פלשו כוחות צבא יפניים וכבשו את מוקדן, בירת מנצ'וריה, במה שנקרא "תקרית מוקדן". סין של אותה עת הייתה מפוררת וחלשה ממאבקים פנימיים קשים ולא היוותה שום התנגדות לכיבוש היפני. בשטח הכבוש הקימו היפנים את ממשלת הבובות (מנצ'וקוו), ומנצ'וריה הפכה לבסיס צבאי ממנו המשיכו היפנים לפלוש לאזורים אחרים בסין. כיבוש מנצ'וריה נתן לה גם חיזוק מוראלי וגם אסטרטגי.
גורמים לפלישה למנצ'וריה
בין הגורמים לפלישה הייתה העוינות שהייתה קיימת באותה העת בין סין ליפן. הממשלה הסינית בראשות צ'יאנג קאי שק הייתה בסוף שנות ה-20 אנטי-יפנית ואנטי-מערבית וגם היפנים לא אהדו את הסינים. העוינות בין יפן לסין התחזקה עוד יותר בשנות ה-30.
המשבר הכלכלי העולמי של 1929 השפיע גם על יפן. מספר המובטלים עלה, חסרו חומרי גלם ומזון. יפן הביטה בקנאה על מנצ'וריה, שהייתה שייכת לסין ובה היו מחצבים וחומרי גלם רבים. כמו כן ההנהגה היפנית רצתה להסיט את דעת-הקהל מהמצב הפנימי. הפלישה למנצ'וריה הייתה גם אמורה לסייע בפתרון הבעיה הדמוגרפית של גידול האוכלוסין באיי יפן.
מלבד גורמים אלה, בראשית שנות ה-30, גבר כוחו של הימין הלאומני והמיליטריסטי ביפן. הקצינים הזוטרים רצו במהפכה אלימה, הדחת הקצינים הבכירים ותפיסת השלטון. הם טענו שבאמצעות הכיבושים תחלץ יפן מן המשבר הכלכלי והחברתי בו היא מצויה. בנוסף, רבים ממפקדי הצבא והאליטות ביפן האמינו באידאולוגיה מיליטנטית, גזענית ואימפריאליסטית, כהמשך לעבר "הסמוראי" ביפן. המפקדים היו אהודים מאוד בציבור היפני עקב הצלחות כיבושי הצבא היפני כך שמדיניותם לא נתקלה בהתנגדות והם שאפו להמשיך בהצלחותיהם. כמו כן, הטענה הייתה כי הכיבוש יוכל להוות פיצוי על הגבלת הכוח הימי היפני (מאמנת וושינגטון).
על כל אלה נוסף גם השיקול הטקטי ולפיו מנצ'וריה תוכל להוות בסיס למתקפה כנגד סין ורוסיה ולבניית אימפריה יפנית במזרח אסיה.
המשך ההתפתחויות לאחר הפלישה
יפן חיפשה בעלת ברית באירופה ומצאה מדינה בעלת אידאולוגיה ושאיפות דומות. ב-1936 יפן וגרמניה חתמו על הסכם נגד ברית המועצות, הסכם אנטי-קומינטרן. היה זה הסכם סיוע הדדי והגנה משותפת במקרה שאחת מהמדינות תותקף.
השנאה בין העם היפני והעם הסיני, חוסר התגובה מצד מדינות המערב לפלישה למנצ'וריה, חוסר מחויבותה של יפן כלפי חבר הלאומים ובעיקר המשך חולשתה של סין כתוצאה מהמאבק הממושך בין כוחות הממשלה לבין הכוחות הקומוניסטיים, כל אלה עודדו את יפן לפלוש ב-1937 ממנצ'וריה לסין. היפנים כבשו אזורים נרחבים במרכז-צפון סין, כבשו ערים גדולות והשתלטו על ערי נמל. הכיבוש היפני היה אכזרי וקשה. מיליוני סינים נרצחו, ערים הוחרבו, רבים עונו ונאנסו, כפרים ובתים נשרפו.
התגובות בעולם
היטלר ומוסוליני שמחו על ניצחונותיה של יפן, בעיקר לאור שתיקת מדינות המערב. התוקפנות היפנית עודדה אותם להמשיך במתקפותיהם וכיבושיהם. כמובן שגם יפן עצמה יצאה מחוזקת - צבאית ופסיכולוגית - מהצלחותיה בסין והמשיכה בעוינותה ומתקפותיה גם במסגרת מלחמת העולם השנייה.
חבר הלאומים הקים ועדת חקירה שגינתה את יפן על תוקפנותה, ואיים להטיל סנקציות כנגד יפן. כתגובה, פרשה יפן מחבר הלאומים. ארצות הברית מצידה הכריזה על "דוקטרינת אי ההכרה".
ראו גם
מלחמת סין–יפן השנייה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סין: היסטוריה
קטגוריה:הרפובליקה הסינית (1912–1949)
קטגוריה:אסיה: פלישות
קטגוריה:האימפריה היפנית: היסטוריה | 2024-05-01T10:07:31 |
טסיות | REDIRECT טסית דם | 2004-12-26T12:48:07 |
אר.אי.אם. | אר.אִי.אם. (.R.E.M) הייתה להקת רוק שנוסדה בעיר את'נס במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית ב-1980 על ידי מייקל סטייפ (סולן), ביל ברי (תופים), פיטר באק (גיטרה), ומייק מילס (גיטרה בס וקולות רקע).
במהלך שנות השמונים, בהיותם חתומים בלייבל העצמאי IRS, השיגו מעמד מיוחד במוזיקה האמריקנית, ואומצו על ידי תחנות מוזיקה שפנו לקהל של סטודנטים מהקולג', והפכו לאחת מהלהקות הבולטות ברוק האלטרנטיבי של התקופה. בתחילת שנות התשעים הוציאו שני אלבומים שהוגדרו כמופת מוזיקלי, והפכו לאחת מהלהקות הפופולריות, המוערכות והמשפיעות מוזיקלית בעולם.
בספטמבר 2011 הודיעה הלהקה על פירוקה באתרה הרשמי.
R.E.M דורגה במקום ה-97 בקטגוריית "האומנים הגדולים בכל הזמנים" במגזין רולינג סטון.
שם הלהקה
הלהקה בחרה את השם אחרי רפרוף אקראי במילון. REM הם ראשי תיבות של Rapid Eye Movement (שלב במהלך השינה בו מופיעים חלומות ומתאפיין בתנועות עיניים מהירות), אך זה אינו השם המלא של הלהקה. בקרב חלק מהמעריצים REM מסמל Really Excellent Music.
היסטוריה
1982–1987: השנים ב-IRS
שמאל|ממוזער|250px|הלהקה בהופעה בשנת 1985. בתמונה:מייקל סטייפ (משמאל) ופיטר באק
האלבום הקצר (EP) הראשון של הלהקה, Chronic Town, יצא ב-1982, והמחיש את סגנונם המוזיקלי: גיטרות, נגינת אקורדים מהירה, שירה שהיא כמעט מלמול ושירים על נושאים אחרים מאהבה ויחסים, שניים מנושאי הכתיבה המרכזיים במוזיקה הפופולרית.
אלבום הבכורה של אר.אי.אם, Murmur, שיצא ב-1983, נחשב לאחד מהתקליטים הטובים של שנות השמונים. ניכר בו סגנונם המוזיקלי המיוחד והמלל המעורפל, כמעט בלתי מובן.
האלבום השני של הלהקה, Reckoning יצא ב-1984, היה פחות אחיד בסגנונו המוזיקלי מהאלבום הראשון, ושילב מספר סגנונות שונים באלבום אחד. מילות השירים היו אפלות וכללו טביעה, שיטפונות ופירוד.
האלבום השלישי, Fables of the Reconstruction, יצא ב-1985, ועסק במיתולוגיה של דרום ארצות הברית. השירים עסקו בדמויות אקסצנטריות וברכבות, ששני מוטיבים אופייניים במוזיקה הדרומית. בתקופה זו נחשבה אר.אי.אם כלהקת רוק קולג'ים. שיריה הושמעו רבות בתחנות רדיו של סטודנטים ברחבי ארצות הברית, ואף על פי שנחשבה כלהקה חשובה ברוק האלטרנטיבי, הפריצה המשמעותית שלהם לציבור הרחב הגיעה רק מספר שנים אחר כך.
ב-1986 יצא Lifes Rich Pageant, שם הלקוח מהסרט הפנתר הוורוד. באלבום הזה, בניגוד לקודמיו, מילות השירים היו מובנות וברורות יותר, יחד עם נגיעות פוליטיות. למשל, השיר "Cuyahoga" מתייחס לנהר באוהיו שעלה באש עקב זיהום המים; השיר "Fall On Me" מדבר על גשם חומצי ועל זיהום האוויר הגורם לו. במובנים רבים, אלבום זה מסמן את תום התקופה הראשונה בהיסטוריה של הלהקה, בעיקר כי החל מהאלבום הבא היא זכתה להצלחה והכרה רבות בהרבה. עד תקופה זו זכו לקהל נאמן ואהדת המבקרים, אך החל מהאלבום הבא הגיעו לקהל רחב בהרבה.
שמאל|ממוזער|200px|מייק מילס, בסיסט הלהקה
ב-1987 יצא Document, אלבום האחרון עם .I.R.S, עם הלהיט הגדול הראשון – The One I Love. שיר זה הגיע למקום התשיעי במצעד הפופ האמריקני, שיר המתאר שמחה על סיומם של יחסי אהבה שהסתיימו. שיר נוסף שהפך לקלסיקה אצל מעריציהם הוא "(It's the End of the World as We Know It (And I Feel Fine".
את Document הפיק סקוט ליט, המפיק המוזיקלי ב-11 השנים הבאות. אר.אי.אם חבה חלק ניכר מהצליל הייחודי שלה לעבודתו של סקוט ליט.
Dead Letter Office, שיצא ב-1987 הוא אלבום אוסף עם קטעים נדירים שלא הוצגו בעבר, וגרסאות כיסוי.
Eponymous (1988) הוא אלבום אוסף נוסף, שסיכם את תקופתה המוקדמת של הלהקה. האוסף הכיל שירים שיצאו בתקליטים קודמים, וכן מספר גרסאות אלטרנטיביות לשירים.
1988–1996: כוכבי רוק
ב-1988 חתמה אר.אי.אם בלייבל המרכזי של האחים וורנר (Warner Brothers). באותה שנה יצא אלבום האולפן השישי, Green. זו הייתה הפעם הראשונה בה נהנתה הלהקה מיחסי ציבור מסיביים. החל משנת 1989 יצאו לסיבובי הופעות באצטדיונים. חלק ממעריציהם ששמרו להם אמונים עוד מתחילת הדרך טענו כי הלהקה התמסחרה, וזה בא לידי ביטוי במוזיקה שהפכה פופולרית על חשבון האיכות באלבומיהם הקודמים. הלהקה החלה להפוך ללהקת רוק מרכזית, המוכרת גם מחוץ לארצות הברית.
באלבום היו מספר להיטים, ביניהם "Orange Crush", משירי המחאה החשובים של הלהקה (השיר עוסק בשימוש שעשה צבא ארצות הברית בחומרים כימיים במלחמת וייטנאם), "Stand "ו-"Pop Song 89".
שני האלבומים הבאים, Out of Time מ-1991 ו-Automatic for the People מ-1992 זכו להצלחה בינלאומית מרשימה ועמדו בראש רשימת התקליטים הנמכרים, אף על פי שהלהקה לא יצאה לסיבוב הופעות לאחר תקליטים אלו. Automatic for the People, עם כ-15 מיליון עותקים, היה לאלבום המצליח ביותר של הלהקה בכל הזמנים, וזאת למרות עיסוקו בתכנים קודרים כגון מוות והתאבדות.
בשני אלבומים אלו היו מספר גדול של להיטים כדוגמת "Shiny Happy People" (עם קייט פירסון מ-The B-52's, שגם היא מהעיר את'נז שבג'ורג'יה), "Losing My Religion" ,"Everybody Hurts", "The Sidewinder Sleeps Tonite" (המבוסס במידה מסוימת על השיר The Lion Sleeps Tonight) ו-"Man On The Moon".
שמאל|ממוזער|200px|ביל ברי, מתופף הלהקה, אשר עזב אותה בשנת 1997
אף על פי שניתן לחשוב שהשיר Losing My Religion מדבר על הקשר שבין אדם לאלוהים או היחס לדת, לא זו הייתה כוונתו המקורית של הטקסט. במהלך התוכנית VH1 storytellers סטייפ סיפר שהשיר נכתב על תחילת קשר בין שני אנשים, כשבשלב הראשוני עדיין לא ברור האם האדם השני מעוניין אף הוא בקשר.
במהלך 1994 הוציאה הלהקה את האלבום Monster, שהושפע מסגנון הגראנג' ששלט אז. הלהיט המרכזי באלבום היה "What's the Frequency, Kenneth", ששודר רבות ב-MTV. אחת מהטענות שהשמיעו מבקרי המוזיקה נגד האלבום היא שאר.אי.אם החלה לשנות מסלול לכיוון הגלאם רוק (glam rock).
מסע ההופעות שליווה את האלבום היה נקודת מפתח בהיסטוריה של הלהקה, כשבמהלך הסיבוב לקה המתופף ביל ברי בדימום מוחי במהלך אחת מההופעות, מה שהוביל לבסוף לפרישתו מהלהקה לטובת חיי חקלאות שקטים בג'ורג'יה. למעשה, מסע ההופעות הושהה עקב רצף בעיות בריאותיות: המפרצת בה לקה ביל ברי, ניתוח שבר של מייקל סטייפ וחסימת מעיים בה לקה מייק מילס בעקבות ניתוח קודם. עזיבתו של ברי הייתה נקודת מפנה משמעותית, שדרשה תקופת הסתגלות.
במהלך אותו סיבוב ולפני פרישתו של ברי, הקליטה הלהקה את האלבום New Adventures in Hi-Fi ב-1996, בו שיתפו פעולה בין היתר עם פטי סמית. אלבום זה, אף על פי שלא הניב להיטים גדולים, נחשב על ידי רבים מהמעריצים לאחד מהטובים בתולדותיה. את התמונה על-גבי עטיפת התקליט צילם מייקל סטייפ בעצמו.
1997–2003: אחרי עזיבתו של ברי
אחרי עזיבתו של ברי, ב-1998 הוציאה הלהקה את האלבום "Up" שזכה לשבחים אצל המבקרים אך לא אצל הקהל, ונראה שהמכירות בארצות הברית היו נמוכות ביחס למכירות באירופה. ללא ברי, בחלק מהשירים שולבה מכונת תופים, כיוון שלדבריהם לא רצו להחליף את ברי במישהו אחר. בראיונות סיפרו חברי הלהקה על אווירה קשה עקב עזיבת ברי ורצון לפרק את הלהקה, שחילחלו גם לעשיית האלבום. באלבום זה נפרדה הלהקה גם מהמפיק המסורתי שלה, סקוט ליט, שהוחלף בטכנאי הקול פאט מק'קארתי. בין הסינגלים שיצאו מתוך אלבום זה היו "Daysleeper", "Lotus" ומה שהפך לאחת הבלדות המזוהות ביותר עם הלהקה – "At My Most Beautiful".
ב-2001 חזרו שוב חברי אר.אי.אם ויצרו את אלבומם ה-12, "Reveal", אלבום שקט יחסית לקודמיו. מתוכו יצאו בין היתר הסינגלים "Imitation of Life" (אשר הפך ללהיט בעיקר באירופה) ו-"I'll Take the Rain".
2004–2011: המשך פעילות ופירוק
שמאל|ממוזער|250px|גיטריסט הלהקה, פיטר באק, בהופעה בשנת 2008
ב-2004, אר.אי.אם חזרו שוב עם אלבום חדש, Around the Sun. אלבום זה דומה לקודמו מבחינה מוזיקלית, ומאופיין בקו מוזיקלי שקט יחסית. דמיון נוסף לאלבום הקודם הן הביקורות המעורבות להן זכה, אם כי המבקרים ציינו שגם "תקליט חלש" של אר.אי.אם עולה בהרבה על הממוצע.
לאלבום הזה, ולסיבוב ההופעות שבא בעקבותיו, צירפו אר.אי.אם מתופף חדש, ביל ריפלין. לדברי מייקל סטייפ ריפלין הובא על ידי פיטר באק שחשב שריפלין יוכל לקדם אותם לסגנון שונה. סינגלים מאלבום זה כללו את: "Leaving New York", "Aftermath", "Electron Blue" ו-"Wanderlust".
סיור ההופעות העולמי שבא בעקבות האלבום, היה סיור ההופעות העולמי הראשון מאז הסיור Monster ב-1995, אותו נאלצו להשעות עקב בעיות רפואיות שצצו במהלכו, הן של מייק מילס, ביל ברי ומייקל סטייפ.
בראיון שנערך ב-2005 אמר פיטר באק כי אלבומה הבא של הלהקה יתאפיין בקו מוזיקלי שונה מהאלבומים הקודמים, ויהיה כדוגמת השיר "I'm Gonna DJ" שבוצע במהלך הסיור העולמי של Around the Sun. ההנחה היא שאלבומם הבא יהיה אלבום רוק שאם יצליח, יוביל להתרת החוזה עם האחים וורנר, להם היו חייבים אר.אי.אם נכון ל-2005 עוד שני אלבומים. במרץ 2007, דווח בעיתונות כי הלהקה חוזרת לאולפן כדי להקליט את אלבום האולפן ה-14 במספר שלה.
ב-12 במרץ 2007, אר.אי.אם נכנסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.
ב-2008 יצא אלבום האולפן Accelerate. בדומה לאלבום הקודם, Around the Sun, הרשתה הלהקה להשמיע את האלבום ברשת זמן קצר כדי שהמאזינים יוכלו להקשיב לאלבום לפני הרכישה.
בשנת 2011 יצא אלבום האולפן ה-15 שנקרא Collapse Into Now והמשיך את הסגנון הרוקיסטי של Accelerate. הלהקה החליטה לא לצאת לסיבוב הופעות לקידום האלבום בטענה שהם מותשים מהסיבוב הקודם ב-2008. זהו האלבום האחרון אליו הייתה מחויבת אר.אי.אם בחוזה ההקלטות עם חברת Warner Bros. מספר חודשים לאחר מכן, החלה הלהקה להקליט חומרים ללא חוזה, עם אופציה להפיצם באופן עצמאי.
בספטמבר 2011 הודיעו חברי הלהקה על פירוקה, אחרי 31 שנות פעילות. בנובמבר של אותה השנה, יצא אלבום האוסף המסכם "Part Lies, Part Heart, Part Truth, Part Garbage 1982–2011", המאגד לראשונה באלבום אחד שירים הן מתקופת הלהקה בלייבל .I.R.S והן מתקופת "וורנר", וכן כולל שלושה שירים חדשים מההקלטות העצמאיות שלאחר האלבום "Collapse Into Now".
פעילות פוליטית
מבחינה פוליטית, ידוע כי חברי הלהקה תומכים בדמוקרטים בארצות הברית, ואף הופיעו במסגרת חגיגות ההשבעה של הנשיא ביל קלינטון. שם ביצעו גרסת כיסוי לשיר "One" של להקת U2. ידוע למשל, שסטייפ חתם על עצומה נגד המלחמה שמנהלת ארצות הברית בעיראק. וגם, שחברי הלהקה הופיעו במסע הופעות Vote for Change שיזם ברוס ספרינגסטין יחד עם להקות כדוגמת פרל ג'אם, דיקסי צ'יקס ורבים אחרים. המסע התמקד במדינות שהתנדנדו מבחינה פוליטית, ונועד לטובת המתמודד בבחירות 2004, ג'ון קרי.
אר.אי.אם אף השתתפו בלייב8 (גרסת שנות ה-2000 ללייב אייד) שנערך ב-2 ביולי 2005. הלייב8 הוא קונצרט הרוק הגדול בעולם ונועד להגביר מודעות למתרחש באפריקה.
בישראל
בישראל זכתה הלהקה לאהדה רבה, וקהל מעריצים לא קטן עוד לפני שהפכו לחלק מהמיינסטרים. עורכי מצעדי הפזמונים בישראל הסירו מרשימת השירים הנבחרים את שירם הידוע "Losing My Religion", לאחר שאף שיר אחר לא הצליח להדיחו מהמקום הראשון במשך מספר חודשים. במצעד העשור של גלגלצ שנערך ביום האחרון של שנת 1999 הגיע השיר למקום השני. הלהקה הופיעה בישראל ב-9 באוגוסט 1995 באצטדיון רמת גן, במהלך מסע ההופעות שליווה את יציאת האלבום "Monster".
דיסקוגרפיה
Murmur (1983)
Reckoning (1984)
Fables of the Reconstruction (1985)
Lifes Rich Pageant (1986)
Document (1987)
Green (1988)
Out of Time (1991)
Automatic for the People (1992)
Monster (1994)
New Adventures in Hi-Fi (1996)
Up (1998)
Reveal (2001)
Around the Sun (2004)
Accelerate (2008)
Collapse into Now (2011)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:להקות רוק אמריקאיות
קטגוריה:להקות רוק אלטרנטיבי
קטגוריה:להקות זוכות פרס גראמי
קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:אמני קפיטול רקורדס
קטגוריה:אמני וורנר רקורדס
קטגוריה:זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים
קטגוריה:את'נס
קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 1980 | 2024-06-22T16:31:51 |
ערבסקה | ממוזער|ערבסקה במסגד פריז.
ממוזער|ערבסקה בתקרה של ארמון באיסטנבול.
ממוזער|ערבסקה בכיתוב על קירות מדרסה במרוקו.
עַרַבֶּסְקַה (מצרפתית: arabesque) היא מוטיב עיטורי המציין מערך מופשט של קווים וצורות החוזרים כדגם. לרוב מדובר בעיטור עלים, קנוקנות וגבעולים מפותלים, השזורים זה בזה והיוצרים תבנית גאומטרית. פעמים רבות מדובר בעיטור בודד החוזר על עצמו.
התפתחות הערבסקות
הסיבה לקיומם של דגמים אלו, בעיקר בעיטור מבנים ובעיטור כתבי קודש מוסלמיים, היא האיסור הדתי על יצירת דיוקנאות באשר הם (השווה עם איסור עשיית פסל).
תאוריות אמנותיות שונות מייחסות לערבסקה המוסלמית את השאיפה לתיאור מיסטי ורוחני. בתקופה המודרנית משמשת הערבסקה דוגמה ליחס שווה בין דימוי לרקע, כלומר כצורה לביטול היררכיות.
מקורות השראה
המקור האיקונוגרפי העיקרי של צורות הערבסקה הוא במוטיבים צמחיים כדוגמת מוטיב השריגים. מקורות אחרים המופיעים בעיקר באמנות המוסלמית הם טקסטים מן הקוראן הנשזרים לדגם מופשט.
באמנות המודרנית בולט השימוש בערבסקות כצורות לעיטור רהיטים באמנות האר-נובו וכן כאלמנט בתוך ציורים אצל ציירים מודרניים כגון אנרי מאטיס.
בתרבות
בסדרה של "רחוב סומסום" ששודרה ב-1998 היו סרטוני המשך לקטעי העיגולים מהגרסה האמריקאית, כשמוצגים שם ערבסקות בעיטורים שונים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טכניקות אמנותיות
קטגוריה:אמנות מוסלמית
קטגוריה:תרבות ערבית | 2024-08-01T05:18:54 |
סמואל ג'ונסון | סמואל ג'ונסון (באנגלית: Samuel Johnson, נודע כד"ר ג'ונסון Dr. Johnson ; 18 בספטמבר 1709 – 13 בדצמבר 1784) היה אחד מאנשי הספרות הבולטים באנגליה: הוא היה מבקר, משורר, מסאי, ביוגרף ומילונאי.
ביוגרפיה
ג'ונסון נולד בליצ'פילד שבסטפורדשייר, מחוז במרכז אנגליה, בן למוכר ספרים עני. הוא למד בבית-הספר בלישפילד, ובין השנים 1728 ל-1731 למד בפמברוק קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. על אף העובדה שנחשב לסטודנט מעולה, ג'ונסון נאלץ לפרוש מלימודיו בלא תואר, בשל קשיים כלכליים. הוא ניסה לעבוד כמורה וכמנהל בית ספר, אך נכשל בניסיונות אלה. בגיל 25 נשא לאישה את לאליזבת ("טתי") פוטר, אלמנה שהייתה מבוגרת ממנו ב-21 שנים.
ב-1737 עזב את לונדון כשהוא חסר כל, בלווית תלמידו לשעבר דייוויד גאריק. הוא מצא עבודה אצל המוציא לאור אדוארד קייב, ככתב לכתב-העת "The Gentleman's Magazine", שהיה ראשון מסוגו. במהלך שלושת העשורים הבאים כתב ג'ונסון ביוגרפיות, שירה, מאמרים, מסות, דו"חות על המתרחש בפרלמנט ואף קטלוג למכירתה של ספריה. מרבית תקופה זו חי בעוני. יצירותיו החשובות מתקופה זו כוללות את הפואמה "לונדון" (1738) ואת הספר "חיי סאווג'" (1745), ביוגרפיה של ידידו ועמיתו לכתיבה ריצ'רד סאווג', שסבל אף הוא מעוני ומת ב-1744.
ב-1747 החל ג'ונסון במה שתחשב בהמשך כעבודתו החשובה ביותר, "מילון השפה האנגלית" ("A Dictionary of the English Language"). ג'ונסון השלים את כתיבת המילון לאחר שמונה שנים, ב-1755. המילון זכה לתשבחות רבות על היקפו (כ-43,000 ערכים) וסגנונו ונחשב למילון רב-ההשפעה ביותר למשך כ-150 שנים (עד הופעת מילון אוקספורד ב-1928). עם זאת ג'ונסון לא הרוויח כסף רב מהמילון, בשל ההוצאות הרבות בתקופת הכתיבה הארוכה.
בזמן שעבד על המילון עבד גם על סדרה של מאמרים דו-שבועיים תחת הכותרת "המשוטט". מאמרים אלה, שעסקו לעיתים קרובות בנושאי מוסר ודת, נטו להיות חמורי-סבר למרות הכותרת הקלילה. טורי "המשוטט" נכתבו עד 1752 וגם אם לא היו פופולריים במקור, הם זכו לקהל קוראים גדול לאחר שנאגדו לספר. אשתו של ג'ונסון נפטרה זמן קצר לאחר הופעת הטור האחרון.
ג'ונסון החל בסדרת מאמרים אחרת, תחת הכותרת "הבטלן", ב-1758. הטור פורסם מדי שבוע במשך שנתיים. בניגוד ל"המשוטט", סדרת "הבטלן" פורסמה בשבועון חדשות, ולא כפרסום עצמאי. המאמרים היו קצרים וקלילים יותר. ב-1759 פרסם ג'ונסון את הנובלה הסטירית "רסלאס", שנאמר כי נכתבה בתוך שבועיים כדי לכסות את הוצאות קבורת אמו.
ב-1762 זכה ג'ונסון בפנסיה ממשלתית של שלוש-מאות לירות בשנה, בעיקר בשל מאמציו של ג'ון סטיוארט, הרוזן מביוט. ג'ונסון פגש את ג'יימס בוסוול, כותב הביוגרפיה שלו לעתיד, ב-1763. בערך באותו הזמן הקים ג'ונסון את "המועדון", קבוצת חברים שכללה את ידידיו ג'ושוע ריינולדס, אדמונד בורק, דייוויד גאריק ואוליבר גולדסמית'. בשלב זה כבר היה ג'ונסון דמות ידועה. הוא זכה לתואר דוקטור של כבוד מטריניטי קולג' בדבלין בשנת 1765, ומאוניברסיטת אוקספורד כעבור עשר שנים.
שמאל|ממוזער|250px|ביתו של סמואל ג'ונסון ברח' Gough Square מס' 17, לונדון
ב-1765 פגש ג'ונסון בהנרי ת'רייל, אדם אמיד, בעל מבשלת שיכר וחבר פרלמנט, ובאשתו הסטר ת'רייל. הם התחברו במהרה, וג'ונסון הפך לבן-בית. הוא חי עם משפחת ת'רייל במשך 15 שנה, עד למותו של הנרי ב-1781. זכרונותיה של הסטר מג'ונסון, יחד עם יומניה ומכתביה, הם מקור המידע השני בחשיבותו באשר לחייו של ג'ונסון (לאחר הביוגרפיה של בוסוול). בערך באותו הזמן הוא ערך מהדורה של כל כתבי ויליאם שייקספיר, ובה פרסם את ההקדמה החשובה הידועה כהקדמה לשייקספיר.
ב-1773, כעשור לאחר שהכיר את בוסוול, יצאו השניים ל"מסע אל איי סקוטלנד המערביים", וכעבור שנתיים פורסמו רישומיו של ג'ונסון מהמסע תחת שם זה. (ספרו של בוסוול "יומן טיול באיי ההברידים" - הם איי סקוטלנד המערביים - פורסם ב-1786). טיולם בהיילנדס ובהברידים התרחש בעת שפעולות ההשקטה לאחר המרד היעקוביטי של 1745 רמסו את מערכת השבטים של סקוטלנד ואת התרבות הגאלית, שזכו לרומנטיזציה גוברת. ג'ונסון הפריך את הטענות כי שירי אוסיאן שפרסם ג'יימס מקפירסון הם תרגומים של שירה קלטית עתיקה, כפי שטען מקפירסון.
יצירתו הגדולה האחרונה של ג'ונסון הייתה "חיי המשוררים האנגליים", מיזם שהוזמן בידי איחוד של מוכרי ספרים בלונדון. פרקי הספר, שהיוו ביקורת על יצירתו של כל משורר וגם ביוגרפיה על חייו, הופיעו כהקדמות למבחר מיצירתו של כל משורר.
ג'ונסון הלך לעולמו ב-1784 ונקבר בכנסיית וסטמינסטר.
פרסומו של ג'ונסון נובע בחלקו מהצלחת "חיי ג'ונסון", הביוגרפיה שכתב בוסוול. עם זאת, בוסוול פגש בג'ונסון רק לאחר שזה כבר זכה ליציבות כלכלית ולמידה מסוימת של פרסום; הביוגרפיה שמה דגש לא-פרופרציוני על השנים האחרונות בחייו של ג'ונסון. לפיכך ג'ונסון נדמה כאיש חברה מחוספס וחביב ופחות ככותב עני, מצב בו היה במרבית חייו.
בריאותו ואופיו
ג'ונסון היה אדם בעל מבנה-גוף גדול ומוצק, אולם הוא סבל מראייה ירודה וקשיי שמיעה. פניו היו מצולקות מאוד, משום שבילדותו חלה בחזירית, היא Scrofula בלועזית. הוא סבל ממספר טיקים (התכווצויות שרירים לא-רצוניות בפנים) ומתנועות לא-רצוניות גדולות יותר; התסמינים, כפי שתוארו בידי בני-זמנו, מעידים כי סבל כנראה מתסמונת טורט ואולי גם מטורדנות כפייתית. בנוסף, הייתה לו נטייה למלנכוליה.
ג'ונסון היה איש רחום, ותמך במספר חברים דלים תחת קורת גגו. הוא היה מאמין אדוק ונמנה עם הכנסייה האנגליקנית. במישור הפוליטי, הוא תמך במפלגת הטורים.
לקריאה נוספת
סמואל ג'ונסון – ההיסטוריה של התרגום (מאנגלית: ענת שפירא), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016
סמואל ג'ונסון – מתוך דברי ימי ראסלאס נסיך חבש (מאנגלית: אביעד שטיר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יב', 2020
קישורים חיצוניים
חיי ג'ונסון
כתבי ג'ונסון
קטגוריה:מבקרי ספרות בריטים
קטגוריה:סופרים בריטים
קטגוריה:ביוגרפים
קטגוריה:מעגל הבלוסטוקינג
קטגוריה:אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
קטגוריה:מילונאים אנגלים
קטגוריה:ילידי 1709
קטגוריה:נפטרים ב-1784
קטגוריה:אנשים עם תסמונת טורט
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-06-20T23:35:32 |
אפנון משרעת | ממוזער|250px|דוגמה של אפנון משרעת (במישור הזמן). התרשים העליון מראה את הגל (באדום) שאותו מעוניינים לאפנן, ואת הגל הנושא (ירוק). התמונה התחתונה מראה את תוצאת אפנון המשרעת בין שני הגלים.
אפנון משרעת או אפנון תנופה (אמפליטודה) (באנגלית: Amplitude Modulation; בראשי תיבות: AM) הוא שיטת שידור לשם העברת מידע המורכב על גבי גלים אלקטרומגנטיים בתדר רדיו כך שמשרעת (עוצמת) הגל המשודר משתנה בתלות במידע, בעוד תדר הגל נשאר ללא שינוי. בדרך כלל תדירות הגל הנושא גבוהה יותר מהתדירות של המידע המורכב עליו. שיטה זו נועדה בעיקר להפצת אותות שמע אלחוטיים, אך ניתן להעביר בה גם צפנים ונתונים. שיטה זו נפוצה בשידורי הרדיו בתחום הגלים הארוכים, הבינוניים והקצרים.
אפנון משרעת מתבצע על ידי הכפלת האות לשידור באות קוסינוס בתדר מסוים (הגל הנושא). במישור התדר האות מכיל שתי אונות צד סימטריות (זהו גל המידע), בתדרים שמעל ומתחת לתדר הגל הנושא. אפנון AM מתבצע במשדר על ידי הכנסת אות השידור והגל הנושא למיקסר RF (מערבל תדר רדיו). במקלט מתבצעת פעולת הגילוי והפענוח של המידע הנקלט, שהיא הפרדת המידע מהגל הנושא אותו. פעולה זו מבוצעת לרוב על ידי יישור הגל (קטימת מחצית הגל המיותרת), לרוב על ידי שימוש בדיודה. פעולת הסינון נעשית לרוב על ידי שימוש בקבל או במערכות מבוססות קבלים.
אפנון AM הוא קל לביצוע, אבל בזבזני ברוחב הסרט מכיוון שנדרש רוחב סרט כפול מרוחב הסרט של האינפורמציה. בין הפתרונות לבעיה זו נמצאים אפנונים "מבוססי" AM, ביניהם DSB ו-SSB. כמו כן, אפנון משרעת רגיש יחסית לרעשים ולהפרעות. בנוסף, אפנון זה בזבזני בהספק, שכן רק חלק קטן מהאנרגיה המשודרת מנוצל להעברת מידע.
תיאור מתמטי של אפנון משרעת
פעולת האפנון מתבצעת, כאמור, עלי ידי שימוש בשני אותות: האות הנושא ואות המידע. נניח כי משוואת הנושא היא
כאשר c מבטא את תנופת האות הנושא ו- את תדירותו הזוויתית של הגל הנושא (כאשר וכאשר fc היא תדירות הנושא).
נניח כי
היא משוואת גל המידע כאשר M היא תנופת המידע ו- היא תדירותו הזוויתית של גל המידע (כאשר וכאשר fm היא תדירות גל המידע) כך ש-φ הוא הפרש המופע בין המידע לנושא.
פעולת האפנון מתבצעת על ידי הוספת גל המידע לנושא והכפלת הביטוי ב- . התוצאה המתקבלת היא:
.
על ידי שימוש בנוסחאות טריגנומטריות ניתן להציג נוסחה זו בדרכים נוספות, ביניהן:
.
כדי לקבל את האות המקורי יש לבצע פעולת גילוי אשר מסירה את האפנון ומשחזרת האות המקורי. גלאי נפוץ הוא גלאי מעטפת.
עומק אפנון
אחד ממאפייניו החשובים של אות המשודר באפנון משרעת הוא עומק האפנון (נקרא גם "מקדם אפנון" או "יחס אפנון"). עומק האפנון מוגדר כיחס שבין תנופתו המקסימלית של גל המידע לבין תנופתו המקסימלית של הגל הנושא, כלומר:
כאשר נוהגים להעביר את הצגתו של עומק האפנון לאחוזים.
בהינתן הגדרה זו, ניתן להציג את נוסחת האפנון גם בדרך הבאה:
.
ניתן להוכיח כי באופן אידיאלי נצילות שידור AM תלויה בעומק האפנון בלבד ונתונה על ידי הביטוי:
.
לפיכך, באופן אידיאלי, אם ברצוננו לשמור על נצילות גבוהה, יש להשתמש בעומק אפנון גבוה ככל הניתן. באופן מעשי, משתמשים בעומק אפנון של כ - 30% עקב מגבלות טכניות בגלאי אפנון משרעת.
ראו גם
גלי רדיו
שידורי AM
אפנון תדר (שידורי FM)
אפנון פאזה
קישורים חיצוניים
משרעת | 2023-05-21T21:47:44 |
חרם | en:Boycott | 2024-05-24T08:01:14 |
פודל | ממוזער|כלבת פודל בצבע זהוב|228x228 פיקסלים
פודל הוא סוג של כלב. קיימים פודלים בגדלים, צבעים וסוגי פרוות שונים.
הפודל נחשב לכלב השני האינטליגנטי ביותר, כשאת המקום הראשון תופס הבורדר קולי. בעוד שהבורדר קולי פעיל מאוד, הפודל שקט ורגוע בבית, אך אקטיבי ונמרץ בחוץ. הפודל חברותי ומסתדר היטב הן עם אנשים והן עם כלבים אחרים.
פודלים מהסוגים הגדולים נחשבים לכלבי שמירה וציד טובים.
היסטוריית הגזע
ציורי כלבים, הדומים לפודל, נראים על קברים ומטבעות רומאיים משנת 30 לספירה. הפודל מופיע אף בציוריו של אלברכט דירר, בן המאות ה-15 וה-16. בשלהי המאה ה-18 היה הפודל כלב הלוויה העיקרי בספרד, כפי שניתן לראות בעבודותיו של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה.
מקור הפודל המוכר כיום הוא בגרמניה, ככלב ציד שאומן להביא עופות מים שנורו ונפלו למים. משמעות השם "פודל" בגרמנית היא 'להשתכשך במים'. למרות מוצאו הגרמני, הפודל נחשב לכלב הלאומי של צרפת והוא מופיע בסרטים רבים. עיצוב תסרוקת האריה המוכרת לנו כיום עוצבה כדי לעזור לכלב לשמור על עצמו בזמן הציד (פונפון בקצה הזנב כדי לשמור על יציבות ולעזור בשחייה, כפות רגליים מגולחות להליכה נוחה יותר, שיער בחזה כדי לשמור על הריאות בכניסה למים קרים). בזכות חוש הריח המפותח שלהם ורגליהם העדינות, השתמשו (בעיקר בפודלים המיניאטוריים שפותחו מאוחר יותר) לחיפוש פטריות כמהין. בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלהם, זריזותם ומראם המיוחד התאימו הפודלים למופעי קרקס.
כיום משמש הגזע בעיקר ככלב לוויה ושעשועים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפך הפודל לאחד הכלבים הפופולריים ביותר בעולם, מכיוון שפרוותו אינה נושרת, וריחו מתון יחסית לגזעים אחרים.
ממוזער|250px|פודל מיניאטורי
מאפיינים
הופעה
הפודל הוא כלב פעיל מאוד, נבון ואלגנטי, מבנה גופו ביחס נכון בין האיברים וצלליתו ריבועית. כדי להבטיח את צלליתו הריבועית, המרחק מעצם החזה ועד לעכוז צריך להיות דומה למרחק שבין הנקודה הגבוהה בכתפיים ועד לקרקע. עיני הפודל חייבות להיות כהות מאוד, צורתן סגלגלה ומבען עירני ונבון. האוזניים נופלות בצמוד לראש, החל מגובה העיניים, או מעט נמוך מהן.
פרווה
בניגוד לרוב זני הכלבים, הפודל מתאפיין בשכבת פרווה אחת (ללא פרווה פנימית) של שיער צפוף ומתולתל. הפודל כמעט שאינו משיר את פרוותו ולכן הוא נחשב לכלב היפואלרגני.
עובדה זו מחייבת את בעלי הכלב לשמירה וטיפוח של פרוותו, שכוללים גיזום תקופתי וסירוק תכוף. מרקם השיער משתנה מכלב לכלב, כאשר אצל חלק מהכלבים הוא עשוי להיות קשה ואצל חלקם האחר רך יותר ומזכיר צמר גפן.
צבעים
רוב הפודלים הם בעלי צבע אחיד ומועדוני גזע רבים מתירים אך ורק לכלבים בעלי צבע אחיד להשתתף בתצוגות יופי. לפודלים מגוון רחב של צבעים: לבן, שחור, אפור, חום, כסף, בז', אפרסק, אדום, קרם, ועוד.
פרוות הפודל אחידה במרקמה ובגוון אחיד סמוך לעור. בכלבים בצבע כחול, אפור, כסוף, חום ובצבע אפרסק, יכול שיהיו גוונים של אותו הצבע בפרוות הכלב, כאשר פרוות האוזניים עשויה להיות כהה יותר. אף שכלבים בעלי פרווה בגוון אחיד לחלוטין, עדיפים על אלה שפרוותם מגוונת, תופעה זו כשלעצמה אינה מהווה פגם. לכלבים חומים ובצבע קפה, האף, שולי האוזניים והשפתיים יהיו בצבעים חיים יותר ואילו העיניים תהיינה בצבע ענבר כהה. בכלבים בצבע שחור, כחול, אפור, כסוף, קרם ולבן, האף, שולי העיניים, השפתיים והציפורניים שחורים, או בצבע הכלב. צבע לא מתאים באף, בשפתיים או בשולי העיניים, הוא פגם משמעותי בכלב זה.
קיימים אף פודלים בהרכבי צבעים: פרטי, טוקסידו וכתם. פרטי פודל (Parti Poodle) הוא פודל שבו יש כתמים כהים על פרווה לבנה. טוקסידו פודל הוא כלב עם שטח נרחב של פרווה לבנה (40% או יותר) בעיקר על הצוואר, הבטן והרגליים, כאילו נפל לקערת צבע. פודל מוכתם דומה לטוקסידו אולם שטח הכתם הלבן קטן בהרבה, בדרך כלל רק כתם קטן על אצבעות הרגליים או החזה.
אופי
הפודל ידוע ברמת האינטליגנציה הגבוהה שלו (שני רק לבורדר קולי), באופיו הפעיל ובצרכים החברתיים הגבוהים שלו. הפודל נזקק לפעילות פיזית ברמה גבוהה ולגירוי שכלי גבוה. בשל העובדה כי במקור שימש הפודל ככלב ציד, הזן ידוע באופיו הטריטוריאלי ובדחף שלו לרדוף ולהחזיר חפצים לבעליו. פודל ממוצע נוטה להיות חשדן כלפי זרים אולם חם במיוחד ומשפחתי כלפי בני אדם שהוא מכיר. התנהגות אגרסיבית ואלימה נחשבת לנדירה במיוחד.
ממוזער|כלבה מתת-גזע פודל ננסי
פודלים ידועים גם באופיים הנוח לאילוף ומסוגלים ללמוד מגוון רחב של תרגילים, טריקים ואימוני התנהגות תוך זמן קצר במיוחד. כזן חברתי במיוחד, הפודלים זקוקים לנוכחות של בני משפחה בסביבתם והשארתם לבד לפרקי זמן ארוכים עלולה לגרום להם לחרדה ואי נוחות.
הפודל כמטפורה
אופיו הנוח, צייתנותו והיות הפודל בן לוויה נאמן, גרמו לכך שהביטוי "פודל" הפך מטפורה, כתיאור שלילי ומזלזל למי ששם עצמו בצל של "בעליו", בעל אישיות רדודה וצייתנית, המקבל סמכות ללא שיקול דעת. אחד השימושים הבולטים לכך בישראל הוא הביטוי שטבע יצחק רבין על יוסי ביילין: "הפודל של פרס". מנהיגים נוספים שסבלו מתדמית של "פודל", הוא ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, שסבל מתדמית של "הפודל של אמריקה" בתקופת מלחמת עיראק.
קישורים חיצוניים
פודל טוי, מדריך גזעי כלבים באתר doglife.co.il
הערות שוליים
קטגוריה:הקבוצה התשיעית של הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות
קטגוריה:הקבוצה השביעית של מועצת הכלבנות האוסטרלית הלאומית
קטגוריה:הקבוצה החמישית של מועדון הכלבים הקנדי
קטגוריה:הקבוצה השישית של מועדון הכלבים הקנדי
קטגוריה:גזעי כלבים | 2024-08-27T15:09:48 |
אלגוריתם פרים | REDIRECT האלגוריתם של פרים | 2004-12-26T15:45:55 |
תרשים זרימת נתונים | שמאל|ממוזער|350px|דוגמת תרשים זרימת נתוניםתרשים זרימת נתונים (באנגלית: Data Flow Diagram או DFD) הוא כלי בהנדסת תוכנה המהווה צורה חזותית של הצגת תהליכי עיבוד נתונים המתרחשים במערכת מידע.
יצירת תרשים זה היא חלק משלב הניתוח במחזור החיים של מערכת המידע, ונועדה כדי לבדוק את יישומיות מחשוב המערכת.
מטרת התרשים
נעזרים ב-DFD בשני חלקים עיקריים של שלב הניתוח:
בניתוח המצב הקיים.
בבניית המערכת העתידית.
למעשה, המערכת העתידית נבנית מהמצב הקיים בעזרת שינוי ה-DFD הראשוני.
חלקי התרשים
בועה - תהליך בתוך המערכת. לדוגמה: "רישום לקוח", "עדכון חובות ודו"חות". בועה מיוצגת בתרשים על ידי אליפסה, ומסומנת באות Procedure) P).
ישות - גורם חיצוני המעביר לבועה נתוני קלט, או מקבל נתוני פלט ממנה. לדוגמה: לקוח, ספק. ישות מיוצגת בתרשים על ידי מלבן, ומסומנת באות Entity) E).
מאגר נתונים - הייצוג הלוגי (הגולמי) של הנתונים. לדוגמה: מאגר פריטים, מאגר לקוחות. המאגרים מכילים שדות המתעדכנים לרוב בהתאם לתהליכים. מאגר הנתונים מיוצג על ידי שני קווים מקבילים, ומסומן באותיות Data Store) DS).
אפיק - מעבר נתונים בין שאר חלקי התרשים. לדוגמה: נתוני לקוח (נ. לקוח), נ. פריט, תאריך, שעה וכו'. מיוצג בעזרת חצים.
רמות התרשים
רוב תרשימי ה-DFD מורכבים מרמה עליונה (DFD-0), ועוד מספר תת-רמות (DFD-1, DFD-2 וכן הלאה), המפרטות את התהליכים המוצגים בשכבות מעליהם.
DFD-0
ברמה זו יוצגו כל התהליכים המטופלים במערכת המידע.
במערכת פשוטה ביותר, ניתן ליצור 3 בועות: קלט, עיבוד ופלט. במערכות מסובכות יותר, ניתן לחלק את התהליכים לפי מספר שיטות:
פירוק מלמעלה למטה - מתחילים מהמערכת הכוללת, ובכל שלב, מפרקים תהליכים מורכבים לתהליכים פשוטים יותר, עד שנותרים רק תהליכים בסיסיים.
הרכבה מלמטה למעלה - כותבים את כל התהליכים הבסיסיים במערכת, ומקבצים אותם אל תוך תהליכים כוללניים יותר, עד לקבלת המערכת הכללית ביותר.
גישת האירועים (מהאמצע לצדדים) - יוצרים רשימה של אירועים (טריגרים) המפעילים את עיבוד הנתונים, ומפרקים אותם, אם יש צורך לתהליכים בסיסיים. את האירועים מאגדים לבסוף, כמו בשיטת ההרכבה. היתרון של שיטה זו הוא הקלות היחסית של היצירה, באמצעות זיהוי אירועי המערכת.
ישנם מספר כללים בסיסיים ב-DFD-0:
לכל בועה חייבים להיות אפיקי קלט ופלט, בין אם מדובר במאגר או בישות.
מצד שני, אין לחבר שתי בועות באמצעות אפיק.
כמו כן, אפיק בין שתי ישויות חיצוניות לא יופיע בתרשים ה-DFD, כיוון שהוא חיצוני למערכת.
תת-רמות
בשאר רמות התרשים, כאמור, מפרקים את התהליכים ברמה שמעל הרמה הנוכחית: כל קבוצת בועות מייצגת תהליך אחד.
כללי ה-DFD-0 נשמרים בתת-הרמות, בשינוי:
בתת-הרמות ניתן לחבר תת-תהליכים המתרחשים ברצף. לדוגמה: רישום הזמנה, יגרור מיידית רישום פרטי הלקוח, ולכן יש לחבר אותם באמצעות אפיק מהתהליך המוקדם למאוחר.
על תת-התרשים להיות תואם לתרשים-העל, ואין להוסיף בו ישויות ומאגרים שלא הופיעו ברמות הקודמות.
עם זאת, במקרים מסוימים ניתן להוסיף מאגרים פנימיים, בתנאי שאף תהליך אחר לא משתמש בהם.
מספור
נהוג למספר את הבועות, הישויות ואת מאגרי המידע, אך לא את האפיקים. המספור הוא שרירותי, לרוב, אך לפעמים הוא קשור לסדר ביצוע הפעולות.
המספר יופיע בדרך הבאה:
יש לכתוב את האות המייצגת ולאחריה את מספר האובייקט. לדוגמה, הישות השלישית בתרשים תסומן ב-E3.
כאשר מדובר בתהליך באחת מתת-הרמות, תכתב האות P ולאחריה מספור על-התהליכים לתת-התהליך המדובר. לדוגמה: P1.6.3 הוא תת-התהליך השלישי בתוך P1.6, וכן הלאה.
קישורים חיצוניים
הרחבה לגבי תרשים DFD וקישורי הדרכה ליצירת התרשים
קטגוריה:מערכות מידע
קטגוריה:אינפוגרפיקה | 2023-02-04T14:45:35 |
טם טם | 2020-08-02T09:56:16 | |
תוף בס | REDIRECT מערכת תופים | 2004-12-26T16:45:22 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.