text stringlengths 0 473k |
|---|
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Nuisance_wildlife_management] | [TOKENS: 1903] |
Contents Nuisance wildlife management Nuisance wildlife management is the selective removal of problem individuals or populations of specific species of wildlife. Other terms for the field include wildlife damage management, wildlife control, and animal damage control. Some wild animal species may get used to human presence, causing property damage or risking the transfer of diseases (zoonoses) to humans or pets. Many wildlife species coexist with humans very successfully, such as commensal rodents which have become more or less dependent on humans. Common nuisance species Wild animals that can cause problems in homes, gardens or yards include armadillos, skunks, boars, foxes, squirrels, snakes, rats, groundhogs, beavers, opossums, raccoons, bats, moles, deer, mice, coyotes, bears, ravens, seagulls, woodpeckers and pigeons. In the United States[globalize], some of these species are protected, such as bears, ravens, bats, deer, woodpeckers, and coyotes, and a permit may be required to control some species. Conflicts between people and wildlife arise in certain situations, such as when an animal's population becomes too large for a particular area to support. Human-induced changes in the environment will often result in increased numbers of a species. For example, piles of scrap building material make excellent sites where rodents can nest. Food left out for household pets is often equally attractive to some wildlife species. In these situations, the wildlife have suitable food and habitat and may become a nuisance. The Humane Society of the United States (HSUS) provides strategies for the control of species such as bats, bears, chipmunks, coyotes, deer, mice, racoons and snakes. Control methods The most commonly used methods for controlling nuisance wildlife around homes and gardens include exclusion, habitat modification, repellents, toxic baits, glue boards, traps and frightening. Exclusion techniques refer to the act of sealing a home to prevent wildlife; such as, rodents (squirrels, rats, mice) and bats from entering it. A common practice is to seal up areas that wildlife gain access to; such as an attic where animals might shelter to be free from the elements and predators. Exclusion techniques can be done by Nuisance Wildlife Control companies, who may have expert knowledge of local wildlife and their behaviors. The techniques include sealing a house's construction (builders) gap, soffit returns, gable vents, pipe chases, utility chases, vents, siding trim gap, with rustproof material that animals can't easily gnaw through, usually steel wool. In regards to outdoor exclusions, physically excluding an offending animal from the area being damaged or disturbed is often the best and most permanent way to control the problem. Depending upon size of the area to be protected, this control method can range from inexpensive to costly. For example, damage by birds or rabbits to ornamental shrubs or garden plants can be reduced inexpensively by placing bird netting over the plants to keep the pests away. On the other hand, fencing out deer from a lawn or garden can be more costly. Materials needed for exclusion will depend upon the species causing the problem. Large mammals can be excluded with woven wire fences, poly-tape fences, and electric fences; but many communities forbid the use of electric fencing in their jurisdictions. Small mammals and some birds can be excluded with netting, tarp, hardware cloth or any other suitable material; nets come in different weave sizes suitable for different animals to be excluded. However, exclusion techniques can interfere with the natural movement of wildlife, particularly when exclusion covers large areas of land. Modifying an animal’s habitat often provides lasting and cost-effective relief from damage caused by nuisance wildlife. Habitat modification is effective because it limits access to one or more of the requirements for life – food, water or shelter. However, habitat modification, while limiting nuisance wildlife, may also limit desirable species such as songbirds as well. Rodent- or bat-proofing buildings by sealing cracks and holes prevents these animals from gaining access to suitable habitats where they are not welcome. Storing seed and pet food in tightly closed containers, controlling weeds and garden debris around homes and buildings, and storing firewood and building supplies on racks or pallets above ground level are also practices that can limit or remove the animals’ sources of food, water or shelter. Using a repellent that changes the behavior of an animal may lead to a reduction or elimination of damage. Several available repellents, such as objectionable-tasting coatings or odor repellents may deter wildlife from feeding on plants. Other repellents such as sticky, tacky substances placed on or near windows, trees or buildings may deter many birds and small mammals. Unfortunately, most wildlife soon discover that repellents are not actually harmful, and the animals may quickly become accustomed to the smell, taste or feel of these deterrents. Chemical repellents applied outdoors will have to be reapplied due to rain or heavy dew, or applied often to new plant growth to be effective. Failure to carefully follow the directions included with repellents can drastically diminish the effectiveness of the product. Some repellents contain toxic chemicals, such as paradichlorobenzene, and are ineffective unless used at hazardous concentrations. Other more natural repellents contain chili pepper or capsaicin extracted from hot peppers. However, even under the best of conditions, repellents frequently fail to live up to user expectations. The reason for this is twofold. First, many repellents simply don't work. For example, peer-reviewed publications have consistently shown that ultrasonic devices do not drive unwanted animals away.[citation needed] Second, even when the repellent has been shown to work, animals in dire need of food will "hold their nose" and eat anyway because the alternative is essentially death by starvation. Repellents are most successful (referring to products actually demonstrated by peer-reviewed research to be effective) when animals have access to alternative food sources in a different location. Glue traps and boards can be either a lethal or non-lethal method of control. Glue boards can be used to trap small mammals and snakes. Applying vegetable oil will dissolve the glue, allowing for release, but caution must be taken to avoid scratches and bites from the trapped animal. Glue boards are often used to remove rodents, but they don’t solve the rodent wildlife problem. In order to control rodent populations, solutions must focus on the removal of the cause and source. Using traps can be very effective in reducing actual population numbers of certain species. However, many species cannot be trapped without a permit. In most cases, homeowners may trap an offending animal within 100 yards of their residence without a permit, however relocation is often illegal. Traditional live traps such as cage or box traps are easily purchased at most garden centers or hardware stores. These traps allow for safe release of the trapped animal. The release of the animal to another area may be prohibited by state law, or may be regulated by the local Department of Fish and Game. Leghold traps may allow for either release or euthanasia of the trapped animal. Traps such as body-gripping traps, scissor and harpoon traps, as well as rat/mouse snap traps, are nearly always lethal. Knowledge of animal behavior, trapping techniques, and baits is essential for a successful trapping program.(Bornheimer, Shane P. "PreferredWildlifeservices.com" July 2013) Hazing devices such as bells, whistles, horns, clappers, sonic emitters, audio tapes and other sound devices may be quite successful in the short term for repelling an animal from an area. Other objects such as effigies, lights, reflectors and windmills rely on visual stimulation to scare a problem animal away. Often nuisance animals become accustomed to these tactics, and will return later if exposed to these devices daily. In 2013, Dr. John Swaddle and Dr. Mark Hinders at the College of William and Mary created a new method of deterring birds and other animals using benign sounds projected by conventional and directional (parametric) speakers. The initial objectives of the technology were to displace problematic birds from airfields to reduce bird strike risks, minimize agricultural losses due to pest bird foraging, displace nuisance birds that cause extensive repair and chronic clean-up costs, and reduce bird mortality from flying into man-made structures. The sounds, referred to as a “Sonic Net,” do not have to be loud and are a combination of wave forms - collectively called "colored" noise - forming non-constructive and constructive interference with how birds and other animals such as deer talk to each other. Technically, the Sonic Nets technology is not a bird or wildlife scarer, but discourages birds and animals from going into or spending time in the target area. The impact to the animals is similar to talking in a crowded room, and since they cannot understand each other they go somewhere else. Early tests at an aviary and initial field trials at a landfill and airfield indicate that the technology is effective and that birds do not habituate to the sound. The provisional and full patents were filed in 2013 and 2014 respectively, and further research and commercialization of the technology are ongoing.[citation needed] See also References Further reading External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Searching] | [TOKENS: 5943] |
Contents Help:Searching The search box on every page accesses the internal search engine. It will navigate directly to a given page name upon an exact match. You can force it to show you other pages that include your search string by including a tilde character ~ before the first term of a query. The maximum search string is 300 characters long.[a] However, search can instantly search all 65,125,251 pages on the wiki when the search is kept to a simple word or two. Wikipedia's searches can be made domain-specific (i.e., search in desired namespaces). The search engine also supports special characters and parameters to extend the power of searches and allow users to make their search strings more specific. Advanced features of the Wikipedia search engine include multi-word proximity-searches (in which the user indicates how close the words in a phrase might be), wildcard searches, "fuzzy" ~ searches (handles typo-correction and questionable spelling), and several wiki-oriented operators and parameters for weighting and filtering. Search can also handle regular expressions, a sophisticated exact-string and string-pattern search tool that is not offered by most public search engines. Search can also filter results by template names used, category membership, or pages linking to a specific page. Special:Preferences offers several search options, and Wikipedia:Tools § Searching offers the setups of other users. Search box The search box is an input box with the placeholder text "Search Wikipedia" in it. In Wikipedia's default Vector 2022 skin, it is located in the header of the page at the top of the screen. To use the search box, click in it, or jump to it by pressing ⇧ Shift+Alt+F, and type in your search string. Then, either click ↵ Enter, or the Search button. If your search matches a page name exactly, search will navigate to the page directly instead of showing search results. To get search results instead, prepend or end a word of the search string (i.e., the page name) with a tilde ("~"). (Or choose "Search for pages containing" from the suggestions that drop down as you type.) In the former default skin Vector, the search box is located in the top right hand corner, and instead of a search button, there is an icon of a magnifying glass on the right-hand end of the search box. Pressing ↵ Enter or clicking on the magnifying glass when the box is empty takes you directly to Wikipedia's search page. Prior to that, in Monobook it was in the middle of the sidebar on the left of the screen. JavaScript, and thus possibly user scripts, and skins have an effect on the search/navigate default behavior. Monobook's default is to navigate, and Vector's default is search; however, when JavaScript is on, the Vector skin will navigate. Monobook's Go will navigate, and is the default, but Monobook has a Search button. Search string Whatever you type into the search box is called the "search string". It may also be referred to as the "search query". A basic search string is simply the topic you are interested in reading about. A direct match of a basic search string will navigate you directly to Wikipedia's article that has that title. A non-match, or any other type of search string will take you to Wikipedia's search results page, where the results of your search are displayed. Terms in the search string are subject to stem matching, except for anything included between double quotation marks. You can include in your search string special characters and parameters that activate specific search capabilities. Using any of these will take you to Wikipedia's search results page with the results of your search displayed. The maximum search string is 300 characters long.[a] The format of the text that is entered is called search string syntax. Search string syntax Search is case insensitive, that is, upper and lowercase is ignored. Search "folds" character families, matching similar-looking letters across alphabets, to match foreign terms. So, you don't have to type in diacritical letters, and your terms will still match. For example, a search on Citroen will also match Citroën, and Aeroskobing matches Ærøskøbing. Characters that are not numbers or letters (punctuation marks, brackets and slashes, math and other symbols) are generally ignored. For example, Credit (finance) will return articles with the words credit and finance, ignoring the parentheses, unless an article with exact title Credit (finance) exists. Similarly, a search for the string |LT| (letters LT between two pipe symbols) will only return articles with lt. In order to search for terms that contain non-alphanumeric characters, a regex search must be used instead (using the \ escape character if required); for example, insource:/\|LT\|/ will successfully return all instances of |LT|. The source text is what is searched, which is not always what is displayed on the screen. This distinction is relevant for piped links, for interlanguage links (to find links to Chinese articles, search for zh, not for Zhongwen), special characters (if ê is coded as ê it is found searching for ecirc), etc. For regex searches, see the insource: parameter below. The default search domain is the article space, but any namespace may be specified in a query. At the search results page, any number of namespaces can be specified, and users can keep those namespaces as their own default search domain. Partial namespace searches can be made by specifying the initial letters of a page name. The use of spaces is, in general, intuitive. Unnecessary spaces, and all non-alphanumeric characters except " are ignored, which makes for flexibility; it is simplest and best to avoid typing unnecessary spaces, although the tolerance for grey space simplifies copying and pasting search terms without the need for cleanup. For example, credit card is obviously reasonable; copying and pasting [[Credit(?!)card]] is equivalent and convenient; "credit card""payment card" is actually correct and minimal, but "credit card" "payment card" is an intuitive equivalent. Any of the following characters will be treated as a space character: !@#$%^&()_+-=~`{}[]|\:;'<>,.?/. The double quotation mark " is not one of these characters, because it has the special purpose of specifying an exact phrase search, and - and ! can be used to exclude results if either occurs at the beginning of a word or phrase (see more below). We use the term grey-space instead of whitespace here to include the space character itself and all these characters. Multiple [grey-]spaces are equivalent to a single space. Grey-space is ignored between the words of exact-phrase searches, between adjacent items in the query, and in starting characters of the search box query. All filters can have grey-space between them without affecting search results. Most operators, such as intitle: and incategory:, ignore unnecessary spaces, or grey-space, after the colon. Where spaces are significant: single search terms cannot have embedded spaces; work space, "work space", and workspace are all different. The particular keywords prefix and insource must be followed immediately by a colon : and their arguments, without intervening [grey-]spaces. For regex searches, see the insource: parameter below. A phrase can be matched by enclosing it in double quotes, "like this". Double quotes can define a single search term that contains spaces. For example, "holly dolly" where the space is quoted as a character, differs much from holly dolly where the space is interpreted as a logical AND. Spelling relaxation is requested by suffixing a tilde ~, like this~ to match results like thus and thins. It covers any two character-changes for any character except the first: it returns addition, exchange, or subtraction. This search technique is sometimes called a "sounds-like" search. For example, searching for charlie~ parker~ returns Charlie Parker, Charles Palmer, Charley Parks, etc. To force a search rather than navigate directly to a matching page, include a tilde character ~ anywhere in the query. It always takes you to the search results page, never jumping to a single title. For example, the misspelling similiar is redirected to the Similarity article (or, in this case, disambiguation page); but prefixing a tilde, ~similiar, lists pages containing that misspelling. Pages matching a search term can be excluded by prefixing an exclamation point (!) or a hyphen (-) to the term. This is the logical NOT. For example, credit card -"credit card" finds all articles with credit and card except those with the phrase credit card. The two wildcard characters are * and \?, and both can come in the middle or end of a word. The escaped question mark stands for one character and the star stands for any number of characters. Because many users ask questions when searching, question marks are ignored by default, and the escaped question mark (\?) must be used for a wildcard. For non-alphabetic characters, regex expressions are needed. (See insource: below.) The search engine supports limited boolean logic in searches. Logical NOT (negation) can be indicated by a "-" (minus sign) or a "!" (exclamation point) character prefixed to a search term, or by the NOT keyword. Parentheses (…) are ignored by the search engine and have no effect. Search terms are implicitly joined by logical AND (conjunction). For example "credit card" housecat searches for pages containing both "credit card" and "housecat". An OR operator is supported, but will only give intuitive results (corresponding to logical disjunction) if all search terms are separated by OR (e.g. red OR green OR blue has the expected behaviour, but red OR green blue does not). OR also does not behave predictably with special keywords (like intitle:) or namespaces. (See mw:Help:CirrusSearch/Logical operators for a more detailed explanation.) Parameters function as name filters, each followed by the search term it operates on. Their search term may be a word or a phrase. The main parameters are namespace:, intitle:, insource:, incategory:, and prefix: (namespace as used here isn't literal – use the name of the actual namespace desired). prefix: differs from the other parameters in that it can only be used at the end of a search string. A single namespace: filter can go first, and a single prefix: filter can go last. Only articles are searched by default because most users are only readers. Given only at the beginning of the query, a namespace name followed by a colon limits search results to that namespace. It is a filter without a query string. The namespace can also be selected at Special:Search. Namespace aliases like WP: or wp: instead of Wikipedia: are accepted. User: will normally go directly to a user page even if it doesn't exist. To search userspace, use Special:Search or click "Search for pages containing" below the search box. all: will search all namespaces. To search multiple namespaces but not all, use "Search in:" at Special:Search. Prefixing all: (in lower case) searches all namespaces, sorted by namespace, and with substring matches at the end.[b] Page titles and redirects can be searched with intitle:query, where query is the search string. The search results highlight occurrences in both the title and page content. Multiple intitle: filters may be used to search for words in titles regardless of order, or in different titles (i.e., redirects) for the same article. Regular expressions can be used with intitle:/regexp/ or the case insensitive intitle:/regexp/i. (See more in the insource section.) This can find template arguments, URLs, links, html, etc. It has two forms, one is an indexed search, and the other is regex-based. Given as incategory:category, where category is the page name of a category page, it lists pages assigned to the given category by methods including the addition of [[Category:page name]] to their wikitext. (Editors searching in namespaces other than mainspace will need to know the limitations these search results may contain.) If the category page name includes space characters; replace the spaces with underscores (e.g. incategory:Pages_of_interest), surround the page name with double quotes (e.g. incategory:"Pages of interest") or both (but not on the Wikimedia Commons site). incategory: will also return pages in the adjacent subcategory (see for example, category: incategory:History). Multiple incategory: filters may be applied. A more graphical alternative to a single filter is at Special:CategoryTree. Because categories are important structures for searching for related articles, any use of this prefix is particularly effective for searching. (For more on using the categories themselves to find articles, see Wikipedia:FAQ/Categories.) Also deepcat:, this allows you to search in a category and all its subcategories. The depth of the tree is currently limited to 5 levels, and the overall number of categories is limited to 1000. Examples: prefix:page name patterns only the beginning characters of a page name. Because the "beginning" characters can, if you need, go on to include the characters all the way to the end of the page name, prefix must include spaces, since page names often include spaces. For this reason prefix: must only ever be given as the last part of a search box query, and next character after the colon cannot be a space. prefix: does not search for partial namespace names, but requires at least a full namespace name to start to find pages, but prefix: also recognizes an alias of a namespace, and it recognizes redirects (or shortcut). Prefix is the most widely used and powerful filter as it can mimic the namespace filter, and because intitle: cannot easily target a single page, even together with other filters. Special:PrefixIndex is a MediaWiki, graphical, version, using only prefix: to find pages. linksto:page name searches in pages that link to the given page. Can be used negatively by prefixing a hyphen, which will return pages that do not link to the given page. Unlike with some other keywords, the page name is case-sensitive. This limits searches to subpages of the specified page. You can also negate the subpages from a search by preceding subpageof: with a hyphen. Note that articles on Wikipedia don't have subpages, but the pages of the other namespaces do. Therefore, use the namespace parameter also, or select the namespace at Special:Search. Here are some examples: For User: searches, click "Search for pages containing" or use Special:Search. This is not needed for other namespaces. To look at all the subpages of a user, try this: User:subpageof:AzaToth That will display all the subpages of User:AzaToth. They can also be seen at Special:PrefixIndex/User:AzaToth/ but Special:PrefixIndex cannot be combined with a search. To make sure Articles for deletion pages do not show up in the results of a Wikipedia namespace search, try this: Wikipedia:"Hi there" -subpageof:"Articles for deletion" That will show pages from the Wikipedia namespace with "Hi there" in them, and the list of results will not be cluttered with any WP:Articles for deletion debates (there are hundreds of thousands). Notice the use of the hyphen (that makes it mean "not subpages of"). This finds pages that use the specified template. Input the canonical page name to find all usage of the template, but use any of its redirect page names finds just that naming. Namespace aliases are accepted, capitalization is entirely ignored, and redirects are found, all in one name-search. This is more thorough than insource:, in that it will find meta-templates (templates called by another template). Meta-templates don't show up in the local page's wikitext. Example of hastemplate: usage: hastemplate:"Article for deletion/dated" This lets you find all the articles being considered for deletion. intitle:"Outline of " -hastemplate:"Outline footer" This lets you find Wikipedia outlines that lack the outline footer template. (Notice the use of the hyphen to indicate "NOT"). This keyword allows filtering search results by topic. (For possible topics see mw:Help:CirrusSearch/articletopic.) E.g. articletopic:books will filter the search results to articles about books. articletopic:books|films will filter to articles about books or films. articletopic:books articletopic:films will filter to articles which are about both books and films. Only mainspace articles belong to topics. Unlike most other filters, articletopic: also does page weighting: articles which are a stronger match for a topic will be higher in the search results (while articles which aren't about that subject at all will be removed from the result set completely). Topic models are derived via machine learning from ORES. Any given article receives a score on dozens of different topics, and therefore may appear under different keywords. For instance, the article on Albert Einstein may appear as a "physics" article and a "biography" article. Topic-related search data is updated weekly, so recently created articles might not show up in topic-based search queries. Allows filtering of search results to pages in given WikiProjects. Examples: A list of all possible projects and subprojects can be obtained via the API. Note this filter only works on wikis with Extension:PageAssessments installed (which includes English Wikipedia) Search page The search page features a search box, with some links to search domains beneath it. (For information on what can by typed into the search box, see Search string syntax above.) The main difference between this search box and the one that appears on article pages is that exact matches on this one will not navigate you directly to an article page. This search box will produce the search results page showing what all matches your search on Wikipedia. To get to the search page, perform an empty search (press ↵ Enter while in the search box before typing anything else in), or click on the Search button. The link Special:Search, which can be inserted onto user pages or project pages, for example, also leads to the search page. While the entire contents of the search page is included in the search results page, it is a distinct page. User scripts might be designed to work on the search results page but not the search page, for example. (For an explanation of the controls available on the search page, see Refining results below.) Search results page The search results page looks just like the search page, with the results for your search query presented below it. (For information on what can by typed into the search box, see Search string syntax above.) The search results page is displayed when a search is done from the search page, when a search from the regular search box does not exactly match a page title, or when any parameters or special characters are included in a search string. The search string entered will be displayed in the search box on the page, in case you wish to modify it. Spelling corrections and query corrections are offered at the top of the results (see Preliminary reports, below). Note that search results include content from templates displayed on the pages searched. The order that search results are presented in is based on the page ranking software. Results match word stems, along with their various tenses (past tense, plural tense, etc.), except for anything included between double quotation marks. See Stem matching, below. Throughout the results, matching terms are highlighted in bold. All matches in the title show for sure, while matches within the details may show, but not if they are far apart on the page. Matches are included for section headings, members of matching categories, and destination pages of redirects. These will show off to the side of the page name, parenthetically. A single result (one each) from selected sister projects appears on the right side of the page (the most likely relevant match for each). This feature may be permanently turned off in Preferences. Files from Wikimedia Commons are included within the results when the File: namespace has been selected. You can prepend search terms with local: to limit results to locally uploaded files. Search results will often be accompanied by a preliminary report. The Did you mean report corrects dictionary word spellings and gives a link that is either a wikilink that will navigate to an article or a search link that will perform a query. The distinction can be made by observing the presence of a You may create the page report. Another report corrects "spellings" to coincide with any "word" found in a search index (any word on the wiki): The Search page is designed for presenting and refining results in a re-search loop controlled by modifying the query or the search parameters, such as namespace. Articles are in the main namespace, or "article space", but Special:Statistics will show that there are many times more pages on Wikipedia than there are articles on Wikipedia. Other types of pages are in other namespaces, and these can be selected using the checkboxes that appear when expanding the section labelled Search in: under the search box. Click "Add namespaces…" to select namespaces individually. In order to fully interpret the search results page, check which search domains are checked off, but also remember to check for a namespace name at the beginning or a prefix: parameter at the end of the search box query. A namespace entered in a query always takes priority for determination of the search domain of a query, and will at any time override your default search domain, or any displayed profile. A prefix: parameter at the end of a query in the search box, furthermore, will override any namespace there, or any profile underneath that. Equivalently, you could check the URL in your browser's address bar for profile and namespace parameter settings, because the search query was sent to the search engine by way of that URL. By default, results are ordered by relevance. The "Sorting order" control in the "Advanced search" section allows you to select two other sort orders: most recently edited, and most recently created. An advanced technique is to manually modify the URL to achieve other sort orders. For example, adding &sort=incoming_links_desc to the end of the URL will sort pages with the most incoming links to the top, and &sort=random will randomly order results. For a full list of available sort orders, see mw:Help:CirrusSearch#Explicit sort orders. Search settings There is a Preferences → Search tab. (You must be logged in.) The default search domain is article space, but any user can change this default, and have their own default search domain for all the queries they run. In any case a query always can specify a namespace to make the search domain explicit and override any default. At the search results page, Special:Search, Advanced dialog, a search can specify any number of namespaces, and logged-in users can set their default search domain there by clicking "Remember selection for future searches".[c] Visit your Preferences → Gadgets page (requires JavaScript) to set up: The search results page can open in a new tab. See Preferences → Gadgets Browsing There are also custom user-scripts to make all search results always open in a new tab. (See the scripts available in See also.) To hide/opt-out the search results snippets from sister projects, go to Preferences → Gadgets → Appearance and see "Do not show search results for sister projects on the search results page". Tips and tricks The internal search engine cannot locate occurrences of a string within the page you are viewing but browsers can usually do this with Ctrl+F, or ⌘ Command+F on a Mac. Due to the way the wikimedia database is indexed, there's no direct way to search for something like insource:foo author:person. But, you can come close in some situations. If you're looking for something on a talk (or, sometimes, project) page, people tend to leave a signature after each edit, and such pages are usually set up so old edits roll off onto archive pages. In this case, the proximity search operator can find instances of your search term near the user's name. Something like foo person ~50 might find what you are looking for. To get Wikipedia search results while on any web page, you can temporarily set your web browser's search box to become a Wikipedia search search box, even though you're on another web site (see Help:Searching from a web browser). This trick removes the need to first navigate to Wikipedia from a web page, and then do the search or navigation. It is a temporary change, and then you put it back to your preferred web-search engine. You can just drag items on the page the name up to the web browser search box while on any web site, even in the lower sections of a Wikipedia page, where no search box is immediately available. You can reach all twelve sister projects the same way by using interwiki prefixes in the web browser's search box. For example, you can go straight to a Wiktionary entry by using the prefix wikt: from your web-search box. The entire wikipedia database (with some redactions for privacy) is exposed for SQL queries at the experimental Quarry service. Using this requires a high degree of technical skill; you must not only know SQL, but also be able to navigate the complex (and not always well documented) database schema. For those who are so equipped, it may provide another option for searches which would be impossible to do via the standard search interface. For those not so equipped, you may request a query. Other search tools Other search tools include: Internal search tools: External tools dedicated to Wikipedia Database searches include: If you cannot find what you are looking for If you're looking for a place where wine comes from pronounced "Bordo", you can try searching for a more general article such as "Wine", "Wine regions" (returning "List of wine-producing regions") or other wine types such as "Burgundy" and see if it's mentioned there or follow links (in this case, to "Burgundy wine", which has several mentions of "Bordeaux", and links to "French wine" and "Bordeaux wine"). If you know it's in France, look at "France" or the Category:Cities in France, from where you can easily find Bordeaux. You can try various things depending upon the particular case; for "Bordo" wine, it's quite likely that the first letters are "bord", so search an article you've landed on for these letters. (For an overview of how to find and navigate Wikipedia content, see Wikipedia:Contents. If you're looking for a straight definition of a word, try our sister project Wiktionary.) If there is no appropriate page on Wikipedia, consider creating a page, since you can edit Wikipedia right now. Or consider adding what you were looking for to the Requested articles page. If you have a question, then see Where to ask questions, which is a list of departments where our volunteers answer questions, any question you can possibly imagine. A common mistake is to type a natural-language question into the search box and expect an answer. While some Web search tools support this, the Wikipedia search is a text search only; questions, as such, can be asked at the reference desk and similar places. A search for how do clocks work? will return articles with the words how, do, clocks, and work, ignoring the question mark (in practice this can lead to articles answering simple questions). Because people like to see their work in search results, the search engine attempts to update in near real-time. Edits made to pages via templates can take a little longer to propagate. If you see the index lagging more than a day or so, report it. For other technical issues with the search engine, please leave a message on the talk page. Under the hood To power its search feature, Wikipedia uses CirrusSearch, a MediaWiki extension that uses Elasticsearch to provide enhanced search features. Search results will include the roots of words included in the search string, and their various tenses (plural, past-tense, etc.). If stem matching is not wanted, use double quotes around the word or phrase you want to match verbatim. Here are some examples: Custom search boxes Custom search boxes are made by <inputbox> tags. See mw:Extension:InputBox for more information. Content namespaces are intended for use by readers as part of the encyclopedia. Administrative namespaces are intended for use by editors or by automated tools for the administration and governance of the encyclopedia. See also The alternative to searching = browsing a.k.a.: looking it up Advanced search methods Notes |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Navigation] | [TOKENS: 2265] |
Contents Help:Navigation Wikipedia is so vast that the features that usually facilitate navigating, like hypertext and a search box, are supplemented by portals and a page theme that features a toolbox, a search box, and the categories of the page, on every page. The category of a page reflects the status of that page in the continuous categorization efforts all pages undergo. Navigation is a critical priority on a Wikipedia page layout. The search box will navigate directly to a page, but this search box is also an interface to a powerful search engine developed especially for Wikipedia. Wikipedia's search box allows readers to apply six different parameters to better refine the search results that a bare word search might produce alone. All Wikipedia articles are linked or cross-referenced for ease of navigation through the encyclopedia. Where you see text like this, it means there is a link to another article or Wikipedia page with further information if you need it. Holding your mouse over the link will show you where a link will take you. This means articles do not need to cover common ground in depth; instead, you are always one click away from more information on any point that has a link attached. The Manual of style documents the various footer sections on a page that will contain related articles, external web sites, and reference material. At the bottom line of the article are the relevant categories of related pages which you can search and traverse in an interconnected hierarchy. The category pages are hypertext, and a graphical tool is available at Special:CategoryTree. Search results and articles themselves may also have interwiki links to sister projects such as dictionary definitions, audiobook readings, quotations, or articles on the same topic in other languages. You can contribute by adding further links if a relevant link is missing. Main Page There's a browsing bar at the top of the Main Page with links to Portals. Portals bring you to sub-portals and portals, which are illustrated article summaries like on the Main Page. "Featured content", on the side bar, is the way to the best articles, pictures, lists and portals in the encyclopedia. And "Contents" has guides to browsing Wikipedia. These portals are good places to start when you're searching for information within a broad subject area. With the help of Wikipedia's broad base of editors and contributors, these portals compile up-to-date and relevant information within these areas, including current events as well as significant historical anniversaries. They can also recommend popular articles and related topics and categories that may help you to further narrow down your focus. Several portals even have bibliographies or links to external subject resources that can further guide your research and discovery of sources. The portals will direct you to key topics within a field and guide you to articles that suit your research needs. Orientation The English Wikipedia is one of many Wikimedia projects, and has the URL en.wikipedia.org. Versions in other languages have other labels, usually a two or three letter code. For example, the Spanish Wikipedia is at es.wikipedia.org. Other Wikimedia sister projects such as Wikisource and Wiktionary have different names in their URLs. Links to these projects (such as s:Main Page) usually appear in a different shade. Wikimedia Commons (commons.wikimedia.org) has a special role, housing many of the images accessed from Wikipedia. Many of the projects at the other URLs are organized in a way that is quite similar to Wikipedia, but you can always tell which project you are viewing by the logo and text at the top left of the page. Within Wikipedia (and other projects), content is separated into namespaces, which appear before the page name. For example, Help:Editing is in the Help: namespace. Regular encyclopedia articles are in a namespace with no prefix added. Namespaces come in pairs, one for content and one for talk — for example, Help talk:Editing. Another example is your user page and associated talk page, which is added to the User: and User talk: namespaces. You can switch between content and talk pages using the first two tabs at the top of each page. Contents and index browsing Wikipedia is comprised of a vast amount of information on a broad range of subjects that include politics, science, history, music, religion, pop culture, and sports. To help the reader navigate this world of knowledge, Wikipedia has certain kinds of pages that organize and group the individual articles. These "contents pages" are overviews, outlines, lists, portals, glossaries, categories, and indices that provide links—organized by subject and topic, as well as alphabetically or chronologically—to numerous individual articles (which themselves contain cross links to related articles). Another type of contents page is for high-quality articles, those that appear in Wikipedia's featured content. Each Wikipedia contents page is compiled by editors to serve as an overarching subject guide and to organize aspects of key topics within a subject. An overview of Wikipedia's contents pages appears below. Topics Types Places, people and times Indices These lists, outlines, and categories can be a vital tool in developing subject expertise to help you in your research. If you are in the early stages of narrowing down a topic, these index features will offer you a broad to narrow spectrum of topics within a given field. Similarly, specific articles or topics can be navigated more broadly to reveal related areas of their classification, such as geographically similar areas to a given city or historical events occurring as part of a given movement. For many topics, Wikipedia's editors have created timelines outlining historical events and achievements, as well as timelines that offer a chronological outline of the development of certain technologies or theories within a field. These features can help to contextualize a given topic and can give you an opportunity to field this related subject information by gaining a background provided by Wikipedia's contributors, who often have a professional expertise in areas that they contribute to. Category browsing Every article has a list at the bottom of all the major categories it belongs to. For example, Albert Einstein is listed under (inter alia): Each of these categories can be browsed and is linked to related categories in an interconnected hierarchy or web. Try browsing the various categories below right now: The arts | Culture | Geography | History | Mathematics | People | Philosophy | Science | Society | Technology For more information about using this feature, see Wikipedia:FAQ/Categories. Categories are one of the more helpful clusters for directing users to both broader topics and related topics. Listed categories demonstrate the former option—broader topics by classifying your subject into larger groupings; you will be able to locate information on other German physicists or navigate through the indexes discussed in the section above, paired with the information in categories and portals to glean information about physicists studying the same or similar topics. If you are using it to gain a point of contrast, you may not need to delve into all cited sources or conduct scholarly research, but you can rest assured knowing that information on Wikipedia usually comes from reliable, cited sources. Studying such related topics gives you a chance to expand your knowledge on a subject and discover noteworthy or standout facts about your starting article. Additionally, to find additional categories, search the Category Tree, a Wikipedia feature that allows users to search for a category and see its structure and how it relates to other categories and topics. Wikipedia's Category Tree offers something of a birds-eye view of the categories to map out content in a hierarchical view. Other useful buttons and panels Here is the default theme of a Wikipedia page: You can experiment with different skins that control the way some of your page is laid out. When you have a user account, the top line of the web page will then show navigation to your user page, your talk page, the sandbox, your editing watchlist, and your editing contributions. User options offer a generous amount of navigation customization to your buttons and panels. To the left side of each article are some standard options for navigation and interaction, for tools, and, on some articles, for languages: Main menu: Contribute: By default, the toolbox is found as a dropdown menu in the top taps above the article. It can be moved to the sidebar on the left by clicking the "move to sidebar button" next to the "Tools" heading when you open the dropdown menu: Other languages - if an article exists on the same subject in any of the other hundred languages in Wikipedia, it should usually appear on a list of other language links in the sidebar too. Each page in Wikipedia contains an article, and a discussion page (usually called "Talk...") You can see these above: the article is labelled "project page", the discussion page is the tab to the right of it. These are treated as two separate pages in Wikipedia, but are shown side by side on the tab bar, for ease of use. Whether you are looking at the article or project page, or the discussion page, you will see there is a button marked "edit this page", possibly a "new section" button, and a button labelled "watch" or "unwatch". Using the search box to navigate While typing into the search box to navigate, the drop-down list of suggestions that occur while you type are guaranteed to be page names. You can also use the mouse or the arrow keys to access that selection, or use the list for spelling and identification purposes. The navigation tactic that does not need the mouse is the search box, and it works similar to how you markup links. (To move the cursor to the search box, use the F access key, typically ⇧ Shift+Alt+F depending on the operating system and browser. See WP:Keyboard shortcuts.) Basically, to use the search box to navigate directly to a page or section of a page name: (To get search results instead of navigating, prepend the "~" character.) More advanced navigating: For a list of prefixes, and more examples of navigation from the search box, see Help:Interwiki linking and Help:Interlanguage links and Help:Interwikimedia links. Using Wikipedia to locate information elsewhere One of Wikipedia's strengths is in its ability to provide a clear and detailed overviews of issues related to different subjects. Not only is this information useful for conducting research and typically backed up by citations, but also, Wikipedia's content can be used to locate additional information on other sites. In addition to searching the citations for useful resources, the information found there can be used to gain additional information. By examining the publications, like journal titles, you may have a better idea of publications that deal in this subject matter or encounter names of researchers who have pronounced roles within the position. Additionally, determining where the articles you have been focusing on sit within Wikipedia's organizational schemes, you can use related topics to glean further information. The organizational structure offers ways to easily identify broader or similar topics. By using the organizational schemes to see related topics, you can expand your search to include additional topics and gain deeper information on your subject of interest. Many sources cited are from larger works that encompass more than the particular topic they were used to cite. In this way, they can contribute to your research by offering expanded and additional information about the topics you are interested in. Many of these sources can be located using the tools and strategies available on the Find Your Source page of Wikipedia. See also |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:IconeIslam.png] | [TOKENS: 323] |
קובץ:IconeIslam.png רישיון 仏語版 from ja wp היסטוריית הקובץ ניתן ללחוץ על תאריך/שעה כדי לראות את הקובץ כפי שנראה באותו זמן. שימוש בקובץ יותר מ־100 דפים משתמשים בקובץ זה. הרשימה הבאה מראה רק את 100 הדפים הראשונים שמשתמשים בקובץ. ניתן לצפות ברשימה המלאה. צפייה בקישורים נוספים לקובץ הזה. שימוש גלובלי בקובץ אתרי הוויקי האחרים הבאים משתמשים בקובץ זה: |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Viewing_media] | [TOKENS: 236] |
Contents Help:Viewing media Wikipedia uses a variety of multimedia files to enhance content and explain concepts that are difficult to convey via text alone. The multimedia files may be images (photographs or diagrams), audio or video. Many files are stored on the sister project Wikimedia Commons, though files being used under fair use provisions must be stored on Wikipedia. All files are paired with a file description page which consists of five parts: Most images in Wikipedia articles are scaled down thumbnails. A reader of an article can click on the thumbnail, or on the small double-rectangle icon (if present) next to the caption, to see the corresponding file page and the image at a larger size. From the file description page, click the image again to see it at maximum size. Most audio and video files on Wikipedia are Ogg Vorbis (audio) or Ogg Theora (video). The web browsers Mozilla Firefox (version 3.5 and higher) and Google Chrome (version 3 and higher) can play these files automatically. Users on other platforms might experience suboptimal playback results, because they rely on a resource intensive, client side emulation to do playback. See also |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בנימין_נתניהו#cite_ref-380] | [TOKENS: 76002] |
תוכן עניינים בנימין נתניהו בִּנְיָמִין (בִּיבִּי) נְתַנְיָהוּ (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי המכהן כראש ממשלת ישראל, כיושב ראש מפלגת "הליכוד" וכשר הפנים בממשלת ישראל (דה פקטו). בשנים 1984–1988 כיהן כשגריר ישראל באו"ם ולאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד. כיהן שש כהונות כראש ממשלה, בשלוש תקופות לא רצופות: בין 1996–1999 בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע; בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש; ומאז דצמבר 2022 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושבע. בנוסף כיהן כשר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת ותפקידים נוספים, חלקם במקביל לכהונותיו כראש ממשלה. בתקופות בהן לא היה חלק מהממשלה כיהן כראש האופוזיציה, למעט השנים 1999–2002 בהן פרש מהפוליטיקה. כראש ממשלה בסוף שנות התשעים חתם על הסכם חברון והסכם וואי עם הרשות הפלסטינית. כשר האוצר, בין השנים 2003–2005, הוביל נתניהו רפורמות בכלכלה הישראלית ובין היתר קידם הפרטה, הורדת מיסים וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. במהלך כהונתו הרביעית כראש ממשלה, בשנת 2018, הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים ובכהונתו החמישית, בספטמבר 2020, נחתמו הסכמי אברהם. כהונה זו התארכה בעקבות המשבר הפוליטי בישראל. במהלך כהונותיו אירעו מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, ומבצע שומר החומות. ב-2023 אירע טבח שבעה באוקטובר שהוביל לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, וב-2025 תקפה ישראל את איראן במבצע עם כלביא. אירועים בולטים נוספים במהלך כהונותיו כללו את גלי ההסתננות מאפריקה לישראל בין 2005 ל-2013 ובניית מכשול המעבר בגבול ישראל–מצרים, המחאה החברתית ועסקת שליט בשנת 2011, התפרצות מגפת הקורונה בישראל בשנת 2020, קידום "הרפורמה המשפטית" בשנת 2023 והמחאה העממית הנרחבת בעקבותיה. ב-24 במאי 2020 הוגשו נגדו כתבי אישום בעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים ומאז מתנהל נגדו משפט פלילי בשלוש פרשיות שונות: תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000. נתניהו הוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שמואשם ומנהל משפט פלילי בזמן כהונתו. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) כי הוציא צווי מעצר נגדו, ונגד שר הביטחון יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה על רקע מלחמת חרבות ברזל. ראשית חייו, שירותו הצבאי ולימודיו בנימין נתניהו הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל; 1912–2000) ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אימו, הפרדסן בנימין סגל. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. מקור השם "ביבי" באחד מבני דודיו, בנימין רון. אחותו נהגה לקרוא לו[א] חזור ושוב "בי" כקריאת חזרה הביתה. הכינוי דבק ראשית בבן הדוד, ולאחר מכן בנתניהו. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1963, בעקבות עבודתו של אביו. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט. בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד שמשפחתו נשארה בארצות הברית במשך שנתיים נוספות. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן ובהמשך גם אחיו עדו. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בחזרה מפעולה סודית בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והתחיל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום, ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון. לפי דיווחים, נראה כי פיקד על מבצע של היחידה בצפון. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981. לאחר מלחמת יום כיפור, שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) מאוניברסיטת MIT ב-1974, ותואר שני במינהל עסקים מבית הספר לניהול MIT סלואן ב-1976. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו. בנוסף, למד ב־MIT ובאוניברסיטת הרווארד מקצועות במדעי המדינה. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ". באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי". ניתאי היה שם העט שבו אביו חתם לעיתים על מאמריו. ב-1976 שכל את אחיו, יוני נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל. בסיום לימודיו בשנת 1977 שב נתניהו לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בין-לאומיים בנושא הטרור. ב-1980 זכה עם אחיו עדו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני. בין 1979–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון די. סי., תפקיד שמילא בין 1982–1984. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד. בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ושל פושעי מלחמה נאצים נוספים. ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. קריירה פוליטית לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". הוא זכה במקום החמישי בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות, והוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שכללה גם את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. כמו בתפקידו באו"ם, גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר הוועידה, עקב המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות ופרישתו של שמיר, התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52.1% מהקולות (72,705 מתוך 139,522 קולות כשרים). כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993 והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא ביקר בזירות פיגועי טרור והשתתף בהפגנות ימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה שבה הוצג חבל תלייה ונישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", זכתה לפרסום רב. נתניהו טען לאחר מכן שלא ראה את הארון. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ברוב דחוק של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה בקרב הפרשנים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ההסבר שניתן לניצחון זה התבסס על תחושת חוסר ביטחון גוברת בציבור עקב הכישלון במניעת פיגועי התאבדות, לצד הבטחות נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו על ידי הממשלה. גם מועד הבחירות המאוחר פעל לרעת פרס, עקב דעיכה מסוימת בהשפעה הרגשית של רצח רבין, ומתן זמן למפלגות היריבות להתארגנות, אותו ניצל נתניהו לאיחוד עם הסיעות המתחרות ל"הליכוד-גשר-צומת". בעימות הטלוויזיוני בין השניים, פרס הופיע עייף ונרגז, מה שפגע בדימויו הציבורי. בנוסף, תנועות ההצבעה בקרב המיעוטים פעלו לטובת הליכוד. בעוד האוכלוסייה הערבית נמנעה מלתמוך בממשלה, על רקע מבצע "ענבי זעם" וההפגזה על כפר קאנא בלבנון, האוכלוסייה החרדית הביעה תמיכה בנתניהו. בלטו במיוחד קמפיין צעירי אגודת חב"ד בישראל במימונו של יוסף גוטניק: "נתניהו. זה טוב ליהודים", והוראת הרב הרב שך, מנהיג הליטאים, להצביע לנתניהו. נתניהו ניצל גל זה ובאמצעות היועץ ארתור פינקלשטיין לקמפיין נגטיבי עם סיסמאות קליטות כמו "פרס יחלק את ירושלים", שהיה אפקטיבי ביצירת ניכור כלפי השמאל בקרב עולים חדשים ומזרחים. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר בישראל, ולראשון שנולד לאחר קום המדינה בתחומיה. נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה עסק נתניהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא שמר על הסכמי אוסלו, תוך הצהרה על עיקרון לפיו יקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית. בהתאם לכך, התעכבה מסירת חברון לשליטה פלסטינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב'. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות. ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים. המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, כשהפלסטינים טענו שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים. בעקבות המהומות קרא נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים בהם ישנם בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש. בקיץ 1997 התרחשו שני פיגועי התאבדות בירושלים, בעקבותיהם הורה נתניהו על התנקשות בח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, ראש הלשכה המדינית בחמאס שגורש מירדן ונעצר בנחיתתו ארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים. מספר הפיגועים בתקופת כהונתו של נתניהו היה נמוך משמעותית בהשוואה לשני ראשי הממשלות שלפניו, יצחק רבין ושמעון פרס ולשניים שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008. בשלהי כהונתו הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים ולא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו. לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B, 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה ונתניהו הציג את מדיניותו באומרו: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.” תקופה זו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות ונסיגות ב"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח בכל פעם. במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו רון לאודר, נשלח מטעמו לסוריה. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, תוך שתוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר. שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997) ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.[דרוש מקור] במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית. במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית – כל אחד למשך פרק זמן של כשנה. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור, בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו. נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה וחתר לממש תפיסה זו כראש ממשלה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים כמו הורדת האינפלציה והפחתת הגרעון התקציבי. ממשלתו ביצעה הפרטה של חברות ממשלתיות וליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון", מהלך שגרם להתפטרותו של דן מרידור מתפקידו כשר האוצר. בנוסף זכורה רפורמה בפנסיה שכללה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, למרבית העובדים החדשים בשירות הציבורי. כמו כן הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותי הטלוויזיה בלוויין של חברת "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבין-לאומיות. תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור וגם יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח יצחק רבין. הסכם ואי גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, בעוד שמפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון, בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם, ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. יש הטוענים כי יחס השמאל כלפיו היה המשך טבעי של האיבה ההיסטורית כלפי מנהיגי הימין ויש הטוענים[דרושה הבהרה] כי התנגדותם אליו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו.[ב] עם זאת, זכה נתניהו לאהדה בחוגי החרדים והימין המסורתי. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים והוא האשים אותה בהתנכלות לו. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. מתחים אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור] ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה. בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור] לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. באוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת ולחברת "אלקטריק פיול". עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. מפלגת ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו לדעתו צריכה להתבצע הפרדה כזאת. מאוחר יותר, עם פירוק ממשלת האחדות, היה מתומכיה של גדר ההפרדה. בספטמבר 2002 דן הממשל האמריקאי בשאלה האם לפלוש לעיראק. נתניהו הוזמן להעיד בשבועה לגבי הפלישה מול ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית. בעדותו העריך נתניהו כי "אין שאלה לגבי כוונותיו, פעולותיו והתקדמותו של סדאם חוסיין לפיתוח נשק גרעיני" והוסיף אם תמוטטו את שלטונו של סדאם, אני מבטיח כי תהיינה לכך השלכות חיוביות עצומות על האזור כולו. בפועל התברר בעקבות מלחמת עיראק כי בידי עיראק לא היה כל נשק להשמדה המונית, ורבים מעריכים כי השפעת מיטוט שלטון סדאם חוסיין על האזור הייתה שלילית בסך הכול מבחינת ארצות הברית. בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%. עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת שוק יביא לצמיחה כלכלית. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, להפחתת שיעורי מס ההכנסה. במקביל הרחיב את בסיס המס וביטל פטורים, כולל ביטול הקלות המס לתושבי התנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך להפחתה הדרגתית בנטל מס ההכנסה ומס החברות (25% לעומת 36%) עד שנת 2010 והפחתת המס השולי המרבי על יחידים (44% לעומת 50%). (מגמה זאת השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה בשנת 2012 – שיעור המס השולי המרבי עלה ל-48% ול-50% בשנת 2013, אולם שיעורי המס להכנסה עד כ-40,000 ש"ח לחודש ירדו במידה ניכרת.) הרפורמה כללה הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה הוקפא למשך שנים אחדות. במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון, לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות, והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. נתניהו שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה") והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו. במהלך כהונתו, הועברו חברות רבות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", ולימים זכתה קבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר תמורת כחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות. נתניהו הוביל תוכנית להפיכת נמלי ישראל לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות ביניהם ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים, שבו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדה חברה ממשלתית עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה. הוא יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל את הלאמת קרנות הפנסיה ומכירת הקרנות המאוזנות, בעיקר לחברות הביטוח. תוכנית הסיוע אפשרה לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם וצמצום בזכויות העמיתים. לקראת סוף כהונתו קידם נתניהו רפורמה בשוק ההון באמצעות "ועדת בכר". בהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם. נתניהו ספג ביקורת מארגונים חברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים, בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. לצד הביקורת, בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי מדדים כלכליים חשובים של המשק בישראל: בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה. נתניהו הציג יחס דו-ערכי לתוכנית ההתנתקות. הוא תמך בתוכנית והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. עם זאת בתקשורת הביע הסתייגויות, בפרט לנסיגה מציר פילדלפי והציע עריכת משאל עם, אף כי הצהיר שבמשאל יצביע בעד התכנית. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום ותמך בתוכנית על אף שלא התקיים משאל עם. את התנערותו מהאולטימטום שהציב, ייחס להחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך המשיך להצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על כוונתו להגיש את מועמדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד. נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". בספטמבר פעל נתניהו, יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה, במטרה להדיח את שרון מתפקידו. ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד בהפרש קולות קטן, ונתניהו הצהיר כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה. בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". הבחירות הפנימיות נערכו ב-19 בדצמבר 2005, ונתניהו נבחר לראשות המפלגה עם 44% מן הקולות (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-2 במרץ 2006 הצליח נתניהו לאשר במרכז הליכוד כי מעתה המועמדים לכנסת מטעם המפלגה יבחרו בפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה. בכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה[דרוש מקור]. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה, מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות. בפועל לא היה מדובר ב"צעד קוסמטי" והתנהלו פריימריז רחבים בין כל חברי התנועה מאז. הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן. ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8% וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20. ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בציבור ככישלון, ונתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת. אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביע את עמדתו שבטווח הרחוק יש להפיל את שלטון חמאס ברצועה ותמך בהמשך המבצע. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה". ב-3 בפברואר, כשבועיים אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", נפלה באשקלון רקטה. נתניהו בא לבקר בעיר, הבטיח שממשלתו תפעל למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ותקף את ממשלת קדימה על כך שלא עשתה זאת. ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של הקמפיין, סיפר בראיון שנתן ב-2020 שהיוזמה להצהרה הייתה שלו, עקב סקרים פנימיים שהראו על התחזקות של ישראל ביתנו ושבתחילה נתניהו לא רצה לומר את הדברים כי הוא לא חשב שהוא יעשה דבר כזה, אולם לבסוף השתכנע. בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה. ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים. ביוני 2009 נשא נתניהו את "נאום בר-אילן", שבמרכזו הביע הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, ויתור על זכות השיבה. הנאום נישא עשרה ימים לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר, והיה קשור למגעים עם ממשל אובמה. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדותיו הקודמות כלפי תהליך השלום. בינואר 2010 החליטה ועדת שרים בראשותו לאמץ את התכנית שהוצעה על ידי מערכת הביטחון והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח. על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי. בתקופה זו החריף המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010. בספטמבר 2010, בעקבות הנאום והמגעים עם הממשל האמריקאי, נתניהו הסכים להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים במטרה מוצהרת לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי שתי מדינות לשני עמים ותוך הסתייגויות הנוגעות לחמאס, לחזבאללה ולדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי. במקביל, בעקבות לחצים מצד ממשל אובמה נתניהו הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים. באוגוסט 2011 אירעה הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום. בספטמבר 2011, בנאום באו"ם, דיבר נתניהו בהרחבה על כוונתו של אבו מאזן באותה העת לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. נתניהו קרא למשא ומתן מיידי והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל. במקביל, פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית. חרף פעולות אלו, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם. אחד השינויים המרכזיים שהוביל נתניהו מאז שנבחר היה יישום מדיניות הבידול בין הגדה לרצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת בראשות אולמרט. נתניהו הבטיח בקמפיין הבחירות למוטט את שלטון חמאס, בפועל בחר להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק אותו. לדידו, הבידול מונע משא ומתן מדיני על הסדר קבע. ב-11 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה בראשותו את עסקת שליט מול החמאס - במסגרתה שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. בנובמבר 2012 חיסל צה"ל את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בעקבות ירי על הדרום מרצועת עזה. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום. לאחר המבצע, אפשר נתניהו את כניסתו של ח'אלד משעל לרצועת עזה. לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, תוך השארת רוב היישובים הישראלים ברמה במקומם. לפי ההצעה ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל, ותבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה על הסף בידי סוריה. סוגיה נוספת בה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. על סוגיית איום הגרעין האיראני החל נתניהו להתריע כבר ב-1993. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו. בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו שימש כ"שר לאסטרטגיה כלכלית". כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים, ולכן הממשלה העלתה את המיסים בתחילת כהונתה, בניגוד להבטחות ערב הבחירות. ביולי 2010 הועלה גם המס על סיגריות. נתניהו הגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על עסקת חבילה במשק. ישראל הייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה צמח בעת המשבר הכלכלי העולמי. האינפלציה הייתה מינימלית בהשוואה למדינות מובילות. אחוז המובטלים ללא שינוי משמעותי. השקל התחזק מול מטבעות בינלאומיים והחלה קניית עתודות מט"ח לשם מניעת ייסוף. בזמן אמת וברטרוספקטיבה נחקרה המדיניות הכלכלית הישראלית בעת המשבר, בזכות הצלחתה במניעה נרחבת של פגיעה במשק ובכוח הקנייה הישראלי.[דרוש מקור] נתניהו ניסה לקדם רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה. הרפורמה אושרה בממשלה, אך בעקבות "פרשת הולילנד", וחששות בנוגע לדרך פעולתן של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, נתניהו הקפיא את הרפורמה. במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ביולי-אוגוסט 2011 פרצה מחאת האוהלים סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. בעקבות משא ומתן עם המוחים הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג לגיבוש תוכנית לטיפול בנושאים הכלכליים שעלו במחאה, ואימץ את רוב המלצותיה. בעקבות אימוץ ההמלצות, ובהן חינוך חינם מגיל 3, הועלו מיסים כמו המע"מ, מס קנייה על טבק ואלכוהול והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות. בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון. בשנת 2010 פרצה השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. שרפה זו הייתה האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש בישראל עד אותו זמן. בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה. בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום והוזמנו חברות בין-לאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע. בסוף ינואר 2012 התמודד נתניהו בבחירות פנימיות על ראשות הליכוד מול משה פייגלין, שהיה במקום ה-36 ברשימת הליכוד בבחירות 2008, ולא כיהן כחבר-כנסת. נתניהו נבחר לתפקיד, כשהצביעו לו כ-75% מהמתפקדים. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013, מהלך שקודם על ידי הכנסת, ובמקביל איחד יחד עם אביגדור ליברמן את מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לרשימה משותפת שכונתה "הליכוד ביתנו" לקראת הבחירות. בבחירות עצמן זכתה הרשימה המשותפת ב-31 מנדטים, ומלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013. במרץ 2013 ובמסגרת ניסיונות תיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם, אחרי שנקלעו למשבר בעקבות אירועי המשט לעזה. נתניהו התנצל על אירועי המשט, ושני המנהיגים הגיעו להסכמות, שבאפריל 2014 נראו כקרובות להבשלה ולחתימה על הסכם, אך בעקבות מבצע צוק איתן, היחסים הדרדרו שוב. במהלך המבצע התבטא ארדואן באופן חריף נגד ישראל, ובטורקיה נערכו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה. כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי. בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, פתח צה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים. ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות וכניסה קרקעית במרחק של כ-3 קילומטרים לרצועת עזה כדי להשמיד מנהרות התקפיות שבנה חמאס. במהלך המבצע ירה חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-30 ביולי נחטפו גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין בקרב שג'אעייה, וב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם. נתניהו הוביל את המבצע במתינות והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע. ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 6 ישראלים. ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014. באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים. בדצמבר של אותה שנה אושר חוק הריכוזיות לפי מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותו של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות. אלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד" והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום". לימים בספרו "ביבי: סיפור חיי" הביע נתניהו חרטה על שפיטר לשווא את לפיד ולבני "על סמך שמועה קונספירטיבית שמסרו לו זאב אלקין ויעקב ליצמן לפיה השניים מתכננים נגדו פוטש". בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בין-לאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך. ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה ומניין חבריה עלה ל-66. בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, והממשלה תגברה את פעילות כוחות הביטחון, החמירה את הענישה על מחבלים ומיידי אבנים והגבירה את הניטור על הרשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ, ובסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן. בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו את חג' אמין אל-חוסייני ואמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה, זילות השואה והסתה. נתניהו הגיב ואמר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים ולא לטהר את היטלר. על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע חיל האוויר הישראלי מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במאי 2016 מינה נתניהו את אביגדור ליברמן כשר הביטחון במקום משה יעלון, שהתפטר מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על השינויים בממשלה התפטר גם אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה. ב-2018 הסכסוך האיראני-ישראלי הפך לעימות ישיר עם החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה. בשנת 2018 חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורת מנהרות טרור. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם הפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה בהובלת חמאס. במהומות נהרגו כ-220 פלסטינים, רובם פעילי טרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר "חזבאללה" לשטח ישראל בגבול ישראל–לבנון. בנובמבר 2019 חיסל צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את בהאא אבו אל-עטא, מפקד הגזרה הצפונית של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס. הרשות הפלסטינית בשליטת אבו מאזן סירבה להמשיך לשמש צינור לכספים מקטר עבור החמאס, ונתניהו שלח מכתב ובו ביקש מהקטרים להמשיך ולממן את שלטון חמאס באופן ישיר בסכום של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי בממשל טראמפ, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור. בראשית 2019 הסביר בישיבת ממשלה את מדיניותו כלפי ארגון חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". נתניהו דאג לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה מתוך תפיסה כי הפילוג הפנים פלסטיני מונע אפשרות להסכם שלום והסדר מדיני עם הפלסטינים. כמחאה על העברת כסף מקטר לחמאס התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממלא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018 וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט. בשנת 2019 קיבל נתניהו התרעה מראש השב"כ נדב ארגמן בנוגע לכך שהזרוע הצבאית של חמאס משתלטת על חלק מהכסף הקטרי. בשנת 2020 אמ"ן ציין כי לפחות ארבעה מיליון דולר מגיע לזרוע הצבאית של החמאס מדי חודש. בפברואר 2019 החלה הקמתו של מכשול עילי בגבול עזה, נתניהו דיבר על הפרויקט בישיבת הממשלה ואמר שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בממשלה זו כיהן נתניהו כשר החוץ עד פברואר 2019. בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארצות הברית ובתמיכת ממשלו, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר הפסקת בניית התנחלויות "בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההחלטה ננקטו צעדים נגד סנגל, ניו זילנד ואוקראינה והופסקה העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדברי נתניהו עוינים במיוחד את מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה סנקציות כלכליות, הפסיק מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרש מאונסק"ו ומועצת זכויות האדם של האו"ם וסגר את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. נתניהו הציג את פרישת ארצות הברית מההסכם עם איראן כהישג מדיני, אך יש הרואים בפרישה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל. במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה. בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית. בשלהי כהונתו התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו. ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו והגדלת המסחר בין המדינות. באותו חודש ביקר במספר מדינות באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד. במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת הנשיא אוהורו קניאטה. בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתם של שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם ומתן מענק למגורשים ולמדינה הקולטת. ב-2 באפריל 2018 חזרה רואנדה מהסכמתה לקלוט את המגורשים. נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל שהפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם, אך הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה בימין הודיע נתניהו על ביטול המתווה. הוא הצהיר כי יחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות, אך המתקן לא שב לפעילות. עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע. במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור: ביטול אגרת הטלוויזיה והקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. אולם בתחילת 2017 פעל לסגירת התאגיד בנימוקים של בזבוז כספים והטיה פוליטית. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות וזו תוקם כגוף נפרד. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות. עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. באוגוסט 2015, בעקבות עתירה שהגישה סיעת "יש עתיד", קבע בג"ץ כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. בעקבות כך, מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" התירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות. בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה ואף הוטל סגר ארצי. נתניהו הופיע תדיר בתקשורת ונתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. בהמשך צמצם את הופעותיו. במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014, ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב. נתניהו קידם את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה. בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר. בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" לפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל המיועדת לתפילה מעורבת, בניהול מועצה ציבורית בהשתתפות מגוון זרמים ביהדות וארגון נשות הכותל. המתווה הוביל לאיום המפלגות החרדיות לפרוש מהקואליציה, ומשכך הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה, עד שהוקפא ביוני 2017. בתיקון לפקודת מס הכנסה נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה, החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם. בסוף דצמבר 2015 הקדים מרכז הליכוד, לבקשת נתניהו, את הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו, החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. ב-24 בדצמבר 2018, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, עקב ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-21. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019. בקמפיין הבחירות לכנסת העשרים ואחת, עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. הוא אף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי. בבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, "הליכוד" זכה ל-35 מנדטים וקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, יזם את פיזור הכנסת ובשל כך, עמד בראש ממשלת המעבר. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים צירף נתניהו לרשימת הליכוד את מפלגת "כולנו". בנוסף, שכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין והקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי. בבחירות אלו ירידה מפלגת הליכוד ל-32 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לה יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי". ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. נתניהו כשל בהקמת ממשלה והמנדט עבר ליריבו בני גנץ, אשר לא עלה אף בידו להקים ממשלה. משכך התפזרה הכנסת מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה. בדצמבר 2019 נערכו פריימריז לראשות "הליכוד", בהן זכה נתניהו ל-72.5% מהקולות, כשהתמודד מול גדעון סער. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ, ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים. בעקבות כך פורסם הסדר למניעת ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק בנושאים הקשורים למצבו המשפטי. ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל השלושים וחמש. באותו מעמד הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי, והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021, אך חילופי ראש הממשלה לא התממשו. ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון ומימוש אסטרטגיית היציאה, החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל נתניהו סיכם עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, על רכישת חיסונים. מרבית אזרחי ישראל נענו לקריאות להתחסן ולפרק זמן קצר ישראל הובילה במספר המתחסנים לנפש. בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו צעדים לסיפוח יהודה ושומרון לישראל ואימוץ תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". אולם תוכניות אלה ירדו מהפרק עם חתימת "הסכמי אברהם" מול איחוד האמירויות הערביות ובחריין. לאחר מכן להסכמים עם מרוקו וסודן, אך ההסכם עם סודן לא התממש. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח. ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי בחריין החליטה לנרמל את יחסיה עם ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים. הסכמים אלו נקראו "הסכמי אברהם". ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת) איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו והצטרפותם להסכמי אברהם. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין ארצות הברית, ישראל ומרוקו. הסכמים אלו והסכמים נלווים יצרו לישראל מסדרונות אוויריים למזרח דרך ערב הסעודית ולדרום אמריקה דרך סודאן. ב-24 באוקטובר 2020 (שעון ישראל), הודיע הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים טלפונית שנערכה במשותף עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש מועצת הריבונות הזמנית בסודאן עבד אל-פתאח אל-בורהאן וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ באופן רשמי כי ישראל וסודאן יכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-6 בינואר 2021 חתמה ממשלת סודאן על הצהרת "הסכמי אברהם". ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבין-לאומי לצדק על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014. בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם והיה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ב-6 במרץ 2024 פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון את מסקנותיה, שבהן הטילה על נתניהו אחריות אישית, כיון שידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על ליקויי בטיחות באתר ההילולה במירון, ולא ציינה המלצה מעשית בשל תפקידו כראש ממשלה. עקב העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, פתחה ישראל במבצע שומר החומות. במקביל למבצע פרצו מהומות ברחבי ישראל. ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים, יחד עם נפתלי בנט. ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה, אשר תחת הנהגתו נמנעה חלקית מהשתתפות בוועדות הכנסת בטענה לקיפוח בייצוג. בנוסף, דרש מכל חברי הכנסת של הליכוד להשתתף בפיליבסטרים רבים. חברי כנסת מהליכוד שנעדרו, גונו על ידי המפלגה ברשתות החברתיות. בנוסף לכך, האופוזיציה הצביעה גם נגד חוקים שהיא תומכת בהם כמו תקנות שעת חירום לשיפוט על יהודה ושומרון בטענה שהם לא רוצים לעזור לממשלה ושהמטרה של הפלת הממשלה חשובה יותר מאשר חוקים ספציפיים שיקודמו. נתניהו עצמו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. על רקע מבצע עלות השחר, נתניהו הגיע לראשונה מאז כינון הממשלה לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. הממשלה שאפה לעודד לימודי ליבה באמצעות תוכנית תמריצים כלכליים ואף חסידות בעלז הסכימה להשתתף. נתניהו סיכל זאת באמצעות השוואת תקציב החינוך גם ללא לימודי ליבה. בדצמבר 2021 נחנך המכשול בגבול עזה אותו יזמה ממשלת נתניהו ב-2019. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר כי "זהו יום היסטורי", וכי מדובר בפרויקט לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ביקר את הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון עוד לפני פרסומו. הוא אף השמיע התבטאויות בדמות אי-כיבוד ההסכם, אבל בהמשך הוא ריכך את התבטאויותיו ואמר שהוא ידאג למזער את נזקיו כמו שנהג בהסכמים אחרים שהוא מתנגד אליהם כגון הסכמי אוסלו. ב-29 בדצמבר 2022, הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע. זמן קצר לאחר הרכבת הממשלה פסק בג"ץ כי מינויו של אריה דרעי לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע עברו הפלילי ובשל מצג שווא שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות מס. בעקבות זאת פיטר נתניהו את דרעי משלושת התפקידים שייעד לו: המשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות. ב־4 בינואר 2023 הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה במערכת המשפט בישראל ובה הסדרת פסילת חוקים ופסקת התגברות של הכנסת ברוב רגיל, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי כמייעץ לא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב מוחלט. לאחר פרסום הרפורמה, קבעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי נתניהו מנוע מלהתערב בניהול החקיקה ברמה העקרונית עקב ניגוד עניינים, בהיותו נתון למשפט פלילי. בעקבות זאת קידמה הקואליציה את "חוק הנבצרות", בכדי למנוע ממיארה להוציא את נתניהו לנבצרות עקב התערבות בחקיקה המשפטית בזמן העמדתו לדין פלילי. הרפורמה שהוצעה יצרה התנגדות ציבורית נרחבת והובילה למחאה רחבת היקף. המוחים טענו שמהלכי החקיקה מהווים פגיעה בעצמאות מערכת המשפט והאשימו את נתניהו שהוא מנסה להוביל הפיכה משטרית שתאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוקיעה את הרפורמה וטענה שתפגע ברשות השופטת. על אף זאת, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם. חלק ממתנגדי הרפורמה איימו לרדת מהארץ וקבוצת קצינים בצה"ל בעבר ובהווה התארגנה לכדי "מחאת אנשי המילואים" שאיימו להפסיק את התנדבותם למילואים. ב-25 במרץ קרא שר הביטחון יואב גלנט, לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, הודיע נתניהו על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. בינתיים פיטורי גלנט הושהו ובהמשך בוטלו. במקביל לשיחות, קידמה הקואליציה "תרגיל" לדחיית בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, על ידי הצבעה נגד כל המועמדים. האופוזיציה דרשה שתובטח בחירת נציגת האופוזיציה בוועדה, בהתאם לנוהג. לבסוף נבחרה נציגת האופוזיציה קרין אלהרר, בתמיכה של מספר חברי קואליציה, אך הזעם על התרגיל הביא להקפאת השיחות בבית הנשיא. בתגובה חוקקה הקואליציה את ביטול עילת הסבירות, עובדה שהובילה עשרת אלפים מתנדבי מילואים להודיע על הפסקת התנדבותם כאות מחאה. בנוסף לכך התמודדה הממשלה עם גל פיגועי ירי ודריסה בירושלים וביהודה ושומרון. מבצע שובר גלים נמשך והממשלה נקטה בצעדים שונים נגד המפגעים. ב־9–13 במאי, לאחר עלייה בגלי הטרור ושיגורי רקטות לעבר עוטף עזה, יזם צה"ל את מבצע מגן וחץ לסיכול בכירי פלוגות אל-קודס. בסופו נתניהו הצהיר כי המבצע "שינה את משוואת ההרתעה". ביולי 2023 לאחר עליה במספר הפיגועים בצפון השומרון, יצא צה"ל למבצע בית וגן בעיר ג'נין ובמחנה הפליטים שבה. בספטמבר 2023 השתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, במהלכה בלטו ההצהרות גלויות ביחס לקידום הנורמליזציה עם סעודיה, מצד נתניהו, ביידן ואף מצד יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד. את ביקורו ליוו מחאות נגד הרפורמה המשפטית. ב-26 בדצמבר 2023 דיווחה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן האיצה את העשרת האורניום שלה לדרגות של 60%. ישראל התמקדה, לפי פרסומים זרים, במשך שנים בהאטה ובבלימה של העשרת האורניום. בתחילת 2024 פורסם כי איראן פעלה או גיששה להשגת כמה רכיבים הנדרשים לפצצה גרעינית. בספטמבר 2023 נשא נתניהו נאום בעצרת האו"ם, בו הכריז שישראל נמצאת "על סיפה של פריצת דרך - הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה" - הסכם שהמגעים לו היו בעיצומם. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו ולארבעה אישים נוספים שהיו מעורבים ברכש הצוללות וכלי השיט. ביחס לנתניהו נכתב בהודעת הוועדה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית. במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. לצורך מימון המלחמה, הממשלה החליטה להעלות מיסים, ביניהם העלאת מס ערך מוסף מ-17% ל-18%. עוד לפני העלאת המיסים, יוקר המחיה בישראל המשיך להיות גבוה כאשר לפי יועצו הכלכלי של נתניהו, ישראל הייתה יקרה יותר ב-38% לעומת ממוצע OECD. במהלך המלחמה, קידמה הממשלה צעדים שקשורים לרפורמה המשפטית. למשל, שינוי חוק יסוד: השפיטה שונה כך שיגדל משקלם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הליך הדחה של גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זאת בזמן שנתניהו היה כפוף להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו לעסוק במערכת המשפט בגלל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. באפריל 2025, לקראת פרסום תוכנית המכסים של טראמפ, הממשלה הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית. עקב העודף המסחרי של ישראל בסחר ההדדי בין המדינות, הטילו האמריקאים במסגרת התוכנית מכס בגובה 17% על סחורות ישראליות. ב-25 בספטמבר 2025 קבעה ועדת גרוניס כי היו מקרים בהם נתניהו ביקש מראשי שב"כ לפעול באופן "שאינו ראוי בדמוקרטיה". בשבתו כראש ממשלה פעל נתניהו לשמר יציבות מול שלטון חמאס ברצועת עזה, על חשבון מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. החל ב-2018 קידם העברה דרך ישראל של מזוודות דולרים במזומן וללא רישום בנקאי, מקטר לידי חמאס. בין היתר שידל את מנהיגי קטר לקדם את העברת הכספים באופן סדיר, מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע הסלמה. בישיבת סיעת ליכוד במרץ 2019 טען: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס." במבצע שומר החומות התברר שהתפיסה כשלה. בתום המבצע, נתניהו העריך שיתקיים שקט ארוך טווח בגזרת עזה והתנגד להצעת ראש השב"כ, נדב ארגמן, לחסל את מנהיגי חמאס בעזה. כאשר נבחר מחדש לראשות הממשלה, השיב נתניהו את ההסדרה הכספית במסגרת "הוועדה הקטרית".[דרוש מקור] ביולי 2023 תועד מספר המעברים הגדול ביותר מעזה לתוך ישראל מאז החל המעקב בשנת 2004, זאת כתוצאה משיפור תנאי המעבר ומהנפקת מספר גדול של היתרי עבודה. באותו החודש שלח השב"כ לנתניהו מסמך ובו המלצות לשיקום ההרתעה נגד חמאס באמצעות “סבבים יזומים נגד חמאס, הרחבת הסיכולים הממוקדים, המשך ההתרעה, שימור מהלכים יזומים ומוכנות למערכה כמשימה מספר 1". נתניהו דחה את ההמלצות והממשלה לא קיימה דיון על המסמך. בחגי תשרי 2023 חלה הסלמה בגדר המערכת מול חמאס. ב-1 באוקטובר המליץ לו ראש השב"כ רונן בר להוציא לפועל את תוכנית "העריפה" ולהרוג באחת את מנהיגי החמאס, נתניהו סירב והנחה לקדם הסדרה אזרחית מול חמאס. בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור הפלסטינים "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,173 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779 אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251 אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609 מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329 חיילים, 58 שוטרים ו-10 אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה מיושביהם 29 יישובים בעוטף עזה ו-22 יישובים בצפונה. במלחמה נהרגו רבבות פלסטינים, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. נוסף על החזית הראשית בעזה, נלחמה ישראל מול חברות ציר ההתנגדות, כולל חזבאללה, החות'ים ואיראן. נתניהו ספג ביקורת על כך שאיפשר את התעצמות החמאס, ארגון הטרור השולט בעזה ועל כך שסירב לקחת על עצמו אחריות למחדל. נתניהו מצידו השיב שהוא לא חיזק את חמאס, אלא עשה שלוש מערכות מולו שהיו משמעותיות והחלישו אותו וכן חיסל חלק מבכיריו. בראשית המלחמה חל דיון ציבורי ב"שאלת האחריות" לפריצתה ונתניהו סירב להשיב בהודאה ולקיחת אחריות, אך במספר הזדמנויות שדיבר לציבור בישראל אמר שהכל ייחקר בתום המלחמה וגם הוא יצטרך לתת תשובות על כך. עם זאת בנובמבר, השיב בראיון לרשת NBC האמריקנית ואמר: "כמובן שיש לי אחריות [...] האחריות שלי היא להגן על אזרחי ישראל וזה לא קרה". בנובמבר 2025 פרסם מבקר המדינה דו"ח בשם "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", במסגרת סדרת דו"חות על כשלי 7 באוקטובר, ובו קבע כי נתניהו לא מימש אחריותו בהכנת תפיסת ביטחון לאומי, וכי אילו היה ממלא את תפקידו כראוי "ייתכן שהייתה מוגדרת אסטרטגיה אחרת לגבי אופן ההגנה על גבולות המדינה, לרבות לגבי הסד"כ הנדרש ואופן הפעלתו, אשר היו מביאים את צה"ל להיערכות טובה יותר בהגנה על גבול עזה ב-7.10.23". ביולי 2024 טס נתניהו לביקור מדיני בארצות הברית. במהלך הביקור נאם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית והיה המנהיג הזר הראשון לעשות כן, וקיים פגישות עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ. ב-19 באוקטובר 2024, בשעות הבוקר, שיגר ארגון הטרור חזבאללה כטב"מ מלבנון לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, הכטב"מ פגע בחלון חדר השינה. נתניהו לא שהה בביתו בעת הפגיעה ולא היו נפגעים באירוע. ב-4 בפברואר 2025 ביקר נתניהו בבית הלבן אצל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הביקור התמקד בנושאים מרכזיים הקשורים למזרח התיכון, במיוחד מצב רצועת עזה והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, טראמפ הציע הצעה מפתיעה לפיה ארצות הברית תיקח שליטה על רצועת עזה, תפנה את התושבים הפלסטינים ותשקם את האזור כ"ריביירה של המזרח התיכון" תחת בעלות אמריקאית. הצעה זו עוררה תגובות בין-לאומיות ודאגה, במיוחד בשל השלכותיה על זכויות הפלסטינים והיציבות האזורית. ב-21 במאי 2025 כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, לראשונה מזה כחצי שנה. במסיבת העיתונאים התייחס לפסיקת בג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לסוגיית הגרעין האיראני, למהלכים הדרושים להכרעה ברצועת עזה, למשא ומתן להשבת החטופים ולמה שהגדיר כ"שרשרת הכשלים שהובילה לטבח שבעה באוקטובר". הנאום זכה לשם "נאום הכפכפים" בעטיים של דבריו הבאים והכוזבים: ”עכשיו אני שואל אתכם, עם מה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? [...] עם מטוסי F-35? עם מה? עם טנקים? עם מה? הם תקפו אותנו עם כפכפים, קלצ'ניקובים וטנדרים. זה עולה פרוטות.” ב-12 באפריל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החל במשא ומתן על הסכם גרעין חדש והקציב למהלך הדיפלומטי 60 יום. מ-2015 עד פרישת ארצות הברית ב-2018 מההסכם הקודם אפשרה איראן למפקחים מסבא"א לפקח על מתקניה, רמת העשרת האורניום הייתה עד 3.67%, וכמות האורניום המועשר הייתה עד 300 ק"ג. בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 בתמיכה נתניהו והחזרת הסנקציות, האיצה איראן את ההתחמשות הגרעינית שלה. ב-31 במאי פרסמה סבא"א שברשות איראן 408.6 ק"ג ברמת העשרה של 60%. לפי הערכות, אפשר לייצר ממלאי זה עשר פצצות גרעין. לשם הרכבת נשק גרעיני שמיש, נותר לאיראן בשלב זה להשלים את ייצור הרכיב שמביא לתגובת שרשרת גרעינית ופיצוץ. בסוף דצמבר 2025 נפגש נתניהו עם טראמפ באחוזתו בפלורידה שם דנו על המעבר לשלב ב' בהסכם מול חמאס, סוגיית איראן, לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו, וההסדר האפשרי מול סוריה. זו הייתה פגישתו השישית של נתניהו עם טראמפ בשנת 2025. בנובמבר 2025, הסעודים והאמריקאים סיכמו בין היתר על העברת מטוסי F-35 וקידום תוכנית גרעין אזרחית בממלכה, מה שנידון בזמן שיחות הנורמליזציה בשנת 2023. בליל 13 ביוני 2025 הורו נתניהו והקבינט המדיני-ביטחוני על מבצע עם כלביא, שמטרתו היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ובו תקף חיל האוויר הישראלי במספר ערים באיראן מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים וכן התנקש בכמה מראשי מערכות הביטחון האיראניות, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, ומדעני גרעין בכירים. בימים הבאים המשיך חיל האוויר בתקיפות ובסיכולים, ואיראן הגיבה במטחי טילים שהרגו 30 אזרחים ישראלים והרסו בניינים ותשתיות. בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה מתקני הגרעין. ב-24 ביוני הוכרזה הפסקת אש והתקיפות ההדדיות פסקו. ב-5 בפברואר 2026 פרסם נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת המבקר את אירועי טבח שבעה באוקטובר. במסמך האשים נתניהו גופי המודיעין והביטחון באחריות למחדל, ואת הסיבות לכישלון האסטרטגי ייחס לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולהתנתקות בשנת 2005. בתגובה למסמך פרסמו מספר עיתונאים טענות שהמסמך מכיל סילופים ושקרים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט טען שהמסמך "שקרי ומניפולטיבי", וכך טען גם ח"כ יואב גלנט, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מתח ביקורת על פרטים שונים במסמך. פרשיות פליליות לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד ומרמה והפרת אמונים ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים. בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי, בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו. במרץ 2011, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, תחקיר בתוכנית "המקור", שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס", הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה. החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום". במהלך החקירות, העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי הן נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017, הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר הודעת המשטרה, מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם" רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה, התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק "תיק 4000", הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה. נתניהו טען שהסכימו לכך רק בגלל איומי המשטרה. ב-2 בדצמבר 2018, פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נתניהו הכחיש וטען שהחלטותיו התקבלו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ' ואילו אתר 'וואלה' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת, עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה. עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות. הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד ומרמה והפרת אמונים. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה השנה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה). נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות המיוחסות למהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו. בעקבות הגשת כתב אישום, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה מנתניהו לחדול מלכהן כשר, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי. ב-2 בינואר 2020, התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק – שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות. ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי. ב-28 בינואר 2020 לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות, משך נתניהו את הבקשה. לאחר כמה שעות הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-24 במאי 2020 החל משפטו של נתניהו, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול. ב-30 בנובמבר 2025 הגיש בנימין נתניהו בקשת חנינה לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. את בקשתו נימק: במאי 2024 הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בקשה לצו מעצר נגד נתניהו בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה, הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי שר הביטחון, יואב גלנט, ובמקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר גם עבור בכירי החמאס - יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי כי הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. משמעות הוצאת צווי המעצר היא ש-124 המדינות החברות בבית הדין הפלילי יהיו מחויבות לעצור ולהסגיר את נתניהו וגלנט להאג אם ייכנסו לתחומן. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי. תפקידיו העיקריים חיים אישיים נתניהו הוא בנם השני של צילה ופרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה ואחיו הצעיר עדו, הוא רופא וסופר. דודו של נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו. נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים (מיקי) וייסמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. לשניים נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד ברסלב; מבתו נועה יש לנתניהו חמישה נכדים. בשנת 1979 התגרש נתניהו מוייסמן. ב-1981 נישא לפלור קייטס, נוצריה בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גם גיור אורתודוקסי. השניים התגרשו ב-1989. במרץ 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, שהייתה באותה עת דיילת אוויר ב"אל על". שרה היא בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. לזוג שני בנים, יאיר ואבנר. ב-2002 רכשו בני הזוג נתניהו וילה בקיסריה בסכום של 1.8 מיליון דולר. ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי, תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח וכולל דירה בת שתי קומות ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכן כ-25 מיליון ש"ח. בעשור השמיני לחייו, בשנים 2023–2024, עבר נתניהו השתלת קוצב לב, ניתוח לתיקון בקע מפשעתי וניתוח להסרת בלוטת הערמונית. ב-17 ביולי 2024 נחשף כי עלות האבטחה של נתניהו ומשפחתו, בין השנים 2018–2023, עמדה על 30 מיליון שקלים. במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בלילה בכביש 1 וראש הממשלה בנימין נתניהו סולק ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח. ב-11 ביוני 2017, קבע בית המשפט שמדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט. בעקבות תוצאות המשפט פוטר סרנה מידיעות אחרונות. ערעור שהגיש סרנה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. בדצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי, המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. במאי 2023, הושגה פשרה, שבמסגרתה נתניהו משך את תביעתו וכספית יפרסם הבהרה שבה ייכתב כי לא התכוון לייחס לנתניהו כוונה לשחד את מררי או את ינון. בינואר 2022 החלה להתברר תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען בתוכניות טלוויזיה שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי". ב-21 בנובמבר 2022 נפסק שאולמרט אמר לשון הרע וחייב אותו לשלם למשפחת נתניהו 62,500 ש"ח פיצויים בתוספת 35,000 ש"ח שכר טרחה והוצאות משפט. ב-16 בנובמבר 2023 בית משפט השלום ברמלה חייב את דוד ארצי בתשלום פיצויים בסך למעלה מחצי מיליון ש"ח לדוד שמרון, לאחר שארצי טען כי יש הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו שלפיו הוא חייב לשתפה בכל החלטה. בית המשפט פסק בנוסף 50 אלף ש"ח לטובת המדינה. ארצי ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז ביטל את פסק הדין אך קבע שארצי ישלם לשמרון 290 אלף ש"ח, ויבוטל חיובו בתשלום לאוצר המדינה. בשנת 2025 הגיש נתניהו תביעות לשון הרע אחדות, בהן תביעות נגד משה יעלון, אליעד שרגא, יאיר גולן ואודי לוי. באפריל 2025 הגיש נתניהו תביעת לשון הרע נגד פעילת המחאה שקמה ברסלר, על סך חצי מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בשלושה פרסומים שבהם נטען לכאורה כי נתניהו קיבל שוחד מקטר, ונטען בה כי "הפרסום האמור פוגע ביסודות המשטר התקין ובערכי הדמוקרטיה". למימון הגנתה פתחה ברסלר במימון המונים, שתוך פחות משעה גייס 500 אלף ש"ח, ובהמשך צמח ליותר מ-750 אלף ש"ח שתרמו כ-4,800 איש. ספריו ספרים בעריכתו: בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנית, גנז נתניהו את הספר. פרסים והוקרה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר הרווחה והביטחון החברתי ושר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת ישראל, שר המשפטים, שר העבודה והשר לשירותי דת יריב לוין • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שרים נוספים במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ' שרים נוספים במשרד האוצר: מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין שרים נוספים במשרד המשפטים: דודי אמסלם שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/חדשות_2] | [TOKENS: 33384] |
תוכן עניינים חברת החדשות אילון שליו - מנכ"ל החדשות 12 (בעבר החדשות 2 ובשמה המלא חברת החדשות הישראלית בע"מ) היא חברת תקשורת ישראלית, שמפיקה את מהדורות החדשות ואת רוב תוכניות האקטואליה עבור "קשת 12" ובבעלות "קשת". החברה פועלת בהתאם להוראות חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. מאז 2020 אתר חדשות 12 נודע בשם N12, כשהוא מתופעל על גבי אתר מאקו. החל מ-2 באוגוסט 2020 משדרת החברה גם מבזקי חדשות בשמונה תחנות רדיו אזוריות, לאחר שנים רבות בהן שידרה "חדשות 13" את המבזקים, גם בימי "חדשות 10". החל משנת 2000 אולפני החברה שוכנים בקריית התקשורת נווה אילן שבהרי ירושלים. לפני כן שכנו אולפני החברה באולפני הבירה ברחוב יפו שבירושלים. במשך שנים רבות הפיקה החברה את תוכני החדשות והאקטואליה עבור "ערוץ 2" הישראלי ולכל זכייניותיו – "טלעד", "קשת" ו"רשת", ובין פיצול "ערוץ 2" למיזוג "רשת"-"עשר" עבור "רשת 13". מאז פיצול ערוץ 2 ב-1 בנובמבר 2017 ועד 16 בינואר 2019, חברת החדשות התקיימה בבעלות משותפת של הזכייניות, ובהתאם לכך שידרה במקביל בערוצים "קשת 12" ו"רשת 13" את: מבזקי הבוקר, "מהדורה ראשונה", "שש עם עודד בן עמי", "המהדורה המרכזית", "אולפן שישי", "סדר עולמי" ו"חדשות סוף השבוע". בתקופת שידורי החברה בשני הערוצים במקביל, חדלה החברה מלקדם את שידורי הזכייניות בערוצים החדשים שלהן. כמו כן, שלוש תוכניות בולטות של החברה לא שודרו בשני הערוצים במקביל: "לילה טוב ישראל" (אשר ירדה מהאוויר עת מיזוג "רשת"-"עשר") ו"פגוש את העיתונות" שודרו רק ב"ערוץ 13" ואילו "התוכנית הכלכלית" ("תוכנית חיסכון") שודרה רק ב"ערוץ 12", זאת מאחר שהתוכנית מוגדרת כתוכנית תעודה – ואינן כלולות בתוכניות שמורשות לשידור בשני הערוצים. בנוסף, עובדי חברת החדשות לא הופיעו בתוכניות הזכייניות ובערוצים החדשים – ומגישים של מבזקי "החדשות" לא שוחחו עם מגישי התוכניות של "רשת" ו"קשת" ולא הופיעו לצידם ב"חלונות" (כפי שקרה עד אז במקרים של תוכניות בוקר ואקטואליה במסגרת שידורי "ערוץ 2"). בתחילה, הפעילות המקבילה בשני הערוצים הייתה אמורה להימשך למשך שלוש שנים נוספות לאחר הפיצול – עד נובמבר 2020, כשבתום התקופה, החברה תועמד למכרז או שיתקיים תמחור בין הזכייניות. בעקבות מיזוג רשת-עשר, החברה עברה לבעלות בלעדית של "קשת" כבר בינואר 2019. ב-16 בינואר 2019, אחרי כ-25 שנים בהן הפיקה ושידרה חברת החדשות עבור "רשת", החברה עברה לשדר באופן בלעדי ב"ערוץ 12" של "קשת", ששילמה 120 מיליון ש"ח עבור מחצית החברה, והפכה לבעלת השליטה היחידה בה. היסטוריית החברה חברת החדשות הוקמה בשנת 1993 יחד עם הקמת הערוץ השני והפכה לאחד מהסמלים המזוהים ביותר עם הערוץ. מהדורות החדשות השונות של החברה ביססו אותה כאחד המקורות העיקריים לצרכן התקשורת הישראלי בנושאי אקטואליה. במרוצת השנים הרחיבה חדשות "ערוץ 2" את פעילותה מעבר למהדורה המרכזית והעלתה תוכניות נוספות כגון: "שש עם", "אולפן שישי", "פגוש את העיתונות", "מהדורה ראשונה" ו"תוכנית חיסכון". בכל מהלך שנותיה של החברה, היא נאלצה להתמודד מול מתחרים רבים מהטלוויזיה, מהאינטרנט ומהרדיו. חברת החדשות הוקמה ב-1993 על ידי שלוש הזכייניות הראשונות של "ערוץ 2" המסחרי. החברה הוקמה על מנת ליצור ולספק ל"ערוץ 2" את כל מהדורות החדשות. משדר החדשות הראשון היה בן פחות מחמש דקות, בהגשת יעקב אילון, ופתח את שידורי הערוץ, ב-4 בנובמבר 1993. כתוצאה מהקמת "ערוץ 2" החליטו ב"ערוץ הראשון" להקדים את מהדורת "מבט" לשעה שמונה בערב, לחדש את אולפני רוממה, ליצור פתיחים חדשים ומוספי תרבות וספורט ולהאריך את מהדורת החדשות שלהם לכדי 50 דקות. את חברת החדשות הקים אילון שליו שמונה להיות המנכ"ל הראשון שלה. בעת הקמת החברה עמד שלום קיטל על כך ששום עיתונאי לא יעבור לחברה מ"הערוץ הראשון" ואסף עובדים מכלי תקשורת אחרים כמו הרדיו או העיתונים. עם העיתונאים הראשונים של חברת החדשות נמנו יעקב אילון, מיקי חיימוביץ', משה נוסבאום, גיא זהר, דנה ויס, גדעון סער, רינה מצליח, אושרת קוטלר, עמנואל רוזן, יוסי עין-דור ואהרן ברנע. מהר מאוד נפרצה ההגבלה שקבע קיטל ונבחרת החדשות התחילה לכלול גם עיתונאים מ"הערוץ הראשון" (ביניהם גדי סוקניק) ועם חלוף השנים גם מ"ערוץ 10". מהדורות החדשות של "ערוץ 2" הפכו לפופולריות קצת לאחר הקמת הערוץ. במאי 1994 כבר גברה מהדורת החדשות של "ערוץ 2" במדרוג הכולל על זו של ה"ערוץ הראשון". התחרות בין השניים בסיקור אירועים ביטחוניים כמו פיגועים גררה ביקורת ציבורית רבה כיוון שמערכות החדשות עלו מהר לשידור במתכונת גל פתוח ושידרו תמונות לא מצונזרות של חלקי גופות. למרות התחרות העיקשת בין שני הערוצים, שיתפו שניהם פעולה בעת חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בסוף אוקטובר 1994. השידור הישיר של חתימת הסכם השלום עם ירדן שודר במשותף בשני הערוצים. שנה לאחר מכן, שיתפו שוב שני הערוצים פעולה כאשר מסע ההלוויה של ראש הממשלה יצחק רבין הועבר בו זמנית בשני הערוצים. נקודת מפנה בהיסטוריית החברה היא סיקור רצח יצחק רבין שהתרחש ב-4 בנובמבר 1995, בדיוק שנתיים מיום תחילת שידורי הערוץ. כתב החברה דב גיל-הר היה מטרים ספורים ממקום הרצח, ומיד שלח הודעה למכשירי הזימוניות של רוני דניאל ואהרן ברנע שגם היו באותו אזור. בחברה נכנסו לעבודה על פי נוהל חירום, יורם ארבל עלה בהודעה דרמטית ראשונה על האירוע באולפני "טלעד", הוא העביר את השידור לגיא זהר באולפן החדשות שהמשיך עם עדכונים ראשונים מהשטח, גדי סוקניק הגיע לאולפן עם השערות ראשוניות, יעקב אילון הוזעק למערכת ונכנס ישירות לאולפן והחליף את זהר לאחר שזה שידר ארבעים וחמש דקות בקירוב. כתב החברה משה נוסבאום הגיע עם ההודעה הרשמית ועם שמו של המתנקש, כמה דקות לאחר שאילון נכנס לאולפן. לאחר ההודעה על מותו של רבין הועבר השידור לידי רפי רשף ששידר שידור רציף במהלך כל הלילה עד לשעות הבוקר, לאחר מכן קיבל לידיו דן שילון את השידור כשבמהלך היום החליפו מגישי החברה אחד את השני והמתכונת של הגל הפתוח נמשכה מספר ימים. לאחר הרצח חשבו ב"ערוץ 2" ובחברת החדשות שהתחרות פוגעת בשני הצדדים ולכן החליטו לנסות לאחד כוחות עם חטיבת החדשות של "הערוץ הראשון". נחמן שי, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יצר קשר עם מוטי קירשנבאום, מנכ"ל רשות השידור, והלה השיב לו בשלילה: "כל אחד יעשה את העבודה שלו". ההחלטה הזו היטיבה עם החברה שכן מאז טיפסו אחוזי הצפייה בערוץ. חודש וחצי לאחר הרצח, קנו "חדשות 2" את קטע הווידאו המתעד את מעשה הרצח מידי רוני קמפלר – צלם חובב שתיעד את הרצח. בעבור הקטע שילמה החברה סכום של מיליון ש"ח. השגת הקטע ושידורו בערוץ הייתה לראשונה יתרון לערוץ שנחשב חדש במפת העיתונות הישראלית. צופים רבים ביקשו לשדר את הקטע פעם נוספת ובחברת החדשות נענו לקריאות. בשנת 1996 נערכו בחירות בישראל. "חדשות 2" הכינה עצמה למשדר הבחירות הראשון שלה, שיתחרה במשדר המיתולוגי של "הערוץ הראשון". לכבוד הערב המיוחד, נבחרה נעימה מוזיקלית ("first report" של המלחין הבריטי בוב היטלי (אנ')) לפתיח של משדר הבחירות, שלימים הפכה למנגינה של המהדורה המרכזית של החברה שליוותה אותה בין השנים 1997–2003. בערב הבחירות עצמו העמידה החברה כתבים בכל מטות המפלגות, הקימה אולפן מרשים יחסית לאולפנה הרגיל, ובשעה 10 בערב בדיוק פורסמו תוצאות המדגם של החברה. למחרת בבוקר התבררה הטעות של הסוקרים בשני הערוצים כאשר שניהם טעו בתוצאות המדגם. בשנת 1997 פרש חיים יבין מהגשת מהדורת "מבט" ב"ערוץ הראשון" ועבר ל"ערוץ 2". את תפקידו קיבלה מגישה צעירה בשם גאולה אבן. בחברת החדשות ראו בכך חצי נחמה כי אבן נחשבה חסרת ניסיון לעומת יבין. בכל אותן השנים, יעקב אילון ומיקי חיימוביץ' היו אלה שהגישו את מהדורת החדשות המרכזית של החברה, כאשר לעיתים רחוקות בלבד החליפה אושרת קוטלר את חיימוביץ בהגשת המהדורה לצדו של אילון. ב-15 בפברואר 1998 החלה מדידת המדרוג בישראל. "חדשות 2" לא נכללה בחמשת החודשים הראשונים בבדיקות אחוזי הצפייה ורק לאחר תקופה זו, ב-5 ביולי החלו משדרי החברה להיבדק על ידי הוועדה הישראלית למדרוג. עם החלת המדידה על משדרי החברה היה אפשר לראות עד כמה נתוני הצפייה במהדורות החדשות היו גבוהים. היה ניתן לראות שבימים רגילים, השיגה המהדורה המרכזית בין 30 ל-40 אחוזי צפייה. גם מהדורות נוספות של החברה היו משיגות נתונים גבוהים. באותה השנה, בהיותה חברת חדשות פופולרית העלתה חדשות "ערוץ 2" אתר אינטרנט – דבר שנחשב אז באותה התקופה לחדשני. באתר היה ניתן להתעדכן במידע חדשותי שוטף לאורך כל שעות היום, לקבל מידע על משדרי החברה, המגישים, הכתבים והפרשנים, ליצור קשר עם מערכות התוכניות השונות ולצפות בשידורי וידאו חיים ובכתבות נבחרות מתוך משדרי החדשות השונים. האתר גם סיפק מידע על ההיסטוריה של החברה מאז הקמתה. האתר נשאר ברשת כשלוש שנים ולאחר מכן ירד. בשנת 1999 התקיים משדר הבחירות השני של חברת החדשות, משדר שסיקר את הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה. בפעם הזו הצליח המדגם של החברה שנערך על ידי מינה צמח מ"מכון דחף" לחזות את ראש הממשלה הנבחר. גם בפעם זו הוקם אולפן מיוחד לבחירות. יחוד האולפן היה במערכת התאורה המשוכללת שהוצבה בו. בחודש אפריל של אותה השנה חזר חיים יבין ל"ערוץ הראשון" ומנכ"ל הערוץ הדיח את גאולה אבן מהגשת "מבט". הערוץ העלה מהדורת חדשות מוקדמת למבט לקראת הבחירות באותה השנה בשם "שבע וחצי" על מנת לנגוס בנתוני המדרוג של המהדורה המרכזית של חדשות "ערוץ 2". בתגובה מאוחרת העלתה החברה את המגזין "סדר עולמי" עם ערד ניר, שעסק בחדשות חוץ ושודר בשעה 19:30. בתחילת שנות האלפיים, כשחברת החדשות הייתה למובילה בישראל, השתנה צוות המגישים של החברה. אל החברה הצטרפו מגישים וכתבים רבים ובהם: כרמל לוצאטי שלי יחימוביץ', עודד בן-עמי (בשנת 2000), דני קושמרו, אהוד יערי (שניהם בשנת 2001), אמנון אברמוביץ', אורן וייגנפלד (שניהם בשנת 2003), לילך סונין (משנת 2004 עד שנת 2013). ועוד. נבחרת החדשות החלה לשנות את פניה מזו שהייתה מוכרת בשנות התשעים. באותה שנה התחילה חברת החדשות לשדר מהאולפנים בקריית התקשורת נווה אילן. הגרפיקה של כל מהדורות החדשות של החברה שונתה, למעט נעימת הפתיחה של המהדורה המרכזית שנשארה דומה יחסית למנגינה הקודמת. נעימת הפתיחה של "אולפן שישי" הוחלפה במנגינה של חדשות "ערוץ 4" הבריטי שנכתבה על ידי אלאן הוקשאו, וכאשר התחיל להגיש את התוכנית דן שילון הוחלפה המנגינה בזאת שמלווה את התוכנית עד ימינו. באותה עת גם האריכו את המהדורה המרכזית מחצי שעה לכ-45 דקות, מגמה זו נמשכה עד אשר המהדורה הפכה לשעה שלמה, בשנת 2003. כתוצאה מכך מקבצי הפרסומות במהדורה המרכזית גדלו פי ארבעה: משלוש דקות פרסומות בסוף המהדורה אשר ארכה חצי שעה בשנות התשעים, לכ-12 דקות פרסומות עם הארכת המהדורה לשעה שלמה. בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה שחייבה היערכות לשידור חדשות גם בשעות לא רגילות, בדיווחים ישירים מהשטח אחרי כל פיגוע ובחלונות זמן קצרים במיוחד. החלטת משרד התקשורת להקים ערוצי נישה ייעודיים הביאה גם למכרז להקמת ערוץ החדשות הייעודי במטרה שישדר תוכני חדשות ואקטואליה 24 שעות ביממה. המכרז לערוץ התחיל לצאת לדרך וגרם מכה קשה ל"חדשות 2" עם עזיבתו של יעקב אילון כדי להצטרף לחברה המתמודדת במכרז. עם פרסום המכרז להקמת ערוץ החדשות בשנת 2001, פרש אילון מהגשת המהדורה ומהחברה כדי להתמודד במכרז יחד עם הקבוצה "חדשות ישראל" אשר גם הפיקה את משדרי החדשות של "ערוץ 10" בשלב מאוחר יותר. משלא הוקם הערוץ, התפרקה החברה ואילון עבר להקים את חברת החדשות העצמאית של ערוץ 10 בשנת 2003. המהדורה המרכזית של הערוץ הצעיר ששודרה עד אז בשעה 19:00 בערב הועברה לשעה 20:00 – מול המהדורה המרכזית של "ערוץ 2". באותה תקופה החלה חברת החדשות להשתמש בטיקרים (כותרות מתחלפות בתחתית המסך). לאחר פרישתו של יעקב אילון הגישה מיקי חיימוביץ' למשך זמן קצר לבדה את המהדורה המרכזית, ואת משדר הבחירות השלישי של החברה שהיה באותה השנה (בחירות 2001) הנחתה חיימוביץ' לצדו של דן שילון, מגיש "אולפן שישי" לשעבר. גדי סוקניק, שהיה עד אז כתב פוליטי ומגיש התוכניות "חמש עם גדי סוקניק" ו"אולפן שישי", החליף את אילון והתחיל להגיש את החדשות לצדה של חיימוביץ'. ב-2 במרץ 2002 הייתה תקרית ב"ערוץ 2" שהכתה גלים בתקשורת – המסך המפוצל. באותו היום שידרה "טלעד" משחק כדורגל מותח. כשנודע על הפיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים, המסך פוצל לשניים: בשליש אחד שלו שודר משחק הכדורגל, ובשני השלישים הנותרים בצד שמאל נמסרו דיווחים ראשונים מזירת הפיגוע. הפסקול כלל רק את זה של הדיווחים. לאחר כעשר דקות הופסק השידור המפוצל, והמסך יוחד כולו לדיווח על הפיגוע. אירוע זה גרר טענות וביקורות ציבוריות כלפי "טלעד" וחברת החדשות. בחברת החדשות הגיבו: "מבחינתנו, העיקר שהיה אפשר לפרוץ מהר לשידור וכך עשינו". לקראת סוף השנה הודיעה מיקי חיימוביץ' על פרישתה מהגשת המהדורה המרכזית, ומעברה ל"חדשות 10", עקב הצעת חוזה נדיב. לאחר שחיימוביץ' פרשה, יונית לוי ואושרת קוטלר היו המתמודדות העיקריות על התפקיד של המגישה לצדו של גדי סוקניק. מבין שתיהן בחר שלום קיטל ביונית לוי להגיש את המהדורה. בחירתה של לוי בת ה-25 להגשת המהדורה נחשבה בעיני רבים לעניין תמוה שכן היא הייתה צעירה יחסית לסוקניק וחסרת ניסיון. לוי הגישה את מהדורתה הראשונה ב-15 בדצמבר 2002. כשנתיים לאחר מכן, בתחילת שנת 2004, פרשה אושרת קוטלר מחברת החדשות. הפרישה הגיעה לאחר שני מקרים בהם בכתה באמצע שידור, ולאחר מספר מקרים בהם ראיונות עם פוליטיקאי הגיעו למצב של צעקות והטחת האשמות באמצע השידור. בתחילת 2003 הגיעה עת חזרתו של האסטרונאוט הישראלי, אילן רמון לכדור הארץ. ב"חדשות 2" הכינו משדר מיוחד לליווי נחיתת מעבורת קולומביה. לאולפן זימנו את אביו של אילן רמון לרגל המעמד החגיגי של חזרת האסטרונאוט הישראלי הראשון שהיה בחלל. המעבורת התפוצצה בעת כניסתה לאטמוספירה ואביו של אילן קיבל את הידיעה בעת ששהה באולפן. ערד ניר היה הכתב היחיד מכל העולם שהעביר את המתרחש בשידור חי והוא נאלץ לבשר את הידיעה הקשה. ניר עשה זאת בעדינות רבה ומאוחר יותר, בשנת 2009, התוודה שהיה מדובר בשידורו הקשה ביותר. בתחילת השנה הגישו גדי סוקניק ויונית לוי את מהדורת החדשות ובנוסף שידרו את משדר הבחירות הרביעי של החברה והראשון של סוקניק ולוי ביחד כמגישי "חדשות 2" (בחירות 2003). בתקופת מלחמת המפרץ השנייה החליפה החברה את האריזה הגרפית של המהדורה המרכזית בלבד. באותה התקופה שיתפה החברה פעולה עם פורטל האינטרנט "MSN". באתר היו כתבות וידאו מתוך תוכניות חברת החדשות. שירות זה ירד לאחר תקופה קצרה. בשנת 2005 הודיע החזאי דני רופ, מסמליה הבולטים של חברת החדשות, על פרישתו ומעברו ל"ערוץ 10". בכך הושלם האיחוד של אילון-חיימוביץ'-רופ שהיו מזוהים כשלישיית מגישי החדשות המובילה עוד מתקופתם בחדשות "ערוץ 2". במקומו של דני רופ הצטרף לחברה חזאי "הערוץ הראשון", דני דויטש. באפריל התקיים המכרז על "ערוץ 2" שבו זכו "קשת" ו"רשת". בעקבות זכייה זו הפסיקה "טלעד" לשדר בערוץ ולממן את חברת החדשות וגירעון החברה החל לגדול עד לכדי 10 מיליון שקלים. בסוף אוגוסט, לאחר תוכנית ההתנתקות, החליפה שוב החברה את האריזה הגרפית של כל תוכניות החברה בפעם השלישית מאז שנת 2000. באותה השנה התחילו לעלות נתוני המדרוג של "ערוץ 10" על חשבון "הערוץ הראשון" שהתחיל להדרדר מאותה השנה. עם סיום המכרז הוחלט לבחור מנכ"ל חדש לחברה אך בסוף הוחלט ששלום קיטל יישאר בתפקיד. במשדר הבחירות החמישי של החברה (בחירות 2006) החליפה החברה את אולפניה לשבוע שידורים מיוחד, רכשה מערכת גרפיקה תלת-ממדית ושיתפה פעולה עם תוכנית הסאטירה "משחק מכור" של זכיינית הערוץ "רשת". כל שבוע השידורים המיוחד מותג רבות תחת הסיסמה "ישראל בוחרת 2". באותה השנה החליטה ועדת הבחירה המיוחדת שמינה יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין לבחור בהצעתה של חברת החדשות של "ערוץ 2" להפעלת "ערוץ הכנסת". לאחר מכן, ביוני 2006, כאשר נערך המכרז החדש לערוץ, בחרה שוב ועדת המועצה לשידורי כבלים ולוויין את חברת החדשות להפעיל את "ערוץ הכנסת" החל מנובמבר 2006 לעשר השנים הבאות. בספטמבר 2006 "חדשות 10" הצליחו לעקוף בפעם הראשונה את המהדורה המרכזית של החברה במדרוג למשך שני ערבים בעקבות רכישת הסרט "חטופים" שבו נראית חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר דב בשנת 2000 וקטע וידאו חדש שלא פורסם בו נראה רון ארד מדבר למצלמה בהיותו בשבי. "חדשות 10" שילמו עבור הסרט סכום המוערך בכמיליון שקלים. לאחר 12 שנים בתפקיד, פרש המנכ"ל שלום קיטל במאי 2007 ובמקומו מונה לממלא מקומו אבי וייס, שהיה אחד העורכים הראשיים בחברת החדשות. אחד האנשים הבולטים ביותר שהתמודדו על תפקידו של קיטל היה רפי גינת שרצה להגיש גם את המהדורה המרכזית. בין המתנגדים למינויו של גינת היו חברת דירקטוריון חברת החדשות עו"ד רחל בן ארי ויו"ר הדירקטוריון יצחק לבני, ומועצת הרשות השנייה החליטה שלא להאריך את כהונתם. פסיקת בג"ץ אישרה את החלטת מועצת הרשות השנייה. את יצחק לבני החליף ד"ר יהודה לנקרי, לשעבר חבר הכנסת ושגריר ישראל באו"ם. ב-2011 החליפה עו"ד תמי רווה את לנקרי. ב-12 ביולי 2007 הודיע גדי סוקניק על התפטרותו לאחר יותר משש שנות הגשה של המהדורה המרכזית וב-1 באוגוסט הגיש את המהדורה האחרונה שלו, בה הכינה לוי מצגת מיוחדת, המראה את כל עבודות סוקניק בחברה. עם הודעת פרישתו עלו שמות מחליפים רבים ולמרות מספר המועמדים הרב ועל אף שכבר צולמו מהדורות חדשות ניסיוניות עם המתחרים על התפקיד, לא נבחר מחליף. בדצמבר הוחלט שיונית לוי תמשיך להגיש לבדה את המהדורה ברוב הימים בשבוע ומדי פעם יחליף אותה דני קושמרו. תמר איש שלום, מגישת תוכנית הבוקר של "ערוץ 10", הצטרפה ל"חדשות 2" בתחילת אוקטובר 2007. היא החלה לשמש כשליחת "חדשות 2" בלונדון וסוכם שלאחר חזרתה היא תשמש כמגישה בחברה. בהמשך החודש החליפה חברת החדשות את אולפניה לאולפנים משוכללים, גדולים ומרווחים יותר בעיצובו של אבי פחימה ובעלות של 2 מיליון שקלים. להקמת האולפנים נדרש כחודש ובאותה התקופה תוכניות החברה שודרו מאולפן זמני. כל האלמנטים של האולפן הישן הופיעו בו, אך במקום המערכת האמיתית נראתה מערכת החדשות דרך מסך ענק. גיא סודרי, העורך של המהדורה המרכזית ב"חדשות 10", עבר בספטמבר לחברת החדשות. סודרי קיבל את תפקיד עריכת המהדורה המרכזית בחברה. הוא החליף את בועז סטמבלר ולירן דן. סטמבלר עבר לערוך את התוכנית "אולפן שישי" ולאחר זמן מה הודיע פרישתו מעריכת התוכנית. לירן דן מונה לראש פרויקט הקמת אתר האינטרנט של החברה בספטמבר 2007. בחברת החדשות הודיעו שבשלב הראשון בכוונתם לרכז את כל התכנים שלהם באתרי זכייניות "ערוץ 2" ("קשת" ו"רשת"), ולאחר מכן, בשלב השני, בכוונתם להקים אתר אינטרנט עצמאי שירכז את כל התכנים של החברה. לבסוף הוחלט להמשיך ולמקם את האתר בתוך אתרי הבית של "קשת" ו"רשת" כדי לנצל את התעבורה שכבר קיימת באתרים אלה. בתחילת אוקטובר 2007, כחודשיים לפני החלפת ימי זכייניות "ערוץ 2", הודיע אהרון ברנע, מגיש התוכנית "אולפן שישי", על רצונו לעבור לוושינגטון ולשמש כשליח חדשות "ערוץ 2" במקום. רצונו עלה בקנה אחד עם רצונה של הזכיינית "רשת" לרענן את התוכנית לקראת מעברה לשדר באותו היום. "רשת" הציעה את תפקיד מגיש התוכנית ליאיר לפיד שנענה בחיוב. לפיד חתם על חוזה עם חברת החדשות ב-19 בנובמבר, הוא הגיש את "אולפן שישי" עד חודש ינואר 2012, אז הודיע על פרישתו מההגשה לצורך הצטרפות לפוליטיקה. בתחילת אפריל 2008 פורסם כי חברת החדשות חתמה על הסכם עם חברת "אל על". על פי ההסכם שנחתם, תפיק ותערוך חברת החדשות מהדורה מיוחדת בת כחצי שעה עבור נוסעי החברה. בנוסף, ב-17 באפריל החלה חברת החדשות להפיק ערוץ חדשות אשר משודר בשידור חי רק באתרי האינטרנט של הזכייניות "קשת" ו"רשת". כשנה וחצי לאחר שאבי וייס החל לשמש כמנכ"ל זמני של חברת החדשות, בחרו בו חברי דירקטוריון החברה בתחילת מאי כמנכ"ל הקבוע. על אותו התפקיד התמודד גם ניסים משעל, אך בעקבות הפסקת התמיכה של ראשי "רשת" במשעל, נבחר וייס. וייס צפוי לשמש כמנכ"ל לתקופה של 5 שנים. לאחר כחצי שנה בה ערך יאיר לפיד את התוכנית "אולפן שישי" (מאז הצטרפותו לחברת החדשות), באמצע יוני הוחלט כי גולן יוכפז יערוך את המהדורה. יוכפז בין היתר גם ערך את התוכנית "כלבוטק" עם רפי גינת במשך 9 שנים. באפריל 2008 החלה החברה להפיק מבזק חדשות יומי בשעה 13:00 באתר בהגשתו של אורן וייגנפלד. בספטמבר השיקה חברת החדשות את אתר החדשות שלה באופן רשמי באתרי "קשת" ו"רשת" לצד תכנים רבים ומגוונים. בשנת 2009 במסגרת שידורי הבחירות שיתפה חברת החדשות פעולה עם אתר שיתוף הווידאו "יוטיוב" ובו הציע לגולשים לשאול את המועמדים לראשות הממשלה שאלות שעליהן יענו במשדר מיוחד כמו שיתוף הפעולה של "CNN" עם "יוטיוב" לבחירות לנשיאות בארצות הברית. המשדר ששודר במוצאי שבת הביא למדרוג של 19%, תוצאה נאה יחסית לשעת שידור התוכנית בשעה 18:30. במסגרת שידורי ליל בחירות 2009 שיתפה חברת החדשות של הערוץ פעולה עם תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" של זכיינית "ערוץ 2", "קשת", כאשר את המשדר עצמו הנחתה יונית לוי לבדה. משדר הבחירות המרכזי זכה למדרוג של 32.6% בזמן פרסום תוצאות המדגם של ד"ר מינה צמח מ"מכון דחף", המדרוג היה גבוה כמעט פי שלושה מזה שנרשם במדגם "ערוץ 10" ופי חמישה משל "הערוץ הראשון". אחוזי הצפייה הגבוהים היו מדהימים יותר לנוכח ההשקעה הקטנה ב"גימיקים" כמו בשנים קודמות וכמו בערוצים המתחרים, עקב המשבר הכלכלי העולמי של אותה השנה. בערב הבחירות עצמו, העביר האתר של "חדשות 2" שידור ישיר במקביל לשידור של ליל הבחירות ב"ערוץ 2". המשדר סיקר את מאחורי הקלעים של משדר הבחירות המרכזי. בתחילת מרץ 2009 הודיע "ערוץ 9" הרוסי על סיום ההתקשרות שלו עם חברת החדשות לאחר כשש וחצי שנים בהן "חדשות 2" הפיקה עבורו את מהדורות החדשות שלו. בערוץ הרוסי תכננו להקים חברת חדשות עצמאית כדי לצמצם בעלויות של הפקת החדשות שהסתכמה בכתשעה מיליון שקלים אותן שילמה לחברת החדשות בכל שנה. הצמצום בא בעקבות המשבר הכלכלי הקשה של אותה השנה. רוב עובדי החטיבה הרוסית של חברת החדשות, 45 במספר, נמצאים עקב כך בסכנת פיטורים. כחלק מהמצב הכלכלי הקשה, הוחלט בתחילת שנת 2009 לקצץ בתקציב החברה. בחברה נאלצו לקצץ בתוכניות החברה ואחת מהתוכניות שהייתה אמורה לרדת מהמסך הייתה "תוכנית חיסכון". בסופו של דבר נמנעה הורדתה מהמסך על ידי הבאת מקורות מימון חדשים למערכת התוכנית: נוספה "תחזית מזג אוויר עולמית" למהדורה הקצרה ועל ידי כך נוספה גם חסות לתחזית אשר הוסיפה הכנסה למערכת התוכנית. בסוף 2010, החלה יוזמת חקיקה של "חוק שידורים חדש". טיוטת הצעת החוק קבע, בין היתר, שיחול איסור על הזכייניות רשת וקשת להמשיך להחזיק ביחד בבעלות משותפת את חברת החדשות. הזכייניות נאבקו נגד ההצעה, טענו שחברת החדשות תיסגר עקב חוסר כדאיות כלכלית, ש"זאת תהיה פגיעה בדמוקרטיה". ההצעה לבסוף נפלה. במאי 2011 העלתה החברה את מהדורת החדשות שבועית לילדים בשם "המהדורה הצעירה" בהגשתו של גדעון אוקו אשר משלבת בתוכה את כל כתבי החברה ופרשניה יחד עם כתבים צעירים. בנובמבר 2012 הפכה המדורה גם לרצועה יומית בת 10 דקות. בנובמבר 2012 העלתה את "מערכת בחירות", מהדורה יומית לסיקורי אירועי בחירות 2013 תוך שילוב ניתוחי עומק, מבט היסטורי וניתוח האירועים האקטואליים בהנחיית אודי סגל ודנה וייס. בדצמבר 2012 נאלצה החברה, לראשונה במהלך שנותיה, להוריד מלוח המשדרים את התוכניות "שש עם" ו"פגוש את העיתונות" ולקצר את המהדורה המרכזית ל-45 דקות. זאת, לאור דרישה של דירקטוריון חברת החדשות לקיצוץ של 20 מיליון שקל לפחות בתקציב החברה. לאחר עשרה ימים בהם לא שודרו, שבו התוכניות למרקע והמהדורה המרכזית שבה לאורכה המקורי הודות לשינוי החקיקה בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וההקלות לזכייני "ערוץ 2" שהביאו בסופו של דבר לקיצוץ של 5 מיליון בתקציב החברה. בליל בחירות 2013 חברת החדשות של הערוץ שוב שיתפה פעולה עם תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" של "קשת", כאשר את המשדר עצמו הנחתה יונית לוי בגפה בפעם השנייה. משדר הבחירות המרכזי זכה למדרוג של 47.4% בזמן פרסום תוצאות המדגם של ד"ר מינה צמח מ"מכון דחף" ול־42.7% בממוצע למשדר ובכך הפך לנתון הצפייה הגבוה ביותר מאז החלו מדידות נתוני הרייטינג בישראל לעומת 10% ל"ערוץ 10" ו-7.4% ב"ערוץ הראשון". בדומה לבחירות 2009 העביר אתר החברה שידור במקביל לשידור של הבחירות הטלוויזיוני משדר מאחורי הקלעים של משדר הבחירות המרכזי. במאי 2013 ביצעה החברה סבב הגשה כאשר דני קושמרו נבחר להגשה קבועה של "אולפן שישי", דנה וייס נבחרה להגיש את "חדשות סוף השבוע" במקומו ואילו רינה מצליח הפכה למגישת "פגוש את העיתונות". באוקטובר 2013 החלה החברה לשתף פעולה עם "ערוץ הילדים" ולהפיק את "המהדורה הצעירה" במהדורה יומית בת 20 דקות בנוסף למהדורה השבועית המשודרת בימי שישי ב"ערוץ 2". בנובמבר 2013 העלתה החברה לציון 20 שנות פעילות, סדרת פרומואים בהם מתוארים מגוון האירועים החדשותיים הגדולים ששידרה וכדומה. עוד באותו חודש, העלתה החברה את מהדורת חדשות הלילה במקום מבזק חצות שהיה משודר עד אז. בעקבות יציאתה של יונית לוי לחופשת לידה, קרן מרציאנו נבחרה להחליף אותה בצורה זמנית והחלה להגיש את המהדורה המרכזית לסירוגין עם דני קושמרו. במהלך מבצע "צוק איתן" (יולי 2014) ממוצע הצפייה במהדורה המרכזית עמד על כ-29.4%, חודש יולי הגבוה אי פעם וכחודש החזק ב-15 השנים האחרונות (שנת 1999 בממוצע 35.8%). במסגרת בחירות 2015, ערכה החברה, לראשונה מזה כ-16 שנה, עימות בחירות בין ראשי המפלגות המתמודדות (פרט למועמדים הריאליים לראשות הממשלה: יו"ר "המחנה הציוני", יצחק הרצוג ויו"ר "הליכוד" וראש הממשלה, בנימין נתניהו). העימות שודר ב-26 בפברואר 2015 בהגשתה של יונית לוי וזכה לרייטינג של 30.6%. בבחירות 2015 שידרה החברה את המשדר המרכזי מאולפן שקוף שהוצב ברחבת הכנסת, לראשונה בסיקור מערכות בחירות. זאת במסגרת שבוע שידורים מיוחד. משדר הבחירות המרכזי רשם רייטינג של 37.7 אחוזי רייטינג ממוצע של 39.6%. בשלהי 2015 המהדורה המרכזית הוסיפה את התוכן "ערך מוסף" – סיקור כלכלי נרחב. בעקבות יציאתה של קרן מרציאנו לחופשת לידה, דנה ויס נבחרה להצטרף לצוות ההגשה של המהדורה המרכזית לסירוגין עם יונית לוי ודני קושמרו. לקראת פיצול "ערוץ 2" ב-1 בנובמבר, חברת החדשות מיתגה עצמה מחדש בשם "החדשות" (ללא הספרה 2) ומרבית תכניה שודרו בערוצים 12 ו-13 ("קשת" ו"רשת", בהתאמה) בפורמט שידור HD. לקראת שידורי ה-HD וכן שינוי השם, עברה החברה החל מ-25 בספטמבר 2017 לאולפן זמני הממוקם בנווה אילן. האולפן החדש הושק ב-1 בנובמבר 2017, ביחד עם המותג המחודש שיצר סטודיו אדם פיינברג. עם הפיצול הוחלט שרוב משדרי החברה ישודרו בשני האפיקים החדשים, עם זאת "תוכנית חיסכון" שתחליף את שמה ל"התוכנית הכלכלית" תשודר רק ב"קשת 12" ואילו "תוכנית הלילה" (ששודרה רק בימי השידור של "רשת" מ-2016) תשדר 5 ימים בשבוע ב"רשת 13" בשם "לילה טוב ישראל". כמו כן, "פגוש את העיתונות" תמצא את עצמה במתכונת שונה בין הערוצים: האחת ב"קשת 12" הנקראת "השבוע" בימי שישי והשנייה ב"רשת 13" בימי שבת. בכל הקשור למשדרים מיוחדים ופריצות לשידור בעתות חירום בערוצים 12 ו-13, הצוות שמגבש את השימוש המשותף של "קשת" ו"רשת" בחברת החדשות של "ערוץ 2" החליטה כי אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות יחליט בנושא ויידע את "שידורי קשת" ו"רשת". עם זאת, כל ערוץ ייבחר אם לפרוץ לשידור של חברת החדשות או להמשיך בתכניו. ב-31 באוקטובר 2017, שודרה המהדורה המרכזית האחרונה של חדשות "ערוץ 2". באותו ערב הוצג בפני הצופים אולפן החדשות החדש של החברה על ידי דני קושמרו. ב-1 בנובמבר 2017, החלו שידורי חברת החדשות בערוצים "קשת 12" ו-"רשת 13" במקביל (ברוב התוכניות) תחת שינוי השם ל"החדשות", עם אולפן חדש ואיכות שידור HD. בערב הראשון לפיצול גרפה המהדורה המרכזית בהגשת יונית לוי 20.5% אחוזי צפייה בשני האפיקים במקביל (ב"קשת 12" – 12.2%, ב"רשת 13" – 8.3%) ונותרה התוכנית הנצפית ביותר באותו ערב. ב-1 באוגוסט 2018, לאחר שהחברה הפסידה את המכרז ל"ערוץ הכנסת", עבר הערוץ לידי "חדשות עשר". עם ההחלטה על סגירת "ערוץ עשר" והתמזגותו על כל תכניו ותכני חברת החדשות שלו לערוץ "רשת 13", בערב 10 בינואר 2019, 5 ימים לפני מיזוג רשת וערוץ עשר, החלו להיות משודרים ב"ערוץ 12" של "קשת" פרומואים המציגים את הטאלנטים של הערוץ ואת מגישי החדשות – כאשר הסיסמה המלווה את הפרומואים היא "החדשות רק בערוץ 12" ו"12 – הערוץ של החדשות". כתוצאה מכך, השם השתנה ל"החדשות 12", אם כי החברה עדיין מיוצגת בשידוריה כ"החדשות". כחלק מהקמפיין שהעלתה "קשת" על שיתוף הפעולה הבלעדי בינה לבין חברת החדשות, נמתחה ביקורת מצד "רשת", ובמיוחד על ידי מגיש תוכנית הבוקר של הערוץ – אברי גלעד, שהתבטא נגד ההוראה שהוכתבה למגיש המבזק, עופר חדד, לקדם את שידורי "קשת 12" על גבי הערוץ המתחרה. בשידור אמר גלעד, ”אנחנו עדיין ביחד, חברים, אתם לא יכולים להתחיל את מערכת היחסים החדשה שלכם בעודכם משדרים אצלנו”. הקידום של חברת החדשות בשידורי "רשת" לא פסח גם על שידור התוכנית האחרונה של "פגוש את העיתונות" ב"ערוץ 13", כאשר המגישה רינה מצליח קידמה את שידור התוכנית ב"ערוץ 12" המתחרה ובעת דיבורה צופף המסך על מנת לקדם את שידורי "חדשות עשר" ב"ערוץ 13". אותו הדבר קרה שוב באותו היום במהלך שידור "חדשות סוף השבוע" בהגשת דנה ויס, כשאז המסך לא צופף אלא הוסתר בחלקו התחתון בערוץ "רשת 13" עם קידום ל"חדשות עשר", בעת שחברת החדשות קידמה את עצמה ב"ערוץ 12" המתחרה. גם בימים שלאחר מכן ה"קרב" על המסך נמשך, כאשר בשידורי חברת החדשות נאמר כי החברה תשדר רק ב"ערוץ 12" ובתגובה, המסך של "ערוץ 13" הוצף בבאנרים שכיסו את הכתובית ("רק בערוץ קשת 12") ובעת היציאה להפסקת פרסומות שודר "מבזק מיוחד" בהגשת תמר איש שלום באומרה: "אנחנו ניקח את זה מכאן". שידור מהדורת החדשות האחרונה של חברת החדשות ב"ערוץ 13" נקטע ושודר רק ב"ערוץ 12", כאשר אז הוצג על המסך באולפן מאחורי יונית לוי לוח השידורים החדש של חברת החדשות בערוץ, והשידור ב"ערוץ 13" הועבר לאולפני "חדשות עשר". בחצות שודר משדר חגיגי בהנחיית שיבל כרמי מנסור ועמליה דואק, אשר השיק את השידורים הבלעדיים של החברה ב"ערוץ 12". לאחר המעבר, החלו השינויים המשמעותיים בשידורי החברה ב"ערוץ 12": תכנים ותוכניות בטלוויזיה תוכני החברה מופצים בערוץ 12, ובעבר רוב תוכני החברה הופצו במקביל גם בערוץ 13. חברת החדשות משדרת כל יום בערוץ כשלוש שעות של מהדורות חדשות או תוכניות אקטואליה, ובסופי שבוע כשעתיים וחצי. רוב תוכניות החברה זוכות למדרוג גבוה. עם זאת היו כאלו שלא הצליחו, כמו "סדר עולמי" שהייתה היחידה שנעקפה על ידי רפי רשף, שאז היה המתחרה מערוץ 10. את התוכנית "סדר עולמי" החליפה "חדשות בחמש" בהגשתם של דני קושמרו ונטשה מוזגוביה, אך גם זו ירדה ו"סדר עולמי" שבה למסך. לבסוף החליפה "מהדורה ראשונה" בהגשתו של אורן וייגנפלד את "סדר עולמי" ואילו זו האחרונה עברה ליום שבת. בנוסף, הפיקה החברה בעבר משדרי חדשות ותוכניות אקטואליה עבור זכייניות ערוץ 2 "רשת" ו"קשת". בין המשדרים שהפיקה חברת החדשות לזכיינית היו התוכניות "אחרי הכול" עם טל ברמן ל"רשת", ואת "מסע לילי" עם אהרן ברנע הפיקה החברה עבור הזכיינית "קשת". כמו כן סיפקה החברה תכנים חדשותיים לתוכניות שונות של כל זכייניות הערוץ, כגון: "יום חדש", "העולם הבוקר", "משעל חם", "עובדה" ו"השורה התחתונה". תוכניות חברת החדשות בימי חול רגילים לפי סדר שידורן: תוכניות חברת החדשות ביום שישי רגיל לפי סדר שידורן: תוכניות חברת החדשות ביום שבת רגיל לפי סדר שידורן: תוכניות בולטות ששודרו בעבר: למרות היותה חברת חדשות מרכזית בישראל, כמעט לכל אורך השנים לא היה לחברה אתר אינטרנט רשמי. ברוב המקרים שיתפה החברה פעולה עם אתרים שונים ברשת. עד לשנת 2001 הפעילה החברה אתר בכתובת "israelnews2.co.il". האתר ירד מהאוויר בשנת 2001. במהלך 2008 הקימה החברה את דסק האינטרנט שלה ובאוגוסט 2008 העלתה החברה את אתר האינטרנט שלה באתרי "Mako" ו"רשת" המשלב את התוכן הטלוויזיוני ותכנים ייחודיים כמו "וידאופדיה" – אנציקלופדיית וידאו המשלבת תכנים של החברה מאז הוקמה, "מאחורי הקלעים", "אכן תמונות קשות", "כותרות העבר" ועוד. במרץ 2010 השיקה החברה את "ערוץ החדשות" באינטרנט כולל אולפן שהוקם במיוחד עבור כך. ערוץ החדשות משדר בימי חול בשידור ישיר החל מהשעה 9 בבוקר ל-11 בלילה וכולל רצועת אולפן פתוח, מבזקים, תוכניות החברה בהן "שלוש", "מהדורה ראשונה", "שש עם", "חמש עם רפי רשף", "תוכנית חיסכון", ו"מהדורת החדשות המרכזית ". החל ממיזוג "רשת"-"עשר" ועד פברואר 2020, אתר חברת החדשות הקבוע היה חלק מאתר "mako" של שידורי "קשת". בפברואר 2020 הקימה חברת החדשות, ביחד עם "קשת", אתר חדשות בשם "N12", במטרה להוות זרוע דיגיטלית ל"חדשות 12" שתספק דיווחים חדשותיים על פני כל היום, ולהתחרות מול האתר "ynet" של "ידיעות אחרונות", שנחשב לאתר החדשות הגדול בישראל. החברה סיפקה משנת 2001 ועד שנת 2014 את השירות הסלולרי "כוכבית 22" (22*), שבאמצעות שיחת קול או בשיחת וידאו למכשירים תומכי דור שלוש, ניתן היה להאזין או לצפות בתכניה השונים של חברת החדשות בטלפון הסלולרי. בנוסף הפעילה החברה שירות עדכוני חדשות על ידי מסרונים (SMS) אשר נשלחו בעת אירועים מיוחדים ועדכנו על הכותרות החדשותיות בכל יום. בנובמבר 2009 השיקה החברה את הישומון שלה עבור מכשירי האייפון ובהמשך למכשירי האנדרואיד. בשנת 2012 זכתה כישומון הסלולר הטוב בתחרות MOBI בנימוק: "באפליקציה ישנה יכולת שיתוף תכנים וצפייה, הכוללת עמידה בעומסים, לצד החשיבות והיכולת לדווח ולשתף מכל מקום ובכל זמן – ובפרט בזמן אמת". בשנים הראשונות, אתרי האינטרנט של "חדשות 2" מותגו כ"החדשות 2 באינטרנט", ולאחר מכן, ב-2014, שונה המיתוג ל-"החדשות 2 Online". מאז פיצול "ערוץ 2" ב-1 בנובמבר 2017, מותג מחדש שירות האינטרנט של חברת החדשות כ"החדשות Online". בחודש יולי 2019, כחצי שנה לאחר המיזוג של "רשת" ו"ערוץ עשר" והרכישה הבלעדית של "קשת" את חברת החדשות, שהפכה ל"החדשות 12", הישומון של "החדשות" עודכן מחדש ונקרא מאז "החדשות 12", כשסמל הישומון כולל גם את סמלילו של "ערוץ 12". בישומון החדש ניתן לנווט בין כתבות לפי נושאים וגם בחיפוש ידני במקלדת שעל המסך. בין הנושאים ניתן למצוא גם נושאים שמופיעים גם מחוץ לנושאי "החדשות", כמו NEXTER של "Mako" ומדור "ערוץ הספורט" שמופיע באותו אתר. בפברואר 2020 הישומון שינה שמו ל-"N12", כחלק מהשקת האתר החדש של "חדשות 12". עד למיזוג רשת וערוץ עשר שודרה בגלי צה"ל מדי יום חצי השעה הראשונה של המהדורה המרכזית ובאירועים מיוחדים, כולה. בעבר סיפקה החברה מבזקי חדשות רדיופוניות בכל שעה עגולה עבור "רדיו 99". החל מאוגוסט 2020, הוחלט על שיתוף פעולה מחודש ושידור המהדורה בשמונה תחנות רדיו אזוריות, והן: "רדיו 103FM", "אקו 99FM", "רדיו צפון 104.5FM", "התחנה" (101.5FM), "רדיוס 100FM", "רדיו לב המדינה", "רדיו קול רגע" ו"רדיו ירושלים". כיום, בתחנות הרדיו משודר בכל שעה עגולה מבזק חדשות ייעודיי לרדיו של חדשות 12 ובחלק מהתחנות משודרת המהדורה המרכזית במלואה במקביל לשידורה בטלוויזיה. בזמנים מיוחדים ובאירועים חריגים מעוברים גם משדרי טלוויזיה נוספים בתחנות הרדיו. צוות הרדיו כולל את הגר קרני, גל גרינשטיין, ליאור וינברג, כרמית אביבי ואופק אלברט. האולפנים ב-4 בנובמבר 1993 נחשף האולפן הראשון של חדשות "ערוץ 2". האולפן היה סגור וריק (מכאן כינויו), והשדרים הגישו כאשר מאחוריהם פסים כחולים או מפת עולם בצבע כחול. באותה תקופה, צבע הדגל של חברת החדשות היה כחול. האולפן החדיש נחשף בשנת 1997. האולפן היה בצבע כחול, ובמרכזו שולחן צפוף, שלעיתים גרם לצפיפות בין אילון וחיימוביץ' בפרט. האולפן נחשב להישג באותה תקופה מבחינת החברה, שכן מבנהו היה מרווח מאוד. עם חנוכת האולפן נחשף הלוגו החדש "החדשות 2". ב-31 בדצמבר 1999 נחשף אולפן המילניום, שנועד לשמש רק בערב הכניסה לשנת 2000. קירות האולפן היו מסך כחול, אשר עליו הוקרן אולפן וירטואלי. האולפן היה צפוף אבל מרשים, שכן נוצרה הרגשה שהמסכים מעבירים את האנימציות לידיהם של חיימוביץ' ואיילון. האולפן נבנה בהשקעה של יותר ממיליון שקל חדש. האולפן פורק ב-2 בינואר. האולפן השלישי של חברת החדשות נחשף ב-4 ביוני 2000 ופורק ב-10 באוקטובר 2007. לאורך השנים עבר כמה שינויים במראהו (כמו הגדלת השולחן, הוספת מסכים ועוד). לאחר כחודש שבו מערכת החדשות הוחלפה במסך ענק עם רזולוציה נמוכה, ב-11 בנובמבר נחשף האולפן החדיש של החדשות. באולפן ישנה תאורה דינמית, מסך ענק מ-12 מסכי פלזמה 36 אינץ', כ-25 טלוויזיות רקע, ושולחן ענק הניתן להזזה. באולפן ישנם 2 חלקים: האחורי והקדמי. כמו כן, באותה שנה נחשף הלוגו החדש של "החדשות 2", שהיה, לראשונה בתולדות החברה, עם אותיות מעוגלות. האולפן נבנה בהשקעה של 2 מיליון ש"ח. בשנת 2013 בצד השמאלי הוצב מסך רחב יותר שמורכב משלוש פלזמות במקום אחת. עד אז, רק במשדרים מיוחדים חיברו את מסכי הפלזמות. ב-25 בספטמבר 2017 פורק האולפן והייתה צפויה מתיחת פנים לתפאורה. לאור פירוק האולפן הדינמי, נאלצו בחברה להרכיב את אותה התפאורה באולפן אחר באותו מתחם. בין האולפן הקודם לבין הדסק חצץ חלון זכוכית, אך באולפן הזמני בוצעה הקרנה גרפית על מסכי טלוויזיה המדמה את פעילות הדסק. צבעי האולפן החדש דומים לצבעים של האולפן הקודם, אך ללבן והאדום נוסף צבע כחול שמהווה את הרקע ללוגו. האולפן החדש מחליף את העיצוב העגול של האולפן עצמו עם עיצוב מלבני, כמו גם האריזה הגרפית שזנחה את העיצוב המעוגל לטובת מלבני ואימצה את הגופן "יונית". האולפן החדש גדול יותר ו"ארוך", המסך הענק הוגדל ונהיה שטוח ונייד. כלומר, ניתן להורידו מטה כך שיסתיר את דסק החדשות מאחוריו, או להרימו מעלה וכך דסק החדשות גלוי לעין. עיצוב השולחן דומה, וכך גם מקומו באולפן, אך כעת מתווספים אליו "ריבועים" עם מסכים אינטראקטיביים המהווים פאנלים לאורחים. בנוסף, קיימת גם מערכת למציאות רבודה בה נעשה שימוש כבר במהדורה הראשונה באולפן החדש בעת הצגה סקר מנדטים. המסך הגדול הוא גם מסך מגע, כמו ברשת "CNN". מנגינת "החדשות" היא ביצוע מחודש לפתיח של 2007, בעל טון גבוה יותר ושינויים קלים. חברת החדשות מחזיקה גם במערכת ואולפן שממוקמים, בשדרות ההשכלה 5 בתל אביב. לאורך השנים חזות האולפן השתנתה. עד לשנת 2007, האולפן היה אפל יחסית, וכלל רולר ומספר שעונים עם מסכי טלוויזיה מאחורי הזכוכית באולפן בו ישבו המרואיינים או הכתבים, כשברולר הופיעו קוביות המציגות את הלוגו של "ערוץ 2". עם חניכת המראה המחודש ב-2007, השתנה מראה האולפן באופן משמעותי והואר יותר, והקירות נצבעו באדום. כמו כן נוספו מסכי פלזמות בזכוכית מאחורי המגישים (בחדר המערכת) עם לוגו התוכנית המשודרת. בשנת 2018, מספר חודשים לאחר חידוש האולפן בנווה אילן לרגל הפיצול, חודש המראה של האולפן בתל אביב כך שהוא דומה במידה רבה לאולפן הראשי, מסכי הפלזמה האופקיים הפכו לאנכיים, נוסף רקע של עיר ותחבורה (כמו באולפן בנווה אילן) והצבעים האדומים הוחלפו בצבע לבן. בכל השנים מבנה האולפן היה אחיד: מקדימה האולפן עצמו בו יושבים המרואיינים, מאחוריהם חלון זכוכית גדול ומאחורי חלון הזכוכית – חברי המערכת. טענות לסיקור מוטה ולניגוד עניינים במשך השנים נמתחה על חברת החדשות ביקורת מצד גורמים בימין הפוליטי בישראל כנגד הסיקור העיתונאי אשר לטענתם איננו מאוזן. אחת הביקורות שהופנו עם השנים הוא כנגד פאנל הפרשנים בתוכניות האקטואליה החדשותיות אשר משדרת החברה, לטענתם בתוכניות אלה אין מספיק ייצוג לאנשים המזוהים עם הימין, ביחס לאלה מצדדים אחרים במפה הפוליטית.[דרושים מקורות] בנוסף, נמתחו ביקורות נוספות על סיקורים חדשותיים שונים בערוץ, על כך שהם לעיתים מתמזגות עם פרשנויות מצד הכתבים המדווחים, אשר פרשנויות אלה נראות בעיני גורמים רבים מהימין פרשנויות המוטות שמאלה במפה הפוליטית.[דרוש מקור] ד״ר פרימק ביקר את חדשות 12 בטענה שמתוך רצון לשמור על שיעורי הצפייה, היא מזמינה לאולפנים דמויות קיצוניות מן הימין. כך, בסיוע חיקוי ב"ארץ נהדרת", היא מאדירה אותן והופכת אותן לחלק מהזרם המרכזי בחברה. פועל יוצא מזה הוא פגיעה בדמוקרטיה. באוגוסט 2024 סיקור של "הארץ" מצא כי לימין ולימין הקיצוני יש השפעה גוברת על התכנים בחדשות 12. במהלך הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל גורמים בשמאל הישראלי ובציבור הערבי האשימו את הערוץ בדברור של דובר צה"ל, הדרה של מרואיינים ופרשנים ערבים, תעמולה והתעלמות מפשעי מלחמה. לפי מחקר של חוקרת התקשורת הפוליטית ד"ר איילה פנייבסקי בתמיכת אוניברסיטת סיטי בלונדון ומכון המחקר "מולד", בחדשות 12 נמנעו מלדווח על הרג אזרחים עזתים. בשנת 2020, בעוד אחד מבעלי החברה, הטייקון יצחק תשובה, בעיצומה של קריסה כלכלית שתשפיע על חסכונות הציבור הרחב שמושקע בחברות שבשליטתו – קבוצת דלק – נטען כי הנושא הוזכר בערוץ פעם אחת בלבד ובחטף. באותו הזמן הוזכר הנושא בערוץ המתחרה לפחות 18 פעמים. ב־2022 התפרסמה עבודה אקדמאית של שגיא ירוסלב, שהראה כי הערוץ סיקר באופן מוטה את בעלי השליטה בו. העבודה עקבה אחר סיקורם לאורך 2021 והשוותה אותו לסיקור בערוצים 11 ו-13. על פי העבודה, בערוץ 12 היה קשר מובהק בין הבעלות לסיקור. כמו כן נאמר, גם כן ב־2022, כי עם עליית כוחה של "קשת" הפכה חדשות 12 ל"זרוע החדשותית של גוף התקשורת החזק והמצליח במדינה", וכי "כרגע אין גופי תקשורת שמוטת ההשפעה שלהם רחבה כמו זו" שלה. הטענות שנשמעו בהקשר זה הן שחדשות 12 נוהגת בנקמנות בידיעה שלנקמה מצידה יש כוח מיוחד; שהיא הודפת בעקשנות ביקורת ודרישות לשקיפות; שהיא מארחת יועצי תקשורת בעלי אינטרסים כפרשנים לגיטימיים; ושרון ירון, לשעבר העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", נבחר לערוך את "אולפן שישי" בין היתר בגלל יכולתו להבין מבין השורות כיצד לרצות את הממונים עליו. בינואר 2026 הגיש שר הכלכלה ניר ברקת תביעת דיבה בסך 12 מיליון ש"ח נגד חדשות 12 והכתב עמרי מניב בעקבות תחקיר שפורסמו אודותיו ובו נטען כי משרד הכלכלה בראשותו מסייע למקורביו העסקיים והאישיים, תוך רכישת כוח פוליטי ותקשורתי ומתן הקלות רגולטוריות לחברות המפרסמות באותם גופי מדיה של מקורביו.. בעלי תפקידים בחברה מי ששמו מופיע ראשון הוא ראש הדסק או עורך התחום קישורים חיצוניים הערות שוליים |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:Advice_for_parents] | [TOKENS: 1185] |
Contents Wikipedia:Advice for parents Wikipedia's goal is to offer knowledge for many different things, in a format which is legal to copy, modify, and redistribute (copyleft, as we call it) to all, at no cost. We hope you will find huge educational value within this project; and among our millions of articles, you will certainly find many relevant to almost all areas of study. No encyclopedia should be the end of the line in any research, however, and we hope you'll find our articles useful road maps for further exploration across a whole range of subjects. Although there are policies and guidelines for content, Wikipedia is freely editable by everyone, so inaccuracy and vandalism are problems that the project faces on a daily basis. A number of safeguards are in effect. These include insisting that editors cite reliable sources, as well as Recent Changes Patrolling for vandalism, and New Page Patrolling for recently created articles with inappropriate content. This page and its subpages (linked pages) are intended to help parents, guardians, teachers, and other adults consider the best way to allow children they are responsible for to engage with Wikipedia safely and enjoyably. There is also a development area at Child protection. Read more about privacy, confidentiality and discretion on Wikipedia. Wikipedia content Wikipedia is not censored, which in practice means that in relevant areas throughout the site, you will find possibly distressing or offensive content and pictures showing subjects like violence, nudity, sexual activity or controversial topics. Such material is present in a small percentage of articles. Editors range widely both in age and in cultural background, and as such, profanity is also prevalent in some areas of content, as well as discussions albeit strongly discouraged in this particular domain. See Wikipedia:Uncensored and Wikipedia:Offensive material for more information. It is possible to configure Wikipedia to not display images if you would like to – there are many ways to do so. However, written content cannot be hidden with conventional software. Pages which are normally appropriate for children to view, like articles about cartoon characters or books written for young readers, may be vandalized (changed in an offensive or disruptive way), adding content which may be considered offensive and inappropriate for some younger readers. Vandalism is normally noticed and removed within a few minutes, if not seconds (via the recent changes function, or via an automated bot); but sometimes it can remain unnoticed for days, and even if not, someone will have to see it before it can be removed, and this could be anyone. If you see vandalism, please report it (or even have a try at removing the vandalism yourself – it could provide valuable editing experience!). Wikipedia community Wikipedia does not engage in a "working with children" check on editors, and it is possible for any editor to communicate with any other either on wiki talkpages or via email, if the editor has an email account registered with Wikipedia (this feature can be disabled in your Preferences). This communication may not be monitored by other Wikipedia editors, and we strongly advise all editors not to publish private information such as full contact details. Accidental publication of personal or contact detail can be removed by requesting oversight, a form of hiding information so that it can only be viewed by only a group of especially trusted people, known as arbitrators or oversighters. They have signed a legal agreement with the Wikimedia Foundation, and if they disclose oversighted information without permission from foundation staff, severe sanctions will be imposed. For legal reasons, nothing inside our database is permanently deleted. Most communication on Wikipedia occurs in an open, public, reviewable manner – even personal "talk page" messages are readable by anybody. Note, however, that contrary to some sites directed towards youth, the staff of the Wikimedia Foundation (who run Wikipedia) do not regularly patrol discussion pages or remove inappropriate comments; it only has volunteer administrators, who may exclude people breaching civility rules, but who will not censor conversations, even if they deal with adult topics. Children and their parents must understand that any person, no matter how well- or ill-motivated, is free to participate in the project. While some child-focused online communities will remove members who are found/suspected of being dangerous towards children in the "real/offline" world, Wikipedia does not, as a rule, require users to disclose their identities, and hence cannot remove them according to anything that pertains to identity, including criminal or sex-offender records. A child, or anyone else, should never assume that if somebody has an account on Wikipedia, then they're safe to meet in person. Wikipedia is an encyclopedia project, not a social networking web site. Common sense must be applied where it most pertains, and in particular it must be remembered that anyone can pass themselves off as anyone on the Internet. Wikipedia will nonetheless prevent users who appear to be using the site for inappropriate purposes from editing or logging in, and in extreme cases, issue a formal ban on that user. Inappropriate purposes ranges from trying to form or legitimize relationships with children to disclosing private information. For advice on what to do if such behavior is observed, please see Wikipedia:Child protection. The most useful piece of advice guardians can give to younger editors is to never divulge any personally identifiable information (name, age, location, school) on Wikipedia – or anywhere else publicly available on the Internet for that matter. Some sites may have ways of restricting access to personal information; however most, including Wikipedia, do not, please see Wikipedia:Guidance for younger editors. If you suspect a minor has posted their personal information on Wikipedia, please follow the process detailed at Wikipedia:Requests for oversight. See also Content related: Communicating with Wikipedia: Frequently asked questions: The following pages are essays describing the thoughts of some Wikipedians, which have failed to gain broad acceptance as official guidelines or policies, but are in related areas: External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Norwegian_military_operations_abroad] | [TOKENS: 345] |
Contents Norwegian military operations abroad The Norwegian military have been deployed in countries other than Norway many times, most of them during and after World War II. After 1947, Norway has participated in over 40 military operations abroad and over 120,000 Norwegian troops served in these operations. As of early 2006, 550 Norwegian troops were deployed abroad. The constitution of Norway Article 25 of the constitution states: The King is Commander-in-Chief of the land and naval forces of the Realm. These forces may not be increased or reduced without the consent of the Storting. They may not be transferred to the service of foreign powers, nor may the military forces of any foreign power, except auxiliary forces assisting against hostile attack, be brought into the Realm without the consent of the Storting. The territorial army and the other troops which cannot be classed as troops of the line must never, without the consent of the Storting, be employed outside the borders of the Realm. This article also applies to the Air Force. It is not mentioned because Norway did not have an Air Force in 1814. This article has sometimes been quoted by people who do not wish Norway to participate in military operations abroad. They interpret it as outlawing Norwegian troops leaving Norway. However the vast majority of politicians and jurists disagree. List of operations This list is not complete. This list is in the order of start year of the operation. Numbers exceeding 1 000 troops are bolded. Numbers exceeding 100 troops are in emphasis. Country/Area, Conflict/Operation, Duration, Number of troops in total, Number of troops today. This part of the list is very incomplete. See Norway during World War II. References Sources |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Chile%E2%80%93United_States_relations] | [TOKENS: 2530] |
Contents Chile–United States relations The relationship between Chile and the United States, which dates back to the 19th century, has improved significantly since 1988 and is better than at any other time in history. In the late 1980s and early 1990s, the US government applauded the rebirth of democratic practices in Chile, despite having supported the 1973 coup d'état and subsequent military regime. Regarded as one of the least corrupt and most vibrant democracies in South America, with a healthy economy, Chile is noted as being one of the closest strategic allies of the United States in the Southern Hemisphere, along with Colombia, and remains part of the Inter-American Treaty of Reciprocal Assistance. A prime example of cooperation includes the landmark 2003 Chile–United States Free Trade Agreement. Chile is also the first South American nation to gain membership in the Organisation for Economic Co-operation and Development with the United States, as well as the only Latin American country to be included in the U.S. Visa Waiver Program. The governments consult frequently on issues including multilateral diplomacy, security, culture and science. Recently the governments have signed agreements on education and green energy. According to several global opinion polls, Chileans have a considerably positive opinion of the U.S., with 72% of Chileans viewing the U.S. favorably in 2015, and 62% of Chileans viewing American influence positively in 2013, the highest rating for any surveyed country in Latin America. According to the 2012 U.S. Global Leadership Report, 42% of Chileans approve of U.S. leadership, with 25% disapproving and 32% uncertain. History A colony of Spain, Chile previously had been an audiencia of the Viceroyalty of Peru. Napoleon's French armies invaded Spain in 1808 and imposed a new ruler. The invasion sparked revolutionary movements in Spain's American colonies. Chilean revolutionaries declared Chile's independence on September 18, 1810. Several years of fighting followed, but by 1822 U.S. James Monroe concluded that Spain was unable to recover its colonies. He decided on recognition and asked Congress for funds for Ministers Plenipotentiary for Chile, La Plata (Argentina), Colombia, Peru, and Mexico. Spain protested, but Congress provided the funding in mid-1822. In 1823, Monroe named Heman Allen of Vermont as Minister Plenipotentiary and Envoy Extraordinary to Chile. After 1864 a series of small issues worsened relations. Chilean businessmen preferred working with British merchants. Washington favored Peru during Chile's War of the Pacific with Peru and Bolivia 1879 until 1884. It tried to bring an early end to the long-lasting war mainly because of US business and financial interests in Peru. Moreover, Washington worried that British merchants would take economic control of the region through Chile. Peace negotiations failed when a stipulation required Chile to return the conquered lands. Chileans suspected the new US initiative was tainted with a pro-Peruvian bias. As a result, relations between Chile and the United States took a turn for the worse. Chile instead asked that the United States remain neutral. The United States Pacific Squadron only contained a few wooden vessels, and Chile had two new armored warships. The U.S. knew they were unable to match Chilean naval power and backed down. In 1891 Washington favored the losing side in a civil war. It blocked the transfer of arms purchased illegally in California by the rebels in the Itata incident. The US minister harbored dozens of leaders of the losing faction in the embassy; they eventually left on American ships. To protect American interests during the civil war President Benjamin Harrison and his aggressive Navy Secretary Benjamin F. Tracy sent a warship, the "USS Baltimore"; unwisely the captain allowed shore leave for his men in the hostile port of Valparaiso. Trouble escalated into a street brawl, with two Americans dead, 17 injured and 36 in jail. This led to the major "Baltimore crisis" between the two nations, with loose talk of possible war. Chile at first denied responsibility, and the foreign minister attacked the U.S. Harrison demanded full satisfaction as a point of honor and demanded $75,000 in reparations. European powers favored Chile; they recognized American dominance in the region and did not intervene. Argentina, and Peru, and to a lesser extent Brazil, had their own grievances against Chile and supported the U.S. Chile capitulated to Washington's terms and afterward built up its navy and its European connections. In the post-war period, the US increasingly saw Chile as a strategically important ally in Latin America. Under President Kennedy, the 1961 Alliance for Progress promoted economic development in Chile. Chile was one of the main recipients of this US aid. From 1962 to 1969, the country received economic aid from the US to promote infrastructure, education, and agricultural reforms. An important motive for this was to contain the Chilean left, which was demanding the nationalization of Chile's copper deposits under US control, which overshadowed relations from the 1960s onwards. The US attempted to establish the Christian Democratic Party (PDC) as a bulwark against the shift to the left. In 1964, Eduardo Frei Montalva received US support for his election campaign to secure his election as president. Frei's government pursued a moderate policies: it implemented initial land reforms and negotiated a compromise on the partial “Chileanization” of copper. In 1967, Kennecott sold a 51% stake in the El Teniente mine to the Chilean state. The growing socialist camp around Salvador Allende, on the other hand, worried Washington. US companies feared the nationalization of their assets in the country. In 1970, Richard Nixon set up a secret operation to prevent Allende's election, and the CIA was instructed to sabotage his campaign. At the same time, the Nixon administration openly said that an Allende government was not desired. In the weeks leading up to the elections, the US covertly financed opposition parties and strikes (e.g., truck drivers' strikes). However, all of this was unsuccessful: Allende won a narrow victory in the elections in October 1970 and was ultimately confirmed as president. The inauguration was followed by a prolonged period of social and political unrest between the right-wing dominated Congress of Chile and Allende, as well as an economic war led by Washington to destabilize the Allende government. US President Richard Nixon had promised to “make the economy scream” in order to prevent Allende from taking power or to overthrow him. As early as 1970, Chilean General René Schneider was killed in a CIA-backed coup attempt by right-wing forces. On September 11, 1973, the Chilean military finally staged a successful coup against President Allende, who took his own life in the presidential palace. High-ranking US officials had followed the coup with prior knowledge, and files from that period prove that US government agencies supported the circles around the coup leader Pinochet. In a conversation published later, security advisor Henry Kissinger remarked, “We didn't do it. I mean we helped them.” After the coup, General Pinochet established a brutal military dictatorship. Thousands of opponents of the regime were killed or “disappeared,” tens of thousands were tortured or imprisoned, with the approval or even support of the US. Chile became a staunch pillar of the US-backed anti-communist alliance in Latin America. Pinochet's regime joined the so-called “Operation Condor,” a secret intelligence network of anti-communist dictatorships in South America that, with Washington's approval, systematically persecuted and murdered opponents across borders in the 1970s and 1980s. Economically, the military government opened Chile to the free market. The so-called Chicago Boys, a group of Chilean economists trained at the University of Chicago, implemented radical reforms. They closed state-owned enterprises, weakened trade unions, and introduced a privately financed pension system. These reforms began after a meeting between US economist Milton Friedman and Pinochet in 1975. The Chilean economy thus served as a testing ground for later neoliberal reforms by the Reagan administration in the US. Under the principle of realpolitik introduced by Kissinger, the US under Richard Nixon and later Gerald Ford openly supported the Chilean military dictatorship. In 1976, however, under the influence of Senator Ted Kennedy, the US Congress banned arms sales to Chile. During the term of Jimmy Carter from 1977 to 1981, who denounced human rights violations in Chile, Washington changed its course. However, Carter was not prepared to completely abandon his anti-communist allies, even after an investigation in 1978 established his responsibility for the assassination of dissident Orlando Letelier (killed by a car bomb in Washington, D.C., in 1976), in which the advice of his security advisor Zbigniew Brzeziński played a role. Carter's successor, Ronald Reagan, initially brought the US closer to the Pinochet regime again, but during his second term, under public pressure, he began to call on Pinochet to pave the way for a new beginning in the country, as the brutality of his regime was becoming an increasing burden on the credibility of the US. With the end of Pinochet's rule (referendum in 1988, resignation in 1990), relations improved again. The US quickly recognized Chile's democratic government under President Patricio Aylwin and from now on liked to refer to Chile as a reliable partner. Economic integration increased: in 2003, both countries signed a bilateral free trade agreement. This came into force in 2004 and within a few years abolished most tariffs on industrial products and (gradually) on agricultural goods, enabling Chile to become one of the US's most important trading partners in Latin America. In February 2014, the U.S. government officially announced that it had added Chile to the Visa Waiver Program, enabling all Chilean citizens to travel the United States without payment of a fee beginning in May and making Chile the only nation in Latin America to possess such a privilege, one usually afforded to only the closest allies and partners of the U.S., such as countries of Europe, Australia, New Zealand, Japan, South Korea and Taiwan. U.S. Embassy In addition to working closely with Chilean government officials to strengthen their bilateral relationship, the U.S. Embassy in Santiago provides a range of services to U.S. citizens and businesses in Chile (see the embassy's home page for details of these services.) The embassy also is the focus for a number of American community activities in the Santiago area. The public affairs section cooperates with universities and non-governmental organizations on programs, including U.S. Speaker, International Visitor, and Fulbright programs. Themes of include trade, international security, democratic governance in the region, judicial reform, law enforcement, environmental issues, and the teaching of English. The public affairs section works daily with Chilean media. It also assists visiting foreign media, including U.S. journalists, and is regularly involved in press events for high-level visitors.[clarification needed] Attachés at the embassy from the Foreign Commercial Service, Foreign Agricultural Service, and the Animal and Plant Health Inspection Service work closely with the hundreds of U.S. companies who export to or maintain offices in Chile. These officers provide information on Chilean trade and industry regulations and administer several programs intended to support U.S. companies in Chile. The Consular Section of the embassy provides services to U.S. citizens residing in Chile, currently of 19,000 people. It assists Americans voting in U.S. elections while abroad, provides U.S. tax information, and facilitates government benefit and social security payments. About 170,000 U.S. citizens visit Chile each year. The Consular Section offers passport and emergency services to U.S. tourists during their stay in Chile. It also issues about 40,000 visitor visas a year to Chilean citizens who travel to the United States. Resident diplomatic missions See also References This article incorporates public domain material from U.S. Bilateral Relations Fact Sheets. United States Department of State. and This article incorporates public domain material from U.S. Bilateral Relations Fact Sheets. United States Department of State. Further reading External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:Dos_and_don%27ts] | [TOKENS: 93] |
Contents Wikipedia:Dos and don'ts "Dos and don'ts" pages are information pages that summarize Wikipedia policies, guidelines, and style in bullet points. They present the most important points in a quick list, for the benefit of editors who are not inclined to read the full, authoritative guidance. They are especially useful for highlighting guidance that is unique to Wikipedia. Keys to a good "dos and don'ts" page Dos and don'ts pages See also |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:A_primer_for_newcomers] | [TOKENS: 5286] |
Contents Wikipedia:A primer for newcomers Welcome to Wikipedia! We're all volunteers here. There are no bosses or paid supervisors. But we do have policies and guidelines, created and developed by fellow editors, to help contributors work together to produce accurate, verifiable articles, free of bias and accidental copyright infringements. While the guidance offered here is covered in far more detail elsewhere within Wikipedia, this page should be of help in your early days as a member of our great project. Don't be afraid to edit as you are encouraged to be bold! If you do get stuck, there are volunteers available to answer your questions, see asking for help for more information. Introduction Okay, so you're new to Wikipedia, and want to learn how to use it or even perhaps write an article. This guide is intended to focus on the most important rules and hopefully prevent newcomers from getting into too much trouble during their first few days or weeks of editing. As new editors gain familiarity with Wikipedia, interest in the more in-depth coverage of these "rules" elsewhere will replace their need for this very basic guide. This newcomer's primer presents an easy-to-understand introduction to the "rules" of Wikipedia, written for the benefit of beginning Wikipedians who would like a summary of our extensive guidelines on a single page. It is hoped that this guide will help newcomers better understand what is required to create an article that will be accepted by the Wikipedia community, and that it will help a newcomer avoid the information overload that may result from trying to digest all our individual guideline and policy pages at once. Even for experienced editors, Wikipedia's "rules" can sometimes be confusing. While you'll find this information covered in far greater depth at the various specific guideline and policy pages, for you, the newcomer, here is an attempt to explain some of these concepts, in a most basic way in the hopes of helping you to get started on writing your first article. Newcomers are always encouraged to ask for input or assistance from others, to ensure that something they have written is suitable for Wikipedia's main area, where articles reside. A person can ask for help in several ways, including simply asking other editors, visiting either the Wikipedia:help desk or the Teahouse (a friendly place especially for new editors), or by placing the code {{helpme}} on their talk page. The basics All rules come from Wikipedia's Five Pillars, which summarize the basic principles by which Wikipedia tries to function. In a nutshell: 1. Wikipedia is an encyclopedia 2. Wikipedia requires a neutral point of view 3. Wikipedia is free content that anyone can edit and distribute. 4. Wikipedians should always be polite to each other 5. Wikipedia does not have firm rules. Policies have wide acceptance among editors and were created by Wikipedia editors as the standards that all users should follow. Policies are considered the "rules" which govern how Wikipedia is run. They are related to the Five Pillars of Wikipedia. If ever in doubt, remember that a user is always welcome and encouraged to ask for clarifications or ask for specific help on the talk pages of the various policies. Guidelines are considered advisory, but are still given a great deal of weight when editing Wikipedia. They advise on how to prevent or avoid causing problems, and on how to apply and execute policy under various circumstances. Occasionally a guideline appears to conflict with a policy. In those cases, the policy usually takes precedence. A new editor is encouraged to ask for clarifications or ask for specific help on the talk pages of the various guidelines. It is never incorrect to ask for an explanation. Essays and information pages (like the one you're reading now) are opinions or advice from one editor or a group of editors. Wikipedia has LOTS and LOTS of essays, how-to and information pages, but widespread agreement has not been established for their use, so they have not been implemented as policies or guidelines. They do not speak for the entire community, and may be created and written without community approval. However, essays are often used in discussions, when an editor wishes to show how it might or might not apply to the discussion. Essays may represent widespread norms or minority viewpoints, so consider discretion when using an essay in a discussion. You may have noticed editors using all-caps links that don't seem to make sense, such as WP:AFD, WP:COI, WP:V, WP:RS, WP:WTF and so on. These are "shortcuts" to pages in the Wikipedia namespace. Editors use these shortcuts because they save typing time (for instance, typing Wikipedia:Articles for deletion is twenty-five characters longer than WP:AFD), and because it's generally presumed that others already have a grip on what these shortcuts are all about. Now you do too. Yes, they can be confusing for newcomers... but you can find a non-comprehensive list of shortcuts at WP:CUTS (a "shortcut" to the Wikipedia:List of shortcuts page). Often, you can find the information you need by typing WP:KEYWORD into the Wikipedia search box, substituting a word describing your needs for "KEYWORD". You will see a list of policies, guidelines and essays related to your inquiry. Get familiar with Wikipedia It's best to start slow, rather than jump in and perhaps flounder. There are a number of terrific guides within Wikipedia that can help new editors to create their first articles (see the bottom of this essay). Picking a topic On Wikipedia, notability is a test used by editors to decide whether a topic can or should have its own article. What is written in Wikipedia must in some manner be notable, or "worthy of notice". The concept of notability, as used on Wikipedia, is not the same as the dictionary definition; it does not necessarily depend on things like fame, importance, or popularity—although those may enhance the acceptability of a subject that meets the guidelines explained at Wikipedia:Notability. The general rule is that a topic is notable, and thus warrants a stand-alone article, if multiple, reliable sources that are independent of the subject of the article have written about that topic in some detail. The existence and citation to those sources in an article both substantiates notability and allows the information content of the article to be verified. All information on Wikipedia must be verifiable, and if no reliable third-party sources can be found on a topic, then it should not have a separate article. Here are some important things to remember about creating an article... and there are lots of things Wikipedia is NOT for. The article you create will be deleted quickly if it is not acceptable. Wikipedia has volunteers who work the "new pages patrol" to check and review new articles shortly after they hit mainspace... often mercilessly... so make it as good as you can before making it "live". Also, articles that do not meet Wikipedia's notability requirements and do not cite reliable, third-party, published sources are also likely to be deleted. But if you do your preparation correctly, that is unlikely to happen, as proper preparation can prevent later problems. To summarize: DO NOT create pages about yourself, your company, your band or your friends, nor pages that advertise, nor personal essays or other articles you would not find in an encyclopedia. And even more important, you need to be extremely careful to not copy or simply cut and paste things from other articles, to always maintain a neutral point of view, and to avoid writing controversial material, extremely short articles, or articles that are only of local interest. Userspace When you first create an account, you will automatically have reserved blank pages called your user page and your user talk page, which are linked in the interface at the top through the buttons marked by your username, and by "talk"; clicking on either will bring you to the page, where it can be created. You can also create other pages in your userspace and treat them as workspaces, or "sandboxes". See userpage terminology and Help:Userspace draft, for the details and what is and is not appropriate content for a userpage. See also "What may I not have in my user pages?". Generally speaking, you should avoid substantial content on your user page that is unrelated to Wikipedia. Note that there is broad agreement you may not include in your user space material that is likely to bring the project into disrepute, or which is likely to give widespread offense. Material deemed unsuitable or not allowed to be in one's userspace includes: At its most basic, your user page is where you can share basic information if you wish, about yourself or your wiki-related activities. There is no rule nor norm that you must share such information, and some users choose to leave their user page blank. A user talk page is a place for messages from, and discussion with, other editors. For more information on using talk pages see Help:Talk page. What we are dealing with here, though, are the user subpages that we call sandboxes or workspaces – pages you can create as dedicated spots to construct articles before they are ready for the main space where articles reside. On building an article While we cover this here at its most basic, many editors suggest you review the more in-depth coverage at Wikipedia:Your first article. Many editors begin by simply titling a page and adding content, but unless you know what you're doing, that method can lead to problems. So let's begin on the right foot by your creation of an article in userspace, i.e. not directly in the mainspace. Some editors use the "Article Wizard", a terrific tool used even by many experienced editors to start an article. Here, we'll simply deal with user workspaces, which are subpages of your user space, also called sandboxes. A workspace or sandbox in "userspace" is easy to create. One simple method is to use the editor sandbox to create a redlink of a subpage in your userspace that includes the article title, in a manner where the edit screen will show the link and then allow you to click on it: Hitting "Show preview" it would then look like this: ...and then clicking that redlink creates the initial editing page for the article you wish to build. In the editing screen on that page, begin by typing {{userspace draft}} and then click "Publish changes". It might be useful to save the name of the workspace page you've created on your userpage so you can easily navigate back to it. Another easy way to create a workspace is to visit Help:Userspace draft, which will help you when creating a workspace by automatically applying {{userspace draft}} to the created page and then leading you to the Article Wizard. You just created a userspace page to begin a draft of your work. It's that simple. Again, you are encouraged to spend some time reading "What Wikipedia is not". Everything you write in an article must be verifiable in a reliable source. And when writing, you need to be very careful NOT to write in a promotional tone. Doing so could lead to the proposed article being quickly deleted as an advertisement. Be sparing with adjectives. Do not use PR-speak or "peacock terms" or anything that sounds like opinion. Wikipedia is not a sales site or PR site. We are not Myspace or Facebook. We are not a forum or blog or networking site. We're an encyclopedia, and encyclopedia articles should be neutral descriptions that do not offer the opinions of the author – just the plain facts cited to reliable sources. Think of Encyclopædia Britannica or Encyclopedia Americana or World Book Encyclopedia. Their articles are factual and written in a neutral tone intended to inform. They do not promote or preach, and that's what we are here to provide as well: factual, neutral, and informative content on notable topics. The difference is that at Wikipedia, YOU are helping to write it. When you've decided on your topic and you're certain it's not already covered elsewhere on Wikipedia, now you need to write your content. The most important thing to remember is that all of your content should be verifiable and based on reliable sources. For information to be included on Wikipedia, it has to be verifiable. This means that others can check for themselves to see that whatever is included in an article can be confirmed elsewhere. Just saying something is true doesn't automatically make it so. So sources should be cited for ease of verification, and in principle should be accessible to other editors. Whether it's a book from the library, or a newspaper or a magazine or an online version of these, other editors should be able to read the sources for themselves, even if they choose not to. This is just the verification policy in a nutshell; you should read the entire policy, located at Wikipedia:Verifiability. No matter the topic, articles need to be based upon reliable, third-party published sources (see WP:RS), and these are needed to confirm material within the article. To be considered reliable by Wikipedia standards, sources must have a reputation for fact-checking and accuracy, should directly support the information presented in an article, and be appropriate to the claims made in the article. The appropriateness of a source depends on context. Finding sources is the duty and obligation of the editor writing the article or adding the material. Libraries, newspapers, and books are decent "real-world" places to look for reliable sources. If you want to get your sources online, use Google or one of the other major search engines and find sources that deal with your chosen topic. Or visit a library or bookstore to find sources that support your article. Make yourself a list of the sources you'll be using, and what each source offers for your article. If you can't find sources, maybe the topic is not as publicly recognized as you hoped, and isn't going to survive being added to Wikipedia. You can't just say something is notable, you must be able to prove it. Hardcopy sources considered most reliable are peer-reviewed journals, books published by university presses, university-level textbooks, magazines, journals and books published by respected publishing houses, and mainstream newspapers. Online media can be used but must meet the same criteria. The place to check to see what makes or breaks a source is over at the above-mentioned Wikipedia:Reliable sources and its related talk page. Sometimes guideline and policy seem to conflict. If that ever happens, policy usually has priority over guideline. If there is ever a question as to the reliability or suitability of a source, always feel free to ask about it at the reliable sources noticeboard. To place an external link in an article, you put the link in single brackets like this [URL text you want to show]. For example [https://www.google.com Google] will display as Google. Before adding external links to an article, you should check out Wikipedia:External links to better understand which ones are okay to use and why. Above, you've read that articles need to have verifiable sources. So go spend some time at Wikipedia:Verifiability and then spend some time at Wikipedia:Citing sources. Here's the short version: "Citations" are used in articles to give proper credit to authors and publishers outside of Wikipedia in order to avoid plagiarism and copyright violations and to direct a reader to those sources that were used in creating/confirming the article. The citation or "cite" usually follows right behind the word or sentence containing information requiring confirmation. When adding one to an article it begins with a "<ref>" and ends with a "</ref>". The information between those two is the "citation" and must include the required information that can lead a reader to the publication or place where the information being cited was obtained. To add the "inline citation", immediately after the word or sentence in the text that requires citation, add: The required details might be only as simple and sloppy as a URL link to the source... squeezed in between the "<ref>" and "</ref>"... but that's a bit lazy and aggravates more experienced editors... so let's not be lazy. To properly use a cite in an article, you need to include a section called "==References==" (usually preferred), or alternatively either "==Footnotes==" or "==Notes==" followed on the next line by the wiki markup "{{reflist}}" to be seen in the edit screen as And to be clear, for your citation to actually be seen by others, you need that "==References==" section (or one of the others) AND the template {{reflist}} on the edit line immediately below it, or your cites will not show up for the reader. In an article for Hunter Ellis, you might read "In 2008 Ellis became host of the television series In Harm's Way". That "fact" requires a reference citation to the source confirming the fact. A sample citation could be <ref> http://www.variety.com/article/VR1117990132.html?categoryid=14&cs=1&query=Hunter+Ellis Hunter Ellis to host 'In Harm's Way' by Stuart Levine, Variety Magazine, August 5, 2008 </ref> You could also get fancier and use a citation template: ...as providing the minimum required information... plus a bit more, as the cite structure in this example contains Again, various source types require slightly different information, and you can study various citation structures at Wikipedia:Citation templates... but in all cases a citation MUST properly acknowledge the source from which it came. Proper format for a citation can be a bit more involved and/or slightly different for the different types of sources, but at the minimum each must at the very least contain the basic information that explains the source, allowing a reader to confirm it for themself. A quite decent tutorial can be found at "Mini-tutorial on external links and references". Also, you may by now appreciate Wikipedia:Referencing for beginners and the occasional visit to Help:Citations quick reference. If you have questions (and I'd be surprised if you don't), always ask for help. From sandbox to mainspace Are you sure it's ready? Really sure?? Have you double-checked your sources to make sure they actually support the sentence they are meant to support? Have you checked your article for neutrality in tone? Have you made sure that the article avoids original research and does not offer synthesis (the combining of conclusions that are not themselves made by your provided sources to offer or create a new conclusion not actually supported by sources)? Have you asked for input from more experienced editors? Okay. Once an article in a "sandbox" or "user space" is deemed suitable for Wikipedia main pages, the move is actually quite easy. At the top of the userspace page where you created your article is the tab "Move". When you click on that tab, you will be offered the opportunity to move the article you created. To be able to move pages yourself, you must be logged in, have had the account for four days, and made at least ten article edits with it. It is just that simple to move something from a workspace into mainspace. What to expect If you've done a decent job, the most you might expect is that others may come by to correct a typo or two, or perhaps modify a sentence. What's better is that another editor might appreciate your article enough to expand it a bit and add a few more sources... or better yet, expand it a lot and add many more sources. But remember: what you contribute to Wikipedia is no longer "yours". It can be and quite often is edited, sometimes mercilessly, by other editors. But don't take it as a personal affront. Always remain polite and seek advice from those more experienced. And never think of your work as being owned by you. Once you hit "Publish changes" you're agreeing to the Terms of Use, and you irrevocably agree to release your contribution under the CC BY-SA 4.0 License and the GFDL... you're agreeing that what you contribute to Wikipedia now belongs to Wikipedia... the community as a whole. Hopefully, nothing that you have contributed will become the subject of deletion. But if it does... Why and how something might be tagged for deletion is covered in depth at Wikipedia:Deletion policy, under the section "Reasons for deletion". Now generally, someone who sees a problem might use any of a variety of tags which can be added to articles to note the problem. See Wikipedia:Deletion policy#Tagging. But this does not always happen, and occasionally the concern is so major that an editor might determine that deletion is the only solution. Speedy deletion is meant to remove pages that are so obviously inappropriate for Wikipedia that they have no chance of surviving a deletion discussion. Speedy deletion should not be used except in the most obvious cases. An article can be tagged for speedy deletion if it meets one of the criteria for speedy deletion. If ANY page you created is tagged for speedy deletion, you may use the "Contest this speedy deletion" button to explain your reasoning on the relevant talk page. The tag exists to give you some extra time and to tell the deleting administrator about things that they might not have realized. However, the page may still be deleted if it meets the speedy deletion criteria. There are more details about this at the section at "Speedy deletion". A little less imperative than a "speedy" is a "Proposed deletion" (often known as PROD) and it only applies to pages in the main namespace (like your article) and the file namespace (like images and media). When an editor feels that a page obviously and uncontroversially doesn't belong in this encyclopedia, but it does not fit the criteria for a "Speedy", it can be tagged for "proposed deletion". This gives you or others seven days in which to address concerns, after which time an administrator (a volunteer like any of us, but one with access to special editing tools) can delete the article or file. For how to deal with this, read the section at "Proposed deletion". As of April 3, 2010, a proposed deletion process for unsourced biographies was established, requiring all biographies of living persons to have at least one reliable source that supports at least one statement about the subject. Once the article is tagged in this manner, the {{prod blp}} tag may not be removed until such a source is provided. If none is forthcoming the article may be deleted after 10 days. This does not affect any other deletion process. For more details, please see Wikipedia:Proposed deletion of biographies of living people. If something does not fall into the categories above, it may be sent to a deletion discussion and be deleted, or not, based upon discussion by the community. This process is called "Articles for Deletion" or "AfD". Such deletion discussions are not decided through a head count; participants are encouraged to explain their opinion and refer to applicable policy and guideline. The discussion lasts at least seven full days and afterwards pages are deleted by an administrator if there is consensus to do so. For more detailed information, read "Deletion discussion". Worried or confused? Don't be. Wikipedia is built upon the principle that contributors and editors are acting in good faith to improve the body of articles, and even those who tagged your article for deletion are doing so in the interest of Wikipedia's integrity. In all cases, you should politely and civilly discuss the merits of your article. Often, the tagger will create a deletion discussion page for your article and post it on the articles for deletion log, so the issues can be discussed and a consensus formed. This is your opportunity to articulate your case for the article, make additional edits, and provide more reliable resources to support your article. Your article may be tagged for assistance by the Article Rescue Squadron. Users who monitor the articles for deletion log and Article Rescue Squadron may participate in the discussion and provide edits to improve the article. Your article might also benefit from article incubation, where it is moved from the main encyclopedia to a temporary location, the article incubator, where it can be worked on collaboratively prior to re-publishing. The criteria for speedy deletion require an administrator's support to bypass the normal deletion discussion, and immediately delete Wikipedia pages or media at their discretion. The principles of professionalism, civility and graciousness are basic on Wikipedia, regardless of the outcome of the deletion discussion. It is polite to thank those who took the time to read your article and the discussions, and provided either advice, guidance, wisdom, or knowledge to help you grow as a Wikipedia contributor. If a response to your work seems to be short or even brusque, do not assume it was done with malice or spite. If something said was actually and intentionally done in malice or spite, trust that others will recognize and intercede. You're new. As you gain more experience here, you will learn the various steps of dispute resolution for dealing with such events if they occur. But that's a lesson for another day. Moving on If your article is deleted, you might ask the closing editor to "userfy" the article into a special user workspace on user subpage, much like the sandbox in which it was first created. There you can continue to build the article in collaboration with other users, until it is ready for publishing. Regardless, stick with it and continue to participate in Wikipedia, for it is the only way the community will thrive. And on images The requirements for uploading and using images in Wikipedia are a complex area because overall they serve two somewhat conflicting goals. One is to meet legal requirements for protecting the rights of owners of the images. The other is to amass content which can freely be redistributed. The result is a "minefield" of requirements and enforcement which essentially says that there are two viable routes for using images: Other helpful pages Further reading (external links) |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:Avoiding_common_mistakes] | [TOKENS: 139] |
Contents Wikipedia:Avoiding common mistakes The easiest way to avoid making common mistakes is to know what they are. Some of the most common recurring errors in Wikipedia articles have been documented below for your convenience. However, not all errors are covered here. Keep in mind that newcomers to Wikipedia may find that it is easy to commit a faux pas. Don't worry about that. Remember, Wikipedia is unbreakable (every edit is recorded and retrievable). Also, even though there are many protocols, perfection is not required, as Wikipedia is a work in progress. You are encouraged to be bold and start editing. Creating... Deleting... Contributing... Over-doing it Taking it too seriously See also |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:Learning_the_ropes] | [TOKENS: 999] |
Contents Wikipedia:Learning the ropes Welcome to Wikipedia! This lesson is specifically about how to use Wikipedia to learn about Wikipedia. Here we will point out all the resources dedicated to help you help Wikipedia. This isn't just for beginners; below we cover how to learn in general, which can be applied to any particular skill or area of activity on Wikipedia. For the article on how and where you can help see contributing to Wikipedia. Learn your way around: Here's a quick overview of Wikipedia's structure: To access an encyclopedia article directly, type the topic or subject into Wikipedia's search box, and click "Go". If an article by that name exists, it will be displayed on your screen. If an article with that exact name doesn't exist, the program will automatically look for near matches (in the titles and content of pages) and display the matches it finds in a list for you to choose from. If you pressed "Go", and got an article you weren't looking for, press "Search" - that'll bypass the viewing and will execute the match search just described. For instructions on how to access other page types besides encyclopedia articles, see the section immediately below. Wikipedia can be considered to be two levels deep. The top level is the encyclopedia itself (the collection of articles about every subject under the sun, and beyond), and it is therefore the easiest to access - simply enter the name of the article you wish to view in Wikipedia's searchbox. The section of Wikipedia that the articles are on is called the "main namespace". It is Wikipedia's default namespace - pages from all other namespaces must have their namespace specified in searches or links (followed by a colon). But not articles in the main namespace. Because they're the whole point of Wikipedia. All of Wikipedia's namespaces other than the main namespace can be considered Wikipedia's 2nd level. For a list and explanation of these, see Help:Namespace. Almost every page on Wikipedia is connected within a massive web of links. Some pages are more centrally connected than others and serve as tables of contents or directories to the information on Wikipedia. These pages are presented in Wikipedia's 3 main navigation bars, found at the top of the very same pages, the navbars allowing for easy movement between and browsing of these pages. Each of these navbars is just one-click away... The following navbar presents the tables of contents to the encyclopedia itself, and is accessible from the Contents link on the sidebar, or from the top of the Main Page. The next navbar shows the Wikipedia community's main directories and resource pages, and it is accessible from the Community Portal link in Wikipedia's navigation menu (in the sidebar). Note that policies and guidelines are listed on the shortcuts directory. Wikipedia's main help pages are available on the navbar below, which is accessible from the Help link on the Main Page and on Wikipedia's navigation menu (in the sidebar). The template below outlines Wikipedia's help pages and can be viewed at the bottom of most related pages. When looking for subjects relevant to any particular page you are viewing, be sure to check the page's "See also" section (if it has one), and also the "What links here" command in the toolbar menu on the sidebar on the left-side of your screen (the location of this command on the page varies if you have selected a skin in "my preferences"). Learn by reading and doing The most direct way to learn is to just jump in and try to do things. Instructions on just about every aspect of Wikipedia are available to assist you in your endeavors... Wikipedia's instructions manuals, and recorded know-how: Just about every question you can think of has probably already been asked and answered on Wikipedia, somewhere. Save time by looking them up directly. Here's where to find them and their answers: Learn by asking If you can't figure something out or are having trouble finding what you need to know, ask. Keep in mind that most questions that have been asked before, and their answers, are immediately accessible. See Pre-answered questions, above. Here's where to ask new questions, or questions you can't find the answer to: Volunteers are standing by... For a comprehensive directory of interactive services that can be requested on Wikipedia, see requests. Another approach to asking questions is to ask specific users directly. There are many places to find the right user to ask: Learn by example Where to find mentors and role-models: Learn by teaching As mentioned in the previous section, the following programs are for receiving training. What may not be as obvious is that the trainers may learn from the experience as well. Like, what do you do if students ask questions you don't know the answers to? You find out the answers, so you can teach them! And your students will probably ask about things you've never even heard of, taking you in new directions. Learn from feedback Learn from your mistakes, by having others point them out to you... See also |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Juan_Carlos_Mu%C3%B1oz_(politician)] | [TOKENS: 497] |
Contents Juan Carlos Muñoz (politician) Juan Carlos Muñoz Abogabir (born 22 June 1970) is a Chilean politician and civil engineer who currently serves as Minister of Transportation and Telecommunications. Family and education He is the son of Juan Carlos Muñoz Frías and María Ximena Abogabir Scott. He completed his primary and secondary education at Craighouse School in the commune of Lo Barnechea. He later pursued higher education in industrial civil engineering, with a specialization in transportation systems, at the Pontifical Catholic University of Chile (PUC). He subsequently earned a doctorate in civil and environmental engineering from the University of California, Berkeley, in the United States. Professional career With an extensive academic background, he has worked in research areas focused on transportation operations, public transport systems, logistics and traffic flow theory, among others. He served as a professor in the Department of Transport and Logistics Engineering at the Pontifical Catholic University of Chile from 1995 to 2022. He was director of the Centro de Desarrollo Urbano Sustentable (CEDEUS), an institution promoted by the PUC and the University of Concepción aimed at contributing to sustainable development from multiple perspectives, including territorial planning, transportation systems and land use. He also served as the first director of the Institute for Sustainable Development at the PUC. Between 2003 and 2004, he served as an adviser to Javier Etcheberry, then Minister of Transport and Telecommunications, for the Transantiago public transport plan. In 2008, he was also a member of an expert committee established by the same ministry to improve the Transantiago project. He served on the board of directors of Metro Regional de Valparaíso (Merval), was a director of Metro in Santiago, and acted as an adviser to the Metropolitan Public Transport Directorate. He founded and directed for eight years the Bus Rapid Transit Centre of Excellence, a research center funded by the Volvo Educational and Research Foundation. During the second government of Sebastián Piñera, he served on the Scientific Committee on Climate Change of the Ministry of Science, Technology, Knowledge and Innovation and participated in various international scientific committees related to his field of expertise. On 21 January 2022, he was appointed Minister of Transport and Telecommunications by then president-elect Gabriel Boric. He assumed office on 11 March 2022. References External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Getting_started] | [TOKENS: 134] |
Contents Help:Getting started As a new editor, you may feel a little overwhelmed by the sheer size and scope of Wikipedia. Don't fret! Here are some resources that you can look into: Overview tutorials These tutorials explain how to edit with wiki markup (Wikipedia's source code) and with VisualEditor (a user-friendly interface). Starting introduction Policies and Guidelines Editing Referencing Images Tables Editing Referencing Images Tables Talk pages Navigating Wikipedia Manual of Style Conclusion Topic-specific introductions Training for student assignments These self-guided trainings help users involved with student assignments to learn the basics of Wikipedia. Guides Quick guides Overview articles Books and videos Specialised tutorials Help resources and assistance |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:כיכר_המייסדים_3.jpg] | [TOKENS: 963] |
קובץ:כיכר המייסדים 3.jpg תקציר רישיון Afrikaans ∙ Alemannisch ∙ አማርኛ ∙ aragonés ∙ العربية ∙ جازايرية ∙ asturianu ∙ azərbaycanca ∙ Bikol Central ∙ беларуская ∙ беларуская (тарашкевіца) ∙ български ∙ বাংলা ∙ brezhoneg ∙ bosanski ∙ català ∙ čeština ∙ Cymraeg ∙ dansk ∙ Deutsch ∙ Zazaki ∙ Ελληνικά ∙ English ∙ Esperanto ∙ español ∙ eesti ∙ euskara ∙ فارسی ∙ suomi ∙ français ∙ Frysk ∙ Gaeilge ∙ galego ∙ עברית ∙ हिन्दी ∙ hrvatski ∙ magyar ∙ հայերեն ∙ Bahasa Indonesia ∙ Ido ∙ italiano ∙ 日本語 ∙ ქართული ∙ қазақша ∙ 한국어 ∙ кыргызча ∙ Lëtzebuergesch ∙ lietuvių ∙ latviešu ∙ Malagasy ∙ македонски ∙ മലയാളം ∙ Bahasa Melayu ∙ Malti ∙ မြန်မာဘာသာ ∙ norsk bokmål ∙ नेपाली ∙ Nederlands ∙ norsk nynorsk ∙ norsk ∙ polski ∙ português ∙ português do Brasil ∙ română ∙ русский ∙ sicilianu ∙ davvisámegiella ∙ slovenčina ∙ slovenščina ∙ shqip ∙ српски / srpski ∙ svenska ∙ тоҷикӣ ∙ ไทย ∙ Tagalog ∙ Türkçe ∙ українська ∙ اردو ∙ oʻzbekcha / ўзбекча ∙ Yorùbá ∙ 中文 ∙ 中文（中国大陆） ∙ 中文（简体） ∙ 中文（繁體） ∙ 中文（香港） ∙ 中文（臺灣） ∙ +/− היסטוריית הקובץ ניתן ללחוץ על תאריך/שעה כדי לראות את הקובץ כפי שנראה באותו זמן. שימוש בקובץ הדפים הבאים משתמשים בקובץ זה: מטא־נתונים קובץ זה מכיל מידע נוסף, שכנראה הגיע ממצלמה דיגיטלית או מסורק שבהם הקובץ נוצר או עבר דיגיטציה. אם הקובץ שונה ממצבו הראשוני, כמה מהנתונים להלן עלולים שלא לשקף באופן מלא את הקובץ הנוכחי. |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Email_confirmation] | [TOKENS: 164] |
Contents Help:Email confirmation Wikipedia requires that users confirm their email addresses before they can use email features such as emailing users, receiving email notifications, and the ability to reset your password. This helps to prevent problems with bad addresses or spam. You only need to confirm email addresses to use the email system; you can log in and edit pages without confirming your address. You are not even required to enter an email address to register; it is optional. (However, administrators are expected to have a confirmed email address.) Confirmation You can check your address confirmation status in your preferences. If your account was registered prior to March 2, 2006 (when confirmation was enforced), your existing address (if any) has not been automatically confirmed. If you change your email address, you will automatically be sent a new confirmation email. |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Logging_in] | [TOKENS: 1342] |
Contents Help:Logging in Create an account Log in It is not necessary to log in to Wikipedia before viewing or editing pages. It does provide additional features, and is generally recommended by those in charge of it. If you wish to define your username instead of using a temporary account username, then you should log in or create an account. It is quick and simple to create a personal user account if you want to do that. Logging in Creating a user account means that you supply a username (your real name or a nickname) and a password. The system will reject a username that is already in use. A user account is created only once. You are then "logged in". The next time you log in, you supply your username again and demonstrate with the password that you are the same person. (Do not share your password with other people; this can allow them to misuse your account, which could lead to it being blocked.) Edits that you make are recorded under your username. If you are not logged in your edits are labelled in page histories with a temporary account identifier. User accounts created since May 2008 will be "unified" (that is, accessible from all Wikimedia projects). An older, non-unified account can be unified at Special:MergeAccount; unified users can use that page to check the status of their unified account. Preferences are currently set independently on each wiki. See m:Single login. Why log in? You don't have to log in to read Wikipedia. You don't even have to log in to edit most of Wikipedia (although there are some exceptions). However, logging in has several benefits: To create an account, click on the Create account link at the top right of the page. You will need to provide a username and password, as well as answer a visual "CAPTCHA" test. Users with text, speech, or legacy browsers will be unable to create an account if they cannot view this CAPTCHA image. If you are unable to view CAPTCHAs, you can request for an account to be created for you at Wikipedia:Request an account. You may also be unable to create an account if the username you select contains certain symbols (particularly the '@' symbol, as well as certain non-Latin characters) or words, or if it is too similar to that of an existing user. In that case, you will also have to request an account. If your IP address has account creation blocked, you can either request to be unblocked or request an account. How to log in First, make sure that your browser accepts cookies. Some browsers can accept or reject cookies from individual sites; users of these should configure the browser to accept cookies from each wiki you plan to edit, such as wikipedia.org. Click on the Log in link at the top-right corner of the page. You will be asked to enter your username and your password in the following screen. If you do not have an account, you will need to create one first. Once finished, click on the Log in button to finish logging in. If you click on Keep me logged in (for up to one year), you will not have to give your password again when you access Wikipedia from the same computer. This feature will only work if your password was not automatically generated by the software. Logging in and setting preferences were previously done separately on each wiki. Since May 2008 it has been possible to use the same username, password and email address across all Wikimedia wikis, without needing to register an account on each wiki. For more details, see m:Help:Unified login. If you find yourself unable to log in, you may have one of the problems addressed in the following paragraphs. If none of them seem to apply, ask for help at the help desk. If you have forgotten your username, these steps may help you recover it: If none of these steps are successful you will have to start again with a new account. Wikipedia administrators will not be able to help you work out your username from your email address or your IP address. If you have forgotten your password, these steps may help you recover it: Otherwise you will have to create a new account under a different username. After doing this, it is advisable to explain the situation on the user page of the new account, to avoid sockpuppetry concerns. How to set preferences Click on the My preferences link at the top right of the page for various options, including: See Help:Preferences. Your user page and user talk page As a logged in user, you will be able to create your own user page and user talk page. When you are logged in, you will see your username displayed at the top right of the page. Click on this to get to your user page, which you can edit in the same way as any other wiki page. Most users write a little bit about themselves and their interests on their user page. You also have a User talk page. You can access this by clicking on the Talk link next to your username at the top right of the page. Other people may write messages in your user talk page by editing it, and you can respond. See Help:Talk page for more. Logging out On the website, you can log out any time by clicking on the Log out link at the top right of the page. In the mobile version, click the menu icon at the top left and then the logout button to the right of your username. After you log out, your edits will be linked to a temporary account. To prevent the browser from remembering your username and suggesting it to the next user of the computer, remember to delete the Wikipedia cookies in your browser's privacy settings. If you are using a public computer, you may want to delete all of the browser's recent history (Ctrl+⇧ Shift+Del in Firefox). Editing while logged out Occasionally an established editor will edit while logged out. While not usually an egregious issue, there can be some concerns about attribution and privacy. In Firefox (with the Greasemonkey add-on) or in Chrome, you can install a simple script that prevents editing while logged out on all Wikimedia Foundation sites. Once the script is installed and you click on Edit while logged out, it will pop up a notice that you are not logged in and will not proceed. Note that it does not yet prevent editing by clicking on red links or by direct links to edit pages. Keeping your account secure Users, especially administrators, should keep their accounts secure. If someone accesses your account and causes malicious damage, your reputation could be in trouble. Below are some tips on keeping your account secure: See also |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Help:Edit_conflict] | [TOKENS: 1798] |
Contents Help:Edit conflict This page discusses edit conflicts, and how to deal with them. To understand what an edit conflict is, consider the following situation: Layout of the edit-conflict page At the top of the edit-conflict page is an editing box containing Bob's version of the whole page, even if Alice is doing section editing. At the bottom of the edit-conflict page is a second editing box containing the text Alice was going to submit. This will be Alice's version of the page or section she was editing. Between the two editing boxes is a diff that shows the difference between Bob's and Alice's version of the article. For the section Alice is editing, it shows Alice's changes and Bob's possible changes, except for sections where Alice and Bob have both made the same change. For the other sections, it shows the full new text as if all that text was added. Alice can edit in the upper editing box and press Publish changes. In the case Alice was editing only a section, this will be interpreted as the new version of the section, hence produce duplication of the other sections, unless Alice deletes them before saving. (This seems to be a bug.) The best solution in this case is to save your new text outside of Wikipedia (e.g., to the clipboard), cancel out, then try again. At certain times when pressing Publish changes and the system is slow, one may be able to make multiple edits to the same page before the system responds. This produces an edit conflict with oneself. In this case the upper text may be the old version instead of the one involving the first edit, i.e., the system notices the earlier change but has not processed it yet. A moment later, while one is viewing the edit-conflict page, the first change is carried out in the background, and the upper text no longer is the current one. Hence, the diff shows the combined edit, and in the case of section editing, like before, the "addition" of the other sections. If you choose to publish your work in this type of edit conflict, it will result in the removal of your previous editing from the page. Resolving an edit conflict If Alice made only small changes, and Bob made large changes, she may choose to work from Bob's version, and re-merge her changes in. Alice might choose to add some text like "via edit conflict" to the edit summary, or use template {{edit conflict}} on a Discussion/Talk page, to warn Bob and others that she had to do this – Bob can then peer review her merging for accuracy. If Alice made large changes, and Bob made small changes, Alice may choose to work from her version. One option is for Alice to copy the bottom text into the top text (or just copy over the one section of the top text, if Alice was section editing), with an appropriate edit summary (e.g., "via edit conflict, will remerge"). Then Alice can view the page history, determine Bob's changes, and re-apply them to her version, in a separate edit. If both Alice and Bob made large changes, matters become complicated, and Alice and Bob just have to do the best they can. For example, if both Alice and Bob simultaneously add a large section of text on the same subject, then it may be best for Alice to submit her changes, and then for Alice and Bob to both have a look at the two versions and decide between themselves which version is better. Alice should not just post her changes over the top of Bob's. We assume good faith – mistakes are occasionally made, and newcomers may not understand the edit conflict window. However, Alice must not routinely ignore edit conflicts. It is absolutely not acceptable for Alice to overwrite Bob out of laziness. We encourage contributors to double-check their merges by using the diff feature. Logical edit conflicts (This is a conflict between editors that is undetectable by the mechanism that decides whether to give the "edit conflict" message.) Some people edit by copying the source text into a text editor, making lots of changes (reorganising, adding new content, etc.), and then, when they're done, pasting the whole thing back onto Wikipedia as a single (new) edit. If someone else has made changes in the meantime these changes would get lost in the paste back. People who edit in this manner should either: The second method is not foolproof, since another editor may save changes in the time interval between the retrieval of the page history and the final pasting back. This can be detected by checking the page history again afterwards. If third-party software that assists a user to edit a page in an external editor does not follow the first bullet point above (or the equivalent measure, if any, for the method it is using to access Wikipedia) and causes a logical edit conflict, then that is a software bug which should be reported to the software developers of the third-party software being used. Mistakes Sometimes mistakes will be made in the merging process, because Alice is human, and this may cause some of Bob's changes to be accidentally reversed. Logical edit conflicts aren't always immediately visible. Sometimes Alice may have good reasons for thinking that Bob's improvements aren't useful. In this case, Bob and Alice are expected to resolve their differences amicably. If Bob made a small change which Alice accidentally replaced, Bob must not revert to his version. It is absolutely not acceptable for Bob to reverse Alice's major improvements to the page out of a desire to protect his minor improvements, or to punish Alice for her carelessness. This is particularly important if the page has subsequently been edited by other editors. The best approach for Bob in this circumstance is to edit Alice's version, reinstate his minor improvements, and leave Alice's major improvements intact. He may also add something to the edit summary to indicate that he had to do this – for example: "Reinstating link which Alice accidentally removed". Alice should then apologize to Bob for her mistake, and thank him for preserving her improvements. If Alice repeats her error, then the best approach is for Bob to have a friendly word on her talk page, point her to this page, and ask her if she could take a little more care in the future. This is particularly important for newcomers, who may not understand the correct way to resolve edit conflicts, though even experienced users may need the occasional friendly reminder. Reverting When saving a previous version (i.e., when reverting) or a new version based on that (a modified reversion) the edit conflict warning and prevention system is not triggered and a possible new edit made in the meantime is unintentionally reverted also, see Reverting a page to an earlier version. To avoid this problem one can copy the text from the edit box of the old version into the edit box of the latest version. In some sense, this can cause hidden edit conflicts: you may overwrite someone else's changes without realising that you are doing so. It's always wise to check the diff after performing a revert, just as you would after posting via edit conflict. Preferably, one can simply try to avoid reversion wars. Prevention Edit conflicts are irritating and can be time-consuming, but there are ways to make them less frequent or easier to recover from. Saving your work frequently reduces the risk of your experiencing an edit conflict, and when you do, they should be easier to resolve. When practical, edit one area of the article at a time. This reduces edit conflicts because the system can cope if different editors are editing different areas at the same time. Both the source code editor and the visual editor use CVS-style edit-conflict merging, based on the diff3 utility. This feature triggers an edit conflict only if users attempt to edit the same few lines. Edit conflict detection is by line/paragraph. Start new articles in sandboxes and move them to mainspace only when you are ready to stop editing them for an hour or so and instead watch what others do to them. Wikipedia has an "In Use" notice in its Template namespace that people may use when editing a page over a long period of time. This may discourage other editors from editing while you are editing. Simply put {{inuse}} on an article before proceeding with a major edit, and remove the template when the editing is complete. For 🔥 hot articles (any article that is being edited more than about once every two minutes; e.g., the death of an internationally famous person), try this method to minimize the number of edit conflicts: Additionally, avoid running simple maintenance scripts on hot articles. Script-based edits, such as filling in reference templates, can create edit conflicts for editors who are trying to make substantive changes. High-volume activity usually subsides after a day or two, and edits, such as reference formatting, that are important but not urgent can wait until then. See also |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Arnon_Nampa] | [TOKENS: 6284] |
Contents Arnon Nampa Arnon Nampa (Thai: อานนท์ นำภา; RTGS: Anon Nampha; born 18 August 1984) is a Thai lawyer and activist known for his critical stance on the Thai monarchy, a highly controversial topic in the country. Initially celebrated as a leading human rights defender, Nampa's involvement in pro-democracy movements has led to numerous criminal charges. He became a key figure in the 2020–2021 Thai protests, advocating for unprecedented reforms to the monarchy led by non-elite groups. In 2020, Nampa was detained without trial for 24 days. Following Prime Minister Prayuth Chan-o-cha's directive in November 2020 to enforce all applicable laws, including lèse-majesté, against demonstrators, Nampa's detention was extended to 110 days. After being released on bail in June 2021, he was detained again from 9 August 2021, to 27 February 2022, resulting in a total of 203 days without trial during this period, and 337 days of detention between 2020 and 2022. On 17 January 2024, Nampa was sentenced to four years in prison for lèse-majesté related to his 2021 social media activities. On 28 July 2024, he received an additional four-year sentence for defaming the royal family and violating the Computer Crime Act through two social media posts from early 2021. Early life Arnon Nampa was born on 18 August 1984, in Thung Khao Luang, a village previously part of Thawat Buri, Roi Et Province, Thailand. Born into a family of rice farmers, he pursued his secondary education at Roi Et Wittayalai, a provincial school, where he earned the nickname คอมมิวนิสต์น้อย, 'The Little Communist' due to his vocal criticism of certain school practices. Nampa was known for his rebellious activities, including posting critical poems and flyers around the school, and organizing student protests against changes to the school schedule that would adversely affect rural students' commutes. During his initial three years at the school, which was then an all-male institution, Nampa advocated for coeducation, a stance that contributed to his election as student council president in 2002. During his presidency, he raised awareness about historical events like the 6 October 1976 massacre and initiated a co-ed sports event. He also achieved first place in a regional law-related student competition. Chamlong Daoruang, an alumnus of Roi Et Wittayalai and member of the Free Thai Movement, significantly influenced Nampa during this period. Initially drawn to poetry, he considered joining the Thai language program at Mahasarakham University's Faculty of Education in 2003, but ultimately found it unappealing and chose not to enroll. Instead, he explored the history of Thammasat University, and subsequently joined its Faculty of Sociology and Anthropology. However, after two months, he transferred to study law at Ramkhamhaeng University. In 2005, Nampa, alongside other student activists, initially supported the People's Alliance for Democracy during the 2005–2006 Thai political crisis, adopting an anti-authoritarian stance against Thaksin Shinawatra. Following the 2006 Thai coup d'état, he shifted his position to oppose the coup and joined Sombat Bunngam-anong's 19 September Network against Coup d'Etat group, participating as a poet. He also became involved in the 'black shirt' protests led by Giles Ji Ungpakorn. After Nampa graduated with a law degree in 2006, he was drafted to the military for one year. In 2007, he successfully passed the bar exam before his military service concluded. He achieved his first legal victory in the Military courts of Thailand, representing a fellow conscripted colleague. Human rights lawyer: 2007–2014 In 2007, Nampa began an internship at the EnLAW Thai Foundation, under the guidance of Surachai Trongngam.[dead link] During his internship, he was involved in defending human rights in several cases, including the protests against the Sahaviriya steel mill project in Bang Saphan District, police actions during the Thai-Malay gas pipeline project protest, and the assassination-related protests against coal power plants in Bo-Nok and Ban-Krut. These experiences heightened his awareness of human rights issues. His internship concluded in 2008, and he subsequently embarked on his legal career independently. He received a barrister degree from the Thai Bar Association in 2009. Following the 2010 crackdown on the 'Red Shirts', and the establishment of the Centre for Resolution of Emergency Situation (CRES) by the army, Nampa represented the กลุ่มวันอาทิตย์สีแดง, 'Red Sunday Group' led by Sombat Bunngam-anong. Media outlets referred to him as the "ทนายความวันอาทิตย์สีแดง", 'Red Sunday Lawyer' due to his legal support during this period. His adept handling of court cases during the political crisis following the coup earned him recognition as the 'Red Shirts Lawyer'. He also took on significant lèse-majesté cases involving red-shirt activists, including those of Chotisak Onsoong and Suwicha Thakor, as the political tensions escalated. In 2011, Nampa established a pro bono law firm called 'Ratsadornprasong Law Office' with two other attorneys. The firm specialized in representing red-shirt protesters in almost 100 cases and individuals charged with lèse-majesté during political conflicts. Noteworthy cases included the defense of over twenty individuals accused in the Mukdahan Provincial Off arson, with charges dismissed in 2019. The firm also advocated for the welfare and reparations of impoverished families of detained red-shirt protesters and took on significant cases such as those of Ampon Tangnoppakul, also known as 'Uncle SMS', Thantawut Taweewarodomkul, and Joe Gordon, who was involved in translating the controversial book The King Never Smiles. Additionally, the firm supported the operation of the People's Information Center: The April-May 2010 Crackdowns (PIC) and contributed to the 'Nuamthong' film project. The firm ceased operations in 2013 amid escalating political tensions leading up to the 2014 Thai coup d'état. It transitioned into the 'Ratsadornprasong Fund', which continued to support political activists facing prosecution under the strict military regime. Two days after the 2014 Thai coup d'état, Nampa and his colleagues founded the Thai Lawyers for Human Rights (TLHR) to address the needs of those arrested, summoned, or detained by the military junta, including those facing military court proceedings. Nampa then worked as a freelance lawyer, taking cases from TLHR. He subsequently pursued a career as a human rights lawyer, defending notable activists such as Aekachai Hongkangwan and Phai Dao-din. Early activism: 2014–2019 Arnon Nampa co-founded the Resistant Citizen group in January 2015 after he organized many experimental protests and the 'Coup Down People Rise 2015' party, a symbolic event at the Democracy Monument on 31 December 2014. The group released multiple YouTube parodies and performance arts about the coup, in which he played the main role in 'Chub Yei Chan-O-Cha' (Kiss to mock the moon, O-Cha). The moon in Thai is 'Chan', he dressed as Prayut Chan-o-cha in a military uniform in the parody music video.[dead link] The Resistant Citizen group set up the 'Election that We (Love) Stolen' event at Bangkok Art and Culture Centre on Valentine's Day, 14 February. They also staged a mock election to recall the February 2 February 2014 election which was rescinded, attracting about 300 people. Nampa, Siravich Sereethiwat, Punsak Srithep, and Wannakiat Chusuwan were arrested and charged by Army Col. Burin Thongprapai with violating the military junta order prohibiting an assembly of more than five people. He was bailed out after being detained one night at the Phayathai police station. He gained a lot of attention from the news, stating "Many months have passed; half of my friends are in jail; the other half fled to other countries." when asked about the pressure he felt after his arrest. He was also charged under computer crime laws for Facebook messages he posted. His group organized another event in March 2015, 'I Walk Therefore, I Am'. Nampa and another three defendants walked for 3 days from Bangbuathong to Patumwan police station to protest that civilians should not face military court. It was called a "landmark case" by the Human Rights Watch. Nampa was arrested a second time in 2015 on the train traveling from Bangkok Noi to Rajabhakti Park, led by Siravich of the Democracy Studies Group. The campaign "Taking a train to Rajabhakti Park to throw light on graft techniques" was to look into alleged corruption during park construction. Army troops intercepted a train carrying student activists and disconnected their carriage from the train at Ban Pong Station, Ratchaburi. He and 37 other activists were taken to the National Office of Buddhism in Phutthamonthon park, and held until they were released later that night. He was detained in Bangkok Remand Prison on 25 April 2016, by the court prosecution of a military judge advocate, Col. Burin Thongprapai, the complainant, and was later released on bail. At the end of 2019, the court withdrew the accusation. On 31 October 2015, he was charged under the Public Assembly Act for using an amplifier without permission during an event recognizing the death of Nuamthong Praiwan. He was fined 200 baht by Pol. Col Attawit Saisueb, Deputy Chief of Metropolitan Police Division One. On 19 and 27 April 2016, he and the Resistant Citizen group invited people to stand, literally, at the Victory Monument to protest military harassment against activists. He and 15 other activists were arrested for a Protesting Act violation on both days. In 2019, the court fined him 1,000 baht. Aside from his activism, he took on a lot of lèse-majesté cases that spiked in the year after the coup, such as the case of Pongsak Sriboonpeng, who was sentenced to 30 years in jail for posting insults to the monarchy. He was also a lawyer for Thanakorn Siripaiboon who was charged with infamous lèse-majesté related to the King's dog, 'Tongdaeng', and Siravich's mother, who was charged 15 years in prison for 'Ja' Facebook message reply. Thanet Anantawong, the Dao Din group, and Jatupat Boonpattararaksa were also his clients. In late 2017, continuing to work as a human rights activist, he communicated human rights stories on his Facebook account and eventually criticized the court for punishing his particular group of clients by restricting them from seeing each other. He said that the court had no right to order that. On 5 December, he was charged with violating the Computer Crime Act and contempt of court by Lt. Col. Supharat Kam-in. He denied all charges and said that it was politically motivated against exercising rights to freedom of expression. Human rights NGOs demanded the military junta stop strategic litigation against public participation (SLAPP suits). Front Line Defenders condemned the military junta for judicial harassment; they strongly believed it was linked to his work as a human rights lawyer and demanded the junta drop all charges against him. On 27 January 2018, a group of activists demanding a general election—Nampa, Sirawit Seritiwat, Nutta Mahattana, Rangsiman Rome, Netiwit Chotiphatphaisal, Ekachai Hongkangwan, and Sukrid Peansuwan—were charged with more than four acts of incitement against the state by the same person who charged him in 2015, Col. Burin Thongprapai. On 10 February 2018, Nampa, Sirivich, and Rangsiman led 200–500 protesters at the Democracy Monument to demand a general election within the year 2018 and to criticize Prayut and Prawit Wongsuwan. The police charged him and six other individuals seen as the leaders with sedition. On 23 July 2019, the sedition charge was dropped. He and other activists organized a political rally of people who wanted an election at the army headquarters and the UN building on 24 March and 22 May 2018. The authorities informed him of the sedition accusation. Later in October, he was charged again under the Computer Crime Act for sharing Rajaphakti's plan and "liking" a parody post about Tongdeang, the King's dog, on Facebook. On 6 January 2019, he led a demonstration at the Victory Monument calling for a stop to the postponement of a general election. After the 2019 Thai general election ended, he protested every day for a week at the Office of Election Commission of Thailand which prosecuted critics of the counting process and confused initial results by just standing. Unofficial results, which typically would be known by the same night and announced the next morning, were repeatedly delayed for 44 days. Reforms to the monarchy: 2019–2020 On 30 September 2019, King Maha Vajiralongkorn ordered an emergency decree. As a result, two infantry regiments were removed from the Royal Thai Army's chain of command and placed under the Royal Security Command to consolidate his personal authority. All personnel, assets, and operating budgets were likewise transferred to the agency. On 14 October, Nampa posted an open letter to the House of Representatives on Facebook, urging them to open a discussion and vote against it. He explained it was contrary to Article 172 of the Constitution because it is not an urgent matter and it was an extension of the military power of the monarchy that would break the democratic system, as normally military power would be under the cabinet executive to be able to be checked and balanced by the National Assembly of Thailand and the Judiciary of Thailand. Later, an emergency decree passed, but 70 representatives from the Future Forward Party, which was later dissolved by the Constitutional Court led by Piyabutr Saengkanokkul, voted against it. On 16 June 2020, after he was accused of a computer crime violation, he posted about the monarchy budget on Facebook. He filed a letter to Prayuth Chan-O-Cha, demanding an explanation and investigation of the monarchy budget, and urged him to distribute a fraction of it to the COVID-19 pandemic crisis. On 24 June, Nampa and the DRG organized a pre-dawn protest at the Democracy Monument and other locations across the country to commemorate the 1932 revolt that ended the absolute monarchy and started the democratic system. These events were "trending number one" on Twitter but later they were charged with several minor violations. On 18 July, the student group Free Youth Movement organized a public demonstration that drew more than 2,000 protesters at the Democracy Monument. He reminded protesters to support prisoners convicted under the lèse-majesté law, as well as Tiwagorn Withiton, who had posted a picture of himself wearing the viral "I lost faith in the monarchy" t-shirt, and was forcibly admitted to a psychiatric hospital. He called for the dissolution of parliament because of an unfair election, the dissolution of the Future Forward Party, for officials to stop threatening citizens, and the drafting of a new constitution. Later on 20 July, he addressed the Royal Thai Army, demanded the army to stop harassing activists, repeal the junta senate, and stop a coup amnesty. In mid-2020, despite openly criticizing the monarchy and protesting on social media, such as in the Tiwagorn case, no one had tried public speaking. Eventually, on 3 August 2020, Arnon Nampa openly criticized the monarchy in front of 200 protesters dressed as wizards for a Harry Potter-themed protest at the Democracy Monument. It was regarded as the first time in Thai history that the monarchy's powers were curbed in an unusually frank public speech. Only Somsak Jeamteerasakul had done it, but in closed academic seminars and public articles. Another case is Daranee Charnchoengsilpakul's comments against the monarchy during a speech at the United Front for Democracy Against Dictatorship political rally during the 2008 Thai political crisis. He stressed that he wanted to reform the constitutional monarchy, not overthrow it, and focused on the asset transfer from the Crown Property Bureau to the personal belongings of the King. He also questioned the King's decision to transfer two military units to his command, which was not a democratic, constitutional monarchy. He accused King Maha Vajiralongkorn of creating unprecedented changes in the constitution. He told the media that he spoke candidly, to honor his integrity, the integrity of the audience, and out of respect for the monarchy. On 5 August, Apiwat Kanthong, the lawyer of Prayuth Chan-O-Cha, filed a complaint for the crime of lèse-majesté, removing Nampa as a member of the Lawyers Council. On 7 August, the Samranrat Police arrested him and Panupong Jadnok with sedition after the 18 July Free Youth protest. Later that day, Nampa and Panupong were dragged by police officers from the Criminal Court to a police vehicle and taken to the Huai Khwang Police Station. He and Jadnok were released on bail on the evening of 8 August by a Criminal Court order. On the next day, he continued speaking out again at the Chiang Mai protest. He said in an interview later that the students wanted to do this before, but they asked him to start the movement. Some media deleted live streaming of his speech. A week after the historic speech from Nampa, on 10 August 2020, there was a revolutionary rally at Thammasat University, regarding the Rangsit campus in Pathum Thani Province named "ธรรมศาสตร์จะไม่ทน" (lit. Thammasat will not tolerate.). Parit Chiwarak wrote the revolutionary 10 monarchy reform manifestos, adapted from Somsak Jeamteerasakul, and let Panusaya Sithijirawattanakul read them out without fear of abduction and murder. In front of more than 1,000 protesters, Nampa again spoke out about monarchy reform. Despite the protests demanding monarchy reform, 7 days later, the biggest anti-government protest on 17 August by the Free Youth Group was different. They demanded that the government resign, dissolve the parliament, and hold a new general election under a revised constitution. Drawing more than 20,000 people at the Democracy Monument, Nampa said that "the biggest dream of seeing the monarchy stay alongside Thai society", rather than unattached above it. He was arrested again on 19 August for sedition, the Assembly Act, and the Computer Crime Act for a Harry Potter-themed speech. He spent a night at Chanasongkram Police Station and was released on bail in the morning. The police searched his house seeking illegal evidence but found nothing. On 25 August, he was arrested again for sedition over his speech on 10 August and was released on bail. Later, on 1 September, he reported that the state official harassed him by visiting his grandmother's house. On 3 September 2020, the court revoked the bail appeals of Arnon Nampa and Panupong Jadnok, and they were remanded until further notice. The court ruled that both of them had breached their bail terms by taking part in protests. Nampa was immediately re-detained, and the court justified this on the theory that "in order to prevent the offender from causing other harm". After being detained for 5 days, on 7 September, the police withdrew the request. He and Panupong were released. The Clooney Foundation for Justice called it an unlawful bail condition. Eventually, Nampa, Panupong, Panusaya, Parit, and prominent activists such as Pai Dao Din, organized a 19–20 September protest in front of the Grand Palace's Sanam Luang drawing around 18,000–50,000 protesters. The main goal of the 2020-2021 Thai protests was to curb the palace's powers. He repeated his monarchy reform goal: "Unless the monarchy is under the constitution, we will never achieve true democracy," and "the country belongs to the people, not the monarchy.". The leaders placed a commemorative brass plaque, 'the second Khana Ratsadon plaque', to remind them of the 1932 revolution that ended absolute monarchy. They have been called 'Ratsadon' by media.[dead link] On 14 October, the 47th anniversary of a major student-led 1973 Thai popular uprising, Nampa and other Ratsadon leaders organized a marching protest to the Government House, drawing around 8,000 protesters. It was planned as a general strike. He led a group on a truck to the Democracy Monument. The next morning, on 15 October, he was forcibly taken by a special commando unit without a lawyer to the Chiang Mai Police Station, facing sedition charges by Apiwat Kanthong, Prayuth Chan-O-Cha's lawyer, complaining to Pol. Col. Phuwanat Duangdee for a speech on stage about the monarchy in Chiang Mai and Pathum Thani. On 16 October, he wrote on plain paper to the court that the judicial process, order, and judging are unfair. He had believed in Thai judicial systems before, so he decided to study law. But in his experiences, he found that a judicial process is part of a dictatorship. He believes that someday the court will rethink it and get back to standing with Thai society. The protest escalated on 16 October when the police fired a water cannon at a large crowd at the Pathumwan intersection. He had been detained at Chiang Mai Central Prison until 27 October; he was released on 200,000 baht bail, but Pol Lt Col Chok-amnuay Wongboonrit, Chana Songkhram police, arrested him straight away for sedition and ruining archaeological sites in the '19–20 September protest'. He was then taken to the Bangkok Remand Prison. In the evening, the Criminal Court denied bail for him on the grounds that he might cause unrest. After being in prison for 19 days, he was released on 2 November at midnight along with political activists Somyot Prueksakasemsuk, and Ekkachai Hongkangwan, making his jail time total 24 days that year without the court verdict. On 17 November, Nampa and Rasadon led protesters to the Sappaya-Sapasathan parliament to pressure the parliament to accept the constitution amendment bill sponsored by civil group iLaw. The police used the water cannon to fire a tear gas liquid, causing many protesters to be injured. At the end, the police ran back and let the mass gather in front of the parliament. Nampa called on demonstrators to gather at Ratchaprasong Intersection on 18 November and said to fight face-to-face with the monarchy. That day, the protesters sprayed paint around the police headquarters, insulting the monarchy. On 19 November, Prayuth Chan-o-cha promised to use 'all laws' against the protesters, including lèse-majesté law, or Article 112, but the protests had taken place almost every day from October to November. Nampa also received a summons for lèse-majesté in addition to other charges. The Clooney Foundation for Justice Initiative called on the Thai government to dismiss these charges against him and others to stop sanctions on free speech and peaceful assembly. Nampa and Ratsadon led protesters to protest at the SCB banking company owned by Vajiralongkorn on 25 November and at the Bangkok army barracks on 29 November. All venues were related to reforms to the monarchy. On 3 December, he addressed the king directly in a speech, saying that the monarchy must be "politically neutral" to retain the reverence afforded to it by Article 6 of the constitution. He stated that he would take a break during the New Year's holidays and would continue the rally in 2021 with more escalation. On 14 January 2021, Arnon Nampa was recognized by South Korea's May 18 Memorial Foundation for winning the 2021 Gwangju Prize for Human Rights for his human rights legal contribution, anti-authoritarian activism, and his call for the monarchy reform. He is the third person from Thailand after Angkhana Neelaphaijit and Pai Dao Din to receive this award. Imprisonment without trial: 2021–2022 On 9 February 2021, Nampa and members of the Ratsadon group, Parit, Patipan Luecha, and Somyot, were arrested and detained again on charges of lèse-majesté and 10 other offenses, including sedition, over a 19–20 September protest by Pol Lt Col Chok-amnuay Wongboonrit and Chana Songkhram police. The court denied them bail and remanded them in the Bangkok Remand Prison. US National Security Advisor Jake Sullivan expressed concern. United Nations human rights experts condemned the rising lèse-majesté cases.[dead link] After the Court of Appeal rejected a request and cited their disrespect for the monarchy, they posed a flight risk. In front of Bangkok Remand Prison, Prachak Kongkirati, Yukti Mukdawichit, Boonlert Wisetpreecha from Thammasat University, and Puangthong Pawakrapan from Chulalongkorn University, claiming to represent 255 lecturers at 31 universities and education institutions, read out a statement calling for their release. Human Rights Watch said that the country may return to the "dark days" by abusing the law and demanded the Thai government conform with Thailand's international human rights law obligations. Nampa's lawyers tried to appeal on many occasions, but all were denied for the same reason by the court. By this time, he was jailed, awaiting trial. He was prosecuted in 21 cases, 11 of them lèse-majesté cases. On 15 March, Nampa wrote a petition to the Criminal Court that spoke of his fear of the procedure of night time COVID-19 testing done on himself and other prisoners. Prison officials tried four times to take Jatupat and Panupong out to test COVID-19 at night, which was an unusual time. Nampa found it suspicious, as he said there had been rumours circulating that they would be injured or killed in prison. On 8 April, Nampa, Jatupat, and Somyot signed a letter expressing their intention to withdraw their lawyer from the trial because he cited a lack of due fairness in the court and was therefore no longer required to defend them. While Patipan was released on bail, Parit and Panusaya had committed to a hunger strike until he got bail. Nampa was infected with COVID-19 in custody and sent to the prison hospital on 6 May. 110 days after being detained without a court verdict, on 6 June, he was given bail of 200,000 baht on conditions that included refraining from defaming the monarchy and inciting non-peaceful events along with Panupong. He was immediately treated in hospital for symptoms of COVID-19. He resumed his activism at a June event by reading 'Prakat Khana Ratsadon', a declaration on the Siamese revolution of 1932. On 3 August, Arnon Nampa gave a critical speech once again in front of the Bangkok Art and Culture Centre to commemorate the 'Harry Potter themed' event the previous year. This time he demanded a revoke of Article 112 and the transfer of public assets from the King back to their previous status. He was imprisoned on 9 August for lèse-majesté charges. On 10 November 2020, the Constitutional Court ruled that Nampa's speech, calling for reforms of the monarchy in the 'Thammasat will not tolerate' rally on 10 August 2020, aimed to overthrow the state and the monarchy. The court ordered him and other protest groups to end all monarchy reform movements. On 28 February 2022, Nampa received bail from all courts after he had been detained for 203 days. His total imprisonment time between 2020 and 2022 was 337 days. Personality and personal life Born in a rice field, he often recalled a natural and rural feeling of a rice field and agriculture. His Facebook profile photo was Chit Phumisak. Poetry and artworks In 2011, he wrote a poetry collection book, Mute and Blind, at the End of the Line, about the 2010 red shirts massacre. His book was nominated for the S.E.A. Write Award in 2013. He performed Khlui (the Thai Flute) in a Thai activist band Faiyen's 'Farmer' song. Khlui was his instrument during his student activism. Awards and honors See also References External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Judiciary_of_Thailand] | [TOKENS: 1054] |
Contents Judiciary of Thailand Vajiralongkorn (Rama X) Dipangkorn Rasmijoti Mongkol Surasajja – Acting Mongkol Surasajja Vacant Mongkol Surasajja Kriangkrai SrirakBunsong Noisophon Anutin Charnvirakul (BJT) Phipat Ratchakitprakarn (BJT) Sophon Saram (BJT) Borwornsak Uwanno Ekniti Nitithanprapas (BJT) Thamanat Prompow (KT) Suchart Chomklin (BJT) President: Adisak Tantiwong President: Prasitsak Meelarp President: Nakarin Mektrairat Diplomatic missions of / in Thailand Borders : Cambodia Laos Malaysia Myanmar (Maritime : India Indonesia Vietnam) Foreign aid The judiciary of Thailand (Thai: ฝ่ายตุลาการไทย; RTGS: Fai Tulakan Thai) is composed of four distinct systems: the Court of Justice, the Administrative Court, military courts, and the Constitutional Court of Thailand. The current judicial system is organized in accordance with the 2007 Constitution of Thailand. The Asian Human Rights Commission has called the Thai legal system a "mess" and called for a drastic overhaul of Thailand's criminal procedures. It cited the rampant use of forced confessions, and the fact that even a senior justice ministry official admitted that 30 percent of cases went to court with no evidence. No stenographic records are made by the trial court and the record is composed of what the judges decide. It also criticized the judiciary for failing to ensure that trials are conducted speedily. Research judges assist the sitting judges. Judges must take an examination and two different examinations are given: one exam is for judges trained in Thailand and a different examination is given for judges who graduate from foreign law schools. All judges are formally appointed by the king. Courts of Justice The Courts of Justice of Thailand (ศาลยุติธรรม) is the largest of the court systems and makes up the majority of courts in the kingdom. The courts as mandated in the constitution consists of three tiers: the court of first instance (ศาลชั้นต้น), the court of appeals (ศาลอุทธรณ์), and the court of last resort, that is, the Supreme Court of Thailand (ศาลฎีกา). The current president of the Supreme Court of Justice is Veerapol Tungsuwan. Administrative courts The administrative court system (ศาลปกครอง) is composed of two tiers: The administrative courts of first instance (ศาลปกครองชั้นต้น) and the administrative court of last resort, that is, the Supreme Administrative Court (ศาลปกครองสูงสุด). The court system was first created in 1997, the court's main jurisdiction is to settle litigation between the state or an organ of state (government ministries, departments, and independent agencies) and private citizens. The Council of State is considering adjusting the definition of certain criminal offences so they are punishable by administrative penalties rather than criminal imprisonment. The high number of criminal cases are overwhelming the court system and overcrowding jails nationwide. Thailand reportedly ranked sixth in the world in terms of the number of criminal suspects in the judicial process, about 300,000 persons. The state reportedly spends about 100,000 baht per criminal case — including the wages of police, judges and related officials — and only 6,000 baht per civil lawsuit, according to a study by Thailand Development Research Institute. While serious crimes such as theft and murder would still be subject to criminal prosecution, other offences, such as those involving cheque payments or copyright infringement, could be punished by administrative penalties to unburden the criminal court system. Constitutional Court First set up in 1997, the Constitutional Court of Thailand (ศาลรัฐธรรมนูญ) was created solely as a high court to settle matters pertaining to the constitution. The court has since accumulated huge amounts of power and influence in the wake of the 2006 and 2014 military coups and the constitutions they created, engaging in what critics of the court call political coups, ousting prime ministers from office, and climaxing in a ruling in 2013 that parliament could not amend the constitution according to its terms to elect all senators because that would violate the court's definition of a "democratic regime". In May 2014, the Constitutional Court ruled that the Thai prime minister and nine other cabinet ministers had to resign due to malfeasance. Questions have been raised not only over the court's increasing power over this matter, but why the Supreme Court, which apparently has jurisdiction in such cases, did not adjudicate. There have been repeated calls for reform or outright elimination of the court because of its politicization.[citation needed] See also References External links |
======================================== |
[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Wikipedia:VisualEditor/User_guide] | [TOKENS: 2022] |
Contents Help:VisualEditor If you would like to try VisualEditor without editing a live article, you can freely test it in the sandbox. You don't need an account to use VisualEditor on that page. VisualEditor gives you the ability to edit without needing to learn simple wikitext markup, as is required by the wikitext editor (also known as Source Editor). Unlike that editing tool, VisualEditor displays the text being edited almost as if it were already published. This guide gives illustrated, step-by-step instructions on the editor's features. Be aware that VisualEditor is still in development and thus has known limitations and bugs, and this guide may occasionally lag behind the release of new updates. For larger pages, VisualEditor can be slower than using wikitext with Source Editor and is not available for discussion pages. While VisualEditor remains in development, you should review your changes to ensure that the edits are those you intended. We welcome your problem sightings, comments and suggestions on the MediaWiki Feedback page. (Please note: In late 2017 all Save changes and Save page buttons were renamed Publish changes or Publish page. Every edit – even to drafts – is now saved in this way, and this should not be confused with putting drafts into the main part of Wikipedia. That is a separate process.) Availability VisualEditor is available on the following types of pages (namespaces): VisualEditor is not available for use on discussion (talk) pages. Source editor must be used there instead. First step: enabling VE As a prerequisite you'll need a VisualEditor-supported browser; most are. If you are registered on Wikipedia, you can opt to make VisualEditor available for editing as follows: If you are not registered, you can still use VisualEditor by adding ?veaction=edit to the end of a Wikipedia page URL. (Registered editors who have not enabled VisualEditor in their preferences – that is, the box for "Temporarily disable the visual editor while it is in beta" option is checked – can do the same.) Opening VisualEditor It can take a few seconds for the page to open for editing, and longer if the page is very large. Clicking on the "Edit source" tab will open the classic wikitext source editor. Getting started: the VisualEditor toolbar Formatting: Clicking the "A" opens a menu. If you have not selected any text, then when you click the "A" to open the menu, and then select an item, that formatting will apply to the text that you start typing, from wherever your cursor is located. Instructions for configuring the local citation templates in the Manual tab are available at VisualEditor/Citation tool. Instructions for configuring the citation templates used by Automatic tab are available at Citoid/Enabling Citoid on your wiki. Note: To remove any inserted image or template, simply select the item and press 'Delete' on your keyboard. To remove a Table, select the item and click the red 'delete' button that appears on screen. The Page options menu (hamburger icon) is further left of the Publish changes button. On this menu there are options to adjust page settings, such as whether the page is a redirect, or how it is indexed; to add, edit, or delete categories; and to see, using the "Language" item, the list of articles on the same subject that are in other languages. It also includes a Find/Replace tool that supports plain text searches as well as regular expression searches with capture groups that can be recalled using backreferences such as $1, $2, etc. Saving changes You can also review your changes using the "Review your changes" button to be sure they will work as intended before saving your changes. This is similar to the "Show changes" button in the Source editor. The "Resume editing" button returns you to the page you were editing. You can save and publish all of your changes later. Editing links If you select (highlight) text and then press the "Link" button, that text will be used in creating the link. For a link that involves just one word, you can either select that word or just put the cursor anywhere within it. VisualEditor will try to help with internal links by looking for likely matches. Click "Edit" to change where the link goes. You can also remove the link altogether by pressing the red chain icon with a line through it. You can open the link's target in another window by clicking on the displayed target. (You might want do this to check if an external link is valid.) Editing references Many wikis use templates to format references automatically. If a template is used in your reference, then all the text in the template will be highlighted when you click on the reference information. If a template was used and you've clicked on information in that template, then the Template icon (puzzle piece) will appear. Click on that to edit the content of the template, in the template mini-editor dialog. To re-use an existing reference, place your cursor in the body of the text where you want to add a new reference (number) for that citation. Click on the "Cite" button, and then click on the "Re-use" tab from the "Add a citation" dialog. You can also just copy-and-paste the reference number. In the "Re-use" dialog, look at the list for the reference you want to reuse, and select it. If there are many references, you can use the search box (labeled "Search within current citations") to list only those references that include certain text. After inserting the citation, you can change it. Select the reference, and click the "Edit" button in the context menu to make changes. Click on "Insert" when you're done. You can make the reference belong to a given group, although this is almost always left blank. (This option is used to display groups of references with the "References list" tool; if you need more information, see WP:REFGROUP.) After you're done editing your new template, click on "Apply changes" to return to the Reference editor, and "Apply changes" again to return to the page you're editing. Place the cursor where you want to display references (usually at the bottom of the page), open the "Insert" menu and click the "References list" icon (three books). Editing images and other media files You can change the search by changing the text in the dialog's search box. To choose a file, click on its thumbnail image. This places the image onto the page you are editing. You can resize an existing image by clicking on it, then moving the resize icon (the two-headed arrow on one or both bottom corners). You can also drag and drop an image to a place higher or lower on the page. The order of images can be rearranged by dragging the images on the left, and can be added using the "Add new image" button at the bottom of the list. The options tab allows size and layout to be edited. The default display options are preferred in most cases. When you click the "Done" button, you will exit the gallery editor. You should then see your changes, with the gallery as it will now appear to readers. Remember that exiting the gallery editor does not save your changes. As with other changes made using VisualEditor, you must 'Publish' the entire page in order to save your work and make it viewable online. Editing templates New sub-templates are added by following the steps for adding a parameter. You may need to check the template documentation to make sure that the sub-template is supported. Nested templates can currently be edited as wikitext only, without the facility offered by VisualEditor (see phab:T52182). Autocompletion doesn't work with subst:. If you want to use autocompletion, first find the template you are looking for, and then add subst: in front of the template name. Then, click the green "Add template" button. Add any parameters as usual and click "Insert". Editing lists To start a new list, just click on one of the two menu items shown here. Or, if you already have typed the list (on separate lines), select (highlight) the list you have typed, then click on one of the menu items. Editing tables You can even import a table by dragging a comma-separated value (.csv) file from your computer into the main editing window. Now the "Table" menu is available. From that menu, you can add a caption to the top of the table. To end your editing of a cell, just click elsewhere. Editing categories You also have the option of setting or changing the general (default) sorting key, which determines where the page appears when listed with other pages in the same category. For example, the default sorting key for the article "George Washington" is "Washington, George". In the category "Presidents of the United States", the article is listed under the letter "W", not the letter "G". Clicking on a category also allows you to specify a sorting key for that specific category. Such a sorting key overrides the default sorting key. Editing page settings At the bottom is the option to prevent page renames from updating this redirect. This is very rarely used. Editing mathematical formulae Editing poems and other special items Until they are fully supported, you can copy an existing one from another page, or edit the source wikitext directly. Moving pages Moving a page with VisualEditor is functionally the same as moving it with the source editor; see Help:How to move a page for an introduction to moving pages, or Wikipedia:Moving a page for more detailed instructions. Keyboard shortcuts Many editors are used to entering wikitext directly, especially bold, italics and wikilinks. Keyboard shortcuts allow to quickly insert similar formatting without having to use toolbar items. Here are the common general shortcuts in VisualEditor: |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/מחוז_חיפה] | [TOKENS: 889] |
תוכן עניינים מחוז חיפה לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה מחוז חיפה הוא אחד מששת המחוזות שאליהם מחולקת מדינת ישראל. הוא קרוי על שם העיר חיפה, שהיא בירתו והעיר הגדולה ביותר בו, והוא מורכב משתי נפות: נפת חיפה ונפת חדרה. שטח המחוז הוא כ-864 קמ"ר, והוא כולל את הר הכרמל ומישור חוֹפוֹ, וגם את עמק זבולון, אזור ואדי עארה וחלקו הצפוני של השרון. מחוז חיפה, ככל מחוזות ישראל, נוצר בהחלטת ממשלת ישראל בשנת 1953, על בסיס מחוז חיפה של המנדט הבריטי. באפריל 1957 הועברה מועצה אזורית זבולון, שנכללה בתחילה במחוז הצפון, למחוז חיפה. הממונה על מחוז חיפה מטעם משרד הפנים, נכון ל-2020, הוא דרור סורוקה. שימושי קרקע במחוז חיפה (2021) חלוקה מוניציפלית דמוגרפיה תושבי מחוז חיפה לפי דת על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2023, אוכלוסיית המחוז מונה כ-1,148,700 נפש, מתוכם: צפיפות האוכלוסייה במחוז היא, אפוא, כ-1,330 איש לקמ"ר. תושבי המחוז מהווים 11.7% מכלל הישראלים. נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לסוף 2025 ראו גם הערות שוליים |
======================================== |
[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בנימין_נתניהו#cite_ref-385] | [TOKENS: 76002] |
תוכן עניינים בנימין נתניהו בִּנְיָמִין (בִּיבִּי) נְתַנְיָהוּ (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי המכהן כראש ממשלת ישראל, כיושב ראש מפלגת "הליכוד" וכשר הפנים בממשלת ישראל (דה פקטו). בשנים 1984–1988 כיהן כשגריר ישראל באו"ם ולאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד. כיהן שש כהונות כראש ממשלה, בשלוש תקופות לא רצופות: בין 1996–1999 בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע; בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש; ומאז דצמבר 2022 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושבע. בנוסף כיהן כשר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת ותפקידים נוספים, חלקם במקביל לכהונותיו כראש ממשלה. בתקופות בהן לא היה חלק מהממשלה כיהן כראש האופוזיציה, למעט השנים 1999–2002 בהן פרש מהפוליטיקה. כראש ממשלה בסוף שנות התשעים חתם על הסכם חברון והסכם וואי עם הרשות הפלסטינית. כשר האוצר, בין השנים 2003–2005, הוביל נתניהו רפורמות בכלכלה הישראלית ובין היתר קידם הפרטה, הורדת מיסים וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. במהלך כהונתו הרביעית כראש ממשלה, בשנת 2018, הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים ובכהונתו החמישית, בספטמבר 2020, נחתמו הסכמי אברהם. כהונה זו התארכה בעקבות המשבר הפוליטי בישראל. במהלך כהונותיו אירעו מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, ומבצע שומר החומות. ב-2023 אירע טבח שבעה באוקטובר שהוביל לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, וב-2025 תקפה ישראל את איראן במבצע עם כלביא. אירועים בולטים נוספים במהלך כהונותיו כללו את גלי ההסתננות מאפריקה לישראל בין 2005 ל-2013 ובניית מכשול המעבר בגבול ישראל–מצרים, המחאה החברתית ועסקת שליט בשנת 2011, התפרצות מגפת הקורונה בישראל בשנת 2020, קידום "הרפורמה המשפטית" בשנת 2023 והמחאה העממית הנרחבת בעקבותיה. ב-24 במאי 2020 הוגשו נגדו כתבי אישום בעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים ומאז מתנהל נגדו משפט פלילי בשלוש פרשיות שונות: תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000. נתניהו הוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שמואשם ומנהל משפט פלילי בזמן כהונתו. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) כי הוציא צווי מעצר נגדו, ונגד שר הביטחון יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה על רקע מלחמת חרבות ברזל. ראשית חייו, שירותו הצבאי ולימודיו בנימין נתניהו הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל; 1912–2000) ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אימו, הפרדסן בנימין סגל. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. מקור השם "ביבי" באחד מבני דודיו, בנימין רון. אחותו נהגה לקרוא לו[א] חזור ושוב "בי" כקריאת חזרה הביתה. הכינוי דבק ראשית בבן הדוד, ולאחר מכן בנתניהו. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1963, בעקבות עבודתו של אביו. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט. בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד שמשפחתו נשארה בארצות הברית במשך שנתיים נוספות. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן ובהמשך גם אחיו עדו. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בחזרה מפעולה סודית בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והתחיל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום, ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון. לפי דיווחים, נראה כי פיקד על מבצע של היחידה בצפון. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981. לאחר מלחמת יום כיפור, שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) מאוניברסיטת MIT ב-1974, ותואר שני במינהל עסקים מבית הספר לניהול MIT סלואן ב-1976. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו. בנוסף, למד ב־MIT ובאוניברסיטת הרווארד מקצועות במדעי המדינה. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ". באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי". ניתאי היה שם העט שבו אביו חתם לעיתים על מאמריו. ב-1976 שכל את אחיו, יוני נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל. בסיום לימודיו בשנת 1977 שב נתניהו לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בין-לאומיים בנושא הטרור. ב-1980 זכה עם אחיו עדו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני. בין 1979–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון די. סי., תפקיד שמילא בין 1982–1984. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד. בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ושל פושעי מלחמה נאצים נוספים. ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. קריירה פוליטית לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". הוא זכה במקום החמישי בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות, והוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שכללה גם את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. כמו בתפקידו באו"ם, גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר הוועידה, עקב המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות ופרישתו של שמיר, התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52.1% מהקולות (72,705 מתוך 139,522 קולות כשרים). כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993 והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא ביקר בזירות פיגועי טרור והשתתף בהפגנות ימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה שבה הוצג חבל תלייה ונישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", זכתה לפרסום רב. נתניהו טען לאחר מכן שלא ראה את הארון. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ברוב דחוק של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה בקרב הפרשנים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ההסבר שניתן לניצחון זה התבסס על תחושת חוסר ביטחון גוברת בציבור עקב הכישלון במניעת פיגועי התאבדות, לצד הבטחות נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו על ידי הממשלה. גם מועד הבחירות המאוחר פעל לרעת פרס, עקב דעיכה מסוימת בהשפעה הרגשית של רצח רבין, ומתן זמן למפלגות היריבות להתארגנות, אותו ניצל נתניהו לאיחוד עם הסיעות המתחרות ל"הליכוד-גשר-צומת". בעימות הטלוויזיוני בין השניים, פרס הופיע עייף ונרגז, מה שפגע בדימויו הציבורי. בנוסף, תנועות ההצבעה בקרב המיעוטים פעלו לטובת הליכוד. בעוד האוכלוסייה הערבית נמנעה מלתמוך בממשלה, על רקע מבצע "ענבי זעם" וההפגזה על כפר קאנא בלבנון, האוכלוסייה החרדית הביעה תמיכה בנתניהו. בלטו במיוחד קמפיין צעירי אגודת חב"ד בישראל במימונו של יוסף גוטניק: "נתניהו. זה טוב ליהודים", והוראת הרב הרב שך, מנהיג הליטאים, להצביע לנתניהו. נתניהו ניצל גל זה ובאמצעות היועץ ארתור פינקלשטיין לקמפיין נגטיבי עם סיסמאות קליטות כמו "פרס יחלק את ירושלים", שהיה אפקטיבי ביצירת ניכור כלפי השמאל בקרב עולים חדשים ומזרחים. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר בישראל, ולראשון שנולד לאחר קום המדינה בתחומיה. נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה עסק נתניהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא שמר על הסכמי אוסלו, תוך הצהרה על עיקרון לפיו יקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית. בהתאם לכך, התעכבה מסירת חברון לשליטה פלסטינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב'. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות. ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים. המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, כשהפלסטינים טענו שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים. בעקבות המהומות קרא נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים בהם ישנם בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש. בקיץ 1997 התרחשו שני פיגועי התאבדות בירושלים, בעקבותיהם הורה נתניהו על התנקשות בח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, ראש הלשכה המדינית בחמאס שגורש מירדן ונעצר בנחיתתו ארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים. מספר הפיגועים בתקופת כהונתו של נתניהו היה נמוך משמעותית בהשוואה לשני ראשי הממשלות שלפניו, יצחק רבין ושמעון פרס ולשניים שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008. בשלהי כהונתו הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים ולא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו. לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B, 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה ונתניהו הציג את מדיניותו באומרו: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.” תקופה זו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות ונסיגות ב"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח בכל פעם. במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו רון לאודר, נשלח מטעמו לסוריה. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, תוך שתוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר. שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997) ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.[דרוש מקור] במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית. במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית – כל אחד למשך פרק זמן של כשנה. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור, בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו. נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה וחתר לממש תפיסה זו כראש ממשלה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים כמו הורדת האינפלציה והפחתת הגרעון התקציבי. ממשלתו ביצעה הפרטה של חברות ממשלתיות וליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון", מהלך שגרם להתפטרותו של דן מרידור מתפקידו כשר האוצר. בנוסף זכורה רפורמה בפנסיה שכללה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, למרבית העובדים החדשים בשירות הציבורי. כמו כן הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותי הטלוויזיה בלוויין של חברת "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבין-לאומיות. תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור וגם יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח יצחק רבין. הסכם ואי גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, בעוד שמפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון, בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם, ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. יש הטוענים כי יחס השמאל כלפיו היה המשך טבעי של האיבה ההיסטורית כלפי מנהיגי הימין ויש הטוענים[דרושה הבהרה] כי התנגדותם אליו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו.[ב] עם זאת, זכה נתניהו לאהדה בחוגי החרדים והימין המסורתי. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים והוא האשים אותה בהתנכלות לו. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. מתחים אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור] ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה. בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור] לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. באוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת ולחברת "אלקטריק פיול". עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. מפלגת ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו לדעתו צריכה להתבצע הפרדה כזאת. מאוחר יותר, עם פירוק ממשלת האחדות, היה מתומכיה של גדר ההפרדה. בספטמבר 2002 דן הממשל האמריקאי בשאלה האם לפלוש לעיראק. נתניהו הוזמן להעיד בשבועה לגבי הפלישה מול ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית. בעדותו העריך נתניהו כי "אין שאלה לגבי כוונותיו, פעולותיו והתקדמותו של סדאם חוסיין לפיתוח נשק גרעיני" והוסיף אם תמוטטו את שלטונו של סדאם, אני מבטיח כי תהיינה לכך השלכות חיוביות עצומות על האזור כולו. בפועל התברר בעקבות מלחמת עיראק כי בידי עיראק לא היה כל נשק להשמדה המונית, ורבים מעריכים כי השפעת מיטוט שלטון סדאם חוסיין על האזור הייתה שלילית בסך הכול מבחינת ארצות הברית. בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%. עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת שוק יביא לצמיחה כלכלית. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, להפחתת שיעורי מס ההכנסה. במקביל הרחיב את בסיס המס וביטל פטורים, כולל ביטול הקלות המס לתושבי התנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך להפחתה הדרגתית בנטל מס ההכנסה ומס החברות (25% לעומת 36%) עד שנת 2010 והפחתת המס השולי המרבי על יחידים (44% לעומת 50%). (מגמה זאת השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה בשנת 2012 – שיעור המס השולי המרבי עלה ל-48% ול-50% בשנת 2013, אולם שיעורי המס להכנסה עד כ-40,000 ש"ח לחודש ירדו במידה ניכרת.) הרפורמה כללה הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה הוקפא למשך שנים אחדות. במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון, לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות, והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. נתניהו שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה") והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו. במהלך כהונתו, הועברו חברות רבות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", ולימים זכתה קבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר תמורת כחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות. נתניהו הוביל תוכנית להפיכת נמלי ישראל לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות ביניהם ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים, שבו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדה חברה ממשלתית עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה. הוא יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל את הלאמת קרנות הפנסיה ומכירת הקרנות המאוזנות, בעיקר לחברות הביטוח. תוכנית הסיוע אפשרה לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם וצמצום בזכויות העמיתים. לקראת סוף כהונתו קידם נתניהו רפורמה בשוק ההון באמצעות "ועדת בכר". בהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם. נתניהו ספג ביקורת מארגונים חברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים, בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. לצד הביקורת, בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי מדדים כלכליים חשובים של המשק בישראל: בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה. נתניהו הציג יחס דו-ערכי לתוכנית ההתנתקות. הוא תמך בתוכנית והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. עם זאת בתקשורת הביע הסתייגויות, בפרט לנסיגה מציר פילדלפי והציע עריכת משאל עם, אף כי הצהיר שבמשאל יצביע בעד התכנית. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום ותמך בתוכנית על אף שלא התקיים משאל עם. את התנערותו מהאולטימטום שהציב, ייחס להחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך המשיך להצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על כוונתו להגיש את מועמדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד. נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". בספטמבר פעל נתניהו, יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה, במטרה להדיח את שרון מתפקידו. ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד בהפרש קולות קטן, ונתניהו הצהיר כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה. בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". הבחירות הפנימיות נערכו ב-19 בדצמבר 2005, ונתניהו נבחר לראשות המפלגה עם 44% מן הקולות (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-2 במרץ 2006 הצליח נתניהו לאשר במרכז הליכוד כי מעתה המועמדים לכנסת מטעם המפלגה יבחרו בפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה. בכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה[דרוש מקור]. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה, מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות. בפועל לא היה מדובר ב"צעד קוסמטי" והתנהלו פריימריז רחבים בין כל חברי התנועה מאז. הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן. ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8% וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20. ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בציבור ככישלון, ונתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת. אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביע את עמדתו שבטווח הרחוק יש להפיל את שלטון חמאס ברצועה ותמך בהמשך המבצע. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה". ב-3 בפברואר, כשבועיים אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", נפלה באשקלון רקטה. נתניהו בא לבקר בעיר, הבטיח שממשלתו תפעל למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ותקף את ממשלת קדימה על כך שלא עשתה זאת. ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של הקמפיין, סיפר בראיון שנתן ב-2020 שהיוזמה להצהרה הייתה שלו, עקב סקרים פנימיים שהראו על התחזקות של ישראל ביתנו ושבתחילה נתניהו לא רצה לומר את הדברים כי הוא לא חשב שהוא יעשה דבר כזה, אולם לבסוף השתכנע. בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה. ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים. ביוני 2009 נשא נתניהו את "נאום בר-אילן", שבמרכזו הביע הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, ויתור על זכות השיבה. הנאום נישא עשרה ימים לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר, והיה קשור למגעים עם ממשל אובמה. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדותיו הקודמות כלפי תהליך השלום. בינואר 2010 החליטה ועדת שרים בראשותו לאמץ את התכנית שהוצעה על ידי מערכת הביטחון והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח. על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי. בתקופה זו החריף המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010. בספטמבר 2010, בעקבות הנאום והמגעים עם הממשל האמריקאי, נתניהו הסכים להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים במטרה מוצהרת לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי שתי מדינות לשני עמים ותוך הסתייגויות הנוגעות לחמאס, לחזבאללה ולדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי. במקביל, בעקבות לחצים מצד ממשל אובמה נתניהו הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים. באוגוסט 2011 אירעה הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום. בספטמבר 2011, בנאום באו"ם, דיבר נתניהו בהרחבה על כוונתו של אבו מאזן באותה העת לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. נתניהו קרא למשא ומתן מיידי והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל. במקביל, פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית. חרף פעולות אלו, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם. אחד השינויים המרכזיים שהוביל נתניהו מאז שנבחר היה יישום מדיניות הבידול בין הגדה לרצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת בראשות אולמרט. נתניהו הבטיח בקמפיין הבחירות למוטט את שלטון חמאס, בפועל בחר להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק אותו. לדידו, הבידול מונע משא ומתן מדיני על הסדר קבע. ב-11 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה בראשותו את עסקת שליט מול החמאס - במסגרתה שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. בנובמבר 2012 חיסל צה"ל את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בעקבות ירי על הדרום מרצועת עזה. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום. לאחר המבצע, אפשר נתניהו את כניסתו של ח'אלד משעל לרצועת עזה. לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, תוך השארת רוב היישובים הישראלים ברמה במקומם. לפי ההצעה ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל, ותבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה על הסף בידי סוריה. סוגיה נוספת בה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. על סוגיית איום הגרעין האיראני החל נתניהו להתריע כבר ב-1993. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו. בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו שימש כ"שר לאסטרטגיה כלכלית". כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים, ולכן הממשלה העלתה את המיסים בתחילת כהונתה, בניגוד להבטחות ערב הבחירות. ביולי 2010 הועלה גם המס על סיגריות. נתניהו הגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על עסקת חבילה במשק. ישראל הייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה צמח בעת המשבר הכלכלי העולמי. האינפלציה הייתה מינימלית בהשוואה למדינות מובילות. אחוז המובטלים ללא שינוי משמעותי. השקל התחזק מול מטבעות בינלאומיים והחלה קניית עתודות מט"ח לשם מניעת ייסוף. בזמן אמת וברטרוספקטיבה נחקרה המדיניות הכלכלית הישראלית בעת המשבר, בזכות הצלחתה במניעה נרחבת של פגיעה במשק ובכוח הקנייה הישראלי.[דרוש מקור] נתניהו ניסה לקדם רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה. הרפורמה אושרה בממשלה, אך בעקבות "פרשת הולילנד", וחששות בנוגע לדרך פעולתן של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, נתניהו הקפיא את הרפורמה. במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ביולי-אוגוסט 2011 פרצה מחאת האוהלים סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. בעקבות משא ומתן עם המוחים הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג לגיבוש תוכנית לטיפול בנושאים הכלכליים שעלו במחאה, ואימץ את רוב המלצותיה. בעקבות אימוץ ההמלצות, ובהן חינוך חינם מגיל 3, הועלו מיסים כמו המע"מ, מס קנייה על טבק ואלכוהול והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות. בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון. בשנת 2010 פרצה השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. שרפה זו הייתה האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש בישראל עד אותו זמן. בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה. בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום והוזמנו חברות בין-לאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע. בסוף ינואר 2012 התמודד נתניהו בבחירות פנימיות על ראשות הליכוד מול משה פייגלין, שהיה במקום ה-36 ברשימת הליכוד בבחירות 2008, ולא כיהן כחבר-כנסת. נתניהו נבחר לתפקיד, כשהצביעו לו כ-75% מהמתפקדים. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013, מהלך שקודם על ידי הכנסת, ובמקביל איחד יחד עם אביגדור ליברמן את מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לרשימה משותפת שכונתה "הליכוד ביתנו" לקראת הבחירות. בבחירות עצמן זכתה הרשימה המשותפת ב-31 מנדטים, ומלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013. במרץ 2013 ובמסגרת ניסיונות תיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם, אחרי שנקלעו למשבר בעקבות אירועי המשט לעזה. נתניהו התנצל על אירועי המשט, ושני המנהיגים הגיעו להסכמות, שבאפריל 2014 נראו כקרובות להבשלה ולחתימה על הסכם, אך בעקבות מבצע צוק איתן, היחסים הדרדרו שוב. במהלך המבצע התבטא ארדואן באופן חריף נגד ישראל, ובטורקיה נערכו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה. כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי. בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, פתח צה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים. ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות וכניסה קרקעית במרחק של כ-3 קילומטרים לרצועת עזה כדי להשמיד מנהרות התקפיות שבנה חמאס. במהלך המבצע ירה חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-30 ביולי נחטפו גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין בקרב שג'אעייה, וב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם. נתניהו הוביל את המבצע במתינות והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע. ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 6 ישראלים. ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014. באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים. בדצמבר של אותה שנה אושר חוק הריכוזיות לפי מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותו של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות. אלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד" והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום". לימים בספרו "ביבי: סיפור חיי" הביע נתניהו חרטה על שפיטר לשווא את לפיד ולבני "על סמך שמועה קונספירטיבית שמסרו לו זאב אלקין ויעקב ליצמן לפיה השניים מתכננים נגדו פוטש". בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בין-לאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך. ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה ומניין חבריה עלה ל-66. בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, והממשלה תגברה את פעילות כוחות הביטחון, החמירה את הענישה על מחבלים ומיידי אבנים והגבירה את הניטור על הרשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ, ובסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן. בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו את חג' אמין אל-חוסייני ואמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה, זילות השואה והסתה. נתניהו הגיב ואמר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים ולא לטהר את היטלר. על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע חיל האוויר הישראלי מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במאי 2016 מינה נתניהו את אביגדור ליברמן כשר הביטחון במקום משה יעלון, שהתפטר מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על השינויים בממשלה התפטר גם אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה. ב-2018 הסכסוך האיראני-ישראלי הפך לעימות ישיר עם החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה. בשנת 2018 חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורת מנהרות טרור. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם הפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה בהובלת חמאס. במהומות נהרגו כ-220 פלסטינים, רובם פעילי טרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר "חזבאללה" לשטח ישראל בגבול ישראל–לבנון. בנובמבר 2019 חיסל צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את בהאא אבו אל-עטא, מפקד הגזרה הצפונית של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס. הרשות הפלסטינית בשליטת אבו מאזן סירבה להמשיך לשמש צינור לכספים מקטר עבור החמאס, ונתניהו שלח מכתב ובו ביקש מהקטרים להמשיך ולממן את שלטון חמאס באופן ישיר בסכום של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי בממשל טראמפ, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור. בראשית 2019 הסביר בישיבת ממשלה את מדיניותו כלפי ארגון חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". נתניהו דאג לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה מתוך תפיסה כי הפילוג הפנים פלסטיני מונע אפשרות להסכם שלום והסדר מדיני עם הפלסטינים. כמחאה על העברת כסף מקטר לחמאס התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממלא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018 וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט. בשנת 2019 קיבל נתניהו התרעה מראש השב"כ נדב ארגמן בנוגע לכך שהזרוע הצבאית של חמאס משתלטת על חלק מהכסף הקטרי. בשנת 2020 אמ"ן ציין כי לפחות ארבעה מיליון דולר מגיע לזרוע הצבאית של החמאס מדי חודש. בפברואר 2019 החלה הקמתו של מכשול עילי בגבול עזה, נתניהו דיבר על הפרויקט בישיבת הממשלה ואמר שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בממשלה זו כיהן נתניהו כשר החוץ עד פברואר 2019. בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארצות הברית ובתמיכת ממשלו, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר הפסקת בניית התנחלויות "בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההחלטה ננקטו צעדים נגד סנגל, ניו זילנד ואוקראינה והופסקה העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדברי נתניהו עוינים במיוחד את מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה סנקציות כלכליות, הפסיק מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרש מאונסק"ו ומועצת זכויות האדם של האו"ם וסגר את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. נתניהו הציג את פרישת ארצות הברית מההסכם עם איראן כהישג מדיני, אך יש הרואים בפרישה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל. במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה. בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית. בשלהי כהונתו התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו. ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו והגדלת המסחר בין המדינות. באותו חודש ביקר במספר מדינות באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד. במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת הנשיא אוהורו קניאטה. בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתם של שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם ומתן מענק למגורשים ולמדינה הקולטת. ב-2 באפריל 2018 חזרה רואנדה מהסכמתה לקלוט את המגורשים. נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל שהפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם, אך הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה בימין הודיע נתניהו על ביטול המתווה. הוא הצהיר כי יחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות, אך המתקן לא שב לפעילות. עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע. במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור: ביטול אגרת הטלוויזיה והקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. אולם בתחילת 2017 פעל לסגירת התאגיד בנימוקים של בזבוז כספים והטיה פוליטית. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות וזו תוקם כגוף נפרד. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות. עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. באוגוסט 2015, בעקבות עתירה שהגישה סיעת "יש עתיד", קבע בג"ץ כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. בעקבות כך, מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" התירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות. בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה ואף הוטל סגר ארצי. נתניהו הופיע תדיר בתקשורת ונתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. בהמשך צמצם את הופעותיו. במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014, ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב. נתניהו קידם את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה. בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר. בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" לפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל המיועדת לתפילה מעורבת, בניהול מועצה ציבורית בהשתתפות מגוון זרמים ביהדות וארגון נשות הכותל. המתווה הוביל לאיום המפלגות החרדיות לפרוש מהקואליציה, ומשכך הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה, עד שהוקפא ביוני 2017. בתיקון לפקודת מס הכנסה נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה, החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם. בסוף דצמבר 2015 הקדים מרכז הליכוד, לבקשת נתניהו, את הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו, החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. ב-24 בדצמבר 2018, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, עקב ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-21. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019. בקמפיין הבחירות לכנסת העשרים ואחת, עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. הוא אף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי. בבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, "הליכוד" זכה ל-35 מנדטים וקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, יזם את פיזור הכנסת ובשל כך, עמד בראש ממשלת המעבר. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים צירף נתניהו לרשימת הליכוד את מפלגת "כולנו". בנוסף, שכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין והקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי. בבחירות אלו ירידה מפלגת הליכוד ל-32 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לה יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי". ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. נתניהו כשל בהקמת ממשלה והמנדט עבר ליריבו בני גנץ, אשר לא עלה אף בידו להקים ממשלה. משכך התפזרה הכנסת מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה. בדצמבר 2019 נערכו פריימריז לראשות "הליכוד", בהן זכה נתניהו ל-72.5% מהקולות, כשהתמודד מול גדעון סער. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ, ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים. בעקבות כך פורסם הסדר למניעת ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק בנושאים הקשורים למצבו המשפטי. ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל השלושים וחמש. באותו מעמד הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי, והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021, אך חילופי ראש הממשלה לא התממשו. ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון ומימוש אסטרטגיית היציאה, החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל נתניהו סיכם עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, על רכישת חיסונים. מרבית אזרחי ישראל נענו לקריאות להתחסן ולפרק זמן קצר ישראל הובילה במספר המתחסנים לנפש. בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו צעדים לסיפוח יהודה ושומרון לישראל ואימוץ תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". אולם תוכניות אלה ירדו מהפרק עם חתימת "הסכמי אברהם" מול איחוד האמירויות הערביות ובחריין. לאחר מכן להסכמים עם מרוקו וסודן, אך ההסכם עם סודן לא התממש. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח. ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי בחריין החליטה לנרמל את יחסיה עם ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים. הסכמים אלו נקראו "הסכמי אברהם". ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת) איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו והצטרפותם להסכמי אברהם. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין ארצות הברית, ישראל ומרוקו. הסכמים אלו והסכמים נלווים יצרו לישראל מסדרונות אוויריים למזרח דרך ערב הסעודית ולדרום אמריקה דרך סודאן. ב-24 באוקטובר 2020 (שעון ישראל), הודיע הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים טלפונית שנערכה במשותף עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש מועצת הריבונות הזמנית בסודאן עבד אל-פתאח אל-בורהאן וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ באופן רשמי כי ישראל וסודאן יכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-6 בינואר 2021 חתמה ממשלת סודאן על הצהרת "הסכמי אברהם". ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבין-לאומי לצדק על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014. בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם והיה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ב-6 במרץ 2024 פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון את מסקנותיה, שבהן הטילה על נתניהו אחריות אישית, כיון שידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על ליקויי בטיחות באתר ההילולה במירון, ולא ציינה המלצה מעשית בשל תפקידו כראש ממשלה. עקב העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, פתחה ישראל במבצע שומר החומות. במקביל למבצע פרצו מהומות ברחבי ישראל. ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים, יחד עם נפתלי בנט. ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה, אשר תחת הנהגתו נמנעה חלקית מהשתתפות בוועדות הכנסת בטענה לקיפוח בייצוג. בנוסף, דרש מכל חברי הכנסת של הליכוד להשתתף בפיליבסטרים רבים. חברי כנסת מהליכוד שנעדרו, גונו על ידי המפלגה ברשתות החברתיות. בנוסף לכך, האופוזיציה הצביעה גם נגד חוקים שהיא תומכת בהם כמו תקנות שעת חירום לשיפוט על יהודה ושומרון בטענה שהם לא רוצים לעזור לממשלה ושהמטרה של הפלת הממשלה חשובה יותר מאשר חוקים ספציפיים שיקודמו. נתניהו עצמו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. על רקע מבצע עלות השחר, נתניהו הגיע לראשונה מאז כינון הממשלה לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. הממשלה שאפה לעודד לימודי ליבה באמצעות תוכנית תמריצים כלכליים ואף חסידות בעלז הסכימה להשתתף. נתניהו סיכל זאת באמצעות השוואת תקציב החינוך גם ללא לימודי ליבה. בדצמבר 2021 נחנך המכשול בגבול עזה אותו יזמה ממשלת נתניהו ב-2019. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר כי "זהו יום היסטורי", וכי מדובר בפרויקט לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ביקר את הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון עוד לפני פרסומו. הוא אף השמיע התבטאויות בדמות אי-כיבוד ההסכם, אבל בהמשך הוא ריכך את התבטאויותיו ואמר שהוא ידאג למזער את נזקיו כמו שנהג בהסכמים אחרים שהוא מתנגד אליהם כגון הסכמי אוסלו. ב-29 בדצמבר 2022, הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע. זמן קצר לאחר הרכבת הממשלה פסק בג"ץ כי מינויו של אריה דרעי לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע עברו הפלילי ובשל מצג שווא שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות מס. בעקבות זאת פיטר נתניהו את דרעי משלושת התפקידים שייעד לו: המשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות. ב־4 בינואר 2023 הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה במערכת המשפט בישראל ובה הסדרת פסילת חוקים ופסקת התגברות של הכנסת ברוב רגיל, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי כמייעץ לא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב מוחלט. לאחר פרסום הרפורמה, קבעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי נתניהו מנוע מלהתערב בניהול החקיקה ברמה העקרונית עקב ניגוד עניינים, בהיותו נתון למשפט פלילי. בעקבות זאת קידמה הקואליציה את "חוק הנבצרות", בכדי למנוע ממיארה להוציא את נתניהו לנבצרות עקב התערבות בחקיקה המשפטית בזמן העמדתו לדין פלילי. הרפורמה שהוצעה יצרה התנגדות ציבורית נרחבת והובילה למחאה רחבת היקף. המוחים טענו שמהלכי החקיקה מהווים פגיעה בעצמאות מערכת המשפט והאשימו את נתניהו שהוא מנסה להוביל הפיכה משטרית שתאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוקיעה את הרפורמה וטענה שתפגע ברשות השופטת. על אף זאת, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם. חלק ממתנגדי הרפורמה איימו לרדת מהארץ וקבוצת קצינים בצה"ל בעבר ובהווה התארגנה לכדי "מחאת אנשי המילואים" שאיימו להפסיק את התנדבותם למילואים. ב-25 במרץ קרא שר הביטחון יואב גלנט, לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, הודיע נתניהו על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. בינתיים פיטורי גלנט הושהו ובהמשך בוטלו. במקביל לשיחות, קידמה הקואליציה "תרגיל" לדחיית בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, על ידי הצבעה נגד כל המועמדים. האופוזיציה דרשה שתובטח בחירת נציגת האופוזיציה בוועדה, בהתאם לנוהג. לבסוף נבחרה נציגת האופוזיציה קרין אלהרר, בתמיכה של מספר חברי קואליציה, אך הזעם על התרגיל הביא להקפאת השיחות בבית הנשיא. בתגובה חוקקה הקואליציה את ביטול עילת הסבירות, עובדה שהובילה עשרת אלפים מתנדבי מילואים להודיע על הפסקת התנדבותם כאות מחאה. בנוסף לכך התמודדה הממשלה עם גל פיגועי ירי ודריסה בירושלים וביהודה ושומרון. מבצע שובר גלים נמשך והממשלה נקטה בצעדים שונים נגד המפגעים. ב־9–13 במאי, לאחר עלייה בגלי הטרור ושיגורי רקטות לעבר עוטף עזה, יזם צה"ל את מבצע מגן וחץ לסיכול בכירי פלוגות אל-קודס. בסופו נתניהו הצהיר כי המבצע "שינה את משוואת ההרתעה". ביולי 2023 לאחר עליה במספר הפיגועים בצפון השומרון, יצא צה"ל למבצע בית וגן בעיר ג'נין ובמחנה הפליטים שבה. בספטמבר 2023 השתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, במהלכה בלטו ההצהרות גלויות ביחס לקידום הנורמליזציה עם סעודיה, מצד נתניהו, ביידן ואף מצד יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד. את ביקורו ליוו מחאות נגד הרפורמה המשפטית. ב-26 בדצמבר 2023 דיווחה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן האיצה את העשרת האורניום שלה לדרגות של 60%. ישראל התמקדה, לפי פרסומים זרים, במשך שנים בהאטה ובבלימה של העשרת האורניום. בתחילת 2024 פורסם כי איראן פעלה או גיששה להשגת כמה רכיבים הנדרשים לפצצה גרעינית. בספטמבר 2023 נשא נתניהו נאום בעצרת האו"ם, בו הכריז שישראל נמצאת "על סיפה של פריצת דרך - הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה" - הסכם שהמגעים לו היו בעיצומם. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו ולארבעה אישים נוספים שהיו מעורבים ברכש הצוללות וכלי השיט. ביחס לנתניהו נכתב בהודעת הוועדה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית. במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. לצורך מימון המלחמה, הממשלה החליטה להעלות מיסים, ביניהם העלאת מס ערך מוסף מ-17% ל-18%. עוד לפני העלאת המיסים, יוקר המחיה בישראל המשיך להיות גבוה כאשר לפי יועצו הכלכלי של נתניהו, ישראל הייתה יקרה יותר ב-38% לעומת ממוצע OECD. במהלך המלחמה, קידמה הממשלה צעדים שקשורים לרפורמה המשפטית. למשל, שינוי חוק יסוד: השפיטה שונה כך שיגדל משקלם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הליך הדחה של גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זאת בזמן שנתניהו היה כפוף להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו לעסוק במערכת המשפט בגלל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. באפריל 2025, לקראת פרסום תוכנית המכסים של טראמפ, הממשלה הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית. עקב העודף המסחרי של ישראל בסחר ההדדי בין המדינות, הטילו האמריקאים במסגרת התוכנית מכס בגובה 17% על סחורות ישראליות. ב-25 בספטמבר 2025 קבעה ועדת גרוניס כי היו מקרים בהם נתניהו ביקש מראשי שב"כ לפעול באופן "שאינו ראוי בדמוקרטיה". בשבתו כראש ממשלה פעל נתניהו לשמר יציבות מול שלטון חמאס ברצועת עזה, על חשבון מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. החל ב-2018 קידם העברה דרך ישראל של מזוודות דולרים במזומן וללא רישום בנקאי, מקטר לידי חמאס. בין היתר שידל את מנהיגי קטר לקדם את העברת הכספים באופן סדיר, מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע הסלמה. בישיבת סיעת ליכוד במרץ 2019 טען: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס." במבצע שומר החומות התברר שהתפיסה כשלה. בתום המבצע, נתניהו העריך שיתקיים שקט ארוך טווח בגזרת עזה והתנגד להצעת ראש השב"כ, נדב ארגמן, לחסל את מנהיגי חמאס בעזה. כאשר נבחר מחדש לראשות הממשלה, השיב נתניהו את ההסדרה הכספית במסגרת "הוועדה הקטרית".[דרוש מקור] ביולי 2023 תועד מספר המעברים הגדול ביותר מעזה לתוך ישראל מאז החל המעקב בשנת 2004, זאת כתוצאה משיפור תנאי המעבר ומהנפקת מספר גדול של היתרי עבודה. באותו החודש שלח השב"כ לנתניהו מסמך ובו המלצות לשיקום ההרתעה נגד חמאס באמצעות “סבבים יזומים נגד חמאס, הרחבת הסיכולים הממוקדים, המשך ההתרעה, שימור מהלכים יזומים ומוכנות למערכה כמשימה מספר 1". נתניהו דחה את ההמלצות והממשלה לא קיימה דיון על המסמך. בחגי תשרי 2023 חלה הסלמה בגדר המערכת מול חמאס. ב-1 באוקטובר המליץ לו ראש השב"כ רונן בר להוציא לפועל את תוכנית "העריפה" ולהרוג באחת את מנהיגי החמאס, נתניהו סירב והנחה לקדם הסדרה אזרחית מול חמאס. בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור הפלסטינים "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,173 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779 אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251 אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609 מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329 חיילים, 58 שוטרים ו-10 אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה מיושביהם 29 יישובים בעוטף עזה ו-22 יישובים בצפונה. במלחמה נהרגו רבבות פלסטינים, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. נוסף על החזית הראשית בעזה, נלחמה ישראל מול חברות ציר ההתנגדות, כולל חזבאללה, החות'ים ואיראן. נתניהו ספג ביקורת על כך שאיפשר את התעצמות החמאס, ארגון הטרור השולט בעזה ועל כך שסירב לקחת על עצמו אחריות למחדל. נתניהו מצידו השיב שהוא לא חיזק את חמאס, אלא עשה שלוש מערכות מולו שהיו משמעותיות והחלישו אותו וכן חיסל חלק מבכיריו. בראשית המלחמה חל דיון ציבורי ב"שאלת האחריות" לפריצתה ונתניהו סירב להשיב בהודאה ולקיחת אחריות, אך במספר הזדמנויות שדיבר לציבור בישראל אמר שהכל ייחקר בתום המלחמה וגם הוא יצטרך לתת תשובות על כך. עם זאת בנובמבר, השיב בראיון לרשת NBC האמריקנית ואמר: "כמובן שיש לי אחריות [...] האחריות שלי היא להגן על אזרחי ישראל וזה לא קרה". בנובמבר 2025 פרסם מבקר המדינה דו"ח בשם "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", במסגרת סדרת דו"חות על כשלי 7 באוקטובר, ובו קבע כי נתניהו לא מימש אחריותו בהכנת תפיסת ביטחון לאומי, וכי אילו היה ממלא את תפקידו כראוי "ייתכן שהייתה מוגדרת אסטרטגיה אחרת לגבי אופן ההגנה על גבולות המדינה, לרבות לגבי הסד"כ הנדרש ואופן הפעלתו, אשר היו מביאים את צה"ל להיערכות טובה יותר בהגנה על גבול עזה ב-7.10.23". ביולי 2024 טס נתניהו לביקור מדיני בארצות הברית. במהלך הביקור נאם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית והיה המנהיג הזר הראשון לעשות כן, וקיים פגישות עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ. ב-19 באוקטובר 2024, בשעות הבוקר, שיגר ארגון הטרור חזבאללה כטב"מ מלבנון לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, הכטב"מ פגע בחלון חדר השינה. נתניהו לא שהה בביתו בעת הפגיעה ולא היו נפגעים באירוע. ב-4 בפברואר 2025 ביקר נתניהו בבית הלבן אצל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הביקור התמקד בנושאים מרכזיים הקשורים למזרח התיכון, במיוחד מצב רצועת עזה והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, טראמפ הציע הצעה מפתיעה לפיה ארצות הברית תיקח שליטה על רצועת עזה, תפנה את התושבים הפלסטינים ותשקם את האזור כ"ריביירה של המזרח התיכון" תחת בעלות אמריקאית. הצעה זו עוררה תגובות בין-לאומיות ודאגה, במיוחד בשל השלכותיה על זכויות הפלסטינים והיציבות האזורית. ב-21 במאי 2025 כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, לראשונה מזה כחצי שנה. במסיבת העיתונאים התייחס לפסיקת בג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לסוגיית הגרעין האיראני, למהלכים הדרושים להכרעה ברצועת עזה, למשא ומתן להשבת החטופים ולמה שהגדיר כ"שרשרת הכשלים שהובילה לטבח שבעה באוקטובר". הנאום זכה לשם "נאום הכפכפים" בעטיים של דבריו הבאים והכוזבים: ”עכשיו אני שואל אתכם, עם מה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? [...] עם מטוסי F-35? עם מה? עם טנקים? עם מה? הם תקפו אותנו עם כפכפים, קלצ'ניקובים וטנדרים. זה עולה פרוטות.” ב-12 באפריל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החל במשא ומתן על הסכם גרעין חדש והקציב למהלך הדיפלומטי 60 יום. מ-2015 עד פרישת ארצות הברית ב-2018 מההסכם הקודם אפשרה איראן למפקחים מסבא"א לפקח על מתקניה, רמת העשרת האורניום הייתה עד 3.67%, וכמות האורניום המועשר הייתה עד 300 ק"ג. בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 בתמיכה נתניהו והחזרת הסנקציות, האיצה איראן את ההתחמשות הגרעינית שלה. ב-31 במאי פרסמה סבא"א שברשות איראן 408.6 ק"ג ברמת העשרה של 60%. לפי הערכות, אפשר לייצר ממלאי זה עשר פצצות גרעין. לשם הרכבת נשק גרעיני שמיש, נותר לאיראן בשלב זה להשלים את ייצור הרכיב שמביא לתגובת שרשרת גרעינית ופיצוץ. בסוף דצמבר 2025 נפגש נתניהו עם טראמפ באחוזתו בפלורידה שם דנו על המעבר לשלב ב' בהסכם מול חמאס, סוגיית איראן, לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו, וההסדר האפשרי מול סוריה. זו הייתה פגישתו השישית של נתניהו עם טראמפ בשנת 2025. בנובמבר 2025, הסעודים והאמריקאים סיכמו בין היתר על העברת מטוסי F-35 וקידום תוכנית גרעין אזרחית בממלכה, מה שנידון בזמן שיחות הנורמליזציה בשנת 2023. בליל 13 ביוני 2025 הורו נתניהו והקבינט המדיני-ביטחוני על מבצע עם כלביא, שמטרתו היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ובו תקף חיל האוויר הישראלי במספר ערים באיראן מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים וכן התנקש בכמה מראשי מערכות הביטחון האיראניות, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, ומדעני גרעין בכירים. בימים הבאים המשיך חיל האוויר בתקיפות ובסיכולים, ואיראן הגיבה במטחי טילים שהרגו 30 אזרחים ישראלים והרסו בניינים ותשתיות. בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה מתקני הגרעין. ב-24 ביוני הוכרזה הפסקת אש והתקיפות ההדדיות פסקו. ב-5 בפברואר 2026 פרסם נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת המבקר את אירועי טבח שבעה באוקטובר. במסמך האשים נתניהו גופי המודיעין והביטחון באחריות למחדל, ואת הסיבות לכישלון האסטרטגי ייחס לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולהתנתקות בשנת 2005. בתגובה למסמך פרסמו מספר עיתונאים טענות שהמסמך מכיל סילופים ושקרים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט טען שהמסמך "שקרי ומניפולטיבי", וכך טען גם ח"כ יואב גלנט, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מתח ביקורת על פרטים שונים במסמך. פרשיות פליליות לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד ומרמה והפרת אמונים ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים. בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי, בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו. במרץ 2011, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, תחקיר בתוכנית "המקור", שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס", הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה. החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום". במהלך החקירות, העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי הן נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017, הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר הודעת המשטרה, מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם" רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה, התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק "תיק 4000", הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה. נתניהו טען שהסכימו לכך רק בגלל איומי המשטרה. ב-2 בדצמבר 2018, פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נתניהו הכחיש וטען שהחלטותיו התקבלו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ' ואילו אתר 'וואלה' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת, עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה. עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות. הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד ומרמה והפרת אמונים. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה השנה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה). נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות המיוחסות למהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו. בעקבות הגשת כתב אישום, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה מנתניהו לחדול מלכהן כשר, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי. ב-2 בינואר 2020, התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק – שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות. ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי. ב-28 בינואר 2020 לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות, משך נתניהו את הבקשה. לאחר כמה שעות הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-24 במאי 2020 החל משפטו של נתניהו, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול. ב-30 בנובמבר 2025 הגיש בנימין נתניהו בקשת חנינה לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. את בקשתו נימק: במאי 2024 הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בקשה לצו מעצר נגד נתניהו בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה, הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי שר הביטחון, יואב גלנט, ובמקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר גם עבור בכירי החמאס - יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי כי הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. משמעות הוצאת צווי המעצר היא ש-124 המדינות החברות בבית הדין הפלילי יהיו מחויבות לעצור ולהסגיר את נתניהו וגלנט להאג אם ייכנסו לתחומן. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי. תפקידיו העיקריים חיים אישיים נתניהו הוא בנם השני של צילה ופרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה ואחיו הצעיר עדו, הוא רופא וסופר. דודו של נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו. נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים (מיקי) וייסמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. לשניים נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד ברסלב; מבתו נועה יש לנתניהו חמישה נכדים. בשנת 1979 התגרש נתניהו מוייסמן. ב-1981 נישא לפלור קייטס, נוצריה בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גם גיור אורתודוקסי. השניים התגרשו ב-1989. במרץ 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, שהייתה באותה עת דיילת אוויר ב"אל על". שרה היא בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. לזוג שני בנים, יאיר ואבנר. ב-2002 רכשו בני הזוג נתניהו וילה בקיסריה בסכום של 1.8 מיליון דולר. ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי, תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח וכולל דירה בת שתי קומות ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכן כ-25 מיליון ש"ח. בעשור השמיני לחייו, בשנים 2023–2024, עבר נתניהו השתלת קוצב לב, ניתוח לתיקון בקע מפשעתי וניתוח להסרת בלוטת הערמונית. ב-17 ביולי 2024 נחשף כי עלות האבטחה של נתניהו ומשפחתו, בין השנים 2018–2023, עמדה על 30 מיליון שקלים. במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בלילה בכביש 1 וראש הממשלה בנימין נתניהו סולק ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח. ב-11 ביוני 2017, קבע בית המשפט שמדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט. בעקבות תוצאות המשפט פוטר סרנה מידיעות אחרונות. ערעור שהגיש סרנה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. בדצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי, המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. במאי 2023, הושגה פשרה, שבמסגרתה נתניהו משך את תביעתו וכספית יפרסם הבהרה שבה ייכתב כי לא התכוון לייחס לנתניהו כוונה לשחד את מררי או את ינון. בינואר 2022 החלה להתברר תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען בתוכניות טלוויזיה שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי". ב-21 בנובמבר 2022 נפסק שאולמרט אמר לשון הרע וחייב אותו לשלם למשפחת נתניהו 62,500 ש"ח פיצויים בתוספת 35,000 ש"ח שכר טרחה והוצאות משפט. ב-16 בנובמבר 2023 בית משפט השלום ברמלה חייב את דוד ארצי בתשלום פיצויים בסך למעלה מחצי מיליון ש"ח לדוד שמרון, לאחר שארצי טען כי יש הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו שלפיו הוא חייב לשתפה בכל החלטה. בית המשפט פסק בנוסף 50 אלף ש"ח לטובת המדינה. ארצי ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז ביטל את פסק הדין אך קבע שארצי ישלם לשמרון 290 אלף ש"ח, ויבוטל חיובו בתשלום לאוצר המדינה. בשנת 2025 הגיש נתניהו תביעות לשון הרע אחדות, בהן תביעות נגד משה יעלון, אליעד שרגא, יאיר גולן ואודי לוי. באפריל 2025 הגיש נתניהו תביעת לשון הרע נגד פעילת המחאה שקמה ברסלר, על סך חצי מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בשלושה פרסומים שבהם נטען לכאורה כי נתניהו קיבל שוחד מקטר, ונטען בה כי "הפרסום האמור פוגע ביסודות המשטר התקין ובערכי הדמוקרטיה". למימון הגנתה פתחה ברסלר במימון המונים, שתוך פחות משעה גייס 500 אלף ש"ח, ובהמשך צמח ליותר מ-750 אלף ש"ח שתרמו כ-4,800 איש. ספריו ספרים בעריכתו: בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנית, גנז נתניהו את הספר. פרסים והוקרה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר הרווחה והביטחון החברתי ושר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת ישראל, שר המשפטים, שר העבודה והשר לשירותי דת יריב לוין • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שרים נוספים במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ' שרים נוספים במשרד האוצר: מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין שרים נוספים במשרד המשפטים: דודי אמסלם שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון |
======================================== |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.