title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
היסטוריה של אתונה | שמאל|ממוזער|250px|מפת אתונה בשנת 1888
אתונה, עיר-מדינה יוונית: פוליס, אחת החשובות והמשפיעות שבערים בעת העתיקה, ממנהיגות העולם היווני; מעצמה רבת-כוח שהגיעה לשיא פריחתה בתקופה הקלאסית, במאה החמישית לפנה"ס; והייתה למרכז מדיני ותרבותי, שהשפעתו ההיסטורית על התרבות האנושית, עד לימינו, עצומה.
אתונה בעת העתיקה
התקופה הארכאית
אתונה ידועה עוד מהתקופה המינואית כמרכז שלטוני באטיקה. בתקופה הארכאית, הייתה נתונה תחת משטר מלוכני, כמרבית ערי יוון. במהלך המאה השמינית לפנה"ס, איבדו המלכים מכוחם לטובת האצולה, סמכויותיהם הועברו בהדרגה לנושאי משרות מטעמה - ארכונטים, שנבחרו לתקופת כהונה מוגבלת בזמן, ולבסוף בוטלה המלוכה כליל. משטר האצולה האוליגרכי בעל זכויות היתר המופלגות, שקם תחת המלוכה, הביא לפגיעה קשה במצבו המשפטי והכלכלי של ה״דמוס״, העם, עד כדי שעבודו החלקי לאצולה. מצב זה גרם לאי שקט חברתי ולתסיסת מרי. תגובתו הראשונית של המשטר האוליגרכי הייתה הפעלת אמצעים משפטיים קשים כנגד העם. המחוקק דרקון כינס ופרסם לראשונה חוקים, שהיו נוקשים וחד צדדיים עד כדי כך, שיצא להם שם רע עד לימינו - העונש על מרבית העבירות, קטנות כגדולות, היה מוות.
הנה כי כן, התסיסה החברתית לא דעכה, ומראשית המאה ה-7 לפנה"ס אף גברה, עד שאיימה למוטט את העיר. על מנת להשקיט את המרי, נבחר סולון לארכון ומפשר. סולון, מדינאי שהיה מכובד הן על האצולה והן על העם, הכריז על שמיטת חובות כללית והביא הקלה מיידית על העם; בהמשך הנהיג רפורמות מרחיקות לכת במבנה החברתי-פוליטי של העיר, שאפשרו לשכבות נוספות בעם, שלא מקרב האצולה, להשתלב במנגנוני הממשל, וכן ערך שינויים במערכת המשפט - הנהיג מעין תביעה כללית ושיטת משפט הדומה במהותה לשיטת המושבעים. בכך סלל את הדרך להתפתחות הדמוקרטיה האתונאית בתקופה הקלאסית, במאה החמישית לפנה"ס.
אולם, לשלב זה קדמה תקופת הטיראניה - שלטון היחיד העריץ. הופעת הטיראניה באתונה, כמו בערי יוון אחרות, הייתה, באופן פרדוקסלי, כרוכה בהתחזקות כוחו של העם. יחסי הכוחות בתוך אצולה, בין הסיעות השונות, הופרו עם כניסת הגורם החדש, ובמאבק השליטה שהתפתח, ניצח מי שגייס את העם לצדו. פייסיסטראטוס, ראש הסיעה המנצחת באתונה, פורר את האצולה, והצליח על ידי כך להשליט את עצמו על העיר. לאחר שנטל את השלטון לידיו, ביסס את כוחו על צבא ומנגנוני ממשל פרטיים, והשכיל לשלוט מבלי שנאלץ להפר את החוקה הרשמית; כך נהנה ממידה של תמיכה בקרב שכבות רחבות בציבור (אף זו של סולון בערוב ימיו). רק בימי בניו קיבל המשטר את אופיו העריץ הקיצוני, והופל.
מכאן ואילך הוחל תהליך של דמוקרטיזציה במערכות הפוליטיות של העיר. המוסדות הוותיקים שבשליטת האצולה, בעיקר מועצת הזקנים - האריאופגוס - נאלצו לוותר על חלק גדול מסמכויותיהם, ולעומת זאת המוסדות העממיים החדשים - אספת העם ובתי המשפט - צברו כוח וסמכות. לתהליך זה תרמה באופן מכריע פעילותם הנמרצת של אישים שונים, שהדמוקרטיה הייתה נר לרגליהם. שלב מכריע בתהליך התחולל עם הרפורמות המקיפות שביצע המחוקק קלייסתנס. הרפורמות שנערכו במבנה המנהלתי-פוליטי של החברה האתונאית ובמוסדותיה הפוליטיים, הביאו משנה כוח לעם, על ידי החלשת תלותו המנהלתית באצולה.
התקופה הקלאסית
במהלך המאה החמישית לפנה"ס, במקביל לתהליך הדמוקרטיזציה, התחזק מעמדה המדיני של אתונה והיא הפכה למנהיגה בעולם היווני, ולגורם מרכזי בפוליטיקה הבינלאומית האזורית. ככזו, לקחה חלק מכריע בבלימת התפשטותה של האימפריה הפרסית מערבה. שני מסעי המלחמה שערכו הפרסים כנגד ערי יוון - מלחמת פרס–יוון - בחציה הראשון של המאה החמישית, הסתיימו בניצחון היוונים, שבראשם התייצבו אתונה וספרטה. ניצחונותיהם של היוונים בשתי המלחמות, למרות העדיפות המספרית של הפרסים ולמרות הישגיהם במהלך המלחמה - בהם שריפת העיר אתונה - הוכיחו את עליונות הארגון הצבאי של היוונים. במלחמה הפרסית השנייה, היה זה כוחם של האתונאים בים, שהביא למפנה ולניצחון, ומכאן ואילך גברה חשיבותו של הצי האתונאי עבור אתונה במלחמה ובשלום.
לאחר הניצחונות על הפרסים, בא העולם היווני לכדי מאבק פנימי בין שתי מנהיגות הברית היוונית שהתייצבה מול הפרסים, אתונה וספרטה. כל אחת מהן שאפה להרחיב את השפעתה על הערים היווניות, ויצרה ברית נפרדת - מעין גוש מדיני פנים יווני, תחת הנהגתה. אתונה - בראש הליגה האטית-דלית, וספרטה - בראש הברית הפלופונסית. להבדלים האידאולוגיים בין השתיים - אתונה דמוקרטית וחופשית לעומת ספרטה הכיתתית והנוקשה - היה תפקיד לא מבוטל ביריבות ביניהן.
התעצמותה העיקרית של אתונה חלה תחת הנהגתו של המצביא פריקלס, שבמשך שני עשורים שב ונבחר על ידי העם לשמש בתפקידי פיקוד; השקפת עולמו הכתיבה את המדיניות האימפריאלית שנקטה. פריקלס סבר שזו הכרחית לשגשוגה של העיר. ואכן, תחת הנהגתו צמחה העיר והפכה למרכז תרבותי וארכיטקטוני של ממש. ואולם, בסופו של דבר, ההתנגשות עם ספרטה, הסתיימה עבור האתונאים בכי רע. המלחמות הפלופונסיות נמשכו בהפסקות עד סוף המאה החמישית, והביאו לתמורות קיצוניות במשטר האתונאי. לאחר מות פריקלס במגפת הדבר, בראשית המלחמה הפלופונסית הראשונה, הקצין עוד יותר המשטר הדמוקרטי האתונאי, ולהנהגת המדינה הגיעו דמגוגים - מנהיגים עממיים חסרי הכשרה ונמהרים, שהובלו על ידי ההמון להרפתקאות מדיניות וצבאיות, עד לתבוסת אתונה במלחמה. לאחר התבוסה, התבטל לזמן מה המשטר הדמוקרטי ובמקומו הונהגו משטרי עריצות, אך בסופו של דבר הוחזר המשטר הדמוקרטי על כנו.
המלחמות בין אתונה לספרטה, התישו את כוחן של שתי המעצמות הגדולות, ובמאה הרביעית החלה העיר לשקוע. עלייתה של מקדוניה מסמלת את ירידת אתונה. לאחר כניעתה לפיליפוס השני, מלך מוקדון, לא חזרה עוד אתונה לגדולתה עד עצמאות יוון בתחילת המאה ה-19.
אתונה כחלק מהאימפריה הביזנטית והעות'מאנית בימי הביניים
בתקופת השתייכותה לאימפריה הביזנטית אתונה הייתה עיירת שדה לא חשובה, אוצרותיה הרבים נשדדו על ידי הקיסרים והועברו לקונסטנטינופול. אטיקה סבלה מפלישות העמים הברברים הגותים והבולגרים. בין 1204 ל-1458 אתונה הייתה במוקד הסכסוך בין הביזנטים, צלבנים ופושטים אחרים.
בשנת 1458 נכבשה אתונה בידי האימפריה העות'מאנית. הטורקים כיבדו את המורשת הקלאסית של אתונה וניסו לשקם את זוהרה מימי עברה. למרות הניסיונות הטורקיים, ירדה אוכלוסיית אתונה עד כדי כך שבמאה ה-17 אתונה הייתה בגודל של כפר קטן. הפגיעה החמורה ביותר הייתה בשלהי המאה ה-17 עם החלשות הזמנית של האימפריה העות'מאנית אחרי המסע הכושל לווינה בשנת 1683. הוונציאנים ניצלו את החולשה של האימפריה ופלשו לאטיקה בשנת 1687. בעת המצור על אתונה, אחד הפגזים פגע במחסן אבק שרפה שהיה ממוקם בסמוך לפרתנון וכתוצאה מהפיצוץ העז, חלק ניכר מהמבנה המפואר נהרס. אחרי הכיבוש, הוונציאנים השתמשו באבנים מהמבנים העתיקים של אתונה לתיקון חומותיה. בניסיון לכבוש את העיר בחזרה הטורקים הציתו את העיר ואוצרות אמנות רבים נהרסו. הרס נוסף היה בסוף המאה ה-18 כאשר הטורקים פירקו חלק נוסף מהמבנים העתיקים לצורך בנייתה של חומה נוספת בשנת 1778. בין 1801 ל-1805 תומאס ברוס העביר חלק מתבליטי הפרתנון למוזיאון הבריטי.
בשנת 1822 המורדים היוונים כבשו את העיר, אך הטורקים הצליחו לגרשם בשנת 1826. הטורקים החזיקו בעיר עד לנסיגתם בשנת 1833. בשנת 1834 אתונה נבחרה לעיר הבירה של הממלכה העצמאית של יוון, לאחר תקופה קצרה בה שימשה נַאפְפְּלִיוֹ כעיר בירה. בשלב זה העיר הייתה כמעט ריקה מתושבים וכללה קומץ מבנים למרגלות האקרופוליס בסמוך לשכונת פלאקה המודרנית.
אתונה ביוון העצמאית
אתונה נבחרה לבירה בגלל הרגשות העזים שהפיחה ההיסטוריה ביוונים ולא בגלל חשיבותה היחסית. בעת שלטונות של אוטו (1832–1862) העיר עברה שינויים רבים והרשויות יזמו מפעלי בנייה רבים. אחרי שחרור העיר והפחת תקווה חדשה בלבבות היוונים, העיר התחילה לגדול במהירות. כמיליון פליטים מאסיה הקטנה בחרו לשוב למולדתם ורבים מהם הגיעו לאתונה. הוורמאכט שלט באתונה במהלך מלחמת העולם השנייה אחרי שהגרמנים הביסו את היוונים בשדה הקרב. בשנת 1944 פרצה מלחמת אזרחים בין הקומוניסטים שנתמכו על ידי ברית המועצות לבין הרויאליסטים שנתמכו על ידי הבריטים.
אחרי מלחמת העולם השנייה העיר קלטה תושבים רבים שחיפשו בה פרנסה. אחרי כניסת יוון לאיחוד האירופי הוצפה העיר באזרחים שניסו לשפר את מצבם הכלכלי בעקבות נחשול הכסף שזרם לעיר.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אתונה
קטגוריה:אתונה העתיקה | 2023-09-06T14:59:22 |
הציונות הדתית | REDIRECT ציונות דתית | 2021-07-16T09:18:01 |
הים הקריבי | הים הקריבי הוא ים בין-יבשתי מדרום למפרץ מקסיקו, חלק מהאוקיינוס האטלנטי. הוא תחום במדינות ונצואלה, קולומביה ופנמה מדרום, קוסטה ריקה, ניקרגואה, הונדורס, גואטמלה, בליז, ומדינת יוקטן במקסיקו ממערב, קובה, האיטי והרפובליקה הדומיניקנית, ג'מייקה ופוארטו ריקו מצפון והאיים האנטילים הקטנים ממזרח.
שטחו של הים הקריבי 2,754,000 קילומטרים רבועים. הנקודה העמוקה ביותר היא בשקע קיימן המצוי בין קובה לג'מייקה ועומקו המרבי 7,686 מטרים.
בשם "קריביים" נקראים הים הקריבי והאיים שבו, כגון קובה, היספניולה, הוא האי עליו נמצאות האיטי והרפובליקה הדומיניקנית, פוארטו ריקו, ג'מייקה, איי בהמה, טרינידד וטובגו ועוד איים קטנים רבים נוספים. איים אלו ידועים כאיי הודו המערבית או האיים הקריביים.
איי הים הקריבי נחלקים ל-3 קבוצות עיקריות:
האנטילים הקטנים – שרשרת איים קטנים בין פוארטו ריקו לוונצואלה.
האנטילים הגדולים – קובה, היספניולה, ג'מייקה, פוארטו ריקו ואיי קיימן.
איי בהאמה – קבוצת איים קטנים מדרום מזרח לפלורידה.
מקור שמו של הים הקריבי הוא באינדיאנים בני שבט הקריב, ששכנו בו. האירופאים שהגיעו לאזור ראו אותם כלוחמניים ואפילו כקניבלים, מילה שהוכנסה לשימוש בעקבות כינוי אחר של בני הקריב, קניבה.
הים היה ידוע לשמצה עקב פעילות ערה של שודדי ים במאות ה-16, ה-17 וה-18. שודדים אלה כונו שודדי הים הקאריביים. במלחמת העולם השנייה פעלו צוללות הגרמנים גם בים הקריבי על מנת לשבש העברת נפט מוונצואלה.
לקריאה נוספת
דייוויד דובילה, יהלומי הכתר של הים הקריבי, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 221, אוקטובר 2016
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קריבי
קריבי | 2024-04-24T08:50:00 |
Plan 9 from Bell Labs | ממוזער|200px|גלנדה – הסמל הרשמי של Plan9
Plan 9 from Bell Labs (בקצרה Plan9) הוא שמה של מערכת הפעלה חופשית שמקורה בשנות ה-80, בפרויקט דור ההמשך למערכות UNIX של מעבדות בל ב-AT&T.
מערכת ההפעלה יועדה לניהול משאבים מבוזר מבוסס רשת, עקב הדרישה התפעולית לתחנות עבודה מרובות בניהול מרכזי.
המערכת שווקה תחת רישוי סגור עד שנת 2000, אך לאחר מעבר זכות הקניין לחברת לוסנט ב-2000, עברה המערכת להפצה כקוד פתוח למטרות לא מסחריות, וב-2002, לרישוי חופשי.
שמה של המערכת נגזר משמו של סרט – תוכנית 9 מהחלל החיצון (Plan 9 from Outer Space).
עיצוב ומבנה
ראשית, בהיותה מערכת שנועדה להחליף את מערכת ה-UNIX, נבנתה על העיקרון של מערכת שכל משאביה מבוססי קבצים. שנית, כל משאבי הרשת שייכים למאגר משאבים יחיד, שמתקשר אחד עם השני, וזאת על ידי פרוטוקול רשת מיוחד שנקרא 9P, המאפשר לגשת למשאבים על מחשבים אחרים שמריצים את המערכת.
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של Plan9 והפצתו
הרישיון בו מופצת המערכת
קטגוריה:מערכות הפעלה | 2023-03-25T09:52:47 |
בלום פילטר | REDIRECT מסנן בלום | 2023-05-18T17:32:10 |
הנריק איבסן | שמאל|ממוזער|200px|פסל של הנריק איבסן מאת סטפן אבל סינדינג לפני התיאטרון הלאומי באוסלו
הנריק יוהאן איבסן (בנורווגית: Henrik Johan Ibsen; 20 במרץ 1828 – 23 במאי 1906) היה מחזאי נורווגי רב השפעה, האחראי במידה רבה להופעתה של הדרמה הריאליסטית המודרנית.
חשיבותו
בתקופתו, בה ערכי המשפחה והרכוש הוויקטוריאניים היו עדיין מקובלים מאוד, נחשבו מחזותיו של איבסן לשערורייתיים, מזעזעים ובלתי-מוסריים. יצירתו של איבסן בוחנת את המציאות המסתתרת מאחרי מראית-העין, מציאות אותה לא רצתה החברה לראות באותם הימים.
בכך שהכניס למשוואה את העין הביקורתית והחשיבה החופשית אודות תנאי החיים ונושאים מוסריים, תרם איבסן רבות להיווצרות אמנות הבמה המודרנית. לפניו, מחזות היו אמורים להיות דרמות מוסריות בהן גיבורים אצילים נלחמים בכוחות אפלים. כל דרמה הייתה אמורה להסתיים בסיום "נאות", דהיינו שהטוב מוביל לאושר, וחוסר המוסר - לכאב. איבסן הפך תפישה זו על ראשה, ובכך קרא תיגר על האמונות של אותה התקופה וניפץ את אשליותיו של הקהל.
הסופר האירי ג'יימס ג'ויס שנמנה עם מעריציו של איבסן, כתב עליו בשנת 1900: כמו כן כתב "כשאמנותו של המחזאי מושלמת, אין צורך במבקר". דברים אלה לא נעלמו מעיניו של איבסן הקשיש, והוא העביר לג'ויס מכתב הערכה באמצעות מתרגם מחזותיו לאנגלית, ויליאם ארצ'ר, מבלי לדעת כלל כי הכותב הוא בחור צעיר בן 18.
ביוגרפיה
איבסן נולד למשפחה אמידה יחסית בעיר הנמל הקטנה שיאן שבנורווגיה, עיר שנודעה בעיקר במשלוחי העץ שלה. זמן קצר לאחר לידתו ירדה משפחתו מנכסיה. אמו פנתה אל הדת בחיפוש אחר נחמה, ואביו שקע בדיכאון עמוק.
איבסן עזב את הבית והפך שוליית רוקח בגיל 15, אז החל לכתוב מחזות. מחזהו הראשון, "קטלינה" (1848), התפרסם כשהיה בן 20, אולם המחזה לא זכה לעלות על במה. מחזהו הראשון שהופק היה "ערימת הקבורה" (1850), אולם המחזה לא זכה לתשומת-לב רבה. לאחר מכן, איבסן לא שב לכתוב במשך כמה שנים. אחר כך הועסק במשך מספר שנים בתיאטרון הנורווגי, שם היה מעורב בהפקתם של למעלה מ-145 מחזות ככותב, במאי ומפיק. במהלך תקופה זו לא פרסם אף מחזה חדש מפרי עטו. למרות כישלונו לפרוץ כמחזאי, צבר איבסן ניסיון רב בתיאטרון הנורווגי, ניסיון שהתגלה כרב ערך כאשר שב לכתוב.
בשנת 1857 הגיע לאוסלו, שם מצבו הכלכלי היה ירוד. הוא נישא ב-1859 לסוזן, ובאותה שנה נולד בנם היחיד סיגורד איבסן (שהפך לימים לסופר, עורך דין ומדינאי, וכיהן כראש ממשלת נורווגיה בסטוקהולם בתקופת הפיצול של נורווגיה, בין השנים 1903–1905). מצבה הכלכלי של המשפחה היה רע, ובשנת 1864, מאוכזב מהחיים בנורווגיה, היגר לאיטליה. הוא לא שב למולדתו במשך 27 שנים, אך כשחזר כבר היה מחזאי בעל שם, גם אם שנוי במחלוקת.
מחזהו הבא, "ברנד" (1865), הביא לו את ההכרה שחיפש, כמו גם הצלחה כלכלית; וכך גם מחזהו "פר גינט" (1867; תורגם לעברית בידי לאה גולדברג, ומאוחר יותר על ידי איתמר אבן-זהר בשנת תשל"א (1971). תרגום זה נעשה מהמקור הנורווגי).
עם ההצלחה החל להוסיף עוד ועוד מאמונותיו ומהביקורתיות שלו על המחזות, וחקר את הצורה שכינה "דרמה של רעיונות". סדרת המחזות הבאה שלו נחשבת לעיתים קרובות ל"תור הזהב" בכתיבתו, אז היה בשיא כוחו והשפעתו, והפך לעין הסערה במחלוקת דרמטית ברחבי אירופה. בתקופה זו כתב את מחזותיו הידועים "בית הבובות" (1879), "רוחות" (1881), "אויב העם" (1882), "ברווז הפרא" (1884) ו"הדה גאבלר" (1890).
לבסוף שב איבסן לנורווגיה ב-1891, לאחר שזכה לפרסום ומחזותיו נחשבו לבעלי השפעה על השינויים שהתחוללו בחברה הנורווגית בתקופה זו, שעברה מהעידן הוויקטוריאני למודרניזם. הוא נפטר באוסלו בשנת 1906.
מחזות
בחלק מדמויות מחזותיו ניתן למצוא סממנים ביוגרפיים של הוריו ושל מצבם הכלכלי הירוד. במחזות אחרים מובעת ביקורת על המנהגים והרעיונות של התקופה הוויקטוריאנית.
"בית הבובות" (1879) היה ביקורת נוקבת על התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה בנישואין הוויקטוריאניים. גיבורת המחזה, נוֹרָה, עזבה את בעלה טורוולד בחיפוש אחר העולם הגדול, לאחר שגילתה כי בעלה אינו הדמות האצילה בה האמינה. תפקידה בנישואין היה של בובה, ביתה "בית בובות", ובעלה טורוולד התייחס אליה כאל ה"ציפור קטנה שלי" או ה"סנאית קטנה שלי". היא אפילו לא הורשתה לקבל את המפתח לתיבת הדואר. כשמנסים לסחוט אותה בשל מעשה בלתי-הולם שעשתה כדי להציל את חיי בעלה - היא זייפה את שמו של אביה על חוזה הלוואה - בעלה מכריז כי ינטוש אותה. דאגתו היחידה היא למוניטין שלו עצמו, למרות אהבתה אליו שגרמה לה לעשות את שעשתה. כשהסוחט נסוג בו, הכול יכול לבוא על מקומו בשלום, ובדרמה ויקטוריאנית מסורתית בזאת יסתיים העניין. אולם עבור איבסן (ועבור נורה) מאוחר מדי מכדי לחזור אל החיים הקודמים. לאחר שנופצו אשליותיה, היא מחליטה שהיא חייבת לעזוב את בעלה ואת ילדיהם, לעזוב את בית הבובות כדי לגלות מה אמיתי ומה לא. עבור הוויקטוריאנים, זוהי שערורייה. דבר לא נחשב מקודש יותר מברית הנישואין, והצגתה באופן שכזה הייתה בלתי קבילה בעליל. כמה בתי תיאטרון סירבו להציג את המחזה, ואיבסן נאלץ לכתוב סיום אלטרנטיבי, שהיה הרבה פחות קודר. הדבר ציער אותו מאוד, ולמעשה מספר פעמים הוא אף מסר לשחקנים "תיקון" בערב הפתיחה. מחזה המשך ל"בית בובות" הועלה לפני ארבע שנים בברודוויי ושמו "בית בובות 2" , שם חוזרת כסופרת מפורסמת לביתה ומתעמתת לראשונה עם ביתה ובעלה אותם עזבה שנים קודם.
לאחר "בית הבובות" כתב איבסן את "רוחות" (1881), עוד ביקורת נוקבת על המוסרניות הוויקטוריאנית. במחזה זה, אלמנה מגלה לכומר כי החביאה את נוראות נישואיה כל עוד התקיימו. הכומר יעץ לה להנשא לארוסה למרות הפלירטוטים שלו, והיא עשתה זאת תוך אמונה שאהבתה תשנה את הארוס. אולם היא לא קיבלה את התוצאה המובטחת. פרשיות האהבים של בעלה נמשכו עד מותו ממש, וכתוצאה מכך בנה חולה בעגבת. עצם האזכור של מחלת מין היה שערורייתי, אך להראות שאפילו אדם שעמד באידיאל המוסרי של החברה היה נטול הגנה מפני מחלה שכזו, זה כבר היה מעבר לשערורייתי. חייה היו החיים האצילים שהוויקטוריאנים האמינו כי ינבעו מקיום חובתו של אדם, במקום ללכת לאחר משאת ליבו. אמונות תמימות אלה היו רק "רוחות" העבר, הרודפות אחר ההווה.
הביקורת החברתית על איבסן הגיעה לשיא בנקודה זו, אולם החברה הגבוהה עצמה איבדה את השליטה בהמוני האנשים - שרובם לא חיו על-פי אידיאל הג'נטלמן הוויקטוריאני. הם רצו לראות את מחזותיו של איבסן משום שהוא הראה להם את מה שרובם כבר הכירו מהמציאות. הגלגל התהפך.
ב"אויב העם" (1882) הרחיק איבסן לכת עוד יותר. לפני כן, רכיבים שנויים במחלוקת היו חלק חשוב ואף עיקרי מהנעשה על הבמה, אולם הם התרחשו בקנה-מידה קטן של בית יחיד. ב"אויב העם", המחלוקת הפכה לעיקר, והאנטי-גיבור היה החברה כולה. אחד המסרים העיקריים במחזה הוא כי האדם היחיד, העומד בדד, הוא ה"צודק" לעיתים קרובות יותר מאשר המוני האנשים, שהוצגו כבורים ועדריים. על-פי האמונה הוויקטוריאנית החברה הייתה מוסד נאצל שניתן לתת בו אמון, פיקציה שאיבסן קרא עליה תיגר. גיבור המחזה "אויב העם" הוא רופא, מעמודי התווך של הקהילה. העיירה היא עיירת נופש שקסמה העיקרי במרחצאות ציבוריים. הרופא מגלה כי המים שבמרחצאות מזדהמים כשהם מחלחלים דרך אדמות מפעל העורות המקומי. הוא מצפה לזכות בשבחים על שהציל את העיירה מהסיוט של הדבקת המבקרים במחלות, אך במקום זאת המקומיים מכריזים עליו כעל "אויב העם"; הם חוברים נגדו ואף משליכים אבנים דרך חלונות ביתו. המחזה מסתיים בנידוי מוחלט של הרופא. ברי לקורא כי האסון עומד בפתח העיירה (וגם בפתחו של הרופא), בשל חוסר נכונותה של החברה להתמודד עם המציאות.
וכפי שכבר ציפו ממנו הצופים, גם מחזהו הבא של איבסן תקף אמונות והנחות מושרשות, אלא שהפעם לא תקף את הוויקטוריאנים אלא את הרפורמטורים הלהוטים יתר על המידה, ואת האידאולוגיה שלהם. כמנפץ מוסכמות תמידי, איבסן הסכים לקרוע את האידאולוגיות של כל קשת הדעות הפוליטיות, כולל אלו שלו.
"ברווז הפרא" (1884) נחשב בידי רבים ליצירתו הטובה ביותר של איבסן, והיא ודאי המורכבת ביותר. היא מספרת את סיפורו של גְרֶגֶרְס וֶרְלֶה, צעיר החוזר לעיירתו לאחר גלות ארוכה ומתאחד עם חבר ילדותו יָלְמאר אֶקְדָל. במהלך המחזה, רבים מהסודות המסתתרים מאחרי חזות הבית המאושר של אקדל נחשפים בפני גרגרס, שמתעקש לחפש את האמת המוחלטת. בין האמיתות הללו: אביו של גרגרס הכניס להריון את המשרתת גִינָה, ואז השיא אותה ליילמר כדי שהילד לא ייוולד מחוץ לנישואין. אביו של יילמאר מאבד את כבודו ונכלא בשל פשע שביצע ורלה האב. ובזמן שיילמאר מבזבז את ימיו בעבודה על "המצאה" דמיונית לחלוטין, אשתו היא זו שמרוויחה את הלחם בבית. איבסן מדגים שימוש מבריק באירוניה: למרות התעקשותו הדוגמטית על האמת, גרגרס אף פעם לא מביע את דעתו אלא רק מרמז, והוא אינו מובן בידי האחרים עד לשיאו של המחזה. גרגרס הולם ביילמאר ברמזים ובביטויים מוצפנים, עד שזה מבין את האמת; בתה של גינה, הֶדְוִיג, אינה בתו. מסונוור ברדיפת האמת של גרגרס, יילמאר מתכחש לילדה. כשהוא רואה את הנזק שגרם, גרגרס נחוש בדעתו לתקן את המעוות, ומציע להדוויג שתעלה כקרבן את ברווז הפרא, חיית המחמד הפצועה שלה, כדי להוכיח ליילמאר את אהבתה. הדוויג היא היחידה מהדמויות במחזה שמבינה כי גרגרס מדבר בשפה של רמזים, ומחפשת את המשמעות העמוקה יותר באמירה החשובה הראשונה של גרגרס שלא הכילה כל רמז או משמעות נסתרת; היא מקריבה את עצמה, ולא את הברווז, כדי להוכיח את אהבתה אליו בעזרת הקורבן האולטימטיבי. רק כשכבר מאוחר מדי, מבינים יילמר וגרגרס כי האמת המוחלטת של ה"אידיאל" היא לעיתים יותר משיכול הלב האנושי לשאת.
מחזהו המוצג ביותר של איבסן הוא כנראה "הֶדָה גַאבְּלֶר" (1890), שהתפקיד הנשי הראשי בו נחשב לאחד האתגרים הקשים ביותר לשחקניות עד היום.
איבסן שינה לחלוטין את חוקי הדרמה עם ריאליזם שאומץ בידי צ'כוב ואחרים, והנמצא בתיאטרון עד ימינו. מאיבסן ואילך, קריאת תיגר על מוסכמות ודיון ישיר בנושאים שונים הפכו לאחד הגורמים ההופכים מחזה לאמנות ולא לבידור גרידא.
מחזותיו בעברית (רשימה חלקית)
עמודי החברה, תרגם פסח גינזבורג, הוצג בהבימה, בשנת 1940. תרגום שני: רבקה משולח להצגה בתיאטרון באר שבע 1983. תרגום שלישי: ארתור קוגן ואיתי טיראן להצגה בקאמרי 2016.
אויב העם
האישה מן הים
כשאנו המתים מתעוררים
רוסמרהולם
אלוף הבונים
ליגת הנוער
בית בובות
רוחות
פר גינט
מחזותיו של איבסן הועלו פעמים רבות על במות התיאטרון בישראל. רבים מהם כמו "פר גינט", "האישה מן הים", "ברווז הפרא" ו"רוסמרהולם" בוימו על ידי פרופסור יוסי יזרעאלי.
לקריאה נוספת
אביבה קרינסקי, פו הדב והפילוסופיה של האחר, תל אביב: אור-עם, 2000 (בפרק: "הנריק איבסן ואלן אלכסנדר מילן")
הנריק איבסן – על האופרה (מנורווגית: אלה נובק), דחק, כרך יד', 2022.
Michael Leverson Meyer, Ibsen: A Biography, Doubleday, 1971
The Life and Work of Henrik Ibsen: the Greatest Dramatist of his Age and the Father of Modern Drama, 2005
Ivo de Figueiredo, Henrik Ibsen: the Man and the Mask, Yale University Press, 2019
Evert Sprinchorn, Ibsen's Kingdom: the Man and his Works, Yale University Press, 2020
Rem Tore (ed.), Narve Fulsas (ed.), Ibsen In Context, Cambridge University Press, 2021
קישורים חיצוניים
Ibsen.net - הכול אודות איבסן
יצירותיו
,
,
רבקה איילון, הדהודי הדה, כתב העת "תיאטרון", גיליון מספר 22
פרדי רוקם, איך אפשר לסיים את "פר גינט"?, כתב העת "תיאטרון", גיליון מספר 8
יעל רנן, ספרות המערב: בית הבובות 2.6
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מחזאים נורווגים
קטגוריה:אמנות והגות במפנה המאה העשרים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:נורווגים שנולדו ב-1828
קטגוריה:נפטרים ב-1906 | 2024-08-08T15:37:36 |
מסנן בלום | מסנן בלום (Bloom filter) הוא מבנה נתונים חסכוני במקום בזיכרון מחשב המאפשר לדעת, בהסתברות גבוהה, האם איבר נמצא בקבוצת איברים מסוימת. הוא הומצא בשנת 1970 על ידי בורטון ה. בלום.
בדרך כלל משמש המסנן ככלי עזר לגישה למבנה נתונים אחר, ומאפשר לדעת באופן מהיר האם יש טעם לחפש את האיברים באותו מבנה נתונים או באחר.
ייתכן מצב שבו המסנן יכזיב, ויצביע על איבר שאינו נמצא כאילו הוא נמצא, אך ההפך לא ייתכן. תשובה שלילית לגבי הימצאותו של איבר היא נכונה בוודאות.
תיאור האלגוריתם
ממוזער|360px|דוגמה למסנן בלום המייצג את הקבוצה
, , }. החצים הצבעוניים מראים את המקומות במערך הביטים אליהם מופה כל אחד מאיברי הקבוצה. האיבר אינו חלק מהקבוצה , , },
כי אחד המקומות אליו הוא ממופה במערך הביטים מכיל 0. באיור זה, = 18 and = 3.
ישנו מערך של m ביטים, שכל אחד מהם שווה ל-0 או ל-1. ערכם ההתחלתי הוא 0.
ישנן k פונקציות ערבול (hash functions) שונות. טווח הפונקציות הוא m-1..0.
כל אימת שמכניסים איבר, מזינים את פונקציות הערבול בערכו (המכונה בדרך כלל:המפתח שלו). מקבלים כתוצאה k אינדקסים של ביטים במערך, אינדקס כתוצאה של כל פונקציה, ואותם "מדליקים" (כלומר משנים את ערכם ל-1).
אחר כך כאשר בודקים האם איבר נמצא, מפעילים את פונקציות הערבול על המפתח של האיבר. אם כל הביטים המתקבלים מהפונקציות דלוקים, יש סבירות גבוהה שהאיבר נמצא (אם כי ייתכן שהביטים הודלקו בשל קיומם של איברים אחרים). אם לא כל הביטים דולקים, ניתן לומר בוודאות גמורה כי האיבר אינו נמצא (אחרת בהכנסתו היו מודלקים הביטים המתקבלים עבורו בערבול).
ניתוח הסתברותי של השגיאה
נניח שפונקציות הערבול הן בעלות התפלגות אחידה. ההסתברות שביט מסוים לא יודלק בידי פונקציית ערבול היא .
ההסתברות שביט מסוים לא יודלק בידי אף אחת מפונקציות הערבול היא:
.
ההסתברות שביט יישאר בערך אפס אחרי הכנסת n איברים היא:
;
ועל כן ההסתברות שערכו של ביט מסוים יהיה 1 לאחר הכנסת n איברים היא:
.
מה ההסתברות שתתקבל תשובה חיובית עבור איבר שאינו שייך לקבוצת האיברים? דבר זה יקרה אם כל k הביטים שפונקציות הערבול נותנות עבורו הודלקו.
.
ברור שככל שמספר הביטים במערך גדל, כך קטן הסיכוי לתשובות חיוביות שגויות. ברור גם שהגדלת מספר האיברים המוכנסים מגדילה את הסיכוי לשגיאות.
למספר פונקציות הערבול יש שתי השפעות סותרות: מצד אחד, מפעילים יותר פונקציות ולכן צריך שיודלקו יותר ביטים כדי להשיב שאיבר שייך לקבוצת האיברים. מנגד, בכל פעם שמכניסים איבר, יותר ביטים מודלקים, וממילא גדל הסיכוי שתיווצר בעתיד "התנגשות" שתגרום לתשובה חיובית עבור איברים שאינם נמצאים.
ניתן לחשב שהמספר האופטימלי של פונקציות ערבול עבור m (מספר ביטים) ו-n (מספר איברים) הוא
,
וההסתברות לטעות בשאילתה תהיה:
.
אם נניח שמקצים 32 ביטים לכל איבר (m=32*n) ומשתמשים ב-13 פונקציות ערבול, הסיכוי לתשובה חיובית בשאילתה עבור איבר שאינו בקבוצה קטן ממיליונית.
יתרונות וחסרונות
מסנן בלום מאפשר לענות על השאילתה האם איבר מסוים שייך לקבוצת איברים מסוימת ללא צורך לשמור את כל איברי הקבוצה באופן מלא ומפורש. על כן גודל הזיכרון שדורש מסנן בלום תלוי במספר האיברים בקבוצה אך לא בזיכרון שתופס כל איבר בקבוצה. יש לכך יתרון כאשר כל איבר בקבוצה תופס זיכרון רב.
טבלת גיבוב רגילה תמיד תענה נכונה על שאילתת השייכות וגם תאפשר גישה לאיבר עצמו אם הוא נמצא בטבלה. ולכן אם נדרשת גישה לאיבר או אם לא ניתן לסבול שגיאה בשאילתת השייכות, טבלת גיבוב רגילה עדיפה. חיסרון נוסף של מסנן בלום הוא שאינו תומך בהוצאת איבר מקבוצה שהרי לא ניתן לכבות את הביטים שהוא הדליק כי אולי גם איברים אחרים הדליקו אותם.
ניתוח יעילות
באופן נאיבי, אם אורך הקלט הוא l ויש להפעיל עליו k פעמים את אלגוריתם הערבול (שבדרך כלל ליניארי באורך הקלט) הרי שעלות חיפוש איבר בקבוצה וההכנסה של איבר לקבוצה היא kl. עלות זו גבוהה מזו הדרושה למציאת איבר בעזרת חיפוש בטבלת גיבוב רגילה.
ניתן להציע פונקציות ערבול שבהן ניתן להשתמש בתוצאת חישוב ערבול אחד כדי למצוא את תוצאת הערבולים האחרים, לדוגמה SHA-1 MD5 ודומיהן. בעזרת שיטות אלו ניתן להגיע לסיבוכיות k+l.
מחיקה
אין אפשרות למחיקת איבר שהוכנס למסנן בלום, והפתרון עלול להיות בנייה מחדש של כל המסנן.
"כיבוי" פשוט של הביטים שפונקציות הערבול כורכות יחד עם האיבר היא בלתי אפשרית, שכן ביטים אלו עלולים להצביע גם על איברים אחרים, שכיבוי הביטים ישלול מהמשתמש את המידע על קיומם.
עם זאת, הועלו רעיונות חדשים ולפיהם ייעשה שימוש במונה, שיימנה כמה פעמים הודלק כל ביט. אז ניתן יהיה להפחית את המונה של כל הביטים הקשורים באיבר מסוים במקרה של מחיקת האיבר. ברור שלשם כך יש להקצות מקום נוסף בזיכרון.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מבני נתונים | 2023-05-18T16:16:58 |
המחסן של כאילו | שמאל|ממוזער|250px|כאילו וכמוני
המחסן של כאילו היא תוכנית טלוויזיה ישראלית לילדים ששודרה בערוץ הילדים בין השנים 1993–1997. את הסדרה בראשיתה יצר התסריטאי והבמאי יוסי אשדות לבקשתו של אלון שטרוזמן מי שהיה מנהל התוכניות בערוץ הילדים. מאוחר יותר, הצטרפה לכתיבה שירה גפן, שגם כתבה את שיר הפתיחה של הסדרה.
המפיקה והעורכת של התוכנית, מטעם ערוץ הילדים, הייתה אורנה לביא-פלינט, והיא הופקה על ידי חברת "סרטי ארגו".
היסטוריה
בעונות הראשונות שני כוכבי התוכנית היו כאילו, בעל המחסן והאפסנאי הראשי של ערוץ הילדים, אותו גילם אריה מוסקונה, ואפילו, בובה דמוית פיל. כאשר העונות האלה פעלו כרצועות שידור בשעות הבוקר והערב, ועל פי העונה השנייה העונה התרחשה במחסן של תיאטרון. בעונות הבאות התחלף אפילו בכמוני (אילן סביר), שהיה דמות צהובה חובבת תירס וסרטים מצוירים. כמוני אהב משחקי מילים, לדוגמה את המחסן כינה "החמסן", וכשהיה שמח היה אומר "פצפוצים!", וכשהיה מאוכזב הוא היה אומר "בטטה!". כאשר על פי העלילה המחסן היה שייך לערוץ הילדים עצמו, והיה ממוקם תחילה בגינת ההפתעות כאשר דמותו של שפיץ עצמו (עמי ויינברג) התארחה בעונה השנייה כשהיא בקשה מכאילו שיכין "כפפות לאוזניים" והשיא היה בפורים 1994 כשהדמויות של המחסן התאחדו עם הדמויות של הגינה וכאילו עצמו התחפש לכמוני וכמוני עצמו לליצן. בפרקים האחרונים של העונה השנייה היו שתי קשתות סיפור שכללו: שליחות של כאילו למדבר צין ומחסנאי חדש שכמוני לא כל כך הסתדר אתו והופעה שלהם בכפר האירוסים.
בעונה הראשונות (קיץ 1993) שיר הפתיחה של התוכנית הולחן והופק על ידי אורי כבירי, נכתב על ידי שירה גפן ובוצע על ידי אופירה יוספי. במופע "ערוץ הילדים על הבמה" מ-1993 בוצעו שירי הפתיחה של תוכניות ערוץ הילדים על הבמה, בחלקם על ידי הזמרים המקוריים שביצעו אותם בטלוויזיה, ובו שיר הפתיחה המקורי של "המחסן של כאילו" בוצע לא על ידי אופירה יוספי אלא על ידי אורנה ומשה דץ בעיבוד רוקיסטי של גיא מרוז. החל מ-1993 עד 1997 הוחלף שיר הפתיחה בשיר חדש שביצעה גני תמיר.
בעונות המאוחרות יותר התבצעו מספר שינויים בתוכנית: בובת דמותו של "כמוני" עוצבה מחדש לבובה מעט גדולה יותר הכוללת גם עפעפיים זזים בעיניו, אולם תוך שמירה על מראהו המוכר. לתוכנית הצטרפה דמות נוספת בשם "דווקא" (אופירה ארכוני), יצור ירוק חובב אשפתות הניזון מחלודה ובעל קול צורמני, שטוען שהוא היה במחסן מאז ומתמיד ושהמקום שייך לו. "דווקא" מנסה מספר פעמים לגרש את כמוני וכאילו מהמחסן אך ללא הועיל. כמו כן, צוין מספר פעמים שהוא בעל כוחות קסם (כמו בפעם שהוא כישף את כאילו וגרם לו שיהיה לו לב מקרח). באותה עונה הצטרף גם "דיווקי", בן דודו של דווקא שלעיתים היו כאילו וכמוני מתבלבלים בינו לבין דווקא. כמו כן, בעונות האחרונות הופסק שילוב סרטוני אנימציה קצרים בתוכנית, אשר הוקרנו לכאורה על גבי המסך שבמחסן תוך הפעלת מכניקה מורכבת. וכן, בעונה הזאת המחסן וגינת ההפתעות הופרדו. כשגינת ההפתעות הייתה בעלת תפאורה אחרת ומחסן משלה, והמחסן עצמו הפך להיות חלק מהמבנה שבו הערוץ שכן. דמותו של כאילו ב-1997 כיכבה באחת התוכניות של "כדור פורח".
בשנת 1995 דמותו של כאילו השתתפה במחזמר המבוסס על התוכנית בשם "מחסן ההפתעות". בעלילת המחזמר כאילו הסתיר כמה אומני קרקס ממנהלם הזדוני. במחזמר עצמו שולבו בעיקר שירים מסרטים בכלל ומסרטים של דיסני בפרט. בנוסף לאריה מוסקונה עצמו, השתתפו במחזמר דובי גל, ענת עצמון ורות גונזלס.
בשנת 1997 עלה מופע של התוכנית, כשאת דמותו של כמוני שיחק אמיר שלום.
בשנת 2005 זכתה הסדרה לעיבוד בימתי בכיכובם של אריה מוסקונה בתפקיד כאילו ואילן סביר בתפקיד הבובה כמוני. את העיבוד לבימה כתב יוסי אשדות וביים צדי צרפתי. ההצגה זכתה להצלחה רבה בקרב קהל מעריצי הסדרה.
בשנת 2006 נבחר כמוני במקום הראשון בתחרות "הבובה הכי מוערצת בתולדות ערוץ הילדים" בתוכנית "היכל התהילה".
בשלהי שנת 2008 שודרה הסדרה בשידורים חוזרים בערוץ הילדים, לראשונה מזה מספר שנים.
כיום אפשר למצוא את פרקי העונות האחרונות (שהיו בהם עלילות בלבד ולא פעלו כרצועות שידורים) בBIGI.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערוץ הילדים: תוכניות וסדרות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה ישראליות שעלו לשידור בשנות ה-1990
קטגוריה:סדרות טלוויזיה ישראליות בכיכובן של בובות | 2024-09-14T14:50:23 |
אטרוסקים | שמאל|ממוזער|250px|תחומי ההשפעה האטרוסקית
האֶטְרוּסְקִים הם עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית.
מוצא
לא קיימת תמימות דעים לגבי מוצאם של האטרוסקים. יש השערה המבוססת על האמור בכתבי הרודוטוס כי הגיעו מאזור לידיה שבאסיה הקטנה בערך במאה ה-10 לפני הספירה והתיישבו באזור שבין מקום מושבם של השבטים הקלטים מדרום להרי האלפים ובין לאטיום שבמרכזה של איטליה. אזור זה נקרא על ידי האטרוסקים בשם אטרוריה.
על פי המחקר המודרני, כל העדויות שנאספו עד כה מצביעות על מקור ילידי של האטרוסקים. יתר על כן, אין עדויות ארכאולוגיות לנדידתם של הלידים לאטרוריה. העדויות המוקדמות ביותר לתרבות שניתן לזהותה כאטרוסקית מתוארכות לשנת 900 לפנה"ס: זוהי תקופת תרבות וילאנובן מתקופת הברזל, הנחשבת לשלב הקדום ביותר של הציוויליזציה האטרוסקית.
לעומת זאת, מחקר גנטי מ-2019 חשף כי מקור האטרוסקים הוא מהערבה האירואסייתית.
במאות השנים שחלפו מאז התיישבותם באיטליה פיתחו האטרוסקים תרבות מפותחת מאוד שהתחרתה בתרבותם של היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים, עמים שלאטרוסקים היו קשרים ענפים עמם.
במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה השתלטו האטרוסקים לחלוטין על כל צפון ומרכז איטליה, אזור אשר נקרא מאז על שמם אטרוריה.
האטרוסקים הקימו באטרוריה מספר ערי מדינה שהיו מאוגדות ביניהן בקשרי גומלין.
בין הערים הבולטות: ויי, קירה, טרקוויניה (טרחנה), וטולניה, רוסלאי, פופולניה, וולצ'י, קולסיום, ארטיום, בולזנה, פרוג'ה, צ'יוסי, וולטרה וקורטונה. בנוסף היו מספר ערים תחת שלטון אטרוסקי שלא היו חברות בהתאגדות זו. אחת מהחשובות שבהן היא טרקוויניה.
במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נפלו ערים אלו תחת מרותה של רומא באופן סופי.
היעלמותם
במאה ה-6 לפנה"ס החלו האטרוסקים להתנגש ביורדי הים הפיניקים שמרכזם היה בקרת חדשת (קרתגו) שבצפון אפריקה.
במלחמה שנמשכה עשרות שנים, הגנו האטרוסקים על נחלותיהם, אולם פירודם ופיצולם הרב (מעולם לא היו ממלכה מאוחדת אלא פדרציה רופפת מאוד של 12 ערים ראשיות וכפרים רבים) ומאבקם בגורם החדש בזירה האיטלקית – רומא, החלישו אותם עד מאוד.
בשנת 509 לפנה"ס (על פי המסורת הרומית) סילקו הרומאים את שליטיהם האטרוסקים מרומא.
ב-474 לפנה"ס הובס הצי האטרוסקי על ידי קואליציה יוונית, ומאז לא הצליחו לחדש את שלטונם בנתיבי ההפלגה. מאז הובסו האטרוסקים בכל מלחמותיהם עם רומא עד לכיבושם המלא על ידה במאה ה-3 לפנה"ס וסופם שנטמעו בעם הרומי.
השפה האטרוסקית
על פי הכתובים, שם עמם בלשונם היה רסנה (Rásna, Rasenna) אולם לא ידוע מה פירוש השם בלשונם. היוונים כינו אותם טירניאנים והרומאים כינו אותם אטרוסקים, זהו השם המוכר היום עבורם.
השפה האטרוסקית נותרה בלתי מפוענחת במשך שנים רבות, ורק לאחרונה פוענחו מרבית כתביהם. הם כתבו בפיתוח אטרוסקי של האלפבית היווני, אולם שפתם לא הייתה יוונית ועד היום אין הכרעה לאיזו משפחת שפות היא שייכת.
תרבות
נמצאו מספר פסלים המעידים על תרבות מפותחת – פסל של זאבה מוצג במוזיאון הקפיטוליני, וכן כדים וחרסים מעוטרים.
על פי ממצאים ארכאולוגיים מסתבר כי המוות והנצחת המתים תפסו מקום חשוב בתרבותם. ליד כל ערי האטרוסקים, נמצאו ערי מתים (נקרופוליס).
מעמד הנשים בחברה האטרוסקית
שמאל|ממוזער|200px|אשה אטרוסקית
מעמד הנשים בחברה האטרוסקית, היה גבוה למדי יחסית למושגים של העת העתיקה. כך לדוגמה, בניגוד לנשים הרומאיות שקיבלו את שמן מבית האב שלהן, לנשים האטרוסקיות היו שמות פרטיים משלהן שהורשו לשמור עליהם גם לאחר החתונה. לעיתים בקברים ובסרקופגים האטרוסקים נכתב שם הנפטר יחד עם שם אביו ואמו, בניגוד לנוהג המקובל אצל היוונים לכתוב את שם האב בלבד. בפסלים רבים נראית האישה מסבה על צידה, תחת לשבת בצניעות כמנהגן של הנשים הרומאיות. לעיתים נראות נשים מסבות עם גברים, ואף משתתפות במשחקים ובהצגות, בעוד באולימפיאדה לדוגמה הכניסה הייתה מותרת לגברים בלבד. לנשות האצולה גם הותר להחזיק ברכוש פרטי, זכות שאצל היוונים הייתה שמורה לפרוצות בלבד. ייתכן גם שלנשים היו זכויות יתר בעולם הבא.
זכויות אלו שניתנו לנשים נתפסו באופן שלילי ביותר בעיני היוונים והרומאים. טיטוס ליוויוס מתאר ביצירתו "דברי ימי רומא", כיצד האטרוסקים נדהמו מפשטותה וצניעותה של לוקרטיה, בעוד נשותיהם שלהם היו שתייניות והוללות. תאופומפוס מתאר באופן שלילי ביותר את נשות האטרוסקים:
ככל הנראה ליוויוס ותאופומפוס הגזימו בתיאוריהם, כיוון שבציורים ובפסלים אטרוסקיים אין תיאורי עירום. מה גם שכל מערכות היחסים המתוארות הן מונוגמיות. סרקופגים שונים כדוגמת סרקופג הזוג הנשוי מתארים יחס של קרבה רבה בין הבעל לאשה, ונראה אף שהבעל מפגין כבוד והערכה כלפי אשתו. השמצות היוונים והרומאים נובעות ככל הנראה מכך שהיוונים והרומאים היו מורגלים בנשים צנועות ופשוטות, ונשים בעלות חופש כה רב נחשבו בעיניהם לזונות, ועמים שהעניקו זכויות יתר לנשים נחשבו בעיניהם לברברים. אם כי ככל הנראה בהדרגה אימצו האטרוסקים את מנהגי שכניהם הרומאים והשתנה גם מעמדן של נשותיהם.
לוח השנה
ישנם חוקרים הטוענים כי טרקיניוס פריסקוס, אחד ממלכי האטרוסקים, הוסיף חודשיים לשנה בת עשרת החודשים שהייתה נהוגה עד אז. אך לאחר מותו חזרו ללוח שנה בן עשרה חודשים בלבד, עד נומה פומפיליוס שלו מיוחסת הוספת ינואר ופברואר על שם חגו של האל האטרוסקי פברואוס, הנחגג באידו של פברואר.
ראו גם
אמנות אטרוסקית
איטליה הקדם-רומית
לקריאה נוספת
ז'ק ארגון, חיי יום יום אצל האטרוסקים, הוצאת עם הספר, תל אביב, 1968
קישורים חיצוניים
חדוה ישכר, האטרוסקים - לפני בוא האיטלקים, באתר מסע אחר
הערות שוליים
*
קטגוריה:עמים קדומים
קטגוריה:איטליה הקדם-רומית
קטגוריה:עמים קדומים באיטליה | 2024-09-26T05:34:46 |
איוואן האיום (פירושונים) | קטגוריה:פירושון אישים | 2023-11-29T02:47:47 |
איוון האיום | REDIRECT איוואן הרביעי | 2007-03-04T08:01:52 |
אבשלום קור | 270px|שמאל|ממוזער|250px|אבשלום קור מנחה את חידון התנ"ך למבוגרים תשע"א (2010)
אבשלום קור (נולד ב־17 בספטמבר 1950, ו' בתשרי ה'תשי"א) הוא דוקטור ללשון העברית ואיש תקשורת ישראלי, היועץ הלשוני של גלי צה"ל, הפועל בשלל דרכים להפצת תודעת העברית וידיעת העברית. מנחה חידוני התנ"ך העולמיים בשנים 1988–2021.
קור השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בשנת ה-70 למדינת ישראל, וזכה בפרס סוקולוב לתקשורת האלקטרונית ב־1989 ("על מפעלו התקשורתי־חינוכי"), פרס "תפוח הזהב" בשנת 1990, בהצבעת משלמי אגרת הרדיו והטלוויזיה במדור "מורשת ישראל", ופרס ראש הממשלה ללשון העברית בשנת 2016.
קור מרבה להופיע בתקשורת כלוחם למען הלשון העברית ונגד הסגידה לאנגלית. עקב קנאותו לשפה העברית וסלידתו משגיאות כתיב וטעויות דקדוקיות בדיבור הפך שמו לשם נרדף ליודע השפה העברית, והלצות רבות על הדקדוק בעברית נקשרו בשמו. קור הוא מומחה לשמות משפחה, ומרבה לערוך ברחבי הארץ אירועים המושתתים על שמות המשפחה של היושבים באולם. כמומחה לשמות משפחה, הגיש במשך שנים אחדות פינות קבועות בנושא בתוכניות הבוקר בערוצי הטלוויזיה השונים.
ביוגרפיה
אבשלום קור נולד לשלמה ושרה, גדל והתחנך בתל אביב. שמו ניתן לו לזכר שני סביו שנרצחו בשואה: אברהם ושלום. אביו, שלמה קור, היה ממנהיגי בית"ר בשארית הפליטה באירופה, איש הליכוד, מראשי הנהלת העיתון "מעריב" ומשנה פעיל ליו"ר רשות השידור בשנות ה-80. לאבשלום אח ואחות.
בילדותו למד בבית הספר גרץ בתל אביב ובנעוריו בתיכון העירוני ה' בתל אביב. הוא סיים את הלימודים עם בגרות בלטינית ובצרפתית. מגיל 13 עד 18 היה כתב נוער בשבועון "מעריב לנוער". באותן שנים היה מראיין קבוע בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "פנים אל פנים", בה ראיין אישים בולטים כגון יגאל ידין, המשורר והסופר אברהם שלונסקי, נעמי שמר, הרמטכ"ל חיים בר-לב ועוד.
את שירותו הצבאי עשה כקצין בחיל השריון. באמצע שנות ה־70, כשעמדו להקים בצה"ל כוח על־אוגדתי, אימץ צה"ל את הצעתו של קור, שהכוח ייקרא "גַּיִס" (תוך שהוא מזהיר שלא להצמיד לכוח מסוג זה את הספרה 5, לבל יהיה גיס חמישי).
קור הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב, שבה למד כעתודאי, ובה אף הרצה במשך שנים רבות. כמו כן היה מרצה במכללה האקדמית אשקלון. כותרת עבודת המוסמך שלו הייתה: "מחברת התיג'אן העברית (ספר הדקדוק המסורתי של יהודי תימן)". עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב"פיוטי יניי כעדות לעברית של ארץ ישראל תחת השלטון הביזנטי".
הוא הפקיד את רשימותיו בספרייה הלאומית בשנת 2019.
פעילותו הלשונית והתרבותית
לאחר שחרורו מצה"ל, כתב במשך שנים אחדות טור שבועי בשם "זה המצב" בעיתון "מעריב".
בשנות ה־70 השתתף במשך שלוש שנים בתוכנית הרדיו "לצון נופל על לצון" (שזכתה בפרס רשות השידור) יחד עם דודו טופז, דודו דותן, מאיר עוזיאל, יואל ריפל, משה טימור ורויטל עמית.
בשנות ה־70 ובשנות ה־80 הרבה לקחת חלק בתוכניות הטלוויזיה החינוכית "אות ועוד" ו"פיצוחים" ובשעשועוני הטלוויזיה הכללית "תשע בריבוע", "תן קו", "זה הסוד שלי", "צא מזה", "שחק אותה" ואף בתוכנית "כפתור ופרח".
קור הוא היועץ הלשוני של גלי צה"ל ומדריך מדי שנה את מחזורי הכתבים החדשים המתגייסים לתחנה. משנת 1976 הוא מגיש בגלי צה"ל את הפינה "באופן מילולי", המשודרת פעמיים בכל יום.
בשנים 1987–2007 שודרה בערוץ הראשון פינתו "הגיע זמן לשון" (לעיתים בהשתתפות המומחה לטעמי המקרא יחיאל ספרא).
בשנים 1988–2021 הנחה את חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי, המשודר בשידור חי ביום העצמאות בטלוויזיה וברדיו. בשנת 2016, לאחר שהחידון עבר מאחריות צה"ל למשרד החינוך, הוחלף קור בגיא זוארץ, אך בשנת 2017 חזר קור להנחותו עד לשנת 2021. בחודש מרץ 2022 הודיע קור על רצונו לפרוש מהנחיית החידון. מאז חידוש חידון התנ"ך הארצי למבוגרים הוא מנחה גם את החידונים השנתיים הללו, המשודרים בשידור חי בחנוכה בטלוויזיה וברדיו. הוא מנחה טקסים ממלכתיים שונים מטעם מרכז ההסברה, ואירועים וכינוסים של משרד החינוך.
בשנת 1989 יצא בשליחות לברית המועצות, והדריך במוסקבה 70 פעילי עברית מכל רחבי ברית המועצות. בין הפעילים שהדריך היה הנער הצעיר זאב אלקין מחרקוב (אוקראינה), שעלה אחר כך לישראל ומכהן כחבר הכנסת וכיהן כשר.
בין השנים 1983–1993 היה חבר חֶבר הנאמנים של מוזיאון ארץ ישראל. ב־2009 נתמנה לחבר בוועדת השמות הממשלתית, ויו"ר ועדת המשנה לשמות היישובים. בתפקידו זה הציע את השם שדה צורי ליישוב חדש שעומד לקום בעוטף עזה.
בעקבות תוכנית ההתנתקות הציע את שמות היישובים בני נצרים ובני דקלים לתושבי נצרים ונווה דקלים שפונו מיישוביהם בגוש קטיף, תוך שימוש בקידומת "בני" שהוספה לשמות היישובים שנעקרו במלחמת העצמאות, כמו בני עטרות ליד לוד לתושבי עטרות שפונו מיישובם שמצפון לירושלים ובני דרום ליד אשדוד לתושבי כפר דרום הראשון שפונו מרצועת עזה, ואת שם ההתנחלות שבות רחל שליד שילה על שם רחל דרוק משילה, שנרצחה בפיגוע ירי.
בשנת 2009 העלה במסגרת צה"ל את המופע "יופי של עברית" (שכתב עם אסף שלמה וניר שטראוס) בהשתתפותו, עם שחקנים ונגנים. לאחר מכן עלה המופע על בימות אזרחיות שונות, בהשתתפות השחקנים רוני דותן ודודי גזית.
קור עורך ומנחה מופעים על תולדות הזמר העברי. כמו כן, הוא מדריך טיולים ברחבי ירושלים, המשלבים את אהבותיו: העברית, התנ"ך, הזמר העברי וארץ ישראל. בשנים 2009–2016 הנחה את פסטיבל עין גב לזמר עברי בחול המועד פסח.
בשנת 2011 הגיש את הפינה השבועית "בועט בְּעברית" בערוץ הספורט, בה הסביר את שמותיהם של כדורגלנים שעלו לכותרות.
בדצמבר 2013 נבחר על ידי "מעריב" כאחד ממאה הישראלים מעוררי ההשראה, על פעילותו בתחום הלשון העברית.
באפריל 2014 מונה על ידי נשיא המדינה שמעון פרס כחבר ועדת אות הנשיא למתנדב.
בפברואר 2016 הוענק לו פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן־יהודה.
במאי 2016 מונה לחבר בוועדת השמות העירונית של עיריית ירושלים.
חברות מסחריות גדולות (איקאה, בנק הפועלים, קניוני עזריאלי, דלתא) בחרו בו כיצגן (פרזנטור) של העברית - למבצעי פרסום שלהן, בסרטוני טלוויזיה שרוממו את העברית.
באפריל 2018 נבחר על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות לציון 70 שנה להקמת מדינת ישראל.
בנובמבר 2022 הרצה על "דו-משמעות בעברית עתיקה ומודרנית" במרכז העולמי של אונסק"ו בפריז, בכינוס בין לאומי חגיגי במלאת מאה שנה לפטירת אליעזר בן יהודה.
קור חותר להמרת השימוש במילים לועזיות במילים עבריות. במרץ 2020, בימי מגפת הקורונה, הקים ארגון "מגן דוד אדום" תחנות בדיקה שנקראו "דרייב אין", ושוכנע על ידי קור להחליף שם זה בהצעה העברית של חיילת גלי צה"ל, עמית חדד: "היבדק וסע!". בהמשך שכנע את משרד הבריאות (ובעקבותיו הלכו אמצעי התקשורת) לדבר על "ממונה הקורונה" במקום "פרויקטור הקורונה", ושכנע את משרד החינוך לומר "קבוצות" במקום "קפסולות" (כשיטה לשיבוץ תלמידים בכיתות).
משפחתו
בשנת 1979 התחתן עם זהבה לייטנר והיה נשוי לה עד לגירושיהם ב־2011. לזוג שישה ילדים, ובהם העיתונאית מוריה קור.
בשנים 2011-2021 היה קור בן זוגה של נאווה בודק אחירון, עורכת ומפיקה בערוץ הראשון ובקול ישראל (2014-2021 היו השניים נשואים ) קור ובודק - אחירון אף שתפו פעולה בעבודתם. הם נפרדו ב2021.
בת זוגו מאז 2021 היא תרצה שקד, חברת המועצה לספריות ציבוריות, שניהלה את הספרייה העירונית כפר יונה.
קור מתגורר בתל אביב-יפו.
מספריו
לצונו של אדם, כבודו, 1980
קור קורא במדבר, 1981
בלצון רב, 1983
יופי של עברית, הוצאת ספריית מעריב והוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010
הגיע זמן לשון, הוצאת כנרת, 1994
קישורים חיצוניים
, פורסם במקור ראשון
טל גורדון, ריאיון: הזמנה לפגישה עם אבשלום קור, באתר הבמה, 29 באוקטובר 2012
מכּתביו:
כדורים בלשון: איך נוצרו הכדורים?, באתר "סנונית"
כמה פנים למלה פנים, באתר "סנונית"
יש לי פח מפלסטיק, באתר "סנונית"
החשמל - מלה מן התנ"ך!, באתר "סנונית"
על יומן המלחמה של דוד בן-גוריון, לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234, באתר האקדמיה ללשון העברית
16px|קטע קול|קישור= באופן מילולי עם אבשלום קור, Omny Studio
על כתביו:
הערות שוליים
קטגוריה:חוקרי השפה העברית
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:הערוץ הראשון: שדרנים ומנחים
קטגוריה:סגל גלי צה"ל
קטגוריה:מנחי טלוויזיה ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס תפוח הזהב
קטגוריה:בוגרי בית הספר היסודי גרץ (תל אביב)
קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני ה' (תל אביב)
קטגוריה:בלשנים ולשונאים ישראלים
קטגוריה:בלשנים ולשונאים עבריים
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:משפחת קור
קטגוריה:משיאי משואה ביום העצמאות: 2018
קטגוריה:בוגרי העתודה האקדמית
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1950 | 2024-10-18T15:16:12 |
בני ישראל | 2023-09-07T21:23:41 | |
איוואן הרביעי | ממוזער|פסל של איוואן האיום המשחזר את פניו על פי גולגולתו.|257x257 פיקסלים
אִיוואן הרביעי (25 באוגוסט 1530 – 28 במרץ 1584) נודע גם כ"אִיוַואן האיום" (Ива́н Гро́зный, איוואן גרוֹזְנִי). במסורת הרוסית הוא נודע בפשטות כ"אִיאוֹאַן וַאסִילְיֶיבִיץ'" (Иоа́нн Васи́льевич - איוואן בן וסילי). היה שליט רוסיה מ-1533 ועד מותו. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית המתפרשת על פני שטח רב של כ-4 מיליון קמ"ר. איוואן היה אחראי להתפתחותה של רוסיה ממדינה בעלת חשיבות משנית למעצמה אזורית. איוואן האיום היה השליט הראשון שאימץ את תואר הצאר של כל רוסיה.
מקורות היסטוריים הציגו עדויות שונות של אישיותו המורכבת של איוואן: הוא תואר כאינטליגנטי ומסור, אך נתון להתקפי כעס ונוטה להתפרצויות של מחלות נפש. התפרצות אחת בולטת גרמה למותו של היורש הנבחר שלו איוואן איוואנוביץ' אשר גרמה להעברת השלטון אל בנו הצעיר החולה והסובל ממוגבלות שכלית התפתחותית (לפי מקורות מסוימים) פיודור הראשון. אף על פי ששמו כתוב בדרך כלל בשפה האנגלית כאיוואן האיום, המשמעות המקורית שלו קרובה יותר ל"הנורא", או "המפחיד" (-"מעורר יראה") ובכך נשאה קונוטציה של התפעלות, כוח, יכולת, וגם הקפדה, לאו דווקא אכזריות.
ילדותו ונעוריו
איוואן נולד בקולומנסקויה. כשהיה בן שלוש, נפטר אביו וסילי השלישי כתוצאה מהתפשטות זיהום ברגל ובנו עלה לכס המלוכה; אך למעשה שימשה אימו, אלנה גלינסקיה, כעוצרת שלו. כשהיה בן שמונה מתה גלינסקיה, ככל הנראה הורעלה. בויארים ממספר משפחות רבות עוצמה - שושלת שויסקי ושושלת בלסקי - שימשו עוצריו ולמעשה הגבילו את תנועותיו ובודדו אותו. כשהיה בן שלוש עשרה נעשה מודע לכוחו, והחל לנקום בבויארים שהתעמרו בו: ב-29 בדצמבר 1543 פקד על משמרות הקרמלין לעצור את הבויאר אנדריי שויסקי ולתקוף אותו למוות באמצעות כלבי המשמר.
ב-16 בינואר 1547, בגיל שש-עשרה, הוא הוכתר בקתדרלת העלייה לשמים לצאר.
תחילת שלטונו
שמאל|ממוזער|503x503px|ויקטור וסנצוב, דיוקן דמיוני של איוואן הרביעי, 1897 מוסקבה.
למרות אסונות עקב השרפה הגדולה של 1547, תקופת שלטונו המוקדמת הייתה תקופה של רפורמות שלוות ושל מודרניזציה: איוואן עדכן את ספר החוקים, בנה צבא יציב (נקרא סטרלצי), יזם את הקמת הזמסקי סובור שהייתה האספה המייעצת ליד הצאר, ייסד את מועצת האצילים שתפקדה כממשלה, והכפיף את הכנסייה למדינה. ביוצרו מערכת של טקסים ותקנות הוא נתן למקומיים שלטון עצמי באזורים כפריים, בעיקר בצפון מזרח רוסיה, שאוכלס על ידי איכרי המדינה, אך גם הגבילו את ניידותם של האזרחים, מה שהוביל בסופו של דבר ליצירת מעמד הצמיתים. בפקודתו הוקם בשנת 1553 מכבש הדפוס הראשון ברוסיה, אם כי המדפיסים הרוסים הראשונים נאלצו לברוח ממוסקבה לליטא.
איוואן ניהל שלוש מערכות צבאיות כנגד חאנות קאזאן. החל משנת 1547, ובסופו של דבר הצליח בשנת 1552 לכבוש את קאזאן ולספח את המדינה לרוסיה. בהמשך, בשנת 1556 הוא כבש את חאנות אסטרחן וסיפח גם אותם לרוסיה. כיבושים אלה האיצו את ההגירה של הנוודים מאסיה לאירופה דרך הוולגה והפכו את רוסיה למדינה רב אתנית. לציון הניצחון החשוב נגד חאנות קאזאן הוא הקים את כנסיית וסילי הקדוש במוסקבה. האגדה מספרת כי הוא כל כך התרשם מהמבנה, עד כי הורה לעקור את עיניו של האדריכל, פוסטניק יאקובלב, כדי שלעולם לא יוכל לתכנן עוד משהו כה יפה. למעשה, אין אמת באגדה ויאקובלב המשיך לתכנן מבנים נוספים לאחר כנסיית וסילי הקדוש. בעקבות סיפוח חאנות קאזאן החלה התפשטות של רוסיה לכיוון אזור אורל.
בשנת 1547 גייס סוכן של איוואן אומנים בגרמניה לעבודה ברוסיה. אולם כל האומנים הללו נעצרו בליבק לבקשתן של פולין וליבוניה. חברות הסחר הגרמניות התעלמו מהנמל החדש שנבנה על ידי איוון על נהר נארווה בשנת 1550 והמשיכו לספק סחורות לנמלי הים הבלטי שבבעלות ליבוניה. רוסיה נותרה מבודדת מסחר באמצעות הים.
איוואן ייסד קשרי מסחר חדשים, ופתח את הים הלבן ואת נמל ארכנגלסק לסוחרים אנגלים.
בנוסף איוואן הרביעי התכתב עם מנהיגים אורתודוקסים מחוץ לארצו. בתגובה למכתב של יואכים הפטריארך של אלכסנדריה שביקש מהצאר סיוע כספי עבור מנזר סנטה קתרינה בסיני, שסבל מהטורקים, שלח איוואן הרביעי בשנת 1558 משלחת למצרים בראשות סגן בישוף גנאדי, שנפטר בקונסטנטינופול לפני שהספיק להגיע למצרים. מכאן ואילך המשלחת הונהגה בראשות וסילי פזוניאקוב, סוחר מסמולנסק. המשלחת של פוזניאקוב ביקרה באלכסנדריה, בקהיר ובסיני והביאה לפטריארך מעיל פרווה וסמל שנשלח על ידי הצאר.
השינוי באישיותו מקושר באופן מסורתי למחלתו הכמעט קטלנית בשנת 1553 ולמותה של אשתו הראשונה, אנסטסיה רומנובנה, בשנת 1560. איוון חשד בבויארים בהרעלת אשתו ובתכנון מזימה להחליף אותו בבן דודו ולדימיר. בנוסף, במהלך מחלתו איוואן ביקש מהבויארים להישבע אמונים לבנו הבכור, תינוק באותו זמן. אצילים רבים סירבו, כי העריכו שבריאותו של הצאר רופפת מכדי לשרוד. הדבר הכעיס את איוואן והוסיף לחוסר האמון שלו בבויארים ולכן גרם להתנקשויות בבויארים, כולל אלה של מטרופוליטן פיליפ והנסיך אלכסנדר גורבטיי.
הוא יצר ב-1564 את ה"אופריצ'נינה", אזור ברוסיה שנשלט ישירות בידי איוואן בפיקוח אנשי צבאו, ה"אופריצ'ניקים". על פי חלק מההיסטוריונים נועדה האופריצ'נינה לשמש ככלי נגד מעמד האצולה רב העוצמה שעבר בירושה, שהתנגד לשאיפות האבסולוטיות של הצאר, בעוד חלקם פירשו זאת כסימן לפרנויה ולהתדרדרות הנפשית של הצאר.
המשך שלטונו
תקופת שלטונו המאוחרת הייתה פחות מוצלחת. איוואן יצא למסע כיבושים לעבר הים הבלטי במסגרת מלחמת ליבוניה, אך מצא את עצמו נלחם בשוודים, במסדר הליבוני ובפולנים. המלחמה התמשכה על-פני עשרים וארבע שנים וגרמה נזק לכלכלה ולצבא הרוסי, אך לא הובילה לכיבוש שטחים חדשים. ב-1560 סבלה רוסיה משילוב של בצורת ורעב, ומחיר התבואה גדל פי עשרה. התפרצויות של מגפות הרגו 10,000 אנשים בנובגורוד. בשנת 1570 מתו מהמגפה במוסקבה מדי יום 600–1,000 אנשים. חברו הטוב ביותר ויועצו של איוואן, הנסיך אנדרי קורבסקי, ערק לפולין, מעשה שפגע קשות באיוואן. מצבו הנפשי התדרדר ובשבוע אחד הוא יכול היה לעבור מהאורגיה המושחתת ביותר לתפילות מיוסרות וצום במנזר מבודד בצפון.
אט אט, הוא הפך אלים ואיבד את שפיות דעתו. האופריצ'ניקים יצאו מכלל שליטה והפכו לכנופיית בריונים רצחנית. הם רצחו אצילים ופשוטי עם וגייסו בכפייה אנשים למלחמה נגד ליבוניה. התוצאה הייתה ירידה במספר התושבים ורעב. האזור, שהיה העשיר ביותר ברוסיה, הפך לעני ביותר. במהלך העימות עם העיר נובגורוד, הורה איוואן לאופריצ'ניקים לרצוח את תושבי העיר. יש אומרים שנהרגו כ–60,000 איש. עם זאת, הגיע מניין ההרוגים הרשמי רק ל-1,500 "אנשים גדולים" (אצילים) ומספר דומה של "אנשים קטנים". חוקרים מודרניים רבים מעריכים כי מספר הקורבנות נע בין 2,000 ל-3,000 (לאחר הרעב והמגפות של 1560 לא עלתה אוכלוסיית נובגורוד ככל הנראה על 10,000-20,000 נפשות)
ב-1579, איוואן הרביעי מצא את עצמו במצב קשה, לאחר שדחה את הצעות השלום של אויביו, כאשר חאנות קרים הרסה שטחים מוסקבאים ושרפה גם את מוסקבה. הפליטים שנמלטו מבתיהם במהלך המלחמה סבלו בו זמנית מקשיים נוספים. הבצורת והמגפות שפרצו כתוצאה מהמלחמה גרמו לאובדן רב של חיי אדם.
המלחמה הממושכת כמעט והרסה את הכלכלה, האופריצ'ניקים שיבשו לחלוטין את הממשלה, בעוד הדוכסות הגדולה של ליטא התאחדה עם ממלכת פולין באיחוד לובלין, והפכה לאיחוד הפולני-ליטאי ורכשה מנהיג נמרץ, סטפאן באטורי, אשר נתמך על ידי האויב הדרומי של רוסיה, האימפריה העות'מאנית (1576). כעת נמחצה ממלכתו של איוואן על ידי שתי המעצמות הגדולות של זמנו.
לאחר שנכשל המשא ומתן עם איוואן, פתח סטפאן באטורי בסדרה של מתקפות נגד נסיכות מוסקבה בשנים 1579–1581, וניסה לנתק את ממלכת ליבוניה מהשטחים של נסיכות מוסקבה. במהלך המתקפה הראשונה שלו בשנת 1579, הוא כבש את פולאצק עם 22,000 חיילים. במתקפה השנייה, בשנת 1580, הוא כבש את וליקי לוקי עם כוח של 29,000 חיילים. לבסוף, הוא התחיל את המצור של פסקוב בשנת 1581 עם צבא של 100,000 חיילים. באותה שנה נכבשה מחדש נרבה שבאסטוניה על ידי שוודיה.
שלא כמו שוודיה ואיחוד הפולני-ליטאי, התקשה פרידריך השני להמשיך את המאבק נגד נסיכות מוסקבה. הוא הגיע להסכם עם יוהאן השלישי בשנת 1580, שנתן לשוודיה את השליטה בדוכסות ליבוניה. מלחמה נמשכה מ-1577 ועד 1582, ובשנה זו לבסוף נסיכות מוסקבה הכירה בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא בדוכסות ליבוניה.
לאחר שמת מגנוס פון לייפלנד ב-1583, פלשה פולין לשטחים שלו בדוכסות קורלנד ופרידריך השני החליט למכור את זכויותיו לירושה. מלבד האי סארמאה, הייתה דנמרק מחוץ לאזור הבלטי עד 1585.
חיים פרטיים
שמאל|ממוזער|270px|איוואן מעריץ את אשתו השישית, ציור משנת 1875.
ממוזער|270px|איוואן האיום הורג את בנו, ציור משנת 1885 מאת הצייר איליה רפין
צאצאים
הוא היה נשוי לשמונה נשים. מאשתו הראשונה היו לו שבעה ילדים, וביניהם, הבן איוואן, שנהרג בשנת 1581 ופיודור הראשון שירש אותו בתפקיד. מאשתו האחרונה נולד לו הבן דמיטרי, שנהרג בהיותו ילד בשנת 1591.
מאשתו הראשונה אנסטסיה רומנובנה:
אנה איוואנובנה
מריה איוואנובנה
דמיטרי איוואנוביץ'
איוואן איוואנוביץ'
יבדוקסיה איוואנובנה
הצאר פיודור הראשון
וסילי איוואנוביץ'
ממריה נאגאיה:
דמיטרי איוואנוביץ'
מאישה לא ידועה
קסניה שסטובה (ייתכן)
בשנת 1581 איוואן הכה את כלתו שהייתה בהריון מכיוון שהייתה לבושה לא צנוע, ייתכן והוא גרם לה להפלה. לאחר שנודע על כך לבנו התעורר ויכוח סוער בינו ובין אביו וכתוצאה מכך איוואן הכה את בנו בראשו עם מקלו וגרם למותו. אירוע זה מתואר בציור המפורסם של איליה רפין, "איוואן האיום ובנו איוואן ביום שישי 16 נובמבר", הידוע יותר בשם "איוואן האיום הורג את בנו".
אומנות
איוון היה פטרון של האמנויות והיה משורר ומלחין רב כישרון. המזמור שלו לכבודו של פטרוס הקדוס וחלקים ממכתביו שימשו את המלחין הסובייטי רודיון שצ'דרין, ההקלטה פורסמה ב-1988, לאות המילניום לנצרות ברוסיה, והייתה לדיסק הסובייטי הראשון.
מותו
איוון מת משבץ מוחי בעת משחק שחמט עם בוגדאן בלסקי ב-28 במרץ 1584. עם מותו של איוואן, עברה ממלכתו המתפרקת לבנו ויורשו הלא כשיר וחסר הילדים, פיודור הראשון, והחלה תקופה המכונה "תקופת הצרות".
מורשת
שמאל|ממוזער|270px|כס המלכות משנהב של הצאר איוואן הרביעי האיום של רוסיה
במאות שלאחר מותו של איוואן, היסטוריונים פיתחו תאוריות שונות כדי להבין טוב יותר את שלטונו, אך למרות התאוריות הרבות, לא ניתן להכחיש כי איוון האיום שינה את ההיסטוריה הרוסית וממשיך להתקיים בתרבות הפופולרית. המורשת הפוליטית שלו שינתה לחלוטין את מבנה השלטון הרוסי, המדיניות הכלכלית שלו תרמה לסופו של שלטון שושלת רוריק, והמורשת החברתית שלו ממשיכה להתקיים במקומות בלתי צפויים.
ניתן לטעון כי המורשת החשובה ביותר של איוון הייתה השינויים הפוליטיים שהוא חולל ברוסיה. בליבה של המהפכה הפוליטית הזו עומד התואר החדש של הצאר. על ידי כך שהוכתר לצאר, איוון העביר מסר לעולם ולרוסיה: הוא היה עכשיו השליט העליון האחד והיחיד, ועל רצונו לא יערערו. התואר החדש היה מקביל לתואר המוחזק על ידי הקיסר הביזנטי. השם החדש לא רק איבטח את כס המלכות, אלא גם העניק לאיוון מימד חדש של כוח, הקשור קשר הדוק לדת. עכשיו הוא היה מנהיג "אלוהי" ממונה לחוקק את רצון האל. טקסטים מהכנסייה תיארו מלכים בתנ"ך כ" צארים" ואת ישו כ "הצאר השמימי".
באמצעות התרחבות לתוך פולין (למרות מסע כושל), הים הכספי וסיביר, הקים איוואן תחום השפעה שנמשך עד המאה ה-20. כיבושיו של איוואן הציתו גם קונפליקט עם טורקיה שהוביל למלחמות רצופות. "הניצחונות של רוסיה הגבילו את הכיבושים הטורקים לאזורי הבלקן והים השחור, אף על פי שההתפשטות הטורקית המשיכה להטיל צל על כל מזרח אירופה".
ההשתלטות על טריטוריה חדשה גרמה לתחילת יחסים עם אירופה, בעיקר באמצעות סחר. אף על פי שהקשר בין רוסיה ואירופה נותר מצומצם בשלב זה, הוא היה עתיד לגדול, ולאפשר את החלחול של האידיאלים האירופים מעבר לגבול. פטר הגדול בהמשך יהפוך את רוסיה למעצמה אירופית, וקתרין השנייה תקדם את רוסיה להפוך למובילה באזור כולו.
חייו של איוואן האיום היו נושא למספר סרטים בתעשיית הקולנוע הרוסית, כמו "מותו של איוואן האיום" (מ-1909) וכן שני סרטים מפורסמים של הבמאי סרגיי אייזנשטיין (מ-1945 ו-1946) וסרטים כגון "האיום על רוס" מ-1992, "איוון ואסיליביץ' מחליף את משלח ידו", "הצאר איוואן האיום" מאותה שנה, סרט הקולנוע "הצאר" מ-2009, סדרת הטלוויזיה "איוואן האיום" מאותה שנה והסדרה האיום משנת 2020.
סטלין נהג לקרוא לו "מורהו" והרבה לקרוא את הביוגרפיה שלו, תוך כדי שהוא רושם הערות בשוליים.
יחסו ליהודים
בשנת 1563 הציב איוון אולטימטום ליהודי פולאצק שבליטא (כיום, בבלארוס) להתנצר או למות. היהודים בחרו למות על קידוש השם, ואיוון הורה להורגם בדרך אכזרית במיוחד: הוא הורה לחייליו לקדוח חורים בקרח שעל נהר דווינה הקפוא, ואליהם השליך את מאות היהודים, והם טבעו למוות.
קישורים חיצוניים
Martin, Janet. "Ivan IV the Terrible" in Medieval Russia 980–1584 2nd ed. 1993. Reprint, New York: Cambridge University Press, 2007 .
Yanov, Alexander. The Origins of Autocracy. Los Angeles: University of California Press, 1981 .
הערות שוליים
* | 2024-10-19T08:19:02 |
איוואן ואסילייביץ' | REDIRECT איוואן הרביעי | 2007-03-04T08:02:14 |
ילדות בימי הביניים | שמאל|ממוזער|250px|"האיש העשיר", ציור המתאר הורים וילדיהם מסביבות 1500, מאת ז'אן בורדישו
היחס בימי הביניים לתקופת הילדוּת זכה לתשומת לב רבה במחקר ההיסטורי החדש, והדעות חלוקות בשאלה האם קיים הבדל חד וברור בין היחס לילדים באותו עידן לבין ההתייחסות להם בעת החדשה.
המחקר ההיסטורי
בספרו "הילד וחיי המשפחה תחת המשטר הישן" טען ההיסטוריון פיליפ אריאס וההולכים בעקבותיו כי תקופת הילדות לא זכתה להכרה בימי הביניים וכי יחסם של ההורים אל פעוטותיהם היה מנוכר. זאת אולי בשל אחוז התמותה הגדול בקרבם שתרם, כמנגנון הגנה, להתפתחותה של קהות חושים כלפיהם (50% מהילדים מתו עד גיל חמש). נקודה מכריעה במחקרו היא הטענה כי לפני העת החדשה, החברה המבוגרת ראתה את הילד כ"מבוגר קטן", ולא כישות נפרדת. הוא מוכיח זאת מציורים בני התקופה, שמציגים את הילדים כאילו הם מבוגרים קטנים. דוגמה נוספת לכך ניתן להביא מהעובדה שלילדים לא היו משחקים שונים מאלה של המבוגרים, אלא כולם שיחקו באותם סוגי משחקים. סימפטום נוסף של תופעה זו אפשר לראות בכך שבכל ימי הביניים ואף בראשית העת החדשה, לא היה שום ניסיון להרחיק את הילד מהעולם המיני, ואף אם בעולם זה העיסוק המיני היה במידה מסוימת מוסתר יותר, לא היה הבדל בעניין זה בין הילדים לשאר האוכלוסייה. התוצאה של היחס הזה לילדים היה לעיתים הזנחה וחוסר תשומת לב רגשית, וכן חופש רב יותר לילד, במסגרת הכללים של החברה המבוגרת.
ההיסטוריונית הישראלית שולמית שחר, מגדולי החוקרים בתחום זה, חולקת על מסקנותיו של אריאס בספרה "ילדות בימי הביניים". לדעתה מצטרפים היסטוריונים נוספים כמו ניקולאס אורם וברברה הנוולט, שעבודתה כללה סקירה שיטתית של ארכיונים משפטיים בלונדון. מסקנות החולקים על אריאס (שפרסם את מחקריו בשנות השישים) הן שילדים זכו לאהבה ולאמפתיה מהוריהם גם בימי הביניים ושההכרה בייחודה של תקופת הילדות בחיי האדם, וכן חלוקתה לשלבי ביניים, הייתה ידועה גם באותם ימים. חלוקת הילדות לשלבי ביניים כפי שתוארה בכתביהם של הוגי דעות מימי הביניים איננה שונה בהרבה, לטענת שחר, מחלוקותיהם של חוקרים מודרניים כז'אן פיאז'ה או אריק אריקסון.
אמביוולנטיות ביחס לילדים
בברית החדשה נאמר: "והאוהב את בנו ובתו יותר ממני אינו שווה לי" (מתי י' 37–38).
שולמית שחר מצטטת מביוגרפיית קדושים, אשר על בסיס מימרה זו מספרת על אישה אשר היה לה בן חולה מאוד. התעסקותה איתו מנעה ממנה הצטרפות למסדר הפרנציסקנים. בעצת ידידה היא התפללה לאל והבטיחה לו שאם ימות הילד, היא תהיה לו שפחה נצחית. ואכן יצאה בת קול ואמרה שנשמת הילד תעלה לגן עדן.
לצד מקור זה הנותן לגיטימציה קיצונית להזנחת ילדים יש מקורות נוספים הרואים בילדים פרי של תאוות בשרים שאינה יודעת גבולות, מה עוד שתזונתם ברחם מדם וסת האישה (כך על פי אמונת אותם ימים), שאין טמא ממנו.
מנגד קיימת התייחסות קוטבית הרואה את הילדות כתקופת טוהר, רצח ילדים נראה כזוועתי במיוחד ולא לשווא חזר המוטיב של "רצח התמימים", רצח הילדים בפקודת הורדוס המלך, שרצה להמית את ישו בעודו צעיר.
לדעת שחר:
"נראה שהתאוריות החינוכיות של ימי הביניים היו קרובות יותר לאלו המקובלות על פסיכולוגים ומחנכים בימינו במספר נקודות מאשר לחלק מאלה שפותחו במאה ה-18.
בעוד שהעמדה הדומיננטית של המחברים בימי הביניים הייתה שבילד שטרם מלאו לו שבע שנים יש לנהוג ברכות, הרי שורת מחברים במאה ה-18 צידדה במשמעת נוקשה למן הגיל הרך ביותר ובמלחמת חורמה בפעוט כדי שימלא את מצוות ההורה".
אמנם אחרי גיל שבע כבר דרשו מהורים שלא להציג אהבה גלויה שתשחית את הילדים.
אנסלם מקנטרברי בלט בדעתו שאין להלקות ילדים, גם משגדלו, ויש לחנכם באמצעות אהבה ודוגמה אישית.
טיפול בילד
כאשר נולד הילד יוחסה חשיבות עליונה לטבילתו. אפילו ילדים שנראה היה שתוחלת חייהם תהיה קצרה ביותר נטבלו, כדי שאפשר יהיה לקברם קבורה נוצרית. אפילו אמהות שרצחו את ילדיהן הקפידו לעיתים לטבול אותם קודם לכן, והדבר סייע להן לקבל חנינה מבית הדין ששפט אותן.
ההנקה, על ידי אם או מניקה, הייתה חיונית לחייו של התינוק, שכן בטרם המצאת הפסטור ותחליפי החלב, קטנים היו סיכוייו של תינוק לשרוד אם אין הוא שותה חלב אישה. נשות האצולה התייחדו בכך שלא הניקו את הילד בעצמן אלא מסרו אותו למינקת. לעיתים המינקת הגיעה אל ביתם של ההורים כדי להניק, אך במקרים רבים הילד עבר לביתה ושם הניקה אותו.
גם בתי אסופים מסרו ילדים למיניקות, ואחוז התמותה בקרב ילדים אלו היה גבוה ביותר.
שחר מעריכה שהסיבה העיקרית למסירת תינוקות להנקה הייתה שיש קושי להמשיך בפעולת הנקה, אם האישה נכנסה להריון שני. הברירה הייתה בין מסירה למינקת, לפחות לאחר החודשים הראשונים לחיי הפעוט, לבין התנזרות מחיי מין. באופן כללי, אם- בת המעמד הגבוה שמסרה ילד למינקת לא נחשבה לאם רעה. ילדיהן של המיניקות עצמן היו נתונים לעיתים בסכנה, משום שאמם כבר לא יכולה הייתה לספק להם די חלב.
נטישה והתעללות
ילדים נרצחו וננטשו בעיקר כי נולדו מחוץ לנישואין. הסיבה הייתה תחושות של אשמה, פחד ובושה. רצח ילדים, גם בלתי חוקיים, נחשב כרצח לכל דבר. במקרה של לידת תאומים ננטש לעיתים קרובות אחד מהם, משום שהבריות האמינו כי שני ילדים עלולים להעיד על שני אבות שונים, והייתה התעברות אחר התעברות. נטישת ילדים חוקית הייתה אפשרית לאור הקמתם של בתי אסופים. במיוחד צמח מספרם במהלך המאה ה-15. יש המעריכים שפחות מ-10% מהילדים בבית אסופים שרדו עד לבגרות.
אימוץ חוקי היה בלתי אפשרי, והסיבה לכך הייתה רצונה של הכנסייה להשתלט על נכסי אנשים נטולי ילדים.
היו קיימות "תרופות עממיות" לחוליים של ילדים כגון הכנסתם לתנור או לבור עמוק, אך אלו גונו בידי הרשויות.
מראשית ימי הביניים הייתה קיימת האמונה ב"ילדי חילוף". "ילדי חילוף" הם ילדים פגומים אשר הוחלפו בהיותם תינוקות שזה עתה נולדו, על ידי פיות או רוחות השטן בתינוקות חולים, חלשים, מוזרים ובעלי פגמים.
בילדים אלה היו מתעללים בכל מיני שיטות, בהנחה כי כך יוחלף בחזרה הילד וילדם האמיתי יוחזר. כיום ישנם הסברים רפואיים, על סמך התבוננות באיורים של ילדים אלה, כי ילדי חילוף היו ילדים שסבלו מתסמונת דאון ומחלות דומות.
לקריאה נוספת
שולמית שחר, ילדות בימי-הביניים. תל אביב: דביר, תש"ן 1990
קישורים חיצוניים
ירון פלג, האמונה בילדי חילוף מראשית ימי הביניים עד לימינו
הערות שוליים
קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים
קטגוריה:ילדות | 2024-09-19T05:50:31 |
Bloom filter | REDIRECT מסנן בלום | 2023-05-18T17:31:24 |
ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות | ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות היא ועדה של בית הנבחרים של ארצות הברית אשר דנה בנושא התנקשויות פוליטיות, ובמיוחד ההתנקשויות בחיי הנשיא ג'ון פ. קנדי, והלוחם למען זכויות האדם, ד"ר מרטין לותר קינג.
הרקע לעבודת הוועדה
שמאל|ממוזער|150px|ג'ון פ. קנדי
רציחתו של הנשיא קנדי ב-22 בנובמבר 1963 זעזעה את ארצות הברית. היה חשש כי עקבות הרוצחים יובילו למקומות רמי דרג בממסד, או אל מחוץ לארצות הברית, אל קובה ואל ברית המועצות. תוך שבוע מיום הרצח הוקמה ועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון ארל וורן, שתפקידה היה לחקור את הרצח ולמצוא האם היה קשר לרצח הנשיא, או שמא הרצח הוא פעולתו של מתנקש בודד, לי הארווי אוסוואלד. מטרתה הבלתי מוצהרת של הוועדה הייתה למצוא כי אוסוואלד הוא המתנקש וכי פעל לבד.
כאשר נתנה ועדת וורן את מסקנותיה, בשנת 1964, נראה היה כי התיק נסגר. הוועדה קבעה כי אוסוואלד פעל לבד, וכי לא היה חלק מקשר. מסקנות אלו לא התקבלו על דעת רבים. בשנת 1966 כתב החוקר מרק ליין את ספרו "הריצה אל הצדק" (Rush To Judgement) בו ביקר את עבודת הוועדה. לאחר מכן חשף התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון, מה שנראה לו כקשר לרצח הנשיא קנדי, בניו אורלינס דווקא. משפטו המתוקשר של קליי שאו, ראש לשכת המסחר בניו אורלינס, וחבר מרכזי בקשר לו טען גאריסון, הסתיים בזיכויו של שאו, בשנת 1969, אך בחשיפה תקשורתית נרחבת לתאוריות הקשר, ובהצגה מיומנת על ידי התובע גאריסון, של כל הפגמים והחולשות שניתן למצוא בדו"ח ועדת וורן.
בשנת 1968 נרצח גם רוברט פ. קנדי, אחיו של הנשיא קנדי, בעת מסע הבחירות שלו, על ידי מחבל פלסטיני בשם סירחאן סירחאן. כן נרצח לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג. הציבור האמריקאי היה נתון להרגשה כי אישי ציבור חשופים להתנקשויות, ולפחות בעניינם של קינג ושל הנשיא קנדי, חברו גורמים בעלי עניין לקשר לרציחת דמויות נערצות אלו. לאווירה זו הוסיפה חשיפתו של הסרט שצילם אברהם זפרודר, אשר הוקרן לראשונה בטלוויזיה האמריקאית בזמן צפיית שיא בתוכניתו הפופולרית של הרלדו ריברה "לילה טוב אמריקה". הייתה זו המחשה ויזואלית למה שהרגישו אמריקנים רבים בצורה אינטואיטיבית. משהו לא היה בסדר. מישהו עומד מאחורי הדברים. תמונת הנשיא הנכנס למארב יריות ברחוב ראשי בדאלאס, וסופג כדור אחר כדור, בעוד שרעייתו הצעירה והיפה זוחלת, מכוסה בדם, על מכסה תא המנוע של הלימוזינה הנשיאותית, ומנסה להימלט, רדפה את הציבור האמריקאי.
בה בעת נחשפו קשרים בין המאפיה, סוכנות הביון המרכזית - ה-CIA, וגורמים בקרב הגולים קובנים המיליטנטים, במטרה להתנקש בחייו של פידל קסטרו. גילויים אלו (בין היתר על ידי ועדות של הסנאט לחקירת שיתוף הפעולה בין גורמי ביון), הראו כי הבלתי נתפס - קשר בין הממשל האמריקני, בדרגים הגבוהים ביותר, סוכנויות הביון השונות, הגולים הקובנים והמאפיה, הוא כעת עובדה מוחשית. האצבע הציבורית הופנתה אל גורמים אלו עתה אף בקשר לרציחתו של קנדי. קביעת ועדת וורן כי לא היה כל קשר לרציחת קנדי נראתה לרבים כקביעה מיושנת ומבוססת על מידע חלקי, במקרה הטוב, וכניסיון טיוח מצד המעורבים ברצח (לדעת המבקרים) לינדון ג'ונסון וחבר הוועדה אלן דאלס, במקרה הרע.
פעולת הוועדה
לנוכח הלחץ הציבורי, ובהשתדלות אישים כקורטה סקוט קינג, רעייתו של מרטין לותר קינג המנוח, מינה בית הנבחרים האמריקני בספטמבר 1976, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג. ההחלטה התקבלה ברוב של 280 תומכים מול 65 מתנגדים. ויכוחים על רקע אישי בין חברי הוועדה גרמו לחילופי גברי ולעיכובים בתחילת עבודתה, אך לבסוף התגבש הרכב בראשות חבר הקונגרס לואיס סטוקס מאוהיו ובייעוצו של עורך הדין רוברט בלייקלי. המנדט שקיבלה הוועדה היה לפעול בין 30 במרץ 1977 ו-3 בינואר 1979.
הוועדה כללה שמונה חברי בית הנבחרים. ארבעה דמוקרטים וארבעה רפובליקנים. היא חולקה לשתי תת-ועדות. האחת חקרה את רצח קנדי והשנייה את רציחתו של מרטין לותר קינג.
מרבית עבודת הוועדה, כעבודתן של כל ועדות הקונגרס, התבצעה בחשאי, והעדים חתמו על טופסי שמירת סודיות. מספר עדים מועט העיד בפומבי. דו"ח הוועדה היה כבר ערוך כמעט, כאשר לקראת סוף עבודתה בדצמבר 1978, העידו בפניה מומחי האקוסטיקה מרק וייס וארנסט אשכנזי. עדויות אלו הביאו למפנה, ולעריכתו של דו"ח שונה לחלוטין מזה שהתכוונו חברי הוועדה לערוך אך שבועות אחדים לפני כן.
דו"ח הוועדה, שאורכו 686 עמודים (ואשר חלק ניכר ממנו עוסק ברציחת מרטין לותר קינג) וזאת בהשוואה ל-888 העמודים של דו"ח ועדת וורן, פורסם ב-29 במרץ 1979.
מסקנות הוועדה
באשר למרטין לותר קינג, הסיקה הוועדה כי רציחתו הייתה מיריה אחת מרובהו של ג'יימס ארל ריי, ושקיימת "אפשרות" שהרצח היה כתוצאה מקשר פלילי, על אף שאף סוכנות של הממשלה של ארצות הברית אינה מעורבת בקשר זה.
באשר לרצח קנדי, קבעה הוועדה כי אכן, לי הארווי אוסוואלד הוא שירה שלושה כדורים לעבר הלימוזינה הנשיאותית, וכי שניים מהם פגעו בנשיא. הוועדה פסקה כי תיאורית "הכדור הבודד" שהייתה בסיס המסקנות של ועדת וורן, נכונה ביסודה, ואף מצאה ראיות לחיזוקה של קביעה שנויה במחלוקת זו (כבדיקת "נייטרונים" לקביעת המרכיבים המדויקים של הכדור CE399, והשוואתם לרסיסים שנותרו בידו של המושל ג'ון קונלי אשר על פי ועדת וורן פצעיו נגרמו מכדור זה).
הקביעה הדרמטית שקבעה הוועדה הייתה כי אוסוואלד לא פעל לבד. עדות המומחים וייס ואשכנזי, אשר ניתחו הקלטות ממכשירי קשר משטרתיים שבוצעו באמצעות מיקרופון שהיה מותקן על אופנוע משטרתי בעת הרצח, ושודרו למכשיר דיקטפון במטה המשטרה, היא כי המכשיר קלט ארבע יריות (בעוד שוועדת וורן סברה כי בעת הרצח נורו שלוש יריות). המומחים מיקמו שלוש מן היריות ממחסן הספרים, שם נמצא אוסוואלד, שהיה בעת הרצח מאחורי הלימוזינה. אך ירייה אחת באה מלפנים, מכיוון "תלולית הדשא" (Grassy Knoll), מקום שבו רבים מתומכי תאוריות הקשר מיקמו את המתנקשים הנוספים. לאור זאת, קבעה הוועדה כי רצח הנשיא קנדי היה "קרוב לוודאי כתוצאה של קשר".
מיהם, אם כן, הקושרים, לדעת אנשי הוועדה? לדעת הוועדה לא הייתה זו פעולת כל סוכנות ממשלתית, הן של ממשלת ארצות הברית והן של ממשלות חוץ. הוועדה בחנה אף את פעולתם של גורמים במאפיה כסנטו טרפיקנטה, ג'ימי הופה וקרלוס מרצ'לו, אך הסיקה כי אין ראיות ממשיות למעורבותם.
הוועדה מתחה ביקורת על משרד המשפטים האמריקאי, על ה-FBI, ה-CIA וועדת וורן, וטענה כי ביצועיהם בחקירת הרצח לא היו מספקים. על השירות החשאי של ארצות הברית מתחה הוועדה ביקורת בטענה כי הוא אינו מספק הגנה ראויה לנשיא.
הוועדה המליצה לנקוט צעדים במישור החקיקתי למניעת התנקשויות.
השפעת עבודת הוועדה
הוועדה לא הביאה לסופו של הוויכוח הציבורי על הקשר לרציחתו של קנדי. אלו הסבורים כי קנדי היה קורבן לקשר, לא אהבו את האישור שנתנה הוועדה לתיאורית "הכדור הבודד". ה"ראיות האקוסטיות" שעליהן ביססה הוועדה את מסקנת הקשר, נראו כתמורה קטנה מדי בעבור הביסוס של כל מסקנות ועדת וורן כמעט אחת לאחת. אי היכולת או אי הרצון של הוועדה למצוא את הגורמים השותפים בקשר, היו אף הם מטרה לביקורת.
לדעת התומכים בלי הארווי אוסוואלד כמתנקש הבודד, הייתה הוועדה מיותרת מלכתחילה, ובדיעבד הגיעה למסקנות מפוקפקות. וכפי שראינו, על "הראיות האקוסטיות" נמתחה ביקורת רבה.
פעולת הוועדה אך תרמה לתעלומה. עתה הייתה קביעה רשמית סותרת של שתי ועדות מוסמכות של גופים רמי דרג בממשל האמריקאי. במקום לקבוע מסקנות שתהיינה סופיות וחותכות, פתחה הוועדה את הוויכוח, ונראה כי ייקח עוד זמן רב בטרם ייתמו הדיו.
קישורים חיצוניים
דו"ח ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ארצות הברית: ועדות חקירה
קטגוריה:ועדות בית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:חקירת רצח ג'ון קנדי | 2024-08-12T09:45:53 |
דיקטפון | שמאל|ממוזער|250px|דיקטפון
שמאל|ממוזער|250px|דיקטפונים עם קלטות
שמאל|ממוזער|250px|דיקטפון דיגיטלי של חברת אולימפוס המתאים להקלטת ישיבות והרצאות
שמאל|ממוזער|250px|רשמקול לעיוורים. מותאם במיוחד לשמיעת ספרים מקלטים ולהקלטת הרצאות. מכיל פונקציות רבות המקלות על ההאזנה למלל כגון שליטה מוחלטת במהירות ההשמעה. מכשיר זה חדל להיות פופולרי באמצע שנות התשעים
דיקטפון (Dictaphone) הוא מכשיר להקלטת קול, עם תכונות השמעה המסייעות לתמלול, הדפסה או הקלדה של המלל הנשמע. השימוש הנפוץ הוא לשם תיעוד, פרוטוקול או זיכרון דברים.
גרסאות מוקדמות של המכשיר השתמשו בגלילי פונוגרף כאמצעי ההקלטה, והיו נפוצות מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, כש"חגורת הדיקטפון" DictaBelt החליפה את גליל הפונוגרף. עם פיתוח הסרט המגנטי וקלטות השמע פיתחה החברה מכשירים מיוחדים לשימוש בהם וממשיכה לפתח מכשירים עם הטכנולוגיות האחרונות.
השם "דיקטפון" נרשם כסימן מסחר בארצות הברית על ידי חברת "קולומביה גרפופון קומפני" Columbia Graphophone Company בשנת 1907, אשר הפכה במהרה ליצרנית המובילה של מכשירים מסוג זה. בשנת 1923 הוקמה חברת בת בשם "דיקטפון" אשר עסקה אך ורק בייצורם ושיווקם של דיקטפונים. מכשיר דומה אשר שווק על ידי חברת "תקליטי אדיסון" כונה "אדיפון".השם "דיקטפון" הוא סימן מסחר רשום של תאגיד, המייצר דיקטפונים, וזהו מקרה בו שם המותג של חברה מסוימת הפך לשם גנרי.
היסטוריה
זמן מה לאחר המצאת הפונוגרף, בשנת 1877 על ידי תומאס אלווה אדיסון, שהיה המכשיר הראשון להקלטת קולות, סבר אדיסון כי השימוש הנפוץ ביותר למכשיר שהמציא יהיה הקלטת הדיבור בישיבות עסקיות. עקב האיכות הנמוכה של השמע בגרסאות המוקדמות של המכשיר, המחשבה שהקלטת דיבור תהיה חשובה יותר מהקלטת מוזיקה אינה נראית כה מופרכת. מספר פונוגרפים מוקדמים הוסבו לשימוש מסוג זה, אך השימוש במכשיר לא הפך לנפוץ עד לייצורם ההמוני של צילינדרים עשויים משעווה, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. בהדרגה החלו מכשירי פונוגרף שנועדו לשימוש ביתי להבדל מן המכשירים שנועדו לשימוש משרדי אשר כללו לרוב התקנים מיוחדים להקלטה ולמחיקת צילינדרים מוקלטים על ידי גילוח והחלקה של פני הצילינדר. גורם נוסף שתרם לפיתוח של מכשירי פונוגרף עסקיים מיוחדים להקלטה היה השימוש המתרחב בגרמופון לשם שמיעת מוזיקה, בשטח זה ניצח הגרמופון את הפונוגרף. (ההקלטה בפונוגרף יותר קלה אך היה קשה מאוד לשכפל את ההקלטות).עם הפיתוח של מכשירי דיקטפון עסקיים מכרה החברה צילינדרים מיוחדים מתוצרתה שהיו ארוכים יותר ואיפשרו זמן הקלטה ארוך יותר.
בשנות ה-30 של המאה העשרים החלו מיקרופונים ואמצעי הגברה חשמליים להחליף את האביזרים האקוסטיים שהיו מותקנים בדיקטפונים המוקדמים. בשנת 1947 הומצאה "חגורת הדיקטפון", DictaBelt, אשר החליפה את הצילינדרים משעווה. הטכנולוגיה כלל חריצת חריץ מכני בחגורת פלסטיק גמישה במקום חריצה בגליל משעווה. היתרונות של החגורה היו זמן הקלטה ארוך יותר, מכשיר קטן יותר, וכן אחסון נוח ובטוח יותר של החומר המוקלט. יתרון נוסף ל"חגורת הדיקטפון" הוא שאפשר היה להכניס אותה למעטפה ולשלוח אותה בדואר במקום אריזה מסורבלת של קופסאות צילינדרים שבירים. טכנולוגיה זו באה אל קיצה בסוף שנות ה-50 עם ההכרה שאפשר לסמוך על הסרט המגנטי ושהתכונות שלו לא יפוגו עם חלוף הזמן.
בארכיון אבא אבן יש מספר "חגורות דיקטפון" שהועברו למדיה דיגיטלית.
במהלך השנים פיתחה ומכרה חברת דיקטפון מבחר מוצרים רחב, לרבות: מערכות להקלטה דיגיטלית, תוכנה לזיהוי קול, ומערכות אינטראקטיביות לתגובה לקול. בשנות ה-2000 נמכרו בהדרגה נכסי החברה, כולל נכסי חטיבת ההקלטות הדיגיטליות שנמכרו לחברת נייס הישראלית. בשנת 2000 חברת דיקטפון, דווקא תבעה את נייס בסכום של 100 מיליון דולר, בגין הפרת חלק מהפטנטים שלה בתחום ההקלטה והאחסון הדיגיטלי. בשנת 2003, במסגרת הסכם פשרה, שילמה נייס לדיקטפון 10 מיליון דולר.
שימוש כאביזר טכנולוגיה מסייעת
שימוש בקלטת גם עבור רשמקול רב-ערוצי, בעיקר עבור ספרים מוקלטים לעיוורים ועבור הקלטת הרצאות ללקויי ראייה ולדיסלקטים. מכשירי הקלטה רב ערוציים אפשרו לקלטות לכלול פי ארבעה זמן הקלטה מאשר זמן ההקלטה שאותן קלטות יכולות להקליט על מכשיר הקלטה רגיל (פי שניים צדדים בקלטת ומהירות הקלטה איטית פי שניים). כמו כן פורמט הקלטה זה איפשר לספריות לעיוורים לשמור על חוקי זכויות היוצרים של ארצות הברית ולחלק ספרים מוקלטים באופן שאינו שמיש על ידי האוכלוסייה הכללית, שלא רכשה מכשירי הקלטה מיוחדים. רשם הקול הרב-ערוצי הכיל עוד פונקציות שהקלו על שמיעת ספרים מוקלטים והקלטות מלל.
יתרונו של רשם הקול הרב ערוצי על מכשור טכנולוגיה מסייעת אחר לסיכום הרצאות, בעידן שלפני המחשב היה היותו שקט. האופציה השנייה שעמדה בפני עיוור שרצה לסכם את ההרצאה שהוא נוכח בה הייתה הגעה להרצאה עם מכונת כתיבה הכותבת בכתב ברייל שהקימה רעש חזק. עבור דיסלקטים, גם אופציה זו לא הייתה קיימת. לימוד ברייל לא יעזור לדיסלקט.
החל משנות התשעים הדיקטופונים וההקלטות בספריות לעיוורים עברו להיות הקלטות דיגיטליות. להקלטות הדיגיטליות יש ארבעה יתרונות על פני ההקלטות בקלטות שמע:
למכשירים דיגיטליים אין מנוע ולכן אין רעש מנוע שגורם לרעשי רקע בהקלטה.
עבור מכשירים דיגיטליים לא צריך לקנות עוד ועוד קלטות, פשוט מורידים את הקבצים המוקלטים אל זיכרון המחשב כדי לפנות מקום להקלטות החדשות.
לאחר הורדת הקובץ אל המחשב ניתן לעשות עליו מניפולציה ממוחשבת לשיפור איכות הצליל, להקלת הריכוז בזמן ההאזנה ולזירוז ההשמעה. מניפולציות אלה היו קימות גם במכשירים המכניים עם הקלטות, אלא שהן היו הרבה פחות משוכללות.
המכשירים הדיגיטליים קטנים בהרבה מאלה עם הקלטות (למעט אלה עם המיני קלטות שזמן ההקלטה שלהם קצר מאוד) ולכן קל לשים אותם בכיס של המרצה ולהקליט אותו בקרבה רבה יותר ובאיכות קול טובה יותר.
קישורים חיצוניים
עמוד הבית של חברת דיקטפון
הערות שוליים
קטגוריה:מערכות שמע
קטגוריה:פריטי טכנולוגיה מסייעת | 2023-12-15T16:20:03 |
ריצ'רד קונדון | ריצ'רד קונדון (באנגלית: Richard Condon; 18 במרץ 1915 - 9 באפריל 1996) היה סופר אמריקאי.
ריצ'רד קונדון נולד בניו יורק. בצעירותו שירת בצי הסוחר האמריקאי. לאחר מכן עבד בתחום הפרסום, ובמשך שנים רבות שימש כאיש יחסי ציבור בתעשיית הקולנוע. הספר הראשון מפרי עטו הופיע בשנת 1958. משנות החמישים התגורר קונדון מחוץ לארצות הברית, בספרד, אירלנד ושווייץ. קונדון נפטר בדאלאס, טקסס בשנת 1996.
ספרו המפורסם ביותר של ריצ'רד קונדון הוא "השליח ממנצ'וריה" משנת 1959. הספר הוא מותחן המתאר קנוניה לביצוע רצח פוליטי, בה אמור היה חייל משוחרר אמריקאי, שעבר שטיפת מוח בשבי הצפוניים במלחמת קוריאה, להתנקש בחייו של מועמד לנשיאות ארצות הברית. מטרת הרצח הייתה לגרום לכך שהמועמד לתפקיד סגן הנשיא, שהיה למעשה סוכן סובייטי, ייבחר לנשיא בשירות שולחיו במקום המועמד שנרצח.
הספר זכה להצלחה רבה והפך לסרט קולנוע מפורסם בשנת 1962 בבימויו של ג'ון פרנקנהימר ובהשתתפותם של לורנס הארווי, פרנק סינטרה ואנג'לה לנסבורי. בשנה שלאחר מכן, כשנרצח הנשיא ג'ון קנדי, נמצא דמיון רב בין פרטים בעלילה הדמיונית של הסרט לבין מספר עובדות מפרשת רצח קנדי. ב-2004 זכה הספר לעיבוד קולנועי נוסף ומותאם להווה, שהופץ בישראל תחת השם המועמד ממנצ'וריה.
לאחר רצח הנשיא פרסם קונדון ספר בשם "חורף קטלני", שהיה רומן מפתח סאטירי על שושלת קנדי ועל רצח הנשיא. גם ספר זה הפך לסרט קולנוע בהשתתפות ג'ף ברידג'ס, אנטוני פרקינס וסטרלינג הידן והשתתף בו כשחקן הבמאי ג'ון יוסטון.
ספרו של קונדון "הכבוד של פריצי" משנת 1982, שנושאו הוא רוצחים בשירות המאפיה, זכה אף הוא, כדוגמת "השליח ממנצ'וריה", לפרסום רב, קונדון עיבד את הספר לתסריט לסרט הקלנוע "הכבוד של פריצי" שיצא בשנת 1985 בהשתתפות קתלין טרנר וג'ק ניקולסון. קונדון זכה בפרס באפט"א לקולנוע לתסריט המעובד הטוב ביותר. בשנים שלאחר מכן הוציא קונדון שני ספרי המשך ל"כבוד של פריצי".
תרגומי ספריו של ריצ'רד קונדון לעברית הם:
השליח ממנצ'וריה. הופיע בעברית בשנת 1964 בהוצאת "מרחב".
הכבוד של פריצי. הופיע בעברית בשנת 1978 בהוצאת זמורה ביתן.
המועמד ממנצ'וריה. הופיע בשנת 2004 ב"הוצאה עברית".
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:יחצ"נים
קטגוריה:זוכי פרס באפט"א לתסריט המעובד הטוב ביותר
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1915
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1996 | 2023-08-08T22:49:50 |
פלסטין | קישורים חיצוניים
שמעון שמיר – איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין לפלסטינים ומדוע זה חשוב, העין השביעית, 1 במרץ 2005
קטגוריה:כינויים למדינת ישראל | 2024-06-11T22:23:07 |
אלף בית | 2024-03-28T17:18:12 | |
יהונתן אייבשיץ | ממוזער|250px|ציור דיוקן של רבי יהונתן אייבשיץ
ממוזער|מצבתו של רבי יהונתן אייבשיץ (2022)
רבי יהונתן אייבשיץ (~ה'תנ"ד, 1694 – כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן, ומגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז בזמנו. כיהן כרבן של פראג, מץ וקהילות אה"ו. חיבר מספר ספרי הלכה משפיעים: 'כרתי ופלתי' על שולחן ערוך יורה דעה, ו'אורים ותומים' על חושן משפט. גם ספר דרשותיו, 'יערות דבש', זכה לתפוצה רבה.
לצד עיסוקו בחלק הנגלה של התורה, שהקנה לו את עיקר פרסומו, עסק גם בתורת הנסתר ואף כתב קמעות. עיסוקו זה קומם נגדו את רבי יעקב אשכנזי (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך, אם כי לא נעלם. בהיסטוריוגרפיה הרבנית מקובל על פי רוב כי טענותיו של היעב"ץ נגדו היו שגויות, בעוד שבמחקר מדעי היהדות, בעיקר מאז גרשם שלום, מקובל כי אכן היה שבתאי נסתר.
ביוגרפיה
נעוריו ונישואיו
נולד בפינצ'וב שבפולין, עיר הולדתה של אמו.
משפחתו הייתה משפחה רבנית, אמו שיינדל הייתה בתו של רבי משה יצחק יהודה ליב צונץ רבן של האלישוי ופינצ'וב, ואביו רבי נתן נטע, שלימים היה רבה של העיר אייבשיץ (Eibenschütz) שבצ'כיה, היה צאצא של רבי נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות". שכן, נתן נטע היה בנו של יצחק זעליג דיין בקראקא, בן אברהם יואל, חתן ישעיה, חתן של רוזא ונתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות". שניהם נפטרו לפני מלאות לבנם חמש עשרה שנים.
בילדותו התפרסם בסביבתו כילד פלא, ועילוי תלמודי, דבק בו הכינוי "העילוי מפינצ'וב" ואגדות רבות נשזרות סביב תקופת ילדותו. בסביבות שנת ה'ת"ס (1700) עברה משפחתו לאייבשיץ בשל מינויו של האב לרב הקהילה. לאחר פטירת אביו בי"ב בחשוון ה'תס"ח, נותר ללא אב ואם, ועבר לחיות בפרוסניץ שבה גדל בבית רבי מאיר איזנשטט, ה"מהר"ם א"ש", שכיהן אז כרבה של העיר. הוא החשיב את רבו זה לרבו הראשון ו"אלוף נעוריו", ואולי למד אצלו בבית המדרש של רבי שמשון ורטהיימר שבו עמד המהר"ם א"ש בראשות ישיבה. רבו זה כיבדו מאוד ומתייחס אליו בכתביו כתלמיד חכם שווה ערך ולא כתלמיד. בפרוסניץ למד גם בישיבתו של רבי זאב וולף שפירא (שלימים שידך לו את נכדתו).
בשנת ה'תס"ט, בעקבות מינויו של מהר"ם א"ש כרבה של שידלובצה וחזרתו לפולין, נסע אייבשיץ הצעיר להאלישוי ללמוד בישיבתו של קרוב משפחתו רבי אליעזר הלוי איטינגא שכיהן כאב בית דין העיר. משם עבר לווינה והתגורר בבית הגביר ר' שמשון ורטהיימר.
בשנת ה'ת"ע, 1710, נשא לאישה את עלקלי (כתיב מיושן. קרי: אֶלקה'לֶה), בתו של רבי משה יצחק שפירא שכיהן אז כאב בית הדין בעיר בומסלא בבוהמיה, ולימים נעשה רבה של בוהמיה כולה. עם נישואיו נעשה ר' יהונתן קרוב משפחתם של כמה מגדולי דורו: חמיו, היה אחיינו של רבי אליהו שפירא (ה"אליה רבה"); וחמותו, אחייניתם של רבי יעקב ריישר (ה"שבות יעקב") ורבי דוד אופנהיים רבן של ניקלשבורג ופראג (מנישואיו השניים).
תקופת פראג
לאחר נישואיו התגורר זמן מה אצל חמיו ועשה אצלו שימוש חכמים בהוראת הלכות איסור והיתר, וזמן קצר לאחר מכן התיישב בפראג, בבית סב אשתו, רבי אהרן יחיאל מיכל שפירא. הוא התחכך עם גדולי התורה בפראג, קרובי משפחתו ואחרים, וקיבל תורה מתלמידי רבי אברהם ברודא שעזב שנים אחדות קודם לכן את פראג לטובת מץ בשל מחלוקת הלכתית עם חכמי העיר, אך הותיר אחריו ישיבה גדולה ותלמידים כמו רבי יונה לנדסופר ורבי נתנאל וייל. בעקבות לימודו עם תלמידים אלו, ראה רבי יהונתן את עצמו כתלמידו של רבי אברהם ברודא.
בשנים ה'תע"ג-ה'תע"ד עשו בני הזוג אייבשיץ בהמבורג, בתקופה זו התגוררו בבית ר' מרדכי הכהן, אבי חמותו.
בשנת ה'תע"ד (1714) שב לפראג ועד מהרה התגבשה סביבו קבוצת למדנים צעירים שזכתה לתמיכה כלכלית מכמה מראשי ומנהיגי הקהילה. בין למדנים אלו נמנה רבי שמחה פופרש, לימים ראש בית הדין בפראג. מאז ועד סוף ימיו עמד רבי יהונתן אייבשיץ, בכל ערי מגוריו, בראש ישיבה והעביר בה שיעורים קבועים.
קצת לפני סוף השנה העברית (כ' באלול ה'תע"ד) נפטר בפראג רבי שמעון ריישר, בן דוד חמותו של הרב אייבשיץ, שהיה הדרשן הממונה של קהילת פראג. הרב אייבשיץ שהתגלה מאז בואו לפראג כדרשן מוכשר נבחר למלא את מקומו וכפי שהיה מקובל עד אז בפראג נשא הדרשן גם במשרת ראש הישיבה הגדולה המקומית. בתפקידיו אלו נשא כחצי יובל. בתקופה זו הוא היה למקור סמכות בקהילה, שני רק לרב המקומי רבי דוד אופנהיים. בערב יום הכיפורים של שנת ה'תפ"ו (1725) הכריז על חרם נגד גרעינים שבתאיים נסתרים וגלויים שלפי השמועה החלו להתפשט באירופה למרות התאסלמותו ומותו של שבתי צבי כיובל שנים קודם לכן. הוא חתום על כתב החרם בראש רבני ופרנסי הקהילה בפראג, בשל העדרו מן העיר של אב בית דין פראג, הרב אופנהיים. עם פטירתו של האחרון (ז' בתשרי ה'תצ"ז) היה לממלא מקום אב בית דין פראג. בתקופה זו התפרנס מעסקאות שעשה.
לרבי יהונתן היו קשרי ידידות טובים עם אישים באקדמיה ובכמורה המקומית בפראג, כחלק מתפקידו בעריכת מהדורת תלמוד חדשה בפראג, לאחר שנים שבהן נאסר הדבר על ידי הוותיקן, דבר שחייב קשרים קבועים עם הממונים על הצנזורה מהצד הנוצרי. מעבר להקנטות הדדיות שנשתמרו בסיפורי האגדות העממיים היהודיים אודותיו, השתמרו בספריו בירורים שערך בקרב אנשי האקדמיה בשאלות מציאותיות שבירורן היה נחוץ לו לפסיקת הלכה. מאוחר יותר, ר' יעקב עמדין אף תיאר בזלזול: "אצל כהני הנוצרים היה לו חן". הרב אייבשיץ תיאר קשרים אלו: "ותהי לי הלילה למחשבת מחשבה מועלת לדברי תורה, והיום למשמר נכנס ויוצא בחצרי השרים וכהני מלומדי נוצרים יר"ה להתווכח עמם בשל תורתנו... ואני הייתי כמליץ מוציא לאור תעלומות לברר דברי קדמונים ז"ל, כשחר נכון מוצאו".כרתי ופלתי, הקדמה קשרים אלו אף סייעו לו כאשר נרדף באשמת שבתאות, אז כתב הכומר פרנציסקוס הזלבאואר, מכתב תמיכה ברב אייבשיץ בו תיאר את הגינותו ושקדנותו. הזלבאואר אף תיאר את העצב שפשט בקרב המלומדים הנוצריים בעיר כאשר נאלץ הרב אייבשיץ לעזוב לטובת העיר מץ. באופן הדדי, הרב אייבשיץ עצמו פרס השקפה חיובית יחסית על בני הדת הנוצרית, בטקסט שחורג בהרבה מהנוסח האפולוגטי הלקוני שהיה מקובל בהדפסת ספרים יהודייםמעוז כהנא, ספר מירב האבוד וחזון הדת המדעית: פרק לא יודע בעולמו של הרב יהונתן אייבישיץ, ציון פד (ב) תשע"ט:
מהדורת התלמוד של פראג, נדפסה בשנת ה'תפ"ז, ובהתאם לדרישת הכמורה נערכו בה שינויים והשמטות בעיקר במקומות שעוררו עלבון כלפי הנצרות. מערכת שמינה רבי יהונתן עסקה בבדיקת נוסח התלמוד וההשמטות אושרו על ידי בית הדין של הקהילה היהודית בפראג שבראשו עמד רבי דוד אופנהיים. עיקר ההשמטות הן במאמרי אגדה, שהיה קשה לבארם על פי הפשט, כגון "הקב"ה מניח תפילין". בפועל נדפסו רק "הלכות ברכות", בית הדין סירב להדפיס תחת השם 'תלמוד' נוסח מצונזר של הטקסט, אך ההדפסה נפסקה לאחר מכן מאחר שבית הדין משך את ידו מהפרויקט בשל השמטות רבות מדי שדרשו ההגמונים ליתר המסכתות, והחשש שעלה שהנוסח יתקלקל לגמרי עם החלתן. בהמשך בוטלו הגבלות הצנזורה החמורות בהתערבות יהודים אמידים מקהילת פרנקפורט ובין השנים ה'תצ"ג-ה'תצ"ט נדפסו "הלכות" ממסכתות נוספות של התלמוד. הודות לקשריו עם ראשי הכמורה, עלה בידו לא פעם להציל את יהודים מרעה, ולבטל מהם גזירות ופורענויות.
בעת מלחמת הירושה האוסטרית, הנהיג את הקהילה היהודית בפראג בכל תלאותיה בתקופה זו, ואף נתפס בהזדמנות אחת כבן ערובה למטרת כופר נפש בידי אחד הצבאות הלוחמים.
רבנות מץ
בשנת ה'תק"א (1741), לאחר שהצרפתים כבשו את פראג, נבחר לכהן כרבה של העיר מץ בצרפת, שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ומרכזית. הוא החליף בתפקידו את רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") שעבר אז לכהן כרבה של פרנקפורט דמיין. בעקבות הגירתו לצרפת האשימו אותו האוסטרים בבגידה והחרימו את רכושו שנשאר בפראג.
במץ דרשה ממנו עבודתו הציבורית זמן מועט בהרבה מאשר בפראג, והוא הקדיש את הזמן שהתפנה לו להעלאת חידושי תורתו על הכתב. הוא הכין לדפוס בתקופה זו את ספריו "כרתי ופלתי" ו"בני אהובה". גם במץ החזיק ישיבה גדולה, אך נראה שנחשבה פחות מהישיבה בפראג. בישיבה זו העביר שני שיעורים שבועיים בני שבע שעות כל אחד. מתלמידיו בישיבה במץ, רבי ידידיה טיאה וייל. בעת גירוש פראג (1745) ישב רבי יהונתן בצרפת וממנה הפעיל את קשריו כדי להשיג את התערבותם של ראשי כמה ממדינות אירופה אצל מריה תרזה לביטול פקודת הגירוש.
בתקופת מץ זיהה שהמניע לעזיבת הדת בקרב רבים מיהודי האזור לא נבע במישרין מקעקוע יסודות הדת, אלא מהיסחפות בזרם החיים ובורות באשר לדרישות ההלכה. לשם כך, בצעד חריג עבור רב במעמדו כתב קיצור הלכות שבת ביידיש כדי להפיץ את תודעת ההלכה גם בקרב מי שהשכלתם לא אפשרה להם קריאה והבנה בעברית.
במשך שנות ישיבתו במץ בדק רבי יהונתן את האפשרות לקבל משרת רבנות בעיר שיש בה בית דפוס עברי, כדי שיוכל לטפל בהדפסת כתביו המוכנים לדפוס (במץ עצמה הוקם בית דפוס רק לאחר עזיבתו). ב-1746 השיג מינוי כזה בקהילת פיורדא, אך אנשי קהילת מץ הצליחו לעכב אותו ובהמשך להניא אותו מתוכניתו. הוא נותר בעיר עוד ארבע שנים עד שנקרא לכהן כרבן של קהילות אה"ו - יהודי העיר המבורג והעיירות אלטונה וואנדסבק הסמוכות לה, שלימים היו לשכונות בעיר.
רבנות קהילות אה"ו
בשנת ה'תק"י (1750), לאחר פטירתו של רבי יחזקאל קצינאלפוגין (ה"כנסת יחזקאל"), נבחר לכהן כרבן של קהילות אה"ו. רבנות זו נחשבה אז לאחת המשרות החשובות והמכובדות ביותר ביהדות אשכנז. על אף חשיבותה האזרחית של המבורג הגדולה, אשר הייתה מרכז כלכלי ופיננסי, המרכז התורני של קהילות אה"ו היהודיות היה באלטונה. גם לאחר איחוד שלוש הקהילות, נותר מושב אב בית הדין המשותף שלהן, באלטונה.
קמעות שחילק זמן קצר לאחר בואו לאלטונה ליולדות בשל אחוזי תמותה גבוהים באופן חריג, נפתחו בידי אנשים בקהילה וכמה מהם הגיעו לידיו של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שהתגורר אז כאדם פרטי באלטונה ולא נשא במשרה רבנית. הרב עמדין, בעל השכלה תורנית רחבה והבנה גם בתורת הנסתר חשד שנוסח הקמעות מראה על אמונה שבתאית של כותבם, והחל מנהל מאבק להוקעתו של הרב אייבשיץ. המאבק היה למחלוקת שהתפשטה ברחבי אשכנז ויהדות פולין וארכה שנים (על המחלוקת ראו בהרחבה בפרק "החשד בשבתאות").
חמש שנותיו הראשונות של רבי יהונתן אייבשיץ באה"ו עמדו בצל המאבק נגדו. למרות המאבק המשיך להעביר את שיעוריו בבית המדרש המקומי ואף יסד 'קלויז' שבו ישבו בקביעות חמישה תלמידי חכמים נשואים שלימדו את קהל הלומדים והתפרנסו מקופה מיוחדת שהקים עבורם. הוא גם קיבל הזמנות לרבנות בקהילות חשובות כמו קראקא, ניקלשבורג ומוראביה, אך דחה אותן ונשאר באה"ו. במהלך השנים התדרדר מעמדו והוא התקשה להטיל את מרותו על חלק מבני הקהילה. כדי לייצב את עמדתו הרבנית, אסף מכתבי תמיכה מגדולי רבני אירופה וראשי הקהילות החשובות והדפיסם בקובץ בשם "לוחות עדות" (אלטונה תקט"ו). המהלך ייצב את מעמדו והמחלוקת דעכה אף כי לא שככה לגמרי.
פטירתו
ימין|ממוזער|המצבה על קברו של יהונתן אייבשיץ
ממוזער|250px|העתק מצבת קברו של רבי יהונתן אייבשיץ בבית הקברות היהודי באלטונה
ממוזער|250x250 פיקסלים|העתק מצבת קברה של עלקלי ז"ל, אשת רבי יהונתן אייבשיץ בבית הקברות היהודי באלטונה
בשנת ה'תקכ"ג (1763) הספיק להדפיס את הכרך הראשון של ספרו "כרתי ופלתי" על יורה דעה, וזמן מה לאחר שהודפס הספר, נפטר בכ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764, והובא למנוחות בבית הקברות היהודי באלטונה .
על מצבת קברו נחקקו לבקשתו דברי מוסר באקרוסטיכון שמו "יהונתן ז"ל":
מספריו וכתביו
רבי יהונתן אייבשיץ כתב עשרות ספרים בנושאי הלכה, פרשנות, אגדה וקבלה, אך רק ספרו "כרתי ופלתי" נדפס בחייו (אלטונה תקכ"ג). בשנים שלאחר פטירתו נדפסו הספרים שהכין בעצמו לדפוס, ואחריהם במשך למעלה מ-250 השנים שחלפו מאז פטירתו נדפסו רוב כתביו, כתבים בודדים שלו ובעיקר רשימות מחידושיו שכתבו תלמידיו לא נדפסו, והם מתפרסמים מעת לעת בכתבי עת תורניים. כל ספריו זכו למהדורות רבות, הם שבים ונדפסים גם בעשור השני של המאה ה-21 במהדורות פאר מוערות.
לספריו השפעה רבה על ספרות ההלכתית שנכתבה בדורות שלאחריו, ודבריו נידונו בכתבי גדולי האחרונים, כגון בספרים: פרי מגדים, קצות החושן ונתיבות המשפט.
ספרים שהכין לדפוס בעצמו
כרתי ופלתי על שולחן ערוך יורה דעה (אלטונה תקכ"ג)
. לספר זה נספח החיבור אלון בכות על מגילת איכה.
אורים ותומים על שולחן ערוך חושן משפט, בשני חלקים (קרלסרוהה תקל"ה-תקל"ז). ספר זה שימש רבות את בעל נתיבות המשפט בחיבורו.
יערות דבש - דרשות ותוכחות מוסר, בשני חלקים (קרלסרוהה תקל"ט-תקמ"ב)
כתבים אחרים
ישועה גדולה, פירוש על מגילת אסתר מלוקט מדרושי פורים שבספרו "יערות דבש", ורשה תרכ"ד
מאמר יהונתן באור על דרך פרד"ס על הפיוט חד גדיא, למברג ה'תרכ"ב
באור על הגדה של פסח, לונדון תרל"ז
מטה יהונתן, הערות על שולחן ערוך יורה דעה, נדפסו על גיליונות השולחן ערוך בדפוס ראם החל ממהדורת תר"ם
ואבוא היום אל העין, קונטרס בקבלה. מהדורה מוערת ומבוארת יצא על ידי פאבל מצ'ייקו. מהדורה שנייה, הוצאת כרוב, לוס אנג׳לס, תשע״ו 2016
כתבים שנותרו בכתב-יד
אוצר חכמה ביאור על ספר יצירה
בינה לעיתים על כל שולחן ערוך אורח חיים
ביאור על חכמת העיבור והלכות קידוש החודש לרמב"ם
ביאור על ספר ירמיה
ביאור על ספר איוב
ספר מירב
דרכו
מלבד ידיעתו הרבה בתורה, היו לו גם ידיעות בחכמות חיצוניות, והתחבב על הרבה שרים ומלכים. ישנה מסורת על ויכוחים רבים שלו עם מלכים ואנשי כמורה נוצריים, שבהם הצטיין בתשובות פקחיות ומחודדות, וקיימות אנקדוטות רבות על ויכוחים אלו, ועל נטייתו, עוד מילדות, לסוג כזה של תשובות. כך, למשל, מסופר עליו:
מה שמאפיין את יצירתו התורנית הוא הפלפול המחוכם. פלפול זה מלווה הן את דברי התוכחה והמוסר שהרבה ר' יהונתן אייבשיץ להטיף והן את חידושיו בהלכה. הוא כולל חיבור של רעיונות ואימרות שונים זה לזה, כאשר הצירוף מאפשר לפתור קושיות ולהתמודד עם סתירות ותמיהות.
כפוסק, הרב אייבשיץ מחמיר למדי ומהסס להקל גם כשיש לכך מקום, במיוחד אם הדבר הוא כנגד מנהג. דבקותו בשולחן ערוך גדולה, והוא מציע להתעלם מדעות שלא מוזכרות בו.
ידועה תשובתו הארוכה לבטל את היתרו של ה"חכם צבי" בעניין תרנגולת שניטל ליבה שפסק השולחן ערוך לאוסרה. ר' יהונתן טרח ושאל את חכמי אומות העולם, אם אפשרי שתרנגולת תחיה זמן מה בלי לב, והם ענו לו כי לפעמים יש תחליף במקום הלב, אך אין לתרנגולת אפשרות לחיות כך לאורך זמן רב. לפיכך פסק כי תרנגולת זו טרפה ואפילו בעודה בחיים.
כשהוא מתפלפל בהלכה, כמו ב"אורים ותומים", הוא מחבב במיוחד את הדיון בדברי התוספות, שמשמשים לו רקע לחידוש.
החשד בשבתאות
ממוזער|שער הספר "התאבקות" המגולל את טענותיו של יעקב עמדין נגד אייבשיץ, אלטונה ה'תק"ל
החשד בשבתאות עורר פולמוס שלא שכך כל ימיו, ואף מנע ממנו להתמנות לרבה של פראג. ראש הלוחמים כנגדו במחלוקת קשה זו היה רבי יעקב עמדין, שכינה אותו, בין השאר, "מין ארור" ו"נחש". המחלוקת נתלבתה, כאשר קמיעות שכתב שנפתחו, והפיענוח שהוצע על ידי הרב עמדין לתוכנם העלה משפטים כגון: "ש"צ מלכא משיחא". בספר היחיד שכתב רבי יהונתן על הפולמוס, 'לוחות עדות', טען כי פיענוח זה שגוי, בין השאר משום שלפיו יהיה תוכן קמיעותיו דברי תפילה ובקשה בעלמא, בעוד שלפי האמת מדובר בסודות עליונים, צירופי אותיות וצרופי 'שמות קדושים'. (טענה זו גובתה לאחר זמן אף על ידי רבי נחמן מברסלב שאמר שמזה אין ראיה, ואף אם הוא היה כותב קמיעות היו מוצאים שם מילים שלפי הפשט אינן מתיישבות עם השכל.). מספר רבנים חשובים הצטרפו לרב עמדין במלחמתו כנגד הרב אייבשיץ; אולם רבים מרבני אירופה הביעו תמיכה פומבית ברב אייבשיץ במכתבים ששלחו אליו, וברבות מן הקהילות גם הוכרזו חרמות על כל התומכים במחלוקת, או שמחזיקים בביתם את כתבי מתנגדיו. הרב אייבשיץ שלח גם העתקים של קמיעותיו לכמה מקובלים חשובים (וגם לגאון רבי אליהו מווילנא), בתקווה לקבל מהם אישור כי תוכן הקמיעות מובן על פי הקבלה המעשית.
בהמשך לפולמוס על השבתאות, האשים הרב עמדין את רבי יהונתן גם בכך שבצעירותו (בהיותו כבן שלושים) ניסה לעשוק את הקהילה בהכריחו אותם לקנות עותק מצונזר של סידור התפילה ושל התלמוד הבבלי, ברישיון שניתן לו בידי הנוצרים. כיום ברור שהוויכוח המקורי בין הרבנים לפני הפולמוס על השבתאות, נסב על התלמוד המצונזר עצמו, ולא על הכסף שניסה לגייס בעבורו.
אף השלטונות הנוצריים עורבו במחלוקת, כשהרב אייבשיץ הואשם בידי מתנגדיו היהודים בריגול נגד שוודיה וצרפת אשר שלטו במץ באהדה פוליטית לשלטונות האוסטרים, ובהתנגדותו לנצרות אף בתלמוד המצונזר ובסידור שניסה למכור.
בשנת ה'תקי"ב (1752) שנה לאחר הכרזתו של רבי יעקב עמדין על הקמיעות, הרב יחזקאל לנדא, מחבר הספר "נודע ביהודה", הצעיר ב-19 שנה מרבי יהונתן, הביע מצד אחד תמיכה ברב אייבשיץ והכרה בכשרותו ובגדולתו, אבל הציע עם זאת פשרה, שהיא לדבריו 'קשה כגידים לכל אחד מהצדדים': שקמיעותיו של הרב אייבשיץ ייאספו ויגנזו, והוא יקבל על עצמו שלא לכתוב עוד קמיעות לעולם. בפשרה זו בקש הרב לנדא למנוע הכרזת חרם על הרב אייבשיץ, שביקשו להטיל חכמי הקלויז בברודי. הרב עמדין לא קיבל את הפשרה, והחל לתקוף את הרב לנדא על כך שאף הוא שבתאי. בסופו של דבר, אכן הוכרז החרם בברודי, בחודש אלול ה'תקי"ב. בערוב ימיו, משניסה לשוב לעיר הולדתו פראג, תחת שלטון מריה תרזה והממלכה האוסטרית, פנה לשגרירות דנמרק. הרב לנדא שלח מכתב בו הגדיר את הרב אייבשיץ כשבתאי, ובכך מנע ממנו את המעבר.
בסוף ימיו, רבי יהונתן האשים את החולקים עליו (ובראשם העסקן יהודה פרגר) בשבירת מטה לחמו, ובמות אשתו מצער.
בנו הצעיר של הרב, בנימין וולף אייבשיץ, היה נביא שבתאי חשוב. גם הבן הבכור, מרדכי, נחשד בשבתאות על ידי ראש קהל פרשבורג והושלך לכלא בעוון זה ב-1761. הרב יהונתן עתר לקיסרית מריה תרזה עבור בנו והלה שוחרר בהתערבותה.
לאחר מותו, קהילות אה"ו מסרו את הבחירה ברב המחליף, בידי תומכיו של רבי יעקב עמדין, על מנת שלא להסתכסך עמו. במסגרת זו, דחה את מועמדותו של רבי יחזקאל לנדא, שבעבר קרא להתפשרות עם הרב אייבשיץ, ושל רבי יוסף שטיינהארט, שתמך ברב אייבשיץ.
מלומדי חכמת ישראל וחוקרי תנועת ההשכלה שעסקו במלחמה בקבלה ובזוהר, טענו שאכן היה שבתאי.
העמדות לגביו כיום
ההיסטוריוגרפיה האורתדוקסית כיום רואה את החשד שהוטל בו כחשד שווא. הרב אייבשיץ עצמו השתתף בחרם על השבתאים ואף כתב ספר הגנה מפני האשמתו בשבתאות, "לוחות עדות". לטענת גרשום שלום, בספר זה עצמו יש רמיזות שבתאיות. מאידך טוען הרב ראובן מרגליות, כי מסקנותיו של שלום נובעות בין היתר, מחוסר בקיאות מספקת בספרות הקבלית. לדוגמה: הפניה ל"מאמר ראשי תנינים" בכתבי הרב אייבשיץ, בקטע שתוכנו דחיית השבתאות, מהווה לדברי שלום רמז דק כי למעשה הוא דווקא תומך בשבתאות, שכן קיים ספר בשם זה מאת נתן העזתי. אולם - טוען הרב מרגליות - שלום לא ידע שמדובר באחד ממאמרי הזוהר בשם זה, המתקשר לנושא עליו דן הרב אייבשיץ. לגבי שלום, משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין" טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית - במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים). שלום הגיב לדברי מרגליות במאמר ארוך, בהמשך לאחר ששלום מצא הגהות של היעב"ץ לדרוש התנינים חזר בו.סיני כרך עד עמוד רעב 'ניצחונה של סניגורה' הערה 18
הגאון מווילנה שנתבקש להתערב בפולמוס בעודו צעיר, שלח לרבי יהונתן אייבשיץ דברי ברכה, ועקב כך ספג ביקורת חריפה מרבי יעקב עמדין. מאוחר יותר, כשמעמדו של הגאון מווילנה עלה ושמו התפרסם, טען רבי יעקב עמדין בספרו שמכתבו של הגאון מווילנא מזויף. הגאון מווילנה מעולם לא ענה על שני פרסומים אלו, למרות מסירת דרישת שלום בעת קשרי נישואים עם קרובי הרב עמדין. התקפותיו של הרב עמדין נגד הגאון מווילנה, נגד הנודע ביהודה שהציע פשרה, וכנגד עוד רבנים רבים שלא נחשדו בשבתאות, מהוות בעיני החוקרים האורתודוקסים ראיה לכך שהמדובר בהאשמות שווא. גם עצם הצעת הפשרה של הנודע ביהודה, ומכתבו החיובי של הגאון מווילנה, ואי פרסום הכחשה למכתב הרב אייבשיץ, חיזקו את דעתם זו.
הרב ראובן מרגליות טען עוד, שסיבת מלחמתו של רבי יעקב עמדין ברבי יהונתן אייבשיץ, הייתה התנגדותו החריפה כרב צעיר להיתרו של החכם צבי (אביו של רבי יעקב עמדין) שהיה אז רב מבוגר בעניין תרנגולת שנמצאה לאחר שחיטתה ללא לב. מחלוקת זאת גרמה להתפטרותו של החכם צבי מרבנותו בקהילות אה"ו, וגרמו לו מחלה קשה. התנגדות זאת לדעת הרב מרגליות עוררה את השנאה בלב רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ והיא שגררה את התנגדותו החריפה לו שנים לאחר מכן.
לאחרונה נתגלו רישומים של בקשת מעבר של הרב אייבשיץ לפראג דרך שגרירות דנמרק, והוראה על כך שהדבר נמנע בעקבות בקשתו של הרב לנדא בנימוק שהוא משתייך לשבתאות; מה שמעמיד בשאלה את עמדתו האמיתית של הרב לנדא לגבי הרב אייבשיץ (אמנם, הרב מרגליות טוען שמכתב זה מזויף). כמו כן נתגלה נוסח ארוך של חרם, שזקן הרבנים באותה תקופה הרב יעקב יהושע פלק (ה'פני יהושע') הוציא נגד הרב אייבשיץ. במכתב זה הרב פלק מתאר את המסכת הארוכה של ההתכתבות עם הרב אייבשיץ ואת התחמקותו ממענה. לאור מכתב החרם, מתבהרת התנהגותם של הרב פלק והרבנים שעמו, שלא הצטרפו לרב עמדין מחד, אך נאבקו ברב אייבשיץ מאידך.
קיימת מסורת בשם החתם סופר המתארת את חזרתו בתשובה של וולף אייבשיץ, בנו של רבי יהונתן, בסוף ימיו, לאחר שאביו נגלה אליו בחלום. יש חוקרים הקושרים מסורת זו עם עמדתו של הגאון מווילנה ואולי אף של רבי יעקב עמדין עצמו, לגבי סוגיות קבליות שבהם מעורבים דעות הנוהים אחרי שבתי צבי, ואשר מקורן קדום לשבתי צבי, ובראשם סוגיית כתיבת האות צדי בי' הפוכה על פי כתב האר"י. עמדה זו יכולה להסביר את הימנעותו של הגאון מהתערבות במחלוקת על הרב אייבשיץ, ואת המסורות על כשרות ספריו. יחס זה, של אהדה לחלק מהרעיונות השבתאיים, אך תוך דחיית שבתי צבי עצמו, יכולה להסביר את התנהגותו של רבי יהונתן אייבשיץ עצמו, בהשקעת מפעל חיים של החמרה ודקדוק במצוות, הנוגדות לכאורה את השבתאות. וכפי שתמה החוקר ד"ר משה אריה פרלמוטר בספרו: לא נפתרה הבעיה הפסיכולוגית - איך שבתאי באמונתו עוסק כל ימיו בהלכה ובהרבצתה? איך אדם המאמין באמונה אנטינומיסטית ברורה וקיצונית ומפיץ אותה ברבים, עסקו הוא בהלכה דווקא?
מחשובי הלוחמים בעד רבי יהונתן, היה הרב אלעזר פלקלס, תלמידו המובהק של הרב לנדא, שכתב: הנה עדות זו עדות שקר, והוציא לעז על גדול עולם נוחו עדן... וחשד אותם בדבר אשר לא היה ולא נברא אלא למשל ולשנינה. ולא היה בהם שום שמץ מינות מהכלב שבתי צבי שבור ומהכלבים אשר סבבוהו... ומרוב שנאה וקנאה... דיבר דברים במילים אלו, שרצה למאחז פני כיסא תחת אביו הגאון זצ"ל, ולא עלתה בידו, כי קיימו וקבלו היהודים את גאון עולם.
לקריאה נוספת
יצחק יודלוב, לתולדות רבינו יהונתן אייבשיץ, בתוך: מבוא למהדורה חדשה של יערות דבש, ירושלים תשמ"ח. חלק א, עמ' ח–כו
על כתביו וכתבים המיוחסים לו
מעוז כהנא, תרנגולת בלי לב – דת ומדע בכתיבה הרבנית במאה השמונה-עשרה, מוסד ביאליק תשפ״א. פרקים 7-8 מוקדשים לתפיסותיו המדעיות ולקשריו עם אנשי מדע ואוניברסיטאות, בונים חופשיים ונוצרים מסוגים שונים. פרק 3 (בסופו) עוסק בתפיסתו את המהפכה המדעית.
רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, כרמל: ירושלים תשע"ד, חלק ב'.
משה אריה פרלמוטר, חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין, ירושלים תש"ז 1947
יהודה ליבס, "כתבים חדשים בקבלה שבתאית מחוגו של ר' יהונתן אייבשיץ", מתוך: סוד האמונה השבתאית, קובץ מאמרים, מוסד ביאליק ירושלים, תשס"ז 2007
ואבוא היום אל העין, חיבור קבלי גנוז המיוחס לר' יהונתן איבשיץ. יצא מחדש במהדורה מדעית מבוארת ע"פ כתבי-יד. לוס אנג’לס : כרוב, תשע"ה 2014
הרב משה שלמה (מרווין סטיוארט) אנטלמן, "בכור שטן: יהונתן אייבשיץ, מסית ומדיח", הוצאת ירון גולן, 1992
קישורים חיצוניים
עליו
משה סמט, אייבשיץ, יהונתן באנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה
רבי יהונתן אייבשיץ - באתר "MyTzadik" האנציקלומדיה להנצחת הצדיקים
מעוז כהנא, ספר מירב האבוד וחזון הדת המדעית: פרק לא ידוע בעולמו של הרב יהונתן אייבשיץ, ציון תשע״ט, עמ׳ 229-278.
על הגותו וכתביו
במלאת מאתיים שנה לפטירתו של ר' יהונתן אייבשיץ מאמר מאת הרב חיים רבינוביץ' בסיני (כתב עת), המאמר כולל תיאור והדגמה לדרכו הפרשנית והדרשנית.
בדיחות של ועל רבי יהונתן אייבשיץ בספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב (באתר פרויקט בן-יהודה)
פולמוס השבתאות
חיבורי הרב יעקב עמדין - תורת הקנאות (נדפס לראשונה אלטונה תקי"ב), שפת אמת ולשון זהורית (נדפס לראשונה אלטונה תקי"ב), עקיצת עקרב ח"א, אמסטרדם תקי"ב, ויקם עדות ביעקב, אלטונה תקט"ז, שבירת לוחות האון, זאלקוע תקט"ז פתח עיניים (קונטרס אחרון לספר שבירת לוחות האון), אלטונה תקי"ז, ספר שמוש, אמסטרדם תקי"ח, ספר התאבקות, אלטונה תקכ"ב, בית יהונתן הסופר, אלטונה תקכ"ג, מגלת ספר, ווארשא תרנ"ז
אספקלריה המאירה, ארבע אגרות של ראשי גאוני וזקני הדור בעניין הקמיעות של רבי יהונתן אייבשיץ, שבט-אדר תקי"ג; באתר ויקיטקסט
מאירת עיניים, תעודות ומכתבים מרבנים שונים בעניין הקמיעות, אמשטרדם תקי"ג
למען דעת - תעודות ומכתבים מרבי משה חאגיז, ועוד רבנים, אמשטרדם תקי"ג, [למען דעת באתר קדם.
אגרת שום לבדה
גרשם שלום, על קמיע אחד של ר' יהונתן אייבשיץ ופירושו עליו, תרביץ כרך י"ג חוברת ד', תמוז תש"ב, עמודים 226–244
מיכל אורון, ספר 'גחלי אש' תעודות לתולדות המאבק בשבתאות, מתוך מחקרי ירושלים במחשבת ישראל טז-יז, תשס"א
סיד ליימן ושמעון שוורצפוקס, ממצאים חדשים בפולמוס עמדן-אייבשיץ , 2006
שניאור זלמן ליימן, 'איגרת שלומים' לרבי יחזקאל לנדא, מתוך הספר "לא יסור שבט מיהודה", ירושלים תשע"א
יהודה ליבס, פולמוס עמדין - אייבשיץ, סיכום הרצאה 11.11.14
רחל אליאור, סיכומי הרצאות של ד"ר מעוז כהנא ופרופ' שניאור זלמן ליימן, מתוך הקונגרס העולמי למדעי היהדות, אוגוסט 2017
מכתביו
תצלום תשובה של הרב אייבשיץ כולל חתימתו בספרות השאלות ותשובות
הערות שוליים
קטגוריה:ראשוני האחרונים
קטגוריה:רבנים פולנים
קטגוריה:ראשי ישיבה בוהמים
קטגוריה:מקובלים
קטגוריה:שבתאות
קטגוריה:פראג: רבנים
קטגוריה:מץ: רבנים
קטגוריה:המבורג: אישים
קטגוריה:רבני אה"ו
קטגוריה:פרשני מגילת איכה
קטגוריה:פרשני השולחן ערוך
קטגוריה:פרשני הרמב"ם
קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה
קטגוריה:פרשני הגדה של פסח
קטגוריה:נפטרים ב-1764 | 2024-09-04T07:49:02 |
ויפאסנה | ממוזער|נזיר בזמן מדיטציה
ויפאסנה (תעתיק מדויק: וִיפַּסַּנָא; מפאלי; תעתיק לטיני: Vipassanā; בסנסקריט: विपश्यना, Vipaśyanā) היא מושג בודהיסטי שפירושו "תובנה" או "ראיית הדברים כפי שהם". לרוב, משתמשים במונח זה לתיאור שיטת מדיטציה בודהיסטית, שמטרתה הבנת האופי המוחלט של המציאות לצד טיהור ההכרה מהסבל שבו היא שרויה, וזאת בזכות בחינה דקדקנית של המציאות כפי שהיא נתפשת בחוויה ישירה.
קיימות מספר מסורות המלמדות תרגול ויפאסנה.
ממוזער|מרכז ויפאסנה בדגניה
ויפאסנה כפי שמלמד ס.נ. גואנקה במסורתו של סיאג'י או-בה-קין
המונח "ויפאסנה" מתאר טכניקת תרגול מדיטציה שבמרכזה התבוננות בתחושות הגוף. תחילת שיטת תרגול זו לפני 2,500 שנים, בימי גואטמה הבודהה. היא תורגלה מאות שנים בהודו, ונשתמרה בבורמה עד ימינו. ס.נ. גואנקה למד טכניקה זו ממורו, סיאג'י או-בה-קין, אשר המורה של מורהו, לֶדי סאיאדו, היה נצר לשרשרת נזירים שלמדו ושימרו את הטכניקה ממורה לתלמיד. גואנקה היה זה שהפיץ למערב את הטכניקה. בקורסי ויפאסנה הנלמדים במרכזים שייסד ברחבי העולם נלמדות שלוש טכניקות: אנאפנה, ויפאסנה ומטא. האנאפנה עוזרת ברכישת ריכוז דרך התמקדות בתחושות הקשורות לנשימה, ויפאסנה מתמקדת בהתבוננות בתחושות הגוף, והמטא (מטא-בהאבנה) מטפחת תחושות אהבה, חמלה וטוב-לב כלפי כל יצור חי באשר הוא. לתלמידים ותיקים פתוח קורס המשך, שבו מבאר גואנקה את דרשת הבודהה סאטיפאטהנה סוטה ("הדרשה המורחבת על ארבעת העיקרים לביסוס המודעות"), שבה מתוארת טכניקת הוויפאסנה והדרך המובילה לשחרור מסבל בפרוטרוט. מסורת זו מקנה למודט תובנות הנוגעות לעובדת הארעיות של כל התופעות, היעדר "אני" ומהות הסבל:
ארעיות (אניצ'ה, "השתנות") - כל התופעות הן זמניות וחולפות; החיים והיקום נמצאים בתהליך מתמשך של שינוי, בזרימה מתמדת ובתנועה אינסופית.
היעדר "אני"/"עצמי" (אנאטה, או אנאטמן) - כל התופעות בטבע, וביניהן גם האדם, חסרות מהות פנימית קבועה ובלתי משתנה. מה שנתפש כקבוע או כבעל ממשות אינו אלא אשליה, כולל האמונה בזהות אישית ונפרדת.
סבל (דוקהה) - בחיים קיים סבל הנובע מתפישות שגויות בנפש האדם; מתגובות רגשיות (סנקהארה); מהאחזויות שמקורן בבורות, השתוקקות וסלידה; ומהתקשרות לדברים ארעיים.
תרגול
במסורות בודהיסטיות מודרניות קיימות טכניקות תרגול שונות, שלחלקן הגדול אין שייכות דתית. ניתן לכלול תחת ויפאסנה מספר שיטות תרגול, הקשורות בשכלול יכולת ההתבוננות הפנימית, התבוננות בתחושות גוף, מדיטציה אנליטית, ותצפיות על חוויות החיים. דוגמאות:
הפניית המודעות בין האיברים השונים המרכיבים את גוף האדם, ומתן תשומת לב רגעית לכל אחד מהם. בעת העברת המודעות, על המתרגל לפתח שוויון-נפש ואיזון נפשי מושלם ביחס לתחושות שהוא חווה, בין אם הן נעימות או שאינן נעימות (קבלה נטולת שיפוט או התנגדות).
ממוזער|ילדות בזמן מדיטציההפניית המודעות אל אחד מאיברי החישה, ובחינת התחושות המופיעות וחולפות בו לאורך הזמן (ריחות, צלילים, מראות, טעמים, ותחושות גוף. החוש השישי הוא המיינד, שבו מופיעים אובייקטים מנטליים כדוגמת מחשבות, זיכרונות, רגשות וכדומה).
ערנות לתנועת האיברים השונים בזמן הליכה, ישיבה, אכילה, ופעולות נוספות.
ערנות למחשבות, לרגשות ולתחושות השונות, המופיעות וחולפות בכל רגע לאורך היום בכל מצבי התודעה.
נהוג לתרגל ויפאסנה בתנוחת ישיבה, כאשר הרגליים משולבות, הגב זקוף, העיניים עצומות, הפה סגור, והראש פונה לפנים. ניתן לתרגל גם בישיבה על כיסא או ספסל מדיטציה, על הקרקע או על כרית. פרק הזמן המוקדש לתרגול תלוי בשיטה וביכולותיו של המתרגל. מתרגלים מסורים נוהגים לתרגל כשלוש שעות ביום: שעה עם היקיצה, שעה באמצע היום, ושעה לפני שנת הערב. לצד התרגול היומיומי, יש ערך רב לתרגול אינטנסיבי בן 12 שעות יומיות למשך 10 ימים במקום שקט ומבודד (דוגמת ריטריט במרכז מדיטציה) לפחות פעם בשנה.
ויפאסנה על פי אושו
אושו, הפילוסוף והמיסטיקן ההודי השנוי במחלוקת, הזכיר רבות את הוויפאסנה בכתביו והמליץ על מספר דרכים לתרגול. תרגולי הוויפאסנה על פי אושו כוללים: מודעות רציפה לכל פעולה במהלך סדר היום הרגיל; תרגול בישיבה דוממת פעמיים ביום במשך ארבעים דקות לפחות בכל פעם; והליכת ויפאסנה - הליכה מדודה ושלווה במשך עשרים דקות.
בישראל
בישראל פועלות מספר עמותות המלמדות תרגול ויפאסנה לפי מספר מסורות, לדוגמה:
עמותת תובנה
עמותת ניומן
המרכז למדיטציית ויפאסנה בישראל (אחד ממאות המרכזים ברחבי העולם שבהם מתקיימים קורסי ויפאסנה כפי שמלמד ס.נ. גואנקה, במסורתו של סיאג'י או-בה-קין)
ממוזער|מרכז ויפאסנה בדגניה
דהמא פאמודה
דהמא פאמודה (Dhamma Pamoda, בתרגום מפאלי: "שמחת הדהרמה") הוא מרכז מדיטציה ליד קיבוץ דגניה ב', אשר נערכים בו קורסי ויפאסנה בשיטתו של ס.נ. גואנקה, מטעם העמותה לויפסאנה בישראל. המרכז נפתח לקורסי ויפסאנה ביוני 2014. המרכז הוקם מכספי תרומות בלבד (דאנה, "נתינה כנדיבות הלב") בעלות כוללת של כ-22 מיליון ש"ח. הקרקע נרכשה מידי קבוצת דגניה בשנת 2010, והבנייה החלה ב-2012.
המרכז משתרע על שטח של כ-40 דונם ומסוגל להכיל כ-80 תלמידים. תפעול המרכז מבוצע במלואו על ידי מתנדבים.
לקריאה נוספת
הארט ויליאם, ויפאסנה - האמנות לחיות, הוצאת זמורה ביתן והעמותה לויפאסנה בישראל, 1994.
ג'ק קורנפילד, דרך הלב, הוצאת מודן, 2001
סוגיאל רינפוצ'ה, ספר החיים והמתים הטיבטי, הוצאת גל
הדלאי למה, אמנות האושר, הוצאת הדים
לדי סיאדאו, Manual of Insight (Vipassanā Dīpanī)
קישורים חיצוניים
העמותה לויפאסנה בישראל
אסף פדרמן: תולדות הוויפסנה בארבעה פרקים
חגי איתן, הויפאסנה בישראל: מקרה מבחן להעברה של דגמים בין תרבויות, תיזה לתואר שני, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מדיטציה
קטגוריה:בודהיזם
קטגוריה:הודו: דת ופילוסופיה | 2024-07-13T15:11:39 |
אבירי האור הקסום | אבירי האור הקסום (באנגלית: Visionaries - Knights of the Magical Light) הייתה סדרה מצוירת שנוצרה על ידי חברת Sunbow Entertainment האמריקאית ושודרה בישראל בערוץ הראשון בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, ומאוחר יותר גם במסגרת ערוץ הילדים בכבלים.
הסדרה הציגה עולם בשם "פריסמוס", בו תזוזת השמשות המאירות אותו הובילה לסוף עידן המדע ושקיעה לתקופה בסגנון ימי הביניים, בו קבוצות אבירים לוחמות זו בזו על שליטה בשטח, באוכלוסייה ובמשאבים תוך הנהגת משטר פאודלי.
עלילה
ממוזער|200px|ימין|מנהיג אבירי הקשת, האביר הטוב לביאור
עלילת הסדרה מתחילה כאשר מכשף רב-עוצמה ושמו "כשף" מעמיד בפני כל אבירי פריסמוס אתגר: מי שיצלח את המבוך המסוכן שבמעמקי המקדש שלו, יזכה לקבל כוחות קסם אדירים לשירותו.
את המבוך הקשה צולחות שתי קבוצות אבירים: "אבירי הקשת" הטובים בראשות לביאור ו"אבירי השחור" הרעים בראשות כוח-שחור. הפרס שמוענק לאבירים היא היכולת להשתנות לסוג מסוים של חיה, כאשר החיה נקבעת לפי אופיו של האביר ולפי הכישורים שהפגין במבוך (למשל: לביאור יכול להפוך את עצמו לאריה כי הוא אמיץ, רעם יכול להפוך את עצמו לעיט כי הוא בנה דאון פרימיטיבי וריחף באמצעותו מעל תהום). כמו כן, אבירים בעלי מטות קיבלו יכולת לזמן כישוף רב עוצמה (עצה, הגנה, מהירות, הרס, הטלת פחד ועוד) אך עליהם לטעון את המטה בבריכה של כשף אחרי השימוש. רוב אלו שלא קיבלו מטות, קיבלו את היכולת להפעיל את כלי הרכב ששרדו מעידן המדע.
כשף מנצל את היריבות ההדדית בין האבירים ואת תלותם בכוחות הקסם שהוא מספק להם כדי לגרום להם לבצע משימות עבורו. כך, שתי קבוצות האבירים נלחמות אחת בשנייה כאשר הקבוצה של לביאור מנסה לעזור לאיכרים, ואילו זו של כוח-שחור - לשעבדם.
הדמויות הראשיות
אבירי האור הקסום נחלקים לשתי קבוצות, אבירי הקשת ואבירי השחור, כאשר שתי הקבוצות קיבלו את כוחות הקסם שלהם מכשף המכשף לאחר שהצליחו לסיים בהצלחה את המבוך המסוכן שבמעמקי המקדש שלו. כל דמות עם מטה קיבלה כוח שונה אשר משקף את האישיות שלה ואשר מופעל לאחר דקלום של פסוק מיוחד.
אבירי הקשת
אבירי הקשת (Spectral Knights) הם האבירים אשר משתמשים בכוחות הקסם שלהם למטרות טובות. המנהיג שלהם הוא לביאור, מנהיג העיר נווה-עתיד.
דמות תיאור טוטם דיבוב באנגלית דיבוב בעברית לביאורLeoric מנהיגם של אבירי הקשת ומנהיגה של העיר נווה-עתיד. עוד בעידן הטכנולוגיה הוא היה ראש העיר נווה העתיד וקיים ברית עם להב ועשת. סמל החיה שלו הוא אריה בשל אומץ ליבו, ומטה הקסם שלו מעניק לו את קסם החוכמה. אריה ניל רוס עמי מנדלמןכוח קסם:חכמה - "Whispered secrets of a shattered age, I summon you: renew this sage!"
גרסה בעברית: "סוד כמוס וגם עצה, נא גלו את התשובה!"להבEctar || סגנו של לביאור. לפני האסון הגדול, הוא היה שוטר בעיר נווה-עתיד, לעיתים קרובות נאלץ לרדוף אחר גנב מקצועי בשם רמץ אשר הפך בהמשך לחלק מאבירי השחור. סמל החיה שלו הוא השועל, בשל ערמומיותו כלוכד גנבים. אין לו מטה קסם אבל יש לו היכולת להפעיל כל כלי רכב. || שועל || מייקל מקונוהי || פולי רשף
|- style="border-bottom:3px solid navy"
| colspan="3"|
כוח קסם:הגנה - "Shield this craft from one and all. Reflect, deflect, depose and fall!"
|-
| rowspan="2"|עשתFeryl מהצעירים שבחבורה, עוזרו של לביאור. סמל החיה שלו הוא הזאב, בשל חוש הריח שלו. אין לו מטה קסם אבל יש לו היכולת להפעיל כל כלי רכב.
זאב בו ויבר רוברט הניגכוח קסם:אש - "Draw upon the breath of stars, And scorch the sky with fiery scars!" -סערCryotek || המבוגר שבקבוצה, מנהיג אומה בצפון. סמל החיה שלו הוא הדוב בשל כוחו ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח החוזק. היריב המושבע שלו מבין אבירי השחור הוא נחשון ומפרק הפתיחה עולה שלשניים יש יריבות משותפת עוד לפני קבלת כוחות הקסם.
|| דוב || ברנרד ארהרד || פולי רשף
|- style="border-bottom:3px solid navy"
| colspan="3"|
כוח קסם:חוזק - "Three suns aligned pour forth their light and fill the archer's bow with might!"
גרסה בעברית: "ירחי כוכב זרו אור זהב, ולקשת תנו כוח רב!"
|-
| rowspan="2"|ברקWitterquick || האתלטי והמהיר מבין אבירי הקשת, הגיע מאומה לא ידועה בדרום. סמל החיה שלו הוא ברדלס בשל מהירותו ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח מהירות האור. || ברדלס || ג'ים קאמינגס ||עמי מנדלמן
|- style="border-bottom:3px solid navy"
| colspan="3"|
כוח קסם:מהירות אור - "Sheathe these feet in the driving gale, Make swift these legs o'er land I sail!" -
גרסה בעברית: "קלות רגליים לי כעת, מן האויב חיש אמלט""
|-
| rowspan="2"|רעםArzon || מהצעירים שבחבורה, נלהב לעזור בעת צרה. סמל החיה שלו הוא הנשר (בפרק הראשון הוא אלתר "כנפיים" כדי לדלג מעל תהום) ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח הידע. || נשר || האל רייל || רוני בליץ
|- style="border-bottom:3px solid navy"
| colspan="3"|
כוח קסם:ידע - "A whim, a thought, and more is sought. Awake my mind; thy will be wrought!"
גרסה בעברית א': "רשף כשף זה הכל, כך יצא קסם גדול!"
גרסה בעברית ב': "סוד כמוס וגם עצה, נא גלו את התשובה"
|-
| rowspan="2"|אבירינהGaladria || הבחורה היחידה מבין אבירי הקשת. סמל החיה שלה הוא הדולפין בשל תבונה שהראתה במאבק תת-מימי בפרק הראשון. אבירינה היא מושא אהבתו של סער. || דולפין || סוזן בלו || זזי שביט
|- style="border-bottom:3px solid navy"
| colspan="3"|
כוח קסם (בקומיקס בלבד, לא בסדרת הטלוויזיה):ריפוי - "By warmth of heart, your pain I feel. Grant me the power, your wounds to heal!"
|-
|}
אבירי השחור
אבירי השחור (Darkling Lords) הם האבירים אשר משתמשים בכוחות הקסם שלהם למטרות אנוכיות ומשמשים כנבלים של הסדרה. המנהיג שלהם הוא כוח-שחור.
{| class="wikitable" align="center"
|- bgcolor="#CCCCCC" align="center"
| דמות || תיאור || טוטם || מדבב || מדבב ישראלי|-
|rowspan="2"|כוח-שחורDarkstorm מנהיגם של אבירי השחור. סמל החיה שלו הוא הרכיכה בשל כישרון הטיפוס והסחיטה שלו, ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח הנבזות (ריקבון) ובעזרת מטה הקסם הוא מסוגל לזמן מפלצת אשר ביכולתה להזקין יצורים חיים או לינוק מהם את חייהם. רכיכה כריס לאטה רוברט הניגכוח קסם:ריקבון - "By what creeps, what crawls, by what does not, Let all that grows recede and rot!" Decay Reversal - "Power of rot, obscuring truth, What once was old restore to youth!"
גרסה בעברית לקללה: "באוויר ביבשה ובים, כל ציץ ירוק יהיה פחם"
גרסה בעברית להסרתה1: "מלח, מים, אזוב קיר, עוד תהפוך לאיש צעיר"
גרסה בעברית להסרתה2: "כרעם ענק ביום בהיר, פרח זקן הפוך לצעיר"רמץReekon || לפני עידן הקסם היה גנב מקצועי, רמץ משרת את כוח-שחור בעיקר כשכיר חרב. בינו לבין להב יש יריבות ותיקה וגם הערכה הדדית בשל המפגשים שלהם לפני עידן הקסם. בשל היכולת שלו להתגנב ובשל בוגדנותו, סמל החיה אותו העניק לו כשף הוא הלטאה. || לטאה || רוסקו לי בראון || רוני בליץ
|- style="border-bottom:3px solid green"
| colspan="3"|
כוח קסם:מחלץ קסם - Flay the flesh, lay bare the bone. Upon this field, let grief be sown!"
|-
| rowspan="2"|אופלMortdredd אופל הוא משרתו המסור של כוח-שחור וחנפן לא מתנצל. סמל החיה שלו הוא החיפושית בשל פחדנותו, וכמו רמץ הוא בעל היכולת להניע כל כלי רכב. חיפושית ג'ונתן האריס אייל ברטונובכוח קסם:תעופה - Wings of steel shall ride the breeze. Invade the air, the land, the seas!"נחשוןCindarr || לפני עידן הקסם היה עובד בניין. יריבו המושבע הוא סער. הוא מגלה אהבה כלפי בעלי חיים ואינו נחשב לרע כמוהם, אך גם נחשב לטיפש מבין קבוצת אבירי השחור. סמל החיה שלו הוא הגורילה בשל כוחו וכושר הטיפוס, ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח ההרס. || גורילה || פיטר קאלן || לא ידוע
|- style="border-bottom:3px solid green"
| colspan="3"|
כוח קסם:הרס - "By nature's hand, by craft, by art, What once was one now fly apart!"
גרסה בעברית1: "רשף כשף משמיים, גוף שלם פצל לשניים"
גרסה בעברית2: "רשף כשף משמיים, גוף שלם חצה לשניים"
|-
| rowspan="2"|מוג-לבCravex בעל העצבים הקצרים ביותר מבין אבירי השחור. בפרק הראשון הוא חיפש כלי נשק והבריח אבירים כושלים רק כדי לבזוז את נשקם, ולכן סמל החיה שלו הוא ציפור-טרף. מטה הקסם שלו מעניק לו את כוח הפחד אשר מקנה לו את האפשרות לגרום לאנשים להזות באימה. ציפור טרף קדמונית כריס לאטה עמי מנדלמןכוח קסם:פחד - "Oh mist-filled pits, dark, dank, unclear, Touch all before me with frost-fingered fear!"
גרסה לעברית: "מדבר אפל וישימון, הכה אויב בתמהון"מגןLexor || סמל החיה שלו הוא הארמדיל בשל העדפתו להיעלם מהקרב בסוף הפרק הראשון ומטה הקסם שלו מעניק לו את כוח ההגנה אשר מאפשר ליצור כיפת מגן בלתי חדירה מעל מטיל הכישוף. מגן נחשב בדרך כלל לשקרן ופחדן. || ארמדיל || מייקל מקונוהי || ניקו בר
|- style="border-bottom:3px solid green"
| colspan="3"|
כוח קסם:חסינות - "The arrows turn, the swords rebel, Let nothing pierce this mortal shell!"
גרסה בעברית: "חיצי הסער הכנעו, ובשריוני אל תפגעו"
|-
| rowspan="2"|אכזרינהVirulina טרם עידן הקסם, אכזרינה הייתה שדרנית חדשות. היא הבחורה היחידה בקרב אבירי השחור. סמל החיה שלה הוא הכריש בשל אכזריותה. היריבה המושבעת שלהם היא אבירינה.
כריש ג'ניפר דרלינג דבי בסרגליקכוח קסם (בקומיקס בלבד, לא בסדרת הטלוויזיה):מחלה - "Wind of sickness, illness most vile, Strike down my enemy, with disease revile!"
פרקים
+מספרשם פרק 1ראשית עידן הקסם2בגידת השחור3בחיפוש אחר עין הדרקון 4מחיר החופש5עשת פורש6ציד האריה7מדיחים את כשף8כוחה של חוכמה9קרן חד-קרן וציפורן דרקון10נתיב שלושת הקוסמים 11סער בצרות12כבוד בקרב גנבים13שדוני השמש
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סדרות הנפשה אמריקאיות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1980
קטגוריה:הערוץ הראשון - תוכניות רכש
קטגוריה:ערוץ הילדים: תוכניות רכש
לצפייה בפרקים מלאים:
צפייה בסדרה בעברית, YouTube
צפייה בסדרה באנגלית, YouTube | 2023-07-26T20:17:32 |
פירטים | הפניה שוד ימי | 2021-03-20T17:12:10 |
חממה | שמאל|ממוזער|250px|גידול של צמחים בתוך חממה מודרנית
שמאל|ממוזער|250px|גן החיות לפרפרים, סנט-לואיס
שמאל|ממוזער|250px|חממה העשויה מיריעות פלסטיק
שמאל|ממוזער|250px|החממה לגידול פרפרים, שבPeggy Notebaert Nature Museum, שיקגו
חממה היא מבנה חקלאי בעל קירות שקופים שנועד לגידול צמחים בתנאים מיטביים. צמחים הגדלים בחממה קרויים גידולי חממה.
החממה עשויה בדרך כלל מלוחות זכוכית או מיריעות פלסטיק ומייצרת מיקרו-אקלים חם עבור הצמחים, בלא הוצאות חימום שוטפות. חימום נפח החממה, לטמפרטורה גבוהה ביחס לסביבתה, מתבסס על קליטת קרני השמש הנכנסות אליה ואי מתן יציאה לקרניים תת אדומות ולאוויר חם. החממה גם מבודדת את הצמחים מרוח, ברד, שלג וכיוצא בזה.
חלק מהחממות סגורות הרמטית ומאפשרות שליטה באוכלוסיית החרקים שבהן. באופן זה הן חוסכות פיזור רעל חרקים על הגידולים. במקרים נדירים, מטרת החממה היא גידול חרקים, כאשר הצמחים נועדו לסייע בגידולם.
בדרך כלל החממות בנויות כתיבה ארוכה עם גג מעוגל או משופע לניקוז המים. ישנן גם חממות בעלות מבנה גיאודטי העמידות בפני רוחות חזקות.
היסטוריה
פליניוס הזקן דיווח שברומא העתיקה, גננים רומאים גידלו ירקות בתוך מבנים העשויים מיריעות וסדינים על מנת להבטיח אספקת ירקות קבועה לקיסר טיבריוס.
בשנת 1500 לספירה, בנו גננים איטלקים מבנים לגידול צמחים טרופיים שהובאו לאיטליה במהלך חזרה ממסעות במקומות שונים בעולם. את חממת העץ הראשונה בנה המהנדס הצרפתי סלומון דה קלוס בשנת 1619 כדי לגדל הדרים באירופה הקרה. כדי לחמם את החממה יצר מערכת חימום בעזרת הבערת גחלים. בשנת 1780 החלו לחמם באדים, וב-1827 באמצעות מים חמים שהוזרמו בצינורות מיוחדים לאורך הרצפה והקירות. הראשון שבנה את חממה מודרנית המוכרת כיום היה ג'וּלס צ'ארלס, בהולנד.
בשנים שבין 1800 ל-1850 לספירה, החלו להיבנות חממות תעשייתיות במידות גדולות ובצורה נרחבת באנגליה. בתחילת המאה העשרים הבינו שחממות מביאות תועלת גם בארצות חמות ולא רק בקרות, מפני שהם מכפילות את התקופה שבה אפשריים גידולים שונים.
אופן הפעולה
ממוזער|חממה בעלת מבנה גיאודטי ביישוב רותם בבקעת הירדן
האוויר שבתוך החממה, מתחמם עקב קרני השמש ואינו בורח החוצה בשל המבנה הסגור של החממה. האדמה גם היא מתחממת ועוזרת להתפתחות המקסימלית של הצמחים.
הבידוד עוזר גם לחיסכון במים - משקים את הצמחים בכמות מסוימת, שמתעבה בגג החממה ונוזלת חזרה. בעזרת החממות אפשר לבודד חרקים - הן מחוץ לחממה, כלומר בידוד מזיקים, והן חרקים רצויים, כדוגמת חרקים המאביקים את הצמחים, או מחסלי מזיקים. החממה מעניקה הגנה מפגעי אקלים, כדוגמת סופות חול, ואפשר לייצר בתוכה את האקלים הרצוי לסוג הגידולים בה. כיום בחלק מהחממות משתמשים ביריעת פלסטיק בצבעים מסוימים לשם סינון חלק מקרני השמש המזיקים לגידולים.
בזכות החממה ניתן לגדל סוגי צמחים חד עונתיים שונים במשך כל השנה, ולא רק בעונות מסוימות, או לגדל צמחים באזור שבו, בלא החממה, אין אקלים המתאים להם.
שימושים
צמחי מאכל
השימוש המפורסם ביותר של החממה. אפשר לגדל בחממה פירות וירקות בעונות ובאזורים גאוגרפיים שבדרך כלל הפרי או הירק לא צומח בהם.
צמחי מאכל בלא ריסוס - חממה מאפשרת גידול צמחים בלא ריסוס רעלים, באמצעות שליטה באוכלוסיית החרקים שבחממה. בחממה אפשר לפזר מושיות השבע (פרות משה רבנו), שיאכלו את הכנימות ולפזר דבורי בומבוס, שיפרו את פרחי הפרות והירקות.
צמחי נוי
גידול פרחים נוי למכירה כזרים - סוג זה של גידול תופס תאוצה ברחבי העולם בעשור האחרון. החממה מאפשרת גידול של פרחים גם בתקופות קרות שבהן פרחים לא מלבלבים. ישראל היא יצואנית גדולה של פרחים קיציים לאירופה בתקופות הסתיו והחורף.
משתלה לצמחי גן ומרפסת.
שמירת טבע, מחקר ותיירות:
חממות בגנים בוטניים מושכות תיירים ומאפשרות מחקר. הן מאפשרות גם גידול זני צמחים המידלדלים מן הטבע, למשל עקב כריתת יתר של יערות.
משתלות לקראת החזרה אל הטבע: אפשר גם לגדל בחממה שתילים עדינים של עצים שלאחר שיגדלו מעט, יועברו ליערות, שם ימשיכו לצמוח.
חממה לגידול חרקים כמו החממה לגידול פרפרים, שבמוזיאון פגי נוטברט לטבע, שיקגו, או בגן החיות לפרפרים בסנט לואיס.
ראו גם
אפקט החממה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מבנים חקלאיים
קטגוריה:פלסטיק | 2024-10-18T22:07:11 |
היסט | ממוזער|החפצים המרוחקים יותר נראים כזזים לאט יותר מהחפצים הקרוביםהיסט ("פרלקס" או "פרלקסה") הוא שינוי מיקומן הנצפה של שתי נקודות, האחת ביחס לאחרת, מנקודת מבטו של צופה, כתוצאה משינוי במיקום של הצופה עצמו. נוכל לתאר זאת באופן הבא:
מול צופה נמצאים שני עצמים. אם הצופה משנה את מיקומו כאשר העצמים הנצפים נשארים במקומם, מנקודת מבטו של הצופה, העצמים האחרים ייראו כאילו הם שינו את מיקומם זה ביחס לזה, למרות שלמעשה הם נשארו במקומם.
כאשר המרחק של העצמים מן הצופה שונה אז לצופה יראה גם כאילו העצם הקרוב שינה את מיקומו באופן משמעותי יותר מאשר העצם המרוחק. כאשר הצופה נמצא בתזוזה, ככל שהעצם הנצפה יהיה קרוב יותר אליו, כך יראה כי הוא זז מהר יותר, וככל שהוא רחוק יותר הוא יראה כזז לאט יותר.
שמאל|ממוזער|250px|דוגמה להיסט
ההיסט הוא אחד ממקורות המידע עליהם מתבסס המוח האנושי לצורך גיבוש של תפיסת עומק ההיסט במקרה זה נגרם מההבדל במיקום של שתי העיניים, כך שכל אחת מהן רואה את העצמים שבמרחב ממיקום שונה.
שיטת ההיסט היא אחת השיטות למדידת המרחק אל כוכבים וגרמי שמיים נוספים, והיא השיטה היחידה מאלה שחסינה לשיבושים.
שימוש באסטרונומיה
באסטרונומיה משתמשים בתופעה לצורך מדידת מרחקים. בשל המרחקים הגדולים בחלל, ניתן להשתמש בשיטה זו רק עבור כוכבים קרובים יחסית, או לכוכבי הלכת של מערכת השמש.
מדידת המרחק למאדים
האסטרונום ג'ובאני קאסיני היה הראשון שפרסם מרחק לכוכב לכת, תוך שימוש בשיטת הפרלקסה. בשנת 1672 הוא מדד את המרחק למאדים בכך ששלח את עוזרו ריכטר לגינאה הצרפתית, לביצוע מדידה סימולטנית של מיקומו של מאדים על רקע הכוכבים המרוחקים. על ידי שימוש במרחק בין פריס לגינאה הצרפתית כקו בסיס, עלה בידו לקבוע שהמרחק בשעת המדידה הוא 21,700 רדיוסי ארץ..
מדידת המרחק לכוכב 61 בברבור
בפרק זמן של חצי שנה עובר כדור הארץ בין שתי נקודות המרוחקות זו מזו כשתי יחידות אסטרונומיות ושינוי המיקום מאפשר להבחין בשינויים במקומם הנצפה של כוכבים קרובים ביחס לכוכבים רחוקים יותר. מדידת ההיסט מאפשרת להעריך את המרחק אל כוכבים אלה ממערכת השמש. ההיסט של כוכב קרוב פורסמה לראשונה עבור הכוכב 61 בברבור בשנת 1838 על ידי האסטרונום פרידריך בסל. לפני כן, ב-1834 ביצע אסטרונום בשם תומאס הנדרסון אותה מדידה, ולמעשה הקדים את בסל, אך ביקורת על תצפיותיו וחוסר הביטחון שלו בתוצאות שקיבל מנעו ממנו לפרסם את תגליתו.
לאחר הפרסום של בסל התעשת הנדרסון ופרסם את מדידותיו עבור הכוכב אלפא קנטאורי ב-1839, ופרידריך סטרובה פרסם ב-1843 את מדידותיו עבור מרחקו של הכוכב הבהיר וגה בקבוצת נבל. מדידות מוקדמות אלו הניבו תוצאות טובות עד כדי סטייה של פחות מעשרה אחוזים מהמרחק שנמדד בימינו.
שימושים אסטרונומיים נוספים
תצפית בגרמי שמים קרובים (כמו אסטרואידים או כוכבי לכת) בו זמנית מנקודות שונות המרוחקות זו מזו על פני כדור הארץ, מאפשרת באמצעות מדידת ההיסט לחשב את מרחקם של העצמים מכדור הארץ. חלל ריק מכוכבים הנמצא רחוק מכדור הארץ הנקרא ריק רועה הדובים גם הוא נמדד בשיטה זו.
משימת החלליות היפרכוס וגאיה
סוכנות החלל האירופאית שיגרה בשנת 1989 את החללית הרובוטית היפרכוס, שתוכננה ונבנתה לצורך מדידת מרחקים בשיטת הפרלקסה. היפרכוס תפקדה עד לשנת 1993 והניבה תוצאות מצוינות. נמדד המרחק לכמעט 120,000 כוכבים, מתוכם כ-20,000 ברמת דיוק של 10%, ומספר דומה בדיוק של 20%. הצלחת היפרכוס סללה את הדרך לבניית ושיגור החללית גאיה, המצוידת במיכשור מתקדם הרבה יותר. גאיה שוגרה בסוף 2013 ומתוכננת לתפקד לפחות עד 2025.
פרלקסה כוכבית ללא עזרת מכשירים
ממוזער|הפרלקסה של פרוקסימה קנטאורי כפי שנצפתה לאורך הקו ניו הוריזונס-כדור הארץ
ככל שהמרחקים בין שתי נקודות התצפית גדלים, ההשפעה החזותית של הפרלקסה הופכת גם לגלויה יותר. החללית ניו הורייזונס של נאס"א ביצעה את מדידת הפרלקסה הכוכבית הראשונה ב-22 באפריל 2020, וצילמה תמונות של פרוקסימה קנטאורי ושל וולף 359 בשילוב עם מצפה כוכבים על כדור הארץ. הקרבה היחסית של שני הכוכבים בשילוב עם המרחק של 6.5 מיליארד קילומטר (כ-43 AU) של החללית מכדור הארץ הניבה פרלקסה בסדר גודל של דקות קשת שניתן להבחין בה גם ללא כל מכשור.
שימושים נוספים לשיטת הפרלקסה
בצילום, המונח "היסט" משמש כדי לציין שישנו הבדל בין התמונה הנראית לבין התמונה המצולמת. למשל, במצלמות כוונת, ישנה עצמית אחת לצפייה והעמדת הקומפוזיציה, בעוד עצמית נוספת משמשת ללכידת התמונה. כתוצאה מכך התמונה אותה רואה הצלם אינה זהה לתמונה המתקבלת על סרט הצילום או על הגלאי. במצלמת רפלקס משתמשים במראה נעה כך שהתמונה אותה רואה הצלם זהה לתמונה המתקבלת ובמצלמה דיגיטלית עם מסך, התמונה על המסך היא התמונה המתקבלת בגלאי, כך שבשני הסוגים האלה של מצלמות אין היסט.
בכינון ישיר בכוונות של מערכות נשק צבאיות (כמו רובים, מקלעים ותותחים), קיים מרחק בין נקודת התצפית של היורה ובין הנקודה שממנה מתבצע הירי בתוך הקנה של הנשק וכתוצאה מכך נוצר היסט שפוגע בדיוק של הירי. בחלק ממערכות הנשק ניתן לבצע "פיצוי היסט" בהתאם למרחק אל המטרה המתקן את הסטייה.
ראו גם
פארסק
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אופטיקה | 2023-12-31T11:19:19 |
TTL (צילום) | שמאל|ממוזער|250px
שמאל|ממוזער|250px
TTL הם ראשי תיבות של "Through The Lens" (דרך העדשה). ה־TTL היא שיטת מדידת האור הנפוצה ביותר, המשמשת ברוב המצלמות המודרניות.
שיטה זו היא השיטה המדויקת ביותר למדידת אור חוזר, ויתרונה הגדול הוא מניעת היסט (פרלקס) בין הנושא המצולם למד האור.
גם חיישני מיקוד אוטומטי (אוטו-פוקוס) יכולים לפעול דרך העדשה במקום, או במשולב עם חיישן מיקוד חיצוני.
שיטות מדידת ה־TTL
ישנן 4 שיטות למדידת אור בעזרת מד אור TTL.
הימצאותן תלויה בגוף המצלמה ומתי הוא יוצר.
תמונה מלאה - השיטה הפשוטה ביותר, יוצרת ממוצע של כל שטח הפריים המצולם ומניחה שהוא אפור 18%.
Center weighted - שיטה מתקדמת יותר, המניחה שלא לכל הפריים יש חשיבות אחידה בקביעת החשיפה של התמונה, ולכן נותנת משקל רב יותר למרכז התמונה ומשקל קטן יותר לשולי התמונה, זאת מנקודת ההנחה שמרכז התמונה הוא החלק החשוב ביותר בתמונה.
Spot - שיטה זו נוספה על ה־Center weighted כדי לאפשר לצלמים למדוד אור מנקודה אחת בלבד בפריים המצולם. דבר זה חוסך את השימוש במד אור חיצוני לאור חוזר. צלמים מנוסים משתמשים בשיטת מדידה זו כדי לקבל את המדידה הנכונה רק מהאובייקט שמעניין אותם או לצורך השוואת הנקודות הבהירות בתמונה (HighLights) והכהות בתמונה (Shadows) להתאים את החשיפה לטווח ההתגלות של הסרט הצילום או החיישן הדיגיטלי.
Matrix - שיטה זו משתנה ממצלמה למצלמה. כל חברה פיתחה את השיטה הייחודית שלה שמאפשרת את החשיפה המדויקת ביותר לדעתה.
בשיטה זו ישנם מספר חיישנים (מ-4 ועד מאות) שחשים את כמות האור באזורים שונים של הפריים. החיישנים שולחים את מדידת האור שלהם למחשב המצלמה שמשווה באמצעות בינה מלאכותית בין הסיטואציה המצולמת לבין מצבים שהוזנו לו במפעל. כל מצלמה מנתחת את הסיטואציות בשיטה שונה ועפ"י שיקולים שונים, אך התוצאות הסופיות על פי רוב זהות.
מיקום מד האור
עקב הצורך לעבור את העצמית כדי למנוע היסט, החישנים יהיו ממוקמים בתוך גוף המצלמה.
ברוב מצלמות הרפלקס החיישנים יהיו ממוקמים בתוך המנסרה של העינית. מצלמות דיגיטליות (פרט לDSLR) משתמשות בחיישן שלהן לצורך איסוף המידע (בדומה לאוטופוקוס של כמה מהן).
Flash TTL
המצלמות המודרניות מסוגלות לשלוט בכמות האור המוקרנת מהמבזק ("פלאש") אליהן הן מחוברות.
אין דרך לדעת באופן מדויק לפני הצילום כמה אור דרוש להארת הנושא על ידי מהצלמה אלא על ידי שימוש במספר המנחה שלו ומדידת המרחק מהאובייקט (המצלמות של חברת Minolta מצוידות בטכנולוגיה ייחודית שמאפשרת להן לקבוע את עוצמת ההבזק לפני הצילום בעזרת שימוש בנתון מרחק המיקוד מהעצמית וה־GN של המבזק).
מדידת ה-TTL בשימוש עם מבזק תעשה מההשתקפות על גבי הסרט הצילום עצמו. המצלמה פותחת את הסגר ומפעילה את המבזק, האור שנכנס דרך העצמית פוגע בסרט הצילום. החיישנים שמופנים לכיוון הסרט הצילום בוחנים את עוצמת ההשתקפות שחוזרת ממנו, ומחליטים מתי הגיע מספיק אור.
הם שולחים אות למחשב המצלמה שיפסיק את ההבזק.
הערה: ישנה דרך נוספת למדוד הבזק TTL, בעזרת הבזק מקדים (Pre-Flash TTL), המצלמה יורה הבזק קצר ביותר ומודדת בחישני ה-TTL הרגילים את כמות האור. השיטה בעייתית שכן היא מבזבזת חלק מטעינת המבזק.
מצלמות דיגיטליות משתמשות בחיישן שלהם לצורך המדידה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ציוד צילום | 2024-07-06T01:28:54 |
פרלקס | REDIRECT היסט | 2004-08-21T13:16:50 |
ק.ג.ב. | שמאל|ממוזער|250px|צו החתום על ידי קלימנט וורושילוב, יו"ר נשיאות הסובייט העליון המורה על הקמת הק.ג.ב..
ק.ג.ב. ("קומיטט גוסודרסטוונוי בזופסנוסטי", ; КГБ – "הוועדה לביטחון המדינה"; בעברית מתועתק גם בצורת: קג"ב, קרי: קָה-גֶה-בֶּה; מוכר בישראל גם בראשי התיבות הלטיניים – KGB) היה ארגון הביון המרכזי וכן המשטרה החשאית של ברית המועצות, החל מ־13 במרץ 1954 ועד 6 בנובמבר 1991. המפקדה הראשית של הק.ג.ב. נמצאה בכיכר דזרז'ינסקי 1 (כיום לוביאנקה) שבמוסקבה.
עם תפקידי הק.ג.ב. נמנו סיכול ריגול, ביון חוץ, חקירת פשיעה חמורה, אבטחת אישים, שמירת מתקנים רגישים, אבטחת הגבולות, פיצוח צפנים, ריגול אלקטרוני ומאבק בחתרנות ובמתנגדי המשטר הסובייטי.
רקע
לאחר מות סטלין במרץ 1953, איחד לברנטי בריה, ראש הק.ג.ב דאז, את המוו"ד ("משרד הפנים" הסובייטי, אם כי משמעות כינוי זה שונה מאשר ברוב מדינות העולם) ואת ה-מ.ג.ב ("המשרד לביטחון המדינה") לגוף אחד, המוו"ד. כעבור שנה הוצא בריה להורג, והמוו"ד פוצל. המוו"ד החדש שמר על סמכויותיו בתחומי ביטחון פנים (המשטרה ושמירת החוק) בעוד הק.ג.ב. החדש קיבל את האחריות על כל שאר הפונקציות של ביטחון הפנים והחוץ.
תולדות הארגון
שמאל|ממוזער|תעודת קצין ק.ג.ב.
thumb|שחזור חדר חקירות של הארגון בכניסה למוזיאון סטלין. המוזיאון אומנם נשאר כמעט כפי שהיה בהקמתו, כולל ביטוי של הערצה והאדרה לדמותו, ועם זאת כבר בכניסה מוצגים גם הפשעים שביצע
thumb|תמונה נוספת של שחזור חדר החקירות של הקג"ב
היוזמה להקמת הארגון הגיעה ב-4 בפברואר 1954 כאשר שר הפנים הסובייטי סרגיי קרוגלוב פנה בהצעת להקמת הארגון אל הוועד המרכזי של המפלגה. ההצעה נידונה בנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה ב-8 בפברואר 1954 כאשר הצעתו נתקבלה והוקמה הוועדה לענייני ביטחון המדינה של מועצת השרים הסובייטית (Комитет по делам государственной безопасности при Совете Министров СССР).
ב-13 במרץ 1954 הונפק הצו להקמת הוועדה לביטחון המדינה (ק.ג.ב.) שהוקם מתוך מחלקות ייעודיות לביטחון פנים של משרד הפנים הסובייטי. לראשות הק.ג.ב. מונה סגן שר הפנים, הקולונל איוואן סרוב.
זמן קצר לאחר הקמתו עבר הק.ג.ב. ארגון מחדש וקיצוץ מסיבי במצבת כוח האדם שלו עקב אווירת הדה-סטאליניזציה, מדיניות הטיהור מפולחן האישיות של יוסיף סטלין, לאחר מותו. כוח האדם בק.ג.ב. קוצץ ב-50% כמעט. למעלה מ-3,500 מחלקות אזוריות פורקו וכמה יחידות מבצעיות אוחדו למנגנון מרכזי.
בתקופת המרד ההונגרי בשנת 1956 נטלו אנשי הארגון חלק פעיל בדיכוי המהומות בהונגריה. אנשי הק.ג.ב. עצרו את שר ההגנה ההונגרי פל מאלטר, ולאחר מכן ביצעו מעצרים המוניים כאשר 846 מהעצורים נשלחו למאסר בבתי כלא סובייטים.
350px|ממוזער|מרכז|יורי אנדרופוב, יושב ראש הק.ג.ב. בשנים 1967–1982.
החל משנות ה-60, ובעיקר תחת יורי אנדרופוב שניהל את הארגון במשך יותר מעשור, התעצם הק.ג.ב. וסמכויותיו גדלו; הק.ג.ב. השתמש בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות מנחקרים, ונודע כמנגנון דיכוי אלים. ראש הארגון זכה למושב בנשיאות המפלגה. ב־5 ביולי 1978 שינה הק.ג.ב. את שמו ל"ק.ג.ב. של ברית המועצות" ויושב ראש הק.ג.ב. קיבל מושב במועצת השרים.
סוכנות הידיעות טא"ס שימשה, בין השאר, כחברת קש בשירות הק.ג.ב.
הארגון פורק לבסוף בשל השתתפות ראשו, הגנרל-קולונל ולדימיר קריוצ'קוב בניסיון ההפיכה הכושל של אוגוסט 1991 כנגד נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב. קריוצ'קוב השתמש ברבים ממשאבי הק.ג.ב. על מנת לעזור לניסיון ההפיכה. ולבסוף נעצר, והגנרל ואדים בקאטין מונה ליושב-ראש ב-23 באוגוסט 1991 על מנת להוביל את פירוק הארגון. עם מינויו ניסה הגנרל בקאטין להוביל רפורמה להפיכת הק.ג.ב. מ"החרב והמגן של המפלגה" לגוף מודיעיני מודרני. באותה עת גורבאצ'וב הקים את הוועדה לחקירת פעילות גופי הביטחון בראשותו של סרגיי סטפאשין, אז חבר הסובייט העליון. צעדים אלה הובילו לרפורמה מבנית במבנה הק.ג.ב. לקראת פירוקו הסופי.
באוגוסט 1991 המחלקה לתקשורת ממשלתית, מינהל 8 של הק.ג.ב. (הצפנה ותקשורת ממשלתית) ומינהל 16 (מודיעין אותות) הופרדו מהארגון והפכו לוועדה לתקשורת ממשלתית שהוכפפה לנשיא ברית המועצות. בספטמבר 1991, מינהל 9 שהיה אחראי לאבטחת מנהיגי המפלגה פורק והפך למינהל האבטחה והוכפף אף הוא לנשיא. באותו הזמן פורקה גם המחלקה למעקב אחר ארגונים דתיים ועד אוקטובר 1991 קוצצו מרבית מסמכויות המעקב של הק.ג.ב. ב-22 באוקטובר 1991 הוקם שירות הביון המרכזי של ברית המועצות מתוך מינהל 1 בק.ג.ב. ושירות הביטחון הבין-רפובליקני מתוך מינהל 2 כאשר תפקידי אבטחת גבולות המדינה עברו לידי הוועדה לאבטחת גבולות המדינה.
ב־6 בנובמבר 1991 כבר חדל הארגון מלהתקיים באופן רשמי.
יורשי הק.ג.ב.
על פי החלטת מועצת המדינה הסובייטית מ-22 באוקטובר 1991 הק.ג.ב. אורגן מחדש לתוך שלושה גופים מרכזיים:
שירות הביטחון הבין-רפובליקני (МСБ СССР) – הפך בהמשך לשירות הביטחון הפדרלי (פ.ס.ב.) – האחראי על ענייני פנים ברוסיה;
שירות הביון המרכזי (ЦСР СССР)
הוועדה להגנת גבולות המדינה (Комитет по охране государственной границы СССР)
בנוסף לכך, ב-1 בנובמבר 1991 מינהל 7, מחלקה 12, שירותים טכניים מבצעיים ומתקן הכליאה הועברו לאחריות אגף רוסיה הסובייטית של הק.ג.ב.
כל גופי הביטחון של הרפובליקות הסובייטיות הפסיקו להתקיים בסוף 1991 ובתחילת 1992, בעקבות התפרקות ברית המועצות.
השירותים החשאיים של רפובליקות ברית המועצות ב-3 בדצמבר 1991
רפובליקה
גוף הביטחון
1 40px הרפובליקה האזרית משרד הביטחון הלאומי של אזרבייג'ן
2 40px רפובליקת ארמניה הוועדה לביטחון המדינה
3 40px רפובליקת בלארוס הוועדה לביטחון המדינה
4 40px גאורגיה המשרד לביטחון לאומי
5 40px קזחסטן הסובייטית הוועדה לביטחון לאומי
6 40px הרפובליקה הקירגיזית המשרד לביטחון לאומי
7 40px הרפובליקה הלטבית לא היה גוף ממשלתי לביטחון פנים; האגף הלטבי של הק.ג.ב. פורק לגמרי.
8 40px הרפובליקה הליטאית מחלקת ביטחון המדינה
9 40px רפובליקת מולדובה משרד הביטחון הלאומי
10 40px רוסיה הסובייטית סוכנות הביטחון הפדרלית
11 40px רפובליקת טג'יקיסטן משרד הביטחון
12 40px טורקמניסטן המשרד לביטחון לאומי
13 40px הרפובליקה האוזבקית שירות הביטחון הלאומי
14 40px אוקראינה שירות הביטחון הלאומי האוקראיני
15 40px הרפובליקה האסטונית משטרת הביטחון
* שמות המדינות הם כשמן הרשמי בדצמבר 1991.
מבנה
המינהל הראשי הראשון: סוכנות הביון; אחריות על ביון-החוץ (הפך לסו"ר)
המינהל השני הראשי: ביטחון פנים וסיכול ריגול (הפך לפס"ב)
מינהל 3: סיכול ריגול צבאי (הפך למחלקה לסיכול ריגול צבאי של פס"ב)
מינהל 4: ביטחון התחבורה
מינהל 5 (1954–1960): נושא הביטחון הכלכלי
מינהל 5 (1967–1989): המינהל האידאולוגי; מאבק באויבי המשטר, בכנסייה ובכתות שונות (הפך למשטרת המס הפדרלית של רוסיה)
מינהל 6 (1981): ביטחון התעשייה וסיכול ריגול כלכלי; (הפך לשירות הביטחון הכלכלי של פס"ב)
מינהל 7: פעילות איתור מבצעי (חיפוש אחר מתנגדי המשטר)
מינהל 8: ביטחון מידע, הצפנה ופענוח צפנים (הפך לפאפס"י)
מינהל 9: אבטחת מנהיגי המפלגה והממשל (הפך לפסא"ו)
מינהל 10 (1954–1959): מפקדת אבטחת הקרמלין של מוסקבה.
מינהל 14: נושאי הרפואה/הבריאות
מינהל 15 (1969–1974), המינהל הראשי ה-15 (1974–1991): אבטחת מתקני ממשל (הפכה לחלק מפסא"ו)
מינהל 16 (1973): האזנה, פענוח צפנים וביון אלקטרוני (הפך לפאפס"י)
מינהל טכני מבצעי
המינהל לבניית אובייקטים צבאיים
המרכז לתקשורת ציבורית (מאפריל 1990 עד אוקטובר 1991): משרד דובר הק.ג.ב.
ראשי הארגון
250px|שמאל|ממוזער|דגל מפקד הק.ג.ב., 1964.
איוואן סרוב עד 1958
אלכסנדר שלפין עד 1961
ולדימיר סמיצ'אסני עד 1967
יורי אנדרופוב עד 1982
ויטאלי פדורצ'וק 1982
ויקטור צ'בריקוב עד 1988
ולדימיר קריוצ'קוב עד 1991
ראו גם
שירות הביטחון הפדרלי
סו"ר
לוביאנקה
לקריאה נוספת
ג'ון בארון, ק.ג.ב., תרגם אליעזר כרמי, הקדמה - עודד ערן, הוצאת בוסתן, 1975.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ברית המועצות: ארגונים ממשלתיים
קטגוריה:קהילת המודיעין הסובייטית | 2024-10-09T20:06:14 |
KGB | REDIRECTק.ג.ב. | 2007-11-23T22:10:38 |
אנ קה וה דה | הפניה נ.ק.ו.ד. | 2016-05-19T10:29:16 |
צ'ה קה | REDIRECT צ'קה | 2020-07-20T17:03:09 |
NKVD | הפניה נ.ק.ו.ד. | 2016-05-19T10:29:34 |
TTL | REDIRECT TTL (צילום) | 2004-08-21T14:52:42 |
טרנזיטיביות | הפניה יחס טרנזיטיבי | 2008-01-12T18:01:39 |
אל תיגע בזמיר | ממוזער|כריכת הספר בגרסה האנגלית
אל תיגע בזמיר (באנגלית: To Kill a Mockingbird, מילולית: להרוג חקיין) הוא רומן התבגרות מאת נל הרפר לי. הרומן, שנכתב בשנת 1960, הוא ספרה הראשון של הרפר לי שפורסם. הספר זיכה את הרפר לי בפרס פוליצר, היה לרב-מכר ואף עובד בשנת 1962 לסרט. ב-14 ביולי 2015 יצא לאור ספר המשך מאת הרפר לי שתורגם לעברית תחת השם ניצב כל הלילות.
עלילה
הסיפור מתרחש בעיר הבדיונית, מייקום, שהיא בירת המחוז הבדיוני באותו השם הנמצא באלבמה, בין השנים 1933–1935, בשיאה של תקופת השפל הגדול.
הספר מסופר מנקודת ראותה של ילדה, ג'ין לואיז ("סקאוט") פינץ' בת השש, ועוסק לא מעט באפליה גזעית בדרום ארצות הברית וההתייחסות לאדם השונה. הילדה ואחיה הגדול ג'רמי (ג'ם) הם ילדיו של עורך דין בשם אטיקוס פינץ', אדם שקול וחכם. אטיקוס מגדל את שני ילדיו לבדו, שכן אמם נפטרה כשהיו פעוטות. מאוחר יותר, אחותו של אטיקוס, אלכסנדרה, מגיעה לביתם כדי לסייע לו בחינוכם של הילדים (ובייחוד של סקאוט).
סקאוט היא ילדה נערית ("טום-בוי"), נבונה וחריפה, בעוד ג'ם הולך בדרכי אביו; הוא מנומס, שקט ושקול. חברם הטוב של סקאוט וג'ם הוא דיל, שמגיע לבקר בעיירה בכל קיץ. דמיונם של שלושת הילדים עוסק בשכנם, ארתור רדלי, המכונה בּוּ, שלא יצא מהבית מזה עשרות שנים והם סקרנים מה מראהו וניזונים בעיקר משמועות זדוניות אודותיו.
סקאוט וג'ם מתבגרים על רקע משפט שבו מתגייס אביהם לייצג צעיר שחור הנאשם באונס נערה לבנה. הנאשם, תום רובינסון, הוא צעיר שחור, שטרם האשמתו נחשב בעיירה כאדם טוב לב, הגון וישר, אולם עתה מקבלים אנשי העיירה, הנגועים בדעות קדומות, את חשד האונס כמובן מאליו. השופט טיילור מטיל על עורך הדין אטיקוס פינץ' את ייצוג תום רובינסון בבית המשפט, ואטיקוס, המכיר את תום ומקבל את גרסתו, מסכים לייצגו.
מכאן מוצגות בעלילה הדעות הקדומות והגזענות השוררים בעיירה. תושבי העיירה בזים לאטיקוס, ומתקשים לקבל את העובדה כי הוא מייצג בבית המשפט אדם שחור. סקאוט וג'ם מנודים על ידי בני גילם, והמשפחה חשופה לכעס ולעוינות בעקבות מעשיו הלא פופולריים של אביהם עורך הדין אטיקוס פינץ'.
במהלך המשפט מתברר כי מבחינה עובדתית קיים ספק רב באשמתו של רובינסון, מעל ומעבר לספק סביר, ולמעשה לא ייתכן שביצע את המעשה בו הוא מואשם. נראה כי מאילה היא-היא שניסתה לפתות את רובינסון, שסירב, ואביה השיכור והאלים בוב יואל, תפס אותה בשעת מעשה והכה אותה. כדי "לנקות" את שמה, יואל האב מחליט להאשים את תום בביצוע אונס. אלא שלמרות ההוכחות שנאספות במשפט, וערעור עדותם של האב ובתו, חבר המושבעים העוין מרשיע את רובינסון. אך כיוון שברור לכל תושבי העיירה, ולשופט, שאביה השיכור של הבחורה הכה אותה וספק אם היא נאנסה בכלל, חש האב השיכור, שהצליח לגרום להרשעת רובינסון, מושפל, ומנסה לנקום בדרכים אלימות; הוא פורץ לביתו של השופט טיילור ועוקב אחר אשתו של רובינסון.
בשיאן של התקיפות אורב יוּאל, שיכור וחמוש בסכין, בלילה לסקאוט וג'ם, ותוקף אותם בחורשה. ג'ם נאבק אתו, ויואל שובר את ידו. לפתע צץ מן החשכה השכן, ארתור רדלי ("בו" המסתורי), שנאבק ביואל, הורג אותו ומציל את הילדים. הוא מביא את ג'ם הפצוע לבית פינץ', ואטיקוס מזעיק את הרופא והשריף. לאחר שהרופא עוזב, ולאחר בירור התקרית, מחליטים אטיקוס והשריף לא לחשוף את ארתור ואת מעשה הגבורה שלו. במקום זאת, השריף ידווח כי יואל השיכור מעד ונפל על סכינו בחורשה. ברור לשניהם, כי ארתור יצא זכאי במשפט, משום שהגן על הילדים מפני רוצח, אך מצד שני הם מודעים לפגיעוּתו הרבה, כיוון שלא בא במגע עם אנשים במשך שנים רבות. יהיה עליו לעמוד למשפט, להעיד, להיחקר ולהיות במרכז העניינים. השניים יודעים, כי ארתור הביישן והמסתגר לא יעמוד בכל אלה. לסקאוט הם אומרים, שברצונם למנוע מנשות העיירה מלערוך עליה "מתקפת ידידות" ולהציפה בעוגות. סקאוט מבינה ומקבלת את שיקול דעתם של אביה והשריף. הרומן מסתיים במחווה עדינה של סקאוט כלפי ארתור: היא מתגברת על הפחד והרתיעה שחשה כלפיו בעבר, מתיישבת לידו, ומנהלת איתו שיחת נימוסים כ"גברת דרומית" אמיתית.
הדמויות העיקריות בסיפור הן:
המספרת, סקאוט (צופה, באנגלית), ילדה נערית ופרועה אך נבונה מאוד ובוגרת מכפי גילה;
אטיקוס פינץ', אביה של סקאוט, עורך דין מצפוני ובעל השקפת עולם ליברלית וסובלנית;
אחיה הגדול ג'ם, ההולך בדרכי אביו ולומד לראות את העולם באופן מורכב ושקול;
קלפורניה, מנהלת משק הבית ותחליף האם (שמתה כאשר הילדים היו בני שש ושנתיים). על אף היותה שחורה מתייחסים אליה בכבוד ובאהבה;
דיל, חברם של סקאוט וג'ם שמידת ההרפתקנות שלו עומדת ביחס הפוך למידות גופו הקטנטנות;
תום רובינסון, הצעיר השחור וטוב הלב שנפל קרבן להאשמת שווא;
בוב יואל, אביה של מאילה, אדם שיכור ואלים שדוחף את בתו מאילה לתבוע את תום;
ארתור ("בּוּ") רדלי, נכלא בביתו על ידי אביו כעונש על מעשה משובה בנעוריו. מאז לא יצא מפתח הבית ומהווה מטרה לשמועות זדוניות של אנשי העיירה. בדיעבד מתברר שמדובר בבחור טוב לב, עדין ואמיץ;
הדודה אלכסנדרה, אחותו המהוגנת והצדקנית של אטיקוס שנקראת לבוא כדי לעדן את סקאוט וללמדה להיות "גברת דרומית".
דיון
העיירה שבה מתרחש הסיפור היא עיירה שלווה בה כולם מכירים את כולם, והאווירה בה כביכול משפחתית ונעימה, אבל בהמשך הספר מסתבר שישנן בעיירה גזענות ודעות קדומות. האנשים בעיירה לא מוכנים לשקול את גרסתו של רובינסון, צעיר שחור, ומעדיפים במקום זאת להאמין לנערה לבנה.
הגזענות גורמת לכך שהם לא מוכנים לקבל את העובדה שעורך דין לבן יאמין לנאשם שחור וייצג אותו - דבר שסותר את עקרונות המוסר של העיירה.
שמו של הספר מבוסס על קטע בו אומר אטיקוס לילדיו היורים ברובי אוויר כי הריגת זמיר היא חטא, שכן ציפורי שיר אינן עושות רע ומזמרות להנאת שומעיהן. שם הספר במקור הוא "To Kill a Mockingbird". כיוון שהציפור Mockingbird (חקיינית) אינה מוכרת בישראל, נבחר הזמיר בתרגום לעברית כסמל ליפי זמרת הציפור בתום לב. שם זה בא להדגיש שכפי שהזמיר הוא יצור שאינו פוגע ברכוש אדם או בגופו ורק מנעים את זמנו באמצעות שירתו, ולכן חטא להורגו, כך אין להפריע לארתור רדלי המסתגר בביתו ולא מפריע לאיש.
טרומן קפוטה, חבר ילדות של הרפר לי, היה ככל הנראה מקור ההשראה לדמותו של הילד דיל בסיפור. קפוטה רמז פעמים מספר כי הוא זה שכתב את הסיפור, אך מכתב ששלח לדודתו בשנת 1959 שנחשף מאוחר יותר הפריך שמועות אלו.
אל תיגע בזמיר היה הספר היחיד שפרסמה הרפר לי עד לפרסומו של "ניצב כל הלילות" (באנגלית Go Set a Watchman), שיצא לאור ב-2016. ספר זה היה כנראה הגרסה הראשונה של הספר אל תיגע בזמיר ששלחה הרפר לי בשנת 1957 להוצאת הספרים. בספר זה סקאוט היא בת 26 וחוזרת לביקור בבית אביה, וסיפורי הילדות מהווה רק חלק קטן ממנו. העורכת שקיבלה את הספר, Therese von Hohoff Torrey, זיהתה את הפוטנציאל בסיפור והתוצאה הייתה "אל תיגע בזמיר".
.
עיבודים למדיות אחרות
הספר עובד לתסריט לסרט קולנוע באותו השם שיצא לאקרנים ב-1962.
ב-2018 עובד הספר למחזה מאת אהרן סורקין, שעלה על במות ברודוויי ב-11 בינואר 2018.
לקריאה נוספת
Michael J. Meyer (ed.), Harper Lee's To Kill a Mockingbird: New Essays, Scarecrow Press, 2010
Holly Virginia Blackford, Mockingbird: Passing Closeted Traditions and Sexual Curiosities in Harper Lee's Novel, University of Tennessee Press, 2011
Austin Sarat (ed.), Martha Merrill Umphrey (ed.), Reimagining To Kill a Mockingbird: Family, Community, and the Possibility of Equal Justice Under Law, University of Massachusetts Press, 2013
קישורים חיצוניים
הפרק הראשון בספר מתוך אתר הוצאת "עם עובד"
הערות שוליים
קטגוריה:רומנים (סוגה ספרותית)
קטגוריה:ספרי 1960
קטגוריה:השפל הגדול
קטגוריה:ארצות הברית: אפליה
קטגוריה:אלבמה
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
קטגוריה:ספרי ספריה לעם
קטגוריה:ספרי הוצאת משכל
קטגוריה:ספרים שזכו בפרס פוליצר לסיפורת | 2024-10-10T11:00:24 |
נל הרפר לי | ממוזער|300px|שמאל|נל הרפר לי עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בטקס קבלת מדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2007
נל הרפר לי (באנגלית: Nelle Harper Lee; 28 באפריל 1926 – 19 בפברואר 2016) הייתה סופרת אמריקנית. ספרה הראשון, "אל תיגע בזמיר", זכה להערכה רבה וזיכה אותה בפרס פוליצר בשנת 1961. הספר מותח, רווי בשנינות ובאהבת אדם, ומתרחש על רקע הגזענות בדרום ארצות הברית.
ביוגרפיה
נל הרפר לי נולדה במונרוויל, אלבמה שבארצות הברית, הצעירה מבין ארבעת ילדי המשפחה. אביה היה סנאטור ועורך דין. אחרי התיכון הלכה ללמוד בקולג' לבנות במונטגומרי, ושנה לאחר מכן, ב-1945, התחילה ללמוד משפטים באוניברסיטת אלבמה. במהלך לימודיה פרסמה כמה מאמרים, וערכה כשנה את המגזין הקומי של האוניברסיטה. אף על פי שלא השלימה את התואר, המשיכה ללמוד ב-1949 באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. לי הייתה שכנתו בילדות וידידתו לאורך שנים רבות של הסופר האמריקאי השערורייתי והמצליח טרומן קפוטה. היא סייעה לו בתחקיר הארוך לספרו "בדם קר".
לאחר שכתבה קומץ סיפורים ארוכים, מצאה לי סוכן בנובמבר 1956. חודש לאחר מכן קיבלה בחג המולד מתנה ממקום עבודתה, שלה צורף פתק עליו נכתב "יש לך שנה חופש מעבודתך לכתוב ככל העולה על רוחך. חג מולד שמח." בתוך שנה היא השלימה את הטיוטה הראשונה (פורסמה בשנת 2015 כספר המשך - "ניצב כל הלילות"). לאחר עוד שנתיים וחצי של שכתובים מול הוצאות לאור השלימה לי את כתיבת "אל תיגע בזמיר". ב-11 ביולי 1960 פורסם הספר והפך בן לילה לרב-מכר, שהביא ללי תהילה והערכה ספרותית רבה, וזכייה בפרס פוליצר ב-1961.
פרטים רבים בספר אוטוביוגרפיים במידה כזו או אחרת. כך לדוגמה, דמות האב בספר עוסקת במקצוע עריכת דין באלבמה, ודמותה של הילדה דומה לזו של לי. דמותו של דיל נכתבה בהשראת זכרונות ילדותה של לי מטרומן קפוטה.
הספר "אל תיגע בזמיר" תורגם לעברית בידי צבי ארד ב-1964 ויצא לאור בהוצאת עם-עובד.
הקשר עם טרומן קפוטה
לאור הכרותה עם קפוטה, שנחשב לכותב מוכשר, והעובדה שעל אף הצלחתה כתבה לי רק רומן אחד, נשמעו טענות שקפוטה כתב חלקים אם לא את כל הספר. על אף שלי זלזלה יותר מפעם אחת בחשיבותם של הפרטים האוטוביוגרפיים בספרה, הם משמשים להוכחת בעלותה על הספר, זאת יחד עם מכתב שכתב קפוטה ב-1959 לדודתו, בו הוא מודה שקרא את כתב היד של הספר, אך לא לקח חלק ביצירתו.
מיד לאחר השלמת הספר נסעה לי עם קפוטה לקנזס, כעוזרת אישית שלו, לסייע לו במה שחשבו שיהיה מאמר על תגובתה של עיירה קטנה לרציחתו של חקלאי ומשפחתו. קפוטה הרחיב את המאמר לכדי ספר, "בדם קר" (1966), שהפך לרב-מכר וזכה לעיבודים קולנועיים. חוויותיהם בעיירה הונצחו בסרט "טרומן קפוטה" (2005) ובסרט "ידוע לשמצה" (2006).
הסרט "מות הזמיר"
ב-1962 יצא סרט קולנוע לפי הספר ושמו כשם הספר באנגלית, "To Kill a Mockingbird" (בעברית: "מות הזמיר"). את הסרט ביים רוברט מאליגן (Robert Mulligan), והעיבוד לתסריט נעשה בידי הורטון פוטה (Horton Foote) שזכה באוסקר. הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר וזכה בשלושה, ביניהם פרס השחקן הטוב ביותר לשחקן הראשי גרגורי פק.
לאחר זכיית הסרט בפרס אוסקר לעיבוד הטוב ביותר של יצירה לקולנוע לשנת 1962, נשאה לי נאום ואמרה: "אם היושרה של עיבוד לסרט נמדדת במידת שימור כוונותיו של הסופר, עיבודו של מר פוטה ראוי להילמד כקלאסיקה".
לי נעשתה במרוצת השנים לחברה קרובה של השחקן גרגורי פק, שגילם את דמות האב. נכדו נקרא על שמה.
חייה מאז פרסום הספר
מאז פרסום הספר ועד מותה לא הרבתה לי להופיע בראיונות, ומלבד כמה מאמרים, לא פרסמה עוד מכתביה. במשך שנים היא עבדה על רומן שני, אך ויתרה עליו. באמצע שנות ה-80 החלה לכתוב ספר המבוסס על סיפור אמיתי של רוצח סדרתי באלבאמה, אך ויתרה גם עליו לאחר שלא הייתה מרוצה מהתוצאה. היא הסכימה לקבל תוארי כבוד, אך לא נאמה בטקסים שבהם קיבלה אותם. פרישתה מהופעות ומנאומים יצרה חרושת שמועות עיקשת על ניסיונותיה לכתוב רומן נוסף, שמועות שלא אומתו מעולם. ב-2005 חרגה ממנהגה, ולבקשת אלמנתו של גרגורי פק כיבדה בנוכחותה הנדירה ארוחת צדקה בלוס אנג'לס למען גיוס כספים. במכתב שפרסמה לי ביוני 2006 כתבה על אהבתה לספרים בילדותה ועל דבקותה במילה הכתובה: "עכשיו, 75 שנה אחרי, בחברה השופעת מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים, איי-פודים ומוחות הריקים כחדרים, אני עדיין מהלכת בכבדות עם ספרים".
ב-2007 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.
בפברואר 2015 בגיל 88, כשהיא למעשה עיוורת וחירשת, ולאחר שלקתה בשבץ מוחי בשנת 2007, לאחר שרוב שנותיה טענה שהיא לא תכתוב ספר נוסף, פרסמה לי הצהרה המאשרת שספרה השני, "Go Set a Watchman", אשר נכתב לפני "אל תיגע בזמיר", יפורסם. לי סיפרה אז כי איבדה את כתב היד, והופתעה למצוא אותו לאחר זמן רב. ב-14 ביולי 2015 יצא לאור הספר "ניצב כל הלילות", אשר עוסק בקורותיה של גיבורת "אל תיגע בזמיר", סקאוט, כאשה צעירה השבה לעיירת הולדתה. מבחינה עלילתית מהווה הספר המשך ל"אל תיגע בזמיר" על אף שבפועל נכתב לפניו. כמו "אל תיגע בזמיר" היה גם "ניצב כל הלילות" לרב-מכר בן לילה.
בעשור השני של המאה ה-21 חיה לי במונרוויל, אלבמה, עם אחותה ופרקליטתה.
ב-19 בפברואר 2016 נפטרה לי, בגיל 89.
לקריאה נוספת
Casey Cep, Furious Hours: Murder, Fraud, and the Last Trial of Harper Lee, Knopf, 2019
קישורים חיצוניים
אל תיגע בזמיר באתר עם עובד
הערות שוליים
קטגוריה:סופרות אמריקאיות
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת אוקספורד
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אוקספורד
קטגוריה:מקבלות מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:זוכות פרס פוליצר: סיפורת
קטגוריה:זוכי המדליה הלאומית לאמנויות
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1926
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1926
קטגוריה:אמריקאיות שנפטרו ב-2016
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2016 | 2024-09-21T10:30:32 |
לי צ'יילד | ג'יימס דובר "ג'ים" גראנט (באנגלית: James Dover "Jim" Grant; נולד ב-29 באוקטובר 1954), המוכר בשם העט לי צ'יילד (Lee Child), הוא סופר מתח בריטי יליד-אנגליה, המחבר בפרט ספרות בלשית. נודע בעיקר בזכות בסדרת ספריו "ג'ק ריצ'ר". ספר הבכורים שלו בהובלת הפרוטגוניסט הבדיוני ג'ק ריצ'ר.הוא "כסף קטלני" זכה בפרס אנתוני ובפרס בארי לספר הראשון הטוב ביותר.
ביוגרפיה
ג'ים גרנט נולד בקובנטרי, עיירה נוצרית באנגליה שבממלכה המאוחדת, בשנת 1954. למד משפטים אך הזניח את לימודיו, עקב כך שלא חפץ להיות עורך דין. בהמשך עבד בחברת הפקות הטלוויזיה "גרנדה", כתב תסריטים, קדימונים וקטעי פרסומת. בשנת 1995, לאחר שמונה עשרה שנות עבודה, פוטר עקב צמצומים והחל לעסוק בכתיבה. בשנת 1998 עבר לארצות הברית ומאז הוא מתגורר לסירוגין בניו יורק. ספרו הראשון,הוא "כסף קטלני", יצא לאור בשנת 1997. עד כה פרסם עשרים ושישה ספרים, אשר עשרים וחמישה מהם הופיעו גם בתרגום לעברית.
גרנט הוא סופר של בלש אחד – גיבור כל ספריו הוא ג'ק ריצ'ר, שוטר צבאי לשעבר, קשוח (Private Eye או Hard Boiled Detective), רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה צבאית. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. קו מנחה של כל הספרים היא הקלעותו של ריצ'ר באופן אקראי למעשה פשע במהלך נדודיו בארצות הברית, ופתרון של מעשה הפשע. בדרך כלל נוקט ריצ'ר במהלכים מפתיעים ולא שגרתיים שמסייעים לו להתגבר על קשיים בדרך לפתרון.
סגנונו של גרנט הוא מותחן מהיר ורציף. סדרת אירועים שמתגלגלת במהירות בתוך זמן קצר, בדרך כלל במדינה בארצות הברית שמתחלפת מספר לספר. הכתיבה רוויה בתיאורים גאוגרפיים, ובתיאורים מפורטים של כלי נשק ויכולות לחימה. הגיבור של גרנט פועל בנחרצות ונחישות ופוגע באופן מהיר וקטלני באויבים שלו, שהם תמיד פושעים נאלחים.
בינואר 2020 הודיע גרנט שיפרוש מכתיבת סדרת הספרים ג'ק ריצ'ר ויעביר אותה לאחיו, אנדרו גרנט. הוא מתכנן לכתוב את הספרים הבאים ביחד עם אחיו לפני שיעביר את הכתיבה אליו באופן בלעדי.
ספריו
בין השנים 2000 ו-2008 בהוצאת "קוראים", ומאז בהוצאת "כנרת", יצאו לאור תרגומים לעברית של הנובלות הבאות:
# שם הספר באנגלית שם הספר בעברית שנת הוצאה לאור בגרסת המקור (באנגלית) 1Killing Floorכסף קטלני1997 2Die Tryingניסיון קטלני1998 3Tripwireמוקש קטלני19994The Visitor / Running Blindאורח קטלני20005Echo Burningחום קטלני20016Without Failאתה עומד למות20027Persuaderשכנוע קטלני20038The Enemyהאויב20049One Shotהצלף200510The Hard Wayבדרך הקשה200611Bad Luck and Troublesצרות ומזל רע200712Nothing to Loseאין מה להפסיד200813Gone Tomorrowמחר תמות20091461 Hours61 שעות201015Worth Dying Forשווה למות בשביל זה201016The Affairהפרשה201117A Wanted Manמבוקש201218Never Go Backאל תחזור201319Personalאישי201420Make Meתכריח אותי201521Night Schoolשיעור לילי201622No Middle Nameבלי שם אמצעי201723The Midnight Lineקו חצות201824Past Tenseזמן עבר201925Blue Moonיום אחד תפסיד201926^The Sentinelהזקיף202027^Better Off Deadעדיף למות2021
^ נכתב על ידי ג'ים ואנדרו
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה
הספר "הצלף" עובד גם לסרט פעולה משנת 2012. את הסרט ביים כריסטופר מק'קווארי ומככב בו טום קרוז כדמות הראשית, ג'ק ריצ'ר.
הספר "אל תחזור" עובד גם לסרט פעולה משנת 2016 וגם בו מככב טום קרוז כג'ק ריצ'ר.
בפברואר 2022 עלתה בשירות פריים וידאו הסדרה "ריצ'ר" בכיכובו של השחקן אלן ריצ'סון המבוססת על סדרת ספרי "ג'ק ריצ'ר" פרי עטו, העונה הראשונה מהוה עיבוד לספר "כסף קטלני".
חיים אישיים
כיום מתגורר בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי הבריטי.
.
.
.
.
.
.
.
לי צ'יילד: "אני מעשן קנאביס 44 שנים, 5 ימים בשבוע", אתר "קנאביס", 18 באוגוסט 2013.
.
.
הערות שוליים
*
קטגוריה:סופרים בריטים
קטגוריה:סופרי מתח ואימה בריטים
קטגוריה:סופרים בריטים הידועים בשם עט
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת שפילד
קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1954 | 2024-08-13T09:47:35 |
דגניה א' | 250px|ממוזער|מבט אווירי על דגניה ב', 1931
שמאל|ממוזער|250px|הצריף המשוחזר באום ג'וני
ממוזער|250px|בית המגורים הראשון בדגניה א', 2009
ממוזער|250px|הכניסה לחצר ראשונים בדגניה א', 2008
דְּגַנְיָה א' היא קבוצה הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק"מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן.
בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה כ"אם הקבוצות" ומאוחר יותר כ"אם הקבוצות והקיבוצים".
מקור השם
מקור השם דגניה הוא בחמשת מיני הדגנים הגדלים בישראל.
היסטוריה
מההקמה ועד תום מלחמת העולם הראשונה
דגניה א' (או דגניה, כפי שנקראה עד להקמת דגניה ב' בשנת 1920) נוסדה בשנת 1910 על חלק משטח של כ-3,000 דונם מאדמות הכפר אום ג'וני שנרכשו על ידי קק"ל ממזרח לנהר הירדן בשנת 1904.
המשרד הארצישראלי הזמין את "החלוצים הראשונים" שהגיעו למקום בשנת 1909 לעבוד באתר כקבוצה תמורת שכר. קבוצה זו קיבלה על עצמה לנהל את המקום ללא ניהול של פקידי המשרד לניסיון של שנה אחת. ב-1909 התגלע סכסוך בין מנהל חוות כנרת מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום משה ברמן, לבין הפועלים, וקבוצה של פועלים החליטה לקחת פסק זמן ולהשתלם בעבודת החקלאות בחדרה.
"הקומונה החדרתית" הייתה הקבוצה השנייה שעבדה את אדמות אום ג'וני. ב־28 באוקטובר 1910, לאחר שחתמו על הסכם חדש עם הד"ר ארתור רופין מנהל המשרד הארצישראלי, חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (שתי בחורות ועשרה בחורים), חלקם אנשי "הקומונה הרומנאית" (על שם העיר רומני שבאוקראינה), בהנהגתו של יוסף בוסל את הירדן בדרכם ליישב ולעבד מחדש את אדמות אום ג'וני.
ב-4 ביוני 1912 עברה הקבוצה מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום – שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת – שם היא נמצאת עד היום. בשנת 1913 עבדה בדגניה קבוצת חברי ההסתדרות המצומצמת, בוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה. בין חברי הקבוצה אליהו גולומב שהיה לימים ראש ארגון "ההגנה", ומשה כרמי ממעצבי החינוך המשותף. ב-22 בנובמבר 1913, התנדב משה ברסקי להביא תרופות לשמואל דיין, שהיה חולה. בדרכו חזרה ממלחמיה הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו, והוא הניס את הפרדה לחצר דגניה. במאבק עם השודדים הספיק לפגוע באחד מהם בטרם מת מפצעיו.
בשנת 1926 נוסד בית הספר היסודי בית החינוך המשותף דגניה אשר כולל בו כיתות א'-ח' שהיה בית הספר הראשון הקיבוצי.
כאשר בוגרי בית הספר עולים לתיכון "בית ירח" הכיתות נקראות מהתחלה א'-ד'.
בין שתי מלחמות העולם
במאורעות תרצ"ו בשנים 1936-1939 שימשה דגניה בסיס לפלוגות השדה, ובשנים שבטרם מלחמת העצמאות - בסיס לפלמ"ח.
דגניה א' הייתה שותפה במפעל המים מכון חמשת הקיבוצים, שהוקם בשנים 1942–1943, וכלל מכון שאיבה על גדות הירמוך שהעלה את המים אל ראש אמת מים, ממנה זרמו המים במערכת תעלות פתוחות להשקיית השדות.
הקרב במלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות הצליחו מגיני דגניה א' ודגניה ב' לבלום את הצבא הסורי, שפלש לעמק הירדן. טנק סורי מדגם רנו R-35 שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום והושאר עד היום כסמל לעמידת לוחמי דגניה במלחמה. רבים סברו במשך שנים מספר כי הטנק נפגע והושבת באמצעות בקבוק תבערה דמוי בקבוק "מולוטוב", אך במאמר בשם "איך באמת נפגע הטנק של דגניה?" מאת מיכאל מס, נכתב על בדיקה שנערכה על ידי חיל החימוש ב-1991:
"הבדיקה העלתה שבטנק השרוף נמצאה חדירה בליסטית אחת בצריח, אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה... נגרמו ממטען חלול... ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול פיא"ט" (נשק אנטי טנקי שהופעל על ידי לוחמי עמק הירדן ולוחמי חטיבת גולני שהוחשו כתגבורת לחזית עמק הירדן).
במכתב מיום 17 ביולי 2006, מאת מחלקת היסטוריה, ענף חקר קרבות, אל שלמה אנשל, האיש שפגע בטנק הסורי בפגז של פיא"ט, נכתב, בין השאר, כי:
מ-1948 עד היום
בשנת תשמ"א 1981, זכתה קבוצת דגניה א' בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בהיותה מופת לחלוציות חברתית-אנושית.
כמו קיבוצים רבים, דגניה א' עוברת תהליך של הפרטה. נכון ל-2013 תהליך ההפרטה עדיין לא הסתיים. בסוף פברואר 2007 הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר בהצבעה בקרב חברי הקיבוץ, הוחלט כמעט בפה אחד להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית.
בט"ו בשבט תש"ח ניטע בדגניה א' עץ ברוש לכבוד המדינה שבדרך. עץ זה נקרא ברוש המדינה. במקום נטמנה מגילה שנכתבה על ידי יעקב פלמוני ולידו לוח הנצחה עליו כתובה המגילה. העץ המרשים קרס בסופה שהתחוללה ב-26 באפריל 2018 והמגילה הטמונה נמצאה בין שורשיו.
כלכלה
בזכות שפע המים (ליד הכנרת) והאקלים החם התבססה דגניה א' על גידולי שלחין, בריכות דגים ורפתות בקר, ובהמשך ממפעל "טול-גל" ליהלומי תעשייה. כיום אין במקום בריכות דגים ומפעל "טול-גל" נמכר.
יעקב פלמוני, חבר הקיבוץ, הקים בדגניה א' מוזיאון ומרכז לימודים, "בית גורדון לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות", או בקיצור "בית גורדון", על שמו של א"ד גורדון, שחי ועבד בדגניה, ואף נטמן בבית הקברות שלה, בו טמונים גם ארתור רופין ואוטו ורבורג.
בול יובל לדגניה
במלאת 50 שנה לדגניה הונצח האירוע בבול מזכרת מיוחד ; ב- 25 בנובמבר 1959, הנפיק דאר ישראל בול יובל זה שעליו ציור של מבנה בקיבוץ. האמנים מקסים וגבריאל שמיר עיצבו את הבול. דאר ישראל מכר 735,000 בולים מבול זה במשך כ- 1 וחצי חודשים עד להפסקת מכירתו.
גלריית תמונות
ראו גם
יוסף בוסל מאנשי העלייה השנייה
יהושע מנוח, מוותיקי המקום, איש העלייה השנייה
חצר ראשונים בדגניה
דגניה ב'
יעקב פלמוני מאנשי העלייה השלישית
בית הקברות הצבאי בדגניה א'
יוסף ברץ
לקריאה נוספת
יוסף ברץ, כפר על גדות הירדן, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ך 1960
ייסודה של דגניה, מזכרונות שמואל דיין, חשון תרע"א (1910), בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק שני, פרק צ, עמ' 935–960
יובל שיאון, הטנק - הקרב בשערי דגניה: צמיחתו של מיתוס גבורה: עדויות, סיפורים ומסמכים שעניינם קרב ההגנה על דגניה א', 20 במאי 1948, העמותה להנצחת ראשיתה וראשוניה של דגניה אם הקבוצות, 1998
אסף אגין, עמק במערכה - המערכה לבלימת הפלישה הערבית בעמק הירדן, מאי 1948, הוצאת טפר, 2021
מוקי צור, לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד וירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע-2010
אביגיל פז-ישעיהו, תנאים של שותפות : קבוצה, קומונה ארצית וקיבוץ, 1926-1910, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012
סמדר סיני, מרים ברץ : דיוקנה של חלוצה, רמת אפעל : יד טבנקין, תשס"ג
קישורים חיצוניים
;
הקרב על דגניה, מכתב מראש ענף חקר קרבות, מחלקת היסטוריה בצה"ל
דגניה א', באתר הרשות לפיתוח הגליל
יום בדגניה, סרט מאתר ארכיון שפילברג
"יום בדגניה", 1937
חקלאים בדגניה, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
חברי דגניה מתכנסים לחדר האוכל, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
ניב שטנדל, "הקרב האחרון על דגניה": פרפורי הגסיסה של הקיבוץ, nrg, 18 באפריל 2009
יוסף ברץ, "הלואי וכל ילדי קפריסין יסודרו בתנאים כאלה", 10 במרץ 1948, אוצרות
אפרים לפיד, תיעוד הלחימה של חטיבת גולני בעמק הירדן בפרוץ מלחמת העצמאות, ישראל דיפנס, 23 בפברואר 2021
הערות שוליים
*
קטגוריה:מועצה אזורית עמק הירדן
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:החזית הסורית במלחמת העצמאות
קטגוריה:יישובים על חופי הכנרת
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1910
קטגוריה:יישובים שהוקמו בעלייה השנייה
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-08-01T03:47:31 |
אור הנר | אוֹר הַנֵּר הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, מצפון לשדרות. הקיבוץ הוא אחד מ־11 היישובים במועצה אזורית שער הנגב.
היסטוריה
הקיבוץ הוקם בשנת 1957, על אדמות הכפר הערבי נג'ד (نجد), שתושביו עזבו במהלך מלחמת העצמאות, במקום שבו הייתה בשנים 1955–1957 חווה חקלאית של חברת "יצור ופיתוח", על ידי יוצאי קיבוץ גבעות זייד שהתפרק וגרעין הנח"ל "צל־צח", מרביתם עולים מארגנטינה בוגרי תנועות הנוער.
שם הקיבוץ הוצע על ידי זאב וילנאי והוא נגזר מאמרה מיוחדת המופיעה בתלמוד הבבלי: . רש"י והתוספות מפרשים שהמשפט עוסק בקיום מצוות ברית מילה בעת גזירות אדריאנוס. מכיוון שהקיבוץ הוקם סמוך לקיבוץ ברור חיל, ניתן לו השם אור הנר.
בהקמתו, היה שייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, והיום חלק מהתנועה הקיבוצית.
המקור הכלכלי העיקרי הוא מפעל "אורניט" לייצור מסמרות עיוורות (ניטים). הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.
בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ופרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר 2023, פונה הקיבוץ עם שאר הקיבוצים והישובים במרחב מועצת שער הנגב. במהלך המלחמה, כיתת הכוננות של הקיבוץ סייעה לקיבוץ ארז בהגנה על הקיבוץ בקרב ארז. ב-24 בינואר 2024, החליטה קהילת הקיבוץ ברוב של 70% לשוב הביתה במהלך חודש מרץ.
אתרים בסביבה
ליד כביש הכניסה המערבית לקיבוץ נמצאת "גבעת מרדפי 1956" וממנה תצפית על הסביבה. על הגבעה – לוח הנצחה לשישה חללים, אנשי מקורות וחיילי נח"ל מקיבוץ ארז, שנפלו בתאריך 11 בנובמבר 1956 במרדף אחרי מסתננים שחדרו מרצועת עזה ורכבם עלה על מוקש.
ליד הקיבוץ פורחים בחודשים פברואר-מרץ מרבדי הכלניות האדומים המהווים אטרקציה תיירותית, סביבם מתרחש פסטיבל דרום אדום.
בסמוך לקיבוץ עובר שביל הנגב המערבי.
נתיב המוראלים
אטרקציה תיירותית נוספת הם ציורי הקיר (מוראלים) שנעשו על ידי שני אמנים מהעיר קוריינטס בארגנטינה. הם הגיעו ב-2007 בהזמנת חברי הקיבוץ ויצרו את המוראלים על קירות של מבנים מרכזים בקיבוץ. בשנת 2008 הם חזרו לבקשת הקיבוץ ויצרו את שדרת שבעת המינים.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
תולדות אור הנר, באתר מיזם הנגב המערבי והגליל
אור הנר, באתר המועצה האזורית שער הנגב
מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על קיבוץ אור הנר, בבלוג "חלון אחורי", 7 בספטמבר 2016
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:עוטף עזה
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1957
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:יישובים בדרום ישראל שפונו במלחמת חרבות ברזל | 2024-10-07T14:46:10 |
מייק וולאס | שמאל|ממוזער|240px|מייק וולאס
מיירון לאון "מייק" וולאס (באנגלית: Myron Leon "Mike" Wallace; 9 במאי 1918, ברוקליין שבמסצ'וסטס – 7 באפריל 2012, ניו הייבן, קונטיקט) היה מנחה ומראיין טלוויזיה מפורסם, יהודי אמריקאי שזוהה בעיקר עם התוכנית "60 דקות", שבה שימש מנחה מאז עלתה לאוויר בשנת 1968. במהלך הקריירה שלו ב־"60 דקות" הוא ראיין מגוון של אנשים כמו ג'וני קרסון, דנג שיאופינג, אייתוללה חומייני, קורט ולדהיים, יאסר ערפאת, מנחם בגין, אנואר סאדאת ומנואל נורייגה.
וולאס נודע בגישתו הקשוחה והישירה כלפי מרואייניו ולא נרתע מלומר מילים קשות באוזני מרואייניו, אף כאלו שהיו רמי דרג. כך למשל שאל את חומייני מה דעתו על כך שאנואר סאדאת נשיא מצרים קרא לו "משוגע". בריאיון עם שירלי מקליין שאל אותה אם חוצנים נוחתים במרפסת שלה.
חיים אישיים
וולאס נולד בשם משפחה ואליק להורים יהודים שהיגרו מהאימפריה הרוסית. נישא כמה פעמים ונולדו לו שני בנים. בנו הבכור נהרג בתאונת טיפוס הרים בשנת 1961. בנו השני, כריס וולאס, שימש מגיש חדשות ברשת פוקס ניוז.
וולאס התפרסם במיוחד בשנות השמונים של המאה ה־20, כשהתוודה שהוא חולה בדיכאון כרוני, שיש לו מחשבות על התאבדות ושאף אושפז בבית חולים לחולי נפש. בריאיון שנתן התוודה אף שניסה להתאבד באמצעות נטילת גלולות. הוא טען שתביעת דיבה שהוגשה נגד תוכניתו הייתה הגורם לדיכאון.
לוולאס הייתה היסטוריה ארוכה של בעיות בלב. ב־2012 נפטר והוא בן 93, לאחר שנאבק שנים אחדות במחלה.
קישורים חיצוניים
מורלי סייפר, The life and career of Mike Wallace, 1918-2012, באתר CBS News, 8 באפריל 2012
ארכיון ראיונות של תוכניתו
קטגוריה:עיתונאים יהודים אמריקאים
קטגוריה:שדרני רדיו וטלוויזיה אמריקאים
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: טלוויזיה
קטגוריה:סגל CBS
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מישיגן
קטגוריה:אישים שניסו לשים קץ לחייהם וכשלו
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1918
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2012 | 2023-09-22T16:54:50 |
רוזאן בר | ממוזער|250px|רוזאן בר, 2011
ממוזער|250px|רוזאן בר בפסטיבל הגאווה בשנת 2011רוזאן שרי בר (באנגלית: Roseanne Cherie Barr; נולדה ב-3 בנובמבר 1952) היא קומיקאית יהודייה אמריקאית, כוכבת טלוויזיה, מנחת תוכנית אירוח, מפיקה וכותבת. זכתה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב.
קורות חייה
בר נולדה בסולט לייק סיטי, יוטה שבארצות הברית למשפחה יהודית, אם כי הוריה גידלו אותה לסירוגין גם כמורמונית.
היא הילדה הבכורה מבין ארבעה ילדים שנולדו להלן (לבית דייוויס), מנהלת חשבונות וקופאית, וג'רום הרשל "ג'רי" בר, שעבד כאיש מכירות.
בגיל 17 היא ילדה את בתה הראשונה, ברנדי אן בראון, ומסרה אותה לאימוץ.
רוזאן התפרסמה בתחילת שנות השמונים במופע הסטנד-אפ שלה, הצגה קומית על חיי עקרת בית אמריקאית טיפוסית ממעמד הביניים.
הצלחת המופע הובילה להפקת קומדיית מצבים משלה ברשת ABC, שנקראה על שמה - "רוזאן" ("Roseanne"). הסדרה שודרה בין השנים 1988 עד 1997, ושיחקו בה גם השחקנית זוכת פרס אמי לורי מטקאלף והשחקן ג'ון גודמן, כמו גם השחקנית הצעירה שרה גילברט ואחרים נוספים.
לאחר הפסקת הקרנת הסדרה החלה רוזאן להנחות תוכנית ראיונות משלה בשם "המופע של רוזאן" ("The Roseanne Show"). התוכנית לא נחלה הצלחה כבירה, ורוזאן חזרה לעולם הסטנד-אפ.
בשנת 2003 החלה להנחות תוכנית בישול, כמו גם להופיע בתוכנית מציאות על הנחיית תוכנית בישול.
חיים אישיים
היא נישאה 3 פעמים בעבר (בעלה השני היה השחקן המתגייר טום ארנולד), ומאז 2003 היא בזוגיות עם ג'וני ארגנט. לה חמישה ילדים.
רוזאן התוודתה בשנת 1994 על היותה סובלת ממגוון הפרעות נפשיות ובהן פחד ממקומות פתוחים, פחד קהל, ריבוי אישיויות, דיכאון כרוני, טורדנות כפייתית ועוד. רוזאן בר מתרצת את הקולניות שלה כנובעת מהתמודדות עם הפרעות אלו. באוטוביוגרפיה שהיא פרסמה חשפה ילדות רצופה בהתעללות פיזית, מילולית ובעיקר התעללות מינית שגרמו לאשפוזה בבית חולים לחולי נפש במשך שנה תמימה בגיל 16.
עמדותיה
באוגוסט 2011 הודיעה בר על כוונתה להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012. בפברואר 2012 הכריזה באופן רשמי על התמודדותה על ראשות המפלגה הירוקה. לאחר שהפסידה בהתמודדות הצטרפה למפלגת השלום והחופש, ונבחרה כנציגת המפלגה לבחירות לנשיאות ארצות הברית. בבחירות עצמן, שהתקיימו בנובמבר 2012, זכתה רוזאן ל-67,326 קולות . בבחירות לנשיאות 2016 תמכה בדונלד טראמפ הרפובליקני, ואמרה "נהיה בני-מזל כל עוד לא נקבל את הילרי".
ב-30 בדצמבר 2008 עוררה רוזאן סערה פומבית, כאשר מחתה נגד מדינת ישראל וצה"ל וכינתה אותם "נאצים" בבלוג שלה, וטענה ש"היהודים נוטשים את הציונות". היא סיפרה שהיא תכננה להצטרף למשט לכיוון עזה.. אולם בשנת 2013 חל שינוי ביחסה לישראל, והיא הפכה ממתנגדת חריפה לישראל לתומכת נלהבת בה. בתחילת 2019 ביקרה לראשונה בישראל לצידה של שרת התרבות מירי רגב.
במאי 2018 צייצה בר בטוויטר שני ציוצים פרובוקטיביים שהובילו לפיטוריה מעבודתה ברשת ABC. בציוץ על ואלרי ג'ארט, יועצתו לשעבר של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה כתבה בר: "כאילו שהאחים המוסלמים וכוכב הקופים הולידו תינוק", ובשני כינתה את ג'ורג' סורוס 'נאצי'. למרות התנצלותה, הודיעה רשת ABC כי תבטל את השתתפותה בתוכנית. בתגובה טענה בר כי פוטרה כיון בחרה בטראמפ לנשיאות ארצות הברית "ואסור בהוליווד לבחור בטראמפ".
במהלך ביקורה בשומרון בשנת 2019 אמרה בר - "אם לומר את הדברים בשפה יומיומית פשוטה – הערבים הם מערב, והיהודים מיהודה, והמקום הזה הוא השורשים שלנו, הוא המולדת, הוא הלב שלנו, מכאן באנו ולכאן אנו שבים... אנחנו העם היליד של הארץ הזו לא משנה לאן לקחו אותנו כעבדים, על ידי האימפריה הרומית ואימפריות אחרות. זה המקום שממנו אנחנו באים, ולכן זהו נס מודרני שאנחנו, מכל העמים על כדור הארץ, הורשנו על ידי הקב"ה לחזור אל המקום של ההתחלה שלנו, אל ה"בראשית" שלנו. שלנו, זה ה"ג'נסיס" שלנו, ואנחנו כאן, ואנחנו לא מתכוונים לעזוב ולא מתכוונים ללכת לשום מקום ולא משנה מה אנשים יגידו, השקרים שלהם, האנטישמיות שלהם, חצאי האמת שלהם, אנחנו עומדים כאן, כי כאן הקב"ה שם אותנו...האנשים שנמצאים פה הם גיבורים, חלוצים. אני מעדיפה את המונח "חלוץ" על "מתנחל", החלוצים האלו הגיעו לכאן כדי להגן על היהדות כולה, וכשאני אומרת יהדות אני מתכוונת לדת שלנו, לאנשים שלנו, לעם שלנו ולקב"ה. יש לנו את הזכות הזו."
פילמוגרפיה
+קולנועשנהשםתפקיד1989אישה שטןרות פצ'ט1990תראו מי מדברתג'ולי (דיבוב)1991פרדי מת: הסיוט האחרוןאישה חסרת ילדים1991מגנים בתנועהננסי סיוורס1993גם לבוקרות יש רגעים קודריםזואי מאדאם1995Blue in the Faceדוט1997Meet Wally Sparksהופעת אורח2000Cecil B. Dementedהופעת אורח2001ג'ו דירטאמא של ג'ו דירט2004מרד החיותמגי הפרה (דיבוב)2014Master of the Good Nameסבתא רות2016!Roseanne for Presidentגילמה את עצמה
קישורים חיצוניים
פיטר טבק,
הערות שוליים
קטגוריה:קומיקאיות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:קומיקאים יהודים אמריקאים
קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:מועמדות לנשיאות ארצות הברית ב-2012
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: טלוויזיה
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: שחקנית ראשית בקומדיה
קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב: טלוויזיה: שחקנית בתוכנית מוזיקלית או קומית
קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אמריקאיות ממוצא יהודי-הונגרי
קטגוריה:סופרות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:בלוגריות אמריקאיות
קטגוריה:בלוגריות יהודיות
קטגוריה:פוליטיקאיות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:מדבבות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:תסריטאיות יהודיות אמריקאיות
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1952
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1952 | 2024-08-15T16:50:54 |
ז'אן-קלוד ואן דאם | ז'אן-קלוד ואן דאם (בצרפתית ובהולנדית: Jean-Claude Van Damme, בראשי תיבות: JCVD; נולד ב־18 באוקטובר 1960) הוא שחקן קולנוע, אמן לחימה ומפיק בלגי.
סרטיו בהוליווד הניבו עד כה הכנסות בסכום כולל של כמיליארד דולר, נתון שמעמיד אותו בשורה אחת עם שחקני סרטי פעולה בולטים אחרים כגון סטיבן סיגל, ג'קי צ'אן וברוס לי.
ביוגרפיה
נולד בשם ז'אן-קלוד קמיל פרנסואה ואן ורנברג (Jean-Claude Camille François Van Varenberg) בבריסל, בלגיה למשפחה נוצרית-קתולית ממוצא בלגי-פלמי בעיקרה, אם כי סבתו מצד אביו הייתה יהודייה. הוריו הם אליאנה ויוג'ין ואן ורנברג. אמו עסקה בסידור פרחים, ואביו היה רואה חשבון. בגיל עשר החל ללמוד אמנויות לחימה, לאחר שאביו רשם אותו לבית ספר ללמידת שוטוקאן. הוא הגיע לחגורה שחורה בגיל 16 כשבמקביל למד בלט במשך חמש שנים. בגיל 18, פתח ואן דאם מכון כושר בשם California Gym בבריסל.
קריירה
כאמן לחימה וספורטאי
בצעירותו, התאמן תחת חסותו של המאמן הבלגי קלוד גאץ, מחלוצי הקראטה האירופאי ותלמידו של טסוטומו אושימה, שהיה מחסידיו של יוצר השוטוקאן, הקראטקה היפני גיצ'ין פונאקושי. ז'אן-קלוד למד מאוחר יותר גם טאקוונדו וגם מואי תאי. ואן דאם למד את השוטוקאן במשך כ-36 שנים, ואת המואי תאי במשך כ-5 שנים.
ב-1976 השתתף בתחרות הראשונה שלו בחסות איגוד הקראטה האירופאי. במסגרת התחרויות בהן השתתף, ב-1980 זכה באליפות אירופה לקראטה מקצועי, במשקל בינוני מול יריבו האנגלי מייקל ג'יי המינג.
לפני פרישתו מתחרויות, כשבאמתחתו 17 ניצחונות והפסד אחד, ביקש ואן דאם להתחרות בשנית נגד היחיד שהצליח להביסו, פטריק טויגלס הבלגי; כשבפעם השנייה הביס את טויגלס בשנת 1980.
כשחקן קולנוע וטלוויזיה
ואן דאם הופיע לראשונה בקולנוע ב-1984 בסרט הצרפתי "Rue Barbare". בנוסף באותה שנה הוא השתתף בסרט "Monaco Forever". סרטים אלה גרמו לו לוותר על קריירת הספורטיבית, לטובת קריירת משחק. הוא מכר את מכון הכושר ועבר לארצות הברית, שם הופיע בסרט "שיגעון הברייקדאנס" בתור רקדן רקע. עבד והתאמן עם צ'אק נוריס וזה העסיק אותו בתור פעלולן בסרטו "מבצע בעורף האויב". עקב כך גם קיבל תפקיד זוטר ללא-קרדיט בסרט. התפקיד המשמעותי הראשון שלו היה בשנת 1986 בסרט "איש קטלני". כעבור זמן מה הוחתם ואן דאם על ידי הבמאי והמפיק הישראלי, מנחם גולן, בעלי חברת ההפקה "The Cannon Group" במשותף עם דודנו יורם גלובוס שהפיקה באותה תקופה סרטי אקשן רבים, הם נפגשו במקרה במסעדה שבה ואן דם עבד כמלצר.
בשנת 1987 עבד ואן דאם עם הבמאי ג'ון מקטירנן על תפקיד החייזר הטורף בסרט המדע-בדיוני "הטורף", אך החולף בקווין פיטר הול מפני שהבמאי רצה חייזר בעל נוכחות פיזית גדולה ומאיימת יותר. הסצנות הראשונות בהן מופיע "הטורף" בתחילת הסרט הן בגילומו של ואן דאם אך ללא קרדיט. לאחר מכן הוחתם על חוזה לגילום התפקיד הראשי בסרט "ספורט הדמים" של המפיקים הישראלים מנחם גולן ויורם גלובוס בעלי קנון גרופ, דבר שהקשה על ואן דאם לעמוד בזמנים של צילומי שני הסרטים והוא הוחלף בסופו של דבר בשחקן אחר.שמאל|ממוזער|250px|ואן דאם לצידה של אשתו הרביעית לשעבר דרסי לה-פייה בפסטיבל קאן, 1993הסרט "ספורט הדמים", שיצא לאקרנים בשנת 1988, היווה את הפריצה של ואן דאם לקולנוע. למרות תקציב הפקתו הנמוך, הוא הפך ללהיט לא צפוי בקופות. עם זאת, ההופעה בסרט זיכתה את ואן דאם במועמדות לתואר "השחקן החדש הגרוע ביותר" בפרס פטל הזהב (פרס ראזי) של אותה שנה.
מאז גל ההצלחה של הסרט "ספורט הדמים", ואן דאם לוהק והוחתם לככב במספר סרטים נוספים בהפקתם של הקולנוענים הישראלים, מנחם גולן ויורם גלובוס; כגון "קיקבוקסר", "מכונת תופת", למרות תקציבם הדל הצליחו בקולנוע, ואף הגדילו את הפרסום של ואן דאם. בשנות ה-90 פרץ למיינסטרים ההוליוודי עם סרטי פעולה מצליחים כגון "לב אריה" (1991), "דאבל אימפקט" (1991), "חייל אוניברסלי" (1992), "מטרה קשוחה" (1993), "אין לאן לברוח" (1993), "טיימקופ" (1994) סרטו הריווחי ביותר של ואן דאם, ו"משחק על זמן" (1995) הפכו ללהיטים בקולנוע ואת ואן דאם לאחד הכוכבי פעולה הגדולים למשך תקופה קצרה בהוליווד לצדם של ארנולד שוורצנגר, סילבסטר סטאלון וסטיבן סיגל.
לאחר שכיכב בסרט לייב אקשן המבוסס על סדרת משחקי הווידאו "סטריט פייטר" (1994) שהפך לאכזבה ונכשל, סרטיו הבאים כגון "התקווה לניצחון", "מקסימום ריסק", "דאבל טים", "חיסול קטלני" ו"חייל אוניברסלי: הדור הבא" גם זכו לשפל בקופות. בתחילת המאה ה-21 עבר לככב בסרטי פעולה שהגיעו ישירות ל-DVD, כגון "הכפיל", "הבריחה מהגיהנום", "הנוקם" ו"משחק המוות", כך במשך מספר שנים.
ב-2008 פנה ואן דאם אל הבמאי הצרפתי מאברוק אל-מכרי. הבמאי, שהושפע מסרטי הגל החדש בקולנוע הצרפתי של ז'אן-לוק גודאר, התכוון ליצור סרט ריאליזם פנטסטי המבוסס על חייו של ואן דאם באופן חלקי. הסרט, "ז'.ק.ו.ד" ("JCVD"), יצא ביוני 2008 והוקרן בפסטיבל הסרטים בטורונטו וברומא, בכך זוכה בפעם הראשונה להערכה רבה מצד המבקרים. אף החזיר אותו למיינסטרים אחרי כמעט שמונה שנים.
לאחר שצבר שבחים והצלחה, ואן דאם חזר לתעשיית הקולנוע ב-2009, לגלם את דמותו המפורסמת בפעם השלישית בסרט הפעולה "חייל אוניברסלי 3" לצדו של דולף לונדגרן ששב לגלם את דמותו בשנית. ואן דאם שיחק גם בסרט האנימציה האמריקאי "קונג פו פנדה 2", סרטו הראשון שבו הוא מדבב דמות. במקור הוא היה אמור להשתתף בסרטו של סילבסטר סטאלון "בלתי נשכחים" שיצא ב-2010, שאמור להחזיר את כוכבי סרטי הפעולה של הדור הקודם, סטאלון אישית הציע לו להשתתף אבל ואן דאם בסוף סירב, עקב בעיות עם התסריט. במקום זאת הוא המשיך להופיע בסרטי פעולה אירופאים עם יציאה מוגבלת לקולנוע כגון "משחקי התנקשות" שזכה להצלחה מועטה. אף על פי שסירב לסרט הראשון, ואן דאם רשמית לוהק לככב בסרט ההמשך "בלתי נשכחים 2" בתור הנבל הראשי לצדם של סילבסטר סטאלון, ג'ייסון סטיית'האם, ג'ט לי, דולף לונדגרן, צ'אק נוריס וברוס ויליס שעלה לאקרנים ב-2012. בשנת 2013 שיחק במותחן "אויבים קרובים".
ב-2021 יצא סרט מבית נטפליקס בשם "שכיר החרב האחרון", בו הוא משחק.
חיים אישיים
ואן דאם היה נשוי חמש פעמים, ביניהם פעמיים לאשתו האחרונה, מפתחת הגוף והשחקנית גלדיס פורטוגז, לה נישא ב-1987 ובשנית ב-1999 (לאחר שהתגרשו ב-1992), ולהם שני ילדים משותפים. יש לו ילד נוסף מאשתו הרביעית, הדוגמנית והשחקנית דארסי להפייר.
ב-1998 אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית.Godfrey, Alex (10 August 2012). "Jean-Claude Van Damme: 'I tried to play the system; I was blacklisted'". The Guardian.Truitt, Brian (19 August 2012). "For Jean-Claude Van Damme, comeback is sweet". USA Today. בשנת 2011, הוא התייחס למצב בתוכנית הבריטית "מאחורי דלתיים סגורות", ובה ואן-דאם סיפר על עצמו: ."Stars Who've Battled Mental Health Issues". US Weekly. Retrieved 29 November 2013.
הישגי תחרויות מואי טאי
שנה יריב אירוע תוצאה שיטה מיקום 1977 טון ואן אוסטרוםEuropean Karate Union (EKU) (semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 בריסל, בלגיה 1977 מוריס דבוסNetherlands Kickboxing Federation (NKBB) זכייה נוקאאוט סיבוב 1 אנטוורפן, בלגיה 1978 אריק ברונו סטראוסEuropean Karate Union (EKU) Tournament זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 אנטוורפן, בלגיה 1978 מישל ג'וביליירEuropean Karate Union (EKU) Tournament זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 אנטוורפן, בלגיה 1978 אורלנדו לאנגEuropean Karate Union (EKU) Open Tournament זכייה נוקאאוט טכני בסיבוב 1 אנטוורפן, בלגיה 1978 אמיל ליבמןWorld All-Style Karate Organization (WAKO) Tournament(semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 איזגאם, בלגיה 1978 סיריל נולטWorld All-Style Karate Organization (WAKO) Tournament(semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 איזגאם, בלגיה 1979 אדרה רובאייסWorld All-Style Karate Organization (WAKO) promotion (semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 בריסל, בלגיה 1979 ז'אק פיניארסקיWorld All-Style Karate Organization (WAKO)promotion (semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 בריסל, בלגיה 1979 רולף ריסברגWorld-All Style Karate Organization (WAKO) promotion (semi-contact) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 בריסל, בלגיה 1979 שרמן ברגמן2nd WAKO World Championships (Men's Semi-Contact 69kg) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 טמפה, פלורידה 1979 ג'ילברטו דיאז2nd WAKO World Championships (Men's Semi-Contact 69kg) זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 טמפה, פלורידה 1979 פטריק טוגלס2nd WAKO World Championships (Men's Semi-Contact 69kg) הפסד החלטה לאחר 2 סיבובים טמפה, פלורידה1980 מוסטפא-אחמד בנאמוEuropean Professional Karate Association (EPKA) promotionזכייה נוקאאוט בסיבוב 1בריסל, בלגיה1980 בקים-מוסה מוחמדEuropean Professional Karate Association (EPKA) promotionזכייה נוקאאוט טכני בסיבוב 1בריסל, בלגיה1980מייקל ג'יי המינגEuropean Professional Karate Association (EPKA) promotionזכייהנוקאאוט טכני לאחר 2 סיבוביםבריסל, בלגיה1980 ז'ורזס ורלוגלסProfessional Karate Association (PKA) promotionזכייה נוקאאוט לאחר 2 סיבוביםבריסל, בלגיה 1980 אנדרס קובאקEuropean Professional Karate Association (EPKA)זכייה נוקאאוט לאחר 2 סיבוביםבריסל, בלגיה 1980 פטריק טוגלסWAKO Tournament זכייה נעצר לאחר סיבוב 1 בריסל, בלגיה
פילמוגרפיה
סרטים וסדרות
1986 - איש קטלני (No Retreat, No Surrender)
1988 - הנשר השחור (Black Eagle)
1988 - ספורט הדמים (Bloodsport)
1989 - מכונת תופת (Cyborg)
1989 - קיקבוקסר (Kickboxer)
1990 - בשליחות החוק (Death Warrant)
1991 - לב אריה (Lionheart)
1991 - דאבל אימפקט (Double Impact)
1992 - חייל אוניברסלי (Universal Soldier)
1993 - אין לאן לברוח (Nowhere to Run)
1993 - מטרה קשוחה (Hard Target)
1994 - טיימקופ (Timecop)
1994 - סטריט פייטר (Street Fighter)
1995 - משחק על זמן (Sudden Death)
1996 - התקווה לניצחון (The Quest)
1996 - מקסימום ריסק (Maximum Risk)
1997 - דאבל טים (Double Team)
1998 - לגיונר (Legionnaire)
1998 - חיסול קטלני (Knock Off)
1999 - חייל אוניברסלי: הדור הבא (Universal Soldier: The Return)
1999 - שועל המדבר (Inferno)
2001 - הכפיל (Replicant)
2001 - סודות המסדר (The Order)
2002 - טרור על פסי הרכבת (Derailed)
2003 - הבריחה מגיהנום (In Hell)
2005 - הנוקם (Wake of Death)
2006 - יחידת הברזל (The Hard Corps)
2006 - סגן המפקד (Second in Command)
2007 - משחק המוות (Until Death)
2008 - רועה החוק (The Shepherd: Border Patrol)
2008 - ז'.ק.ו.ד (JCVD)
2009 - חייל אוניברסלי 3 (Universal Soldier: Regeneration)
2010 - דרך הנשר
2011 - קונג פו פנדה 2 (Kung Fu Panda 2)
2011 - משחקי התנקשות (Assassination Games)
2012 - עיני דרקון (Dragon Eyes)
2012 - חייל אוניברסלי: יום הדין (Universal Soldier: A New Dimension)
2012 - בלתי נשכחים 2 (The Expendables 2)
2012 - דרך הנשר (The Eagle Path)
2012 - שישה קליעים (6 Bullets)
2013 - U.F.O.
2013 - ברוכים הבאים לג'ונגל (Welcome to the Jungle)
2013 - אויבים קרובים (Enemies Closer)
2014 - מזיעים (Swelter)
2015 - ליטרים של בשר (Pound of Flesh)
2016 - קיקבוקסר: הנקמה (Kickboxer: Vengeance)
2017 - להרוג את כולם (Kill'em all)
2017 - ז'אן קלוד ואן ג'ונסון (Jean-Claude Van Johnson)
2018 - קיקבוקסר: פעולת תגמול (Kickboxer: Retaliation)
2018 - מים שחורים (Black Water)
2018 - שומר הסף (The Bouncer\Lukas)
2019 - אנחנו מתים צעירים (We die young)
2021 - שכיר החרב האחרון
2022 - המיניונים: עלייתו של גרו (דיבוב)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה בלגים
קטגוריה:אמני לחימה בקולנוע
קטגוריה:מהגרים מבלגיה לארצות הברית
קטגוריה:ילידי 1960 | 2024-09-09T08:17:25 |
סרגיי אייזנשטיין | סרגיי מיכאילוביץ' אייזנשטיין (ברוסית: Сергей Михайлович Эйзенштейн; 22 בינואר 1898 – 11 בפברואר 1948) היה במאי קולנוע ותאורטיקן קולנוע סובייטי ממוצא יהודי, שנודע בעיקר בשל סרטיו "אוניית הקרב פוטיומקין" ו"אוקטובר", שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים ומוצגים באופן ריאליסטי. לסרטים אלו הייתה השפעה רבה על הבמאים התיעודיים המוקדמים, בעיקר בזכות השימוש היצירתי של אייזנשטיין בטכניקת המונטאז' במהלך העריכה.
קורות חיים
סרגיי אייזנשטיין נולד בריגה. אביו מיכאל אייזנשטיין, בן לאב יהודי-גרמני מומר לנצרות האורתודוקסית ואם שוודית, שימש כאדריכל העיר; אמו יוליה קונצקאיה הייתה בת למשפחת סוחרים רוסית. כשהיה בן 14 הוריו התגרשו וסרגיי נשאר עם אביו בעיר. ב-1915 סיים את בית הספר הריאלי בריגה. בין השנים 1915–1918 למד במכון להנדסה אזרחית בפטרוגרד. מ-1918 עד 1920 עבד ברכבות התעמולה של המפלגה הקומוניסטית וכן התחיל להשתתף במועדוני הבמאים ולנסות את כוחו בבימוי. ב-1920 התמנה לאחראי על המחלקה הדקורטיבית בתיאטרון הראשון של התרבות הפרולטרית (הפועלים) במוסקבה. בין 1921–1922 למד בקורסים לבמאים של מיירהולד. מ-1923 עמד בראש בתי היוצר של תיאטראות התרבות הפרולטרית. מ-1928 לימד במכון הסובייטי הממלכתי לסינמטוגרפיה. ב-1938 מונה לפרופסור.
אייזנשטיין היה חלוץ בשימוש בעריכה. הוא האמין כי עריכת סרטים היא יותר מאשר שיטה לחיבורן של סצנות לכדי סרט; הוא האמין כי עריכה זהירה יכולה לשמש להשפעה של ממש על רגשות הצופים. הוא ערך מחקרים ארוכים בתחום, ופיתח את מה שכינה "מונטאז'". ספריו "צורת הסרט" ו"תחושת הסרט" מסבירים את התאוריות שלו בדבר מונטאז', והייתה להם השפעה רבה על במאים רבים.
בסרטיו הראשונים לא השתמש אייזנשטיין בשחקנים מקצועיים. העלילות נמנעו מדמויות יחידניות, ודנו בנושאים חברתיים רחבים, בעיקר מלחמת המעמדות. הוא השתמש בדמויות ממוצעות של אנשים מן השורה, והתפקידים גולמו בידי שחקנים לא מיומנים מהרקע המעמדי המתאים.
נאמנותו של אייזנשטיין לרעיונות הקומוניזם גרמה לו להתעמת עם מספר בעלי תפקידים בשלטונו של יוסיף סטלין. סטלין היה מודע לכוחו של הסרט כאמצעי תעמולה, וראה באייזנשטיין דמות שנויה במחלוקת. הפופולריות של אייזנשטיין עלתה וירדה עם הצלחת סרטיו. הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין" היה ללהיט בינלאומי, והצלחתו תרמה לבחירתו של אייזנשטיין לביים את "אוקטובר: עשרה ימים שזעזעו את העולם" כחלק מהחגיגות הגדולות במלאת עשור למהפכת אוקטובר של 1917. אולם סרט זה לא התקרב בהצלחתו לזו של "פוטיומקין". סטלין לא היה מרוצה מכישלון "אוקטובר", ודרש מאייזנשטיין לשנות את סופו.
בעקבות חילוקי הדעות עם משטרו של סטלין, בסתיו 1928 עזב אייזנשטיין את ברית המועצות וניסה להשתלב בתעשיית הסרטים במדינות שונות באירופה, אך ללא הצלחה. הוא השיג חוזה בסך 100,000 דולר מאולפני סרטי פרמאונט בהוליווד, שרצו שיביים את גרסת הקולנוע של "טרגדיה אמריקאית" מאת תאודור דרייזר. הוא הגיע לניו יורק ב-20 במאי 1930 ומשם המשיך לקליפורניה. בואו נתקל בביקורת אנטישמית, אליה התייחס אייזנשטיין באומרו שמכיוון שסבו כבר לא רצה להיות יהודי, הוא משוחרר מהעניין. בסופו של דבר, בשל חוסר הסכמה לגבי הליהוק, נפרד אייזנשטיין מאולפני פרמאונט באוקטובר של אותה השנה, והסרט הושלם בידי יוזף פון שטרנברג.
אייזנשטיין נסע למקסיקו, וניסה להפיק שם סרט תעודי דרמטי-למחצה בשם "Que Viva Mexico!". בטרם הסתיימה העבודה על הסרט דרש סטלין מאייזנשטיין לשוב לברית המועצות. אייזנשטיין נתן את הצילומים הבלתי-ערוכים לאפטון סינקלר, שהיה גם המממן העיקרי של הסרט, תוך הבנה שהצילומים ישלחו בעקבות אייזנשטיין לברית המועצות בהזדמנות הראשונה, כדי שיוכל לערוך את הסרט במוסקבה. הצילומים מעולם לא הגיעו. הצילומים הוצגו לבסוף בניו-יורק ב-1933, לאחר שנערכו בידי סול לסר ללא הדרכה מידי אייזנשטיין, תחת הכותרת "רעם מעל מקסיקו". מאז הופקו מספר סרטים מצילומיו של אייזנשטיין, בדרגות שונות של נאמנות לכוונותיו המקוריות.
250px|ממוזער|בול לזכרו
סטלין המשיך להיות חשדן כלפיו, וחשד זה מעולם לא הוסר בעיניה של האליטה הסטליניסטית. בירוקרטיה פוליטית אילצה את אייזנשטיין לבטל את שני הפרויקטים הבאים שלו, ומשגיח "רשמי" מונה כדי להשגיח עליו בעת הכנת הסרט "אלכסנדר נבסקי".
סרטו "איוואן האיום", שהציג את הצאר איוואן האיום כגיבור לאומי, זכה באהדתו של סטלין (וגם בפרס סטלין), אולם סרט ההמשך, "איוואן האיום, חלק שני", לא אושר בידי הממשל. חלק שלישי שתוכנן לא יצא אל הפועל, ורק מעט סצנות מתוכו צולמו.
אייזנשטיין סבל מדימום פנימי ונפטר בגיל 50. אגדה שלא אומתה מעולם מספרת כי מדענים רוסים שימרו את מוחו, שהיה (על-פי האגדה) גדול בהרבה ממוח אנושי רגיל, מה שהיווה עבור אותם מדענים סימן לגאוניותו.
פילמוגרפיה
שביתה (1924)
אוניית קרב פוטיומקין (1925)
אוקטובר: עשרה ימים שזעזעו את העולם (1927)
ישן וחדש ("הקו הכללי") (1929)
Que Viva Mexico! (לא הושלם)
אדמת בז'ין (לא הושלם)
אלכסנדר נבסקי (1938)
איוואן האיום (1944, 1958)
לקריאה נוספת
נסים דיין (עורך), סרגיי אייזנשטיין, הוצאת אורט ישראל, תשס"ו 2006
Dominique Fernandez, Eisenstein, Paris, Grasset, 1975
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים קונסטרוקטיביסטים
קטגוריה:במאי ראינוע
קטגוריה:חוקרי קולנוע
קטגוריה:במאי קולנוע סובייטים
קטגוריה:במאי קולנוע יהודים
קטגוריה:עורכי קולנוע סובייטים
קטגוריה:עורכי קולנוע יהודים
קטגוריה:רוסים ממוצא יהודי
קטגוריה:מקבלי עיטור לנין
קטגוריה:מקבלי עיטור אות הכבוד
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
קטגוריה:ריגה: אישים
קטגוריה:צנזורה באמנויות
קטגוריה:ילידי 1898
קטגוריה:סובייטים שנפטרו ב-1948 | 2024-09-07T15:46:41 |
קולגן | שמאל|ממוזער|367x367px|הסליל המשולש של הקולגן
קוֹלָגֵן (Collagen) הוא החלבון השכיח ביותר בגופם של בעלי חיים רבים, ובהם האדם. הוא מהווה בין 25% ל־35% מכלל החלבונים בגוף, כ-80% מהחלבונים בעור הפנים וכ-6% ממשקלו של הגוף. הקולגן מיוצר בגוף במשך שנות החיים, אולם החל מסביבות גיל 30 יורד קצב ייצורו הטבעי. ג'לטין, שמשמש בבישול, הוא קולגן שעבר פירוק בעזרת מים (הידרוליזה).
תפקידו והרכבו
קולגן הוא חלבון מבני, המהווה את המרכיב העיקרי של הסיבים הלבנים ברקמות חיבור, דוגמת גידים, רצועות, עור, עצמות, כלי דם, מעיים וסחוס. קולגן גמיש, אך לא אלסטי, וזו הסיבה שהוא משולב בדרך כלל עם חלבון סיבי נוסף, אלסטין, המעניק אלסטיות. אחוז הקולגן מול האלסטין ברקמות שונות משתנה על פי תפקוד הרקמה. רקמות שנועדו לתת חוזק מכני, כמו גידים, יכילו כמות רבה של קולגן ומעט אלסטין, ואילו רקמות שחייבות לשמור על גמישות מקסימלית, כמו עורקים ובמיוחד אבי העורקים, וכן ריאות ועור, יכילו כמות גדולה של סיבים אלסטיים.
הקולגן עשיר בשתי חומצות אמיניות, פרולין וגליצין. היחידה הבסיסית של קולגן היא חלבון דק וארוך שמורכב משלוש שרשראות סליליות בעלות סיבוב שמאלי, המלופפות יחד לסליל-על בעל סיבוב ימני, המחוזק בקשרי מימן. הגליצין תורם לייצוב המבנה על ידי יצירת קשרי מימן עם קבוצות קרבוקסיליות סמוכות.
מקטעים קצרים של חומצת האמינו המיוחדת הידרוקסיליזין בקצה השרשרת של הקולגן חשובים ליצירת סיבי הקולגן.
ישנם לפחות 16 סוגים שונים של קולגן, הנפוצים הם:
קולגן מסוג I: מצוי בכמות הרבה ביותר ברקמת חיבור, גידים, עצמות. בעל חוזק מתיחה עצום.
קולגן מסוג II: אופייני לסחוסים
קולגן מסוג III : מצוי ברקמת חיבור דלילה ומתמחה בתמיכת תאים בודדים, כגון לימפוציטים, בקשרי לימפה
ויטמין C חיוני לתהליך הביוכימי של בניית הקולגן. מחסור בוויטמין C גורם למחלת הצפדינה, שבה מתבטא המחסור בקולגן, בדימומים, היחלשות העור והעצמות ותסמינים נלווים.
הקולגן תורם גם למראה הכללי בכך שהוא נותן נפח לעור. כאשר אדם מזדקן, הגוף מפסיק לייצר את הקולגן כמות הקולגן מצטמצת, והדברגורם לקמטים מכיוון שהעור, שנשאר באותו גודל צריך להקיף פחות נפח. בתעשיית הקוסמטיקה הקולגן נמכר כתוסף תזונה למטרות אסתטיות מטעמים כלכליים. תוספי קולגן לא יגיעו ליעדם בעור מכיוון שהם מפורקים בגוף עוד במערכת העיכול, כמו כל חלבון אחר הנצרך במזון.
טיפולים קוסמטיים למתיחת העור כוללים הזרקת מילוי קולגן לעור.
קיימת צביעה ספציפית לזיהוי קולגן המבוססת על Masson trichrome.
קולגן שמתפרק בתגובת הידרוליזה הופך לג'לטין.
קולגן לא מיוצר באופן טבעי על ידי צמחים, אבל באמצעות הנדסה גנטית פותח זן של טבק שמייצר קולגן. החברה הישראלית קולפלנט עוסקת בייצור ושיווק קולגן מזן טבק זה לצרכים שונים.
ראו גם
ג'לטין
לקריאה נוספת
Lodish H, Berk A, Zipursky SL, et al., Molecular Cell Biology, Section 22.3, New York: W. H. Freeman; 2000.
קישורים חיצוניים
ספיר חבושה־לאופר, האם יש טעם לצרוך תוספי קולגן? מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, 28 בספטמבר 2021.
הערות שוליים
קטגוריה:חלבונים | 2024-03-23T02:40:42 |
מתכת מעבר | REDIRECT מתכות מעבר | 2006-04-04T09:43:20 |
אל-מתכת | H
He Li
Be
B
C
N
O
F
Ne Na
Mg
Al
Si
P
S
Cl
Ar K
Ca
Sc
Ti
V
Cr
Mn
Fe
Co
Ni
Cu
Zn
Ga
Ge
As
Se
Br
Kr Rb
Sr
Y
Zr
Nb
Mo
Tc
Ru
Rh
Pd
Ag
Cd
In
Sn
Sb
Te
I
Xe Cs
Ba
*
Hf
Ta
W
Re
Os
Ir
Pt
Au
Hg
Tl
Pb
Bi
Po
At
Rn Fr
Ra
**
Rf
Db
Sg
Bh
Hs
Mt
Ds
Rg
Cn
Nh
Fl
Mc
Lv
Ts
Og *
La
Ce
Pr
Nd
Pm
Sm
Eu
Gd
Tb
Dy
Ho
Er
Tm
Yb
Lu **
Ac
Th
Pa
U
Np
Pu
Am
Cm
Bk
Cf
Es
Fm
Md
No
Lr אל-מתכות אחרות
הלוגנים
גזים אצילים
אל-מתכות הן יסודות כימיים חסרי תכונות מתכתיות. קבוצת האל-מתכות היא קבוצה אחת מתוך שלוש המחלקות בטבלה המחזורית, יחד עם מתכות ומתכות למחצה. המחלקה כוללת בתוכה בין היתר את ההלוגנים (מלבד האסטטין) ואת הגזים האצילים.
רוב האל-מתכות נמצאות בצד הימני העליון של הטבלה המחזורית. יוצא דופן הוא המימן, שמופיע בצד השמאלי העליון יחד עם המתכות האלקליות, אבל הוא מתנהג ברוב המקרים כאל-מתכת. שלא כמו מתכות, שמוליכות חשמל, רוב האל-מתכות הן מבודדות או מבודדות למחצה. אל-מתכות יכולות ליצור סריג יוני עם מתכות, או לחלופין קשר קוולנטי עם אל-מתכות ומתכות אחרות. תחמוצת של אל-מתכת יוצרת חומצה.
ישנן 19 אל-מתכות ידועות; חלקן חד-אטומיות (הגזים האצילים); חלקן דו-אטומיות (מימן, חנקן, חמצן, פלואור, כלור, ברום ויוד), והשאר הן רב-אטומיות.
רשימת האל-מתכות
האל-מתכות, לפי מספר אטומי:
מימן (H) (אל מתכת)
הליום (He) (אציל)
פחמן (C) (אל מתכת)
חנקן (N) (אל מתכת)
חמצן (O) (אל מתכת)
פלואור (F) (הלוגן)
ניאון (Ne) (אציל)
זרחן (P) (אל מתכת)
גופרית (S) (אל מתכת)
כלור (Cl) (הלוגן)
ארגון (Ar) (אציל)
סלניום (Se) (אל מתכת)
ברום (Br) (הלוגן)
קריפטון (Kr) (אציל)
יוד (I) (הלוגן)
קסנון (Xe) (אציל)
רדון (Rn) (אציל)
טנסין (Ts) (הלוגן)
אוגאנסון (Og) (אציל)
ראו גם
הלוגנים
גזים אצילים
קישורים חיצוניים
* | 2023-12-28T22:39:31 |
מלחמת העצמאות של ארצות הברית | ממוזער|250px|שכירי חרב גרמנים (הסיאנים) בשירות הבריטים במלחמת העצמאות של ארצות הברית. (זינגלר בעקבות קונרד גרסנר, 1799)
מלחמת העצמאות של ארצות הברית (באנגלית: American Revolutionary War) שנערכה בין השנים 1775–1783 היא חלק מן המהפכה האמריקנית. המלחמה הייתה, לפחות בתחילתה, מרד או מלחמת אזרחים בין השלטון הבריטי הקולוניאלי לבין 13 המושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. המלחמה הייתה שיאה של המהפכה הפוליטית האמריקאית, שבה מרדו המתיישבים הבריטים במלוכה הבריטית. לאחר התאספות הקונגרס הקונטיננטלי השני בפילדלפיה בשנת 1775, ובעקבות קרבות לקסינגטון וקונקורד, התחזקה הסיעה הרדיקלית בקונגרס שתמכה בהיפרדות מוחלטת מבריטניה. עם החרפת האירועים שהובילו במהרה למצור על בוסטון, החליט הקונגרס על הקמת הצבא הקונטיננטלי, ועל ג'ורג' וושינגטון כמפקדו העליון. אירועים אלו הגדילו דרסטית את כוחה של הסיעה שתמכה בעצמאות, ובשנה שלאחר מכן הכריז הקונגרס על עצמאות והפך את שלוש עשרה המושבות לארצות הברית של אמריקה.
מדינות אירופאיות שונות התחרו בבריטניה במירוץ הקולוניאלי, ומשלב זה ואילך הן סיפקו סיוע למורדים, בתחילה באופן סמוי ולאחר מכן באופן גלוי. במקביל, השתתפו במלחמה אמריקאים-אפריקאים ואמריקאים ילידים בשני הצדדים.
במהלך המלחמה, השתמשו הבריטים בעליונות הצי שלהם כדי לכבוש ערי חוף, אך נכשלו בהשגת שליטה על המחוזות הכפריים (בהם גרה 90% מהאוכלוסייה), בשל גודלו הקטן יחסית של צבא היבשה שלהם. בתחילת 1778, זמן קצר לאחר הניצחון האמריקאי בקרב סרטוגה, חתמה צרפת על ברית עם ארצות הברית, ובקיץ של אותה שנה הכריזה מלחמה על בריטניה. גם ספרד והולנד הכריזו מלחמה על בריטניה בשנתיים שלאחר מכן. ההתערבות הצרפתית הכריעה את הכף, לאחר שניצחון הצי הצרפתי בקרב צ'ספיק בספטמבר 1781, הוביל לכניעת הצבא הבריטי בקרב יורקטאון שבווירג'יניה שהסתיים באוקטובר 1781.
ב-1783 נחתם חוזה פריז, שבו הכירה בריטניה בעצמאותה של ארצות הברית בטריטוריה שגובלת באזור שהיום נקרא קנדה בצפון, פלורידה בדרום, ונהר המיסיסיפי במערב.
הגורמים למלחמה
הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה לא קשורות בהכרח בקשר ישיר לאירוע מסוים, אך היו להן השפעות ברורות זו על זו באופן שהוביל, בסופו של דבר, למלחמה. אלה הסיבות לפי סדר כרונולוגי והשפעתן ההדדית:
חוק מס הבולים
שמאל|ממוזער|"זהו המקום לצרף את הבול", פעולת מחאה נגד חוק מס הבולים בעלון מתיישבים
בשנת 1765 הטיל הפרלמנט הבריטי את "חוק הבולים" על המושבות האמריקניות (ביוזמתו של שר האוצר הבריטי צ'ארלס טאונסנד), אשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רישיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. נטען לכאורה שהחוק הוא למען "הגנתן, שמירתן וביטחונן של המושבות", אך הוא קומם מתנגדים רבים, ביניהם ג'ון אדמס, לימים נשיאה השני של ארצות הברית, שהפציע בתקופה זו לראשונה בזירה הפוליטית. לדעת המתנגדים, החוק נגד את רעיונות עידן הנאורות היות שלא נידון באסיפות המחוקקות של המושבות.
הטענה המרכזית של תושבי המושבות הייתה שאם הם חייבים לשלם מיסים, הם זכאים לייצוג מלא בפרלמנט הבריטי. בתקופה זו, אוכלוסיית ארצות הברית מנתה שליש מאוכלוסיית ממלכת בריטניה ומתן זכויות ייצוג למספר רב כל כך של אנשים היה משנה את המאזן הפוליטי בתוך הממלכה ולכן הבריטים סירבו לקבל את דרישתם. בעקבות החוק פרצו הפגנות נגד השלטון, סוכני הבולים הוכרחו לחזור לאנגליה, הוטל חרם על היבוא מבריטניה, הושחתו בולים ומעל הכול – הוקמו אגודות שהחלו להטיף לעצמאותן של המושבות מהאנגלים. לאחר שקונגרס חוק הבולים של המושבות החליט והודיע לאנגלים על סירוב לשלם מיסים והפסקת קניית סחורות בריטיות אם לא ישותפו בהחלטות על מיסים, החלו כמה מדינאים בריטים לתמוך באמריקנים (הבולטים בהם - ויליאם פיט האב ואדמונד ברק). בסופו של דבר בוטל החוק במרץ 1766 על ידי הפרלמנט הבריטי, אך הוא עדיין עמד על זכותו להטיל מיסים כרצונו, וכך גם עשה.
לאחר שבשנת 1767 שכנע בנג'מין פרנקלין את הפרלמנט הבריטי שאיש במושבות "אינו חולם על עצמאות" וגם הסביר על ההבחנה בין מכס למס, החליט הפרלמנט לקבל את הצעת שר האוצר הלורד טאונסנד להטיל מכס במושבות על נייר, כלי זכוכית וחרסינה, צבעים, עופרת ותה. תושבי המושבות ראו מכסים אלה כמיסים מוסווים, והתקוממו. מושל מסצ'וסטס ניסה לפזר את "אספת המחוקקים", אך היא עדיין התקיימה. גם במקרה זה, הסיסמה הבולטת של המתנגדים הייתה "אין מיסוי ללא ייצוג" ("no taxation without representation").
טבח בוסטון
טינת העבר, בתוספת החוקים החדשים, הובילו להפגנות סוערות נגד הבריטים, ששיאן היה טבח בוסטון. ב-5 במרץ 1770 התנגשו אזרחים מפגינים בבוסטון עם חיל המצב הבריטי, וכתוצאה מכך נהרגו חמישה אזרחים. ג'ון אדמס שימש כסניגור של החיילים הבריטים, שזוכו לבסוף על ידי חבר מושבעים אמריקאי (מלבד שניים שהורשעו בהריגה ונגזר עליהם עונש קל). עקב האירוע הקשה מיהרה הממשלה הבריטית לבטל את המכסים, מלבד המכס על יבוא התה - "חוק יבוא התה".
מסיבת התה של בוסטון
ממוזער|250px|מסיבת התה של בוסטון. ליתוגרפיה 1846.
למרות טבח בוסטון ותוצאותיו, המשיכו ההתנגשויות בין התושבים שהתמרדו נגד "חוק התה" לבין השלטונות הבריטיים. אחד המוחים היה ג'ון הנקוק - סוחר שספינתו עוקלה בטענה להברחה. תגובתו ה"מרה" הייתה ארגון חרם על התה של "חברת הודו המזרחית הבריטית" שיובא מסין. חרם זה הותיר את החברה עם מלאי גדול ללא סיכוי נראה לעין למוכרו, מכיוון שהיו מבריחים שהבריחו תה ללא מכס. כדי לפתור את הבעיה ולאפשר לחברה להתחרות במבריחים, פטר אותה הפרלמנט ממכס. במחאה, סירבו רוב הנמלים במושבות לאפשר את עגינת האוניות של החברה. לבסוף נמצא פתרון בדמות עגינת האוניות בנמל בוסטון תחת ליווי ספינות משמר בריטיות.
ב-16 בדצמבר 1773 עלו כ-60 תושבי בוסטון מחופשים לאינדיאנים, בהנהגתו של סמואל אדמס, על שלוש אוניות התה של החברה שהכילו תה, יום לפני פריקתן, וזרקו לים את כל תכולתן - 342 תיבות עמוסות בתה. האירוע, לשם שינוי, עבר בשקט יחסי וללא אלימות, אבל בתגובה סגרו הבריטים את הנמל עד שישולם חזרה שווי התה - 90,000 ליש"ט (שווה ערך לכ-968 אלף ליש"ט של ימינו). בין האמריקנים אשר מחו נגד האירוע היה גם בנג'מין פרנקלין, שטען שיש להחזיר את הכסף ואף הציע להחזיר הכול לבדו (חברת התה הבריטית דורשת את תשלום החוב עד לימינו). האנגלים גינו את האירוע והחליטו להטיל "חוקי כפייה" נגד המתיישבים בכלל, ועל מסצ'וסטס בפרט:
"חוק נמל בוסטון", שכאמור "נעל" את הנמל עד שיוחזר החוב.
למלך ניתנה הזכות למנות חברים למועצת מסצ'וסטס, שעד אז היו נבחרי הציבור.
הישיבות העירוניות יכלו להתקיים רק באישור המושל.
למושל ניתנה הסמכות למנות ולפטר פקידים מחוזיים ושופטים.
"חוק אכסון" שחייב את השלטונות המקומיים למצוא מעונות לחיילים הבריטים, והמושל היה רשאי לשם כך להחרים בתי מרזח, אכסניות וכדומה.
"חוק קוויבק" אשר סיפח את התחומים שמצפון לנהר אוהיו למחוז קוויבק, כלומר לקנדה, ובכך מנע את התפשטותן של המושבות מערבה.
במקביל, הוגדל מספרם של החיילים במסצ'וסטס, והמושל הצבאי נעשה גם מושל אזרחי.
התפשטות ההתנגדות
תהליכים אלה עוררו את יתר המושבות להתגייס לעזרת מסצ'וסטס. כבר בסוף 1772, עוד לפני החלת החוקים, התקיימו ביוזמתו של סמואל אדמס ועדות תיאום בין המושבות על מנת להדק את היחסים ולארגן התנגדות משותפת לאנגליה. ביוזמתן של המדינות וירג'יניה ומסצ'וסטס נפתח ב-1774 בפילדלפיה קונגרס לא חוקי של המושבות (חוץ מג'ורג'יה), שישיבותיו התקיימו בסתר. בקונגרס נתקבלו החלטות מתונות של ג'ון ג'יי, שטען שיש להסדיר את הסחר עם בריטניה, אך עם זאת תבע "חופש לנו, בדיוק כמו לכם, ואז נהיה מאוחדים עמכם". כל זאת בלוויית איום שאם הממשלה הבריטית לא תענה לדרישותיהם, הם יטילו חרם על יבוא של סחורות אנגליות למושבות. הם הקימו לצורך כך רשת ועדות פיקוח במחוזות ובערים, ובינתיים החלו בגיוס חיילים. באנגליה סברו המלך והפרלמנט שיש לפתור את הבעיות במושבות בכוח.
המלחמה
קרבות לקסינגטון וקונקורד
ממוזער|250px|קרבות לקסינגטון וקונקורד
באפריל 1775, שלח גנרל תומאס גייג' - מפקד הצבא הבריטי ומושל מסצ'וסטס - גדוד לקונקורד כדי להחרים מחסני נשק. ב-19 באפריל נפגש אותו הגדוד עם אנשי מיליציה, ליד העיירה לקסינגטון. בקרב שהתחולל ליד העיירה, הובס הכוח הבריטי והוכרח לחזור לבוסטון, שם הכריזה אספת המחוקקים על הגנרל כאויב המולדת. הייתה זו "הירייה שנשמעה ברחבי העולם".
ההתארגנות ותחילת הקרבות
לאמריקנים היו בעיות רבות: צבאם היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים סדירים), היה זה צבא מתנדבים שחלקם הגדול אינו מיומן, חוסר משמעת פגע בהם במהלך הקרבות וגרם לעריקה, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן, וגם בחברה עצמה היו "לויאליסטים" - מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי. מספרם נאמד בכחמישית מאוכלוסיית 13 המושבות. יתרונותיהם, לעומת זאת, היו מועטים, ועיקרם היה ניסיונם של חלק מהמתנדבים בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. נגדם עמד הצבא הבריטי המיומן והגדול בהרבה, אשר היה חמוש היטב ושלט על דרכי הים ונתיבי האספקה. חסרונותיו של הצבא הבריטי היו המרחק הרב מבריטניה למושבות וסרבולו של צבא זה שהורגל ללחימה באירופה והתקשה להתמודד עם האמריקנים בלוחמת גרילה. מבחינה אסטרטגית ניסו הבריטים ליצור אזור הפרדה בין המושבות הצפוניות לדרומיות וכך לכבוש חלקים מהן, עד לכיבוש של כולן.
בתחילת המלחמה, על אף שהוכרחו לצאת מבוסטון, הייתה ידם של הבריטים על העליונה בזכות משלוח של 30 אלף שכירי חרב הסיאנים (שנקראו כך בשל מוצאם, הסה בגרמניה). ג'ורג' וושינגטון, שהוכרז כמפקד כוחות המתיישבים, ספג מפלה בברוקלין, והוכרח לסגת מניו יורק לעבר נהר הדלאוור, שם ספג עוד מפלה בפנסילבניה על ידי גנרל צ'ארלס קורנווליס שנחל הצלחות לאורך כל המלחמה. וושינגטון והקונגרס הוכרחו לברוח מפילדלפיה. בהמשך היו לצבאותיו של וושינגטון עוד מפלות רבות, אך הוא הצליח להתגבר עליהן ולארגן את הצבא מחדש בחניית חורף בוואלי פורג' בעזרת קצין בשם פרידריך וילהלם פון שטויבן – גרמני שדגל ברעיונות האמריקנים.
המפנה - קרב סרטוגה ותמיכת צרפת
ב-1777 נכנעו הבריטים לצבא האמריקני, שגדל בעקבות מתנדבים חדשים שהצטרפו אליו, בקרב סרטוגה. קרב זה סימל את המפנה בחזית הצפונית, והיווה גורם מכריע לניצחון האמריקנים במלחמה.
מתחילת 1778 החלו בהדרגה מדינות אירופאיות לתמוך באמריקנים בעקבות התערבות הצרפתים, שבעצמם חתמו ברית עם המושבות בניצוחו של פרנקלין. התמיכה באה לידי ביטוי באספקת כסף, תחמושת, וצבא (שעזר לכבוש מחדש את פילדלפיה). אך בחזית הדרומית עדיין ניגפו האמריקנים. הישועה באה מצרפת, אשר שלחה ב-1780 6,000 חיילים לניו אינגלנד, לסיוע לכוחות האמריקנים בכיבוש הדרום. בינתיים, עיכב הצי הצרפתי את הכוחות הבריטים בניו יורק.
יהודים בצבא ארצות הברית
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה מצא, שאחת הפלוגות שלחמה בקרב על ביופורט בקרוליינה הדרומית בפברואר 1779 כונתה "הפלוגה היהודית", שכן 28 מתוך 40 החיילים בה היו יהודים. עוד התברר בצבא של וושינגטון שירתו לפחות 15 קצינים יהודים בדרגות שונות.
קרב יורקטאון וסיום הקרבות
החזית הצפונית, הדרומית והימית של המלחמה התכנסו לנקודת הכרעה ב-1781 ליד העיר יורקטאון, וירג'יניה. בתחילת ספטמבר של אותה שנה, הביסו כוחות של הצי הצרפתי כוח אוניות בריטי בקרב צ'ספיק, ובכך נחסמה אפשרות הנסיגה של הכוחות הבריטיים היבשתיים בפיקודו של צ'ארלס קורנווליס. וושינגטון מיהר להעביר כוחות צבא אמריקאים וצרפתים מניו יורק, והכוח המשותף שכלל 17,000 חיילים ערך מצור על יורקטאון בתחילת אוקטובר. הכוחות הבריטיים איבדו במהירות את יכולתם להחזיק בעמדות הגנה. ב-19 באוקטובר 1781, נאלץ קורנווליס להיכנע עם כל צבאו ולעזוב את הערים הדרומיות הכבושות. ציוד רב נפל לידי האמריקאים, וכן נשבו כ-7,000 חיילים בריטים - כרבע ממספר החיילים הבריטים שהוצבו ביבשת אמריקה.
אחרי הקרב נערכו קרבות קטנים נגד הצבא הבריטי, ששלט בנמלים בניו יורק ובצ'ארלסטון. בעקבות הכניעה ביורקטאון התפטר ראש ממשלת בריטניה, פרדריק נורת'. באפריל 1782 נערך קרב הקדושים שהיה הקרב הימי האחרון במלחמת העצמאות ובמקביל החליטה הממשלה החדשה להפסיק את המלחמה באמריקה.
חוזי השלום וההסכמים
אמנה ראשונית נחתמה ב-1782 על ידי פרנקלין, אדמס, ג'יי ואחרים עם בריטניה, ובה נקבעו גבולותיהן של המושבות, אך הצרפתים לא הסכימו לתנאים הללו. המלחמה הגיעה לסופה עם חתימת חוזה פריז שנחתם בוורסאי ב-3 בספטמבר 1783, ולפיו הבריטים נכנעו לאמריקנים. הצרפתים הסכימו לתנאי החוזה הזמני, ופלורידה שהייתה בשליטת הספרדים ולואיזיאנה שהייתה בשליטת צרפת – נשארו במעמדן זה ולא נכללו בגבולות החדשים.
מחיר המלחמה
נפגעים
כמות הנפגעים הכללית במלחמת העצמאות אינה ידועה. כמו ברוב המלחמות בתקופה זו, מחלות שהתפשטו בעקבות המלחמה גבו יותר קורבנות מאשר הקרבות עצמם. ההיסטוריון ג'וזף אליס מעריך כי ההחלטה של וושינגטון לחסן את חייליו כנגד אבעבועות שחורות הייתה אחת מהחלטותיו החשובות.
כ-25,000 אמריקאים מורדים מתו בשירות צבאי פעיל (כ-1% מהאוכלוסייה). כ-8,000 מתוך מקרי המוות האלה, היו בקרבות; עוד 17,000 מקרי מוות היו כתוצאה ממחלות, כולל כ-8,000 שמתו בהיותם שבויי מלחמה. מספר האמריקאים המורדים שהפכו לפצועים או לנכים באופן קשה בעקבות המלחמה הוערך בכ-8,500 עד 25,000 איש. מספר הנפגעים בקרב הצבא האמריקאי הוא עד כ-50,000 איש.
כ-171,000 ימאים שרתו בצי הבריטי במהלך המלחמה; כ-25%-50% מהם גויסו לטובת המלחמה. כ-1,240 מתו בקרבות, ועוד כ-18,500 מתו ממחלות. המחלה הקטלנית ביותר הייתה צפדינה, שכבר באותה תקופה היה ידוע כי ניתן למנוע אותה באמצעות אספקה של מיץ לימון לחיילים. כ-42,000 חיילים בריטים ערקו במהלך המלחמה.
כ-1,200 גרמנים מתו במהלך הקרבות, ו-6,354 מתו ממחלות או תאונות. כ-16,000 מהחיילים הגרמנים שנותרו חזרו לארצם, אבל 5,500 נשארו בארצות הברית לאחר המלחמה, ורבים מהם הפכו לבסוף לאזרחים אמריקאים.
אין נתונים אמינים על מספר הנפגעים בקרב קבוצות אחרות ביניהם אזרחים שתמכו בבריטים, אזרחים מורדים, אנשי צבא קבע בריטים, אינדיאנים, וחיילים צרפתים וספרדים.
עלויות כספיות
הבריטים הוציאו למעלה מ-80 מיליון לירות שטרלינג, שגרר אותם לחוב לאומי של 250 מיליון לירות בסוף המלחמה, אותו מימנו בקלות יחסית בריבית של 9.5 מיליון לירות בשנה. הצרפתים הוציאו כ-56 מיליון לירות שטרלינג והחוב הלאומי שלהם תפח ל-187 מיליון לירות והם התקשו לממן זאת - למעלה מחצי מהתגמולים ממיסים של צרפת בעשור של 1780 הופנה להחזרי חובות. ארצות הברית הוציאה 37 מיליון דולר ברמה הפדרלית ועוד כ-114 מיליון דולר מצד המדינות. הוצאות אלה כוסו בעיקר על ידי חובות מצידן של צרפת והולנד, תושבים אמריקאים, והדפסה של כסף מזומן בכמות גדולה (שערכו ירד מאוד עקב כך בשל האינפלציה). ארצות הברית סיימה את בעיית החובות שלה בעשור של 1790.
תוצאות המלחמה
למלחמה היו תוצאות רבות, לחלקן יש השפעה משמעותית שניכרת עד היום:
ארצות הברית זכתה בעצמאות ולימים הפכה למעצמה החזקה בעולם.
מלחמת העצמאות של ארצות הברית נתנה השראה למהפכה הצרפתית, שגם היא בתורה הביאה לשינויים תרבותיים משמעותיים בעולם.
במלחמת העצמאות יושמו לראשונה הרעיונות של תקופת ההשכלה שהגו ג'ון לוק ושותפיו.
ראו גם
אנגליה
ג'ורג' השלישי
בנג'מין פרנקלין
ג'ורג' וושינגטון
אמריקניזם
המהפכה הצרפתית
לקריאה נוספת
דייוויד מקאלו, 1776 - המלחמה ששינתה את ההיסטוריה של העולם המערבי, הוצאת אריה ניר, 2006.
ברברה טוכמן, מטח ההצדעה הראשון: כך פרצה המהפכה האמריקנית, כנרת זב"מ, 2007.
צ'רצ'יל, וינסטון, היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך שלישי.
קישורים חיצוניים
אייל נווה, המהפכה האמריקנית כמהפכה ליברלית, באתר מטח
הערות שוליים
*
עצמאות
עצמאות ארצות הברית
קטגוריה:מלחמת מאה השנים השנייה | 2024-08-21T09:33:03 |
דפלציה | דֶּפְלַצְיָה היא תופעה כלכלית המאופיינת בירידה ברמת המחירים הכללית, או במילים אחרות: עלייה בכוח הקנייה של הכסף ביחס לקבוצה גדולה של מוצרים ושירותים.
ירידת רמת המחירים ועליית כוח הקניה של הכסף נובעת מצמצום היצע הכסף בשוק,
וכמו כל נכס בשוק של היצע וביקוש – כאשר ההיצע מצטמצם ערכו עולה, לכן הכסף שווה יותר והמחירים יורדים.
דפלציה היא ההפך מאינפלציה.
אין לבלבל בין דפלציה לדיסאינפלציה, שהיא ירידה בקצב האינפלציה, כלומר, מצב שבו רמת המחירים עולה, אך בקצב נמוך יותר מבעבר.
השפעות הדפלציה
תאורטית, "רמת המחירים הכללית" מורכבת מגובה השכר עבור עבודה במשק וממחיר הסחורות והשירותים, לכן כאשר יורדת רמת המחירים הכללית (דפלציה) הצרכנים אמנם יכולים לרכוש יותר באותו סכום כסף, אך הם גם מקבלים פחות כסף כמשכורת. הנפגעים העיקריים מדפלציה הם בעלי החוב, כגון אנשים שבחשבונם נרשמה משיכת יתר ('אוברדראפט') או מי שלקח משכנתה, שכן בזמן שהכנסתם יורדת, התשלומים שהם צריכים לשלם נשארים באותה רמה.
ירידת המחירים נוצרת כתוצאה מהאטה בפעילות הכלכלית, כאשר יש עודף היצע של מוצרים. הואיל ואין ביקוש למוצרים, היצרנים מורידים מחירים כדי להיפטר מעודף ההיצע של מוצריהם. ירידה בביקושים יכולה לנבוע מצמצום הצריכה הפרטית או הציבורית. הירידה בביקושים גורמת לצמצום ייצור ולירידה בתפוקות, המביאים לאבטלה של גורמי ייצור ולפיטורי עובדים, שבעקבותיהם יש ירידות נוספות בביקוש. במצב כזה נוצר חוסר שיווי משקל בין הביקוש להיצע. עודף ההיצע אמור להביא לתהליך של ירידה נוספת ברמת המחירים, לצמצום התפוקה ולאבטלה. הידיעה שהמחירים ירדו בעתיד הקרוב גורמת לאנשים לדחות את קניותיהם לטווח הקצר.
דפלציה מדכאת השקעות וחסכונות. הכסף המזומן שווה יותר מיום ליום (המחירים יורדים ואפשר לקנות בו יותר) ואין טעם לסגור אותו בבנק לתקופות ארוכות (כי ייתכן שהמחירים יעלו עד שהכסף ישתחרר). כמו כן הסכנה שבהשקעה בחברות השונות גוברת בגלל ההאטה בפעילות הכלכלית.
במשק המודרני הולכת ומתבססת נורמה של הלוואות לטווח ארוך, ובמקביל, מציאת מימון (משכנתה או סוג אחר של הלוואה) היא חלק בלתי נפרד מבניית בתים ופתיחת עסקים. מאפיינים אלו של המשק המודרני גורמים לדפלציה להיות קשה יותר עבור ציבור לווים מתרחב והולך.
במשקים בהם רווח השימוש במתכות יקרות כאמצעי חליפין, כמו המשקים שאפיינו את סוף המאה ה-19, דפלציה נוצרת בקלות. אספקת אמצעי התשלום לא עמדה בקצב הייצור ההולך וגובר. שכלול הייצור הוריד את מחירי הסחורות. קצב הגידול באוכלוסייה היה גדול יותר מקצב אספקת אמצעי התשלום, שכן יש גבול למציאת המקורות החדשים של מתכות יקרות ולשימוש במתכות אשר כבר בידי השלטון. התוצאה של מהלך זה הייתה פחות ופחות אמצעי תשלום, בממוצע, לאדם. במשקים כאלה נוצרו קשיחויות בשוק, לא בגלל הדפלציה כשלעצמה אלא בגלל שהירידה בכמות אמצעי התשלום לאדם הייתה מהירה יותר מהירידה במחירים. מצב כלכלי זה הוביל לכך שמצבם של העניים התדרדר בגלל המשכורות היורדות עם שאר המחירים בשוק, ומצבם של בעלי ההון השתפר בזכות זה שהכסף שברשותם הפך נדיר יותר.
תומכי השימוש במתכות היקרות כאמצעי תשלום טוענים שלולא הקשיחויות בשוק, דפלציה הייתה מוגדרת כתופעה מבורכת שהרי ירידת המחירים פותחת פתח לעלייה בתפוקה (ולו בגלל התמיכה ביצוא). המציאות, על כל פנים, הציבה תמונה קשה יותר. כל המקרים של דפלציה הובילו לירידה בביקוש להשקעות, לירידה בביקוש המצרפי במשק בעקבות החשש מירידת משכורות ומפיטורין, ולפגיעה במערכת הכלכלית.
עם זאת, ישנם אנשים וארגונים שבכל זאת מרוויחים מדפלציה. אמנם בעלי החובות הגדולים מרוויחים מן האינפלציה, כי זו שוחקת את החזרי החוב שלהם, אך הבנקים מפסידים ממנה. לדוגמה, אם אדם לווה מאה שקלים כדי לקנות בית, הריבית על ההלוואה היא 8% והאינפלציה 3%, בפועל הוא משלם רק 5% ריבית על הלוואתו (כי האינפלציה משמעותה ירידה בערך הריאלי של הכסף ומחירים גבוהים יותר ובכסף שהחזיר האדם לבנק הבנק יכול לקנות פחות מוצרים). אם האינפלציה עולה ל-10%, הלווה מרוויח מהלוואתו 2%, על חשבון הבנק.
במצב של דפלציה, קורה התרחיש ההפוך. האדם לווה 100 שקלים בריבית של 8% אך האינפלציה שהייתה 3% יורדת ל-0 וממשיכה הלאה עד 5% דפלציה. במצב זה, הלווה מפסיד פעמיים: האינפלציה של 3% נמחקת והוא לא מוחק לעצמו 3% מהחוב, ובנוסף, ירידת המחירים והמשכורות הופכת את החזרי החוב שלו לכבדים יותר. בפועל, ישלם הלווה בקירוב 8%+5%=13% ריבית על הלוואתו, במקום 8% שהיה משלם ללא שינוי ברמת המחירים, או 5% שהיה משלם לו נמשכה האינפלציה של 3%.
הדפלציה בסוף המאה ה-19 נתנה דחיפה לדעות שקראו לנטישת בסיס הזהב בארצות הברית ומעבר לשימוש במתכת נזילה יותר כמו כסף.
רוב הכלכלנים מסכימים על כך שדפלציה ממושכת מביאה יותר נזק מאשר תועלת. לפעמים הדפלציה מעלה את השכר הריאלי (כשהמחירים יורדים מהר יותר מן השכר – אפשר לקנות יותר), ומציבה רף חדש של שכר ריאלי המקשה על משלמי השכר לעמוד בו לאורך זמן. בנוסף, מצב כזה בו המשכורות לא מתאימות עצמן לרמת המחירים (כמו במקרה של שכר מינימום נומינלי שאינו מתעדכן עם ירידת המחירים) מביא לפיטורין ולאבטלה.
הגורמים לדפלציה
מפרספקטיבה מוניטרית, דפלציה נגרמת בגלל עלייה בערכו של הכסף וירידה בכמות הכסף לאדם. במשק בו אמצעי החליפין הם מתכות יקרות, דפלציה היא המצב הטבעי, שכן בני האדם מתרבים מהר יותר מקצב השגת המתכות היקרות. גם הקפיטליזם מעודד דפלציה: אמצעי הייצור משתכללים, התחרות גוברת, היצע המוצרים גדל וגרם למחיר לצנוח עד לאיזון מלא עם הביקוש.
יש הבדל בעוצמת הדפלציה בין משקים בהם אמצעי החליפין הן מתכות יקרות לבין משקים בהם נפוץ השימוש באשראי, והכסף יותר נזיל ויותר וירטואלי. במשקים מהסוג הראשון, נפוץ יותר סחר החליפין, ולכן, גם כאשר יש פחות אמצעי חליפין לאדם היקף החליפין במשק לא נפגע בצורה חמורה. מלאי המתכת היקרה נדרש במיוחד ליבואנים כי בעוד שהמחירים המקומיים יורדים, המחירים בארצות אחרות נשארים בעינם. תופעה זו מעודדת יצוא וקנייה של תוצרת מקומית במקום תוצרת חוץ (היקף הקניה במשק יורד, אבל הרכב הסל אותו קונים משתנה כך שיכיל, יחסית, יותר תוצרת מקומית מבעבר.). דפלציה במשקים אלו מעודדת כריית מתכות יקרות ומסעות חקר לגילוין. בכלכלה המודרנית, סחר חליפין נפוץ פחות ולכן ירידה בהיקף האשראי במשק תגרום ישירות להיקף עסקאות קטן בהרבה.
ארבעה גורמים לדפלציה בכלכלה המודרנית: שפל במחזור העסקים, מדיניות הורדת אינפלציה ממשלתית שהחטיאה את מטרתה, מדיניות מכוונת של עידוד יצוא ונפילתו של משק מתוכנן ששמר על רמת ייצור גבוהה מן הביקושים.
שפל במחזור העסקים הוא תופעה טבעית. בימי הגאות הביקוש לסחורות עולה, הייצור עולה גם הוא, אך במקום לספק בדיוק את הביקוש ההיצע עולה יותר מדי. במצב כזה נוצרת תחרות עזה בין היצרנים שגורמת להורדת מחירים.
הדפלציה הופכת לבעייתית ברגע שהיא יוצאת משליטה. המחירים יורדים לרמה כזו שבה המפעלים רק מפסידים. מפעלים אלה לא פורעים את חובותיהם לבנקים והבנקים, שצריכים לשמור על יחס הרזרבה, לא יכולים להלוות עוד כסף. מיעוט ההלוואות יוצר ירידה נוספת בכמות הכסף שבידי הציבור ובביקושים. אם יעקלו הבנקים את נכסי החייבים וימכרו אותם, תיווצר עליה נוספת בהיצע המוצרים, והמחירים יוסיפו לרדת. כדי להעלות את כמות הכסף הבנק המרכזי ייאלץ להלוות כסף בריבית שלילית.
עצירת הדפלציה
עד שנות השלושים של המאה ה-20 כלכלנים האמינו שדפלציה תיפתר מעצמה. המחירים ירדו, הביקוש יעלה – ואז המחירים יעלו שוב. בזמן השפל הגדול הכלכלה הקיינסיאנית קראה תגר על תפיסה זו. על פי התפיסה הקיינסיאנית הדפלציה לא תיפתר מעצמה ולכן על הממשלה לפעול כדי להעלות את הביקוש בצורה משמעותית באמצעים מלאכותיים, ובעיקר על ידי קיצוץ במסים, עלייה בהוצאות הממשלה וגרעון מכוון.
יש שראו את השיטה הקיינסיאנית כשיטה מנצחת, לנוכח התאוששות הכלכלה האמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה, ויש שגרסו כי הייתה זו המלחמה שהביאה להתאוששות המשק בזכות הביקוש לחיילים שפתר את האבטלה וההשקעה בתעשיות צבאיות.
הכלכלה המוניטרית, שתפסה את מרכז הבמה מאוחר יותר, שמה דגש על הורדת הריבית כאמצעי למלחמה בדפלציה. גישה זו התערערה לנוכח הכישלונות הגדולים שנחלה ביפן ובארצות הברית לאחר המשברים בבורסות ב־1987 וב־2000 בהתאמה.
דפלציה בישראל
בישראל, כמו במדינות רבות אחרות נמדדת האינפלציה, ולכן גם הדפלציה, בעיקר על פי מדד המחירים. נרשמו חמש פעמים ירידה שנתית במדד המחירים לצרכן: בשנת 2003 בשיעור של 1.9%; בשנת 2006 בשיעור של 0.1%; בשנת 2014 בשיעור של 0.2%; בשנת 2015 בשיעור של 1%; ובשנת 2016 בשיעור של 0.2%. יש שלא החשיבו את ירידות המחירים הללו כדפלציה משום שלא הייתה ממושכת דיה והם טוענים כי מעולם לא הייתה דפלציה בישראל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מקרו-כלכלה
קטגוריה:מחיר | 2024-04-21T06:01:47 |
אשראי | בכלכלה, אַשְׁרַאי הוא הלוואה הניתנת לאדם או לחברה על ידי מוסד פיננסי, תמורת התחייבות של הלווה להשיב את ההלוואה, בתוספת ריבית, כעבור זמן קצר (לרוב כחודש) או לשיעורין ("קרדיט", לרוב במהלך מספר חודשים). הלוואת אשראי ניתנת לרוב תמורת ערבונות ישירים (כמו חיסכון 'נעול' בגובה מסוים) או עקיפים, או שניהם.
נטילת הלוואת אשראי נעשית תוך יצירת חוב כלפי המוסד הפיננסי, המבוטא לרוב ברישום חובה בחשבון שיש ללווה במוסד הפיננסי (לדוגמה, 'מינוס' בבנק), או באמצעות מיצוי 'מכסה' המוקצית לנוטל הלוואת אשראי.
מוסד האשראי המודרני גדל בד בבד עם התרחבות הייצור התעשייתי והתפשטותו על פני העולם כולו. כפי שניסח זאת הכלכלן והיסטוריון הכלכלה פרופ' אלפרד בונה: "אין בזה הפרזה אם אומרים שהייצור המודרני לא היה אפשרי אלמלא האשראי, והאשראי בצורתו המודרנית אינו אלא יצירת הבנקים".ד"ר א. בונה, "מתולדות הבנקאות", בתוך: הבנקאות להלכה ולמעשה - ספר לאיש-המקצוע ולמעיין, ירושלים, ראובן מס, 1940, עמ' 17.
כרטיסי אשראי
אצל לקוחות רגילים בבנקים, ניטלת הלוואת אשראי בדרך כלל באמצעות כלי כמו כרטיס אשראי. בישראל, לדוגמה, כאשר אדם משלם באמצעות כרטיס אשראי, הוא נוטל הלוואה מחברת כרטיסי האשראי, אותה הוא פורע בתוך כחודש או לשיעורין.
רוב ההלוואות הניטלות באמצעות כרטיס אשראי הן לצורך תשלום בעבור מוצרי צריכה שונים ועל כן כוללות בדרך כלל תוספת ריבית סמויה בדמות העלאת מחיר, שבאמצעותה מפצה את עצמו העסק המבצע את החיוב על התשלום שהוא נדרש לשלם לחברת כרטיסי האשראי עבור בדיקת העסקה, אישורה ורישומה ("דמי סליקה") ולרוב גם פיצוי על פרק הזמן שבין הרכישה להעברת התשלום מחברת כרטיסי האשראי למוכר. כאשר העסק מציע הנחה למשלמים במזומן, הריבית הסמויה הופכת לגלויה.
אשראי ספקים
סוג נוסף של אשראי מכונה "אשראי ספקים" או "שוטף פלוס", והוא אשראי שספקים נוהגים להעניק ללקוחותיהם. במתכונת אשראי זאת, ספק מוצרים או שירותים מספק את המוצר או מעניק את השירות ללקוח, אך לא מקבל את התשלום בעבורו באופן מידי אלא כעבור זמן. בישראל, מוכר מתן אשראי כזה בשם "שוטף פלוס" ובו התשלום מתבצע מספר הימים המצוין לאחר סוף החודש שבו התבצעה העבודה, כך "שוטף פלוס 30" לעסקאות שבין 1 ל-28 בפברואר ישולמו ב-30 במרץ. מספר ימי האשראי מעבר לשוטף תלוי בהסכם בין הספק ללקוח. במתכונת זו, ספק המוצר או השירות מוותר על תשלומי ריבית אותם היה יכול לקבל אילו היה הכסף מועבר לרשותו מידית. מקבל השירות, לעומתו, נהנה מתשלומי ריבית על סכומי הכסף שאת הוצאתם עיכב. יתר על–כן, הספק מחויב בתשלומים שוטפים אחרים שאין לעכבם. לדוגמה, ספקים נדרשים לשלם את סכום המע"מ שהוסיפו לעסקה, לשלם משכורתם של עובדים, וכדומה.
במרץ 2017 נחקק בישראל חוק מוסר תשלומים לספקים, המגביל את משך הזמן שבו ממשלת ישראל וגופים המתוקצבים על ידה רשאים לדחות תשלום לספקים.
אובליגו
אובליגו (בלטינית "Obligo" פירושו התחייבות, כבילה) הוא מונח מתחום הבנקאות המהווה סיכום כל הסכומים שעסק או לקוח התחייב להחזיר לבנק כולל מסגרות אשראי, הלוואות בכרטיס אשראי, הלוואות נוספות ושעבודים מכל סוג שהם. האובליגו מהווה מדד לבחינת מצב העסק או הלקוח כדי שלא ייווצר מצב בו התחייבויותיו יהיו גדולות בהרבה ממה שהוא יוכל להחזיר בעתיד.
שכר כאשראי
על פי ההלכה בנושא הלנת שכר, יש לשלם תמורת עבודה מיד עם סיום ביצועה. על–פי התפיסה המרקסיסטית, גם עובד המבצע את עבודתו מידית ומקבל את שכרו במועד קבוע (שבועית או חודשית) מעניק למעשה אשראי למעסיק, שכן זה יכול להמשיך ולהחזיק בכסף המיועד לעובד פרק זמן נוסף. מנקודת מבט הפוכה, כמו זו של אויגן פון בהם-באוורק למשל, האשראי ניתן דווקא על–ידי המעסיק, המשלם לעובד באופן רציף עוד לפני שקיבל את התמורה בעבור העבודה מן הצרכן, שלא לדבר על מקרים בהם מושקעת עבודה, משולם שכר עבורה, אך לא מופקת תמורה כלשהי (לדוגמה, כאשר יש עסקה שכשלה).
התמודדות עם סיכון אשראי
קיימות מספר דרכים בסיסיות שבהן חברות יכולות לפעול על מנת להתמודד עם סיכוני אשראי:
גביית חלק ניכר מן הסכום מראש. בשיטה זו משתמשות חברות רבות מול לקוחות בעייתיים.
גביית חובות בהתאם להתקדמות העבודה - נפוצה מאוד בעת ביצוע פרויקטים. באופן זה החשיפה מצטמצמת רק למועדים שבין התשלום האחרון ועד התשלום הבא, עבור חלק מסוים של הפרויקט בביצוע. סוג זה בולט בענף נדל"ן על נגזרותיו.
מכירה במזומנים.
מציאת ערבים לתשלום החוב תמורת עמלה.
ביטחונות שהלקוח סיפק בעצמו.
ביטוח אשראי.
ראו גם
אמות מידה פיננסיות
קישורים חיצוניים
שירות ייעוץ אשראי ובדיקות דירוג אשראי
הכחשות עסקה באשראי
הערות שוליים
קטגוריה:שוק ההון
קטגוריה:אשראי | 2024-08-12T14:05:12 |
אייליים | אַיָּלִיִים (שם מדעי: Cervidae) היא משפחה של יונקים מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה. בעלת 16 סוגים ו־36 מינים.
מאפיינים ובית גידול
קרנם של האייליים (Antler) שונה מזו של מעלי גירה אחרים (Horn). קרני האיילים הן מבנים גרמיים שגדלים בכל שנה בדרך-כלל בקיץ, ולרוב רק הזכר מגדל אותן. הקרן מתחילה להתפתח אצל האיילים הצעירים, כאשר בתחילה יש לאייל שתי בליטות על הראש שמהן מתפתחות הקרניים. בזמן התפתחותן של הקרניים, עוטפת אותן רקמת עור מיוחדת (באנגלית: Velvet) שעשירה בכלי דם, והיא מספקת לקרניים חמצן וחומרי מזון הנחוצים לגדילתם. רקמה זו נשארת על הקרניים למשך מספר חודשים, עד להתקשחות העצם שבקרן. משהעצם התקשחה, רקמת העור תינתק מעל הקרן (ולא תושל ממנו).
האיילים מפרישים ריח מסוים מבלוטות הנמצאות ליד עיניהם ומצחם כדי לסמן את הטריטוריה שלהם. ריח זה משמש לעיתים ציידים המעוניינים במציאת האיילים. בנוסף, לאייליים יש שכבה מחזירת אור מיוחדת בעיניהם (Tapetum lucidum), המאפשרת להם ראיית לילה טובה. במהלך עונת הרבייה, האיילים ישתמשו בקרניהם כדי להילחם אחד בשני כדי למשוך נקבות מהעדר. שני האיילים ינועו במעגל, יעקמו את רגליהם אחורנית, ינמיכו את ראשם, ואז יתקיפו האחד את השני.
הקטן באיילים הוא הפודו הצפוני מדרום אמריקה, שגובהו בכתפיים פחות מ-40 סנטימטר, משקלו מגיע עד 8 קילוגרם ואורך הקרן שלו 10 סנטימטר. הגדול בין האיילים הוא אייל קורא (Alces alces) החי בצפון אמריקה, בצפון אירופה ובצפון אסיה. אייל ענקי זה מתנשא בכתפיו עד לגובה 230 סנטימטר, משקלו מגיע עד 800 קילוגרם ומוטת הקרניים המסועפות שלו מגיעה עד 180 סנטימטר.
הנקבה ממליטה שני עופרים בכל המלטה, ולעיתים רחוקות היא ממליטה שלושה. תקופת ההריון עשויה להימשך עד עשרה חודשים. מרבית העופרים נולדים כאשר פרוותם מכוסה בנקודות לבנות, אולם אלו נעלמות עם ההתבגרות (להוציא כשישה מיני איילים, שאצלם הנקודות נשארות). לאחר צאתו לאוויר העולם, נקבת האיל תנקה את העופר בלשונה ובכך היא תעלים את ריחו שמושך טורפים. האם עוזבת את עופריה לעיתים קרובות. בשבוע הראשון לחייו, העופר חלש מדי מכדי לצאת עם אמו, ולכן יישאר חבוי בעשב. לאחר שיהיה חזק מספיק, יתחיל להסתובב עם אמו. העופר נשאר עם האם במשך שנה לערך. זכרים לרוב לא רואים יותר לעולם את אמם, בעוד שנקבות לעיתים חוזרות לאמן יחד עם עופריהן שלהן, ויחד הן מקימות עדרים קטנים.
גופם של האיילים הוא גמיש וקומפקטי בדרך-כלל, ורגליהם החזקות והארוכות מותאמות לאדמת טרשים מיוערת. בנוסף, האיילים הם שחיינים מעולים. שיני הלחי התחתונה שלהם עשויות האמייל הן בעלות קצוות מעוגלים, מה שמאפשר להם ללעוס מגוון רחב של צמחים. האיילים הם מעלי גירה, ובטנם מורכבת מארבעה חללים. לרובם הגדול של האיילים יש בלוטה מיוחדת ליד כל עין. בלוטה זו מכילה פרומון מרוכז, המשמש לסימון הטריטוריה שלהם. כאשר הם מתרגשים, הם עשויים לפתוח את הבלוטות לרווחה. לכל האיילים יש כבד, אולם הם נעדרים כיס מרה. אלקרן הגדות הוא מין האייליים היחיד שאין לו קרניים, ובמקומן הוא בעל ניבים.
האיילים בררנים בבחירת מזונם. הם ניזונים מעלים. בטנם קטנה ודרישות התזונה שלהם גבוהות. במקום לאכול כמויות גדולות של מזון סיבי שקשה לעכלו ושערכו התזונתי נמוך, האייל מעדיף לאכול חומרי מזון מזינים וקלים לעיכול, כמו עלים רעננים, עשב טרי, חוטרים רכים, פירות, פטריות וחזזיות. האיילים הם צמחונים מובהקים והם מעלי גירה טיפוסיים. מזונם עובר תסיסה ועיכול בקיבה בעלת ארבעה מדורים, שבהם חיים חיידקים וחד-תאיים המסייעים בפירוק המזון ובעיקר בהפיכת תאית לסוכרים זמינים לגוף.
קרן
ממוזער|230px|נקבת אייל קנדי מיניקה את בנה. ניתן להבחין במעט נקודות לבנות שנותרו על פרוותו
ממוזער|230px|שמאל|עופר של אייל פרדי לבן-זנב
ממוזער|230px|שמאל|זכר אייל הצפון
לכל האיילים הזכרים יש מבנים דמויי קרניים הנקראים "אנטלר", אשר בכל שנה נופלות וגדלות מחדש מנקודה מיוחדת בגולגולת שנקראת pedicle. המין היחיד שלנקבה שלו יש קרן הוא אייל הצפון. בזמן גדילתה, הקרן מכוסה ברקמה מיוחדת עשירה בכלי דם שנקראת velvet. לפני תחילת עונת הרבייה, הקרניים מתקשחות מתחת לרקמה העורית, ואז היא מושלת מעל הקרן ומשאירה אחריה קרן עצמית חזקה. לאחר עונת הרבייה, הבליטה שעל הראש והקרן מופרדות על ידי רקמה, ואז הקרן נופלת. לכל מין אייל יש קרן בעלת מבנה וצורה שונים. בחורף או באביב נושרות הקרניים והזכרים נותרים חסרי קרניים. זמן קצר לאחר מכן מתחילות הקרניים לצמוח מחדש, וכך כל שנה מחדש. תפקידן הראשי של הקרניים הוא לפרסם את הנושא אותן ולהעיד על כשירות. זכר צעיר או זכר זקן אינם כשירים דיים כדי לצמח ולשאת קרניים גדולות ומפוארות המונחות על הראש, ומפריעות מאוד לנוע בתוך סבכי היער והחורש שבהם חיים האיילים. הזכרים הבוגרים לעומתם נושאים את הקרניים הגדולות והמכבידות, וכך מפגינים את כשירותם ואת כוחם.
בית גידול
תפוצתם של האייליים רחבה, והיא כוללת את כל היבשות למעט אוסטרליה, מרבית אפריקה, ואנטארקטיקה. יש לציין כי מספר מיני איילים הובאו בידי האדם לגינאה החדשה, אוסטרליה וטסמניה, וכיום הם מצויים שם בטבע. הם חיים במגוון בתי גידול, החל מטונדרה וטייגה, וכלה בהרים וביערות גשם טרופיים. איילים רבים חיים באקוטונים (אזורי מעבר בין שני בתי גידול), כמו האזורים שבין יערות וסבכי שיחים (הסוואה) ובין ערבות וסוואנות (שטחים פתוחים).
חשיבות כלכלית
לאיילים יש מזה זמן רב חשיבות לאדם. בשר האייל הוא אחת מהסיבות לשמן הוא מגודל וניצוד. שימוש נוסף נעשה בעורו של האייל, המשמש לייצור נעליים, מגפיים וכפפות. מקרניו של האייל ניתן לייצר כפתורים וידיות של סכינים. הסאמים מסקנדינביה ועמים נוודים אחרים בצפון אסיה השתמשו באייל הצפון לצורכי מזון, ביגוד ותחבורה. בשר האייל משמש להכנת מאכלים רבים, ובאנגלית זכה לשם מיוחד - Venison.
כשרות האייל
אַיָּל נמנה בתורה בין החיות הטהורות המותרות באכילה (דברים יד ה; יב טו- כב, טו כב), שעלו תדירות על שולחנו של המלך שלמה (מ"א ה ג). עד לימינו השתמרו עדויות רבות לשחיטה כשרה של מיני איילים שונים ברחבי העולם, ובהם: אייל הכרמל, אייל קנדי, יחמור אירופי (Dama dama) ואייל הצפון. בישראל התעורר פולמוס הלכתי לגבי כשרותו של האיל האדמוני.
מיון
ממוזער|שמאל|230px|אייל אציל
ממוזער|שמאל|230px|מונטיאק הציצית
ממוזער|שמאל|230px|פודו דרומי
ממוזער|שמאל|230px|אייל נקוד
ממוזער|שמאל|230px|נקבת אייל קורא
שמאל|ממוזער|230px|נקבת אייל הביצות
תת-משפחה Procervulinae
סוג: Procervulus - נכחד
תת-משפחה: איילי העולם הישן (Cervinae)
שבט: איילים (Cervini)
סוג: Allocaenelaphus - נכחד
סוג: ארוונוצרוס (Arvernoceros) - נכחד
סוג: Candiacervus - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: Cervavitus - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: מטצרווצרוס (Metacervoceros) - נכחד
סוג: קרויזטוצרוס (Croizetoceros) - נכחד
סוג: אאוקלדוצרוס (Eucladoceros) - נכחד
סוג: Gona - נכחד
סוג: מגלוצרוס (Megaloceros) - נכחד
סוג: Neomegaloceros - נכחד
סוג: Nesoleipoceros - נכחד
סוג: Orchonoceros - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: Pliocervus - נכחד
סוג: פרמגצרוס (Praemegaceros) - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: Praesinomegaceros - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: Pselcupsoceros - נכחד
סוג: Pseudodama - נכחד
סוג: סינומגצרוס (Sinomegaceros) - נכחד. ייתכן ששייך לסוג Megaloceros
סוג: אייל זהוב (Hyelaphus)
סוג ומין יחיד: אייל נקוד (Axis axis)
סוג: אייל (Cervus)
סוג ומין יחיד: אייל ת'ורולד (Przewalskium albirostris)
סוג: אייל רוסה (Rusa)
סוג: אייל רוסרבוס (Rucervus)
סוג ומין יחיד: אייל אלדי (Rucervus eldi)
סוג ומין יחיד: אייל דוד (Elaphurus davidianus) - נכחד מהטבע
סוג: יחמור (Dama)
שבט: מונטיאקים (Muntiacinae)
סוג: דיקרוצרוס (Dicrocerus) - נכחד
סוג: אאופרוקס (Euprox) - נכחד
סוג: Eustyloceros - נכחד
סוג: Paracervulus - נכחד
סוג: Stephanocemas - נכחד
סוג ומין יחיד: מונטיאק הציצית (Elaphodus cephalophus)
סוג: מונטיאק (Muntiacus)
תת-משפחה: איילי העולם החדש (Odocoileinae)
סוג: Bretzia - נכחד
סוג: צרוולציס (Cervalces) - נכחד
סוג: Libralces - נכחד
סוג: Procapreolus - נכחד
סוג: Pseudalces - נכחד
סוג: Agalmaceros - נכחד
סוג: Antifer - נכחד
סוג: Charitoceros - נכחד
סוג: Eocoileus - נכחד
סוג: Epieuryceros - נכחד
סוג: Morenelaphus - נכחד
סוג: Torontoceros - נכחד
סוג ומין יחיד: אייל קורא (Alces alces)
סוג ומין יחיד: אייל הצפון (Rangifer tarandus)
סוג ומין יחיד: אייל הביצות (Blastoceros dichotomus)
סוג ומין יחיד: אייל הפמפס (Ozotoceros bezoarticus)
סוג: אייל האנדים (Hippocamelus)
סוג: אייל פרדי (Odocoileus)
סוג: מזאמה (Mazama)
סוג: פודו (Pudu)
סוג ומין יחיד: אלקרן הגדות (Hydropotes inermis)
סוג: אייל הסבך (Capreolus)
קישורים חיצוניים
אביעד פרנקל,
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1820
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי גאורג אוגוסט פולדפוס
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך | 2024-08-08T17:24:57 |
אינטגרציה (חינוך) | בחינוך, אִינְטֶגְרַצְיָה היא מהלך של מיזוג חינוכי בין תלמידים בני קבוצות חברתיות שונות. מיזוג חינוכי זה נקרא בשיח האמריקאי "דה-סגרגציה" (כלומר: ביטול ההפרדה). הקבוצות החברתיות יכולות להיות נבדלות אלו מאלו מבחינות גזעיות, אתניות וחברתיות-כלכליות.
כפשוטה נתפסת האינטגרציה בחינוך כעירוב והפגשה של תלמידים הבאים משכבות סוציאליות או מקבוצות מוצא עדתיות שונות במסגרת לימודית משותפת - בית-ספר הטרוגני וכיתה הטרוגנית. באינטגרציה מדובר על קבוצות עדתיות, קבוצות חברתיות-כלכליות, קיימת גם אפשרות של חלוקה לפי כישורים והישגים לימודיים.
מדיניות אינטגרטיבית בישראל ובעולם
בעיית האינטגרציה בחינוך כרוכה בסוגיות של הגדרה ושל מדיניות כאחת, שטרם נמצא להן פתרון. רק מדינות מעטות בעולם אימצו את האינטגרציה ברפורמות החינוכיות שלהן באופן מערכתי, ובין הבולטות שבהן נמצאות ארצות הברית וישראל. בבריטניה, למשל, לא הייתה מעולם אינטגרציה כפויה, אף שבתי ספר מקיפים נפוצים למדי. בארצות הברית מתייחס המונח אינטגרציה לעירובם של ילדים מקבוצות אתניות או גזעיות שונות, החייבים מכוח החוק ללמוד יחד באותו בית-ספר או באותה כיתה.
בישראל אמורה האינטגרציה להתרחש בין בני קבוצות, שאין ביניהן הפרדה אתנית או חברתית גלויה כמו בארצות הברית. שלא כמו בארצות הברית, בישראל האינטגרציה נעשתה בתוך הציבור היהודי בלבד וכן, בשלב מאוחר יותר ובמידה מסוימת, בתוך הציבור הערבי.
אמצעי או מטרה
נהוג לזהות שתי גישות עיקריות הקשורות למושג האינטגרציה. גישה אחת רואה באינטגרציה מטרה חברתית בפני עצמה. לעומת זאת, יש המציגים את עיקר חשיבותה של האינטגרציה בחינוך כאמצעי להשגת יעדים שונים, במישורים הלימודיים, הפסיכולוגיים החברתיים והכלכליים העתידיים. כאמצעי להגשמתן של מטרות, שואפת האינטגרציה לבנות כיתות בעלות הרכב אופטימלי או יעיל, שיביא למירב התפוקות החינוכיות.
האינטגרציה בישראל
ב-29 ביולי 1968 החליטה הכנסת ברוב קולות (69 בעד, 3 נגד, 18 נמנעים) לקבל את הצעת הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל-יסודי בישראל על כל סעיפיה. בכך הפכו הצעות הוועדה הפרלמנטרית בראשותו של ד"ר אלימלך-שמעון רימלט להחלטת הכנסת, שעל פיה הופעלה הרפורמה במבנה החינוך.
המטרות העיקריות שלשמן נעשה השינוי היו:
העלאת רמת ההוראה וההישגים הלימודיים והחינוכיים בכל שלבי החינוך.
הפחתת הפער הקיים כיום בין ילדי ישראל ברמת ההשכלה והסיכויים להשתלב בחברה ובמשק מתקדם.
הפגשת הילדים מכל השכבות, בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות.
בדברי הסיכום שלו אמר ד"ר רימלט:מטרות אלו נוסחו באופן דומה במסמך ההנחיות של משרד החינוך לביצוע הרפורמה.
הרפורמה המבנית שיצרה את חטיבת הביניים כשלב מתווך בין בית הספר היסודי לחטיבה העליונה של בית הספר העל-יסודי, וההחלטה לאמץ במסגרתה מדיניות של אינטגרציה, הפכה בפועל את חטיבת הביניים למוקד ההפעלה של המיזוג המכוון, ויצרה זיהוי מוחלט בין הרפורמה לאינטגרציה בשיח הציבורי והחינוכי.
היישום ההדרגתי של הרפורמה
בנאומו בכנסת אמר שר החינוך והתרבות זלמן ארן ב-29 ביולי 1968: . השר לא נקב במספר השנים שלדעתו יעברו עד אשר תושלם הרפורמה במלואה. היעדר חוק מחייב גרם ליישום הרפורמה בהדרגה, בקצב שהיה איטי מהמצופה. בשנת הלימודים הראשונה ליישום הרפורמה (1968 - 1969), הוקמו 8 חטיבות ביניים שכללו 8% מתלמידי ז'-ח', בשנת הלימודים 1973–1974 למדו רק 30% מהתלמידים בחינוך העברי במסגרת של חטיבת ביניים.
בתחילה יושמה הרפורמה על פי עקרון "ההתנגדות הקלה", כלומר, ביישובים או בשכונות שלא הייתה בהן התנגדות ציבורית למהלך והאינטרס שלהם חייב מהלך זה. בשנים הראשונות הופעלה הרפורמה בעיקר בעיירות הפיתוח, שראו ביישומה הזדמנות לבסס את מערכת החינוך שלהן. בשנות השמונים, בייחוד במחצית השנייה שלהן, חל צמצום ניכר בקצב גידול יישום הרפורמה (פחות מ-1% לשנה) אך בתחילת שנות התשעים חל גידול בקצב הפעלת הרפורמה ויישומה בערים, שעד אז התנגדו לה כדוגמת נתניה, חולון, בת-ים באר שבע. בשנים אלו האינטגרציה כבר לא הייתה עוד העניין המרכזי ביישום הרפורמה.
היבטים משפטיים - מקומו של בית המשפט באכיפת האינטגרציה
עיגונה הראשי והראשון היה בבג"ץ קרמר נ' עיריית ירושלים, בו עתרו הורים כנגד כוונת העירייה למנוע מהם לשלוח את ילדם לבית-ספר על פי בחירתם ולאלצם לשלחו לבית הספר התיכון ע"ש דנמרק, תיכון אינטגרטיבי חדש שהוקם באותה שנה. בית המשפט בפסק-דין זה עיגן לראשונה את הרפורמה באופן מלא ופסק דין מייסד זה קבע:
בית המשפט פרש את משנתו לעניין חשיבות קביעת בית המשפט בעניין גיבוי מדיניות הממשלה בעניין זה ואת תפקידו בה:
וכן:
כך לאורך השנים הבאות ועד לתחילת שנות התשעים, גיבה בית המשפט העליון את מדיניות הממשלה בדבר האינטגרציה בחינוך, ודחה את העתירות שהוגשו לאורך השנים מצד הורים, בעיקר ממעמד בינוני-גבוה, שביקשו לחמוק ממדיניות האינטגרציה מסיבות שונות, ומצד מגוון ארגונים שהיו מעוניינים בחינוך שונה. לקראת סוף שנות השמונים הרחיב בית המשפט את מסגרת הסמכות של הרשויות לאכוף אינטגרציה בחינוך אף מעבר לגבולותיה המקוריים, והחיל אותה במקרים מסוימים גם על בתי ספר יסודיים שכלל לא נכללו בדו"ח הוועדה.
מתחילת שנות התשעים, בעקבות התמורה שהתחוללה ביחסי הכוחות בין הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי, ובעקבות השינוי הזוחל בחברה הישראלית, התרחשה תפנית משמעותית בפסיקת בית המשפט העליון בעתירות בעניין זכות הבחירה בחינוך ותוכנית האינטגרציה: הוא סירב לתת תוקף להחלטות מנהליות של רשויות מקומיות ושל הממשלה האוכפות את האינטגרציה. השינוי האידאולוגי לא היה מיידי ולא רציף, אולם היה עקבי בפסיקותיו, כך שניתן היה לראות את תהליך התחזקות המגמה.
בית המשפט העליון מעולם לא הפך את הלכת קרמר, ותמיד נמצאו סיבות להחרגת המקרה הספציפי המדובר מההלכה הכללית, או להצגת העניין הספציפי כאילו לא עסק באינטגרציה אלא בנושאים אחרים. מקובל לחשוב כי לא מיוזמתו הפסיק בית המשפט העליון לאכוף את מדיניות האינטגרציה, אלא, נוכח מדיניותו ההפכפכה של משרד החינוך עצמו, החל בית המשפט להתיר חריגות משמעותיות ועקביות ממנה. מאז אמצע שנות השמונים החל תהליך של ביזור בפועל של סמכויות השלטון לרשויות המקומיות, שנאלצו למצוא פתרונות יצירתיים לשמור על איזון תקציבי; פתרונות אלו באו לידי ביטוי גם בתחום החינוך וגרמו לחוסר שליטה (ואף אנדרלמוסיה) ביישום מדיניות השילוב בין האוכלוסיות.
דווקא בבתי המשפט המחוזיים בישבם כבתי משפט לעניינים מנהליים, ניכרת מגמה שונה בפסיקה. עתירות רבות המוגשות לספם נדחות בנימוקי חשיבות האינטגרציה וגיבוי מדיניות השלטון המקומי. אין זה ברור אם תופעה זו נוצרת כתוצאה מכך ששופטי בתי המשפט המחוזיים מרגישים מחויבים לפסוק לפי ההלכה המוצהרת של בית המשפט העליון (שהייתה ועדיין יישום תוכנית האינטגרציה) או שעקב חוסר נכונותו של בית המשפט העליון לפסוק באופן גלוי ומוצהר על המדיניות הרצויה, ואולי חוסר יכולתו לעשות כן, מרגישים שופטי בתי המשפט המחוזיים חופשיים לפסוק על פי צו מצפונם וייתכן כי עולה כאן מחלוקת אידאולוגית.
בשנת 2010 פסק בג"ץ בעניין בית הספר "בית יעקב" בעמנואל, בפסק הדין התקבלה טענה בדבר אפליה על בסיס עדתי בין תלמידות ממוצא מזרחי לבין תלמידות אשכנזיות בבית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" בעמנואל. סירוב ההורים לקיים את הוראת בית המשפט העליון לשלוח את בנותיהם לבית הספר בעמנואל, הוביל לכך שהוטלו עליהם בהדרגה קנסות ומאסר בפועל. המאסר עורר את זעמו של הציבור החרדי, שראה בפסיקת בית המשפט התערבות של גורמים זרים בדרכי החינוך הייחודיות להם, וערך עקב כך הפגנות ענק בבני ברק ובירושלים. פשרה שהושגה בין הצדדים הביאה לשחרור ההורים מהמאסר, ובאישור משרד החינוך נפתח לבנות המגמה החסידית בית ספר נפרד (במעמד של מוסד פטור), שהמדינה והמועצה המקומית מנועות מלתקצבו.
ראו גם
אינטגרציה גזעית
קישורים חיצוניים
ישי בלנק, "ממלכתיות מבוזרת: שלטון מקומי, הפרדות ואי שוויון בחינוך הציבורי", עיוני משפט כח (תשס"ה), עמ' 347.
אלי בר חיים, מאיר יעיש ויוסי שביט, במעלה המדרגות היורדות: התרחבות וריבוד במערכת החינוך, סוציולוגיה ישראלית, י (1) 2008 עמ' 61–79
שירה קדרי-עובדיה, המטרה הייתה לשלב תלמידים חזקים ומוחלשים. ניסיונות הסיכול החלו כבר מהרגע הראשון, הארץ, 28 בספטמבר 2022
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: חינוך
קטגוריה:ארצות הברית: חינוך
קטגוריה:ריבוד ואי שוויון
קטגוריה:היסטוריה של החינוך | 2024-02-02T14:59:31 |
אינטגרציה גזעית | אִינְטֶגְרַצְיָה גִּזְעִית (או דֶסֶגְרֶגַצְיָה) הוא גישה לפיה מונעים סגרגציה (הפרדה גזעית) בקרב גזעים שונים באותה המדינה על ידי מתן זכויות שוות והזדמנויות שוות, וגם אפליה מתקנת. המונח מתייחס בעיקר לדסגרגציה בארצות הברית.
ארצות הברית
המאבק לאינטגרציה גזעית הוא מרכיב חשוב במאבק האפרו-אמריקאים לשיווי זכויות.
צעד בולט להחלתה של אינטגרציה גזעית בארצות הברית היה החלטתו התקדימית של בית המשפט העליון של ארצות הברית, שניתנה בשנת 1954 בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, ובה נקבע כי ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה עד אז בבתי ספר נוגדת את החוקה האמריקאית ולפיכך אינה חוקית. ההחלטה נתקלה בהתנגדות עזה של מושל מדינת ארקנסו, התנגדות שגרמה להתערבות של כוח צבאי פדרלי כדי לאכוף את מימוש ההחלטה (אירוע הידוע כמשבר ליטל רוק).
בדצמבר 1955 עמד מרטין לותר קינג בראש חרם על התחבורה הציבורית במונטגומרי שבאלבמה, שמטרתו הפסקת ההפרדה בין שחורים ללבנים באוטובוסים; החרם נמשך כשנה, ובסופו של דבר החליט בית המשפט העליון להוציא מחוץ לחוק את האפליה בתחבורה הציבורית.
ראו גם
אינטגרציה (חינוך)
גזענות
התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית
משבר ליטל רוק
קטגוריה:גזענות
קטגוריה:משפט חוקתי
קטגוריה:ארצות הברית: התנועה לזכויות האזרח | 2021-02-16T14:41:08 |
אינטגרציה | אינטגרציה פירושה הכללה, שילוב או איחוד (לפי האקדמיה ללשון העברית: כִּלּוּל, תִּכְלוּל, ובמתמטיקה: אִסְכּוּם). | 2023-06-29T05:04:03 |
חומצה | חומצה, בהגדרה המקובלת ביותר, היא תרכובת המתפרקת במים ליצירת יוני הידרוניום, כך שה-pH של התמיסה המתקבלת יהיה נמוך מ-7. הגדרה כללית יותר לחומצה היא תרכובת המוסרת פרוטון במהלך תגובה כימית; ההגדרה הכללית ביותר של חומצה היא תרכובת המקבלת זוג אלקטרונים מתרכובת אחרת (או, במילים אחרות: תרכובת הנוטלת זוג אלקטרונים מתרכובת אחרת).
חומצות וחומציות הן גורמים חשובים בתהליכים כימיים רבים, ומשמשות את האדם רבות בחיי היום-יום. לדוגמה, מצבר הרכב מכיל חומצה גופרתית, משקה קולה מכיל חומצה זרחתית, והקיבה האנושית מכילה חומצת מימן כלורי. לחומצות חלשות (חומצות בעלות pH גבוה יותר אך קטן מ-7) טעם חמוץ, ומכאן שמן. מיץ לימון, לדוגמה, מכיל חומצה ציטרית.
הגדרות של חומצה
בחלוף השנים הועלו מספר הגדרות שונות לחומצה (ולבסיס). ההגדרות אינן שונות בתכלית אלא מתארות, ברמות שונות של הכללה, את אותה המהות. הראשון שהגדיר חומצה היה לבואזיה, במאה ה-18. ההגדרה של לבואזיה כללה נוכחות של חמצן, כיוון שאז הכיר רק חומצות המכילות חמצן בדרגות חמצון גבוהות, כמו חומצה גופרתית וחומצה חנקתית. לבואזיה טבע את השם חמצן (Oxygen) כתרגום מלטינית של "יוצר חומצה". ב-1810 גילה סר האמפרי דייווי כי החומצות HI, HBr, ו-HCl אינן מכילות חמצן, והגדרתו של לבואזיה נזנחה. כיום מכירים בשלוש הגדרות של חומצה (ובסיס):
ההגדרה של ארהניוס
על פי ארהניוס, חומצה היא חומר שמגדיל את ריכוז יוני ה-+H3O (הידרוניום) בתמיסה בעת התמוססותו במים, ומקטין את ריכוז יוני ה-–OH (הידרוקסיד). באופן דומה, בסיס הוא חומר שמקטין את ריכוז יוני ה-+H3O ומגדיל את ריכוז יוני ה-–OH בתמיסה הנוצרת בעת התמוססותו במים. סימטריה זו אינה מקרית: הגדלת האחד גורמת בהכרח להקטנת השני, ולהפך.
הגדרה זו מוגבלת מעט, מכיוון שניתן להחילה רק לגבי חומרים מסיסים במים.
ההגדרה של ברונסטד ולאורי
על פי ההגדרה של ברונסטד ולאורי, חומצה היא חומר המוסר פרוטון +H בעת תגובה כימית; בסיס הוא חומר הקולט פרוטון +H בתגובה זו. תגובה שבה חומר אחד תורם פרוטון והאחר קולט אותו נקראת תגובת חומצה-בסיס. הגדרה זו היא הרווחת ביותר כיום, ובניגוד להגדרה של ארהניוס, היא יכולה לתאר גם תגובות בין חומרים שאינם מסיסים במים.
על פי הגדרה זו, בתגובת פירוק החומצה במים, המים מתפקדים כבסיס, שכן החומצה "תורמת" פרוטון למים.
ההגדרה של לואיס
לפי הגדרתו של גילברט לואיס, חומצה היא צורון כימי אשר מקבל זוג אלקטרונים, ובסיס הוא צורון בעל זוג אלקטרונים בלתי קושר המסוגל לתרום אותו ליצירת קשר קוולנטי. הגדרה זו כוללת גם תגובות שאינן כוללות שחרור או קבלה של פרוטון (+H), ולכן היא כללית יותר מההגדרה של ברונסטד ולאורי. על פי תאוריית האורביטלים המולקולריים, ניתן לומר שלחומצת לואיס יש LUMO (האורביטל המולקולרי הנמוך ביותר שאינו מאוכלס באלקטרונים) בעל אנרגיה נמוכה, הקולט זוג אלקטרונים מה-HOMO (האורביטל המולקולרי הגבוה ביותר, המאוכלס באלקטרונים) של הבסיס.
כל חומצה העונה להגדרה של ברונסטד ולאורי עונה גם על הגדרתו של לואיס, אך ההפך אינו נכון. כלומר, כל בסיסי/חומצות ברונסטד-לאורי הם בסיסי/ חומצות לואיס, אך לא להפך. הגדרתו של לואיס אינה הנפוצה ביותר. לכן, כאשר מדברים על חומצות לואיס שאינן חומצות על פי ברונסטד ולאורי, מציינים לרוב במפורש כי אלו חומצות לואיס.
תכונות כימיות
בתגובה עם מים, חומצות עוברות תהליך של פירוק, או דיסוציאציה ליונים: יון מימן חיובי +H (פרוטון) מתנתק מהחומצה ומתרכב עם המים ליצירת יון הידרוניום +H3O. אם מסמנים חומצה באופן כללי ב-HA, ניתן לרשום את התהליך:
HA + H2O(l) <=> H3O+(aq) + A- (aq)
היון – A, שנותר מפירוק החומצה, נקרא הבסיס המצומד של החומצה. על פי אחת ההגדרות, פליטת יוני +H היא שמגדירה חומצה (ראו להלן). ישנם מקרים שבהם תגובה זו אינה מתרחשת עד הסוף. כלומר: קיימות חומצות שלא מתפרקות לגמרי במים, ויוצרות תגובת שיווי משקל. חומצות המתפרקות לגמרי נקראות חומצות חזקות, וחומצות שאינן מתפרקות לגמרי נקראות חומצות חלשות. לתגובה קוראים דיסוציאציה מלאה או חלקית, בהתאם.
מידת החוזק של חומצות נקבעת לפי מידת ההתרחשות של תגובת פירוק זו. ניתן לתאר "עד כמה" התרחשה התגובה לפי היחס בין כמות יוני ההידרוניום והבסיס המצומד לבין כמות החומצה שלא התפרקה, לאחר שהמערכת הגיעה לשיווי משקל. יחס זה, שנקרא קבוע הפירוק של החומצה, הוא קבוע (בטמפרטורה נתונה), ומסומן ב-Ka.
Ka הוא מדד לחוזק החומצה. לחומצות חזקות Ka גבוה (כלומר, שיווי המשקל נוטה בעיקר לכיוון ימין, והפירוק במים כמעט מוחלט). דוגמאות לחומצות חזקות הן חומצות כבדות כגון חומצה גופרתית (H2SO4) וחומצה חנקתית (HNO3), וגם חומצות קלות כגון תרכובות של מימן עם הלוגנים: מימן ברומי (HBr), מימן יודי (HI) ומימן כלורי (HCl, נקראת גם חומצת מלח). עבור חומצת מלח, לדוגמה, .
לחומצות חלשות Ka נמוך יותר. (כלומר, שיווי המשקל אינו נוטה לגמרי לכיוון התוצרים, והפירוק אינו מוחלט). דוגמאות לחומצות חלשות הן חומצה פחמתית (H2CO3), חומץ (CH3COOH, נקראת גם חומצה אצטית), וגם אספירין (C6H4OCOCH3CO2H, השם הכימי: חומצה אצטילסליצילית). עבור חומצת חומץ, לדוגמה, – פי מיליון מיליונים פחות מאשר חומצת מלח. רוב החומצות בטבע הן חומצות חלשות.
לעיתים, במקום להתייחס ל-Ka, משתמשים ב-pKa, המוגדר כך: . גודל זה הוא בסולם לוגריתמי, ולכן הוא נוח יותר במקרים מסוימים. כאשר Ka גדל, pKa קטן. כלומר, ככל שחומצה חזקה יותר, כך ה-pKa שלה קטן יותר.
מאפיינים של חומצות
מושג מרכזי הוא מושג ה-pH. ה-pH מוגדר כ – מינוס הלוגריתם של ריכוז יוני ההידרוניום במים. ככל שה-pH נמוך יותר כך התמיסה חומצית יותר. במים מזוקקים, ובכל תמיסה נייטרלית, ה-pH הוא 7 (הסיבה מפורטת למטה). כשה-pH גבוה מ-7, התמיסה היא בסיסית, וכשהוא קטן מ-7, התמיסה היא חומצית. בסביבה טבעית, ה-pH נע לרוב בין 0 ל-14, אך הוא יכול לקבל כל ערך (גם שלילי).
שמאל|ממוזער|250px|נזקים של גשם חומצי לפסל אבן
בשפה מדוברת מתייחסים לעיתים ליוני המימן בתמיסה (ומסמנים +H). בפועל, המימן אינו מתקיים כיון בתמיסה מימית, אלא מגיב עם המים ליצירת יוני הידרוניום +H3O (אין זאת אומרת כי לא קיים יון +H, יון זה קיים, אך לא בתמיסה מימית. ניתן למצוא אותו, לדוגמה, בחומצות כגון HCl או HF ואפילו במים). הסימון +H נפוץ מאוד, אם כי אינו מדויק מבחינה כימית.
לחומציות של תמיסה יש השפעה גדולה על התרחשות תגובה, גם אם יוני ההידרוניום (או ההידרוקסיד) אינם מגיבים. תהליכים ביולוגיים רבים המתרחשים בתמיסות אינם מתנהלים בצורה תקינה, אם ה-pH אינו מתאים. גוף האדם עשוי רובו מים, ורוב התהליכים הכימיים בו מתרחשים בתמיסה מימית. על כן יש חשיבות גדולה לחומציות התמיסה (ראו בופר).
חומצה הבאה במגע עם העור גורמת לתחושת עקצוץ, וחומצות חזקות עלולות לגרום כוויות חריפות, אפילו במינון נמוך. במקרה של פגיעה, יש לשטוף בכמויות גדולות של מים, ולפנות לייעוץ רפואי.
חומצות חזקות הן חומר משתך (קורוזיבי) מאוד, הן מגיבות בחוזקה וממיסות מתכות. קיים שילוב מיוחד של חומצות (הנקרא מי מלכים) שיכול להמיס אפילו זהב ופלטינה.
תמיסות של חומצות מוליכות זרם חשמלי. ככל שחומצה חזקה יותר (משמע: מתפרקת יותר במים) כך המוליכות של תמיסתה עולה.
חומצות פוליפרוטיות
ישנן חומצות המסוגלות לתרום יותר מפרוטון אחד. חומצות אלה נקראות חומצות פוליפרוטיות או חומצות רב-פרוטיות. חומצות בעלות פרוטון אחד נקראות חומצות חד-פרוטיות. בהתאם, חומצות בעלות שני פרוטונים נקראות חומצות דו-פרוטיות, וחומצות בעלות שלושה פרוטונים נקראות חומצות תלת-פרוטיות.
בניגוד לחומצה חד-פרוטית, המתפרקת בתגובה אחת, כמוסבר לעיל, חומצה פוליפרוטית מתפרקת במספר שלבים. בכל שלב נפלט פרוטון אחד. נשתמש בסימון הכללי H2A לחומצה דו פרוטית. שלבי פירוק חומצה פולי-פרוטית באופן כללי:
H2A + H2O <=> HA- + H3O+
HA- +H2O <=> A^2- + H3O+
לחומצה דו-פרוטית יש שני קבועי פירוק: Ka1 עבור התגובה הראשונה ו-Ka2 עבור התגובה השנייה. קבוע הפירוק הראשון תמיד גדול מקבוע הפירוק השני. כלומר, החומצה "מוותרת" יותר בקלות על הפרוטון הראשון מאשר על השני. תוצאה זו צפויה, שכן לאחר פליטת הפרוטון הראשון מתקבל יון שלילי, ולכן יהיה קשה יותר להוציא ממנו פרוטון חיובי נוסף. ישנן חומצות דו-פרוטיות חזקות וחלשות. לדוגמה, חומצה גופרתית (H2SO4) היא חומצה חזקה מאוד, וחומצה פחמתית (H2CO3) היא חלשה יחסית.
לחומצה תלת-פרוטית, אם כן, יש שלושה קבועי פירוק, והיא מתפרקת בשלושה שלבים:
H3A + H2O <=> H2A- + H3O+
H2A- + H2O <=> HA^2- + H3O+
HA^2- + H2O <=> A^3- + H3O+
או בשלב אחד:
H3A + 3H2O <=> A^3- + 3H3O+
דוגמאות לחומצות תלת-פרוטיות הן חומצה זרחתית (H3PO4) וחומצה ציטרית. גם עבור חומצה תלת-פרוטית מתקיים תמיד Ka1>Ka2>Ka3. כלומר, ככל שמוציאים יותר פרוטונים, כך קשה יותר להוציא פרוטונים נוספים.
הדיסוציאציה של מים
יוני הידרוקסיד והידרוניום קיימים גם במים מזוקקים. זאת, כיוון שהמים מתפרקים באופן טבעי בתגובת דיסוציאציה:
2H2O <=> H3O+ + OH-
זוהי תגובת שיווי משקל בעלת קבוע .
לכן, בתמיסה נייטרלית, ]. עובדה זו מסבירה מספר עובדות שהוזכרו מעלה:
ה-pH של תמיסה נייטרלית הוא 7, כי .
כאשר אומרים כי תמיסה היא חומצית (pH<7), משמעות הדבר היא כי ריכוז יוני ההידרוניום גדול מריכוז יוני ההידרוקסיד. כאשר אומרים כי תמיסה היא בסיסית (pH>7), משמעות הדבר היא כי ריכוז יוני ההידרוקסיד גדול מריכוז יוני ההידרוניום.
העלאת ריכוז יוני ההידרוניום גוררת הורדת ריכוז יוני ההידרוקסיד ולהפך (כי מכפלת הריכוזים קבועה).
בתגובת הפירוק (דיסוציאציה) של מים, מולקולה אחת של מים מוסרת פרוטון, ולכן מתפקדת כחומצה, ומולקולת מים שנייה מקבלת פרוטון ולכן מתפקדת כבסיס. מכאן שמולקולת מים יכולה לתפקד גם כבסיס וגם כחומצה. לחומרים המתפקדים גם כבסיס וגם כחומצה קוראים חומרים אמפותריים.
סתירת חומצה ("ניטרול")
כדי לנטרל חומצה, בין אם בשל סכנות בריאותיות ובין אם בשל סיבות תעשייתיות, יש לסתור אותה. בתהליך הסתירה מוסף בסיס בכמות ובריכוז מולים זהה לחומצה. בתום התהליך לא יוותרו חומצה או בסיס במגיבים והתמיסה תהיה נייטרלית בחומציותה, כלומר בעלת pH = 7.
ראו גם
פיגוע חומצה
קישורים חיצוניים
האגודה הבינלאומית לתכונות מים וקיטור (IAPWS), R11-07:Revised Release on the Ionization Constant of H2O, אוקטובר 2019 (באנגלית)
* | 2024-07-17T07:31:12 |
תחמוצת | תחמוצת (בלועזית: אוקסיד, Oxide) היא תרכובת של יסוד או חומר עם חמצן. מקור השם "תחמוצת" הוא מהמילה "חמצן".
תחמוצות רבות נוצרות בתהליך הבעירה.
שמות התחמוצות בעבר היו בפורמט של דו-תחמוצת הפחמן, למשל; מאז שנות ה-70 נהוג להשתמש בפורמט פחמן דו-חמצני. תחמוצת של יסוד אנאורגני נקראת אנהידריד (אם כי במונח זה משתמשים בעיקר לציון תחמוצות אורגניות).
תרכובות ידועות רבות הן תחמוצות. חול, זכוכית וקוורץ, למשל, מורכבים מאותו החומר: צורן דו-חמצני. חומר זה, הקרוי גם סיליקה, מופיע בלא פחות מ-17 צורות גבישיות שונות, רבות מהן אבנים יקרות למחצה, כגון אופאל.
חלודה גם היא תחמוצת: ברזל חמצני; היא נוצרת כשברזל "בוער" באטיות, כלומר – מתרכב עם החמצן שבאוויר.
גופרית דו-חמצנית נוצרת בשרפה בלתי-מלאה של תרכובות גופרית הנמצאות בדלק ישן. גז זה נפלט לאוויר ומתרכב עם מים ליצירת חומצה גופריתית; חומצה זו חודרת לאדמה כשהיא מעורבת בגשם תוך גרימת נזקים סביבתיים, תופעה הנקראת גשם חומצי.
חנקן חמצני הוא מולקולת איתות בעלת חשיבות עליונה ביצורים חיים. באדם הוא משמש כנוירוטרנסמיטר (כלומר, משמש להעברת אותות כימיים בין נוירונים – תאי עצב) וכן הוא גורם להתרחבות של כלי הדם ולפיכך – להורדת לחץ הדם בשעת הצורך. פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ניתן ב-1998 לשני מדענים שגילו את תפקידיו אלו של החנקן החמצני בגוף.
סידן חמצני ידוע יותר בשם סיד יבש או ליים. זוהי האבקה ממנה מכינים את נוזל הצביעה הלבן.
ראו גם
תרמיט
חומצה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חמצן | 2024-07-13T20:44:13 |
חומצה חזקה | חומצה חזקה היא חומצה אשר מתפרקת באופן מושלם ליוני הידרוניום בעת המסתה במים, לפי הנוסחה:
שלא כמו רוב החומצות, אשר בהן הפירוק אינו מושלם, בחומצות חזקות ריכוז יוני +H שווה לריכוז יוני -A. חומצות חזקות מאופיינות בקבוע תגובה גבוה מאוד. הן מגיבות במהירות ולעיתים באלימות עם תרכובות רבות, והן מסוגלות לאכל מתכות וחומרים אורגניים; לפיכך נחשבות החומצות החזקות לחומרים מסוכנים ויש לטפל בהן בזהירות.
חומצות חזקות מאוד
(מהחזקה לחלשה)
חומצה פלואורו-אנטימונית HFSbF5
חומצה טריפלית HCF3SO3
חומצה פלואורוגופרתית HFSO3
חומצות חזקות
(מהחזקה לחלשה)
חומצה על-כלורית HClO4
חומצת מימן יודי HI
חומצת מימן ברומי HBr
חומצת מימן כלורי HCl
חומצה גופרתית H2SO4
חומצה חנקתית HNO3
קטגוריה:חומצות | 2021-04-17T10:38:20 |
מחלות חיות המשק | הפניה :קטגוריה:מחלות בעלי חיים | 2013-11-11T22:38:01 |
אדריכלים | הפניה :קטגוריה:אדריכלים | 2009-06-11T09:22:07 |
מהפכות ומרידות | REDIRECT מרד | 2004-08-22T07:25:58 |
פרעונים | REDIRECT פרעה | 2005-01-14T10:01:25 |
שליטי העותומאניים | הפניה סולטאן האימפריה העות'מאנית | 2024-04-18T00:39:54 |
ציפורי מחמד ועופות במשק הבית | הפניה עופות | 2008-07-23T14:52:58 |
ספורטאים | הפניה :קטגוריה:ספורטאים | 2012-01-05T18:14:18 |
יחידות מידה | הפניה :קטגוריה:יחידות מידה | 2006-11-26T13:19:58 |
החי בארץ ישראל | ממוזער|250x250px|חיות שונות בארץ ישראל
250x250px|ממוזער|חיות שונות בארץ
ממוזער|250x250 פיקסלים|אלמוגים ופזיות בשמורת חוף האלמוגים באילת
ממוזער|250x250 פיקסלים|שקנאים בשמורת החולה
ממוזער|250x250 פיקסלים|יעלים נוביים במכתש רמון
ממוזער|250x250 פיקסלים|זעמן שחור טורף קמטן חורש, צולם בעמק האלה
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבים רכים בנחל אלכסנדר
ממוזער|250x250 פיקסלים|עטלף פירות מצוי - העטלף הנפוץ בישראל
ממוזער|250x250 פיקסלים|אמוניטים בקיר האמוניטים במכתש רמון
עולם החי בארץ ישראל כולל את כל בעלי החיים החיים בשטחה של ארץ ישראל. עולם זה עשיר כמו עולם הצומח אף על פי שטחה המצומצם של הארץ. בישראל תועדו למעלה מ-100 מיני יונקים, 93 מיני זוחלים, כ-550 מיני עופות (מתוכם כ-170 מינים המקננים בישראל), 8 מיני דו-חיים, כ-1,700 מיני דגים וכ-30,000 מיני חסרי חוליות. נוסף על כך, חיים בישראל מינים אנדמיים, החיים רק בה כדוגמת: צבי השיטים, לבנון הירקון, עגלשון שחור-גחון ועוד.
לחי המגוון שתי סיבות:
מיקומה של ארץ ישראל הנמצאת בין האזור הממוזג מצפון לה ובין האזור הטרופי והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים התיכון ובמזרח עם המדבר. מכל האזורים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ. גיוון זה בארץ אפשר את ההתפתחות של בעלי חיים רבים.
במהלך עשרות מיליוני שנים השתנה אקלים ארץ ישראל פעמים רבות, וכך השתלבו בארץ גם בעלי חיים מאזורים רחוקים וקרובים.
עולם החי בישראל מושפע רבות מפעילות אנושית, לרבות עיבוד שטחים טבעיים לכדי שטחים חקלאיים, ציד ומינים פולשים. עקב כך, כיום כ-35% ממיני החולייתנים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה, וכעת נעשים בארץ מאמצים לשימור חיות הבר ולהשבה מחדש של מינים שנכחדו מהאזור.
כמו כן, כיום הרשות הממשלתית האמונה מטעם החוק הישראלי על שמירת ערכי הטבע הכוללים את חיות הבר היא רשות הטבע והגנים. שמירה זו כוללת: שימור והשבה לטבע, טיפול רפואי, מתן רישיונות ציד, טיפול במזיקים ובמינים פולשים ועוד.
גאוגרפיה
ארץ ישראל מגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים.
בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, ארבע קו מובהק ועקצן צהוב;
מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, נחושתית הקוצים, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום-החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; מבין מיני היערות ניתן למנות את היערון הזיקית ים-תיכונית היחמור מקראי (שהוחזרו לטבע) והסנאי הזהוב (עומד על סף הכחדה מישראל) ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, שבלול הגינה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני. כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעיתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006. בישראל מצויים 33 מיני עטלפים: מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ.
במפרץ אילת חיים 1270 מיני דגים, מעל 3000 מינים של חסרי חוליות ואלמוגים, עשרות מיני עופות, 3 מיני צבי ים, ומעל 10 זנים של יונקים ימיים. מפרץ אילת הוא קטן. ממדיו מגיעים לכדי 1% משטחו הכללי של ים סוף, שאף הוא איננו גדל בממדים עולמיים. כמותו הוא עמוק – 1860 מטר – ופתחו אל ים סוף עצמו רדוד וצר. טמפרטורות המים גבוליות: פחות מ-20 מעלות צלזיוס בחורף, וגם המליחות קיצונית, 4.1% מלחים. שני אלה מגבילים מאוד את תפוצת החי והצומח שבו. למרות כל אלה, שוניות ים סוף ומפרציו ידועות בעושרן והמגוון הביולוגי שלהן, והאחוז הגבוה של מינים אנדמיים (30%-35%).
מוצא החי בארץ ישראל הגיע, ככל הנראה, מארבעה מקומות גאוגרפיים:
האזור הפלארקטי – באזור זה שורר אקלים ממוזג וערבתי, משתרע באירופה ובאזורים מסוימים באסיה אשר ארץ ישראל מצויה בו.
האזור האפרוטרופי – אזור טרופי הנמצא דרומית למדבר סהרה.
האזור האוריינטלי - בו שורר אקלים טרופי. מיקומו בדרום אסיה והמזרח.
האזור הפליאו ארמי – אזור מדברי מצוי בצפון אפריקה ובחצי האי ערב.
בתקופה הפרה-היסטורית
בתקופות קדומות יותר הפאונה של ארץ ישראל הייתה מגוונת בהרבה וכללה בעלי חיים כגון פיל ישר-חט, קרנף סטפנורינוס, ג'ירף, ואף ממותה דרומית שממצאים שלהם נמצאו באתרים שונים בארץ, כדוגמת גשר בנות יעקב, בעלי חיים אלו ניצודו על ידי האדם הקדמון, שכבר בתקופות קדומות הוביל לשינויים אקולוגיים ולהכחדה.
באתר הארכאולוגי מחצבת רבדים התגלה חט באורך כ-2.5 מטרים של המין הנכחד פיל ישר-חט, שמתוארך לתקופה הפלאוליתית התחתונה, כחצי מיליון שנה לפני זמננו.
במכתש רמון נמצא קיר האמוניטים, בו טבועים מספר רב של אמוניטים, שהתקיימו בין תקופת הדבון עד לסוף הקרטיקון מלפני 410 עד 66 מיליון שנה מזמננו.
ב-1962, התגלו במקרה עקבות דינוזאורים בבית זית בנות כמה עשרות מיליוני שנים, והשתייכו ככל הנראה לסטרוטיומימוס.
ב-2015, שרידי שלד מאובן של אלאסמוזאור בן 85 מיליון שנה התגלו בערבה.
ב-2021, בחפירה בנחל חווארים שבנגב נמצאו מאובנים של זוחל ימי קדום, כמעט בשלמותו. גילו מוערך בכ-75 מיליון שנים. לפי הערכות מדובר במזוזאורוס.
בתקופת המקרא
התנ"ך עשיר באזכורים של נופי ארץ ישראל, הצומח והחי בה. אף על פי שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שבין דפיו נחשפות לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו.
בתקופה המקראית, החי של ארץ ישראל היה עשיר ומגוון. התנ"ך מזכיר כ-130 מינים של בעלי חיים, מתוכם כשליש הם עופות וכשליש הם יונקים.
במגילת שיר השירים, פרק ב' אפשר למצוא דימויים רבים המשתמשים במיני הצומח והחי של ארץ ישראל. ספר תהילים, פרק ק"ד מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ. במקרא מתוארים גם בתי הגידול והקשר שלהם לבעלי החיים המאכלסים אותם, כגון: נופי מים, הרים סלעיים, מעזבות, חורשים ובמדבר.
בתנ"ך מצוינים לפעמים גם קבוצות של בעלי חיים. המיון של בעלי החיים בתנ"ך מבוסס בעיקר על תכונות חיצוניות, בהתאם למיון בעת העתיקה ובניגוד לטקסונומיה המודרנית.
ממוזער|250x250 פיקסלים|עכן חרטומים
ממוזער|250x250 פיקסלים|עגולשון שחור-גחון - מאובן חי שנתגלה מחדש לאחר שנחשב לנכחד
ממוזער|264x264 פיקסלים|מושית השבע
שמאל|ממוזער|250px|יחמור, נעלם מנוף הארץ והושב לטבע.
שמאל|ממוזער|250px|הראם הלבן, נעלם מנוף הארץ והושב לטבע.
בתקופה המודרנית
כיום, חיים בישראל בעלי החיים הבאים:
יונקים
בארץ ישראל ישנו מגוון רב של מיני יונקים בשל הגאוגרפיה והאקלים הייחודים שלה. עבור רבים מהיונקים הללו, ארץ ישראל היא גבול שטח תפוצתם. היונקים שמקורם באזור הפלארקטי גובלים בתפוצתם בדרך כלל במדבריות, וכאלו שמקורם במדבריות גובלים בדרך כלל בחופי הים התיכון. רוב היונקים בישראל הם ממוצא פלארקטי וכעשירית מהיונקים הללו אנדמיים למזרח התיכון.
בעברה, הכילה ארץ ישראל מגוון יונקים, אולם בתקופה האחרונה יונקים רבים כמו נברן המים, הברדלס האסייתי, הסנאי הזהוב ועוד נכחדו מאזור זה. בעידן המודרני, אוכלוסיות יונקים רבות כמו חתול החולות והצבוע המפוספס הנמצאים בסכנת הכחדה. נכון לשנת 2002, כ-57 מתוך 104 מיני היונקים החיים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה. כמו כן, הטורף היבשתי הגדול ביותר בארץ ישראל שחי כיום הוא הצבוע המפוספס.
מיני יונקים שונים נכחדו עקב ציד לא מבוקר תחת השלטון העות'מאני ובמידה פחותה גם תחת שלטון המנדט הבריטי, בשל אי אכיפה של חוקי הציד. בתחילת המאה ה-20 נכחדו הראם הלבן (שהושב חזרה לטבע), הדוב החום הסורי, הברדלס האסייאתי והפרא הסורי (וכן גם מהעולם) מהאזור. חוקי הציד המודרניים אוסרים על כל ציד של יונקים, עופות, זוחלים ודו-חיים, למעט אלה הנחשבים למזיקים ובעלי חיים ספציפיים אחרים בעונות הציד. למרות זאת, להקות כלבי פרא מהווים איום גובר על יונקי הבר.
יונקים שונים כמו הראם הלבן, היחמור הפרסי אייל הכרמל והפרא הפרסי (במקום הפרא הסורי) נכחדו מהאזור והושבו בחזרה לטבע.
זוחלים
בארץ ישראל חיים כ-93 מיני זוחלים, מגוון גדול יחסית לשטחה המצומצם. מספר מיני הנחשים בארץ ישראל גדול ממספרם בכל יבשת אירופה. בין הזוחלים שנכחדו מהאזור בתחילת המאה ה-20 נכללים תנין היאור, צב הביצות האירופי, כוח הנילוס והצפע המזרחי. בין הזוחלים האנדמים לישראל ולסביבתה הקרובה נכללים שחור ראש שלווני, שנונית באר שבע, צב יבשה מדברי וצפע החרמון.
הזוחל הכבד ביותר שחי בישראל הוא צב ים גלדי, אשר נצפה בישראל אך ורק לעיתים נדירות ואינו מקנן בה, הכוח האפור הוא הלטאה הגדולה והכבדה בישראל, הזעמן השחור הוא הנחש הארוך בישראל, צפע מצוי הוא הנחש הנפוץ בישראל ושרף עין גדי הוא הנחש הארסי בישראל.
דו-חיים
ממוזער|250x250 פיקסלים|חי בר כרמל - מוסד זואולוגי שמטרתו להשיב מינים בחזרה אל הטבע בארץ ישראל
ממוזער|250x250 פיקסלים|כלוב האיקלום של הנשרים בשמורת גמלא
ממוזער|289x289 פיקסלים|עטלפים פצועים ומתים לכודים בהריסות באסון העטלפים בחדרה
ממוזער|250x250 פיקסלים|חזיר בר בחיפה
בישראל כ-8 מיני דו-חיים. מספר הדו-חיים בישראל ירד באופן דרמטי מאז המאה העשרים בעיקר בשל ייבוש ביצות על ידי המתיישבים החדשים.
לדו החיים ממשפחת הסלמנדריים החיים בארץ, הסלמנדרה הכתומה וטריטון הפסים, מהווה ישראל גבול תפוצתם הדרומי.
העגולשון שחור גחון, אשר נחשב כבר משך עשרות שנים (עד 2011) כמין נכחד, החפרית המצויה וטריטון הפסים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה בישראל.
עופות
בארץ ישראל כ-550 מיני עופות, מגוון גדול מאוד יחסית לשטחה הקטן. הסיבה העיקרית לריבוי המינים הוא מיקומה הגאוגרפי של הארץ על מסלול הנדידה העיקרי של מיני עופות רבים אשר מקננים במערב אסיה או באירופה וחורפים במזרח התיכון או באפריקה. כמו כן ארץ ישראל נמצאת במקום המפגש של שלוש יבשות, וכוללת מספר אזורים ביוגאוגרפיים שונים המספקים מגוון של בתי גידול. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.
הציפור הלאומית של ישראל היא דוכיפת מצויה.
בשנים האחרונות התרבו בארץ מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררה מצויה, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.
דגים
בישראל חיים כיום כ-1,728 מיני דגים, מתוכם כ-410 בים התיכון וכ-1,270 בים סוף. השאר, כ-48 מינים, הם דגי מים מתוקים.
בשנת 1869 הסתיימה בנייתה של תעלת סואץ, שהביאה לנדידת בעלי חיים מהים האדום אל הים התיכון - "הגירה לספסית".
הדג הגדול בעולם, כריש לווייתני, נצפה בישראל כמה פעמים. כמו כן נצפה במפרץ אילת כריש טיגריסי.
חסרי חוליות
חרקים
כיום בישראל חיים כעשרות אלפי מיני חרקים - כ-4,000 מיני חיפושיות; כ-3,000 מיני זבובאים; כ-1,100 מיני דבורים; כ-800 מיני פשפשאים; כ-398 מינים ותת-מינים של נמליים (נכון ל-2020) כשאחד הסוגים הבולטים בה הוא נמלת קציר; כ-140 מיני פרפרים; כ-100 מיני חגבים; כ-21 מיני גמלי שלמה; ועוד.
סגה הוא החרק הגדול בישראל.
עכבישניים
בסדרת העכבישאים, עד כה תוארו בישראל כ־800 מינים שלהם (הנחלקים בין כ־52 משפחות מתוך 128 משפחות בכל העולם). שני מיני העכבישים היחידים שמסוכנים לאדם וחיים בישראל הם האלמנה השחורה והארסן החום. כיום, מין העכביש הגדול ביותר שחי בישראל בפרט, ובמזרח התיכון בכלל הוא מברישמון הערבה, שהוא גם מין אנדמי לישראל ולירדן. עד לגילויו של מברישימון הערבה בחולות סמר נחשבה הפרוונית השחורה, הטרנטולה היחידה בארץ, לגדולה בעכבישי ישראל. ב-2022, התגלה מין חדש של עכביש בישראל באזור הערבה.
מסדרת העקרבים, חיים בישראל כ-20 מינים מתוכם כ-3 נחשבים למסוכנים לאדם: עקצן צהוב, קטלן דו-גוני וקטלן עב-זנב. העקרב הגדול בישראל הוא נבו יריחו, שגם נבחר לעקרב הלאומי בהצבעה שנערכה באתר ynet.
מסדרת העכשובאים, מצויות בישראל כ-5 משפחות.
רכיכות
הרכיכות בישראל נפוצות הן ביבשה, הן במים מתוקים והן במים מלוחים (בים התיכון ובמפרץ אילת). בשנים האחרונות מינים פולשים רבים של רכיכות פלשו אל ארץ ישראל והפרו את המאזן האקולוגי בה.
סרטנים
מינים פולשים
במרוץ השנים לישראל פלשו 29 מיני דגי מים מתוקים, 18 מיני עופות, יותר מ-40 מיני חלזונות ויותר מ-200 מינים של חרקים.
מינים פולשים של חרקים הגיעו לישראל בצורות שונות: גידול אסור כחיית מחמד, דרך ייבוא תוצרת חקלאית וטובין שונים, התפשטות. החרקים הפולשים עשויים להביא לפגיעה בגידולים חקלאיים, בצמחי נוי, לפגוע בפאונה ובפלורה המקורית, להוות מפגע בריאותי ועוד.
מינים אנדמיים
בארץ ישראל חיים מינים אנדמיים, החיים רק בה, כמו: שבלול החרמון, שנונית באר שבע, צבי השיטים, עגולשון שחור-גחון ועוד.
בין המינים האנדמיים לישראל הנודעים נמצאים: צבי השיטים - אשר אוכלוסייתו האחרונה המונה בסביבות ה-30 פרטים חיה במתחם מגודר מיוחד בחי-בר יטבתה; עגולשון שחור-גחון אשר נחשב לנכחד עד לגילויו מחדש ב-2011; ועוד.
הכחדה ומאמצי שימור
הכחדת בעלי חיים מקומיים
מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בישראל בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. יחמור פרסי נכחד בארץ והובא מחדש מאיראן. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנכחדה בעת ייבוש החולה. מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחיה.
מאמצי שימור מקומיים
על מנת להגן על עולם החי בארץ ישראל נעשים מאמצי שימור על ידי גורמים ממשלתיים כמו רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, על ידי גורמים ציבוריים כמו החברה להגנת הטבע, וכן על ידי גורמים פרטיים כמו עמותות שונות (כדוגמת עמותת ע.ט.ל.ף). חוקים שונים כמו חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955 נועדו להגן על אוכלוסיות חיות הבר בארץ ישראל.
הכרזות על שמורות טבע
שמורות הטבע בישראל נועדו על מנת להגן על ערכי החי, הצומח והדומם הנמצאים בהם.
טיפול רפואי בחיות בר
רשות הטבע אחראית בין היתר על טיפול רפואי בחיות בר בישראל. היא עושה זאת על ידי ניהול בית החולים לחיות בר, שיתוף פעולה עם עמותות שונות כמו עמותת "למען חיות הבר" ופרויקטים שונים כמו "התוכנית לניטור מחלות בחיות בר בישראל".
בית החולים לחיות בר הוא בית חולים וטרינרי המעניק טיפול, במידת הצורך, לחיות הבר של ארץ ישראל. בית החולים שייך לספארי ולרשות הטבע והגנים בשיתוף עם עמותת המרכז הישראלי לשיקום חיות בר.
ה"חיבולנס" הוא מערך מתנדבים של רשות הטבע והגנים שנוצר על מנת להעביר חיות בר מוגנות פגועות מכל רחבי הארץ, אל בית החולים לחיות בר.
המרכז הארצי להצלת צבי ים הוא מרכז שהוקם על ידי רשות הטבע והגנים במטרה להציל את אוכלוסיית צבי הים בחופי ישראל.
שימור והשבת בעלי חיים לטבע
בחוק הנוגע להשבת בעלי חיים לטבע בישראל נאמר כי כל בעל חיים אשר ידוע שבעבר היה נפוץ בישראל הוא בר החזרה, כשיוצאי דופן הם תנין היאור והדוב החום הסורי, שבגלל מזגם והמחסור בשטח למחייתם - יש איסור לנסות ולהחזירם לנוף הארצישראלי.
רשות הטבע והגנים פועלת על מנת להשיב את אותם בעלי חיים שנכחדו מארץ ישראל, ובעלי חיים אשר אוכלוסייתם נמצאת בסכנה. בין המינים שנכחדו והושבו בהצלחה בחזרה נמצאים: יחמור פרסי, פרא פרסי (אשר החליף את הפרא הסורי שחי בעבר בישראל ונכחד מן העולם), ראם לבן ואייל הכרמל. לשם השבת בעלי החיים בחזרה לטבע הארץ-ישראלי הוקמו שני מרכזי חי-בר בישראל - חי-בר יטבתה וחי-בר כרמל.
גם גני החיות במדינה לוקחים חלק במאמצי השימור המקומיים, ומנהלים פרויקטים שונים, שלעיתים מנוהלים יחד עם רשות הטבע והגנים, למען שימור ורביית בעלי חיים מקומיים. לדוגמה, הספארי ברמת גן המנהל פרויקט שימור לבעלי החיים: חתול חולות, פנק, זאב ערבי, צבוע מפוספס, ראם לבן ונשר המקראי; גן החיות התנכ"י המנהל פרויקט שימור לבעלי החיים: ראם לבן, יחמור פרסי ועוד; הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב המנהל פרויקט שימור לבעלי החיים: עוזניית הנגב, נשר, עיטם לבן-זנב ומינים שונים של בזים; וגני חיות נוספים בישראל.
טיפול במינים פולשים ומזיקים
על מנת להעלות את המודעות לתופעת המינים הפולשים והמתפרצים בקרב הציבור, מפעילה רשות הטבע והגנים קמפייני הסברה שונים.
ביולי 2015, רשות הטבע והגנים הקימה בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה ובסיוע משרד החקלאות, את "היחידה הארצית לטיפול במינים פולשים".
הסברה וחינוך
רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וגורמים נוספים מפעילים קמפיינים שונים על מנת להעלות את המודעות לשמירה על הסביבה ועל חיות הבר.
יחסי גומלין עם האדם
עקב שטחה הקטן של ישראל, והתפשטות השטחים העירוניים אל הטבע, גדל מספר המפגשים וההתנגשויות בין בעלי החיים בארץ לבין האדם.
בין המפגשים של חיות הבר בישראל והאדם נמצאים:
חקר החי בארץ ישראל
חוקרי הטבע הראשונים הגיעו לארץ לא רק ממניעים מדעיים, אלא גם מסיבות דתיות, וכהרפתקנים שנמשכו לאקזוטיקה של המזרח התיכון. ראשון חוקרי הטבע בארץ ישראל הידוע לנו הוא פייר בלון, אשר פרסם בשנת 1553 ספר על מסעותיו בין השנים 1546 ו-1549 ביוון, אסיה הקטנה, מצרים, ערב הסעודית וארץ ישראל. בין המינים המתוארים בספרו נמצא ארז הלבנון.
שימוש והפקת תועלת
מאז ימי קדם ועד היום השתמש האדם בארץ ישראל בבעלי החיים החיים בה למען תועלתו האישית.
בומבוס האדמה היא מין של דבורה אשר ממלאת תפקיד חשוב בהאבקת גידולים חקלאיים ברחבי הארץ.
ריף האלמוגים באילת מהווה אטרקציה תיירותית ומעניק לרשות הטבע והגנים הכנסה עבור תשלום הכניסה לאתר.
ביישובים ובערים
מבין מיני בעלי החיים שניתן למצוא בנוף העירוני נמצאים: חתול הבית, חולדה מצויה, קיפוד מצוי, לטאה שבלול הגינה חולד צב יבשה מצוי עטלף פירות מצוי, זיקית ים תיכונית מניפנית מצויה העורב האפור, הצוצלת הדרור והעורבני.
ב-16 ביוני 2016, אירע אסון העטלפים בחדרה, כאשר נהרס בניין נטוש ברחוב תרנ"א בעיר בו שהו אלפי עטלפי פירות ועטלפים מסוגים אחרים, שמצאו בו את ביתם למעלה מ-20 שנה. אלפי עטלפים מצאו את מותם בעת ההריסה או מפציעות בימים שאחריה, במה שהיה אסון העטלפים הגדול ביותר הזכור בישראל.
תופעת חזירי הבר בחיפה
תופעת חזירי הבר בחיפה היא סוגיה העוסקת בתופעה בה משוטטים חזירי בר במרחב העירוני בחיפה. התופעה מתרחשת גם ביישובים אחרים כדוגמת נשר, טירת הכרמל, עספיא, דלית אל-כרמל ויישובי חוף הכרמל.ממוזער|250x250 פיקסלים|יעל נובי במצפה רמון
ממוזער|250x250 פיקסלים|תן זהוב בפארק הירקון
ממוזער|250x250 פיקסלים|שועל מצוי באשל הנשיא
ממוזער|250x250 פיקסלים|מרפסת התצפית שהוקמה על מנת לאפשר לקהל הרחב לצפות בכרישים המגיעים
ממוזער|250x250 פיקסלים|זוג יאורית מצרית עם אפרוחים בשלולית החורף בנתניה
ממוזער|250x250 פיקסלים|עגורים באגמון החולה
ממוזער|250x250 פיקסלים|עגורים באגמון החולה
ממוזער|250x250 פיקסלים|בקר ברמת הגולן
תופעת היעלים במצפה רמון
תופעת היעלים במצפה רמון עוסקת ביעלים הנוביים המשוטטים ברחבי מצפה רמון. התופעה קורית גם ביישובים אחרים בנגב כמו מדרשת בן-גוריון ושדה בוקר, אך היא בולטת במיוחד במצפה רמון.
טורפים ביישובים
בשנים האחרונות יותר ויותר טורפים בישראל מתפשטים ונכנסים אל תוך יישובים וערים. המינים הנפוצים ביותר הם תן זהוב ושועל מצוי, אך התופעה קורית גם אצל הצבוע המפוספס והזאב מצוי במספרים פחותים בהרבה. מקרה נדיר שמעולם לא קרה שנית, קרה בשנת 2007, כשנמר מדבר נכנס אל בית במדרשת בן-גוריון, על מנת לטרוף את חתולת הבית.
הסכנה הגדולה בנוכחות טורפים אלו, מלבד הסכנה שבנשיכה עצמה, היא התפשטות מחלת הכלבת המסוכנת לאדם גם כן.
דוגמה לטורף ששוטט בחופשיות ברחבי עיר, היא רותי הצבועה. רותי היא צבועה מפוספסת שהתפרסמה עקב נוכחותה במודיעין, וניסיונות לכידתה שכשלו לאחר שזו שבה חזרה למודיעין בכל פעם שנלכדה ושוחררה. עם הזמן, הפכה רותי לסמל, והעלתה את המודעות בקרב הציבור לקונפליקט בין חיות הבר לבין הסביבה העירונית ומהו הפתרון הראוי לשילוב בניהם.
תופעת הכרישים בחדרה
תופעת הכרישים בחדרה היא תופעה בה כל שנה בעונת החורף, מתקבצים כמה עשרות, לרוב 20–30, כרישים במים הרדודים שסביב תחנת הכוח אורות רבין שבחדרה. התופעה קורת גם במים הרדודים סביב תחנות הכוח האחרות בארץ כמו באשקלון ובתל אביב, אך במספרים פחותים בהרבה, ולפעמים אף לא בכלל.
כמו כן, מיני הכרישים המגיעים לחופי ישראל במסגרת תופעה זו הם כריש עפרורי וכריש סנפירתן. בנוסף לכרישים אלו, ישנן תצפיות נוספות של צבי ים, תמנונים ובטאים, כדוגמת אברתן רחב שן, המגיעים במסגרת התופעה.
צפרות בישראל
עקב כך שישראל מהווה ציר נדידה חשוב מאוד למאות מיליוני עופות בכל שנה, הוקמו מספר מרכזי צפרות בתוך או ערים או בסמוך להם. לדוגמה, פארק ראש ציפור בתל אביב ופארק הצפרות באילת.
חיות הבר וצה"ל
במהלך שנות קיומו של צה"ל, ובמיוחד בשנותיו הראשונות, התרחשו מקרים רבים של מפגשים של צה"ל עם חיות הבר בישראל. העובדה שבסיסים ושטחי אש רבים חולשים על פני שטחים פתוחים ושמורות טבע, הביאו למספר גבוה של מפגשים והתנגשויות בין בעלי החיים לחיילים.
לדוגמה, בבסיס נבטים חי עדר צבאים ממין צבי ארץ-ישראלי שנכלא בתוכו כשנבנתה גדר הבסיס. תחילה נכלאו בתוכו צבאים מעטים, אך הם התרבו ומנו כ-25 פרטים. שוטטות הצבאים על מסלולי הטיסה בעת המראה או נחיתה של מטוסים עשויה להסתיים בהתנגשות ומסכנת הן את חיי הטייסים והן את חיי הצבאים. רשות הטבע והגנים וחיל האוויר כבר שיתפו פעולה בעבר בפעולה בה נלכדו צבאים מתוך העדר והוצאו אל מחוץ לבסיס. במבצע השתתפו כ-100 עובדים של הרשות ועוד כ-500 חיילים, ונתפסו כחמישה צבאים ששוחררו בנחל גרר.
כמו כן, חיל האוויר מתמודד גם עם בעיית נדידת להקות העופות בשמי ישראל. ב-30 השנים האחרונות נרשמו 3,000 תאונות בהן התנגשו ציפורים במטוסים. עקב כך, יצאו חיל האוויר והחברה להגנת הטבע בפרויקט משותף לצמצום המפגשים והפגיעות. לדוגמה, אלפי עופות שמחפשות מזון באתרי הטמנה בדרום מסכנות מטוסים הממריאים מבסיסים סמוכים.
צבא הגנה לטבע
צבא הגנה לטבע הוא מיזם שהחל בשנת 2014, בשיתוף של צה"ל, החברה להגנת הטבע באמצעות קרן הדוכיפת, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, רשות העתיקות ומשרד הביטחון, במטרה להוביל מפקדים וחיילים לאחריות ומעורבות פעילה לשמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת שבסביבתם.
חיות הבר והחקלאיים
במהלך השנים, נרשמו מספר תקריות בין חקלאים לבין זאבים ותנים הפוגעים בעדרי החקלאים. עם הזמן, נרשמו מספר פעמים בהם חקלאים הרעילו פגרים על מנת להרעיל את אותם זאבים ותנים, אך בסופו של דבר פגעו באוכלוסיות בעלי חיים אחרות כמו הנשר המקראי ואוכלי נבלות אחרים.
בתרבות
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבי בפסיפס הציפורים בקיסריה
ממוזער|250x250 פיקסלים|לילית המדבר על בול דואר ישראל
ממוזער|250x250 פיקסלים|יחמורים פרסים וראמי סהרה בארץ חיות התנ"ך בגן החיות התנכ"י - גן חיות בו הושם דגש על הצגת אוסף זואולוגי של חיות ארץ ישראליות שחלקן אף הוזכרו בתנ"ך
ממוזער|340x340 פיקסלים|אוסף האב שמיץ בתצוגת אוצרות אוספי הטבע במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט - המוקד הגדול והפעיל ביותר של תיעוד ומדע בתחומי המגוון הביולוגי בישראל
כסמלים לאומיים
כיום, מהווה הדוכיפת מצויה את הציפור הלאומית, כחליל השברק את הפרפר הלאומי, הצפע המצוי את הנחש הלאומי ונבו יריחו את העקרב הלאומי. עם זאת, לישראל אין חיה לאומית, והצבי הארץ-ישראלי מהווה את אחד מסמליה של ארץ ישראל הנקראת בתנ"ך גם ארץ הצבי.
בקולנוע ובטלוויזיה
במהלך השנים פורסמו מספר סרטים וסדרות אודות החי בארץ ישראל. בין המפרסמים נמצאת חברת אפיקים הפקות, אשר מפיקה סרטי טבע, ובעיקר טבע ישראלי.
בין סרטי הקולנוע אודות החי בארץ ישראל נמצאים: ארץ בראשית, סרט הטבע הישראלי הראשון באורך מלא; יללת הזאבים; וכנרת - ים של חיים, העוקב אחר החי בכנרת.
בין סדרות הטלוויזיה אודות החי בארץ ישראל נמצאות: ישראל הפראית, חיות שטח וזן נדיר.
בין סדרות הרשת אודות החי בארץ ישראל נמצאת כאן חיים.
גני חיות
בין גני החיות הפועלים בישראל בולטים גני חיות ואקווריום ספציפיים אשר שמים דגש במגוון המינים שלהם על מינים ארץ-ישראליים ברובם או אף במלואם.
גן החיות התנכ"י - גן חיות בו הושם דגש על הצגת אוסף זואולוגי של חיות ארץ ישראליות שחלקן אף הוזכרו בתנ"ך. זאת ועוד, גן החיות שותף לפרויקטים של השבה לטבע של מינים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה.
הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב - מרכז ייחודי של מחקר ושמירת טבע. הגן הוא מקום משכנם של כ-40 מיני יונקים, כ-100 מיני עופות כ-80 מיני זוחלים וכ-7 מיני ודו-חיים, המייצגים את הפאונה המגוונת של ארץ ישראל. זאת ועוד, הגן הזואולוגי שותף לפרויקטים של השבה לטבע של מינים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה.
מרכז הזוחלים המדברי - גן זואולוגי ובו אוסף של זוחלי ארץ ישראל בדגש על זוחלי הנגב.
אקווריום ישראל - אקווריום בירושלים המתמקד בסביבה הימית של ישראל - בכנרת, בים המלח, בים האדום ובים התיכון, והוא האקווריום היחיד בעולם העוסק בים סוף ובים התיכון.
מוזיאונים
בישראל קיימים מספר מוזיאונים השמים דגש על החי בארץ ישראל, בהם:
מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט - המוזיאון, שפועל במסגרת אוניברסיטת תל אביב, הוא המוקד הגדול והפעיל ביותר של תיעוד ומדע בתחומי המגוון הביולוגי בישראל. כ-5.5 מיליון פריטים נכללים באוספים של אוניברסיטת תל אביב. האוספים מתעדים את עולם החי והצומח באזור ישראל והמזרח התיכון לאורך אלפי שנים.
מוזיאון הטבע התנ"כי - מוזיאון חינוכי להיסטוריה של הטבע בתנ"ך ומציג את המגוון של בעלי החיים המוזכרים במקרא ובתלמוד.
מוזיאון הטבע (ירושלים) - התצוגה הגדולה ביותר במוזיאון היא של פוחלצי עופות, יונקים וזוחלים בארץ ישראל בעבר ובהווה.
מוזיאון האדם והחי - המוזיאון מציג את הטבע בישראל ואת שמירת הטבע עם התייחסות להיבטים שונים הקשורים לאדם, לאורח החיים של האדם ולהשפעתו על הסביבה.
בית גורדון - במוזיאון מוצגים פוחלצים של בעלי החיים והציפורים החיים באזור הכנרת, אוספי צמחים וחרקים.
גלריה
ראו גם
צמחיית ארץ ישראל
החי במצרים
החי בירדן
החי בסוריה
החי בלבנון
החי בים התיכון
החי במפרץ אילת
החי בכנרת
לקריאה נוספת
יורם יום-טוב, גיא בר-עוז, הכחדות ותמורות: עולם החי בעברה של ארץ ישראל, הוצאת דן פרי, 2022
קישורים חיצוניים
גלריית טבע ישראלי
אתר הטבע הישראלי של עוז ריטנר - מגדיר פרוקי-רגליים, חרקים, רכיכות ועוד
דנה מילשטיין, הנק מיניס ועוז ריטנר, מגדיר שדה לרכיכות המים הפנימיים של ארץ ישראל, החברה להגנת הטבע ואוניברסיטת תל אביב, 2012
מילון למונחי בעלי חיים - א"י | 1963 | 2000 | באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*החי בארץ ישראל
en:Wildlife of Israel#Fauna | 2024-10-16T21:39:48 |
פלורה של ארץ ישראל | REDIRECT צמחיית ארץ ישראל | 2005-05-27T09:15:45 |
דגי נוי | שמאל|ממוזער|240px|דגי נוי שוחים באקווריום.
ממוזער|240px|אקווריום מים מלוחים.
דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה או בתור תחביב.
מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים, המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.
דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק, בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר רווח גידול דגי הזהב.
במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית. עם התקדמות הטכנולוגיה, פותחו משאבות אוויר, גופי חימום, ומסננים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים. כמו כן, אפשרה הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל. גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2,000 שנה, העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים מבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.
תפוצה בטבע
ממוזער|180px|מלאכי רביב
מקורות דגי הנוי רבים ומגוונים, מאחר שלא מדובר במונח טקסונומי אלא במונח האוגד בתוכו בעלי חיים ממשפחות שונות שהמשותף לכולם הוא צבעם וצורתם הייחודית יוצא שמדובר במגוון גדול מאוד של סוגים שלא ניתן לתת תפוצה מלאה, למעשה ניתן לומר שתפוצת הדגים היא בכל העולם.
אף על פי כן ניתן לראות שמרבית דגי המים המתוקים הם מנהר האמזונס ויובליו, מכיוון שמדובר בתא שטח עצום בגודלו התפתחו שם דגים ייחודיים לאזורם ומותאמים למקום מוצא שלהם, בעלי מראה ויכולות חריגות לשם התאמה מרבית, כגון דג הפיראניה המוכר שנחשב לטורף מסוכן למרות גודלו היחסית קטן, דג נוסף שפיתח מראה ייחודי הוא דג הגרזן, דג קטן באורך של כ-5 ס"מ בעל מראה של קת גרזן, עובי הדג הוא כ2 מ"מ, צורתו הייחודית פותחה על מנת שיוכל להתמודד עם זרימות חזקות המצויות באזורים בו הוא חי.
מקומות נוספים המאכלסים דגי נוי מים מתוקים רבים הם האגמים טנגניקה ומלאווי, אגמים אלו ידועים בעיקר בשל מגוון האמנוניים החיים במימיהם. דגים אלו צבעוניים ביותר ונחשבים לדגים עמידים היכולים לחיות במגוון תנאים. רוב דגי המים המתוקים אנדמיים לאזורם זאת בשל אפשרות התפשטות ונדידה יחסית מוגבלת שכן דגים אלו חיים לרוב במקווה מים סגורים.
דגי נוי של מים מלוחים לעומתם חיים באופן יחסית שווה ברחבי העולם ולא כוללים אוכלוסיות אנדמיות רבות, זאת בשל נדידות ושינוי אקלים שפקדו את האוקיינוסים במהלך ההיסטוריה וגרמו להתפשטות המינים. רוב דגי הנוי מתגוררים בשוניות אלמוגים ברחבי העולם וחלקם הקטן חי בים הפתוח. כיום, רוב מיני הדגים שנתפסים לגידול, מוצאם בשוניות באינדוזיה, הדגים כאמור לא ייחודיים לאזורם. בישראל לעומתם בשל מיקומה המבודד יחסית של אילת התפתחו מינים אנדמיים רבים הכוללים כ-30% מסך המינים במפרץ אילת.
רבייה
אצל הדגים יש מספר שיטות רבייה מרכזיות שכוללות בתוכן שיטות שונות לחלק מן המינים בהתאם לסביבת המחיה טבעית שלהם, קיימות שיטות חריגות המאפיינות דגים מסוימים בלבד. נהוג לחלק את שיטות הרבייה של הדגים לכמה קבוצות עיקריות:
ממוזער|180px|זכר גופי, משריץ חיים, אחד מהדגים הנפוצים ביותר.
ממוזער|180px|רמירז, מטיל מצע.
משריצי חיים - משפחה שבה תהליך הרבייה מתבצע על ידי הזרעת הנקבה והתפתחות הצאצאים ברחמה, מדובר בזיווג תוך גופי המתבצע על ידי הזכר המעבר את הביצים הנמצאות בתוך גוף הנקבה, שיטת רבייה זאת היא השיטה הקלה והמהירה ביותר שלא מצריכה תנאים מיוחדים בדומה לשיטות אחרות. שיטה זו מאפיינת בעיקר מיני דגים קטנים בעלי תוחלת חיים קצרה ומסוכנת המועדים לטריפה. שיטה זו היא השיטה הפורייה ביותר ובעלת סיכוי התמותה הנמוך ביותר. זאת כאמור, על מנת לשמור על אוכלוסייה יציבה מפני טורפים. בהפריה אחת ניתן להגיע אף לכ-200 שרצים, שיטת רבייה זאת מתבצעת אחת לחודש-חודשיים ומשך זמן ההריון בא נע בין 4–6 שבועות, בהתאם לכמות השרצים בבטן הנקבה. מיני דגים המשתמשים בשיטה זו הם בעיקר ממשפחת הגמבוזיים וכוללים את הדגים: גופי, גמבוזיה, מולי, סייפן, פלאטי, פייק משריץ ועוד.
מטילי מצע - שיטה בה תהליך הרבייה מתבצע באופן הבא: הזכר מחזר אחרי הנקבה, לאחר שהנקבה נענית לו, הזוג מחפש פינה שקטה שבה יוכל להטיל את הביצים, לאחר שמוצאים מקום כזה, הזכר חופר גומה בקרקעית שבה הנקבה לאחר מכן תטיל את הביצים. לאחר שהגומה מוכנה, מתחיל הזוג במעין מחול רבייה המתבצע באופן הבא: הנקבה מסתובבת סביב הגומה ומטילה שכבה של ביצים, הזכר לאחריה מפריש זרע ומזריע את הביצים, וכך מתבצע התהליך כמה וכמה פעמים עד שהנקבה פולטת את כל הביצים שעל גופה. לאחר ההטלה שומר הזוג על הקן בתורות עד שהצאצאים בוקעים, זמן הבקיעה נע בין ימים אחדים לשבועות בהתאם למין הדג. שיטה זו נחשבת כקשה ויחסית מסוכנת ומאפיינת בעיקר דגים גדולים היכולים להגן על הקן שלהם בבא העת, מיני דגים הנוקטים בשיטה זו: גרום-לשון דו-ביני, אליוטי, רמירז ועוד.
דוגרי פה - בשיטה זו תהליך הרבייה מתבצע באופן הבא: הזכר מחזר אחר הנקבה, לאחר שהיא נענית לו,"מציק" הזכר לנקבה עד שהיא מטילה לגוף המים את הביצים, ברגע זה הזכר מפריש מיד למים זרע ומפרה את הביצים, לאחר מכן הנקבה אוספת את הביצים לתוך פיה ושומרת עליהם עד הבקיעה, לאחר הבקיעה ממשיכה הנקבה לשמור על הדגיגים בפיה, בזמן השמירה על הביצים לא אוכלת הנקבה כמעט שום דבר ומחכה שהדגיגים יהיו מספיק גדולים בשביל שיוכלו לחיות לבד. זמן הדגירה נעה בין 20–30 יום. בחלק מן המינים יש אצל הזכר בסנפיר השת מעין ציור של ביצים ("ביצי דמה") שנועדו לגרום לנקבה לחשוב שיש עוד ביצים שלא אספה וכך יש יותר זמן לזכר להפרות את הביצים הנותרות. שיטה זו מאפיינת רק את מיני דגים ממשפחת האמנוניים, ולרוב מדובר בדגים קטנים שנמצאים כל הזמן בתנועה ולא כוללת בה דגים ממשפחות אחרות. מיני דגים הנוקטים בשיטה זו: קרולאוס, דמסוני, אפרה ועוד.
דוגרי מערות - דגים המשתמשים בשיטה זו נוהגים לחפש מערה, לרוב טבעית אך לעיתים אף מלאכותית על ידי הדגים עצמם, ולהטיל בה את ביציהם, למרות השם של שיטה זו לא מדובר במערה אמיתית אלא בכוך קטן שבו יכולים להתרבות בני הזוג. היתרונות של הטלה במקום זה הוא בידוד מוחלט מטורפים וחוסר יכולת של דגים גדולים לתקוף את הקן בשל חוסר נגישותו. דגים הנוהגים להשתמש בשיטה זו אלה אנציסטרוס, פלקו זברה, ועוד.
תנאי הגידול
מאחר שלא מדובר במשפחה ספציפית אלא במספר רב מהם בעלת דרישות שונות צריכים הדגים תנאים המתואמים לכל קבוצה בנפרד.
אקווריום אידיאלי משחזר את האיזון בטבע בתוך מערכת סגורה של אקווריום. בפועל, זה כמעט בלתי אפשרי לשמור על איזון מושלם. כדוגמה, יחסי טורף-נטרף כמעט ובלתי אפשריים לשימור אפילו באקווריום הגדול ביותר. בדרך כלל, מגדל האקווריום חייב לשמור באופן פעיל על האיזון במערכות האקולוגיות שקיימות באקווריום.
אקווריום מים מתוקים הוא התחום הפופולרי ביותר בתחביב, אף חנויות חיות מחמד פשוטות לעיתים קרובות מוכרות מגוון של דגים מתוקים, כגון דגי זהב, גופים ודגי מלאכי רביב. בעוד רוב האקווריומים במים מתוקים מכילים מינים שממעטים להתרבות בשבי או שמכילים רק זכרים הצבעוניים יותר מנקבות, רבייה באקווריום היא דבר פופולרי. דגים כגון מולי וגופי, הם בין הדגים המתרבים הכי בקלות בשבי, אך באופן קבוע גם מתרבים הרבה סוגים אחרים של אמנוניים, שפמנונאים, חריתיים, קרפיוניים, נאוויתיים ועוד.
אקווריום מים מלוחים דורש צרכים מסוימים ודרישות נוספות שלא קיימות כלל באקווריומי מים מתוקים, ובעלי החיים שבו בדרך כלל יקרים יותר. כתוצאה מכך, ענף זה נוטה למשוך יותר מגדלים מנוסים. אקווריום מים מלוחים יכול להיות יפה ביותר, בשל ריבוי צבעים וצורות של אלמוגים ושל הדגים המאכלסים אותם. דגי ים מאזורים טרופיים מצריכים קירור מאחר שהם לא יכולים לגדול בטמפרטורת החדר. המגדל יהיה חייב לספק לדגים טמפרטורה נמוכה באמצעות מיקום במקומות קרירים (כגון מרתף) ובמידה ורוצה לגדל אותם בחדר יצטרך לספק להם מערכת קירור באמצעות מקרר.
משפחות נפוצות של דגי נוי
גלריה
ראו גם
אקווריום
גידול דגי נוי
קורידורס
קישורים חיצוניים
עזרה בגידול הדגים
* | 2024-08-02T21:55:21 |
מוזיאונים | הפניה מוזיאון | 2023-07-04T08:23:20 |
אנשי מדע ומחקר | הפניה :קטגוריה:מדענים | 2007-02-08T11:58:14 |
חגיגה בסנוקר | "סנוקר", הידוע יותר בשם "חגיגה בסנוקר", הוא סרט קומדיה ישראלי שעלה לאקרנים בשנת 1975 ונמנה עם ז'אנר סרטי הבורקס. הסרט הוא אחד מסרטי הפולחן הישראליים המפורסמים בכל הזמנים, ומכר 607,000 כרטיסים בישראל.
עלילה
חנוכה (זאב רווח) וגברי (יהודה ברקן) הם צמד חברים נוכלים. חנוכה הוא בעל בית קפה שהוא גם מועדון סנוקר, המשכנע אנשים להמר על סכומים גדולים במשחק נגד גברי (גבריאל), ומעודד אותם לכך באומרו שגברי "הפראייר הכי גדול כאן". לבית הקפה מגיע מושון (טוביה צפיר), וכאשר הוא מחנה את רכבו הוא הורס את טמבון הרכב שמאחוריו – אולם הוא לא יודע שזו מתיחה של חנוכה וגברי, העושים זאת באופן קבוע וגורמים לאנשים לשלם להם על כך פיצויים. כאשר מושון מוציא כסף לשלם לחנוכה על הפגיעה ברכבו – חנוכה מבחין בעובדה שלמושון יש הרבה כסף, והוא משכנע אותו לשחק נגד גברי. מושון מפסיד במשחק ומבין שבעצם הוא היה קורבן לעוקץ.
סלבדור (יוסף שילוח), דודו של מושון, מגיע לארץ כדי לחתן את בן אחותו שכבר מעוניין בבתו של הרב, וכן גם נתן לו סכום כסף גדול עבור טיפול בשיניו והוצאות אחרות. סלבדור מבין שאחיינו הפסיד את כל כספו במשחק סנוקר. מושון מספר לדודו על צמד הנוכלים, ושניהם הולכים אל הסנוקרייה למשחק בו סלבדור ומושון מביימים משחק בו מושון ניצח. חנוכה, שחושב שמדובר ב"פראייר" פוטנציאלי, משכנע את סלבדור לשחק נגד גברי, ולהמר על סכום גדול. סלבדור, בהיותו שחקן מקצועי, מנצח ללא החטאה אחת, ודורש את הכסף שהובטח לו. מכיוון שאין לגברי וחנוכה סכום כזה, חנוכה שולף פנקס צ'קים ששכח אחד הלקוחות על השולחן. חנוכה וגברי חותמים על הצ'ק במשותף. סלבדור מתברר כמיליונר ואיש פשע מאורגן. הצ'ק חוזר, וגברי מתכוון למכור את דירתו על מנת להחזיר את החוב, אך יש בעיה, לפי צוואת אביו אסור לו למכור את הדירה עד שאחיו התאום עזריאל (ההפך הגמור ממנו – "לא שותה, לא מעשן, לא משחק סנוקר") – יתחתן. הבעיה גדולה אף יותר בשל העובדה שלגברי אין כל קשר עם אחיו, בשל הבדלי ההשקפה הגדולים ביניהם.
עזריאל עובד בחנות הירקות, ומאוהב ביונה, בתו של הרב שמש (יעקב בנאי). חנוכה מתחזה לשדכן בשם "רבי חנוכה בן משה הלוי", ומנסה לשדך בין עזריאל ליונה בעזרתו של גברי שמתחזה לעזריאל. מושון, בעזרתו של סלבדור, מנסה להגיע אף הוא לליבה של בתו של הרב (ניצה שאול), אך היא איננה מעוניינת בו.
במהלך ארוחה שאליה זימן הרב בטעות את שני החתנים המתחרים על ליבה של בתו, מגלים שני הצדדים (מושון וסלבדור, חנוכה וגברי) את מועמדותם לשאת את בתו של הרב. סלבדור מציע לגברי לוותר עליה בתמורה לביטול החוב, אך גברי מסרב. סלבדור מציע משחק סנוקר בו יעמדו על הכף גם החתונה וגם החוב, ולכך גברי מסכים.
באותו הזמן – ללא ידיעתם של גברי וחנוכה – עזריאל שיוצא מתפילה בבית הכנסת "אהל יעקב" מתארס עם בתו של הרב, לאחר החלטת הרב ואשתו. עזריאל רץ לספר זאת לאחיו, לאחר שלא התראו במשך שנים. הוא מגיע אל בית הקפה ופוגש שם בסלבדור, המשוכנע שמדובר בגברי. סלבדור דוחק בעזריאל לשחק נגדו. כתוצאה מחוסר ידע במשחק, עזריאל חובט בעזרת המקל הפוך, ובאמצעות מכה חזקה במיוחד הוא מכניס את הכדורים ומנצח את סלבדור. לאחר שהפסיד, סלבדור נותן לעזריאל את הצ'ק, ומודיע לו שזכה גם בבת הרב. עזריאל מבולבל, ובדיוק באותו הרגע נכנס גברי, מה שגורם לסלבדור לאבד את ההכרה.
עזריאל מבין שאחיו עזר לו להשיג את בתו של הרב, אך הוא מרגיש כי היא מאוהבת בגברי אחיו ולא בו. לחנוכה וגברי נודע כי עזריאל ברח והשניים לא מצליחים לאתר אותו. במהלך החיפושים מודיע חנוכה לגברי שאם לא ימצאו אותו – גברי ייאלץ להחליף את עזריאל בחתונה. בזמן החתונה נראה כאילו גברי ובתו של הרב עומדים תחת החופה, אך כאשר החתן שובר את הכוס המצלמה חושפת את גברי המאושר עומד בצד צופה בחתונה, כאשר ניתן להבין שעזריאל נמצא לאחר כמה ימים שלא ראו אותו, וכמובן התייצב לחתונתו עם בת הרב, יונה. לאחר מכן מברך גברי את אחיו עזריאל, ואת הכלה הטרייה יונה.
לחתונה מגיעים מושון ודודו סלבדור, והם מודיעים לרב כי מושון מצא את בת זוגו, ריקי, מלצרית בית הקפה (טליה שפירא), אותה הכיר מושון בארוחה בביתו של הרב.
חנוכה מגיע בתור בן דודו של השדכן שגילם, ומבקש בשמו 200 לירות כשכר טרחה. למרות שהרב נעתר ומשלם, חנוכה מחזיר לו את הכסף, ואומר לו כי זו מתנה עבור הזוג הטרי.
שחקנים
שחקנ/ית דמות יהודה בארקן גבריאל (גברי) לוי / עזריאל לוי זאב רווח חנוכה יוסף שילוח סלבדור טוביה צפיר מושון ניצה שאול יונה שמש, בת הרב יעקב בנאי הרב יוסף שמש אריה אליאס יעקב חלפון מוסקו אלקלעי בעל חנות ירקות טליה שפירא ריקי המלצרית דליה פן לרנר ג'רלדין סלבדור תקוה עזיז כרמלה שמש, אשת הרב נחום שליט שוטר אברהם רונאי יזם נדל"ן ליברמן שמואל אורח במלון
ממוזער|שמאל|עטיפת ה־DVD
הפקת וצילום הסרט
מפיק הסרט שמחה זבולוני, עבד בשנות השישים כמפיק סרטים באיראן. משם שאב השראה ליצירת תסריטים לסרטים שיצר בישראל, שאליה חזר ב־1968. לאחר שהפיק את הסרט "צ'רלי וחצי" החל לעבוד על "סנוקר" יחד עם שותפי ההפקה יצחק יוספיאן ומשה סיני. זבולוני זכר סיפור של סרט איראני המספר על שני אחים ממוצא ספרדי המתחלפים ביניהם, ובסיפור הזה השתמש כבסיס לתסריט. כך סיפר זבולוני בריאיון לידיעות אחרונות: "לפני הכל צריך לתקן כאן עוול היסטורי שמרגיז אותי בכל פעם מחדש: בניגוד למה שכתוב במילוני האינטרנט למיניהם, 'סנוקר' לא תורגם ולא הועתק מאף סרט איראני. כל מה שזכרתי היה סיפור על שני תאומים ממוצא ספרדי שמתחלפים בתפקידים שלהם, ותסכים איתי שכמותו יש לא מעט לאורך ההיסטוריה. עם הרעיון הזה הלכתי לתסריטאים אורי דן ואלי תבור, וביקשתי מהם לכתוב את התסריט המתאים".
הסרט צולם במשך חמישה שבועות, ורוב הדיאלוגים בסרט מאולתרים. כך למשל המשפטים הידועים מהסרט "יא וואראדי איזה קציצה", "הוא לא בישל, כבוד הרב", "מי הם עשרת הצדיקים שעוד בחייהם הובטח להם גן עדן" - כולם אולתרו על סט הצילומים על ידי השחקנים. על התסריט סיפר זבולוני: "שבוע לפני שהצילומים היו אמורים להתחיל... התסריט בקושי היה מוכן. לא הייתה לנו ברירה – בועז ואני נכנסנו למרתון של כתיבה. כשהתחילו הצילומים, הייתי מעביר לבועז דף חדש לסט הצילומים בכל יום, ושם הוא והשחקנים כבר היו מאלתרים סביב הטקסט". ויהודה בארקן סיפר: "כשהסתיים יום צילום לא ידענו מה עומד להיות ביום הבא. הרי בדרך כלל יש תסריט ומודיעים לך בהפקה בדיוק מה הולכים לצלם למחרת. כאן זה לא היה אף פעם. היה בסיס – וזהו. כמעט ולא היה מה ללמוד בעל־פה. בכל בוקר באנו דרוכים לגלות מה בועז הכין בלילה, וזה שיגע אותנו אבל גם שמר על טריות שראו בסרט".
על כתיבת המוזיקה לסרט סיפר מתי כספי: "לא הייתי מנוסה בכתיבה לסרטים, אבל איכשהו ידעתי מה אני צריך לסרט הזה. כתבתי מוזיקה שמחה וגם ליין של מוזיקה רומנטית, עצובה". נעימת השיר ברית עולם, שהושמע לראשונה בסרט ללא מלל, ולאחר מכן יצא כשיר מרגש ומצליח, את כתיבת המילים לשיר כתב היוצר והפזמונאי אהוד מנור. את פתיח הסרט הלחין מתי כספי יחד עם התזמורת באולפן. "ראינו את הצילומים על מסך גדול וממש ניגנו לפי התמונה, לפני שהלחנתי את נעימת הנושא ראיתי תקציר של הסרט, הרגשתי את האווירה ויצא לי דבר נחמד כזה, מתגלגל".
לסרט תוכנן סרט המשך במשך כמה שנים במהלך המאה ה-21 אולם הדבר לא הסתייע לבסוף.
ביקורת
מבקרי הקולנוע קטלו את הסרט. שלמה שמגר (מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות" בשנות השישים והשבעים) כתב ב־29 ביוני 1975: .
ב־2010 אמר על כך בועז דוידזון: "נו, אז כתבו. איפה הם כל אלה שכתבו, ואיפה אנחנו?" הסרט הצליח מסחרית מצאתו לאקרנים, ובמשך השנים הפך לסרט "קאלט" שטקסטים רבים מהסרט מצוטטים בשפת היום יום,
ונחשב לאחד הסרטים האהובים ביותר כסרט קומדיה ישראלי.
המחזמר
במאי 2013 העלה הבמאי אורי פסטר מחזמר המבוסס על הסרט.
שחקנ/ית דמות ניר לוי גבריאל (גברי) לוי / עזריאל לוי זאב רווח חנוכה אריה מוסקונה סלבדור עידו ביאליק מושון אופיר בן שטרית יונה שמש, בת הרב חיים זנאתי הרב יוסף שמש חיים זנאתי יעקב חלפון מיקי קם ג'רלדין
סרט המשך
במהלך השנים הוצע להפיק סרט המשך בשם "סנוקר 2", כאשר רק חלק מחברי הסרט המקורי הסכימו להופיע בסרט ההמשך. תוכניות אלו נגנזו בעקבות פטירתם של יוסף שילוח בשנת 2011 ובהמשך מותו של בארקן בשנת 2020.
בשנת 2010, שמחה זבולוני שהפיק את הסרט הראשון ביקש להפיק גרסה חדשה בשיתוף עם המפיק משה אדרי. בעלילת הסרט שהוצעה עזריאל (יהודה בארקן) מושלך לכלא, ואשתו יונה (ניצה שאול) נשארת לפרנס את המשפחה לבדה. בינתיים אחיו התאום של עזריאל, גברי (בארקן) מנהל מועדון סנוקר - ואילו חנוכה (זאב רווח) מפעיל מזנון במועדון. גם סלוודור (יוסף שילוח), יופיע בסרט ההמשך יחד עם בן אחותו מושון (טוביה צפיר)
בשנת 2015, החל נאור ציון לכתוב תסריט שניסה להשתמש בשחקנים שפרצו לאחר הצלחת הסרט המקורי, וקיבל הסכמה ראשונית מיהודה בארקן ומזאב רווח (שגילם באותה העת את חנוכה במחזה המבוסס על הסרט): ציון רצה שצפיר ישוב לסרט ההמשך אולם לא כמושון אלא כדמות של אדריכל יהודי דרום אפריקאי, גרוש שסולד מתרבות הסנוקר והפוקר; בעוד שחן אמסלם הייתה צריכה לגלם את בתם של גבריאל ויונה, אביב אלוש יועד לשחק את הבן של חנוכה. הנבל בסרט נקרא "ניסים עמיגא" ויועד להיות אורי גבריאל. "חרמון", יד ימינו של עמיגא העבריין, היה אמור להיות שלום מיכאלשווילי. ברקן ציפה שהסרט יהיה "מתאים לחרדים" ומוכן ב-2016.
קישורים חיצוניים
"חגיגה בסנוקר" - הסרט המלא לצפייה בתשלום באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
ניתוח של הנושא המוזיקלי המרכזי בסרט, באתר מלודיה Melodia.me
ביקורות על המחזמר
הערות שוליים
קטגוריה:סרטי 1975
קטגוריה:סרטי בורקס
קטגוריה:סרטי פולחן
קטגוריה:סרטי קומדיה ישראליים
קטגוריה:סרטי בועז דוידזון
קטגוריה:תאומים באמנות
קטגוריה:מתי כספי
קטגוריה:סרטים ישראליים משנת 1975 | 2024-09-10T11:50:07 |
דמויות מן התנ"ך | הפניה :קטגוריה:אישים בתנ"ך | 2013-11-11T23:09:18 |
אדנוזין תלת פוספט | הפניה ATP | 2008-05-17T05:15:01 |
לטוויה | REDIRECT לטביה | 2004-08-22T09:29:34 |
מושגים ביהדות | REDIRECT :קטגוריה:יהדות | 2016-05-08T15:59:15 |
אינטרפול | הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (באנגלית: International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police – INTERPOL) הוא ארגון העוסק במודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון העוסק באכיפת חוק, ועובדיו אינם אחראים על ביצוע אכיפה משטרתית כלל, אלא על אך ורק באיסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי המשמש גופי שיטור במדינות החברות בארגון.
ב-21 בנובמבר 2018 נבחר קים ג'ונג יאנג מדרום קוריאה, לנשיא האינטרפול, על רקע פרשת הנשיא הקודם מנג חונג-ויי שכיהן במקביל כסגן שר במשרד לביטחון הציבור של הרפובליקה העממית של סין ומאז 5 באוקטובר 2018 הוגדר כנעדר על ידי משטרת צרפת לאחר שלא נוצר עימו קשר מאז חודש ספטמבר בו ביקר בסין. הרשויות בסין מסרו כי ווי שוהה בארצו ומוחזק לחקירה על ידי הרשות למלחמה בשחיתות בעוון עבירות שלא פורטו. ב-7 באוקטובר 2018 הודיע האינטרפול כי מנג חונג-ווי הנמצא בסין התפטר מתפקידו. ב-21 בינואר 2020 נשפט ונכלא ל-13 שנים וחצי בשל עבירות שביצע בסין עוד טרם מינויו לנשיא האינטרפול.
המזכ"ל הנוכחי הוא יורגן שטוק מגרמניה. נכון לשנת 2013 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 756 עובדים מ-100 מהמדינות החברות בארגון.
היסטוריה
עד מלחמת העולם השנייה
הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission – IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת וינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934, עם מינויו של ד"ר ברנדט, הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.
עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) על אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945". מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, את ראש משטרת וינה. מכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה מלהתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לביטחון הרייך בברלין. במציאות מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה למעשה איש קש.
הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים את היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.
כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות בעיקר במערב אירופה, גורם במשפט הפלילי וכביכול לגורם שהשפיע על פרשיות פוליטיות או מדיניות, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.
אחת הטענות השגויות המופיעות לעיתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שוועידת ואנזה, אותה ארגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסן-קלו, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.
פשעים אותם חוקר הארגון
בשל מחויבותו לנייטרליות פוליטית, חוקת האינטרפול אוסרת על מעורבות הארגון בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות יחד, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים מן הסוג הפוליטי, הצבאי, הדתי, או הגזעני. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי, סחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני אדם, הלבנת הון, פורנוגרפיית ילדים, פשעי מחשב, שוחד וסחר לא חוקי בבעלי חיים.
שיטת פעולה
האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוקטובר 2024 הוא כולל 196 מדינות חברות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם.
הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורך בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים. מימון הארגון, כ-30 מיליון אירו בשנה, מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו.
הארגון מפרסם מספר סוגי הודעות:
הודעה אדומה – הודעה על חשוד בפלילים
הודעה צהובה – הודעה על נעדר
הודעה שחורה – הודעה על נעדר שסביר שמת, למקרה שתימצא גופתו
הודעה כחולה – הודעה המבקשת מידע על מקום הימצאו של אדם
הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול
בשנת 2008 תיקנה העצרת הכללית של האינטרפול את חוקתה כדי להקים את הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול ("CCF"). גוף זה הוא עצמאי בעל שני תפקידים עיקריים:
מתן ייעוץ בנוגע לכל שימוש במידע אישי שברשות האינטרפול;
קיום דיון בבקשות גישה למאגרי המידע של האינטרפול.
אולם, התפקיד הבולט ביותר של ה-CCF הוא לדון בעתירות משפטיות המוגשות על ידי חשודים המבקשים את ביטולן של "הודעות אדומות" שהוצאו על שמם ועניינן הכרזה בינלאומית עליהם כמבוקשים למעצר ולהסגרה. עתירות מהסוג הזה, ככלל, מצליחות אך ורק כאשר הוצאת "ההודעה האדומה" נחשבת להפרת החוקה של האינטרפול או לפגיעה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משום שהיא הוצאה מטעמים פוליטיים, דתיים, צבאיים או גזעניים. בראיון שנתן לירחון העסקי "פורבס" ביולי 2013, העיר הסניגור הישראלי, עו"ד ניק קאופמן, כי הדיון בעתירות מעין אלה יכול להימשך חודשים כאשר הוועדה אינה מחויבת לנמק את החלטתה ואין עליה זכות הערעור.
אובדן תעודות מזהות
החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים או אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות. נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10 מיליון תעודות שנגנבו או אבדו. ישראל אינה שותפה במאגר זה.
ראשי אינטרפול
מזכ"לי אינטרפול
שם תקופת כהונה אוסקר דרסלר 1923–1946 לואי דקלו 1946–1951 מרסל סיקו 1951–1963 ז'אן נפוט 1963–1978 אנדרה בוסאר 1978–1985 ריימונד קנדול 1985–2000 רונלד נובל 2000–2014 יורגן סטוק 2014–
נשיאי אינטרפול
שם תקופת כהונה יוהאן שובר 1923–1932 פרנץ ברנדל 1932–1934 יוג'ין סידל 1934–1935 מיכאל סקובל 1935–1938 אוטו שטיינהיזל 1938–1940 ריינהרד היידריך 1940–1942 ארתור נבה 1942–1943 ארנסט קלטנברונר 1943–1945 פלורן לוואג 1945–1956 אגוסטיניו לורנצ'ו 1956–1960 ג'ו ריצ'רד ג'קסון 1960–1963 פילאר יארבה 1963–1964 פירמן פראנסן 1964–1968 פאול דיקופף 1968–1972 ויליאם לאונרד היגיט 1972–1976 קרל פרסון 1976–1980 יולי בוגארין 1980–1984 ג'ון סימפסון 1984–1988 איבן ברבו 1988–1992 נורמן אינקסטר 1992–1994 ביורן אריקסון 1994–1996 טושינורי קאנמוטו 1996–2000 חסוס אספיגארס מירה 2000–2004 ג'קי סלבי 2004–2008 ארתורו הררה ורדוגו 2008 (ממלא מקום) חו בון הוי 2008–2012 מירייל באלסטראצי 2012–2016 מנג הונגוויי 2016–2018 קים ג'ונג יאנג 2018–2022 אחמד נאסר אל-ראיסי 2022–
מדינות חברות
באינטרפול משתתפות מרבית המדינות החברות באו"ם. מדינות בודדות חברות באו"ם אולם אינן חלק מהאינטרפול והן: טובאלו, פלאו, קוריאה הצפונית.
בספטמבר 2017 החליטה מליאת הארגון לקבל את מדינת האיים איי שלמה כחברה בארגון. באותה הצבעה הוחלט גם לצרף את הרשות הפלסטינית כחברה בארגון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:משקיפים בעצרת הכללית של האומות המאוחדות | 2024-10-17T22:06:44 |
אתנולוגים | הפניה :קטגוריה:אנתרופולוגים | 2013-11-11T23:17:02 |
אותות ועיטורים צבאיים | ממוזער|200px|שמאל|מדליות הכבוד של הקונגרס - העיטור הצבאי הגבוה ביותר של ארצות הברית
אותות ועיטורים צבאיים מוענקים בצבאות בעולם לחיילים וקצינים שהצטיינו בקרבות, בפעילות מבצעית או שהפגינו יכולות מקצועיות ראויות לציון. עיטורים הוענקו לראשונה ברומא העתיקה. עיטורים צבאיים במדינות שונות מקנים לעיתים גם זכויות יתר למקבליהם, החל ממענקים כספיים וכלה בקדימות בקבלת דיור ציבורי וטיפולים רפואיים. במדינות רבות נהוגה מערכת דומה או מקבילה של עיטורים אזרחיים. עיטורים צבאיים הוענקו במדינות שונות לא רק ללוחמים, אלא גם ליחידות צבא, מפעלים ביטחוניים ואפילו לערים.
סמליות
אותות ועיטורים צבאיים מורכבים בדרך כלל מסרט בד צבעוני אליו מוצמד עיטור מתכת. לצבעי הסרט משמעות סמלית, ולעיטור, על פי המדינה בה הונפק, מאפיינים שונים הכוללים לעיתים דמות הריבון (במקרה של עיטורים המוענקים בממלכות או במשטרים טוטליטריים מסוימים), אתרי קרבות, פסוקים בעלי משמעות מיוחדת וכדומה. לעיתים מוטבע העיטור תוך שימוש במתכת שהותכה משלל אויב, על מנת להעצים את המסר שהוא מעביר (למשל צלב ויקטוריה). ברוב המדינות, העיטורים הצבאיים אינם נטבעים ממתכות יקרות ואין להם ערך כספי ניכר כשלעצמם, זולת המעמד והיוקרה שנלווים להם. אחד המקרים החורגים מכלל זה הוא העיטורים של ברית המועצות, שהונפקו מפלטינה, זהב וכסף.
יצירת הזדהות ולכידות חברתית
שמאל|ממוזער|250px|אותות ועיטורים בריטיים וישראליים של ותיק מלחמת העולם השנייה
במקרים מסוימים נוסדו עיטורים צבאיים על מנת להעצים את תחושת ההזדהות של הציבור עם צבא המדינה, כמו במקרה של ברית המועצות בעת מלחמת העולם השנייה. למרות אופייה החילוני של המדינה, ושלילת עברה הצארי, נוסדו עיטורים בעלי אופי דתי (למשל עיטור התהילה שעיצוב הסרט שלו זהה לעיטור על שם ג'ורג' הקדוש) או כאלה המעלים על נס מצביאי עבר מתקופת הצארים הרוסיים (לדוגמה עיטורי סובורוב, קוטוזוב, אושאקוב ונחימוב). דבר כינונם של עיטורים צבאיים מפורסם במדינות רבות בעיתונות או בשילוט חוצות, והציבור בהן נקרא לכבד את נושאי העיטורים השונים.
ראו גם
עיטורי הצבא הרומי
צלב ויקטוריה
עיטורי הכוחות המזוינים של ארצות הברית
עיטורי ברית המועצות
צלב הברזל
עיטורי צה"ל
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ביגוד צבאי, דרגות ואותות | 2022-09-25T18:49:54 |
שולמית שחר | שולמית שחר (נולדה ב-18 ביוני 1928) היא פרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, וכלת פרס ישראל להיסטוריה לשנת תשס"ג.
ביוגרפיה
שולמית שחר נולדה בריגה שבלטביה כשולמית וינשטוק, ועלתה לארץ ישראל בגיל חמש. אביה היה תעשיין אמיד. למדה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, אותו סיימה במחזור כ"ז (1946). בגיל צעיר התגייסה ל"הגנה", ובמלחמת העצמאות שירתה בש"י. לאחר מכן הצטרפה זמנית לקיבוץ מעגן מיכאל. עשתה תואר ראשון בהיסטוריה ובספרות אנגלית ותואר מוסמך בהיסטוריה כללית ובהיסטוריה של עם ישראל, שניהם באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה נעשתה באוניברסיטת הסורבון בפריז בהדרכתו של פרופסור מישל מולה עסקה בתאוריה הפוליטית בצרפת במאה ה-14, במיוחד זו שדנה במעמד המלוכה. היא קיבלה את הדוקטורט ב-1965. בשובה לישראל החלה ללמד את תחום ימי הביניים בחוג להיסטוריה כללית שבאוניברסיטת תל אביב. ב-1990 קיבלה דרגת פרופסור מן המניין.
היא שימשה כחברת מערכת כתב העת "היסטוריה"; כראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב; כראש תוכנית לימודי הבי.אי. הכללי באוניברסיטת תל אביב. היא חברה בהנהלת "החברה ההיסטורית הישראלית"; בוועדה לספרות עיון ב"מוסד ביאליק"; מתנדבת מאז שנת 1993 ב"עמותת אישה לאישה. המקלט לנשים מוכות בירושלים".
בשנת 2003 נבחרה לקבל את פרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה. מנימוקי ועדת הפרס: ״פרופ' שולמית שחר היא היסטוריונית פורצת דרך. מחקריה על נשים, על ילדים ועל עולם הזקנה בימי הביניים באירופה התקבלו בעולם כאבני יסוד לחקר ההיסטוריה החברתית ולא איבדו מחשיבותם גם לאחר שהעיסוק בנושאים אלו הפך לאופנתי. במחקריה המעמיקים, המקיפים אזורים נרחבים ותקופות ממושכות, היא הפנתה את הזרקור לקבוצות שוליים שהיו עד אז חסרות קול. נוסף לספריה על נשים, על זקנים ועל טף חקרה מיעוטים כגון מינים, מצורעים ולאחרונה גם צוענים. פרופ' שחר פתחה צוהר לשיטות מחקר חדשניות בהעמידה את הפרט ואת חייו במרכז הבמה של הכתיבה ההיסטורית מתוך אמפתיה ורגישות חברתית עמוקה. בהתרכזותה במעגלי החיים במשפחה עלה בידה לקעקע כמה הנחות יסוד שגויות של חוקרים ידועי שם ואף להוביל לבדיקה מחודשת של נושאים אלה בתקופות נוספות. הודות להתבוננות בפרטים ולסרטוט הדרמה של חיי הדמויות שהיא העלתה מיוון השכחה הצליחה פרופ' שחר לקרב את הוויית ימי הביניים אל הקורא בן ימינו.״
היא אלמנתו של הסופר דוד שחר שהלך לעולמו ב-1997; אם לשני ילדים: מאיר, סינולוג, פרופסור באוניברסיטת תל אביב; דינה, מעצבת; וסבתא לשלוש נכדות ונכד. בין תלמידיה ניתן למנות היסטוריונים ישראליים מובילים, בהם: מרים אליאב פלדון, יצחק חן, אביעד קליינברג, רון ברקאי, גדי אלגזי, מירי רובין ורבים אחרים.
אחותה נעמי נישאה לאלוף מאיר זורע.
מחקריה
תחומי מחקריה
מחקריה של שחר עוסקים בחברה האירופית של ימי הביניים, בעיקר במאות ה-15-12. הם מתמקדים בקבוצות שוליים בחברה האירופית דאז: נשים, ילדים, זקנים ושאר שוליים בעת החדשה המוקדמת כמו הצוענים. הם מבוססים על קריאה משווה של מקורות מרחבי אירופה השונים לאורך מאות בשנים.
שחר בולטת בכך שבניגוד לחוקרים רבים באקדמיה הישראלית שכותבים באנגלית, היא כותבת את ספריה בעברית בלבד והללו מתורגמים אחרי כן לשפות זרות.
אודות ספריה
המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי-הביניים
ספרה זה של שחר ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1983 (התשמ"ג) בהוצאת דביר והוא תורגם לאנגלית, גרמנית, הולנדית, הונגרית, סינית וקוריאנית, זהו ספרה המצוטט ביותר. רוב ההיסטוריה שנכתבה היא היסטוריה של גברים וזהו ניסיון לכתוב את ההיסטוריה של הנשים: מעמדן, זכויותיהן של נשים משכבות חברתיות שונות. היו אמהות בתי מנזר שהיו נשים חזקות וחופשיות, שניהלו לפעמים קהילה גדולה עם רכוש. בשכבה השלטת היו נשים שירשו פיאודום שיש והיה כרוך בסמכויות פוליטיות וכלכליות משמעותיות ביותר. הנשים איבדו מקור סמכות זה כשבא הקץ לפיאודליזם הפוליטי והמשטר האבסולוטיסטי החל להתגבש. היה פער גדול בין חיי הנשים בשכבות החברתיות השונות, אולם היה גם מכנה משותף: בכל שכבות החברה היו זכויות הנשים מצומצמות בהשוואה לאלה של הגברים בשכבות החברתיות. גם לפני שחר נכתב על היבטים שונים בחיי הנשים ובמעמדן בתרבות ימי הביניים, אולם זהו הספר הכללי המקיף הראשון.
ילדות בימי-הביניים
ספרה זה של שולמית שחר יצא לאור בהוצאת דביר ב-1990. ספר זה הוא אנטיתזה למחקרו של פיליפ אריאס שגישתו שלטה עד אז במחקר. אריאס פרסם את ספרו בשנת 1960 ובו טען שכתוצאה מתמותת הילדים הרבה בימי הביניים, ההורים חיסנו עצמם רגשית בכך שהם נמנעו מלעסוק בילדים ולהתבונן בהם, דבר שגרם לאיבוד כמעט מוחלט של הילדות ולזיקה אליה. שחר סקרה חיי ילדים, בנות ובנים בשלבים שונים של חייהם באזורים רבים ובקרבן של קבוצות שונות בחברה. היא מביאה שלל עדויות המנסות להפריך את טענתו של אריאס והמורות על כך שהיה קיים עולם ילדות, שילדים היו יקרים להוריהם והופיעו בכתבי מחנכים, שליטים והוגים. הורים השקיעו ממון וזמן רב והסתכנו במסעות ארוכים לקברות הקדושים על מנת להביא ילדים לעולם ובגידול ילדיהם והיו רגישים מאוד לסבלם או למותם. היא מסתמכת בין השאר על חיבורים הגיוגרפיים, שבהם מתוארת ילדותו של הקדוש, שחר מניחה שמכיוון שילדותו של הקדוש חשובה פחות לקריירה שלו משלבים מאוחרים של חייו, תהיה השפעתה של הסוגה חלשה יחסית ומכאן תהיה חזקה האמינות ההיסטורית. הספר תורגם לאנגלית, גרמנית והונגרית. (ראו גם: ילדות בימי הביניים)
החורף העוטה אותנו: להזקין בימי הביניים
הספר התפרסם ב-1995 בהוצאת דביר. קיימת כיום אידיאליזציה של היחס לאנשים הזקנים בעבר. אולם ממחקרה של שחר מסתבר שהיחס לזקן ותדמיתו לא היו חד משמעיים במערב אירופה של ימי הביניים. לצד תדמית הזקן בעל הניסיון והחכם שחובת הצעירים לכבדו קיימת גם תדמית הזקן הנלעג, והטרדן שכל חוכמתו אבדה לו ושב להיות כילד. קיימת כיום גם הדעה שכל הזקנים טופלו על ידי צאצאיהם במסגרת משפחה מורחבת, ולא היא. בדרום אירופה (ספרד, דרום איטליה וסיציליה) אכן מקובל היה ששלושה דורות יחיו תחת קורת גג אחת וזקן המשפחה שמר על סמכותו עד מותו. אולם בצפון אירופה קיימים היו הסדרים שונים אחרים בכל השכבות החברתיות. מהמחקר עולה בבירור שבניגוד לדיעה הרווחת שאנשים נחשבו בימי הביניים לזקנים בגיל 40, הרי שלמעשה אדם נחשב לזקן בגיל 60–70. אחוז הזקנים באוכלוסייה ללא ספק היה נמוך בהרבה מאשר בחברה המערבית של המאה ה-21, אולם גם אז היו אנשים שהגיעו לזקנה מופלגת. הספר תורגם לאנגלית.
מכתבי אבלר ואלואיז
ספר זה יצא לאור בהוצאת דביר בשנת 1997. שחר תרגמה את מכתבי אבלר ואלואיז מלטינית והוסיפה פתח דבר, אחרית דבר והערות.
נשים בתנועת מינות של ימי-הביניים: אנייס ואיגט הוולדנסיות
ספרה זה של שחר יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 2001. ספר זה הוא על שתי נשים שהיו חברות בתנועה הואלדנזית: אנייס ואיגט, שנעצרו ונשפטו בבית דין של האינקוויזיציה באוגוסט 1319. שחר מתארת את הקורות אותן ואת עולמן החברתי והרגשי. בספר זה ובמאמרים שונים של שחר ניסתה שחר לבדוק האם תנועת המינות תורמת להעלאת מעמדן החברתי של הנשים. שחר בדקה האם התאולוגיה או המעמד החברתי השולי של המינים קובע את מעמד חבריהם והגיעה למסקנה שלא התאולוגיה קובעת את מעמד הנשים בחיים הדתיים. מיעוט נרדף וולונטרי נוטה לקיים שוויון בין החברים וזה דבר שהקנה מעמד ריאלי גבוה יותר לנשים בתוך כתות המינות. אף פעם לא היה מעמדן שווה לזה של הגברים, אבל מעמדן היה טוב בהשוואה למעמדן בכנסייה ההגמונית. הספר תורגם לאנגלית.
גוף ראשון בשני קולות: האוטוביוגרפיה של גיבר מנוז'ן ויהודה-הרמן
שחר תרגמה שתי אוטוביוגרפיות מלטינית לעברית והם ראו אור בכרך אחד בהוצאת אוניברסיטת תל אביב בשנת 2003. אוטוביוגרפיה היא סוגה מאוד נדירה בימי הביניים, היו מעט מאוד אוטוביוגרפיות מ"הווידויים" של אוגוסטינוס ועד למאה ה-16, אז היא נהפכה לז'אנר מקובל למדי. האוטוביוגרפיות הן של הנזיר גיבר מנוז'ן ושל היהודי המומר יהודה-הרמן, הן פרק בתולדות האוטוביוגרפיה בתרבות המערבית ומקור לחיי החברה והתרבות של תקופת חבורו.
הצוענים: עם הנוודים של אירופה
ספרה זה של שחר ראה אור בהוצאות מפה ואוניברסיטת תל אביב בשנת 2006. ספר זה עוסק בצוענים באירופה בעת החדשה המוקדמת.
שחר ניסתה לבדוק מדוע מצבם של הצוענים גרוע כל כך, כפי שאנו מבחינים בו כיום, בעיקר בארצות מזרח אירופה. היא חקרה את התפתחות היחס אליהם והמעמד שלהם, בראשית הופעתם במערב אירופה, ולאיזה כיוון התפתח, וגילתה שמצבם לא השתפר וניסתה לבדוק למה החברה הסובבת אותם מפלה אותם. לפי מחקרה לא היו צוענים במערב אירופה בימי הביניים, הם מגיעים לאירופה המערבית בראשית המאה ה-15. הצוענים נוטים בכל ארץ לקבל את דת הרוב ההגמוני, לכן הצוענים בירושלים הם מוסלמים, וכשהם הגיעו לביזנטיון הם היו נוצרים-אורתודוקסים ובארצות הקתוליות הם היו קתולים ואחרי הרפורמציה בארצות הפרוטסטנטיות היו לפרוטסטנטים. הם אף לא היוו תחרות פוליטית או כלכלית, ובכל זאת נרדפו. המחקר מנסה לענות על השאלה מדוע. הספר עומד לראות אור בתרגום לאנגלית.
קריסטין דה-פיזאן, ספר החיזיון
ספר זה תרגמה שחר מהמקור הצרפתי והוא ראה אור בשנת 2008 בהוצאת כרמל. קריסטין דה פיזאן (1430-1364) נחשבת לסופרת הצרפתית הראשונה. היא הייתה אוטודידקטית; אישה חילונית ואם לילדים שהתפרנסה מהכתיבה. כתביה התקבלו בחוגי החצר והיא זכתה לכבוד להיבחר לכתוב את הביוגרפיה של המלך שארל החמישי.
מאמרים נבחרים
הקאתאריזם וראשית הקבלה בלאנגדוק
המאמר הזה הופיע בתרביץ בעברית ובמקביל בצרפתית בכתב העת אנאל. הקאתאריזם היווה את אחת מתנועות המינות הגדולות ביותר שהאריכה ימים בימי הביניים. היא הייתה דואליסטית באמונתה והחזיקה באמונה שלא היה אל אחד, כי אם שני כוחות, כוח הטוב וכוח הרע. בעת התפשטות הקאתאריזם בדרום צרפת, מתחילה הקבלה היהודית כתופעה היסטורית באותו הזמן ובאותו המקום. זוהי תקופה שבדרום צרפת מצב היהודים הוא טוב למדי, הם אינם כל כך מוגבלים כמו בצפון צרפת ולכן שחר סברה שייתכן והייתה השפעה של צד אחד על השני או השפעה הדדית במאות ה-12–13. שחר השוותה את הטקסט הקבלי המוקדם "ספר הבהיר" לכתבים קאתאריים מאותה תקופה ומראה שקבוצת טקסטים דומים התפתחו במסגרות דתיות שונות. יש כמה תפישות תאולוגיות-פילוסופיות וכמה סיפורי מיתוסים שהיו מקובלים על שניהם.
פרופסור משה אידל במאמרו "האם הושפע אברהם אבולעפיה על ידי הקאתארים" (בספרו "פרקים בקבלה נבואית") סתר את התיזה של שחר. אידל הוכיח שהקשר בין ראשית הקבלה (לפחות זו של אבולעפיה) איננו קיים, אף לא ברמה השטחית.
הסובוטניקים ברוסיה
הסובוטניקים היו קבוצה של רוסים שבראשית המאה ה-19 אימצו חלק ממצוות היהדות. שמם "סובוטניקים" לקוח מהמילה "סובוטה", שפירושה ברוסית "שבת". מתוכם קמו גם גרים שמהם עלו לארץ ישראל. מי שנשארו סובוטניקים ולא התגיירו, ראו בעצמם רוסים המקיימים את דת משה.
ספר יובל לכבודה
נשים, זקנים וטף: קובץ מאמרים לכבודה של שולמית שחר, עורכים: מירי אליאב-פלדון ויצחק חן, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, תשס"ב 2001.
ספרים שכתבה
ספר החיזיון / כריסטין דה-פיזן ; תרגמה מצרפתית, הוסיפה הערות, הקדמה ואחרית דבר שולמית שחר. ירושלים : הוצאת כרמל, תשס"ח 2008.
הצוענים: עם הנוודים של אירופה. עריכה - גיל מיכאלי ומולי מלצר. תל אביב: מפה ואוניברסיטת תל אביב 2006. .
גוף ראשון בשני קולות: האוטוביוגרפיה של גיבר מנוז'ן ויהודה-הרמן/ תרגום מלטינית, הערות והקדמה: שולמית שחר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשס"ג 2003. .
נשים בתנועת מינות של ימי הביניים: אנייס ואיגט הוולדנסיות. ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"א 2001. .
מכתבי אבלר ואלואיז/ תרגמה מלטינית והוסיפה הערות, פתח דבר ואחרית דבר: שולמית שחר. תל אביב: הוצאת דביר, תשנ"ז 1997.
החורף העוטה אותנו: להזקין בימי הביניים. תל אביב: הוצאת דביר, תשנ"ו 1995.
קבוצות שוליים בימי הביניים. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, האוניברסיטה המשודרת, תשנ"ה 1995. .
המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי-הביניים, מהד' 2 מתוקנת. תל אביב: דביר, תשנ"א 1990. .
ילדות בימי-הביניים. תל אביב: דביר, תש"ן 1990.
מורשת ימי-הביניים. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ספריית האוניברסיטה המשודרת, תשמ"ה 1985. .
כנסייה ומלוכה: שתי מערכות נפרדות, בתוך הנ"ל.
המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי-הביניים. תל אביב: בית-הספר להיסטוריה ע"ש זלמן ארן אוניברסיטת תל אביב דביר, תשמ"ג.
ספרים שערכה
לנין והמהפכה הרוסית / מאת כריסטופר היל ; עברית - יאיר עברון ; עריכה מדעית - שולמית שחר. תל אביב : הדר, תשכ"ו.
ימי הביניים ותרבותם : אירופה 1350-1110 / פרידריך הר ... ; הקדים מבוא דוד פלוסר ; (תרגמה עליזה נצר ; הערות והסברים - שולמית שחר). תל אביב : הדר, תשכ"ה.
לקריאה נוספת
ריאיון עם פרופסור שולמית שחר / דיוקנה של היסטוריונית, זמנים מספר 110 / אביב 2010.
"דיוקנה של היסטוריונית", ריאיון עם פרופסור שולמית שחר, זמנים 110, אביב 2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:היסטוריוניות ישראליות
קטגוריה:היסטוריונים ישראלים
קטגוריה:זוכות פרס ישראל להיסטוריה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל להיסטוריה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת תל אביב: היסטוריה כללית
קטגוריה:חוקרי הילדות
קטגוריה:בוגרות בית הספר הריאלי
קטגוריה:בוגרי בית הספר הריאלי
קטגוריה:ישראליות ילידות לטביה
קטגוריה:ישראלים ילידי לטביה
קטגוריה:בוגרות האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:בעלות תואר דוקטור מאוניברסיטת פריז
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת פריז
קטגוריה:מדענים ישראלים
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1928
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1928 | 2024-05-31T15:08:29 |
אינטרנציונל | אינטרנציונל (International) "בינלאומי" בשפות רבות. בעברית מקובלת לעיתים גם ההגייה האנגלית אינטרנשיונל. | 2019-11-01T07:59:49 |
האינטרנציונל השלישי | REDIRECT קומינטרן | 2004-08-22T10:23:19 |
האינטרנציונל הראשון | האינטרנציונל הראשון הוא הארגון הבין-לאומי הראשון של ארגוני פועלים אשר הוקם בלונדון ב-28 בספטמבר 1864 בשם "ההתאגדות הבין-לאומית של העובדים". שמו המקובל של הארגון כיום הוא "הסתדרות הפועלים הבין-לאומית", או "האינטרנציונל".
הארגון הוקם בעקבות קריאתם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס ב"מניפסט המפלגה הקומוניסטית" שפורסם ב-1848: "פועלי כל הארצות התאחדו". היה זה ארגון ששאף לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים. האינטרנציונל הראשון נוסד ב-1864, אך הוועידה הראשונה נערכה כעבור שנתיים בשנת 1866 בעיר ז'נבה.
שמאל|ממוזער|150px|קרל מרקס
הארגון כלל במקור ארגוני פועלים בריטיים, אנרכיסטים, סוציאליסטים צרפתים, ורפובליקנים איטלקים, והוא אורגן בידי קבוצה קטנה שהתקבצה סביב קרל מרקס. אף על פי שלקרל מרקס עצמו לא היה חלק בארגון הישיבה, הוא נבחר לאחד מ-32 חברי המועצה הכללית הזמנית ובמקביל קיבל על עצמו את הנהגתו של הארגון. מאוחר יותר, חילוקי-דעות בין מרקס לבין מיכאיל בקונין, הבולט שבאנרכיסטים מקרב חברי האינטרנציונל, הובילו לפיצול בין "המרקסיסטים" ל"בקוניניסטים", ובקונגרס האג תומכי בקונין גורשו מהאינטרנציונל. כדי לשמור את שליטתו בארגון העביר אותו מרקס לניו יורק ב-1872. הארגון התפרק ארבע שנים מאוחר יותר, בוועידה בפילדלפיה בשנת 1876. ניסיונות להחיות את הארגון במשך חמש השנים הבאות כשלו.
המוניטין של האינטרנציונל באותה עת כמעצמה אימתנית עם מיליוני חברים ומשאבים כמעט בלתי מוגבלים היה מופרז. הגרעין הקשה של חבריו הבודדים עלה לעיתים רחוקות על 20,000 איש.
האינטרנציונל הראשון נחשב לגורם מרכזי ביצירת "הקומונה הפאריסאית".
החלטות שהתקבלו
רק הפועלים עצמם יכולים לשחרר את עצמם ממצוקתם (הם לא יכולים לקרוא לעזרה ממעמד גבוה יותר).
שחרור זה יושג רק באמצעות מאבק משותף של המוני הפועלים בכל מדינות העולם. על ידי התארגנותו של הפרולטריון במפלגה פוליטית עצמאית ובין-לאומית יוכלו להצליח במאבקם.
ראו גם
האינטרנציונל השני
האינטרנציונל השלישי
האינטרנציונל הרביעי
האינטרנציונל הסוציאליסטי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציאליזם | 2024-08-01T03:47:41 |
קוטר | שמאל|ממוזער|200px|M-מרכז המעגל, d-קוטר המעגל, r-רדיוס המעגל
בגאומטריה, קוטר של מעגל הוא כל מיתר העובר דרך מרכזו של המעגל; באמצעות הקוטר ניתן למדוד את רוחבו של המעגל. מידת הקוטר של מעגל תמיד שווה (בדיוק) לכפל רדיוס המעגל.
בתורת הגרפים הקוטר של גרף קשיר הוא המרחק הגדול ביותר בין שני צמתים בגרף, כלומר אורך המסלול הקצר ביותר בין שני הצמתים המרוחקים ביותר.
הגדרות אלו הן מקרים פרטיים של מושג הקוטר במרחב מטרי: קוטר (נקרא גם "קוטר רימן") של קבוצה במרחב מטרי הוא החסם העליון של המרחקים בין הנקודות שבתוכה. בצורה פורמלית, אם היא קבוצה במרחב שהמטריקה שלו היא , אז הקוטר של הקבוצה הוא, לפי ההגדרה, . הקוטר של קבוצה שווה לזה של הסגור שלה.
הקוטר של מעגל לפי ההגדרה הכללית שווה לאורכו לפי ההגדרה הרגילה, הגאומטרית, משום שהקוטר הוא הקטע הארוך ביותר בין שתי נקודות במעגל.
ראו גם
קוטר זוויתי
מד בירמינגהאם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:גאומטריה
קטגוריה:מרחבים מטריים
קטגוריה:מעגל | 2024-01-05T05:23:47 |
האינטרנציונל השני | ממוזער|חותמת הארגון
האינטרנציונל השני הוא ארגון שנוסד ב-1889 (לאחר מספר שנות הכנה) בידי קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים במטרה לקדם את הסוציאליזם הבין-לאומי. הארגון המשיך את עבודתו של האינטרנציונל הראשון, שהיה ארגון ששאף לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים. האינטרנציונל השני קיים פגישות עד לשנת 1916. לאחר מלחמת העולם השנייה נוסד האינטרנציונל הסוציאליסטי כדי להמשיך את מדיניות האינטרנציונל השני. ארגון זה קיים עד היום.
האינטרנציונל השני התפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשהמפלגות הלאומיות השונות שהרכיבו אותו לא הציגו חזית אחידה נגד המלחמה, אלא תמכו ככלל במדינה אותה ייצגו. בנוסף, האינטרנציונל השני לא היה מהפכני כמו האינטרנציונל השלישי והאינטרנציונל הרביעי שבאו אחריו, ובמדינות רבות הוא תמך בלגיטימיות של מערכת הבחירות.
בין פעולותיו החשובות ביותר של האינטרנציונל השני: ההכרזה על 1 במאי כ"יום הפועלים הבין-לאומי" (1889) ועל 8 במרץ כעל "יום האישה הבין-לאומי" (1910, בוועידה בקופנהגן).
אף על פי שהמהפכה הייתה מחויבות היסטורית, מרקס ואנגלס טענו כי ניתן לנצל את הפוליטיקה כדי לקדם אותה. עם זאת, אין להקים מפלגות לאומיות, שכן כל המעמד הכלכלי הוא אחד בכל העולם. לכן המפלגות ייקראו "אינטרנציונאל". האינטרנציונל השני קבע שמכיוון שהאימפריות הולכות לכיוון של התנגשות, על הפועלים לשבות כולם – ובכך לשתק את המלחמה המתקרבת שתהיה כנראה על גבם.
חברות מפלגת פועלים יהודיות
במרץ 1907 השתתף מנהיג מפלגת "פועלי ציון" שלמה קפלנסקי בכנס של הארגון ב, והגיש בקשה לקבל את המפלגה בארגון. בבקשה הרשמית כתב בין השאר:.
מפלגת פועלי ציון הציונית אכן התקבלה לארגון וכך גם מפלגת "הבונד" היהודית, שהייתה לא-ציונית.
ראו גם
האינטרנציונל השלישי
האינטרנציונל הרביעי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציאליזם | 2024-07-02T19:11:47 |
דגל מונקו | דגל מונקו מורכב משני פסים אופקיים בצבע אדום (למעלה) ולבן; בדומה לדגל אינדונזיה, שהוא ארוך יותר, ודגל פולין, שבו הלבן נמצא למעלה והאדום למטה.
אדום ולבן הם הצבעים של בית גרימלדי מאז 1339, אך העיצוב השתנה במהלך השנים.
ראו גם
דגל אינדונזיה: יחס ממדים שונה.
דגל פולין: סדר צבעים שונה.
קישורים חיצוניים
מונקו, דגל
קטגוריה:מונקו: סמלים לאומיים
מונקו
מונקו
מונקו | 2022-01-02T05:52:34 |
האינטרנציונל הסוציאליסטי | האינטרנציונל הסוציאליסטי הוא ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות ותנועות פועלים. משרדיו ממוקמים בלונדון. הארגון כולל (נכון ל-2022) 132 מפלגות חברות וארגונים מלמעלה מ-100 מדינות. מפלגות חברות בארגון הם (או היו בעבר) מפלגת שלטון במדינות רבות, כולל ברוב ארצות אירופה.
שורשיו של האינטרנציונל הסוציאליסטי באינטרנציונל השני, שנוסד ב-1889. לאחר שהתפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, הארגון נוסד מחדש ב-1923 (כ"אינטרנציונל הפועלים והסוציאליסטים"), ונוסד שוב (במתכונתו הנוכחית) לאחר מלחמת העולם השנייה (שבמהלכה מפלגות סוציאליסטיות רבות דוכאו תחת השלטון הנאצי באירופה).
היסטוריה
האינטרנציונל הראשון והשני (1864–1916)
האינטרנציונל הראשון היה הגוף הבינלאומי הראשון שהפגיש ארגונים המייצגים את מעמד הפועלים. היא הוקם בלונדון ב-28 בספטמבר 1864 על ידי קבוצות פוליטיות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ואנרכיסטיות ואיגודים מקצועיים. מתחים בין מתונים למהפכנים הביאו לפירוקו ב-1876, במהלך ועידה שנערכה בפילדלפיה.
האינטרנציונל השני הוקם בפריז ב-14 ביולי 1889 כאיגוד של מפלגות סוציאליסטיות. חילוקי דעות במהלך מלחמת העולם הראשונה הביאו לפירוק האינטרנציונל השני ב-1916.
אינטרנציונל הפועלים והסוציאליסטים (1919–1940)
"הוועדה הסוציאליסטית הבינלאומית" הוקמה בפברואר 1919 בכנס בעיר ברן, על ידי מפלגות שרצו להחיות את האינטרנציונל השני. במרץ 1919, מפלגות קומוניסטיות הקימו את האינטרנציונל הקומוניסטי ("קומינטרן"), "האינטרנציונל השלישי", בפגישה במוסקבה.
חלק מהמפלגות, שלא רצו להיות חלק מ"הוועדה הסוציאליסטית הבינלאומית" או ה"קומינטרן", הקימו את "איגוד העבודה הבינלאומי של המפלגות הסוציאליסטיות" (הידוע גם בשם "איחוד וינה") ב-27 בפברואר 1921 בוועידה בווינה. איגוד זה יחד עם "הוועדה הסוציאליסטית הבינלאומית" התאחדו כדי להקים את "אינטרנציונל הפועלים והסוציאליסטים", במאי 1923, בכנס בהמבורג.
בארגון זה היו חברות המפלגות היהודיות "פועלי ציון" הציונית ומפלגת "הבונד" הלא-ציונית. בינואר 1931, בסיום כנס של הארגון, הוחלט להביע מחאה נגד הספר הלבן השני שפרסמה בריטניה בנוגע לארץ ישראל תחת המנדט הבריטי. ביוני 1938 קיבל הארגון החלטה לגנות בחריפות את חוקי נירנברג וגלוי האנטישמיות ברחבי אירופה, בה נאמר: .
עליית הנאציזם ותחילת מלחמת העולם השנייה הביאו לפירוק הארגון ב-1940.
הקמת האינטרנציונל הסוציאליסטי
אחר סיום מלחמת העולם השנייה שוב קמו מפלגות סוציאליסטיות בארצות אירופה שהיו נתונות קודם לכן לשלטון הנאצי. לאחר המלחמה, באפריל 1946, נערכה ועידה ראשונה של מפלגות סוציאליסטיות בלונדון, במסגרתה הוקם משרד תיאום. בנובמבר 1947 נערכה ועידה נוספת באנטוורפן, אליה הוזמנו גם נציגים מארץ ישראל. בוועידה זו הוחלט לפעול להקמת ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
האינטרנציונל הסוציאליסטי הוקם בכנס שנערך בפרנקפורט, ביולי 1951. במסגרת הכנס התקבלה החוקה של הארגון, לפיה הוקמו ארבעה מוסדות עיקריים: הועידה, המועצה, הלשכה והמזכירות הקבועה. הועידה מתכנסת אחת לשנתיים ומיוצגות בה כל החברות,כל אחת על-ידי לא יותר מ־6 נציגים, והיא המוסד העליון של הארגון; היא מקבלת החלטות פוליטיות וכן מחליטה על קבלת חברים והוצאתם מהארגון. לכל משלחת קול אחד. המועצה מקיימת ישיבות פעמיים עד שלוש בשנה.
באפריל 1953 אימצה מועצת הארגון עמדה פרו-מערבית ואנטי-סובייטית.
ביולי 1953 נערך הקונגרס השלישי של הארגון בסטוקהולם. הקונגרס ננעל בקבלת שורה של החלטות המוקיעות את שלטונם של הבריטים והצרפתים בארצות החסות שלהם, שנותרו מתקופת הקולוניאליזם, ואת משטרי העריצות בארגנטינה ובספרד. הקונגרס גם הצהיר, כי השלום העולמי יוכל להיכון רק על יסוד משא־ומתן משותף בין המעצמות. הקונגרס קרא לאחדות בין המפלגות הסוציאליסטיות האנטי־קומוניסטיות בעולם, לשם השגת המטרות של: שלום בקוריאה, באזור הודו-סין ובמזרח התיכון, וקרא להוצאת הכוחות הסובייטיים ממזרח־אירופה.
במחצית השנייה של המאה ה-20
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 סייע הארגון למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות לבסס את עצמן מחדש לאחר שדיקטטורות פינו את מקומן לדמוקרטיה בספרד ובפורטוגל. עד לקונגרס ז'נבה ב-1976, לארגון היו מעט חברים מחוץ לאירופה, ולא הייתה כל מעורבות רשמית באמריקה הלטינית.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 תמכו מרבית המפלגות החברות במפלגת סנדיניסטה (FSLN) בבחירות בניקרגואה, אף על פי שהמדיניות השמאלנית של הממשלה בראשות מפלגה זו עוררה את זעמה של ארצות הברית. מאז, קיבל הארגון כמפלגות חברות לא רק את FSLN, אלא גם מפלגות קומוניסטיות לשעבר כמפלגת השמאל הדמוקרטי (איטליה) והחזית לשחרור מוזמביק.
מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, מפלגה הפעילה בפרלמנט האירופי, ומשמשת כ"מפלגת גג" למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האירופאיות, היא מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי.
במאה ה-21
בשנת 2013 הקימה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, שפרשה מהאינטרנציונל הסוציאליסטי, יחד עם מפלגות וגורמים אחרים שעזבו את האינטרנציונל הסוציאליסטי את הברית הפרוגרסיבית, שבסיסה בגרמניה. הברית הפרוגרסיבית מצהירה על עצמה כעוסקת בסוגיות המרכזיות של הפוליטיקה הפרוגרסיבית באופן רחב – שלום, דמוקרטיה, זכויות אדם, צדק חברתי, עבודה הוגנת, שוויון מגדרי וקיימות.
הנשיא הנוכחי של הארגון מאז 2006, הוא יורגוס פפנדראו, ראש ממשלת יוון לשעבר ומנהיג התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית.
נשיאי הארגון
+ מס' שם תמונה מדינה תחילת כהונה סיום כהונה1 מורגן פיליפס הממלכה המאוחדת 1951 19572 אלסינג אנדרסן 80px דנמרק 1957 19623 אריך אולנהאואר 80px מערב גרמניה 1962 19624 ברונו פיטרמן 80px אוסטריה 1964 19765 וילי ברנדט 80px מערב גרמניה 1976 19926 פייר מורואה 80px צרפת 1992 19997 אנטוניו גוטרש 80px פורטוגל 1999 20058 יורגוס פפנדראו 80px יוון 2006 2022
ישראל והאינטרנציונל הסוציאליסטי
מפא"י (ואחר כך מפלגת העבודה הישראלית שירשה אותה), הייתה חברה פעילה באינטרנציונל הסוציאליסטי. המפלגה נהגה לשלוח בקביעות נציגים לכינוסי האינטרנציונל. ביולי 1957, ייצגה שרת החוץ גולדה מאיר את המפלגה בכנס הארגון בווינה. בפברואר 1962, הוזמן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, רענן ויץ, לעמוד בראש קבוצת לימוד לפיתוח חקלאי של הארגון.
באפריל 1960, נערך כנס של המועצה של האינטרנציונל בחיפה. זו הייתה הפעם הראשונה שהמועצה נפגשה מחוץ לאירופה. צירי האינטרנציונל נפגשו עם נשיא המדינה יצחק בן צבי וראש הממשלה דוד בן-גוריון.
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות המובילות באירופה הונהגו על ידי תומכי ישראל, בהם: וילי ברנדט בגרמניה, פרנסואה מיטראן בצרפת וברונו קרייסקי באוסטריה, וגם האינטרנציונל הסוציאליסטי הוביל קו פרו ישראלי (ב-1985 אף פעל וילי ברנדט למנוע החלטה המגנה את ישראל בעקבות הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה). ביולי 1974 היה ראש הממשלה יצחק רבין האורח המרכזי בכנס האינטרנציונל שנערך בלונדון. אחר כך, במשך שנים רבות, היה נציג מפלגת העבודה הישראלית חבר בהנהלת הארגון. בשנת 1978 נבחר שמעון פרס לסגן נשיא הארגון ושימש בתפקיד כ-30 שנה. בשנת 2005 אף יזם כנס של הארגון בישראל. ביוני 1984 השתתף אבא אבן בכינוס של הארגון שנערך בעיר שפילד שבבריטניה. בכנס איחל מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית ניל קינוק, בעקבות נאומו של אבן, לניצחון של המערך ב.
במשך השנים שימשו כינוסי הארגון למקום מפגש בין נציגים ישראלים לנציגי מדינות שלהם לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בין השאר: במאי 1990 השתתף שמעון פרס בוועידת מועצת האינטרנציונל בקהיר, אליה הוזמנו נציגי הארגון לשחרור פלסטין כמשקיפים וכן נציגי מפלגות סוציאליסטיות ממרוקו, לבנון ופקיסטן. באפריל 2000 פגש מזכ"ל מפלגת העבודה, רענן כהן, נציגים של לוב, ואף קיבל הזמנה לבקר במדינה כאורח רשמי. ביולי 2008, נועד שר הביטחון אהוד ברק עם נשיא עיראק ג'לאל טלבאני, במהלך קונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי ביוון. ביולי 2010 נפגש ברק עם נציגי המחתרת הכורדית באיראן במהלך כנס בניו יורק.
במאי 1988 קיבל הארגון לראשונה החלטה אנטי-ישראלית, בעקבות פריצת האינתיפאדה הראשונה. הארגון גינה בחריפות את מדיניות ישראל בשטחים. החלטת הסיכום כללה גינוי של "מעשי האלימות שבוצעו על־ידי הכוחות המזוינים הישראליים בשטחים הכבושים", אך כללה גם גינוי של "ההתקפות הטרוריסטיות של פלסטינים או של ארגונים אחרים על מטרות אזרחיות ישראליות". האינטרנציונל גם קרא לאש"ף "לשנות את האמנה הלאומית שלו ולהכיר במדינת ישראל". וגם קרא "לכל הצדדים הנוגעים כדבר להסכים לעריכת ועידה בינלאומית, המעניקה אולי סיכוי אחרון למציאת הסדר שלום שיושג בדרך של משא ומתן".
ב-10 ביולי 2018 קיבלה מועצת האינטרנציונל הסוציאליסטי החלטה תקדימית נגד ישראל, הקוראת "לכל הממשלות וארגוני החברה האזרחית להפעיל חרם, משיכת השקעות וסנקציות ("BDS") נגד הכיבוש הישראלי, כל מוסדות הכיבוש וההתנחלויות הישראליות הלא-חוקיות, כולל אמברגו מוחלט על כל צורה של סחר ושיתוף פעולה צבאי עם ישראל כל עוד היא ממשיכה את מדיניות הכיבוש והאפרטהייד נגד העם הפלסטיני". בתגובה הודיעה מפלגת העבודה הישראלית על פרישה מהארגון והצטרפותה לארגון הפורש "הברית הפרוגרסיבית".
ביולי 2019, סורבה כניסתו לישראל של נציג ממפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית, שביקש להיכנס לישראל כדי להשתתף בכינוס של האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתקיים ברמאללה ובתל אביב.
ראו גם
האינטרנציונל הראשון
האינטרנציונל השני
קומינטרן
האינטרנציונל הרביעי
סוציאל-דמוקרטיה
סוציאליזם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציאליזם
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים | 2024-04-26T07:35:20 |
שקר (משחק קלפים) | שקר או צ'יט הוא שמו של משחק קלפים עממי. למשחק יש גרסאות שונות, אך הבסיס משותף לכולם ומטרתו להפטר מהקלפים ביד באמצעות שקרים אמינים.
סידור המשחק
שקר הוא משחק לשני משתתפים או יותר, בו משתמשים בחפיסה רגילה של קלפי משחק. בהתאם לחוקי הבית יש שמחלקים גם את שני הג'וקרים. את קלפי החפיסה מחלקים באופן שוויוני בין השחקנים, בהתאם לחוקי הבית יש שמחלקים את כל הקלפים ויש שמחלקים כמות מסוימת של קלפים בהתאם לכמות השחקנים. יש המתחילים את המשחק עם אחד הקלפים שלא חולקו במרכז השולחן כקלף המתחיל את הערימה.
מכיוון שישנן גרסאות שונות לרבים מחוקי המשחק רצוי שהשחקנים יבררו ביניהם קודם למשחק את החוקים שישחקו באותו משחק.
מטרת המשחק
על השחקנים להיפטר במהלך המשחק מהקלפים שבידיהם על ידי הנחתם בתוריהם בערימה במרכז השולחן. יש המכנים את הערימה "צ'יט".
מהלך המשחק
כל שחקן בתורו יניח קלף אחד או יותר בערימה המרכזית כשפניו למטה. על השחקן להכריז מהו ערך הקלף שהניח. על ההכרזה לעמוד בכללי המשחק ולהיות גבוה באחד מהערך שהוכרז במהלך הקודם או נמוך באחד. אך בכל הגרסאות מותר להניח קלף הגבוה באחד. ההכרזה על ערך הקלף לא חייבת לתאום את ערך הקלף בפועל אלא רק למספר הקלפים. בתחילת תורו של השחקן הבא יורשה לו במקום להניח קלף לערער על אמיתות הכרזתו של השחקן הקודם ולחשוף את הקלף ששיחק, במקרה שאכן שיקר יאסוף השקרן את הערימה ויוסיפה לקלפים מהם עליו להיפטר, אם הסתבר שההכרזה תאמה לקלף שהונח ירים המערער את הערימה ויצרף אותה לקלפיו. בגרסאות שונות מותר לכל שחקן לערער ולא רק לשחקן הבא.
לאחר הערעור ואספת הקלפים יש להתחיל את הערימה מחדש, יש כאלו המשחקים שהמערער מתחיל, יש המשחקים שהאוסף את הקלפים מתחיל. יש כאלו שממשיכים במספר שקדם לערעור (כלומר בערך הגבוה באחד), ויש כאלו הפותחים במספר אקראי מן הקופה, ויש כאלו המתירים למתחיל להתחיל בכל מספר שהוא.
בתרבות
המשחק שוחק על ידי הדמויות הראשיות בעונה הראשונה של "האי". כמו כן, המשחק שווק כאחד המוצרים הנלווים של הסדרה שכלל שמה שתי חבילות קלפים ולוח משחק.
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי קלפים | 2024-06-22T11:06:04 |
רציונליזם יהודי בימי הביניים | זרם ביהדות שהושפע מהפילוסופיה היוונית, בתיווכה של הפילוסופיה האסלאמית, והתקיים החל מהמאה ה-10. בעולם היהודי של המאות ה-13 וה-14 התנהל פולמוס חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת הפילוסופיה לבין המאמינים במיסטיקה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההיגיון ועל חכמות חיצוניות. המפורסם שברציונליסטים היהודים הוא הרמב"ם.
הפרשנות הרציונליסטית
שלילת ענייני מאגיה ואמונות תפלות
בהיותם מושפעים מהפילוסופיה היוונית, התנגדו חכמי ישראל הרציונליסטיים לאמונות שלא עברו את בקורת ההיגיון, לטענתם.
תקופת הגאונים רב סעדיה גאון ורב שמואל בן חפני
לדוגמה, סיפור בעלת האוב מעין דור המתאר, לכאורה, את העלאת רוחו של שמואל הנביא על ידי בעלת האוב () קיבל פירושים שונים על ידי מפרשים רציונליסטים. רב סעדיה גאון טען שבעלת האוב לא העלתה את רוחו של שמואל, ושמואל התגלה בנבואה לשאול, וכך פירש גם רב האי גאון.
רב שמואל בן חפני העלה טענה שכל הדברים המיוחסים בסיפור לשמואל אינם אלא דברי בעלת האוב, שכוחות מאגיים לא היו לה אבל "לחזות" את העתיד המר היא הצליחה, כפי שלדעתו כל בעל היגיון היה יכול לחזות. דבריהם של שלושת הגאונים מובאים בפירושו של רד"ק, אך הוא לא הזדהה עם פרשנותם. הרמב"ם פירש שבעלות האוב נהגו להשמיע לחשים חסרי פשר שהפונה אליהן היה מפענח אותם מהירהורי ליבו, וכך קרה גם לשאול ש"ניבא" את עתידו בעצמו. אבן עזרא שלל גם הוא את הטענה שלבעלת האוב היו כוחות מאגיים, אך לא פירש את הסיפור.
על חרטומי מצרים העתיקה אומרת התורה "ויעשו כן החרטומים בלטיהם", ורס"ג בתרגום התורה לערבית מתרגם את זה כתחבולות (אחיזת עיניים). מעבר לתרגום נקודתי זה, הוא גם מרחיב ומסביר את הסיפור כולו בספרו הנבחר באמונות ובדעות:
כך, אותם פסוקים שנראים כמספרים על כישופים אמתיים המשנים את טבע המציאות הפיזיקלית, נמצאים על ידי רס"ג כאומרים את ההפך הגמור.
הרמב"ם
הרמב"ם התייחס לכשפים בחריפות יתירה והם בוטלו על ידו כהבלים. למקורות רבים בהם תוארו כשפים, לכאורה, הוא נתן פרשנות התואמת להשקפתו.
כך כתב הרמב"ם בפירושו למשניות (עבודה זרה, ד') בהתייחסו לאסטרולוגיה, לכישוף, ללחשים, לשדים ולהעלאה באוב:
אפילו את מושג עין הרע, המופיע בתלמוד פעמים אין ספור, סירב לקבל בפרשנותו המאגית.
אף בספרו "משנה תורה", ביחס לתיאורם של איסורי הכישוף ביהדות, מבטא הרמב"ם זלזול, בטענה שהלחשים והכשפים הם תרגילים פסיכולוגיים ואחיזות עיניים. כך לדוגמה:
אמנם בחתימת דבריו על איסורים אלו, הוא כותב בהכללה שהכל שקרים, ומזהיר שאין לטעות אחריהם. היינו שאף שלולא אזהרת הרמב"ם "כל המאמין.." הרי היה מקום להימשך אח"ז מכל מקום מזהיר הרמב"ם שאין בהם אמת ומביא את סיבות ההמצאה שלהם, לדעתו:
פרשנות חדשה למקורות
מאחר שהרמב"ם ותלמידיו שמרו על נאמנות לתלמוד היה עליהם להסביר מקורות רבים בדרך שונה מהפשט, כדי שלא יסתרו את השקפותיהם. כך למשל, סיפורים על היתקלויות בין שדים לאמוראים, ממחברי הגמרא, הוסברו כאילו התרחשו בחלום, סוגיות אחרות הוסברו כגוזמאות ומדרשים אחרים הוסברו כמשלים. לדוגמה, תיאורי הגיהנום המחרידים הוסברו על ידי הרמב"ם כהמחשות – ולמעשה, עונשם של הרשעים לא יהיה בייסורי הגוף, אלא בהתרחקותם מזיו השכינה. דוגמה לכך היא המימרה: "כל הלועג לדברי חכמים נידון בצואה רותחת", המוסברת על ידי הרמב"ם:
רבי אברהם בן הרמב"ם מציע דרך שיטתית ללימוד האגדות שבתלמוד תוך כדי הסתמכות על העקרונות שלעיל. לאלו המעדיפים לקבל את דברי חז"ל כפשוטם הוא קורא "סכלים" וסובר שדווקא דרך זו תוביל בסופו של דבר לכפירה ולזלזול בדברי חכמים.
חסיד מובהק נוסף של האסכולה המיימונית, רבי מנחם המאירי, המשיך בדרכם וטען שהדעות הסוברות שקריאת שמע באה להגן מפני
הרציונליסטים עסקו הרבה בענייני החוכמה והמדע וביקשו להסביר את הפער בין דברי חז"ל לאמת המדעית. במאמר העוסק בעניין זה כותב רבי אברהם בן הרמב"ם שחז"ל עלולים לטעות בדברי התכונה, הרפואה והגאוגרפיה, ואין לקבל דעתם בנושאים אלו ללא בדיקה. לדעתו תהיה הליכה עיוורת כזו אחריהם בענייני חוכמות הטבע בגדר משוא פנים שאסרה תורה.
במיוחד שלל הרמב"ם את הגשמת האל וראה אותה ככפירה. תיאורים כגון "יד ה'", "חרון אף ה'" וכדומה נחשבו בידיו לאלגוריה. נראה שבעניין שלילת ההגשמה הייתה הסכמה רחבה סביב שיטתו, אך שררה התנגדות להגדרת המגשימים ככופרים.
אומנם בהשגותיו לרמב"ם כתב הראב"ד כי בדעה המגשימה אחזו: "רבים וטובים ממנו". אם הכוונה "ממנו" היא "מהרמב"ם עצמו", הרי יש כאן התרסה חריפה כלפיו. אם הכוונה בלשון "ממנו" היא "מעם ישראל" (כפי שפירש החזון איש), עדיין יש בכך להעיד כי שלילת ההגשמה לא הייתה בלתי שנויה במחלוקת. בין מגשימי האל הידועים ביותר באותה עת היה רבי משה תקו.
הפולמוס
רבות מדעותיהם של הרציונליסטים היו לזרא בעיני מתנגדיהם, נאמני הקבלה והמיסטיקה. בראשם עמד רבי יונה גירונדי, ואף הרשב"א והרא"ש נטלו חלק עימם. הפולמוס החריף משדרשו מתנגדי הרמב"ם לאסור את "מורה נבוכים" לקריאה לצעירים מתחת לגיל עשרים וחמש. המאירי תקף את הרעיון בחריפות וטען שדווקא הלבבות הצעירים פתוחים יותר לחוכמות העמוקות. עם זאת, גם הוא סבר שרק אלו שמלאו כרסם בש"ס ובפוסקים רשאים להתעמק בעניינים אלו.
המחלוקת הגיעה לשיאה עם שריפת כתבי הרמב"ם על-ידי הנוצרים. אלו התערבו בסכסוך הפנים יהודי ביוזמתם או ביוזמת מתנגדי הרמב"ם (עניין זה מעולם לא הובהר). המדורה הגדולה שהציתו בפרובאנס זעזעה אף את המתנגדים. על פי המסופר, עלה רבי יונה גירונדי לקבר הרמב"ם וביקש ממנו סליחה פומבית. עם התרככות עמדות סיעתו נדם קול הפולמוס.
אומנם בפרספקטיבה היסטורית נראה שכוחה של הקבלה היה חזק יותר, והשפעתה על היהדות המסורתית גדולה לאין ערוך. הזרמים הרציונליסטיים נחלשו גם, ואולי במיוחד, ביהדות תימן שאדיקותם במשנתו של הרמב"ם הייתה גבוהה, במאות שנים האחרונות החלו לזנוח את דרכו ולדבוק בדרכה של הקבלה, פלג הדרדעים בתימן ניסו להחזיר את הרציונליות לתימן.
גם ביהדות המזרח, שפלגים גדולים ממנה עמדו לימין הרמב"ם נגד מתנגדיו, בנושא זה לא הלכו בדרכו, כדעת החולקים על הרמב"ם. הרב עובדיה יוסף בספרו "הליכות עולם" חלק ז' פרשת פינחס עמוד ר"י מביא את דברי הרמב"ם ואת החולקים עליו:
מצד שני, דעתו של הרמב"ם בעניין הגשמתו של האל נתקבלה וגם דעתו בנושא פירוש התורה התקבלה באופן חלקי (אין זרם רבני בעת המודרנית שמפרש את כל דברי התורה לפי הפשט).
ראו גם
רציונליזם#ביהדות
רציונליזציה (פסיכולוגיה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:רמב"ם
קטגוריה:פילוסופיה יהודית
קטגוריה:רציונליזם
קטגוריה:יהודים ויהדות בימי הביניים | 2024-08-31T19:33:56 |
סופר-סימטריה | סוּפֶּר-סִימֶטְרִיָּה או סִימֶטְרִיַּת-עָל (באנגלית: Supersymmetry) היא תאוריה בפיזיקת חלקיקים, הטוענת שיש בטבע סימטריה הקשורה לבוזונים (חלקיקים נושאי כוח) ולפרמיונים (חלקיקי חומר). בתאוריות של סופר-סימטריה, לכל פרמיון של המודל הסטנדרטי יש שותף-על בוזוני ולכל בוזון של המודל הסטנדרטי יש שותף-על פרמיוני. על אף שסופר-סימטריה מעולם לא נצפתה בניסוי, היא מהווה מרכיב במספר תאוריות פיזיקליות, ובין אלה נכללות גם תאוריות הקשורות בהרחבת המודל הסטנדרטי כמו גם תאוריות חדשות של תורת המיתרים. באנגלית, בה המילה סימטריית-על היא Supersymmetry, נהוג להשתמש במונח SUSY במקום המילה המלאה. בשנת 2018 נמצאה ראיה באנטארקטיקה שייתכן מעידה על חלקיקים סופר-סימטריים.
המודל הסטנדרטי
על פי המודל הסטנדרטי, ניתן לחלק את החלקיקים היסודיים ביותר לשתי קבוצות: פרמיונים (מהם עשויים כל חלקיקי החומר) ובוזונים (הנושאים את הכוחות הפועלים על החומר).
הפרמיונים עצמם מתחלקים לשלושה דורות, כלומר, כל פרמיון הוא חלק משלשה של פרמיונים בעלי תכונות דומות (כמו למשל מטען חשמלי) וסדר עולה של המסה. לדוגמה, אחד הפרמיונים הידועים ביותר הוא האלקטרון, ששותף לשלשה כזו עם המיואון והטאו. פרמיונים קיימים גם בשתי גרסאות עבור כל דור, עם מטען חשמלי שונה. כך עבור האלקטרון המיואון והטאו קיימים שלושה סוגים של חלקיקי נייטרינו בהתאמה. בדומה גם ששת הקווארקים מתחלקים לשתי שלשות.
מצד שני, הבוזונים מופיעים בקבוצות שאינן מסודרות ו"נקיות" כלל, בהשוואה לפרמיונים. הקבוצות הללו כוללות סוגים שונים למדי, בעלי תת-קבוצות בהם יש טווח של 1 עד 16 חברים. בנוסף, לא נראה שקיים מבנה דורות: הפוטון, לדוגמה, מופיע רק בצורה אחת, ולמרות ששותפיו הם בוזוני W ו-Z, הם לא ממש מתאימים לשום דבר בצד הפרמיוני.
חוסר הדמיון שבין הצד הפרמיוני ה"נקי" לצד הבוזוני ה"מבולגן" מהווה את אחת מנקודות הבעייתיות של המודל הסטנדרטי.
סופר-סימטריה
השערת הסופר-סימטריה גורסת, כי לכל חלקיק בטבע ישנו בן-זוג הזהה לו בכל המטענים שלו, בעל אותה המסה, אך בעל ספין שונה ב-1/2. סופר-סימטריה לא קיימת בטבע באנרגיות נמוכות ולכן ההשערה היא שהסימטריה שבורה. כתוצאה מכך, לבני הזוג הסופר-סימטריים מסה שונה מהחלקיקים של המודל הסטנדרטי. בני-הזוג הסופר-סימטריים הללו נקראים שותפי-על (superpartners). שותפי-העל כבדים במספר סדרי גודל מבני-הזוג ה"סטנדרטיים" שלהם, ולכן עד כה לא נצפו במאיצי החלקיקים הקיימים (ר' להלן).
כפי שזה נראה כעת, אף חלקיק מהמודל הסטנדרטי לא יכול להיות שותף-על של חלקיק אחר, כך שאם סופר-סימטריה נכונה, חייבים להימצא עוד חלקיקים רבים שעדיין לא נתגלו, בערך כמספר החלקיקים במודל הסטנדרטי.
מינוח
שותפי-על של פרמיונים נקראים כמו הפרמיונים בתוספת האות S בהתחלה: סלקטרון, סקווארק, סנייטרינו וכדומה. שותפי-על של בוזונים נקראים כמו הבוזונים בתוספת "_ינו": ווינו (השותף של החלקיק W), זינו (השותף של החלקיק Z), פוטינו, גלואינו וכדומה.
אפשרות אחת בכמה מודלים של סופר-סימטריה היא קיומם של חלקיקים הידועים בשם WIMP (Weakly Interacting Massive Particles) - חלקיקים חלשי תגובה מסיביים), למשל חלקיקי נייטרילנו המגיבים בצורה חלשה מאוד עם החומר. אלה מועמדים אפשריים בתור החומר האפל.
הוכחה ניסויית
חיפושים ניסיוניים אחר חלקיקים סופר-סימטריים כשלו עד כה, ואין אף הוכחה ניסויית שסופר-סימטריה אכן קיימת במציאות. שיקולים תאורטיים מתמטיים רומזים שסופר-סימטריה עשויה להמצא באנרגיות שאינן גבוהות בהרבה מאלה אותן ניתן להשיג במאיצי חלקיקים. החיפוש אחר סופר-סימטריה הוא אחד המטרות העיקריות של מאיץ LHC שבמעבדות CERN שהחל לעבוד בספטמבר 2008, ואמור לייצר חלקיקים בעלי מסה קרובה למסה שצופות תאוריות על-סימטריה מסוימות. המאיץ טרם הצליח למצוא עדויות לקיום תיאורית הסופר-סימטריה, ולכן למרות שהתאוריה כנראה איננה נכונה בצורתה הפשוטה לא ניתן לשלול עדיין את כל ההיבטים שלה.
מכניקת קוונטים על-סימטרית
הבנת ההשלכות של סופר-סימטריה מבחינה מתמטית היא דבר מסובך, ופיתוח תאוריות שיסבירו את שבירת הסימטריה, כלומר, החוסר הנראה לעין של שותפי-על בעלי מסה שווה הוא דבר קשה באותה מידה. כדי להתקדם בבעיות אלו, פיתחו הפיזיקאים מכניקת קוונטים על-סימטרית, יישום של האלגברה של סימטריית העל במכניקת הקוונטים כנגד תורת השדות הקוונטיים. הייתה תקוה שחקר השלכות של סימטריית-העל בהסדר פשוט יותר זה יוביל להבנות חדשות; מאמץ זה יצר אזורי מחקר חדשים במכניקת הקוונטים עצמה.
שותפי-על
מודל סטנדרטי מינימלי של סופר-סימטריה (MSSM) מחייב ארבעה שדות מרוכבים של בוזון היגס - שניים טעונים ושניים נייטרליים, כלומר הוא מחייב הרחבה גם של תמונת חלקיקי המודל הסטנדרטי, ולא רק מוסיף חלקיקים חדשים (שותפי-העל). פעולת המנגנון של שבירת סימטריה ספונטנית על שדות היגס אלו נותן בסופו של דבר חמישה חלקיקי היגס (ספין 0) שיכולים להתקיים בטבע, מהם שלושה נייטרליים, אחד בעל מטען חיובי והאחרון בעל מטען שלילי. תכונה ייחודית של סופר-סימטריה היא ששותפי-העל אינם בעלי אותו ספין, כך שהשותפים של פרמיונים הם בוזונים, ולהפך. שותפי-על טרם התגלו בניסוי.
שותפי-העל במסגרת ה-MSSM הם:
בוזונים:
הסלפטונים - שותפי-העל של הלפטונים.
הסקווארקים - שותפי-העל של הקווארקים.
פרמיונים:
שותפי-העל של בוזוני הכיול נקראים גאוג'ינים. ברמה הבסיסית (לפני ערבוב מצבים קוונטיים) מקבלים:
8 חלקיקי גלואינו (ספין 1/2) - שותפי-העל של שמונת הגלואונים.
גרביטינו (ספין 3/2) - שותף-העל של הגרביטון.
3 חלקיקי ווינו (ספין 1/2) - שותפי-העל של שלושת שדות בוזוני W (שניים טעונים ואחד נייטרלי).
בינו (ספין 1/2) - שותף-העל של שדה בוזון B.
4 חלקיקי היגסינו (ספין 1/2) - שותפי-העל של ארבעת השדות של בוזון היגס.
במודל הסטנדרטי בוזון Z ופוטון מתוארים כערבוב של בוזון W נייטרלי ובוזון B. באופן דומה, אם סופר-סימטריה הייתה סימטריה מדויקת, היינו מקבלים את הזינו והפוטינו כערבוב של הווינו הנייטרלי עם הבינו. היות שסופר-סימטריה היא סימטריה שבורה, הפרמיונים הבאים הם חלקיקים חדשים שצפויים להתקיים בטבע (בהנחה שהתאוריה נכונה):
2 חלקיקי ההיגסינו הנייטרלים מתערבבים עם הבינו והווינו הנייטרלי לקבלת ארבעה חלקיקי נייטרלינו (ספין 1/2). הנייטרלינו הפחות מסיבי ביניהם הוא מועמד להרכיב את החומר האפל ביקום.
2 חלקיקי ההיגסינו הטעונים מתערבבים עם 2 חלקיקי הווינו הטעונים ונותנים 4 חלקיקי צ'רג'ינו (ספין 1/2) - שניים נושאים מטען חיובי ושניים נושאים מטען שלילי.
8 חלקיקי גלואינו (ספין 1/2).
גרביטינו (ספין 3/2).
ראו גם
תורת המיתרים
בוזון גולדסטון
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תורות פיזיקליות
קטגוריה:סימטריה בפיזיקה | 2024-03-15T16:35:03 |
האינטרנציונל הרביעי | שמאל|ממוזער|150px|הסמליל של האינטרנציונל הרביעי
האינטרנציונל הרביעי היה גוף פוליטי סוציאליסטי שנוסד בפריז ב-1938 בידי לאון טרוצקי כחלופה לקומינטרן (האינטרנציונל השלישי) הקומוניסטי.
היסטוריה
בשנת 1938 הקימו טרוצקי ותומכיו את האינטרנציונל הרביעי. הוא טען כי רק האינטרנציונל הרביעי, שהיה מבוסס על הרעיונות של לנין בדבר מפלגת אוונגרד, תוכל להוביל את המהפכה העולמית, ושיש צורך לבנות את האופוזיציה גם לקפיטליזם וגם לסטליניזם. טרוצקי ניסה לשכנע את המפלגות הסוציאליסטיות "הבלתי-תלויות" באירופה (פולין, גרמניה, אנגליה, הולנד וספרד) להצטרף לאינטרנציונל הרביעי כדי לנסות ולמנוע את מלחמת העולם השנייה, אך דרישתו שהוא יכתיב להן את הדרך לא הייתה מקובלת עליהן והכוונה לא מומשה.יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 493.
באותו הזמן, הטרוצקיזם כבר היווה כוח פוליטי חזק בווייטנאם, בסרי לנקה ומעט מאוחר יותר גם בבוליביה. הייתה גם תנועה טרוצקיסטית חזקה בסין אשר כללה גם את האב המייסד של התנועה הקומוניסטית הסינית, צ'ן דוצ'י (Chen Duxie), בין חבריה. בכל מקום שהסטליניסטים צברו כוח, הם ראו חשיבות עצומה ברדיפת הטרוצקיסטים, והתייחסו אליהם כאל הגרועים שבאויבים.
האינטרנציונל הרביעי סבל מרדיפה והתפלגויות במהלך מלחמת העולם השנייה. מבודדים האחד מהשני, ועומדים בפני התפתחויות פוליטיות שלא תמיד תאמו את תחזיותיו של טרוצקי, כמה ארגונים טרוצקיסטיים החליטו שברית המועצות היא כבר לא "מדינת פועלים מנוונת", ופרשו מהאינטרנציונל הרביעי. לאחר 1945, הטרוצקיזם נעלם כתנועה עיקרית בווייטנאם, ונותר כתנועה שולית בכמה מדינות נוספות.
המזכירות הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי ארגנה ועידה בינלאומית בשנת 1946, וכן שני קונגרסים עולמיים בשנים 1948–1951, במטרה לבחון את התנאים החדשים שנוצרו עם הקמת "הגוש המזרחי", האיום של מלחמת עולם שלישית (בין המערב לברית המועצות), ומשימות של המהפכן כיום. הממשלות הקומוניסטיות המזרח אירופאיות שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה בכפייה על ידי ברית המועצות ללא שעברו מהפכה החברתית מתוך העם עצמו, תוארו בהחלטת הקונגרס מ-1948 כ"ממשלות ששולטות בצורה קפיטליסטית". בשנת 1951, הקונגרס הגיע למסקנה שהם נהפכו ל"מדינות פועלים מקולקלות".
עם התחזקות המלחמה הקרה, אימץ הקונגרס העולמי של האינטרנציונל הרביעי בשנת 1951 את התאוריה של מישל פבלו (Michel Pablo) אשר צפתה מלחמת אזרחים בינלאומית. חסידיו של פבלו טענו כי המפלגות הקומוניסטיות בארצות החופשיות שבהן הן נתונות ללחץ של תנועת העובדים האמיתית, לא ילכו שולל אחר המניפולציות הסטליניסטיות ויבחרו בדרך המהפכנית. יוגוסלביה הייתה מקרה מבחן. כמו כן, נקבע בקונגרס של 1951 כי הטרוצקיסטים צריכים להתחיל ולפעול בצורה שיטתית בתוך אותן מפלגות קומוניסטיות שעדין נשלטו על ידי הרוב במעמד הפועלים (בניגוד למפלגות הקומוניסטיות הסטליניסטיות, שנשלטו בעיקר על ידי מנגנון הפקידות של המפלגה). בכל אופן, הטרוצקיסטים ראו את המנהיגות הסובייטית כ"אנטי-מהפכנית". ב-1951 נטען גם כי ברית המועצות ששלטה על ארצות הגוש המזרחי בעקבות התוצאות הצבאיות והפוליטיות שאחרי מלחמת העולם השנייה, ניסתה לכאורה להקים בהם משטרים קפיטליסטיים על מנת לרצות את המערב ולמנוע פלישה לאותן ארצות. את הלאמת התעשייה והכלכלה שם, החלה ברית המועצות כביכול רק לאחר שנוכחה לדעת שהקפיטליזם לא יהיה מה שימנע את הפלישה על ידי המערב.
האינטרנציונל הרביעי התחלק בשנת 1953 לשתי סיעות נפרדות. "הוועידה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי" על ידי פורשים מהאינטרנציונל עצמו, כאלטרנטיבה מרכזית למזכירות הכללית. הם טענו להיותם "רוויזיוניסטים" והובלו על ידי מישל פבלו. משנת 1960 החלו קבוצות וארגונים שונים משני הגופים להתאחד מחדש. בשנת 1963 נערך קונגרס איחוד בין כלל התנועות והמפלגות הטרוצקיסטיות שחזרו להתאחד תחת האינטרנציונל הרביעי.
התנועות הבריטיות והצרפתיות המשיכו לקיים את "הוועדה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי", ולא התאחדו עם כלל הקבוצות והארגונים.
ראו גם
האינטרנציונל הראשון
האינטרנציונל השני
האינטרנציונל השלישי
הוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI)
אברהם ליאון
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציאליזם
קטגוריה:מרקסיזם
קטגוריה:טרוצקיזם | 2024-08-01T03:47:51 |
האינטרנציונל | "האינטרנציונל" (בצרפתית: L'Internationale) הוא המנון שמאל פוליטי (קומוניסטי). המילים המקוריות נכתבו בצרפתית על ידי אז'ן פוטייה (1816–1887) בשנת 1871 והולחנו בידי פייר דֶּגֶייטֵר (1848–1932) בשנת 1888. השיר נכתב בעקבות דיכוי הקומונה הפריזאית במהלך המלחמה בפרוסיה ותורגם לעשרות שפות. זהו אחד ההמנונים המפורסמים ביותר בעולם, המושר עד היום בפי סוציאליסטים מכל הגוונים - קומוניסטים, אנרכיסטים, וסוציאל-דמוקרטים.
הגרסה הרוסית של השיר, בתרגומו של ארקדי (אהרון) קוץ מ-1902, שימשה כהמנון הלאומי של ברית המועצות עד שנת 1944, וכן כהמנון המפלגה הקומוניסטית. התרגום המקורי לרוסית כלל שלושה בתים ופזמון. בהמשך נוספו בתים נוספים ושונו חלק מהמילים המקוריות.
בספר "חוות החיות" הציג ג'ורג' אורוול פרודיה על שיר זה, בשם "חיות אנגליה".
בשנות מלחמת העולם השנייה שימש השיר "ברכת עם" ("תחזקנה", על פי מילתו הראשונה) של חיים נחמן ביאליק כהמנון השומר הצעיר, אך בעקבות המלחמה והרדיפות עלה חשש שתיווצר בקרב התנועה רוח של לאומנות, ועל כן צורף האינטרנציונל כהמנונה השני של התנועה. הוא משמש גם כאחד משלושת המנוני הנוער העובד והלומד (יחד עם התקווה ואני מאמין).
נוסח עברי
תרגום מקורי
התרגום המקורי תורגם ב-1924 עבור אירועי אחד במאי על ידי אברהם שלונסקי.
נוסח עברי מחודש
את הנוסח העברי המחודש כתב חיים חפר לאחר שבחודש פברואר 1985 נתקבלה בוועדה המרכזת של ההסתדרות המלצתו של יצחק בן אהרון:
"הועדה ממליצה על עריכתו מחדש של טקסט האינטרנציונל במובן של מחיקת תוכן שאבד עליו הכלח וצירופם של תכנים עכשוויים מן ההוויה הישראלית או הבינלאומית".
נוסח צרפתי
תרגום מילולי (מבוסס על תרגום מילולי לאנגלית) L'Internationaleקומו, עלובי הארץ
קומו, עבדי הרעב
התבונה רועמת בכור מחצבתה (מולדתה)
זהו פרוץ הקץ
הבה נעשה מן העבר דף חדש
המוני עבדים, קומו, קומו
העולם עומד להשתנות מיסודו
אנו שום דבר, הבה נהיה הכל
זהו המאבק הסופי
הבה נתאחד, ומחר
האינטרנציונל
יהיה המין האנושי כולו
אין מושיעים נעלים
אף לא אלוהים, קיסר, או טריבון
יצרנים, הבה נציל עצמנו
נכריז על הצלתנו המשותפת
למען יתן הגנב את הדין
למען שחרור הנפש מכלאה
הבה נתיך את אזיקנו
ונכה בברזל בעודו חם
המדינה מקצצת והחוק מרמה
מיסים מוצצים את דם החלשים
לא מוטלים מיסים על העשירים
זכויות העני הן מילים ריקות
די להינמקות בחסותם
השוויון קורא לחוקים אחרים
על פיו, אין זכויות בלי חובות
אך גם אין חובות בלי זכויות
נתעבים בזוהרם הקדוש
מלכי המכרה והמסילה
האם אי פעם עשו דבר
מלבד גזל עמל?
בקופת הכנופיה
מה שנברא ניתך
בתביעה שיוחזר לו
אין העם דורש אלא את חלקו
המלכים מרעילים אותנו בעשן
שלום ביננו, מלחמה בעריצים
הבה נשבית את הצבאות
ישבות נשקם, נפזר את השורות
ואם הם, הקניבלים, יתעקשו
לעשות מאיתנו גיבורים
הם יגלו במהרה שכדורינו
נועדו לגנרלים האמיתיים שלנו
פועלים, חקלאים, אנו
מפלגת העובדים הגדולה
העולם שייך לאמיצים
ילכו הבטלנים למקום אחר
כמה הם ניזונים מבשרנו
אולם אם העורבים והנשרים
יעלמו באחד הבקרים
השמש תזרח לעולם.Debout, les damnés de la terre
Debout, les forçats de la faim
La raison tonne en son cratère
C'est l'éruption de la fin
Du passé faisons table rase
Foules esclaves, debout, debout
Le monde va changer de base
Nous ne sommes rien, soyons tout
C'est la lutte finale
Groupons-nous, et demain (bis)
L'Internationale
Sera le genre humain
Il n'est pas de sauveurs suprêmes
Ni Dieu, ni César, ni tribun
Producteurs, sauvons-nous nous-mêmes
Décrétons le salut commun
Pour que le voleur rende gorge
Pour tirer l'esprit du cachot
Soufflons nous-mêmes notre forge
Battons le fer quand il est chaud
L'état comprime et la loi triche
L'impôt saigne le malheureux
Nul devoir ne s'impose au riche
Le droit du pauvre est un mot creux
C'est assez, languir en tutelle
L'égalité veut d'autres lois
Pas de droits sans devoirs dit-elle
Egaux, pas de devoirs sans droits
Hideux dans leur apothéose
Les rois de la mine et du rail
Ont-ils jamais fait autre chose
Que dévaliser le travail
Dans les coffres-forts de la bande
Ce qu'il a crée s'est fondu
En décrétant qu'on le lui rende
Le peuple ne veut que son dû.
Les rois nous saoulaient de fumées
Paix entre nous, guerre aux tyrans
Appliquons la grève aux armées
Crosse en l'air, et rompons les rangs
S'ils s'obstinent, ces cannibales
A faire de nous des héros
Ils sauront bientôt que nos balles
Sont pour nos propres généraux
Ouvriers, paysans, nous sommes
Le grand parti des travailleurs
La terre n'appartient qu'aux hommes
L'oisif ira loger ailleurs
Combien, de nos chairs se repaissent
Mais si les corbeaux, les vautours
Un de ces matins disparaissent
Le soleil brillera toujours.
נוסח רוסי
שמאל|200px|ממוזער|ארקדי קוץ, מחבר הנוסח הרוסי
תרגום מילולי Интернационалא.
קום, כל העולם רדוף הקללה
של הרעבים והעבדים.
תבונתנו רותחת וערה
ומוכנה להוליך אל הקרב הקטלני.
את עולם הדיכוי הישן עדי יסוד נחריבה
ולאחר מכן נבנה
עולם חדש שלנו.
מי שהיה לא כלום, יהפך להכול.
פזמון:
זהו הקרב האחרון
והמכריע שלנו
בעזרת האינטרנציונל
ירומם רוחו של המין האנושי
ב.
אף אחד לא יתן לנו את השחרור
לא האל, לא הצאר, ולא הגיבור.
אנחנו נשיג את השחרור
בעזרת ידנו שלנו.
כדי להפיל את העול, בעזרת יד מוכשרת
להשיג בלוחמה את הטוב לנו
תקעו בשופר והכו באומץ
כל עוד הברזל חם
(פזמון)
ג.
מספיק למצוץ את הדם, ערפדים
באמצעות כלא, מס, עוני!
יש לכם כל השלטון, כל טוב העולם
וזכותנו - צליל ריק!
אנחנו נבנה חיים אחרת
והנה ססמתנו הקרבית:
כל השלטון - לעם העובד
ואת כל אוכלי החינם לזרוק!
(פזמון)
ד.
אין לנו כבוד אליכם, עם עושרכם,
מלכי הפחם והמתכת!
את כס המלכות שלכם, בטלנים
העלאתם על גבנו.
בתי חרושת, מפעלים, ארמונות
הכל נוצר בעבודה שלנו
הגיע הזמן! אנו דורשים החזר
של מה שנלקח מאיתנו בשוד
(פזמון)
ה.
די לרצון המלכים
לסמם אותנו בעשן המלחמה
המלחמה לעריצים! השלום לעם
שבתו, בני הצבא!
כשהעריצים שלנו יכריחנו
להתקיף אותם בגבורה בקרב
אז נשלח עליכם רוצחים
אנחנו בשר תותחי הקרב!
(פזמון)
ו.
רק אנחנו, עובדי צבא
העבודה הכלל עולמי הגדול!
בעלי הזכות לשלוט בארץ
והטפילים - לעולם לא!
ואם יתפוצץ הרעם הגדול
מעל להקת הכלבים והרוצחים
עלינו תמשיך לזרוח השמש
באש קרניה
(פזמון)I.
Вставай, проклятьем заклейменный,
Весь мир голодных и рабов!
Кипит наш разум возмущенный
И в смертный бой вести готов.
Весь мир насилья мы разрушим
До основанья, а затем -
Мы наш, мы новый мир построим:
Кто был ничем, тот станет всем!
פזמון:
Это есть наш последний
И решительный бой.
С Интернационалом
Воспрянет род людской.
II.
Никто не даст нам избавленья:
Ни бог, ни царь и ни герой
Добьёмся мы освобожденья
Своею собственной рукой.
Чтоб свергнуть гнёт рукой умелой,
Отвоевать своё добро,
Вздувайте горн и куйте смело,
Пока железо горячо!
(פזמון)
III.
Довольно кровь сосать, вампиры,
Тюрьмой, налогом, нищетой!
У вас - вся власть, все блага мира,
А наше право - звук пустой!
Мы жизнь построим по-иному -
И вот наш лозунг боевой:
ВСЯ ВЛАСТЬ - НАРОДУ ТРУДОВОМУ -
А дармоедов всех долой!
(פזמון)
IV.
Презренны вы в своём богатстве,
Угля и стали короли!
Вы ваши троны, тунеядцы,
На наших спинах возвели.
Заводы, фабрики, палаты -
Всё нашим создано трудом.
Пора! Мы требуем возврата
Того, что взято грабежом.
(פזמון)
V.
Довольно, королям в угоду,
Дурманить нас в чаду войны!
Война тиранам! Мир Народу!
Бастуйте, армии сыны!
Когда ж тираны нас заставят
В бою геройски пасть за них -
Убийцы в вас тогда направим
Мы жерла пушек боевых!
(פזמון)
VI.
Лишь мы, работники всемирной
Великой армии труда!
Владеть землёй имеем право,
А паразиты - никогда!
И если гром великий грянет
Над сворой псов и палачей,
Для нас всё так же солнце станет
Сиять огнём своих лучей.
(פזמון)
ראו גם
סער הרשע, או ורשויאנקה
קישורים חיצוניים
L'Internationale
האינטרנציונל (המוזיאון להמנון רוסיה) - אתר ובו ביצועים מוקלטים שונים של האינטרנציונל בשפות שונות (לרבות עברית)
קומו התנערו: מסע מן הכורסא בעקבות 'האינטרנציונל' בבלוג עונג שבת
הערות שוליים
קטגוריה:ברית המועצות: סמלים לאומיים
קטגוריה:המנונים
קטגוריה:סוציאליזם
קטגוריה:קומוניזם
קטגוריה:הקומוניזם בתרבות ובאמנות
קטגוריה:שירים ביקורתיים על הדת
קטגוריה:שירים המבוססים על פואמות
קטגוריה:שירים על הרפובליקה העממית של סין
קטגוריה:שירים על ספרד | 2024-10-08T18:51:18 |
ראשי ממשלת ישראל | REDIRECT ראש ממשלת ישראל#ראשי ממשלות ישראל | 2020-05-06T08:24:43 |
טל פרידמן | שמאל|ממוזער|180px|טל פרידמן מחקה את רוני דניאל בתוכנית "ארץ נהדרת"
טל פרידמן (נולד ב-20 בדצמבר 1963) הוא קומיקאי, שחקן, מוזיקאי, תסריטאי, מדבב ומנחה טלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה
פרידמן נולד וגדל בחיפה כבן בכור. הוריו ניצולי שואה שעלו לישראל מצרפת, הם זאב ומיכל פרידמן. לפרידמן שני אחים קטנים התסריטאי יובל פרידמן וד"ר אריאל פרידמן, מרצה לתקשורת במכללת אורנים ובאוניברסיטת תל אביב. פרידמן מאובחן כנוירוטי.
פרידמן למד בבית הספר התיכון "חוגים" שבחיפה. את שירותו הצבאי עשה כלוחם בשייטת ספינות הטילים של חיל הים. לאחר שחרורו מצה"ל, למד משחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שם הכיר את משה פרסטר ואיתו העלה בשנת 1988 את המופעים הקומיים "עלילות משה בעיר הגדולה" ו"משחק המטקות האחרון". "עלילות משה בעיר הגדולה" זכתה להצלחה גדולה והוצגה מעל ל-700 פעמים.
פרידמן הופיע בתפקידים קומיים גם במספר הצגות תיאטרון כמו "החולמות", "קידוש", "השיעור" ו"תיירות פנים", וגם על המסך הגדול בסרטים "האח של דריקס", "לא יכול", "ריקי ריקי", "מוכרחים להיות שמח", "שושלת שוורץ", "בית"ר פרובנס" ובסרט הטלוויזיה "הללויה".
בנוסף היה פרידמן גם ה"קריין" בסדרת משחקי הטריוויה למחשב "אתה חושב שאתה חכם", ובמקביל אף דיבב סרטים וסדרות מצוירים, ביניהם: הסדרה "נלי הפילה" (לצידה של גיתית שובל), "תפודי וניקי", סדרת הסרטים של "עידן הקרח" בתפקיד סיד העצלן, וכן בסרט "לוני טונס: חוזרים לאקשן" בתפקיד הנבל הראשי (תפקיד שאותו שיחק במקור סטיב מרטין), בשנת 2004 דיבב את עדנה מודה בסרט משפחת סופר על בשנת 2005 דיבב את פנדר בסרט רובוטס. בשנת 2018 דיבב בסרטים "אבא אווזה" "הנה בא הגראמפ" ו"משפחת סופר על 2".
הגיש את התוכנית "צפדינה מארחת" בערוץ 2 ומאוחר יותר את תוכנית הסאטירה "שערורייה" בטלוויזיה החינוכית (1997). בשנת 1999 שיחק את דמותו של הכתב יחיאל הרשלג בתוכנית "סיפורי גן חיות" ששודרה בערוץ 2, אולם הפריצה הגדולה שלו הייתה בשנת 1999, בתוכנית הלילה "חלומות בהקיציס" שם הופיע עם שותפו איל קיציס, בערוץ 2, במשך 4 עונות. בתוכנית שיחק פרידמן בכל פרק דמות מוכרת אחרת מההיסטוריה האנושית שהתארחה בתוכנית (ובהמשך גם בתפקידי בעלי חיים שונים), בצורה הזויה ומשעשעת. במקביל החל להגיש יחד עם קיציס את תוכנית הרדיו הלילית "ציפורי לילה שרוטות" בגלי צה"ל. בשנת 2001 הצטרפו פרידמן וקיציס גם לערוץ ביפ, שם כיכבו יחד בתוכנית "לגעת באוכל", אשר היוותה פארודיה על הטלנובלה הישראלית של אז - "לגעת באושר". "לגעת באוכל", שארכה מספר פרקים בודדים באורך דקות ספורות בלבד, שמה דגש על עלילות מוגזמות ומופרכות ועל משחק מלודרמטי עד כדי גיחוך. כמו כן, הקאסט כולו היה מורכב משניהם בלבד ומהשחקנית דידי דוקסין. מאוחר יותר הגישו יחד ב"ביפ" את השעשועון "החטא ועונשו", בו שיחק טל פרידמן את תפקיד אלוהים. נגד תוכנית זו הועלו טענות על בוטות וגסות-יתר.
ב-2003 הצטרף לצוות של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", שם חיקה ושיחק מספר דמויות קומיות שהפכו עם השנים לקלאסיקה מקומית: כמו דמותה של "לובה הקופאית", "חלי גונזאלס" (פרודיה על העיתונאית ולימים הפוליטיקאית שלי יחימוביץ'), "אומלטה" (פרודיה על אודטה שוורץ), הרמטכ"ל בוגי יעלון (בעונה 11 גם בתור שר הביטחון), חיים יבין, "חיזקי מדריך הטיולים", וזאת בנוסף לחיקויים של פוליטיקאים כגון: אריאל שרון וטומי לפיד.
פרידמן שיחק בסרטם של שמואל הספרי ואמיר הספרי, "שושלת שוורץ" שיצא לאקרנים בשנת 2005, לצד יהודה לוי ואניה בוקשטיין.
באוגוסט 2007 שוב שיתף פעולה עם איל קיציס בתוכנית הידע של ערוץ לוגי "הידוענים", בה גילם את "סוף אלקובי", עוזרת ההפקה השמנמנה והבעייתית של הסדרה, וכן דמויות פיקטיביות המקורבות לידוענים כמו: "גבעונה קרמר הפסיכולוגית", "איש היח"צ נדב זיכרון", "נהג המונית רפי חדש", "סולי הטבח", "אלדד המעריץ" ועוד.
בשנת 2010 שיחק בסרט הקומדיה של חבורת "ארץ נהדרת", "זוהי סדום", בתפקיד אשת לוט.
בשנת 2010 עלתה בערוץ 2 הסדרה המוקומנטרית בכיכובם של קיציס ופרידמן, "מעצר בית".
ב-2011, הוציאה לשכת הפרסום הממשלתית סדרת פרסומות בטלוויזיה לעידוד הפחתת זיהום הסביבה בכיכובו של פרידמן. בהמשך אותה שנה החל להגיש בערוץ 8 את התוכנית "גיבורי גיטרה", כחלק מרצועת שידור של הערוץ בנושא מוזיקת רוק. התוכנית שבה לעונה נוספת בסוף אותה שנה, כחלק מרצועת "הינשופים" בערוץ תחת השם "ינשופי גיבורי גיטרה". במקביל שודרה בערוץ 2 סדרה מוקומנטרית נוספת של קיציס ופרידמן, בשם "גם אנחנו רוצים תוכנית תחקירים". ב-2011 השתתף בסרט הסטודנטים "מורעלים" והצטלם לסרטו של נוני גפן "לא בתל אביב".
מאז 2012 עד 2021 פרידמן השתתף בקמפיינים המונפשים של "ביטוח ישיר", בהפקת חברת באומן בר ריבנאי, שבהן הוא דיבב את יוניאל היונה לצד חברו ל"ארץ נהדרת" אלי פיניש. באפריל 2013 החל להריץ את מופע הסטנד-אפ שלו "ברגוע", אותו כתב יחד עם שחר איינבינדר וחורחן.
ב-29 באפריל 2014 הודיע פרידמן כי יפרוש מ"ארץ נהדרת" בתום העונה הנוכחית שלה, וזאת לאחר 11 עונות. בנובמבר באותה שנה החל להשתתף בתוכנית "הכל הולך" לצד מולי שולמן, אליאנה תדהר, קרן מור, שחר חסון ועוד.
בשנת 2015 כיכב בסדרת הטלוויזיה "אטלנטיקה" בהוט, בה הוא גילם מדריך טיולים הנכנס לעולם האמרגנות לאחר שפגש את "אטלנטיקה", להקת רוק ירושלמית מדשדשת. בשנה זו החל גם להנחות בטלוויזיה החינוכית את תוכנית ההומור לילדים "כאן ואומן", העוסקת באמנות. באותה שנה הגיש ברדיו תל אביב את תוכנית הספיישל "משינה: 30 השנים הראשונות", בה דורגו 25 השירים האהובים ביותר של להקת משינה. החל מקיץ 2015 פרידמן הוא גם הפרזנטור של חברת הצבע "נירלט".
ב-2016 הנחה בערוץ 10 תוכנית בידור ואירוח משלו בשם "הכל אבוד עם טל פרידמן". באותה שנה, פרידמן חזר לתפקיד אורח (של נשיא ארצות הברית הטרי דונלד טראמפ) בעונתה ה-14 של "ארץ נהדרת". ב-2017 יצר את הסדרה הדוקומנטרית "להיות אבא", המספרת על חייו בתור הורה, אשר שודרה בערוץ 10. בתחילת 2017 הגיש פרידמן לסירוגין את תוכנית הרדיו "פרס ישראל" ברדיו תל אביב לצד ארז טל. באותה שנה, הוא הצטרף לתוכנית "מועדון לילה", במסגרתה גילם דמויות פיקטיביות וחיקויים פרועים.
ב-2018 דיבב את הדמות הראשית בסרט האנימציה הממוחשבת "אבא אווזה". באוקטובר אותה שנה עלתה בערוץ 8 סדרת דוקו-אוכל חדשה בת 4 פרקים, "מעורב ישראלי עם טל פרידמן". במסגרת הסדרה, שביימה אילת הלר, פרידמן יוצא למסע במרחב ובזמן בעקבות המטבח הישראלי.
ב-2019 גילם את תפקיד סוכן המוסד אהרון רחמים בסרטו של אלון גור אריה "המוסד", שבמהלכו הופך פרידמן לאהרון מן, גיבור-על ישראלי. פרידמן דובב את דמותו של אהרון מן גם במשחק ה-VR שיצא במקביל לסרט. באותה שנה גילם תפקיד של בכיר במוסד בסדרת הטלוויזיה "דוז פואה" של כאן 11, וכן השתתף בסרט הקומי "המחשמלים" ובסדרה "אבא משתדל", אותה הוא יצר וכתב. בנוסף, באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בגרסה הישראלית למחזמר "רוק בבית הספר".
מאז 2017 גילם תפקידי אורח שונים בתוכנית "מועדון לילה" בעונתה השישית והשביעית.
בשנת 2019 חזר פעם נוספת לתוכנית "ארץ נהדרת", עם תחילת העונה ה-16, למספר תוכניות, בתפקידי אורח. הוא המשיך להופיע בתוכנית בתפקידי אורח עד לאמצע העונה ה-18 ובעונה ה-19 חזר שוב לתוכנית בתפקיד רון חולדאי.
ב-2020 שודר בערוץ כאן 11 סרטו התיעודי "הייתם צריכים להיות שם" שעסק בהומור בשואה.
בשנת 2020 השתתף בתוכנית הריאליטי "הזמר במסכה" של ערוץ 12, בתור הקרמבו, והודח ראשון מהתכנית.
בשנת 2021 השתתף באופן קבוע כפאנליסט באולפן יורו 2020 ברשת 13.
באפריל 2022, לקראת יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל, נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות, אך סירב בטענה כי הוא "מעדיף להישאר בצניעות, מעדיף להיות איש מבוגר כשאקבל את הדבר הזה".
ב-6 בספטמבר 2022 החל פרידמן להגיש את אולפן ליגת האלופות בערוץ הספורט, במקומו של חברו מודי בר-און שנפטר בחודש מאי באותה שנה. לאחר עונת שידורים אחת פרש פרידמן מהתפקיד.
ב-23 באוקטובר 2022 החל פרידמן לשחק בסדרת הילדים "שלי הכובשת" המשודרת בכאן חינוכית לצד חנן סביון, אורי גבריאל, שיפי אלוני, גבי עמרני ועוד. פרידמן שיחק בסדרה את צדיק גלילי.
באותה שנה הצטרף לקאסט של תוכנית הסאטירה ״מה שתגידו״ בכאן 11 לצידו של יוסי מרשק.
החל מספטמבר 2024 מגיש את הפודקאסט "מסיבת הפתעה", יחד עם התסריטאי מתן חלק.
ככדורגלן
בתחילת 2015 הצטרף פרידמן כשחקן לקבוצת הכדורגל שבבעלות האוהדים הפועל רובי שפירא חיפה, אשר שיחקה בליגה ג' באותה עונה, והוא גם חבר בעמותה המנהלת את הקבוצה. ב-20 במרץ 2015 ערך את הופעת הבכורה, כאשר נכנס כמחליף בדקה ה-77 נגד מכבי נווה שאנן. הוא פרש ממשחק פעיל בתום אותה עונה.
קריירה מוזיקלית
ממוזער|טל פרידמן ומריאנג'לה דמוראטס (טריסטניה)
בנוסף להופעות כקומיקאי טל פרידמן הוא גם מוזיקאי. הוא מנגן בגיטרה חשמלית וכן שר לעיתים. סגנון המוזיקה שלו נע מרוק עד למטאל.
בשנת 2006 הוקמה להקת הרוק "טל פרידמן והקריות" כלהקת קאברים והופיעה במשך כחמש שנים ברחבי הארץ. בשנת 2010 חיממו את אוזי אוסבורן בפסטיבל "אוזפסט" בפארק הירקון בתל אביב ובהמשך אותה שנה הוציאו את השיר "ישן" שהיה פסקול הסדרה "מעצר בית".
בשנת 2011 התחילה פעילות להקת "פרידמן והחתולים השמנים" שעוסקת עד היום בחומרים מקוריים ובעיבודים לשירי רוק ישראליים ולועזיים קלאסיים. ב-2012 הקליטו אלבום בכורה הנושא את השם "החתולים השמנים".
ב-2011 החל פרידמן להגיש את התוכנית "גיבורי גיטרה" כחלק מרצועת שידור של ערוץ 8 בנושא גיבורי גיטרה. במהלך התוכנית נמצאת להקתו של פרידמן על הסט והיא עוסקת בסיפוריהם של הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. התוכנית שבה לעונה נוספת בסוף אותה שנה תחת השם "ינשופי גיבורי גיטרה", במסגרת רצועת השידור המצליחה "הינשופים" של הערוץ.
באוקטובר 2013 עלתה לשידור בערוץ 24 התוכנית בהגשתו "טל פרידמן והחתולים השמנים מארחים", בה מקדיש פרידמן כל פרק לנושא מוזיקלי אחר הקשור בעיקר במוזיקת הרוק. בתוכנית פרידמן ליווה בלהקתו "החתולים השמנים" ואירח זמרים ואמנים שונים, עמם הוא דן על נושא התוכנית ועם חלקם ביצע שירים.
ביולי 2019 "חימם" את בון ג׳ובי בהופעתו בפארק הירקון.
בשנת 2019 הופיע במסגרת פסטיבל "יערות מנשה" לצד אלה רונן, פלורה, מירב הלינגר, אסף אמדורסקי, אביגיל קובארי, גיל בר הדס, ואחרים.
בשנת 2022 הוציא את אלבומו "רשרוש הצלופן".
חיים אישיים
פרידמן נשוי לאיריס (נכדתו של יקיר ירושלים שמואל כהנא) ולהם שלושה ילדים, שניים מהם בן ובת מאומצים ממוצא אתיופי. בתו המאומצת תמר היא אוטיסטית. מתגורר בקריית טבעון.
הוא ידוע בחיבתו לכדורגל ובאהדתו לקבוצות הכדורגל הפועל חיפה וסנדרלנד.
פילמוגרפיה
בקולנוע
נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993)
האח של דריקס (1994)
בית"ר פרובנס (2002)
הללויה (2003)
מוכרחים להיות שמח (2005)
שושלת שוורץ (2005)
ריקי ריקי (2005)
החזקים שורדים (2009)
זוהי סדום (2010)
מורעלים (2011)
לא בתל אביב (2012)
המוסד (2019)
המחשמלים (2019)
בטלוויזיה
הקומדי סטור (1996)
שערורייה (1997)
חלומות בהקיציס (2003-1999)
החטא ועונשו (2002-2003)
ארץ נהדרת (2003)
הידוענים (2007)
מעצר בית (2010)
שבת צחוק (2010)
כאן ואומן (2015)
הכל הולך (2015)
הפסיכולוגית (2018)
אבא משתדל (2019)
הזמר במסכה (2020)
סיפורים מהכורסה (2020)
שלי הכובשת (2022)
מה שתגידו (2023)
המאבטחת (2024)
קישורים חיצוניים
מאחורי הטירוף של טל פרידמן מסתתר משהו אחר לגמרי. ריאיון, עמית קלינג, טיים אאוט תל אביב, 6 בנובמבר 2019
הערות שוליים
קטגוריה:בדרנים ישראלים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב: החוג לתיאטרון
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים
קטגוריה:מוזיקאים ישראלים
קטגוריה:ארץ נהדרת: אישים
קטגוריה:מדבבים ישראלים
קטגוריה:מגישי ציפורי לילה
קטגוריה:סגל קשת
קטגוריה:בוגרי תיכון חוגים
קטגוריה:כדורגלני הפועל רובי שפירא חיפה
קטגוריה:משתתפי הזמר במסכה (תוכנית טלוויזיה ישראלית)
קטגוריה:קריית טבעון: אישים
קטגוריה:קריית אתא: אישים
קטגוריה:אישים שסירבו להשיא משואה ביום העצמאות
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1963 | 2024-10-13T16:20:09 |
ג'ק רובי | ג'ק רובי (באנגלית: Jack Ruby; 25 במרץ 1911 – 3 בינואר 1967) היה בעל מועדון לילה יהודי-אמריקאי בדאלאס, טקסס, אשר רצח את לי הארווי אוסוואלד, הרוצח של ג'ון קנדי.
ביוגרפיה
נולד ב-1911 בשיקגו שבאילינוי בשם יעקב לאון רובינשטיין, בנם החמישי מתוך שמונה של זוג מהגרים יהודים שומרי מצוות מפולין. אין ודאות באשר לתאריך המדויק של היוולדו, שכן רישום הלידות בשיקגו בשנת 1911 לא היה חובה, ובהזדמנויות שונות נתן רובי תאריכים שונים, בין מרץ ליוני. התאריך 25 במרץ הוא היותר נפוץ מבין התאריכים המיוחסים ליום הולדתו.
רובינשטיין בא ממשפחה לא מתפקדת, והיה ילד בסיכון אשר בילה חלק מנערותו במוסדות לנוער עברייני. כשהתבגר עבד בתחילה כסוכן הימורים בהימורי סוסים, ולאחר מכן סחר בגרוטאות ברזל. היו לו קשרים לפשע המאורגן, ולמאפיה של אל קאפון. בין השנים 1946-1943, הוא שירת כמכונאי מטוסים בצבא ארצות הברית בחלקה האחרון של מלחמת העולם השנייה, וזמן מה לאחר תום המלחמה. לאחר שחרורו הוא עבר לדאלאס ועבד בניהול מועדוני לילה, מועדוני חשפנות, אולמות ריקודים, וכן שימש כאמרגן לזמרים וכסרסור לזונות. באותה תקופה, ג'ק, וכמוהו יתר האחים, שינו את שם משפחתם מרובינשטיין לרובי. רובי נסע לקובה בשנת 1959, על מנת לבקר ידיד בשם לואיס מקווילי (McWillie), שנשלח לכלא על ידי משטרו של פידל קסטרו. מקווילי היה קשור לארגוני הפשע של סנטו טרפיקנטה ג'וניור (Trafficante) ומאיר לנסקי.
רובי לא נישא, לא נולדו לו ילדים ולפי מקורות רבים היה הומוסקסואל.
רצח רוצחו של קנדי
רובי (שכונה "ספארקי") נשא לרוב אקדח, ועדים ראו אותו עם אקדח בבניין משטרת דאלאס מספר פעמים לאחר 22 בנובמבר 1963, הוא יום רצח קנדי. ידוע כי התחזה לעיתונאי, ושהה בבניין בליל 22 בנובמבר, אם כי הסיבה לכך אינה ברורה. ב-24 בנובמבר ירה רובי בלי הארווי אוסוואלד בשעה שזה הועבר מבניין משטרת דאלאס אל תא הכלא.
שמאל|ממוזער|250px|רצח אוסוואלד
רובי טען כי ירה באוסוואלד ברגע של זעם, כאשר הייתה לו ההזדמנות לכך. כאשר נעצר טען שירה באוסוואלד כדי להראות "שליהודים יש ביצים", ושרצח אוסוואלד ימנע מז'קלין קנדי את עוגמת הנפש של מתן עדות במשפטו של אוסוואלד. הרצח עצמו אירע במהלך שידור ישיר בטלוויזיה שמיליונים צפו בו. האקדח בו השתמש רובי היה קולט קוברה 0.38.
המסלול שעשה רובי כדי להגיע למרתף בית הכלא בדאלאס שנוי במחלוקת. הוצעו כמה מסלולים שמהם משתמע שלרובי היה סיוע מבפנים על מנת להגיע ליעדו, זאת על אף שעיתונאים רבים הסתובבו בתחנה אותו יום מבלי שנבדקו. רובי העיד שנכנס לכלא אותו יום דרך דלת הכניסה, ושוטר בשם נפוליאון דניאלס העיד כי ראה אותו נכנס בדרך זו.
בדיקת פוליגרף שנערכה לרובי הראתה כי אחת השאלות שהוא שיקר לגביהן הייתה האם הכיר את לי הרווי אוסוואלד קודם לרצח.
מניע לרצח
ישנו ויכוח באשר למניעיו של רובי. ישנם המאמינים כי פעל על פי פקודות מראשי המאפיה ושהיה חלק מן הקשר לרצח הנשיא, ולמעשה היה זה חיסול מוזמן שמטרתו למנוע מאוסוואלד להעיד. ניתנה חשיבות לעובדה כי נכנס בקלות לאזור מאובטח, כשהוא נושא אקדח. אחרים סוברים כי המדובר באדם מעורער בנפשו, אשר חיפש נקמה על רצח הנשיא בו ראה את אלילו. הם מייחסים חשיבות לעובדה שיציאתו של אוסוואלד התעכבה בכמה דקות עקב חקירת השירות החשאי והעובדה כי רצה ללבוש סוודר. אם היה אוסוואלד עוזב את תאו בשעה המתוכננת, רובי לא היה מספיק לבצע את הרצח. כמה ממכריו של רובי טענו בעדויותיהם כי לא היו לו כל מניעים אידאולוגיים וכי הוא פעל מתוך בצע כסף.
עורך דין מצליח בשם מארווין בלי (Belli) הסכים לייצג את רובי בחינם. כמה משפטנים סבורים כי ניתן היה להגיע לעסקה על בסיס של "רצח ללא זדון" המקביל לעבירת ההריגה במשפט הישראלי, ובמקרה זה העונש המקסימלי היה חמש שנות מאסר. בלי בחר בכיוון אחר, וניסה להוכיח כי רובי לא היה שפוי בדעתו. ב-14 במרץ 1964 הורשע רובי ב"רצח בזדון" ונידון לעונש מוות.
רובי ביקש מספר פעמים להעיד בפני ועדת וורן. רק לאחר שאחותו כתבה אל הוועדה מכתבים, ופרסמה אותם בתקשורת, הסכימה הוועדה לשמוע את רובי. בפני הוועדה התחנן רובי כי הוא ומשפחתו יועברו לוושינגטון בשל חשש לחייהם. השופט ארל וורן סירב, בטענה כי אין הדבר בסמכויותיו.
רובי ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון של מדינת טקסס, בטענה כי לא יכול היה להתקיים משפט הוגן בעיר דאלאס בשל האווירה התקשורתית השוררת שם. בית המשפט הסכים, ופסק כי על בית המשפט היה להסכים לבקשתו לשינוי מקום הדיון בעת המשפט, ומסיבה זו אין ההרשעה יכולה לעמוד. בעודו ממתין למשפט חדש אושפז רובי ב-9 בדצמבר 1966 בבית החולים פארקלנד ממוריאל בטקסס עקב דלקת ריאות. ביום המחרת הוא אובחן כחולה בסרטן, ומת שם ב-3 בינואר 1967.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:וושינגטון די. סי.: אישים
קטגוריה:רצח ג'ון קנדי
קטגוריה:מורשעים ברצח בארצות הברית
קטגוריה:יהודים אמריקאים
קטגוריה:טקסס: אישים
קטגוריה:רצח בטקסס
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1911
קטגוריה:רוצחים שנפטרו במעצר
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1967
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו במעצר | 2024-10-08T11:50:48 |
קרקע | שמאל|250px|ממוזער|קרקע יבשה
ממוזער|קרקע רטובה בחוף הים
קרקע היא תערובת של מינרלים, חומרים אורגנים, מים ואוויר, המצוייה בשכבה העליונה של קרום כדור הארץ. קרקעות שונות נבדלות זו מזו ביחסי כמויות החומרים המרכיבים אותן. יחס של 1% חומר אורגני, 49% מינרלים, 25% מים ו-25% אוויר, הוא יחס אידיאלי לגידולי חקלאות שונים.
הגדרות קרקע
הקרקע כמצע: הקרקע מייצבת את הצמח ושורשי הצמחים גדלים בקרקע ובעזרתם קולטים הצמחים את המים המצויים בה. יחד עם המים, קולט הצמח גם מינרלים החשובים לקיומו. הקרקע מהווה בית גידול לבעלי חיים קטנים (יונקים, חרקים, תולעים), ולפטריות וחיידקים רבים.
תהליכים המתרחשים בקרקע: בקרקע מתרחשים שינויים פיזיים כגון בליה וסחיפה של הסלע, שינויים כימיים כגון פירוק חומרים אורגנים לאנאורגנים ותהליכים ביולוגים כגון טריפה, הפרשה ומוות.
תכונות הקרקע: תכונות הקרקע קובעות את הצמחייה השולטת באזור, את אוכלוסיות בעלי החיים המתקיימים באזור, וכן את מידת הניצול האפשרי על ידי האדם לגידולי חקלאות. תכונות שונות יכולות להשתנות מאזור לאזור.
כיום ניתן להגדיר חמישה גורמים עיקריים המשפיעים על התהוות קרקע:
חומר האב.
האקלים.
הטופוגרפיה (תבליט השטח).
חומר אורגני.
זמן.
בנוסף, נהוג להוסיף את הגורם השישי - האדם.
תהליך ההיווצרות של הקרקע
דרך ההתהוות של הקרקע קובעת במידה רבה את תכונותיה. קרקע מתחילה להיווצר כאשר סלע יסוד או סלע משקע מתפורר ונשחק בעקבות תהליכי בליה וסחיפה; שינויי טמפרטורה, גשם, זרמי מים וזרמי רוח גורמים להתפוררות הסלע, להמסת חלק ממרכיביו ולתחילת היווצרות הקרקע. לתהליך התפוררות הסלע תורמות גם חזזיות שהן צורות חיים שבהן שותפים פטריות ואצות ביחסי גומלין. הצמחים המצליחים להיאחז בקרקע תורמים להתפוררותה ומעשירים אותה בחומר אורגני. במשך מאות ואלפי שנים משתנה הקרקע ללא הרף; הרוח וזרמי המים מרחיקים את החלקיקים הקלים יותר ועל ידי כך משנים את ההרכב של הקרקע הנותרת. על הקרקע משפיעים תהליכים פיזיקליים, כימיים וביולוגים. תהליכים אלה משפיעים יחד על תכונות הקרקע ומתרחשים כל העת ואינם פוסקים.
הקרקע כבית גידול
ממוזער|קרקע כבית גידול
הקרקע מהווה בית גידול לאורגניזמים כגון חיידקים, פטריות, חד-תאיים שונים, חרקים ויונקים קטנים. הפטריות והחיידקים מפרקים חלקי אורגניזמים שמתו ומשחררים את תוצרי הפירוק (מינרלים שונים) לקרקע.
הצמחייה כגורם משפיע על הקרקע ולהפך
ממוזער|צמחייה הגדלה על הקרקע
סוגי הצמחים הגדלים בבית הגידול נקבעים במידה רבה על פי תכונות הקרקע במקום זה. הצמחייה עצמה משפיעה על תכונות הקרקע; תורמת להתפוררותה ולחומר האורגני שבה, וכך, בעקיפין, משפיעה הקרקע גם על סוגי בעלי החיים המתקיימים בבית הגידול וניזונים מהצמחים הגדלים בה.
הרכב הקרקע
כמות האוויר והמים משתנה בהתאם לאקלים ולעונה, אך לרוב ביחד הכמות עומדת על כ-40–45 אחוז מסך הקרקע.
מרקם הקרקע
מרקם הקרקע (טקסטורה) נקבע על פי הגדרת התפלגות היחס בין גודל החלקיקים המינרלים בדוגמת הקרקע (חול, טין וחרסית);
מקטע החול, הוא הגס בין המקטעים, מכיל את כל החלקיקים המינרליים שקוטרם גדול מ-63 מיקרומטר ועד לגודל הקטן משני מילימטר.
מקטע הטין (סילט), הוא המקטע הבינוני, מכיל את גודל החלקיקים הנע בין שני מיקרומטר ועד ל-63 מיקרומטר.
מקטע החרסית, הוא המקטע הקטן מבין השלושה, מכיל את כל החלקיקים בעלי גודל הקטן משני מיקרומטר.
בספרות מקצועית מופיע גם המושג חול דק, כמרקם שבין חול לטין.
לרוב, יופיעו בקרקע כל סוגי המרקם. היחס ביניהם הוא זה שיקבע את טיב הקרקע.
לדוגמה:
קרקע המכילה 52% חול, 28% חרסית ו-20% טין היא קרקע בעלת מרקם של חול חרסיתי-סילטי.
קרקע המכילה 62% חרסית, 20% חול ו-18% טין היא קרקע בעלת מרקם חרסיתי.
מבנה הקרקע
מבנה הקרקע (סטרקטורה של הקרקע) הוא אופן סידור גרגירי המרקם המוצקים במרחב נתון. יחידת המבנה הקטנה ביותר היא התלכיד (אגרגט). תלכידי הקרקע נחלקים לסוגים הבאים: אגוזי, לווחי, פריזמטי או עמודי, גרגרי. אופן הסידור קובע מהו נפח הקרקע הכולל, ומה היחס בין הנפח של נקבובי קרקע לעומת חומר מוצק.
למבנה הקרקע השפעה רבה על מעבר אוויר ומים בקרקע. ככל שהמעברים החופשיים גדולים ורבים יותר, כך יהיה קל יותר לשורשים להגיע אל המים והגזים שבקרקע.
הרכב הקרקע ופרופיל הקרקע
הרכב הקרקע
הקרקע היא שכבה של חומר לא מלוכד הנמצא במקומות רבים על פני השטח, בעוביים שונים - מכמה מילימטרים ועד כמה עשרות מטרים. היא מורכבת מכמה חומרים:
חלקי סלע וחלקיקי סלע, שהם תוצרים ישירים של תהליכי הבליה.
תוצרי בליה עדינים ודקים יותר, גרגירי חול וחרסית, שחלקם קשורים לתהליכי בליית הסלע באתרו וחלקם הובלו על ידי המים או הרוח מאזורים רחוקים יותר.
חומרים אורגניים ורקב, שהם תוצרים של פעילות הצמחים ובעלי החיים באתר שבו הקרקע מתפתחת.
חללי אוויר, שחלקם מלאים במים, בגרגירי אבק או בחרסיות. בחתך של קרקע מסוימת אפשר להבחין בפרופיל של הקרקע, הכולל כמה אופקים B, A ו-C - האופקים הם מעין שכבות הנוצרות בתהליך ההיווצרות של הקרקע. כל אחד מאופקי הקרקע מתאפיין בתכונות פיזיקליות, כימיות וביולוגיות המייחדות אותו מהאופקים שמעליו או מתחתיו. ככל שזמן ההיווצרות של הקרקע ארוך יותר כן גדל מספר האופקים ואופקי-המשנה שאפשר לראות בחתך הקרקע.
פרופיל הקרקע
פרופיל הקרקע, הנוצר במהלך התפתחות הקרקע, מתפתח מפני השטח כלפי מטה. בחתך סכמתי אופק - A האופק העליון, שראשיתו בפני השטח, ועוביו - מסנטימטרים בודדים ועד 40 ס"מ. צבעו כהה בדרך כלל, והוא עשיר בחומר אורגאני, בעיקר סמוך לפני השטח. החומר האורגאני כולל עלים, שורשי צמחים, שאריות של בעלי חיים מתים או תרכובות אורגניות שהן תוצרי הפירוק שלהם. דרך אופק זה מחלחלים מי הגשם ומשקעים אחרים היורדים על פני השטח, והם שוטפים כלפי מטה את החלקיקים הקטנים ביותר: חרסיות, מלחים וחומרים אחרים המתמוססים במים. בחלקו התחתון של אופק זה יש פחות חומרי ריקבון אורגניים, ולכן צבעו בהיר יותר. אופק B הוא אופק של הצטברות. הוא כולל בעיקר את המרכיבים הבאים: גרגרים בגודל חרסיתי; שרידים של פעילות אורגאנית שהתרחשה בעומק (באזור שורשי הצמחים, למשל); ולעיתים גם מלחים או גבישי קלציט, שנשטפו לעומק עם מי הגשמים והתגבשו בחללי האוויר שבקרקע. צבעו של אופק זה הוא לרוב חום או אדמדם, הוא בהיר יחסית לאופק, A ועוביו בדרך כלל 20–60 ס"מ. אופק - C האופק התחתון - מכיל שברים של סלע האב שלא השתנו. בין השברים ניתן למצוא גרגרי חול וגרגרים חרסיתיים, שהם תוצר ישיר של בליית סלע האב או שנשטפו מהחלקים העליונים של הקרקע. עוביו של אופק זה שונה ממקום למקום, והוא מושפע פחות מהתהליכים המתרחשים מעליו. משאב טבע - כל אחד מהחומרים המצויים באוויר, במים ובקרקע ומנוצלים על ידי האדם לצרכיו. בית גידול - המקום שבו גדל ומתפתח אורגניזם, והוא כולל את כל התנאים (קרקע, מים, מזון, טמפרטורה ועוד) הנחוצים לקיומו.
סלע האב
סלע המקור שחומרי הבלית מתנתקים ממנו בתהליך הבליה.
הרכב כימי
לקרקע ארבעה מרכיבים עיקריים:
חומר אנאורגני (50%-60%) - מוצקים: החומר האנאורגני קובע את המרקם (ביחס בין חלקיקים גדולים לקטנים). מקורו הוא בסלע האב. התרכובת הנפוצה ביותר היא צורן דו-חמצני SiO2. עוד חומרים נפוצים הם זרחן, תחמוצות ברזל, חמרן, גפרית, סידן, אשלגן, מגנזיום וכו'. אלו הם תוצרי פירוק של חומרים אורגנים, למשל אמון +NH4. המינרלים חשובים מאוד להתפחות התקינה של הצמחים. מינרלים אלה נקלטים על ידי שורשי הצמחים יחד עם המים. דוגמה לכך היא היסוד מגנזיום (Mg) המהווה חלק ממולקולות הכלורופיל. הצמחים קולטים את המגנזיום מהקרקע ובלעדיו לא יתפתח הכלורופיל. דוגמה אחרת היא היסוד זרחן (P) המהווה חלק ממולקולת ה-ATP וחלק מחומצות הגרעין שבתאי הצמחים.
חומר אורגני (עד 10%) - מוצקים: מקור החומר האורגני בשורשי הצמחים, בהפרשות, בעלים, בפירות שנשרו ובאורגניזמים שמתו. את כל אלה מפרקים אוכלי הרקב; תולעים, חרקים שונים, פטריות וחיידקים (מפרקים). חומרים אורגנים אינם אחידים בהרכבם ובשיעורי התפרקותם. למשל: עמילן וסוכר מפורקים מהר יותר מאשר תאית (רב-סוכר) וליגנין (חומר עיקרי בעצים גדולים). לאחר הפירוק הראשוני, נותר בקרקע חומר אורגני המתפרק באיטיות רבה, זוהי הרקבובית (הומוס - Humus). החומר האורגני בקרקע הוא המקור החשוב ביותר לחנקות (תרכובות המכילות בתוכן יוני -NO3) ומלחי אמוניה +NH3 המשמשים לבניית חלבונים. לתהליך פירוק החומרים האורגנים חשיבות רבה משום שהוא מאפשר קיומה של מערכת אקולוגית ומיחזור חומרים. החומר האורגני קובע את טיב הקרקע בכך שהוא יוצר גושים גדולים התורמים לאוורור בקרקע.
אוויר בקרקע (15%-20%) - גזים שונים: תהליכי הנשימה של האורגניזמים בקרקע גורמים לשינוי בהרכב האוויר שבקרקע לעומת האוויר החופשי שמעליה. ההבדל הגדול ביותר הוא באחוז ה־CO2 שריכוזו בקרקע גבוה יותר. אוויר מהקרקע הוא המקור לחמצן הדרוש לנשימת שורשי העצים והאורגניזמים האחרים.
תמיסת קרקע (25%-35%) - נוזל - מים הממיסים חומרים שונים בתוך הקרקע: מיד אחרי השקיה או רדת גשמים, מתמלאים חללי האוויר שבין חלקיקי הקרקע במים. כוח הכובד (כוח המשיכה, גרביטציה), גורם לכך שחלק מהמים מחלחלים ישירות לשכבות העמוקות של הקרקע והם אינם זמינים לצמחים ששורשיהם נמצאים בשכבות הקרקע העליונות. מים אלה נקראים מי הכובד. לא כל המים מחלחלים לעומק; לחלקיקי הקרקע נצמדות מולקולות מים בכוח האדהזיה (Adhesion);
נקודת קיבול השדה - מצב שבו נמצאת הקרקע כאשר רוב מי הכובד חלחלו לעומק ונותרו מים זמינים לצמחים, בשכבות הקרקע העליונות.
נקודת הכמישה - כמות המים המוחזקת בקרקע ואינה זמינה לצמחים משום שמים אלה צמודים לחלקיקים הקרקע. נקודת הכמישה מגיעה כאשר הצמחים הצליחו לינוק את רוב המים שהיו צמודים לחלקיקי הקרקע ונותרו עוד מים צמודים לחלקיקי הקרקע אך הצמח אינו יכול לינוק אותם יותר והוא כומש ונובל.
חומציות ומליחות הקרקע
חומציות - קרקע עשירה ביוני מימן בעלת pH נמוך מ-5 היא קרקע חומצית. החיסרון העיקרי של קרקע זו היא בכך שמשתנה בה מאזן הקטיונים (יונים חיוביים). כמותם של קטיונים חשובים לצמח, כמו קטיון סידן (Ca+2) יורדת ומצד שני עולה כמותם של קטיונים אחרים כמו אלומיניום וברזל העלולים להיות רעילים לצמחים.
מליחות - קרקע מלוחה אופיינית לאזורים שבהם יורדים משקעים מעטים. מקור נוסף להגברת מליחות הקרקע היא השקיה של שטחי חקלאות במים שבהם ריכוז המלחים גבוה. באזורים שבהם משקעים רבים, מומסים המלחים ונשטפים אל מי התהום. באזורים שחונים מצטברים המלחים בשכבות העליונות של הקרקע. היונים הגורמים למליחות הקרקע הם יוני כלוריד (-Cl), יוני גפרית (למשל SO4−2), דו-פחמות (-HCO3) ויוני נתרן (+Na). ריכוז מלחים הנקלטים בצמח הוא גבוה יחסית לריכוזו שבתאי השורש ומקשה על קליטת המים מהקרקע.
סלעים והקרקעות הנוצרות עליהם
על סלע גיר באקלים ים תיכוני נוצרת קרקע טרה רוסה.
על סלע דולומיט באקלים ים תיכוני נוצרת קרקע טרה רוסה עם פחות קלציט לעומת הטרה רוסה שעל סלע הגיר.
על סלע קירטון נוצרת קרקע רנדזינה בעלת גוון אפור.
על סלעי אבן גיר ודולומיט באקלים ערבתי נוצרת קרקע רנדזינה.
על סלע בזלת נוצרת קרקע בזלת.
קרקעות בישראל
ממוזער|250px|אדמה יבשה במושב עוצם בדרום
בצפון הנגב ובצפון-מערב הנגב רווחת אדמת לס בעומק של עד כ-20 מ' (חריג מאוד) – בקעת באר שבע וחבל אשכול. במרכז הנגב יש קרקע לס מאוד רדודה. מעורבת בחצץ וסלעים (עומק אדמה של סנטימטרים מועטים). הגבול הצפוני של קרקעות הלס הוא נחל שקמה.
הלס בישראל הוא תוצאה של בליית סלעים במדבר סהרה והסעתם על ידי הרוח. הסיבה להתרכזות הלס באזור זה היא מישור החוף והלחות הגבוהה בו. עם התקדמות חלקיקי הלס צפונה הם סופגים לחות עד שהם נעשים כבדים מדי בשביל הרוח ושוקעים. לכן מאזור נחל שקמה יורדת דרסטית כמות חלקיקי הלס הנישאים באוויר.
התנאים הגאולוגיים בארץ עוזרים להיווצרות קטנות. ניתן לראות כי באזורים נרחבים באזור הגלבוע, הכרמל, רמת הגולן, בקעת הירדן והנגב התופעה נמצאת בשפע.
חול הים
ממוזער|חול ים
תפרוסת: לאורך קו החוף כאשר הרצועה נעשית צרה יותר כלפי צפון.
הרכב:
גרגירי קוורץ (Sio2) מהווים 90%.
קלציט (CaCo3), שלדי בעלי חיים ימיים – 7%.
ברזל (Fe) ושאר מינרלים כהים – 3%.
גודל הגרגרים: 0.1 מ"מ–2 מ"מ.
סלע עם אחוז גבוה של קוורץ מזכיר את אבן החול בתמנע ובאילת (אבן החול הנובית) אך זה אינו יכול להיות מקור החול שכן הכמות שם קטנה מדי וכן לא קיימת רציפות מאתרים אלה לחול הים. ריכוז גבוה של קוורץ ואבן חול נמצא ליד הרי הגרניט (השילד הערבו-נובי) באזור חבש (אתיופיה), סודאן ומזרח מצרים. הנילוס עובר דרך הרי גרניט וחול אלו.
הנילוס מסיע את אבן החול, הגרניט והקוורץ אל הים התיכון שם הם מורבדים ויוצרים את הדלתא של הנילוס (דלתא – כיבוש האדמה את הים). זרמי הים התיכון סוחפים מתוך הדלתא את החול הזה אל חופי סיני וא"י (תוך אספת קלציט בדרך), המינרלים הכהים מגיעים מהגרניט (מיקה – ברזל).
הצרות הרצועה כלפי צפון תומך במסקנה זו שכן הם קרובים יותר למצרים (מקור החול).
אם בודקים את גודל הגרגירים, מוצאים גרגרים קטנים יותר ככל שמצפינים שכן הספיקו להישחק יותר עם הובלתם בים (סיני: 2 מ"מ, חיפה: 0.1–0.4 מ"מ).
מסע החול ממצרים לחופי ארץ ישראל
הגרגר אינו מוסע על ידי הים בלבד שכן היה שוקע. כיוון הרוח הדומיננטית (דרום מערב) משפיעה על הגלים והם שזורקים את הגרגר על החוף בסיני. בעקבות שטיפת הגלים הוא חוזר לתוך הים במאונך לחוף וכשהוא מוטח חזרה בחוף הוא מוטח קצת צפונה (כיוון הגלים עם כיוון הרוח הדומיננטית) וכך הגרגר מתקדם בזיגזגים (גלסים) לאורך החוף צפונה.
השפעת סכר אסואן
סכר אסואן קוטע את מהלכו של הנילוס (באגם נאצר). הנהר מביא עמו חולות קוורציים. הסכר חוסם את מעבר החולות הקוורציים, ואל הדלתא של הנילוס זורמת רק כמות קטנה של חול והדלתא מצטמקת. במהלך 40 השנה מהקמת הסכר הדלתא הצטמקה ב-1–2 ק"מ. כחלק מניסיון לעצור את הסחף שמו המצרים חגורות בטון כדי לעצור את הסחף ושחיקת הדלתא. לארץ ישראל מגיע רוב החול היום מהמצבורים הגדולים בסיני אך מצבורים אלה אינם מתחדשים בחול חדש מהדלתא. כרגע השפעת הסכר אינה משמעותית אך אספקת החול הסדירה לישראל נעצרה.
חולות הים מצפון למפרץ חיפה
כאשר מצפינים ממפרץ חיפה מגלים שהרכב החול שונה לחלוטין: קוורץ (20%–40%), קלציט+דולומיט (40%–60%). חול זה נקרא בלשון מדוברת זיפזיף ומוצאו בהרס סלעי הכורכר שלאורך החוף ובבלייה של סלעי המשקע הימי בגליל.
הדיונות ורכסי סלע הכורכר
לאחר נחיתת החול בארץ ישראל הוא מתחיל לפלוש לפנים הארץ הוא עושה זאת על ידי הרוח לאחר שנשחק מספיק בהובלתו דרך הים והחוף. החולות נעים "בהקפצות", לרוב עד חצי מטר גובה. נחיתתם מקפיצה לעיתים גרגרים אחרים (תלוי במסת הגרגיר).
כאשר החול נתקל במכשול הוא נערם ויוצר מתלול מתון אל עבר המכשול ולאחריו נפילה תלולה – הדיונה.
מאחר שהקלציט מושפע מהר יותר מהמים מאשר הקוורץ, הגשם היורד בחורף ממיס את הקלציט וגורם לו לחלחל מטה אל קרקעית הדיונה, תהליך הנמשך לאורך שנים. עם המעבר לעונה היבשה מתאדים המים דרך החללים שבחול. מתחת לדיונה נוצר ריכוז גבוה יחסית של קלציט אשר עוטף את גרגירי הקוורץ. הקלציט מתגבש סביב הקוורץ ומתקבל סלע הבנוי גרגירי קוורץ המלוכדים על ידי הקלציט. זהו הכורכר (אבן חול גירית: קוורץ וקלציט לעומת אבן החול הנובית: קלציט ותחמוצת הברזל).
הכורכר בנוי 30%-60% קוורץ ו 30%-60% קלציט בתלות בעומק הכורכר ובמשך היווצרותו. היווצרות הכורכר דורשת אקלים ים תיכוני (עונות גשומות לצד עונות יבשות). הכורכר מסודר ברכסים בכיוון צפון דרום וגובהם אינו עולה על 80 מ'. בצפון ישנם 2–3 רכסים זה לצד זה ובדרום מספרם מגיע ל 4–5 רכסים בו זמנית לאורך הרצועה.
ישנה סברה האומרת שרכסי הכורכר הם עדות לקו חוף ישן אך טענה זו הופרכה על ידי בדיקת שרידי האדם ברכסי הכורכר. אם אכן היו רכסי הכורכר עדות לקו חוף ישן היינו מוצאים רכסי כורכר עם שרידים חדשים יחסית ללא שרידים ישנים, אך זה אינו המצב - אנו מוצאים בכל רכסי הכורכר עדות לבני אדם מתקופות שונות ללא הבחנה או סדר.
חמרה
מקור השם במילה הערבית אחמר שפירושה אדום - צבעו של חול זה.
תפרוסת: רכסי חול אדום נמצאים במרכזו של מישור החוף.
הרכב:
קוורץ – 90%
תחמוצת הברזל – 5%
גודל הגרגירים: תמיד קטן יותר מחול הים
החמרה היא בעצם חול הדיונות עם תחמוצת הברזל. ההנחה אומרת שצבעה האדום בא מהברזל ששוקע עליה מהלס, וכן זוהי הסיבה שלטרה רוסה יש גוון אדום אף על פי שזו אדמה שהתפתחה מגיר.
תצורת רג
אינה נפוצה בארץ (ניתן לראות משטחים בעיקר במעלה עקרבים הרומי, באזור ירוחם ובנחל חתירה). מדובר במשטחי סלע רציף המכסים את פני הקרקע. לעומתם נפוצה בארץ - בעיקר לאורך הערבה ובמישורי הנחלים פארן וחיון - תצורת הסרירים (טעות נפוצה בארץ היא לכנות את צורת הסרירים בשם "רג"...), שהיא משטח של חלוקי סלע המכסים את פני הקרקע. הסרירים הם שברי אבן צור שנותרו על פני השטח אחרי שחלקי סלע רכים וקלים יותר הוסרו והוסעו ברוח ובמים. קרקע זאת דלה ואיננה משמשת לחקלאות.
קישורים חיצוניים
פרופ' דן יואל, קרקעות ארץ-ישראל והקשר שבינן לבין הצומח הטבעי, באתר מט"ח, 1984
חיפוי קרקע, הגן הסולארי, 2009
בילי סביר, "כדור הארץ והסביבה - ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה", משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, האגף לתכנון ולפיתוח תכ"ל והפיקוח על הוראת הגאוגרפיה, תשע"א, 2010
רמי זיידנברג, "תנועת האדמה - מבט מן השטח על מצב קרקעות ישראל", אקולוגיה וסביבה 1, פברואר 2013, עמ' 17–19
הערות שוליים
קטגוריה:חקלאות
קטגוריה:פדולוגיה
קטגוריה:קרקעות | 2024-10-06T06:30:02 |
מלכי סקוטלנד | שמאל|ממוזער|250px|שלט האצולה המלכותי של מלכי סקוטלנד, שהיה בשימוש קודם לשנת 1603.
מלכי סקוטלנד היו השליטים של ממלכת סקוטלנד. על פי המסורת, המלך הסקוטי הראשון היה קנת' מקאלפין (קינאד מק אילפין) אשר ייסד למעשה את ממלכת אלבה (שמה של ממלכת סקוטלנד בימי הביניים) בשנת 843. היסטוריונים נוהגים כיום לספור גם את מלכי הפיקטים כמלכים של סקוטלנד הקדומה, ועדויות היסטוריות משייכות את המעבר מהתואר "מלך הפיקטים" (Rex Pictorum) ל"מלך אלבה" (ri Alban) לתקופתו של המלך דונלד השני - תקופה בה פחת השימוש בלטינית בכתבי דברי הימים הרשמיים ואלה החלו להיכתב בגאלית סקוטית. באותה עת נעשה שימוש בשם "אלבה" שהיה השם המקובל על האוכלוסייה המקומית, ורק מאוחר יותר, באמצע המאה ה-11 ניתן לארץ שמה המקובל באנגלית - "סקוטלנד" (Scotland), והמלכים החלו להיקרא "מלכי סקוטלנד" (rex Scotorum).
בשנת 1707 פסק השימוש בתואר "מלך סקוטלנד" בעקבות איחוד ממלכת סקוטלנד עם ממלכת אנגליה והקמת הממלכה המאוחדת.
בתי מלוכה
בית אלפין
המלכים ששלטו בממלכת אלבה לאחר שלטונו של קנת מקאלפין נחשבים כיום למלכים מבית אלפין, אולם הבחנה זו היא הבחנה של היסטוריונים מודרניים. צאצאי קנת מקאלפין השתייכו לשתי משפחות אשר הכתר עבר ביניהן - לרוב בעקבות מלחמות ירושה ביניהן ורציחות של מלכים. מלקולם השני היה האחרון ממלכי בית אלפין, אולם הצליח להביס את כל יריביו והטוענים לכתר. לאחר מותו בלא בנים זכרים, עבר הכתר לבנה של בתו - דאנקן הראשון אשר נחשב לראש בית דאנקלד.
דיוקן שם מסורתי מודרני שם גאלי משפחת מלוכה תקופת שלטון תואר כינוי50pxקנת הראשוןקינאד מק איילפיןבנו של אלפין, מלך דאל ריאטה843 או 848 -13 בפברואר 858Rex Pictorum מלך הפיקטיםהכובש-דונלד הראשוןדומנאל מק איילפיןבנו של אלפין, מלך דל ריאטה, ואחיו של קנת הראשון858 –13 באפריל 862Rex Pictorum מלך הפיקטים70pxקונסטנטין הראשוןקאוסנטין מק קינאדהבנו של קנת הראשון862 – 877Rex Pictorum"מלך הפיקטים"מלא היין70pxאייד'אייד מק קינאידהבנו של קנת הראשון877 – 878 Rex Pictorum מלך הפיקטים70pxגיריקגיריק מק דונגיילאינו בן משפחת אלפין878 – 889בר המזל-אאוכיידאאוכייד מק ראןנכדו של קנת הראשון878 – 889?--70pxדונלד השנידומנל מק קאוסנטיןבנו של קונסטנטין הראשון889 – 900Rí Alban מלך אלבההמטורף70pxקונסטנטין השניקאוסנטין מק אאדהבנו של אאד900 – 943Rí Alban "מלך אלבה"המבוגר70pxמלקולם הראשוןמאל קולים מק דומניילבנו של דונלד השני943 – 954Rí Alban מלך אלבההמסוכן האדום70pxאינדלףאילדאלב מק קאוסנטיןבנו של קונסטנטין השני954 – 962Rí Alban מלך אלבההתוקפן70pxדאב (או דאף)דאב מק מאל קולוםבנו של מלקולם הראשון962 – 967Rí Alban מלך אלבההשחור הנסער70pxקולןקואילן מק אילדואילבבנו של אינדלף967 – 971Rí Alban מלך אלבההלבן-אמלאיבאמלאיב מק אילדואילבבנו של אינדאלף973 – 977Rí Alban מלך אלבה70pxקנת השניקינאד מק מייל קולוםבנו של מלקולם הראשון971–973 977 – 995Rí Alban מלך אלבהרוצח אחיו70pxקונסטנטין השלישיקאוסנטין מק קולאיןבנו של קולן995 – 997Rí Alban מלך אלבה70pxקנת השלישיקינאד מק דואיבבנו של דאב997 – 25 במרץ 1005Rí Alban מלך אלבההצ'יף/ החום70pxמלקולם השנימאל קולים מק קינאדהבנו של קנת השני1005–1034Rí Alban / Rex Scotiae מלך אלבה/מלך סקוטלנדהמשמיד
בית דאנקלד
דאנקן, נכדו של מלקולם השני עלה לשלטון, בשל העובדה שלמלך מלקולם השני לא היו בנים זכרים. דאנקן נהרג בקרב על ידי מקבת', מלך סקוטלנד.
דיוקן שם מודרני שם גאלי מסורתי משפחה תקופת שלטון תואר כינוי70pxדאנקן הראשוןדונכאד מק קריניאןנכדו של מלקולם השני1034 – 1040Rí Alban מלך אלבההחולני
בית מוריי
מקבת' השתלט על המלוכה לאחר שהרג את דאנקן הראשון. שלטונו של מקבת' היה ארוך ומוצלח, אולם בנו של דאנקן הראשון, מלקולם השלישי הדיח את מקבת' ואת יורשו (בנו החורג) לולאך והשיב לשלטון את בית דאנקלד.
דיוקן שם מקובל שם גאלי משפחה תקופת שלטון תואר כינוי70pxמקבת'מק בת'ד מק פינדלאייךבנו של פינדלאך ממוריי, נכדו של מלקולם השני, ובעלה של נכדתו של קנת השלישי1040 – 1057Rí Alban מלך אלבההאדום70pxלולאךלולאך מק גיל קומגייןנינו של קנת השלישי, בנו החורג של מקבת'1057 – 1058Rí Alban מלך אלבהחסר המזל
בית דאנקלד (המשך)
לאחר השבת השלטון לבית דאנקלד המשיכו מאבקי הכוח בין הפלגים השונים של בית המלוכה. לאחר מותו של מלקולם השלישי בקרב, עלה אחיו דונלד השלישי לשלטון, וגירש את בניו של מלקולם השלישי מסקוטלנד. בעקבות גירוש זה החלה מלחמת אזרחים. בניו של מלקולם, דאנקן השני ואדגר נצחו ואדגר שלח את דודו ובהמשך את אחיו למנזר.
דיוקן שם מקובל שם גאלי משפחה תקופת מלוכה תואר כינוי70pxמלקולם השלישימאל קולום מק דונכאדהבנו של דאנקן הראשון1058 – 1093Rí Alban/ Scottorum basileus מלך אלבה/מלך הסקוטים הצ'יף הגדול70pxדונלד השלישידומנאל מק דונאכדהבנו של דאנקן הראשון1093 – 1097Rí Alban מלך אלבההיפה70pxדאנקן השנידונכאד מק מאל קולוםבנו של מלקולם השלישי1094Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך סקוטלנד70pxאדגראטגר מק מאל קולוםבנו של מלקולם השלישי1097 – 1107Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטיםהאמיץ70pxאלכסנדר הראשוןאלכסנדר מק מאל קולוםבנו של מלקולם השלישי1107 – 1124Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטיםהנועז70pxדייוויד הראשוןדאביד מק מאל קולוםבנו של מלקולם השלישי1124 – 1153Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטיםהקדוש70pxמלקולם הרביעימאל קולום מק אאנריקנכדו של דייוויד הראשון1153 – 1165Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטיםהבתול70pxויליאם הראשוןאואיליאם מק אאנריקנכדו של דייוויד הראשון1165–1214Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטיםהאריה70pxאלכסנדר השניאלכסאנדייר מק אואיליאםבנו של ויליאם הראשון1214 – 1249Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטים70pxאלכסנדר השלישיאלכסאנדייר מק אלכסאנדיירבנו של אלכסנדר השני1249 – 1286Rí Alban/ Rex Scottorum מלך אלבה/מלך הסקוטים
בית פיירהייר
לאלכסנדר השלישי נולדו שני בנים ובת אחת. בניו של אלכסנדר נפטרו עוד בחייו. בתו, מרגרט, נישאה לאריק השני, מלך נורווגיה וילדה לו בת אחת בטרם נפטרה. לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 1286 עברה הירושה לנכדתו - מרגרט. מרגרט נשארה בנורווגיה עד שנת 1290 ונפטרה במהלך מסעה לסקוטלנד.
מרגרט (1286-1290).
דיוקן שם משפחה שנת לידה תחילת שלטונה הכתרה סיום שלטונה מועד פטירה70px מרגרט "העלמה מנורווגיה"נכדתו של אלכסנדר השלישי ראשית 1283 25 בנובמבר 1286 לא הוכתרה ספטמבר או אוקטובר 1290
הטוענים לכתר 1290-1292
לאחר מותה של מרגרט לא היה יורש ברור לכתר הסקוטי, והיו שלושה עשר טוענים לכתר שנאבקו זה בזה על השלטון בסקוטלנד. בסופו של דבר, לאחר שנתיים של מאבקים בין הטוענים לכתר, בחר אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בג'ון באליול.
בית באליול
דיוקן שם משפחה שנת לידה תחילת שלטונו הכתרה סיום שלטונו פטירה 80px ג'ון "הגלימה הריקה" נינו של דייוויד, רוזן האנטינגדון, אחיהם של מלקולם הרביעי וויליאם הראשון 1249 לערך 17 בנובמבר 1292 20 בנובמבר 1292 10 ביולי 1296הודח על ידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה נובמבר 1314
בית ברוס
במשך עשר שנים לא שלט בסקוטלנד אף מלך. הסקוטים התנגדו לניסיונות האנגלים להשתלט על המדינה, ויליאם וולאס ולאחריו רוברט דה ברוס לחמו באנגלים, ובשנת 1306 הוכתר רוברט כמלך סקוטלנד במנזר סקון. יכולותיו הצבאיות של רוברט וחולשתו של אדוארד השני איפשרו את ניצחון הסקוטים בשנת 1314 בקרב באנוקברן ובשנת 1329 הסכימו האנגלים לעצמאות סקוטלנד. יורשו של רוברט - דייוויד השני מלך בעודו ילד, והאנגלים חדשו את מלחמתם בסקוטלנד ושלחו כוחות צבאיים על מנת לסייע לאדוארד באליול לעלות לשלטון. דייוויד שהה מרבית חייו בגלות - קודם בצרפת ולאחר מכן באנגליה, ושב לסקוטלנד רק בשנת 1357. דייוויד נפטר בשנת 1371 בלא ילדים.
דיוקן שם משפחה תאריך לידה תחילת שלטונו הכתרה סיום שלטונו פטירה 80px רוברט הראשון "הטוב" נין נינו של דייוויד האנטינגדון (אחיו של ויליאם הראשון) 11 ביולי 1274 25 במרץ 1306 7 ביוני 1329 80px דייוויד השני בנו של רוברט הראשון 5 במרץ 1324 7 ביוני 1329 נובמבר 1331 22 בפברואר 1371
בית באליול (המשך)
במשך תקופה ממושכת במהלך שלטונו של דייוויד השני הצליח אדוארד באליול בסיוע האנגלים להשתלט על סקוטלנד ולשלוט בה.
דיוקן שם משפחה שנת לידה תחילת שלטונו הכתרה סיום שלטונו פטירה 80px אדוארד באליול בנו של ג'ון באליול 1282 לערך 1332 -- 1336הודח על ידי דייוויד השני 1364
בית סטיוארט
1371–1567
רוברט השרת היה נכדו של רוברט הראשון (בנה של בתו של רוברט, מרג'ורי). רוברט נולד בשנת 1316 והיה מבוגר מדודו, המלך דייוויד השני, ולכן כאשר הומלך היה מבוגר ביותר והתקשה לשלוט כהלכה. גם בנו של רוברט, רוברט השלישי, התקשה לשלוט בשל נכותו שנגרמה כתוצאה מתאונת רכיבה. לאחר שליטתם של אלה מלכו מלכים צעירים אשר נעזרו בעוצרים בשלטונם - מצב שהביא להגברת כוחם של משפחות האצולה ולניסיונות לגזול את הכתר. ניסיונו של ג'יימס הראשון לשלוט באציליו הביא להרצחו, ג'יימס השלישי נהרג במלחמת האזרחים שפרצה בינו לבין משפחות אצולה שדאגו לשמר את כוחן (ובראשן עמד דווקא בנו של המלך); כאשר ג'יימס הרביעי, אשר שלט ביד רמה במשפחות האצולה' נהרג בקרב פלודן, רעייתו מרגרט אשר שימשה כעוצרת עבור בנו, ג'יימס החמישי, הודחה על ידי משפחות האצולה, ורעייתו של ג'יימס החמישי עצמו הפכה לעוצרת. לבסוף מרי הראשונה הגיעה לשלטון, אולם התקשתה למשול בשל כוחן הרב של משפחות האצולה, ופשוטי העם הפרוטסטנטים אשר התנגדו לקתוליות שלה. מרי ויתרה על שלטונה, ברחה לאנגליה, ושם הוצאה להורג על ידי אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה.
דיוקן שם קשר משפחתי תאריך לידה תחילת שלטון הכתרה סיום שלטון פטירה 80px רוברט השני השרת נכדו של רוברט הראשון 2 במרץ 1316 22 בפברואר 1371 מרץ 1371 19 באפריל 1390 80px רוברט השלישי המלך הנכה בנו של רוברט השני 1340 לערך 19 באפריל 1390 אוגוסט 1390 4 באפריל 1406 80px ג'יימס הראשון בנו של רוברט השלישי 10 בדצמבר 1394 4 באפריל 1406 2 או 21 במאי 1424 21 בפברואר 1437 80px ג'יימס השני פני הלהבה בנו של ג'יימס הראשון 16 באוקטובר 1430 21 בפברואר 1437 1437 3 באוגוסט 1460 80px ג'יימס השלישי בנו של ג'יימס השני 1451 או 1452 3 באוגוסט 1460 10 באוגוסט 1460 11 ביוני 1488 80px ג'יימס הרביעי בנו של ג'יימס השלישי 17 במרץ 1473 11 ביוני 1488 24 ביוני 1488 9 בספטמבר 1513 80px ג'יימס החמישי בנו של ג'יימס הרביעי 15 באפריל 1512 9 בספטמבר 1513 21 בספטמבר 1513 14 בדצמבר 1542 80px מרי מלכת סקוטלנד, המלכה הרעייה של צרפתבתו של ג'יימס החמישי 8 בדצמבר 1542 14 בדצמבר 1542 9 בספטמבר 1543 24 ביולי 1567 8 בפברואר 1587
1567–1651
לאחר מרי מלכו בסקוטלנד בני משפחת סטיוארט, אולם אלה לא היו צאצאים ישירים של רוברט השני, אלא צאצאי הנרי, לורד דרני, רוזן לנוקס, אשר נישא למרי הראשונה. בנם של הנרי ומרי היה המלך הראשון משושלת לנוקס לבית סטיוארט ששלט בסקוטלנד.
בשנת 1603 אוחדה המלוכה של אנגליה וסקוטלנד תחת ג'יימס השישי (שנקרא באנגליה ג'יימס הראשון), שהיה צאצא של הנרי השביעי, מלך אנגליה.
במסגרת מלחמת האזרחים האנגלי נערף ראשו של צ'ארלס הראשון, והחלה תקופה של שלטון פרלמנטרי באנגלי. בשל הפיכה זו, הפרלמנט הסקוטי הכריז על ניתוק הקשרים עם אנגליה, וכן קבע שצ'ארלס, בנו של צ'ארלס הראשון הוא מלך סקוטלנד. צ'ארלס שלט עד שנת 1651 עת כבשו צבאותיו של אוליבר קרומוול את סקוטלנד וצ'ארלס נמלט לגלות.
דיוקן שם ייחוס משפחתי תאריך לידה תחילת שלטון תאריך הכתרה סיום שלטון תאריך פטירה 80px ג'יימס השישי (כונה באנגליה ובאירלנד בשם ג'יימס הראשון) בנם של מרי מלכת סקוטלנד ושל הנרי סטיוארט, לורד דרנלי 19 ביוני 1566 24 ביולי 1567 29 ביולי 1567 27 במרץ 1625 80px צ'ארלס הראשון בנו של ג'יימס השישי 19 בנובמבר 1600 27 במרץ 1625 8 ביוני 1633 20 בינואר 1649 מוצא להורג 80px צ'ארלס השני בנו של צ'ארלס הראשון 29 במאי 1630 30 בינואר 1649 1 בינואר 1651 1651 הודח על ידי צבאותיו של קרומוול 6 בפברואר 1685
הרפובליקה האנגלית 1649-1660
במשך 11 שנה, בעקבות בריחתו של צ'ארלס השני לגלות, שלט באנגליה ובסקוטלנד הפרלמנט הבריטי ובפועל שלטו בה אצילים בראשות אוליבר קרומוול ולאחריו בנו ריצ'רד קרומוול.
דיוקן שם קשר משפחתי תאריך לידה תחילת כהונה הכתרה סיום כהונה תאריך פטירה 80px אוליבר קרומוול, הלורד המגן של חבר העמים -- 19 באפריל 1599 16 בדצמבר 1653 -- 3 בספטמבר 1658 80px ריצ'רד קרומוול ("דיק הנופל"), הלורד המגן של חבר העמים בנו של אוליבר קרומוול 4 באוקטובר 1626 3 בספטמבר 1658 -- 25 במאי 1659 התפטר מתפקידו 12 ביולי 1712
בית סטיוארט (המשך)
לאחר השבת המלוכה, שבו לשלטון מלכים מבית סטיוארט. יחד עם זאת, המלכים שלטו הן באנגליה והן בסקוטלנד ולא דאגו לזכויות הפרלמנט הסקוטי, שפוזר במהלך כהונתו של צ'ארלס השני. אחיו של צ'ארלס, ג'יימס, מונה כמושל סקוטלנד, ולימים הומלך כמלך סקוטלנד ואנגליה עד שגורש מאנגליה בשנת 1685 בשל היותו קתולי - הדחה שכונתה המהפכה המהוללת. במקומו הומלכו ויליאם ומרי, בשל הפרוטסטנטיות שלהם, והפרלמנט הסקוטי שהתכנס אישר, לאחר דיונים ממושכים, את המלכתם על סקוטלנד.
דיוקן שם קשרי משפחה תאריך לידה תחילת שלטון הכתרה סיום שלטון תאריך פטירה 80px צ'ארלס השני (השבה לשלטון) בנו של צ'ארלס הראשון 29 במאי 1630 29 במאי 1660השבה לשלטון 1 בינואר 1651 6 בפברואר 1685 80px ג'יימס השביעי (מלך באנגליה ובאירלנד כ"ג'יימס השני") בנו של צ'ארלס הראשון 14 באוקטובר 1633 6 בפברואר 1685 11 באפריל 1689 16 בספטמבר 1701
בית אוראנז' - סטיוארט
בעקבות בריחתו של ג'יימס השביעי מחשש לחייו, השתלט הפרלמנט פעם נוספת על השלטון ולבסוף הכתיר ביחד את מרי השנייה וויליאם השני בתמורה להכרה בעליונות הפרלמנט על הכתר - אירוע שכונה המהפכה המהוללת.
דיוקן שם קשר משפחתי תאריך לידה תחילת שלטון הכתרה סיום שלטון תאריך פטירה 80px מרי השנייה בתו של ג'יימס השביעי 30 באפריל 1662 111 באפריל 1689יחד עם ויליאם השלישי 28 בדצמבר 1694 80px ויליאם השני, (באנגליה כונה בתואר "ויליאם השלישי" ובאירלנד כונה בתואר "ויליאם הראשון") "ויליאם מאורנג'" נכדו של צ'ארלס הראשון, בעלה של מרי השנייה 14 בנובמבר 1650 11 באפריל 1689יחד עם מרי השנייה עד פטירתה בשנת 1694 8 במרץ 1702
בית סטיוארט (המשך)
בתקופתה של אן אוחדה סופית הממלכה הסקוטית וממלכת אנגליה ליצירת "ממלכת בריטניה הגדולה", וממלכת סקוטלנד פסקה להתקיים כמלוכה עצמאית.
דיוקן שם קשרי משפחה תאריך לידה תחילת שלטון הכתרה סיום שלטון תאריך פטירה 80px אן בתו של ג'יימס השביעי 6 בפברואר 1665 8 במרץ 1702 1 במאי 1707חוקי האיחוד 1 באוגוסט 1714
לרשימת מלכי בריטניה הגדולה והממלכה המאוחדת, ראו מלכי בריטניה.
טוענים לכתר
אף שג'יימס השביעי נמלט מחשש לחייו, והפרלמנט האנגלי והסקוטי קבע כי איבד את כיסאו, הוא המשיך לטעון לזכותו לכס המלוכה באנגליה, סקוטלנד ואירלנד. במותו, בשנת 1701 ירש בנו, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט את טענותיו של אביו וקרא לעצמו ג'יימס השמיני, מלך סקוטלנד, וג'יימס השלישי, מלך אנגליה ואירלנד (הוא ותומכיו היעקוביטים לא הכירו בחוקיות איחוד הממלכות). בשנת 1715, לאחר מותה של אחותו, המלכה אן, הגיע ג'יימס השמיני לסקוטלנד וניסה לתפוס את כס השלטון, אולם גורש על ידי הצבא הבריטי ונמלט לאירופה. ניסיון נוסף של בנו, צ'ארלס אדוארד סטיוארט בשנת 1745 נכשל אף הוא.
טוענים נוספים לכתר
אידי אמין, נשיא אוגנדה בין השנים 1971- 1979, הכריז על עצמו כ"מלך סקוטלנד" בשנת 1975.
מייקל רוג'ר לאפוס, הכריז על עצמו, בשנת 1979 כנסיך אולבני ויורש הכתר הסקוטי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פוליטיקאים סקוטים
*
סקוטלנד | 2024-06-01T10:52:43 |
אריק זאבי | ממוזער|250px| ריאיון עם זאבי לפני אולימפיאדת לונדון 2012ממוזער|250px|אריק זאבי (מימין) עם גל פרידמן בשובם מאולימפיאדת אתונה 2004
אריאל (אריק) זאבי (נולד ב-16 בינואר 1977) הוא ג'ודוקא עבר ישראלי, הנחשב לאחד מהג'ודוקא הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים. התמודד בקטגוריית המשקל עד 100 ק"ג והוא בעל חגורה אדומה לבנה, דאן 6. בין תאריו הבולטים: מדליסט ארד אולימפי (אתונה 2004), סגן אלוף העולם, 4 פעמים אלוף אירופה ואלוף ישראל בג'ודו.
ביוגרפיה
אריאל זאבי גדל בשכונת קריית הרצוג שבבני ברק, להוריו ויליאם וסיגלית זאבי. בילדותו ההתחנך בבית ספר "עוזיאל" ובנעוריו, בתיכון עירוני כללי "רמז" שבעיר.
בגיל 7 הוא החל להתאמן בג'ודו במועדון הפועל בני ברק משכונת פרדס כץ, תחת הדרכתו של רמז ממיסטבלוב. אחיו רוני זאבי הוא הג'ודוקא הראשון מהמועדון שזכה באליפות ישראל בג'ודו. אריק החל להתאמן בג'ודו בעקבותיו וזכה כבר בגיל 15 באליפות ישראל לבוגרים, בכך הפך לצעיר הזוכים במדינה, בתואר זה. מכיוון שגדל בשכונה ללא מתקנים מקצועיים לאימונים, זאבי נאלץ להתאמן במקלט השכונתי.
קריירה ספורטיבית
כג'ודאי מתחיל
בשנת 1992, זאבי זכה באליפות ישראל לבוגרים כאשר היה בן 15 ושלושה חודשים והפך לצעיר ביותר שעושה זאת. באליפויות ישראל, זאבי השתתף במהלך הקריירה 11 פעמים נוספות ובכולן זכה. בנובמבר 1994, זאבי התחרה באליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה בליסבון וזכה במדליית ארד. באליפות שנה לאחר מכן שנערכה בוואיאדוליד הוא זכה במדליית הזהב כשניצח בגמר את פרנק טריין הבלגי. בשנת 1997, הוא זכה במדליות הראשונות שלו בתחרויות בינלאומיות לבוגרים כאשר זכה במדליית ארד במכביה החמש-עשרה ובשתי מדליות כסף בטורנירים 'B-Tournament Minsk' ו-'German Open Bonn'. באותה השנה סיים במקום השביעי באליפות העולם שנערכה בפריז. בשנת 1998 הוא זכה במדליית כסף בטורניר טביליסי וסיים במקום החמישי בטורניר פריז היוקרתי.
באליפות אירופה בשנת 1999 שנערכה בברטיסלאבה, זכה זאבי לראשונה במדליית הארד כאשר הפסיד בחצי הגמר לסטפן טרנו הצרפתי וניצח בקרב על הארד את גינטארס אמברסקה הליטאי. באליפות העולם באותה שנה שנערכה בברמינגהאם הוא סיים במקום החמישי לאחר שהפסיד בקרב על הארד לניקולה גיל הקנדי.
זאבי ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים לראשונה באולימפיאדת סידני 2000, וסיים במקום החמישי. בקרב הראשון הוא ניצח באיפון את האלוף האולימפי המכהן, פאבל נסטולה הפולני. בשמינית הגמר הוא ניצח שוב באיפון את האלוף האולימפי מברצלונה 1992, אנטל קובאץ' ההונגרי וברבע הגמר הפסיד באיפון לקוסיי אינווה היפני ונשר לקרבות בית הניחומים. זאבי ניצח בווזארי את יוסבני קסל הקובני עם תרגיל סיאו-נגי ובאיפון את מריו סבינו הברזילאי ועלה לקרב על מדליית הארד. בקרב על הארד פגש זאבי את סטפן טרנו הצרפתי, ולאחר קרב שקול, ללא נקודות לשני הצדדים, הוכרע הקרב בהחלטת שופטים שגויה כאשר הצרפתי ניסה לנעול את ידו של זאבי בבריח ומשזאבי הבחין כי הם יצאו מתחום המזרן, הוא סימן לצרפתי לשחרר את ידו. השופטים החליטו כי מדובר בסימון לכניעה והעניקו איפון לצרפתי. לאחר האולימפיאדה, הושעה השופט לשנתיים עקב טעות זו.
הצלחה בצמרת העולמית (2001-2004)
באליפות העולם בשנת 2001 שנערכה במינכן, זכה זאבי במדליית כסף בדרך יוצאת דופן. הוא התחרה בקטגוריית המשקל הרגילה שלו עד 100 ק"ג והודח כבר בסיבוב השני, אך החליט להירשם גם לקטגוריית המשקל הפתוחה, קטגוריה בה כל ג'ודוקא מכל קטגוריית משקל יכול להתחרות. בדרך כלל בקטגוריה זו מתחרים הג'ודוקא הכבדים ביותר, אך זאבי החליט לנסות את מזלו. בקרב הראשון הוא ניצח באיפון את ריגוברטו טרוחיליו הקובני, בשמינית הגמר הוא ניצח שוב באיפון את אלכסנדרו לונגו הרומני וברבע הגמר הוא ניצח בווזארי את קאנג אוי-קיי הדרום-קוריאני. בחצי הגמר הוא גבר בווזארי ויוקו על ראמז צ'וצ'יאשווילי הגיאורגי ובגמר זאבי נכנע באיפון לאלכסנדר מיכאילין הרוסי. זאבי הפך לג'ודוקא הראשון בעולם מזה 21 שנים שזוכה במדליה בקטגוריית המשקל הפתוח למרות היותו מתחרה בקטגוריית משקל שהיא לא הכבדה ביותר.
באליפות אירופה באותה השנה שנערכה בהיכל ברסי שבפריז, זכה זאבי לראשונה במדליית הזהב. בשלב שמינית הגמר הוא ניצח את רוסלן משורנקו האוקראיני, ברבע הגמר הוא ניצח את אלקו ואן דר חיסט ההולנדי ובחצי הגמר גבר באיפון על איברי ג'יקוראולי הגיאורגי. בגמר פגש זאבי את גילאן למייר הצרפתי המקומי. כשלוש דקות מהפתיחה השיג זאבי יתרון יוקו ודקה מאוחר יותר השיג קוקה. בתוך הדקה האחרונה של הקרב, ניצל זאבי ניסיון תקיפה לא מוצלח של לאמאר, השיג איפון ומדליית זהב.
באליפות אירופה בשנת 2003 שנערכה בדיסלדורף, זכה זאבי שוב בתואר. בקרב הראשון הוא ניצח את סם דלהיי הבריטי, בשמינית הגמר הוא ניצח את אנטל קובאץ' ההונגרי בווזארי ויוקו וברבע הגמר הוא ניצח באיפון תוך 46 שניות את רוסלן משורנקו האוקראיני לאחר שהצליח לרתקו למזרן. בחצי הגמר זאבי ניצח את איהאר מקראו הבלארוסי ביתרון של שתי יוקו ובגמר הוא גבר באיפון תוך דקה ותשע שניות על אלקו ואן דר חיסט ההולנדי. באליפות אירופה שנה לאחר מכן שנערכה בבוקרשט, זאבי זכה בתואר האירופי בפעם השלישית. בשמינית הגמר זאבי ניצח באיפון את איברי ג'יקוראולי הגיאורגי, ברבע הגמר הוא שוב ניצח באיפון את מיקלה מונטי האיטלקי ובחצי הגמר זאבי ניצח בזכות ניקוד קוקה את גילאן למייר הצרפתי. בגמר הוא פגש את אנטל קובאץ' ההונגרי ולאחר שזכה בניקוד מוקדם של קוקה ויוקו, הכריע זאבי את הקרב באיפון שתי דקות ו-50 שניות מפתיחתו. באותה השנה זכה זאבי בטורניר פריז היוקרתי כאשר ניצח בגמר את איברי ג'יקוראולי הגיאורגי לאחר שקיבל ניקוד איפון.
באולימפיאדת אתונה 2004, זכה זאבי במדליית ארד בקטגוריית המשקל עד 100 ק"ג. בקרב הראשון הוא התמודד מול מריו סבינו הברזילאי ולאחר שהוביל בווזארי, שמונה שניות לסיום, הוענק עונש נוסף לשניים וזאבי ניצח באיפון. בשמינית הגמר הוא פגש את מיקלה מונטי האיטלקי שהוביל בווזארי לאורך רוב הקרב אך 46 שניות לסיום זאבי ביצע תרגיל סיאו-נגי והצליח להטיל את מונטי על גבו ולזכות באיפון. ברבע הגמר זאבי פגש את ג'אנג סונג-הו הדרום-קוריאני. דקה ו-40 שניות מהפתיחה זאבי הטיל את הקוריאני וקיבל ווזארי אך בדקה האחרונה של הקרב, כאשר זאבי ניסה להיכנס להתקפה, הקוריאני התחמק והמשיך את המהלך להטלה שהסתיימה באיפון והפסד לזאבי. זאבי נשר לקרבות בית הניחומים, שם גבר באיפון על פרנק מאוסימה הקמרוני לאחר ריתוק ובאיפון על גילאן למייר הצרפתי שוב לאחר ריתוק ועלה לקרב על מדליית הארד. בקרב על המדליה זאבי התמודד מול אלקו ואן דר חייסט ההולנדי ושתי דקות ו-8 שניות לסיום, זאבי ביצע תרגיל שהפיל את ההולנדי והעניק לו ניקוד קוקה. 51 שניות לסיום ההולנדי ניסה לבצע התקפה אך זאבי בתרגיל נגד בשם קואוצ'י-גשי, הצליח להטיל את ההולנדי בעוצמה על גבו וניצח באיפון.
הצלחה בזירה האירופית (2005-2012)
באליפות אירופה בשנת 2005 שנערכה ברוטרדם, זכה זאבי במדליית הכסף לאחר שהגיע עד הגמר והפסיד לכריסטוף הומבר הצרפתי. באליפות אירופה שנתיים לאחר מכן שנערכה בבלגרד, זכה זאבי במדליית הארד לאחר ניצחון בניקוד קוקה על לבאן זורזוליאני הגיאורגי. באליפות אירופה בשנת 2008, הוא זכה שוב במדליית הארד כשניצח בקרב המכריע את כריסטוף הומבר הצרפתי בניקוד איפון שתי דקות ו-11 שניות מתחילת הקרב. באותה השנה זאבי זכה גם במדליית זהב בטורניר גביע העולם בפראג כשניצח בגמר את יאוהן ביאדולין הבלארוסי, במדליית כסף בטורניר גביע העולם במדריד כשהפסיד בגמר לאלכס אגוויאר הברזילאי ובמדליית ארד בטורניר פריז לאחר שניצח באיפון את יו קוואנג-סון הדרום-קוריאני.
באולימפיאדת בייג'ינג, הודח אריק זאבי בשמינית הגמר לאחר ניצחון ושני הפסדים. בסיבוב הראשון הוא ניצח את פרדריק דמונפוקו הצרפתי כאשר דקה ושמונה שניות לסיום הוא הצליח לקבל ניקוד יוקו שהספיק לניצחון. בשמינית הגמר זאבי הפסיד לאלוף אירופה המכהן, הנק חרול ההולנדי שניצח ביוקו בזכות עונשים. זאבי נשר לקרבות בית הניחומים שם הפסיד ביוקו לאלוף העולם המכהן לוסיאנו קוראה הברזילאי והודח.
באליפות אירופה בשנת 2010 שנערכה בווינה, זכה זאבי במדליית ארד לאחר שניצח באיפון את ארטם בלושנקו האוקראיני בקרב על המדליה. באותה השנה זאבי זכה גם במדליית כסף בגראנד סלאם טוקיו היוקרתי כשניצח בחצי הגמר את טגיר חאיבולאייב הרוסי והפסיד בגמר לטקאמסה אנאי היפני בניקוד ווזארי. במאי 2011, זאבי התחרה בגראנד סלאם מוסקבה וזכה במדליית הזהב לאחר שניצח בגמר את סיריל מארה הצרפתי עם ניקוד של שתי ווזארי.
באליפות אירופה בשנת 2012, בגיל 35, זכה זאבי במדליית הזהב בפעם הרביעית בקריירה ועשה היסטוריה כג'ודוקא המבוגר ביותר אי פעם שזוכה בתואר האירופי. בסיבוב הראשון זאבי ניצח בווזארי את יאוהן סיומצ'קין הבלארוסי, בשמינית הגמר זאבי ניצח באיפון את מרטין פצ'ק השוודי וברבע הגמר זאבי גבר בהחלטת שופטים על איראקלי צירקידזה הגיאורגי. בחצי הגמר הוא ניצח את זאפאר מאחמדוב הרוסי ביתרון ווזארי ויוקו ובגמר גבר בווזארי על לבאן זורזוליאני הגיאורגי.
באולימפיאדת לונדון 2012, זאבי הודח במפתיע כבר בסיבוב הראשון כאשר נכנע לבריח של דימיטרי פיטרס הגרמני והפסיד לאחר 43 שניות. לאחר הקרב אמר זאבי בדמעות: "לא דמיינתי תסריט גרוע כזה, שתוך פחות מדקה אני אסיים את ההופעה האחרונה שלי באולימפיאדה. עשיתי טעות ושילמתי עליה". ב-22 באוקטובר 2012 פרש מג'ודו.
לאחר פרישתו כג'ודוקא
לאחר פרישתו זאבי המשיך לשמש כפרזנטור של חברות שונות, אימן את נבחרת הקדטים בג'ודו והחל להעביר הרצאות בשם "לנצח בקרבות היום יום", כשמו של ספרו שראה אור בשנת 2011.
בשנת 2012 השתתף בפרסומת של משרד הכלכלה והתעשייה לעידוד רכישת מוצרים תוצרת ישראל. באותה השנה גם החל לאמן את נבחרת הקדטים של האיגוד הישראלי לג'ודו, תפקיד ממנו פוטר בנובמבר 2016 לדרישת המאמן הראשי של הנבחרת, אורן סמדג'ה, בשל מאבק על סמכויות. בשנת 2013, הוא ייסד את הקרן למצוינות אולימפית בישראל, במטרה "לממש באופן משמעותי, אפקטיבי ורחב ככל שניתן את הפוטנציאל האולימפי הקיים בישראל".
בשנת 2014, הוא שימש כאחד השופטים בתוכנית הטלוויזיה "המיזם" של הזכיינית רשת בערוץ 2. במרץ 2017, החל לשמש כפרזנטור של בנק ירושלים. החל משנת 2018, משמש זאבי כחבר ועד מייעץ באיגוד הישראלי של ספיישל אולימפיקס. זאבי בנוסף מאמן את נבחרת "מרכז רפאל" בהדרכתם של איתי גורן ולוטן אלקובי. בשנת 2018, הופיע בהופעת אורח בסדרה הקומית "שנות ה-80" של רשת 13.
זאבי משמש במשך שנים רבות כפרשן לצידה של שדרית ערוץ הספורט מירי נבו, בעיקר של שידורים חיים במסגרת אולימפיאדות ואליפויות שבהן מתחרה נבחרת ישראל בג'ודו, לרבות ג'ודאיות וג'ודאים מטעם הנבחרת.
ב-2021 יצא לאור ספרו שנקרא "נועה הלוחמת הקטנה".
חיים אישיים
בספטמבר 2008 זאבי נישא לרווית, ולהם שתי בנות ובן. מתגורר בתל אביב.
זאבי בעל תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה.
מהישגיו הבולטים
1997 - מדליית זהב באליפות אירופה לנוער עד גיל 21.
1999 - מקום חמישי באליפות העולם שנערכה באנגליה.
1999 - מדליית ארד באליפות אירופה שנערכה בברטיסלאבה.
2000 - מקום חמישי באולימפיאדת סידני.
2001 - מדליית זהב באליפות אירופה שנערכה בפריז.
2001 - מדליית כסף (בקטגוריית משקל פתוח) באליפות העולם שנערכה במינכן.
2003 - מדליית זהב באליפות אירופה שנערכה בדיסלדורף.
2004 - מדליית זהב בטורניר פריז היוקרתי.
2004 - מדליית זהב באליפות אירופה שנערכה בבוקרשט.
2004 - מדליית ארד באולימפיאדת אתונה.
2005 - מדליית כסף באליפות אירופה שנערכה ברוטרדם.
2007 - מדליית ארד באליפות אירופה שנערכה בבלגרד.
2008 - מדליית זהב בטורניר מסבב גביע העולם שנערך בפראג.
2008 - מדליית ארד באליפות אירופה שנערכה בליסבון.
2010 - מדליית ארד באליפות אירופה שנערכה בווינה.
2010 - מדליית כסף בתחרות הגראנד סלאם שנערכה בטוקיו.
2011 - מדליית זהב בתחרות הגראנד סלאם שנערכה במוסקבה.
2012 - מדליית זהב באליפות אירופה שנערכה בצ'ליאבינסק (בגיל 35). הפך לג'ודוקא המבוגר ביותר שזכה במדליית זהב באליפות אירופה.
קישורים חיצוניים
אריק זאבי על דואליות ועוד, מתוך הפודקאסט "בכל יום נתון", 7 באוקטובר 2021
רוני קובן, פגישה עם אריק זאבי, כאן_11, תאגיד השידור הישראלי, 12 בדצמבר 2017
הערות שוליים
קטגוריה:ג'ודוקא ישראלים
קטגוריה:זוכי מדליית ארד אולימפית מישראל
קטגוריה:נושאי דגל ישראל באולימפיאדה
קטגוריה:אלופי אירופה בג'ודו
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת סידני (2000)
קטגוריה:ג'ודוקא באולימפיאדת סידני (2000)
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת אתונה (2004)
קטגוריה:ג'ודוקא באולימפיאדת אתונה (2004)
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
קטגוריה:ג'ודוקא באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
קטגוריה:משתתפים ישראלים באולימפיאדת לונדון (2012)
קטגוריה:ג'ודוקא באולימפיאדת לונדון (2012)
קטגוריה:פרזנטורים ישראלים
קטגוריה:בוגרי תיכון רמז (בני ברק)
קטגוריה:בוגרי המרכז הבינתחומי הרצליה: משפטים
קטגוריה:בני ברק: ספורטאים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1977 | 2024-10-04T14:45:39 |
חקלאות ביו-דינמית | חקלאות הביו-דינאמית (באנגלית: Biodynamic agriculture) היא שיטה חקלאית לגידול ירקות, פירות, גידולי שדה וגן ויצירת יין, המבוססת על האנתרופוסופיה.
חקלאות ביו-דינאמית היא אחת מן הגישות הוותיקות לחקלאות אורגנית, ובדומה אליה החקלאות הביו-דינאמית שמה דגש על פיתוח פריון האדמה, שיתוף פעולה עם תהליכים טבעיים (כמו אויבים טבעיים), שילוב בעלי חיים, ומגוון ביולוגי רחב.
מעבר לכלים האורגנים המוכרים, החקלאות הביו-דינאמית מתחשבות בתנועת גרמי השמים השונים, ובמיוחד הירח, ומיקומם סביב האדמה, כמרכיב חשוב בתכנון הזריעה, ההשקיה, הגיזום והקטיף של היבול החקלאי. בנוסף הגישה משתמשת בתכשירים ביו-דינאמים: חומרי דשן וטיוב תהליכים ביולוגים. מחקר אחד שהתקיים משך 40 שנים, של DOK Trail הראה יתרונות וחסרונות שונים בשיטה זו, לדוגמה ההומוס נשאר זמן רב יותר בשיטה הביודינאמית, אך היה פחות יבול.
החקלאות הביודינאמית נעזרת במגוון שיטות מחקר מודרניות ואלטרנטיביות
. ישנם חוקרים שבעבורם היא נחשבת ללא-מדויקת מבחינה מדעיתעקב התבססותה על עקרונות אנתרופוסופים, שאינם עולים בקנה אחד עם ממצאי המדע המודרני והשיטות המדעיות העכשוויות.
תפיסת החקלאות הביו-דינאמית
החקלאות הביו-דינאמית רואה באדמה אורגניזם חי. מכאן שיש לעשות ככל הניתן על מנת למנוע פגיעה באדמה ובסובב אותה ולכוון את פעילות עבודת האדמה לפעילות מזינה ומחזקת שתאפשר את התפתחותה האורגנית והבריאה לטווח הארוך. חקלאות זו היא חקלאות אורגנית ואקולוגית שאינה עושה כל שימוש בתכשירים כימיים להזנה או להדברה. היא מזינה את האדמה בקומפוסט איכותי, בזבל ירוק ובזבל פרות. החקלאות הביו-דינאמית מזהה תהליך של היחלשות באיכות הזרעים המופקים כיום ובערכם התזונתי של התוצרים החקלאיים בעולם כיום, ולכן היא מקדישה את פעילותה לשינוי תהליך היחלשות זה, על ידי מימוש עקרונותיה האקולוגיים-אורגניים.
החקלאות הביו-דינאמית קיימת מאז יוני 1924, עם פתיחת הקורס לחקלאות ביו-דינאמית אותו נתן ד״ר רודולף שטיינר בקוברוויץ, גרמניה. הקורס ניתן בעקבות הבעת דאגתם של קבוצת חקלאים שפנו אל שטיינר לאחר שזיהו את היחלשותם של זרעים ועליה במחלות של בעלי חיים כבר אז.
החקלאי הביו-דינאמי לוקח בחשבון בפעילותו את המערך הסביבתי בו הוא פועל - סוג האדמה והתוכן המינרלי שלה, הגזים שבה והיכולת שלה לקלוט מים לתוכה. עונות השנה מהוות גם הן משתנה שיש לקחת בחשבון בפעילות הביו-דינאמית ואף את גרמי השמיים ויחסיהם. מתוך התחשבות במיקום הירח, החקלאי יכול לקבל החלטות כגון: מתי יהיה הזמן המתאים ביותר לזריעה ולשתילה, לעישוב ולהזנה וגם לאיסוף ולקצירה של היבול. לעבודה כזאת קיימים לוחות שנה המודפסים ומוצאים לאור מדי שנה ברחבי העולם (וגם בעברית), על ידי חקלאים שונים. לוחות השנה מבוססים על התבוננות בתנועתם של גרמי השמים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
לירון ישראלי, מהי חקלאות ביודינמית? על קיימות וסביבה ומה שביניהן. פודקאסט
איגוד חקלאים ביו-דינמיים בארצות הברית
איגוד חקלאים ביו-דינמיים בבריטניה
הערות שוליים
ביו-דינמית
קטגוריה:טכנולוגיה סביבתית
קטגוריה:חקלאות בת קיימא | 2024-09-01T18:27:19 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.