title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
נווה מדבר | שמאל|ממוזער|250px|נווה מדבר בלוב
שמאל|ממוזער|250px|נווה מדבר במדבר סהרה
נְווה מדבר (ברבים: נְאוֹת מדבר; בלועזית: אוֹאָזִיס) הוא שטח בלב המדבר, שיש בו מקור מים (כגון מעיין). נופו הירוק של נווה המדבר בולט מאוד בסביבתו הצחיחה, הוא משמש בית גידול לבעלי חיים ומוקד משיכה לאדם. בעבר שימשו נאות המדבר כתחנות מעבר לסוחרים ונוודים, והאנשים שמצאו אותם לרוב בנו בו חווה חקלאית וכפר קטן והתעשרו מהאנשים שעברו בנווה המדבר וביקשו אוכל ומים. היום בדרך כלל יש בנווה מדבר מלון וכמה מסעדות.
מקור המים
מקורות המים של נווה המדבר קשורים למפלס מי התהום. ברוב נאות המדבר עולים המים אל פני השטח בכוח עצמם, בצורת מעיינות. באחרים שואבים את המים מבארות.
טיפוח נאות מדבר
אמנם נאות מדבר תלויים בזמינותם של מי תהום אך זמינות זו אינה מספיקה להיווצרותה של צמחייה מרובה ועשירה. על מנת שנווה מדבר ישגשג לאורך זמן ויניב מזון ראוי, הוא דורש תכנון ותחזוק חלקאי על ידי בני אדם: רק שילוב נכון של צמחים מסוגים שונים יצליח להתמודד עם תנאי האקלים המדבריים הקשים ובהם בראש ובראשונה החום והיובש.
עצי התמר נחשבים להכרחיים עבור נאות מדבר שכן הם אלו אשר סופגים את השמש הישירה ובכך מגנים על שכבות הצמחייה שמתחתם. בנוסף, על שילוב הצמחים להקטין את זרימת הרוח, לכלוא את הלחות ולצמצם את קצב ההתאדות מן הקרקע. גם עבור מטרה זאת עצי התמר חשובים שכן גובהם הרב מאפשר לשתול תחתם עצים נוספים ובכך לייצר צפיפות צמחייה רבה יותר. הצמחים נדרשים גם לשמור על שיווי משקל מבחינת צריכת המינרלים מן הקרקע. לצורך שימור פוריות הקרקע אשר מקיימת מספר רב של צמחים על פני שטח מצומצם, בני האדם נדרשים גם לבצע דישון מתמיד של הקרקע, דבר אשר מחייב שילוב של חיות מבויתות בנווה המדבר.
נאות מדבר בישראל
גם בארץ ישראל יש נאות מדבר, למשל: עין גדי במדבר יהודה ועין עבדת בנגב. רוב נאות המדבר בארץ היו מיושבים כבר בתקופה קדומה ביותר. יש דעות כי על פי הכתובים, כמעט כל תחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר היו נאות מדבר, אם כי מדברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (חלק ג פרק נ) משתמע שאף לא חניה אחת שלהם הייתה בנווה מדבר.
נאות המדבר והציוויליזציה
תרומת נאות המדבר להתפתחות הציוויליזציה
אנתרופולוגים משערים, כי נאות המדבר אפשרו התפתחות של נתיבי סחר והגירה. דוגמה לנתיב כזה היא דרך המשי, המובילה מסין והודו ועד לטורקיה.
פופולריות
הודות לתחושה הטובה שיכולים להקנות מים לאדם, התפתחו נאות מדבר לסוגיהם. חלקם קטנים כג'קוזי, וחלקם בהיקף עצום של עיר שלמה. עיר כזאת היא לאס וגאס שבמדינת נבדה בארצות הברית, שהוקמה במדבר מוהאבי בשנת 1910 ושטחה כ-300 קמ"ר. את רוב המים הדרושים לעיר, על דשאיה ומזרקותיה, מביאים מאגם מיד שעל נהר הקולורדו, המרוחק 50 ק"מ מהעיר. מי התהום המועטים באזור העיר נשאבו, מפלסם ירד, והקרקע שקעה במידה מסוכנת.
ראו גם
נווה מדבר אנטארקטי
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
* | 2024-09-08T19:16:27 |
אלן גינצברג | REDIRECT אלן גינסברג | 2004-10-27T12:45:09 |
יובל שרלו | הרב יובל שֶׁרְלוֹ (נולד ב-ז' בטבת ה'תשי"ח, 30 בדצמבר 1957) הוא ראש ישיבת אורות שאול (יחד עם הרב תמיר גרנות והרב איתמר אלדר), ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי. הרב שרלו עוסק במגוון תחומים, דוגמת פובליציסטיקה, אתיקה ופוליטיקה. ממייסדי וחבר בארגון רבני צהר וממייסדי פורום תקנה. במסגרת עיסוקו באתיקה רפואית הוא מכהן בוועדות שונות של משרד הבריאות, כראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים וכראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר.
ביוגרפיה
250px|ממוזער|הרב יובל שרלו, 2007
נולד בהרצליה פיתוח, להורים יהודים אמריקאים שעלו לישראל בשנת תש"ט (1949). הוא למד בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר', ואת השכלתו התורנית רכש בישיבת הר עציון. בצבא שירת כקצין שריון והגיע לדרגת רב-סרן בתפקיד מפקד יחידת עורב, ולחם בין היתר בקרב סולטן יעקוב. אחרי שסיים את לימודיו בישיבה הוסמך לרבנות על ידי הרב אברהם שפירא. לאחר מכן היה רב קיבוץ טירת צבי, ובמשך שלוש שנים שימש כמורה בבית הספר השיתופי של קיבוצי עמק בית שאן (שק"ד) ובמדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב. .
בשנת תשמ"ה (1985) עזב את טירת צבי ועבר לרמת הגולן, ושם כיהן כר"מ בישיבת הגולן שבחספין. בשנים אלו החל הרב שרלו לפרסם מאמרים ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", והחל לעלות לתודעה הציבורית. לאחר רצח רבין היה הרב שרלו ממקימי עמותת צהר, שמטרתה לקחת חלק בעיצוב דמותה הציבורית של מדינת ישראל ולהביא לגישור בין העולם הדתי והעולם החילוני. כמו כן היה מחברי קבוצת "שחרית", קבוצת אישי ציבור דתיים וחילוניים – ביניהם ירון לונדון, אמנון דנקנר ומוטי שקלאר, שקיימה מפגשי לימוד משותפים. בשנת תשנ"ו (1996) הוציא את ספרו הראשון, וארשתיך לי לעולם, העוסק בדמותו של האדם מישראל בתקופת תחייה לאומית, בהתבסס על משנתו של הראי"ה קוק. הספר זכה בפרס היצירה מטעם משרד החינוך. בתקופה זו שימש גם כר"מ בישיבת ההסדר קריית שמונה שבה לימד את התורה לפי שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר וכן העביר שיעורים בנביאים.
בשנת תשנ"ח (1998) החליט הרב שרלו להקים ישיבת הסדר, תוך מתן דגש על מיקומה – באזור המרכז דווקא. אחת הסיבות לכך הייתה:
באלול תשנ"ח עבר לפתח תקווה והקים יחד עם הרב דוד סתיו והרב שי פירון את ישיבת אורות שאול, שבראשה הוא עומד עד היום. במשך כמה שנים כיהן גם כרב בית הכנסת "נצח שלמה" בכפר גנים בפתח תקווה. בשנת תשע"ג עברה הישיבה לרעננה, ובשנת תש"פ עברה משם לתל אביב.
בשנת 2001 החל הרב שרלו, בעקבות פניית אנשי הפורטל הדתי "מורשת", להשיב על שאלות הגולשים בנושאי הלכה והשקפה. עד מהרה הפך לאחד הרבנים הנשאלים ביותר באינטרנט, ובאתרים "מורשת" ו"כיפה" מוצגות למעלה מ-80,000 תשובות שלו. בין השאר עסק הרב שרלו בתשובותיו בנושאים רגישים כגון יציאה בשאלה, מיניות, הומוסקסואליות אצל דתיים ואלימות במשפחה, לצד נושאים ציבוריים כגון סירוב פקודה, דמותה האידיאלית של מדינה דתית מתוקנת, וחזונה של הציונות הדתית. התשובות קצרות ובדרך כלל אינן מופיעות עם מקורות הלכתיים, מה שגרר ביקורות ואף החל להעסיק את עולם המחקר. בשנת 2002 הוציא בהוצאת ישיבת פתח תקווה ספר ראשון המכנס מבחר תשובות שענה באינטרנט: רשו"ת הרבים. בהמשך יצאו לאור הספרים: רשו"ת היחיד (2003), רשו"ת הציבור (2005) ורשו"ת להחמיר (2007).
מלבד השו"ת באינטרנט, הרב שרלו כותב מידי שבת בעלון פרשת השבוע שבתון. בשנת 2006 היה מועמד לכהונת הרב הצבאי הראשי. הוא חבר מליאת בני עקיבא, וישב בוועדה הציבורית לבחירת נציגי רשימת הבית היהודי לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ב-2009.
בשנים האחרונות החל הרב שרלו בפעילות ציבורית בתחום האתיקה, והוא חבר ועדת הלסינקי לאישור ניסויים בבני אדם, ועדת סל הבריאות ובנשיאות מועצת העיתונות. חלק ממשנתו בתחום האתיקה וזיקתה ליהדות פרסם הרב שרלו בספרו ההגותי בצלמו, שיצא בשנת 2009. בשנת 2015 ייסד הרב שרלו את תחום האתיקה בארגון רבני צוהר כשהוא עומד בראשו. לצד עמידתו בראש ישיבת אורות שאול, לימד הרב שרלו שיעור בנושא "מחלוקות רבניות בציונות הדתית" במדרשת מגדל עוז, שיעור שבועי באגרות הראי"ה בישיבת הר עציון, וקורס מבוא למשנת הרב קוק ב"אסכולות", בית הספר ללימודי המשך של האוניברסיטה הפתוחה. הרב שרלו מופיע בתדירות גבוהה בתקשורת, בעיקר בתוכניות רדיו שונות, באתר ynet ובפורטל הדתי "כיפה".
עמדותיו
ממוזער|הרב יובל שרלו עם פרופ' אסא כשר. ינואר 2019
thumb|הרב יובל שרלו נואם בעצרת לציון 100 יום לחטופים בעזה
תורת ארץ ישראל
המושג של "תורת ארץ ישראל" תופס מקום מרכזי בהגותו של הרב שרלו, אשר בעקבות דבריו של הראי"ה קוק בנושא פיתח את זאת ככינוי לסוג של התחדשות הלכתית. לדבריו, בארץ ישראל אין לפסוק הלכה רק בעזרת כלים פנים הלכתיים, והבירור ההלכתי יעשה גם על פי 'רוח החוק', שיתברר בלימוד האגדה והנסתר, ויושפע ממוסר הנביאים. הרב שרלו קורא לשאוף לקראת מערכת הלכתית שאיננה נוקשה כמו המערכת הגלותית, אלא היא דינמית ומותאמת אישית, ומנוסחת כהנחיות בעלות אופן כללי ולא ככללים חתוכים. המושג "תורת ארץ ישראל" הוסבר על ידי הרב שרלו באופן נרחב בספרו תורת ארץ ישראל.
יישוב ארץ ישראל
עמדת הרב שרלו היא שמצוות ישוב ארץ ישראל אינה דוחה פיקוח נפש בכל מחיר, אולם הוא סבור שנקודת המוצא בכל דיון לגבי גבולותיה של ישראל צריכה להיות המחויבות לארץ ישראל. משום כך, הוא התנגד לתוכנית ההתנתקות שלא הכילה לדעתו עיקרון זה, ובנוסף נעשתה כנגד רצון העם וללא דאגה למתיישבים. עם זאת, הוא שלל כל סוג של התנגדות אלימה לתוכנית וכן סרבנות של חיילי צה"ל, וקרא לתלמידיו להשתתף רק בהפגנות ובפעילות הסברה, מתוך הבנה שהמטרה אינה ארץ ישראל לבדה, אלא "הברית המשולשת של עם ישראל, ארץ ישראל והתורה". עם זאת, בכינוס באפרת בפברואר 2010 אמר כי "אם מדינת ישראל תעשה חס וחלילה פעולת נסיגה, ופעולת הנסיגה תיעשה באותה דרך של הפקרת היישובים, אני רואה בזה עילה חד משמעית לסירוב". כחלק מעיסוקו בנושא, פרסם ספר בשם שו"ת ההתנתקות.
הרב שרלו גינה פעמים רבות את פעולות "תג מחיר" המכוונת כנגד ערבים חפים מפשע. לדבריו, פעילות כזאת "פוגעת בכל מה שחשוב לנו, במוסר, בהלכה, באמונה ומדינת ישראל, אין לו שום תועלת ושום הצדקה. הוא לא משיג אף הישג".
ב-2021, במהלך המהומות בערים המעורבות תמך הרב שרלו במעסיקים שפיטרו עובדים ערבים ששבתו כהזדהות עם הטרור הפלסטיני, בשל היותה "הזדהות אקטיבית עם אויבי המדינה והלוחמים להשמדתה". בהמשך תמך בעיקרון שהביעו עובדי חברת החשמל שהכריזו שלא יתקנו את קווי רשת החשמל לעזה, כל עוד לא הושבו גופות החטופים הדר גולדין ואורון שאול והנעדר אברה מנגיסטו, המוחזקים בידי חמאס. עם זאת, סייג שזהו תפקידה של המדינה ולא של העובדים כאזרחים פרטיים.
צניעות
לשיטת הרב שרלו החברה הרצויה לכתחילה היא "חברה צנועה מעורבת". הוא מנושאי הדגל המרכזיים בציבור הדתי לאומי של קיום חברה מעורבת. הוא סבור כי העיסוק המופרז בנושאי צניעות גורם לדחיקת נושאים חשובים אחרים כמו שמירת מצוות, גמילות חסדים, צדק חברתי, הקפדה בענייני לשון הרע ועוד, ובאופן פרדוקסלי מביא פעמים רבות דווקא למצב של חוסר צניעות בשל העיסוק האובססיבי בנושא זה. שיטתו מוצגת בחוברת הנקראת חברה שלמה אשר חוברה יחד עם תלמידו רן חורי.
חלק מפסיקותיו בנושאי צניעות, כדוגמת עידוד קיום חברה מעורבת והיתרו לרווקה בגיל מבוגר ללדת ילד ללא נישואין בהפריה חוץ גופית, ספגו ביקורות מרבנים כגון הרב אברהם שפירא והרב שמואל אליהו.
הטרדות מיניות
הרב שרלו היה ממייסדי פרום תקנה אשר מטרתו לטפל במקרים של הטרדות מיניות אשר לא יגעו למשטרה בכל אופן.
בשנת התשפ"ג, הביע בתחילה תמיכה במתלוננת הראשונה נגד הרב צבי ישראל טאו, וטען שצריך לברר את התלונה במשטרה. אך בעקבות טענתה של המתלוננת הראשונה, כי הרב טאו הוא ממשפחה גרמנית נאצית הקרובה בקשרי משפחה ליוזף מנגלה, וכי הרב טאו מתחזה ליהודי, אמר, על פי דיווח כלי תקשורת, שצריך לחשב את דרכינו מחדש ביחס לתלונה.
לימוד תנ"ך
בשנת 2000 פרסם הרב שרלו מאמר בקובץ כתנות אור בשם "אשר בנו שתיהן את בית ישראל", העוסק ביחסים שבין לאה, רחל ויעקב. במאמר הציע הרב שרלו מספר פרשנויות לסיפור גנבת רחל את התרפים של אביה, לבן, ואחת מהן שייתכן שרחל "הייתה נגועה בעבודת אלילים". הדברים הביאו להתכתבות ענפה ולפולמוס ציבורי הקרוי "תנ"ך בגובה העיניים", במסגרתו הרב משה בלייכר אף קרא להחרים את הרב שרלו. פולמוס זה עסק ביחס הראוי לדמויות תנ"כיות ובמידת הלגיטימציה לביקורת עליהן.
התחסנות ואתיקה רפואית
במהלך מגפת הקורונה עודד הרב שרלו את ההתחסנות. בהמשך הצטרף לקריאה לתת העדפה מסוימת לחולים מחוסנים על כאלה שאינם מחוסנים. . לדבריו, הבחירה החופשית שלא להתחסן אכן נתונה לכל יחיד, אך יש השלכות להחלטה.
ספריו
חלק מספרי הרב שרלו נגישים לקריאה באינטרנט.
וארשתיך לי לעולם – דמותו הדתית של האדם מישראל בעת התחייה, חספין: ספרי הגולן, תשנ"ו
תורת ארץ ישראל – תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה קוק, חספין: ספרי הגולן, תשנ"ח
בין משכן לעגל – על התחדשות דתית לעומת רפורמה, ירושלים: ראובן מס, 2000
והיו לאחדים בידך – בין הרמוניה לדיאלקטיקה במשנת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, אלון שבות: תבונות, תש"ס
רשו"ת הרבים – תשובות שניתנו באינטרנט במגוון נושאים, פתח תקווה: ישיבת ההסדר פתח תקווה, תשס"ב
רשו"ת היחיד – תשובות בענייני צניעות ואישות, פתח תקווה: ישיבת ההסדר פתח תקווה, תשס"ג
אחריך נרוצה – פירוש משולב, פשט ודרש, על ספר שיר השירים, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2003
רשו"ת הציבור – תשובות בענייני מדינה וציונות דתית, פתח תקווה: ישיבת ההסדר פתח תקווה, תשס"ה
יראה ללבב – על ייעוד הנבואה ותוכנה הפנימי, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007
רשו"ת להחמיר – על היחס לחומרות בהלכה, פתח תקווה: ישיבת ההסדר פתח תקווה, תשס"ז
והלכה כבית הלל – על היחס למחלוקות ביהדות, אלון שבות: תבונות, תשס"ח
בצלמו – על האדם הנברא בצלם, ירושלים: ראובן מס, 2009
שו"ת ההתנתקות – שאלות ותשובות בענייני תוכנית ההתנתקות, תל אביב: ידיעות ספרים, 2010
חברה שלמה: חברה צנועה מעורבת לכתחילה – חוברת חינוכית לנוער בנושא חברה מעורבת וצניעות (יחד עם רן חורי), תל אביב: נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשע"א
רשו"ת הדיבור – תשובות בענייני דיבור, אמת ושקר ולשון הרע, רעננה: מגיד וישיבת אמי"ת אורות שאול, תשע"ו
לשם שמיים: האתיקה של המחלוקת – חיבור בדבר האתיקה של הדיון הציבורי, ירושלים: מגיד, 2018
כי ישרים דרכי ה': אתיקה יהודית - הנוכחות והמחויבות ליסודות המוסריים ואיך להתמודד עם מצוות שנדמים כסותרים את הנאמנות למוסריות, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2024
חיים אישיים
הרב שרלו נשוי לד"ר סמדר שרלו, מַרְצָה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן. סמדר היא נכדתו של הרב יהושע קניאל. הזוג מתגורר בתרום ולהם שבעה ילדים. בנו של הרב יובל שרלו, הרב אלחנן שרלו, מכהן כראש ישיבת עתניאל החל מקיץ 2022.
קישורים חיצוניים
קורות חיים - הרב יובל שרלו, באתר ישיבת אורות שאול
מאמרים של הרב יובל שרלו באתר ספריית אסיף
מאמרים, כתבות וראיונות - הרב יובל שרלו, באתר ערוץ 7
שיעורים ושו"ת
שאלות ותשובות של הרב יובל שרלו, באתר כיפה
שאלות ותשובות של הרב יובל שרלו, באתר מורשת
שיעורים להאזנה, באתר מורשת
שו"ת עם הרב יובל שרלו, פורום הורות ומשפחה באתר כיפה, אוגוסט 2010
הרב יובל שרלו, מה עובר על הציונות הדתית?, הרצאת וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת , 21 במאי 2012
כתבות וראיונות
הרב יובל שרלו: הבחירה שלי, על החלטתו לזנוח את האקדמיה ולהיות רב, אתר כיפה, 10 בפברואר 2009
שבת אחים - מפגש בין הרב שרלו לרב שמואל אליהו, אתר כיפה, 17 בספטמבר 2009
שרי מקובר-בליקוב, הרב יובל שרלו: "אני חושב שהתבגרנו" – ריאיון עם הרב שרלו במוסף "סופשבוע" של מעריב, 20 באוגוסט 2010
סרט על הרב שרלו לכבוד יום הולדתו ה-50
שנה טובה עם הרב יובל שרלו, ראיון לפודקאסט גיקונומי, 19 בספטמבר 2017
אריאל הורוביץ, "הביצה של הציונות הדתית היא הרבה פעמים ארץ אוכלת יושביה", ראיון עומק עם הרב יובל שרלו, מקור ראשון, 15 ביוני 2018
הרב יובל שרלו מחנך רגוע ומלא להט, ראיון לפודקאסט 'מדרום תיפתח הטובה', 8 בדצמבר 2019
ממאמריו
יסודות האתיקה הרבנית, פתוחי חותם ד', באתר ספריית אסיף
מישוש פני בחורה על ידי עיוור לצורך היכרות לנישואין, פתוחי חותם ה', באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
קטגוריה:ראשי ישיבות הסדר
קטגוריה:רבני הציונות הדתית בישראל
קטגוריה:בוגרי ישיבת נתיב מאיר
קטגוריה:בוגרי ישיבת הר עציון
קטגוריה:ציונות דתית: אנשי חינוך
קטגוריה:רבני צהר
קטגוריה:רבני ישיבת הגולן
קטגוריה:רבני קיבוצים
קטגוריה:טירת צבי: אישים
קטגוריה:חברי ההנהלה הארצית של בני עקיבא
קטגוריה:חברי מועצת העיתונות בישראל
קטגוריה:חברי ועדת הלסינקי הישראלית
קטגוריה:תלמידי הרב אהרן ליכטנשטיין
קטגוריה:רבי-סרנים בצה"ל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1957
קטגוריה:אנשי המושב | 2024-10-08T06:10:32 |
עדי רן | עדי רן (נולד ב-2 ביוני 1961) הוא זמר-יוצר ישראלי. בעקבות חזרתו בתשובה קיים בשיריו שילוב של רוק עם מוזיקה חסידית.
תחילת הקריירה
עדי רן נולד ברמת גן. הוא החל את דרכו המוזיקלית כמרכז בשבט צופי רמת-גן. בזכות שיריו ואופיו הייחודי הפך די מהר לדמות מוכרת בקרב חברי תנועת הצופים בישראל, בעיקר במרכז הארץ, ומאוחר יותר בקרב צעירים רבים מאזור תל אביב.
אף על פי שהחל להקליט כבר ב-1985, החל משנת 1987 הופיע רן בפאב "הכוֹסית" הוותיק שליד כיכר רבין בתל אביב, בדרך-כלל לבדו עם מכונת תופים, ולעיתים בליווי חברים - הבולט שבהם - ג'וני שועלי, לעתיד - אחד מסולני להקת רעש.
הופעותיו השבועיות הקבועות כרכו אחר רן קהל מעריצים קבוע ונאמן, שלמד במהרה את מילות השירים בעל-פה והצטרף להופעות הקאלט שלו גם כאשר נדד להופיע במקומות אחרים - אירועים פרטיים, אירועים של תנועת הצופים, וכן במועדון ההופעות שפתח חברו שועלי ברמת-גן, ה"ג'אם סטודיו".
רן הוציא בתקופה זאת מספר מועט של שירים לרדיו, ואף קליפ אחד לטלוויזיה ("כלור") שזכו לתהודה מינימלית. מאוחר יותר כיכב בקליפ לשיר "חנן" של להקת "רעש" בתפקיד חנן. שני שירים, "הירושימה" ו-"התחזית", הופיעו באלבום האוסף של NMC "קיצור תולדות האינדי בעיר" (1991).
שנותיו החילוניות של רן יצגו תרבות חילונית מקומית ולוו תדיר בשערוריות עד שנת 1993 שבה החל להתקרב ליהדות, ומאוחר יותר חזר בתשובה וחדל לחלוטין מלבצע את שיריו הישנים. הוא הקליט מאז מספר אלבומים בעלי אופי יהודי המושפעים מאוד ממורשתו של רבי נחמן מברסלב. למרות שנחשב כזמר חסידי, סגנונו המוזיקלי חריג ברקע המוזיקה החסידית בת-זמננו.
גרושתו של עדי רן, דנה רן, השתתפה בעונה החמישית של תוכנית הריאליטי האח הגדול.
לקראת הבחירות לכנסת ה-21 ב-2019 הוצב רן במקום ה-31 והאחרון הסמלי ברשימת כולנו חברים נ נח לכנסת.
רן שופט בתוכנית המציאות של רדיו קול חי "הקול הבא".
מתגורר בחריש.
יצירתו
לפני החזרה בתשובה
יצירתו של רן בתקופה הקדם-דתית כללה עשרות רבות של שירים. חלקם היו בעלי גוון חתרני, חלקם עלילתיים ודמויי בלדה, וחלקם שירי-שטות קומיים. כמו כן ניתן להבחין בין שיריו בניצני יצירה אידיאליסטית אמיתית. בשפה פשוטה ומשעשעת הוא היטיב תמיד לתאר את חיי הצעירים (בעיקר סביב תקופת הצבא ואחריה).
להיטו הגדול בתקופה זו (1985) היה "סיגריה מעשנת", בלדת רוק רומנטית. להיטים אחרים עסקו באיכות הסביבה (מתוך "כלור": "בינתיים מוסיפים עוד כלור למים"), אימת המלחמה והגרעין ("הירושימה": "אנשים חכמים בתוך מעבדה... עוד מחפשים רצפט להשמדה"), סמים ("חורשה של סוטול": "שתלתי אותך בתוך אדנית אדומה, שתראה ת'עולם, תיטיב עם כולם, תספוג את קרני החמה... שתלתי אותך בצל הסכנה, אתה תהיה חורשה של סוטול"), דיכאון ("דיפרסיה": "שלום דיפרסיה, מה שלומך?") ועוד.
אלמנטים קומיים רבים, שחלקם שרד גם ביצירתו הדתית, חוזרים בשיריו הרבים מספור מהתקופה החילונית - שפה דיבורית וקלה, האנשת חפצים (כביכול היה זה השיר "סיגריה מעשנת" שכולו עסק בדמות הסיגריה המאוהבת, שהואנשה בשיר), חיות ותחושות, ועירוב אסוציאטיבי לשוני מרובדי-שפה שונים. כמו כן, בחלקם רן לא היסס לנקוט בשפה וולגרית.
רבים משיריו עברו תהליך של שינוי ושדרוג בעזרת הקהל, שהיה פעיל מאוד בהופעות וגם מחוץ להן (בשירים רבים היו לקהל תפקידי-שירה בפזמון החוזר). ברבות מההופעות העניק רן הזדמנות ראשונה לאמנים צעירים שביצעו גרסאות של שיריו וכן שירים מקוריים משלהם.
הלחנים היו תמיד מבוססי גיטרה, פשוטים וסוחפים. מכונת התופים של רן הייתה שותפה נאמנה ופרימיטיבית. לעיתים הרכיב שירים על סיפורים ויצר מיני-הצגות של ממש בצירוף שחקנים אורחים.
ב-1989 הוציא רן את שיריו על גבי שני אלבומים - "זולתך אהובתי" ו"בתוך אדנית אדומה", שיצאו על גבי קלטות ("זולתך אהובתי" יצא גם על גבי דיסק) ונמכרו בהופעותיו, עד שהחליט לגנוז אותן.
אחר החזרה בתשובה
גם עם חזרתו בתשובה, המשיך רן ליצור וכתב טקסטים קלילים אך גם אישיים מאוד על המעבר לדת ("אבא, נהייתי דוס / זה לא אומר שאתה צריך לכעוס .../ סבתא, נהייתי דוס / תוציאי ת'שיניים מהכוס.") ועל חיי היהדות. הלחנים הפשוטים והסוחפים נותרו במקומם והתאימו היטב לאווירה החדשה, והטקסטים החדשים הזכירו את הקודמים בסגנון אך לא בתוכן - שיריו של רן נותרו קלילים ומשעשעים לעיתים, אך הפעם נעדרו סממנים שטותיים שלא בקשר לתורה, אידיאליסטיים (מלבד ענייני עולם התורה) או חתרניים. כך לדוגמה השיר "איזה כיף להיות ציפור" לפני החזרה בתשובה; ולאחר החזרה בתשובה "איזה כיף להיות יהודי".
בשנת 1995 החל לבצע לראשונה את שיריו החדשים מול קהל תל אביבי במועדון ה"בארבי" הישן, אך עם הזמן צמצם את הופעותיו בפני קהל חילוני והתמקד בקהל הדתי החדש שצבר. באלבומו הראשון, "האחרון שבעם" שיצא ב-1998, שימשו כל חברי להקת רעש, ידידיו הוותיקים, כלהקת הליווי וג'וני שועלי אף הפיק מוזיקלית את האלבום.
השיר "אתה קדוש" מתוך התקליט הופיע בפסקול הסרט האושפיזין וזכה לגרסאות כיסוי של איציק אשל (האלבום רק אתה חלק ב', 2004), דואט של עמירן דביר וישי לפידות (2018), סינגל וקליפ של הזמר החסידי מאיר ישראל (2020) ועוד.
בקרב יוצרי ומאזיני המוזיקה החסידית יש שקיבלו את יצירתו בחשדנות מסוימת, אך עד מהרה הוא קנה לו מעריצים חדשים, בעיקר מקרב חסידי ברסלב וצעירים מהציונות הדתית. עדי רן מרבה לקיים הופעות ברחבי-הארץ ולהשתתף באירועים ובפסטיבלים שונים, וכמו כן משתף פעולה עם זמרים אחרים כגון בשיר "ושמרו" מהאלבום "התפילה שלי" שבו רן שר עם החזן והזמר יוסי הופמן, בשיר "אין יאוש" מהאלבום "ניגון של תקוה" עם הזמר ישראל נחמן חזין ובאלבום "עדי רן ושרוליק הרשטיק" שבו הוא משתף פעולה עם שרוליק הרשטיק ותזמורת חמישה קולות.
רן מרבה לעסוק בכתבי רבי נחמן מברסלב וכן בשמות קודש שהוזכרו בכתבי האר"י.
הוא גם שיחק בשנת 2021 בעונה 11 של חבורת תריג את תפקידו של אבנר מדריך הטיולים.
דיסקוגרפיה
1998 ה'תשנ"ח "האחרון שבעם"
2001 ה'תשס"א "אל תכה בסלע"
2004 ה'תשס"ד "מה יש לכם לדאוג",
2006 ה'תשס"ו "עדי רן והגיטרה - אלבום אנפלאגד" ב' חלקים
2007 ה'תשס"ז "עדי רן ושרוליק הרשטיק"-"חמישה קולות"
2010 ה'תש"ע "התבוננות"
2011 ה'תשע"א "גלגל של הצלה"
2012 ה'תשע"ב "האוסף" ב' חלקים
2016 ה'תשע"ו "בזאת"
קישורים חיצוניים
כתבות:
רועי בהריר, הראשון בבידור (היהודי), nrg , 27 בנובמבר 2009
עדי רן, תחושת ההחמצה שאני מרגיש מאז פטירתה של אמי קורעת אותי לגזרים, באתר הידברות, 3 בינואר 2019
ביקורות:
יאיר פלד, ביקורת על הדיסק 'התבוננות, כיפה
נתנאל לייפר בביקורת מוזיקה על אלבומו של עדי רן האחרון שבעם באתר שיא מיוזיק
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:זמרים חסידיים ישראלים
קטגוריה:חסידי ברסלב
קטגוריה:אמנים ישראלים שחזרו בתשובה
קטגוריה:אמני הינדיק הפקות
קטגוריה:חריש: אישים
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים בישראל
קטגוריה:שופטי תוכניות מציאות ישראלים
קטגוריה:זמרים חסידיים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1961
קטגוריה:שופטי הקול הבא | 2024-08-01T04:32:03 |
סכר | ממוזער|250px|סכר הובר, לאס וגאס, נבדה
ממוזער|227x227px|סכר נבטי, פטרה, ירדןממוזער|270x270 פיקסלים|סכר קניון גלן, סכר קשת גדול על נהר הקולורדו, אריזונה, ארצות הבריתממוזער|270x270 פיקסלים|סכר שלושת הערוצים – סכר כבידה מהגדולים בעולם, ממוקם על נהר היאנגצה, סיןממוזער|270x270 פיקסלים|אתר ייצור החשמל הראשי, בסכר קניון גלן, ארצות הברית
ממוזער|סכר שנוצר על ידי בונה קנדי
ממוזער|121x121px|בונה קנדי
סֶכֶר הוא מחסום מלאכותי הנבנה לרוחבו של נתיב זרימת מים, למטרת בקרה על זרם המים, חסימתו או האטתו. הצבת סכר גורמת פעמים רבות ליצירת מאגר מים לפניו. רוב הסכרים הם בעלי אפשרות לכוון את זרם המים העובר דרכם או מעליהם.
מטרות הסכרים
סכרים נבנים על נהרות גם כדי לשלוט בכמות מימיהם ולאגור אותם לשם השקיה באזורים שחונים ובעתות מחסור בגשמים, או כדי למנוע הצפות. כמו כן למד האדם לנצל את המים הנופלים לצורך הפקת חשמל באמצעות תחנת כוח הידרואלקטרית. מפתחו של סכר כזה נופלים המים, צוברים תאוצה ובעוצמה רבה מסובבים טורבינות המפיקות אנרגיה חשמלית מן האנרגיה המכנית של זרימת המים.
סכרים אחדים, כגון סכר הובר בארצות הברית או סכר אסואן במצרים הם מפעלים יוצאי דופן בהיקפם של הנדסה אזרחית.
בהולנד נעשה בסכרים שימוש מיוחד. הולנד היא ארץ שטוחה למדי, וכמחצית מפני השטח נמצאים פחות ממטר מעל פני הים, מתוך זה הרוב נמצא למעשה מתחת לפני הים. מרבית האזורים הנמוכים מוגנים על ידי מערכת של סכרים המונעים ממי הים להציף אותם, ורבים מן האזורים האלו הם למעשה אזורים שההולנדים "כבשו" והיו בעבר מכוסים בים ויובשו על מנת לאפשר התיישבות.
סוגי סכרים
סכר כבידה – זהו הסכר הקלאסי, הבנוי בטון או אבן ומחזיק את הלחץ האופקי של המים בכוח משקלו בלבד. סכר כבידה בנוי כך שכל מקטע של הסכר יציב כשלעצמו ואינו תלוי במקטעים האחרים. לסכרי כבידה נדרש בדרך כלל ביסוס על גבי סלע עם יכולת נשיאה גבוהה, אם כי במקרים נדירים מבוצעים סכרים כאלו גם על קרקע שאינה סלע רציף.
סכר קשת – הוא סכר מעוגל הבנוי בדרך כלל מבטון. סכר קשת הוא מבנה המתוכנן כך שהקשת פונה במעלה הזרם כך שלחץ המים כנגד הסכר, הלחץ ההידרוסטטי, דוחס ומחזק את המבנה כשהוא נלחץ אל יסודותיו ואל משענותיו. המקום המתאים ביותר לסכר קשת הוא קניון עמוק שקירותיו תלולים ובנויים מסלע יציב שיתמוך במבנה ובלחצים. מכיוון שסכרים אלו דקים יותר מכל סוג אחר של סכר, נדרשים פחות חומרי בנייה להקמתם, ומוזיל את עלותם.
סכר עצירה – הוא מחסום זמני הבנוי בתוך גוף מים או זוג מחסומים הבנויים לאורך גוף מים היוצרים מתחם מגודר והמאפשרים לשאוב את המים מהמתחם על מנת ליצור סביבת עבודה יבשה כדי לבצע מיזמי בנייה גדולים.
מערכות חשובות בסכרים
מגופות ומברצים – שסתומים (מעין ברזי ענק) ותעלות המאפשרים ויסות זרימת המים. בדרך כלל מדובר בשלוש מערכות: האחת לתיעול מים לצורכי השקיה או הפקת אנרגיה הידרואלקטרית, השנייה, לניתוב חלק ממסת המים אל אפיק הנהר, והשלישית, לניקוז עודפי מים מן המאגר, אם התמלא יותר מדי.
מנעלים (תאי שיט) – בסכרים שהוקמו על נהרות המשמשים לשיט, יש מנעלים המאפשרים מעבר ספינות. תא-שיט כולל שני שערים המותקנים במרחק מה זה מזה ותוחמים קטע מנתיב המים. כאשר כלי-השיט נכנס לתוך התא, השער התחתון נסגר מאחוריו ומים מוזרמים אל התא דרך פתחים בשער העליון. כשמפלס המים בתא שווה למפלס המים בקטע העליון, השער העליון נפתח וכלי-השיט ממשיך בדרכו.
השפעות שליליות
הקמת סכר כרוכה גם בתופעות שליליות:
יישובים ובתי גידול שנמצאו במעלה הנהר מוצפים.
נוצרים מחסומי רבייה על ידי סכרים.
סחף שמקורו בהרים אינו מגיע עוד לדלתת הנהר, והדלתה נאכלת.
סחף אינו מדשן את אדמות החקלאים לאורך הנהר, והנהר אינו מציף אותן, כפי שהיה קורה פעם לאורך הנילוס למשל.
המדף היבשתי של חופים סמוכים נשחק עקב אי הגעת סחף (תהליך שמשפיע בצורה חזקה על מישור החוף של ארץ ישראל)
המאגר שנוצר מאחורי הסכר עלול להביא להתפשטות יתושי המלריה.
התפתחות של סכסוכים בינלאומיים בין המדינות בהן עובר הנהר שנסכר. הסכסוך עשוי לנבוע כתוצאה מהשינויים במשטר המים, בתוואי הגבול (שמשתנה כתוצאה מסכירת הנהר) ובשימושי המים. כך לדוגמה היחסים בין מצרים לאתיופיה החלו להתקרר בשנת 2010 עד להגעה לסף מלחמה, על רקע כוונת אתיופיה לבנות סכר על מי הנילוס.
סכרים בעולם החי
בונה, יונק גדול מסדרת המכרסמים, בונה סכרים ומשנה את סביבתו תוך כדי כך.
ראו גם
דלתה
סכר געשי
בונה (בעל-חיים)
מברץ
אנרגיה הידרואלקטרית
בנייה
קישורים חיצוניים
מילון למונחי סכרים (1966), באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:טיפוסי מבנים
קטגוריה:הנדסה אזרחית | 2024-05-21T05:59:26 |
יועץ השקעות | יועץ השקעות הוא אדם העוסק במתן ייעוץ בנוגע לכדאיות ההשקעה (קנייה ומכירה) בניירות ערך ובנכסים פיננסיים.
יועצי השקעות בישראל
יועץ השקעות הוא אזרח או תושב ישראל בעל רישיון מטעם רשות ניירות ערך. בישראל, עיקר הייעוץ בהשקעות ניתן על ידי הבנקים ובתי ההשקעות, כמו כן ישנו מספר מצומצם של יועצי השקעות העובדים באופן עצמאי. החוק מחייב את יועץ ההשקעות לפעול לטובת הלקוח על פי צרכיו.
מבוא
החל משנת 1997 חלה חובת רישוי על כל מי שמעוניין לעסוק בייעוץ השקעות או בניהול תיקי השקעות. החובה מוסדרת ב, והיא עוגנה בחוק בין היתר בעקבות המלצותיה של ועדת בייסקי והחלטות ועדת גבאי.
על בעלי רישיון חלות חובות רבות הנובעות ממספר רב של חוקים:
חוקים כלליים: חוק החוזים, פקודת הנזיקין, חוק השליחות, חוק העונשין, חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור הלבנת הון.
חוקים ספציפיים: חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ו.
כמו כן רשות ניירות ערך מפרסמת הוראות אתיות משמעתיות המיוחדות לבעלי הרישיון.
החוקים המרכזיים
ישנם שני חוקים מרכזיים הקובעים את היקף האחריות, הסמכות והכללים האתיים החלים על יועץ השקעות: חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, וכן חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
חובת הרישוי
כדי לעסוק בייעוץ השקעות חייב המבקש להיות אזרח או תושב ישראל בגיר (מעל גיל 18), עליו להשלים תקופת התמחות ולעבור בחינות מקצועיות.
בעל רישיון רשאי לעבוד באחד מהבאים:
כיחיד
כעובד בחברה בעלת רישיון יועץ או בחברה בעלת רישיון מנהל תיקים העוסקת גם בייעוץ
כעובד בשותפות שהיא בעלת רישיון מנהל תיקי השקעות
תוספת בעקבות ועדת בכר
בעקבות ועדת בכר, התווסף סוג רישוי נוסף בתחום הנקרא - משווק השקעות. משווק השקעות הוא יועץ השקעות עם זיקה לנכסים פיננסים ועליו חובת הדיווח בעניין זה. לאור זאת, חברת השקעות המנהלת קרנות נאמנות אינה יכולה להעסיק יועץ השקעות עקב הזיקה שיש לחברת ההשקעות לקרנות הנאמנות של החברה בה הוא מועסק ולכן עליו להחליף את רישיונו (הליך רישומי ברשות לניירות ערך) מיועץ השקעות למשווק השקעות.
עיסוקים שאינם טעונים רישיון
על פי החוק, ישנם מספר עיסוקים שאינם דורשים רישיון "יועץ השקעות" (או רישיון רשמי אחר).
לדוגמה:
ייעוץ השקעות (או ניהול תיקי השקעות) על ידי יחיד לחמישה לקוחות במהלך שנה קלנדרית אחת.
ייעוץ השקעות בכלי התקשורת.
ייעוץ השקעות מכוח חברות אדם בוועדת השקעות או בדירקטוריון - לתאגיד בו אדם עובד - ורק לאותו תאגיד.
ייעוץ השקעות או ניהול תיקי השקעות עבור בן משפחה (בהתאם להגדרת "בן משפחה" בחוק ניירות ערך).
ייעוץ על ידי עורך דין, רואה חשבון או יועץ מס, בתנאי שמדובר בעיסוק נילווה לעיסוקו המרכזי ללקוחו.
ייעוץ ללקוחות כשירים בהתאם להגדרתם בחוק.
ההוראות בדבר העיסוקים שאינם מחייבים רישיון מופיעות בסעיף 3 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, השתנ"ה-1995.
השגת רישיון
יועץ השקעות מוסמך בישראל לא חייב להיות בעל תואר אקדמי. על מנת לקבל רישיון על המועמד לעמוד בהצלחה בחמש בחינות. מתוכן ניתן לקבל פטור משלוש בחינות לכל היותר על סמך תואר אקדמי רלוונטי.
הבחינות הן:
כלכלה
חשבונאות
סטטיסטיקה ומימון
דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית
מקצועית א' (לשעבר: ניתוח ניירות ערך ונכסים פיננסיים).
בתחילת אפריל 2009 פרסמה הרשות לניירות ערך תקנות חדשות שאמורות להיכנס לתוקף בתקופה הקרובה, לפיהן, על מנת לקבל רישיון יועץ השקעות, יהיה צורך לעמוד בשתי בחינות:
"דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית", כפי שהיה עד היום.
"מקצועית א'", בחינה זו תכלול את הבחינה "ניתוח ניירות ערך ומכשירים פיננסיים", ובנוסף תכלול בתוכה נושאים רלוונטיים מתוך בחינות היסוד המהווים אבני יסוד של המקצוע. שלוש בחינות היסוד, חשבונאות, סטטיסטיקה ומימון, וכלכלה, יבוטלו עם כניסת התקנות לתוקף. מהלך זה נעשה לפי דברי הרשות לניירות ערך על מנת למקד את הבחינות לנושאים שמהווים את ליבת הפרקטיקה של המקצוע.
עם זאת, המהלך עדיין לא הושלם והתקנות עדיין לא נכנסות לתוקפן.
מגבלות מסחר והשקעה לבעל רישיון
איסור החזקה ורכישה של ני"ע
החוק מגדיר את הפעילויות האסורות על בעל רישיון בעת המסחר השוטף בבורסה. לשון החוק:
מסחר מותר
החוק אוסר על בעל רישיון, ובכלל זה יועץ השקעות, להחזיק ניירות ערך לחשבונו האישי, וזאת מפאת החשש שישפיע על נייר הערך או על החלטות לקוחותיו. על אף האיסור, ישנם מספר ניירות ערך המותרים להחזקה בידי בעל רישיון וזאת מתוך ההנחה שאין יכולת להשפיע על שעריהם:
ניירות ערך של חברות פרטיות - הכוונה לניירות ערך שאינם נסחרים בבורסה בישראל או בחו"ל.
ניירות ערך של מדינת ישראל - הכוונה לאג"ח ממשלתיות ולמק"מים. יחיד בעל רישיון רשאי להחזיק ולסחור בחשבונו בניירות ערך המונפקים על ידי המדינה.
ניירות ערך של התאגיד בו הוא עובד - מגבלות ספציפיות לגבי ניירות ערך של תאגיד (החוק מפרט יותר מאשר להלן):
יחיד בעל רישיון יכול להחזיק ב"נאמנות עיוורת" ניירות ערך שהנפיק התאגיד בו עובד בעל הרישיון או בן זוגו. עליו להעביר ניירות ערך אלה לנאמנות עיוורת תוך 7 ימים מיום שנרכשו על ידו.
יחיד בעל רישיון יכול להחזיק ניירות ערך בתאגיד - אם החזיק בעל הרישון בניירות ערך אלה טרם קבלת הרישיון. ניהול נייר הערך יועבר תוך 7 ימים ל-"נאמנות עיוורת" או שחובה על היחיד שלא לספק ייעוץ בנייר ערך זה ולא לבצע עסקאות בנייר ערך זה וכן להודיע ללקוחותיו באופן מיידי על היותו בעל עניין בתאגיד ושהוא מנוע מלייעץ או לבצע עסקאות בעבורם לאותו נייר ערך.
יחידות של קרן נאמנות פתוחה - בעל רישיון יכול להחזיק יחידות של קרן נאמנות פתוחה. ישנה מגבלה על אחוזי ההחזקה ביחידות של קרן נאמנות פתוחה עבור בעל שליטה במנהל הקרן ועבור דירקטור, חבר ועדת השקעות או עובד של מנהל הקרן או של חברה שולטת במנהל הקרן או נשלטת בידי חברה כאמור.
יחידות של קרן נאמנות הרשומה מחוץ לישראל - מניות או יחידות של קרן הרשומה מחוץ לישראל.
קופ"ג - השקעות בקופות גמל.
ניירות ערך המוחזקים בנאמנות עיוורת - כל סוגי ניירות הערך רשאי יועץ השקעות להחזיק, ובלבד שיוחזקו בנאמנות עיוורת, כלומר, שהיועץ אינו רשאי לתת הוראות לגבי החזקתם, רכישתם או מכירתם.
ניירות ערך חוץ - ניירות-ערך של תאגיד שנוסד בחו"ל (ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל או בשוק מוסדר מחוץ לישראל) שניירות הערך שלו אינם רשומים למסחר בבורסה בישראל ושהשווי למסחר של ניירות הערך שלו גבוה מסכום בשקלים חדשים השווה ל-200 מיליון דולר.
תעודות סל.
אופציות מעו"ף.
יועץ השקעות פרטי
הכוונה לבעל רישיון העובד באופן עצמאי, להבדיל מבעלי רישיון העובדים במסגרת הבנקים או בתי ההשקעות.
יועץ השקעות פרטי הוא בעל רישיון מטעם רשות ניירות ערך, וכמו היועצים בבנקים, הוא מחויב להעניק שירותי ייעוץ אישיים, בלתי תלויים, ואובייקטיביים בתחום ההשקעות בניירות ערך ובנכסים פיננסיים בישראל ומחוצה לה. הייעוץ נעשה לאחר ברור מעמיק של צורכי הלקוח, לרבות בחינת רמת הסיכון המתאימה ללקוח.
המשמעות של שכירת שירותי ייעוץ השקעות אישי היא: שירות מקצועי, אישי ואובייקטיבי וכן בלתי תלוי. כמו כן, התאמה מלאה של מבנה חסכונותיו והשקעותיו של הלקוח לצרכיו האישיים כך שבדרך זו ניתן להגיע לאופטימיזציה מלאה ולתוצאות טובות יותר מכל דרך אחרת. אך לא די בכך, תפקידו של יועץ ההשקעות האישי הוא לחסוך ללקוח כסף על ידי הוזלת העמלות הבנקאיות למינימום, כמו כן, תפקידו לשמור על האינטרסים של הלקוח מפני סיכוני יתר ולא פחות חשוב גם לייצר תשואה שוטפת עבור הכספים הנזילים של לקוחותיו בעזרת בחירת נכסים פיננסים להשקעה המתאימים לצרכיו האישיים של כל לקוח ולקוח.
יועץ השקעות מול משווק השקעות
בחוק הישראלי יש התייחסות ליועץ השקעות ולמשווק השקעות. מבחינת השגת הרישיון הדבר זהה, אך בעת תפקידם יש להבדיל בין יועץ השקעות ובין משווק השקעות. יועץ השקעות אמור להיות אובייקטיבי בהמלצותיו ללקוח/למשקיע, בעוד שמשווק השקעות ינסה לשכנע את הלקוח להשקיע בהשקעה ספציפית שאליה הוא מקושר. לדוגמה משווק השקעות יכול לנסות לשכנע את הלקוח להשקיע בקרן נאמנות מסוימת, בעוד שיועץ השקעות ימליץ ללקוח להשקיע בה כאחת מתוך מספר קרנות נאמנות אשר תואמות את הפרופיל שהלקוח מחפש, במידה והיא באמת עונה על קריטריונים אלו. במידה ולא, לא ימליץ עליה יועץ ההשקעות.
ראו גם
בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נגד שר האוצר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מקצועות הכלכלה
קטגוריה:שוק ההון
קטגוריה:יועצים | 2024-03-30T14:18:40 |
פתיחה אנגלית | פתיחה אנגלית היא פתיחה בשחמט. בפתיחה זו הלבן נמנע מלכבוש את המרכז (למשל על ידי 1. ד2-ד4)
והוא מעדיף לנהל מאבק עקיף על השליטה בו על ידי הפתיחה האגפית: 1. ג4 ..., ובד בבד גם מנסה למנוע את כיבושו על ידי השחור.
הפתיחה האנגלית מקוטלגת בשיטת אנציקלופדיית פתיחות שחמט בין A10-A39.
להלן אחת מהאפשרויות המאפיינות את הפתיחה האנגלית בנוסח הנקרא "נוסח ארבעת הפרשים".
1. ג4 ה5 (אחרי 1...ה6 ד4 ד5 מגיעים לגמביט מלכה נדחה)
2. פג3 ...
העמדה לאחר המסע השני של הלבן
הפתיחה האנגלית לאחר המסע השני היא ההגנה הסיציליאנית
בהיפוך צבעים
2. ... פו6
3. פו3 פג6
4. ז3 רב4
העמדה לאחר המסע הרביעי
המשך אפשרי:
5. רז2 0-0
6. 0-0 ה4
7. פז5 ר:ג3
8. ב:ג3 צה8
העמדה לאחר המסע הששי העמדה לאחר המסע השביעיהעמדה לאחר המסע השמיני
אנגלית, פתיחה
קטגוריה:אנגליה: שחמט | 2021-11-26T01:35:40 |
ארבע המודרניזציות | ארבע המודרניזציות (בסינית: 四個現代化) הן ארבע מטרות שהיוו את תמציתה של הרפורמה שהונהגה בסין על ידי דנג שיאופינג והוצגו לראשונה על ידי ג'ואו אנלאי בשנת 1963.
ארבע המודרניזציות היו:
חקלאות
תעשייה
מדע וטכנולוגיה
הצבא
הרפורמה היוותה למעשה היפוך למדיניות שהונהגה עד אז בסין על ידי מאו דזה-דונג, מדיניות שנסמכה על תלות אפסית במדינות זרות. במהלך הרפורמה החליטה סין להאיץ את תהליך המודרניזציה על ידי הגברת סחר החוץ במדינה, בדגש על קניית מכונות מיפן ומהמערב.
את ההשקעות, הטכנולוגיות והניסיון הניהולי הזר, החליטה סין להשקיע בארבע המודרניזציות ובכך להאיץ את הפיתוח בכלכלתה.
ראו גם
הרפורמה בכלכלת סין
קישורים חיצוניים
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: היסטוריה | 2021-09-24T12:58:55 |
קוסובו | רפובליקת קוסובו (באלבנית: Republika e Kosovës, קוסובַה; בסרבית: Република Косово או Republika Kosovo) היא מדינה מוכרת-חלקית באזור הבלקן שבדרום-מזרח אירופה. גובלת בסרביה בצפון ובמזרח, במקדוניה הצפונית בדרום-מזרח, באלבניה בדרום-מערב ובמונטנגרו במערב. בירתה היא פרישטינה.
הרפובליקה הכריזה על עצמאותה ב-17 בפברואר 2008, לאחר שהייתה טריטוריה אוטונומית של סרביה ונוהלה על ידי האומות המאוחדות. סרביה איבדה את השליטה בקוסובו בעקבות מלחמת קוסובו, אך היא מוסיפה לראות בה מחוז שלה ששמו האזור האוטונומי של קוסובו ומטוחיה (בסרבית: Аутономна покрајина Косово и Метохија או Autonomna Pokrajina Kosovo i Metohija), ושוללת את תוקפה של הכרזת העצמאות.
רפובליקת קוסובו אינה חברה באו"ם כתוצאה מהווטו הרוסי במועצת הביטחון עקב התנגדותה הנחרצת של רוסיה להכרה בעצמאות קוסובו. מנגד, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, יחד עם 21 מתוך המדינות החברות באיחוד האירופי ו-80 מדינות נוספות נכון לאוקטובר 2022, הכירו בעצמאות המדינה. המחלוקת הבין-לאומית בשאלת עצמאותה של קוסובו הועברה לבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג, שקבע כי הכרזת העצמאות של קוסובו חוקית, מכיוון ש"אין חוק בין-לאומי נגד הכרזות עצמאות".
רוב תושביה של קוסובו הם אלבנים-מוסלמים, ומיעוטם סרבים-נוצרים-אורתודוקסים ואחרים. קוסובו משמשת גם כמדינה משקיפה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
במאה ה-4 לפנה"ס הגיעו האילירים לשטח קוסובו של היום. העם האילירי ששכן בשטחה הוא העם הדרדני. ממלכתם נכבשה על ידי מרקוס ליקיניוס קראסוס בשנת 28 לפנה"סhttps://www.balcanica.rs/balcanica/uploaded/balcanica/balcanica%2037/01%20Vlada%20Petrovic1.pdf וסופחה לאימפריה הרומית. האזור שולב לאחר מכן בפרובינקיה מואסיה בשנת 15 לפנה"ס. אזור קוסובו הפך כנראה לחלק ממואסיה העליונה בשנת 87 לספירה, אם כי עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שהוא חולק בין דלמטיה למואסיה.http://www.rastko.org.rs/kosovo/istorija/malkolm/djankovic-facts.html לאחר 284 לספירה חילק דיוקלטיאנוס את מואסיה העליונה לפרובינקיות קטנות יותר. פרובינקיית דרדניה כללה חלקים מזרחיים של קוסובו המודרנית, בעוד שחלקה המערבי היה שייך למחוז הרומאי החדש פראבליטנה. הרומאים התיישבו באזור וייסדו כמה ערים.
האזור נותר חלק מהאימפריה המזרחית הרומית, הביזנטית, לאחר פיצולה הסופי של האימפריה הרומית בשנת 395. במאות הבאות, קוסובו הייתה מחוז גבול של האימפריה הביזנטית. האזור היה חשוף למספר הולך וגדל של פשיטות מהמאה ה-4 לספירה ואילך, שהגיעו לשיא עם ההגירות הסלאביות של המאות ה-6 וה-7. האימפריה הבולגרית הראשונה השתלטה על אזור קוסובו באמצע המאה ה-9, אך השליטה הביזנטית הוחזרה עד סוף המאה ה-10. בתחילת המאה ה-13, קוסובו התאגדה מחדש באימפריה הבולגרית המשוקמת אך השליטה הבולגרית דעכה לאחר מותו של איוואן אסן השני, קיסר בולגריה.
קוסובו נכבשה במלואה על ידי רשקה הסרבית בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13, והייתה חלק מממלכת סרביה בשנים 1346 עד 1371. קוסובו, אשר הייתה בצומת הדרכים של נתיבי הבלקן הראשיים המקשרים את אדמות הממלכה, הפכה למרכז התרבותי, הדתי והמנהלי שלאחר נפילת קונסטנטינופול במסע הצלב הרביעי בשנת 1204. לאחר מותו של סטפן אורוש הרביעי דושאן, נחלש השלטון המרכזי והתחזקו מספר רב של נסיכויות עצמאיות כמעט.
במשך שנים רבות הייתה קוסובו מקור לסכסוך אתני, כיוון שרוב אוכלוסייתה מורכבת מאלבנים, בעוד הסרבים רואים את המקום כערש הלאומיות הסרבית בשל ההיסטוריה שלו. בהקשר זה מוזכר במיוחד האירוע המכונה "קרב קוסובו", שהתחולל ב-28 ביוני 1389 בין מלך סרביה לאזאר לבין צבאה של האימפריה העות'מאנית. אף שהסרבים נחלו תבוסה בקרב ההוא, הם רואים אותו כאירוע מכונן בתולדות הלאומיות הסרבית.
קרב קוסובו גרם לחוסר ארגון מוחלט של המדינה הסרבית. האדונים המקומיים הדינמיים ביותר, ביניהם הנסיכים האלבניים של הצפון וצפון המזרח ניצלו את המצב הפוליטי. אחד מהם היה ג'ון קסטריוט, אביו של סקנדרבג. בסוף המאה ה-14 ותחילת ה-15 הוא הצליח ליצור נסיכות מאשימי ועד פריזרן בלב אזור קוסובו.
בסביבות המאה ה-15, חלק מאזור קוסובו המודרנית הפך גם לחלק מהנסיכות האלבנית דוקאג'יני. לקה דוקאג'יני שלט במה שהיום חלקים נרחבים של צפון אלבניה וקוסובו.
לאחר שהנסיך הסרבי לזר חרבליאנוביץ' נהרג בקרב קוסובו ב-28 ביוני 1389, בנו שטפן לזרביץ' ירש אותו ואימו ניהלה את המדינה כעוצרת. ב-1390 או 1391 בהתאם למקור, הפכה סרביה למדינה עות'מאנית וסאלית, ושטפן לזרביץ' היה מחויב להשתתף בקרבות אם הוזמן על ידי הסולטן העות'מאני ב-1396. לאחר מכן, הסולטן באיזיט הראשון העניק לסטפן את רוב הקרקעות של הנסיך הסרבי ווק ברנקוביץ' בקוסובו, שכן ברנקוביץ' צידד במלך ההונגרי בקרב. ב-1402 אימצו השליטים הסרבים את התואר דספוט . באותה שנה הוא ויתר על היחסים עם השלטון העות'מאני והפך לבעל ברית של הונגריה, והשנים שלאחר מכן אופיינו בלחימה מול העות'מאנים.
שלטון האימפריה העות'מאנית
ממוזער|right
לאורך רוב תקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית באזור, שנמשכה מאמצע המאה ה-15 ועד 1912, נכללה קוסובו בווילאייט (פרובינציה) שנקראה קוסובֵה, וכללה גם שטחים ממרכז סרביה, ממונטנגרו ומאלבניה של ימינו, וכן את צפון-מערב מקדוניה הצפונית של ימינו, ובכלל זה בירתה של האחרונה (שהייתה בירת המחוז) סקופיה. ככלל, אפשרו השלטונות חופש דת, אך על התושבים הנוצרים הוטלו מיסים גבוהים (ג'יזיה) שבעטיים התאסלמו עם השנים חלק מהתושבים – רוב האלבנים וחלק מן הסרבים.
בתחילת השלטון הטורקי הייתה האוכלוסייה כמעט כולה סרבית. שלטון אוסטרי קצר מועד בסוף המאה ה-17 התקבל בתמיכה בקרב חלק מן האוכלוסייה הנוצרית, ועם סילוקם של האוסטרים נקטו העות'מאנים בצעדי נקם שגרמו להגירתם של רבבות נוצרים (סרבים ברובם) מן האזור. האדמות שהתפנו נמסרו לידי מהגרים אלבנים. התפתחות דומה התלוותה למרידות נגד העות'מאנים ב-1737 ובתחילת המאה ה-19. עם זאת, עד שלהי המאה ה-19 היה בחבל רוב סרבי. לאחר שסרביה הפכה למדינה עצמאית, גברו הקולות בקרבה להרחיב את גבולותיה ולקבל, בין השאר, את השליטה בקוסובו, שכונתה "סרביה העתיקה", מידי העות'מאנים. כן עלו דרישות לרפורמות שיקלו על התושבים הסרבים בקוסובו שתחת שלטון העות'מאנים. בראשית המאה ה-20 מונה הילמי פחה למושל של קוסובו, סלוניקי ומונסטיר, למימוש רפורמות שהושגו בהסכמות עם האימפריה הרוסית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. ניסיונות לממש רפורמות אלו נתקלו בהתנגדות של האלבנים בקוסובו. מימוש הרפורמות כלל הדחתם של 22 פקידים ו-296 שוטרים שאף הועמדו לדין. בשנת 1910 הוכרז מצב חרום בקוסובו והעות'מאנים דיכאו את המרד של האלבנים. מעל חמישים אלף כלי נשק נאספו מהמורדים בפלך קוסובו.
קוסובו בשלטון סרבי ויוגוסלבי: 1912–1941
רוב שטחה של קוסובו עבר לשלטון ממלכת סרביה במהלך מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912, פרט לאזור מטוחיה שעבר לשליטת ממלכת מונטנגרו. היא נשארה שטח כבוש עד זמן מה לאחר 1918. ואז, לבסוף, היא שולבה ביוגוסלביה בעקבות איחודה של סרביה עם מדינות אחרות.
מלחמת העולם השנייה
במלחמת העולם השנייה חולקה יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. רוב שטח קוסובו נמסר לאלבניה הפאשיסטית, מדינת בובות בשלטון איטליה הפשיסטית.
מחוז אוטונומי ברפובליקה של סרביה: 1945–1989
עם הפיכתה של יוגוסלביה למדינה קומוניסטית פדרטיבית ב-1945, ניתן לקוסובו מעמד של מחוז אוטונומי בתוך הרפובליקה של סרביה. תחילה היה מעמד זה רשמי בלבד ומוגבל ביותר. נטיות לאומיות בקרב האוכלוסייה האלבנית דוכאו בחריפות. אך במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, ובייחוד אחרי 1967, חוזקה משמעותית האוטונומיה של החבל ומעמדם של האלבנים עלה. בחוקת 1974 אף זכה החבל למעמד שנפל רק במעט מזה של רפובליקה בפדרציה: הוכר השימוש באלבנית כשפה רשמית והשימוש בתארים "נשיא" ו"ראש ממשלה" למנהיגי החבל. צעד זה ננקט כחלק ממדיניותו של מנהיג יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו שביקשה להפחית את הדומיננטיות הסרבית ביוגוסלביה ובסרביה עצמה, כדי לייצב את הפדרציה. לאורך תקופה זו עלה באופן ניכר הרוב האלבני בחבל כתוצאה משיעור ילודה גבוה, מהגירה פנימית של סרבים לסרביה המרכזית ומהגירה של אלבנים מאלבניה. חרף היותו של המחוז האזור העני ביותר ביוגוסלביה, עדיין תנאי החיים היו טובים בהרבה מאשר באלבניה השכנה. תלונות מצד המיעוט הסרבי בחבל על אפליה מצד מוסדות השלטון האוטונומיים לא נענו בתגובה מצד השלטונות היוגוסלביים.
ב-1981, שנה לאחר מותו של טיטו, פתחו האלבנים בחבל בגל של מחאה והפגנות. המפגינים דרשו מעמד רשמי של רפובליקה, וחלקם אף העלו דרישה לעצמאות מלאה או לאיחוד עם אלבניה. גל המחאות דוכא ביד קשה על ידי הצבא והמשטרה היוגוסלביים, אשר המשיכו להתערב במידה רבה בניהולו של החבל במהלך שנות ה-80, תוך הפעלת צעדי דיכוי נגד בדלנים.
ימין|ממוזער|200px|קוסובו ומטוחיה.
ב-1989 נשא נשיא סרביה סלובודן מילושביץ' נאום לרגל יום השנה ה-600 ל"קרב בקוסובו". הנאום נשא אופי לאומני ונועד לבסס את מעמדו של מילושביץ' כמנהיג סרביה בשעה שיוגוסלביה החלה מתערערת. זמן קצר לאחר מכן, מילושביץ' צמצם מאוד את האוטונומיה של מחוז קוסובו. מוסדות השלטון העצמי של קוסובו בוטלו, והוטלו מגבלות קשות על חופש התרבות והשפה במחוז. התושבים האלבנים של קוסובו, בהנהגת איברהים רוגובה, הגיבו תחילה במאבק לא-אלים, שכלל את החרמת המוסדות הסרביים הרשמיים, הקמת בתי ספר אלבניים משלהם, ומוסדות פוליטיים עצמאיים, בהם פרלמנט לא-רשמי. ב-2 ביולי 1990 הכריז הפרלמנט הזה על עצמאות קוסובו. ההכרזה זכתה להכרה מצד אלבניה בלבד. מדיניות האי-אלימות שהנהיג רוגובה שמרה על השקט במחוז, בשעה שמאבקי דמים התחוללו בחלקים אחרים ביוגוסלביה, אך מאידך לא נשאה פירות רבים.
התפתחות נוספת בשנות ה-90 הייתה יישובם של רבבות פליטים סרבים מבוסניה ומקרואטיה בחבל.
מלחמת קוסובו
ב-1995 החל הצבא לשחרור קוסובו (KLA) במאבק חמוש נגד השלטונות היוגוסלביים ונגד המיעוטים הלא-אלבניים בחבל. בשלב זה הייתה לאלבנים שליטה רופפת בחלק ניכר משטח המחוז, תוך ניצול העובדה שצבא יוגוסלביה שקע בשנות ה-90 במלחמות בבוסניה ובקרואטיה. המאבק הסלים ב-1998, כששני הצדדים מבצעים פשעי מלחמה. האלבנים פנו להתערבות בין-לאומית בטענה שמבוצע בהם רצח עם, טענה שבית דין של האו"ם דחה לאחר חקירה ב-2001. ה-KLA, שנחשב ביוגוסלביה כארגון טרור, אך לא הוכר רשמית ככזה על ידי ממשלות מערביות, זכה למימון וסיוע בנשק מאלבנים תושבי אלבניה ומן הפזורה של יוצאי קוסובו במערב. התמוטטות המשטר באלבניה ב-1997 אפשרה לארגון להתחזק באמצעות נשק רב שנלקח מבסיסי הצבא האלבני. מקור הכנסה נוסף של הארגון היה סחר בסמים וסחר בנשים.
ב-1999, בתגובה להחמרה בלחימה בחבל, הציבו כוחות נאט"ו אולטימטום ליוגוסלביה (שבשלב זה כללה רק את סרביה ומונטנגרו) להוציא את כוחותיהם מהחבל. סמוך למועד פקיעת האולטימטום החלו הסרבים בגירושם הכפוי של אלבנים מהחבל ובהרס נרחב באזורי השליטה של ה-KLA. עם פקיעתו פתחו כוחות נאט"ו בהתקפה אווירית על מטרות צבאיות ואזרחיות ברחבי סרביה, בעוד יוגוסלביה מאיצה את גירושם של האלבנים, ש-700 אלף מהם הפכו לפליטים, ורבבות סרבים תושבי קוסובו נאלצו אף הם לעזוב את בתיהם מפחד ההפצצות ותגובת הנגד של האלבנים. ב-11 ביוני, כעבור כעשרה שבועות של הפצצות, נעתר מילושביץ' לדרישה להוציא את כוחות יוגוסלביה מן החבל, והוא נמסר לניהולו של כוח צבאי של נאט"ו, "כוח קוסובו" (KFOR).
הפליטים האלבנים מקוסובו התרכזו במחנות פליטים עצומים שהוקמו במקדוניה השכנה. ישראל פתחה במבצע סיוע נרחב לפליטים, בין היתר בהשפעת המראות הקשים של רכבות המסיעות אלפי פליטים מבתיהם השרופים. צה"ל הקים בית חולים שדה במחנה הפליטים Brazda, אשר השתלב עם יחידות רפואה של כוחות נאט"ו וארגוני מתנדבים שפעלו באזור. הסוכנות היהודית, בסיוע התנועה הקיבוצית, ארגנה מבצע תרומות נרחב ומתוקשר בישראל ובעולם, ושיגרה רכבת אווירית עם סיוע אזרחי שכלל מזון, מים, אוהלים וציוד הומניטרי אחר. המטוס האחרון הביא עימו לארץ כ-100 פליטים מקוסובו, שהשתכנו בבית ספר שדה מעגן מיכאל.
עם תום המלחמה הפך החבל לטריטוריה אוטונומית בחסות האו"ם, אם כי נשמר הקשר הפורמלי בינה לבין סרביה. רוב הפליטים האלבנים תושבי קוסובו חזרו לבתיהם, ונבנו בהדרגה מוסדות שלטון עצמי, שבהם השתתפו בעיקר נציגי הרוב האלבני. בעקבות המלחמה אולצו מאות אלפי סרבים ובני מיעוטים אחרים לעזוב את בתיהם והפכו פליטים (מספר העוזבים מיוני עד אוגוסט 1999 הוערך ב-164 אלף). חלקם עקרו לסרביה גופא, ואחרים עברו למובלעות בתוך קוסובו עצמה, שם הגנו עליהם כוחות האו"ם. התושבים הלא-אלבנים שביקשו לשוב לבתיהם נתקלו באלימות ובאפליה, ורק מעטים הצליחו בכך.
ב-2014 קבע תובע מטעם האיחוד האירופי כי בכירים ב-KLA ביצעו פשעי מלחמה חמורים לאחר השתלטותם על קוסובו, ובכלל זה טיהור אתני של סרבים וצוענים. תובע בבית הדין הפלילי הבין-לאומי הגיש בשנת 2020 כתב אישום נגד בכירים בשל פעילותם באותה תקופה.
הכרזת העצמאות והתגובות לה
ב-17 בפברואר 2008, במהלך ישיבה מיוחדת שהתקיימה בשעות אחר הצהריים, הכריז ראש הממשלה האשים טאצ'י, שהפך בינתיים לנשיא, על עצמאותה של קוסובו, חרף התנגדותה של סרביה ואיומה בהטלת סנקציות כלכליות ודיפלומטיות על קוסובו ועל מדינות שיתמכו בהכרזתה. טאצ'י, שהיה בעברו לוחם בצבא השחרור של קוסובו (KLA), הפך למנהיג פוליטי. במהלך הישיבה הוקראה הכרזת העצמאות של המדינה. באותו יום הוכרז נשיא קוסובו פאטמיר סיידיו כראש המדינה החדשה.
ציטוטים מרכזיים מתוך ישיבת הפרלמנט המיוחדת:
כמו כן, במהלך הישיבה נדונו נושאים שונים, כגון סמלי המדינה ודגלה.
הכרזת העצמאות נעשתה בהסכמה שבשתיקה של חלק ממדינות האיחוד האירופי ושל ארצות הברית, ואכן בריטניה, צרפת, איטליה, גרמניה וארצות הברית הכירו בה בתוך זמן קצר (ב-18 בפברואר). ב-19 בפברואר 2008 החזירה סרביה את שגרירה מארצות הברית לאות מחאה על הכרתה בקוסובו. כוחות נאט"ו הם שהביאו להקמת השלטון האוטונומי בקוסובו בחסות האו"ם, והיו שפירשו את העובדה שהמדינות המרכזיות בנאט"ו לא הפעילו את השפעתן ולא מנעו את הכרזת העצמאות כמתן "אור ירוק" לעצמאות קוסובו. ב-18 בפברואר נערכה פגישה מיוחדת בבריסל בעניין קוסובו, של נציגי מדינות האיחוד האירופי. בפגישה זו הביעו ספרד וסלובקיה התנגדות להכרה בעצמאות קוסובו, בניגוד לעמדת מדינות אחרות באיחוד. ההערכה היא שספרד חוששת שעצמאות קוסובו תהווה תקדים להכרה עתידית בעצמאות חבליה האוטונומיים: ארץ הבסקים וקטלוניה. לאיחוד האירופי אין כיום עמדה רשמית כלפי מעמדה של קוסובו, אך הארגון החליט לשלוח כוח משימה על מנת להבטיח המשך הנוכחות של כוח אזרחי בין-לאומי בקוסובו.
רוסיה, שתומכת באופן מסורתי בעמדת סרביה, התנגדה להכרזת העצמאות, וקראה לכינוס חירום של מועצת הביטחון של האו"ם. ישראל הודיעה לשר החוץ הסרבי שהיא לא תהיה בין המדינות הראשונות שיכירו בעצמאות קוסובו. ממשלות סרביה וקוסובו יצרו קשר עם ממשלת ישראל, כל אחת בבקשה כי תתמוך בעמדתה, ואף הביאו דוגמאות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להצדיק את עמדותיהן. סרביה טענה שקוסובו עבור הסרבים היא כירושלים עבור הישראלים, ואילו ממשלת קוסובו טענה שישראל צריכה לגלות הבנה לרצונו של עם נרדף בעצמאות. לבסוף הכירה ישראל בקוסובו בעקבות הסכם סרביה–קוסובו.
ב-30 ביולי 2008, כ-5 חודשים לאחר הכרזת העצמאות, החלה קוסובו בהנפקת דרכונים.
ב-22 ביולי 2010 קבע בית-הדין הבין-לאומי של האו"ם בהאג כי הפרישה החד-צדדית של קוסובו מסרביה ב-2008 וההכרזה על עצמאותה לא הפרו חוקים בין-לאומיים. החלטה זו עשויה לעודד מדינות נוספות להכיר בעצמאותה של קוסובו ולקרב את הצטרפותה לאו"ם, אך אין לה תוקף ממשי או מחייב מבחינה חוקית.
לקראת אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) הכיר הוועד האולימפי בקוסובו כרשאית לשלוח משלחת ספורטאים שתשחק תחת דגלה. במשחקים עשתה היסטוריה הג'ודוקא מאילינדה קלמנדי שזכתה במדליית זהב ראשונה למדינה בקטגוריית נשים עד 52 קילוגרם.
ב-3 במאי 2016 הצטרפה רשמית כחברה באופ"א ובעקבות כך קיבלה את היכולת להיות חלק ממוקדמות יורו 2020 (אשר עקב מגפת הקורונה נדחה לשנת 2021).
בשנים לאחר הכרזת העצמאות, יחסי סרביה–קוסובו החלו לכלול דיאלוג בין הצדדים. הסכם ראשון נחתם בשנת 2013. בספטמבר 2020, הסכימו סרביה וקוסובו לכונן יחסים כלכליים מלאים. לעיתים הייתה מתיחות.
ב-26 בנובמבר 2022, קוסובו הודיעה רשמית שתגיש בחודש דצמבר בקשה להצטרף לאיחוד האירופי.
כלכלה
בתקופת קיומה של הפדרציה של יוגוסלביה היה מחוז קוסובו העני ביותר והפחות מפותח במדינה, חרף סיוע משמעותי מן הממשלה המרכזית. לנתוני פתיחה קשים אלה התוסף הנזק שנגרם כתוצאה מהסכסוך בחבל בשלהי שנות ה-90 וכן מהפצצות נאט"ו, וכיום קוסובו היא אחד האזורים העניים באירופה. התוצר המקומי לנפש הוא 1,100 דולר אמריקני בלבד, ושיעור האבטלה מוערך ב-40%. כשליש מהתוצר מגיע מסיוע חוץ, ותרומה משמעותית נוספת מתקבלת מכספים שנשלחים מן הפזורה האלבנית-קוסובארית.
קוסובו נפרדת למעשה מסרביה מבחינת סחר בין-לאומי מאז 1999. המִנהל הזמני מטעם האו"ם מפעיל מעברי גבול שבהם נגבה מכס בשיעור אחיד של 10%. שותפות הסחר המרכזיות נכון לתחילת 2008 הן מקדוניה, סרביה, גרמניה וטורקיה (אם כי סרביה איימה בהטלת חרם כלכלי על החבל במחאה על הכרזת העצמאות החד-צדדית).
החקלאות מהווה מרכיב חשוב בכלכלה. תרומתה לתוצר בשנת 2000 הייתה כ-30% והיא העסיקה באותה שנה כ-60% מן העובדים. רוב הקרקע מצויה כיום בבעלות פרטית בחלקות קטנות. מעט יותר ממחצית האדמות החקלאיות משמשת לגידול תירס ומיני דגן. שאר הקרקעות משמשות לצורכי מרעה, פרט לאחוזים ספורים של הקרקע, בעיקר באזור מטוחיה ההררי פחות, שבהם מגדלים ענבים, מיני פירות נוספים וגידולים אחרים.
אי-הבהירות באשר למעמדו של החבל פגעה בכלכלה, כיוון שהרתיעה משקיעים זרים, שמעורבותם חיונית לשיקום ההרס שזרעה המלחמה. גורם נוסף הפוגע בהתפתחות הכלכלית, הוא קיומו של שוק שחור בהיקף נרחב וכן קיומם של פשע מאורגן ושחיתות שלטונית.
תקווה מסוימת לכלכלת קוסובו מגיעה מהבטחות האיחוד האירופי להמשך סיוע נדיב למדינה, ומקיומם של מרבצי פחם גדולים.
המטבע הרשמי בקוסובו הוא האירו. הדינר הסרבי נמצא בשימוש באזורים המאוכלסים בסרבים.
גאוגרפיה
קוסובו נמצאת במזרח אירופה, באזור הבלקן. שטחה הכולל מסתכם ב-10,887 קמ"ר. היא גובלת בסרביה בצפון, במונטנגרו במערב, באלבניה בדרום מערב, ובמקדוניה הצפונית בדרום מזרח. אין לה מוצא לים. בירת המדינה והגדולה בעריה היא פרישטינה. קוסבו מוקפת בהרים ומרכזה הוא מישורי ושטוח. הגבוה מבין ההרים הוא הר דרביצה בצפון מערב המדינה, המתנשא לגובה 2,656 מטר.
דמוגרפיה
דתות
גרף דתות בקוסובו:
קבוצות אתניות
כ-90% מאוכלוסיית קוסובו שייכים לעם האלבני ויש להם זיקה לאלבניה ולקהילה האלבנית של מקדוניה הצפונית. מוסדותיה העצמאיים של קוסובו נשלטים בידי הרוב האלבני, אם כי בשלב זה הם שוללים אפשרות של איחוד בין קוסובו לבין אלבניה. כ-5% מתושבי קוסובו הם סרבים, והיתר בני עמים אחרים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היוו האלבנים רק כ-67% מאוכלוסיית הטריטוריה. שיעור האלבנים ביחס לסרבים גדל במשך הזמן עקב שיעור הילודה הגבוה של האלבנים והגירה של אלבנים לאזור, ומתחילת המאבק האלבני לעצמאות גם עקב התנכלויות לסרבים ולצוענים.
לפי הנתונים של "משרד הסטטיסטיקה של קוסובו" לשנת 2000, שסרביה לא קיבלה כמהימנים, האוכלוסייה הכוללת של קוסובו מסתכמת ב-1,970,000 נפש בקירוב, כאשר ההתפלגות האתנית היא כדלקמן:
88% – אלבנים (1,733,600)
7% – סרבים (137,900)
3% – בוסנים (59,100)
2% – צוענים (39,400)
1% – טורקים (19,700)
בין המוסלמים נכללות שלוש קבוצות אתניות קטנות: הגוראנים, המצרים הבלקנים והאשקלים. לפי הערכות הגיעה אוכלוסיית קוסובו ל-2.2 מיליון נפש ב-2005, ושיעור האלבנים באוכלוסייה גדל במעט. האוכלוסייה הסרבית נאמדת ב-2008 ב-120,000 עד 140,000 בלבד, ורובה מרוכז בצפון קוסובו, בסמוך לחלק המרכזי של סרביה.
יהודים
לא ידוע רבות על היהודים בקוסובו לפני המאה ה-16. במפקד שערכו העות'מאנים באזור בשנת 1455 נמנה יהודי אחד בלבד. לאחר גירוש ספרד הגיעו לאזור יהודים, והם נתקבלו בברכה על ידי הסולטן באיזיט השני, שקוסובו הייתה תחת שליטתו. היהודים השתלבו בחיי המסחר והכלכלה. תחת שלטון יוגוסלביה התקיימה בקוסובו קהילה יהודית קטנה מאוד. ב-1921 נמנו בקוסובו 427 יהודים. ב-1941 סופחה קוסובו לאלבניה רבתי, שהייתה תחת שליטה איטלקית. באותה העת יהודיה הרגישו מוגנים במידה רבה. ואולם, עם כניסת הגרמנים נשלחו רבים מהם למחנות המוות בסיוע משתפי פעולה מקומיים. בתקופת המלחמה בשנות ה-90 ברחו מרבית יהודי קוסובו – כ-50 במספר – מבתיהם שבעיר פרישטינה אל סרביה השכנה, שם הרגישו ביטחון. חלקם עלו לישראל. גם כיום ישנם בקוסובו רק כ-50 יהודים, המתגוררים בעיר פריזרן.
ראו גם
יחסי ישראל–קוסובו
קישורים חיצוניים
קוסובו, באטלס ה-CIA
עמרי גלפרין, קוסובו - טיול בין ההריסות (חלק א'), nrg מעריב
עמרי גלפרין, קוסובו - הקסם של קוסובו (חלק ב'), nrg מעריב
"קוסובו ומטוחיה" באתר ממשלת סרביה
Kosovo's Shaky Economy Shows Signs of Autonomy, סקירה על כלכלת קוסובו
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:סרביה: היסטוריה
קטגוריה:בלקן
קטגוריה:חבלי ארץ במחלוקת
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האסלאם
קטגוריה:בלקן: מדינות
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות סרבו-קרואטית
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות טורקית
קטגוריה:מדינות שההכרה בהן מוגבלת
קטגוריה:מדינות שההכרה בהן מוגבלת ללא מוצא לים | 2024-10-20T07:51:54 |
אלן גינצבורג | REDIRECT אלן גינסברג | 2004-10-27T16:37:41 |
בלגרד | בלגרד (בסרבית: Београд, ) היא עיר הבירה של סרביה. העיר שוכנת במפגש הנהרות הסאווה והדנובה, היכן שהמישור הפאנוני מתחבר לחצי האי הבלקני. בנוסף להיותה עיר הבירה, בלגרד העיר הגדולה ביותר במדינה ומשמשת מרכז החיים התרבותיים, הכלכליים והמנהליים שלה. כמו כן, היא גרעין העיר בלגרד, יחידה טריטוריאלית מיוחדת בעלת אוטונומיה מקומית. מבחינת מספר תושביה, היא העיר הרביעית בגודלה בדרום-מזרח אירופה אחרי איסטנבול, אתונה ובוקרשט.
בלגרד היא אחת מהערים העתיקות ביותר באירופה. היא יושבה לראשונה כ-4,800 שנים לפני הספירה על ידי תרבות הווינצ'ה הנאוליתית. את העיר עצמה ייסדו קלטים במאה השלישית לפני הספירה ואחר כך הפכה ליישוב הרומי סינגידונום. בשנת 1450 הפכה לבירת סרביה והייתה בירת המדינות היוגוסלביות שהתקיימו בין 1918 ל-2003. מ-2003 עד 2006 הייתה בלגרד בירת סרביה ומונטנגרו.
שם העיר
משמעות שם העיר בלגרד הוא העיר הלבנה, והוא ניתן לה בשנת 878 לספירה כשהייתה חלק מהאימפריה הבולגרית על שם המבצר שבה. במקורות מימי הביניים נקראה העיר Белиград בסרבית או Бѣлградъ ו-Бѣлиградъ בסלאבית כנסייתית עתיקה. בסרבית מודרנית שמה הוא Београд בכתב הקירילי או Beograd בכתב הלטיני (אך ניתן למצוא בראשית המאה ה-19 גם את צורת האיות Бијоград).
ברוב השפות האחרות נשמרה המשמעות המקורית של השם. כך במונטנגרו ובדלמטיה נקרא שם העיר Биоград на Дунаву ("בלגרד שעל הדנובה") וברוסית, בבולגרית ובמקדונית Белград. בהונגרית נקראת העיר היום Belgrád אך בעבר נקראה גם Fehérvár ("הטירה הלבנה") או Nándorfehérvár ("הטירה הלבנה הבולגרית"). בגרמנית היא נזכרת לעיתים כ-Weißenburg ובאיטלקית כ-Castelbianco. ביוונית ביזנטית נקרא שמה Βελιγράδον וביוונית מודרנית Βελιγράδι. מקורות לטיניים קוראים לה Alba Graeca או Alba Bulgarica, כלומר הלבנה היוונית או הלבנה הבולגרית.
היסטוריה
בשל מצבה הגאוגרפי, שהקנה לבלגרד חשיבות אסטרטגית גדולה, הייתה לה היסטוריה סוערת של כיבושים רבים.
במקום בו משתרעת בלגרד כבר התקיים יישוב בתקופה הפרהיסטורית.
בשנת 29, כשהרומאים כבשו אותו, היה ידוע בשם Singidun או לפי הנוסח הרומי Singidunum סינגידונום. מוצא השם קלטי-תרקי, ומניחים כי בימי הקדם ישבו במקום שבטים תרקיים או איליריים.
בתקופת השלטון הרומי שימשה סינגידונום מחנה צבאי, תחנה לצי המלחמה הרומי וגם מרכז מסחרי חשוב. בבלגרד נולד יוביאנוס (Jovianus), שהיה לקיסר רומי בשנים 363–364. קיסר רומי אחר, דקיוס (Decius), נולד בעיר סירמיום הקרובה.
במאה ה-4 נעשתה למושבו של בישוף ובאותה תקופה (336) נתקיימה בה אספה (סינוד) אריאנית.
אחרי חלוקת האימפריה הרומית בשנת 395 נותרה העיר באימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית).
מן המאה ה-4 עד המאה ה-6 עברה המצודה בזה אחר זה לידי ההונים, הסרמטים, הגותים, והגפידים עד שלבסוף, בימי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, נכבשה מחדש על ידי הביזנטים, שלפי עדותו של פרוקופיוס, ביצרו את בלגרד כעמדה קדמית נגד הברברים.
בימי הביזנטים, בלגרד נקראה אלבה גרקה (Alba Graeca) ((העיר) היוונית הלבנה").
מן המאה ה-7 עד המאה ה-9 נמצאה בידי האווארים. במאה ה-9 נכבשה על ידי הבולגרים (אז הייתה ידועה גם בשם "אלבה בולגריקה") (Alba Bulgarica) היא הפכה לעיר סלאווית לפי אוכלוסייתה ואף ניתן לה השם הסלבי בליגרד, בלגרד או באוגרד, שפירושו העיר הלבנה או המצודה הלבנה. שם זה מופיע לראשונה בשנת 878 באיגרת של האפיפיור יוחנן השמיני אל הנסיך בוריס הראשון מבולגריה. הקיסר הביזנטי בסיליוס השני, שהחריב את מלכות הבולגרים, השתלט גם על בלגרד.
ב-1124 נכבשה ונחרבה בלגרד על ידי אישטאוון ה-2, מלך הונגריה, אבל ב-1154 חזרו הביזנטים וכבשו אותה, ואחר כך הקימו אותה מחדש מחורבנה. בימי אנדרוניקוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית נכבשה העיר שוב על ידי ההונגרים, ולאחר שנים מעטות נפלה שנית לידי הבולגרים.
בשנת 1284 נכנסה לראשונה בלגרד תחת שלטון סרבי כשהמלך דרגוטין קיבל אותה במתנה מחמיו המלך לסלו הרביעי, מלך הונגריה.
במרבית המאה ה-14 הייתה בלגרד (בפי ההונגרים Nándorfehérvár) יישוב ספר הונגרי מבוצר. אחרי שכרת ברית חסות עם הונגריה, הנסיך (דספוט) הסרבי סטאפן לזרביץ השיג את בלגרד ממלך הונגריה וב-1404 בחר בה כעיר הבירה של הנסיכות (דספוטט) הסרבית. בתקופת שלטונו של סטפן לזרביץ' העיר ידעה התפתחות ושגשוג. התיישבו בה אלפי סרבים, כמו כן סוחרים רבים מדוברובניק (רגוזה), נבנו כנסיות רבות, שופץ מושב המיטרופוליט וקמה בה לתחיה פעילות הכנסייה הסרבית הפרבוסלבית.
ב-1427 בהתאם להסכם עם הונגריה נמסרה שוב העיר להונגרים. פרט לכנסייה המטרופוליטנית כל שאר המוסדות הסרביים פונו. עד 1521 חזרה בלגרד להיות מרכז אסטרטגי הונגרי על יד הגבול, שזכה להיקרא "מבצר הנצרות" ו"מפתחה של הונגריה" מול סכנת הפולשים העות'מאנים.
ב-1456 ניצח יאנוש הוניאדי את הטורקים בהמצור על בלגרד, אבל ב-1521 נפלה העיר בידיו של הסולטאן סולימאן הראשון. חלק מהתושבים הוגלו לאזור איסטנבול, שם התבוללו.
הטורקים נהגו לכנות את בלגרד בשם דאר-אֻל-ג'יהאד, שפירושו "בית מלחמת הקודש" (Belgirad dar ül-cihad).
ב-1688 נכבשה העיר על ידי האוסטרים, אבל הוחזרה לטורקים ב-1699 בהתאם להסכם קרלוביץ. בשנת 1717 חזרו האוסטרים בפיקודו של הנסיך אויגן מסבויה וכבשו את העיר, אבל ב-1739 הוחזרה שוב לטורקיה בהתאם להסכם בלגרד.
ב-1789 נכבשה בלגרד על ידי המצביא האוסטרי ארנסט גדעון פון לאודון, אך ב-1792 הוחזרה שוב לטורקים.
ב-1806 נכנע חיל המצב הטורקי שבבלגרד בפני הסרבים המורדים בהנהגת קרג'ורג'ה, אבל הטורקים חזרו והשתלטו על העיר ב-1813. עד 1862 הייתה המצודה של בלגרד ומורד הדנובה שהיה מאוכלס בטורקים, תחת שליטה טורקית, בעוד שהעיר העליונה, על האוכלוסייה הסרבית שלה, הייתה תחת שליטה סרבית. ב-1842 נעשתה לעיר הבירה של סרביה.
ביוני 1862 הפגיז המושל הטורקי את האזור הסרבי של העיר. דבר זה גרם להתערבותן של המעצמות, והטורקים פינו את העיר, פרט למצודה שבה, שפונתה ב-1867. בלגרד, כבירת סרביה, התפתחה לעיר גדולה בעלת סגנון אירופאי.
מלחמת העולם הראשונה נפתחה עם הפגזת בלגרד על ידי האוסטרו-הונגרים, שכבשו את העיר בנובמבר 1914, אבל לאחר הניצחון המזהיר, שנחלו הסרבים מיד לאחר מכן, חזרו האחרונים לעיר ב-15 בדצמבר של אותה שנה. באוקטובר 1915 נכבשה שוב על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה בפיקודו של מקנזן, שהחזיקו בה עד סוף המלחמה.
בנובמבר 1918 נחתם חוזה שביתת הנשק עם הונגריה. בדצמבר 1918 הוכרזה בלגרד לבירתה של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שתיקרא לאחר מכן יוגוסלביה.
בימי מלחמת העולם השנייה הופצצה קשות על ידי החיל האוויר הגרמני, ונכבשה על ידי הגרמנים.
באוקטובר 1944 גורש הצבא הגרמני על ידי הפרטיזנים היוגוסלבים בראשות טיטו, בעלי בריתו של הצבא הסובייטי שהתקדם בכיוון העיר במהלך מבצע בלגרד.
גאוגרפיה
בלגרד שוכנת בחלק הצפוני של סרביה, בגובה של 122 מטר מעל פני המים ונחצית בידי הנהרות סאווה וטיסה שנשפכים שניהם ממש בבלגרד אל תוך אותו נהר: הדנובה, שחוצה גם הוא את העיר. כמו כן העיר היא העיר משמעותית לגדות הדנובה.
במפגש דנובה וסאווה בתחומי העיר ממקום אי המלחמה הגדול.
תחבורה
את בלגרד משמש נמל התעופה הבינלאומי ניקולה טסלה. כמו כן קיימת בה רשת רכבות וכבישים.
תעשייה
בלגרד היא צומת של כבישים שמקשרים את אירופה המרכזית אל חצי האי הבלקן. בלגרד היא מרכז תעשייתי חשוב, בין השאר מייצרים בה מכונות, מכשירי עבודה לחקלאות ולתחבורה. מקורות כלכליים חשובים הם: הנמל, שדה התעופה, מוסדות הממשלה והמפלגה השולטת, וגם מוסדות ציבור כגון אוניברסיטה וספריה לאומית. כמו כן, בלגרד משמשת מרכז לייצוא תוצרת חקלאית, ליבוא של מוצרי תעשייה, ומשמשת גם מרכז לגידול המקנה של ארצה.
בלגרד הפכה למרכז תעשיות היי-טק בדרום-מזרח אירופה. מספר חברות בינלאומיות כמו ASUS, אינטל, וואווי, דל, Nutanix ועוד הקימו בעיר מרכז אזורי.
אתרים בבלגרד
מוזיאונים
להלן כמה מהמוזיאונים היותר חשובים בבלגרד:
המוזיאון הלאומי – מוזיאון אומנות בו יש יותר מ-300,000 יצירות. המוזיאון נבנה בשנת 1844.
המוזיאון לאומנות מודרנית – מוזיאון המכיל בערך 8,540 יצירות.
מוזיאון ניקולה טסלה – מוזיאון המכיל בערך 160,000 מסמכים של ניקולה טסלה, ועוד 5,700 פריטים נוספים. המוזיאון נבנה בשנת 1952.
ארכיון סרביה – הארכיון הלאומי של סרביה.
בניינים חשובים
מגדל אוואלה – מגדל טלקומוניקציה בגובה של 204.68 מטר.
מסד ביירקלי
בלי דבור Beli Dvor – נבנה בשנת 1925
באוגרדיאנקה – Beogradjanka – נבנה בשנת 1974 על ידי ברנקו פשיץ'. גובהו 101 מטרים.
הפרלמנט של סרביה – בית המחוקקים של סרביה
קתדרלת סאווה הקדוש – אחת מהכנסיות האורתודוקסיות הפעילות הגדולות בעולם. נבנתה עם הפסקות החל משנת 1935 והושלמה במידה רבה בשנים שלאחר 1985 לפי התכנון המקורי של האדריכלים אלכסנדר דרוקו ובוגדן נסטורוביץ' שחודש על ידי ברנקו פשיץ'.
הכנסייה נבנתה על הגבעה שבה בשנת 1594 המצביא הטורקי סינאן פאשה הצית את שאריות הקדוש סאווה, פטרון הסרבים, כדי להשפילם.
מגדל גנקס Genex Tower
מגדל אלבניה Palace Albania
ארמון הנסיכה ליוביצה Princess Ljubica's Residence
ארמון הנסיך מילוש Prince Milos's Residence
Usce Tower
רחובות חשובים
ממוזער|מכסה לפתח ניקוז ברחוב בבלגרד
שדרות המלך אלכסנדר – הרחוב הארוך ביותר בבלגרד
רחוב קנז מיכאילובה – Knez Mihailova, רחוב הפתוח להולכי רגל בלבד, מדרחוב, על שמו של נסיך סרביה מיכאילו אוברנוביץ'
סקאדארליה – Skadarlija
סלאביה – Slavija
טראזיה – Terazije
ככר הרפובליקה Republic Square – הרחוב הקצר ביותר בבלגרד
יהדות בלגרד
שמאל|ממוזער|280px|יהודי בלגרד הכלואים במחנה עבודת כפייה
קהילה יהודית בבלגרד התקיימה מהמאות ה-13 וה-14 כאשר באו יהודים לעיר מרגוזה (דוברובניק), מאיטליה והונגריה. לאחר שנכבשה על ידי הטורקים ב-1521 נוספו גם מגורשי ספרד. יהודים מילאו תפקיד במסחר בין צפונה ודרומה של האימפריה העות'מאנית שעבר דרך בלגרד. הם עמדו בקשרי מסחר עם סלוניקי, קושטא, רגוזה ואנקונה, והתחרו בעיקר בסוחרי רגוזה.
באותה תקופה נעשתה בלגרד למרכז תורני חשוב. מרבני בלגרד במאות ה-16 וה-17 בלטו הרב מאיר אנג'יל, בעל "קשת נחושה", הרב יהודה לירמה, בעל "פליטת בית יהודה" שלישיבתו יצא שם למרחוק, והרב שמחה הכהן פרוידמן, מחבר "ספר השמות".
כיום, קהילת יהודי בלגרד היא אחת משלוש הקהילות היהודיות שנותרו לפליטה במדינות יוגוסלביה לשעבר. הקהילות האחרות הן קהילת יהודי סרייבו וקהילת יהודי זאגרב.
ספורט
בעיר התקיימה האוניברסיאדה בשנת 2009.
בעיר ישנם חלק ממועדוני הפאר הגדולים בכל הזמנים של יוגוסלביה בכלל וסרביה בפרט בכדורגל. שני המועדונים הראשיים והמפורסמים ביותר הם פרטיזן בלגרד והכוכב האדום בלגרד שנודעו בכל אירופה בשל השתתפותם בליגת האלופות והליגה האירופית על בסיס כמעט קבוע. כמו כן, בעיר ישנם מועדונים כגון OFK בלגרד, אוביליץ' בלגרד, זמון בלגרד, ראד בלגרד.
בעיר משחקות גם קבוצות הכדורסל פרטיזן בלגרד, רדניצ'קי בלגרד, הכוכב האדום בלגרד, FMP בלגרד ואוקק בלגרד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אירופה: ערי בירה
קטגוריה:סרביה: ערים | 2024-05-10T17:00:41 |
גשר פורת' | ממוזער|אוניה ורכבת בגשר
גשר פורת' (באנגלית: Forth Rail Bridge) הוא גשר רכבת במזרח סקוטלנד, מעל לשון הים של פורת', 14 קילומטרים ממערב לאדינבורו. על הגשר עוברת מסילת הרכבת בין אדינבורו לדנדי וממערב לו נמצא גשר כביש, מפורסם פחות. קצהו הדרומי של הגשר נמצא בעיירה קווינספרי (בשטח המוניציפלי של אדינבורו) וקצהו הצפוני נמצא בכפר צפון קווינספרי. הגשר הוכר כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.
היסטוריה
בנייה של גשר קודם באותו מקום, שתוכנן על ידי תומאס בוך, לא יצאה לפועל, לאחר שקרס גשר אחר של אותו מתכנן, על נהר טאי. קריסת הגשר, שבה נספו 75 נוסעי הרכבת שעליו, גרמה לזעזוע רב, ולכן נדרשה מגשר פורת' רמת בטיחות גבוהה ביותר. לאחר מותו של בוך נמסר תכנון הגשר לג'ון פואלר ובנג'מין בייקר, ובנייתו התקיימה בשנים 1883–1890. לבייקר ולפואלר היה ניסיון הנדסי עשיר, אך זהו הגשר היחיד שבייקר תכנן, והוא נחשב לעבודתו ההנדסית הגדולה ביותר.
הגשר נחשב לפלא הנדסי גם בימינו. זהו גשר הפלדה הראשון בעל מִפתח רחב, ועם סיום הקמתו החזיק בשיא האורך ובשיא הגובה. אורכו הכולל 2.5 קילומטרים, והוא נמצא בגובה 46 מטר מעל לים שמתחתיו. הוא בנוי משתי זרועות ראשיות באורך 521 מטר, ושתי זרועות צדדיות באורך 107 מטר כל אחת. בגשר הושקעו 51,000 טון של פלדה. 57 פועלים קיפחו את חייהם במהלך הקמתו.
הרכבות המודרניות הן קלות משקל יחסית לרכבות שנסעו על הגשר בעת הקמתו, ולכן מפעילות עליו עומס מופחת. הגשר דורש תחזוקה מתמדת, אך הביטוי "לצבוע את גשר פורת'", שמסמל עבודה שאינה נגמרת, נובע מסיפור מוטעה כאילו היה מקרה שבו היה צורך להתחיל לצבוע את הגשר מיד בתום צביעה קודמת שלו.
במשחק Grand Theft Auto: San Andreas ניתן למצוא גשר במבנה זהה לגשר פורת', המחבר בין הערים הדמיוניות לאס ונטורס וסאן פיירו.
קישורים חיצוניים
פורת', גשר
קטגוריה:סקוטלנד: מבנים רשומים דרגה A
קטגוריה:סקוטלנד: תחבורה
קטגוריה:סקוטלנד: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:אדינבורו: מבנים | 2024-03-30T03:29:45 |
פון נף | ממוזער|שמאל|300px|הפון נף מעוטר בפסלים קטנים בצורת ראש, כמו גם פינות מעוגלות שבהן יכולים העוברים ושבים לנוח ולהשקיף על הנהר
ממוזער|שמאל|300px|האיל דה לה סיטה כפי שהוא נראה ממערב. מלפנים: גשר פון נף המתוח מעל הנהר
פּוֹן נֶף (מצרפתית: Pont Neuf – "הגשר החדש") הוא הגשר העתיק ביותר כיום בפריז שבצרפת, מעל נהר הסן. עם זאת, באופן משעשע, דבק בגשר הכינוי "הגשר החדש" (שניתן לו בתחילת המאה ה-17) והוא נותר בשימוש גם בעת בה זהו הגשר הישן ביותר.
המבנה
הגשר נמצא ברובע הראשון של פריז, בקצה המערבי של איל דה לה סיטה (אי במרכז הנהר) והוא מחבר את הגדה השמאלית של פריז, מדרום, עם הגדה הימנית.
אורכו הכולל של הגשר 278 מטר ורוחבו 22 מטר. הוא מורכב משני חלקים. האחד מורכב מ-5 קשתות ומחבר את הגדה השמאלית לאי, והשני, המורכב מ-7 קשתות, מחבר את האי לגדה הימנית.
את הפקודה לבניית הגשר נתן המלך אנרי השלישי בשנת 1577. בשנת 1578 הוא הניח את אבן הפינה. מלחמת האזרחים שהתרחשה בשנים אלו והיעדר כספים גרמו לעיכוב הפרויקט. העבודות החלו בשנת 1578 והסתיימו ב-1604 (לפי מקורות אחדים - 1607). המלך אנרי הרביעי חנך את הגשר. הגשר מורכב מסדרה של גשרים קשתיים קצרים, כמו רוב הגשרים בתקופה שבה נבנה. בניגוד למקובל באותה תקופה היה זה גשר האבן הראשון שלא כלל בתי מגורים בנוסף לדרך מעבר. זאת משום שהמלך אנרי הרביעי רצה שיראו מהגשר את ארמון הלובר. במקום בתים הוקמו על הגשר חנויות קטנות שנותרו במקום עד המאה ה-19. כבר בעת בנייתו נסללו בו מדרכות כדי להגן על הולכי הרגל מהבוץ ומהסוסים. זהו למעשה המקום הראשון בו נבנו בפריז מדרכות. על הגשר הייתה תנועה רבה כבר מהקמתו. במשך שנים רבות היה פון נף הגשר הרחב ביותר בפריז. מבנה הגשר לא שונה מאז בנייתו, אם כי הוא עבר שיפוצים מאז. עמודי העץ התומכים ביסודות הם העמודים המקוריים.
קשתות הגשר מעוטרות בפסלים הומוריסטיים וגרוטסקיים של רופאי שיניים, ספרים, כייסים ובטלנים. ניתן לראותם מגדת הנהר או בשייט.
החיים על הגשר
הגשר שימש כבמה עירונית בה יכלו שחקנים וזמרים להופיע בפני עוברים ושבים. אצילים רבים החלו לטייל על הגשר ברגל. כך מבלי לתכנן זאת הפך הפון נף למסלול האופנה הראשון בפריז. חידוש נוסף שהביא עמו הפון נף היה אישור לשחות במי נהר הסן. כך ניתן היה למצוא לא מעט פריזאים שוחים בנהר לרגלי הגשר בחודשי הקיץ. במאה ה-18 התקיימו על הגשר תערוכות ציבוריות. בשנת 1984 כיסה המעצב היפני קנזו את הגשר בפרחים ובשנת 1985 עטף הפסל הבולגרי כריסטו את הגשר בבד ענק בצבע בז'.
פסלו של המלך אנרי הרביעי
פסלו של המלך אנרי הרביעי רוכב על סוס נוצר במקור בשנת 1614 בהוראת אלמנתו, מארי דה מדיצ'י. בשנת 1792, בזמן המהפכה, הפסל נהרס. הוא נבנה מחדש בשנת 1818 עם חזרת המלוכה לשלטון. מומחים שסרקו את הפסל בקרני רנטגן גילו שהיוצק הטמין בתוך הפסל הגדול פסל קטן של נפוליאון בונפרטה וארבע קופסאות הכוללות את סיפור חייו של המלך אנרי הרביעי, תיאור הזמנת הפסל החדש ורשימת תורמים.
מורשת
בשנת 1882 הפון נף סווג כמונומנט היסטורי ונכלל בתחום אתרי המורשת העולמית של פריז. בשנת 1991 הפון נף נרשם כאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו.
קישורים חיצוניים
היסטוריה של הפון נוף, באתר "פרנקופילים אנונימיים"
הערות שוליים
קטגוריה:פריז: גשרים
קטגוריה:הרובע הראשון של פריז
קטגוריה:פריז: מבנים היסטוריים
קטגוריה:פריז: אטרקציות תיירותיות | 2024-03-28T20:01:20 |
שמואל אבן תיבון | REDIRECT שמואל בן יהודה אבן תיבון | 2004-10-27T19:01:31 |
אבן תבון | REDIRECT אבן תיבון | 2004-10-27T19:12:20 |
גנרטור חשמלי | שמאל|ממוזער|250px|גנרטור מתחילת המאה ה-20
ממוזער|שלט בגבעתיים עם הכיתוב "חדר גנרטור - הכניסה לזרים אסורה"
מחולל או גנרטור (באנגלית: generator) הוא מכונה לייצור חשמל באמצעותה ממירים אנרגיה מכנית לאנרגיה חשמלית.
התפתחות הגנרטור
שמאל|ממוזער|250px|התפתחות הגנרטור - מחולל ואן-דה-גראף הוא דוגמה למתקנים הראשונים להפקת חשמל מאנרגיה מכנית, אשר ייצרו זרם ישר במתח גבוה באמצעות צבירתם של מטעני חשמל סטטי.
המתקנים הראשונים להפקת חשמל מאנרגיה מכנית ייצרו זרם ישר במתח גבוה בדרך אלקטרוסטטית, כלומר באמצעות צבירתם של מטעני חשמל סטטי. דוגמאות למתקנים מסוג זה הן מכונת ווימשורסט ומחולל ואן-דה-גראף. מתקנים להפקת חשמל בדרך זו היו ועודם שימושיים בעיקר להדגמות ולניסויים מדעיים הדורשים מתח גבוה, אך אינם מתאימים לאספקה סדירה של אנרגיה חשמלית עבור מכשירים צורכי חשמל.
גילוי הקשר בין מגנטיות וחשמל, לפי כלל יד ימין, סלל את הדרך להמצאת גנרטורים לייצור תעשייתי של חשמל לצריכה, ואלה מוסיפים ומשתכללים עד ימים אלה.
פראדיי
בשנים 1831–1832 גילה החוקר הבריטי מייקל פאראדיי כי כאשר גורמים למוליך חשמלי לחצות קווי שדה מגנטי מתפתח בין קצותיו מתח חשמלי, זאת לאחר ששאל את עצמו האם ניתן להפיק בעזרת מגנט זרם חשמלי כמו שניתן להפיק מגנט מזרם חשמלי (דבר שהיה ידוע אז). בעקבות תגליתו הצליח לבנות גנרטור שהיה עשוי לוח נחושת עגול הסובב בכח מכני בין קטבי מגנט פרסה. דרך מספר חיבורים חשמליים במרכזו ובהיקפו של לוח הנחושת הצליח פאראדיי להפיק זרמים חשמליים חלשים.
דינמו
דינמו (Dynamo) הוא גנרטור עושה שימוש בעקרונות האלקטרומגנטיות להמרת תנועה מכנית סיבובית לזרם ישר. הדינמו היה הגנרטור החשמלי הראשון שהיה מסוגל לספק חשמל לצריכה. גם במאה ה-21 מסופקת רוב צריכת החשמל בעולם על ידי דינמו גנרטורים.
הדינמו הראשון נבנה בידי צרפתי בשם , שעסק בתכנון ובבניית מכשירים. רעיון הגנרטור הראשון של פאראדיי שוכלל על ידי פיקסי, שהשתמש במגנט קבוע הסובב על ציר. המגנט הוצב כך שקטביו יעברו תוך כדי סיבובם בסמוך לליבת ברזל המלופפת בתיל מוליך. פיקסי גילה כי בכל פעם שאחד מקטבי המגנט חולף ליד התיל מורגשת בין קצות התיל פעימה של מתח חשמלי, וכי קוטביות הפעימה מתהפכת בהתאם לקוטב המגנט (צפוני או דרומי) החולף בסמוך לתיל. כך יוצר לראשונה מתח חילופין. על מנת לקבל ממתח זה זרם ישר המציא פיקסי מחלף זרם (קומוטטור) – התקן מכני הגורם לכך שכל אחד מזוג תיילי הזינה המספקים את הזרם ליעדו יחובר בכל מחצית סיבוב של המגנט אל קצה אחר של התיל המלופף. באופן זה בדיוק כאשר מתהפכת קוטביות המתח בקצות התיל המלופף מתהפך גם כיוון החיבור שלו אל תיילי הזינה כך שכיוון הזרם דרכם נשמר.
דינמו ידליק
בין השנים 1852–1854 פיתח המדען ההונגרי אניוש יֶדליק גנרטור בו את מקום המגנט הקבוע החליף אלקטרומגנט.
דינמו גרם
התכנון של ידליק, ושל ורנר פון סימנס וויטסטון שבאו אחריו, היה בעייתי שכן תפוקת הגנרטור בכל מחזור סיבוב הייתה בצורת קפיצה חדה של זרם כשלאחריה לא כלום.
מדען איטלקי ששמו אנטוניו פצ'ינוטי הצליח לשפר את צורת הגל החשמלי ולהאריך את משך התפוקה החשמלית בכל מחזור סיבוב, תוך שימוש בצורת ליפוף טורואידלית. הוא השיג צורה זו באמצעות כיפוף טורואידלית של טבעת ברזל. בצורת ליפוף זו גדל משך השהות של המוליך המלופף מול קטבי המגנט.
זנוב גרם (Zénobe Gramme), מהנדס חשמל בלגי, התבסס על אותו רעיון של פצ'ינוטי כמה שנים מאוחר יותר בעת שתכנן מפעל לייצור חשמל בפריז בשנת 1870. התכנון שלו קרוי עד היום דינמו גרם.
גרסאות שונות של התכנון הזה נבנו מאז ועד היום, אך העיקרון המרכזי בכולם הוא צורת ליפוף טורואידלית של סליל תיל סגור, חסר קצוות.
גנרטור דיזל
גנרטור דיזל הוא גנרטור המונע באמצעות מנוע דיזל. הפעלת גנרטורים באמצעות מנוע דיזל מאפשרת גמישות רבה בשינועם ובמיקומם, ובכך לספק חשמל ללא תלות בחיבור לתחנת כוח. גנרטורי דיזל מיוצרים בהספקים הנעים מקילוואטים בודדים ועד למאות קילוואטים. בהספקים נמוכים קיימים גנרטורי דיזל חד-פאזיים (המכונים בסלנג "פק-פק"), ובהספקים שמעל 10 קילוואט הגנרטורים על פי רוב תלת-פאזיים.
ראו גם
טורבינה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ייצור חשמל
קטגוריה:מנועים
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: המצאות | 2024-10-17T08:27:00 |
גנרטור | REDIRECT גנרטור חשמלי | 2004-10-27T19:17:27 |
מסורת פרי | מסורת פרי (Feri) היא דת כישוף ופולחני מסתורין נאו-פגנית, אשר נוסדה בשנות ה-40 על ידי ויקטור אנדרסון ואשתו קורה בקליפורניה, ארצות הברית.
הגדרה
מסורת פרי היא דת כישוף. חסידי המסורת משתמשים בטכניקות של מאגיה עממית, מאגיה טקסית, טראנס ושמאניזם כדי להתפתח מבחינה רוחנית, להשפיע על הסביבה, ולעבוד את האלים.
מסורת פרי היא דת אקסטטית. בניגוד לדתות כישוף המדגישות מיניות לשם פריון כמו ויקה, מבוססת מסורת פרי סביב החוויה החושנית והתודעה המינית של המכשפה. פרי ידועה בפתיחות שלה ובקבלה של כל צורת חוויה מיסטית ארוטית, כולל חוויות לא הטרוסקסואליות. היא שואבת השפעות ממגוון דתות ואמונות כולל קלטיות, פנתאיזם, ויקה, הונה (כישוף ילידי שמקורו בהוואי), מאגיה גבוהה ושמאניזם.
מסורת פרי היא פוליתאיסטית ומאמינה בקיומם של אלים מרובים, המצויים במקומות שונים ובתקופות זמן שונות. האלוהות המרכזית של מסורת פרי, היא אלת הכוכב, וריאציה של האלה האם המטריארכלית.
אלים
חברי פרי מאמינים בפנתאון פוליתאיסטי ייחודי, הכולל שלושה אלים ושלוש אלות, שהם אספקטים של אלת הכוכב. לכל אל יש תאומים, או פנים אחרות. על פי הפרי, טיבם של האלים במסורת הוא כפול ופרדוקסלי. חלק מן האלים של הפרי הם היסטוריים ומקורם בפנתאון הוולשי, האגדה היהודית, ודת האי הוואי. אחרים הם אלים מודרניים וחדשים לגמרי. כמו כן קיימת אמונה במספר ישויות רוחניות ספציפיות, שאינן אלים.
מנהגים
המנהגים המרכזיים של הפרי הם ייצוב שלוש הנפשות, עבודה עם פנטכל הברזל ופנטכל הפנינה, לב התמימות השחור, עבודה עם אנרגיה כחולה, עבודה עם הצל, וכן טכניקות טראנס ואקסטזה שונות. האתיקה של הפרי מדגישה אחריות אישית ואי-עידוד חולשה פנימית או אצל אחרים.
פרי היא דת כישוף, החולקת מאפיינים רבים עם דתות כישוף מודרניות אחרות כמו ויקה. כמו ברוב דתות הכישוף, גם הפרי מטילים מעגל קסם, משתמשים בכישוף להעצמה אישית, חוגגים את גלגל השנה ומקיימים טקסי פולחני מסתורין והכנסה בסוד. לפרי יש דרגת חניכה אחת בטקסי ההכנסה בסוד. דרגות נוספות מתקבלות בשיטה של מטות. המטה הירוק ניתן לכל מכשפה במעמד טקס החניכה. מטה לבן ניתן למכשפה שלמדה שירה טקסית, מיתולוגיה או צורות הבעה אמנותית אחרות. מטה שחור מסמל את הדרגה הגבוהה ביותר ומוענק למי ששולט בטכניקות טראנס ואקסטזה.
היסטוריה
ויקטור אנדרסון נולד בשנת 1917 בניו מקסיקו, ארצות הברית. בילדותו עברה משפחתו למדינת אורגון, שם עבר חוויה מיסטית עמוקה ולמד מנהגי כישוף עממי מקבוצת מהגרים מאזור אפאלצ'יה.
בשנת 1944 נשא ויקטור לאשה את קורה, ילידת אלבמה, ארצות הברית. קורה הגיעה ממשפחה נוצרית אדוקה, בעלת היסטוריה של שימוש במאגיה עממית נוצרית. יחד עם קורה, החל ויקטור להתעניין בדתות כישוף. הוא יצר קשר עם מכשפות באיטליה ובהוואי ואף התרשם מעבודתו של ג׳רלד גרדנר, מייסד ויקה.
בשנות החמישים והשישים פגשו ויקטור וקורה נער צעיר בשם טום דלונג. יחד עם דלונג, שאימץ את הפסבדונים גידיון פנדרוון הם פיתחו את מסורת פרי.
בדומה למסורת הדיאנית הפמיניסטית, גם מסורת פרי הושפעה במידה רבה מן המהפכה החברתית והפוליטית שהתרחשה בארצות הברית בשנות השישים. מקליפורניה התפשטה מסורת פרי למקומות נוספים בארצות הברית, ואף למדינות כמו גרמניה ובריטניה.
בשנות השבעים פגשו בני הזוג אנדרסון את רוב האישים שלימים יפתחו את מסורת פרי, ילמדו אותה, ויפיצו אותה בעולם: אליסון הארלו, גבריאל קארילו ואחרים.
התלמידה המפורסמת ביותר של ויקטור אנדרסון, שזכתה אף לכינוי "המכשפה המפורסמת ביותר בעולם" היא סטארהוק. סטארהוק עברה טקס חניכה למסורת פרי בשנות השבעים והקימה את אספת המכשפות קומפוסט, שלימים תהפוך למסורת כישוף בפני עצמה: ריקליימינג.
ראו גם
פגניות
ויקה
מכשפה
קטגוריה:דתות חדשות | 2023-11-23T12:16:20 |
ליברליזם כלכלי | ליברליזם כלכלי היא תאוריה כלכלית ליברלית מבוססת על עקרונות של חירות אישית, רכוש פרטי והתערבות ממשלתית מוגבלת. התאוריה השואפת לצמצם את מעורבות המדינה בתהליכים כלכליים מתוך ההנחה שמערכות כלכליות שואפות לאזן את עצמן באופן טבעי וזאת אם יתנו ליחיד לפעול לפי האינטרסים שלו. תפקידה של הממשלה מוגבל אפוא להגנה על זכויות קניין, אכיפת חוזים המספקים מוצרים ציבוריים ושמירה על ביטחון פנים וחוץ.
עקרונות התאוריה נטבעו על ידי הוגי הליברליזם הקלאסי כמו אדם סמית, ג'ון סטיוארט מיל והפיסיוקרטים הצרפתים. כיום השיטה מיוצגת בעיקר על ידי אנשי אסכולת ה"לסה פר".
האסכולה האוסטרית, רואה בעצמה כמייצגת את התפישה הליברלית בתחום הכלכלי בצורתה הקלאסית, בשינוי מרכזי אחד: האוסטרים מפחיתים בחשיבות הנחת הפעולה האנוכית ומדגישים במיוחד את הפעולה מכוונת המטרה על–פי משנתו של לודוויג פון מיזס.
עקרונות היסוד של הליברליזם הכלכלי הם
חירות הפרט: ליברליזם כלכלי שם דגש חזק על חירות הפרט, הכוללת את חופש הבחירה, חופש ההתאגדות, חופש העיסוק וחופש הקניין.
השוק החופשי: ליברליזם כלכלי תומך בשוק חופשי שבו היצע וביקוש קובעים את המחירים, ללא התערבות ממשלתית.
תחרות: תחרות בריאה בשוק מעודדת יעילות וחדשנות.
זכויות קניין: הגנה על זכויות קניין פרטיות חיונית לצמיחה כלכלית ולחירות הפרט.
ממשלה מוגבלת: תפקיד הממשלה צריך להיות מוגבל להגנה על זכויות הפרט, אכיפת החוק ומתן שירותים ציבוריים חיוניים.
יתרונות הליברליזם כלכלי
צמיחה כלכלית: ליברליזם כלכלי מוביל לצמיחה כלכלית חזקה יותר מאשר מודלים כלכליים אחרים.
יעילות: שוק חופשי יעיל יותר בהקצאת משאבים מאשר התערבות ממשלתית.
חדשנות: תחרות בשוק מעודדת חדשנות ופיתוח טכנולוגיות חדשות.
חירות: ליברליזם כלכלי מגן על חירות הפרט ומאפשר לאנשים לחיות את חייהם כרצונם.
הוגנות: ליברליזם כלכלי מבוסס על עקרון ההוגנות, לפיו לכל אדם יש זכות שווה להזדמנויות.
ביקורות על ליברליזם כלכלי
אי-שוויון: ליברליזם כלכלי עלול להוביל לאי-שוויון כלכלי משמעותי.
חוסר יציבות: שווקים חופשיים עלולים להיות לא יציבים ולגרום למשברים כלכליים.
ניצול: ליברליזם כלכלי עלול לאפשר ניצול של עובדים על ידי מעסיקים.
הזנחת צרכים ציבוריים: ליברליזם כלכלי עלול להוביל להזנחת צרכים ציבוריים כמו חינוך, בריאות ותשתיות.
הוגים קלאסים התומכים בליברליזם כלכלי
אדם סמית': פילוסוף וכלכלן סקוטי, נחשב לאבי הכלכלה המודרנית. סמית' תמך בשוק חופשי שבו היצע וביקוש קובעים את המחירים. לטענתו, התערבות ממשלתית בשוק גורמת יותר נזק מאשר תועלת ו"יד נעלמה" מכוונת את השוק החופשי לטובת הכלל.
ג'ון סטיוארט מיל: פילוסוף וכלכלן אנגלי, תמך בחירות הפרט ובשוק חופשי תוך הגנה על זכויות חברתיות. מיל תומך בהתערבות ממשלתית מינימלית בכלכלה. לדעתו, הממשלה צריכה להתמקד בהגנה על זכויות הפרט, אכיפת החוק ומתן שירותים ציבוריים חיוניים. מיל מתנגד לסוציאליזם ולכל צורה אחרת של התערבות ממשלתית נרחבת בכלכלה. בנושא השוק החופשי, מיל מאמין ששוק חופשי הוא המערכת הכלכלית הטובה ביותר. לטענתו, שוק חופשי מוביל לצמיחה כלכלית, יעילות וחדשנות והוא תומך בתחרות חופשית ובזכות הקניין הפרטי.
לודוויג פון מיזס: כלכלן אוסטרי, ממייסדי האסכולה האוסטרית, טען נגד התערבות ממשלתית בכלכלה.
על פי תפיסתם של הראשונים שהחזיקו בתאוריה זו, באדם יש יסוד אנוכי, המניע אותו לקדם את האינטרס העצמי שלו. כאשר מניחים לאדם לפעול באופן חופשי, טוענים תומכי הגישה, מתקיים מנגנון כמו-אבולוציוני המביא לכך שמצבם של כל בני האדם משתפר, כלומר גם אם אינם מודעים לכך, כאשר פרטים פועלים למען תועלתם האישית, הם פועלים גם לטובת האינטרס הכללי (סמית כינה זאת עקרון "היד הנעלמה"). כאשר כל התנאים האחרים שווים (סטריס פריבוס), פעולה חופשית כזו עתידה להניב את התוצאות הטובות ביותר.
הוגים מודרניים התומכים בליברליזם כלכלי
פרידריך האייק: כלכלן ופילוסוף אוסטרי, ממייסדי אסכולת שיקגו, הדגיש את חשיבות חירות הפרט והשוק החופשי.
מילטון פרידמן: כלכלן אמריקאי, זוכה פרס נובל לכלכלה, תמך במדיניות מוניטרית יציבה ובשוק חופשי.
רוברט נוזיק: פילוסוף אמריקאי, תיאר את התפיסה הליברלית-כלכלית במאמרו "The Economic Theory of Liberalism".
ראו גם
קפיטליזם
לסה פר
ליברטריאניזם
כלכלה נאו-קלאסית
כלכלת שוק
ניאו ליברליזם
לקריאה נוספת
הלל גרשוני, כסף של אחרים, הוצאת סלע מאיר 2022
Economic Liberalism באתר WallStreetMojo
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תאוריות כלכליות
קטגוריה:קפיטליזם
קטגוריה:ליברליזם | 2024-09-20T05:26:17 |
אברהם יהושע השיל | קטגוריה:פירושון אישים | 2024-08-01T18:27:51 |
אזרביג'ן | REDIRECT אזרבייג'ן | 2004-10-27T19:38:48 |
פוטש מרתף הבירה | REDIRECT הפוטש במרתף הבירה | 2004-10-27T19:53:07 |
גשר ארסונד | 250px|ממוזער|שמאל|חלקו הדרומי של הארסונד וגשר ארסונד. האיים סלטהולם ופברהולם (בלבן) במרכז התמונה. משמאל נראה שדה התעופה הבינלאומי של קופנהגן על האי אמגר, ומימין מאלמה
שמאל|ממוזער|250px|תצלום מהאוויר על הגשר והירידה למנהרה התת-ימית מהאי המלאכותי "פברהולם"
שמאל|ממוזער|250px|מראה בתוך המנהרה
גשר ארסונד (שם משולב בדנית ושוודית: Øresundsbron) הוא גשר משולב לתנועת רכבות (בשתי מסילות) ומכוניות (בכביש ארבע-מסלולי) מעל מצר ארסונד. הגשר יצר לראשונה מעבר יבשתי בין דנמרק לשוודיה המורכב מגשר, מנהרה ואי מלאכותי. הגשר משלב אלמנטים של גשר קורה וגשר מעוגן כבלים. המעבר מחבר את שני המרכזים המטרופוליניים של אזור ארסונד, קופנהגן, בירת דנמרק, והעיר מאלמה שבשוודיה.
במקום לקרוא לגשר "Øresundsbroen" בדנית ו-"Öresundsbron" בשוודית, הסכימו המדינות לכנותו בשם "Øresundsbron", אף על פי שבשוודיה משתמשים לרוב באיות השוודי.
מבנה הגשר
הגשר משלב אלמנטים של גשר קורה וגשר מעוגן כבלים. אורך המקטע המרכזי בחלק מעוגן הכבלים הוא 490 מטר. העמוד הגבוה ביותר בגשר מגיע לגובה של 204 מטר. אורכו הכולל של הגשר הוא 7,845 מטר – בערך מחצית המרחק בין דנמרק ושוודיה – ומשקלו הכולל הוא 82,000 טון. שאר המרחק מכוסה על ידי האי המלאכותי "פלפל" ("פברהולם" בשוודית או "פברהולמן" בדנית) שאורכו 4,055 מטר, ועל ידי המנהרה שאחריו, בצד הדני, שאורכה 3,510 מטר. אורכו הכולל של המעבר בין המדינות הוא יותר מ-15 קילומטר. שתי מסילות הברזל עוברות במפלס התחתון של הגשר והכביש הארבע-מסלולי עובר מעליהן. כלי שיט שגובהם מתחת ל-57 מטר יכולים לעבור מתחת לגשר, אך רוב התנועה הימית דרך ארסונד עוברת דרך מצר דרוגדן (שם נמצאת המנהרה). כמה סיבות היו לכריית המנהרה וההוצאה הנוספת הכרוכה בכך במקום להמשיך את הדרך על הגשר. הסיבות הן: הרצון למנוע הפרעה לתנועה האווירית מנמל התעופה קופנהגן קסטרופ הסמוך, לאפשר ראות טובה ומעבר רחב לאוניות וכדי למנוע היווצרות גושי קרח במיצר בעונת החורף.
טקס חנוכת הגשר
הגשר, שנבנה על ידי חברת סקנסקה, הושלם ב-14 באוגוסט 1999. פרדריק, נסיך הכתר הדני, ועמיתתו ויקטוריה, נסיכת הכתר של שוודיה, נפגשו במרכז הגשר כדי לחגוג את השלמתו. חנוכתו הרשמית נערכה ב-1 ביולי 2000 בנוכחות מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק וקרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה: כל אחד מהמלכים הגיע ברכבת מארצו לאי המלאכותי פברהולם, שם חוברו הרכבות לרכבת אחת, שנסעה לשוודיה, וממנה חזרו המלכים לדנמרק במכונית. הגשר נפתח לתנועה מאוחר יותר באותו יום. לפני חנוכתו השתתפו 79,871 רצים בריצת חצי מרתון ("ברולופט", ריצת הגשר) מאמאגר שבדנמרק לסקונה שבשוודיה ב-12 ביוני 2000.
היבטים כלכליים
בנייתו של מעבר ארסונד עלתה שלושה מיליארד דולר. כתוצאה מכך נקבעה אגרה גבוהה למדי למעבר בגשר. עם פתיחתו היה גובה האגרה למכונית פרטית 230 קרונות דניות (כ-190 שקלים בשנת 2007). מחיר זה הרתיע בעלי מכוניות מלהשתמש בגשר, והתנועה בו הייתה בהיקף של חצי מהמתוכנן. בניסיון לעודד את בעלי המכוניות הופחתה האגרה בסוף שנת 2000 ל-125 קרונות לנוסעים בקביעות, אך מחיר זה עורר את זעמם של מפעילי המעבורות, שטענו שמחיר זה מקפח את פרנסתם.
בתרבות
גשר ארסונד הוא המקום שבו מתחילה ומסתיימת עלילת סדרת הדרמה המשטרתית "הגשר", שהופקה בשיתוף פעולה שוודי-דני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ארסונד, גשר
ארסונד, גשר
ארסונד
קטגוריה:ארסונד
ארסונד
קטגוריה:גבול דנמרק–שוודיה | 2024-03-29T03:39:57 |
אוטם שריר הלב | אוטם שריר הלב (באנגלית: Myocardial infarction, ובראשי תיבות: MI), הידוע בכינויו העממי "התקף לב", הוא מחלת לב איסכמית שבה הפרעה באספקת דם ללב, או לחלק ממנו, גורמת למוות של תאי שריר הלב באותו אזור. אוטם לבבי נובע במרבית המקרים מחסימה של אחד מן העורקים הכליליים, הבאה בעקבות קרע של רובד טרשתי לא יציב באותו העורק, אשר עליו מתפתח קריש דם שחוסם את העורק. כתוצאה מן החסימה מתפתחת איסכמיה של רקמת שריר הלב, ואם מצב זה לא מטופל תוך זמן קצר, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך (אוטם) באותה רקמה לבבית. התמותה המוקדמת כתוצאה מהתקף לב, במהלך החודש הראשון לאחר האירוע, מוערכת בכ-30%, מתוכם יותר ממחצית ממקרי המוות מתרחשים טרם ההגעה לבית החולים. אף על פי שהתמותה כתוצאה מהתקף לב נמצאת בתחילת המאה ה-21 בירידה, עדיין אחד מכל 25 מטופלים שמקבלים טיפול בבית חולים מת במהלך השנה הראשונה שלאחר האירוע.
תסמינים נפוצים של אוטם שריר הלב כוללים כאב פתאומי וחד בחזה, שלרוב מושלך לזרוע השמאלית או לצוואר וללסת, קוצר נשימה, בחילה, הקאות, פעמת, הזעה וחרדה. לנשים יש לעיתים סימנים פחות טיפוסיים להתקף לב לעומת גברים, כגון קוצר נשימה, חולשה, תחושה של בעיה בעיכול ועייפות. אחוז לא מבוטל של התקפי לב הם התקפי לב "שקטים" (Silent MI), כלומר התקפי לב ללא כאב בחזה או תסמינים אחרים.
בין המבחנים האבחנתיים שניתן לבצע כדי לזהות פגיעה בשריר הלב ניתן למנות אלקטרוקרדיוגרם, אקוקרדיוגרפיה, דימות תהודה מגנטית ומגוון של בדיקות דם ביוכימיות הכוללות בדיקת אנזימי לב, בעיקר רמות טרופונין וקראטין קינאז. אק"ג ובדיקות ביוכימיות הן הבדיקות הנפוצות ביותר באבחון המיידי. הטיפול המיידי באדם עם חשד להתקף לב כולל מתן ניטרוגליצרין, חמצן ואספירין, והעברתו המיידית לחדר מיון.
בבית החולים מטופל אוטם שריר הלב כתלות בסוגו ובחומרתו. מטרת הטיפול באוטם שנגרם כתוצאה מחסימה מלאה של עורק כלילי היא זילוח מחדש של דם אל הרקמה הפגועה במהירות האפשרית, וזאת על ידי צנתור לב או מתן תרופות הממסות את קריש הדם. במטופלים עם חסימה נרחבת של מספר כלי דם כליליים, בעיקר מטופלים הסובלים בנוסף מסוכרת, נשקל ביצוע ניתוח מעקפים על פני צנתור לבבי. באוטמים הנגרמים מחסימה חולפת הטיפול הוא בעיקר תרופתי, אך ייתכן צנתור אם המטופל עונה על קריטריונים מסוימים.
כמחלת לב איסכמית, גורמי סיכון עיקריים להיארעות אוטם שריר הלב הם מחלות לב וכלי דם, גיל מבוגר, מין זכר, עישון, הפרעה במאזן השומנים בדם – טריגליצרידים וכולסטרול, סוכרת, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית והשמנה, מחלת כליות כרונית, צריכת אלכוהול מוגברת ושימוש בסמים כגון קוקאין ואמפטמינים, כמו גם רמות דחק כרוניות גבוהות.
סיווג
אוטם שריר הלב מסווג ברמה המורפולוגית הפתולוגית לאוטם סובאנדוקרדיאלי (תת-פנים הלב) ולאוטם טרנסמורלי (חוצה דופן). אוטם סובאנדוקרדיאלי הוא אוטם שבו נפגע אזור הסובאנדוקרד בלבד, אזור בשליש הפנימי של שריר הלב, הנמצא מתחת לשכבת האנדוקרד, והוא המוּעד ביותר בלב לאיסכמיה בשל ריחוקו מן העורקים הכליליים. כל אוטם מתחיל מאוטם סובאנדוקרדיאלי ועלול להתפתח לאוטם טרנסמורלי, שהוא אוטם הפוגע בלמעלה מחצי משכבת המיוקרד, שכבת שריר הלב.
מבחינה קלינית, אוטם שריר הלב מסווג לפי המאפיינים שהוא מציג בבדיקת האק"ג בשלבים שונים מתחילת הופעתו. אם ניכרת באק"ג הרמה של מקטע ST בשלבים הראשונים של האוטם, האוטם מסווג כאוטם שריר הלב עם הרמת ST (ST elevation myocardial infarction, ובראשי תיבות: STEMI). אם לא ניכרת הרמה, האוטם מסווג כאוטם בשריר הלב ללא הרמת ST (non-ST elevation myocardial infarction, ובראשי תיבות: NSTEMI). כמו כן, אם ניכר גל Q פתולוגי בשלבים מאוחרים יותר של האוטם, האוטם מסווג כאוטם שריר הלב עם גל Q (Q wave myocardial infarction, ובראשי תיבות: QwMI). אם גל כזה אינו נראה באק"ג, האוטם מסווג כאוטם שריר הלב ללא גל Q (non-Q wave myocardial infarction, ובראשי תיבות: NQMI). STEMI מוביל ברוב הגדול של המקרים ל-QwMI, בעוד NSTEMI מוביל ברוב הגדול של המקרים ל-NQMI, ועל כן לעיתים מונחים אלה משמשים כמונחים נרדפים, אף שהם אינם תמיד כך.
מסמך קונצנזוס משנת 2007 מסווג את אוטם שריר הלב לחמישה סוגים:
סוג תיאור 1 אוטם שריר הלב ספונטני הקשור באיסכמיה כתוצאה מאירוע כלילי ראשוני, כגון שחיקת רובד טרשתי או קרע, הופעת סדקים או בתירה. 2 אוטם שריר הלב משני לאיסכמיה בשל דרישת חמצן גבוהה או אספקת חמצן נמוכה, דוגמת עווית בעורק כלילי, תסחיף כלילי, אנמיה, הפרעות קצב, יתר לחץ דם או לחץ דם נמוך. 3 מוות לבבי פתאומי, לרבות דום לב, לעיתים קרובות עם תסמינים המעידים על איסכמיה של שריר הלב, מלווה בעלייה חדשה במקטע ST, או חסם צרור הולכה שמאלי, או עדות לקריש טרי בעורק כלילי לפי אנגיוגרפיה או בנתיחה שלאחר המוות, ובלבד שלא ניתן היה לקחת דגימות דם טרם המוות או בטרם עליית הסמנים הביולוגיים הלבביים בדם. 4 קשור בצנתור כלילי או בהצבת תומכן.4a – קשור בצנתור כלילי.4b – קשור בקריש סביב תומכן, כפי שאושר באנגיוגרפיה או בנתיחה שלאחר המוות. 5 קשור בניתוח מעקפים.
אפידמיולוגיה
מעל 3 מיליון אנשים מדי שנה חווים אוטם שריר הלב מסוג STEMI ברחבי העולם, ועוד 4 מיליון אנשים חווים אוטם מסוג NSTEMI. בשל הגברת יעילות המניעה והטיפול ירד שיעור מקרי המוות ממחלות לב איסכמיות במדינות מפותחות, אף ששליש ממקרי המוות בארצות הברית בשנת 2008 נבעו ממחלת לב וכלי דם. לעומת זאת, מחלת לב איסכמית הולכת ונפוצה כסיבת מוות במדינות מתפתחות.
פתופיזיולוגיה
אוטם טרנסמורלי של שריר הלב מתרחש לרוב כאשר זרימת הדם באחד מכלי הדם הכליליים המספקים את שריר הלב פוחתת באופן חד כתוצאה מחסימה של הכלי על ידי קריש דם שנבנה על פני רובד טרשתי שנקרע. הרבדים הטרשתיים בכלי הדם, הנוצרים כחלק ממחלת טרשת העורקים, נבנים לאורך שנים, והם מורכבים מליבה שומנית שבה כולסטרול העטויה כיפה סיבית ובתוכה תאי דם לבנים, לרבות מקרופאגים.
לא כל הרבדים הטרשתיים נקרעים ומביאים לתהליך בו נוצר קריש דם באזור זה. נמצא כי הרבדים המועדים לפורענות הם רבדים בלתי יציבים, אשר עתירים בליבה שומנית אתרוגנית ובעלי שכבה דקה ולא יציבה יחסית של כיפה סיבית, אשר אם נקרעת גורמת להגעת טסיות דם לאזור ולתחילת התהליך של יצירת קריש דם. הטסיות מצטברות זו על גבי זו, תוך שפעול של תהליך הקרישה, במהלכו פקטור VII ופקטור X מביאים להפיכת פרותרומבין לתרומבין, אשר בתורו הופך פיברינוגן לפיברין ומייצב את קריש הדם. התוצאה היא חסימה של כלי הדם לחלוטין במקרה של STEMI, או בחלקו במקרה של NSTEMI.
באוטם סובאנדוקרדיאלי הרובד הטרשתי אמנם יציב ולא נקרע, אך הוא חוסם שטח גדול של יותר משני שלישים מחלל העורק כך שאין די באספקת הדם ללב כדי לספק את דרישתו, שעשויה לגדול במצבים מסוימים. כתוצאה מכך נוצר נמק בשכבת הסובאנדוקרד, המרוחקת מן העורקים ומועדת יותר לאיסכמיה. לעיתים ייתכן אוטם סובאנדוקרדיאלי בעקבות עורק שנחסם על ידי קריש, אלא שהקריש אז מתמוסס ספונטנית בקצב מהיר מספיק כדי שלא יתפתח אוטם ביותר מחצי משכבת שריר הלב. כמו כן, ישנם מקרים של לחץ דם נמוך או הלם הגורמים לירידה באספקת הדם ללב עד כדי אוטם סובאנדוקרדיאלי.
צורתו של האוטם הטרנסמורלי משתנה בחלוף הזמן מעת החסימה. כ-6–12 שעות מן החסימה לא ניכרים שינויים נמקיים ברקמת שריר הלב, הגם שאירע לה כבר נזק. כן ניכרים שינויים של איסכמיה, אשר בהסתכלות מיקרוסקופית נראים בצורתם הגלית של סיבי השריר, יחד עם ניוון הידרופי המלווה ביצירת בועיות עם נוזלים שנראות כחורים בחתך רוחב. כיממה לאחר האוטם רואים נמק טרי ברקמה, הנראה מקרוסקופית כאזור בהיר ומיקרוסקופית כתאים חסרי גרעין. לאחר יממה ועד שלושה ימים מן האוטם הנמק הופך למתקדם, כאשר יותר סיבים מאבדים את הגרעין שלהם ואת פִּסְפּוּס הרוחב המאפיין אותם. נויטרופילים נכנסים אז לרקמה ומופיעים פסים חסרי צורה לרוחב הסיבים.
בין שלושה ימים לשבוע מן האוטם הנמק מתחיל להתפרק והדופן הנמקית מתרככת. זאת, כתוצאה מפירוק של הנויטרופילים ושפיכת תכולתם, המפרקת את הסביבה וגורמת להתרככותה. הנמק מקבל צבע צהוב ובגבולותיו מופיעים דימומים. מיקרוסקופית כבר לא רואים מרכיבים סיביים באזור האוטם. מתום השבוע הראשון עד תום השבוע השלישי מתפתחת רקמת גרעון, הכוללת מקרופאגים, כלי דם קטנים ופיברובלסטים. לאחר שלושה שבועות נוצרת צלקת באזור האוטם, ורקמת השריר מוחלפת ברקמת חיבור. לאחר חודשיים הצלקת שמתקבלת כבר לא משתנה.
תסמינים וסימנים
150px|ממוזער|שמאל|תמונת אזורי פיזור הכאב הנפוצים בחזה בעת אוטם שריר הלב. בצבע בהיר מוצגות השלכות כאב לאיברים סמוכים.
אצל גברים, כאב בחזה הוא הסימן השכיח ביותר במחלת לב איסכמית בכלל ובאוטם שריר הלב בפרט. הכאב הוא כאב עמוק ולוחץ, שמקנה תחושה של דבר היושב ולוחץ על הלב, ולעיתים הוא מתואר כתחושת "שרפה" או "דקירה". הכאב מתרחש לרוב בשעת מנוחה והוא כאב חריף יותר וארוך יותר מאשר הכאב או חוסר הנוחות המתוארים בתעוקת לב. לרוב, הכאב מתפתח בבית החזה המרכזי ולעיתים מקרין לזרועות. הקרנת כאב יכולה להיות גם לרום הבטן, לגב, ללסת התחתונה ולצוואר. הכאב מלווה לרוב בחולשה, בעייפות, בבחילות, בהזעה, בחיוורון, ולעיתים בהקאות ובחרדה.
אצל נשים, מבוגרים וחולי סוכרת הכאב איננו טיפוסי ולעיתים התסמינים פחות מורגשים. מחקר מ-2003 מצא שהתסמינים המוקדמים (יותר מחודש לפני האירוע) הבולטים ביותר אצל נשים הם עייפות (70.7% מהנשים שנבדקו), הפרעות בשינה (47.8%) וקוצר נשימה (42.1%). רק 29.7% מהנשים דיווחו על חוסר נוחות בחזה - הסימפטום הבולט אצל גברים. התסמינים המיידיים הבולטים ביותר אצל נשים היו קוצר נשימה (57.9%), חולשה (54.8%) ועייפות (42.9%). 43% מהנשים לא הרגישו כאב חזה אקוטי. חוסר מודעות לשוני בין תסמינים של נשים לאלה של גברים, עשוי להביא לבעיות באבחון ובתגובה הרפואית. נתוני האיגוד הקרדיולוגי הישראלי מראים שגבר ממוצע מגיע לבית חולים בתוך 105 דקות מרגע זיהוי התסמינים המחשידים, בעוד שנשים מגיעות בממוצע לאחר 120 דקות.
תסמינים קליניים נוספים, אולם פחות נפוצים, כוללים אובדן הכרה פתאומי, מצב בלבולי, תחושה של עייפות קשה מאוד, התחלת הפרעת קצב וירידה בלחץ הדם. קיימים אף מקרים של מוות לבבי פתאומי כתוצאה מאוטם שריר הלב. עם זאת, לפחות רבע מכלל התקפי הלב מוגדרים כהתקפים "שקטים" (Silent MI), דהיינו ללא תסמינים כלל. מצבים אלו מתגלים במקרה לאחר ביצוע אק"ג.
טיפול מיידי מסייע מאוד לקבלת פרוגנוזה טובה עקב אוטם שריר הלב, ודחייה של הפנייה לחדר מיון אצל אדם החש בתסמינים אלה, למשל עקב הפחתה בערכם של התסמינים או הבנתם כצרבת חולפת, עלולה להסתיים בנזק חמור יותר ואף במוות. לכן, ארגון מגן דוד אדום ממליץ עם הופעת סימנים אלו לפנות מידית לטיפול רפואי.
בדיקות מעבדה ובדיקות עזר
אלקטרוקרדיוגרפיה
ממוזער|תרשים אק"ג מ-12 חיבורים המראה הרמה של מקטע ST (בכתום) בחיבורים I, aVL ו-V1–V5, עם שינויים מתאימים בחיבורים התחתונים (בכחול), המעידים על אוטם בקיר הקדמי של החדר השמאלי.
אק"ג הוא כלי הערכה חשוב באבחנה ובסיווג של אוטם שריר הלב, וכן במיקום האוטם ובחומרתו. שינויים פתולוגים בשריר הלב יתבטאו כשינויים בצורת תרשים האק"ג בהשוואה לתרשים אק"ג של לב בריא. במהלך השלבים המוקדמים של האוטם, שלבים אשר לרוב אינם נמדדים בבית החולים בשל סמיכותם למועד היארעות האוטם, תהיה הרמה קלה או היעלמות של מקטע ST. תוך שעה מתחילת האוטם ניכר גל T מחודד מאוד, בעקבות הנמק אשר יוצר היפרקלמיה מקומית. כשעה–שעתיים מתחילת האוטם ניתן לראות, בחלק מן האוטמים, הרמה של מקטע ST, כאשר סטייה של למעלה מ-1 מ"מ מצביעה על אוטם. הרמה זו של מקטע ST מכוונת לאבחנה של STEMI, ועל פי רוב היא תהיה קמורה. לאחר שעתיים–שלוש שעות המקטע מגיע לגובה המרבי וב-STEMI מתפתח, על פי רוב, גל Q פתולוגי המעיד על הנזק הקבוע שנגרם לשריר הלב וההולכה החשמלית הלקויה בו. גל Q פתולוגי מוגדר ככזה אם רוחבו לפחות משבצת אחת או שמשרעתו גדולה משליש המשרעת של גל R.
לאחר ארבע שעות מקטע ST מתחיל לרדת וגל R קטן. כ-6–12 שעות מן האוטם, בנוסף לירידה של מקטע ST, גל T הופך להיות ביפאזי, חיובי ושלילי, וגל R קטן עוד יותר. כיממה לאחר האוטם ST חוזר לקו האיזואלקטרי, גל T מתהפך לעומת כיוונו המקורי, גל Q מעמיק ומתרחב וגל R ממשיך להתקצר, לעיתים עד כדי היעלמותו. במשך השבועות והחודשים הבאים גל T מתהפך חזרה בעוד גל Q נשאר, לעיתים עם גל R קטן. ב-NSTEMI תיתכן צניחה של גל ST, הרמה חולפת של גל ST או היפוך בגל T, אך ישנם מקרים שבהם לא ניכרים שינויים במקטע ST ובגל T, עד כי האק"ג נראה תקין.
ניתן להסיק על מיקום האוטם לפי החיבורים שבהם מופיעים השינויים הפתולוגיים בגלי האק"ג. למשל, הרמות ST וגל Q פתולוגי בחיבורים התחתונים – II, III ו-aVF – יכולים להעיד על אוטם בקיר התחתון של החדר השמאלי. לעיתים שינויים פתולוגיים בקיר האחורי משתקפים כשינויים הופכיים, קרי גל R פתולוגי, בחיבורי החזה הקדמיים.
הופעה חדשה של חסם צרור הולכה שמאלי, או גל T המתאים בכיוונו למכלול QRS בחיבורים המעידים על חסם צרור הולכה שמאלי – V1 ו-V6, הם סימנים נוספים שיכולים להעיד על אוטם חריף בשריר הלב.
בדיקות ביוכימיות
שמאל|ממוזער|400px|קינטיקה של סימנים המופיעים באוטם שריר הלב עם וללא טיפול של זילוח מחדש
במהלך אירוע של אוטם שריר הלב משתחררים מתאי שריר הלב הנמקיים אנזימים המשמשים סמנים ביולוגיים לנזק לשריר הלב. הבדיקה הנפוצה ביותר בשגרה לאוטם לבבי חדש היא של טרופונין. מדובר באנזים המורכב משלושה חלבונים, ששניים מהם: T ו-I משמשים בבדיקות ביוכימיה לאוטם. הטרופונין הנבדק שונה ברצף חומצות האמינו מחלבונים הנמצאים בתאי שריר אחרים מתאי שריר הלב. רמותיו עולות בשעות הראשונות שלאחר האירוע הלבבי ונשארות גבוהות למשך 7–10 ימים לאחר אוטם לבבי. משום כך, הוא אינו יעיל לאבחנה של אוטם אשר אירע עד 10 שעות לפני הבדיקה או אוטם אשר אירע תוך מספר ימים מאוטם לבבי אחר. כמו כן, בדיקת טרופונין מאופיינת ברגישות נמוכה, כלומר היא מספקת תשובות שליליות שגויות רבות, ולכן הבדיקה מבוצעת בסדרתיות. ערכי הייחוס של טרופונין T נמוכים פי עשרה מערכי הייחוס של טרופונין I. לצורך תקנון הבדיקות לטרופונין קבעה המכללה האמריקנית לקרדיולוגיה כי על ערך הסף בערכת בדיקת טרופונין לעמוד בשני תנאים: האחד, דיוק עד האחוזון ה-99 באוכלוסיית הייחוס, קרי תשובה חיובית אחת על כל 100 נבדקים מאוכלוסיית הייחוס, והשני, מקדם שונות של עד 10%.
אנזים נוסף המשמש סמן ביולוגי באוטם שריר הלב הוא קראטין קינאז (בראשי תיבות CK), ובפרט האיזומר MB הייחודי כמעט לחלוטין ללב. סמן ביולוגי זה עולה גם כן בשעות הראשונות לאחר אוטם, כמעט במקביל לטרופונין, אך רמותיו יורדות תוך יומיים–שלושה ימים, ולכן הוא סמן טוב יותר לאוטם שאירע תוך מספר ימים מאירוע אוטם לבבי אחר. בעבר נמדד היחס של האיזומר CK-MB מתוך רמת הקראטין קינאז הכללית, אך מאז נמדד הריכוז של CK-MB ישירות. ישנם מצבים נוספים שיכולים להביא לעלייה ב-CK-MB: ניתוח לב, דלקת שריר הלב והיפוך חשמלי של שריר הלב. מדידה של רמות שני האנזימים אינה מביאה מספיק תועלת אל מול העלות.
מיוגלובין הוא חלבון שריר נוסף שיכול להעיד במידה מסוימת על אוטם שריר הלב. חלבון זה מופיע בכל השרירים ואינו סגולי לשריר הלב, אולם היתרון במדידת שיעורו בכך שהוא עולה מאוד מהר, ואם בדיקתו שלילית כאשר רמות הטרופונין נמוכות, הוא יכול לסייע בשלילת האפשרות שמדובר באוטם שריר הלב. תגובה לא סגולית נוספת של הגוף לאוטם הלבבי כוללת לויקוציטוזיס, אשר מופיע בתוך מספר שעות מהתחלת הכאב ויכול להימשך מספר ימים עד שבוע.
חזרה על הבדיקות של הסמנים הביולוגיים מאפשרת לקבוע אם מדובר ברמה בסיסית גבוהה אצל החולה, או שמדובר בשינוי מן המצב התקין.
הדמיה
אקוקרדיוגרפיה המתבצעת על חולה עם אוטם לבבי מציגה במרבית המקרים תנועות לא תקינות של קירות הלב. לבדיקה עזר רב בעיקר במקרים בהם האק"ג איננו אבחנתי. אקוקרדיוגרפיה יכולה לתת הערכה על מידת התפקוד החדר השמאלי, וכן על סיבוכים של אוטם לבבי כגון פגם במחיצה הבין-חדרית ואי-ספיקת המסתם הצניפי. כמו כן, ניתן לבצע מיפוי לב, MRI והדמיות נוספות, אולם בתחילת המאה ה-21 הן נמצאות פחות בשימוש במהלך האבחון המידי.
טיפול ומניעה
טיפול מידי
לאור שני סיבוכים של אוטם שריר הלב (ראו להלן) בעלי פוטנציאל קטלני – פרפור חדרים, אשר מהווה את סיבת המוות העיקרית כתוצאה מאוטם לבבי טרם ההגעה לבית החולים, ואי-ספיקה של שריר הלב לאור הפגיעה בתפקודו – זיהוי העובדה כי אדם עובר אירוע של אוטם לבבי, וכן קריאה מהירה לצוות עזרה ראשונה אשר מצויד באמצעי החייאה, לרבות דפיברילטור, עשויים להציל חיים. הגעה לבית החולים באופן עצמאי היא מסוכנת, משום שהאדם החולה עלול לפתח את הסיבוכים מבלי שיהיה בקרבת מקום צוות עזרה ראשונה לטפל בכך, וביתר שאת אם האדם מתפנה לבדו לבית החולים ברכב.
נמצא כי העיכוב הגדול ביותר בין תחילת התסמינים לטיפול בבית החולים אינו מתרחש במהלך הניוד לבית החולים, כי אם בזמן העובר מתחילת הכאבים ועד הקריאה לעזרה. עיכוב זה יכול להצטמצם על ידי מודעות גבוהה יותר של הציבור למאפיינים של אוטם לבבי והתסמינים הקליניים ועל ידי חינוך לקריאה מהירה לעזרה רפואית, כאשר המטרה העיקרית היא להביא למצב בו בתוך חמש דקות מתחילת התסמינים מושגת קריאה לעזרה.
טיפול בחדר המיון
הטיפול בחדר המיון נועד להקלת התסמינים, לזיהוי מהיר של חולים הנמצאים בסיכון מוגבר וכאלו אשר יכולים לעבור צנתור מידי ולטיפול בחולים המוגדרים כבעלי סיכון נמוך יותר.
אספירין, שמשמש נוגד טסיות, הוא מרכיב חיוני בטיפול אצל חולים עם חשד לאוטם לבבי. מלבד אספירין, מתן מעכבי הקולטן p2y12 ADP, בשילוב עם אספירין הראה ירידה בסיכון למוות, אוטם מחודש או שבץ. מתן מעכבי הקולטן לגליקופרוטאין IIB/IIIA הוא יעיל למניעת סיבוכי קרישה אצל חולים עם אוטם לבבי אשר עומדים לעבור צנתור.
אם רמת רוויית החמצן בדם נמוכה, טיפול בחמצן מומלץ למשך מספר שעות לאחר האוטם. ניטרוגליצרין, כמו גם חנקות אחרות, מלבד פעולתו להקלת הכאבים, מביא להקטנת העומס שלפני הלב ומכאן לירידה בצריכת החמצן של הלב. כמו כן, הוא מעלה את אספקת הדם לשריר הלב, היות שהוא מרחיב גם את העורקים הכליליים. ישנה התוויית נגד למתן ניטרוגליצרין אצל חולים עם לחץ דם סיסטולי הנמוך מ-90 מ"מ כספית, או אצל חולים בהם יש חשד לאוטם של החדר הימני, אשר בא לידי ביטוי באק"ג כסימני אוטם תחתון, עלייה בלחץ ורידי הצוואר ולחץ דם נמוך. כן קיימת התוויית נגד למתן ניטרוגליצרין אצל חולים אשר צרכו ויאגרה ב-24 שעות לפחות טרם האירוע הלבבי.
מורפין הוא משכך כאבים חזק ויעיל לטיפול בכאבים הנגרמים מאוטם לבבי, אולם הוא מוריד פעילות סימפתטית, וכתוצאה מכך הוא מביא לירידה בתפוקת הלב ובלחץ הדם ולהצטברות יותר דם ברגליים. לעיתים הרמת רגליים מספיקה, אולם במקרים אחרים ישנו צורך בעירוי נוזלים בנוסף.
מתן תוך-ורידי של חוסמי בטא הוא טיפול יעיל נוסף כדרך לשלוט על הכאב במהלך התקף לב. תרופות אלו מפחיתות את הדרישה לחמצן בשריר הלב, ומכאן שהן מפחיתות את האיסכמיה. בנוסף לכך, עדויות מחקריות מצביעות על כך שחוסמי בטא מקטינים את הסיכון לאוטם נוסף ופרפור חדרים. עם התוויות הנגד למתן חוסמי בטא נמנים סיכון גבוה לשוק קרדיוגני, סימנים של אי-ספיקת לב, תפוקה נמוכה של הלב וכן מצבים כגון מחלת ריאות חסימתית או אסתמה. הטיפול במתן חוסמי בטא יעיל גם לאחר האירוע החריף עצמו אצל חלק מן החולים, היות שהוא הוכח כמפחית אוטמים חוזרים ואירועי איסכמיה חוזרים. בשונה מחוסמי בטא, לא הוכח כי מתן חוסמי תעלות סידן משפר את הפרוגנוזה בשלב החריף אלא במקרים מסוימים, ומתן תרופות ממשפחה זו עלול להביא בשלב החריף לעלייה בסיכון לתמותה.
טיפול בנוגדי קרישה הראה ירידה בתמותה ואירועי אוטם חוזרים. בנוסף, טיפול במעכבי ACE הוכח כמפחית תמותה לאחר אוטם לבבי, ועוזר בהפחתת השינויים במבנה ובתפקוד (remodeling) שעובר שריר הלב לאחר אוטם לבבי וכן בהפחתת הסיכון לפתח אי-ספיקת לב.
ישנה התוויית נגד למתן תרופות כגון סטרואידים ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים למעט אספירין אצל חולים עם אוטם לבבי, מאחר שהם עלולים להביא לבעיה בריפוי הצלקת שלאחר האוטם, העלאה בסיכון לקרע בשריר הלב וכן להעלאת התנגודת הכלילית, מצב העלול להביא לירידה נוספת באספקת הדם לשריר הלב.
טיפול על ידי חידוש הזרימה לעורק
השלב העיקרי הקובע את הצורך בהתערבות על ידי צנתור או מתן תרופות ממסות קריש (טיפול פיברינוליטי) הוא הממצאים באק"ג. כאשר נצפית עליה של מקטע ST העומדת בקריטריונים מסוימים – אלה כוללים עלייה של לפחות שני מילימטר בשני חיבורים סמוכים של החזה ועלייה של לפחות מילימטר אחד בשני חיבורים של הגפיים – החולה מועמד לטיפול של זילוח מחדש (רה-פרפוזיה). בטיפול זה מתבצעת פתיחת החסימה בכלי הדם הכלילי, והיא יכולה להיעשות באחת משתי דרכים עיקריות: צנתור לבבי או טיפול בתרופות שמטרתן המסת קריש הדם. בהיעדר עלייה של ST באק"ג, טיפול באמצעות תרופות ממסות קריש עלול להיות מסוכן ולכן לא מומלץ.
חלון הזמנים העומד לצורך ביצוע חידוש הזרימה בעורק משתנה בהתאם לטיפול, אך עבור כל אחת מן האפשרויות, המטרה העיקרית היא לקצר ככל האפשר את הזמן במהלכו שריר הלב נמצא באיסכמיה, כאשר היעד לזמן האיסכמיה הכללי עומד על עד שעתיים. תחת מסגרת זמנים זו, ולאחר מחקרים שונים שבוצעו בנושא, עלה כי קיים חלון זמנים לביצוע טיפול תרופתי ממס קרישים העומד על חצי שעה מהופעת המטופל בבית החולים (מדלת עד מחט) וכי קיים חלון זמנים לביצוע צנתור טיפולי העומד על 90 דקות מהופעת המטופל בבית החולים (מדלת עד בלון).
טיפול באמצעות צנתור לבבי
התערבות כלילית מלעורית בצנתור היא טיפול יעיל בחידוש זרימה בעורק כלילי חסום, ושיעור ביצוע הצנתורים, כמו גם המיומנות בביצועם ומספר יחידות הצנתור הקיימות בבתי חולים, נמצאים בעלייה מתמדת. צנתור לעיתים עדיף על טיפול ממס קרישים במקרים בהם יש חשש מדימום, כאשר התסמינים קיימים מעל כשעתיים, כאשר יש חשש מהלם לבבי וכאשר לא בטוחים באבחנה של אוטם לבבי. עם זאת, טיפול באמצעות צנתור הוא יקר יותר מטיפול ממס קרישים ודורש היערכות, כוח אדם ומכשור בהשוואה לטיפול תרופתי.
אצל מטופלים עם חסימה נרחבת של מספר כלי דם כליליים, בעיקר מטופלים הסובלים בנוסף מסוכרת, נשקל ביצוע ניתוח מעקפים על פני צנתור לבבי, אולם באופן כללי, האיגוד האירופאי לקרדיולוגיה המליץ בשנת 2011 כי במהלך השלב החריף של אוטם שריר הלב יש לנסות צנתור לבבי על פני ניתוח מעקפים, אלא אם הצנתור נכשל בהשגת זרימה מחודשת לכלי הדם או שהוא מהווה התוויית נגד. זאת מאחר שלצנתור סיכויים נמוכים לסיבוכים לעומת ניתוח ופתיחת חזה באמצעות סכין.
טיפול באמצעות תרופות ממסות קרישים
טיפול ממס קרישים יכול להינתן לכל היותר תוך חצי שעה מרגע הגעת המטופל לבית החולים. הטיפול כולל מתן מפעיל פלסמינוגן רקמתי (tPA), (TNK), חומרים אשר פועלים על ידי הפיכת פלסמינוגן לפלסמין, אשר בתורו מפרק פיברין ובכך גורם לפירוק הקריש. הטיפול נועד לצורך חידוש הזרימה לחלוטין, כאשר טיפול מיטבי יכול להוריד את הסיכון למוות בתוך האשפוז בכ-50% ולשמור על תוצאות אלו למשך 10 שנים. התוצאות הטובות ביותר מושגות אצל מטופלים שחוו תסמינים במשך שעה עד שלוש שעות בלבד, ושהטיפול בהם החל תוך חצי שעה מהגיעם לבית החולים, אולם גם מטופלים שחוו תסמינים למשך מספר ממושך יותר של שעות הפיקו תועלת מטיפול זה. באופן כללי, טיפול ממס קרישים עדיף על טיפול בצנתור כאשר המטופל מתייצב בתוך שעה ממועד התחלת התסמינים, או למשל אם יש חשש שיחידת הצנתורים לא תספיק לבצע צנתור בתוך מסגרת זמן של שעתיים ממועד הגעת המטופל לבית החולים. דוגמה לטיפול ממס קרישים הנה, למשל, טיפול ב-tPA הכולל מתן תוך-ורידי של 15 מ"ג ולאחריו מתן 50 מ"ג במהלך חצי השעה הראשונה, ועוד 35 מ"ג במהלך השעה שלאחר מכן.
התוויות נגד לביצוע טיפול ממס קרישים כוללות אירוע של דימום תוך-מוחי שאירע בעבר, אירוע מוחי אחר במהלך השנה האחרונה, יתר לחץ דם העולה על 180 מ"מ כספית סיסטולי או 110 מ"מ כספית דיאסטולי, חשד לדיסקציה של אבי העורקים ודימום פנימי פעיל, לרבות וסת. קיימות גם התוויות נגד יחסיות, בהן נטילת נוגדי קרישה, טיפול ניתוחי בשבועיים הקודמים לאירוע, היריון וכיב פפטי פעיל. הסיכונים בטיפול ממס קרישים כוללים דימומים, כשהדימום המסוכן מכולם הוא דימום המביא לשבץ (שבץ דימומי). מצב זה מתרחש אצל כ-0.5%–0.9% מהחולים.
מניעה
גורמי סיכון: כמו במחלות לב איסכמיות אחרות, ובמיוחד באלה הקשורות בטרשת עורקים, הפחתת גורמי הסיכון בני השינוי משפרת את הסיכויים למניעה של אוטם שריר הלב ולמניעת הישנותו. ההתייחסות הטיפולית לגורמי הסיכון כוללת הן שינויים באורח החיים והן מתן תרופות. ההמלצות לשינויים באורח החיים למניעת אוטם שריר הלב כוללות הפסקת עישון, במיוחד בצירוף גלולות למניעת היריון, תזונה מאוזנת וירידה במשקל עבור חולים בהשמנה ופעילות גופנית אירובית בעצימות בינונית במשך שלושים דקות בממוצע ביום.
נוגדי טסיות: אספירין ניתן לאנשים הנמצאים בסיכון להתפתחות קרישי דם. אספירין מעכב את היווצרותו של חומר בטסיות, הממלא תפקיד חשוב ביצירת קרישי דם. פעילותו מעכבת את היווצרות הקרישים והטיפול מפחית ב-25% את הסיכוי להישנות האוטם או השבץ המוחי. טיפול חלופי לאספירין הוא קלופידוגרל, וניתן לשלב עם האספירין גם וארפרין (קומדין), אם כי הדבר מגביר את הסיכון לדימומים, ולכן התוויות הנגד לטיפול זה דומות להתוויות הנגד של טיפול ממס קרישים. מעכבי טסיות נוספים ובהם, פרסוגרל וטיקגרלור - ניתנים לעיתים במקום או בשילוב עם אספירין. 15% מהחולים שעברו אירוע לבבי וקיבלו טיפול מניעתי, נפגעו בתוך שלוש שנים מאירוע חוזר או מוות.
נטילת ריברוקסבאן - נוגד קרישה הפועל למנוע היווצרות קרישי דם וניתן למניעה שניונית של אוטם שריר הלב בשילוב עם אספירין. אצל חולים במחלת לב כלילית שקיבלו ריברוקסבאן בתוספת לאספירין נצפתה ירידה של 24% בתמותה קרדיווסקולרית, שבץ מוחי או אוטם שריר הלב לעומת חולים שטופלו באספירין בלבד.
טיפול תרופתי בסטטינים לסוגיהם, אשר מעכבים את האנזים HMG-CoA רדוקטאז במהלך תהליך יצירת הכולסטרול, מיועד להפחית את רמות הליפופרוטאין מסוג LDL לרמה של מתחת ל-130 מ"ג לד"ל באנשים ללא מחלות רקע לבביות, ולרמה של מתחת ל-70 מ"ג לד"ל באנשים שכבר חוו אירוע איסכמי לבבי בעבר.
סיבוכים
השינויים במבנה ובתפקוד שמתרחשים בעקבות אוטם שריר הלב עומדים בבסיסם של סיבוכים רבים. למיקום החסימה הכלילית, ולמיקום האוטם כפועל יוצא, וכן להיקף הנזק שנגרם כתוצאה מן האוטם, השפעה על אופי הסיבוך הבא בעקבות האוטם. במרבית בתי החולים קיימות תוכניות לשיקום לבבי הכוללות חינוך של המטופל למחלה ולגורמי הסיכון לסיבוכים.
הפרעות תפקודיות
כחלק מהשינויים במבנה ובתפקוד מתרחב בהדרגה נפחו של החדר השמאלי, על חשבון עובי דופנו, וצורתו האליפטית משתנה לעגולה. הדבר נובע בשלב החריף מהיחלשות סיבי השריר ומאובדן הרקמה המתכווצת באזור האוטם, ובשלבים הכרוניים, בתיווך מערכות הורמונליות ואוטונומיות, גם באזורים שלא היו נתונים תחת האוטם. כתוצאה מכך, חלה ירידה ביכולת ההמודינמית של הלב להזרים דם לחלקי הגוף ומתפתחת אי-ספיקת לב. חוסר יכולתו של החדר השמאלי להתכווץ, גורם גם כן בתהליך הדרגתי לעלייה בלחץ הדם בעלייה השמאלית ובעורקי הריאה. יתר לחץ דם ריאתי זה, כמו גם אוטם המערב את החדר הימני, עלולים לגרום לאי-ספיקה של צדו הימני של הלב. הפגיעה ביכולת ההתכווצות של הלב מביאה גם לירידה בזרימת הדם ולעלייה בסיכון להיווצרות קרישי דם, אשר יכולים להיסחף אל המערכת העורקית ולחסום כלי דם בגוף. כמו כן, לרוב כתוצאה מחסימה של עורקים כליליים מרובים, ישנה ירידה חדה בלחץ הדם הסיסטמי ועלול להתפתח הלם לבבי.
הפרעות קצב והולכה
לאחר אוטם שריר הלב יכולות להתפתח הפרעות קצב והולכה במנגנונים שונים: יציאה מאיזון של מערכת העצבים האוטונומית, הפרעות באלקטרוליטים, איסכמיה של הקשרים שמקצבים את הלב והולכה איטית דרך הרקמה הנגועה. רוב מקרי המוות מהפרעות קצב מתרחשים בשעות הראשונות לאחר האוטם, ולכן ישנה חשיבות להבהלת החולה לטיפול רפואי. הפרעות הקצב נעות מסינוס ברדיקרדיה וסינוס טכיקרדיה, דרך פעימה חדרית מוקדמת, פרפור עליות וטכיקרדיה חדרית וכלה בפרפור חדרים וחסם עלייתי-חדרי על דרגותיו השונות.
הפרעות מבניות
התרככותה של הרקמה הנמקית בשבוע הראשון למן האוטם הלבבי עלולה להסתיים בקרע של דופן החדר באזור הפגוע. קרע בדופן החיצונית עלול לגרום לדליפת דם אל שק מסב הלב ולטמפונדה קרדיאלית, שבה הדם לוחץ על הלב ולא מאפשר לו להתכווץ. קרע בשריר הפטמתי של המסתם הצניפי עלול לגרום לצניחה של אחד מעלי המסתם, וכתוצאה מכך לאי-ספיקה של המסתם. קרע במחיצה הבין החדרית עלול להביא לפגם במחיצה הבין-חדרית ולדלף משמאל לימין.
בנוסף, בחוד הלב עלולה להיווצר מפרצת, אזור גמיש ולא מתכווץ שאינו מוליך היטב את האות החשמלי. מאחר שהמפרצת גמישה ולא מתכווצת, נפח דם שאמור לצאת אל אבי העורקים בסיסטולה נאגר במפרצת ובדיאסטולה חוזר אל החדר, וכך פוחתים משמעותית תפוקת הלב ויחס הפעימה. מלבד זאת, כישלון ההזרמה של הדם עלול ליצור במפרצת קרישי דם, שכאמור יכולים להיסחף ולחסום כלי דם בגוף. הפגיעה בהולכה החשמלית עלולה לגרום להפרעות קצב חדריות.
הפרעות אחרות
תעוקת לב חוזרת ניכרת בכרבע מהחולים המאושפזים עם STEMI, והשיעור עולה בקרב החולים שמקבלים טיפול ממס קרישים מוצלח. לרוב הסיבה היא הרחבה של תחום האוטם אל אזור שטרם נפגע. חולים המציגים תסמינים אלה מופנים לבדיקה כדי לשלול אוטם חדש.
כאשר האוטם מערב את עלית הלב, ישנו סיכוי גבוה יותר להיווצרות של חיכוך וכאב במסב הלב כתוצאה מדלקת חריפה בו. בניגוד לכאב הנובע מאוטם, כאב בדלקת מסב הלב מקרין על פי רוב לאזור שריר הטרפז. לאבחון של כאב כזה חשיבות במניעת טיפול מיותר באוטם חדש לכאורה.
מחקרים
מאמר שפורסם בפברואר 2020 בכתב העת "Nature Metabolism" הציג את המחקר שביצעה קבוצת מדענים מאוניברסיטת טקסס על עכברים בגיל מבוגר שרקמת הלב שלהם ניזוקה משמעותית, בצורה בלתי הפיכה, לאחר התקף לב. החוקרים הצליחו למצוא דרך הנדסה גנטית לעקוף את מנגנון התחדשות רקמות הלב, כך שישקם את הנזק והפגיעה לאחר ההתקף. עם זאת, הודגש כי כדי למצוא פתרון דומה להתחדשות רקמת הלב בבני אדם נדרשים עוד מחקרים בסגנון זה.
ראו גם
מחלת לב כלילית
שבץ מוחי
לקריאה נוספת
Christopher P. Cannon, Eugene Braunwald, Unstable Angina and Non-ST-Segment Elevation Myocardial Infarction, Harrison's Principles of Internal Medicine, 18th Edition, McGraw-Hill Companies, 2012, Vol. 2 pp. 2015-2021
Elliott M. Antman, Joseph Loscalzo, ST-Segment Elevation Myocardial Infarction, Harrison's Principles of Internal Medicine, 18th Edition, McGraw-Hill Companies, 2012, Vol. 2 pp. 2021-2035
קישורים חיצוניים
גורמי הסיכון למחלות לב, באתר "דוקטורס"
רק 15% ממי שעובר אירוע לב מגיע לשיקום, באתר וואלה
הגשת עזרה ראשונה במקרה של התקף לב
מחשבון הערכת הסיכון להתקף לב, מבוסס על סולם פרמינגהם
,תפקוד אנדוטל לניבוי אירועי לב, אתר הדסה אופטימל
מניעת אוטם בשריר הלב באתר מכבי שרותי בריאות
איתי נבו, פיתוח טלאי ביולוגי לשיקום הלב לאחר התקף, אתר , אוקטובר 2014
דן אבן, התקפי לב – מה שצריך לדעת. כמוני. 28 באוקטובר 2014
פרופ' דוד רוט, אוטם שריר הלב, באתר בריאות הלב
הערות שוליים
קטגוריה:מחלות לב איסכמיות | 2024-08-27T07:01:33 |
דגל אל סלוודור | דגל אל סלוודור (בספרדית: Bandera de El Salvador) הוא דגלה הלאומי של אל סלוודור. הוא משמש כדגל המדינה מאז שנת 1972. דגלה הראשון של אל סלוודור אומץ בשנת 1822 בהתבסס על דגל הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. דגל זה נזנח בשנת 1865, הושב בשנת 1912 ואושרר ב-27 בספטמבר 1972. הפסים הכחולים והפס הלבן נלקחו מארגנטינה כמו רבות מהמדינות החברות בפדרציה של מרכז אמריקה. במרכז הדגל ישנו סמל מורכב: משולש שווה-צלעות המסמל למעשה חירות, שוויון ואחווה; תמונת נוף של חמישה הרים - חמש החברות בפדרציה), שני ימים והתנופפות דגלים; בחלק העליון של הסמל ישנה כיפה אדומה המסמלת חירות; מסביב לסמל מצוין התאריך 15 בספטמבר 1821 - יום שחרור המדינה מעולה של ספרד. מתחת למשולש ישנה כתובת עם שם המדינה.
דגל דומה, בו אין את הסמל במרכז הדגל ובו המוטו: "DIOS UNION LIBERTAD" (בספרדית: אלוהים, אחדות, חירות) באותיות צהובות, משמש כדגל לשימושים אזרחיים ואף שימושים רשמיים.
בין השנים 1865 - 1912 נעשה שימוש בדגל המבוסס על דגל ארצות הברית - דגל כחול - לבן שבקנטון (הרביע העליון הקרוב לניצב) שדה אדום ובו כוכבים לבנים.
דגל זה הוא אחד מחמשת דגלי המדינה בהם כחלק מהעיצוב שלו גם הדגל בעצמו מצויר עליו. זאת לצד הדגל של: אקוודור, הרפובליקה הדומיניקנית, בוליביה והאיטי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אל סלוודור: סמלים לאומיים
אל סלוודור
אל סלוודור
אל סלוודור
אל סלוודור | 2024-09-23T05:39:40 |
דגל סורינאם | דגל סורינאם מורכב מחמישה פסים אופקיים בצבעים (מלמעלה למטה): ירוק לבן אדום לבן ירוק, ביחס עובי 2-1-4-1-2. במרכז הפס האדום ישנו כוכב בעל חמישה קודקודים בצבע צהוב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
סורינאם
קטגוריה:סורינאם: סמלים לאומיים
סורינאם | 2020-10-08T01:50:57 |
בונה | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות פרטיים | 2024-03-24T23:40:36 |
הפיתרון הסופי | REDIRECT הפתרון הסופי | 2004-10-27T20:46:01 |
בלגראד | REDIRECT בלגרד | 2004-10-27T21:02:21 |
דלועאים | סדרת הדלועאים (שם מדעי: Cucurbitales) היא סדרה של צמחים דו-פסיגיים, הקרובה לסדרת האלונאים.
מאפיינים
זוהי סדרה השוכנת בעיקרה באזורים הטרופיים, עם נוכחות מוגבלת גם באקלים סובטרופי או ממוזג. הסדרה כוללת מיני עצים ושיחים, ולצדם צמחים עשבוניים ומטפסים רבים. אחד המאפיינים הבולטים של הסדרה הוא נוכחות של פרחים חד-מיניים, לרוב מחומשים. עלי כותרת עבים ומחודדים בקצה, בעלי בסיס רחב. ההאבקה מתבצעת לרוב בעזרת חרקים, אך לעיתים גם בעזרת הרוח (Coriariaceae ו-Datiscaceae).
הסדרה מונה כ-1600 מינים בשבע משפחות. המשפחות הגדולות הן הדלועיים עם כ-640 מינים, ובגוניים עם כ-920 מינים. בצמחיית הבר בישראל מיוצגת רק משפחת הדלועיים עם שבעה מינים בלבד.
התרומה הכלכלית של הדלועאים מוגבלת למשפחות הגדולות שבה. משפחת הדלועיים היא משפחה של זני מזון בעלי חשיבות בקנה מידה עולמי. היא כוללת, בין היתר, את הדלעת והקישוא (שניהם מהסוג דלעת - Cucurbita), האבטיח (Citrullus vulgaris), המלון והמלפפון (Cucumis). משפחת הבגוניים מוכרת בזכות פרחי נוי, ומהם היא מונה מעל 130 מינים.
מיון
סדרת הדלועאים כוללת על-פי המיון המודרני 7 משפחות (ראו טבלה), והחשובות שבהן:
דלועיים (Cucurbitaceae)
בגוניים (Begoniaceae)
הערה: בעבר נהגו לעיתים לשייך את שתי המשפחות הנ"ל וחלק מהאחרות לסדרת הסגלאים, שכיום יצאה משימוש כקבוצה טקסונומית.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1820
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרידריך פון ברכטולד
קטגוריה:סדרות צמחים | 2024-09-02T04:41:41 |
אקרופוליס החדשה | אקרופוליס החדשה (באנגלית: New Acropolis) הוא ארגון ללא מטרות רווח בינלאומי הפועל בתחומים של פילוסופיה, התנדבות ותרבות ומגדיר עצמו כבית ספר לפילוסופיה כדרך חיים, או כבית ספר לפילוסופיה בסגנון קלאסי. שם הארגון נגזר מהאקרופוליס ביוון העתיקה.
הארגון מעביר מפגשים וקורסים לקהל הרחב ולחברים בו בנושא פילוסופיה מעשית, תרבויות עתיקות, אתיקה וערכים, וכן מקיים אירועי תרבות שונים ומגוון של פעילויות התנדבות קהילתיות, אקולוגיות וחינוכיות.
התנועה נוסדה בארגנטינה בשנת 1957, על ידי חורחה אנחל ליברגה ריצי. בשנות ה-70 היא התרחבה לאירופה, ובשנת 1974 הוקמה בצרפת על-ידי הארכאולוג פרננד שוורץ. ליברגה ניהל את הארגון עד לפטירתו בשנת 1991. אחריו ניהלה את הארגון תלמידתו דֶליה שטיינברג גוזמן, והחל משנת 2020 נשיא הארגון הוא קרלוס אדלנטדו פוצ'ל.
יש מבקרים הטוענים שהארגון הוא למעשה תנועה דתית תאוסופית נאו-שמרנית או אף כת בעלת מאפיינים פשיסטיים, אליטיסטיים וגזעניים, אם כי הארגון איננו מוגדר ככת או כגוף פוליטי באף אחת מ-50 המדינות בהן הוא פועל.
אידאולוגיה
אקרופוליס החדשה משלבת רעיונות של התנועה התאוסופית עם רעיונות ממקורות נוספים כגון הינדואיזם, מהאיאנה והבודהיזם הטיבטי. בדומה לגישה התאוסופית הרחבה, באקרופוליס החדשה מאמינים שישנה פילוסופיה או מסורת אוניברסלית העומדת בבסיס כל הדתות והמסורות האזוטריות בעולם. עם זאת, בשונה מהגישה התאוסופית, אקרופוליס החדשה מדגישה אזוטריקה מערבית על פני מזרחית, והיא מתמקדת בעיקר בפילוסופיה היוונית ברוח פיתגורס ואפלטון.
בפילוסופיה, גישות אזוטריות נחשבות לגישות שוליות מבחינה תרבותית, או כאלה הפונות לקהל ספציפי. בכך, דומה אקרופוליס החדשה למסורות כמו אלכימיה, קבלה, ניו אייג' ואסטרולוגיה. התנועה התאוסופית היא תנועה אזוטרית העוסקת בתורת הנסתר. לפי האמונה התאוסופית קיימת מציאות רוחנית עמוקה, אותה ניתן לחקור בעזרת אינטואיציה, מדיטציה או התגלות. לפי האמונה התאוסופית, מחקר של כתבי קודש יכול לגלות את סודות הנסתר העומדים בבסיס כל הדתות והאמונות בעולם.
המטרה המוצהרת של אקרופוליס החדשה היא לסייע לכל חבר להגיע לאני הגבוה שלו ולרמת מודעות גבוהה יותר. לטענתם, המודעות הגבוהה היא בדרך-כלל רדומה, אך ניתן להגיע אליה דרך סמלים, דמיון, וחלומות. מי שמגיע לאני הגבוה יכול משם להגיע לאני הקוסמי או האוניברסלי, המייצגת מציאות קולקטיבית ארכיטיפית. המסע אינו רק מסע אישי, האגודה טוענת שאם מספיק אנשים יגיעו לאני הגבוה שלהם, יהיו לכך השלכות חברתיות ופוליטיות.
חורחה א. ליבראגה ריצי רצה ליצור 'גישה אקלקטית ורציונלית', כלשונו, לזרמים שונים, על מנת להדגיש את קווי הדמיון והנקודות המשותפות בין המחשבה המזרחית והמערבית. מטרתו הייתה להגדיר את המרכיבים של פילוסופיה אוניברסלית, המתחברת מחדש עם כל השורשים הרוחניים, כולל אלה שנדחו על ידי המערב, כמו אלה של מצרים ואסיה.
פעילות
בעולם
אקרופוליס החדשה פעילה ביותר מ-60 מדינות ברחבי העולם. על פי חוקר הסמליות הצרפתי ז'אן פייר בייארד, אקרופוליס החדשה הוא "בית ספר לפילוסופיה המתמקד באזוטריות וסמליות, אשר מקיים מחקר השוואתי של דתות באמצעות קורסים וכנסים במגוון נושאים: מיתוסים, פילוסופיות, מדעים, אדריכלות קדושה, אומנויות מסורתיות, לרוב בהשתתפות דוברים מחוץ לארגון. גם טיולים למצרים, יוון ומקסיקו הם חלק מהתוכנית. 15 מרכזים בצרפת מספקים רמה גבוהה של חינוך מוסרי, פיתוח מחקר פנימי, ודוגלים בחופש מצפון וכבוד לאדם."
בישראל
בשנת 1986 הגיע לישראל פייר פאולין, תלמידו של פרננדו שוורץ, מייסד ומנהל אקרופוליס החדשה בצרפת, במטרה להקים סניף ראשון בישראל. הסניף הוקם בתל אביב. הארגון מפיץ את "מגזין אקרופוליס" היוצא אחת לעונה ועוסק בנושאי פילוסופיה, תרבויות וערכים. העמותה נוסדה ונרשמה בישראל בשנת 1988. הארגון רשום בישראל כעמותה, בתחומי פעילות של חינוך, קהילה וחברה.
נכון לשנת 2022, בארגון עובדים 3 אנשים, ורשומים בו 324 חברים ו־530 מתנדבים. המקור התקציבי העיקרי של הארגון הוא דמי חבר. בישראל ישנם 6 מרכזים הנמצאים בת"א, ראשון לציון, חיפה, פרדס חנה-כרכור, כרמיאל ומנחמיה. הארגון מקיים מגוון פעילויות התנדבות בקהילה למען אוכלוסיות חלשות, בעלי חיים, ואיכות הסביבה, תוך שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות וארגונים חברתיים. בכל שנה מציין הארגון את יום הפילוסופיה העולמי ואת יום כדור הארץ, שנקבע על-ידי האו"ם, ונותן במה למגוון אירועי תרבות ואמנות. הארגון בישראל מפעיל גם הוצאת ספרים בנושאי פילוסופיה וחברה.
ביקורת
ביקורת אידאולוגית
מייסד התנועה, חורחה אנחל ליברגה ריצי, העביר ביקורת על הדמוקרטיה המודרנית, תוך הסתמכות על אפלטון ואחרים. דבר זה גרם למבקרים להתייחס אל התנועה כאל פשיסטית, והתנועה התאוסופית אף מכחישה כל קשר לארגון בגלל קשריו לתנועות פאשיסטיות. עם זאת, ליברגה וממשיכי דרכו התנגדו לטענות וגינו נחרצות את הפאשיזם והנאציזם.
ההיסטוריון וחוקר הכתות ניקולס גודריק קלארק כותב כי: "המבנה הארגוני וההסמלה של אקרופוליס החדשה חב רבות למודלים פשיסטים". הפסיכיאטר וחוקר הנאו-נאציזם ז'אן אבְּגְראל, כותב שהארגון שואב השראה מסמלים ורעיונות אריינים, וספציפית מרעיונות הקשורים לעליונות הגזע הלבן. גם חוקרים נוספים מזכירים את השימוש של אקרופוליס החדשה בסממנים לכאורה דמוי-צבאיים בשפה, בסמלים ובמבנה הארגוני.
לפי יוצא הארגון מיגל מרטינז, הארגון דוגל בשמרנות קיצונית, היררכיה חברתית נוקשה ורעיונות חברתיים ופוליטיים המושפעים מאפלטון, ניטשה, וקונפוציוס, וככזה רואה בדמוקרטיה שיטה בעייתית. לפי מיגל, המודל האידיאלי לחברה לפי הארגון הוא מודל קאסטות קשיח בהנהגת מעמד כוהנים דתי. עם זאת, במחקר על 120 חברי הארגון בצרפת שפרשו ממנו, נמצא שרובם המכריע (77%) טוענים שהתנועה אינה נאצית, פשיסטית או ימנית קיצונית. 5% טענו שהארגון הוא נאצי, פאשיסטי או ימני קיצוני, 14% טענו שהוא ימני קיצוני אך לא נאצי או פאשיסטי. על פי מרכז המחקר CROIR באוניברסיטת לאבל (קוויבק), "ההיסטוריה והפרקטיקות של התנועה מעולם לא הוכיחו את ההאשמות הללו, אבל המוניטין של התנועה עדיין מוכתם היום".
ביקורת על התנועה ככת
אקרופוליס החדשה מתוייגת לעיתים קרובות ככת על-ידי תנועות למניעת כתות, ובשנת 1996 הוגדרה ככת בדוח של הפרלמנט הצרפתי.
בישראל, הארגון החרדי יד לאחים מתייחס לאקרופוליס החדשה כאל כת, אך המרכז הישראלי לנפגעי כתות אינו מזכיר את אקרופוליס החדשה ברשימותיו. הארגון איננו מוגדר ככת או כגוף פוליטי באף אחת מ-50 המדינות בהן הוא פועל.
הארגון נחקר בצרפת בגין היותו כת בשנות השבעים, בעקבות האשמות על שימוש ברטוריקה, הסמלה, צורות התארגנות מיליטנטיות ופאשיסטיות. בשנת 1997 נערך מחקר על 120 חברי הארגון בצרפת שפרשו ממנה. 75% מהם קיבלו את הגדרת הארגון שאקרופוליס החדשה היא פילוסופיה, 19% הגדירו אותה כאגודה תרבותית, ורק בודדים הגדירו אותה כדת (3.4%) או ארגון פוליטי (2.5%). הסיבה המרכזית לעזיבת הארגון (65%) הייתה שלמרות שהחוויה הייתה מעניינת, היא נמשכה מספיק זמן. 7.6% אמרו שהם עברו לתנועה, קבוצה או דת אחרת או שהם חדלו להאמין בטענות של הארגון, 6.8% טענו שעזיבתם הושפעה מהיחס השלילי של התקשורת ועוד 1.7% הושפעו מהדעה השלילית של בני משפחתם או חברים. מיעוט מקרב העונים טענו שהארגון מפיץ רעיונות כוזבים (1.7%) או שהוא מהווה כת מסוכנת (10.3%). העוזבים נשאלו גם עד כמה אקרופוליס החדשה הפעילה עליהם לחץ מוגזם. הרוב המכריע של העוזבים טענו כי הם תמיד היו חופשיים (68%), 22% טענו שלא הופעל עליהם לחץ, אבל שהארגון היה קשוח, 6.7% טענו שהארגון השתמש בשיטות של שטיפת מוח, ועוד 2.5% טענות שמדובר בהונאה.
קישורים חיצוניים
ריאיון עם פייר פאולין, מייסד אקרופוליס החדשה בישראל - מאת אורלי בר-קימה, כתבת הירחון "חיים אחרים".
ריאיון עם רונן חלבי, מנהל סניף אקרופוליס החדשה בתל אביב - עם דליק ווליניץ בתוכנית "מועדון אקדמי" בערוץ 23, הטלוויזיה החינוכית.
הערות שוליים
קטגוריה:רוחניות ואמונה
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים
קטגוריה:ארגוני חינוך
קטגוריה:דתות חדשות | 2024-09-30T06:12:25 |
ישעיהו (ספר) | redirect ספר ישעיהו | 2004-10-27T23:17:38 |
קווין מיטניק | קֶווין דייוויד מיטניק (באנגלית: Kevin Mitnick; 6 באוגוסט 1963 - 16 ביולי 2023) היה יועץ לאבטחת מידע וסופר יהודי אמריקאי שהתפרסם כאחד מההאקרים המפורסמים בעולם. בשיא פרסומו היה מיטניק מבוקש על ידי האף בי איי במשך שלוש שנים, לאחר שפרץ לרשתות של חברות מחשב גדולות וגנב בין היתר את קוד המקור של מספר מערכות הפעלה לשרתים ולטלפונים ניידים. טכניקת הפריצה שבה התמחה מיטניק נקראת "הנדסה חברתית", שהיא שילוב של טכניקות הונאה, התחזות ושכנוע, הגורמות לאנשים לציית לבקשת הפורץ: למשל, לספק לו מידע רגיש כגון שמות משתמשים וסיסמאות או לבצע עבורו פעולות כגון הרצת תוכנה לבקשתו. טכניקה זו, בשילוב עם כישוריו הטכניים, הובילה לפרסומו הרב, עוד מתחילת שנות השמונים.
קורות חיים
קווין מיטניק נולד ב-6 באוגוסט 1963 וגדל בפרבר ואן נייז של לוס אנג'לס. כבר כנער הוא החל בקריירת ההאקינג שלו, כאשר פעל בעיקר בתחום הפריקינג - פריצה למערכות טלפוניה.
מיטניק התפרסם בגיל צעיר בזכות כישורי הפריצה שלו, ונפוצו עליו סיפורים רבים, חלקם ככל הנראה לא נכונים. על פי הסיפור הנודע ביותר עליו, הוא פרץ למחשבי מפקדת ההגנה האווירית של ארצות הברית (NORAD), השולטים על מערך הטילים הגרעיניים של ארצות הברית. לפי סיפור נוסף שחזר על עצמו רבות בתקשורת, מיטניק פרץ למערכות הטלפוניה ולתאים הקוליים של ה-FBI ולכן הצליח להתחמק ממעצר פעמים רבות. מיטניק הכחיש כל חייו פריצות אלו, בהן גם לא הואשם בבית משפט.
מיטניק נעצר בשנת 1988 על פריצה לשרתי חברת דיגיטל וגנבת חלקים ממערכת ההפעלה שפיתחו (VMS). הוא נשלח לכלא לתקופה של שנה, מתוכה בילה שמונה חודשים בבידוד עקב טענת התביעה שהוא מסוגל לשגר טילים גרעיניים אם רק תינתן לו גישה לטלפון הציבורי בכלא. בשנת 1989 הוא שוחרר לתקופת מבחן בת שלוש שנים. בסוף שנת 1992 נחשד בעבירה על תנאי שחרורו ובגישה לא מורשית למערכות של חברת הטלפוניה פסיפיק בל. הוא גילה זאת וירד למחתרת, תוך כדי החלפה מתמדת של זהותו ומקום מגוריו. מיטניק נתפס על ידי ה-FBI לאחר מרדף של כשלוש שנים, ב-15 בפברואר 1995. אחד הרמזים שהובילו למעצרו הייתה פריצה למחשבו האישי של מומחה אבטחת המחשבים טסוטומו שימומורה, שסייע לאחר מכן לחוקרים הפדרליים לאתר את מקור חיבור האינטרנט של מיטניק ממקום מחבואו. את הפריצה למחשביו של שימומורה ביצע למעשה האקר ישראלי בשם JSZ שפיתח כלי פריצה חדשני ופרץ את המחשב לבקשתו של מיטניק.
קווין מיטניק נחשד בפריצה לרשתות של חברות גדולות כמו נובל, מוטורולה, סאן מיקרוסיסטמס ונוקיה. אולם הגשת כתב האישום נגדו ותחילת משפטו נדחו שוב ושוב. הוא הוחזק במעצר לפני הגשת כתב האישום נגדו במשך למעלה מארבע שנים ללא יכולת שחרור בערבות. בסופו של דבר החליט לחתום על עסקת טיעון, שבה הודה בחלק מהעבירות והסכים לעונש בן חמש שנות מאסר (כולל ארבע השנים שכבר ריצה). הוא שוחרר ב-21 בינואר 2000, וכתנאי לשחרורו נאסר עליו באופן חריג להשתמש או להחזיק בבעלותו מחשבים, טלפונים סלולרים, ציוד תקשורת ועוד, או לייעץ בענייני מחשבים ללא אישור קצין המבחן שלו, למשך שלוש שנים נוספות.
ב-2006, מיטניק עבד בחברת ייעוץ שפתח בתחום אבטחת המידע וכתב זוג ספרים בנושא מאז שחרורו. ספרו הראשון הוא "The Art of Deception" בו הוא מציג הונאות שונות כדוגמת סיפורו של סטנלי מארק ריפקין וטכניקות הנדסה חברתית ומציע דרכים להתמודד בפניה. ספרו השני "The Art of Intrusion" הוא אוסף של סיפורי פריצה אמיתיים למערכות מחשב.
קווין מיטניק ביקר בישראל לראשונה ב-23 בפברואר 2006, בכנס הבינלאומי לאבטחת מידע שערכה חברת המחקר IDC, שם הרצה בנושא הנדסה חברתית.
בשנת 2011, יצא לאור ספרו השלישי של מיטניק "Ghost in the Wires" בו הוא לראשונה מספר את סיפור חייו המלא מנקודת המבט שלו. הספר זכה לביקורות נלהבות ונכלל ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס.
בשנת 2017 יצא ספרו The Art of Invisibility, אותו כתב יחד עם רוברט ומוסי. בספר הוא מסביר על האתגרים שבשמירה על אנונימיות בעידן של Big data ומדריך את הקוראים לגבי פעולות שניתן לנקוט כדי לא להשאיר עקבות דיגיטליות.
בשנת 2023, נפטר מיטניק בגיל 59 מסרטן הלבלב. הוא השאיר אישה, קימברלי מיטניק, שהייתה בזמן מותו בהריון עם ילדם המשותף הראשון.
הוויכוח הציבורי סביבו
שמאל|250px|סמל התנועה לשחרור קווין
מאז מעצרו של מיטניק בשנת 1995 פעלה קהילת ההאקרים והקראקרים כדי לגייס תמיכה עבור מי שנחשב בעיני רבים מחבריה לגיבור תרבות. במסגרת המאבק הוקמה תנועת Free Kevin, אשר מחתה על הפרת זכויותיו החוקתיות, כגון הסירוב להעניק לו שימוע לצורך בקשת שחרור בערבות. הם מחו גם על הצגתו בתקשורת כפושע אשר גרם נזקים בשווי מיליארדי דולרים לחברות מסחריות, ללא ביסוס. בין היתר, במסגרת המאבק הציבורי, קראקרים רבים פרצו לאתרים מסחריים ושתלו קריאות לשחרורו של קווין מיטניק, כדי למשוך תשומת לב תקשורתית למצבו. בהמשך נוהל מאבק כנגד ההפקה של הסרט Takedown, שהיה אמור להציג את מיטניק באורח שלילי במיוחד, כולל שליחתו לשנים ארוכות בכלא בסיום הסרט, כל זאת בטרם החל משפטו של מיטניק בפועל. הסרט הדוקומנטרי "Freedom Downtime", שהופק בשנת 2001 על ידי 2600: The Hacker Quarterly, מתעד מאבק זה.
מיטניק טען כי הוא פעל כל חייו מטעמי סקרנות, ומעולם לא ניצל את יכולותיו כדי לגנוב כסף או לפגוע באחרים. הוא טען שהוא השתמש ביכולותיו כדי לקבל גישה למערכות פרטיות ולקוד מקור רק כדי להרוות את סקרנותו ולמצוא פרצות חדשות. כמו כן טען שהוא מעולם לא הזיק במכוון למערכת שפרץ אליה, או השתמש בידע שרכש לצורך השגת רווח כספי. הוא אף לא הורשע בסופו של דבר בעבירה חמורה יותר מאשר בגישה לא חוקית למערכות מחשב והעתקה לא חוקית של תוכנה. בעוד מיטניק הוצג בתקשורת כסוג של אויב המדינה או טרוריסט, המהווה סיכון משמעותי לביטחון הלאומי, העבירות שבהן הורשע אינן חמורות, יחסית.
בשנת 2003, כאשר החל מיטניק לעבוד כיועץ אבטחת מידע, עורר הדבר מחלוקת רבה בקרב קהילת אבטחת המידע העולמית. רבים חשבו שאין להעסיק קראקרים, בייחוד לא כאלה שהורשעו בפריצה למערכות מחשב, כיועצי אבטחת מידע מכיוון שלעולם לא ניתן יהיה לסמוך עליהם. הטענה הנגדית היא שרוב העוסקים באבטחת מידע כיום הם למעשה קראקרים לשעבר שלא נתפסו, מכיוון שבתקופה שפעלו, הנושא טרם הוסדר חוקתית בצורה ברורה. נושא זה שנוי במחלוקת עד היום.
לקריאה נוספת
Kevin D. Mitnick, William L. Simon, Steve Wozniak, The Art of Deception: Controlling the Human Element of Security, Wiley Publishing, 2002
Kevin Mitnick and William L. Simon, The Art Of Intrusion: The Real Stories Behind The Exploits Of Hackers, Intruders, And Deceivers, Wiley Publishing, 2005
Kevin Mitnick and William L. Simon, Ghost in the Wires: My Adventures as the World's Most Wanted Hacker, The Little, Brown and Company, 2011
Meinel, C.P., "How hackers break in ... how they are caught," Scientific American, v. 279, no. 4, pp. 98-105 (10.1998)
קישורים חיצוניים
ערוץ יוטיוב רשמי של קווין
ריאיון עם מיטניק ב-slash dot
MITNICK TO TESTIFY BEFORE SENATE COMMITTEE, כתבה על מיטניק באתר 2600
האקר כל ההאקרים
הקשר בין האקר ישראלי לקווין מיטניק
יניב אביטל, הלך לעולמו קווין מיטניק, ההאקר האגדי שנכנס לרשימת המבוקשים של ה-FBI, באתר גיקטיים, 20 ביולי 2023
Dan Goodin, Besieged by attacks, AT&T dumps celebrity hacker, The Register, 19.8.09
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:יהודים אמריקאים
קטגוריה:יהודים בתעשיית המחשבים
קטגוריה:אמריקאים בתעשיית המחשבים
קטגוריה:מורשעים בדין בארצות הברית
קטגוריה:האקרים
קטגוריה:מומחי אבטחת מידע
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1963
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2023 | 2024-08-01T04:32:13 |
ורטיגו (רפואה) | וֶרְטִיגוֹ (Vertigo) היא תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת. התחושה עלולה להיות מלווה בבחילה, הקאה, הזעה או קושי בהליכה. הגורם להפרעה עשוי להיות פגיעה באוזן התיכונה, בעצב שיווי המשקל (העצב הוסטיבולרי) או במסלולים העצביים במוח, ובגרעינים הוסטיבולריים של המוח.
מאחר שמערכת שיווי המשקל מושפעת לא רק מאיבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית, אלא גם מחוש הראייה ומתחושות שהגוף חש באמצעות הגפיים והשפעת כוח המשיכה, הרי שכל פגיעה באיברים אלה תשפיע על שיווי המשקל.
ורטיגו פיזיולוגי שכיח לאחר תנועת ראש חדה או בלתי שגרתית או עקב אי התאמה בין הראייה לתחושה המרחבית ולתחושת שיווי המשקל, לדוגמה מחלת ים או פחד גבהים. סחרחורת אמיתית כמעט אינה מופיעה לפני התעלפות.
ורטיגו פריפרי (Peripheral vertigo) נגרם מפגיעה בעצב שיווי המשקל או איבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ואילו ורטיגו מרכזי (Central vertigo) קשור לפגיעה במוח עצמו ובמרכזי שיווי המשקל שבמוח, ורטיגו לעיתים נגרם משימוש באלכוהול ובקפאין
שמאל
סוגים שונים של ורטיגו
ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי או (BPPV (Benign paroxysmal positional vertigo זהו הוורטיגו הפריפרי הנפוץ ביותר, והוא נובע לפי תאוריה אחת, כתוצאה מנדידה של אבני קריסטל קטנות אל תוך אחת התעלות הסמיסירקולריות באוזן הפנימית. ורטיגו זה גורם לתסמינים כגון ניסטגמוס (ריצוד מהיר ולא רצוני של גלגלי העיניים), כאבי ראש ובחילות.
מחלת מנייר- מחלה זו מאופיינת בוורטיגו חולף, שיכול להימשך אף ימים, ומלווה גם בטנטון ובאובדן שמיעה. ככל הנראה הסיבה לכך היא עלייה בנפח של נוזלי האנדולימפה באוזן הפנימית, והטיפול הוא על ידי מתן משתנים ותרופות הדומות לתרופות הניתנות ב- BPPV. במקרים קיצוניים ניתן לפנות לניתוח.
Acute Peripheral Vestibulopathy- זוהי התקפה ספונטנית של ורטיגו אשר חולפת מעצמה, ונובעת מפגיעה באיבר הוסטיבולרי הפריפרי באחת האוזניים. החולה לרוב שוכב על הצד עם האוזן הפגועה כלפי מעלה, ומסרב להזיז את ראשו. השמיעה היא תקינה, וקיים ניסטגמוס עם שלב מהיר בכיוון הנגדי לאוזן הפגועה. ההתקף יכול להסתיים מעצמו תוך שבועיים, והטיפול כולל מתן פרדניזון (סטרואידים) ותרופות לדיכוי של המערכת הווסטיבולרית. יש לשלול מצבים כגון שבץ הנגרם בגלל בעיה בזרימת הדם האחורית למוח או ורטיגו הנגרם מבעיה מרכזית.
ורטיגו מרכזי- יכול להופיע עם או בלי ניסטגמוס. אם קיים ניסטגמוס, הוא יכול להיות לכל מיני כיוונים (בשונה מוורטיגו פריפרי שהוא בדרך כלל לכיוון מסוים ולעולם איננו אנכי). סיבות אשר יכולות להביא לוורטיגו מרכזי כוללות נגעים בגזע המוח או בצרבלום, ותסמינים נלווים נוספים יכולים להיות חוסר מוטורי וסנסורי של גפיים ופנים, רפלקסים ערים, סימן בבינסקי חיובי, דיסארתריה, דיספאגיה, ראייה כפולה או אטקסיה. סימנים אלו, בשילוב עם ורטיגו, יכוונו לכך שהבעיה היא מרכזית (כלומר, במוח עצמו).
טיפול רפואי
הטיפול הרפואי עשוי להתחיל בהמלצה על מנוחה במיטה. תרופות ממשפחת נוגדי האלרגיה (אנטיהיסטמינים) ונוגדי בחילות יכולות להקל. מקובל להפנות לטיפול פיזיותרפי וסטיבולרי - במסגרתו מבוצעת מניפולציה תנועתית שיכולה להפחית משמעותית את הסחרחורת במקרה של BPPV. במקרה של פגיעה באיבר הפריפרי תרגול של מערכת שיווי המשקל עשוי לעזור. המוח עובר הסתגלות למצב החדש של מערכת שיווי המשקל ובהדרגה הסחרחורת נרגעת.
קישורים חיצוניים
כשהכול מסתובב: מה זה ורטיגו, מתי הוא נגרם ומה עושים, מאמר מאתר מד פורטל
קטגוריה:מחלות אוזן פנימית
קטגוריה:זיהומים נגיפיים של מערכת העצבים המרכזית
קטגוריה:תסמינים וסימנים הקשורים להכרה, תפיסה, מצבים רגשיים והתנהגות | 2024-05-26T10:33:06 |
סארונג | שמאל|ממוזער|250px|גבר לבוש בסארונג
סארונג, לבוש מסורתי לגברים ונשים בדרום-מזרח אסיה,בתת היבשת ההודית, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה, במערב אפריקה ובאיים פאסיפיים רבים. זהו הלבוש הכמעט יחידי במיאנמר ובסרי לנקה.
מורכב מפיסת אריג צבעונית ודקה, ומקופל באזור המותניים כך שהוא נתלה כחצאית.
הסארונג לפעמים נצבע בשיטת בטיק, לפעמים בהדפס ולפעמים ארוג, ומוחזק במקומו בקשירה, באמצעות קשר, ולעיתים בסיכה או אף בחגורה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:לבוש מסורתי
קטגוריה:אינדונזיה: תרבות
קטגוריה:מלזיה: תרבות | 2024-08-01T04:32:23 |
בורקה | שמאל|ממוזער|260px|נשים לובשות בורקה באפגניסטןבּוּרְקָה (בערבית: برقع; בתעתיק מדויק לעברית: בֻּרְקַע) הוא הלבוש המסורתי של נשים במספר מדינות אסלאמיות.
תיאור
הבורקה היא פיסת לבוש אחת המכסה את האשה מהראש ועד הרגליים. בדרך-כלל, גם העיניים מכוסות ברשת שקופה למחצה. לבישת הבורקה היא חלק מהמנהג העתיק של לבישת הרעלה, הדורש את הסתרת הנשים בציבור מעיני הגברים.
הבורקה אומנם מזוהה עם האסלאם אך הם אינם התרבות הראשונה שהשתמשה בלבוש המסורתי כחלק ממנהג הרעלה. המנהג החל הרבה לפני בתרבויות הביזנטים, הסאסנים ואחרות במזרח התיכון ואף שבטים בתקופות שקדמו לאסלאם. הצעיף היה סימן למעמד חברתי של הנשים בחברה המבדיל אותם מעבדים ומנשים לא טהורות אשר נאסר עליהם להסתיר את עצמם. מנהג הרעלה התפשט ברחבי בעולם במהירות ופלש לתרבויות אחרות שאימצו את רעלת הנשים.
כיום קיימת מחלוקת בין תושבי מערב הרואים בבורקה צעיף המסמל דיכוי, עבדות והפרת זכויות נשים, לעומת המוסלמים המקשרים את הבורקה לציות, צניעות וטוהר.
מעמד הבורקה בחוק
באסיה
שמאל|ממוזער|250px|נשים אפגניות לובשת את הלבוש המסורתי
בעקבות סדרת הפיגועים בסרי לנקה שהתרחשו ב-2019 הוחלט לאסור לבישת כיסוי פנים (בניהם הבורקה) ברחבי המדינה, גם סין העממית אסרה על לבישת הבורקה באזור שינג'יאנג, בו רוב תושביו הם מוסלמים.
משטר הטליבאן המוסלמי-קיצוני, אשר שלט באפגניסטן בין השנים 1995-2001, ושולט מ-2021 מחייב את כל נשות המדינה ללבוש את הבורקה. נשים שלא מצייתות לחוק נענשו בחומרה.
באירופה
באפריל 2010 נאסרה בבלגיה ההליכה עם בורקה במקומות ציבוריים. בצרפת החל מאפריל 2011 ובהולנד החל מאוגוסט 2019 נאסרה ההליכה עם מסיכות וכיסויי פנים מכל סוג, כולל בורקה, במקומות ציבוריים. בהתאם לחוק הצרפתי, נקבע שלובשי מסכה במצבים שהחוק לא מאפשר זאת ייקנסו ב-150 אירו. במקרה בו אדם הכריח בגיר ללבוש מסכה, כגון בעל המחייב את אשתו ללכת עם בורקה, מחייב הלבישה ייקנס ב-30,000 אירו, ובמקרה בו אדם הכריח קטין ללבוש מסכה, הקנס יכול היה להגיע ל-60,000 אירו.
לבישת כיסוי פנים נאסרה גם באוסטריה ובגרמניה. בגרמניה נאסר על עובדות מדינה ועובדות ציבור ללבוש בורקה בעת מילוי תפקידן. הנימוק לאיסור הוא שעל המדינה מוטלת החובה להציג את עצמה בצורה נייטרלית מבחינה דתית.
במרץ 2021 נאסרה בשווייץ לבישת בגדים המסתירים את פניהם של נשים, לאחר משאל עם בעניין.
משל הבורקה של ריצ'רד דוקינס
בפרק "אם כל הבורקות" בספר יש אלוהים?, הביולוג ריצ'רד דוקינס מדמה את התפיסה החושית ואת הדמיון האנושי למעין בורקה ענקית שמגבילה את היכולת שלנו להבין את העולם ואף לדמיין אותו. דוקינס מציין כי תחום הראייה של האדם הוא צר מאד ביחס להספקטרום האלקטרומגנטי - אנו יכולים לראות רק אור נראה ולא רואים אור אולטרה סגול, גלי רדיו או קרני רנטגן. המדע מאפשר לנו כיום "להסתכל" באמצעות מכשירים אחרים באורכי גל אחרים. דוקינס מציין כי אם הסדק של הבורקה הדמיוני שמאפשר לנו לראות באור נראה הוא 2.5 סנטימטרים, אורכו של הבד של הבורקה של הגלים שאיננו רואים היה צריך להיות באורך קילומטרים רבים.
דוקינס מציין מגוון של דרכים בהן התפיסות והדמיון שלנו מוגבלים. איברי החישה ומערכת העצבים שלנו מותאמים להבנת "עולם האמצע" - מרחקים שנעים בין עשירית המילימטר לבין כמה קילומטרים. בעבר לא יכלנו לראות כלל דברים קטנים מידי או דברים גדולים מידי וכיום אנו רואים חלק מהם באמצעות מיקרוסקופים וטלסקופים. גם הדמיון שלנו מוגבל - קשה לנו לתפוס כיצד מתנהגים דברים קטנים מאד כמו במכניקת הקוונטים או דברים גדולים מאד כמו בקוסמולוגיה של תורת היחסות. לדוגמה רוב האנשים מדמיינים שהאלקטרון הוא מין כדורון קטן שנע מסביב לגרעין האטום, אבל האלקטרונים אינם דומים כלל לכדורון, והם אינם דומים לשום דבר שאנו מכירים.
דוקינס מצטט את הביולוג ג'י.בי. הולדינס במאמרו "עולמות אפשריים" שמציין נקודה דומה - "החשד שלי הוא שהיקום לא רק מוזר יותר מכפי שאנו מניחים, אלא מוזר יותר מכפי שאנו מסוגלים להניח... אני חושד כי ישנם דברים רבים יותר בשמיים ובארץ מכפי שאנו חולמים, ומכפי שאפשר לחלום בפילוסופיה כלשהי".
לפי דוקינס, המדע מרחיב את גבולות התפיסה והדמיון שלנו. הוא מציין כי משנת 1859 אנו מסוגלים להבין כיצד מולקולות מצליחות ליצור יצורים מורכבים כמו בעלי חיים. צ'ארלס דרווין, וכן מדענים אחרים, "קרע את הבורקה" ופתח את הדרך בפני שטף של הבנה והכוח לרומם את רוחו של האדם. דבר זה היה חסר תקדים כמעט למעט אולי המהפכה הקופרניקאית שהבהירה כי הארץ לא נמצאת במרכז היקום. תנועת כדור הארץ סביב השמש היא דוגמה לקושי תפיסתי נוסף. דוקינס טוען כי אשליית התנועה של השמש והכוכבים היא שגרמה לאנשים להאמין במשך אלפי שנים שהם נעים סביב כדור הארץ.
דוקינס מציין כי המוחות שלנו הם איברים שעברו אבולוציה, ולכן הם מותאמים לסייע לנו לשרוד בעולם שלנו. חלון הבורקה החושית והמנטלית שלנו צר, בגלל שלא היה צורך בחלון רחב יותר להשרדות אבותינו הקדומים. יש תועלת לדוגמה בכך שאנו מדמיינים כי סלעים הם "חומר מוצק" ואין אנו תופסים כי בעצם חלקם הגדול מורכב מריק כאשר כל אטום הוא - מעין אצטדיון עצום וריק שבליבו גרעין אטום שגודלו היחסי הוא כעין "זבוב". בניגוד לנייטרינו אין הגוף שלו יכול לעבור דרך אטומים. התפתחנו בעולם עם אוויר ולכן קשה לנו להאמין לגלילאו גליליי שטוען כי בעולם נטול חיכוך כדור נוצה וכדור תותח יגיעו לקרקע באותו זמן אם יוטלו ממגדל גבוה, לו התפתחנו בתוך ריק היינו מצפים לתוצאה זו. כוח הכבידה משפיע עלינו מאד ואילו הכוח של מתח פנים נראה לנו כוח חלש מאד - בניגוד לנקודת המבט של חרק.
מגבלה נוספת שדוקינס מציין היא קושי שלנו לנתח הסתברויות שונות. אנו יכולים לנתח הסתברויות בקנה מידה מסוים, ואילו בקני מידה אחרים קשה לנו הרבה יותר לנתח הסתברות.
לפי דוקינס, המושג שיש לנו לגבי איך דברים מתנהגים "באמת" (really) תלוי במוח שלנו. עבור בעלי חיים שונים קיימים "באמת" שונים. אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא אלא בונים מודל של העולם. המודל הזה מועיל לנו לשרוד. בעלי חיים שונים נזקקים למודלים שונים - לדוגמה חיה מעופפת נדרשת למודל שונה של העולם לעומת חיה מהלכת או שוחה. קוף נזקק למודל שמאפשר לו לדמות מבוך תלת־ממדי של ענפים. מוח חולד נדרש לבנות מודל תת-קרקעי של העולם - בדומה לזה של המכרסם מכרתן עירום ושונה מהמודל של מכרסם אחר - הסנאי. ייתכן כי עטלפים "רואים" "צבעים" שונים ביחס להחזרי הד שהם שומעים וכי כלבים מסוגלים להבחין בין ריחות שונים באופן דומה לזה שאנו מבחינים בין צלילים שונים. לפי דוקינס הצורה הכללית של המודל שיש לנו במוח לגבי העולם, היא התאמה לאורח החיים של בעל החיים - לא פחות מהתאמות של איברים אחרים כמו כנפיים או זנב.
דוקינס תוהה בסופו של דבר עד כמה המדע, וכן אימון והתנסות מעשית יסייעו לנו לשחרר את עצמו מהעולם האמצעי, "לקרוע את הבורקה השחורה", ולהשיג הבנה טובה יותר של העולם.
ראו גם
חג'אב
ניקאב
צ'אדור
רעלה
קישורים חיצוניים
אוליביה פלוסו, לא רואים בעיניים: נשים באפגניסטן מחויבות לעטות בורקה – והכלכלה בצרות, Israel Forbes, מאי 2022
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קצרמר טקסטיל
קטגוריה:אפגניסטן: תרבות
קטגוריה:שמלות
קטגוריה:לבוש אסלאמי לנשים | 2024-08-01T06:02:28 |
האדמו"ר מרוז'ין | הפניה ישראל פרידמן (רוז'ין) | 2020-09-17T20:02:09 |
רבנו תם | רבי יעקב בן מאיר, המכונה רבנו תם (בקיצור ר"ת; בערך 1100 – ד' בתמוז ד'תתקל"א, 9 ביוני 1171), היה ראש בעלי התוספות, פרשן התלמוד ופוסק מגדולי הראשונים. כמו סבו רש"י, חי רבנו תם בצרפת, ונחשב בחייו לגדול הדור ביהדות צרפת ואשכנז. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כפייטן ומדקדק בעל ידע לשוני רב.
כינויו "רבנו תם" נגזר מהפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז).
תולדות חייו
ממוזער|רחוב על שמו בירושלים.
משפחתו ורבותיו
מוצאו של רבנו תם בלותיר (לורן) בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רומרוג. לר' מאיר ויוכבד נולדו ארבעה בנים: הגדול שבהם רבי שמואל (רשב"ם); שני – רבי יצחק (ריב"ם) שנפטר בגיל צעיר בעוד אביו חי; שלישי – רבי יעקב הידוע יותר כרבנו תם; רביעי – ר' שלמה. בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות. כמו כן ידוע שהייתה להם לפחות בת אחת.
תחילה למד רבנו תם אצל אביו, ועוד בחייו הגיע להוראה. מאוחר יותר למד אצל אחיו הרשב"ם. יש אומרים שהוא למד גם אצל ר' יעקב בן שמשון. בהמשך נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורו ומגדולי בעלי התוספות, והיה למנהיג יהדות צרפת ובעל השפעה גדולה על יהדות אשכנז.
לרבנו תם נולדו חמישה בנים: יוסף, משה, שלמה (שעסק בכתיבת ספרים בשביל אביו), יצחק (חיבר תוספות לספר הישר) ושמואל (כתב כמה סימנים בספר הישר). בנוסף, הייתה לו בת.
בנישואים שניים התחתן עם מרים, שהייתה אחותו של ר' שמשון מפלייזא.
רבנו תם התפרנס מהלוואות וייצור יין, והיה עשיר. הוא עמד בקשרי ידידות ודיון עם אנרי הראשון, רוזן שמפאן .
מסעות הצלב ועלילות הדם
רבנו תם חי גם בטרוייש (Troyes) וגם ברמרו (Ramerupt). במסע הצלב השני, בשנת 1146, כמעט נהרג על ידי הצלבנים. מאורע המתואר על ידי בן דורו של רבנו תם, רבי אפרים בן יעקב מבון:
בעקבות עלילת הדם בבלואה (Blois) בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כשלושים מיהודי הקהילה, קבע רבנו תם, כמנהיג יהודי צרפת, את יום כ' בסיון כתענית ציבור לזכר עלילה זו.
תקנות
רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרויה "תקנת הנדוניה". נראה שהיה זה בזמן שישב בטרוייש לאחר שירד מנכסיו ברמרו.
קשריו עם גדולי ישראל בדורו
בתקופה שבה חי רבי אברהם אבן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת – "אתה מקום מקדש וההראל". רבנו תם התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. במיוחד ידועה התכתבותו עם רבי משולם ממלון, שאיתו נחלק בנוגע לדרכי הלימוד והפסיקה.
כן עסק בדקדוק, ובמחלוקת בין דונש בן לברט ומנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.
קבורתו
רבנו תם נפטר בד' בתמוז ד'תתקל"א, ונקבר בבית הקברות העתיק בעיר רומרוג יחד עם אחיו, הרשב"ם, אחיינו ר"י הזקן ובעלי תוספות נוספים. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.
פיוט ושירה
רבנו תם היה ממעריצי הפיוט, ופסק, שלא רק שמותר להפסיק את סדר התפילה בשביל הפיוטים, אלא יש בזה "מצווה מן המובחר ומכוון אדם את לבו למקום על ידיהם". מלבד כתיבת פיוטים משלו, ר"ת גם פירש והגיה (תיקן) פיוטים של פייטנים אחרים. כמו כן, הוא הסתמך על פיוטים לפסוק הלכה. היום ידועים לנו שלושים ואחד פיוטים המיוחסים לרבנו תם (לגבי ארבעה מהם יש ספק אם אמנם הוא המחבר). בין פיוטיו כתב מערבית לשמיני עצרת, אשר בעלי התוספות שלאחריו מצטטים שורה ממנה כראיה בדיונם ההלכתי. אחד מפיוטיו, הפיוט הארמי "יציב פתגם" נקלט במחזורי אשכנז ונאמר עד היום בהפטרת יום טוב שני של שבועות.
רבנו תם היה הראשון מבין חכמי צרפת שחיבר שירים במשקל השירה הספרדית. בזה הוא כנראה הושפע מחכמי ספרד ודרום צרפת שהיה איתם במגע. רבי אברהם אבן עזרא מתח ביקורת על ניסיונו של רבנו תם הצרפתי לעסוק בשירה ולחקות את הסגנון הספרדי, ולאחר שראה את שיריו, השיב ראב"ע לרבנו תם במכתב-שיר עוקצני השקול במשקל ספרדי (יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות, יתד ותנועה, בדלת ובסוגר):<poem>
"וּמִי הֵבִיא לְצָרְפַתִּי בְּבֵית שִׁיר / וְעָבַר זָר מְקוֹם קֹדֶשׁ וְרָמַס?וְלוּ שִׁיר יַעֲקֹב יִמְתַּק כְּמוֹ מָן / אֲנִי שֶׁמֶשׁ וְחַם שִׁמְשִׁי וְנָמַס"</poem>
רבנו תם עונה לו בענווה, בשיר הכתוב באותו המשקל בדיוק, ובכך מוכיח את כישרונו לכתוב במשקלים ספרדיים:
"אֲבִי עֶזְרִי יִשִׁׁיבוּהוּ סְעִפָּיו / אֲשֶׁר נָתַן יְדִידוֹ בֵּין אֲגַפָּיואֲנִי עֶבֶד לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה / וְאֶקּוֹדָה וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לְאַפָּיו"</poem>
ומשיב לו ראב"ע בשורות שיר שיש בהן הכרה בגדלותו של ר"ת ובמידותיו, הכתובות אף הן באותו המשקל:
<poem>"הֲנָכוֹן אֶל אֲבִיר עַם-אֵל, וְרוֹעָם / לְהַשְׁפִּיל רֹאשׁ בְּמִכְתָּב אֶל בְּזוּי עַם
וְחָלִילָה לְמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים / אֲשֶׁר יִקּוֹד וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְבִלְעָם"
הערכת הדורות לרבנו תם
חכמי דורו פנו אליו בשאלותיהם כאל גדול הדור, וכתבו אליו בהכנעה וביראת כבוד, ופתיחות שאלותיהם מלאות דברי הערצה. לדוגמה: ; .
במות רבנו תם קוננו בו הדור, וכלשון בן אחותו, הר"י הזקן, . תלמידו ר' חיים הכהן אמר: , (כלומר שר"ת בעיניו היה גדול הדור ולכן הוא סבר שצדיקים אינם מטמאים במיתתם כדוגמת רבי הקדוש בדברי הגמרא בכתובות).
ביטוי לדעת הדורות הבאים על רבנו תם נמצא בדברי ר' יצחק בן ששת, הריב"ש, אשר הביע בכמה מקומות את הערכתו הרבה לחכמי הצרפתים בכלל ולרבינו תם בפרט, באמרו (תשובה שצ"ד): . ובהמשך התשובה כתב: . בני דורו העריצוהו לא רק בגלל חריפותו ובקיאותו; הם ראו בו אישיות של מנהיג ודבר לדור, בעל כוח השפעה והכרעה. ותלמידיו הכירו בו את המורה, שהראה להם דרך חדשה בלימוד התלמוד.
האגדה העממית (מהמאה ה-16) מבטאת את מידת ההערכה שהיה לר"ת על עצמו וגם את מידת ההכרה שהוא זכה לה, בסיפור זה: "וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל מה קול הבכי? ואמרה לו אמו, כמדומה לי על שכבה נר ישראל, אמר אני אחזור ואדליקהו"''.
המשורר איציק מאנגר כתב את השיר ביידיש "רבנו תם", שהושר בפי חוה אלברשטיין. השיר תורגם לעברית בידי דן אלמגור ונכלל במופע "איש חסיד היה". השיר מספר על מכתב ששולחת מלכת טורקיה לרבנו תם ומתוודה על אהבתה אליו, אך אשתו של רבנו תם זועמת על הווידוי ואומרת שאין די לבעלה בה.
תפילין דרבנו תם
את שתי הדעות במחלוקת הקדומה בעניין סדר הפרשיות בתפילין, נהוג לקרוא על שם רבנו תם וסבו, רש"י, עד היום ישנה חלוקה בין 'תפילין של רש"י' ל'תפילין של רבנו תם'. הגם כי המנהג להניח תפילין בנוסח רש"י, ישנם המחמירים ומניחים שני זוגות תפילין, זה אחר זה או ביחד. במסורת שכמותה פסק רש"י, סדר הפרשיות הוא "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע". למסורת שכמותה פסק רבנו תם הסדר הוא "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע ישראל".
שיטתו בזמן בין השמשות
בהלכה מוזכרת שיטתו בזמן בין השמשות כ"שיטת רבינו תם" ולדעתו צאת השבת 72 דקות לאחר השקיעה, כדעתו פסקו עוד ראשונים וכן השולחן ערוך.
חיבוריו
פירושים ותוספות על התלמוד. פירושיו הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות.
ספר הישר חיבור שאותו כתב ר"ת, ובו חידושיו על התלמוד ותשובותיו בהלכה, שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שו"תים ופרשנויות לתלמוד.
ספר ההכרעה ספר בדקדוק ובו הוא מכריע בין מנחם בן סרוק לבין דונש בן לברט.
תיקון ספר תורה ובו הלכות ספר תורה.
סדר הגט ובו צורת כתיבת גט, הלכותיו ותנאיו.
חיבר גם חיבורים על הכתובים, ולא הגיעו אלינו אלא מעט מציטוטים על ספר איוב
מחזור שכלל הלכות תפילה
חיבר מספר פיוטים
תלמידיו
ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) כותב כי "שמונים בעלי תוספות היו בפרק אחד לפני רבנו תם וכל אחד הגיע להוראה .... ותלמידים לרוב בלי מספר". להלן רשימה חלקית של תלמידי רבנו תם. רובם מוזכרים בתוספות או בספר הישר:
ר' אהרן בן ר' יוסף, שקרא לעצמו "קטן מתלמידיו" (כנראה בנו של ר' יוסף בן משה).
ר' יעקב ישראל בן ר' יוסף.
ר' חיים מפריז בן ר' חננאל הכהן.
ר' משה בן ר' אברהם מפונטייזה (Pontoise).
ר' יוסף דאורליינס (Orleans) שככל הנראה הוא רבי יוסף המכונה "בכור שור".
ר' אברהם בן ר' יוסף מאורליאנש.
ר' יעקב מאורליינש, המכונה גם "רבנו תם מאורליינש", נהרג על קידוש השם ב-1189 בלונדון ביום הכתרתו של המלך ריצ'רד לב ארי.
ר' יום טוב בן יצחק מיואני (Joigny) נהרג על קידוש השם בפרעות יורק (York) בשנת 1191.
ר' מנחם בן ר' פרץ.
ר' יעקב מקורביל (Corbeil) נהרג על קידוש השם במגנצא בשנת 1192.
ר' יהודה מקורביל (אחיו של ר' יעקב מקורביל).
ר' אברהם מבורגויל (Bourgueil).
ר' יצחק בן ברוך (אולי היה מזכירו של ר"ת כשחי. הוא ענה לשואלים בשם ר"ת).
ר' אליעזר בן ר' שמואל ממיץ (הרא"ם הראשון).
ר' משה בן ר' שלמה הכהן (רבו של הראבי"ה).
ר' יצחק בן מרדכי מפראג (ריב"ם האשכנזי, להבדיל מריב"ם הצרפתי אחי ר"ת), פעיל ברגנשבורג.
ר' אפרים הגדול בן ר' יצחק בן ר' אברהם הזקן מרגנשבורג הידוע גם כרבי יקיר.
ר' אליעזר בן ר' יצחק מביהם (פראג).
ר' יצחק בן יעקב "הלבן" מבוהמיה.
ר' פטר בן יוסף – נהרג על קידוש השם בימי מסע הצלב השני.
רבי משה הגולה מקיוב
ר' יצחק הגר מהונגריה.
רבי יוסי מטרינטו.
משפחת רש"י
לקריאה נוספת
שלום אלבק, "יחסו של רבנו תם לבעיות זמננו", ציון ג/ד, תשי"ד / 1954.
גדליה לסר, "תפיסת השורש של רבנו תם", לשוננו, אלול התשע"ג.
אברהם (רמי) ריינר, "רבנו תם – פרשנות, הלכה, פולמוס", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2021
קישורים חיצוניים
אברהם ריינר, רבינו תם: רבותיו (הצרפתים) ותלמידיו בני אשכנז: ע"פ ניתוח יצירתו הספרותית ומקבילותיה, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, תשנ"ז.
אברהם ריינר, רבנו תם ובני דורו: קשרים השפעות ודרכי לימוד בתלמוד - עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשס"ב.
אברהם ריינר, תקנה, הלכה ומה שביניהן: הלכות גיטין לרבנו תם כמראה חברתית, תרביץ פב (תשע"ד) עמ' 139–164
סריקת ספר ההכרעה לרבינו תם ולצידם דברי מנחם ודונש ביניהם הכריע, הקדמה והבדלי נוסח בעריכת צבי פילפובסקי, מקיצי נרדמים, לונדון ה'תרט"ו (אתר דעת).
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי התוספות
קטגוריה:משפחת רש"י
קטגוריה:יהודים הקבורים בצרפת
קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשונים
קטגוריה:פייטני אשכנז וצרפת
קטגוריה:ראשוני צרפת
קטגוריה:טרואה: רבנים
קטגוריה:נפטרים ב-1171 | 2024-08-13T13:22:50 |
מקיאבלי | REDIRECT ניקולו מקיאוולי | 2004-10-28T07:25:12 |
פרמנט | REDIRECT אנזים | 2004-10-28T07:59:20 |
ברונזה | REDIRECT ארד | 2004-10-28T08:48:32 |
חאן (תואר) | חאן (נכתב גם ח'אן, במונגולית: ) משמעותו "שליט" במונגולית ובטורקית (השפות האלטאיות). החאן שולט בחאנוּת (נכתב גם ח'אנות, בלועזית Khanate). התואר מתורגם בדרך כלל כ"מלך". למעשה, נהגו העמים האלטאיים להבדיל בין חאן לבין חאג'אן: זה האחרון בדרגה גבוהה יותר, ומהווה מעין "חאן החאנים" או קיסר, ומסמל יומרה לשלטון אוניברסלי בכל ערבות אסיה התיכונה.
תחילה השתמשו בתואר "חאג'אן" רק באימפריית , אך במהלך השנים ובעקבות שימוש נרחב בתואר בידי שליטים שונים, בעיקר המונגולים (שבלשונם התרכך ההיגוי לח'ען), היטשטש ההבדל בין התארים.
עם החאנים המונגולים המפורסמים נמנים ג'ינגיס חאן מייסד האימפריה, ונכדו קובלאי חאן, מייסד שושלת יואן בסין. שליטי האימפריה המונגולית נקראו חאגאנים, מה שסימן, במקרה של המונגולים, את עליונותם על הח'אנים הרגילים ששלטו אז על עמים שונים באסיה כגון אויגורים, טורקים ומנצ'ורים.
גם מנהיגי שבטי הבולגרים עד להתנצרות, נשאו את התואר "חאן" או "קאן". כמה מהם, בהם בוריס הראשון, נשאו את התואר "קאנאסוביגי", כלומר "הקאן הגדול".
מלבד המונגולים, התהדרו בתואר גם סולטאנים באימפריה העות'מאנית ומנהיגי הטטרים - שליטים באורדת הזהב, מאוחר יותר החאנות של קרים, של קאזאן וכו'. בממלכות הסלג'וקים יועד התואר לשולט על מספר שבטים, אך לא היה התואר הגבוה ביותר. התואר היה נפוץ גם בקרב המנצ'ורים והג'ורצ'נים בסין, והיה ידוע שם בשם המקומי "האן".
אישה המשמשת כחאן, נקראת חאט'ון.
אשתו של החאן נקראת חאנום.
התואר "חאן סאהיב" הוענק למוסלמים נותני שירות ציבורי.
ראו גם
רשימת חאנים מונגולים
מנדוחאי חאטו'ן
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תוארי אצולה
קטגוריה:תארים עות'מאניים | 2023-08-07T20:44:36 |
קשת | קטגוריה:שמות משפחה עבריים
קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לנשים | 2024-09-19T05:24:27 |
טובאלו | שמאל|ממוזער|250px|מפת טובאלו
250px|ממוזער|שמאל|האי פונפוטי
טוּבָאלוּ (באנגלית: Tuvalu) היא מדינת איים באוקיינוס השקט. אוכלוסיית המדינה מפוזרת בין תשעה איים סמוכים, חמישה מהם אטולים. אוכלוסיית טובאלו מונה כ-12 אלף נפש, ושטחה של טובאלו הוא 26 קמ"ר. האיים מגיעים לרום מרבי של 5 מטרים מעל פני הים ונמצאים לפיכך בסכנת הצפה במקרה של עליית גובה פני הים.
היסטוריה
טובאלו יושבה ככל הנראה בגל ההגירה באוקיינוס השקט שהחל לפני כ-3000 שנה. לפני הגעת אירופאים לאזור, היו הפלגות קאנו תכופות בין האיים הקרובים יותר, כולל סמואה וטונגה. עדויות אפשריות לשריפות מעשה ידי אדם במערות ננומנגה מצביעות על כך שהאיים היו מיושבים במשך אלפי שנים.
האירופאים הראשונים הגיעו לאיים עם ספינתו של אלברו דה מנדניה אי נירה מספרד בשנת 1568. בשנת 1892 הפכו האיים לאיי חסות של בריטניה בשם איי גילברט ואיי אליס, כאשר "איי אליס" מתייחס לטובאלו, ובשנת 1915 הפכה החסות לקולוניה.
חילוקי דעות בין קבוצות אתניות בקולוניה גרמו בשנת 1974 לפולינזים של איי אליס להצביע להפרדה ממיקרונזיה של איי גילברט (בשלב מאוחר יותר קיריבטי). בשנים הבאות הפכו איי אליס למושבה בריטית נפרדת בשם טובאלו. טובאלו קיבלה את עצמאותה בשנת 1978, ויום העצמאות שלה נחגג ב־1 באוקטובר.
פוליטיקה
טובאלו היא מונרכיה חוקתית בחבר העמים הבריטי, כאשר צ'ארלס השלישי הוא ראש המדינה. המלך מיוצג במדינה על ידי המושל הכללי אשר ממונה על פי עצתו של ראש ממשלה. המדינה מקיימת בחירות דמוקרטיות כל ארבע שנים. במדינה אין מפלגות פורמליות עקב מספר התושבים המצומצם העומד על 11,636 איש.
הפרלמנט המקומי אשר נקרא גם אספת העם (בשפה המקומית - Fale I Fono) מיוצג על ידי 15 נבחרי ציבור אשר נבחרים על ידי האזרחים לתקופה של ארבע שנים. חברי הפרלמנט אחראיים על בחירת ראש הממשלה ושרי הממשלה.
כלכלה
טובאלו נעדרת אוצרות טבע, וכלכלתה מצומצמת ביותר. רוב התושבים עוסקים בחקלאות בסיסית לצורכי קיום ובדייג, והשאר עובדים בשירות הממשלה. כמה מאות מתושבי טובאלו מועסקים כאנשי צוות באניות סוחר.
מקור ההכנסה העיקרי של הממשלה הוא בסיוע חוץ, במכירת בולים ובמתן היתרים ליזמי אינטרנט להשתמש בסיומת האינטרנט שהוקצתה למדינה, tv. בגלל נידחותה של טובאלו, התיירות היא בהיקף מצומצם מאד.
המטבע הנהוג במדינה הוא הדולר האוסטרלי אך גם הדולר הניו זילנדי נמצא לעיתים בשימוש.
גאוגרפיה
טובאלו היא אחת המדינות הקטנות בעולם (הרביעית). היא מורכבת מתשעה איים, מהם חמישה אטולים. שטחו של האי הגדול ביותר, ואיטופו, הוא 4.9 קמ"ר. הנקודה הגבוהה ביותר באיים היא בגובה של 5 מ' מעל פני הים.
רוב הקרקעות בטובאלו לא מתאימות לחקלאות ויש בה מעט מקורות מים ראויים לשתייה.
השפעות עליית פני הים
עליית מפלס פני הים והשלכות נוספות של ההתחממות העולמית עלולות להוות איום ממשי על עצם קיומה של המדינה בעשורים הקרובים. גם כיום גורם שינוי האקלים לנזקים ניכרים לקרקע, לאלמוגים, לדגים ולחוף. עליית פני הים גרמה להמלחת מי התהום, כך שהתושבים תלויים במי גשם לקיומם, אך הבצורות נעשו תדירות יותר. גם הקרקע נעשתה מליחה ברמה שפוגעת ביבולים. פיג'י ואוסטרליה העלו הצעות לפנות לשטחן את תושבי טובאלו, אך הממשלה מתנגדת לכך. מומחים משערים שבעקבות ההתחממות הגלובלית האיים עלולים להיעלם. בנובמבר 2023 הגיעו אוסטרליה וטובאלו להסכם לפיו 11,000 אזרחי טובאלו יוכלו להפוך לתושבי אוסטרליה עקב הסכנה הקיומית לאיים ולתושבים בשל שינוי האקלים.
דמוגרפיה
המוצא האתני של רוב תושבי טובאלו הוא פולינזי והם קרובים לתושבי סמואה וטונגה. כ-97% מהתושבים משתייכים לכנסייה הטובאלית, שהיא כנסייה פרוטסטנטית נוצרית שהתבססה בקרב האוכלוסייה על ידי המסיונרים בימים עברו. היא מכילה תערובת של מנהגים מקומיים ואמונה נוצרית.
השפה הטובאלואנית היא השפה המדוברת ביותר במדינה, ושפת קיריבטי מדוברת על ידי מספר מועט של אנשים. השפה האנגלית מוגדרת גם היא כשפה הרשמית אולם היא לא מדוברת ביום-יום.
אוכלוסיית האיים הוכפלה מאז שנות ה-80. קיים חשש שקצב גידול האוכלוסייה עלול לגרום לאסון אקולוגי באיים.
ראו גם
.tv
קישורים חיצוניים
מציאת טובאלו
מפות של טובאלו
מפת טובאלו
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:איים באוקיינוס השקט
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות ללא צבא
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1978 | 2024-09-10T12:15:59 |
איי מרשל |
250px|ממוזער|שמאל|כוחות אמריקאיים מגיעים לאטול קווג'לין, 31 בינואר 1944
רפובליקת איי מרשל (במרשלית: Aolepān Aorōkin M̧ajeļ, באנגלית: Republic of the Marshall Islands) היא מדינת איים קטנה באוקיינוס השקט. המדינה ממוקמת מצפון לנאורו וקיריבטי, מזרחית למיקרונזיה ודרומית לאי וייק, השייך לארצות הברית.
היסטוריה
מעט מאוד ידוע על הפרה-היסטוריה של איי מרשל. חוקרים מסכימים שבסביבות שנת 1000 לפנה"ס יצאו גלי מהגרים ממדינות דרום-מזרח אסיה אל מערב האוקיינוס השקט וחלקם נשארו באיים. מגלה הארצות הספרדי אלונסו דה סלסאר הגיע לאיים בשנת 1529. האיים נקראו על שם מגלה הארצות האנגלי ג'ון מרשל, אשר חקר אותם בשנת 1799. ספרד הכריזה בעלות על איי מרשל בשנת 1874.
בשנת 1885 העבירה ספרד את איי מרשל לבעלות גרמניה, בעקבות תיווך האפיפיור ומתן פיצוי לספרד מהגרמנים. גרמניה הפכה את האיים למדינת חסות בשם גינאה החדשה הגרמנית, והקימה תחנות מסחר באיים ג'לויט ואבון לשם פיתוח מסחר הקופרה. מנהיגים מקומיים המשיכו לשלוט תחת הממשל הקולוניאלי הגרמני.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה תפסה יפן את השליטה על איי מרשל ומיקמה את מפקדתה באי ג'לויט, שבו היה עד אז מרכז הממשל הגרמני. אחרי המלחמה ניהלה יפן את האיים כמדינת חסות במסגרת המנדט היפני על איי האוקיינוס השקט.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-31 בינואר 1944, הגיעו כוחות אמריקאיים לאטול קווג'לין וב-3 בפברואר כבשו את איי מרשל לאחר קרבות קשים באטולים קווג'לין ואנווטאק. ב-1947 הסכימה ארצות הברית יחד עם מועצת הביטחון על הקמת טריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט – גוף בניהול אמריקאי ששלט על חלק גדול מאיי מיקרונזיה, ביניהם איי מרשל.
ב-1 במאי 1979 הכירה ארצות הברית בעצמאות רפובליקת איי מרשל בעקבות חתימה על הסכם שיתוף חופשי עם ארצות הברית. ההסכם נכנס לתוקף ב-1986. לאיים נכתבה חוקה, ששילבה רעיונות חוקתיים מארצות הברית ומבריטניה, והוקמה בהם ממשלה עצמאית. איי מרשל זכו בעצמאותם המלאה ב-1990, כאשר האו"ם שם קץ לשלטון האמריקאי באיים.
ב-1986 חתמה המדינה יחד עם פלאו ומיקרונזיה על הסכם השיתוף החופשי עם ארצות הברית, במסגרתו קיבלו תושבי איי מרשל 180 מיליון דולר על המשך השימוש האמריקאי באטול קווג'לין, 250 מיליון דולר כפיצוי על ניסויים גרעיניים, ועוד 600 מיליון דולר על סעיפים נוספים בהסכם.
ב-1999 הואשמה ממשלת איי מרשל, שעד אז הורכבה בעיקר ממנהיגים מסורתיים, בשחיתות. בעקבות האשמות אלה נפלה הממשלה, וקסאי נוטה נבחר לנשיאות.
אתר הניסויים האטומיים באטול ביקיני
בין השנים 1946 ו-1958 ביצעה ארצות הברית 67 ניסויים בנשק גרעיני באיים ביקיני ואנווטוק. הניסויים הובילו לפינוי האיים מיושביהם וגרמו להם נזק עצום. מתקן מכ"ם גדול נבנה באטול קווג'לין.
פוליטיקה
המשטר באיי מרשל הוא תערובת של דמוקרטיה נשיאותית ודמוקרטיה פרלמנטרית, לצד השפעות של המערכת השבטית המסורתית. נשיא איי מרשל מוגדר כראש המדינה ועומד בראש הרשות המבצעת. הנשיא, אשר נבחר בידי חברי בית המחוקקים (כחבר בפני עצמו) ממנה את שרי הממשלה, מינוי הטעון אישור של בית המחוקקים.
הפרלמנט של איי מרשל מורכב משני בתים. הבית התחתון, שמחזיק בסמכויות החקיקה, נקרא ניטיג'לה (Nitijela). חבריו נבחרים כל ארבע שנים, ב-24 אזורי בחירה, ששולחים נציג אחד עד חמישה כל אחד. בבית העליון, מועצת אירואיג' (Iroij), חברים תריסר מנהיגים שבטיים, והוא גוף מייעץ בלבד.
שלוש מפלגות פועלות בזירה הפוליטית באיי מרשל, אך בכל המערכות הבחירות עד כה התמודדו הפוליטיקאים כעצמאים, ללא שיוך מפלגתי מוגדר.
איי מרשל היא אחת המדינות המעטות שמכירה בעצמאות טאיוואן. בבחירות האחרונות, שנערכו ב-2007, היה נושא ההכרה בטיוואן סלע מחלוקת, והאופוזיציה טענה שעל המדינה לנתק יחסיה עם טיוואן, ולהכיר בסין העממית כממשלה הריבונית בסין ובטיוואן. טיוואן האשימה את סין בהתערבות בתהליך הבחירות. תוצאות הבחירות לא היו מובהקות בתחילה, עקב היעדר שיוך ברור של הנבחרים למפלגות, אך בבחירות לנשיאות בינואר נבחר לנשיאות מנהיג האופוזיציה, ליטוקוואה טומאינג, שהחליף את קסאי נוטה. בניגוד לעמדות האופוזיציה לפני הבחירות, המשיך טומאינג במדיניות ההכרה בטיוואן.
כלכלה
כלכלתם של איי מרשל נתמכת בעיקר על סיוע חוץ שארצות הברית מעניקה למדינה זו.
החקלאות מרוכזת בחוות קטנות והיבולים העיקריים הם: קוקוס, עגבניות, מלונים ועצי פרי הלחם. התעשייה קטנת-מידות ומוגבלת לתחומים: אומנות מעשה יד-אדם, עיבוד דגים והפקת שמן קוקוס. תעשיית התיירות, אשר כיום מהווה מקור זניח למטבע חוץ ומעסיקה פחות מ-10% מתושבי המדינה, היא התקווה הגדולה ביותר להגדלת הכנסות המדינה. לאיי מרשל ישנם אוצרות טבע מעטים והיבוא למדינה גדול בהרבה מהיצוא ממנה.
ב-1999 נפתח במדינה מפעל לאריזת דגי טונה בפחיות אשר העסיק כ-400 איש, רובן נשים. עלות הכשרת העובדים לעבודה במפעל וחוסר תמיכה ממשלתית גרמו לסגירת המפעל בשנת 2005. אף על פי שהמפעל הוסיף כ-6 מיליון דולר לתמ"ג ואף על פי שהוא סיפק מקומות עבודה רבים בחרה הממשלה שלא לתת לבעליו תמריצים כלכליים כדי שימשיך להפעילו.
בהתאם להסכם השיתוף החופשי ארצות הברית משלמת לאיי מרשל 65 מיליון דולר כל שנה. ב-1999 החלו להיערך שיחות בין איי מרשל לארצות הברית בנוגע להרחבת ההסכם. הקטנת הממשלה, בצורת, הירידה בבניה, הירידה בתיירות והירידה בהשקעות הזרות גרמו לתוצר המקומי הגולמי לקטון בשנים 1996–1998. על איי מרשל ממוקם בסיס של צבא ארצות הברית "אתר ניסויים רייגן" שמנוצל לשיגורים לחלל. בסיס זה תורם לכלכלה בכך שהוא מעניק הכנסות משכירת הקרקע ובכך שהוא מעסיק תושבים מקומיים.
גאוגרפיה
ממוזער|שמאל|250px|מפת איי מרשל
המדינה מורכבת מ-29 אטולים ו-5 איים מבודדים. בנוסף ישנם מאות איים זעירים אשר גובהם מטרים ספורים מעל פני הים ושוניות אלמוגים. האטולים נחלקים לשתי שרשרות איים, שרשרת רטק (Ratak) המזרחית ושרשרת רליק (Ralik) המערבית. האקלים באיי מרשל הוא אקלים טרופי חם ולח כאשר העונה הגשומה נמשכת ממאי ועד נובמבר. האיים ממוקמים באזור בו עשויות לפגוע, מפעם לפעם, סופות טייפון.
דמוגרפיה
איי מרשל היא בין המדינות דלות האוכלוסין בעולם. במפקד אוכלוסין ב-2003 נמנו 56,429 תושבים באיים. על-פי הערכה מ-2008 מונה האוכלוסייה כ-63,000 תושבים.
תושבי איי מרשל הם ברובם הגדול צאצאים לשבטים מיקרונזיים אשר היגרו לאיים לפני אלפי שנים. מיעוט קטן של האוכלוסייה הוא ממוצא יפני, אירופי או מעורב. אף על פי שאנגלית היא השפה הרשמית ועל אף שרוב תושבי האיים דוברים שפה זו (גם אם לא באופן שוטף) הממשלה משתמשת בשפה המרשלית. גם השפה היפנית מדוברת באזורים מסוימים באיי מרשל. תושבי איי מרשל הם נוצרים, רובם פרוטסטנטים.
שני שלישים מאוכלוסיית המדינה גרים בבירה מג'ורו ובאביה (Ebeye). האיים המבודדים והמרוחקים מאוכלסים בדלילות עקב מחסור במקומות עבודה ופיתוח כלכלי נמוך. סגנון החיים באיי האלמוגים המבודדים הוא מסורתי. מבחר המזון בכפרים גדול יותר מאשר באזורים העירוניים, שבהם המזון העיקרי הוא אורז לבן.
ישראל ואיי מרשל
איי מרשל, לצד מדינות איים קטנות נוספות באוקיינוס השקט, בעלות ברית של ארצות הברית, תומכת בישראל באופן עקבי בהצבעות באו"ם.
בשנת 2008 מונה רני רהב לקונסול כבוד של איי מרשל בישראל.
ב-29 בנובמבר 2012 הייתה איי מרשל בין 9 המדינות שהצביעו נגד הכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה באו"ם.
קישורים חיצוניים
אתר קונסוליית הכבוד של איי מרשל בישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:איים באוקיינוס השקט
קטגוריה:מיקרונזיה (אזור)
קטגוריה:ארכיפלגים
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות ללא צבא | 2024-09-09T10:11:23 |
מקדש | שמאל|ממוזער|250px|מקדש הפיסטוס באתונה
ממוזער|250px|מקדש הבהאים והגנים התלויים על הר הכרמל.
מקדש הוא מבנה שנבנה למטרות דתיות או לטקסים רוחניים כמקום פולחן. כמעט לכל דת ותרבות קיים מקדש מסוג כלשהו אשר סגנון האדריכלות שלו תואם את אופי הפולחן ואת מאפייני החברה. בניית המקדש מייצגת בדרך כלל את מיטב האדריכלות של התרבות אשר בנתה אותו בתקופתה. הדבר משתקף בפאר המבנה, עבודות האמנות המלוות אליו ומיקומו של המבנה ביחס לעיר.
לאורך ההיסטוריה מקובל היה להקים מקדשים במקומות בהם כבר היה מבנה מקודש בעבר, וכך נמצא גם באתרים ארכאולוגיים בעיראק. באופן דומה, גם בימי הביניים ובעת החדשה מוסבים מקומות מקודשים לטובת הדת השולטת. מסגדים, כנסיות ובתי כנסת ברחבי המזרח התיכון שינו את ייעודם הדתי בהתאם לרצון השליטים. דוגמאות בולטות לכך הן קבר דוד המלך בהר ציון ומסגד איה סופיה באיסטנבול.
בנוסף להיות המקדש מקום לפולחן דתי, הוא משמש לעיתים את החברה גם לטובת התכנסות ופעילות קהילתית שאינה דתית. חלל המקדש או המרחב הסמוך אליו מתוכננים כך שקהילת המשתמשים בו תוכל להתכנס ולשמוע את מנהיגם, לקיים אירועים חברתיים שונים או אפילו לקיים בסמוך למקדש שוק, מתוקף העובדה שאנשים רבים מגיעים למקום זה. מאפיינים אלה גלובליים אך לכל סוג של מקדש בכל דת ותרבות קיימים מאפיינים שונים בתכלית.
המצאת מבנה המקדש בארץ ישראל
על פי חלק מהחוקרים, המבנים הראשונים בעולם של מבני פולחן ומקדש נבנו בארץ ישראל. המקדש הראשון הידוע בעולם נמצא בבקעת עובדה ונקרא מקדש הנמרים (4600 לפני הספירה). לאחריו נמצא מקדש נוסף שנבנה בעין גדי בתקופה הכלכוליתית (3150 לפני הספירה). עוד שנים עשר מקדשים מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בארץ ישראל: ארבעה מקדשים במגידו, שלושה בעי (ליד בית אל), שני מקדשים בערד, מקדשים בודדים בבית ירח, יריחו, ירמות, גילת ובאב א דרעא. מקדשים אלה קדמו בזמן למקדשים במצרים העתיקה שנבנו מאוחר יותר: לוקסור-1400 לפנה"ס, כרנך-1600 לפנה"ס, אבו סימבל- 1284. אהרון קמפינסקי כתב במאמרו, כי גם המקדשים שנמצאו בסוריה ובמסופוטמיה נבנו על ידי מהגרים מארץ ישראל. על פי חז"ל והתנ"ך, משכן המדבר נבנה החל משנת 1440 לפני הספירה ומקדש שלמה נבנה ב-1000 לפני הספירה. כמו כן מקדשים יווניים אינם ידועים לפני המאה ה-8 לפני הספירה.
מקדשים בעת העתיקה
בעת העתיקה נתפש המקדש כבית מגוריו של האל. פולחן האל על ידי כהניו היווה למעשה טיפול בצרכי האל - מזון (קורבנות), אווירה (קטורת), בידור (ריקודים, שירה וכדומה) ואף מין פולחני.
הבדל ניכר בין המקדשים בעת העתיקה ניתן למצוא בסגנון הבניה:
מקדש מסופוטמי
מקדש מצרי
"מקדש אש" בזורואסטריות
מקדש יווני
מקדש רומי
מקדשים בדתות המונותיאיסטיות
יהדות
המשכן הוא מקדש נייד שהקימו בני ישראל בזמן יציאת מצריים על פי ציווי ה' כמתואר בספר שמות.
בין המחצית השנייה של המאה העשירית לפנה"ס ל586 לפנה"ס ובין 516 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה התקיים בירושלים בית המקדש.
מבנה הפולחן ביהדות מאז גלות בבל הוא בית כנסת, המכונה גם "מקדש מעט". בתי כנסת נבנים כך שהמתפללים פונים לכיוון ירושלים.
ראו גם: בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל.
נצרות
מבנה הפולחן בנצרות הוא הכנסייה. מבנה הכנסייה פונה לרוב לכיוון מזרח והכניסה הראשית אליו היא ממערב.
בערים נוצריות קיימת גם קתדרלה שהיא כנסייה גדולה ומרכזית ומקום מושבו של הארכיבישוף.
בזרם המורמוני מבנה הפולחן נקרא פשוט "מקדש" (Temple).
ראו גם: אדריכלות כנסיות.
אסלאם
באסלאם משמש המסגד כמקום הפולחן המרכזי. המסגד בנוי כך שכיוון התפילה הוא לכיוון העיר מכה.
ראו גם: אדריכלות איסלאמית.
מקדשים במזרח אסיה
הינדואיזם
מקדש הינדו, שנבדלים בצורתם בהתאם לאליל אליו משויך המקדש ולאזור הגאוגרפי (צפון הודו או דרום הודו). על פי אמונת ההינדו, המקדש משמש למעשה כמקום משכנו של האליל.
בודהיזם
בתאילנד, לאוס וקמבודיה נקראים המקדשים ואט (דוגמה: המקדש הלבן).
סטופה - מבנה מקודש המכיל, על פי אמונת הבודהיסטים, שרידים של בודהא או של אחד מתלמידיו. קיימים מקדשים המורכבים ממספר רב של סטופות.
בסין וביפן נקראים המקדשים פגודה, ואילו בבורמה ובתאילנד קיימת חפיפת מה בין המונח "פגודה" למונח "סטופה" ומונחים דומים.
סיקיזם
המקדש הסיקיסטי נקרא גורדווארה (Gurdwara)
ג'ייניזם
בדת הג'ייניסטית המקדש קרוי דראסאר (בגוג'ראטית: દેરાસર) או באסאדי (בקאנדה: ಬಸದಿ).
יפן
המקדשים ביפן לרוב מקודשים גם לבודהיזם וגם לשינטו, עם זאת מקדשים שנבנו עבור פולחן בודהיסטי לרוב יקבלו סיומת ג'י (Ji) בעוד מקדשים שינטואיסטים יקבלו את הסיומת ג'ינגוּ (Jingū)
סין
המקדשים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית; ברחבי סין פזורים מקדשים רבים המשרתים את מאמיני הדתות המסורתיות בסין - דת קונפוציוס, טאואיזם, בודהיזם ופולחן האבות המסורתי העממי. מקדשים אלו בנויים בסגנון אדריכלי מסורתי שמקורו מימי הקיסרות, עשויים לרוב מעץ, ומקושטים בדגמי חיות מיתולוגיות כמו דרקונים.
מקדשים בתרבויות אמריקאיות
מקדשים בתרבויות ודתות אחרות
ראו גם
מזבח
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מבני דת | 2024-10-07T10:26:43 |
טורנדו | ממוזער|300px|טורנדו יבשתי במניטובה, קנדה ב-2007
ממוזער|300px|פוטומונטז' המציג התפתחות של טורנדו. קנזס, 2016
ממוזער|250px|טורנדו רב מערבולות מחוץ לדאלס שבטקסס ב-2 באפריל 1957
ממוזער|250px|שמאל|נד מים ליד פלורידה קיז
סופת טורנדו היא סופה מערבולית, הרסנית ומקומית. הסופה מתאפיינת במשפך צר היורד מחלקו התחתון של ענן סופה עד הקרקע. סופת טורנדו נבדלת מסופות מערבוליות אחרות בכך שמקור הסופה הוא בענן עצמו ולא בזרמי אוויר העולים מהקרקע. הטורנדו נפוץ בצפון אמריקה עקב התנאים הגאוגרפים והמטאורולוגים הקיימים שם. המשפך האופייני לסופות מסוגו אינו חייב להיות נראה לעין. מה שנראה הוא שארית ענן הסופה שבו נוצר הטורנדו וכן אבק וחפצים שונים שהטורנדו סוחף עמו. סופת טורנדו היא תופעה מרהיבה המושכת צופים, הן למטרת מחקר והן כתחביב או כמוקד משיכה תיירותי.
היווצרות טורנדו
אופן יצירת הסופה לא ידוע בבירור. קיימות מספר השערות שהמאחד אותן הוא מפגש חד בין שכבות זרמי אוויר הנעים במהירויות שונות או בכיוונים מנוגדים. המפגש בין הרוחות יוצר מערבולות ההופכות לתת מערכת של צינורות צרים ארוכים ואופקיים של אוויר הסובבים במהירות סביב עצמם. עקב מהירות הסיבוב של צינורות אלה נוצר במרכז הצינור חלל בעל לחץ נמוך. הסחרור המהיר של הצינורות יחד עם חלקם הפנימי בעל הלחץ הנמוך הם יחידה יציבה יחסית היכולה להתקיים גם ללא התנאים שיצרו אותה. משב רוח כלפי מטה מסיט את תת-המערכת לכיוון הקרקע. בשלב זה נראה מעין בליטה היוצאת מתחתית הענן (בדרך כלל בשוליו) כלפי האדמה. טורנדו נוצר כאשר תת-המערכת יציבה דייה ומשב הרוח מצליח לגרום לצינור להגיע לקרקע.ממוזער|טורנדו מור, 2013. בשיאה, הייתה הטורנדו בקוטר של מעל 2.1 ק"מ.|טקסט=|333x333 פיקסליםמשפכים דמויי טורנדו יכולים להיווצר מאוויר חם העולה כלפי מעלה. תופעה זאת נקראת עלעול או נד מים ויש חילוקי דעות האם יש לכלול רוח זאת כטורנדו.
ניסיון להסבר את מכניזם הטורנדו נעשה גם על ידי נציבי בן-אמוץ. לפיו מקור אנרגיית הטורנדו הוא אדי המים החמים יחסית מהענן שמעל לטורנדו ולא מסביבת הטורנדו. טמפרטורת אדי המים בבסיס הענן צריכה להיות גבוהה מהסביבה בערך מינימלי מסוים, ואם כך מדידה מרחוק של טמפרטורת הענן בעזרת קרינת אינפרה אדום של הענן תוכל לנבא אם הענן עשוי ליצור טורנדו, מה שיאפשר להגדיל את זמן האזהרה.
השערת השפעת הקרקע
עקב חיכוך האדמה מהירות הרוח יורדת למהירות של כ-5 קמ"ש אך בגובה של מעל 5000 רגל הרוח מגיעה למהירות של 40 קמ"ש. בנקודת המפגש נוצרות מערבולות שהן הבסיס לטורנדו. תא העל הוא ספק האנרגיה והלחות למערכת המערבולות. שילוב של תא על והפרשי מהירות הרוח יוצר טורנדו.
השערת החזית הקרה
השערה זאת קושרת בין תא העל לבין התפתחות הטורנדו. ההשערה גורסת שהתנאים להיווצרות תא על בהם אוויר חם ולח מטפס במהירות על גבי חזית קרה בעלת מהירות מנוגדת יחסית. הפרשי המהירויות בנקודת המפגש בין שני גושי האוויר הם הגורם ליצירת המערבולות שמהן יתפתח טורנדו.
מאפייני הטורנדו
המילה "טורנדו" מקורה במילה הספרדית tornar, שפירושה "להסתובב".
קוטרה הממוצע של מערבולת הסופה הוא כמאה מטר הכולל את המשפך עצמו (מספר בודד של מטרים) וענן העצמים והאבק שהטורנדו שאב. הטורנדו מתקיים במשך דקות ספורות בלבד. החלק העליון של המשפך יוצא מתוך ענני קומולונימבוס (פעמים רבות מדובר בתא-על) או לעיתים קומולוס והתחתון נוגע באדמה. מהירות רוח הסופה עשויה לנוע בין 115 קמ"ש (F0 בסולם פוג'יטה ) לבין 510 קמ"ש (F5 בסולם פוג'יטה).
בדרך כלל הטורנדו יסתובב נגד כיוון השעון בחלק הצפוני של כדור הארץ (הכולל את אמריקה הצפונית, אירופה, ישראל ועוד) אבל לא מעט סופות טורנדו מסתובבות גם עם כיוון השעון, (לעומת הוריקן, ציקלון ו-טייפון המסתובבים תמיד נגד כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני).
סופת הטורנדו הרסנית ביותר (תלוי בעוצמת הסופה), הן בשל עוצמת הרוח והן בשל כח היניקה העז הנוצר במרכז מערבולת האוויר, השואבת אליה חפצים הנקרים בדרכה ומשליכה אותם לכל עבר. לעיתים הטורנדו המרכזי מלווה במשפכים קטנים המסתובבים סביבו. פגיעת הסופה אינה אחידה וליד בית שנהרס כליל, ניתן למצוא אחר שנותר ללא פגע משום שלעיתים המשפך "מדלג" מעל שטח קטן.
סופות טורנדו ברחבי העולם
הסופה כאמור היא חלק ממערכת שלמה המחייבת מספר גורמים - שטח מישורי נרחב, גוש גדול ומשופע של אוויר יבש וקר וגוש גדול של אוויר חם ולח הנע במהירות. תנאים אלו נדירים בשטח היבשתי של כדור הארץ. טורנדו נפוץ בצפון אמריקה, ארגנטינה ובנגלדש אך הוא נצפה במקומות רבים אחרים. במאי 2019 נצפה טורנדו ברומניה. סופות טורנדו באירופה אינן כה נפוצות אך הן עשויות להופיע מספר פעמים בשנה במיקומים שונים.
בארצות הברית ישנו חבל ארץ הקרוי בשם "סמטת הטורנדו", הכולל בעיקר את אוקלהומה וטקסס, אך מתרחב אפילו עד אילינוי וקנדה, ובו מתרחשות מרבית סופות הטורנדו. באזור זה נפגשים זרמי אוויר קר ויבש מהרי הרוקי עם זרמי אוויר חם ולח ממפרץ מקסיקו ויוצרים תבנית אקלים ייחודית המגבירה את סיכוי ההיווצרות של הסופה.
ההבדל בין טורנדו להוריקן - הטורנדו הוא יבשתי וקוטרו הממוצע הוא כמאה מטר, והוא מתקיים בין דקות ספורות בלבד למספר שעות. זאת בניגוד להוריקן, שקוטרו הוא מאות קילומטרים, משכו ימים אחדים, והוא נוצר מעל מי האוקיינוס. כמו כן, ניתן לחזות הוריקן מוקדם יחסית, כולל חיזוי כיוון מהלכו. לעומת זאת, טורנדו הוא בלתי צפוי ועשוי לשנות כיוון כעבור מספר דקות.
סופת טורנדו היא תופעה מרהיבה המושכת צופים סקרנים, הן באמת מחקר והן כתחביב, או כמוקד משיכה תיירותי. סופת הטורנדו היא תופעה שכיחה ביותר ורמת הפגיעה שלה לא תמיד הרסנית.
נזקים והשפעות
הרס בקתות עץ וחוות ופגיעות בנפש.
ניפוץ חלונות, עקירת גגות רעפים. המשפך מסוגל לשאוב ולהעיף למרחק חפצים ועצמים גדולים כמו מכוניות, גגות, מבנים, סלעים ובעלי חיים.
עלויות רבות לשיקום ההרס.
התמודדות האדם
ירידה למרתפים לצורך התגוננות.
חיזוק מתקנים, מבנים והגנה על החלונות.
סוגי טורנדו אחרים
טורנדו רב מערבולות
טורנדו רב מערבולות הוא טורנדו בעל שני עמודים או יותר המסתובבים סביב מרכז משותף. המערבולות הללו בדרך כלל גורמות לנזק קשה בשטח קטן לאורך הנתיב הראשי של הטורנדו.
טורנדו זעיר
סופות טורנדו זעירות-ממדים התרחשו בישראל ב-4 באפריל 2006 בגליל המערבי, ב-19 בנובמבר 2007 במושבים גיאה ותלמי יפה, וב-9 בספטמבר 2018 בחוף הבונים. לא היו הרוגים ופצועים, אך נגרם נזק לבתים ספורים, עצים ועמודי חשמל.
מערבולת רוח חלשה מהטורנדו בה ניתן לצפות בישראל מכונה עלעול (Dust Devil). זהו בעצם חלקו התחתון של הטורנדו, המורכב מאוויר עולה מסתחרר, ללא הענן המסיבי העליון של אוויר קר יורד.
ראו גם
נד מים
עלעול
מערבולת
סופה טרופית (הוריקן)
מטאורולוגיה - מונחים
קישורים חיצוניים
NOAA Severe Weather 101 - Tornado Basics
גלריית תמונות
ציקלון, טייפון, הוריקן, טורנדו
הערות שוליים
קטגוריה:סופות
קטגוריה:מטאורולוגיה | 2024-09-10T16:57:18 |
תקופת בית ראשון | תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.
תקופת הממלכה המאוחדת
קיומה של ממלכה מאוחדת הוא נושא שנוי במחלוקת בקרב ארכאולוגים, מכיוון שלא נמצאו עדויות מחוץ למקרא או עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה זו כפי שהיא מתוארת במקרא.
לפי המסופר במקרא, תחילת ימי בית ראשון עוד בטרם הקמת בית המקדש, עם תחילת מלכות שאול בשנת 1025 לפנה"ס בקירוב.
לפי המקרא, שאול איחד את שבטי ישראל, מאחר שאת שלטונו קיים ממקום מושבו בגבעה בשבט בנימין ונחלץ לעזרת שבטים במצוקה ולאחר מכן חזר לגבעה. הוא לא בנה לו עיר בירה או צבא אחד שמורכב מהשבטים השונים. שאול נלחם בשלטון הפלשתים. שאול מאבד את המלוכה ודוד נמשח ומתמנה למלך ישראל על ידי שמואל הנביא. בימי דוד הממלכה מתרחבת משמעותית. ובמשך שנות מלכותו הוא כובש את הממלכות השכנות עמון, מואב, ארם דמשק, ארם צובא ועוד. והופך את ירושלים, שקנה בכסף מהיבוסים, לבירת ממלכתו. שושלת בית דוד מלכה בירושלים במשך כ-400 שנה.
ממשיכו של דוד היה בנו שלמה, שביסס את מעמדה של ירושלים והקים את בית המקדש הראשון ("מקדש שלמה"). מפעלי הבנייה של שלמה הביאו בסופו של דבר, לפילוג הממלכה, מאחר שדרשו מהשבטים השונים מיסים כבדים, מה שלא נדרש משבט יהודה מעצם היותו מקורב לבית המלוכה.
ממלכות ישראל ויהודה
תקופת הממלכה המאוחדת נסתיימה לאחר מלכות שלמה (928 לפנה"ס בקירוב). ירבעם בן נבט הביא לפרישת שבטי הצפון והקמת ממלכת ישראל. בירתה של ממלכת ישראל הייתה העיר שומרון, שהוקמה בימי המלך עמרי (881 לפנה"ס לערך).
לאחר שמרדו בממלכת אשור, הוחרבה ממלכת ישראל בידי סרגון השני, מלך אשור (שנת 720 לפנה"ס). תושבי ישראל, הלוא הם עשרת השבטים, הוגלו (גלות אשור) ואבדו.
ממלכת יהודה לאחר חורבן ישראל
ממלכת יהודה שרדה מעל 130 שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל. בתקופה זו קרסה האימפריה האשורית והמעצמה האזורית הפכה להיות ממלכת בבל. בשנת 597 לפנה"ס, נבוכדנצר השני מלך בבל, ערך מצור על יהודה והגלה את יהויכין ועוד 10,000 אנשים מהעם. נבוכדנצאר המליך את צדקיהו כמלך על יהודה, אחרי שיהויכין הוגלה. בעקבות כריתת ברית של צדקיהו עם המצרים בשנת 586 לפנה"ס, החריב את ירושלים ואת בית המקדש, והגלה את מרבית העם (כולו למעט דלת העם) לבבל. חורבן בית המקדש וגלות בבל מסמלים את סוף ימי בית ראשון.
לאחר חורבן ממלכת יהודה
לאחר חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון הוגלו רבים מתושבי הארץ לבבל. אחרים נמלטו לעבר הירדן או הסתתרו במערות ובמצדות במדבר יהודה ובאזורי ספר. נבוכדנצר מלך בבל מינה את גדליה בן אחיקם לנציב היהודים בארץ, אולם גדליה נרצח לאחר זמן קצר בידי ישמעאל בן נתניה. בעקבות הרצח נמלטה שארית היהודים למצרים.
רצח גדליה סיים את הפרק האחרון בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית ראשון. עם הרצחו חוסלה התקווה שמן השארית שנותרה בארץ תצמח תקומה לישראל. משמעות היסטורית זו הונצחה לדורות בצום גדליה. אך קשה להניח שלא נותרו יהודים בבנימין וביהודה. ידוע שהבבלים ערכו מסע נוסף לארץ ישראל בשנת 582 לפנה"ס, לחמו בעמון ובמואב, והגלו אוכלוסייה נוספת מיהודה (יר' נב, ל; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י,ט,ו). באותה עת הוסיפו האדומים ושבטי הערבים לחדור לדרום יהודה.
לא קיימים מקורות כלשהם לתולדות יהודה וארץ ישראל כולה בין השנים 582 ל-539 לפנה"ס, היא השנה בה נפלה ממלכת בבל בפני כורש מלך פרס. מקובל לשער שבמשך תקופה זו לא חלו שינויים מהותיים במצב היישוב בארץ. משחוסלה ממלכת יהודה הפכה יהודה, בדומה לשטחה של ממלכת ישראל, לחלק ממערכת הפחוות של האימפריה הנאו-בבלית. היישוב היהודי בארץ ישראל התחדש רק החל עם שיבת ציון.
ראו גם
ירושלים בתקופת בית ראשון
לקריאה נוספת
בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות: מימי בית-ראשון וראשית בית-שני (ספריית האנציקלופדיה המקראית), הוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשנ"ג, 317 עמ'
מרדכי כוגן, הנחל השוטף – תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון, ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2023.
קישורים חיצוניים
תקופת בית ראשון באתר עידן התנ"ך
תקופת המלכים ובית ראשון
הערות שוליים
בית ראשון
קטגוריה:תולדות עם ישראל בעת העתיקה
קטגוריה:התקופה הישראלית
בית ראשון | 2024-03-19T15:13:58 |
אבלי ציון | המונח אבלי ציון מתייחס לחוגים שונים בתוך היהודים הקראים בימי הביניים, שהרבו בצומות ונהגו מנהגי אבלות יתרים על חורבן בית המקדש. רובם התגוררו בירושלים, ועיקר פעילותם היה מסוף התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל ועד לכיבוש הארץ על ידי הצלבנים (850–1099). אבלי ציון מכונים גם בשם עדת השושנים.
הרעיון מאחורי השם "עדת השושנים" נובע מהגאולה המתקרבת, לפי החכם הקראי סלמון בן ירוחם. כלומר, הופעת השושנים מסמלת את סופו של החורף, ואילו הופעת הצדיקים המשולים לשושנים, עתידה לסמל את קץ הגלות. במילה "שושנים" יש גם התרסה כנגד הרבניים, שתוארו כ"קוצים".
ידוע על יהודים שמתאבלים על חורבן בית המקדש השני בירושלים עוד מהזמן שבו הוא חרב, אולם המונח "אבלי ציון" מופיע לראשונה במחצית הראשונה של המאה התשיעית. דניאל אלקומיסי, שחיבר את החיבור הרעיוני המרכזי של התנועה, טען שהחורבן גרם לביטול סדרי עולם: "ויעש את העולם כנעזב ללא שופט ובלא אורים ולא מבקש". הוא קרא "לבוא אל ירושלים ולעמוד בתוכה תמיד לפניו באבל ובצום ובכי ומספד... ולא יאמר איך אלך אל ירושלים מפחד שודדים וגנבים ומאין מחיה בירושלים".
אורח חייהם של אבלי ציון
אבלי ציון מהווים תופעה מיוחדת במינה בתולדות ישראל בימי הביניים, שכן חבריה ניהלו תעמולה "ציונית" פעילה, וקראו לעלייה המונית לארץ ישראל, שתזרז את הגאולה. דבקותם בארץ ישראל בולטת על רקע המקום השולי שתפסה ירושלים בפעילות הרבנית באותו זמן, שהתמקדה בבבל. בראשם עמדו "נשיאים", שהיו מיוחסים לבית דוד והיו צאצאיו של ענן בן דוד הנשיא. מספרם היה קטן, והם מנו כמה מאות בודדות.
אבלי ציון התגוררו, כנראה, ברובע מיוחד משלהם בירושלים, אך מיקומו - בתוך החומות או מחוצה להן - אינו ידוע. "ישיבת בכתוויה" הייתה המקום שבו התכנסה הנהגתם. חכמי העדה התכנו "המשכילים". יש הטוענים שבית הכנסת הקראי העתיק שברובע היהודי בירושלים, שבו מתפללים גם בימינו, נבנה אחרי תום תקופת עדת השושנים, ואינו קשור אליה.
אבלי ציון לבשו שחורים, חיו חיי עוני, הרבו בצומות, התנזרו מאכילת בשר ושתיית יין, ועסקו בקינה על החורבן. סהל בן מצליח הכהן מתאר את חיי אבלי ציון:
"ודעו, אחינו, כי ירושלים בזמן הזה מנוס לכל בורח, ומנוחה לכל אבל, ומרגוע לכל עני ודל, ובתוכה עבדי ה' הנקבצים אליה אחד מעיר ושנים ממשפחה. ובתוכה נשים מקוננות וסופדות בלשון הקודש ובלשון פרס ובלשון ישמעאל, ומלמדות לבנותיהן נהי ואשה רעותה קינה, ואומרות: איכה ישבה בדד... ובחודש תמוז ואב יגדל המספד בירושלים... האלוהים יטהר אותה... ויכוננה עד עולם סלה... בחיינו ובחייכם ובחיי כל ישראל אמן."
מטרת ישיבתם בירושלים ומנהגי האבלות שנהגו היו להתאבל על החורבן, לזרז את הגאולה ולהחזיר את העולם למצבו המתוקן. השקפתם הייתה שישנו קשר הדוק בין חזרה בתשובה לבין הגאולה. ההשתקעות בחטאים, שהאמונה בהלכה הרבנית היא מהכבדות שבהם, הייתה לדעתם הסיבה להתמשכות הגלות.
על פי האמור בספר ישעיהו: "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו", הקפידו אבלי ציון להתפלל במשמרות, כך שבכל רגע תישמע תחינתם.
יש מהחוקרים המוצאים בקרבם הלכי רוח מעין סוציאליסטיים. דניאל אלקומיסי חוזה שבחברה היהודית שתקום עם הגאולה לא יתקיים מסחר, ואנשיה יתפרנסו מחקלאות.
היחסים בין אבלי ציון לרבניים בארץ ישראל
יחסים קשים שררו במאה ה-10 בין הרבניים לבין קראי ירושלים, שכונו על ידם "עדת הצולעים", על שם השכונה בה ישבו "צלע האלף". מדי שנה במהלך סוכות הכריזו הרבניים על החרמת הקראים, בטקס שנערך בהר הזיתים. בסופו של דבר התערבו השלטונות כדי למנוע נוהג זה. באגרתו של רב שרירא גאון הוא אף מאשים את הקראים ברצח יהודים רבניים.
כוחם של הקראים בארץ היה רב ועלה על זה של הרבניים, עד כדי כך שכאשר חל שיפור מה ביחסיהם עם הרבניים, במאה ה-11 דעתם נשמעה לגבי מינויים בישיבה הרבנית בירושלים. השיפור ביחסים מתבטא גם בהבטחה שניתנה לגבי כתר ארם צובא. הרבניים קיבלו הבטחה מהקראים, שיוכלו לחזות בכתב יד זה כל אימת שיחפצו.
היחס לאסלאם
יחסם של חברי תנועת אבלי ציון לאסלאם היה מורכב. מצד אחד, היו להם מהלכים בקרב השלטונות, שביכרו אותם על פני הרבניים. הם חשו הכרת טוב לשליטים המוסלמיים על שפתחו את שערי ירושלים לפניהם. לאסלאם רחשו אהדה גם מסיבות תאולוגיות, כמו כותבים רבניים רבים הם ביכרו את אמונת הייחוד המוסלמית על השילוש הנוצרי. מצד שני, הם קיוו למפלתה הקרובה של דת האסלאם, שתבשר את בואו של המשיח, וידעו להצביע גם על השעבוד והדיכוי שהיא מפעילה כלפי הכופרים בה.
שלהי תקופת אבלי ציון
במאה ה-11 ננטשה במידה רבה הסגפנות שאפיינה את קראי ירושלים, מנהג ההימנעות מאכילת בשר נפסק, והם, שכנראה במשך הדורות היו עניים יותר מהרבניים, החלו לבקש את ההצלחה בעסקים ובמסחר.
אחרי כמעט מאתיים שנה של פעילות, שהיו "תור הזהב" של הקראות לדורותיה, עזבו הנשיאים הקראים האחרונים את ירושלים לטובת מצרים בסביבות שנת 1050. ב-1073 כבשו הטורקמנים את העיר והחלו גלי נדידה ממנה. ב-1099 הגיעו הצלבנים לירושלים, רצחו והשמידו כליל את היישוב היהודי בעיר. הקהילה הקראית במצרים עשתה מאמץ לפדות את אלו מהקראים שנשבו בידי הצלבנים.
ידועה פעילות של אבלי ציון מחוץ לירושלים ולאחר כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים. מבין החכמים המפורסמים שנמנו על אבלי ציון לאחר כיבוש ירושלים היו החכם טוביה בן משה המעתיק 'האבל' והחכם יהודה בן אליהו הדסי 'האבל', בעל ספר "אשכל הכֹּפֶר".
בין חכמי הקראים בתור הזהב של "אבלי ציון" בירושלים נמנים גם:
סלמון בן ירוחם
דניאל בן משה אלקומיסי
סהל בן מצליח הכהן
ישועה בן יהודה
יהודה בן אליהו הדסי
יפת בן עלי הלוי
לקריאה נוספת
Yoram Erder, "The Mourners of Zion" in Meira Polliack (ed.), Karaite Judaism, Brill, 2003
נתן שור, תולדות הקראים, מוסד ביאליק, תשס"ג
קישורים חיצוניים
יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן - לתולדות חלופה ליהדות הרבנית, ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ד.
*
*
קטגוריה:יהדות קראית
קטגוריה:יהודים ויהדות בימי הביניים | 2024-09-26T01:18:51 |
נבוכדנצר (פירושונים) | 2024-08-04T22:10:11 | |
דוד גרוסמן | 2024-06-15T04:19:59 | |
כליה | כְּלָיוֹת (ביחיד כִּלְיָה) הן זוג איברים השייכים למערכת ההפרשה וממוקמים מאחורי חלל הבטן.
הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, כאשר כמות הפלזמה העוברת בכליות נאמדת ב־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן היונים ואת חומציות הגוף. הן מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת מטבוליים (במיוחד שתנן) וחומרים כימיים זרים. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה") ומפרישות לתוך הגוף הורמונים שונים.
הכליות ממוקמות מאחורי הצפק בצד האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מאחורי המעי ומתחת לסרעפת. הדם נכנס אליהן מאבי העורקים הבטני דרך סעיפיו, העורקים הכלייתים (הימני והשמאלי), ויוצא מהן לווריד הנבוב התחתון דרך ורידי הכליה.
הענף העוסק במחקר ובטיפול במחלות כליה נקרא נפרולוגיה.
אנטומיה
מבנה כללי
לכליה (TA: Ren; Nephrons) צורה הדומה לשעועית, עם חלק קעור הפונה לכיוון תיכון. דרך החלק הקעור המכונה "שער הכליה" (Hilum renale), מתחברים לכליה עצבים, עורק הכליה, וריד הכליה והשופכן. אורכה של כליה ממוצעת הוא כעשרה סנטימטרים, רוחבה כחמישה וחצי סנטימטרים ועובייה כשלושה סנטימטרים.
כל כליה עטופה בקופסית (Capsula fibrosa renis), הנחלקת לשני אזורים: קליפה חיצונית (cortex) וליבה פנימית (medulla). הקופסית עשויה רקמת חיבור סיבית חזקה ועטופה ברקמת שומן ("השומן שמסביב לכליה", Capsula adiposa perirenalis) – שכבת שומן זו ממלאה גם את הסינוסים של הכליה. את רקמת השומן עוטפת מחתלת (Fascia renalis) המקבעת את הכליה למקומה. פנימה יותר לכיוון חלל הבטן, נמצא הצפק הדופני (למעשה, הכליות אחוריות לצפק), וחיצונית יותר ולכיוון הגב, נמצאת שכבה שומנית נוספת (Corpus adiposum pararenale) העוטפת חיצונית את מחתלת הכליה. המחתלת עוטפת גם את בלוטות יותרת הכליה (בלוטת האדרנל). במקרים בהם שתי שכבות המחתלת לא מתחברות בחלקן התחתון, ייתכן מצב בו הכליות יצנחו כלפי מטה.
הכליה עצמה מורכבת בחלקה החיצוני מקליפת הכליה (Cortex renalis) ובחלקה הפנימי מלשד הכליה (או ליבת הכליה, Medulla renalis). הקליפה והלשד מכילים בעיקר נפרונים שהם יחידות התפקוד היסודיות של הכליה. לשד הכליה מורכב בעיקר מכתריסר מבנים דמויי פירמידה (Pyramides renales). רקמת קליפה הנמצאת בין הפירמידות מכונה עמודי הכליה (Columnae renales).
מחודי הפירמידות נמשכים גביעים משניים (Calices renales minores) המתאחדים לגביעים ראשיים (Calices renales majores) ואלו מתאחדים לחלל אחד בשם "אגן הכליה" (Pelvis renalis). אגן הכליה מתחבר לשופכן.
הכליה הימנית נמוכה יותר מהכליה השמאלית, כאשר שער הכליה השמאלית עובר ב-transpyloric plane (מישור רוחבי שעובר דרך שער הקיבה). הסיבה להבדל בגובה הכליות הוא הלחץ שמפעיל הכבד על הכליה הימנית, שגורם לכך שהיא נמוכה יותר. גובה הכליות הוא בין החוליה החזית השתים עשרה של עמוד השדרה (T12) לחוליה המותנית השלישית (L3).
נפרון
שמאל|ממוזער|200px|איור של נפרון מוגדל המתאר את מיקום חלקיו ביחס למבנים בכליה
מרבית הקליפה ולשד הכליה מורכבים ממבנים מיקרוסקופיים הנקראים "נפרונים". ישנם כ־1.25 מיליון נפרונים בכל כליה.
לנפרון מבנה של צינור שקצהו העיוור הוא קופסית באומן בתוכה נתונים צרורות של נימים הנקראים פקעיות. חלקיו הבאים של הצינור מכונים האבובית המקורבת, לולאת הנלי והאבובית המרוחקת. האבובית המרוחקת מתנקזת לצינור מאסף המהווה חלק ממערכת מאספת גדולה יותר שסופה בגביעי הכליה ואגן הכליה. המבנה של כל נפרון נמשך מהקליפה עד לשלד (לכל אורך השלד לכיוון אגן הכליה או לאורך חלק מהשלד), בחזרה עד אזור קופסית באומן, ושוב דרך הצינורות המאספים עד אגן הכליה.
אספקת דם
הדם מגיע לכליה ישירות מאבי העורקים דרך עורק הכליה, עם קצב זרימה של 1.2 ליטרים לדקה (לשתי הכליות) מגיעים לכליות כעשרים אחוזים מהדם שמזרים הלב. בגלל שהכליה זקוקה לכמות דם גדולה, איסכמיה בלב בדרך כלל מובילה לאיסכמיה בכליה. עורקי הכליה מתפצלים מאבי העורקים – העורק השמאלי אשר מספק את הכליה השמאלית הוא מעט קצר יותר מהעורק הימני, מאחר שאבי העורקים נוטה מעט שמאלה מקו האמצע של הגוף. מעורקי הכליה ישנם מספר פיצולים של עורקים קטנים יותר המספקים את האונות השונות של הכליה: הפיצול הראשון מעורק הכליה הוא לפן האחורי של הכליה (או לאונה האחורית) ולאחר מכן קיימים פיצולים לארבע אונות – החלק העליון והחלק התחתון של הכליה, והחלק הקדמי עליון והקדמי תחתון של הכליה. אצל 30% מהאוכלוסייה קיים עורק נוסף אשר יוצא מאבי העורקים בנפרד, ונקרא עורק הלוואי של הכליה (accessory renal artery).
בכליה מבנה ייחודי לכלי הדם המתבטא במערכת נימים כפולה. לאחר הפיצולים של עורק הכליה לעורקים ועורקיקים וכן הלאה עד גודל של נימים המהווים את הפקעות בתוך קופסיות באומן, נאספים בחזרה הנימים לעורקיק ולא לוורידון ומתפצלים בשנית למערכת נימים העוטפת את אזור המשכו של הנפרון והצינורות המאספים. המערכת השנייה של הנימים נאספת לוורידונים שמתאחדים לוורידים גדולים יותר ויותר עד וריד הכליה שמתנקז לווריד הנבוב התחתון ומשם הלאה לעבר הלב.
עצבוב
עצבוב הכליה הוא אוטונומי, וכולל עצבוב סימפתטי ופאראסימפתטי אשר נמצאים במקלעת הכליה (Plexus nervosus renalis):
הסיבים הפאראסימפתטיים מגיעים מה-Truncus vagalis posterior (למעשה, המשך של העצב התועה, Nervus vagus X) – עצבים פאראסימפתטיים אלו מעצבבים את הכליה, את בלוטת האדרנל ואת החלק העליון של השופכן.
הסיבים הסימפתטיים לכליה מגיעים מה-Nervus splanchnicus imus (אשר עושה סינפסה ב-Ganglia aorticorenalia) – עצבוב זה מגיע לכליה, לבלוטת האדרנל ולחלקים המקורבים (פנימיים לכיוון הגוף) של השופכן. החלקים המרוחקים של השופכן מקבלים עצבוב משני מקורות:
עצבוב פאראסימפתטי – מסיבים בחוליות S2-S4 שנכנסים למקלעת העצה ונפרדים ממנו ליצירת ה-Nervi splanchnici pelvici
עצבוב סימפתטי – מה-Nervi splanchnici sacrales.
פיזיולוגיה
השתן הנוצר בנפרונים נקרא שתן ראשוני וכמותו נאמדת ב־180 ליטרים ליום. לאורך הנפרונים והצינורות המאספים יש המוני משאבות קטנות שתפקידן להחזיר לדם את החומרים החיוניים לגוף כגון גלוקוז. בנפרונים ובצינורות המאספים מתרחשת ספיגה מחדש של מרבית השתן חזרה לנימים המקיפים אותם, וכך כמות השתן היוצאת מהגוף ביום היא כ-2 ליטר בלבד.
כניסת חומרים לנפרון נעשית על ידי לחץ כאשר עורקיק הופך לנים ונעשה דק יותר ויותר עד כי כל חומר שיכול לעבור בין התאים של דפנותיו מגיע לנפרון. החומרים שאינם עוברים הם תאי דם וחלבונים למיניהם, זאת משום גודלם. כאשר נמצאים חלבונים או גלוקוז בשתן זוהי עדות לבעיות בתפקוד הנפרון.
בנוסף לתפקידן בהפרשת שתן, הכליות אחראיות על כמה תהליכים:
שמירה על הומאוסטזיס.
הכליות שומרות על נפח תקין של הדם על ידי שליטה על ספיגת החומרים בדם בתעלות הקטנות ובנימים.
איזון חומציות הדם.
שמירה על לחץ דם תקין.
תאים בכליה מפרישים את ההורמון אריתרופויאטין, הגורם ליצירת תאי דם אדומים במֵחַ העצם.
הכליות מפרישות עודפי מים, מלחים, ושתנן. שתנן הוא חומר רעיל הנוצר מחיבור שגורם לו הכבד של אמוניה עם CO2.
את איכות תפקוד הכליות מודדים על ידי בדיקות דם או בדיקות שתן וזאת מודדים על פי המושג פינוי, שהוא נפח הדם המטוהר בפרק זמן מוגדר, לדוגמה: ערכו התקין של החומר החנקני קריאטינין הוא מאה מ"ל לדקה (בגבר ממוצע), כלומר שבכל דקה מפנות הכליות את החומר קריאטינין מ-100 מ"ל דם.
מחלות בכליה
במחלות כליה, בדיקות השתן מגלות חריגות בתרכובת השתן כגון חלבונים או תאי דם. כיוון שהכליות חיוניות ביותר לגוף האדם, חולי כליות למיניהם נזקקים לתחליף מלאכותי הנקרא דיאליזה. מומים בכליות נפוצים יותר מבכל מערכת אחרת בגוף האדם.
מומים מולדים בכליות
כליית סיבוב לא תקין
כליה מוגדלת
כליה דמוית פרסה או דמוית האות S
כליה ניידת/אקטופיה
כליה אגנית
היעדר התפתחות כליות/תסמונת פוטר
כליה לקויה
כליה פוליציסטית (רב-כיסייתית)
PKD – מחלה גנטית דומיננטית ובה מתרבים עם הגיל הפצעים הפנימיים (פוליציסטיס) עד לאי תפקוד הכליות וצורך בדיאליזה או השתלה.
כליה ציסטית לשדית
ראו גם
מחלות כליה
היסטולוגיה של הכליה
השתלת כליה
לקריאה נוספת
Vander A, Sherman J, Luciano D. Human physiology, 7th Ed., McGraw-Hill, 1998, pp 502-549
Thibodeau GA, Patton KT. Anatomy & Physiology, 2nd Ed., Mosby-Year Book, 1993, pp 702-768
קישורים חיצוניים
"כליות" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
סימולציה של הכליות
הכליות בתלת מימד - באתר Hilzbook
*
קטגוריה:בטן
קטגוריה:מערכת השתן | 2024-01-31T12:25:33 |
דגל טובאלו | דגל טובאלו הנוכחי אומץ בשנת 1978 לאחר שהמדינה הופרדה מגילברטס בשנת 1976. כמו מדינות חסות לשעבר רבות של הממלכה המאוחדת, דגל טובאלו מבוסס על היוניון ג'ק, שמופיע בקנטון השמאלי העליון של הדגל. הדגל הקודם (עם הגילברטס) היה מבוסס גם הוא על היוניון ג'ק אך כלל גם סמל שנוצר על ידי ארתור גרימבל, הנציב הבריטי, בשנת 1932, בעת שטובאלו הייתה מושבה בריטית.
הכוכבים מסמלים את תשעת האיים המרכיבים את טובאלו; סידור הכוכבים הוא נכון גאוגרפית כאשר הדגל תלוי כלפי מטה (בשל המיקום האסטרונומי בשמים).
בשנת 1995 הוחלף הדגל בדגל חדש שלא היה מבוסס על הדגל הבריטי, וגם סימל את האיים על ידי כוכבים. עם זאת, התושבים לא אהבו אותו והדגל הקודם הוחזר לשימוש בשנת 1997, עם שינויים קלים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
טובאלו
קטגוריה:טובאלו: סמלים לאומיים
טובאלו
טובאלו | 2023-04-05T08:40:00 |
גרון (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה | 2023-12-24T09:45:17 |
קואלה | שמאל|ממוזער|240px|קואלה צועדת על הקרקע עם גורה
שמאל|ממוזער|240px|קואלה צעיר עם אמו
שמאל|ממוזער|240px|קואלה על גזע
שמאל|ממוזער|240px|קואלה נעה על ענף
שמאל|ממוזער|240px|קואלה אוכלת עלי אקליפטוס
קוֹאלה (שם מדעי: Phascolarctos cinereus; בשפת האבוריג'ינים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא מין אנדמי לאוסטרליה, יונק הכיס היחיד בסוגו במשפחת הקואליים שבסדרת הקנגוראים. עם זאת, בעבר היו מינים נוספים במשפחה.
מאפיינים
הקואלה נפוצה בטבע ביבשת אוסטרליה בלבד, בעיקר במזרח היבשת, באזורים שבין צפון קווינסלנד לדרום מערב ויקטוריה; היא חיה באזורים של חורשות האקליפטוס, והיא היונק היחיד בעולם הניזון מעלי האקליפטוס. הקואלות מבלות את מרבית זמנן, כ-18 שעות ביממה, בשינה. בשאר הזמן הן תרות אחר מזון.
לקואלה פרווה פלומתית ורכה, רובה בצבע אפור,על כל גופה; פרטי תת-המין הצפוני מעט גדולים יותר ופרוותם ארוכה במעט וכהה במעט מזו של פרטי תת-המין הדרומי. אזור הבטן, הלסת התחתונה והאוזניים לבנות. אפה של הקואלה גדול יחסית ושחור, וצורתו כעין אליפסה. תת-המין הצפוני מעט גדול מתת המין הדרומי, כך שמשקלו של פרט בוגר נע מחמישה ק"ג לנקבה דרומית ועד ל-15 ק"ג לזכר צפוני. אורכו של פרט בוגר הוא כ-70 סנטימטרים. לקואלה אין זנב. קיימות קואלות לבנות, אך הן נדירות ביותר והן אינן לבקניות. בשל פרוותן הלבנה הן רגישות לקרני השמש ובעלות סבירות גבוהה יותר לחלות בסרטן. הקואלה ניחנה בפרווה היעילה ביותר מבין חיות הכיס, העמידה מאוד מפני רוחות וגשם. שכן, באזורים בהם חיה הקואלה יורדות בממוצע כמויות גשם של 1,100–1,400 מ"מ בשנה. פרוותה של הקואלה מבודדת את גופה מפני נזקי החום והקור, ואף מחזירה את קרינת השמש בחלקה הפנימי, ובכך היא מאפשרת לה להתמודד עם הקיץ האוסטרלי שעשוי להגיע גם ל-50 מעלות צלזיוס.
לקואלה טפרים חזקים מעוקלים וחדים המותאמים היטב לטיפוס על עצי האקליפטוס. בכפות ידיה של הקואלה יש שני "אגודלים" המאפשרים לה אחיזה טובה גם בענפים קטנים. לאחיזה זו מסייעים ככל הנראה גם הרכסים ("טביעות האצבע") שיש לאצבעות הקואלה בדומה לאדם ולפרימטים. פלג גופה העליון החסון, ושרירי גפיה העליונים, תורמים יחדיו גם הם ליכולות הטיפוס והאחיזה שלה. מבנה האגן של הקואלה, והאחיזה החזקה של טפריה בעץ מאפשרים לה לישון על העץ ללא חשש מנפילה.
האקליפטוס הוא גם מזונה היחיד של הקואלה; עלי האקליפטוס שכ-50 אחוזים מהם מים, מספקים לקואלה את המזון והמים להם היא זקוקה לקיומה. הקואלה מעדיפה עלים צעירים של מספר מיני אקליפטוס מסוימים, ועל כן היא נודדת בין עצים שונים בעונות השנה השונות בחיפוש אחר מזון. הקואלה אינה צורכת נוזלים על ידי שתייה, אלא במקרי קיצון של בצורת או שריפה.
בהתחשב בכך שגם בלא הפרעה הקואלה בררנית מאוד וניזונה רק ממזון מצומצם מסוג אחד, ובעקבות בירוא יערות לצורכי תעשייה, הצטמצמו עד מאוד אזורי התפוצה שלה באוסטרליה, ונעשים מאמצים לשימור האקליפטוסים, בהם תלויות הקואלות באופן מוחלט לתזונה ולמגורים.
בראשית המאה ה-20 חלה ירידה משמעותית במספר הקואלות בשל מחלות וציד. החל משנת 1936 חל איסור לצוד קואלות באוסטרליה על פי חוק, ואף הוקצו לה שמורות המגינות עליה מפני האדם.
נקבת הקואלה ממליטה אחת לשנתיים גור יחיד, אותו היא נושאת בכיסה, כיתר חיות הכיס, במשך שישה חודשים. עם תום תקופה זו, מטפס הגור על גבה של אמו ונשאר צמוד לגבה עד לגיל שנה לערך. תהליך הרבייה מתרחש בקיץ בלבד. משום שתזונתן כה דלה בקלוריות, נקבת הקואלה אינה מסוגלת להשקיע אנרגיה גם בהנקה וגם בחימום גופה במקביל. בקרב היונקים תהליך ההנקה הוא בעל הדרישה הגבוהה ביותר, על כן, התהליך מתרחש בקיץ בלבד.
לקואלה נולד ולד אחד בכל הריון (לעיתים נדירות נולדים תאומים), הנקרא גם "ג'ואי". ההריון אורך כ-35 יום, ובסופו יוצא הג'ואי מן הרחם כשמשקלו שני גרם וזוחל אל כיס אמו. בכיס, הג'ואי נצמד לאחת משתי הפטמות המתנפחות המקבעות אותו במקומו, וכך הוא משלים את התפתחותו במשך חצי שנה. הג'ואי יוצא לראשונה מכיס אימו בגיל שישה או שבעה חודשים, כאשר משקלו נע בין 300 ל-500 גרם. בשלב התפתחות זה, האם מייצרת עבור הג'ואי מעין תרכובת צואתית למאכל (פאפ) האמורה לסייע למערכת העיכול שלה להתרגל לתזונת האקליפטוס החדשה. את התרכובת היא צורכת במשך חודש וזו מספקת לה מקור משלים לחלבון בזמן מעבר מהנקה לדיאטת עלים. לאורך תהליך התבגרותה נעזרת הקואלה הצעירה באמה לתמיכה, ובגיל 12 חודשים היא נגמלת לחלוטין מעזרה זו. בגיל 12 חודשים משקלו מגיע ל-2.5 ק"ג. אורכה של קואלה בוגרת מגיע ל-60 עד 85 ס"מ, ומשקלה מגיע עד 15 ק"ג.
נקבות הקואלה מתחילות להתרבות בגיל שנתיים, ואילו הזכרים מתחילים להתרבות בגיל שלוש. עונת הרבייה שלהם מתרחשת בין החודשים אוקטובר לינואר (הקיץ האוסטרלי). הקואלה ממליטה פעם אחת ולפעמים אף פעמיים בעונה זו. הקואלה לא עוברת מטמורפוזה. הקואלה מטפלת בצאצאיה; לאחר שהגיחה לראשונה מכיס אמה, נצמדת הקואלה צעירה לגבה של אמה עד שהיא בערך בת שנה. כשהיא מתקרבת לגיל חצי שנה, כאשר נכנסת האם להריון שוב, הקשר שלה עם צאצאיה הקודמים מתנתק לצמיתות. האם אף עשויה לנהוג כלפיהם באגרסיביות. הקואלות חיות כ-15 שנה בממוצע.
בטבע אורך החיים הממוצע של הקואלה הוא 10–14 שנים. הזכרים פגיעים יותר משום שהם מרבים לנדוד מהנקבות ונחשפים יותר לאויבים כגון כלבים ופגיעת מכוניות. כמו כן שיניה של הקואלה נשחקות בעת לעיסת עלי האקליפטוס אך אינן גדלות מחדש כך שלבסוף הקואלה מתה מחוסר תזונה. בשבי ניתן להאכיל את הקואלה בעלי אקליפטוס רכים וטריים והקואלה מאריכה ימים לכדי 18–20 שנים. הקואלה הנקבה הזקנה ביותר שתועדה חיה 23 שנים, הקואלה הזכר הזקן ביותר חי 22 שנים.
הקואלה היא הרביבורית, משום שהיא ניזונה מעלי אקליפטוס בלבד. היא נטרפת בעיקר על ידי כלבי הדינגו וכלבי הבית, אשר גורמים ל-43% משיעור התמותה שלה. היא גם עשויה לסבול מסוגים שונים של טפילים; מספר מיני זחלים אשר התגלו חיים בגופה, גורמים לה לבעיות שונות, ביניהן פגיעה במחזור הדם ובכבד. כמו יונקים רבים אחרים, הקואלה היא הטרוטרופית; כלומר, ניזונה מצריכה של תרכובות אורגניות על מנת להתקיים.
בישראל הוחזקו בעבר ארבעה פרטים של קואלה בגן גורו אשר למרגלות הגלבוע. שתי נקבות - סינדי ומינדי, אותן קיבל הגן לאחר מאמצים מרובים בשנת 2000, והזכרים דיג'ירידו ומיילו, שהגיעו מאוחר יותר בזה אחר זה. רביית קואלות לא צלחה בישראל, וב-2018 מת האחרון שבהם.
בשל מראן הילדותי, האף והעיניים הגדולות, הפרווה הרכה וציציות השער באוזניים, מופיעות לעיתים קרובות הקואלות בתרבות הפופולרית, בפרט בסדרות מצוירות ובספרי ילדים, כדמויות נחמדות ומלבבות.
סיווג
על אף שהקואלה אינה שייכת למשפחת הדוביים, נפוץ בקרב הציבור הכינוי "דב קואלה" אשר מוצמד לחיה. זאת בשל דמיונה החיצוני לדובים; ככל הנראה, המתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה חשבו את הקואלה לסוג של דב. אף שמה המדעי מכיל את המילה arktos שמשמעה ביוונית הוא דב. למעשה, שייכת הקואלה לסדרת הקנגוראים.
בסוף שנת 2019 נודע ששליש מאוכלוסיית הקואלות באוסטרליה הושמדה יחד עם עוד כחצי מיליארד בעלי חיים נוספים בעקבות גל השריפות שהכה במדינה.
תפוצה באוסטרליה
הקואלות התפתחו ביבשת המבודדת אוסטרליה ולכן יכולת הפצתן מוגבלת ליבשת עצמה. ישנן אוכלוסיות באיים קרובים רק בזכות התערבות בני האדם שהביאו אותן לשם.
על תפוצת הקואלות משפיעה הימצאותם של מגוון עצי האקליפטוס, כמו גם תנאי אקלים הולמים (לא חמים ויבשים מידי ולא קרים מידי).
תפוצת הקואלות בתוך אוסטרליה היא כתמית. הן חיות באוכלוסיות נפרדות שמבודדות האחת מין השנייה משום שביניהן ישנם אזורים שלא מתאימים למחייתן ולכן יכולות התפוצה שלהן מוגבלות (למשל, אזורים לא מיוערים או אזורים צחיחים או לחלופין קרים מידי).
טווח המחיה
הקואלות הן חיות טריטוריאליות ואינדיבידואליות אך הן עדיין מקיימות קשרים בין הפרטים באזור לצורכי רבייה. לכל קואלה יש את טווח הבית שלה, אולם שטח זה חופף בחלקו גם עם פרטים אחרים ובו מתקיימות האינטראקציות ביניהם. כל מספר פרטים כאלו מייצרים חברה אחת שבה אותם פרטים מתרבים. שטח הבית של כל פרט נקבע על פי איכות וכמות עצי המאכל ועצי המחיה (שמספקים צל). הקואלות נוהגות לסמן את הטריטוריה שלהן באמצעות ריח ושריטות על העצים, ובכך הן מבטיחות לעצמן ביטחון תזונתי ורבייתי.
אבולוציה
האב הקדמון של הקואלות היה מסדרת הקנגוראים שחי בתחילת תקופת האוליגוקן. ממנו התפתחו סוגי הקואלות הידועים לנו היום: שלושה סוגי קואלות (Litokoala, Madakoala, Perikoala) שהיו דומות לקואלה בת ימנו והתגלו בתקופת האליגוקן המאוחרת ובאמצע תקופת המיוקן, והקואלה בת ימנו וסוג נוסף (Koobor) שמתועדים החל מתקופת הפליוקן המאוחרת. המין של הקואלות הקיימות כיום (Phascolarctos Cinereus) הוא המין היחיד מבין כל המינים ששרד. מיני הקואולות הקדומות חיו ביערות הגשם של אוסטרליה, אולם עם התייבשותה של היבשת הצטמצמו יערות הגשם והתרחבו חורשות האקליפטוס ורק הקואלות בעלות מנגנוני הלעיסה החזקים הצליחו לשרוד. מתוכן התפתחו שני מינים, הקואלה הגדולה (סיטרוני) והקואלה הקטנה (סינרוס) שהתפישה המקובלת היא שהיא זו ששרדה מבין השניים כי היא הייתה קטנה יותר ולכן צרכה פחות אנרגיה (תזונתם מתבססת על עלי אקליפטוס לא מזינים שדורשים לעיסה רבה ולכן לפרטים הקטנים היה הסיכוי הגבוה לשרוד).
שימור
על פי הרשימה האדומה של ה-IUCN, הקואלה מוגדרת כמין "פגיע" ("VULNERABLE"); כלומר, היא נמצאת בסכנת הכחדה, אולם אם יחול שיפור ניכר בנסיבות המאיימות על הישרדותה ורבייתה, היא עשויה לצאת ממנו. במהלך העשורים האחרונים נרשמה ירידה של כ-28% בשיעור אוכלוסיית הקואלות הכללית.
קואלה תוכנית לשימור ושיקום בחסות ממשלת אוסטרליה, שהגדירה אותה כמין פגיע. בין עיקרי התכנית: ייצוב מספר הקואלות בטבע, הבטחת הישרדותן בטווח הארוך, שיקום בתי הגידול שלהן, הפחתת האיומים עליהן, מיפוי וניטור של הקואלות והקצאת משאבים לכך. התכנית תושג בין היתר דרך השגת שיתוף פעולה בין האזרחים לרשויות. הקואלה היא מין דגל, משום שהיא חיה אהובה ופופולרית. היא משמשת גם כמין מטרייה, משום שהגנה על בתי הגידול שלה, תוביל להגנה על מינים נוספים של ציפורים, זוחלים, וחרקים שונים המתגוררים בו גם כן.
איומים על הקואלות
הרס וצמצום בתי גידול - כתוצאה מכריתת יערות לחקלאות והתיישבות.
צפיפות בבתי הגידול שגורמים לסטרס ולהתפרצות של מחלות.
מחלות שונות ובעיקר מחלת הכלמידיה.
דריסה ממכוניות.
טריפה על ידי כלבי בר וכלבים מבויתים.
מחסור במים בשל הבצורות שגוברות בגלל ההתחממות הגלובלית ומצמצמות את ריכוז המים בעלים.
שריפות ענק
מספר הקואלות החיות בטבע באוסטרליה נמצא במגמת ירידה בשל מספר גורמים: כריתת יערות, שריפות, תאונות דרכים בהן הקואלות מעורבות, התקפות כלבים ומחלת הכלמידיה המועברת במגע מיני. גורמים אלו, בשילוב עם קצב הרבייה הנמוך של הקואלות, מגבילים את יכולת ההתאוששות של אוכלוסיית הקואלות, כך שבמהלך 20 השנים האחרונות צנח מניין אוכלוסיית הקואלות בכ-40%. באופן פרדוקסלי, מספר מדענים הציעו מודל של המתות חסד לקואלות חולות, מה שיכול דווקא לבלום את התפשטות המחלה ולסייע בהגדלת האוכלוסייה בטווח הארוך.
בשנת 2022 באוסטרליה הקואלות הוגדרו כבעל חיים בסכנת הכחדה.
מאמצי שימור
הקואלה היא מין דגל שזוכה לאהדה ציבורית שמסייעת להגנה עליה. הארגון הבינלאומי AKF נעזר בעובדה זו על מנת לשמר ולנהל את הקואלות בטבע. ברמה הארצית, הקואלות נפוצות בארבעה אזורים באוסטרליה, רק בשניים מהם ישנה חקיקה לשימור, והיישום של החקיקה חלקי בלבד. בקווינסלנד מעמדן הוא 'פגיע' ולכן יש יותר הגנה על בתי הגידול שלהן. בניו סאות' ויילס הכינו תוכנית לשימור הקואלות אך היא לא יצאה לפועל, ובויקטוריה ובדרום אוסטרליה לא מתקיימים מאמצי שימור כלל.
קישורים חיצוניים
קואלה, באתרIUCN
לא רק אקליפטוס: קואלה חייבת עצי נמנום כדי לשרוד, מתוך "הזנב הארוך", 20 באוקטובר 2013
קואלה, בכתב העת שלאפשטונדה
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1817
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי גאורג אוגוסט פולדפוס
קטגוריה:קואליים
קטגוריה:מינים יחידים במשפחתם
קטגוריה:אוכלי עלים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם | 2024-09-19T11:37:55 |
הלל סלובק | הלל סלובק (באנגלית: Hillel Slovak; 13 באפריל 1962 – 25 ביוני 1988) היה מוזיקאי רוק אמריקאי-ישראלי. הוא ידוע כאחד ממקימי הרד הוט צ'ילי פפרז והגיטריסט הראשון של הלהקה.
פעילותו המוזיקלית
סלובק נולד בחיפה, להורים ניצולי השואה. את ילדותו המוקדמת בילה בנהריה ובקיבוץ וב-1967 עברה משפחתו לניו יורק ומשם לאחר גירושי הוריו עבר עם אמו ואחיו ללוס אנג'לס, קליפורניה. בחטיבת הביניים חבר לג'ק איירונס (Jack Irons), עמו חלק חיבה ללהקת קיס (Kiss) ועמו ניגן את שיריהם. בשנות התיכון למדו שניהם בתיכון Fairfax שם הכירו את שאר חברי להקת ה"רד הוט צ'ילי פפרז" לעתיד.
באותה תקופה, למד סלובק לנגן בגיטרה חשמלית ועד מהרה הקים להקה עם חבריו לתיכון, ג'ק איירונס כמתופף ואליין ג'והנס (Alain Johannes) כגיטריסט, בשם Chain Reaction (תגובת שרשרת) שהפכה ל-Anthym לאחר ההופעה הראשונה. אחרי התיכון שונה שם הלהקה ל-What Is This? (מה זה?). בעקבות חבירה לאנתוני קידיס (Anthony Kiedis) ומייקל בלזארי "פלי" ("Micheal Blazary "Flea) בחרו חברי הלהקה את השם "רד הוט צ'ילי פפרז" (שמשמעותו היא פלפלים אדומים חריפים) - שילוב שמות של שני פאבים בלוס אנג'לס - "רד הוט פפרז" ו"צ'ילי ווילי". בשנת 1983 הופיעה הלהקה לראשונה תחת שם זה. סגנון הלהקה היה פאנק (Funk) משולב ברוק.
הרד הוט צ'ילי פפרז הוציאו אלבום ראשון בשנת 1984 אך סלובק לא היה שותף לו מאחר שבמקביל הוצע חוזה ללהקתו What Is This? והוא העדיף להתרכז בפעילותה. לאחר שהוציא 3 אלבומים עם להקת What Is This? ופעילותה גוועה, חזר סלובק לרד הוט צ'ילי פפרז בשנת 1985 והיה שותף לאלבומה השני של הלהקה, Freaky Styley.
הלהקה הספיקה להוציא אלבום נוסף עם סלובק (The Uplift Mofo Party Plan), בעקבותיו החלה להצליח ברחבי ארצות הברית ואף יצאה לסיבוב הופעות באירופה.
מותו
עם עלייתה של הלהקה, החלו חבריה להשתמש בסמים. לאחר האלבום המשותף הראשון החלו להתגלע מחלוקות בין חברי הלהקה עקב שימוש בסמים, והשפעתם על התפקוד בהופעות. העבודה על אלבומם השני המשותף נעשתה לאחר החלטה משותפת על גמילה אך זמן קצר אחרי חזרת הלהקה ממסע הופעות באירופה, ב-25 ביוני 1988 נפטר סלובק ממנת יתר של הרואין.
מותו של סלובק גרם לזעזוע קשה בלהקה. קשה מכולם הגיב המתופף ג'ק איירונס, שהיה חברו הקרוב של סלובק מאז התיכון. הוא אושפז בבית חולים עקב מספר התמוטטויות עצבים, ובסופו של דבר עזב את הלהקה תוך האשמת שאר חברי הלהקה במותו של סלובק. אנתוני קידיס, שהפך בשנים אלו קרוב לסלובק וסבל אף הוא מהתמכרות דומה לסמים, הגיב אף הוא קשה להודעה על מותו. הוא בילה חודש במקסיקו תוך התאבלות ושימוש אינטנסיבי בסמים. בסופו של דבר הצליח קידיס להגמל מהסמים והלהקה המשיכה בפעילותה, ללא סלובק וללא ג'ק איירונס. את מקומו של סלובק בלהקה תפס ג'ון פרושיאנטה, מעריץ צעיר שהלך בדרכו של סלובק בסגנונו המוזיקלי. את מקומו של איירונס תפס שנה מאוחר יותר צ'אד סמית.
האלבום המצליח הראשון בקנה מידה בינלאומי של הלהקה "Mother's Milk" שיצא שנה לאחר מותו של סלובק ולאחר הצטרפותו של פרושיאנטה ללהקה, הוקדש לסלובק. הלהקה אף הקדישה לו את השיר "My Lovely Man" מהאלבום "Blood Sugar Sex Magik".
סלובק קבור בבית העלמין Mount Sinai Memorial Park Cemetery ב-Hollywood Hills שבקליפורניה. על קברו של סלובק חרוטים שמו בעברית וציור של גיטרה חשמלית.
בסוף שנות ה-90 איגד אחיו של סלובק, ג'יימס סלובק, את הזיכרונות שנמצאו ביומנו האישי של סלובק משנותיו האחרונות וציוריו של סלובק בספר Behind the Sun המספר על נשים, מסעות עם הלהקה, על סמים ואף על המוות. בספר מופיעות הקדשות אישיות מאת קידיס ופלי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מוזיקאים יהודים
קטגוריה:מהגרים מישראל לארצות הברית
קטגוריה:גיטריסטים אמריקאים
קטגוריה:גיטריסטים יהודים
קטגוריה:מוזיקאי רוק
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:חברי להקת רד הוט צ'ילי פפרז
קטגוריה:אמריקאים ממוצא קרואטי
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות מאונט סיני
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1962
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1962
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1988
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1988 | 2024-07-26T15:50:03 |
מולדת (מפלגה) | שמאל|ממוזער|150px|פתק בחירה במפלגת מולדת
מולדת (כיום, מולדת – תנועת נאמני ארץ ישראל ויוצאי התחיה) הייתה מפלגה ישראלית שהוקמה בשנת 1988 בידי רחבעם זאבי, מפלגת ימין ציונית המורכבת הן מדתיים והן מחילוניים. עיקר מצעה היה שניתן לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות טרנספר מרצון (העברה מסודרת של האוכלוסייה ומתן פיצוי כספי) של פלסטינים, כלומר העברתם למדינות אחרות. המפלגה, בגלגוליה השונים, יוצגה בכנסת במשך 21 שנים, למן הכנסת ה-12 ועד ה-17.
היסטוריית המפלגה
בפברואר 1988 נערך כנס הייסוד של מולדת כתנועה, שהתעסקה בדיון תאורטי סביב בעיות דמוגרפיות ובסוגיות הטרנספר. לקראת הבחירות לכנסת ה-12, נשמעו קולות בתנועה שקראו לרוץ בבחירות. רחבעם זאבי עצמו התנגד לרעיון, ותמך בקיומה של תנועתו כחוג רעיוני שיפיץ את רעיונותיו דרך מפלגה קיימת: התחיה, צומת, הליכוד ואפילו מפלגת העבודה. כל המגעים שניהל עם המפלגות הקיימות, נפלו על רעיון הטרנספר. לבסוף החליט זאבי לרוץ לכנסת עם מצע שדגל בטרנספר לערבי השטחים. יהודה, שומרון ורצועת עזה נתפסו בעיניה כשטחים חיוניים לביטחונה של ישראל, אך הבעיה הייתה היותם מיושבים על ידי מיליון וחצי פלסטינים. המפלגה פנתה אל ציבור הבוחרים של כ"ך שנפסלה מלרוץ לכנסת ה-12.
זאבי הצליח למשוך אליו מספר חברים מהתחיה, בהם צבי שילוח ויאיר שפרינצק, שהתאכזבו מיחסה המתון לארץ ישראל. בבחירות עצמן המפלגה קיבלה כארבעים וארבעה אלף קולות בוחרים, שהעניקו לה שני מנדטים.
לאחר בחירות 1988 נערך משא ומתן על כניסה לממשלת הליכוד, זאבי תבע את תיק המשטרה וכן ביצוע משאל עם על רעיון הטרנספר. לבסוף ביכר יצחק שמיר ללכת למהלך של ממשלת אחדות לאומית עם המערך.
בשנת 1991, בימי מלחמת המפרץ צורפה מולדת לממשלתו של שמיר והיו"ר, רחבעם זאבי, מונה לשר בלי תיק. בשנת 1992 פרשה מהממשלה בעקבות שיחות על מהות האוטונומיה שנערכו בין ישראל למשלחת הפלסטינית בעקבות ועידת מדריד.
בבחירות לכנסת ה־13 ב־1992 עלה כוחה של מולדת והיא זכתה בשלושה מנדטים. ב-5 ביוני 1994 התאחדה תנועת התחיה ביחד עם מפלגת מולדת, לאחר שהתחיה כשלה ולא נכנסה לכנסת ה-13. במסגרת שלושת המנדטים של המפלגה, נכנסו חברי הכנסת שאול גוטמן והרב יוסף בא גד, לאחר זמן קצר נתגלעו חיכוכים בין היו"ר רחבעם זאבי לשניים שלא סרו למרותו וניהלו מדיניות פרלמנטרית עצמאית. כתוצאה מכך התפצלה המפלגה לשלוש סיעות יחיד. עם חתימת הסכמי אוסלו והתהליך המדיני הובילה המפלגה קו חריף כנגד מדיניות הממשלה.
בבחירות 1996 צירף אליו רחבעם זאבי את הרב בני אלון ואת משולם עמית אך המפלגה ירדה לשני מנדטים. בנוסף הצטרפו למולדת מספר חברים ממפלגת התחיה, שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות 1992. לאחר הבחירות תמכה מפלגה בממשלת נתניהו הראשונה מהאופוזיציה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-15 ב-1999 התמודדה המפלגה במשותף עם מפלגת תקומה (שהורכבה מפורשי המפד"ל) ומפלגת חרות (שהורכבה מפורשי הליכוד) ברשימת האיחוד הלאומי, מתוך כוונה ליצור אלטרנטיבה ימנית יותר לליכוד, שאינה דתית במובהק. התקוות הגדולות שנתלו ברשימה החדשה נכזבו, כשזו זכתה ל-4 מנדטים בלבד. בעקבות הכישלון פרש מהחיים הפוליטיים מנהיג חרות וראש הרשימה המאוחדת בני בגין. במהלך כהונת הכנסת גדל כוחה של הסיעה המשותפת ל-7 מנדטים, עקב פרישת חרות מהאיחוד הלאומי, והצטרפות ישראל ביתנו.
בשנת 2001, בממשלת האחדות, צורפה המפלגה לממשלה, וזאבי מונה לשר התיירות. באותה שנה נרצח רחבעם זאבי בידי מחבלים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין והאיחוד הלאומי פרש כעבור חודשים ממשלת אריאל שרון. לאחר רצח זאבי נבחר בני אלון ליו"ר התנועה כאשר גבר בהתמודדות על יפתח פלמ"ח זאבי, בנו של רחבעם זאבי, 848 קולות לעומת 488 קולות.
בשנת 2003 האיחוד בין מולדת לשאר מפלגות האיחוד הלאומי נשאר על כנו, וכמוהו גם מספר המנדטים. התנועה צורפה לממשלת שרון אבל פרשה בעקבות פיטוריו של השר אלון על רקע תוכנית ההתנתקות. במהלך כהונת הכנסת פרשה מפלגת ישראל ביתנו בהסכמה מהאיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי הסיעות.
בבחירות לרשויות המקומית בשנת 2003 התמודדה מולדת ברוב הערים במסגרת האיחוד הלאומי, אך במספר ערים התמודדה לבד (אשדוד, טבריה, ערד וצפת), וזכתה בסופו של דבר רק במנדט אחד במסגרת בודדה בטבריה.
בבחירות לכנסת ה-17 התמודדה מולדת במסגרת רשימת האיחוד הלאומי והמפד"ל, הכוללת גם את מפלגת תקומה ומפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת כחלק מהאיחוד הלאומי, ואת המפד"ל. יו"ר מולדת בני אלון הנהיג את הרשימה שזכתה ל-9 מנדטים, מהם 2 למולדת.
לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה החליטה מפלגת מולדת להתאחד עם המפלגות תקומה ומפד"ל ולהקים מפלגת ימין חדשה בשם הבית היהודי. חבר הכנסת אריה אלדד העדיף שלא להצטרף לאיחוד ועבר לתנועת התקווה, לאחר שדרישתו למפקד ופריימריס לבחירת חברי הכנסת לא נענתה, ולאור הדומיננטיות הדתית של המפלגה המאוחדת. ב-18 בדצמבר 2008, בעקבות הצבתו של ראש מולדת בני אלון במקום ה-17 ברשימה, הודיעה מולדת על פרישתה ממפלגת הבית היהודי והצטרפותה לריצה משותפת עם מפלגת התקווה בראשות אריה אלדד. הרשימה המשותפת, שכללה גם את מפלגת תקומה ואת ארץ ישראל שלנו נקראה האיחוד הלאומי, ובראשה הוצב יעקב כץ (כצל'ה). בבחירות עצמן זכה האיחוד בארבעה מנדטים ונציג מולדת אורי בנק, שמוקם במקום החמישי, נשאר מחוץ לכנסת, ומונה למנהל הסיעה. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה התפרק האיחוד הלאומי למרכיביו ומולדת לא התמודדה בבחירות. בנק עצמו התמודד במסגרת הבית היהודי, רשימה שניסתה לאחד בין המפד"ל ותקומה (ששמה שונה ל"האיחוד הלאומי-תקומה") ובנק הוצב במקום ה-8 מטעם תקומה וה-19 ברשימה המשותפת לכנסת והוא נחשב באופן לא רשמי לנציג מולדת.
מאז הבחירות לכנסת ה-19 ב-2013 לא התמודדה המפלגה בבחירות לכנסת.
נציגי מולדת בכנסת ומועמדיה בבחירות
כנסת חברי כנסת הערות הכנסת ה-12 (1988) 2 מנדטים: רחבעם זאבי, יאיר שפרינצק הכנסת ה-13 (1992)3 מנדטים: רחבעם זאבי, שאול גוטמן, יוסף בא-גד מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: מרים לפיד.
ב-24 ביולי 1995 פרש גוטמן ממולדת והקים את סיעת ימין ישראל.
ב-12 במרץ 1996 פרש בא-גד ממולדת והקים סיעת יחיד. הכנסת ה-14 (1996)2 מנדטים: רחבעם זאבי, בנימין אלון, משה פלד מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: משולם עמית, רפאלה סגל.
ב-4 במרץ 1999 פרש פלד מצומת והצטרף למולדת. הכנסת ה-15 (1999) במסגרת האיחוד הלאומי2 מנדטים (מתוך 4 לרשימה כולה): רחבעם זאבי, בנימין אלוןבהיוודע תוצאות הבחירות פרש מנהיג חרות בני בגין. החליף אותו בני אלון.
ב-1 בפברואר 2001 פרשה חרות מהסיעה המשותפת והצטרפה אליה ישראל ביתנו. בעקבות כך גדל כוחה ל-7 מנדטים.
ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי. החליף אותו אורי אריאל מתקומה. הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי 2 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): בנימין אלון, אריה אלדד הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל 2 מנדטים (מתוך 9 לרשימה כולה): בנימין אלון, אריה אלדד הכנסת ה-18 (2009) במסגרת האיחוד הלאומי אורי בנק * בנק הוצב במקום ה-5 ברשימה ולא נבחר לכנסת
לרשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
מולדת
מולדת
קטגוריה:רחבעם זאבי
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין היסטוריות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1988 | 2024-04-09T14:27:08 |
דגל איי מרשל | דגל איי מרשל (באנגלית: Flag of the Marshall Islands) הוא דגלה הלאומי של מדינת האיים איי מרשל. הדגל אומץ ב-1 במאי 1979, עם קבלת השלטון העצמי.
הדגל מסמל את הקשר בין האיים לאוקיינוס, כמקובל בדגלי האזור. האלכסון בדגל העולה מהניצב אל קצה הדגל מסמל את קו המשווה. הכוכב מעל קו זה מסמל את הארכיפלג הצפוני של האיים, ואילו הקו הכתום והקו הלבן מסמלים את שרשרת איי רטאק ואת שרשרת איי ראליק בהתאמה. כמו כן צבעים אלה מסמלים אומץ ושלום בהתאמה.
24 הקצוות של הכוכב מסמלים את 24 מחוזות הבחירה באיים, כאשר 4 הקצוות הארוכים מייצגים את המרכזים התרבותיים: מג'ורו, Ebeye, Jaluit ו- Wotje .
הדגל עוצב על ידי אמליין קבולה, הגברת הראשונה הראשונה של הרפובליקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:איי מרשל: סמלים לאומיים
איי מרשל
מרשל | 2024-10-17T08:31:20 |
ישראל בעליה | ישראל בעליה (בכתב רוסי: Исраэль ба-Алия) הייתה מפלגה ישראלית, אשר הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996) בידי נתן שרנסקי, אסיר ציון לשעבר. מפלגה זו פנתה בעיקר לעולי חבר המדינות של ברית המועצות לשעבר, אשר התאכזבו ממצב קליטתם במדינת ישראל. הישגה הגדול ביותר של המפלגה היה בבחירות הראשונות שבהן השתתפה, ובהן השיגה שבעה מנדטים. לאחר כישלון המפלגה בבחירות לכנסת ה-16 (2003), שבהן זכתה בשני מנדטים, התמזגה המפלגה עם הליכוד וחדלה להתקיים.
הרקע להקמה
ממוזער|250px|פתק הבחירות של ישראל בעלייה
בשנות ה-90, בזמן העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, עלו לישראל כמיליון עולים חדשים, בעיקר מחבר המדינות של ברית המועצות. בעקבות העלייה התעורר צורך בייצוג פוליטי לעולים, ולנישה זו נכנסה מפלגת ישראל בעלייה. העולים אשר הגיעו לארץ ישראל הגיעו ממציאות תרבותית ופוליטית מתפתחת בעקבות השינויים בברית המועצות. מכל מקום, במחקרים שבוצעו נמצא כי עולי ברית המועצות רואים באזרח נתין פוליטי יותר מאשר אזרח הלוקח חלק פעיל פוליטית. כדי לפתור את בעיות העולים הקימו ד"ר יורי שטרן ונתן שרנסקי את "לשכת המידע על עולים מברית המועצות", אשר היוותה את הבסיס להקמתו של "הפורום הציוני" בשנת 1988. הפורום נאבק למען זכויות העולים, הקים מוסדות סדירים לניהול עניינו של הארגון, קיים אספות כלליות ובחר את מוסדותיו.
הבחירות הראשונות שבהן השתתפו בהם עולי ברית המועצות, בחירות 1992, הסתיימו ב"מהפך". בבחירות אלו חזרה מפלגת העבודה לשלטון, לאחר 15 שנים של שלטון מפלגת הליכוד; ובנוסף הופיעו בבחירות אלה שתי מפלגות עולים חדשות: מפלגות "דע" ומפלגת "תלי". מפלגת "דע" התבססה על פעילי "הפורום הציוני", ומפלגת "תלי" התבססה על פעילי "התאחדות עולי ברית-המועצות". שתי מפלגות אלו לא עברו את אחוז החסימה בבחירות. בנוסף לכך עלתה טענה שלפיה העולים הם אלו אשר היטו את הכף לטובת השמאל, בעקבות התייחסות מפלגות הימין לעלייה ולקליטתה.
ניתן להעריך כי מספר סיבות אפשריות הובילו להקמת המפלגה. מצד אחד, ניסיון לשמר את זהותם של העולים על ידי ייצוגם בכנסת.; סיבה אפשרית נוספת עשויה להיות הרצון להתמודדות נגד האנטגוניזם שיצרה העלייה אצל חלק מפלגי העם; דוגמה לכך ניתן למצוא באמירות של משה שחל כי העלייה הרוסית הביאה איתה אלמנטים של "מאפיה", והאמירה של אורה נמיר על אודות הצעירים שנשארו ברוסיה ושלחו את הוריהם הקשישים לארץ ישראל כדי ליהנות מכספי הרווחה. על אמירות אלו מציינים העולים באירוניה, כי "בגין הקים את הליכוד, בן-גוריון הקים את מפלגת העבודה ושחל ונמיר הקימו את ישראל בעלייה".
רומן ברונפמן ציין כי קבוצת העולים התאכזבה במידה מסוימת מאי-יכולתה של החברה הישראלית לקלוט כמות גדולה של עולים באופן הרצוי. ברונפמן מתאר את השנה שבין 1989 לסתיו 1990 כ"ירח דבש" בין החברה הישראלית לעלייה מברית המועצות. "ירח דבש" זה התפורר עקב עייפות של החברה הישראלית מקבלת הפנים החגיגית, והפך לדחייה.
על רקע זה, נתן שרנסקי, אשר הוכר כמנהיג העולים והיה לסמלו של מאבק היהודים בברית המועצות נגד השלטון הקומוניסטי, הקים במרץ שנת 1996 את מפלגת "ישראל בעלייה", על בסיס "הפורום הציוני" שבראשו עמד. מפלגה זו הוקמה לקראת הבחירות בשנת 1996.
אפיון ואידאולוגיה
(האפיון שלהלן מוצע על-פי מצעי המפלגה לבחירות לכנסת ה-15 ולבחירות לכנסת ה-16.)
דאגה לעלייה
מפלגת ישראל בעלייה ניסתה להביא לשינוי סדר העדיפויות הממשלתי ביחס לקליטת העלייה על ידי דאגה לרווחתם ושילובם של העולים במדינה. המפלגה ניסתה להוביל להפיכת המדינה ממדינת מקלט למדינה שמושכת את יהודי התפוצות להשתקע בה. על פי מצע המפלגה, קליטה הוא תהליך של העשרה הדדית בין העולים לבין הציבור במדינת ישראל. בנוסף לכך, התנועה דגלה בחיזוק הקשר עם קהילות יהודיות בתפוצות כדי להפוך את מדינת ישראל למרכז היהודי של העולם כולו.
ביטחון
מפלגת ישראל בעלייה הדגישה במצעה את כישלון תהליך אוסלו. לשיטת ראשיה, הפתרון, בשלב הראשון, הוא שיקום ההרתעה הישראלית כדי למנוע מלחמה אזורית. המפלגה מציינת כי יש לסרב לנהל משא ומתן עם גורמים העוסקים בטרור. הפתרון שמציעה המפלגה הוא הקמת גוף מנהלי עצמאי ברשות הפלסטינית, שיהיה גוף דמוקרטי בפיקוח ארצות הברית. גוף זה היה גוף זמני לשלוש שנים, שאחריהן תתקיים מערכת בחירות שבה ייבחר הגוף השלטוני שאיתו תנהל ישראל משא ומתן לצורך הסדר קבע.
ממשל
המפלגה דגלה בייצוב הממשלה על ידי הפרדת רשויות בנוסף למערכת של איזונים ובלמים. חברי המפלגה סבורים כי על הכנסת לחוקק חוקים ואילו על הממשלה, שתהיה מורכבת ממומחים, לפקח על יישומם. תפקידה של הרשות השופטת הוא לפרש ולהכריע ולא להחליף את הרשות המחוקקת או לכפות את סדר יומה על החברה.
המפלגה הציגה תוכנית לשינוי שיטת הממשל בישראל: בשלב הראשון יש להפוך את שיטת הבחירות לבחירה ישירה לראשות הממשלה. השלב הבא הוא העלאת אחוז החסימה ל-2.5%, כדי למנוע מהמפלגות הקטנות כוח רב, בנוסף לבחירת 50% מחברי הכנסת בבחירות אזוריות ולא מפלגתיות. השלב הסופי הוא קבלת חוקה שתגדיר את תהליכי החקיקה בנושאים הקשורים לעצם קיומה של המדינה.
עניינים נוספים שניסתה המפלגה לקדם הם קבלת החלטות הרות גורל על ידי ביצוע משאל עם ועל ידי רוב מיוחד של 80 חברי כנסת. המפלגה ניסתה לקדם הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת על ידי הסמכת שרים מקצועיים שלא ישמשו במקביל כחברי כנסת.
כלכלה
מפלגת ישראל בעלייה שילבה אידאולוגיה סוציאליסטית יחד עם אידאולוגיה קפיטליסטית. מחד, המפלגה האמינה בהפרטת מפעלים ממשלתיים, ביטול מונופולים וצמצום התערבות הממשלה בשוק החופשי. מנגד, המפלגה דגלה בפתרון בעיות קיומיות על ידי הממשלה ולא על ידי גופים פרטיים. המפלגה הציעה לקצץ בכוח האדם בפקידות הממשלתית, בעידוד משיכת הון זר לארץ ובפיתוח תעשייה עתירת מדע. כפתרון לבעיית האבטלה בארץ בכלל, ואבטלת העולים החדשים בפרט, הציעה המפלגה להסב את המובטלים להיי-טק ולעודד פיתוח עסקים קטנים.
בשלב מאוחר יותר הציעה המפלגה להקל במיסוי במפעלים באזורים מועדפים, כדי לעודד העסקה של עובדים נוספים, ובכך לפתור את האבטלה באזורים אלו. נציגי המפלגה הציעו להשוות את התנאים של העובדים הזרים בארץ לתנאים של העובדים המקומיים כדי לעודד העסקה של העובדים המקומיים. בנוסף, המפלגה הציעה רפורמה בקצבאות הילדים כך שהקצבה על כל ילד תהייה זהה לכולם ולא גדלה ככל שמספר הילדים גדל.
יחסי חוץ
המפלגה דגלה בחיזוק שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין ארצות הברית והאיחוד האירופי, במקביל לפיתוח קשרים עם מדינות מזרח אירופה וחבר המדינות. לגישת המפלגה, קהילת דוברי הרוסית במדינה יכולה לשמש כגשר בין המדינות.
דת
המפלגה שללה את רעיון "כור ההיתוך", וציינה שיש לאסור כפייה דתית וחוסר סובלנות דתית, כפייה תרבותית וכפייה פוליטית. המפלגה עודדה את שמירת אופייהּ של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית, וסברה כי הפתרון לבעיה החילונית-דתית יימצא בדרך של דו-שיח. בנוסף לכך, המפלגה עודד את האצת תהליך הגיור של העולים החדשים. היא תמכה בנישואים אזרחיים, בנוסף לתמיכה בהפרטת התחבורה הציבורית והפעלתה בשבתות. הצעה נוספת שהעלתה המפלגה היא הפיכתו של יום ראשון ליום חופש אזרחי בנוסף ליום השבת, וזאת על מנת ליצור מפגש בין דתיים לחילונים בפעילויות חול.
תחומים נוספים
בתחום הדיור המפלגה עודדה דיור סוציאלי, שכירות לטווח ארוך, בניית דירות באמצעות עמותות עולים, הצמדת משכנתאות והלוואות לשכירות למדדים הכלכליים ובניית דירות קטנות.
בתחום הבריאות ניסתה המפלגה לקדם הקמת בתי חולים כדי להגדיל את מספר המיטות וכדי ליצור מקומות עבודה לרופאים-עולים. בנוסף לכך, המפלגה ניסתה לקדם את השוואת הזכויות של הרופאים העולים לרופאים המקומיים והכרה בניסיונם המקצועי.
בתחום התרבות דגלה המפלגה בהמשך תמיכה בכל היוזמות שמטרתן העלאת היוקרה של התרבות והאמנות בארץ. בנוסף לכך, המפלגה ניסתה לקדם תמיכה בספרות ובאמנות בשפה הרוסית.
בתחום החינוך דגלה המפלגה בכך שערכיות, מודרניות ואיכות ההשכלה (הנגזרים מניסיון) יהוו בסיס לבית הספר הישראלי.
ציוני דרך
הכנסת ה-14
בבחירות לכנסת ה-14, שנערכו בשנת 1996, קיבלה מפלגת ישראל בעלייה שבעה מנדטים. המפלגה כיהנה בקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו, וקיבלה שני תיקים: נתן שרנסקי קיבל את תיק התעשייה והמסחר ויולי אדלשטיין קיבל את תיק העלייה.
במהלך אותה כנסת פרשו חברי הכנסת מיכאל נודלמן ויורי שטרן מהמפלגה, והקימו את סיעת "עלי"ה", שהצטרפה לאחר מכן למפלגת ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן.
הכנסת ה-15
בבחירות 1999 השיגה המפלגה שישה מנדטים, ועיקר מצעה התבסס על הדרישה לקבל את תיק הפנים. זכורה במיוחד ססמת הבחירות של המפלגה: "МВД под ШАС контроль? Hет! МВД под HАШ контроль" ("משרד הפנים לשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים לשליטה שלנו"). הססמה, למרות שהייתה ברוסית, חזרה על עצמה פעמים רבות בתשדירי התעמולה של המפלגה, וגם דוברי עברית נדבקו בה, ואף יצא סטיקר עם הססמה באותיות עבריות: "אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד ש"ס קוֹנטרוֹל? נְייֶט. אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד נאש קונטרול".
לאחר הבחירות מונה נתן שרנסקי לשר הפנים בממשלתו של אהוד ברק, אך מפלגתו התפלגה בעקבות פרישתם מן הסיעה של חברי הכנסת רומן ברונפמן ואלכסנדר צינקר, שהקימו את סיעת "הבחירה הדמוקרטית", שהתמודדה בבחירות 2003 ברשימה משותפת עם מפלגת מרצ.
ביולי 2000, בעקבות התנגדותו לועידת קמפ-דייוויד השנייה, התפטר השר נתן שרנסקי מתפקידו והמפלגה פרשה מהקואליציה.
לאחר הבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001 מונה נתן שרנסקי לשר הבינוי והשיכון ולסגן ראש הממשלה בממשלתו הראשונה של שרון ויולי אדלשטיין מונה לסגן השר לקליטת עלייה.
הכנסת ה-16
לבחירות לכנסת ה-16, בשנת 2003, רצה המפלגה תחת הסיסמה "שרנסקי. ימין. שפוי. נקי", במטרה לפנות לישראלים ותיקים מאוכזבי הליכוד. המפלגה ציפתה לשחזר את ההצלחה בשתי מערכות הבחירות האחרונות; בפועל, המפלגה נחלה כישלון כאשר הצליחה לקבל שני מנדטים בלבד. בעקבות כישלון זה הודיע נתן שרנסקי על התפטרותו מהכנסת, ופינה את מקומו לחברת הכנסת מרינה סולודקין, שהייתה במקום השלישי ברשימה.
לאחר הדיונים הקואליציוניים הסכימה מפלגת ישראל בעלייה להצטרף למפלגת הליכוד בתמורה למינוי נתן שרנסקי כשר בלי תיק האחראי על ענייני ירושלים והתפוצות בממשלה העתידה לקום.
בעקבות התמזגותה עם מפלגת הליכוד חדלה המפלגה מלהתקיים.
חקיקה
בשנת 1997 הציעו חברי הכנסת מטעם מפלגת ישראל בעלייה, יורי שטרן ומיכאל נודלמן, הצעת חוק להכרה במסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל ובתמיכה כלכלית בהוצאות הרפואיות שלהם. הצעת חוק זו עברה לוועדת העלייה והקליטה, והוגשה שוב בשנת 1999 על ידי הוועדה, שחברי הכנסת נודלמן ושטרן היו מחבריה. חוק זה התקבל לבסוף בשנת 2001, והוא מוכר בשם "חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, תשס"א-2001".
בשנת 1998 הציע חבר הכנסת יורי שטרן הצעת חוק להכרה במעמדם של ותיקי מלחמת העולם השנייה החיים בישראל. חוק זה התקבל לבסוף בשנת 2000, והוא מוכר כ"חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, תש"ס-2000".
חוק נוסף אשר הוצע באותה שנה היה תיקון לפקודת העיריות, שלפיו יש לכונן בעיריות שבהן לפחות 10% מתושביהן הם עולים מברית המועצות, מועצה שתדאג לקליטת העלייה. תיקון זה הוצע על ידי חבר הכנסת רומן ברונפמן, והתקבל באותה השנה.
בשנת 2000 הציע חבר הכנסת גנדי ריגר תיקון לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), שלפיו יש להעלות את ימי החופשה לטיפול בילד חולה מ-6 ימים בשנה ל-8 ימים בשנה. תיקון זה התקבל בשנת 2001.
תיקון נוסף שהוצע באותה שנה, על ידי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, היה תיקון לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה יוכל אדם לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות. תיקון זה התקבל בשנת 2001, והוא מוכר בשם תיקון מס' 29 (ייצוג בעל דין).
חברי כנסת בולטים
נתן שרנסקי - אסיר ציון לשעבר, שהקים את "הפורום הציוני" לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי. מקימה של מפלגת "ישראל בעלייה". שימש כשר התעשייה והמסחר בממשלת נתניהו (1996), שר הפנים בממשלת ברק (1999) ושר הבינוי והשיכון בממשלת שרון (2001). לאחר הכישלון בבחירות לכנסת ה-16 פרש שרנסקי מהכנסת וכיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני ירושלים והתפוצות. כיום עומד שרנסקי בראש מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים במרכז שלם.
יולי אדלשטיין - אסיר ציון לשעבר, שכיהן כסגנו של נתן שרנסקי ב"פורום הציוני" לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי. כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלת נתניהו (1996) וכסגן השר לקליטת עלייה בממשלת שרון (2001). כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד וכשר ההסברה והתפוצות בממשלת נתניהו השנייה, נבחר ליושב ראש הכנסת ה-19 מטעם המפלגה. (2013) ולשר הבריאות (2020).
ד"ר מרינה סולודקין - דוקטור לתולדות הכלכלה והחברה, אשר כיהנה כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בממשלת נתניהו (1996) וכסגנית השר לקליטת עלייה בממשלת ברק (1999). בכנסת ה-18 כיהנה סולודקין כחברת כנסת באופוזיציה מטעם מפלגת קדימה.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערותהכנסת ה-14 (1996)7 מנדטים: נתן שרנסקי, מיכאל נודלמן, יולי אדלשטיין, יורי שטרן, מרינה סולודקין, צבי ויינברג, רומן ברונפמן. נודלמן ושטרן פרשו מהסיעה ב-23 בפברואר 1999 והקימו את סיעת עלי"ה אשר חברה לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.הכנסת ה-15 (1999)6 מנדטים: נתן שרנסקי, יולי אדלשטיין, רומן ברונפמן, מרינה סולודקין, גנדי ריגר, אלכסנדר צינקר.רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
ברונפמן וצינקר פרשו מהסיעה ב-20 ביולי 1999. ב-26 ביולי 1999 הקימו את סיעת "מחר - מפלגה חברה ורפורמות". ב-18 באוקטובר 1999 שונה שמה להבחירה הדמוקרטית.הכנסת ה-16 (2003)2 מנדטים: נתן שרנסקי, יולי אדלשטיין, מרינה סולודקין.מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: גנדי ריגר (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
ב-29 בינואר 2003 התפטר נתן שרנסקי מהכנסת עם מינויו לשר בלי תיק האחראי לירושלים ולענייני התפוצות. החליפה אותו מרינה סולודקין.
ב-10 במרץ 2003 התמזגה הסיעה עם הליכוד.
לקריאה נוספת
ליסק, מ. ולשם, א. (עורכים) (2001). מרוסיה לישראל: זהות ותרבות במעבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד
לשם, א. וסיקרון, מ. (עורכים) (1998). דיוקנה של עלייה: תהליכי קליטתם של עולי ברית-המועצות לשעבר, 1990–1995. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין היסטוריות
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:מפלגות עולים
קטגוריה:ישראל: מפלגות עדתיות
קטגוריה:העלייה לישראל מברית המועצות ומברית המועצות לשעבר
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-27
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-28
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1996 | 2024-03-28T13:02:17 |
מפלגת מימד | מפלגת מימד הייתה תנועה רעיונית ומפלגת מרכז-שמאל ציונית, שהוקמה בשנת 1988 על ידי הרב יהודה עמיטל. שם המפלגה, מימד, הוא ראשי תיבות של "מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית". ברוב שנות קיומה הוגדרה המפלגה כמפלגה ציונית דתית, אך בהמשך היא פעלה כמפלגה כלל-יהודית ציונית הפונה לקהל מגוון הרואה בזהות היהודית את המרכיב המרכזי לבניית חברה ומדינה.
מימד התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988 אך לא עברה את אחוז החסימה, בשנת 1999 התמודדה בבחירות בפעם השנייה כחלק מרשימת "ישראל אחת" בראשות מפלגת העבודה, ונציגה הרב מיכאל מלכיאור היה לחבר הכנסת הראשון מטעם מימד. לאחר הבחירות לכנסת ה-15, הרב מלכיאור התמנה לשר לענייני חברה ותפוצות והמשיך לכהן בכנסת עד הכנסת ה-18, אז רצה מימד לכנסת ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה, ולא עברה את אחוז החסימה.
אידאולוגיה
המפלגה האמינה בשמירת צביונה היהודי-דמוקרטי של החברה, על בסיס המקורות והזיכרון היהודי, באופן המשלב דתיים וחילונים כאחד. על פי מצעה פעלה מימד "לבניית חברה המושתתת על ערכי המוסר היהודי, גיבוש מדיניות ציבורית בנושא תרבות יהודית, העמקת לימודי היהדות במערכת החינוך ומתן דגש על עיסוק בנושאים חברתיים". עם זאת, המפלגה שללה פסיקת הלכה בסוגיות פוליטיות וסברה שיש להעמיק את החינוך לערכים דמוקרטיים. כמו כן, המפלגה פעלה להענקת שוויון זכויות מלא למיעוטים בחברה הישראלית.
מימד סברה שיש להניח תשתית חדשה ליחסי דת ומדינה בישראל. המפלגה גיבשה הסכמות בנושאי דת ומדינה עם קבוצות שונות באוכלוסייה, תוך אמונה שקיים צורך בסטטוס קוו חדש בנושאי אישות, שבת, קבורה ועוד.
בניגוד למרבית החברה הציונית-דתית, מימד לא תפסה את ההיאחזות בארץ ישראל השלמה כערך עליון. המפלגה ראתה את הרדיפה אחר שלום כערך יהודי ותמכה בהמשך התהליך המדיני, במטרה להגיע להסדר של שתי מדינות לשני עמים.
במהלך השנים מימד פעלה בתחומי יחסי דתיים-חילונים, יחסי יהודים-ערבים, חינוך, רווחה וסביבה.
היסטוריה
רקע להקמתה
שמאל|ממוזער|150px|הרב יהודה עמיטל, מייסד מימד
תנועת מימד נוסדה בשנת 1988 על ידי הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון, וקבוצת חברים, במטרה לחדש את פני הציונות הדתית ולהוות תחליף לגישה שיצרה זהות בין תורת ישראל ובין דעות ימניות במישור המדיני והדתי.
מספר שנים לפני הקמת התנועה, לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, הרב עמיטל דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי הטבח. הוא יצא בתקיפות נגד הכניסה לביירות ומלחמת לבנון הראשונה וציין שבין העם והארץ, הוא מעדיף את העם. בנאום הבהרה בישיבת הר עציון על הצהרות פוליטיות אלו, הדגיש כי "נדלקו אצלי לאחרונה כמה נורות אדומות שהצביעו על הסכנה שבתפיסות האידאולוגיות שהשתרשו בחלק מן הציבור הדתי מנאמני ארץ ישראל". יש הרואים באמירות אלה את הבסיס להקמת מימד.
בין תנועה למפלגה
מימד התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1988. הרב עמיטל עמד בראש הרשימה, שנקראה "מימד – מחנה המרכז הדתי". המפלגה נחלה אכזבה בבחירות ולא עברה את אחוז החסימה, כשהיא זוכה בשישה-עשר אלף ושבע מאות קולות (אחוז החסימה עמד אז מעל לעשרים ושניים אלף).
לאחר מכן המשיכה מימד את פעילותה כתנועה רעיונית. ד"ר יוסי בן-גל שימש כמנכ"ל התנועה בין השנים 1992–1996. בשנים אלו התפתחה 'מימד' כתנועה רעיונית שקיימה ימי-עיון וכנסים, פרסמה מאמרים בעיתונות וראשיה הופיעו בתקשורת. כתב העת 'מימד' סקר פעולות שונות והיווה בימה לרעיונות התנועה. מזכירות התנועה הייתה בקשר רציף עם ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, השר יוסי ביילין ואחרים בניסיון לקדם את 'תוכנית הגושים'. התוכנית נועדה להוות מתווה להסכמים הנוגעים לשטחי יהודה ושומרון ונמצאה לה אוזן קשבת במשרד רוה"מ.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 היווה נקודת מפנה בתולדות התנועה. מחנה הציונות הדתית עבר זעזוע בעקבות השתייכותו של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר למגזר זה. ארבעה ימים לאחר הרצח, התקיים בירושלים כינוס של הציונות הדתית לחשבון נפש. דבריו של הרב עמיטל בכנס היו חריגים בכך שלא התמקדו בהגנה על החברה הדתית אלא עסקו בתופעות שהוליכו לדעתו לרצח. לדבריו, "יש לעצור את תופעת הדה-לגיטימציה של דעות שונות בציונות הדתית. ישנם ויכוחים עמוקים בתוך מחננו – על סולם הערכים ביחס שבין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל". לאחר הרצח, התמנה הרב עמיטל לשר בלי תיק בממשלתו של שמעון פרס, מתוך מטרה לגשר על המתיחות בין דתיים לחילוניים. ד"ר יוסי בן-גל מונה לנהל את משרד השר במשרד ראש הממשלה. המשרד פעל למיתון המתחים בין דתיים וחילוניים שגאו באותה העת, לקידום העיסוק בזהות היהודית באמצעי התקשורת ובפרט בערוצי הטלוויזיה ולהעמקת הקשרים עם יהדות התפוצות.
בסוף 1995 הרב מיכאל מלכיאור, הרב הראשי של הקהילה היהודית בנורווגיה, התמנה ליו"ר מזכירות מימד ואחראי על תחום הפעילות החינוכית והחברתית. הרב מלכיאור הפך למנהיג הבולט במימד והדגיש את תפקיד המפלגה בגישור בין דתיים לבין חילונים.
בשנת 1999 מפלגת מימד התמודדה בבחירות בפעם השנייה, לכנסת ה-15, בריצה משותפת עם מפלגת העבודה ומפלגת גשר, ברשימה בשם "ישראל אחת". נציגי מימד, הרב מלכיאור, הרב יהודה גלעד ויונינה פלנברג, מוקמו במקומות ה-17, 33 ו-38 ברשימה המשותפת. הרשימה זכתה ל-26 מנדטים והרב מלכיאור הפך לחבר הכנסת הראשון מטעם מימד. במהלך הבחירות המפלגה השתמשה בסיסמה "אחים הולכים ביחד", שליוותה אותה גם בהמשך.
שמאל|ממוזער|150px|הרב מיכאל מלכיאור
מיד לאחר הבחירות התקיימה ועידת יסוד המפלגה בבנייני האומה בירושלים, במטרה לבחור מוסדות קבע לקביעת דרכה של מימד במישור הפוליטי. פרופ' אביעזר רביצקי נבחר לכהן כיו"ר המועצה והרב יהודה עמיטל נבחר לכהן כיו"ר המפלגה. בדברים שאמר הרב יהודה עמיטל בישיבת הר עציון באותה תקופה הוא פירט את הערכים אליהם החברה הדתית צריכה לשאוף, לדעתו, במישור הפוליטי: "אם רוצים אנחנו לקרב את הגאולה השלמה, אנו חייבים להקפיד יותר על ערכים מוסריים בחיי הפרט והכלל. צמצום פערים חברתיים, דאגה לחלשים בחברה, מלחמה בעוני, וגם יחס הוגן לנוכרים שחיים עימנו". גישה זו הפכה לעיקר המצע של מימד בבחירות ובמהלך פעילותה הפרלמנטרית.
התקופה בכנסת
לאחר הבחירות לכנסת ה-15, הרב מלכיאור התמנה לשר לענייני חברה ותפוצות וכיהן בתפקיד עד לבחירות האישיות לראשות הממשלה בשנת 2001. בנוסף פעל הרב מלכיאור כיו"ר ועדת השרים לגיור וחבר בוועדות שרים (ועדת שרים לענייני חקיקה ועוד כ-10 ועדות שרים נוספות).
בעקבות המשא ומתן המדיני שניהל ראש הממשלה אהוד ברק בקיץ 2000 עם הפלסטינים בקמפ דייוויד, פרשה מפלגת גשר מישראל אחת והרשימה החליפה את שמה ל"העבודה-מימד". בעקבות כוונתו של ברק לקדם רפורמה שמטרתה הפרדת דת ומדינה איימה גם מימד בפרישה מהממשלה, בטענה כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם בין העבודה למימד בנושאי דת ומדינה. לאחר הבחירות האישיות לראשות הממשלה ב-2001, בהן נבחר אריאל שרון לראשות הממשלה, התמנה הרב מלכיאור לסגן שר החוץ בממשלת האחדות הלאומית. ב-5 ביוני 2002 פרש חבר הכנסת מקסים לוי, חבר סיעת גשר, מהכנסת ובמקומו נכנס הרב יהודה גלעד. בכנסת היה גלעד חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקראת הבחירות לכנסת ה-16 פרצה מחלוקת בין חברי המפלגה בנוגע להמשך הברית עם מפלגת העבודה. הרב מלכיאור הצליח להעביר במועצת המפלגה החלטה על המשך ההליכה עם מפלגת העבודה, ברוב של 74 מול 24 ונמנע אחד, מה שהביא לפרישה של מספר חברי הנהלה מהאגף הניצי במפלגה ובראשם הרב יהודה גלעד. הפורשים טענו כי הליכה משותפת עם העבודה, במיוחד לאור ועידת קמפ דייוויד, לא מאפשרת יצירת אלטרנטיבה ציונית-דתית למפד"ל. כמו כן, הם הביעו רצון להתברג במרכז המפה הפוליטית ולא בשמאל. מנגד, תומכי השותפות טענו כי יש חובה מוסרית לפעול במסגרת שיתוף והידברות ואסור שהציונות הדתית תהיה מזוהה כולה עם הימין המדיני. במסגרת ההסכם עם מפלגת העבודה, הרב מלכיאור מוקם במקום ה-10 ברשימה וטובה אילן, מוותיקות הקיבוץ הדתי, במקום ה-27. הרשימה בראשות עמרם מצנע זכתה ל-19 מנדטים.
שמאל|ממוזער|150px|סמל התנועה הירוקה-מימד בבחירות 2009
בכנסת ה-16 הרב מלכיאור התמנה ליו"ר ועדה לזכויות הילד. בנוסף עמד בראש השדולה לאיכות הסביבה ובראש השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי. עם כניסתה של מפלגת העבודה לממשלת שרון ב-2005 מונה הרב מלכיאור לסגן שרת החינוך, התרבות והספורט, אך כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד. לאחר מכן מונה לסגן השר לענייני חברה ותפוצות במשרד ראש הממשלה, בעקבות התפטרותו של נתן שרנסקי. זמן קצר לפני הבחירות לכנסת ה-17 נכנסה גם טובה אילן לכנסת בעקבות פרישת קבוצה של חברי מפלגת העבודה למפלגת קדימה.
בבחירות לכנסת ה-17 המשיכה המפלגה את השותפות עם מפלגת העבודה. במסגרת ההסכם, הרב מלכיאור מוקם במקום ה-10 ברשימה ועופר גלנץ במקום ה-33. הרשימה בראשות עמיר פרץ זכתה ב-19 מנדטים. לאחר הבחירות הרב מלכיאור התמנה ליו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 השותפות בין מימד לבין מפלגת העבודה פורקה והשר עמי אילון הצטרף למימד, במטרה לחבור לגופים נוספים לקראת הבחירות, אך זמן קצר לאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים. לבסוף מימד רצה לכנסת ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה, בראשות הרב מלכיאור. הרשימה נותרה מחוץ לכנסת, אף על פי שזכתה למעל עשרים ושמונה אלף קולות - מספר הקולות הרב ביותר מבין המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. מאז בחירות אלו לא התמודדה המפלגה בבחירות לכנסת.
ב-2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הסביר הרב מלכיאור למה לא תתמודד המפלגה לכנסת ואמר כי העלאת אחוז החסימה תגרום בסבירות גבוהה לאיבוד קולות, וכי "מימד הייתה המפלגה הדתית הראשונה שהגיעה למסקנה שאנו לא זקוקים יותר למפלגות דתיות סקטוריאליות".
פעילות בכנסת
הכנסת ה-15
"הפורום להסכמה אזרחית" – פורום של כ-400 מתנדבים פעילים לצמצום הפערים בין יהודים וערבים בתוככי מדינת ישראל. הפורום להסכמה אזרחית מנסה לשכנע את מדינת ישראל לקחת על עצמה את שיקום מסגד א-זידאני ובמסגרת זאת הועלתה הצעת חוק להקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים".
"מועצת יחד" לחרדים, דתיים וחילונים – אספה מייעצת לכנסת ולבתי המשפט בישראל בסוגיות דתיות שנויות במחלוקת, במטרה לקדם הבנות וליצור שפה משותפת בין הפלגים השונים בעם.
פרויקט "חגים בקהילה" – תפילות ופעילויות בקהילות ברחבי הארץ, בשיתוף עם עמותת "ביחד", סביב חגי ישראל, במטרה להפוך את החגים לנגישים יותר עבור ציבורים המחפשים משמעות יהודית לצד פתיחות מחשבתית.
"תוכנית מלכיאור" – תוכנית לשמירת אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, חיזוק העלייה והזיקה שבין מדינת ישראל וקהילות ישראל בתפוצות. התוכנית מורכבת משמונה סעיפים העוסקים בסוגיות של התבוללות, גיור וזהות יהודית בארץ ובתפוצות.
השבת הרכוש היהודי – קידום הסדרים לפיצוי ניצולי השואה ויורשיהם. הקמת "פורום הרכוש היהודי" המאגד את הגורמים והגופים המתעסקים בנושא בישראל.
"הפורום למאבק באלימות" – גוף המקשר בין הארגונים העוסקים בנושאי אלימות לבין גופי תקשורת, מוסדות חינוך ומשרדי ממשלה.
"הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות" – מעקב אחר תופעות אנטישמיות ברחבי העולם ועריכת כנסים והוצאת פרסומים לצורכי הסברה בנושא.
הכנסת ה-16
תמיכה בתוכנית ההתנתקות – הרב מלכיאור היה ח"כ הדתי היחיד שהצביע בעד יישום התוכנית.
דו קיום יהודי-ערבי – במסגרת השדולה בכנסת לדו קיום יהודי-ערבי והפורום להסכמה אזרחית הרב מלכיאור השתתף בפעילות חברתית לקידום המיעוט הערבי ובפרויקטים רבים בתחום התקשורת.
פעילות בתחומים סביבתיים – דוגמאות: הצעת חוק לתיקון חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, הצעת חוק המים (תיקונים: כבישים מזהמים ושיקום נחלי ישראל), הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים. בשנת 2005 הרב מלכיאור זכה לתואר "יקיר הסביבה" מארגון חיים וסביבה.
חוקים חברתיים – קידום הצעות חוק רבות לשיפור מעמד הילד ויצירת שוויון מגדרי.
גישור בין-דתי – הרב מלכיאור הוזמן לנאום בכינוסים רבים של אנשי דת בקהיר, באמריקה, בבריסל, בקטר, בירושלים ובעזה. בנוסף, היה שותף בהקמת "מוזאיקה", ארגון הפועל לקדם שיתוף פעולה בין-דתי.
הכנסת ה-17
הקמת זרם חינוך ממלכתי חילוני-דתי ("החינוך המשלב") – הקמת רשת בתי ספר פלורליסטים משותפים לחילונים ודתיים.
חוקים במסגרת "המהפך הסביבתי" – דוגמאות: חוק אוויר נקי, חוק המזהם משלם.
חוקים בתחום החינוך והתרבות – דוגמאות: הארכת חוק חינוך חובה ל-12 שנות לימוד, העלאת תקציב הספריות הציבוריות על מנת לאפשר כניסה בחינם, קביעת תקציב קבוע למכינות קדם צבאיות.
"חוג מימד-בינה-בית ברל" – חוג רעיוני לחברה צודקת המקיים דיון מעמיק על נושאים שעל סדר היום הציבורי. לצד פעילות החוג הוקם פורום צעירי מימד-בינה, שמורכב מעשרות צעירים, שקיימו ותכננו מפגשים ופעילויות חברתיות.
נציגי המפלגה
רשויות המקומיות
מפלגת מימד התמודדה לראשונה לבחירות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2003. בבחירות שהתקיימו בנובמבר 2008 מימד צמצמה את מספר הרשויות בהן התמודדה.
בטבריה התמודדה מימד בשנת 2003 ברשימה משותפת עם מפלגת העבודה, "קדימה טבריה" בראשות דרור ללוש. הרשימה זכתה ב-2 מנדטים ודרור ללוש מונה לסגן ראש העיר ולמחזיק תיק החינוך. בבחירות 2008 מפלגת מימד המשיכה לסייע ללוש, שהתמודד לראשות העיר והריץ את רשימת 'הדבר הבא'. הרשימה לזכתה ב-2 מנדטים ודרור ללוש קיבל 12.5% מהקולות לראשות העיר והגיע למקום השלישי.
בפרדס חנה-כרכור התמודדה ב-2003 רשימת "ביחד למען המושבה בראשות אור לביא". הרשימה זכתה ל-5% מסך הקולות וזכתה במנדט אחד. בהתמודדות על ראשות העיר הגיע עו"ד אור לביא למקום השביעי עם 5% מהקולות.
ברעננה, התמודדה ב-2003 חברת מועצת מימד לאה הלפרין, ברשימת "איכות חיים לרעננה" ברשות חיים ברוידא. הרשימה זכתה ב-2 מנדטים והלפרין התמנתה ליו"ר ועדת הביקורת. בבחירות של 2008 חברה הלפרין לרשימת "דרך אחרת – מימד נוסף" בראשות מלי פולישוק-בלוך. הרשימה זכתה במנדט אחד בלבד והלפרין נותרה מחוץ למועצה. על פי ההסכם הלפרין הייתה אמורה להחליף את פולישוק-בלוך במועצה לקראת סוף 2009 אך ההסכם לא מומש. בבחירות לכנסת ה-18 לאה הלפרין ומלי פולישוק-בלוך היו מועמדות מטעם מימד.
במודיעין, התמודדה ב-2003 רשימת שחר בראשות עופר גלנץ, שזכתה ב-2 מנדטים. גלנץ החזיק בתיק החינוך בעירייה עד להתפטרותו באפריל 2008, אז החליף אותו עו"ד משה לוי. בבחירות ב-2008 רשימת "שחר עושים חינוך" התמודדה בראשות לוי וזכתה ב-2 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-17 גלנץ היה מועמד מטעם מימד.
ברחובות התמודדה ב-2003 רשימת יחד בראשות שמעון קהלני, שזכתה במנדט אחד. בבחירות 2008 התמודד קהלני לראשות העיר ולרשימת יחד הצטרף עמרם אולמרט, אחיו של אהוד אולמרט. קהלני זכה ב-8% מהקולות לראשות העיר ורשימתו לא עברה את אחוז החסימה.
בחיפה התמודדה ב-2003 רשימת "מרצ חיפה שבלב-ודור שלום, מימד" בראשות אמיר גרינבוך. הרשימה זכתה למנדט אחד ושלמה יעקב רפפורט כיהן מטעם הסיעה כיו"ר ועדת עלייה וקליטה ויו"ר הוועדה נגד סמים ואלכוהול. ב-2008 התמודדה רשימת "חיפה שבלב אור לשכונות" בראשות אמיר גרינבוך. הרשימה זכתה ל-2% מהקולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
בנהריה התמודדה ב-2008 רשימת יחד בראשות משה דורון. במהלך הבחירות מימד חברה לרשימה משותפת עם הליכוד והאיחוד הלאומי, ששילבו את המועמדים שלהם במקומות 2 ו-3 ברשימה. הרשימה זכתה למנדט אחד ודורון זכה ל-6.5% מהקולות לראשות העיר והגיע למקום הרביעי.
בבחירות ב-2003 מימד התמודדה במספר רשויות נוספות בהן לא עברה את אחוז החסימה: בעכו רשימת "צעירים למען שינוי" בראשות חגי סגל; בגדרה רשימה בראשות משה גהסי; באשקלון רשימה בראשות יורם גניש; בגבעת שמואל רשימה משותפת עם מפלגת העבודה בראשות מקס אביסרור; באופקים רשימה בראשות ד"ר עבאד אלגנאם.
כנסת
כנסת חברי כנסת / מועמדים הערותמועמדי המפלגה לכנסת ה-12 (1988) יהודה עמיטל, חיים ריפל, טובה אילן הרשימה לא עברה את אחוז החסימה הכנסת ה-15 (1999) במסגרת ישראל אחת ולאחר מכן העבודה-מימדמנדט אחד (מתוך 26 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור, יהודה גלעד ב-7 במרץ 2001 פרשו חברי גשר מישראל אחת. בעקבות כך שונה שמה ב-15 במאי 2001 לעבודה-מימד.
ב-5 ביוני 2002 פרש מקסים לוי חבר גשר מהכנסת לאחר שנבחר לראשות עיריית לוד. החליף אותו יהודה גלעד (בשל העובדה שבמקור היו שניהם ברשימת ישראל אחת). הכנסת ה-16 (2003) במסגרת העבודה-מימד מנדט אחד (מתוך 19 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור, טובה אילן ב-21 בינואר 2006 פרש אפי אושעיה חבר העבודה מהכנסת. החליפה אותו טובה אילן. הכנסת ה-17 (2006) במסגרת העבודה-מימדמנדט אחד (מתוך 19 לרשימה כולה): מיכאל מלכיאור ב-18 בדצמבר 2008 התפצלה הסיעה ומלכיאור הקים סיעת יחיד.מועמדי המפלגה לכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה הירוקה-מימדמיכאל מלכיאור, יונינה פלנברג, אריאל פיקאר (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את נציגי התנועה הירוקה, ראו כאן) הרשימה לא עברה את אחוז החסימה
קישורים חיצוניים
מפלגת מימד, האתר הרשמי (מאורכב)
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:ישראל: מפלגות היסטוריות
קטגוריה:מפלגות יהודיות דתיות בישראל
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:ציונות דתית: תנועות
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות שמאל
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1988 | 2024-09-30T12:10:55 |
האיים המלדיבים | הפניה האיים המלדיביים | 2008-04-16T13:01:51 |
האיים המלדיביים | שמאל|ממוזער|250px|מאלה, בירת האיים
ממוזער|250px|כיכר העצמאות במאלההאיים המלדיביים (בדיבהי: ދިވެހިރާއްޖެ), או בשמם הרשמי רפובליקת המלדיביים (ދިވެހިރާއްޖޭގެ ޖުމުހޫރިއްޔާ), הם מדינת איים מוסלמית-סונית המורכבת מקבוצות של אטולים בים הערבי שבאוקיינוס ההודי.
האיים ממוקמים דרומית לטריטוריית האיים ההודית לקשאדוויפ, וכ-700 קילומטרים דרומית-מערבית לסרי לנקה.
המדינה כוללת 26 אטולים שבהם 1,192 איים, שרק 192 מהם מיושבים. האיים המלדיביים הם המדינה בעלת השטח היבשתי הקטן ביותר באסיה, וכן המדינה המוסלמית עם השטח היבשתי הקטן ביותר בעולם.
היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריה
ישנם רישומים משנת 300 לפני הספירה על הגירת תושבי סרי לנקה למלדיביים. הבודהיזם התפשט במלדיביים במאה ה-3 לפני הספירה בתקופת השליט אשוקה.
במהלך המאה ה-12, סוחרים מוסלמים הביאו את האסלאם לאיים, וב-1153 (או 1193) התאסלם המלך הבודהיסטי האחרון של האיים ואימץ את התואר סולטן, כשהוא הופך את ממלכתו לסולטנות.
ב-1558 הפכו האיים למושבה של האימפריה הפורטוגזית שהקימו בהם פייטוריה שהוכפפה לתחנת הסחר העיקרית שלהם בגואה. הפורטוגזים ניסו לנצר את תושבי האיים, כשהם גוררים התקוממות שהביאה לגירושם לאחר 15 שנה.
במהלך המאה ה-17, האימפריה ההולנדית, שנוצרה במהלך מלחמת הולנד–פורטוגל הטילה את חסותה על האיים ב-1654, אך עסקה בעיקר בסחר החוץ שלהם ולא התערבה במנהל המקומי.
לאחר כיבוש הרפובליקה ההולנדית על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה, השתלט הצי הבריטי על ציילון ב-1796 והכריז על האיים כמדינת חסות של האימפריה הבריטית, מעמד שהוכר בהסכם רשמי בין הבריטים לסולטן המקומי שנערך ב-1887.
הבריטים עודדו את המקומיים בקידום מונרכיה חוקתית, והחוקה הראשונה קודמה ב-1932.
בשנת 1965 הכריזו האיים על עצמאותם מבריטניה תחת השם איי מלדיב, כאשר בסנסקריט מל פירושו קישוט (כדוגמת זר פרחים) ודיב פירושו אי.
בשנת 1968 הוכרזו האיים כרפובליקה.
בשנת 1985 הפכה לחברה בחבר העמים הבריטי ובשנת 1988 דוכא ניסיון הפיכה ברפובליקה, לאחר שבשנים קודמות נערכו כמה ניסיונות הפיכה שנכשלו אף הם.
תיאורו של אבן בטוטה
הנוסע המוסלמי אבן בטוטה (1304–1377) ביקר באזור האיים המלדיביים. הוא סיפר כי כ-2,000 איים מפוזרים כשרשרת פנינים. הוא הגיע למאלה (Malé), בירת האיים המלדיביים. המדינה, שכבר קיבלה על עצמה אז את האסלאם, כיבדה אותו במשרת שופט עליון. השליטה, המלכה רהנדי קילג'ה או ח'אדיג'ה (Rehendi Kilege, Khadija) חיפשה מומחה לנוהגי האסלאם. הם נתלו בהזדמנות שקאדי רשמי נחת באי, העניקו לו זהב, פנינים ושפחות צעירות וביקשו כי יסכים להישאר זמן רב. אבן בטוטה, ראה שאינו יכול לסרב ונענה. הוא רכש את אמון התושבים כשהצליח להביא להפסקת המנהג להקריב מדי חודש בתולה לשד.
בתפקידו כשופט עליון החליט אבן בטוטה להנהיג מנהגים חדשים כמקובל באסלאם: את ידי הגנבים יש לכרות, את הפוגעים בקשישים יש להעניש ואת אלה שאינם מבקרים במסגד בימי שישי יש לבזות בפומבי. גולת הכותרת של מפעלו הדתי היא בניסיון להפסיק את הנוהג שלפיו הנשים לובשות בגד רק בחציו התחתון של הגוף. אפילו אשת הסולטאן נהגה כך, אך לא עלה בידו של אבן בטוטה להפסיק נוהג זה. עוד נוהג היה שלא לרצונו: ימאים שהיו מגיעים לאיים היו נושאים נשים וכאשר עזבו את האי היו מגרשים אותן.
פוליטיקה
האיים המלדיביים הם רפובליקה נשיאותית. באוקטובר 2008 נבחר לנשיאות האיים המלדיביים מוחמד נשיד, בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו באיים וסיימו את שלטונו הדיקטטורי של מאומון עבדול גאיום, שנמשך יותר משלושה עשורים. הנשיא נבחר על ידי הפרלמנט (המג'ליס), הכולל חמישים נציגים, לתקופה של חמש שנים. עם זאת, החוקה מונעת מלא-מוסלמים להצביע.
בפברואר 2012 הודח מוחמד נשיד, נשפט על עיסוק בטרור ונשלח למאסר של 13 שנים. בבחירות שנויות במחלוקת שנערכו ב-2013, נבחר עבדולה יאמין, אחיו למחצה של מאומון עבדול גאיום, אשר שרד ניסיון התנקשות ב-2015. במאי 2016, לקראת הפגנה מתוכננת כנגד הממשלה, הוכרז במדינה מצב חירום.
בבחירות שנערכו באפריל 2019 ניצחה המפלגה הדמוקרטית בהובלתו של איברהים מוחמד סוליך ואיישה 65 מתוך 87 מושבים בפרלמנט.
הייתה זו הפעם הראשונה שמפלגה זכתה במושבים כה רבים.
כלכלה ותיירות
בעבר היה ענף הדיג הענף החשוב באיים המלדיביים, אך החל מ-1989, בעקבות רפורמות כלכליות של הממשלה, הפכה התיירות לענף החשוב ביותר לכלכלת המלדיביים ונכון ל-2009 היא אחראית לכשליש מהתוצר המקומי הגולמי של המלדיביים ולכ־60% מההכנסות במטבע זר (מט"ח).
למעלה מ-90 אחוזים מהכנסות המדינה ממסים מגיעות ממסים על יבוא ועל עסקי תיירות. בשנת 2006 ביקרו באיים למעלה מ-600 אלף תיירים, רובם נכנסו למדינה דרך נמל התעופה הבינלאומי ולנה.
בראשית 2021, הוחלט בצעד תקדימי באיים המלדיביים, לאסור על שימוש בפלסטיק חד-פעמי, עד 2023 בשלב זה. ההחלטה התקבלה עקב כמויות אשפה גדולות מאוד, שמיוצרות מדי שנה על ידי התושבים והתיירים, אשר המדינה מתקשה להתמודד איתן.
גאוגרפיה
האיים המלדיביים הם המדינה השטוחה ביותר בעולם, והגובה המרבי מעל פני הים הוא 2.3 מטרים בקירוב. היא מדינה הנמוכה ביותר בעולם עם גובה ממוצע של 1.5 מ' על פני הים.
הצונאמי שנגרם על ידי רעידת האדמה באוקיינוס ההודי ב-2004, הציף חלקים מהאיים והותיר תושבים רבים ללא בית. הצונאמי גרם לשינויים כה רבים באיים, עד שהיה צורך לשרטט את מפותיהם מחדש.
לצורך ההתמודדות עם עליית מפלס מי הים הצטרפה המדינה לברית מדינות האיים הקטנות.
את המדינה חוצה קו המשווה אך הוא אינו חוצה ישירות שום אי במדינה אלא עובר סמוך אליו.
דמוגרפיה
בתחילת המאה ה-20 חיו במלדיביים כ-70,000 בני אדם. האוכלוסייה גדלה לכ-100,000 בשנות ה-60 של המאה ה-20 ונכון ל-2023, היא עומדת על כ-565,000 תושבים. נכון ל-2021, חיו באי גם למעלה מ-281,000 עובדים זרים ומהגרים בלתי חוקיים ממדינות בנגלדש, הודו, סרי לנקה, נפאל וסין.
תוחלת החיים עומדת על 79.61 שנים. שיעור הפריון הוא 1.7 ילדים לאישה.
מוצא אתני
מבחינה אתנית, התושבים המלדיביים הם עם המעורב ממוצאים שונים של מתיישבים, שהגיעו במהלך השנים לאיים. מבחינה לשונית שפתם, דיבהי, משתייכת לשפות ההודו אריות של תת-היבשת ההודית, עם השפעות דראווידיות מסוימות.
דת
לאחר תקופה ארוכה של בודהיזם במלדיבים, סוחרים מוסלמים חשפו את המקומיים לדת האסלאם. תושבי האי המירו את דתם ב.
כל אוכלוסיית האיים המלדיביים הם מוסלמים ודרוש להיות בן דת זו על מנת לקבל אזרחות.
יחסים עם ישראל
האיים המלדיביים לא מקיימים יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, בנוסף נאסר על ישראלים לקבל אשרת כניסה בנמל התעופה.
בעקבות מלחמת חרבות ברזל הודיעה המדינה ב-2 ביוני 2024 שאין כניסה אליה לתיירים עם דרכון ישראלי.
ראו גם
מחוזות האיים המלדיביים
הבולים של האיים המלדיביים
קישורים חיצוניים
רונית סבירסקי, שבוע על אי בודד במלדיבים, באתר PHOTOUR
פרטי עיתונות היסטוריים על האיים המלדיביים באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
מלדיביים
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1965 | 2024-09-23T10:50:24 |
גרנדה (מדינה) | גרֵנדה (באנגלית: Grenada, בספרדית: Granada) היא מדינת אי בים הקריבי הכוללת את האי גרנדה ואת החלק הדרומי של שרשרת איים קטנטנים הנקראים הגרנדינים (כלומר, "הגרנדות הקטנות"). מלבד סנט קיטס ונוויס, גם היא מדינת איים בים הקריבי, גרנדה היא המדינה העצמאית הקטנה ביותר במחצית המערבית של כדור הארץ. גרנדה ממוקמת בחלקו הדרומי של הים הקריבי, צפונית לטרינידד וטובגו, ודרומית לסנט וינסנט והגרנדינים.
היסטוריה
לפני הגעת האירופאים לאי גרנדה, היה המקום מאוכלס על ידי ילידים משבטי הקאריב. לא ידועים פרטים רבים על ההיסטוריה המוקדמת של האי. בשנת 1498 נחת כריסטופר קולומבוס על חופי האי גרנדה, בעת מסעו השלישי לעולם החדש. השם שניתן לאי על ידי קולומבוס היה "קונספסיון" (בספרדית: Concepción), ואילו השם "גרנדה" היה הכינוי שניתן לאי על ידי מלחים ספרדים, שייתכן שהיו יוצאי העיר גרנדה שבספרד. בהדרגה עד תחילת המאה השמונה עשרה הפך השם "גרנדה" לשמו הרשמי של האי, ואילו השם שניתן על ידי קולומבוס נשכח.
ממוזער|שמאל|עיר הבירה סנט ג'ורג'ס
האי גרנדה לא יושב על ידי אירופאים במשך למעלה ממאה שנים לאחר גילויו, ייתכן שבעקבות נוכחותם של שבטי הילידים הקאריבים, שהיו שבטי לוחמים וקניבלים. ניסיונות בריטיים ליישב את האי נכשלו. בשנת 1650 רכשה את האי חברת ספנות צרפתית שנוסדה על ידי החשמן רישלייה, והקימה שם התיישבות ארופאית מחודשת. לאחר קרבות רבים מול הילידים הקאריבים, תוך הבאת תגבורת צבאית מהאי מרטיניק, הביסו הצרפתים את הקאריב. הצרפתים הקימו את העיר פורט רויאל, לימים הבירה סנט ג'ורג'ס.
האי נשאר בשליטה צרפתית עד שנכבש על ידי בריטניה בשנת 1762, במסגרת מלחמת שבע השנים. כמו בשאר האיים הקאריביים עד המאה ה-18 התבססה כלכלת האי על גידול קנה הסוכר, שהוא גידול עתיר ידיים עובדות המבוסס על עבודת הכפיה של עבדים. אולם ב-1782 גילה ג'וזף בנקס, הבוטניקאי המלכותי ושליחו של ג'ורג' השלישי מלך בריטניה באיים, כי תנאי הקרקע והאקלים בגרנדה הם אידיאלים לגידולו של אגוז המוסקט. תבלין זה היה מוצר שהשוק הארופאי והאמריקאי היה צמא לו, וביסס את מעמדה הכלכלי של המושבה.
בשנת 1834 הוצאה העבדות בגרנדה מחוץ לחוק, במסגרת ביטולה ברחבי האימפריה הבריטית.
עצמאות
בשנת 1958 קיבל המינהל האדמיניסטרטיבי הבריטי באיים מעמד אוטונומי, והפך לחלק מהישות המדינית שנקראה "הפדרציה של איי הודו המערבית". פדרציה זו קיבצה כמה מושבות בריטיות בקאריביים בניסיון להשיג עצמאות מבריטניה, אך פורקה עקב בעיות פנימיות בשנת 1962.
בשנת 1967 קיבלה המושבה הבריטית גרנדה אוטונומיה מלאה בענייני פנים, וב-7 בפברואר 1974 קיבלה עצמאות מדינית מלאה. לאחר קבלת העצמאות הצטרפה הרפובליקה הגרנדית לחבר העמים הבריטי, ואימצה את מודל המונרכיה החוקתית. ראש ממשלתה העצמאי הראשון של גרנדה היה אריק גיירי.
בבחירות של 1976 האשימה האופוזיציה בראשות "תנועת אבן החן החדשה" המרקסיסטית את גיירי, שרק אנשיו איישו את וועדות הקלפי, בזיוף תוצאות הבחירות. בשנים שאחרי בחירתו פיתח גיירי נוהגים דיקטטוריים וקשריו עם מנהיגה הצבאי של צ'ילה, פינושה, הובילו להאשמות חמורות נגדו על הפרת זכויות אדם. אנשי המשטרה החשאית הצ'יליאנית, הכשירו את אנשי המשטרה החשאית בגרנדה, שזכתה לכינוי הבלתי רשמי "כנופיית הנמיות" (Mongoose Gang). גיירי גם גרם מבוכה לרבים בכך שהפנה את עיקר תשומת לבו לעיסוק בעב"מים, ובקריאות לקהילה הבינלאומית לחקור את הנושא.
שמאל|ממוזער|250px|מוריס בישופ בביקור בגרמניה 1982
במרץ 1979 יצא גיירי את גרנדה לביקור באו"ם ובארצות הברית. עם צאתו הוא הותיר אחריו הוראות ל"כנופיית הנמיות" להתנקש בחייהם של כמה ממתנגדיו. זמן קצר אחרי שנשא נאום בפני עצרת האו"ם, בו התריע מפני סכנות העב"מים, השתלטו אנשי "תנועת אבן החן החדשה" (13 במרץ) בהנהגת מוריס בישופּ על תחנת השידור בעיר הבירה, והודיעו על הקמת "ממשלת העם המהפכנית". השלטון נפל כפרי בשל לידי המורדים, ללא שפיכות דמים או התנגדות משמעותית, ובתמיכה המונית של אזרחי גרנדה. בישופ הפך לראש הממשלה החדש, וזכה מייד להכרת ממשלות מדינות האיים הקריביים וממשלות זרות אחרות.
בישופ נשבע, עם עלותו לשלטון, כי יערוך בחירות חופשיות ברגע בו תכתב חוקה חדשה. ארצות הברית הודיעה כי תעכב את הכרתה בממשלתו עד לעריכת בחירות חופשיות, ובישופ, אף שניסה לשמר את קשריו הטובים עם ממשלות האיים הסמוכים, היה נתון ללחצי המדינות האחרות - ובמיוחד ברבדוס, ג'מייקה והרפובליקה הדומיניקנית - לערוך את הבחירות.
בניסיון לשפר את יחסיו עם ארצות הברית ביקר בישופ בוושינגטון ביולי 1983 ונפגש שם עם בכירים בממשלו של רונלד רייגן. בדרכו חזרה לגרנדה ביקר גם בקובה. מדיניותו הפשרנית מדי של בישופ ביישום האידאולוגיה הסוציאליסטית המהפכנית יצרו קרע בינו לבין עמיתו הוותיק, ברנרד קוארד, שצבר כוח רב בתפקידיו כסגן ראש הממשלה, שר האוצר, המסחר והתעשייה וחבר בכיר בוועד המרכזי של תנועת התכשיט החדשה. לקרע זה נוספו הקשיים הכלכליים וצמיחתה הרעועה של גרנדה - בישופ וקוארד האשימו זה את זה באחריות לכך.
משך זמן מה הצליחו שני הידידים לשעבר למנוע פרסום ידיעות על המתח הגובר ביניהם ואת מאמציהם לגייס על צידם את בכירי מפלגת השלטון והצבא. משום כך הופתעו תושבי גרנדה ללמוד, ב-19 באוקטובר 1983, על הדחתו של מוריס בישופ, כליאתו במעצר בית, והעברת השלטון למועצה צבאית בראשות הגנרל הדסון אוסטין (Hudson Austin) - תומכו של קוארד. על האי הוטל עוצר, אך אלפי תושבים הפרו אותו ויצאו להפגנה, שהייתה אולי הגדולה בתולדות האי. הם צעדו לביתו של מוריס בישופ ושחררו אותו ואת ראשי תומכיו ושריו שהיו כלואים עמו. אולם הצבא פתח באש על המפגינים, ובהמשך אותו יום נהרגו (או הוצאו להורג) מוריס בישופ ושבעה משריו ותומכיו העיקריים, ובהם השרה ז'קלין קרפט (Jacqueline Kreft), שהייתה חברתו לחיים של בישופ ואם בנו ולדימיר. על הנסיבות המדויקות בהן קרה הדבר קיימות גרסאות שונות וסותרות, ופרטים רבים באירועים אלה נותרו לוטים בערפל.
פעולות אלו של הצבא זכו לגינוי ממשלות האיים הקריביים, כולל ממשלת קובה. בפגישת חירום של ארגון מדינות מזרח הקריביים הוסכם על הקמת כוח חירום לפלישה לגרנדה, בהשתתפות חיילים מברבדוס, מהרפובליקה הדומיניקנית ומג'מייקה, ועל הטלת סנקציות על הממשלה החדשה בגרנדה.
הפלישה האמריקאית לגרנדה
שמאל|ממוזער|250px|צנחנים אמריקאים נוחתים בגרנדה במהלך הפלישה
ארצות הברית ובריטניה עקבו בדאגה אחר המתרחש בגרנדה. עם הקלת העוצר הגיעו נציגים דיפלומטיים של שתי המדינות לגרנדה, אך דיווחיהם היו שונים. הנציג הבריטי דיווח כי המצב מתוח, אך אין הצדקה למעורבות צבאית. הדיפלומט האמריקני, לעומתו, גרס כי המצב שנוצר מעמיד בסכנה את ביטחונם של אזרחי ארצות הברית שבגרנדה.
במאמץ למנוע התערבות מצד ארצות הברית ומדינות הקריביים, שיגרו ראשי המשטר הצבאי אזהרה מפני הפרת ריבונות ממשלת האי והחוק הבינלאומי, וחזרו והבטיחו כי חייהם ורכושם של אזרחי ארצות הברית או אזרחים זרים אחרים יזכו להגנה מלאה וכי אלו רשאים לעזוב את המדינה בכל עת ובלי הגבלה.
חששה של ארצות הברית מפני המצב המתוח ומפני קרבה אפשרית בין המשטר בגרנדה לקובה, הובילו לגיבוש תוכניות לפלישה ב-24 באוקטובר.
ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, מברבדוס, מג'מייקה, ומהחברות בארגון מדינות מזרח הקריביים, והביסו את הכוחות הקובניים והגרנדינים שתחת פיקודו של הדסון אוסטין. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. כ-100 איש נהרגו בפלישה. לאחר השלמת כיבוש האי, ב-28 באוקטובר, התבקש המושל הכללי סיר פול סקון להקים ממשלה זמנית, ובתוך ימים ספורים כבר נסוגו כוחותיה של ארצות הברית מן האי, לבד מקבוצה קטנה של חיילים שנותרה כדי לשמור על החוק והסדר ולהכשיר כוח משטרה מקומי.
על אף מחאות מסוימות זכתה הפלישה שהובילה ארצות הברית לתמיכה בדעת הקהל בגרנדה ובאיים הקריביים. עדות לכך נמצאה כאשר אלפי אנשים יצאו כדי לברך את הכוחות הפולשים. 25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא "חג ההודיה". עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה, כמו כן גררה הפעולה גינוי בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מהאזור.
פוליטיקה
בהיותה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי ראש המדינה של גרנדה הוא המלך צ'ארלס השלישי. המלך מיוצג על ידי מושל כללי. במצב רגיל סמכויותיה של הרשות המבצעת מצויות בידיו של ראש הממשלה. אף על פי שראש הממשלה ממונה על ידי המושל הכללי, בדרך כלל מדובר במנהיג הסיעה החזקה ביותר בפרלמנט.
המערכת הפוליטית היא דו-מפלגתית, ושתי המפלגות המרכזיות הן "המפלגה הלאומית החדשה" (NNP) השמרנית ומפלגת "הקונגרס הלאומי דמוקרטי" (NDC) הליברלית.
הפרלמנט מתחלק לשני מושבים. בסנאט יש 13 חברים ובבית הנבחרים יש 15 חברים. את חברי הסנאט בוחרת הממשלה והאופוזיציה. לבית הנבחרים נערכות בחירות כל חמש שנים. בבחירות האחרונות, שנערכו ביולי 2008, התחולל מהפך לאחר 13 שנים, ומפלגת הקונגרס הלאומי דמוקרטי ניצחה לאחר שזכתה ב-11 מתוך 15 מושבים בבית הנבחרים, לעומת ארבעה של המפלגה הלאומית החדשה.
חלוקה מנהלית
גרנדה מחולקת מנהלית לשש קהילות (Parishes) ואזור חסות אחד (Dependency)
מספר שם מחוז שם מחוז (אנגלית) אוכלוסייה שטח (קמ"ר) עיר בירה אוכלוסייה (עיר בירה) 1 סנט אנדרו Saint Andrew 25,500 99 גרנוויל 2,400 2 סנט ג'ון Saint John 8,600 35 גואויב 4,400 3 סנט ג'ורג' Saint George 40,050 65 סנט ג'ורג'ס 33,700 4 סנט דייוויד Saint David 12,000 44 סנט דייווידס 1,300 5 סנט מרק Saint Mark 4,000 25 ויקטוריה 2,100 6 סנט פטריק Saint Patrick 11,400 42 סאוטז 1,300 7 קריאסו ופטיט מרטיניק (*) Carriacou and Petite Martinique 6,100 38 הילסבורו 800
(*) שטח חסות
כלכלה
קידמה כלכלית הודות לרפורמות נרחבות ולהשקעה במקרו-כלכלה הגבירו את הצמיחה הכלכלית ב-5%-6% בשנים 1998–1999. הגידול בפעילות כלכלית הובילו לבנייה באיים ולגידול במסחר. תחום התיירות צומח והוא מהווה את התעשייה העיקרית באי. הבעיה העיקרית כרגע היא גידול בגירעון ובחובות החיצוניים של המדינה. גרנדה חולקת בנק מרכזי ומטבע (דולר מזרח קריבי) עם עוד שבע מדינות החברות בארגון העמים המזרח קריבי.
גרנדה מכונה "אי התבלינים" בזכות היותה יצרנית מובילה של כמה תבלינים: קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, פלפל ג'מייקני וקליפות של פרות הדר. 20% מאספקת אגוז המוסקט בעולם מגיעה מגרנדה והיא היצרנית השנייה בגודלה בעולם בתחום אחרי אינדונזיה.
התיירות היא הענף המוביל במדינה. חוף ים רגיל וספורט ימי קיימים בדרום-מערב האי. שדה התעופה נמצא קרוב לרצועת החוף. ענף התיירות האקולוגית צובר תאוצה, רוב בתי האירוח הידידותיים לסביבה נמצאים בקהילות סנט דייוויד וסנט ג'ון. בניית ספינות נופש חדשות תרמה לגידול בענף התיירות. בשנים 2007–2008 הגיעו בעונת התיירות לסנט ג'ורג'ס עד ארבע ספינות נופש ביום.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|מפת גרנדה
שמאל|ממוזער|150px|גרנדה אחרי פגיעתו של הוריקן איוון
האי הקרוי גרנדה הוא האי הגדול ביותר במדינה. שאר האיים הקטנים הם: קריקאו (גדול הרבה יותר מהשאר), מרטיניק הקטן, רונדה, קאילה, אי היהלומים, האי הגדול, סלין, ופריגטה. הרוב המכריע של האוכלוסייה מתגורר על האי גרנדה והערים הגדולות נמצאות עליו (סנט ג'ורג'ס, גרנוויל וגויאבה). ההתיישבות הגדולה ביותר על אי אחר היא היללסבורו שבקריקאו.
האיים הם געשיים במקור והקרקע עליהם היא עשירה במיוחד. פנים האי הררי וההר הגדול ביותר הוא סנט קתרין בגובה של 840 מטרים. כמה נהרות זורמים מההרים לים. הנהרות נשפכים אל תוך מפלים יפים מאוד.
האקלים הוא טרופי בעונה הגשומה, חם ולח. בעונה היבשה רוחות הסחר מקררות את הטמפרטורות. רק שלושה הוריקנים פגעו בגרנדה בחמישים השנים האחרונות, אף על פי שהיא ממוקמת מדרום לחגורת ההוריקן. ב-23 בספטמבר 1955 פגע הוריקן ג'נט באי וגרם לנזקים כבדים. ב-7 בספטמבר 2004 פגע הוריקן איוון וגרם לנזק כבד ול-39 הרוגים. הוריקן אמילי שהכה ב-14 ביולי 2005 גרם להרס רב בקריקאו ובצפון גרנדה באזור שכמעט ולא נפגע בהוריקן שנה אחת קודם.
גרנדה מחולקת לשש קהילות. קריקאו ומרטיניק הקטן, נחשבים לשטחי תלות.
דמוגרפיה
נכון לאמצע שנת 2007 מתגוררים במדינה 89,971 תושבים. יש קיטון באוכלוסייה של 0.33%. במדינה קיימת הגירה שלילית משמעותית של 11.9 מתוך כל 1,000 תושבים. היחס בין גברים לנשים הוא 1.07 גברים לכל אישה. תוחלת החיים במדינה היא 64.52 שנים. מדד הפוריות הוא 2.3 ילדים לכל אישה. בגרנדה יש תופעה יוצאת דופן כש-50% מהאוכלוסייה הם בני פחות מ-30.
המקור של רוב תושבי המדינה הוא מאפריקה. הרוב האתני בגרנדה הוא שחורים. הם מהווים 82% מהאוכלוסייה. 12% מהאוכלוסייה הם מולאטים, 3% הם דרום-אסיאתיים (הודים ממזרח הודו) ו-3% הם לבנים. הנצרות היא הדת השלטת במדינה. 53% מהאוכלוסייה הם קתולים, 33% פרוטסטנטים, 13.8 אנגליקנים (זרם בתוך הנצרות הפרוטסטנטית), ו0.2% בודהיסטים. באפריל 2014 מונה על ידי ממשלת גרנדה כרב ראשי אורתודוקסי למדינה את הרב ברוך רוזמרין, המשמש גם כשליח חב"ד.
השפה הרשמית במדינה היא אנגלית. השפה המדוברת היא אנגלית קריאולית של גרנדה, המבוססת על אנגלית עם השפעות מצרפתית ומשפות אפריקניות. בנוסף קיימים דוברי צרפתית קריאולית (פטואה). 98% מהאוכלוסייה יודעים קרוא וכתוב.
קישורים חיצוניים
פרטי עיתונות היסטוריים על גרנדה, באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:האנטילים הקטנים
קטגוריה:הים הקריבי: מושבות צרפתיות לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות ללא צבא
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות בקהילייה הקריבית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1974 | 2024-08-26T14:40:20 |
יום המגבת | שמאל|225px|ממוזער|כרזות לכבוד יום המגבת באינסברוק, אוסטריה
יום המגבת חל ב-25 במאי, לזכרו של הסופר דאגלס אדמס (1952-2001), מחבר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. ביום זה, שנקבע שבועיים לאחר תאריך מותו של אדמס (ה-11 במאי 2001), מעריצי הסופר ומוקירי זכרו לוקחים עמם מגבת לכל מקום שאליו הם הולכים. מעריצים גם מקיימים מפגשים שנתיים בפאבים, ופאבים רבים יוצאים במבצעים ומגישים משקאות המוזכרים בספרים.
ממוזער|יום המגבת בספרייה הצעירה של טבעון: מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
העיקרון
מקור המנהג בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה שהחלה כסדרת תסכיתי רדיו והיוותה את המקור לספרים, משחקי מחשב, סדרת טלוויזיה, וסרט. המגבת מתוארת כפריט בעל השימוש הרב ביותר שטרמפיסט יכול לשאת עמו בעת שיטוטיו ברחבי הגלקסיה:
מקור סיפור המגבת
הגרסה המלאה של הסיפור מופיעה בתסכיתי הרדיו המקוריים של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, וחוזרת שוב בספר "סלמון הספק": אדמס יצא לחופשה ביוון, אבל בכל פעם שהחליט ללכת לחוף עם חבריו, הוא גילה שהמגבת שלו נעלמה, ורק אחרי שעות של חיפושים ניתן היה למצוא אותה. אחרי שהחופשה נגמרה, החליט אדמס שכל מי שרוצה שחייו יהיו מסודרים, צריך "לדעת איפה המגבת שלו נמצאת". הוא לא ציפה שסיפור המגבת, שמופיע לראשונה בפרק השביעי של סדרת הרדיו, ולאחר מכן בספר הראשון, יזכה לכזאת הצלחה. הוא הניח, אחרי שהבין שהרבה אנשים אהבו והבינו את העניין, שהוא לא היחיד שהייתה לו חוויה שכזאת.
לעניין זה מקורות קדומים יותר. סיפור דומה על "מטפחת קינוח אף" ומגוון שימושיה בידי עם ישראל (כ-15 שימושים, שהאחרון שבהם הוא קינוח האף) מופיע בספר הבדיחה והחידוד של אלתר אשר דרויאנוב.
תאריך יום המגבת
יום המגבת נחגג לראשונה ב-25 במאי 2001, שבועיים אחרי מותו של אדמס, מכיוון שזה היה הזמן הקצר ביותר שבו ניתן היה להפיץ את הידיעה על קיומו של היום. לתאריך אין משמעות בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ולכן הוצעו מספר תאריכים חלופיים ליום, כמו ה-11 בפברואר (היום ה-42 בשנה), אחד מימי חמישי, ה-11 במרץ (יום ההולדת של אדמס) וה-11 במאי (יום מותו). לבסוף, לא שונה התאריך, במטרה לשמור על המסורת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חגים ומועדים
קטגוריה:מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
קטגוריה:אירועים בחודש מאי | 2024-04-18T09:48:22 |
דגל גרנדה | דגל גרנדה אומץ בשנת 1974.
שבעת הכוכבים שבדגל מסמלים את שבעת מחוזות המדינה. הכוכב באמצע הדגל, המוקף עיגול אדום מסמל את מחוז סנט ג'ורג' - בו נמצאת בירת המדינה סנט ג'ורג'ס.
בצידו השמאלי של הדגל מופיע אגוז מוסקט - אחד המוצרים העיקריים של האי. סמל זה מסמל את כינוייה ההיסטורי של גרנדה "אי התבלינים".
צבעי הדגל: אדום, זהב וירוק מסמלים את הקשר של האי לאפריקה שכן הם נחשבים כצבעים הכלל-אפריקאיים.
יחס ממדי הנס האזרחי שונה מיחס ממדי דגל הלאום (1:2 לעומת 3:5 בהתאמה).
הנס הימי מבוסס על הנס הלבן הבריטי כאשר דגל הלאום של גרנדה נמצא בקנטון הדגל (הרביע העליון הקרוב לניצב הדגל).
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גרנדה (מדינה): סמלים לאומיים
גרנדה
גרנדה
גרנדה | 2024-09-07T05:34:20 |
נציים | ממוזער|נשר אפריקני
ממוזער|דאה שחורת כתף
ממוזער|עקב גלאפגוס
ממוזער|עקב האריס
ממוזער|נץ בסרה
ממוזער|עוזנייה שחורה
נציים (שם מדעי: Accipitridae) היא המשפחה הגדולה בסדרת דורסי היום. מכילה את רוב הדורסים הקיימים והקטלניים ביותר וגם אוכלי פגרים גדולים. הגדולה בסדרה זו הוא עוזנייה שחורה (Aegypius monachus) ששוקלת עד 14 ק"ג ואורכה מגיע ל-120 ס"מ. בעבר היו עיטים, כמו עיט האסטי, שהיו גדולים הרבה יותר. הקטנים ביותר הם דיית הפנינה (Gampsonyx swainsonii) ונץ דרורים גמדי (Accipiter minullus) ששוקלים 85 גרם ואורכם 23 ס"מ.
מיון
תת-משפחה שלכים (Pandioninae) – לעיתים נחשבת למשפחה עצמאית
סוג: שלך (Pandion)
תת-משפחה נשרי העולם הישן (Aegypiinae)
סוג ומין יחיד: עוזנייה שחורה (Aegypius monachus)
סוג: נשר (Gyps)
סוג ומין יחיד: נשר לבן-ראש (Trigonoceps occipitalis)
סוג ומין יחיד: עוזניית הנגב (Torgos tracheliotus)
סוג ומין יחיד: נשר אדום-ראש (Sarcogyps calvus)
סוג ומין יחיד: נשר אפור-כיפה (Necrosyrtes monachus)
תת-משפחה דאות (Elaninae)
סוג: דאה (Elanus)
סוג ומין יחיד: דיית זנב-מספריים (Chelictinia riocourii)
סוג ומין יחיד: דיית הפנינה (Gampsonyx swainsonii)
סוג ומין יחיד: דיה זנב-סנונית (Elanoides forficatus)
סוג ומין יחיד: נץ עטלפים (Macheiramphus alcinus)
תת-משפחה איות (Perninae)
סוג: בזית (Aviceda)
סוג: איה ארוכת-זנב (Henicopernis)
סוג: איה (Pernis)
סוג: דיה אפורת-ראש (Leptodon)
סוג: דיה גדולת-מקור (Chondrohierax)
תת-משפחה דמויי-פרס (Gypaetinae)
סוג ומין יחיד: פרס (Gypaetus barbatus)
סוג ומין יחיד: נשר הדקלים (Gypohierax angolensis)
סוג ומין יחיד: רחם (Neophron percnopterus)
תת-משפחה עקבים (Buteoninae)
סוג: עקב כהה (Geranoaetus)
סוג: עקב (Buteo)
סוג ומין יחיד: עקב האריס (Parabuteo unicinctus)
סוג ומין יחיד: עקב צד הדרך (Rupornis magnirostris)
סוג: עקב לבן (Pseudastur)
סוג ומין יחיד: עקב מסורג (Morphnarchus)
סוג: עקב שחור (Buteogallus)
סוג ומין יחיד: עקב שחור-צווארון (Busarellus nigricollis)
סוג: עיט מצויץ (Harpyhaliaetus), שייך לעיטים טרופיים.
סוג: עקב כתום (Leucopternis)
סוג ומין יחיד: עקב פלומביאוס (Cryptoleucopteryx plumbea)
סוג ומין יחיד: עקב הלטאות (Kaupifalco monogrammicus)
סוג: עקב אפור (Butastur)
תת-משפחה עיטים (Aquilinae)
סוג: עיט נצי (Spizaetus)
סוג: עיט נצי טרופי (Nisaetus)
סוג ומין יחיד: עיט גדול ציצית (Lophaetus occipitalis)
סוג ומין יחיד: עיט לוחם (Polemaetus bellicosus)
סוג: עיט קטן (Hieraaetus)
סוג: עיט האסטי (Harpagornis) - נכחד
סוג: גיגאנוטוהיירקס (Gigantohierax) - נכחד
סוג: עיט כתר (Stephanoaetus), שייך לעיטים טרופיים
סוג ומין יחיד: עיט-נצי אדום-בטן (Lophotriorchis kienerii)
סוג ומין יחיד: עיט נחשים אפריקאי (Dryotriorchis spectabilis)
סוג: עיט (Aquila)
סוג: עיט מנוקד (Clanga)
סוג ומין יחיד: עיט מלאי שחור (Ictinaetus malayensis)
תת-משפחה זרונים (Circinae)
סוג: זרון (Circus)
סוג: איה זרונית (Polyboroides)
סוג ומין יחיד: זרון עגורי (Geranospiza caerulescens)
תת-משפחה דיות (Milvinae)
סוג: דיה כפולת-שן (Harpagus)
סוג: דיית המיסיסיפי (Ictinia)
סוג ומין יחיד: דיית החלזונות (Rostrhamus)
סוג: דיה שורקת (Haliastur)
סוג ומין יחיד: דיה מרובעת-זנב (Lophoictinia isura)
סוג: דיה (Milvus)
סוג ומין יחיד: דיה שחורת-חזה (Hamirostra melanosternon)
סוג ומין יחיד: דיה דקת-מקור (Helicolestes hamatus)
תת-משפחה עיטי נחשים (Circaetinae)
סוג ומין יחיד: חיוויאי מוקיון (בטלאור) (Terathopius ecaudatus)
סוג: חיוויאי (Circaetus)
סוג: עיט נחשים אסייתי (Spilornis)
סוג ומין יחיד: עיט פיליפיני (Pithecophaga jefferyi), שייך לעיטים טרופיים.
סוג ומין יחיד: עיט נחשים מדגסקרי (Eutriorchis astur)
תת-משפחה עיטי ים (Haliaeetinae)
סוג: עיטם (Haliaeetus)
סוג: נץ דגים (Ichthyophaga)
תת-משפחה הרפיות (Harpiinae)
סוג ומין יחיד: הרפיה דרום אמריקנית (Harpia harpyja), שייך לעיטים טרופיים.
סוג ומין יחיד: הרפיה ניו גינאית (Harpyopsis novaeguinea) - שייך לעיטים טרופיים.
סוג ומין יחיד: עיט גואני מצויץ (Morphnus guianensis) - שייך לעיטים טרופיים.
תת-משפחה נצים אפורים (Melieraxinae)
סוג: נץ אפור (Melierax)
סוג ומין יחיד: נץ גבאר (Micronisus gabar)
תת-משפחה נצים (Accipitrinae)
סוג: נץ (Accipiter)
סוג ומין יחיד: נץ ארך-זנב (Urotriorchis macrourus)
סוג: נץ אוסטרלי (Erythrotriorchis)
סוג ומין יחיד: נץ דוריאה (Megatriorchis doriae)
בעבר שויך השלך למשפחה עצמאית, אולם בהמשך סווג כתת-משפחה במשפחת הנציים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1816
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי לואי-פייר וייו
קטגוריה:דורסי יום | 2023-11-02T23:46:52 |
סנט וינסנט והגרנדינים | סנט וינסנט והגרנדינים (באנגלית: Saint Vincent and the Grenadines) היא מדינת אי עצמאית וריבונית בים הקריבי, והיא חלק מחבר העמים הבריטי ומהקהילייה הקריבית.
היסטוריה
באזור גרו מתיישבים ילידיים אשר מנעו התיישבות אירופאית. במהלך המאה ה-18 היה אזור סנט וינסנט שרוי במחלוקת על השליטה בו בין בריטניה לצרפת. צרפת כבשה את האי בתחילה ויישבה אותו, אך בריטניה החלה גם היא לטעון לבעלות על המקום בשנת 1627. בריטניה כבשה את האי במהלך מלחמת שבע השנים (1754–1763). ב-1779 אמנם הוחזר האי לשלטון צרפתי, אך לבסוף חזר לשליטה בריטית בשנת 1783. בשנת 1812 התפרץ הר הגעש לה סופרייר (La Soufrière) וגרם לנזקים רבים בכל רחבי האי. ההר התפרץ שוב בשנת 1902 וגרם למותם של אלפי בני אדם ולנזק כלכלי וחקלאי רחב.
עד שנת 1838 הועבדו עבדים במטעים חקלאיים באיים. בשנת 1925 הוקמה רשות מחוקקת ובשנת 1951 ניתנה זכות בחירה אוניברסלית. בתחילת שנות ה-60 נעשו כמה ניסיונות להשגת עצמאות או איחוד של סנט וינסנט עם כמה איים אחרים על מנת להקל את השלטון הקולוניאלי. אוטונומיה ניתנה לאיים ב-1969 ועצמאות בשנת 1979. ב-16 בספטמבר 1980 הצטרפה סנט וינסנט והגרנדינים לאו"ם. בשנת 2009 נערך משאל עם שנכשל להחליף את ראש המדינה מממלכת חבר העמים הבריטי לנשיא.
גאוגרפיה
ממוזער|האי סנדי (חולי), אחד האיים הקטנים בגרנדינים
שטחה הכולל של המדינה הוא 389 קמ"ר, מעט יותר משטח רצועת עזה. האי סנט וינסנט מהווה את חלק הארי של כלל השטח - 344 קמ"ר.
הר הגעש לה סופרייר בסנט וינסנט, המתנשא לגובה 1,234 מטרים (הנקודה הגבוהה באי), עודנו פעיל. ההר התפרץ בפעם האחרונה ב-1979. מלבד הסכנה התמידית של התפרצות הר הגעש, קיים במדינה גם סיכון להוריקנים.
פוליטיקה
סנט וינסנט והגרנדינים היא דמוקרטיה ייצוגית ומונרכיה חוקתית, כשצ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת הוא ראש המדינה, במסגרת ממלכות חבר העמים הבריטי. המלך אינו מתגורר באיים, ורצונו מיוצג באמצעות מושל, שתפקידו בעיקר סמלי. המושל הנוכחי הוא סר פרדריק בלנטיין. ראש הממשלה הוא רלף גונזלבס, שמכהן מאז שנת 2001 כראש מפלגת העבודה המאוחדת.
הרשות המחוקקת מורכבת מבית מחוקקים חד-ביתי המכונה "בית האספה הלאומית". בו מכהנים 15 סנטורים הנבחרים אחת לחמש שנים, אם כי לראש הממשלה יש סמכות לפזר את האספה. הרשות השופטת מורכבת מבתי משפט מחוזיים, בית משפט עליון וערכאה עליונה בלונדון.
למדינה אין צבא, אך ישנה משטרה חמושה.
מחוזות
מחוז בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה(נכון לשנת 2000)שטח (קמ"ר)שארלוט ג'ורג'טאון Charlotte Parish38,000149הגרנדינים פורט אליזבת Grenadines Parish 9,200 43סנט אנדרולאיו Saint Andrew Parish 6,700 29סנט דייוויד שאטובלאייר Saint David Parish 6,700 80סנט ג'ורג'קינגסטאון Saint George Parish 51,400 52סנט פטריק ברואל Saint Patrick Parish 5,80037
יחסי חוץ
סנט וינסנט והגרנדינים חברה במספר ארגונים בינלאומיים, בהם הקהילייה הקריבית וארגון מדינות מזרח הקריביים, ומנהלת קשרים הדוקים עם ארצות הברית, קנדה ובריטניה.
כלכלה
ענף החקלאות, ובתוכו בייחוד ענף ייצור הבננות, מהווה את המגזר הכלכלי המרכזי במדינה. בנוסף על כך, מגזר השירותים, ובתוך כך ענף התיירות, מהווה עמוד תווך בכלכלה המקומית. המגזר התעשייתי והפיננסי יחסית קטן.
תיירות
לתיירות פוטנציאל רב בפיתוח המדינה. צילומים שהתקיימו באי במסגרת סדרת סרטי "שודדי הקאריביים", סייעו לחשוף את המדינה למבקרים פוטנציאליים ולמשקיעים. הצמיחה האחרונה במדינה, התעוררה בעקבות פעילות ענפה בתחום הבנייה ושיפור בתשתיות התיירות.
תחבורה
נמל התעופה הבינלאומי ארגייל הוא נמל התעופה הבינלאומי של המדינה. הנמל נפתח ב-14 בפברואר 2017, והחליף את נמל התעופה הקודם E.T. Joshua Airport.
דמוגרפיה
נכון ליולי 2013, גרים במדינה כ-103,000 תושבים. מבחינה אתנית, האי מורכב מ-66% שחורים, 19% ממוצא מעורב, 6% הודים, 4% אירופאים (בעיקר פורטוגזים), 2% ממוצא קריבי ו-3% נוספים. רוב התושבים הם צאצאים של עבדים שהובאו לאיים על מנת לעבוד במטעים החקלאיים.
אנגלית היא השפה הרשמית.
לפי מפקד האוכלוסין משנת 2001, 81.5% מאוכלוסיית סנט וינסנט והגרנדינים מחשיבים עצמם כנוצרים, 6.7% הם בני דת אחרת ו-8.8% אינם בעלי דת או לא ציינו כזו (1.5%). הזרמים הנוצריים השכיחים הם הכנסייה האנגליקנית, פנטקוסטליזם, מתודיזם, הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, בפטיזם והקתוליות. המיעוט הלא-נוצרי כולל ראסטפארים, הינדואים ומוסלמים.
ראו גם
סנט וינסנט
הגרנדינים
קישורים חיצוניים
אתר סטטויד
ממוזער|300px|מפת מחוזות סנט וינסנט והגרנדינים
ממוזער|300px|הר הגעש לה סופרייר באי סנט וינסנט
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:איים בים הקריבי
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות ללא צבא
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות בקהילייה הקריבית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1979 | 2024-10-09T19:08:29 |
חברה (תאגיד) | חברה (בריבוי: חֲבָרוֹת, כנסמך: חֶבְרוֹת־) היא ארגון ותאגיד בעל אישיות משפטית שמאגד אנשים למען מטרה משותפת, בדרך כלל לשם הפקת רווח. החברה היא ישות הקיימת בחוקיה של כל מדינה מודרנית, והיא מסגרת משפטית מקובלת לניהול של פעילות עסקית משותפת של אנשים.
הסיומת בע"מ מציינת בערבון מוגבל ומטרתה להעיד כי בעלי המניות של החברה אינם כפופים לחובותיה.
היסטוריה
רעיון החברה נוצר במאה השבע-עשרה (אם כי היו בסקנדינביה גופים דומים במאה ה-14) במטרה להפחית את הסיכון העסקי מיזמים. בעוד שבעל עסק אשר איננו במסגרת חברה חשוף לכל הסיכונים העסקיים ואחראי אישית לחובות העסק, בחברה המצב שונה.
הרעיון המשפטי העומד מאחורי החברה הוא שהחברה, אשר במסגרתה מתנהלת כל הפעילות העסקית, היא גוף משפטי נפרד ושונה ממייסדיו ובעליו. המייסדים הם בדרך כלל בעלי החברה באמצעות החזקת מניות, ונקראים בעלי מניות. המניה היא למעשה אגד של זכויות וחובות חוזיות אשר המחזיק בה חב כלפי החברה והחברה חבה כלפיו; לדוגמה, הזכות להשתתף ברווחי החברה. בכך ישנה הפרדה כמעט מלאה בין הישות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות. אם לדוגמה יש לגורם מסוים טענה או תביעה כלפי החברה, הוא אינו יכול לתבוע את בעלי המניות. הכתובת שלו לכל בעיה היא החברה עצמה. החברה ובעלי מניותיה לא חד הם. רק במקרים מיוחדים של חוסר הגינות בולט או הונאה, מאשר בית המשפט הרמת מסך המאפשרת תביעה ישירה של בעלי המניות בחברה.
רוב החברות מאוגדות כך שבעליהן נהנים מאחריות מוגבלת. דבר זה מצוין בשם החברה. בישראל הסיומת היא "בע"מ" (בערבון מוגבל). בארצות הברית נהוגה בין היתר הסיומות "corp" ו-LLC (קיצור ל-Limited liability company שהוא סוג תאגיד שמיוחד לארצות הברית), בבריטניה "Ltd" ובגרמניה "GmbH".
תכלית החברה
בכלכלה המודרנית, חלק ניכר מהעושר העולמי מצוי בידי חברות. מכאן עולה השאלה, מה תכליתה של החברה, ולמי מיועד עושר זה. להגדרת תכלית החברה תפקיד חשוב גם בניסיון לפתור את בעיית הנציג. שכן, בכך ניתן לכוון את פעולותיו של הנציג להשיג את תכליתה של החברה, ולא לדאוג לאינטרסים האישיים שלו.
ישנן מספר תפיסות (מודלים) באשר לתכליתה של החברה. התפיסה הקפיטליסטית הטהורה רואה את תכלית החברה בהשאת רווחי בעלי מניותיה. לפי תפיסה זאת, אשר עלתה ביתר שאת בפסק דין דודג' נ' פורד (1916), על המנהלים בחברה לקבל החלטות אשר תוצאתם תהיה השאת רווחי בעלי המניות, אף אם יש בהחלטה זאת לפגוע בחברה עצמה, או בצדדים אחרים הקשורים בה. תפיסה נגזרת ומעט שונה של התפיסה הקפיטליסטית הטהורה, היא התפיסה הקפיטליסטית המעודנת, אשר עדיין רואה בתכלית החברה השאת רווחי בעלי מניותיה, אם כי תוך מתן אפשרות לתרום (באמצעות תרומות כספיות) גם לחברה האנושית בכלל. התפיסה המנוגדת לתפיסה הקפיטליסטית הטהורה מכונה "המודל הציבורי", והיא רואה את תכלית החברה בתרומתה לחברה האנושית בכללותה. דוגמה למימושה של תפיסה זאת - הלאמת גילויים מדעיים משמעותיים מידי חברות, למען הציבור בכללותו. בין שתי תפיסות אלו ישנן עוד מספר תפיסות באשר לתכלית החברה.
תכלית החברה על פי החוק הישראלי
חוק החברות מגדיר ב את תכלית החברה: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". בניגוד ליתר המודלים המנסים למצוא תכלית לחברה מחוץ לגבולות החברה עצמה (בעלי מניות, החברה האנושית, עובדים וכדומה), הרי שלפי מודל זה הקרוי "מודל החברה", החברה לעצמה קיימת, וצריכה לדאוג לאינטרסים שלה. זאת, מתוך הבנה עמוקה שלחברה כאישיות משפטית נפרדת אינטרסים משלה, אשר אינם זהים לאינטרסים של אף אחד, אף לא לשל בעלי מניותיה. לדוגמה, אם מנהל בחברה צריך לקבל החלטה כגון האם לחלק דיבידנד, עליו לשים בראש מעייניו את טובת החברה (ולא בעלי מניותיה), ולבחון האם פעולה זאת תטיב עמה. בהמשכו קובע סעיף 11 "... וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור". כלומר, החוק מאפשר לחברה במסגרת השיקולים העסקיים, כל עוד הדבר לא פוגע בה, להתחשב גם בנושיה, עובדיה, והציבור בכללותו.
כיום, הדעה הרווחת היא, שאין בהגדרת תכלית החברה על ידי החוק משום פתרון לבעיית הנציג. הסיבה לכך נעוצה דווקא בחוק, המותיר כוח רב בידי בעלי המניות. משכך, מנהל שיהיה דווקני ויבקש להשיג קודם את טובת החברה כפי שמחייב החוק, ולא את טובת בעלי המניות, ימצא עצמו מוחלף על ידי בעלי המניות מכיוון שיש להם את הכוח לעשות כן, במישרין או בעקיפין.
חברות פרטיות וציבוריות
חברה פרטית היא חברה שהונה מוחזק בידי גורם פרטי או מספר מצומצם של בעלים.
לפי , חברה ציבורית היא "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, ומוחזקת בידי הציבור".
ברוב המקרים חברה פרטית הופכת לחברה ציבורית כאשר ישנו רצון מצד החברה להציע את מניותיה לציבור הרחב באמצעות הנפקת מניות ראשונית לציבור, ואחר כך קיום מסחר שוטף במניות החברה באמצעות בורסה לניירות ערך.
ברחבי העולם נהוגים סימונים מסוימים לחברות ציבוריות. לדוגמה, חברה ציבורית בבריטניה, תקבל את הסימון Plc שמשמעותו Public Limited Company.
חברות בישראל
בישראל מוסדרת הקמתה ופעילותה של חברה באמצעות חוק החברות, התשנ"ט-1999 והתקנות מכוחו. חברה ציבורית, בהיותה תאגיד מדווח, כפופה גם לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. שעבוד נכסי חברה ופירוק חברות מוסדרים בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. פעילותה של חברה ממשלתית מוסדרת גם באמצעות חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975.
הזכות להתאגד בחברה היא זכות חוקתית. כל אדם רשאי לייסד חברה, ובלבד שמטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית ואינה נוגדת את תקנת הציבור. הקמתה של חברה מצריכה רישום אצל רשם החברות, הפועל במסגרת משרד המשפטים, פירוק חברה יכול להתבצע במספר דרכים בישראל ונכון לדצמבר 2016 החלו הליכי פירוק כנגד 10,000 חברות שונות.
בעליה של החברה מחזיקים בבעלות עליה באמצעות מניות, המשקפות את חלקו של כל אחד מהבעלים ברווחי החברה ובזכויות ההצבעה בה. בדרך כלל מוגבלת אחריותם של בעלי המניות בחברה לחובותיה (זהו יתרון מרכזי של התאגדות בדרך זו), והדבר בא לידי ביטוי בהוספת המילים "בע"מ" או "בערבון מוגבל" בסוף שמה, אך ניתן גם להקים חברה שאחריות בעלי המניות לחובותיה היא בלתי מוגבלת. חלוקת רווחיה של חברה לבעלי מניותיה נעשית באמצעות דיבידנד.
חוק החברות קובע בפירוט את הגופים הפועלים בחברה: "האורגנים של החברה הם האספה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון, רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין". החוק מפרט את סמכויותיהם של כל אחד מאורגנים אלה.
חברות בעלות אופי ייחודי
חברה לתועלת הציבור (בראשי תיבות: חל"צ) היא חברה אשר עונה על שני התנאים:
בתקנונה של החברה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד בהתאם לרשימה סגורה אשר נמצאת בתוספת לחוק החברות.
בתקנונה של החברה נקבע איסור על חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה (חלוקת דיבידנד).
חברה שהיא עסק חברתי (סימון עס"ח) היא חברה שהמאפיין המייחד אותה הוא המטרה החברתית העומדת ביסוד הקמתה. היא מוקמת בדרך כלל על ידי ארגון מהמגזר השלישי כדרך למימון את פעילותו שלא באמצעות תרומות. במרץ 2017 הוגשה בכנסת הצעה לתיקון חוק החברות בצורה שתיצור מבנה משפטי ייחודי לחברה כזו. על פי הצעת החוק, חברה כזו לא תחלק דיבידנדים מעל ל-50% מרווחיה, שאר הרווח יועבר לקידום המטרות החברתיות.
מעמדה ההלכתי של חברה
בדומה לשאלות משפטיות שונות ביחס למעמד חברה, גם פוסקי ההלכה נדרשו לשאלת מעמדה הממוני של חברה ומעמדם של בעלי המניות שלה. הנידון ההלכתי העיקרי הוא השאלה האם ההלכה מכירה בחברה כאישיות משפטית נפרדת, או שהיא נידונה כנכס הרגיל המצוי בשותפות של בעלי המניות בחברה או בעלי השליטה בה. לשאלה זו ישנן השלכות הן ביחס אל החברה בדיני ממונות במשפט העברי והן בשאלות הנוגעות לדיני איסור והיתר, ובפרט בשאלה האם יש לבעלי מניות בחברה אחריות לאיסורי תורה הנעשים בה (כאיסור ריבית, חילול שבת, בל יראה ועוד).
קישורים חיצוניים
חברה בת או חברת בת? באתר האקדמיה ללשון העברית
עו"ד יעל בועז, הסדרת זכויות מקרקעין הרשומות ע"ש חברה בע"מ, 10 ביולי 2019
ירון גינדי, האם עדיף לעסק קטן להיות מורשה או חברה בע"מ?, באתר גלובס, דצמבר 2016
קרן נאמנות ומניות בהלכה - השיטות בהלכה לגבי מניות וקרן נאמנות, הרב דוד שלמה שור
הערות שוליים
*
קטגוריה:דיני תאגידים
קטגוריה:מונחים משפטיים | 2024-06-14T10:00:57 |
דגל סנט וינסנט והגרנדינים | דגל סנט וינסנט והגרנדינים אומץ ב-21 באוקטובר 1985. הוא מורכב משלושה פסים אנכיים בצבעים כחול-צהוב-ירוק (מימין לשמאל). הפס הצהוב באמצע יוצר מעין פס קנדי כשהוא תופס מחצית מאורכו של הדגל, ובמרכזו שלושה מעוינים דמויי האות הלטינית V לציון וינסנט. שלושת היהלומים מציינים את כינויה של סנט וינסנט "אבן החן של האיים האנטילים". הצבע הכחול מציין את השמיים הטרופיים הכחולים, הצהוב את החולות הקריביים הזהובים והצבע הירוק את הצמחייה השופעת של האי.
דגלים היסטוריים
ראו גם
קישורים חיצוניים
סנט וינסנט והגרנדינים
קטגוריה:סנט וינסנט והגרנדינים: סמלים לאומיים
סנט וינסנט והגרנדינים
סנט וינסנט והגרנדינים
סנט וינסנט והגרנדינים | 2023-08-07T17:22:03 |
חברה בע"מ | REDIRECT חברה (תאגיד) | 2004-10-28T18:35:30 |
צפדינה | צַפְדִּינָה (Scurvy) היא מחלה הנגרמת ממחסור חמור בוויטמין C (חומצה אסקורבית) ומתבטאת ברִפיון החניכיים ובשטפי דם וחולשה כללית עד כדי ריתוק לכיסא גלגלים. כיום מחלה זו נדירה, אך יכולה להופיע אצל ילדים או מבוגרים עם נטייה אובססיבית למזון, או דיאטה חריפה נטולה ויטמין C לחלוטין. הגורמים העלולים לתרום לחסר בוויטמין C היא בראש ובראשונה צריכה ירודה של פירות וירקות או תחליפים, היחשפות הכבד לרעלנים במקום העבודה ועישון. כמו כן, נטילת תרופות אספירין ותרופות ממשפחת ה-NSAIDs ושימוש בתכשירים אמינופירין, פארא-אלדהיד ו-hydantoin, מגבירים הפרשת ויטמין C בשתן, ומפחיתים את רמתו בדם.
גורם המחלה
מחסור בוויטמין C פוגע באפשרות ליצור קולגן תקין (יציב). קולגן הוא החלבון המרכיב חלק גדול מרקמות החיבור בגוף (גידים, רצועות, עור, עצמות וסחוס).
סינתזה נורמלית של קולגן תלויה בהידרוקסילציה - הוספת קבוצת OH (הידרוקסיל) - של פרולין וליזין ברשתית התוך-פלזמתית. האנזימים שמבצעים את ההידרוקסילציה דורשים ויטמין C בתור קו-פקטור. במקרים של חסר כרוני בוויטמין C אנזימים אלה לא יתפקדו וההידרוקסילציה לא תתבצע. כיוון שכך, תהיה חסרה קבוצת OH, וקשרי מימן המאפשרים את יצירת מבנה הסליל המקנה יציבות למולקולת הקולגן, לא ייווצרו בה. כשיצירת מבנה הסליל לא מתאפשרת, המולקולה חלשה ולא יציבה, מה שגורם למחלה.
בדיקה וטיפול
רמת ויטמין C בפלזמה של הדם הנמוכה מ-1.8 מיליגרם לליטר בשתי מדידות עוקבות בהפרש של שבועיים, מתפרשת כצפדינה (עם או ללא תסמינים). מדידת רמת ויטמין C בתאי הדם הלבנים (לויקוציטים) מהווה תמונה אמינה יותר לגבי מצב מאגרי הוויטמין בגוף, כיון שבניגוד למדידת רמת הוויטמין בדם, מדידה זו אינה מושפעת מתנודות ברמת הוויטמין בגלל ארוחה או בגלל שעון צירקדי.
ניתן לטפל במחלה על ידי צריכה של ויטמין C שאותו ניתן לקבל ממקורות שונים, לרבות פירות וירקות למיניהם.
ההחלמה כמעט מיידית.
העור
כתוצאה ממחסור בקולגן תקין, מתרופפות השיניים והחניכיים מדממים בתחילה; עם התקדמות המחלה ממשיך כל הגוף להידרדר בצורה דומה.
היסטוריה
המחלה הייתה נפוצה במשך מאות שנים, בעיקר בקרב מלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך החודשים הארוכים שבילו בלב ים.
המודעות לאכילת ויטמין C החלה ב-1753, בניסוי שערך ג'יימס לינד. לינד חיפש תרופה למחלת הצפדינה שהייתה למלחי ספינת הוד מעלתו 'סולסברי', ונתן לכל זוג מלחים מתוך 12 המלחים שהיו על הספינה תרופה מסורתית אחרת. בין התרופות היו מיץ תפוחים, אגוז מוסקט, מי ים, חומץ ותערובת שום, חרדל ומור. אך אלה לא השפיעו ורק המלחים שקיבלו שני תפוזים ולימון נרפאו.
בראשית המאה ה-18 עלה הרעיון לשמר את מיץ הלימון בהוספת 25% רום (רעיון שהתקבל בעין יפה מצד הימאים). שיטה זו מיגרה את מחלת הצפדינה בהצלחה כה רבה, עד שרופא בעל שם, שנתקל בה בשנת 1830, אבחן אותה בטעות כסרטן של החניכיים, משום שלא הכיר את תסמיני הצפדינה.
בתלמוד הבבלי מוזכרת מחלת השיניים "צפדינא" שהקנתה את השם העברי למחלה ב יחד עם אזכור נוסף במסכת בבא מציעא דף פה עמוד א' (על פי כתבי היד, בדפוסים "צפרנא").
כמוו כן, במסכת יומא מובאים דרכי טיפול מסורתיים שניסו לטפל במחלה..
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:חסכים תזונתיים | 2024-09-29T05:03:50 |
בחריין | שמאל|ממוזער|250px|גורדי שחקים בבירה מנאמה
ממלכת בחריין (בערבית: مملكة البحرين, ממלכת אלבחרין – ממלכת שני הימים) היא מדינת אי מזרח תיכונית, הממוקמת בארכיפלג במפרץ הפרסי, בדרום-מערב אסיה. ערב הסעודית שוכנת מערבית לבחריין וביניהן מים רדודים, קטר שוכנת דרומית לה, מעבר למפרץ בחריין. בשנת 1986 הסתיימה הקמתם של גשר וכביש מעל המים, המחבר בין איי בחריין לערב הסעודית. הקמתו של גשר שיהווה חיבור יבשתי דומה, בין בחריין לקטר, צפויה להסתיים בעתיד.
היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריה
בחריין הייתה מאוכלסת החל מהזמנים הפרהיסטוריים. מיקומו האסטרטגי של הארכיפלג, בין מזרח ומערב במפרץ הפרסי, וכן האדמה הפורייה, מקורות המים המתוקים והפנינים שניתן לשלות ליד חופיו, הפכו את המקום למרכז עירוני לאורך ההיסטוריה. הערכת החוקרים היא שכבר בסביבות המאה ה-23 לפני הספירה היה האי חלק מתרבות דילמון, אשר אנשיה חלשו על דרכי המסחר בין ארם נהריים ותרבות עמק האינדוס בפקיסטן והודו של היום. בחריין כבר הייתה ידועה לאשורים בשם "תלוון", ומכאן שמה ביוונית ובלטינית: "טילוס". במאה ה-6 לפני הספירה סופחו הדלמונים לבבלים. לאחר כיבושה המאוחר יותר על ידי האשורים בחריין נכבשה בידי היוונים, הפרסים ולבסוף על ידי הערבים. בנוסף למיישבים אלו, במאה ה-10 שימשו האיים מקלט לכת המוסלמית של הקרמטים, וסופרים קדומים סיפרו שבזמנו הפיניקים גרו בבחריין, וכן מצאו דמיון בין קבריהם לקברי הפיניקים, אולם היום העלו ספק והזהות נשארה לא ברורה.
בשנת 1521 כבשו הפורטוגזים את האיים, אך המאבק עם הפרסים על השליטה באיים נמשך עד אשר כבשו מהם הפרסים סופית את האיים בשנת 1743. ב-1783 נכבשו האיים על ידי שבט ערבי שבו נמנית שושלת השיח'ים הסונים של אל-ח'ליפה, שמאז שולטת באיים הללו. מנהיגי אל ח'ליפה השכילו להכיר באיום אשר עדיין נשקף להם מהממלכה הפרסית ועל כן פנו לבריטניה כדי שזו תקבלם כמדינת חסות.
בשנת 1932 התגלה לראשונה נפט באיים. גילוי זה תרם רבות למדינה, ואף קירב בינה לבין בריטניה, אשר העבירה אליה מספר בסיסים צבאיים ובכך השפיעה רבות על תרבותה ואופי שלטונה.
לאחר מלחמת העולם השנייה החל להיווצר מתח בין הקהילה הערבית לבריטניה, בין השאר עקב חלקה של בריטניה בהקמת מדינת ישראל. בבחריין מתיחות זו התאפיינה בהתפרעויות רבות כנגד יחסי השלטון עם הבריטים. במהלך שנות ה־60 בריטניה העבירה את ההחלטה לגבי עתידה של בחריין לידי מזכ"ל האו"ם. בשנת 1968 טענה איראן לחזקה על בחריין (וכן על איים אחרים במפרץ הפרסי), אך נסוגה מטענותיה לגבי בחריין לאחר הסכם עם הממשל הבריטי בתמורה לדרישותיה האחרות. לבסוף הוחלט במשאל עם לתת עצמאות לבחריין והבריטים נסוגו באופן סופי מהמדינה בשנת 1971. בחריין הצטרפה לליגה הערבית והיא חברה בה עד היום. בשנת 1986 הסתיימה הקמתו של גשר המלך פהד, המחבר בין איי בחריין לערב הסעודית.
בחריין הפכה לאחד המרכזים הכלכליים הערביים הגדולים במזרח התיכון, אולם לאו דווקא בזכות הנפט שבה. עתודות הנפט בבחריין היו ונותרו מוגבלות. התרחבות הכלכלה וכן ההשפעה המערבית בתחילת המאה הובילו, בין השאר, להחלטותיו של האמיר בזמנו ולימים המלך מ-1999, חמד בן עיסא אל ח'ליפה, להתיר בחירות לפרלמנט, לתת לנשים את זכות ההצבעה ולשחרר את כל האסירים הפוליטיים. באוקטובר 2002 נערכו לראשונה מזה 30 שנה בחירות לפרלמנט. בבחירות נבחרו 40 נציגים ושיעור ההצבעה עמד על פחות מ-50%.
בשנת 2003 לאור מחאה ציבורית גדולה, הוחלט במדינה לבטל את שיטת העינויים המשטרתית. באפריל 2004 מונתה שרת בריאות, אשר הייתה לאישה הראשונה שמכהנת כשרה. במאי 2008 מונתה הודא עזרא נונו לשגרירת בחריין בארצות הברית והיא הפכה לשגרירה היהודית הראשונה בעולם הערבי.
"האביב הערבי" הגיע לבחריין בתחילת 2011 בגל מחאות שהחל ב"יום זעם" ב-14 בפברואר. המפגינים דרשו חופש פוליטי ושוויון בעבור הרוב השיעי. במסגרת גל ההפגנות נהרגו עשרות מפגינים, והוא דוכא בעזרת כוחות צבאיים ששלחו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות במסגרת כוח המגן של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ.
פוליטיקה
בחריין היא מונרכיה חוקתית אשר בראשה עומד כעת המלך חמד אבן עיסא אל ח'ליפה. ראש הממשלה הוא סלמאן, נסיך הכתר של בחריין. הפרלמנט בבחריין מורכב משני בתים, תחתון (אשר הרכבו נקבע בבחירות) ועליון (אשר הרכבו נקבע על ידי המלך). שני הבתים הם בני 40 חברים. תקופת כהונת חבר פרלמנט היא 4 שנים. הבחירות הראשונות לפרלמנט נערכו בשנת 2002, ובין בעלי זכות ההצבעה נכללו גם הנשים.
הבחירות לפרלמנט חיזקו את כוחם הפוליטי של התושבים הסונים והשיעים במדינה, בעקבות ייצוגם בפרלמנט. הפלטפורמה הפוליטית איפשרה להעלות נושאים דתיים על סדר היום המדיני ולבצע תוכניות מסודרות בהתאם להחלטות שהתקבלו. הזרם הליברלי במדינה הגיב לעלייה בכוחן של שתי המפלגות האסלאמיות הדתיות הללו באמצעות קמפיינים שונים להגברת המודעות לזכויות הפרט. עם זאת, ארגוני זכויות האדם מציינים כי משנת 2010 ועד היום חלה הידרדרות במצב זכויות האדם בבחריין.
בתגובה לכך שנבחרו רק גברים לבית התחתון של הפרלמנט, מינה המלך 10 נשים לבית העליון, במטרה לקדם את תנועת הנשים במדינה וליצור רושם טוב בפני מדינות המערב (מצב הנשים במדינה הוא טוב ממצבן בשאר מדינות המפרץ הפרסי ובחריין היא המדינה המובילה בשירותי החינוך והבריאות הניתנים לאזרחיה מבין מדינות אלה). בנוסף, מינה המלך נציגים מקרב המיעוט היהודי והנוצרי במדינה. בשנת 2004 מונתה אליס סמעאן לתפקיד שרת הבריאות. זאת הייתה הפעם הראשונה בה כיהנה אישה בתפקיד של שרה בממשלת בחריין. בשנת 2008 מינה המלך את הודא עזרא נונו להיות שגרירת בחריין בארצות הברית. נונו היא חברת הפרלמנט היהודיה הראשונה בממלכה, והיהודיה הראשונה שקיבלה תפקיד דיפלומטי בכיר במדינה ערבית כלשהי.
לאחרונה הוקם בית משפט עליון בבחריין, אשר אמור להיות בראש הרשות השופטת במדינה.
במהלך דצמבר 2014 הורה המלך למנות מועצת שורא חדשה, בה יכהנו תשע נשים (שתיים פחות מהמושב הקודם), ביניהן נוצרייה ויהודייה. מועצת השורא החדשה אינה כוללת חברים במשפחת המלוכה.
כלכלה
על פי סקר האו"ם בינואר 2006, בחריין היא בעלת הכלכלה הצומחת במהירות הרבה ביותר בקרב העולם הערבי. זאת עקב ההתפתחות הנוכחית בתחום המסחר בנפט באזור, אשר ממדיה הכבירים עדיין לא ניתנים להערכה.
תעשיית הנפט בבחריין מהווה כ-30% מהתמ"ג ופועלת על ידי חברת הנפט של בחריין, אך עקב חוסר הוודאות והידלדלות מאגרי הנפט במדינה (לפי הערכות שפורסמו ב-2020, הם צפויים להספיק לעוד כ-10 עד 15 שנים בקצב השאיבה הנוכחי) הממשלה עודדה כלכלה חופשית ומגוונת. בחריין החלה לעודד חברות זרות להקים את בסיסן במפרץ הפרסי בשטח המדינה ולהשקיע ביוזמות כלכליות בה. כעת כלכלת בחריין מחוזקת בזכות תיירות, בנקאות, תעשייה כבדה ועסקים קמעונאיים. דוגמה למיזם לעידוד התיירות הוא הקמת מסלול פורמולה 1 במדינה. המסלול נכנס לסבב היוקרתי והביא פרסום רב למדינה.
חברת התעופה הלאומית של בחריין היא גאלף אייר.
יחסי ישראל–בחריין
ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי המדינות סיכמו על חתימה עתידית על הסכם כינון יחסים דיפלומטים מלאים.
ב-15 בספטמבר 2020 בטקס חגיגי יחד עם איחוד האמירויות ישראל ובחריין חתמו על הסכם שלום בבית הלבן. ההסכם נחתם בטקס חגיגי במסגרת הסכמי אברהם בנוכחות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וחמד, מלך בחריין.
ב-14 בפברואר 2022 ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט ביקר במנאמה, בירת בחריין, בביקור ראשון מסוגו של ראש ממשלה ישראלי במדינה.
בנובמבר 2022 ביקר בבחריין גם נשיא המדינה, יצחק הרצוג.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|בחריין בצילום מהחלל
הארכיפלג עליו חולשת בחריין מורכב מ-33 איים, שהם בעיקר מישוריים וצחיחים, בעלי אקלים מדברי חם ויבש. הנקודה הגבוהה ביותר במדינה היא ג'בל א-דוחן (מילולית: הר העשן. ערבית: جبل الدخان. תעתיק מדויק: ג'בל אלדח'אן) בגובה 134 מטרים. שטח המדינה הוא 760 קילומטרים רבועים סך הכל, קטן יותר מנמל התעופה המלך פאהד, שבערב הסעודית השכנה.
המחצבים במדינה כוללים בעיקר נפט, אך לא באותה מידה כמו שכנותיה במפרץ הפרסי, וכן מעט פנינים ליד חופי המדינה.
מחוזות בחריין
מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת בחריין לארבעה מחוזות (محافظات):
מחוז הבירה (محافظة العاصمة) - כולל את הבירה, מנאמה ומספר איים סמוכים
מחוז מוחארק (محافظة المحرق).
מחוז הצפון (المحافظة الشمالية).
מחוז הדרום (المحافظة الجنوبية).
דמוגרפיה
הדת הרשמית בבחריין היא האסלאם ורוב האוכלוסייה אכן מוסלמית. בית המלוכה משתייך לאסלאם הסוני אך רוב האוכלוסייה המוסלמית היא שיעית. בעקבות גלי הגירה ועובדים זרים (הבאים לרוב מהפיליפינים וסרי לנקה) החל אחוז המוסלמים לרדת במאה ה-21. נכון לשנת 2001 המוסלמים מונים כ-81% מהאוכלוסייה, 9% הם נוצרים והשאר בני דתות אחרות.
לאחרונה החל המרקם הדמוגרפי במדינה להיות קוסמופוליטי יותר: כעת שני שלישים מהמדינה הם ערבים בעוד שהשאר הם עובדים זרים ומהגרים, בעיקר מאיראן ומדינות דרום ודרום-מזרח אסיה. את הקהילות במדינה ניתן לחלק לשבט המרכזי (אל ח'ליפה), שבטים בני-ברית לאל ח'ליפה, ערבים שיעים, ערבים סונים מפרס, ערבים סונים מחצי האי ערב, הודים שהשתקעו במדינה לפני גילוי הנפט, ואף קהילה יהודית המונה כ-100 נפשות שרובה מקורה בעיראק.
תוצאות מפקד האוכלוסין שנערך בנסיכות באפריל 2010 העלו כי לראשונה מספר התושבים הזרים בנסיכות גבוה ממספר התושבים המקומיים. מבין 1.234 מיליון בני אדם המתגוררים בנסיכות, 666,172 (כ-54%) היו תושבים זרים, ורק 568,399 היו תושבים מקומיים.
יהדות בחריין
קהילה יהודית בבחריין הייתה קיימת באי כבר במאה ה-7. הנוסע היהודי, רבי בנימין מטודלה שביקר באזור במאה ה-12 הזכיר את קיומן של שתי קהילות יהודיות לחופי ערב הסעודית - כאשר אחת מהן ליד בחריין. במאה ה-19 הגיעו לאי יהודים מהארצות השונות ומספרם נאמד ב-1,500. מאז 1932, מועד גילוי הנפט, חל שינוי ביחס ליהודים, והיום רק יהודים בודדים מצויים באי.
על קיומם של יהודים באי ניתן ללמוד מכתובת במוזיאון הלאומי, שבה נאמר: "בשנה השביעית להג'רה (שנת 629), שלח הנביא מוחמד מכתב ...אל שליט בחריין להשליט את האסלאם במדינתו". באי היו מספר נוצרים ויהודים שבחרו לשמור על אמונתם.
במאה ה-19, בטרם גילוי הנפט היה האי למרכז מסחרי. משפחות של סוחרים יהודים הגיעו אליה מאיראן, הודו ועיראק. אחד מהרחובות באי, "דרך אל-מותנבי", כונה בין השנים 1930–1940 "רחוב היהודים" והחנויות בו היו סגורות בשבת. בית הכנסת באי הוקם בשנת 1930. מספר היהודים נאמד אז ב-1,500 נפש. בשנת 1932, לאחר גילוי הנפט, הגיעה הקידמה לאי ויחד עימה גברו הרגשות האנטי-בריטיים (הבריטים שלטו במדינה בתקופה זו), והאנטי-יהודיים. בתי היהודים נהרסו, בית הכנסת חולל וספרי התורה נגנבו. בשנת 1947 ברח חלק ניכר מהקהילה. בשנות ה-60 המוקדמות נותרו בה בין 200 ל-300 יהודים. אחרי מלחמת ששת הימים בחרו רובם לעזוב את המדינה. היהודים הבודדים שנותרו חיים בנוחות יחסית. השלטון מגלה פתיחות ליהודים ושמור להם מושב בפרלמנט. בשנת 2000 מונה יהודי בשם אברהם דוד נונו לחבר פרלמנט וכיהן בתפקיד שתי קדנציות. ב-2006 מונתה עורכת הדין היהודייה הודא עזרא נונו, אחייניתו של אברהם, לחברת פרלמנט, וב-2008, היא מונתה לשגרירת בחריין בוושינגטון (לארצות הברית ולאחר מכן גם לקנדה).
ב-11 בספטמבר 2020 הודיעה ממלכת בחריין על נורמליזציה ביחסיה עם מדינת ישראל וכינון יחסים דיפלומטיים עימה.
תרבות
הליברליזציה הפוליטית בבחריין לוותה בבחינה מחודשת של מושגי הטאבו התרבותיים במדינה. בחריין הפכה לאחת המדינות הערביות המובילות בהוצאת ספרים ובמדינה יצאו 132 ספרים בשנת 2005, כאשר האוכלוסייה אותה עת מנתה 700,000 נפש בלבד.
למרות זאת, נותרה מידה לא קטנה של שמרנות בחלקים הכפריים יותר של המדינה. באזורים אלו עדיין נעשות מלאכות יד רבות ואף הדיג מתבצע לעיתים באמצעים שאינם טכנולוגיים מודרניים. באזורים אלו עדיין נשמרות היטב מסורות האסלאם הקדומות לעומת המצב בעיר הבירה מנאמה, בה הפכו נושאים רבים למקובלים בשיח ציבורי אף על פי שנחשבו "אסורים" בעבר.
ראו גם
מצודת בחריין
האי הגדול של בחריין
לקריאה נוספת
נתן אלוף, בחריין: קהילה שהייתה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים
אגודת סופרי בחריין
הגר שיזף, בחריין | היסטוריה של מחאה, באתר קו חוץ, 7 במאי 2011
סרטון בריטי עם תמונות מבחריין בשנים 1933-1934
פרטי עיתונות היסטוריים על בחריין באתר עיתונות יהודית היסטורית
אליזבט צורקוב, האופוזיציה השיעית בבחריין, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 1 בדצמבר 2011
דותן גורן, עבודה עברית בבחריין, באתר ערוץ 7, 15 בספטמבר 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות החברות בליגה הערבית
קטגוריה:אמירויות המפרץ הפרסי
קטגוריה:מדינות חצי האי ערב
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ערבית
קטגוריה:מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1971
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות פרסית
קטגוריה:מדינות המזרח התיכון | 2024-09-10T12:12:51 |
דגל בחריין | דגל בחריין הוא דגלה הלאומי של ממלכת בחריין. הדגל מורכב מרצועה לבנה בצד שמאל המופרדת מאזור אדום בצד ימין על ידי חמישה משולשים היוצרים קו משונן.
היסטוריה
בחריין, כיתר האמירויות השונות שלחוף המפרץ הפרסי במאה-18, החזיקה בדגל אדום כדגלה החל מ-1783.
ב-1820, כפתה בריטניה על האמירויות את ההסכם הימי הכללי , שיצר את חוף שביתת הנשק, ומנע מהאמירויות את העיסוק בשוד ימי. במסגרת ההסכם, הוסיפו האמירויות מסגרת לבנה סביב הדגל האדום, שתייצג שלום. רוב האמירויות צמצמו את החלק הלבן, ובחריין הותירה אותו כקו לבן בצד שמאל.
ב-1932 הפכה בחריין את הקו הישר בין שני חלקי הדגל לקו משונן, בעל עשרים ושמונה ראשים, כדי להבדיל את דגל בחריין מדגלי שכנותיה.
לאחר עצמאות בחריין ב-1972, צומצם מספר הראשים לשמונה ראשים לבנים.
ב-2002 צומצמו מספר הראשים פעם נוספת, ונותרו בו רק חמישה משולשים, המסמלים את חמשת עמודי האסלאם.
עיצוב
הצבע האדום מסמל ככל הנראה את הפלג הח'ארג'י של האסלאם, והדגלים העתיקים ביותר של בחריין היו פשוט בצבע אדום.
יש נטייה מסוימת לבלבל בין דגל בחריין לדגל קטר, שכנתה מדרום. ההבדלים המרכזיים הם שהצבע של הרצועה הגדולה של דגל קטר הוא בצבע ערמון ולא אדום עם תשעה קצוות משוננים (ולא חמישה כמו בדגל בחריין).
הדגל המלכותי של בית ח'ליפה כולל את הדגל, אשר מוצבים שני קווים לבנים מעליו ומתחתיו, ומוטבע כתר צהוב בפינתו, שעליו שתי נקודות, המסמלות את 'ממלכת שני הימים' - משמעות בחריין בערבית.
גלריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בחריין: סמלים לאומיים
בחריין
בחריין
בחריין
בחריין | 2024-08-01T04:33:03 |
מולדת (פירושונים) | 2024-06-19T05:08:32 | |
היסטוריה של אירלנד - מהרסטורציה עד איחוד הפרלמנטים | לאחר כיבושה על ידי אוליבר קרומוול ממשיכה ההיסטוריה של אירלנד ברסטורציה (החזרת מלכי בית סטיוארט לשלטון באנגליה), ובתמיכתם של האירים במלך הקתולי ג'יימס השני ותבוסתם בקרב בוין בשנת 1690. שוב ידעו האירים הקתולים ימים של דיכוי ושיעבוד לאחר הקרב. בהדרגה ידעו האירים במאה השמונה עשרה ימים של התאוששות ופריחתה של תנועה לאומית בהשראתו של המנהיג הנרי גרטן, אך התקוממות נוספת, המרד האירי של 1798, ותבוסה נוספת, החזירו את הגלגל אחור, והביאו לאיחוד הפרלמנטים של ממלכת אנגליה ואירלנד בשנת 1800.
אירלנד לאחר קרומוול - הסטיוארטים המאוחרים
צ'ארלס השני
אוליבר קרומוול המנצח במלחמת האזרחים האנגלית שלט באנגליה ובאירלנד עד מותו ב-3 בספטמבר 1658. באופן אירוני מת קרומוול ביום השנה לטבח דרוידה. את החלל שנוצר לאחר מות "הלורד הפטרון" לא הצליח איש למלא. לא בנו הכושל, ריצ'רד קרומוול, ולא הגנרל ג'ורג' מונק אשר החזיק לידיו לתקופה קצרה את השלטון במדינה. העם האנגלי שבע ממלחמות וממאבקים, וכך הוחזר בית סטיוארט לשלטון, והמלך הגולה, צ'ארלס השני הוחזר אל האיים, והוכרז ברוב עם כמלכה של אנגליה, ב-6 במאי 1660. כשישה ימים לאחר מכן הוכרז צ'ארלס כמלך אירלנד, בעצרת שנערכה בדבלין. אם היו תקוות כי המלך החדש, שעקב הקורות אותו היה בעל נטייה לאמונה הקתולית, יסייע משהו לבני אמונה זו אשר "ההסדר של קרומוול" נישל אותם מנכסיהם, ודן אותם לחיי עוני במחוז קונוט, תקוות אלו נכזבו עד מהרה.
היו אלו כידוניהם של הפרוטסטנטים אשר החזירו את צ'ארלס לכס המלוכה, והחזיקו אותו שם (במלכות ראוותנית, קלת דעת, ומושחתת), וצ'ארלס לא יכל לפעול כנגד האינטרס הפרוטסטנטי. במשך רוב התקופה שלט באירלנד הדוכס מאורמונד, ותיק התמיכה במטרה המלוכנית, אשר כוחותיו היו אלו שנטבחו בטבח של קרומוול בעיר דרוידה. התקנות כנגד הקתולים לא הוקלו, ו"קשר" בשנת 1678 כנגד המלך (אשר הסתבר כעלילה) הביא למאסרם ולהוצאתם להורג של עשרות כמרים קתולים.
מלכותו של צ'ארלס לא הפכה את הגלגל ההיסטורי. הנישול של הקתולים מאדמותיהם לטובת מתיישבים אנגלים בחבל אלסטר הצפוני נמשך כמקודם. ממשלו של אורמונד היה פרוטסטנטי במוצהר, והצבא אשר הקים דרש מן הקצינים ומן החיילים להתפלל בציבור לפי ספר התפילות הפרוטסטנטי. הייתה זו תקופת ביניים שבאה לאחר ממשלו האכזרי של קרומוול, ולא הביאה עמה את משק כנפי השינוי, כי אם דריכה במקום.
דווקא בתקופה זו החלו היהודים להתיישב באירלנד, וזאת לאחר שבימי קרומוול הותר להם לחזור לאנגליה לאחר שגורשו משם בימי הביניים על ידי המלך אדוארד הראשון. בין השנים 1660 עד 1685 החלו היהודים להתגורר באירלנד, וביולי 1690 הוקם בית הכנסת הראשון בעיר דבלין.
ג'יימס השני
עם מותו של צ'ארלס השני בשנת 1685 עלה על כס המלוכה באנגליה המלך ג'יימס השני הקתולי. מלכתחילה חששו האנגלים מן המלך הקתולי, ונעשו מאמצים למנוע את עלייתו אל כס המלוכה, אך העובדה כי בנותיו (ויורשותיו) הן פרוטסטנטיות אדוקות שאחת מהן אף נשואה למנהיג הפרוטסטנטים בכל אירופה ויליאם מאוראנז', הרגיעה את הרוחות, והוחלט לכבד את סדר הירושה הקיים, על מנת למנוע סכסוכים וזעזועים זמן כה קצר לאחר מלחמת האזרחים.
ג'יימס השני, מצדו, לא פעל במתינות, ועם עלייתו לשלטון החל לקדם את מטרת הקתולים בכל תחומי שלטונו. עד מהרה הוחלף הרוזן מאורמונד ברוזן מטירקונל (ריצ'רד טלבוט), קתולי קיצוני, כמשנה למלך באירלנד. טירקונל לקח על עצמו להפוך את גלגל ההיסטוריה, ולהחזיר את האירים לימים שלפני הרפורמציה. עד מהרה נחקקו חוקים רבים מכוחם הפכו הקתולים לרוב בבתי המשפט, בצבא, בכוחות אכיפת החוק, וברשויות המקומיות. בשנת 1687 החל הפרלמנט האירי בחקיקת חוק אשר יחזיר לבעלי האדמות הקתולים המקוריים את אדמותיהם שנלקחו מהם במסגרת "ההסדר של קרומוול".
ביוני 1688 נולד למלך ג'יימס בן זכר, והבטיח את הירושה הקתולית לכס המלוכה של אנגליה. העם האנגלי לא יכל לשאת זאת, ובאירוע שיכונה לימים "המהפכה המהוללת" הודח המלך ג'יימס בדצמבר של אותה שנה והוחלף בחתנו, בעלה של בתו הפרוטסטנטית של ג'יימס מרי השנייה, הוא ויליאם השלישי, דוכס אורנז', המנהיג הפרוטסטנטי ההולנדי הבולט, אשר קיבל את כס המלוכה באנגליה מתוך התקווה המפורשת שינהיג את העם האנגלי במלחמתו כנגד הקתולים באי וביבשת. ויליאם הצליח לדכא את תומכיו של ג'יימס באנגליה, אך בפריפריה - בסקוטלנד ובאירלנד היה כוחו של ג'יימס חזק, ושם נמצאו לו תומכים אשר לא היססו למרוד בכתר בשמו.
המלחמות הוויליאמיות
המלחמות באירלנד בתחילת שנות התשעים של המאה ה-17 לא היו בגדר סכסוך פנימי באירלנד, או אף באיים הבריטיים. "המלחמות הויליאמיות באירלנד" כפי שהן נקראות היו חלק מסכסוך כלל אירופי, אשר השתתפו בו אנגליה, הולנד, הקיסרות ההבסבורגית, ספרד וצרפת של לואי ה-14.
לאחר הדחתו של ג'יימס דאג טירקונל לכך שכל הערים המבוצרות באירלנד תהיינה בשליטה קתולית. הוא כמעט והצליח בכך, אך בעת שהתקרב הצבא הקתולי לעיר דרי, בדצמבר 1688 נעלו האזרחים הפרוטסטנטים את שערי העיר, והחל המצור על דרי.
במרץ 1689 נחת ג'יימס בקינסייל בראש צבא צרפתי גדול, בן 6,000 חיילים וצעד אל דבלין. צבא פרוטסטנטי מקומי ניסה להתנגד לו בראשו של הלורד מאונט-אלכסנדר, אך נוצח. היעקוביטים (כפי שכונו תומכי המלך ג'יימס, הוא יעקב) עלו לפגוש את כוחותיהם של הפרוטסטנטים באלסטר, וניצחו בקרב בדרומור ב-14 במרץ 1689. בינתיים כונס הפרלמנט האירי בדבלין, והכריז ב-7 במאי (בהסכמתו של המלך ג'יימס) כי אין לפרלמנט באנגליה כל סמכות לחוקק חוקים המחייבים את תושבי אירלנד.
בעוד ג'יימס משתתף במצור על העיר דרי, הכו הפרוטסטנטים באיניסקילן צבא קתולי שיצא לעזור למלך ג'יימס, וקתולים רבים ממחוז מנסטר נהרגו. עורפו של ג'יימס, מחוז אלסטר, היה עתה שוב בידי הפרוטסטנטים.
המצור על דרי הוסר ביולי 1689 לאחר התערבות ספינות מלחמה בריטיות. כוחות בריטיים נחתו ב-13 באוגוסט 1689, אך לאחר מצעד ארוך הותשו מרעב ומחלות. הכוחות יצרו מגע עם כוחותיו של טירקונל, אך הכוחות נפרדו ללא קרב, על מנת לאסוף כוחות בחורף.
ב-14 ביוני 1690 הגיע ויליאם באופן אישי לאדמת אירלנד, בראשן של שלוש מאות ספינות עמוסות חיילים. צבאו של ויליאם היה מיקרוקוסמוס של אירופה הפרוטסטנטית של אותה התקופה - 36,000 חיילים אנגלים, גרמנים, הולנדים, דנים והוגנוטים. הצבא צעד מבלפסט לדבלין. לאחר התכתשויות מצאו הצדדים עצמם, ב-1 ביולי 1690 כאשר היעקוביטים (אנשיו של ג'יימס) בגדה הדרומית של הנהר בוין, ואילו אנשיו של ויליאם בגדה הצפונית. בקרב שהתפתח נאלץ הצבא היעקוביטי לסגת, וג'יימס נמלט לצרפת. ג'יימס היה המלך הקתולי האחרון של אנגליה. צאצאיו לבית סטיוארט ניסו עוד פעמים מספר לחזור לכס המלוכה (כאשר הניסיון האחרון היה בשנת 1745 בקרב קלודן) אך מויליאם השלישי ואילך היו כל מלכי אנגליה פרוטסטנטים. חוק מיוחד שקיבל הפרלמנט קבע כי אסור למלך להיות קתולי או נשוי לבן הדת הקתולית.
הסכם לימריק
הקתולים האירים, כשגבם אל הקיר, המשיכו בלחימה, עד שהוכנעו על ידי הגנרל ההולנדי גינקל, לאחר שהסתיים המצור על העיר לימריק ב-3 באוקטובר 1691.
עם כניעתה של העיר נוהל משא ומתן בין נציגיו של ויליאם ובין המפקדים הקתולים של צבאו של ג'יימס בעיר לימריק. התוצאה הייתה הסכם אשר התיימר להסדיר שני עניינים: עניינים צבאיים דחופים, והסדר שיאפשר לקתולים להמשיך ולחיות באירלנד תחת מלכותו של ויליאם השלישי.
הצבא הקתולי, אשר היה עדיין צבאו של ג'יימס, החליט להמשיך ולהילחם את מלחמות הקתולים מחוץ לגבולותיה של אירלנד. על פי ההסכם, כל איש צבא שרצה בכך, יכל להפליג אל צרפת ולהמשיך שם בלחימה. 12,000 אנשים (אנשי צבא, משפחותיהם וקרוביהם) ניצלו אפשרות זו. הגירה המונית זו כונתה "מעוף אווזי הבר" Flight of the wild geese. היוצאים המשיכו מסורת של הגירה וגלות, ושירותם של שכירי חרב אירים, שכונו "אווזי הבר" בצבאות זרים.
על הסעיפים האזרחיים בהסכם נאמר כי האנגלים החלו בהפרתם עוד בטרם יבשה הדיו על ההסכם, והם שהקנו ללימריק את כינויה עד היום "עיר ההסכם המופר". הסעיפים הבטיחו את חופש הפולחן הקתולי "במידה שחופש זה ניתן במהלך כהונת המלך צ'ארלס השני", וכן חנינה כללית והחזרת הזכויות בקרקע לתושבים בלימריק ובאירלנד שיסכימו להישבע אמונים למלך ויליאם. ויליאם, הדחוק להמשיך את מלחמותיו ביבשת אשרר את ההסכם, אך הפרלמנט האירי הפרוטסטנטי אישר את ההסכם רק ב-1697 וגם אז רק בשינויים אשר עיקרו אותו מכל תוכן. לרשימת הקובלנות של הקתולים באירלנד נוספה עתה קובלנה נוספת "בגידת לימריק".
המאה השמונה עשרה
אירלנד לאחר קרב בוין
שמאל|ממוזער|250px|"לנסטר האוס" בדבלין. נבנה ב-1744 על ידי הארכיטקט ריצ'רד קאסל. משמש כיום כמושב הפרלמנט האירי
שלטונו של ויליאם השלישי התחלף עד מהרה בבית הנובר הפרוטסטנטי הגרמני (לאחר תקופת ביניים קצרה של שלטון המלכה אן ידועת החולי). בתקופה זו, בעשורים הראשונים של המאה השמונה עשרה ידעה אירלנד מספר מגמות עיקריות:
חוסר סובלנות דתית - כל ההבטחות היפות שהובטחו לקתולים בהסכם לימריק לא בוצעו, והאיסור על הפולחן הדתי, על רכישת קרקע על ידי קתולים ועל קבלת משרות ממשלתיות נמשך, אך הקתולים לא היו היחידים שסבלו מרדיפות דתיות. הפרסבטריאנים (ברובם סקוטים שהתיישבו באלסטר בתקופת "יישוב אלסטר") נרדפו אף הם. לא הותר להם להתחתן בכנסיותיהם, ולא הותר להם לשמש במשרה ממשלתית.
מגבלות על הפרלמנט – ב-1720 הכריז "חוק ההכרזה" שהתקבל בפרלמנט האנגלי כי הפרלמנט בלונדון יכול לחוקק חוקים אשר יחולו אף באירלנד. חוק זה עיקר למעשה את פעולתו של הפרלמנט האירי.
מגבלות על הסחר - באירלנד התפתחה מאוד תעשיית הצמר הטווי. הייתה זו תעשייה ביתית כפרית בעיקרה, המרוכזת במחוז אלסטר הצפוני. מכיוון שהיה מדובר בעיסוק ביתי כפרי היו העלויות והשכר נמוכים מאוד, ועד מהרה החלה התעשייה מתחרה בצמר האנגלי בשווקים ביבשת. הפרלמנט האירי עודד תעשייה זו ובשנת 1698 שילם להוגנוט לואי קרומלין, על מנת שיביא מצרפת מאגר של אורגים מומחים, ויקים מטוויה בעיר ליסבורן. ב-1699 חוקק הפרלמנט האנגלי את "חוק הצמר" שאסר על ייצואו של הצמר האירי לכל מקום פרט לאנגליה. הייתה זו מכה כלכלית מן המעלה הראשונה.
עוני והגירה - אירלנד של תחילת המאה השמונה עשרה הייתה ארץ עניה. האוכלוסייה האירית גדלה אומנם בתקופה זו (מ-2.5 מיליון נפש ב-1700 ל-5.5 מיליון נפש ב-1800), אך היה מדובר באוכלוסייה עניה, הנתונה למסגרת של כללים לוחצים הן מבפנים והן מבחוץ אשר לא איפשרו את פריצת המסגרת ואת הפיתוח הכלכלי של המדינה ושל תושביה. ברוח זו כתב הסאטיריקן העוקצני ג'ונתן סוויפט את המאמר "הצעה צנועה" בשנת 1726 לפיו תיפתר בעיית הרעב באירלנד על ידי גידולם באופן מסחרי של ילדים קטנים, אשר יישחטו ויימכרו כשהם "צלויים, מבושלים או מאודים". המאה השמונה עשרה ראתה את תחילת גל ההגירה הגדול מאירלנד לאמריקה, אשר החל, במספרים משמעותיים, עם יציאתן לבוסטון של עשר ספינות שעליהן אחד עשר כמרים פרסביטריאנים וצאן מרעיתם בשנת 1718. בשנות השלושים של המאה השמונה עשרה היה מדובר בהגירה של כשלושת אלפים עד ארבעת אלפים אנשים בשנה, והמספרים אך גדלו עם הזמן.
הפרלמנט של גרטן
המגבלות על הסחר, העוני, והשחיתות השלטונית, היו לרעתה של כל האוכלוסייה, קתולים ופרוטסטנטים כאחד. מתוך מעמד בעלי האחוזות הפרוטסטנטים ממחוז אלסטר, עלה עתה מנהיג לאומי בשם הנרי גרטן, אשר יוביל את אירלנד, באופן מתון וללא עימות צבאי, להקמת תנועה לאומית לעצמאות, ולהתקרבות בפועל אל העצמאות ככל שניתן, במידה הגדולה ביותר מאי פעם, ולמשך מאה וארבעים השנה שלאחר מכן.
גרטן היה מנהיג "המפלגה הלאומית" בפרלמנט האירי, אשר מטרתה העיקרית הייתה לשחרר את הפרלמנט האירי מן הכבלים החוקתיים שאסרו אותו. על פי "חוק פוינינגס" משנת 1494 אשר התקבל בימי המלך הנרי השמיני כל החקיקה של הפרלמנט האירי הייתה צריכה לקבל את אישור מועצת המלך בלונדון בטרם תידון בפרלמנט. יתרה מזאת, הפרלמנט האנגלי בוסטמינסטר ראה עצמו בעל סמכות חקיקה המשתרעת על תחומה של אירלנד, דבר שאיין, למעשה, את סמכותו של בית המחוקקים האירי, והפך אותו למועדון ויכוחים ללא תכלית של ממש.
לאחר שהממשלה בלונדון ראתה כי עיקשות לשמה עלולה להוביל למלחמה שתוצאתה אינה ברורה מראש, לאחר אובדן המושבות במלחמת העצמאות של ארצות הברית, הגיעה לאירלנד עת קצרה של מתינות ושיתוף פעולה בין הבריטים ובין הפרלמנט האירי, ובין הזרמים האירים ובין עצמם. תחת איום הפלישה מצד צרפת או ספרד בימי המלחמה בארצות הברית, החלו גדודי "מתנדבים" להתחמש ולהתאמן, על מנת למנוע את איום הפלישה. משהוסר איום הפלישה, הפכו גדודים אלו לכלי פוליטי הדורש יתר עצמאות לאירלנד. אל מול דרישות אלו החלה הממשלה הבריטית להסיר את המגבלות אט אט. בתחילה הוסרו (עוד בשנים 1778 ו-1779) המגבלות על הסחר. לאחר מכן בוטל "חוק ההכרזה" משנת 1720, ולבסוף, ב-16 באפריל 1782, מגובה בתמיכה עממית רחבה, הכריז גרטן על עצמאותו של הפרלמנט האירי. על פי ההסדר החוקתי החדש ישררו באירלנד רק חוקי הפרלמנט האירי ופסיקות בתי המשפט האיריים. "אירלנד היא עתה אומה!" הצהיר גרטן. לאחר חודש של משא ומתן קיבלו האנגלים את ההצהרה. תודתו של העם האירי הובעה בצורת מענק, שהפרלמנט העניק לגרטן, בסכום של מאה אלף לירות שטרלינג, אך גרטן הסכים לקבל רק חצי מסכום זה.
אחד מן החוקים הראשונים שהעביר הפרלמנט החדש היה כי על מנת להוכיח את הנאמנות לכתר הבריטי, יגויסו 20,000 מלחים אירים לצי הבריטי. גרטן הוביל קו נאמן לכתר, אך, על אף היותו שייך למיעוט הפרוטסטנטי, הייתה שאיפתו הגדולה מתן שוויון זכויות לקתולים, הרוב המדוכא והמושפל של תושבי אירלנד.
ללא רפורמה מקיפה, סבר גרטן, לא תוכל עצמאותו החדשה של בית המחוקקים לבוא לידי ביטוי. על אף שהפרלמנט היה עתה עצמאי לכאורה, עדיין היה נתון להשפעה בריטית חזקה, באמצעות מתן שוחד של הממשל הבריטי לבעלי אחוזות איריים, אשר שלטו, למעשה, במחוזות הבחירה, שהיוו את "אחוזתם הפרטית". יתרה מכך, הזרוע המבצעת הייתה נתונה לשליטתם הישירה של האנגלים, ולא סרה למשמעת הפרלמנט האירי. המשנה למלך, מושל אירלנד, ו"ראש ממשלתו", היו עדיין מינויים שמינתה הממשלה בלונדון, ואחיזתם במשרתם הייתה תלויה בפוליטיקה בווסטמינסטר ולא בדבלין, כאשר בפרלמנט בלונדון לא היה כל ייצוג לאירים. מחוזות הבחירה לפרלמנט האירי היו לעיתים מחוזות קטנים בשליטתם של יחידים שסרו למרות הבריטים, ושאת ציותם ניתן היה לקנות באמצעות מתן תארים וקצבות. והחמור ביותר, שני שלישים מן האוכלוסייה, הקתולים, היו מנועים על פי החוקים הקיימים מלהיבחר לפרלמנט.
בשנת 1785 תמך גרטן בצעדיו של ראש הממשלה האנגלי ויליאם פיט הבן שנועדו לשפר את הסחר עם אירלנד, ולתקופה מסוימת היה מתומכי הממשלה הבריטית, אך ככל שהזמן חלף ופיט לא סייע בידו לבצע את הרפורמה הדרושה במבנה הפרלמנט האירי, נסחף גרטן לאופוזיציה לממשלה הבריטית.
גרטן לא האמין במתן זכות בחירה כללית, ורצה לשמור את הכוח החקיקתי בידי מיעוט בעלי הרכוש, שכן האמין כי על אף שעל אירלנד להישלט בידי האירים, הדמוקרטיה בצורתה הטהורה עלולה להוביל לאנרכיה. הצעותיו של גרטן לרפורמה מתונה נדחו על ידי הפרלמנט, אשר החל להיות מושפע מן המהפכה הצרפתית וממלחמת העצמאות של ארצות הברית ודחף להצעות קיצוניות. הבעיה הקתולית הייתה הבעיה הדחופה ביותר על סדר היום. גוף חדש, אשר הוקם בשנת 1791 על ידי הלאומן וולף טון, בשם אגודת "האירים החופשים" החל במסע תעמולה כנגד גרטן. הגוף הושפע מאוד מן המהפכה הצרפתית ועקרונותיה, ותמך ברפובליקה דמוקרטית, ובהפרדה מידית מאנגליה שניתן להשיגה אף באמצעים אלימים. באלסטר החלו הפרוטסטנטים לייסד אגודה משלהם, "אגודת אוראנז'", על שמו של "המלך ביל", הוא ויליאם השלישי שזכה עתה למעמד אגדי בעיני הפרוטסטנטים. לעומתם, הפרסביטריאנים ראו את ההזדמנות לעצמאות, וחלקם רצו לעשות אגודה אחת עם הקתולים בדרום.
בשנת 1793 הכריזה צרפת מלחמה על אנגליה. היו אלו ימי הדירקטוריון, ימי הדמדומים של המהפכה הצרפתית. עתה נשאו "האירים המאוחדים" את עיניהם לפריז. סבורים היו שפלישה צרפתית תקדם את מטרת העצמאות האירית. עד מהרה מצא עצמו וולף טון בפריז, כשהוא לבוש בבגדי גנרל צרפתי, ומפקד על כוח המתאמן לקראת הפלישה לאירלנד.
בשנת 1794 בעצה אחת עם המושל הכללי החדש, לורד פיצויליאם, הציע גרטן לפרלמנט הצעה לאמנציפציה של הקתולים, שפירושה הסרת האיסורים הפליליים על הפולחן הקתולי, ומתן שוויון זכויות אזרחי מלא. הוסכם כי החוק יקבל את הסכמת הממשלה הבריטית. כפי הנראה הייתה אי הבנה בין הגורמים השונים המעורבים במשא ומתן העדין, החוק לא הובא בפני הפרלמנט, ופיצויליאם הוחזר ללונדון. האירוע גרם לאכזבה כללית באירלנד. במרירות הכללית שהתהוותה ניסה גרטן לפעול במתינות ובשיתוף פעולה עם הממשלה הבריטית, אך נראה כי ממשלה זו הייתה נחושה להתעלם מדרישותיהם של האירים הקתולים. הארץ הלכה והידרדרה לקראת מרידה נוספת.
פלישתו של טון, בראשות ארמדה של 43 ספינות צרפתיות, וארבעה עשר אלף לוחמים יצאה לדרכה בשנת 1796, אך נתקלה במזג אוויר סוער. רק סירה אחת הגיעה אל החוף במפרץ בנטרי, והלוחמים שהיו עליה נעצרו על ידי האזרחים שיצאו מן הכנסייה והזעיקו את הצבא באמצעות פעמוני הכנסייה.
לא הייתה זו העת למתינות. גרטן איבד את הרוב שהיה לו בפרלמנט, ועתה היה ללא כל השפעה. הוא פרש מן הפרלמנט במאי 1797, ובמכתב לתושבי דבלין חרג ממתינותו והתקיף את הממשלה הבריטית במילים חריפות.
בעת ההיא, בשנת 1798 אנשים בעלי אמונות שונות היו מוכנים להתאחד למען מטרה משותפת. כך, הפרסבטריאנים (כת פרוטסטנטית) מן הצפון והקתולים, התאחדו לצורך המרד האירי של 1798. מרידה זו דוכאה ללא רחמים. האיכרים הקתולים העניים בצפון נלחמו כשקלשונים בידיהם, אל מול הצבא האנגלי המאורגן. הם ציפו לסיוע צרפתי, אך זה הגיע מעט מדי ומאוחר מדי. פיצג'רלד עצמו נהרג, וולף טון נעצר, ולאחר שנשפט למוות שיסף את גרונו שלו באולר ומת בייסורים לאחר כמה ימים.
איחוד הפרלמנטים
ממוזער|סמל ממלכת אירלנד
לאחר מרידת 1798 עלה מחדש נושא איחוד הפרלמנט האירי והפרלמנט האנגלי על ידי ממשלת ויליאם פיט בלונדון. גרטן הודיע מדבלין על התנגדותו החריפה לאיחוד.
בשלב זה עמדה בריטניה בפני סכנה חריפה מבחוץ. הייתה זו תחילתה של תקופת נפוליאון ונראה כי שאיפות ההתפשטות הצרפתיות, והנטיות המהפכניות שנשבו משם מסכנות את עצם קיום האימפריה הבריטית. המצב בו פרלמנט אירי עוין פעיל בעורפה של האימפריה, באירלנד, נראה מסוכן יותר מאי פעם. חוקתו של גרטן משנת 1782 נראתה בלתי בטוחה ומסוכנת לאינטרס של אנגליה. מרידת 1798 סיכלה את הפיוס שהתהווה והלך בין הפרוטסטנטים והקתולים באירלנד, ושאיפות לאומיות פרוטסטנטיות החלו מרימות את ראשן. אירוני הוא הדבר, לאור ההיסטוריה של האי לאחר מכן, כי היו אלו הפרוטסטנטים שהתנגדו להצעת האיחוד. הקתולים האמינו כי אם תתקבל הצעת האיחוד, יעביר פיט את חוק האמנציפציה הקתולית בפרלמנט בווסטמינסטר, וכך תיפתר בעייתם באופן שבו לא הצליחה להיפתר בימי העצמאות של הפרלמנט האירי בתקופת גרטן.
למרבה האירוניה לא הצליח פיט עצמו לשכנע את המלך האנגלי ג'ורג' השלישי שהיה בשלבים מתקדמים של מחלת נפש שערערה את שיקול דעתו, לתמוך באמנציפציה של הקתולים, וכך, למרות שנרמז לקתולים כי אם יסכימו לאיחוד יקדם הדבר את ביטול המגבלות עליהם, בפועל היה הדבר למכת מוות לשאיפותיהם.
כאשר הובאה הצעת האיחוד אל הפרלמנט האירי בשנת 1799 דחה אותה הפרלמנט. גרטן עדיין היה בפרישה, וקולו לא נשמע. רבים ראו בו אחראי לאירועי המרידה של 1798, בכך שהצעותיו לאמנציפציה של הקתולים הובילו את אלו לאי ציות ולמרידה. אך הסכנה שהייתה להסדר החקיקתי של 1782 החזירה אותו עד מהרה למעמדו הקודם, כמנהיג אהוד. אך בזמן פגרת הפרלמנט פעלה הממשלה הבריטית בקרב בעלי האדמות המושחתים, והצליחה להשיג רוב להצעת החוק. ב-15 בינואר 1800 התכנס הפרלמנט האירי למושבו האחרון. באותו היום הצליח גרטן לקבל מושב בפרלמנט כנציג מחוז ויקלאו. הוא נאם למשך שעתיים, לקול תשואות הקהל מן היציע, והצליח לעכב את קבלת החוק עד ל-26 במאי 1800. הפרלמנט האירי קיבל את הצעת החוק ברוב משמעותי.
לתקופה קצרה ניסה עוד פיט להביא בפני המלך את הצעות האמנציפציה לקתולים, אך משלא הצליח לקבל את הסכמת המלך, התפטר במרץ 1801. היה זה סופן של שאיפות האמנציפציה הקתוליות, עד ימי דניאל או'קונל כשלושים שנה לאחר מכן.
אירלנד הייתה עתה לחלק בלתי נפרד מ"הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" שהייתה מורכבת מאנגליה, סקוטלנד, ויילס ואירלנד. מאה אירים פרוטסטנטים הורשו להצטרף לבית הנבחרים בווסטמינסטר. הייתה זו תמורה דלת ערך לעומת אובדנן המוחלט של שאיפות העצמאות, ושל הניסיון להביא לאמנציפציה של הקתולים.
קטגוריה:אירלנד: היסטוריה | 2024-02-13T00:38:00 |
סול בלו | סול בלו (באנגלית: Saul Bellow; 10 ביוני 1915 – 5 באפריל 2005) היה סופר קנדי-אמריקאי יהודי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1976.
זכה בפרס הרצאת ג'פרסון לשנת 1977 ובפרסים רבים נוספים.
בלו נודע בעיקר בכתיבת רומנים החוקרים את הבידוד, הניתוק הרוחני והאפשרות להתעוררות האדם. נחשב, על ידי מבקרים רבים, לאחד הגדולים בסופרי ארצות הברית.
קורות חיים
בלו נולד בשם סולומון, בלאשין, פרבר בעיר מונטריאול בקנדה, להורים שהיגרו מסנקט פטרבורג. בגיל 9 עברה משפחתו לארצות הברית לעיר שיקגו. בלימודי התואר הראשון באוניברסיטת נורת'ווסטרן התמקד באנתרופולוגיה, ונטען שללימודים אלו הייתה השפעה על כתיבתו. הוא סיים תואר שני באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. לימד יותר משלושים שנה בוועדה למחשבה חברתית (Committee on Social Thought) באוניברסיטת שיקגו וכן במוסדות אקדמיים רבים אחרים, בהם אוניברסיטאות מינסוטה, ייל, ניו יורק, פרינסטון ובוסטון, שם הרצה בחוג לאנגלית. לשם קבלת המשרה בבוסטון עזב את שיקגו אחרי שנים רבות, ועבר להתגורר במסצ'וסטס בסוף העשור השמיני לחייו. הוא נפטר בגיל 89 בברוקליין, מסצ'וסטס, והובא למנוחות בבית העלמין היהודי "שיר ההרים" בברטלבורו, ורמונט.
בלו ביקר פעמיים בישראל, שאליה היה לו קשר נפשי עמוק: במלחמת ששת הימים ב-1967, עת סיקר עבור "ניוזדיי" את הקרבות והניצחון, וב-1975 עת שהה שלושה חדשים בירושלים עם אשתו הרביעית, אלכסנדרה, כאורחו של טדי קולק. בעקבות ביקורו השני פרסם את "לירושלים ובחזרה", אחד החיבורים היותר מעמיקים על ישראל (ראה אור גם בעברית, בהוצאת עידנים, בתרגום אהרן אמיר).
עמדותיו
בלו נמנה עם קבוצת האינטלקטואלים של ניו יורק. הוא היה תומך מובהק של מדינת ישראל, וכתב את הספר "לירושלים ובחזרה" שבו סיפר על פגישותיו עם פוליטיקאים ישראלים בירושלים. העיר ראשון לציון קראה רחוב על שמו.
חיים אישיים
בלו היה נשוי חמש פעמים, בין היתר לאלכסנדרה בלו ולצד נישואיו, הסוערים בדרך כלל, ניהל פרשיות אהבים לרוב. "אני פוליגמיסט מוצהר ומודע", נהג לומר. בתו האחרונה נולדה כשהיה בן 85, מנישואיו למזכירתו ג'ניס פרידמן, הצעירה ממנו ב-35 שנים.
סגנון ספרותי
מלבד בספר הנדרסון מלך הגשם, רוב גיבורי ספריו של בלו הם גברים יהודים לא-צעירים המתגוררים בשיקגו או בניו יורק.
עלילות ספריו מובלות על ידי מסעות חיפוש אישיים ומשברים של הגיבורים ופחות על ידי פעולה. על פי רוב, גיבוריו של בלו נמצאים בנקודת משבר בחייהם מסיבה רומנטית, כספית או אחרת. הסערה שחווה גיבור הספר מעוררת שאלות קיומיות.
בלו התייחס בספריו ליצירותיהם של פילוסופים גדולים, בדרך כלל מבלי לפגוע בקריאות הספר או להפריע לעלילה. דוגמה מרשימה לכך ניתן למצוא בספר כוכב הלכת של מר סאמלר, העוסק בניצול שואה נרגן שחי בעיר ניו יורק במהלך המהפכה התרבותית של שנות השישים.
בלו שלח ידו גם בכתיבת מחזות - שניים מהם אף הועלו בברודוויי, אך נחלו כישלון חרוץ. כמה מספריו עובדו לסרטים.
ספריו שתורגמו לעברית
על בלימה (1944), תרגם יותם ראובני, זמורה ביתן, 2000.
הקורבן (1947), תרגם ארז אשרוב, זמורה ביתן, 2010.
הרפתקאות אוגי מארץ' (1953), תרגם אהרן אמיר, זמורה ביתן, 1979.
תפוס את היום (1956), תרגם אביב מלצר, הוצאת אדם, 1980. תרגום נוסף: משה זינגר, זמורה ביתן, 1991.
הנדרסון מלך הגשם (1959), תרגמה אופירה רהט, ספרית פועלים, 1976. תרגום נוסף: משה זינגר, זמורה ביתן, 1992.
הרצוג (1964), תרגם אליהו פורת, ספרית פועלים, 1965. תרגום נוסף: עודד פלד, זמורה ביתן, 1992.
זיכרונות מוסבי וסיפורים אחרים (1968), תרגם יותם ראובני, זמורה ביתן, 2000.
כוכב הלכת של מר סאמלר (1970), תרגם חיים גליקשטיין, ספרית פועלים, 1971. תרגום נוסף (בשם כוכבו של מר סאמלר): משה זינגר, זמורה ביתן, 1993.
מתנת המבולדט (1975), תרגמה אביבה גור, ספרית פועלים, 1978. תרגום נוסף (בשם מתנת הומבולט): מרדכי ברקאי, זמורה ביתן, 1993.
לירושלים ובחזרה - דיווח אישי (1976), תרגם אהרן אמיר, עידנים, 1977.
דצמבר של הדיקאן (1982), תרגם חיים איזק, זב"מ, 1984.
הפה הגדול (1984), תרגם משה זינגר, זמורה ביתן, 1988.
רבים יותר מתים מלב שבור (1987), תרגם משה זינגר, זמורה ביתן, 1990.
גניבה (1989), תרגם אלי הירש, זמורה ביתן, 1994.
ממשות (1997), תרגם יונתן פרידמן, זמורה ביתן, 1999.
קשר בלרוסה ומשהו בשביל שיזכרו אותי, תרגום אירית מילר, זמורה ביתן, 1998
רוולסטין (2000), תרגם מיקי גורן, זמורה ביתן, 2001.
סול בלו, הסיפורים הנבחרים (2001), כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2004.
לקריאה נוספת
עדה אהרוני, הקול הפנימי ביצירתו של חתן פרס נובל סול בלו, הוצאת פרדס, 2007.
Ruth Miller, Saul Bellow, a Biography of the Imagination, St. Martin's Press, 1991
Ben Siegel, Gloria Cronin (eds.), Conversations with Saul Bellow, University Press of Mississippi, 1994
Zachary Leader, The Life of Saul Bellow: to Fame and Fortune, 1915-1964, Vol. 1, Knopf, 2015
Zachary Leader, The Life of Saul Bellow: Love and Strife, 1965-2005, Vol. 2, Knopf, 2018
James Atlas, Bellow: a Biography, Random House, 2000
Greg Bellow, Saul Bellow: a Son's Memoir, Bloomsbury, 2013
מבחר מאמרים על יצירתו
האריה המת והכלב החי, על מקומה של היהדות בכתבי סול באלו, מאת צפירה פורת, מאזנים מ"ב, תשל"ו 1976.
הדו"ח האישי של סול בלו, מאת יעקב רבי, על המשמר, דצמבר 1976.
סול בלו בירושלים, מאת מיכאל ששר, ידיעות אחרונות, ינואר 1977.
השלמות ומילואים לביבליוגרפיה בעברית על סול בלו, מאת יוסף ירושלמי, עלי-שיח 6, תשל"ט 1979.
ארבעה ניסיונות תיווך בין טקסטים יהודיים ואמריקניים: סופרים יהודים-אמריקנים לנוכח איום האנטישמיות בתקופת מלחמת העולם השנייה, מאת עופר שיף, הציונות כ"א, תשנ"ח 1998.
מסתבר שיש לבבות המקרינים יותר אהבה מאחרים, מאת אלן ללצ'וק, ארץ אחרת 29, תשס"ה 2005.
קישורים חיצוניים
סול בלו, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
על הזהות היהודית ביצירתו של סול בלו בכתבה על הספר של חוקרת יצירתו עדה אהרוני
אריק גלסנר, על "הסיפורים הנבחרים" של סול בלו ו"מתנת המבולדט" של סול בלו, מרץ 2008
הערות שוליים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:סופרים יהודים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות
קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים קנדים
קטגוריה:יהודים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:סגל קולג' בארד
קטגוריה:זוכי מלגת גוגנהיים
קטגוריה:זוכי הרצאת ג'פרסון
קטגוריה:זוכי פרס הספר הלאומי האמריקאי
קטגוריה:זוכי הפרס הלאומי לספרים יהודיים
קטגוריה:זוכי פרס או. הנרי
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
קטגוריה:זוכי פרס פוליצר: סיפורת
קטגוריה:סוציאליסטים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא יהודי-ליטאי
קטגוריה:זוכי המדליה הלאומית לאמנויות
קטגוריה:זוכי הפרס הספרותי של סנט לואיס
קטגוריה:קצינים בלגיון הכבוד
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1915
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2005 | 2024-07-25T14:50:58 |
נתב"ג 2000 | הפניה נמל התעופה בן-גוריון#נתבג 2000 | 2016-04-03T17:44:28 |
פול טובייה | פול טובייה (בצרפתית: Paul Touvier; 3 באפריל 1915 – 17 ביולי 1996), משתף פעולה צרפתי שהורשע בפשעים נגד האנושות.
חייו
פול טובייה נולד למשפחה קתולית בשנת 1915. בימי צרפת של וישי, בהיותו בשנות העשרים לחייו, הצטרף למיליציה הצרפתית הפרו-נאצית. הוא נתמנה לראש המודיעין של המיליציה באזור העיר ליון ופעל בכפיפות לקלאוס ברבי ראש הגסטפו בליון, שכונה בשם "הקצב מליון" ואשר נשפט בשנת 1987 למאסר עולם.
טובייה השתתף בפעולות המיליציה נגד אנשי תנועת ההתנגדות הצרפתית ("הרזיסטנס") ונטל חלק בפעולות המיליציה בריכוז יהודי צרפת ושילוחם להשמדה. הוא אף הוציא להורג במו ידיו, בשנת 1944, בעיירה ליד ליון, שבעה יהודים כמעשה נקם על רצח שר התעמולה של וישי על ידי אנשי הרזיסטנס בפריז. זכה לכינוי "ברבי הצרפתי".
לאחר המלחמה הסתתר בזהות בדויה, ובשנת 1946 הורשע שלא בפניו בבגידה ונדון למוות.
טובייה נעצר בשנת 1947 אך הצליח להימלט. בשנת 1966, כאשר חלפה תקופת התיישנות בת עשרים שנה ולא ניתן היה יותר לבצע את גזר הדין נגדו, חדל מלהסתתר והגיש בקשה לחנינה. הנשיא ז'ורז' פומפידו נעתר לבקשה ובשנת 1971 חנן את טובייה, דבר שאיפשר לו לחזור לליון ולהחזיק ברכושו ובנכסיו. הדבר עורר תרעומת בצרפת ונטען כי נכסיו הם נכסים שהוחרמו מיהודים שנשלחו להשמדה.
הזעם בציבור עורר מחדש את המערכת המשפטית, ובשנת 1973 הועמד טובייה לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות. בין יתר האישומים נכלל גם האישום בדבר רציחתם של שבעת היהודים בשנת 1944. הוא נמלט שוב ונתפס רק בשנת 1989 כשהוא מסתתר במנזר קתולי בעיר ניס.
"איני מתחרט על דבר" הצהיר בעת מעצרו. העובדה שמצא מחסה בחסות הכנסייה הקתולית הדגישה שוב את הקשר שנתקיים בימי צרפת של וישי בין הכנסייה הקתולית לבין שלטונות וישי.
טובייה שוחרר זמנית בשנת 1991 ומשפטו התנהל בשנת 1994 והוא נדון למאסר עולם. הוא היה הצרפתי הראשון שנדון על פשעים נגד האנושות (השני היה מוריס פאפון). הוא מת ממחלת הסרטן בשנת 1996, בהיותו במאסר.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:צרפת של וישי: אישים
קטגוריה:צרפתים משתפי פעולה עם הנאצים
קטגוריה:מורשעים בדין בצרפת
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1915
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1996 | 2024-10-02T05:39:26 |
ג'יאנג דזה-מין | גְ'יָאנְג דְזֶה-מִין (בסינית מפושטת: 江泽民; 17 באוגוסט 1926 – 30 בנובמבר 2022) היה בכיר דור ההנהגה השלישי של המפלגה הקומוניסטית בסין בשמשו כמזכיר הכללי של המפלגה מ-1989 ועד 2002, נשיא המדינה מ-1993 עד 2003 ונשיא הוועד הצבאי העליון מ-1989 ועד 2004. תחת שלטונו התקדמה הכלכלה של סין התקדמות מטאורית, קשרי החוץ הורחבו וכל זאת תוך השארת המפלגה הקומוניסטית כגוף המרכזי השולט במדינה.
ביוגרפיה
ג'יאנג דזה-מין הצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1946, לאחר חברות ארוכה בתנועות הנוער הקומוניסטיות המחתרתיות. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, עבר ללמוד באוניברסיטאות שונות בסין, וכשסיים תואר בהנדסה, נסע למפעלי הרכב של סטלין במוסקבה כדי לקבל ניסיון במקצוע. לפני כניסתו לפוליטיקה הארצית שימש ג'יאנג כשגרירה של סין ברומניה וכראש עיריית שאנגחאי.
עלייה לשלטון
אחרי דיכוי המחאות בכיכר טיין-אן-מן ביוני 1989 החליטו דנג שיאופינג, לי פנג וצ'ן יון להחליף כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין את המנהיג הליברלי יותר ג'או דזה-יאנג, נגדו נטען כי היה קשוב יתר על המידה למחאות הסטודנטים. כמחליף הם בחרו בג'יאנג, אף על פי שלא לקח חלק בדיכוי מחאות הסטודנטים בכיכר טיין-אן-מן, אולם לאחר שהוכיח את יכולתו בדיכוי מהומות דומות בשאנגחאי. ב-24 ביוני 1989, הכינוס הרביעי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית הדיח את ג'או, ומינה את ג'יאנג כמזכיר הכללי.
בנובמבר אותה שנה הפך ליו"ר הוועד הצבאי המרכזי של המפלגה, ב-27 במרץ 1993 נבחר לנשיא המדינה, ועם מותו של דנג שיאופינג ב-1997 הפך סופית למנהיג הרפובליקה העממית של סין.
הקונגרס ה-16 של המפלגה והפרישה
בשנת 2002 פינה ג'יאנג את מקומו בראשות הוועידה המכוננת של המפלגה, לאנשי "הדור הרביעי" במפלגה אשר הונהגו על ידי חו ג'ינטאו. לאחר שעלה חו לשלטון הוא העניק לג'יאנג את התואר החדש "ראש המפלגה" בעוד הוא עצמו משמש כמזכיר הכללי של המפלגה (בעל השליטה דה פקטו במדינה). ב-15 במרץ 2003 ירש חו את תפקידו של ג'יאנג כנשיאה של סין. ג'יאנג נשאר יושב ראש הוועדה הצבאית הראשית כאשר הוא משמר את כוחו בוועדה המכוננת על ידי הצבה של אנשי שלומו ב-6 מתוך תשעת המקומות בוועדה.
לאחר הקונגרס ה-16 של המפלגה הקומוניסטית, הקפיד ג'יאנג לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מהצהרות פומביות. הוא היה שקט במיוחד בזמן השתוללות מחלת הסארס בסין, במיוחד בהשוואה לפתיחות הרבה לתקשורת אותה גילה היו"ר חו. אף על פי שרבים ציפו מג'יאנג להמשיך ולהשפיע על התנהלותה של המפלגה, מדיניותו לא ניכרה ולא באה לידי ביטוי במהלכיה של המפלגה, וזאת בעיקר משום שההסדרים החוקתיים שהתקבלו בקונגרס ה-16 השאירו אותו למעשה בעמדה חסרת השפעה.
אף על פי שמרבית חברי הוועדה המכוננת היו אנשיו, הם לא יכלו להשפיע על הבירוקרטיה האזרחית בסין בצורה בה הוא חפץ. יתר על כן, תפקידו כראש הוועדה הצבאית נחלש גם הוא וזאת בשל הרכבה החדש של הוועדה שכלל בעיקר אנשי צבא מקצועיים, אשר רמזו לו כי הם אינם מעוניינים להתוות מדיניות שונה מזו של הוועדה המכוננת. לבסוף, נשאר ג'יאנג האיש היחיד מאנשי הדור השלישי בצמרת המפלגה (מלבד דנג שיאופינג שלמרות פרישתו המשיך לעסוק בענייני המפלגה) מאחר שכל חבריו העדיפו להימנע מלעסוק בענייני היומיום ולפרוש לענייניהם הפרטיים.
ב-19 בספטמבר 2004, לאחר כינוס בן ארבעה ימים של הוועד הראשי של המפלגה, פרש ג'יאנג מתפקידו הרשמי האחרון כראש הוועדה הצבאית לאחר שבועות של ניסיונות לשכנעו בידי אנשיו של חו ג'ינטאו לפנות את מקומו. כצפוי, יורשו של ג'יאנג בתפקיד היה חו ג'ינטאו עצמו, אך בהתמודדות על תפקיד סגן היושב ראש נכשל המועמד של ג'יאנג מה שסימן סופית את תום עידן ג'יאנג דזה-מין בסין.
מורשתו של ג'יאנג דזה-מין
ממוזער|207x207 פיקסלים|ג'יאנג דזה-מין נפגש עם נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון
על אף הלעג לו זכה ג'יאנג מראשי המפלגה, בראשית הקריירה הפוליטית שלו, הוא נתמנה למנהיג המפלגה ומחליפו הטבעי של דנג שיאופינג במהירות רבה יחסית. תחת הנהגתו צמחה הכלכלה הסינית בקצב יוצא דופן של 8% בשנה. התקדמות זאת נזקפת לזכות המדיניות אותה הנהיג ג'יאנג, מדיניות הדוגלת בכלכלת שוק עם בקרה מפלגתית נוקשה. מורשתו של ג'יאנג באה לידי ביטוי גם בקבלתה של סין לארגון הסחר העולמי וכן בהיבחרה לארח את המשחקים האולימפיים בבייג'ינג בשנת 2008. משנתו של ג'יאנג התווספה לחוקת המפלגה בתום הקונגרס ה-16 לצד המרקסיזם-לניניזם, המאואיזם ומשנתו של דנג שיאופינג.
ביקורת
במקביל להצלחתו, הוטחה בג'יאנג דזה-מין ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם שונים, על כך שהוא אינו מביא לרפורמות חברתיות ופוליטיות בארצו. לאורך כל כהונתו פעל ג'יאנג לחיזוק שליטתה של המפלגה בעם ושמירת מעמדה השלטוני.
ביקורת נוספת לה זכה ג'יאנג הייתה ביקורת מתוך המפלגה, באשר להתמקדות בפיתוח הכלכלה בכל מחיר תוך התעלמות מכוונת מהנזק הסביבתי אשר נגרם כתוצאה מכך, מהגדלת הפערים בין עשירים לעניים והפגיעה באלו שהשתרכו מאחור כתוצאה מהרפורמות בכלכלה. מתווה מדיניותם של יורשיו של ג'יאנג נהגה בעיקר כדי לתקן את הפערים הללו, וכיום ניתן בסין דגש גם על הסביבה ומערכת הבריאות, ולא רק על צמיחת הכלכלה.
ב-11 בינואר 2006, בית המשפט העליון בספרד הסכים לחקור מקרה בו נטען כי שבעה סינים, בהם ג'יאנג דזה-מין, וראש הממשלה לשעבר לי פנג, אחראים לרצח עם בטיבט. חקירה זו באה בעקבות החלטת בית המשפט החוקתי בספרד (ב-26 בספטמבר 2005) שקבע כי בתי משפט בספרד יכולים לדון בתיקי רצח עם גם אם לא היו מעורבים אזרחי ספרד על בסיס סמכות שיפוט אוניברסלית. סין אמרה כי החקירה היא הפרעה לענייניה הפנימיים ודחתה את הטענות כ"המצאה מוחלטת". בנובמבר 2013, הוציאה ספרד צו מעצר נגד ג'יאנג דזה-מין בחשד למעורבות ברצח עם בטיבט.
רדיפת מתרגלי הפאלון גונג
ב-10 ביוני הקים ג'יאנג דזה-מין את משרד 610 כארגון לביטחון פנים שייעודו המוצהר היה לעקוב, לרדוף ולדכא את מתרגלי הפאלון גונג בסין. שמו של הארגון, משרד 610 נגזר ממועד הקמתו על ידי ג'יאנג דזה-מין ומפלגת השלטון. משרד 610 הצליח לאתר את המיקום המדויק של המתרגלים, לאחר שפיתח את היכולת לחפש ולרגל וכתוצאה ממיזם משותף בין המשרד לביטחון פנים של מחוז שנדונג ובין "סיסקו מערכות". כתוצאה משיתוף פעולה זה, נבנה מאגר מקיף של מידע אישי על אנשים, שכלל גם רשימות מידע שנאסף על ידי משרד 610 לגבי הפאלון גונג. מערכת המעקב הזאת הופצה במהירות אל מחוזות אחרים. הרשויות הסיניות קראו לה מעקב מגן זהב.
חיים אישיים
בנו של ג'יאנג דזה-מין הוא ג'יאנג מיאנהנג. בבעלותו של מיאנהנג תאגיד ענק של בתי חולים, בתי חולים צבאיים, מכוני מחקר, אוניברסיטאות, חברות פארמה, מעבדות (ביניהן המעבדה בווהאן) ולאחרונה גם פטנט על התרופה לווירוס הקורונה "רמדסיביר", בשיתוף עם חברת גלעד GILEAD האמריקאית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נשיאי הרפובליקה העממית של סין
קטגוריה:ראשי עיריות
קטגוריה:שגרירים ברומניה
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: יחסי חוץ
קטגוריה:סינים שנולדו ב-1926
קטגוריה:סינים שנפטרו ב-2022 | 2024-08-20T06:31:59 |
יין-יאנג | ממוזער|180px|סמל יין-יאנג בגן
המושג יין - יאנג (בסינית מסורתית: 陰陽; בסינית מפושטת: 阴阳; בפין-יין: yīnyáng; בתו מחשב: ☯; מילולית: "הצד האפל והצד המואר של ההר") מתאר את שני הכוחות המנוגדים אך משלימים, המצויים בכל הדברים ביקום על פי הפילוסופיה והמטפיזיקה הסינית העתיקה, בעיקר הדאואיסטית.
יין: החלק הקר, הנמוך, האיטי, החשוך של התהליך, מקושר עם הירח האפל או עם דעיכת הירח ומסמל את האופי או הטבע הנשי, המקושר ללילה. במחזור הנשימה היין מקושר לשאיפה. במחזור עונות השנה הוא מקושר לחורף, או לתהליך התקצרות שעות האור.
יאנג: החלק החם, הגבוה, המהיר, המואר של התהליך, מקושר עם החלק המואר של הירח או עם תהליך גדילת החלק המואר. מסמל את האופי או הטבע הגברי, המקושר ליום. במחזור הנשימה מקושר לנשיפה. במחזור עונות השנה מקושר לקיץ, או לתהליך התארכות שעות האור.
צמד המושגים משמש במספר דתות ופילוסופיות סיניות, ביניהן הקונפוציאניזם, הדאואיזם והדת הסינית העממית. המושגים משמעותיים במיוחד בדאואיזם. אמנם המלים יין-יאנג מופיעות רק פעם אחת בספר הדאו דה ג'ינג, אך הספר מלא בדוגמאות והבהרות רבות של "ההדדיות המשותפת". היין והיאנג מהווים אחד מהעקרונות הבסיסים של הרפואה הסינית המסורתית.
יין ויאנג הם תיאור של ניגודים משלימים ולא דבר מוחלט, מושלם או טהור. כל הפרדה חותכת בין שני תיאורים נוגדים אלה של יין ויאנג תיראה בהיפוך גמור מנקודת מבט אחרת. הגדרת הניגודים נראית הגדרה של נוחיות. כוחות בטבע ברובם ניתנים לחלוקה של מרכיבים המציינים את מצב היין והיאנג שלהם, ובדרך כלל שני אלה נמצאים בתנועה ולא במצב מקובע ומוחלט. ישנה תפיסה מוטעית נפוצה שהחלק הכהה בסמל מייצג את ״הרע״ והחלק הבהיר מייצג את ״הטוב״, אך למעשה הסמל מייצג גישות מנוגדות שמשלימים אחד את השני בדומה למערכת יחסים, יום ולילה, וכן הלאה, ולמעשה הטוב או הרע נמדדים על ידי האיזון וההרמוניה או חוסר ההרמוניה בין שני הכוחות האלה
משמעות המונחים
יאנג יין שמש ירח ים לבנה יום לילה מואר חשוך חם קר פעיל מנוחה זכרי נקבי טוב רע דרום צפון קיץ חורף דחיפה משיכה ימין שמאל התבוננות החוצה התבוננות פנימה שמים ארץ פרט זוג 9* 6* 7** 8** *סמל מספרי ראשי*סמל מספרי משני
ליין ויאנג משמעויות רבות ורחבות. במשמעותם הפשוטה יאנג פירושו "הצד המואר של ההר" וכך הוא מתקשר ליום ולפעילויות יותר אקטיביות, לעומתו היין פירושו "הצד המוצל של ההר" וכך הוא מתקשר ללילה קיפאון. ניתן להשוות את היין והיאנג לגרף על ישר.
משמעות נוספת היין והיאנג בהקשר של רצף הזמן. שקיעת השמש היא יאנג ההופך ליין, ירח הוא יין מלא, אמצע הלילה הוא יין מלא וזריחה היא יין ההופך ליאנג, שמש הצהריים היא יאנג מלא. את רצף הזמן ניתן לבטא באמצעות השינויים העונתיים, רוחות השמים. דרום וקיץ הם יאנג מלא; מערב וסתיו הם יאנג ההופך ליין; צפון וחורף הם יין מלא, ומזרח ואביב הם יין ההופך ליאנג. המספרים העיקריים והמשניים עבור היין והיאנג הם עד 15.
היין והיאנג משמשים לעיתים קרובות כדרך לביטוי או כסימוכין של מחלה, תרבויות אסייתיות רבות מטפלות במחלות חום/קור או יובש/רטיבות בטיפול נגדי. לדוגמה תסמין יין, כמו התקררות יטופל באמצעות טיפולים יאנגיים, כמו למשל אוכל חם. תסמין יאנג, כמו עצבנות, יטופל באמצעות טיפולים ייניים למשל אוכל קר כמו פירות.
היין והיאנג יכולים גם לשמש לתיאור בתהליך השינויים בין השלבים השונים של המחזור ההתמרה (טְרַנְסְפוֹרְמַצְיָה). לדוגמה, מים קרים (יין) ניתן להרתיח כך שבסופו של תהליך הם יהיו רתוחים ויהפכו לאדים (יאנג).
דרך אחת לרשום את הסמלים של יין ויאנג היא קו מלא (יאנג) וקו מרוסק (יין), שאותו ניתן לחלק לארבע רמות של יין ויאנג. חלוקה נוספת תיצור שמונה טריגרמות (trigrams). טריגרמות אלו מופיעות, למשל,
בדגל קוריאה הדרומית. דרך נוספת להראות את היין ויאנג היא הסמל המופיע בדף זה הנקרא טאיג'יטו (Taijitu; בסינית: 太極圖; המילה מורכבת משלוש מילים טאי ג'י טו בפירוש מילולי "תרשים של הבסיס העליון"). החלק שמרביתו לבן, הוא היאנג והחלק הכהה ברובו, הוא היין. אולם כל אחד מהם מכיל גרעין של השני. היין והיאנג חשובים במידה שווה, בשונה מהדואליזם האופייני של טוב ורע.
הגרעין השחור שבשטח יאנג מייצג את ה-"יו", כלומר מה שנראה לנו כקיים באופן גשמי. ה-"יו" מתקבל מבחירה בין יין ליאנג ("יין יאו יאנג"). הגרעין הלבן לעומת זאת מייצג את ה-"וו", כלומר את מה שנראה לנו כבלתי קיים באופן גשמי אבל הוא בעל משמעות בכל זאת. לדוגמה דברים בעלי קיום רוחני כמו "יופי" או "מוזיקה" הם "וו". ה-"וו" מתקבל מהרמוניה בין יין ליאנג ("יין הא יאנג"). המושג הסיני "הא" מייצג הרמוניה אבל גם "וגם" לוגי והוא מקביל ל-"איי" היפני.
תפישה זו נקראת יין יאנג, לא יאנג יין, רק משום שלראשון היגוי מועדף בסינית (ראו ערך מנדרינית תקנית), לסדר המלים אין שום משמעות תרבותית או פילוסופית.
עקרונות
כל דבר ניתן לתיאור הן כיין והן כיאנג.
יין ויאנג הם הפכים לכל דבר יש את ההופכי שלו באופן יחסי, שום דבר הוא לא מוחלט. אין דבר שהוא לחלוטין יין או לחלוטין יאנג. בכל נכלל גם גרעין של ההפוך ממנו. לדוגמה חורף יכול להפוך לקיץ; "מה שעולה חייב לרדת".
יין ויאנג תלויים זה בזההאחד לא יכול להתקיים ללא האחר. לדוגמה: יום לא יכול להתקיים ללא לילה, אור לא יכול להתקיים ללא חשכה.
יין ויאנג מתחלקים לחלוקות משנה של יין ויאנגכל היבט של יין או יאנג ניתן לחלוקה נוספת של יין ויאנג. לדוגמה טמפרטורה יכולה להראות חמה או קרה. אולם, חם ניתן לחלוקת משנה חמים או רותח, וקר לקריר או צוֹנֵן. לכל ספקטרום ישנו ספקטרום צר יותר, לכל התחלה יש רגע בזמן, לכל רגע יש התחלה וסוף, בדיוק כמו שכל שעה מתחילה ומסתיימת.
יין ויאנג מכלים ותומכים זה בזהבדרך כלל היין והיאנג שומרים על שיווי משקל כאשר אחד גדל השני קטן, אולם, יכול להתקיים חוסר איזון. יכולים להיות ארבעה סוגים של חוסר איזון: עודף יין, עודף יאנג, חוסר יין, חוסר יאנג.הם יכולים למרות חוסר האיזון להיות זוג: כי עודף יין, יוצר חוסר ביאנג ולהפך. חוסר האיזון יכול להיות עניין יחסי: עודף של יאנג "מכריח" את היין להיות "יותר מרוכז".
יין ויאנג יכולים לשנות צורה מאחד לשניבשלב ספציפי, יין יכול להפוך ליאנג ולהפך. לדוגמה, לילה הופך ליום, חם מתקרר, חיים באים אל קיצם והופכים למוות, צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך. אולם גם שינויים אל הם יחסיים. יום ולילה מתקיימים יחד בכדור הארץ בזמן שמתבוננים מן החלל.
חלק מהיין הוא יאנג וחלק מן היאנג הוא ייןהנקודות בכל אחד מן המאפיינים משרתות:
כתזכורת שיש עקבות של אחד בשני. לדוגמה תמיד יהיה אור בחשכה (כוכבים בלילה), מאפיינים אלה הם לעולם לא אחד או השני.
כתזכורת לכך שצד קיצוני ביותר יכול להפוך מידית להפך שלו, או במילים אחרות התוויות יין ויאנג מותנות בנקודת המבט של המתבונן. לדוגמה האבן הקשה ביותר היא הקלה ביותר לשבירה. דבר זה מראה כי קיצוניות של קיום כל מאפיין במצבו הטהור והבלעדי היא מלאכותית.
הסמל בתרבות
מעבר למקומו בפילוסופיות סיניות, סמל היין ויאנג נפוץ בתרבות הפופולרית ברחבי העולם ומשמש כסמל פופולרי, המוטבע למשל על תכשיטים. גם בישראל נפוצות שרשראות עם סמל יין ויאנג ובני נוער רבים עונדים שרשראות אלו. במדינות מסוימות ישנן בריכות נוי בצורת יין ויאנג והן מאכלסות דגי קוי, שפמנונים וכדומה. בזיכיון הסרטים "קונג פו פנדה" על ארבעת סרטיו נעשה רבות שימוש במונח זה, לצד צ'י. כמו כן שרביטו של לוחם הדרקון נשא את הסמל הזה.
דגלים
דגלים עם סמל ה"יין-יאנג":
ראו גם
דגל קוריאה הדרומית
רפואה סינית
חמשת היסודות
פילוסופיה סיניתטאואיזם
פאלון גונג
מקרוביוטיקה
קישורים חיצוניים
יסודות הרפואה הסינית - דוד כפרי
רפואה סינית מפי הקיסר הצהוב (בתרגום חופשי לעברית)
קטגוריה:סמלים
קטגוריה:רפואה סינית
קטגוריה:פילוסופיה סינית
קטגוריה:דאואיזם | 2024-08-06T08:56:56 |
ז'יאנג זמין | REDIRECTג'יאנג דזה-מין | 2007-01-09T07:40:10 |
קבוע פלאנק | קבוע פלאנק (Planck) הוא קבוע פיזיקלי, בעל חשיבות במכניקת הקוונטים. הקבוע קרוי על שמו של הפיזיקאי הגרמני מקס פלאנק.
קבוע פלאנק תואר לראשונה כיחס הקבוע בין האנרגיה של פוטון והתדירות של הגל האלקטרומגנטי אותו הוא יוצר.
הקבוע, המסומן באות h, שווה ל
הממדים של קבוע פלאנק הם אנרגיה כפול זמן, או תנע כפול מרחק. אלה הן גם היחידות של תנע זוויתי או של פעולה.
מקובל מאוד גם להגדיר את קבוע פלאנק המצומצם (שלעיתים נקרא קבוע דיראק) שמסומן (מבוטא h-bar) באופן הבא:
שערכו הוא
במאי 2019, בהנחיית הלשכה הבינלאומית למידות ולמשקלות, נכנסה לתוקף ב-SI ההגדרה החדשה של ערכו של קבוע פלאנק במונחים של קילוגרם, מטר ושנייה. על אף שמדובר על הגדרה של קבוע פלאנק, למעשה מדובר על הגדרה מחדש של הקילוגרם, שכן קבוע פלאנק הוא גודל פיזיקלי יסודי והמטר והשנייה מבוססים על גדלים פיזיקליים מוחלטים.
היסטוריה
הפיזיקאי הגרמני מקס פלאנק הציג את הקבוע הקרוי על שמו לראשונה ב־1900 כחלק מפתרון הבעיה של קרינת גוף שחור. פלאנק הניח אז לראשונה את הנחת הקוונטיזציה של האנרגיה של האור. על סמך הנחה זאת הניח אלברט איינשטיין ב־1905 שהאור גם פולט קוונט של אנרגיה, ופתר בעזרת הנחה זאת את בעיית התא הפוטואלקטרי. נילס בוהר היה הראשון להוסיף את ההנחה הזו לניסיון לבנות מודל המתאר את מבנה האטום (ראו: מודל האטום של בוהר).
שימושים
קבוע פלאנק מופיע למעשה בכל הנוסחאות של המכניקה הקוונטית, ובתורת השדות הקוונטית נהוג לעבוד במערכת יחידות בהן . ככל שרגישותו של מכשיר המדידה תהיה גדולה יותר מקבוע פלאנק (ביחידות הרלוונטיות), ההתנהגות הנמדדת תהיה פחות קוואנטית ויותר קלאסית.
משתמשים בקבוע פלאנק לתאר קוונטיזציה, התופעה בה ערכים פיזיקליים מסוימים של מערכות קטנות אינם רציפים אלא בדידים. למשל, האנרגיה של קרן אור בעלת תדירות מסוימת או תדירות זוויתית מסוימת תהיה תמיד בכפולות שלמות של , או במילים אחרות:
ברור מהנוסחה שעבור מכשיר מדידה שלא מבחין בין רמת אנרגיה אחת לשכנתה, האנרגיה תהיה רציפה.
בהקשר לאפקט הפוטואלקטרי בפרט, נהוג לקבוע כי אנרגיית הפוטון תלויה בקבוע פלאנק ובתדירותו: .
תנאי קוונטיזציה מפורסם נוסף הוא הקוונטיזציה של התנע הזוויתי. אם הוא התנע הזוויתי של מערכת בעלת אינואריאנט לסיבוב במרחב, אזי:
מכשיר מדידה שאינו רגיש דיו למדידת תנע זוויתי בשיעור , ימדוד רק ערכים רציפים שלו, כלומר, תנע זוויתי קלאסי.
קבוע פלאנק מופיע גם בעקרון אי הוודאות של הייזנברג למשל. (אי הוודאות במיקום ואי הוודאות בתנע , תהיה ). גם כאן, מכשירי המדידה חייבים להיות בעלי רמת דיוק שמכפלתה תהיה בסדר גודל של קבוע פלאנק, על מנת להבחין באי-ודאות זו.
בתרבות פופולרית
בסדרת הטלוויזיה "דברים מוזרים", נעשה שימוש בקבוע פלאנק המצומצם כקוד עבור כספת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מכניקת הקוונטים
פלאנק | 2024-07-21T14:42:15 |
המילטוניאן | הֶמילטוניאן היא פונקציה המהווה אפיון שלם של מערכת פיזיקלית. באמצעות ההמילטוניאן וחוקי הפיזיקה אפשר לגזור את משוואות התנועה של המערכת הפיזיקלית המתוארת על ידי ההמילטוניאן. במילים אחרות, הצורה של ההמילטוניאן קובעת את ההתפתחות של המערכת בזמן. ההמילטוניאן קרוי על שמו של המתמטיקאי האירי ויליאם רואן המילטון.
ברוב המקרים אפשר לתת להמילטוניאן הגדרה טכנית קולעת – האנרגיה של המערכת כאשר היא כתובה כפונקציה של המשתנים הקנוניים שלה.
מבוא אינטואיטיבי
ברוב המקרים, ההמילטוניאן (מסומן ב-H) הוא בעצם האנרגיה של מערכת פיזיקלית, כאשר היא רשומה כפונקציה של המשתנים הקנוניים של המערכת, דהיינו קואורדינטות מוכללות ומשתני התנע הצמודים-קנונית שלהן, למשל קואורדינטה של המיקום בציר והתנע המתאים לה, (שבמקרה זה התנע המוכלל הוא התנע הקווי הרגיל ), או כדוגמה אחרת, זווית הסיבוב סביב ציר , והתנע הצמוד לה שהוא בעצם התנע הזוויתי בציר , כלומר .
כלומר ההמילטוניאן הוא ביטוי המתאר כיצד האנרגיה של גוף תלויה בתנע שלו ובמקום שלו. באמצעות ההמילטוניאן אפשר לאפיין מערכת בשלמות ואף לחשב כיצד היא תתקדם בזמן ומה יהיה מצבה בכל רגע ורגע.
דוגמה פשוטה: נניח גוף הנע תחת השפעת כוח מחזיר של מתנד הרמוני חד-ממדי. אזי האנרגיה הפוטנציאלית של הגוף היא ואילו האנרגיה הקינטית שלו היא כאשר הוא התנע של החלקיק. ההמילטוניאן יהיה אז . ההמילטוניאן מתקבל כאשר רשמנו את האנרגיה כפונקציה של המקום (קואורדינטה קנונית) ושל התנע (תנע קנוני הצמוד למקום). באמצעות משוואות המילטון אפשר למצוא את הפונקציות ו־ שיתארו את תנועתו האמיתית של הגוף, כלומר מה הם המיקום והתנע שלו בכל רגע.
הגדרה קלאסית
ההגדרה הקנונית
ההמילטוניאן הוא למעשה התמרת לז'נדר של הלגראנז'יאן ונתון באופן הבא:
כאשר הוא התנע הקנוני של ונתון על ידי .
לא תמיד אפשר לעשות התמרת לז'נדר של הלגראנז'יאן.
אם האנרגיה הקינטית היא תבנית ביליניארית של המהירויות אזי ההמילטוניאן שווה לאנרגיה של המערכת. למשל במימד אחד, במקרה שבו האנרגיה הקינטית היא פשוט ההמילטוניאן נראה כך:
כאשר הוא האנרגיה הפוטנציאלית או בקיצור "הפוטנציאל".
מציאת המילטוניאן
על מנת לחשב המילטוניאן יש לבצע את השלבים הבאים:
מציאת הלגראנז'יאן
חישוב התנעים המוכללים , ומהם חילוץ של
חישוב ההמילטוניאן על ידי הצבת הערכים שנמצאו בהגדרתו.
משוואות המילטון
כדי לגזור מ-H את משוואות התנועה יש לפתור את משוואות המילטון:
, וכמו כן מתקיים
שמהם מקבלים את משוואות התנועה. צמד משוואות אלה שקול למשוואת אוילר-לגראנז'.
את משוואות המילטון ניתן להסיק באמצעות עקרון הפעולה המינימלית של המילטון כאשר מבוצע על הפונקציונל שנקרא פעולה, שהוא בעל הצורה המיוחדת הבאה:
התפתחות המערכת בזמן
הצורה הפונקציונלית של ההמילטוניאן קובעת את ההתפתחות בזמן של הגדלים הפיזיקליים במערכת.
כדי לראות זאת נמצא את הנגזרת השלמה של גודל פיזיקלי כלשהו U לפי הזמן:
בעזרת סוגרי פואסון נוכל לכתוב משוואה זו בקיצור:
משוואה זו משמשת למציאת קבועי תנועה של המערכת, כמו להכללה של המכניקה ההמילטונית אל המכניקה הקוונטית.
דוגמאות
עבור לגראנז'יאן מהצורה
ההמילטוניאן בקואורדינטות קרטזיות יהיה
בקואורדינטות גליליות ההמילטוניאן יהיה
ובקואורדינטות כדוריות ההמילטוניאן יהיה
אם נציב בנוסחאות הנ"ל אנרגיה פוטנציאלית ששווה לאפס נקבל את ההמילטוניאן של חלקיק חופשי ששווה
כאשר החלקיק נמצא תחת השפעת פוטנציאל אלקטרו-מגנטי ההמילטוניאן הוא
כאשר A הוא הפוטנציאל הווקטורי המגנטי ו- הוא הפוטנציאל החשמלי ו e מבטא את המטען החשמלי .
במכניקת הקוונטים
במכניקת הקוונטים ההמילטוניאן הוא אופרטור הרמיטי (ולכן מהווה גודל פיזיקלי מדיד) שמייצג את האנרגיה של המערכת. להמילטוניאן יש תפקיד חשוב מאוד במכניקת הקוונטים מלבד היותו אופרטור שמודד אנרגיה. ההמילטוניאן הוא זה שקובע את התפתחות המצב הקוונטי של המערכת בזמן באמצעות משוואת שרדינגר:
פתרון משוואה זו (עבור המילטוניאן שאינו תלוי בזמן) הוא
ואומרים שההמילטוניאן הוא היוצר של התפתחות המערכת בזמן.
הדוגמה הפשוטה ביותר היא של מערכת עם חלקיק אחד. בבסיס המקום (r), אופרטור התנע מוצג כ . ההצגה של ההמילטוניאן בבסיס זה היא לפיכך
ולכן משוואת שרדינגר נהיית:
זוהי משוואה דיפרנציאלית חלקית שאפשר לפתור באמצעות הפרדת משתנים ותורת שטורם-ליוביל על ידי מציאת מצבים עצמיים של האנרגיה לחלק הבלתי תלוי בזמן.
בשנים האחרונות התחילו לחקור גם מערכות עם המילטוניאן שאיננו הרמיטי.
ראו גם
מכניקת הקוונטים
מרחב הילברט
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אופטימיזציה רציפה
קטגוריה:מכניקה אנליטית
קטגוריה:מכניקת הקוונטים | 2024-06-18T15:08:44 |
צבא הטרקוטה | צְבָא הַטֵּרָקוֹטָה (בסינית: 兵馬俑 מילולית: צלמי חיילים וסוסים) הוא שמם של פסלי טרקוטה (סוג של קרמיקה עשויה חרס) שהתגלו במרץ 1974 במרחק של כ-1,500 מטר מהמאוזוליאום של צ'ין שה-חואנג, קיסרה הראשון של סין, ליד העיר שי-אן במחוז שאאנשי.
זהו אחד מהאתרים הארכאולוגיים החשובים והגדולים מסוגם בעולם.
הפסלים התגלו ב-29 במרץ 1974, כשחקלאי סיני בשם יאנג ג'ה-פה חפר באר חדשה ונתקל בשרידים. הידיעה החדשותית על הגילוי עברה במהירות בעולם, ארכאולוגים החלו לחפור במרץ, וכך נחשפו מספר אתרי פסלים נוספים, הידועים כפיט 1, פיט 2 ופיט 3.
הממצאים רוכזו במוזיאון שנפתח רשמית באוקטובר 1979.
תיאור
250px|ממוזער|חייל טרקוטה
שמאל|ממוזער|250px|קבוצת חיילי טרקוטה
צבא הפסלים כולל יותר מ-7,000 דמויות עשויות מטרקוטה של חיילים בגודל טבעי ערוכים לקרב עם שריוניהם, סוסיהם וכלי נשקם, שנקברו יחד עם הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס.
קבורת הצבא יחד עם המצביא הייתה למעשה הבטחה שהוא יוכל להשתמש בחייליו גם בעולם הבא. צבא הטרקוטה נקבר במבנה התקפי בשלושה חללי קבורה הנמצאים כקילומטר וחצי מזרחית לקברו של הקיסר. עומקו של כל חלל קבורה שכזה נע בין 4 ל-8 מטרים. כיום החללים מקורים על ידי תקרת המוזיאון שהוקם במקום, ונפתח לציבור ב-1979.
לפני קבורת הדמויות הן נצבעו בצבעים שהקנו להן מראה של חייל אמיתי, וכך הן גם נמצאו בחפירות הארכאולוגיות. החשיפה הממושכת לאוויר מאז הגילוי גרמה לדהיית הצבעים, וכיום צבען הוא צבע הטרקוטה. נראה שבמקור הודקו הצבעים לחרס על ידי ורנית שהופקה משרף של עץ (Toxicodendron vernicifluum).
הדמויות מופיעות במספר תנוחות, בהן חיילים זקופים, קשתים הכורעים על ברך ופרשים עם סוסיהם. פניהן של הדמויות עוצבו בנפרד, ולכל אחת מהן הבעה ותסרוקת שונה. התסרוקת מעידה על דרגתו של החייל. הגובה הממוצע של החיילים הוא 1.80 מטר אך יש גם חיילים המתנשאים לגובה 2.10 מטר. החיילים מוצגים בתנוחת נכונות לקרב ופונים לכיוון מזרח, אל עבר שש המדינות שהיו האויבות של שושלת צ'ין באותה תקופה. לפי מבנה הקרב ניתן ללמוד על אסטרטגיית המלחמה אז. חלק מכלי המלחמה החלידו אך אחרים שעברו ציפוי כרום נשתמרו.
רבים מהפסלים נשאו כלי נשק אמיתיים ורובם נמשחו בארס רעיל. איכרים אשר מצאו את הקבר ראשונים ונגעו בכלי הנשק מתו כתוצאה ממגע עם הלהב המורעל. במערך כולו זוהו כ-10,000 כלי נשק. היסטוריונים שחיו בתקופה בה נקברו הדמויות דיווחו כי הקבר מצויד בקשתות ירייה הקבועות במסגרת מיוחדת, היורות במסיגי גבול באופן אוטומטי.
מבנה המוזיאון
במקור הפיטים היו מוקפים במסגרות עץ שככל הנראה נשרפו זמן קצר לאחר מות הקיסר.
פיט מספר 1 בעומק 5 מטר, מבנה מלבני שאורכו 230 מטר ורוחבו 62 מטר גודלו הכולל 14 דונם. בפיט 1 מבנה של מעט חיילים במבנה התקפי מלווים בכרכרות.
פיט מספר 2 ממוקם 20 מטר צפונית מזרחית לפיר 1. צורתו כמו האות ר'. עומקו 5 מטר, אורכו בצד מערב 124 מטר ו-89 מטר בצד צפון ובסה"כ שטח של 12 דונם. בפיט 2 89 כרכרות עם 356 סוסים מהם 116 לפרשים בפיט זה מעל 900 לוחמים במבנה קרב עם חיצים וקשתות, חיל רגלים.
פיט מספר 3 גם הוא בעומק 5 מטר ושטחו חצי דונם בלבד, הפיט מחולק לשלשה חלקים, במרכז כרכרה בצדדים שומרים עם כלי מלחמה ארוכים ככל הנראה חיילי משמר המפקד.
מרכבות הארד
שמאל|ממוזער|250px|אחת ממרכבות הארד
בשנת 1980 התגלו במרחק של 20 מטרים מערבית לצבא, שתי מרכבות צבועות עשויות ארד. כל מרכבה בנויה מ-3,000 חלקים נפרדים, מונהגת על ידי רכב ומונעת על ידי ארבעה סוסים. המרכבות והסוסים קושטו בכסף וזהב והם מוצגים כיום במוזיאון. המרכבות הן חיקוי מושלם למרכבות האמיתיות בקנה מידה של 1:2. כל חלק במרכבה יכול לתפקד תפקוד מלא. מספור המרכבות נעשה לפי סדר הגילוי. מרכבה מספר 1, המרכבה המובילה, נקראת גם הכרכרה הגבוהה. כרכרה פתוחה, נהוגה על ידי גנרל חמוש בחרב מנחושת, מעליה מטריית נחושת, בצד שמאל מקדימה יש קשת וחצים. כרכרה מספר 2 כונתה כרכרת הביטחון. זוהי כרכרה סגורה במבנה מרובע ומעליה גג עגול, היא שוקלת 1.8 טון ומורכבת ממעל ל-300 חלקים. המטריה וכיסוי הגג עשויים נחושת בעובי 4 מ"מ. בכל צד של כרכרה 2 יש חלון הנפתח בזויות שונות, מה שמסייע בקירור תא הנוסעים. בכל גלגל 30 מוטות. הכרכרה מקושטת בפאר וכוללת למעלה מ-1000 חתיכות כסף וזהב. יצור הכרכרות מעיד על כך שבסין הייתה טכנולוגיית ריתוך ברמה גבוהה ביותר.
בשנת 1987 הוסיפה אונסק"ו את צבא הטרקוטה ואת קבר הקיסר לרשימת אתרי המורשת העולמית.
לקריאה נוספת
ברוק לארמר, הצבעים הנסתרים של לוחמי הטרקוטה, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, יוני 2012
קישורים חיצוניים
Mausoleum of the First Qin Emperor - תיאור המאוזוליאום באתר UNESCO
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סין: היסטוריה
קטגוריה:סין: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:אתרים ארכאולוגיים
קטגוריה:יצירות קרמיות
קטגוריה:שאאנשי | 2024-08-06T12:57:08 |
בני ברית | שמאל|ממוזער|250px|תעודת חברות בארגון משנת 1876
שמאל|ממוזער|250px|גשר בני ברית מעל סינמטק ירושלים
בני ברית הוא ארגון צדקה יהודי בין־לאומי, שעוסק בשלום העם היהודי ומדינת ישראל, ונאבק נגד אנטישמיות ונגד צורות אחרות של אפליה.
היסטוריה של הארגון
12 מהגרים יהודים מגרמניה בבית הקפה "אהרון סינהיימר" הקימו את בני ברית ב-13 באוקטובר 1843, בלואר איסט סייד שבניו יורק. היזם היהודי הנרי ג'ונס הנהיג את התנועה בשנותיה הראשונות. הארגון החדש היה ניסיון של הקהילה היהודית להגן על עצמה ממה שכונה על ידי אחד מן המייסדים "מצבם העגום של היהודים במולדתנו החדשה". על פי חוקת הארגון הראשונה, בין מטרותיה של בני ברית היו חזרה למודל המסורתי של הקהילות היהודיות, כפי שהיה באירופה שממנה היגרו, ביקור וטיפול בחולים, וסיוע ליתומים ולאלמנות של חברי הארגון. רוב מטרות אלו לא התממשו במלואן, משום שבאותו זמן הוקמו ארגונים יהודיים רבים שעשו זאת.
מייסדי הארגון, שהיו דוברי גרמנית, קראו לבני ברית במקור "Bundes-bruder", שמשמעותו אחי הברית, על מנת לזהות את בני ברית כ, סוג של ארגון שהיה מאוד פופולרי במאות ה-19 וה-20 באמריקה. בני ברית הוקם במקור כחיקוי יהודי של הבונים החופשיים והמשיך לפעול כך עד שנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר בתקופה זו הפופולריות של הבונים החופשיים באמריקה ירדה, וכך גם בקרב היהודים, מה שגרם לבני ברית להפסיק להשתמש בחיקוי של טקסים מאסוניים כאמצעי לגיוס חברים.
למרות תחילתו של בני ברית כארגון מקומי, בני ברית שימש כקבוצת לחץ על הממשל האמריקאי עוד מתחילת ההיסטוריה שלו, והשתמש במבנה הארגוני הבין־לאומי שלו כדרך להפעיל השפעה פוליטית למען היהודים על מנהיגים וממשלים ברחבי העולם.
ארגוני משנה
הליגה נגד השמצה (Anti-Defamation League, בקיצור ADL) – הוקמה בשנת 1913 ומטרתה הבסיסית היא להבטיח צדק ויחס הגון לכל האזרחים בשווה ולשים קץ ללעג ולאפליה, לא צודקת ולא הגונה, נגד כת או גוף של אזרחים. הליגה פעילה במיוחד במלחמה נגד אנטישמיות, גזענות ואנטי-ישראליות. נכון לשנת 2023, הליגה נגד השמצה אינה חלק מבני ברית אלא מהווה ארגון נפרד.
תנועת הנוער בני ברית – הוקמה בשנת 1923. זוהי תנועת הנוער היהודית הוותיקה ביותר (עבור תלמידי תיכון). היא משמשת כארגון הגג של תנועת הנוער לבנים "אל"ף צד"י אל"ף" (AZA – אחווה, צדקה אחדות) ושל התנועה לבנות "בנות בני ברית" (B'nai B'rith Girls, BBG). עד שנת 2001 תמך הארגון בתנועת הנוער בני ברית (B'nai B'rith Youth Organization, BBYO), שהפך מאז ל-BBYO, Inc.
ארגון הלל (Hillel-Foundation) – הוקם גם היא בשנת 1923 באוניברסיטת אילינוי במטרה לקדם ולהעשיר את החיים התרבותיים של סטודנטים יהודים ולהעניק מלגות לסטודנטים נזקקים. לקרן מוסדות באוניברסיטאות רבות בארצות הברית וכל מוסד משמש כמרכז דתי, תרבותי, וחברתי לסטודנטים יהודים.
אותות הוקרה
בני ברית מעניקה מדי פעם אותות הוקרה שונים לאישים שפעלו למען העם היהודי ולמען מדינת ישראל. בין מקבלי האותות נמנים דוד בן-גוריון, ג'ון פיצג'רלד קנדי, גולדה מאיר, סטיבן הרפר והלמוט קוהל.
בשנת 2005 זכה הקנצלר האוסטרי לשעבר פרנץ ורניצקי במדליית הזהב הנשיאותית וב-2006 הוענק פרס זה לראש ממשלת אוסטרליה לשעבר ג'ון הווארד.
ב-2008 זכתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, באות הוקרה על מאבקה באנטישמיות.
בשנת 2021 הוענק פרס "בני ברית" למצוינות בסקירת התפוצות, בעיתונאות מודפסת לדן לביא, כתב העולם היהודי ב"ישראל היום" ובתקשורת המשודרת לנורית קנטי (מגישה ועורכת בגלי צה"ל).
אות מפעל חיים הוענק לפיי גריר קשמן, כתבת של "ג'רוזלם פוסט".
אות הוקרה הוענק ליוצר דני סנדרסון על תרומתו לקשר עם התפוצות באמצעות אמנות.
"אות המציל היהודי" ניתן במשותף על ידי המרכז העולמי של בני ברית, הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה וקק"ל. הטקס מתקיים החל משנת 2001 ביער הקדושים שבפרוזדור ירושלים, בו נטועים 6 מיליון עצים לזכר קורבנות השואה, ונמצאות אנדרטאות זיכרון אשר חלקן לזכר חברי "בני ברית" מאירופה שנספו בשואה. ב-2022, זכתה בפרס גם ד"ר חנה דרוקר (בשמה ההולנדי, אנס ואן דאם), על הצלת יותר מ-35 ילדים בשואה, תוך סיכון אישי.
בני ברית בישראל
ממוזער|250px|ועידת בני ברית ט"ז בשבט ה'תרפ"ט (27 בינואר 1929) בזכרון יעקב.
יושב שישי מימין: מאיר דיזנגוף. עומד במרכז התמונה בשורה השלישית: ישעיהו קרניאל, מייסד הלשכה בזכרון יעקב
שמאל|ממוזער|250px|מערת בני ברית ביער הקדושים
ממוזער|לשכת הנשיא ויצמן ברחובות
לשכת ירושלים של הארגון הוקמה בט"ז בסיוון ה'תרמ"ח (26 במאי 1888) על ידי עשרה חברים. בהם: ד"ר זאב וילהלם הרצברג (ששימש נשיא הארגון), אפרים כהן (ששימש סגן הנשיא), יוסף מיוחס, ר' אברהם משה לונץ, אליעזר בן-יהודה (מזכיר הלשכה), ישעיהו פרס, דוד ילין, וישראל דב פרומקין. הלשכה הייתה לארגון הראשון שהצהיר כי בישיבותיו תהיה העברית שפתו הרשמית.
במסגרת הכרזת הלשכה, שלפיה לעברית נועד מקום נכבד במוסדותיה החינוכיים, הקימה בארץ ישראל את גן הילדים העברי הראשון, וספרייה עברית גדולה. כמו כן ייסד הארגון את המושבה מוצא על יד ירושלים.
חבריה נלחמו בגזרות הממשלה הטורקית נגד עליית יהודים, ונגד איסור מכירת נכסים ליהודים. לאחר הקמת המדינה, עוד לפני ייסוד יד ושם, הנציחו בני הארגון את זכר השואה על ידי נטיעת יער הקדושים, הסמוך לבית שמש, שבו שישה מיליון עצים, וחניכת מערת בני ברית.
בתאריך ט"ז בשבט ה'תרפ"ט (27 בינואר 1929) התכנסה ועידת בני ברית בזכרון יעקב, לנשיא הוועידה נבחר ראש עיריית ת"א מר מאיר דיזנגוף. בוועידה נדונו עניינים שוטפים כגון הרחבת פעילות הארגון בא"י והמשך המאבק במיסיון והחינוך הזר בארץ, המשך הוצאת בולטין הארגון והחלטות מעשיות נוספות. בשעות הערב נערך נשף חגיגי, ה' דיזנגוף נבחר להיות לנשיא הנשף והחברים ד"ר דוכן וישעיהו קרניאל (מייסד הלשכה בזכרון יעקב) נבחרו ל"שרי המשקים".
פיליפ קלוצניק אשר עמד בראש ארגון בני ברית, הקים בשנות ה-50 ביחד עם עובד בן עמי את "חברת אשדוד" על מנת לבנות תוכנית להקמת עיר חדשה בשם אשדוד. החברה קיבלה את קרקעות העיר אשדוד ללא תמורה כספית אלא תמורת התחייבות החברה להשקיע בפיתוח העיר ולבנות בה מפעלים, בתי חולים, בתי מלון ובתי ספר. בשנת 1956 שר האוצר לוי אשכול נתן אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. בסוף שנת 1956 הקים נשיא ארגון בני ברית, פיליפ קלוצניק, עם עובד בן עמי את "חברת אשדוד בע"מ", שהיא חברת בת של "קבוצת בוני ערים בע"מ". בתוך הסכום הנ"ל הבטיחה חברת אשדוד כמיליארד לירות לבניית 60-65 אלף יחידות דיור, 150 מיליון לירות בבניית כבישים, תשתית מים חשמל ונטיעות ועוד וכ-80 מיליון למרכזי בידור ותיירות. בפועל היו תלונות רבות שההבטחות בכתב של חברת אשדוד להשקעות בעיר לא קוימו – החברה השקיעה פחות משני מיליון לירות בכבישים (שגם אותם הייתה מחויבת לבצע עבור דייריה בחוזה מכירת הדירות). השדרות הראשיות בעיר אשדוד, החוצות אותה מדרום לצפון נקראה, לפי בקשת פיליפ קלוצניק – שדרות בני ברית.
ב-1963 נחנך בית בני ברית בתל אביב, בפינת הרחובות קפלן ולסקוב. האולם שבו הושכר לשם עריכת שמחות. עקב חובות, הועבר הבניין ב-2008 לידי העירייה, וזו הרסה אותו ב-2018.
מתחילת שנות ה-70 נכנס ארגון הנוער הישראלי "נוער לנוער" תחת חסותו של BBYO, דבר אשר בא לידי ביטוי במימון, שיתוף פעולה מקצועי וכן השתתפות הדדית של בני נוער משני הארגונים במשלחות בין־לאומיומיות בישראל, בארצות הברית ובאירופה. בני ברית בישראל הוא מוסד ציבורי ועמותה רשומה והוא מונה כ־3600 חברים. משרדי הלשכה נמצאים בתל אביב. המוסד מקבל תקציבים ממשרדי הממשלה כגון משרד הרווחה, משרד חינוך ומשרד הבריאות. תמיכה חלקית מגיעה מארגון נשים בארצות הברית (Jewish Women International) וכן מחברים וידידים של המוסד.
בבני ברית גם לשכות דו־לשוניות, בעיקר כאלה שהביאו איתן את מסורת המעורבות של ארגון בני ברית בארץ מוצאן. ישנן לשכות דוברות צרפתית, אנגלית, ספרדית, הונגרית, רומנית ועוד. לשכות אלה מקלות על ההתערות של העולים החדשים בארץ ומקיימות קשר עם יהודי התפוצות בארץ מוצאן.
בני ברית מפעיל עשרות לשכות ברחבי ישראל, המאורגנות תחת 7 "מועצות אזוריות", שכפופות ללשכה הגדולה "גליל" מס' 14.
בשנת 2004 זכה בני ברית ישראל באות הנשיא להתנדבות.
כיום (2023) משמש כנשיא בני ברית ישראל מר עמנואל (מנו) כהן.
נכון לסוף שנת 2023, בני ברית ישראל, נמצא במגמת עליה במספר החברים שבו, הארגון מונה 3,000 חברות וחברים, כאשר הגיל הממוצע הוא 65, המאוגדים ב-100 לשכות ברחבי הארץ.
חברים נוספים בארגון בני ברית ישראל
יצחק לוי
ראובן מס
פנחס גרייבסקי
שבתי זכריה
ברוך דובדבני
אהרן רבינוביץ
בן-ציון קאודרס
פרופסורים
שאול ליברמן
יוסף יואל ריבלין
יוסף קלוזנר
רבנים
ר' איסר יהודה אונטרמן
ר' בן-ציון מאיר חי עוזיאל
ר' יעקב מאיר
ר' מאיר בר-אילן
ר' סלימאן מנחם מני
ראו גם
חברת אחוות ציון
הליגה נגד השמצה
הלל (ארגון)
לקריאה נוספת
Berman. Aaron. Nazism, the Jews and American Zionism. Wayne State University Press. Detroit. 1990.
Feingold, Henry L. A Time for Searching: Entering the Mainstream, 1920 – 1945. The Johns Hopkins University Press. Baltimore. 1992.
קישורים חיצוניים
קרן הלל
אתר מוסד בני ברית, פנימייה לילדים ונוער
B’nai B’rith – Krakow – ירחון של ארגון "בני ברית" שיצא לאור בקרקוב בשנים 1928–1929 באתר Jpress ארכיון עיתונות יהודית היסטורית
ועידת בני ברית בירושלים, במעמד בן-גוריון ופיליפ קלוצניק, ארכיון ספילברג, יולי 1959 (התחלה 2:42)
אילן שחורי, "חבורת סוד", תולדות לשכת בני ברית בנווה צדק ובתל אביב. מגזין סגולה, דצמבר 2021, עמודים 14-25
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:בני ברית
קטגוריה:ארגונים יהודיים
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים
קטגוריה:מקבלי אות הנשיא להתנדבות | 2024-10-13T16:33:28 |
צלבנים | REDIRECT מסעי הצלב | 2004-10-29T03:39:36 |
מוסטפה קמאל אתא תורכ | הפניה מוסטפא כמאל אטאטורק | 2009-07-11T05:29:30 |
אמילי ברונטה | ממוזער|פורטרט בידי אחיה
אמילי ברונטה (באנגלית: Emily Brontë; 30 ביולי 1818 - 19 בדצמבר 1848) הייתה סופרת ומשוררת אנגלייה, ידועה בזכות ספרה היחיד "אנקת גבהים".
חייה
אמילי נולדה בתורנטון במחוז יורקשייר שבאנגליה, הבת החמישית במשפחה בת חמש בנות (האחיות ברונטה) ובן אחד. אביה היה כומר בהווארת', ועם מות אמה בשנת 1821, קיבלה על עצמה אחות האם את הטיפול בילדי המשפחה.
ב-1824 הצטרפו אמילי ואחותה שרלוט לאחיותיהן מריה ואליזבת בבית הספר לבנות "קוון ברידג'". לאחר שמריה ואליזבת מתו ממגפה שפרצה בבית הספר, חזרו שרלוט ואמילי לביתן.
הילדים הנותרים המשיכו ללמוד בביתם, ותוך כדי משחק המציאו ממלכות דמיוניות וכתבו עליהן סיפורים ושירים. הממלכה של אמילי ואחותה הצעירה אן נקראה "גונדל". ב-1835 התחילה אמילי ללמוד בבית הספר רו-הד שבו לימדה שרלוט, אך מפאת מחלה וגעגועים לביתה חזרה להווארת'. ב-1842 נסעו שרלוט ואמילי לבריסל לפנימיית הג'ר, כדי ללמוד צרפתית וגרמנית. הן רצו להקים בית ספר משלהן, אך תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.
ב-1846 פרסמו שרלוט, אמילי ואן ספר שירים משותף בשמות עט גבריים, ואמילי נקראה אליס בל. ב-1847 פרסמה אמילי את הרומן "אנקת גבהים", שהפך עם השנים לאחד מאבני היסוד של הספרות האנגלית.
אחיה ברנוול, שהיה מכור לסמים ולאלכוהול, מת בספטמבר 1848. אמילי חלתה בלוויה שלו, אך סירבה לקבל טיפול רפואי. היא מתה משחפת ב-19 בדצמבר 1848, ונקברה בחצר בית הכומר בהווארת'.
סרט על חייה "אמילי" הופק בשנת 2022 בבימויה של פרנסס או'קונור
ספריה בעברית
סיפרה של אמילי ברונטה "אנקת גבהים" זכה לחמישה תרגומים לעברית:
אנקת גבהים, תרגם מאנגלית אורי גמזו, שמעוני, תל אביב, תשי"ב, 1952.
ווטארינג הייטס, מאת אמילי ברונטא, עברית - י’ לבנון, מסדה, רמת גן, 1968.
אנקת גבהים, רומן, עברית - ע’ נצר, מזרחי, תל אביב, 1970.
אנקת גבהים, אמילי ברונטה, עברית - אהרן אמיר, ירושלים, כתר, 1990.
אנקת גבהים, אמילי ברונטה, עברית - גרשון גירון, למשכל, תל אביב, 2008.
ראו גם
האחיות ברונטה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
אמילי
קטגוריה:משוררות אנגליות
קטגוריה:סופרות אנגליות
קטגוריה:משוררים אנגלים
קטגוריה:סופרים אנגלים
קטגוריה:אנגליקנים
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1818
קטגוריה:נפטרות ב-1848
קטגוריה:אנגליות שנפטרו משחפת | 2024-08-27T07:24:29 |
דגל צ'אד | דגל הרפובליקה של צ'אד (צרפתית: Drapeau du Tchad, ערבית: علم تشاد) הוא טריקולור אנכי המורכב מהצבעים (משמאל לימין) כחול, צהוב ואדום. הדגל כמעט זהה לדגל רומניה (הצבע הכחול בדגל צ'אד יותר כהה מהצבע הכחול בדגל רומניה) ודומה לדגל אנדורה, אולם אין שום קשר היסטורי בין הדגלים. צבעי הדגל משלבים את צבעי דגל צרפת עם צבעים פאן-אפריקאים.
היסטוריה
הדגל אושר בחוק מספר 59/13 שהועבר ב-11 ביוני 1959, למעלה משנה לפני הכרזת העצמאות ב-1960. הדגל אומץ ואושרר רשמית בסעיף 8 של חוקת צ'אד שנחתמה ב-16 באפריל 1962, בסעיף זה הוגדר גם כי הצבע הכחול יהיה הצבע הצמוד לתורן עליו יונף הדגל.
בשפת המקור (צרפתית):
עיצובו של הדגל
דגל צ'אד הוא דגל תלת-פסי אנכי (טריקולור) בצבעי כחול, צהוב ואדום ביחס רוחב/גובה של 2:3. רוחבם של הפסים זהה, וכל אחד מהם רוחבו 1/3 מרוחב הדגל. בחירת הצבעים נועדה לשלב את צבעיו של דגל צרפת ואת הצבעים הכלל-אפריקאיים.
כחול - מסמל תקווה ואת השמיים, כמו גם את ימת צ'אד, גוף המים הגדול במדינה.
צהוב - מסמל את השמש ואת המדבר ובפרט את מדבר הסהרה שמכסה את מרבית שטחה של המדינה.
אדום - מסמל את שפיכות הדמים שאיפשרה את הכרזת העצמאות של הרפובליקה.
תבניתאדוםצהובכחול RGB 210-15-54 255-204-0 0-37-105 פנטון 186c 116c 281c HTML #002669
דמיון לדגלים אחרים
דגלה של צ'אד בעל דמיון רב למספר דגלי טריקולור של מדינות אירופאיות - רומניה, מולדובה ואנדורה.
הדגל כמעט זהה לדגל רומניה למעט הגוון הכחול שכהה יותר בדגל של צ'אד. הדגל אומץ עם עצמאותה של צ'אד בשנת 1960 בזמן שדגלה של רומניה, שהייתה תחת שלטון קומוניסטי, כלל כמטען את סמלה הלאומי הקומוניסטי של רומניה, כך שבפועל הדמיון בין שני הדגלים לא היה משמעותי עד הסרת הסמל הקומוניסטי מהדגל הרומני עם נפילת הקומוניזם ברומניה ב-1989. מדמיון זה מגיע גם הדמיון לדגל מולדובה שמבוסס על הדגל הרומני.
נסיכות אנדורה, שדגלה מבוסס על מבנה הטריקולור הצרפתי וצבעיו, משלב את צבעי בית המלוכה הספרדי, אדום וצהוב, בעל דמיון רב אך מקרי לדגל צ'אד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
צ'אד
קטגוריה:צ'אד: סמלים לאומיים
צ'אד
צ'אד | 2023-09-08T09:18:51 |
אנליזה | 2022-08-21T18:15:10 | |
דגים (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה עבריים | 2024-04-22T20:47:26 |
גרפיקה תלת ממדית | REDIRECT גרפיקת תלת-ממד | 2008-02-09T21:10:30 |
מנדרין סיני | מנדרין סיני (שם מדעי: Aix galericulat), הוא מין ברווז מקבוצת המשתכשכים הנמנה עם הסוג מנדרין. תחת סוג זה מופיע גם המין ברווז עצים, ואלו שני המינים היחידים בסוג זה.
מראה
אורכו עומד על כ-41–49 סנטימטר ומוטת כנפיו על כ-65–75 סנטימטר. אורך זנבו כ-10 סנטימטר.
מראהו החיצוני של הזכר מובהק ומרשים ביותר. חרטומו אדום, סהרונים לבנים מעל עיניו ופניו אדמדמים. חזהו סגול, בעל זוג פסים לבנים אנכיים וצדדיו אדמוניים; זוג "מפרשים" כתומים מצויים בגבו. הנקבה דומה לנקבת המנדרין האמריקאי, היא פחות ססגונית, טבעת לבנה מקיפה את עיניה ונמשכת לאחור, אולם הלובן נחלש בהמשך. בחלקי הגוף התחתונים כתמים לבנים.
המנדרין הסיני בתרבות
המנדרין הסיני, אשר הסינים מכנים אותו "יוּאָן יָאנְג" (鴛鴦), מופיע לעיתים קרובות באומנות המזרחית ומסמל חיבה בזוגיות כמו גם נאמנות. כך למשל האמרה הסינית "זוג ברווזי מנדרין המשחקים במים" מתייחסת לזוגות אוהבים. במנדרין, כסמל, משתמשים גם בחתונות סיניות וזאת מאחר שלפי המסורת הסינית הם מייצגים נאמנות ואושר של נישואין.
תפוצה
אוכלוסיות בר של מנדרין סיני מצויות בדרום-מזרח רוסיה, צפון-מזרח סין, יפן, סיביר ודרום אנגליה.
בעבר המין היה נפוץ למדי במזרח אסיה, אולם כעת הצטמצמה אוכלוסייתו, וזאת בשל יצוא הברווז בהיקפים גדולים וכן הרס מקומות מחייתו. האוכלוסיות במזרח רוסיה וסין עומדות כפי הנראה על מתחת ל-1,000 זוגות, אולם ביפן לבדה מצויים כפי הנראה כ-5,000 זוגות.
לעיתים יוצאים ברווזי מנדרין מתוך אזורי המחיה של אוכלוסייתם. כך נוצרה אוכלוסייה של כ-1,000 זוגות בר של ברווזי מנדרין סיני בבריטניה. למרות החשיבות בשימור מין זה, הברווז אינו מוגן בבריטניה מאחר שאינו מין מקומי.
התנהגות
בטבע מתרבה המנדרין הסיני באזורים מיוערים בצפיפות בסמוך לאגמים רדודים, ביצות או אגמים. החיזור מתבצע בסתיו וכולל התנהגות מורכבת כגון רעידות, תצוגת שתייה והתייפיפות. הנקבות יוזמות את בחירת בן זוגן המועדף בעקבות התנהגותם המגרה. היא תודיע על בחירתה על ידי תנועות בראשה והתמתחות על המים. הזכר מבצע תנועות של טבילת מקורו לפני ההזדווגות, ולאחר מכן שוחה ממנה כשהוא מכוון את אחורי ראשו אל כיוונה.
לאחר שתי עונות הזדווגות, שני בני הזוג יתחברו לרוב שוב לכדי זוג ולא יחפשו בני זוג חדשים.
נקבת המנדרין מקננת בתוך חללים בעצים הקרובים למים. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 28–30 יום. זמן קצר לאחר בקיעת הברווזונים מביציהם, מתעופפת האם אל הקרקע ומדרבנת את גוזליה לנתר גם כן מהקן אל הקרקע. נדידת הסתיו של האוכלוסיות המזרחיות היא מאזורי סין, יפן, מנצ'וריה וקוריאה הצפונית אל איים במזרח ומרכז ים יפן וכן אל מעונות חורף בשפלה של מזרח סין.
הברווז משיג את מזונו במים או על הקרקע. הם אוכלים לרוב צמחים וזרעים, בעיקר בלוטי אשור. כמו כן הם ניזונים מחרקים, דגים וחלזונות יבשה. תזונתם משתנה לפי חילופי העונות. הם ניזונים בעיקר בשעות עלות השחר או בין הערביים, ובמהלך היום שוהים על ענפים או על הקרקע, במקומות מוצלים.
ביות
הברווז היה ידוע וזכה ליחסי הערצה עוד לפני הספירה הנוצרית. אנשי המערב גילו את המנדרין הסיני במהרה לאחר שהגיעו אל האזור. ברווזי מנדרין הובאו לאירופה בתחילת המאה ה-18. קל לגדל ולהרבות את הברווז ובשל מראהו הייחודי הוא נפוץ אצל מגדלי בעלי חיים, משקים תיירותיים וגני חיות.
גלריה
קישורים חיצוניים
מנדרין סיני באתר גן החיות הונולולו.
BirdLife International 2004, Aix galericulata, IUCN 2007. 2007 IUCN Red List of Threatened Species.
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:ברווזים מצויים
קטגוריה:סין: עופות
קטגוריה:קוריאה הדרומית: עופות
קטגוריה:קוריאה הצפונית: עופות
קטגוריה:פאונת מים מתוקים במזרח הרחוק
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758 | 2023-01-04T03:54:24 |
סומליה | סומליה (בסומלית: Soomaaliya; בערבית: الصومال), או בשמה המלא "הרפובליקה הפדרלית של סומליה", היא מדינה במזרח אפריקה הגובלת בקניה ממערב ובאתיופיה וג'יבוטי מצפון. סומליה סובלת מחוסר יציבות שלטונית ומחוסר יכולתו של השלטון המרכזי לכפות את מרותו על הכוחות השונים במדינה. הסמכות והשליטה בפועל הן בידי ממשלות של ישויות שאינן זוכות להכרה בינלאומית – סומלילנד ופונטלנד, וכן בידי קבוצות וארגונים יריבים שונים המובילים את כוחות ההתנגדות והאופוזיציה.
סומלילנד הכריזה ב-1991 על עצמאות מלאה ומתפקדת כמדינה עם בחירות דמוקרטיות, מטבע ומוסדות שלטון הנמצאים בעיר הבירה הרגייסה, אולם היא לא זכתה להכרה רשמית של אף מדינה בעולם. נציגויות בלתי-רשמיות של סומלילנד נמצאות בבריטניה, ארצות הברית ובחלק מהמדינות השכנות. במהלך מלחמת האזרחים נפגעה עיר הבירה של סומלילנד כתוצאה מהפצצות מן האוויר על ידי סומליה, ו-50,000 אזרחים נהרגו. כיום שוקמה סומלילנד ושורר בה משטר יציב עם כלכלה חקלאית מתפתחת. האיחוד האפריקאי הכריז ב-2006 על אפשרות של הכרה בסומלילנד בדומה להכרתו באריתריאה. פונטלנד הכריזה על "עצמאות זמנית" ורואה את עתידה כמחוז אוטונומי בסומליה.
תושבי סומליה הם ברובם מוסלמים-סונים, והיא מוכרת כחברה בליגה הערבית, אף על פי שרק חלק מתושביה דוברי ערבית. שפותיה הרשמיות של סומליה הן סומלית וערבית.
היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריה
בתקופה הקדומה
סומליה נחשבת לאחת האדמות הראשונות בהן היו התיישבויות אנושיות, קבוצות של ציידים לקטים התיישבו באזור סומליה לפני ההגירה מאפריקה.
לפני קבלת עצמאות
מאמצע המאה ה-19 השתלטו חיילים מצריים על ברברה ועל נמלים אחרים בצפון. ב-1887 נהפך חלק זה של סומליה לשטח חסות בריטי. בשנים 1889 עד 1920 נאלצו הכוחות הבריטיים לדכא מרד בהנהגתו של המוסלמי הקנאי מוחמד אבן עבדאללה. דרומה של סומליה היה נתון זה שנים רבות לשליטת הסולטאן של האי זנזיבר, עד שבסוף המאה ה-19 כבשו אותו האיטלקים. חלק זה של סומליה היווה יחד עם אתיופיה, מאז כיבושה בידי האיטלקים ב-1936 את "אפריקה המזרחית האיטלקית".
ב-1940 בזמן מלחמת העולם השנייה, כבשו חיילים איטלקים את סומליה הבריטית אך שנה לאחר מכן סולקו משם וחיילים של חבר העמים הבריטי כבשו גם את סומליה האיטלקית.
עצמאות מדינית
המדינה נוסדה ב-1960 כאיחוד של מחוזות שהיו אז מושבות של בריטניה ושל איטליה. נשיאה הראשון היה עדן עבדוללה עוסמאן דאר שכיהן עד 1967. ב-1969 פרצה הפיכה בהנהגת הגנרל מוחמד סיאד בארה, במהלכה נרצח הנשיא עבד אי רשיד עלי שרמרקה. בארה תפס את השלטון, שינה את שם המדינה לרפובליקה הדמוקרטית של סומליה והנהיג משטר קומוניסטי.
בעקבות מלחמת אזרחים שהתחילה ב-1977 וטרם הסתיימה, המדינה התפרקה, והייתה קיימת רק להלכה. הארץ נשלטה ברובה על ידי מיליציות אסלאמיות עד למלחמה שהכריזו המיליציות נגד המדינה השכנה אתיופיה ונגד השלטון המרכזי הרעוע של סומליה. המלחמה עצמה נגמרה ב-12 בינואר 2007 לאחר שאתיופיה וצבא המשטר הפדרלי הנתמך על ידה, כבשו את השטחים שהמיליציות האסלאמיות פלשו אליהן והקימו ממשלת מעבר פדרלית, השולטת להלכה במדינה בחסות אתיופיה. המיליציות השונות, רובן אסלאמיסטיות קיצוניות כגון אל שבאב, המשיכו בפעולות טרור אסלאמי ובתקיפות השלטון המרכזי. בתחילת 2009 יצאו הכוחות האתיופיים מהמדינה ומאז התגברו ההתנגשויות בין המורדים לבין הכוחות הנאמנים לממשלת המעבר.
בשנת 2020 המדינה הוכתה בסופה גאטי שגרמה למותם של מספר אנשים.
פוליטיקה
ממשלת המעבר הפדרלית (TFG) היא הממשלה המוכרת על ידי האומות המאוחדות ומדינות אחרות בעולם כממשלתה של סומליה. ממשלה זו נוסדה כחלק ממוסדות המעבר הפדרליים של השלטון כפי שהוגדרו באמנת המעבר הפדרלית אשר אומצה בנובמבר 2004 על ידי ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה. על פי האמנה, שלטון המעבר יקבל מנדט של חמש שנים אשר בסופן תכונן חוקה חדשה ויוקם ממשל ייצוגי אשר ייבחר בבחירות לאומיות. שלטון מעבר זה הוא הניסיון האחרון בשורת ניסיונות לשקם את פעולת הממשל המרכזי בסומליה לאחר התמוטטות המשטר בשנת 1991 ומלחמת האזרחים שפרצה לאחריה. אבדולאי יוסוף אחמד נבחר לנשיא שלטון המעבר על ידי פרלמנט המעבר של סומליה ב-10 באוקטובר 2004. הוא זכה ב-189 מתוך 275 הקולות בפרלמנט. ישיבת הפרלמנט נערכה בקניה, מדינה שכנה.
בשנת 2006 השתלט ארגון מיליציה אסלאמי, "איחוד בתי הדין האסלאמיים", על רוב חלקה הדרומי של המדינה וקבע בתחום זה את חוקי השריעה. ממשלת המעבר הפדרלית, בסיוע כוחות מצבא אתיופיה, כוח שמירת שלום מארגון האיחוד האפריקאי וסיוע אווירי של ארצות הברית, הצליחה לדכא את המרד ואת רוב פעילות הטרור של הארגון, ולהשיב שליטה באזור. לאחר פעולה זו התפצל "איחוד בתי הדין האסלאמיים" למספר ארגונים נפרדים שחלקם המשיכו במאבק המזוין נגד השלטון המרכזי. התקפות ארגונים אלה נמשכו לאורך השנים 2007 ו-2008, ובתחילת 2009 הביאו לנסיגת הכוחות האתיופיים מן המדינה, כשהם מותירים אחריהם את כוחות ממשלת המעבר וכוח שמירת השלום, אשר ציודם מועט.
ב-29 בדצמבר 2008 נאם אבדולאי יוסוף אחמד בפני הפרלמנט בעיר ביידואה והודיע על התפטרותו מתפקיד נשיא המדינה, בנאום אשר שודר ברדיו לאומה, הביע צער על כך שכשל בניסיונו להביא לקץ מלחמת האזרחים הנמשכת מזה 17 שנים. הוא אף האשים את הקהילה הבינלאומית בכך שלא תמכו די בממשלתו והודיע כי יושב ראש הפרלמנט יחליפו בתפקיד. בתוך חודשים אחדים נבחר נשיא חדש, שריף אחמד, מקרב אנשי האסלאם המתונים יותר, ועומר עבדיראשיד עלי שרמקה, בנו של הנשיא עבדיראשיד עלי שרמרקה שנרצח, נבחר כראש הממשלה החדש של המדינה. ממשלת המעבר הפדרלית בעזרת כוח שמירת השלום החלו בחודש פברואר 2009 בפעולות לתפיסה מחודשת של השליטה במחצית הדרומית של המדינה. כדי לחזק את שליטתו בדרום סומליה, כרת הממשל המרכזי ברית עם "איחוד בתי הדין האסלאמיים" וחלקים נוספים של הברית לשחרור מחודש של סומליה.
בחודש מרץ 2009, ובניסיון לקרב את הכוחות האסלאמיים, הודיעה ממשלת סומליה כי היא תכפיף מחדש את מערכת המשפט במדינה לחוקי השריעה. אולם העימות המזוין בדרום המדינה ובמרכז המשיך ואזורים נרחבים במדינה המשיכו להיות נתונים לשלטונן של קבוצות טרור אסלאמי קיצוניות שונות ובעיקר אל שבאב, הקשורים לארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה.
בשנת 2009 דירג ארגון שקיפות בינלאומית את סומליה במקום האחרון במדד תפיסת השחיתות, אשר נועד לשקף את שכיחות השחיתות במגזר הציבורי במדינה. בשנת 2010 פורסם דו"ח מטעם ארגון הבקרה הבינלאומי של האו"ם ולפיו כוחות הביטחון בסומליה אינם יעילים אלא מושחתים, וכמחצית מן המזון שנועד לסיוע לאוכלוסייה האזרחית באזורי העימות בסומליה לא הגיע ליעדו. הדו"ח אף האשים אנשי ממשל סומליים בשיתוף פעולה עם פיראטים ואת ממשלת אריתראה בסיוע לקבוצות מורדים בדרום סומליה. ממשלת סומליה דחתה האשמות אלה.
ב-14 באוקטובר 2010 מונה מוחמד עבדולאהי מוחמד לראש ממשלתה החדש של סומליה במקומו של עומר עבדיראשיד עלי שרמקה. עבדולאהי צמצם את גודלה של ממשלת סומליה ל-18 שרים בלבד, לעומת ממשלה בת 39 שרים בעת כהונת קודמו בתפקיד. שר האוצר ושר המסחר והתעשייה היו היחידים מן הממשלה הקודמת אשר המשיכו בתפקידם הממשלתי.
כלכלה
כלכלת סומליה מבוססת ברובה על חקלאות ומעט על דיג ושירותים. בצורות, סופות חול קשות ומלחמות האזרחים פגעו ביבולים החקלאים וכתוצאה מכך גרמו לירידה בתל"ג של סומליה. התל"ג לנפש עומד על 695 דולר אמריקאי לשנה.
בסומליה יש אוצרות טבע רבים שאינם מנוצלים כראוי וחלקם לא מנוצלים בכלל. בגלל המצב הכלכלי הקשה וחוסר פיקוח מצד השלטון המקומי, כורתים תושבי סומליה את היערות, שורפים את העצים ליצירת פחם עץ ואף מייצאים חלק מהתוצרת לחצי האי ערב.
חופי סומליה, בעיקר בחבל האוטונומי פונטלנד, כמו גם סומלילנד מהווים בסיס פעולה של שודדי ים.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|מפת סומליה עם חלוקה לאזורי שליטה נכון לדצמבר 2024. הממשל המרכזי שולט באזורים הצבועים בוורוד.
סומליה שוכנת על החוף המזרחי של יבשת אפריקה, צפונית לקו המשווה, בין מפרץ עדן בצפון לבין האוקיינוס ההודי במזרח ובדרום. המדינה גובלת בג'יבוטי בצפון, אתיופיה במערב, וקניה בדרום. לעיתים סומליה יחד עם אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי נקראות קרן אפריקה. הקצה של קרן זו הוא כף גוארדפואי. סומליה משתרעת דרומית-מערבית לו לאורך האוקיינוס ההודי ומפרץ עדן שהוא ה"מבוא" לים האדום. רוב השטח הצפוני של סומליה הוא רמה מדברית מכוסה טרשים. בצפון מפרידים רכסי הרים המגיעים עד לגובה 2,400 מטר, בין רמה זו ובין מישור החוף הצר לאורך מפרץ עדן. דרומה של סומליה מישורי בחלקו. בדרום סומליה זורמים שני נחלי איתן היחידים במדינה היורדים מרמת אתיופיה, שבלי וג'ובה.
ההר הגבוה ביותר בסומליה הנקרא 'שימביריס' או 'סורוד קאד' מתנשא לגובה של כ-2,047 מטרים מעל פני הים.
דמוגרפיה
אוכלוסיית סומליה מוערכת בכ-16 מיליון איש, אך אין מספר ודאי מאחר שממשלה הפדרלית אינה שולטת בכלל שטחי המדינה ואין בידה נתונים מבוססים, והאוכלוסייה המקומית ברובה מורכב מנוודים וכן בגלל המצב הפוליטי הבלתי יציב וזרם הפליטים הנע בין סומליה למדינות המקלט וחזרה. מפקד האוכלוסין האחרון בסומליה התבצע בשנת 1975 והאוכלוסייה מנתה אז 3.3 מיליון איש.
מבחינת ההתפלגות האתנית, מעריכים כי כשני שלישים מהאוכלוסייה הם סומלים, והשליש הנותר מורכב ממיעוטים שונים כמו הבנטו, ברבנס, ררהמר, בג'וני, אי-ייל, גלגלא, טומל, ייביר וגבויי.
הסומלים מחולקים בין ארבעה שבטים עיקריים: דרוד, דיר (הכולל את איסק שלעיתים נחשב כשבט נפרד), הוויה ורחנווין.
בשל מלחמת האזרחים, חלק מהאוכלוסייה חיה בקהילות שונות בגלות, והיא אחת המדינות הבולטות ביותר ביבשת מבחינה זו. יותר ממיליון סומלים חיים מחוץ לאפריקה והנתון לא כולל את אלו אשר התיישבו במדינות השכנות כמו ג'יבוטי, צפון-מזרח קניה ומחוז אוגדן האתיופי.
תוחלת החיים בסומליה היא 55 שנים לגברים, ו-59 שנים לנשים. ממוצע הילדים לאישה הוא 6.1 וסומליה מדורגת שנייה בעולם לאחר ניז'ר.
השחתת איבר המין הנשי נפוצה בסומליה. ארגוני בריאות עולמיים פרסמו כי למעלה מ-95% מהילדות בסומליה עוברות מילה, בדרגות שונות של השחתת איבר המין הנשי.
ראו גם
קרב מוגדישו
קרן אפריקה
חווה עבדי
לקריאה נוספת
רוברט דרייפר, הכשל הסומלי – סומליה זכתה בכבוד המפוקפק לעמוד בראש רשימת המדינות הכושלות בעולם, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 136, ספטמבר 2009
קישורים חיצוניים
רצח בני האיסק בסומליה באתר "הועד למאבק ברצח עם"
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות אפריקה
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות חסות בריטית לשעבר
קטגוריה:מדינות החברות בליגה הערבית
קטגוריה:רפובליקות פדרליות
קטגוריה:מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1960 | 2024-09-17T12:18:40 |
טירת צבי | ממוזער|יום העלייה לקרקע
שמאל|ממוזער|250px|רצפת פסיפס של בית כנסת עתיק שנמצא בסמוך לטירת צבי (2009)
שמאל|ממוזער|250px|אבן מיל רומית מזמנו של הקיסר מרקוס אורליוס המוצבת בטירת צבי (2009)
שמאל|ממוזער|250px|טירת צבי, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937
שמאל|ממוזער|250px|דגם הטירה בקיבוץ טירת צבי (2009)
שמאל|ממוזער|250px|חזית בית הכנסת בטירת צבי (2009)
שמאל|ממוזער|250px|מגדל המים בטירת צבי (2009)
טִירַת צְבִי הוא קיבוץ בעמק בית שאן, כשבעה קילומטר מדרום לבית שאן, ובסמוך לשפך נחל בזק לנהר הירדן. הוא משתייך למועצה אזורית עמק המעיינות, והוא הדרומי מבין יישוביה.
הקיבוץ נוסד בכ"א בתמוז תרצ"ז (30 ביוני 1937) במסגרת יישובי "חומה ומגדל", בידי חברי ברית חלוצים דתיים (בח"ד) שעלו מאירופה והשתייכו לשתי קבוצות: קבוצת שח"ל וקבוצת רודגס, אליה נוספו חברים שעברו הכשרה בכפר יעבץ. הקיבוץ משתייך לתנועת הקיבוץ הדתי, שהוקמה על ידי חברי תנועת "הפועל המזרחי".
הקיבוץ קרוי על שם הרב צבי הירש קלישר, ממבשרי הציונות הדתית ומראשי "חובבי ציון", שפעל לעידוד עלייה לארץ ישראל.
שטח הקיבוץ הוא כ-8,000 דונם. בשטחו פועל מפעל "טירת צבי" לעיבוד מוצרי בשר, מדגה, מטע תמרים, גידולי ירקות ולולים.
ב-22 ביוני 1942 נרשמה בקיבוץ הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה עד כה במזרח התיכון, ההמוספירה המזרחית הכוללת את אירופה והמזרח התיכון – 54 מעלות צלזיוס.
היסטוריה
בקיץ תרצ"ז הוקם קיבוץ טירת צבי, הקיבוץ הראשון של תנועת הקיבוץ הדתי, כיישוב חומה ומגדל סמוך לעיירה ביסאן. הגרעין המייסד מנה כ-90 חברים, וכמחצית מהם באו מקבוצת רודגס. חברי המשק הדתיים איישו את כל התפקידים בקיבוץ, פרט לתפקיד המוכתר, אחראי קשרי החוץ, אותו מילא בתחילה חבר קיבוץ עין חרוד, גרשון ריטוב. הקיבוץ הדתי הצעיר רצה שגם תפקיד זה יאויש על ידי חבר דתי, הם נזכרו ביהושע ברוכי שבהיותו חבר רודגס התיידד עם הפועלים הערבים, והזמינו אותו להצטרף אליהם ולמלא את התפקיד, הדורש קשרים תדירים עם ערביי הסביבה. כעבור מספר חודשים, מינתה אותו הקרן הקיימת לישראל באופן רשמי למוכתר הקיבוץ. כמוכתר, קיים ברוכי מערכת יחסי שכנות עם ערביי בית שאן ובייחוד עם הבדואים יושבי העמק. בתוקף תפקידו, עמד בקשרים הדוקים עם השייחים ראשי השבטים והיה מרבה לבקר במאהלים שלהם והם הזמינו אותו להשתתף בשמחותיהם. כמו כן, ברוכי היה איש הקשר של הקיבוץ עם הממשל הבריטי והמשטרה. ב-1943, אחרי רצח חבר הקיבוץ שלמה שכטר תוך-כדי סכסוך עם בדואים על קרקעות, הזמין ברוכי את שבט הרוצח לטקס סולחה בקיבוץ בהתאם למנהגי הבדואים.
בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ב-28 בפברואר 1938, כשמונה חודשים לאחר הקמתו, הותקף הקיבוץ על ידי כנופיית מחבלים ערבים חמושה ומאורגנת מצפון השומרון, שהשתייכה לפלג של מוג'אהדין. כחודש לפני כן, פשטה כנופיה זו על תחנת משטרה בריטית שנקראה תחנת חנאזיר (או חונזיר), הסמוכה לטירת צבי ושדדה את מחסן הנשק והתחמושת. התקיפה התנהלה תחת פיקודו של אחד מראשי הכנופיות הערביות בארץ דאז - שייח' עטיה. התקיפה החלה מ-22:30 בלילה ונמשכה עד חצות. תוכניתם של התוקפים הייתה לפרוץ בחשאי את גדר התיל שהקיפה את היישוב, לזחול עד לחומה, מלבני בוץ בגובה של כשני מטר, שהקיפה אותו ולנפץ את הזרקור, ומשם לתקוף את פנים היישוב.
התקיפה הצליחה בתחילתה, והלוחמים הערביים הגיעו עד לחפירה ולחומה וניפצו את הזרקור. ניסיונות האיתות ליישובים הסמוכים כשלו בתחילה בשל ניפוץ הזרקור. באמצעות פנס-איתות הצליחו לתקשר עם בית יוסף הסמוך רק ב-23:00; רכב המשמר הנע שיצא מגוש חרוד לעזרה שקע בבוץ בדרך ליישוב והגיע רק עם בוקר. אולם מגיני היישוב הצליחו להכריע את המערכה בכוחות עצמם באמצעות רימונים שהושלכו לעבר התוקפים וירי מאורגן היטב לעבר הכוחות שהמשיכו לנסות ולפרוץ לתוך היישוב. לבסוף נהדפה כנופיית הלוחמים והם נסוגו.
עד סוף תקופת המאורעות לא ידעו יישובי עמק בית שאן התקפות ישירות.
גם על השלטונות הבריטיים עשתה ההגנה על טירת צבי רושם רב. הנציב העליון ארתור ווקופ שלח מברק ברכה לסוכנות, ואורד וינגייט, מפקד פלגות הלילה המיוחדות, שרק אז החל בקשירת קשריו עם היישוב היהודי, מיהר לטירת צבי כדי להיפגש עם מפקד המקום ולשמוע על הקרב.
בנובמבר 1940 הובאו לקיבוץ חומרי בנייה כדי לבנות במקום בתי קבע במקום הצריפים הדולפים ששמשו את החברים.
מלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות, ב-ו' באדר תש"ח, 16 בפברואר 1948, עוד בטרם נכנסו צבאות מדינות ערב למלחמה, תקף "צבא ההצלה" של קאוקג'י את טירת צבי אך נהדף באבידות כבדות. היישוב היהודי בארץ ישראל שאב עידוד רב מהדיפת המתקפה.
במדינת ישראל
במרץ 2012 הוחלט על הרחבת הקיבוץ לתושבי חוץ כחלק מתהליך ההפרטה הנהוג כיום בקיבוצים בישראל. באוגוסט 2014 נכנסו המשפחות הראשונות לבתים החדשים שנבנו דרומית למרכז הקיבוץ, בספטמבר 2015 רשומים למעלה מ-30 משפחות של תושבי חוץ .
אתרים
בשטח הקיבוץ מצויים מספר שרידים ארכאולוגיים:
תל מנורה - בסמוך לקיבוץ נמצא יישוב מתקופת המשנה והתלמוד; נמצא בו בית כנסת מהמאה השישית לספירה עם קטע פסיפס ברצפתו. הפסיפס התגלה בעת הכנת שטח לנטיעת תמרים ליד הקיבוץ במקום המכונה כיום "תל מנורה", בשנות ה-50. בפסיפס מופיעה מנורת חוליות בת שבעה קנים ומימינה שופר. קטע הפסיפס הועבר אל הכניסה לבית הכנסת של הקיבוץ.
דרך רומית שהובילה מבית שאן למחנה הלגיון הרומי השישי ותל שלם, שם נמצאו אבני מיל ופסיפס.
בסמוך לכניסה הדרומית אל חדר האוכל מוצבים מספר ממצאים ארכאולוגיים: אבני ריחיים, שעון שמש, גלוסקמה, אבני מיל, מפרכה (של זיתים) ומשקולת של בית הבד.
שימור ותיעוד תולדות הקיבוץ:
דגם הטירה - הטירה הייתה מבנה גדול בן שתי קומות, בנוי מלבני בוץ ומוקף בחומה. הוא נבנה בשנת 1930 על ידי מוסא אל-עלמי, ממקורבי המופתי של ירושלים חג' אמין אל-חוסייני, ושימש כמרכז לחווה חקלאית שהייתה במקום. במאורעות 1936 נאלץ אל-עלמי לברוח ללבנון והוא מכר את החווה לקרן הקיימת. הבית שימש כבית תינוקות, מחסן נשק, סליק, מרפאה, חדר תרבות, תחנת אלחוט. חברי הקיבוץ התגוררו באוהלים ובצריפים שהוקמו בחצר הטירה. בשנת 1973 נהרסה הטירה בגלל התפוררות לבני הבוץ. בשנת 1987 לרגל יובל לקיבוץ, הוקם דגם של הטירה בתוך הקיבוץ.
הסליק - סליק התחמושת של הקיבוץ ששימש אותו עד לאחר מלחמת העצמאות. הסליק הותקן תחילה מתחת למלתחות הציבוריות, אך בשל הרטיבות הוא הועתק אל מתחת למחסן התבואה, וקיומו היה ידוע למתי מעט בלבד. מאוחר יותר שכן בו מפעל "טיב" שנקרא היום "טירת צבי", בטירת צבי. כיום מצוי בו מיצג "דרך התמר".
מגדל המים - המגדל ששימש את ראשוני המתיישבים. על גגו הוצבה עמדת מקלע. ניתן לראות סימני קליעים על הקירות החיצוניים.
ארכיון ומוזיאון של שנות הקיבוץ הראשונות.
עמדת שמירה ליד "המעיין הקטן".
שדרת הוושינגטוניות שנשתלה על ידי טמפלרים שהקימו חוות חקלאיות בעמק בית שאן בשנות ה-20 של המאה ה-20.
בתי התושבים הוותיקים הוכרזו כאתר מורשת
מוסדות ומיזמים של הקיבוץ:
בית הכנסת - בית התפילה של הקיבוץ. הוחל בבנייתו בתש"ב 1942 ונחנך בתשי"ז 1957. הוא ממוקם במרכז הקיבוץ ובסמוך לחדר האוכל. כאמור בחזיתו מוצגת רצפת פסיפס עתיקה. החדרים הצמודים לבית הכנסת משמשים לשיעורים ולספרייה תורנית עשירה.
בית מדרש על שם הרב צבי הירש קלישר, נמצא ב"בית ראשונים".
האירוסים "של שחק" - בקיבוץ פותחו זני כלאיים של אירוס הגלבוע. בתקופת הפריחה ניתן ליהנות מ"שדות של אירוסים" במלוא פריחתם.
מיזם קינון תנשמות מתקיים שהוא חלק מן המאמץ להדברה ביולוגית, כלומר הדברה באמצעים טבעיים, ללא חומרים כימיים. בעונת ההטלה של הביצים ניתן לצפות ON-LINE בקן התנשמת המקננת במגדל המים של הקיבוץ.
ענפי ייצור
"טירת צבי" - מפעל למוצרי בשר ונקניקים, מהגדולים בארץ. מוחזק בשותפות עם תנובה.
חקלאות - לקיבוץ שטחי חקלאות נרחבים, ובהם גידולי שדה, מטע תמרים, מדגה, לול תרנגולי הודו, ורפת לפיטום עגלים.
אירוח - הקיבוץ מארח קבוצות ובודדים, מציע שירותי הסעדה במסגרת "טיב ביתי", ולינה כפרית "גן בעדן".
יזמות - הקיבוץ מעודד יזמויות בתחומים שונים - רפואה משלימה, גילוף עץ אמנותי, ייצור ויטראז'ים, תיירות חקלאית.
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
מיכאל חזני, משדה יעקב עד טירת צבי : סקירה על התיישבות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת המרכז החקלאי של הפועל המזרחי, תרצ"ח-1938.
טירת צבי במערכה: פרשת התגוננות טירת צבי, מסופרת מפי בניה, בעריכת מאיר אור, תרצ"ט-1939.
גלילה רון פדר עמית, "מנהרת הזמן חלק שני - מבצע חומה ומגדל".
שרה בן-אריה, תבנית-חרס של אלה [מתל קרניים], קדמוניות, ט"ז, 4, 64, תשמ"ד, עמ' 123–124.
קישורים חיצוניים
טירת צבי במרכז המידע להתיישבות בגליל
טירת צבי באתר הרשות לפיתוח הגליל
ימיו הראשונים של הקיבוץ מזוויות אישיות
התפתחות הקיבוץ הדתי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיים פלס
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על מבנה חדר האוכל ובית הכנסת, באתר 'חלון אחורי', 1 ביולי 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1937
קטגוריה:יישובי חומה ומגדל
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:הקיבוץ הדתי
קטגוריה:עמק בית שאן
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-09-03T12:31:18 |
משה זמורה | שמאל|ממוזער|247x247px|בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.
250px|ממוזער|שמאל|משה זמורה על כס נשיא בית המשפט העליון בשנת 1952 לערך
250px|ממוזער|שמאל|טקס באקדמיה למוזיקה בירושלים. משה זמורה שני מימין
משה זְמוֹרָה (בגרמנית: Moses Smoira; 25 באוקטובר 1888, קניגסברג, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית – 8 באוקטובר 1961, כ"ח בתשרי ה'תשכ"ב, ירושלים), נשיא בית המשפט העליון הראשון של מדינת ישראל.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
משה זמורה נולד בקניגסברג שבממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית, להורים שהיגרו מרוסיה: אליעזר, סוחר ועסקן, ממשפחה חסידית, ופנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי, ממשפחת משכילים.
בצעירותו רכש את השפה העברית (בין היתר בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" בראשות יצחק וילקנסקי) וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כגרשם שלום וחיים ארלוזורוב. חתנו השופט העליון חיים כהן אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".
התחנך בגימנסיה והמשיך ללימודים גבוהים בכמה אוניברסיטאות, כמקובל בזמנו: קניגסברג, מינכן, ברלין, גיסן, היידלברג ופרנקפורט. קיבל תואר דוקטור למשפטים בקניגסברג. נשא את אסתר הורביץ. מנעוריו נמשך לרעיון הציוני והיה חבר באגודת הטסודנטיס הציוניים (ק. י. פ.).
בשנת 1912 גויס לשירות בחיל התותחנים של הצבא הגרמני, שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפצע בחזית המזרחית. בשנת 1919 הוא הקים בית ספר ללימוד עברית בברלין, מאיר פרנקל היה בין התלמידיו הראשונים. ב-1920 קיבל הסמכה כעורך דין והחל לעבוד במשרדו של עורך דין לבנפלד בברלין, אולם הוא סירב להירשם כעורך דין, אלא התמסר אך ורק לעבודה משפטית מדעית ותאורטית. בשנים 1921–1922 החל לעסוק בלימוד שפות, בעיקר שפות שמיות, באוניברסיטאות בגיסן, פרנקפורט והיידלברג.. בשנת 1922 עלה לארץ ישראל, בהשפעת אשתו הציונית..
בארץ ישראל
בנובמבר 1922, לאחר זמן קצר לאחר שהגיע ארצה, קיבל תחילה משרה בתור גובה מיסים של ההסתדרות בירושלים, עם משכורת חדשית של 6 ל״י. הוא לא ידע עדיין דבר על החוק השורר בארץ ישראל, ובמיוחד לא הכיר את החוק האזרחי הטורקי שהיה בתוקף, ובכל זאת ניגש לבחינת עורכי דין רק 6 שבועות לאחר הגיעו ארצה, אולם הפסיק את הבחינה לאחר שהשיב בארבעה מתוך 7 המקצועות, כשהיה ברור שאין לו שאין לו את הידע ל-3 מהם. עם זאת, בין ארבעת המקצועות בהם השיב על השאלות היו גם דיני החוק האזרחי, שעמדו אז עדיין לגמרי תחת השפעת החוק הצרפתי. שבועות אחדים לאחר הבחינות קיבל זמורה את ההודעה כי לתשובותיו על הדיון האזרחי קיבל את המספר המקסימלי של נקודות. ימים אחדים לאחר מכן קיבל מפרופ׳ פרדריק גודבי, שהיה מנהל בית ספר המנדטורי למשפטים של ממשלת המנדט הבריטי בירושלים להיות מורה ובוחן בדין האזרחי. פרופ׳ גודבי אמר שבפעם הראשונה ראה בבחינה בארץ-ישראל תשובות בעלות רמה מדעית אירופית, לכן מינה את זמורה כמרצה בבית הספר למשפטים. משנת 1923 הרצה על דיני חברות בבית הספר המנדטורי למשפטים, ורכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. את התפקיד מילא זמורה עד שנת 1948, במקביל לעיסוקיו האחרים.
ב-1924 הוא פתח משרד עורכי דין ונטל לעצמו מתמחה, חיים קרונגולד, שהפך אחר כך לשותף. בהמשך הצטרפו למשרד פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן) וישראל בר-שירה (בשרובקר) והמשרד פעל בשם "זמורה, קרונגולד, רוזנבליט ובר-שירה". בין התיקים בהם טיפל היה ייצוג של קיבוץ קריית ענבים בתביעה תקדימית לקבל מעמד של אישיות משפטית, כאגודה קואופרטיבית. אף על פי שהיה אז ברור כי פקודה החוקית התאימה יותר לצרכניות ולקופות מלוה וחסכון קואופרטיוביות, הוא הצליח לשכנע את שלטונות המנדט שגם קיבוץ יקבל מעמד של קואופרטיב.
בשנות ה-30 שימש זמורה כעורך הדין של המשרד לעבודות ציבוריות ובנין של הסתדרות העובדים הכללית ושל ההסתדרות הכללית. כן היה חבר בית הדין העליון של ההסתדרות. בנוסף, היה חבר ועד שכונת בית הכרם. בשנת 1923 נבחר לחבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"..
בשנת 1933 הוא התמנה לחבר המועצה המשפטית. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית. במקביל הוא עסק בפעילות ציבורית. בין השאר היה חבר בשנת 1936 בוועד "מפעל היישוב" בירושלים שגבה מס לחיזוק היישוב. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה בירושלים.
זמורה היה חבר מפא"י וככזה נבחר בידי דוד בן-גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי 1948. תרמה לכך גם העובדה ששותפו למשרד עורכי הדין היה פנחס רוזן שמונה לכהן כשר המשפטים הראשון. המינוי התקבל בחיוב על ידי פוליטיקאים, משפטנים והציבור מאחר שזמורה נחשב עילוי משפטי. זמורה הזהיר את ידידו רוזן "מפני האפשרות שהקשר ביניהם ייתן פתחון פה, ובמטרה למנוע שהבריות ירננו ולזות שפתיים". בהיותו זקן השופטים, מונה זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, היכן שבן-גוריון חפץ למקמו.
היה חבר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית בירושלים במשך שנים רבות.
ב-1 באוגוסט 1954 פרש מכהונתו כנשיא בית המשפט העליון אחרי שלקה בשבץ חמור.
נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
הנצחה
הרחוב הסמוך לבית משפט השלום בירושלים אשר במגרש הרוסים קרוי על שמו.
בשנת 1989 הונפק בול דואר לזכרו, ערכוֹ 90 אגורות.
ב-6 בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת שם רחוב על שמו בשכונת "כוכב הים" במערב העיר.
משפחתו
בתחילת מלחמת העולם הראשונה נישא זמורה לאסתר, בתו של מיכאל הורביץ, סוחר עצים ידוע וציוני ותיק (אחותה ג'ני נישאה לקורט בלומנפלד).
לבני הזוג נולדו שתי בנות: מיכל זמורה-כהן, מוזיקולוגית, ועדה מירב, רופאה בבית החולים בילינסון. בתם מיכל נישאה לשופט בית המשפט העליון חיים כהן בחתונה קונסרבטיבית בניו יורק, מאחר שבהיותה גרושה, נישואים אלו אסורים על פי ההלכה היהודית.
אחיו של משה זמורה, ד"ר יוסף זמורה (1889–1964), היה רופא, ועלה לארץ ישראל בשנת 1935.
קישורים חיצוניים
(עם פטירתו)
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:שופטי בית המשפט העליון
קטגוריה:נשיאי בית המשפט העליון
קטגוריה:ירושלים: אישים
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:משפחת זמורה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1888
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1961 | 2024-06-19T04:10:02 |
האיחוד הלאומי–תקומה | האיחוד הלאומי–תקומה (כיום מוכרת בשם מפלגת הציונות הדתית) היא מפלגת ימין ציונית דתית אשר הוקמה במרץ 1999 על ידי חנן פורת וצבי הנדל אשר פרשו מהמפד"ל במהלך הכנסת הארבע עשרה והקימו את סיעת תקומה.
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת החמש עשרה ברשימה משותפת עם מפלגת מולדת וחרות - התנועה הלאומית תחת השם האיחוד הלאומי, והשם אומץ לשם המפלגה בעקבות היותה מזוהה איתו.
בכל מערכות הבחירות שמאז הקמתה חברה המפלגה למפלגות אחרות והתמודדה במסגרת רשימה מאוחדת. החל מהבחירות לכנסת העשרים וארבע מותגה מחדש בשם "הציונות הדתית".
היסטוריה
הכנסת הארבע עשרה
ב-4 מרץ 1999, בשלהי הכנסת הארבע עשרה פרשו חברי הכנסת חנן פורת וצבי הנדל מהמפד"ל, בעקבות חתימת הסכם ואי בסוף 1998 ולקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, שנועדו להתקיים כעבור כחודשיים. השניים מקימים סיעה בשם "אמונים", אך ב-17 במרץ השם משונה לתקומה. המייסדים הקימו למפלגה החדשה גם מזכירות, בת 70 חברים כיום, שתקבל את ההחלטות. בנוסף הוקמה ועדת רבנים שכללה את הרבנים דב ליאור, זלמן מלמד וחיים שטיינר.
הכנסת החמש עשרה (1999–2003)
ממוזער|סמליל ששימש את המפלגה בעבר
במהלך הבחירות לכנסת החמש עשרה התמודדה המפלגה פעולה ברשימת האיחוד הלאומי, יחד עם מולדת של רחבעם זאבי ובני אלון, שהוקמה ב-1988 ועם חרות - התנועה הלאומית, שהוקמה כחודש קודם לכן על ידי בני בגין ומיכאל קליינר שפרשו מהליכוד. האיחוד נועד להוות סיעה משמעותית בכנסת, שתמנע מהליכוד בראשות בנימין נתניהו, להוסיף ולוותר על שטחים מארץ ישראל, כפי שכבר עשה לדעתם בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בהסכם ואי.
בבחירות עצמן הפסיד נתניהו לאהוד ברק וגם הרשימה המאוחדת נכשלה יחסית לציפיותיה וזכתה ב-4 מושבים בלבד בכנסת, מהם אחד בלבד לתקומה. בעקבות זאת, כמה חודשים אחרי הבחירות, באוקטובר 1999 פרש חנן פורת מהכנסת ופינה מקום לצבי הנדל. תקומה, כחלק מרשימת האיחוד הלאומי, עברה עימה את כל תהפוכות הכנסת החמש עשרה: תחילה היא נותרה באופוזיציה לצד של הליכוד. ב-1 בפברואר 2000 היא חברה למפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, ליצירת סיעה חדשה - איחוד לאומי-ישראל ביתנו. וכעבור שנה, במרץ 2001 היא הפכה לחלק מהקואליציה, כחלק מסיעת האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו, אחרי הקמת ממשלת שרון הראשונה.
ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי על ידי מחבל פלסטיני מהחזית העממית, במלון הייאט במזרח ירושלים. מחליפו של זאבי בכנסת היה אורי אריאל, חבר הכנסת השני מטעם תקומה בתוך ההאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. כחצי שנה אחרי הרצח, ב-14 במרץ 2002, פרשה האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו ובתוכה תקומה, מהממשלה ומהקואליציה, תוך שהיא מבקרת בחריפות את מדיניות ההבלגה בה נקטה הממשלה באותה עת למול השתלשלות אירועי האינתיפאדה השנייה. כשבועיים אחרי הפרישה, ב-27 במרץ אירע הפיגוע במלון פארק בנתניה ויומיים לאחר מכן החל מבצע חומת מגן, אולם האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו, לרבות תקומה, נותרה באופוזיציה לממשלת שרון עד תום כהונת הכנסת החמש עשרה.
הכנסת השש עשרה (2003–2006)
בבחירות ינואר 2003 זכתה הרשימה המאוחדת תחת השם "האיחוד הלאומי" ב-7 מושבים בכנסת, מהם שניים לתקומה (הנדל ואריאל).
האיחוד הלאומי הצטרפה לקואליציה ונציגיה בממשלת שרון השנייה, שהוקמה בפברואר 2003, היו בני אלון וליברמן, מטעם שני המרכיבים האחרים של הרשימה המאוחדת ולא מטעם תקומה. בראשית יוני 2004, לקראת ולצורך השגת רוב בהצבעה בממשלה על תוכנית ההתנתקות, פיטר ראש-הממשלה שרון את ליברמן ואלון, שניים מהמתנגדים לה ובעקבות הפיטורין פרשה האיחוד הלאומי, לרבות תקומה, מהקואליציה. ב-6 ביוני 2004 אושרה תוכנית ההתנתקות בממשלה, לאור הרוב שנוצר בה לאחר פיטורי שני שרי האיחוד הלאומי. האיחוד הלאומי נותרה לאחר מכן באופוזיציה עד תום תקופת כהונת הכנסת השש עשרה, כאשר לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה פרשה ממנה ישראל ביתנו, שהחליטה לרוץ בנפרד.
הכנסת השבע עשרה (2006–2009)
האיחוד הלאומי החלה את המירוץ ב כשהיא כוללת בששת המקומות הראשונים ברשימתה שני נציגים מכל אחת מהמפלגות שהרכיבו אותה - מולדת, ציונות דתית לאומית מתחדשת ותקומה (הנדל ואריאל). עם זאת, לאחר לחצים מצד רבנים ותנועות ציבוריות של פעילי ימין הוסכם ב-9 בפברואר 2006 על רשימה משותפת של האיחוד הלאומי והמפד"ל.
בבחירות שנערכו במרץ 2006, ניצחה מפלגת קדימה בראשות אהוד אולמרט, שירש את אריאל שרון חודשיים קודם לכן, בעיצומה של מערכת הבחירות, בעקבות האירוע המוחי שאירע לשרון. רשימת האיחוד הלאומי - מפד"ל לא עמדה בציפיות מרכיביה וזכתה בתשעה מושבים בכנסת, בלבד, מהם שניים לנציגי תקומה (הנדל ואריאל). האיחוד הלאומי - מפד"ל התייצבה באופוזיציה, לצידה של מפלגת הליכוד המצומקת (12 מושבים בלבד).
הכנסת השמונה עשרה (2009–2013)
לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה בפברואר 2009 החליטו תקומה ומולדת להתאחד עם המפד"ל, ליצירת מפלגה חדשה - הבית היהודי, שאמורה הייתה להתמקד בנושאי ערכים וחינוך ופחות בנושא ארץ ישראל השלמה מלאכת הכנת הרשימה החדשה הופקדה בידי ועדה ציבורית עצמאית, אולם לאחר פרסום הרשימה המיועדת לכנסת וערב סגירת רשימות המועמדים פרשו ממנה חברי הכנסת של "האיחוד הלאומי" (מפלגת מולדת ותקומה). הם טענו שהוועדה המסדרת מעלה בתפקידה בכך שכללה את כל חברי הכנסת של המפד"ל ברשימה הסופית, בעוד רק אחד מחברי האיחוד הלאומי הוצב בין עשרת המועמדים הראשונים. תקומה ומולדת הפורשות, נשארו לפיכך עם השם "האיחוד הלאומי", בעוד המפד"ל רצה בנפרד בשם "הבית היהודי". מפלגת התקווה, שבראשה עמד אריה אלדד, שפרש קודם לכן מהאיחוד הלאומי, חזרה והצטרפה אל תקומה ומולדת וכמו כן הצטרפה גם מפלגת ארץ ישראל שלנו של הרב שלום דב וולפא וברוך מרזל. בראש רשימת האיחוד הלאומי החדשה - ישנה הזו הוצב הפעם יעקב כץ (כצל'ה) שהיה חבר תקומה.
בבחירות עצמן זכתה הרשימה ב-4 מושבים בכנסת, אחד יותר מהבית היהודי, כאשר נציגי תקומה הם יעקב כץ (כצל'ה) ואורי אריאל. לאחר הקמת ממשלת נתניהו השנייה נשארה הסיעה כולה באופוזיציה, בעוד הבית היהודי וגם כן ישראל ביתנו מצטרפים לממשלה.
אורי אריאל היה יושב ראש הועדה לביקורת המדינה, יושב ראש ועדת משנה לעניין מפוני גוש קטיף וצפון השומרון והיה בין השאר גם חבר בוועדה למינוי שופטים, חבר וועדת הכספים. האיחוד הלאומי כולו וגם אורי אריאל לבדו, דורגו במקום הגבוה ביותר במדד הפעילות הלאומית, בדו"ח החצי-שנתי שמפרסם ארגון מטות ערים, עם ציון ממוצע של מעל 95.
בנוסף לפעילות ב, תמכה המפלגה בארגוני הימין הבאים באופן פעיל: הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, החזית הכתומה וארגון זכויות האדם ביש"ע. ארגונים אלה מוקדשים להגנה על זכויותיהם של המתנחלים ומפוני גוש קטיף וצפון השומרון.
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה
ממוזער|אורי אריאל – ראש המפלגה עד 2019
ב-18 באוקטובר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה התפצלה "האיחוד הלאומי" שוב. שניים מהח"כים (אריאל וכץ, בפועל מפלגת תקומה) חתמו על הסכם ריצה משותפת עם מפלגת הבית היהודי בבחירות לכנסת ה-19, אך אריה אלדד ("התקווה") ומיכאל בן-ארי ("ארץ ישראל שלנו") פרשו, הקימו רשימה חדשה בשם עוצמה לישראל והחליטו לרוץ בנפרד. במקביל, ביקשה תקומה מרשם המפלגות לשנות את שמה הרשמי להאיחוד הלאומי-תקומה בקשה שאושרה רשמית סמוך למועד הגשת הרשימות.
ב-29 בנובמבר 2012 הגיעו אנשי המפד"ל (הבית היהודי) ותקומה להסכם מפורט וסופי שהשלים את ההסכם שנחתם חודש קודם לכן, לרוץ במשותף בבחירות לכנסת התשע העשרה. על פי ההסכם נפתלי בנט ישמש כראש הסיעה המאוחדת תחת השם "הבית היהודי" ואנשי תקומה יקבלו ארבעה מקומות בעשירייה הראשונה. בבחירות זכתה הבית היהודי ב-12 מנדטים, 4 מהם נציגי האיחוד הלאומי - תקומה.
הכנסת העשרים
לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות, החלו דיונים בסיעה לגבי שיתוף פעולה מחודש עם הבית היהודי, או חיבור למפלגתו החדשה של אלי ישי. חברי הכנסת ורבני המפלגה לא הגיעו להכרעה, והחליטו להעביר את ההכרעה למרכז המפלגה, שהכריע בהצבעה על חבירה לבית היהודי. עם זאת, מספר מחברי המרכז החליטו לחבור למפלגתו של ישי (בהם הרב דוב ליאור וכן הרב שלמה אבינר, שלקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הביע תמיכה במפלגת הבית היהודי). בבחירות לכנסת ה-20 זכתה רשימת הבית היהודי ב-8 מנדטים, 2 מהם נציגי האיחוד הלאומי - תקומה
משנת תשע"ה עומד הרב שטיינר בראש וועד רבני המפלגה, ולצדו הרב דוד חי הכהן, הרב איסר קלונסקי, הרב גדעון פרל, הרב חיים ירוחם סמוטריץ' והרב שמעון כהן.
תוכנית ההכרעה
בספטמבר 2017 אישרה ועידת המפלגה את "תוכנית ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ'. התוכנית מציעה פתרון ל ולפיה יוקמו ביהודה ושומרון שישה אזורי ממשל מוניציפלי שייבחרו בידי הפלסטינים שם. תושבי האזור יוכלו לקבל סיוע כדי להגר למדינות ערב. אם יישארו ויפעילו אלימות הם יטופלו בידי כוחות הביטחון "בעוצמה גדולה מכפי שאנו עושים כיום".
לפי התכנית, שלום אמיתי ובר קיימא יושג באמצעות נקיטת מספר צעדים במקביל:
סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל
יישום הריבונות הישראלית בכל רחבי יהודה ושומרון, בפרט באמצעות הקמת יישובים נוספים שבהם מאות אלפי מתיישבים
פירוק הרשות הפלסטינית.
לפי התכנית יוצע לפלסטינים תושבי יהודה ושומרון לקבל את השלטון הישראלי וליהנות ממלוא זכויות האזרח למעט הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, תמורת הסכמתם לוותר על מימוש שאיפה לאומית. כל תושב שלא יהיה מעוניין בכך, יקבל סיוע להגר למדינה ערבית שבמסגרתה יוכל לממש את שאיפתו הלאומית, או לכל מדינה אחרת. כלפי אלו שינקטו בפעולות טרור תינקט התמודדות נחושה שתוביל לייאוש מחזון המדינה הפלסטינית ולדעיכת המוטיבציה לטרור (כפי שלאחר מלחמת העצמאות קיבלו ערביי ישראל את השלטון הישראלי כעובדה מוגמרת) עוד לפי התכנית, יינתן לערביי יהודה ושומרון ממשל עצמי, שיחולק לשישה ממשלים מוניציפליים אזוריים שייבחרו בבחירות דמוקרטיות.
התכנית שוללת את הטענה שיישום התכנית יהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, בנימוק שהיא מהווה את הרע במיעוטו ומעניקה לפלסטינים את מירב הזכויות הדמוקרטיות, הרבה יותר מאשר הם צפויים לזכות בכל הסדר אחר. בטווח הארוך מציעה התוכנית לאפשר לפלסטינים שיחפצו בכך ליישם את זכותם לבחור ולהיבחר לפרלמנט ריבוני דרך הפרלמנט הירדני, או לקבל אזרחות מלאה במדינת ישראל לאחר תקופה בה יוכיחו את נאמנותן למדינה.
הבחירות לכנסת ה-21
ממוזער|ראש המפלגה הנוכחי – בצלאל סמוטריץ'
לקראת הבחירות לכנסת ה-21 התמודד ח"כ בצלאל סמוטריץ על תפקיד יו"ר המפלגה וניצח את היו"ר המכהן, אורי אריאל, בבחירות במרכז המפלגה. לאחר הדחתו פרש אריאל מהחיים הפוליטיים היות שהכריז כי יתמודד רק על תפקיד יושב ראש המפלגה ולא על מקום ברשימה לכנסת.
לקראת משא ומתן, הושג הסכם בין מפלגת הבית היהודי בראשות היו"ר הטרי רפי פרץ לבין סמוטריץ' על ריצה משותפת גם בבחירות אלה. סוכם כי במקומות האי-זוגיים ברשימה יוצבו נציגים של הבית היהודי ובמקומות הזוגיים נציגים של האיחוד הלאומי-תקומה. בראש הרשימה יעמוד פרץ. סמוטריץ' יוצב שני אך יבחר ראשון תפקיד בממשלה ובכך יהיה לשר הבכיר בין השניים. אם תקבל הרשימה רק תפקיד אחד בממשלה תתקיים רוטציה על התפקיד בין שניהם. אם תזכה הרשימה במספר מושבים אי זוגי תתקיים רוטציה בין נציגי שתי המפלגות על מושב. כן הוחלט ש"כל ההחלטות יתקבלו בהסכמת שני הצדדים וחלוקת כל התפקידים יהיה באופן שוויוני על ידי יושב ראש שתי המפלגות". בהמשך צורפו לרשימה גם נציגי עוצמה יהודית והוצבו במקום החמישי והשמיני. הרשימה המאוחדת נקראה איחוד מפלגות הימין.
בבחירות אלו קיבלה הרשימה כולה 5 מנדטים ונכנסו ל שני נציגים של האיחוד הלאומי - תקומה.
הבחירות לכנסת ה-22 וה-23
ב בספטמבר 2019 התמודדה המפלגה כחלק מרשימת ימינה בראשות איילת שקד וקיבלה שני מנדטים (סמוטריץ' וסופר) מתוך שבעה לרשימה. ימינה התפרקה מיד אחרי הבחירות לסיעת הימין החדש וסיעת "הבית היהודי-האיחוד הלאומי". בכנסת זו לא הוקמה ממשלה חדשה והממשלה הקודמת המשיכה לכהן כממשלת מעבר. בחודש יוני התפטר אורי אריאל מתפקידו כשר החקלאות ובמקומו נכנס לממשלה סמוטריץ' שמונה לשר התחבורה וחבר הקבינט המדיני ביטחוני.
ב שנערכו במרץ 2020 התמודדה המפלגה שוב ברשימת "ימינה" שהקמה מחדש, כשהפעם בראשה נפתלי בנט. רשימת "ימינה" זכתה לשישה מנדטים, מתוכם שניים למפלגת "האיחוד הלאומי - תקומה".
הבחירות לכנסת ה-24
ממוזער|סמליל המפלגה לאחר מיתוגה מחדש בשם "הציונות הדתית"
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הכריז סמוטריץ על התמודדות ברשימת "הציונות הדתית", שתתמודד בנפרד מימינה ושמטרתה לייצג את ערכי הציונות הדתית. בנוסף הכריז כי ברצונו לבצע מיזוג מלא עם מפלגת הבית היהודי על בסיס מתווה שנחתם בעבר עם הרב רפי פרץ, וקרא לביצוע פריימריז פתוחים לשם כך. לקראת הגשת רשימת המפלגה, הודיעה "הציונות דתית" כי ישולבו ברשימתה לכנסת נציגים ממפלגות עצמה יהודית ונעם.
הבחירות לכנסת ה-25
ממוזער|סמליל המפלגה בבחירות לכנסת העשרים וחמש
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש קיימה המפלגה לראשונה בתולדותיה בחירות מקדימות בקרב כלל מתפקדי המפלגה. המפלגה, תחת השם הציונות הדתית, התמודדה לכנסת ברשימה משותפת עם עוצמה יהודית ונעם. הרשימה זכתה ב-14 מנדטים, בהם שבעה לאיחוד הלאומי - תקומה.
באוגוסט 2023 חתם יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ על הסכם מיזוג מפלגות עם חגית משה, יו"ר מפלגת הבית היהודי. על פי ההסכם מפלגת הבית היהודי תתמזג לתוך מפלגת האיחוד הלאומי–תקומה. מוסדות הבית היהודי יפורקו, ושמונים חברי המרכז של הבית היהודי יצורפו למרכז מפלגת האיחוד הלאומי–תקומה, ושם המפלגה יהיה "מפד"ל – הציונות הדתית". מרכז הבית היהודי ומרכז האיחוד הלאומי–תקומה אישרו את ההסכם, אך נכון לינואר 2024 לא נעשו צעדים נוספים לקראת איחוד, פרט להגשת רשימה מאוחדת לעיריית ירושלים.
מצע המפלגה
מצע מפלגת הציונות הדתית מתמקד בציונות, בלאומיות, באחדות ושלמות העם והארץ ובקשר עם המסורת וההיסטוריה היהודית. בכלל זה תומכת המפלגה בחיזוק הזהות היהודית-דתית של המדינה, בעידוד עלייה יהודית ובצמצום ההגירה הלא יהודית, בחיזוק ההתיישבות היהודית ביו"ש, בגליל ובנגב, בצמצום יכולת ההתערבות של מערכת המשפט בהחלטות הממשלה, בקידום פטור מגיוס לתלמידי ישיבה ועידוד השתלבות של חרדים בשוק העבודה, ובהפרדת החינוך הדתי מהחינוך הממלכתי הן מבחינת תכנים והן מבחינת תקציבים.
מבנה המפלגה
רשימת המפלגה לכנסת נבחרה עד הבחירות לכנסת ה-25 על ידי 129 חברי מרכז המפלגה. החל מהבחירות לכנסת ה-25 הרשימה נבחרת על ידי מתפקדי המפלגה.
מזכ"ל המפלגה הראשון היה נחי אייל, שכיהן בתפקיד עד 2014, אז הוחלף על ידי אופיר סופר. לאחר הבחירות לכנסת ה-21, בעקבות היבחרו של סופר לכנסת נבחר סגנו יהודה ולד לתפקיד המזכ"ל.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסתמושבים חברי כנסת הערות הכנסת ה-14 (1996) חנן פורת, צבי הנדלהסיעה הוקמה ב-4 במרץ 1999 עם פרישת חבריה מהמפד"ל והקמת סיעת אמונים (ב-17 במרץ 1999 שונה שמה לתקומה). הכנסת ה-15 (1999) במסגרת האיחוד הלאומיעם הקמת הסיעה:עם תם הכהונה:(מתוך 4 לרשימה כולה) חנן פורת, צבי הנדל, אורי אריאל רשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
ב-20 באוקטובר 1999 פרש חנן פורת מהכנסת. החליף אותו צבי הנדל.
ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי ממולדת. החליף אותו אורי אריאל. הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי(מתוך 7 לרשימה כולה) צבי הנדל, אורי אריאלרשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן. הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל(מתוך 9 לרשימה כולה) צבי הנדל, אורי אריאלרשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי והמפד"ל, ראו כאן. הכנסת ה-18 (2009) במסגרת האיחוד הלאומי(מתוך 4 לרשימה כולה) יעקב כץ (כצל'ה), אורי אריאלרשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן. הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הבית היהודיעם הקמת הסיעה:עם תם הכהונה:(מתוך 12 לרשימה כולה) אורי אריאל, אלי בן-דהן, זבולון כלפא, אורית סטרוק, הלל הורוביץבכ"ז בשבט ה'תשע"ה אורי אורבך נפטר. החליף אותו הרב הלל הורוביץ.
רשימת כלל מועמדי הבית היהודי, ראו כאן. הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הבית היהודי(מתוך 8 לרשימה כולה) אורי אריאל, בצלאל סמוטריץ'מועמדים בולטים שלא נכנסו לכנסת: אורית סטרוק, נחי אייל.
רשימת כלל מועמדי הבית היהודי, ראו כאן.הכנסת ה-21 (2019) במסגרת איחוד מפלגות הימין(מתוך 5 לרשימה כולה)בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר רשימת כלל מועמדי איחוד מפלגות הימין, ראו כאן.הכנסת ה-22 (2019) במסגרת ימינה(מתוך 7 לרשימה כולה)בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר רשימת כלל מועמדי ימינה, ראו כאן.הכנסת ה-23 (2020) במסגרת ימינה(מתוך 6 לרשימה כולה)בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר רשימת כלל מועמדי ימינה, ראו כאן.הכנסת ה-24 (2021) במסגרת הציונות הדתיתעם הקמת הסיעה: (מתוך 6 לרשימה כולה)
עם תם הכהונה:(מתוך 7 לרשימה כולה)בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אופיר סופר אופיר סופר שוריין מטעם הליכוד ברשימתה באמצעות מפלגת מדף אך חזר למפלגתו ביוני 2021.
הרשימה, הכוללת גם את מועמדי מפלגת עוצמה יהודית ומפלגת נעם, ראו כאן.הכנסת ה-25 (2022) במסגרת הציונות הדתית(מתוך 14 לרשימה כולה)בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי סוכות ב-5 בפברואר 2023 הפסיק בצלאל סמוטריץ' את חברותו בכנסת במסגרת החוק הנורווגי ובמקומו נכנס צבי סוכות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מפלגות יהודיות דתיות בישראל
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ציונות דתית: תנועות
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין
קטגוריה:מפלגות שמרניות
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1999 | 2024-09-06T09:06:31 |
דגל סומליה | דגל סומליה אומץ ב-12 באוקטובר 1954.
הדגל היה אמור להיות דגלה של סומלילנד הבריטית אבל כשסומלילנד הבריטית וסומלילנד האיטלקית אוחדו הדגל שימש את המדינה המאוחדת.
הדגל דומה לדגל האו"ם זה שהשיג לסומליה את עצמאותה מאיטליה ובריטניה לאות תודה.
חמשת קצוות הכוכב מייצגים את האזורים בהם חי העם הסומלי הנקרא גם בשם 'סומליה הגדולה'.
חמשת האזורים הם: סומלילנד הבריטית, סומלילנד האיטלקית, סומלילנד הצרפתית (ג'יבוטי), מחוז סומאלי שבאתיופיה וחלקים ממזרח וצפון קניה.
ארמון המושל במוגדישו היה הבניין הראשון בו הונף הדגל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
סומליה
קטגוריה:סומליה: סמלים לאומיים
סומליה
סומליה
סנגל | 2024-09-07T05:37:17 |
ישראל ביתנו | ישראל ביתנו היא מפלגת ימין חילונית-ציונית ישראלית אשר נוסדה בשנת 1999, ומונהגת מאז הקמתה על ידי חבר הכנסת ומייסדה, אביגדור ליברמן.
מצע
המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. במסגרת הזו המפלגה פונה לעיתים קרובות לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת עלייה.
בנושא המדיני, המפלגה תמכה בפתרון שתי המדינות במסגרת תוכנית חילופי השטחים שהציע לראשונה יושב ראש המפלגה אביגדור ליברמן בשנת 2004. עם זאת, בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב-2023, המפלגה וויתרה על פתרון שתי המדינות, והתחילה להתנגד להקמת מדינה פלסטינית.
המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה של אכיפת החוק והלוחמה בפשע. כתוצאה מכך, קראה לאורך השנים לדרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל) תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יושב הראש ליברמן התבטא פעמים רבות כנגד חברי הכנסת הערבים מהמפלגות שהרכיבו את הרשימה המשותפת, אותם כינה כ"מחבלים" ו"גיס חמישי" שיש "להוציא מחוץ לחוק". בכך, הסלוגן "בלי נאמנות, אין אזרחות" הפך למזוהה עם המפלגה כמו גם הגדרה של ארגוני שמאל כ"סייעני טרור".
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-21 הוסיפה המפלגה למצע גם קו של תמיכה באקטיביזם שיפוטי, הפרדת הדת מהמדינה, התנגדות לכפייה דתית והעדפת יתר לכאורה של האוכלוסייה החרדית בישראל, ויצאה באופן ישיר נגד ההתרחקות לכאורה של מפלגת הליכוד מהמצע החילוני שפעם דגלה בו, ונגד סיאוב לכאורה של המפלגה ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו.
היסטוריה
הקמה
ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. בהתחלה הוקמה כמפלגת לוויין של הליכוד בעקבות דעיכה בנאמנות של מפלגת העולים, ישראל בעלייה למפלגת הליכוד. בנוסף המפלגה תמכה במועמדותו לראשות הממשלה של מועמד הליכוד, בנימין נתניהו. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.שמאל|ממוזער|117x117px|סמליל ישראל ביתנו בתקופת בחירות 1999 עם תרגום ברוסית של שם המפלגה
האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו
בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.
בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה החליטה על פרישה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים ושריה התפטרו ב-16 באוקטובר 2001, אך בטרם נכנסה ההתפטרות לתוקף נרצח השר רחבעם זאבי בידי מחבלים וההתפטרות בוטלה. הסיעה, שכעת עמד בראשה ליברמן, פרשה מהממשלה במרץ 2002.
בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד.
רשימה עצמאית (2006-2012)
אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו היה, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון תוכנית חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים (שני חברי הכנסת שנשארו בסיעה ויגאל יאסינוב שפרש ממפלגת שינוי וחבר למפלגה) בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. הפרש הקולות בין המפלגה לבין הליכוד, עמד על 116 קולות בלבד.
ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבאו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני אילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.
באפריל 2011 התכנסה ועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!" באוקטובר 25, נתניהו וליברמן הודיעו על איחוד תנועותיהם לקראת הבחירות בינואר 2013.
הליכוד - ישראל ביתנו
ב-25 באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן על רשימה משותפת של "הליכוד" ושל "ישראל ביתנו", שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בבחירות זכתה הסיעה המשותפת ב-31 מנדטים, מתוכם 11 מטעם ישראל ביתנו.
רשימה עצמאית (2014-הווה)
ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת ישראל ביתנו חזרה לתפקד כסיעה עצמאית כשהיא נותרת בקואליציה. כעבור חודש, עם פרישתו של איש הליכוד כרמל שאמה הכהן עקב מינויו לשגריר ב-OECD נכנס במקומו אלכס מילר ומספר הח"כים מטעם הסיעה עלה ל-12. בנובמבר פרש גדעון סער מן הכנסת והחליפו לאון ליטינצקי, החבר ה-13 בסיעת "ישראל ביתנו".
ממוזער|196x196px|סמליל ישראל ביתנו עד 2018
ב-24 בדצמבר 2014 נחשפה פרשת השחיתות בישראל ביתנו בה היו מעורבים חברי המפלגה. 17 מהמעורבים בפרשה הורשעו בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד, בתוכם סגנית השר לשעבר ומזכ"לית המפלגה פאינה קירשנבאום והשר לשעבר סטס מיסז'ניקוב. אביגדור ליברמן טען באותה עת שהחקירה נועדה לפגוע במפלגה בבחירות לכנסת ה-20, אך היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הכחיש את ההאשמה וטען שעיתוי פתיחת החקירה נקבע עוד בטרם הוחלט על הקדמת הבחירות.יהודה וינשטיין, "היועץ", עמ' 224-229
בבחירות לכנסת ה-20 קיבלה המפלגה שישה מנדטים. רבים מחברי הכנסת והשרים שכיהנו מטעם המפלגה בכנסת ה-19 לא התמודדו בבחירות אלו. ביניהם פאינה קירשנבאום שנחשדה בפלילים, עוזי לנדאו, יאיר שמיר, דוד רותם ויצחק אהרונוביץ' שפרשו מהחיים הפוליטיים. באמצע ינואר 2015 ליברמן הציג את רשימת המפלגה לקראת הבחירות. לאחר ליברמן הוצבו אורלי לוי-אבקסיס וסופה לנדבר, אילן שוחט ראש עיריית צפת, והעיתונאי שרון גל, שקיבל את המקום החמישי.
ממוזער|חברי מפלגת ישראל ביתנו מתייעצים עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אחרי תוצאות הבחירות לכנסת העשרים לקראת הרכבת הממשלהלאחר הבחירות וניצחון הליכוד המליץ ליברמן על נתניהו לראשות הממשלה. עם זאת, ליברמן הפתיע ונשאר עם מפלגתו באופוזיציה.
ב-25 במאי 2016 נכנס ליברמן לממשלה ה-34 לאחר שהגיע להסכם קואליציוני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והובטח לו תיק הביטחון. בנוסף קיבלה המפלגה שוב את משרד העלייה והקליטה שבראשו הועמדה שוב סופה לנדבר. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס התנגדה למהלך ונותרה באופוזיציה, ובהמשך הוגדרה כחברת כנסת פורשת.
בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, המפלגה עמדה על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה ליברמן, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס, שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישרתו בשירות צבאי או לאומי.
לאחר ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 התפטרו שרי "ישראל ביתנו" והמפלגה חזרה לאופוזיציה.
בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה. הקמת ממשלה נמנעה על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא הצעת החוק בעניין גיוס בני הישיבות והסטטוס קוו, והכנסת החליטה על פיזורה, בתמיכת ישראל ביתנו.
ממוזער|סמליל ישראל ביתנו בבחירות 2019|196x196 פיקסליםבבחירות לכנסת העשרים ושתים, שנערכו בספטמבר 2019, התחזקה המפלגה לשמונה מנדטים ולא המליצה בפני הנשיא על איש להקמת הממשלה. ליברמן הצהיר שיתמוך בממשלה המורכבת מנציגי כחול לבן, הליכוד וישראל ביתנו בלבד. לאחר שאיש לא הצליח להקים ממשלה, הכנסת התפזרה.
בבחירות לכנסת העשרים ושלוש שנערכו במרץ 2020 נחלשה המפלגה לשבעה מנדטים, והמליצה לנשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בני גנץ את מלאכת הרכבת הממשלה. הוא נכשל לאחר שיועז הנדל וצבי האוזר מכחול לבן התנגדו להקמת ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת. נתניהו הקים ממשלת חילופים עם גנץ, וישראל ביתנו נותרה באופוזיציה.
בבחירות לכנסת העשרים וארבע, שנערכו במרץ 2021 שמרה המפלגה על כוחה והמליצה לנשיא המדינה ריבלין להטיל על יאיר לפיד את מלאכת הרכבת הממשלה, שיחד עם נפתלי בנט הקים את ממשלת ישראל השלושים ושש. לאחר חתימת הסכם קואלציוני עם לפיד, מונה ליברמן לשר האוצר, עודד פורר לשר החקלאות ופיתוח הכפר והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וחמד עמאר מונה לשר במשרד האוצר.
בבחירות לכנסת העשרים וחמש שנערכו בנובמבר 2022 נחלשה המפלגה לשישה מנדטים ולא המליצה בפני נשיא המדינה על אף אחד מהמועמדים להקמת הממשלה.
מבנה
הגוף העליון במפלגה הוא ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.
ראש המפלגה
מס'דיוקןשם תחילת כהונה סיום כהונה 1טקסט=|93x93 פיקסלים|אביגדור ליברמן אביגדור ליברמן1999מכהן
תוצאות בחירות
בחירות ראש הרשימה מושבים +/- קואליציה/אופוזיציה הערות1999אביגדור ליברמן במהלך הקדנציה התאחדו יחד עם האיחוד הלאומי לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו 2003 1 כחלק מהאיחוד הלאומי 2006 8 2009 4 2013 בתחילת הקדנציה:בסוף הקדנציה: 2 כחלק מהליכוד ביתנו (עד-2014) 20157 במהלך הקדנציה ח"כ אורלי לוי אבקסיס פרשה מהסיעה והסיעה ירדה ל-5 מנדטים 2019א 2019ב 3 2020 1 2021 2022 1
נציגי "ישראל ביתנו" בכנסת
כנסת חברי כנסת הערות הכנסת ה-15 (1999) 4 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן, מיכאל נודלמן, אליעזר כהן מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אסתרינה טרטמן (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
ב-1 בפברואר 2000 התאחדה הסיעה עם האיחוד הלאומי בסיעה חדשה שנקראה האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו.הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי 3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): , יורי שטרן, , אליעזר כהן, אסתרינה טרטמן, יגאל יאסינוב רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
יגאל יאסינוב הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי. הכנסת ה-17 (2006) 11 מנדטים: אביגדור ליברמן, , ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יגאל יאסינוב (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
ב-16 בינואר 2007 נפטר יורי שטרן. החליף אותו דוד רותם. הכנסת ה-18 (2009) 15 מנדטים: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי-אבקסיס, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב, אלכס מילר. רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הליכוד ישראל ביתנו 11 מנדטים (מתוך 31 לרשימה כולה): אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי-אבקסיס, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון.
במהלך הקדנציה הצטרפו כתוצאה מחילופי גברי (על חשבון סיעת הליכוד) חברי הכנסת אלכס מילר ולאון ליטינצקי. רשימת מועמדים מלאה הכוללת את מועמדי הליכוד ראו כאן.
ב-6 באוגוסט 2014 התפטר כרמל שאמה הכהן מהכנסת לאחר שהתמנה לשגריר ובמקומו נכנס אלכס מילר מישראל ביתנו.
ב-4 בנובמבר 2014 התפטר גדעון סער מהכנסת והוחלף על ידי לאון ליטינצקי מסיעת ישראל ביתנו.הכנסת ה-20 (2015)6 מנדטים: אביגדור ליברמן, , סופה לנדבר, , חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר, .אילן שוחט, שהיה במקום הרביעי ברשימה, ויתר על מקומו בכנסת לאחר היוודע תוצאות הבחירות ובטרם ההשבעה. תפס את מקומו רוברט אילטוב.
ב-4 בספטמבר 2015 נכנס עודד פורר לכנסת, עקב התפטרותו של שרון גל.
ב-19 במאי 2016 הודיעה אורלי לוי-אבקסיס על פרישתה מישראל ביתנו בשל התנגדותה להצטרפות המפלגה לממשלה, אך לא התפלגה מהסיעה באופן רשמי. במרץ 2017 אישרה ועדת הכנסת את בקשתה של סיעת ישראל ביתנו להכריז על אורלי לוי-אבקסיס כפורשת ובכך הפכה לוי-אבקסיס לסיעת יחיד.
ב-1 ביוני 2016 נכנסה יוליה מלינובסקי לכנסת, עקב הפסקת החברות של אביגדור ליברמן במסגרת "החוק הנורווגי הקטן". לאחר התפטרותו מהממשלה ב-17 בנובמבר 2018 הוא חזר לכהן בכנסת במקומה.הכנסת ה-21 (אפריל 2019) 5 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי מועמדים בולטים שלא נכנסו: חמד עמארהכנסת ה-22 (ספטמבר 2019)8 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר, מרק איפראימובמועמדים בולטים שלא נכנסו: לימור מגן תלם, אלכס פרידמןהכנסת ה-23 (2020)7 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושנירמועמדים בולטים שלא נכנסו: מרק איפראימוב, לימור מגן תלם, אלכס פרידמןהכנסת ה-24 (2021)7 מנדטים: , , יבגני סובה, , יוליה מלינובסקי, , אלכס קושניר, יוסי שיין, לימור מגן-תלם, אלינה ברדץ'-יאלוב, שרון רופא-אופיר ב-15 יוני 2021 הפסיקו את חברותם בכנסת במסגרת החוק הנורווגי:
חמד עמאר, במקומו נכנס יוסי שיין
אביגדור ליברמן, במקומו נכנסה לימור מגן-תלם
עודד פורר, במקומו כנסה אלינה ברדץ'-יאלוב
ב-3 באוגוסט 2021, הפסיק את חברותו בכנסת במסגרת החוק הנורווגי אלי אבידר, במקומו נכנסה שרון רופא-אופיר
ב-24 בפברואר 2022, חידש אלי אבידר את חברותו בכנסת במסגרת החוק הנורווגי בעקבות התפטרותו מהממשלה. עקב כך, אבידר נכנס לכנסת ושרון רופא-אופיר חדלה מלכהן כחברת כנסת.
ב-17 באוגוסט 2022, התפטר מהכנסת אלי אבידר על מנת להתמודד בבחירות ברשימה עצמאית. במקומו חזרה לכנסת שרון רופא-אופיר.הכנסת ה-25 (2022)6 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר
קישורים חיצוניים
ישראל ביתנו באתר כנסת פתוחה
דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון עמ' 28 - 48.
שרה ליבוביץ-דר, פרשת השחיתות של ישראל ביתנו: ניסיונות החייאת המפלגה והעתיד של ליברמן, באתר ליברל, 12 באוקטובר 2015
סכנה מבתינו - אתר תרגום לעברית של פרסומי מפלגת ישראל ביתנו
הערות שוליים
*
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין
קטגוריה:מפלגות עולים
קטגוריה:ישראל: מפלגות חילוניות
קטגוריה:העלייה לישראל מברית המועצות ומברית המועצות לשעבר
קטגוריה:ישראל: מפלגות עדתיות
קטגוריה:מפלגות שמרניות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-31
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-32
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-33
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-34
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-36
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1999
קטגוריה:פופוליזם ימני | 2024-07-19T17:59:47 |
נורמה (פירושונים) | 2023-06-22T16:34:52 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.