title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
בית חולים | שמאל|ממוזער|250px|חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק
בית חולים או בית רפואה או מרכז רפואי הוא מוסד המספק שירותי רפואה הכוללים גם שירותים הדורשים אשפוז (כלומר, שהייה במוסד הכוללת לינה לפרק זמן כלשהו).
בית החולים הוא מערכת מורכבת הכוללת מערכות קטנות יותר: מחלקות אשפוז, מרפאות, מכונים, חדרי מיון, חדרי ניתוח, מעבדות ועוד, ובדרך כלל הוא עצמו מהווה מרכיב של מערכת גדולה יותר, כגון מערכת הבריאות הממשלתית או גוף פרטי, הכוללים בתוכם גם מרפאות קהילתיות, מוסדות לאספקת שירותי בריאות, בתי חולים אחרים, צוותי חירום ועוד.
מבחינה מבנית, לבית החולים בסיס פיזי לטיפול בחולים, לרוב מבנה קבע, קבוצת מבנים מרוכזת או מבנים הפזורים במקומות שונים באזור גאוגרפי מסוים.
מבחינה תפקודית, כולל בית החולים צוות מנהלי, רופאים, אחים, סניטרים ואנשי תחזוקה. החלוקה בין התפקידים השונים התגבשה בבתי החולים במאות השנים האחרונות, ומהווה את התבנית הבסיסית של הרפואה המודרנית.
בתי החולים יועדו במהלך ההיסטוריה למגוון מטרות, בהן: עזרה וחסד, אבחנה וטיפול בחולים, ביצוע מחקרים רפואיים והכשרת רופאים ואחיות. על אף שעיקר מטרתם של בתי החולים הייתה לרוב הענקת טיפול לחולים הזקוקים לאשפוז, מהווים בתי החולים מקום נוח גם להענקת שירותים רפואיים שאינם דורשים אשפוז, הודות לתשתית האנושית והפיזית שבמקום.
לבית החולים כח רב והשפעה רבה, עקב חיוניותו הרבה עבור התושבים המתגוררים בסביבתו, וזה מנוצל לעיתים לצורך מטרות פוליטיות, דתיות או כלכליות. בתי חולים רבים שואפים גם להשיג יוקרה, וכן לשמור על מקומות עבודה עבור עובדיהם.
בית החולים המודרני מחולק למחלקות שונות, כגון: מחלקת יולדות, מחלקה נוירולוגית, מחלקה פסיכיאטרית וכדומה.
בתי חולים שאינם כלליים מטפלים לרוב באוכלוסייה מסוימת (בית חולים לילדים) או בסוג ספציפי של מחלה. בישראל רוב בתי החולים הכלליים הם ציבוריים, כלומר ממשלתיים, או מסובסדים על ידי הממשלה, או שייכים לשירותי בריאות כללית, אך ישנם גם בתי חולים פרטיים.
ההיסטוריה של בית החולים
העת העתיקה
בעת העתיקה, היו הדת והרפואה שזורות זו בזו. מקדשיהם של המצרים הקדמונים היו הראשונים לספק שירותי רפואה. פולחן אל הרפואה היווני אסקלפיוס אומץ לאחר מכן על ידי הרומאים, ומקדש לכבודו הוקם בשנת 291 לפנה"ס.
המוסדות הראשונים שנועדו אך ורק לטיפול בחולים הוקמו בהודו, שם נוסדו בתי חולים ב-431 לפנה"ס. המלך אשוקה הקים 18 בתי חולים בהודו אשר מומנו בכספי הכתר.
עם אימוצה של הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית, הוצאה הוראה על הקמת בית חולים בכל קתדרלה. בתי החולים הראשונים שנבנו בעקבות הוראה זו נבנו בקונסטנטינופול ובקייסרי,
שם הצמיד בסיליוס, הבישוף המקומי, מנזר לבית החולים ששימש כאכסניה לעוברי אורח.
ימי הביניים
בתי החולים בימי הביניים הלכו בדרכו של בית החולים בקיסריה, ושימשו גם כאכסניה לעולי רגל כשהנזירות משמשות כאחיות. מקור המילה Hospital בשפות האירופאיות, כמו מקור המילים האנגליות למלון (Hotel) וקבלת אורחים (Hospitality) הוא במילה הלטינית Hospes, שפירושה אורח, שהתגלגלה ללטינית מהיוונית, אליה הגיעה מהמקור הפרסי aspinj - אירוח, בית הארחה. המילה הפרסית היא גם מקור המילים העבריות "אשפוז" ו"אושפיזין" (אורחים), שהגיעו לעברית דרך הארמית.
בעקבות שיוכם הדתי של בתי החולים, נשתמר בצרפתית עד היום הביטוי "בית האלוהים" כמילה נרדפת לבית חולים.
בתי החולים הראשונים בעולם הנוצרי שנועדו לכך בלבד היו בית החולים על שם ברתולומיאוס הקדוש (נוסד באנגליה בשנת 1123) ובית החולים על שם תומאס הקדוש (נוסד ב-1125). עם זאת, מודל בית החולים של ימי הביניים פעל עד למאה ה-18.
כבר בתקופת ימי הביניים כמרים נוצרים יצרו מקומות בשם "hospitia" . במקומות אלו לקחו על עצמם נזירים ונזירות לטפל בחולים אלו להאכילם ולהלבישם. בתי מצורעים ואחרים, בעבור קשישים או עניים הוקמו באופן דומה באותה התקופה. מקורו של בית החולים המודרני הוא במרפאות המנזרים בימי הביניים. בשנת 820 שרטט רבנוס מאורוס את תרשים הכנסייה בפולדה, גרמניה, והוסיף אגף נפרד המיועד לאחים חולים, בית חולים למצורעים בעבור החולים במחלות המידבקות ודירה לרופא המנזר. אבוט גוזברט עשה דבר דומה כשבנה את מנזר סנט גאל (816-837) בשווייץ, ועד מהרה נהיה תהליך סטנדרטי. גוזברט גם מיפה את מה שהפך לגן הרפואי המסורתי, מחוץ לבית החולים. חולים ונזקקים הגיעו למרפאות המנזר לקבל עזרה רפואית ומוסדות דתיים אלה נהפכו לאב טיפוס של בית החולים המודרני.
בתי חולים מודרניים
שמאל|ממוזער|180px|בית טיפול בחולים בגרמניה, ציור משנת 1682
בתקופת הרפורמציה הופקעו מנזרים רבים מתפקידם כבתי חולים, ובאנגליה לבדה נוסדו 154 בתי חולים בין השנים 1700 ל-1835. הראשון שביניהם נוסד בלונדון ב-1724 על ידי הסוחר תומאס גאי. פלורנס נייטינגייל קידמה את הכשרת האחיות לאחר שנוכחה במהלך שירותה במלחמת קרים כי הנזירות אינן מקצועיות דיין. בשובה ללונדון הקימה נייטינגייל בית ספר ראשון לאחיות, בבית החולים על שם תומאס הקדוש.
במחצית השנייה של המאה ה-20 קיבלו בתי חולים מעמד מיוחד בדיני המלחמה. סעיף 14 לאמנת ז'נבה הרביעית קובע כי בתי חולים ואזורי ביטחון מיוחדים נועדו להגן על פצועים, חולים וזקנים, ילדים שלא מלאו להם 15 שנה, נשים בהריון ואמהות לילדים מתחת לגיל שבע, מתוצאות מלחמה.
בראשית המאה ה-21, בעקבות התפתחות הרפואה בקהילה ומסיבות כלכליות עבר שינוי מבנה בית החולים והפך ממקום אשפוז אליו מגיעים המטופלים כשהם חולים למרכזים רפואיים הכוללים רפואה מונעת ומרפאות תומכות. בבתי חולים מתבצע אבחון מקדים כצילום רנטגן, ייעוץ תזונתי וייעוץ סוציאלי המהווה טיפול פרא-רפואי.
כחלק משינוי אופי בתי החולים ומסיבות שיווקיות שונו שמות בתי חולים רבים לשם רחב יותר כ"מרכז רפואי", "בית החלמה", בית מרפא", "בית מבריאים" וכו'. תהליך דומה עברו קופות החולים ששינו את שמן לשירותי בריאות.
בית חולים אוניברסיטאי
בית חולים אוניברסיטאי הוא בית חולים הפועל בשיתוף פעולה עם בית ספר לרפואה של אוניברסיטה, ומשמש את בית הספר לרפואה במסגרת ההוראה הקלינית - פעילות שבה הסטודנטים לרפואה צופים ומשתתפים בעבודה מעשית בבית החולים, בהדרכת רופאים מסגל בית החולים. גם במקצועות פרא-רפואיים מתקיים שיתוף פעולה דומה בין בית חולים אוניברסיטאי לאוניברסיטה. בית חולים אוניברסיטאי משמש גם מוקד למחקר רפואי.
לעיתים נמצא בית הספר לרפואה במתחם בית החולים או בצמוד אליו (למשל בית הספר לרפואה של הטכניון, הצמוד לבית החולים רמב"ם ומרוחק מהקמפוס הראשי של הטכניון או בית חולים סורוקה הממוקם ליד בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב), ולעיתים אין קשר פיזי בין השניים (למשל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, השוכן בקמפוס האוניברסיטה, ואליו מסונפים בתי חולים אחדים באזור המרכז).
רופאי בית החולים העוסקים בהדרכת סטודנטים מקבלים מינוי מהאוניברסיטה, בדרגות המקובלות לסגל אקדמי בכיר, בתוספת הסיומת "קליני" (למשל: פרופסור חבר קליני).
בישראל משמשים מרבית בתי החולים הכלליים כבתי חולים אוניברסיטאיים ומסונפים לאחד מבתי הספר לרפואה במדינה.
בית חולים אוניברסיטאי הוא מקום התרחשותן של סדרות טלוויזיה אמריקאיות אחדות, ובהן האוס, ER, סקראבס והאנטומיה של גריי.
מנהל
בראש בית החולים עומד לרוב מנהל האחראי על תפעול בית החולים. על תפקידו של המנהל נכתב:
"[על המנהל] מוטלת האחריות הכוללת לאיכות הטיפול הקליני הניתן בבית החולים, לטיב הכשרתם המקצועית של הרופאים בו ולפיתוח המחקר. כל אלה מחייבים אותו לשקול שיקולים רפואיים מובהקים בהקשרים מגוונים, החל מקביעת סטנדרטים רפואיים ופיקוח על קיומם; המשך בטיב הבדיקות וטיפולים שיינתנו בבית החולים; וכלה בהחלטות כגון ניתוב חולים לטיפול נמרץ, סגירה או פתיחת יחידות ומחלקות כגון חדר המיון בתנאי משבר וכן הלאה."
עד שנת 1998 נדרשו מנהלי בתי חולים בישראל להיות רופאים. בשנת 1998 שונה החוק ובישראל יש בתי חולים שבהם המנהל אינו רופא. עם זאת, מנהלי בתי חולים ממשלתיים נדרשים להיות רופאים. לטענת פרופ' מרדכי שני, בעולם, רוב מנהלי בתי החולים אינם רופאים. לדבריו, "ניהול בית חולים מחייב כישורים וידע במספר תחומים, כאשר אין ספק שהבנת מקצוע הרפואה תורמת, אך אינה תנאי הכרחי".
בישראל
במערכת הבריאות בישראל פועלים כ-30 בתי חולים כלליים. ששת הגדולים שבהם הם: המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, מרכז רפואי הדסה, מרכז רפואי רבין, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם והמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה.
בתי חולים סיעודיים
בישראל קיימים בתי חולים לאשפוז חולים סיעודיים ותשושי נפש, בין מוסדות אלה ארבעה מרכזים גריאטריים ממשלתיים, ועוד עשרות רבות בבעלות עסקית או בבעלות עמותות וארגונים ללא כוונת רווח.
אחת מבעיות בבתי החולים הסיעודיים היא כי האשפוז הסיעודי אינו ממומן על ידי קופות החולים במסגרת סל הבריאות על כן מעת לעת שבה ועולה קריאה ציבורית להכליל את האשפוז הסיעודי ב"סל הבריאות" שבאחריות קופות החולים, ככל אשפוז אחר.
בתי חולים לבריאות הנפש
מערך בריאות הנפש בישראל מתחלק בין טיפול בקהילה במסגרת מרפאות לבריאות הנפש, טיפול נפשי יחידני, מגורים בהוסטל לנפגעי נפש. ובין טיפול במסגרת אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי (בית חולים לחולי נפש, או בלשון גנאי: בית משוגעים) או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי. בישראל פועלים 13 בתי חולים לבריאות הנפש ורובם בבעלות ממשלתית.
בתי חולים שיקומיים
בתי חולים אשר כל מטרתם היא שיקום חולים ונפגעים לאחר טראומה. שיקום שכזה נדרש לאחר חבלה חיצונית כגון תאונות דרכים, ולאחר פגיעות פנימיות כגון אירוע מוחי או התקף לב. השיקום מתחיל לקראת סיום הטיפול בבעיה הרפואית, ומתמקד בהחזרת המטופל לתפקוד תקין, על ידי שחזור יכולות ולימוד מחדש של יכולות שאבדו.
סגי בתי החולים הפועלים בישראל:
בתי חולים ממשלתיים, במסגרת משרד הבריאות.
בתי חולים של קופות החולים, בעיקר במסגרת שירותי בריאות כללית.
בתי חולים פרטיים שלא למטרת רווח.
בתי חולים פרטיים הפועלים למטרת רווח.
צורת הניהול של בתי החולים הממשלתיים עמדה במרכז החלטות ממשלה שונות ונבחנה 3 ועדות ציבוריות שהוקמו במהלך השנים עם סמכויות שונות לבחינת הפרדת בתי החולים הממשלתיים ממשרד הבריאות והפיכתם לגופים עצמאיים: נתניהו (1990), אמוראי (2002) וליאון (2004).
ראו גם
בית חולים פסיכיאטרי
לקריאה נוספת
ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצוע הרפואה
קטגוריה:טיפוסי מבנים
קטגוריה:תשתיות בריאות | 2024-08-21T09:12:11 |
K-2 | REDIRECT K2 | 2004-11-03T13:48:22 |
K2 | הר K2 (נודע גם בשמות פסגת גודווין־אוסטן, לאמבה פהאר, צ'וגורי, קצ'ו ודאפסאנג) הוא הר גבוה ברכס קארקוראם, שנמצא על גבול סין וצפון פקיסטן. גובהו 8,611 מטר, והוא ההר השני בגובהו בעולם לאחר האוורסט, שגובהו 8,848 מטר.
ההר נחקר לראשונה על ידי אירופים בשנת 1856, עת משלחת בראשותו של הנרי האברשאם גודווין אוסטן כינתה אותו "K2": "K" היא האות הראשונה של שם הרכס "קארקוראם". "2" מפני שזו הייתה הפסגה השנייה שראה באופק.
הניסיון המקצועי הראשון לטיפוס על ההר נעשה ב־1903, אך רק לאחר חמישה ניסיונות מאומצים ויקרים שנכשלו, נכבשה פסגת ההר ב־31 ביולי 1954 על ידי משלחת מטפסים איטלקית בראשותו של ארדיטו דסיו. שני המטפסים שהגיעו לפסגה הם לינו לצ'דלי ואקילֶה קומפניוני.
האישה הראשונה שהעפילה לפסגת K2 היא ואנדה רוטיאקביץ' מפולין, ב־1986. חמש הנשים שניסו לטפס על הפסגה אחריה נספו כולן (שלוש מהן בדרכן חזרה – למשל, אליסון הרגריבס), נסיבות שהובילו לאמונה טפלה כי ההר מקולל למטפסות הרים.
K2 נחשב להר קשה יותר לטיפוס מהאוורסט, ולמעשה ההר הקשה ביותר לטיפוס בעולם. נכון לאוגוסט 2018, רק 367 מטפסים הגיעו לפסגה. שניים מהם הגיעו פעמיים (לשם השוואה: על הר אוורסט העפילו 4,000 מטפסים עד שנת 2013). נכון ל-2021, בניסיונות ההעפלה ל-K2 ניספו לפחות 91 מטפסים, מתוכם 13 בשנת 1986 לבדה. כלומר יש בערך מטפס אחד שמת במהלך ניסיון טיפוס על ה-K2 על כל ארבעה מטפסים שהגיעו לפסגתו. לפי נתון זה, ה-K2 הוא ההר המסוכן בעולם לטיפוס. בעונת הטיפוס של 2006 הגיעו רק ארבעה מטפסים לפסגת K2. ארבעה מטפסים קיפחו את חייהם בניסיונות העפלה כושלים. זהו היחס הירוד ביותר של הגעה לפסגה כנגד מספר הקורבנות.
באוגוסט 2008 הגיעו ביחד 18 מטפסים משבע משלחות שונות לפסגה. המטפסים הגיעו לפסגה מאוחר מאוד, בסביבות 18:30, ולא הספיקו לרדת ממנה בשעות האור. ביומיים הבאים נספו במהלך הירידה 11 מהם, ורק שבעה ניצלו. לשניים מהם כרתו מאוחר יותר את כל אצבעות הרגליים, שקפאו.
ב-16 בינואר 2021 קבוצה של עשרה מטפסים מנפאל היו הראשונים לטפס לפסגת ה-K2 בחורף. זו הייתה הפסגה האחרונה מעל 8,000 מטר שטרם טיפסו אליה בחורף.
קישורים חיצוניים
אתר למטפסי ההר
K2 באנציקלופדיית הטיפוס
הערות שוליים
קטגוריה:אסיה: הרים
קטגוריה:פסגות 8,000 המטרים
קטגוריה:הפסגות הגבוהות במדינתן | 2023-08-02T19:03:57 |
טבעת האש | ממוזער|שמאל|400px|טבעת האש של האוקיינוס השקט
ממוזער|מפת הלוחות הטקטוניים העולמית
טבעת האש היא כינוי לרצועה ארוכה של אזורים המקיפה את האוקיינוס השקט, הנמצאת רובה ככולה מעל הלוח הפסיפי ומתאפיינת בפעילות געשית נמרצת וברעידות אדמה תכופות בגלל תזוזת הלוחות הטקטוניים. למעלה מ-80% מההתפרצויות הגעשיות ורעידות האדמה בעולם מתרחשות באזורים אלה. טבעת האש מהווה גבול טקטוני פעיל בין מספר רב של לוחות טקטוניים שבמרכזם הלוח הפסיפי, הגובל בשבעה לוחות טקטוניים אחרים.
גבולות אלו מהווים בחלקם גבולות הפחתה או פתיחה ובחלקם גבולות של החלקה והסטה אופקית ולכן מתאפיינים במכלול של תופעות. כאלו האופייניים לגבולות של הפחתה, בהם לוח טקטוני אוקיאני נקבר מתחת ללוח יבשתי כמו: הרי געש, שרשראות איים געשיים (למשל יפן), תהומות אוקיאניים (תעלות כשקע מריאנה), והיווצרות רכסים כתוצאה מהתקמטות. פעילויות המאפיינות אזורי פתיחה כמו: הרי געש תת-מימיים ורכסים מרכז-אוקיאניים. כל אלה שזורים בתהליכי קימוט ושבירה הנוצרים בגלל רעידות אדמה תכופות ועוצמתיות.
כמיליארד תושבים חיים באזורים הנכללים בטבעת האש והם חיים בסיכון מתמיד. המדינות העיקריות הנכללות בטבעת האש הן הפיליפינים, מלזיה, אינדונזיה, תאילנד, יפן, קנדה, ארצות הברית, מקסיקו, אקוודור וצ'ילה. צ'ילה היא המדינה בה מתרחשות רעידות אדמה בתכיפות הרבה ביותר מבין כל מדינות העולם.
מכיוון שרוב הפעילות הגעשית בטבעת האש היא תת-מימית, היא גורמת לעיתים לגלי ים ענקיים הנקראים צונאמי. היו מקרים בהם התפרצויות געשיות באזור יפן גרמו לגל צונאמי שחצה את כל האוקיינוס השקט ופגע במדף היבשתי של מערב אמריקה, גם הצפונית וגם הדרומית.
ב-11 במרץ 2011 אירעה רעידת אדמה בעוצמה של 9.0 בסולם מגניטודה באזור יפן, אשר פגעה קשות באי הונשו, בעיקר עקב גלי ההדף, שהביאו אחריהם גלי צונאמי בגובה של 40 מטרים. הרעידה הביאה למותם של אלפי אנשים, ואף לדליפה רדיואקטיבית מכורים גרעיניים שניזוקו ברעידה, באסון הנודע בשם האסון הגרעיני בפוקושימה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גאופיזיקה
קטגוריה:אוקיאניה: גאוגרפיה | 2024-02-13T14:55:42 |
קלייב סטפלס לואיס | REDIRECT ק.ס. לואיס | 2006-05-30T05:55:54 |
זניט (אסטרונומיה) | שמאל|ממוזער|270px|המחשת כיוון הזניט
זֵנִיט היא, באופן כללי, כיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים (אנך, ניצב).
באסטרונומיה מוגדרת תפיסת "מעל" כנגדית לכוח הכבידה בכל מקום נתון. המונח "זניט" משמש גם לייצוג הנקודה הגבוהה ביותר הנראית לעין, בתצפית על מהלכו של גוף שמימי במסלולו סביב לנקודה מוגדרת כלשהי.
המונח לנקודה המקבילה לזניט (בכיוון כח הכבידה) הוא "נדיר" או "נאדיר".
כיוון הזניט חופף בקירוב לקו המרידיאן המקומי, אך אינו זהה לו. החפיפה בין שני המונחים אינה מלאה מפני שקו המרידיאן מוגדר במונחים של סיבוב עצמי המאפיינים גוף שמימי, לא במונחים של שדה כח המשיכה שלו. כיוון הזניט וקו המרידיאן עולים בקנה אחד רק עבור גוף סימטרי המסתובב על צירו באופן מושלם ללא סטיות. בכדור הארץ, ציר הסיבוב אינו קבוע ביחס לכדור אלא משתנה (למשל עקב גאות ושפל), כך שלעומת הזניט, לא ניתן להתייחס אל קו המרידיאן כאל קבוע מוחלט.
מקור המילה
המילה זניט היא במקור שיבוש למילה הערבית Zeenath כמו Samt ("יופיו של כיוון / נתיב"), נהגתה כ-Sent, לפי סופרים של ימי הביניים (במהלך המאה ה-14), בביטוי سمت الرأس (Samt ar-râs "נתיב מעל הראש").
כיוון הזניט
הזניט מצביעה אל עבר השמש רק באזור הטרופי, בין חוג הגדי לבין חוג הסרטן. כשהזניט מצביעה אל עבר השמש, האירוע חל ב"חצות היום", בצהרון, במצהר. בתחום האזור הטרופי, חוצה השמש את הזניט פעמיים בשנה בכל נקודה גאוגרפית. בקווי הרוחב המרכזיים באזור הטרופי, מתרחשת התופעה בזמנים הבאים:
בקו המשווה - הזניט מצביעה אל השמש בכל אחד משני ימי השוויון בשנה
בחוג הסרטן - הזניט מצביעה אל השמש ב-21 ביוני (למשל בעיר אסואן במצרים)
בחוג הגדי - הזניט מצביעה אל השמש ב-21 בדצמבר
שימוש
בזניט עושים שימוש לשתי מטרות. כיוון הזניט משמש כנקודת הכיוון במדידת הזווית בין כדור הארץ לבין גרמי שמים אחרים (כוכב, מערכת כוכבים), והוא גם מגדיר את אחד מצירי האופקיות בתיאום מערכות תצפית אסטרונומיות.
לנקודת הזניט ישנה גם חשיבות רבה במפות אסטרולוגיות, והיא זו שעל פיה נקבע הבית ה-10, או נקודת ה-MC.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסטרונומיה תצפיתית
קטגוריה:מדעי כדור הארץ | 2023-04-02T02:08:06 |
תאובלד וולף טון | תאובלד וולף טון (באנגלית:
Theobald Wolfe Tone; נודע כוולף טון; 20 ביוני 1763 – 19 בנובמבר 1798) היה דמות מרכזית בתנועה לעצמאותה של אירלנד.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
בנו של בנאי כרכרות פרוטסטנטי מדבלין. בנעוריו הסוערים הרג אדם בדו-קרב וניהל פרשיות אהבים, בגינן נמלט ללונדון, שם למד משפטים. לאחר שתוכנית שהגה לייסוד מושבה צבאית בים הדרומי, אותה הגיש לראש ממשלת אנגליה ויליאם פיט הבן נדחתה, טון פנה לפוליטיקה. בשנת 1790 הפיץ עלון ברוח המהפכה הצרפתית, אשר קרא לייסודה של רפובליקה אירית, ולאיחוד בין הקתולים והפרוטסטנטים הפורשים (ברובם פרסביטריאנים) מן הצפון, והתקיף מתונים כמנהיג הפרלמנט האירי הנרי גרטן אשר ניסה להשיג שוויון זכויות לקתולים, תוך שמירה על נאמנות לכתר האנגלי. טון הביע בוז לחוקה שניסח גרטן עבור הפרלמנט האירי בשנת 1782 וטען כי רק איחוד בין זרמים דתיים שונים הוא שיביא מזור לחולייה של אירלנד.
האירים המאוחדים
באוקטובר 1791 העביר טון את תוכניותיו לפסים מעשיים כאשר ייסד את אגודת "האירים המאוחדים". המטרה המקורית של אגודה זו הייתה יצירת איחוד בין הקתולים והפרוטסטנטים על מנת להשיג רפורמה פרלמנטרית ליברלית. רק כאשר מטרה זו נראתה כבלתי ניתנת להשגה, אימצה האגודה את הקו הקיצוני שהוביל טון, וקראה ליצירת רפובליקה אירית בדרך של מרד מזוין. הנהגת האומה האירית בראשותו של גרטן, הייתה בעד רפורמות מתונות, נאמנה למלך האנגלי, ומתנגדת לדמוקרטיה. הפרלמנט האירי היה מורכב בחלקו הגדול מאנשים שנבחרו במחוזות בחירה בהם מספר מועט של בעלי זכות בחירה, ולמעשה כס הנציג בפרלמנט היה רכושו של בעל אחוזה גדול באותו המחוז. לעומת גרטן האמין טון בעקרונות המהפכה הצרפתית, ושאב את השראתו מן התאוריות הפוליטיות של אדמונד ברק ותומאס פיין, אשר באותן השנים הניעו את המהפכה מעברו השני של האוקיינוס - מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
מאבק בין גורמים מתונים וקיצונים באגודת האירים המאוחדים הוביל בדצמבר 1791 לפרישתם של המתונים, ולהעברת ההנהגה בפועל לידיו של טון. ב-1794 האירים החופשיים, המשוכנעים כי המצע שלהם, הכולל זכות הצבעה לכל ומחוזות בחירה שווים לעולם לא יתקבל בפרלמנט האירי, החלו קוראים בגלוי לפלישה צרפתית לאירלנד. בתיווכו של כומר בשם ויליאם ג'קסון, החלו מגעים עם הממשלה הצרפתית. משמגעים אלו נחשפו, נעצר ג'קסון, והדבר הביא להמלטות הנהגת האירים החופשיים. טון נותר באירלנד, עד לאחר משפטו (והתאבדותו) של ג'קסון, כשהוא משוכנע כי קשריו הפוליטיים עם בעלי הכוח באירלנד ישמרו עליו מכל רע.
באמריקה
הוא הורשה להגר לארצות הברית והגיע לפילדלפיה במאי 1795. הוא התאכזב מן האמריקנים, ותיאר את ג'ורג' וושינגטון כ"אריסטוקרט מגביה עוף". לידיד באירלנד כתב כי אצולת הממון בארצות הברית גרועה מן האצולה התורשתית באירופה.
שמאל|ממוזער|250px|פסלו של וולף טון בבנטרי שבמחוז קורק
טון מצא בפילדלפיה כמה מידידיו הישנים מימי "האירים החופשיים", ויחד נסעו לפריז על מנת לשכנע את הממשלה הצרפתית לפלוש לאירלנד.
בצרפת
בפברואר 1796 הגיע לפריז, ונפגש עם ראשי הממשלה שם, שהתרשמו מן האנרגיה שלו, ומכנותו. הוא מונה לגנרל בצבא הצרפתי (וכך קיווה כי אם ייאסר על ידי האנגלים לא יואשם בבגידה), ותכנן תוכניות, כגון התוכנית להנחית באנגליה אלף פושעים פליליים, אשר ישרפו את העיר בריסטול. במסמכי עבודה שערך, העריך בפני הצרפתים כי עם נחיתת כוחות צרפתיים באירלנד, יביא הדבר להתקוממות כללית בכל רחבי האי.
הדירקטורט הצרפתי, אשר קיבל ידיעות מגורמים אחרים המאשרים כי אירלנד בשלה להתקוממות, הסכים לבסוף לשלוח משלחת צבאית, אשר יצאה ב-15 בדצמבר 1796. המשלחת, ארבעים ושלוש ספינות הנושאות ארבעה עשר אלף אנשים, וכמות אדירה של נשק, הפליגה מן העיר ברסט בדרך לאירלנד. טון, על סיפונה של אחת הספינות, גילה בוז לרמת הימאות של הצרפתים, דבר שהצדיק עצמו, שכן המשלחת היוותה כישלון צבאי בולט. הספינות הצרפתיות תעו אל מול חופי אירלנד במזג אוויר סוער. כאשר התקרבו הספינות למפרץ בנטרי נצפו על ידי המון מתפללים שיצאו מכנסייה מקומית, והזעיקו את הצבא באמצעות פעמוני הכנסייה. סירה אחת ובה מספר אנשים ותחמושת הצליחה להגיע לחוף ונתפסה מיד. כיום מוצגת הסירה במוזיאון הימי הלאומי בדבלין. טון נמלט בחזרה לצרפת מבלי להשיג דבר, ושירת זמן מה בצבא הצרפתי. ביוני 1797 נטל חלק בהכנות למשלחת נוספת, זו הפעם של הצי ההולנדי, אשר הושמדה על ידי הצי הבריטי עוד בדרכה לאירלנד. טון שב לפריז, ושם מצא כי נפוליאון אשר הגיע בינתיים לעמדת כוח, נלהב פחות מן ההרפתקה האירית ממה שהיו קודמיו.
המרד של 1798
כאשר פרץ לבסוף המרד האירי של 1798, בראשות הלורד אדוארד פיצג'רלד, הפציר טון בדירקטורט לשלוח סיוע מיידי למורדים. הצרפתים הסכימו לשלוח מספר כוחות קטנים שנחתו בו זמנית במספר נקודות. כוח פשיטה אחד כזה הצליח לנחות במחוז קונכט ולגרום שם מעט נזק, לפני שהושמד. בכוח זה השתתף אחיו של טון, מתיו, אשר נשפט כבוגד ונתלה על ידי האנגלים.
התאבדותו
טון לקח חלק בפשיטה אחרת, ונשבה באוקטובר 1798. על אף שלבש מדים צרפתיים זוהה טון על ידי שוביו. במשפטו בדבלין הביע טון את עוינותו לאנגליה, ואת מטרתו להפריד בין אירלנד ובין אנגליה "במלחמה הוגנת". הוא נידון למוות ב-12 בנובמבר 1798, אך שיסף את גרונו באמצעות אולר ומת מפצעיו בטרם הוצא גזר הדין אל הפועל.
אחרית דבר
הישגו של טון הוא בהטבעת דרך המאבק הרפובליקני המזוין כמסורת בתודעה האירית, ודורות של מהפכנים לאחריו ראו בו מופת.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פוליטיקאים אירים
קטגוריה:אירלנד: היסטוריה
קטגוריה:מתאבדים: פוליטיקאים
קטגוריה:דבלין: אישים
קטגוריה:בוגרי טריניטי קולג' (דבלין)
קטגוריה:ילידי 1763
קטגוריה:נפטרים ב-1798
קטגוריה:אישים שנפטרו במעצר | 2023-09-30T04:15:55 |
שלום רוזנברג | שלום רוזנברג (1935 – י"ב באדר ה'תשפ"ג, 5 במרץ 2023) היה הוגה דעות יהודי דתי, ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, בה היה ראש החוג למחשבת ישראל. רוזנברג עסק בעיקר בפילוסופיה של הדת, יחסי דת ומוסר, יחסי דת ומדע, ופרשנות והרמנויטיקה בהגות היהודית והכללית.
ביוגרפיה
רוזנברג נולד בשנת 1935 בבואנוס איירס שבארגנטינה למהגרים ממזרח אירופה. בילדותו למד בבתי ספר יהודיים ואצל מלמדים פרטיים ששכר אביו בנציון. את הלימודים הכלליים השלים במסגרות אקסטרניות. בבואנוס איירס גם רכש השכלה אקדמית בהנדסה אזרחית (1950–1957) ובמקביל למד בישיבת "חפץ חיים". בהמשך למד בפקולטות למתמטיקה ומשפטים באופן חלקי.
בשנת 1963 עלה לישראל, ולמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בזכות מלגה בחסות ארגון אונסק"ו, בה השלים את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1965.
בין מוריו: הרב יעקב פינק – רבו בתקופת בגרותו; הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס; מר שושני – שנחשב בעיניו כגדול מוריו. בין מוריו באקדמיה: אפרים אלימלך אורבך, אליעזר שמשון רוזנטל ויוסף בן שלמה, שלדבריו גרם לו לאהבת הפילוסופיה.
קריירה
בשנים 1966–1968 חזר לארגנטינה ולימד פילוסופיה יהודית ב"מדרשה העברית" בבואנוס איירס. חזר לישראל בשנת 1968 והשלים באוניברסיטה העברית את התואר השני בהצטיינות יתרה. עבודת המאסטר שלו עסקה במושג האינסוף בימי הביניים (1969). עבודת הדוקטורט שלו, בהצטיינות יתרה, עסקה בלוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה ה-14, בהדרכתו של שלמה פינס (1974).
החל משנת 1970 החל ללמד בחוגים לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנת 1974 מונה למרצה, בשנת 1978 למרצה בכיר. הפך לפרופסור חבר בשנת 1982, ומונה ב-1992 כפרופסור מן המניין, כיהן כראש החוג למחשבת ישראל בין 1985 ל-1986, ומשנת 2004 היה פרופסור אמריטוס.
היה פרופסור אורח במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת סאו פאולו, ועוד. שימש כחבר באקדמיה לפילוסופיה יהודית בארצות הברית. היה חבר בוועדה בינלאומית שעסקה בהוצאה לאור של תרגומי אבן רושד, ובמסגרתה היה ממונה על התרגומים העבריים. היה חבר במערכת 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל' ו'דעת', ובוועד המנהל של המכון לחשיבה וליהדות בת זמננו שעל יד אוניברסיטת בר-אילן. בשנים 2002–2003 היה חבר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. היה חבר בוועדה למונחי הפילוסופיה של האקדמיה ללשון העברית, וראש החוג למחשבת ישראל במכללת הרצוג שבאלון שבות. השתתף בכתיבה באנציקלופדיה העברית (ערכים משיח, ור' חסדאי קרשקש). שימש כראש החוג למחשבת ישראל בבית מורשה ובמכון לנדר שבירושלים, ולימד במרכז האקדמי שלם קורס של מחשבה יהודית בעת החדשה.
מחקריו ושיטתו
רוזנברג יצר גשרים בין ההגות היהודית לפילוסופיה הכללית והשתמש בהישגיה של הלוגיקה החדשה והכלים הפילוסופים שפותחו במאה ה-20 כדי להגיע להבנה שלמה יותר של ההגות היהודית הקלאסית, באמצעות חקר קטגוריות לוגיות ואונטולוגיות. בין מאמריו הבולטים, מאמר על מושג האמונה והקטגוריות האפיסטמיות בימי הביניים, ומאמר על האונטולוגיה הניאואפלטונית. רוזנברג עסק במחקר המתודות ללימוד התלמוד, ובעיקר י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. והוא חשף כתב יד של הרלב"ג לבניית תחשיב מתמטי עבור לוגיקה מודלית.
בנימין איש-שלום מזהה שלשה צירים בפעילות המחקרית וההגותית של רוזנברג: ציר העוסק בלוגיקה, בחשיבה מדעית, ובסוגיות של 'דת ומדע'; ציר העוסק בסוגיות של 'דת ומוסר', דיון מקיף בסוגיית "והלכת בדרכיו", ודו-השיח בין האתיקה היהודית לאתיקה הכללית, בעיקר במשנתם של אריסטו, קאנט, וניטשה; וציר העוסק בסוגיות יסוד של האמונה היהודית, בעיקר תפיסת התורה וההתגלות ותפיסת הגאולה והמשיחיות. בעשור האחרון עסק בין היתר במחלוקת התאולוגית בין התניא לבין נפש החיים, יחסי דת ומוסר ובכלל זה חקר משנתו של עמנואל לוינס, ופילוסופיה של הדת, בייחוד ממשה מנדלסון ועד לפרנץ רוזנצווייג.
רוזנברג השתמש בין היתר בקולנוע, בספרות כללית, באגדות עם ובפסיכולוגיה כדי להסביר ולהמחיש תפיסות ורעיונות בהגות היהודית והכללית.
מתלמידיו
משה וינשטוק
ד"ר צבי לשם, מנהל ספריית גרשם שלום בספרייה הלאומית
אלכסנדר אבן-חן
מור אלטשולר
פעילות ציבורית
רוזנברג השתתף בייסוד מעלה - המרכז לציונות דתית ובהקמת בית מורשה. השתתף בחוגי הידברות, בהם חוג "הגות" וכחבר המועצה הציבורית של נאמני תורה ועבודה. לאחר רצח יצחק רבין, יזם התקרבות בין דתיים לחילוניים בחוג בשם "שחרית", שעם משתתפיו נמנו העיתונאים ירון לונדון ואמנון דנקנר. מאז שנת 2000 היה בעל טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושא פרשת השבוע, והיה בעל טור חודשי בעלון "שבת בשבתו" במשך כשנתיים. בעיתון "מקור ראשון" היה מספר שנים בעל טור בענייני פרשת השבוע, בו כתב על פרשת השבוע מנקודת מבט פילוסופית, והוא המשיך לפרסם מאמרי הגות כמעט מדי שבוע בעמוד האחרון של מוסף שבת של עיתון זה. אנשי הכת היפנית מקויה יצרו איתו קשר.
חיים אישיים
נישא לד"ר רנה, פסיכולוגית קלינית, והיה אב לשבעה. התגורר בשכונת גבעת שאול בירושלים. ניהל אורח חיים טבעוני.
הוקרה
בשנת תשע"ז החליטה עיריית ירושלים להעניק לו את התואר יקיר ירושלים.
כתבים
ספר יובל לכבודו
בשנת 2007 ראה אור על ידי בית מורשה בירושלים ספר יובל לכבודו בשם "בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג". עם כותבי המאמרים בספר נמנים הרב אהרן ליכטנשטיין, אביעזר רביצקי, מרדכי רוטנברג, רבקה הורביץ, בנימין לאו, יוסקה אחיטוב ואחרים.
ספרים פרי עטו
לוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה הי"ד, 1974, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה
טוב ורע בהגות היהודית, סדרת האוניברסיטה המשודרת, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, (בעריכת רחל שיחור), 1985 (תורגם לאנגלית, ספרדית ויפנית)
תורה ומדע, סקירה רחבה של ההתייחסויות השונות של הוגים יהודים למדע, ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות, 1988 (מהדורת PDF באתרו )
בעקבות הכוזרי, פרקי מבוא למחשבת ישראל, הוצאת ספריית מעלה, 1991 (תורגם לאנגלית ויצא בשם In The Footsteps Of The Kuzari בשני כרכים) יצא לאור במהדורה מחודשת בהוצאת קורן בשנת 2023 תחת השם המחשבה היהודית לגווניה - מן הכוזרי ועד ללוינס: פרקי יסוד בהגות היהודית.
לא בשמים היא, תורה שבעל פה מסורת וחידושים, הוצאת תבונות, 1997
בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013
גשר צר, אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב, מגיד, 2022.
ספריו תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לספרדית וליפנית.
ספרים בעריכתו
הערות למושג האינסופיות בפילוסופיה היהודית ביה"ב: ויחסה למסורת הפילוסופית הכללית, 1970
הפולמוס על כתבי הרמב"ם – פרקי עזר למורה, 1972
סוגיות במשנתו של הרמב"ם, המחבר - שלום רוזנברג; בהשתתפות – עמוס ספראי, ישראל פיפקו, 1983
מקורות לתולדות תורת התארים בפילוסופיה היהודית בימה"ב, 1975
פרקים בתולדות הפרשנות הפילוסופית של המקרא, הוצאת בר אורין, 1970
פרקים בתולדות המשיחיות בישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1972
פרשיות עיוניות בתולדות ישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1975
מנחה לשרה – מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה – מוגשים לפרופסור שרה א' הלר וילנסקי, עם משה אידל, דבורה דימנט, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1994
יובל אורות – הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל – בעריכת שלום רוזנברג ובנימין איש שלום, הוצאת ספריית אלינר ובית מורשה בירושלים, מהד' שנייה מתוקנת, תשס"ה-2005
ממאמריו
פרופ' רוזנברג פרסם כמאתיים מאמרים בבמות שונות, בהם:
. הופיע גם בקובץ ירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"מ, עמ' 75–103.
"תורת השמות בפילוסופיה היהודית בימי הביניים", עיון כ"ז א-ד (תשל"ו - תשל"ז), עמ' 105–144. (הופיע גם בקובץ לזכרו של יהושע בר-הלל בעריכת יהודה מלצר עיון כז, תשל"ו-תשל"ז, עמ' 144-105.)
"חקר המקרא במחשבה היהודית הדתית החדשה", בקובץ המקרא ואנחנו, בעריכת אוריאל סימון, המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו רמת-גן, על ידי הוצאת דביר, תל אביב תשל"ט, עמ' 86–119.
"השיבה לגן-העדן – הערות לתולדות רעיון הגאולה הרסטורטיבית בפילוסופיה היהודית בימי הביניים", בתוך הרעיון המשיחי בישראל, יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ב, עמ' 37–86.
"ארבעה טורים לר' אברהם בן ר' יהודה תלמידו של ר' חסדאי קרשקש", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג [ד] (תמוז תשמ"ד) עמ' 525–621.
"מבוא להגותו של הראי"ה", בספר יובל אורות, בעריכת בנימין איש שלום ושלום רוזנברג, ירושלים תשמ"ח, עמ' 27–105.
"הפרשנות הפילוסופית לשיר השירים – הערות מבוא", תרביץ נט [א/ב] (תשרי–אדר תש"ן), עמ' 133–151.
"אונטולוגיה ניאופלטונית", בקובץ מנחה לשרה, בעריכת משה אידל, דבורה דימנט ושלום רוזנברג, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ד, עמ' 347–366.
"פוסט-מודרניזם, פרספקטיבה יהודית", בקובץ תוך וקליפה בתרבות המערבית, הוצאת תבונות, אלון שבות תשנ"ו.
"דמוקרטיה והלכה – פרספקטיבה פילוסופית", בקובץ מדינת ישראל: בין יהדות לדמוקרטיה, בעריכת יוסי דוד, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000, עמ' 179–209.
קישורים חיצוניים
אלחנן ניר, עקיצתו של ענק הדעת - ריאיון עם רוזנברג על מר שושני, באתר מקור ראשון
אורי פז, במבוך הזהות העצמית, פאנל עם פרופ' רוזנברג על הזהות היהודית
אורי פז ויואב שורק, אמר הפילוסוף, שיחה חגיגית עם פרופ' שלום רוזנברג לרגל הגיעו לגיל 70, באתר מקור ראשון
הספר "תורה ומדע בהגות היהודית", אתר הגות יהודית
שלמה פיוטרקובסקי, חושב ביהודית, ריאיון עם פרופ' רוזנברג, "אתנחתא", מוסף "בשבע" 19.12.13
הודיה סמט הר שפי, בין פילוסוף לנביא, באתר מקור ראשון.
מכּתביו:
טורי פרשת השבוע של רוזנברג, ב-nrg מעריב
היהודים כאויבי השטן, על שאלת אלוהים בשואה
זעקת האילנות, על משמעות ט"ו בשבט, אתר כיפה
כיבוד אב ואם - בין סין ורומא לירושלים, הרצאה מצולמת, אתר מכון ון ליר בירושלים
הגולם קם על יוצרו, גלובליזציה - תהליך משחית עולם, פרופ' שלום רוזנברג, דעות 9, אוקטובר 2000 באתר נאמני תורה ועבודה
הערות שוליים
קטגוריה:פילוסופים ישראלים
קטגוריה:פילוסופים יהודים
קטגוריה:פילוסופים של היהדות
קטגוריה:חוקרי מחשבת ישראל
קטגוריה:חוקרי חסידות
קטגוריה:חוקרי יהדות ישראלים
קטגוריה:בעלי טור ישראלים
קטגוריה:בית מורשה
קטגוריה:סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מחשבת ישראל
קטגוריה:יקירי ירושלים
קטגוריה:תלמידי מר שושני
קטגוריה:ישראלים ילידי ארגנטינה
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:גבעת שאול: אישים
קטגוריה:סגל מקור ראשון
קטגוריה:עולים בשנות ה-1960
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1935
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2023
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות | 2024-05-12T13:57:19 |
אדם צ'רניאקוב | ממוזער|שמאל|180px|מצבת קברו של צ'רניאקוב בבית העלמין היהודי ברחוב אוקופובה בוורשה
אדם צֶ'רניַאקוב (בשם מלא בפולנית: Adam Abram Czerniaków; 30 בנובמבר 1880 – 23 ביולי 1942) היה איש ציבור יהודי-פולני בפולין שבין מלחמות העולם, שכיהן כחבר מועצת העיר ורשה, כחבר הסנאט של פולין וכסגן יושב ראש הקהילה היהודית בוורשה. במלחמת העולם השנייה כיהן כראש היודנראט בגטו ורשה. לפני הקמת הגטו מונה לראש הקהילה היהודית בוורשה על ידי ראש העיר, ולאחר-מכן על ידי הגסטפו כראש היודנראט.
קורות חיים
אדם צ'רניאקוב היה מהנדס במקצועו, ולימד בבית ספר מקצועי יהודי. בשנים אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוביל יחד עם יוסף קרוק מיזם של בניית בתי עץ ברחבי פולין במימון הג'וינט, סייע רבות לאיכרים ובזכות כך נבחר לסנט הפולני.יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 506
בשנים 1927–1934 היה חבר מועצת העיר ורשה, וייצג במועצה את סקטור התעשיינים. ב-26 במאי 1930 נבחר לסנאט הפולני.
בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר הוועד הפועל של הקהילה היהודית, ומילא את תפקיד סגן יושב ראש הקהילה.
הוא היה חבר ההנהלה של הוועד האזרחי היהודי, שהוקם בימי המצור על העיר לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, וב-23 בספטמבר 1939, ימים אחדים לפני נפילת ורשה בידי הגרמנים, מינה אותו ראש העיר של ורשה, סטפן סטאז'ינסקי (Starzyński), כראש הקהילה היהודית. ב-4 באוקטובר, נקרא צ'רניאקוב אל שלטונות הכיבוש הגרמנים, שהטילו עליו להקים יודנראט בן 24 חברים והוא בראשו.
ביודנראט הראשון היו אנשים בעלי מעמד ציבורי מוכר ודמויות בולטות בגופים פוליטיים, בהם מרדכי שמואל זיגלבוים (הבונד), אפולינרי הרטגלס (מראשי הציונים), יצחק (איצ'ה) מאיר לוין (מראשי "אגודת ישראל"), אברהם וייס (מפעילי "המזרחי"), אברהם גפנר (יושב-ראש מרכז הסוחרים היהודים בפולין), יוסף יאשונסקי (מנהל "אורט" בפולין), סטניסלב שרשבסקי (יושב-ראש אגודת "טופורול" לעידוד החקלאות) ואחרים.
רוב העסקנים היהודיים שהיו ביודנראט הראשון עזבו את ורשה ויצאו לחוץ-לארץ, כאשר עדיין ניתן היה לצאת. גם לצ'רניאקוב נקרתה אפשרות לצאת, אך הוא סירב וביקר את המנהיגים הנמלטים מן העיר.
כאשר נבחר לעמוד בראש היודנראט, מילא את תפקידו נאמנה וניסה להקל על יושבי הגטו כמה שיותר. הוא בא במגע מתמיד עם השלטונות הגרמניים במטרה להקל על סבל הגטו ולהפעיל את כל קשריו כדי לשחרר אסירים יהודים שנאסרו על עבירות שונות. הוא ספג מהגרמנים עלבונות ומכות, אך לא נרתע מלהביע עליהם ביקורת.
ב-22 ביולי 1942 החלה האקציה הגדולה בגטו - פינוי של יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. היודנראט נדרש לספק מדי יום 6,000 איש מיושבי הגטו אשר "יועברו למזרח". צ'רניאקוב ידע מה הגורל הצפוי ליהודים הנשלחים וכי הגטו עומד בפני כליה. הוא הרגיש שאינו יכול לשתף פעולה עם הנאצים ולהחליט מי יחיה ומי ימות. ב-23 ביולי, במשרדו, ביקש את מזכירתו להביא לו כוס מים. כשהלכה, התאבד בבליעת כמוסת
ציאניד.
על פי עיתון ״דבר״ מתאריך 31 בדצמבר 1942 התבקש צ׳רניאקוב מהשלטונות הגרמניים להוציא לגירוש את כל ילדי הפנימיות וילדי בתי היתומים ולשם וידוא ביצוע המשימה, הוטל עליו להפקיד את אשתו כבת ערובה, אשר תוצא להורג במידה והילדים לא יימסרו. לאחר התאבדותו צ'רניאקוב לא השאיר פתק המספר לאן מובלים אלו ש"נשלחים למזרח" אף על פי שכנראה ידע. עם זאת, לפי אחת הגרסאות השאיר מכתב לאשתו, ובו נכתב בין השאר: "תובעים ממני להרוג במו ידי ילדים מבני עמי. לא נותר דבר זולת המוות".
ביומנה כתבה תושבת הגטו, מרי ברג, אודות התאבדותו של צ'רניאקוב:
"ראש הקהילה, אדם צ'רניאקוב, התאבד באמש, ה-23 ביולי. הוא לא עמד בנטל. לפי מידע המגיע אלינו, הוא נקט בצעד הקיצוני לאחר שהגרמנים ציוו עליו להגדיל את מספר היהודים המגורשים. הוא לא ראה מוצא מלבד בריחה מהעולם הנורא הזה. חבריו הקרובים, אשר היו האחרונים לראותו בחיים, מספרים שהראה אומץ לב וחריצות עד הרגע האחרון".
צ'רניאקוב היה דמות שנויה במחלוקת בקרב תושבי הגטו. עמנואל רינגלבלום ויצחק קצנלסון מותחים עליו ביקורת חמורה, רואים בו מתבולל המתחבר עם מתבוללים, ואדם הנוטה לחשיבות עצמית ולטקסים פומביים מגוחכים. לעומתם, לוחם המחתרת מרדכי טננבוים (תמרוף) מציין ביומנו כי הכיר רק שלושה אנשים ישרים בין ראשי היודנראטים, ואחד מהם הוא צ'רניאקוב.
צ'רניאקוב ניהל יומן באורח רצוף מ-6 בספטמבר 1939 עד יום מותו, ובאמצע שנות ה-60 הגיע היומן ל"יד ושם". ביומן שמונה פנקסים ובהם 1,009 עמודים זעירים, ערוכים בסדר כרונולוגי. פנקס מספר 5 (מ-14 בדצמבר 1940 עד 22 באפריל 1941) אבד. יומנו ראה אור בעברית.
יש האומרים כי מטרתו של היומן עבורו הייתה לשמש בסיס לספר שרצה צ'רניאקוב לכתוב על המאורעות.
אדם צ'רניאקוב מופיע בסרט התעמולה האנטישמית הנאצי "היהודי הנצחי", כשהוא ניצב ליד מנורת שבעת הקנים ומדבר בתנועות ידיים גסות, לפי דרישת הבמאי.
יהודי ורשה, שהוקירו את פועלו ומעשהו האמיץ, קברו אותו בבית העלמין היהודי בוורשה, במקום מרכזי. על קברו ניצבת מצבה גדולה ומרשימה המנציחה את סופו הטראגי.
יומנו בתרגום לעברית
יומן גיטו וארשא: 6.9.1939–23.7.1942; בעריכת נחמן בלומנטל, אריה טרטקובר, נתן עק, יוסף קרמיש; התרגום לעברית בידי נתן עק, ירושלים: יד ושם (מגנזי יד ושם), תשכ"ט 1968. (כולל פקסימילים של היומן במקור הפולני) (מהדורה ב: תש"ל 1970)
לקריאה נוספת
אריה טרטקובר, אדם צ’רניאקוב, האיש וקורבנו העליון, יד ושם ו (תשכ"ז), 47–57
נחמן בלומנטל, קדוש מעונה או גיבור?: בשולי יומנו של אדם צ’רניאקוב, יד ושם ז (תשכ"ח), 155–160
'על אישיותו של צ’רניאקוב', ילקוט מורשת י (תשכ"ט), 144–155
מיכאל וייכרט, זכרונות על אדם צ'רניאקוב (מימי השואה: היודנראט והגיטו בווארשא ועוד), מולד ב, 9 (תשכ"ט 1969), 310–322
ישראל גוטמן, אדם צ’רניאקוב, האיש והיומן'', ילקוט מורשת י (תשכ"ט), 122–143
רומאן זימאנדט, "בלילה מ-12 עד 5 בבוקר לא ישנתי": על יומנו של אדם צ’רניאקוב, ילקוט מורשת כ (תשל"ו 1975), 51-88; כא (תשל"ו 1976), 139–156
ראול הילברג, מי היה אדם צ’רניאקוב?, ילקוט מורשת כז (תשל"ט), 95–128
חוי דרייפוס (בן-ששון), לדמותם של ראשי היודנראט בשואה – מבט מתוך יומני התקופה, בשביל הזיכרון 36 (תש"ס), 27–38
אפרת בלברג-רוטנשטרייך, ההנהגה היהודית בשואה – האדם במוקד הדילמה, בשביל הזיכרון 36 (תש"ס), 61-69. (דיון בשש דמויות מנהיגים: אדם צ'רניאקוב, חיים מרדכי רומקובסקי, יעקב גנס, אברהם אשר, דוד כהן, גיזי פליישמן)
בתיה דביר, דמותו של יו"ר היודנראט של יהודי ורשה כפי שהוא משתקף מיומנו ובעיני בני זמנו, ילקוט מורשת עה (תשס"ג), 27–64
קישורים חיצוניים
סרטון וידאו בו נראה צ'רניאקוב במשרדו בפגישה עם יהודים מהגיטו , באתר מוזיאון השואה האמריקני
בתיה דביר, אדם צ’רניאקוב – האיש בראי יומנו, בשביל הזיכרון''' 13 (תשנ"ו), 13-18)
עם צאת היומן
התאבדותו של צ'רניאקוב, בדף "גטו ורשה" של אתר דעת
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פוליטיקאים יהודים פולנים
קטגוריה:יהודים חברי הסנאט של פולין
קטגוריה:יהודים בשואה: פולין
קטגוריה:יודנראט
קטגוריה:מתאבדים: פעילים פוליטיים
קטגוריה:נספים בגטו ורשה
קטגוריה:פעילים פוליטיים שנספו בשואה
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בוורשה
קטגוריה:פולנים שנולדו ב-1880
קטגוריה:פולנים שנפטרו ב-1942 | 2024-09-08T09:36:19 |
וולף טון | REDIRECT תאובלד וולף טון | 2006-04-30T11:34:22 |
ביוגרפיה | ממוזער|שמאל|200px|העמוד הראשון של הביוגרפיה של משה מנדלסון, מאת יצחק אייכל
ממוזער|שמאל|200px|העמוד הראשון של הביוגרפיה של נוסטרדמוס מאת Jean-Aimé de Chavigny, משנת 1594
המונח בִּיּוֹגְרַפְיָה (מיוונית: ביו – חיים, גרפיה – כתיבה) משמעו כתיבת תולדות חיים של אדם (במינוח האקדמיה ללשון העברית: סִפּוּר חַיִּים). המונח מתייחס לרוב לסוגה בספרות ובקולנוע המתארת את תולדות חייו של אדם מסוים. ביוגרפיה יכולה לתאר אדם ממשי או בדיוני, אך השימוש במושג מתייחס בדרך כלל לדמות שחיה במציאות. ביוגרפיה מתאפיינת בתיאור אינטימי ומפורט של חיי האדם, והיא עוסקת לא רק בעובדות יבשות, אלא גם ברגשותיה ומחשבותיה של הדמות. פעמים רבות מלמדת הביוגרפיה לא רק על האדם שבו היא עוסקת, אלא שופכת אור דרכו על כל הסביבה שבה חי.
הביוגרפיה במהלך ההיסטוריה
בעת העתיקה
הביוגרפיות הקדומות נכתבו מטעמם של מלכי אשור, מסופוטמיה, בבל, מצרים, הודו וסין, ותיארו בעיקר את הישגיהם של אותם מלכים. ניתן להתייחס לחלק מכתבי התנ"ך כאל ביוגרפיות, מכיוון שהם מתארים את חייהם של מלכי, נביאי ושבטי ישראל. בין הביוגרפיות הבולטות ביוון העתיקה נמנית זו של קסנופון, ברומא "חיי הקיסר" של סווטוניוס, הביוגרפיות המקבילות של פלוטרכוס, בעיקר "אנשי יוון ורומי" וכן מעשי השליחים בברית החדשה.
בסין היה זה סה-מה צ'יאן עם רשומות ההיסטוריון.
בימי הביניים
בימי הביניים ריכזה הכנסייה הקתולית את רוב מאגרי המידע בעולם הנוצרי. מכאן, ביוגרפיות שנכתבו בתקופה זו תיעדו את חייהם של אפיפיורים, כמרים וקדושים, ונכתבו בעיקר על ידי נזירים. מטרתן היה לעודד אנשים להמיר דתם לנצרות.
בשלהי ימי הביניים החלו להופיע ביוגרפיות של מלכים ואבירים, והביוגרפיות הדתיות החלו להתפוגג. "מותו של ארתור (Le Morte d'Arthur)" מאת סר תומאס מלורי היא הביוגרפיה הידועה ביותר שנכתבה באותה תקופה, המתארת את חייו של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול. בתקופת הרנסאנס נכתבו לראשונה ביוגרפיות על פשוטי עם, כאמנים ומשוררים.
כתיבת ביוגרפיה
ביוגרפיות מתבססות על ראיונות, מכתבים, כתבות ומקורות מידע אחרים הנוגעים לסובייקט. הופעתו של המחשב הקלה על איסוף ועיבוד החומר, וכיום ביוגרפיות בנות למעלה מאלף עמודים הן חיזיון נפוץ. כמו כן, ביוגרפיה כיום אינה מוגבלת עוד לספר. ערוצי טלוויזיה רבים מתמחים ביצירת סדרות העוסקות בחייהן של דמויות עבר, ונוצרו מספר סרטי קולנוע ביוגרפיים או סמי-ביוגרפיים.
על הציפיות מביוגרפיה טובה מספר פרופ' זאב שטרנהל:
על היחס של הביוגרף למושא כתיבתו עמד פרופ' אלי שאלתיאל, מחבר הביוגרפיה של משה סנה:
סוגיה זו עולה בהרחבה בסרט "טרומן קפוטה", העוסק ביחסים שבין טרומן קפוטה, מחבר הספר "בדם קר" ובין פרי סמית, הרוצח שבו עוסק הספר.
על האיזון הנדרש בעת כתיבת ביוגרפיה עמדה פרופ' אניטה שפירא, מחברת של ביוגרפיות אחדות:
פרופ' שפירא ממחישה את הבעיה שבמעבר מהפרטים המרכיבים את הביוגרפיה אל התמונה הכוללת:
ראו גם
אוטוביוגרפיה
סרט ביוגרפי
יומן זיכרונות
ביו-ביבליוגרפיה
הגיוגרפיה
לקריאה נוספת
אניטה שפירא, "מסתורי הביוגרפיה", אלפיים, קובץ 8, 1993.
אביבה חלמיש, "מה מנסים ביוגרפים לעשות?", בתוך: אמיר הורוביץ ואחרים (עורכים), העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ובפילוסופיה, שי לאלעזר וינריב, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה תשס"ו, עמ' 219 243.
אהרון (רוני) קמפינסקי, "על חיים שכאלה כדאי לספר – התפתחות הספרות הביוגרפית של מנהיגים ציוניים דתיים", עלי ספר (לב-לג) - אבני דרך בתולדות הספר העברי: מראשוני המדקדקים ועד הציונות הדתית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2023, עמ' 345-323.
קישורים חיצוניים
מאגר ביוגרפיות מבית ערוץ ההיסטוריה
*
קטגוריה:סוגות ספרותיות
קטגוריה:ספר | 2024-10-07T09:38:46 |
הרצל ברגר | הרצל ברגר (31 באוגוסט 1904 – 28 באוגוסט 1962) היה חבר הכנסת, משפטן, עיתונאי ופרשן מדיני.
קורות חיים
ראשית דרכו
בנימין הרצל ברגר נולד ב-1904 בעיר מינסק שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. אמו, מרים לבית גולדשטיין, הייתה פעילה ציונית, ואביו, יצחק יוסף ברגר (1875–1945), היה מראשוני "פועלי ציון" במינסק. דודו (אחיו הבכור של אביו), יהודה ליב ברגר, היה מחנך עברי, יוזם "החדר המתוקן" ועסקן ותועמלן ציוני בולט. בנימין נקרא על שם תיאודור הרצל, שנפטר זמן קצר טרם הולדתו.
הוא למד בבית הספר התיכון הריאלי במינסק, והיה פעיל בתנועות הנוער הציוניות הבלתי-לגאליות "השומר הצעיר" ו"החבר".
הוריו היו פעילים בתנועה הציונית, וסבלו בשל כך מרדיפות השלטון הקומוניסטי, שבעטיין החליטו להגר לפולין. הנער הרצל נשלח ראשון, ולאחר שהות קצרה בווילנה עבר בראשית שנת 1921 לביאליסטוק שבפולין. שם הצטרף למפלגת "פועלי ציון-ימין".
בגיל 18 נסע לגרמניה כדי ללמוד באוניברסיטת ינה (Jena), שם סיים את לימודיו בתואר מוסמך לכלכלה ודוקטור למשפטים (התזה עסקה בוועד קהילות ליטא), ועבד כפועל דפוס. במקביל היה חבר הוועד המרכזי של "פועלי ציון" בגרמניה, והתמנה לבסוף למזכיר המפלגה. בתום לימודיו חזר לפולין, והיה עיתונאי וחבר מערכת "דאס ווארט" (יידיש: "המילה") וכן חבר הוועד המרכזי של "פועלי ציון צ"ס" בפולין.
פעילותו העיתונאית
בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. בארץ ישראל נשא לאשה את רחל קרונזון, רופאה, שאותה הכיר בעת לימודיו באוניברסיטה. היה פעיל בסניף תל אביב של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) והגיע לתפקיד מזכיר הסניף.
בארץ המשיך בעבודתו העיתונאית והיה חבר מערכת העיתון "דבר", שבו כתב במשך שנים רבות את מאמרי המערכת ואף היה מעורכיו. כמו כן פרסם מאמרים בעיתון ביידיש "לעצטע נייעס", בירחון "מולד" ובמסגרות רבות נוספות.
ברגר היה פרשן מדיני ב"קול ישראל", ושידר במשך שנים רבות את שיחתו השבועית "במערכות מדיניותינו".
עד לקום המדינה היה חבר גם ב"הגנה", והשתתף בפעולות שונות. אך עיקר פעולתו ב"הגנה" הייתה בהסברה ובכתיבה, כחבר מערכת "אשנב", עיתונה של "ההגנה".
חבר הכנסת
בפברואר 1951 החל ברגר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י לאחר התפטרותה מסיבות אישיות של יהודית שמחוני. הוא נשאר חבר הכנסת עד יומו האחרון. בכנסת נחשב לנואם מבריק. כיהן כסגן יו"ר ועדת החוץ והביטחון והיה חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת העבודה וועדת הכנסת.
בתוקף תפקידו כממלא מקום יו"ר ועדת החוץ והביטחון, התעמת עם דוד בן-גוריון בפרשת לבון, כשאפשר ללבון להופיע בוועדה ולהשמיע את האשמותיו.
ברגר היה חבר כנסת פעיל ביותר – בוויכוחים מדיניים במליאה, בישיבות בוועדות, ובפגישות רבות ברחבי ישראל. הוא יזם, בין היתר, את קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1951. בנוסף סייע בפתרון מצוקותיהם של אזרחים רבים שפנו אליו. עם זאת המשיך כל השנים בפעילותו העיתונאית ב"דבר" וביתר המסגרות.
בספטמבר 1958 הציעה לו שרת החוץ גולדה מאיר לשמש כשגריר ישראל במוסקבה, אך הוא סירב.
בשנת 1962 העניקה לו עיריית תל אביב את פרס סוקולוב לעיתונאי-פובליציסט על מפעל חייו בעיתונות העברית.
כעבור כשבועיים נפטר הרצל ברגר ממחלת הסרטן בביתו בתל אביב ב-28 באוגוסט 1962. הוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב. ברגר היה נשוי ונולדו לו שלושה בנים.
רבים מראשי המדינה נמנו עם ידידיו, ובהם משה שרת, זלמן שזר, פנחס ספיר ואחרים.
לקריאה נוספת
ספר הרצל ברגר: נחלתו, ממאמריו, מתולדותיו (הביאו לדפוס בנימין אליאב, דוד ויניצקי), תל אביב: דבר, תשכ"ו. (ההקדמה לספר נכתבה בידי ידידו זלמן שזר. חלקו העיקרי של הספר מכיל 77 מאמרים מתוך האלפים שכתב. ולבסוף מופיע פרק מקיף שנכתב בידי ישראל ריטוב, המכיל את תולדות משפחת ברגר לדורותיה ואת סיפור חייו של הרצל ברגר עצמו.)
קישורים חיצוניים
(בעקבות קבלת פרס סוקולוב)
, (עם דברים משל ח"ש וד. זכאי)
(דברי הספד)
שלושים למות הרצל ברגר:
(דברים שנאמרו באזכרה)
שנה למותו של הרצל ברגר:
מפרי עטו:
הערות שוליים
קטגוריה:חברי פועלי ציון
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י
קטגוריה:עיתונאים כותבי עברית
קטגוריה:סגל דבר
קטגוריה:פובליציסטים ישראלים
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:משפטנים ישראלים
קטגוריה:יהודים בלארוסים
קטגוריה:מינסק: אישים
קטגוריה:חברי הכנסת השנייה
קטגוריה:חברי הכנסת השלישית
קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית
קטגוריה:חברי הכנסת החמישית
קטגוריה:חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1904
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1962
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן | 2024-06-16T00:30:02 |
תולעי אדמה | ממוזער|שחרור טורף שלשול
שַׁלְשׁוֹלִים או שִׁלְשׁוּלִים (באנגלית: Earthworms), הידועים בשם העממי תולעי אדמה, הן קבוצה של דל-זיפיות במערכה תולעים טבעתיות. תת-סדרה זו כוללת כ־4,000 מינים מזוהים ברחבי העולם. רוב המינים אנדמיים לאזורים גאוגרפיים, אך מבחינת התפוצה והשימוש המבוקר לצורכי האדם מספרם אינו עולה על 50 (בישראל מזוהים 34 מינים, מתוכם רק כ־10 ניתן למצוא גם באזורים גאוגרפיים אחרים).
הסיבה העיקרית לתופעה זו מקורה בעובדה שלאחר תקופת הקרחונים בצפון אמריקה, לא נותרו בה תולעי אדמה, ורק המתיישבים האירופים הביאו עמם בציודם ובחומרי החקלאות, את המגוון האירופי. כך הדבר בניו זילנד וארצות התיישבות אחרות.
סיבה עיקרית שנייה היא השימוש שנעשה במקצת תולעי האדמה לצרכים אקולוגיים ואגרו־אקולוגיים. כך הפכו למשל ארצות הברית והודו ליצואניות של תולעי אדמה אשר נפוצו בכל העולם.
כך, הטקסונומיה אינה עונה על צורכי השימושים המודרניים. לפיכך מקובל היום לחלק את המינים לשלוש קבוצות אקולוגיות, בהתאם לבית הגידול ותרומתם האגרו־אקולוגית. מיון זה איננו חד־ערכי, רוב המינים מאופיינים בתמהיל שונה של מקצת התכונות של שתי קבוצות, כדלקמן:
איסניה פטידה ("תולעת אדומה" או "תולעת קומפוסט) - מתקיימות במקבצים של פסולת אורגנית מתפרקת (ערמות קומפוסט, מתקני סניטציה מסורתיים, זבל בעלי חיים), אך גם מתחת לפני הקרקע בעורקים אורגניים עשירים מאוד. חיות במחילות קצרות ונוטות לקביעות כל עוד מקור המזון קיים. המזון בעיקרו הוא תוצרי ההתפרקות, לרבות ובעיקר הביומסה שגרמה לפירוק.
תולעי הגינה - מתקיימות בקרקע מושקית ובשטחים לחים, לעומק הקרקע הפורייה בלבד ועד כ־60 ס"מ. חיות במחילות אופקיות ומזדמנות וניזונות מחומר אורגני המצוי בקרקע על ידי העברת האדמה דרך מערכת העיכול.
תולעי הבניין - חיות במחילות אנכיות קבועות ויציבות מפני הקרקע ועד עומק של שני מטר ולעיתים, ובוודאי בעבר, עד סלע האם. ניזונות מחומר אורגני, לרוב לא מפורק, ומאחסנות אותו ב"מחסנים" לעומק המחילה, לשימוש בהתאם לעונות השנה ושינויים אחרים. בדרכן אל פני הקרקע מעלות התולעים מינרלים מעומק הקרקע ומורידות חומר אורגני. גם לאנזימים המצפים את המחילה יש תרומה לפוריות הקרקע. לתולעי אדמה אלה ייחס צ'ארלס דרווין חשיבות עידנית בייצור כל הקרקע החקלאית בעולם.
השלשולים מסוגלים לקיים רגנרציה (regeneration); כלומר, במקרה שהם נפגעים, הם מסוגלים ליצור מחדש את החלקים החסרים. במינים מסוימים של תולעי אדמה, תולעת שנחתכה לשתיים יכולה לגדול לשתי תולעים חיות.
משפחות ידועות מישראל
שלשוליים (Lumbricidae)
שלשוליתיים (Acanthodrilidae)
קישורים חיצוניים
שלשולים : העוזרים הקטנים של הגנן, באתר "בלוגינון"
גידול תולעי גשם, תחנה נסיונית של האגרונום גליני, יומני כרמל 1952 (התחלה 1:49)
תולעים אקולוגיות. באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן
הערות שוליים
קטגוריה:תולעים טבעתיות
קטגוריה:שמות עממיים של בעלי חיים
קטגוריה:אוכלי רקבובית
קטגוריה:קומפוסט | 2024-05-13T13:58:32 |
בל | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות משפחה אנגליים
קטגוריה:שמות פרטיים לנשים | 2024-06-17T19:08:16 |
משבר בני הערובה באיראן | שמאל|ממוזער|250px|בול המנציח את שיבת בני הערובה הביתה
שמאל|ממוזער|250px|סגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש ואח"מים נוספים מתכוננים לקבל את פני בני הערובה המשוחררים, בבסיס חיל האוויר האמריקני במרילנד
שמאל|ממוזער|250px|תמונה קבוצתית של 52 בני הערובה המשוחררים, בבית חולים בוויסבאדן שבגרמניה
משבר בני הערובה באיראן הוא כינוי לתקופה בת 444 ימים (מ-4 בנובמבר 1979 ועד ל-20 בינואר 1981) שבה הוחזקו 52 דיפלומטים ואזרחים אמריקאים כבני ערובה בטהראן, בירת איראן, על ידי השלטון האסלאמי המהפכני החדש, שעלה לשלטון בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן.
התגלגלות המשבר
ההשתלטות על השגרירות
ב-4 בנובמבר צרו מאות סטודנטים איראנים על שגרירות ארצות הברית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. העילה הרשמית לתפיסת בני הערובה הייתה הרשות שנתן נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, מספר שבועות לפני כן, לשאה המודח, מוחמד רזא פהלווי, להיכנס לארצות הברית על מנת לקבל טיפול למחלת הסרטן שבה לקה. אך נראה שהיה בכך שילוב של הפגנת כוח של השלטון החדש כנגד ארצות הברית, כנקמה על עשרות שנות תמיכה בשלטון של השאה, וכן נקמה על מעורבותה של ארצות הברית בהפיכה שהדיחה ב-1953 את ראש ממשלת איראן הפופולרי מוחמד מוסאדק במבצע AJAX. הסטודנטים טענו כי הפלתו של מוסדאק ורציחתו של חוסיין פאתמי, שהיו מנהיגי השלב הראשון של המהפכה, היו מתוכננים. כך שכעת לאחר 25 שנה, כוחות המהפכה הם אלו הממשיכים ומוחים על התבוסה הראשונה.
הסטודנטים טענו שבשגרירות פועלים לא רק דיפלומטים אלא מרגלים שמטרתם לפגוע במהפכה האיסלאמית. תחילה, נראה שהסטודנטים תכננו להחזיק במתחם במשך כמה ימים כדי למשוך תשומת לב בין-לאומית, וגם אנשי הסגל בשגרירות סברו כי הממשלה הזמנית באיראן תסלק אותם מן המקום בתוך זמן קצר. עם זאת, לאחר ההשתלטות המהירה על השגרירות ועל יושביה הוחלט להסב את המקום לבית כלא מאולתר ולהחזיקם כבני ערובה. בשלב הראשון נתפסו כ-90 בני אדם ששהו בשגרירות באותה העת, 66 מהם אמריקנים.
בחסות המהומה הצליחו שישה אמריקנים נוספים לברוח; בתחילה הם הסתתרו בדירתו של השגריר הבריטי, ואחר-כך קיבלו מקלט בבית השגריר הקנדי, שם אורגנו להם מאוחר יותר דרכונים מזויפים. השישה עזבו את איראן בטיסה מסחרית של סוויסאייר בסיוע השגריר הקנדי קן טיילור ובליווי של סוכן ה-CIA טוני מנדז (שניהם קיבלו מאוחר יותר עיטורים גבוהים על פועלם). השחרור ההרואי, תחת סיפור כיסוי של צוות הפקת סרט קנדי, זכה לגרסה קולנועית בסרט "ארגו".
הנשים והאפרו-אמריקאים בשגרירות האמריקנית שוחררו אחרי כשבועיים, ובשגרירות נותרו 52 בני ערובה. הנשיא האמריקני קרטר אסר על ייבוא נפט איראני, הקפיא נכסים איראניים בארצות הברית בשווי של כ-8 מיליארד דולר, וגירש מהמדינה אזרחים איראניים. בפברואר 1980 דרשה ממשלת איראן שתמורת שחרור בני הערובה יוסגר השאה מוחמד רזא, ושארצות הברית תתנצל על פעולותיה במדינה בעבר. קרטר סירב לתנאים ופנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה, החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה סיירוס ואנס.
כישלון ניסיון החילוץ
בליל 24–25 באפריל יצא מבצע טופר העיט לשחרור בני הערובה לפועל. מספר כלי טיס נשלחו לנקודת היערכות בשטח איראן, בהם שמונה מסוקים שמתוכם שניים לא הגיעו (אחד נאלץ לנחות נחיתת אונס והשני נאלץ לחזור לנושאת המטוסים), ולאחד נגרם נזק למערכות ההידראוליות. לאחר שקרטר אישר לבטל את המשימה, התנגשות של מסוק במטוס תובלה השמידה את שני כלי הטיס והרגה שמונה חיילים. חמישה מסוקים הושארו מאחור על ידי כוחות הצבא האמריקאים, מתוכם השתלטו האיראנים לפחות על ארבעה. יוקרתה של ארצות הברית ויוקרתו של קרטר ספגו מכה קשה.
משא ומתן ושחרור בני הערובה
בקיץ 1980 הועברו בני הערובה ממבנה השגרירות לבתי כלא ברחבי טהראן. לאחר מותו של השאה ביולי, ותחילת מלחמת איראן–עיראק בספטמבר 1980, הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור בני הערובה, אך בפועל החלו רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות. לבסוף, שוחררו בני הערובה ב-20 בינואר 1981, יום השבעתו של רונלד רייגן לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד. התנאים לשחרורם כללו הפשרה של כ-7.9 מיליארד דולר של נכסים איראניים בבנקים בארצות הברית והסכמתה לערוב לכך שלא תתערב מדינית או צבאית בענייניה הפנימיים של איראן. קרטר, כשליח מיוחד של הממשל החדש, קיבל את פניהם של בני הערובה בבסיס חיל האוויר האמריקאי בפרנקפורט, גרמניה. לאחר מכן הוטסו לבסיס חיל האוויר סטיוארט שבאפ סטייט ניו יורק ואחר כך הוסעו לוושינגטון די. סי., בה התקבלו בתשואות על ידי קהל רב.
אחרית דבר
מאז המשבר יחסי איראן–ארצות הברית לא השתקמו, ואין יחסים דפלומטיים בין המדינות. עם בחירתו של מחמוד אחמדינז'אד לנשיא איראן ב-2005, זיהו אותו חלק מבני הערובה כאחד מהסטודנטים האיראניים החמושים שכלאו אותם בשגרירות. טענות אלו זכו לאישוש נוסף לאחר שתמונות שצילמו אנשי השירות החשאי הסובייטי באיראן ב-1979 פורסמו בעיתונות. באחת התמונות נראה אחמדינז'אד בשגרירות ארצות הברית בטהראן כשהוא נושא רובה קלשניקוב. למרות זאת, שלטונות איראן מכחישים בתוקף כי אחמדינז'אד היה בין שובי הדיפלומטים האמריקניים.
כעבור עשור, איראן התכוונה למנות לשגריר באו"ם את חמיד אבוטלבי, שהיה מהפעילים במשבר. הסנטור טד קרוז, יזם בתגובה חוק שהתקבל, לפיו תיאסר הכניסה לארצות הברית של נציגים לאומות המאוחדות שנמצא כי עסקו בריגול או בפעילות טרור נגד ארצות הברית. החוק עבר פה אחד בסנאט ובבית הנבחרים.
בשנת 2012 יצא לאור סרט קולנועי המתאר את הצלת שישה מאנשי השגרירות האמריקאית באיראן, בשם "ארגו".
נכון ל-2015, במתחם השגרירות ממוקמת מפקדה של משמרות המהפכה.
ראו גם
שגרירות ארצות הברית בטהראן
חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
ארגו – סרט שנעשה על הברחת שישה מן האמריקאים החוצה מאיראן
תאוריית הקשר על הפתעת אוקטובר
קישורים חיצוניים
ארכיון וידאו של אירועי המשבר
Remembering the Iran hostage crisis, ריאיון ב-BBC עם איברהים אסגה, חוטף בני ערובה, ועם ברוס ליינגן, בן ערובה לשעבר, 4 בנובמבר 2004
מאמר בניו יורק טיימס החושף כיצד שתדלנותו של בנק אמריקני גרמה להשתלטות משמרות המהפכה על השגרירות האמריקנית בטהראן.
הערות שוליים
*
קטגוריה:הרפובליקה האסלאמית של איראן: היסטוריה
קטגוריה:איראן: היסטוריה
קטגוריה:בני ערובה
קטגוריה:מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ארצות הברית
קטגוריה:נשיאות ג'ימי קרטר
קטגוריה:טהראן: היסטוריה
קטגוריה:יחסי איראן – ארצות הברית
קטגוריה:ארצות הברית: היסטוריה צבאית
קטגוריה:1979 בפוליטיקה
קטגוריה:1980 בפוליטיקה
קטגוריה:1981 בפוליטיקה
קטגוריה:1979 באיראן
קטגוריה:1980 באיראן
קטגוריה:1981 באיראן | 2024-08-17T14:44:33 |
תא גזע | תאי גזע הם תאים בגופם של יצורים רב-תאיים, הנבדלים מתאים אחרים בכך שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים לסוג רקמה. תאים אלו יכולים להתמיין ולהפוך לתאים ספציפיים או להמשיך ולהתחלק כתאי גזע.
תאי גזע מסווגים בהתאם ליכולת ההתמיינות שלהם וניתן למצוא תאי גזע שיכולים להתמיין לכל תא בגוף (פלוריפוטנטיים) או להתמיין למספר מצומצם של סוגי תאים. בנוסף, ניתן לסווג את תאי הגזע בהתאם למקורם – אדם בוגר (תאי גזע סומטיים) או עובר (תאי גזע עובריים). תאי גזע עובריים הם התאים הראשונים של הבלסטוציסט אשר מהם מתמיינים כל תאי הגוף השונים במהלך ההתפתחות העוברית. תאי גזע סומטיים נמצאים ברקמות שונות בגוף, ומשמשים מקור להתחדשות הרקמה במקרה של נזק כלשהו. תאים אלו יהיו לרוב פלוריפוטנטים. לצמחים יכולת התחדשות טובה ביחס לבעלי חיים עקב היות תאי הגזע שלהם, המריסטמות, יעילים יותר.
במחקר המדעי וברפואה נודעת חשיבות רבה לגידול תאי גזע בתרבית תאים, עקב יכולתם להתחלק ללא הגבלה ולהתמיין לכל תא שהוא. המחקר מסתייע בתאי גזע לחקר נושאים כמו התמיינות תאים והתפתחות עוברית. ברפואה נעשה שימוש בתאי גזע למטרות שונות, כגון השתלת מח עצם ודם טבורי, אולם שימושים רבים עודם בפיתוח, והנושא נחקר רבות עקב חשיבותו. ישנה תקווה שבעתיד אפשר יהיה ליצור איברים שלמים מתאי גזע וכך לחסוך את הצורך בתרומת איברים.
מחקר בתאי גזע עובריים נעשה על ידי שימוש בתרומת עוברים עודפים מהפריה חוץ-גופית, שהכוונה להשמיד אותם לאחר היריון מוצלח. בעת המחקר, נלקחים תאים מעוברים בני חמישה ימים, כך שבפועל עוברים אלו לא מתפתחים. על אף שממילא אין כוונה לאפשר לעוברים אלו להתפתח מעלה המחקר בתאי גזע שאלות של ביואתיקה ואתיקה רפואית הקשורות להגדרת היותו של עובר אדם חי.
שימוש נוסף בתאי גזע נעשה במחקר העוסק בפיתוח בשר מתורבת, שהוא למעשה בשר הנוצר מהתרבות של תאים המתחלקים מתא גזע בודד הנלקח מבעל חיים. באופן זה ניתן לייצר נתחי בשר למאכל ללא צורך בשחיטת בהמה, ובכל אופן ניתן לצמצם במידה רבה את כמות בעלי החיים המומתים במסגרת תעשיית המזון.
סוגים של תאי גזע
שמאל|ממוזער|350px|תהליך ההתמיינות של תאים
ישנם מספר סוגים של תאי גזע הנבדלים ביכולת ההתמיינות שלהם:
תא גזע טוטיפוטנטי (totipotent) – תא גזע שיכול להתפתח לכל תא בעובר ובשליה.
תא גזע פלוריפוטנטי (pluripotent) – תא גזע שיכול להתפתח לכל תא בגוף.
תא גזע מולטיפוטנטי (multipotent) – תא גזע שיכול להתפתח לתא מתוך קבוצה של סוגי תאים, למשל תאי דם שונים.
בנוסף, קיימים בגוף תאי גזע בעלי פוטנציה נמוכה יותר, כלומר כאלו שיכולים להתפתח לסוג אחד של תאים או למספר קטן של סוגי תאים.
תא גזע טוטיפוטנטי
תא גזע טוטיפוטנטי (total potential, בעל פוטנציאל מקסימלי) – מכונה גם אומניפוטנטי (omnipotent), הוא תא גזע היכול להתחלק ועל ידי כך לייצר את כל סוגי התאים המרכיבים יצור חי (כולל תאים חוץ עובריים כגון שליה).
התפתחות עובר מתחילה כביצית מופרית (זיגוטה) ההופכת לתא טוטיפוטנטי יחיד. בשעות הראשונות, תא זה יתחלק לשני תאים טוטיפוטנטיים זהים. תוך כ-4 ימי התחלקות, התאים מתחילים לקבל התמחויות ובכך הופכים לתאי גזע פלוריפוטנטיים שיכולים להפוך גם הם לסוגים רבים של תאים ולאחר התמחות נוספת הם הופכים לתאי גזע מולטיפונטניים שיכולים להפוך לכמה סוגי תאים ספציפיים בלבד.
בשונה מתאי גזע אחרים, רק תא טוטיפוטנטי יכול ליצור רקמה חוץ גופית (כגון שליה) שהיא לא חלק מהעובר.
תא גזע פלוריפוטנטי
תא גזע פלוריפוטנטי הוא תא הנוצר לאחר התמחות של תא גזע טוטיפוטנטי והוא יכול להפוך לתא באחת משלוש קבוצות הרקמות הנ"ל: אנדודרם (תאי דופן וחלל הקיבה, תאי מערכת העיכול (כבד, מעי) וריאות), מזודרם (תאי שריר, תאי עצם, תאי דם ותאי מערכת השתן) או אקטודרם (תאי עור ותאי עצב). תאי גזע פלוריפוטנטיים יכולים להתמחות ברקמה מסוימת אך הם לא יכולים להיהפך לאדם שלם וזאת משום שהם לא יכולים ליצור רקמה חוץ עוברית (כגון שליה).
לאחר התמחות נוספת, תאי גזע פלוריפוטנטיים הופכים לתאי גזע מולטיפוטנטיים.
תא גזע מולטיפוטנטי
תא גזע מולטיפוטנטי יכול להיהפך למספר מוגבל של סוגי תאים. לדוגמה, תא גזע המטופיוזיס (יצרן דם) יכול להתפתח למספר סוגי תאי דם (תא דם לבן, תא דם אדום או טסית דם), אך לא יכול להתפתח לתא מסוג אחר כגון תא שריר. מרגע שתא מולטיפוטנטי הופך לתא ספציפי, הוא כבר לא נחשב לתא גזע והוא לא יכול לשנות יותר את תפקודו או את יעודו.
שימושים ברפואה
ממוזער|תחומים שבהם עשויים תאי גזע להיות בעלי פוטנציאל רפואי
איסוף דם מחבל הטבור (דם טבורי), שעשיר במיוחד בתאי גזע שעדיין לא ביצעו מיון, היא פעולה שמתבצעת בחלק מהלידות ברחבי העולם. הדם נשמר בבנקי דם המציעים שימור של תאי הגזע מהדם הטבורי בהקפאה. מטרת שמירת הדם היא שימוש עתידי בתאי הגזע לצורך ריפוי מחלות שונות.
הליך רפואי נפוץ יותר הוא השתלת מח עצם, שהיא בעצם השתלה של תאי גזע לצורך טיפול במחלות דם מסוימות. לרוב, כאשר יש בעיה במח העצם, וכתוצאה מכך אין התמיינות תקינה של תאי דם, מבצעים הרס של מח העצם על ידי הקרנה, ובמקומה משתילים תאי מח עצם חדשים, על מנת שיתרבו ויחליפו את הרקמה הקודמת.
חוקרים מקווים לפתח בצורה דומה טיפולים בעזרת תאי גזע ממוינים למחלות אחרות, כמו מחלת אלצהיימר או מחלת פרקינסון, ובעתיד הרחוק אף להשתמש בתאים אלו לצורך שיקום מלא של רקמות שנפגעו, או אפילו להצמחת איברים מחדש. בנוסף לכך משמשים תאי גזע לחקר התפתחות העובר, לחקר מחלות גנטיות ולחקר השיבוט.
דם טבורי
תאי גזע הנלקחים בתום הלידה מדם הנשאר בשליה מכונים תאי גזע מדם טבורי. במהלך התפתחות העובר בהריון, מיוצרים תאי הגזע בעיקר בכבד ובטחול. בשליש האחרון של ההיריון, "נודדים" תאי הגזע במחזור הדם, "מתמקמים" במח העצם, ולאחר מכן מגיעים לחבל הטבור ונמצאים בו במועד הלידה. בתום הלידה ניתן, בהליך רפואי פשוט, לאסוף את הדם הטבורי ולשמור את תאי הגזע למשך שנים רבות. כיום, תאי גזע המיועדים להשתלה נלקחים בדרך כלל ממח העצם, אולם הדם הטבורי הוא מקור חלופי יעיל יותר לתאי גזע, בשל תכונותיהם הייחודיות של תאי גזע מדם טבורי:
תאי הדם הטבורי הם תאים ראשוניים יותר, מבחינת שלב ההתמיינות שלהם, ובעלי יכולת התחדשות טובה יותר. ולכן הם יכולים להתפתח לסוגים רבים יותר של תאים.
ניתן לשמר את תאי הגזע מחבל הטבור לזמן ממושך מאד.
השימוש בתאי הגזע מחבל הטבור מונע את הצורך באיתור תורם ובפרוצדורות נוספות הנדרשות במקרה של תרומת תאי גזע מתורם בוגר.
בהשתלה עצמית (השתלת תאי גזע לאדם ממנו נאסף הדם הטבורי) תאי הגזע מדם טבורי יתאימו ב-100% לילוד, ונמנעת דחיית שתל, שעלולה להתרחש כשמתבצעת השתלה מתורם זר. עם זאת, יש יותר חשש שהבעיה לא תיפתר מאחר שגם התאים החדשים הם בעלי פוטנציאל לחלות.
שתל תאי גזע מדם חבל הטבור אינו מזוהם בוירוסים או בתאי גידול.
הסבירות להתפתחות סיבוכים לאחר השתלת תאי גזע מדם טבורי קטנה יותר, מכיוון שהמערכת החיסונית של התינוק ממנו נאסף הדם צעירה מאד.
מקובל להשתיל תאי גזע מדם טבורי גם כשקיימת התאמה חלקית בלבד של סיווג הרקמות (3–4 מתוך 6 מולקולות), בניגוד להשתלת מח עצם המחייבת התאמה מושלמת בסיווג הרקמות (6 מתוך 6 המולקולות). השתלת תאי גזע מדם טבורי מאפשרת, אם כן, להרחיב בצורה משמעותית את מאגר התורמים הפוטנציאלים. הסיכוי להצלחת השתלת תאי גזע מדם טבורי בין אחים (וקרובי משפחה מדרגה ראשונה) הוא 25%–50%.
תאי גזע מדם טבורי נאספים בהליך רפואי פשוט, לא מכאיב ונטול סיכון ליולדת ולתינוק.
תאי הגזע מדם טבורי דומים בתכונותיהם לתאי גזע עובריים (תאי גזע של עוברים ברחם אמם), אולם השימוש בתאי גזע מדם טבורי אינו כרוך בלבטים אתיים האופייניים לאיסוף תאי גזע מעוברים במהלך ההיריון.
עד היום בוצעו כ-6,000 השתלות תאי גזע מדם טבורי ברחבי העולם, בילדים ובמבוגרים החולים במחלות ממאירות ומחלות גנטיות. במדינות מסוימות, בייחוד ביפן, קיימת עדיפות מובהקת להשתלת תאי גזע מדם טבורי. השתלת תאי גזע מדם טבורי היא הליך רפואי מקובל המתבסס בהתמדה, ועל כן נשמרות מאות אלפי מנות דם טבורי, רובן בבנקים פרטיים לשימור דם טבורי, שהוקמו בארצות הברית ובאירופה.
בישראל נמכרים שירותי דם טבורי על ידי עמותות ציבוריות (כגון בדמייך חיי), המייעדות את התאים לשימוש כלל הציבור, ועל ידי מספר בנקים פרטיים שבהם עלות השירותים גבוהה יחסית. השירות כולל אספקת האמצעי לשאיבת הדם מחבל הטבור לאחר הלידה, מיצוי תאי הגזע, שימורם ואף השתלתם בעתיד.
מחקרים מגלים כי הודות לסגולותיו הייחודיות של הדם הטבורי, ייתכן שניתן יהיה בעתיד לעשות בו שימוש נרחב יותר, למשל לתיקון וליצירת רקמות לצורך ריפוי מחלות וכתחליף (חלקי או מלא) להשתלת איברים כגון: תאי לב ושריר הלב, תאי עצב, תאי כבד ותאי לבלב מייצרי האינסולין.
תא גזע מושרה
תאי גזע מושרים הם תאי גזע שמקורם מתאים שאינם תאי גזע, בדרך כלל תא סומטי בוגר ש"תוכנת" מחדש כדי לבטא גנים מסוימים. תאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (Induced pluripotent stem cells; iPS) נוצרו לראשונה מתאי עכבר ב-2006, וב-2007 הצליחו ליצור תאים אנושיים כאלו במעבדתו של שיניה יאמאנקה באוניברסיטת קיוטו ביפן. התפתחות זו עשויה לייתר את הצורך בתאים עובריים לצורך יצירת תאי גזע. מגלי התחום זכו בשנת 2012 בפרס נובל לרפואה.
חלק מהשיטות ליצירת תאי iPS, ובפרט השינויים הגנטיים הנעשים בתאים הבוגרים המתוכנתים מחדש עשויות להיות מסוכנות ובעייתיות לשימוש באדם. לדוגמה נגיפים המשמשים לשינוי הגנום של התאים, עשויים להשפיע על ביטוי גנים אונקוגנים (מסרטנים). במחקר מאפריל 2009 הראו כי ניתן ליצור תאי iPS ללא שינוי גנטי בתא הבוגר: די לחשוף את התאים הבוגרים לחלבונים מהונדסים, אשר חודרים לתאים באמצעות שרשראות פולי-ארגינין כדי להקנות לתאים פלוריפוטנטיות.
ניתן להשיג תאי iPS באמצעות החדרה (טרנספקציה) של גנים האופייניים לתאי גזע אל תאים לא פלוריפוטנטיים, כדוגמת תאי פיברובלסט. בשיטה זו גלומות בעיות, שכן ידוע כי היא עלולה לגרום לסרטן בתאים. הטרנספקציה יכולה להיעשות באמצעות נגיפים נשאים (וקטור ויראלי), כדוגמת רטרווירוס, שעליהם נמצאים הגנים Oct-3/4 (Pou5f1) ו-Sox2. חלבונים אלו הם פקטורי שעתוק המשפיעים על ביטוי של גנים שונים ולעיתים מוכנסים גנים נוספים. לאחר כ-3–4 שבועות חלק מהתאים מותמרים ומתחילים לגלות תכונות מורפולוגיות וביוכימיות האופייניות לתאי גזע, ואלו בדרך כלל מופרדים מיתר התאים באמצעות סלקציה מורפולוגית, זמן הכפלה, גן מדווח או אנטיביוטיקה.
תאי iPS נוצרו לראשונה על ידי קבוצת המחקר של שיניה יאמאנקה באוניברסיטת קיוטו שביפן ב-2006. יאמאנקה השתמש בגנים שזוהו כבעלי חשיבות מיוחדת בתאי גזע עובריים, ובאמצעות רטרווירוסים הותמרו פיברופלסטים עכבריים כדי לבטא את הגנים. ארבעה גנים זוהו כהכרחיים לפלוריפוטנטיות: Oct-3/4, SOX2, c-Myc, ו-Klf4. התאים בודדו באמצעות סלקציה אנטיביוטית Fbx15+. שורת התאים שבודדו הכילו טעויות במתילציית ה-DNA בהשוואה לתאי הגזע העובריים המקוריים וחסרו את היכולת ליצור כימרות.
ב-2007 פרסמה אותה קבוצת חוקרים מחקר יחד עם שתי קבוצות מחקר בלתי תלויות מהרווארד, MIT ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שבו הצליחו לתכנת מחדש פיברופלסטים עכבריים לתאי iPS ואף ליצור כימרות. גם הפעם שורת התאים נוצרה מפיברופלסטים עכבריים שבהם הופעלו מחדש באמצעות רטרווירוס ארבעת הגנים ההכרחיים לפלוריפוטנטיות, אולם הפעם עשו החוקרים שימוש בסמן אחד לזיהוי התאים, ובמקום ב-Fbx15 השתמשו ב-NANOG, שהוא גן חשוב בתאי גזע עובריים. שניים מהגנים שבהם נעשה שימוש, c-Myc ו-KLF4 ידועים כאונקוגנים, גנים העשויים לתרום להתפתחות של סרטן. ב-20% מהעכברים הכימריים התפתח סרטן. במחקר מאוחר יותר דיווח יאמאנקה כי ניתן ליצור תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים אף ללא c-Myc, בתהליך איטי ופחות יעיל, העכברים הכימריים לא פיתחו סרטן.
בנובמבר 2007 הושגה אבן דרך בתחום כשתאי iPS נוצרו מתאים אנושיים בוגרים, ושתי קבוצות חוקרים בלתי תלויות, ג'יימס תומסון מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ושיניה יאמאנקה מאוניברסיטת קיוטו דיווחו על גילויים בתחום זה. קבוצת המחקר של יאמאנקה עשתה שימוש באותם העקרונות שנעשו במחקרים הקודמים לשם התמרת פיברופלסטים אנושיים לתאי גזע פלוריפוטנטיים באמצעות ארבעת הגנים שנעשה בהם שימוש במחקר קודם (Oct3/4, Sox2, Klf4, ו-c-Myc), ותוך שימוש במערכת רטרוויראלית. לעומתם קבוצת המחקר של תומסון השתמשו ב-OCT4, SOX2, NANOG וגן שונה LIN28, תוך שימוש ב-Lentivirus להדבקה.
ב-2008 הצליחו חוקרים לשפר את תפוקתם התאים שעוברים תכנות מחדש באמצעות שימוש בחומצה ולפרואית ששימשה כמעכב לאנזים היסטון דה-אצטילאז. החומצה הוולפרואית מחקה את האיתות שעליו אחראי c-Myc. קבוצת חוקרים אחרת השתמשה בתערובת של שתי מולקולות BIX-01294 ו-BayK8644, והראתה כי ניתן להחליף את השימוש ב-Sox2.
טיפולים במחלות נוירולוגיות בעזרת תאי גזע
שבץ
שבץ מהווה את אחד מגורמי המוות השכיחים במדינות מפותחות, עם זאת הטיפולים הקיימים מתמקדים בייצוב מצב החולה בלבד ולא בשיפורו, ומכוונים למניעת קרישה שתוביל לפגיעות נוספות או לתיקון אבנורמליות של מערכות כלי הדם. ספרות התחום מעלה מספר אופציות פוטנציאליות לשימוש בתרפיות מבוססות תאי גזע ותאים פלוריפוטנטיים, אך נראה כי טיפולים הנשענים על תאי גזע מסוג מיזנכימה (MSC) ותאי דם טבורי (HUBC) מראים פוטנציאל גדול יותר משאר הטיפולים הקיימים. בעוד שחלון הזמן בין אירוע השבץ למתן טיפול הנחשב כאפקטיבי ביותר מהקיימים בשוק – " tissue plasminogen activator" (חומר המשמש לפירוק קרישי דם) יכול להינתן בחלון של עד 3 שעות מאירוע השבץ, טיפולים הנשענים על תאי HUCB ו-MSC נמצאו במחקרים כיעילים עד חלון זמן של 48 שעות ואף במחקרים מסוימים נמצאו יעילים בחלון זמן של עד חודש מאירוע השבץ. תאים אלו ניתנים להחדרה ורידית ולכן מהווים טיפול נוח המאפשר יישום במרפאות קטנות וחסרות משאבים.
מחקרים שנעשו עד כה מראים כי לאחר החדרת תאי גזע ותאים פלוריפוטנטים למקרים של שבץ, התא המושתל אינו מתמיין ומחליף את התאים שנפגעו בשבץ, אלא תאים אלו יוצרים שיפור במצב המטופל בעקבות השפעה אימונוסופרסיבית (הפחתת פעילות מערכת החיסון) המפחיתה דלקת. בנוסף, לתאי ה-MSC ותאי HUCB ישנה השפעה המעודדת הפעלה של מנגנוני תיקון פנימיים של המוח. שימוש בתאי דם טבורי נמצא יעיל במחקרים שבוצעו על מודלים של שבץ בחיות, עם זאת לא הייתה הצלחה בשחזור תוצאות אלו. מספר מחקרים שבחנו את שרידות התאים לאחר השתלתם, מצאו כי התאים אינם מתמיינים ותופסים צורה נוירונלית, אך אכן מובילים לשיפור של מדדים פונקציונליים. מכאן הסיקו החוקרים שתא הדם הטבורי ככל הנראה אינו גורם הכרחי ליצירת האפקט החיובי, אלא חלבון ספציפי הנמצא בו בשם (CD34). אם כן, ככל הנראה סוג חלבון זה הוא שמוביל לשיפור המשמעותי. מקורות עתירים בחלבון זה הם תאי HUCB ותאי MSC.
טרשת נפוצה
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית מסוג דלקתי ואימונולוגי. הליך המחלה לרוב מאופיין במסלול של הישנות או רמסיה (הקלה בתסמינים לתקופה מסוימת ולאחר מכן חזרתם), כאשר תחילת המחלה מאופיינת בדלקת, ובהמשך דגרדציה (תהליך של פירוק וירידה בטיב) מעטפת המיאלין של אקסוני הנוירונים. טיפולים הנשענים על תאי גזע הם מרכזיים בחקר הטיפול בחלקה הראשוני של הפרעת הטרשת הנפוצה (דלקת); זאת בעקבות הגילוי כי רוב תאי הגזע נוטים ליצור השפעה אנטי דלקתית ואימונוסופרסיבית. השפעות אלו נמצאו כחזקות ביותר בקרב שני סוגי תאים: תאי מח עצם (BMSC) ו תאי גזע נוירונלים (NSC), בנוסף תאים אלו מותאמים לטיפול בחלקה השני של המחלה (דגנרציה) בעקבות יכולתם להתמיין לאוליגודנדרוציטים.
תאי גזע נוירונלים NSC – נמצא כי החדרה של תאי ה-NSC לחיות הלוקות במודל של טרשת נפוצה בעכברים מובילה לתת תגובתיות של תאי T המעורבים בדלקת, הקהיית התגובה הדלקתית, עלייה בהתחלקות של נוירונים ואוליגודנדרוציטים, חידוש מעטפת המיאלין של אקסוני הנוירונים ושיפור משמעותי במדדים התנהגותי. עם זאת, ישנם מספר חסרונות בשימוש ב-NSC: ראשית, תהליך הפקת ומיון התאים המוחיים, אשר לרוב אינם נוטים לבצע התחדשות, הוא ארוך ויקר. בנוסף, תאים אלו נוטים להפסיק את פעילותם כתאי גזע כאשר הם מוחזרים למוח המטופל, והם נוטים להידחות על ידי מערכת החיסון או ולייצר גידולים.
תאי גזע ממקור מח עצם BMSC – תאים אלו מועילים לטיפול בטרשת נפוצה ממספר סיבות: תאים אלו הם בעלי פוטנציאל התמיינות לנוירונים ותאי גליה, פוטנציאל להשפעה אימונוסופרסיבית בעקבות שינוי פעולת תאי T ותאי B (תאים של מערכת חיסון), לעידוד נוירוגנזה ולהפחתה משמעותית של סימפטומטי המחלה. יתרון נוסף של תאים אלו, הוא שלעומת תאי ה-NSC, תאי ה-BMSC נוטים לייצר פחות מוטציות וגידולים לאחר השתלתם במטופל. שימוש בתאים אלו הוא יעיל וזול כיוון שניתן לייצרם מהמטופל עצמו ולכן ייצור תאים אלו אינו מוביל לבעיות אתיות. בנוסף, כיוון שהתאים שייכים למטופל, פוחת הסיכוי לדחיית התאים על ידי מערכת החיסון. כיום, שימוש בתאי גזע לטיפול בטרשת נפוצה נמצא בחיתוליו והמחקרים על שיטה זו נמצאים בשלבים פרה קליניים, אך לפי התוצאות הראשוניות נראה כי הוא בעל פוטנציאל רב לטיפול במחלה.
מחלת פרקינסון
מחלת פרקינסון היא אחת מהמחלות הנוירודגנרטיביות הנפוצות בעולם ושכיחותה באוכלוסייה עומדת על כ-2%. המחלה מאופיינת בשלושה סימפטומים קלאסיים: רטט או רעד בעת מנוחה, קשיחות בתנועה והיפוקינזיה (מיעוט תנועה). בשלביה המאוחרים של המחלה ניתן לראות סימפטומים של הליכה שפופה, קושי באיזון, כשלים של המערכת האוטונומית, דיכאון ודמנציה. ברמה הפתולוגית, המחלה מאופיינת באובדן פרוגרסיבי של נוירוני דופמין מאזור החומר השחור הנשלחים לסטריאטום, שהם נוירונים האחראים על יכולות מוטוריות. בנוסף, ניתן לראות פגיעה במספר אזורי מוח נוספים, ומשקעים תוך תאיים של גופיפי לואי המובילים להפרעות בפעילות מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית.
כיום, חוקרים שלושה סוגי תאים לטיפול במחלה:
תאים מסאנצפלים (FM) – תאים אלו מופקים מעוברים המופלים בין שבוע 6 ל-7. במספר ניסויים פתוחים ניסו חוקרים להשתיל תאים דופמינרגים המופקים מ-FM במוחם של הסובלים מפרקינסון. ממצאי המחקר הצביעו על שיפור משמעותי ביכולות המוטוריות של המשתתפים ושרידות גבוהה של התא במשך מספר שנים. עם זאת, מחקרים נוספים שהשתמשו ברנדומיזציה וקבוצות ביקורת לא הצליחו לשחזר את התוצאות הקודמות, ואף יותר מכך, בקרב הנבדקים שעברו השתלה, זוהו תופעות לוואי של דיסקינזיה, כלומר תנועות חוזרות בלתי רצוניות. בעקבות תופעות הלוואי והבעיות האתיות שבשימוש בתאים אלו חקר תאי ה-FM פחת.
תאים עובריים בלתי ממוינים (ESC) – תאים אלו נלקחים טרם התמיינותם בשלבי ההיריון המוקדמים מהבלסטוציסט (עובר בן 5 ימים). מספר מחקרים שבוצעו על בעלי חיים בחנו את האפשרות של החלפת התאים המנוונים בתאים אלו. כך למשל, חוקרים השתילו את תאי גזע אלו בעכברים ופרימטים הסובלים ממודל של פרקינסון ומצאו שהתאים עברו התמיינות לתאים דופמינרגים ושיפרו את התפקוד המוטורי של החיות. במחקר נוסף בו החוקרים יצרו נוירונים דופמינרגים מתאי גזע עובריים והשתילו אותם בבני אדם הסובלים מפרקינסון המטופלים הציגו שיפור מוטורי משמעותי. עם זאת, שימוש בתאים אלו בעל מספר חסרונות, ביניהם: קשיים אתיים, נטייה להתמיינות בצורה לקויה ויצירת טרטומות.
תאי גזע בוגרים (ASC) – תאים אלו מופקים מהאדם הבוגר ומהווים אלטרנטיבה מוצלחת לתאים הקודמים שצוינו (ESC, FM) כיוון שאינם מצריכים שימוש בעוברים. חוקרים מצאו כי ניתן לגדל תאים אלו בתוך תרבית ולמיינם לנוירונים דמוי דופמינרגים. כאשר תאים אלו הוחדרו למוח מכרסם הלוקה במודל פרקינסון נמצא כי התאים הצליחו לבטא גנים שמאפיינים נוירוני דופמין, גנים מנחים את יצור החלבון טירוזין הידרוקסילז (חומר המהווה את אחד מאבני הבנייה של הדופמין). בנוסף, בקרב עכברים שעברו את השתלת התאים, נצפה שיפור ביכולות המוטוריות.
פגיעות בעמוד השידרה
בשנים האחרונות עלתה השקעת המשאבים בחקר תרפיות תאי גזע המתמקדות בהחזרת סובלים מפגיעות בחוט השדרה לתפקוד תקין; זאת כיוון שתאי גזע בעלי מספר השפעות חיוביות על אזור הפגיעה, ביניהם: יצור מיאלין (מעטפת של אקסוני הנוירונים), עידוד גדילה והכוונה של אקסונים וכך גישור על אזורי הפציעה ויצור של חומרים נוירוטרופים (החיוניים לפעילות תקינה של מערכת העצבים). טיפולים בפגיעות עמוד שידרה מתמקדים בשני תאים מרכזיים:
תאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (IPSC) – תאים אלו ניתנים להפקה מאזורים סאב ונטריקלרים (ראו חדרי המוח) של מערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית. לאחר הפקתם התאים מועברים לנוירוספיר – תרבית המכילה אשכולות תאי גזע, חומרים נוירוטרופים (Neurotrophic factors) ולעיתים תאים בוגרים. בנוירוספיר ניתן להפוך את תא הגזע הנוירונלי לתא מסוג אוליגודנדרוציט, אסטרוגליה, ונוירון שלם. לאחר שינוי תא הגזע ניתן לבצע השתלה של התא במקום הפגיעה או באופן עקיף, דרך החדרה תוך-ורידית. כיום, מרבית המחקרים נמצאים בשלב הפרה קליני ומבוצעים על חיות מעבדה, אך ישנן תוצאות מבטיחות. הטיפולים הנחקרים כיום לרוב עוסקים בהחדרה של התאים בשלב הפוסט אקוטי (כ-9 ימים לאחר הפגיעה) כיוון שמערכת החיסון העובדת לאחר הפגיעה נוטה לפגוע בתאים המוחדרים. כיום, המחקרים מראים תוצאות מבטיחות בקרב עכברים פגועי עמוד שידרה: ברמה התאית מרבית המחקרים מצאו שלאחר החדרת תאי האוליגודנדרוציט, התאים מסוגלים לעבור תהליך של התבגרות והשתלבות תאי באזור הפציעה. אך ישנן תוצאות מגוונות בקשר ליכולת של תאים אלו למלא את תפקידם בייצור מיאלין. עם זאת ברמה ההתנהגותית, במרבית המחקרים מצאו, שלאחר החדרת התאים ישנה הפחתה בסף הגירוי התחושתי של העכברים או החולדות, ויכולת המוטוריקה במספר מדדים עולה באופן דרסטי. תוצאות מחקרים אלו נראות מבטיחות.
תאי גזע ממקור מח עצם (BMSC) – תאים אלו לרוב מכילים שילוב של, תאים מערכת החיסון ותאי (HSC) ולעיתים תאים אחרים. הגיוון הרב מוביל כיום את המחקר בתאים אלו לשונות גדולה בתוצאות. מספר מחקרים הציגו הצלחה בשילוב התאים באזור הפגוע בעוד אחרים לא. עם זאת בפן ההתנהגותי נראה כי תאים אלו מובילים לשיפור רב ביכולות מוטוריות ותחושתיות.
שימושים של תאי גזע בתחום הפסיכולוגיה
שימוש בתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים IPSC לחקר הבסיס התאי של הפרעות נפשיות
בשנים האחרונות מתפתחת שיטה חדשה המאפשרת לחקור את הבסיס הגנטי והמבני הלקוי של נוירונים במספר הפרעות פסיכולוגיות, וכך לבודד את השפעת הסביבה על התא ולבחון אותו בתנאים מבוקרים. בשיטה זו נלקחים מהסובל מההפרעה תאים פיברובלסטים בוגרים ועל ידי תהליך של קידוד מחדש תאים אלו חוזרים למצב פלוריפוטנטי. לאחר מכן תאים אלו יעברו גדילה ומיון לנוירונים, ונוירונים אלו יכילו את אותם הליקויים הגנטיים של האדם ממנו נלקחו. עם זאת לא כל הפרעה פסיכולוגית מתאימה לחקירה על ידי שיטה זו. על ההפרעות לעמוד בשני קריטריונים מרכזיים:
ההפרעה צריכה להיות בעלת בסיס גנטי חזק;
ההפרעה צריכה להשפיע על סוג תא בעל יכולת הישרדות והתרבות על גביי תרבית. שלוש ההפרעות הפסיכולוגיות המתאימות בצורה הטובה ביותר לתנאי מחקר זה הן: הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה, והפרעה ביפולרית. הפרעות אלו מתאימות שכן הן בעלות השפעה גנטית של כ-70%–90%. בנוסף, בעקבות התקדמות בשיטות המאפשרות להחזיר תאים למצב פלוריפוטנטי ולאחר מכן להתעצב לתאי עצב, מרבית התאים המעורבים בהפרעות אלו ניתנים לחקירה. נראה כי ישנה הצלחה ביצור תאים אלו ואכן התאים מראים פנוטיפ המכיל את הליקויים הקיימים בתאי המקור אצל הסובלים מההפרעה. עם זאת לשיטה זו יש מספר מגבלות; ראשית, התאים אכן יצרו פנוטיפ הדומה לנוירונים המקורים והראו ליקויים דומים אך לא את כלל הליקויים. מספר בעיות במחקר מסוג זה נובעות מהקושי המתודולוגי שביצור תאים אלו למחקר, זאת כיוון שכיום החוקרים מתקשים לפתח את התא בצורה מדויקת ועקבית, ולכן התאים המיוצרים מאותו אדם מציגים שונות גדולה במאפייניהם.
נוירוגנזה בהפרעות נפשיות
דחק הוא מאפיין מרכזי בהפרעות פסיכולוגיות, ביניהן הפרעות אובססיביות קומפולסיביות, הפרעות חרדה שונות, דיכאון, פוסט-טראומה והפרעות נוספות רבות. הורמוני הסטרס בכלל וגלוקוקורטיקואיד בפרט, נמצאו כבעלי השפעה אינהיביטורית על התפתחות וצמיחת תאים בכלל הגוף והמוח. תחום מחקר זה בוחן כיום את השפעת הורמוני הסטרס על פרוליפרציה (התחלקות תאים) ונוירוגנזה ב-dentate gyrus של ההיפוקמפוס. ככל הנראה, ההשפעה של הורמוני הדחק מופיעה במספר יונקים (עכברים, מרמוסטים, חדפי העץ ועכברושים), בשלבי חיים שונים (ינקות, התבגרות, בגרות מוקדמת) תחת גורמי לחץ מגוונים, ואורכי סטרס משתנים. אף על פי ששלבי התהליך המקשרים בין הדחק בתחילתו להפחתה של נוירוגנזה ופרוליפרציה ב-dentate gyrus בסופה אינם מובנים לגמרי, עדויות רבות מצביעות על הורמוני הדחק כשחקנים מרכזיים, כיוון שנמצא כי ההיפוקמפוס עתיר רצפטורים לסטרואידי אדרנל וכי ביניהם גלוקוקורטיקואיד משפיע בצורה חזקה על מבנה של אזור מוח זה. נראה כי קטיעה של בלוטת האדרנל וכך הפחתה של אדרנל במחזור הדם מובילה לעליה בפרוליפרציה ונוירוגנזה. לתהליך זה יש מספר יוצאים מן הכלל אך נראה כי מתח כרוני, הדומה למתח הנפוץ בהפרעות נפשיות, מוביל להפחתה בנוירגנזה ופרוליפרציה של תאי גזע נוירונלים.
נראה כי עליה ברמות קורטיזול, אשר מופרש כתוצאה ממתח, מובילה להפחתה של יצור BDNF שתפקידו לעודד צמיחה והתפתחות של נוירונים. חוסר בחומר זה במוח היונק מוביל למחלות ניוון עצבי (נוירודגנרציה), וחוקרים משערים שעשוי להסביר תופעות נפוצות בדיכאון מג'ורי. מחקרים גילו כי תרופות אנטי דיכאוניות מובילות לעידוד מחדש של יצור גורם נוירוטרופי מוחי, BDNF, וכך לחידוש נוירוגנזה.
התגלה כי תרופות אנטי דיכאוניות יוצרות אינטראקציה עם קולטני גלוקוקורטיקואיד ומובילות לסנסיטיזציה (Sensitization) של אותם רצפטורים. הסנסיטיזציה המחודשת מובילה לתיקון המשוב השלילי של גלוקוקורטיקואיד וכך מפחית את רמותיו במוח. חוקרים משערים כי ההשפעות החיובית של תרופות אנטי דיכאוניות נובעות ברובן מחידוש הנוירוגנזה במוח. תמיכה במודל זה באה לידי ביטוי בכך שכלל התרופות האנטי דיכאוניות, כולל טיפול בשוק חשמלי, מובילות לעליה בנוירוגנזה וכי נוירוגנזה מחודשת נמצאת בקורלציה גבוהה עם הפחתה של סימפטומי דיכאון. עם זאת, חוקרים אחרים טוענים כי דיכאון מג'ורי הוא הפרעה מורכבת בעלת השפעות סביבתיות גנטיות ואפיגנטיות ולכן סביר שההסבר הפשוט של נוירוגנזה אינו מספק כדי לכסות את כלל ההפרעה.
מודל של עובר מתאי גזע
בשנת 2021 הצליחה קבוצתו של יעקוב חנא במכון ויצמן ליצור עובר עכבר מתאי גזע, שהחזיק מעמד 8 ימים.
בשנת 2023 הכריזו שתי קבוצות מדענים, האחת מקיימברידג' ומקלטק והשניה ממכון ויצמן על יצירת מודל של עובר אנושי מתאי גזע, שהגיע לגיל המקביל ל-14 יום.
ראו גם
דם טבורי
גומחת תאי גזע
קישורים חיצוניים
תאי גזע, אתר הידען
תאי גזע – כי לגוף יש חלקי חילוף?, באתר "מדע גדול, בקטנה"
הרצאה של הלן בלאו על תאי גזע
הערות שוליים
*
קטגוריה:היסטולוגיה
קטגוריה:חיי נצח | 2024-05-22T10:24:01 |
תאי דם אדומים | REDIRECT תא דם אדום | 2004-11-04T00:47:41 |
תאי גזע | REDIRECT תא גזע | 2004-11-04T00:50:39 |
תנועת הנאורות | הפניה עידן הנאורות | 2010-11-06T11:14:46 |
שלשולים | REDIRECT תולעי אדמה | 2011-07-04T20:51:10 |
מאוריצי גוטליב | מאוריצי (משה) גוֹטליבּ (Maurycy Gottlieb; 21 או 28 בפברואר 1856 – 17 ביולי 1879) היה צייר יהודי-פולני.
קורות חיים
גוטליב נולד בשנת 1856 למשפחה יהודית מסורתית בעיירה דרוהוביץ' שבגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). הוא החל ללמוד אמנות בגיל 15 בווינה, בירת האימפריה.
מאוחר יותר למד אצל יאן מָטֶיְיקוֹ בקרקוב. אצל מטייקו סבל מאנטישמיות מחבריו ללימודים, עזב תוך פחות משנה וחזר לווינה כדי לחזור לשורשיו היהודיים, מאחר שגדל כחילוני. במשך לימודיו נדד מעיר לעיר, בין וינה, קרקוב, מינכן ורומא.
בראשית דרכו האמנותית הושפע מהפטריוטיות הפולנית ששררה באותה עת בארץ מולדתו, והדבר ניכר בציוריו (ראו: "דיוקן עצמי בלבוש פולני", 1874).
כשנתיים מאוחר יותר נתקל בספר היסטוריה יהודית, וזהותו היהודית התעוררה בו. ציור המדגים זאת היטב הוא "דיוקן עצמי כאחשוור" 1876. הוא צייר נושאים יהודים שונים – סיפורי תנ"ך, דמויות יהודיות, ובין השאר בולטים ציוריו על ישו – בעל חזות יהודית במיוחד ("ישו בפני שופטיו").
לקראת סוף ימיו השפיע עליו מורו יאן מטייקו לצייר שני ציורים על קז'ימייז', מלך פולין במאה ה-14 – "המלך קז'ימייז' נותן זכויות ליהודים" ו"המלך קז'ימייז' ואהובתו אסתרק'ה", ובכך לתרום לקידום ההבנה בין יהודים לפולנים.
בגיל 20 זכה גוטליב במדליית זהב בתחרות אמנות במינכן על הציור "ג'סיקה ושיילוק", המראה סצנה מתוך "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. הוא צייר את פניה של ג'סיקה על פי , אישה שהציע לה נישואים. רוזנפלד דחתה את הצעתו, ולבסוף התחתנה עם בנקאי מברלין.
ציורו האחרון, "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", שצויר בשנה האחרונה לחייו (1878), מתאר בית כנסת על פי זיכרונותיו מעיירת הולדתו. זהו ציורו המפורסם ביותר של גוטליב, והוא צייר בו את עצמו שלוש פעמים בין המתפללים: פעם כאיש הצעיר שמימין לאדם היושב עם ספר התורה, פעם כילד הנמצא משמאלו, ופעם שלישית כנער בגיל בר מצווה מימין. בתמונה נראים גם אביו ואמו, וכן ארוסתו לשעבר. אפשר לגרוס שהוא "מופיע" בתמונה גם פעם רביעית – על גבי ספר התורה במרכז הציור כתוב: "לזיכרון נשמת המנוח כמהר"ר משה גוטליב זצ"ל". הציור הוא חלק מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.
ביוני 1975 הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דאר שנקראה אמנות הציור 1975, שבה נכלל בול של הציור של אדלר שמתאר את המתפללים בבית כנסת. השירות הבולאי מכר 939,000 בולים של בול זה עד להפסקת המכירה באוקטובר 1975.
גוטליב חלה בשפעת קשה ונפטר בגיל 23. לאור מותו החטוף התעוררו חשדות להתאבדות בכך שחשף עצמו בכוונה למזג אוויר קשה. בין המאמינים בהשערה זו הייתה לורה רוזנפלד, שביטלה את אירוסיה עם גוטליב.עזרא מנדלסון, מאוריצי גוטליב - אמנות, היסטוריה, זיכרון, מרכז זלמן שזר 2006, בעמוד 47 למרות גילו הצעיר, יותר מ-300 מציוריו שרדו, אם כי לא כולם הושלמו. לאחר נפילת מסך הברזל התגלו ציורים רבים שלו לעולם המערבי, והמוניטין שלו גדל. אחיו, הצייר לאופולד גוטליב, נולד כחודש לפני מותו.
על שמו של מאוריצי גוטליב נקראו רחובות בתל אביב ובירושלים.
ממוזער|שלט רחוב בירושלים על שם מאוריצי גוטליב
גלריה
לקריאה נוספת
עזרא מנדלסון, מאוריצי גוטליב - אמנות, היסטוריה, זיכרון, מרכז זלמן שזר, 2006.
מאוריצי גוטליב, איגרות ודברי יומן (בלוויית תשע תמונות, ערך ותרגם מפולנית וגרמנית וצירף הערות וסוף-דבר מרדכי נרקיס).
בדמי ימיו, מאוריצי גוטליב 1856–1879, עריכת הקטלוג נחמה גורלניק, מאמרים מאת אויגן קולב, יז’י מאלינובסקי, מוזיאון תל אביב, 1991.
קישורים חיצוניים
ד"ר ימימה חובב, מאוריצי גוטליב – יותר יהודי או יותר פולני?, באתר המגזין להיסטוריה סגולה
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים יהודים פולנים
קטגוריה:דרוהוביץ': אישים
קטגוריה:יהודים לפי מקום קבורתם: אירופה ורוסיה
קטגוריה:קרקוב: אישים
קטגוריה:ילידי 1856
קטגוריה:נפטרים ב-1879 | 2024-10-11T13:01:21 |
מקום מרפא | מקום מרפא הוא אתר שבו אנשים באים לשהות בשל סגולות ריפוי מיוחדות המיוחסות לו. מקומות מרפא כוללים מרחצאות מרפא, מעיינות תרמיים, אגמים שבהם מצבור מינרלים ייחודי וכדומה. במקומות כאלה מתפתחת תיירות מרפא, המושכת קהל מחלימים גדול.
סביב מקום מרפא מתפתחים שירותים לתיירים, כגון בתי מלון (למשל באזור ים המלח) ולעיתים צומח אף יישוב במקום זה (למשל קרלובי וארי).
מקומות מרפא בישראל
סעיף 5א, שנוסף בשנת 1996 לחוק הסדרת מקומות-רחצה, תשכ"ד–1964, מסדיר את הפעלתם של מקומות מרפא במדינת ישראל, כדלקמן:
(א) בסעיף זה, "מקום מרפא" - בריכות שחיה, מרחצאות או מעיינות מרפא ששר הפנים, בהתייעצות עם שר התיירות ושר הבריאות, לפי העניין, הכריז עליהם בהודעה ברשומות כי הם מקום מרפא.
(ב) רשות מקומית שבתחומה מקום מרפא, תקבע הסדרים ותייעד מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים; מועדים כאמור ייקבעו בשעות היום ולמשך זמן שלא יפחת מחמש שעות שבועיות לגברים וחמש שעות שבועיות לנשים.
(ג) במקום מרפא לפי סעיף זה, יסדירו הבעלים, המחזיק, או שניהם, את כל הנחוץ כדי לאפשר לנכים גישה למקום המרפא ושימוש בו.
(ד) סעיף זה יחול על מקום מרפא שהוא גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985, או גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32 לחוק האמור.
(ה) שר הפנים יקבע הוראות לעניין קביעת מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים ולעריכת סידורי גישה לנכים לפי סעיף זה.
ראו גם
מעיין חם
חמת גדר
חמי טבריה
חמי יואב
חמי זוהר
חמאם אל מליח
חממת מעין.
בערא
קישורים חיצוניים
*
מרפא
קטגוריה:מרחץ | 2024-03-02T11:46:59 |
פוליטיקאי | ממוזער|287x287 פיקסלים|חברי הכנסת הם שליחי הציבור והפוליטיקאים המשפיעים בישראל
פּוֹלִיטִיקַאי הוא אדם העוסק בפוליטיקה, אישיות הפעילה במפלגה פוליטית, נושא משרה או איש ממשל. במדינות בעלות משטר דמוקרטי, הפוליטיקאים מסתמכים על דעת הקהל ונבחרים לתפקיד בהצבעה רובנית או בבחירות לתפקיד פוליטי כזה או אחר, או לעיתים במינוי זמני במקום פוליטיקאים אחרים שהלכו לעולמם או התפטרו מתפקידם. במדינות לא דמוקרטיות, הפוליטיקאים נושאים משרה רמה ומתמנים אליה באמצעות מינוי שנובע מחוקי המדינה או מקרבה לשליטי המדינה.
בתחום המעשה, פוליטיקאי הוא אדם העוסק במדיניות המערכת לה הוא שייך, ומנסה לחתור לעמדה בעזרתה יוכל לנווט את הקצאת המשאבים בה כך שתהלום את מטרותיו, ערכיו או תועיל לקבוצה שהוא מייצג.
מקור המושג "פוליטיקאי" הוא מהמילה היוונית "Πολιτικά" – "פוליטיקה", שמשמעותה "עניינים אזרחיים". כלומר, פוליטיקאי הוא אדם העוסק בעניין הציבורי.
ביקורת
ממוזער|291x291 פיקסלים|פוליטיקאים בפסגת G-20
אף שפוליטיקאי צריך להיות קשוב לצורכי בוחריו והציבור אותו הוא מייצג ועליו לשלוט בפרטים רבים ולקדם נושאים שונים לסדר היום בפועל המצב איננו כך וישנה ביקורת רבה כנגד פוליטיקאים באשר הם. כך למשל רבים מבקרים את הפוליטיקאים בהיותם מנותקים מהציבור. רבים גם רואים בפוליטיקאים ככאלה שנתונים לשוחד ושחיתות יותר מרוב הציבור בשל קרבתם למשרות ציבוריות ויכולתם להשפיע על ציבור שלם.
כינוי הגנאי "פוליטיקאי" משמש לפעמים לתיאור אדם אופרטיוניסטי המשיג את מטרותיו באמצעות קשרים חברתיים או מניפולציה.
ראו גם
מדינאי
נבחר ציבור
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:ממשל ומדיניות
קטגוריה:משרות פוליטיות | 2024-05-19T14:18:44 |
גאווה ודיעה קדומה | REDIRECT גאווה ודעה קדומה | 2006-02-10T14:22:06 |
מאוריציו גוטליב | REDIRECT מאוריצי גוטליב | 2004-11-04T09:22:48 |
פרספונה | שמאל|ממוזער|200px|פרספונה, ציור של דנטה גבריאל רוזטי מ-1874
שמאל|ממוזער|200px|האדס ופרספונה, תבליט מיוון העתיקה.
שמאל|ממוזער|200px|פרספונה, פסל משנת 460 לפנה"ס לערך, מאיטליה. מוצג כיום במוזיאון פרגמון בברלין.
פֶּרְסֵפוֹנֵה (ביוונית: Περσεφόνη) היא מלכת העולם התחתון ואשתו של האדס, אל השאול, במיתולוגיה היוונית. פרספונה היא בתה של דמטר, אלת התבואה והפריון. בקרב הרומאים היא נודעה כ"פרוסרפינה".
הסיודוס, בספרו "תיאוגוניה", והומרוס, בהמנון לדמטר, מספרים שאביה של פרספונה הוא זאוס, ראש האלים ואחיה של דמטר.
מיתוסים נוספים
המיתוס העיקרי - פרספונה והאדס
המיתוס הזה הוא העיקרי שבמיתוסים הקשורים לפרספונה, וגם לאימה דמטר ולבן זוגה-דודה האדס. ההשפעה העיקרית של המיתוס הזה מסבירה את עונות השנה ואת הסדר שלהן.
פרספונה (אשר נקראה גם קורה), הייתה נערה יפה והכל אהבוה. היא לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת צמחים יחד עם חברותיה. אולם האדס חמד אותה לעצמו, והחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכתו אשר מתחת לאדמה. יום אחד, בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה, האדס מימש את תוכניתו: הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע באדמה, תפס את הנערה ההמומה, ולקח אותה איתו לשאול תחתיות. אף אחד, פרט לזאוס ולהליוס, השמש הרואה הכול, לא הבחין במאורע.
לאחר שנעלמה פרספונה, לא ידעה אמה, דמטר, את נפשה מצער: היא קיללה את חברותיה של בתה, שלא הצליחו למנוע את החטיפה, והפכה אותן לסירנות - ציפורים בעלות ראש אישה. היא שקעה בגעגועים לבתה והזניחה את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה.
בסופו של דבר נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא: הוא שלח את הרמס, שליח האלים, להאדס כדי שישיב את פרספונה לאמה. האדס אמנם החזיר את פרספונה, אך טרם לכתה נתן לה לאכול כמה גרעיני רימון. גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול ולאחר שאכלה אותם נאלצה פרספונה לשוב לשאול לכמה חודשים (כל פעם לפי כמות הגרעינים) מדי שנה בשנה. אולם, בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס, ולבלות יחד עם אמה ועם יתר האלים. בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אמה מתעטפת עצב וגוזרת כיליון על האדמה, ודמעותיה, שהן בעצם הגשם, יורדות על הארץ, אך מששבה פרספונה לאמה, היא הייתה מתנערת מעיצבונה ומאפשרת לתבואה להבשיל.
לכן, על פי המיתוס, מגיעים מדי שנה חודשי החורף והסתיו בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי, אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ, בהם פרספונה שבה מן השאול, ודמטר שוב מפרה את האדמה.
מקורותיו של המיתוס
מיתוס זה, המתאר את חטיפתה של פרספונה על ידי האדס, הוא הסיפור הידוע ביותר הקשור בדמותה של פרספונה, ולא בכדי: סיפור זה טומן בחובו עוצמות רגשיות אדירות. הדמויות הארכיטיפיות המופיעות בו - הנערה החפה מפשע, האוהב החוטא, האם הקודרת - מצליחות לרגש את לב השומע והקורא, ותוך כדי כך גם למתוח את משמעות הסיפור מעבר לפרשנותו המידית: הסיפור הופך לפרדיגמה ולמופת למיתוס.
מיתוס זה איננו כה פשוט כפי שהוא נראה בתחילה, וזאת בשל דמותה כפולת הפנים של פרספונה. מצד אחד, מדובר בנערה תמימה שנחטפה על לא עוול בכפה אל ממלכת השאול ואף נאלצת לחזור לשם מדי שנה בשנה בגלל ערמומיותו של חוטפה, אך מצד שני, פרספונה היא גם מלכת השאול הקרה והלא רחמנית, שהיוונים הקדמונים העדיפו לא להגות את שמה (הם כינו אותה, לחלופין, "העלמה" או "הבת"). לא פלא, אפוא, שסיפורה האישי של פרספונה הפך לחלק מפולחני המסתורין האֱלֶוּסִיִים .
המיתוס יכול להיות גם מפורש כאלגוריה לטקסי החתונה ביוון העתיקה: היוונים הקדמונים חשו שנישואין הם למעשה מעין חטיפה של הכלה ממשפחתה על ידי החתן, ולכן מיתוס זה בא להסביר את מקורם של טקסי הנישואין. בנוסף, למיתוס זה יש גם פרשנות אטיולוגית ברורה: הוא מבהיר את מהותם של חילופי העונות בטבע. מקור נוסף הוא המסורת הנוראה שהייתה קיימת בתרבויות עתיקות של העלאת ילדים לקורבן. מסורת שהצמיחה סיפורים על צעירים וצעירות, שכביכול עברו לעולם הבא, אולם הם שבים אלינו בצורת פרחי האביב. הסבר זה אף ניתן לגבי סיפורו של אדוניס.
אורפאוס ואורידיקה
פעם אחת בלבד גילתה פרספונה, בתפקידה כמלכתו של האדס, רחמים, וזאת משום שנגינתו הענוגה והעצובה של אורפאוס ריככה את ליבה. היא התירה לאורפאוס להחזיר את רעייתו המתה אורידיקה אל ארץ החיים בתנאי שילך לפניה כל הזמן, ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם מהשאול. אולם, אורפאוס לא התאפק וברגע האחרון הציץ בפניה של אהובתו, הן מפני הגעגועים, והן משום שאולי לא באמת האמין בחסד שנטו לו. ברגע שהסתובב אחורנית, אהובתו נמוגה כעשן, והוא איבדה לעד.
פרספונה ואדוניס
פרספונה מופיעה גם בסיפורו של אדוניס, בן הלוויה יפה התואר של אפרודיטה, אלת האהבה. כאשר נולד אדוניס, אפרודיטה כה נפעמה מיופיו של הוולד, שהיא החליטה לקחת אותו תחת חסותה ולדאוג לכל מחסורו. היא הפקידה אותו בידיה של פרספונה, אך גם פרספונה בעצמה השתוממה מיופיו של אדוניס, והיא סירבה להחזירו לאפוטרופסות של אפרודיטה. הוויכוח בין שתי האלות יושב לבסוף על ידי זאוס (ועל פי מקורות אחרים, על ידי המוזה קאליופה או על ידי אלת הצדק, תמיס), שפסק ששליש שנה יבלה אדוניס עם אפרודיטה, שליש שנה עם פרספונה, ובשליש הנותר הוא יבלה עם מי שהוא ימצא לנכון. אדוניס, למגינת לבה של פרספונה, תמיד בחר לבלות עם אפרודיטה את השליש "החופשי" שלו, כיוון שאפרודיטה שפעה חום ומיניות ואילו פרספונה הייתה מלכת השאול הקרה.
הנימפה מינטה
הנימפה מינטה הייתה מאהבתו של האדס, ופרספונה, בזעמה על מעשה הבגידה, הפכה אותה לצמח המנטה (נענע). לפי אחת הגרסאות, לאחר שהפכה אותה לצמח נהגה פרספונה לדרוך עליה שוב ושוב, אולם לאכזבתה הריח שלה התחזק יותר ויותר מדריכה לדריכה.
במיתולגיה האורפית
על פי סיפורי האורפיזם, דמטר ילדה אותה לאחר ששכבה עם זאוס. לאחר מכן, כשגדלה פרספונה, שכב זאוס גם איתה וממעשה זה נולד זרגאוס, ייצוגו הקדום של דיוניסוס.
קישורים חיצוניים
פרספונה, (Smith, William; Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, London (1873
רות נצר. המיתוס של דמטר ופרספונה, שחזור פואטי. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021.
הערות שוליים
קטגוריה:אלים כתוניים
קטגוריה:אלות אדמה
קטגוריה:אלות פריון
קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה שעל שמן כוכב לכת מינורי
קטגוריה:אלים יווניים | 2024-09-05T16:47:31 |
אלי אוחנה | אליהו (אלי) אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964) הוא כדורגלן עבר ישראלי, חלוץ מצליח, המזוהה יותר מכל עם קבוצת בית"ר ירושלים בה שיחק במרבית שנות פעילותו. אגדת המועדון, שגם לאחר הפרישה שימש בו במספר תפקידים מקצועיים וניהוליים. אוחנה שימש כמאמן כדורגל במספר מועדונים וכיום הוא פרשן כדורגל בטלוויזיה.
אוחנה נכלל ב"היכל התהילה של הכדורגל הישראלי", הוביל את בית״ר לשנים המוצלחות ביותר בתולדותיה ונחשב בעיני רבים לשחקן המוצלח והמזוהה בתולדות המועדון. בנוסף זכה עם מכלן בגביע המחזיקות (תחרות המקבילה לליגה האירופית של היום) והוא גם אחד השחקנים הבולטים ביותר ששיחקו בנבחרת ישראל (אותה גם אימן באופן זמני). בשנת 1988 זכה אוחנה בפרס בראבו, המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה והוא הישראלי היחיד שזכה בפרס זה עד כה.
בשנת 2004 נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות.
קריירה
240x240px|ממוזער|אוחנה, 1991
אוחנה נולד וגדל בירושלים, להורים שעלו ממרוקו. בגיל 12 הצטרף אוחנה לקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים, לאחר שעבר את מבחן הכישרונות שנערך בגן סאקר. תחילה שיחק כקשר, ועם הזמן הפך לחלוץ שמאלי. תחת מאמן קבוצת הנוער, דוד דוידוף, זכה אוחנה באליפות, התבלט בכישרונו כחלוץ וכקשר מחונן וככובש שערים, וסומן ככוכב הבא של הקבוצה.
במהלך עונת 1980/1981, כשבית"ר ירושלים שיחקה בליגה הארצית (אז הליגה השנייה), החליט המאמן אריה רדלר להעלות את אוחנה בן ה-16 לבוגרים. עונתו הראשונה בקבוצה לא הייתה מבריקה במיוחד, ובמהלכה הבקיע רק 4 שערים, אך הוא היה שותף לחזרתה של הקבוצה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה). לצד משחקיו בקבוצה הבוגרת, הוזמן אוחנה לשחק בנבחרת הנוער של ישראל. בשתי העונות שלאחר מכן המשיך אוחנה ביכולת פושרת, ועדיין לא הגשים את התקוות שתלו בו.
בעונת 1983/1984, בעודו בן 20, הגיעה הפריצה הגדולה והמיוחלת של אוחנה. תחת המאמן דוביד שווייצר כבש אוחנה 14 שערים, נבחר לכדורגלן העונה בישראל, ויחד עם אורי מלמיליאן, אבי כהן, חנן אזולאי וסמי מלכה הוביל את הקבוצה למאבק אליפות, אך לבסוף סיימה הקבוצה במקום השני עם נקודה אחת פחות מהאלופה מכבי חיפה, לאחר שבמחזור אחד לפני מחזור הסיום, הפסידה בית"ר ירושלים 1–3 להפועל תל אביב באצטדיון ימק"א. במהלך אותה עונה הוזמן אוחנה בפעם הראשונה לשחק בנבחרת הצעירה של ישראל, ולאחר מכן, הוזמן על ידי המאמן יוסף מרימוביץ' לשחק גם בנבחרת הבוגרת. אוחנה ערך את הופעת הבכורה שלו נגד נבחרת אירלנד בה אף כבש את שער הבכורה שלו. כחודש לאחר תום העונה חווה אוחנה טרגדיה אישית, כאשר חברתו לחיים, שרית שוורץ, נספתה בתאונת דרכים.
בעונת 1984/1985, כבר במעמד של כוכב, כבש אוחנה 16 שערים במדי הקבוצה בליגה, והוביל אותה שוב למקום השני אחרי מכבי חיפה. בנוסף הצליחו אוחנה וחבריו לזכות בגביע המדינה השלישי בתולדות הקבוצה, לאחר שבמשחק הגמר פגשו באלופה מכבי חיפה, וניצחו אותה 1–0 משער שכבש אוחנה בדקה ה-85.
לאחר הזכייה בגביע דרש אוחנה מבית"ר שייחתם עמו חוזה חדש שיאפשר לו, בעונה שלאחר מכן, לעבור לקבוצה בחוץ לארץ במחיר נמוך, ואף איים שיכנס להסגר בינלאומי אם הקבוצה לא תיענה לדרישותיו, אך זמן קצר לאחר מכן השתכנע על ידי ראשי הקבוצה משה דדש וניסים אבולוף לא להיכנס להסגר בינלאומי, ולהישאר בקבוצה.
בהמשך יצא אוחנה למבחנים בפ.צ. קייזרסלאוטרן, שהייתה קבוצת אמצע טבלה בבונדסליגה המערב גרמנית, בתיווך סוכנו דאז מרדכי שפיגלר.
אוחנה לא עבר לבסוף לקבוצה המערב-גרמנית, בשל פערים כספיים בין בית"ר ירושלים לקייזרסלאוטרן אודות סכום ההעברה שלו, כשבית"ר תבעה מקייזרלסאוטרן 200–250 אלף דולר, בעוד היא מצידה הייתה מוכנה לשלם בעדו רק 80 אלף דולר.
לאחר שנואש מהניסיון להיאבק ברוע הגזרה של נפילת העסקה, שב אוחנה לבית"ר ירושלים.
במהלך עונת 1985/1986 הציג אוחנה יכולת פושרת בליגה, הן בשל כך שראשו עדיין היה עסוק ברצונו העיקש לשחק עוד באותה עונה בחו"ל, והן בשל פציעות שתקפו אותו. אוחנה הבקיע רק 7 שערים, והקבוצה סיימה במקום הרביעי.
כמו כן, במהלך העונה, הסתבך אוחנה בנבחרת, כאשר במשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת אוסטרליה במלבורן, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986, ביצע תנועה מגונה לעבר הקוון והקהל האוסטרלי, הורחק בדקה ה-64 של המשחק וכמעט גרם להפסקת המשחק. ההתנהגות של אוחנה ספגה ביקורת חריפה מצד ראשי ההתאחדות לכדורגל בישראל, מצד המאמן הלאומי, מצד האוהדים, ואף מצד חבר הכנסת בני שליטא שקרא לסלקו מהנבחרת. בעקבות התקרית, ספג מפיפ"א עונש של השעיה לשני משחקים, נקנס ב-150 אלף שקלים על ידי יו"ר המשלחת, מנחם אריאב, לאחר תקרית שבה רב עם אחד ממנהלי המשלחת, צבי וייצנר. כמו כן, בשל התנהגותו, הועמד לדין בפני ועדת המשמעת של ההתאחדות, והורחק למשך שנה מהנבחרת הלאומית. אוחנה ערער על העונש וטען כי העונש הכבד אינו חוקי, הן בשל כך שעונש זה מתווסף על הרחקה קודמת שהוטלה על החלוץ על ידי פיפ"א, והן בשל כך שבתקנון ההתאחדות לא מצוין מה דינו של שחקן נבחרת המוענש בחו"ל בגין התנהגות בלתי הולמת. הדיינים שמנגד נאלצו לקבל את חציו השני של הטיעון, ולבטל את העונש הכבד.
בסוף העונה הבקיעו אוחנה ומלמיליאן את שני השערים מול שמשון תל אביב בגמר גביע המדינה, שנגמר בתוצאה 2–1, והביאו לבית"ר את גביע המדינה הרביעי בתולדותיה, והשני ברציפות.
בעונת 1986/1987 היה אוחנה שותף לזכייה הראשונה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה, ובסופה חתם בקבוצת מכלן הבלגית והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בשנת 1988 זכה גם בסופר-קאפ האירופי. בתום העונה זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה, וכן זכה בגביע ז'ואן גאמפר במדי מכלן בטורניר שנערך בברצלונה. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה. עונה לאחר מכן עבר לספורטינג בראגה הפורטוגלית, שם לא זכה להצלחה.
לאחר ששיחק 4 שנים באירופה, חזר אוחנה לישראל וחתם שוב בבית"ר ירושלים, לאחר שירדה לליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). בעונת 1991/1992 סייע לקבוצה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה כאשר כבש 17 שערים בליגה הארצית, כולל שתי רביעיות מול מכבי יפו ובית"ר נתניה. בעונת 1992/1993 היה שותף מרכזי בזכייתה של הקבוצה באליפות, עונה אחת לאחר שעלתה לליגה הבכירה, כשלזכותו 14 שערים. בעונת 1996/1997 זכה באליפות שלישית במדי הקבוצה, ונבחר בפעם השנייה לכדורגלן העונה בישראל.
במחזור השביעי של עונת 1997/1998, במשחק החוץ נגד הפועל פתח תקווה בו כבש שער, נפצע אוחנה כאשר סובב את ברכו וקרע את רצועות הברך. בעקבות הפציעה הושבת אוחנה לתקופה ארוכה. באותה עונה רשם אוחנה אליפות שנייה ברציפות עם המועדון.
אוחנה חזר לפעילות בעונת 1998/1999, ואף כבש שער בפנדל במשחק מול גלאזגו ריינג'רס הסקוטית במסגרת מוקדמות גביע אופ"א, אך לא הצליח להתגבר לגמרי על הפציעה, ובמקביל נפצע שוב, במשחק מול הפועל צפרירים חולון במחזור השישי של העונה. לאחר הפציעה הזו שיחק אוחנה עוד משחק אחד, האחרון בקריירה שלו, ב-21 בנובמבר 1998 מול הפועל בית שאן במחזור העשירי של העונה. לאחר פגרת אמצע העונה (הפגרה התקיימה בין המחזור ה-15 למחזור ה-16) חדל אוחנה להתאמן עם הקבוצה, ולמעשה פרש ממשחק פעיל. פרישתו הרשמית הגיעה בטקס קצר שנערך לכבודו לפני משחק מול מכבי תל אביב במסגרת המחזור ה-28 של העונה. אוחנה פרש לאחר ששיחק חמישה משחקי ליגה בלבד וארבעה משחקים נוספים במסגרות אירופיות בעונתו האחרונה, בה כבש שער אחד בלבד בכל המסגרות. לזכותו של אוחנה 345 הופעות ליגה, בהן הבקיע 142 שערים, והוא מחזיק בתואר מלך השערים של בית"ר ירושלים במסגרת הליגה בפרט ובכל המסגרות בכלל.
נבחרת ישראל
אוחנה שיחק 51 משחקים במדי נבחרת ישראל במשך 13 שנה והבקיע 17 שערים. לשיאו הוא הגיע במוקדמות מונדיאל 1990. במשחק הביתי נגד נבחרת אוסטרליה העלה אוחנה את ישראל ליתרון. במשחק הגומלין בסידני סיימה ישראל בתיקו 1:1, לאחר שער יתרון מרהיב של אוחנה, שעקף את השוער וגילגל את הכדור לרשת, והבטיח בכך את העפלת הנבחרת למשחק הפלייאוף מול קולומביה.
ב-20 במאי 2009 הוא נבחר כאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים וכחבר ב"היכל התהילה של הכדורגל הישראלי", ושערו במשחק מול נבחרת אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990 נבחר כשער הישראלי החשוב ביותר בכל הזמנים.
לאחר הפרישה
קריירת אימון וניהול כדורגל
לקראת עונת 1999/2000 מונה אוחנה למאמן בית"ר ירושלים, תפקיד שהובטח לו עוד במסגרת חוזה שחתם בקיץ של שנת 1997. באותה עונה הוביל אוחנה את בית"ר למקום החמישי בליגה ולגמר גביע המדינה בו הפסידה להפועל תל אביב בפנדלים. בתום העונה עזב אוחנה לקבוצת בני יהודה איתה ירד לליגה הלאומית. אוחנה המשיך עונה נוספת בקבוצה איתה העפיל לליגת העל. עונה לאחר מכן שב וקיבל את תפקיד המאמן של בית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.
בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר ירושלים על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק, כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר 2005 (בעקבות ריאיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא ייתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו, אמר אוחנה כי "בית"ר ירושלים היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח".
ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להישאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל. בתום עונת 2007/2008 ירדה הקבוצה ליגה, ואוחנה עזב את המועדון.
ביוני 2008 מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער עד גיל 19 של ישראל, והוליך אותה לזכייה במדליית ארד במכביה השמונה-עשרה.
ב-17 בפברואר 2010 מונה על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל למאמן זמני של נבחרת ישראל הבוגרת, עד אשר הוחלף על ידי המאמן הצרפתי, לואיס פרננדס.
במאי 2014 הוביל את נבחרת הנוער להעפיל לאליפות אירופה עד גיל 19. ב-27 בינואר 2015 התפטר מתפקידו בעקבות רצונו לרוץ לכנסת, אך לאחר מספר ימים חזר בו מהחלטתו להצטרף לפוליטיקה, ולבסוף חזר לתפקידו כמאמן נבחרת הנוער.
ב-13 ביולי 2016 הודיע על פרישה מתפקיד מאמן נבחרת הנוער עד גיל 19.
250px|ממוזער|אלי אוחנה (משמאל) בטקס הענקת "מגן הכבוד" לעונת 2016/2017 על ידי נשיא המדינה ראובן ריבלין, אוגוסט 2017
ב-28 במאי 2017 קיבל מאלי טביב את זכויות הניהול של בית"ר ירושלים, לאחר שנאסר על טביב לנהל את הקבוצה שנמצאת בבעלותו בעקבות הרשעתו בפלילים. באוגוסט 2018 מונה ליו"ר הקבוצה בעקבות מכירתה מטביב למשה חוגג. במאי 2021 הודיעה הנהלת בית"ר, כי בנוסף להיותו יו"ר, יורחבו סמכויותיו של אוחנה שיהיה גם המנהל המקצועי של המחלקה הבוגרת. ב-31 במאי 2022 סיים את תפקידו, ועזב את המועדון לאחר 5 שנים שבהם כיהן בתפקיד היו"ר.
אוחנה שימש כיו"ר ועדת הפרס של פרס ישראל בתחום ספורטאים מצטיינים לשנת 2024.
טלוויזיה
כחודשיים לאחר התפטרותו, מאימון בית"ר ירושלים בשנת 2005, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל פס".
במקביל לעבודתו כמאמן נבחרת הנוער, החל אוחנה לשמש כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית "יציע העיתונות".
ב-27 באוגוסט 2022, לאחר מספר שנות הפסקה, חזר לערוץ הספורט כחבר פאנל בתוכניות שונות.
בנובמבר 2022 הצטרף לתאגיד השידור הישראלי כפרשן במונדיאל 2022 ואף סיקר מקטאר את הטורניר.
באפריל 2024 פורסם שמצטרף לערוץ החדשות i24NEWS וישמש בתור פאנליסט פוליטי בתוכניות אקטואליה.
קריירה פוליטית
ב-26 בינואר 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הודיעה מפלגת הבית היהודי שאוחנה ישוריין ברשימתה לכנסת. השריון עורר ביקורת רבה וחסרת תקדים מתוך המפלגה על היו"ר נפתלי בנט, מפי פעילים דתיים וחילונים כאחד, מאחר שאוחנה נעדר ניסיון של פעילות ציבורית, ובעבר תמך בתוכנית ההתנתקות והתבטא: "ששרון יפנה את כל ההתנחלויות מצדי, יש לנו מספיק שטחים לחיות בהם". בנט מצידו אמר: "אוחנה הוא זה שפותח לנו את הדלת לציבור הרחב". ב-29 בינואר הודיע אוחנה כי החליט לפרוש מרשימת הבית היהודי לכנסת, עקב הסערה הציבורית, אותה לדבריו לא צפה.
ב-3 בספטמבר 2018 הודיע אוחנה על הצטרפותו באופן ייצוגי לרשימתו של זאב אלקין לקראת הבחירות לראשות עיריית ירושלים, אולם אלקין לא נבחר בבחירות אלו.
ב-20 באוקטובר 2021 פרסם אוחנה טור באתר הרשמי של מועדון בית"ר עם ביקורת נוקבת על לה פמיליה: "לה פמיליה" הפך לשם נרדף לגזענות, אלימות, עבריינות ורוע, משהו שמבריח כל אדם נורמטיבי מלהיות חלק מבית"ר. אני חייב לומר, לא תמיד התבטאתי מספיק באופן נחרץ בעניין הזה, אבל הגיעו מים עד נפש".
חיים אישיים
אוחנה נולד למסעוד ורחל אוחנה, שעלו ממרוקו ב-1955, וגדל במעברת שכונת האסבסטונים בקריית היובל בירושלים, אליה הגיעה משפחת אוחנה לאחר שש שנים בקריית שמונה, ומספר שנים במעברת ואדי סאליב בחיפה. למסעוד ורחל אוחנה היו תשעה ילדים (שמונה בנים ובת), אלי הוא השלישי מבין אחיו. והוריו ניהלו מזנון במשרד הבריאות בירושלים. אחיו הצעיר ציון אוחנה היה כדורגלן בקבוצת הפועל ירושלים.
אוחנה נישא בדצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו תום. הזוג התגרש במרץ 2008. כיום הוא בן זוגה של שדרנית הספורט עדי גלסקה, והם הורים לשתי בנות.
בשנת 2004 נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות ה-56 של מדינת ישראל.
תארים
בית"ר ירושלים
אליפות המדינה (4): 1986/1987, 1992/1993, 1996/1997, 1997/1998
גביע המדינה (2): 1984/1985, 1985/1986
גביע הטוטו (1): 1997/1998
גביע ליליאן (1): 1985/1986
גביע אלוף האלופים (1): 1986/1987
מכלן
אליפות בלגיה (1): 1988/89
גביע אירופה למחזיקות גביע (1): 1988
הסופר קאפ האירופי (1): 1988
גביע ז'ואן גאמפר (1) : 1989
תארים אישיים
פרס בראבו: 1988
כדורגלן העונה בישראל: 1983/1984, 1996/1997
מאמן השנה בישראל: 2007
חבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי: 2009
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים
קטגוריה:חלוצי כדורגל ישראלים
קטגוריה:ירושלים: כדורגלנים
קטגוריה:כדורגלני בית"ר ירושלים
קטגוריה:כדורגלני מכלן
קטגוריה:כדורגלני ספורטינג בראגה
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים בבלגיה
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים בפורטוגל
קטגוריה:מאמני כדורגל ישראלים
קטגוריה:מאמני בית"ר ירושלים
קטגוריה:מאמני בני יהודה תל אביב
קטגוריה:מאמני מכבי פתח תקווה
קטגוריה:מאמני הפועל כפר סבא
קטגוריה:פרשני כדורגל ישראלים
קטגוריה:סגל i24NEWS
קטגוריה:סגל ערוץ הספורט
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הכדורגל הישראלי
קטגוריה:זוכי פרס בראבו
קטגוריה:משיאי משואה ביום העצמאות: 2004
קטגוריה:אישים ממוצא יהודי-מרוקאי
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1964 | 2024-10-11T20:43:43 |
פיטר ברויגל האב | פיטר ברויגל (לעיתים נכתב ברויכל. בהולנדית: Pieter Bruegel de Oude, מבוטא בְּרֶחֶל; 1525 – 9 בספטמבר 1569) היה צייר פלמי שנודע בציורי נוף וחיי איכרים.
יצירותיו של ברויגל התמקדו בקטנותו של האדם מול עוצמתו של הטבע, וניכרת בהן השפעתו של הירונימוס בוש.
ברויגל נחשב לצייר הפלמי המקורי ביותר בזמנו, ולצייר הנוף המערבי הראשון. פיטר ברויגל הוא אבי שושלת ציירי ברויגל. בניו הם פיטר ברויגל הבן ויאן ברויגל האב, שהיה עוזרו של פטר פאול רובנס. בנו של יאן ברויגל האב היה הצייר יאן ברויגל הבן.
ביוגרפיה
ברויגל נולד בעיירה ברדה (Breda) בארצות השפלה ההאבסבורגיות (הולנד של ימינו) והחל את לימודיו אצל פיטר קוקה ואן אאלסט, שלימים היה לחותנו. ברויגל הצטרף ב-1551 לגילדת הציירים באנטוורפן ונסע לרומא ב-1553, על מנת להעשיר את ניסיונו באמנות ציור הנוף.
בשובו מרומא צייר ברויגל יצירות רבות, הסובבות בעיקר סביב חייהם של איכרים פלמיים. ב-1563 הוא נשא לאישה את מייקה, בתו של ואן אאלסט, ועקר לבריסל, שם חי עד מותו בספטמבר 1569.
שני בניו של ברויגל, פיטר ויאן, היו גם הם לציירים ברבות הימים. עם זאת, שניהם היו צעירים מאוד כשאביהם נפטר, ולכן לא הושפעו ממנו ישירות. יאן, הצעיר מבין השניים, הפך לעוזרו של צייר פלמי מפורסם נוסף, פטר פאול רובנס.
יצירותיו
שמאל|ממוזער|250px|הפתגמים ההולנדיים, 1559
שמאל|ממוזער|250px|משחקי ילדים, 1560
ממוזער|שמאל|250px|נוף עם נפילת איקרוס
שמאל|ממוזער|250px|"מגדל בבל", 1563
ממוזער|שמאל|250px|מפקד האוכלוסין בבית לחם במוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה
ממוזער|שמאל|250px|נפילת מלאכים מורדים, 1562, בהשראת הירונימוס בוש במוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה
שמאל|ממוזער|250px|משל העיוורים, 1568, במוזיאון קאפודימונטה בנאפולי
בעשר השנים שבין שובו מרומא למעבר לבריסל צייר ברויגל בעיקר ציורים עמוסים איכרים עליזים ומלאי חיים. בבריסל צייר סדרה המייצגת את חודשי השנה - נושא המקובל באמנות ימי הביניים. ציוריו החשובים ביותר נעשו כולם בשנותיו האחרונות, והם עוסקים בחיי הכפר ובדת.
רשימת יצירות
Large Fish Eat Small Fish 1556, Albertina, Vienna
Ass at School 1556, Kupferstichkabinett Staatliche Museen, Berlin
נוף ונפילת איקרוס, שנת 1558 לערך, מוזה דה בוז-אר, בריסל
הפתגמים ההולנדיים, 1559, גמאלדגאלרי, ברלין
הקרב בין הקרנבל והתענית, 1559, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
משחקי ילדים, 1560, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
שאול (קרב נגד הפלשתים על הגילבוע) 1562, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
שני קופים קטנים, 1562, גמלדגאלרי, ברלין
ניצחון המוות, שנת 1562 לערך, מוזיאו דל פראדו, מדריד
Dulle Griet (Mad Meg) c. 1562, Museum Mayer van den Bergh, Antwerp
מגדל בבל 1563, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
הבריחה למצרים 1563, גלריית קורטלנד, לונדון
מגדל בבל "הקטן", שנת 1563 לערך, מוזיאון בוימאנס-ואן בונינגן, רוטרדם
התהלוכה לגולגותא 1564, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
הערצת המלכים, 1564, הגלריה הלאומית, לונדון
סדרת חודשי השנה:
ציידים בשלג (דצמבר - ינואר) 1565, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
יום אפרורי (פברואר - מאי) 1565, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
קציר התבואה (יולי - אוגוסט) 1565, המוזיאון הלאומי, פראג
הקוצרים (אוגוסט - ספטמבר) 1565, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק
שובו של העדר (אוקטובר - נובמבר) 1565, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
Winter Landscape with a Bird Trap 1565, Wiltshire, Wilton House
The Calumny of Apelles 1565, British Museum, London
Massacre of the Innocents c. 1565, Hampton Court, U.K./Kunsthistorisches Museum Wien, Vienna
The Painter and the Connoisseur c. 1565, Albertina, Vienna
Preaching Of John The Baptist 1566, Beaux Arts Museum, Budapest
Census at Bethlehem 1566, Musée des Beaux-Arts, Brussels
Conversion Of Paulus 1567, Kunsthistorishes Museum Wien, Vienna
The Land of Cockaigne/Land Of Milk And Honey 1567, Alte Pinakothek, Munich
משל העיוורים, 1568, מוזיאון קאפודימונטה, נאפולי
חתונה כפרית, 1568, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
The Peasant Dance 1568, Kunsthistorisches Museum Wien, Vienna
הקבצנים 1568, הלובר, פריז
The Peasant and the Nest Robber 1568, Kunsthistorisches Museum Wien, Vienna
The Death of the Virgin
The Fall of the Rebel Angels, Musée des Beaux-Arts, Brussels
ראו גם
רנסאנס
לקריאה נוספת
אנדריאס חרוטה, פיטר ברחל, סדרת גדולי הציור מספר 7, תל אביב: מועדון קוראי מעריב, 1964
קית רוברטס, ברויגל, סדרת גדולי הציירים בעולם 2, מאנגלית מרים טל, עורך חיים גמזו, תל אביב: רביבים, 1976
מיק ונציה, ברויגל, סדרת פגישה ראשונה עם גדולי האמנות בעולם, מאנגלית - אירית ארב, זמורה-ביתן, תשס"א, 2001.
תמימה סגיב, זה שהיום מלך ימות מחר: ביקורת שליטים ביצירות הולביין וברויגל וההומניזם הצפוני/עבודת גמר (מ"א)--אוניברסיטת תל אביב, 2000
פליכס טימרמנס, פיטר ברויגל, תרגם שלמה הרברג ספריית שחרות [תל אביב] : עם עובד, תש"ח,1948 (רומן ביוגרפי על קורות חייו ואמנותו של פיטר ברויגל)
צבי זוהר, ימיו האחרונים של צייר, בתוך קובץ הסיפורים "אמנים בחייהם". מרחביה : ספרית פועלים, 1965.
ג'ובני גרדיני, ברויגל - דייסת תירס; עברית גרציאלה דנון כרך מספר 5 בסדרת אמנות לנוער, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1988 (סיפור המבוסס על ציורים של ברויגל)
שירה מודרנית, מבחר תרגומים / עברית בנימין הרשב, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1990
קישורים חיצוניים
חייו ויצירותיו של ברויגל
אלי אשד, אבי השושלת: על פיטר ברויגל האב, 18 בדצמבר 2012
הערות שוליים
*
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:ציירי תור הזהב של הולנד
קטגוריה:ילידי 1525
קטגוריה:נפטרים ב-1569 | 2024-05-19T14:27:56 |
פיטר ברויגל | קטגוריה:פירושון אישים | 2022-11-28T03:33:24 |
פיטר ברויגל הבן | פיטר ברויגל הבן (לעיתים נכתב ברויכל. בהולנדית: Pieter Bruegel, מבוטא בְּרֶחֶל); 1564 – 1638) היה צייר פלמי בתקופת הרנסאנס, בנו של פיטר ברויגל האב.
אביו נפטר בהיותו בן חמש בלבד. ברויגל הבן קיבל את הכשרתו האמנותית מצייר הנוף הפלמי ז'יל זן קונינקסלו (Gilles van Coninxloo), שאת אחותו נשא לאחר מכן לאשה. ברויגל הבן הפך למאסטר בשנת 1585. אז החל לצייר נופים ונושאים דתיים. ציורי הפנטזיה עם אש ודמויות גרוטסקיות, אשר הובילו בעבר לכינויו "ברויגל של הגיהנום" מיוחסים כיום לאחיו יאן ברויגל האב.
פרט לעבודותיו שנעשו תחת השראתו שלו, ברויגל הבן גם העתיק את עבודותיו של אביו, דבר שהוביל לבלבול באשר לשאלה מי מהם צייר את הציורים. שמאל|ממוזער|250px|חתונה כפרית-גרסת פיטר ברויגל הבן לציורו המפורסם של אביו
ממוזער|שמאל|250px|עורך הדין של הכפר, 1621.
ממוזער|שמאל|250px|מתנות החתונה על ידי סדנתו, ללא תאריך במוזיאון ישראל.
מציוריו
היריד בכפר (Village Fair)
הצליבה (The Crucifixion)
חורף, צייד בשלג (Winter, Hunter in the Snow)
גלריה
קישורים חיצוניים
פיטר ברויגל הבן בגלריה של אולגה
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:ציירי תור הזהב של הולנד
קטגוריה:ילידי 1564
קטגוריה:נפטרים ב-1636 | 2024-05-31T14:55:22 |
יאן ברויגל האב | יאן ברויגל האב (בהולנדית: Jan Bruegel, מבוטא בְּרֶחֶל); 13 בינואר 1568 – 1625) היה צייר פלמי, בנו של פיטר ברויגל האב ואביו של יאן ברויגל הבן.
יצירתו כוללת היסטוריות תנ"כיות, מיתולוגיות וקלאסיות, סצנות קרב, נופי גיהנום, נופי ים, זרי פרחים ודומם, דיוקנאות וסצנות ז'אנר, כמו גם סוגים רבים של נופים: ציד יערות, נופי הרים, כבישים ונהרות כפריים וכפרים. ברויגל שיתף פעולה לעיתים קרובות עם ציירים אחרים, ביניהם פטר פאול רובנס, האנס רוטנהאמר, יאן ואן באלן, סבסטיאן פרנקס ויוס דה מומפר.
ממוזער|שמאל|250px|Bouquet, 1603.
נולד בבריסל. צייר בעיקר נופים ופרחים. הוא החזיק גם בסטודיו באנטוורפן בבלגיה. מת מכולרה באנטוורפן.
קישורים חיצוניים
גלריה מציוריו של יאן ברויגל האב
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:ציירי תור הזהב של הולנד
קטגוריה:פרחים בתרבות
קטגוריה:ילידי 1568
קטגוריה:נפטרים ב-1625 | 2024-03-01T01:38:11 |
אמה (יחידת מידה) | שמאל|ממוזער|250px|אמה
שמאל|ממוזער|250px|
אַמָּה היא יחידת מידה קדומה לאורך. היא שאולה מאורכה של היד מהמרפק ועד קצה האצבע הארוכה (האמה). על פי רוב שיעור האמה הוא שישה טפחים.
בעולם העתיק
האמה שימשה כיחידת מידה בסיסית לאורך בעולם העתיק, בהיותה אמצעי מדידה נגיש ויחסית אחיד.
בעת העתיקה שימשו שתי מידות של אמה. האחת קצרה והאחת ארוכה. האמה הקצרה הייתה בעלת אורך של 24 אצבעות, או שישה טפחים. מאחר שאצבע של גבר בוגר עובייה כשני סנטימטר, וטפח לפיכך הוא באורך של שמונה סנטימטרים, נגזר כי אורכה של אמה קצרה הוא כ-48 סנטימטר. האמה הארוכה, שבמצרים העתיקה כונתה "מלכותית", הייתה בעלת 28 אצבעות, או שבעה טפחים.
במצרים שימשה אמה נוספת שכונתה "רמן", היא הייתה בעלת 20 אצבעות, או חמישה טפחים, והייתה מבוססת על אורך זרוע היד מהכתף ועד המרפק.
במקדש שימשה אמה של חמישה טפחים, ישנה מחלוקת בגמרא האם הייתה זו אמה רגילה שחולקה לחמישה טפחים יותר גדולים או שהייתה זו אמה יותר קטנה שאורכה כ-40 ס"מ שהם חמישה טפחים רגילים.
מהמחקר ההיסטורי והארכאולוגי עולה כי מידת האמה בת ששת הטפחים בעולם העתיק לא הייתה קבועה לחלוטין, אך שיעורה נע תמיד בין 43-57.6 ס"מ.
נקבת השילוח עשויה לתת פתרון לאורכה של אמה, שכן כתובת השילוח מעידה כי המרחק מן מוצא הנקבה אל הבריכה שבסופה הוא אלף ומאתים אמה, ומכיוון שאורך הנקבה הוא כ-533 מטרים, הרי שאורך אמה הוא כ-44.4 ס"מ. מצד שני, המספר "אלף ומאתים" הוא מספר עגול, שניתן להחשיבו מספר טיפולוגי, והוא רק מעיד על אורך מקורב של הנקבה.
גם המרחק בין טבריה העתיקה לחמי-טבריה יכול לגלות לנו את אורכה של האמה, הגמרא במסכת מגילה מעידה כי המרחק ביניהם הם 2,000 אמה ("כמחמתן לטבריה").
בהלכה
האמה היא אחת מהמידות המופיעה יותר משאר המידות, במקרא ובדברי חז"ל. בתורה האמה מופיעה בהלכות בניית המשכן ובמדידת אלפיים אמה למגרשי ערי הלוויים, וכן בספרות חז"ל היא מופיעה בהלכות רבות.
בספרות חז"ל מוזכר קיומם של כמה אמות שונות: "אמה יתירה על של משה חצי אצבע" ו"אמה היתירה על של משה אצבע"; "אמה בת חמישה טפחים" ו"אמה בת שישה טפחים"; "אמה שוחקת" ו"אמה עצבה".
אמות הגדולות מהאמה של משה – אמות ששימשו למדידת חומרי הגלם של המקדש, על מנת שהאומנים יתנו למקדש יותר ולא יגיעו לידי מעילה. המשנה מספרת ששתי האמות הללו היו מונחות על שער שושן. היו שני סוגים של אמות כאלו, אחת הגדולה בחצי אצבע, ואחת הגדולה באצבע.
אמה בת חמישה טפחים – אמה ששימשה למדידה של כמה דברים במקדש. ישנה מחלוקת תנאים על היקף השימוש בה. לדעת רבי יהודה כל כלי המקדש נמדדו באמה בת חמישה טפחים, והבניין עצמו נמדד באמה רגילה, ואילו רבי מאיר סובר שרק מזבח הזהב וחלקים מהמזבח החיצון נמדדו באמה בת חמישה טפחים.
אמה שוחקת – אמה הגדולה במקצת מאמה רגילה, ומשמשת כדי לוודא שלא חורגים מהרף הרצוי. יש הסוברים שגודלה כמו האמה הגדולה משל משה חצי אצבע.
אמה עצבה – אמה הקטנה במקצת מאמה רגילה, ומשמשת כדי לוודא שלא עוברים את המקסימום המותר.
באופן כללי, ההלכה קובעת שיש ללכת לחומרה ולהשתמש באמה קטנה או גדולה יותר לפי החומרה בהקשר המדובר. אך קיימות בעניין מחלוקת בין התנאים, בין האמוראים ובין הראשונים, במיוחד בנוגע להיקף השימוש באמה בת חמישה טפחים. למעשה נפסק בכל ההלכות המעשיות שהאמה היא תמיד בת שישה טפחים.
במידות זמננו
בשיעור אורך האמה לפי מידת זמנינו, נפלה מחלוקת במאות השנים האחרונות, לשיטת הרמב"ם אורכה הוא 45.6 ס"מ. אמנם פוסקים שונים, ובהם רבי יחזקאל לנדא מפראג בעל נודע ביהודה, הגר"א, החת"ם סופר, והחזון איש, הטילו ספק במהימנות המסורת המקובלת כי אורך האמה נע בין 45–48 ס"מ, וסברו כי אורכה נע בין 56–58 ס"מ. לעומתם טרחו פוסקים אחרים, ובראשם רבי אברהם חיים נאה, להוכיח כי שיעורה של האמה הוא אכן 45–48 ס"מ.
בזמנים מודרניים
מידת האמה שימשה בארץ ישראל עוד בימי המנדט הבריטי לציון מידות של קרקעות ואריגים. פקודת המשקולות והמידות משנת 1947, הכלולה בחוק הישראלי, קובעת תקנים עבור שני סוגי "אמה": אמה באריג שאורכה 67.76 סנטימטרים, ואמה בקרקע שאורכה 75.80 סנטימטרים אמת הקרקע נקראה גם "צעד".
ראו גם
רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
יחידות מידה לא תקניות
טפח
לקריאה נוספת
אנציקלופדיה תלמודית, ערך "אמה (מדת אורך)"
קישורים חיצוניים
מידות ושיעורי תורה, באתר דעת
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
קטגוריה:יחידות מידה קדומות
קטגוריה:שיעורי חז"ל
קטגוריה:יחידות מידה המבוססת על גוף אדם | 2024-08-17T16:51:00 |
תומס קון | REDIRECT תומאס קון | 2004-11-04T12:29:39 |
יאן ברויגל הבן | שמאל|ממוזער|260px|גן עדן, יאן ברויגל הבן (סביבות 1620). שמן על אלון. Gemäldegalerie, ברלין, גרמניה
יאן ברויגל הבן (בהולנדית: Jan Bruegel; מבוטא בְּרֶחֶל; 13 בספטמבר 1601 – 1 בספטמבר 1678) היה צייר פלמי, בנו של יאן ברויגל האב.
ביוגרפיה
ברויגל הבן למד אצל אביו ובמהלך הקריירה שלו יצר ציורים בסגנון של אביו. יאן, אחיו אמבריאוסיוס ברויגל, וfijnschilders אחרים מהרנסאנס הצפוני יצרו תמונות נוף, סצנות אלגוריות ויצירות אחרות תוך הקפדה על פרטים קטנים. ברויגל גם העתיק יצירות של אביו ומכר אותן עם חתימתו של האב. ניתן להבדיל בין היצירות המקוריות וההעתקים על ידי שימת לב לביצוע הקפדני-פחות ולצבע הבהיר יותר.
יאן הבן טייל באיטליה כשאביו מת מכולרה וחזר במהירות לקחת את הפיקוד על הסטודיו של אביו באנטוורפן. הוא זכה במהירות למעמד משלו והפך לדיקן של הגילדה המקומית בשנת 1630. עבודותיו הטובות ביותר הן תמונות נוף מקיפות, בין אם תחת שמו ובין אם כרקעים לציירים אחרים כמו הנדריק ואן באלן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:ציירי תור הזהב של הולנד
קטגוריה:ילידי 1601
קטגוריה:נפטרים ב-1678 | 2024-05-31T14:24:32 |
יאן ברויגל | ברויגל | 2016-11-01T08:19:39 |
שוטטות (סדרת טלוויזיה) | שוטטות היא קומדיית מצבים ישראלית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה ששודרה ב"רשת", ערוץ 2 בשנים 2001–2003 במשך שתי עונות.
הסדרה שודרה בשידורים חוזרים בערוצים שונים: ב-yes, בערוץ Hot בידור ישראלי וערוץ Hot קומדי סנטרל. וכן הועלתה לשירות HOT VOD.
עלילה
הסדרה עוסקת בחלומו הגדול של אסף רותם, שרוצה להגיש, לערוך ולביים את "מסע בין כוכבים" - תוכנית אירוח בטלוויזיה שתהיה חדשנית כמו "השמן עם הסוני" של ירון לונדון ואישית כמו "פגישה לילית עם קובי מידן". את הזדמנות חייו מקבל אסף ממשה, מנהל הערוץ המקומי בראשון לציון, אולם מפאת התקציב האפסי שעומד לרשותו, הוא מתנה את הפקת התוכנית בשילובו של צוות הצילום של חברת "וידאו-טופ" (שסיסמתם היא "לגעת בטופ עם וידאוטופ"). הצוות, שמתמחה בצילום חתונות, בריתות ובר-מצווה, כולל את יניב בנבנישתי הצלם, ואהרון שריקי המקליט.
בכל פרק בסדרה מתארח סלבריטאי בתפקיד עצמו, ובכל פרק הם מצטערים על הרגע שבו הסכימו לשתף פעולה עם חבורת הלוזרים הזו.
רקע
את התסריט כתב אסף הראל בעזרתם של אורי גוטליב, ארז בן הרוש ותמר מרום. הסדרה זכתה בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2003. גוטליב זכה בפרס האקדמיה לשחקן הקומי הטוב ביותר על גילום דמותו של יניב בנבנישתי.
דמויות
אסף רותם (אסף הראל): מראיין שאפתן שרוצה ליצור תוכנית עם מרואיינים איכותיים, כמו "בילי בדרכים" אבל עם לוק של "השמן עם הסוני". חולם להעביר את התוכנית ל-לייט נייט בערוץ 2. סובל מבעיית חוסר טאקט.
צוות "וידאו טופ", צילום חתונות ("וידאו טופ - הטופ בצילום אירועים"):
יניב בנבנישתי (אורי גוטליב): (ידוע בתור יניב במלעיל) צלם דתי שמעיר לעיתים קרובות הערות מיותרות, ומתנדב ללמד את הסובבים אותו על מהות החיים והאיכויות הנסתרות בבני עקיבא וקבלת שבת.
אהרון שריקי (ארז בן הרוש): המקליט. יש לו מודעות עצמית נמוכה.
משה (בני כרמלי): בעל הערוץ. בעל ערוץ קהילתי עם תקציב דל מאוד. לא מסתדר עם אסף.
שמאל|ממוזער|200px|צוות "מסע בין כוכבים", מימין: יניב בנבנישתי (אורי גוטליב), אסף רותם (אסף הראל) ואהרון שריקי (ארז בן הרוש).
בתפקיד עצמם
בסדרה מופיעים בכל פרק ידוענים ישראליים בתפקיד עצמם (המרואיינים, בדרך כלל). הידוענים שהשתתפו בסדרה היו אורנה בנאי, שרית חדד, ירון לונדון, ימית סול, יגאל שילון, מני פאר, ליאור מילר, יעל אבקסיס, להקת היי פייב, רונן חרזי, שלמה שרף, איריס קול, נתן זהבי, דידי הררי, נדב אבקסיס, ורדה רזיאל ז'קונט, דנה מודן, יגאל בשן, עוזי חיטמן, ישראל פוליאקוב, יעל פוליאקוב, יורם ארבל, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, דנה אינטרנשיונל, שי כרם, ששי גז, גיל ריבה, צחי נוי, ישראל אהרוני, שולה חן, ישראל אוקסמן (קליוסטרו), ליאור מנור, קורין אלאל, ברי סחרוף, קובי מידן, אביב גפן, אלונה וינד רז, ומודי בראון.
עונה 1 (2001)
המפגש (עם אורנה בנאי)
ההופעה (עם שרית חדד)
ים המלח (עם ירון לונדון וימית סול)
התאונה (עם מני פאר ויגאל שילון)
הקלטת (עם ליאור מילר ויעל אבקסיס)
מיליון דולר (עם היי פייב, רונן חרזי ושלמה שרף)
הריב (עם איריס קול, נתן זהבי, דידי הררי וורדה רזיאל ז'קונט)
המכולת (עם יגאל בשן, דנה מודן ועוזי חיטמן)
ביקור בית (עם ישראל פוליאקוב ויעל פוליאקוב)
הפירמידה (עם יורם ארבל)
הטראומה (עם אלי פיניש ומריאנו אידלמן)
עונה 2 (2002-2003)
המשפט (עם דנה אינטרנשיונל)
התינוק (עם גיל ריבה ורון חולדאי)
העוקץ (עם צחי נוי)
הלו הלובסטר (עם ישראל אהרוני)
ספינת האהבה חלק א' - (עם שולה חן)
ספינת האהבה חלק ב' - (עם שולה חן)
הקוסם (עם ישראל אוקסמן וליאור מנור)
שעון קיץ (עם קורין אלאל וברי סחרוף)
החלום (עם קובי מידן)
מיל קבלת שבת (עם אביב גפן ואלונה וינד רז)
מילואים (עם מודי בראון ויגאל עדיקא)
שידור
עונהמספר פרקיםתקופת שידור מקורית שידור ראשוןשידור אחרון11126 ביוני 20014 בספטמבר 20012118 בנובמבר 200217 בינואר 2003
קישורים חיצוניים
"שוטטות" - אתר הסדרה
קטגוריה:סדרות טלוויזיה ישראליות שעלו לשידור בשנות ה-2000
קטגוריה:קומדיות מצבים ישראליות
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה סאטיריות ישראליות
קטגוריה:רשת: תוכניות וסדרות
קטגוריה:ערוץ 2: תוכניות וסדרות
קטגוריה:זוכי פרס האקדמיה לטלוויזיה: תוכניות וסדרות | 2024-09-03T20:40:47 |
עות'מאן בן עפאן | עות'מאן בן עַפַאן (בערבית: عثمان بن عَفَّان; 574–656) היה הח'ליפה השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" ששלטו באימפריה המוסלמית לאחר מוחמד. כיהן כח'ליפה משנת 644 ועד 656.
ביוגרפיה
המסורת האסלאמית אינה מספרת הרבה על חייו המוקדמים של עות'מאן. המסורת מספרת עליו שהיה בן המתאסלמים הראשונים, קודם להג'רה וקרב בדר, אך אין בנמצא תיאורים מפורטים על היותו לוחם נמרץ בעד האסלאם או שימוש בקשרי משפחתו לטובתו בימיו הראשונים.
עות'מאן הוכתר כח'ליפה לאחר מותו של הח'ליפה השני, עומר בן אל-ח'טאב, אשר נרצח בידי עבד פרסי. עומר מינה מועצה שתחליט על הח'ליפה הבא – "מועצת השורא". לאחר התייעצות ותוך מחלוקות החליטה המועצה למנות את עות'מאן, שהיה חתנו של מוחמד משני דרכים. המינוי עורר זעם בקרב הענפים השונים במשפחת הנביא. אחד הפלגים האלו, צאצאי עלי בן אבי טאלב, הפך ברבות הימים לשיעי.
עות'מאן היה מהאצולה המכאית, מתוך הקבוצה של חשובי מכה, והיו לו קשרי משפחה עם אבו סופיאן ובית אומיה. ישנם חוקרים הסוברים שבחירתו לח'ליפה נעשתה על ידי שבט קורייש כאיש בעל הסיכויים הכי גבוהים, בתקופתו האצולה הג'אהלית חזרה לשלוט. עות'מאן היה ח'ליפה במשך 12 שנה. המוסלמים מחלקים את תקופתו לשתיים: שש השנים הראשונות הטובות ושש השנים הנותרות הרעות, כאשר קו פרשת המים הוא איבוד הטבעת – אירוע מאגי, שגרם למזל רע שפקד את עות'מאן למרות היותו צדיק.
עות'מאן הבין שאם ברצונו להתקבל על העם, עליו להמשיך במסעות הכיבושים של קודמיו אבו בכר ועומר, להמשיך במיסוי ולהמשיך להגן על האימפריה המוסלמית המתפתחת. עם זאת, בניגוד לקודמיו אשר קיבלו את הנוהג לפיו הכספים הנגבים בכל מחוז נכבש יושקעו חזרה באותו מחוז, עות'מאן ביקש להבטיח כי המיסים שנגבו על ידי האמירים (נסיכים) השונים יועברו לקופת המדינה במכה, ומשם יועברו בחלוקה צודקת על ידי הח'ליף לכל מחוז. בכך ביקש עות'מאן לחזק לא רק את מעמדו של מוסד הח'ליפות, כי אם גם את מעמדו האישי כמנהיג בפועל של האומה האסלאמית המתפתחת. עם עלייתו לח'ליפות, הפרסים ניסו להשיב אליהם את האזור בו נמצאת כיום עיראק, אך נבלמו על ידי חיילי עות'מאן שאף כבשו חלקים נרחבים מהאימפריה הפרסית – כיבושים שלא נעשו למטרות התיישבות, אלא למטרות גביית מיסים. עד שנת 651 נכבשה כל האימפריה הפרסית על ידי המוסלמים.
כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות, בעיקר מבני משפחת הנביא מוחמד שהאשימו אותו בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר בניגוד לחוקי הדת ובזבוז כספים רבים. אחת ההאשמות נגד עות'מאן הייתה שהוא קידם קרובים לעמדות מפתח והשאיר את הרושם שהוא מעוניין יותר בהעשרת משפחתו מאשר בטובת הציבור המוסלמי. כל המשרות של מושלי המחוזות היו בידי משפחתו בתום תקופה של חמש שנים. הוא העניק את כל החלק הממשלתי של השלל מכיבוש צפון אפריקה לבן דודו וכאשר הוכיחו אותו על כך, הוא ניסה להתגונן על ידי ציטוט פסוקים מהקוראן, אותו הוא ערך בעצמו.
ההתנגדות לעות'מאן הייתה בשלושה מוקדים: בכופה (עיראק), מצרים ואלמדינה:
כופה – עות'מאן ניסה להעביר את האחוזות שנכבשו לטובת בני משפחתו וניסה לשלוח את אנשי שבט קורייש כדי לנהל את האדמות. מספרים שהמושל החדש התרברב שכל עיראק הוא הגן הפרטי של קורייש. אנשים שניסו להתנגד למדיניות עות'מאן פגשו תגובה חריפה מצידו. לדוגמה אחד מוותיקי האסלאם וחברי הנביא מוחמד שניסה להוכיח את עות'מאן הוכה בתוך המסגד. בשנות שלטונו נבנו תחושות של קיפוח ומתח כלכלי ודתי. הייתה תחושה חזקה של אי צדק כאשר דברים אינם מתפתחים לכיוון הנכון. מרד אנשי כופה החל ב-655 כאשר אנשי כופה סירבו לתת למושל החדש להיכנס לעיר ובחרו מושל חלופי משלהם שלא קיבל מינוי מעות'מאן וצעדו לכיוון מדינה להתעמת עם עות'מאן.
מצרים – גם במצרים היה חוסר שביעות רצון ודרישה מעות'מאן לתקן את דרכו. בתחילה המצרים הגישו עצומה לעות'מאן כדי לתקן את מעשיו והוא הבטיח להם שהוא יתקן את מעשיו, אך עם זאת שלח שליח למושל כדי להרוג את האנשים המתנגדים לו. כאשר התגלה להם העניין הם האשימו את עות'מאן בבגידה באסלאם והתחילו בצעדה לכיוון מדינה כדי לדרוש את התפטרותו.
מדינה – בעקבות קידום אנשי משפחתו של עות'מאן על חשבון מכובדים אחרים, קידום שליטתה של העילית האסלאמית הקוריישית גם במחיר דריסת זכויות היתר של ותיקי האסלאם ותלונות רבות בנושאים כלכליים, אי עשיית צדק ושחיתות, אמרו אנשי מדינה כי לא ייתכן שמישהו המייצג את הדת ומסמל את נציג האל ינהג כך. אנשים אלו הציגו את המרד כג'יהאד וכאשר אנשי מצרים חזרו למדינה, הם הטילו מצור על ביתו של עות'מאן, במשך 40 יום. עות'מאן סירב להתפטר וב-656 פרצו המורדים לתוך ביתו. הוא נותר לבד במערכה רק עם אחת מנשיו, שאיבדה 4 מאצבעות ידה כתוצאה ממכת חרב שהנחית עליה אחד מרוצחיו עות'מאן, בעת שזו ניסתה לגונן על בעלה. לאחר רציחתו של עות'מאן הוכרז עלי בן אבי טאלב כח'ליפה.
רציחתו של עות'מאן הביאה לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, שהביא למלחמת האחים הראשונה באסלאם (הפִתנה הגדולה) על רקע נקמת דם של מועאויה קרובו של עות'מאן בעלי, ולעליית שושלת בני אומיה. ככל הנראה עלי בן אבי טאלב, לא היה מעורב ברצח של עות'מאן, אבל לאחר שעלה לשלטון שיתף פעולה עם יוזם הרצח מאלכ אל-אשתר.
בשנת 650 החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים, אליהם הצטרפו גם ההאשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי בן אבי טאלב כח'ליפה. למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן (בין השאר על ידי השמדת נוסחים שאינם זהים לגרסה שהציג), ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם.
משפחתו
עות'מאן כונה "ד'וּ נוּרַיְן" (ذو النورين – "בעל שני האורות"), מאחר שהתחתן עם שתי בנותיו (=אורות) של הנביא, אום כולת'ום ורוקיה. נוסף על כך, עות'מאן היה נכדהּ של אום חכּים בנת עבד אל-מטלב, שהייתה דודתו של הנביא מוחמד מצד אביו.
הנצחתו
על שמו נקרא עות'מאן הראשון, מייסד האימפריה העות'מאנית שהעניק לאימפריה את שמה. במוזיאון איה סופיה ישנו שלט המזכיר את שמו בצד שלטים המזכירים את 3 הח'ליפים המכונים "ישרי הדרך" הנוספים.
בתקופתו התגבש הכתיב העות'מאני.
אילן יוחסין
ראו גם
מועצת השורא (חליפות)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ח'ליפים
קטגוריה:בית אומיה
קטגוריה:ילידי 574
קטגוריה:נפטרים ב-656
|} | 2024-07-22T09:44:11 |
טוני בלייר | ממוזער|שמאל|בלייר עם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, נובמבר 1999
שמאל|ממוזער|250px|בלייר עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, 2004. היחסים בין שני המנהיגים היו קרובים.
שמאל|ממוזער|250px|בובה בדמות בלייר בהפגנת מחאה נגדו. יריביו טענו שהוא מתרפס בפני האמריקאים, ויוצא למלחמות לא נחוצות.
שמאל|ממוזער|250px|בלייר מקבל את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש
סר אנתוני צ'ארלס לינטון "טוני" בלייר (באנגלית: Anthony Charles Lynton "Tony" Blair; נולד ב-6 במאי 1953) הוא פוליטיקאי בריטי, אשר כיהן כראש ממשלת בריטניה ה-51, משנת 1997 ועד לשנת 2007, וכשליח הקוורטט למזרח התיכון משנת 2007 עד 2015. מאז 2016 הוא עומד בראש ארגון שהקים "מכון טוני בלייר לשינוי עולמי" . כראש ממשלה, המדיניות שיישם שיקפה ברובה את הפילוסופיה הפוליטית של "הדרך השלישית", עמדה הממוקמת במרכז המפה הפוליטית, המנסה לגשר בין השמאל והימין.
ביוגרפיה
ראשית חייו
בלייר נולד באדינבורו שבסקוטלנד. בסוף 1954 עברה משפחתו לאדלייד, דרום אוסטרליה. שם שימש אביו כמרצה למשפטים באוניברסיטת אדלייד. המשפחה חזרה לממלכה המאוחדת בקיץ 1958. הם גרו זמן מה עם אמה ואביה החורג של הייזל (אמו של בלייר), בביתם שבפאתי צפון מזרח העיר גלאזגו. אביו של בלייר קיבל עבודה כמרצה באוניברסיטת דרהאם ומגיל חמש בלייר התגורר בדרהאם, שבצפון מזרח אנגליה.
בגיל 13, הוא נשלח לבלות את תקופת הלימודים בפנמיית "פטס קולג'" באדינבורו, בה למד מ-1966 עד 1971. לאחר שסיים את לימודיו שם, בגיל 18, בלייר עבר ללונדון בניסיון למצוא תהילה כאמרגן של להקות רוק.
בשנת 1972, בגיל 19, החל ללמוד ב"סנט ג'ון קולג'", שבאוניברסיטת אוקספורד, שם למד משפטים במשך שלוש שנים. כסטודנט, הוא ניגן בגיטרה ושר בלהקת רוק. בהיותו באוקספורד, בלייר סיפר שהיה טרוצקיסט לזמן קצר, לאחר שקרא את הכרך הראשון של הביוגרפיה של איזאק דויטשר על ליאון טרוצקי. הוא סיים את לימודיו באוקספורד בשנת 1975, בגיל 22. באותה שנה, בזמן ששהה באוקספורד, אמו הייזל מתה בגיל 52 מסרטן בלוטת התריס, דבר שהשפיע עליו רבות.
לאחר שעזב את אוקספורד, הוסמך כעורך דין בלונדון והחל לעבוד כבריסטר (טוען בבית משפט), בתקופה זו פגש את אשתו לעתיד, צ'רי בות' (בתו של השחקן טוני בות') שגם עבדה כעורכת דין.
בשנת 1975 הצטרף למפלגת הלייבור הבריטית.
קריירה פוליטית
בשנת 1983 נבחר לנציג סדג'פילד בבית הנבחרים בבחירות הכלליות שנערכו. ב-1984 נעשה לדובר מפלגתו לענייני אוצר ואחר כך לענייני תעשייה ומסחר.
במרוצת הזמן עלה בתפקידיו במפלגה וב-1989 נבחר לשר האנרגיה בממשלת הצללים של הלייבור, כשנה לאחר מכן לשר העבודה ובשנת 1992 נבחר לשר הפנים בממשלת הצללים.
בשנת 1994, בעקבות פטירתו של ג'ון סמית', יושב-ראש מפלגת הלייבור הקודם, נבחר בלייר ברוב קולות לתפקיד היושב-ראש. ב-1995 העביר ברוב קולות בוועידת המפלגה שינוי בסעיף 4 של חוקת המפלגה, שבנוסחו המקורי הייתה התחייבות לבעלות ציבורית על התעשייה והמסחר, התחייבות שבלייר הסיר בנוסח החדש שהעביר.
לקראת הבחירות הציג בלייר מצע פרגמטי בנושאי כלכלה וחברה, הכולל הרחבת שירותי הבריאות, החינוך והרווחה, במקביל להעלאת מס מסוימת. בנוסף הבטיח לקבוע לראשונה שכר מינימום. בנוסף מיתג מחדש את המפלגה כ"ניו לייבור", כמפלגת מרכז פרגמטית. במקביל הצליח בלייר לקבל את תמיכתו של איל התקשרות רופרט מרדוק, ועיתוניו של מרדוק תמכו בבלייר לתפקיד ראש הממשלה.
כראש ממשלה
כהונה ראשונה
במאי 1997 נבחר לעמוד בראש ממשלת בריטניה לאחר שהביס את המפלגה השמרנית, אשר שלטה כ-18 שנים בממשלה. בלייר נבחר לתפקיד זה בגיל 43 והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בבריטניה מאז שנת 1812.
מייד עם היבחרו יזם בלייר שני תהליכים פורצי דרך, תהליך השלום בצפון אירלנד, והעברת סמכויות ממשל לסקוטלנד וויילס. במסגרת התוכנית להעברת סמכויות נערך משאל עם בשתי המדינות בספטמבר 1997, ובשני המקרים הצביעו התושבים בעד העברת סמכויות לפרלמנט מקומי, והוקמו הפרלמנט הוולשי והפרלמנט הסקוטי ב-1999.
ממשלתו חתמה באפריל 1998 על הסכם יום שישי הטוב, הסכם שלום בצפון אירלנד לאחר שלושים שנות הסכסוך בצפון אירלנד, אשר הפחית את רמת האלימות והוביל את צפון אירלנד למסלול של פיוס בין הצדדים היריבים וצמיחה כלכלית. התהליך סבל מעיכובים סביב טענות להפרתו מצד גורמים שונים, ובמיוחד הטענה כי ה-IRA אינו עומד בהתחייבויותיו להתפרק מנשקו. בהצהרה שניתנה על ידי בלייר ועל ידי ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן, בבלפסט ב-8 בדצמבר 2004, הסתבר כי מזה חודשים מתקיים משא ומתן חשאי בין הצדדים, הקרוב להביא להסכם בדבר פירוק ה-IRA מנשקו, דבר שעשוי להוביל לשיפור המצב ולהמשך תהליך השלום בצפון אירלנד.
באפריל 1998 ביקר לראשונה בישראל, ומאז היה פעיל בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
במדיניות הפנים הוביל בלייר את הלייבור לאמץ מדיניות מרכזית יותר. בשנים הראשונות של ממשלת הלייבור הביא בלייר ליישום חלק ניכר מהמצע שפרסמה המפלגה ב-1997, בו הביעה המפלגה את כוונתה להביא לקיצוץ מספר התלמידים בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי ל-30. כמו כן, הובעה במניפסט שאיפה ליצירת מסלולים לענישה מהירה של צעירים שהפגינו עבריינות מתמשכת, מסלולים אשר יצמצמו במחצית את פרק הזמן שבין המעצר למתן גזר הדין; בנוסף, נעשה ניסיון לקצר את רשימת ההמתנה ל-NHS על ידי מתן טיפול ל-100,000 מטופלים נוספים באמצעות שחרור 100 מיליון לירות שטרלינג שנתקעו בביורוקרטיה של ה-NHS, ולהכניס מאות אלפי צעירים מתחת לגיל 25 למעגל העבודה.
ממשלת בלייר הצליחה להשיג חלק מהיעדים הללו תוך קיצוץ המע"מ על חימום ל-5%, שמירה על שיעורי אינפלציה וריבית נמוכים והימנעות מהעלאת מס הכנסה. בנוסף, קידם בלייר את חקיקת חוק שכר המינימום שאושר ב-1998, וממשלתו חוקקה את חוק זכויות האדם (1998) וחוק חופש המידע.
כהונה שנייה
ביוני 2001 התמודד בבחירות על כהונה שנייה בתפקיד מול מנהיג השמרנים, ויליאם הייג. הבחירות נדחו בחודש, עקב פריצת מגפת מחלת הפה והטלפיים בבריטניה. תוצאות הבחירות חזרו בבסיסן על תוצאות מערכת הבחירות הקודמת: מפלגת הלייבור זכתה לניצחון סוחף שני ברציפות, כשהפסידה 5 מושבים בלבד וכמעט שמרה על כוחה, עם רוב של 167 מושבים בפרלמנט.
לאחר הבחירות החל ליישם תוכנית לשילוב המגזר הפרטי באספקת שירותים ציבוריים, על ידי הגדלת חלקן של חברות פרטיות בניהול בתי ספר, בתי חולים ושירותי תחבורה. על פי תוכנית שהוצגה במצע מפלגת הלייבור לפני הבחירות, שלפיהן היא תשקיע בשלוש השנים הבאות עוד 70 מיליארד ליש"ט בשיפור השירותים הציבוריים.
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בניו יורק, הצטרף יחד עם ארצות הברית למלחמה בטרור. בוועידה שנערכה באיים הקנריים בהשתתפות ארצות הברית, ספרד ופורטוגל, החליט גם בלייר לצאת למלחמת עיראק. בלייר תמך בצורה פעילה במלחמה העולמית בטרור שקידם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לאחר פיגועי 11 בספטמבר, בכלל זה שליחת כוחות שהשתתפו במלחמת עיראק ובמלחמת אפגניסטן (2001-). ההחלטה על הפלישה בעיראק, בפרט, ספגה ביקורת ציבורית נרחבת, בכלל זה התנגדות רחבה ב"ניו לייבור" שהתבטאה, בין היתר, בהצבעתם של 139 מחברי הפרלמנט של המפלגה נגד ההחלטה לפלוש לעיראק.
בעקבות החרפת האינתיפאדה השנייה, נפגש באוקטובר 2001 בלונדון עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, והביע תמיכה מלאה בהקמת מדינה פלסטינית וחידוש תהליך השלום.
בינואר 2002, הציג תוכנית לרפורמה בשכר עובדי המגזר הציבורי, שעיקרה הגדלת השכר ומתן גמישות בגובה השכר, במטרה למשוך עובדים למגזר הציבורי, בעיקר לתחום החינוך.
בקיץ 2003 נקלע למשבר פוליטי חמור, לאחר שנחשף כי דו"חות מודיעין בריטיים על תוכניות הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין שונו בהוראת משרדו, כדי לחזק את הטיעונים התומכים במלחמה בעיראק.
כהונה שלישית
בחירות הכלליות בבריטניה, שנערכו במאי 2005, זכה בכהונה שלישית רצופה, אך תמיכתו בנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש וביציאה למלחמה בעיראק עלתה למפלגתו, מפלגת הלייבור, בירידה ניכרת בכוחה בפרלמנט.
בלייר מינה את מזכיר העיתונות שלו, אלסטייר קמפבל (Alastair Campbell), לתפקיד "הדובר הרשמי של ראש הממשלה". מדי בוקר מסר קמפבל הודעות לתקשורת בענייני דיומא, תפקיד בו קנה לו תדמית מקיאווליסטית בעיני עיתונאים רבים. בלייר נפרד מהתקשורת לקראת סיום כהונתו, בנאום שנשא בפני ועידת רויטרס בלונדון. הוא התלונן על השפעת האינטרנט על השיח הציבורי, וטען כי הדבר גורם לשטחיות והתלהמות.
ב-5 בספטמבר 2006, נקרא בלייר להתפטר במכתב של 17 מחברי מפלגת הלייבור. מאידך גיסא, 49 חברי המפלגה תמכו בבלייר. ביום המחרת פרסם העיתון '"הסאן" כי בלייר צפוי לפרוש ב-31 במאי 2007, ובאותו היום שפורסמו דברים אלו התפטרו 7 חברים מממשלתו של בלייר.
ב-7 בספטמבר 2006 קיים בלייר מסיבת עיתונאים בה הודיע כי ועידת המפלגה הבאה, תהיה הוועידה האחרונה שלו בתפקידו כראש ממשלת בריטניה. בלייר לא נקב בתאריך צפוי לפרישתו, שכן רצה למנוע את המבוכה שעלולה להיגרם לו על ידי מתנגדיו. ב-10 במאי 2007 הודיע בלייר כי יתפטר מתפקידו כראש הממשלה, ואכן הגיש את התפטרותו למלכה אליזבת ב-27 ביוני 2007. שר האוצר גורדון בראון החליף אותו בתפקידו.
ביום פרישתו מראשות הממשלה, התמנה בלייר על ידי הקוורטט לשליח למזרח התיכון ועבר להתגורר בירושלים. בדצמבר 2007 המיר בלייר את דתו לנצרות קתולית, לאחר עשרים וחמש שנים של התקרבות לכנסייה בהשפעת אשתו, שגם היא קתולית. בלייר ערך את הצעד רק לאחר עזיבתו את דאונינג 10, מאחר שחשש משערורייה ציבורית, והקפיד להדגיש שאיננו דוחה את הדוקטרינה האנגליקנית שעליה חונך.
שליח הקוורטט למזרח התיכון
ב-27 ביוני 2007 מונה לנציג הקוורטט, מיד עם פרישתו מתפקידו כראש ממשלת בריטניה. הקוורטט מורכב מנציגי ארצות הברית, האו"ם, רוסיה והאיחוד האירופי, ומטרתו לסייע לתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, ולפקח עליו.
בהודעה לעיתונות שפרסמו חברי הקוורטט הובהר, כי הסיבה למינוי המהיר היא ההתפתחויות הדרמטיות האחרונות באזור, וכנראה הכוונה היא להשתלטות החמאס על רצועת עזה וערעור שלטונו של אבו מאזן ברשות הפלסטינית. על פי דיווחים היחידה מבין חברות הקוורטט אשר הביעה התנגדות כלשהי הייתה רוסיה, אך לכתבי AP נמסר כי גם התנגדות זו לא הייתה עקרונית ולמעשה כל החברות תמכו במינוי. מנגד התנגדו למינוי מספר מדינות ערביות וארגון החמאס, אשר טענו למשקעי עבר בין בלייר לעם הפלסטיני וכן העלו את נושא השתתפותו במלחמת המפרץ השנייה.
ב-2015 החליט בלייר לפרוש מתפקידו בקורטט. מקורבים לו אמרו, שאחת הסיבות לעזיבתו הייתה תחושת תסכול בשל הסמכויות החלקיות שהיו בידיו. תפקידו הוגבל לעידוד הכלכלה הפלסטינית ולבניית מוסדות המדינה הפלסטינית. בלייר אמר בעבר בשיחות סגורות שהוא מוטרד מכך שהוא מואשם בכישלונו של הקוורטט לקדם את השלום במזרח התיכון – דבר שהוא הרבה מעבר לאחריותו.
מאידך, מקורות דיפלומטיים מערביים אמרו כי גורמים בקוורטט דחפו את בלייר להתפטר בשל שתי סיבות. הראשונה הייתה שהפך בלתי אפקטיבי בעבודתו ואיבד את האמינות באזור. השנייה נבעה מביקורת בקהילה הבינלאומית על כך שפעילותו כשליח הקוורטט הייתה מנוגדת לאינטרסים העסקיים שלו מול כמה ממשלות במזרח התיכון. גם גורמים בממשל אובמה אמרו בעבר שבלייר הוא כבר לא נכס.
חיים אישיים
בלייר נשוי לשרי ואב לארבעה. בנו הצעיר, ליאו, הוא הילד הראשון שנולד לראש ממשלה בריטי בעת כהונתו מזה 150 שנה.
הונו של בלייר מוערך בכ-60 מיליון ליש"ט. הוא גובה כרבע מיליון דולר להרצאה של 90 דקות, והמקדמה שקיבל על ספרו האוטוביוגרפי שיצא בשנת 2010, עמדה על כ-6.6 מיליון דולר.
פרסים והוקרה
1998 – תואר דוקטור לשם כבוד – האוניברסיטה העברית.
2002 – תואר דוקטור לשם כבוד – אוניברסיטת חיפה.
ב-2003 הוענקה לבלייר מדליית הזהב של הקונגרס.
ב-2009 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את מדליית החירות הנשיאותית לבלייר. באותה שנה זכה בלייר בפרס דן דוד בקטגוריית ממד זמן ההווה, בתחום מנהיגות.
ספרו האוטוביוגרפי
Tony Blair, A Journey: My Political Life. Hutchinson, New York 2010.
קישורים חיצוניים
טוני בלייר, באתר הרשמי של ראש ממשלת בריטניה
הערות שוליים
קטגוריה:ראשי ממשלת בריטניה
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1983–1987)
קטגוריה:פוליטיקאים סקוטים
קטגוריה:מלחמת עיראק
קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:סגל אוניברסיטת ייל
קטגוריה:זוכי פרס דן דוד
קטגוריה:מנהיגי מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)
קטגוריה:דיפלומטים בריטים
קטגוריה:חברי המועצה המלכותית
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1987–1992)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1992–1997)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1997–2001)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2001–2005)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2005–2010)
קטגוריה:נוצרים רומים-קתולים
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אוקספורד
קטגוריה:בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1953 | 2024-09-30T10:38:04 |
אבו-בכר | REDIRECTאבו בכר | 2005-07-07T18:14:13 |
נתן שחם | נתן שחם (29 בינואר 1925, ד' בשבט ה'תרפ"ה – 18 ביוני 2018, ה' בתמוז ה'תשע"ח) היה סופר, עורך, מתרגם, מחזאי ומשורר ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2012 (ה'תשע"ב).
ביוגרפיה
שחם נולד בשם נתן שטיינמן בתל אביב הקטנה בשנת 1925, בנם של ורדה לבית בריסמן, גננת, ושל הסופר אליעזר שטיינמן, שעלו לארץ ישראל שנה קודם לכן עם אחיו הגדול דוד שחם (לימים סופר אף הוא). סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה, ובנעוריו היה חבר ב"מחנות העולים" ואחר-כך ב"שומר הצעיר". ביוני 1942 התגייס יחד עם חבריו מהכשרת התנועה לפלמ"ח לפלוגה ה', ועד מהרה מונה לקצין ההסברה של הפלוגה. השתחרר בשנת 1945, והצטרף לקיבוץ בית אלפא. ערב מלחמת העצמאות התגייס מחדש ומונה כקצין ההסברה של חטיבת יפתח. לחם במלחמה, בין היתר בפשיטה על סעסע, והיה מאנשי הפלמ"ח שכבשו את אילת (אז אום רשרש) והניפו את דגל הדיו במבצע עובדה (1949). לאחר המלחמה השתחרר ושב לקיבוץ. בשנת 1952 נישא לקטינה, אלמנתו של חנוך רוזנברג, חבר בית אלפא שנפל במלחמת העצמאות. בני הזוג גידלו יחד את בנה מנישואיה הראשונים, בועז, וכן בת ובן, אורית שחם-גובר (סופרת ואוצרת מוזיאונים) ויבין. השניים היו נשואים עד מותו.
בשנים 1977–1980 שימש נספח תרבות בקונסוליה הישראלית ניו יורק. כן היה משנה ליושב-ראש רשות השידור ועורך בכיר בהוצאת ספריית פועלים.
שחם זכה במספר פרסים ספרותיים, בהם פרס ביאליק לספרות יפה (1988), פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול (2007) ופרס ישראל לספרות (2012).
במקביל לעבודתו כסופר היה גם כנר וויולן חובב וניגן יחד עם קבוצת נגנים חובבים נוספים.
שחם נפטר בשנת 2018 בביתו שבקיבוץ בית אלפא, בגיל 93. הותיר את אשתו וילדיו.
יצירתו
ב-1943 החל לפרסם משיריו ב"על המשמר" ומסיפוריו ב"ילקוט הרעים".
יצירתו כוללת רומנים, מחזות, קובצי סיפורים, ספרי מסע, ספרי ילדים, וגם ספר מוזיקה.
נהוג לזהות את נתן שחם כחלק מקבוצת סופרי דור תש"ח - קבוצה של סופרים ילידי שנות העשרים והשלושים שפעלה בישראל בשנות החמישים ועסקה על פי רוב בהיסטוריה קרובה (מלחמת העצמאות, המאבק בבריטים) ובמציאות יומיומית במדינה המתהווה.
מחזהו "הם יגיעו מחר" (או "המוקש השביעי"), שהועלה בשנת 1950 בתיאטרון הקאמרי, נחשב, ביחד עם "הוא הלך בשדות" של משה שמיר, כאחת מאבני הפינה הבולטות של התיאטרון הישראלי המתחדש. על אף הצלחתו הרבה של המחזה, כתב שחם עוד שלושה מחזות בלבד ובאמצע שנות החמישים פרש מכתיבה לתיאטרון והוא בן 30 בלבד.
בספרו האחרון, "סיפור הכיסוי של אמא שלי", תיאר את חייו וחיי אחיו בבית האב, הסופר שטיינמן, ואת מסכת ההסתרות וההונאות שחווה שם (בעיקר עקב חייו הכפולים של האב).
יצירותיו
שמאל|ממוזער|250px|נתן שחם (משמאל) בבקעת הירח במבצע עובדה. לידו-נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, מרץ 1949
רומנים
אבן על פי הבאר (ספריית פועלים, 1956)
חכמת המסכן (ספריית פועלים, 1960)
גוף ראשון רבים (ספריית פועלים, 1968)
הלוך ושוב (עם עובד, 1972)
עד המלך (עם עובד, 1975)
עצם אל עצמו (עם עובד, 1983)
דממה דקה (ספריית פועלים, 1983)
רביעיית רוזנדורף (עם עובד, 1987)
סדרה (עם עובד, 1992)
לב תל אביב (עם עובד, 1996)
צלו של רוזנדורף (ספר המשך לרביעיית רוזנדורף) (עם עובד, 2001)
פעמון בקיונג'ו (ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2005)
קרן אקסודוס (זמורה ביתן, 2006)
הרחק מטשקנט (זמורה ביתן, 2007)
לוח חלק (זמורה ביתן, 2010)
חשבון רדום (זמורה ביתן, 2013)
סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי (זמורה ביתן, 2015)
קובצי סיפורים
דגן ועופרת (ספריית פועלים, 1948)
האלים עצלים (ספורי מלחמה) (ספריית פועלים, 1949)
תמיד אנחנו (ספריית פועלים, 1952)
שיכון ותיקים (סיפורים מהווי הקיבוץ) (ספריית פועלים, 1958)
ריח הדרים (ספריית פועלים, 1962)
ספר הדיוקנאות (ספריית פועלים, 1968)
דבר אל הרוח (ספריית פועלים, 1975)
קירות עץ דקים (עם עובד, 1977)
חוצות אשקלון (עם עובד, 1986)
ארבעה בתיבה אחת (הקיבוץ המאוחד, 1987)
ספר חתום (ספריית פועלים, 1989)
דור המדבר (ספריית פועלים, 1991)
נקניקיות חמות (ספריית פועלים, 1993)
מכתב בדרך (ספריית פועלים, 1999)
שלום חברים (הוצאת דביר, 2004)
ספרי מסע
פגישות במוסקבה 1957 (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1957)
מסע בארץ כוש
מסע בארץ־ישראל
מסע בארץ נודעת
ספרים לילדים
כבר מותר לגלות
זבגלל
מי שלח את הציפור?
מחזות
הם יגיעו מחר, ביים יוסף מילוא, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1950.
קרא לי סיומקה, ביים גרשון פלוטקין, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1950.
יוחנן בר חמא הוצג בשנת 1952 .
חשבון חדש, ביים יוסף מילוא, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1954.
ארבע עיניים ועיפרון, ביים זיגמונט טורקוב, הוצג בתיאטרון זוטא בשנת 1961.
עיון
ההר והבית (ספרית פועלים, 1984)
פרסים
1958 – פרס שלונסקי (על "שיכון ותיקים", ה'תשי"ח)
1950 – פרס הבימה
1988 – פרס ביאליק
1993 – פרס ניומן
2007 – פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול
2012 – פרס ישראל לספרות (ה'תשע"ב)
לקריאה נוספת
ידין, צבי. תבניות יסוד ערכיות כמשקפות את המציאות הספרותית של "דור בארץ" בהתפתחותו על פי הדגם של יצירות נתן שחם (רמת גן, תשמ"ד 1984) (עבודת גמר לתואר דוקטור, אוניברסיטת בר־אילן)
יחיאל קדמי, 'בצבת "גוף ראשון רבים" של נתן שחם', עלי-שיח 3 (תשל"ו), 124–130. (על "גוף ראשון רבים")
פנחס לנדר, 'בין "ירח עיון" לבין "עד מלך" לנתן שחם', מאזנים מה (תשל"ז), 53–59.
נפתלי הרץ טוקר, 'סתווים ירוקים ואפורים בסיפורי נתן שחם', מאזנים נ, 3 (תש"ם), 215–219. (על "סתיו ירוק")
יחיאל קדמי, 'החזון שהיה לכזב ולאפר: על ספרו של נתן שחם "עצם אל עצמו"', עלי-שיח 17/18 (תשמ"ג), 257–261.
יצחק בן-יוסף, 'על הספר "עצם אל עצמו" מאת נתן שחם', עלי-שיח 17/18 (תשמ"ג), 262–265.
מנוחה גלבוע, 'אמריקה כמקום, כמטאפורה וכסמל בשלושה רומאנים', בתוך: שלמה נש (עורך), מגוון: מחקרים בספרות העברית ובגילוייה האמריקניים, מוגשים ליעקב קבקוב במלאת לו שבעים שנה, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ח, עמ' 113–126. (על חנוך ברטוב, "באמצע הרומן"; נתן שחם, "חוצות אשקלון"; ומשה שמיר, "ילדי השעשועים")
גרשון שקד, תמיד אנחנו גוף ראשון רבים?', בתוך: שמעון שור, לאה הדומי (עורכים), לספר את הקיבוץ: מחקר וביקורת, תל אביב: ספרית פועלים, 1990, עמ' 176–204.
יוסף אורן, 'צליינות במבחן האינתיפאדה', נתיב 5, 6 (תשנ"ג), 68–75. (על "סדרה")
מתיו מארק סילבר, 'מתי הספרות הישראלית תגלה את אמריקה?', מהות לא (תשס"ו), 92–109. (על נתן שחם, "חוצות אשקלון"; חנוך ברטוב, "באמצע הרומן"; אלי עמיר, "אהבת שאול")
יוסף אורן, 'סיפור הדור בביוגרפיה של עסקן', האומה 166 (תשס"ז), 97–107. (על "קרן אקסודוס")
אביבה מהלו, וכי עירום אתה?!: אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ"ח, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט 2008.
קישורים חיצוניים
מאיר עוזיאל, שחם של יום חדש, ריאיון עם נתן שחם לאחר צאת "הרחק מטשקנט", מקור ראשון
עמנואל צויג, סופרים בשדות זרים, במחנה, 7 באוקטובר 2009
אריק גלסנר, על "לוח חלק", של נתן שחם, הוצאת "זמורה ביתן", פורסם במוסף לספרות של "מעריב" באוקטובר 2010
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:סופרי דור הפלמ"ח
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:עורכים ספרותיים ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
קטגוריה:זוכי פרס ניומן
קטגוריה:זוכי פרס שלונסקי
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
קטגוריה:זוכי הפרס הלאומי לספרים יהודיים
קטגוריה:בית אלפא: אישים
נתן
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:בוגרי המחנות העולים
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:בוגרי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2018
קטגוריה:אישים הקבורים בבית אלפא | 2024-09-04T13:27:41 |
עיט זהוב | ממוזער|עיט זהוב עף בפארק הלאומי דנאלי באלסקה.
ממוזער|עיט בגן חיות באוסטרבה
ממוזער|עיט זהוב טורף שועל
ממוזער| Aquila chrysaetos
עיט זהוב או עיט נשרי (בעבר נקרא עיט סלעים; שם מדעי: Aquila chrysaetos) הוא מין של עוף גדול בסוג עיט. זהו עוף דורס מסדרת דורסי היום ומשפחת הנציים והוא טורף-על היכול להתמודד עם מיני טרף הגדולים ממנו.
תפוצה ואזורי מחיה
תחום התפוצה של העיט הזהוב נרחב משל כל שאר מיני העיט. הוא חי בשטחים הרריים חסרי עצים, במדבר ובאזורי גבעות. העיט הזהוב מעדיף לחיות בנופים חשופים למחצה - מדרונות הרים, מרגלות צוקים ועמקי נהרות. רוב אוכלוסיות העיט הזהוב יציבות.
העיט הזהוב התאים את עצמו לבתי גידול שונים, אבל לעיתים קרובות הוא שוכן באזורים עם כמה מאפיינים אקולוגיים משותפים. הוא מותאם בעיקר לציד בשטחים פתוחים או חצי פתוחים ויחפש אותם לאורך כל השנה. צמחייה מקומית אטרקטיבית בעבורו ובדרך כלל ימנע מתחומים מפותחים מכל סוג שהוא, עירוניים, חקלאיים או אזורים מאוד מיוערים.
בעולם מצב השימור שלו הוא "ללא חשש", אך בישראל נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל ובמזרח התיכון בסכנת הכחדה חמורה.
בישראל קיימים 5–7 זוגות בלבד בין מזרח השומרון להר הנגב.
בשנת 2022 נולדו לראשונה בישראל שני גוזלים של עיט זהוב בשמורת החי בר בהר הכרמל.
מראה
אורך ממוצע של בוגר: 75-85 ס"מ
מוטת כנף: 175-240 ס"מ
משקל: 3-5 ק"ג
קודקודו ועורפו המוזהבים בולטים. צבע זה הוא שהקנה לעיט את שמו "עיט זהוב". המקור חזק והפה גדול. כנפיו גדולות והרגליים מכוסות נוצות. הנקבות גדולות במקצת מהזכרים.
התנהגות ותזונה
העיטים חיים כל ימות השנה זוגות-זוגות בתחומי מחיה מוגדרים. בתוך הטריטוריה נמצא מקום הלינה שלהם ובתחומיה נבנים הקנים.
העיט דואה בתחום המחיה שלו במשך שעות מדי יום ותר אחר טרף. כשהוא מבחין בטרף, העיט עט עליו במהירות עצומה, ועשוי להגיע עד ל-320 קמ"ש בצלילה. העיט יכול לשאת תוך כדי תעופה טרף במשקל של עד חמישה ק"ג. העיט הזהוב מסוגל לעוט על טרפו ממרומי השמיים ולדרוס ברגליו החזקות ארנבות, שועלים ועופות שונים. הוא ניזון מיונקים שונים ועופות. עיטים זהובים, ובעיקר הנקבות הגדולות, מסוגלים לצוד עופר, טלה או גדי קטנים, ונצפו מקרים שבהם עיטים זהובים הרגו ונשאו עגורים, עיזים ואפילו צבאים.
בארץ ישראל נוהג העיט להרים צבים אל האוויר ולשמוט אותם על-גבי מצוקים וסלעים כדי לפצח את שריונם ולאכול את בשרם.
בהרי האלטאי שבמונגוליה (בעיקר קזאחים), בקירגיזסטן, בחבל טובה שבסיביר ובקזחסטן, ישנם בזיירים היודעים לאלף עיט זהוב למטרת צייד.
רבייה וגידול צאצאים
העיט הזהוב נוטה לרוב לדגור בצוקים, בין סלעים או על עצים.
הקשר בין בני הזוג ממושך ונמשך כנראה כל החיים, אבל אם מת אחד מבני הזוג, משתדך הפרט הנותר מחדש.
החיזור בין בני הזוג נמשך כל השנה וגובר לקראת ההטלה. הוא מתבטא בעיקר במעופי-ראווה, תוך צלילות ונסיקות.
בהטלה אחת יש לרוב שתי ביצים. הדגירה נמשכת 42–45 יום. הנקבה דוגרת רוב הזמן, אך הזכר עוזר ומאכיל את הנקבה. הגוזלים עוזבים את הקן כשהם בני 65–75 ימים.
רק בגיל שש הם מגיעים לבגרות מינית.
תת-מינים
A. c. chrysaetos תת-מין עיט זהוב אירואסייתי (זה שבישראל) - נמצא בסכנת הכחדה חמורה
A. c. canadensis תת-מין אמריקאי
A. c. homeryi תת-מין איברי (ספרדי)
A. c. japonica תת-מין יפני
A. c. daphanea תת-מין רוסי
בתרבות
העיט הזהוב הוא הציפור הלאומית של גרמניה, אוסטריה ואלבניה, מקסיקו וקזחסטן, ומונצח בסמל ההיסטורי עיט הרייך. כמו כן הוא מזוהה עם צלאח א-דין, ונמצא על סמל מצרים, סמל עיראק וסמל הרשות הפלסטינית, ובעבר היה גם על סמל לוב וסמל תימן.
ראו גם
עיט צלאח א-דין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:עיט (סוג)
קטגוריה:ארץ ישראל: נציים
קטגוריה:ציפורים לאומיות
קטגוריה:אוסטריה: סמלים לאומיים
קטגוריה:גרמניה: סמלים לאומיים
קטגוריה:מקסיקו: סמלים לאומיים
קטגוריה:קזחסטן: סמלים לאומיים
קטגוריה:ארצות הברית: עופות
קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל
קטגוריה:מונגוליה: עופות
קטגוריה:מרוקו: עופות
קטגוריה:אלבניה: עופות
קטגוריה:ירדן: עופות
קטגוריה:בעלי חיים בהרי הרוקי
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758 | 2024-07-23T05:15:42 |
עיט סלעים | REDIRECT עיט זהוב | 2004-11-04T13:16:31 |
ציפורים | REDIRECT עופות | 2021-04-17T13:02:40 |
ארצות העולם | REDIRECT מדינות | 2004-11-10T06:18:48 |
שארית | 2024-03-27T19:16:56 | |
תיאורמה | REDIRECT משפט (מתמטיקה) | 2004-11-04T13:58:19 |
ביצת הפתעה | ביצת הפתעה, כלומר ביצה שבמציאתה או בגילוי תכולתה נגרמת הפתעה למגלה, היא רעיון שמקורו בחג הפסחא (הנחגג ברוב זרמי הנצרות).
הפתעה | 2024-02-09T16:55:18 |
משאב טבע | ממוזער|250px|שדה נפט בקליפורניה (1938) – הנפט הוא משאב מתכלה
משאבי טבע הם חומרים מן הטבע שהאדם משתמש בהם לצרכיו השונים. בין משאבי הטבע ניתן למנות: קרקע, מים, מזון, מינרלים, צמחייה, בעלי חיים, מתכות ויהלומים.
מונח דומה, המשמש לציון חומרים אותם צורכים אורגניזמים החיים בבית גידול מסוים, הוא משאב ביולוגי.
מאפיינים
ישנם משאבי טבע שלאחר עיבודם התועלת שאפשר להפיק מהם גדלה. לפני העיבוד נקרא אותו משאב טבע "גולמי", ולאחר עיבודו הוא כבר לא גולמי אלא מעובד. מחצבים גולמיים נקראים עפרות, למשל: עפרת נחושת, עפרת ברזל, עפרת אלומיניום, עפרת האבץ.
משאבי הטבע אינם מפוזרים באופן שווה על פני כדור הארץ. לדוגמה, חלק נכבד ממקורות הנפט בעולם מרוכז במזרח התיכון, בארצות כמו ערב הסעודית, איראן ועיראק.
סיווג המשאבים
מבדילים בין שני סוגים של משאבים:
משאבים מתחדשים, כגון: צמחים, דגים, אצות.
משאבים מתכלים, כגון: נפט, גז טבעי.
משאבים מתחדשים אינם בהכרח משאבים שיימצאו לאדם בכמויות אינסופיות. לדוגמה, אם קצב לכידת הדגים יהיה גבוה מקצב התרבותם הטבעית, עלולה הדגה - שהיא משאב מתחדש - להתכלות.
משאבים מהים העמוק
הים העמוק מוגדר ככל שטח העמוק מ-200 מטרים מפני המים, בנוסף, זהו המקום היחיד על פני כדור הארץ (יחד עם אנטארקטיקה) שמשאבי הטבע המצויים בו לא נצרכים בקנה מידה מסחרי. מינרלים, כמו נחושת, ניקל, קובלט, מנגן וברזל, המהווים משאב טבע חיוני למגוון תעשיות, מצויים בכמויות אדירות בים העמוק. נודולות מנגן ("Manganese nodules"), המהוות מקור חשוב למינרלים הללו, נמצאות בעומק של 3,000–6,000 מטר ונפוצות בעיקר ב-" Clarion-Clipperton Zone", אגן פרו, אגן פנריהן-סמואה ואגן מרכז האוקיינוס ההודי. המינרלים מהים העמוק אמנם מהווים משאב טבע מתכלה אך שימושים שונים בהם, כמו הקמה של טורבינות רוח, תורמים לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים ויכולים לתרום למאבק בשינוי האקלים.Teske, S., Florin, N., Dominish, E. and Giurco, D. (2016) Renewable Energy and Deep Sea Mining: Supply, Demand and Scenarios. Report prepared by ISF for J.M.Kaplan Fund, Oceans 5 and Synchronicity Earth, July 2016.
קישורים חיצוניים
משאבי טבע מן הים, באתר "סבבה" של המשרד להגנת הסביבה
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מדעי כדור הארץ
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:כלכלה
קטגוריה:סביבה | 2024-09-17T15:57:20 |
חללית התא | REDIRECT חלולית | 2004-11-04T15:36:01 |
מוזיקה ים תיכונית | REDIRECT מוזיקה מזרחית | 2013-06-30T00:05:32 |
Common Gateway Interface | שמאל|ממוזער|250px|איור הממחיש את הממשק
Common Gateway Interface (ראשי התיבות CGI) הוא ממשק בין שרת אתר אינטרנט לתוכנה הרצה על מחשב מסוף, שתפקידה ליצור או לטפל במידע דינמי תוך שימוש במשאבים של מחשב השרת.
אופן הפעולה של תוכנה העושה שימוש ב־CGI הוא כדלקמן: עבור כל בקשה מצד הלקוח (לדוגמה דפדפן), מפעיל השרת עותק של התוכנית המתאימה ומעביר לה את הפרמטרים של הבקשה דרך משתני סביבה או דרך הקלט הסטנדרטי (במקרה של בקשות HTTP מסוג POST). תוכנית ה־CGI יוצרת דף HTML או קובץ מסוג אחר (כמו למשל קובץ תמונה במקרה של מונה מבקרים) אשר נשלח למחשב המשתמש כתשובה לבקשת ה־HTTP.
לרוב, נכתבות תוכנות CGI בשפת תסריט, כמו Perl, PHP או ASP בהן המתכנת לא נצרך להדר את התוכנית, תוך שימוש בספרייה מתאימה.
ממשק CGI הוגדר בראשית ימי ה־WWW כדי לאפשר לשרתים אלו לטפל במידע באופן דינאמי. במשך השנים התפתחה האפשרות להפעיל תוכנות בשפת תסריט כגון PHP או Perl ישירות מתוך תוכנת השרת, וכך בעצם לבטל את הצורך להשתמש ב־CGI, למרות שעדיין יש לה יתרונות מסוימים.
CGI מכונה בעברית בדרך כלל ממשק שער משותף.
ראו גם
צד שרת
צד לקוח
יישום ווב
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טכנולוגיות צד-שרת | 2021-11-25T22:54:15 |
פרוטאין | redirect חלבון | 2004-11-04T18:58:04 |
חלמון | חלמון הוא החומר הצהוב הנמצא בתוך הביצה. ייעודו העיקרי הוא להוות מלאי מזון עבור העובר (האפרוח) המתפתח בביצה.
החלמון מכיל שומן (רובו בלתי רווי) וכולסטרול. לעומתו, חלבון הביצה מורכב בעיקר ממים (שבע שמיניות) ומחלבונים (שמינית אחת) ואינו מכיל כולסטרול. הוא מכיל מעט מאוד, אם בכלל, שומן.
לפני ההפריה של הביצה, החלמון כולו הוא למעשה ביצית, כלומר תא בודד. גרעין התא נמצא באברון בגודל 2–3 מ"מ הקרוי Germinal Disc, הממוקם מחוץ למעטפת החלמון. שם מתרחשת ההפריה, ולאחריה מתבצעת התחלקות התאים, עד להתמיינותם המלאה לאפרוח.
חלמון הביצה משמש במתכונים רבים, דוגמת מיונז וחביתה. ניתן להפריד בין החלבון לחלמון באמצעות מפריד ביצה.
אטימולוגיה
המילה חלמון ידועה בלשון חז"ל במשנה ובתלמוד. לפי רס"ג מקור המילה בתנ"ך בספר איוב בפסוק אך רוב פרשני המקרא סבורים כי הכוונה לצמח החלמית.
ממוזער|ימין|250px|חלמון מוקף בחלבון הביצה
ממוזער|שמאל|250px|מימין, ביצה בעלת חלמון כפול. סיכוי של 1 ל-1200 למציאת ביצה כזוComparisons, R 2020, Probability Comparison: Rarest Things in the Universe, online video, 6 April, viewed 10 May 2020, <https://www.youtube.com/watch?v=RV-WV2g2muE&feature=youtu.be&t=64>, Creative Commons license: <https://creativecommons.org/licenses/by/3.0/>..
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ביצים
קטגוריה:מאכלי ביצים
קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך | 2023-11-02T17:25:43 |
מבצע קשת בענן | מבצע קשת בענן הוא מבצע צבאי שערך צה"ל באזור רפיח וציר פילדלפי ב-18 במאי – 25 במאי 2004. המבצע נערך מספר ימים לאחר שנגמ"ש הנדסה מדגם M-113 פוצץ בידי ירי נ"ט פלסטיני ו-5 אנשי צוותו נהרגו. מטרת המבצע הייתה לפעול כנגד תשתית הטרור של רפיח, לנטרל כמה שיותר מחבלים וליצור סביבת פעולה בטוחה יותר לחיילים בציר פילדלפי. מטרות נוספות של המבצע היו לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה וכן למנוע משלוח של טילי נ"ט מדגם סאגר וטילי כתף נגד מטוסים מדגם סטרלה, שחיכו למבריחים במדבר סיני.
סיבות ורקע למבצע
ב-2 במאי 2004 אירע רצח טלי חטואל ובנותיה. ב-11 וב-12 במאי 2004, פוצצו שני נגמ"שי M-113 ברצועת עזה, במה שנודע כאסון הנגמ"שים, וצוותיהם, 11 חיילים, נהרגו. צה"ל שלח כוחות גדולים לרצועה על מנת לאתר את חלקי הגופות של החיילים לקבורה. במהלך מבצע החילוץ נהרגו עוד שני חיילים שאבטחו את האזור ברפיח.
ההערכה הייתה שההצלחות של הפלסטינים נבעו מכלי נשק משופרים שהוברחו במנהרות תת-קרקעיות מתחת לציר פילדלפי ובעקבות זאת יצא צה"ל לפעולה בהיקף אוגדתי אל שכונותיה הדרום-מערביות של העיר רפיח, במטרה למנוע מעבר של אמצעי לחימה, לאתר מבוקשים ומנהרות, ולמנוע הישנות של אירועי ירי צלפים על הכוחות הנעים לאורך ציר "פילדלפי".
מפקד האוגדה שמואל זכאי הגדיר: "מטרת המבצע הייתה להגדיל את החופש פעולה המבצעי בפעילות השוטפת לאורך ציר פילדלפי... שיירו פחות פצצות אר.פי.ג'י. שתהיה פחות התנגדות כשאנחנו נכנסים פנימה למצוא מנהרות. הדרך לעשות זאת פשוטה, להרוג כמה שיותר חמושים".
עמוס הראל הציג את מבצע קשת בענן כחלק מהסלמה כוללת של פעילות צה"ל ברצועת עזה בחודשים מרץ עד מאי 2004, והסביר הסלמה זאת במילים: "ניסיון להחליש את מעמד החמאס, כדי לפנות את הדרך למוחמד דחלאן שישראל קיוותה כי יוכל להשתלט על הרצועה לאחר נסיגת צה"ל ויצירת דימוי של ניצחון ישראלי על הפלסטינים, בטרם הנסיגה".
המבצע
מהלך המבצע
בימים שלפני 18 במאי 2004, צה"ל ריכז כוחות ובודד את רפיח משאר הרצועה. דחפורים הקימו מחסומי עפר גדולים סביב העיר וכוחות צה"ל התפרשו סביבם. בנוסף, תוגבר הכוח בגדוד מחטיבת גולני, בנגמ"שי אכזרית, בדחפורי D9R מפלוגת הצמ"ה האוגדתית "אבירי הפלדה" ובטנקי מרכבה שהותאמו לפינוי וחילוץ פצועים ("טנקבולנסים"). במבצע היו שותפים כוחות גבעתי, גולני, כוחות יחידות מיוחדות, שריון, הנדסה קרבית, קורס מ"כים של ביסלמ"ח וגדוד שמשון שפעל באותה העת ברצועת עזה.
ב-18 במאי, בניגוד למצופה, צה"ל נכנס תחילה דווקא לשכונת תל-סולטאן, הנמצאת בצפון-מזרח רפיח ואיננה צמודה לגבול. בצה"ל הסבירו ששכונה זו היא בעצם מעוז עורפי של ארגוני הטרור ואלמנט ההפתעה היה חשוב כדי לטהר את השכונה ממחבלים ללא אבדות. כוחות מחטיבת גולני, בפיקוד ארז צוקרמן, חדרו לרפיח בתנועה רגלית ופגעו במהלך הלילה במספר מחבלים. על פי מקורות פלסטיניים צה"ל נכנס לשכונה בחצות הליל והציב צלפים על הגגות.
בלילה שבין 19 ל-20 במאי נכנסו כוחות צה"ל לשכונת "ברזיל" הצמודה לציר פילדלפי. בשכונה זו הרס צה"ל בתים בקרבת הגבול וכ-3 מנהרות, אחת מהן הייתה מנהרת תופת. מ-21 עד 22 במאי צה"ל הוציא כוחות רבים להתרעננות ולאפשר לאזרחים להצטייד ושב לפעול ב-23 במאי בשכונת "ברזיל". ב-23 במאי יצאו רוב כוחות צה"ל מרפיח ולמחרת יצאו שאר הכוחות והכיתור בין רפיח לח'אן יונס הוסר.
דרכי פעולה
הדחפורים הממוגנים הובילו את הכוח וגרדו את האספלט על מנת לנקות את הדרך ממטעני גחון ומלכודות-פתאים המופעלות על ידי תיל-מעידה. כתוצאה מכך, וכן מפיצוצים שהתרחשו מדי פעם כאשר אחד הדחפורים פוצץ מטען, נגרם נזק קשה מאוד לכבישים ולמערכת הביוב של רפיח.
במהלך המבצע הפעילו המחבלים מטעני חבלה אל עבר כוחות צה"ל וכן ירו עליהם רקטות נ"ט ואף טילי נ"ט. למרות הירי הכבד, לכוחות צה"ל ולרכבים המשוריינים שהובילו את הכוחות לא נגרם שום נזק ממשי. כוחות צה"ל השיבו אש והרגו עשרות מחבלים.
צה"ל טען שהציע סיוע הומניטארי והרשה לארגוני סיוע להיכנס לרפיח לחלק אוכל ותרופות. נשיא בית המשפט העליון פרופסור אהרן ברק שיבח את צה"ל על פעולותיו בנושא זה.
במהלך המבצע שקלו בקבינט הביטחוני לפתוח במבצע הנדסי להרחבת ציר פילדלפי בשביל לחפור תעלה מלאה במים שתמנע חפירת מנהרות הברחה. מבצע זה דרש את הריסתם של מאות בתים, ומסיבה זו הוחלט בסוף לא לבצעו.
הרג המפגינים
במהלך היום השני של המבצע (19 במאי) נהרגו 10 פלסטינים, ביניהם ילדים ונערים, ונפצעו עשרות, בשעה שצעדו בתהלוכה לכיוון תל-סולטאן. הם נפגעו ככל הנראה מפגז טנק שנורה אל עבר בניין ריק אך לא נבלם במטרה והמשיך במסלולו.
לפי דובר צה"ל, המפגינים - שחלקם היו חמושים - התקרבו אל עבר שכונת תל-סולטאן בה התחוללו קרבות קשים והיה חשש שיפגעו או ינסו לבצע לינץ' בכוחות שבשטח. ניסיון לפזר את התהלוכה באמצעות כריזה ברמקולים נכשל ואז ביצעו הכוחות ירי הרתעתי. מסוק ירה טיל אל שטח פתוח אך התהלוכה - שאורגנה על ידי הרש"פ - המשיכה בדרכה. המפקד בשטח אישר לטנק לירות מספר פגזים אל עבר בית ריק במטרה להרתיע את המפגינים. בשלב זה נשמע פיצוץ עז ומספר רב של פלסטינים נפגעו. הפלסטינים הכחישו שהיו בהפגנה חמושים.
התקרית גררה גינויים נרחבים כנגד ישראל מצד הקהילה הבינלאומית. באותו ערב התקיימו הפגנות שמאל מול משרד הביטחון בתל אביב ולמחרת ליד מעבר כיסופים. בצלם האשימו את צה"ל בפשע מלחמה. בצה"ל הביעו צער על התקרית וטענו שמדובר בתאונה שנגרמה באשמת המפגינים שנכנסו במכוון אל שטח אש. הם גם טענו שייתכן שהפגז גרם להפעלת שרשרת מטענים שהוטמנו על ידי מחבלים פלסטינים, שגרמה למות המפגינים.
בעקבות האירוע אימצה מועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה מספר 1544 המגנה את ישראל על פעולותיה ברפיח ובמיוחד הרס הבתים. באופן חריג ארצות הברית לא השתמשה בזכות הווטו שלה.
תוצאות המבצע
אבדות ונזקים
צה"ל טען שנהרגו כ-40 מחבלים, וכ-14 פלסטינים לא חמושים: 7 מהם מתקרית המפגינים, אח ואחות שנהרגו בשעה שהיו על גג ביתם, ילד בן 13 וילדה בת 3 שנהרגו בנסיבות לא ידועות ושני צעירים, בן 12 ובן 16, שנהרגו בידי שני מחבלים פלסטינים בשעה שיצאו מביתם להסגיר את עצמם לכוחות צה"ל. הפלסטינים טענו שנהרגו 55 איש במהלך המבצע, רק 12 מהם היו חמושים.
צה"ל דווח על שלוש מנהרות ועוד פתח ששימש כהכנה למנהרה שנהרסו ועל מעצר פעילי טרור שהיו קשורים להכנת המנהרות.
צה"ל טען שהרס 56 מבנים, מהם רק שניים השייכים למחבלים, אחד מהם ביתו של המחבל שרצח את בנות משפחת חטואל. לפי הודעת צה"ל מחלק מהבתים נורתה אש על כוחות צה"ל ובחלקם הוטמנו מטענים. בנוסף, נהרסו מבנים שצה"ל נאלץ לעבור דרכם, משום שעל הדרך היו מטענים. הפלסטינים טענו שלפחות 70 בתים נהרסו במהלכו. בנוסף, מבנים ניזוקו כתוצאה מהלחימה, דרכים וכבישים רבים ניזוקו ובמספר מקומות התפוצצו צינורות ביוב ורחובות הוצפו.
במהלך המבצע ואף אחרי סיומו - נמסרו דיווחים סותרים על מספר הבתים שנהרסו. בהתחלה מסרו באונר"א שצה"ל הרס כ-180 בתים. מאוחר יותר אונר"א הודו שהגזימו בהערכה והורידו אותה ל-45 מבנים בלבד, שלפי טענת אונר"א - השאירו 575 בני אדם ללא קורת גג.
תהודה תקשורתית
במהלך המבצע הופיעו בתקשורת דיווחים על הרס רב שנגרם ברפיח. בין השאר הופיעה ידיעה על הרס גן חיות בשכונת ברזיל. שלומי אלדר הביא בערוץ 10 תמונות של הרס בתים ברפיח. תמונה של זקנה שחפשה בהריסות ביתה את התרופות שלה הביאה את השר יוסף לפיד לומר שהתמונות הזכירו לו את השואה, התבטאות זאת גררה גינויים.
ביקורת רבה הוטחה בישראל על היקף הרס הבתים ובעקבותיה נקבע בצה"ל שהרס הבתים אינו יעיל בגלל הבקורת הבינלאומית נגדה.
הנושא עלה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם והתקבלה החלטה מס' 1544
קישורים חיצוניים
הודעת דובר צה"ל - תדריך של שמואל זכאי לעיתונות, 23 במאי 2004 - אתר IMRA
"אדמה חרוכה ברפיח", סיכום פעולת צה"ל מ-13 במאי עד 23 במאי, באתר בצלם
הרשות הפלסטינית קוראת ל"נשים, ילדים וזקנים" לצעוד אל עבר הקרבות ברפיח ביום רביעי, מאתר IMRA
דיון של חברי ארגוני שמאל על הפעולה ברפיח, כולל מספר תושבים מרפיח וכן את אורי אבנרי ועמירה הס (כתבת הארץ)
דיווח על הפעולה ברפיח, מאת נידאל אל-מוגרבי
ראיון - מבצע "קשת בענן" מנקודת מבטו של חייל שלקח חלק פעיל במבצע - אתר "שוברים שתיקה"
.
.
Israeli Army demonstrates Operation Rainbow, בארכיון AP ביוטיוב
הערות שוליים
קשת בענן
קשת בענן
קטגוריה:לחימה ברצועת עזה
קטגוריה:חטיבת גולני: קרבות ומבצעים
קשת בענן, מבצע
קשת בענן, מבצע
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי
קטגוריה:2004 בישראל
קטגוריה:חטיבת גבעתי: קרבות ומבצעים
קטגוריה:רפיח
קטגוריה:רפיח: קרבות | 2024-10-07T11:51:57 |
דורס לילה | REDIRECT דורסי לילה | 2004-11-04T20:28:07 |
מונרכיה אבסולוטית | הפניה אוטוקרטיה | 2020-11-14T20:10:28 |
ארגון רבני צהר | שמאל|ממוזער|250px|הלוגו הקודם של העמותה
ארגון רבני צֹהר או צֹהר - חלון בין העולמות הוא איגוד של כ-800 רבנים אורתודוקסיים מהציונות הדתית, שמטרתו היא גישור הפערים בין דתיים לחילוניים בישראל. פעילות העמותה מכוונת לכל הציבור היהודי בישראל. הפעילות כוללת עריכת חופות, הדרכת חתנים וכלות, הוצאה לאור של כתב עת, ארגון כנסים, שבתות וימי עיון העוסקים בבעיות השעה וארגון תפילות משותפות לדתיים ולחילוניים. העמותה הוקמה לאחר רצח יצחק רבין בשנת 1995. יושב ראש העמותה הוא הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם.
נישואים
לעמותה מאגר ארצי של רבנים העורכים חופות לכל פונה. רבני צֹהר פועלים על פי כללי ההלכה ובשליחות הרבנות הראשית לישראל. הם נפגשים עם בני הזוג לפני החתונה, לומדים איתם בעניין זוגיות ומשפחה במבט יהודי ובונים את טקס החתונה והחופה. הזוגות נרשמים במשרדי הרבנות בשוהם, מקום רבנותו של הרב סתיו, או במשרדי צהר בתל אביב.
הארגון מפעיל מרכז הכנה לנישואים בשם "טובים השניים", המדריך צעירים דתיים כיצד להתמודד עם מורכבויות הלכתיות בחברה המודרנית. מועסקים בו זוגות נשואים שעברו הכשרה להדרכת כלות וחתנים, בתחומי ההלכה, התקשורת והמשפחה, כאשר הבעל הוא מדריך חתנים והאישה מדריכת כלות. הזוגות נפגשים יחד ובנושאים מסוימים המפגשים מתקיימים בנפרד. השירות מוצע גם לזוגות חילוניים. את ההדרכה ניתן להמשיך גם אחרי החתונה, לצורך העצמת הזוגיות וחיזוק מוסד המשפחה. המרכז מפעיל סדנאות לתקשורת וזוגיות, מאגרי מידע, קו חם, ספר הדרכה וכן קהילה וירטואלית לתמיכה.
ביוזמת הארגון עברה הצעת חוק המאפשרת לבני זוג להירשם לנישואין בכל מועצה דתית בארץ.
כשרות
בשנת 2018 הוקם מערך כשרות הנקרא כשרות צהר באמצעות מיזוג פעילות עם ארגון "השגחה פרטית". הגוף החדש בראשות הרב אורן דובדבני, לשעבר ראש מערך הכשרות של ארגון "השגחה פרטית". במסיבת עיתונאים אמר הרב רפי פוירשטיין שהם מאמינים שתחרות תסייע לכשרות, ולשם כך הקימו מערך מתחרה במערך הכשרות של הרבנות, הנשען על פסיקת בג"ץ מספטמבר 2017. בהמשך קבע היועץ המשפטי לממשלה כי הפרשנות שנתן הארגון לפסיקת בג"ץ שגויה, אך הארגון המשיך במיזם בספטמבר 2020, בעקבות פסיקת בג״ץ, אפשרה הרבנות הראשית לבית עסק להודיע כי הוא מפוקח על ידי גוף חיצוני בעניין חומרי הגלם ואופן הטיפול במזון.
לאורך השנים פעילות הארגון החלה לכלול גם פעילות שלא בכפוף לסמכותה של הרבנות הראשית ובניגוד לעמדתה. לדוגמה בנושא הכשרות, הארגון הקים מערכת כשרות נפרדת, מיזם אשר חברי כנסת מהבית היהודי ראו כפגיעה בפעילותם לשיפור מערכת הכשרות של הרבנות הראשית עצמה. כמו כן, צהר קידמה חוק שמאפשר לזוגות להרשם באזורים רישום שונים לבחירתם, אליו הרבנות הראשית התנגדה. פעילות זו הובילה לביקורת על הארגון מצד הרבנות הראשית ורבנים שונים, כגון הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל ואחרים. ביקורת זו הייתה נדבך מרכזי בהחלטתו של הרב אריאל שכיהן כנשיא צוהר עד שנת 2013, וחברים נוספים בארגון, לפרוש משורותיו.
מיזמים נוספים
עלון "צהר לשבת"- "עלון שבת" המחולק בבתי הכנסת. העלון החל לצאת בשנת 2006 והוא נערך מאז בידי העיתונאי איתמר מור.
אבלות - ליווי משפחות אבלות. צֹהר פיתחה פרויקט ייחודי אשר מלווה ותומך במשפחות אבלות לאחר פטירת יקיריהן. מתנדבי צֹהר נפגשים עם המשפחה האבלה בבית החולים, תומכים בה נפשית ורגשית ומסייעים לה בהוצאת התעודות השונות ובהדרכה לקראת הלוויה, השבעה, השלושים וכו'. הפרויקט התחיל באזור המרכז ועתיד להתרחב לכל הארץ.
הדרכה לנערים בשנת בר מצווה.
כתב עת צֹהר - בין השנים תש"ס-תשס"ט הוציא הארגון אחת לשלושה חודשים כתב עת שהיווה במה לשיח ציוני דתי. בכתב העת כתבו דמויות רבניות בולטות בקרב הציבור הציוני דתי, על נושאים שונים העומדים על סדר היום של מדינת ישראל בכלל ושל הציונות הדתית בפרט.
"עסקים ולומדים" - גיליון שבועי המיועד לאנשי עסקים, העוסק בסוגיות ערכיות ומנהיגותיות הנוגעות לעולם העסקים. הגיליון מבוסס על פרשת השבוע.
"מתפללים ביחד" - מניינים משותפים לדתיים וחילוניים ברחבי הארץ. מתוך רצון לגשר בין שתי מגמות, מצד אחד קדושתו של יום כיפור המדבר אל רוב הציבור ומצד שני הניכור כלפי בתי הכנסת והתפילות הרשמיות הוחלט בצֹהר להזמין את הציבור הכללי למגרש נייטרלי, מקום בו יוכל כל אדם להרגיש בנוח. התפילה מנוהלת בצורה מסבירה - מסבירת פנים ומסבירת הנהלים, המילים והכוונות. לציבור המתפללים מחולקים מחזורים מיוחדים ודפי הסבר אשר מסבירים בקצרה את התוכן והחשיבות של הקטעים השונים בתפילה.
"פרויקט עמיתים" - בפרויקט זה מנסה צֹהר לקשור בין רבניה ובין גופים, ארגונים או מוסדות שונים המשפיעים על השיח והעשייה הציבוריים במדינת ישראל. המטרה היא לשתף רבנים כיועצים או כבעלי עמדה בוועדות, כנסים או מקומות אחרים אשר משפיעים על דעת הקהל בישראל, מתוך כוונה להביא לפריצת הרבנים לתחומים שונים ומגוונים, לחיוב העיסוק בהם בעולמה של הרבנות, להעמקת זהותה היהודית של מדינת ישראל ולתרומה מעשית של הרבנות לחברה הישראלית.
כנסים ימי עיון ושבתות - צֹהר שואפת להעלות על סדר היום של הציבור הדתי לאומי נושאים המטרידים את החברה הישראלית. כחלק מהדו-שיח והניסיון ללבן את הבעיות מתקיימים במהלך השנה מספר כנסים כאשר הבולט בהם הוא כנס הקיץ השנתי של צֹהר אשר בו משתתפים מאות רבנים ואנשי חינוך המשפיעים על צביונה של הציונות הדתית. בנוסף מקיימת צֹהר כנסים רעיוניים לקהלי יעד שונים, על פני השנה כולה ושבת עיון לרבניה אשר בהן מועלים על סדר היום בעיות הטורדות את החברה הישראלית.
קשר רבני - קשר רבני הוא ניסיון להפוך את הדואר האלקטרוני לבמה המיועדת להתייעצות והחלפת דעות בין ציבור הרבנים בישראל ומחוצה לה. רבנים יכולים להעלות התלבטויות בנושאים שונים (הלכה, חינוך, חברה ועוד) ולהתייעץ עם רבנים עמיתים אשר תומכים בהבעת דעה או בעצה. עשרות רבנים מהארץ ומהעולם מנויים על 'קשר רבני' ונעזרים בו בעבודתם בקהילה, בבית הכנסת או במוסד החינוכי.
"לב שומע" מוקד פניות ארצי שבעזרתו יוכלו הפונים ליצור קשר עם רב שיאזין לבעיתיהם וינסה לסייע.
הכשרת רבנים ואנשי ציבור - חלק ממטרותיה של צֹהר הם חיזוק, תמיכה וקידום העבודה הרבנית עם הציבור. צֹהר שואפת להקנות לרב ולמשפחתו כלים מקצועיים אשר יעצימו את עבודתם ויסייעו בידם להוות כתובת מסייעת לציבור הרחב. במסגרת זו נערכות בצֹהר השתלמויות מקצועיות בתחומים גישור ופישור, משפחה ועוד. גם אנשי חינוך ובעלי תפקידים ציבוריים נעזרים במערך ההדרכה של צֹהר.
"מרכז שורשים" - הוקם על מנת ללוות ולסייע לעולים לשעבר בבירור והוכחת יהדותם בבתי הדין הרבניים. מנוהל על ידי עולים לשעבר מברית המועצות וספרד, אנשי מקצוע בתחומם המבינים את המנטליות והמסורת של עולים אלו. המרכז נתמך על ידי משרד ראש הממשלה, קרן ידידות טורונטו ומכון הארי אוסקר טריגובוף.
כיתות הכנה לגיור - החל משנת 2007 צהר פתחה שתי כיתות הכנה לגיור, בהרצליה ובראשון לציון. צהר מאמינה כי הגיור חייב להתבצע בבתי הדין המיוחדים לגיור, והביעה אמון במערך הגיור הממלכתי בראשות הרב חיים דרוקמן זצ"ל והראשון לציון הרב שלמה עמאר שליט"א.
"צהר לחקיקה" - מיזם הפועל להעשיר את החקיקה בישראל בצורה שתביא לידי ביטוי את אופייה היהודי של המדינה, תוך הידברות והסכמה רחבה. המיזם כולל ייעוץ למקבלי ההחלטות בתחומים שאותם הם מעוניינים לקדם, תוך הצגת ה'מבט היהודי' בנושאים אלו, פרסום מחקרים וניירות עמדה בנושאים שעל סדר היום הציבורי, והצעת וקידום חקיקה בתחום החברה, המשפחה והאתיקה. במסגרת המיזם נערכים כנסים לרבנים ולמומחים מתחומי דעת שונים וחברי כנסת ממפלגות שונות מפרסמים באתר ynet כתבות שבהן הם מבטאים היבטים יהודיים של עבודתם הפרלמנטרית.
"צהר לאתיקה" - מיזם המבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התאוריות האתיות למציאות יומיומית.
"צהר עד מאה ועשרים" - מוקד חירום לייעוץ וליווי אתי-הלכתי, לחולים ובני משפחותיהם המתלבטים בנוגע לעתיד הטיפול הרפואי בהם.
עתירה שהגיש הארגון
במרץ 2007 עתר הארגון, עם ארגונים נוספים, נגד החלטת הוועדה למינוי דיינים למנות 15 דיינים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא אינו מסכים עם תוכן העתירות אולם נפלו פגמים בתהליך המינוי ולכן יש לקיימו מחדש. לאור זאת נמחקו העתירות והוחל בהליך מינוי מחודש.
רבנים מוכרים החברים ב"צהר"
רפי פוירשטיין - רב קהילה בהר נוף
דוד סתיו - רב היישוב שוהם יו"ר הנהלת רבני "צהר"
יובל שרלו - ראש ישיבת אורות שאול
יהודה ברנדס - רב ופרופסור לתלמוד, ראש המכללה האקדמית הרצוג
חיים נבון - מלמד בישיבת הר עציון, סופר ופובליציסט
בנימין לאו - רב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים בשנים 2002–2019, ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
רא"ם הכהן - ראש ישיבת עתניאל ורב היישוב עתניאל
ישראל סמט, רב הגרעין התורני בלוד, וראש תוכנית "ראשית" במדרשה באוניברסיטת בר-אילן.
יעקב מדן - ראש ישיבת הר עציון
אליעזר שנוולד - ראש ישיבת ההסדר מאיר הראל
ברוך גיגי - ראש ישיבת הר עציון
שלמה ריסקין - רב המועצה המקומית אפרת
מנכ"ל צהר מאז שנת 2007 הוא הרב ד"ר משה בארי.
כתב העת
כתב העת "צֹהר" ראה אור לראשונה בסתיו תש"ס. הביטאון מעלה לדיון ציבורי נושאים העומדים על סדר יומה של הציונות הדתית ושל מדינת ישראל, תוך גישה תורנית ממלכתית. כתב העת מהווה בימה המאחדת את הזרמים השונים בציונות הדתית ודמויות מרכזיות בציבור זה נוטלות בו חלק. בכתב העת מדורים כגון: תלמוד, הלכה, תנ"ך, חברה, חינוך, אמונה, מחשבה וציונות דתית.
העורך הראשון של כתב העת היה הרב יצחק שילת, והחליף אותו בתפקיד הרב עזריאל אריאל. בשנת תשס"ט הוקפאה הוצאתו של כתב העת, בשל קשיים כלכליים. הוצאת כתב העת חודשה בשנת תשע"ה (2015).
לקריאה נוספת
הראל דורון, בין שמרנות לרדיקליות: בהשקפת עולמם בהגותם ובפעלם של הרבנים החדשים בציונות הדתית, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ז
שי פירון (עורך), בעז ובאמונה: פרקי עיון לחג העצמאות, צהר קרן מורשת: ירושלים
קישורים חיצוניים
עלון עסקים ולומדים, באתר צהר
כתבה על העתירה של עמותת צהר לבג"ץ בדבר מינוי הדיינים
עתירה לבג"ץ בדבר מינוי הדיינים 19.3.07
מאמרי כתב העת צהר באתר רמבי"ש
הערות שוליים
*
רבני צהר
קטגוריה:ציונות דתית: תנועות
קטגוריה:ישראל: עמותות
רבני צהר
קטגוריה:אגודות רבנים | 2024-10-20T11:04:48 |
פיטר ברחל | REDIRECT פיטר ברויגל | 2004-11-04T21:22:30 |
פיטר ברכל | REDIRECT פיטר ברויגל | 2004-11-04T21:23:00 |
פיטר ברויכל | REDIRECT פיטר ברויגל | 2004-11-04T21:24:52 |
טסמניה | טסמניה (באנגלית: Tasmania) היא אי מול חופה של מדינת ויקטוריה, בדרום-מזרח אוסטרליה. האי מופרד מהיבשת על ידי מצר בס, שרוחבו כ-240 ק"מ. יחד עם האיים הקטנים הסמוכים לו, מהווה האי אחת משש המדינות המרכיבות את אוסטרליה, והקטנה שבהן. שטחו 68,420 קמ"ר (האי הראשי לבדו – 64,519 קמ"ר) והוא האי ה-26 בגודלו בעולם.
היסטוריה
האבוריג'ינים הטסמנים
קבוצה מקרב האבוריג'ינים האוסטרלים, שזמן הגירתם לאוסטרליה נאמד ב-40,000-60,000 שנים לפני זמננו, היגרה לטסמניה לפני כ-24,000 שנה לפחות, דרך מדף יבשה שנחשף כאשר גובה פני הים ירד בתקופת הקרח וחיבר את האי ליבשת אוסטרליה. כאשר פני הים עלו בחזרה בשלהי עידן הקרח, נותקו האבוריג'ינים המקומיים מאוכלוסיית היבשת ותרבותם התפתחה בבידוד ובאופן ייחודי.
גילוי טסמניה על ידי האירופים
מגלה הארצות ההולנדי אבל יאנסזון טסמן () נשלח באוגוסט 1642 כמפקד משלחת לגילוי "ארצות הדרום הבלתי נודעות", אשר שיערו כי קיימות בדרום האוקיינוס השקט אולם אף אירופי לא הגיע אליהן עד אז. טסמן הפליג תחילה בכיוון ההפוך, מערבה לאי מאוריציוס, כיוון שקיווה כי משם כיוון הרוח יסייע לספינותיו להגיע ליעדן. מהיכרותו את משטר הרוחות בים הסיק כי ממאוריציוס יוכל לפנות לעבר מה ששיער שהוא חופה הדרומי של אוסטרליה (ההולנדים הכירו באותה עת כבר חלק מן החוף המערבי של יבשת אוסטרליה, אולם צורת החוף הדרומי לא הייתה ידועה).
ב-24 בנובמבר 1642 זיהה טסמן את החוף המערבי של טסמניה, בקרבת המקום בו ממוקם היום נמל מקוארי (Macquarie). טסמן קרא למקום בשם ההולנדי Anthoonij van Diemenslandt (ארץ ואן דימן) על שמו של אנטוני ואן דימן , שהיה המושל הכללי של איי הודו ההולנדיים. בהפליגו דרומה עבר טסמן בקרבת הקצה הדרומי של טסמניה, ופנה לצפון-מזרח עד לכף פרדריק הנרי (באנגלית: Frederick Henry, בהולנדית: Frederik Hendrik) באיי פורסטייר (Forestier). ב-3 בדצמבר 1642 הוא ניסה לעגון במקום אולם הים הסוער מנע זאת. עם זאת, אחד מאנשי האנייה הצליח לשחות לחוף ולטעת את הדגל ההולנדי ביבשה ובכך להכריז על בעלותה במקום.
זיהוי טסמניה כאי והקמת המושבה הבריטית
רק בשנת 1798 זוהתה טסמניה כאי על ידי הבריטי מתיו פלינדרס, שהקיף את האי והוכיח שהוא אי מבודד. עד אז נחשבה טסמניה חלק מקו החוף של אוסטרליה.
בשנת 1803 הוקמה באזור מפרץ ריסדון (Risdon) המושבה הבריטית השנייה.
המאבק בין המתיישבים לאבוריג'ינים והכחדת הילידים
בעת הקמת המושבה הבריטית השנייה בטסמניה חיו בה כ-5,000 ילידים טסמנים-אבוריג'ינים. עם הגעת המתיישבים והשתלטותם על האדמות, ואזורי הציד המסורתיים של הילידים, החלו עימותים אלימים בין הצדדים, שהביאו לדחיקת הילידים, ולירידה דרסטית במספרם, שהלכה וגברה גם עקב רגישותם לנגיפים ולמחלות שהביאו האירופים לאי. בשנת 1828 נחקק חוק המתיר את גירוש האבוריג'ינים מאזורים שבהם התיישבו המתיישבים. עקב ההתמעטות הקיצונית של הילידים, יזם הממשל הבריטי את העברת הילידים לשמורה שבאי פְלִינְדֵרְז, במטרה "להצילם" ולחנכם על פי ערכי הנצרות.
בסך הכל הועברו במהלך השנים 1829–1834 כ-135 אבוריג'ינים-טסמנים לאי, אך רובם נפטרו תוך זמן קצר עקב מחלות בדרכי הנשימה, יאוש עקב עקירתם מתרבותם ומנחלתם ותזונה לקויה. בניסיון נוסף להציל את הילידים, העביר הממשל את 47 האבוריג'ינים הנותרים לאויסטר קוב (Oyster Cove) שבדרום טסמניה. בשנת 1876 נפטרה האבורג'ינית המקורית האחרונה מטסמניה טרוגניני, ובני האבוריג'ינים הטסמנים הוכחדו סופית.
שמאל|ממוזער|250px|ארבעת האבוריג'ינים הטסמנים האחרונים ששרדו
הקהילה האבוריג'ינית החדשה בטסמניה
משנת 1847 החלה להתפתח קהילה אירופאית-אבוריג'ינית (מאוסטרליה), עם סגנון חיים מעורב. כיום חיים אלפים מהצאצאים שלהם באיים פלינדרז, פרנו (Furneaux) ובשאר חלקי טסמניה. בשנות ה-90 של המאה ה-20, החל פרויקט החייאה של שפת פלאווה קאני, המשחזרת עירוב של מספר שפות טסמניות אבוריג'יניות שנכחדו אך תועדו מעט.
גאוגרפיה
טסמניה הייתה חלק מיבשת אוסטרליה עד סוף תקופת הקרי לפני כ-11,700 שנה, והייתה חלק מרכס ההרים הנמשך לאורך חופה המזרחי של אוסטרליה. טסמניה מופרדת מיבשת אוסטרליה על ידי מצר בס, אזור הקשה לשחייה ולשיט עקב מימיו הרדודים, הגורמים למים לגעוש בגלל זרמים חזקים מהאוקיינוס השקט ומהאוקיינוס ההודי. רוחב המצר 240 ק"מ.
זהו אי הררי, אשר נמצאות בו מספר הרי געש לא פעילים. פסגותיו מתנשאות לגובה של יותר מ-1,500 מ' מעל גובה פני הים (השיא: 1,617 מ'). האי מכוסה בהרים בעיקר בחלקו המרכזי והדרום מערבי. מידלנדס (Midlands), החלק הדרום מזרחי של טסמניה, שטוח ומשמש לרוב לחקלאות. באזור כפרים חקלאים רבים ואין בו ערים גדולות. רוב היישובים נמצאים באזור הנהרות דרוונט (Derwent) והואון (Huon, שהוא הרביעי בגודלו בטסמניה) בדרום ובצפון נהר תמר (Tamar) ונהר מרסי (Mersey).
חלקו המערבי של האי הוא המאוכלס ביותר. לראשונה התיישבו בו אירופים באמצע המאה ה-19, לאחר שמצאו בו מרבצי מינרלים. במערב האי יורדים גשמים רבים המזינים תחנת כוח הידראולקטרית. ברכס החוף המערבי נמצאים מכרות המינרלים הגדולים במדינה, אשר תורמים רבות לכלכלת טסמניה.
חלקו הדרום מערבי של האי מכוסה ביער גשם צפוף, בין האחרונים שנשארו בחצי הדרומי של כדור הארץ.
האקלים באי הוא נוח, ללא הרבה לחות. באזורים הגבוהים, המיושבים בדלילות, יש שלג בכל ימות השנה.
דמוגרפיה
ממוזער|שמאל|אוכלוסיית טסמניה החל מ 1981
אוכלוסיית טסמניה הומוגנית יותר מאילו של מדינות אחרות באוסטרליה. רוב תושביה הם ממוצא אירי ובריטי . כ-65% מתושביה הם צאצאים של כ-10,000 "משפחות מייסדות".
ב-2007, טסמניה הייתה המדינה היחידה באוסטרליה עם שיעור הפריון הכולל מעל שיעור התחלופה (כ-2.1); לנשים טסמניות היו בממוצע 2.24 ילדים כל אחת. ב-2012 ירד שיעור הילודה ל-2 ילדים לאישה, מעט מתחת לשיעור התחלופה. ב-2013 טזמניה הייתה בעלת שיעור הילודה השני בגובהו בין המדינות באוסטרליה (אחרי הטריטוריה הצפונית).
מרכזי האוכלוסייה העיקריים, בהם מעל 10,000 תושבים, כוללים את הובארט () לאונססטון (Launceston), דבונפורט (Devonport), ברני (Burnie) ואולברסטון (Ulverstone). קינגסטון (Kingston) מוגדרת לעיתים כעיר נפרדת, אך נחשבת בדרך כלל כחלק מאזור הובארט רבתי.
כלכלה
תעשייה
התעשייה המסורתית בטסמניה היא כרייה: (נחושת, אבץ וברזל).
החל משנת 1990 התעשייה בטסמניה בירידה בעקבות עזיבתן של חברות גדולות ותאגידים אל עבר היבשת הגדולה של אוסטרליה, בעיקר למרכזים הכלכליים בסידני ומלבורן. עם זאת בטסמניה צמחו כמה מהחברות הגדולות באוסטרליה והבולטת שבהם היא Incat.
חקלאות ודיג
החקלאות מהווה חלק גדול מהייצוא בטסמניה. במהלך 15 השנים האחרונות החלה טסמניה לייצר מוצרים חקלאים עבור אוסטרליה כגון: יין, קמומיל, זעפרן ודובדבן.
הדיג מפותח במדינה והוא כולל פירות ים ודגים (סלמון אטלנטי, ולובסטר בעיקר)
טסמניה היא המדינה עם רמת החיים הנמוכה ביותר באוסטרליה, נכון לשנת 2018 מדד הפיתוח האנושי בטסמניה עומד על 0.908 כשהממוצע באוסטרליה עומד על 0.939. רמת ההכנסה במדינה נמוכה משמעותית מזו של שאר מדינות אוסטרליה וכך גם החינוך.
השכלה
באי שוכנת אוניברסיטת טסמניה.
ראו גם
אזור-הפרא הטסמני
שד טסמני
ארץ ואן דימן
קישורים חיצוניים
אמנון כרמל, סופם הטראגי של האבוריג'ינים בטסמניה
על רצח האבורג'ינים הטסמניים באתר הוועד למאבק ברצח עם
הערות שוליים
*
קטגוריה:אוסטרליה: מדינות וטריטוריות
קטגוריה:איים באוקיינוס ההודי
קטגוריה:אוסטרליה: איים
קטגוריה:מקומות ששימשו כמושבת עונשין | 2024-10-06T05:42:11 |
מפא"ת | הפניה המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית | 2021-12-22T22:47:59 |
טקס | טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה, לרוב בעל משמעות עבור המבצע אותו. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב חלקים מהאלמנטים הבאים: עלילה, שירה, תהלוכה, ריקוד, פעילות עם אובייקטים קדושים ועוד.
טקס לרוב מקושר עם פעילות מסוימת המקדימה לו, למשל טקס ההלוויה מתבצע לאחר פטירתו של אדם. טקסים אחרים מקושרים לעיתים עם תקופת זמן או מועד מסוים, למשל טקס קריאת שמע על המיטה מתבצע לפני השינה. כשמדובר בטקס קבוצתי, מהלך הטקס מביע משמעויות חברתיות המהוות מכנה משותף עבור המשתתפים והקשרים החברתיים ביניהם מתחזקים. באמצעות הטקס היחיד והחברה מבטאים את החשיבות שהם מייחסים לנושאים המועלים בו.
המשמעות
שמאל|ממוזער|250px|חלק מטקס החלפת המשמר בארמון בקינגהאם בלונדון
תחושת ההזדהות של הפרט עם הקבוצה או האומה באה לידי ביטוי על ידי טקסים שהוא משתתף בהם השתתפות ישירה או עקיפה. מי שמשתתף בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות מבטא בזאת את הזדהותו עם העם והמדינה, אך גם במי שצופה בטקס זה בטלוויזיה יכול הטקס לחזק את תחושת הסולידריות הלאומית. טקסים מסוג זה משמשים תזכורת לבני הקבוצה לערכים החברתיים הבסיסיים המשותפים להם, להיותם חברים בקהילה הדוגלת בערכים מסוימים.
הטקס קשור במיוחד בפולחנים של הדת הממוסדת. סוגים חשובים של טקסים הם טקסים של חיקוי, המציגים מיתוס מקודש. טקס הוא פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה. טקס נבדל מפעולות שאינן טקסיות בפעולה שתכליתה אינה מעשית אלא סמלית, כגון הדלקת נר או נשיאת לפיד כדוגמה.
בשל (מופשטות) הרעיון יישומו ערטילאי ותלוי בתרבות ובתודעה האנושית היוצרת אותה.
ישנם פעולות ועזרים סמליים להמחשת ההמרה. תכלית המרה זו היא לשנות מצב רגשי, בעקבות התניה שהסימול מעורר או בשל חזרה על הפעולות שמפתחות את ההתניה הרצויה. על ההתניה להיות תואמת את ההווייה על פי כוונת, פרשנות ויכולת הביצוע של יוזמי, עורכי, משתתפי או צופי הטקס.
כדי שאירוע ייחשב כטקס עליו לכלול שלושה מרכיבים: 1) פעולה מסמלת, 2) ביצוע על ידי אדם, 3) רוטינה: לא כתנאי אלא כמאפיין.
פעולה מסמלת אחת או כמה פעולות המייצגות רעיון שהוא מושא הטקס. על לפחות אלמנט אחד בטקס, בדרך כלל האלמנט המרכזי, להיות מרכיב אבסטרקטי המסמל מהות. הסמלה היא ייחוס לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת. דמות אדם עומד המוארת באדום על עמוד בצומת, מסמלת סכנה בחציית כביש ומנחה עמידה, בעוד שדמות פוסעת בצבע ירוק מסמלת הנחיה למעבר בשל סימולי עצירה המופעלים סימולטנית על תנועה מוטורית מסכנת. אריג מעוטר בצבעים מסוימים מתנפנף על תורן מסמל סמכות שלטונית על טריטוריה מסוימת. ככזה, תכלית יישומו של האובייקט המסמל איננה פרקטית או תועלתנית במהותו הראשונית, אלא בייחוס התודעתי אליו. (אם תכלית פעולת הסרת העורלה היא קידום בריאות הנימול, הפעולה הייתה נעשית ללא תפילות. כך, בהיעדר הגורם המסמל, זה המקשר את פעולת ההסרה היישומית עם אידאה של קשר – במקרה זה ברית הנימול עם מי שעבר פעולה דומה, הפעולה איננה בבחינת טקס, אלא, ניתוח מטעמי בריאות או אסתטיקה),
ביצוע הפעולות המסמלות ייעשה על ידי אדם (אחד לפחות). אם ישנם צופים יהיו אלה חשובים כנוטלים בטקס חלק אם יש להם התייחסות תודעתית לסימול. בהיעדר אדם מהפעולה, מרכיב ה'פעולה המסמלת' שמחייבת תיווך תודעה אנושית איננו, במקרה כזה הפעולה לא תהיה טקסית. (הדלקת נר נשמה, גם אם הוא חשמלי היא פעולה טקסית, וזאת בשל כוונת המדליק, ההתייחסות, סימול ההקשר לנשמת הנפטר),
רוטינה תתקיים בביצוע טקס במועדים קבועים או בעקבות מאורעות חד-פעמיים. במקרים אלה הרוטינה הטקסית מופעלת על כל מי שנמנה עם קבוצה מסוימת שקיבלה על עצמה פרוצדורה קבועה, שיש בה לפחות מרכיב מסמל אחד ומבוצעת על ידי לפחות אדם אחד. (טקס לוויה נערך פעם אחת לנפטר, באותו אופן – רוטינה, אופיינית לקהילות בעלות מכנה טקסי משותף). בשל דומיננטיות מרכיב הרפטטיביות של טקס, יש הנוטים לייחס לפעילויות חזרתיות טקסיות. פעילויות אלה, אם תהיינה מבוצעות על ידי אדם, אך ללא ממד הסמלה לא תהיינה בחזקת טקס.
המרה נעשית על ידי פעולות שתכליתן הטקסית היא לחזק את הקשר בין הפרטים המשתתפים להווייה, בעקבות זאת בין הפרטים לבין עצמם, וזאת בשל ההתייחסות המשותפת להווייה. תכלית חשובה לא פחות היא העצמת יוזמי, עורכי, מושאי, משתתפי הטקס, כולם או חלקם בתפישת המשתתפים. המשתתפים יכולים לקחת חלק פעיל בטקס או להיות צופים. לעורכי ומשתתפי הטקס יש כוונה להעצים את ההתייחסות הרגשית להווייה, וזאת כדי להעמיק את השפעת קיום הטקס בתודעת משתתפיו, וזאת כדי להחליף את המהות המעשית הנעדרת.
ממוזער|250px|בטקסים ציבוריים החוגגים אירועים משמחים נוהגים לשגר זיקוקין די-נור
טקס חגיגת יום העצמאות, חתונה והלוויה, הם ביטוי סמלי לפעולה של הקמת מדינה במועד מסוים, החלטה של זוג על חיים משותפים או מוות של אישיות. טקסי יום עצמאות וחתונה אמורים לשמח, וככאלה נעזרים במוזיקה זיקוקים או אלכוהול וכדומה, שמקומם ייפקד בטקס כלווייה שתכליתו להעצים תחושת עצבות. טקסים הנחשבים כמוצלחים הם אלה שמהווים השראה להחצנת ביטויי רגש.
לעיתים קרובות טקסים כוללים ביצוע תהליכים קבועים מראש כשרבים מהטקסים חוזרים על עצמם על בסיס זמן או אירוע קבוע. התהליכים הקבועים והחזרתיות עוזרים להטמעת ההתניה של משתתפי הטקס למצב התודעתי שיוזמי הטקס התכוונו אליו. עם זאת, בניואנסים של טקסים יש שינוי, וזאת כדי להתאימם למרחב וזמן בו הוא נערך, ולמקד את עניין משתתפיו.
תכלית הטקס היא חיזוק המכנה המשותף של הקבוצה המתייחסת לטקס, מתוך כך למנהיגיה או ליוזמי הטקס וזאת על ידי העצמת תחושת הערך למשתתפי הטקס.
דתות וארגונים חברתיים כמדינות ותנועות עממיות עושים שימוש נרחב בטקסים לחיזוק המכנה המשותף של המשתתפים בהם ולבידולם מהשונים מהם.
אטימולוגיה
מקורה של המילה טקס הוא מהמילה היוונית taxis שמשמעותה סדר, ארגון. המילה היוונית שימשה בעיקר בהקשרים צבאיים, כמו סידור כוחות לקרב. המקבילה המדויקת של משמעות זו היא המילה מערכה.
המילה חדרה לעברית של לשון חז"ל, כך למשל: (תוספתא ח, ב) [מקור שבור].
הכתיב של המילה קיים בשתי צורות: טֶכֶס או הצורה השכיחה יותר טֶקֶס.
ראו גם
טקס מעבר
טקסים וסמלים בבנייה החופשית
קישורים חיצוניים
רונית חכם, טקסים וריטואלים, מתוך "תיגר: מרד חופש ויצירה" בעריכת אילה יפתח, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
ארנה רז, יום שישי יש מאין, אלכסון, 26 ביוני 2018
הערות שוליים
*
קטגוריה:מסורות
קטגוריה:אנתרופולוגיה
קטגוריה:אנתרופולוגיה של הדת | 2024-08-13T15:03:21 |
תוכנית פסגות | תוכנית פסגות היא תוכנית הדגל של העתודה האקדמית, שבמסגרתה מוכשרים בוגרי תיכון בעלי יכולות אקדמיות, קוגניטיביות ובינאישיות גבוהות לתפקידים בליבת מערכי המחקר והפיתוח של צה“ל ושל מערכת הביטחון.
התוכנית מתחילה עם לימודים אקדמיים במשך ארבע שנים, במהלכן נמצאים החניכים בסטטוס של דחיית שירות. בחופשות הקיץ עוברים החניכים סדרות חינוך בנושאי חברה ומדינה, וסדרות מקצועיות בנושא צה"ל המבצעי וטכנולוגיות. בסיום פרק הלימודים, חוזרים החניכים לשירות. השירות מתחיל ב־32 חודשי שירות סדיר (גם לגברים וגם לנשים) שלאחריהם 36 חודשי קבע (בדומה לשאר תוכניות העתודה). חלק מההכשרה של חניכי התוכנית הוא קורס הקצינים אליו הם יוצאים עם החזרה לשירות.
המיונים והקבלה לתוכנית
התאמה ראשונית לתוכנית
חניכי התוכנית מיועדים להיות קצינים ולכן הם נדרשים לעמידה בנתוני קצונה ולציון פסיכומטרי של 675 ומעלה, בדגש הרב תחומי. מועמדים מתאימים מוזמנים לכנסי חשיפה ובנוסף משתתפים נציגים של התוכנית בכנסי העתודה השונים.
תהליך המיון
המועמדים לתוכנית עוברים מסלול מיונים ממושך וקפדני. אל התוכנית מתקבלים מספר מצומצם של חניכים מתוך אלפי מועמדים. המיונים לתוכנית נמשכים כמה חודשים ומורכבים ממספר שלבים:
הרשמה – באתר "מתגייסים" של (יחידת מיטב) לתוכנית העתודה באחד ממסלולי התוכנית.
שאלון – שאלון אישיות והיכרות שמבוצע באופן מקוון.
ועדת מיון שלב א' – מתכנסת לאחר סגירת הרישום לעתודה. הוועדה מנפה את כל המועמדים שלא עומדים בדרישות הסף (ציון פסיכומטרי ונתונים צבאיים).
מבחנים ממוחשבים – לאחר מעבר השלב הראשון מבצע המועמד מבחנים הבודקים יכולת חשיבה רלוונטית לתוכנית.
מבחני אישיות
ראיון אישי
ועדת מיון שלב ב' – מסננת באופן קפדני את המועמדים בהתאם לתוצאות מבחני האישיות והראיון, תוך בחינת התאמת המועמד לתוכנית.
קבלת תשובות ממוסדות הלימוד על התקבלות ללימודים.
ועדת מיון סופית – מתכנסת לאחר שהתקבלו התשובות מהמוסדות. בוחנת את כל הנתונים שנאספו על כל אחד מהמועמדים לכל אורך תהליך המיון.
לאחר הוועדה הסופית מקבלים כל המועמדים שהגיעו לשלב זה הודעה האם הם התקבלו לתוכנית או לא. המיונים לתוכנית לא חוסמים מיונים לתוכניות ומסלולים אחרים בצבא, בדומה למיונים לעתודה האקדמית.
ההכשרה
הכשרה אקדמית
בתוכנית "פסגות" שתי מגמות לימוד:
מסלול ארבע שנתי לתואר ראשון (.BSc) משולב/כפול בהנדסת חשמל ובפיזיקה בטכניון או באוניברסיטת תל אביב, אשר קיים מאז 1999.
מסלול לימוד ארבע שנתי לתואר ראשון (.BSc) בהנדסת תוכנה, בטכניון או באוניברסיטת בן-גוריון, הכוללת גם את כל הקורסים והלימודים הנדרשים לתואר שני במדעי המחשב (.MSc) (למעט עבודת התזה), הקיים החל מ־2007.
הלימודים נמשכים ארבע שנים בשני המסלולים. לאורך כל תקופת הלימודים, חניכי התוכנית נמצאים במעמד של דחיית שירות, כמו בשאר מסלולי העתודה האקדמית. במהלך הלימודים, יש לעמוד ברף גבוה של ציונים על מנת להישאר בה – ממוצע ציונים של 85 מהווה את הרף התחתון הנדרש להמשך.
החל משנת 2017 מחויבים חניכי התוכנית במסלול באוניברסיטת בן-גוריון להגיש הצעת מחקר במקום פרויקט גמר כחלק מדרישת האוניברסיטה.
הכשרה צבאית
טקסט=כותפת תוכנית פסגות. רקע ירוק זית, ושני פסים דקים בצבע אדום וכחול בחלקה החיצוני.|ממוזער|כותפת תוכנית פסגות, הנענדת על ידי החניכים במהלך סדרות הקיץ של התוכנית, בהן לובשים החניכים מדים. צבעי הכותפת, כחול ואדום, מסמלים את צבעי סמל מפא"ת, שם נמצאת מנהלת התוכנית. במהלך הלימודים החניכים אינם לובשים מדים, בניגוד לתוכניות כמו תלפיות וחבצלות.
בנוסף להכשרה האקדמית, עוברים החניכים הכשרה צבאית בחופשות הקיץ שבין שנות הלימוד.
סדרת מורשת וערכים – סדרה חווייתית המחברת בין מדינת ישראל והחברה הישראלית. הסדרה מועברת לאחר השנה הראשונה. אורך הסדרה הוא כעשרה ימים והיא נערכת במתכונת של בסיס סגור.
טירונות – לאחר השנה הראשונה, עוברים חניכי התוכנית טירונות תומכי-לחימה ברמת רובאות 02.
סדרת צה"ל ואתגריו (צהו"ת) – סדרה שנועדה להכיר לחניכים את צה"ל המבצעי. במהלך הסדרה מבקרים בבסיסים של חיילות צה"ל השונים כשבמהלך הביקורים שומעים על היכולות של החיילות השונים והאתגרים שלהם. הסדרה מועברת לאחר השנה השנייה ללימודים ונמשכת כשלושה שבועות. מכיוון שבמהלך הסדרה נחשפים החניכים לתכנים רגישים, הם עוברים תהליך של סיווג ביטחוני במהלך השנה השנייה ללימודים.
סדרת חיילות – סדרה זו מיועדת רק לחניכים במסלול חשמל–פיזיקה. בסדרה זו מבקרים החניכים בחיילות השונים בהם ישרתו ושומעים על העשייה הטכנולוגית בהם ועל תפקידים השונים המוצעים להם. בנוסף, מבקרים החניכים בתעשיות הביטחוניות ונחשפים לנעשה בהן. הסדרה מועברת לאחר השנה השלישית ולפני תהליך השיבוצים ונמשכת כארבעה שבועות.
סדרת הת"מ (הכשרת תוכנה מתקדמת) – סדרה זו מיועדת לחניכי מסלול תוכנה בלבד. במהלך הסדרה לומדים החניכים תכנים מקצועיים הקשורים ליחידות השונות בהם ישרתו, יוצאים לסיורים בחלק מהיחידות ומתנסים בתרגילים שונים. את הסדרה מעבירים בוגרי התוכנית שנמצאים ביחידות השונות ובמהלכה הם מכירים ומתרשמים מחניכי התוכנית לקראת תהליך השיבוצים. הסדרה מתקיימת לאחר השנה השלישית ללימודים ונמשכת כחמישה שבועות.
בנוסף, מארגנת מנהלת התוכנית הרצאות העשרה במהלך שנת הלימודים, בנושאים שלאו דווקא נוגעים לתחומי הלימוד של חניכי התוכנית.
לאחר החזרה לשירות, נדרשים החניכים לעבור קורס קצינים. חניך שלא עובר את הקורס, לא נחשב לבוגר התוכנית ולא זכאי לענוד את סיכת התוכנית.
תהליך השיבוצים
התהליך מתבצע במהלך השנה הרביעית ללימודים, לאחר שהחניכים נחשפו לתפקידים השונים המוצעים להם. תהליך השיבוצים הוא אישי ומבוצע בליווי צמוד של מנהלת פסגות.
לאחר סדרות הקיץ שלאחר השנה השלישית, מוזמנים החניכים לעיון בספר התפקידים ובו פירוט על התפקידים השונים המוצעים להם. לאחר מכן מוזמן כל חניך לראיון אישי עם ראשי התוכנית, במהלכו מגובשת רשימה של תפקידים אליהם הוא הולך להתראיין, בהתאם לתחומי העניין ולרצונות שלו. החניכים עוברים ראיונות למקומות השונים אליהם הם בחרו להתראיין, ובסוף סבב המיונים, מתקבלת רשימה של התפקידים אליהם התקבל כל חניך. בשלב זה, מוזמן כל חניך שוב לראיון אישי עם ראשי התוכנית. בראיון זה עליו לבחור שלושה תפקידים, מתוך התפקידים אליהם התקבל, ולדרג אותם בהתאם לרצון שלו לשרת בהם. לאחר שלב זה, עובדים ראשי התוכנית על שיבוץ החניכים לתפקידים השונים בהתאם להעדפותיהם, ומשהסתיים התהליך, מקבלים החניכים הודעה על התפקיד אותו קיבלו.
השירות הצבאי
ממוזער|סיכת בוגר פסגות. בסיכה משולבים סמל מפא"ת (שאחראית על התוכנית), סיכת המ"מ (החרב ועלה הזית) שמסמלת את הקצונה ואלמנטים שקשורים לעולמות התוכן בהם עוסקת התוכנית (מעגל חשמלי – הנדסת חשמל, וירח/גרם שמימי – פיזיקה).
לאחר סיום הלימודים חוזרים החניכים לשירות סדיר ויוצאים לקורס קצינים.
החניכים מחויבים לשירות של 32 חודשי שירות סדיר (גברים ונשים כאחד) ו־36 חודשי קבע. במהלך השירות הבוגרים עדיין נמצאים בקשר עם המנהלת. הם מלווים ומפקדים על הסדרות השונות של החניכים ומגיעים לכנסי חשיפה לתוכנית. כמו כן, המנהלת מסייעת לבוגרים בשירות בבעיות שעלולות לצוץ במהלך תקופת השירות. למשל, המנהלת יכולה לסייע לבוגר שלא מרוצה מהתפקיד שלו לעבור לתפקיד אחר.
במהלך השירות הצבאי, רשאים חניכי התוכנית ללמוד לתואר שני (או להשלים את התזה, עבור מסלול תוכנה) ורבים מהם אכן לומדים לתואר שני במהלך השירות.
תנאים והטבות
חניכי התוכנית זוכים לתנאים והטבות מסוימות.
כל החניכים בתוכנית נהנים ממענק פסגות בגובה של ₪5000 בשנה, וזאת בנוסף למענק העתודה הרגיל.
חניכים בתוכנית הלומדים בטכניון באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון זכאים אוטומטית למעונות, ללא קשר למצב הסוציו־אקונומי, מקום המגורים וכו' (יש זכאות למעונות, אבל הצבא לא משתתף בתשלום שכר הדירה, אותו על החניכים לשלם בעצמם).
לחניכים יש ליווי אישי של מנהלת פסגות לאורך כל תקופת הלימודים. המנהלת מסייעת בבעיות שונות שעלולות לצוץ לאורך התקופה.
מנהלת פסגות דואגת לארגן כל שנה יום ספורט לחניכי התוכנית כדי לדאוג לאווירה ולגיבוש של חניכי התוכנית.
קישורים חיצוניים
אתר התוכנית
ארגון בוגרי פסגות
מידע על התוכנית, באתר מתגייסים של מיטב
הערות שוליים
קטגוריה:העתודה האקדמית
קטגוריה:מפא"ת
קטגוריה:מסלולי הכשרה בצה"ל
קטגוריה:תוכניות מצטיינים אוניברסיטאיות | 2024-09-05T10:38:03 |
ספר יהושוע | REDIRECTספר יהושע | 2004-11-05T07:47:32 |
יהושוע בן נון | REDIRECT יהושע בן נון | 2004-11-04T22:49:26 |
דגל מיאנמר | דגל מיאנמר כולל שלושה פסים בצהוב, ירוק ואדום, ובמרכזו נמצא כוכב לבן. הוכרז ב-21 באוקטובר 2010, ביחד עם שינוי ההמנון ושינוי שם המדינה מ"ברית מיאנמר" ל"הרפובליקה של ברית מיאנמר".
הצבע הצהוב מסמל סולידריות, הירוק שלום ורוגע, האדום אומץ ונחרצות.
הדגל הקודם
הדגל הקודם של מיאנמר אומץ ב-3 בינואר 1974, כאשר נה ווין הכריז על רפובליקה סוציאליסטית בבורמה. העיצוב החדש לא היה שונה מאוד מהדגל הישן של מיאנמר (אז בורמה) שהיה בצבע אדום עם קנטון כחול בפינה העליונה של הדגל, בצד התורן. עם זאת, התמונה בתוך הקנטון הוחלפה בסמלי גלגל שיניים ועליו מונחת שיבולת של אורז, המסמלים את הפועלים ואת האיכרים. מסביב לציור היו 14 כוכבים בעלי חמישה קודקודים כל אחד המסמלים את המדינות מהן מורכבת מיאנמר. הצבע הלבן מסמל טוהר, הכחול שלום ויושרה והאדום מסמל אומץ.
דגלים היסטוריים
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיאנמר
קטגוריה:מיאנמר: סמלים לאומיים
מיאנמר
מיאנמר | 2024-09-07T05:31:03 |
ראובן ריבלין | ממוזער|330px| ראובן ריבלין - וידאו
ראובן (רוּבִי) ריבלין (נולד ב-9 בספטמבר 1939, כ"ה באלול ה'תרצ"ט) הוא מדינאי, פוליטיקאי ועורך דין ישראלי. כיהן כנשיאהּ העשירי של מדינת ישראל, בין השנים 2014–2021. קודם לכן כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד, כיושב ראש הכנסת וכשר התקשורת.
ביוגרפיה
250px|ממוזער|ריבלין (ראשון משמאל) עם אחיו
ריבלין נולד בירושלים לפרופסור יוסף יואל ריבלין, מזרחן ומתרגם מערבית, ולרחל (ריי) ריבלין, שהקימה את בית החולים לפצועי לח"י ואצ"ל. דור שמיני בארץ לשני הוריו, בני משפחת ריבלין, שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א.
בנעוריו למד בגימנסיה העברית רחביה, והיה תלמידם של המשוררים דן פגיס ויהודה עמיחי. היה חניך בשבט מצדה של תנועת הצופים. בשנת 1957 התגייס לצה"ל ושירת במודיעין קרבי. בשנת 1958 סיים קורס קצינים, שירת כקצין מודיעין בגייסות השריון וקמ"ן אילת. בשירות המילואים שירת כעוזר קמ"ן חטיבה 16, קמ"ן אוגדת יהודה ולאחר מכן ביצע תפקיד במנהלת התרגילים של צה"ל תחת פיקודו של משה בר כוכבא. במלחמת ששת הימים השתתף כקצין מילואים בחפ"ק חטיבה 55 שלחמה בקרב על ירושלים. במלחמת יום הכיפורים הוצב ביריחו, ובהמשך, כשקיבל דרגת רב-סרן, עבר לשרת באוגדה מרחבית 720. ריבלין השתחרר משירות מילואים כשהוא בדרגת רב-סרן. ריבלין למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
פעילותו הציבורית מחוץ לכנסת והממשלה (1978–1988, 1992–1996)
250px|ממוזער|שמאל|ריבלין נואם ב"וועידת יסמין לקידום עסקים קטנים", דצמבר 2014
ריבלין כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים בין השנים 1978–1983. הוא המשיך בפעילות פוליטית, ושימש יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים בשנת 1986, ויו"ר ארגון הליכוד בשנים 1988–1993.
בין השנים 1981–1986 כיהן ריבלין כחבר מועצת המנהלים של אל על, ובין השנים 1985–1988 היה יו"ר המוסד לבטיחות ולגיהות. ריבלין שימש יועץ משפטי לאגודת הספורט בית"ר ירושלים, יו"ר האגודה ומנהל קבוצת הכדורגל. בהמשך השתתף ריבלין כחבר צוות בתוכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר", ששודרה בערוץ 2 בין השנים 1993–1995.
ב-1987 היה יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים ופטרונה הפוליטי של בית"ר ירושלים והתמודד על ראשות מרכז תנועת החרות הארצי מול אריאל שרון.
בשנת 1988, כאשר כיהן כסגנו של טדי קולק, הצהיר ריבלין על רצונו להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. הוא התמודד בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד בירושלים על ראשות הרשימה, והיו שהעריכו שהיו לו סיכויים טובים לנצח את קולק בבחירות לראשות העיר. חבר הכנסת אהוד אולמרט תמך ביריבו של ריבלין, שמואל פרסבורגר, ואף קרא לאנשיו בסניף לבחור בו ולא בריבלין. פרסבורגר ניצח בבחירות הפנימיות והפסיד לקולק בבחירות על ראשות העיר. ב-12 באוגוסט 1991 החליטה מועצת סניף הליכוד בירושלים להדיח את ריבלין מתפקידו כיו"ר הסניף. ריבלין תלה זאת בליברלים וביו"ר מזכירות התנועה, משה ארנס.
בשנת 1992, משכשל ריבלין בניסיונו לשוב ולהיבחר לכנסת, סייע לו הקבלן דוד אפל במציאת עבודה כעו"ד בפרויקטים בתחום הנדל"ן של מגדל הזוהר וחברת צביון שהיו קשורים לאפל.
בשנת 1993 ריבלין התמודד שנית בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד, לקביעת מועמדה לראשות העיר ירושלים, אך הפסיד לאהוד אולמרט, שנבחר חודשיים לאחר מכן לראשות העיר ירושלים. אולמרט החליט שלא לשבץ את ריבלין ברשימה למועצת העיר, זאת למרות היותו של ריבלין דמות מפתח בסניף ולמרות הציפיות שישבץ אותו במקום השני.
ממוזער|250px|רובי ריבלין ב-1993
פעילותו בכנסת ובממשלה (1988–1992, 1996–2014)
בשנת 1984 ריבלין ניסה לראשונה להתמודד לכנסת בסיועו של חבר המרכז והקבלן דודי אפל ממחנהו של דוד לוי. ריבלין נבחר לראשונה לכנסת ה-12 בשנת 1988, ושימש בה יושב ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת חוקה חוק ומשפט.
ריבלין חזר לתפקיד חבר הכנסת ב-1996, בכנסת ה-14, במקומו של אליהו בן-אלישר, שמונה לשגריר. בתקופה זאת, שימש בין היתר כחבר בוועדה מיוחדת לעניין לקחי אסון גשר המכביה, בוועדה לבחירת שופטים, בוועדה משותפת לתקציב הביטחון, בוועדת החינוך והתרבות ובוועדה משותפת לעניין הכרזה על שעת חירום.
בכנסת ה-15 שימש גם כיושב ראש סיעת הליכוד וכנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. נוסף על כך ריבלין היה חבר בשתי ועדות חקירה פרלמנטריות: ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין המצוקה הכספית המתמשכת של הרשויות המקומיות וועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט. כמו כן ריבלין החל לשמש בכנסת זו גם כסגן יושב ראש הכנסת. בספטמבר 2000 היה ריבלין אחד מחברי הכנסת שהתלוו לאריאל שרון בביקורו בהר הבית שקדם למה שכונה "מהומות הר הבית".
כשהורכבה ממשלת הליכוד ב-2001 נאלץ ריבלין לוותר על תיק המשפטים כיוון שהתנהלו נגדו שבעה תיקי חקירה בנוגע ליחסיו עם הקבלן דודי אפל. באחד מהם המליצה המשטרה להעמידו לדין. שלוש וחצי שנים מאוחר יותר נסגרו שישה מהתיקים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מפאת חוסר אשמה ואילו התיק השביעי בחשד לשיבוש מהלכי חקירה בפרשת איציק מרדכי נסגר בעילות של חוסר עניין לציבור וחוסר ראיות מספיקות. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת, ובתגובה לסגירת התיקים אמר .
ב-19 בפברואר 2003, י"ז באדר א' ה'תשס"ג, נבחר לכהן כיושב ראש הכנסת ה-16. בעקבות הכרזה של שופט בית משפט השלום, דוד רוזן, על ביטול סעיף בחוק של הכנסת (פסק דין הנדלמן), ביקר ריבלין את נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק על "המהפכה השיפוטית" שהוביל כנשיא בית המשפט העליון, שלדבריו התפתחה להפיכה שלטונית המכרסמת ב"יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית", ריבלין הוא שטבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" בהקשר זה. ריבלין התנגד לתוכנית ההתנתקות, ובעקבות דחייתה במשאל מתפקדי הליכוד פעל בסיעת הליכוד ובכנסת לסכלה. במקביל נהג לקרוא לכל הצדדים המעורבים לשמור על איפוק, לציית לחוק ולמנוע קרע בעם. ריבלין גם השתתף בהלוויה המונית שנערכה לקבורים שהועברו מבית העלמין של גוש קטיף להר הזיתים.
בכנסת ה-17 היה חבר בוועדת הכספים, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בוועדה לזכויות הילד, בשדולה למען ירושלים ובשדולה למען הדרוזים והצ'רקסים. ריבלין היה יושב ראש של שתי ועדות משנה: ועדת המשנה בעניין עובדי אינטל וועדת המשנה בעניין שנת שמיטה. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדת משנה בעניין מיגון יישובי עוטף עזה ומיגון מוסדות החינוך שבהם ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.
בפברואר 2007 הכריז ריבלין באופן רשמי כי בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא מדינת ישראל לאחר סיום כהונתו של משה קצב. בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות בכנסת, שהתקיימה ב-13 ביוני 2007, הגיע ריבלין למקום השני כשלמקום הראשון הגיע שמעון פרס (37 קולות לעומת 58 קולות לפרס). בעקבות זאת ריבלין החליט להסיר את מועמדותו לנשיאות, הכריז בהתרגשות וקרא לחברי הכנסת לתמוך בפרס פה אחד.
ב-30 במרץ 2009 נבחר לכהן בפעם השנייה כיושב ראש הכנסת ה-18. בכנסת זו שימש גם יושב ראש ועדת הפירושים. בתקופת כהונתו זו נודע ריבלין בזכות יחסיו החמים עם חברי הכנסת הערבים, על אף דעותיו המדיניות. בין היתר ריבלין התנגד ליישום המלצת הוועדה הפרלמנטרית להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי בעקבות השתתפותה במשט לעזה.
ממוזער|ראובן ריבלין ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, 2019
בשנת 2012 ריבלין קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל
במסגרת הרשימה המאוחדת, הליכוד ישראל ביתנו, שובץ ריבלין במקום ה-11 לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בכנסת זו כיהן ריבלין כחבר בוועדת הכספים ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. כמו כן ריבלין היה חבר בוועדה המשותפת לקידום התחרות בענף המזון ושימש יו"ר שדולת ירושלים וכחבר בשדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי. במהלך כהונתו בכנסת ה-19 שימש יושב ראש משלחת הכנסת ל-OECD. פעמים רבות התבטא בזכות הכרה ישראלית רשמית ברצח העם הארמני.
נשיא מדינת ישראל (2014–2021)
250px|ממוזער|שמאל|השבעת ראובן ריבלין לנשיא, כשלצידו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והנשיא היוצא שמעון פרס
ממוזער|250px|ריבלין בשנת 2015, בעת ההתייעצות עם המפלגות לקראת הרכבת הממשלה ה-34, ברקע דגלי ישראל ונס הנשיא
ממוזער|250px|הנשיא ריבלין נושא נאום בבית הנשיא, מאי 2018
250px|ממוזער|שמאל|ראובן ריבלין מארח את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, 23 בינואר 2020
ב-10 ביוני 2014 נבחר לנשיא העשירי של מדינת ישראל ברוב של 63 קולות מול 53 קולות ליריבו בסבב ההצבעה השני, ח"כ מאיר שטרית. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד למועמדותו של ריבלין, ואף ניסה לבטל את מוסד הנשיאות, אך לאחר סיום הגשת המועמדויות הודיע על תמיכתו בריבלין.
ב-24 ביולי 2014 הושבע ריבלין לנשיא המדינה ונכנס מיד לתפקיד, ארבעה ימים לפני המועד הרשמי. ב-10 באוגוסט 2014 סגר היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, את הבדיקה שנפתחה בעניינו של ריבלין בחשד לקבלת כספים מקבלן הבניין ופעיל הליכוד, דודי אפל, לאחר ש"לא נמצא בסיס עובדתי לטענות שהועלו".
בתחילת כהונתו היה ריבלין הנשיא הישראלי הראשון שהשתתף באירוע לזכר טבח כפר קאסם. באוגוסט 2014 שיגר איגרת ברכה לנישואים של ערבי עם יהודיה שהתאסלמה.
בנובמבר 2014 ביטל הופעה מתוכננת של הזמר עמיר בניון במשכן הנשיא, זאת בשל השיר "אחמד אוהב ישראל" של בניון, אשר לדעת ריבלין נחשב פוגעני.
ריבלין הביע התנגדות להצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, בניגוד לעמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר תמך בחוק. בעקבות זאת הוא ספג גינויים מפעילי ימין ואף הופצה תמונה שלו לבוש מדי אס אס.
בדצמבר 2014 בחר העיתון הבריטי הגארדיאן בריבלין כאחד מגיבורי השנה של שנת 2014, משום ש"הפך למצפון הלאומי". ב-18 במאי 2015 העניקה אוניברסיטת בר-אילן לנשיא ריבלין תואר דוקטור לשם כבוד. בשנת 2018 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד גם מאוניברסיטת פיראוס.
ב-7 ביוני 2015 נשא בכנס הרצליה את "נאום השבטים". ריבלין תיאר את החברה בישראל כמפוצלת לרוב חילוני ציוני מוצק, ולמיעוטים דתי, חרדי וערבי ההולכים ונדמים לו בגודלם, כאשר תהום תרבותית, דתית וזהותית פעורה בין המגזרים ומאיימת על החברה הישראלית. ריבלין קרא לייצר סדר ישראלי חדש על בסיס החלפת תפיסת הרוב והמיעוט הרווחת בתפיסה של שותפות, ועורר בכך דיון ציבורי נרחב. בהמשך החלה לפעול תוכנית תקווה ישראלית.
לאחר הפיגוע בדומא, התבטא ריבלין בתקיפות נגד האירוע. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב "אני חש כאב... על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי". האמירה "בני עמי בחרו בדרך הטרור" גררה גל של תגובות וגינויים מימין.
ב-13 בדצמבר 2015 נאם ריבלין בכנס של "הארץ" והקרן החדשה לישראל בארצות הברית. השתתפותו עוררה מחלוקת ומחאה מאחר שבכנס השתתף גם נציג של "שוברים שתיקה". ריבלין לא ביטל את השתתפותו בכנס בתגובה למחאה אך כן הביע הסתייגות מ"שוברים שתיקה".
ב-24 בפברואר 2016 ערך ריבלין מפגש בבית הנשיא עם ראשי הרשויות המקומיות הערביות אך סירב לאפשר לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד להשתתף עקב מפגשו של האחרון עם משפחות מחבלים פלסטיניים ועמידת דקת דומייה לזכרם.
בשנת 2017 ריבלין אירח מספר מנהיגים בינלאומיים חשובים, בהם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.
ב-14 ביולי 2017 גינה ריבלין את הפיגוע בהר הבית שביצעו מחבלים ערבים-ישראליים ואת תגובת ההנהגה הערבית לפיגוע ואמר ש"השתיקה והתגובות הרפות של חלק מהמנהיגות הפוליטית הערבית מקוממות. טרור חייב להיות מוקע ללא תנאי וללא התפתלויות. מי שאינו מוקיע טרור, משתף איתו פעולה". ב-14 בספטמבר אמר באזכרה לקודמו הנשיא פרס כי כל ישראלי חב לפרס בכל הקשור לנושא התרומה לביטחון ישראל.
ב-23 באוקטובר 2017, נאם ריבלין בישיבת הפתיחה של המושב הרביעי של הכנסת העשרים. בנאומו, הוא ביקר את אובדן הממלכתיות לטענתו בישראל.
ממוזער|פגישה משולשת של הנשיא ראובן ריבלין, ראש ממשלת ישראל ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו ויו"ר כחול לבן בני גנץ במהלך הניסיונות להקמת ממשלת אחדות לאחר מערכת הבחירות השנייה, 23 בספטמבר 2019
במהלך המשבר הפוליטי בישראל עשה ריבלין מספר מאמצים לייסד ממשלת אחדות יציבה על ידי גישור בין גושים מנוגדים.
ביוני 2021 חודש לפני סיום כהונתו העניקה לו אוניברסיטת אריאל בשומרון תואר ד"ר לשם כבוד.
ביולי 2021, סיים את כהונתו כנשיא המדינה והוחלף על ידי יצחק הרצוג.
חנינות
ממוזער|ראובן ריבלין ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי
סך הכל, ריבלין קיבל כ-8,682 בקשות חנינה מחודש יולי 2014 ועד חודש אפריל 2021 אך נעתר רק ל-1,797 מהבקשות. בפרסום מאוחר יותר נודע כי ריבלין העניק עד חודש יולי של אותה שנה כ-1,830 חנינות.
בשנת 2015 הוגשו לנשיא 1,948 בקשות חנינה, ומתוכן אושרו 151 בקשות.
ב-25 באוקטובר 2015, באירוע לציון 20 שנה להירצחו של יצחק רבין, התייחס ריבלין ליגאל עמיר: "כל עוד אני נשיא מדינת ישראל, לא יצא הרוצח לחופשי. תיבש ימיני, אם אחתום אי-פעם על חנינה לאיש הארור הזה. לעולם לא".
עם בקשות החנינה הבולטות שנמסרו לריבלין נמנות בקשות החנינה של קובי פרץ, יואל קרויס ויונתן היילו, שלהן נענה, ובקשות החנינה של משה קצב ואלאור אזריה, שאותן דחה. ריבלין דחה את בקשתו של אהוד אולמרט לקיצור תקופת מאסרו, אך ביטל את המגבלות אשר הוטלו עליו לאחר שחרורו מהכלא.
לאחר סיום כהונתו כנשיא המדינה
עם סיום כהונתו עבר ריבלין להתגורר בדירת שרד בירושלים שהמדינה שכרה למענו (נשיא לשעבר זכאי לדירת שרד למשך שבע שנים מסיום כהונתו).
באוגוסט 2021 מונה ריבלין לנשיא חברת אלקטריאון וירלס, העוסקת בפיתוח ציוד לטעינה אלחוטית של כלי רכב חשמליים, ותפקידו יהיה, בין היתר, "לקדם שיתופי פעולה של החברה עם ממשלות וחברות גלובליות וכן לחשוף את פעילותה למקבלי ההחלטות ברחבי העולם".
בספטמבר 2021 מונה ריבלין ליו"ר כבוד של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
באפריל 2024 תרם את קולו למסע פרסום של חברת יכין.
משפחתו וחייו האישיים
ריבלין גר בירושלים בשכונת יפה נוף. היה נשוי ליפה וילף עד לסוף שנות ה־60, אז התגרשו. בשנת 1971 נישא בשנית, לנחמה, ממנה התאלמן ב-4 ביוני 2019. הוא אב לארבעה. בנו הבכור, יואל, נולד מאשתו הראשונה. החל משנת 2021 ריבלין בזוגיות עם שרית צמח.
ריבלין הוא בן-דודה של אורה קפלן, אשתו של הבמאי אירווינג קפלן ואמם של הזמר ירמי קפלן והבמאי אהרן קפלן.
צמחונות ופעילות למען בעלי חיים
בצעירותו הפסיק לאכול בשר בקר, לאחר שצפה בשחיטת בעלי-חיים בבית-מטבחיים ובשנת 2013 חדל גם מאכילת עופות, בעקבות צפייה בחקירה סמויה של עמותת אנימלס, ששודרה בתוכנית כלבוטק וחשפה התעללות בתרנגולים במשחטה של זוגלובק.
במהלך כהונתו כנשיא הביע ריבלין תמיכה בפעילות להגנת בעלי חיים ולעידוד הפחתת אכילת בשר. ב-2015 אירח בבית הנשיא את פעיל זכויות בעלי החיים אלכס הרשאפט ואת מיקי חיימוביץ', מובילת קמפיין שני צמחוני (כבר לפני כניסתה לפוליטיקה). ב-2016 ערך לראשונה יום אימוץ כלבים בבית הנשיא, בשיתוף עם עמותות תנו לחיות לחיות ונח. כמו כן, ריבלין הנהיג עריכת מנגל צמחוני כחלק מטקסי יום העצמאות הנערך בבית הנשיא מדי שנה, במקום ארוחה בשרית.
עמדותיו
ריבלין מאמין בזכותה של ישראל לספח בנוסף למזרח ירושלים ורמת הגולן גם את יהודה, שומרון ועזה, וזאת בגישת פתרון המדינה האחת אך לא ציין מה יהיה מעמדם החוקי והאזרחי של הפלסטינים הגרים באותם מקומות והאם תהיה להם זכות הצבעה.
ריבלין מאמין בתורת זאב ז'בוטינסקי ובהדר הבית"רי. הוא מאמין בשוויון זכויות אזרחי מלא ובפרט בשיתוף מלא של ערביי ישראל בציבוריות הישראלית. הוא שם דגש על הממלכתיות הישראלית, כפי שהיא מתבטאת במוסדות המדינה והממשל, ובראשם הכנסת. הוא ידוע ברגשנותו ובחשיבות הרבה שהוא מעניק לדגל ישראל, להמנון מדינת ישראל ולטקסים ממלכתיים ובפרט לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות (שבו נאם מספר פעמים כיושב ראש הכנסת).
השתתפות פעילה באירועים תרבותיים
ב-1993 השתתף כחבר פאנל בתוכנית הסאטירית אין עם מי לדבר בערוץ 2.
ב-2012 השתתף בסדרת המערכונים "הפרלמנט" בתפקיד עצמו.
ב-2018 התראיין בסדרת הדוקו "יומני קירשנבאום".
באפריל 2018 השתתף ביחד עם רעייתו נחמה במערכון של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", שצולם במשכן הנשיא, לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל.
ב-2019, בסיום הקלטת הקליפ "שבט אחים ואחיות" מופיע ריבלין, מצטט את פזמון השיר.
ב-2021 השתתף ריבלין בעונה השנייה של סדרת הדרמה "פלמ"ח" (בערוץ טין ניק, yes), שצילומיה, בין היתר, נערכו בבית הנשיא. כחיבור בין עבר והווה, גילם ריבלין בתפקיד אורח שנכתב במיוחד עבורו, את דמותו של נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן.
הוקרה
פרסים
נובמבר 2022 - "פרס תיאודור הרצל" מאת הקונגרס הציוני על תרומתו של ריבלין לתמיכה הבינלאומית במדינת ישראל, ההיסטוריה והתרבות היהודית
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
ראובן ריבלין כנשיא המדינה, באתר הכנסת
פרוטקול מליאת הכנסת, דיון על בחירת יושב-ראש הכנסת השש עשרה, באתר הכנסת
דבר יו"ר הכנסת, ריבלין, בערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
ריאיון עם יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, ינואר 2012
ערוץ הכנסת - ראיון חגיגי עם הנשיא ראובן ריבלין, 15.9.16, ערוץ היוטיוב של ערוץ הכנסת, 15 בספטמבר 2016
צה"ל נפרד מנשיא המדינה: "בספינה, בטנק או בדת"ק – אין קווי שבר, ואין שבטים - יש צבא אחד", אתר צה"ל, 06.07.2021
מסמכים של סבו ואביו של ראובן ריבלין באתר הארכיון הציוני, יולי 2021
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים בישראל
קטגוריה:בוגרי גימנסיה רחביה
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
קטגוריה:רבי-סרנים בצה"ל
קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון
קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת התשע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-צומת
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
קטגוריה:חברי מועצת העיר ירושלים
קטגוריה:פעילי תנועת החרות
קטגוריה:יועצים משפטיים ישראלים
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל בשומרון
קטגוריה:אזרחי כבוד של נתיבות
קטגוריה:אזרחי כבוד של באר שבע
ראובן
קטגוריה:נשיאי מדינת ישראל
קטגוריה:אזרחי כבוד של תל אביב-יפו
קטגוריה:יושבי ראש ועדת הפירושים
קטגוריה:חברי כנסת צמחונים
קטגוריה:מנהלי בית"ר ירושלים
קטגוריה:משפחת לעוי-וייספיש-בהר"ן
קטגוריה:בית הכרם: אישים
קטגוריה:סגני יושב ראש הכנסת בכנסת החמש עשרה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1939 | 2024-10-06T18:17:23 |
שיטת הבחירות לכנסת | הפניה הבחירות לכנסת | 2017-11-02T22:26:54 |
חברה (עסקים) | REDIRECT חברה (תאגיד) | 2004-11-05T08:17:01 |
קהילה מקוונת | קהילה וירטואלית או קהילה מקוונת היא קבוצת אנשים, היוצרת מארג קשרים, ואשר במקום להיפגש פנים אל פנים נפגשת באופן וירטואלי בזירות כמו אתרי אינטרנט, פורומים או מקום קיברנטי אחר דרך רשת האינטרנט.
רשת האינטרנט עזרה לבטל ריחוק בין אנשים הגרים באזורים גאוגרפיים שונים. כך, שהקשר בין חברי הקהילה אינו תלוי מיקום פיזי. חברי קהילה וירטואלית הם בעלי עניין ומוטיבציה משותפת, הפועלים יחד להשגת מטרה חברתית או אחרת, שאינה תכליתית (או לפחות לא תכליתית בלבד). בין חבריה נוצרים קשרים אישיים, וזו לרוב קהילה שנוסדה וצמחה בתוך הרשת, אם כי לעיתים זו קהילה שהתחילה כקהילה פיזית והעתיקה את עיקר פעילותה לרשת. כך, שגם קהילה שאינה וירטואלית יכולה לנצל את האינטרנט לצורך חיזוק הקשר בין חבריה כאמצעי להעברת מידע, על ידי יצירת אתר, שימוש בדואר אלקטרוני או פורום להעברת הודעות, להשתמש בכלי ועידות חוזי לצורך קיום ישיבות, וכדומה. עם זאת, הדגש בקהילה מסוג זה, הוא שעיקר פעילותה הוא במפגש שאינו וירטואלי.
ניתן למצוא דוגמאות רבות לקהילות וירטואליות, בין השאר בוויקיפדיה העברית, באתר "במה חדשה" ובפרויקטים של חישוב מבוזר קהילתי. כמו כן, גם קבוצות חברתיות בפייסבוק מוגדרות לעיתים כקהילה, כאשר המשתמשים המרכיבים אותן משתפים את שאר חבריה בתחומי העניין שלהם.
פעילות הקהילה
הסוציולוגיה רואה באדם יצור חברתי, שיש בו צורך להשתייך לקהילה.
גם מבחינה אטימולוגית, המילה קהילה באה מלשון "קהל", משמע, קבוצת אנשים.
קהילה וירטואלית יכולה לשמש מקור רב למידע ואף תמיכה לחבריה. בין שלל פעילויותיה, ישנן קהילות בהן מנהלי הקהילה השונים מרכזים כתבות ומאמרים רלוונטיים וקישורים לאתרים מומלצים בנושא שסביבו מתקבצת הקהילה.
ההתכנסות סביב תחום העניין המשותף לגולשים בקהילה, יוצר במשך הזמן קשר רצוף וחזק בין החברים בה.
חלק מהנוכחים באתרי הקהילה הם מבקרים מזדמנים שבאים מתוך סקרנות, אבל קהילות ששורדות לאורך זמן מורכבות מדמויות קבועות שיוצרות אינטראקציה בין עצמן ומעוניינות בהמשך קיומה של הקהילה. לקהילה צריכה להיות מטרה או תוכן סביבו היא מתגבשת. אם אין לקהילה תוכן או בסיס משותף, היא אינה עונה על הגדרת "קהילה", וקשה למצוא בה אלמנט של המשכיות כך ששרידותה מוטלת בספק.
לרוב, בראש כל קהילה עומד מנהל שמנווט את הדיונים לכיוונים הרצויים, ובמרכז כמעט כל קהילה עומד הפורום שמספק במה באמצעותה מבטאים הגולשים את דעותיהם, מפנים שאלות לשאר החברים, או מספקים תשובות.
תקשורת זו אינה תלויה במקום ובזמן, עקב הדינמיות של רשת האינטרנט.
מייסדים קהילה על מנת לאפשר לחברים בה פעילויות בשני מישורים עיקריים:
מידע - שיתוף משאבים מתוך מאגר קולקטיבי.
תקשורת - אמצעי לקישור בין חברי הקהילה.
דוגמאות לכך ניתן למצוא למשל בקבוצות דיון ב-Usenet, קהילות עניין המנהלות את הקשר דרך רשימות התפוצה. או, קהילות שנולדו סביב פורום, קהילות של גיימרים המשחקים במשחקי אינטרנט ובמשחקי תפקידים וכדומה.
ההרשאה לניהול קהילה זמינה לכל, מייסד הקהילה פעמים רבות זוכה לזכויות יתר הכוללות הרשאות מיוחדות, המאפשרות שליטה ובקרה על תפקודה השוטף של הקהילה. המייסד עשוי למנות חברים אחרים כמנהלים ובכך להרחיב את האחריות האדמיניסטרטיבית.
מאפייני הקהילה המקוונת
הקהילות המקוונות זהות מבחינת מאפייניהן לקהילות המסורתיות וזאת באמצעות מטרה, תפקוד, נורמות וקודים חברתיים. הקהילות המקוונות ממלאות את תפקידן עבור הפרט במילוי צרכיו החברתיים, הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים. בקהילות מתפתחות נורמות חברתיות המשתנות מקהילה לקהילה. הפרט רשאי לגבש דעות, ערכים ומטרות בהתאם למהות הקבוצה ולחשיבות זהותו האישית. הוא מקבל חופש פעולה בהבעת מחשבותיו, בחירת אופן הצגתו הפרטית לשאר חברי הקהילה ובהפגנת רמות מעורבות אינדיבידואלית. על אף חופש הפעולה הנרחב קיימת הגבלה מסוימת בתכנים שהפרט רשאי לפרסם וזאת מתוקף הקודים ההתנהגותיים החלים בקהילה. לדוגמה איסור פגיעה באחר על ידי שימוש באמצעים מילוליים או פיזיים לא נאותים. בנוסף קיים מאפיין שמאפשרת הקהילה המקוונת וזהו האנונימיות. האינטרנט מאפשר פרטיות ובו בזמן התבטאות חופשית ללא חשש מנורמות ומוסכמות חברתיות. דבר נוסף המאפיין את הקהילות המקוונות הוא חוסר המוגבלות הגאוגרפית של חברי הקהילה מכיוון שהקהילה מתקיימת ברחבי רשת האינטרנט המשמשת כבמה פתוחה ללא הגבלת זמן ומרחב. הקהילה לא מוגבלת במרחבה הפיזי ויכולה להתקיים באופן בו זמני ללא צורך בסיוע חיצוני כגון תחבורה.
הסדרה עצמית
על פי קרין ברזילי נהון מכנה משותף לקהילות המקוונות הוא הרצון לשמור על יציבות הקהילה ועל גבולותיה. לשם כך נדרשים מנגנונים השומרים על סדר ושליטה. בהם מנגנוני צנזורה. מנגנונים אלו מכונים הסדרה עצמית, הכוונה היא לשומרי סף, אשר מחליטים אילו תכנים יכנסו לקהילה ואילו לאו.
סוגי קהילות וירטואליות
ישנם סוגים רבים ומגוונים של קהילות וירטואליות, היכולות להיות על בסיס חברתי, מקצועי ואף לימודי :
קהילה וירטואלית מקצועית
קהילה וירטואלית מקצועית, מתאפיינת בהיותה קהילה וירטואלית שלחבריה יש תחום מקצועי או תחום עניין משותף הקשור בעיסוקם המקצועי. הן מאפשרות לחברי הארגון לשתף, לשוחח, להחליף מידע ולעבוד על פרויקטים משותפים במיקומים גאוגרפיים שונים בארץ ובעולם. דוגמה לקהילה וירטואלית מקצועית ברשת היא לינקדאין, המהווה מקום מפגש עסקי מוביל לעובדים - שכירים ועצמאיים כאחד - מכל רחבי העולם, ומיועדת ליצירת קשרים מקצועיים ועסקיים בין משתמשיה.
קהילה חברתית וירטואלית
קהילה חברתית וירטואלית היא קהילה ברשת, שאין לה מטלה או ייעוד אלא מהווה מקום בילוי לחבריה. יתרונותיה הם בתקשורת זמינה תמיד (כמעט בכל רגע נתון ניתן למצוא בן-שיח), הנותנת לאדם תחושה שאינו לבד. קהילות אלו מתקיימות דרך העניין המשותף הנובע מן השאיפה שבהחלפת מידע, דיון אודות התחביב או דרך יצירת קשר עם מומחה לנושא. דוגמאות לקהילות מסוג זה הן קהילות פנויים פנויות או קהילות תמיכה שונות.
קהילה לומדת וירטואלית
קהילה לומדת וירטואלית היא אמצעי ללמידה מרחוק. קהילה וירטואלית לומדת היא קבוצת אנשים המקושרים באמצעות רשת האינטרנט, קבוצה בעלת עניין ומוטיבציה משותפים, הפועלת יחד להשגת מטרה לימודית. ישנם המתארים את הקהילה הלומדת כקהילה וירטואלית. משמע, קהילה הנעזרת באינטרנט על מנת לפעול.
מאפייני קהילה לומדת וירטואלית:
בני-אדם, מטרה משותפת, מחשב ותקשורת מחשבים נגישה, מדיניות.
קהילה לעזרה עצמית
קהילה לעזרה עצמית מיועדת למטרות של שיתוף בין החברים עקב מצוקה אישית או בעיה של אחד מחברי הקהילה. באמצעות החיבור בין חברי בקהילה מתאפשרת סולידיות חברתית ומועלות הצעות מגוונת לפתרונות עבור מצבי חוסר אונים שונים ומצוקה של חבריה. הבסיס לפעולות אלו הוא יחסי הגומלין, התלות והעזרה ההדדית שבין המשתתפים. שיתוף פעולה מעין זה מאפשר נגישות במקום ובזמן יחד עם האפשרות לאנונימיות.
קהילת מסחר וירטואלית
בשנים האחרונות קיימות גם קהילות וירטואליות שעיקר עניינם הוא מסחר בין אנשים באמצעות המחשב אך דפוסי ההתנהגות בקהילות אלו, כמו בקהילות רגילות, מוכתב על ידי מנהל הקהילה וחבריה. ישנו מספר לא מבוטל של קהילות אלו כמו קבוצת הפייסבוק פשפשוק אשר מחולקת לאין ספור קטגוריות של מוצרים ובה ניתן למצוא מוצרים
להשכרה, מכירה ומסירה. בנוסף, באתר הקהילות Pocket ישנן קהילות מסחר ובאתר כוורת הפועל מתחילת שנת
2014, ישנן קהילות מסחר הפרוסות ברחבי הארץ בהן המסחר הוא באמצעות זמן במקום כסף –
מי שתורם מזמנו לקהילה, זכאי לקבל זמן של חבר אחר מהקהילה ללא תשלום. דוגמה נוספת
לקהילת מסחר היא קהילת הכלכלה השיתופית Rentitb אשר בה מבוצעות השכרות בין החברים בקהילה. המשותף
לקהילות אלו הוא שהשפה בין חברי הקהילה נדרשת להיות שפה יפה, המסחר חייב להיות
הוגן ומבוסס על אמון. המאפיינים של קהילות אלו הם פשטות, שיתופיות ואנושיות.
קהילת טרור וירטואלית
ארגוני טרור מקימים קהילות מקוונות רבות. כל ארגון טרור נוטה להקים כמה קהילות וכך קהל רחב ומגוון נחשף לאותם מסרים של ארגון הטרור. ארגוני טרור מצליחים להפיץ ולהעביר את המסרים שלהם למספר גדול של אנשים בחשאיות גבוהה. קלות השימוש, עלויות נמוכות בפרסום והפצת תכנים ומסרים, חסמי כניסה נמוכים, ואנונימיות גבוהה הופכים את האינטרנט לכלי תקשורתי אידיאלי לשימוש ארגוני טרור.
תהליכים חברתיים-קהילתיים שהביאו להופעת קהילה וירטואלית
מראשית ההיסטוריה בני אדם תקשרו ביניהם בדרכים שונות שהלכו והשתכללו יחד עם התפתחות הטכנולוגיה. תחילה הקריאה המשותפת במרחב על ידי בני אדם שלא הכירו זה את זה התאפשרה באמצעות הדפוס והעיתונים שהבליטו את השותפות החברתית במרחב הפיזי. הללו יצרו "קהילה מדומיינת" מונח שנטבע על ידי בנדיקט אנדרסון ומשמעותו קבוצה של אנשים רבים שלא קשורים אחד לשני וחולקים התרחשות או רעיון משותף המלכד ויוצר קהילה מדומיינת אשר שרויה במרחב ובזמן משותף.
אמצעי מרכזי נוסף הוא הטלגרף שביטל את הצורך בתעבורה פיזית ולאחר מכן הטלפון שאפשר תקשורת למרחקים גדולים. הרדיו והטלוויזיה אפשרו את היכולת שבהשתתפות בפעילויות טקסיות וכך נוצרה קהילה שחבריה לא מכירים זה את זה אך יודעים מי שייך לה. האמצעי החדיש ביותר שביסס את המעבר מן הקהילה המסורתית הפיזית לקהילה הווירטואלית הוא רשת האינטרנט, המשמשת כמרחב מפגש וירטואלי. התרחבותה ונגישותה של רשת האינטרנט אפשרה יצירת קשרים מקוונים ולפיכך את התארגנותם של קבוצות המאוחדות סביב רעיון או עניין משותף דהיינו היווצרות קהילה מודרנית וירטואלית.
בין המרחב המקוון למרחב הבלתי מקוון
קיימות סברות שונות הדנות בטענה כי קשרים מקוונים מתחרים בקשרים לא מקוונים ובטענה שאי אפשר ליצור קשרים חברתיים ורגשיים דרך תקשורת מקוונת. טענה זו ניתן לנסות לאשש באמצעות מאמרה של ננסי ביים, בו נערך מחקר שבמהלכו נבדקו קבוצות דיון של צופים באופרות סבון על מנת להדגים כיצד מתפתחים קשרים בין המשתתפים. טענת המחברת היא שהקהילות הווירטואליות נוצרות בעקבות התאמת משמעות צורכיהם של חברי הקהילה וכך יוצרים משאבים רלוונטיים ליחסי הגומלין. כתוצאה מכך במקרה של אינטראקציה מתמשכת המשתתפים מנצלים את המשאבים הקיימים לרשותם והתוצר הוא של מערכת דינמית חברתית המתפקדת כקהילה. המסקנה העיקרית שביים מגיעה אליה כתוצאה מן המחקר היא שהאינטראקציה באמצעות האינטרנט יוצרת דפוסי התבטאות, זהויות, מערכת יחסים ומוסכמות מקובלות ייחודיות לחברי הקבוצה.
ראו גם
רשת חברתית מקוונת
שאלון מקוון
ריאיון מקוון
פורום מקוון
חברויות באינטרנט
אורב
סייבר-פסיכולוגיה
השתתפות מקוונת
לקריאה נוספת
אזי לב-און (עורך), קהילות מקוונות, הוצאת רסלינג, 2016
קישורים חיצוניים
אבישג רוזנברג, קהילה ללא פנים, באתר ארץ אחרת, 19 באוקטובר 2000
יעל אורן, מדריך כוחה של קהילה, הפורום לחברה אזרחית, 2022
הערות שוליים
קטגוריה:תרבות אינטרנט
קטגוריה:ניהול ידע
קטגוריה:סייבר-פסיכולוגיה | 2024-05-13T10:37:10 |
דניאל או'קונל | שמאל|ממוזער|200px|פסלו של דניאל או'קונל ברחוב או'קונל בדבלין. או'קונל נחשב לאחד המדינאים המשפיעים ביותר על אירלנד המודרנית. בירכתי התמונה ניתן להבחין בחוד של דבלין, העומד במקום בו עמד עמוד נלסון, שפוצץ על ידי אנשי המחתרת האירית
שמאל|ממוזער|200px|פסלו של דניאל או'קונל, מבט מקרוב
דניאל או'קונל (באנגלית: Daniel O'Connell; 6 באוגוסט 1775 – 15 במאי 1847) היה מדינאי אירי. מכונה על ידי בני עמו "המשחרר". היה דמות המפתח בפוליטיקה האירית במחצית הראשונה של המאה ה-19. או'קונל התנגד למרידה מזוינת באירלנד, והוא אף התבטא כי חירותה של אירלנד אינה ראויה שתישפך עבורה ולו אף טיפת דם אחת. או'קונל התרכז בשיטות פרלמנטריות ובפניה אל העם על מנת להביא לשינוי.
ביוגרפיה
או'קונל נולד למשפחה קתולית אמידה במחוז קרי, למד בבתי ספר קתולים בצרפת והתקבל ללשכת עורכי הדין בלונדון ולאחר מכן בדבלין. בשנותיו המוקדמות התוודע לרדיקלים האירים אשר תמכו בדמוקרטיה, והחליט להקדיש את חייו להבאת סובלנות דתית ושוויון זכויות לארצו. הוא הצטרף לתנועה הרדיקלית "האירים המאוחדים", אשר הוקמה על ידי וולף טון והטיפה לדמוקרטיה, שוויון זכויות לקתולים, רפובליקה, ומאבק אלים בנוסח המהפכה הצרפתית, והייתה מקור השראה לאירים רבים באותו זמן.
ב-1798 מרדו "האירים המאוחדים" כנגד השלטון האנגלי. המרידה דוכאה ביד רמה, ורבים נהרגו, ביניהם המנהיגים אדוארד פיצג'רלד ווולף טון. או'קונל לא תמך במרד. הוא האמין כי האירים צריכים להתבסס מבחינה פוליטית, אך לא בכוח הזרוע. כך, למשך העשור הבא, התמקד או'קונל בפרקטיקה פרטית כעורך דין בדרומה של אירלנד. אירוע משמעותי בחייו בתקופה זו הוא הריגתו של ג'ון ד'אסטר בדו-קרב בשנת 1815. הוא סירב לשלם אגרת מעבר כאשר חצה גשר שהיה בבעלות ד'אסטר, וד'אסטר הזמין אותו לדו-קרב. לאחר שהרג את ד'אסטר, נשבע או'קונל כי לעולם לא ישתתף בדו-קרב.
בעשור השני של המאה התשע עשרה שב או'קונל לפוליטיקה, וקידם את רעיון האמנציפציה הקתולית. הקתולים באירלנד היו מוגבלים במיני מגבלות חוקיות אשר הפכו את חייהם ואת הפולחן של דתם לקשים מאוד. נאסר על הקתולים לשמש במשרה רשמית כלשהי, והם נדרשו לשלם מעשר לכנסייה של אירלנד, היא הכנסייה הפרוטסטנטית השלטת.
לאחר מאבק פוליטי ארוך מחוץ למסגרת פרלמנטרית החליט או'קונל להיבחר לבית הנבחרים. בתקופה זו, לאחר "חוק האיחוד" מ-1800, שלחה אירלנד מאה נציגים לבית הנבחרים האנגלי בווסטמינסטר, ועל פי החוק היה על נציגים אלה להיות פרוטסטנטים. בשנת 1828 הצליח או'קונל להיבחר, על אף שהיה קתולי, אך נמנע ממנו לשמש בתפקידו שכן לא יכל להישבע אמונים למלכה ויקטוריה, ראש הכנסייה האנגליקנית. בחירתו, ובחירתו מחדש בשנת 1829 אילצו את הממשלה הבריטית (בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון) לבטל את ההגבלות המוטלות על הקתולים בחוקי המדינה. ביטולן של ההגבלות חל לא רק על קתולים, אלא גם על כל הדתות שאינן מאוגדות במסגרת "הכנסייה של אירלנד".
עתה הייתה מטרתו של או'קונל ביטול (Repeal) האיחוד בין אנגליה ואירלנד, אשר מוזגו למדינה אחת על פי חוק משנת 1801. הוא טען לטובת הקמתה מחדש של ממלכה עצמאית באירלנד, שמלכתה תהיה ויקטוריה. על מנת לקדם זאת ערך סידרה של עצרות המונים לאורכה של אירלנד. מאבק זה לא הוכתר בהצלחה.
אנקדוטה היסטורית ידועה שנקשרה בשמו של או'קונל היא כי בעת דיון בפרלמנט תקף את בנג'מין דיזראלי על היותו יהודי. בתגובה ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה".
ממוזער|בקריקטורה זאת משנת 1830 שנעשתה בתגובה להצעה כושלת לאמניצפציה של היהודים נראה דניאל או'קונל מאיץ ביהודי שעומד בפתח הדלת לפרלמנט. "תאתגר את המערכת, חברי משה, תאתגר! כך אני נכנסתי"
חרף עלבון זה, היה או'קנול תומך של האמנציפציה היהודית בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. האיץ בדייוויד סלומונס לרוץ לפרלמנט על מנת להביא את השאלה היהודית בכוח, כפי שעשה בעצמו עבור הקתולים.
או'קונל מת בג'נובה בשנת 1847 במהלך טיול שערך לרומא. הוא נטמן בבית העלמין גלסנווין בדבלין. קברו נבנה בצורה של מגדל אירי עגול. כל בניו היו חברי הפרלמנט. שמו של הרחוב הראשי בדבלין, אשר נקרא בעבר רח' סקוויל, שונה בתחילת המאה ה-20 לרח' או'קונל. פסלו ניצב בקצה אחד של הרחוב, בעוד שבקצה השני מוצב פסלו של ממשיך דרכו, צ'ארלס סטיוארט פרנל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:פוליטיקאים אירים
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1826–1830)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1830–1831)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1831–1832)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1832–1835)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1835–1837)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1837–1841)
קטגוריה:חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1841–1847)
קטגוריה:אירלנד: היסטוריה
קטגוריה:חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:אנטישמיות בממלכה המאוחדת: אישים
קטגוריה:ילידי 1775
קטגוריה:נפטרים ב-1847 | 2024-10-12T20:10:00 |
דרום | דרום הוא אחת מארבע רוחות השמיים. הוא הפוך לצפון ונמצא בזווית ישרה למזרח ולמערב. הדרום נמצא באזימוט 180 מעלות.
הדרום האמיתי הוא הכיוון לקצה הדרומי האמיתי של ציר סיבוב כדור הארץ, המכונה הקוטב הדרומי. הקוטב הדרומי נמצא באנטארקטיקה. הקוטב הדרומי המגנטי אינו זהה לקוטב הדרומי ונמצא במרחק קטן ממנו.
המונח הדרום משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות או קבוצות מתקדמות פחות מבחינה טכנולוגית ותרבותית בעולם בשל ההכללה שקובעת שרוב המדינות מסוג זה נמצאות בחצי הכדור הדרומי.
האדריכל והפילוסוף האמריקאי ריצ'רד באקמינסטר פולר פיתח את מפת דימקסיון שאחד ממאפייניה הוא העדר הטיה תרבותית בין צפון לדרום היות שבמפה זו הצפון איננו למעלה והדרום אינו למטה (יצוין שקיימות מפות, בעיקר במספר מדינות בחצי הכדור הדרומי, בו הדרום נמצא למעלה).
בארצות הברית, המונח הדרום משמש גם כדי להתייחס למדינות דרום-מזרח ארצות הברית שפרשו מהאיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית.
מדינות ואזורים שונים בעולם נחלקו במהלך השנים לשני חלקים צפוני ודרומי. כיום נותרו מספר מדינות כאלו כגון דרום אפריקה, דרום קוריאה ודרום סודאן.
בני דרום, גן הדרום וכפר דרום הם יישובים הנמצאים בדרום מדינת ישראל.
אטימולוגיה
השם דרום מופיע כבר בתנ"ך, ושם ישנם גם כינויים נוספים לכיוון זה: נגב, תימן וימין.
יש אומרים שהמילה "דרום" היא הלחם בסיסים של המילים "דר" ו"רום" משום שהשמש נמצאת ברום השמיים כאשר היא עוברת ברוח שמיים זו. מאותה סיבה המזרח נקרא מזרח כי שם זורחת השמש ומערב כי שם מתערבבים היום והלילה, והצפון כי מקום זה צפוּן מאור השמש
הכינוי נגבה הוא על שם שהדרום מנוגב (מיובש וצחיח) ממים.
הכינויים: ימין ותימן/תימנה, הם מפני שהמזרח מכונה גם קדם/קדמה/קדימה והמערב אחור/אחרון. לכן כאשר פנינו קדימה למזרח, הרי שהדרום מימיננו והצפון משמאלנו. היות שהשמש נחשבה למקור חיות עלי האדמה, הנטייה התאולוגית/קלאסית הייתה להתייחס לכיוון זה כבעל חשיבות רבה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שושנת הרוחות | 2024-06-27T13:09:12 |
אידיאל (אלגברה) | באלגברה, אידיאל הוא תת-קבוצה של חוג, המקיימת תנאים מסוימים. תנאים אלה מבטיחים שאפשר יהיה לבנות חוגי מנה, מהם ניתן לשאוב מידע על החוג המקורי. תפקידם של האידיאלים בתורת החוגים דומה לזה של התת-חבורות הנורמליות בתורת החבורות.
המונח אידיאל מתייחס בדרך כלל לאידיאל דו-צדדי, שהוא תת-קבוצה של החוג הסגורה לחיבור וחיסור, וכן לכפל מימין או משמאל באיבר של החוג. דרישות אלה שקולות לכך שפעולות החיבור והכפל על קבוצת הקוסטים מוגדרות היטב, באופן המשרה מבנה של חוג מנה.
בחוגים לא קומוטטיביים, מגדירים באופן דומה גם אידיאל ימני ואידיאל שמאלי, הנקראים אידיאלים חד-צדדיים. אידיאל חד-צדדי הוא מודול (ימני או שמאלי) מעל החוג.
הגדרה פורמלית
יהא חוג. תת-קבוצה ממש שעבורה היא תת-חבורה של נקראת אידיאל שמאלי אם לכל ולכל מתקיים ; ואידיאל ימני אם לכל ולכל מתקיים . קבוצה שהיא גם אידיאל שמאלי וגם אידיאל ימני נקראת אידיאל דו-צדדי או סתם אידיאל.
אידיאל אמיתי (בחוג עם יחידה) איננו יכול להכיל את איבר היחידה של החוג, משום שאז ההגדרה תאלץ אותו להכיל את החוג כולו. מכאן נובע שאידיאל שמאלי אינו יכול להכיל איברים הפיכים משמאל, בעוד שאידיאל ימני אינו יכול להכיל איברים הפיכים מימין.
בחוג חילופי, כל אידיאל שמאלי או ימני הוא אידיאל. בחוג לא חילופי יש הבדלים רבים בין שתי התכונות. בדרך כלל, מועיל לחשוב על אידיאל חד-צדדי (שמאלי או ימני) כקבוצה "גדולה", בעוד שאידיאל (דו-צדדי) הוא קבוצה "קטנה". הסיבה היא שאידיאלים דו-צדדיים מנועים מלכלול הרבה יותר איברים מאשר האידיאלים החד-צדדיים.
דוגמאות
אידיאל נוצר
אידיאל נוצר של חוג על ידי קבוצה המוכלת ב- הוא האידיאל הקטן ביותר של המכיל את , והוא קבוצת הסכומים הסופיים מהצורה
.
בדומה, אידיאל נוצר שמאלי של חוג על ידי קבוצה המוכלת ב- הוא האידיאל השמאלי הקטן ביותר של המכיל את , והוא קבוצת הסכומים הסופיים מהצורה
.
ואידיאל נוצר ימני של חוג על ידי קבוצה המוכלת ב- הוא האידיאל הימני הקטן ביותר של המכיל את , והוא קבוצת הסכומים הסופיים מהצורה
.
מוסכם כי האידיאל (שמאלי, ימני ודו-צדדי) הנוצר על ידי קבוצה ריקה הוא האידיאל המכיל את אפס בלבד.
אידיאל ראשי
אידיאל הנוצר על ידי איבר אחד נקרא אידיאל ראשי. לאידיאל שמאלי ראשי יש הצורה , ולאידיאל ימני ראשי הצורה הדואלית, . האידיאל (הדו-צדדי) הנוצר על ידי הוא קבוצה גדולה בהרבה: , הכוללת את כל המכפלות וכל הסכומים שלהן. כל אידיאל הוא סכום (לאו דווקא סופי) של אידיאלים כאלה.
תחום שלמות שבו כל האידיאלים הם ראשיים נקרא תחום ראשי. לדוגמה, בחוג המספרים השלמים, הקבוצה , קבוצת כל המספרים השלמים המתחלקים בשלוש, היא אידיאל ראשי. קל לוודא שמדובר באידיאל (כיוון שסכום שתי כפולות של שלוש הוא כפולה של שלוש, מספר נגדי לכפולה של שלוש הוא כפולה של שלוש ומכפלת מספר המתחלק בשלוש בכל מספר שלם אחר תתחלק גם היא בשלוש). חוג המספרים השלמים הוא תחום ראשי.
גרעין של הומומורפיזם
לכל הומומורפיזם בין שני חוגים , הגרעין הוא אידיאל דו-צדדי של .
הגדרות ומשפטים הנוגעים לאידיאלים
ישנם כמה סוגים חשובים במיוחד של אידיאלים, המוגדרים על-פי תכונות של חוג המנה. אידיאל ראשוני הוא אידיאל של החוג, שעבורו החוג הוא חוג ראשוני. אפשר לנסח תכונה זו גם כך: לכל שני אידיאלים , אם המכפלה מוכלת ב-, אז אחד מן האידיאלים מוכרח להיות מוכל ב-. בחוג חילופי, אידיאל הוא ראשוני אם ורק אם אינו יכול להכיל מכפלה של איברים, בלי להכיל אחד מן האיברים.
דוגמה: בחוג המספרים השלמים , כל אידיאל הוא מהצורה . אידיאל כזה הוא ראשוני אם ורק אם המספר הוא מספר ראשוני, או אפס. אכן, אם מספר ראשוני מחלק מכפלה של מספרים שלמים, אז הוא חייב לחלק אחד מהם.
אידיאל מקסימלי הוא אידיאל שאינו מוכל באידיאל גדול יותר, ולכן הוא מקסימלי עבור יחס ההכלה. ניתן להוכיח באמצעות הלמה של צורן שבכל חוג עם יחידה, כל אידיאל מוכל באידיאל מקסימלי. כל אידיאל מקסימלי הוא ראשוני, אבל ההפך אינו נכון (לדוגמה, אידיאל האפס של חוג השלמים הוא ראשוני ואינו מקסימלי). חוג שמכיל אידיאל מקסימלי יחיד נקרא חוג מקומי.
בניסוח שקול, הוא אידיאל מקסימלי אם ורק אם חוג המנה הוא חוג פשוט. (כלומר, חוג שאין בו אידיאלים לא טריוויאליים) מכאן שלכל חוג קיימים חוגי מנה פשוטים; תכונה זו הופכת את החוגים הפשוטים לאבני הבניין של תורת החוגים. כל חוג חילופי פשוט הוא שדה.
אידיאל מינימלי הוא אידיאל שאינו מכיל אף אידיאל פרט לאפס. כל אידיאל מינימלי הוא ראשי, אבל ההפך אינו נכון. אף על פי שהיפוך סריג האידיאלים על ראשו היה מחליף בין מינימליים למקסימליים, אידיאלים מינימליים הם בעלי תכונות שונות לחלוטין מאלו של אידיאלים מקסימליים. בראש וראשונה, אידיאלים כאלה לא תמיד קיימים (למשל, בחוג השלמים), וההנחה שבכל מחלקה קיים אידיאל מינימלי היא הנחה חזקה (ארטיניות).
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אלגברה
קטגוריה:תורת החוגים | 2024-09-04T03:19:11 |
מזרח | שמאל|ממוזער|250px|הזריחה על רקע ים המלח כפי שצולמה ממצדה. בעברית האטימולוגיה של מזרח היא כיוון זריחת השמש
מִזְרָח הוא אחת מארבע רוחות השמיים. הוא הפוך למערב ונמצא בזווית ישרה לצפון ודרום. מזרח הוא כיוון הסיבוב של כדור הארץ ולכן זהו גם הכיוון בו זורחת השמש בקו המשווה בימי השוויון. בשל תנועת כדור הארץ, ביצוע שיגור לחלל ממזרח חוסך בהפרש המהירות. לכן, זהו הכיוון המועדף לביצוע שיגור לחלל אם אין סיבות אחרות לשיגור מכיוון אחר.
להבדיל מצפון ודרום שהם כיוונים מוחלטים, כלומר בעלי אותה משמעות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מערב ומזרח הם כיוונים יחסיים, שמשמעותם תלויה במקום שבו נמצא אומרם. במפות נהוג שצד מזרח יהיה ימין המפה. מוסכמה זו החלה מהשימוש במצפן בו הצפון מכוון כלפי מעלה. כדי להפליג מזרחה בשימוש במצפן יש לכוונו לאזימוט 90 מעלות.
המזרח בשפה
מקור המילה מזרח בעברית הוא מהשורש ז-ר-ח והכוונה היא למקום שממנו זורחת השמש.
בתרבות העברית כיוון קדימה מתקשר למזרח ולכן המזרח מכונה בתנ"ך גם בשם "קדם". הדרום נמצא אז מימין (ולכן נקרא לעיתים 'תימן') והצפון נמצא משמאל (וכך הוא נקרא לעיתים בתנ"ך כמו גם בערבית: "שִמאל"). כפועל יוצא, המערב בתנ"ך נקרא גם בשם "אחור" והים התיכון מכונה שם לעיתים 'הים האחרון'. כל אלו הם ביטויים יחסיים.
בין המילים הלועזיות לכינוי המזרח נמצא את הלבנט המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון ושם התואר אוריינטלי (מהמילה אוריינט). ממילה זו באה המילה הלועזית להתמצאות במרחב: אוריינטציה.
המונח "המזרח" משמש גם כדי להתייחס למדינות מזרחיות ביחס לארצות המערב, כמו: המזרח התיכון, המזרח הקרוב, מזרח אסיה, דרום-מזרח אסיה, המזרח הרחוק ואפילו כל האזור של יבשת אסיה וגם כל החלק הזה של כדור הארץ בו היא נמצאת. בזמן המלחמה הקרה, מזרח אירופה היה שם נרדף למדינות בעלות משטר קומוניסטי בחסות רוסית. כמו כן, מונח זה מתייחס למדינות ששוכנות במזרח ארצות הברית שבקרבת האוקיינוס האטלנטי.
בארצות הברית, המונח "המזרח" מתייחס לחצי המזרחי של המדינה, ובפרט לאזור החוף המזרחי של ארצות הברית, המיושב בצפיפות גבוהה יחסית. כך לדוגמה בליגת ה-NBA יש טורנירים נפרדים לקבוצות מ"מזרח" ומ"מערב" המדינה, שבסיומם נערך משחק הגמר של "המזרח" נגד "המערב".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שושנת הרוחות | 2024-08-01T04:38:35 |
שלוש הממלכות של קוריאה | שלוש הממלכות של קוריאה250px
מפה של שלוש הממלכות של קוריאה בסוף המאה ה-5. שם קוריאני תרגום פונטי סאמגוק הנגול 삼국 הנג'ה 三國
שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: קוֹגוּריוֹ, פֶּקְצֶ'ה ושׁילָה ששלטו על חצי האי הקוריאני ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את קָאיָה, טונג-יֶה, אוֹקְגּ'ה, פּוּיאוֹ, אוּסָאן, טַמְנָה (או פונטית, "טַמְרָה", האי צ'ג'ו כיום), ועוד.
התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). קוגוריו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת קאיה נפרדה מפקצ'ה במאה ה-1 לספירה.
סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציאניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.
לקוגוריו, הגדולה מבין שלוש הממלכות, היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגנה על הנהר יָאלוּ. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.
במאה ה-4 ממלכת פקצ'ה שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.
ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת שילה". ידוע כי ממלכת שילה השתלטה על ממלכת קאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת שילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קִיַאנְגְג'ו). הבודהיזם הפך לדת רשמית ב-528. בתקופת ממלכת שילה פעל מסדר אבירי העילית- הווארנג, ונוסדה אמנות הלחימה הקוריאנית הווארנג דו.
בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה ב-660 ואחר כך את ממלכת קוגוריו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת שילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".
בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".
ראו גם
מערך הקברים של קוגוריו
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קוריאה: היסטוריה | 2023-12-06T19:05:22 |
בודהא | הפניה בודהה | 2019-10-28T14:51:20 |
מערב | ממוזער|שקיעה בחוף ראשון לציון. בשל סיבוב כדור הארץ השמש נצפת "שוקעת" בצד מערב
מערב הוא אחת מארבע רוחות השמיים. הוא הפוך למזרח ונמצא בזווית ישרה לצפון ודרום. המערב נמצא באזימוט 270 מעלות.
בלשון המקרא כיוון זה מכונה "ים", וזאת משום שהים התיכון נמצא ממערב לארץ ישראל.
מערב הוא הכיוון ההפוך לכיוון הסיבוב של כדור הארץ
להבדיל מצפון ודרום, שהם כיוונים מוחלטים, שלהם אותה משמעות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מערב ומזרח הם כיוונים יחסיים, שמשמעותם תלויה במקום שבו נמצא אומרם.
המונח מדינות המערב משמש להתייחסות למדינות השוכנות במערב אירופה ובאמריקה. כמו כן מונח זה מתייחס גם לתרבויות היהודיות-נוצריות – תרבות המערב.
המונח מערב מתאר גם את המדינות ששוכנות במערב ארצות הברית, שבקרבת האוקיינוס השקט, דוגמה למדינות אלה היא המערב הפרוע והסרט שמצולם שם ומכונה מערבון.
בסין העתיקה, המונח מערב ציין את ארצו של בודהה והמקום ממנו הגיעו כתבים בודהיסטיים קדושים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שושנת הרוחות | 2024-08-11T09:51:19 |
מרנפתח | שמאל|200px|ממוזער|ארון הקבורה של מרנפתח בעמק המלכים
מרנפתח (1274 לפנה"ס לערך – 1203 לפנה"ס) היה הפרעה הרביעי בשושלת ה-19 שבמצרים העתיקה. הוא שלט בין השנים 1213–1203 לפנה"ס.
אביו, רעמסס השני, מלך במשך 66 שנים כך שמרנפתח, שהיה בנו ה-13 מאשתו איסתנפרת, עלה לשלטון בגיל מאוחר מאוד - בסביבות גיל 60 ואף יותר. מרנפתח נלחם כנגד מרידות בכנען, אך פועלו החשוב ביותר היה מסע המלחמה לאזור לוב. גויי הים שהשתלטו על לוב פלשו ממנה למצרים וניסו לכובשה, אך מרנפתח הדף אותם, חדר ללוב והביס אותם גם שם.
מרנפתח העביר את המרכז השלטוני מפר-רעמסס בחזרה לממפיס, בה הוא בנה מקדש מלכותי. יורשו של מרנפתח היה סתי השני.
על פי הארכאולוג גרפטון אליוט סמית שהסיר את הכיסוי מעל פני המומיה של מרנפתח ב-7 ביולי 1907, המומיה (שגובהה 1.714 מטרים) מעידה כי פניו של מרנפתח היו דומים במבניהם לאלה של סבו, סתי הראשון, יותר מאשר לאלה של אביו, רעמסס השני.
בשנת 1940 התגלה הסרקופג של מרנפתח על ידי הארכאולוג הצרפתי פיר מונטה בעת שחפר את קברו השלם של המלך פסוסנס הראשון בטאניס שהייתה בירת השושלת ה-21. באותה עת בתקופת הביניים השלישית במצרים העתיקה, היה מקובל לעשות שימוש משני בפסלים, מונומנטים, וגם סרקופגים מתקופות קדומות. כרטוש על צידו החיצוני האדום של הסרקופג הראה שבמקור היה זה סרקופג של מרנפתח.
מרנפתח וישראל
מצבת מרנפתח היא כתובת ארכאולוגית שנכתבה בשנתו החמישית של פרעה מרנפתח ולה משמעות חשובה להיסטוריה של עם ישראל ולארכאולוגיה המקראית, בהיותה המקור החיצוני הראשון המזכיר את עם ישראל. באסטלה המכונה אסטלת מרנפתח הוא מתפאר במלחמותיו וניצחונותיו. בין שאר המלחמות נכתב: . מתיאור זה שההשמדות המתוארות בו הם לרוב מוגזמות, כהרגלם של מלכי מצרים ושליטים אחרים ברחבי הסהר הפורה, עולה כי כבר בסביבות אמצע המאה ה-13 לפנה"ס התקיימה קבוצה אתנית בשם "ישראל".
בעקבות אזכור זה, סברו חוקרים מסוימים כי בימיו התרחשה יציאת מצרים. אך כיוון שמתוארת כאן הימצאותם בכנען, הגיעו מרבית החוקרים למסקנה כי יציאת מצרים התרחשה דור או שניים קודם לכן, ייתכן שבתקופת מלכות אביו, רעמסס השני.
ישנה סברה שהיישוב המקראי מי נפתוח, המזוהה עם ליפתא, נקרא על שם מרנפתח.
קישורים חיצוניים
עוד אודות מרנפתח (באנגלית)
הערות שוליים
קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס
קטגוריה:פרעוני השושלת ה-19
קטגוריה:רעמסס השני | 2024-07-29T09:42:49 |
משמר השרון | מִשְׁמַר הַשָּׁרוֹן הוא קיבוץ שנמצא בעמק חפר, במסגרת מועצה אזורית עמק חפר. הקיבוץ עלה לנקודת ההתיישבות ב-1933, והוקם על ידי קבוצה בשם "משמר", שנוסדה ב-1924 ביבנאל. במהלך השנים הראשונות הצטרפו אליו קבוצות מתנועת גורדוניה.
במשמר השרון נולד אהוד ברק, לימים ראש ממשלת ישראל והרמטכ"ל ה-14 של צה"ל. בעבר גרו ויצרו בו שייקה פייקוב, יאיר גרבוז, ינון נאמן, השחקן שמואל שילה, המלחין יעקב הולנדר, שרה לוי-תנאי והרב דב ביגון. הסופרת דבורה עומר גרה יחד עם משפחתה בקיבוץ והייתה מורה בבית הספר המקומי.
לצד היישוב מרכז מסחרי, הצמוד לכביש 4.
ראו גם
הסליק במשמר השרון
לקריאה נוספת
נעמה ענבר, פנחס לויתן, שרה'לה כץ (עורכים), איתן יעמוד ביתנו - 75 שנה לעלייה על הקרקע, משמר השרון 1933 - 2008, הוצאת משמר השרון
קישורים חיצוניים
התכתבות משנת 1946 בעניין קבלת ציוד חקלאי כתרומה לקיבוץ מארצות הברית (גנזך המדינה)
"משמר השרון בת עשרים וחמש", סרטו של נתן גרוס, 1950
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1933
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:מועצה אזורית עמק חפר | 2024-04-24T17:36:58 |
רון חולדאי | רון חולדאי (נולד ב-26 באוגוסט 1944) הוא ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מפלגת העבודה מאז שנת 1998. קודם לכן שירת כטייס קרב וכמפקד בחיל האוויר הישראלי. לאחר סיום שירותו בצה"ל בדרגת תת-אלוף, פנה לעסקים, ובהמשך שימש מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה".
תחילת דרכו
חולדאי נולד, גדל והתחנך בקיבוץ חולדה. אביו, עוזר חולדאי (במקור: אובז'נסקי), ממקימי קיבוץ חולדה, היה מנהל בית הספר בקיבוץ. אמו, הנקה, עבדה כמורה והייתה ממונה בקיבוץ על העלאת הצגות ומופעים. לחולדאי שני אחים. משפחתו הייתה המשפחה המאמצת של עמוס עוז.
חולדאי החל בשנת 1963 את שירותו בצה"ל במהלכו השלים את תעודת הבגרות, התנדב לקורס טיס ולאחריו שירת כטייס קרב. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים היה בהליכי הסבה למטוסי מיראז' 3 בטייסת 101 ("הקרב הראשונה") בטרם נקרא לטוס במלחמה במטוסי סופר מיסטר במסגרת טייסת 105 ("העקרב"). במבצע מוקד השתתף חולדאי בהפצצת הבסיסים אבו סואר ובילבייס במצרים ובסיס מארג' ריאל בסוריה. לאחר המלחמה שירת כסגן מפקד טייסת 105. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה סמ"ט א ושימש ממלא מקום מפקד טייסת 201 ("האחת") במקום סא"ל יפתח זמר ששהה בארצות הברית. חולדאי הוביל את הטייסת במבצע דוגמן 5 בו ספגה פגיעות קשות. ביומה השלושה-עשר של המלחמה שימש כמוביל מבנה לתקיפת סוללות טק"א במצרים (מבצע מפצח 22). במהלך התקיפה נפגע מטוסו מטיל וחולדאי נאלץ לנחות נחיתת חירום ברפידים. ביומה השמונה-עשר של המלחמה הוביל רביעייה למשימת חיפוי מפני מטוסי ירוט בצפון סוריה במהלכה הפיל מטוס מיג 21. בסך הכל רשם לזכותו במלחמה שלוש הפלות של מטוסי אויב. מונה למפקד טייסת 140 ("נשר הזהב"), טייסת מטוסי A-4 סקייהוק בעציון ולאחר מכן למפקד טייסת 105 בבסיס חצור. תפקידו הבא היה לפקד על יחידת המשל"קים ובהמשך פיקד על בסיס חיל האוויר בנבטים ועל בסיס חצרים. פרש מצה"ל בשנת 1989 בדרגת תת-אלוף.
לאחר שחרורו מצה"ל עסק במשך שנתיים במכירת מזגנים בניגריה. לאחר ששב לישראל, התבקש לנהל סגירה של מפעל בנייה ברמלה במקביל לסיום עסקיו בניגריה. לאחר ניסיון עסקי זה, נענה למכרז של הגימנסיה העברית "הרצליה", ונבחר למנהל הגימנסיה, תפקיד שבו כיהן במשך שש שנים עד שנת 1998. תחת ניהולו שופץ בניין הגימנסיה והשתפרה חזותו.
בשנת 1995, במהלך כהונתו כמנהל הגימנסיה, התמודד חולדאי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, אולם לא הצליח להגיע למקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת.
בשנת 1969 התחתן עם יעל כ"ץ, דיילת בארקיע, ולזוג שלושה ילדים. נכון לשנת 2016, המשפחה מתגוררת בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב. חולדאי בעל תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ולימודי ניהול בבית הספר וורטון שעל יד אוניברסיטת פנסילבניה.
ראש עיריית תל אביב-יפו
בחירתו
בשנת 1998 התקיימו הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו ולמועצת העיר. ראש העירייה המכהן רוני מילוא הודיע כי לא יתמודד על כהונה נוספת. חולדאי התמודד מטעם רשימה עצמאית בשם "תל אביב אחת" (תחת חסותה של מפלגת העבודה), וניצח בבחירות עם 50% מקולות הבוחרים, לעומת 25% ליריבו העיקרי, דורון רובין. סיעתו זכתה ב-5 מנדטים.
בשנת 2003 נבחר לתקופת כהונה שנייה, לאחר שזכה ב-63% מקולות הבוחרים. סיעתו זכתה ב-4 מנדטים והייתה לשלישית בגודלה במועצת העירייה (אחרי כח לגמלאים ומרצ).
בשנת 2008 נבחר לתקופת כהונה שלישית עם 51% מהקולות. מתחרהו העיקרי, חבר הכנסת דב חנין, קיבל 34%. סיעתו, "תל אביב אחת", הגדילה את כוחה במנדט ל-5 מנדטים, והייתה לסיעה הגדולה ביותר, וזהה בגודלה לסיעת "עיר לכולנו" של חנין.
בשנת 2013 נבחר לתקופת כהונה רביעית עם 53% מהקולות. מתחרהו העיקרי, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, קיבל 38%. סיעתו, "תל אביב אחת", שמרה על כוחה (5 מנדטים), והייתה לסיעה השנייה בגודלה, אחרי "מרצ" של הורוביץ, שעלתה ל-6 מנדטים.
בשנת 2018 נבחר לתקופת כהונה חמישית, לאחר שניצח את יריבו אסף זמיר עם כ-46% מהקולות (לעומת 34% לזמיר). סיעתו, "תל אביב אחת" הגדילה את כוחה במועצת העיר ל-7 מנדטים.
בבחירות לעיריית תל אביב-יפו שנערכו ב־27 בפברואר 2024 ניצח רון חולדאי את מועמדת יש עתיד אורנה ברביבאי.
בנייה ופיתוח
שמאל|ממוזער|250px|רון חולדאי ויצחק בן-סירה בטקס הנחת לוח הנצחה ליעקב בן-סירה, אוקטובר 2008
שמאל|ממוזער|250px|רון חולדאי נושא ברכה בכיכר רבין, באירוע חגיגות 100 שנה לתל אביב
במהלך כהונתו נקטה העירייה ב"מדיניות מתחמי הבילוי" - תחימת אזור היסטורי בעיר והכשרתו לבילוי ולמסחר. במסגרת זו שוקם מתחם נמל תל אביב ונהפך למרכז בילוי ותרבות. העירייה החלה בשיקום ובשיפוץ דומה בנמל יפו ובמתחם תחנת הרכבת ביפו (מתחם התחנה), ובבניין העירייה בכיכר ביאליק (מתחם ביאליק). כמו כן מבנים במושבה הטמפלרית לשעבר שרונה שופצו כחלק מהסבת האזור למתחם קניות (מתחם שרונה - דרום הקריה). מתחם "יד חרוצים" הפך אף הוא לאזור מסעדות ובילוי, בנוסף לכך שופצו וחודשו היכל התרבות, הבימה וכיכר התרבות המחברת ביניהם.
בעקבות הכרזת העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2003, החל תהליך רחב של שימור מבנים, בין השאר באזור שרונה ובלב תל אביב, ולראשונה הוכנה תוכנית שימור מבנים ואתרים שהגדירה כ-1,000 אתרים בתל אביב כמבנים לשימור, באופן שימנע את הפגיעה בהם.
במהלך כהונתו אושרו פרויקטים רבים לבניית מגורי יוקרה בעיר, כגון פארק צמרת, כחלק ממגמה ארצית של בניית גורדי שחקים למגורים. לאחר שנים של סכסוכים משפטיים בנוגע לזכותם של תושבים ותיקים בכפר שלם וביפו על הקרקע, לעומת זכותם של אלו שרכשו את הקרקע בסוף שנות ה-80, פעלה העירייה לפינוי התושבים, לאחר קבלת צו מבית המשפט כחלק מפרויקט פינוי-בינוי.
כדי להתמודד עם בעיית הדיור העממי בעיר, שהחריפה עקב האמרת מחירי הדירות, מינה חולדאי באוגוסט 2008 "ועדה למציאת פתרונות דיור בהישג יד". הוועדה המליצה לקדם מיזמי בינוי ביפו, של כ-2,000 יחידות דיור במחיר מוזל. פרויקט נוסף, של הרשות לפיתוח כלכלי, הוא פרויקט 'בנה דירתך' שאיפשר דיור ל-22 משפחות ביפו. בשנת 2014 השיקה עיריית תל אביב את פרויקט ״גני שפירא״, במסגרתו נבנו 69 דירות על קרקע עירונית וביוזמתה של העירייה, ואלה מושכרות במחיר קבוע ומסובסד לזוכי הגרלה של העירייה שעמדו בתנאי הסף להשתתפות בה, כמו גיל ורמת הכנסה.
במהלך כהונתו הורחבה הטיילת וחיבור חופי בין הרצליה לבת ים, דרך העיר תל אביב. כחלק מהרחבת הטיילת הוחל בשיקום מדרון יפו והפיכתו לפארק חופי לאורכה של יפו, החל תהליך פינוי חלקים מתחנת הכוח רדינג והכשרת מעבר להולכי רגל לאורך החוף, וצומצם שטחה של בריכת גורדון.
תחבורה
250px|ממוזער|רון חולדאי נואם בפני מועצת העירייה בדיון שהוביל למכירת חלקה של העירייה והציבור בכיכר אתרים, 2017
250px|ממוזער|חולדאי בישיבת מועצת עירייה, דצמבר 2017
250px|ממוזער|חולדאי משוחח עם תושבים בתחנת ארליך של הרכבת הקלה, למחרת פיגוע הירי שבוצע בה
העירייה בתקופתו הצהירה על מדיניות שעודדה שימוש באופניים ובהמשך בקורקינטים וכלי תחבורה קלים נוספים, כאמצעי זול להקל על גודש התנועה. כחלק ממדיניות זו הוחל ב-2011 בפרויקט תל-אופן, המציע אופניים להשכרה, והותקנו שבילי אופניים. במהלך כהונתו הוקצו יותר מ-130 ק"מ של מסלולים לאופניים על מדרכות, שדרות וצירי תנועה ברחבי העיר. רק במקרים מעטים נסללו שבילי האופניים על חשבון נתיבים המשמשים את הרכב הפרטי. המדיניות הביאה לעלייה בשימוש באופניים ולירידה מסוימת בשימוש ברכב הפרטי, אך המגמה התהפכה במהלך כהונתו הרביעית של חולדאי. בין השנים 2015 ל-2017 עלה במקצת שיעור המשתמשים ברכב, העלייה בשיעור הרוכבים נעצרה, ושיעור משתמשי התחבורה הציבורית ירד, בניגוד למגמה הארצית.
חולדאי התייחס לנושא התחבורה הציבורית בספטמבר 2008 באומרו: "בעיית התחבורה הציבורית היא בעיית יסוד של העיר הזו. להיעדר תחבורה ציבורית יעילה יש משמעויות כלכליות ממדרגה ראשונה, לא רק אקולוגיות. הבעיה היא היעדר הסמכות של הרשויות המקומיות לעשות משהו. פנינו למשרד התחבורה בעניין הזה, והם אמרו 'לא מתאים לנו'. לצערי, ראשי הערים לא יכולים לשנות". לעומת זאת, טען משרד התחבורה כי עיריית תל אביב תרמה למצב זה, משום שסירבה להכשיר נתיבי תחבורה ציבורית חדשים החל משנת 2003.
ביחס לשאלת החניה נקט חולדאי לרוב במדיניות המגדילה את היצע החניה ומעודדת שימוש בכלי רכב פרטי, אם כי במקרים מסוימים ביטל מקומות חניה קיימים. ב-2012 אפשרה העירייה לכל תושב תל אביב לחנות בחינם בשעות היום בכל רחבי העיר, ולא רק באזור המגורים כפי שהיה קודם לכן. כמו כן הכפילה העירייה את מספרי חניוני "קרוב לבית" שבהם יכולים התושבים לחנות בשעות הלילה בחינם, העניקה לתושבים הנחה של 75% בחניונים העירוניים של אחוזות החוף ואפשרה חניה על מדרכות (ראו להלן). כן הכשירה העירייה מקומות חניה רבים, בעיקר בחניונים תת-קרקעיים.
מתכננים עירוניים, ארגוני סביבה כמו החברה להגנת הטבע, ומשרד התחבורה טענו כי הגדלת היצע החניה בעיר תעודד שימוש ברכב פרטי ותפגע בשימוש בתחבורה ציבורית. חולדאי עצמו טען בספטמבר 2008 כי חניה יקרה יותר תעביר נסיעות מכלי הרכב הפרטי לתחבורה ציבורית.
חולדאי הפחית את שטח המדרכות המשמש את הולכי הרגל בעיר. בראשית כהונתו פעל להצרת מדרכות כדי להקל על זרימת תנועת כלי הרכב. בהמשכה נקט במדיניות המאפשרת חניה על חלק המדרכה שצמוד לכביש בכל עת, ועל חלק רחב ממנה בשעות הערב והלילה ובסופי שבוע - מדיניות שלא הוכרזה בגלוי. בהמשך כהונתו הפקיע מדרכות לטובת שבילי אופניים, ואפשר הפעלה של חברות להשכרת קורקינטים ואופניים ללא מתקני עגינה, אשר ניצלו את המדרכות לאחסון הכלים. העירייה פעלה לבסוף להגבלת רכיבת אופניים חשמליים במדרכות, אך החיכוך עם רוכבי האופניים הוסיף להוות איום על הולכי הרגל. תל אביב היא העיר שבה נפגעים בתאונות יותר הולכי רגל מבכל עיר אחרת, במספרים מוחלטים וביחס לגודל האוכלוסייה והעיר המסוכנת ביותר לאזרחים ותיקים.
ב-19 בנובמבר 2019, השיק חולדאי בשיתוף עם ראשי העירייה של גבעתיים, רמת השרון וקריית אונו (מאוחר יותר הצטרפו עריית שוהם, הוד השרון ומודיעין) את מיזם "נעים בסופ"ש". השירות, הניתן ללא תשלום, כולל רשת קווים בין-עירונית בת עשרה קווים, הפועלת בסופי שבוע בין ארבע הרשויות.
ב-31 בדצמבר 2021, מנע חולדאי את פינוי התחנה המרכזית החדשה מאוטובוסים, זאת כחודשיים בלבד אחרי ששרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה על פינויה עד סוף 2023. בעקבות זאת הגישו תושבי השכונות הסמוכות לתחנה המרכזית, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, עתירה מנהלית נגד חולדאי ועיריית תל אביב-יפו, בדרישה לפינוי התחנה המרכזית כפי שנקבע לפני כן, היינו עד סוף 2023.
מהלך נוסף שעשה חולדאי למניעת ביקורת על אי-פינוי התחנה המרכזית, היה הכחשת זיהום האוויר שהתחנה מייצרת. הכחשה זו ספגה ביקורת חריפה מצד המשרד להגנת הסביבה, אשר שלח מכתב בו הזהיר את אנשי העירייה לבל יפיצו ידיעות שקריות על מצב זיהום האוויר באזור התחנה המרכזית, שהוא החמור בישראל.
תרבות וספורט
ממוזער|250px|האגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות
לאור התרחבות מוזיאון תל אביב לאמנות עלה הצורך בגיוס תרומות לבניית אגף חדש.
בסוף שנת 2005 הוביל חולדאי מהלך של קבלת תרומה בסך 20 מיליון דולר מאיש העסקים סמי עופר לשם בנייתו, בתמורה להסבת שם המוזיאון ל"מוזיאון תל אביב לאמנות ע"ש סמי ואביבה עופר", ורישום הערת אזהרה לטובת עופר על מבנה המוזיאון. סערה ציבורית שהתעוררה בעקבות הסכם זה הביאה לביטולו. חולדאי המשיך לפעול לגיוס תרומות לשם בניית אגף חדש למוזיאון. הבניין על שם פול והרטה עמיר הכפיל את שטח המוזאון וזכה עם פתיחתו בתואר "המוזאון הטוב ביותר של שנת 2011" על ידי מגזין התיירות Travel and Leisure.
ב-25 ביולי 2007 הורה חולדאי על הריסת אולם הספורט על שם אוסישקין בתל אביב, בשל מצבו הירוד של המבנה. האולם היווה "בסיס האם" של אוהדי קבוצת הפועל תל אביב בכדורסל במשך עשרות שנים, והאוהדים הרבים בעיר הביעו כעס, התמרמרות ואכזבה על הריסת אולם הספורט. במקום האולם שנהרס הוקם היכל קבוצת שלמה במתחם הדרייב אין, הריסת המבנה הייתה מאבק שנמשך קרוב לשנה וחצי בין גורמים רבים בעייריה, בענפי הספורט ובאזור. במהלך המאבק התגלו כתובות נאצה על קברי הוריו של חולדאי בקיבוץ חולדה שרוססו על ידי אוהדים שביקשו למחות על הכוונה להרוס את האולם. הכתובות גררו ביקורת ציבורית, גם מצדה של קבוצת הפועל תל אביב ואוהדיה. כבר למחרת התנדבו קבוצת אוהדי הפועל תל אביב שהלכו לבית הקברות וניקו ותיקנו את הקברים.
בתחילת 2008 החלה העירייה לשפץ את בריכת גורדון, שחסמה את רצף הטיילת לאורך חופה של העיר. במקום הבריכה המקורית, החלה הערייה בבניית בריכה במתכונת מצומצמת ב-20 ביולי 2009 נפתחה בריכת גורדון המחודשת.
בינואר 2021 בעת מגפת הקורונה שכללה סגירת מוסדות התרבות בישראל, הבטיח חולדאי לפתוח את מוסדות התרבות בעיר, למי שהתחסן פעמיים.
רון חולדאי משמש בנוסף לתפקידו כראש העירייה, כיו"ר מועצת הנאמנים של התיאטרון הקאמרי ומוזיאון תל אביב.
להט"ב
במהלך התמודדותו בבחירות המקדימות במפלגת העבודה בשנת 1995, עורר חולדאי סערה כאשר אמר כי "שני הומואים מתנשקים מגעילים אותי כמו ג'וקים". כעבור מספר חודשים יזם מפגש עם פרופ' עוזי אבן, פעיל אגודת הלהט"ב, והבטיח לתמוך כמחוקק במאבק ההומוסקסואלים לשוויון, אולם סירב לבקשת אבן לצילום משותף בנימוק "אני לא אוהב שעושים לי הפתעה ומכינים לי מארבים. אשמח להצטלם עם עוזי אבן בכל הזדמנות אחרת. אם אצטלם איתך עכשיו יגידו שאני מתחנף לקהילה רק כדי להיבחר לפריימריס".
מנגד, במהלך שנות כהונתו של חולדאי כראש העיר, השקיעה העירייה מיליוני שקלים בקהילה הגאה. בין היתר הוקם מרכז ראשון מסוגו לנוער הומו-לסבי, והמרכז העירוני לקהילה הגאה - המתנ"ס העירוני הראשון בישראל המיועד לשרת את קהילת הלהט"ב, הממוקם בגן מאיר. מצעד הגאווה מתקיים בעיר מדי שנה, בתמיכת העירייה.
בסרט "יעל דיין: סיפור גאווה", סיפרה יעל דיין ליוצר דורון בראונשטיין שהיא זו שהכירה לרון חולדאי - בהיותה סגנית ראש העיר תל אביב-יפו - בשנת 2003 - את סוגיות הקהילה הגאה. לדבריה (בדקה 33 בסרט): "אצלי בבית עשיתי את המפגש ההיסטורי בינו (רון חולדאי) לבין איציק יושע ומנחם שיזף ואדיר (שטיינר) ואחרים, שאמרנו לו - זה היה לפני הבחירות, ב-2003 - אמרנו, תשמע, יש כאן קהילה, הקהילה הזאת עקרונית תומכת בך... הוא היה בן אדם והוא לקח את העניין הזה ואימץ את זה לליבו - כשאני הייתי אז הסגנית שלו - והקים את המרכז הגאה והפך את תל אביב למה שהיא מבחינת הקהילה."
ביוני 2015, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, נכלל חולדאי בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.
ניהול כספי
חולדאי נכנס לתפקידו כשבמאזן העירייה חוב של מאות מיליוני שקלים, שנוצר כתוצאה מגרעונות בתקציבי שנים קודמות. בעת כהונת חולדאי, בשנים 1998–2002 הוסיפו תקציבי העירייה השוטפים להיות גרעוניים, בשנת 2003 היה התקציב השוטף מאוזן, ובשנים 2004–2006 עברה העירייה אף לעודף בתקציב השוטף, וחלק מהעודפים הופנו להקטנת החוב שהצטבר מגרעונות שנים עברו. בהציגו את הדו"ח הכספי המבוקר של העירייה לשנת 2006 אמר חולדאי: "אלה הם נתונים שלא היו נחלתה של העיר תל אביב יפו לאורך שנים רבות רבות. מי שזוכר איך נראו הנתונים הכלכליים של העירייה לפני פחות מעשור, עם הגירעונות שהצטברו ועומס המלוות שתפח, מבין את המפנה החיובי שחל בעבודת העירייה ואת חשיבותו לביסוס איתנותה לשנים הבאות".
חולדאי הוא יו"ר פורום ה-15 - פורום הערים העצמאיות, המאגד את הערים שאינן מקבלות מענקים מהממשלה.
פרשת החניונים
בשנת 2004 נחשפה פרשת שחיתות של בכירים בחברה העירונית "אחוזות החוף", המפעילה עשרות חניונים בעיר. המשטרה העלתה חשדות לפיהם ראובן גרוס, שהפעיל חניונים רבים בעיר, שיחד בכירים בחברה העירונית תמורת מידע שסייע לו לזכות במכרזים להפעלתם. חולדאי נחקר באזהרה בעניין מעורבותו בפרשה אך תיקו נסגר מחוסר ראיות.
ביולי 2010 מינה חולדאי לסגנו את נתן וולוך, ראש סיעת הגמלאים, שהורשע זמן קצר קודם לכן בהפרת אמונים, ללא הטלת קלון. את המינוי, שספג ביקורת, נימק חולדאי בשלל דימויים: "אי אפשר ללכת בשדה בלי לחטוף קוצים. ... כחקלאי אני יכול להשוות את הפוליטיקאים לזבובים בעדר הפרות שמלקטים ומלקטים. בחיים אין מלאכים, אבל יש גם צורך לעבוד ולנהל, ואני לא צריך להצטדק."
פוליטיקה ארצית
ממוזער|סמליל מפלגת הישראלים שהקים חולדאי בבחירות לכנסת ה-24
ב-28 בדצמבר 2020 הודיע חולדאי כי בכוונתו להתמודד בבחירות לכנסת ה-24, במפלגת "הישראלים" אותה הקים עם שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן, לו יועד מספר 2 ברשימה. בנוסף, הציג חולדאי ארבע מועמדות ברשימה: בהן החוקרת פרופ' קרין נהון; ח״כ לשעבר עו״ד עינב קאבלה; אשת החינוך קארן טל ומנכ״לית חברת מוסדות חינוך ותרבות בת״א עדי צברי. ב-4 בפברואר 2021, מספר שעות לפני סגירת הרשימות לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, החליט חולדאי לפרוש ולא להתמודד בבחירות.
חולדאי נמנה עם המתנגדים לרפורמה המשפטית ותומך בתנועת המחאה.
פרסים והוקרה
בשנת 2009 החליט סנאט אוניברסיטת תל אביב להעניק לחולדאי תואר דוקטור לשם כבוד.
בשנת 2021 שגריר צרפת בישראל אריק דנון העניק בשם נשיא הרפובליקה עמנואל מקרון את אות לגיון הכבוד הצרפתי לחולדאי, המשקף את קבלתו למסדר היוקרתי ביותר של צרפת. זאת, כהוקרה של ממשלת צרפת לתרומה יוצאת דופן לרפובליקה הצרפתית ותרבותה.
כתיבה
ב-2021 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "עיר גדולה ואנשים בה הרבה" בהוצאת ידיעות ספרים. שם הספר מתייחס לספרו של נחום גוטמן, "עיר קטנה ואנשים בה מעט", בו מסופר על שנותיה הראשונות של אחוזת בית, ממנה התפתחה תל אביב.
קישורים חיצוניים
האינטרנט בשרות הפוליטיקה: ריאיון עם רון חולדאי, באתר מט"ח
2014
שרה ליבוביץ-דר, מדינת חולדאי, באתר ליברל, 9 באוקטובר 2018
רונית ורדי, הישראלי הבודד – רון חולדאי, מגזין ליברל, 10.02.2021
אפרים לפיד, ספר חדש חושף את קבלת ההחלטות של רון חולדאי ממלחמת ששת הימים ועד ניהול עיריית תל אביב, IsraelDefense, 19.09.2021
מאמריו:
על תאונות הדרכים בתל אביב-יפו, באתר "אור ירוק", דצמבר 2003
הערות שוליים
קטגוריה:תתי-אלופים בחיל האוויר
קטגוריה:ראשי עיריית תל אביב-יפו מטעם מפלגת העבודה
קטגוריה:טייסי חיל האוויר הישראלי
קטגוריה:מפקדי בסיס נבטים
קטגוריה:מפקדי בסיס חצרים
קטגוריה:מנהלי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:חולדה (קיבוץ): אישים
קטגוריה:קציני צה"ל בכירים בראשות רשויות מקומיות בישראל
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:בוגרי בית הספר וורטון
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1944
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות במלחמת חרבות ברזל | 2024-10-19T08:13:19 |
רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד | רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד או בקצרה הרעב הגדול (בגאלית אירית: An Gorta Mór; באנגלית: Great Irish Famine) הוא השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849.
התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של הממלכה המאוחדת (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה באותה תקופה), שיטות חקלאיות כושלות, הסתמכות על משק מונוקולטורי, והופעת הכימשון (Phytophthora infestans), פרוטיסט שהרס את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי. תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851, ובשנים שבין 1846–1851 מיוחסים לרעב בין 750 אלף למיליון מקרי מוות (קיימים אומדנים שונים). מספר כפול של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית.
לרעב הייתה השפעה קטלנית קצרת טווח, יחד עם שינוי ארוך טווח בתרבות האירית ובמסורת המקומית עד היום. רעב תפוחי האדמה הגדול נבע מהצטברות של גורמים סוציאליים, ביולוגיים, פוליטיים וכלכליים, איריים ואנגליים כאחד.
הרקע ההיסטורי לרעב
במשך שנים רבות הייתה אירלנד תחת שלטון אנגליה, אשר הפלה לרעה את תושביו הקתולים של האי, והעביר נחלות גדולות באי לידי אצילים פרוטסטנטים ומתיישבים פרוטסטנטים שהיגרו אליו, בעיקר לחלקו הצפוני. אף על פי שבשנת 1829 בוטל האיסור על הנצרות הקתולית בממלכה המאוחדת, והקתולים הורשו לעבוד בשירות הציבורי ואף להיבחר לפרלמנט, אירלנד נשארה החצר האחורית של בריטניה ונהנתה אך מעט מהשגשוג הכלכלי של בריטניה שלאחר קונגרס וינה ונפילתו של נפוליאון.
אזורים נרחבים של אדמה פורייה באירלנד נשארו בבעלות אצילים אנגלים, אשר החכירו את האדמות לחקלאים האירים שעיבדו אותן. האירים שילמו סכומי עתק לבעלי האדמות, שלרוב חיו באנגליה ומעולם לא ביקרו באדמותיהם. החוכרים חיו חיי עוני והסתפקו בקיום בסיסי בלבד. שיטות חלופיות למציאת מזון, כציד וכדיג, היו אסורות על פי החוק, שכן בעלי החיים שעל אדמת האחוזות היו רכושו הבלעדי של בעל האחוזה. אי-תשלום דמי החכירה השנתיים הוביל בדרך כלל לנישול החקלאי מאדמתו.
נוסף על כך, עקב המנהג האירי לחלק את האחוזה של הנפטר בין כל בניו הזכרים, מנהג שקיבל תוקף חוקי בשנת 1703, וכן בגלל חוקי קרקעות מפלים אשר הקשו על הקתולים רכישת קרקעות ואיחוד חלקות, היו רוב החוות באירלנד קטנות מאוד. ב-1845, לדוגמה, היו כ-24% מכל החוות האיריות בגודל של בין 4 ל-20 דונם, ו-40% מהן היו בגודל שבין 20 ל-60 דונם.
למרות הקשיים האלה, הביא השגשוג הכלכלי של המאה ה-19 לעלייה בתוחלת החיים ובגידול אוכלוסין בכל רחבי הממלכה, אך מחירי התוצרת החקלאית ירדו, ואירלנד, שהייתה בפריפריה של הממלכה, נהנתה בקושי מפירות התיעוש, וכלכלתה התבססה במידה רבה על גידול תפוחי אדמה.
דין וחשבון בריטי שניתן לממשלה זמן קצר לפני הרעב הראה כי העוני הגיע לממדים כאלה, עד ששליש מכל בתי האב באירלנד לא יכלו לספק מזון למשפחתם, לאחר תשלום דמי החכירה לאדון האנגלי, אלא באמצעות יציאה לעבודה כפועלים עונתיים נוודים באנגליה ובסקוטלנד.
משטר הקרקעות באירלנד בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה היווה כשלעצמו בעיה חמורה. רבות מן האחוזות היו ממושכנות, כתוצאה מכישלונות חקלאיים קודמים. חוות רבות הוחכרו בדמי חכירה מופקעים, רבות מהן היו כה קטנות עקב החלוקה ליורשים עד שגם בשנים טובות נאבקו בעליהן כדי להתפרנס מהן. הן היו תלויות לחלוטין בתפוח האדמה, הירק היחיד בעל ערך תזונתי שניתן לגדל על אדמה זו. יתרה מכך, ניסיונות החקלאים להגדיל את פוריות אדמתם נתקלו באיום שהדבר יגדיל את ערך הקרקע ויגרום להעלאה של דמי החכירה ובסופו של דבר לנישולם מן הקרקע.
תפוח האדמה באירלנד
תפוח האדמה הגיע לאירופה מהרי האנדים שבאמריקה הדרומית במאה ה-16 והפך עד מהרה לגידול חקלאי מרכזי. אל אירלנד הוא הגיע ב-1650 והפך ליבול העיקרי (משק מונוקולטרי) שגידלו החוואים והאיכרים האירים (על אף שלא השיג את מעמדו העיקרי בתזונת האירים עד לשנת 1780). זהו גידול המכיל פחמימות רבות, והוא קל מאוד לתִרבות ולגידול. אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק כמות קלוריות המספיקה לקיומה של משפחה וכן להאכלת חזירים, ובכך ליצור מקור לבשר ולהכנסה נוספת. הדבר הביא לגידולה של האוכלוסייה החקלאית באירלנד. בתקופה שלפני הרעב הגדול היה מקובל באירלנד לערוך חריש ולאחריו לזרוע את השדה בזרעי תפוח האדמה. את יבולי השנים הבאות הבטיחו על ידי השארת אחוז מסוים מתפוחי האדמה טמונים באדמה. שיטה זו לא דרשה עישוב או השקיה. מסיבות אלו הפך תפוח האדמה לגידול דומיננטי באירלנד ולמקור מזון עיקרי באי האירי.
הרעב
שמאל|ממוזער|250px|תפוח אדמה שלקה במחלת הכימשון
ב-1845 הכה הכימשון ברחבי אירופה, והפך את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ובלתי אכילה. העיתון האירי "פרימנ'ס ג'ורנל" (Freeman's Journal) כתב בכותרתו הראשית מ-27 ביוני 1846 כי המחלה הגיעה לאירלנד והשמידה יבולים במחוז מאיו (Mayo). בשנת 1847, הזכורה בהיסטוריה האירית כ"47' השחורה", הושמדו במחלה רוב היבולים באי כולו. חנויות מזון ומחסני חירום הצליחו לשמור על התזונה של חלק מן האוכלוסייה, אך הכימשון שב והכה ב-1849, ובפעם הזו כבר לא היו מחסנים שניתן היה להסתמך עליהם. התוצאה הייתה רעב שהכה בחלקים שונים של האי ובחלקים שונים של האוכלוסייה ברמות שונות.
ראש ממשלת הממלכה המאוחדת בזמן שהחל הרעב היה רוברט פיל מהמפלגה הטורית, ממנה יצאה המפלגה השמרנית הבריטית. פיל הגיב לרעב בייבוא דגן זול מהודו ומהלך הדרגתי לביטול חוקי הדגן שהטילו מכסים גבוהים על ייבוא דגן. אולם צעדים אלו היו איטיים מדי, שכן נכנסו לתוקף מלא רק בשנת 1849, ואף נתקלו בהתנגדות עזה, שהייתה בין הגורמים להתפטרותו של פיל. לאחר התפטרותו, מונה ג'ון ראסל לראשות הממשלה, והנהיג עבודות יזומות בהיקף נרחב. עבודות אלו לא עזרו הרבה, שכן הם כללו עבודה גופנית קשה שהגבירה את הצורך של העובדים בקלוריות, תמורת שכר נמוך. בנוסף, העבודות היזומות הרחיקו את בעלי כושר העבודה מאדמתם, ובכך מנעו עיבוד של אדמות נוספות. בהמשך, יזמה הממשלה רשת של בתי תמחוי שהאכילו כשלושה מיליון בני אדם.
בסתיו 1847 נסגרו בתי התמחוי והאחריות על הסיוע לרעבים הועברה לידי אגודות סעד מקומיות אשר מומנו לפי "חוק העניים" באמצעות ארנונות ששולמו על ידי בעלי המקרקעין על בסיס מספר האנשים החיים על אדמת האחוזה. חוק זה הביא לכך שבעלי האחוזות, אשר יעילות העובדים שלהם לנוכח הרעב הייתה נמוכה, פינו מאדמתם דיירים רעבים, על מנת להוריד את התשלומים שנדרשו לשלם. המפונים לא יכלו להתקיים אלא מן הסעד שקיבלו מאגודות הצדקה, ובכך הגבירו את הקשיים הכספיים של האגודות. אולם גם אם היו העניים נשארים על אדמת בעלי האחוזות, ברוב המקרים לא היה בעל האחוזות עומד ממילא בתשלומי "חוק העניים", ואז היו אגודות הסעד בבעיה. היו מבעלי האחוזות שמימנו את הגירת דייריהם אל מחוץ לאירלנד בספינות, כדי למנוע את הסתמכותם על אגודות הצדקה. ספינות אלו, שיצאו למדינות שמעבר לים, נודעו בכינוי "ארון מתים צף", שכן המהגרים הרבים היו חלשים מחוֹדשים ומשנים של רעב, וחלקם אף לקה בכולרה, כך שרבים מתו במהלך הנסיעה הארוכה.
אירלנד חוותה מספר רב של פינויים. לא היה חוק שהגן על הדייר מפינוי. כמה מבעלי האחוזות פינו דיירים מסיבות כלכליות, אחרים על מנת "לנקות" את אדמתם כך שתשמש אדמת מרעה לכבשים, אחרים נאלצו לפנות בשל ארנונות הצדקה שהאמירו. 90,000 משפחות פונו מבתיהן בשנת 1849 לבדה. עד שליש מהן הורשו לשוב כ"שומרים" על האחוזות. 109,000 פונו ב-1850. אחוזות רבות סיפקו סיוע לדייריהם, הקטינו את שכר הדירה, וסיפקו בתי תמחוי לרעבים, במקרים אחדים הביאה התנהגות זו לפשיטת רגל. בשנת 1850 פשטו את הרגל 10% מבעלי האחוזות. כישלונה של בריטניה לשלוט בבעלי האחוזות היה לרוב נושא לביקורת. עם זאת, באמצע המאה התשע עשרה מעטות היו המדינות אשר הגבילו את בעלי האחוזות שלהן במכוון. הגבלות כאלו החלו באירלנד רק בשנת 1870, כתוצאה מדרישות האירים הלאומנים לאפשר לדיירים לרכוש את חוותיהם.
סכומים גדולים של כסף נתרמו על ידי ארגוני צדקה לאירים. האפיפיור פיוס התשיעי, שלח כספים. המלכה ויקטוריה נתנה מהונה האישי סכום ששוויו כיום כ-70,000 אירו, כמו כן פעלה המלכה לעודד את האצולה הבריטית ועשירי בריטניה לקנות תחרה אירית שעד אז נחשבה פחות יפה מהתחרה הרקומה, צעד שפרנס משפחות רבות. מספר אינדיאנים שלחו כסף ודגנים, תרומה הזכורה באירלנד עד היום (בשנות ה-90 הזכירה נשיאת אירלנד מרי רובינסון את התרומה). למרות התרומות הרבות, היקף הרעב הכבד היה גדול כל-כך שצדקה לבדה לא הצליחה לפתור אותו.
גם בעת הרעב נמשך ייצוא בשר ודגנים באיכות משובחת מאירלנד לאנגליה. זאת משום שלאיכרים האיריים לא היה כסף לקנות מזון מסוג זה. יש הטוענים כי ייצוא זה שמר על כמה מן האחוזות במצב כלכלי טוב, וכך נמנע פינוי דייריהן, אשר היה עלול להביא למותם ברעב ואף להתמוטטות אגודות הצדקה, שחשבונותיהן שולמו על ידי בעלי האחוזות הללו. הפתרון של פיל היה פשוט - המשיכו לייצא על מנת להרוויח כסף, ובכסף ניתן לייבא דגן הודי זול על מנת להאכיל את הרעבים. ראסל, לעומתו, המשיך בייצוא, אך הפסיק את ייבוא הדגן מהודו.
תוצאות הרעב
כימשון תפוחי האדמה שב כמה פעמים לאירלנד, במיוחד בשנים 1872 ו-1879, וגרם לרעב שוב ושוב, אך לא בהיקף של שנות הארבעים של המאה ה-19. ייתכן שניתן לייחס זאת לידע חקלאי שהביא להגבלת תפוצת המחלה, אך גם לסיבות נוספות: הרכבת איפשרה שינוע מהיר יותר של מזון. ב-1834 היו באירלנד כעשרה קילומטרים של פסי רכבת. ב-1912 נסללו למעלה מארבעת אלפים קילומטר של פסי רכבת. איסור על חלוקת משנה וכן הגירה העלו את גודלה הממוצע של החווה החקלאית, מה שאיפשר לגדל סוגים שונים של יבולים. עלייה בעושר באזורים העירוניים גרמה ליצירת אלטרנטיבות תזונתיות. ב-1870 היה משטר הקרקעות החקלאי יעיל יותר ותלוי פחות בתפוחי האדמה, כמו גם מתקדם יותר ובעל גישה למכונות חקלאיות שלא היו קיימות שלושים שנה קודם לכן.
מדיניות "השוק החופשי" שהייתה פופולרית בשנת 1840 איבדה את חינה בשנת 1870. ולפיכך התערבה הממשלה ביעילות ובמהירות כאשר החל רעב או מחלה ביבולים. חוקים חדשים אפשרו לאירים לרכוש את אדמתם, וכך הפכו החוות הקטנות שנמצאות בבעלות אירית לשכיחות יותר ותפסו את מקומו של דגם האחוזה הגדולה המוחכרת לדיירי משנה רבים, שהיה הדומיננטי עד אז. החוות הקטנות נוהלו טוב יותר מאחוזות הענק שהיו בחובות כרוניים. גם הכנסייה הקתולית הייתה מאורגנת טוב יותר להתמודד עם מצבי חירום מאשר בימי הרעב הגדול.
אם חלוקת הקרקע ליורשים רבים, לפי השיטה האירית הישנה, יצרה מצב של נישואין מוקדמים ומשפחות גדולות, ביטולה הביא למצב הפוך. הבכור, "היורש" יכול היה לחכות עד שימצא את בת הזוג המתאימה, רצוי אחת עם נדוניה גדולה שתוכל לקדם את החווה. לילדים האחרים, שלהם לא היה סיכוי לרשת את החווה, לא היה תמריץ כלכלי להינשא מוקדם. כתוצאה מכל אלו משברים חקלאיים מאוחרים יותר היו בעלי השפעה מינימלית ונשכחו ברובם.
טיפול בריטניה ברעב
דעות ההיסטוריונים לגבי הטיפול של בריטניה ברעב חלוקות. מצד אחד, יש הטוענים שבריטניה נהגה כמקובל במקרים של רעב באותה תקופה באירופה, ושהטיפול של הממשלה ברעב זה לא היה שונה בהרבה מהטיפול במקרי רעב קודמים, הגם שבמונחים מודרניים הוא נחשב מעט מדי ומאוחר מדי. מצד שני, יש הטוענים שהבריטים ניהלו "השמדת עם" מכוונת, כלומר ניצלו את רעב תפוחי האדמה כדי להפטר מהאוכלוסייה האירית הבלתי רצויה. פרופסור ג'ון לי, למשל, משווה את אירועי הרעב לשואה. רובם של ההיסטוריונים גורסים שהמדיניות הבריטית בזמן הרעב, במיוחד תחת שלטונו של הלורד ג'ון ראסל, הייתה מוטעית מיסודה והרת אסון וכי בריטניה יכלה לעשות הרבה יותר כדי להציל את האירים מהרעב. בין היסטוריונים אלו נמנים היסטוריונים איריים, בריטים ואמריקנים - פ.ס.ל. ליונס, ג'ון א. מרפי, ג'ו לי, רוי פוסטר, ג'יימס ס. דונלי, ססילו וודהאם סמית, פטר גריי ורות דדלי אדוארדס.
התגובה הראשונית של הממשלה הבריטית להופעותיו הראשונות של הרעב הייתה, לדעתם של היסטוריונים כפ.ס.ל. ליונס, "ראויה ומוצלחת יחסית". יתרה מכך, בניגוד למיתוס, כפי שכתב פרופ' ג'ו לי:
"לא היה דבר ייחודי, על פי הסטנדרטים של בריטניה הקדם תעשייתית, ברעב האירי. שיעור המיתות היה שווה לזה שבמשברים אירופיים קודמים, וקרוב לוודאי שווה לזה שאירע באירלנד עצמה ברעב של שנת 1740. במקרה של הרעב הגדול אירעו התוצאות הטרגיות עם החלפת הממשלה הטורית בראשות סר רוברט פיל (אשר שירת בממשל הבריטי בדבלין, והחל את הקריירה הפוליטית שלו כנציג מחוז בחירה אירי, וכך הייתה לו הבנה בענייני אירלנד). הממשלה הזו הוחלפה (בעזרת נציגי אירלנד בפרלמנט, בראשות דניאל או'קונל) בממשלה ויגית בראשות לורד ג'ון ראסל. ראסל האמין בעצירת היבוא ובשמירה על האינטרסים של בעלי הקרקעות. כך שבמקום בו ייבא פיל אוכל מהודו על מנת לסייע לרעבים, התמקד ראסל ביצירת מקומות עבודה ועבודות ציבוריות. סעיף הרסני התווסף לחוק אשר הגביל את העזרה לאלו שהיו בעלי פחות מרבע אקר של אדמה. סעיף זה הכריח את הרעבים לוותר על אדמתם או למות ברעב."
חלק מן החוקרים מאשימים את מדיניות ששמרה על האינטרסים של בעלי הקרקעות אשר מבחינה אידאולוגית מנעה יבוא. אחרים טוענים כי הממשלה לא הייתה יעילה, וכי לא היו אמצעי תעבורה טובים מספיק להובלת מזון לאזורים מוכי הרעב.
מספר הקרבנות
אי אפשר לדעת בדיוק כמה אנשים מתו ברעב. מרשם האוכלוסין טרם החל, ושיטות הרישום של הכנסייה הקתולית שזה עתה נפטרה מן המגבלות שהוטלו עליה, לא היו עדיין משוכללות. רשומות "הכנסייה של אירלנד" נהרסו בשנת 1922 כאשר ה-IRA פוצץ את בניין הרשומות הממשלתי במהלך מלחמת האזרחים האירית, מעשה שעד היום מסמל באירלנד אלימות מזיקה וחסרת תועלת.
אפשרות אחת היא להשוות את מספרי האוכלוסייה הצפויים עם המספרים לאשורם בשנות החמישים של המאה התשע עשרה. תחזיות מוקדמות צפו שבשנת 1851 אוכלוסייתה של אירלנד תהיה בין 8 ל-9 מיליון איש. חישוב זה התבסס על מפקד אוכלוסין בן עשר שנים שנערך משנת 1821. עם זאת, בדיקה נוספת של החישובים מטילה ספק בדיוקם. מכל מקום, אוכלוסייתה של אירלנד בשנת 1851 מנתה 6.6 מיליון נפש. בכל חישוב שייערך יש לקחת בחשבון כי התת-תזונה גרמה גם לבעיות בפוריות והפחיתה את הפעילות המינית. לא ניתן היה להעריך בדיוק את המשמעות המדויקת של עובדה זו, עד למחקרים שנערכו באוכלוסיות מוכות רעב באפריקה במאה העשרים. כתוצאה מכך נערכו תיקונים סטטיסטיים, וההערכה של מספר מקרי המוות ירדה, שכן נראה כי יש לייחס חלק מן הירידה באוכלוסייה להשפעת התת-תזונה על הפוריות. היסטוריונים מעריכים כי מספר המתים נע בין 700,000 למיליון. בנוסף לכך, למעלה ממיליון איש היגרו לחוץ לארץ, ולמעלה ממיליון אחרים היגרו בעשורים לאחר שהסתיים הרעב. כתוצאה מכך היה מספר תושביה של אירלנד בשנת 1911 4.4 מיליון איש. מעמד אירי שלם, של פועלי החווה האירים, נמחק מעל פני האדמה.
ההשפעה הפוליטית של הרעב
באירלנד
אף מפלגה פוליטית אירית לא נוצרה כתוצאה מן הרעב. בין שנות העשרים ושנות הארבעים של המאה התשע-עשרה נשלטה אירלנד בידי מפלגתו של דניאל או'קונל. רק בשנת 1880 תחת צ'ארלס סטיוארט פרנל, כמעט ארבעים שנה לאחר הרעב, הוקמה תנועה לאומית אירית, "התנועה לשלטון עצמי" (Home Rule Party).
התגובה לרעב הייתה מאוחרת אף מחוץ לזרם הפוליטי המרכזי. מרד "האירים הצעירים" בהנהגת תומאס דייוויס בשנת 1848, על אף שהחל במקביל לרעב, לא הושפע ממנו. מרד נוסף לא בא עד שנות השישים של המאה התשע-עשרה והקמת תנועת ה"פניאנים" והאחווה האירית הרפובליקנית. היסטוריונים משערים כי הלם הרעב גרם לשאיפות האיריות הלאומיות להירדם לשנים רבות. במילים אחרות - לאנשים היה אכפת פחות מפוליטיקה.
באופן מוזר המשיכה אירלנד להיצמד לסמלים החיצוניים של השלטון הבריטי. הבוחרים האירים המשיכו להצביע לאחת משתי המפלגות הבריטיות הגדולות, השמרנים או הליברלים, על אף שהליברלים הם ששלטו בעת הרעב. בעת ביקוריה של המלכה ויקטוריה (שאירים בדורות מאוחרים יותר קראו לה "מלכת הרעב") קיבל העם האירי את המלכה בברכה חמה, ואספות פוליטיות המשיכו להסתיים בשירת ההמנון "אלוהים, נצור את המלכה".
הפזורה האירית
אם האירים על אדמת אירלנד נראו סובלניים לפוליטיקאים הבריטים ולבית המלוכה הבריטי, המהגרים היו סובלניים פחות. מהגרים רבים לאמריקה התחברו במהרה לאגודות רפובליקניות ולארגונים כמו ה"פניאנים" והפכו לקיצוניים יותר מאחיהם שבבית.
הרעב הפך למצע המרכזי של המהגרים הזועמים. העיתונאי האירי המהגר ג'ון מיטשל כתב:
"האל הכול יכול אכן שלח את הכימשון, אך האנגלים יצרו את הרעב. מיליון וחצי אנשים, נשים וטף, נהרגו באופן זהיר, רוגע ושלו בידי הממשלה האנגלית. הם מתו ברעב בעיצומו של השפע שיצרו במו ידיהם."
ברגשותיהם הפטריוטיים של המהגרים נעזר איימון דה ואלירה, לימים נשיא הרפובליקה האירית, אשר נסע לארצות הברית בשנת 1920 על מנת לאסוף כספים עבור מאבק האירים לעצמאות. מאוחר יותר הנפיק משרד האוצר באירלנד איגרות חוב מיוחדות המיועדות לאירים באמריקה.
מורשת הרעב כיום
שמאל|ממוזער|210px|אנדרטה לזכר הרעב בדבלין
ממוזער|200px|מראה כללי של אנדרטת הרעב האירי בניו יורק
בשנות התשעים של המאה העשרים ציינה הרפובליקה של אירלנד את יובל מאה וחמישים השנים לרעב הגדול. היה בכך ניגוד למה שאירע ביובל המאה, שלא צוין כמעט בשנות הארבעים. ייתכן שקשה היה לציין את יובל המאה לאירוע כה טראומתי, כאשר ילדים של ניצולי הרעב עדיין היו בחיים ולצידם אף כמה אנשים אשר נולדו בעת הרעב, וייתכן שהיו אלו האירועים באירופה בשנות ה-40 שהאפילו על זכר הרעב. ביובל המאה וחמישים התנצל ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר בשם האומה הבריטית על פעולת הממשלות הקודמות בעניין זה. עד היובל נערכו מחקרי "רעב" חדשים, וידע חדש רב נרכש על תקופה זו.
לרעב הייתה השפעה גדולה על רגישות האירים לאסונות דומים ברחבי העולם. באופן מסורתי הרפובליקה האירית ניצבת בשורה הראשונה של המדינות המסייעות לרעבים ברחבי העולם. אין זה מקרה שהזמר האירי בוב גלדוף הוא שסייע בשנת 1985 לרעבים באתיופיה. לאגודתו, "Live Aid" תרמו יותר אירים מאשר בני כל אומה אחרת. נשיאת אירלנד מרי רובינסון ביקרה ברואנדה על מנת להילחם בהשמדת העם וברעב, והפכה לנציבת האו"ם לזכויות האדם.
הזמרת האירית שינייד או'קונור כתבה שיר המתאר את העם האירי כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית וקושר בין הרעב הגדול והדיכוי האנגלי לבין הבעיות החברתיות באירלנד כיום.
בשנת 2002 נחנכה בדרום רובע מנהטן אשר בניו יורק אנדרטת הרעב האירי, להעלאת המודעות לנפגעי רעב תפוחי האדמה הגדול.
בשנת 2018 החלה הקרנתו של סרט הקולנוע "Black 47", שעלילתו מתרחשת על רקע הרעב הגדול.
השיר "The Fields of Athenry", המתאר אדם שגנב אוכל למשפחתו הגוועת ברעב ונידון להגליה, משמש המנון של אוהדי ספורט איריים.
קישורים חיצוניים
סדרת מאמרים על הרעב הגדול, מבחינה דמוגרפית והיסטורית, באתר על ההיסטוריה האירית
פטריית הכימשון (בעברית) מאתר מכון המחקר החקלאי גילת, בארכיון האינטרנט.
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״כשטורקיה הצילה את אירלנד״ באתר ״כאן״
Coffin ships: death and pestilence on the Atlantic-Irish Genealogy
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אירלנד: היסטוריה
קטגוריה:עוני
תפוחי האדמה
קטגוריה:אסונות סביבתיים
קטגוריה:תפוח אדמה
קטגוריה:שנות ה-1840
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
קטגוריה:משברים כלכליים
קטגוריה:היסטוריה של החקלאות
קטגוריה:אירופה: אסונות | 2024-06-05T12:09:26 |
משה דואק | 250px|ממוזער|שמאל|משה דואק לאחר מעצרו בידי המשטרה, 6 בנובמבר 1957
משה דואק (או דוויק) (נולד בחלב, סוריה ב-1933) היה אזרח ישראלי שהשליך ב-29 באוקטובר 1957 רימון יד בכנסת. לאחר מכן התמודד בבחירות לכנסת ה-12 במפלגת "תרשיש" שלא עברה את אחוז החסימה.
ביוגרפיה
מוסא דואק נולד כילד השלישי מתוך שבעה ילדים ליעקב הכהן דוויק בחלב, שברפובליקה הסורית הראשונה.
בגיל 13 הצטרף דואק לקבוצת נערים שעלתה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. תחילה התגורר בקיבוץ דורות ואחר-כך בקיבוץ גליל ים. דואק התגייס לצבא ושירת בחיל הקשר. השתתף בקרבות מלחמת העצמאות בהיותו נער צעיר (וזאת בדומה לנערים רבים שלקחו חלק במאמץ המלחמתי באותה מלחמה).
הוריו ואחיו עלו לישראל ב-1950 והתיישבו בפרדסיה. לאחר שירותו הצבאי עבד כמורה בבית ספר יסודי בכפר סבא, אולם עקב בעיות רפואיות נאלץ לעזוב את משרתו.
באוקטובר 1953 הוא הגיש לבית המשפט תביעה נגד הסוכנות היהודית בטענה שבמרץ 1946 בהיותו בגליל ים הוא נבעט בבטנו בעת ריב בין יהודים עיראקים ויהודים סורים ששהו במקום. על פי תביעתו, הבעיטה גרמה לו לקרע במעיים והוא נותח בבית החולים. לאחר מספר שנים מצבו הבריאותי התדרדר והוא ייחס זאת לאותה בעיטה. לאחר שתביעתו נדחתה הוא ערער לבית המשפט העליון כשהוא מייצג את עצמו, תוך שהגיש את טענותיו בחוברת של 50 עמודים שכללה ביטויים חריפים נגד השופט, אשר בסופו של דבר פסק נגדו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו בנימוק שלא הוכח קשר בין הבעיטה לבין מצבו הרפואי הנוכחי, אך לבקשת נשיא בית המשפט יצחק אולשן הבטיח נציג הסוכנות שייעשו מאמצים לסייע לדואק במציאת עבודה מתאימה בהתאם למצבו הרפואי. לאחר ההפסד בתביעתו ניסה דואק להגר לארצות הברית ועלה כנוסע סמוי למטוס של אל על בטיסה לארצות הברית. בניסיון ראשון הוא אותר כשהיה קרוב למטוס בנמל התעופה ונצטווה להסתלק, ובניסיון שני הוא אותר מתחבא במטוס על ידי שוטר של המכס בבדיקה שגרתית, זמן קצר לפני ההמראה. דואק אמר לשוטרים שהוא לקה במום בעמוד השדרה וביקש להגיע לארצות הברית לטיפול רפואי. בהיעדר אמצעים הוא ביקש לטוס כנוסע סמוי. במאי 1956 דואק שלח מכתב לנשיא בית המשפט העליון, יצחק אולשן בו איים שמוסדות ואישים שונים ימצאו עצמם במצב של חבלה גופנית אישית אם לא יחודש בירור תביעתו נגד הסוכנות ועליית הנוער. במכתבו כתב דואק שהשריפות במחסן בית המשפט העליון ובצריפי בית החולים בילינסון שאירעו כמה ימים קודם לכן, פרצו בתאריך של עשר שנים לפציעתו בגלל תוצאות משפטו. בעקבות זאת, נעצר דואק ואושפז במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר יעקב למשך מספר חודשים.
ב-29 באוקטובר 1957 בשעה 18:15, בעיצומו של דיון בכנסת (ששכנה באותה עת ב"בית פרומין" שבמרכז ירושלים), השליך רימון יד מסוג מילס מן היציע. מפגיעת הרימון נפצע קשה השר משה שפירא, שר הדתות מהמפד"ל (שבעקבות האירוע הוסיפו לשמו את השם "חיים"), ונפגעו מרסיסים ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל. המעשה בוצע, ככל הנראה, בגלל מצבו הנפשי המעורער של דואק, ולא מטעמים פוליטיים או אידאולוגיים. דואק עצמו נימק את המעשה ברצונו לקבל תמיכה, בעקבות מצב בריאותו הירוד. פסיכיאטרים שבחנו את מצבו של דואק קבעו כי הוא כשיר לעמוד לדין. ממיטת בית־החולים בו אושפז אחרי האירוע הבטיח ראש־הממשלה דוד בן-גוריון להוריו של דואק כי לא יאונה להם כל רע בגלל מעשי בנם וברכם שיזכו לגדל את יתר ילדיהם "למעשים טובים ולאהבת ישראל".
בחקירתו מיד לאחר האירוע, אמר דואק שהוא פעל לבדו וכי רצה לעשות מעשה כדי שכולם ידעו על העוול שנגרם לו. ליד ביתו בפרדסיה נמצאו שני רימוני יד נוספים שדואק החביא. במשפט המוקדם, שבועיים לאחר האירוע אמר שיש לו חשבון עם הסוכנות היהודית ועליית הנוער על מה שהם גרמו לו.
דואק הורשע בעבירה על סעיף 235(ג) לפקודת החוק הפלילי ונידון ל-15 שנות מאסר, שבחלקן היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש. בקשותיו למשפט חוזר, בטענה שהוא אינו שפוי, נדחו. דואק פנה שוב ושוב לנשיא בבקשות חנינה שנדחו. הוא גם עתר לבג"ץ נגד הנשיא בדרישה שבית המשפט יורה לנשיא להעניק לו חנינה ולאחר 10 שנות מאסר ביקש מבג"ץ להורות לשר המשפטים להמליץ על מתן חנינה, אך עתירותיו נדחו.
בעקבות אירוע השלכת הרימון הוקמה היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות בשב"כ. כמו כן הוקם בעקבות המקרה, בשנת 1958, משמר הכנסת, אשר בתחילה היה חלק מהמשטרה.
לפני הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הקים דואק מפלגה בשם "תרשיש", שהתמודדה בבחירות תחת האותיות "זעמ". בתשדיר הבחירות היחידי של המפלגה קרא דואק לצעירים ("נוער! נוער! נוער!", "הצולחים במצולות") להצביע בעד "תרשיש" בזכות הבטחתו להקים "אוניברסיטה, מכללה וטכניון למדע וטכניקה על בסיס תורה ועבודה בנתניה". המפלגה קיבלה 1,654 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
דואק התגורר בנתניה.
ראו גם
פרשת הרימון בכנסת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2003
קטגוריה:מורשעים בפגיעות גופניות בישראל
קטגוריה:פעילים פוליטיים ישראלים
קטגוריה:עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1931 | 2024-07-20T17:20:07 |
פרעה מרנפתח | REDIRECT מרנפתח | 2004-11-05T12:14:44 |
מורה הנבוכים | הספר "מורה הנבוכים" (נקרא גם: "מורה נבוכים") הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12 כדי לתת מענה לספקות ותהיות שמתעוררות לאדם המאמין שהוא גם אדם רציונלי. 'מורה הנבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים ובפילוסופיה יהודית בכלל, אף על פי שקמו לו מתנגדים רבים. הוא תרם רבות להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית, והייתה לו השפעה מכרעת על הוגים יהודים רבים וכן על הוגים שאינם יהודים, בכללם האפיפיור הונוריוס הרביעי שהוציא כתב הגנה על הספר.
שם הספר
שמו המקורי של הספר בערבית יהודית הוא דלאלה אלחאירין, (בכתב ערבי: دلالة الحائرين). התרגום המילולי של השם הוא הוראת הנבוכים (או הנחיית הנבוכיםבהתאם לשיר בו פתח הרמב"ם את הספר, "דעי הולך לנחות דרך", כפי שהוצע בהערה אצל ), אך מתרגמו הראשון של הספר, שמואל אבן תיבון, שינה את שמו למורה הנבוכים.
לפי השערתו של אבנר גלעדי, הרמב"ם קרא לספרו "דלאלה אלחאירין" ולא "דליל אלחאירין" ("הוראת הנבוכים" ולא "מורה הנבוכים"), כיוון שאלגזאלי השתמש בביטוי "דליל אלחאירין" כתואר מתוארי האל בספרו אחיאא עלום א-דין (החייאת מדעי הדת). לפי השערה זו, הרמב"ם נמנע מלכנות את ספרו בשם שידוע כתואר המיוחס לאל, אך שמואל אבן תיבון לא היה מודע למשמעות זובהתאם לדבריו ב: "ויודע אני ומכיר במיעוט שלימותי בשתי הלשונות העברית והערבית, וכל שכן בלשון הערבית שידיעתי בה מעוטה, כי לא גדלתי בין אנשיה ובארצותיה, ולא באתי עד תכונותיה", ולכן שינה לשם "מורה הנבוכים", ובעקבותיו הלכו כל שאר המתרגמים.
הספר מכונה בקיצור "המורה", וכך גם בערבית: כתאב אלדלאלה, كتاب الدلالة.
מהות הספר ומקורותיו
שמאל|ממוזער|250px|כתב יד תימני של הספר מורה נבוכים, כתוב בערבית יהודית
הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה אבן שמעון. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת, על מנת לספק הסברים והוכחות פילוסופיות לאמונה היהודית וטעמים רציונליים למצוות. ספר זה נכתב על ידי הרמב"ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת ('ספר הנבואה' ו'ספר ההשוואה' [ובתרגומים אחרים 'ספר ההתאמה' או 'ספר התיאום']), שלא מצאו חן בעיניו בתוצאתם הסופית. מקובל כי הספר כולל את הספרים האלו בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.
ב"מורה נבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים ובהם: שלילת הגשמות מהאל, נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה, בריאת העולם ומוסריות כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, דהיינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני הדת היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.
שורשיה של הפילוסופיה המוצגת במורה נבוכים נטועים בעולם היווני ובעיקר בהגותו של אריסטו. אולם הגותו חדרה למחשבתו של הרמב"ם בעזרת מתווכים, וניכרת בספר השפעה רבה של פרשנים מוסלמים של אריסטו, ובראשם אבו נצר אל-פאראבי ואבן סינא.
במבוא לספר כותב הרמב"ם שבתוך הספר הוא טמן גופי ידע, שאותם הוא מבקש להסתיר מן הקורא הפשוט. הוא קורא למשכיל לנסות לפענח את סודותיו ולחשוף את הידע הנחשק המוסווה בתוך ספרו. לעומת משנה תורה ההלכתי, שבו ידע הרמב"ם לאסוף מקורות ידע ממכמני התלמודים ולגבש אותם למבנה ארכיטקטוני מסודר, עושה הרמב"ם במורה נבוכים את הפעולה ההפוכה, ומפזר נושאים באופן מכוון בחלקים השונים של ספרו, באופן שרק מי שיש לו בקיאות מעמיקה בספר, יכול לגבש את תפיסת הרמב"ם לגבי נושאים שונים.
הספר "מורה הנבוכים", כחלק מהגותו הכללית של הרמב"ם הושפע מהתאולוגיה האסלאמית המכונה "כלאם", ובפרט מזרם המועתזילה, ואיתה הוא מקיים דיון עמוק - הרמב"ם מסכים לחלק מהנחותיה ומתנגד לאחרות. פירוש המילה "כלאם" הוא "דיבור", והוא מציין את העיסוק בפילוסופיה מתוך דיון ותהליך דיאלקטי, ובמובן צר יותר הוא מסמן את העיסוק השכלי כיוון שהמונח היווני "לוגיקה" כולל הן את הלוגוס השכלי והן את הדיבור.
כך שאפה אסכולה זו ליישב בצורת דיאלוג בין הלוגיקה של הפילוסופיה היוונית הקלאסית (בעיקר של אפלטון ואריסטו) ובין עקרונות הדת המונותאיסטית. לדוגמה, הכלאם דגל בהסברים לוגיים למצוות הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים, ובכך השפיע על הרמב"ם. "מורה הנבוכים" הוא מעין גרסה יהודית של הניסיון הזה, אלא שבניגוד לכלאם, שהכפיפה את מסקנותיה הלוגיות לעמדות הדת הקבועות מראש וקבעה על פיהן את הנחות היסוד שלה, עבד הרמב"ם בכיוון ההפוך והכפיף את פירושי הטקסטים המקודשים להיגיון. טענתו התאולוגית הייתה, שכיוון שמקור התבונה האנושית ומקור הטקסט המקודש הוא אחד - האל, לא תיתכן סתירה אמיתית ביניהם.
חלקי הספר
הספר מחולק לשלושה חלקים (בנוסף להקדמה):
החלק הראשון (המכיל 76 פרקים) פותח בפרשנות ביטויים המצויים במקרא שקריאתם על פי פשוטם עשויה להביא להגשמת האל, ומציע להם פרשנות מופשטת יותר. מהלך זה מגיע לשיא בתורת שלילת התארים, בהוכחות נגד גשמותו של האל, ובפולמוס עם התאולוגיה של הכלאם.
החלק השני (המכיל 48 פרקים) עוסק בהוכחות לקיום האל, ובדיון בשאלה האם העולם נברא או קדמון, ובהמשך עוסק באופן נרחב במושג הנבואה.
החלק השלישי (המכיל 54 פרקים) עוסק בתחילתו בנושאי מעשה מרכבה, השגחה פרטית, תורת הגמול ובעיית הרע בעולם. ולאחר מכן בטעמי המצוות.
אחדות האל לפי מורה הנבוכים
בחלק הראשון של הספר, בפרק ס"ט, עוסק הרמב"ם בשכלו של האל, בשכלו של האדם ובהבדל ביניהם.
השכלת האל: גישת הרמב"ם הפוכה בנקודה הזו מהגישה האריסטוטלית. אריסטו טוען בספר "מטפיזיקה" (ספר 12, פרק ט') שהאל הוא בשמיים ואינו יורד אל בני האדם, אך ביהדות טבעו של האל שונה כפי שאפשר ללמוד מהצירוף השכיח הבא: "וידבר ה' אל משה לאמר", כלומר, ישנו קשר ישיר בין האל לבני האדם.
הרמב"ם קובע שאצל האל ההשכלה מתרחשת כל הזמן, האל משכיל את עצמו, מפני שהוא המקור לכל דבר שמחוצה לו, ועל כן כל השכלה שלו היא הוא עצמו. האדם לא משכיל את עצמו, לעיתים הוא ישן ולעיתים אוכל, אבל כאשר הוא מצליח להשכיל, הוא לא משכיל את עצמו אלא דברים שמחוצה לו.
בהלכות יסודי התורה (קובץ ההלכות הראשון בספר המדע שהוא הספר הראשון ב"משנה תורה") בפרק ב' הלכה י' מדבר הרמב"ם על יסודות פילוסופיים. הוא טוען: "הבורא, חייו ודעתו אחד הם, הוא היודע הוא הידוע והוא הדעה עצמה, הכול אחד". אף שאלו דברים קשים להבנה, על האדם להתאמץ ולנסות להבין את הדברים על בוריים. אומרים חֵי העולמים (בצירי) ולא חַי העולמים (בפתח) מפני שאין הבדל בין עולמו של האל למחשבתו, יש אחדות ביניהם, אחד הם.
שלושה כוחות בהשכלתו של אדם:
השכל: הדעה, תהליך ההכרה, פעולה שכלית.
המשכיל: הסובייקט, היודע, המכיר – האל או האדם.
המושכל: האובייקט או הידוע, העולם או המוכר.
אצל האל מדובר בשמות נרדפים. האל ברא את העולם לא רק ברמה חומרית אלא גם מהות העולם נקבעה על ידו. ניקח את העץ לדוגמה, נפרק אותו עד לאטומים ולאנרגיה, אך יש גם "עצוּת" שהיא המהות של העץ, הקב"ה משכיל אותו תמיד, ההפשטה היא לא רק הפרדת חומר (עץ) וצורה (המהות של העץ), אלא גם התחברות לשכלים הטהורים, העליונים. רגליים על הקרקע והראש בעולמות העליונים, זהו החיבור השלם ביותר של השכל עם המשכיל והמושכל.
טעמי המצוות
מטרת המצוות היא לתקן את החברה האנושית ולהכשיר את היחיד להשגת האלוה לפי דרגתו. רבים מהמצוות והאיסורים מכוונים להרחקת עבודה זרה שהיא הפך אידיאל זה. הרמב"ם מציג לאורך 25 פרקים את תובנותיו לגבי משמעות המצוות. ביניהן: הקרבת קורבנות מן הבקר ומן הצאן נועדה, בין היתר, להרחיק את האדם מהדתות האליליות אשר סגדו לבעלי חיים אלו, וכללי הכשרות נועדו, בין היתר, להקנות יכולת של שליטה עצמית ודחיית סיפוקים למשל כאשר האדם נאלץ להמתין בין אכילת חלב ובשר.
אימון האישיות של האדם מעלה את דרגתו הרוחנית וביחד עם השכלתו ועם תכונותיו המולדות מאפשר לו להגיע לרמה רוחנית של נביא ולזכות לרוח הקודש.
הרמב"ם מונה כמה סיבות לאיסורי מאכלים, כולל איסור מאכלים מזיקים מבחינה בריאותית, סייג לתאווה של האדם וצער בעלי חיים. את הסמכות שניתנה לבעל להפר נדרים של אשתו הוא מנמק בפגיעה בשלום בית שתיגרם מהעובדה שכאשר לכל אחד מבני הבית מותרים מאכלים אחרים הדבר עלול ליצור כעס אצל הנשים שלטענתו ממהרות לכעוס משום חולשה נפשית - לכן ניתנה על כך סמכות לראש הבית.
היחס לספר בעולם היהודי
ממוזער|מהדורה של הספר מן המאה ה-14, שצייר פרר באסה בברצלונה ב-1384.
בשונה מהאופן המתון למדי שבו התקבל "משנה תורה", היחס אל הספר "מורה נבוכים" בקהילות היהודיות היה אמביוולנטי. היו שהחרימו ואף שרפו את ספריו, בטענה שהספר נותן לגיטימציה מיותרת ללימודי הפילוסופיה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתרה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, עליו ועל הגותו, והתנגדו לשיטת הרמב"ם של "שמע האמת ממי שאמרה". והיו שטענו שספר זה – והעיסוק בפילוסופיה בכלל – מחלישים את האמונה הדתית ואת המחויבות ההלכתית.
הספר, שהשתלב בהגות המוסלמית של התקופה, התקבל טוב יותר בקרב יהודי ארצות האסלאם מאשר בקרב יהודים אשכנזים, שלא הכירו את ההגות המוסלמית ועסקו פחות בפילוסופיה. ל"מורה נבוכים" נודעה גם השפעה רבה על הוגים נוצרים באירופה, בפרט תאולוגים נוצרים שהתעניינו בפילוסופיה היוונית הקלאסית, ובאופן שבו היא נתפסת בקרב מאמינים מונותאיסטים.
מראשי המתנגדים לחיבור היו רבי שלמה מן ההר ותלמידו רבינו יונה (שמאוחר יותר, חזר בו מהתנגדותו) וכן הרשב"א שאף חתם על חרם המגביל את לימוד הפילוסופיה ונכלל בספר "מנחת קנאות" לרבי אבא מרי מלוניל, היוצא בחריפות נגד החיבור ונגד לימוד הפילוסופיה בכלל. בינו ותומכיו לבין קבוצת רבנים שתמכו בספר, התנהל פולמוס חריף שעורר הדים רבים בעולם היהודי. (ראו גם: רציונליזם יהודי בימי הביניים). החיד"א מצטט את תלמידי האר"י משמו כי "חכמת הרמב"ם הצילתו", והרב חיים ויטל נזקק להסבר קבלי כדי לתרץ מדוע הרמב"ם שהיה מגדולי חכמי ישראל לא עסק בחכמת הקבלה. מאות שנים לאחר שדעך הפולמוס, כתב הגאון מווילנה, תוך רמיזה לדברי שלמה המלך בספר משלי () כי "הפילוסופיה היטתו (=את הרמב"ם) ברוב ליקחה". רבי יעקב עמדין כותב, במסגרת דיונו על ספר הזוהר בספר "מטפחת ספרים", שלא ייתכן שספר זה חובר על ידי הרמב"ם. החיד"א (בספר "שם הגדולים") מסנגר על הרמב"ם כנגד מתקיפיו באומרו כי בכך משך הרמב"ם את ה"מתפלספים", שרואים בו "פילוסוף גדול", "לדבריו בספר הי"ד החזקה". לצד המתנגדים והמחרימים היו לספר גם תומכים נלהבים, כמו דון יצחק אברבנאל, הרלב"ג ואחרים, שכתבו פירושים ל"מורה נבוכים". סופו של דבר ההתנגדות הובילה לשריפת ספרי הרמב"ם בידי האינקוויזיציה הנוצרית, שהוזמנה לעשות כן על ידי רבני צרפת.
במאה ה-18 ניכר עניין מחודש בספר, עובדה המתבטאת בהופעתם של שתי מהדורות חדשות של הדפסת מורה הנבוכים (1742 במהדורת יסניץ של הרב דוד פרנקל; 1791 במהדורת יצחק אייכל), וזאת לאחר כמעט מאתיים שנה (מהמאה ה-16 ואילך) שבו לא נדפס החיבור מחדש.
עם עליית תנועת ההשכלה היהודית, וכתגובה לה, החלה גם התנגדות מחודשת לספר. חיים נחמן ביאליק מתאר בבלדה "הַמַּתְמִיד", המתארת את עולם הישיבות בליטא (ביאליק למד תקופה מסוימת בישיבת וולוז'ין), כיצד "אַף-יֵשׁ אֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ וַיֵּצְאוּ נִדְחָפִים... הָרְבִיעִי – עִם "מוֹרֵה נְבוֹכִים" הִסְתַּתֵּר בַּעֲלִיָּה". גם רבי נחמן מברסלב, מתוך התנגדות למחקר באופן כללי, התנגד לקריאה בספר.
בעקבות ביקורתו של הרב זאב יעבץ על המורה, כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאמר הגנה רחב על הטענות כנגד המורה נבוכים שבו כתב בין היתר:
כיום הספר מקובל על רוב ככל חוגים יהודיים, אך יש החוששים מחלק ממסרי הספר ומורכבויותיהם וכן מהיעזרותו במקורות שאינם מהעולם היהודי, אלו רואים סכנה בעיסוק בו בשלב 'לא בשל', ועל כן מגבילים מאוד את הלימוד בו. בישיבות החרדיות לא נפוץ העיסוק בספר, ואף בישיבות הציוניות ישנם לפעמים רבנים הממליצים ללמוד אותו רק מעל גיל או רמת השכלה מסוימת.
תרגומי הספר
כמו כל ספריו של הרמב"ם מלבד ה"משנה תורה" הכתוב בעברית הקרובה ללשון חז"ל, מורה נבוכים נכתב בערבית יהודית ספרותית. בחירה זו נעשתה מאחר שזו הייתה השפה הרווחת בקרב קהל היעד שאליו נועד החיבור. עם זאת, מיד לאחר פרסומו הכה הספר גלים והתעורר אליו ביקוש גם בקרב יהודים שלא היו דוברי השפה וכן בקרב נוצרים. עובדה זו הביאה לכך שהחל ממועד פרסומו ועד ימינו זכה הספר למגוון מהדורות מתורגמות בשפות רבות. ריבוי התרגומים נובע בעיקר עקב הצורך באיזון העדין בין תרגום ספר העוסק בתכנים פילוסופיים המותאמים לימי הביניים, לבין הבנה מלאה של דברי המחבר, שהעיד בהקדמה שכתב לחיבור כי לכל מילה בו יש משקל רב והיא נבחרה בקפידה.
תרגומי ימי הביניים
שמואל אבן תיבון
שמאל|ממוזער|250px|דפוס ראשון של הספר בתרגום לעברית של שמואל אבן תיבון. רומא, שנת 1480 לערך
התרגום הראשון של מורה נבוכים לעברית נעשה עוד בחייו של הרמב"ם בידי ר' שמואל אבן תיבון (~1160 - ~1230), שאף התייעץ עמו בעבודת התרגום שלו. התרגום נעשה בהזמנתם של יהודי פרובאנס ודרום צרפת. ר' שמואל בן תיבון היה נצר למשפחת מתרגמים ואף היה פילוסוף בעצמו. עם זאת, עיקר פרסומו הגיע לו בזכות תרגומו למורה נבוכים.
מיד לאחר שר' יהונתן מלוניל שיגר אליו את ההזמנה לתרגום, פנה ר' שמואל אל הרמב"ם בבקשה לקבל ממנו הנחיות בעבודת התרגום, ביאור ביטויים קשים וכן ביקש להיפגש עמו. הרמב"ם השיב לו באיגרת בה תיאר את סדר יומו העמוס ובכך התחמק מפגישה עם ר' שמואל. עם זאת, הרמב"ם שיבח את עבודתו של אבן תיבון, ביאר את הביטויים עליהם נשאל, וייעץ לר' שמואל להימנע מתרגום מילולי ולהעדיף את השמירה על התכנים ורוח הדברים.
ר' שמואל סיים את עבודת התרגום בשנת ד'תתקפ"ד (1224), כעשרים שנה לאחר פטירת הרמב"ם. עבודתו הייתה מפעל חלוצי ותרגומו נחשב למדויק ולא חורג משפתו המקורית של הכתוב (זאת בניגוד מסוים להנחייתו של הרמב"ם עצמו, כך גם באשר לביטויים ספציפיים עליהם שאל את הרמב"ם ולבסוף תרגמם באופן שונה מהצעת הרמב"ם). לצורך עבודתו נאלץ ר' שמואל להמציא מילים רבות שהיו חסרות באוצר המילים של העברית בימי הביניים. חלק מן המילים החדשות נגזרו משורשים עבריים קיימים, וחלקן הושאל מהערבית. לתרגומו צירף אבן תיבון נספח ובו "פירוש המילים הזרות" בו ביאר את המונחים הפילוסופיים בהם השתמש ושאת חלקם יצר בעצמו. גם מבנה המשפטים של אבן תיבון שומר במידה רבה על התחביר הערבי. בכך הניח אבן תיבון תשתית לשונית-פילוסופית בעברית עבור מחברים בדורות הבאים שנמשכו אחר תרגומו.
לשונו של אבן תיבון נחשבת לקשה ומסורבלת עבור הקורא העברי בן זמננו. כמו כן, על אף ההקפדה היתירה שלו על לשונו המקורית של הרמב"ם (וייתכן שגם בשל עובדה זו), היו שהאשימו אותו בחוסר דיוק. עם זאת, חשיבותו של תרגום זה גדולה ביותר הואיל וכמעט כל פרשני המורה מתייחסים לתרגומו של אבן תיבון, ולא למקור הערבי. הרוצה להבין את הפילוסופיה היהודית בימי הביניים יזדקק, גם אם בעל כורחו, לתרגום זה. התרגום זכה להדפסות ומהדורות רבות, החל מראשית עידן הדפוס. כיום, בתרגום זה משתמשים בישראל בעיקר בחלק מהישיבות וכן בחוגים למחשבת ישראל באוניברסיטאות.
בשנת 2019 יצאה מהדורה חדשה של תרגום אבן תבון על ידי הוצאת פלדהיים. בשולי מהדורה זו התייחסות מועטת למחקר סביב הספר, וקטעים שלדעת המהדיר הם פילוסופיה ולא דברי תורה עוצבו בגופן שונה.
רבי יהודה אלחריזי
סמוך לפרסום תרגומו של אבן תיבון, פרסם בשנת 1225 המשורר רבי יהודה אלחריזי את תרגומו למורה נבוכים, תרגום שהוכן גם הוא בהזמנה, בהזמנת יהודי פרובאנס. אלחריזי, איש טולדו, משורר ומתרגם שירה מוערך, תרגם את המורה ללשון שוטפת יותר ומעודנת יותר מזו של אבן תיבון, אך גם פחות מדויקת ועקבית.
לדבריו בהקדמתו לספר הסיבה שלקח על עצמו את מלאכת התרגום "אף כי הקדמני איש נבון ומשכיל להעתיקו אף על פי שנתכוון בו להסתירו בדבריו ולהעמיקו", כדי שהתרגום יהיה בשפה יותר שוטפת. ר' שמואל אבן תיבון ענה על טענותיו והתקיף בטענות אחרות בפתיחת 'פירוש המילות הזרות' המצורף למורה הנבוכים שבתרגומו.
ישנם הטוענים שאלחריזי תרגם מן המקור הערבי וישנם הטוענים שערך את תרגומו של ר' שמואל אבן תיבון. הרב יוסף קאפח הוכיח ששתי הדעות נכונות ושילב בתרגומו הן מהמקור הערבי והן מתרגומו של אבן תיבון. תרגומו של אלחריזי לא זכה לאותו פרסום לו זכה תרגומו של אבן תיבון, אך שימש יסוד דווקא לכמה תרגומים לשפות אירופיות שונות.
תרגומי תקופת ההשכלה
בתקופת ההשכלה החל להתעורר עניין מחודש הן בשפה העברית והן בפילוסופיה היהודית בימי הביניים. עובדות אלו הביאו ליצירתם של כמה תרגומים חדשים גם למורה נבוכים.
בשנת 1795 פרסם יצחק סטנוב (1732–1804), סופר עברי פורה ומראשוני תנועת ההשכלה, תרגום לחלקים ב' וג' של הספר.
מנחם מנדל לפין (1749–1826), מאבות ההשכלה בגליציה, תרגם ספרי מדע לעברית וליידיש כדי לשפר את מצב היהודים. כמו כן, לחם בחסידות אך גם במשכילים שפרקו עול תורה ומצוות. כדי להביא את מורה נבוכים לציבור המשכיל הרחב, החליט לנסח את מורה נבוכים בתרגומו של אבן תיבון מחדש. ניסוחו של לפין רהוט מזה של אבן תיבון אך מדויק פחות. בחייו הספיק להגיע רק עד פרק ע"ב בחלק א'. תרגומו של לפין מהווה חידוש בכך שהוא כתוב בלשון חז"ל. לפין לא ידע ערבית, ולכן הכין את התרגום (או למעשה, העיבוד) על פי התרגום הימי-ביניימי של שמואל אבן תיבון. לפין הספיק להכין לדפוס רק את שני החלקים הראשונים, וגם אותם לא הצליח להגיה כראוי מחמת עיוורונו. בסופו של דבר נדפס רק התרגום לחלק הראשון של המורה, על ידי תלמידו וידידו, מרדכי סוחוסטאוור, בז'ולקווה. תרגום זה נדפס רק לאחר מותו של לפין עצמו (שנת הדפוס אינה מופיעה והיא כנראה 1831). לתרגום צורף גם מבוא של לפין למורה בשם "אלון מורה". שני החלקים האחרים נותרו בכתב יד.
תרגומי המאות ה-20 וה-21
אהרון מני
תרגום מודרני ראשון נכתב על-ידי עורך הדין אהרן מני, נכד ר׳ אליהו מני שעלה מעיראק, מערבית לעברית שיצא לאור בשנת ה'תשי"ז. מני כתב בהמשך ספרים נוספים בעניין הדקדוק העברי הדקדוק הערבי והמשותף ביניהם.
הרב יוסף קאפח
תרגום מודרני לעברית נעשה על ידי הרב יוסף קאפח ונדפס לראשונה בשנת תשל"ב (1972) בהוצאת מוסד הרב קוק. במרוצת חייו תרגם וההדיר הרב קאפח עשרות ספרים, רובם של חכמי ימי הביניים ובראשם כתבי הרמב"ם. מהדורתו התבססה בעיקר על כתבי יד תימניים. מהדורה זו נחשבת למדויקת יותר מקודמותיה. תרגומו של הרב קאפח נצמד ללשון הרמב"ם, כאשר מילים וביטויים שמשמעותם בערבית אינה זהה לתרגום המילולי לעברית - תורגמו במשמעות מעשית. כמו כן, פעמים רבות הרב קאפח הביא תרגום שונה או מקביל, בהערותיו.
מיכאל שורץ
תרגום מדעי של פרופסור מיכאל שורץ בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, המסתייע בתרגומים הקודמים (כמו גם בתרגומים מדעיים לשפות נוספות). התרגום משתמש במושגים מודרניים במידת הצורך. התרגום מתבסס על דיוק במינוח הפילוסופי הערבי. שורץ מסתמך בתרגומו על המרחב הלשוני שבתוכו פעל הרמב"ם ועל ידע לשון המקרא וחז"ל. לאורך הספר פזורות הפניות רבות לספרי עזר ומאמרים אקדמיים. בעקבות התרגום זכה המחבר בפרס ישראל למחשבת ישראל. על מהדורתו של הרב קאפח טען שורץ שהיא לוקה בחוסר עקביות בשימוש במונחים פילוסופיים בשל אי בקיאותו של המתרגם בשיח הפילוסופי הערבי בן הזמן.
הלל גרשוני (מפעל משנה תורה)
תרגום חדש לעברית נעשה על ידי הלל גרשוני ויצא לאור בחלקים בשנים תשע"ח-תשפ"א (2018-2021), במסגרת יוזמה של "מפעל משנה תורה" בראשות הרב ד"ר יוחאי מקבילי, שמטרתו הנגשת וביאור ספרי הרמב"ם השונים. מאחר שלא עלה בידם להשיג את הסכמת בעלי זכויות היוצרים של התרגומים החדשים, נאלצו לתרגמו מחדש על מנת להדפיסו בלוויית ביאור והרחבות כפי שנעשה בשאר כתבי הרמב"ם, בעריכת מקבילי ובשיתוף חבר מבארים מומחים. לדברי מקבילי, התרגום החדש מצטיין בבהירות ובעקביות בתרגום המושגים מערבית. תרגום זה מנוסח בעברית מודרנית ויומיומית יותר מתרגומו של שורץ. במאמר של חוקר הערבית היהודית פרופ' יהושע בלאו על היבטים לשוניים בערבית-היהודית של מורה הנבוכים, שיצא לאחר מותו, הוא התייחס לתרגום זה לצד תרגומיהם של אבן תיבון, פינס ושורץ.
תרגומים לשפות אחרות
במרוצת הדורות, תורגם המורה לשפות רבות. עד לעת החדשה זכה הספר לכמה תרגומים ללטינית וכן תרגומים לספרדית ואיטלקית. כבר במחצית הראשונה של המאה ה-13 (משנות העשרים עד 1251) הופיעו לפחות שלש גרסאות שונות של תרגומים ללטינית, אף אם חלקיים. התרגום הראשון לשפה אירופית מודרנית היה תרגומו של הרב ד"ר שמעון ב' שייער לגרמנית ויצא לאור בפרנקפורט בשנת 1838. במהלך המאה ה-19 התפרסמו שלושה תרגומים נוספים לגרמנית, שני תרגומים לאנגלית, תרגום נוסף לאיטלקית וכן תרגום להונגרית.
העבודה המשמעותית ביותר על המורה במאה ה-19 הייתה הוצאת המהדורה המדעית של מורה נבוכים בשפת המקור על ידי המזרחן שלמה מונק בין השנים 1856–1866. מהדורתו התבססה על כתבי היד החשובים של הספר וצורפו לה הערות שוליים חשובות וכן תרגום של המורה לצרפתית. כל חוקרי ומתרגמי הספר מכאן ואילך (הן לעברית והן לשפות אירופיות) התבססו על מהדורה זו של מונק.
מורה נבוכים המשיך להיתרגם ללשונות רבות גם במאה העשרים, בכללן ניתן לציין את היידיש (1936), תרגום נוסף לגרמנית של מבחר פרקים מהמורה שפורסם על ידי אלכסנדר אלטמן בשנת 1935, ארבעה תרגומים נוספים לספרדית וכן תרגום לקטלאנית. כמו כן, זכה הספר או חלקים ממנו לשלוש מהדורות נוספות באנגלית במהלך המאה ה-20. שתיים מהן נעשו בידי ישראלים - חיים רבין ופרופסור שלמה פינס, והשלישי בידי פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת הונולולו. בשנת 2000 התפרסם גם תרגום חלק א' של מורה נבוכים לרוסית על ידי ד"ר מיכאל שניידר.
פירושים על הספר
ממוזער|מהדורת מורה הנבוכים של מפעל משנה תורה|233x233 פיקסלים
פירושים רבים נכתבו על מורה הנבוכים, החל מדור תלמידי הרמב"ם ועד ימינו. שני מניעים עיקריים עומדים בבסיס הפרשנות: האחד, הצורך בפירוש רעיונות פילוסופיים שונים, ובפרט מונחים אריסטוטליים, שאינם מוכרים לקורא המתחיל; והשני, הוא הצורך לפענח את רמיזותיו האיזוטריות של הרמב"ם, עליהם הוא מספר בהקדמתו. בין פרשני הרמב"ם ישנם גם שדקדקו בכל מילה ומילה, ובנו על רמיזותיו הררי-פרשנות.
בין הפרשנים המוכרים לנו, שפירושיהם הגיעו לידינו, הראשונים הם שם טוב בן יוסף אבן פלקירה, אברהם אבולעפיה (שפירש את הספר על דרך הקבלה), ומשה בן שלמה מסלרנו במאה ה-13. פרשנים בני המאה ה-14: משה נרבוני, יוסף אבן כספי. במאה ה-15 נכתבו פירושיהם של פרופייט דוראן, אשר קרשקש, שם טוב בן יוסף אבן שם טוב, מרדכי כומטינו ויצחק אברבנאל. מאז גירוש ספרד הייתה הפוגה יחסית בכתיבת הפירושים, לצד מיעוט העיסוק במשנתו של הרמב"ם במורה הנבוכים וריבוי לימוד תורת הקבלה. למרות מגמה כללית זו, בבית מדרשו של רבי משה איסרליש, הרמ"א, נמשך העיסוק בספר. במסגרת עיסוק זה, כתב הרמ"א מערכת של הערות על הספר, שחלקן הגיעו לידינו. הרמ"א אף חיבר חיבור על מגילת אסתר בשם 'מחיר יין' בו הוא מסביר את סיפור המגילה כרמז מוסרי ובו מרבה לבאר את דברי הרמב"ם במורה נבוכים. בנוסף, תלמידו, הרב מרדכי יפה, כתב פירוש רציף, אקלקטי ברובו על מורה הנבוכים, בשם לבוש פנת יקרת.
בזמנה של תנועת ההשכלה חזר לימוד מורה הנבוכים למרכז ההגות היהודית, ונכתבו פירושים חדשים. ביניהם נמנה "גבעת המורה" של שלמה מיימון, שבפירושו הוא מחדיר לדברי הרמב"ם רעיונות נאו-קנטיאנטים, אך גם תרם תרומה רבת ערך בכתיבת תמצית של כל מורה הנבוכים, וכלל אותה באוטוביוגרפיה שלו, "חיי שלמה מיימון". יהודה אבן שמואל כתב פירוש מקיף לרוב חלקי מורה הנבוכים, הכולל ליקוט מדברי רבים מהפרשנים שקדמו לו. הרב יוסף קאפח, בשולי מורה הנבוכים שבתרגומו, הוסיף הערות ביאור, ופרופסור מיכאל שורץ, בהערות למורה הנבוכים שבתרגומו, מפנה רבות למאות מאמרי מחקר העוסקים בחקר משנת ה"מורה". בשנים האחרונות, החל לראות אור פירושו של הרב שלמה אבינר לספר. הפירוש מבוסס על הפרשנות המסורתית והרדיקלית כאחת הרב יונתן שמחה בלס (רב היישוב חלמיש) כתב שני כרכים של עיונים במורה הנבוכים בשם "מנופת צוף".
בשנת 2016 פרסם מפעל משנה תורה ספר קצר שכלל שלושה פרקים יסודיים במורה הנבוכים. הפרקים הובאו בתרגום חדש של הלל גרשוני, ובביאור מצורף של הרב יוחאי מקבילי. באוגוסט 2018 יצא לאור במהדורה זו חלק א', עם ביאור קצר והרחבות, וביולי 2019 יצא לאור חלק ב', וביולי 2021 יצא לאור החלק השלישי והאחרון. מטרת המהדורה היא להנגיש את הספר לציבור הרחב. לספר קיימת גם מהדורה אלקטרונית, ונוסח המקור מול התרגום זמין לציבור הרחב ללא תשלום.
חלק מהפרשנים פירשו את דבריו בצורה רדיקלית, בטענה כי הם חושפים סודות שהרמב"ם ראה לנכון להסתירם. את מעשיהם הצדיקו בצורך השעה שהכריחה אותם לכך. בין אלו בולטים האפודי, הנרבוני ואבן כספי, שפירושיהם הקיצוניים עוררו את חמתם של רבנים שמרנים. לעומתם, קרשקש, כומטינו ואברבנאל נוקטים קו מתון יותר; קרשקש מצהיר בהקדמתו שמטרתו בקו המתון היא לשם חינוכם של צעירי הלומדים, ואילו אברבנאל האמין שהרמב"ם אכן היה שמרן בהרבה ממה שייחסו לו הנרבוני וחוגו, והוא מתפלמס עמם בכלים פרשניים.
בעת החדשה, ניסה ליאו שטראוס לגלות מחדש את הקו האזוטרי של הרמב"ם, ובסדרת מאמרים הראה את הדרך לקרוא את הספר ולחשוף את סודותיו. בין התגליות שהעלה יש למנות את דעת הרמב"ם בעניינים מהותיים, כמו הנבואה, תורה מן השמים ובריאת העולם. במקרים רבים חופפת דעתו לדעתם של ראשוני פרשני הרמב"ם הרדיקליים. עבודות מחקר נוספות ומקיפות הן עבודותיהם של אברהם נוריאל, מארווין פוקס (באנגלית), שלמה מונק (בצרפתית), יעקב לוינגר, שרה קליין-ברסלבי ומשה הלברטל.
לקריאה נוספת
הראי"ה קוק, לאחדותו של הרמב"ם - מאמרי הראי"ה א' עמ' 105, הגנה על מורה נבוכים כנגד ביקורתו של הרב זאב יעבץ
חיים הירשנזון, פני חמה: ביאור שיטות הרמב"ם בספר מורה נבוכים, בספרו "מושגי שוא והאמת", ירושלים תרצ"ב.
חיים ויסמן, בירורי אמונות ברמב"ם - בריאה נבואה והשגחה ב'מורה נבוכים', מכון הר ברכה, תשע"ו
שלמה אבינר, מורה הנבוכים לרמב"ם: פירוש, הוצאת ספרית חוה, תשע"ו
יוחאי מקבילי, הזמנה למורה הנבוכים – מפגש ראשון, הוצאת מפעל משנה תורה, תשע"ו 2016
יוסף שטרן, החומר והצורה במורה נבוכים לרמב"ם, הוצאת הקיבוץ המאוחד והילל בן חיים, 2017
דוד בן-זזון, נבוכים הם, מסע בביאורו של דון יצחק אברבנאל ל"מורה הנבוכים", הוצאת יד בן צבי, 2015
מורה נבוכים לרמב"ם, תרגום: מיכאל שורץ, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2002
מרדכי בן אליעזר כומטינו, פירוש קדמון על מורה הנבוכים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2016
מורה הנבוכים חלק ראשון, הוצאת מפעל משנה תורה, תשע"ח 2018
מורה הנבוכים חלק שני, הוצאת מפעל משנה תורה, תשע"ט 2019
הרב יצחק שילת, בין הכוזרי לרמב"ם, הוצאת שילת, תשע"א 2011
קישורים חיצוניים
המקור בערבית יהודית
מהדורת מונק ויואל באתר "ספרים אונליין".
תרגומים לעברית
.
מורה נבוכים בתרגום שמואל בן יהודה אבן תיבון מופיע בשלושה חלקים (חלק א', חלק ב' ו-חלק ג') באתר seforim online כפי שיצא בווינה בשנת 1828
מורה נבוכים עם ארבעה פירושים, (תרגום שמואל אבן תיבון), באתר HebrewBooks, מו"ל ברזני אהרון
חיבורי הרמב"ם; כתבי-יד ודפוסים קדומים. בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
כתב-יד מאויר של "מורה נבוכים", הוכן בברצלונה ב-1348, בספרייה המלכותית בקופנהגן.
אורי פז, מורה נבוכים - 800 שנה לפטירת הרמב"ם, אתר notes
מורה הנבוכים מהדורת מפעל משנה תורה, כולל המקור הערבי עם תיקונים מכתבי יד, ותרגומו של הלל גרשוני
קישורים נוספים
פרופ' אביעזר רביצקי, סתרי תורתו של מורה הנבוכים: הפרשנות בדורותיו ובדורותינו, מתוך: מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ה, תשמ"ו, עמ' 23 - 69
שיעורים במורה הנבוכים, מפי הרב אורי שרקי באתר מכון מאיר
שיעורים על מורה נבוכים לרמב״ם, על פי מהדורת מפעל משנה תורה (פודקאסט)
(The Guide: An Explanatory Commentary on Each Chapter of Maimonides' Guide of The Perplexed by Scott Michael Alexander (covers all of Book I, currently
תגית מאמרים אודות מורה הנבוכים זמינים לצפייה באתר ספריית אסיף.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
מורה נבוכים
מורה נבוכים
קטגוריה:יצירות בערבית יהודית
קטגוריה:ספרי מחשבת ישראל
קטגוריה:ספרות יהודית של ימי הביניים
קטגוריה:ספרי המאה ה-12
קטגוריה:פולמוס לימוד הפילוסופיה | 2024-09-21T16:31:50 |
פומ"ה | ממוזער|300px|פומ"ה באימון בנגב
נגמ"ש הפומ"ה (ראשי תיבות של "פורץ מכשולים הנדסי"), הוא טנק צנטוריון חסר צריח שהוסב במיוחד לצורכי חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל ומשמש כרכב הנדסה קרבית.
על הפומ"ה ניתן להתקין אמצעים שונים כגון כפות דחפור, אמצעים נגד מוקשים כגון מגוב או נוכרי ומערכת רקטות ריצוף CARPET לפריצת שדות מוקשים. כמו כן, ניתן לדגם את הכלי בתא לוחמים עילי (כמו בנגמחון).
היסטוריה
תכנון הפומ"ה החל ב-1983 עקב הצורך ברכב הנדסי ממוגן, שיעבוד בגזרת דרום לבנון. בשנת 1988 תפסו הפומ"ות הראשונות קו בלבנון וזכו להצלחה רבה, אך תכנונה, ייצורה וכניסתה לשירות מבצעי מלא הושלמו רק בשנות ה-90 המוקדמות. מאז עברה הפומ"ה שינויים רבים, בהם החלפת זחלים מזחל שוט לזחל מרכבה, הוספת מיגון ופלטות בזוקה, שיפור מערכות פנימיות והוספת אמצעים הנדסיים ואלקטרוניים שונים.
בצה"ל הפומ"ה משמש את גדודי חיל ההנדסה הקרבית בכל סוגי הלחימה ההנדסית ובפרט בכל הקשור למיקוש, פריצה, הבקעה, צליחה, חבלה ופעילויות נוספות. הפומ"ה מוגדר כרכב הנדסה קרבית ונגמ"ש כבד משמש לתובלה ופריקה של לוחמי הנדסה בשדה הקרב, בין אם זה בלוחמה בשטח בנוי, פתוח, תת-קרקע וכדומה. המיגון של הפומ"ה כבד ולעיתים הוא משמש חיילי יחידות מיוחדות לכניסה ללב שטח עוין.
בשנת 2004 החל פרויקט שדרוג המיגון של הפומ"ה במפעל רמתא של התעשייה האווירית בבאר שבע. בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטו בצה"ל על שורה של שדרוגים נוספים לפומ"ה, בהם: מערכת הינע סופי חדשה, מערכת ראיית לילה חדשה, מדף מפקד ממוגן בחלונות זכוכית משוריינת ("אקווריום"), החלפת מערכת אוורור ואטימת המדפים למים ואבק.
הפומ"ה חמוש בשלושה מקלעי מאג ובמאג רפא"ל, המופעל בשליטה מרחוק מתוך גוף הנגמ"ש. ב-2016 החל צה"ל בהתקנת עמדות דרקונית המפעילות מקלע כבד M2 בראונינג בשלט רחוק, על נגמ"שי הפומ"ה. גם לרקטות הריצוף, שנועדו במקור לפריצת שדות מוקשים, יש יכולת להשמיד מטרות חי"ר ומחבלים.
מפרט טכני
שם: "פורץ מכשולים הנדסי" או "פומ"ה".
יעוד: נגמ"ש הנדסה קרבית כבד.
דגמים:
פומ"ה בסיסי
פומ"ה מדוגמת בצריח עילי
פומ"ה טחל"ץ (טנק חילוץ)
חימוש:
1 מקלע כבד M2 בראונינג 12.7 מ"מ בעמדת דרקונית
3 מקלעי מאג 7.62 מ"מ
1 מאג רפא"ל 7.62 מ"מ
1 מרגמה 60 מ"מ
2 מדוכות רימוני עשן TAAS IS-6, בעלות 6 רימונים כ"א
הנעה:
תובה: צנטוריון
מנוע: ADVS-1790-6A
הספק: 900 כוחות סוס ב-2400 סל"ד
מהירות מרבית: הילוך גבוה 45 קמ"ש, נמוך 19 קמ"ש, אחורי 10.4 קמ"ש
מעבר תעלה ברוחב: 3.45 מטר
מעבר מדרגה בגובה: 91.4 ס"מ
מרחק בלימה במהירות מרבית: 23 מטר
תמסורת: CD-850-6
התקנים הנדסיים:
מגוב נוכרי (פריק)
מערכת ריצוף CARPET (פריק)
"צפע שריון" (גרור)
כף דחפור תוצרת "אורדן תעשיות" (פריק)
גשר מישר (גרור)
גלריה
ראו גם
אכזרית
נגמ"ש מרכבה
נגמ"שים כבדים בצה"ל
קישורים חיצוניים
פומ"ה (אתר Israeli-Weapons)
נגמשו"ט הנדסי: אב-הטיפוס של הפומ"ה (1988), תמונות נדירות בפורום צבא וביטחון בפרש (אתר)
דגמים של רק"מ מבוסס שוט (צנטוריון), אתר Tsahal-Miniature (צרפתית), דרך ארכיון האינטרנט
הערות שוליים
קטגוריה:נגמ"שים
קטגוריה:כלי רכב משוריינים ישראליים
קטגוריה:כלי רכב הנדסיים משוריינים
קטגוריה:חיל ההנדסה הישראלי: אמצעי לחימה | 2023-11-24T10:38:11 |
מונואמין אוקסידאז | שמאל|ממוזער|250px
מונואמין אוקסידאז (בקיצור MAO) הוא אנזים המהווה קטליזטור לחימצון של קבוצה של מוליכים עצביים המכונים מונואמינים (למשל נוראדרנלין, דופאמין וסרוטונין) ונמצאים בגבול הממברנה של המיטוכונדריה ברוב צורות התאים בגוף. כמו כן מסוגל ה-MAO לחמצן אמינים ראשוניים, שניוניים ושלישוניים.
סוגים של MAO
ישנם שני סוגי MAO-A : MAO ו-MAO-B. שני סוגי ה-MAO חיוניים בעיכוב פעולתם של מוליכים עצביים מונואמיניים כגון סרוטונין ודופמין. את שניהם ניתן למצוא בנוירונים (תאי עצב) ובאסטרוגליה.
עם זאת, ישנם גם הבדלים ביניהם:
MAO-A – נמצא בעיקר בנוירונים.
MAO-B – נמצא בעיקר בטסיות הדם.
השפעה
למונואמין אוקסידאז יש חשיבות גדולה בוויסות רגשות. כמויות גדולות או קטנות של מונואמין אוקסידאז מזוהות עם מחלות נפשיות כמו דיכאון, דחף לביצוע עבירות ופוביות.
מונואמין אוקסידאז מווסת את תהליך ההפקה של מוליכים עצביים קטכולאמינים מקבוצת המונואמיניים. מוליכים עצביים אלו כוללים את האדרנלין, הנוראדרנלין והדופמין.
מונואמין אוקסידאז הנמצא בדם מנטרל אמינים שמקורם במזונות כמו שוקולד וגבינה, כדי למנוע מהם לגרום לעליה מסוכנת בלחץ הדם.
שימוש תרופתי
בתרופות המעכבות את פעולתו של אנזים זה (MAO inhibitors או בקיצור MAOI) נעשה שימוש בטיפול בדיכאון.
גנטיקה
זוג הגנים האחראיים על המונואמין אוקסידאז (MAOA וMAOB) בגוף נמצאים סמוך זה לזה בזרוע הקצרה של כרומוזום X.
הגן של MAOA נמצא בגן Xp11.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אנזימים
קטגוריה:חלבונים ממברנליים אינטגרליים | 2024-04-18T22:51:32 |
עדים זוממים | במשפט העברי, עדים זוממים הם עדים שעדותם התגלתה כעדות שקר, בעקבות עדות אחרת המעידה עליהם שהיו במקום אחר בזמן האירוע שהעידו עליו, וממילא לא יכלו להיות שם. במקרה זה קובע המקרא שייגזר על העדים אותו גזר הדין שאמור היה להגזר על מי שניסו להפליל ("ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"). לרוב פסק דין זה מתקיים במדויק, אך קיימים חריגים.
הלכות עדים זוממים טומנות בחובן עיקרון יסודי בהלכות עדות משפט העברי: "עדות שאי-אתה יכול להזימה - אינה עדות". חלק מתוקפה של עדות כשרה היא היכולת להזימה במקרה הצורך.
מקור מקראי
המקור בתורה לדין עד זומם הוא בספר דברים:
דיני עדים זוממים נידונים בהרחבה במשנה ובתלמוד בסוף מסכת סנהדרין ובפרק הראשון של מסכת מכות.
דינם של העדים הזוממים
בעקבות הזמת עדותם, העדים נענשים במה שזממו לעשות וכן בפסילת עדותן, שכן הוכחו כמי שאינם מעידים אמת. בדין זה נחלקו אביי ורבא בתלמוד: "עד זומם - אביי אמר: למפרע הוא נפסל. רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל". לשיטת אביי, ידוע לנו שאז הם שיקרו, ולכן כל העדויות מאז בבחינת ספק ומבוטלות. לעומתו, סבור רבא כי הם נפסלים רק מעת הזמתם. נימוקו הוא כי קבלת העדות המזימה היא חידוש של התורה, ולכן עושים אך מה שנאמר בפירוש, ולא פוסלים גם למפרע.
הסברו של אביי לשיטתו, כנגד טענת רבא, אינו מובא בתלמוד, ובקרב כמה מהראשונים מקובל להסביר את עמדתו באופן הבא: עמדת רבא גורסת כי דין עדים זוממים הוא חידוש, מכיוון שאין לנו סיבה להאמין לזוג העדים השני יותר מלזוג הראשון. אך אביי, לפי הראשונים לעיל, גורס כי זוהי הבנה מוטעית, שכן בניגוד להכחשה בין שני זוגות של עדים, בהזמה שני זוגות העדים אינם מעידים האחד נגד השני, אלא אחד על השני; העדים המוזמים מעידים על מה שקרה, ועדותם מתבססת על כך שהם היו במקום מסוים בשעה מסוימת, ולעומתם העדים המזימים מעידים כי הם היו איתם במקום אחר. בהלכות עדות, אין אדם יכול להעיד על עצמו, ולכן עדות המוזמים נחשבת כעדות על מה שקרה ועדות המזימים נחשבת כעדות על הראשונים.
בניגוד לשיטות ראשונים אלו, פסק הרמב"ם הלכה למעשה כי דין עדים זוממים הוא גזרת הכתוב, וזאת על אף שההלכה נפסקה - עוד בתלמוד - כשיטת אביי; משמע מכך שהרמב"ם סבור כי גם לפי אביי מדובר בגזרת הכתוב. לפי הרמב"ם, אביי אמנם מסכים עם רבא שהדין של עדים זוממים הוא חידוש, אבל אין זה משנה את דעתו העקרונית, שהעד הזומם נחשב רשע מעת עדותו.
כאמור, כבר בתלמוד נפסק כאביי, ומחלוקת זו של אביי ורבא היא אחת משש המחלוקות הנודעות, בהן נפסקה הלכה כאביי נגד רבא: יע"ל קג"ם.
תשלום עדים זוממים
ישנה מחלוקת תנאים בין ר' עקיבא לר' יהודה, האם עדים זוממים שחויבו ממון משלמים אותו מדין ממון או מדין קנס, כאשר הנפקא מינה העיקרית היא לעניין הודאה בקנס. להלכה נפסק כר' עקיבא, שחיוב עדים זוממים הוא קנס.
תשלום מדינא דגרמי- מלבד חיוב עדים זוממים בדין "כאשר זמם", עדים זוממים עשויים להתחייב מדינא דגרמי בנוסף או במקום כאשר זמם אם לא ניתן להחזיר את הממון שהוצא בעדותן.
כאשר גזר הדין לא ניתן עדיין - אין הם נענשים.
חריגים
עדים זוממים נענשים באותו העונש שהיה נגזר על מי שהעידו כנגדו, אלמלא הוזמו, למעט מקרים מסוימים שבהם אין מקיימים בהם את דין 'כאשר זמם' כלהלן:
הנענשים בעונש מלקות
במקרים הבאים העדים זוממים יקבלו מלקות אפילו שלא חייבו בעדותן מלקות בגלל סיבות שונות, ישנה מחלוקת ראשונים מאיזה דין לוקים עדים זוממים במצבים הבאים, האם מפני שעברו על איסור "לא תענה ברעך עד שקר", או בגלל שיש כאן דין "כאשר זמם" חלופי.
כאשר אם נקיים 'כאשר זמם' נפגע גם בצאצאיו של העד הזומם - כגון אדם המעיד על כהן (וממילא גם על צאצאיו), שהוא חלל, ופסול לכהונה, ואם נקיים 'כאשר זמם' - גם צאצאיו של העד הזומם יפגעו כיוון שיהפכו לחללים וכתוב "ועשיתם לו" לו ולא לזרעו.
כאשר העיד שאדם הרג בשוגג, והוא חייב גלות וכתוב "הוא ינוס אל אחת הערים" הוא (הרוצח) ולא זוממין.
כאשר העידו על אדם שהוא חייב בתשלומי 'כופר' ככפרה על זה ששורו הרג אדם אז יש במקרה כזה יש מחלוקת ראשונים בין הרמב"ם לרמב"ן ותלמידיו, לרמב"ם וסיעתו חייב מלקות לרמב"ן וסיעתו פטור ממלקות (כי הרמב"ן למד שאי אפשר לחייבו גלות שהיא מגיעה בתור כפרה, לאדם שלא עבר על העברה המצריכה את הכפרה הזאת).
כאשר העידו על אדם שגנב כסף ואין לאדם הנידון מה לשלם (אפילו איפה שאין לעדים הזוממים איך לשלם) שכתוב "ונמכר בגנבתו" ולא בזממו.
עונשים אחרים
כאשר העיד על אדם עני שגנב ואין לו כסף לשלם את ערך הגנבה ועליו להמכר בתור עבד עברי, העד לא נמכר לעבד עברי אלא משלם לנידון את מה שהעיד עליו.
כאשר העיד על אדם שנאף עם בת כהן, ונגזר דינו למיתת חנק ודין הנואפת למיתת שרפה, העד נידון בחנק ולא בשרפה.
כאשר אי אפשר לקיים 'כאשר זמם' בצורה מלאה אלא חלקית אז לא מענישים כלל (בסיפור כזה בכלל לא מקבלים את עדותן מלכתחילה כי העדות נחשבת "עדות שאי אתה יכול להזימה" שאינה עדות).
במקרים בהם על העדים הזוממים לשלם סכום כסף, סכום הכסף מתחלק ביניהם, אולם אם העידו על אדם שחייב מלקות, אין מחלקים את 39 המלקות ביניהם, אלא כל עד לוקה 39 מלקות.
"כאשר 'זמם' ולא כאשר 'עשה' "
תנאי מיוחד נאמר בדין זה, שכאשר גזר הדין התבצע כבר - אין מענישים את העד. לדעת הרמב"ם הדברים אמורים לגבי עונש מוות דווקא, ואילו בעונש מלקות או חיוב ממוני העדים ייענשו אף אם התבצע גזר הדין. לעומת זאת לדעת הריטב"א גם בממון וגם במלקות, אם כבר התבצע גזר הדין העדים לא ייענשו. לדעת בעלי התוספות, בממון ייענשו העדים גם אם כבר בוצע גזר הדין, ואילו במלקות ובמיתה לא ייענשו.ועיין בריטב"א מכות ב' ע"ב, ד"ה "תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגין" ששם מסביר את שיטת הרמב"ן והתוס' בצורה שונה מדינא דגרמי.
+ענישת עדים זוממים לאחר שהתבצע גזר הדיןהשיטהמיתהמלקותממוןריטב"אאינם נהרגיםאינם לוקיםאינם משלמיםתוספותאינם נהרגיםאינם לוקיםמשלמיםרמב"םאינם נהרגיםלוקיםמשלמים
לגבי מיתה הראשונים לא נחלקו שכן זאת גמרא מפורשת בדף ה עמוד ב.
לגבי מלקות חידש הרמב"ם שילקו וזה קשה שהרי לכאורה היה צריך לומר את הכלל "כאשר זמם ולא כאשר עשה", בחדושי רבנו חיים הלוי הסביר שהרמב"ם למד שהמכות של הבית דין לא נחשבות "מלקות" אם הם לא חויבו מצד ההלכה אלא מכות בעלמא (מכות סתם) ולכן עדיין לא יתקיים מה שזממו שילקה שהרי לא לקה אלא רק קיבל מכות בעלמא.
מקרים נוספים בהם לא חלים דיני הזמה
העדים נכנסים להגדרה של 'עדים זוממים' רק בהזמה ("עמנו הייתם"), ולא בכל סוג של הכחשה (כמו "בא הרוג ברגליו" שזה ודאי מראה שהעדים שיקרו אך אין זו הזמה אלא הכחשה), ישנה מחלוקת ראשונים האם כשהעדים הזוממים גם מכחישים את העדים האם זו נחשבת הזמה או הכחשה.
אם לא כל כת העדים הוזמה, אלא רק חלקה, העדות נפסלת (אפילו נשארו שני עדים שלא הוזמו), שכן "עדות שבטלה מקצתה - בטלה כולה", אבל אין לאף אחד מהעדים דין עד זומם, עד שיוזמו כל העדים בכת.
אם העידו על פלוני שעשה מעשה שהתחייב בגינו בתשלום ממוני, והוזמו, ולאחר מכן באו עדים כשרים ואישרו שפלוני אכן עשה את המעשה שייחסו לו העדים המוזמים. הרי שלא חלים על המוזמים דיני הזמה אף על פי שהוזמו, שכן הוברר רטרואקטיבית כי בשעת עדותם או קודם לכן, פלוני אכן ביצע את המעשה שהם ייחסו לו ונתחייב בחיוב הממוני הרלוונטי. אותו עיקרון תקף גם בעדויות על מעשים שבגינן מתחייב המבצע בענישה, כגון קנס ושאר עונשי בי"ד. אלא שבמקרים אלו לא די שהעדים הכשרים "מאשרים" רטרואקטיבית את ביצוע המעשה, אלא עליהם גם לאמת מרכיב נוסף מלבד ביצוע המעשה עצמו, והוא, שהמבצע אף הועמד לדין ונגזר עליו העונש הרלוונטי בטרם שהעידו המוזמים. ראה תלמוד בבלי: מסכת מכות דף ה עמוד א "דבעידנא דקא מסהדי גברא בר תשלומין הוא" ודברי רש"י שם ד"ה "גברא" וכן תוס' שם ד"ה "וכן לעניין". וכן מסכת בבא קמא דף עד עמוד א "אלא דקא מקדמי קדמוני הני בתראי ואי דלא עמד בדין אכתי וכו'" ודברי רש"י ושאר ראשונים שם ודברי תוס' שם ד"ה "דאכתי" וכן דף עה ע"ב בבא קמא רש"י ד"ה "תשלומי כפל". אמנם דברינו עומדים בסתירה לדברי התוס' במסכת בבא קמא דף לג עמוד א ד"ה "איכא בינייהו" שכתב "דכל זמן דלא נתגלה הדבר וכו'" שמשמעו דלא כדברינו, אלא שגם בעדות על חיוב ממוני גרידא נזדקק לתנאי שהמבצע הועמד בדין בגין מעשהו ונגמר דינו שחייב ממון "בטרם" העידו עליו העדים הזוממים: וצריך לומר כי תוס' זה (בבב"ק דף לג) אכן מבטא שיטה ייחודית וחריגה שמצריכה שהחיוב יהיה גלוי ומפורסם בציבור (באמצעות גמר דין) גם בעדויות ממוניות רגילות. שיטה זו סותרת את דברי התוס' עצמו במסכת מכות ד"ה "וכן לעניין", וכן את דבריו במסכת בבא קמא דף עד ד"ה "דאכתי" וכן את המשמעות הפשוטה לכאורה של דברי התלמוד עצמו במסכת בבא קמא, דף עד ע"א וע"ב. וצ"ע
עדות שאי אתה יכול להזימה
כפועל יוצא מדין עדים זוממים, התקבל כעיקרון במשפט העברי כי עדות שאינה ניתנת להזמה אינה מתקבלת בבית דין. עדות כזאת שלא ניתן להזימה אפשרית בשני אופנים:
העדים אינם מעידים על מקום וזמן המעשה. בעקבות כך, חלק מתהליך הדרישה וחקירה כולל בירור פרטים אלו.
כאשר העדים מעידים על מישהו שנחשב 'בר קטלא'- שככל הנראה ימות בלי קשר, כגון חולה הנוטה למות או מי שנגמר דינו בבית דין.
יוצא מן הכלל דין 'זוממי בת כהן ובועלה', שאומנם נענשים במוות, אך בחנק ולא בשרפה.
במקרים בהם עדים זוממים לוקים, מדובר על עדויות בהן לא שייכת הזמה, או במקרים בהם משמעות דין 'כאשר זמם' הוא מלקות.
לקריאה נוספת
דוד הנשקה, "עדים זוממים: לפתרונה של חידה עתיקה (בעקבות ספרי זוטא דברים)", תרביץ עב (תשס"ג), עמ' 345–387.
קישורים חיצוניים
מאמרים בנושא עדים זוממים, באתר ספריית אסיף
(מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
סוגיית עד זומם למפרע הוא נפסל, סדרת מאמרים ושיעורים באתר 'שפע'
הרב אריה שטרן, שיעור אודות עדים זוממים, אתר מכון מאיר
עדים זוממים, אתר "גליונות נחמה" על פרשת שופטים
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:חידוש
קטגוריה:משפט עברי: סדרי הדין
קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות
קטגוריה:פרשת שופטים | 2024-08-08T08:29:01 |
ספר ירמיה | הפניה ספר ירמיהו | 2012-06-15T09:40:19 |
איינשטיין (פירושונים) | שם שמקורו בגרמנית. "אַיְין" – אחד/אחת, "שְׁטַיין" – אבן; איינשטיין פירושו "אבן אחת".
קטגוריה:שמות משפחה אשכנזיים
קטגוריה:שמות משפחה גרמניים | 2024-08-01T04:38:55 |
ניהול עסק | redirect חנות | 2005-08-02T12:11:44 |
אזרביג'אן | REDIRECTאזרבייג'ן | 2004-11-05T15:24:51 |
פרס אוסקר | פרסי האקדמיה (), ידוע גם כפרסי האוסקר (), הם פרסים המוענקים על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ונחשבים לפרסים היוקרתיים ביותר בעולם בתחום הקולנוע.
הטקס נערך בלוס אנג'לס ומאז 2002 מתקיים בתיאטרון דולבי (לשעבר תיאטרון קודאק). הטקס משודר ברשת ABC משנת 1976.
האקדמיה לקולנוע הוקמה ב-11 במאי 1927, ומונה כ-10,000 חברים. טקס האוסקר הראשון נערך ב-16 במאי 1929. עם מנחי הטקס בעבר נמנים בוב הופ (18 טקסים), בילי קריסטל (תשעה טקסים), ג'וני קרסון (חמישה טקסים), וופי גולדברג (ארבעה טקסים), וג'ימי קימל (ארבעה טקסים).
פסלון האוסקר
דמות פסלון האוסקר היא אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע. הפסלון עשוי מבריטניום (סגסוגת של בדיל, נחושת ואנטימון) ומצופה בזהב, על בסיס משיש שחור. גובהו 34 ס"מ ומשקלו 3.85 ק"ג.
מקור השם
ישנן לפחות שתי גרסאות באשר למקור השם "אוסקר":
לפי מילון אוקספורד, את הכינוי "אוסקר" הגתה ככל הנראה מרגרט ווריק, עובדת האקדמיה לקולנוע, כשהעירה שהפסלון מזכיר מאוד את דודה, אוסקר. בזמן שכינתה ווריק את הפסל בשם אוסקר, נכח עיתונאי בשם סידני סקולסקי, אשר דיווח על מציאת השם "אוסקר" באחד מטורי הדעה שלו.
לפי אחת מהביוגרפיות של השחקנית בטי דייוויס, נטען שבטי עצמה קראה לפסלון בשם אוסקר, על שם בעלה הראשון הרמון אוסקר נלסון.
שני האזכורים המוקדמים ביותר לשם "אוסקר" הם מראשית שנות ה-30: האחד בנאום התודה של וולט דיסני מ-1932, והשני מכתבה במגזין טיים משנת 1934.
תהליך הגשת המועמדות והבחירה
על מנת להתמודד על הפרס, על הסרט לצאת בשנה שלפני הטקס ולעמוד בקריטריון טכני – רזולוציה של לפחות 1080 על 2048 פיקסלים.
בכל ענף בוחרים חברי האקדמיה המשתייכים לאותו ענף את המועמדים בקטגוריות השונות, והאקדמיה מפרסמת את שמות המועמדים בכל הקטגוריות זמן רב לפני הטקס. החל משנת 2004, רשימות המועמדים בקטגוריות
השונות מתפרסמות בתחילת ינואר (עד שנה זו רשימות המועמדים היו מתפרסמות בתחילת פברואר). חריג לכך הוא קטגוריית הסרט הטוב ביותר, שהמועמדים בה יכולים להיות מוצעים על ידי חברי אקדמיה מכל ענף שהוא. לאחר מכן, המועמדים עומדים להצבעה של כל חברי האקדמיה, בלי קשר להשתייכותם המקצועית, ובטקס עצמו מכריזים את שמות הזוכים בענפים השונים.
עצם המועמדות לפרס האוסקר, אף ללא זכייה בו, נחשבת ונחשקת מאוד בענף הקולנוע, מאחר שהצגת המועמדות מתבצעת על ידי הוועדות השונות באקדמיה, ולא על ידי בעלי עניין בסרטים, עובדה המעניקה למועמדות חשיבות ותואר בפני עצמן, עקב האובייקטיביות היחסית שבבחירה.
בספטמבר 2020 הודיעה האקדמיה האמריקנית לקולנוע שהחל משנת 2024 ניתן יהיה לזכות בפרס "הסרט הטוב ביותר" רק אם היצירה תעמוד בכללים חדשים: אחד השחקנים הראשיים או שחקן משנה בולט יהיה ממוצא אסייתי, אפריקני, מזרח תיכוני, היספאני ויוצא באלה. עוד הוחלט כי סרט יעמוד בקריטריונים רק אם 30 אחוזים מכלל השחקנים בתפקידים משניים ומעלה יהיו נשים, להט"בים, בני קבוצה אתנית שאינה מיוצגת מספיק, בעלי מגבלות פיזיות או קוגניטיביות, או שלחלופין קו העלילה הראשי יתמקד בקבוצה כזו. הקריטריון השני מתמקד בצוות שעובד מאחורי הקלעים. כדי לעמוד בקריטריון, על ההפקה למנות לשני תפקידים בכירים אנשים מקבוצות שנחשבות ל"לא מיוצגות", ושלפחות אחד מהם ישתייך לקבוצה אתנית לא מיוצגת. בנוסף, על הצוות כולו לכלול לפחות שישה חברי צוות מקבוצה לא מיוצגת. לחלופין, אם לפחות 30 אחוז מחברי הצוות שייכים לאחת מהקבוצות הלא מיוצגות, הסרט יעמוד בקריטריון.
מהלך הטקס
עד שנת 2004 הטקס התקיים בסוף מרץ או באפריל, אך הוחלט להקדים אותו כדי ששידורו לא יהיה סמוך לחגים דתיים (הפסחא והפסח) וחשש שעליית אחוזי הרייטינג של אליפויות המכללות שמתקיימות בחודשים אלה יבואו על חשבון הטקס. מאז, הטקס מתקיים בסוף פברואר או תחילת מרץ בשנה שאחרי יציאת הסרטים המועמדים, ושישה שבועות אחרי הכרזת המועמדים הסופיים (בדרך כלל סרטים אלה יוצאים לבתי הקולנוע בחודשי נובמבר–דצמבר שלפני הטקס).
טקס חלוקת הפרסים משודר בטלוויזיה וברדיו וזוכה לאחוזי רייטינג גבוהים (בטקס בשנת 2007 צפו 40 מיליון אמריקאים בטקס והאקדמיה טוענת כי מיליארדים ברחבי העולם צופים בו, אך טענה זו מעולם לא הוכחה). מאז שנת 1973, משדרת רשת ABC את הטקס והיא מחויבת לשדר אותו על פי חוזה עד שנת 2028. הטקס אורך בממוצע שלוש וחצי שעות (לשם השוואה, הטקס הראשון ארך 15 דקות בלבד). בשנת 2010, הודיעה האקדמיה שבמטרה להימנע מטקס ארוך מדי, לזוכים אסור למסור נאום תודה של יותר מ-45 שניות.
שלוש פעמים במהלך ההיסטוריה נדחה הטקס: בשנת 1968, ביומיים בגלל רצח מרטין לותר קינג; בשנת 1981, ביום אחד בגלל ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן, ובשנת 2021 נדחה הטקס בכחודשיים, בגלל מגפת הקורונה.
מאז שנת 1993 נהוג להקרין סרטון לזכרם של אישים שתרמו לקולנוע אשר נפטרו בשנה שלפני הטקס.
קטגוריות הפרס
פרסים כלליים
הסרט הטוב ביותר (מאז שנת 1928)
במאי (מאז שנת 1928)
שחקן בתפקיד ראשי (מאז שנת 1928)
שחקנית בתפקיד ראשי (מאז שנת 1928)
שחקן בתפקיד משני (מאז שנת 1936)
שחקנית בתפקיד משני (מאז שנת 1936)
סרט מונפש (מאז שנת 2001)
סרט זר (מאז שנת 1947) תסריט מקורי (מאז שנת 1940)
תסריט מעובד (מאז שנת 1928)
עיצוב הפקה (מאז שנת 1928)
צילום (מאז שנת 1928)
סרט תיעודי (מאז שנת 1943)
סרט תיעודי קצר (מאז שנת 1941)
עריכה (מאז שנת 1934)
איפור ועיצוב שיער (מאז שנת 1981) עיצוב תלבושות (מאז שנת 1948)
פסקול מקורי (מאז שנת 1934)
שיר מקורי (מאז שנת 1934)
סרט מונפש קצר (מאז שנת 1931)
סרט קצר (מאז שנת 1931)
עריכת סאונד (מאז שנת 1963)
סאונד (מאז שנת 1930)
אפקטים (מאז שנת 1939)
פרסים מיוחדים
פרס אוסקר לשם כבוד (Academy Honorary Award)
פרס אוסקר להישגים מיוחדים
הישג טכני, מדעי או הנדסי
הפקה – הפרס לזכר אירווינג תלברג
פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית
הישג טכנולוגי – על שם גורדון סוייר
הזוכים בפרסים המיוחדים נבחרים על ידי ועדות מיוחדות, ולא על ידי כל חברי האקדמיה.
קטגוריות שאינן קיימות עוד
עוזר במאי הטוב ביותר: 1933–1937
הבמאי הטוב ביותר בסרט קומדיה: 1928
בימוי הריקוד הטוב ביותר: 1935–1937
הפסקול הטוב ביותר עבור סרט מוזיקלי או קומדיה: 1995–1999
הסיפור המקורי הטוב ביותר: 1928–1956
סרט קצר הטוב ביותר – צבע: 1936–1937
הסרט קצר הטוב ביותר – פעולה בשידור חי שבשני סלילים: 1936–1956
סרט קצר הטוב ביותר – החידוש: 1932–1935
אפקטי ההנדסה הטובים ביותר: 1928
הכותרת הטובה ביותר: 1928
ההפקה האמנותית הטובה ביותר: 1928
שיאים
הסרטים "בן חור" (1959), "טיטניק" (1997), ו"שר הטבעות: שיבת המלך" (2003) זכו ב-11 פרסים כל אחד.
האדם שזכה במספר הפרסים הגבוה ביותר הוא וולט דיסני: 22 (דיסני גם מחזיק במספר המועמדויות הגבוה ביותר: 59). קתרין הפבורן היא השחקנית היחידה נכון להיום שזכתה בארבעה פרסי אוסקר על משחק, כולן בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר. מריל סטריפ היא השחקנית בעלת מספר המועמדויות הרב ביותר לפרס אוסקר – 21 מועמדויות (זכתה שלוש פעמים).
הקטגוריות החשובות
לפרס האוסקר חמש קטגוריות הנחשבות לחשובות ביותר: הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר (התסריט המעובד הטוב ביותר או לחלופין התסריט המקורי הטוב ביותר), השחקן הראשי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר והבמאי הטוב ביותר. הסרט "זה קרה לילה אחד" משנת 1934 היה הסרט הראשון שזכה בכל חמש הקטגוריות, ואחריו עשו זאת שניים נוספים: "קן הקוקייה" (1975) ו"שתיקת הכבשים" (1991).
ביקורת
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית על ההחלטות שמקבלת ועדת חלוקת הפרס. בין השאר טוענים המבקרים שהפרס מוטה על ידי כסף, מכיוון שחברות הפקה שונות בהוליווד מוציאות מיליוני דולרים על שכירות פובליציסטים לקידום הסרט שלהם לזכייה. ביקורת נוספת שנשמעת מכיוונים רבים עוסקת ביצוג בלתי שוויוני בקטגוריות המרכזיות, כמו קטגורית הבימוי. דוגמה למחאה על כך היא שלטי החוצות שמפיקה הקבוצה הפמיניסטית גרילה גירלז בהוליווד מדי שנה, המכילים מסרי מחאה וסטטיסטיקות מדויקות על מקבלי הפרסים, למשל: "אוסקר נכון אנטומית: פרס הבימוי מעולם לא הוענק לאישה. 92.8% מפרסי התסריט הלכו לגברים. רק 5.5% מפרסי המשחק הלכו לשחקנים לא לבנים".
בשנת 2012, פורסם מחקר אשר טוען כי מבדיקה של יותר מ-5,100 חברי אקדמיה, 94% היו לבנים, 77% היו גברים, ו-54% מהם מעל גיל 60. 33% מחברי ההצבעה הם מועמדים לשעבר ו-19% מחברי האקדמיה זכו באחד מפרסי האקדמיה.
רשימת טקסי פרס אוסקר
מספר הטקס תאריך הסרט הטוב ביותר אורך הטקס מנחים 1 16 במאי 1929 כנפיים 15 דקות דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל 2 3 באפריל 1930 מנגינת ברודוויי שעה ו-50 דקות ויליאם דמיל 3 5 בנובמבר 1930 במערב אין כל חדש שעתיים ו-13 דקות קונרד נייג'ל 4 10 בנובמבר 1931 סימרון שעתיים ו-3 דקות לורנס גרנט 5 18 בנובמבר 1932 גרנד הוטל שעה ו-52 דקות ליונל ברימור 6 16 במרץ 1934 תהלוכה שעה ו-50 דקות ויל רוג'רס 7 27 בפברואר 1935 זה קרה לילה אחד שעה ו-45 דקות ארווין קוב 8 5 במרץ 1936 המרד על הבאונטי שעתיים ו-12 דקות פרנק קפרה 9 4 במרץ 1937 זיגפלד הגדול שעתיים ו-56 דקות ג'ורג' ג'סל 10 10 במרץ 1938 חייו של אמיל זולא שעה ו-56 דקות בוב ברנס 11 23 בפברואר 1939 הן לא תקחהו עמך שעתיים ו-6 דקות – 12 29 בפברואר 1940 חלף עם הרוח 3 שעות ו-52 דקות בוב הופ 13 27 בפברואר 1941 רבקה שעתיים ו-10 דקות בוב הופ 14 26 בפברואר 1942 מה יפית עמק נוי שעה ו-48 דקות – 15 4 במרץ 1943 גברת מיניבר שעתיים ו-14 דקות בוב הופ 16 2 במרץ 1944 קזבלנקה שעה ו-42 דקות ג'ק בני 17 15 במרץ 1945 הולך בדרכי שעתיים ו-9 דקות בוב הופ וג'ון קרומוול 18 7 במרץ 1946 סוף השבוע האבוד שעה ו-41 דקות בוב הופ וג'יימס סטיוארט 19 13 במרץ 1947 שנות חיינו היפות ביותר שעתיים ו-52 דקות ג'ק בני 20 20 במרץ 1948 הסכם ג'נטלמני שעה ו-58 דקות – 21 24 במרץ 1949 המלט שעה ו-35 דקות רוברט מונטגומרי 22 23 במרץ 1950 כל אנשי המלך שעה ו-50 דקות פול דאגלס 23 29 במרץ 1951 הכל אודות חוה שעתיים ו-18 דקות פרד אסטר 24 20 במרץ 1952 אמריקאי בפריז שעה ו-53 דקות דני קיי 25 19 במרץ 1953 ההצגה הגדולה בתבל שעה ו-32 דקות בוב הופ וקונרד נייג'ל 26 25 במרץ 1954 מעתה ועד עולם שעה ו-58 דקות דונלד אוקונור ופרדריק מארץ' 27 30 במרץ 1955 חופי הכרך שעה ו-48 דקות בוב הופ ותלמה ריטר 28 21 במרץ 1956 מרטי שעה ו-30 דקות ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' 29 27 במרץ 1957 מסביב לעולם בשמונים יום 3 שעות ו-8 דקות ג'רי לואיס וסלסט הולם 30 26 במרץ 1958 הגשר על הנהר קוואי שעתיים ו-41 דקות בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל 31 6 באפריל 1959 ז'יז'י שעה ו-55 דקות בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס 32 4 באפריל 1960 בן חור שעה ו-40 דקות בוב הופ 33 17 באפריל 1961 הדירה שעתיים ו-5 דקות בוב הופ 34 9 באפריל 1962 סיפור הפרברים שעתיים ו-10 דקות בוב הופ 35 8 באפריל 1963 לורנס איש ערב שעתיים ו-30 דקות פרנק סינטרה 36 13 באפריל 1964 טום ג'ונס שעתיים ו-8 דקות ג'ק למון 37 13 באפריל 1965 גבירתי הנאווה שעתיים ו-50 דקות בוב הופ 38 18 באפריל 1966 צלילי המוסיקה שעתיים ו-54 דקות בוב הופ 39 10 באפריל 1967 אדם לכל עת שעתיים ו-31 דקות בוב הופ 40 10 באפריל 1968 כחום הלילה שעה ו-50 דקות בוב הופ 41 14 באפריל 1969 אוליבר! שעתיים ו-33 דקות – 42 7 באפריל 1970 קאובוי של חצות שעתיים ו-25 דקות – 43 15 באפריל 1971 פטון שעתיים ו-52 דקות – 44 10 באפריל 1972 הקשר הצרפתי שעה ו-44 דקות הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון 45 27 באפריל 1973 הסנדק שעתיים ו-38 דקות קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון 46 2 באפריל 1974 העוקץ 3 שעות ו-23 דקות ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס 47 8 באפריל 1975 הסנדק חלק שני 3 שעות ו-20 דקות סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה 48 29 במרץ 1976 קן הקוקייה 3 שעות ו-12 דקות גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו 49 28 במרץ 1977 רוקי 3 שעות ו-38 דקות וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור 50 3 באפריל 1978 הרומן שלי עם אנני 3 שעות ו-30 דקות בוב הופ 51 9 באפריל 1979 צייד הצבאים 3 שעות ו-25 דקות ג'וני קרסון 52 14 באפריל 1980 קרמר נגד קרמר 3 שעות ו-12 דקות ג'וני קרסון 53 31 במרץ 1981 אנשים פשוטים 3 שעות ו-13 דקות ג'וני קרסון 54 29 במרץ 1982 מרכבות האש 3 שעות ו-24 דקות ג'וני קרסון 55 11 באפריל 1983 גנדי 3 שעות ו-15 דקות לייזה מינלי, דדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו 56 9 באפריל 1984 תנאים של חיבה 3 שעות ו-42 דקות ג'וני קרסון 57 25 במרץ 1985 אמדאוס 3 שעות ו-10 דקות ג'ק למון 58 24 במרץ 1986 זיכרונות מאפריקה 3 שעות ו-2 דקות אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס 59 31 במרץ 1987 פלאטון 3 שעות ו-19 דקות צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן 60 11 באפריל 1988 הקיסר האחרון 3 שעות ו-33 דקות צ'בי צ'ייס 61 29 באפריל 1989 איש הגשם 3 שעות ו-19 דקות – 62 26 במרץ 1990 הנהג של מיס דייזי 3 שעות ו-37 דקות בילי קריסטל 63 25 במרץ 1991 רוקד עם זאבים 3 שעות ו-35 דקות בילי קריסטל 64 30 במרץ 1992 שתיקת הכבשים 3 שעות ו-33 דקות בילי קריסטל 65 29 במרץ 1993 בלתי נסלח 3 שעות ו-30 דקות בילי קריסטל 66 21 במרץ 1994 רשימת שינדלר 3 שעות ו-18 דקות וופי גולדברג 67 27 במרץ 1995 פורסט גאמפ 3 שעות ו-35 דקות דייוויד לטרמן 68 25 במרץ 1996 לב אמיץ 3 שעות ו-38 דקות וופי גולדברג 69 24 במרץ 1997 הפצוע האנגלי 3 שעות ו-34 דקות בילי קריסטל 70 23 במרץ 1998 טיטניק 3 שעות ו-47 דקות בילי קריסטל 71 21 במרץ 1999 שייקספיר מאוהב 4 שעות ו-2 דקות וופי גולדברג 72 26 במרץ 2000 אמריקן ביוטי 4 שעות ו-9 דקות בילי קריסטל 73 25 במרץ 2001 גלדיאטור 3 שעות ו-23 דקות סטיב מרטין 74 24 במרץ 2002 נפלאות התבונה 4 שעות ו-23 דקות וופי גולדברג 75 23 במרץ 2003 שיקגו 3 שעות ו-30 דקות סטיב מרטין 76 29 בפברואר 2004 שר הטבעות: שיבת המלך 3 שעות ו-44 דקות בילי קריסטל 77 27 בפברואר 2005 מיליון דולר בייבי 3 שעות ו-14 דקות כריס רוק 78 5 במרץ 2006 התרסקות 3 שעות ו-33 דקות ג'ון סטיוארט 79 25 בפברואר 2007 השתולים 3 שעות ו-51 דקות אלן דג'נרס 80 24 בפברואר 2008 ארץ קשוחה 3 שעות ו-21 דקות ג'ון סטיוארט 81 22 בפברואר 2009 נער החידות ממומביי 3 שעות ו-30 דקות יו ג'קמן 82 7 במרץ 2010 מטען הכאב 3 שעות ו-37 דקות סטיב מרטין ואלק בולדווין 83 27 בפברואר 2011 נאום המלך 3 שעות ו-15 דקות ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי 84 26 בפברואר 2012 הארטיסט 3 שעות ו-14 דקות בילי קריסטל 85 24 בפברואר 2013 ארגו 3 שעות ו-35 דקות סת' מקפרלן 86 2 במרץ 2014 12 שנים של עבדות 3 שעות ו-34 דקות אלן דג'נרס 87 22 בפברואר 2015 בירדמן 3 שעות ו-43 דקות ניל פטריק האריס 88 28 בפברואר 2016 ספוטלייט 3 שעות ו-37 דקות כריס רוק 89 26 בפברואר 2017 אור ירח 3 שעות ו-49 דקות ג'ימי קימל 90 4 במרץ 2018 צורת המים 3 שעות ו-53 דקות ג'ימי קימל 91 24 בפברואר 2019 הספר הירוק 3 שעות ו-23 דקות – 92 9 בפברואר 2020 פרזיטים 3 שעות ו-35 דקות – 93 25 באפריל 2021 ארץ נוודים 3 שעות ו-19 דקות – 94 27 במרץ 2022 CODA 3 שעות ו-40 דקות רג'ינה הול, איימי שומר וונדה סייקס 95 12 במרץ 2023 הכול בכל מקום בבת אחת 3 שעות ו-40 דקות ג'ימי קימל 96 10 במרץ 2024 אופנהיימר 3 שעות ו-23 דקות ג'ימי קימל
ראו גם
מועמדים ישראלים לפרס אוסקר
פרס אופיר – פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע
פרס גלובוס הזהב
פרס סרט הזהב
קישורים חיצוניים
פרס האוסקר, במסד הנתונים IMDb
Who was Oscar, a history of the academy awards statuette מאתר ה-BBC
הערות שוליים
*
אוסקר
קטגוריה:קולנוע בארצות הברית
קטגוריה:רשימות
קטגוריה:ABC: תוכניות וסדרות
קטגוריה:דרום קליפורניה: קולנוע | 2024-10-02T19:55:18 |
אוסקר | REDIRECT פרס אוסקר | 2012-11-14T15:47:49 |
תרבות צריכה | REDIRECT תרבות הצריכה | 2004-11-05T15:57:08 |
ירמיהו הנביא | הפניה ירמיהו | 2006-08-09T10:21:19 |
כתות | REDIRECT כת. | 2004-11-05T17:15:32 |
סטן לי | סטן לי (באנגלית: Stan Lee Liber; 28 בדצמבר 1922 – 12 בנובמבר 2018) היה כותב וקומיקסאי יהודי-אמריקאי. שימש כיושב-ראש חברת מארוול קומיקס. בין סדרות הקומיקס המוכרות שיצר ניתן למצוא את קפטן אמריקה, ספיידרמן, איירון מן, אקס-מן, הענק הירוק, דרדוויל, ארבעת המופלאים ותור. סטן לי נחשב לאחד מיוצרי הקומיקס הידועים והמשפיעים ביותר, ולמי שהפך את חברת מארוול לאימפריה כלכלית ובידורית.
לי שיתף פעולה עם מספר אומנים נוספים כגון ג'ק קירבי וסטיב דיטקו בפיתוח הדמויות, וכן הוביל את צמיחתה של מארוול קומיקס מחטיבת-בת קטנה של הוצאת ספרים לתאגיד מולטימדיה ענק. קיימת סדרה מוגבלת של חוברות קומיקס בהוצאת מארוול בשם "Stan Lee Meets Superheroes" ("סטן לי פוגש גיבורי-על") שבה פוגש סטן לי בכל חוברת דמות פרי עטו. בנוסף לכך הוא הופיע בסרטים המבוססים על ספרי קומיקס פרי עטו.
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת הקריירה
סטן לי נולד בשם סטנלי מרטין ליבר (Stanley Martin Lieber) בעיר ניו יורק שבמדינת ניו יורק למשפחה יהודית ממוצא רומני. בגיל העשרה החל לעבוד אצל המוציא לאור ג'ורג' גודמן, שהיה נשוי לבת דודו של לי, בחטיבת "Timely Comics", שהתפתחה מאוחר יותר למארוול קומיקס. עבודתו הראשונה של לי הייתה עמוד השלמת טקסט תחת שם העט "סטן לי" בחוברת קומיקס של קפטן אמריקה בשנת 1941. זמן קצר לאחר מכן הוא עלה מדרגת סופר משלים לכותב בזכות עצמו, והפך לעורך הצעיר ביותר בתחום בגיל 17.
ימין|172x172 פיקסלים
בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייס לי לצבא האמריקני ושירת בחיל הקשר. במסגרת שירותו ככתב מדריכים התאמן בכתיבת סלוגנים, ביצירת סרטים ובציור קריקטורות. הגדרת תפקידו הצבאי הייתה "מחזאי".
לאחר מלחמת העולם השנייה חזר לי לעבודתו במארוול קומיקס. באותה תקופה, במסגרת קמפיין צניעות שהנהיגו הדוקטור פרדריק ורתהם והסנטור אסטס קפאובר , הואשמו חברות הקומיקס בפרסום תמונות אלימות בעלות גוון מיני שגורמות להשחתת הנוער. חברות הקומיקס חוקקו בתגובה סדרת חוקים פנימיים קפדניים, ומאוחר יותר אימצו לעצמן קוד אתי מחמיר.
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 נשאר לי בחברת מארוול שנקראה גם טיימלי ואטלס, וכתב חוברות קומיקס מגוונות. עד סוף העשור מאס לי בקריירה זו, ושקל לעזוב את התחום.
מהפכת מארוול
בסוף שנות ה-50 חברת DC קומיקס החייתה את סוגת גיבורי העל וזכתה להצלחה ניכרת עם הקומיקס ליגת הצדק של אמריקה. בתגובה, מרטין גודמן, המוציא לאור של חברת מארוול, מינה את לי ליצור קבוצת גיבורי־על חדשה. בהשראת אשתו, אשר הפצירה בו לדבוק בעקרונותיו האומנותיים, בלא להתחשב בהשלכות האפשריות על מקום עבודתו, הוא יצר את משפחת גיבורי העל "ארבעת המופלאים".
ימין|ממוזער|150px|סטן לי, 1973
לי יצר גיבורי על ריאליסטים יותר מהדמויות האידיאליות שכיכבו עד אז ביצירות הקומיקס שקהל היעד שלהן היה ילדים. הגיבורים שלו לא היו מושלמים: הם לקו במצבי רוח רעים ובהתקפי מלנכוליה, היו קנאים וחמדנים, התקוטטו זה עם זה, שילמו חשבונות וניסו להרשים את החברים שלהם, ואפילו היו חולים פה ושם. לפני כן לגיבורי העל לא היו חולשות אנושיות. קבוצת הסופר־גיבורים, שאותה הפיק לי יחד עם המאייר ג'ק קירבי, שבתה את דמיונם של מתבגרים ומבוגרים כאחד מדור הבייבי-בומרס שלאחר מלחמת העולם השנייה.
הפופולריות המיידית של החוברות הובילה את לי והמאיירים של מארוול להפיק שורה של כותרים חדשים. לי יצר את הענק הירוק, איירון מן, ת'ור והאקס-מן. יחד עם קירבי יצר את דרדוויל, עם ביל אוורט ואת דוקטור סטריינג'. כמו כן יצר עם סטיב דיטקו את הדמות המצליחה ביותר של מארוול ספיידרמן.
במהלך שנות ה-60 לי תיסרט, הנחה אומנותית וערך את רוב הסדרות של מארוול. בנוסף לכך, ערך את עמודי המכתבים, כתב טור חודשי ואינספור דפי פרסום לחברה. על מנת לעמוד בעומס השתמש לי בשיטה בה השתמשו בעבר חברות קומיקס שונות, בזכות הצלחתו עם אותה שיטה, היא ידועה כיום בשם "שיטת מארוול" או "סגנון מארוול" ליצירת חוברות קומיקס. לי נהג לחלוק רעיונות עלילתיים עם המאייר ואז להכין תקציר במקום לכתוב תסריט מלא. בהסתמך על התקציר, המאייר ממלא את מספר העמודים הרצוי על ידי ציור העלילה מרצועה לרצועה. לאחר שהגיש המאייר את העמודים המצוירים בעיפרון, כתב לי את בלוני המלל והכותרות, ולאחר מכן השגיח על האיות והצביעה.
בגלל השיטה, חלוקת הקרדיט היצירתי בחוברות הקומיקס של לי עדיין שנויה במחלוקת, בייחוד בחוברות שאוירו על ידי קירבי ודיטקו. אף על פי שלי תמיד שיבח את המאיירים האלו, ישנם אנשים הטוענים כי תרומתם ליצירה גדולה מהקרדיט שניתן להם. המחלוקת עם דיטקו על ספיידרמן הגיעה לפעמים לדרגות חריפות במיוחד.
בשנת 1971 שינה לי באופן לא מכוון את הקוד שהיה נהוג בתעשייה. מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית פנתה ללי בבקשה לכתוב סיפור על הסכנות שבלקיחת סמים ולי כתב סיפור בו חברו הטוב ביותר של ספיידרמן מתמכר לכדורים. הסיפור אמור היה להתפרסם בחוברת "Amazing Spider-Man" מספר 96, אך רשות האתיקה של הקומיקס מנעה את פרסומו משום שהציג שימוש בסמים (ההקשר של הסיפור לא נחשב לרלוונטי). עם הסכמת המוציא לאור, מארוול הוציאו את הקומיקס ללא אישורה של הרשות. חוברת הקומיקס נמכרה בכמויות משביעות רצון ומארוול זכתה לשבחים על מודעותה החברתית. רשות האתיקה של הקומיקס השתכנעה בעקבות המקרה והגמישה מעט את החוק במקרה של הצגת סמים באור שלילי ומספר חוקים נוספים.
קריירה מאוחרת
עם השנים שחלפו הפך לי לדמות מפתח בחברת מארוול. הוא הופיע במפגשי קומיקס ברחבי המדינה, הרצה והשתתף בדיונים. בשנת 1981 עבר לקליפורניה על מנת לפתח את מארוול בתחום הקולנוע והטלוויזיה.
בשנת 1985 הבמאי והמפיק הישראלי מנחם גולן, באמצעות חברת קנון גרופ רכש את הזכויות להפקת סרטים למספר דמויות של חברת "מארוול", ביניהם "ספיידרמן". חברת קנון קרסה לאחר מספר שנים, לפני שהספיקה להפיק את הסרטים. ולאחר מכן התחולל מאבק משפטי ממושך על הזכויות וב-1991 פשטה חברת "מארוול" את הרגל והמיליארדרים היהודים רונלד פרלמן וקרל אייקן רכשו אותה.
בשנת 1996, עת עמדה חברת "מארוול" שוב על סף פשיטת רגל, והמפיק הישראלי אבי ארד עם שותפו הישראלי-אמריקאי יצחק פרלמוטר, אחד הבעלים של רשת הצעצועים "Toy Biz" (לימים Marvel Toys), הצליחו להשיג את השליטה על החברה ולרכוש עבור רשת הצעצועים "Toy Biz" את הזכות הבלעדית לייצר צעצועים של ספיידרמן ושאר גיבורי מארוול. רק לקראת סוף שנות ה-90 הצליחה "מארוול" להתחיל להפיק שוב סרטים המבוססים על הדמויות שלה. ובשנת 2002 תבע סטן לי את ארד ופרלמן על תשלומי תמלוגים שלא שולמו לו.
בשנת 1998, הקים חברת הפקות חדשה "סטן לי מדיה", אך היא פשטה את הרגל ב-2002, והוא נקלע שוב לסדרה של סכסוכים משפטיים.
הוא הפיק בפועל והופיע בהופעות קמע בעיבודים קולנועיים עכשוויים של מארוול: כלקוח בדוכן נקניקיות בסצנה שבה סנטור קלי יוצא אל החוף באקס מן, כאיש מכירות בפסטיבל בסרט ספיידרמן, חוצה את הכביש עם עיתון בסרט דרדוויל, הספרן של בית הספר בסרט "ספיידרמן המופלא", כשכן של ג'ין גריי שמשקה את גינתו באקס מן 3, די-ג'יי בסרט דדפול, כאיש אבטחה העוזב את הבניין בסרט "הענק" וכעובר אורח המציל נערה בספיידרמן 2. בסרט ארבעת המופלאים הופיע לראשונה בתפקיד הכולל דיבור, כדמות בשם וילי לאמפקין, הדוור של הדמויות הראשיות. בסרט הנוקמים בתפקיד עצמו בתוך סרטון לקראת סוף הסרט. התפקיד כלל קטע דיבור קצר.
שמאל|ממוזער|סטן חותם על חוברת קומיקס, 2010
לי הופיע בסרטו של קווין סמית', "עכברי הקניון". הוא הקליט ריאיון עם סמית' והופיע בתפקיד עצמו בשני פרקים בסדרה משפחת סימפסון. כמו כן, הוא דובב דמות בסדרת האנימציה "ספיידרמן" שהופקה על ידי MTV בשנת 2003. בשנת 2008 הופיע לי בסרט "איירון מן" בתפקיד אורח כיו הפנר במסיבה.
בתקופת האינטרנט, לי אישר את השימוש בשמו לאתר בשם StanLee.Net. האתר ניסה לשלב בין אנימציית אינטרנט לרצועות קומיקס מסורתיות, אך נקלע לבעיות שנבעו מניהול לקוי.
בעשור הראשון של המאה ה-21 עבד לי לראשונה בשיתוף עם DC קומיקס שהשיקו את הסדרה "Just Imagine..." (רק תדמיינו). הפעם לי "הציג מחדש" מספר גיבורי-על של יקום DC, ביניהם סופרמן, באטמן, וונדר וומן, גרין לנטרן והפלאש.
לי יצר את סדרת האנימציה "סטריפרלה" עבור Spike TV, ובשנת 2004 הכריז על תוכנית שיתוף פעולה עם יו הפנר.
ימין|ממוזער|סטן לי עם אנשים מחופשים כדמויות קומיקס, 2012
בשנת 2003 היה שותף לכתיבת התסריט לסרט "הענק".
באוגוסט 2004 השיק לי את "קומיקס יום ראשון מאת סטן לי" באתר Komicwerks.com, בו מנויים חודשיים יכולים לקרוא קומיקס חדש ומעודכן כל יום ראשון.
בסוף יולי 2006 הציג לי לעולם את תוכנית המציאות "מי רוצה להיות גיבור על". בסדרה זו מתמודדים 11 אנשים מחופשים לדמויות גיבורי על שהמציאו. הפרס בתוכנית הוא ספר קומיקס שיתבסס על דמותם וייכתב על ידי לי וסרט טלוויזיה בהשתתפותם. העונה השנייה של הסדרה התחילה את שידורה ב-26 ביולי 2007.
בשנת 2010 הודיעו סטן לי ורשת MTV כי ישתפו פעולה בהפקת סדרת קומיקס חדש בשם "The Seekers". אך הפרויקט לא יצא לפועל לבסוף. באותה שנה גם הודיע כי ישלב את עצמו בספר קומיקס חדש פרי עטו.
באפריל 2018 הגיש תביעה נגד מי שהיה המנהל העסקי שלו, ג'רי אוליברז, בטענה להונאה ומרמה, וגניבת דמו לצורך בצע כסף.
לי נפטר ב-12 בנובמבר 2018, בגיל 95, בבית החולים סדרס-סיני שבלוס אנג'לס, קליפורניה. לאחר מותו משפחתו האשימה את מנהלו לשעבר, קייה מורגן, כי התעלל בו לפני מותו. משפחתו של לי גם טענה כי גנב ממייסד מארוול חמישה מיליון דולר, גרם לו "נזק פיזי ורגשי" ופעל לבודד אותו ממשפחתו.
בשנת 2021 יצאה לאור הביוגרפיה של לי "True Believer: The Rise and Fall of Stan Lee, Crown".
פיתוח יקום קולנועי חדש
ב-1 בדצמבר 2021 נמסר על פיתוח יקום קולנועי חדש שיתבסס על שני כותרים מאת סטן לי: האחד – "Sawbones" (כינוי סלנג לרופא מנתח; בתרגום חופשי: "מנסר עצמות"), שבמרכזו אלכס קובין, ילד בן 12 הקורא ספר קומיקס מסתורי, מועבר אל תוך הספר, ומוצא את עצמו במתקן כליאה לצעירים, אליו פולשים כוחות דמוניים בהנהגת ישות רצחנית הטורפת את הכלואים. השני – "Carnival of Killers" (מילולית: "קרנבל הרוצחים"), שבמרכזו ילדה בעלת יכולות על-חושיות, אשר בעיצומן של סערות אגן האבק בשנות ה-30 של המאה ה-20, חשה שהקרנבל הנודד שבו היא ואמה מצאו מקלט, מהווה מוקד לפלישת חוצנים. לפרויקט שותפות החברות "Bazelevs" של טימור בקממבטוב, "ZQ Entertainment" של ארא קשישיאן, ו-"POW! Entertainment" , שלי היה שותף להקמתה בשנת 2001.
גאווה יהודית ופוליטיקה
לי התגאה במוצאו היהודי, מה שנרמז מספר פעמים ביצירותיו שיצר יחד עם שותפו היהודי ג'ק קירבי. לדוגמה: השער של הקומיקס הראשון של קפטן אמריקה בו הוא נראה מכה את אדולף היטלר. כמו כן לגיבורי העל בקומיקסים ישנה זהות שנייה כדי שלא יעלו עליהם (בדומה ליהודים ששינו את שמותיהם על מנת לא לחוות אנטישמיות). וכמובן הרמז הכי גדול ליהודים שיש הוא האקס-מן, גזע שלם שסובל מאפליה ושנאה (נשלח למחנות ריכוז במספר קומיקסים בדומה לתוכנית הפתרון הסופי) וצריך להסתיר את מי שהוא באמת כדי להימנע מלינץ' או מיחס מפלה. בהמשך הפכה הסדרה למטאפורה גם להומוסקסואליות ולגזענות באופן כללי. הדמות המוכרת ביותר באקס מן, מגנטו היא דמות שהיהדות שלה הוא חלק מרכזי בסיפור שלה) והוא ניצול שואה. נטען כי גם בן גרים מארבעת המופלאים יהודי, כאשר הוא קורא שמע ישראל כאשר הוא סבור כי אחד ממכריו נפטר, ונושא בקביעות בכיסו שרשרת ועליה מגן דוד. סברה, היא גיבורת על ישראלית-יהודית שבנה נרצח בפיגוע והיא עובדת עבור המוסד על מנת להביא את רוצחי בנה לדין יחד עם האקס מן.
הופעות במדיה
סטן לי נהג להופיע בהופעות קמע, בדרך כלל כניצב שאומר משפט קצר, או משפט קומי. הוא שיחק כשומר במוזיאון, דוור וכו׳. ברבים מסרטי מארוול ובפרט בכל סרטי היקום הקולנועי של מארוול. בנוסף הוא הופיע במספר סרטים בתפקיד עצמו.
קישורים חיצוניים
בעקבות מותו:
"שלום לך גיבור על": פרידה מסטן לי, בערוץ היוטיוב של כאן 11
הערות שוליים
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:קומיקסאים אמריקאים
קטגוריה:קומיקסאים יהודים
קטגוריה:יהודים אמריקאים
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע
קטגוריה:אמריקאים ממוצא יהודי-רומני
קטגוריה:אגדות דיסני
קטגוריה:זוכי המדליה הלאומית לאמנויות
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1922
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2018 | 2024-09-10T07:24:03 |
שולמית לבנת | 250px|ממוזער|שמאל|שולמית לבנת על גבי תקליט שהוציאה, 1967
שולמית לִבְנַת (26 בדצמבר 1929, כ"ד בכסלו ה'תר"ץ – 23 ביוני 2021, י"ג בתמוז ה'תשפ"א) הייתה זמרת, פעילה פוליטית בימין הישראלי ואשת ציבור ישראלית, אשר כונתה "זמרת המחתרות" בשל ביצועיה לשירי המחתרות.
ראשית חייה
נולדה בשם שרלוטה אדלר ב-1929 בווינה ליהודה וקלרה אדלר. אביה היה ציר בקונגרס הציוני ועלה לארץ ישראל כבר ב-1935. היא שהתה עם אמה כשנה בפולין, שם למדה עברית בבית ספר יהודי ועלתה לארץ ישראל עם אמה בגיל 6 באונייה מטריאסטה. המשפחה השתקעה בחיפה. בבית הספר עוברת שמה ל"שולמית".
הוריה היו בעלי דעות הקרובות לציונות רוויזיוניסטית.
היא למדה בבית הספר התיכון "הריאלי", אולם סולקה מבית הספר עקב חברותה בתנועת הנוער "המכבי הצעיר". היא בחרה שלא לשוב ללמוד והחלה להופיע כשחקנית.
את הקריירה שלה כזמרת החלה שולמית לבנת בגיל 18.
קריירה מוזיקלית
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייסה לפלמ"ח, כלוחמת מהשורה. חיים חפר צירף אותה ל בינואר 1948 והיא הופיעה בתוכניתה הראשונה.
לאחר מכן עברה ללהקת הכרמל, ומשם עברה להרכב הראשון של להקת חיל הים (שם הופיעה עם חיה הררית).
בשנות ה-50 התפרסמה בשירים עבריים כמו, "שיר התופסת", "נערת תפוחי הזהב" וכן "סתיו בחלונות ובלבבי" ו"תל אל קאדי", שכתב אמיתי נאמן.
בשנות ה-70 הצטרפה למדרשה הלאומית על שם אריה בן-אליעזר, אשר פעלה להנחלת מורשת תנועת ז'בוטינסקי ובעיקר מורשת האצ"ל והלח"י. גאולה כהן הקימה את המדרשה בבית ז'בוטינסקי בתל אביב. הצטרפותה נבעה מהחשיבות שראתה גאולה כהן גם בהנחלת מורשת הזמר של המחתרת. המשורר אצ"ג אמר לה "את זמרת מהפכנית, שיכולה להביא יהודים למקורם".
בסוף שנות ה-80 הופיעה באירוע חגיגי בהיכל התרבות לציון עשור לשובם של גולי אפריקה ושרה משירי המחתרת. ולאחר מכן החלה אף בהקלטת שירי המחתרת. בעקבות כך זכתה לתואר "זמרת המחתרות". היה זה אוסף מהשירים של המחתרות "לח"י" וה"אצ"ל", בהם השירים "עלי בריקדות", "הם לא ישברו אותנו", והשיר "חיילים אלמונים" (שכתב אברהם שטרן (יאיר) ב-1932), שהפך להמנון האצ"ל, ולאחר מכן המנון הלח"י.
בריאיון עיתונאי סיפרה כי מאז שהקליטה את שירי המחתרות, הוחרמה על ידי תעשיית המוזיקה. בעקבות ההחרמה, מצאה את עצמה מופיעה בעיקר מול ותיקי המחתרות וקבוצות תיירים, עד שהחליטה לפרוש באופן כמעט מוחלט. מאז היא הופיעה מדי פעם, בעיקר לצד הופעות להקת המחול של יונתן כרמון.
בשנת 2020, כשהיא בת 90, הוציאה אלבום חדש.
פעילותה הפוליטית
לבנת הייתה פעילה פוליטית במפלגות הימין הפוליטי בישראל. היא כתבה וערכה כמה ספרים, וביניהם "השמים קרובים יותר". משנת 1985, ניהלה לבנת את "המדרשה הלאומית ע"ש רנה מור" שבמצודת זאב בתל אביב.
בדצמבר 2020, יום הולדתה ה-91, עברה להתגורר עם משפחת נכדתה בחוות סקאלי הנמצאת בגבעה ליד העיר שכם והיישוב אלון מורה. בראיון שנערך עמה אמרה שהמעבר הוא גם מסיבות אידאולוגיות, ושאף הייתה שמחה לעבור לשם בשלב מוקדם יותר, בגלל הערך בהתמסרות (לארץ ישראל). כשנאמר לה שכונתה "שולמית לבנת – נערת הגבעות" אמרה שאינה ראויה לתואר הזה, שכן נוער הגבעות הגיעו לאדמת טרשים במסירות להפרחתה, ואילו היא מגיעה לאחר שהם אלו שאיפשרו זאת כשהלכו בדרך הלא-זרועה.
חיים אישיים
לאחר תום מלחמת העצמאות, הכירה את לוחם הלח"י לשעבר עזריאל לבנת, ששב ממחנה העצורים באפריקה וחיפש זמרים לתיאטרון שרצה להקים. בין השניים החל קשר רומנטי והם נישאו. בהשפעת בעלה התקרבה למחנה של תנועת החירות. שולמית לבנת הייתה נשואה לעוזי (עזריאל), עד למותו ב-2015.
שולמית לבנת התגוררה ברמת גן.
בתה היא השרה לשעבר לימור לבנת. בנה השני, נעם לבנת, חוזר בתשובה שהתפרסם כאשר דיבר על שאיפה למדינה יהודית בגבולות התנ"ך, וכן קרא לסרב פקודה בעת פינוי גוש קטיף ואף הקים את ארגון הסרבנות "מטה חומת מגן" הפועל לסרב פקודות אשר עוסקות בפינוי התנחלויות. בנו של נעם, בן יוסף, נרצח באפריל 2011 בקבר יוסף בשכם בידי שוטרים פלסטינים.
ב-23 ביוני 2021 נפטרה ממחלת הסרטן שהתגלתה בגופה כמה שבועות לפני כן, ונטמנה בבית העלמין ירקון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:זמרות השרות בעברית
קטגוריה:זמרות ישראליות
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:חברות להקת הכרמל
קטגוריה:חברי להקת הכרמל
קטגוריה:חברות להקת הצ'יזבטרון
קטגוריה:חברי להקת הצ'יזבטרון
קטגוריה:חברות להקת חיל הים
קטגוריה:חברי להקת חיל הים
קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר והפזמון
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:משתתפי פסטיבל הזמר והפזמון
קטגוריה:בוגרות המכבי הצעיר
קטגוריה:בוגרי המכבי הצעיר
קטגוריה:פעילות פוליטיות ישראליות
קטגוריה:פעילים פוליטיים ישראלים
קטגוריה:ישראליות ילידות אוסטריה
קטגוריה:ישראלים ילידי אוסטריה
קטגוריה:לוחמות הפלמ"ח
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:נשות העלייה החמישית
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:נשים הקבורות בבית הקברות ירקון
קטגוריה:תושבי מאחזים
קטגוריה:מתנחלות
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:ישראליות שנפטרו מסרטן
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1929
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1929
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2021
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2021
קטגוריה:אלון מורה: אישים | 2024-08-10T18:36:27 |
סיטקום | REDIRECT קומדיית מצבים | 2015-04-16T20:13:45 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.