title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
קלמנס ונצל פון מטרניך | הנסיך קלמנס ונצל לותאר פון מטרניך (בגרמנית: Klemens Wenzel Lothar von Metternich 15 במאי 1773 – 11 ביוני 1859), מוכר גם בשם הנסיך (פירסט) קלמנס מטרניך, היה פוליטיקאי אוסטרי ודיפלומט. הוא נחשב לדיפלומט החשוב בתקופתו, כיהן כשר החוץ של האימפריה האוסטרית מ-1809 והיה קנצלר החל מ-1821. מטרניך היה המדינאי המוביל בתקופה הראשונה של "הקונצרט האירופי הראשון" - שיתוף פעולה החל מ-1815, בין מעצמות אירופה כדי למנוע מלחמות בין המעצמות, וכדי לשמור על סדר יום שמרני ומלוכני, תוך דיכוי כוחות דמוקרטיים, ליברלים או רדיקלים. בין היתר הוביל להתקנת תקנות קרלסבאד, להטלת צנזורה על סטודנטים ומרצים ליברליים באוניברסיטאות ועל עיתונים. ב-1848 נאלץ מטרניך להתפטר עקב אביב העמים.
ביוגרפיה
ראשית חייו
הנסיך נולד ב-15 במאי בשנת 1773 בקובלנץ לבית מטרניך, הוריו היו הרוזן פרנץ גאורג קארל פון מטרניך והרוזנת מריה ביאטריקס גרפין פון קגנק. היו לו שלושה אחים.
בתקופה זו אביו של מטרניך היה שגריר אוסטריה בבתי המשפט של שלושת האלקטורים הריניים. חינוכו של מטרניך נוהל על ידי אמו, שהושפעה מאוד מקרבתם לצרפת, ולכן מטרניך דיבר צרפתית טוב יותר מאשר גרמנית. בילדותו הוא נסע לביקורים רשמיים עם אביו, ובהשגחתו של המורה הפרוטסטנטי ג'ון פרדריק סיימון, הוא חונך במקצועות אקדמיים, בשחייה וברכיבה על סוסים.
בקיץ 1788 החל מטרניך בלימודי משפטים באוניברסיטת שטרסבורג. בהיותו סטודנט התאכסן במשך זמן מה אצל הנסיך מקסימיליאן מצוויבריקן, מלך בוואריה לעתיד.
פעילותו
בשנת 1806 מונה מטרניך לשגריר אוסטריה בצרפת. הוא פיתח קשרים עם דה טלראן (שר החוץ הצרפתי), ועם השליח הרוסי.
משימתו החשובה ביותר של מטרניך הייתה לדאוג להרגעת היחסים עם צרפת. במסגרתה, הוא שידך את מארי לואיז, בתו של פרנץ השני, קיסר אוסטריה, לנפוליאון בונפרטה כדי שתהיה לו לאישה. לאחר מכן, אוסטריה נכנסה לקואליציה האנטי-צרפתית השישית ומטרניך היה ממנסחי חוזה פריז והסכם הכניעה שהגלה את נפוליאון. לאחר מכן הוא הנהיג את המשלחת האוסטרית אל קונגרס וינה שחילק את אירופה בין המעצמות לאחר מלחמות נפולאון.
באוקטובר 1813 מונה מטרניך לנסיך. הוא יצר מאזן כוחות שנאכף בקונגרסים בינלאומיים במשך עשור, וחתם על ברית עם רוסיה ופרוסיה. תקופתו נחשבה לשיא הדיפלומטיה האוסטרית. מ-1821 עד 1848 כיהן כקאנצלר, תחת פרנץ השני ובנו, פרדיננד הראשון. לאחר גלות קצרה עד 1851, הוא חזר אל וינה כדי לייעץ לאחיינו של פרדיננד, פרנץ יוזף.
מטרניך מונה לקנצלר בשנת 1821, אך נאלץ להתפטר ב-1848 עקב אביב העמים.
התנגדותו לליברליזם
כמנהיג מחנה השמרנים, מטרניך היה נחוש לשמור על מאזן הכוחות באירופה, בעיקר באמצעות בלימת האימפריאליזם הרוסי והשאיפה הרוסית להתפשט אל מרכז אירופה ואל האימפריה העות'מאנית. הוא התנגד נחרצות לליברליזם וחיסל מרידות לאומיות בצפון איטליה האוסטרית ובמדינות הגרמניות, שאיימו על שלמות האימפריה בתוך האימפריה. הוא השתמש במדיניות שכללה צנזורה חזקה על העיתונות וברשת מרגלים. במסגרת המלחמה בליברליזם, הוביל להתקנת תקנות קרלסבאד, נגד סטודנטים ומרצים ליברליים באוניברסיטאות. מתנגדיו טענו שהוא כפה ערכים שמרניים בשם האצולה.
סוף חייו
אחרי התפטרותו, יצא למסע עם אשתו מלאני וחלק מילדיהם, וב-1851 חזר לאוסטריה. נפטר ב-11 ביוני 1859.
שיטת מטרניך
מדיניותו של מטרניך, הידועה בכינויה "שיטת מטרניך", זכתה לשבחים ולביקורות. שיטה זו שימרה את ההגמוניה של אצולה מול הבורגנות ופרולטריון; את ההגמוניה של השלטון המונרכי מול ליברלים, דמוקרטים, סוציאליסטים ולאומנים; ואת ההגמוניה של בעלי אדמות מול סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים. שיטת מטרניך הייתה מבוססת על קיום מרכז כוח באוסטריה – בית הבסבורג, והכפפת כל הגרורות באמצעות שלטון רופף של נסיכים ואצילים שונים בעלי קשר לשושלת ההבסבורגית.
קישורים חיצוניים
קלמנס פון מטרניך, ויקיפדיה האנגלית.
קטגוריה:אבירי מסדר גיזת הזהב
קטגוריה:דיפלומטים
קטגוריה:פוליטיקאים אוסטרים
קטגוריה:אצולה אוסטרית
קטגוריה:נסיכים
קטגוריה:אביב העמים: אישים
קטגוריה:אבירי מסדר מלטה
קטגוריה:אבירי מסדר הפיל
קטגוריה:אבירי מסדר העיט השחור
קטגוריה:מעוטרי פור לה מריט
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
קטגוריה:מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
קטגוריה:אוסטרים במלחמות הנפוליאוניות
קטגוריה:ילידי 1773
קטגוריה:אוסטרים שנפטרו ב-1859
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-09-29T05:14:06 |
נפוליון הראשון | הפניה נפוליאון בונפרטה | 2007-04-08T23:06:37 |
אינדיגו (צבע) | ממוזער|תמצית טבעית מצמח האינדיגו ספוגה בנייר
ממוזער|ניל, הצמח ממנו מופק צבע האינדיגו
אִינְדִּיגוֹ הוא צבע של אור בעל אורך גל בתחום שבין 420 ננומטר ל־440 ננומטר, גוון בין סגול לכחול. האינדיגו אינו צבע יסוד ואפילו אינו צבע יסוד הופכי. שמו ניתן על ידי אייזק ניוטון (על שם צמח האינדיגו) כאשר הוא חילק את הספקטרום האופטי לשמות. הוא בחר בשבעה צבעים כדי לקשר לשביעיות אחרות: כוכבי לכת (שהיו ידועים עד אז), שבעה ימים בשבוע ושבעה תווים במוזיקה.
באופן יחסי העין האנושית אינה רגישה לתדירות של האינדיגו, וישנם אנשים רבים בעלי ראייה חדה שאינם מבחינים בין האינדיגו לבין הכחול או הסגול. החוקרים סבורים שהצבע שאייזק ניוטון קרא לו אינדיגו הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו כחול, והצבע שאייזק ניוטון קרא לו כחול הוא הצבע שהיום מקובל לקרוא לו ציאן.
הצובען אינדיגוטין (Indigotin) נמצא במספר סממני צביעה שמהם הפיקו צבע כחול בתקופה העתיקה: צמח האיסטיס (Isatis tinctoria), מיני ניל (Indigofera) ומיני חלזונות הארגמן (Murex). הפיגמנט הטבעי ניחן ביציבות רבה, אינו נשחק ואינו דוהה בקלות ונצמד היטב לסיבי טקסטיל, למעשה היה זה הפיגמנט היציב ביותר בעולם העתיק ובימי הביניים. לפי מסורת הזיהוי מתקופת הגאונים ולפי מספר חוקרים, ניתן לזהות את הצבען אינדיגו שהופק מהצבעים המכילים צבען זה, עם 'קלא אילן' הנזכר בספרות חז"ל. התהליך המסורתי להפקת הצבע מן הצמח היה ארוך ומסורבל והתקיים הרחק מאירופה, בעיקר בהודו ובצפון אפריקה. לפיכך היה הצבע יקר המציאות לפני העת החדשה. נוסף על כך, הפקת הצבע הייתה תהליך מצחין, הן בשל ריחו של צמח הניל עצמו בעת מעיכתו והתססתו והן בשל שימוש בשתן על מנת להפוך את הפיגמנט ליציב. העבודה אף צבעה את חלקי גופם, שיערם וציפורניהם של העוסקים במלאה בכחול יציב, שלא נשטף בקלות. הדבר הפך את הפועלים שעסקו בהפקת הפיגמנט למנודים והעוסקים במלאכה נחשבו לקאסטה טמאה.
האינדיגו בתרבות
צבע האינדיגו מסמל את הצ'אקרה השישית, הכוללת, לטענת המאמינים, את העין השלישית. נטען כי צ'אקרה זו אחראית לאינטואיציה וללוגיקה.
על שם הצבע הזה נטבע המונח ילדי אינדיגו המכוון, לפי אמונת אנשים מסוימים, לקיומם של ילדים בעלי יכולות על טבעיות ויכולת לנבא את העתיד. מונח זה נטבע מאחר שלטענת המאמינים בכך, ילדים אלה מוקפים בהילה בצבע אינדיגו.
באירועי הלילה האפל ביותר של חוברות הקומיקס גרין לנטרן מופיעים שבעה חילות פקחים שונים, השואבים את כוחם מתוך הספקטרום הרגשי. אחד מאותם חילות הוא שבט אינדיגו, הפועל לפי רגש החמלה.
קישורים חיצוניים
פרק כחול: ממלתחות האצולה וכורי הפחם ועד לבגדי העבודה של אתא, הסכת הספרנים, 5 במאי 2024
הערות שוליים
קטגוריה:צבעים
קטגוריה:צבעי הקשת | 2024-05-09T13:18:48 |
אש יוונית | ממוזער|250px|"הצי הרומי שורף את צי האויב" – ספינה ביזנטית משתמשת באש יוונית נגד ספינה השייכת למורד תומאס הסלאבי, 821. איור מהמאה ה-12 מתוך סקיליצס של מדריד .
אש יוונית (ביוונית: Πῦρ ῥωμαϊκόν, "אש רומית") היא אמצעי לחימה שהיה בשימוש האימפריה הביזנטית, ועל פי המסופר הומצאה בידי פליט יהודי מסוריה, אדריכל בשם קליניקוס מהליופוליס.
האש היוונית הייתה חומר הצתה נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה ובים, והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. אוניות ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילוני אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב לצי הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
כשקליניקוס הגיע לביזנטיון, המציא את האש כדי להגן על ביתו מהצבאות שברח מהם. באש זו, גירשו הביזנטים את הצי הערבי והסירו את המצור מעל קונסטנטינופול. האש הייתה קולנית, עם להבות ירוקות, ואי אפשר היה לכבותה ללא תערובת נכונה של שתן, חול וחומץ. האש נורתה מצינורות בחרטומים של ספינות אש שתוכננו במיוחד לשם כך ובערה במים. רק משפחת הקיסר ומשפחה בשם למפרוס הכירו את הנוסחה לאש, ומרכיביה נותרו סודיים עד היום. גם ידיעת הנוסחה לא הספיקה כדי לשחזר את השפעות האש ההרסניות, כי צריך לדעת להפעיל אותה, לבנות את הציוד לשאוב אותה, לאחסן אותה בבטחה, ועוד הרבה סודות. אף אחד לא ידע את כל הסודות, משום שהביזנטים מידרו את הידע על המערכת שלהם, כך שלא יהיה אף אחד שייפול בשבי האויב ויידע יותר משבריר מהסוד. מידור זה גרם לנפילת האימפריה הביזנטית, בגלל שהידע היה מפוצל כל כך, עד שזה היה רק עניין של זמן עד שכל הטכנולוגיה אבדה.
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מנפט, עטרן וגופרית, מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקור אחר זו הייתה תערובת של גופרית, זפת, אשלגן חנקתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה – אפילו מתחת למים (ליכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף – מגנזיום).
קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר הביזנטי קונסטנטינוס הרביעי בשנת 673, במהלך המצור הערבי הראשון על קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית. האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך החיים הממושך של האימפריה הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת 672 כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי הנשק המאיימים ביותר של ימי הביניים. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעיתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
המתקנים להתזת אש יוונית נחשבים ללהביורים הראשונים.
בתרבות
בספרי פרסי ג'קסון של ריק ריירדן אש יוונית היא כלי נשק המשמש את החצויים במלחמותיהם.
גם בסרט "ספיידרמן ברחבי ממדי העכביש" גוון נלחמת באויב המשליך עליה אש יוונית.
ראו גם
נפאלם
לקריאה נוספת
ברנרד ופאון ברודי, מרובה הקשת ועד פצצת המימן, מערכות, 1966
קישורים חיצוניים
קטגוריה:האימפריה הביזנטית: צבא וביטחון
קטגוריה:נשק תבערה
קטגוריה:המצאות אבודות | 2024-08-04T05:53:25 |
מלחמת העצמאות האמריקאית | REDIRECT מלחמת העצמאות של ארצות הברית | 2004-12-04T09:38:23 |
ניהול זיכרון אוטומטי | REDIRECT איסוף זבל (מדעי המחשב) | 2016-09-20T05:38:29 |
אמצעי לחימה | הפניה כלי נשק | 2024-02-29T17:56:49 |
כזריה | REDIRECT ממלכת הכוזרים | 2004-12-04T11:39:37 |
מאורעות תרפ"ט | ממוזער|שמאל|250px|הר-טוב עולה באש במהלך מאורעות תרפ"ט
שמאל|250px|ממוזער|הלוויות ההרוגים שנפלו בהגנת תל אביב (כ' באב ה'תרפ"ט, 26 באוגוסט 1929)
ממוזער|קינה על מאורעות תרפ"ט שחיבר הרב נח גד וינטרוב
מאורעות תרפ"ט (1929; בפי הערבים: ثورة البراق, תעתיק: תַ'וּרַת אל-בֻּראק, "מהפכת אל-בוראק", כינוי ל, או: אַחְדאת', "מאורעות"; השם הרשמי באנגלית: The Disturbances of August 1929, "מהומות אוגוסט 1929") היו סדרה של פרעות אלימות, מעשי טרור ורצח מצד ערביי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, שאירעו בין י"ז - כ"ג באב ה'תרפ"ט, 23 - 29 באוגוסט 1929. במאורעות נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו, ומספר יישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל ננטשו ונחרבו; תושבי ירושלים היהודים הותקפו על ידי אלפי פורעים ערבים מהעיר ומהסביבה, אולם במקום היו גם כוחות חמושים, של בריטים ויהודים שהצליחו להדוף את רוב המתקפות, במספר קטן יחסית של נפגעים. חברון, הותקפה גם היא ובשל העדר הגנה אירע בה הטבח הגדול ביותר. מקרי רצח רבים התרחשו גם בצפת ובמוצא, והותקפו יישובים רבים נוספים כולל יפו, תל אביב, חיפה, באר טוביה, הר-טוב, וישובים נוספים בכל רחבי הארץ.
מצד הערבים נהרגו 116 ונפצעו 232, מרביתם בידי שוטרים בריטים חלקם בקרבות בירושלים ובמקומות נוספים, חלקם במהלך דיכוי המהומות, ומקצתם על ידי יהודים בפעולות נקם.
בעקבות המאורעות מונתה ועדת שו לחקירת האירועים. הוועדה הגישה ב־1930 את דו"ח הופ-סימפסון, ובעקבותיו הוצא לאחר מכן הספר הלבן של פאספילד.
הסיבות המשוערות שתרמו בחלקן לפרוץ מאורעות תרפ"ט
ירידת קרנם של המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני, ושל ההנהגה החוסיינית: באותה התקופה הייתה יריבות עזה על ההנהגה בקרב ערביי ארץ ישראל. עניין זה בא לידי ביטוי בניצחון האופוזיציה הנשאשיבית בבחירות לעיריית ירושלים. חוסייני איבד מיוקרתו וכדי לזכות בה מחדש הקצין את דעותיו, ופנה להסתה אנטי-ציונית. הוא גייס את תשומת ליבם של מיליוני מוסלמים למקומות הקדושים ובדרך זו יצר מחויבות של המדינות המוסלמיות למאבקם של ערביי ארץ ישראל.
התאוששות מהמשבר הכלכלי: בשנים 1926–1927 התרחש בארץ משבר כלכלי חריף. המשק המקומי קרס, ערך המטבע ירד, ובשנת 1927 ירדו מהארץ כ-5,000 איש. אולם באותה השנה – עם תום המשבר – חזר היישוב היהודי לשגשג הודות לעבודות ציבוריות שאורגנו בידי המנדט הבריטי וקליטת עובדים במפעלים ציבוריים למיניהם. ברחוב הערבי גברו תחושות הכישלון לנוכח קניין האדמות והעלייה היהודית.
היעדר הנהגה: באותה התקופה הנציב העליון ג'ון צ'נסלור שהה בלונדון, ובהיעדרו מונה הארי לוק, הפרו-ערבי. הכוחות שעמדו לרשותו של לוק היו מועטים: כ-300 שוטרים, כ-100 חיילים, שש שריוניות ומספר דומה של מטוסים. תגבורות, שהכפילו את הכוח פי כמה וכמה, הגיעו רק לאחר פרוץ המאורעות, ב־24 באוגוסט בשעות המאוחרות. בין היתר הוחשו לארץ ישראל תגבורות של חיילים בריטים שהוטסו לשדה התעופה עטרות ממצרים, והיה זה מבצע ההטסה הצבאי הראשון בהיסטוריה. בנוסף לכך, ראשי היישוב שהו באותו הזמן בקונגרס הציוני בציריך. ארגון ההגנה היה עדיין חלש יחסית, תקציביו היו פעוטים, כלי נשקו ישנים וניסיונו מועט. מקור החולשות הללו היה בשקט ששרר בארץ לאורך שנות קיומו של הארגון, ובמשבר הכלכלי.
פרשת הכותל 1928–1929
ממוזער|250px|שער "דואר היום", ספטמבר 1928
בליל יום כיפור, 23 בספטמבר 1928, התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל וקבעו מחיצה בין נשים וגברים, בניגוד לסטטוס-קוו בימי המנדט שהתבסס על גזירת השלטון העות'מאני על היהודים שלא להציב ברחבת הכותל שום דבר קבוע מספסל ועד ארון. למחרת, בשעה 6:30 בבוקר יום כיפור, יצא קצין המשטרה דאגלס דאף עם כעשרה מאנשיו, חמושים בנשק ומצוידים בקסדות פלדה, כדי להסיר את הפרגוד ששימש כמחיצה. בעודם יורדים ברחוב דוד, ליוו אותם השכנים הערבים בצעקות "מוות לכלבים היהודים". דאף טלטל את שמש הכותל הישיש בכתפיו והורה לאחד הסמלים להרוס את הפרגוד. סגן מושל ירושלים התנגד למחיצה, ובכך גרם להתמרמרות בקרב היהודים. נציגיהם פנו לממשלת המנדט הבריטי לביטול איסור המחיצה. נגד היהודים יצא המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני. הערבים ראו במעשה היהודים ניסיון השתלטות על הר הבית, וטענו כי הכותל הוא חלק מחומת החרם א-שריף, אחד המקומות הקדושים לאסלאם, והחלו בהתגרויות ביהודים. בקרב ההמון הופץ ציור ובו תמונת מסגד "כיפת הסלע" כשהדגל הציוני מתנוסס עליו, בטענה כי מדובר בציור מן התעמולה הציונית, המעיד על שאיפות היהודים להשתלט על הר הבית. לדברי המזרחן יהושע פורת, פרשת הכותל אפשרה לאל-חוסייני והמועצה המוסלמית העליונה, לספק ממד דתי למאבק הלאומי נגד היהודים ובדרך זו לגייס את תמיכת השכבות העממיות, "שהסיסמאות הלאומיות לא דיברו אל ליבם עד אז". מיד לאחר התקרית הם פתחו במסע תעמולה נמרץ להגנת מסגד אל-אקצא ושמירת זכויות המוסלמים בכותל, שהוחשב כקדוש למוסלמים בהיותו חלק מחומת המסגד.
ב-1 בנובמבר 1928 כינס המופתי אמין אל-חוסייני ועידה אסלאמית המונית בירושלים, לדיון במשבר הכותל. הגיעו כ-500 משתתפים, חלקם אנשי דת מוסלמים מסוריה, לבנון, עבר הירדן, המגרב, הודו ומצרים. משתתפי הכנס הציגו את הספסלים והמחיצות של היהודים כמזימה ציונית להשתלט על הר הבית כולו, ותבעו להגביל את הפעילות היהודית בכותל. בכינוס זה הוקמה "ועדה להגנת אל-בוראק א-שריף והמקומות הקדושים האסלאמיים" עם סניפים בערים שונות בארץ, שהחלה בפרסום כרוזים ועצומות מחאה הקוראים להגנת מסגד אל-אקצא. בעקבות הלחץ המוסלמי, הגיש שר המושבות ב-19 בנובמבר הצהרה רשמית בפני הפרלמנט ("ספר לבן"), שבה הודיע שהממשלה חייבת מכוח סעיף 13 בכתב המנדט לשמור על הסטטוס-קוו, לפיו העדה היהודית רשאית להביא לכותל רק את תשמישי התפילה שהיו מותרים תחת המשטר הטורקי, ואילו הקמת המחיצה הייתה חידוש שפרץ את הסטטוס-קוו. ב-17 בדצמבר פרסמו השלטונות הבריטיים נייר מדיניות המאשר את הבעלות המוסלמית על סמטת הכותל, אך גם את זכותם של היהודים להתפלל בה. אולם למרות "הספר הלבן", המשיכו היהודים להביא ספסלים לכותל.
מאז הוועידה האסלאמית, עיקר יוזמותיה של המועצה המוסלמית העליונה התרכזו בסכסוך הכותל. על פי הנחייתה, החל המואזין של המסגד הסמוך לקרוא את המוסלמים לתפילה דווקא בשעות התפילה של היהודים, ואורגנו טקסי זיכר רעשניים. במאי 1929 שיפצה המועצה המוסלמית העליונה מבנים על הר הבית, ופתחה פתח חדש בחומה הסמוכה לכותל, כדי להפנות את העוברים והשבים אל סמטת הכותל. כמו כן, הוחל גם בבניית אגף נוסף לבניין בית הדין השרעי, כדי לאפשר מכלול נוסף של הטרדות. המוסלמים שיפצו מסגד וזאווייה של העדה המוגרבית בצמוד לכותל ופתחו את שעריהם לכיוון מקום התפילה של היהודים, דבר שהגביר מאוד את הנוכחות והתנועה של מוסלמים ליד הכותל. אחד הדרשנים החשובים בירושלים, השיח' חסן אבו סעוד, קרא בדרשותיו להגדיל את הנוכחות המוסלמית באזור הכותל, וכך האזור המרוצף הצמוד לו, שעד אז נהגו לעבור בו רק מוגרבים מעטים שבתיהם נמצאו בקצה המתחם, הפך למעבר הומה אדם. עם החיכוך, החלו להתרחש על דרך קבע תקריות אלימות בין מוסלמים ליהודים. המוסלמים פתחו בפעולות פרובוקטיביות באזור הכותל, שנועדו להפריע לתפילת היהודים, ובקיץ 1929 אף תקפו ופצעו יהודים בדרכם לכותל.
באוגוסט 1929 הכריז המופתי אל-חוסייני בדרשתו: "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא".
בעקבות ההידרדרות, נוסדו בערים אחדות "ועדים למען הכותל המערבי" בראשות יוסף קלאוזנר, שמטרתם הייתה ליצור לחץ ציבורי על מוסדות היישוב לפעולה תקיפה בהגנת הכותל. קלאוזנר קרא לערוך הפגנות מבלי לחשוש משפיכות דמים, וגם העיתון "דואר היום" קרא לערוך הפגנות, בניגוד לעמדת המוסדות הלאומיים, שקראו לשמור על איפוק.
השתלשלות האירועים
ירושלים וסביבותיה
250px|ממוזער|שביתה כללית של הסוחרים ברחוב יפו בירושלים, יום שישי 23 באוגוסט 1929
ממוזער|300px|יהודים בורחים מהעיר העתיקה בירושלים, דרך שער יפו, אוגוסט 1929
בתגובה להתגרויות המוסלמים, בתשעה באב ה'תרפ"ט, 15 באוגוסט 1929, קיימו צעירי בית"ר תהלוכת הפגנה גדולה לעבר הכותל המערבי דרך שער שכם. ברחבת הכותל נישאו נאומים, הונף דגל הלאום והקהל שר את "התקוה". המפגינים קראו: "הכותל - כותלנו, ובוז לממשלה". למחרת, 16 באוגוסט, חגגו המוסלמים את יום הולדתו של הנביא מוחמד ברחבת מסגד אל-אקצא ויצאו להפגנת תגובה להפגנה היהודית. בהנהגת השיח' אבו סעוד, ירדו חלקם אל הכותל ושרפו ספרי קודש יהודיים ופתקאות שהוטמנו בין אבני הכותל. הארי לוק, ממלא מקום הנציב העליון, הכריז כי "לא נשרפו ספרי תפילה, אלא רק דפים של ספרי תפילה". למחרת, ב-17 באוגוסט, פרצה תגרה בשכונת הבוכרים לאחר שצעיר יהודי גנב ירקות מחלקה של ערבי. בתגרה נהרג יהודי. בהמשך התנפל המון יהודי על צריפי אנשי ליפתא שליד שכונת הבוכרים ואחד מהם נפגע קשה. לוויית ההרוג שהתקיימה ב-20 באוגוסט הפכה להפגנה שכללה קריאות נקם של היהודים כלפי הערבים.
ביום חמישי 22 באוגוסט החלו להגיע כפריים ערבים רבים, חלקם חמושים, למתחם הר הבית, לקראת תפילות יום שישי. אחר הצהריים נפגשו שלושה נציגי ההסתדרות הציונית ובהם יצחק בן-צבי, עם נציגי המופתי ובהם ג'מאל אל-חוסייני ועווני עבד אל-האדי, בביתו של המזכיר הראשי לממשלת המנדט, הארי לוק, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם על הודעת הרגעה משותפת לקראת תפילות יום שישי. לוק לחץ עליהם להודיע לפחות שנפגשו. היהודים הסכימו, אולם הערבים סירבו.
ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, החל משעות הבוקר המוקדמות נהרו לירושלים אלפי כפריים מהסביבה, כדי להשתתף בתפילה בהר הבית. רבים מהם היו חמושים במקלות ובסכינים, ובעיר שררה אווירה מתוחה של אלימות. לקראת השעה 9:30, החלו הסוחרים היהודים לנעול את חנויותיהם. ברבע ל-11 בבוקר לערך, הסביר המופתי חג' אמין אל-חוסייני לממלא מקום מפקד משטרת ירושלים, כי המתפללים נושאים מקלות וסכינים, רק כי הם חוששים מניסיון לפרובוקציה מצד יהודים. אחד הדרשנים במסגד נשא נאום לאומני, בו הסביר שהמוסלמים צריכים להילחם עד טיפת דמם האחרונה נגד היהודים. בשעה 11:00 בערך נשמעו על הר הבית כ-20–30 יריות, שנועדו ככל הנראה לשלהב את המתפללים. כמה מאות מהם פרצו אל השוק והחלו לתקוף עוברי אורח יהודים. המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם. ממלא מקום הנציב, הארי לוק, התקשר למופתי ודרש ממנו להרגיע את הרוחות. אל-חוסייני הגיע למקום, אך לא הוביל לרגיעה, ולוק סבר כי נוכחותו רק מגבירה את התסיסה. ההמון הסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים - שכונת הגורג'ים ("אשל אברהם") וקריה נאמנה ("בתי ניסן ב"ק"). 19 יהודים (בהם מרדכי וינר) נרצחו בשכונות אלה, בית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו.
המוסלמים תקפו גם שכונות נוספות בירושלים, כגון מאה שערים, בית וגן ושכונת הבוכרים. ביריות על בית החולים משגב לדך נפצע קשה הרופא ד"ר נחום קורקידי. הפורעים תקפו גם את בית הכרם, הרסו בתים בתלפיות והשתלטו על רמת רחל. בזמן המאורעות ניסו תושבי הכפר דיר יאסין שוב ושוב לנתק את הכביש המוליך מירושלים לתל אביב.
ב-24 באוגוסט הותקפה המושבה מוצא על ידי אנשי הכפר הערבי קאלוניה הסמוך. הם פרצו לבית משפחת מקלף ורצחו שבע נפשות: את אבי המשפחה ואשתו, את בנם ושתי בנותיהם, ושני אורחים שהיו בבית. אחרי הרצח, שדדו הפורעים את הבית והעלו אותו באש. אחד מהאורחים שנרצחו בבית משפחת מקלף היה הרב הישיש שלמה זלמן שך, דיין בבית דינו של הראי"ה קוק ביפו שנפש במקום. הילד מרדכי מקלף, לעתיד הרמטכ"ל השלישי של צה"ל, הצליח לברוח עם אחיו ואחותו.
חברון
הפרעות התפשטו למחרת (שבת, 24 באוגוסט, תרפ"ט), שם נערך טבח חברון שבוצע על-ידי ערבים-מוסלמים תושבי העיר חברון ושבמהלכו נרצחו 67 יהודים, ילדים נשחטו לעיני הוריהם והורים לעיני ילדיהם, איברים נכרתו מגופות של יהודים, חלקם אף הוצתו ונשרפו חיים - בו בעת שנשים וילדות יהודיות נאנסו - על רקע לאומני. בנוסף, בתים וחפצים אישיים שלהם נבזזו על ידי אותם פורעים, רוצחים ואנסים.
הטבח התרחש כאשר הקצין הבריטי האחראי במשטרת חברון, ריימונד קפראטה, לא נוקף אצבע לעצור בעד הרוצחים ושני פרשי משטרה בריטים מביטים על הטבח בלא לעשות דבר. רק כשהרוצחים החלו להתקרב אל אותם בריטים והם עצמם הרגישו מאוימים, ירה אחד מהם לאוויר, הרוצחים נמלטו וכך הסתיים הטבח. גם היישוב מגדל עדר הסמוך לחברון נעזב וננטש לאחר שתושביו הוזהרו על ידי ערבים ידידים.
היו גם תושבים ערבים שהצילו יהודים. המצילים היו ברובם מבני המשפחות הוותיקות של חברון, שהיו בהם שנפצעו בעת הצלת מכריהם היהודים. אולם הקהילה היהודית העתיקה שישבה בעיר מאות שנים נמחקה כולה. כמה חודשים לאחר הטבח שבה קהילה יהודית קטנה לעיר, אולם זו פונתה סופית באפריל 1936, עם פרוץ מאורעות תרצ"ו.
צפת וישובי הגליל
ממוזער|250px|טקסט=הלוויות של יהודים שנרצחו במאורעות בצפת|הלוויות של יהודים שנרצחו במאורעות בצפת
שמאל|ממוזער|250px|מודעת אבל בעיתון דבר, כ"ז באב, 2 בספטמבר
ב-29 באוגוסט 1929 בשעה 17:30 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי בצפת שלא היה מוגן. מזוינים במקלות ובסכינים הם פרצו לבתים דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. ההשתוללות נמשכה כ־20 דקות והופסקה על ידי המשטרה הבריטית שחשה למקום והרגה שניים מהפורעים. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים. בין הניצולים היה ישראל טל לימים סגן הרמטכ"ל.
משמר העמק הותקפה עוד קודם לכן, ב-26 באוגוסט וב-29 באוגוסט נערך גם מסע רצח בעין זיתים.
ב-30 באוגוסט הייתה התקפה על מחניים, אך דווח כי המתקפה נהדפה. מתקפה נוספת הייתה על משמר הירדן וגם היא נהדפה. רוב תושבי יסוד המעלה, כ-400 איש ברחו ממנה אל צפת מפחד הערבים. נותרו ביישוב רק זקנים בודדים שסירבו לעזוב את המקום לאחר 40 שנות מגורים במקום. המושבה נשדדה כולה. מנחמיה נעזבה גם היא. תושבי איילת השחר, ראש פינה, דגניה, ומטולה חשו התושבים בסכנה ופנו לבקשת עזרה. בסג'רה שרפו הערבים בית אך התושבים הצליחו לכבות את הדלקה ואספו את הנשים והטף במקום מרכזי.
גם הקהילה היהודית בבית שאן הותקפה אבל המשטרה הבריטית הצליחה להגן עליה. הקהילה המשיכה להתקיים עד מאורעות 1936.
חיפה ותל אביב
יהודי תל אביב-יפו וחיפה הצליחו להדוף את מתקפות הערבים בעזרת פעילי ההגנה וצעירי בית"ר, אך גם בהם נמנו הרוגים ופצועים, בהם 6 הרוגים ו-33 פצועים בתל אביב-יפו, ו-7 הרוגים ו-61 פצועים בחיפה.
בחיפה נרצח ג'ורג' סייקס שהיה המנהל האנגלי של מחלקת תנועת הרכבות בארץ ישראל על ידי המון ערבי שחשב אותו ליהודי.. בעקבות רציחתו חומשו כל השוטרים הבריטים בארץ ישראל.
יישובים בשפלת יהודה
המושבה הר-טוב ששכנה סמוך לבית שמש, הותקפה ותושביה נמלטו ממנה. הערבים שרפו אותה עד היסוד. ב-25 באוגוסט גם המושבה הקטנה כפר אוריה נעזבה, נבזזה והועלתה באש.
ב-26 באוגוסט התקיים טבח באר טוביה בו הותקפה המושבה באר טוביה שהייתה אז היישוב היהודי הדרומי ביותר בישראל. 130 התושבים התבצרו בבניין אבן של רפת שהותאם להתגוננות. והתגוננו עם מעט נשק עד שחולצו על ידי הבריטים לאחר ימים. כל בתי המושבה היו עשויים עץ והם נשרפו עד היסוד. בהתקפה נרצחו רופא המושבה ד"ר חיים יזרעאלי ותושב נוסף שהומת באכזריות וגופתו נעטפה בספרי תורה ונשרפה. המושבה נהרסה לגמרי ואנשיה התפזרו למקומות שונים בארץ. במרץ 1930 חודש היישוב במקום על ידי גרעין חדש של מתיישבים שהקימו במקום מושב עובדים שקיים עד היום.
ב-26 באוגוסט הותקפה גדרה.
ב-28 באוגוסט הותקפה חוות חולדה. בהתקפה נהרג מפקד המקום אפרים צ'יזיק. הבריטים חילצו את התושבים והמקום נעזב ונהרס.
יישובים נוספים
יהדות עזה, אשר הייתה קהילה קטנה בעלת עבר היסטורי ארוך בעיר, התכנסה כולה בבית מלון שם התגוננה נגד ההמון הערבי. לבסוף חולצו היהודים על ידי הבריטים, אולם לא הורשו לחזור לעיר אלא כדי לקחת את רכושם.
קהילות יהודיות קטנות בשכם, רמלה, ג'נין ועכו פונו על ידי הבריטים.
תוצאות המאורעות
ממוזער|שמאל|400px|מנשר מאת הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור, שהוטל ממטוסי חיל האוויר המלכותי, בעברית, אנגלית וערבית
מאורעות תרפ"ט שככו רק ב-3 בספטמבר 1929, ורק אחרי התערבותם של כוחות בריטיים, שדיכאו את הפורעים.
במהלך שבוע המאורעות נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. מקרב הערבים נהרגו 116 ונפצעו 232, מרביתם על ידי כוחות הביטחון הבריטיים.
הודעת הנציב העליון
בעקבות המאורעות, פרסם הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור הודעה חריפה:
הצהרה חריפה זו, שכוונה כלפי הערבים, עוררה זעם בקרבם כלפי הנציב העליון, וכעבור מספר ימים הוא פרסם הצהרה שנייה, הקובעת שתיערך חקירה לגבי התנהגות שני הצדדים.
צעדים של הממשלה
שלטונות המנדט הכריזו על השבתה זמנית של כל העיתונים הערבים משום שראו בהם אחראים להסתה לאלימות ולהפרת הסדר הציבורי. מיד לאחר ההתפרצויות, מיהרו ההנהגה והעיתונות הפלסטינית להתנער מאחריות להן, בטענה שהן לא היו רצויות לערבים, ובמקום זאת טענו שהייתה זו התנפלות יהודית על ערבים. לאחר תחילת המאורעות שינו עיתוני האופוזיציה את גישתם ושיבחו את מאבק החוסיינים והמועצה המוסלמית העליונה על "אל-בוראק א-שריף". העיתון "מראת א-שרק", תומך האופוזיציה, הלך בעקבות ביטאונו של המופתי, "אל-ג'אמעה אל-ערביה", ופרסם שקרים שהיהודים חילקו ממתקים מורעלים בשווקים הערביים. בפקודת השלטונות, נסגרו שני העיתונים למשך חודש.
גם על העיתונות העברית ושאר אמצעי התקשורת (טלפון, טלגרף) הטילו שלטונות המנדט צנזורה החל מ-24 באוגוסט, והם חידשו את פעילותם רק כעבור 9 ימים, ב-2 בספטמבר.
לדעתו של יהושע פורת, התפרעויות הדמים פרצו "לאו דווקא כתגובה להפגנת היהודים" שבוע קודם לכן, אלא היו תוצאה ישירה של האירועים מאז פרשת הכותל בספטמבר 1928 ושל ההכרה של נשיא המועצה המוסלמית העליונה, אמין אל-חוסייני, בכך שהסכסוך בכותל הוא בעל רגישות דתית ולכן עשוי ללכד את הציבור המוסלמי בכל הארץ, אך מאידך אינו עלול לגרום להרעת יחסיו עם הנציב העליון, שקיבל את עמדתו בנושא. חלקו המכריע של אל-חוסייני בסכסוך על הכותל הפך אותו למנהיג הפלסטיני החשוב ביותר. ההתפרעויות גרמו להסערת הרוחות בציבור הערבי והביאו לתנופה בפעילות הוועד הפועל הערבי, שראה בהן הזדמנות לחידוש המאמץ לשינוי המדיניות הבריטית.
עם זאת, המופתי מיהר להתנער ממעשי ההרג וטען שהם גרמו נזק לעניין הערבי.
בעקבות המאורעות זימנה הממשלה הבריטית את ועדת שו. בוועדה זו, קו הטיעון הערבי היה שבמאורעות הייתה התנפלות יהודית על ערבים.
ב-17 בינואר 1930, בזמן שהותה של ועדת שו בארץ ישראל, שלח הנציב העליון ג'ון צ'נסלור תזכיר סודי ומקיף אל שר המושבות, בו הציע "לבטל את המעמד המועדף במיוחד של היהודים" בהשוואה לערבים, ולהגביל את העלייה היהודית ואת מכירת הקרקעות המצויות בידי ערבים ליהודים.
באוגוסט 1930 הוגש דו"ח הופ-סימפסון ובאוקטובר 1930 הוצא הספר הלבן של פאספילד. ביוני 1930 שהתה בארץ ועדת הכותל המערבי מטעם חבר הלאומים, שהגישה את הדוח שלה בדצמבר אותה שנה.
ענישה ופיצויים
שמאל|250px|ממוזער|קברו של אחד הנרצחים ברמלה
ממשלת המנדט הודיעה ב-25 במרץ 1930 על הקצבת 100,000 לא"י לפיצוי הנפגעים, תוך הדגשה שמדובר בתשלום בתור חסד. מכיוון שהתקציב אינו מכסה את הנזקים נקבע שישולם רק פיצוי חלקי שיגיע לכ־25–35% מהרכוש שנהרס על פי הערכת שמאי ממשלתי. בפועל הפיצויים כיסו רק אחוז קטן מהנזקים וזכו לתרעומת בקרב היישוב.
על מספר כפרים הושתו קנסות קיבוציים בסך 17,840 לא"י.
ברחבי הארץ הורכבו בתי משפט מיוחדים של שופט אחד, בהם ישבו שופטים בריטים בלבד. לפניהם נשפטו כ-1,300 איש, שרובם הגדול ערבים. 28 אנשים נידונו למיתה, מתוכם 26 ערבים שלקחו חלק בטבח בצפת ובחברון. כל הנידונים למוות ערערו לבית המשפט העליון, שאישר 17 פסקי דין מוות, כולם נגד ערבים. את שאר פסקי הדין המיר בתקופות מאסר. פסק דין מוות נגד שוטר יהודי הומר ב-15 שנות מאסר ואילו בפסק דין מוות נגד יהודי אחר לא הושלם הערעור בעניינו. בתגובה, הציפו הערבים את הנציב העליון בבקשות להמיר את עונשי המוות במאסר עולם ובדרישה שתישלל מנורמן בנטוויץ' היהודי האפשרות להשתתף בדיונים בבקשותיהם, כפי שנמנע ממנו לטפל בתביעות הקשורות למהומות. הוועד הפועל הערבי פעל לכך שגם אישים ערבים ומוסלמים מחוץ לארץ ישראל יבקשו חנינה עבור הנידונים למוות. ב-2 ביוני 1930 פרסם הנציב העליון את החלטתו לאשר סופית את עונשי המוות רק לשלושה מהרוצחים האכזריים ביותר: עטאא אחמד אל-זיר, מוחמד ח'ליל אבו ג'מג'ום מחברון ופואד חג'אזי מצפת. חג'אזי כתב לסגן-נשיא הוועד הפועל: "לבי מלא שמחה ואושר על שום שעתיד אני להיתלות למען פלסטין", אך עם זאת ביקש להמשיך לנסות "לשכנע את השלטונות להציל את חיי". לאחר מספר ימים כתב מכתב לוועד הפועל בו הכחיש את ההאשמות וייחס את העדות נגדו ל"איבה אישית". ב-17 ביוני נתלו בעכו שלושת הנידונים למוות. הוועד הפועל הערבי פרסם גילוי-דעת, בו תוארו שלושת התלויים כ"חלוצי החירות והעצמאות" וכ"קורבנות האימפריאליזם התאוותן הזר ומדיניות הדיכוי".
השפעת המאורעות על החברה היהודית והחברה הערבית
הצלחת ה"הגנה" בפעולות ההגנה, במקומות שבהם פעלה, העלתה את קרנה. עם זאת, בשל מעשי הרצח והפגיעות המזעזעות, קמו קולות מתוך ההגנה שטענו כי אין לשבת תמידית ב"חיבוק ידיים" וכי יש לנקוט קו תקיף יותר כלפי הצד הערבי. הדבר הביא לפילוג שיצר את "ארגון ההגנה ב'", או כפי שנקרא לימים, ה"אצ"ל".
מכלל ההרוגים הערבים, נהרגו 9 נשים. המאורעות נתנו את הדחף לפעילות פוליטית של הנשים הערביות בארץ ישראל. בעקבות המאורעות התארגן ציבור הנשים הערביות לראשונה כגוף פוליטי בעל מסגרות ארגוניות מוגדרות. לנשים ניתנה עתה לגיטימציה לקחת חלק בחיים הציבוריים והפוליטיים, ואף הותר להן לעשות זאת בקבוצה ארגונית המיוחדת להן.
בניגוד לאירועים רבים אחרים, על מאורעות תרפ"ט חוברה קינה אחת ויחידה על ידי הרב נח גד וינטרוב, שנכתבה בכותל המערבי, שגם היישוב מגדל עדר שהיה ממייסדיו נחרב במהלך מאורעות תרפ"ט.
ראו גם
המאורעות
ג'ורג' סייקס
הסכסוך הישראלי-ערבי
לקריאה נוספת
ספר תולדות ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1973
אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, 2004, כרך ב, יחידה 6: "בין משבר לגאות".
הלל כהן, תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, הוצאת כתר, 2013
יאיר אורון (עורך), מצילי 1929: סיפורי הצלה של יהודים ופלסטינים בחברון ובירושלים, הוצאת פרדס, 2017
י. טריואקס, מלחמה ושלום בארץ ישראל - אלבום לזיכרון, תל אביב: בית הוצאת ספרים "תל אביב" תרצ"א, 1930
סודות שעוד טרם נודעו חבור הסופר המפורסם האדון זאהיד שאהין משכם, מערבית: סלים אבו גוש. תל אביב: דפוס קואופרטיבי הפועל הצעיר, תר"ץ, 1930
קישורים חיצוניים
ההתקפה על היישוב היהודי בארץ ישראל בתרפ"ט, ישראל עמיקם.
דף הנצחה מפורט לנרצחים בחברון
תמונות קשות מהטבח בחברון באתר "היישוב היהודי בחברון"
גילי חסקין, מאורעות הדמים של תרפ"ט, באתר הבית של גילי חסקין
גילי חסקין, מאורעות 1929, השלכות ותוצאות, באתר הבית של גילי חסקין
,
עוזי אלידע, ״בין טשטוש להבלטה: העיתונות העברית בארץ-ישראל נוכח מאורעות 1929״, קשר, 50, סתיו 2017, עמ׳ 19-42.
אורי איתיאל, מצגת 80 שנה למאורעות תרפ"ט
יוסי דגן, מאורעות תרפ״ט, מודיעין תקשורת (סיגינט) ויצחק בן־צבי - ראשית תולדות מודיעין התקשורת בארץ ישראל, עת-מול, גיליון 271, מרץ 2021, עמודים 13–16
90 שנה למאורעות תרפ"ט, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 25 באוגוסט 2019
זיוה שמיר, קומה הבליגה! על ח"נ ביאליק והסופרים העבריים בעת מאורעות תרפ"ט, באתר מב"ע (מחקרים בספרות עברית), 22 באוגוסט 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:המאורעות
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי
קטגוריה:1929 בארץ ישראל | 2024-10-17T09:03:39 |
פטריוט (טיל) | REDIRECT MIM-104 פטריוט | 2006-08-05T17:18:47 |
כפייה דתית בישראל | כפייה דתית היא הטלת נורמה דתית בכפייה על הציבור או חלקיו, תוך פגיעה בחופש הדת, בחופש מדת או במצפון של הציבור או של הפרט. בישראל הכוונה בעיקר להטלת נורמות יהודיות אורתודוקסיות, באמצעות חקיקה או באמצעים אחרים המתפרשים לעיתים מזומנות ככפייה דתית.
הגדרה
למושג כפייה דתית ניתנו בישראל הגדרות שונות. השופט חיים כהן הגדיר את המושג כפייה דתית בהקשר החוקי כ"הטלת נורמה של התנהגות דתית על הציבור מכוח דבר חקיקה, והנורמה נוגדת את אמונתו הדתית או הלא דתית או את מצפונו של הציבור רובו או מקצתו". השופט אהרן ברק הבחין בין "כפייה דתית" לבין התחשבות בשיקולי דת. לדבריו: "רשות מינהלית, המפעילה סמכות שלטונית, רשאית להתחשב בשיקולים רלוונטיים, ובהם בלבד. אסור עליה שיקול זר" ... "כקו פרשני מנחה – הכפוף לתכליתו הספציפית של כל דבר חקיקה – ניתן לקבוע, כי ההתחשבות בשיקולי הדת ובאורח החיים הדתי אסורה היא, אם הפעלת הסמכות נועדה לכפות על אדם את מצוות הדת. ההתחשבות בשיקולי הדת ובאורח החיים הדתי מותרת היא, אם היא נועדה לתת ביטוי לצורכי הדת של האדם". בנוסף, הבחין ברק בין כפייה הנובעת משיקולים חברתיים-סוציאליים ותואמת תפיסה דתית לבין כפייה דתית. הוא ציטט את דיקסון, נשיא בית המשפט העליון של קנדה, שכתב: "אדם אינו נתון לכפייה דתית רק בגלל שחובה חוקית תואמת דרישות של דת מסוימת." בראייה רחבה יותר, כפייה דתית היא כפיית אדם להימנע מעבודת האלוהים על פי אמונתו, וכן כפיית אדם לעבוד את האלוהים בצורה המנוגדת לאמונתו ולמצפונו.
יש המשתמשים בהגדרות רחבות יותר לכפייה דתית. על פי הגדרה אחת, כפייה דתית היא "כל פעולה מדינית או מוניציפלית המשרתת עניין דתי או המשרתת עניין כללי בצורה המשקפת עמדה דתית". מפי אחרים נשמעת הגדרה רחבה אף יותר שלפיה "כל פיקוח חברתי, הן בדרך חקיקה או פקודה, הן בדרך לחץ אפקטיבי של מוסדות רבניים או אפילו באמצעות דעת ציבור בלתי רשמית, אם רק קשור הוא במניע דתי – הריהו בגדר של כפייה דתית". הגדרה רחבה אחרת היא שכל חוק אשר היה שונה אלמלא קיום הדת, ולא נועד להגן על חופש הדת, מוגדר ככפייה דתית.
מאידך, בסקירה שכתב צבי צמרת על הנושא, השתמש במושג "כפייה אנטי-דתית", אך באשר לכפייה הדתית העדיף להשתמש במושג "תובענות-יתר דתית". הרב אלימלך בר שאול אף שלל את השימוש במושג "כפייה דתית" ביחס לכפייה שאינה מכוונת במלואה לנורמה דתית, ולפיכך כתב שבישראל כלל אין כפייה דתית, אלא "כפייה לאומית תרבותית", המשמשת כל חברה לליכודהּ ליחידה אחת.
השימוש במושג
המושג "כפייה דתית" מופיע רבות בשיח הישראלי, ולעיתים נעשה בו שימוש גם כלפי מעשים אשר על פי ההגדרות של שופטי בית המשפט העליון אינם נכללים במושג "כפייה דתית". גורמים דתיים מתנגדים לשימוש רחב זה של המושג כפייה דתית. אליעזר גולדמן טוען שהשימוש הרחב במונח כפייה דתית נובע ממניעים של הגדרה משדלת, כאשר גורמים חילוניים מנצלים את ההתנגדות והרתיעה מכפייה דתית במובן הקלסי של כפיית אדם לעבוד את האלוהים בצורה המנוגדת לאמונתו ולמצפונו, כדי להחיל את אותה רתיעה על כל מעורבות של שיקול דתי במרחב הציבורי.
הפרדת הדת מהמדינה בישראל
סוגיית הפרדת הדת מהמדינה בישראל סבוכה ומורכבת. מעצם הגדרתה, מדינת ישראל היא מדינת היהודים – וישנה מחלוקת ציבורית האם הגדרה זו מתייחסת ליהדות כאל דת או שהיא מתייחסת רק ללאומיות היהודית. חוק השבות, לפיו זכאי כל יהודי להגר לישראל, מעניק זכות לאזרחות על בסיס מוצא יהודי.
ישנם חוקים רבים המסתמכים על היהדות, ובכלל זה מערכת של בתי דין רבניים הפועלת מכוח החוק. כל אלו ועוד מציירים תמונה של מדינה שאין בה הפרדה בין דת ומדינה. עם זאת, בישראל תושבים יהודים רבים שאינם מקיימים את מצוות היהדות, וגם קיימת במידה רבה סובלנות דתית כמדיניות כלפי בני דתות אחרות. הם זכאים לחופשה בימי חגם, ולא נמנעת מהם הקמת מוסדות ציבור דתיים כגון כנסייה ומסגד.
סוגיית הפרדת הדת מהמדינה בישראל נתונה בוויכוח מתמיד: מחד, טוענים חילוניים שאין רצונם לקיים את מצוות היהדות, וראוי שמדינה דמוקרטית מודרנית לא תכפה על אזרחיה קיום חוקים שאבד עליהם הכלח ובניגוד לרצונם. מאידך, טוענים דוברים, הפרדת הדת מהמדינה תגרום לאבדן צביונה של המדינה כמדינה יהודית. עם זאת, יש דתיים שסוברים שיש להפריד דת ממדינה, ומאידך יש חילונים שסוברים שאין לעשות כן. ויכוח עז בסוגיה נטוש במסגרות רבות, החל מוויכוחים על חקיקה בכנסת, דרך אנשי ציבור ורוח, וכלה בחיכוכים בין תושבים, למשל סביב הנסיעה ברחוב בר-אילן בשבת.
בין התומכים בהפרדת הדת מהמדינה בישראל ניתן למצוא גם את ההוגים היהודיים אורתודוקסים ישעיהו ליבוביץ, אליעזר גולדמן ודוד הרטמן.
היסטוריה
שנים ראשונות
עם הקמת המדינה ולמרות דרישת מפ"ם, הייתה הסכמה רחבה כנגד הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, דבר שהשאיר את מידת המעורבות של המדינה בנושאי דת פתוח לדיון, כאשר בסיס היחסים בין דתיים לחילוניים הושתת על הסכמות סטטוס קוו, אשר באופן כללי קבעו שיש לשמר את המצב שהתקיים בימי המנדט הבריטי. עם זאת, התגבשה הסכמה רחבה כנגד כפייה דתית, החל ממפ"ם והמפלגה הפרוגרסיבית וכלה בחזית הדתית אשר דרשה "מניעת כל כפייה דתית בישראל". לקראת הבחירות לכנסת הראשונה שידרה מפא"י תשדיר שבו זלמן ארן אמר שהמפלגה תעמוד בשער נגד כל כפייה דתית. דברים אלו צוטטו רבות על ידי אנשי מפא"י, כולל מנהיגה, דוד בן-גוריון, שהצהיר: "לא תהיה כפייה דתית במדינת ישראל".
אולם טענות על כפייה דתית עלו משני הכיוונים, חלקן בגלל יוזמות מקומיות וחלקן בעקבות פרשנות רחבה של המושג "כפייה דתית". עוד בדצמבר 1948 התלונן מר גולדנברג, חבר מועצת עיריית תל אביב, שקיימת כפייה דתית הגורמת סבל לאוכלוסייה הלא דתית. מנגד, בינואר 1950 מינתה הממשלה ועדת חקירה בראשות השופט גד פרומקין לבדיקת הטענות של גורמים דתיים על כפייה דתית במחנות העולים. בשנת 1951 הוקמה הליגה למניעת כפייה דתית שדרשה "שבת בלי כבלים". באמצע 1952 הואשם שר התחבורה, דוד צבי פנקס בכפייה דתית כיוון שהתקין תקנה שאסרה נסיעה בשבת במכוניות פרטיות, במסגרת מדיניות הקיצוב. כן עלו טענות על כפייה דתית כנגד הקרן הקיימת לישראל, שאסרה גידול חזירים על אדמותיה. נושאי הדגל של הטענות לגבי כפייה דתית היו המפלגה הפרוגרסיבית, מפ"ם, והליגה למניעת כפייה דתית. טענותיהם התרכזו בעיקר במגבלות על תחבורה ציבורית בשבת, סגירת רחובות לתנועה בשבת, האיסור על גידול חזירים שבשנת 1962 היה לחוק איסור גידול חזיר, קיום כשרות באניות צי הסוחר והסדרת הנישואים והגירושים על פי החוק הדתי בלבד.
עמדת מפא"י, מפלגת השלטון, הייתה שהחקיקה הדתית אינה יכולה להיחשב כפייה דתית, כיוון שהיא מוסכמת על רוב העם מטעמים לאומיים, כיוון שהיא אינה משמעותית או בגלל חשיבותה. כך, למשל, טען ישראל ישעיהו במאמר ארוך בנושא בדבר: "איסור גידול החזיר הוא מיגבלה ככל המגבלות שהחוק מטיל על האזרחים ודבר אין לה עם כפייה דתית" ולגבי היעדר תחבורה ציבורית בשבת כתב: "הדבר גורם קשיים ואולי אף קיפוח לאוכלוסיית העניים ... כלום זה בלבד מצדיק להציג את מדינת ישראל כמדינה תיאוקרטית שיש בה כפייה דתית?".
דוברים שונים שללו את הטענות על קיום כפייה דתית בישראל. ישעיהו ליבוביץ אף טען שהתלונות על כפייה דתית מצד החילונים הן צביעות. לטענתו, "החוקים הדתיים" במדינה, להם התנגד, נחקקים על ידי רשות חילונית, הם חסרים כל משמעות דתית וברוב המקרים תוכנם, הדתי מבחינה פורמלית, נוגד את ההוראות המפורשות של ההלכה.
משנות ה-80 של המאה ה-20
עם השנים נעלם כמעט השימוש במונח כפייה דתית על ידי הדתיים והתגבר השימוש בו מצד גורמים חילוניים. מפלגות כמו רצ, שינוי, מרצ ולזמן קצר גם מפלגת העבודה הרימו על נס את הטענות על כפייה דתית, אשר ביחד עם הטענות כנגד אי שירות החרדים בצה"ל הביאו למפלגות אלו השגים אלקטורליים.
המאבק כנגד נורמות של התנהגות דתית ובעד הפרדת הדת והמדינה, נחרת לרוב על דגלן של מפלגות חילוניות בעלות אוריינטציה פוליטית של המרכז ושמאלה. השיא של המאבק מסביב לכפייה הדתית ניטש בכנסת ה-16, בה נבחרה מפלגת שינוי בראשותו של יוסף לפיד.
חילונים בני הדור השני והשלישי להקמת המדינה מרגישים משויכים ומחוברים פחות למסורות הישנות. לפיכך, עבורם, הפשרות בענייני דת מהוות קורבן גדול. בנוסף, הישראלים הפכו יותר
מודעים לפער ההולך וגדל בין הסטנדרטים של הסטטוס קוו והנורמות הרווחות בעולם המערבי בדבר דיני המשפחה, תחבורה בידור ופעילויות מסחריות ביום המנוחה הרשמי, ועוד. במילים אחרות, תפיסת ההקרבה הקשורה בשימור
חלק מהסדרי הסטטוס קוו התעצמה.
מאבק בנורמות של התנהגות דתית ניתן היה למצוא במצע מפלגת מרצ תחת הנהגתם של שולמית אלוני ויוסי שריד שכיהנו כחברי כנסת וכשרים. נושא המאבק בכפייה הדתית נדחק לשוליים במפלגה זו, תחת הנהגתו של יוסי ביילין, אשר הציב את הסוגיה המדינית כמצע העיקרי של המפלגה.
לדברי פרופ' דפנה ברק-ארז כתוצאה מהגידול בקיטוב בין חילונים לדתיים, השפעות מתרבות המערב וכן שינויים פוליטיים וחברתיים, בהם העלייה מברית המועצות לשעבר, עברו בתודעת הציבור האיסורים על גידול ומכירת בשר חזיר בישראל ממעמד של איסורים לאומיים או חברתיים סבירים בתקופת המנדט ושנות החמישים והשישים למעמד של איסורים דתיים המהוים כפייה דתית, בשנות השמונים והתשעים. התרחבות המסחר בשבת הביאה למקרים שבהם הורשעו מעסיקים על העסקת עובדים יהודים בשבת ולטענות על כפייה דתית בכך שנאסר על העבדת יהודי בשבת, טענות שכמעט לא נשמעו בעשורים הראשונים למדינה. בדיון בעתירה לבג"ץ בנושא זה שלל השופט אהרן ברק את הטענה שמדובר בכפייה דתית.
יוזמות ודרכי התמודדות
כיום הפרדת דת במדינת ישראל הוא נושא ציבורי מאוד מתוקשר, הנוגעת לחוסר בתחבורה ציבורית בשבת, לגירושים, איסור מכירת חמץ בפסח, המתת חסד, סגירת בתי עסק בשבתות ועוד.
ישנן יוזמות המנסות לגשר על הבעיות שנוצרות בעקבות החקיקה הדתית:
בחלק מהערים כמו תל אביב ובחיפה יש קווי אוטובוסים מיוחדים גם בשבת. בערים בהן יש קהילה יהודית מסורתית גדולה, אין תחבורה ציבורית בשבת.
המתת חסד היום הוא נושא שדנים עליו בכנסת ויש תומכים המנסים לחולל שינוי בסוגיה בעזרת חקיקת חוקים לדוגמה: חוק המאפשר לאדם שחולה במחלה סופנית לקבל את הזכות להמתת חסד.
מכירת חמץ בפסח היא נושא שעולה כל שנה מחדש לדיון הציבורי. כיום בישראל ישנם הרבה סופרמרקטים שמוכרים חמץ בפסח, ואינם זכאים לתעודת כשרות.
סגירת עסקים בשבת: בערים מסוימות, כמו תל אביב, ישנם אזורים בהם עסקים רשאים להישאר פתוחים בשבת, למרות הדרישה החוקית לסגירה. יוזמה זו מעניקה יותר גמישות לבעלי עסקים ומאפשרת להם לתת מענה לצורכי לקוחות שאינם שומרים שבת.
לסיכום, קיימות בישראל מספר יוזמות שמטרתן למתן את השלכותיה של הפרדת דת בתחומים שונים. יוזמות אלו מייצגות צעדים לקראת חופש ואוטונומיה גדולים יותר עבור יחידים וקבוצות שאינם תואמים את הנורמות הדתיות שחלות לפי חוקי המדינה.
היחס לכפייה דתית בציבור הדתי
באופן עקרוני מכירה ההלכה בסמכותם של בתי הדין או של ראשי הקהל לכפות את הציבור ואת היחיד על קיום מצוות או על הימנעות מעבירות, בכל דרך אפשרית. עם זאת, העיקרון של "כופין על המצוות" מבוסס על מציאות בה באופן כללי הציבור מקבל עליו עול מצוות וסביר להניח שבעקבות הכפייה יקיים הסרבן מרצונו את המצווה או ימנע מהעבירה. משום כך, כתבו פוסקי הדורות האחרונים כי בדורות הללו יש להימנע מדרך של כפייה ואף יש איסור בדבר.
מטעם זה ומטעמים נוספים היו שטענו כי כל חקיקה דתית פסולה ועלולה להביא נזק. זו הייתה דעתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ אשר אף הטיף להפרדת הדת מהמדינה. גישה אחרת הוצגה למשל על ידי אליאב שוחטמן, אשר קיבל את הגישה שאין לקיים כפייה דתית, אולם טען שהגדרתה של מדינת ישראל במגילת העצמאות ובחוקי יסוד כמדינה יהודית ודמוקרטית נותנת לגיטימיות לחקיקה דתית אשר אינה מכוּונת להתערבות בחייו הפרטיים של האזרח, אלא למתן צביון יהודי לאורחות החיים הציבוריים של מדינת ישראל. לדעת הרב אליעזר מלמד חקיקה דתית המבוססת על איומים קואליציוניים היא מזיקה, אולם יש מקום לחקיקה הנובעת מהסכמה רחבה של מפלגות שרואות חשיבות בצביונה היהודי של המדינה.
ישנן שלוש סיבות עיקריות לתמיכה בכפייה דתית:
מתן צביון דתי למדינה
דאגה שהדתיים לא ייפגעו מנורמות חילוניות
חתירה לכך שיהודים חילוניים יקיימו מצוות
בעוד הדתיים הלאומיים נוהגים לתמוך בשתי הסיבות הראשונות, החרדים נוהגים לתמוך בשתי הסיבות האחרונות. החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 ירדה התמיכה בכפייה דתית מהסיבות הראשונה והשלישית בקרב הציבור הדתי וחברי הכנסת הדתיים אינם עוסקים כמעט בחקיקה דתית, אלא במקרים בהם הם רואים פגיעה בסטטוס קוו, כמו לאחר פסיקת בג"ץ שביקשה להתיר ייבוא בשר טרף. בתקופה זאת, יוזמות דתיות חדשות המתפרשות על ידי החילונים ככפייה דתית, כמו הנהגת קווי מהדרין וסגירת רחוב בר-אילן לתנועת כלי רכב בשבת, מוצגות על ידי הדתיים כרצון לשמירה על 'איכות החיים' שלהם באזורים בהם הם מהווים רוב.
גורמים חילוניים טוענים שהכפייה הדתית גורמת לקשיים רבים ואף למחשבות על ירידה. לעומת זאת, גורמים דתיים טוענים שחילונים כמעט ואינם נפגעים מכפייה דתית ומה שמפריע להם הוא עצם העיקרון שמגבילים את החירות שלהם בגלל עקרונות דתיים.
טענות על כפייה בחקיקה
במשטר דמוקרטי, חקיקה נעשית על ידי בית הנבחרים או על ידי מי שהוסמך לכך. חקיקה המבוססת על נורמות של הדת אינה שונה, בתהליך קבלתה, מכל חקיקה אחרת, ומבחינה זו אין בה כפייה יותר מאשר בחקיקה שמקורותיה אינם דתיים. ראיית החקיקה ככפייה דתית נובעת מפגיעתה בחופש הדת או בחופש מדת.
לא כל חקיקה שמקורה בדת ובכתבי הקודש היא בהכרח חקיקה שיש בה כפייה דתית. חוק לא תעמוד על דם רעך, למשל, יונק את שמו ואת מהותו מפסוק בספר ויקרא, אך העיקרון שהוא מציג, של חובת סיוע לזולת בעת שהוא שרוי בסכנת חיים, הוא עיקרון אוניברסלי המקובל גם מחוץ לעולמה של הדת. דוגמה נוספת מסוג זה היא תקנת השבים, שברוחה נחקק חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.
בחוק שעות עבודה ומנוחה נכלל איסור על העבדת יהודי בשבת. בהלכה קיימת מצוות מנוחה בשבת ולכן נטען שסעיף זה מהווה למעשה כפייה דתית. בתי המשפט הביעו דעה שונה:
עם זאת, המשנה לנשיא ביה"מש העליון חיים כהן, אומר שאכיפת האיסור במקרים בהם האכיפה נעשית כתוצאה מלחץ המפלגות הדתיות וללא תלונות מצד העובדים, כמו למשל במרכזי קניות ובילוי גדולים מחוץ לערים, היא "ניצול חוק שעות עבודה ומנוחה למטרה דתית" ולפיכך מהווה כפייה דתית.
דוגמאות
יש הרואים חלק מהחקיקה הדתית בישראל כמייצגת כפייה דתית. דוגמאות בולטות לכך:
נישואים וגירושים: על פי החוק, כל ענייני נישואים וגירושים בישראל נעשים על-פי דתם של בני הזוג, על ידי המוסדות של דת זו. כתוצאה מחקיקה זו, נכפה על זוגות, כתנאי להכרת המדינה בנישואים, להינשא בטקס אורתודוקסי הנוגד לעיתים את השקפת עולמם וערכיהם, או להירשם כנשואים במדינה אחרת. גם מי שנישאו בטקס אזרחי במדינה אחרת, אם יירצו להתגרש בישראל, יידרשו להשלים את התהליך ברבנות. בנוסף, בני זוג שאינם בני אותה דת אינם יכולים להינשא בישראל אלא אם דתם מתירה זאת. גם כאשר שני בני הזוג הם יהודים, יש מצבים שבהם אין הם רשאים להינשא בישראל, עקב איסורי חיתון שונים כמו איסורי נישואים לכהן ונישואי זוגות חד מיניים. כדי לפתור בעיות אלו הוצע על ידי זרמים שונים לקיים מעמד של נישואים אזרחיים או סוג אחר של איחוד אזרחי בישראל, אבל הצעות אלו לא עברו את תהליך החקיקה.
איסור הפעלת תחבורה ציבורית בימי מנוחה בקו שירות: על פי פקודת התעבורה על שר התחבורה "להתחשב ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". מכוח הוראה זו נקבע בתקנה 386א כי לא יינתן רישיון קו להפעלת אוטובוס בימי מנוחה, אלא במקרים בהם קו השירות משרת נוסעים לבית חולים; ליישוב ספר; ליישובים שתושביהם אינם יהודים; חיוני מסיבות של ביטחון הציבור או מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. למעשה, שירותי התחבורה הציבורית הקיימים ברוב המגזר היהודי בשבת מצומצמים ביותר.
חוק איסור גידול חזיר: חוק זה מטיל איסור ארצי על גידול חזירים למאכל למעט מספר מצומצם של יישובים המנויים בתוספת לחוק.
חוק חג המצות: החוק, הידוע יותר בשם "חוק החמץ" קובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה", ביישוב שבו יש רוב יהודי. שר המשפטים קבע בתקנות מנהליות כי הקנס יעמוד על 100 ש"ח במקרה של עבירה ראשונה וכפל קנס במקרה של עבירה חוזרת. יישום החוק הוטל על הרשויות המקומיות, ועד היום רק שבע מהן ביקשו ממשרד הפנים להסמיך פקחים. המציאות מוכיחה כי הקנס לא מספיק כדי להרתיע את בעלי העסקים, וכי גם כשמועסקים פקחים המטילים קנסות על עבריינים החוק לא מתקיים הלכה למעשה. שרי הפנים אופיר פינס ואברהם פורז אף הצהירו שאין בכוונתם לאכוף אותו. כשמונה שר פנים מטעם מפלגת ש"ס נעשה ניסיון לאכוף את החוק ביתר שאת. למרות העובדה שלפי החוק ופסיקות בית המשפט מותרת מכירת חמץ בתוך חנויות ומסעדות, נערכות מדי שנה הפגנות מחאה, בחלקן אלימות, שמטרתם מניעת מכירת חמץ ליהודים.
תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה) – בשנת 1958 התקין השר משה חיים שפירא תקנות המחייבות גופים המבקשים לקבור יהודים באישור של מועצת הרבנות הראשית. באוגוסט אותה שנה בוטלה התקנה על ידי הממשלה ובכך אפשרה הקמת חברות קבורה חילוניות אולם בפועל קבורה חילונית התקיימה רק בקיבוצים. בשנת 1966 התקין השר זרח ורהפטיג תקנות ולפיהן כל עוסק בקבורה של יהודים חייב ברישיון משר הדתות עמותת מנוחה נכונה שהוקמה במטרה לספק אלטרנטיבה לחברות קדישא לא קיבלה רישיון. במאי 1992 קבע בג"ץ כי "אין מחלוקת על זכותה של מנוחה נכונה לקבל רישיון קבורה לצורך קיום שירותי קבורה ולקבל שטח למטרה זו". אך רק בשנת 1996, ולאחר פניה נוספת לבג"ץ, הוקצו לה חלקות לבתי קברות חלופיים. במקביל למאבק זה חוקקה הכנסת בשנת 1996 את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, בו נקבע כי "אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך". בנוסף, נקבע כי המדינה תקים בתי קברות לקבורה אזרחית או תקצה לכך שטחים בבתי קברות קיימים, וכך תאפשר קבורה לא אורותודוקסית לחפצים בכך. בסמוך לאחר מכן החליט שר הדתות להקים בשלב הראשון ארבעה בתי קברות אזרחיים. יישום ההחלטה ארך שנים רבות, ונכון לשנת 2011 קיימים רק שלושה בתי עלמין המאפשרים קבורה אזרחית ללא תשלום. בין גורמי העיכוב ביישום החוק נמנו, בנוסף לקשיים תקציביים ומחסור בקרקעות לקבורה, גם "הרצון של חברות קדישא לשמור על המונופול שלהן בתחום הקבורה", וכן "קושי של רוב הגופים המופקדים על יישום החוק לפעול על-פיו מכיוון שהוא אינו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם."
חוק אימוץ ילדים – החוק מתיר למסור ילד לאימוץ בישראל אך ורק להורים מאמצים שהם בני דתו. לצורך הגיור הנדרש לאימוץ לא יהודים בידי יהודים נדרש אישור מבית הדין לגיור ובית הדין פועל לפי הלכות הגיור האורתודוקסיות המחייבות שהילד יחונך לשמירת מצוות לפי ההלכה האורתודוקסית. לפיכך, יהודים המעוניינים לאמץ בישראל ילד שאינו יהודי יוכלו לגיירו ולאמצו רק אם הם דתיים אורתודוקסיים. בנוסף בני זוג שהם מאותו מין, או שהם בני דתות שונות, אינם יכולים לאמץ בישראל.
חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1994, אוסר לייבא בשר ללא תעודת הכשר או היתר מיוחד. סעיף 5 לחוק זה מציין: "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק".
פקודות צה"ל אוסרות הכנסת מזון לא כשר אל הבסיסים ושטחי האימונים. ב-2015 נגזר מחבוש על חניך קורס מ"כים שאכל כריך חזיר בשטח אימונים והציע ממנו לחבריו. בעקבות פניות ליחידת דובר צה"ל עונשו בוטל, ודובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז פרסם בדף הפייסבוק של צה"ל שזו הייתה טעות, ושצה"ל ישמור על הכשרות, אך לא "יחטט בכריך של חייל".
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, תשנ"ח-1997, המתיר לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר שיאסרו פתיחת "בתי עינוגים" בערב תשעה באב. החוק אף הכשיר למפרע את חוקי העזר שכבר היו בתוקף. עם זאת, איסור פתיחת "בתי עינוגים" קיים גם במועדים אזרחיים שאינם דתיים, כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה.
תנאי הרישיון של הכבלים והלווין אוסרים שידור תוכן עצמי או תכנים המתורגמים לעברית על ידי קריינות או כתוביות ביום הכיפורים (כולל במתכונת וידאו על פי דרישה). בנוסף על כל זכיין ובעל רישיון נאסר לשדר ביום הכיפורים, ללא כל קשר לתכנים או קהל היעד.
"חוק המרכולים" – תיקון לפקודת העיריות הקובע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה, למעט עסקים להגשת מזון לצריכה במקום, מקומות של עינוג ציבורי וחנויות של תחנות תדלוק, טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים. עד כניסת החוק לתוקף חמש עיריות העבירו בחקיקת בזק חוקי עזר עירוניים להתרת פתיחת עסקים בשבת, אך הם נפסלו על ידי שר הפנים אריה דרעי.
נתונים סטטיסטיים
ע"פ מדד הדת והמדינה שנערך בשנת 2022, נסקר ופורסם על ידי מכון סמית למחקר, רק 25% מהאוכלוסייה היהודית בישראל סבורים כי יש לאסור בחוק על תחבורה ציבורית בשבת, בעוד ש-%75 תומכים במתן היתר, בין אם באמצעות הרשויות המקומיות שיוכלו להסדיר זאת כל אחת עבור תושביה (38%), ובין אם על ידי הממשלה, אשר תחליט על הנתיבים, התכיפות והיקף השירות (37%).
פילוח הממצאים על פי הנתונים שעלו בסקר באשר למידת שמירת השבת של המשתתפים במדגם מלמדת כי בקרב אלה השומרים שבת על פי ההלכה (27% מן המדגם) רובם (74%) תומכים באיסור תחבורה ציבורית בשבת בחקיקה, אך גם בקרב קבוצה זו 26% בדעה כי יש לאפשר לרשויות המקומיות (19%) או לממשלה (7%) להתיר תחבורה ציבורית בשבת. בקרב אלה שהשיבו כי הם שומרים על חלק ממצוות השבת (כגון הדלקת נרות וקידוש) עולה התמיכה במתן היתר לתחבורה ציבורית בשבת באמצעות הממשלה או הרשויות המקומיות לכ-43%.
כמו כן, 25% מהאוכלוסייה היהודית תומכים במתן פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות. 44% בדעה כי יש לקבוע מכסה שנתית מוגבלת של פטורים למצטיינים, ובאשר לשאר, תומכים בגיוס לשירות בצה"ל או לשירות לאומי אזרחי. 31% בדעה כי יש לגייס את כולם לשירות סדיר באורך מלא.
טענות על כפייה בפעילות המנוגדת לחוק
בנוסף לחקיקה הדתית השנוייה במחלוקת, מתקיימת גם פעילות בלתי חוקית שמטרתה כפייה של נורמות דתיות או חרדיות על הציבור או על חלקים ממנו.
בשנים 1949–1951 פעלה בישראל מחתרת יהודית דתית בשם "ברית הקנאים", לשם הקמת מדינת הלכה בישראל. המחתרת כללה כמה עשרות צעירים דתיים, נערים ונערות. חברי המחתרת גנבו נשק וחומרי נפץ, ביצעו פעולות כנגד רכוש של מחללי שבת ומוכרי טרפות, ונעצרו לאחר שנכשלה מזימתם להטיל בכנסת פצצת עשן בעת דיון על גיוס נשים לצה"ל.
לעיתים פעילות זו מתרכזת בתוך המגזר החרדי, כאשר חלקים מתוכו כופים בפועל נורמות מחמירות על השאר. כך למשל קבוצה קיצונית השתלטה על המרחב הציבורי במאה שערים ויצרה בו הפרדה פיזית בין גברים ונשים, וכך גם פועלות בריכוזים חרדיים "משמרות צניעות" – ארגונים מחתרתיים המשליטים את מגמותיהם על ידי נקיטה באיומים ובאלימות כלפי יחידים החורגים מנורמות מסוימות.
במקרים אחרים נעשים ניסיונות להשליט נורמות חרדיות גם על חילונים. כך למשל במשך מספר חודשים בשנות השמונים יודו אבנים לעבר מכוניות שנסעו בשבת בכביש רמות, עורק תחבורה ראשי בירושלים העובר בין שכונות חרדיות; ברחוב בר-אילן בירושלים, ציר תנועה ראשי העובר דרך שכונות חרדיות, במשך 3 שנים התרחשו מהומות שבהן ניסו חרדים למנוע נסיעה בשבת, באמצעות הפגנות סוערות, שכללו ידויי אבנים על מכוניות הנוסעות בשבת, השלכת פחי אשפה ושריפתם וחסימת הכביש ופרצו מהומות על רקע פתיחתם בשבת של חניונים עירוניים.
קווי מהדרין, הם דוגמה לניסיון השלטת נורמה במרחב הציבורי שנקבע על ידי בג"ץ כלא חוקי. אלו קווי תחבורה ציבורית עירוניים ובינעירוניים שבהם הנהיגה אגד כללי תרבות חרדיים, שבמרכזם הפרדה מגדרית לפיה הגברים יושבים במחציתו הקדמית של האוטובוס והנשים במחציתו האחורית, וניסיונות של נוסעים להפר את ההפרדה נענו לעיתים באלימות, עד שבינואר 2011 פסק בג"ץ שהפרדה מגדרית באוטובוס מותרת רק אם היא נעשית מרצון הנוסע.
במקרים מסוימים, היו ניסיונות להשליט נורמות חרדיות מסוימות על ירושלים בכלל. כך במשך מספר שנים התקיימו בירושלים מהומות שמטרתן מניעת מצעדי גאווה, תוך שימוש באיומים ובאלימות.
ראו גם
כפייה אנטי-דתית בישראל
לקריאה נוספת
חיים ה' כהן, "כפייה דתית בישראל", בתוך ספר ברנזון חלק ב', הוצאת נבו תש"ס-2000, עמ' 297
אליעזר דון-יחיא וישעיהו ליברמן, "דת ומדינה – חקיקה דתית", בתוך בנימין נויברגר, אילנה קופמן, קובי שמשי (עורכים) ממשל ופוליטיקה : מקראה במדע-המדינה, עם עובד, 1999, עמ' 316–332.
מנחם אלון, חקיקה דתית בחוקי מדינת ישראל ובשפיטה של בתי משפט ובתי הדין הרבניים, הוצאת הקיבוץ הדתי, 1968.
זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, הוצאת מסילות.
חיים כהן, דת ודין.
שולמית אלוני, ההסדר, הוצאת אותפז.
קישורים חיצוניים
(פורסם בקובץ "הדת והמדינה", הוצאת המפד"ל, תשכ"ד)
מאיר סמורודינסקי, דת: מי כופה?, מצפן, יולי 1964.
דת ומדינה: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: יחסי דת ומדינה | 2024-08-16T13:29:05 |
אינוורסיה ימית | שמאל|ממוזער|320px|תהליך התהוות אינוורסיה מרינית
אינוורסיה מרינית, במטאורולוגיה, היא סוג של אינוורסיה הנובעת מהשפעת ים קר יחסית על מסת אוויר החמה ממנו.
הסבר כללי
התופעה, הנפוצה בעיקר באביב ובקיץ, בפרט באזורים הסובטרופיים, נובעת מקיבולת החום הגבוהה יחסית של מקורות מים גדולים, ובעוד השפעות של התחממות קרינתית והתמוככות גורמות להתחממות בכל שכבות האוויר, הים נותר קריר יחסית.
במעבר גוש האוויר החם יחסית מעל הים הקר, הוא מתקרר בחלקו התחתון ביחס לשאר השכבות - בגבול האנכי של אזור ההשפעה הימי, מתהווה שכבת האינוורסיה המרינית.
התהליך טומן בחובו גם ספיחת לחות, אולם פיזורה מוגבל אל מתחת לאינוורסיה.
התופעה בישראל
320px|ממוזער|שמאל|חתך סכמטי של המצב האטמוספירי הקיצי בישראל: למעלה - אינוורסיה גבוהה, למטה - אינוורסיה נמוכה.
אינוורסיה מרינית נוכחת קבע במהלך רוב חודשי הקיץ, בין השאר גם עקב זרימה מערבית קבועה בהשראת האפיק הפרסי ודומיננטיות הבריזה במישור החוף.
למרות זאת גובהה משתנה תדירות, בין 200-300 מטר ל-1500 מטר ולעיתים יותר - לעיתים תיתכן שתיעדר כליל. לגובה האינוורסיה השפעה מוחשית על עומס החום במישור החוף והשפלה, ובמידה מסוימת גם על שדרת ההר.
ראו גם
אינברסית קרקע
קטגוריה:מטאורולוגיה | 2019-06-01T01:25:25 |
מאורעות תרצו | REDIRECT המרד הערבי הגדול | 2005-06-10T18:46:57 |
Tautiska Giesme | REDIRECT המנון ליטא | 2004-12-31T14:15:19 |
ויקטוריה (אוסטרליה) | ויקטוריה (באנגלית: Victoria) היא אחת משש המדינות המרכיבות את אוסטרליה. היא ממוקמת בצידה הדרום מזרחי של יבשת אוסטרליה ובעלת חוף בדרום המדינה. רק מדינת טסמניה קטנה ממנה בשטחה. על פי הערכה מ-2019 מנתה אוכלוסיית המדינה 6.2 מיליון נפש, השנייה בגודלה בין מדינות אוסטרליה והצפופה ביותר.
בירת ויקטוריה והעיר הראשה בה היא העיר מלבורן שבה מתגוררים כשני שלישים מתושבי המדינה, והיא העיר השנייה בגודלה באוסטרליה.
גאוגרפיה
מדינת ויקטוריה חולקת את נהר המארי כגבול עם מדינת ניו סאות' ויילס בצפון וגבול עם מדינת אוסטרליה הדרומית במערבה. שטחי מדינת ויקטוריה מגוונים מבחינה אקלימית, טופוגרפית וגאוגרפית, ממזג האוויר הרטוב והלח באזור ג'יפסלנד ועד לשטחים הדרום-מזרחיים אשר מכוסים בשלג ונחשבים לאזור "האלפים הוויקטוריאניים" המתקרבים לגובה של 2,000 מטרים מעל פני הים. הר בוגונג הוא ההר הגבוה ביותר באזור, גובהו 1,986 מטר.
בוויקטוריה ישנם שטחים צחיחים, יבשים ומישוריים אשר מתפרסים במערבה ובדרום-מערבה של המדינה. בהשוואה למדינות אוסטרליה האחרות, ויקטוריה נחשבת למדינה שופעת שטחים ירוקים ופוריים והיא המדינה בעלת האחוז הגבוה ביותר של שטחים ירוקים. ישנה סדרה נרחבת של נהרות בוויקטוריה בשל כמויות הגשם הגדולות יחסית. נהר המארי הוא המוכר ביותר והוא הנהר השני בגודלו בדרום מזרח אוסטרליה.
הגאולוגיה של המדינה כוללת הרי געש, מכרות זהב, פחם חום ונפט בלב הים.
השכלה
אוניברסיטת דיקין
האוניברסיטה הקתולית האוסטרלית
אוניברסיטת ויקטוריה, מלבורן
אוניברסיטת לה-טרובה
אוניברסיטת מונש
אוניברסיטת מלבורן
אוניברסיטת RMIT
אוניברסיטת סווינבורן לטכנולוגיה
כלכלה
בנוסף לשירות הייצור במרכז מלבורן, החקלאות מהווה חלק עיקרי בכלכלת ויקטוריה עקב האדמות הפוריות והעשירות והאקלים המתאים. תחומי הפעילות העיקריים בחקלאות ויקטוריה הם ייצוא בקר, מוצרי חלב, בשר כבש, צמר וחיטה (בעיקר בשטחיה המערבים והיבשים של המדינה), עם גידולי פירות וירקות בסביבת מלבורן ונהר המארי. גידול הגפנים ופתיחת יקבים גדלו במהירות רבה בשנות ה-90 של המאה ה-20.
היסטוריה
ספורט
ויקטוריה נחשבת ל"בית" הפוטבול האוסטרלי, אשר חוקיו שונים משל הפוטבול האמריקאי: עשרה מתוך 16 מועדוני הקבוצות של הפוטבול האוסטרלי נמצאים בוויקטוריה. בוויקטוריה נערך גם הגמר הגדול והמסורתי.
סמלי מדינת ויקטוריה
האברש הוורוד הוא הפרח הלאומי של ויקטוריה
הפוסום המקפץ (Leadbeater's Possum) הוא בעל החיים הלאומי של ויקטוריה
הצופית בעלת הקסדה היא הציפור הלאומית של ויקטוריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אוסטרליה: מדינות וטריטוריות | 2023-02-07T18:46:42 |
ויקטוריה (מלטה) | ויקטוריה (במלטית: Victoria) או בשמה הקודם רבאט של גוזו או רק רבאט (Ir-Rabat Għawdex או Rabat) היא העיר הגדולה באי גוזו שבמלטה ומרכזו המנהלי של האי. שמה המקורי של העיר היה "רבאט" או "רבאט של גוזו" (כדי להבדילה מהעיר רבאט שבאי מלטה), אך ב-1887 העניק לה המושל הבריטי את השם "ויקטוריה" לרגל יובל החמישים של המלכה ויקטוריה. עם זאת שני השמות עדיין רווחים, ותושבי העיר מכונים "Rabtin t'Għawdex". העיר שוכנת על רמה במרכז גוזו ואוכלוסייתה מנתה 6,414 תושבים בשנת 2005, היינו, כמעט רבע מתושבי האי.
היסטוריה
ימין|ממוזער|200px|חזית הקתדרלה
ליבה של העיר ברובע המבוצר הקטן (Citadella או Il-Kastel) הנמצא על גבעה בגובה של כ-150 מטר. לפי ממצאים ארכאולוגיים היה קיים יישוב במקום כבר בתקופת האבן, אך העיר בוצרה לראשונה בתקופת הברונזה, בסביבות שנת 1500 לפנה"ס. העיר המשיכה להתפתח בתקופת הפיניקים ובתקופת רומאים.
בתקופת השלטון הערבי קיבלה העיר שכללה בעיקר את הסיטדלה, את השם "רבאט". הסיטדלה הייתה אמורה להעניק מגן לתושבי האי, אך למרות זאת, ב-1551 נשבו כמעט כל 5,000 תושבי העיר והאי על ידי העות'מאנים ועל ידי שודדי ים ברברים, ונשלחו אל שוקי העבדים בלוב.
העיר נותרה בשיממונה עד שההוספיטלרים החלו את בנייתו המחודשת של הרובע המבוצר בשנת 1559. עבודות הבניה נמשכו עד 1603 וכללו את האגף הדרומי הצופה אל העיר שמחוץ לחומות. האגף הצפוני קדום יותר ונבנה בתקופת שלטון אראגון באי. לאחר השלמת הבניה נהגו כל תושבי האזור ללון ברובע, אך לאחר שנוהג זה פסק, נותרה הרובע ריק מתושבים בדרך כלל.
ב-1864 הפכה גוזו לדיוקסיה עצמאית וויקטוריה הייתה למקום מושבו של הבישוף. ב-1887 שונה שמה של רבאט לוויקטוריה (רשמית Città Victoria), והיא חרתה את האותיות VR ("ויקטוריה רגינה" - "המלכה ויקטוריה") על סמלה. באותה הזדמנות זכתה ויקטוריה למעמד של עיר.
כנסיות העיר
בין חומות הרובע המבוצר נמצאת קתדרלת עליית הבתולה שתוכננה על ידי האדריכל לורנצו גאפה (Lorenzo Gafà). הקתדרלה נבנתה בין השנים 1697 ו-1711 במקום הכנסייה שחרבה בשנת 1693 ברעידת אדמה. בשל קשיי מימון, כיפת הקתדרלה מעולם לא הושלמה, אך בתוך הכנסייה נצבעה התקרה בסגנון המדמה את העיין לחשוב כי זו אכן קיימת (Trope l'oeil). הכנסייה החשובה האחרת בעיר מוקדשת לגאורגיוס הקדוש, הקדוש הפטרון של העיר.
קישורים חיצוניים
ויקטוריה באתר הרשמי של האי גוזו
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלטה: ערים
קטגוריה:גוזו
קטגוריה:פיניקים: מושבות | 2023-08-24T06:40:43 |
ויקטוריה, מלטה | REDIRECTויקטוריה (מלטה) | 2004-12-04T12:41:43 |
בוריס טאדיץ' | בוריס טאדיץ' (בסרבית: Борис Тадић, ; נולד ב-15 בינואר 1958) הוא פוליטיקאי סרבי, שכיהן כנשיא השלישי של סרביה, נשיא אחרון של סרביה כרפובליקה במסגרת האיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו (2004–2006) ונשיא ראשון של הרפובליקה של סרביה הנפרדת (2006–2012). הוא פסיכולוג בהכשרתו.
ביוגרפיה
טאדיץ' נולד בעיר סרייבו בבוסניה והרצגובינה לליובה טאדיץ' פילוסוף במקצועו ולנבנקה, פסיכולוגית. סביו נרצחו במלחמת העולם השנייה בקרואטיה על ידי האוסטאשה בשל מוצאם הסרבי ונחשבים לחלק מקורבנות השמדת הלא יהודים במלחמת העולם השנייה.
בנעוריו עבר לבלגרד, שם למד בבית הספר התיכון במגמת פסיכולוגיה. לטאדיץ' תואר בפילוסופיה ופסיכולוגיה. כמו כן לימד פסיכולוגיה בגמנסיה הראשונה בבלגרד. בשנים 1997–2000 כיהן כראש המכון לפוליטיקה, דמוקרטיה וכישורים.
כניסתו לפוליטיקה
בשנת 1990 הצטרף למפלגה הדמוקרטית הסרבית בסרביה וכיהן במספר תפקידים בהם:
מזכיר המפלגה, נשיא המפלגה (כיהן פעמיים, בפעם השנייה לאחר רצח הנשיא הקודם בתפקיד זוראן ג'ינג'יץ').
בשנת 2002 מונה כשר התקשורת של יוגוסלביה, בשנת 2003 נבחר לשר ההגנה של סרביה ומונטנגרו, במסגרת זו ביקר בישראל.
בשנת 2003 נבחר גם לחבר הפרלמנט בסרביה ומונטנגרו מטעם המפלגה הדמוקרטית ושם גם כיהן כיו"ר גוש האופוזיציה הדמוקרטית ושנה לאחר מכן מונה לנשיא המפלגה בעקבות הירצחו של ג'ינג'יץ'.
נשיא סרביה במסגרת האיחוד המדיני עם מונטנגרו 2004–2006
בשנת 2004 נבחר לנשיא סרביה כשזו הייתה חלק מן האיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו, וזאת לאחר שלסרביה לא נתמנה נשיא נבחר במשך כשנתיים. הוא גבר על מועמד המפלגה הרדיקלית (הלאומנית) טומיסלב ניקוליץ' לאחר שני סיבובים, עם 27.3% בסיבוב הראשון ו-53.24% בסיבוב השני, והחל לכהן כנשיא ב-11 ביולי 2004.
ב-1 בדצמבר 2004, אירעה תאונה במהלך נסיעתו בשיירת הנשיא, כאשר סרבי עובד שגרירות ארצות הברית פגע במכוניות בשיירה ונמלט. המקרה הזכיר את ניסיון ההתנקשות בראש הממשלה הסרבי זוראן ג'ינג'יץ' שבועות ספורים לפני הרצחו. חקירה העלתה כי ההתנגשות בשיירה הייתה תאונה ולא הייתה כלל כוונה להתנקש בטאדיץ'.
טאדיץ' היה ראש המדינה הראשון של סרביה שנפגש עם האפיפיור, מפגש זה אירע ב-28 בספטמבר 2005 עת שנפגש עם בנדיקטוס השישה עשר.
נשיא סרביה 2006–2012
ב-5 ביוני 2006 הכריזה סרביה בראשותו על עצמאותה, לאחר פרישת מונטנגרו מהאיחוד המדיני של שתיהן. טאדיץ' אף הניף את דגל סרביה ליד האומות המאוחדות לאחר מכן.
ב-3 בפברואר 2008 נבחר שוב לנשיא סרביה, לראשונה כמדינה נפרדת עצמאית.
ב-4 באפריל 2012 התפטר טאדיץ' מנשיאות סרביה כדי לשפר את סיכויי מפלגתו בבחירות לפרלמנט, והכריז כי יתמודד על תפקיד הנשיא גם בבחירות הקרובות. בבחירות, שהתקיימו ב-6 במאי 2012, העפיל טאדיץ' לסיבוב השני. בסיבוב השני, שהתקיים ב-20 במאי 2012, הובס טאדיץ' על ידי טומיסלב ניקוליץ'.
חיים אישיים
טאדיץ' נשוי ואב לשניים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:נשיאי סרביה היוגוסלבית
קטגוריה:נשיאי סרביה
קטגוריה:שרי ההגנה של סרביה
קטגוריה:סרייבו: אישים
קטגוריה:סרבים שנולדו ב-1958 | 2024-05-11T00:39:45 |
וישנו | שמאל|ממוזער|250px|האל וישנו
וִישְׁנוּ (בהינדי: विष्णु) הוא אחד משלושת האלים "טרימורטי" החשובים ביותר בהינדואיזם, יחד עם ברהמה ושיווה. משמעות השם היא "הנצחי", והוא נודע בתפקידו כמשמר הבריאה בהתגשמויותיו כאווטארים כגון קרישנה וראמה. זוגתו של וישנו היא שריי או לקשמי, אלת השפע והפרנסה. הוא אחת ההתגלויות של ברהמן העליון.
חסידי וישנו מאמינים כי הוא התגשם פעמים רבות בעולם, בכל פעם שהרשע מתגבר ויש צורך בעזרתו. אמונה זו מונצחת בבהגאוואד גיטה בדברי קרישנה: "להגנת הטוב, לתבוסת הרשע ולכינון הצדק אני בא פעם בעידן" (בגוואד גיטה, פרק 4, פסוק 8).
הקבלה ליהדות
ישנן טענות בנוגע לקשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההינדואית לבין היהדות. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין הדמויות ברהמן ושריי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה אימנו ובשמה הקודם שריי (אברהם-ברהמן, שרה - שריי).
דמותו של וישנו
וישנו הוא בעל גון עור כחול כהה או שחור. כפות ידיו ורגליו הן תמיד בצבע אדמדם. בארבע זרועותיו הוא אוחז בארבעה חפצים: קונכיית נשיפה, פרח לוטוס, אלת קרב והסודארשן-צ'קרה, גלגל האש שהוא הנשק העיקרי שלו. השניים הראשונים מיועדים לכבוד הצדיקים בעוד שני כלי הנשק הם עבור הרשעים. הוא רוכב על גארוּדה, נשר מיתולוגי (המופיע בסמל תאילנד). בחלק ניכר מהציורים מציגים אותו נח על נחש או על האוקיינוס, המסמלים שניהם את אי-הסדר.
מהתבוננות בחלקים מסוימים בוודות ניתן לפסוק כי וישנו שונה משאר האלים. הוא המקור לכלל הבריאה, ואילו ה"אלים", הדווים, הם נבראים המשרתים את וישנו לצורכי העולם החומרי. במקורות מסוימים מושווים האלים לזרועותיו של וישנו. אפשר, על פי תפיסה זו, להגדיר את וישנו כאלוהים המונותיאיסטי ואת האלים כמלאכים.
על פי הוודות, וישנו הוא המקור לברהמן, להוויה המופשטת של האלוהות. על פי תפיסה זו וישנו הוא הברהמן העליון או הבהגוואן. התפיסה הרואה כך את וישנו קרויה "וישנויזם". לעומתה, ישנה תפיסה המפרשת את הוודות כך שדווקא ההוויה המופשטת היא העליונה וכי וישנו, לצד שאר האלים, הם התגלמות צורנית נחותה שלה.
התגלויותיו של וישנו
משכנו של וישנו הוא בממלכה הרוחנית הנצחית, הוויקונטהא. על ממלכה זו נאמר כי היא מהווה את הרוב מבין כלל היש. הוויקונטהא כולל אין סוף כוכבים ועולמות, אחד עבור כל התגלות אוותארה של וישנו. על מנת לברוא את הבריאה החומרית מתגלה וישנו בפינה של הבריאה כדמות עצומה בשם מהא-וישנו ("הוישנו הגדול"). מהא וישנו שרוע לו בשנתו ותוך כדי כך כאשר הוא נושף מתרחבים מתוכו אין ספור היקומים החומריים. כאשר הוא שואף הם מתכנסים לתוכו חזרה וזהו החורבן.
בתוך כל אחד מהיקומים הללו מתגלה וישנו כגרבודקשאי-וישנו ("וישנו של מי השפיר") ומשתרע על ים הגרבודקהא ("מי השפיר") הממלא את היקום. אונו הנשגב של וישנו מתגלה כנחש בעל אלפי ראשים אשר מלופף סביב עצמו ומשמש לגרבודקשאי-וישנו כמיטה בעוד ראשיו מסוככים עליו. לאקשמי עצמה מתגלה גם היא לצידו של וישנו ומעסה את רגליו. מטבורו של גרבודקשאי-וישנו צומח פרח לוטוס אשר תפרחתו היא הכוכבים השונים ביקום. בתוכו מתגלה ברהמא, האל היוצר, והוא מופקד על ליצור את היקום מחומר הגלם שיצר וישנו.
לאחר שנברא היקום מתגלה וישנו פעם נוספת כקשירודקשאי-וישנו על כוכב בעל ים חלב וזוהי התגלותו לצורך קיום העולם.
האווטארות של וישנו
וישנו מופיע גם באווטארים, התגלמויותיו עלי אדמות:
מַצְיָה (דג): גרר את הספינה שבנה מָאנוּ (המקביל ההינדית לאדם הראשון) יחד עם שבעת החכמים בעת המבול הגדול לחוף מבטחים בעזרת קרנו ובכך הציל את האנושות.
קוּרְמָה (הצב): בזמן המלחמה בין האלים (דֶוָוס) לאסוּרָאס, ביקשו האלים לחבוץ את ים החלב כדי להכין את משקה האלמוות. הם הציבו הר על האוקיינוס, ליפפו סביבו נחש, וסובבו את ההר כדי לחבוץ את הים. אלא שההר הלך ושקע; כדי להחזיקו במקום וישנו הפך לצב והניח את ההר על גבו. בגרסה אחרת, לפיה חוגגים את הקומבה מלה, הפך וישנו את עצמו לבחורה ואיפשר לברהמה לנוס עם הכד. בגרסה שלישית, כאשר האוקיינוס נחבץ, עלתה ממנו לאקשמי.
וָרָהָה (חזיר הבר): נשלח כדי לחלץ את האדמה מידיו של השד הִירַנְיָיקְשָה שחטף אותה ולקח אותה איתו לתחתית האוקיינוס. הוא ניצח בתום קרב בן אלף שנים.
נָרָסִימְהָה (איש-אריה): הִירַנְיָיקָשִיפּוּ, אחיו של הירנייקשה, גמר אומר לנקום את מות אחיו. הוא צבר במדיטציה כוח (טָפָּס) רב כל כך עד שאיים על יציבות העולם. כדי לפייסו הבטיח לו ברהמה שלעולם לא ימות, לא בידי אל, אדם או חיה, לא ביום ולא בלילה, לא בבית ולא מחוץ לבית. הירנייקשיפו מנסה להרוג את בנו פְּרָהלָדָה, חסיד של וישנו; בתגובה וישנו מתגלם בדמות איש-אריה בשעת דמדומים, והורג אותו על מפתן הארמון כשהוא מחזיק אותו בידיו .
וָמָנָה (הגמד): הפעם מטריד את שלוות האלים השד בָּאלִי, שמקריב קורבנות גדולים כדי להפוך לשליט העולם. בעודו עסוק בהכנות לקורבן הסופי, מופיע לפניו וישנו בדמות ברהמין גמד. הגמד מבקש ממנו שטח ארץ שיוכל לכסות בשלושה צעדים. באלי מגחך למשמע הבקשה, אך נענה לה בכל זאת; אז הופך הגמד לאל וישנו, וזה מכסה בצעדיו את הארץ, את החלל ואת השמיים.
פָּרָשוּרָאמָה ((פאראשו משמעותו גרזן), כלומר ראמה נושא הגרזן): טבח בקְשָטְרִיָיה (מעמד הלוחמים). מסמל את המתח בין הברהמינים לקשטרייה.
ראמה, גיבור האפוס הקלאסי ראמאיינה.
קרישנה שפרט להיותו אווטאר הוא גם אל בעצמו.
בָּלָרָאמָה (איש חזק): אחיו של קרישנה.
קָלְקִי: מעין משיח העתיד לבוא. יבוא בתום העידן (יוּגָה) הנוכחי, רכוב על סוס לבן ובידו חרב בוערת, כדי להחריב את העולם. בחלק מהגרסאות הוא סוס בעצמו.
בעקבות השפעתה של תורת הבודהיזם על ההינדואיזם מחליף לפעמים הבודהה את בלראמה כהתגלמות התשיעית של וישנו.
הפולחן של וישנו
חסידיו העיקריים של וישנו הם הוישנוים, אם כי הינדים רבים סוגדים לו כאחד האלים. סמלם של חסידי וישנו הוא שני פסים אנכיים המסומנים בחימר או אפר קדוש על המצח כשהם מחוברים בתחתיתם בחלק העליון של האף. לעיתים מסמנים אף פס אדום בחינה בין שני הפסים. שני הפסים מסמלים את כפות רגליו של וישנו ואילו הפס האדום מסמל את לקשמי.
מאמינים מסוימים של וישנו עובדים אותו באמצעות שליגרמה, אבן שחורה המצויה למרגלות ההימלאיה המהווה התגלות של וישנו. לעיתים אף דמויות של וישנו המוצבות במקדש נחצבות מאבן זו.
צמח הקשור בצורה הדוקה לווישנו הוא צמח הטולסי ("בזיל קדוש"), צמח מרפא הנחשב לאהוב ביותר על ידי וישנו. עליו של הצמח מוצעים לאל כעיטורים לרגליו או מושחלים לזר המונח על צווארו. מענפיו של הצמח מכינים חרוזים המושחלים למחרוזות תפילה.
בתרבות
האסטרואיד 4034 Vishnu שהתגלה ב-1986 על ידי אלינור הלין נקרא ב-2011 על שמו. האסטרואיד הוא גוף קרוב ארץ ונחשב עם פוטנציאל להתקרבות העלולה לסכן את כדור הארץ.
וישנו מופיע בסרט הקצר "צוות העל של סנג'אי" של Walt Disney Pictures ו-Pixar Animation Studios.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אלים הינדואים
קטגוריה:ראשי פנתאון
קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה שעל שמן כוכב לכת מינורי | 2024-05-26T06:16:05 |
פירומניה | פִּירוֹמַנְיָה (בלועזית: Pyromania – הלחם בסיסים ביוונית: פּיר (πῦρ) = אש, מאניה (μανία) = שיגעון) היא הפרעה נפשית המתבטאת בדחף להצית אש ולחולל שרפות. הפּירוֹמָן (מַצִּיתָן, לפי האקדמיה ללשון העברית), אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה. הפרעת הפירומניה נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, כ-90 אחוזים מהסובלים ממנה הם גברים, לרוב בעלי כישורים חברתיים נמוכים ולקויות למידה אחרות. היא מופיעה לראשונה בטווח הגילים 6–8.
הדחף הפירומני יכול להופיע כהתנהגות אימפולסיבית, כזו הגורמת לפעולה מיידית בלתי מתוכננת מראש וללא רסן ומחשבה מורכבת, או כהתנהגות כפייתית, שהיא ביטוי לקונפליקט פנימי ממושך הגורם לחולה לבצע פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם המוסכמות, החוק והמוסר המקובלים, ואז ייתכן מעשה הצתה שתוכנן בקפידה ובכובד ראש. ישנן גם השערות לפיהן הפירומניה היא ביטוי ליצרים מיניים והורמונליים מודחקים הפורצים החוצה ומוצאים את ביטויים באש, המסמלת עבור המצית הנאה מינית, חום ותשוקה. במובן הפסיכולוגי, ההצתה יכולה לסמל מרד נגד המוסכמות ורצון לביטוי עצמי או מחאה שאינם מוצאים דרך אחרת אל התודעה.
הלוקים בפירומניה נמנים עם חולי הנפש המהווים סכנה לציבור, והם עלולים לגרום נזק בנפש וברכוש, ועל כן לעיתים נשלחים לאשפוז כפוי. אבחנת פירומניה לפי ה-DSM כוללת קריטריונים אלו: יותר ממקרה אחד של הצתת אש מכוונת, תחושת עוררות לפני ההצתה, עניין ומשיכה לאש, תחושת סיפוק או רגיעה בעת או אחרי ההצתה, וההצתה אינה נעשית למטרות רווח כספי, אידאולוגיות, הסתרת פשע, הבעות כעס, או בשל הפרעה אחרת.
הטיפול בפירומניה מנסה להתחקות אחרי הרגשות המודחקים ולהבין את מקורם. ככל הנראה אין יסוד תורשתי להפרעה נפשית זו. טרם נמצאו עדויות מחקריות אשר מספקות לתרומתו של טיפול תרופתי להפרעה זו. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצא כיעיל ביותר לטיפול וכולל אימון לפתרון בעיות, אימון קוגניטיבי בהערכת הסיכונים והרווחים הטמונים בהתנהגות עבריינית, נתינת חיזוקים, התמודדות עם דחפים ועוד.
בשנים האחרונות בוצעו מחקרים המוכיחים כי הפירומניה קשורה בהפרעה באזור במוח הקשור בדחפים ובהתמכרויות. איתור מדויק של אזור ההפרעה במוחו של החולה עשוי לסייע במציאת טיפול ספציפי המתאים לו.
ראו גם
שילוש מקדונלד
קישורים חיצוניים
ד"ר יעקב מרגולין וד"ר אליעזר ויצטום, פירומניה, באתר "The Medical", 9 בינואר 2012.
ד"ר חגית לרנאו, הכבאי-הפירומן מקליפורניה, באתר "ייצור ידע", 27 בנובמבר 2016
יאיר רגב, כבאי-פירומן כחול-לבן, באתר "ייצור ידע", 27 בנובמבר 2016
הערות שוליים
קטגוריה:הפרעות של הרגלים ושל דחפים
קטגוריה:אש | 2024-09-08T15:30:12 |
קאדמון | 250px|ממוזער|שרידי מנזר ויטבי בימינו
קאדמון (באנגלית עתיקה: Cædmon) היה נזיר ומשורר אנגלו-סקסוני ידוע אשר פעל בצפון אנגליה במהלך המאה ה-7. קאדמון הוא אחד המשוררים הבודדים מתקופה זו עליהם יש לנו פרטים ביוגרפיים כלשהם.
לפי ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי מאת ההיסטוריון בן המאה ה-8 בדה ונרביליס, קאדמון החל את דרכו כרועה בקר בסמוך למנזר ויטבי (Whitby Abbey) שביורקשייר. באותן השנים היה קאדמון איש פשוט אשר נמנע משירה בציבור או פעילות אינטלקטואלית כלשהי. אך לפתע, במהלך אחד הימים, לפי ונרביליס מצא עצמו קאדמון מוציא מתוך פיו את מילות שיר הבריאה – שיר שבח לאלוהים בין תשע שורות. הִילדה הקדושה (Saint Hilda of Whitby), אם מנזר, התלהבה למשמע שירו של קאדמון והזמינה אותו אל פנים המנזר. קאדמון השתלב בעבודת המנזר, הפך לנזיר אדוק וחיבר שירים מפעם לפעם. שיר הבריאה הוא הטקסט היחיד המיוחס לקאדמון, ואין לנו מידע לגבי חיבורים אחרים שלו.
שיר הבריאה
קישורים חיצוניים
קאדמון, באתר פרויקט גוטנברג
קאדמון, באתר ארכיון האינטרנט
קטגוריה:משוררים אנגלים
קטגוריה:אנגליה האנגלו-סקסונית: אישים
קטגוריה:נפטרים ב-680 | 2023-10-19T06:41:37 |
משמר הנגב | מִשְׁמַר הַנֶּגֶב הוא קיבוץ בנגב הצפוני, שהוקם כחלק ממבצע י"א הנקודות במוצאי יום כיפור תש"ז, 6 באוקטובר 1946.
גאוגרפיה
משמר הנגב נמצא על שתי גבעות הממוקמות כשני ק"מ דרומית לנחל גרר ופאתי רהט, כעשרים ק"מ צפונית לבאר שבע. היישוב ממוקם על כביש 264, ארבעה ק"מ צפונה מכביש 25 (צומת הנשיא) ועשרה ק"מ דרומה מכביש 40 (צומת בית קמה). הקיבוץ נבנה תחילה על גבעה הנמצאת כחמש מאות מטרים דרומית למרכז היישוב ונקראת בשפת המקום "הגבעה הראשונה". בית העלמין של משמר הנגב, המוכר בשפה המקומית בשם "הגבעה השלישית", ממוקם כחמש מאות מטר צפונית מהקיבוץ. הקיבוץ מוקף במספר בארות ובורות מים: "הבור הביזנטי" (כק"מ צפונה מהקיבוץ), "הבאר הלבנה" (כק"מ צפון-מערבה מהקיבוץ) ועוד. כמו כן את אחד היובלים של נחל גרר, המצוי כק"מ צפונית לקיבוץ, חוצה סכר אשר מאחוריו, מדי חורף נוצר אגם עונתי. תל שרע נמצא כארבעה ק"מ מערבית מהקיבוץ.
מקור השם
השטח עליו הוקם הקיבוץ נקרא אדמות 'עזאליה' (צבי בערבית). השם הארעי של הנקודה היה ביר-מנסור על שם באר סמוכה ובהמשך החליטו חברי הקיבוץ באספה לקרוא ליישוב משמר הנגב, כאות למיקומו של הקיבוץ בקצהו הצפוני של הנגב, דרומית לנחל גרר המוזכר במקרא כגבולו הצפוני של הנגב.
היסטוריה
מצודת בורוכוב
170px|ממוזער|שמאל|פסלו של דב בר בורוכוב בקיבוץ משמר הנגב
הקיבוץ הוקם על אדמות בביר מנסורה שנרכשו בראשית שנות השלושים על ידי משה סמילנסקי ונגאלו מאוחר יותר על ידי הקק"ל. המייסדים היו יוצאי פולין וליטא שהשתייכו לתנועת "הנוער הבורוכובי" שנכללה במפלגת פועלי ציון שמאל. גרעין ההתיישבות כונה "מצודת בורוכוב" ובראשיתו חנה כפלוגת עבודה על יד כפר סבא. עוד כפלוגת עבודה הקבוצה קלטה חברי תנועה מצרפת, בלגיה ופולין ניצולי השואה. ב-1946 מצודת בורוכוב התקבלה לקיבוץ המאוחד.
העלייה לקרקע
משמר הנגב הוקמה כחלק ממבצע 11 הנקודות בנגב. מספר שעות לאחר סיום צום יום הכיפורים תש"ז החלו חברי הקבוצה בהעמסת הציוד על המשאיות ובסביבות חצות יצאו בסתר מרוחמה לכיוון הנקודה המיועדת להתיישבות. השתתפו במבצע כ־40 חברים ובאמצעות מספר משאיות וכלי רכב שונים הביאו ציוד להקמת צריפים ראשונים. התנועה לנקודה עברה בשלום והשיירה לא נתגלתה. הקמת המבנים הראשונים בקיבוץ נמשכה למעשה מספר ימים. העלייה עצמה נעשתה במתכונת הדומה לחומה ומגדל מבחינת ריכוז מאמץ של מספר רב יחסית של אנשים להקמה מהירה של התיישבות חדשה בשטח. אבל, החומה הייתה רק גדר תיל. המגדל היה מגדל עץ עם חבית מים. כמו כן הוקמו מספר צריפים שהובאו במשאיות ואוהלים. לאחר שנה הועתק הקיבוץ למקומו הנוכחי על גבעה שכנה כ-500 מטר צפונה. שרידי נקודת ההתיישבות הראשונה נמצאים כיום כמה מטרים מחוץ לגדר הדרומית של היישוב ונקראים "הגבעה הראשונה".
השנים הראשונות
עם העלייה על הקרקע אוחד הגוף עם גרעין של המחנות העולים מהכשרת חפציבה וכעבור שנה עם גרעין מהנוער העובד. בעצם ימי המצור הגיעה קבוצת חניכים מן התנועה בארגנטינה. לאורך השנים הצטרפו לקיבוץ עולים מתנועת דרור מצפון אפריקה, בלגיה, צרפת וארגנטינה, גרעינים מהנוער העובד, קבוצות מעליית הנוער וכן עולים מברית המועצות.
עד תום מלחמת השחרור מספר האנשים במקום היה מועט כדי החזקת הנקודה, חריש האדמות ועבודה בקו המים לנגב. שאר החברים עבדו לפרנסת הקיבוץ בגבעת ברנר ובמפעל ים המלח בסדום. החורף של תש"ז –תש"ח היה מן השחונים ביותר והיווה הקדמה לשנות בצורת מרובות. עם פרוץ מלחמת השחרור גויסו החברים לפלמ"ח (חטיבת הנגב) והשתתפו בפעולות המבצעיות בחזית הנגב. במחצית השנייה של שנת 1948 מיד לאחר הקמת המדינה, במהלך הקרבות מלחמת העצמאות הצטרף לקיבוץ איש ההגנה והמוסד לעליה ב', סם שולמן יהודי אמריקאי שהיה פעיל משנת 1946 בהעפלה. הוא היה מהמתנדבים האמריקאים שהפליגו על אניות המעפילים אקסודוס 1947, העצמאות וקיבוץ גלויות.
התבססות הישוב
החל מאמצע שנות ה-60 עם ההכרה שאין לבסס קיום על חקלאות בלבד, נוסד המפעל התעשייתי הראשון ("פוליביד") ובעקבותיו מפעל אלקטרוני ("פאמא"). החברה נעשתה רב-גילאית ורבת פנים עם הצטרפות משפחות צעירות, עולים מרוסיה והורי חברים. תפקידו של הקיבוץ המאוחד מתדלדל והדור השני תופס מקום הולך וגדל בהנהגת הקיבוץ. בית הספר העממי והתיכון עוברים למסגרות אזוריות וב־1978 נוסד אולפן לעולים חדשים. לאורך השנים מרכז הכובד עובר מן הקולקטיב אל המשפחה הגרעינית במקביל למעבר מצריכה של מחסור אל רמת חיים סבירה ומשתפרת.
תכנון היישוב הופקד בידי האדריכל שמואל ביקלס אשר תכנן בו גם את בית התרבות "בית בורוכוב" (1957) ואת המועדון לחבר (1966). בשנות השמונים נכנס הקיבוץ לחובות כספיים גדולים כחלק ממשבר הקיבוצים ובעקבות כך בשנת 1994 החל תהליך של הפרטה. בשנת 2003 הצביעו רוב חברי הקיבוץ על שינוי יסודי בתקנון לעבר הפרטה, לפיו תומחרו שירותי הקיבוץ ונקבעו משכורות לחברי הקיבוץ כך שהוא איננו עוד קיבוץ שיתופי.
ענפי הקיבוץ
ענפי חקלאות
ממוזער|320px|מבט נוף ממשמר הנגב מערבה לפני השקיעה
לקיבוץ יש אדמות חקלאיות רבות. ממוצע הגשמים באזור הוא 220 מ"מ בשנה, מה שמאפשר גידולי שדה בקושי רב. לאורך השנים הקיבוץ פיתח חקלאות שלחין המספקת חלק ניכר מהתנובה החקלאית של הקיבוץ. הקיבוץ הקים יחד עם קיבוץ בית קמה את חברת "שקמה גידולי שדה". בקיבוץ הייתה גם רפת אשר גם היא בשותפות כלכלית עם קיבוץ בית קמה לאחר מכן הרפת עברה גם היא לבית קמה ונשארה שיתופית
. בעבר היו בקיבוץ ענפי חקלאות רבים: דיר, מטע, לול ועוד. ענפים אלו נסגרו לאורך השנים ובמיוחד החל משנות ה-80.
ענפי תעשייה ושירותים
שני מפעלים למוצרי פוליסטרן (פוליבִּיד ופוליבֵד).
מפעל לייצור פנל מבודד לבנייה בשם "מבנה דרום" הממוקם בבאר שבע
גן אירועים המופעל בשיתוף עם חברת זר מעדנים ואירועים בע"מ
שירותי ניהול לא.ס.פ. דודאים
בתי מלאכה קטנים למיניהם
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
מבנים היסטוריים במשמר הנגב
סיפור מקומי, מסע על ציר הזמן של משמר הנגב
הקמת 11 יישובים חדשים בנגב: בניה, קדמה, גלאון, שובל, משמר הנגב, תקומה, בארי, כפר דרום, נבטים וחצרים. יומני כרמל 1946 (התחלה2:20)
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1946
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן שמואל ביקלס
קטגוריה:11 הנקודות
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:הנגב: יישובים
*
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-08-28T10:22:13 |
אבסולוטיזם | אַבְּסוֹלוּטִיזְם הוא החלטיות. | 2024-01-27T21:24:11 |
ליבידו | לִיבִּידוֹ (מלעז: libido; בעברית: חימדון) הוא הדחף המיני הכולל של האדם המייצג את יצר החיים. הכינוי ניתן על ידי זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, לאנרגיה המינית (הפסיכוסקסואלית), שהיא, לדעתו, אחד משני הכוחות המניעים את הנפש. הליבידו איננו יצר המין כפשוטו, אלא מכלול גורמים המשפיעים על עיצוב האגו, ושמקורם בדחפים מיניים מולדים ונרכשים כאחד.
פרויד טען בתאוריית הדחף שלו, כי ה"איד" (האני המולד) מונחה על ידי דחפים של מין ואלימות, המונחים על ידי הרצון להפיק הנאה. הליבידו הוא מרכיב המין שב"איד". פרויד בחר במונח זה על מנת לתאר את האנרגיה הנפשית העומדת בבסיס האינסטינקטים המיניים. אינסטינקטים אלו קשורים לאזורי הגוף השונים (האזורים הארוטוגניים) ומנחים את השלבים השונים בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית. הליבידו מייצג את יצר החיים, ושוכן באיד לצד יצר המוות. על פי פרויד, כל הדחפים הבלתי מודעים ניתנים לחלוקה לדחפי מין ואלימות, ואלו מהווים את המניע העיקרי לכל התנהגות אנושית.
מבחינה תאורטית פרויד טען שהרגשות הם נגזרות של דחפים ומשאלות. האנרגיה הנפשית של רגשות היא האנרגיה של הדחפים, ובעיקר של ליבידו ושל תוקפנות. ניתוח תכנים נפשיים ודינמיקות של המטופל מחייב היכרות אישית של המטפל עם התכנים הנפשיים והדינמיקות של עצמו, ולדעת פרויד אין זה מספיק לקרוא על כך בספר תאורטי. על פי פרויד יש הבדל חשוב בין ההכרות של הדינמיקות ובין ההתעוררות שלהן בפועל בשעת מעשה – התעוררות של אנרגיות של איד שעלולה לטשטש את עבודת האגו של המטפל.
קרל גוסטב יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, השתמש גם הוא במושג הליבידו אך לאו דווקא כגורם מיני, אלא כשם כולל לאנרגיה הנפשית המניעה את ההתנהגות.
הליבידו הוא מושג מרכזי בתאוריה הפסיכואנליטית. למרות שתאוריה זו מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע. קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.
פרספקטיבות פסיכולוגיות
פסיכואנליזה
זיגמונד פרויד, שנחשב ליוזם של השימוש המודרני במונח, מגדיר ליבידו כ"האנרגיה, שמתייחסים אליה במובן כמותי...של אותם אינסטינקטים שיש להם קשר לכל מה שאפשר לכלול תחת המילה 'אהבה'"S. Freud, Group Psychology and the Analysis of the Ego, 1959. זוהי האנרגיה האינסטנקטיבית של הכוח, שכלולה בתוך מה שפרויד הגדיר כ"איד". המבנה הלא-מודע לחלוטין של הנפש. פרויד גם הסביר כי ישנו קשר מקביל לרעב, לרצון לשלוט, וכן הלאה, בהתעקש על כך שמדובר באינסטינקט בסיסי טבוע בכל בני האדם.
פרויד פיתח את הרעיון של סדרת שלבים התפתחותיים במסגרתה הליבידו מתקבע על אזורים אירוגניים שונים. השלב הראשון הוא השלב האוראלי (המתבטא מהנאת התינוק מתהליך ההנקה), לאחר מכן בשלב האנאלי (המתבטא בהנאת הפעוט משליטה על צרכיו), לאחר מכן השלב הפאלי, דרך שלב המודל הפסיכוסקסואלי (במסגרתו הליבידו רדום) עד שהוא מתחדש במסגרת השלב הג'ניטליSigmund Freud, New Introductory Lectures on Psychoanalysis (PFL 2) p. 131. (קרל אברהם לאחר מכן יוסיף תת-חלוקה בשלבים האוראליים והאנאליים)Otto Fenichel, The Psychoanalytic Theory of Neurosis (1946)p. 101.
פרויד הצביע על כך שהדחפים הליבידינליים יכולים להתנגש עם המוסכמות של התנהגות מתורבתת, המיוצגים בנפש על ידי הסופר-אגו במודל הנפש הפרוידיאני. מה שמוביל למתחים ולהפרעות אצל הפרט זה הצורך להיות מותאם לחברה ולשלוט בליבידו, מה שמניע את השימוש במנגנוני הגנה כדי להפיג את האנרגיה הנפשית של הצרכים הלא-ממומשים והלא-מודעים האלו לצורות ביטוי אחרות. שימוש מופרז בהגנות אלו עלול לגרום לנוירוזה. מטרה עיקרית של הפסיכואנליזה היא להביא את דחפי האיד לתודעה של האדם, מה שיאפשר לאותם דחפים להתקיים באופן ישיר ובכך להפחית את התלות של המטופל בהגנות האגו.
פרויד הסתכל על הליבידו כמעבר דרך סדרה של שלבים התפתחותיים (במסגרת המודל הפסיכוסקסואלי) אצל הפרט. כישלון בהסתגלות לדרישות בשלבים השונים עלולה לגרום לאנרגיה הליבידיניאלית להיות "חסומה" או להיכנס לקיבעון בשלבים אלו, ובכך ליצור תכונות אופי פתולוגיות מסוימות בבגרות. לפיכך היה האדם הפסיכופאתולוגי של פרויד אדם בלתי-בוגר, ומטרתה של הפסיכואנליזה הייתה להביא לעוררות המודעות לקיבעונות אלו, כך שאנרגיית הליבידו תשתחרר ותהיה זמינה לשימוש מודע בסוג כלשהו של סובלימציה מובנית.
פסיכולוגיה אנליטית
על פי הפסיכולוג השווייצרי, קרל גוסטב יונג, הליבידו מזוהה כמכלול של אנרגיה נפשית, ולא מוגבל לתשוקה מינית בלבדP. Gay, Freud (1989) p. 397. כפי שקובע יונג ב"תפיסת הליבידו"“The Concept of Libido,” Collected Works Vol. 5, par. 194. "[ליבידו] מציין רצון/תשוקה או דחף אשר אינו מבוקר על ידי כל סוג של סמכות, מוסרית או אחרת. הליבידו הוא תיאבון במצבו הטבעי. מנקודת מבט גנטית מדובר בצרכים גופניים כמו רעב, צמא, שינה ומין ומצבים רגשיים או משפיעים, המהווים את מהות הליבידו." הדואליות יוצרת את האנרגיה (או הליבידו) של הנפש, אשר יונג טוען שמתבטא רק דרך סמלים: "זוהי האנרגיה המתבטאת בתהליך החיים ונתפסת באופן סובייקטיבי כמאמץ ותשוקה" (Ellenberger, 697). סמלים אלו עשויים להתבטא כ"דימויי פנטזיה" שמגלמים את התוכן של הליבידו בתהליך הפסיכואנליזה, או חסרי כל צורה מוגדרת“The Technique of Differentiation,” Collected Works Vol. 7, par. 345.. התשוקה, שלרוב נתפסת ככמיהה נפשית, תנועה, עקירה ובנייה מחדש, באה לידי ביטוי בצורות מוגדרות אשר ניתן לתפוס באמצעות תהליכי אנליזה.
בהגדרה צרה יותר, הליבידו מתייחס גם לדחפים של הפרט לעסוק בפעילות מינית, ואת ההיפוך של זה, כוחות הרסניים (mortido או destrudo) Eric Berne, A Layman's Guide to Psychiatry and Psychoanalysis (1976) p. 69 and 101.
גורמים המשפיעים על הליבידו
מרכיבים אנדוגניים
הליבידו לרוב נשלט על ידי פעילות של המערכת המזולימבית (הטגמנטום הגחוני וגרעין האקומבנס). כתוצאה מכך, לדופמין ולעוקבי האמינו שמווסתים את הנוירוטרנסמינציה של הדופמין, יש תפקיד קריטי בוויסות הליבידו.
נוירוטרנסמיטורים אחרים, נוירופפטידים והורמוני מין שמשפיעים על הדחפים המיניים על ידי שינוי הפעילות במסלול זה כוללים:
טסטוסטרון (קורלציה ישירה) - ואנדרוגנים אחרים
אסטרוגן (קורלציה ישירה) - והורמוני מין נשיים אחרים קשוריםZiegler, T. E. (2007). Female sexual motivation during non-fertile periods: a primate phenomenon. Hormones and Behavior, 51(1), 1–2
פרוגסטרוןZiegler, T. E. (2007). Female sexual motivation during non-fertile periods: a primate phenomenon. Hormones and Behavior, 51(1), 1–2 (קורלציה הפוכה)
אוקסיטוצין (קורלציה ישירה)
סרוטונין (קורלציה הפוכה)
נוראדרנלין
אצטילכוליןInt J Impot Res. 2000 Oct;12 Suppl 4:S26-33.
רמות הורמוני מין והמחזור החודשי
לתשוקה של אישה למין יש קורלציה למחזור החודשי שלה, כאשר נשים רבות חשות תשוקה מינית מוגברת בימים אחדים לפני הביוץ, שיא תקופת הפוריות שלה, אשר לרוב מתרחשת כיומיים לפני הביוץ שלה. מחזוריות זו קשורה לשינויים ברמות הטסטוסטרון של האישה במהלך המחזור החודשי. לפי גבריאל ליכטרמן, לרמות הטסטוסטרון יש השפעה ישירה על התעניינותה של האישה במין. לדבריה, רמות הטסטוסטרון עולה בהדרגה מיום ה -24 למחזור הווסת של האישה עד לביוץ ביום ה -14 של המחזור הבא, ובמהלך תקופה זו תשוקתה של האישה למין עולה בעקביות. היום ה -13 הוא בדרך כלל היום עם רמות הטסטוסטרון הגבוהות ביותר. בשבוע שלאחר הביוץ, רמת הטסטוסטרון היא הנמוכה ביותר וכתוצאה מכך נשים יחוו פחות עניין במין. כמו כן, במהלך שבוע הביוץ הבא אחריו, רמות הפרוגסטרון בעלייה, וכתוצאה מכך האישה יכולה לחוות קשיים בהגעה לאורגזמה. אף על פי שהימים האחרונים של המחזור החודשי מאופיינים ברמת טסטוסטרון קבועה, רמת הליבידו של נשים עשויה דווקא לעלות כתוצאה מהתעבות של רירית הרחם, מה שגורם לגירוי קצות העצבים ולעלייה ברמת העוררות המינית. בימים אלו רמת האסטרוגן יורדת, מה שגורם לירידה ברמת סיכוך הנרתיק.
גורמים פסיכולוגיים וחברתיים
ישנם מספר גורמים פסיכולוגיים וחברתיים שעלולים להביא לירידה ברמת החשק המיני. גורמים אלו יכולים לכלול מחסור בפרטיות או באינטימיות, דחק או עייפות, חוסר ריכוז או דיכאון. גורמי לחץ סביבתיים, למשל חשיפה ממושכת וארוכה לרעש או תאורה חזקים מידי יכולים גם הם להשפיע על הליבידו. גורמים אחרים כוללים התעללות מינית בעבר, תקיפה, טראומה או הזנחה, בעיות של דימוי גוף וחרדה מפני מעורבות בפעילות מיניתYalom, I.D., Love's Executioner and Other Tales of Psychotherapy. New York: Basic Books, 1989. ..
גורמים פיזיולוגיים
גורמים פיזיולוגיים שיש להם השפעה על הליבידו יכולים לכלול בעיות הקשורות במערכת האנדוקרינית, כמו למשל תת-פעילות של בלוטת התריס, השפעה של תרופות מרשם שונות (כמו למשל Flutamide) והכושר הפיזיולוגי של בן-הזוג, ושאר גורמים שונים באורח החייםPsychology Today – The orgasm Wars .
בקרב גברים, תדירות השפיכה משפיעה על רמות הטסטוסטרון, שהוא הורמון מקדם-ליבידו. מחקר שנערך בקרב 28 גברים בגילאי 21–45, מצא כי אצל כל אחד מהנחקרים (פרט לאחד) רמות השיא של הטסטוסטרון (145.7% מהבסיס - [117.8%–197.3%]) היו ביום השביעי להימנעות משפיכה.
אצל נשים אנמיה יכולה להיות גורם לירידה בליבידו כתוצאה מירידה ברמות הברזל בדם עקב המחזור החודשי.
תרופות
ישנם אנשים אשר מנסים לגרום להפחתה מכוונת בליבידו שלהם על ידי שימוש בחומרים אן-אפרודיזיאקייםRebal Jr, Ronald F., Robert A. Faguet, and Sherwyn M. Woods. "Unusual sexual syndromes." Extraordinary Disorders of Human Behavior. Springer US, 1982. 121-154.. חומרים אפרודיזיאקיים, כמו למשל חומרים מגרי-דופאמין, יכולים להגביר את החשק המיני. מצד שני, ליבידו מופחת הוא לעיתים קרובות יאטרוגני, ויכול להיגרם על ידי מגוון רחב של תרופות כמו למשל אמצעי מניעה הורמונליים, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות אנטי פסיכוטיות, חוסמי בטא ועוד.
טסטוסטרון הוא אחד מהגורמים השולטים בליבידו אצל בני אדם. מחקרים חדשים. מראים שאמצעים הורמונליים למניעת הריון כמו למשל גלולות (המכילות שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון) יכולים לגרום לירידה בליבידו אצל נשים כתוצאה מהעלאת רמות של חומרים קושרים להורמוני גלובולינים (SHBG). ה-SHBG נקשרים להורמוני המין, כולל טסטוסטרון, ומשבשים את זמינותם. מחקרים מראים כי גם לאחר סיום השימוש באמצעי מניעה הורמונליים, רמות ה-SHBG נשארות גבוהות ואין נתונים מהימנים כדי לקבוע מתי רמות אלו ירדו..
השפעת הגיל
ישנן השערות שהועלו במחקרים שגברים מגיעים לשיא הכושר המיני שלהם בגילאי העשרה, בעוד נשים מגיעות אליו בעשור השלישי-רביעי לחייהן (השערות)Reconceiving the second sex Marcia Claire Inhorn – 2009Principles and practice of adult health nursing Patricia Gauntlett Beare. הזינוק ברמות הטסטוסטרון מגיע אצל זכרים בגיל ההתבגרות, וכתוצאה מכך גורם לחשקים מיניים קיצוניים אשר מגיעים לשיאם בגילאי 15–16, ולאחר מכן יורדים בהדרגה לאורך החיים. לעומת זאת, הליבידו הנשי גובר באיטיות במהלך גיל ההתבגרות ושיאו הוא באמצע שנות השלושים לחיי האישהSex, time, and power retrieved 6 February 2012. הרמות בפועל של הטסטוסטרון והאסטרוגן, המשפיעים על הדחפים המיניים של האדם, משתנים משמעותית במהלך החיים.
ראו גם
תסביך אדיפוס
מודל הנפש הפרוידיאני
אפרודיזיאק
אן-אפרודיזיאק
תשוקה מינית
קישורים חיצוניים
ליבידו - הגדרה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
שיקום מיני - הזכות לחרות מינית / ד"ר רפי חרותי וד"ר רונית אלוני, באתר פסיכולוגיה עברית
הערות שוליים
קטגוריה:מיניות
קטגוריה:אנרגיה ודחפים | 2024-03-29T12:35:22 |
פיטוגיאוגרפיה | REDIRECT פיטוגאוגרפיה | 2004-12-04T14:40:09 |
אי אלימות | REDIRECT אי-אלימות | 2004-12-04T16:37:24 |
ויקטוריה | קטגוריה:שמות פרטיים לנשים | 2023-06-07T12:27:50 |
פירומן | הפניה פירומניה | 2016-11-29T20:41:52 |
תנועה פריסטלטית | שמאל|ממוזער|250px
תנועה פּריסְטָלְטית (באנגלית: Peristaltic movement) היא תנועה גלית של שרירים בגופם של בעלי חיים, הגורמת לדחיפת חומרים שונים דרך צינורות בגוף.
תנועה פריסטלטית מתרחשת בוושט, בו נדחף המזון מהפה אל הקיבה; במעי, בו נדחפים המזון המעוכל ובעיקר הפסולת במורד המעי, עד להגיעם אל פי הטבעת; ובכליות, מהן נדחף השתן אל שלפוחית השתן.
תנועה פריסטלטית בקיבה נגרמת גם כשהיא ריקה, כשבעל החיים חש רעב. ההתכווצויות הקיבה בתנועה פריסטלטית גורמת לקרקורי בטן. התהליך מואץ על ידי אותות עצביים שמגיעים ממרכז הרעב שבהיפותלמוס.
התנועה הפריסטלטית נגרמת על ידי שרירים חלקים בלתי-רצוניים המופעלים על ידי מערכת העצבים האוטונומית. התנועה הפריסטלטית מאפשרת את הנעת התוכן המצוי בצינור של בעל החיים גם כאשר התנועה היא בכיוון המנוגד לכוח הכבידה. כך, למשל, ינוע המזון במורד הוושט אל הקיבה גם כשאדם מבצע עמידת ראש.
כאשר הפריסטלטיקה גבוהה, נוצרת צואה המכונה "שלשול" וכאשר הפריסטלטיקה נמוכה נוצרת צואה יבשה במיוחד.
אצל בני אדם פריסטלטיקה תקינה היא תנועה כל 5-20 שניות. תנועה אחת לדקה מוגדרת כפריסטלטיקה איטית ותנועה כל שלש שניות מוגדרת כפריסטלטיקה מהירה.
ראו גם
מכלול הנדידה המוטורית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פיזיולוגיה
קטגוריה:מערכת העיכול | 2021-11-26T02:15:20 |
פיינטבול | שמאל|ממוזער|250px|שחקן פיינטבול
פיינטבול (באנגלית: Paintball - כדור צבע) הוא משחק בו נעשה שימוש ברובים היורים כדורי צבע המתנפצים ומותירים סימן במקום בו פגעו. המשחק מדמה לחימה בשטח בנוי ופתוח, ומעבר להיותו ענף ספורט מוכר (אך לא ספורט אולימפי), הספורט פופולרי גם עבור חובבנים במגוון פעילויות. צבאות שונים משתמשים בכלי המשחק לצורכי אימונים, בעיקר כיוון שהוא מאפשר שימוש באויב דינמי (בניגוד למטרות), אך גם אימון טכני, כיוון שהלוחמים עשויים להיפגע.
משחקי הפיינטבול מחולקים למספר סוגים:
פיינטבול רגיל (משחקי הדמיה) - משחקים אלו משוחקים בזירות מסוגים שונים, בהן מדומים תנאי שדה קרב אמיתי (בניינים, עצים וכו').
ליגת פיינטבול - משחקי פיינטבול במסגרת ליגה שבה משתתפות קבוצות המתחרות זו בזו במטרה לנצח ולהוביל בטבלאות הניקוד של הליגה.
אימונים צבאיים - משחק הפיינטבול מדמה שדה קרב ומאפשר תרגול וביצוע משימות ללא סיכון הלוחמים.
קליעה למטרה עם רובה וכדורי פיינטבול.
היסטוריה
בשנת 1970, הגה ג'יימס הייל (James Hale) את הרעיון לבנות אקדח שיורה כדורי צבע, מטרת האקדח הייתה סימון עצים ובעלי חיים בשטח החווה. ג'יימס היה זה שרשם פטנט על רובה הצבע הראשון.
בשנת 1981, בניו המפשייר, עלה לראשונה הרעיון למשחק לחימה שמבוסס על רובי צבע שידוע היום בשם "פיינטבול".
משחק הפיינטבול הראשון התקיים בתאריך 27 ביוני 1981. במשחק זה השתתפו 12 שחקנים שהתחרו אחד בשני במשחק "תפוס את הדגל". השחקנים השתמשו באקדחים מסוג שלא יועדו למשחק והיו מוגבלים מאוד מבחינת קצב ירי וכמות כדורים במחסנית. המיגון של השחקנים כלל רק משקפי מגן על העיניים.
בשנת 1982 נפתח מגרש הפיינטבול הראשון ברוצ'סטר, ניו יורק על ידי קיילב סטרונג (Caleb Strong).
אגודת הפיינטבול הראשונה נוסדה בשנת 1988. משם הספורט הלך והתפתח במהירות.
נוסדה ליגה מקצועית לקבוצות פיינטבול בארצות הברית NPPL - National Proffessional Paintball League והתחילה סדרת משחקים שנדדה בין מגרשי פיינטבול בארצות הברית.
בשנת 1991 הגיע הפיינטבול גם לצרפת, דנמרק ולמדינות נוספות באירופה, משם ליבשות נוספות.
בישראל ישנם מספר אתרים שבהם ניתן לשחק פיינטבול ואף יש גם ליגת פיינטבול בישראל.
ציוד פיינטבול
הציוד במשחק הפיינטבול כולל רובה פיינטבול, ציוד מיגון וציוד עזר.
רובה פיינטבול
רובה הפיינטבול (Marker) הוא כלי שתפקידו לדמות רובה במשחק הפיינטבול באמצעות סימון היריב בצבע. הרובה מורכב מידית אחיזה, הדק שתפקידו להפעיל את מנגנון הירי, מנגנון ירי מכני או אלקטרוני וקנה שתפקידו לשלוט בבליסטיקה הפנימית והחיצונית של כדור הצבע ולכוון את הכדור למטרה. הקנה לרוב מחורר ומגיע באורכים שונים, והעיצוב שלו נועד להגביר את טווח הירי ולשמור על דיוק ועקביות של תנועת הכדור. לחלק העליון של רובה הפיינטבול מחוברת מחסנית (Loader או Hopper) ממנה נטענים כדורי צבע אל הרובה באמצעות כוח המשיכה, במחסניות פשוטות, או באמצעות מנגנון אלקטרוני במחסניות מורכבות יותר. לרובה הפיינטבול מחובר מיכל גז לצורך ביצוע הירי. מיכל הגז מכיל לרוב אוויר דחוס או פחמן דו-חמצני (CO2). הירי מבוצע על ידי לחיצה על ההדק, שיוצרת פרץ אוויר דחוס או פחמן דו-חמצני מהמיכל. פרץ הגז דוחף את כדור הפיינטבול אל הקנה.
ציוד מיגון
כלי המיגון החשוב ביותר במשחק הפיינטבול הוא מסיכה או משקפי מגן. מטרתם להגן על הפנים, ובעיקר על העיניים, מפני פגיעה ישירה של כדור פיינטבול. שופט במשחק פיינטבול לרוב יסמן עצמו על ידי מסיכה בצבע שונה מיתר השחקנים. מגן חשוב נוסף הוא מגן מפשעה ובנוסף לכך ניתן להשתמש בכפפות, מגן צוואר, חולצות ומכנסיים מרופדים.
ציוד עזר
שחקני פיינטבול ספורטיבי המתחרים במסגרות חובבניות או מקצועיות לעיתים משתמשים בציוד עזר נוסף: מיכלי כדורים שנועדו לשאת כדורי צבע נוספים במהלך המשחק ולמלא את המחסנית כאשר אוזלים הכדורים; חוטר לניקוי הקנה במידה וכדור צבע נשבר בתוך הקנה ומפריע לביצוע ירי; מגני ברכיים שנועדו לאפשר לרדת לכריעה בקלות ובנוחות רבה יותר במהלך המשחק, ולמנוע פציעות.
ראו גם
איירסופט
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ענפי ספורט
קטגוריה:משחקי מלחמה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות | 2024-08-18T19:41:41 |
אבא גוריו | שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר בשפת המקור
אַבָּא גוֹרְיוֹ (בצרפתית: Le Père Goriot) הוא רומן של הסופר והמחזאי אונורה דה בלזק. הרומן הוא חלק ממכלול הרומנים והסיפורים של בלזק שזכה לשם "הקומדיה האנושית", ושייך, לפי החלוקה של בלזק עצמו, לקטגוריה "תמונות מהחיים הפרטיים". עלילת הרומן מתרחשת ב-1819, ונסובה אודות שלוש דמויות עיקריות: הקשיש ז'אן יואקים גוריו, המכונה אבא גוריו, פושע נמלט בשם ז'אק קולן, וסטודנט תמים מהפרובינציה בשם אז'ן דה ראסטיניאק. השלושה מתגוררים, יחד עם דמויות נוספות, באכסניה של מאדאם ווֹקר בפריז.
הרומן, שכתיבתו הושלמה בספטמבר 1834, פורסם בין 4 בדצמבר 1834 ל-26 בינואר 1835 בכתב-העת La revue de Paris בארבעה חלקים. הוא נחשב לאחד הרומנים החשובים ביותר של בלזק, שבו עשה הסופר לראשונה שימוש נרחב בדמויות שכבר הופיעו ביצירות קודמות שלו, טכניקה ספרותית שהייתה ייחודית לבלזק. אבא גוריו מייצג את הדגם המובהק של הרומן הריאליסטי, שבלזק נחשב אביו מולידו.
עלילת הרומן
עלילת הרומן נפתחת בתיאור מקיף של האכסניה של מאדאם ווקר, שבה מתגוררים ראסטיניאק, אבא גוריו וקולן, ששוהה במקום תחת השם הבדוי ווטרן. גוריו, יצרן אטריות שפרש מעסקיו, הוציא את כל הונו על שתי בנותיו, דלפי ואנסטסיה, שמנצלות את אהבתו כדי לסחוט ממנו עוד ועוד כספים. הוא זוכה ליחס מלגלג מצד שאר הדמויות באכסניה, מלבד ראסטיניאק והסטודנט לרפואה ביאנשון.
ראסטיניאק, שמבקש לחדור אל החברה הגבוהה בפריז, מתקשה להסתגל לגינונים ולצביעות שמאפיינים את האריסטוקרטיה הפריזאית. הוא זוכה להכוונה ראשונית מצד דודניתו הבארונית, ומצליח להתחבב על אחת מבנותיו של גוריו, דלפי דה נוסיאגן, הנשואה לבנקאי גרמני עשיר. בד בבד מנסה ווטרן לשכנע את ראסטיניאק לחזר אחר רווקה בשם ויקטורין, שאחיה מופקד על ההון המשפחתי. ווטרן מציע לראסטיניאק לדאוג למותו של האח, כדי לאפשר לו לשאת את ויקטורין לאישה ולשים את ידו על כספה. ראסטיניאק מזדעזע מהרעיון ומסרב לשתף איתו פעולה, אך מושפע מעמדותיו של ווטרן בנוגע לחברה ולמוסר. זמן לא רב לאחר מכן מגיעה המשטרה בעקבות ווטרן, שנחשף כפושע מסוכן שזכה לכינוי "מתעה המוות". ווטרן מוציא לפועל את תוכנית הרצח, והמשטרה תופסת אותו באכסניה בעקבות הלשנה של אחת הדיירות במקום.
אבא גוריו, שכועס על יחסו האדנותי של הברון דה נוסיאגן לאשתו, בתו של גוריו, מעודד את ראסטיניאק לחזר אחריה, אך אינו יכול לסייע לו. כל הונו כבר בוזבז על בנותיו. כשבתו השנייה אנסטסיה מספרת לו כי היא נאלצת למכור את התכשיטים המשפחתיים כדי לממן את החובות של מאהבה, הוא סובל משבץ מוחי ומתמוטט. כאשר שוכב גוריו על ערש דווי בנותיו לא טורחות לבקרו. לפני מותו הוא מתפרץ בזעם על חוסר הכבוד שהן הפגינו כלפיו. בהלווייתו של אבא גוריו משתתף רק ראסטיניאק, נער משרת מהאכסניה בשם כריסטוף, ושני אבלים שנשכרו בתשלום. בנותיו של גוריו, שאינן מגיעות בעצמן, שולחות להלוויה את הכרכרות הריקות שלהן לאות הזדהות. בסצנה האחרונה בספר, לאחר שגוריו נקבר, פונה ראסטיניאק לפריז, עליה מתחיל לרדת הערב, ומכריז כנגדה: "עכשיו זה בינך וביני". מיד לאחר מכן הוא הולך, כצעד מתריס ראשון, לארוחת ערב בביתה של הבארונית דה נוסיאגן.
סגנון
הרומן אבא גוריו מתאפיין בתיאור מקיף ומדוקדק של חיי היום-יום, ומדגיש את התלות בין הרגש לבין הכסף. בלזק אמנם מתאר בפירוט ובהפרזה את קווי האופי של דמויותיו עד כדי היותם פתטיים (אבא גוריו) או קומיים (דמויות רבות, ואף ווטרן), אולם מטרתו אינה להעתיק את תיאור המציאות, אלא לחשוף את יסודות החברה הצרפתית ואת מניעיה במטרה לבקר אותם.
מהדורות בעברית
תרגם אהרן ראובני, הוצאת מצפה ירושלים, 253 עמודים, 1930. יצא בהוצאת מ. ניומן בשנת 1951.
תרגם שמואל שניצר, הוצאת מעריב לעם תל אביב, 252 עמודים. יצא בהוצאת ברונפמן בשנת 1965, ובהוצאת איל בשנות השבעים ובשנת 1992.
תרגום יונת סנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד תל אביב, 229 עמודים, 1992, הודפס שוב בשנת 1997.
תרגם אריה אלקלעי, הוצאת אריאל ירושלים, 238 עמודים, 1998.
קישורים חיצוניים
אבא גוריו בפרויקט גוטנברג
רות טון ורמי סמו, תוכנית ההצגה אבא גוריו בתיאטרון הבימה
תרגום יונת סנד
קטגוריה:ספרי אונורה דה בלזק
קטגוריה:רומנים (סוגה ספרותית)
קטגוריה:רומנים המתרחשים בפריז
קטגוריה:ספרי 1834
קטגוריה:ספרים צרפתיים
קטגוריה:ספרי הוצאת הקיבוץ המאוחד | 2024-06-25T05:29:09 |
השלמה לריבוע | שמאל|ממוזער|200px|הדמיה גאומטרית מונפשת של תהליך ההשלמה לריבוע.
שמאל|200px
השלמה לריבוע היא טכניקה אלגברית לטיפול בביטוי מהצורה
הנקרא גם טרינום או משוואה ריבועית (כאשר משווים את הביטוי ל-0).
השלמה לריבוע מתבצעת בשלבים הבאים:
לקיחת הביטוי והפיכתו לביטוי
החסרת הערך שהוספנו, כדי שלא לשנות את ערכו של הביטוי. בדוגמה לעיל:
כלומר:
לחלופין, אפשר לבצע זו בצורה הבאה:
לקיחת הביטוי והפיכתו לביטוי
החסרת הערך שהוספנו, כדי שלא לשנות את ערכו של הביטוי. בדוגמה לעיל:
כלומר:
באמצעות שיטה זו אפשר להוכיח שהפתרונות של משוואה ריבועית נתונים על ידי
חשיבות
שימושים נפוצים להעלאה בריבוע הם בפתירת אינטגרלים או בהוכחות של אי שוויונים כשרוצים להראות כי ביטוי מסוים הוא חיובי.
קישורים חיצוניים
(כולל הסבר מפורט על טכניקת ההשלמה לריבוע)
קטגוריה:אלגברה בסיסית | 2024-03-04T05:14:29 |
דגל גמביה | דגל גמביה הוא טריקולור אופקי בצבעים אדום (למעלה), כחול וירוק. הפסים מופרדים על ידי פסים לבנים דקים. האדום מסמל את השמש, כמו גם את הסוואנה. מתחתיו, הכחול מסמל את נהר גמביה הזורם דרך המדינה. הירוק מסמל את הארץ והיערות. הפסים הלבנים מסמלים את השלום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
גמביה
קטגוריה:גמביה: סמלים לאומיים
גמביה
גמביה | 2020-10-08T01:47:42 |
ניהיליזם | נִיהִילִיזְם היא תפיסה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים ומאמצת צורת חשיבה הדוחה אמונה ושוללת את הצורך בה כדי להגיע למימוש או לגאולה. לעיתים קרובות תפיסה זו מזוהה עם פסימיות פילוסופית, ספקנות קיצונית וציניות.
עמדות ניהיליסטיות שונות טוענות באופן שונה כי ערכי האדם הם חסרי בסיס, שהחיים חסרי משמעות, שידע הוא בלתי אפשרי, או שמערכת כלשהי של ישויות אינה קיימת, ושהיא חסרת משמעות או חסרת טעם. לפי הניהיליסטים, לא רק שאין משמעות ביקום, אלא גם אין טעם לנסות לבנות את עצמנו, לשנות או לקבל משהו, כי זה כשלעצמו הוא חסר משמעות.
ניהיליסטים שוללים ערכים ואמונה מאחר שאלה (לפי השקפתם) נטולי מהות אובייקטיבית. על פי הניהיליזם אמונה מהווה סכנה ליחיד ולחברה מאחר שהיא מחייבת את ביטול ההיגיון ואת השבתת הניתוח הביקורתי. לפי ציטוט ידוע של ניטשה בנושא זה, האמונה היא חוסר רצון לדעת.
ניהיליזם פוסל גם את האמונה בכוונה או מטרה סופיים. מרבית האמונות והתנועות הפילוסופיות נגועות, על פי הניהיליזם, בטלאולוגיה. כלומר, באמונה בגורל או ייעוד היסטוריים. הטלאולוגיה מנוצלת על ידי רודנים וחולמים אוטופיים כאחד מאמצעי הכפייה, וכך אלו מוליכים שולל את האנושות. אלא שעל פי הניהיליסטים אין היום, ומעולם לא היו מטרה או כיוון יחידים ליקום. ההשתחררות מן הטלאולוגיה מעצימה את האדם, ומשחררת אותו לחקור את האמת.
חלוקה
בשימוש פופולרי, המונח מתייחס בדרך כלל לצורות של ניהיליזם קיומי, לפיהם החיים הם ללא ערך מהותי, משמעות או מטרה. עם זאת, ניתן לחלק את הניהיליסטים לקבוצות שונות:
ניהיליזם קיומי (אקזיסטנציאליסטי): ניהיליזם קיומי הוא העמדה לפיה לחיים אין משמעות או ערך מהותיים. ביחס ליקום, ניהיליזם קיומי טוען שאדם בודד או אפילו המין האנושי כולו הוא חסר משמעות, חסר תכלית, וסביר שלא ישתנה במכלול הקיום. בשימוש פופולרי, "ניהיליזם" מתייחס כיום לרוב לצורות של ניהיליזם קיומי.
ניהיליזם קוסמי: ניהיליזם קוסמי הוא העמדה לפיה המציאות או הקוסמוס אינם מובנים לחלוטין או באופן משמעותי וכי הם אינם מספקים בסיס למטרות ועקרונות אנושיים. במיוחד, היא עשויה להתייחס לקוסמוס כעוין או אדיש באופן מובהק לאנושות. לעיתים קרובות הניהיליזם הקוסמי קשור לניהיליזם קיומי, כמו גם לקוסמיסיזם (Cosmicism).
הניהיליזם האתי או ניהיליזם מוסרי: הוא השקפה הגורסת שאין דבר לא מוסרי, כלומר שאין למוסר משמעות. זאת בניגוד לספקנות אתית/מוסרית, השקפה שמייצגת מגוון סוגים שונים של ספקות לגבי אתיקה (האם כדאי בכלל להיות מוסרי, האם יש "ידע מוסרי" וכו'), למעט הספק המבטא הניהיליזם האתי.
ניהיליזם אפיסטמולוגי: ניהיליזם אפיסטמולוגי הוא צורה של ספקנות פילוסופית לפיה ידע אינו קיים, או, אם הוא קיים, הוא בלתי ניתן להשגה עבור בני אדם. אין לבלבל אותו עם ספקנות אפיסטמולוגית, לפיה כל הידע אינו ודאי.
ניהיליזם פוליטי: ניהיליזם מסוג זה הוא אקטיבי ומהפכן. ניהיליזם פוליטי הוא עמדה שאינה מחזיקה במטרות פוליטיות כלשהן, למעט הרס מוחלט של כל המוסדות הפוליטיים הקיימים - יחד עם העקרונות, הערכים והמוסדות החברתיים המקיימים אותם. אף על פי שקשור לעיתים קרובות לאנרכיזם, הוא עשוי להיות שונה בכך שהוא אינו מציג שיטת ארגון חברתי לאחר שלילת המבנה הפוליטי הנוכחי.
מקור המונח
מקור המונח 'ניהיליזם' הוא מלטינית: nihil – אין, אפס. המושג "ניהיליסט" זכה לפופולריות בעקבות ספרו של איוון טורגנייב "אבות ובנים" (1861). הסופר כינה כך את גיבורו של הספר, יבגני בזארוב, סטודנט צעיר לרפואה שבז לחברה הרוסית הישנה ולערכיה. דמותו של בזארוב סימלה את הלך הרוח החדש והמהפכני שהתגבש בקרב הדור הצעיר אז. הניהיליזם התפשט בקרב הדור הצעיר והמשכילים ברוסיה במחצית השנייה של המאה ה-19.
הניהיליסטים ברוסיה שאפו לקדמה, שלא תושג לטענתם בלא הרס המוסדות הקיימים. יתרה מכך, הם שאפו להרוס את כל סדר העולם הישן, ושללו את המוסר המקובל ואת הסמכויות השונות. בין הערכים שהם שללו היו: אמת, יופי ואהבה, ולכן גם הם התאפיינו באמירות בוטות ובחוסר רגישות קיצוני.
מאוחר יותר הכינוי "ניהיליסט" הושאל לאדם השולל ערכים מכל וכל.
ראו גם
ניהיליזם קיומי
אבסורדיזם
מיזנתרופיה
הדוניזם
פסימיות פילוסופית
ניהיליזם מוסרי
אתאיזם
קישורים חיצוניים
החברה הניהיליסטית המחתרתית האמריקאית
ניהיליזם באנציקלופדיה האינטרנטית של פילוסופיה
שיחה עם ד"ר דוד אוחנה על ניהיליזם
הערות שוליים
קטגוריה:אידאולוגיות
קטגוריה:זרמים בפילוסופיה
קטגוריה:תורת ההוויה | 2024-09-24T18:28:43 |
הולנדית | הולנדית (בהולנדית: Nederlands) היא שפה אירופית, המשתייכת לענף השפות הגרמאניות המערביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות.
ההולנדית מדוברת כשפת אם בפי למעלה מ-23 מיליון אנשים ברחבי העולם, מרביתם תושבי הולנד (15 מיליון) ובלגיה (6 מיליון). רבע מיליון נוספים דוברים את השפה במושבה ההולנדית לשעבר סורינאם. 5 מיליון אנשים נוספים דוברים אותה כשפה שנייה, רובם תושבי בלגיה. בין דוברי ההולנדית יש כ-15–23 מיליון דוברי אפריקאנס, שפה הקרובה מאוד להולנדית המדוברת בדרום-אפריקה. בבלגיה מכונה השפה לעיתים פלמית (הולנדית: Vlaams; אנגלית: Flemish), אך במסמכים רשמיים, מילונים וכדומה היא נקראת לרוב "הולנדית". ההבדלים בין ההולנדית המדוברת בהולנד לבין זו המדוברת בבלגיה מסתכמים בעיקר בתחום המבטא, ובאופן מוגבל באוצר המילים. אף על פי שההולנדית היא השפה ה-37 בעולם בתפוצתה (מתוך 7131 שפות), זוהי השפה ה-11 בתפוצת הפרסומים בעולם, והוויקיפדיה בשפה ההולנדית היא השישית בגודלה בעולם (נכון ליולי 2019).
הולנדית היא אחת השפות הקרובות ביותר לשפות האנגליות, בפרט מבחינת אוצר המילים שלה (השפה הפריזית המדוברת בצפון הולנד קרובה לשפות האנגליות אף יותר), אך מבחינת מבנה המשפט וההגייה היא קרובה יותר דווקא לגרמנית תחתית (Plattdüütsch). השפה ההולנדית נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני. לצורך כתיבת ההולנדית נעשה שימוש ב-26 אותיות.
היסטוריה
התפתחות הלשון ההולנדית נחלקת לתקופות הבאות:
הולנדית עתיקה (בערך 800–1100): כוללת את הניבים הפרנקיים שדוברו באזור שבו הולנדית מדוברת כיום. מתקופה זו נותרו תעודות מועטות בלבד.
הולנדית תיכונה (בערך 1100–1500): הכוללת את הניבים הפרנקיים שדוברו בזמן זה, ואשר מתועדים בבלדות של משוררי חצר. ההולנדית הביניימית מכונה "דיטש" (Dietsch, Duutsch).
הולנדית חדשה (בערך 1500 עד ימינו): כוללת בעיקר את ניבי מחוז Holland (מרכז הולנד) וברבנט, והיא הבסיס להולנדית של ימינו.
הגיית השפה וכתיבתה
עיצורים
+פונמות בהולנדית סדקי ענבלי וילוני חכי בתר־מכתשי מכתשי שפתי־שִנִּי דו־שפתי אפיŋnm סותם (ʔ)ɡkdtbp חוכךɦ[h][ʁχ]ɣx[ʝç]ʒʃzsvf מקורב(צדי)[w]j[ɹ]ʋ[β̞]l מקיש[ɾ] רוטט[ʀ]r* פונמות זרות, או אלופונים בהקשרי הידמות
* אלופוני /r/
* אלופוני /x ɣ/ בהתאמה
* אלופוני /ʋ/
העיצורים הסימוןהגרפי הולנדית צפונית הולנדית דרומית תעתיק IPA הערך הפונטי תעתיק IPA הערך הפונטיBb b נהגה כהגיית בי"ת;כהגיית פ"א בסוף מילה b כנ"ל p pCc k נהגה כהגיית כ"ף;כהגיית סמ"ך לפני e i y k s s ʧ נהגה (לעיתים) כהגיית צד"י גרושה במילים שאולות מאיטלקית ʧCh/ch χ נהגה כהגיית כ"ף רפה x~ç k ~ ʧ ~ ʃ נהגה כהגיית שי"ן ימנית, צד"י גרושה או כ"ף במילים ממוצא לטיני k ~ ʧ ~ ʃDd d נהגה כהגיית דל"ת;כהגיית ת"ו בסוף מילה d t t Ff f נהגה כהגיית פ"א רפה f Gg χ נהגה כהגיית כ"ף רפה ɣ~ʝ נהגה כהגיית גימ"ל רפה;כהגיית כ"ף רפה בסוף מילה x~ç Hh ɦ נהגה כהגיית ה"א קולית במילה "מַהֵר" ɦ כנ"ל Jj j נהגה כהגיית יו"ד עיצורית j Kk k נהגה כהגיית כ"ף k Ll ɫ ~ l נהגה כהגיית למ"ד (או גם מוולנת כבאנגלית - אין מקבילה עברית) בתחילת הברה l נהגה כהגיית למ"ד בתחילת הברה ɫ נהגה כהגיית למ"ד מוולנת בסוף הברה ɫ כנ"ל Mm m נהגה כהגיית מ"ם m Nn n נהגה כהגיית נו"ן n ng ŋ נהגה לרוב כהגיית נו"ן במילה "אַנְגְּלִית" ŋ Pp p נהגה כהגיית פ"א p Ph/ph f נהגה כהגיית פ"א רפה f Qu/qu kʋ ~ k נהגה קְווּ בצירוף U, או לעיתים נדירות כהגיית כ"ף kβ̞ ~ k Rr ʁ~ʀ נהגה כהגיית ר' ענבלית (בדומה לעברית) r~ɾ~ʀ נהגה (לרוב) כהגיית רי"ש מתגלגלת ɹנהגה דומה ל-R אנגלית בסוף הברה Ss s, z נהגה כהגיית סמ"ך, ולעיתים כהגיית זי"ן במילים זרות s, z כנ"לSch/sch sχ נהגה סְכְ;כהגיית סמ"ך בסוף מילה sx~sç s s Sj/sj sʲ ~ ʃ נהגה כהגיית סמ"ך מחונככת או שי"ן ימנית sʲ ~ ʃ Tt t ~ ʦ נהגה כהגיית ת"ו, או כהגיית צד"י מודרנית לפני i במילים שאולות מלטינית t ~ ʦ Tj/tj tʲ ~ ʧ נהגה כהגיית ת"ו מחונככת או צד"י גרושה tʲ ~ ʧ Tsj/tsj ʧ נהגה כהגיית צד"י גרושה ʧ Vv f נהגה כהגיית פ"א רפה v נהגה כהגיית בי"ת רפה Ww ʋ נהגה כהגיית בי"ת רפה אך ללא חיכוך בשפה התחתונה (בדומה ל-U לאחר Q הנ"ל) β̞ ~ w נהגה כ-B ספרדית שבין תנועות או כ-W אנגלית Xx ks ~ gz נהגה קְסְ, או גְּזְ בין תנועות (בעיקר בניבים דרומיים) ks ~ gz כנ"ל Yy j נהגה כהגיית יו"ד עיצורית (משמש גם כתנועה) jZz z נהגה כהגיית זי"ן;כהגיית סמ"ך בסוף מילה z s s
הבדלי הגייה בין ההולנדית של הולנד וזו של בלגיה
הצליל G נהגה בהולנדית צפונית כמו כ' רפה בעברית, בהולנדית דרומית צליל אחורי יותר וקולי.
הצלילים S ו-Z נהגים בהולנדית צפונית כצלילים שורקים, ובהולנדית דרומית כמו באנגלית.
הצליל V בהולנדית צפונית קרוב יותר ל-F, בהולנדית דרומית קרוב יותר ל-V אנגלית.
הצליל W בהולנדית צפונית קרוב יותר ל-V באנגלית, ובדרומית קרוב יותר ל-W באנגלית.
הצליל R נהגה בהולנדית צפונית בשתי דרכים: בתחילת הברה כ-ר' ענבלית (בדומה לעברית), ובסוף הברה כעיצור רטרופלקסי (דומה ל-R אנגלית). בהולנדית דרומית ה-R היא עיצור לשוני-שיני.
התנועות OO ו-EE "מתעגלות" בהולנדית צפונית ונהפכות לדיפתונגים. בהולנדית דרומית "אוֹ" ו-"אֵ", בצפונית "אוֹאוּ" ו-"אֵי" בהתאמה.
הדיפתונגים EI ו-IJ בהולנדית צפונית קרובים יותר ל-אַי, בדרומית קרובים יותר ל-אֵי.
תנועות
הולנדית עשירה למדי בתנועות. יש בה תנועות בסיסיות /ä ɛ ə ë ɵ i y u ɔ ɑ/, תנועות ארוכות /eː ɵː oː/ הנהגות תוך תהליך סגירה קלה (פסבדו-דיפתונגים) וכן דיפתונגים מלאים.
שמאל|ממוזער|250px|מיקום מדויק לתנועות בהולנדית
שמאל|ממוזער|250px|דיפתונגים ופסבדו־דיפתונגים בהולנדית
שמאל|ממוזער|250px|מיקום מדויק לתנועות בהולנדית בלגית
שמאל|ממוזער|250px|דיפתונגים בהולנדית בלגית
התנועות הסימוןהגרפי הברה סגורה (או לא־מוטעמת) הברה פתוחה ומוטעמת הולנדית צפונית הולנדית דרומית הולנדית צפונית הולנדית דרומית תעתיקIPA הערך הפונטי תעתיקIPA הערך הפונטי תעתיקIPA הערך הפונטי תעתיקIPA הערך הפונטי a ɑ נהגה כהגיית פתח אחורית מעט ɐ̱ נהגה כהגיית פתח אחורית וסגורה מעט äː נהגה כהגיית פתח äː כנ"ל aa äː נהגה כהגיית פתח äː כנ"ל ae äː נהגה כהגיית פתח, או כצירי ארוכה במילים ממוצא לטיני e ɛ, ə נהגה כהגיית e במילה האנגלית end, או (בהברה לא־מוטעמת) כשווא ɛ, ə כנ"ל eɪ נהגה כהגיית דיפתונג "אֵי" eː נהגה כהגיית צירי ארוכה ee eɪ נהגה כהגיית דיפתונג "אֵי" eː נהגה כהגיית צירי ארוכה eu ɵʉ̞ נהגה כדיפתונג "אֵי" כשהצירי והחיריק מעוגלות ɵ̞ː נהגה כהגיית צירי מעוגלת וארוכה ɵʉ̞ נהגה כדיפתונג "אֵי" כשהצירי והחיריק מעוגלות ɵ̞ː נהגה כהגיית צירי מעוגלת וארוכה i ë, ə נהגה כהגיית i במילה האנגלית in, או (בהברה לא־מוטעמת) כשווא e, ə נהגה כהגיית צירי, או (בהברה לא־מוטעמת) כשווא i נהגה כהגיית חיריק i כנ"ל ie i נהגה כהגיית חיריק i כנ"ל o ɔ נהגה כהגיית חולם פתוחה ɔ כנ"ל oʊ נהגה כדיפתונג "אוֹאוּ" oː נהגה כהגיית חולם סגורה ארוכה oe u נהגה כהגיית שורוק oo oʊ נהגה כדיפתונג "אוֹאוּ" oː נהגה כהגיית חולם סגורה ארוכה u ɵ̞ נהגה כהגיית i במילה האנגלית in (ומעוגלת) ɵ̝ כנ"ל ʉ̞ נהגה כהגיית חיריק מעוגלת y נהגה כהגיית חיריק מעוגלת uu ʉ̞ נהגה כהגיית חיריק מעוגלת y כנ"ל y i ~ ɪ נהגה כהגיית חיריק, או i במילה האנגלית in
דיפתונגים הסימוןהגרפי הולנדית צפונית הולנדית דרומית aai aːj נהגה אַיְ כשהפתח ארוכה והיו"ד עיצורית aːj כנ"ל ai ɑi נהגה אַי כשהפתח אחורית מעט ɑi כנ"ל (w)au ʌ̞̈ʊ נהגה אָוּ כשהקמץ אשכנזית־תימנית ɔ̈ʊ כנ"ל eeuw eːw נהגה אֵוּ כשהצירי (אשכנזית) ארוכה והו"ו עיצורית במקצת eːw כנ"ל ei ɛ̞ɪ נהגה אֵי כשהצירי פתוחה מעט ɛi כנ"ל ieuw iw נהגה אִיוּ כשהו"ו עיצורית במקצת iw כנ"ל ij ɛ̞ɪ ə נהגה אֵי כשהצירי פתוחה מעט, או כשווא בהברה לא־מוטעמת ɛi ə כנ"ל oei uj נהגה אוּיְ כשהיו"ד עיצורית uj כנ"ל oi ɔi נהגה אוֹי, או לפעמים אוֹ כשהחולם סגורה מעט וארוכה ooi oːj נהגה אוֹיְ כשהחולם סגורה מעט וארוכה והיו"ד עיצורית (w)ou ʌ̞̈ʊ נהגה אָוּ כשהקמץ אשכנזית־תימנית ɔ̈ʊ כנ"ל ui ɞ̞ʏ נהגה אֵי כשהצירי פתוחה מעט ומעוגלת והחיריק מעוגלת ɞʉ̞ כנ"ל uw yw נהגה אִיוּ כשהחיריק מעוגלת והו"ו עיצורית במקצת y ɛ̞ɪ נהגה אֵי כשהצירי פתוחה מעט ɛi כנ"ל
התחביר ההולנדי
נושא+פועל+זמן+אופן+מקום. לדוגמה: Ik ga morgen met de bus naar school.
כאשר אחד החלקים מקדים את הנושא, הפועל עדיין במקום השני. כך לדוגמה: זמן+פועל+נושא+אופן+מקום Morgen ga ik met de bus naar school. נקרא משפט מסוג V2
במשפטים עם יותר מפועל אחד הפועל המוטה נשאר במקומו ושם הפועל או צורת הפרטיסילפאסט נמצאים בסוף. Ik wil naar huis gaan. Ik heb je beloofd.
בשאלות כן/לא הנושא והפועל מתחלפים במקומם, בשאלה עם מילת שאלה – כמו הכלל השני. לדוגמה: Kan ik nu gaan?
בפסוקית תלויה תחיליות הניתנות לניתוק נותרות צמודות לפועל וכל הפועל הולך לסוף הפסוקית. לדוגמה: Hij is altijd moe, wanneer hij vroeg opstaat.
כאשר ישנם שני פעלים בפסוקית תלויה, הפועל המוטה מופיע אחרון ואילו שם הפועל או צורת הפארטסיפלפאסט לפניו. לדוגמה: Hij is moe, wanneer hij vroeg opstaan moet.
כשהמשפט מתחיל בפסוקית תלויה, הפסוקית מתנהגת כאלמנט במשפט העיקרי כך שהולכים לפי כלל 2. לדוגמה: Wanneer ik moe ben, blijf ik in bed.
כשיש במשפט אחד גם מושא ישיר וגם מושא עקיף, המושא העקיף מקדים תמיד את הישיר, פרט למקרה בו הישיר הוא כינוי. Ik schenk mijn Broeder een stropdas. Ik schenk ze mijn broeder.
ראו גם
התאחדות הלשון ההולנדית
פלנדריה (פלמים)
הולנד
הולנדים
ממלכת ארצות השפלה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בלגיה: תרבות
קטגוריה:הולנד: תרבות
קטגוריה:סורינאם: תרבות
קטגוריה:שפות פרנקוניות תחתיות
קטגוריה:שפות | 2024-06-26T10:26:24 |
רשימות מבית המוות | רשימות מבית-המוות הוא רומן משנת 1862 מאת הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי.
הרומן נכתב בהשראת שהייתו בכלא בסיביר ועבודתו שם.
ברומן מסופר על חייו של אסיר-פרך בשם אלכסנדר פטרוביץ' גוריאנצ'יקוב אשר נשפט לעשר שנים של עבודות-פרך בסיביר על רצח אשתו.
הרומן מתרכז בהצגת חיי היום-יום במחנה העבודה. הוא מורכב מאוסף רשימות של הגיבור אשר מספרות על האסירים השונים, תנאי המחיה, המשמעת והענישה, ועוד נושאים רבים מחיי המחנה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ספרי פיודור דוסטויבסקי
hu:Feljegyzések az egérlyukból | 2023-02-08T07:13:25 |
דגל לסוטו | דגל לסוטו אומץ ב-5 באוקטובר 2006. הדגל מורכב משלושה פסים אופקיים בצבעים כחול (למעלה), לבן, וירוק. במרכזו איור של כובע בסוטו שחור, אותו נוהגים לחבוש בני בסוטו, הקבוצה האתנית הגדולה במדינה (כ-99% מאוכלוסייתה).
הדגל, שעוצב לכבוד יום השנה ה-40 לעצמאותה של לסוטו מידי בריטניה, החליף את קודמו במטרה להעניק ללסוטו תדמית שלווה יותר.
דגלים קודמים
דגל לסוטו הראשון הוצג לראשונה ב-4 באוקטובר 1966, ביום קבלת עצמאותה של לסוטו מידי בריטניה. במרכז הדגל בולט כובע בסוטו לבן על רקע כחול. בצידו השמאלי של הדגל ישנן שתי רצועות אנכיות בצבעים ירוק (משמאל) ואדום. הכחול בדגל מסמל את השמים, הלבן את השלום, הירוק את האדמה והאדום את האמונה.
הדגל השני של לסוטו אומץ ב-20 בינואר 1987, לאחר הפיכה צבאית, שבסיומה איבדה המפלגה הלאומית של בסוטו את שלטונה במדינה, לאחר 20 שנות שלטון.
הדגל מורכב משני משולשים בצבעים לבן (משמאל) וירוק, ורצועה אלכסונית כחולה אשר מפרידה ביניהם. הצבע הלבן מסמל את השלום, הכחול את גשם והירוק את השגשוג.
בצדו השמאלי העליון של הדגל ישנו מגן חום, ומאחוריו אלה וחנית בהצלבה, אשר החליפו יחד את כובע בסוטו כסמל העיקרי של המדינה.לאחר שב-1993 הוחלפה הממשלה הצבאית של לסוטו לטובת ממשלה דמוקרטית, הלכו וגברו קריאות להחליף את דגל המדינה לדגל בעל אופי שלו יותר מאשר קודמו, עד שבשנת 2006 אימצה המדינה את דגלה החדש.
ראו גם
קישורים חיצוניים
לסוטו
קטגוריה:לסוטו: סמלים לאומיים
לסוטו
לסוטו | 2023-02-26T19:11:36 |
דגל לסותו | REDIRECT דגל לסוטו | 2004-12-04T19:24:46 |
חול טובעני | שמאל|ממוזער|160px|שלט המזהיר מפני טביעה, בקרבת חול טובעני באנגליה
חול טובעני הוא חול רווי במים שמגיב בקלות ללחץ ומשקל. התופעה מתרחשת כשמים שעולים ממאגר תת-קרקעי גורמים לגרגירי החול לצוף.
חול טובעני לא מסוכן כל כך כפי שהוא מתואר בסרטי קולנוע רבים. החול הטובעני צפוף יותר מגוף האדם ולכן האדם בדרך כלל יצוף בו. הסכנה הגדולה ביותר בחול טובעני היא תזוזה רבה של האדם שתקוע בו, מפני שכך הוא מתחפר עמוק לתוכו ולבסוף טובע.
חול טובעני ניתן למצוא ליד נהרות ובחופי ימים. מפרץ מורקאם (Morecambe Bay) באנגליה ידוע במיוחד בחול הטובעני שבו מפני שהחוף צר ורדוד כך שאדם שנתקע בחול טובעני עלול לטבוע בגאות המהירה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גופי מים
קטגוריה:קרקעות
קטגוריה:חול | 2023-02-15T03:36:34 |
מחזור תפילה | 200px|ממוזער|שמאל|סט מחזורים של רינת ישראל.
200px|ממוזער|שמאל|מחזור ישן מדפוס ראם.
מחזור תפילה, או בקיצור מחזור, הוא ספר תפילות לאחד או יותר ממועדי השנה היהודיים. השם "מחזור" התייחס בראשיתו לספר שבו היו רשומות התפילות של כל מחזור השנה, ימי החול, השבת, ראש חודש, תעניות והחגים השונים. רק מאוחר יותר החלו (בתחילה בקהילות אשכנז) להפריד בין סידור התפילה, לבין ה"מחזור".
לכבוד מועדי השנה יש תפילות רבות המיוחדות למועד, קריאות מיוחדות בתורה לכבוד החג ופיוטים שנתקנו לכבוד החג או נאמרים בתפילות החג. המחזור מקבץ את כל הנצרך למתפלל במועד יחד, לנוחות המתפלל.
המחזור נועד בתחילה בעיקר לחזנים והוא היה מאויר בפאר ובאמנות. "מחזור לייפציג" מתקופה זו - מן המעוטרים שבמחזורים הקדומים, עשיר באיורים ובציורים. דוגמה נוספת למחזור מפואר הוא מחזור נירנברג כשהחלו להדפיסו, הפך המחזור לנחלת הכלל ולספר אישי לכל מתפלל. המחזור הראשון שנדפס המכיל את תפילות כל השנה הוא "מחזור בני רומא" משנת ה'רמ"ו (1486).
קהילות אשכנז השתמשו בשלושה נוסחים - מחזור אשכנז, מחזור כמנהג פולין ופיהם (בוהמיה), ומחזור צרפת, שמעולם לא הודפס, מאחר שמנהג זה חדל להתקיים לאחר גירוש יהודי צרפת.
השוני בין נוסחי התפילה של הסידור קיים גם במחזור, אלא שבניגוד לתפילות הקבע שבסידור בהן קיימת חפיפה רבה בין הנוסחים השונים, בתפילות שבמחזור ובפרט בפיוטים הכלולים בו קיים שוני רב בין נוסחי התפילה השונים. לעיתים אפילו בין המתפללים אותו נוסח בימי השנה הרגילים קיימים מספר מנהגים שונים ביחס למחזור. ישנם למשל מחזורים כפי מנהג קהילות מסוימות כגון: מחזור "תפילה למשה" כמנהג קהילות גאורגיה. ובצפון אפריקה כמו מחזור שפתי רננות של יהודי לוב ויהודי ג'רבה או מחזור אוראן-תלמסאן, קהילות אשר במהלך השנה עושות שימוש בנוסח הספרדים ורק בימים הנוראים מתפללות במחזור משלהן השונה מן המחזור הספרדי הסטנדרטי. דוגמה נוספת היא החלוקה למנהג המערבי והמזרחי בנוסח אשכנז אשר ברובה קיימת רק במחזור ולא במהלך השנה, למעט מקרים בודדים.
ראו גם
סידור
מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם
קישורים חיצוניים
מחזור ליום הכיפורים, מהדורת רדלהיים
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:יום הכיפורים
קטגוריה:ראש השנה | 2024-09-30T17:34:06 |
חול מזמר | שמאל|ממוזער|250px|חול מזמר בדיונות קלסו שבמדבר מוהאבי, קליפורניה
חול מזמר, הוא חול שמפיק צלילים בתדר נמוך תחת לחץ. הצליל מופק בדרך כלל כשהרוח נושבת על גבי דיונות החול או בעת הליכה עליו. הצליל מופק על ידי לחץ, המשנה את צורת החול.
לשם היווצרות חול מזמר נדרשים התנאים הבאים:
על גרגירי החול להיות עגולים ובקוטר של 0.1 עד 0.5 מילימטר
על החול להכיל סיליקה
בחול דרושה מידה מסוימת של לחות
תדר הצליל השכיח ביותר המופק על ידי חול מזמר הוא 450 הרץ.
צלילים אחרים המופקים על ידי חול מזמר תוארו כנהימה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קול
קטגוריה:סדימנטולוגיה
קטגוריה:חול
de:Düne#Singende Dünen | 2020-12-31T14:44:04 |
מלווה מלכה | 230px|ממוזער|האדמ"ור מלוצק במלווה מלכה
מְלַוֵּה מַלְכָּה הוא כינוי לסעודה שנאכלת במוצאי שבת, ובה מלווים את שבת המלכה בצאתה בשירה ובסעודה, כדרך שמלווים מלך ומלכה בצאתם מן העיר. סעודה זו נקראת גם "סעודה רביעית" או "סעודת דוד המלך".
מקור
מקור המנהג הוא בתלמוד הבבלי: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית", כלומר למרות שהוא שָׂבֵע ().
הסעודה נקראת גם "סעודתא דדוד מלכא" (סעודת דוד המלך), שכן דוד המלך ביקש מה' לדעת את יום מותו, וה' גילה לו שהוא ימות בשבת, ומאז, בכל מוצאי שבת היה דוד עושה סעודה לבני ביתו, כדי להודות לה' על שעודנו בחיים.
במקורות מוקדמים מציינים את עצם ה"נסכוי" (או "עצם הלוז") אשר איננה ניתנת להשמדה, וממנה קם הגוף בתחיית המתים. העצם ניזונה רק מהנאכל בסעודת מלווה מלכה. ההסבר לשני הדברים הנ"ל נובע זה מזה מכיוון שהמוות נגזר כתוצאה מאכילת עץ הדעת על ידי אדם הראשון, ומכיוון שעצם זו ניזונת רק ממלווה מלכה, היא לא ניזונה מעץ הדעת.
בשם האר"י (רבי יצחק לוריא אשכנזי) נאמר, שהנשמה היתרה המלווה את האדם בשבת, אינה עוזבת אותו עד אחרי סעודת מלווה מלכה. מטעם זה נהגו רבים שלא לעשות מלאכה ולא להחליף את בגדי השבת עד אחרי הסעודה.
פרטים ומנהגים
רבים מהפוסקים הראשונים והאחרונים כתבו שסעודה זו אינה חובהריטב"א שבת דף קי"ט עמוד ב, רדב"ז פרק ט הלכה יג מהלכות מתנות עניים, שולחן ערוך הרב סימן ש סעיף ג, ברכי יוסף סימן רע"ב סעיף קטן ט, קצות השלחן סימן ק סעיף ג, משנה ברורה סימן ש סעיף קטן ב, פסקי תשובות סימן ש אות א., ויש מן האחרונים שכתבו שהיא חובהחיי אדם כלל ח אות לו, מטה אפרים סימן תר"ב (קצה המטה סעיף קטן מו), שו"ת רב פעלים אורח חיים חלק ג סימן לה, שו"ת תשובות והנהגות חלק ב סימן קס"ו.. בקרב מרבית היהודים האורתודוקסים כיום, המנהג לא נתפס כמחייב וההקפדה על עצם קיומו שונה ממשפחה למשפחה.
האליה רבה כתב שמי שהאריך בסעודה שלישית עד אחרי צאת שבת, פטור מסעודת מלווה מלכהסימן ש אות א. האחרונים התלבטו האם נשים פטורות מסעודה זופרי מגדים סימן ש אשל אברהם סעיף קטן א. תורת שבת סימן ש סעיף קטן א..
בין הפוסקים ישנה מחלוקת לגבי היקף הסעודה. יש שכתבו שאפשר להסתפק במיני עוגות שברכתם מזונות ואפשר לקבוע עליהם סעודה, ויש שכתבו שדי אף במאכל כלשהו שאין ברכתו מזונות, ויש שאמרו שצריך לאכול בה לחם משום ששמה היא "סעודת" מלווה מלכה. הגאון מווילנה מצדד בדעה האחרונה המצריכה לאכול דווקא פת.
המהדרין מכינים לסעודת מלווה מלכה תבשיל מיוחד. הידור זה מבוסס על המסופר במסכת שבת על בני ביתו של רבי אבהו שהיו שוחטים בכל מוצאי שבת עגל, ורבי אבהו היה אוכל ממנו כליה. כאשר גדל בנו, שאלו לשם מה צריך לשחוט עגל נוסף במוצאי שבת – הרי מוטב להשאיר מהעגל ששוחטים בערב שבת כליה אחת, לצורך סעודת מלווה מלכה. שמעו בעצתו של הבן ושימרו מהבשר של ערב שבת מעט לצורך מוצאי שבת. אך אז בא אריה וטרף את העגל שהיה מיועד למוצאי שבת, וכך נמצא שלא הרוויחו דבר. מן הסיפור למדו שראוי להדר ולהכין תבשיל מיוחד לכבוד סעודת מלווה מלכה, ולא להסתפק באכילת שאריות ממאכלי השבת.
בספרות ההלכה מופיעים זמנים שונים לתחילת קיום הסעודה: מיד בצאת השבת, עד ארבע שעות זמניות לאחר צאת השבת, עד חצות הלילה, עד הבוקר, עד סוף יום ראשון או עד סוף יום שלישי.
נהוג לשיר בסעודת מלווה מלכה את הזמירות: אליהו הנביא, המבדיל בין קודש לחול, אמר ה' ליעקב, במוצאי יום מנוחה, חדש ששוני, אגיל ואשמח בלבבי ועוד זמירות אחרות, העוסקות בתפילות ובקשות לשבוע החדש, באליהו הנביא ובגאולה על ידי משיח בן דוד.
קישורים חיצוניים
בצלאל לנדוי, מלווה מלכה באתר "דעת"
הערות שוליים
קטגוריה:סעודות שבת
קטגוריה:מוצאי שבת
קטגוריה:מנהגי שבת | 2024-05-31T14:42:19 |
ממזר | ממזר לפי ההלכה הוא יהודי שנולד כתוצאה מיחסי אישות האסורים על פי תורת ישראל באיסור שעונשו הוא מיתת בית דין או כרת (מה שמכונה ביהדות גילוי עריות), הדוגמה הנפוצה ליחסי אישות שכאלו היא אשה נשואה ששכבה עם אדם זר שעונשם הוא מיתה על ידי בית דין, יחסים בין קרובי משפחה בדרגות שונות אסורים גם הם באיסור שעונשו כרת או מיתת בית דין ומשכך וולד שיוולד כתוצאה מיחסים אלו הרי הוא ממזר.
לפי דעת רבי מאיר, מי שאביו אינו-יהודי מוגדר אף הוא כממזר. כמו כן, לדעת רבי עקיבא, גם הנולד מיחסים בין אנשים שאיסורם זה בזה הוא איסור לאו שאין בו כרת, נחשב לממזר. שתי הדעות לא נפסקו, ולהלכה ממזר הוא רק מי שנולד מיחסים אסורים שעונשם כרת.
יוצא הדופן היחיד הוא מי שנולד מיחסי מין שקוימו בשעה שהאישה הייתה נידה. על אף שזוהי עבירה שעונשה כרת, הוולד איננו ממזר, מכיוון שאמו הייתה מותרת באופן כללי לאביו, ואיסור הנידה חולף לאחר הליך הטהרה של האישה.
צאצא שנולד לאב ממזר או לאם ממזרת נחשב אף הוא לממזר. זו אחת הסיבות לכך שהמוסדות הרבניים משתדלים להימנע ככל האפשר מהכרזה על אדם כממזר.
מקור ומשמעות המילה
המושג "ממזר" מופיע בתורה: , אולם אין אפשרות להבין מתוך הפסוק או מתוך הקשר הפסוקים מיהו "ממזר" ומהם גדריו ההלכתיים. יש מפרשים שמקור השם "ממזר" הוא נוטריקון של המילים מום-זר או המילים מעם-זר ממעי וזר או לשון "מוזר מאחיו". הביטוי "ממזר" משקף את מה שההלכה והצבור רואים בו: מוזר, זר, מום.
נאמנות האב לעניין ממזרות
על פי ההלכה, בגדר דין יכיר יש נאמנות לאב לומר על בנו שהוא ממזר. אולם נאמנות זו מתערערת אם הבעל לא אמר זאת מן הרגע הראשון של ההיריון או מיד אחרי הלידה. זאת, משום שבתי הדין מעמידים מול טענתו של הבעל את החשש שהוא מנסה להשתחרר מחובותיו כלפי הילד.
נישואין וצאצאים
נישואין מותרים
הממזר, כמו גם צאצאיו, אינו רשאי לשאת את מי שעל פי ההלכה קרויה "בת ישראל", אלא רק ממזרת, שפחה או גיורת. אך מכיוון שהאיסור על הממזר לשאת "בת ישראל" הוא רק איסור לאו, אם הממזר מתחתן עם "בת ישראל", הקידושין תופסים, וגירושין חייבים בגט. צאצאיו של הממזר, הן מן הנישואין והן שלא מן הנישואין, ייחשבו לממזרים. אין הבדל בין זכר לנקבה לעניין ממזרות.
מקרים בהם הממזרות לא עוברת לדור הבא
ילד שנולד מגילוי עריות בקרב בני משפחה לא יהודים או מניאוף של אשת איש נכריה - יכול להתגייר, ואינו נחשב ממזר.
אם ממזרת התעברה מגוי - הוולד יהודי ולכן הוא ממזר. אם גויה התעברה מממזר, לעומת זאת, בנם נחשב כגוי, והוא יכול להתגייר ולהפוך ליהודי שאין בו פסול ממזרות. אלא שהזיווג בין ממזר ובין לא יהודייה אסור על פי ההלכה.
למעשה הדרך היחידה לבטל את התואר "ממזר" לדור הבא במסגרת ההלכה היא על ידי נישואין מסוג זה בין ממזר לשפחה. ממזר הרוצה שילדיו יהיו כשרים לבוא בקהל צריך להתחתן עם אשה שהתגיירה גיור חלקי - לשם עבדות. בכך היא מקבלת מעמד הלכתי של שפחה. ילדיהם של הממזר והשפחה הם עבדים ולכן אינם מתייחסים אחר האב ואינם ממזרים. בהינתן להם גט שחרור הם הופכים להיות יהודים כשרים. דין זה אינו רלוונטי לתקופתנו, על אף שהועלו רעיונות להפעילו מחדש.
פרו ורבו
נחלקו הפוסקים האם בלידת ממזר שנולד מניאוף מקיים האב את מצוות פרו ורבו: רמב"ן רשב"א וריטב"א סוברים שהמצווה מתקיימת למרות החטא. וכך פסק הרמ"אאבן העזר, א,ו.. לעומתם, הרדב"זחלק ז, ב והחיד"אברכי יוסף א,יב. סוברים שלא ניתן לצאת ידי חובת המצווה באמצעות עבירה של ניאוף.
נחלקו האחרונים האם ממזר עצמו חייב לקיים מצוות פרו ורבו: היעב"ץשאילת יעב"ץ, ב,צז. והרב עוזיאל סוברים שהממזר חייב בפרו ורבו. ואילו המנחת חינוך סובר שעדיף שהממזר לא יקיים את המצווה, כדי לא להרבות פסולים בישראלמנחת חינוך, א,כב..
נישואים עם קראים
היו פוסקים שהכריזו על הקראים כספק ממזרים משום שלטענתם קידושיהם כשרים מבחינת ההלכה, אך לא כך גירושיהם. בהתאם לשיטה פסק הרמ"א, ובעקבותיו הלכו פוסקים נוספים. כך גם הייתה עמדת הרבנות הראשית לישראל עד שנות השישים של המאה ה-20. מאז, בעקבות קו שהוביל הרב עובדיה יוסף (שהסתמך גם הוא על פוסק קודם לו, הרדב"ז), הרבנות הראשית לישראל לא רואה בקראים ספק ממזרים ומתירה להם לבוא בקהל, אם יקבלו על עצמם את ההלכה. מאידך, פוסקים אחרים, בעיקר אשכנזים, מחמירים יותר ורואים בקראים ממזרים בהתאם להוראת הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך.
גם הקראים החשיבו את היהודים הרבניים כספק ממזרים, מאחר שמותרים אצל היהודים נישואי אישה עם אחי אביה, הנחשבים ביהדות הקראית כעריות אסורים.
הפריה מלאכותית
שאלה מעמדו של ילד שנולד מהפריה מלאכותית מתחלקת לשתיים: בירור מעמדו של ילד שנולד לאם יהודייה נשואה שהופרתה מזרע של יהודי שאינו בעלה, וכן, בירור מעמדו של ילד שנולד לאם שהופרתה מזרע של ממזר (או שהיא עצמה ממזרה).
דעתם של הרב משה פיינשטייןאגרות משה אבן העזר ח"א סימן אע וח"ב סימן יא, הרב עובדיה יוסףהרב עובדיה יוסף, יביע אומר חלק ב', אה"ע סימן א', ורבים אחרים היא, שילד שנולד מהפריה מלאכותית לאם יהודייה נשואה מתורם יהודי זר שאינו בעלה, אינו נחשב לממזר, אם כי היו שחלקו עליהם. בהקשר זה, החמיר מאוד הרבי מסאטמר, ופסק שאפילו בן שנולד בהפריה מלאכותית לאשת איש מתורם יהודי שאינו בעלה שאינו ממזר, הוא ממזר שכן כחלק מאיסור אשת איש אסור לאשת איש שייכנס בגופה זרע מאדם שאינו בעלה, אך רוב הפוסקים חלקו עליו וגם האוסרים הזרעה מלאכותית, כדוגמת הרב שמואל הלוי ואזנר ורבנים רבים נוספים סבורים כי אף שהדבר אסור אין כאן פסול ממזרות ממש.
לדעתו של הרב משה פיינשטייןאגרות משה אבן העזר ח"ג סימן יא גם ילד שנולד להורה ממזר, אך לידתו הייתה בדרך של הפריה מלאכותית - אינו נחשב ממזר.
היחס לממזר בהלכה
מעבר לאיסורי האישות החלים על הממזר (ועל צאצאיו) אין עליו הגבלות נוספות, וההלכה רואה אותו כיהודי רגיל המחויב במצוות לכל דבר. ידועה גם הקביעה: "ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ."
נסיבות מקילות בממזרות
ההלכה קבעה מספר כללים וחזקות על מנת למזער את הממזרות. כך למשל נקבע הכלל "רוב בעילות אחר הבעל"סוטה כ"ז ע"א, שלפיו מניחים כי אישה התעברה מבעלה גם אם הייתה עם איש אחר, ועל כן אפילו אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה תחת בעלה, אין חוששים לבניה שמא הם ממזרים, אלא אם כן היא פרוצה ביותר. מתירים ולד גם אם האב שהה במדינת הים עד שתים עשרה חודש והאישה ילדה, בטענה שעובר משתהה במעי אמו עד שנים עשר חודשיםיבמות דף פ' ע"ב. וכן נקבע כי האישה עצמה אינה נאמנה להפוך את בנה לממזר.
ממזרות במדינת ישראל
כיוון שבכל הנוגע לנישואים חלים במדינת ישראל דיני ההלכהחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ממזר אינו רשאי להתחתן בישראל אלא עם ממזרת או גיורת. למימוש הגבלה זו מנהלת הרבנות הראשית רישום של ממזרים. ואכן, מאז 1976 מנהלת מדינת ישראל מאגר ממוחשב של פסולי חיתון ומעוכבי נישואין, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה דאז אהרן ברק. הרשימה עודכנה בשנת 2003"רשימות מעוכבי נישואין", הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.4501 (21.632) 1.08.1976 (התשל"ו) (עדכון 23.3.2003) . על פי נתונים שנמסרו מטעם בית הדין הרבני ישנם בין 200 ל-300 אנשים שרשומים ברשימה זו בקטגוריות שונות: "ממזרים", "ספק ממזרים" או "טעוני בירור". אולם יש הסבורים שמספר "מאוימי הממזרות" הוא גדול בהרבה, וכולל אלפי אנשים אשר יש חשש לגביהם שאם יפנו לרבנות על מנת להינשא יישלחו לבירור לגבי מעמדם האישי ויוכללו ברשימת הממזרים. מדובר בעיקר באנשים שאין להם אב רשום בתעודת הזהות, או שהאב הרשום בתעודת הזהות אינו האיש לו הייתה נשואה האם בזמן הלידה או עד 300 יום אחרי גירושין ממנו.
ממזר שיתחתן בנישואים אזרחיים במדינה אחרת יוכל להירשם בישראל כנשוי ולזכות בהטבות ובחובות שמדינת ישראל מעניקה לזוגות נשואים. השאלה האם הרבנות תכיר בנישואין אלו תלויה בשאלה האם נישואין אזרחיים נחשבים כקידושין.
מניעת הכרזה על ממזרים
על פי ההלכה, ממזר שאין יודעים עליו יש לחשוף ולפרסם את היותו ממזר, כדי שלא יטעו ויתערבו בו. אולם, אם הממזר כבר נטמע בתוך משפחות כשרות, אין לפרסם את הממזרות שנתערבה במשפחה, וזאת משום הכלל ההלכתי לפיו משפחה שנטמעה נטמעה. בשל כך, יש מקרים בהם בתי הדין מבקשים לקבל תיק רפואי של האם ונראים הדברים שהם מחפשים לקבוע שילד הוא ממזר.
בעבר קבעו בתי המשפט במדינת ישראל שאין לבצע בדיקת רקמות לקטין לצורך בירור אבהות אם הבדיקה עלולה להביא להכרזתו כממזר. בשנת 2004 פורסמו שני פסקי דין שחרגו מנוהג זה וקבעו שטובת הילד לדעת מי אביו גוברת על חשש הממזרותתמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 76760/01 ס.נ. נ' כ.ש.א. (פורסם בנבו, 05.09.2004)תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 87471/00 אלמונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 08.01.2004).בשנת 2008 נחקק תיקון ל"חוק המידע הגנטי" ונקבע מפורשות בחוק שבמקרה של חשש ממזרות אין לערוך בדיקת רקמות לקטין, אלא כאשר "יש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם, או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם". בכל מקרה של חשש לממזרות על בית המשפט לקבל את חוות דעתו של נשיא בית הדין הגדול שיבהיר האם יש חשש ממזרות.
משמעויות נוספות למילה "ממזר"
ממוזער|270px|רכב שטח בתל אביב עם הכיתוב: קטן קטן אבל ממזר
המילה "ממזר" משמשת, בעיקר בלשון הדיבור, לתיאור אדם חריף וממולח. לעיתים משמשת המילה ככינוי גנאי בהקשר שלילי, לתיאור מי שחריפותו מעוררת תיעוב, ולעיתים משמשת המילה בהקשר חיובי, לתיאור מי שחריפותו מעוררת התפעלות. "המילון החדש" מייחס את מקורה של משמעות זו לתלמוד הירושלמי, בו מובאת אמרה של אבא גוריון בשם אבא שאול – "רוב ממזרין פיקחין".
במשמעות אחרת משמשת המילה לתיאור מה שנוצר מחוץ למסגרת המקובלת, למשל "ממזר לשוני" - מילה שאינה תואמת את כללי הלשון.
המילה "ממזר" היא התרגום המקובל למילה האנגלית bastard (ומקבילותיה בשפות אירופיות אחרות) אף שיש הבדל מהותי בין המשמעות ההלכתית ובין משמעות זו. בתרבויות נוצריות "ממזר" (כלומר bastard) הוא כל ילד שנולד מחוץ למסגרת נישואים. ילד כזה מכונה גם illegitimate child, מונח שמתורגם בדרך-כלל כ"ילד בלתי חוקי", אם כי האקדמיה ללשון העברית ממליצה על התרגום "ילד שלא מנישואים".
המונח "ממזר" מופיע בנבואת זכריה ב: "וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים". בין הפרשנים חלוקות הדעות האם הכוונה היא למושג ההלכתי של ממזר או שמדובר על מונח בעל משמעות אחרת, דוגמת חיל מצב, נוכרי, תערובת או חסר מורשת תרבותית.
ראו גם
פסק דין האח והאחות
טיהור ממזר (גט מהרש"ם)
ילד מחוץ לנישואים בנצרות בימי הביניים (ממזר בימי הביניים)
לקריאה נוספת
הרב מרדכי רלב"ג, "ייחוס ולד הנולד על ידי הזרעה מלאכותית", תחומין כ"ד תשס"ד, עמ' 139–146
Susan Weiss, "Women, Divorce and Mamzer Status in the State of Israel", in Love, Marriage and Jewish Families, Paradoxes of a Social Revolution, (Sylvia Barack Fishman, ed.) Waltham, Brandeis Univ. Press, 2015
נורית יעקבס ינון ואמילי ד' בילסקי (עורכות), ממזרים: סימון ומחיקה, ירושלים 2017
רבקה לוביץ, מסוף העולם ועד סופו: מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני, ידיעות ספרים: תל אביב 2017, עמ' 170–197
ניצן כספי שילוני, "בתי הדין הרבניים - אי של תיאוקרטיה", דעות 85, אלול תשע"ח - תשרי תשע"ט, אוגוסט - ספטמבר 2018
קישורים חיצוניים
הלכות ממזר ברמב"ם באתר מכון ממרא
למה עובר ממזר אם הוריו אשמים? באתר כיפה
ממזר ומצות פריה ורבייה מתוך הספר 'שמחת הבית וברכתו' מאת הרב אליעזר מלמד
מאיר בר-אילן, The Attitude towards Mamzerim in Jewish Society in Antiquity, Jewish History, 14 (2000), pp. 125-170.
פרק "ממזרים - זו לא קללה", חלק א' בפודקאסט "מבקרות ברבנות" של מרכז צדק לנשים, כותבות ומגישות טו"ר רבקה לוביץ ועו"ד ניצן כספי שילוני
פרק "ממזרים - זו לא קללה" חלק ב' בפודקאסט "מבקרות ברבנות" של מרכז צדק לנשים, כותבות ומגישות טו"ר רבקה לוביץ ועו"ד ניצן כספי שילוני
ורד פלמן, בשל סרבנות גט: מאות ילדים בישראל מוגדרים ממזרים, באתר כאן, 15 בדצמבר 2021
זיוה שמיר, הממזר והכתר- הממזרוּת בישראל בסיפורו של ש"י עגנון "והיה העקוב למישור" ובספיחיו, אתר מב"ע, אוקטובר 2023
הערות שוליים
קטגוריה:הלכות אישות
קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישות
קטגוריה:מעמדות ויוחסין ביהדות
קטגוריה:פרשת כי תצא | 2024-10-13T20:35:45 |
רוזלינד פרנקלין | רוזלינד (רחל) אלזי פרנקלין (באנגלית: Rosalind Elsie Franklin; 25 ביולי 1920 – 16 באפריל 1958) הייתה מדענית יהודייה-אנגלייה, שהוכשרה ככימאית פיזיקלית, ועסקה במשך חייה במחקרים על מבנה הפחם, המבנה המרחבי של ה-DNA ומבנה של נגיפים, בעיקר נגיף TMV. פרנקלין ידועה ומוכרת בעיקר על עבודתה על המבנה המרחבי של ה-DNA, כאשר תרומתה החשובה (ויש הטוענים אף המהותית) לגילוי מבנה זה הוסתרה במשך שנים רבות, בעיקר על ידי מי שנעזרו והסתמכו על עבודתה זו ללא ידיעתה, פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון.
שנים ראשונות
רוזלינד פרנקלין נולדה ב-25 ביולי 1920 בלונדון למשפחה בריטית יהודית ממעמד כלכלי וחברתי גבוה ששורשיה בפולין ובבוהמיה. מוצאה של משפחת אביה, אליס ארתור פרנקלין (Ellis Arthur Franklin), הוא משתי משפחות יהודיות מוכרות: משפחת פרנקלין ומשפחת סמואל. השם המקורי של אבות אבותיה מצד אביה היה פרנקל, והוא שונה לפרנקלין עם הגעתו של הראשון שבהם לאנגליה לקראת אמצע המאה השמונה עשרה. הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון לארץ ישראל, היה דוד של אביה. משפחתה מצד אביה עסקה בעיקר בתחום הבנקאות וההוצאה לאור. רוזלינד פרנקלין הייתה הילדה השנייה והבת הראשונה במשפחה מתוך חמישה. מגיל צעיר הייתה ילדה דעתנית שידעה לעמוד על שלה ולא לוותר. הלן בנטוויץ' דודתה (אחותו של אביה אליס, שנישאה לנורמן בנטוויץ', התובע הכללי מטעם ממשלת המנדט בארץ ישראל) בילתה עם המשפחה חופשה בשנת 1926. במכתב לבעלה מאותה חופשה היא כתבה על פרנקלין (שהייתה אז בת 6): "רוזלינד חכמה עד אימה".
פרנקלין החלה ללמוד בשנת 1932 בבית הספר לבנות "סנט פול" במערב לונדון, בית ספר שנודע ברמת לימודיו הגבוהה. חברותיה מבית הספר היו, בהתאם למסורת של בתי הספר הפרטיים באנגליה, חברות לכל החיים. אחת מהן, ג'יין קרסלייק, התארחה בביתה לא מעט פעמים, ואף הוזמנה להצטרף לארוחות הצהריים בשבת. בעיניה של ג'יין הייתה רוזלינד ישירה, משעשעת, דעתנית והרפתקנית. איש מבני המשפחה לא היה סובלני לטיפשים, וכך מתארת ג'יין: "אם אמרת משהו טיפשי, הם היו צוחקים". לאחר 4 שנות לימודים, וכאשר החלה את לימודיה בכיתה השישית היא בחרה ללמוד מקצועות שעניינו אותה – כימיה, פיזיקה ומתמטיקה עיונית ושימושית. לדברי אמה "רוזלינד ידעה כל חייה לאן בדיוק היא הולכת, ובגיל 16 בחרה במדע כמקצוע הראשי שלה".
ב-1938 התקבלה פרנקלין לאוניברסיטת קיימברידג' והחלה את לימודיה בקולג' ניוהם. מסגרת החיים בניוהם הייתה כמו בפנימייה, אך פרנקלין התקשתה לעבור בשתיקה על הכללים שנראו לה מטופשים, כגון לא להיעדר מהקולג' למשך הלילה, וכך זכתה לקבל אישור להיעדר לצורך השתתפות בסעודת ערב של קולג' הפועלים בלונדון, מוסד בו אביה היה פעיל. באירוע זה זכתה לראות את אחד מאבות מדע הקריסטלוגרפיה, ויליאם לורנס בראג. היא נמשכה אל סוג הידע ולשיטות העבודה של הקריסטלוגרפיה, ובהמשך חייה פגשה חוקרים נוספים במעבדתו של בראג. ב-1941 השלימה את לימודיה לתואר ראשון בחוג הראשי שלה, כימיה פיזיקלית.
ציוניה בבחינת הסיום הקנו לה ציון הצטיינות "שני גבוה", שאכזב אותה. ציון זה הספיק לקבלת מלגה ללימודי המשך, והיא המשיכה בלימודים לתואר מתקדם, ובשנת 1945 סיימה אותם וקיבלה תואר דוקטור על מחקר בתחום הפחם. בשעות הפנאי של לימודיה השקיעה את מרצה במשחקי ספורט ובטיולי רכיבה על אופניים.
בתקופת הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה התנדבה פרנקלין לתפקיד של פקחית הפצצות, שדרש בין היתר להסתובב בזמן ההאפלה ברחובות ולוודא את קיום ההאפלה. היא התנדבה לבצע את התפקיד הזה ביחד עם דודניתה אייריני פרנקלין, אשר התגוררה תקופה מסוימת ביחד איתה. מצד אחד היא לא פחדה ונהגה להסתובב בחשכה בזמן התקפה אווירית, אך העדיפה שאייריני היא שתיכנס לבתים שהופצצו על מנת לחלץ אנשים שנלכדו בהם. אייריני תיארה את רוזלינד שהייתה "טובה מדי בכל דבר: בעבודה, בספורט, במראה חיצוני, בבישול".
מחקר על מבנה הפחם בפריז
לאחר קבלת תואר הדוקטור הוצעה לפרנקלין עבודה במעבדה בפריז (Laboratoire central des services chimiques de l'État) בניהולו של ז'אק מרינג. מי שסייעה לה לקבל את המשרה הייתה אדריאן ויל, מדענית צרפתית יהודייה, שפרנקלין הכירה בלונדון בשנות המלחמה, לשם נמלטה ויל עם בתה. במעבדה עבדו כ-15 חוקרים, ועם אחד מהם, קריסטלוגרף יהודי איטלקי צעיר בשם ויטוריו לוצאטי שהגיע מארגנטינה, אליה היגר בתחילת המלחמה יצרה פרנקלין יחסים חבריים קרובים. פרנקלין חקרה שם בעיקר את מבנה הפחם ולמדה, תוך כדי עבודתה, את הטכניקות של קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, ידע שסייע לה בהמשך הקריירה המקצועית. היא עשתה רושם חיובי על כל החוקרים מיד עם תחילת עבודתה, וזאק מרינג הבחין מיד בהתחלה כי היא יודעת היטב מה היא עושה, וכי היא בעלת כישורים מיוחדים לניסויים עדינים ומורכבים. פרנקלין התאקלמה במהירות במקום מגוריה החדש, חדר בדירה ברובע השישי אותו מצאה עבורה ויל.
במסגרת עבודתה בפריז גילתה פרנקלין על ידי חימום פחמנים ממקורות שונים לטמפרטורות גבוהות של עד 3,000 מעלות צלזיוס את ההבדל במבנה של תרכובות של פחמן היוצרות גרפיט וכאלו שאינן יוצרות גרפיט, וכי המדובר למעשה בשתי קבוצות נפרדות מבחינת המבנה. לתגלית זו הייתה חשיבות רבה בשימוש בפחם לצרכים תעשייתיים. אומנם המשרה שלה במעבדה הייתה במוסד מחקר ממשלתי, שבו בוצעו מחקרים טהורים, אך למחקרה היו שימושים מעשיים חשובים בתחום תעשיית הפחם.
פרנקלין שלטה היטב בשפה הצרפתית ואהבה את האווירה הקוסמופוליטית של פריז לעומת השמרנות הבריטית לתוכה נולדה. היא נהגה לצאת עם חברים לטיולים ביער שנטיי, לבקר בתערוכות וכן לארח קרובי משפחה שהחלו לבוא מאנגליה לבקרה. במכתב להוריה כתבה על גישתה לצרפת לעומת אנגליה: "אני אוהבת את אירופה ואת האירופיים הרבה יותר מאשר את אנגליה והאנגלים". בפריז הכירה פרנקלין עוד חברה חדשה, אן סייר, שהייתה סופרת ועורכת דין, והגיעה למעבדה לפגוש את בעלה דויד, קריסטלוגרף אמריקאי שעמד להתחיל לעבוד באוקספורד. סייר ופרנקלין יישארו חברות טובות עד ליומה האחרון של פרנקלין. בתקופת עבודתה בפריז היא החלה לעשות לעצמה שם בינלאומי והשתתפה בלא מעט כנסים מדעיים בצרפת בהם הרצתה על עבודתה בתחום הפחם.
למרות זאת, ותוך התלבטות לא מעטה, שנבעה בחלקה מלחצי משפחתה, החלה פרנקלין לחפש לעצמה בתחילת שנות ה-50 משרה באנגליה, ומצאה כזו בתחום הביופיזיקה במעבדת קינגס קולג' לונדון, בניהולו של ג'ון רנדל (John Randall 1984-1905) .
קינגס קולג' (1953-1951)
שמאל|ממוזער|200px|הספרייה בקינגס קולג'
הגדרת תפקיד ומערכות היחסים במעבדה
מעבדת קינגס קולג' לונדון נוהלה על ידי רנדל, ועבד בה גם מוריס וילקינס, שהתמחה בקריסטלוגרפיה ועסק בה. פרנקלין הגיעה לקינגס קולג' לונדון ב-5 בינואר 1951 לאחר עבודתה במעבדה בפריז, ורנדל התכוון לנצל את הידע ואת ההתמחות שלה בקריסטלוגרפיה לצורך המחקר של מבנה המולקולות, הן של חלבונים והן של חומצות הגרעין.
פרנקלין הבינה, עוד לפני שהגיעה אל המעבדה בקינגס קולג', כי תהיה למעשה האחראית היחידה על תחום הקריסטלוגרפיה במעבדה. לא הייתה זו תחושה סובייקטיבית שלה, אלא הכרה שנבעה ממכתב ששלח אליה רנדל, ראש המעבדה בקינגס קולג', ב-4 בדצמבר 1950, כאשר הייתה עדיין בפריז. במכתב זה "סיכם" רנדל את מהות התפקיד שלה במעבדה, וכתב לה, בין היתר, כי היא תהיה למעשה היחידה בתחום זה: "פירושו של דבר שבכל הנוגע למאמץ במחקר בקרני רנטגן יהיו כרגע רק את וגוסלינג".
ממועד הגעתה לקינגס קולג' שימשה פרנקלין כמדריכה וכמנחה של דוקטורנט בשם ריימונד גוסלינג. היא נעזרה בו בכל מהלך עבודתה שם, המאמרים שלה בנושא ה-DNA נכתבו ביחד אתו.
התפקיד "הרשמי" של פרנקלין במעבדה, מערכת היחסים הבעייתית (בלשון המעטה) שבינה לבין וילקינס, שציפה שהיא תעבוד תחתיו, בעוד שהיא הן לפי אופייה והן ממהות הגדרת תפקידה הבינה כי תחקור באופן עצמאי, והאופי הכללי של העבודה באותה מעבדה, לרבות ההתייחסות השוביניסטית לנשים (כך, למשל, בקומה השנייה של המעבדה היה חדר אוכל ומנוחה שהיה מיועד לגברים בלבד) – לגורמים אלה נודעת חשיבות לא מעטה בעת בחינת מקומה של פרנקלין ביחס לגילוי עצמו. ברנדה מדוקס, אשר כתבה את הביוגרפיה השנייה על פרנקלין, מתארת ומסכמת את התחושות של פרנקלין באשר למצב הדברים במעבדת קינגס קולג' באופן הבא: "בקצרה, אישה יהודיה-אנגלייה מהמעמד הבינוני גבוה בעלת טעמים צרפתיים, בדיונים רציניים מצאה עצמה בסביבה שהייתה ידידותית לכל מה שהיא לא הייתה".
ב-1 במרץ 1952 כתבה פרנקלין מכתב לחברתה אן סייר, שבו התייחסה, בין היתר, למצב הדברים בקינגס קולג'. וכך כתבה בקשר ליחסיה עם וילקינס: "כשחזרתי מחופשת הקיץ נוצר משבר נורא עם וילקינס שכמעט גרם לי לחזור מיד לפריז". במועד זה פרנקלין כבר הייתה בקשר עם ג'ון דזמונד ברנל, ראש המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון, בנוגע לאפשרות שתעבור לעבוד שם בשנה שלאחר מכן. היא מציינת את הדברים הללו במכתב לסייר ובהמשך הדברים מאפיינת את ההבדל בין שתי המעבדות, אמירה שיכולה להעיד על התחושות שלה במקום עבודתה באותה עת בקינגס קולג': "נראה כי הם נוהגים לאסוף זרים כחלק גדול מהצוות, סימן טוב. בקינגס אין לא זרים ולא יהודים".
מבחינתה של פרנקלין היא נתפסה בקינגס קולג' כ"לא שייכת". אישה יהודיה הנמצאת במעבדה שאין בה כל נכונות לקבל מישהו "שונה" או אחר מאשר הבריטי הטיפוסי. לעומת זאת, מעבדה הכוללת זרים ויהודים תהיה, כך סברה פרנקלין, מקום נוח יותר בשבילה.
הדרך לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA
ההתמקדות בחלבונים
מתחילת המאה העשרים היה ברור לחוקרים בתחום כי הגנים, החומר התורשתי של האורגניזמים, ממוקמים בכרומוזומים שהם מעין סבך של חלבונים וחומצות גרעין הנמצאים בגרעין התא של כל יצור חי. מבין שני המרכיבים הללו של הכרומוזומים, חומצות הגרעין והחלבונים, נטו רוב החוקרים לסבור כי דווקא החלבונים הם היכולים לשמש כנושאי המטען הגנטי, שכן רק להם מורכבות ורב-גוניות אשר יכולות, כך הייתה ההנחה, לשאת את המידע התורשתי. לעומתם, חומצות הגרעין הן מולקולות "פשוטות" יותר ואינן מורכבות כמו חלבונים. עד לתחילת שנות ה-50 התמקדו המאמצים העיקריים, אם כן, בניסיונות להבין את מבנה החלבון וכפועל יוצא מכך, להבין את אופן ההורשה של המידע הגנטי.
לינוס פאולינג, שנמנה עם החוקרים שהקדישו את מרבית חייהם המקצועיים לחקר המבנה של החלבונים, סבר רוב הזמן כמרבית עמיתיו, כי החלבון הנמצא בכרומוזום נושא, ככל הנראה, את המטען התורשתי. בשנת 1951 פרסם פאולינג יחד עם רוברט קורי, סגנו במעבדה בקליפורניה, מספר מאמרים שהיוו פריצת דרך בחקר המבנה של חלבונים. הם היו הראשונים שהצליחו לתאר את המבנה של החלבון ברמה המולקולרית. באפריל 1951 פרסמו השניים את המוטיבים המבניים המרכזיים במבנה השניוני של חלבונים - סליל אלפא ומשטח בטא. והקדימו בכך את צוות החוקרים במעבדת קוונדיש שבראשה עמד הפיזיקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה, ויליאם לורנס בראג, חלוץ הקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן.
ההתמקדות ב-DNA – מעבדת קוונדיש
במעבדה זו, שבה נחקרו בשיטתיות המולקולות של גרעין התא, שהו שני חוקרים צעירים, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק. קריק התחיל את הקריירה האקדמית שלו כפיזיקאי. ב-1949 החליט לעבור לתחום הביולוגיה המולקולרית, שנראה בעיניו כתחום מתפתח, ולנצל לשם כך את הידע שלו בפיזיקה. ווטסון הגיע לאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1951 כחוקר צעיר בשלב פוסט דוקטורט. אף שהיה לו תואר דוקטור בביולוגיה, הידע שלו בנושאים של ביוכימיה ופיזיקה היה מועט ביותר. ווטסון פגש באותה שנה את מוריס וילקינס, במסגרת הרצאה שווילקינס נתן בכינוס בנאפולי, שם הציג תמונות של עקיפה של קרני רנטגן של מולקולת ה-DNA, ושמע ממנו על השימוש בשיטה זו (שבאמצעותה צולמו אותן תמונות) לצורך ניתוח המבנה של מולקולת ה-DNA. הרצאה זו שימשה לווטסון כמניע להתמקד בניסיון לחקור את מבנה ה-DNA. לא היה לו כמעט מושג בתחום זה וכאשר הגיע למעבדת קוונדיש הוא חלק חדר עם קריק, שבניגוד אליו היה בעל ידע משמעותי בתחום זה ובתחומים אחרים הקשורים לכימיה ולפיזיקה.
עיקר המחקר במעבדת קוונדיש נעשה בחלבונים, אך ווטסון וקריק החליטו להתחיל ולעבוד על ניסיון לפענח את המבנה המרחבי של ה-DNA. לדעתם, וכאמור בניגוד לתפיסה שרווחה באותה תקופה, היה סיכוי גבוה שדווקא מולקולה זו נושאת את החומר התורשתי. בנו של פאולינג, פיטר, נמצא אף הוא במעבדת קוונדיש, ובדרך זו זכו ווטסון וקריק למידע שעומד להתפרסם בתחום עוד לפני הפרסום בפועל. כך יכלו לעקוב אחר ההתקדמות של פאולינג (שנמצא בקליפורניה), ולקבל מידע רב-משמעות בעבורם שישמש, כפי שנראה, גם כמניע להתקדמות בפענוח המבנה.
אחת ההחלטות הראשונות של ווטסון וקריק, שהייתה לה כנראה משמעות רבה מבחינת הגילוי, היא ההחלטה שלהם לנסות ולבנות מודל פיזי שיתאר את מבנה המולקולה, בדומה לשיטה שבה נקט פאולינג במהלך גילוי המוטיב החלבוני ה"אלפא הליקס". "המודל" שניסו לבנות, כלומר מבנה המולקולה, אמור היה לעמוד בדרישות של הקשרים שבין מרכיבי המולקולה ולהיות בעל משמעות מבחינת יכולת ההעברה של המידע הגנטי.
המחקר של פרנקלין
לאחר תקופה קצרה של עבודה, הצליחה פרנקלין להפיק מספר תמונות טובות של עקיפה של קרני רנטגן של מולקולת ה-DNA. היא הייתה הראשונה שהבחינה בין שני סוגים או מצבים של המולקולה. למצב אחד קראה גבישי ("Crystalline") והגדירה אותו כסוג A, ואילו למצב השני קראה לח ("Wet") והגדירה כסוג B. פרנקלין ערכה צילומי רנטגן של שני הסוגים וניסתה להבין את ההבדלים ואת הקשר שביניהם. סוג A היה עבה וקצר יותר, והופיע במצב לחות נמוך. לעומתו היה סוג B ארוך ונמצא בתנאי לחות גבוהים יותר, כלומר הכיל מידה רבה יותר של מים. מן הניסיונות שפרנקלין ערכה עלה כי סוג A נמצא רק בתנאי לחות הנמוכים מ-75%, ומעל ערך זה נמצא סוג B. עוד גילתה פרנקלין כי היה מעבר של סוג A למצב של סוג B בתנאי לחות העולים על 75%.
חלק מהותי מעבודתה של פרנקלין, באותה תקופה, היה הניסיון למצוא את הקשר שבין שני הסוגים, את מהות ההבדלים שביניהם ואת התנאים שבהם סוג אחד משתנה לסוג האחר. להבחנה של פרנקלין בין שני הסוגים נודעה משמעות עצומה בחקר מבנה המולקולה, שכן מרב העבודה הקודמת בנושא לא התייחס כלל לקיומם של שני הסוגים, אף כי היה ברור שיש משמעות לשוני שביניהם בניסיון להבין את מבנה המולקולה. למעשה, כתוצאה מאי-ההבחנה בין שני הסוגים, היו חוקרים שנכשלו בהבנת המבנה בשעה שעשו שימוש בתמונות שביטאו את שני הסוגים: כאשר היו סבורים כי הם "מתבוננים" במולקולה מסוימת המופיעה בתמונות היו אלה למעשה שני מופעים שונים (מובן שהתמונות אינן של המולקולה עצמה אלא של העקיפה של קרני רנטגן המוקרנות עליה, והשימוש במונח "התבוננות" בתמונת המולקולה הוא בהקשר זה שימוש מטפורי).
מודל ראשון שגוי
ב-21 בנובמבר 1951 התקיים סמינר בקינגס קולג' בנושא חומצות הגרעין. פרנקלין הייתה הדוברת השלישית באותו סמינר, לאחר וילקינס וסטוק. ווטסון נכח באותו סמינר ושמע את דבריה של פרנקלין (כהרגלו, באופן שהכעיס את קריק, לא ערך רישומים מההרצאה). באותה הרצאה דיברה פרנקלין, בין היתר, על ההבחנה שלה בין שני סוגי ה-DNA, על כך שיחידות הפוספט אמורות להיות בצד החיצוני ולא הפנימי וגם פירטה את כמויות המים שאמורות להימצא במולקולה בהתאמה לחלקים אחרים שלה, נתון שיש לו חשיבות רבה מבחינת יציבות המולקולה.
הניסיון הראשון של ווטסון וקריק משנת 1951 לבנות מודל של המולקולה התבסס על הדברים שווטסון שמע וזכר (אך כנראה לא הבין) מאותה הרצאה. מודל זה התבסס על ההנחה של מולקולה בעלת שלושה סלילים שקבוצת הפוספט נמצאת במרכזה, ואולם במצב זה המולקולה אינה יציבה ואמורה להתפרק בגלל המטען החשמלי שנמצא, לפי המודל, במרכז. מודל זה שגוי גם בכל הנוגע לכמות מולקולות המים, כמות שאינה מאפשרת את קיומן של האינטראקציות בין חלקי המולקולה, ולכן בסופו של דבר אינו יכול לבטא את המבנה הנכון.
פרנקלין, שהוזמנה ביחד עם וילקינס וחוקרים נוספים של קינגס קולג' לראות את המודל – פסלה אותו מידית. ברגע שראתה את המודל הבינה פרנקלין שהוא אינו מתאים לתוצאות שהוצגו על ידיה, וכי ווטסון לא הבין את דבריה בסמינר, הן באשר לכמות יחידות המים שאמורות להיות במולקולה והן באשר למיקום של יחידות הפוספט. לאחר ניסיון זה הורה להם בראג, מנהל המעבדה, להפסיק לעבוד על מבנה ה-DNA ולהתמקד בתחומים אחרים. ב-1952 נערך ניסוי הרשי-צ'ייס שהיווה תמיכה משמעותית להנחה שה-DNA הוא החומר התורשתי הנמצא בתא החי. לקראת תחילת 1953 חידשו ווטסון וקריק את הניסיונות לבנות מודל נוסף, בעיקר עקב הידיעה כי פאולינג החל לעבוד בעצמו על פענוח המבנה.
הניסיון השני של בניית המודל
בחודש ינואר 1953 עמדו פאולינג וקורי לפרסם מאמר שכלל הצעה למבנה ה-DNA. פיטר פאולינג קיבל מאביו טיוטה של המאמר והראה אותה לחוקרים במעבדת קוונדיש ובהם ווטסון וקריק. המודל של פאולינג וקורי הוא מודל של שלושה סלילים (בדומה למודל השגוי של ווטסון וקריק מסוף שנת 1951) וגם בו יחידות הפוספט נמצאות במרכז. ווטסון וקריק הבחינו מיד כי פאולינג טעה טעות חמורה במודל ביחס למיקום חלקי המולקולה (טעות שהיא בגדר בלתי יאומן מצד מי שבעצמו ניסח את חוקי הקשרים הכימיים במולקולות), ואולם המידע שהגיע אליהם בדרך זו, כי פאולינג התחיל לעבוד באופן יסודי על מבנה ה-DNA, שימש בעבורם סוג של "קריאת השכמה": הם הבינו מיד כי הוא עלול לגלות מה שגוי במודל ועלול להצליח לתקן אותו. מסיבה זו הסכים בראג, בניגוד להוראה שנתן להם כשנה קודם לכן, כי יחזרו לעבוד על בניית המודל של מולקולת ה-DNA. בשלב זה במיוחד, לקראת בניית המודל הסופי, עשו ווטסון וקריק שימוש מהותי במידע של פרנקלין ולמעשה התבססו עליו על מנת להגיע למודל הסופי. בפברואר אותה שנה פורסם המאמר של פאולינג בכתב העת PNAS.
השימוש בנתונים של פרנקלין וההגעה למודל הנכון
שמאל|ממוזער|250px|מודל של DNA
שמאל|ממוזער|250px|תצלום 51
לפחות שלושה ממצאים הנובעים ישירות מעבודתה של פרנקלין, שימשו את ווטסון וקריק כדי להגיע לבניית המודל הסופי של ה-DNA. למידע זה הייתה חשיבות גדולה בגילוי המבנה שלו.
ההרצאה של פרנקלין בסמינר בחודש נובמבר 1951 - שם הציגה בפני הנוכחים, ווטסון בתוכם, את שני המצבים של המולקולה, סוג A וסוג B וכן הציגה את ההנחה שלה כי יחידות הפוספט נמצאות בחלקה החיצוני של המולקולה. כמו כן היא פירטה את כמויות יחידות המים שאמורות להיות במולקולה. פרנקלין הייתה הראשונה לגלות ולנסח עובדות אלה אשר היוו למעשה בסיס לכל הניסיונות שנעשו, החל מאותו מועד ואילך, לבניית המודל של המולקולה.
תצלום 51 - צילום רנטגן של המולקולה מסוג B, שערכה פרנקלין בחודש מאי 1952 לערך. בתחילת 1953, לאחר שקיבל לידיו את טיוטת המאמר של פאולינג וקורי, הגיע ווטסון לקינגס קולג', ככל הנראה במטרה לנסות ולדלות מידע על מנת לבנות שוב את המודל. הוא הראה את הטיוטה לפרנקלין, אך היא לא הייתה מעוניינת לדון עמו בעניין. לאחר מכן ניגש עם הטיוטה אל וילקינס ושאל אותו על אודות המידע שיש לו ולפרנקלין על ה-DNA. להפתעתו הראה לו וילקינס את אחד מתצלומי העקיפה של המולקולה שערכה פרנקלין, ללא ידיעתה. מאוחר יותר, בספרו "הסליל הכפול", הסביר ווטסון עד כמה היה התצלום שראה אז חשוב ומהותי לגבי ההשערה שלו ביחס למבנה המולקולה: "ברגע בו ראיתי את התצלום נפער פי לרווחה והדופק שלי החל לדהור".
התצלום שאליו התייחס ווטסון ידוע כיום כתצלום מס' 51, וביחס אליו ואל תצלומים אחרים שביצעה פרנקלין אמר ג'ון דזמונד ברנל, שהיה אחד מהאבות המייסדים של הקריסטלוגרפיה, ומי שעמד בראש המעבדה בבירקבק, בדברים שנשא לזכרה של פרנקלין "הצילומים שצילמה היו בין צילומי הרנטגן היפים ביותר של חומר כלשהו".
דו"ח שחיברה פרנקלין בסוף שנת 1952 עבור ועדה מטעם ה-MRC. בחודש דצמבר 1952 נערך ביקור מטעם מועצת המחקר הרפואי (גוף שכינויו המקובל הוא MRC, על פי ראשי התיבות של השם באנגלית), במעבדה של רנדל, שקיבלה מימון מגוף זה (כמו גם היחידה שבה עבדו ווטסון וקריק). לקראת אותו ביקור הכין רנדל דו"ח על הפעילות במעבדה בנושא מחקר חומצות הגרעין, ובמסגרת זו כל אחד מהחוקרים, ופרנקלין בתוכם, כתב סיכום של עבודתו. בדו"ח שלה כללה פרנקלין התייחסות לסוגי המולקולה כפי שהוצגו בסמינר שלה, וסיכום של תוצאות נוספות שאליהן הגיעה עד לאותו מועד. אחד מחברי הוועדה של ה-MRC היה מקס פרוץ, שעבד במעבדת קוונדיש, והיה למעשה המנחה של קריק בעבודת הדוקטורט שלו שטרם נסתיימה. לבקשתם של ווטסון וקריק מסר להם פרוץ את הדו"ח, שכלל את סיכום המחקר והנתונים של פרנקלין עצמה. הדו"ח כלל, מלבד תיאור העבודה והמסקנות שעולות ממנה, גם נתונים מספריים שנובעים מתמונות העקיפה של המולקולה שפרנקלין ערכה. אחד הנתונים החשובים שהופיעו בדו"ח זה היה כי המבנה הסימטרי של ה-DNA הוא של המערכת הגבישית המונוקלינית, חבורת סימטריות מרחבית ("מונוקליני המימורפי").
על חשיבות הדו"ח של פרנקלין לגילוי אמר אפילו ווטסון עצמו בשנת 1969 (לאחר פרסום ספרו "הסליל הכפול"), כי אף שלא היה הכרחי היה חשוב מאוד. הדברים נכתבו בתשובה למכתב של מקס פרוץ לכתב העת Science בשנת 1969 ופורסמו באותו גיליון. במכתבו של פרוץ מופיעה מעין התנצלות על כך שמסר לווטסון ולקריק את הדו"ח ללא אישורה, ואף ללא ידיעתם של פרנקלין או רנדל, אם כי לדבריו לא היה הדו"ח סודי ומטרת הוועדה הייתה ליצור שיתוף פעולה בין היחידות הנתמכות על ידי מועצת המחקר הרפואי. גם קריק אמר (כך לפי פרוץ באותו מכתב) כי בדו"ח היו נתונים שהובאו לידיעתו בפעם הראשונה. "קריק מספר לי כיום שהדו"ח הביא לידיעתו לראשונה את הסימטריה המונוקלינית של תא היחידה". לדבריו של קריק, שנאמרו לפרוץ, נודעת משמעות מבחינת השאלה עד כמה שימש הדו"ח כנתון מהותי ואפילו הכרחי בעת בניית המודל. אחת הנקודות אשר טרם היו ברורות בשלב הזה, לא לפרנקלין ובוודאי שלא לווטסון ולקריק, היא השאלה מהו הכיוון של הסלילים במולקולה. בדו"ח הנ"ל של פרנקלין היא כתבה בתחילת הפסקה השנייה את הדברים הבאים: "היה ברור שהתצורה הגבישית הייתה מבוססת על תא יחידה מונוקליני ממורכז פאה שבו ציר ה-c מקביל לציר הסיבוב" (ראו הסברים בערך המערכת הגבישית המונוקלינית). מבחינת קריק, הדברים היו מידע חשוב מאין כמוהו משום שמשמעותם הייתה כי הסלילים ממוקמים בכיוונים הפוכים (Anti-parallel). לדבריו של קריק עצמו, ללא מידע זה הוא לא היה יודע כיצד למקם נכון את חלקי המולקולה בבניית המודל.
מקס פרוץ התנצל באותו מכתב ל-Science והסביר את המעשה שלו, מסירת הדו"ח ללא ידיעתה או אישורה של פרנקלין, בכך שהיה חסר ניסיון בעניינים אדמיניסטרטיביים. הוא "הודה" במבט לאחור כי היה עליו לקבל את רשותו של רנדל למסירת הדו"ח, ומבקש להדגיש כי למעשה כל הנתונים שהופיעו בדו"ח נסקרו כבר על ידי פרנקלין בסמינר משנת 1951 והם היו יכולים להיות בידיעתו של ווטסון, אם הוא היה רושם לעצמו נקודות מאותו סמינר. כלומר מבחינתו של פרוץ (ואולי על מנת להשקיט את מצפונו) מסירת הדו"ח לא הוסיפה לווטסון וקריק כל מידע חדש, אלא רק מידע שהיה לדעתו נחלת הכלל קודם לכן, שכן הוא נמסר בהרצאה של פרנקלין.
אולם, יש הבדל משמעותי בין התוצאות שהשיגה פרנקלין בסוף שנת 1951 (מועד הסמינר), לעומת התוצאות שכבר היו בידיה במועד עריכת הדו"ח – סוף שנת 1952. מדובר בשנה שלמה של עבודה שבמהלכה הידע שלה התקדם מאוד. זאת ועוד, את הדו"ח קיבלו ווטסון וקריק מפרוץ במהלך חודש פברואר 1953, זמן קצר לאחר שווילקינס הראה לווטסון את צילום מס' 51 של פרנקלין ביחס לסוג B, כך שאין ספק שהדו"ח גם הוסיף להם וגם עזר להם לבחון את הנתונים המדויקים שיש בידי פרנקלין, אשר מסבירים את אותו תצלום ותצלומים אחרים. כך או כך, כאמור, דעתו של קריק עצמו, מבטלת למעשה לגמרי את הטענה של פרוץ.
כאמור, כאשר קריק ראה את הנתון הזה בדו"ח הוא הגיע מיד למסקנה שנובעת מכך, כי הסלילים במולקולה נמצאים בכיוונים מנוגדים. רק קריק יכול היה להסיק זאת כי לווטסון לא היה כלל מושג בתחום זה של קביעת מבנה של מולקולה.
ואכן, לאחר שווטסון ראה את התצלום ולאחר קריאת הנתונים שבדו"ח חלה התקדמות מהירה מאוד. ב-4 בפברואר 1953 ניסו ווטסון וקריק שוב לבנות את המודל, והפעם בנו מודל של סליל כפול המתבסס במפורש הן על הנתונים שווטסון ראה בתצלום 51 והן על הנתונים אשר הופיעו בדו"ח של פרנקלין ל-MRC אשר נתקבל מפרוץ.
בניית המודל (והפעם המודל הנכון) נסתיימה בסופו של חודש פברואר. ב-28 בפברואר 1953, בהתאם לגרסתו התיאטרלית של ווטסון בספרו, נכנס קריק בסערה אל פאב ה-Eagle והודיע לכולם כי "מצאנו את הסוד של החיים". המאמר שלהם נכתב במהלך חודש מרץ, ונשלח לפרסום ב-2 באפריל 1953.
המאמרים ב-Nature
המאמר של ווטסון וקריק על גילוי המבנה המרחבי של ה-DNA הופיע בגיליון מספר 171 של כתב העת Nature מ-25 באפריל 1953. המאמר קצר ביותר ומשתרע על פני מעט יותר מעמוד וכותרתו "המבנה המולקולרי של חומצות גרעין" (Molecular Structure of Nucleic Acids). מלבד המאמר של ווטסון וקריק הופיעו שני מאמרים נוספים הקשורים למבנה ה-DNA. המאמרים מופיעים באותו גיליון, זה אחר זה: הראשון הוא המאמר של ווטסון וקריק, מיד אחריו המאמר של וילקינס (ביחד עם סטוק וילסון) אשר נקרא "מבנה מולקולרי של חומצות גרעין דאוקסיפנטוזיות" (Molecular Structure of Deoxypentose Nucleic Acids), ולאחר מכן מופיע המאמר של פרנקלין ותלמיד המחקר שלה גוסלינג – "תצורה מולקולרית בתימונוקליאט" (Molecular Configuration in Sodium Thymonucleate). כל שלושת המאמרים אף נשלחו לפרסום באותו תאריך עצמו.
מחד – ברור כי לא קיים קשר בין המאמרים והם אינם פרי עבודה משותפת של כל המחברים יחדיו. מבחינת כל אחד מהמחברים מדובר בעבודת מחקר נפרדת אם כי בתחום המחקר המשותף לכולם – חומצות הגרעין. מאידך – וילקינס ופרנקלין ידעו כבר על הגילוי של ווטסון וקריק כאשר הגישו את המאמרים שלהם לפרסום, ולכן שניהם מתייחסים אליו. הם מצביעים, כל אחד מהם במאמרו שלו, כיצד הנתונים המפורטים בו מתיישבים או אף תומכים בהשערת המבנה של ווטסון וקריק שהופיעה במאמרם. בניגוד אליהם, ווטסון וקריק עצמם לא ציינו בגוף המאמר, למעט בפסקת התודות שבסיומו, את עבודתם של וילקינס ופרנקלין, ודבר לא נאמר על תרומתה המיוחדת של פרנקלין עצמה לגילוי. התעלמות זו, שאליה מתוספת הופעת שלושת המאמרים יחדיו, יצרה תחושה, במיוחד לנוכח העובדה כי המאמר של ווטסון וקריק היה בעל החשיבות הרבה ביותר מבחינת תוכנו, כי למעשה המאמרים של וילקינס ופרנקלין נכתבו כסוג של אישוש ניסויי להשערה של ווטסון וקריק, במקום לראות בהם את אשר היו לאמיתו של דבר: מחקר נפרד ועצמאי של כותבי אותם מאמרים.
ההסתרה וההכחשה של תרומתה של פרנקלין לגילוי החלה כבר במאמר על הגילוי עצמו. בפסקת הסיום של המאמר על הגילוי מציינים המחברים שמות חוקרים אשר בעבודותיהם הם נעזרו, או שעליהן התבססו, ובין היתר הם מתייחסים לפרנקלין ולווילקינס יחד עמה, במשפט הבא: "מאמצינו קיבלו חיזוק מידע על הטבע הכללי של תוצאות ניסוייות שטרם פורסמו והרעיונות של ד"ר מ. ה. פ. וילקינס, ד"ר ר. א. פרנקלין ועמיתיהם בקינגס קולג', לונדון". מלבד אמירה כללית זו ביחס לעבודות אשר נעשו בקינגס קולג' בלונדון אין במאמר כל אזכור למהות עבודתה, או לתרומתה של פרנקלין לגילוי. לין אלקין (Lynne Elkin), פרופסור לביולוגיה מהייוורד, אשר כתבה וכותבת על מקומה של פרנקלין בגילוי, אמרה על המשפט הבודד הזה המאזכר את פרנקלין במאמר על הגילוי, את הדברים הבאים: "זהו ככל הנראה אחד המשפטים שנאמרו בלשון המעטה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הכתיבה המדעית".
במאמר המפורט יותר משנת 1954 פרנקלין כבר אינה נזכרת כלל, גם לא במסגרת אלה שהם מודים להם על תרומתם, והפעם הם הסתפקו באמירת תודה לווילקינס בלבד וכן לחוקרים נוספים, אך לא מהמעבדה שבה עבדו וילקינס ופרנקלין.
קולג' בירקבק (1958-1953)
בחודש מרץ 1953 עזבה פרנקלין את מעבדת קינגס קולג' ועברה למעבדה למחקר ביומולקולרי בקולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון בניהולו של ג'ון דזמונד ברנל. מבחינת פרנקלין היה זה מעבר משמח. זה חודשים רבים שהיא כבר החליטה למצוא לעצמה מעבדת מחקר אחרת, עקב היחס הגרוע לו זכתה בקינגס קולג'.
ב-17 באפריל 1953, סמוך לעזיבתה של פרנקלין לבירקבק, שלח לה רנדל, ראש המעבדה בקינגס קולג', מכתב בו הוא מבקש בעיקר להדגיש בפניה כי עליה להפסיק לעבוד על DNA ולמצוא לעצמה נושא אחר:
"You will no doubt remember that when we discussed the question of your leaving my laboratory you agreed that it would be better for you to cease to work on the nucleic acid problem and take up something else".
והוא הוסיף בהמשך הדברים אמירה שבה הוא מבקש ממנה במפורש אפילו שלא תחשוב על ה-DNA:
I appreciate that it is difficult to stop thinking immediately about a subject on which you have been so deeply engaged, but I should be grateful if you could now clear up…
כלומר, במכתב רשמי ששלח לה כשבוע בלבד לפני פרסום מאמר שחלק מהותי שבו מתבסס על עבודתה במעבדה שלו, כתב ראש המעבדה לפרנקלין שלא תעז אפילו עוד לחשוב על DNA. מכתב זה מדגים בצורה הברורה ביותר את היחס שפרנקלין זכתה לו בקינגס קולג'. פרנקלין התעלמה לחלוטין מהאמור במכתב זה, והשלימה בחודשים הראשונים שלה בבירקבק הכנת דו"ח על עבודתה בשנה האחרונה ביחס ל-DNA וכן השלימה עוד מספר מאמרים שלה ושל גוסלינג.
עם תחילת עבודתה המתינה פרנקלין להגעת ציוד טכני שהיה נחוץ לה. בין היתר ניצלה זמן זה לביקור היחיד שערכה בישראל. היא הגיעה לחיפה, שם המתינה לה בת דודתה אייריני פרנקלין (מאוחר יותר נוינר), היחידה ממשפחתה שעלתה לישראל. פרנקלין ביקרה בירושלים ואף נסעה בטרמפים לאילת. היא ביקרה גם במכון ויצמן למדע, שם עבד כחוקר בתחום הכימיה דוד סמואל, בן דודה מדרגה שנייה, נכדו של הרברט סמואל. כאשר חזרה לאנגליה סיפרה לכל בני משפחתה וחבריה לעבודה על חוויות הטיול למדינה הצעירה שזה לא מזמן הוקמה. סיפוריה על ישראל הרשימו את חבריה לעבודה, וברנל החליט לנסוע לבקר בישראל, אם כי בסופו של דבר לא יצאה תוכנית זו לפועל, חוויות אלו היו בין הסיבות שהביאו את וולפי טראוב, אחד מהקריסטלוגרפים שבבירקבק, להצטרף שנים מעטות לאחר מכן למכון ויצמן ורוב הקריירה המדעית שלו התנהלה שם (בין היתר היה טראוב המנחה של עדה יונת בעבודת הדוקטור שלה).
שמאל|ממוזער|250px|מבנה נגיף מוזאיקת הטבק
מחקר על נגיף מוזאיקת הטבק
תנאי העבודה בבירקבק היו קשים בהשוואה לאלה של קינגס קולג'. המחלקה לקריסטלוגרפיה שכנה בכיכר טורינגטון (Torrington Square), בבניין שנפגע בהפצצה בתקופת הבליץ על לונדון ולא שופץ בצורה יסודית. משרדה שכן בקומה הרביעית, אך ציוד הרנטגן היה במרתף. בנוסף לכך, ההתעבות מצנרת המים שבתקרת המרתף גרמה לטפטוף קבוע שאילץ אותה לעבוד עם המכשור תחת מטרייה. אבל בבירקבק הרגישה פרנקלין שכישוריה ויכולתה זוכים להכרה ולתמיכה. היא גם כיבדה והעריכה מאוד את מנהל המעבדה ברנל, שנחשב לאחד מהאבות המייסדים של הקריסטלוגרפיה, ובמיוחד היה הראשון שהבין את האפשרות ליישם אותה לתחום הביולוגיה. ברנל היה מרוצה מהצטרפותה של פרנקלין למעבדתו, והמליץ לה להתחיל לחקור את נגיף מוזאיקת הטבק (המכונה בקצרה TMV, ראשי תיבות השם באנגלית) ביחד עם נגיפים נוספים הנמצאים בצמחים. נגיף TMV היה סוג של "מודל" למחקר על המבנה והתפקוד של נגיפים בכלל עוד בסוף המאה ה-19.
פרנקלין יצרה לעצמה במעבדה צוות של חוקרים מיומנים, כאשר החוקר הקרוב אליה ביותר ולמעשה השותף העיקרי למחקרים שלה, היה אהרון קלוג, יהודי יליד ליטא שהתחנך בדרום אפריקה, שהיה חוקר עמית בשלב הפוסט-דוקטורט. יחסיהם של פרנקלין וקלוג היו קרובים ביותר, והם היו צוות מושלם הן מבחינת כישרונותיהם והן מבחינת מזגם, כאשר שניהם יכלו להיות מאוד אגרסיביים כאשר נושא מדעי עמד על הפרק. בין פרנקלין לבין משפחתו של קלוג (אשתו ובנו) נקשרו גם קשרים אישיים קרובים ביותר, היא נהגה לבלות בביתם בלונדון לא מעט, ובצוואתה הורישה לקלוג סכום כסף נכבד, ביודעה כי מצבו הכספי אינו מזהיר. בנוסף לקלוג היו עוד שני עוזרי מחקר - קנת הולמס וג'ון פינץ'. בתקופה מסוימת הצטרף אל הצוות גם חוקר אמריקאי בשם דונלד קספר.
זמן לא רב לאחר שהחלה בעבודתה על נגיף TMV היא הגיעה, בזכות צילומים בקרני רנטגן שלא נעשו לפניה, לתוצאות שסתרו את ההנחה המקובלת באותה תקופה על החוקרים של נגיף זה, ולפיה מקלוני ה-TMV הם כולם באותו אורך (כ-3000 אנגסטרם). למרות התנגדותו של הווירולוג נורמן פירי (Norman Wingate Pirie; 1997-1907), שנחשב למומחה העיקרי של נגיפים אלו, היא עמדה על דעתה (שהתבררה בסופו של דבר כנכונה) ופרסמה את מסקנותיה במאמר ב-Nature. בתגובה החליט פירי להפסיק לספק לה את הדגימות למחקרה, אך דבר זה לא מנע ממנה להמשיך במחקריה. כיוון שבזכות מחקר ה-TMV היו לפרנקלין קשרים עם המחלקות המקבילות באוניברסיטת טובינגן ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, היא המשיכה לקבל דגימות של הנגיף, בעיקר מברקלי. ב-1956 פענחה פרנקלין ביחד עם צוות החוקרים שלה את המבנה של נגיף TMV. הם מצאו כי הנגיף בנוי מתת-יחידות חלבוניות המסודרות כמעין בורג מסביב לנקב שנמצא בליבת הנגיף, כאשר יחידות ה-RNA משוקעות בין תתי-היחידות של החלבון.
שכר והערכה מקצועית
שכרה של פרנקלין בבירקבק היה מבוסס על מלגות שנתיות שהצליח ברנל לגייס, בעיקר ממועצת המחקר החקלאי (ARC – Agricultural Research Council) בשל עבודתה על נגיפים המזיקים לחקלאות. מכיוון שברנל התקשה לחדש את המלגות פנתה פרנקלין לשירות הבריאות הציבורי בארצות הברית (Public Health Service כיום מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית) בבקשה לקבלת מימון למחקר נגיפים גורמי מחלות בבני אדם. סכום המימון השנתי שהצליחה לקבל, 10,000 ליש"ט, היה כה גדול שהנהלת האוניברסיטה הניחה כי נועד לממן מחקר במשך שלוש שנים, אחרת הייתה מסרבת לקבלו.
פרנקלין השתתפה במהלך עבודתה בבירקבק בכנסים מדעיים רבים. במרבית הכנסים הייתה האישה היחידה ברשימת המרצים. בקיץ 1956 יצאה (בפעם השנייה) לנסיעה ארוכה בארצות הברית, נסיעה ששילבה השתתפות בכנסים מדעיים ביחד עם טיולים רגליים וטיפוס הרים שכה אהבה לעשות בשעות הפנאי שלה במשך כל חייה. באותן הרצאות וכנסים (כמו בביקור הקודם שלה בשנת 1954) הרצתה פרנקלין, בין היתר, הן על התגליות שלה במחקר הפחם וגם על עבודתה הנוכחית על נגיפים. למרות גילה הצעיר היא התקבלה בכנסים אלו כאחת מהחוקרות הבולטות בתחום זה. באותה נסיעה שנייה לארצות הברית החל להירקם קשר אישי יותר בין פרנקלין, שככל הידוע לא ניהלה קשרים רומנטיים במהלך שנות חייה, ובין דונלד קספר, אשר חזר כבר לארצות הברית, קשר שלא היה לו המשך עקב מחלתה ופטירתה.
במהלך הנסיעה פגשה פרנקלין עמיתים מברקלי שהציעו לה דוגמאות של נגיף שיתוק ילדים אותן הצליחו לגבש. פרנקלין כתבה לברנל הצעה לחקור את מבנה הנגיף, ושנה אחר כך (ביולי 1957) הוא הצליח להשיג את הסכמת רקטור האוניברסיטה למחקר בנגיף המסוכן, לאחר שברנל טען בפניו כי החומר שייבדק לא היה פעיל.
במהלך שנות עבודתה בבירקבק שמרה פרנקלין על קשר מקצועי עם פרנסיס קריק ועם ג'ים ווטסון, ונהגה להיוועץ בהם (בכתב) לעיתים בנושאי המחקר שלה. קשר זה כלל מכתבים ידידותיים למדי, וכן מפגשים משותפים בכנסים מדעיים. מהמכתבים ששלחו אליה עולה כי זכתה להערכה רבה משניהם. השימוש שעשו השניים במידע שלה במהלך גילוי מבנה ה-DNA על ידם, לא הוזכר כלל על ידי אף אחד מהם. עובדה זו, של קיומם של קשרים מקצועיים קרובים בין פרנקלין לביניהם, מעלה תמיהה נוספת על הניסיונות של שניהם להסתיר בדיעבד - עם קבלת פרס נובל ולאחר פטירתה - את תרומתה החשובה לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA על ידם.
קבוצת המחקר שלה בבירקבק הפיקה מספר רב של מאמרים מדעיים בנושא המחקר שלה, בצירופים שונים של שמות המחברים כאשר שמה של פרנקלין הופיע בחלק גדול מהם.
מותה
בחודש ספטמבר 1956, בסמוך לסיום שהותה בארצות הברית, החלה לסבול ממחושים בבטנה. כאשר חזרה לאנגליה הייתה האבחנה ברורה וחד משמעית – היא סובלת מסרטן השחלות. לאחר שני ניתוחים וסדרות ארוכות של טיפולים היא חזרה לעבודתה. במהלך תקופה זו אומנם החלה לחקור את מבנה הנגיף הגורם לשיתוק ילדים, אך לא הספיקה להשלים את מחקרה זה.
בסוף שנת 1957 החלה שוב לעבור טיפולים ותקופות ארוכות של אשפוז, אך ב-16 באפריל 1958 נפטרה ממחלתה.
בהספד שכתב ברנל לזכרה ב-Nature נכתב:
התעניינות מחודשת
שמאל|ממוזער|300px|אוניברסיטת רוזלינד פרנקלין למדע ורפואה בצפון שיקגו
שמאל|ממוזער|300px|השלט של בניין פרנקלין וילקינס בכניסה לקינגס קולג'
סיפור חייה של פרנקלין לא הסתיים עם מותה בטרם עת בשנת 1958. סיפורה עבר תהפוכות לא מעטות בשנים לאחר מכן, שהביאו למידע שלא היה ידוע קודם לכן, על תרומתה לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA. פרנקלין לא ידעה כלל במועד פטירתה כי למעשה עבודתה ומחקרה שימשו בסיס עיקרי לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA על ידי ווטסון וקריק.
ממוזער|שלט רחוב ע"ש רחל פרנקלין בעיר נתניה
ב-10 בדצמבר 1962 קיבלו ווטסון, קריק וגם וילקינס את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עבור גילוי המבנה המרחבי של ה-DNA. בנאום קצר שנשא ווטסון במעמד הענקת הפרס לא אוזכרה כלל פרנקלין. גם בהרצאות שנשא כל אחד מהם, כמקובל, יום לאחר הטקס, לא הזכירו ווטסון וקריק את פרנקלין. וילקינס אמנם טרח לציין את שמה בהרצאתו, אך עשה זאת רק במסגרת דברי תודה לקבוצת חוקרים שבשמותיהם נקב, על עבודתם המשותפת במעבדת קינגס קולג' שבה עבד. במועד קבלת פרס נובל, לא הייתה פרנקלין בין החיים זה ארבע שנים. קולה לא יכול היה עוד להישמע, והשאלה "מה הייתה תרומתה של פרנקלין לגילוי?" עדיין לא התעוררה כלל במועד זה. חלפו שש שנים נוספות עד שהשאלה החלה להעסיק את הקהילה המדעית, ולא רק אותה.
רחוב על שמה נקרא ב"קריית-המדע" בעיר נתניה.
הסליל הכפול
לאחר ששקד על כתיבתו במשך שנתיים, פרסם ווטסון בשנת 1968 את ספרו: "The Double Helix: A Personal Account of the Discovery of The Structure of DNA" ("הסליל הכפול"), שבו הוא מספר על הגילוי מנקודת מבטו, תוך שהוא מתייחס לשאר האנשים שהיו מעורבים בעניין, לרבות פרנקלין עצמה. באופן אירוני למדי, דווקא ספרו, שהמעיט בחשיבות עבודתה ואשר צייר אותה באופן דמיוני לגמרי ואף מסולף, כמעין "טכנאית", שלא הבינה את המשמעות של הנתונים שלה, הוא שהביא למחקר על תרומתה ולגילוי חלקה שהוסתר זמן כה רב.
ווטסון חשב בתחילה לקרוא לספרו "זוג בסיסים" (Base Pairs), שם שהוא בעל משמעות כפולה בהקשר זה. ואולם קריק התנגד לשם זה מפני שלא רצה שיחשבו שהוא (קריק) מוגדר כבסיס. לאחר מכן הציע ווטסון את השם "ג'ים ההגון" (Honest Jim) קריק דווקא לא התנגד לשם זה, ואולם הוא הביע התנגדות עזה לתוכנו של הספר והגדיר אותו באחד ממכתביו לווטסון בעניין כרכילות ברמה של מגזינים לנשים. קריק שלח מכתבי התנגדות להוצאה לאור של אוניברסיטת הרווארד וכתוצאה מכך, לאחר פניות הן של קריק והן של מדענים אחרים, ההוצאה סירבה להוציאו לאור, בין היתר עקב חשש ממשפטי דיבה. עותקים של כתב היד המקורי נשלחו לכמה מדענים. אחד מהם, ג'ון קנדרו, קריסטלוגרף זוכה פרס נובל באותה שנה של ווטסון וקריק, שלח עותק של הספר לג'ון דזמונד ברנל. והלה כתב לו בתגובה כי אומנם נהנה מאוד מקריאת הספר, אבל הוסיף כי ווטסון "בלתי הגון באופן מיוחד לגבי התרומה של רוזלינד פרנקלין ואינו מזכיר את ההיטל שלה של המבנה הסלילי של ה-DNA המראה את מיקומם החיצוני של קבוצות הפוספטים", אך ברנל לא נקט ככל הידוע בפעולה על מנת לתקן מצב זה.
לאחר שפורסם הספר "הסליל הכפול" החלו להיכתב על חלקה ותרומתה מאמרים רבים, בתחילה בשנת 1968, ולאחר מכן בשנת 1974 על ידי אהרון קלוג, שותפה למחקר בבירקבק, שהצביע באותם מאמרים, בין היתר בהתבסס על מחברות העבודה שלה עצמה, על התרומה הרבה שלה לגילוי ועל עד כמה הייתה קרובה להגיע לגילוי המבנה בעצמה.
ביוגרפיות
בשנת 1975 פרסמה חברתה אן סייר (Sayre, A) ביוגרפיה בשם Rosalind Franklin And DNA, אשר אף על פי שלא נכתבה כביוגרפיה לפי הגדרתה של סייר עצמה, היוותה למעשה כתב הגנה חריף כנגד הטענות השקריות שהעלה ווטסון בספרו "הסליל הכפול".
בשנת 2002 נכתבה עליה ביוגרפיה מלאה על ידי ברנדה מדוקס בשם Rosalind Franklin: The Dark Lady of DNA.
ביוגרפיה זו הופיעה בעברית בספטמבר 2009 בשם "רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א", בתרגומה של עדי מרקוזה-הס.
השם "הגברת האפלה" הוא בעל משמעות כפולה. במקור בחודש מרץ 1953, כאשר פרנקלין עזבה את קינגס קולג', שלח וילקינס מכתב לקריק, ומיד בפתח הדברים כתב:
באופן אירוני נקרא כיום אחד המבנים של קינגס קולג' בשם "בנין פרנקלין-וילקינס". אותה מעבדה שאותה עזבה פרנקלין בשנת 1953 עקב היחס שלו זכתה שם, ואשר את עזיבתה ליווה מכתב של וילקינס המכנה אותה "הגברת האפלה" החליטה לאחר שנים רבות כי ראוי שאחד המבנים שלה ייקרא על שמה.
מורשת
ב-2028 ישוגר למאדים הרובר הבריטי רוזלינד פרנקלין .Jeff Foust, ExoMars official says launch unlikely before 2028, spacenews.com, May 3, 2022 תפקידו יהיה לחפש עדויות לחיים בהווה או בעבר.
ראו גם
אפקט מטילדה
לקריאה נוספת
ברנדה מדוקס, רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א, תרגום עדי מרקוזה-הס, בהוצאת ידיעות ספרים וספרי עליית הגג
אילת ברעם-צברי, טלנובל, כתבה על פרנקלין במוסף זמנים מודרניים של ידיעות אחרונות מתאריך 14 באוקטובר 2009 המבוססת גם על ראיונות עם עדה יונת ופרופ' דוד סמואל, בן דודה של פרנקלין.
Judson, F. H.(1996). The Eight Day of Creation (second edition). New Work: Cold Spring Harbor Laboratory Press.
Klug A. (1992). From Macromolecules to Biological Assemblies, Nobel Lecture, December 8, 1982. In T. Frängsmyr (Ed.), Nobel Lectures, Chemistry 1981-1990. Singapore: World Scientific Publishing Co.
Maddox, B. (2002). Rosalind Franklin: The Dark Lady of DNA. London: Harper Collins.
Sayre, A. (1975). Rosalind Franklin And DNA (reissued 2000). New York: W.W .Norton.
Olby, R. (1974). The path to the double helix - The discovery of DNA (1994 edition). New York: Dover publication inc.
Watson, J. D. (1968). The Double Helix: A Personal Account of the Discovery of The Structure of DNA (2001 edition). New York: Touchstone.
Wilkins M. (2003). The third man of the double helix. New York Oxford University Press.
Wilkins, H.F.M. (1964). The molecular configuration of nucleic acids, Nobel Lecture, December 11, 1962. In Nobel Lectures, Physiology or Medicine 1942-1962. Amsterdam: Elsevier Publishing Company.
Abir-Am, P. (2004). DNA AT 50: Institutional and Biographical Perspectives, Minerva, 42, 191–213.
Bernal, J.D. (1958). Dr. Rosalind E. Franklin, Nature, 182, 154-154.
Elkin, l. (2003). Rosalind Franklin and the double helix, Physics today, 56, 42-48.
Franklin, R. E. & Gosling, R.G. (1953). Molecular Configuration in Sodiom Thymonucleate, Nature, 171, 740-741.
Franklin R. E and Gosling R.G. (1953). The structure of sodium thymonucleate fibres. II. The cylindrically symmetrical Patterson function Acta Cryst. 6, 678-685.
Glynn. J. (2008) Rosalind Franklin: 50 years on, Notes and Records of the Royal Society, 62, 253–255.
Klug, A. (1968). Rosalind Franklin and the Discovery of the Structure of DNA, Nature. 219, 808-810, 843-844.
Klug, A. (1974). Rosalind Franklin and the double helix, Nature, 248, 787-788.
Klug, A. (2004). The Discovery of the DNA Double Helix, Journal of Molecular biology, 335, 3-26.
Paterlini, M. (2003). History and science united to vindicate Perutz, Letter to the editor, Nature, 424, 127-127.
Perutz, M.F., Wilkins M. H. F. and Watson J.D. (1969). DNA Helix, Science 27, 1537-1539.
Watson, J. D & Crick, F.H.C. (1953). Molecular Structure of Nucleic Acids, Nature, 171, 737-738.
קישורים חיצוניים
What Rosalind Franklin truly contributed to the discovery of DNA’s structure, מגזין נייצ'ר, 25 באפריל 2023
יונת אשחר ונעם לויתן, לפענח את ספר החיים, בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
ארכיון עם כתביה של פרנקלין
גרסה מוערת של מאמרם של ווטסון וקריק כולל הפניות לתרומתה של פרנקלין
ד"ר שקד אשכנזי, "המדענית הגדולה שקופחה" באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 17 באפריל 2016.
ברנדה מדוקס, הגברת האפלה של הדנ"א, פרק מתוך הספר, באתר הידען
לין אלקין, ביוגרפיה של רוזלינד פרנקלין, Jewish Women Encyclopedia
ריאיון עם לין אלקין על תרומתה של פרנקלין
ו
63 שנה לפרסום המאמר של ווטסון וקריק על מבנה ה-DNA, גילוי ששינה לנצח את המדע, הרפואה וההנדסה
אושי דרמן, המדענית ששינתה את העולם אך הוכרה רק אחרי מותה, בלוג באתר בית התפוצות, אוגוסט 2019
הערות שוליים
קטגוריה:משפחת בנטוויץ'
קטגוריה:ביולוגים יהודים אנגלים
קטגוריה:ביוכימאיות יהודיות
קטגוריה:ביוכימאים יהודים בריטים
קטגוריה:ביופיזיקאיות
קטגוריה:ביופיזיקאים יהודים בריטים
קטגוריה:ביולוגיות אנגליות
קטגוריה:קריסטלוגרפיות בריטיות
קטגוריה:קריסטלוגרפים יהודים
קטגוריה:כימאים יהודים בריטים
קטגוריה:כימאיות בריטיות
קטגוריה:לונדון: אישים
קטגוריה:סגל קינגס קולג' לונדון
קטגוריה:סגל אוניברסיטת לונדון
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1920
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1920
קטגוריה:בריטיות שנפטרו ב-1958
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1958 | 2024-09-23T16:12:51 |
אטיוד | שמאל|ממוזער|250px|התיבות האחרונות באטיוד טרנסדנטלי מס' 2 של פרנץ ליסט
אטיוד (מצרפתית: Étude – לימוד) הוא יצירה מוזיקלית קצרה, לשם תרגול של בעיה טכנית מסוימת המוצבת בפני נגן הכלי. ישנם אטיודים אשר נכתבו אך ורק לשם תרגול, לדוגמה האטיודים של קארל צ'רני לפסנתר ושל רודולף קרויצר לכינור.
האטיודים המפורסמים ביותר הם אטיודים אשר מטפלים בבעיות טכניות אמנם, אך מהווים עם זאת יצירות אמנות אמיתיות. 24 האטיודים של פרדריק שופן (אופ. 10, אופ. 25) הם מהמובחרות שביצירותיו. מלחינים רבים כתבו אטיודים, ובין אלה שכתבו לפסנתר: פרנץ ליסט, אלכסנדר סקריאבין, קלוד דביסי וסרגיי רחמנינוב.
אטיודים לשם תרגול הולחנו כבר במאה ה-18, באופן הבולט ביותר אצל קארל צ'רני, אך היה זה שופן אשר הפך את האטיוד לז'אנר מוזיקלי חשוב. אטיודים מצויים במבנים וצורות שונים ומגוונים, ולעיתים מקובצים אל סכמות גדולות יותר – קבוצת האטיודים הסימפוניים של רוברט שומאן נושאת את הכותרת, בגרסתה השנייה, Études en forme de Variations (אטיודים במבנה של וריאציות).
אטיודים לכלים אחרים מלבד פסנתר נכתבו גם הם, כדוגמת האטיודים לכינור של רודולף קרויצר והאטיודים לגיטרה של הייטור וילה לובוס.
האטיודים אשר מוערצים במידה הגדולה ביותר הם אלו שנזנחה אצלם צורת המדריך הפרקטי והפכו למוזיקה פשוטה כמשמעה. לדוגמה, האטיודים של שופן נחשבים לקשים לא רק מבחינה טכנית, אלא הם גם רבי עוצמה ומלאי רגש מבחינה מוזיקלית. מנגד, האטיודים של צ'רני מיוחסים כקשים טכנית באופן כללי, ושום דבר מעבר לכך. מכאן, האטיודים של שופן מבוצעים תכופות מול קהל, בזמן שהאטיודים של צ'רני מנוגנים בחדר האימונים.
מקרה קיצוני הוא באטיודים אשר בקושי מוערכים כמוזיקה, והולחנו כחלקים-חלקים החוזרים על עצמם אשר כוונתם היא אימון טכני טהור. הידועים מסוג זה, הם 60 האטיודים מתוך "הפסנתרן הווירטואוז" מאת צ'ארלס לואיז הנון.
מספר מורים טוענים שהאטיודים שאין בהם מוזיקה אלא הם אימון לאצבעות הם חסרי ערך, ועלולים אף להזיק – אבּי וייטסייד היא דוגמה אחת לפדגוגית אשר נמנעה לחלוטין מניגון האטיודים של הנון וצ'רני.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מבנים מוזיקליים
קטגוריה:מילים וביטויים בצרפתית | 2024-08-09T21:56:09 |
אבסולוטיזם מוסרי | אבסולוטיזם מוסרי, מוסר אבסולוטי, או מוסר מוחלט הוא תאוריה או אמונה לפיה המוסר, או חלק ממנו, טבוע במקור על-אנושי (כמו אלוהים, אלים, הטבע, היקום) ונובע ממנו, ולפיכך אינו נקבע בהשפעת החברה, האדם או מצבים שונים. במילים פשוטות, זוהי אמונה ש"טוב" ו"רע", מוסרי ולא-מוסרי, "ראוי" ולא-ראוי, אכן קיימים במציאות, כמו חוקי הפיזיקה למשל, ולא רק במוחם של בני אדם או בעלי חיים. מוסר מסוג זה אינו מושפע מהשלכות תרבותיות, אלא באופן קונטינגנטי (למשל - אם בתרבות מסוימת מעשים מסוימים עולים כדי השפלה, ולפי המוסר האובייקטיבי אין זה מן הראוי להשפיל אדם - אז אין זה מן הראוי לבצע מעשים אלה).
לפי האמונה או התאוריה המנוגדת, רלטיביזם מוסרי (או מוסר יחסי), המוסר כולו וכלליו נובעים מחשיבה אנושית בלבד, ואינם קיימים במציאות, אלא הם דרכים לפרש או להסתכל על המציאות, ולפיכך הם יחסיים, כלומר משתנים בין בני אדם, חברות, תקופות ונסיבות.
בקיצור ניתן לומר שלפי המוסר המוחלט, מוסר הוא אונטולוגי, ואילו לפי המוסר היחסי, מוסר הוא אפיסטמולוגי.
יישומים והשלכות
לפי האבסולוטיזם המוסרי, כללי המוסר קודמים ונעלים לכללי כל תרבות וחברה, ואם יש סתירה - הראשונים מבטלים את האחרונים. לדוגמה, אדם המאמין במוסר מוחלט עשוי לשפוט עבדות, עונש מוות (לחפים מפשע) או קטיעת איברים כלא מוסריים מטבעם, מבלי להתחשב כלל באמונות, בצרכים ובמטרות של התרבות בה הם מתבצעים, גם אם הם נהוגים ומקובלים בה. המאמין במוסר מוחלט מתעלם גם לעיתים קרובות ממטרת הפעולה, אם זו נחשבת בעיניו כלא-מוסרית. כך למשל גנבה או שקר עשויים להיחשב כבלתי-מוסריים תמיד, גם אם הם נעשים במטרה לקדם משהו טוב וגדול יותר, ואפילו אם הם מצליחים למלא מטרה זו (למשל גנבת אוכל כדי להאכיל משפחה הגוועת ברעב, או שקר שמטרתו להציל אדם או אפילו עם, ממוות). לפיכך מוסר מוחלט עומד בסתירה לגישה לפיה התוצאה הסופית היא שקובעת מה מוסרי ומה לא.
כל תאוריית זכויות אדם היא צורה של אבסולוטיזם מוסרי, בדרך כלל מבוססת במידת-מה על הטבע האנושי. תאוריה שכזו נבנתה על ידי ג'ון רולס ונקראה תאוריית צדק.
חשוב להבחין בין מוסר מוחלט לבין מוסר אוניברסלי (הקרוי גם אוניברסליזם, מוסר אובייקטיבי, או אובייקטיביזם): לפי האחרון, המוסר אינו תלוי במנהגים ובדעות, אך כן יכול להיות תלוי בהקשר או בהשלכות.
לואיס פוז'מן ניסח את הקריטריונים הבאים להבחין בין מוסר מוחלט למוסר אוניברסלי:
מוסר מוחלט: יש לפחות עיקרון אחד שאותו לעולם אין להפר.
מוסר אובייקטיבי: יש אמת שקובעת אם משהו מוסרי או לא, שאינה תלויה לחלוטין במנהגים חברתיים או בקבלה אישית.
תאוריות מוסר ששמות דגש חזק על זכויות וחובות, כמו הדאונטולוגיה של עמנואל קנט, הן לרוב צורות של מוסר מוחלט.
ביקורת בפילוסופיה
בפילוסופיה עלו לאורך השנים מספר ביקורות כנגד המוסר המוחלט. סוג אחד של ביקורת הוא העמדה האמוטיבית, או הריגושית. עמדה זו רואה את המוסר כמספק ביטוי לרגש בלבד, לא לשכל ובוודאי לא למציאות. אחד מנציגיה הבולטים של העמדה האמוטיבית היה הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום. בספרו "מחקר בדבר עקרונות המוסר" הוא אומר:
גם ברוך שפינוזה, פילוסוף שקדם ליום, אמר:
אדוארד וסטרמרק, אחד האנתרופולוגים הבולטים, שהוא מחסידי עמדה זו, קובע בספרו הידוע "יחסיות מוסרית", בפרק העוסק ברגשות המוסריים, שרגשות כמו סלידה או טינה מעלים בדעתנו את הרעיון שהדברים או הפעולות שכלפיהם אנחנו חשים סלידה הם בלתי-מוסריים או רעים. אפשר לראות שבחברות שונות, רגשות סלידה וטינה יכולים להתעורר בשל גורמים שונים. אנו יכולים לראות שבחברה אחת התנהגות מינית מתירנית יכולה לעורר רתיעה, אך אם בחברה אחרת שום רגשות של דחייה וסלידה כאלה אינם מתעוררים נוכח התנהגות מתירנית, הרי שהתנהגות זו לא תיחשב למגונה. מקורן של משמעות הציווי המוסרי ושל מערכת הנורמות המוסריות הוא, אם כן, לדעתו, ברגשות. ומכיוון שרגשות של אנשים השייכים לקבוצות חברתיות שונות, נבדלים אלו מאלו, הרי שגם הקודים המוסריים המבוססים עליהם ייבדלו אלו מאלו.
רגש אינו יכול להיות אמיתי או שקרי, מוצדק או בלתי מוצדק. הוא פשוט קיים, ובדרך כלל אף בלתי נשלט, כלומר, קיים באופן לא רצוני. לכן, אם קבוצת אנשים מסוימת חשה דחייה מאכילת בשר אדם, בעוד שקבוצה אחרת חשה משיכה לכך, קשה לומר שאמות-המידה של הקבוצה הראשונה עולות בערכן המוסרי על אמות-המידה של הקבוצה השנייה. לאור תפיסה זו, רע הוא מה שמעורר דחייה, וטוב - מה שמעורר אהדה.
אולם מנהגים, אומר וסטרמרק, אינם רק הרגלים של רבים. בו בזמן הם גם חוקים של התנהגות. כבר קיקרו הבחין בכך שמנהגים של עם "הם חוקים מכוח עצמם". אנו אומרים: "המנהג מצווה", "המנהג דורש", וחוקי המנהג נחשבים לחוקים מוסריים על פיהם מחליטים מהו הטוב ומהו הרע. כל סטייה מן המנהג מזמינה גינוי מידי הרבים.
דברים דומים אומר מונטין במסתו "על ההרגל ועל זכות קיומו של המנהג": "משפטי המצפון וחוקיו", הוא כותב:
הרגש וההרגל החברתי הם, אם כן, מקור ההאמנות המוסריות שלנו ומקור הכללים המוסריים. לפי גישה זו תולה אנתרופולוג אחר, פון פורר הרמנדורף, את אי-הכרתם של אתיקנים רבים ביחסיות המוסרית, בכך שבנתחם את המושגים המוסריים לא נתנו את דעתם במידה מספקת למידע אתנוגרפי ולהשוואות בין-תרבותיות.
תאוריית היחסיות המוסרית המנוסחת על ידי וסטרמרק קיבלה תמיכה מרובה במהלך השנים הראשונות של המאה ה-20, מצד אנתרופולוגים בריטיים ואמריקניים. אלה טענו שתרבויות שונות מייצרות תבניות חיים שונות, אך עם זאת, תקפות באותה מידה. לא ניתן לשפוט תרבות אחת, באמות-מידה של תרבות אחרת.
הצדקה פילוסופית (מטא-אתית) אחרת של היחסיות המוסרית ניתנה על ידי הפילוסוף גילברט הרמן. הרמן טוען משמעות השיפוטים מוסריים יחסית להסכם חברתי בלתי מפורש או להבנה מובלעת המתקיימת בקרב בני חברה אחת בקשר ליחסים ההדדיים שלהם. כשם שהתכונות להיות שמן או להיות ארוך הן יחסיות, כך גם להיות מוסרי הוא תכונה של צורות התנהגות, שהיא יחסית להסכם חברתי נתון או להבנה הדדית נתונה.
יוצא מזה שפעולה יכולה להיות בלתי מוסרית יחסית להסכם מסוים, אך מוסרית יחסית להסכם אחר. המוטיבציה שלנו לאמץ ערכים מסוימים וצורות התנהגות מסוימות נובעת מתוך הסכם חברתי בלתי מפורש ומתוך הבנה שגם כל שאר בני החברה מאמצים אותה צורת התנהגות.
עמדה זו היא עמדה יחסית, משום שהיא מניחה שפעולה או התנהגות יכולות להיות מוסריות על-פי מערכת חוקים אחת, ובלתי-מוסריות על-פי מערכת חוקים אחרת. לפיה, אין משמעות מוסרית לשום פעולה אנושית שלא במסגרת הסכם חברתי מסוים. האדם עצמו מחליט, במובן מסוים, על-פי איזה קוד צריך יהיה לשפוט את התנהגותו. הוא עושה זאת על ידי כך שהוא מחליט להשתתף בהסכם חברתי מסוג אחד ולא בהסכם חברתי מסוג אחר.
זרם הפוסטמודרניזם בתרבות ובפילוסופיה בפרט סותר גם הוא את המוסר המוחלט, כפי שהוא סותר כל דבר מוחלט שהוא. יש הטוענים כי טענה זאת בעצמה היא "מוסר מוחלט" אלא שהערך המוחלט שבה הוא הערך היחיד הזה: היות המוסר יחסי. מנגד יש הטוענים כי זו טענה מטא-מוסרית הקודמת להתהוות המוסר ולפיכך היא סותרת את המוסר המוחלט.
מוסר מוחלט ומדע
היות שאחת הדרישות הבסיסיות של מדע היא שהטענות בהן הוא עוסק יהיו ניתנות להפרכה, אין תחום מדעי שעוסק ישירות בטענות מוסריות, כיוון שאלה לא ניתנות להפרכה. לפיכך, כל עוד לא מועלים טיעונים מוסריים בני-הפרכה, העיסוק במוסר נותר במסגרת התאולוגיה, פילוסופיה, מדעי החברה - בעיקר פסיכולוגיה, ובמסגרת כללי אתיקה של מקצועות מעשיים כגון אתיקה רפואית או משפטית.
מוסר מוחלט ופסיכולוגיה
הפסיכולוגיה, מהיותה מדע, ומהיותה מדע החוקר תופעות אנושיות (וחייתיות), רואה במוסר מוחלט תופעה אנושית, ומכאן שוללת למעשה את הנחתו הבסיסית: אם מוסר מוחלט הוא תופעה אנושית, הכרתית, אפיסטמולוגית, הוא בהכרח אינו אונטולוגי.
הפסיכולוגית הראשונה שהתייחסה לחלוקת העולם לטוב ורע היא התאורטיקנית הנודעת מלאני קליין. קליין טענה שחלוקת העולם לטוב ורע נובעת מצורך פסיכולוגי של התינוק להגן על עצמו מפני חוויות לא נעימות, ומחוסר יכולתו הקוגניטיבית לתפוס מורכבות (טוב ורע יחד באותו אובייקט). לפיכך חלוקה זו היא מנגנון הגנה, לו קראה קליין פיצול (ספליט), ואחריה אימצו את המושג תאורטיקנים רבים. לעמדה שמחלקת את העולם לטוב ולרע קראה קליין "העמדה הסכיזו-פרנואידית". לפי התאוריה של קליין, עמדה זו (והגנת הפיצול) היא ראשונית, פרימיטיבית ונוקשה, אך מהווה שלב קריטי בהתפתחות האדם. כשהתינוק מתפתח באופן תקין, הוא לומד לראות את האובייקטים בעולם (ואת עצמו כאחד מהם) ככאלה שיכולים להיות גם טובים וגם רעים בזמנים שונים או אף בו-זמנית. כך הוא מפסיק בהדרגה להשתמש במנגנון ההגנה המפצל הפרימיטיבי והנוקשה, ומאמץ עמדה ומנגנוני הגנה גמישים, יעילים וסתגלניים יותר. לעמדה בוגרת זו קראה קליין "העמדה הדיכאונית", כיוון שההבנה שאין בעולם דברים טובים לחלוטין מביאה לסוג של דכדוך.
גם בפסיכולוגיה הישרדותית, נוטים לראות את החלוקה לטוב ורע כמנגנון הגנה, שהתפתח אצל בני אדם ובעלי חיים, כיוון שאלה שהצליחו לקטלג במהירות ויעילות את הגירויים סביבם לטובים ורעים, שרדו, בעוד שאלה שנכשלו - נכחדו. זאת מכיוון שבעל חיים שמקלטג ביעילות אירוע כרע, מגיב באופן שעוזר לו לשרוד: הוא מפעיל במהירות תגובת הילחם או ברח. כמו כן, בעל חיים שמקטלג ביעילות אובייקטים ופעילויות כטובים, יתקרב בקלות אל אובייקטים כאלה ויעסוק בפעילויות כאלה שיעזרו לו לשרוד.
בתקשורת לא אלימה מתעלמים מנימוקים אלה של מנגנון הגנה, צורך התפתחותי וצורך הישרדותי, ומנמקים את הנטייה האנושית לחלוקה לטוב ורע בפופולריות שצבר הטיעון הפילוסופי שלפיו האדם הוא רע מטבעו, בחינוך המודרני, ובשאיפה של קבוצות מסוימות בחברה לשלוט בכוח בקבוצות אחרות.
בפסיכולוגיה תרבותית ובאנתרופולוגיה חוקרים בין השאר את כללי המוסר של תרבויות וחברות שונות. ההבדלים הרבים, המהותיים והעצומים שנמצאו בין החשיבה המוסרית בחברות שונות מצביעים גם הם על הבעייתיות ואף המופרכות שבמוסר מוחלט. עובדה נוספת שעליה מצביעים מדעני-חברה אלה, היא שבני-אדם במסגרותיהם החברתיות השונות, הם אתנוצנטריים, כלומר, מתרכזים בשבט, בקבוצה, בעם או בחברה שלהם. הם מאמינים שקבוצתם נעלה על כל שאר הקבוצות. כל הקבוצות החברתיות השונות מונעות במידת מה על ידי הביטחון שהמוסר שבו הן מחזיקות הוא המוסר המוחלט ושדרך-החיים שלהן היא הדרך הנכונה, הטובה והצודקת הבלעדית. שאר הקבוצות הן, לדעת כל אחת מהן, בעלות מוסר נחות ודרך-חיים רעה (או פחות טובה) ומוטעית.
מובן שאמונה זו מוליכה לחוסר סובלנות, לניסיון לכפות את דרך-החיים שלהם ואת אמות המידה המוסריות שלהם על כל קבוצת אנשים אחרת. כך, הופכת כל קבוצה להיות דוגמטית, במובן זה שאין היא מנסה לבחון בצורה ביקורתית את אמות-המידה המוסריות של עצמה.
המסקנה שאליה רוצים להוביל אותנו מדעני-חברה אלה היא, שמוסר מוחלט הוא מופרך, שהרי כל מקורו נעוץ באתנוצנטריזם דוגמטי, צר-אופק, שאינו אלא השלכה של רגשות שביעות רצון עצמית וחוסר נכונות לראייה מקיפה יותר.
פסיכולוגיה התפתחותית עוסקת בין השאר בשאלה מה מולד ומה נלמד, כלומר, עם אילו נטיות התנהגותיות, אינסטינקטים וערכים נולד האדם, ואילו הוא רוכש במהלך חייו. גם הפסיכולוגים ההתפתחותיים המחזיקים בעמדה הקיצונית ביותר לפיה האדם נולד עם נטיות התנהגותיות רבות טבועות בתוכו, אינם טוענים ברובם שהוא נולד עם ערכים מוסריים מסוימים, אלא עם יכולת לחשיבה מוסרית, או נטייה להפנמה מהירה של כללי מוסר.
מוסר מוחלט ומערכת המשפט
גישת המוסר המוחלט הביאה לגישות משפטיות כגון משפט הטבע, שבבסיסה העמדה כי קיים חוק טבעי נצחי, לא משתנה, טבוע בעולם ובאדם. מערכת המשפט בארץ וברוב המדינות המערביות מתנגדת בעיקרון למשפט טבעי. מטרת הענישה העיקרית המנחה את רוב מערכות המשפט במדינות המפותחות היא מניעתית ולא תגמולית: מניעת מעשים שמזיקים לחברה, כמתבקש מתפיסה מוסרית יחסית, ולא תגמול על מעשים רעים, כמתבקש מתפיסה מוסרית מוחלטת. כמו כן, רוב מערכות המשפט במדינות המפותחות מתחשבות בנסיבות בהן התבצעו הפעולות בנדון, בהקשר האישי, החברתי, התרבותי, ההשלכתי ועוד.
מוסר מוחלט ודת
בכל או כמעט בכל הדתות יש עמדה אבסולוטית-מוסרית. למעשה, אחת ההגדרות המקובלות של דת היא אמונה בחוקים, ערכים ו/או כללי מוסר על-אנושיים, לפי ההיסטוריון ד"ר יובל נח הררי. לפי הדתות התאיסטיות, המוסר טבוע באלוהים ונובע ממנו. גישות פילוסופיות רבות אוחזות גם הן באמונה זו, אך בניגוד לדתות תאיסטיות, בהיעדר מושג האל, הן טוענות שהמוסר טבוע בטבע האדם, בטבע החיים או ביקום עצמו, ושיש בו היגיון. בין הדתות המודרניות הידועות העונות להגדרה זו הן הדתות שעוסקות בשוויון זכויות, כמו הומניזם וטבעונות אידאולוגית. אנשים שבוחרים בטבעונות או בהומניזם מתוך אידאולוגיה, לעיתים קרובות מאמינים במוסר מוחלט או אוניברסלי. לטענתם פגיעה מכוונת בבני אדם ו/או בבעלי חיים היא רעה מטבעה באופן מוחלט או אוניברסלי, ללא תלות, או בתלות מעטה, בנסיבות. במובן זה, הומניזם וטבעונות אידאולוגית הן דתות, לפי הגדרתו של נח-הררי, ומאמיניהם מתאפיינים לפיכך, לרוב, באותם היבטים המיוחסים למוסר אבסולוטי: אגוצנטריות והתנשאות, השלכה רגשית ובלבול בין רגש ובין הרגל לבין מציאות (יום, שפינוזה, וסטמרק), בורות או התעלמות ממידע בין-תרבותי (הרמנדורף), ראייה לא מדעית, עמדה נפשית סכיזו-פרנואידית פרימיטיבית ונוקשה ושימוש במנגנון הגנה של פיצול (קליין), בלבול בין נסיבות ושיקולים הישרדותיים-מידיים המצדיקים פיצול לבין כאלה בהם דרושה ראייה גמישה יותר (פסיכולוגיה הישרדותית), שאיפה לשלוט בכוח באחר ולכפות עליו את ערכיי, אתנוצנטריות, דוגמטיות, צרות אופקים ואמצעי להאדרת העצמי (תקשורת לא אלימה ופסיכולוגיה תרבותית וחברתית).
ראו גם
מוסר
אתיקה
הערות שוליים
קטגוריה:אתיקה | 2024-05-21T08:15:34 |
פרלוד | פְּרֶלוּד, או אַקְדָּמָה, הוא חיבור מוזיקלי קצר המשמש בדרך כלל כמבוא ליצירה אחרת. באופרה משתמשים בו לפני מערכה חדשה, לשקף את הלך רוחה.
ז'אנר הפרלוד התפתח מאימפרוביזציות (אלתורים) של נגני כלי מקלדת לפני ההופעה, מעין בדיקת כוון של הכלי. בספרות הפסנתר הפרלוד הוא כבר יצירה בפני עצמה. הפרלוד מתאר בדרך כלל רגש חולף כלשהו, החל מהיגון העמוק ביותר ועד לשמחה מתפרצת, הכול בהתאם לתמונה אותה הוא מתאר.
באך כתב יצירה אחת בת 48 פרלודים ופוגות (שניים לכל סולם) הנקראת "הפסנתר המושווה", כאשר כל פרלוד מהווה הקדמה לפוגה שאחריו.
בתקופה הרומנטית כתבו שופן, דביסי, רחמנינוב וסקריאבין פרלודים. הפרלוד בדרך כלל לא נותן תחושת סיפוק, ותורם לציפייה לקטע הבא אחריו.
קישורים חיצוניים
אַקְדָּמָה באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
קטגוריה:מבנים מוזיקליים | 2024-09-05T13:49:45 |
הופה היי | הופה היי הייתה להקה ותוכנית טלוויזיה ישראלית מצליחה לילדים ולכל המשפחה אשר הופיעה וצולמה ברחבי ישראל במהלך שנות השמונים ושנות התשעים של המאה העשרים.
סדרת הטלוויזיה של הופה היי הופקה לטלוויזיה מיוני 1986 עד יוני 1996 והכילה 63 פרקים. הסדרה שודרה בערוץ הראשון במסגרת מחלקת התוכניות לילדים ונוער.
בעקבות הצלחת סדרת הטלוויזיה בקרב ילדי ישראל, במהלך שנות פעילותה הופיעה הלהקה ברחבי ישראל בשמונה מופעים מצליחים והוציאה שבעה אלבומים. מוצרים נלווים נוספים של הופה היי אשר נמכרו לאורך השנים כוללים ספרים, קלטות וידאו וחטיף שוקולד.
את התכנית וההופעות ניהלו מוזיקלית יורם צדוק, אילן הראל ואבנר חודורוב.
ההרכב המקורי
הלהקה הוקמה בשנת 1985 לאחר שעוזי חיטמן כתב את השיר "כמו צועני" לקדם האירוויזיון, ופנה אל יגאל בשן בבקשה שיבצע אותו. בשן, אשר סירב בתחילה, הסכים לבצע את השיר בתנאי שעוזי חיטמן יצטרף אליו לביצוע. בחזרות למופע הם צירפו אליהם את הכנר יונתן מילר, וביחד השלישייה שנקראה בהתחלה "כמו צועני" על פי שם השיר שאותו ביצעה בקדם-אירוויזיון של אותה שנה. אף על פי שהשיר זכה רק במקום השני בתחרות (אחרי השיר "עולה עולה" של יזהר כהן), והשלישייה נשארה בארץ, הוא הפך ללהיט גדול. מעודדים מההצלחה, כתבו בשן וחיטמן את השיר "אנחנו נשארים בארץ", אשר הפך ללהיט גדול והוכתר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי ה'תשמ"ה-1985 של רשת ג'. הצלחת השיר הביאה את השלישייה לצאת במופע מצליח בישראל. לאחר הקדם הם השתתפו בפסטיגל 1985 עם אותו השם הזמני, "כמו צועני", וביצעו את השיר "ארץ הצבר", שזכה במקום השני.
שנה לאחר מכן פנתה מנהלת תוכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון אל השלישייה עם הצעה לככב בתוכנית לכל המשפחה, וכך התוכנית "הופה היי" עלתה לשידור ב-22 ביוני 1986, בהשתתפות אותה שלישיית "כמו צועני" - יגאל בשן, יונתן מילר ועוזי חיטמן. כמו כן, באותה השנה שווק הספר הראשון של הלהקה.
שם התוכנית ושיר הנושא "הופה היי" הפך לבסוף גם לשמה של השלישייה. במקור יגאל בשן כתב והלחין את השיר עבור גידי גוב אשר ביצע אותו לראשונה עם מילים אחרות בפסטיבל שירי הילדים ב-1983 וזכה עמו במקום השני.
בכל שבוע הופיעה השלישייה במקום אחר בארץ, והתוכנית הייתה מבוססת על תקלות וההרפתקאות שקורות להם בדרך. ציפי שביט השתתפה כאורחת קבועה בעונה הראשונה של התוכנית כ"ציפי קפיץ", שתמיד מופיעה משום מקום ומנסה לשכנע את חברי השלישייה שיתנו לה להצטרף אליהם להופעה. במהלך התוכנית יחד עם חברי הלהקה הייתה העז לילוש שנסעה עם "הופה היי" בכל רחבי הארץ לכל ההופעות, כשבפרק אחד הייתה אם לגדי שלא היה לו שם, ובסוף העונה השנייה שדכו אותה לתיש שניתן לו השם "צ'ופצ'יק".
התוכנית "הופה היי" זכתה להצלחה עצומה בקרב הילדים גם בטלוויזיה וגם על הבמה. בשנת 1987 עלתה הצגה שנקראה "הופה היי" והשתתפו בה חברי השלישייה עם איגור בוריסוב וצמד קוסמים. במשך שנתיים התקיימו כ-600 הופעות. לחנויות יצאו שני אלבומים מצליחים: "הופה היי" ב-1986 ו"הופה היי 2 - כמו צועני" ב-1987 ובאותה שנה אף יצאו שני ספרים של הלהקה. בין השנים 1987–1988 עלתה העונה השנייה של הסדרה, שבה היה ספי ריבלין אורח קבוע שגילם תפקידים שונים, לרוב עם שותפה, כשבין השחקניות שהופיעו איתו היו: עירית ענבי, שרי צוריאל, אסנת וישינסקי וטליה שפירא. במקביל, השלישייה יצאה בהצגה חדשה לילדים יחד עם ספי ריבלין ועירית ענבי. השלישייה הוציאה באותה שנה אלבום חדש למבוגרים (בתור שלישיית "כמו צועני"), כדי להזכיר שהלהקה אינה מופיעה ומקליטה רק לשכבת הגיל הצעיר, ובאותה שנה אף יצאו שני ספרים נוספים של הלהקה.
"הופה היי" כיכבו גם בפסטיבל בצבעים טבעיים ב-1986 וזכו במקום הראשון עם השיר "שוטרים וגנבים" שכתב אהוד מנור והלחינו יגאל בשן ועוזי חיטמן. בפסטיבל שירי ילדים ב-1987 זכתה השלישייה במקום הראשון עם השיר "בוא נחזור הביתה בשלום".
בסוף שנת 1988 השלישייה התפרקה.
בחנוכה 1988 הופיעו בשן וחיטמן במופע מיוחד הנקרא "מה יהיה חביבי? יהיה הופה היי!",יחד עם להקת "הכל עובר חביבי", עזרא דגן, עירית דגן ואייל גפן.
ההרכב השני
ממוזער|הופה היי ברמת הגולן, הקלטות מתוך ארכיון הטלוויזיה הישראלית
בשנת 1989, בעקבות הביקוש הרב, הוחלט להחזיר את "הופה היי" עם יגאל בשן. את מקומם של חיטמן ומילר תפסו אבי דור (שהופיע לפני כן בתפקיד אורח, באחד מפרקי העונה הראשונה) ואהרון פררה, ואילו את לילוש החליף כלב לבן קטן בשם דומדום.
התוכנית עם הצוות החדש עלתה לשידור ב-24 במאי 1990 וזכתה להצלחה רבה.
בתוכנית טיילו המנחים ברחבי ארץ ישראל כאשר בכל תוכנית רוב המקומות בהם הגיעו היו מחולקים לשניים או שלושה פרקים, בשונה מתוכניות ההרכב הראשון שכללה פרק יחיד.
התוכנית בהרכבה השני שעלתה לשידור בשנת 1990 שודרה עד 1995.
גם הפעם ההרכב זכה להצלחה גדולה בטלוויזיה (6 עונות), בחנויות (הוציאו 5 אלבומים) ועל הבמה (6 הצגות מצליחות מאוד).
השלישייה נחלה הצלחה גם בפסטיגל: בשנת 1992 זכתה במקום הראשון עם השיר "היי עצור", בשנת 1993 במקום השני עם השיר "עושים שמח", ובשנת 1995 במקום השני עם השיר "כשיש לך חבר".
"הופה היי" החדשה הוציאה חמישה אלבומים:
בשנת 1990 הוציאה את "הופה היי 3".
בשנת 1992 את "הופה היי 4"- אלבום כפול א' ו-ב'.
בשנת 1994 את "הופה היי- יופי של שירים".
בשנת 1996 את "הופה היי עשור", שהיה אוסף להיטים.
בשנת 1998 את "הופה היי - עצור!", בסימן זהירות בדרכים.
"הופה היי" החדשה כיכבה גם בשש הצגות:
בין השנים 1990–1991 כיכבו בהצגה שנקראת "הופה היי", יחד איתם השתתפו האחיות יוספי, אייל גפן והמוקיון והלוליין שיגניו.
ב-1991 כיכבה השלישייה במופע לפסח שנקרא "זהו הופה", יחד איתם השתתפו שלמה בראבא, מוני מושונוב, גידי גוב, והאחיות יוספי.
בין השנים 1992–1994 כיכבו בהצגה שנקראת "שלושה בעגלה אחת", יחד איתם השתתפה חני נחמיאס.
בין השנים 1994–1995 כיכבו בהצגה שנקראת "יופי של שכנים", יחד איתם השתתפו אסנת וישינסקי ודרור טפיליצקי.
בין השנים 1996–1997 חברי הלהקה חגגו עשור לקיומה וציינו זאת בהופעה שכללה שירים מכל ההופעות ונקראה "הופה היי-עשור".
בין השנים 1998–2000 כיכבו בהצגה שנקראה "הופה היי עצור!"
בנוסף יצאו בדצמבר 1991 ארבע קלטות וידאו עם פרקים נבחרים מהסדרה.
ב-1993 לקחו חברי הלהקה חלק בפרסום של המעדן לילדים "דני" של שטראוס גרופ.
מ-1993 עד 1994 חברת "אסם" ייצרה שוקולד חדש וקראה לו "הופה היי". בפרסומות בטלוויזיה ובשלטי החוצות כיכב יגאל בשן.
בשנת 1999 כיכבה השלישייה בתוכנית "חלום של נסיעה", בנושא זהירות בדרכים, בהפקת הערוץ הראשון.
ב-26 באוקטובר 2000 השלישייה התפרקה סופית.
חידוש ומחלוקת זכויות יוצרים
בספטמבר 2024, המפיק יגאל בן דוד הכריז על חזרתה של התוכנית בגרסה חדשה שצפויה לעלות בשנת 2025. בתגובה, מיקה בשן, אלמנתו של יגאל בשן, שהקים את הלהקה עם עוזי חיטמן, טענה כי לא עודכנה על הפרויקט ומתכוונת לברר את המצב המשפטי עם עידו חיטמן, עורך דין לזכויות יוצרים. בנוסף, תאגיד השידור הישראלי טען שהזכויות על "הופה היי" שייכות לו, ולא ניתן אישור לשימוש בשם או בפורמט לתוכנית חדשה. מאידך, "בנדה הפקות" טענו שהזכויות על המותג בבעלות בן דוד, מפיק פרטי.
מוצרים נלווים
שמאל|ממוזער|200px|הפרסומת של חטיף "הופה היי", 1993
ל"הופה היי" יצאו ארבעה ספרים, 2 קסטות טייפ (בהן מסופרים פרקים של השלישייה הראשונה), ארבע קלטות וידאו בהפצת קלסיקלטת וחטיף שוקולד.
ב-1994 הופקו שני פוגים של "הופה היי" במסגרת פוגים של "הורוספוג" (של יגאל בשן ושל הכלב דום דום) שהייתה סדרת הפוגים של חברת "אוסם".
שחקנים אורחים
לאורך שנותיה, הופיעו בסדרה עשרות שחקנים אורחים רבים, בין האורחים ניתן למנות את: אבי פניני, אוהד שחר, אוליביה אפלבאום, איגור בוריסוב, אייל גפן, אלינור אהרון, אסנת וישינסקי, אריה מוסקונה, ג'וליאן שגרן, גדי פור, גני תמיר, דובי גל, דודו דותן, דיקו, דרור טפליצקי, ורד כהן, חני נחמיאס, טליה שפירא, יואב לוי, מאיר סוויסה, מיכאל כורש, מתי סרי, ניר גבע, נתן נתנזון, סיגי חזמה, ספי ריבלין, עירית ענבי, עירית שלג, עמי אושפיץ, עמי ויינברג, ציפי שביט, צחי נוי, רוני בליץ, רפי קישון, שולה חן, שלמה גולדברג, שרי צוריאל, אורי אברהמי, מנחם זילברמן, ודין זילברמן.
קישורים חיצוניים
הערך "הופה היי" באתר של הזמר והיוצר יגאל בשן
הערות שוליים
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות לילדים
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות שעלו לשידור בשנות ה-1980
קטגוריה:הערוץ הראשון: תוכניות וסדרות
קטגוריה:כאן חינוכית: תוכניות וסדרות
קטגוריה:מוזיקה לילדים
קטגוריה:שלישיות מוזיקליות ישראליות
קטגוריה:זוכי פסטיבל שירי הילדים
קטגוריה:זוכי הפסטיגל | 2024-09-08T17:43:23 |
אוטוקרטיה | אוטוקרטיה (גם: אבסולוטיזם פוליטי, מֻחְלְטָנּות, או שִׁלְטוֹן יָחִיד) הוא צורת שלטון בה כל סמכויות המדינה נתונות תחת שלטונו של אדם אחד באופן מוחלט (מהמילה הלטינית Absolvere או Absolutus שמשמעותה למחול או לפטור, כלומר השליט פטור מלציית להוראות החוק או יש למחול לשליט אם הוא עובר על החוק), והוא אינו חולק את השלטון עם אף גורם אחר (כמו אצולה או כנסייה).
משטרים אוטוקרטיים שיש בהם שליט אחד הם דוגמה לאבסולוטיזם פוליטי. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם - השלטון מהגדרתו אינו דמוקרטי או שוויוני. דוגמה לאוטוקרטיה היא ספרד תחת שלטונו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בין שנות ה-30 לשנות ה-70 במאה ה-20. בימינו אוטוקרטיה משמשת מושג נרדף לדיקטטורה, אף-על-פי שהיא מציינת כל סוג של שלטון יחיד, כולל מונרכיה (מלוכה).
מונרכיות בהן המונרך עדיין מחזיק בכוח אבסולוטי בימינו כוללות את ברוניי (סולטאן), אסוואטיני (מלך), עומאן (סולטאן), ערב הסעודית (מלך), קטר (אמיר) וקריית הוותיקן (אפיפיור).
פילוסופיה
תומאס הובס, אחד מהפילוסופים הדוגלים בשיטה זו האמין כחלק מהפילוסופיה שלו על אודות "חוק הטבע", כי שליטים אבסולוטיים מופיעים בכפוף לדחפים היסודיים ביותר של האדם. לפי טענתו, לא ייתכן סדר חברתי ללא ויתור על הכוח לידיו של אדם יחיד שיפעל לריסון אלימות ומגמות אנטי-חברתיות של אנשים. הובס לא טען כי הכוח השולט יהיה האל, אלא אדם בעל סמכויות שיוצא מן המדינה והוא אחראי לביטחון האישי של כל פרט. אותה התאגדות של מדינה שבה מוותר היחיד על חלק מזכויותיו על מנת שכל היחידים יוכלו לחיות בשלום, נקראת, על פי הובס, "לווייתן".
בעיני אלה המאמינים כי השליט האבסולוטי נבחר בידי אלוהים, בגידה במונרך כמוה כבגידה באל. לפיכך, השלטון נחשב אבסולוטי, בכך שהשליט לא יכול להתחלף.
צרפת
משטר אבסולוטי היה נפוץ בצרפת במאה ה-17 ו-ה-18. השלטון האבסולוטי הונהג בצרפת למעשה עד למהפכה הצרפתית ב-1789. במאה ה-17 הלך והתגבש בצרפת משטר חדש שנקרא "המשטר האבסולוטי". משטר זה ביקש לפתור בעיות מדיניות, כלכליות וחברתיות קשות בצרפת. בצורת משטר זו ניתנות כל סמכויות השלטון למלך, הנחשב לשליחו של אלוהים. לכן באותו זמן ציות למלך היה נחשב ציות לאל. השלטון האבסולוטי הצרפתי התפרסם בשל פער המעמדות החריף בין המעמד השלישי למעמד האצולה. רשמית הוא אמנם ביטל את סמכויותיהם השלטוניות של האצילים, אך למעשה הותיר בידם זכויות-יתר רבות (התחמקות מתשלום מיסים, תפקידים שלטוניים שהיו פתוחים רק בפניהם וכו'), כך שמבחינות מסוימות הפיאודליזם היה עדיין קיים. השלטון האבסולוטי בצרפת הוא זה שהוביל למהפכה הצרפתית.
אבסולוטיזם כביטוי לא מופיע עד למאה ה-19, עת חלף העידן המסורתי של האבסולוטיזם.
ראו גם
אבסולוטיזם נאור
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות ממשל | 2024-04-23T21:17:45 |
אוכל | הפניה מזון | 2022-01-30T22:17:20 |
גשר הקונפדרציה | גשר הקונפדרציה הוא גשר המחבר בין הפרובינציה אי הנסיך אדוארד לבין ניו ברנזוויק בקנדה והוא מגשר על פני מצר נורת'מברלנד לאורך 12.9 ק"מ. זהו הגשר הארוך ביותר שמתוח על פני מים שקופאים בכל חורף.
רובו של הגשר נמצא בגובה של 40 מ' מעל המים, אולם חלקו מוגבה לכדי 60 מטר במפתחים רחבים על מנת לאפשר מעבר ספינות. הגשר נשען על 62 עמודים, המרוחקים זה מזה עד 250 מטר. רוחבו של הגשר 11 מטר. אגרה נגבית בגשר, רק ביציאה מאי הנסיך אדוארד. להולכי רגל ואופניים אין מעבר על הגשר, לרשותם עומדת מעבורת.
פתיחתו הרשמית של הגשר לתנועה נערכה ב-31 במאי 1997.
קישורים חיצוניים
קונפדרציה, גשר
קטגוריה:אי הנסיך אדוארד
קטגוריה:ניו ברנזוויק | 2024-03-29T17:20:43 |
מתן וילנאי | מתן וילנאי (נולד ב-20 במאי 1944 בירושלים) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, אחרי שבתפקידו האחרון שימש כסגן הרמטכ"ל. אחר כך, כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה ומפלגת העצמאות, כשר בממשלות ישראל וכן כשגריר ישראל בסין.
מאז 2021 מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL) וכיו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".
ביוגרפיה
250px|ממוזער|שמאל|מתן וילנאי באירוע "שבתרבות" בקריית אונו עם אבי בטלהיים
מתן וילנאי הוא בנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי. עשה את ילדותו בירושלים, למד בגימנסיה רחביה והיה חניך בשבט מצדה של תנועת הצופים. בכיתה י"א הצטרף אל הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. סיים בהצטיינות את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. סיים לימודים במכללה לביטחון לאומי, שימש כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כעמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון - שם התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים. וילנאי בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית.
שירותו הצבאי
בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כמפקד כיתה בגדוד. לאחר מכן, יצא לקורס קציני חי"ר אותו סיים בהצטיינות. שרת כמפקד מחלקה בצנחנים ולאחר מכן פיקד על פלוגה ב' בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים במהלך הפעולות הראשונות מול ה"פת"ח" שהחל אז בבצוע פעולות חבלה במדינת ישראל. במסגרת זו נפצע קשה כאשר נטל חלק בפעולת סמוע – בדרום הר חברון - בנובמבר 1966. לאחר התאוששות מהפציעה שב לחטיבת הצנחנים, הוא לחם במלחמת ששת הימים בסיני וברמת הגולן. לאחר המלחמה מונה למפקד סיירת צנחנים. וילנאי פיקד על הסיירת במבצע תופת, שם נחת עם חייליו במסוקים בסמוך לעיירה כראמה שבירדן ולחם במחבלי הפת"ח. עם סיום תפקידו בסיירת שירת כסגן מפקד גדוד 202. באוקטובר 1968 נקרא על ידי מח"ט הצנחנים דני מט לחזור ולפקד על הסיירת במבצע אחד המבצע העמוק ביותר בשטח האויב עד לאותה עת - מבצע הלם 35 לפיצוץ תחנת שנאים במצרים עילית. לאחר מכן הועבר לחטיבת הבקעה לתפקיד קצין אג"ם חטיבתי, על מנת להחליף חבר שנהרג, רס"ן . בחטיבת הבקעה השתתף בעשרות מרדפים ופעולות מיוחדות.
בשנת 1970, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים במכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בסיומה של אותה שנה התמנה למפקד גדוד 890 – הגדוד שבו החל את שרותו הצבאי בחטיבת הצנחנים, ופיקד על שורה של פעולות מעבר לגבול, בתחומי לבנון ובהם מבצע "קנבוס 69" לפיצוץ בתי מחבלים בתנאי מזג אוויר קשים. ב-1972 מונה לקצין אג"ם בפיקוד המרכז, תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי. בקרבות מלחמת יום הכיפורים עמד בראש כוח משימה מיוחד שפעל בחזית המצרית. ב-22 באוקטובר עמד הכוח בפיקודו, אשר כלל את סיירת חרוב וכוח של שייטת 13, לבצע פשיטה על פורט פואד אשר בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה.
ב-1974 מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים וב-1975 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה (חט' 35). השתתף במבצע אנטבה כסגן מפקד המבצע וכמפקד כוח הצנחנים. בשנים 1976–1978 פיקד על בית הספר לקצינים של צה"ל. ב-1977 מונה להקים את עוצבת חצי האש, חטיבת נ"ט חדשה יבילת אוויר וזאת כחלק מבניית תפיסה רחבה של הפעלת כוחות מוטסים בעומק שטח האויב. בשנת 1978 סיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי.
באוגוסט 1978, בגיל 34, מונה כקצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) והועלה לדרגת תת-אלוף. לאחר שלוש שנים שבהן עסק בעיקר בהטמעת לקחי מלחמת יום הכיפורים במערך החי"ר והצנחנים, מונה למפקד עוצבת געש, בסיום הקרבות בביירות, במלחמת שלום הגליל, פיקד על מבצע פינוי כוחות צה"ל מביירות.
שמאל|ממוזער|250px|ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין הרמטכ"ל משה לוי וראש אכ"א מתן וילנאי, בהדלקת נר חנוכה עם נגדי צה"ל, 1986
שמאל|ממוזער|250px|מתן וילנאי, השר להגנת העורף, בביקור במנהלת תרגיל נקודת מפנה 5, 2011
שמאל|ממוזער|250px|שלמה רז ומתן וילנאי מקליטים פרק של הפודקסאט "שעת מלחמה", 2022
בדצמבר 1985, לאחר חופשת לימודים כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, הועלה לדרגת אלוף ושירת כראש אגף כוח האדם במטכ"ל, ומשנת 1989 כמפקד פיקוד הדרום. בתפקיד זה שירת למעלה מחמש שנים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופה זו פיקד על אזור הדרום ורצועת עזה והתמודד עם פעולות טרור קשות עד לחתימה על הסכמי אוסלו. בעקבות זאת יזם וילנאי את הקמת יחידת המסתערבים שמשון שפעלה ברצועת עזה. כן יזם וילנאי את הקמת יחידת לוט"ר אילת כדי להתמודד עם פיגועי מיקוח במרחב אילת והערבה. כמפקד פיקוד הדרום הוביל מדיניות של "מינימום חיכוך" בין כוחות צה"ל לאוכלוסייה המקומית. מדיניות שצימצמה בנפגעים זמנית אך גם הותירה חלל ריק שאפשר לתנועת החמאס להתבסס בעזה. בתפקיד זה היה וילנאי אחראי לביצוע הפריסה מחדש ברצועת עזה, על פי הסכמי אוסלו, ולבניית גדר המערכת סביב רצועת עזה. ב-1994 מונה לראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, תחילה תחת אהוד ברק ולאחר מכן תחת אמנון ליפקין-שחק.
בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, הוביל את תכנון ההלוויה מתוקף תפקידו כסגן הרמטכ"ל.
בקיץ 1997 נפגש עם שר הביטחון יצחק מרדכי, אשר הציע לו לצאת לחופשת לימודים, ולאחר מכן להיכנס לתפקיד ראש המטה הכללי. בנובמבר 1997 סיים וילנאי את תפקידו כסגן הרמטכ"ל, ובינואר 1998 יצא לחופשת לימודים בארצות הברית והיה עמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון. וילנאי התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים.
במועד מינוי הרמטכ"ל הודיע מרדכי לממשלה כי בחר בשאול מופז לרמטכ"ל, בניגוד לצפוי. רבים, בהם וילנאי, טוענים שהסיבה לכך הייתה איבתו ארוכת השנים לווילנאי. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית.
פעילות ציבורית ופוליטית
את תפקידו האזרחי הראשון, עוד לפני הצטרפותו לפוליטיקה, הציע לו שר החינוך בממשלת הליכוד, הרב יצחק לוי, ומינה אותו לעמוד בראש הוועדה הציבורית למניעת אלימות בבתי הספר ('ועדת וילנאי' אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי בן-גל). מסקנות הוועדה אומצו על ידי שר החינוך יוסי שריד ומהוות מתווה מרכזי לטיפול באלימות בבתי הספר. בנוסף, עוד בטרם נכנס לפוליטיקה, היה וילנאי שותף בהקמתו של בית ספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.
עם שחרורו מהצבא, הוזמן על ידי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להצטרף לליכוד. הצעתו של נתניהו כללה את תפקיד שר הביטחון בממשלה שהתכוון להקים לאחר בחירות שנת 1999. וילנאי דחה את ההזמנה ובחר בינואר 1999 להצטרף למפלגת העבודה, כאשר הכריז "אני מאמין בתנועת העבודה והעומד בראשה אהוד ברק; אם נפעל נכון ננצח". אף על פי שהוגשו בפניו הצעות לשריון מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, בחר מתן וילנאי להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בתום קמפיין של שלושה שבועות בלבד, נבחר וילנאי למקום השלישי ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-15.
בממשלה ובכנסת
עם הקמת הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק, בשנת 1999, מונה וילנאי לשר המדע, התרבות והספורט (המת"ס). בממשלה זו כיהן גם כיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים, בה עיצב תוכנית כוללת לטיפול בבעיות המגזר הערבי - "תוכנית 4 מיליארד השקל" והיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בתפקידו כשר הביא בין השאר לחקיקתו של חוק הקולנוע והקמת מועצה לאומית לתרבות, לחקיקת חוק הספורט המוטורי וחוק למניעת אלימות בספורט בדגש על מגרשי הכדורגל. בנוסף ביקש לפעול לביטול הצנזורה על סרטים ומחזות.
בשנת 2001, לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן ניצח אריאל שרון, אשר הקים ממשלת אחדות לאומית (הממשלה ה-29), המשיך וילנאי לכהן בתפקיד שר המדע התרבות והספורט וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, נבחר וילנאי במקום הראשון בבחירות המקדימות של מפלגת ה"עבודה".
בשנת 2005 התמודד על ראשות מפלגת העבודה, אך יומיים לפני הבחירות ויתר על התמודדותו ותמך במועמדותו של שמעון פרס מול עמיר פרץ ובנימין בן אליעזר. עם כניסת העבודה לקואליציה מונה וילנאי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה. וילנאי כיהן בתפקיד זה במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן כשר המדע והטכנולוגיה כשלושה חודשים, עד פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. עם חזרתו לשורות האופוזיציה בכנסת, החל וילנאי לכהן כממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, עד הבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו מספר חודשים לאחר מכן.
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-17 נבחר וילנאי במקום השביעי. בכנסת ה-17 כיהן וילנאי כחבר בוועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת משנה לנושאי כוח אדם וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.
במהלך כהונתו בכנסת יזם, בין היתר, את חוק זכויות הסטודנט (יחד עם אלכס מילר), וכן תיקון בחוק התשלומים לפדויי שבי, המרחיב את תחולתו גם לגבי פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים). בנוסף, כיו"ר ועדת משנה לנושאי כוח-אדם של ועדת החוץ והביטחון החל וילנאי בקידום חוק המילואים אשר היה מונח שנים על שולחן הוועדה.
ב-2 ביולי 2007, עם מינויו של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון, מונה לסגן שר הביטחון בממשלה ה-31. במסגרת תפקידו הוטלה על וילנאי, בין השאר, אחריות על מערך המילואים ומערך העורף של מדינת ישראל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה. בתקופת כהונתו העביר וילנאי את חוק המילואים וכן הקים את רח"ל - רשות חירום לאומית.
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-18 נבחר וילנאי במקום החמישי. עם כניסת מפלגת העבודה לקואליציה הוצע לו תפקיד שר בממשלה, אך וילנאי העדיף להמשיך בתפקיד סגן שר הביטחון גם בממשלה ה-32.
ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה וילנאי לשר להגנת העורף.
בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין וב-13 בחודש הגיש את התפטרותו מהכנסת ונשאר לשמש כשר בממשלה עד היכנסו לתפקיד השגריר. ב-15 באוגוסט 2012 התפטר וילנאי מהממשלה.
בזמן כהונתו כשגריר, יצא וילנאי בביקורת קשה כלפי פקידי משרד האוצר על התנהלותם כלפי משרד החוץ ופגיעתם בתנאי השירות של שליחי המדינה ברחבי העולם, שאותה כינה "בריונות ושרלטנות".
ב-2019 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "ידעתי את ארצי".
ב-2020 מונה ליו"ר הארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".
קשריו עם סין
בפברואר 2012 החל מתן וילנאי לשמש כשגריר ישראל בסין. במסגרת כהונתו הועמקו היחסים בין המדינות והורחבה הפעילות הישראלית בסין.
וילנאי יצר וטיפח קשרים רבים עם הנהגת המדינה והמגזר העסקי בסין, מה שהוביל להגדלה משמעותית של היקף השקעות ההון מסין בישראל ולפיתוח תוכנית פעולה כוללת לקידום והרחבת הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות.
במסגרת הידוק הקשרים, וילנאי היה מעורב בהקמת נציגות משרד האוצר בבייג'ינג, בכתיבת פרוטוקול סחר מלא בין המדינות ולכניסת ישראל כחברה שותפה-מייסדת בבנק ההשקעות האסייתי לפיתוח תשתיות לאומיות.
בנוסף, יזם תוכנית להקמת רפתות מתקדמות בטכנולוגיה ישראלית במחוז חיילונג-ג'יאנג, הטמעת טכנולוגיות מים ישראליות בערים סיניות והקמת נציגות דיפלומטית חדשה בעיר צ'נגדו.
וילנאי שם דגש רב על קידום התיירות הסינית בישראל, ובמהלך כהונתו כשגריר קידם הסכמי ויזות ארוכות טווח בין המדינות. במקביל, הוכפלו מספר קווי התעופה הישירים והיקף הטיסות בין סין לישראל ונפח התיירות גדל מכ-20,000 תיירים לכ-120,000 תיירים בשנה.
בתחומי המחקר והאקדמיה, פעל וילנאי להקמת קרן מלגות משותפת סינית-ישראלית לתמיכה בסטודנטים מסין וישראל, ופתיחה של שלוחת הטכניון בעיר שאנטואו, בפרובינציית גואנגדונג.
באוגוסט 2015 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את כהונתו של וילנאי כשגריר לתקופה נוספת.
בינואר 2017 סיים את תפקידו כשגריר ושב לישראל. עם תום כהונתו כשגריר, מונה לשמש כמנהל תוכנית המחקר על סין ב וכנשיא "לשכת המסחר ישראל אסיה". שימש כנשיא הלשכה עד 2023 אז הוחלף על ידי ענת ברנשטיין-רייך.
החל משנת 2021, הוא מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL). האוניברסיטה היא שלוחה ישירה ועצמאית של אוניברסיטת UIBE בייג'ינג.
וילנאי מתגורר במושב שורש. הוא נשוי לענת, עורכת דין במקצועה, ולזוג שלושה ילדים.
לקריאה נוספת
אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, הוצאת "מסדה", 1993
יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1990, עמ' 259–276
קישורים חיצוניים
נחום ברנע, מתן, דבר, 1 באוגוסט 1969
פרופ' זאב דרורי, "ביקורת ספר-"ידעתי את הארצי" (ביקורת על ספרו של מתן וילנאי), "בין המערכות", "מערכות", אתר צה"ל, אפריל 2020
אפרים לפיד, על ספרו של וילנאי, ישראל דיפנס, 2019
מכּתביו:
חיל הרגלים לקראת שנות השמונים, מערכות 270-271, אוקטובר 1979, עמ' 72–74
הערות שוליים
קטגוריה:אלופי צה"ל בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד חיפה
קטגוריה:לוחמי סיירת מטכ"ל
קטגוריה:מפקדי סיירת צנחנים
קטגוריה:מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל
קטגוריה:בוגרי המכללה לביטחון לאומי
קטגוריה:מפקדי חטיבת הצנחנים
קטגוריה:קציני חיל רגלים וצנחנים ראשיים
קטגוריה:מפקדי פיקוד הדרום
קטגוריה:אלופי צה"ל
קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
קטגוריה:ראשי אגף כוח אדם
קטגוריה:ראשי אג"ם
קטגוריה:סגני רמטכ"ל
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם ישראל אחת
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העצמאות
קטגוריה:שרי הגנת העורף בממשלות ישראל
קטגוריה:שרי התרבות והספורט בממשלות ישראל
קטגוריה:שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה
קטגוריה:שגרירי ישראל בסין
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה
קטגוריה:מפקדי עוצבת האש
קטגוריה:מפקדי חטיבה 551
קטגוריה:מפקדי חטיבה 55
קטגוריה:מפקדי גדודים בחטיבת הצנחנים
קטגוריה:קציני אג"ם של פיקוד המרכז
קטגוריה:חברי הכנסת בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים בישראל
קטגוריה:שורש (מושב): אישים
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים ושתיים
קטגוריה:קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1944
קטגוריה:חברי הכנסת: אנשי צבא
קטגוריה:מפקדי פלוגות במלחמת ששת הימים
קטגוריה:חיילי חיל הרגלים במלחמת ששת הימים
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים | 2024-09-20T14:47:32 |
טבלניים | ממוזער|טבלן מצוייץ
ממוזער|טבלן בינוני
טבלניים (שם מדעי: Podicipedidae) היא משפחת עופות מים מסדרת הטבלנאים. הטבלנים בעלי דמיון לברווזים אך אין ביניהם כל קשר. הם צפים כמותם על המים וצוללים בחיפוש מזונם הכולל בעיקר דגים וחרקי מים.
הקטן בטבלניים הוא טבלן גמד (Tachybaptus dominicus) ששוקל עד 120 גרם. הגדול ביותר הוא טבלן גדול (Podiceps major) ששוקל 1.7 ק"ג.
מיון
סוג טבלן צפון-אמריקאי Aechmophorus
טבלן קלארק Aechmophorus clarkii
טבלן מערבי Aechmophorus occidentalis
סוג טבלן Podiceps
טבלן לבן-לחיים Podiceps auritus
טבלן מצויץ Podiceps cristatus
טבלן הכתר Podiceps gallardoi
טבלן אפור-לחיים Podiceps grisegena
טבלן גדול Podiceps major
טבלן בינוני Podiceps nigricollis
טבלן כסוף Podiceps occipitalis
טבלן הפונה Podiceps taczanowskii
סוג בעל מין יחיד טבלן עקוד-מקור Podilymbus podiceps
סוג טבלן אוסטראלי Poliocephalus
טבלן ניו זילנדי Poliocephalus rufopectus
טבלן אוסטרלי אפור-ראש Poliocephalus poliocephalus
סוג טבלן דרום-אמריקאי Rollandia
טבלן דרום אמריקאי מצויץ Rollandia rolland
טבלן טיטיקקה Rollandia microptera
סוג Tachybaptus
טבלן גמדי Tachybaptus ruficollis
טבלן אוסטרלי Tachybaptus novaehollandiae
טבלן מדגסקרי קטן Tachybaptus pelzelnii
טבלן פחות Tachybaptus dominicus
שלושה מינים במשפחה זו נכחדו במהלך המאה ה-20:
טבלן ענק Podilymbus gigas, נכחד מהבר בשנת 1989.
טבלן קולומביאני Podiceps andinus, נכחד מהבר בשנת 1994.
טבלן אלאוטרה Tachybaptus rufolavatus, נצפה לאחרונה בשנת 1988, והוכרז רשמית שנכחד מהבר בשנת 2010.
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1831
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה | 2023-04-02T01:34:04 |
ג'ון איוון דמיאניוק | איבאן דמיאניוק (באוקראינית: Іван Миколайович Дем'янюк; באנגלית: John Demjanjuk; 3 באפריל 1920 – 17 במרץ 2012) היה אוקראיני שביצע פשעים נגד האנושות במהלך שירותו ב-SS כשומר במחנה ההשמדה סוביבור, ואחרי המלחמה היגר לארצות הברית.
אזרחותו האמריקנית נשללה לאחר שנקבע כי שיקר בשאלון ההגירה והסתיר את עברו הנפשע. לבקשת מדינת ישראל, לאחר שלילת אזרחותו בארצות הברית, דמיאניוק הוסגר אליה והועמד לדין על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, בפשעים נגד האנושות כנגד יהודים בתקופת השואה. דמיאניוק זוהה כ"איוואן האיום", שומר ממחנה ההשמדה טרבלינקה, הורשע בבית משפט מחוזי בישראל בשנת 1988 ונידון למוות, אולם בערעור בפני בית המשפט העליון, בעקבות ראיות חדשות שגילו הסנגוריה ונציג התביעה, מיכאל שקד, הוא זוכה בשל ספקות באשר לזיהויו כ"איוואן האיום" וזאת לאחר שנמצאו ראיות המצביעות על אדם אחר, בשם איוואן מרצ'נקו, כ"איוואן האיום".
בשנת 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית משפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של כ-29 אלף איש בעת ששירת במחנה סוביבור, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. דמיאניוק הגיש ערעור על ההחלטה, אך מת בטרם נידון הערעור.
חייו
איוון דמיאניוק נולד בשנת 1920 בכפר דוּבּוֹבִי מַחַרִינְצִי (Дубові Махаринці) שבאוקראינה. משהפסיק את לימודיו לאחר 4 שנות לימוד עבד כנהג טרקטור בקולחוז. בשנת 1940 גויס לצבא האדום, ובמהלך הקרבות מול הוורמאכט המתקדם, נפצע בגבו ואושפז. עם החלמתו הוחזר לחזית, ובחודש מאי 1942 נפל בשבי הגרמנים בקרב קרץ' שהתנהל בחצי האי קרים. הוא הועבר עם שבויים אחרים למחנה השבויים רובנו, במערב אוקראינה, ולאחר מכן למחנה השבויים בקרבת העיר חלם, בפולין.
על האירועים שהתרחשו החל מתאריך זה ועד לסיום המלחמה נחלקו התביעה וההגנה במשפטו בישראל. התביעה טענה כי זמן מסוים לאחר נפילתו של דמיאניוק בשבי, הוא התגייס כוואכמן (שומר) לחילות העזר האוקראינים, שפעלו במזרח אירופה וסייעו לגרמנים. לאחר גיוסו, הוא הוכשר כאחד ממתנדבי טרווניקי במחנה האימון של האס אס בטרווניקי ושימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. דמיאניוק טען ששהה במחנה השבויים עד שגויס בעל כורחו לצבא ולאסוב, צבא שהורכב מחיילים סובייטיים שבויים. בפועל, עשה דמיאניוק מעט מאוד במסגרת זו, לטענת הסנגוריה.
לאחר המלחמה, במאי 1945, הגיע דמיאניוק למחנה העקורים בלנדסהוט שבבוואריה. מיולי 1947 שימש כנהג משאית בחברה אמריקנית ברגנסבורג. במחנה עקורים הכיר אישה אוקראינית והשניים נישאו. בספטמבר 1949 הגיע הזוג לאולם. באפריל 1950 נולדה בתם. באוקטובר 1950 הגיש דמיאניוק בקשה להגר לארצות הברית, אך סורב בגלל החשש שהוא חולה שחפת. בסוף ינואר 1952 היגרה המשפחה מגרמניה לארצות הברית בדרך הים.
בארצות הברית השתקעה המשפחה בקליוולנד, אוהיו, ודמיאניוק עבד כפועל במפעל הרכבת מכוניות של חברת "פורד". בשנת 1958 קיבל אזרחות אמריקנית.
בשנת 1975 הגיש עיתונאי אוקראיני למשרד המשפטים בארצות הברית רשימה, ובה 75 שמות של אזרחי ארצות הברית, ילידי אוקראינה, שלטענתו שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה.
אחד מהשמות היה שמו של ג'ון דמיאניוק, שלטענתו היה ואכמאן (משתף פעולה פעיל) במחנה ההשמדה סוביבור. במסדר זיהוי, שנערך בישראל באמצעות תמונות, זיהו עדים, ניצולי טרבלינקה, את תמונתו של דמיאניוק כ"איוון האיום", שומר ידוע לשמצה מטרבלינקה. לנוכח הזיהוי ביקשה הפרקליטות בארצות הברית לבטל את אזרחותו של דמיאניוק, בטענה כי שיקר בשאלון ההתאזרחות.
במהלך שנת 1980, העבירה ברית המועצות לפרקליטות בארצות הברית תצלומי תעודות של אוקראינים, ששירתו בחילות העזר של הנאצים, וסיימו את הקורסים שערך האס אס במחנה טרווניקי. לדעת החוקרים בארצות הברית, נמצאה זהות בין הפרטים באחת התעודות לבין פרטיו של דמיאניוק. ב-23 ביוני 1981 קיבל בית המשפט בארצות הברית את הבקשה, והורה על שלילת אזרחותו וגירושו מארצות הברית. דמיאניוק ועורכי דינו ערערו, אך ערעורם נדחה. באוקטובר 1983, הגישה ישראל בקשה להסגיר את דמיאניוק. והבקשה נענתה בסוף שנת 1985.
איוואן האיום
על פי תיאור התביעה בישראל, איוואן האיום היה כינויו של שומר במחנה ההשמדה טרבלינקה (שנקרא כך בדומה לאיוואן הרביעי שליט רוסיה). איוואן האיום שיתף פעולה מרצונו עם הנאצים, וביצע פשעים רבים באכזריות רבה. הוא דחס בכוח יהודים לתאי הגזים תוך התעללויות, ולאחר מכן הפעיל אותם. מדי פעם היה לוקח קורבנות מתאי הגזים אותם היה רוצח בעצמו בהתעללויות. בנוסף הוא הואשם בהתעללות ורצח של אסירים יהודים מקבוצות העבודה במחנה. נטען כי הוא רצח בהתעללויות אסירים שברחו מהמחנה, וגם היה מראשי המלקים של אסירים שקיבלו עונשים שונים, לעיתים עד מוות. איוון היה שותף לרציחתם של מאות אלפי יהודים. בסעיף 76 בכתב האישום נכתב: .
משפט דמיאניוק בישראל
250px|ממוזער|השופטים דב לוין ודליה דורנר מעיינים בראיות במהלך המשפט, 23 בפברואר 1987
דמיאניוק הוסגר לישראל ב-28 בפברואר 1986, ובאותה שנה הוגש נגדו כתב אישום:תיק פלילי 373/86. ג'ון דמיאניוק הואשם על ידי התביעה כי הוא "איוון האיום".
בפברואר 1987 הועמד דמיאניוק לדין בישראל. דמיאניוק הכחיש כל קשר למחנה. המשפט התנהל בהרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים בו היו השופטים דב לוין, צבי טל, ודליה דורנר. התובעים היו פרקליט המדינה יונה בלטמן והתובע המוביל מיכאל שקד. הסנגורים היו מארק אוקונור ויורם שפטל.
כל הנאמר במשפט תורגם לאוקראינית ולאנגלית בתרגום סימולטני על ידי חברת "חבר תרגומים", לטובת הסנגור אוקונור והתקשורת הזרה. דמיאניוק הוחזק בבידוד, אך בתאו היה רדיו. הוא קרא עיתון, למד עברית ומדי פעם ניתן לו לשוחח עם בני משפחתו בטלפון.
לאחר משפט מתוקשר, שארך יותר משנה, דן בית הדין את דמיאניוק למוות לאחר שקבע שזהותו הוכחה. הקביעה התבססה על עדויות או תצהירים של 11 ניצולי השואה ושל סַמָּל אס אס גרמני (שהעיד בברלין) ששירת יחד איתו בסוביבור, שהצביעו על כך שהוא אכן "איוואן האיום". גזר הדין ניתן ב-25 באפריל 1988.
דמיאניוק ערער על ההרשעה. בינתיים נפלה ברית המועצות והתובע מיכאל שקד יצא להביא עדויות חדשות מארכיונים שם. לדבריו, "הגיע אליי מידע לפיו בברית המועצות התנהל משפט של פושע מטרבלינקה והעידו שם הרבה ואכמנים [שומרים במחנות]. הרעיון הזה, שיש חומר שלא הגיע אלינו, הטריד את מנוחתי בתור משרת ציבור. אמרתי לעצמי שאם אני יודע את זה - אני צריך להגיע לשם... בכל החומר הזה לא מצאו את השם דמיאניוק, וזה יצר את הספק שהוביל לזיכוי. אני מאמין שבית המשפט העליון נקלע לסיטואציה שאני בעוונותי יצרתי אותה".
ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, סגנו מנחם אלון, השופט אהרן ברק, השופט יעקב מלץ והשופט אליעזר גולדברג שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. זאת הגם שאין ספק בשקריות גרסתו של דמיאניוק, לפיה העביר את המלחמה כשבוי, היות שלכל הפחות סייע לנאצים בעת ששימש כשומר במחנות. בסיום פסק הדין נכתב: בספרו על המשפט, ציין שפטל כי גם אם זיכויו של דמיאניוק בערעור נבע מזיהויו של "איוואן האיום" כאיוואן מרצ'נקו, הרי יש בכך להראות כי זיהוי דמיאניוק כ"איוואן האיום" במשפט הראשון לא התבסס על ראיות מספקות.
עתירות להעמדתו לדין של דמיאניוק באשמת היותו ואכמן בסוביבור נדחו על ידי בג"ץ, לנוכח התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שחשש מזיכוי נוסף.
דמיאניוק גורש בחזרה לארצות הברית ב-22 בספטמבר 1993 וב-1998 הושבה לו אזרחותו האמריקאית.
משפטים בארצות הברית ובגרמניה
בשנת 2002 אישר בית משפט אמריקאי לשלטונות לשלול את אזרחותו של דמיאניוק על פי ראיות חדשות שנמצאו לפיהן שימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור ומיידנק. בדצמבר 2005 החליט בית המשפט להגירה בארצות הברית על גירושו לאוקראינה. עורך דינו טען כי באוקראינה צפוי דמיאניוק לסכנת מוות בשל מצבו הרפואי, אך בית המשפט האמריקאי דחה טענה זו.
ב-19 במאי 2008 דחה בית המשפט העליון של ארצות הברית את הערעור שהגיש דמיאניוק על כוונת שלטונות ההגירה לגרשו לאוקראינה, ארץ מוצאו. הערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחר שכשנה וחצי קודם לכן דחה בית משפט בערכאה נמוכה יותר ערעור דומה שהגיש בעניין.
בנובמבר 2008 הוגש דו"ח ראשוני של היחידה הגרמנית לחקר פשעי השואה, ובו הוכחות לכאורה לפשעים שביצע דמיאניוק, ולמעורבותו ברצח אסירים יהודים במחנה הריכוז וההשמדה סוביבור בתקופת השואה.
משרד המשפטים האמריקני פתח בהליכים להסגרתו למדינה זרה. עם זאת, לא נקבע לאיזו מדינה יוסגר - לאוקראינה, ארץ מוצאו, לפולין, שבה פעל מחנה סוביבור או לגרמניה.
ב-11 במרץ 2009 הודיעו שלטונות גרמניה כי בית משפט במינכן הוציא צו מעצר נגד דמיאניוק בגין יותר מ-29 אלף עבירות של סיוע לרצח, אך הפעם האישום מתייחס לתקופה אחרת (ממרץ ועד סתיו 1943), בה שירת, לפי החשד, במחנה סוביבור. ב-1 במאי בית משפט פדרלי לעתירות במדינת אוהיו דחה סופית את עתירתו של דמיאניוק נגד הסגרתו לגרמניה. ב-12 במאי, לאחר מאבק משפטי ארוך, דמיאניוק הועלה למטוס, והוסגר לגרמניה. משפטו החל ב-30 בנובמבר 2009, והוחלט על זירוז הליכי המשפט בעקבות מצבו הבריאותי הרופף של דמיאניוק.
בינואר 2011 הוגש נגדו בספרד כתב אישום בגין שירות במחנה הריכוז פלוסנבירג בבוואריה שבדרום גרמניה, והוצא צו מעצר אירופי המבקש מגרמניה להסגירו לספרד.
ב-12 במאי 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית המשפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של למעלה מ-28,000 יהודים בעת ששירת כוואכמן במחנה סוביבור, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. בית המשפט קיבל את טענתו של דמיאניוק שהיה שבוי מלחמה, אך גם מצא ששירת בסוביבור בתקופה האמורה - בניגוד לעדותו וגם בניגוד לטענה שבגינה נשפט בארץ ונידון בערכאה ראשונה למוות - שכן לפי הכרעת הדין הוא כלל לא היה בטרבלינקה בזמן שתחילה נטען שהיה איוון האיום. אף על פי שאין עדויות למעשי פשע שביצע בסוביבור, עצם העובדה ששימש חלק ממערכת ההשמדה הנאצית מספיקה כדי להרשיעו. בית הדין פסק שאף על פי שדמיאניוק התנדב לשירות בסוביבור כשבוי מלחמה, בריחת וואכמן מסוביבור הייתה אפשרית ודמיאניוק צריך היה לנסות לעשות כך.
גם התביעה וגם ההגנה הגישו ערעור על גזר הדין. בית המשפט החליט שדמיאניוק חסר אזרחות ואין חשש שימלט מגרמניה ועל כן הורה על שחרורו ממעצר עד לקבלת החלטה בערעור.
דמיאניוק שהה בבית אבות בגרמניה עד מותו ב-17 במרץ 2012, בגיל 91, בטרם נידון הערעור.
על פי החוק הגרמני, דחיית הערעור היא תנאי להרשעה. כתוצאה מכך נותר דמיאניוק בחזקת חף מפשע.
בינואר 2020 פורסמו לראשונה תמונות שצילם סגן מפקד מחנה סוביבור, בהן נראה אחד השומרים שמעבדה לזיהוי פלילי בגרמניה זיהתה כדמיאניוק בסבירות 'קרובה לוודאי'.
במדיה
בשנת 2019 עלתה בנטפליקס מיני-סדרה דוקומנטרית בת 5 פרקים, "איוון האיום" (באנגלית: The Devil Next Door) המגוללת את חשיפתו, מעצרו ומשפטיו של דמיאניוק.
לקריאה נוספת
יורם שפטל, פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה, הוצאת אדם, 1993
איוואן האיום, סדרה טלוויזיונית בת חמישה פרקים. נטפליקס, 2019
תמיר הוד, מדוע זכרנו לשכוח? פרשת דמיאניוק בישראל, הוצאת רסלינג, 2020
קישורים חיצוניים
מסמכי משפט דמיאניוק באתר ארכיון המדינה
יונתן קרמר ויניב אקי, משפטיו של איוון דמיאניוק בישראל - שיחות עם התובע בתיק מיכאל שקד, משפט מפתח 5, אוגוסט 2019
הערות שוליים
קטגוריה:אוקראינים
קטגוריה:סובייטים שנשבו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אוקראינים משתפי פעולה עם הנאצים
קטגוריה:עשיית דין בנאצים ובעוזריהם
קטגוריה:ישראל: מורשעים שזוכו
קטגוריה:טרבלינקה
קטגוריה:סגל מחנה סוביבור
קטגוריה:אישים שהוסגרו לישראל
קטגוריה:פסקי דין של בית המשפט המחוזי בירושלים
קטגוריה:פסקי דין של בית המשפט העליון
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1920
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2012
קטגוריה:נידונים למוות בישראל | 2024-09-01T02:11:02 |
חרוב מצוי | ממוזער|פירות חרובים בדוכן, שוק לוינסקי, תל אביב
חָרוּב מצוי (שם מדעי: Ceratonia siliqua) הוא מן עץ-שיח חורש ים-תיכוני, בינוני, יְרוֹק־עַד הצומח גם בפארק פתוח, ממשפחת הקטניות (Fabaceae)לפי הטקסונומיה העכשווית (2021) בשנת 2016 הועבר הסוג חרוב ממשפחת קֶסְאַלְפִּינִיִּים (Caesalpinioideae) למשפחת הקטניות (Fabaceae). משפחת הקֶסְאַלְפִּינִיִּים בוטלה ואוחדה עם משפחת הקטניות.. הוא גדל בר ובתרבות סביב אגן הים התיכון ובדרום-מזרח אסיה. בעבר הוא שויך למשפחת הכליליים (קֶסְאַלְפִּינִיִּים, Caesalpinioideae). החרוב המצוי נחשב למין יחיד בסוגו, עד אשר בשנים 1979–1980 התגלה ופורסם מין נוסף, הגדל בהרי עומן ותימן ובהרי סומליה, ברום של 900 עד 2,000 מטרים, בשם Ceratonia oreothauma .
בגמרא מובא-ולמה נקרא שמו חרוב? משום שמחריב גופו של אדם (או מחריב מעיו של אדם [מעיים-אבר בגוף האדם])
פריו תרמיל ארוך דמוי סהר פחוס, צבעו חום-שחור, בעל ציפה מתוקה, וראוי למאכל אדם ובעלי חיים. תכולת המים בפרי החרוב נמוכה במיוחד ומכאן שמו (בעברית, יובש = חרבה), אם כי יש הסבורים שהשם ניתן על שום דמיון הפרי לחרב.
עצי החרוב פורחים באוקטובר, וזהו העץ הים תיכוני היחיד שפורח במועד זה. לפרחי הזכר הרבים יש ריח אופייני ועז הנודף למרחוק ונחשב מטרד לאדם. סיום ההבשלה באוגוסט של השנה שאחרי, ואיסוף הפירות בחודשים ספטמבר-נובמבר. פריחתו אדומה או צהובה. עץ החרוב מאריך ימים עד 200 שנים. העץ אינו עמיד לטמפרטורות נמוכות מתחת לאפס ואף ל-3 מעלות צלזיוס, הצמיחה מואטת מתחת ל-10 מעלות צלזיוס והוא אינו גדל היטב מעל לרום של 500 מטר ובמפנים דרומיים ומזרחיים בשל העדפתו לחום וקרינת שמש ישירה וחזקה. על אף שישנם עצי חרוב שתולים ומניבים ואף בר גם בירושלים ואף ברום של 780 מ'.
בשנת 2005 הוכרז עץ החרוב בישראל כערך טבע מוגן, אך ההכרזה לא חלה עליו כצמח תרבות – כצמח שנזרע או נשתל בידי אדם בגידול חקלאי או בגינת נוי ושאיננו, כולו או חלקו, מן הבר. מאידך, כריתתו והעתקתו של עץ החרוב נאסרה בכל הארץ בתיקון 5 לפקודת היערות בתחילת 2012 אלא אם ניתן רישיון לכך מפקיד היערות. חרוב בוגר בדומה לזית יכול לעמוד בטראומת העתקה אם גוזמים את נופו, מורחים את פצעי הגיזום במשחת עצים ומעבירים אותו עם גוש שרשים גדול. הדבר מצריך עבודת טרקטורים, ולא בכל מקום הדבר אפשרי.
תיאור
החרוב עץ ירוק-עד, גלדני, גובהו ארבעה עד עשרה מטרים, רוחב נופו עד עשרה מטרים, צמרתו רחבה, מעוגלת ולעיתים פרועה ועלוותו צפופה.
הגזע עבה ולעיתים הוא מגיע לעובי ניכר העולה על מטר אחד, אך איננו ישר לאורך ניכר, לכן הוא לא ראוי להפקת קורות לקירוי. לאחר כריתה מתפתחים מהגדם ענפים חדשים כדוגמת עצי חורש ים תיכוני אחרים.
הענפים חסונים וקליפתם המעוצה מחוספסת וצבעה חום אפור. עצת החרוב אדמדמה, וענפיו הצעירים צבעם חום אדמדם. עצי חרוב נתקפים בפטרייה בְּהוּקִית שטוחה (Ganoderma appianatum), הגורמת לריקבון ספוגי בגזעי עצים מבוגרים ועלולה להביא לקריסתם המלאה או החלקית. היא חודרת לתוך העצה דרך פצעים ובעיקר לאחר גיזום ענפים עבים. עצים פגועים ניתנים לטפול באמצעות חומרי הדברה המבוססים על נחושת. מן העץ אפשר להכין רהיטים בעלי גוון אדמדם. בקליפה ובעלים השתמשו בעבר בבורסקאות לעיבוד עורות.
העלים מסורגים, מורכבים-מנוצים זוגיים, לעיתים רחוקות בלתי זוגיים (עם עלעל סופי). אורכם 10 עד 20 ס"מ, והם נישאים על פטוטרת ארוכה ללא לוואים. העלים בעלי שניים עד ארבעה זוגות עלעלים, לעיתים רחוקות זוג אחד או חמישה זוגות. העלעלים על פי רוב נגדיים לאורך ציר העלה, שצבעו משתנה במהלך הלבלוב מאדום לירוק.
העלעלים רחבים ואליפטיים, גלדניים, תמימים ובעלי פטוטרית קצרה ועבה. ישנם עצים עם עלעלים גדולים ויש עם עלעלים קטנים. אורך העלעלים 3 עד 7 ס"מ ורוחבם 3 עד 4 ס"מ, צידם העליון ירוק-כהה, חלק ומבריק וצידם התחתון ירוק בהיר.
העלעלים מסוגלים לשנות את תנוחתם בהתאם לכיוון השמש. הפיוניות של העלעלים פתוחות בבוקר, נסגרות לקראת הצהריים, ולאחר מכן נפתחות שנית אחר הצהריים ונסגרות בערב. מתקבלת עקומה דו-שיאית טיפוסית לפעילות הפיוניות שמתארת סגירה של פיוניות בשעות השיא של החום בצהריים בתקופת הקיץ.
מחלת צרקוספורה (Cercospora ceratoniae) גורמת לנשירת עלים בחרוב, והיא נגרמת על ידי פטרייה שתוקפת בעיקר את העלים, וגורמת להופעת כתמים חומים עד שחורים על פני העלים. בנוסף, מחלת הקימחון (Oidium ceratoniae) פוגעת גם היא בעלים ומכסה אותם בציפוי לבן דמוי אבקה. מחלות פטרייתיות אלו עלולות לפגוע בבריאות העץ ובהתפתחותו.
רצף האירועים ההתפתחותיים (פנולוגיה)
ממוזער|למעלה הגדם עם ענפים מעוצים, למטה מימין השרת עלים בנובמבר 2021 |330x330 פיקסלים
ממוזער|275x275 פיקסלים|שתיל בר של חרוב מצוי בין עצי אקליפטוס גדולים במסלול הליכה מקריית שמונה למכללת תל חי.
צמיחת החרוב איטית מאוד בשנים הראשונות לחייו. העלווה החדשה גדלה בעיקר באביב (אפריל, מאי). העלים גדלים במשך שלושה חודשים. לאחר מכן, הם מפסיקים לגדול, ונחשפים לתנאי הסביבה במשך כ-20 חודשים. נשירת העלים ביולי בשנה השנייה של העלה.
עונת הפריחה מתחילה בסוף הקיץ, בניגוד לשאר העצים בארץ ישראל, ונמשכת בדרך כלל מאוגוסט עד נובמבר ואף בדצמבר-ינואר ועיקרה בחודש אוקטובר. ישנה שונות בין עץ לעץ במועד הפריחה במיוחד של העצים הזכריים.
לאחר ההאבקה והחניטה נותר הפרי קטן מאוד וירוק במשך כל החורף ורק בתחילת הקיץ הוא מגיע לגודלו הסופי וצורתו כתרמיל בשרני-גלדני בלתי נפתח. צבעו הופך לחום-כהה (שחור). העוקץ שלו נהיה חום. רק אז נעלמת העפיצות (טעם הבוסר) והפרי מתוק וראוי למאכל אדם. עשרה חודשים חולפים מעת החניטה ועד ההשלמה של הבשלת הפירות, בחודשים יולי-אוגוסט, בבת אחת על אותו העץ. לעיתים, ניתן למצוא את הפירות משתלשלים מענפי העץ לצד התפרחות אם הם לא נקטפו או נשרו ונרקבו למרגלות העץ.
אופן ההשתרשות של החרוב דומה לפיסטוק. מערכת השורשים שלו מסועפת מאוד ויכולה להעמיק עד עשרה מטרים, ואף יותר, כדי להגיע למקור מים. לכן הוא עמיד בתנאי יובש ובשטחי טרשים. במצבי עקה החרוב מפתח שורשים, כדי לסקור שכבות קרקע עמוקות יותר, שבהן עשויים להיות מים זמינים.
החרוב אינו מפתח פקעיות שורש בהשפעת חיידקי ריזוביום (rhizobium) ולכן הוא אינו מסוגל לקבע חנקן.
קיימים ממצאים על כך שפטריות מיקוריזליות (Arbuscular Mycorrhizal Fungi) יכולות למלא תפקיד חשוב בהקניית עמידות לבצורת לשתלי חרוב, והגברת הצימוח והיבול על ידי העלאת המומסים האנאורגניים (P, K, Na ו-Ca) וספיגתם, על ידי העלאת ספיגת תכולת המים ומומסים אורגניים (סוכרים מסיסים ותכולת חלבון), על ידי התייעלות ההטמעה בהתאמה לעקת החום והיובש. ועל ידי העצמת תגובת הגנה מפני נזקי חמצון לשומנים במהלך השקיה חוזרת לאחר עקת יובש.
החרוב יוצא דופן בין ירוקי-העד הסקלרופיליים (בעלי עלים נוקשים, גלדניים), בכך שיצירת תאים חדשים של צינורות הובלה בצמח על ידי רקמת הקמביום, שתוצאתה – צמיחה לרוחב והתעבות הגזע והענפים או השורשים אצלו, נמשכת כמעט כל השנה, למעט הפסקה קצרה בחודשי מארס-אפריל. הקמביום של מרבית ירוקי-עד הסקלרופיליים פעיל, בדרך כלל, באביב ובקיץ ורדום בחודשי החורף. מקצב פעילות הקמביום של החרוב תואמת את המועדים יוצאי הדופן של פריחתו העיקרית באוקטובר ונובמבר, לבלובו, והבשלת פירותיו אשר מבשילים לאחר עשרה חודשים או יותר. הצמיחה מואטת מתחת ל-10 מעלות צלזיוס. לפיכך, נראה שקמביום החרוב אינו פעיל באזורים קרים, בחודשי החורף בגלל טמפרטורות נמוכות, ופעיל מפברואר עד סוף ספטמבר.
פרחים ורבייה
התפרחות חד-מיניות מסוג אשכול בחיק העלים או על ענפים בני שנתיים ויותר ולעיתים אף על הגזע. אין סדר ושיטה נראים לעין במנח של התפרחות על הענפים. הן יכולות להיות ניצבות כלפי מטה או כלפי מעלה, מוטות לפנים או מוטות אחורה, מקובצות או בבודדת. מספר הפרחים בתפרחת הוא 20 עד 50. הפרחים באשכול נישאים על עוקצים זעירים לאורך צירו של גבעול קצר וחזק, אדום וחסר עלים באופן רציף וספירלי, הבכירים למטה והצעירים מעליהם. בדרך כלל רוב הפרחים מתפתחים בו-זמנית באותה תפרחת. הפרחים בתחילת גדילתם הם דו-מיניים, אך בדרך כלל מין אחד מדוכא במהלך ההתפתחות ושרידי המין המדוכא ניכרים בפרח.
ממוזער|350px|משמאל תפרחת צעירה ותפרחת בוגרת. מימין פרח זכר ואבקניו, למטה מימין מאבק פתוח על זיר
הפרחים חד-מיניים, צבעם אדמדם שמשתנה לירוק במהלך התפתחותם, גודלם 6 עד 12 מ"מ, בעלי עוקץ קצר, חסרי עלי כותרת וגביע (עלי הגביע שרידיים עם 5 שיניים זעירות). בבסיס הפרח תושבת (מצעית) מחומשת, שעליה נישאים עלי גביע שרידיים וצופן טבעתי, שמצויה בין האבקנים ובסיס השחלה.
בפרחי הזכר חמישה עד שבעה אבקנים, לרוב, בעלי זירים מוארכים הגדלים מהתושבת. במרכז נקודה - זֵכֶר לשחלה. המאבקים נפתחים לאורכם ופונים לכיוונים שונים בעת פיזור האבקה שנמשך כיום-יומיים. אבקת החרוב נשארת חיונית כעשרה ימים.
בפרח הנקבה, במרכז התושבת, מצויה שחלה עילית אחת מאורכת, וכפופה הדומה בצורתה לפרי הבשל. השחלה בנויה מעלה שחלה אחד ומגורה אחת המכילה 10 עד 16 ביציות. בראשה צלקת תפוחה ולחה, דו-אונתית, דמוית חצי כדור עם גבשושיות שעירות. הצלקת כשירה כאשר צבעה ירוק-צהוב וקוטרה כ-2.75 מ"מ (2.3X2.5 גודל). הצלקת חיונית לאורך מספר ימים מוגבל, עד 5 ימים. על המצעית מול עלי העטיף שרידי אבקנים - נקודות שחורות - זֵכֶר לאבקנים.
מחזור חיי הפרח של החרוב
בהתפתחות פרחי הזכר מבחינים בחמישה שלבים.
בשלב ההתחלה ניצני התפרחות אדומים וגודלם כ-1 מ"מ, האבקנים מתארכים מעט ועדיין מכוסים על ידי הגביע.
בשלב הראשון, ניצני התפרחות אדומים, הגביע נפתח והאבקנים מתארכים, ניתן להבחין בפרחים בודדים, אך הם עדיים סגורים.
בשלב השני, התפרחות ירוקות, ניצני התפרחות האדומים הופכות לירוקות, האבקנים מתבלטים, הזירים עדיין לא מפותחים ולעיתים אינם מתארכים.
בשלב השלישי, התפרחות הופכות לחומות-צהובות בגלל צבע המאבקים. האבקנים בשלים וגם הזירים מגיעים לאורכם המרבי. כמויות קטנות של צוף מופרשות מהתושבת בסופו של שלב זה.
בשלב הרביעי, האבקנים נפתחים לאורכם ומתגלים גרגרי אבקה צהובה שאינם דביקים (שלב פיזור האבקה) צוף מופרש מהתושבת, המצעית מוצפת בצוף שמשמש פיתוי לחרקים.
בשלב החמישי האחרון, הפרחים נובלים (שלב הכמישה), האבקנים מתייבשים ונושרים מציר התפרחת. לפעמים נושרות תפרחות זכריות שלמות.
ממוזער|330x330 פיקסלים|התפתחות הפרח בחרובית. משמאל למעלה בכיוון השעון
בהתפתחות פרחי הנקבה מבחינים בחמישה שלבים.
בשלב ההתחלה, ניצני התפרחות אדומים, אינם מפותחים עדיין, גודלם כ-1 מ"מ ומוקפים לחלוטין על ידי עלי העטיף.
בשלב הראשון, ניצני התפרחות אדומים, עמוד השחלה מתחיל להתפתח ופורץ מעלי העטיף אשר נפתחים מעט והיא מגיעה לאורך של כ-2 מ"מ וצבעה אדמדם.
בשלב השני, התפרחות ירוקות, עמוד השחלה והצלקת נצבעים בירוק בהיר, והציר נותר אדום.
בשלב השלישי, עמוד השחלה והצלקת ירוקים, אך אינם מפותחים לגמרי.
בשלב רביעי, הצלקת ירוקה-צהובה, תפוחה ומגיעה לקוטר של כ-2.5 מ"מ. היא כשירה לקלוט את האבקה (רצפטיבית) במשך כחמישה ימים. המצעית מוצפת בצוף.
בשלב החמישי והאחרון, פני הצלקת שחורים או בעלי נקודות שחורות (שלב הכמישה), השחלה מורחבת ופחוסה.
האבקה
האבקה בחרוב היא האבקה המשלבת האבקת רוח והאבקת חרקים, וזאת האחרונה, נחלקת להאבקת ולהאבקת לילה באמצעות אבקה וצוף המשמשים כפיתיון לחרקים. נראה שקיים פיתיון נוסף לזימון חרקים אוכלי כנימות והוא הפצת חומרים נדיפים שמרמזים על כנימות. מנגנון זה מכונה האבקה בשלוש רמות הזנה.
האבקה בחרוב היא האבקת חרקים בצד האבקת רוח. תופעה זו של שילוב שני סוגי האבקה נחשבת כהתאמה לסביבת האבקה לא נוחה לפעילות מאביקים בגלל תנאי מזג אוויר בסתיו (טמפרטורות נמוכות, גשמים ורוחות), מגוון קטן של מאביקים ומספר קטן של פרטים. חלקה של האבקת רוח בחרוב היא 6% עד 10% מכלל ההאבקה. האבקת חרקים נחלקת לשניים - להאבקת יום ולהאבקת לילה ובשתיהן ניתן תגמול ביד רחבה של צוף ואבקה בעץ הזכר וצוף בעץ הנקבה. 55% מכלל ההאבקה הם האבקת יום של דבורים וזבובים, 35% הם האבקת לילה של מיני עשים גדולים וקטנים, ועינפזים ממינים וסוגים שונים. מרכיב עיקרי בריח החרוב הוא לינלול ונגזרותיו הידועים כנפוצים בפרחי רפרפים ועשים.
פרח הזכר מציע שפע אבקה החשופה לכל חרק. פרחים משני המינים מייצרים צוף רב (עד 23 מיקרוליטר לפרח) בעיקר אחרי חצות ובלילות לחים. הצוף מופרש בריכוז של 20% עד 30% ועם ההתחממות בשעות הבוקר הצוף מתמצק לגבישי סוכר. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין עצי הזכר לעצי הנקבה.
הפרחים מפרישים ריח כבד, המזכיר זרע אנוש ומורגש ביותר בעצי הזכר המכילים יותר פרחים מאשר עצי נקבה. באנליזה של ריחות לא נמצאו הבדלים בין פרחי הזכר לפרחי הנקבה ולא בין היום והלילה. נמצאו 36 תרכובות שונות הכוללות: נגזרות של חומצות שומניות, בנזנואידים, מונוטרפינואידים (בהם Linalool, Linalool oxide, Linalool oxide furanoid, β-, Linalool). כמו כן נמצאו: (z) - Hexenyl, Methyl salicylate, Methyl eugenol ו-Nonananl.ממוזער|330x330 פיקסלים|דבורים על תפרחת חרוב זכרית של חרוב מצוי
בהאבקת יום - חלקם של דבורי הדבש בביקוריהן הוא כ-75% וחלקם של הזבוביים למיניהם כ-25%. פעילות החרקים על עץ הנקבה נמוכה בהרבה מאשר על עץ הזכר. מחקרים מדרום ספרד ומפורטוגל מצבעים על כך שהזבובים היו המבקרים העיקריים והדבורים נדירים.
בהאבקת לילה - רוב העשים והעינפזים נשאו על גופם גרגרי אבקה של חרוב בעת ביקורם בעץ נקבה - עדות לביקור קודם בעץ זכר. כמויות האבקה שנמצאו על העינפזים היו גדולות מאלו של העשים הקטנים והגדולים. העינפזים ידועים כניזונים מטל דבש, צוף וגרגרי אבקה (במיוחד הנקבות הזקוקות להם לצורך הבשלת הביצים), וזחליהם ידועים כטורפי כנימות. משיכת עינפזים באמצעות חומרים אורגניים המיוצרים בפרחים מצביעות על הימצאות כנימות מעלה את ההשערה שמדובר בהאבקת רמיה של פרחי החרוב. שכן, נמצאו תרכובות נדיפות בפרח (salycilate ו-Z (3)-Hexenyl acetate), המופרשים בדרך כלל מעלי צמחים הנפגעים מכנימות. בנוסף לכך מייצרים הפרחים איזומר של הורמון האזעקה של הכנימות שכנראה תורם למשיכת העינפזים אל הפרחים. מאידך, המצאות מערכת האבקה תלת רמות הזנה (תלת-טרופית) מצביעה על הדדיות הדוקה בין החרוב המצוי המפיק תועלת מהאבקה וניקוי העלים מכנימות לבין העינפזים המפיקים תועלת מטל דבש, מצוף ומגרגרי אבקה ומכנימות.
פרופסור אמוץ דפני דיווח כי נבדקו כל החומרים הנדיפים של פרחי החרוב בשיטות הכי מודרניות ולא נמצא זכר לקדברין (Cadaverine) ולא כל שכן שהוא מקור הריח העז של פרחי החרוב.
באוכלוסיות השונות אפשר לפגוש טיפוסים שונים של מיניות. כרגיל החרוב הוא תלת ביתי, היינו האוכלוסייה מורכבת מפרטים דו ביתיים שכל פרחיהם זכריים, פרטים שכל פרחיהם נקביים, ולעיתים רחוקות פרטים חד-ביתיים שנושאים גם תפרחות זכריות וגם תפרחות נקביות. אם העץ החד-ביתי נושא בנוסף לתפרחות הזכריות והנקביות גם תפרחות דו-מיניות הוא יחשב לפוליגמי. הטיפוס הפוליגמי מתואר בספרות המדעית בספרד. בספרד ובאיי מיורקה נמצאו פרטים הנושאים תפרחות עם פרחים דו-מיניים. טיפוס נוסף הוא עץ אשר פרחיו דו-מיניים אך האבקנים שלו אינם פוריים. טיפוס זה גדל במערב הים-התיכון, בספרד, פורטוגל ובאיי מדרה.
כל עצי החרוב במזרח אגן התיכון ובפרט בישראל הם דו-ביתיים ופרחיהם חד-מיניים למעט עץ אחד עם פרחים דו-מיניים שנמצא ב-10/2004 במבדד הנוצרי נטופה אשר ליד היישוב הררית. לעיתים, ניתן למצוא עצי חרוב תרבות שהוכנו מצמחי נקבה אשר הורכבו על כנות זכריות. ברבות הימים הם הוציאו "חזירים" מהכנות הזכריות, ועליהן התפתחו תפרחות זכריות. בפריחת עצי חרוב אלה נראות הן תפרחות זכריות והן תפרחות נקביות, אך לא פרחים דו מיניים. פרטים אלו נמצאים במטעי חרוב נטועים בשפלה (עמק האלה) וגם במשתלת קק"ל בצומת גולני, אך לא בקרב חרובי הבר.
פירות והפצה
פרי החרוב הבשל הוא תרמיל חום-כהה, ישר או קמור, פחוס ומאורך, שאורכו 8 עד 30 ס"מ, רוחבו 1.5 עד 2.5, עוביו 6 עד 6 מ"מ. קצהו האחד הוא העוקץ, קצהו השני הוא שריד של צלקת השחלה. קליפתו עבה, ציפתו הבשרנית והדובשנית עוטפת 10 עד 15 זרעים, שמצויים בתאים מופרדים במחיצות. הפרי של חרוב הבר קטן יותר, ציפתו אינה דובשנית, סיבית-יבשה ובלתי מתוקה, וזרעיו רבים יותר. טיב הפרי תלוי בזן ובכמות הגשמים בחורף ובאביב. בתנאים טובים, לדוגמה, עשוי פרי הזן הקפריסאי להיות עסיסי או דבשי מאוד ושיעור הסוכרים מגיע ל-72% מן המשקל היבש. הזרעים חלקים, פחוסים, עגלגלים וקשים ביותר, תכונות המאפשרות להם לשרוד שריפות, ליצור "בנק זרעים" באדמה ולפיזור ההנבטה למשך תקופה ארוכה ולעבור במעיים של בעלי החיים בלי להינזק. ההפצה נעשית על ידי ציפורים, עכברים או בהמות.חרוב|250px|שמאל|ממוזער
חרוב ירוק וחרוב יבש|250px|שמאל|ממוזער
שמאל|ממוזער|250px|עצי חרוב מוטים בגלל הרוח ורסס החוף בשמורת טבע חורבת קרתא
250px|שמאל|ממוזער|גזע של עץ חרוב בפתחה של מערה שקרסה במצוק מגדים על הר הכרמל
זרעי החרוב קשים ביותר להנבטה, דבר הנובע מקליפת הזרע הדחוסה שלהם הכוללת 10 שכבות. דבר זה שם את זרע החרוב במצב של תרדמה ולכן גם בהמצאות תנאים אופטימליים להנבטה (המצאות מים, חמצן, טמפרטורה וכו') הזרעים לא ינבטו. את התרדמה ניתן לשבור בדרכים רבות וכיום מתקיימים והתקיימו ניסויים רבים על מנת למצוא את דרך ההנבטה הטובה ביותר אשר נמצאה להיות שילוב של שחיקה מכנית (שפשוף בנייר זכוכית או הסרה ידנית של קליפת הזרע) והשריה בחומצה - לגבי הסוג והריכוז עדיין קיים דיון.
תנובת עץ אחד יכולה להגיע ל-120 קילוגרם פרי. היבול נע בין 500 ל-750 ק"ג לדונם בבעל, ופי שניים בשלחין. פרי החרוב משמש בראש ובראשונה למאכל בהמה. כיום קולים וטוחנים את פרי החרוב, ויוצרים ממנו אבקת חרובים, שממנה מכינים מוצרים שונים בתעשיית המזון, כמו שוקולד חרובים או דבש חרובים, שנחשבים כחטיפי בריאות. גומי המופק מפרי החרוב משמש בתעשיות שונות ובהן טקסטיל, מזון, תרופות, עור וקוסמטיקה. האנדוספרם והעובר משמשים כחומר גלם לתעשייה, ומפיקים מהם חומרים רבים כגון גאלאקטומאנאן.
פרי החרוב ניזוק מעש החרוב (עַשְׂנוּר הֶחָרוּב, Ectomyelois ceratoniae ) בעודו על העץ ולרוב בפרי המאוחסן. טל הדבש המופרש מכנימת הקמחיות על העלים מושך את עש החרוב. הדור הראשון של עש החרוב מתפתח במטעים בתרמילי חרוב צעירים ממחצית אפריל עד סוף יוני. הזחלים הוורדרדים נוברים בפרי הזחל ומתגלמים בתוכו, בתוך מטווה. תרמיל נגוע ניתן לגלות לפי צבעו, כי הוא "מבשיל" כביכול בזמן ששאר התרמילים עודם ירוקים. הזחלים מסוגלים להתפתח בפירות יבשים שבמחסן במשך כל השנה. הזחלים מסוגלים לחדור לתוך תרמילי חרוב, רק אם קליפתם סדוקה. הזחלים אוכלים את תוכן תרמילי החרוב בלי לפגוע בזרעים.
המיתוס כי זרעי החרוב דומים זה לזה במשקלם אינו נכון משום שמשקלם נע בין 180 מ"ג ל-210 מ"ג. ולמרות זאת בתקופה העתיקה הם שימשו כיחידת משקל לזהב ולאבני חן, כנראה בגלל זמינותם, משקלם הנמוך ויכולת האדם למיין ולהסיר זרעים גדולים מדי או קטנים מדי. נמצא שבני אדם יכולים להבחין בהצלחה בהבדלים במשקל זרעי חרובים של כ-5% לפי העין, מה שמוכיח את האפשרות להפחתת השונות הטבעית של זרעי החרוב במידה ניכרת. הערבים קבעו את ערכו של מטבע הקִירַט כ-1/16 של מטבע הכסף דִּירְהָם. השם קירט בא מזרעי עץ הקוֹרַל החבשי (החרוב) ששימשו במזרח הקרוב כיחידת משקל לזהב. שם זה עבר ליוונית (kerátion) וללטינית ולאיטלקית (carato) והפך במערב לקרט (carat). בימי הביניים, החל משנות ה-1570 נתקבל הקרט כיחידת משקל ליהלום שערכו נע בין 197 מ"ג במקום אחד ל-207 מ"ג במקום אחר. בשנת 1907 ערכו נקבע בוועדה בין לאומית ל-200 מ"ג לפי השיטה המטרית.
שמות החרוב
שמו המדעי של חרוב מצוי "Ceratonia siliqua" מקורו מהמילה היוונית keras דהיינו "קרן" ומהמילה הלטינית siliqua דהיינו "תרמיל". מקור השם האנגלי הנפוץ "carob" הוא מן העברית והארמית kharuv ומהן השם השתלשל לשפה הערבית kharrub ובתיווכה הוא הגיע אל לשונות אירופה המודרניות. בספרדית algarrobo או garrofero; בפורטוגזית alfarrobeira; בקטלנית garrofer or, או ;garrover באיטלקית carrubo; בצרפתית caroubier; בגרמנית Karubenbaum; ביוונית charaoupi; בטורקית charnup.
שם נפוץ במערב: locust tree (עץ נושא תרמיל), St. John's bread - שם זה הפך לשם נרדף לחרוב שהיה אחד מהצמחים שהוצעו לזיהוי 'דבש היער' שהיה מזונו של יוחנן המטביל ().
השם חרוב איננו מוזכר במקרא אך מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל. מקור השם נתון לוויכוח בין החוקרים. האם המקור הוא המילה "חרב" על שם צורת הפרי המזכיר חרב או המקור הוא מ"חורב" כלומר יובש בגלל מרקמו היבש של הפרי.
שם נרדף במקורות: חרוב, חרובה, חרובית וחרוביתא (שמות נקבה לחרוב).
בית גידול
החרוב משגשג בבתי גידול ברום נמוך עם אקלים ים תיכוני סובטרופי - קיץ ארוך חם ויבש וחורף עם גשמים מתונים, ומגלה סבילות לאזורי חוף חמים ולחים. המאפיינים את בית הגדול המביאים אותו לידי שגשוג ורבייה הם כדלהלן:
טמפרטורה ועוצמת קרינת השמש – בתי גדול, המתאימים לחרוב צריכים להיות בעלי אקלים ים תיכוני סובטרופי המאופיין בחורפים קרירים אך לא קרים, עם אביבים חמימים עד חמים, וקייצים חמים עד חמים מאוד. עץ בוגר אינו זקוק לקור חורפי, בשונה מעץ הזית הזקוק לקור חורפי לשם פריחה תקינה. החרוב עלול להינזק כאשר הטמפרטורות יורדות מתחת ל־4C°- ולא לשרוד בטמפרטורות שאינן גבוהות מ־7C°-. לדוגמה, בחורף 2013 נשברו עצי חרוב רבים או מתו כתוצאה מן השלג שפקד את ישראל. עם זאת, החרוב יכול לשרוד טמפרטורה של 40 מעלות צלזיוס ורוחות יבשות חמות במהלך הקיץ. צמיחת העץ מואטת מתחת ל־10C°, ולהבשלת התרמילים דרושות בין 5,000 ל-6,000 שעות מעל C°9. רוחות חזקות עלולות לשבור ענפי עצים בוגרים ולנתק תרמילים וגם לפגוע בעצים צעירים. גשמי סתיו עלולים להזיק להאבקה ולהפחית את יבול הפירות. לחות גבוהה באביב מעודדת הדבקה בפטריות (Oidium ceratoniae) גם בעלים וגם בתרמילים.
סוגי קרקע - שורשיו העמוקים של עץ החרוב מאפשרים לו קיום במגוון רחב של סוגי קרקע: מקרקעות חוליות, עניות בחומרים אורגנים ומדרונות סלעיים ועד קרקעות עמוקות אבל מנוקזות היטב. הוא אינו עמיד להצפה ולריבוי מים באזורי השורשים. באזורים עם קרקע סלעית רדודה - העצים קטנים והיבול נמוך. הקרקע הטובה ביותר לחרוב היא קרקע חולית עשירה בחומר אורגני ומנוקזת היטב, אך גם קרקע גירנית עם תכולת גיר גבוהה וקרקע מלוחה מתאימות. לחרוב סבילות גבוה לריכוזי מלח (NaCl) בקרקע עד 3%.
כמות משקעים - עץ החרוב מותאם היטב לסביבות יבשות עם כמות משקעים שנתית ממוצעת בין 250 ל-500 מ"מ בשנה, והוא מסוגל לשרוד באקלים יבש ללא השקיה. החרוב אינו נושא גידולים מסחריים, אלא אם כן הוא מקבל לפחות 500 עד 550 מ"מ בשנה בין בהשקיית בעל או בהשקיית שלחין. אם כי, 350 מ"מ בשנה עדיין מספיקים להעמדת פרי. לעצי חרוב ותפוז יש דרישות טמפרטורה דומות, אך החרוב מגלה יותר סבילות לקרקעות עניות, וזקוק להרבה פחות מים. רק עץ הפיסטוק עולה על החרוב בעמידותו לסביבות יבשות.
תפוצה בעולם
התפוצה של החרוב עדיין לא מובנת במלואה, משום שהוא טופח והופץ כגידול חקלאי על ידי האדם לפני אלפי שנים אין יודעים בבירור עד היכן גבולות תפוצתו הטבעית מגעת ומהם תחומי תפוצתו על ידי האדם. לעת עתה הבוטנאים חלוקים בדעתם לגבי מוצא החרוב. חלקם משערים, שמוצאו של החרוב המצוי הוא טרופי-סודני, מהרי תימן, ופריחתו בסתיו היא תכונה שרידית שהייתה מותאמת בעבר לתנאים של גשמי מונסון, ונשארה מאז תקופת המיוקן, עת שלטה הצמחייה הטרופית-סודנית באגן הים-התיכון ועד היום. חלקם משערים שמוצאו בדרום מזרח אסיה שגם שם מרובים גשמי סתיו ומינים נוספים ודומים לו בתכונותיהם גדלים שם. ואחרים טוענים שמוצאו מאגן הים התיכון ופריחתו בסתיו ותכונות אחרות הן התאמה אקולוגית עכשווית לפריחה בסתיו - עונה דלה יחסית במאביקים. מחלוקת קיימת גם לגבי מקום הביות של החרוב בין הסוברים שהוא בוית במזרח הקרוב לבין הסוברים שהביות התרחש בערב ובקרן אפריקה.
עץ החרוב גדל בר ובתרבות מאז העת העתיקה ברוב מדינות אגן הים התיכון, בדרך כלל במקומות בהם חורף גשום ונוח וקיץ חם ויבש ועל קרקעות דלות. אין ספק שהחרוב היה נפוץ במזרח הקרוב וערכו הכלכלי הוכר על ידי היוונים הקדמונים, והערבים. היוונים הביאו אותו מהמזרח התיכון ליוון ואיטליה, והערבים הפיצו אותו לאורך ארצות צפון אפריקה ומשם צפונה לדרום ומזרח ספרד ופורטוגל משם נדד לדרום מזרח צרפת.
התפוצה של חרוב הבר במזרח התיכון כוללת: טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, דרום ירדן, עיראק ואיראן. באירופה חרוב מצוי גדל בארצות השוכנות לחופי הים התיכון: דרום פורטוגל, דרום וממזרח ספרד, דרום מזרח צרפת, איטליה, יוון, מלטה, אלבניה ובאיים הים תיכוניים כגון הבלארים, האיים האגאיים וקפריסין. בצפון אפריקה חרוב מצוי גדל במרוקו, באלג'יריה, בתוניסיה, בלוב, ובמצרים (רק בסיני).
בעת החדשה החרוב אוקלם בהצלחה באזורים של העולם עם אקלים ים תיכוני: בארצות הברית (אריזונה וקליפורניה), מקסיקו, ארגנטינה, צ'ילי, דרום אפריקה, דרום אוסטרליה והודו.
אמנם אוכלוסיית החרוב גדולה ואין סכנה להישרדותה, אך כמות העצים הולכת ומתמעטת, מכיוון שהגידול החקלאי של החרוב בעולם ירד באופן ניכר בשמונים השנים האחרונות. מרבים לגדל חרובים ולייצאם בעיקר בספרד במרוקו ובקפריסין.
תפוצה בארץ ישראל
עץ החרוב נפוץ בארץ כעץ חורש ים תיכוני וכעץ יער פארק פתוח ברום נמוך של עד 400 מטרים בשדרת ההר המרכזי, לאורך החוף, בשפלה, ובעמקים. וכן מצוי בנגב, בסיני, בגולן ובחרמון, בגלעד ובאדום. מקובל כי החרוב גדל בר בעיקר מתחת לרום של 400 מטרים, אך בעקבות הריסת החורש פלש החרוב לגבהים והוא גדל במפוזר עד רום של 800 מטרים. עצים יחידים או קבוצות קטנות פזורים כמעט בכל אזורי ההר. אומנם מקובל כי החרוב אופייני רק לשפלה ולגבולה עם הרי ירושלים, שכן מוצאו טרופי והוא אינו מותאם לקור השורר בהרים - אולם נוכל למצוא באזור ירושלים עשרות חרובי בר הפורחים ועושי פרי וגם הרבה עצי חרוב נטועים בתוך ירושלים עצמה.
התפוצה בגלילות: החרמון והגולן (נדיר); בשדרת ההר המרכזי: הכרמל, הגליל העליון והתחתון, הגלבוע, הגליל התחתון ושומרון (נפוץ), הרי יהודה (מצוי); בקעת חולה (נדיר מאוד), בקעת כנרות ובית שאן (מצוי), עמק יזרעאל (נדיר מאוד); חוף הגליל (נפוץ), עמק עכו (מצוי), חוף הכרמל (נפוץ), השרון (מצוי), פלשת (נדיר); כל השפלה (נפוץ); מדבר שומרון (מצוי), מדבר יהודה (נדיר מאוד), צפון הנגב (נדיר מאוד), הר הנגב (נדיר מאוד), סיני (נדיר מאוד); הגלעד (מצוי), אדום (מצוי).
עץ החרוב יוצר יחד עם אלת מסטיק חברות מפותחות של "יער פארק פתוח" על קרקעות טרה-רוסה ברום נמוך של עד 300 במפנים מזרחיים ומערביים של ההרים ובמפנים דרומיים ברום גבוה יותר, שאקלימם חם ויבש, שם עצים מקבלים קרינה חזקה ויעילה של השמש. חברות צומח אלה שולטות בשפלת יהודה הנמוכה על קרקעות רנדנזיות, באזור טובאס-הגלבוע שולט החרוב באשדות המזרחיים של השומרון המזרחי בכמות משקעים של 300–400 מ"מ, במישור החוף על קרקעות כורכר (למשל רכס הכורכר מצפון לנתניה) ובמורדות הכרמל. מלווה נוסף של החברה במקומות סלעיים בכרמל ובגליל הוא עץ זית אירופי הגדל בר. המלווה העיקרי של החרוב בדרום שפלת יהודה והרי יהודה הוא אשחר ארץ-ישראלי. עצים רבים בקרבת החוף קיבלו צורה ייחודית כאשר עיקר הנוף מוטה לכוון של נגד הרוח (צורת דגל). הענפים הצעירים מול הרוח נצרבים ממלח הים, בעוד שבעורף, ענפי העץ מוגנים יותר.
יש המפקפקים בעצם היותו של יער הפארק של החרוב בארץ יחידת צומח טבעית ולא כל שכן כמי ששייכת לחורש הים תיכוני. ישנה סברה שהחרוב הוא עץ שהגדיל את תפוצתו רק במאות השנים האחרונות, משקטן הלחץ של התערבות האדם, עצי החרוב מתנוונים ומוחלפים בהדרגה על ידי עצי חורש אחרים. מכאן ייתכן, שעצם קיומה של החברה מבטא פעילות של האדם ולאו דווקא קשר לתנאים אקלימיים. אזור הצמיחה של החרוב המצוי הוא כיום חורש של מדרגת הרום הנמוכה בכל אגן הים התיכון, באזורים הסמוכים לחופי הים התיכון. בטורקיה, יוון וכרתים נפוץ בה מאוד לצד החרוב ערער אדום, ובמערב הים התיכון, זית אירופי.
גידול החרוב בארץ ישראל
החרוב אינו מוזכר בתנ"ך, ואף לא זכה להיכלל בין הפירות שארץ ישראל נשתבחה בהם. הממצא הבוטני ארכאולוגי מתקופת המקרא הוא דל ונראה שרק בתקופת המשנה והתלמוד הוא הפך לעץ נפוץ ונמנה עם עצי הפרי החשובים של ארץ ישראל. החרוב נזכר פעמים רבות במקורות ההלכה והאגדה שבספרות חז"ל. בתקופה זו ואחר כך בימי הביניים, החרוב נמנה עם "הפירות היבשים" שניתנים להעברה ממקום למקום בלי שיתקלקלו ומתאים גם לייצוא. כמו כן, פרי החרוב נחשב למרכיב מזון בסיסי של דלי העם והנזירים במדבר.
החרוב היה גידול חקלאי בעל משקל משני בארץ ומעמדו בתרבות החקלאית של ימי הביניים - החל משלהי התקופה הביזנטית ועד לראשית התקופה העות'מאנית - לא רק שנשמר אלא אף התחזק. בתקופה זו הגיע החרוב לשיא תפוצתו ויוקרתו והמקורות מזכירים אותו פעמים רבות כעץ חשוב בתרבות האנושית בארץ ישראל. תפוצת החרוב, שלפני כן היה נפוץ כעץ בר ותרבות בבתי גידול המתאימים לו, התרחבה לאחר הכיבוש הערבי (640 לספירה) לאזורים נוספים. הכנסתו לתרבות החקלאית כעץ תרבות נטוע הביאה להתרחבות תפוצת עצי החרוב גם לכל אזורי ההר הים תיכוני, כמו למשל בהרים הגבוהים והקרירים של השומרון. כיום הוא נמצא שם רק כתופעה שרידית. בתקופה זו החרוב הוכר על ידי החקלאים בארץ כעץ פרי שיש לקיימו. החקלאים טיפחו זני חרובים משובחים, נושאי פירות עתירי סוכר, בעלי ציפה רכה ומתוקה יותר מאלה של הזנים המצויים כיום בארץ. מזני אותם פירות התקיימה תעשייה גדולה להפקת מגדנות, ובמיוחד 'דבש החרובים', תעשייה שנשאה רווחים רבים ורוב תוצרתה נשלח לייצוא. הגאוגרף הירושלמי בן המאה ה-10 מוקדסי מתאר את החרוב כאחד הגידולים הנפוצים באזור. הוא מובא אצל עוד כותבים בני התקופה כמו הרופא הירושלמי אלתמימי שמונה שלושה זנים לחרובים ומתאר את תכונותיהם הבוטניות והרפואיות. גם איבן סינא משבח את תכונותיו הרפואיות של החרוב ה"שאמי". עדות נוספת לתפוצתן של החרוב היא העובדה שמסקירה של מקורות היסטוריים מימי הביניים עולה שמתוך עצים שנשמרו במקומות קדושים תפס החרוב את המקום השני (אחרי אלה ולפני אלון).
בראשית התקופה הממלוכית (1260–1517) המשיך החרוב להוות עץ חשוב בתרבות החקלאית. החרוב נמנה בין גידולי סוריה רבתי (אלשאם) אשר היו חייבים במס לשלטונות. התעשייה הארץ ישראלית של מגדנות החרוב, שהייתה מפורסמת בכל עולם האסלם כבר מהתקופה הערבית הקדומה, המשיכה לשגשג בתקופה הממלוכית. גידול זה התאים לתקופה בה מעמד החקלאות בכללותה נמצא בשפל, שכן תעשייה זו לא דרשה משאבים והשקעה גדולה. העיר שכם הייתה מפורסמת במיוחד בתעשיית הממתקים המיוצרים מהחרוב. על רקע המחסור במוצרי מזון בארץ בסוף התקופה הממלוכית, מציינים מקורות אחדים את דבש החרובים כאחד מהמאכלים הבסיסיים הנפוצים בארץ. החל מתקופת ימי הביניים מופיע החרוב כאחד מהצמחים שהוצעו לזיהוי 'דבש היער' שהיה מזונו של יוחנן המטביל (מתי, ג ד). מסורת זו היא אשר הקנתה לחרוב בתרבות הנוצרית ובלשונות האירופיות את הכינוי 'לחם יוחנן המטביל'. הודות לייחוס זה היה החרוב מצרך שנמכר באירופה בין מיני התבלינים שהובאו מהמזרח.
נראה שרק בשלהי התקופה הממלוכית ואילך, התחילה לרדת חשיבותו של החרוב בתרבות החקלאית. תהליך זה היה איטי וטרם הורגש באופן משמעותי באותה עת. מאז החרוב נמצא בנסיגה הדרגתית מאזורי ההר הגבוהים, והוא נותר להיות עץ מרכזי בנוף רק באזורים החמים יותר. מכל מקום כנראה שעם הזמן נעלמו הזנים המשובחים של החרוב, שהיה להם מוניטין כה גדול בתקופות הקדומות.
גידול החרוב בראשית המדינה
בשנת 1948 היו כ-250 אלף עצי חרוב, בשנת 1963 היו בישראל 750 אלף, מהם 200 אלף בחורש טבעי, והשאר מורכבים על שטח של 22 אלף דונמים במטעים. בשנות החמישים, קרן קיימת לישראל, ייערה שטחים לא גדולים בחרוב מזן קפריסין, כמקור תזונה להאבסת פרות החלב ועופות ולחומר גלם לתעשיות השונות, ליערות אלה לא הייתה הצלחה והייעור בעצי חרוב לא התפתח. משנת 1948 ועד 1956 ניטעו 166 אלף עצי חרוב.
אוסקר שינדלר נטע עץ חרוב על שמו בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם בשנת 1962.
בישראל, קק"ל מתחזקת כ-50 אלף דונם חורשים של עצי חרוב. חלקם נמצאים בפארק בריטניה וביער בן שמן, ליד תל חדיד.
גידול החרוב בימינו
טקסט=|ממוזער|פירות החרוב בראשיתם בחודש מרץ
יבול החרובים בישראל מגיע לכמה אלפי טונות בשנה.
בשנת 2021 החלו נטיעות של כ-700 דונם של מטעי חרוב ראשונים בגליל העליון בשל מגמה כלל עולמית של עלייה בצריכתם של מוצרי פירות וירקות המוגדרים כפירות-על והעלייה במודעות לתכונות הבריאותיות של החרובים חלה עליה בצריכת החרובים בעולם ובעקבותיהם עליה בהרחבת מטעי החרוב בדומה לרימון. כיום, השוק העולמי של תעשיית זרעי החרוב, שנמצא בראשיתו, כבר צורך כיום מעל 40,000 טון (קצב שיעור גידול שנתי ממוצע של 5%) שהם כ-200 אלף דונם של גידול אינטנסיבי.
נימוקים נוספים להפיכת גידול החרוב כתחליף לגידולי שדה אחרים, שרווחיותם הולכת ופוחתת בעמק החולה הם: 1. תמורה גבוה לדונם ביחס לעלויות נמוכות במים ובהוצאות הגידול במטע (גיזומים מועטים, קטיף מכני). שימוש בקרקעות עניות ושוליות; תרומה נוספת לכלכלת האזור בתחומי תעשיית המזון, המשקאות, הפארמה, תוספי המזון (פרוביוטיקה). 3. תרומה להגדלת "שטחי רעייה" בסתיו - תקופה בה יש מיעוט פרחי צוף ואבקה - לדבורי הדבש, לחיזוק מושבות הדבורים הנכחדות, החיוניות להאבקת גידולי החקלאות והבר. עץ החרוב הוא רב ערך בתקופת הסתיו שהיא המועד להחלפת המלכות ולפיצול נחילים. 4. תרומה למחקרים קליניים בגליל העליון בתחומי מערכת העיכול, תחום הנמצא בביקוש אדיר בעולם, כמו גם מזון לחולי סוכרת, מצבי שובע ולבריאות הפה.
תעשיית המזון מייצרת מהחרוב שימושים מרובים: דבש חרובים, מולסה, בסיס סוכר, סיבי חרוב וגם קוסמטיקה. זרעי החרוב מכילים רכיב ייחודי שהוא ג'לטין מן הצומח הנקרא "גאם" (GUM) ומשמש בתעשיית הגלידות האיכותיות, יוגורט ומזון לתינוקות כמייצב מזון הנחשב לאיכותי מבין מייצבי המזון.
החרוב בתרבות
בניגוד לאי-אזכורו בתנ"ך, החרוב מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובספרות המדרשית. כך בסוגיית תנורו של עכנאי מסופר על רבי אליעזר, שעשה נס בחרוב וגרם לו לזוז ממקומו. עוד מסופר על רשב"י ובנו שברחו למערה בגליל מפני הרומאים, וניזונו שנים ארוכות מפרי עץ זה. עוד מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ היה אמור לתת פירות רק לאחר 70 שנה מזמן נטיעתו כפי שמוזכר בבבלי, (נתון זה עומד בסתירה לעובדה שהחרוב מניב כבר לאחר כשש שנים. יש המסבירים זאת לאור העובדה שהחרוב הוא עץ דו-ביתי, ונדרשים לפחות שני עצים, זכרי ונקבי, כדי לתת פרי. אולם אחת לכ-70 שנים העץ עשוי לשנות את מינו ולהפוך לדו-מיני. חוקרים טוענים שאין עדות לתופעה. לכן, אדם שנוטע עץ חרוב בודד ייאלץ לחכות 70 שנים עד שעץ זה יוכל להניב פירות). על כך ענה אותו אדם לחוני: "כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני".
למרות האמור, על פי רב סעדיה גאון הנכאת המוזכרים בין זמרת הארץ () הם החרוב. כמו כן, יש המוצאים רמז לחרוב בספר ישעיהו פרק א' - "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי פי ה' דבר" (אם כי ע״פ המסורה יש לקרוא: חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ).
החוקר יוסף ברסקי מוסיף: "כשעלה ר' חנינא בן חמה במאה הג' לסה"נ לארץ ישראל השתומם לא מעט על גודלו המופלג של עץ החרוב והוא מספר: "כד סלקית להכא נסבית אזורא דברי ואזורא דחמרי מקפא כורתא דחרוביתא דארעא דישראל ולא מטון וקצית חד חרוב ונגד מלא ידויי דבש", כלומר: "כאשר עליתי לכאן נטלתי את אזורי, את אזורו של בני ואזורו של חמורי להקיף בהם קורתו של עץ חרוב בארץ-ישראל ולא הספיקו, פצעתי חרוב אחד ומשך מלא ידי דבש" (ירושלמי סוטה דף ז ב). פירות החרוב הגמלים בחודשי תמוז-אב, שימשו על פי רוב מאכל לעניי העם. רבי חנינא בן דוסא למשל היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, "דאמרי רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" ().
יש הטוענים שהארבה אשר אכל יוחנן המטביל היו בעצם חרובים. מכאן שמו, "לחם יוחנן".
במשך השנים השתרש מנהג אכילת חרובים בט"ו בשבט, מכיוון שהפרי היבש משתמר לאורך זמן רב ואפשר להעביר אותו ממקום למקום בלי שייגרם לו נזק.
תכונות רפואיות
ברפואה העממית יש המשתמשים בחרוב כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים.
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
י' רוזנסון, שישה עצים במקורות - רמזים לגבי תפוצה וסביבות גידול, רתם, 22 (תשמ"ז). עמ' 71–78
Lipshchitz, N. 1987, 'Ceratonia siliqua in Israel: an ancient element or a newcomer?, Israel Journal of Botany 36: 191-197
Zohary, Daniel 2002, Domestication of the carob (Ceratonia siliqua L.)', Israel Journal of Plant Sciences'' 50: S-141-S-145
קישורים חיצוניים
על החרוב, פורטל הבריאות הישראלי
הערות שוליים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:קסאלפיניים
קטגוריה:ערכי טבע מוגנים בישראל: צמחים
קטגוריה:ארץ ישראל: צמחים אלרגניים
קטגוריה:עצים ים תיכוניים | 2024-09-26T18:45:18 |
פונקציית זטה של רימן | REDIRECT פונקציית זטא של רימן | 2006-03-02T19:46:27 |
עזאם עזאם | עזאם עזאם (בערבית: عزام عزام; נולד ב-28 בספטמבר 1962) הוא דרוזי-ישראלי, שהיה כלוא במצרים כ-8 שנים באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל.
פרשת מעצרו במצרים
עזאם הוא מכונאי בהכשרתו. כחלק מעבודתו בחברת האופנה "תפרון", נהג עזאם לבקר במצרים במפעלים אשר שימשו קבלני-משנה של תפרון. ב-5 בנובמבר 1996, במהלך אחד מהביקורים הללו, נעצר עזאם על ידי שירותי הביטחון המצריים באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל. המעצר בא לאחר שעמאד א-דין איסמאעיל, אחד ממנהלי העבודה המצריים במפעל בו נערך חלק מייצור תחתונים עבור תפרון, הודה שבמהלך שהותו בישראל גויס על ידי המוסד.
ב-24 באפריל 1997 החל משפטו של עזאם בקהיר. התביעה הציגה שני זוגות תחתונים ושתי שפופרות צבע - כחולה ואפורה, וטענה שבעזרתם העביר עזאם לאיסמאעיל מסרים מהמוסד, כתובים בדיו סתרים על-גבי הלבנים. עזאם וישראל הכחישו לאורך כל הדרך, ועדיין מכחישים, שעזאם היה מעורב בריגול.
ב-31 באוגוסט הורשע עזאם, ונגזרו עליו 15 שנות מאסר עם עבודות פרך, אף שלפי דבריו של עזאם אחרי שחרורו, עונש עבודות הפרך לא בוצע למעשה, אלא רק עונש המאסר. על איסמאעיל נגזר מאסר עולם עם עבודות פרך.
ב-21 בספטמבר 1997 הודיע נשיא מצרים חוסני מובארכ כי לא יחון את עזאם עזאם. הוא האשים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במשבר שנוצר. לדבריו, "הם עשו הרבה טעויות בטיפול בנושא, ועליהם לשאת באחריות. אין ביכולתי לעשות דבר כדי לשנות זאת". לאחר מכן, נעשו מספר ניסיונות נוספים להביא לשחרורו של עזאם עזאם, ביניהם ניסיון לקשור את שחרורו עם עסקת החזרת שלושת החיילים החטופים שבוצעה ב-2004, אולם ניסיונות אלו נכשלו.
השחרור מהמאסר והחיים שלאחר מכן
ב-5 בדצמבר 2004 שוחרר עזאם עזאם מכלאו ושב לישראל, לאחר כ-8 שנות מאסר. בתמורה לכך, שחררה מדינת ישראל שישה מחבלים מצריים שחדרו לישראל ליד ניצנה, במטרה לבצע פיגועים בשטח ישראל. עזאם עזאם הודה נרגשות לראש הממשלה, אריאל שרון, ושבוע מאוחר יותר הופיעו ידיעות בעיתונות על כך שהתפקד לליכוד. הבעת נאמנות בלתי מסויגת לישראל, סגנון דיבורו בפאתוס וגם שמו הכפול, הביאו כמה תוכניות סאטירה להפכו לדמות סאטירית.
לאחר שחרורו, השיא עזאם עזאם משואה בטקס המרכזי של יום העצמאות ה'תשס"ה (2005). מספר שנים לאחר חזרתו ארצה שימש מנהל סניף של חברת "אייס קנה ובנה". נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21 עבד עזאם כאיש אחזקה בבתי הזיקוק לנפט בחיפה.
באפריל 2011 נדחתה בבית הדין לעבודה בתל אביב תביעה של עזאם כנגד חברת תפרון, בה דרש לקבל שכר עבודה בגין התקופה בה היה בכלא המצרי.
ב-2012 השתתף עזאם בעונה השישית של תוכנית המציאות "הישרדות VIP" בערוץ 10. ב-2013 כיכב בקמפיין פרסומי למכשיר לניקוי ביתי.
עזאם, המתגורר בכפר מע'אר, נשוי לאמאל עזאם. לזוג ארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:פוליטיקאים דרוזים ישראלים
קטגוריה:ישראלים שנכלאו במצרים
קטגוריה:מורשעים בעבירות ביטחון במצרים
קטגוריה:משיאי משואה ביום העצמאות: 2005
קטגוריה:מתחרי הישרדות (ישראל)
קטגוריה:מע'אר: אישים
קטגוריה:פעילי הליכוד
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1962 | 2024-04-09T14:17:09 |
סיגמה | REDIRECT סיגמא | 2006-01-04T05:50:55 |
סיירה ליאונה | הפניה סיירה לאון | 2014-08-24T17:59:57 |
זיכרון מטמון | במדעי המחשב, מטמון (באנגלית: Cache) הוא רכיב חומרה או תוכנה האוסף נתונים על בסיס ערכים מקוריים המאוחסנים במיקום אחר, או שהופקו קודם לכן באמצעות חישוב כלשהו. השימוש במטמון מאפשר שליפה מחודשת של המידע במהירות במקום לחזור אל המאגר המקורי שהוא יחסית איטי או מרוחק. השימוש מאפשר גם לאחזר את הנתונים הללו במהירות ובהשקעה מינימלית.
באופן כללי, "מטמון" הוא אחסון של פריטים המבוקשים בתדירות גבוהה קרוב יותר למי שמבקש אותם (כדי להגדיל את מהירות הגישה אל אותם פריטים). דוגמה פשוטה להגדרה זו יכולה להיות השאלת מספר ספרים מהספרייה לצורך כתיבת עבודה, אנו מקרבים אלינו את הספרים לצורך שימוש תדיר בהם.
פעולת המטמון
המטמון מתווך בין לקוח המטמון (cache client), שזקוק לנתונים מסוימים, לבין מקורם. במצב שלפני שילוב המטמון במערכת, בכל פעם שהלקוח זקוק לנתון, הוא מאחזר אותו על פי כתובתו במקור, ונושא בעלות המלאה של גישה אליו. כאשר יש מטמון, מופנות בקשותיו של הלקוח למטמון, ולא ישירות למקור המידע. המטמון בודק אם הנתון המבוקש נמצא בידו; אם כן, הוא מוחזר ללקוח בלא לערב את מקור המידע; אם לא, הוא מאוחזר ממקור המידע ונשמר במטמון, כדי שבפעם הבאה שיבקש אותו הלקוח לא תידרש קריאתו מחדש.
בדרך כלל קיימת מגבלה על כמות הנתונים שיכול המטמון להכיל, משום שלצד מהירות הגישה הגבוהה שלו ביחס למקור, הוא על פי רוב יקר יותר במונחים של עלות ליחידת מידע. על כן חייב המטמון להתמודד עם מצב שבו בבואו לאחסן בתוכו נתון שזה עתה אוחזר ממקור המידע, הוא יצטרך קודם כל למחוק נתון אחר כדי לפנות לו מקום. במצב זה פועל המטמון לפי אלגוריתם אחד מכמה אפשריים, כדי ליישם את מדיניות ההחלפה שלו. שיטה נפוצה אחת היא לבחור את הנתון שלא נדרש על ידי הלקוח מזה הזמן הרב ביותר (LRU - Least Recently Used).
יעילותו של המטמון נמדדת ביחס שבין בקשות הלקוח שהוא מספק בעצמו, הנקראות "פגיעות" (cache hits), לכלל בקשות הלקוח. אלו שהוא ניגש בשבילן למקור נקראות "החטאות" (cache miss). ככל שיחס הפגיעה קרוב ל-1, כך גדלה יעילותו של המטמון. הסיבה שנעשה שימוש כה נרחב במטמונים השונים בעולם המחשבים היא שבמקרים רבים קיים דפוס בגישת הלקוח לנתונים, שאותו ניתן לנצל כדי להתאים לו אלגוריתם מטמון שיבטיח יחס פגיעה גבוה. דפוס נפוץ אחד כזה נקרא "מקומיות הייחוס", לפיו לקוח שניגש זה עתה לכתובת מסוימת סביר שייגש זמן קצר לאחר מכן לכתובות הסמוכות אליה.
כאשר הלקוח מבקש לכתוב נתון, המטמון נוהג לפי מדיניות הכתיבה שלו. יש והמטמון כותב את הנתון למקור המידע מיד (write through), אך הוא יכול גם להשהות את הכתיבה, עד שהנתון הספציפי ייזרק מהמטמון לטובת נתון אחר (write back). במצב שבו ישנם לקוחות נוספים שעשויים לכתוב את אותו נתון למקור המידע (שלא דרך המטמון, או דרך מופע אחר שלו), אנו אומרים כי העותק של המטמון עשוי להיות לא מעודכן או עבש (stale).
יישומים
זיכרון מטמון של מעבד
המעבדים המודרניים כוללים זיכרון מטמון המוטמע בתוכם. זיכרון זה הוא זיכרון מחשב מהיר שקיבולתו קטנה, ותפקידו להאיץ את פעולות המעבד על ידי צמצום הגישה לזיכרון הראשי המאופיינת באיטיות ביחס למהירות המעבד. הגישה של המעבד אל זיכרון המטמון היא הישירה והמהירה ביותר, ועל כן פעולות המתבצעות עליו מהירות הרבה יותר מאלה המתבצעות על מידע מהזיכרון הראשי.
מעבדים מודרניים מכילים יותר מרמה אחת של זיכרון מטמון, כל אחת מרמות אלה מתאימה לחלק אחר של פעולת המעבד בהרצת תוכניות. לעיתים מיוצרים מעבדים בגרסה שאינה כוללת את מלוא זיכרון המטמון או את חלקו. מעבדים אלה, כגון הסלרון של אינטל, זולים יותר מהמעבדים הכוללים את זיכרון המטמון בשלמותו, אך ביצועיהם איטיים יותר.
מכיוון שכיום צוואר הבקבוק של ביצועי תוכנות במקרים רבים הוא בגישה לזיכרון, ניתן לקבל מתוכנות ייעודיות (כדוגמת Valgrind) נתונים על החטאות מטמון, שבאמצעותם ניתן לבצע מיטוב לתוכנה.
זיכרון מטמון של דיסק קשיח
זיכרון המטמון של הדיסק הקשיח מאיץ את זמן הגישה הממוצע לנתונים על הדיסק. בזיכרון המטמון מוחזקים נתונים מהדיסק הקשיח שמערכת ההפעלה ניגשה אליהם או צפויה לגשת אליהם (לפי עקרון המקומיות). מאחר שהגישה לדיסק עצמו איטית יותר בסדר גודל מגישה לזיכרון, כדאי ליצרני הדיסקים להכליל בדיסק עצמו כמות מסוימת של זיכרון מטמון, כדי להוריד את זמן הגישה הממוצע. גם אופי הקריאה מהמדיה המגנטית הוא כזה, שבדרך כלל בכל קריאה נקראים לא רק הנתונים שבוקשו, אלא גם נתונים אחרים, הסמוכים להם על הדיסק. נתונים אלה, אם כבר נקראו, כדאי לאחסן בזיכרון המטמון, למקרה שידרשו.
זיכרון מטמון של דפדפן
עיקרון דומה משמש גם את דפדפני האינטרנט. הדפדפן שומר במאגר מקומי נתונים, דפי אינטרנט ותוכן נוסף שהועבר מהאינטרנט, מכיוון שהגישה למאגר מקומי מהירה מן הגישה לשרת באינטרנט, ולעיתים אף חוסכת בעלות כספית.
מטמון הדפדפן הוא דוגמה מובהקת למידע שעשוי להיות "עבש" (לא מעודכן), כאשר אתרי האינטרנט המבוקשים מתעדכנים. לפיכך, פרוטוקול ה-HTTP (המשמש להעברת תוכן דפי האינטרנט) מגדיר שיטות לתיוג התוכן, וכן אסטרטגיות מטמון ליישום בשרת ובלקוח, שמטרתן להימנע ממצב שבו הדפדפן יציג מידע שאינו עדכני. לדוגמה, הפרוטוקול מאפשר "שליפה מותנית", בה השרת ישלח את התוכן רק אם חותמת הזמן שלו מאוחרת יותר מחותמת הזמן שצוינה על ידי הלקוח בפקודת השליפה.
יישומים נוספים
תוכנות ושירותים רבים משתמשים במטמון על מנת לשפר את מהירות עבודתם. לדוגמה, שירות ה-Domain Name System משתמש בזיכרון מטמון על מנת לשמור את הבקשות האחרונות של המשתמשים, ומספק להם תשובות מהירות יותר במקרה של בקשה חוזרת. גם בסיסי נתונים עושים שימוש רב בהטמנה. בין השאר הם שומרים במטמון את תוצאות ההידור של שאילתות SQL, כדי לבצע אותן מהר יותר בהרצות חוזרות.
דוגמה נוספת היא ה-BranchCache. מחשבים עם מערכת הפעלה Windows 7 Ultimate ו-Windows 7 Enterprise המצויים באותה תת-רשת קטנה יכולים להעביר זה לזה קבצים שנשלחו אליהם מחוץ לתת הרשת במקום שכל אחד מהם ימתין מחדש לקבצים אלה מן השרת החיצוני. במקרה שתת-הרשת היא גדולה ושאחד המחשבים בה מצויד במערכת הפעלה Windows Server 2008 R2, האחרון ישמור קבצים כאלה עבור כל חבריו לתת הרשת במקום שכל אחד מהם יפנה שוב ושוב לכל אחד מהם.
ראו גם
צוואר בקבוק פון-נוימן
מדרג זיכרון
קישורים חיצוניים
אוהד ברזילי, על האינטואיציה שבהטמנה, יולי 2011 - סרטון הסבר קצר בווידאו בלוג העברי - אינטרטנט
<div style="direction: ltr;">
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:זיכרון מחשב | 2024-04-20T10:46:32 |
הרמן מלוויל | שמאל|ממוזער|הרמן מלוויל
הרמן מלוויל (באנגלית: Herman Melville; 1 באוגוסט 1819 – 28 בספטמבר 1891) היה סופר ומשורר אמריקאי, ידוע במיוחד בזכות הרומן "מובי דיק" ובזכות הסיפור הקצר "בארטלבי".
קורות חיים
הרמן מלוויל נולד בניו יורק. אביו היה סוחר ויבואן אמיד, אך כשל בעסקיו והגיע לפשיטת רגל ב-1830. הוא מת שנתיים אחר-כך, והשאיר את משפחתו במצב כלכלי גרוע. מלוויל היה צריך לעבוד כפקיד בנק כבר בגיל 13. הוא המשיך בלימודיו עד גיל 15, ואחר כך עבד בעבודות שונות נוספות, הוא היה איש מכירות, פועל בחווה ומורה.
ב-1839 הצטרף כנער סיפון לאונייה שהפליגה לליברפול. הוא תיאר את המסע הזה ברומן Redburn. ב-1841 הפליג למסע שארך 18 חודשים על אוניית ציד לווייתנים. רבים מהפרטים המופיעים ברומן "מובי דיק" נלקחו מהקורות אותו בתקופה זו. ב-1842 נטש את הספינה באיי מרקיז וחי עם המקומיים במקום במשך חודש. ספרו "טייפי" Typee: A Peep at Polynesian Life, מתרחש בנוקו היבה שבאיי מרקיז. משם שוב עלה על סיפון אונייה, הפעם ספינת סחר אוסטרלית. הוא היה מעורב במרד של צוות האונייה, ובעקבות זאת ישב בכלא בטהיטי.
מלוויל חזר לאמריקה ב-1844 בספינה ששטה לבוסטון. המצב הכלכלי של משפחתו השתפר, והוא היה יכול להתקיים מכתיבה. הספרים הראשונים שפרסם זכו לשבחים בביקורת ולקהל קוראים רחב. ספריו התבססו על מסעותיו בים, והמקומות השונים בם ביקר.
ב-1847 התחתן, וב-1850 עבר לגור בחווה במסצ'וסטס בה חי כ-13 שנים, שם הכיר והתיידד עם הסופר נתנאל הות'ורן. מלוויל הושפע מאוד מהות'ורן, ובמיוחד מספרו "אות השני". באותה שנה פרסם את הרומן "מובי דיק", והקדיש אותו להות'ורן. "מובי דיק" הוא מצד אחד תיעוד של החיים על ספינה לציד לווייתנים, ומצד שני אלגוריה מורכבת על החיים.
הקהל שציפה לספר הרפתקאות, לא קיבל באהדה את הרומן. השפה המורכבת ושלל הנושאים שברומן הרחיקו אותו מהקוראים, והפופולריות של מלוויל פחתה.
הוא פרסם קובץ סיפורים ורומנים נוספים. ביקור בארץ הקודש ב-1857 הניב פואמה ארוכה ויומן מסע. הוא פרסם גם שירים, אך כתיבתו לא עוררה יותר תשומת לב.
מלוויל עבר לניו יורק והתחיל להתפרנס כמפקח בבית המכס. בשנותיו האחרונות כתב את הנובלה "בילי באד", שפורסמה אחרי מותו. הוא מת ב-1891, והשאיר אחריו כתבי־יד בלתי גמורים שהתגלו רק ב-1920, כשהתעורר מחדש עניין בכתביו.
ספריו שתורגמו לעברית
בארטלבי, בניטו סרנו, סיפורים. משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988.
בעקבות בארטלבי – יצירת מופת וסדרת מדרשים. עברית: דפנה לוי, הוצאת אינדיבוק, 2013
טאי-פי. עברית: י' רביקוב, הוצאת מ. מזרחי, 1962
טייפי. עברית: גרשון גירון, הוצאת ידיעות ספרים, 2015.
בילי בוד ועוד ספורים. עברית: אברהם רגלסון, עם עובד תש"י, 1950. (בילי בוד, איש ראש־התורן הקדמי; בניטו סרנו; איי הכשפים - האנקאנטאדאס) (עותק דיגיטלי בפרויקט בן-יהודה)
בילי באד, מלח. עברית: עידית שורר, הוצאת בבל 2003
מובי דיק. עברית: עדה צרפתי, מזרחי, תל אביב, 1969
מובי דיק. עברית: אליהו בורטניקר, הציורים רוקול קנט, ניומן, תל אביב, 1971
מובי דיק. עברית: אליעזר כרמי, תל אביב, 1980
מובי דיק. עברית: אהרן אמיר, אחרית דבר צפירה פורת, ירושלים, הוצאת כתר, 1981
מובי דיק. עברית: גרשון גירון. ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009
מארדי והמסע לשם. עברית: יהונתן דיין, הוצאת אינדיבוק, 2015
נשף המסכות של איש האמון. עברית: יהונתן דיין, הוצאת אינדיבוק, 2016
בניטו סרנו ושני סיפורים. עברית: לאה פרייליך, הוצאת כתב, 2019. (שני הסיפורים הנוספים הם 'גן העדן של הקווקים והטרטרוס של העלמות', 'מגדל הפעמון'.)
קוקוריקו! עברית: יהונתן דיין, נהר ספרים, 2020. (מכיל את "קוקוריקו! או: קריאתו של הגבר הגאה, בנבנטנו" (1853) ו-"שמחת הכישלון" (1854).)
הנצחה
ספר לכבודו
מחווה לשישה סופרים של המאה התשע-עשרה - א.ת.א. הופמן, ניקולאי גוגול, גוסטב פלובר, "הרמן מלוויל", שלום יעקב אברמוביץ, הנרי ג'יימס, תרגום : נילי מירסקי, אילנה המרמן, אברהם יבין, הוצאת עם עובד, (פרוזה אחרת), 2006
לקריאה נוספת
מילטון ר. קונביץ, הרמן מלוויל בארץ הקודש, נדפס בהאומה האמריקנית וארץ ישראל, 1997
הרמן מלוויל, נתניאל הות'ורן - האיש הקטן של אתמול (מאנגלית: ענת שפירא), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
Pardes, Ilana. Melville’s Bibles. Berkeley: University of California Press, 2008
הרמן מלוויל – שני פרקים מתוך הרומן "ז'קט לבן" (מאנגלית: עודד וולקשטיין), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016
רות נצר. על גבורה ותבוסה ב'מובי דיק' של מלוויל ו'הזקן והים' של המינגוויי. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021
קישורים חיצוניים
"בארטלבי" מאת הרמן מלוויל, תרגמה לעברית דפנה לוי בהמעורר - כתב עת לספרות ואמנות
דורון קורן, "תרגם את זה יותר יפה אהרן אמיר" (על התרגום החדש של גרשון גירון ל"מובי דיק"). Y-net, 19 במאי 2009.
דניאל רוס גולדמן, הרמן מלוויל וסוד החיים של ‘מובי דיק’, באתר מידה, 31 באוקטובר 2019
הערות שוליים
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:סופרים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים ממוצא הולנדי
קטגוריה:אמריקאים ממוצא סקוטי
קטגוריה:עולים לרגל לירושלים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1819
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1891
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-06-28T21:29:08 |
קונדוריים | ממוזער|קונדור האנדים
ממוזער|נשרון מלכותי
קונדוריים המכונים לעיתים "נשרי העולם החדש" (להבדיל מנשרי העולם הישן; שם מדעי: Cathartidae) היא משפחה של עופות גדולים, שעיקר מזונם הוא פגרים. מקור שמם של הקונדורים הוא בשפת הקצ'ואה.
מיון
משפחת הקונדוריים כוללת שבעה מינים המשתייכים לחמישה סוגים. קיימת התלבטות רבה לגבי מיון הקונדוריים. הקונדוריים שייכים לסדרת הקונדוראים ובעבר השתייכו לסדרת דורסי יום, יחד עם עופות דורסים אחרים. דגימות DNA חדשות מעידות כי הם קרובים גם לחסידאים. המשפחה הקרובה אליהם ביותר היא משפחת הטרטורניסים הנכחדת.
מאפיינים פיזיים
בני המשפחה הם עופות גדולים: משקלם נע בין קילוגרם אחד אצל מיני הקתרטס הקטנים ועד 15 ק"ג אצל קונדור האנדים, שהוא הגדול בין הדורסים ואף מהגדולים שבעופות.
הם מתמחים בדאייה, וכנפיהם הארוכות מותאמות לכך היטב. לקונדורים יש שטח כנפיים גדול יותר מכל עוף אחר, אף כי כנפיהם של חלק מעופות הים ארוכות יותר. גופם חזק ומוצק וזנבם קצר לרוב. ראשם קירח, כתוצאה מהתאמה לאכילת פגרים. המקור חד ומאונקל, ומותאם לקרוע נתחי בשר פגר, עם הבדלים בין המינים: לאורובו ולקתרטס מקור עדין וחלק יחסית המותאם לאכילת החלקים הרכים, ואילו למינים הגדולים יותר מקור גדול המסוגל לקרוע אף את עורה של חיה או בהמה גדולה כפרה או טפיר. רגליהם מותאמות היטב להליכה על הקרקע ולהחזקת הטרף כנגד האדמה בעודם גורעים ממנו נתחים, אך מכיוון שאינם צריכים לרוב לקטול את טרפם, אין לאצבעותיהם יכולת לפיתה וטופריהם קצרים וקהים. צבעיהם לרוב כהים, פרט ללבושו הצבעוני של הנשרון המלכותי.
חושים
חוש הראייה שלהם מפותח היטב, ומאפשר להם לאתר פגרים ממרחקים. גם חוש השמיעה מפותח. מיני הקתרטס מסוגלים אף לאתר פגר באמצעות חוש הריח, תכונה נדירה בין העופות.
הרגלי תזונה
הקונדוריים עשויים לקטול חיות קטנות, חלשות או פגועות, בייחוד המינים הגדולים, בעזרת כוחם ומקורם הגדול, אולם פגרים מהווים את עיקר מזונם. קונדורים עשויים לאכול פגר בכל גודל ובכל מצב, אם כי הם מעדיפים פגרים של חיות גדולות. אלה עשויים למשוך אליהם מספר רב של פרטים ומינים. בדומה לנשרי העולם הישן, הזהים להם במזונם, גם בין הקונדורים ניתן לראות סדר ברור בין המינים סביב הפגר: הקתרטס הם לרוב הראשונים אשר מאתרים את הפגר בעזרת חוש הריח המפותח שלהם, ועשויים לנחות עליו בעשרותיהם. היות שמקורם חלש יחסית, הם נוברים בעיני הפגר או בחלקיו הרקובים או הרכים יותר כגון הפה או פי הטבעת. האורובו השחורים עוקבים לרוב אחר הקתרטס מאחר שלהם עצמם אין חוש ריח ומפותח, ומשאותר הפגר הם נוחתים עליו בהמוניהם, לעיתים במספרים העולים פי כמה על הקתרטס. הם תוקפניים מאוד ועל אף שהם דומים לקתרטס בגודלם, הם אינם מתקשים לסלקם מהפגר. מקורם דק וארוך, מותאם היטב לחדור דרך חלקיו הרכים של הפגר בדומה לקתרטס, אך עדיין לא חזק דיו לבתק את עורו של פגר גדול. בהגיע הנשרונים המלכותיים (באזורים בהם הם מצויים), הגדולים במידה ניכרת משאר המינים הקטנים, הללו מפנים להם את דרכם לפגר והם לא מתקשים לבתק את עורו בעזרת מקורם החזק. הקונדורים הגדולים הם לרוב האחרונים המגיעים לפגר, אך הם גדולים פי כמה וכמה משאר המינים ועל כן הודפים אותם בקלות הצידה. בעזרת מקורם החזק הם קורעים את עור הפגר בקלות, ומשסיימו רשאים שאר המינים להמשיך באכילה.
גלריה
מינים
סוג ומין יחיד: קונדור קליפורני (Gymnogyps californianus)
סוג ומין יחיד: קונדור האנדים (Vulture gryphus)
סוג ומין יחיד: נשרון מלכותי (Sarcoramphus papa)
סוג ומין יחיד: אורובו שחור (Coragyps atratus)
סוג: קתרטס (Cathartes)
מין: קתרטס תרנגולי (Cathartes aura)
מין: קתרטס סוואנה (Cathartes burrovianus)
מין: קתרטס יערות (Cathartes melambrotus)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1839
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרדריק דה לפרסניה
קטגוריה:טקסונים ללא מקור | 2024-06-17T09:52:24 |
לסוטו | ממלכת לֶסוּטוּ (באנגלית: Lesotho; בעברית גם: לסותו) היא מדינה הממוקמת בחלק הדרומי של יבשת אפריקה, ומוקפת מכל עבריה בדרום אפריקה. פירוש השם לסוטו בתרגום חופשי הוא "הארץ של דוברי הססוטו". כלכלת המדינה מבוססת בעיקרה על חקלאות לקיום וגידול בעלי חיים. הכלכלה המודרנית מבוססת על תעשיית טקסטיל ליצוא לארצות הברית, מכרות יהלומים, תעסוקה במכרות בדרום אפריקה ומכירת מים לדרום אפריקה. 44% מתושביה חיים מתחת לקו העוני הבינלאומי העומד על $1.25 ליום. המדינה מקבלת סיוע מאיחוד המכס הדרום אפריקאי וממדינות תורמות.
היסטוריה
במשך תקופה ארוכה אוכלסה לסוטו בדלילות בידי שבטי בושמנים, אך בין המאה ה-16 למאה ה-19 החלו להגר לשטחה שבטים המשתייכים לקבוצה האתנית בסוטו . ב-1818 איחד מושושואה הראשון את שבטי הבסוטו והפך למלכם. בתקופת שלטונו התחוללו קרבות עזים בין לסוטו לדרום אפריקה ורבים משטחיה של לסוטו נכבשו. על מנת להציל את ממלכתו, פנה המלך למלכה ויקטוריה בבקשת סיוע, והשטח שהוא כיום לסוטו הפך לפרוטקטורט בריטי בשנים 1871–1868, ובהמשך, מאז 1884, למושבת כתר בריטית (Crown colony) בסוטולנד .
150px|ממוזער|ימין|דגל לסוטו עד אוקטובר 2006
לסוטו זכתה בעצמאותה מידי בריטניה ב-4 באוקטובר 1966. ב-1970 נערכו במדינה הבחירות הראשונות והסתמן בהן הפסד למפלגת הבסוטו השלטת. ראש הממשלה לאבואה ג'ונתן הכריז על ביטול הבחירות, ומפלגת הבסוטו נותרה מפלגת השלטון בפועל עד 1986.
בינואר 1986 הופלה המפלגה בהפיכה צבאית. מנהיגי ההפיכה העניקו את השלטון למלך משש השני, שעד אז תפקד כמלך לצורכי טקס בלבד. ב-1987 הודח מושוואשוואי והשלטון עבר לבנו, לטסי השלישי, המכהן בתפקידו עד היום (נכון לשנת 2021).
לסוטו נפגעה קשות מנגיף האיידס. עוד בשנת 1994 הגדירה חוהלו דבורה רדיטפול תוכנית לאומית לבלימת המגפה. כיום כ- 29% מהאוכלוסייה נושאת את הנגיף, ומתוכם כ-50% מהנשים מתחת לגיל 40 נושאות את הנגיף.
ב-30 באוגוסט 2014 התרחשה הפיכה צבאית שהופסקה, ואילצה את ראש הממשלה תומאס תאבאנה לברוח לדרום אפריקה למשך שלושה ימים. ב-19 במאי 2020 פרש תומאס תאבאנה רשמית מתפקיד ראש ממשלת לסוטו לאחר חודשים של לחץ לאחר שהוגדר כחשוד ברצח גרושתו.
פוליטיקה
לסוטו היא מונרכיה חוקתית. ראש הממשלה הוא בעל הסמכות על הרשות המבצעת. למלך תפקיד טקסי בעיקרו, והוא אינו שותף לתהליכים הפוליטיים.
הקונגרס לדמוקרטיה של לסוטו הוא המפלגה השלטת ב"אספה הלאומית" (הבית התחתון בפרלמנט בלסוטו), שבה מיוצגות עוד 9 מפלגות אופוזיציה. הבית העליון נקרא הסנאט, ובו חברים 22 חברים שתפקידם עובר בירושה, וכ-11 חברים הממונים על ידי המלך.
הכוחות המזוינים של לסוטו כוללים כאלפיים חיילים.
כלכלה
לסוטו מוקפת גאוגרפית על ידי דרום אפריקה, וכלכלתה משולבת איתה. כלכלת לסוטו מבוססת בעיקר על חקלאות, בעיקר דגנים וגידול בעלי חיים. בעבר, עבודה של תושביה במכרות בדרום אפריקה הייתה משמעותית מאוד לכלכלתה, אולם ההכנסה מכרייה בדרום אפריקה ירדה. מנגד, הכרייה בלסוטו עצמה, בעיקר של יהלומים, התגברה מאוד מאז תחילת שנות ה-2000, והגיעה לכ-7% של התמ"ג בשנת 2011. מגזר התעשייה, בעיקר של טקסטיל, ירד מכ-20% של התמ"ג בשנת 2004 לכ-11% בשנת 2011.
משאב כלכלי נוסף של המדינה הוא יצוא מים לאזור יוהנסבורג. לצורך כך נבנתה מערכת מתקדמת שכוללת מספר תחנות כוח לייצור אנרגיה. לאחר השלמת שלב א' של הפרויקט לסוטו מסוגלת לספק את צריכת החשמל של עצמה.
על פי מדד האושר העולמי שפורסם ב-2024, לסוטו מדורגת שלישית מהסוף, מעל לבנון ואפגניסטן.
מחוזות
מבחינת שלטון מקומי, לסוטו מחולקת ל-10 מחוזות:
באראה
בות'ה-בות'ה
לריבה
מאפטנג
מסרו
מוהלה'ס הוק
מוקהוטלונג
קאצ'ה'ס לאק
קותינג
ת'אבה-טסקהשמאל|200px|מחוזות לסוטו
גאוגרפיה
ממוזער|שמאל|250px|נופים ברמות לסוטו, 2003
לסוטו שוכנת בחלקה הדרומי של יבשת אפריקה. אין לה מוצא לים, ושכנתה היחידה היא דרום אפריקה, המקיפה אותה מכל עבריה.
לסוטו היא מדינה הררית, והיא המדינה היחידה בעולם שכל שטחה מצוי בגובה של למעלה מ-1,000 מ' מעל פני הים, עובדה זו הקנתה ללסוטו את כינויה "הממלכה שבשמיים". מספר פסגות במזרח המדינה מתנשאות לגובה של מעל 3,000 מ', הגבוהה שבהן היא פסגתו של הר טבנה נטלניאנה (שגובהו 3,482 מ'). ככלל, חלקה המערבי של לסוטו נמוך יותר מחלקה המזרחי, ובו גם מתגוררים רוב התושבים.
מוצאו של הנהר אורנג' בהרים שבצפון-מזרח לסוטו, והוא חוצה את המדינה לכיוון דרום-מערב, בדרכו לאוקיינוס האטלנטי, לאורך מסלול של 2,200 ק"מ.
דמוגרפיה
למעלה מ-99% מאוכלוסיית לסוטו משתייכים לקבוצה האתנית בסוטו; מיעוטים כוללים אירופאים ואסייאתים.
80% מהאוכלוסייה משתייכים לדת הנוצרית (רובם בזרם הרומי-קתולי); דתות אחרות הנפוצות בלסוטו הן אסלאם והינדואיזם.
השפות הרשמיות במדינה הן ססוטו ואנגלית, אך גם שפות הזולו והקסוסה.
תוחלת החיים היא 55.2 שנים. שיעור הפריון הוא 3.05 ילדים בממוצע לאישה. לסוטו היא המדינה עם אחוזי ההתאבדויות הגבוה ביותר בעולם.
תקשורת
במדינה פועל ערוץ טלוויזיה שנשלט על ידי הממשלה. בנוסף קיימות מספר תחנות רדיו, שגם הן בבעלות ממשלתית.
בשנת 2009 בלסוטו צולם סרט The Forgotten Kingdom. הוא מתאר את חיי יום-יום של תושבי המדינה. הסרט זכה בשלושה פרסי האקדמיה האפריקאית לקולנוע בשנת 2010.
ראו גם
יחסי ישראל–לסוטו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אפריקה
קטגוריה:מדינות מובלעות
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1966 | 2024-10-04T14:27:41 |
פונקציית זטא של רימן | שמאל|ממוזער|250px|גרף של פונקציית זטא עבור ממשי
פונקציית זטא של רימן היא פונקציה מרוכבת הקרויה על שמו של המתמטיקאי ברנהרד רימן, ונודעת לה חשיבות רבה בתורת המספרים, בשל הקשר שלה להתפלגותם של המספרים הראשוניים. לפונקציה שימושים גם בפיזיקה, בתורת ההסתברות ובסטטיסטיקה. באפסים של פונקציה זו, שהם הערכים שהצבתם בפונקציה תיתן אפס, עוסקת השערת רימן, שהיא אחת הבעיות הפתוחות המרכזיות במתמטיקה. הראשון שחקר את הפונקציה היה לאונרד אוילר במאה ה-18.
פונקציית זטא של רימן היא פונקציה מרוכבת המוגדרת עבור מספרים מרוכבים בעלי חלק ממשי גדול מ-1 על ידי . לטור דיריכלה זה קיימת המשכה אנליטית יחידה לכל המישור המרוכב, עם קוטב פשוט בנקודה . פונקציה זו היא הדוגמה המוכרת ביותר למשפחה של פונקציות הקרויות כולן פונקציות זטא.
ניתן לחשב באופן אנליטי את הערכים של פונקציית זטא בנקודות ממשיות שלמות זוגיות, באמצעות שוויון פרסבל. כאשר n מספר טבעי ו הוא המספר ברנולי ה. מכאן מתקיים
באפסים של פונקציה זו, שהם הערכים שהצבתם בפונקציה תיתן אפס, עוסקת השערת רימן: ההשערה קובעת שכל האפסים ה"לא טריויאליים", כלומר האפסים שאינם מהצורה כאשר טבעי, נמצאים על הישר . השערה זו היא אחת הבעיות הפתוחות המרכזיות במתמטיקה.
הקשר בין פונקציית זטא למספרים הראשוניים נובע מנוסחת המכפלה של אוילר: , כאשר המכפלה עוברת על כל המספרים הראשוניים.
המשכה אנליטית והמשוואה הפונקציונלית
כפי שהיא מוגדרת בדרך כלל, על ידי הסכום , הפונקציה מתכנסת רק לערכים מימין לישר . כדי להגדיר את הפונקציה על כל המישור, יש לבצע המשכה אנליטית: נשים לב תחילה ש -
האינטגרל בביטוי האחרון מתכנס מימין לישר , ואפשר להשתמש בשוויון הזה כדי להגדיר את הפונקציה בתחום הרחב יותר.
אם מגדירים , כאשר היא פונקציית גמא, אז מתקיים השוויון לכל מרוכב שאינו שלם. משוואה זו, המדגימה את הסימטריה של פונקציית זטא ביחס לציר , היא הבסיס לתאוריה הענפה של פונקציה זו, ושל פונקציות זטא בכלל. אפשר להוכיח אותה מן הזהות שמקיימת פונקציית תטא . לפונקציית זטא של רימן יש גם גרסה סימטרית, שהיא פונקציית קסי של רימן, המוגדרת .
מקורות
Riemann's zeta function, H.M. Edwards, 1974.
קישורים חיצוניים
מאמר של אודרי טרס בנושא פונקציית זטא
זטא
קטגוריה:אנליזה מרוכבת
קטגוריה:תורת המספרים האנליטית
קטגוריה:פונקציות זטא
קטגוריה:לאונרד אוילר
קטגוריה:טורים מתמטיים
קטגוריה:השערת רימן
קטגוריה:ברנהרד רימן | 2024-06-27T14:48:56 |
מטאליקה | מטאליקה (באנגלית: Metallica) היא להקת הבי מטאל ות'ראש מטאל אמריקאית, שנוסדה בלוס אנג'לס, קליפורניה בשנת 1981. חברי הלהקה הנוכחיים הם הסולן והגיטריסט ג'יימס הטפילד והמתופף לארס אולריך שגם ייסדו את הלהקה, הגיטריסט המוביל קירק האמט והבסיסט רוברט טרוחיו. בין חברי להקה לשעבר ניתן למנות את הגיטריסט המוביל דייב מאסטיין והבסיסטים רון מק'גובני, קליף ברטון וג'ייסון ניוסטד. במרוצת השנים, שיתפה מטאליקה פעולה ארוכות עם בוב רוק, שהפיק את אלבומי הלהקה בין השנים 1990–2003, ואף שימש כבסיסט זמני בתקופה בין עזיבתו של ניוסטד להצטרפותו של טרוחיו.
מטאליקה החלה כלהקת ת'ראש מטאל, ועד וכולל האלבום ...And Justice for All מ-1988 היא ניגנה ודבקה בסגנון זה. למעשה, אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Kill 'Em All מ-1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון, ולמשפיע מאוד בז'אנר. אלבום האולפן החמישי של הלהקה, Metallica, הידוע גם בתור "האלבום השחור" ("The Black Album") מ-1991, סימן את השינוי בכיוון של מטאליקה מסגנון הת'ראש מטאל של ארבעת אלבומי האולפן הקודמים שלה, לכיוון של מטאל מסחרי יותר, ופנה לקהל המיינסטרים. בהמשך, לאחר שהתנסתה בז'אנרים וכיוונים שונים, מטאליקה חזרה לשורשי הת'ראש מטאל שלה עם יציאת אלבומה התשיעי, Death Magnetic מ-2008. שני האלבומים הבאים של מטאליקה, Hardwired... to Self-Destruct מ-2016 ו-72 Seasons מ-2023, נחשבים להבי מטאל מסורתי יותר מאשר ת'ראש.
השילוב בין המקצבים המהירים, הכלים, והנגינה האגרסיבית מיצבו את הלהקה כאחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בסגנון הת'ראש מטאל, לצד מגאדת', סלייר ואנתרקס. הלהקה צברה בסיס מעריצים הולך וגדל בקהילת המוזיקה המחתרתית וזכתה לשבחי הביקורות בארבעת האלבומים הראשונים שלה; אלבומה השלישי, Master of Puppets (1986), תואר כאחד האלבומים המשפיעים ביותר בז'אנר הת'ראש מטאל. מטאליקה זכתה להצלחה מסחרית משמעותית עם אלבומה החמישי – הידוע כאלבום השחור – שהיה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. באלבום זה הרחיבה הלהקה את כיוונה המוזיקלי ואת קהל מאזיניה. בשנת 2000 הייתה מטאליקה בין האמנים שהגישו תביעה נגד נאפסטר על שיתוף החומר המוגן בזכויות היוצרים של הלהקה בחינם וללא הסכמה מצד חברי הלהקה. לבסוף הושג הסדר, ונאפסטר הפך לשירות בתשלום. פרשת נאפסטר חזתה למעשה את השינוי המאסיבי בתעשיית המוזיקה, שהביאו עמו שירותי הזרמת מוזיקה ואלבומים דיגיטליים. בשנת 2003 הוציאה הלהקה לאור את האלבום St. Anger , שעל אף שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200, גרם לתחושת ניכור בקרב מעריצים וותיקים שהתאכזבו מצלילו השונה, היעדר סולואי הגיטרה וצליל התופים "המתכתי" המזוהה עם הלהקה. סרט בשם Some Kind of Monster תיעד את תהליך ההקלטה של St. Anger והמתחים בין חברי הלהקה באותו זמן. בשנת 2009 נכנסה מטאליקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.
בשנת 2012 הקימה מטאליקה חברת תקליטים עצמאית בשם Blackened Recordings ותבעה בעלות מלאה וזכויות יוצרים על כל האלבומים והווידאו קליפים שלה. הלהקה זכתה בתשעה פרסי גראמי וחמישה מאלבומיה ניצבו בפסגת מצעד הבילבורד 200. האלבום החמישי של הלהקה מכר מעל 16 מיליון עותקים בארצות הברית – האלבום הנמכר ביותר בעידן SoundScan. לאחר שמכרה מעל 110 מיליון תקליטים ברחבי העולם, נמנתה מטאליקה כאחת מהלהקות המצליחות ביותר בכל הזמנים. מטאליקה הופיעה ברשימות "האמנים הגדולים בכל הזמנים" במגזינים רבים, כולל ב"רולינג סטון", שם דורגה במקום ה-61 ברשימה זו. נכון לדצמבר 2012, עם מכירות של בסך הכל 54,260,000 אלבומים בארצות הברית, מטאליקה היא אמן המוזיקה השלישי המצליח ביותר מאז החל המעקב של SoundScan בשנת 1991.
היסטוריה
1981–1983: הקמה ושנים ראשונות
ממוזער|250px|דייב מאסטיין בהופעה
מטאליקה נוסדה באוקטובר 1981 בלוס אנג'לס, קליפורניה על ידי המתופף לארס אולריך והגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד. כשמלאו למתופף לארס אולריך 17 שנים, היגר עם משפחתו מדנמרק ללוס אנג'לס שבארצות הברית.
אולריך, שהתמקד כל ילדותו בטניס, נחשף בשנות העשרה שלו למספר להקות הבי מטאל מבריטניה, ואט-אט זנח את הטניס לטובת תחביבו החדש, מוזיקה, ובעיקר הבי מטאל. לארס החליט שהוא רוצה לתופף בלהקת הבי מטאל משלו. הוא פרסם מודעה בעיתון וכך הכיר את הגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד. השניים החליטו להקים להקה מחתרתית, שתנגן בסגנון שונה מכפי שהיה נהוג עד אז.
השניים אימצו סגנון אגרסיבי, מהיר, "מלוכלך", שהתעלם מהיבטים תדמיתיים חיצוניים (מה שהיה נפוץ בשנות ה-80, תקופת ה"גלאם מטאל"/"הייר מטאל"). הצמד צירף ללהקה את הגיטריסט דייב מאסטיין והבסיסט רון מק'גובני, והלהקה החלה להופיע באזור לוס אנג'לס.
באחד המועדונים שבו הופיעה מטאליקה הופיעה גם להקה בשם Trauma, שהבסיסט שלה, קליף ברטון, הרשים את חברי הלהקה ומיד אחרי ההופעה הציעו לו חברי מטאליקה להצטרף אליהם.
ברטון הסכים בתנאי שהלהקה תעבור לנגן בסן פרנסיסקו. חברי הלהקה קיבלו את הצעתו של ברטון לעבור לסן פרנסיסקו, צירפו אותו ללהקה, ובמקביל פיטרו את רון מק'גובני. הלהקה החלה להופיע באזור סן פרנסיסקו, והפכה עם הזמן לאחת הלהקות המוכרות באזור.
מטאליקה הוציאה הקלטת דמו בשם No life 'til leather, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית, וזכתה להצלחה רבה בקרב חובבי המטאל. חברת תקליטים מניו יורק בשם Megaforce שמעה את החומר של מטאליקה והציעה למטאליקה חוזה להקלטת אלבום הבכורה שלהם. האלבום היה אמור להיקרא תחילה Metal Up Your Ass!, אך אנשי ההפקה דחו את הרעיון, ולבסוף הוחלט שהאלבום ייקרא Kill 'Em All ("לחסל את כולם", הכרזה שמכוונת כנראה אל חברות התקליטים).
הגיטריסט דייב מאסטיין פוטר מהלהקה על ידי הגיטריסט השני, ג'יימס הטפילד, עוד לפני צאת האלבום הראשון. לטענתו של הטפילד, הסיבה לכך הייתה נטייתו של מאסטיין לאלימות בזמן שהחברים היו משתכרים ביחד, מה שלא מצא חן בעיני שאר חברי הלהקה.
את מקומו של מאסטיין תפס הגיטריסט קירק האמט, אשר לימים נודע כווירטואוז בעל יכולות מרשימות מבחינת טכניקה ומהירות. מאסטיין, לעומת זאת, התפרסם לימים כמקימה וכסולנה של להקת המטאל האמריקאית המצליחה מגאדת', הנחשבת בעיני רבים למתחרה של מטאליקה, הן מבחינה אמנותית (בשל הדמיון בסגנון המוזיקלי) והן מבחינה אישית (בשל היריבות בין הטפילד למאסטיין).
1983–1986: Kill 'Em All, Ride the Lightning ו-Master of Puppets
בשנת 1983 הוציאה מטאליקה את אלבום הבכורה שלה, Kill 'Em All. הלהקה רצתה לקרוא לאלבום "Metal Up Your Ass", אולם מכשנתקלו בסירוב חברת התקליטים לשם הבוטה הסכימו חברי הלהקה על השם Kill 'Em All, המבטא את כעסם כלפי מנהלי חברות התקליטים. מבחינה מוזיקלית, זה האלבום ה"טכני" ביותר של מטאליקה, והוא מאופיין יותר מכל שאר אלבומי הלהקה בדגש על הכלים, קצב מהיר, ופחות דגש על מלודיה; האלבום מלא בריפים מורכבים וסולואים של גיטרה חשמלית בקצב מהיר על ידי הגיטריסט קירק האמט. המנגינות עצמן פשוטות ונוטות לכיוון פאנקיסטי. דייב מאסטיין מילא תפקיד משמעותי בכתיבת האלבום, אך עזב את הלהקה לפני תחילת ההקלטות ועל כן אינו מוזכר בקרדיטים של האלבום.
Kill 'Em All הוא אחד מאלבומי הת'ראש מטאל הראשונים (אם לא הראשון), ועל כן נחשב לאבן דרך בתולדות הסוגה. אף על פי שבתקופת יציאתו לשוק לא הסב לה הצלחה כלכלית יתרה, האלבום הרחיב משמעותית את קהל המעריצים של הלהקה בסצנת המטאל של שנות השמונים המוקדמות. האלבום היווה מקור השראה ללהקות רבות שקמו באותה תקופה וניסו ללכת בדרכה של מטאליקה, כגון מגאדת', סלייר, אנתרקס ועוד. שירים אחדים באלבום, כמו Motorbreath, היוו את הבסיס לסוגת ה-Crossover Thrash Metal – ת'ראש מטאל מעורב עם הארדקור פאנק.
בשנת 1984 הוציאה מטאליקה אלבום שני, "Ride the Lightning". הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ליריקה, Ride the Lightning הוא אלבום הרבה יותר קודר ואפל מקודמו. משמעות הביטוי Ride the Lightning היא עגה אמריקאית להוצאה להורג בכסא חשמלי, שגם מוצג על העטיפה. האלבום אף נבחר בסקר שערך מגזין הרוליג סטון לאחד מעשרת אלבומי הרוק הכבד החשובים ביותר בכל הזמנים.
לראשונה שילבה מטאליקה שיר עם גיטרה אקוסטית וקצב איטי יחסית. השיר, שנקרא "Fade To Black", התקבל תחילה בהיסוס על ידי מעריצי הלהקה, שהיו רגילים לקצב מהיר יותר, אך מהר מאוד הפך השיר לאחד הפופולריים ביותר של מטאליקה בקרב המעריצים. השיר מנוגן כמעט בכל הופעה של הלהקה, וזכה לגרסאות כיסוי רבות.
שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Creeping Death", אשר מבוסס על סיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים ועל מכות מצרים, ונחשב לאחד מהשירים הבולטים של הלהקה בכל הזמנים. היצירה האינסטרומנטלית "The Call of Ktulu" מתוך האלבום הולחנה בהשראת סיפורי האימה של לאבקרפט, על המפלצת העתיקה בשם קתולו. השיר השלישי באלבום, "For Whom the Bell Tolls", קרוי על שם ספרו של ארנסט המינגוויי על מלחמת האזרחים בספרד, ומתאר את רוח האדם על רקע זוועות המלחמה.
Ride the Lightning זכה לביקורות חיוביות מצד חובבי המטאל, וביסס את מטאליקה כאחת מלהקות המטאל המצליחות בארצות הברית. לאחר צאת האלבום יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ביחד עם מוזיקאי המטאל האגדי אוזי אוסבורן, שתרם באופן משמעותי לפריצתה של הלהקה.
בעקבות טעות דפוס, יצאו באירופה כ-400 עותקים של האלבום עם צבע עטיפה ירוק, במקום כחול. עותקים אלו נחשבים היום לפריטי אספנות מבוקשים על ידי מעריצים.
בשנת 1986 הוציאה מטאליקה את אלבומה השלישי, Master of Puppets. אלבום זה מאופיין בפחות דגש על מהירות וקצב, ויותר על מורכבות המוזיקה, תוך שילוב ריפים וסולואים מתקדמים. כמו כן, חלה גם התקדמות ברמת הטקסטים של הלהקה, שהחלה לכתוב על מגוון רחב יותר של נושאים כמו ביקורת נגד הדת, מלחמות, סמים, אלימות, שגעון, פחד וכו'. על עטיפת האלבום מופיע איור של בית-קברות צבאי, ומעליו שתי ידיים מחזיקות בחוטים הקשורים אל המצבות.
האלבום נחשב לאחד האלבומים הטובים ביותר של מטאליקה, ולאחת מיצירות המטאל הגדולות בכל הזמנים, אשר מספקת השראה להרכבים רבים עד עצם היום הזה. זה היה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למעמד אלבום זהב, ב-4 בנובמבר 1986. והאלבום הראשון מסוגת הת'ראש מטאל שהצליח להגיע למעמד אלבום פלטינה במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שבר ג'יימס הטפילד את ידו עקב נסיעה על סקייטבורד במורד גבעה. בשל תאונה זו, המשיך הטפילד בסיבוב ההופעות לבצע את חלקי השירה, וטכנאי בימה בשם ג'ון מארשל ניגן את תפקידי הגיטרה של הטפילד.
1986–1987: מותו של קליף ברטון
ממוזער|250px|ג'ייסון ניוסטד נבחר להחליף את קליף ברטון לאחר מותו
האלבום Master of Puppets זכה להצלחה רבה, ובאותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית ובאירופה. דווקא בשיא ההצלחה, פקדה את הלהקה טרגדיה. במהלך סיבוב ההופעות האירופי, אוטובוס הלהקה נסע בשוודיה במשך הלילה. לקראת הבוקר, האוטובוס החליק והתהפך כמה פעמים, כאשר חברי הלהקה נמצאים בתוכו. הבסיסט קליף ברטון, שישן באותו הזמן, נזרק מחלון האוטובוס. לאחר מכן האוטובוס נחת על ברטון ונעצר. ברטון ככל הנראה נהרג בשלב זה, אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות מכיוון שכאשר ניסו להרים את האוטובוס ההפוך, כבל הגרירה נקרע והאוטובוס נחת עליו שנית. לפי עדותם, התמונות של רגליו של קליף ברטון רדפו את חברי הלהקה זמן רב והותירו בהם צלקות נפשיות. למעט מותו של ברטון, שאר חברי הלהקה לא נפגעו בתאונה.
בערב הקודם לתאונה, חברי הלהקה שיחקו קלפים כדי להחליט מי יישן באיזה דרגש. ברטון, שניצח, בחר את מיטתו של הגיטריסט, קירק האמט. במהלך הלווייתו של ברטון הושמעה היצירה האינסטרומנטלית Orion, בה נטל חלק מרכזי בכתיבה.
נסיבות התאונה העסיקו רבות את הלהקה ואת מעריציה, אך למרות זאת לא מצאו את סיבת התאונה. חברי הלהקה האשימו את נהג האוטובוס, בכך שנהג תחת השפעת אלכוהול, והוא מצידו הכחיש, והאשים את הכביש הקפוא והחלק עקב מזג האוויר החורפי.
חברי הלהקה, שמערכת היחסים שלהם עם ברטון הייתה קרובה בפן האישי, ולא רק בפן המקצועי, נותרו באבל כבד. למרות האסון, הם החליטו שלא לפרק את הלהקה, וחיפשו מחליף לחברם. אחרי שבחנו מועמדים רבים, צורף ללהקה הבסיסט ג'ייסון ניוסטד, שהיה מעריץ של מטאליקה וחבר בלהקת הת'ראש מטאל פלוטסם אנד ג'טסם (Flotsam & Jetsam).
בביוגרפיה ששידר ערוץ VH1 סיפרו חברי הלהקה המקוריים שנטו "להתעלל" בניוסטד בתחילת דרכו בלהקה, ונצפו מספר קטעים בהם רואים את חברי הלהקה שופכים כל מיני דברים על ג'ייסון בהופעות, ובקטע אחד לארס אמר (בצחוק): "הי! זה יום ההולדת של ג'ייסון! בואו נהרוג אותו!".
1988–1993: ...And Justice for All והאלבום השחור
בשנת 1988 הוציאה מטאליקה אלבום ראשון עם הבסיסט החדש, ג'ייסון ניוסטד: ...And Justice for All. על עטיפת האלבום נראית אלת הצדק היוונית, כשעיניה וידיה קשורות, גופה חבול ומהמאזניים שהיא מחזיקה בידה נופלים שטרות.
האלבום נכתב בהשראת הטראומה שחוו חברי הלהקה כשאיבדו את חברם. הנושא שמאפיין כמעט כל שיר באלבום הוא חוסר צדק והיעדר חופש בחירה, אם כי השיר הפותח עוסק דווקא בביקורת על זיהום הסביבה. זה אלבום קודר, בדומה לקודמו, מורכב מבחינת ביצועים אינסטרומנטליים ומתאפיין בשינויי קצב מתוחכמים יותר מהאלבומים הקודמים. כמו כן ניכרים באלבום שיעורי פיתוח הקול של הטפילד ותחילת מעברו משירה צעקנית לשירה בקול עבה.
ארבעת האלבומים הראשונים של מטאליקה הם אלבומים כבדים וקיצוניים מבחינת המלל והלחנים שלהם. ניתן לאפיין אותם בצליל "מלוכלך", שירה צעקנית (למעט הרביעי, שהשירה בו צעקנית פחות, ויותר עמוקה ואגרסיבית), נגינה מהירה, דגש רב על טכניקה וביצועים מדויקים וסולואים ארוכים. כמו כן, הלהקה הקפידה לשלב גם מספר יצירות מלודיות בכל אלבום. כל אחד מארבעת האלבומים הראשונים הכיל יצירה אחת אינסטרומנטלית, מנהג שנזנח על ידי הלהקה באלבומים הבאים, עד ליציאת האלבום Death Magnetic בשנת 2008.
למרות היותם של השירים מאוד אנטי-ממוסחרים, הן מבחינת המוזיקה וההלחנה, והן מבחינת המילים הבוטות והבלתי נעימות, ארבעת האלבומים זכו להערכה רבה בקרב המבקרים ומומחי המוזיקה, ולהצלחה מסחרית עצומה. למעשה, ארבעת האלבומים נמכרו במיליוני עותקים כל אחד, ללא כל חשיפה באמצעי התקשורת (למעט וידאו קליפ אחד בודד לשיר "One" מתוך ...And Justice for All).
אחרי ההצלחה הגדולה של ...And Justice for All, יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ברחבי העולם. רק כעבור 3 שנים, בשנת 1991, הוציאה הלהקה אלבום חדש, שנקרא כשם הלהקה Metallica. בשל עטיפתו השחורה (כאנטיתזה לעטיפת האלבום שהוציאו הביטלס, The White Album, שכולה לבנה) מכונה האלבום The Black Album – "האלבום השחור".
"האלבום השחור" היה תפנית חדה בסגנון של מטאליקה. אם בארבעת האלבומים הראשונים יצרה מטאליקה מוזיקה כבדה, טכנית, קיצונית וכמעט חסרת רגש ומלודיה, שלוותה בשירה צעקנית של הטפילד, האלבום השחור הוא מלודי וקליט יחסית, בעל קצב איטי יותר בחלק מהשירים, עם פחות דגש על סולואים מהירים, יותר קליל ופחות טכני ביחס לקודמיו. כמו כן, גם שירתו של הטפילד ב"אלבום השחור" היא מלודית יותר, בקול עבה ולירי, ואף מלאת רגש ב-"Nothing Else Matters" ו-"The Unforgiven", שני שירים שסימלו את שיא ההתרחקות מהסגנון הידוע של מטאליקה. שירים כאלה נקראים גם "בלדות מטאל". הטענה המקובלת בקרב מעריצי הלהקה היא כי מטרתו של "האלבום השחור" הייתה להרחיב את הקהל של מטאליקה, לשנות את תדמית הלהקה ולהרחיקה מהקישור לקבוצות מעריצים פנאטיים בעלי טעם כבד וקיצוני. הלהקה ביקשה לפנות לקהל מיינסטרימי יותר, שנתפס כמעדיף מוזיקה מלודית ולא פרועה. טענה זו לא אומתה על ידי חברי הלהקה עצמם.
אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסגנון הוא מפיק האלבום, בוב רוק, שראה את הפוטנציאל המסחרי העצום שיש בלהקה, והציע ליצור מוזיקה קליטה יותר שתתאים ליותר מאזינים ותגדיל את המכירות שלהם.
מצד שני, חברי הלהקה טענו שרצו לגוון במוזיקה שהם עושים, ושנמאס להם ליצור מוזיקה מהירה ואגרסיבית, או במילותיהם "נמאס לנו לדחוף 200 תווים לתיבה". הפריטה החסומה המהירה פינתה את מקומה לריפים כבדים יותר הקרובים יותר למטאל-כבד מאשר לת'ראש מטאל המהיר שקדם לו.
תגובת המעריצים לאלבום המפתיע לא הייתה אחידה. אלה הנמנים עם הגרעין הקשה טענו כי זהו אלבום ממוסחר, שלא מייצג את רוח הלהקה, וכל מטרתו הייתה למשוך קהל מיינסטרימי. מצד שני, חלק מהמעריצים הגיבו בהתלהבות וטענו כי הלהקה התפתחה מבחינה אמנותית ונפתחה לכיוונים נוספים. כך או כך השיג האלבום את מטרתו: הקהל של מטאליקה התרחב ואיבד במקצת מאופיו המחתרתי והקיצוני. כמו כן, החל מאלבום זה החלה מטאליקה ליצור וידאו-קליפים שליוו את השירים החדשים ושודרו ב-MTV, ערוץ המוזיקה הפופולרי השנוא על רוב קהל המטאל בשל אופיו הממוסחר. עד לאלבום זה היה למטאליקה קליפ אחד בלבד, לשיר "One" מהאלבום And Justice For All.
"האלבום השחור" זכה להצלחה מסחרית עצומה, למרות הביקורות השליליות מצד חלק מהמעריצים, שלא אהבו את הכיוון הנוטה למיינסטרים של האלבום. לאחר פרסומו יצאה הלהקה לפגרה של 5 שנים מהקלטות. במקביל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, במהלכו הגיעה להופעה בישראל ב-30 ביוני 1993.
במחצית הראשונה של שנת 1993 נערך סבב הופעות "Nowhere Else to Roam Tour".
1994–1999: Load, ReLoad, Garage Inc. ו-S&M
ב-1995, אחרי 4 שנים של הפסקה, חזרו חברי להקת מטאליקה להקליט חומר חדש, ובשנת 1996 הוציאו את אלבומם השישי, Load. לחברי הלהקה היה מספיק חומר להקלטה של אלבום כפול, אך אלה קיבלו החלטה להקליט רק חצי מהשירים, כשהיתר יוקלטו לאלבום נוסף כשנה לאחר מכן.
לאחר ההפסקה חזרו חברי הלהקה במראה חדש, כששיערם הארוך שאפיין אותם בעבר, קוצר לטובת תספורות קצוצות. מבחינת הסגנון המוזיקלי, Load מהווה הקצנה של "האלבום השחור" מבחינת התרחקות מהסגנון המקורי של הלהקה ומעבר לסגנון מתון, שקט יחסית וקליט.
Load נחשב לאכזבה גדולה בעיני רוב מעריצי הלהקה, ומכר פחות מהמצופה – על אף שנתוני מכירות היו נחשבים מרשימים לכל להקת מטאל אחרת מלבד מטאליקה. אם את "האלבום השחור" רוב המעריצים יכלו לקבל ואף אהבו, הרי ש-Load נחשב בעיני חלק מהמעריצים למסחור מוחלט של הלהקה, חדה ברמה האמנותית, ובעיקר ברמה הטכנית (או לפחות בהפגנת הרמה הטכנית). דווקא שאיפתה של הלהקה להתחבב על ההמונים גרמה לכישלונה המסחרי היחסי.
בשנת 1996 הלהקה לראשונה נתנה אישור שמוזיקה שלה תהיה מוזיקה לסרט – בסרט תיעודי גן עדן האבוד: רצח הילדים בגבעת רובין הוד.
בשנת 1997 הוציאה מטאליקה את אלבומה השביעי, ReLoad. כצפוי, האלבום מהווה המשך מבחינה סגנונית לאלבום השחור ול-Load. למרות השתייכותו של האלבום לסגנון החדש של מטאליקה, האלבום הצליח יותר מקודמו, אך גם הוא נחשב לממוסחר ולמוערך פחות מארבעת האלבומים הראשונים ומ"האלבום השחור".
בשנת 1998 הוציאה מטאליקה את האלבום Garage Inc.; אלבום כפול שכלל גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים, כאשר התקליטור הראשון הכיל הקלטות חדשות מ-1998 ואילו השני הקלטות מוקדמות יותר. מטרת האלבום הייתה להתאים את המלודיות הישנות והעדינות לסגנון רוק כבד. במיוחד בולטות גרסאות המטאל לשיר "Turn the Page" של זמר הקאנטרי בוב סיגר ולשיר "Astronomy" של להקת הרוק הקלאסית בלו אויסטר קאלט. בשתי הגרסאות בלט השילוב של נגינה מטאלית כבדה עם שירה מלאת רגש של הטפילד.
כמו כן, כולל האלבום גרסת כיסוי לשיר "Sabra Cadabra" של להקת המטאל הראשונה, בלאק סבאת', מספר גרסאות כיסוי ללהקות מז'אנר הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי וכן גם מחרוזת ארוכה (מעל ל-10 דקות), של גרסאות כיסוי למספר שירים של להקת המטאל הדנית מרסיפול פייט. המחרוזת בוצעה בסגנון הת'רש מטאל הישן של מטאליקה. בנוסף חודשו שירים של להקת הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי דיאמונד הד, להקה שהשפיעה על מטאליקה מבחינה מוזיקלית, כמו Am I Evil?"".
בשנת 1999 ארגנה הלהקה הופעה מיוחדת וחד-פעמית עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. במשך חודשים עמלו הגיטריסט והסולן ג'יימס הטפילד, המתופף לארס אולריך ומנצח התזמורת מייקל קיימן על התאמת יצירותיה של מטאליקה מכל התקופות לכלי התזמורת.
בהופעה גם ניגנה הלהקה שני שירים חדשים: "No Leaf Clover" ו-"Human", אשר לא נוגן מעולם ללא התזמורת.
ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם S&M, אשר נמכר עד היום במיליוני עותקים. יש האומרים כי אף אלבום זה הוא ממוסחר, וכל מטרתה של ההופעה הייתה רווח כספי, אך בעיני רוב המעריצים והמבקרים כאחד, נחשב האלבום לאחד משיאיה של הלהקה. בשל הצלחתה הרבה של ההופעה החליטו חברי הלהקה להוציא את ההופעה כקלטת וידאו ולאחר מכן גם כמארז DVD.
2000–2005: המחלוקת סביב נאפסטר, עזיבתו של ניוסטד ו-St. Anger
ממוזער|250px|מטאליקה בהופעה בלונדון, הממלכה המאוחדת
הסינגל I Disappear יצא ב-2000 כחלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. מוקדם יותר באותה השנה גילו חברי הלהקה שגרסת דמו לשיר פורסמה ברשת הקצה לקצה של נאפסטר. העבודה על השיר עדיין לא הושלמה והמטרה הייתה להוציא אותו במקביל ליציאת הסרט לאקרנים. בעקבות גילוי זה התברר להם שכל הקלטותיהם מאז ומעולם זמינות בשירות נאפסטר. הלהקה הגישה תביעה נגד נאפסטר ודרשה כי 300,000 המשתמשים שסחרו בשירי מטאליקה יסולקו מהרשת. הם תבעו גם את אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת אינדיאנה על כך שלא החרימו את נאפסטר מהקמפוסים שלהן. ב-2001 הגיעו מטאליקה ונאפסטר להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט שגרם להחרמתם של משתמשי נאפסטר רבים. הלהקה מעולם לא תבעה אף אדם ישירות על הפרת זכויות יוצרים.
הפרשה יצרה למטאליקה תדמית של כוכבי רוק אגואיסטיים ומנותקים מהקהל שלהם. חברי להקת מוטלי קרו תרמו את קולותיהם לסרטון אינטרנט ששיבח את תוכנות שיתוף הקבצים והציג את מטאליקה כלהקה תאבת-בצע; היה זה אחד מסרטוני קריקטורה רבים, שלעגו בעיקר ללארס אולריך. מספר מבקרים אף לעגו לאולריך באמצעות איות שמו כ"$Lar". אולריך טען בתגובה כי מטאליקה איננה מעוניינת במעריצים שמתנים את הערצתם בכך שיורשו להוריד את המוזיקה שלה בחינם. המבקרים הגיבו על כך בטענה כי הצלחתה המסחרית של מטאליקה בתחילת דרכה נבעה מסחר מחתרתי בבוטלגים שלה, שהיווה למעשה את המקבילה של שנות ה-80 לנאפסטר.
בשנת 2001 הודיע ג'ייסון ניוסטד על עזיבתו מסיבות אישיות לאחר 14 שנות פעילות בלהקה, על רקע התנגדותו של הטפילד לפרויקט-הצד של ניוסטד, Echobrain. את מקומו של ניוסטד נבחר לתפוס רוברט טרוחיו, נגן הבס של זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן. ניוסטד הצטרף מאז ללהקת הת'ראש מטאל הקנדית וויבוד (Voivod).שמאל|ממוזער|250px|מטאליקה בהופעה בלונדון, 2003
הסכסוך בין ניוסטד להטפילד וכן התמכרותו המחודשת של הטפילד לאלכוהול ו"התמכרויות אחרות", כלשון הלהקה (אם כי הוא עבר אחרי כן עוד טיפול גמילה), גרמו לשיתוק מוחלט בפעילותה של מטאליקה למשך קרוב לשנה וסימנו לכאורה את סופה הקרב של הלהקה. ואלבום האולפן השמיני של מטאליקה, St. Anger, יצא רק בשנת 2003 כאשר מפיק הלהקה בוב רוק ממלא בו את תפקיד הבסיסט. לאחר מכן הוא הוחלף בידי טרוחיו.
St. Anger נחשב לאלבום האגרסיבי ביותר של מטאליקה מזה עשור וכן השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה. הדעה הרווחת בקרב קהל המטאל היא, שהלהקה אשר בעבר נמנתה על הלהקות האיכותיות ביותר בעולם, ואשר היוותה דוגמה למקוריות אמנותית, הידרדרה לשפל אמנותי. הטענות שנשמעו היו כי הלהקה, ששימשה כאבות רוחניים-אמנותיים לעשרות להקות רוק ומטאל צעירות, הוציאה לאור אלבום שמחקה לכאורה את הלהקות הללו. עם זאת, היו גם מעריצים שסברו כיSt. Anger אמנם אינו משחזר את האמת האמנותית של ארבעת אלבומי המופת, אך עדיין מהווה שיפור לעומת Load ו-ReLoad, ולמעשה, התחלה של דרך אמנותית חדשה. למרות חוסר הערכה מצד הקהל המסורתי של הלהקה, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה.
זמן קצר לאחר שעזב ניוסטד את הלהקה, ולפני שהתחילו בהקלטות ל-St. Anger, נכנסו שלושת חבריה הנותרים לטיפול קבוצתי. הטיפול תועד בסרט דוקומנטרי בשם "Some Kind of Monster". בסרט תועד כל תהליך יצירת האלבום, החל משכירת האולפן ועד לרמיקסים, וגם חוויות אינדיבידואליות של חברי הלהקה. הסרט הופץ ב-DVD, וזכה להצלחה מסחרית גדולה.
2006–2011: Death Magnetic, Lulu ו-Beyond Magnetic
בדצמבר 2006 הוציאה הלהקה לאור אלבום וידאו בשם The Videos 1989–2004. האלבום מכר כ-28,000 עותקים ברחבי העולם, וניצב במקום השלישי במצעד האלבומי הווידאו של הבילבורד. בפברואר 2007 פורסמה גרסת מטאל ליצירה "The Ecstasy of Gold", שנכתבה על ידי אניו מוריקונה. גרסה זו הועמדה לפרס בקטגוריית שיר הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר בטקס פרסי גראמי ה-50. באותו החודש הודיע מפיק הלהקה בוב רוק על פרישתו. את מקומו תפס ריק רובין, שעבד עם חברי הלהקה במספר פרויקטים קודמים. ב-12 בספטמבר 2008 הוציאה לאור את האלבום Death Magnetic. טרם צאתו, הוא הודלף ונמכר באופן לא חוקי בצרפת כבר מ-2 בספטמבר, ובממלכה המאוחדת מ-10 בספטמבר. חברת התקליטים שהפיקה את האלבום האחים וורנר, שקלה לנקוט צעדים משפטיים נגד חנות הקמעונאות הצרפתית, אך לבסוף חזרה בה. Death Magnetic ניצב בפסגת מצעד הבילבורד 200 במשך שלושה שבועות – האלבום החמישי ברציפות של מטאליקה, שהגיע למקום הראשון במצעד.. Death Magnetic זכה להצלחה דומה גם באירופה. הוא הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של היבשת, ובמצעדי מוזיקה של מדינות שונות דוגמת אוסטריה, קרואטיה, צ'כיה, דנמרק ופינלנד. בשנה הראשונה לצאתו נמכר האלבום בכ-490,000 עותקים ברחבי העולם, ואף הוכרז כאלבום הנמכר ביותר באוסטרליה לשנת 2008.
ממוזער|271x271 פיקסלים|מטאליקה ברמת גן, ישראל, 2010
ב-14 בינואר 2009 הוכרז כי מטאליקה תיכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול באפריל 2009. ב-16 ביוני 2010 יצאו חבריה למסע הופעות ברחבי העולם, כאשר הופעתם הראשונה נערכה בעיר ורשה, בירת פולין, כחלק מאירועי פסטיבל סוניספרה. במסגרת סיבוב ההופעות, ביצעה את מיטב להיטיה במספר ערים גדולות באירופה, דוגמת סופיה, בוקרשט, איסטנבול ופריז. ב-22 במאי הופיעה הלהקה בישראל, באצטדיון רמת גן. סיבוב ההופעות הסתיים ב-21 בנובמבר 2010, בעיר מלבורן, אוסטרליה. לפני הגעתם לאוקיאניה, הוציאו חברי הלהקה לאור מיני-אלבום הופעה בשם Six Feet Down Under. כמה ימים לפני הופעת בפסטיבל בוונארו, ב-26 בנובמבר, הוציאה לאור מיני-אלבום הופעה נוסף בשם Live at Grimey's. ב-9 בנובמבר 2010 הכריזה על הופעתה בפסטיבל "רוק בריו", בעיר ריו דה ז'ניירו שבברזיל כמופעו המרכזי. ב-15 ביוני 2011 הודיעה כי סיימה להקליט את אלבומה העתידי, Lulu, שיצא לאור ב-31 באוקטובר באותה השנה. האלבום נכתב בהשראת המחזות "Earth Spirit" ו-"Pandora's Box" של פרנק ודקינד. ב-16 באוקטובר אישר רוברט טרוחיו את השמועות על כתיבת אלבומה הבא של הלהקה. לדבריו, כתבו חברי הלהקה מספר שירים שיוקלטו ב-2012.
עם פתיחת העונה ה-62 של מרוץ המכוניות פורמולה 1, נודע בקרב מעריצי הלהקה כי בכוונתה להופיע בגרנד פרי ההודי, במדינה אוטר פרדש ב-30 באוקטובר. אולם מופע זה בוטל לאחר מפגעי תברואה קשים באולם התחרות. כפיצוי למעריציהם באזור, הופיעה הלהקה בבנגלור שבדרום הודו. ב-10 בנובמבר הכריזה הנהלת פסטיבל הרוק בפארק דומינגטון כי הלהקה תבצע את האלבום Metallica במלואו בפסטיבל הקרוב. במלאת 30 שנים להקמתה, הופיעה ארבע פעמים בשכונת פילמור שבסן פרנסיסקו. לצד חברי הלהקה כיכבו מספר אמנים הידועים בהשפעתם הרבה על הלהקה, ועל ז'אנר הרוק ככלל. בנוסף, אל חברי הלהקה הצטרפו חבריה לשעבר לביצוע מספר שירים. בדצמבר 2011 הוציאה הלהקה לאור את המיני-אלבום Beyond Magnetic, שיצא בפורמט תקליטור בינואר 2012.
2012–2018: Hardwired...to Self-Destruct
ממוזער|שמאל|250px|מטאליקה, 2013
ממוזער|250px|מטאליקה בהופעה חיה בלונדון, הממלכה המאוחדת
ב-7 בפברואר 2012 הודיעה הלהקה כי בכוונתה להקים פסטיבל מוזיקה חדש בשם "Orion Music + More", שיתקיים ב-23 וב-24 ביוני 2012, באטלנטיק סיטי, ארצות הברית. הפסטיבל יכלול את ביצוע שניים מאלבומיה של הלהקה, Metallica ו-Ride the Lightning. בנובמבר 2012 עזבה את חברת התקליטים "האחים וורנר", וייסדה חברת תקליטים עצמאית בשם "Blackened Recordings", אשר תפיק את עבודותיה העתידיות. ב-10 בדצמבר 2012 הוציאה לאור DVD המכיל מספר קטעי הופעות שלה מ-2009 בקוויבק סיטי, קנדה. בשנת 2013 כיכבו חברי הלהקה במותחן האמריקאי "Metallica Through The Never", אשר בוים על ידי נמרוד אנטל. הסרט מתאר מסע של נער המשמש כעובד במה של מטאליקה שנשלח להביא חבילה שדרושה למופע ממשאית שנתקעה בדרכה. המסע מתרחש כולו לאורך ההופעה החיה של מטאליקה, ומשלב מאפיינים פסיכדליים רבים כתוצאה מנטילת סם הזייתי על ידי הגיבור. הלהקה לקחה חלק בכתיבת הסרט והופיעה בקטעי המוזיקה. ב-22 ביולי 2013 הכריז לארס אולריך על תחילת תהליך כתיבת האלבום החדש של הלהקה, שעתיד לצאת בשנת 2015. במהדורה השנייה של פסטיבל "Orion Music + More", ביצעה את האלבום Kill 'Em All בשם מחודש, "Dehaan", כמחווה לשחקן דיין דיהן ששיחק בסרט "Metallica Through The Never". ב-8 בדצמבר 2013 ערכה מטאליקה מופע בשם "Freeze 'Em All" ביבשת אנטארקטיקה, והפכה ללהקה הראשונה בעולם שהופיעה בכל שבע היבשות. ההופעה צולמה ויצאה לאור כאלבום הופעה באותו החודש.
בינואר 2014, הלהקה ביצעה את השיר "One" עם הפסנתרן הסיני לאנג לאנג, במהדורה ה-56 של טקס פרסי הגראמי. במרץ 2014, יצאה לסיבוב הופעות מיוחד בשם "Metallica By Request", בו המעריצים מחליטים אילו שירים הלהקה תבצע. ביוני באותה השנה, הוציאה הלהקה לאור את השיר "Lords of Summer". באותו החודש, מטאליקה הופיעה בפסטיבל גלסטונברי בניסיון למשוך קהל מעריצים חדש. בינואר 2015, ערכה את "ליל מטאליקה",עם קבוצת ההוקי "סן חוזה שארקס". בליל הזה, ענו חברי הלהקה על שאלות רבות של מעריציהם. ב-2 בנובמבר 2015, הלהקה הופיעה בסופרבול ה-50. ב-22 ביולי 2016, מטאליקה הופיעה עם להקת Avenged Sevenfold ו-Volbeat ביום פתיחת האצטדיון יו. אס. בנק. ב-18 באוגוסט 2016, הודיעה מטאליקה באתר האינטרנט שלה כי אלבומם העשירי Hardwired...to Self-Destruct, עתיד לצאת עוד חודשיים ב-18 בנובמבר. בנוסף, הלהקה חשפה את כל שמות רצועות האלבום והוציאה לאור את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Hardwired". עם צאתו, הגיע האלבום למקום הראשון בבילבורד 200. בקיץ 2017, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית, שבמהלכו הופיעה לצד להקות נוספות דוגמת Avenged Sevenfold ו-Gojira.
ממוזער|שמאל|250px|מטאליקה בהופעה במילאנו, איטליה
2019 – הווה: S&M2 ו-72 Seasons
במרץ 2019 הכריז רוברט טרוחיו כי הם החלו לאסוף חומרי כתיבה חדשים לקראת האלבום הבא. באותו החודש הכריזה הלהקה כי באוקטובר תצא לסיבוב הופעות באוסטרליה ובניו זילנד. אולם ב-27 בספטמבר הלהקה דחתה את סיבוב ההופעות. לרגל ציון 20 שנים מאז אלבומם S&M, הופיעה בפתיחה של מרכז הצ'ייס החדש של סן פרנסיסקו. ב-28 באוגוסט 2020 יצא אלבום ההופעה לאור. ביולי 2019 פורסמו תאריכי ההופעות של סיבוב ההופעות הקרוב באמריקה הדרומית. בספטמבר 2019 הופיעה הלהקה, לצד אמנים רבים דוגמת בילי אייליש, מיילי סיירוס וקולדפליי, בפסטיבל האזרחים הבינלאומי. בעקבות מגפת הקורונה בארצות הברית דחתה הלהקה את חמש ההופעות שתוכננו במדינה. בעת ההסגר העולמי בעקבות המגפה הופיעה בקביעות בשידור חי ביוטיוב ובפייסבוק. ב-10 באוגוסט 2020 הופיעה בעיר סונומה, קליפורניה. קהל ההופעה הורכב מכמה אנשי צוות והפקה בכירים, וההופעה עצמה שודרה ברחבי העולם ב-29 באוגוסט.
ב-28 בנובמבר 2022 הודיעה הלהקה שהיא עתידה להוציא לאור את "72 Seasons", אלבום האולפן ה-12 שלה, ובמקביל הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון מתוכו, "Lux Æterna". ב־19 בינואר 2023 הוציאה הלהקה את הסינגל השני מתוך האלבום "Screaming Suicide". ב-1 במרץ, הוציאה הלהקה את "If Darkness Had a Son", הסינגל השלישי שלה מתוך האלבום. ב-27 במרץ הוציאה את "72 Seasons", הסינגל הרביעי מהאלבום וב-14 באפריל יצא לאור האלבום עצמו. בהמשך החודש יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בשם M72 World Tour.
סגנון מוזיקלי
מטאליקה היא להקת הבי מטאל. אף על פי שהלהקה מוכרת על פי רוב כלהקת ת'ראש מטאל, חלק מאלבומיה אינם שייכים לסגנון זה.
ת'ראש מטאל
מטאליקה החלה כלהקת ת'ראש מטאל, ועד וכולל האלבום ...And Justice for All מ-1988 היא ניגנה ודבקה בסגנון זה. למעשה, אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Kill 'Em All מ-1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון, ולמשפיע מאוד בז'אנר. כמו כן, הלהקה נחשבת לאחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בסגנון הת'ראש מטאל, לצד מגאדת', סלייר ואנתרקס.
התרחקות מסגנון הת'ראש
אלבום האולפן החמישי של הלהקה, Metallica, הידוע גם בתור "האלבום השחור" ("The Black Album") מ-1991, סימן את השינוי בכיוון של מטאליקה מסגנון הת'ראש מטאל של ארבעת אלבומי האולפן הקודמים שלה, לכיוון של מטאל מסחרי יותר, ופנה לקהל המיינסטרים. אף על פי זאת, האלבום עדיין כלל מאפיינים מסוימים של ת'ראש מטאל. אלבום האולפן השישי של הלהקה, Load מ-1996 התרחק עוד יותר מסגנון הת'ראש מטאל, והציג סאונד של הארד רוק/הבי מטאל, מה שהרחיק חלק גדול מקהל מעריצי הלהקה בזמנו. אלבום האולפן השביעי של הלהקה, ReLoad מ-1997, תואר בתור הארד רוק, הבי מטאל ומטאל אלטרנטיבי. אלבום האולפן השמיני של הלהקה, St. Anger מ-2003, נתפס כחריגה מהעבודה הקודמת של הלהקה, ועל פי רוב מתואר כמטאל אלטרנטיבי וכנו-מטאל.
חזרה לשורשי הת'ראש/הבי מטאל
אלבום האולפן התשיעי של הלהקה, Death Magnetic מ-2008, מציג את החזרה לשורשי הת'ראש מטאל של הלהקה. שני האלבומים הבאים של מטאליקה, Hardwired... to Self-Destruct מ-2016 ו-72 Seasons מ-2023, נחשבים להבי מטאל מסורתי יותר מאשר ת'ראש.
פירוט על שינויים
מטאליקה הושפעה מאמני ומלהקות מטאל מוקדמות כמו בלאק סבאת', דיפ פרפל, קיס, לד זפלין, קווין, טד נוג'נט, AC/DC, ראש, אירוסמית', ג'ודאס פריסט, והסקורפיונז. אמנים מהגל החדש של ההבי מטאל הבריטי כמו ונום, מוטורהד, סקסון, דיאמונד הד ואיירון מיידן השפיעו על מטאליקה, כמו גם להקות הפאנק רוק הראמונס, סקס פיסטולס ומיספיטס ולהקת הפוסט-פאנק קילינג ג'וק. האלבומים הראשונים של הלהקה כללו מקצבים מהירים, שירה מתואמת ורצועות אינסטרומנטליות בנות תשע דקות. הצליל המזוהה עם הלהקה נחשב "מלוכלך" ודיסהרמוני. בביקורת באתר Allmusic נכתב שמטאליקה הרחיבה את טכניקת ההלחנה ואת מרחב הביטוי שלה והביאה לגישה אגרסיבית יותר באלבומים הבאים, בהם המילים עסקו בנושאים אישיים ובמודעות חברתית. מנהיגים דתיים וצבאיים, זעם, טירוף, מפלצות וסמים – כמו נושאים אחרים נוספים – נדונו באלבום Master of Puppets.
בשנת 1991 המפיק החדש של הלהקה, בוב רוק, הביא את המוזיקה של הלהקה לכיוון מסחרי יותר, במטרה לפנות לקהלי הזרם המרכזי. ב"רולינג סטון" נכתב שהלהקה נטשה את המקצבים האגרסיביים והמהירים בהם הייתה ידועה, כדי להרחיב את גבולות המוזיקה והביטוי העצמי שלה. השינוי בכיוון הוכיח את עצמו מבחינה מסחרית; Metallica היה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. מטאליקה הייתה ערה לשינויים שנוצרו בסצנת הרוק על ידי תנועת הגראנג' של תחילת שנות התשעים של המאה ה-20. ב-Load – אלבום שתואר כרוק אלטרנטיבי התמקדה הלהקה בהשפעות שאינן מטאל ושינתה את כיוונה המוזיקלי. הגישה הלירית החדשה של מטאליקה התרחקה מסמים ומפלצות, והתמקדה בכעס, הפסד וגמול. המעריצים והמבקרים לא היו מרוצים משינוי זה, שכלל תספורות חדשות לחברי הלהקה, עטיפת האלבום והשתתפות בפסטיבל לולהפלוזה, והאשימו את הלהקה בהתמסחרות. באלבום ReLoad שיצא בשנת 1997 הציגה הלהקה השפעות של בלוז והארד רוק מוקדם ושילבה יותר קצב והרמוניה במבני השירים ביחס לאלבומים קודמים.
St. Anger סימן שינוי גדול נוסף בסאונד של הלהקה. באלבום לא נכללו סולואי גיטרה והגיטרה כווננה לדרופ C (כיוון אשר יוצר סאונד "כבד" ונמוך), מה שלדעת המבקרים הביא לסאונד גלמי ולא מלוטש; התוף של אולריך ספג ביקורת על איבוד הצליל המתכתי בו היה ידוע. המילים של האלבום עסקו בגמילה מהסמים של הטפילד וכוללות אזכור של השטן, מלחמה בסמים, קלאוסטרופוביה, אבדון הממשמש ובא, וצביעות דתית. בעצתו של המפיק ריק רובין, באלבום האולפן התשיעי, Death Magnetic, חזרה הלהקה לסולואים ולכוונון הגיטרה E. האלבום סימל חזרה לשורשי הת'ראש של הלהקה, ומלבד סולואי הגיטרה האינטנסיביים הוא כלל מילים עדינות העוסקות בהתמודדות עם התאבדות וגאולה.
מורשת והשפעה
מטאליקה הייתה אחת הלהקות המייסדות של סוגת הת'ראש מטאל, אשר מבוססת כולה על מהירות נגינה גבוהה ושליטה טכנית בכלים, בעוד השירה והמלודיה נדחקים הצידה ואינם מקבלים חשיבות גדולה, בניגוד לסגנון המטאל הקלאסי של להקות המטאל הגדולות אז דוגמת איירון מיידן. היא הפכה לאחת מלהקות ההבי מטאל המשפיעות ביותר בכל הזמנים והיא אחת מ"ארבע הגדולות" – הלהקות המרכזיות בת'ראש מטאל, לצד אנתרקס, מגאדת', וסלייר. הלהקה מכרה יותר מ-110 מיליון תקליטים ברחבי העולם, מה שהפך אותה לאחת הלהקות המצליחות ביותר מסחרית בכל הזמנים. לדעת כותבי "אנציקלופדיית הרוק-אנד-רול" של מגזין הרולינג סטון, מטאליקה נתנה לכל סצנת הרוק שהייתה קיימת "טעינה חשמלית שהייתה נחוצה עד מאד". באתר ביקורת המוזיקה Allmusic נכתב כי מטאליקה הרחיבה את גבולות הת'ראש וכי היא להקת ההבי מטאל הטובה והמשפיעה ביותר של שנות השמונים.
סולן להקת קורן, ג'ונתן דייוויס, שיבח את הלהקה על הדרך שפרצה לעצמה ועל כך שהיא הצליחה לשמור על רלוונטיות לאורך שנים. שאנון לארקין, מתופף להקת גודסמאק אמר שמטאליקה הייתה ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר על הלהקה ועליו באופן אישי. הסולן והגיטריסט של להקת משין הד, רוב פלין, אמר שכשחברי להקתו יצרו את אלבומם The Blackening, הם ניסו ליצור אלבום "שיש לו הכח, ההשפעה והגדולה האפית שיש ל-Master of Puppets – תקליט על-זמני". M. Shadows, סולן להקת Avenged Sevenfold, אמר שסיבוב ההופעות המשותף של להקתו ושל מטאליקה היה גולת הכותרת בקריירה של הלהקה. מטאליקה זכתה לשבחים גם מחברי הלהקות Adema, Ill Niño ו-God Forbid. מגזין הרוק הבריטיKerrang! הוציא אלבום מחווה למטאליקה בשם Master of Puppets: Remastered במהדורת 8 באפריל 2006, לכבוד חגיגות עשרים השנה ללהקה. האלבום כלל גרסאות כיסוי לשירי הלהקה מאת אמנים שהושפעו ממנה – בהם משין הד, Bullet for My Valentine, Chimaira, Mastodon, Mendeed, ו-Trivium.
MTV דירג את מטאליקה במקום השלישי ברשימת "להקות ההבי מטאל הגדולות בהיסטוריה". VH1 דירג את הלהקה במקום החמישי ברשימת 100 האמנים הגדולים של ההארד רוק, ובמקום הראשון ברשימת 20 להקות המטאל הגדולות ביותר. רולינג סטון דירג את הלהקה במקום ה-61 ברשימת "100 האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים"; אלבומי הלהקה Master of Puppets ו-Metallica דורגו במקומות ה-167 וה-255 בהתאמה ברשימת של המגזין של 500 האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים. Master of Puppets נכלל גם ברשימת "50 אלבומי ההבי הגדולים ביותר בכל הזמנים" של מגזין Q, דורג במקום הראשון ברשימת "25 אלבומי מטאל" של IGN, ובמקום הראשון ברשימת במתכת כללים רשימת "100 אלבומי ההבי מטאל" של Metal-rules.com. "Enter Sandman" דורג במקום ה-399 ברשימת "500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים" של רולינג סטון. ב-7 במרץ 1999 קיבלה מטאליקה כוכב בשדרת הכוכבים של סן פרנסיסקו.
דמותה של מטאליקה
בתקופה בה היה נהוג לקדם להקות על ידי שימוש בגימיקים שונים כגון: בגדים נוצצים ובלתי רגילים, שימוש בשיער ארוך, פעלולים על הבמה, אפקטים מורכבים והקרנות של סרטונים שונים על הבמה ועוד – מטאליקה בלטה כאנטי תזה לזרם המרכזי. חברי הלהקה נהגו לעלות לבמה בבגדים יומיומיים רגילים. עטיפות האלבומים היו צנועות וחוברות המילים לא קושטו כלל באיורים. המוזיקה שהולחנה הייתה כבדה, וקשה לעיכול כיוון שמבנה השירים לעיתים רבות חרג מהתבנית הקלאסית של "בית-פזמון-בית". בנוסף התכנים שמטאליקה ביטאו בשיריהם דיברו על פוליטיקה, גזענות וביקורת על החברה – נושאים שנתפסים בעייתיים מבחינה מסחרית.
בתחילת דרכם, היו ידועים חברי הלהקה כשתיינים, שהיו משתכרים לעיתים כה קרובות, עד שמעריציהם כינו את הלהקה "אלכוהוליקה" (Alcohollica), שם שהצחיק את חבריה. נושא השתייה תמיד העסיק את חברי הלהקה, ב-19 ביולי 2001, במהלך הקלטת האלבום St. Anger נאלץ סולן הלהקה, ג'יימס הטפילד, לעבור גמילה מאלכוהול, דבר שעיכב את הקלטת האלבום.
מחוות למטאליקה
אמנים רבים הושפעו מיצירותיה של מטאליקה והפגינו את הערכתם הרבה באלבומי מחווה רבים שהוקדשו לה.
Metal Militia
בשנת 1994 הופק בשוודיה אלבום המחווה למטאליקה Metal Militia, ששמו זהה לשיר החותם את האלבום Kill 'em All. האלבום מורכב מ-12 גרסאות כיסוי לשירי מטאליקה בביצוען של 12 להקות מטאל שוודיות שונות המנגנות סוגים שונים של מטאל. הסגנון המיוצג ביותר באלבום הוא דת' מטאל. בגרסאות אלה השירים נשמעים יותר גסים ואלימים מאי פעם, שכן נוסף על נגינת הת'רש הכבדה, שירתו היחסית עדינה של הטפילד הוחלפה בשאגות גראולינג אימתניות. השירים באלבום מסודרים לפי סדר כרונולוגי ושירים מאותו אלבום אף מסודרים לפי סדר הופעתן באלבום המקורי.
אפוקליפטיקה
בשנת 1996 הוציאה רביעיית הצ'לנים הפינית הצעירה אפוקליפטיקה את אלבומה הראשון, אשר הוקדש כולו לגרסאות כיסוי לשיריה של מטאליקה. השירים בוצעו תוך החלפת הגיטרות החשמליות ואף השירה בצ'לו חשמלי.
כמו כן, שני אלבומיה הבאים של להקת אפוקליפטיקה, שיצאו בשנים 1998 ו-2001, הכילו ביצועים לשירים נוספים של מטאליקה, אם כי היו באלבומים גם שירים מקוריים של הלהקה.
ביטאליקה
בשנת 2001 נוסדה להקה בשם ביטאליקה, המנגנת שירים פארודיים העשויים משילובים של שירים של הביטלס ושל מטאליקה. זמר הלהקה אף שר בקול דומה לקולו ה"מאוחר" של הטפילד, תוצאה של שיעורי פיתוח קול.
חברת סוני המחזיקה בזכויות רוב השירים של הביטלס לא אהבה את פעילות הלהקה, ובפברואר 2005 הוציאו נגדם צו מניעה. מי שיצא לעזרתם היה מתופף מטאליקה, לארס אולריך, שהשתמש בעורכי דינו ובסופו של דבר גרם לסוני לחזור בהם מתביעתם.
MTV Icon
בשנת 2003 ערך ערוץ המוזיקה MTV מופע מחווה לכבוד מטאליקה. המופע נערך על מנת לשבח ולהעריך את מטאליקה על תרומתה למוזיקה ביותר מעשרים שנה של פעילות. במהלך המופע ניתן ללהקה פרס MTV Icon. בין האמנים שהופיעו נמנים סאם 41 שהופיעו עם מחרוזת של "For Whom the Bell Tolls", "Enter Sandman", ו-"Master of Puppets", חברי סטיינד ביצעו גרסת כיסוי לשיר "Nothing Else Matters" וכן הופיעו אבריל לאבין עם "Fuel", סנופ דוג עם "Sad but True", קורן עם "One" ולימפ ביזקיט עם "Welcome Home (Sanitarium)".
מחווה לארבעת הפרשים
באותה שנה, הוציאה חברת Nuclear Blast הגרמנית, אלבום בשם Tribute to the Four Horsemen, הקרוי על שם השיר "The Four Horsemen" מהאלבום Kill 'em All, ואשר מהווה לקט של 14 גרסאות כיסוי לשירים של מטאליקה, אשר נכתבו בזמנים שונים על ידי להקות אירופאיות שונות החתומות ב-Nuclear Blast.
בין היתר, כולל האוסף שני שירים מMetal Militia, וכן גם שיר אחד של אפוקליפטיקה. מבחינה סגנונית, הלהקות שהשתתפו בפרויקט הן מכל קשת סגנונות המטאל, מהבי מטאל קלאסי, דרך פאואר מטאל ועד דת' מטאל.
חברי ההרכב לפי ציר זמן
חברים נוכחיים שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפייםתמונה ג'יימס הטפילד(James Hetfield) שירה, גיטרת קצב 1981 – הווה נולד ב-3 באוגוסט 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה. הטפילד הוא גיטריסט וסולן הלהקה והוא אחד ממייסדיה. הוא ידוע בעיקר בנגינה בגיטרת הקצב שלו, אך הופיע גם עם גיטרה מובילה בהקלטות אולפן ובהופעות חיות.100px|ג'יימס הטפילד בקומיק-קון 2013 לארס אולריך(Lars Ulrich) תופים, כלי הקשה 1981 – הווהנולד ב-26 בדצמבר 1963 בגנטופטה, דנמרק. לארס הוא המתופף בלהקה ואחד ממייסדיה. בגיל שש-עשרה עבר ללוס אנג'לס כדי להתאמן בטניס אך במקום לשחק טניס, הוא החל לנגן בתופים. לאחר שפרסם מודעה בעיתון מקומי, פגש אולריך את ג'יימס הטפילד ויחד הם הקימו את הלהקה.100px|לארס אולריך בקומיק-קון 2013 קירק האמט(Kirk Hammett) גיטרה, קולות רקע 1983 – הווהנולד ב-18 בנובמבר 1962 בסן פרנסיסקו, קליפורניה. האמט הוא כותב שירים והגיטריסט של הלהקה. לפני שהצטרף למטאליקה ייסד את להקת אקסודוס. הוא דורג במקום ה-11 ברשימת "100 הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון".80px|מרכז|קירק האמט בקומיק-קון 2013 רוברט טרוחיו(Robert Trujillo) בס, קולות רקע 2003 – הווהנולד ב-23 באוקטובר 1964 בסנטה מוניקה, קליפורניה. טרוחיו הוא הבסיסט של הלהקה. הוא ניגן בלהקות שונות לפני הצטרפותו למטאליקה ב-2003, בהן סואיסיידל טנדנסיז ובלק לייבל סוסייטי, כמו גם עבור זמר המטאל אוזי אוסבורן. הוא ניגן גם עם ג'רי קאנטרל באלבומו השני. במטאליקה הוא החליף את ג'ייסון ניוסטד.75px|רוברט טרוחיו בקומיק-קון 2013
חברים לשעבר שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפייםתמונה דייב מאסטיין(Dave Mustaine) גיטרה מובילה, קולות רקע 1982–1983נולד ב-13 בספטמבר 1961 בלה מסה, קליפורניה. מאסטיין היה הגיטריסט המקורי של הלהקה, עד שהועזב ממנה בשנת 1983 על רקע התנהגותו הבעייתית. הוא הקים את להקת הת'ראש מטאל מגאדת' ושימש בה כסולן וכגיטריסט. מאסטיין הוא יהודי על פי ההלכה – הוא נולד לאם יהודיה ולאב נוצרי, אך חי את חייו כנוצרי.100px|דייב מאסטיין בהופעה, 2010 רון מק'גובני(Ron McGovney) בס, קולות רקע 1982נולד ב-2 בנובמבר 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה מק'גובני היה הבסיסט הראשון של הלהקה והופיעה בהקלטות דמו מוקדמות שלה. הוא פגש את הטפילד כשניגן איתו בלהקה Leather Charm. לאחר תקופה של חוסר פעילות, הוא החל לנגן בלהקת הת'ראש מטאל Phantasm. קליף ברטון(Cliff Burton) בס, קולות רקע 1982–1986נולד ב-10 בפברואר 1962 בקאסטרו ואלי, קליפורניה. ברטון היה הבסיסט של הלהקה וניגן בשלושת האלבומים הראשונים שלה. בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבום Master of Puppets, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. ברטון מת ב-27 בספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות, לאחר התהפכות האוטובוס בו נסעו חברי הלהקה בשוודיה.80px|מצבתו של קליף ברטון ג'ייסון ניוסטד(Jason Newsted) בס, קולות רקע 1986–2001נולד ב-4 במרץ 1963 בבאטל קריק, מישיגן. היה הבסיסט של הלהקה. ידוע גם כבסיסט של הלהקות Voivod ו-Flotsam and Jetsam. הוא הצטרף למטאליקה בשנת 1986 לאחר מותו של קליף ברטון ונשאר חבר בה עד שנת 2001, לאחר שעזב את מטאליקה, הוא המשיך עם הפרויקט שלו Echobrain, ניגן עם אוזי אוסבורן והצטרף ללהקת Voivod. ניסטד משתמש בכינוי Jasonic, המשמש גם ככינויו ב-Voivod וכשם חברת הפצת המוזיקה שלו. הוא גם המייסד של האולפן וחברת התקליטים Chophouse Records שבקליפורניה. ניוסטד היה הסולן בלהקתו Newsted וניגן בה גם בס.80px|ג'ייסון ניוסטד בהופעה, 2013
חברים זמניים שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפייםתמונה בוב רוק(Bob Rock) בס 2002–2003נולד ב-19 באפריל 1954 בוויניפג, מניטובה, קנדה. רוק היה המפיק של אלבומי הלהקה ואף הופיע מעט כבסיסט. הוא מוזיקאי ומהנדס קול, והפיק תקליטים לכמה להקות ואמנים בהם סימפל פלאן, אירוסמית', בון ג'ובי, מוטלי קרו, אופספרינג, מייקל בובלה, בריאן אדמס, ו-Black Veil Brides.100px|בוב רוק בטקס פרסי ג'ונו 2009
דיסקוגרפיה
פרסים ומועמדויות
שנהפרסקטגוריהעבודה מועמדתתוצאהמקור2024פרס גראמיביצוע הרוק הטוב ביותר"Lux Æterna"ביצוע המטאל הטוב ביותר"72 Seasons"אלבום הרוק הטוב ביותר72 Seasonsפרס המוזיקה של iHeartRadioשיר הרוק של השנה"72 Seasons"אמן הרוק של השנהמטאליקהאלבום הרוק של השנה72 Seasons
לקריאה נוספת
איאן צ'רייסט: "Sound of the Beast: The Complete Headbanging History of Heavy Metal" (2003)
סטפן שירזי: "So What!: The Good, The Mad, and The Ugly" (2004)
גלן פילסברי: "Damage Incorporated: Metallica and the Production of Musical Identity" (2006)
קישורים חיצוניים
אנציקלופדיית מטאליקה
המילים של כל שירי הלהקה
מטאליקה באתר "השרת העיוור".
להקת מטאליקה - מיינסטרים או מטאל?
הערות שוליים
*
קטגוריה:סן פרנסיסקו: אישים
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:להקות רוק אמריקאיות
קטגוריה:להקות מטאל
קטגוריה:להקות ת'ראש מטאל
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:להקות שהיו חתומות במטאל בלייד רקורדס
קטגוריה:אמניות וורנר רקורדס
קטגוריה:להקות הארד רוק
קטגוריה:להקות שהוקמו בשנת 1981
קטגוריה:זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים | 2024-10-14T15:18:54 |
כריסטיאן גולדבך | כריסטיאן גולדבך ( ;18 במרץ 1690 – 20 בנובמבר 1764) מתמטיקאי פרוסי הידוע כיום בעיקר בזכות השערת גולדבך – השערה בתורת המספרים שמעולם לא הוכחה ומהווה אתגר מתמשך כבר שנים רבות.
שמאל|ממוזער|200px|מכתב מגולדבאך ללאונרד אוילר ב 7 ביוני 1742 .
גולדבך נולד בקניגסברג כבן לכומר. הוא למד משפטים ומתמטיקה, והסתובב רבות באירופה. שם נפגש עם מתמטיקאים מפורסמים רבים, כמו לייבניץ, אוילר, דניאל ברנולי וניקולס ברנולי. הוא למד באקדמיה למדעים של סנקט פטרבורג והיה מורו הפרטי של הצאר פיוטר השני.
לטענת אוילר, גולדבך הוא זה שהוכיח את משפט גולדבך-אוילר. ביחד הם עבדו על משפט אוילר על חלוקת מצולעים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מתמטיקאים גרמנים במאה ה-17
קטגוריה:מתמטיקאים גרמנים במאה ה-18
קטגוריה:ילידי 1690
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1764 | 2023-03-23T04:25:54 |
ג'ון בראון | ג'ון בראון (באנגלית: John Brown; 9 במאי 1800 – 2 בדצמבר 1859) היה אמריקני, מתנגד לעבדות אשר הוביל פשיטה על מחסן נשק בהארפר'ס פֵרִי שבוירג'יניה המערבית (אז בווירג'יניה), ואשר קורבנו האישי ומותו היו בין הגורמים למלחמת האזרחים האמריקנית.
שנים מוקדמות
ג'ון בראון נולד בטורינגטון (Torrington), קונטיקט בשנת 1800. אביו, אוואן בראון, היה קלוויניסט אדוק, אשר התנגד לעבדות מטעמי דת. הוא היה זפת, לימד את בנו את המקצוע, וחינך אותו כי עבדות היא פשע בעיני האל. בהיותו כבן שמונה, מתה אמו בזמן לידה, ואביו נשא לאחר זמן מה אשה אחרת.
ב־21 ביוני 1820 נישא בראון לדיאנת' לאסק (Lusk). ב־1826 עברו לפנסילבניה שם עסק בזיפות. דיאנת' מתה בשנת 1832 לאחר לידה, שהסתבכה. ב־14 ביוני 1833 בראון נישא למרי דיי (Day) בת השש עשרה, אשר ילדה לו שלושה עשר ילדים, במהלך חייהם המשותפים. בנוסף הם גידלו את חמשת ילדיו מדיאנת'. ב־1836 עבר בראון לאוהיו ורכש שם חלקת אדמה. כתוצאה ממשבר כלכלי שפקד את ארצות הברית בשנת 1837, הוא נאלץ להכריז על פשיטת רגל ב-1842.
התחלת התנגדותו הפעילה לעבדות
בשנת 1847, בספרינגפילד, פגש בראון בפרדריק דאגלס. דאגלס, מראשי הפעילים השחורים כנגד העבדות ומחנך דגול, כתב על בראון: "למרות שהיה ג'נטלמן לבן, היו בו מרגשות האדם השחור והיה מעוניין בהגשמת מטרתנו, כאילו נפשו נצרבה בברזל הלוהט של העבדות". בפגישה זו פרש בראון בפני דאגלס לראשונה את רצונו לפתוח במלחמה לשחרור העבדים.
ממוזער|בית החווה של ג'ון בראון בנורת' אלבה, ניו יורק
בראון עבר למדינת ניו יורק לעיירת השחורים נורת' אלבה (North Elba), בשנת 1849. הקהילה הוקמה כאשר מתנגד לעבדות בשם גריט סמית' (Smith) תרם 486 קמ"ר מרכושו בהרי אדירונדק (Adirondack) למשפחות שחורות, שהיו מעוניינות בעיבוד האדמה. רבים מהחקלאים החדשים לא היו בקיאים בעיקרי החקלאות, ובראון סייע להם בכך ולימדם חקלאות. היה זה דבר יוצא דופן באותה תקופה, שאדם לבן יתחבר עם קהילה שחורה.
ביוני 1855 עבר בראון לקנזס שם התיישבו חלק מבניו. חוק קנזס נברסקה משנת 1854 קבע, כי תושבי קנזס ונברסקה יוכלו להכריע אם ברצונם להפוך את העבדות לחוקית במדינתם. תומכי העבדות הטילו טרור על האזור, ובאיומים לאלימות הטו את הבחירות בניסיון להפוך את קנזס למדינת עבדים.
הטבח בפוטאווטומי קריק
ב־24 במאי 1856 הרג בראון חמישה מתומכי העבדות בפוטאווטומי קריק (Pottawatomie Creek) באמצעות חרב פרשים. בראון אמר לאחר מכן כי לא השתתף ברצח, אך הסכים לו. מאבקו של בראון בתומכי העבדות בקנזס הביא לתשומת לב לאומית למאבקו, והוא הפך לגיבור בעיניהם של רבים ממתנגדי העבדות. בראון בילה את השנתיים הבאות בנסיעות בניו אינגלנד, כשהוא מתרים כספים למטרתו. תומכים עשירים בבוסטון איפשרו לבראון להקים צבא פרטי קטן. בינואר 1858 רכבו בראון ואנשיו למיזורי והתקיפו שתי חוות. לאחר ששחררו אחד עשר עבדים, רכבו במשך 82 ימים על מנת להעבירם לקנדה, שבה העבדות הייתה אסורה על פי חוק.
הפשיטה על הרפר'ס פֵרִי
שמאל|ממוזער|150px|ג'ון בראון בשנת 1859
ב-16 באוקטובר 1859 הוביל בראון 18 אנשים בפשיטה על נשקייה צבאית פדרלית בהרפרס פרי (וירג'יניה המערבית). בכוונתו הייתה להשתמש בנשק על מנת לחמש צבא של אלף מאה עבדים מקומיים, ולהוביל אותם דרומה וכדי לפתוח במהפכה כללית. 18 הפושטים כללו: עבד נמלט, סטודנט במכללה, וכמה שחורים משוחררים, כמו גם שלושה מבניו.
בתחילה הצליחה הפשיטה. קווי הטלגרף נחתכו, והנשקייה נתפשה בקלות יחסית, שכן היה מוצב עליה רק שומר אחד. הם אספו בני ערובה. אלא שאז הגיעה לעיירה רכבת, וכשבראון סימן לה לעצור, פתחו אנשי הביטחון שעליה באש. הממונה על המזוודות ברכבת, הווארד שפארד, הפך לקורבן הראשון במלחמתו של בראון, כשנהרג בחילופי האש. באופן אירוני היה שפארד עבד שחור משוחרר. הרכבת חלפה דרך העיירה והמשיכה, וכך נודע לממשל הפדרלי על הפשיטה.
בינתיים, חוואים, אנשי מיליציה וחנוונים מקומיים, אשר התמקמו על הגבעות שמסביב, לא איפשרו לבראון ואנשיו לצאת ממתחם הנשקייה. בשעת הצהריים השתלטו אנשי המיליציה על הגשר, וחסמו את נתיב ההימלטות של בראון. הפושטים, שנותרו במתחם הנשקייה הסתתרו בבניין סמוך, אשר עד מהרה כותר בידי אנשי צבא, שהונהגו על ידי לוטננט קולונל רוברט לי ועל ידי לוטננט ג'ב סטיוארט (Stuart), לימים שניים ממנהיגי צבא הקונפדרציה. סטיוארט ניגש אל בראון ואנשיו עם דגל לבן, ומסר להם שאם ייכנעו, יחוסו על חייהם. בראון סירב, והמארינס הסתערו על הבניין. שנים עשר מהפושטים, ואחד מאנשי המארינס, נהרגו, ובראון נתפס בעודו חי.
ב-2 בנובמבר לאחר משפט שארך שבוע, קבע חבר מושבעים לאחר התייעצות של 45 דקות, כי בראון אשם ברצח, בגידה והסתה למרידת עבדים. בראון סירב לניסיון של אחד מידידיו להבריחו (הידיד כבר היה בתוך חומות הכלא) והעדיף למות כקדוש מעונה (דבריו האחרונים שנאמרו בבית המשפט - "כפי שאני מניח, בית המשפט הזה מכיר בתוקפו של חוק האלוהים המורה לי כי 'כל אשר תרצו שיעשו לכם בני האדם עשו להם גם אתם'.")
בראון נתלה ב-2 בדצמבר 1859. ביום מותו כתב בראון על פתק שנמצא בכלא: "אני, ג'ון בראון, סמוך ובטוח עתה לגמרי, כי הפשעים של ארץ זו לעולם לא יכופרו אלא בדם. עתה אני יודע שהשליתי את עצמי כשהאמנתי שניתן לעשות זאת בלי שפיכות דמים רבה."
באירוע זה נכח ג'ון וילקס בות', מי שעתיד לרצוח את אברהם לינקולן. לאחר מלחמת האזרחים כתב פרדריק דאגלס: "האם ג'ון בראון נכשל? בראון החל במלחמה, שסיימה את העבדות באמריקה, והפך את המדינה לרפובליקה של אנשים חופשיים. קנאותו למטרה של הגזע שלי, הייתה גדולה יותר משלי. אני יכולתי לחיות למען העבדים. הוא מת למענם".
ג'ון בראון נקבר בחוות ג'ון בראון בצפון אלבה, ניו יורק.
תוצאות מותו של בראון
הפשיטה על הרפר'ס פֵרִי נחשבת לאחד מהאירועים, שהובילו את ארצות הברית אל מסלול מלחמת האזרחים. בעלי העבדים, שחששו מפשיטות דומות, התחמשו והקימו מיליציות, שהפכו לשלד ממנו הוקם צבא הדרום. הצפון קיבל את הקדוש המעונה, ואת האתוס, שהיה דרוש כדי להצעיד את האנשים אל הקרב.
השיר "גוויתו של ג'ון בראון"
בשנת 1862 התפרסם השיר, שהפך לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם מלחמת האזרחים, ולצלילו צעדו חיילי צבא האיחוד ממדינות הצפון בדרכם אל הקרב. מילות השיר הן כי 'גוויתו של בראון מרקיבה בקברו, אך רוחו ממשיכה לצעוד'. לאחר מכן עברו מילות השיר עיבוד נוסף, והפכו ל"מזמור הקרב על הרפובליקה", שלצליליו צועדים חיילי צבא ארצות הברית עד היום.
בקולנוע ובטלוויזיה
השחקן ריימונד מאסי גילם את דמותו של ג'ון בראון בסרטים "שביל סנטה פה" (1940) ו"שבעה גברים זועמים" (1955). אית'ן הוק גילם אותו במיני-סדרה "ציפור אלוהים שבשמים", המבוססת על ספרו של ג'יימס מקברייד.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מלחמת האזרחים האמריקנית: אישים
קטגוריה:ארצות הברית: עבדות
קטגוריה:אישים שהוצאו להורג בארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:פעילים בתנועה לביטול העבדות
קטגוריה:מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1800
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1859 | 2024-08-01T05:01:24 |
ל"ט אבות מלאכה | ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה (גם אֲבוֹת מְלָאכוֹת) הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. התורה אוסרת עשיית 'כל מלאכה'. חלק מהמלאכות האסורות מפורטות במקרא. רשימה מלאה של אבות המלאכות מפורטת במשנה במסכת שבת.
חז"ל למדו מסמיכות מלאכת המשכן לציווי השבת בתורה, שכל אותן מלאכות ששימשו לבניית המשכן יש להם חשיבות של מלאכה, ועשייתן בשבת אסורה. חז"ל חילקו בין המלאכות עצמן שנעשו במשכן, לבין מלאכות שדומות להן שנחשבות לתולדות המלאכות.
עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.
מקור
התורה אסרה עשיית 'מלאכה' בשבת, כמו שנאמר בתורה "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", וכן "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה...". אמנם לא התפרש בתורה מה נכלל ב'מלאכה', ומציינת רק חלק מן המלאכות האסורות ומותרות בשבת.
המלאכות האסורות
המלאכות האסורות המפורשות בתורה הם הבערת אש, חרישה וקצירה, והוצאה מרשות לרשות (ברמז), קישוש עצים ויציאה מחוץ לתחום היישוב.
כמו כן, ניתן להבין מפרשת המן, שיש לבשל ולאפות לפני שבת, ולא ביום השביעי, שבו יש לשבות ממלאכה. גם מאיסור המלאכה ביום טוב, ניתן ללמוד שבשבת, בניגוד ליום טוב, אסורות מלאכות מסוימות הדרושות להכנת ולבישול מאכלים. בספרי הנביאים מצוינים מספר דברים נוספים האסורים בשבת, בהן, נשיאת משא, גם על גב חמור, קניית מרכולות מן הגויים והכנת יין, והקביעה כי שבת נועדה 'לעונג'. ספר אדם וחוה, אחד מן הספרים החיצונים, מציין כי בשבת אין להתאבל, ויש להימנע ככל שניתן מצער ועוגמת נפש.
ל"ט מלאכות
במשנה במסכת שבת, נזכרות ל"ט המלאכות האסורות בשבת. מקור זהותם המלאכות, מבוסס על כך שפרשת מלאכת הקמת המשכן סמוכה לפרשת בה מוזכר איסור מלאכה בשבת ועל פי אחד מהמידות שהתורה נדרשת בהן "דבר הלמד מעניינו", למדו שהמלאכות הנחוצות להקמת המשכן, אסורות בשבת.
מלבד שלושים ותשע אבות המלאכות אלו, קבעו חכמי המשנה כי מלאכה שדומה לאחד ממלאכות אלו הרי היא אסורה ונחשבת 'תולדה' של מלאכת ה'אב'. תולדה ומלאכת אב נחשבות אסורות באותה המידה.
למעשה על פי חז"ל איו חיוב להימנע מעמל ומיגיעה בשבת, ולפי ההלכה מלאכה האסורה בשבת היא זו העונה להגדרה של "מלאכת מחשבת", כלומר "מלאכת אומן" דוגמת המלאכה שנדרשה לבניין המשכן. רמז להגדרה זו מצאו חז"ל בכך, שמצוות שמירת שבת נכתבה בתורה בסמוך לציווי על הקמת המשכן:
וכן מיד לאחר הציווי על מלאכת המשכן.
חז"ל עמדו על חוסר הפרופורציה שבין המקרא לתלמוד בנושא זה, ואמרו על הלכות שבת שהם "כהררים התלוין בשערה – שהן מקרא מועט והלכות מרובות".
חז"ל מצאו 39 פעולות שנדרשו לבניין המשכן במדבר וקבעו שכל אחת מהן, וכל פעולה הנגזרת מהן, תיחשב כמלאכה האסורה בשבת. המספר 39 נדרש במספר דרכים:
לדעת רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן (): 39 אבות מלאכה הם כנגד 39 [פסוקי הביטוי] "מלאכה שכתוב בתורה". למעשה, ב-39 פסוקים שבחומש מופיע הביטוי – בן חמש האותיות – "מלאכה", בין אם בצורת הבסיס – מלאכה, ובין אם בצורת הנסמך – מלאכת.
לדעת רבי חנינא בר חמא (): 39 אבות מלאכה הם כנגד 39 "עבודות המשכן". למעשה, 39 פעמים בתורה מופיע – לגבי עבודת המשכן והקרבנות – הביטוי "עבודה" (כולל האפשרות לקידומת כגון במילה "העבודה" וכדומה), בין אם בצורת הבסיס – עבודה, ובין אם בצורת הנסמך – עבודת.
כנגד המילים "אלה הדברים" המופיעות בפרשיה המצווה על איסור המלאכה:
אל"ה = 36 בגימטריא ועוד 3 מפני שהיה אפשר לכתוב את המילה "דברים" ב-3 דרכים יותר קצרות.
אל"ה =39 בגימטריה (על יסוד חילוף ה/ח):
הסבר נוסף הוא שהמספר ל"ט ניתן לקוראו בתור מילה – לט, שפירושה קללה. עומקם של הדברים הוא שכל המלאכות שאדם חייב לעשותן בימי החול נובעות מחטאו של אדם הראשון ומהקללה שנענש בה "בזעת אפיך תאכל לחם", אבל לפני החטא, במצב האידיאלי, היה כל העולם מוכן ומזומן לאדם, וכל חפצו היה מונח לפניו אף בלי שיצטרך לעמול. שבת היא מעין עולם הבא ולכן נאסרו המלאכות שנובעות מהקללה. עניין נוסף המקשר בין ל"ט המלאכות להעולם הבא הוא ה'טל המחייה' (ט"ל) הנזכר במקרא, שלפי דברי חז"ל עתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.
על פי דעת רבי יהודה, מספר אבות המלאכה הוא למעשה 41, מאחר שהוא מוסיף לרשימת האבות את שובט (יישור חוטי ה"שתי" בנול) ומדקדק (הרפיית חוטי ה"ערב"). חכמים, החולקים עליו, כוללים את האבות הללו בתור תולדות של המיסך ואריגה, או פוטרים בהן לגמרי.
המסכת העיקרית במשנה ובתלמודים בה נידונים ל"ט אבות מלאכה, היא מסכת שבת.
תולדות מלאכה
39 המלאכות החשובות שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הנגזרות מהן, אשר נקראות "תולדות".
אין הבדל מבחינת חומרת האיסור בין אב לתולדה. וגם על איסור "תולדה" יש חיוב מיתה (במזיד, לאחר התראה, בזמן שבית המקדש קיים והיו סנהדרין סמוכים איש מפי איש ממשה רבנו יושבים בבית המקדש) כמו שיש על אב, וכל ההבדל מתמצה בדינים פרטיים בדיני התראה.
המשמעות המעשית של הגדרת מלאכה כאב או כתולדה מתבטאת בשני מישורים, הן במלאכה בשוגג והן במזיד:
קרבן חטאת: באשר לעושה מלאכה בשוגג שהיה חייב להביא קרבן חטאת (בזמן שבית המקדש היה קיים), אם עשה שתי מלאכות המשתייכות לשני אבות מלאכה שונים (כגון כותב ואופה) – חייב להביא שני קרבנות חטאת, ואילו אם עשה אב מלאכה אחד ותולדה שלו (כגון זורע ומשקה) או שתי תולדות של אב מלאכה אחד – אינו חייב להביא אלא קרבן חטאת אחד.
התראה: חיוב מיתה על עבירה שעונשה מיתה מותנה בכך שהעדים התרו בעובר העבירה בטרם ביצע את המעשה, שמעשהו כרוך בעונש מיתה. תנאי בהתראה זו הוא שיתרו מכוח הסיבה האמיתית שמחייבת מיתה על מעשהו, ולכן במלאכות שבת יש להתרות בשם המלאכה אותה מתעתד לעבור. אם התרו על תולדה בשם אב מלאכה אחר, אין ההתראה כראוי ואין העבריין חייב מיתה. בעלי התוספות דנו אף על מקרה שהתרו בשם התולדה האמיתי, אך לא הזכירו את שם אב המלאכה, אם יש לפטור את העבריין ממיתה כמי שלא התרו בו מסיבת חיובו המדויקת.
פירוט אבות המלאכה
המשנה במסכת שבת מונה בפירוש את "ארבעים חסר אחת" אבות המלאכה:
+ ל"ט אבות מלאכה מספר מלאכה אב המלאכה הגדרה והסבר המלאכה שיעור החיוב תולדותיה 1 זורע זריעה, נטיעה וכל פעולה אחרת המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך זרע אחד השקיה, שריית זרעים במים 2 חורש פעולות המשביחות את הקרקע לצורך הזריעה כל שהוא זיבול, סיקול אבנים 3 קוצר ניתוק דבר שגדל מהקרקע משורש חיותו לאדם – גרוגרת, לבהמה – כמלא פי גדי, להסקה – כדי לבשל ביצת תרנגולת רדייה, חיתוך איבר מבעל חיים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת 4 מעמר קיבוץ פירות קרקע ממקום גידולם לאדם – גרוגרת, לבהמה – כמלא פי גדי, להסקה – כדי לבשל ביצת תרנגולת קיבוץ תאנים לעיגול דבילה 5 דש פירוק גידול קרקע מפסולתו המחוברת לו גרוגרת סחיטת פירות, פירוק קטניות מהשרביטים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת 6 זורה זריית חומר ופיזורו (ירושלמי) / ברירה (בבלי), באמצעות הרוח גרוגרת הפרדת המוץ מהתבואה בנשיפת הפה 7 בורר ברירת והפרדת אוכל ופסולת המעורבים זה בזה גרוגרת חיבוץ 8 טוחן טחינת גוף עבה שגדל בקרקע לחלקים דקים גרוגרת פירור גוש עפר לחול 9 מרקד מלאכת ברירה על ידי כלי גרוגרת סינון משקאות, ברירת אוכל מאוכל (באמצעות כלי) 10 לש חיבור שני חומרים (לרוב אבקה ונוזל) לעיסה אחת גרוגרת בלילת דברים שאינם אוכל (חול עם מים) 11 אופה (מבשל) הכנת מזון חי לאכילה על ידי חימום בחום האש גרוגרת התכת מתכות, המסת שעווה 12 גוזז ניתוק דבר מגוף של בעל חיים, כמו גזיזת צמר ברוחב שתי אצבעות ניתוק דבר המחובר לגוף האדם: שערות, ציפורניים, עור יבש ועוד 13 מלבן ניקוי וליבון צמר או פשתן כתם כלשהו כיבוס בגדים אפילו רק שרייה, שפשוף, סחיטה, או ליבון בתנור 14 מנפץ ניפוץ צמר והכנת חומר הגלם שאפשר לטוות חוט באורך ארבעה טפחים להכות על גידים של בהמה לעשות מהם חוטים 15 צובע צביעת בגד או כל דבר אחר בצבע המתקיים צביעת חלק חשוב צביעה בעלמא 16 טווה טווית צמר חוט באורך ארבעה טפחים 17 מיסך סידור חוטי האריגה (השתי) מתיחת חוטי שתי ברוחב שתי אצבעות הכאה על החוטים כדי ליישרם שיתאימו למלאכה האריגה 18 עושה שני בתי נירין עשיית בתי נירין (עבור נול אריגה) עשיית שתי בתי נירין (עשיית הטבעות בהן מושחלים החוטים, או השחלת החוטים לדיעה אחרת) העושה נפה, או כברה, או סל, או סבכה, או שסרג מיטה בחבלים 19 אורג אריגת שני חוטים זה בזה רוחב שתי אצבעות ליפוף חוט סורר בבגד 20 פוצע הוצאת חוטים מהבגד כדי לתקנו שני חוטים 21 קושר קשירת שני חוטים זה לזה בקשר קבוע קשר אחד 22 מתיר התרת שני חוטים קשורים שני חוטים המפריד חבל מפותל 23 תופר תפירת שתי תפירות בבגד שתי תפירות וקשירת ראש החוט או שלוש בלי קשירה (העיקר שיהיה תפירה מתקיימת) הדבקה 24 קורע פרימת שתי תפירות לצורך תפירה מחודשת פרימת תפירה המתקיימת הפרדת בדים ודפים דבוקים 25 צד צידת בעל חיים שרגילים לצוד אותם לצורך בשרם או עורם או הנאה אחרת חיה אחת 26 שוחט שחיטת בעל חיים נטילת נשמה חנק לדוגמה: הוצאת דג מהמים 27 מפשיט הפשטת עור מבעל חיים עור שניתן לעשות ממנו קמיע הפרדת חלקי העור עצמם [קלף מדוכסוסטוס] 28 מעבד המלחת ועיבוד עור בהמה כדי לעשות קמע הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה, או המרככו בידו ומושכו ומשווה אותו כדרך שהרצעניין עושין 29 ממחק יישור העור והסרת שער כדי לעשות קמע מירוח והחלקה של כל דבר (מירוח סבון וכדומה) 30 משרטט שירטוט על העור לצורך חיתוך כדי לעשות קמע מריטת נוצות, מריחת שעווה, צחצוח כלים 31 מחתך חיתוך עור בהמה כדי לעשות קמע קוטם דבר בידו, מחתך דבר מה בכלי 32 כותב כתיבת שם בעל שתי אותיות שתי אותיות 33 מוחק מחיקה לצורך כתיבת שתי אותיות מקום שבו ניתן לכתוב שתי אותיות מחיקת ציור, כתיבה בדיו על דיו בצבע אחר 34 בונה בניית בניין כל שהוא קליעת צמה, בניית אוהל קבע, גיבון (הכנת גבינה) 35 סותר סתירת בניין קיים על מנת לבנותו מחדש כל שהוא פירוק אוהל קבוע, פירוק חלון מציריו, פירוק כלי 36 מכבה כיבוי אש כל שהוא סילוק חומרי בעירה, צינון מתכת שניתכה במים 37 מבעיר הדלקת אש כל שהוא הוספת חומרי בעירה, חיתוי גחלים, ליבון מתכות באש 38 מכה בפטיש סיום מלאכה כל שהוא להוציא חוטי תפירה מבגד, לתקן כלי מקולקל, לעשות צורה בכלי כדי לנאותו 39 הוצאה מרשות לרשות הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים שיעור חשוב לגבי החפץ היוצא (כגרוגרת למאכלי אדם, כמלוא פי הבהמה למאכלי בהמה, וכו') העברת ד' אמות ברשות הרבים, והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, זריקה או הושטה של חפץ
חלוקת אבות המלאכות לקבוצות
חלוקה לפי עבודות המשכן
את 39 אבות המלאכות, כפי שהן מופיעות במשנה, מקובל לחלק לפי הקבוצות הבאות, על פי סדר עשייתן במלאכת המשכן:
סוג המלאכות פירוט מלאכות שבת 11 מלאכות שנעשו בהכנת הרכיבים לצורך צביעת יריעות המשכן 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה (מבשל). 13 מלאכות שנעשו בהכנת היריעות 1. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. 3. וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. 7 מלאכות שנעשו לצורך הכנת כיסויי עורות האילים המאודמים ועורות התחשים 1. הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ. 8 מלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן 1. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 2. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 3. הַבּוֹנֶה. 4. וְהַסּוֹתֵר. 5. הַמְּכַבֶּה. 6. וְהַמַּבְעִיר. 7. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 8. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.
חלוקה לפי צרכים
חלוקה נוספת היא לפי הצרכים הבסיסיים של האדם – לחם, בגד, ספר ובית:
סוג המלאכות פירוט מלאכות שבת 11 מלאכות הנעשות לצורך אפיית לחם 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ. 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה. 13 מלאכות הנעשות לצורך הכנת בגד 1. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. 3. וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. 9 מלאכות שנעשו לצורך כתיבה על קלף 1. הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ. 8. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 9. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 6 מלאכות שנעשו לצורך בניין בית 1. הַבּוֹנֶה. 2. וְהַסּוֹתֵר. 3. הַמְּכַבֶּה. 4. וְהַמַּבְעִיר. 5. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 6. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
מסכת שבת, במשנה, בתלמוד בבלי, ובתלמוד ירושלמי
הרב ד"ר יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת – השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, ירושלים תשנ"ט (1999)
הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, בהוצאת בית מדרש הלכה מוריה
הרב יחיאל מנחם מנדל קלמנסון, מי טל, על ל"ט אבות מלאכה, י"ב כרכים, בהוצאת מכון ירושלים
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה שבת, מכון הספרים הר ברכה
קישורים חיצוניים
, באתר ויקיטקסט
"מה היא מלאכה", באתר הניווט בתנ"ך
כללי המלאכות, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
*
קטגוריה:פרשת ויקהל
קטגוריה:הלכות שבת | 2024-09-16T20:46:05 |
עוסק פטור | בישראל, עוסק פטור הוא עוסק הפטור מגביית מס ערך מוסף (מע"מ) בגין עסקאותיו ואינו רשאי לקזז מע"מ בגין תשומותיו. רשות המיסים בישראל קובעת מיהו עוסק פטור, בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק.
עוסק פטור מוגדר בחוק מס ערך מוסף כעוסק שמחזור עסקאותיו בשנה אינו עולה על סכום הקבוע בחוק, אשר מתעדכן מדי שנה על פי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן.
הגדרתו של מושג זה נועדה להקל על אנשים לפעול כעצמאים תוך הגמשת חלק מהביורוקרטיה הכרוכה בכך וצמצום מספר העוסקים המורשים במדינה.
בתיקון 23 לחוק מס ערך מוסף (1/7/2002), בוטלה החלוקה של "עוסק זעיר" ו"עוסק זעיר פטור" וכיום מחליפה אותן הגדרת "עוסק פטור".
רישום כ"עוסק פטור" מתאים בעיקר לעצמאים, לשכירים שרוצים לעסוק בעבודה צדדית כעצמאים, לסטודנטים שנותנים שיעורים פרטיים וכיוצא בזה.
מחזור פטור
עוסק פטור הוא עוסק שמחזור עסקאותיו השנתי אינו עולה על סכום:
שנה מחזור 2005 64,002 ש"ח 2006 65,721 ש"ח 2007 65,721 ש"ח 2008 67,555 ש"ח 2009 70,605 ש"ח 2010 73,300 ש"ח 2011 74,972 ש"ח 2012 76,884 ש"ח 2013 77,993 ש"ח 2014 79,482 ש"ח 2015 100,000 ש"ח 2016 99,006 ש"ח 2017 98,707 ש"ח 2018 99,003 ש"ח 2019 100,187 ש"ח 2020 100,491 ש"ח 2021 99,893 ש"ח 2022 102,292 ש"ח 2023 107,692 ש"ח
מאפייני העוסק הפטור
עסקאותיו של עוסק פטור פטורות ממע"מ (למעט עסקאות מקרקעין). משמעות הפטור ממע"מ היא שהעוסק הפטור אינו חייב בתשלום מע"מ על עסקאותיו ואין הוא מחייב את לקוחותיו במע"מ, במקביל וכפועל יוצא, אין הוא רשאי לקזז ולדרוש את מס התשומות ששולם על ידיו.
"עוסק פטור" הוא מעמד לעניין מע"מ בלבד. התנהלותו של העוסק הפטור מול רשויות המס האחרות אינה שונה מכל עסק או פעילות אחרת, אולם מאחר שחלק מהחובות של ניהול חשבונות ודיווחים לרשויות נגזרים מהיקף הפעילות של העסק, העוסק הפטור שמעצם הגדרתו פועל בהיקפים קטנים, יהיה חייב בדיווחים וניהול חשבונות המאופיינים לעסקים קטנים.
העוסק הפטור מדווח אחת לשנה על מחזור עסקאותיו לרשויות מע"מ. כאשר מחזור העסקאות של העוסק הפטור עולה על סכום התקרה הקבוע, יהפוך לעוסק מורשה החייב בדיווח חודשי, או ישלם מע"מ על סכום העסקאות שמעל התקרה, אם המחזור החורג הוא חד-פעמי.
העוסק הפטור אינו גובה מע"מ מלקוחותיו ולכן אין הוא רשאי להוציא חשבוניות מס בגין עסקאותיו, ויכול להוציא חשבונות עסקה או קבלות בלבד.
חריגים
יחד עם האמור לעיל, יש לדעת, כי קיימים בעלי עיסוקים ומקצועות החייבים להירשם כעוסקים מורשים, וזאת ללא כל קשר לגובה מחזור העסקאות השנתי שלהם. אלו נמנים בתקנות מס ערך מוסף (רישום), סעיף 13. בעלי מקצועות ועיסוקים כגון:
אדריכלים, מהנדסים, טכנאים, עורכי דין, רואי חשבון, טוענים רבניים, מנהלי חשבונות וכו'.
רופאים, רופאי שיניים, פסיכולוגים, וטרינרים ופיזיותרפיסטים.
בעלי בית ספר לנהיגה.
סוחרי מקרקעין או מתווכים.
סוחרי רכב.
חברה בע"מ.
בעלי בתי ספר וגנים.
ניהול ספרים
רישום
בטרם תחילת הפעילות יש להירשם כעוסק פטור ברשויות המס. תהליך הרישום כולל את הצעדים הבאים:
פתיחת תיק במוסד לביטוח לאומי.
פתיחת תיק עוסק פטור במע"מ וקבלת מספר עוסק פטור שהוא מספר תעודת הזהות.
פתיחת תיק עצמאי ברשות המיסים בישראל, וכאשר יש כוונה להעסיק עובדים - גם פתיחת תיק ניכויים ברשות המיסים.
נוסף על הליך הרישום ובמעמדו, רצוי גם להצטייד באישורים הבאים:
אישור ניכוי מס במקור ממס הכנסה הקובע את האחוז של ניכוי מס במקור התקף לעוסק הפטור (אפשרי גם 0%). גופים ציבוריים, עמותות ועסקים גדולים מחויבים לנכות מס במקור מכל תשלום אשר משולם לספקים. ללא אישור זה, גופים אילו מנכים באופן אוטומטי 30% מסכום התשלום כניכוי מס.
אישור על ניהול חשבונות. אישור זה נדרש על-פי חוק עסקאות גופים ציבוריים, תשל"ח-1976, בעסקאות עם גופים מסוימים, כגון המדינה וחברות ציבוריות. ללא אישור זה, גופים המנויים בחוק לא יתקשרו עם העוסק הפטור.
מי שיכול לספק אישורים כאלה הוא למשל יועץ מס.
ניהול חשבונות שוטף
על פעילותו השוטפת הוא מחויב לנהל ספרי הנהלת חשבונות ולדווח לרשויות בדרכים הבאות:
על העוסק הפטור להוציא קבלות ולשם כך עליו להצטייד בפנקס קבלות מודפס או להפיק באופן דיגיטלי.
ניהול ספר תשלומים תקבולים במהלך השנה ורישום ההכנסות וההוצאות במהלך הפעילות השוטף (הכנסות חודשיות למול הוצאות) שהוא דיגיטלי או מודפס.
חובת דיווח ותשלום מקדמה דו-חודשית למס הכנסה של אחוז מסוים מההכנסות בחודשיים שעברו (גם אם לא היו הכנסות באותן חודשיים, יש לדווח על הכנסה אפס). יש למלא את פנקס המקדמות (אותו מקבלים בתחילת השנה ממס הכנסה) אחת לחודשיים על פי ההכנסות. להפחית את הניכויים שהיו באותם החודשים ולשלם לפי האחוז שנקבע על ידי מס הכנסה, עד ל־15 בחודש.
חובת דיווח ותשלום לביטוח הלאומי באמצעות מקדמה דו-חודשית קבועה, שנקבעת בשיערוך בזמן פתיחת התיק. (בביטוח הלאומי קיימות שתי מדרגות מס בלבד).
הגדרת "עצמאי" במוסד לביטוח לאומי אינה חופפת להגדרת "עוסק פטור" במע"מ וישנם מצבים בהם עוסקים פטורים אינם נחשבים כעצמאים מבחינת המוסד לביטוח לאומי ואינם חייבים בדיווח דו חודשי על הכנסתם לביטוח הלאומי.
תשלומים לרשויות המס מתקבלים באתרי האינטרנט של רשויות המדינה, בסניפי דואר ישראל ובבנקים מסחריים.
ניהול הספרים (ספר תקבולים ותשלומים וחשבוניות/קבלות) ניתן לערוך באופן ממוחשב או ידני (ככלל עריכה ממוחשבת חוסכת זמן והוצאות).
דיווחים שנתיים
בסוף כל שנת מס, על העוסק הפטור לדווח את הדיווחים הבאים:
למע"מ:
דיווח חד-פעמי למע"מ על גובה מחזור העסקאות השנתי. יש למלא את גובה ההכנסה השנתי באישור שנשלח בדואר על ידי מע"מ או באתר האינטרנט של רשות המיסים. הדיווח חייב להתבצע עד 31 בינואר של השנה העוקבת. במקרה שגובה העסקאות חורג מהתקרה, העוסק יהפוך בשנה שלאחר מכן לעוסק מורשה על כל המשתמע מכך, או ישלם מע"מ על סכום העסקאות שמעל התקרה אם המחזור החורג הוא חד-פעמי. את הדיווח למע"מ יש לבצע עד לסוף ינואר.
למס הכנסה:
מילוי דוח שנתי של הכנסות והוצאות למס הכנסה. יש למלא את הטופס המיוחד לדיווח עם כל הנספחים הנדרשים. אם העוסק הפטור מועסק גם כשכיר, יש לכלול את האישורים על תשלומי השכר (טופסי 106). אם לעוסק הפטור יש בן או בת זוג, יש לכלול גם את הכנסות בן הזוג בדיווח למס הכנסה. דיווח זה יש לדווח עד סוף מאי.
פעם בחמש שנים יש לדווח על כל הרכוש שנצבר, על פי דרישת מס הכנסה (הצהרת הון).
התנהלות כללית
מעבר לניהול ספרי החשבונות, העוסק הפטור חייב בשמירתם של המסמכים הנוגעים לפעילות העסק, קבלות, הוצאות, אישורי ניכוי מס, טופסי 106 אם העוסק הפטור עובד גם כשכיר, אישורי תרומות, אישורים על הפקדות לקופות גמל וקרנות השתלמות.
העוסק הפטור (ככל בעל עסק הרשום כעצמאי במס הכנסה), מחויב בשמירת ספרי הנהלת חשבונות והמסמכים הנוגעים לפעילות העסק לתקופה של שבע שנים.
מומלץ שלא לאחר בהגשת הדיווחים כדי שלא לשלם קנסות מיותרים.
עוסק פטור יכול לנהל את היבטי הדיווח הקשורים לרשויות המס בעצמו, לקבל ייעוץ והדרכה לגבי מילוי הדוח השנתי בלשכות של משרדי מס הכנסה ולהיעזר בחוברות ההדרכה המוצאות על ידי רשות המיסים מדי שנה. לעיתים כדאי ורצוי להיוועץ ביועץ מס או ברואה חשבון במילוי הדיווח השנתי וההתנהלות הכללית. השימוש ביועץ מס כאיש מקצוע המתווך בין העוסק לבין שלטונות המס, יכול לייעל את ההתנהלות מול רשויות המס ומאפשר למצות את מלוא זכויות הנישום.
ראו גם
חברה בע"מ
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מס ערך מוסף | 2023-09-06T16:32:33 |
הצבא האירי הרפובליקני | שמאל|ממוזער|250px|יחידת תגובה מהירה במלחמת העצמאות האירית
הצבא האירי הרפובליקני (באירית: Óglaigh na hÉireann; באנגלית: Irish Republican Army), ה־IRA (נודע גם בכינוי המחתרת האירית), הוא שם המאגד בתוכו מספר ארגונים לאומנים ששאיפתם הייתה לאחד את חלקי אירלנד תחת שלטון אירי עצמאי. ארגוני ה־IRA פעלו בתחילה לעצמאות אירית ומשזו הושגה התנגדו לשלטון הבריטי בצפון אירלנד, ופעלו נגדו באמצעים פוליטיים אך גם באמצעים אלימים כגון לוחמת גרילה ופעולות טרור כנגד אזרחים ומוסדות בריטיים. הצבא האירי הרפובליקני נתקל בשסע אידאולוגי פעמיים, ב־1922 כתוצאה מהאמנה האנגלו-אירית וב־1969, כתוצאה מעימות בין שתי תת-מחתרות.
במהלך יולי 2005 ה־IRA יצא בהודעה פומבית כי המלחמה הסתיימה וכי על כל הפלגים להניח את נשקם ולהרוס את מצבורי הנשק שברשותם. מספר ההרוגים בתקופת "הצרות" (1969–1998) על ידי ארגונים רפובליקניים חמושים, בראשם פלג של ה־IRA שכונה Provisional IRA מוערך בלמעלה מ־2000.
היסטוריה של הארגון
ה־IRA המקורי נוסד ב־1919 בידי מייקל קולינס. בין סוף שנות ה־70 לסוף שנות ה־90 היה PIRA הארגון המרכזי, ושימש כזרוע הצבאית של מפלגת השין פיין. כיום טוענים שני ארגונים מרכזיים להיותם ה־IRA האמיתי – RIRA, משמע Real IRA ("האמיתי"), ו־CIRA, כלומר Continuity IRA ("ההמשך").
מהמאה ה־18 עד למלחמת העולם הראשונה
שורשיו של ה־IRA מצויים במסורת ארוכה של מרידות מצידם של האירים בתגובה לכיבוש הבריטי. מעשי האלימות פרצו בדרך כלל לאחר תקופה של משא ומתן שלוותה באכזבה אירית מהתגובה האנגלית.
אחד הארגונים הראשונים שפעל נגד הבריטים, היה "האירים המאוחדים" (United Irishmen) שהוקם בשנת 1798. הארגון הושפע מהמהפכה הצרפתית ומהמהפכה האמריקאית. בתחילה פעל הארגון בדרך לא אלימה, אך לאחר אכזבת התנועה הלאומית מהבריטים לאחר האיחוד עם האי הבריטי, עברו לדרך של מאבק אלים. ב־1803 כבשו המורדים את מצודת דבלין ורצחו את נשיא בית המשפט העליון של אירלנד. התנועה הלאומית האירית המשיכה להתחזק ב־45 השנים הבאות, עד מותו של מנהיגה, דניאל או'קונל. המשבר שהגיע בעקבות "רעב תפוחי האדמה" אשר סימל את דעיכת כוחה של התנועה. בין השנים 1845 ל־1852 גוועו ברעב כמיליון אירים, ומיליון נוספים היגרו מחוץ לאירלנד. ההתקוממות, אם נותרה, הייתה ספורדית בלבד.
בשנות ה־50 של המאה ה-19 ניסתה ה"אחווה הפניאנית" ליצור תנועה עולמית של אירים על פי המודל היעקוביני, אך לא הצליחה ליצור אחיזה של ממש באירלנד עצמה. הזרוע הפוליטית של הקוראים לעצמאותה של אירלנד הוקמה בשנת 1905 בדמות המפלגה בשם שין פיין בראשות ארתור גריפית'.
"המתנדבים האיריים" ומרידת חג הפסחא
בשנת 1914 התקבל "חוק שלטון הבית" על ידי הפרלמנט הבריטי. כמה חודשים לפני כן התארגנה מיליציה שנקראה "המתנדבים האיריים" (באירית: "Oglaigh na hEireann") שמטרתם "שמירה והגנה על הזכויות והחירויות שנועדו לאנשיה של אירלנד". מיליציה זו הוקמה בתגובה להקמת מיליציה פרוטסטנטית דומה בצפון, אשר איימה לפעול בכוח כנגד חוק שלטון הבית. איום זה הוסר לאחר שמימוש החוק הוקפא עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם הראשונה פיצלה את הארגון, כאשר פלג אחד ממנו לחם לצד הבריטים ואילו פלג אחר המשיך לתכנן מתקפה אנטי בריטית בזמן המלחמה. חברי הארגון הקתולי הקיצוני IRB (האחווה האירית הרפובליקנית), ביניהם: פטריק פירס, ג'וזף פלנקט, איימון דה ואלירה, ומייקל קולינס, השתלטו על המתנדבים האירים והשתמשו בארגון להשגת מטרותיהם. ב־24 באפריל 1916 התבצרו למעלה מאלף לוחמי הארגון, בנוסף לאנשי "צבא האזרחים האירי", (ארגון סוציאליסטי מהפכני) בבניינים אסטרטגיים ברחבי דבלין. הם הכריזו על הקמת רפובליקה אירית חופשית. התקוממות זו, שכונתה מרידת חג הפסחא, דוכאה לאחר 7 ימים על ידי הצבא הבריטי. רוב מנהיגי המורדים הוצאו להורג, וביניהם פירס ופלנקט. דה ואלירה נידון למוות, אך חייו ניצלו בזכות היותו אזרח אמריקני.
ב־21 בפברואר 1919 הכריזו אנשי השין פיין על הקמת רפובליקה אירית עצמאית בדרום האי, שם היה בסיס כוחה של התנועה. מול הכוח הבריטי שנשלח לדכא את ההתקוממות התייצב ארגון "המתנדבים האיריים", שהחל לכנות את עצמו "הצבא האירי הרפובליקני" או IRA.
מלחמת העצמאות האירית ומלחמת האזרחים
לאחר זמן מה התברר לבריטים כי לא היה די בכוחות המשטרה הסדירים שנשלחו לאירלנד. ה־RUC (Royal Ulster Constabulary), כפי שנקראו, נאלצו להתבצר במרכזי הערים. לעומתם, כוחות הגרילה הרפובליקנים, בראשות מייקל קולינס, נמצאו ביתרון בולט מבחינת כוח אדם ואזורי שליטה. לחימת הגרילה המוצלחת שנוהלה על ידי ה־IRA הייתה מאוחר יותר מקור להשראה לתנועות אנטי-קולוניאליות אחרות, בהן הלח"י (ראש הלח"י יצחק שמיר כינה עצמו "מיכאל" על שמו של מייקל קולינס).
בינואר 1920 החלו הבריטים להשתמש בכוחות מילואים, המכונים "בלאק אנד טאנס" על שם צבע מדיהם החומים והשחורים, שנודעו באכזריותם. היו אלו מתנדבים שקיבלו אימון חפוז ונשלחו בהמוניהם אל הערים והכפרים. ב־21 בנובמבר 1920 אירע הטבח הידוע בשם "יום ראשון העקוב מדם" (Bloody Sunday), במהלכו נרצחו 31 אזרחים, במהלך משחק "כדורגל גאלי", כפעולת נקם של הבריטים על חיסול כנופיית קהיר.
ב־1920 הכריזו הבריטים על רצונם בהפסקת אש, וב־6 בדצמבר 1921 נחתם ההסכם האנגלו-אירי, שלמעשה העניק למחוזות הדרומיים של אירלנד מעמד של דומיניון – "מדינת אירלנד החופשית", שתיקרא לימים "הרפובליקה של אירלנד". חלק מהרפובליקנים, ובראשם דה ואלירה, התנגדו להסכם, בעוד שמנהיגים אחרים תמכו בו. כתוצאה התפצל הארגון לתומכים ומתנגדים ופרצה מלחמת אזרחים אשר התחוללה באי בין יוני 1922 ואפריל 1923.
הצבא האירי של המדינה החדשה, על אף שהיה נחות מה־IRA מבחינת כוח אדם וחימוש, יצא מנצח, בעיקר בזכות הנהגתו של מייקל קולינס (שנהרג ממארב של ה־IRA באוגוסט 1922) והסיוע הבריטי. באפריל 1923 הסתיימה מלחמת האזרחים בניצחון הממשלה האירית וה־IRA ירד למחתרת, לא לפני שהרס מפעלים ובניינים חיוניים לכלכלת המדינה הצעירה. מחיר הדמים של מלחמת האזרחים עמד על כ־4,000 הרוגים.
המאבק הקתולי לזכויות אזרח
ב־1968 החלו הקתולים בצפון אירלנד לפעול לשם השגת זכויות אזרח שוות מן הממשלה הבריטית, כשהם מושפעים מהתנועות לזכויות האזרח בארצות הברית וממרטין לותר קינג. התנועה לזכויות האזרח לא הייתה לאומנית. דרישתה הייתה שהקתולים, כנתינים בריטים, יזכו ל"קול אחד לאדם אחד". הממשלה הבריטית ראתה בפעולותיה של התנועה לזכויות האזרח "סוס טרויאני", שמטרתו לקדם את האינטרס הרפובליקני הלאומני. תגובתם החריפה של הבריטים עוררה מחדש את ה־IRA (שהמשיך להתקיים ולהילחם נגד הבריטים בצפון אירלנד אף לאחר מלחמת האזרחים אולם פעולותיו היו ספורדיות יחסית) והשין פיין.
הקתולים, שהרגישו מקופחים מכיוון שכוחם הפוליטי היה זעום, על אף שהיוו רוב וחיו בתנאי חיים מזעזעים, חשו כי הממשל הפרוטסטנטי היוניוניסטי מתייחס אליהם כאל גיס חמישי. כתוצאה מכך, הם פנו למאבק לא אלים בהשפעת התנועות האמריקאיות. כישלונו של ניסיון זה ופעולות הפלגים הרדיקליים בתנועה הכשירו את הקרקע לתנועה מיליטנטית יותר. בנוסף, הפכה ממשלתו השמרנית של אדוארד הית' בבריטניה למקדם גיוס יעיל לשורות הארגון.
הפילוג ב־IRA וה"זמניים"
ב־12 באוגוסט 1969 הפך עימות בין קתולים לכוחות ממשלה בשכונת העוני בוגסייד בלונדונדרי למניע להתפרצויות אלימות ברחבי צפון אירלנד, בעיקר בעקבות השימוש הנרחב של הבריטים בגז מדמיע.
באותה שנה התפצל ה־IRA לשתי קבוצות: הגדולה מביניהן, "רשמיים", פעלה לאירלנד מאוחדת וסוציאליסטית אך התנגדה לשימוש בטרור. קבוצת המיעוט, PIRA (כלומר, "הצבא האירי הרפובליקני הזמני") או "Provos", המשיכו לדגול בטרור. ב־30 בינואר 1972 נהרגו 13 קתולים במהלך הפגנה בדרי, כתוצאה מירי צנחנים בריטיים ("יום ראשון העקוב מדם"), וב־21 ביולי פוצץ ה־IRA עשרים ושישה מטענים בבלפסט. כתוצאה מהפיצוצים נהרגו תשעה אזרחים במהלך האירוע שזכה לכינוי "יום שישי העקוב מדם". ב־1972 פעלו ה"זמניים" לראשונה על אדמת אנגליה, עד לשיא של פיצוץ בפאב בברמינגהאם ב־1974. בפיגוע זה נהרגו 19 אנשים. בתגובה לאירוע הוצא ה־IRA מחוץ לחוק בבריטניה. ב־1976 ביצע ה־IRA את טבח קינגסמיל. ב־1979 התנקש ה־IRA בלורד לואי מאונטבאטן, שהיה בן משפחת המלוכה, דודו של הנסיך פיליפ (בעלה של המלכה אליזבת השנייה) ומי שהיה מושל הודו והלורד הראשון של הימייה.
שביתות רעב בשנות ה־80
ב־27 באוקטובר 1980 פתחו שבעה אסירים שהיו חברי IRA, בהנהגתו של טומי מק'קירני, בשביתת רעב. ב־1 במרץ 1981 פתח האסיר בובי סנדס בשביתת רעב נוספת, במהלכה אף נבחר לפרלמנט הבריטי. ביום ה־66 לשביתת הרעב נפטר סנדס. מותו הוביל להתפרצות זעם המונית ברחבי צפון אירלנד. כ־100,000 איש נכחו בהלווייתו.
ב־12 באוקטובר 1984 ניסה הארגון להתנקש בחייה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, שנהגה בקשיחות כלפיו, באמצעות פיצוץ של מלון 'גראנד הוטל' בברייטון, אך היא ניצלה מניסיון זה. ב־11 בינואר 1988 התחיל משא ומתן בין נציג המפלגה סוציאל הדמוקרטית ג'ון יום ונציג השין פיין ג'רי אדמס.
1990–2003
במהלך מלחמת המפרץ שיגר ה־PIRA שלושה פגזי מרגמה לעבר בית ראש הממשלה ג'ון מייג'ור בדאונינג 10. אירוע זה ייצג את ההסלמה בפעילות ה־IRA בתחילת שנות ה־90, שגבתה את חייהם של עשרות אנשים וגרמה לנזקים בשיעור של מיליארדי דולרים.
ב־31 באוגוסט 1994 נראה היה כי מסתמן סוף לסכסוך, עם הכרזתו של ה־IRA על הפסקת אש. השין פיין החלו בשיחות שלום עם בריטניה ב־1995. בפברואר 1996 נקטעות השיחות עם הכרזת ה־IRA על סיום הפסקת האש. בשעה 19:01 גבה הפיצוץ במפרץ קנרי את חייהם של שני אנשים ופצע למעלה מ־100.
ב־1997 הכריז הארגון על הפסקת אש מחודשת. לראשונה מאז פילוג אירלנד ב־1922, נערכו שיחות בשיתוף נציגי הרפובליקה של אירלנד, השין פיין והבריטים. ב־13 באוקטובר נפגש ראש הממשלה הבריטי, טוני בלייר, עם השין פיין בצפון אירלנד.
על אף פעולות אלימות מצד ה־IRA, המשיכו שיחות השלום וב־10 באפריל 1998 נחתם הסכם יום שישי הטוב. ההסכם כלל הוראות בנוגע לזכויות האזרח, שחרור אסירים ופירוק המיליציות, בכלל זה ה־IRA. על פי ההסכם בחרו המצביעים מועצה לצפון אירלנד, שהייתה אמורה להפוך לפרלמנט של צפון אירלנד. עם זאת, סירובו של ה־IRA להתפרק מנשקו על פי לוח הזמנים של ההסכם וההאשמות כלפי הארגון על הפעלת רשת ריגול במועצה גרמה להשעיית פעילותה של המועצה ב־2002.
ב־15 באוגוסט 1998 נהרגו 29 אנשים ונפצעו למעלה מ־200 בפיצוץ באומה (Omagh). את האחריות לפיצוץ נטל על עצמו RIRA, ה־"IRA האמיתי", פלג קיצוני של ה־IRA המתנגד להסכמי השלום. פלג קיצוני נוסף שפרש מה־IRA נקרא CIRA, כלומר "ההמשך".
שיחות השלום וסיום מצב המלחמה (2004–2005)
בדצמבר 2004 התברר כי מזה חודשים רבים מנהלים ראשי ה־IRA מגעים חשאיים עם נציגים פרוטסטנטים ועם נציגי אירלנד ובריטניה בדבר פירוק ה־IRA מנשקו. בהודעה משותפת שמסרו ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר וראש ממשלת אירלנד ברטי אהרן ב־8 בדצמבר 2004, בבלפסט נמסר כי השיחות עלו על מסלול חיובי. נראה כי המניעה להסכם הייתה סירובו של ה־IRA לתעד בתמונות את תהליך פירוק הנשק, כפי שדורשים מנהיגי הפרוטסטנטים.
במהלך יולי 2005 ה־IRA יצאו בהצהרה פומבית כי המלחמה בינם לבריטים הסתיימה, תוך נתינת הוראה ברורה לכל הפלגים והארגונים המאוגדים תחת השם IRA, להניח נשקם ולהשמיד את מצבורי הנשק שברשותם. הממשלה הבריטית מצדה הגיבה להצהרה חיובית זו בפירוק הבסיסים הצבאיים אשר נותרו בצפון אירלנד. שני צעדים אלו נועדו כדי להביע את מחויבותם של הצדדים לתהליך השלום בצפון אירלנד, לאחר לחימה שנמשכה שנים ארוכות. עם זאת, המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP) הודיעה כי היא מחכה לראות אם הודעה זו אכן אמיתית, לפני שתסכים לשוב מחדש לשיחות על תהליך השלום.
כוח אדם והיררכיית הארגון
הפעילות היומיומית בארגון מנוהלת על ידי הוועדה הצבאית המונה שבעה חברים, רובם מצפון אירלנד. הסמכות העליונה ב־IRA היא ה־General Army Convention, או GAC. על פי התקנון של ה־IRA, על ה־GAC להפגש פעם בשנתיים, אלא אם הרוב קובע שיש לדחות את הפגישה בעקבות צרכים מבצעיים. הנציגים ב־GAC הם חברי הוועדה הצבאית ונציגים מיחידות שונות בארגון עצמו. ה־GAC בוחר מנהלה צבאית בת 12 חברים, שתפקידה למנות את נציגי הוועדה הצבאית ולייעץ לה בפעילותה.
תכנון ויישום החלטות ה־GAC או הוועדה הצבאית מתבצעים בידי צוותי ה־GHQ, שמשמשים חוליה מקשרת לדרגי הפיקוד הדרומי והצפוני. הפיקוד הצפוני אחראי על צפון אירלנד ועל 11 המחוזות הצפוניים של הרפובליקה האירית, שנמצאת בדרום. ה־IRA כולל לפחות 5 בריגדות: בלפסט, דרי, דונגיל, ארמה וטיירון-מונגהן. הפיקוד הדרומי אחראי על 21 המחוזות האחרים, וכולל את בריגדת דבלין וכוחות קטנים יותר בפרובינציות. הזרוע המבצעית מורכבת מחוליות הידועות כ־ASU (יחידות שירות פעיל, Active Service Units) המורכבות לרוב משמונה חברים. לעיתים מורכבות יחידות ספציפיות למצע מסוים בידי הוועדה הצבאית או ה־GHQ. יחידת הנשים של ה־IRA נקראת Cumann na mBan.
PIRA כולל כמה מאות חברים פעילים, בנוסף לאלפי משתפי פעולה. הפלגים הקיצוניים הפורשים, RIRA ו־CIRA, כוללים לא יותר מכמה עשרות חברים פעילים כל אחד. כ־60 מחברי פלגים אלה כלואים באירלנד ובבריטניה.
אמצעי לחימה
שני מקורות התחמושת העיקריים של ה־IRA היו ארצות הברית ולוב. הקשר האמריקאי נוצר באמצעות רפובליקן אירי בשם ג'ורג' הריסון, והיה פעיל במשך כ־30 שנה עד שנתפס על ידי ה־FBI. כתגובה הקים ה־FBI יחידה מיוחדת לפיקוח על מיליציות איריות, וכמויות גדולות של נשק המיועד להברחה נתפסו בידי יחידה זו. בין כלי הנשק שנתפסו על ידי היחידה היו טילי סטינגר בתחילת שנות ה־90.
בשנות ה־80 נתגלה כי לוב מספקת תחמושת ל־IRA, בין השאר רובי סער מסוג AK-47, אקדחים וחומרי נפץ שונים כגון סמטקס, זאת כנקמה על כך שמטוסים אמריקנים יצאו לגיחות הפצצה מאדמת בריטניה. עם זאת, בשנות ה־90 החליט קדאפי להפסיק את משלוחי הנשק והעביר לממשלה הבריטית מידע הנוגע לנשק שהועבר לידי ה"פרובוס".
בנוסף לשני מקורות אלה, קיבל ה־IRA נשק גם ממקורות נוספים: אקדחים מארגון הטרור הבסקי אט"א בשנות ה־70, רימוני יד, רובים ומשגרי רקטות מהפת"ח. ב־1977 והברחות ממקורות אירופיים שונים, כגון נורווגיה, הולנד וצ'כוסלובקיה.
על מנת לא להסתמך על מקורות חיצוניים בלבד, פעל ה־IRA גם לפיתוח אמצעי לחימה משל עצמו. במהלך השנים למדו המהנדסים של ה־IRA ליצור חומרי נפץ מדשן וניטרו-בנזין. הם יצרו כלי נשק תוצרת בית כמו "פצצת מסמרים" ורימון נגד רק"מ המכיל 230 גרם של חומר נפץ. מקורות מודיעיניים באירלנד טוענים כי במהלך הפסקת האש פיתח ה־IRA מרגמה מסוג MARK 17, שנחשבת לכלי הנשק המסוכן ביותר ברשות הארגון. נטען כי היא כבר עברה ניסוי כלים מוצלח. בזמן מלחמת המפרץ שיגר הארגון פצמ"ר מסוג MARK 10 על בית ראש הממשלה הבריטי בדאונינג 10.
IRA מחזיק מאגר של נשק זמין על הגבול בין אירלנד ובריטניה, אך מרבית מאגרי הנשק ממוקמים ברפובליקה עצמה, מכיוון ששטחה גדול יותר ונוכחות המשטרה והצבא פחותה יותר.
ראו גם
שין פיין
יום ראשון העקוב מדם
יום שישי העקוב מדם
הסכם יום שישי הטוב
היסטוריה של צפון אירלנד
היסטוריה של אירלנד - ממרידת חג הפסחא עד לחוזה האנגלו-אירי
קישורים חיצוניים
מתוך "מאחורי המסיכה": שין פיין ו־IRA באתר PBS:
פרופסור פול ארתור על ההיסטוריה של הקונפליקט
כרונולוגיה של המערכה במאה ה־20
יומנו של בובי סנדס משביתת הרעב
ריאיון עם שון מקסטיונפיין, לשעבר מראשי ה־IRA
הIRA באתר BBC
אתר מידע אירי על הסכסוך והפוליטיקה באירלנד
*
קטגוריה:ארגוני טרור
קטגוריה:שין פיין
קטגוריה:תנועות בדלניות | 2024-09-14T17:16:46 |
האדם הוויטרובי | האדם הוויטרוּבי (באיטלקית: L'Uomo Vitruviano, או Le proporzioni del corpo umano secondo Vitruvio, "הפרופורציות של גוף האדם על פי ויטרוביוס") הוא רישום מפורסם של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1490. הרישום המשקף זאת, עושה שימוש בפרופורציות ובסימטריה של גוף האדם, כסמל ליופי, לשלמות ולהרמוניה. הוא מהווה ביטוי של גילוי מחדש של הפרופורציות המתמטיות של גוף האדם במאה ה-15, ונחשב לאחת מיצירות האמנות הידועות של הרנסאנס האיטלקי.
הרישום עשוי בדיו. מידותיו: 34.3 ס"מ לאורכו ו-24.5 ס"מ לרוחבו. הוא מהווה כיום חלק מהאוסף של גלריית האקדמיה (Gallerie dell'Accademia) שבוונציה. הרישום מתאר את צורתו של גבר עירום בשני מצבים ה"מונחים" זה על גבי זה כשידיו מושטות הצידה, כל אחד מהמצבים חסום, פעם במעגל, ופעם בריבוע. הציור והטקסט נקראים לעיתים "קאנון היחסים".
על פי הטקסט הנלווה של לאונרדו דה וינצ'י אשר כתוב בכתב ראי, עבודה זו היא התבוננות בפרופורציות גוף האדם (הגברי) כמו שמוסבר במחקר של האדריכל הרומאי ויטרוביוס בספרו "על אודות האדריכלות", שכתב שבגוף האדם:
כף יד היא כרוחב ארבע אצבעות
כף רגל היא באורך של שלוש כפות ידיים
אמה היא ברוחב של שש כפות ידיים
גובה אדם הוא כארבע אמות
צעד כפול הוא כארבע אמות
אורך אדם עם זרועות מושטות שווה לגובהו של האדם
המרחק בין קו השערות ובין תחתית הסנטר הוא 1/10 מגובהו של אדם
המרחק בין פסגת הראש ובין תחתית הסנטר הוא 1/8 מגובהו של אדם
המרחק בין קו השערות ובין פסגת החזה הוא 1/7 מגובהו של אדם
המרחק בין פסגת הראש ובין הפטמות הוא 1/4 מגובהו של אדם
רוחב הכתפיים המקסימלי הוא 1/4 מגובהו של אדם
המרחק בין המרפק וקצה היד הוא 1/5 מגובהו של אדם
המרחק בין המרפק ובית השחי הוא 1/8 מגובהו של אדם
אורך כף היד הוא 1/10 מגובהו של אדם
המרחק בין תחתית הסנטר ובין האף הוא 1/3 מאורך הפנים
המרחק בין קו השערות ובין הגבות הוא 1/3 מאורך הפנים
אורך האוזן הוא 1/3 מאורך הפנים
עדות להשפעה רעיונית או שיתוף הפעולה
תמונה דומה מוקדמת יותר צוירה על ידי והחוקרים סבורים שהייתה לו השפעה רבה על הציור של לאונרדו או שהוא אף צויר בשיתוף פעולה עמו.
שימושים בציור
רשת מלונות "לאונרדו", שהיא מותג של רשת מלונות פתאל, משתמשת באדם הוויטרובי כלוגו שלה, אך בשינוי קל - הפין הוסר.
איטליה בחרה להטביע את האדם הוויטרובי על הצד הלאומי (צד הנושא) של מטבע 1 אירו.
מולדובה נעזרה באיור האדם הוויטרובי כהמחשה לנושא זכויות האדם, על גבי בול דואר רשמי שהונפק מטעמה לציון יובל ליום זכויות האדם הבין-לאומי.
ראו גם
מיקרוקוסמוס (פילוסופיה)
דיסקית פיוניר
פוזת טי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:לאונרדו דה וינצ'י: ציורים
קטגוריה:רישומים
קטגוריה:ציור של תקופת הרנסאנס
קטגוריה:ציורי עירום
קטגוריה:גברים בציור
קטגוריה:ציורים מהמאה ה-15
קטגוריה:גלריית האקדמיה: רישומים | 2024-03-19T11:51:22 |
רשימות מבית-המוות | REDIRECT רשימות מבית המוות | 2004-12-05T17:28:58 |
ויטרוביוס | שמאל|ממוזער|150px|האדם הוויטרובי, רישום מאת לאונרדו דה וינצ'י.
מרקוס ויטרוביוס פוליו (בלטינית: Marcus Vitruvius Pollio; נולד בסביבות 80–70 לפנה"ס, מת אחרי 15 לפנה"ס) היה סופר, אדריכל ומהנדס אזרחי וצבאי רומאי. הוא ידוע בעיקר בשל ספרו רחב-היריעה "De Architectura" ("על אודות האדריכלות").
חייו וכתביו
ויטרוביוס עצמו כותב, כי שירת בצבא הרומי כמפקח על בנייתם ותיקונם של בליסטראות, סקורפיונים ושאר מכונות מלחמה. סקסטוס יוליוס פרונטינוס מציין כי היה אחראי לאמות המים של רומא.
ספרו "De Architectura" נכתב ככל הנראה בין 27 ל-23 לפנה"ס. בין שאר הדברים כותב ויטרוביוס, כי איכות העבודה תלויה בקשר החברתי של עבודת האומן ולא ברמת המיומנות של העבודה עצמה. אפשר שהציטוט המפורסם ביותר מתוך "De Architectura" הוא: "בנייה טובה היא בעלת שלושה תנאים: יציבות, צורך והנאה" (ישנם חילוקי דעות לגבי תרגום המשפט הזה ומשמעותו המקורית). כתביו של ויטרוביוס נשמרו בהעתקות ידניות על ידי נזירים עד שנתגלו במאה ה-15, ונתפרסמו בזכות האדריכל ואיש הרנסאנס לאונה בטיסטה אלברטי, שאת ספרו "על אמנות הבנייה" כתב בהתייחסות ישירה לוויטרוביוס, הן בתוכן והן בצורה (למשל, החלוקה הפנימית לעשרה ספרים).
ויטרוביוס למד את פרופורציות האדם וממצאיו הוצפנו (נכתבו בכתב ראי) בציור מפורסם מאוד של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1492 ("האדם הוויטרובי"). האדריכל אנדראה פלדיו, אשר פעל בתקופת המאה ה-16, החשיב את ויטרוביוס כמורו ומדריכו והכין כמה שרטוטים המבוססים על עבודותיו של ויטרוביוס לפני שהגה את עבודותיו שלו שקיבלו את הכינוי "אדריכלות פלדיאנית".
התייחסות לארץ ישראל
בחיבורו על האדריכלות ישנה התייחסות גם לארץ ישראל. בדבריו על מקווי מים שונים הוא מזכיר את "יפו שבסוריה" כאחד משלושה מקומות בהם יש אגם בגודל עצום המפיק אספלט רב הנאסף על ידי תושבי הסביבה. אין ספק כי הכוונה כאן לים המלח. קישור בין ים המלח לעיר יפו נעשה כבר במאה ה-3 לפנה"ס על ידי הסופר קסנופילוס, וייתכן כי גם ויטרוביוס עצמו נסמך כאן על מקור הלניסטי, מאחר שהוא אינו ממקם את יפו בארץ יהודה, דבר שהיה טבעי יותר לבן זמנם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס. ניתן גם להניח שכאשר ויטרוביוס מזכיר את הבשמים אשר בקני הסוף ובשאר הצמחים והעצים בעלי הניחוח הנמצאים בסוריה, הוא מתכוון לבלסם של יהודה.
תרגומי כתביו לעברית
על אודות האדריכלות בעשרה ספרים. תרגם לעברית והוסיף מבוא, הערות, איורים ומפתחות רוני רייך. תל אביב, דביר, תשנ"ז (1997). 326 עמ'.
מאיר שָׂשׂ, "מיניאטורות היסטוריות ימיות - מד דרך ימי". "תורן - דפים לבית צים", 42, מרץ 1963. תרגום מלטינית לעברית של פרק 10.9 . העתק דיגיטלי בפרויקט בן-יהודה.
מאיר שָׂשׂ, "מיניאטורות היסטוריות ימיות - כיצד בונים נמל". "תורן - דפים לבית צים", 45, נובמבר 1963. תרגום מלטינית לעברית של פרק 5.12 . העתק דיגיטלי בפרויקט בן-יהודה.
ראו גם
הבקתה הפרימיטיבית
קישורים חיצוניים
Vitruvius, The Ten Books on Architecture. Translated by Morris Hicky Morgan. Cambridge (MA), Harvard University Press, 1914. Digitized copies in Project Gutenberg and archive.org. Facsimile copy in: Academics.triton.edu
The Architecture of Marcus Vitruvius Pollio. Translated by Joseph Gwilt. London, Priestley and Weale, 1826. Digitized copy in: LacusCurtius.
הערות שוליים
קטגוריה:אדריכלים קדומים
קטגוריה:אדריכלות רומית
קטגוריה:סופרים רומאים
קטגוריה:רומאים בתקופת הרפובליקה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-1 לפנה"ס | 2023-12-26T16:36:32 |
ויטרוביאוס | הפניה ויטרוביוס | 2008-07-23T14:37:47 |
ארכיטקט | REDIRECT אדריכל | 2004-12-05T18:41:29 |
אופוס | אוֹפּוּס הוא התעתיק העברי למונח Opus בלטינית שפירושו יצירה וכן עבודה או מלאכה (כלומר העמל שהניב את היצירה).
הערות שוליים | 2024-06-04T11:10:19 |
ענת | ענת (באוגריתית: 𐎓𐎐𐎚, בכנענית: 𐤏𐤍𐤕KAI 42 – כתובת ענת-אתנה) היא אלת המלחמה, הציד והפריון הכנענית, שפולחנה נפוץ במזרח התיכון הקדום, ממסופוטמיה עד מצרים העתיקה. ענת מתוארת כיפה, עזת נפש ובעלת תושייה. היא המקבילה הכנענית לאיזיס המצרית ולאתנה היוונית,KAI 42 – כתובת ענת-אתנה שעל עיצוב דמותה כנראה השפיעה רבות.
בתקופת הברונזה
בנהריים
האמורים עבדו את האלה ענת במסופוטמיה, כפי שעולה מהופעות שמה כרכיב בשמות תאופוריים (בהם היא מופיעה לרוב כ־ḫa-na-at (משוחזר ʿanat), אך גם ביחסות כ־a-na-ti (משוחזר ʿanati) וכ־ḫa-na-ta ו־a-na-ta (משוחזר ʿanata)). במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי עמורפיא (חמורבי) או רים-סין הראשון, מובאת ענת (ḫa-na-tum) בטור המלים האמוריות כמקבילה לאשתר (INANNA בשומרוגרמות, נהגה Ištar) בטור המלים האכדיות.ממוזער|מצבה מהעיר ענת המוקדשת לאלה ענת|ימיןבעיר העתיקה ענת נמצאה כתובת, ובה מתוארת ענת "החזקה ביותר מכל ה־AŠ4.DAR (העשתרות, ברבים)" שאין שווה לגבורתה בין כל ה"עשתרות".
במצרים
ממוזער|פסל רעמסס השני וענת מניחה יד על כתפו, המוזיאון המצריראו גם תמונה של הפסל מהצד ותמונה נוספת של הפסל מקדימה|ימין
פולחנה של ענת הגיע מכנען גם למצרים העתיקה יחד עם פולחן עשתרת אחותה (שהייתה משנית בחשיבותה ביחס לענת), אולי בתיווך החיקסוס, שבין מלכיהם נמצא גם אחד בשם "ענת־הר" או "ענת־אל". – חורון מפרש את השם כ"ענת צורי" לפי הקריאה "ענת־הר" בתקופת השושלת ה-18 ועוד יותר בתקופת השושלת ה-19, נחשבה ענת בעיני המצרים לאחת האלות הגדולות, לאלת מלחמה אדירה. רעמסס השני קרא לאחת מבנותיו בינתענת (בת־ענת) על שמה. כתר האתף היה מזוהה עם ענת, כפי שניתן לראות למשל בלוחית בה ענת עטורת האתף עומדת על סוס, ולידה בעל־סת על אריה. האלה על הסוס, שמשני צדיה דמויות גבריות, אופיינית למצבות מצריות, וניתן למצאה גם בתבנית עתיקה לצלמיות־לוח שנמצאה בתל קרניים, ליד בית שאן. הסוס שימש בתקופת הברונזה המאוחרת בהקשרים צבאיים בלבד. על שני שברים ציוריים מטאניס ומצבה מהמוזיאון הבריטי מזוהה האלה חובשת כתר האתף בפירוש כענת, יחד עם הכינוי האופייני לה: nb.t p.t nb.t nṯr.w, "גבירת השמים, גבירת האלים" או "מלכת השמים ובעלת כל האלים", וכך גם על מצבה ממקדש מצרי בבית שאן (שם זכתה ענת לאהדה מיוחדת בסוף תקופת הברונזה) מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס), שם האלה המתוארת עטורת כתר האתף אוחזת בשרביט ואס ובסמל ענח'. היא מתוארת גם בשני מקומות יושבת ליד רעמסס ומניחה את ידה על כתפו, ופעם אחת ישובה על כס עם מגן וחנית מורמת. בטקטסים מצריים מתקופת הברונזה המאוחרת תוארה ענת כפרה מניקה, ומנגד גם כאלת מלחמה ומגנת הלוחמים.
ממוזער|תיאור מצרי של ענת על כס מלכות עם חנית, מגן וכתר עאטף
בפפירוס האריס 501 המאגי מתוארות עשתרת וענת כ"שתי האלות הגדולות שֶׁהָרוּ אך לא ילדו", דבר המפורש כביטוי ל"חוסר בגרות" מצד האלות, שלא משתלבות בספירה הנשית הבוגרת של נישואים ורבייה כדי להישאר בספירה הגברית של מלחמה וציד.
בימי פרעה חרמחב, לאחר מסע הניצחון שלו מגבל לכרכמיש, קצין האורוות סן־נפר העיד בכתובת הקדשה שנתן מנחות: למלך, לפתח "מדרום לחומתו" אדון החיים ושתי הארצות (מצרים העליונה והתחתונה), לעשתרת גבירת השמים, לענת בתו של פתח אדון האמת, לרשף אדון השמים, ולקדש גבירת כוכבי השמים; אלי הלבנט, עשתרת, ענת ורשף, מחזיקים ביכולות צבאיות, ובו־בזמן היו אלי כנען הנלחמים בצד המצרים, ושילובם של האלים (במיוחד עשתרת אלת הסוסים) נועדו להבטיח את השלטון הצבאי המצרי בכנען.
כתבים מצריים אחרים מעידים על פולחן ענת ועשתרת כאלות ריפוי וקסם אפוטרופאי.
באוגרית
שמותיה ומאפייניה
דמותה של ענת העולה מהשירה האפית האוגריתית מצטיינת ברוח גבורה ואמץ לב. היא לוחמת אדירה המכניעה את אויביה, ונהנית לטבול בדמם. היא נאמנה לאחיה בעל במלחמותיו נגד אויביו, ובתמיכתה בו היא אף מתנהגת בעזות מצח כלפי אל אביה, אשר כל שאר האלים נוהגים בו בכבוד. בהיותה אלה נקבית, דמותה גם קשורה בפריון, והדבר מסביר את צידודה בבעל, אל החיים, כנגד ים ומות ההרסניים. גם כינויה "יבמת לאִמם" (יולדת לאומים) קשור בפריון. יופיה נחשב למופת, כפי שמופיע בדימוי מעלילת כרת. – לוח UT Krt שו' 133-148
היא נקראת "בתלת ענת" (הבתולה ענת, בתמורה ולא בסמיכות, בדומה לבתולת ישראל ובתולת בת ציון המקראיות), "יבמת לאִמם" (יבמת, יולדת לאומים), "שת עֿר" (גבירת הצור/הר) ו"רחם ענת" (הנערה ענת). ענת מתוארת במספר מקומות כבעלת יכולת תעופה (בנוסחה קבועה "תדעץ פענמ ותר ארץ", ותנתר מהארץ), – לוחות UT ʻnt IV vi-V vi – לוחות UT 51 IV-V – לוחות UT 76 II-III – לוח UT Aqht 2 VI בעלת יכולות ריחוף ודאייה וכן כבעלת כנפיים. שם מעונה הוא "אֻעֿר" (מלשון מערה) ו"אִנבב" (מלשון נבוב, המורה גם הוא על מערה), והוא מתואר גם כ"עֿר", מערה או צור (הר). – לוחות UT ʻnt IV, ʻnt II ix, 6, 607
עלילות בעל וענת
בעלילות בעל וענת, בה נאבק הבעל באלים שונים על השלטון בעולם, ענת עומדת לצד בעל בעקביות ועוזרת לו במלחמותיו באויביו. – לוח UT ʻnt II כאשר בעל מתפרץ בכעס על האלים הנכנעים לשליחי ים האימתניים ושוחט את השליחים, ענת ועשתרת אוחזות בידיו במטרה להרגיעו ולרסנו. – לוח UT 137 ענת מתוארת כלוחמת חזקה ומוכשרת, המסוגלת להביס אויבים רבים מכמה חזיתות בבת אחת. – לוח UT ʻnt II מלחמתה מתוארת בפירוט: ראשים רבים תחתיה וכפות ערמה בערימות כארבה; היא תולה ראשים על גבה ומשנסת כפות לחגורתה. את אויביה היא מכניע במטה ובגב קשת. לאחר מכן היא עורכת משתה בביתה ללוחמים אויבי הבעל, ומוחצת אותם בין שולחנותיה. – לוח UT ʻnt II היא טובלת בדם אויביה הלוחמים עד ברכיה ואף עד צווארה. לאחר מכן היא מנקה את ביתה ויוצקת בו שמן שלום, רוחצת ידיה, מסדרת את רהיטיה, שואבת מים ורוחצת את ביתה. בעל שולח את עלמיו לבקש מענת "לקרוא (לאסוף) מארץ מלחמה" ולבוא למעונו לשמוע ממנו דברי פלא (דבר עץ ולחישת אבן, דבר לא ידעו אנשים ולא יבינו המון הארץ, תַאֲנת שמים עם ארץ – תהומות עם כוכבים), אולם כשהעלמים מתקרבים, מזדעזעת ענת, בחשבה כי באו למסור לה על אויב חדש שהופיע לבעל. היא מפרטת את אויבי בעל שהביסה, כולל ים, הלויתן והתנין. כשהעלמים מוסרים את דברי בעל, נאותה ענת לדבריו ובאה לבקרו. – לוחות UT ʻnt III-IV; לוחות UT 130-131 מכיל קטעים דומים מאוד, וייתכן שמדובר בלוחות תרגול (ראו עלילות האלים עמ' 189-192). עיקר דבר הביקור לא שרד.
כאשר בעל מבקש לבנות לו בית כמו לשאר האלים, ענת מקבלת את השליחות לבקש זאת מאל. היא משננת דברי איומים, מאחר שיודעת שלא יקבל אותה בנעימים. הדברים נאמרים בגוף שלישי ומכך עולה שמדובר בשינון בלב או מול בעל. לאחר מכן היא רוקעת ברגלה ומנתרת מהארץ, ומגיעה למעונו של אל, ב"מבכי נהרים, קרב אפיק תהומותים". אל רואה את ענת קרבה דרוכה לקרב, ולכן מתחבא בחדריו ומדבר אליה משם. הוא מתריע בפני ענת שאם תבצע את זממה, יבוא אסון על הארץ. אף על פי כן ענת מתפרצת עליו ומאיימת את איומיה, הפעם בגוף שני. אל נכנע אליה ושואל לרצונה, והיא מיד משנה את סגנונה, מברכת אותו על דברי חכמתו, מאחלת לו חיי נצח ומבקשת ממנו בית לבעל.
בלוח אחר, שהקשרו איננו ברור לחלוטין, מבקש אל מענת לקרוא מלחמה מהארץ, בנוסח זהה לנוסח בקשתו של בעל. – לוח UT ʻnt II ix
בסדרת שברי לוחות אחרת, מנסים בעל, כושר וחסיס וענת לשכנע את אל לאפשר בניית בית לבעל. מאמצי השכנוע כללו ביקור של בעל וענת אצל אשרה כדי לתת לה מתנות יקרות ולגייסה למאמצים. כאשר ראתה אשרה את ענת ובעל, היא נלחצה משום שחששה שבאו למחוץ אותה ולכלות את בניה, אך נרגעה ושמחה כשראתה כסף וזהב בידיהם. – לוח UT 51 II לאחר מכן מבקרים בעל וענת את אשרה, והיא שואלת אותם "איך תְרצו את אשרה? הֲריציתם את אל?" וענת עונה לה שיְרצו אותה תחילה, ולאחר מכן את אל. אשרה מציאה לה מזון ומשקה. – לוח UT 51 III לבסוף אשרה נאותה לשכנע בעצמה את אל, בקטע ששרדו רק שורותיו האחרונות. היא יוצאת למעון אל, וענת בעקבותיה. ענת מצותתת לאשרה ואל, ככל הנראה מבלי שידעו, וכששומעת שאל הסכים, היא שמחה, רוקעת ברגלה ומנתרת למעון בעל במרום צפון לבשר לו את הבשורה.
לאחר שבעל מובס על־ידי מות ובעקבות כך מת, ענת משוטטת בכל הר וגבעה בארץ, ומוצאת את מקום נפילתו של בעל ומתאבלת. – לוח UT 67 VI גילויי האבל שלה ושל אלים אחרים שם מזכירים איסורים המופיעים ב.; הכותבים מפנים לתרגום אונקלוס לפסוקים אלה: ענת ושמש "יורדות לארץ" באבלן ובוכות. הן נושאות את בעל וקוברות אותו בצרורות צפון, ועורכות טקס עם זביחת מאות חיות: שבעים ראמים, שבעים אלופים, שבעים צאן, שבעים אילים, שבעים יעלים, שבעים יחמורים וכנראה גם שבעים צבאים. מיד לאחר מכן מגיעה ענת למעון אל, שם נמצאת גם אשרה, נוהגת כלפיו בגינונים הרגילים למתארחים אצלו (בניגוד לביקורים קודמים שלה), ואז פונה לאשרה בנימת לעג וקוראת לה לשמוח כי מת בעל. – לוחות UT 62 (שו' 1-29) ו־49 I
ענת ממשיכה להתאבל על מות בעל ולשוטט בארץ בחיפושים, מוצאת את מות ומבקשת ממנו לתת את אחיה. מות מיתמם וטוען שאכילת בעל, כלומר מותו, הייתה מקרית. ענת ממשיכה באבלה ימים וירחים. היא אוחזת במות, מבקעת אותו בחרב, זורה אותו בחישור, שורפת אותו באש, טוחנת אותו ברחיים, זורעת אותו בשדה, ומייחלת שציפורים תאכלנה שאריו. – לוח UT 49 II בעקבות תבוסת מות חולם אל חלום על שיבת בעל לארץ, בעקבותיו הוא צוהל, וקורא לענת להודיע לשמש לחמם את הארץ ולתור את בשדות אחר בעל. ענת מודיעה לשמש את דברי אל, ושמש נאותה לבקשה. – לוח UT 49 III-IV
בעל שב למלוך על הארץ, ולאחר שבע שנים חוזר אליו מות ותובע ממנו את עלבונו על מעשי ענת, מבקש או מאיים למחוץ ולאכול אחד מאחי בעל, ואז חוזר ומבקש לכלות את ענת, אנשים והמון ארץ. – לוח UT 49 V איום זה לבסוף לא מתממש בעקבות תבוסת מות. – לוח UT 49 VI
בלוח שלא ברור מקומו בעלילה, ענת באה לבקר את בעל, אך נאמר לה כי הוא איננו בהיכלו, והיא מנתרת ועפה בחיפושים אחריו. הוא מבחין בה מתוך אחו מלא ראמים, כורע לפניה ומברכה. ענת מבחינה בפרה, וזאת הרה ויולדת עגלים ואלוף לענת. לאחר מכן הפרה יולדת לבעל אביר וראם (או אביר־ראם). לוח אחר מדבר גם הוא, בהקשר פגום ומעורפל, על לידה, הנקה והענקת שם, וכן על תעופה והכנעת אויבים, וככל הנראה מתייחס לענת. – לוח UT 6 לוח נוסף עוסק אף הוא בשגל, הריון וילודה, ומזכיר את ענת ובעל, אך ממנו שרדו שורות מעטות ופגומות ביותר. – לוח UT 132
בלוח נוסף שהקשרו איננו ברור, ענת נשלחת בשליחות הקשורה בבעל. – לוח UT 76 I
בעלילת אקהת
לאחר שדנאל הערירי יולד את בנו הגיבור אקהת, – לוח UT Aqht 2 II כושר וחסיס מבקר את דנאל בשער בו הוא שופט, ומניח על ברכי דנאל קשת פלאית, מתנה לאקהת. – לוח UT Aqht 2 V לאחר מכן, דנאל עורך משתה בו נוכחים ענת ואקהת עם קשתו. ענת מבחינה בקשת, ומעוררת בה קנאה עזה, היא זורקת את כוסהּ לארץ ושופכת את יינה לעפר. היא נושאת את קולה וקוראת לאקהת לבקש ממנה כסף וזהב תמורת הקשת. אקהת מציעה לה לקחת אדירי עקבים (מיתרים, גידי רגליים) מלבנון, אדירי גידים מראמים, אדירי קרניים מיעלים, מתנים (מיתרים) מעקבי שור ואדירי קנים מ"צלאל" (כנראה שם מקום), לתתם לכושר וחסיס, והוא יעשה לה קשת. ענת ממשיכה להציע לו תמורות לקשת: חיי אלמוות וחיים עם בעל. אקהת מתייחס עתה להצעתה ועונה לה שלא תפתהו, כי פיתויה חוחים (קוצים), וכי אחריתו של כל אדם שיבה, והוא מות אנוש ימות. הוא מוסיף . ענת צוחקת בקול, ובלבה היא מאחלת לאקהת שישוב בו, למענו ולמענה, וזוממת נקמה. היא רוקעת ברגלה ומנתרת מהארץ, מגיעה למעון אל, משתחווה לו ומכבדת אותו, ו"מלשינה" את אקהת (כלשון הכתוב), מבקשת רשות לפגוע בו. – לוח UT Aqht 2 VI ענת מאיימת עליו באותם איומים בהם איימה עליו אם לא יסכים לבניית בית לבעל, והוא עונה לה באותה בתשובה דומה. הוא מתיר לה ללכת לאחוז את אשר בכבדה – לבצע מזימתה. ענת הולכת מרחק רב ומגיעה לאקהת, וקוראת אליו "אתה אחי ואני אחותך!". היא מזמינה אותו לצאת לציד יחד ב"קרת אבלים, אבלים קרת ירח". – לוח UT Aqht 3 rev.
לאחר כמה שורות שלא שרדו, ענת נפגשת עם יטפן, עושה דברה, ומורה לו לשוב לקרת אבלים (כנראה מקום מושבו) ולחכות לחידוש ירח, ובזרחו ב"קרן ימינו", יהלום יטפן אנושות בקודקוד אקהת. יטפן שואל את ענת: , אך ענת מורה לו לשוב בו, וממשיכה לפרט את מזימתה: היא תשימו כנשר בחגורתה, וברגע שאקהת ישב לסעוד, ירחפו מעליו נשרים. ביניהם תרחף ענת, ועל אקהת תציב את יטפן כדי שיהלמנו על קודקודו, ישפוך כמו שטף דמו, וכך תצא ממנו כמו רוח נפשו. אז מימושה של מזימת ענת מסופר, בגוף שלישי במקום בגוף ראשון כבדברי ענת. בראותה כי מחצה את אקהת בכתה ענת: . עוד מסופר כי עופות אכלו את גופתו. – לוח UT Aqht 3 obv. לאחר המעשה, יטפן שובר את הקשת או מפילה למים, וענת מהרהרת בכך. היא מקוננת על אקהת ומנסה להחיותו, ללא הצלחה. מסופר כי בעקבות מותו נבלו ביכורי הקיץ ויבולי השיבולים. – לוח UT Aqht 1
העלילה ממשיכה, אך ענת לא מופיעה במקטע גדול ממנה (לפי ההערכה, חלק גדול מהמשך העלילה לא שרד). בשלב מאוחר יותר, נעזר דנאל ברפאים כדי להעלות באוב את אקהת, ובהעלאה נוכחת גם ענת, שאף אוחזת את יד דנאל, כאילו פשעה נחמק או נמחל. בין הנוכחים הנוספים נמצא גם "מהיר ענת", דמות כלשהי הכפופה לענת. ענת מתוארת בלוח צדה ומבריחה את עופות השמיים, אולי בכך נרמזת טינתה לעופות שאכלו את גופתו. – לוח UT 124
בלוחות שיריים נוספים
בעלילת כרת לא ממלאת ענת תפקיד כדמות, אולם כאשר אל מדריך את כרת בחלומו כיצד להשיג לו אישה ולהעמיד צאצאים, הוא מורה עליו להגיע ל"אדום רבה ואדום זעירה", ולקרוא שם למלך , וכך אכן כרת קורא למלך אותה ארץ. – לוח UT Krt שו' 288-293 בהמשך, לאחר שכרת כבר לקח את מרת חרי, הוא עורך משתה לאלים, ובין הקרואים נמצאת גם "רחמי", כנראה ענת. אל מברך את כרת ומאחל לו שאשתו תלד לו שבעה בנים ובת שמינית, וממשיך: . – לוח UT 128 II
בלוח המתאר את אל במרזח, מגיע למרזח אורח לא קרוא, ולאחר שאֵל מכהו בחוטר, עשתרת וענת הגיעו והתקינו לו כלי נשק להכות את אותו אורח. שוער בית אל גוער בהן. בהמשך יוצאות ענת ועשתרת לשוטט ולצוד, אולי כדי לעזור לאל. – לוח UT 601
בלוח נוסף, המתאר משתה אחר בו נוכחים מספר אלים, מתוארת ענת: . – לוח UT 602
בלוח פגום, שהוא כנראה שריד מזמור לבעל, חוזר בצורה פגומה מאוד תיאור התרחצות ענת לאחר הבסת אויבי העל, החוזר במספר לוחות. – לוח UT 603; הקטע מופיע גם בעלילות האלים עמ' 125-129 – לוחות UT ʻnt III-IV; עלילות האלים עמ' 189-192 – לוחות UT 130-131.
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לענת ועשתרת (יחד, כזוג) מוקדש הקטע הרביעי מבין קטעים אלה, ומעונן הנזכר בלוח הוא "אִנבב", הנזכר גם במקומות אחרים כמעון ענת. – לוח UT 607 בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרת ענת. – לוח UT 608
במחזה הולדת שחר ושלם, לאחר דברי פתיחה, מוצגים אל ונשותיו, בשְׂדה אשרה ורחמי – היא כנראה ענת, על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו; לאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל את הנשים והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם. האלים מתוארים כ"יונקי שדי שׂרה" (כנראה כינוי לאשרה), וייתכן שהדבר חשוב לאור היותן של האמהות בנות אדם, שבניגוד ל"שרה" שהיניקה אותן (כנראה אשרה) לא היו ראויות להניק את בני אל; על לוחית שנהב שנמצאה באוגרית נחרטה אלה מכונפת, המזוהה עם ענת, המניקה שני בנים, והיו שקישרו בין הלוחית לסצנה בהולדת שחר ושלם.
בלוחות פולחניים אחרים
ענת מוזכרת גם ברשימות קורבנות לאלים שונים,לוחות KTU2 1.27, 1.39, 1.41, 1.46, 1.87, 1.118, 1.148, 1.168, 1.173 בחלקן נזכרות גם "ענת צפן"לוחות KTU2 1.46, 1.109, 1.130, "ענת חֿבלי"לוחות KTU2 1.39, 1.102, 1.162 (מלשון חבלה) ו"ענת חל" (ענת של מקום פולחני, שם מוזכר בהקשר זה ו), בלחש או מזמור שעיקרו בעל,לוח KTU2 1.82 ברשימת קניינים של קבוצה דתית בשם "מרזח ענ[ת?]",לוח KTU2 4.642 וכן בשברי לוחות פגומים ללא הקשר ברור.לוחות KTU2 1.151, 1.61 היא גם מוזכר בהמנון חורי בו נזכרים אלים כנעניים וחוריים,לוח KTU2 1.42 וכן כ"ענתד" (בתוספת ד' האופיינית בחורית) ברשימות אלים חוריים.לוחות KTU2 1.60, 1.110, 1.116, 1.135
ענת מוזכרת גם בפתיח דתי של מכתב, בו מבורך הנמען, המלך, בשם אלים שונים,לוח KTU2 2.42; ראו ואולי גם במכתב נוסף.לוח KTU2 2.33
ברשימת עובדי גתות מלכותיות נזכר אדם בשם "חֿרין בן ענת".לוח KTU2 4.307 על חותם גליל נמצא גם השם "ענת" לבד.כתובת KTU2 6.74; ראו
בממצא החומרי
בין לוחות השנהב המפוארים שנמצאו באוגרית, נמצא לוח המתאר אלה מכונפת ומקורננת מיניקה שני ילדים, וייתכן שמדובר בענת.
בתקופת הברזל
ממוזער|תבנית עתיקה להכנת צלמיות (משמאל) וצלמית שנוצקה בה (מימין), עליה אלה ערומה, כנראה ענת, עומדת על סוס, ומשני צדיה דמויות גבריות.
בכנען ובמקרא
מספר יישובים ברחבי כנען נקראו על שם ענת, ביניהם בית ענת, בית ענות, ועל פי רוב גם ענתות. ב מוזכר שאת בית ענת לא יכלו אנשי נפתלי לכבוש. שמה נזכר גם בשמו של השופט שמגר בן ענת; קאסוטו טען שהשם מצביע על מוצאו של השופט מבית ענת, אך בהקשר זה יש לציין כי "ענת" כשם פרטי נמצא גם באוגרית,כתובות KTU2 4.307, 6.74 ובאל-ח'דר שליד בית לחם נמצא חץ כנעני עתיק, עליו נכתב שם בעל החץ: "עבדלבאת בן ענת".
בחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל הראשון מלך צור, הוטחו קללות שונות על ראשו של מלך צור אם יפר את הברית, ביניהן: "ביתאל וענת־ביתאל יובילו אותך לפני ארי טורף אדם".SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
אף שנראה שענת הייתה אלה חזקה ודומיננטית, בתנ"ך אין כלל התייחסות לה או לפולחנה. ייתכן ששמה נרמז בדברי הושע: – חוקר המקרא יוליוס ולהאוזן, ובעקבותיו גם גאורג פוהרר ,; נדפס מחדש ב אדמונד ז'קוב, וג'ון דיי , סברו כי הפסוק מתייחס לשמות האלות ענת ואשרה. ייתכן שזכרה נשמר גם בפסוק – ענת הערומה, העריה, מעוררת את הקשת אל הקרב, ובשמה נשבעים מטות האמורי.
בקפריסין
ממוזער|200x200 פיקסלים|העתק של פרגנתיד (מגן לחיים המורכב על קסדה) מברונזה עם גריפון ולוטוסים והקדשה פיניקית לענת, נמצא באדיל
בעיר הקפריסאית־פיניקית־יוונית אדיל שבקפריסין עמד מקדש לענת־אתנה.
בעיר הפיניקית־יוונית לפש נמצאה כתובת ענת־אתנה מהתקופה התלמיית המוקדשת בפיניקית "לענת מעוז חיים ולאדון־המלכים פתולמאיוס" וביוונית "לאתנה המגינה, לניצחון, שהוא של המלך פתולמאיוס".
במצרים
במקדש של היישוב היהודי ביב עבדו אלוהויות בשמות ענתביתאל וענתיהו. בכתובת הקדשה ארמית שנמצאה במצרים (כנראה בסקארה) נכתב: , כלומר "אנן בן אליש, הכומר של בעל בעל ענת".
ראו גם
ענת (עיר)
כתובת ענת-אתנה
לקריאה נוספת
שמואל אפרים ליונשטם ושמואל אחיטוב, "ענת", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, ו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, טורים 314–317
משה דוד קאסוטו, האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה
נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), תל אביב: הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
קישורים חיצוניים
כרמית מזרחי, מאמרים אודות ענת, באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת"
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:אלים כנעניים
קטגוריה:אלות מלחמה
קטגוריה:אלים מסופוטמיים
קטגוריה:אלים בתנ"ך
קטגוריה:אלות מצריות
קטגוריה:פיניקים
קטגוריה:אלות פריון
קטגוריה:חיקסוס | 2024-09-10T07:51:59 |
ל"ט מלאכות שבת | REDIRECT ל"ט אבות מלאכה | 2004-12-05T20:23:54 |
ארבע העונות (ויוואלדי) | ארבע העונות הוא כינוי לארבעה קונצ'רטי לכינור, כלי קשת וקונטינואו מתוך אופוס 8 "Il cimento dell'armonia e dell'inventione" (התחרות בין ההרמוניה לאינוונציה) של אנטוניו ויוואלדי (מתקופת הבארוק), שהולחנו בשנת 1723 ופורסמו בשנת 1725.
הקונצ'רטי קרויים על שם עונות השנה: אביב, קיץ, סתיו וחורף. שם האופוס נקרא גם באיטלקית "ארבע העונות".
יצירה זו נחשבת ליצירה הידועה והמוכרת ביותר של ויוואלדי, והיא נחשבת לאחת הדוגמאות המוקדמות ביותר של מוזיקה תוכניתית, כלומר מוזיקה המבוססת על רעיון חוץ-מוזיקלי. במקרה זה, הקונצ'רטי מתייחסים לארבע סונטות, כשהמוזיקה מלווה את הטקסט באופן צמוד. לא ידוע מיהו כותב הטקסט של הסונטות עצמן, וישנה סברה, שוויוואלדי עצמו הוא הכותב.
בשנת 2002 אנג'ליקה אכבר יצרה לראשונה עיבוד של היצירה לפסנתר.
מבנה ארבעת הקונצ'רטי
ארבעת הקונצ'רטי מתארים את עונות השנה על ידי אלמנטים מוזיקליים שונים כגון בחורף מוצג הגשם המטפטף על ידי נגינת פיציקטו של הכינור, כלומר צלילים קצרים המופקים על ידי פריטה על מיתרי הכינור באצבעו של הנגן.
כל אחד מן הקונצ'רטי כתוב בשלושה פרקים במתכונת המקובלת של "מהיר-איטי-מהיר":
קונצ'רטו מספר 1 במי מז'ור, אופוס 8, RV 269, אביב ("La primavera")
אלגרו (Allegro)
(ציוצי ציפורים, פכפוך נחלים, משב רוח קלילה וסערת רעמים וברקים)לארגו (Largo)
(כלב נובח ללא הפסקה)אלגרו (Allegro) (ריקוד רועים בחגיגה כפרית)
קונצ'רטו מספר 2 בסול מינור, אופוס 8, RV 315, קיץ ("L'estate")
אלגרו נון מולטו (Allegro non molto)
(עייפות מרוב חום, שלוש ציפורים: קוקיה תור וחוחית, רוח סערה עם גשם שוטף)אדאג'ו א-פיאנו - פרסטו אֶה פורטה (Adagio e piano - Presto e forte)
(זבובים מזמזמים)פרסטו (Presto) (סערה עזה וגשם שוטף)
קונצ'רטו מספר 3 בפה מז'ור, אופוס 8, RV 293, סתיו ("L'autunno")
אלגרו (Allegro)
(חגיגה כפרית ושתייה לשוכרה)אדאג'ו מולטו (Adagio molto)
(שנת השיכורים)אלגרו (Allegro) (ציד: קרנות ציד, נביחות כלבים ויריות רובים)
קונצ'רטו מספר 4 בפה מינור, אופוס 8, RV 297, חורף ("L'inverno")
אלגרו נון מולטו (Allegro non molto)
(שיניים נוקשות מקור)לארגו (Largo)
(רוגע מול האח הבוערת)אלגרו (Allegro) (החלקה על הקרח)
ראו גם
אנטוניו ויוואלדי
בארוק
עונות השנה (צ'ייקובסקי)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יצירות מאת ויוואלדי
קטגוריה:מוזיקה של תקופת הבארוק
קטגוריה:עונות השנה
קטגוריה:יצירות במוזיקה קלאסית | 2024-08-01T05:01:44 |
משה מזרחי (במאי קולנוע) | שמאל|ממוזער|250px|יוני המנחם עם מיכל בת-אדם ומשה מזרחי
משה מזרחי (5 בספטמבר 1931 – 3 באוגוסט 2018) היה במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן ומפיק ישראלי יליד מצרים. זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1977, פרס על מפעל חיים מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה 1994 ופרס אופיר על מפעל חיים ב-2001.
ביוגרפיה
משה מזרחי נולד באלכסנדריה במצרים שם ספג תרבות צרפתית ים-תיכונית, שאופיינה במפגש רב תרבותי בין מיעוטים מיוון, ארמניה, טורקיה, וארצות ים-תיכוניות אחרות אשר היוו חלק נכבד מאוכלוסיית העיר באותה תקופה. תרבות זו שימשה בסיס ליצירתו של משה ובסרטיו מופיעה ערגה לתום הילדות שאפיין תקופה זו. עלה לישראל ב-1946 מאלכסנדריה יחד עם אמו האלמנה ואחיו שבתאי. המשפחה התיישבה ביפו ועברה חבלי קליטה קשים. משבר גדול התחולל סמוך לעלייתם כאשר סבו, אבי אימו, נפטר בישראל והאם הפכה למפרנסת המשפחה. דמות אימו משמשת כמרכיב מרכזי ביצירתו הרואה בדמות האישה את ההשראה והיצירה, ובלעדיה, כדבריו, נותר היה הגבר ברברי.
התחנך בחברת נוער בקיבוץ מעברות והושפע מתפיסת עולם קומוניסטית. ב-13 ביולי 1948 נהרג אחיו בגיל תשע בהפצצה של חיל האוויר המצרי. הימים היו ימי קרבות לטרון, ובבית הקברות נחלת יצחק לא היו די קברנים, כדי לכרות את הקברים הרבים וכך, נאלצו מזרחי ודודו לכרות את קברו של אחיו.
יכולתו של מזרחי ללמוד ולהתאים את עצמו לסביבה שבה נמצא, איפשרה לו להתערות בחיי הקיבוץ, ולאחר מכן בסביבה הישראלית. תוך כדי עיסוקו בתרגום סרטים, התחדדה בו ההכרה שייעודו הוא בימוי סרטים. מאחר שתעשיית הסרטים בישראל הייתה בראשית דרכה, החליט לנסוע לפריז. ב-1958 נסע לצרפת ללימודי קולנוע ונשאר ליצור שם. ב-1970, ביים את סרטו הראשון "אורח בעונה מתה".
בשנות ה-70 חזר לישראל, עסק בבימוי סרטים ישראליים ובמקביל עבד גם בצרפת.
סרטו עטור השבחים "כל החיים לפניו", על פי ספרו של אמיל אז'אר, נבחר על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1977 בתחרות פרס אוסקר. בסרט כיכבו השחקנית הצרפתייה סימון סיניורה והישראלית מיכל בת-אדם, אשתו של מזרחי. (מלבדו זכה ב-2019 גם הישראלי גיא נתיב בפרס האוסקר על סרטו הקצר "Skin").
בפברואר 2019 יצא לאור הספר "מבוא לאהבה: הסרטים של משה מזרחי" מאת מרט פרחומובסקי, הכולל שיחות עם מזרחי על חייו וסרטיו וכן ניתוחים של סגנונו ויצירתו. הספר יצא בהוצאת ליריקה ובעריכת עליזה ציגלר.
מזרחי היה נשוי עד יום מותו לשחקנית-במאית מיכל בת-אדם ולהם בן, דניאל.
הוא שימש מורה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה.
פרסים ומועמדויות של סרטיו
סרטו הראשון, "אורח בעונה מתה", היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ולפרס דוב הזהב בשנת 1970
סרטו "אני אוהב אותך רוזה" היה מועמד לפרס דקל הזהב ולפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1972
סרטו "הבית ברחוב שלוש" היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1973
סרטו "אבו אל בנאת" היה מועמד לפרס דקל הזהב בשנת 1973
סרטו "כל החיים לפניו" זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1977
פרס על מפעל חיים מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה 1994
פרס אופיר על מפעל חיים בתחום הקולנוע 2001
מסרטיו כבמאי
לור (סדרת טלוויזיה) - 1969
אורח בעונה מתה - 1970
חרוזים לסופי - 1971
אני אוהב אותך רוזה - 1972
הבית ברחוב שלוש - 1973
אבו אל בנאת - 1973
איש רחל - 1975
כל החיים לפניו - 1977
יקר לא ידוע - 1980
שלחתי מכתב לאהובתי - 1981
חיים נמשכים - 1982
נעורים - 1983
מלחמה ואהבה - 1985
אהבה גנובה - 1986
אוכלמסמרים - 1988
ורבורג (סדרת טלוויזיה) - 1992
נשים - 1996
סוף שבוע בגליל - 2008
מסרטיו כמפיק
רגעים - 1979
חיים זה חיים - 2002
מסרטיו כשחקן
אישה זרה - 1993
חיים זה חיים - 2002
הדרך לאן - 2017
קישורים חיצוניים
בעקבות מותו:
"אבו אל בנ"ת את: האלטרנטיבה של משה מזרחי לסרטי הבורקס": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
אלי אשד, יחסי גבר ואישה בירושלים בסוף המאה ה-19 : הירהורים על הסרט "אני אוהב אותך רוזה " של משה מזרחי
אלי אשד, יעקב אבינו כוכב קולנוע :איש רחל של משה מזרחי הסרט "הכנעני" הישראלי הראשון והאחרון וגם סרטים אחרים על יעקב ונשותיו
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:במאי קולנוע ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס אופיר: מפעל חיים
קטגוריה:עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מועמדים ישראלים לפרס אוסקר
קטגוריה:ישראלים זוכי פרס אוסקר
קטגוריה:זוכי פרס אריק איינשטיין: קולנוע
קטגוריה:ישראלים ילידי מצרים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1931
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2018 | 2024-03-17T08:49:14 |
לוקיוס קורנליוס סולא | REDIRECT לוקיוס קורנליוס סולה | 2004-12-05T22:21:15 |
יוליסס סימפסון גראנט | REDIRECT יוליסס ס. גרנט | 2023-05-23T18:27:27 |
סיגפריד ששון | סיגפריד ששון (באנגלית: Siegfried Loraine Sassoon; 8 בספטמבר 1886 - 1 בספטמבר 1967) היה משורר וסופר אנגלי ממוצא יהודי.
התפרסם תחילה בזכות שיריו מהחזית ובזכות פעולותיו ההפגנתיות כנגד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן על ידי שירתו וכתביו בזכות עצמם.
ביוגרפיה
ששון נולד במטפילד, בחבל קנט שבאנגליה. אביו עזרא אלפרד היה בנו של דוד ששון, ראש הענף האירופאי של משפחת ששון, אילי הון יוצאי בגדאד. אמו תרזה תורניקרופט הייתה אנגלייה קתולית, נכדתו של הפסל ג'ון פרנסיס. האב נודה ונושל על ידי משפחתו לאחר שנשא נוכריה, ולאחר שהוא ואשתו נפרדו, נשאר סיגפריד עם אימו וגדל והתחנך כנוצרי.
ששון למד בבית ספר פרטי ולאחר מכן בקיימברידג'. הצטרף לצבא מיד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהוא שש אלי קרב כמרבית בני דורו. תחילה ל"חיל הפרשים המתנדבים" ולאחר פציעה בתאונת רכיבה, עבר לשרת כקצין בגדוד הרובאים המלכותיים הוולשים (RWF) והגיע ב-1915 לחזית בצרפת.
ששון השתתף במלחמת החפירות ובקרבות וזכה במספר עיטורים. הוא נודע באומץ ליבו, ויש שייחסו זאת לרצונו לנקמה בעקבות מותו של אחיו הצעיר בגליפולי ובעקבות מותו של חבר אהוב בקרב. בזמן היותו בחזית הוא החל לשלוח לעורף שירים סאטיריים שלעגו לפוליטיקאים שניהלו את המלחמה. השירים פורסמו ועוררו זעם ותדהמה מאחר שהיה מדובר בקצין מעוטר.
במרץ 1917 נפצע בקרב ונשלח להחלמה באנגליה. בזמן שהחלים נפגש עם אנשי רוח שהתנגדו למלחמה (ביניהם ברטראנד ראסל). בעידודם פרסם הצהרה בגנות המשך הלחימה, ובצעד הפגנתי השליך גם את סרט העיטור (הצלב הצבאי) שזכה בו לנהר המרזי (המדליה עצמה נמצאה ב-2007 בעליית גג בבית שבו התגורר בנו של ששון, ונרכשה על ידי המוזיאון של הרובאים המלכותיים הוולשים). ששון היה אמור להשלח לכלא בשל מעשהו זה, אך ניצל בזכות קשריו של ידידו לגדוד – הסופר רוברט גרייבס, ונשלח למוסד להחלמה לנפגעי הלם קרב בסקוטלנד. שם פגש גם את המשורר הצעיר וילפרד אוון (שנהרג מאוחר יותר במלחמה), ועודד אותו להמשיך ולפרסם שירה. לאחר שחרורו מהמוסד חזר לשרת ביחידתו המקורית. תחילה (במרץ 1918) שירת כחודש בארץ ישראל (בגדוד 25 של דיוויזיה 74) בעת שהמערכה על ארץ ישראל הייתה בהפוגה, ולאחר מכן חזר לחזית הצרפתית שם נפצע קשה בראשו וחזר לאנגליה.
לאחר החלמתו הוא המשיך לכתוב שירה, לתת הרצאות והתרועע בין היתר עם הסופרים תומאס הרדי, ג'ון גולסוורתי וא.מ. פורסטר. כמו כן, הוא הפך למעורב בפוליטיקה ותמך בלייבור ובתנועה הסוציאליסטית. בשנת 1928 התפרסם החלק הראשון מששת חלקי האוטוביוגרפיה שלו שנקרא "זכרונות של צייד שועלים". ב-1930 התפרסם "זכרונות של קצין רגלים", וב-1936 "עלייתו של שרסטון". שלושת החלקים אוגדו תחת השם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון". שלושת החלקים האחרים של האוטוביוגרפיה יצאו במהלך השנים עד שנת 1945. בתקופה זו החלה פרשת האהבים הממושכת שלו עם בן האצילים סטיבן טננט, שנודע לשמצה בשל אורח חייו הפרוע.
לשיריו הראשונים שיצאו לאור לפני המלחמה היה אופי רומנטי. לעומת זאת, השירים ששלח מהחזית חשפו את הזעזוע שעבר עליו וניסו להעביר את המציאות המכוערת של מלחמת החפירות. הוא לא בחל בתיאורי זוועות המלחמה ובחשיפת החולשות שנתגלו בלוחמים. הוא אף הצביע, תוך שימוש באירוניה ובזעם, על האחראים לשליחת החיילים אל מותם, וזאת מתוך אדישות, חוסר מקצועיות ואידאולוגיה עיוורת. לשירתו, שדגלה בעיקרון שכל דבר ראוי לחשיפה, היה תפקיד בעיצוב של זרם השירה המודרני.
שירים אנטי מלחמתיים של ששון
הארכי-נבל
עִם מַג"דים אֵין שִׂיג לי וֹשִׂיחַ,
סַמג"דים אני לא סוֹבֵל;
מֵ"ם פֵ"אים הייתי מַשְׁלִיחַ
בחפֵץ לֵב לעזאזֵל!
למֵ"ם מֵ"מים הייתי שָׂם רֶגֶל
ומַכריז: שמכל הסֶגֶל
האַרכִי-נָבָל -
הוא הרַמטכּ"ל!!
תרגמה: ג. אריוך, מתוך "זכרונות של צייד שועלים".
מעשי זוועה
מאת זיגפריד ששון
מאנגלית: אברהם עוז
סִפַּרְתָּ לִי, שִׁכּוֹר וּמִתְרַבְרֵב,
כַּמָּה שְׁבוּיִים חִסַּלְתָּ. אַיזֶה כֵּף!
בְּלִי שׁוּם חֶמְלָה נִצַּבְתָּ מוּל אוֹיֵב,
וְהוּא מֻשְׁפָּל, נִפְחָד, כַמִּתְחַיֵּב!
וְאֵיךְ הָרַגְתְָ? בֹּוא, אַל תִּצְטנע:
אֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ אֵיךְ אוֹיֵב גּוֹוֵעַ!
תְּחִלָּה הֵם גִּבּוֹרִים, אַתָּה יוֹדֵעַ;
נוֹפֵל פָּגָז - בּוֹרְחִים כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ!.
וּמַה אִתְּךָ? יָדַעְתִּי: בָּא הַקְרָב,
תִּמְצָא דְּרָכִים לִבְרֹחַ: אֵין מַצָּב
שֶׁתִּלָּחֵם: קַפֵּל אֶת הַזָּנָב.
בַּבַּר תַּפְגִּין גְּבוּרָה וְאֹמֶץ רַב.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה שימש כעורך של עיתון סוציאליסטי.תמך במפלגת הלייבור, בהמשך כתב מספר ספרים.
ששון מת מסרטן הקיבה ב-1 בספטמבר 1967.
חיים אישיים
ששון היה בזוגיות עם מספר גברים. הזוגיות הארוכה ביותר הייתה עם סטיבן טננט . לאחר שעזב את טננט התחתן עם הסטר גטי בתו של השופט סטיבן גטי וממנה נולד לו בנו ג'ורג' מדען וחוקר קבלה.
לקריאה נוספת
סיגפריד ששון, זכרונות של צייד שועלים: פרקי זכרונותיו של ג'ורג' שרסטון, תרגום: ג. אריוך, הוצאת זמורה, ביתן, 1990 (למעשה אלו הם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון" שאוגדו בעברית תחת שם החלק הראשון של הספר).
פאט בארקר, התחדשות, תרגמה מאנגלית אלינוער ברנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
סיגפריד ששון, שירי המלחמה הגדולה, תרגום: לי אדר מיטלמן, הוצאה עצמית, 2011.
קישורים חיצוניים
אתר מקיף אודותיו
האתר האנגלי של האגודה לזכר סיגפריד ששון
"היסטוריה עתיקה" - ניתוח השיר ותרגומו לעברית באתר "מדרשראם"
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:משוררים בריטים
קטגוריה:סופרים בריטים
קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
סיגפריד
קטגוריה:מעוטרי הצלב הצבאי
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1886
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1967
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
קטגוריה:ביסקסואלים בריטים | 2024-06-13T18:01:52 |
קרב סולטן יעקב | הפניה קרב סולטאן יעקוב | 2010-10-30T19:21:36 |
ארימא | ארימא (Arimaa) הוא משחק לוח המיועד לשני שחקנים. כללי המשחק פשוטים מספיק להבנה על ידי ילדים מחד, ומאידך הם גורמים לקושי רב לתכנות מחשב. המשחק תוכנן על ידי עומר סייד (Omar Syed), מהנדס מחשבים המתמחה בבינה מלאכותית, בהשפעת תבוסתו של גארי קספרוב על ידי מחשב השח "כחול עמוק" (Deep Blue). לבנו של סייד, אאמיר (Aamir), שהיה באותה תקופה בן ארבע, הייתה השפעה רבה על פיתוח המשחק. שם המשחק "ארימא" בא מהיפוך "אמיר" והוספת "א" לתחילת השם.
ב-2002 פרסם סייד את חוקי המשחק והכריז על פרס של 10,000 דולר, אותו היה ניתן לקבל עד שנת 2020, לתכנת המחשב הראשונה שתצליח להביס שחקן אנושי בעל דרגה גבוהה בארימא בקרב בן שישה משחקים או יותר. דויד פוטלנד, המפתח של תוכנת הגו, Many Faces of Go, יצר בתחילת 2004 את תוכנת ארימא החזקה ביותר עד אז, רק כדי לראותה מובסת לחלוטין על ידי סייד עצמו, עם שמונה ניצחונות, אפס הפסדים ואף תיקו. בשנת 2015 זכה דויד וו בפרס כאשר תוכנת 'שארפ' שלו ניצחה את השחקנים האנושיים.
לוח ארימא
בארימא משחקים על לוח שחמט שעליו סומנו ארבע משבצות הנקראות משבצות מלכודת (trap squares) במיקומים ג3, ו3, ג6 ו-ו6.
הכלים בארימא
כל שחקן מתחיל את המשחק עם 16 כלים. מהחזק לחלש, הכלים הם פיל, גמל, זוג סוסים, זוג כלבים, זוג חתולים ושמונה ארנבים. ניתן לייצג את כלי ארימא בעזרת כלי השחמט מלך, מלכה, צריח, רץ, פרש ורגלי בהתאמה. סט אחד בצבע זהב ואחד בצבע כסף. אם הכלים אינם בזהב ובכסף, נהוג לייצג את הזהב באמצעות הלבן, ואת הכסף באמצעות השחור.
כל הכלים יכולים לנוע רק צעד אחד קדימה, אחורה, ימינה או שמאלה. יוצא הדופן הוא הארנב, לו אסור לנוע אחורה.
מהלך המשחק
שלא כמו בשחמט, בארימא המשחק מתחיל עם לוח חלק. בסיבוב הראשון מסדרים שני השחקנים את כליהם לפי רצונם, קודם כל זהב בשורות הראשונה והשנייה ואחריו כסף בשורות השביעית והשמינית. התמונה משמאל מראה סידור ראשוני אפשרי. זהב הוא הראשון לשחק.
כל תור לאחר מכן מורכב מאחד עד ארבעה צעדים. שחקן חייב לעשות לפחות צעד אחד לפני שיוכל לסיים את התור שלו.
מותר להשתמש בכל הצעדים כדי להזיז כלי בודד או לפצל את הצעדים בין כלים שונים. בנוסף, מותר לשנות את כיוון התנועה של כלי עם כל צעד.
התור צריך להסתיים בשינוי ממשי של מצב הלוח.
השורה הקרובה ליריב נקראת שורת המטרה. ניצחון במשחק מושג כאשר ארנב מובא לשורת המטרה. לפיכך, הזהוב מנצח בהביאו ארנב לשורה השמינית, והכסוף בהביאו ארנב לשורה הראשונה.
פעולות מיוחדות ומצבי כלים
להלן, כאשר מדובר על כלים צמודים, הכוונה היא לכלים בשתי משבצות צמודות זו לזו (האלכסון לא נחשב).
דחייה ומשיכה (push and pull) - כל כלי יכול להניע ממקומו כלי של היריב דרך "דחיית" הכלי אל מחוץ למשבצת בה הוא נמצא או דרך "משיכתו" לתוך המשבצת בה נמצא כלי השחקן. בדחייה מוזז כלי היריב לתוך משבצת פנויה סמוכה ולאחר מכן כלי השחקן נכנס למשבצת שפונתה. במשיכה כלי השחקן זז לתוך משבצת פנויה סמוכה ולאחר מכן מוזז כלי היריב למשבצת בה כלי השחקן היה. לפעולות אלו חמישה כללים:
הפעולות ניתנות לביצוע רק בין כלי חזק לכלי חלש יותר. לדוגמה, כלב לא יוכל לדחות כלב אחר, וגם לא סוס, גמל או פיל. תוצאה של כלל זה היא שאת הפיל לא ניתן להניע ממקומו.
עלות הפעולות שני צעדים - אחד להזזת כלי השחקן ואחד להזזת כלי היריב.
לא ניתן לבצע דחייה ומשיכה באותה התנועה.
הפעולה חייבת להסתיים בתור בו התחילה.
לא ניתן להניע כלים אחרים של אותו השחקן (לדוגמה לצורך משיכת ארנבים או דחייתם אחורה).
מלכודת (trap) - כלים שהגיעו למשבצת מלכודת נלכדים ומוצאים מיידית מהמשחק, אלא אם כן יש כלי חברותי (כלי מאותו הצבע) הצמוד למשבצת זו. אם כל הכלים החברותיים הצמודים למלכודת יתרחקו ממנה, הכלי שיימצא בה ילכד. צריך לשים לב שמשיכה המובילה את הכלי המושך לתוך מלכודת תושלם אפילו אם הכלי נלכד בצעד הראשון.
קפאון (freeze) - כלי הצמוד לכלי יריב יותר חזק קופא, אלא אם כן יש כלי ידידותי הצמוד לו. כלי קפוא לא יכול להזיז כלי קפוא, אבל יכול בלי קשר לקפאון להקפיא כלים יריבים יותר חלשים ממנו. כמו בכללי דחייה ומשיכה את הפיל לא ניתן להקפיא, אבל ניתן לחסום אותו על ידי כלים המוקפים בכלים אחרים, כך שהפיל לא יוכל לדחות את הכלים הצמודים אליו.
מצבים נדירים
שחקן שתורו מגיע והוא לא מסוגל לבצע אף תנועה, מכיוון שכל כליו קפואים או חסומים, מפסיד.
אם אותה תצורת כלים חוזרת על עצמה שלוש פעמים, השחקן האחראי לחזרה השלישית מפסיד. הכלל מתחשב רק בתצורות בסוף תור, לא תצורות בסוף צעד. הכלל גם לא מתחשב בזהות השחקנים שגרמו להופעת התצורה בפעמים הקודמות.
אם ארנב מוזז לשורת המטרה ובאותו התור מוזז ממנה לשורה אחרת, המשחק ממשיך.
הערה: כלל שבוטל בשנת 2008, הרשה מצב של תיקו במקרה שכל שישה-עשר הארנבים נלכדים.
חוסר היכולת של תוכנות המחשב
יש מספר פנים לארימא הגורמים לקושי של תוכנות המחשב לנצח שחקני ארימא טובים.
יש צורך להסביר מדוע למרות המאמץ הרב שהושקע בפיתוח תוכנות שחמט חזקות, הטכניקות היעילות בשחמט אינן יעילות או יעילות חלקית בלבד בארימא.
הסיבה החשובה ביותר היא השימוש בעוצמת המחשב (שיטות כוח גס) עליו תוכנות השחמט רצות בשילוב עם בדיקת מיקומים סטטית, כאשר שתי השיטות תלויות בכמות וסוג הכלים על הלוח. תוכנות השחמט בודקות אפשרויות רבות של מהלכים עתידיים, אך הן אינן טובות (יחסית לבני אדם) ביכולתן להחליט מי מנצח בסוף סדרת מהלכים, אלא אם כן לאחד הצדדים יש כמות כלים פחותה ביחס ליריבו. דבר זה נכון גם ביחס לתוכנות ארימא, אבל התוצאות אינן טובות באותה המידה במציאות.
כאשר שיטות כוח גס מופעלות על ארימא עומק החיפוש מוגבל על ידי המספר העצום של אפשרויות שיש לשחקן בכל תור. לשחקן ארימא יש בערך את אותו מספר האפשרויות בכל צעד כמו שיש לשחמטאי בכל תור. לכן תוכנית המסוגלת לראות שמונה מהלכים קדימה לכל שחקן בשחמט מוגבלת לשני מהלכים (שמונה צעדים) לכל שחקן בארימא.
תכנות משחק משתמשות בנוסף גם בשיטות סינון מתוחכמות, המאפשרות להן לקבוע שמהלך אחד יותר טוב ממהלך אחר בלי לבדוק את כל אפשרויות ההמשך של המהלך החלש יותר. אם היריב יכול להגיב במהלך שיהרוס מהלך מסוים בתגובה מסוימת, לתכנה אין צורך לבדוק תגובות אפשרית נוספות. גישה זו מצמצמת משמעותית את משך החיפוש. לעומת זאת, בתכנות ארימא שיפור על ידי סינון מביא לשיפור פחות דרמטי, כיוון שלא ניתן דרך בדיקה חומרית (כמות כלים פיזית) בלבד לדעת אם תגובה הורסת היא באמת הורסת מבחינה אסטרטגית. אם ההשפעות השליליות של מהלך הן מעבר לעומק החיפוש, לא ניתן לבטל אותן בקלות. תכנות המחשב אינן מסוגלות לבדוק עומק אסטרטגי זה.
ברוב תצורות ארימא, ובעיקר בשלבים המוקדמים של המשחק, שחקן טוב מסוגל למנוע איבוד כלים במשך שני התורות הבאים. בהשוואה לשחמט, בארימא יש יחסית מעט דרכים בהן יכול שחקן להכריח לכידות או החלפות כלים בטווח זמן קצר. לרוב ניתן לדחות לכידות אל מעבר לאופק החיפוש של תכנות מחשב העושות שימוש בטכניקת כוח גס. בתחילת המשחק הקרב הוא יותר על מיקומי הכלים וסובב סביב האפשרות להפוך מצבים זמניים ללכידות בלתי נמנעות בזמן כלשהו בעתיד. סוג זה של תחרות מגדיל את חשיבות היכולת לשפוט מי כובש ומי מפסיד שטח בדרכים יותר עדינות מאשר על ידי לכידות או אובדן כלים. המשתמע מכך הוא שיתרונן של תוכנות המחשב (בדיקת מיליוני תצורות לוח) הופך פחות משמעותי לעומת חסרונן הגדול (היכולת להבין את משמעות התצורה בלי קשר למצב החומרי).
חולשת תוכנות ארימא בשלבי הפתיחה של המשחק מודגשת עוד יותר על ידי שלב הסידור. בשחמט כל משחק מתחיל מאותה התצורה. על ידי זכירת רשימת התגובות הטובות ביותר לכל פתיחות המשחק הסטנדרטיות תוכנות שחמט יכולות לבצע תריסר מהלכים מעולים, ולפעמים אף יותר, לפני שהן מתחילות "לחשוב". בני אדם משתמשים באותה השיטה אבל בעזרת זיכרון קטן יותר ומושלם פחות, דבר המעמיד אותם בחסרון בשחמט מול תוכנות המחשב. בהשוואה, בארימא קיימות מיליוני דרכים לסדר את הכלים עוד לפני הצעד הראשון. פן זה של ארימא מונע מתוכניות להיות בעלות ספר פתיחות בעל משמעות.
עם התקדמות המשחק הופכים החלפות וקידום הארנבים את המשחק ליותר פתוח וטקטי ברוב המקרים. תוכנות ארימא מצליחות טוב יותר במצבים אלו, בגלל יכולתן למצוא מהלכים טקטיים אותם בני אדם יכולים להחמיץ. אף על פי כן בני אדם יכולים להימנע מתצורות פתוחות על ידי משחק שמרני ועל ידי כיוון המשחק לתצורות אסטרטגיות בהן המחשב מצליח פחות. בארימא כמעט בלתי אפשרי לשבור את עמדת השחקן השמרן, לעומת שחמט בו המשימה קשה בלבד. כדי להביס שחקן מתגונן צריך לאסוף יתרונות קטנים וארוכי טווח, דבר אותו תוכנות המחשב אינן עושות היטב.
יתרון נוסף של תוכנות שחמט שלא ניתן ליישום בארימא הוא טבלאות משחקי סיום. משחקי שחמט ברמת אמן לפעמים הופכים למשחקי סיום לא ברורים עם מספר כלים קטן. ניתן לבנות טבלה ממצה של המהלכים הנכונים בכל התצורות הללו. במצבים אלו התוכנות נדרשות רק להיוועץ בטבלאות מוכנות מראש, במקום "לחשוב", עובדה המעניקה להן יתרון על בני אדם. בהשוואה, משחקי ארימא לעיתים רחוקות בלבד מגיעים למשחקי סיום מכל סוג שהוא, כיוון שרובם מסתיימים כאשר רוב הכלים עוד על הלוח. במשחק ארימא ממוצע יש רק שמונה לכידות ומפעם לפעם שחקנים מעולים יכולים להביס תוכנות מעולות בלי לאבד אפילו כלי אחד. (משחק לדוגמה מסוג זה מינואר 2005)
סייד הצהיר כי הוא מקווה שהיעילות הנמוכה של שיטות משחק ממוחשב הנהוגות כיום בארימא תגרום למתכנתים לפתח שיטות בינה מלאכותית חדישות ושונות בצורה קיצונית מהשיטות הקיימות כיום. החיפוש אחר תוכנת שחמט ברמת רב-אומן תרמה מעט מאוד, אם בכלל, לשדה המחקר של בינה מלאכותית.
קישורים חיצוניים
תוכנת ארימא של דויד פוטלנד
קטגוריה:משחקי לוח
קטגוריה:משחקי חשיבה | 2024-08-18T14:58:02 |
אי הנסיך אדוארד | אי הנסיך אדוארד (באנגלית: Prince Edward Island; צרפתית: l'Île-du-Prince-Édouard), אחת מפרובינציות קנדה, השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי.
שטחו של האי 5,660 קילומטר רבוע, הפרובינציה הקטנה מבין הפרובינציות של קנדה.
אוכלוסיית האי מונה כ- 160,536 תושבים (הערכה לשנת 2021), ובכך הוא גם הפחות מאוכלס מבין הפרובינציות, אך צפיפות האוכלוסייה בו היא הגבוהה מבין הפרובינציות והטריטוריות.
אי הנסיך אדוארד זכה לפרסום בעקבות סדרת ספריה של לוסי מוד מונטגומרי, שהראשון בהם הוא "האסופית", המתרחשים באי.
מקור השם
האי נקרא על שם הנסיך אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט, שחי בין השנים 1767 ו-1820, והיה אביה של המלכה ויקטוריה.
גאוגרפיה
הפרובינציה נמצאת כולה על אי הממוקם בין קו רוחב 46° ו-47° צפון, ובין קו אורך 62° ו-64° מערב. האי נמצא במפרץ סנט לורנס מזרחית לפרובינציית ניו ברנזוויק וצפונית לנובה סקוטיה, כאשר בין נובה סקוטיה לאי מפריד מצר נורת' אמברלנד . ב-1997 נבנה על המצר גשר הקונפדרציה המקשר בין הפרובינציה לניו ברנזוויק.
בירת הפרובינציה והעיר הגדולה ביותר בה היא שארלוטטאון, הנמצאת לחופו הדרומי של האי.
ההתיישבות האירופית באי הביאה לשינוי פני האי - מאחר שבשל התיישבות זו נכרתו למעלה ממחצית היערות שכיסו את האי.
האופי הפסטורלי של האי השפיע רבות על הסופרת לוסי מוד מונטגומרי ועל ספריה.
היסטוריה
האי היה בעבר חלק ממושבת אקדיה שבצרפת החדשה. מושבה זו הפכה להיות מושבת נובה סקוטיה לאחר סיפוחה על ידי האנגלים בעקבות חוזה פריז ב-1763 והם קראו לאי סנט ג'ונס. בשנת 1769 הפך האי סנט ג'ונס שעד אז היה חלק מנובה סקוטיה למושבה עצמאית, ולאחר מכן שונה שמו לאי הנסיך אדוארד על מנת שלא יתבלבלו בינו לבין אזורים אחרים באותו שם הנמצאים בקנדה - סנט ג'ון בניו ברנזוויק, סנט ג'ונס בניופאונדלנד ולברדור ועוד.
כלכלה
עיקר כלכלת הפרובינציה מתבססת על תעשיות עונתיות של חקלאות, תיירות ודייג, כאשר חקלאות מהווה מקור ההכנסה הדומיננטי של הפרובינציה גם כיום, כפי שהיה הדבר בתקופה הקולוניאלית. המשאבים הטבעיים של הפרובינציה מוגבלים ביותר, אף שנמצאו מצבורים קטנים של גז טבעי בחלקה המזרחי של הפרובינציה. הפרובינציה מספקת יותר משליש מתצרוכת תפוחי האדמה של קנדה. בפרובינציה מבקרים כמיליון תיירים מדי שנה על מנת לבקר בחופים ובמגרשי הגולף שבאי. עיקר התיירות מגיעה לאי בחודשים יולי ואוגוסט. תיירים מגיעים גם בחודשים ספטמבר ואוקטובר על מנת לראות את השלכת. בשל העובדה שבין החודשים דצמבר ואפריל קופא הים סביב הפרובינציה, הדייג הוא עונתי ומתרחש רק בקיץ. עיקר הדיג הוא של סרטנים ופירות ים.
מפה
קובץ:pei-map.png
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:איים באוקיינוס האטלנטי
קטגוריה:קנדה: איים
קטגוריה:קנדה: פרובינציות וטריטוריות
קטגוריה:אדוארד אוגוסטוס | 2023-12-31T02:05:51 |
זיגפריד ששון | REDIRECT סיגפריד ששון | 2004-12-06T04:09:57 |
נוצרי | REDIRECT נצרות | 2004-12-06T04:14:43 |
שמגר בן-ענת | redirect שמגר בן ענת | 2005-04-01T07:20:25 |
מסכת מכות | שמאל|ממוזער|250px|מסכת מכות דנה בין היתר בדיני ערי המקלט, בתמונה: מפת ערי המקלט
מַסֶּכֶת מַכּוֹת היא המסכת החמישית בסדר נזיקין במשנה, בתלמוד ובתוספתא, ובאה מיד לאחר מסכת סנהדרין. לעיתים היא נקראת "מסכת מלקות" על-שם עונש המלקות שבו עוסקת המסכת ובעיקר פרקה האחרון.
המשנה על מסכת זו כוללת 3 פרקים, ובתוספתא נכללים 4 פרקים. על כל שלושת פרקי המסכת מצוי תלמוד בבלי, ואורכה של המסכת בש"ס וילנא הוא 23 דפים. בתלמוד הירושלמי יש גמרא רק על שני הפרקים הראשונים של המסכת.
על-פי אחת הדעות, מסכת מכות היא חלק ממסכת סנהדרין (ראו בהקדמת הרמב"ם למשנה), והופרדה ממנה מאוחר יותר.
לפי החיד"א, לימוד מסכת זו מהווה סגולה להנצל מהרהורים רעים.
מיקומה של המסכת בסדר נזיקין
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הטעם האסוציאטיבי לפיו מסכת מכות מגיעה לאחר מסכת סנהדרין הוא שמכיוון שאחר שנשנה פרק "ואלו הן הנחנקין" (במסכת סנהדרין), מגיע תורו של פרק "ואלו הן הלוקין" במסכת. אך הרמב"ם מציין מייד כי "ואין זה טעם אמת, אבל היא מסכת בפני עצמה" ומוסיף כי המסכת נסמכה למסכת סנהדרין מפני שאין רשות לבני אדם לענוש ולהלקות, אלא השופטים בעצמם. .
פרקי המסכת
כיצד העדים נעשים זוממין (עשר משניות) הפרק עוסק בהלכות עדים זוממים ועונשם, כיצד נעשים עדים זוממים, וכן מצבים בהם לא ניתן לקיים בהם את העונש שזממו לעשות.
אלו הן הגולין (שמונה משניות) הפרק דן בעונש הגלות לרוצח בשגגה, ורוצח בשגגה שאין בו גלות, בהלכות עיר מקלט, ומתי יוצא הגולה משם.
ואלו הן הלוקין (שש עשרה משניות) הפרק עוסק בעונש המלקות - על מה לוקים, כמה לוקים מהות המלקות וכיצד.
בסך הכול, יש במסכת 34 משניות.
פרשני המסכת
רש"י - למסכת זו בתלמוד הבבלי ישנם שלושה מפרשים הנמצאים במקום פירוש רש"י: עד מובא פירוש רש"י המוכר, מדף י"ט עד מובא פירוש ריב"ן, ובדף האחרון מובא פירוש רבנו גרשום.
תוספות - התוספות למסכת זו נכתבו בבית מדרשו של רבנו פרץ, ושלא כתוספתות אחרות נערך פירוש התוספות עוד בחייו של רבנו פרץ. ישנן פעמים שפרושו של רבנו פרץ בתוספות מכונה בשם משי"ח (ראשי תבות:מורי שיחיה).
קישורים חיצוניים
תלמוד בבלי, מסכת מכות, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
מכות | 2024-05-25T23:07:23 |
חלם | חֶלְם (בפולנית: Chełm, ; באוקראינית: Холм או Хелм; בגרמנית: Cholm; ביידיש: כעלם שנהגה כבעברית: חֶלְם) היא עיר במזרח פולין. העיר שוכנת במחוז לובלין, ממזרח לעיר לובלין וכ-20 ק"מ מגבול אוקראינה. בשנת 2005 נאמדה אוכלוסיית חלם בכ-72,595 נפש.
יהודים ישבו בעיר מאות בשנים והייתה בה קהילה יהודית גדולה. במסורת היהודית המזרח אירופאית התפרסמה חלם כבירת הטיפשות והאבסורדיות, ואגדות חכמי חלם הפכו לנכסי צאן ברזל של הפולקלור וההומור היהודיים.
היסטוריה
חלם קיימת כעיירה מאז המאה ה-10. בשנת 981 היא הייתה לחלק מקייב-רוס, ובין שנת 1018 ל-1031 היא הייתה לחלק מפולין. ב-1233 העיירה קיבלה זכויות של עיר, והייתה לבירת האליץ'-ווהלינה. ב-1235 קבע הרוזן דנילו רומנוביץ' את חלם כמקום משכנו והקים בה מצודה. ב-1261 הטטרים שצרו על העיר הצליחו לכבוש אותה. ב-1366 המלך קזימיר הגדול סיפח את העיר והמחוז לפולין, והפך את חלם למקום מושבו של הבישוף המחוזי. בעקבות חלוקת פולין העיר סופחה לאימפריה הרוסית.
לאחר מלחמת העולם השנייה עבר הגבול בין פולין לברית המועצות בסמוך לחלם, קילומטרים אחדים ממזרח לעיר. בעקבות כך, בהתאם להסכם בין פולין לברית המועצות תושבים אוקראינים של העיר הועברו לעיירה קיברצי. כיום זהו גבול פולין-אוקראינה, עובדה המעלה את חשיבותה הכלכלית של חלם כעיר סחר בקצה המזרחי של האיחוד האירופי. מעבר הגבול פולין-אוקראינה בסמוך לחלם הוא מהעמוסים ביבשת אירופה למעבר סחורות בין האיחוד האירופי לבין הגוש הסובייטי לשעבר, ופרנסי חלם צופים שעובדה זו תיתן דחיפה לפיתוח העיר.
יהודי חלם
יהודים החלו להגיע לעיר למן המאה ה-15. מיקומה של חלם על אם הדרך בין לובלין לקובל, ובהגדרה רחבה יותר בין ורשה לקייב, תרמו להתפתחותה כעיר סחר חשובה ויהודים עשו בה חיל בעסקיהם. לפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית של חלם כ-15,000 איש - כמחצית האוכלוסייה של העיר.
יהודי חלם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר ממסחר בבעלי חיים ומייצור וממסחר של עורות. בחלם פעלו שלושה בנקים יהודיים, בתי דפוס של יהודים, חברות צדקה וסעד מסורתיות, וכן סניף של טא"ז - ארגון הבריאות היהודי.
מוסדות החינוך היהודי היו חדרים מסורתיים שבהם למדו ילדים עברית ופולנית, בית ספר עממי יהודי ביידיש, בית ספר עברי של רשת "תרבות", כמה ישיבות, בית ספר דתי לבנות, גימנסיה עברית (נסגרה ב-1935) וגימנסיה יהודית בפולנית.
בחלם פעלו מפלגות ציוניות שונות, אגודת ישראל והבונד, והיו מיהודי העיר גם חברים במפלגה הקומוניסטית הפולנית. היו בעיר ספרייה ומועדון ספורט יהודיים, ויצאו בה לאור שלושה עיתונים ביידיש.
בין האישים הבולטים בעיר יש למנות את רבי אליהו בעל שם מחלם (1520 בערך - 1583), רב ומקובל; הרב שלמה מחלם (1717 בערך - 1781), מחבר "מרכבת המשנה"; והרב יוסף קזיס, תלמיד החוזה מלובלין ומייסד חסידות חלם.
מרדכי עברי עמד בראש מפלגת פועלי ציון שמאל ומפלגה זאת עשתה בשנת 1924 קואליציה עם המפלגה הפולנית ועל כן התמנה לסגן ראש העיר חלם.
בשנת 1930 נרצח על מדרגות ביתו על ידי מתנגדים פוליטיים אנטישמיים פולנים. הרוצחים היו עובדי עירייה שרצו לסלק את המפלגה היהודית מהקואליציה.
במלחמת העולם השנייה
ממוזער|בית הקברות היהודי בחלם
במהלך השואה רצחו הנאצים ובעלי בריתם את רוב היהודים בחלם. במלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה הנאצית את חלם בתחילת ספטמבר 1939, נסוגה ממנה ב-25 בספטמבר 1939 מפני הכוחות הסובייטים, אך שבה אליה ב-9 באוקטובר 1939 על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. עם נסיגת הסובייטים לפולין המזרחית, נלוו אליהם מאות מיהודי חלם.
ב-1 בדצמבר 1939 הורה המפקד הגרמני הנאצי של חלם, פישר, לראש הקהילה היהודית א' בידרמן לרכז 2,000 גברים יהודים בני 16–60 בכיכר השוק. בצעדת המוות של חלם הובלו להרוביישוב. כאלף נרצחו בדרך, והנותרים אולצו לחצות בשחייה את נהר בוג ורובם טבעו. רק כ-150 הצליחו לשוב לחלם.
בדצמבר 1939 נתמנה בחלם יודנראט של 10 חברים, ובראשו עמד י' פרנקל. בסוף אוקטובר 1940 הוקם גטו בחלם, והעברת היהודים אליו נמשכה עד סוף מרס 1941 תוך שהגרמנים מחרימים רכוש ומטילים תשלומי כופר גבוהים.
בסוף 1941 נסגר הגטו, ועל שעריו שמרו שוטרים גרמנים ופולנים. בגטו הוקם "שירות סדר", מעין משטרה יהודית, שכללה 150 איש, והתנהלה על ידי יהודי בשם פנחס, שכונה "פנחסל'ה דער יידישער קומיסאר" (המפקח היהודי), אשר סייע לגרמנים בביצוע אקציות.
ב-11 וב-12 במאי הובאו לגטו חלם כ-2,000 יהודים מסלובקיה. בחג השבועות, 21-23 במאי 1942 נעשתה האקציה הראשונה, אז גורשו כ-4,300 יהודים מגטו חלם, מקומיים ופליטים, למחנה ההשמדה סוביבור. ביוני 1942 נעשתה האקציה השנייה, אז גורשו עוד 600 יהודים מגטו חלם לסוביבור. יהודים רבים נורו ברחובות ובבתים. ב-5 באוקטובר 1942, נשלחו עוד כ-1,000 מיושבי הגטו לסוביבור. ב-27 וב-28 באוקטובר 1942 נעשתה עוד אקציה, ובה גורשו כ-3,300 יהודים מהגטו, מקומיים ופליטים, לוולודבה (Włodawa) ברגל. מרביתם נרצחו בדרך, והמעטים שהגיעו לוולודווה גורשו משם לסוביבור.
האקציה הסופית בחלם התרחשה ב-6 וב-7 בנובמבר 1942. באקציה זו גורשו שאר יהודי חלם, כ-4,000 איש, לסוביבור. הגירוש עצמו התנהל אגב טבח בהמוני יהודים. לאחר הגירוש קיבלו המוני פולנים אישור לפרוץ לגטו על מנת לבזוז את בתיו, ויהודים רבים שנתגלו בבונקרים בתוך הגטו נרצחו באכזריות על ידיהם. בנוסף, 150 שוטרי "שירות הסדר" היהודי נרצחו בסמוך למטה הגסטאפו. מספר היהודים שנרצחו בשטח העיר עצמה מוערך בכ-3,000 נפשות.
50 פועלי כפייה יהודים ששרדו אחרי אקציה זו גורשו לסוביבור בינואר או בפברואר 1943. יהודים מחלם שירתו ביחידות פרטיזנים מחוגי השמאל הפולני שהתארגנו ביערות סביב חלם.
לאחר כיבוש חלם בידי הצבא האדום, התגייס הפרטיזן יוסף סרצ'וק להקים מחדש את "המועצה היהודית" של חלם. לאחר הקמת הוועד היהודי המרכזי של יהודי פולין, מונה סרצ'וק באופן פורמלי לראש הוועד היהודי בעיר. לקראת ראש השנה 1946 הקים סרצ'וק גם בית כנסת בעיר.
חיי קהילה יהודיים נמשכו בעיר עד 1950. מאותה שנה, בעיקר בשל האנטישמיות בפולין, היגרו רוב יהודי חלם לישראל, ארצות הברית ודרום אפריקה.
כיום, לא ידוע על יהודים בחלם.
אגדת חכמי חלם
יהודים ישבו בעיר חלם מאות בשנים והייתה בה קהילה יהודית גדולה, עיר מלאה חכמים וסופרים. בין היתר, יצא מן הקהילה הרב שלמה מחלם שהתפרסם בחיבורו "מרכבת המשנה".
בהשפעת הספרות המשכילית התפרסמה חלם כבירת הטיפשות והאבסורדיות, ואגדות חכמי חלם הפכו לנכסי צאן ברזל של הפולקלור וההומור היהודיים. הכינויים חכמי חלם או חלמאים הפכו למושגים המרמזים לבריות שמעשיהן טיפשיים ואבסורדיים. לא ידוע מדוע דווקא חלם נבחרה לייצג "עיר של טיפשים". קיימת סברה, אותה הציג החוקר אורי סלע בספרו מלה בסלע, לפיה הסיבה נעוצה במילה הפולנית "חולם", שפירושה "טיפש". ומצד שני ייתכן אף כי מקור הביטוי "חולם" בפולנית בא משמה של העיר.
ראו גם
מנהרות הגיר של חלם
לקריאה נוספת
מ. צאנין, חלם בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 66–68 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
יהושע שגיא, ולאדק זה רק שם זמני, כפי שסיפר ליפמן שניידר, ירושלים: הוצאת ל’ שניידר, [תשמ"ט-1989]
קישורים חיצוניים
ביקור בחלם, באתר מגזין "מסע אחר"
האתר של ארגון יוצאי חלם
בעקבות הקהילה האבודה, סדרת צילומים שנתגלתה בשנת 2007, באתר ynet
תערוכת אינטרנט על הקהילה היהודית בחלם, באתר יד ושם
הערות שוליים
*
קטגוריה:לובלין (פרובינציה): ערים
קטגוריה:לובלין (פרובינציה): עיירות יהודיות
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-14 | 2024-07-04T14:41:42 |
אפליית נשים | אפליה, הוא מונח סוציולוגי המציג יחס שונה בין קבוצות, קטגוריות או פרטים בחברה, על בסיס העדפה, המעניקה להם, יתרון על פני קבוצה אחרתמבוסס על הגדרה מילונית- https://milog.co.il/. נשים הן קטגוריה חברתית הסובלת מאפליה בתחומי חיים שונים. אפליה זו פוגעת בנשים, הנתפסות כבעלות סטטוס חברתי, פוליטי וכלכלי נמוך בהשוואה לגברים.
אפליית נשים היא אפליה על רקע מגדרי והיא באה לידי ביטוי באופן ישיר, או עקיף, גלוי או סמוי.
ומידת שליטתן בחייהן ובסביבתן פחותה מזו של הגברים ומוגבלת בעזרת נורמות וגם באופן חוקי (ראה זכות הבחירה לנשים). חוקרים פמיניסטים (למשל, מרילין פרנץ') ואף פילוסופים (ראה מישל פוקו) מציעים הסתכלות היסטורית הקושרת את התרבות הפטריאכלית בה הכוח והשליטה נמצאים בידי הגברים אל התפתחות האמונה המונותאיסטית באל זכר. לאורך חמשת אלפי שנות התרבות הפטריאכלית היו תקופות רבות בהן לנשים היה כוח כלכלי וחברתי רב (כגון בזמן מלחמות הצלבנים ומלחמת העולם הראשונה) אך עיון בהיסטוריה מראה שכאשר הגברים שבו משדות הקרב, הם תבעו מחדש את השליטה במוקדי הכוח בעזרת חוקים ואף בדרכים אלימות (ראה שריפת המכשפות בתקופת הרנסאנס). בתרבויות מסוימות נאסרו על נשים לימודים ברמות שונות, החל מהרמה הבסיסית של קרוא וכתוב. איסור זה מנע מנשים את הגישה למידע ולהתפתחות רוחנית. איסור מקובל אחר היה האיסור על עבודה מחוץ לבית, שמנע מנשים חירות כלכלית, וחייב אותן לחבור לגבר מפרנס (אב, אח או בן-זוג מנישואין לדוגמה). ברוב מדינות העולם, עד לתחילת המאה ה-20, נשים לא הורשו לקחת חלק בחיים הפוליטיים (כגון הזכות להצביע והזכות להיבחר שנאסרה על נשים עד שנות ה-70 בשווייץ, לדוגמה), ובכך נמנעה מהן יכולת ההשפעה על החברה שבה חיו. זכות הירושה של הרכוש המשפחתי נשללה ואף זכות ההורות העיסוק בריפוי, לדוגמה. איסורים כאלה ודומיהם, ברמות שונות, נהוגים עד היום במידה מסוימת בחברות מערביות (ראה פערים ברמת השכר בתפקידים זהים) ובאופן נרחב יותר בעולם השלישי ובתרבויות מסורתיות וישנם זרמים פמיניסטים שעדיין רואים צורך בהמשך המאבק לשוויון מגדרי.
בתחילת המאה ה-20 התעוררה תנועה, שהציבה את המאבק למען שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות על מנת למנוע את אפליית הנשים בראש מעייניה. תנועה זו נקראת התנועה הפמיניסטית, ולזכותה נרשמו במהלך ההיסטוריה הישגים רבים בתחום שוויון הזכויות לנשים. בזכותה, זכויות כגון הזכות ללימודים, לעבודה, לאימהות, לרכוש ולחיים פוליטיים, ניתנות לנשים בכל מדינה דמוקרטית. שווייץ הייתה האחרונה במדינות אירופה, שהעניקה את זכות הבחירה לנשים, בשנת 1971. בעקבות התעוררות המודעות הפמיניסטית, סוציולוגים החלו להפנות מאמצים מחקריים לנושא מעמד הנשים בתרבויות שונות ובתקופות שונות. בין היתר נחקרים הגורמים והתהליכים החברתיים שהובילו למצבי האפליה, כמו גם אלה שהביאו להתעוררות הפמיניסטית כולל הניסיון לנתח את הסיבות המורכבות להיווצרות האפליה והפטריארכיה מלכתחילה.
רקע
בתרבויות קדומות רבות, תפקיד הנשים היה ניהול משק הבית, כאשר החיים הציבוריים יועדו לגברים. כבר בעת העתיקה במקומות שונים הייתה מדיניות מכוונת לאפליה בין נשים לגברים. בעת מחאת נשים ברומא העתיקה, צוטט קאטו הזקן באומרו, "ברגע שהן (הנשים) יהפכו לשוות לנו, הן יהפכו לממונות עלינו". מחאה זו הייתה אירוע יוצא דופן בהיסטוריה, שכן בדרך כלל קיבלו הנשים את מעמדן בהכנעה.
באירופה של ימי הביניים, חוקים רשמיים שללו מנשים זכות להחזיק ברכוש, ללמוד, לעבוד במרבית המקצועות או להשתתף בחיים הציבוריים. במקומות שונים בעולם לבעל הייתה זכות למכור את אשתו, ובתרבויות שונות נורמות חברתיות הכתיבו שלנשים אסור לבצע עסקים ללא השגחתו של גבר, או אף לקבל החלטות משמעותיות עבור ילדיהן ללא אישור מדמות סמכות גברית.
עם עלייתן ההדרגתית של מגמות עולמיות של ליברליזציה ודמוקרטציה במדינות שונות במאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20, החלו התארגוניות של נשים לדרוש שוויון בתחומים שונים בחברה, וקבלת שוויון הזדמנויות וזכות בחירה. במאה ה-20 מרבית מדינות העולם הכירו בזכות הבחירה לנשים, אולם הקשר זה היה רק אחד היבט אחד של האפליה המינית, ונותרו היבטים רבים נוספים של אפליה מינית שלא זכו, לדעת נשים רבות במערב בחצי השני של המאה ה-20, לפתרון הולם. הגל השני של הפמיניזם שהחל החל משנות ה-60 של המאה ה-20 עסק בהיבטים הללו, ונגע בנושאים מורכבים יותר כמו אפליה תעסוקתית, שכר לא שוויוני, אי שוויון משפטי, הגבלות עסקיות על נשים, אפליה בייצוג של חשיבותן של נשים מצליחות בתחומים שונים ועוד. הגל השלישי של הפמיניזם שהחל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ניסה לרדת לרזולוציות גדולות יותר ולרדת לשורשן של בעיות העומק שעומדות מאחורי האפליה המינית. הוגות מתקופה זו הגיעו עד לידי קריאה, להטיל ספק ביסודות הסדר החברתי המסורתי, לקעקע אותם ולבנות יסודות חדשים. העיסוק באפליה המגדרית בשנים אלו נגע לנושאים מורכבים יותר, כמו חוסר איזון במחויבויות משק הבית, שיח שמקטין נשים ואופן הצגתן של נשים בתוכניות טלוויזיה וסרטים.
במדינות רבות נחקקו חוקים האוסרים על אפליה תעסוקתית על בסיס מגדר, והוסרו מגבלות שונות על נשים - הן בחקיקה והן בנורמות החברתיות.
אפליית נשים בתרבויות שונות
בתרבות היהודית
על פי ההלכה היהודית האורתודוקסית, הגבר הוא האקטיבי בנישואים ובגירושים. חובות הבעל בנישואים מרובים מחובות האישה, אך מדין תורה (לפני חרם דרבנו גרשום) האיסור על פוליגמיה הוא רק על נישואי אישה למספר גברים. נשים פסולות לשפיטה, לתפקידי הנהגה דתית ולפעמים לעדות, ואינן מורשות להשתתף באופן פעיל בטקסים דתיים בבתי הכנסת, כמו להיות גבאיות, חזניות, עולות לתורה או דרשניות. לפי דעות מסוימות, נשים אינן מורשות להשתתף בפעילות צבאית, לקבל תפקידי הנהגה ציבורית, כמו ראשות עירייה, חברות בכנסת או בממשלה, או אף להתמנות לתפקיד מנהלתי דתי, כמו להיות יושבת ראש מועצה דתית.
הטענה על אפליית מעמדן של נשים בתרבות היהודית מתייחסת לשני סוגים:
מעמד שמקורו בהלכה, היוצר הבדל בזכויות ובחובות של נשים, לעומת אלה של גברים.
מעמד שמקורו במנהג ובמסורת, כפי שהתפתחו במשך מאות שנים. על ביטולה של אפליה מסוג זה אין מגבלות הלכתיות, אך גם היא אינה קלה לשינוי.
עם זאת, כבר בתנ"ך מופיעות נשים שמילאו תפקידי מפתח. דבורה הנביאה שהייתה שופטת; יעל אשת חבר הקיני שהרגה את ראש הצבא סיסרא; חולדה הנביאה שהייתה יועצת יאשיהו המלך; עתליה שמלכה ביהודה ואסתר המלכה שהצילה את עם ישראל מהשמדה המונית. במקורות מאוחרים יותר מסופר על יהודית, שהרגה את ראש הצבא הולופרנס, שלומציון המלכה, שמלכה לאחר מות בעלה וברוריה, שהייתה "תלמידה חכמה" (הגרסה הנשית של "תלמיד חכם") בתקופת התנאים, אשר השתתפה בדיוני בית המדרש.
ההבדל בין המינים, המוטמע ביהדות ונובע משני מקורות אלה, מצומצם ברמות שונות ביהדות של ימינו, בעיקר בזרמים לא אורתודוקסיים, כגון היהדות הקונסרבטיבית והרפורמית. בנוסף, כמו בהקשרים אחרים, בהם נטען שישנה אפליה, יש הטוענים שביהדות אין מדובר כלל באפליה (יחס שונה למי שהם שווים ביסודם), אלא בהבחנה (יחס שונה למי שהם שונים ביסודם).
בתרבות המוסלמית
שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה המתארת את אפליית הנשים באסלאם - הבן באור, הבת בחשיכה
חוקרי האסלאם חלוקים בשאלה האם התפשטות האסלאם ברחבי חצי האי ערב שיפרה את מעמדן של הנשים, ברור כי חוקי האסלאם יצרו האחדה במעמד הנשים. חוקרים בולטים הראו כי לפני תקופת האסלאם התקיימו רציחות נשים רבות, נישואי פוליגיניה בלתי מוגבלים ועוד. החוקר ויליאם מונטגמרי ואט טען כי עם התפשטות האסלאם נוצרו חוקים שהסדירו גירושין, השכלה לנשים, ירושה והחזקת רכוש ובכך שופר מעמד האישה. לצד אלו קיימים גם חוקרים המצביעים על כך שבתקופה הקדם-אסלאם היו אלות ממין נשי וטוענים כי היה קיים שוויון במעמדם של נשים וגברים.
ישנם מגזרים מוסלמים, כמעט כולם באפריקה, שבהם מקובל לבצע בגיל הילדות השחתת איבר המין הנשי בצורות שונות. ניתוח זה פוגע ביכולת האישה ליהנות מיחסי מין. המנהג אינו מוסלמי במקורו, אינו מקובל (ובמקרים רבים אף מגונה) בפסיקה המוסלמית ואינו נהוג ברוב העולם המוסלמי.
הדת המוסלמית מתירה פוליגיניה, אך רוב המוסלמים מונוגמיים. על פי האסלאם, נשים אינן יכולות לכהן בתפקידי מפתח ותפקידי מנהיגות וניהול ומוטלות עליהן הגבלות שונות. כיום הלכה זו במחלוקת בתרבות המוסלמית, וישנן חברות מוסלמיות המתירות לנשים לכהן בתפקידים רמי דרג. האסלאם מטיל מגבלות על לבושן של נשים, על חופש התנועה שלהן, ועל יכולתן ליצור קשר עם גברים שאינם בני משפחה. טיבן המדויק של המגבלות משתנה בין חברות מוסלמיות שונות ובין פוסקי הלכה שונים. במספר מדינות מוסלמיות, כמו איראן וערב הסעודית, ההבדל בין מעמד האישה למעמד הגבר ניכר. בערב הסעודית למשל, אין לנשים זכות בחירה, הן זקוקות לאישור מגבר (בעל או קרוב משפחה) כדי ללמוד, לעבוד או אף לקנות כרטיס טיסה. רק בראשית 2008, לאחר ויכוח ממושך, הוחלט להתיר להן לנהוג במכונית.
בתרבות הנוצרית
שמאל|ממוזער|170px|דיוקן דמיוני של ז'אן ד'ארק, שהועלתה על המוקד בעוון לבישת בגדי גבר וכפירה בעליונותה של הכנסייה הקתולית. מאות שנים לאחר מכן הוכרה כקדושה נוצרייה.
בנצרות הקתולית והאורתודוקסית, קיימת מידה של אפליה בין נשים לגברים, אמנם בין קדושי הנצרות קיימות גם מספר נשים. אולם, אישה יכולה לשמש לכל היותר "אם מנזר" של נשים ומעבר לכך נחסמת דרכה בהיררכיה ואין לה אפשרות לעלות לדרגת איש דת או מטיף, עבור ציבור גברי. אם כי בטקסי הכנסייה לא חל איסור על ישיבה מעורבת של נשים וגברים.
המקור לכך נובע מהחטא הקדמון של חוה, התופס מקום חשוב בחשיבה הדתית הנוצרית. בתאולוגיה הנוצרית נעשתה דה-הומניזציה של נשים, והן נחשבו לשטניות וטמאות, שעיקר מטרת בריאתן היא להיות שליח השטן בפיתוי הגבר והסטתו מדרך הישר. זאת מאחר שכבר מראשיתה מתאפיינת הנצרות ביחס שלילי באופן כללי למיניות, כשהנישואים הנוצריים הם הרע במיעוטו. המודל הנשי הבסיסי הוא זה של חוה, כאשר גופה הנשי אחראי על החטא הקדמון, מיניותה יצרה חטא שרובץ על האנושות כולה. המודל האלטרנטיבי הקתולי הוא זה של מריה הקדושה, אישה שגופה אינו קשור למיניות, בתוליה הם המקור לכוח ועוצמה מאגית. קיום יחסים עם אישה אף במסגרת חיי משפחה, נחשב לחטא הפוגם בשלמותו של הגבר. הגבר האידיאלי היה הנזיר שמתגבר על יצרו ואינו נזקק לקיים קשר עם נשים, ואילו מי שנזקק אף אם הדבר נעשה באופן ממוסד, נחשב לאדם מסוג ב'. לפיכך נאסר, על כל מי שמקדיש את חייו לכנסייה לשאת אישה כל ימי חייו. חוקרים רבים טוענים, כי הסיבה ליצירת אלוהותו של ישו ולאמונה כי אמו הייתה בתולה, נובעת גם היא מהאפליה הנשית וכי לא ייתכן שישו ייוולד כתוצאה מחטא.
נשים הועלו על המוקד על ידי הכנסייה, מסיבות שונות. בין אם הואשמו בכישוף ובין אם הואשמו באי קבלת מרות הכנסייה ובלבישת מכנסים כז'אן ד'ארק. נטען כי ציד המכשפות שנערך באירופה בימי הביניים, היה לא יותר ממזימה של הכנסייה הקתולית, לחיסולן של נשים משכילות ודעתניות.
הכנסייה הפרוטסטנטית שראשיתה ברפורמציה של הנצרות, יצרה בעיה עבור נשים. מחד, היא סילקה את פולחן הקדושים, המנזרים והכרח הפרישות לאנשי הדת והכמורה, והתירה את הנישואין באופן גורף. אך עם זאת, נעלם ממנה המודל הנשי ה"טהור". נשים דתיות נותרו מקושרות אך ורק לחטא הקדמון ונחשבו עדיין כנוצריות וכיצורים מסוג ב'. הביטוי הגרמני ילדים, מטבח, כנסייה (בגרמנית "Kinder, Küche, Kirche") מסכם היטב גישה "מסורתית" זו.
הכנסייה האוונגליסטית ביצעה מהפך בתפיסת נשים ומיניות וביטלה כליל את האפליה. הדימוי הנשי עבר דה-סקסואליזציה, בטענה כי האישה כיפרה בחרטה על החטא הקדמון, ולכן אינה מינית אלא אם משפחה טהורה. מכאן לאישה עליונות מוסרית על הגברים. הדגש על עליונות מוסרית של נשים הפך אותן לפעילות מאוד מאז המאה ה-19. השינוי בדוקטרינה האוונגליסטית הביא ל"פמיניזציה של הדת" - נשים הפכו לממונות המוסר החברתי, לפעילות בקהילות הדתיות ורבות מהן משמשות כמטיפות וכנשות דת בכנסייה.
בתרבות המזרח
בסין היה נהוג לקשור את כפות רגליהן של הנשים ולנוונן לבל יגדלו ויצמחו, כדי לשמור על "חינניותן" ושבריריותן, וגם כדי שישמשו כאובייקט אירוטי במהלך האקט המיני. הדבר היה כרוך בכאבי תופת, ולפעמים בשבירת האצבעות וקיפולן, דבר שהגביל מאוד את יכולת התנועה של הנשים ועשאן לבעלות מום לכל ימי חייהן.
בהודו היה נהוג טקס הסאטי, שבו היו האלמנות נשרפות עם בעליהן המתים. לא ברור האם המטרה הייתה, שנשמת האישה תבדר את הגבר בעולם הנשמות, או שמא הדבר נועד למנוע מהאלמנה לרשת את נכסי בעלה ולהעבירם ממשפחתו. בהינדואיזם נשים נחשבות כפחותות מבחינה רוחנית ולא יכולות להגיע למוקשה בעודן נשים (הן יכולות להגיע למוקשה בתור גבר בגלגול מאוחר יותר).
ביפן מעמדו של הגבר לעומת האישה היה רם. אישה בוגדת ניתן היה להוציא להורג בידי בעלה ואנשיו ללא כל משפט, בעוד שהגבר היה יכול ל"השתעשע" עם גיישות חביבות כדבר שבשגרה מבלי שיואשם בדבר.
הדת הבודהיסטית, שביטלה את מערכת המעמדות ההודית, מתייחסת לנשים באופן שוויוני יותר מאשר הדת ההינדית.
אפליית נשים באקדמיה ובמחקר המדעי
במשך שנים רבות, נשים לא הורשו ללמוד במוסדות אקדמיים, וכאשר הורשו ללמוד – לא קיבלו תעודות על לימודיהן, אף על פי שהיו זהים ללימודיהם של גברים. כאשר הן הצליחו לקבל תפקידים אקדמיים, הן אולצו להתפטר ברגע שנישאו "למען כבוד מקומה של האישה בבית" וכך בעצם לא הורשו להמשיך ולעסוק במדע.
דרכן של מדעניות רבות באקדמיה נחסמה עקב היותן נשים. דוגמה בולטת הייתה כאשר מועמדותה של המדענית הנודעת, מארי קירי (זוכת פרס נובל פעמיים; ב-1903 על גילוי הקרינה הרדיואקטיבית וב-1911 בכימיה), לחברות באקדמיה הצרפתית למדעים, נדחתה בהצבעה על חודו של קול.
בנוסף, היו מקרים בהם תגליותיהן ועבודתן של נשים נוכסו על ידי עמיתיהן הגברים, או שהן לא הורשו לפרסם בשמן, או שתרומתן נמחקה על ידי הממסד המדעי או האקדמי. תופעה זו נקראת אפקט מטילדה, על שם מטילדה ג'וסלין גייג', סופרג'יסטית ופעילה למען זכויות ילידים אמריקאים מהמאה ה-19 שהייתה הראשונה לתאר את התופעה במאסה "האישה כממציאה". דוגמאות בולטות שמדגימות את התופעה מהמאה ה-20 כוללות את מארי קירי, נטי סטיבנס, ליזה מייטנר, רוזלינד פרנקלין וג'וסלין בל.
תאוריות העוסקות באפליית נשים
תאוריית ההון האנושי
את אחד מההסברים המקובלים להשפעה של היסטוריית התעסוקה של נשים ומעמדן בשוק העבודה על רמת התגמולים שלהן, מספקת תורת ההון האנושי. על פי גישה זו, מאחר שנשים קוטעות את פעילותן בשוק העבודה, לעיתים למספר שנים עם לידת ילדיהן, הן צוברות פחות ניסיון תעסוקתי מהגברים העובדים באופן רצוף. לפי תורה זו, מיומנויותיהן של הנשים מדלדלות ומאבדות מערכן בזמן היותן מחוץ לכוח העבודה, מה שמוביל לירידה בפריון עבודתן. כתוצאה מכך, כשהן חוזרות לשוק העבודה, הן נאלצות להסתפק בשכר נמוך. בנוסף לכך, תורת ההון האנושי טוענת כי עצם הפסקת העבודה מעידה גם על המחויבות הפחותה שלהן לשוק העבודה.
לפי השקפה זו, מעסיקים רבים רואים נשים עובדות כלא יציבות וכבעלות מחויבות נמוכה יותר לשוק העבודה. לכן אינם ששים להשקיע בהן מבחינה מקצועית או לקדם אותן למשרות שיש בהן אחריות ושכר גבוהים.
המעבר למשרה חלקית הוא אחת הדרכים לשמירה על מיומנויות מקצועיות ועל הקשר עם שוק העבודה גם בתקופות שבהן המשפחה תופסת נתח נכבד מזמנן של הנשים. אומנם פתרון זה בעייתי כיוון שנשים שבחרו באפשרות זו על מנת לשמר את המיומנויות שלהן, מתקשות, בשובן לעבודה במשרה מלאה, להגיע לרמות שכר גבוהות. המעבר למשרה חלקית מלווה בניעות כלפי מטה בסולם התעסוקתי. כמו כן העובדות במשרה חלקית נתפסות כפחות מסורות מאלו הממשיכות לעבודה במשרה מלאה ברציפות. השפעות התעסוקה החלקית ימשכו אפוא לכל אורך מעגל החיים.
קיימת טענה אחרת, גם היא נגזרת מתאוריית ההון האנושי, המדגישה את הקשר שבין המחויבויות המשפחתיות של נשים ודפוס העבודה הנגזר מהן לבין הבחירה המקצועית שהן עושות. מכיוון שנשים מביאות בחשבון את המחויבות שלהן למשפחה, הן מצפות שיהיה להן דפוס תעסוקתי מקוטע, ובהתאם לכך הן בוחרות במקצועות שהמחיר הכרוך בתעסוקה לא רציפה בהם אינו גבוה. לפי טענה זו, הציפייה החברתית מגברים היא להשתתף בכוח העבודה באופן רצוף במהלך חייהם, כך שהשתלבותם במקצועות שהכישורים הנרכשים בהם כתוצאה מניסיון מצטבר במקצוע, משפרת את שכרם לאורך זמן; מנשים, לעומת זאת, מצפים להיעדר משוק העבודה בתקופות שונות בחייהן, לפיכך השתלבותן במקצועות שאינם דורשים הכשרה ואימון של שנים, קלה יותר. ניתן לטעון, שכך הן ממזערות את הנזק הכלכלי הכרוך בהפסקת עבודה. משמע, שדפוס עבודה זה שאינו רציף, עשוי להשפיע פחות על רמת שכרן בשלב מאוחר יותר (שממילא נמוך ביחס לגברים). לא נמצאה תמיכה לטענה זו, והמסקנה המקובלת מצביעה על כך שהמגדר, ולא דפוסים מסוימים של התקשרות לכוח העבודה, הוא האחראי לשכיחות הגבוהה של נשים במקצועות משניים ולהכנסה הנמוכה יחסית שלהן.
לטענת המתנגדים, הטענות נסמכות על הנחות יסוד שוביניסטיות טיפוסיות, כגון שגברים אינם נעדרים מעבודה (כיוון שאין להם מחויבות לילדים שהם מולידים); שערכי משפחה, מחויבות חברתית לילדים וזקנים, או מיומנויות הקשורות בחיי משפחה אינם כישורים ראויים לתגמול בעבודה; ועוד. המודל אף אינו מסביר מדוע בתפקידים זהים לחלוטין, עם כישורים כמו ותק, דירוג מקצועי, או תארים, זהים או אף גבוהים יותר, עדיין נשים מקבלות משכורות נמוכות בשליש בממוצע.
ייחוס סיבתי
על פי גישה זו, תפיסותיהם של בני האדם לגבי הסיבות שהובילו להצלחה או לכישלון בביצוע משימות הישגיות יכולות לספק מידע חשוב שיסייע בזיהוי התנהגות הישגית. אפשר להבחין בין סיבות פנימיות להצלחה (יכולת או מאמץ) לבין סיבות חיצוניות (עזרה, מזל או קושי התפקיד); בין סיבות יציבות (יכולת) לבין סיבות משתנות (מאמץ או מזל); בין סיבות שהן בשליטת הפרט (מאמץ) לבין סיבות שאינן בשליטת הפרט (קושי משימה).
על פי תאוריית הייחוס הסיבתי, גברים נוטים לייחס לעצמם את ההצלחות ולהאשים גורמים חיצוניים בכישלונם. בדומה, לייחס את הצלחותיהם לגורם פנימי יציב כמו יכולת, ואת כישלונותיהם לגורם לא יציב כמו מזל. לעומת זאת נשים - בין שהן מצליחות ובין שהן נכשלות – מנמקות את הביצועים שלהם בצורה שונה: נשים נוטות יותר מגברים להסביר את הצלחותיהן בסיבה לא יציבה כמו מאמץ, ולא בסיבה יציבה כמו יכולת, ואת הכישלונות הן נוטות לתלות בסיבה יציבה: בחוסר יכולתן.
על פי פריז, ההבדל בין המינים בדפוסי הנמקות להצלחה מקורו ב"מעגל" הציפיות הנמוכות של נשים. מכיוון שלנשים יש מלכתחילה ציפיות נמוכות, הצלחה וכישלון כאחד אינם מולידים אצלן ציפיות גבוהות יותר לעתיד: את ההצלחה הן מנמקות בסיבות חיצוניות לא יציבות ואת הכישלון בסיבות פנימיות יציבות. כמו כן קיימים גורמים נוספים כמו חשש שהצלחה, למשל שכר גבוה, תיתפס בעיני הבעלים או הגברים בכלל כאיום, והחשש שאל ההצלחה יתלוו בעיות הטיפול בבית ובמשפחה ועימותים פנימיים.
ייתכן גם שהיסוסן של נשים לייחס הצלחה ליכולתן נובעת מן הנורמה החברתית, שעל פיה נשים אמורות להצניע את הישגיהן. לעומת זאת הנורמה החברתית מכתיבה לגברים להתגאות בהישגיהם ולחוש ביטחון ביכולתם. כך למעשה הפנמת תפיסות סטריאוטיפיות לגבי יכולתן וסיכוייהן של נשים להצליח משפיעה על נטייתן לצפות להצלחה פחות מגברים, לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים ולא יציבים ולהאמין שיכולתן פחותה מזו של הגברים וכי הישגיהן בלתי צפויים.
חוקרים שונים במדעי החברה טוענים כי לנשים עקב תהליכי החיברות שעברו, יש "פחד מהצלחה". כך שגם אם נשים מגיעות לנקודות מפנה שיכולות להוביל אותן להצלחה (נניח עבודה חדשה ומתגמלת יותר, לימודים גבוהים וכדומה) הן לא יעשו זאת, כיוון שמראש הן מניחות שיכשלו. פחד זה עשוי לגרום לנשים לפספס הזדמנויות שייתכן ויכלו להביא לשיפור מצבן הכלכלי ולשוויון רב יותר בין המינים.
למידה חברתית
על פי דוד לין, מקורם של ההבדלים בין המינים הוא חברתי והם תוצאה ישירה של דרכי חינוך נבדלות של בנים ובנות כלומר, תפקידי המין הם נרכשים.
הילד נוהג על פי תרשים כללי של התפקיד הגברי ולאו דווקא על פי דגם חיקוי שנוכחותו קבועה ועקיבה כמו האם. למעשה לומד הילד בהדרגה להזדהות עם דימוי של תפקיד מין סטריאוטיפי השכיח בחברה שבה הוא גדל, ולא עם אביו. חרדתם של הבנים מפני הענישה המוטלת עליהם בנוקשות רבה מזו המוטלת על הבנות – מובילה הן לאימוץ קפדני של תפקיד המין הגברי והן להתפתחות של עוינות וזלזול כלפי הנשים. לעומת זאת אצל הבנות – התנהגות החורגת מן המקובל אינה נתקלת בלחצים חברתיים תכופים. עם זאת, סבור לין שנטייתן לחוש נחותות מן הגברים מקורה ביחס שלילי של החברה כלפיהן ולאו דווקא במבנה האנטומי שלהן או "קנאת הפין" שלהן, כפי שסבר זיגמונד פרויד.
נראה, כי תהליך החיברות של נשים וגברים שונה מרגע לידתם. למשל, נהוג להלביש לבנים כחול לעומת ורוד לבנות. או לקנות צעצועי נשק לבנים ובובות לבנות. תהליכים אלו ורבים אחרים יוצרים קונפורמיות מגדרית של נשים וגברים לנורמות המצופות מהם.
תאוריית הציפיות
תאוריה זו (Expectation States Theory) מציעה כי הפרט משתמש במאפייני סטטוס, כגון: מין, גזע וגיל, כדי ליצור ציפיות ראשוניות לגבי יכולתו לפעול בחברה. לדוגמה: מצפים מגברים לאייש מקומות בעבודה בעלי כוח רב יותר מאשר המשרות בהן מחזיקות נשים, ולהשתמש בכוח הניתן להם מתוקף תפקידם, כלומר להיות יותר אגרסיביים ותחרותיים מאשר נשים. דוגמה נוספת, ייתכן למשל שאישה בתפקיד ניהול תוכל להיתפס כאמהית ורחמנית, בהתאם לציפיות המגדריות ממנה. ואילו מנהל לעומתה יתפס כיוזם וביצועיסט. זאת, אף על פי שלשניהם אותו סגנון ניהול, אך תגובת הסביבה אליהם לוקה בתפיסות מגדריות הנותנות להם ייצוג שונה בעיני המתבונן.
פרקטיקות של אפליית נשים
מאז שנות ה-70 וההצלחות של הפמיניזם הליברלי, המסגרת החוקית ברוב הדמוקרטיות המערביות היא נייטרלית מבחינת מגדר, אך על פי טענותיהן של מרבית הארגונים הפמיניסטים מצבן של נשים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינות אחרות, נשאר פחות טוב מזה של גברים. מספר תאוריות מנסות להסביר תופעה זו:
התאוריה המבנית
תאוריה זו (Structural Theory) טוענת כי אחת הסיבות למעמדן הנמוך של הנשים בחברה היא נגישות פחותה למשאבים אשר משפיעים על החברה. לכן אף כאשר הן נמצאות בעמדות כוח הזהות לאלו של הגברים (למשל במקום העבודה), נראה כי הן נופלות מהם במידת יכולתן להפעיל סמכות. המבנה ההיררכי של האנשים בסיטואציה משפיע על הדרך בה הם יתנהגו ויתפסו את התנהגותו של הזולת.
למרות חשיבותה של התאוריה המבנית, עקב הביקורת הרבה עליה היא אינה זרם מקובל כיום בסוציולוגיה להסבר תופעות חברתיות.
תאוריית הזהות המצבית
תאוריה זו (Situated Identity Theory) מאחדת שתי תאוריות: תאוריית האינטראקציה הסימבולית ותאוריית הייחוס. טענתה של תאוריה זו היא כי בכל סיטואציה בה נתקל הפרט, הוא מפרש את התנהגותו של האחר על-פי הסטראוטיפים בהם הוא מחזיק, ובמקביל האחר מנסה להתנהג על פי הציפיות של החברה אשר נובעות מהסטראוטיפים שיש לאנשים.
לדוגמה: כאשר גבר ואישה ממלאים תפקיד זהה בעבודה, הציפיות של הארגון והחברה מכל אחד מהם שונות, וזאת בשל הסטריאוטיפים המקובלים בחברה בקשר לכישורים השונים שיש לגבר ולאישה. כתוצאה מכך הגבר והאישה נוהגים באופן שונה בסיטואציה דומה, עקב הציפיות השונות של החברה מהם בתפקיד המסוים.
תקרת הזכוכית
סינדרום "תקרת הזכוכית" משקף אפליה בין גברים לנשים שאינה ניתנת למדידה כמותית. אמנם למראית עין נשים וגברים הם בעלי סיכויים שווים להגיע לעמדות ניהול ותפקידים בכירים, אבל קיימת "תקרת זכוכית" שקופה אשר עוצרת את הנשים בעלייתן אל מוקדי הכוח והכסף ורק בודדות מצליחות לעבור תקרה בלתי נראית זאת. למעשה תקרת הזכוכית שמעליה שוכנות עמדות הניהול הגבוהות לא הוסרה גם לאחר ההצלחה של נשים בכיבוש מקצועות שבעבר היו מבצרים גבריים כגון: רפואה, משפטים, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, חשבונאות, אדריכלות ועוד. ניסיונות לשבור את תקרת הזכוכית אירעו למשל בפוליטיקה, שם הוקצו ("שוריינו") לנשים מספר מסוים של מקומות ריאליים במפלגות כדי לנסות לנתץ את אותה תקרת זכוכית.
תקרת הזכוכית, בהגדרתה, סמויה מן העין, ולכן קשה להוכיחה על סמך חוקים מפלים או אמירות מפלות, שהרי אלה הם בגדר אפליה גלויה. זיהוי קיומה של תקרת הזכוכית נעשה על-פי ממצאים סטטיסטיים, שמראים הבדל בקידומן של אוכלוסיות שונות, מבלי שניתן יהיה להסביר הבדל זה בקיומו של הבדל מהותי בין האוכלוסיות. סקרים המצביעים על דעה קדומה בקרב מקבלי ההחלטות, או על נטייה שלהם להעדיף אוכלוסייה מסוימת (מבלי שייתנו פומבי לכך) עשויים גם הם להצביע על קיומה של תקרת הזכוכית.
כלי המדיניות המקובל כיום בישראל להתמודדות עם בעיית תקרת הזכוכית, הוא ההעדפה המתקנת. דהיינו, חקיקה הקובעת את שיעורם של בני הקבוצה החלשה שיש למנות לתפקידי מפתח (נשים, בני מגזרים לא יהודיים). כלי זה מקובל במגזר הציבורי, אך המדינה נמנעה מהתערבות בשיקולי המגזר הפרטי בנושאים אלה.
הדרה על בסיס מין
תאוריות רבות המתייחסות להדרה של נשים ויחסי מגדר טוענות כי יחידים בחברה מפלים על בסיס של מין או מוצא. הסיבה לכך לדעת סוציולוגים שונים היא הדרה על בסיס שוני. משמע, מעסיקים יעדיפו להעסיק אנשים הדומים להם, אלו שנמצאים בשכבה החברתית שלהם, אנשים שבאו מרקע או מוצא דומה, וממין זהה. מעשים אלו לא תמיד נעשים באופן מודע, אלא מובלעת בהם הנחה חברתית כי אנשים ידעו להסתדר טוב יותר עם אלו המכירים את הקודים החברתיים בהם הם פועלים. כך יוצא, שאם בפועל גברים רבים הגיעו לעמדות מפתח, הדרך לנשים, שוב, תהיה קשה יותר מבחינת המסלול לראש המדרג ההיררכי. ולהפך, ניתן יהיה למצוא גברים המופלים לרעה על ידי נשים בעמדות כוח על בסיס מינם. כתבות שונות בעיתונות הישראלית והעולמית על יחסים בין המינים במקום העבודה, מציינים כי גברים רבים מאוימים מסמכות נשית ומתקשים לקבל מהן הוראות. טענות מסוג אלו, אף הן גוררות אפליה, מאחר שהן מצמצמות פוטנציאלית את היכולת של נשים להתברג לתפקידים בעלי סמכות, עקב טענות מסוג זה.
ראו גם
הפרדה מגדרית בישראל
הדרה חברתית
מיזוגיניה
הטרדה מינית
מעמד האישה בישראל
יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית
מעמד האישה בעדה הדרוזית
שוויון מגדרי
אפליית גברים
לקריאה נוספת
איילה מלאך פיינס, קורס פסיכולוגיה של המינים, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ענת מאור (עורכת), נשים - הכוח העולה - קידום הנשים בעבודה - ניפוץ "תקרת הזכוכית", תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 1997.
קישורים חיצוניים
נשים ומגדר במדינת ישראל: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
תם אהרון, ספיישל דוקו-קומי: נפיץ - הדרת נשים, בערוץ יוטיוב כאן 11, 2 במאי 2023
הערות שוליים
קטגוריה:פמיניזם
קטגוריה:מעמד האישה
קטגוריה:אפליה מינית | 2024-09-23T18:23:05 |
קשקשאים | בעלי הקשְׂקשים (שם מדעי: Squamata), המוכרים יותר בשם קשקשאים, היא סדרה של זוחלים בעלי קשקשים מקבוצת לפידוזאוריה. הקשקשאים מונים כ-11,860 מינים, מהם מצויים 84 מינים בארץ ישראל.
ממוזער|בואה עצים אמזונית.
ממוזער|חרדון מזוקן ממין Pogona barbata
"עצם הרבועה" של הקשקשאים היא בעלת יכולת תנועה.
הקשקשאים כוללים את הנחשים והלטאות והם הקבוצה הגדולה ביותר של הזוחלים. בעבר גם הספנודון נמנה עם הקשקשאים, אך כיום הוא משויך לסדרה משלו.
מיון
תת-סדרת לטאות (Sauria)
משפחת חרדוניים (Agamidae)
משפחת אין שם עברי (Alopoglossidae)
משפחת מטבעוניים (Amphisbaenidae)
משפחת קמטניים (Anguidae)
משפחת אנוליסיים (Anolidae)
משפחת אין שם עברי (Bipedidae)
משפחת בליניים (Blanidae)
משפחת קדדיים (Cadeidae)
משפחת קרפודטיליים (Carphodactylidae)
משפחת זיקיתיים (Chamaeleonidae)
משפחת קורדיליים (Cordylidae)
משפחת בסיליסקיים (Corytophanidae)
משפחת לטאות קולר (Crotaphytidae)
משפחת דיבמיים (Dibamidae)
משפחת דיפלודקטיליים (Diplodactylidae)
משפחת קמטני זכוכית (Diploglossidae)
משפחת אובלפריים (Eublepharidae)
משפחת שממיתיים (Gekkonidae)
משפחת גרוזאוריים (Gerrhosauridae)
משפחת לטאות ממושקפות (Gymnophthalmidae)
משפחת הלודרמיים (Helodermatidae)
משפחת הופלוצרטיים (Hoplocercidae)
משפחת איגואניים (Iguanidae)
משפחת לטאיים (Lacertidae)
משפחת לנתנוטיים (Lanthanotidae)
משפחת לטאות מסולסלות-זנב (Leiocephalidae)
משפחת לטאות דרווין (Leiosauridae)
משפחת ליולמיים (Liolaemidae)
משפחת איגואנות מדגסקר (Opluridae)
משפחת לטאות מקרינות (Phrynosomatidae)
משפחת פילודקטיליים (Phyllodactylidae)
משפחת פוליצרוטיים (Polychrotidae)
משפחת פיגופודיים (Pygopodidae)
משפחת אין שם עברי (Rhineuridae)
משפחת חומטיים (Scincidae)
משפחת סיניזאוריים (Shinisauridae)
משפחת ספארוקטיליים (Sphaerodactylidae)
משפחת טגואיים (Teiidae)
משפחת טרוגונופיים (Trogonophidae)
משפחת כוחיים (Varanidae)
משפחת לטאות לילה (Xantusiidae)
משפחת קסנוקזאוריים (Xenosauridae)
תת-סדרת נחשים (Serpentes)
משפחת נחשי נהרות (Acrochordidae)
משפחת אניליים (Aniliidae)
משפחת אנומלפיים (Anomalepididae)
משפחת אנומוכיליים (Anomochilidae)
משפחת צפעוניים (Atractaspididae)
משפחת חנקיים (Boidae)
משפחת אין שם עברי (Bolyeriidae)
משפחת זעמניים (Colubridae)
משפחת אין שם עברי (Cyclocoridae)
משפחת סילינדרופיים (Cylindrophiidae)
משפחת פתניים (Elapidae)
משפחת גרופיליים (Gerrhopilidae)
משפחת הומלופסיים (Homalopsidae)
משפחת למפרופידיים (Lamprophiidae)
משפחת נימוניים (Leptotyphlopidae)
משפחת לוקסוסמיים (Loxocemidae)
משפחת פריאטיניים (Pareidae)
משפחת אין שם עברי (Prosymnidae)
משפחת אין שם עברי (Psammophiidae)
משפחת אין שם עברי (Pseudaspididae)
משפחת אין שם עברי (Pseudoxyrhophiidae)
משפחת פיתוניים (Pythonidae)
משפחת טרופידופיים (Tropidophiidae)
משפחת נחשיליים (Typhlopidae)
משפחת אורופלטיים (Uropeltidae)
משפחת צפעיים (Viperidae)
משפחת קסנדוררמטיים (Xenodermidae)
משפחת קסנופלטיים (Xenopeltidae)
משפחת קסנופידידיים (Xenophidiidae)
משפחת קסנוטיפלופיים (Xenotyphlopidae)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ניקולאוס מיכאל אופל
קטגוריה:לפידוזאוריה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1811
קטגוריה:סדרות בעלי חיים | 2024-10-12T19:08:45 |
דברים שצריך | דברים שצריך הוא ספר אימה מאת סטיבן קינג שנכתב ב-1991. עיבוד קולנועי לספר הופק ויצא לאקרנים בשנת 1993.
בספר ישנן התייחסויות לספריו האחרים של קינג, למשל ביחס לבית החולים לחולי נפש "גבעת ג'וניפר" או הדמות של אלן פנגבורן שהופיעה בספר קודם של סטיבן קינג בשם "החצי האפל" ועוד.
עלילה
עלילת הספר עוסקת בחנות בשם "דברים שצריך" הנפתחת בעיירה "קאסל רוק" שבמדינת מיין.
הסחורה הנמכרת בחנות היא הדבר לו הם משתוקקים יותר מכל תמורת תשלום כספי. התשלום היחיד שבעל החנות דורש הוא זריעת כאוס ואלימות בעיירה השקטה.
בעל החנות, לילנד גאונט תולה על דלת החנות שלט ובו כתובות המילים Caveat emptor ("ייזהר הקונה" ) שלט אשר זוכה להתעלמות מצד כל תושבי העיירה.
אנשיי העיירה מקבלים בחנות את הדברים שאותם הם רוצים ובתמורה הם צריכים לבצע תעלולים קטנים לתושביה האחרים של קאסל רוק. בדרך כלל מבצע התעלול מכיר את זה שהוא אמר לעשות לו תעלול, אך לא נמצא בקשר הדוק איתה. התעלולים גורמים למריבות בין אנשיי העיר, המריבות ההולכות ומתפתחות, בעידודו של לילנד גאונט, הופכות למעגל אלימות.
בספר מוסבר כי גאונט בעצם מוכר לאנשים זבל חסר שימוש אך האנשים שקונים אותו רואים אותו כדבר שהם הכי רוצים, כך מפתחים מפתחים אובססיה פיזית לחפצים שאותם קנו.
גאונט מאיים על הקונים שאם לא יבצעו את התעלולים הוא ייקח את החפצים שלהם בחזרה וכך בעצם שולט בהם.
במהלך הספר גורם גאונט לכל אחד מהתושבים לחשוב שאחד מהתושבים האחרים רוצה לגנוב את החפץ שלו, הוא משדר להם בחלומם לבוא אליו לחנות, וכך ביום השביעי לפתיחת החנות נכנסים קונים הרוצים להגן על החפצים אותם קיבלו, גאונט מוכר להם נשק ומשכנע אותם להרוג את מי שמאיים לגזול מהם את החפצים.
בסוף הספר עוזריו של גאונט - אייס מריל ודנפורט "בסאטר" קיטון (שתומרנו לעשות כרצונו לאחר שמכר להם חפצים) - טומנים דינמיט בכל העיר.
השריף אלן פנגבורן, היחיד אשר לא קנה חפצים בחנות, מבין בסוף הספר כי גאונט הוא שד הרוצה להרוס את העיר ואף מצליח לגנוב את המזוודה בה אחסן גאונט את נשמות האדם שמתו ובכך להבריח אותו מהעיירה, אך בשלב זה מעגל האלימות גורמים לעיר לעלות באש. אלן, אהובתו פולי והשוטר נוריס רידג'וויק מצליחים להימלט מקאסל רוק ההולכת ונשרפת.
העמוד האחרון כמעט וזהה לעמוד הראשון. בשניהם המספר מגיע לעיירה קטנה (בתחילת הספר קאסל רוק ובסופו ג'נקשיין סיטי) שם אחד מהמקומיים מסביר לו על הלך הרוח בעיר ומספר על חנות חדשה שעומדת להיפתח ( בעמוד הראשון שמה הוא "דברים שצריך" ובאחרון "תפילות שנענו") וגלגל ההרס והאימה מתחיל שוב. דבר המבהיר לקורא שהסיפור אותו קרא התרחש כבר בעבר ויתרחש עוד בעתיד, כל עוד גאונט ימשיך למכור את חפציו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ספרי אימה
קטגוריה:ספרי סטיבן קינג
קטגוריה:ספרי 1991
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
קטגוריה:ספרי הוצאת מודן | 2024-01-11T06:48:51 |
אינטראנט | אִינְטְרָאנֵט או אינטרה-נט (באנגלית: Intranet, בעברית: רשת פנים ארגונית, על פי האקדמיה ללשון העברית: מִרשתת פְּנים) היא רשת תקשורת מחשבים פרטית, המשמשת לפעילותו הפנימית של ארגון, הפועלת בטכנולוגיית האינטרנט, ובפרט פרוטוקולי TCP/IP, שהגישה אליה מותרת רק למשתמשים בתוך הארגון.
בדומה לאינטרנט, מאפשרת גם רשת אינטראנט הצגה של דפי אינטרנט, וגישה למערכות המידע של הארגון באמצעות דפדפן, או כלים אחרים.
שימושים
קיימת התפתחות משמעותית בצריכה של אינטראנט בעיקר בארגונים, למטרות שונות כמו יצירת קשר עם העובדים, גיוס עובדים ועוד. תודות לפורמטים שמציע האינטראנט, ניתן לנהל פרויקטים פנים-ארגוניים דרך המחשב ואף מתחבר למערכות המאפשרות תקשורת חוץ-ארגונית עם לקוחות.
ארגונים ובעלי עסקים שונים יכולים לאפשר לעובדים שלהם לגשת להודעות משותפות, לשלוח הודעות פרטיות דרך הרשת הציבורית, תוך כדי שימוש בהצפנה ואמצעי ביטחון אחרים בשביל לקשר בין גורמי הארגון. השימוש באינטראנט מתבצע בצורה פשוטה דרך יישום שניתן להתקנה במכשירים שונים ומאפשר לתקשר בדרך מאובטחת תודות לחומת האש. כאשר חלק מהאינטראנט הופך לנגיש ללקוחות ואחרים מחוץ לעסק, האינטראנט נהפך לחלק מאתר אקסטראנט.
באינטראנט גדול, התנועה לרוב דומה לתנועה של אתר ציבורי, ויכולה להיות מבוקרת על ידי תוכנת מדדים שמאתרת פעילות ברשת הזאת. האינטראנט מחליף אמצעי תקשורת פנים-ארגוניים קודמים. יש הגורסים שהודות לאינטראנט תהליכי העבודה הפכו יעילים יותר וידידותיים לסביבה באופן יחסי.
כיום גם מתקיימת חשיבה לגבי המשך פיתוח ועשיית שימוש באינטראנט. מדובר באמצעי תקשורת שיכול להוביל לשינוי תרבותי, להעלות אפשרויות מתקדמות יותר של שיתוף בין ארגונים, בין אנשים פרטיים וכדומה, שלא נראו בעבר.
עבור שימושים אפשריים בהווה ובעתיד מתגייסים אנשי מקצוע שונים, המגיעים מתחום חווית המשתמש, ניהול מערכות מידע וכדומה. השימוש הנפוץ ביותר באינטראנט הוא לצורך מחלקות גדולות בארגונים כמו משאבי אנוש, ניהול מידע, שקיפות והצגת מידע לעובדים וגם שילובים של אלה באלה. אינטראנט והשימושים שלו גדלים בקצב מואץ, וכיום כבר ניתן להרגיש שזוהי מערכת תשתיתית עבור ארגונים גדולים.
יתרונות
שימוש בכלים ואמצעים קיימים (ציוד ותוכנה תואמי אינטרנט)
עלות הקמה נמוכה יחסית
הפחתה בעלויות הפצת מידע
גמישות בגודל
באינטראנט ניתן לגשת ליישומים שנבנו מלכתחילה למטרה זו, וכן ליישומים שנבנו בטכנולוגיות אחרות, ונוסף להם ממשק המחבר אותם לאינטראנט. פעמים רבות הגישה לשלל השירותים המוצעים באינטראנט נעשית באמצעות פורטל ארגוני.
פורטל ארגוני ואינטראנט מאפשרים לשפר את התקשורת התוך הארגונית, ניהול והעברת הידע הארגוני וזאת בעלות הקמה והשקעה נמוכה.
בעבר שיטות העברת הידע בתוך הארגון היו מבוססות על ניירת, הדפסות ודואר פנימי. כיום בעקבות המהפכה הטכנולוגית יועלו מאוד תהליכי העברת הידע ותהליכי העבודה בתוך הארגון.
יישומים מקובלים באינטראנט
ספר טלפונים ארגוני ובעלי תפקידים
נוהלי הארגון
חזון הארגון
הודעות ועדכונים
מערכת מידע פנים-ארגונית
לא בהכרח קיימת גישה מהאינטראנט לאינטרנט, אך כאשר מותרת גישה כזו, משתמשים באמצעים לאבטחת מידע (כגון חומת אש), כדי למנוע חדירה לא מורשית למערכות הפנים ארגוניות.
ראו גם
Virtual Private Network
אקסטראנט
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תקשורת מחשבים
קטגוריה:ניהול ידע | 2023-04-02T01:16:29 |
זה | זה (באנגלית: It) הוא ספר אימה משנת 1986 מאת סטיבן קינג. זהו ספרו ה-22 של קינג, וה-18 שכתב בשמו האמיתי. הספר מתאר את חוויותיהם של שבעה ילדים בעיירה הדמיונית דרי שבמדינת מיין, אשר נרדפים על ידי ישות שמתחזה לפחדים הכמוסים של קורבנותיה, על מנת לצוד אותם ביעילות. הישות שנקראת "זה", בפי הילדים, מציגה עצמה לרוב בצורה של ליצן, כדי לגשת בקלות לקורבנות המועדפים עליה, ילדים.
הסיפור מוצג בשני צירי זמן, האחד ב-1958, בו הילדים נתקלים לראשונה ב"זה" ויוצאים להילחם בו, וציר השני ב-1985, 27 שנה אחרי ההתקלות הראשונה שלהם עם "זה", הילדים כולם הפכו למבוגרים שלרוב חיים מחוץ לדרי. הסיפור משלב בין שני צירי הזמן וקופץ אחורה וקדימה, ובכך מדגיש את השינויים הרבים שעברו על הילדים, וכיצד הם התפתחו וגדלו. הספר מציג את נושאים, שיעסיקו את קינג רבות בספריו הבאים: כוחו של הזיכרון, טראומות ילדות וההדהוד שלהם בחיי הבוגר, הכיעור שאורב בתוך מראית העין של עיירה מנומנמת וידידותית והתגברות על רוע באמצעות אמון הדדי ושיתוף פעולה.
בספר מוצגות מחאות נגד בריונות, הומופוביה, אנטישמיות ואלימות כנגד נשים.
קינג סיפר שהוא התחיל לחשוב על הרעיון לספר ב-1978 והתחיל לכתוב אותו ב-1981. הוא הסביר שבהתחלה הוא רצה שהדמות הראשית תהיה של טרול, בדומה לסיפור ילדים בשם "שלושת עזי בילי גראף", ששולט במערכת הביוב המקומית ולא רק בגשר. הוא גם ידע מראש שהוא רוצה שהסיפור ישלב בין הסיפור של הילדים ושל המבוגרים שהם גדלו להיות.
הספר זכה בפרס הפנטזיה הבריטי ל-1987, וקיבל מועמדויות לפרס לוקוס ופרס הפנטזיה העולמית של אותה שנה. הספר הוכתר על ידי העיתונות בארצות הברית כספר הנמכר ביותר ב-1986. בשנת 1990 הופקה מיני-סדרה באותו השם, המבוססת על הספר, ובשנת 2017 יצא החלק הראשון של הספר בתור עיבוד קולנועי שהצליח בקופות, ובעקבותיו הופק החלק שני שיצא ב-2019 - שני הסרטים זכו להצלחה קופתית וביקורתית.
עלילת הספר
הספר מביא את סיפורם של שבעה חברים מהעיר הדמיונית דרי (Derry) שבמיין. העלילה מתחלפת בין שתי תקופות זמן שונות. קו עלילה אחד מתרחש בשנות ה-50 המאוחרות, כאשר הגיבורים היו בני 11. כל אחד מהילדים נתקל במפלצת המגלמת את פחדיו העמוקים ביותר. הם מבינים כי מדובר במפלצת אחת, שמשנה את צורתה, ואורבת בעיקר לילדים. צורתו הנפוצה ביותר של "זה" היא הליצן, ומשכנו תעלות הביוב מתחת לעיר. הילדים עוזרים אחד לשני, ולבסוף מחליטים לנסות ולהרוג אותו. הם יורדים למערכת הביוב, מביסים את "זה" אך לא הורגים אותו. באותו הלילה הם נשבעים שבועת דם, שאם "זה" יחזור - הם יתאחדו להילחם בו מחדש. אחרי המאבק הנורא שעברו, כולם, פרט לאחד, עוזבים את דרי ושוכחים את כל אירועי אותו הקיץ.
קו העלילה השני שמסופר במקביל, מתחיל כשאחד מהם, מייק הנלון, שנשאר בעיירה ועובד בה בתור ספרן, קורא להם לחזור בשנת 1985. מייק נשאר בדרי, ולא נותן לעצמו לשכוח את האירועים. כשמתחיל גל נוסף של רציחות, הוא מתקשר לחבריו ומזכיר להם את השבועה שנשבעו. כל אחד מהשישה זוכר את השבועה, ואת האימה שעמדה מאחוריה, אך בלי לזכור בדיוק את פרטי האירועים שהתרחשו. חמישה מחבריו של מייק עוזבים את הכל, וחוזרים על מנת לסיים את הריגת המפלצת. השישי, סטאנלי יוריס, נמצא מת באמבטיה שלו באטלנטה. הוא התאבד רגעים ספורים לאחר שהרים את שפופרת הטלפון. חמשת החברים מגיעים לדרי, ולאט מתחילים להיזכר בקסם, ובאימה ששוררים בדרי. "זה" יודע כי מדובר בחבורה חזקה, ומנסה לתקוף אותם לפני שזיכרונם יחזור אליהם לגמרי. החבורה מצליחה לברוח, מלבד מייק שנפגע והובהל לבית החולים. חמשת החברים הנותרים, יורדים למערכת הביוב, ונלחמים ב"זה". על אף שהיו חמישה במקום שבעה (המספר שבע הוא בעל משמעות בספר), ועל אף ש"זה" הצליח לפצוע ולהרוג חלק מהם, בסוף הם מצליחים להתגבר על המפלצת ולהכניע אותה סופית.
הבחנה
במהדורה המחודשת משנת 2017 שיצאה לכבוד הסרט נעשה שימוש בשני סוגי גופנים שונים כדי להבחין בעלילה הנעה בין הזמנים. הגופן דוד משמש לרוב כדי לתאר את ציר הזמן של 1986 או כאשר יש מעבר חד בין שני צירי הזמן והגופן טיימס ניו רומן משמש לציר הזמן של 1957. כמו כן, ישנה הבחנה בין המפלצת "זה" לבין המילית עצמה. "זה" מסומן גם כן בגופן דוד.
ביקורת
הספר זכה בפרסים רבים, ונחשב במרוצת השנים לאחד מספריו החשובים והמוערכים ביותר של קינג. "זה" היה ספר הבדיון הנמכר ביותר בארצות הברית ב-1986 יחד עם ההצלחה המסחרית והביקורות המהללות, ישנם גם ביקורות על מוטיבים מסוימים בספר, ובפרט על הסצנה החותמת את התמודדות מועדון הלוזרים עם "זה" בילדותם, אשר מתארת מין קבוצתי של ששת הנערים והילדה היחידה בחבורה.
קישורים חיצוניים
יואב שי, זה – סטיבן קינג צולל לתוך החומר הגולמי ממנו מיוצרת האימה, מתוך הבלוג Writer's block. 8 בינואר 2018
הערות שוליים
קטגוריה:ספרי סטיבן קינג
קטגוריה:ספרי אימה
קטגוריה:ספרי 1986
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
קטגוריה:הומופוביה בתרבות ובאמנות | 2024-06-03T15:04:10 |
חבורה חופשית | חבורה חופשית היא חבורה שקבוצת היוצרים שלה אינה מקיימת אף יחס. בחבורה כזו כל איבר הוא מילה סופית ב'שפה' שהאותיות שלה הן הסימנים עבור , ואין בה שתי אותיות רצופות מן הצורה או . הכפל בחבורה מוגדר על ידי הדבקת שתי המילים זו לזו, ומחיקת הצירופים האסורים אם יש כאלה. את החבורה המתקבלת מבניה זו מסמנים ב-. ראו גם מונואיד חופשי.
בחבורה חופשית קל לערוך חישובים, משום שכל איבר מוצג על ידי מילה אחת ויחידה. בפרט, בחבורה כזו יש פתרון פשוט לבעיית המילה ובעיית הצמידות.
אם שתי קבוצות ו- הן בעלות אותה עוצמה, אז החבורות ו- איזומורפיות זו לזו. בפרט, את החבורה הנוצרת על ידי קבוצה (כלשהי) בגודל מקובל לסמן ב-. מספר היוצרים של חבורה חופשית מוגדר היטב (כלומר, בחבורה חופשית לא יכולות להיות שתי קבוצות יוצרים חופשיות בגודל שונה), והוא נקרא הדרגה של החבורה. את הדרגה של חבורה חופשית מסמנים ב-. כך למשל .
הראשון להגדיר חבורה חופשית (נוצרת סופית) היה Walther von Dyck, ב-1882, שביקש לתת תיאור אלגברי מדויק למושג הפעולה הגאומטרית של חבורה על המרחב. הוא הראה שכל חבורה נוצרת סופית היא מנה של חבורה חופשית. המשפט המשמעותי הראשון בתחום הנקרא היום תורת החבורות הקומבינטורית הוא משפט נילסן-שרייר, הקובע שתת-חבורה של חבורה חופשית גם היא חבורה חופשית. אולי במפתיע, הדרגה של תת-חבורה מאינדקס סופי תמיד גדולה מזו של החבורה: אם חופשית ו- תת-חבורה מאינדקס סופי, אז . אם חבורה חופשית נוצרת סופית, אז לכל אנדומורפיזם , תת-החבורה הקבועה היא נוצרת סופית. אם אוטומורפיזם, הדרגה של אינה עולה על זו של . החיתוך של שתי תת-חבורות נוצרות סופית של הוא תת-חבורה נוצרת סופית.
חבורה חופשית היא אובייקט חופשי בקטגוריה של החבורות. בניסוח אחר, חבורה חופשית עם קבוצת יוצרים מקיימת את התכונה האוניברסלית הבאה: לכל חבורה ופונקציה קיים הומומורפיזם יחיד
המקיים , כאשר הוא השיכון של ב-. בפרט נובע מזה שעבור כל חבורה הנוצרת על ידי הקבוצה , קיים אפימורפיזם , ובמילים אחרות כל חבורה אפשר להציג כחבורת מנה של חבורה חופשית. אם כאשר חופשית, אז חופשית (לפי משפט שרייר), והיוצרים שלה, איברי , נקראים יחסים של . המנה מסומנת ב- ונקראת הצגה של על ידי יוצרים ויחסים (זוהי presentation, להבדיל מ-representation).
חבורת האוטומורפיזמים
חבורת האוטומורפיזמים של חבורה חופשית נוצרת על ידי פעולות טבעיות על היוצרים, מן הצורה , והיחסים בין היוצרים האלה מוכרים וידועים. מחבורת האוטומורפיזמים החיצונית יש הטלה טבעית על החבורה הליניארית , המוגדרת על ידי ההטלה . כאשר , חבורת האוטומורפיזמים החיצונית איזומורפית ל-
(Nielsen, 1917).
תורה מסדר ראשון
ב-1945 שיער אלפרד טרסקי שלכל החבורות החופשיות עם יותר מיוצר אחד יש אותה תורה מסדר ראשון. כלומר בדיוק אותם משפטים מסדר ראשון נכונים בכל חבורה חופשית מלבד (שהיא החבורה החופשית היחידה שהיא אבלית). ההשערה הוכחה באופן בלתי תלוי על ידי צליל סלע ועל ידי Kharlampovich ו-Myasnikov, שבנוסף הוכיחו שתורה זו כריעה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תורת החבורות
קטגוריה:סדרות של מבנים אלגבריים
קטגוריה:תורת החבורות הקומבינטורית
קטגוריה:אובייקטים חופשיים
קטגוריה:תורת החבורות הגאומטרית | 2024-06-14T16:13:17 |
דרי | קטגוריה:שמות משפחה | 2023-07-08T19:03:07 |
חוג הקוטב | חוג הקוטב הוא כינוים של שני קווי רוחב: חוג הקוטב הצפוני - שנקרא גם החוג הארקטי, שהוא קו הרוחב 66.5° צפון, וחוג הקוטב הדרומי - שנקרא גם החוג האנטארקטי, שהוא קו הרוחב 66.5° דרום. ניתן להרחיב את ההגדרה ולהתייחס ל"חוג הקוטב" ככלל השטח שבין קווי רוחב 66.5° לקטבים הקרובים אליהם.
נטיית כדור הארץ וקביעת חוג הקוטב
ממוזער|300px|שמאל|אורך היום (מהזריחה עד לשקיעה) בתל אביב לעומת סטוקהולם
קביעת חוגי הקטבים לקווי הרוחב 66.5° נובעת מנטייתו של ציר הסיבוב של כדור הארץ מהציר המאונך למישור המלקה ב־23.5°. נטייה זו היא הגורמת לשינויים באורך היום והלילה (כמות שעות האור ביממה) בנקודה ספציפית על־פני העולם לאורך השנה, והשינויים הללו בתורם הם הגורמים לעונות השנה.
בקו המשווה, אורך היום נשאר קבוע לכל אורך השנה והוא עומד על 12 שעות בהן השמש נראית מעל האופק (יום), ו־12 שעות בהן השמש נמצאת מתחת לאופק ("לילה"). בגלל נטיית כדור הארץ, ככל שמתקדמים מקו המשווה לכיוון הקטבים, כך מקצין השוני באורכי היום והלילה לאורך השנה. כך למשל, כפי שניתן לראות באיור, ביום הארוך בשנה (ה־21 ביוני, תחילת הקיץ בחצי הכדור הצפוני) תל אביב (שנמצאת על קו רוחב 32° צפון) נהנית מ־14 שעות אור, בעוד שסטוקהולם (שנמצאת על קו רוחב 59° צפון) נהנית מ־18 שעות אור, ואילו בתחילת החורף, ביום הקצר בשנה (ה-21 בדצמבר, תחילת החורף בחצי הכדור הצפוני) תל אביב נהנית מ־10 שעות אור, בעוד שסטוקהולם הצפונית יותר נהנית רק מ-6 שעות אור.
הייחוד בקו הרוחב 66.5°
הייחוד של קו הרוחב 66.5° צפון (החוג הארקטי) הוא שביום הארוך בשנה, אורך היום הוא 24 שעות אור - כאורך כל היממה. ביום זה השמש לא שוקעת אלא נותרת מעל האופק לכל אורך היממה, תופעה המכונה שמש חצות. לעומת זאת, ביום הקצר בשנה אורך היום הוא אפס שעות אור, כלומר לאורך כל אותו יום השמש לא זורחת, אלא נותרת מתחת לאופק. קו החוג הארקטי הוא קו הרוחב הדרומי ביותר (בחצי הכדור הצפוני) בו מתקיימת התופעה של שמש חצות (ביום אחד בלבד, ב־21 ביוני). תנאים דומים מתקיימים בקו הרוחב 66.5° דרום (החוג האנטארקטי), המהווה את קו הרוחב הצפוני ביותר (בחצי הכדור הדרומי) בו מתקיימת התופעה של שמש חצות (ב־21 בדצמבר).
קו הרוחב 66.5° נקבע כתוצאה מההפרש בין קו הרוחב בקוטב (90°) לנטיית כדור הארץ ממישור המלקה (23.5°). ככל שמתרחקים מחוגי הקוטב לכיוון הקטבים הקרובים אליהם, מספר הימים בהם השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף גדל. לדוגמה, בקו רוחב 70° עוברים כ־60 יום בהם השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף, בהשוואה ליום בודד בקו רוחב 66.5°. בקטבים, בקו רוחב 90°, השמש אינה שוקעת במשך שישה חודשים בשנה ואינה זורחת במשך ששת החודשים הנותרים.
אם נתייחס למונח "חוג הקוטב" כאל כלל השטח שבין קווי הרוחב 66.5° לקטבים הקרובים אליהם, ניתן גם לתארו ככלל השטח על־פני כדור הארץ שבו יש לפחות יום אחד עם שמש חצות.
ראו גם
לילות לבנים
ליל קוטב
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קווי רוחב | 2022-02-26T08:10:38 |
משפט הרופאים בגרמניה | שמאל|ממוזער|300px|קרל ברנדט (במרכז) - הנאשם הראשי
משפט הרופאים בגרמניה הוא משפט בו הועמדו לדין בפני בית דין צבאי של ארצות הברית 23 פושעי מלחמה נאציים, שביצעו ניסויים רפואיים בגופם של אסירים ואשר היה חלק מסדרת משפטי נירנברג הנוספים.
רקע
עדויות על פשעים שיטתיים של רופאים נאציים פורסמו בעיתונות עוד בטרם הוכנעה גרמניה הנאצית. בעקבות זאת, הוחלט להקדיש את אחד המשפטים בנירנברג לרופאים.
האישומים
המשפט נפתח בנובמבר 1946. נגד הנאשמים, 20 רופאים ו-3 אנשי סגל רפואי, הוגש כתב אישום הכולל פירוט של 4,000 מעשי פשע, הכוללים:
קשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
פשעי מלחמה בכך שביצעו ניסויים רפואיים בבני אדם מבלי שניתנה הסכמת הנבדקים. הניסויים בוצעו על שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות במחנות הריכוז וההשמדה ובמהלכם הנאשמים ביצעו מעשי רצח, אלימות, התאכזרות, עינויים, זוועות, ומעשים לא אנושיים אחרים. הם נאשמו אף בתכנון ובביצוע רצח המוני של שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות, אשר הוצמדה להם סטיגמה של זקנים, חולי נפש, חולים כרוניים, בעלי מום, וכדומה. הרצח בוצע באמצעות גז, זריקות קטלניות, ואמצעים מגוונים אחרים בבתי אבות סיעודיים, בתי חולים, ובתי חולים לחולי נפש, במהלך תוכנית האותנסיה וכן השתתפו ברצח המוני שבוצע באסירי מחנות ריכוז.
פשעים נגד האנושות בביצוע מעשי פשע המתוארים בסעיף 2 גם על אזרחים גרמנים.
חברות בארגון פשע, האס אס.
המשפט
במהלך המשפט, שהתקיים בנירנברג, סעיף 1 לכתב האישום נמחק ברובו על ידי הרכב בית הדין כיוון שנקבע כי הדיון באישום זה אינו בסמכות בית הדין הצבאי.
פסק הדין ניתן ב-20 באוגוסט 1947. בית הדין קבע כי הניסויים נערכו באכזריות, ללא הסכמתם של הקורבנות וללא תכלית מדעית אמיתית, וכי היו אלה מעשי רצח מתוכננים שנגרמו תוך עינויים וסבל של הקורבנות. על 7 מן הנאשמים הוטל גזר דין מוות והם הוצאו להורג בתליה ב-2 ביוני 1948 בכלא לנדסברג שבבוואריה. 5 מן הנאשמים נידונו למאסר עולם, ועוד 4 נאשמים נדונו לתקופות מאסר שבין 10–20 שנים. 7 מהנאשמים זוכו.
בעקבות המשפט
בעקבות המשפט גובש קוד נירנברג, שנבע מאחד הלקחים שהופקו מן המשפט, הקובע "כי לעולם לא יבוצעו יותר ניסויים רפואיים על בני אדם ללא הסכמתם, וללא שיסבירו להם מראש את אופן עריכת הניסויים ואת התוצאות הרפואיות העלולות להגרם להם כתוצאתם". בשנת 1964 פרסמה עצרת ההסתדרות הרפואית העולמית שהתכנסה בהלסינקי, פינלנד את הצהרת הלסינקי, הקובעת כללים ליישום עקרונות אלה ומהווה אחד ממסמכי היסוד של האתיקה הרפואית. מדינות רבות, ובכללן ישראל, אימצו עקרונות אלה לתוך הקוד האתי הרפואי שלהן ואף חוקקו חוקים בנושא.
בשנת 1999 קלאוס דרנר הצליח לפרסם מלואו המסמכים והממצאים של המשפט.
הנאשמים במשפט
שםתמונהתפקידהכרעת דין וגזר דין הרמן בקר-פרייזנג (Hermann Becker-Freyseng) 75px מנתח בלופטוואפה וראש המחלקה לרפואה אווירית בשירות הרפואי של הלופטוואפה 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנות מאסר. מת בשנת 1961. וילהלם בייגלבק (Wilhelm Beiglböck) 75px רופא יועץ ללופטוואפה 15 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנות מאסר. מת בשנת 1963. קורט בלומה (Kurt Blome) 75px סגן ראש השירות הרפואי של הרייך (Reichsgesundheitsführer) ונציג המחקר בסרטן במועצה המדעית של הרייך זוכה במשפט זה, אולם הורשע בבית דין צרפתי ונידון ל-20 שנות מאסר. מת בשנת 1969. ויקטור בראק (Viktor Brack) 75pxקולונל בכיר באס אס ומאיור בוואפן אס אס. קצין מינהלה ראשי בלשכת ראש המפלגה הנאצית מוות קרל ברנדט (Karl Brandt) 75px רופאו האישי של אדולף היטלר קצין בכיר באס אס ובוואפן אס אס. נציב הרייך לרפואה ולסניטציה. חבר במועצת המחקר של הרייך. רודולף ברנדט (Rudolf Brandt) 75px קולונל באס אס. קצין מינהלה אישי להיינריך הימלר, יועץ השר ומנהל משרד שר הפנים של הרייך. פריץ פישר (Fritz Fischer) 75px מאיור בוואפן אס אס, עוזר רופא לנאשם קרל גבהרדט בבית החולים בהוהנליכן. מאסר עולם שהומתק ל-15 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1954 ומת בשנת 2003. קארל גבהרדט (Karl Gebhardt) 75px קצין בכיר באס אס ולוטננט גנרל בוואפן אס אס. רופאו האישי של היינריך הימלר. רופא ראשי של סגל האס אס והמשטרה ונשיא הצלב האדום הגרמני. מוות קארל גנצקן (Karl Genzken) 75px קצין בכיר באס אס ולוטננט קולונל בוואפן אס אס. ראש המחלקה הרפואית של הוואפן אס אס. מאסר עולם, הומתק ל-20 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1954. מת בשנת 1957. זיגפריד הנדלוזר (Siegfried Handloser) 75px קולונל בכיר בשירות הרפואי. המפקח הרפואי של הצבא וראש השירות הרפואי של הכוחות המזוינים. מאסר עולם שהומתק ל-20 שנה. שוחרר ומת בשנת 1954. ולדמאר הופן (Waldemar Hoven) 75px קפטן בוואפן אס אס. הרופא הבכיר במחנה הריכוז בוכנוואלד. מוות יואכים מרוגובסקי (Joachim Mrugowsky) 75px קולונל בכיר בוואפן אס אס. תברואן ראשי של שירות הרפואה באס אס ובמשטרה וראש המכון להגיינה של הוואפן אס אס. הרטה אוברהויזר (Herta Oberheuser) 75px רופאה במחנה הריכוז ראוונסבריק ועוזרת רופא לנאשם קארל גבהרדט בבית החולים בהוהנליכן. 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים. שוחררה בשנת 1952. מתה בשנת 1978. אדולף פוקורני (Adolf Pokorny) 75px רופא מומחה לרפואת עור ומין זוכה הלמוט פופנדיק (Helmut Poppendick) 75px קולונל בכיר באס אס וראש מטה השירות הרפואי של האס אס והמשטרה. 10 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1951 ומת בשנת 1994. האנס וולפגנג רומברג (Hans Wolfgang Romberg) 75px רופא בסגל המחלקה לרפואה אווירית במכון הניסויים האווירי. זוכה גרהרד רוזה (Gerhard Rose) 75px בריגדיר גנרל של הלופטוואפה. סגן נשיא מכון רוברט קוך וראש המחלקה רפואה טרופית. יועץ תברואה לרפואה טרופית לראש השירות הרפואי של הלופטוואפה. מאסר עולם שהומתק ל-20 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1955 ומת בשנת 1992. פאול רוסטוק (Paul Rostock) 75px רופא ראשי של המרפאה הכירורגית בברלין. יועץ כירורגי לצבא וראש המשרד למחקר ולמדעי הרפואה תחת פיקודו של הנאשם קרל ברנדט. זוכה. מת בשנת 1956. זיגפריד רוף (Siegfried Ruff) 75px מנהל המחלקה לרפואה אווירית במכון הניסויים האווירי. זוכו קונרד שפר (Konrad Schäfer) 75px רופא בסגל המכון לרפואה אווירית בברלין. אוסקר שרדר (Oskar Schröder) 75px ראש מטה שירות הפיקוח של השירות הרפואי של הלופטוואפה וראש השירות הרפואי של הלופטוואפה. מאסר עולם שהומתק ל-15 שנות מאסר. וולפרם סיברס (Wolfram Sievers) 75px קולונל באס אס. מנהלה של החברה המדעית אננארבה ומנהל המכון למחקר רפואי צבאי. סגן יושב ראש הוועד המנהל של מועצת המחקר של הרייך. מוות גאורג אוגוסט ולץ (Georg August Weltz) 75px לוטננט קולונל בשירות הרפואי של הלופטוואפה וראש המכון לרפואה אווירית במינכן. זוכה
ראו גם
אתיקה רפואית
שבועת הרופאים
זכויות אדם
ניסוי קליני
קישורים חיצוניים
The Medical Case, Mazal Library. מסמכי המשפט
מסמכים מן המשפט בספריית אוניברסיטת הרווארד
הרב שבתי רפפורט, שימוש במידע מניסויים שנעשו על ידי הנאצים על פי ההלכה, אתר מורשת
הערות שוליים
*
קטגוריה:ניסויים בבני אדם על ידי הנאצים: פושעים
קטגוריה:פושעי מלחמה נאצים
קטגוריה:משפטי נירנברג
קטגוריה:פשעים נגד האנושות
קטגוריה:1947 | 2024-07-21T14:18:08 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.