Split (1)

train · 606k rows

title stringlengths 1 146	content stringlengths 0 337k	timestamp timestamp[s]
חוזה פאריס	REDIRECTחוזה פריז	2005-06-29T09:20:45
רספטור	הפניה קולטן	2006-08-30T13:00:48
רץ (שחמט)	הדגמת תנועת הרץ. הרץ הלבן יכול גם להכות את הרגלי השחור. ממוזער\|כלי הרץ רץ הוא כלי במשחק השחמט. לכל שחקן שני רצים, הנעים על ערוגות בצבע שונה: רץ אחד שנע על משבצות לבנות בלבד, ורץ אחר שנע על משבצות שחורות בלבד. הרצים מתחילים על המשבצות הסמוכות למלך ולמלכה (ג1 ו-ו1 ללבן, ג8 ו-ו8 לשחור). כוחו מוערך בכשלושה רגלים, בדומה לפרש. שני הכלים נחשבים שווי ערך, ועל כן שחקנים נוהגים להחליף רץ בפרש ולהפך. הרץ יכול לנוע באלכסון בכל כיוון כל מרחק שיחפוץ השחקן, כל זמן שאינו חסום על ידי כלי אחר (של השחקן או של היריב). בדומה לכל כלי השחמט האחרים, הרץ מכה את כלי היריב על ידי מעבר לערוגה שבה עמד הכלי המוכה. הרץ נקרא באנגלית Bishop והכלי מעוצב בצורת כובע בישוף נוצרי. הרץ לעומת הפרש בדרך כלל מעניקים לרץ ולפרש הערכת ניקוד דומה (3 נקודות), כמדד לכוחם, אך בגלל היכולת של הרץ לנוע למרחק גדול יותר, ערכו עולה לקראת סוף המשחק כשכלים רבים יורדים מהלוח. לעומת זאת, בתחילת המשחק לפרש יש כושר תנועה רב יותר בגלל שהלוח עמוס בכלים ועל כן גוברת היכולת שלו לדלג מעל כלים אחרים ובאופן יחסי כוחו מעט גדול יותר מזה של הרץ. באופן כללי, ככל שמצב הלוח "סגור" וצפוף יותר הפרש עדיף על הרץ בגלל יכולתו לדלג, וככל שהמצב "פתוח" יותר, הרץ עדיף בגלל התנועה שלו למרחקים ארוכים. כמו כן, הפרש יכול לבצע איום "מזלג" בצורה יעילה יותר מהרץ. אם כן, במשחק שח יש יתרון קל מאוד של הרץ על הפרש, ויתרון קל של שני רצים על פני שני פרשים. אולם בגרסה קטנה יותר של לוח שח - במשחקי מיני-שח 6X6 - בגלל שהלוח קטן יותר - הפרש והרץ נחשבים לגמרי שקולים זה לזה. קישורים חיצוניים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:כלי שחמט	2024-09-14T11:26:36
המשפט היסודי של האלגברה	thumb \| 220x124px \| right המשפט היסודי של האלגברה קובע שלכל פולינום לא קבוע עם מקדמים מרוכבים יש לפחות שורש מרוכב אחד. זה כולל כמובן פולינומים עם מקדמים ממשיים שכן כל מספר ממשי הוא בפרט מרוכב עם חלק מדומה 0. ניסוח שקול של משפט זה הוא ששדה המספרים המרוכבים הוא שדה סגור אלגברית. שימוש חשוב של משפט זה, שהוא למעשה ניסוח שקול שלו, אומר כי כל פולינום מעל המרוכבים ניתן לכתוב כמכפלה של גורמים ליניאריים. לעומת שמו של המשפט, אין לו הוכחה שמשתמשת אך ורק באלגברה שכן הגדרת המספרים המרוכבים דורשת את תכונת השלמות של שדה המספרים הממשיים, ודרוש שימוש כלשהו בה. ישנן הוכחות שאופיין אלגברי במהותו, אך כולן משתמשות במשפטים או כלים כלשהם מאנליזה, כדוגמת משפט ערך הביניים. מן המשפט נובע שכל פולינום לא קבוע מעל המרוכבים מקבל כל ערך מרוכב (כלומר הוא מעתיק את המישור המרוכב על עצמו). זאת מכיוון שהטענה שלמשוואה יש פתרון שקולה לטענה שלפולינום יש שורש. מסקנה מהמשפט מסקנה חשובה של המשפט היא מיון פולינומים אי-פריקים מעל הממשיים. יהי פולינום בעל מקדמים ממשיים ונאמר שהוא אי-פריק מעל הממשיים. נפרק אותו לגורמים ליניאריים מעל המרוכבים: אפשר לראות די בקלות כי עבור שורש מרוכב של , גם הצמוד של מספר זה הוא שורש מרוכב של . לכן ניתן לכתוב מחדש כאשר שורש לא ממשי (בהנחה שיש כזה, אם אין אזי בבירור ליניארי כי הוא אי-פריק) ועכשיו, ניתן להסתכל על כמכפלה של פולינום ממשי (אם נפתח סוגריים, נראה כי כל המקדמים ממשיים) ופולינום מרוכב אחר. הפולינום המרוכב הזה הוא גם ממשי, כי הוא מכפלה של ביטויים מצורה דומה. לכן, בהנחה שהפולינום הנוסף הזה הוא לא הפולינום הקבוע 1, קיבלנו סתירה לאי-פריקות מעל הממשיים. סך הכול קיבלנו את המשפט הבא: כל פולינום אי פריק מעל הממשיים הוא ליניארי או ריבועי. הוכחות למשפט היסודי באמצעות משפט ליוביל נניח פולינום לא קבוע ללא שורשים מרוכבים, המקיים . אם נתבונן בפונקציה , הגבול שלה באינסוף הוא 0, ומהיותה פונקציה שלמה (כהרכבה של פונקציות שלמות כאשר ל- אין אפסים) בפרט היא גם חסומה. ממשפט ליוביל נקבל שהפונקציה קבועה, וזאת בסתירה להנחה המקורית שהפולינום לא קבוע. כלומר לפולינום לא קבוע מעל המרוכבים יש לפחות שורש מרוכב אחד. באמצעות עקרון המינימום עקרון המינימום הוא מסקנה מעקרון המקסימום: תהי פונקציה הולומורפית לא קבועה, כאשר קבוצה פתוחה וקשירה. אזי קיים ל- מינימום מקומי ב- אם ורק אם . הוכחת עקרון המינימום היא בדרך בשלילה, תוך התבוננות בפונקציה המקבלת מקסימום מקומי ב- – בסתירה לעקרון המקסימום. פולינום הוא פונקציה כזו. אזי מתקיים . מעקרון המינימום, קיים כלשהו עבורו ולכן . באמצעות תורת גלואה הוכחה זו מבוססת על משפט ערך הביניים, ממנו ניתן להסיק כי לכל פולינום ממעלה אי-זוגית מעליו יש שורש (ממשי). מכאן שפולינום אי-פריק ממעלה אי-זוגית מוכרח להיות ליניארי. נניח בשלילה שקיימת הרחבה ממימד סופי . מכיוון שגם ממימד סופי, קיימת הרחבה נורמלית ממימד סופי המכילה אותה. מכיוון שכל הרחבה נורמלית מעל שדה ממאפיין אפס היא ספרבילית, נובע כי היא הרחבת גלואה. תהי חבורת גלואה של ההרחבה . תהי חבורת 2-סילו של . האינדקס של ב- הוא אי זוגי. לכן הממד של שדה השבת מעל הוא אי-זוגי, אבל אז הפולינום המינימלי של כל איבר הוא ליניארי, כלומר . מהמשפט היסודי של תורת גלואה נובע כי , כלומר היא חבורת-2, כלומר הסדר שלה הוא חזקה של 2. לכן קיימת לה תת-חבורה מאינדקס 2. שוב מהמשפט היסודי של תורת גלואה נובע שקיימת הרחבת ביניים כך ש-. אבל כל פולינום ממעלה 2 מעל מתפרק לגורמים ליניאריים לפי הנוסחה לפתרון משוואה ממעלה שנייה והוצאת שורש לפי משפט דה מואבר. מכאן והממד של מעל הממשיים הוא 2, כלומר . באמצעות טופולוגיה אלגברית הוכחה זו מסתמכת על החבורה היסודית של מעגל היחידה, שכידוע מקיימת . נשתמש בסימון למסילה שמקיפה את המעגל פעמים (כשהסימן של הוא הכיוון). אנו יודעים כי כל מסילה כזו נמצאת במחלקת שקילות אחרת בחבורה היסודית של מעגל היחידה. יהי פולינום מדרגה . נוכל להניח ללא הגבלת הכלליות כי הפולינום מתוקן ונוכל לרשום . נניח כעת כי לפולינום אין שורשים, ונוכיח כי . לכל נגדיר מסילה . קל להבחין כי זו מסילה על מעגל היחידה () עם נקודות קצה . עבור , מתקיים , ולכן . בנוסף, ברור כי לכל המסילות הן הומוטופיות (בעזרת ההומוטופיה ), ומכאן . נקבע . כעת לכל כאשר מתקיים: כלומר . מכאן שלכל לפולינום אין שורשים המקיימים . לכל נגדיר . עבור מקבלים ולכן , פירוש הדבר . עבור מקבלים ולכן . כמקודם, מתקיים שהמסילות הומוטופית (בעזרת ההומוטופיה ). לסיכום, , ולכן , ומהחישוב עבור החבורה היסודית של המעגל, הנ"ל מתקיים אם ורק אם . קישורים חיצוניים קטגוריה:משפטים באנליזה מרוכבת קטגוריה:פולינומים קטגוריה:הוכחות יסודי של האלגברה	2024-09-08T16:04:06
מלודיה	שמאל\|ממוזער\|270px\|המלודיה במוזיקה הקלאסית קטע מתוך הסונטה מס' 16 של מוצרט: המלודיה מנוגנת בתיבות העליונות; התיבות התחתונות הן ההרמוניה. מֶלוֹדיה או לחן היא רצף ליניארי של צלילים מוזיקליים שהמאזין תופס כישות אחת. המלודיה בדרך כלל יוצרת משמעות מוזיקלית כלשהי וביטוי רגשי. במושג מלודיה מובנה קו מאוזן של מנגינה – להבדיל מהרמוניה, שהיא אנכית ומורכבת ממקבצים של מספר צלילים המנוגנים בו-זמנית. בכלי מקלדת, למשל מנגנת בדרך-כלל היד הימנית את המלודיה, והיד השמאלית את המרקם ההרמוני. המלודיה היא לרוב מרכזו התמטי (הנושא) של שיר או יצירה. מלודיה יכולה להיות בעלת אופי לירי (איטית, לרוב), מהירה, קופצנית וכדומה. מלודיה יכולה להביע תחושות ורגשות רבים ומגוונים. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:תאוריית המוזיקה	2024-07-27T20:19:08
גמלא		2017-08-02T17:28:54
דניאל	שמאל\|ממוזער\|250px\|דניאל בגוב האריות – תבליט בחזית מלון דניאל בהרצליה פיתוח שמאל\|ממוזער\|250px\|דניאל והאריות – פסל בחזית הכנסייה של סנט טרופים בארל (צרפת) ממוזער\|250x250 פיקסלים\|דניאל בגוב האריות, 1890 בתנ"ך, דָּנִיֵּאל, או בשמו הבבלי בֵּלְטְשַׁאצַּר (בֶּלֶט-שַׁר-אֻצֻר – beleṭ šar uṣur – "שמור על חיי המלך") היה מילדי האצולה היהודים שנלקחו מישראל בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, בימי יהויקים מלך יהודה. נבוכדנצר גידלם במלכותו במיטב החינוך הבבלי, כדי שישמשו לו כיועצים. יחד עם דניאל גדלו בבית המלך חנניה, מישאל ועזריה אך הוא היה המנהיג שביניהם. דניאל התפרסם בחצר מלך בבל כפותר חלומות ועקב כך עלה לגדולה. מעשיו יחד עם מעשיהם של שלושת חבריו, מסופרים בספר דניאל. קורות חייו במלכות בבל על דניאל מסופר כי הצטיין במיוחד בהבנת דברים נסתרים. תחילת עלייתו של דניאל לגדולה הייתה כאשר נלקח על ידי אשפנז שר נבוכדנצר, לשרת לפני המלך, והמלך התרשם מאוד ממנו ומחבריו. בהמשך הצליח לגלות למלך נבוכדנצר מהו החלום שהטריד את מנוחתו ושתוכנו נשכח ממנו, משימה בה נכשלו כל חכמי בבל האחרים ואשר בשל כך פקד נבוכדנצר על הוצאתם להורג. לאחר שסיפר ופתר את החלום מונה דניאל להיות רב החרטומים של המלך נבוכדנצר, ועל פי בקשתו ממנה נבוכדנצר גם את חנניה, מישאל ועזריה לתפקידים בכירים בממלכה. דניאל היה פותר חלומות בחסד עליון. חלק מפתרונותיו התגשמו לעיני כול, וחלקם הם דברי נבואה לטווח ארוך. החלום הראשון המתואר בספר דניאל הוא חלומו הנ"ל של נבוכדנצר הרואה פסל המורכב מארבעה חלקים המתנפץ על ידי אבן שנהפכת להר גדול. פתרונו של דניאל הוא שהפסל מסמל ארבע מלכויות – ראשו של הפסל הוא מלכות נבוכדנצר, ושאר חלקי גופו שלוש מלכויות נוספות. האבן מסמלת את מלכות האלוהים שתשלוט לנצח. לאחר שדניאל פותר את חלום הצלם של נבוכדנצר, נבוכדנצר כל כך מתפעל מדניאל עד שהוא מבקש לנסך לו מנחה, ולסגוד לו כאילו היה אל. לאחר מכן פותר דניאל חלום נוסף לנבוכדנצר וגם חלום זה עוסק בנבוכדנצר עצמו – החלום מתאר את שאיפתו למלוך על העולם כולו, עד כדי האלהת עצמו, ואת עונשו של נבוכדנצר על שאיפתו זאת – נבוכדנצר ייתקף בשיגעון ויצא להתגורר עם חיות היער. עיקר המסר של דניאל הוא שהשלטון המוחלט הוא ביד אלהים לבדו. על מעמדו והיחס אליו ניתן ללמוד מדבריו של מלך בבל אליו: ובתרגום ש' ל' גורדון: גם בימי נכדו בלשאצר, מתארת המלכה את דניאל באופן דומה: דניאל לא נזכר במעשה הפסל בבקעת דורא, ועל פי פרשנות חז"ל היה באותה עת בשליחות של מלך בבל. על פי פרשנות המהרש"א, היה זה ניסיון של מלך בבל למלט את דניאל מאותו גזרה, מאחר שמלך בבל רחש לו כבוד רב עד כדי האלהתו של דניאל, אך לא היה יכול לעשות כנגד רצון עמו. על פי מדרש אחר דניאל כן היה בבקעת דורא באותו זמן, והוא זה שגרם לפירוק הפסל. לאחר מות נבוכדנצר נראה שקרנו של דניאל שוקעת, כיוון שבפעם הבאה שהוא מוזעק לפתור חלום הוא אינו נמצא בחצר ואינו מוכר בה, אלא נקרא לבוא ממשרה שולית. דניאל מצליח לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של בלשאצר, מלך בבל, בעת משתה בלשאצר: "מנא מנא תקל ופרסין". לפי הסברו, אלוהים מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס. סיפור זה הונצח בציור מפורסם של הצייר ההולנדי רמברנדט. שמאל\|ממוזער\|250px\|משתה בלשאצר, רמבראנדט לאחר שדניאל פותר את כתב החידה, מלבישים אותו בגדי מלכות וממנים אותו לשליט השלישי במעלה בממלכת בבל. במלכות פרס לאחר שקרנה של פרס עולה, דניאל נעשה לאחד מחשובי המלכות בחצר הפרסית. וניסיון נוסף נגזר עליו כאשר הוא מתמנה לראש השרים של דריווש המדי, ואלו שמקנאים בו על מעמדו הרם, מתמרנים את המלך להשליך כל אדם שיתפלל לאל מלבדו לגוב אריות, וכופים על המלך להשליך לגוב האריות את דניאל, שממשיך להתפלל כמנהגו אל ה' ולעבר ירושלים שלוש פעמים ביום, אך האריות לא נוגעים בו לרעה. לעומת זאת, המלשינים מוצאים את מותם בשיניהם, בפקודת המלך. אלוהי ישראל מוכר על ידי המלך וזוכה לכבוד רב. ניכרים קווי דמיון בולטים בין מעשה זה, שבמרכזו עומד דניאל לבדו, לבין מעשה כבשן האש, שבמרכזו עומדים חנניה, מישאל ועזריה בלי דניאל. דניאל חולם בעצמו חיזיון על ארבע המלכויות, חיזיון שהוא למעשה הרחבה של חזיון הצלם של נבוכדנצר, ובכך מניח תשתית לצפיית העתיד. בספר מודגשת מאוד חוסר היכולת של דניאל להבין בעצמו את החזיונות – ככל הנראה כדי להדגיש שהעיסוק בעתיד הוא בלתי אפשרי בלי סיוע אלוהי ובכך מביע הכתוב את הסתייגותו מן העיסוק בחישוב מועד אחרית הימים. עם כל מעמדו הרם בחצרות המלכים, דניאל איננו שוכח את מוצאו. בהיותו שר במלכות פרס, מסופר עליו שהוא מתפלל לעבר ירושלים. וכן מסופר עליו כי לאחר שהוא מחשב את הקץ של שבעים שנה מזמן החורבן, הוא מתפלל על בניית בית המקדש בירושלים וחזרת עם ישראל אל ארץ ישראל: . פסוקים אלו של תחינה לגאולת ישראל, שולבו בתפילות שבסידור. דמותו חז"ל מפליגים בחכמתו ואומרים כי הייתה שקולה לכל חכמת חכמי האומות, "אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שנייה לא נמצא מכריע את כולם?" במקום אחר חז"ל מעירים כי הקץ התגלה רק לשני אנשים, יעקב ודניאל. עם זאת, חז"ל מביעים את דעתם בתלמוד, כי דניאל נענש בגוב האריות מפני שהשׂיא עצה טובה למלך בבל, והיא שכדי למתק את הגזרה שנגזרה עליו לתת צדקה לעניים. לפי דעה אחרת, המובאת בספרי, מעשה גוב האריות לא היה עונש, אלא אירע כדי שהקב"ה יקדש את שמו בעולם. על פי חז"ל, התך שבמגילת אסתר הוא דניאל, ומקור שמו בכך ש"חתכוהו מגדולתו" או בכך ש"כל דברי המלכות נחתכים על פיו". נביא או חוזה בספר דניאל לא מצוין האם דניאל היה נביא, כפי שמוזכר אצל נביאים אחרים, או שרק היה "חוזה", בתלמוד נאמר בדרך אגב שדניאל לא היה נביא, בניגוד לבני תקופתו חגי, זכריה ומלאכי, לפיכך מובן מדוע ספר דניאל לא ממוקם בין ספרי הנביאים. (חידושי אגדות למהרש"א על תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב) אולם פרשנים נחלקו בדעותיהם בעניין: רש"י פירש שדברי הגמרא נובעים מכך שדניאל לא נשלח לעם בנבואה, ואין משמעותם שלא היה נביא ממש. הרמב"ם חילק בין רמות שונות של נביאים ונבואה ומשייך את דניאל לרמה השנייה ולא כנביא רגיל. הרמב"ן מגיב לרמב"ם בפירושו לתורה בטענה שדניאל לא היה כלל נביא. רבי אברהם אבן עזרא מזכיר בדרך אגב שדניאל היה נביא וכך מביא גם בשם קרובו ריה"ל. ראו גם ספר דניאל קבר דניאל הנביא אריוך (דניאל) ארבע החיות ששבצר – לחלק מהדעות הוא דניאל הנבחר (ספר, שלמה קאלו) ממוכן התך קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:נביאים בתנ"ך קטגוריה:אישים בספרים החיצוניים קטגוריה:ספר דניאל קטגוריה:אישים בספר דניאל קטגוריה:יהודי המאה השישית לפנה"ס קטגוריה:כנסת הגדולה	2024-10-12T18:31:24
מד חום	הפניה מדחום	2014-09-25T04:59:46
לופטוואפה (בונדסוור)	ממוזער\|הרונדל של חיל האוויר הגרמני חיל האוויר הגרמני (; "לופטוואפה" הוא שם גנרי לכל חילות האוויר הגרמניים) הוא הזרוע האווירית של הבונדסוור, צבא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. עם כוח אדם של 28,271 חיילים סדירים ו-4,914 אנשי מילואים, זהו חיל האוויר הרביעי בגודלו באיחוד האירופי, אחרי חיל האוויר של בריטניה, חיל האוויר הצרפתי וחיל האוויר האיטלקי. אף על פי שתקציבו הופחת משמעותית מאז סוף המלחמה הקרה, עדיין נחשב חיל האוויר הגרמני לאחד מחילות האוויר המחומשים ביותר בעולם. לפני הקמת החיל, נוסד בשנת 1910 שירות האוויר הגרמני, אשר פורק בשנת 1918 בעקבות הפסד גרמניה במלחמת העולם הראשונה וחתימת חוזה ורסאי. חיל אוויר (לופטוואפה) הוקם שוב על ידי היטלר בשנת 1935, ופורק שוב עם כניעת גרמניה הנאצית בשנת 1945 עת הפסידה במלחמת העולם השנייה. בשנת 1956 הוקמו בגרמניה המזרחית ובגרמניה המערבית שני חילות אוויר נפרדים. לאחר איחוד גרמניה מחדש שולבו בתוך חיל האוויר של מערב גרמניה, חלקים מחיל האוויר של צבא העם הלאומי. בין החילות האלו, לחיל האוויר הנאצי, אין המשכיות ארגונית. הפעילות הקרבית הראשונה של החיל המאוחד נערכה בספטמבר 1995 במהלך מלחמת בוסניה. מפקד חיל האוויר הגרמני הוא לוטננט גנרל אינגו גרהרץ. נכון לשנת 2015 חיל האוויר משתמש באחד עשר בסיסים, בשניים מהם אין כלי תעופה. יתר על כן, לחיל האוויר נוכחות בשלושה שדות תעופה אזרחיים. רקע שירות האוויר הגרמני שמאל\|ממוזער\|מטוס הפוקר של מנפרד פון ריכטהופן ("הברון האדום") ממלחמת העולם הראשונה ממוזער\|הרונדל הגרמני בתקופת מלחמת העולם החיל נוסד בשנת 1910, בעקבות פיתוחם של המטוסים הצבאיים הראשונים. המטוסים הראשונים שימשו בעיקר לסיור, כסיוע לכוחות הקרקע. במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) החיל הפעיל מטוסי קרב, סיור והפצצה וספינות אוויר להפצצה. בחיל שירתו טייסי קרב בולטים שזכו לפרסום רב, כמו מנפרד פון ריכטהופן (כונה "הברון האדום", הפיל 80 מטוסים), ארנסט אודט (הפיל 62 מטוסים), הרמן גרינג (הפיל 22 מטוסים) ומקס אימלמן (הפיל 15 מטוסים). אחרי תבוסת גרמניה במלחמה, ובהתאם לתנאי חוזה ורסאי שנחתם בשנת 1919, פורק חיל האוויר. לופטוואפה בשנת 1924 החלו הגרמנים לאמן טייסי קרב בבסיס אימונים סודי, בסיועה של ברית המועצות אשר נסגר בשנת 1933. בפברואר 1935 החליט קנצלר גרמניה אדולף היטלר להקים מחדש את חיל האוויר. היטלר מינה את הרמן גרינג למפקד החיל, אשר הוקם בניגוד לחוזה ורסאי. הקמת החיל לא עוררה כל תגובה מצד חבר הלאומים, בריטניה או צרפת אשר נהגו במדיניות הפיוס כלפי גרמניה. החיל השתתף במלחמת האזרחים הספרדית (1936-1939), וסייע לכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו לתפוס את השלטון בספרד. באפריל 1937, החיל השתתף בהפצצת גרניקה, שזכתה לגינוי בינלאומי. שמאל\|ממוזער\|מטוס מסרשמיט Me-262 בתחילת מלחמת העולם השנייה החיל נחשב לחיל-האוויר החזק ביותר בעולם. הוא מילא חלק חשוב בכיבוש המהיר של פולין, נורווגיה, דנמרק, לוקסמבורג, בלגיה, הולנד וצרפת, מספטמבר 1939 עד יוני 1940. עם זאת, החיל נכשל בניסיון להשיג עליונות אווירית בקרב על בריטניה, משום שמיהר לתקוף מטרות תעשייה בערים, ולא התמקד בתקיפת שדות התעופה ותחנות המכ"ם. בחזית המזרחית, נהנה הלופטוואפה מעליונות אווירית מוחלטת מול ברית המועצות, בזכות מטוסים מתקדמים יותר וטייסים איכותיים ומנוסים יותר. למרות זאת, הצבא האדום הדף את הגרמנים מערבה כשניצח בקרב קורסק, בסטלינגרד ובלנינגרד. בצפון אפריקה, סייע החייל לכוחותיו ארווין רומל, וכן בלחימה ביוגוסלביה, ביוון, באיטליה ובהגנה על שדות הנפט ברומניה. הלופטוואפה היה חיל האוויר הראשון בעולם שהכניס לשירות מבצעי מטוס קרב סילוני (מסרשמיט Me-262), טיל שיוט מונחה (V-1) וטיל בליסטי (V-2). אך המחסור בדלק, בטייסים ובשדות תעופה, לצד לחימתן העיקשת של בעלות הברית, הובילו לתבוסתו. בנוסף, הפעיל החיל בין השנים 1940–1941 יחידת צנחנים, פאלשירמייגר. היחידה צמצמה משמעותית את פעילותה, בעקבות מותם של יותר מ-3,000 צנחנים בכיבוש האי כרתים. המתקפה האחרונה של החיל נערכה ב-1 בינואר 1945, במטרה להשמיד מטוסי אויב על הקרקע, אך החיל איבד יותר מ-300 מטוסים ונאלץ להתמקד במשימות הגנה. היטלר פיטר את גרינג מפיקוד על החיל זמן קצר לפני כניעת גרמניה, כשגילה שהאחרון ניסה לארגן הסכם כניעה מול בעלות הברית. למפקד הלופטוואפה מונה גנרל-פלדמרשל רוברט גריים, קצין בכיר בחיל. לקראת סוף המלחמה גריים נמלט מברלין ונתפס על ידי הצבא האמריקני ב-8 במאי 1945. הוא התאבד בכלאו באוסטריה ב-24 במאי 1945. גרינג נתפס על ידי הצבא האמריקני באוסטריה, הורשע בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במשפטי נירנברג, נידון למוות והתאבד בכלאו ב-15 באוקטובר 1946. לאחר ניצחון בעלות הברית וכיבוש גרמניה הוחלט על פירוק החיל. הקמה לאחר מלחמת העולם השנייה התנועה האווירית בגרמניה קוצצה באופן משמעותי. הטיסה הצבאית נאסרה לחלוטין לאחר שב-1946 הלופטוואפה, חיל האוויר של הרייך השלישי, פורק על ידי ועדת הפיקוח של בעלות-הברית. המצב השתנה בשנת 1955, כאשר גרמניה המערבית הצטרפה לנאט"ו. בעלות הברית המערביות האמינו כי גרמניה נדרשת להתמודד עם האיום הצבאי הגובר של ברית המועצות ושל בעלות בריתה מברית ורשה. לפיכך, ב-9 בינואר 1956, הוקם חיל אוויר גרמני חדש כחלק מצבא גרמניה, הבונדסוור. טייסי קרב ידועים רבים מהלופטוואפה הצטרפו לחיל האוויר החדש ועברו הכשרה ורענון בארצות הברית בטרם חזרו לגרמניה המערבית, כדי לשדרג את הציוד העדכני שסופק על ידי האמריקאים. בניהם היו אריך הרטמן, גרהרד ברקהורן, גינטר ראל ויוהנס שטיינהוף. שטיינהוף הפך למפקד העליון של הלופטוואפה וראל היה ליורשו. טייס נוסף שלחם במלחמת העולם השנייה, יוזף קאמהובר, עשה גם קריירה משמעותית בחיל האוויר הגרמני שלאחר המלחמה. הוא פרש ב-1962 כ"אינספקטור דר לופטוואפה" (מילולית: מפקח חיל האוויר), התפקיד הבכיר בחיל. למרות ההסתמכות החלקית של חיל האוויר החדש על חיילים ששירתו בזרוע האווירית של הוורמאכט, לא הייתה שום המשכיות ארגונית לחיל האוויר החדש. זה עולה בקנה אחד עם המדיניות של הבונדסוור בכללותה, שאינה רואה עצמה כממשיכה של הוורמאכט, ואינה ממשיכה מסורת של כל ארגון צבאי גרמני קודם. השנים הראשונות 220x220px\|ממוזער\|F-84 ת'אנדרסטרייק של חיל האוויר הגרמני המתנדבים הראשונים של חיל האוויר הגיעו לבסיס חיל האוויר נורבניך בינואר 1956. באותה שנה, סופק לחיל האוויר הגרמני המטוס הראשון שלה, ריפבליק אוויאיישן F-84 ת'אנדרסטרייק, תוצרת ארצות הברית. בתחילה, חולק חיל האוויר הגרמני לשתי מפקדות מבצעיות, אחת בצפון גרמניה, שהשתלבה עם חיל-האוויר הטקטי השני של בעלות-הברית, ושנייה בדרום גרמניה, שהשתלבה עם חיל-האוויר הטקטי הרביעי של בעלות-הברית. הטייסת הראשונה שהוכרזה כמבצעה הייתה טייסת התובלה האווירית ה-61 בבסיס ארדינג אייר, ולאחר מכן טייסת מפציצי-קרב ה-31 בבסיס חיל האוויר בבוכל. ב-1958 גייס חיל האוויר הגרמני את חייליו הראשונים וב-1959 הכריז הלופטוואפה על יחידת הטילים ה-11 בקאופורן. היחידה חומשה בטילי שיוט קרקע-קרקע מסוג MGM-1 מטאדור, אשר היו לנשק גרעיני טקטי. באותה שנה, כנף הקרב 71 (בגרמנית: 71 Jagdgeschwader) הפכה מבצעית, בחימוש מטוסי נורת' אמריקן אוויאיישן F-86 סייבר בבסיס הלורנר הייד. כל המטוסים הציגו, וממשיכים להציג, את צלב הברזל על גוף המטוס, בדומה למלחמת העולם הראשונה של 1918, ולא כמו צלב הקרס מתקופת הנאציזם. בזנב המטוס הוצג דגל הלאום של מערב גרמניה. המלחמה הקרה ממוזער\|220x220px\|מיג 29, בשרות חיל האוויר הגרמני, בעת טיסה באנגליה ב-1963 ראה הלופטוואפה את ההתארגנות הגדולה הראשונה שלו. שתי המפקדות המבצעיות של חיל האוויר, הפיקוד הצפוני והפיקוד הדרומי, פוצלו לשתי דיוויזיות מעורבות חדשות. הדיוויזיות החדשות הכילו יחידות הגנה הגנה אווירית, יחידות נ"מ וחטיבת תמיכה אחת. נוסף על כך הועלתה חטיבה של חיל האוויר השביעי בשלזוויג-הולשטיין ובה יחידות תעופה, יחידות טילים, יחידות תמיכה ותעופה ימית של חיל הים הגרמני. איחוד גרמניה 60x60px\|לא ממוסגר\|ימין 60x60px\|לא ממוסגר\|ימין ממוזער\|220x220px\|סמל הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני לאחר איחוד גרמניה באוקטובר 1990, נלקחו המטוסים ואנשי חיל האוויר המזרח-גרמני לשעבר. שרידי חיל האוויר המזרח גרמני הושמו תחת פיקודה של דיוויזיית חיל האוויר החמישית בשטראוסברג. ב-1993 שונה שמה של הדיוויזיה ל-"3. Luftwaffendivision" (דיווזית חיל האוויר השלישית), היא הועברה לגאטוב בברלין ובשנת 1995 הוקצתה לנאט"ו. כבר ב-1990 הוחלפו סימני המטוסים של מזרח גרמניה בצלב הברזל אשר הוצג על מטוסי החיל האוויר של מערב גרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה בה מטוסים שנבנו בידי הסובייטים שירתו בחיל האוויר של נאט"ו. עם זאת, מאחר שמדינות הגוש המזרחי היו הספקיות הבלעדיות של חיל האוויר של מזרח גרמניה (עם מטוסי סוחוי 17, מיג 21, מיג 23 ומיג 29) רוב הציוד לא תאם לציוד של נאט"ו, שהיה לחיל המערבי. לפיכך, הציוד המזרחי הוצא מהשירות ונמכר או הועבר לחברות מזרח אירופאיות שהצטרפו לנאט"ו לאחר נפילת מסך הברזל וסתיו העמים, ביניהן פולין והמדינות הבלטיות. יוצאת דופן הייתה הכנף הלוחמת 3 על שם ולדימיר קומארוב (Jagdfliegergeschwader 3) שמוקמה בבסיס פרשן. הכנף עשתה שימוש במטוסי מיג 29. ב-1 ביוני 1993 שונה שם הכנף לכנף הלוחמת 73 (Jagdgeschwader 73) וב-1 באוקטובר 1994 היא השלימה את מעברה לבסיס לאג. הטייסים שלה היו מטייסי המיג 29 המנוסים בעולם. אחד מתפקידיהם העיקריים היה לשמש כטייסי תקיפה ולהכשיר טייסים אחרים בטקטיקות לחימה שונות. ארצות הברית שלחה קבוצה של טייסי קרב לגרמניה במהלך התרגיל "אוקטובר האדום" כדי לתרגל טקטיקות נגד המטוסים מולם היו מתמודדים בקרב אמת. המיגים האלו שולבו במבנה ההגנה האווירית של גרמניה. כמו כן, הם היו המטוסים הראשונים מתוצרת הגוש הסובייטי ששולבו בנאט"ו. עם התקרבות כניסתו של היורופייטר טייפון, הוחלט להפסיק את השימוש במיג 29. כל מטוסי המיג-29 הגרמניים, למעט אחד, נמכרו לפולין במחיר סמלי של יורו אחד ליחידה. ב-9 באוגוסט 2004 נחתו המטוסים האחרונים בפולין, שם הם ממשיכים לשרת בטייסת הטקטית ה-41 של חיל האוויר הפולני. הבלקן חיל האוויר הגרמני התנסה בפעולה מלחמתית בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1995 במהלך מבצע כוח מכוון. שישה מטוסי קרב, מפציצים מדגם טורנדו IDS, מגובים בשמונה מטוסי טורנדו ECR (המשמשים לביון ואיסוף מודיעין) תמכו במשימות הארטילריה של נאט"ו על עמדות הסרבים בסרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה. במרץ 1999, חיל האוויר הגרמני היה מעורב בתפקיד לחימה ישיר כחלק ממלחמת קוסובו יחד עם כוחות נאט"ו אחרים. אירוע זה צוין כבעל משמעות בעיתונות הבריטית, כאשר עיתון הסאן כתב בכותרת "הלופטוואפה וחיל האוויר המלכותי נלחמים זה לצד זה". חיל האוויר הגרמני שלח את כנף 32, המצוידת במטוסי טורנדו ECR, והיחידה הזאת השתתפה בדיכוי ההגנה האווירית של האויב בקוסובו ובסביבותיה. מטוסי קרב אלה היו מצוידים במשבשי רדאר אלקטרוניים, טילי אוויר-אוויר AIM-9 סיידוויינדר להגנה עצמית, וטיל אוויר-קרקע AGM-88 הארם. כנף המפציצים טסה 2,108 שעות, יצאה ל-446 גיחות ושיגרה 236 טילי הארם לעבר מטרות עוינות. לא נפלו מטוסים גרמניים במהלך הקרבות. שנות האלפיים בשנים 2005 ו-2008 השתתפו מטוסי הקרב גרמניים מדגם מקדונל דאגלס F-4 פנטום במבצע השיטור הבלטי (של נאט"ו), אליהם הצטרפו בשנת 2009 מטוסי טייפון. בשנת 2006, שלח חיל האוויר הגרמני כמה מטוסי סיור מדגם פאנביה טורנדו מכנף הסיור ה-51 "אימלמן" (Aufklärungsgeschwader 51 "Immelmann"), כדי לתמוך בפעולות צבאיות במזר א-שריף, צפון אפגניסטן. מבסיס חיל האוויר במזר א-שריף יצאו גם מסוקי קרב גרמניים. בנוסף, מטוסי תובלה מסוג טרנסהול C-160 ביצעו משימות תובלה באפגניסטן ובסביבותיה. מסוקי סער ומטוסי תובלה של כוחות חיל האוויר הגרמניים נפרסו במספר בסיסים באפגניסטן וסייעו לכוחות הקרקע. מאז שנות ה-70, חיל האוויר של מערב גרמניה ומאוחר יותר של גרמניה המאוחדת השתתף באופן אקטיבי בבניית מטוסי הקרב האירופאיים הבינלאומיים, כמו הפאנאוויה טורנדו והאיורופייטר טייפון. ב-13 בינואר 2004 הודיע שר הביטחון, פיטר שטרוק, על שינויים גדולים בעתיד הכוחות המזוינים הגרמניים. חלק גדול מהכרזה זו הייתה תוכנית לקצץ את מספר מטוסי הקרב מ-426 בתחילת 2004 ל-265 ב-2015. בעבר, הכנף הימית של הצי של מערב גרמניה ("Marineflieger) צוידה ב-112 מטוסי טורנדו. עם זאת, בסוף 2004, יחידת מטוסי הטורנדו האחרונה בצי פורקה. כל תפקיד הלחימה הימית הוקצה לחיל האוויר, ויחידה אחת חימשה את מטוסי הטורנדו בטילי קורמורן II וטילי הארם מתוצרת ארצות הברית. בשנת 2007 אולריקה פיצר הפכה לטייסת קרבית הראשונה בלופטוואפה. 2010 ואילך 250px\|ממוזער\|יורופייטר טייפון של חיל האוויר הגרמני, 2016 נכון לשנת 2014, דווח כי חלק ניכר מהמטוסים הצבאיים של גרמניה הם בלתי כשירים. כמחצית ממסוקי הליינקס קורקעו לאחר שנמצאו סדקים בזנבותיהם. בנוסף, דווח כי מחצית ממטוסי היורופייטר והטורנדו אינם כשירים. כמו כן, צי מטוסי ה-C-160 מזדקן ונשאר בשירות מוגבל למשך זמן ההמתנה, עד בואם של מטוסי האיירבוס A400M, אשר הראשון בהם נמסר בדצמבר 2014. אורסולה פון דר ליין, שרת ההגנה הגרמנית, הודתה כי בשל מצבם הגרוע של הציוד של הבונדסוור, גרמניה לא יכלה עוד למלא את התחייבויותיה לנאט"ו. חיל האוויר הגרמני היה אחד המייסדים של הפיקוד האירופאי לתחבורה האווירית שבסיסו באיינדהובן, הולנד, ורוב מטוסי התובלה הועברו תחת ניהולו. תוכניות עתידיות הן החלפת מסוקי סיקורסקי CH-53 סי סטאליון שנרכשו מאז שנות ה-70, ברכישת 40–70 בואינג CH-47 צ'ינוק או סיקורסקי CH-53 קינג סטאליון מ-2022 ואילך. בפברואר 2017 הודיע משרד הביטחון הגרמני על כוונתו להצטרף לפרויקט איירבוס A330 MRTT, דבר המעיד על רכישה פוטנציאלית של המטוס, והחלפת האיירבוס A310 MRTT. חיל האוויר הגרמני עובד עם איירבוס על מערכת לוחמה אווירית עתידית, כדי להגדיר את הדרישות להחלפת מטוסי הטורנדו עד 2035, תחת תוכנית מערכת הנשק של הדור הבא. באוגוסט 2022, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, השתתפו מטוסים גרמנים בפעילות מבצעית במזרח אסיה. במסגרת תרגיל "Rapid Pacific 2022" נחתו בסינגפור 13 מטוסים גרמניים, על רקע המתיחות של סין מול מדינות המערב. באפריל 2023, הוקם בתוככי פיקוד הלופטוואפה פיקוד החלל (WRKdoBw), המהווה את הענף האחראי לתחום לוחמת חלל. שיתוף פעולה עם חיל האוויר הישראלי לחיל אוויר הגרמני שיתוף פעולה מתמשך עם חיל האוויר הישראלי. מפקד חיל האוויר הגרמני הקודם, לוטננט גנרל קרל מילנר ביקר שלוש פעמים בישראל. מדי שנתיים נפגשים נציגי החילות לשיח מקצועי ומבצעי, נערכים אימונים משותפים במסגרת חילופי צוותים בין החילות ומתקיימת למידה הדדית בין החילות באמצעות תרגילים גדולים. למפקד חיל האוויר הישראלי, האלוף אמיר אשל, הוענק בשגרירות גרמניה אות ההערכה הגרמני "צלב הכבוד של הבונדווסר" בדרגת זהב על שיתוף הפעולה בין שתי המדינות. 250px\|ממוזער\|המטס הגרמני-ישראלי מעל מחנה הריכוז דכאו, אוגוסט 2020 ב-18 באוגוסט 2020 קיימו חיל האוויר הישראלי והלופטוואפה, בהובלת מפקדיהם עמיקם נורקין ואינגו גרהרץ בהתאמה, את "מטס זיכרון לעתיד" - מטס של מטוס נחשון מטייסת 122 ושני מטוסי ברק מטייסת 105 בלוויית שני מטוסי יורופייטר טייפון גרמנים אשר עבר מעל מחנה הריכוז דכאו ומעל בסיס חיל האוויר פירסטנפלדברוק, המקום בו נרצחו תשעה ישראלים בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. המטס התקיים במהלך תרגיל Blue Wings 2020 של שני הצבאות, ועל אף מגפת הקורונה. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה * גרמניה	2024-09-18T13:01:01
תרמומטר	הפניה מדחום	2014-09-25T04:59:50
סוליטר	ממוזער\|סוליטר קלונדייק סוליטר (מצרפתית, דרך אנגלית אמריקאית: Solitaire; מן המילה הלטינית solitarius, לבד) הוא שם כולל למשפחה של משחקי קלפים ליחיד, כפי שמעיד שמו. נקרא גם פַּסיאנְס (מצרפתית: Patience - סבלנות; זהו שם המשחק באנגלית בריטית). מטרת המשחק היא לסדר את הקלפים בסדר מסוים ולהשתמש בכל הקלפים שבחבילה. המילונאי ראובן אלקלעי הציע את החידוש בָּדָד, אולם הצעתו לא נקלטה. סוגי המשחק קלונדייק - הגרסה הפופולרית של המשחק שמצורפת למערכת ההפעלה Microsoft Windows"חפיסת קלפים לארבע ערמות, שכל אחת מהן מורכבת מסדרת" playsolitaire.io/he. סוליטר עכביש - גרסה פופולרית פחות, שמצורפת גם למערכת ההפעלה Microsoft Windows פריסל - גרסה אחרת שמצורפת ל־Microsoft Windows ראו גם רשימה של משחקי סוליטר מיקרוסופט סוליטר קישורים חיצוניים הערות שוליים *	2024-08-28T15:00:22
קנצלר		2022-07-20T03:14:53
דיפלציה	REDIRECT דפלציה	2004-12-16T00:05:24
חבל הרוהר	שמאל\|ממוזער\|מיקומו של חבל הרוהר בגרמניה שמאל\|ממוזער\|250px\|מפת חבל הרוהר שמאל\|ממוזער\|250px\|בית הכנסת באסן, הגדול בגרמניה חבל הרוהר (בגרמנית: Das Ruhrgebiet; מבוטא "חבל הרוּר") הוא אזור כפרי ועירוני במדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה. רוב חבל הרוהר נחשב לחלק מאזור נורדריין (צפון הריין); חלקיו המזרחיים נחשבים לחלק מאזור וסטפאליה. לאורך החבל זורם נהר הרוהר, יובל של הריין. שטחו של האזור: 4,500 קמ"ר. חבל הרוהר היה ועודנו אזור תעשייתי חשוב, הגם שדגשיו עברו מייצור ברזל פלדה ופחם לתחומי תעשייה אחרים. ערי החבל האזור, השוכן במערב המדינה, רק כמה עשרות קילומטרים מהגבול עם הולנד, כולל בתחומו ערים רבות ומהווה את האזור המטרופוליטני הגדול ביותר בגרמניה, והרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז), עם 5.5 מיליון תושבים. מתוך 50 הערים הגדולות בגרמניה, 10 נמצאות בחבל הרוהר. ארבע ערי הרוהר החשובות והגדולות ביותר הן, לפי סדר גודלן: דוֹרטמוּנד: העיר השמינית בגודלה בגרמניה. נוסדה בשנת 880. נחשבת לעיר הירוקה ביותר בחבל הרוהר: כמחצית משטחה מוקדש לפארקים וליערות. אֶסֶן: העיר התשיעית בגודלה בגרמניה. באסן נמצא בית הכנסת הגדול בגרמניה; בית העירייה של אסן הוא הגבוה בגרמניה (106 מטרים). זוהי עיר תאומה של תל אביב מאז 1991. דויסבורג: בתחומה נשפך נהר הרוהר אל הריין. נוסדה בשנת 883. גובלת מדרום בדיסלדורף. נמלה הענק של העיר, הקרוי דואיספּוֹרט (Duisport), הוא הנמל הפנימי (שוכן על גדות נהר) הגדול בעולם, והנמל השני בגודלו בגרמניה (אחרי נמל המבורג). דויסבורג היא מרכז תעשיית הפלדה של גרמניה; למעלה משליש מהפלדה בגרמניה מיוצרת בעיר זו. ב-1999 נחנך מחדש בית הכנסת בעיר, אשר נחרב על ידי הנאצים ב-1938. בוכום: עד למהפכה התעשייתית הייתה עיירה קטנה; בין השנים 1850 ו-1890 גדלה אוכלוסייתה פי 10. בעיר הוקמו מכרות פחם רבים, אשר כולם נסגרו בין 1960 ו-1973. המכרות הוחלפו בתעשיית רכב ענפה; תולדות המכרות מוצגות ב"מוזיאון הכריה הגרמני", אשר נפתח בעיר. אוניברסיטת בוכום, אשר נוסדה ב-1965, הייתה הראשונה בחבל הרוהר. המעבר בין הערים רציף והגבולות מטושטשים, כך שבמובנים מסוימים היחס אל האזור הוא כאל עיר אחת גדולה - זאת מבחינה רשמית ולא-רשמית כאחד. דוגמה רשמית: האוניברסיטאות באסן ובדואיסבורג אוחדו בשנת 2003 לאוניברסיטה משותפת. חבל הרוהר בעבר ובהווה בתור החבל התעשייתי ביותר בגרמניה סבל החבל רבות ממלחמות העולם: אחרי מלחמת העולם הראשונה, השתלטו הצרפתים על החבל על מנת לקבל פיצויים מגרמניה (לפירוט ראו רפובליקת ויימאר); במהלך מלחמת העולם השנייה סבל החבל מהפצצות כבדות ביותר של בעלות הברית, אשר הפכו אותו לעיי חורבות. החבל נחשב, כאמור, לאזור תעשייתי ותיק, מהראשונים שקמו באירופה. עד לא מזמן שלטו באזור מפעלי תעשייה כבדה, רכב ומתכות. בנוסף, היו באזור מכרות פחם רבים. בשנים האחרונות עובר החבל "מיתוג מחדש" ומנסה לשנות את תדמיתו התעשייתית והאפורה. למעשה, רק 37% משטח החבל הם שטח בנוי. 40% מהווים שטח חקלאי ו-23% הם אגמים ויערות. זיהום האוויר, אשר היה נפוץ למדי בערי החבל בשנות ה־60 וה־70, נעלם כמעט כליל. את מכרות הפחם והמפעלים הכבדים החליפו בשנים האחרונות מוסדות תרבות מהראשונים במעלה בגרמניה, כגון בתי אופרה, היכלי קונצרטים ופארקי שעשועים. ה-Deutschlandexpress בעיר גלזנקירכן (Gelsenkirchen) היה עד לשנת 2001 מתחם דגמי הרכבות הגדול בעולם (כיום המתחם הגדול בעולם נמצא אף הוא בגרמניה, בעיר המבורג). למרות שחבל הרוהר אינו מהווה יעד תיירותי אופייני, תיירים רבים המתעניינים בתולדות המהפכה התעשייתית מבקרים בהמוניהם במוזיאונים השונים בחבל ובכמה מפעלים ומכרות לשעבר, אשר נפתחו לציבור. בנוסף, קיים בחבל הרוהר מספר רב מאוד של טירות עתיקות ושל חורבות בעלות ערך היסטורי, אשר מושכות גם הן מספר ניכר של תיירים. קישורים חיצוניים קטגוריה:נורדריין-וסטפאליה: גאוגרפיה רוהר קטגוריה:יחסי גרמניה–צרפת	2024-07-16T19:27:08
קנת' ארו	קנת' ג'וזף ארו (בשם מלא באנגלית: Kenneth Joseph Arrow; 23 באוגוסט 1921 – 21 בפברואר 2017) היה כלכלן יהודי אמריקאי, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד. ארו זכה בפרס נובל לכלכלה ב-1972, בשיתוף עם ג'ון היקס על תרומתם לתאוריית שיווי המשקל הכללי בכלכלה, ולתאוריה של כלכלת רווחה. בן 51 בעת הזכייה, היה צעיר הזוכים בפרס נובל לכלכלה. בשנת 2004 זכה במדליה הלאומית למדעים, העיטור המדעי הנכבד ביותר שמחולק על ידי ארצות הברית, על מחקריו בנושאי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות ומחקרו על נטילת סיכונים. יחד עם פול סמואלסון, הוא נחשב לאחד מהמייסדים של הכלכלה הנאו-קלאסית המודרנית (שלאחר מלחמת העולם השנייה). רבים מתלמידיו לשעבר זכו בפרס נובל בעצמם. התרומות הבולטות שלו הן מתחום של תאוריית הבחירה הציבורית, בעיקר משפט אי האפשרות של ארו; וכן עבודתו על ניתוח של שיווי משקל כללי. הוא הציב יסודות לכמה ענפים נוספים בכלכלה, ביניהם תאוריית הצמיחה האנדוגנית, כלכלת בריאות וכלכלת מידע. קורות חיים קנת' ארו נולד בניו יורק למשפחה יהודית שהיגרה מרומניה. אמו, ליליאן, נולדה ביאשי ואביו, הרי, היה יליד פודו אילואיי. ארו קיבל תואר ראשון מהסיטי קולג' של ניו יורק ב-1940, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת קולומביה ב-1941 ו-1951. משנת 1946 עבד במקביל למחקרו באוניברסיטת קולומביה גם כחוקר באוניברסיטת שיקגו, שם כיהן כפרופסור חבר. ארו הקים יחד עם פרופ' מנחם יערי את בית הספר קיץ לכלכלה תאורטית במכון ללימודים מתקדמים אשר באוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראשו במשך 19 שנה עד שנת 2007. ארו היה אחיה של הכלכלנית אניטה סאמרס, דודו של הכלכלן לארי סאמרס, וגיסו של הכלכלן פול סמואלסון (אחיו של הכלכלן רוברט סמואלסון). מחקריו משפט ארו משפט ארו הוצג בתיזה שלו לדוקטורט. הוא קובע שכלל הבחירה החברתי היחיד אשר מקיים שני תנאים בסיסיים (יעילות פארטו ובחירה בלתי-תלויה), הוא כלל הדיקטטור, בו פרט יחיד קובע באופן בלעדי את ההעדפות החברתיות (כלומר: לא קיים כלל בחירה כזה שהוא גם דמוקרטי). שיווי משקל כללי בשוק ביחד עם ז'ראר דברה, סיפק ארו את ההוכחה המדוקדקת הראשונה לקיומו של שיווי משקל כללי המנחה את השוק, בהינתן כמה הנחות מגבילות. ארו הרחיב את המודל כך שיעסוק גם בנושאי אי-ודאות, יציבות שיווי המשקל, ויעילותו של שיווי משקל תחרותי. תאוריית הצמיחה האנדוגנית ארו מילא תפקיד חיוני בראשית המחקר בתאוריית הצמיחה האנדוגנית (או: תאוריית הצמיחה החדשה), שניסתה להסביר את מקורם של שינויים טכנולוגיים, שנחשבים לגורם העיקרי שמאפשר צמיחה כלכלית. עד לפיתוחה של תאוריה זאת, ההנחה הייתה כי שינויים טכנולוגיים מתרחשים מסיבות אקסוגניות (חיצוניות למערכת)- כלומר, קורים ללא הסבר לסיבת התרחשותם מתוך המערכת הכלכלית. תאוריית הצמיחה האנדוגנית סיפקה הסבר כלכלי לסיבות לחדשנות של חברות - כך ששינויים טכנולוגיים וחדשנות באים מבפנים - מתוך המודל הכלכלי (אנדוגני - פנימי למערכת - ומכאן השם). בהמשך לעבודתו החלוצית של ארו, התפתחה ספרות מחקרית ענפה בנושא. כלכלת מידע במחקר חלוצי נוסף, חקר ארו את הבעיות הנגרמות עקב מידע א-סימטרי בשווקים. בעסקאות רבות, לאחד הצדדים (לרוב המוכר) יש יותר מידע על המוצר הנמכר מאשר לצד האחר. אסימטריה של מידע יוצרת תמריץ לצד שלו מידע רב יותר לרמות את הצד בעל המידע המועט יותר, ודבר זה עלול לגרום מצב של כשל שוק. כתוצאה מכך, התפתחו מספר מנגנוני שוק, ביניהם ערבויות ואימות על ידי צד שלישי, המאפשרים לשווקים עם מידע א-סימטרי לתפקד. ארו ניתח סוגיה זו בתחום הטיפול הרפואי (במחקר מ-1963, שכותרתו "אי-ודאות וכלכלת הרווחה של טיפול רפואי"). מאוחר יותר, נחקרו שווקים נוספים - בעיקר נכסים יד שנייה, מכירות פומביות ברשת וביטוח. קישורים חיצוניים על קנת' ארו אייל וינטר, "כיצד קנת' ארו חולל מהפכה בהבנתנו את הבחירות והחלטות גדולות אחרות שאנחנו מבצעים" , פורבס, 24 בפברואר 2017 קנת ארו, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות. ניתוח פוליטי מבוסס משפט ארו, אתר הבמה הרעיונית הערות שוליים קטגוריה:ניו יורק: אישים קטגוריה:בוגרי הסיטי קולג' של ניו יורק קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה קטגוריה:זוכי פרס נובל לכלכלה קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים קטגוריה:זוכי פרס ג'ון פון נוימן (INFORMS) קטגוריה:כלכלנים יהודים אמריקאים קטגוריה:חוקרי תורת המשחקים יהודים אמריקאים קטגוריה:סגל אוניברסיטת סטנפורד קטגוריה:עמיתים זרים בחברה המלכותית קטגוריה:עמיתים יהודים בחברה המלכותית קטגוריה:יהודים חברי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית קטגוריה:יהודים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים קטגוריה:זוכי מדליית ג'ון בייטס קלארק יהודים קטגוריה:יהודים זוכי המדליה הלאומית למדעים קטגוריה:נשיאי האגודה האקונומטרית קטגוריה:נשיאי האגודה האמריקנית לכלכלה קטגוריה:אמריקאים ממוצא יהודי-רומני קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1921 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2017	2024-06-26T07:08:52
עקומת תמורה	REDIRECT עקומת התמורה	2004-12-16T05:23:44
בנייה	טקסט=\|ממוזער\|גלריית ארטפורט בבנייהבנייה היא תהליך יצירתו, הקמתו או הרכבתו של מבנה מכל סוג שהוא. במובן הרחב יותר, ענף הבנייה היא השם הכולל של הענף העוסק בפיתוח מקרקעין ובתהליך השלם המתחיל ביוזמה כלכלית, תכנון אדריכלי והנדסי והוצאה לפועל של הבנייה. כל תהליך בנייה, בין אם מדובר בבית מגורים, בניין משרדים, מבני ציבור או מבנים הנדסיים כגון גשרים וסכרים, הוא תהליך המורכב משלבים רבים, ודורש בעלי מקצוע רבים ושונים אשר צריכים לעבוד בתיאום ובשיתוף פעולה צמוד. היסטוריה שמאל\|ממוזער\|200px\|קתדרלת שארטר – האדריכלות הגותית בשיאה: בנייה דתית שהביאה לשיא את האדריכלות של תקופתה שמאל\|ממוזער\|200px\|תיאור היסטורי של בנייה ברומא בשנת 400 לערך בנייה קיימת משחר ההיסטוריה, עוד בתקופה הפרה-היסטורית, ולמעשה גם בעולם הטבע. לא מעט בעלי חיים נוהגים לבנות מבנים כחלק משגרת חייהם. ציפורים וחרקים שונים בונים קנים באמצעים טבעיים שונים, דבורים בונות כוורות ובונים מקימים סכרים ואף נחשבים למין מהנדס סביבה. האדם הקדמון נהג לבנות מבנים פשוטים, אשר היו פשוטים ביותר לבנייה והוקמו בטכנולוגיה הפרימיטיבית ביותר. חציבת מערות במקביל לבניית בקתות פשוטות ביותר מעצים וענפים היו מעשי הבנייה הראשונים של האדם. סוגי הבנייה הבסיסיים ביותר בהיסטוריה הם בנייה באבן ובנייה בעץ, והופעתם הראשונה של מבנים של ממש החלה במסופוטמיה העתיקה. עם התפתחות התרבות האנושית השתכללו טכנולוגיות הבנייה ואיפשרו בנייה של מבנים גדולים, נוחים ויציבים יותר. לא ניתן להפריד בין ההתפתחות ההיסטורית של הבנייה לזו של תחום האדריכלות שכן מקצוע האדריכל החל כבנאות. למעשה, המילה הלועזית "ארכיטקט" נגזרת מן המילים היווניות "ארכי" – "ראשי" ו"טקטון" – "בנייה", כלומר – "בנאי ראשי" או "רב-בנאי". לאורך ההיסטוריה, פיתחה האדריכלות גישות תכנוניות חדשות ושפות עיצוביות חדשות התואמות את יכולות הבנייה של התקופה, אך תחום האדריכלות בהווה מתרכז בעיקר בתכנון של מבנים ולא בבנייתם כפי שהיה נהוג בעבר. מפעלי בנייה גדולים ומרשימים היו כבר בעת העתיקה ובין המבנים שנבנו בתקופה זו ניתן למנות את הפירמידות במצרים ואת החומה הסינית. מבנים גדולים ומרשימים אלו מבוססים בסופו של דבר על טכנולוגיית הבנייה הפשוטה ביותר של בנייה בלבנים, אך מאמץ בנייתם היה כביר. קפיצות המדרגה הטכנולוגיות המשמעויות ביותר בתחום הבנייה בעת העתיקה היו בתקופת רומא העתיקה. אדריכלי רומא העתיקה אימצו שיטות בנייה יווניות ופיתחו טכנולוגיות בנייה חדשות אשר איפשרו טיפוסי בניין חדשים ושפה אדריכלית שהמשיכה להתפתח עד למאה ה-20. בין המצאותיהם החשובות היו הקשת והכיפה. הקשתות היו תחליף יעיל במיוחד לקורות עץ ואבן ואיפשרו בניית מִפתחים גדולים יותר העמידים לאורך זמן (להבדיל מקורות העץ שנשרפו או נרקבו לרוב). היכולת לקרות חללים גדולים על ידי כיפות יצוקות או קמרונות העשויים רצף של קשתות יצרו שפע של צורות אדריכליות חדשות. טכנולוגיות הבנייה התפתחו מעט בימי הביניים בתחום הבנייה בלבנים והעיבוד של צורות אבן. הטכנולוגיות שהיו שכלולים איטיים של הטכנולוגיות הרומיות לא כללו פריצות-דרך משמעותיות. עם זאת הגיעה טכנולוגיית הבנייה בלבנים לשיאה באדריכלות הגותית, אשר סגנונה היטיב לשלב את שלד הבניין המורכב עם המערכת האדריכלית האסתטית והפונקציונלית. שכלולים טכנולוגיים כגון תמיכות דואות וקמרון צלעות הפכו לסימני ההיכר של הסגנון. פריצת דרך טכנולוגית משמעותית ארעה בתקופת הרנסאנס באיטליה, עם פיתוחם של כלים הנדסיים חדשניים אשר המציאו אישים כגון לאונרדו דה וינצ'י ופיליפו ברונלסקי. ברונלסקי אף היטיב להמציא כלים חדשים והשתמש באופן חדשני בשרשראות ברזל כחלק מחומרי הבניין בבניית כיפת הסנטה מריה דל פיורה בפירנצה. שכלולם של כלי הבנייה כגון עגורנים וכלים מכניים נוספים האיץ החל מן המאה ה-16 את יכולות הבנייה. עם התקדמות המהפכה התעשייתית במאה ה-19 החלה האדריכלות לאמץ טכנולוגיות ושיטות בנייה עם רעיונות תעשייתיים וברוח התקופה. במהלך המאה החלו ניצניהן של הבנייה המתועשת והטרומית עם ייצורם התעשייתי של רכיבי בניין מוכנים שהובאו לאתר הבנייה להרכבה. הבנייה בברזל ובפלדה כחומר גלם עיקרי עבור שלד הבניין החלה למעשה באמצע מאה זו. תחילה, נבנו גשרי פלדה עבור מסילות רכבת ובהמשך גם מבני ציבור ובניינים שונים בעלי שלד פלדה. אחד מפורצי-הדרך הראשונים בבנייה זו היה ארמון הבדולח שנבנה בלונדון ב-1851 על ידי ג'וזף פקסטון. במחציתה השנייה של המאה ה-19 המשיכו להיבנות ברחבי בריטניה מבני פלדה, הרבה בזכות עידודו של הנסיך אלברט הבריטי אשר עודד את הקמת ארמון הבדולח ומבנים נוספים והיה מעריץ גדול של שיטות בנייה אלו. מנגד, החלו בצרפת ובגרמניה לעודד את הבנייה מפלדה כמענה לאתגר שהציבו האנגלים. בניית מגדל אייפל על ידי גוסטב אייפל בסוף שנות ה-80 של המאה היוותה את נקודת הפסגה של הבנייה התעשייתית של המאה ה-19. עם זאת, האדריכלות והבנייה מפלדה במאה ה-19 לא מיצו את הפוטנציאל הטכנולוגי הגלום בחומר בנייה זה אלא רק עם חלוף המאה. דוגמאות לכך הן השימוש בצורות קשתיות מפלדה אשר נלקחו משפת העיצוב האדריכלות של שימוש בקשתות מלבנים כחלק משיטות הבנייה המסורתית בלבנים. צורה זו הייתה לרוב חסרת חשיבות הנדסית או טכנולוגית בבנייה והשימוש בפלדה היה בזבזני מאוד יחסית לחומר המאפשר בנייה של שלד דק מאוד באופן יחסי לבניינים המקובלים עד אותה העת. במקביל לשימוש בברזל ובפלדה כחומרי גלם החל גם השימוש בבטון מזוין המשלב בתוכו חומרים אלו. הבטון כחומר מליטה הומצא על ידי המהנדס הבריטי ג'ון סמיטון כבר בשנת 1756 אך רק בשנת 1848 עשה הצרפתי ז'אן-לואי למבו (Lambot) שימוש שנחשב ראשוני במוטות ברזל בתוך יציקת בטון, שיצר למעשה בטון מזוין. הבטון המזוין, בגרסה הדומה לזו המוכרת כיום, הומצא ב-1868 על ידי גנן צרפתי בשם ז'וזף מונייה (Monier) שהשתמש בו לטובת בנייה של אדניות המסוגלות להתמודד עם הלחצים של האדמה והשורשים. מאוחר יותר הוא אף רשם את המצאתו כפטנט. רוב השכלולים הטכנולוגיים של הבטון המזוין פותחו לא לפני מפנה המאה ה-20 ובדומה לשימוש האדריכלי בפלדה, החל הפוטנציאל של חומר הבנייה החדש להיות ממוצה רק במהלך המאה ה-20. הבנייה בפלדה ובבטון מזוין הן שיטות הבנייה הנפוצות ביותר עד היום, אולם גם שיטות הבנייה המסורתיות של בנייה בלבנים ובעץ קיימות, בעיקר כבנייה עממית, במקומות שונים בעולם, ולאו דווקא במדינות נחשלות. למעשה, בניית בית מעץ או מאבן היא כיום יקרה יותר מאשר בנייה בטכנולוגיות מודרניות יותר. חומרי בנייה וטכנולוגיות בנייה נוספים קיימים היום בשפע. בין אלו נמנים שימוש בחומרים פלסטיים, זכוכית, מתכות שונות וחומרים אשר הונדסו במיוחד לטובת בנייה על ידי מהנדסי חומרים. טכנולוגיות בנייה מתקדמות תלויות כיום רבות במחשבים, ובתוכנות מיוחדות אשר בלעדיהן לא ניתן להקים את המבנה. פורצי הדרך בתחום זה הם המבנים בסגנון הדה-קונסטרוקטיביזם שאולי הידוע והמדובר ביותר מביניהם הוא מוזיאון גוגנהיים בילבאו אשר תוכנן על ידי פרנק גרי. שלבי הבנייה ממוזער\|תהליכי הבנייה של בית טויוטה בירושלים תכנון ובקשת היתר לכל בנייה של בניין או כל סוג מבנה אחר מספר שלבים מקדימים שהם הכרחיים לתהליך ומחויבים גם בחוק. במרבית ארצות המערב, תהליך הבנייה לעולם אינו מתחיל בטרם קיים תכנון מפורט של כל המבנה ואישור מטעם הרשות המקומית – אישור הנקרא היתר בנייה. לטובת כל פרויקט בנייה דרוש סט של תוכניות בנייה ונספחים רבים. פרויקט בנייה מתחיל לרוב כיוזמה עסקית של בעל קרקע או כיוזמה ציבורית של רשות מקומית, או גוף או מנגנון ציבורי כלשהו. השלב הראשון הוא תהליך התכנון אשר מתחיל בגיבוש פרוגרמה למבנה המתוכנן. על תהליך התכנון מופקד אדריכל אשר ממונה מטעם יוזם הפרויקט. קיימים הבדלים רבים בין בנייה פרטית ובנייה ציבורית בכל הנוגע לבחירת הגורמים המתכננים כמו גם בחירת הגורם המבצע. הכנת האתר השלב הראשון של הבנייה עצמה הוא תמיד הכנת המגרש. הכנת המגרש, שהיא שלב בלתי נפרד מהמיזם, כוללת ראשית כל את פינויו המלא של המגרש אשר עשוי לכלול מבנים ישנים המיועדים להריסה, עצים וצמחייה או כל גורם אחר. את השטח מפנים ומכשירים באמצעות ציוד מכני הנדסי. לאחר פינוי כל אלו מחויב קבלן הביצוע לגדר את אתר הבנייה מסיבות בטיחותיות, וזאת גם על פי חוק. גידור המגרש נועד לשמור על ציוד הבנייה הנמצא באתר אך בעיקר למנוע כניסת זרים אליו, שכן אתר בנייה עלול להיות מסוכן. החוק מחייב אף הצבת שלטי אזהרה בדבר הבנייה ושלט ובו פרטי גורמי התכנון והביצוע של המבנה. כמעט בכל פרויקט בנייה, גם בקטנים ביותר, קיים צורך להכין מבנים זמניים לניהול העבודה וסדנאות זמניות לחלק מהעבודות. לרוב, גם מובאים לאתר שירותים כימיים עבור הפועלים ומתקני מים וחשמל זמניים הדרושים הן לבנייה עצמה והן לפועלים באתר. מבנים זמניים כוללים לרוב משרדים קטנים, מחסנים, סדנאות לכיפוף פלדה וכדומה. במיזמי בנייה גדולים במיוחד, חלק מהכנת האתר היא אף בנייה של מבנים זמניים קטנים או הובלה של מכולות יבילות רבות והקמה של מערך תשתיות זמני המשרת את תהליך הבנייה ועד הקמת מפעל בטון בשטח המיזם לצורך אספקה שוטפת של כמויות גדולות של בטון לאתר הבניה. ביסוס שמאל\|ממוזער\|250px\|שלב הביסוס במגדלי YOO שלב הביסוס הוא הכנת הקרקע והעמדת בסיס המבנה על האדמה. שלב זה הוא למעשה תחילת הבנייה בפועל ולכן נהוג בו, לפחות במבני ציבור חשובים, לקיים טקס הנחת אבן פינה. טקס זה היה בעבר הנחה פיזית של הלבנה הפינתית הראשונה אך כיום הוא לרוב יציקת הבטון הראשונה ליסודות התת-קרקעיים של הבניין. שלב הביסוס כולל את עבודות העפר ויציקת יסודות הבניין. עבודות העפר הן מלאכת סילוק האדמה מהאתר על מנת לאפשר את בניית היסודות, אשר מכוסים לאחר מכן בחלק מן האדמה שהוצאה. במבנים אשר בהם נבנים מרתפים וחניונים תת-קרקעיים נחפר בור גדול יותר לשם כך. לרוב, כמות האדמה המוצאת מן האתר גדולה מכמות האדמה הנדרשת להמשך הבנייה לכן נדרש גם פינויה אל מקום אחר בעזרת משאיות. בפרויקטים שונים, במיוחד כאלה המתבצעים באזורים הרריים או בבנייה של גשרים ומחלפים שבהם חלק מהגשרים נשענים על אדמה, ניתן "לקזז" את האדמה המוצאת עם האדמה המוכנסת. אם מתאפשר הדבר, משונעת האדמה שנחפרה מאתר בנייה מסוים אל אתר אחר בו יש צורך באדמה נוספת. במצבים רבים, טרם חפירת הבור נקבעים כלונסאות אשר תפקידם יכול להיות העמקת היסודות לשכבת אדמה יציבה. כלונסאות נקבעים כאשר עומק שכבת האדמה היציבה הוא עמוק מאוד וחפירה עד לעומק זה על מנת לצקת יסודות בטון היא מסובכת או אף בלתי אפשרית. כלונסאות משמשים גם לבניית קירות שיגומים על מנת לתמוך בלחצי האדמה האופקיים במצבים של חפירת בורות עמוקים ותלולים. השימוש בהם הוא קריטי במיוחד כאשר אתר הבנייה צמוד למבנים קיימים וקיים צורך בחפירה עמוקה יחסית. לעיתים, נדרשת גם השפלת מי תהום. קיימים מספר סוגים של יסודות בניין: יסוד בודד עם פלטה – יסוד הנמצא תחת עמודים מרכזיים בבניין ובבסיסו פלטת בטון המפזרת את המשקל על גבי הקרקע הכבושה ועליה שכבת בטון רזה. בשיטה זו מתאים כושר נשיאת הקרקע שתחת שטח היסוד לעומס המחושב על העמוד שאותו הוא תומך. כלונס – יסוד החודר אל עומק האדמה ומעביר את עומסי הבניין הנשענים עליו אל שכבת קרקע מוצקה או בעזרת חיכוך אל דפנות הקרקע שבה הוא בא במגע. יסוד עובר – נמשך לאורך קו שמעליו נבנים קירות נושאים או שורת עמודים. היסוד העובר מפזר את המשקל לאדמה בדומה ליסוד בודד ושטחו של היסוד מחושב כך שכושר הנשיאה של הקרקע שתחתיו יתאים לעומס הקיר (או שורת העמודים) שמעליו מבלי לאפשר לעמוד ספציפי ליצור עומס גדול במיוחד על האזור הישיר שתחתיו. רפסודה – משטח בטון גדול אשר נבנה לרוב כיסוד לבניינים רבי-קומות על אדמה בעלת כושר נשיאה נמוך כמו אדמה חולית או בוצית. הרפסודה מפזרת את משקל כל הבניין על פני כל שטח הקרקע שתחתיו על מנת ליצור עומסים נמוכים ואחידים על כל שטח הקרקע. בבניינים רבי-קומות עשוי עובי הרפסודה להגיע למספר מטרים ולכלול זיון כבד במיוחד אשר נועד להעביר את העומסים המפוזרים של כל עמודי הבניין הבודדים ושל כל הקירות הנושאים הבודדים ולחלקם על שטח הקרקע שתחת הבניין כולו. שלד שמאל\|ממוזער\|250px\|מגדלי YOO בתל אביב במהלך בניית השלד, אפריל 2006 השלד הוא חלק המבנה האחראי ליציבות המבנה והתמודדות המבנה עם כל סוגי המאמצים. לא משנה ממה עשוי שלד המבנה, הוא מורכב רכיבים שונים כגון עמודים וקורות אשר מהווים ביחד מערכת סטרוקטורלית הנושאת את העומסים העצמיים של השלד יחד עם כל שאר משקלו הקבוע והשימושי של המבנה, ומחזקים אותו גם כנגד כוחות חיצוניים כגון רעידות אדמה ורוחות. בניית השלד היא שלב קריטי בבנייה, אשר משפיע רבות על כל שאר שלבי הבנייה וביצועו מחייב מקצועיות ודיוק מקסימליים. בנייה תקינה ומדויקת של השלד חשובה לא רק בשל הפן הבטיחותי אלא גם כהכנה טובה לבעלי המקצוע הנוספים. קירות ואלמנטים יצוקים נקיים וישרים יקלו על עבודות הטיח והריצוף, וכן גם יוזילו אותן. עמידה בלוח הזמנים שנקבע תוזיל את עלויות המימון. יציקת בטון אין לצקת ללא אישור ממפקח הבנייה וממהנדס הבניין, אשר נוכחותם הפיזית דרושה בשטח. גם ביקור של אדריכל המבנה בשטח טרם היציקה אפשרי, אף על פי שאין מתפקידו לערוך פיקוח צמוד. לאחר יציקת אלמנטים מבטון, יש להרטיבם במים (אשפרה), בדרך כלל כשבעה ימים. בזמן היציקה תילקח דגימת בטון על ידי המעבדה המאושרת לצורך בדיקת עמידותו ללחץ. יש לזכור שהבטון מגיע לשיא עמידותו רק כעבור 28 יום. לאחר ביצוע היציקה של רצפת הכניסה (בגובה 0.00) יש להזמין שוב את המודד, על מנת לוודא שלא נעשתה סטייה. מדידה זו חשובה הן לשקט הנפשי של המעורבים, והן משום שהיא אחד מהתנאים לקבלת אישור אכלוס (טופס 4) בסיום הבנייה. קירות ומחיצות חלק מהקירות בבניין מהווים חלק מהשלד, חלקם נבנים מיד עם תום בניית השלד כאלמנטים שאינם נושאים עומסים וחלק מהקירות הם מחיצות גבס או קירות קלים אחרים הנבנים בשלב מאוחר יותר. קירות המהווים חלק מהשלד נקראים "קירות נושאים" והם קירות אשר נושאים את חלק ממשקלן של התקרות ואת משקלם של הקירות הנמצאים מעליהם. ניתן לראות בקיר נושא כשילוב של שני עמודים וקורה. בבנייה מלבנים כמעט כל קיר הוא קיר נושא אך בבנייה עם שלד פלדה או בטון, הקירות נבנים לרוב מבלוקי בטון אשר כל משקלם נשען על רכיבי שלד והם אינם נושאים משקל מלבד שלהם עצמם. עם זאת, גם בבנייה המודרנית נוטים לרוב לבנות קירות בלוקים שאינם נושאים אחד מעל השני כדי להקל על העומסים העלולים להיווצר ברצפה שמעליה עומד קיר ומתחתיו חלל. בבנייה העכשווית בישראל, נבנים יחסית מעט מאוד קירות נושאים והקירות היחידים הנבנים כחלק מהשלד הם קירות המרחבים המוגנים הנבנים כיציקת בטון מזוין על פי תקנים מחמירים וקירות פירי המעליות וחדרי המדרגות. לאחר בניית החדרים, יש לודא כי החדרים אינם מכילים גז רדון ולבצע טיהור של החדר המדובר. מערכות בניין ממוזער\|מחפר באתר בנייה באריאל מעמיס סלעים על מכונה שמפוררת אותם והופכת אותם לחצץ. בתהליך זה גם נפטרים מהסלעים שמפריעים לבנייה, וגם מייצרים חצץ, שישמש לבנייה, במקום, במקום להוביל אותו מאתרי כרייה\|250x250 פיקסלים מערכות בניין הן מגוון המערכות התשתיתיות הכלולות במבנה. במבנים מודרניים מערכות בניין רבות אשר דורשות תכנון קפדני שלהן, מיקומן בבניין, התקנתן תוך כדי הבנייה, תיאום בין המערכות השונות והכנות למערכות בניין עתידיות שניתן להוסיף או להרחיב גם לאחר תום הבנייה. מערכות הבנייה הבסיסיות ביותר והעתיקות ביותר הן מערכות הביוב והמים. מערכות אלו מאפשרות חיים נוחים בבניין ושומרות על תברואת משתמשיו. מערכת בניין בסיסית שהתווספה החל מראשית המאה ה-20 היא מערכת החשמל. מערכות נפוצות נוספות מותקנות בתלות בסוג המבנה: מערכות גז (גז טבעי וגז בישול), מערכות תקשורת שונות (טלפון, טלוויזיה בכבלים תקשורת נתונים ועוד), מערכות בקרת אקלים (הסקה מרכזית, מיזוג אוויר וקירור), מערכות התרעה (אזעקת פריצה, מערכת גילוי עשן ועוד), מערכות שינוע (מעליות, דרגנועים ועוד), מערכות כריזה, טלוויזיה במעגל סגור, וואקום (לשאיבת אבק מרכזית) ועוד רבות. חלק ממערכות הבניין מותקנות בתוך הקירות, הרצפות, התקרות ושלד הבניין. מסיבה זו, חלק מתשתיות המערכות נבנות עוד בשלב השלד. צינורות ביוב מפלסטיק לדוגמה, מונחים במרכז חלל הטפסות של העמודים טרם יציקת הבטון ובכך גם מוגנים על ידי הבטון וגם חוסכים מכמותו במקומות שבהם הוא חשוב פחות לטובת יציבות המבנה (מרכזי עמודים הם כאלה, לדוגמה). עבור מערכות כגון חשמל ותקשורת, מותקנים לרוב צינורות פלסטיק בתוך הקירות או תחת הריצוף ובהם מושחלים בשלב מאוחר יותר הכבלים הרלוונטיים. עבודות שונות וגימורים כל שאר עבודות הבנייה נעשות על פי סינכרון מתוכנן בהתאם לתכנון המבנה ושיטת בנייתו. בשלב זה ייתכן מגוון רחב מאוד של עבודות נוספות בבניין אשר כוללות ריצוף, טיח חיצוני ופנימי וחיפויי חוץ ופנים, התקנת מסגרות פלדה ואלומיניום, ואחריהם התקנת חלונות ודלתות, פרזולים ומעקות, התקנת מעלית, המשך חיבור והתקנה של מערכות בניין, התקנת כלים סניטריים (אסלות, אמבטיות, וכדומה), בנייה ואיטום של גג ועוד. עבודות אלו חייבות להיות מתואמות בקפידה מכיוון שחלקן תלויות בעבודות קודמות והן נעשות תמיד על ידי קבלני משנה או אנשי מקצוע שונים. לדוגמה: סיוד וצביעה, הדורשים עבודה נקייה מאוד, מתבצעים רק לאחר גמר עבודת הטיוח. התקנת דלתות המצריכות דיוק רב בהתקנת הדלת, מילימטרים בודדים מעל פני הרצפה, יכולה להתבצע רק לאחר סיום הריצוף. מכיוון שלוח הזמנים חייב להיות קצר ככל האפשר, מתוכננות העבודות בבניינים רבי-קומות כך שהעבודה תתקדם בקומות הבניין מלמטה למעלה וכך בעלי מקצוע שונים יוכלו לעבוד במקביל על שלבי בנייה אחרים. לטובת תיאום כל עבודות אלו, אחראי מהנדס הביצוע של הפרויקט על הכנת תרשים גאנט של כל העבודות המתוכננות. פיתוח שטח לקראת סוף פרויקט הבנייה, עם פינוי המבנים הזמניים מאתר הבנייה כגון מכולות, עגורן ומחסנים, ובעיקר פינוי פסולת הבנייה אשר הצטברה בו, ניתן להתחיל בפיתוח השטח, כלומר גננות ועבודות בנייה הקשורות בכיסוי האדמה שבבסיס המבנה. חלק מעבודות אלו דורשות יציקות בטון נוספות עבור אלמנטים של אדריכלות נוף כגון מדרגות חוץ, מעקות, גדרות ואדניות בנויות. שלב זה כולל גם את כל הגימורים הקשורים בשטח הבניין כגון חנייה, גומחות לשירותים שונים, מדשאות וצמחייה, תאורת חוץ ועוד. עם תום שלב זה מוסרת לרוב גדר הבטיחות המקיפה את הבניין תוך כדי תהליך הבנייה. עיצוב פנים עיצוב פנים נעשה בפרויקטים מסוימים כשלב סופי אשר תוכנן על ידי האדריכל והקבלן, אך בפרויקטים רבים, בעיקר בבנייני מגורים ומסחר אשר מחולקים מטבעם ליחידות רבות, עיצוב הפנים נעשה באחריות הדייר או בעל יחידת המשנה. עיצוב הפנים במקרים אלו יכלול אך ורק טיפול בחללי הפנים ללא שינוי או התערבות במעטפת המבנה, בשלד המבנה או במערכות הבניין הראשיות, וככזה אינו דורש היתר בנייה או אישור מהנדס והוא לרוב פשוט יותר לביצוע. עיצוב הפנים עשוי לכלול תכנון אחר לחלוקת החללים על ידי קירות גבס או קירות לבנים לא מבניים, הנעשה בתיאום עם קבלן הבניין, או שינוי בחלוקת החללים גם לאחר גמר הבנייה או במהלך תקופת השירות של הבניין. בנוסף, בעיצוב הפנים מטופלים כל שאר גורמי הפנים: צבע, ריהוט, דלתות, תאורה וכדומה. שיטות וטכנולוגיות בנייה בנייה ורנקולרית שמאל\|ממוזער\|250px\|בנייה באדמה של בקתה באוגנדה. את הבוץ מערבבים ברגליים יחפות בנייה ורנקולרית היא כינוי מודרני לבנייה העממית האותנטית של מקום וחברה מסוימים. הבנייה הוורנקולרית היא שיטת בנייה מקומית אשר התפתחה באיטיות במשך דורות והיא מבוססת על חומרי בנייה מקומיים ותנאי האקלים המקומיים. בנייה מסוג זה מכונה לעיתים גם "אדריכלות ללא אדריכלים". בנייה באדמה בנייה באדמה או בנייה בבוץ היא שיטת בנייה העושה שימוש באדמה כחומר גלם עיקרי והיא נפוצה בעיקר באזורים מעוטי יכולת כלכלית. קיימות מספר שיטות שונות לבנייה באדמה: בנייה בלבני אדמה, אדמה נגוחה, קוב, טיוח סבכה ועוד. יתרונות השיטה בזמינות חומרי הגלם, באנרגיה המועטת המושקעת בתהליך הבנייה, במסה התרמית הגבוהה המאפיינת את המבנים, בשימוש בחומר טבעי ומתמחזר ועוד. חסרונות השיטה ברגישות למים ובחוזק ועמידות נמוכים יחסית לבטון או לטכנולוגיות בנייה אחרות. בנייה באדמה היא אחת משיטות הבנייה העתיקות ביותר ונפוצה בכל רחבי העולם. עדויות קדומות לשימוש בלבני אדמה נמצאו בעיר יריחו ונראה שהן בנות כעשרת אלפים שנים. כיום, לאחר שנדחקה על ידי שיטות בנייה מודרניות בעיקר עקב השימוש במלט, חוזרת שיטת הבנייה באדמה לתודעה בעיקר עקב יתרונותיה האקולוגיים. בנייה מלבנים הבנייה מלבנים היא שיטת הבנייה המסורתית המקובלת ביותר בעולם. הבנייה בלבני אבן או אדמה התפתחה כבר במסופוטמיה ובמצרים העתיקה והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה מבנייה מלבנים לבנייה מבטון ופלדה. הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות והייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת. הלבנה, היחידה הבסיסית אשר ממנה בונים, היא מסה מקשית אחת אשר יכולה להיות עשויה מאבן, משיש, מחימר או מתערובות ותרכובות מורכבות יותר כגון סיליקט או בטון. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד במאמצי לחיצה בלבד. כדי ליצור מִפתחים או תקרות שבהם קיימים מאמצי כפיפה נעשה שימוש בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא הקשת. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי הקמרונות הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה. בבנייה של קירות מלבנים קיימות מאות שיטות שונות של ארגון הלבנים כדי לבנות קיר יציב ובעל תכונות בידוד תרמי ואקוסטי. אופן סידור הלבנים גם יוצר מראה שונה בחזית המבנה שלו גם ערך אסתטי רב. בנייה מעץ שמאל\|ממוזער\|250px\|בתי עץ בהרי האלפים השווייצרים ימין\|ממוזער\|170px\|פרטי בנייה מעץ בנייה מעץ היא שיטת בנייה נוספת אשר מקורותיה הם פרה-היסטוריים, בזכות הזמינות הגבוהה של חומר הגלם העיקרי, עץ, בטבע. הבנייה מעץ נפוצה מאוד בכל רחבי העולם, בעיקר באזורים מיוערים, ונדירה מאוד באזורים מדבריים, בהם המזרח התיכון וארץ ישראל. בשנים האחרונות הופכת הבנייה בעץ לאלטרנטיבה, בעיקר ביישובים שבהם נהוגה בנייה נמוכה. העיקרון הבסיסי של בנייה בעץ הוא שימוש בקורות ובעמודים העשויים מחלק מנוסר של גזע עץ, אשר מתאפיין בתכונות מבניות שנועדו במקור לשאת את משקל העץ עצמו ולהתמודד עם כוחות הרוח המכופפים את העץ באופן קבוע. בנייה קונבנציונלית ממוזער\|הקמת בניין מגורים בגבעתיים בנייה קונבנציונלית היא השם הכללי של צורת הבנייה המקובלת בימינו, העושה שימוש בבטון מזוין כטכנולוגיה עיקרית בבניית השלד. הבנייה הקונבנציונלית המוכרת מאופיינת בהקמת יסודות, רצפות בטון התלויות על קורות (לרוב תקרות צלעות), וקירות העשויים בלוקים. זוהי השיטה הנפוצה באזורנו, הן בשל המרכיב הנמוך יחסית בעלויות חומרי הבנייה (החול והמלט), והן בשל כוח העבודה הזול, המיומן בטיפול בחומרים אלה. ניתן לשלב בבנייה כזו קירות גבס כמחיצות פנים במקומות שבהם דרושה גמישות אדריכלית. בנייה מתועשת בנייה מתועשת היא שילוב של טכנולוגיות אשר הופכות את תהליך הבנייה ליעיל, מהיר ומדויק יותר ובשאיפה גם זול יותר. בנייה מתועשת אפשרית בעיקר במבנים גדולים או בקומפלקס מבנים גדול, בהם ניתן לבצע את הבנייה ביעילות כמו בפס ייצור תעשייתי. הבנייה המתועשת מקובלת גם במקומות שבהם כוח העבודה הוא יקר יחסית ותיעוש הבנייה הוא הכרח כלכלי. במדינות המערב, רב הבנייה היא מתועשת במידה מסוימת אך בישראל, בשל מלאי כוח אדם זול, רוב הבנייה היא עדיין קונבנציונלית. בנייה טרומית שמאל\|ממוזער\|200px\|בנייה טרומית של בית פרטי בנייה טרומית היא שימוש באלמנטים תעשייתיים מוכנים מראש המיוצרים בכמויות גדולות במפעל ומובאים לאתר ומורכבים בו. תהליך הבנייה במקרה כזה הוא בעיקר הרכבה של אלמנטים טרומיים מוכנים המתחלקים לשלושה סוגים כללים על פי מספר ממדיהם: אלמנטים חד-ממדיים – עמודים וקורות טרומיות אלמנטים דו-ממדיים – קירות מוכנים, עם או בלי פתחים כהכנות לדלתות וחלונות וחלקי רצפות ותקרות מוכנים מראש אלמנטים תלת-ממדיים – מערכת רכיבי בניין הכוללת תאי נפח שלמים המיוצרים במפעל ומורכבים באתר לכדי בניין שלם. אלמנטים אלו יכולים להיות חדרים יבילים שלמים הכוללים ארבעה קירות, רצפה, תקרה ופתחים, כמו גם הכנות למערכות בניין שונות. היתרון הגדול של הבנייה הטרומית הוא עלות נמוכה מאוד של בנייה. עם זאת, קיימים גם חסרונות רבים לבנייה בשיטה זו. החיסרון המרכזי הוא חוסר גמישות הפוגע באיכותו האדריכלית של המבנה. בנוסף, קיומם של אלמנטים טרומיים המתחברים זה לזה באתר יכול להוות נקודת תורפה משמעותית לבניין בכל הנודע לאטימות כנגד מים. בבנייה קונבנציונלית, הסיכוי לחדירת מים אל פנים הבניין נמוך יותר מזה שבבנייה הטרומית שבה קשה יותר להבטיח חיבורים אטומים מושלמים. בנייה מגבס בנייה בגבס אינה שיטה לבניית מבנה אלא טכנולוגיית בנייה המאפשרת עיצוב פנים גמיש ופשוט במיוחד. השיטה מבוססת על שימוש בלוחות גבס ופרופילי פח פלדה מגולוון ליצירת קירות, תקרות ואלמנטים נוספים שבהכרח נתמכים סטטית על ידי שלד מסוג אחר. בנייה ירוקה בנייה ירוקה היא גישה בבנייה המעודדת שימוש בחומרים ממוחזרים וחומרים "ירוקים", ידידותיים לאיכות הסביבה, כמו גם מכלול שיקולים אדריכליים המאפשרים לבניין להיות חסכוני בצריכת אנרגיה ולנצל ככל שיותר אנרגיות טבעיות. בעלי מקצוע, גופים ותפקידים בפרויקט בנייה מנהלים יזם הבנייה – יוזם ומממן הפרויקט. אחראי לבחירה ומינוי של שאר בעלי התפקידים. היזם עשוי להיות אדם או גוף פרטי, חברה מסחרית העוסקת בבנייה או גוף ציבורי כגון רשות מקומית או חברה ממשלתית. מנהל פרויקט – האחראי בפועל לניהול תהליך התכנון והבנייה מטעם היזם. מתכננים אדריכל – אחראי לתכנון והעיצוב השלם של הבניין ועמידתו בתקני הבנייה השונים על פי חוק התכנון והבנייה ועל פי תוכנית מתאר מקומית. קונסטרוקטור (מהנדס/הנדסאי מבנים) – אחראי בתיאום האדריכל לתכנון השלד וליציבותו הסטטית של המבנה. יועצים ומתכננים משניים קיימים מאות סוגי התמחויות שונות ובעלי מקצוע אשר יועצים לתחום הבנייה. בפרויקטים קטנים מאוד (כגון בית פרטי) מספיק שירות קטן של מספר יועצים חיצוניים, אך בפרויקטים גדולים ומורכבים דרוש צוות יועצים רחב וממוקצע בתחומים רלוונטיים לפרויקט. מהנדס חשמל – אחראי לייעוץ ותכנון מערכות החשמל בבניין. יועץ בטיחות – אחראי למתן ייעוץ בטיחותי בכל הנוגע לפינוי בשעת חירום, התניידות במבנה, מניעת שרפה וכו'. יועץ אינסטלציה – אחראי לייעוץ ותכנון מערכות המים והביוב במבנה. יועץ מיזוג אוויר – אחראי לייעוץ ותכנון מערכות מיזוג אוויר במבנה. יועץ מעליות – ייעוץ בתחום המעליות, בעיקר בגורדי שחקים. יועץ תחבורה – ייעוץ ותכנון בפרויקטים רחבים, אשר כוללים התערבות בארגון התחבורה באזור הבניין. יועץ אקוסטיקה – ייעוץ בתחום האקוסטיקה, בייחוד באולמות קונצרטים, תיאטרון וקולנוע. אדריכל נוף – אחראי תחת האדריכל לתכנון פיתוח השטח שסביב הבניין. מעצב פנים – אחראי לתכנון חללי פנים. בפרויקטים רבים של מבני מגורים למשל, נשכרים מעצבי פנים באופן עצמאי על ידי רוכשי הדירות לעיצוב נפרד של כל דירה. מבצעים קבלן בניין (או מהנדס ביצוע מטעם חברה יזמית) – אחראי לניהול עבודת הבנייה בפועל. בפרויקטים גדולים, יש לרוב קבלני-משנה תחת הקבלן הראשי, אשר אחראים לשלבים או חלקים מסוימים של הבנייה. בנאי (או פועל בניין) – שם מקצוע כללי לאדם העוסק בפועל בעבודת הקמת הבניין. בעלי מקצוע שונים המעורבים: ברזלן, חשמלאי, טייח, טפסן, מסגר, נגר, סייד, צבע, רצף, רתך, שרברב ועוד. פיקוח מפקח בנייה – קיימים שני סוגים: מפקח מטעם מנהל הפרויקט לפיקוח על עבודות הקבלן, או מפקח מטעם הרשות המקומית לפיקוח אחר עמידה בהיתר ונגד חריגות בנייה. בדרך כלל משמש בתפקיד מהנדס ניהול ופיקוח. באנגליה ובאוסטרליה זהו מקצוע בפני עצמו (Building Surveyor). חשב כמויות (תקציבן) – בדרך כלל משמש בתפקיד מהנדס בנייה. בארצות מסוימות קיים כמקצוע ייחודי (Quantity Surveyor). אישורים כל מבנה חייב לקבל מספר אישורים אשר נותנים לו תוקף חוקי, בשלב התכנון, תוך כדי הבנייה ולאחר גמר הבנייה. גופים ומוסדות שונים אחראים למתן אישורים אלו על סמך תוכניות המבנה ועל סמך ביקורת הבנייה בפועל. כל פרויקט דורש סוגים שונים של אישורים. בישראל נותנים את האישורים מספר גופים ורשויות שונות, העיקריים שבהם הם הרשות המקומית, פיקוד העורף וכבאות והצלה לישראל, אך מספרם הכולל של הגורמים המאשרים עלול להגיע לעשרות. חומרי בניין מגוון החומרים שבהם נעשה שימוש בבנייה רחב. טכנולוגיות חדשות המתפתחות כל הזמן מציגות שימושים חדשים בחומרים שבעבר לא נעשה בהם שימוש בבנייה. את חומרי הבניין נהוג לחלק לשלושה סוגים עיקריים: חומרים מתכתיים – כל סוגי המתכת ובעיקר ברזל, פלדה ואלומיניום השכיחים מאוד בבנייה. חומרים פלסטיים – חומרים טבעיים או סינתטיים מבוססי-פחמן. בין חומרי הבנייה הנפוצים בקטגוריה זו פלסטיקים ופולימרים שונים, עץ, זפת ועוד. חומרים קרמיים – תחמוצות של חומרים שונים אשר כוללים מחצבים טבעיים המשמשים לבנייה כגון אבן טבעית מסוגים שונים, זכוכית, חרס וחומרי מליטה סידניים ובראשם מלט, סיד, גבס ובטון. חומרי גלם נוספים אגרגט גרנולית טיח חול יחידות בנייה בסיסיות חלקי מבנים ציוד בנייה ציוד מכני הנדסי עגורן מערבל בטון משאבת בטון פלס בנאים שטיכמוס מחפרון סולם ראו גם תכנון ובנייה בישראל תקנות התכנון והבנייה הנדסה אזרחית בנייה ירוקה הזכות לדיור בית חכם קישורים חיצוניים אדריכלות ובניה בישראל – מאגר מידע פתוח מילון מונחי בנייה, באתר האקדמיה ללשון העברית בטון (תשכ"ט) בנאות (תרפ"ח) בניין (תש"ח) בניין ערים, תכנון מרחבי (תש"ד) יציקה (תשל"ב) נגרות בניין (תש"ט) נגרות בניין (תשל"א) ריצוף (תשל"ה) שאול רוטשטיין, מִלּוֹן מֻנְּחֵי הַבְּנִיָּה הוּא אֶבֶן לְרֹאשׁ פִּנָּה, עברית-אנגלית, אנגלית-עברית, 2018 הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:הנדסה אזרחית קטגוריה:אדריכלות קטגוריה:ענפים כלכליים	2024-08-14T13:12:16
בניה (מושב)	בְּנָיָה הוא מושב המשתייך למועצה אזורית ברנר והוא היישוב המערבי ביותר בשטחה. נוסד ב-16 באוגוסט 1949 על ידי עולים מפולין, רוסיה, גרמניה, צ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה. תחילה נקרא המושב "יבנה הדרומית", שכן המושב ממוקם דרומית לעיר יבנה. בהמשך שונה שמו ל"בניה", שיכול אותיות של שם העיר "יבנה". המושב ממוקם בגבול מערבי של השפלה ליד אשדוד, יבנה, המושבה גדרה ויישובי המועצה האזורית גדרות בצמוד לכביש 42 וצומת בני דרום. בעבר עסקו בו בחקלאות שלחין, רפתות ולולים, אך כיום נותרו רפתות גדולות בודדות. המושב מוקף בפרדסים רבים ומשקיף על תל יבנה ותחנת הרכבת של העיר. ילדי המושב לומדים בבית הספר היסודי "בית אור" במושב קדרון, ובבית ספר התיכון "ברנר" בגבעת ברנר. לילדים הצעירים ישנם גני ילדים בשטחי המושב. במושב כ-200 משפחות, ובשטחו ניתן למצוא מגרשי טניס, כדורסל וכדורגל, גני שעשועים לילדים, גני ילדים לילדי המושב, ספריה, צרכניה, מועדוני עם, מועדון נוער ופארקים ירוקים. המושב שייך לתנועת המושבים ופעילה בו תנועת הנוער "התנועה החדשה", בה מדריכים תלמידי התיכון את כיתות ד-ח. קישורים חיצוניים בניה באתר המועצה האזורית ברנר הקמת 11 יישובים חדשים בנגב: בניה, קדמה, גלאון, שובל, משמר הנגב, תקומה, בארי, כפר דרום, נבטים וחצרים. יומני כרמל 1946 (התחלה2:20) הערות שוליים קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949 קטגוריה:מושבים קטגוריה:מושבי תנועת המושבים	2024-04-15T11:07:03
ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית	REDIRECT ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל	2004-12-16T06:01:38
פקעת	שמאל\|ממוזער\|250px\|פקעות פקעת (באנגלית: Tuber) היא איבר אגירה תת-קרקעי הקיים בצמחים רב-שנתיים מסוימים. הפקעת היא למעשה פרק או מספר פרקים של גבעול, שעברו התמחות לשמש כאיבר אגירה, ובהתאם התעבו ואיבדו את הכלורופיל. מהפקעת יוצאים שורשים כלפי מטה, והמשך הגבעול ועלים כלפי מעלה. בניגוד לבצל, המותאם לאגירה הן של חומרי מזון (כמו עמילן) והן של מים, הפקעת מותאמת לאגירת חומרי מזון בלבד. הריכוז הגבוה של חומרי מזון בתוך הפקעת, מקנה לה ערך תזונתי גבוה עבור בעלי-חיים רבים, ולכן פקעות רבות נמצאות בסכנת טריפה מתמדת. בשטחים טבעיים בישראל ניתן לראות לעיתים קרובות סימני חפירה באדמה של חזירי בר או דרבנים, שנעשו תוך שיחור אחר פקעות של צמחי בר שונים. צמחים מסוימים התגברו על בעיית הטריפה על ידי ייצור רעלנים שונים בתוך הפקעת. דוגמאות לצמחים בעלי פקעת: כלנית מצויה רקפת מצויה הסוג כרכום הסוג סתוונית תפוח אדמה בצמחים מסוימים, כמו בטטה, קיימת התעבות מסוג אחר - התעבות של קנה-שורש. ראו גם בצל גאופיט קישורים חיצוניים קטגוריה:מורפולוגיה של צמחים	2024-02-07T10:01:41
סוליטייר	REDIRECT סוליטר	2004-12-16T06:40:47
משפט ליוביל	מספר משפטים במתמטיקה קרויים על שמו של המתמטיקאי הצרפתי ז'וזף ליוביל (1809–1882).	2017-08-02T17:57:05
בקעת כינרות	הפניה ארץ כינרות	2008-07-23T13:45:44
התכנסות		2023-07-19T02:56:17
הלמה של קנטור	בחשבון אינפיניטסימלי, הלמה של קנטור היא טענה שימושית הקובעת כי בחיתוך של סדרה יורדת של קטעים סגורים בישר הממשי, שהאורך שלהם שואף לאפס, יש נקודה יחידה. זהו מקרה פרטי של משפט החיתוך של קנטור. בניסוח אחר, הלמה אומרת כי אם שתי סדרות, עולה ויורדת, מתקרבות אחת אל השנייה מבלי לעבור אחת את השנייה, אך בצורה כזו שהמרחק ביניהן שואף לאפס, שתיהן מתכנסות לגבול משותף. בעזרת הלמה אפשר להוכיח את משפט בולצאנו ויירשטראס ומשפט היינה בורל. ניסוח פורמלי יהיו שתי סדרות כך שלכל טבעי -. אם מתקיים אז קיים c יחיד כך שלכל טבעי ומתקיים . ניסוח שקול: תהא סדרה של קטעים סגורים , כך שלכל טבעי מתקיים . אם סדרת אורכי הקטעים שואפת לאפס, כלומר , אזי קיימת נקודה יחידה ששייכת לכל אחד מהקטעים , כלומר , ומתקיים . הוכחה ראשית, נראה כי קיימת נקודה c המשותפת לכל הקטעים : מתנאי המשפט נובע שלכל טבעי ולכן , ומכאן מונוטונית עולה ו- מונוטונית יורדת. נסמן ו- . מכך ש- עולה נובע שלכל טבעי ולכן חסומה מלרע, ומכאן מתכנסת לאינפימום שלה, כלומר: . באופן אנלוגי, מכך ש- יורדת נובע ש- מתכנסת לסופרימום שלה, כלומר: . בנוסף, מהנתון ומאריתמטיקה של גבולות נקבל כי נסמן , אז לכל מתקיים , כלומר .כעת נוכיח שהנקודה c יחידה: תהי נקודה המקיימת לכל טבעי , אז לפי כלל הסנדוויץ' ולכן c יחידה. מצאנו אם כך נקודה c יחידה המקיימת לכל , ולכן . הכללה לנקודה לא יחידה ללמה יש גרסה שלא כוללת דרישה להתכנסות של סדרת הקטעים. במקרה זה קיימת נקודה c, לא בהכרח יחידה, המקיימת לכל , כלומר . נגדיר לדוגמה , אז מהגדרת הסופרימום לכל מתקיים . כמו כן, ניתן להוכיח שללכל האיבר הוא חסם מלעיל של , וכיוון שהסופרימום מוגדר כחסם מלעיל המינימלי של הקבוצה מתקיים . מכאן לכל מתקיים , כלומר . הכללה למרחבים מטריים למת החיתוך של קנטור נכונה בכל מרחב מטרי שלם, בנוסח הבא: לכל סדרה יורדת של קבוצות סגורות במרחב, שהקוטר שלהן שואף לאפס, יש נקודה משותפת יחידה. תכונה זו מאפיינת מרחבים מטריים שלמים. תכונת החיתוך מתקיימת במרחב מטרי קומפקטי גם ללא התנאי על הקוטר השואף לאפס, אבל במרחב מטרי שלם שאינו קומפקטי התנאי הזה נחוץ (כפי שמראה סדרת הקרניים הימניות ). קישורים חיצוניים קנטור	2024-04-20T07:08:05
A change of seasons	REDIRECT A Change of Seasons	2004-12-16T09:16:46
פרס א.מ.ת.	פרס א.מ.ת. (אמנות-מדע-תרבות) הוא פרס המוענק בישראל מדי שנה, מאז שנת 2002. הפרס, בסך מיליון דולר אותו חולקים הזוכים, ממומן על ידי קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, אשר הוקמה לצורך עניין זה על ידי אגודת ידידי ישראל באמריקה הלטינית. את הקרן יזם וייסד הנדבן אלברטו מוסקונה ניסים (א.מ.ן - ראשי התיבות של שמו), שתחילה ביקש להישאר אנונימי. הפרס ניתן בחסותו של ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח ומדעי החברה. הפרס מוענק מדי שנה על-פי תחומי משנה המתחלפים במחזוריות מדי שנה. הקריטריונים לזכייה בפרס מבוססים על הצטיינות והישגים מקצועיים או אקדמיים שיש בהם פריצת דרך בתחום העיסוק של הזוכה וכן תרומה מיוחדת לתרבות ולחברה הישראלית. ההחלטה על הזוכים מתקבלת על ידי ועדה בראשות שופט, הממנה ועדות משנה שמורכבות ממומחים בתחומים הרלוונטיים. זוכי פרס א.מ.ת. לפי שנים שנה תרבות ואמנות מדעים מדויקים מדעי החיים מדעי החברה מדעי הרוח והיהדות2002 ספרות - ס. יזהר כימיה - רפאל דוד לוין ודן שכטמן רפואה וגנטיקה - אהרן צ'חנובר, אברהם הרשקו וליאו זקס כלכלה - ישראל אומן ואלחנן הלפמן תלמוד ומחשבת ישראל - משה אידל וישראל תא-שמע 2003 מוזיקה קלאסית ומחול - נעם שריף ורנה שיינפלד פיזיקה - יובל נאמן ויגאל תלמי חקלאות וביולוגיה - משה אורן, ורדה רוטר ואילן חת משפטים - רות גביזון היסטוריה ופילוסופיה - משה ימר ומיכאל קונפינו2004 ציור ופיסול - יאיר גרבוז ויעקב דורצ'ין מתמטיקה ומדעי המחשב - הלל פורסטנברג ומיכאל רבין ביוטכנולוגיה וחקר המוח - משה אבלס ומישל רבל חינוך ופסיכולוגיה - חיים הררי, צבי לם ומריו מיקולינסר חקר המקרא ותולדות עם ישראל - מאיר בניהו ועמנואל טוב 2005 תיאטרון - מיכאל גורביץ' ואורנה פורת כימיה - מאיר וילצ'ק, הנדסה כימית - זאב תדמור ביולוגיה תאית מולקולרית - צבי זלינגר, חקר הסרטן - יוסף שילה סוציולוגיה - שמואל נח אייזנשטדט, ארכאולוגיה - אפרים שטרן ועמוס קלונר חקר הדתות - רפאל יהודה צבי ורבלובסקי, חקר הספרות - בנימין הרשב2006 אדריכלות ועיצוב - ניצה מצגר-סמוק וצבי נרקיס פיזיקה - יוסף אמרי ויקיר אהרונוב, מדעי כדור הארץ – צבי גרפונקל רפואה - פרץ לביא, ביולוגיה של מערכות - עדה יונת ואלי קשת כלכלה - אריאל רובינשטיין, מדעי הניהול - חיים לוי תלמוד - יעקב זוסמן, חקר ההגות היהודית - יהודה ליבס2007 ספרות - סמי מיכאל ודויד גרוסמן מתמטיקה - שמואל אגמון וויטלי מילמן, מדעי המחשב – מיכה שריר ביוכימיה - יוסף ירדן, מיקרוביולוגיה - אליאורה רון משפטים - אהרן ברק, קרימינולוגיה - שלמה גיורא שוהם היסטוריה - מרים ירדני, פילוסופיה - אבישי מרגלית 2008 מוזיקה - יצחק סדאי ויוני רכטר כימיה - יהושע יורטנר ואיתמר וילנר גנטיקה - בת שבע כרם ויורם גרונר חינוך - רחל אלבוים דרור ומשה דב כספי מזרחנות - איתן קולברג וששון סומך 2009 מחול - אוהד נהרין ויאיר ורדי פיזיקה - צבי ליפקין חקר הסרטן - אהרן רזין וחיים סידר תלמוד - זאב הרוי ומנחם כהנא 2010 תרגום - ש. שפרה מדעי המחשב - דוד הראל ושרית קראוס חקר המוח - ברוך מינקה ומוסא יודעים עיתונאות - כרמלה מנשה המזרח התיכון הקדום - איתמר זינגר, לימודי אפריקה אסיה - דוד שולמן 2011 צילום - מיקי קרצמן וחנן לסקין מתמטיקה - נוגה אלון, שהרן שלח פסיכולוגיה - דן זכאי וגרשון בן שחר משפט עברי - ברכיהו ליפשיץ ואליאב שוחטמן 2012 תיאטרון - ליה קניג כימיה - רפאל משולם ואברהם ניצן עדי קמחי ומרשל דְבוֹר כלכלה - מנחם יערי בלשנות - משה בר-אשר ורות ברמן 2013 ציור ופיסול - נחום טבת וצבי גולדשטיין פיזיקה - מוטי הייבלום גנטיקה - בן ציון שילה, גיורא שמחן וגדעון רכבי מדע המדינה - שלמה אבינרי חקר השפות החדשות של העם היהודי - דוד מ' בוניס 2014 אדריכלות - יעקב יער ושלמה אהרונסון מדעי המחשב - שמעון אולמן ביוטכנולוגיה - דוד ולך משפטים - אריאל פורת ויצחק זמיר ארכאולוגיה - יורם צפריר ונעמה גורן-ענבר2015 מוזיקה - צבי אבני ובטי אוליברו מדעי כדור הארץ - יוסף לויה דניאל רוזנפלד חקלאות - דני זמיר ומשה מוריס סולר חינוך וקידום החינוך - בת שבע אלון ומרים בן פרץמחשבת ישראל - דב שוורץ2016 ספרות - א. ב. יהושע ורונית מטלון מתמטיקה - דוד קשדן ויוסף ברנשטייןחקר המוח - חיים סומפולינסקיעבודה סוציאלית - זהבה סולומון ורמי בנבנישתיהיסטוריה (חקר השואה) - יהודה באואר2017 בימוי ומשחק ב - תיאטרון - עודד קוטלר ויבגני אריה הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה - פרופ' יעקב זיו חקר הסרטן - פרופ' זליג אשחר ופרופ' אלכסנדר לויצקי כלכלה - פרופ' אסף רזין פילוסופיה - פרופ' דוד הד2018צילום - מיכל רובנר ושרון יעריכימיה - פרופ' לסלי ליזרוביץ ופרופ' מאיר להבגנטיקה - פרופ' חנה אנגלברג-קולקה ופרופ' אפרת לוי להדסוציולוגיה - פרופ' חנה הרצוג ופרופ' אווה אילוזמשפט עברי - פרופ' נחום רקובר 2019 תרגום שירה וספרות - ד"ר חנה עמית-כוכבי וד"ר דוד וינפלדפיזיקה וחלל - פרופ' צבי פירן ופרופ' מרדכי שגבביו-רפואה - פרופ' ינון בן-נריה; פרופ' מיכל שוורץ ופרופ' יאיר רייזנרמדע המדינה ואסטרטגיה - פרופ' אבנר דה-שליט ופרופ' עזר גתהיסטוריה - פרופ' בנימין זאב קדר ופרופ' מיכל סובל 2020אדריכלות - ברכה חיוטין ושמאי אסיףננו-טכנולוגיה - פרופ' רשף טנא ופרופ' יחזקאל ברנהולץביוכימיה - פרופ' דן תופיקפסיכולוגיה - פרופ' רות פלדמןחקר המקרא - פרופ' דבורה דימנט ופרופ' אליעזר גרינשטיין 2022חקר המוח - פרופ' רפאל מלאך ופרופ' חרמונה שורקמשפטים - פרופ' רות לפידות ופרופ' אמנון רובינשטייןארכאולוגיה - פרופ' עודד ליפשיץ (פרופסור) ופרופ' גדעון שלח קישורים חיצוניים פרס א.מ.ת, ערוץ היוטיוב של זוכי הפרס הערות שוליים א.מ.ת. א.מ.ת.	2023-09-13T11:00:00
Falling into infinity	REDIRECT Falling Into Infinity	2004-12-16T09:20:55
Six degrees of inner turbulence	REDIRECT Six Degrees of Inner Turbulence	2004-12-16T09:36:43
Train Of Thought	REDIRECT Train of Thought	2004-12-16T09:39:23
פרס ראש הממשלה ליצירה	הפניה פרס היצירה לסופרים עבריים	2016-11-29T20:41:37
סמואל בקט	סמואל ברקליי בקט (באנגלית: Samuel Barclay Beckett; 13 באפריל 1906 - 22 בדצמבר 1989) היה במאי תיאטרון, מחזאי, סופר, משורר ומתרגם אירי שכתב באנגלית ובצרפתית. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1969. יצירתו של בקט מוכרת כנוקשה ומינימליסטית, ומשקפת פסימיות עמוקה אודות טבע האדם והמצב האנושי. הסיפורת של בקט השתנתה עם השנים. בתחילה, כשהיה מושפע מג'יימס ג'ויס, נטו כתביו לכיוון זרם התודעה. עם חלוף הזמן הפכה אמנותו של בקט למינימליסטית יותר. ספריו נוטים לפסימיזם קיצוני, משולב בהומור. בקט נחשב לאחד מגדולי מחזאי האבסורד, ויש הרואים בו אקזיסטנציאליסט. שנותיו הראשונות משפחת בקט הייתה נצר להוגנוטים ועברה לאירלנד מצרפת לאחר ביטול האדיקט של נאנט ב־1685. בית המשפחה, קולדרינה, ששכן בפוקסרוק, פרוור של דבלין, היה בית גדול עם גינה ומגרש טניס, ונבנה ב־1903 על ידי אביו של סמואל, ויליאם. הבית והגינה, הטבע בסביבות הבית בו נהג לטייל עם אביו, מסלול המרוצים לפורדסטאון, תחנת הרכבת פוקסרוק ותחנת הרקוט, כולם מילאו תפקיד לאחר מכן בסיפורת שלו ובמחזותיו. כילד הצטיין בקט כאתלט ושיחק קריקט. מאוחר יותר שיחק באוניברסיטת דבלין במשחקים מקצועיים נגד נורת'המפטונשייר. כתוצאה מכך, הוא היה לזוכה הנובל היחיד שיש לו רשומה בוויזדן, "התנ"ך של הקריקט". כתבים ראשונים בקט למד צרפתית, איטלקית ואנגלית בטריניטי קולג' מ-1923 עד 1927, וקיבל שם תואר מוסמך. לאחר מכן קיבל משרה כמרצה לאנגלית באקול נורמל סופרייר בפריז. בזמן שהותו שם הוצג בפני ג'יימס ג'ויס על ידי תומאס מקגריבי. לפגישה זו הייתה השפעה מכרעת על בקט הצעיר. בקט המשיך בקריירת הכתיבה שלו בזמן שהוא עזר לג'ויס באופנים שונים. ב-1929 פרסם את יצירתו הראשונה, "דאנטהברונו. ויקוג'ויס", מאמר ביקורת המגן על יצירתו של ג'ויס, בעיקר מהאשמות של אי בהירות מופקרת. זו הייתה תרומתו של בקט לאסופת מאמרים על ג'ויס שכללה מאמרים של מבקרי ספרות ידועים. הסיפור הקצר הראשון של בקט פורסם באותה שנה בכתב העת "המעבר", וב-1930 הוא זכה בפרס ספרותי קטן על שירו, "Whoroscope". שיר זה נכתב בחופזה ושאב השראה מביוגרפיה של רנה דקארט, שבקט קרא בזמן כתיבתו. יחסיו של בקט עם משפחת ג'ויס התקררו כשביטל את קשריו עם בתו של ג'ויס, לוצ'יה, שסבלה מבעיות נפשיות. בקט שב לטריניטי קולג' כמרצה ב-1930, אך כעבור פחות משנתיים עזב את משרתו ויצא למסע באירופה. הוא חי זמן מה בלונדון, כשהוא מפרסם מחקר ביקורתי על מרסל פרוסט ב-1931. שנתיים לאחר מכן, לאחר מות אביו, החל בשנתיים של פסיכואנליזה עם ד"ר וילפרד ביון. ביון לקח אותו לשמוע את הרצאת טביסטוק השלישית של יונג, מאורע שיזכור עוד שנים לאחר מכן. ב-1932 כתב את הרומן הראשון שלו, "Dream of Fair to Middling Women", אך לאחר דחיות רבות ממוציאים לאור החליט לנטוש אותו. הספר פורסם לבסוף ב-1992. אף שהוא לא הצליח לפרסם את "חלום", הוא שימש כמקור להרבה משיריו המוקדמים ולספר השלם הראשון שלו, "More Pricks Than Kicks ", שיצא לאור בשנת 1933. יצירה זו הייתה אוסף של סיפורים קצרים עם כמה דמויות שחוזרות על עצמן. בקט ביקש לפרסם ספר שירים ב-1934, אך ללא הצלחה. הוא גם פרסם מספר מאמרים וביקורות בערך באותה תקופה, כולל "שירה אירית מהזמן האחרון" (ב"בוקמן", אוגוסט 1934) ו-Humanistic Quietism (ביקורת של "שירים" של מק'גריבי ב"מגזין דבלין", גם ב-1934). שתי ביקורות אלה התמקדו ביצירותיהן של מק'גריבי, בריאן קופי, דניס דבלין ובלנייד סלקלד, והשוו אותן לבני זמנם- בני תנועת "התחייה האירית". כשהוא מתאר את המשוררים האלה כ"גרעין של השירה החיה באירלנד", הוא שרטט את קוויו של קנון השירה האירי המודרני. ב-1935 עבד על הרומן שלו, "מרפי". במאי אותה השנה בקט כתב למק'גריבי כי הוא קרא על קולנוע, ורצה ללכת למוסקבה ללמוד יחד עם סרגיי אייזנשטיין ב-VGIK. בקיץ של 1936 הוא כתב לסרגיי אייזנשטיין ווסלובוד פודובקין, והציע את עצמו כעוזר שלהם, אך דבר לא יצא מכך. הוא סיים את "מרפי" וב-1936 עזב למסע ארוך בסביבות גרמניה, שם מילא כמה מחברות ברשמיו מן האמנות שראה, וציין את חוסר אהדתו לאכזריות הנאצית שבאותו זמן החלה לכבוש את המדינה. הוא חזר לאירלנד לזמן קצר ב-1937. בזמן ביקור זה פורסם "מרפי", וכעבור שנה תורגם לצרפתית על ידי המחבר. לאחר ריב עם אמו הוא החליט להישאר באופן קבוע בפריז. הוא שב לעיר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, כשהוא מעדיף, לדבריו, את "צרפת הלוחמת על פני אירלנד הנייטרלית". בינואר 1938, כשהוא סירב לבקשותיו של סרסור פריזאי ידוע, דקר אותו הלה וכמעט הרגוֹ. ג'ויס דאג לבקט לחדר פרטי בבית החולים. הפרסום שקיבל משך את תשומת הלב של סוזן דשבו-דומניל, שהכירה את בקט מביקורו הראשון בפריז, אך מפגש זה הוביל אותם לחברות לאורך כל חייהם. כשהתוקף נשאל על ידי בקט לסיבת התקפתו, הוא ענה " Je ne sais pas, Monsieur" – "אני לא יודע, אדוני". שורה זו תהיה לשורה חשובה בכמה ממחזותיו. מלחמת העולם השנייה לאחר הכיבוש של צרפת בידי גרמניה ב-1940, הצטרף בקט לתנועת ההתנגדות הצרפתית, וביצע עבורה שליחויות. הוא כמעט נלכד על ידי הגסטאפו כמה פעמים במהלך השנתיים הבאות. באוגוסט 1942 היחידה שלו נבגדה על ידי כומר קתולי לשעבר. בקט וסוזן דשבו-דומניל ברחו דרומה ברגל לכפר הקטן רוסיו, במחוז ווקלוז. אף שסמואל בקט כמעט לא דיבר על חוויותיו מהמלחמה, ידוע שבשנתיים שבהן נשאר ברוסליו עזר למקווי לחבל בצבא הגרמני בהרי ווקלוז. בזמן שהיה במסתור, הוא המשיך לעבוד על הרומן "ואט", שהחל בכתיבתו ב-1941, והשלים ב-1945, אך לא פרסם עד ל-1953. על מאמציו בלחימה כנגד הכיבוש הגרמני, קיבל את צלב המלחמה ואת מדליית ההתנגדות מידי הממשלה הצרפתית. פרסום: רומנים והתיאטרון ב-1945 חזר בקט לאירלנד לביקור קצר. בזמן ביקורו, הייתה לו התגלות בחדר של אמו ובה נגלה לפניו כל עתידו הספרותי. חוויה זו הומחזה מאוחר יותר במחזהו הטייפ האחרון של קראפ משנת 1958. במחזה זה ההתגלות לקרפ מתרחשת במזח המזרחי בדון לאוחייר בלילה סוער וחשוך. יש מבקרים שזיהו בין קרפ לבקט עד כדי טענה כי ההתגלות שלו הייתה באותו מקום ובמזג אוויר זהה. ב-1946 פרסם המגזין של סארטר, "זמנים מודרניים", את החלק הראשון של סיפורו של בקט "Suite", מבלי להבחין כי פורסם רק את החצי הראשון של הסיפור. סימון דה בובואר סירבה לפרסם את החצי השני. בקט החל לכתוב את "Mercier et Camier", הרומן הרביעי שלו. ב-1947 החל לכתוב את המחזה "Eleutheria". בשנות הארבעים המאוחרות ובתחילת שנות החמישים כתב בקט את הרומנים הידועים ביותר שלו, הסדרה שנכתבה בצרפתית (שבדרך כלל מתייחסים אליה, כנגד רצונו המפורש של בקט, כ"טרילוגיה") ואחר כך תורגמה לאנגלית, בעיקר על ידי המחבר: "Molloy" (הושלם ב-1947, ופורסם ב-1951); "Malone Dies" (הושלם ב-1948, פורסם ב-1951); ו"The Unnamable” (הושלם ופורסם ב-1953). בשלושת הרומנים האלה הקורא יכול לעקוב אחרי התפתחותו סגנונו ונושאיו הבוגרים של בקט. ל"Molloy" יש הרבה ממאפייניו של הרומן הרגיל: זמן, מקום, תנועה ועלילה. למעשה, ברמה מסוימת הוא רומן בלשי. ב"Malone Dies", בקט נוטש את התנועה והעלילה, אך עדיין יש אינדיקציה של מקום ושל מעבר זמן. ה"פעולה" בספר היא במונולוג פנימי. לבסוף, ב-"The Unnamable" כל התחושות של זמן ומקום נעלמו אף הם. הנושא המכריע הוא כנראה המתח בין רצון הקול להמשיך ולדבר כדי להתקיים, והדחף השווה בעוצמתו לשתוק ולהימוג. מפתה לראות בזה השתקפות של הבנתו של בקט את מה שהמלחמה עשתה לעולם. למרות הדעה הרווחת כי יצירתו של בקט היא פסימיסטית, הרצון לחיות כנראה מנצח, שכן הספר נגמר במילים "אני לא יכול להמשיך. אני אמשיך" (I can't go on. I'll go on). בקט התפרסם ביותר בזכות המחזה "מחכים לגודו" ("Waiting for Godot"), שתואר על ידי המבקר ויויאן מרסייה כמחזה שבו "דבר לא קורה, פעמיים". כמו רוב יצירותיו לאחר שנת 1947, המחזה נכתב בתחילה בצרפתית בין אוקטובר 1948 וינואר 1949, ופורסם ב-1952. התרגום האנגלי הופיע שנתיים אחר כך. המחזה היה הצלחה בקרב הביקורת והקהל בפריז, וגם עורר מחלוקת. הוא הוצג לראשונה בלונדון ב-1955 והתקבל בביקורות גרועות, אך לבסוף קיבל ביקורות חיוביות. לאחר מכן הוצג בהצלחה בארצות הברית ובגרמניה, ועדיין מוצג במקומות רבים, כולל ישראל. הצלחתו של המחזה פתחה בפני בקט קריירה בתיאטרון, ובקט המשיך לכתוב מחזות מוצלחים רבים, כולל "Endgame" (1957) ,"Kraps last Tape" שהוזכר לעיל. ובנוסף גם Embers מ-1959, ו"ימים שמחים" (Happy Days) מ-1960. באופן כללי, עוסקים המחזות הללו באותם נושאים כמו הסיפורת של בקט, יאוש והרצון לחיים בעולם לא מובן. בכל היצירה מהתקופה הזו, ניתן לראות גם את התפתחות האמונה אצל בקט שהכתיבה היא תהליך של גילוי עצמי ושל עיסוק בחלל שבין העצמי לעולם האובייקטים. ברוב היצירות האלה יש גם אלמנט חשוב של קומדיה בטיפול בנושאים. חיים מאוחרים ויצירה שנות השישים היו תקופה של שינוי, ברמה האישית וכסופר. ב-1961 נישא לסוזן באנגליה, בטקס אזרחי סודי בעיקר בגלל סיבות הקשורות לחוק הירושה הצרפתי. בקט לא היה נאמן לסוזן וקיים כמה רומנים קצרים, בעיקר עם אספנית האמנות והאוצרת הנודעת פגי גוגנהיים, שחקניות כבילי וייטלו, והעיתונאית הישראלית מירה אברך. הצלחת מחזותיו הובילה לחזרות והפקות מסביב לעולם, והביאה להזמנות להתחיל בקריירה כמנהל תיאטרון. ב-1959 נתבקש בפעם הראשונה על ידי ה-BBC לכתוב להם מחזה לרדיו, Embers. הוא החל לכתוב לרדיו וגם לקולנוע, עם היצירה "Film" מ-1964, ומאמצע שנות השבעים, גם לטלוויזיה. הוא החל לכתוב שוב באנגלית, אף שהמשיך ליצור גם בצרפתית עד לסוף חייו. פרסומו והיותו חתן פרס נובל גרמו להתעניינות אקדמית ביצירתו ובחייו, וגרמו לסוג של "תעשיית בקט". סופרים אחרים גם ביקשו את קרבתו, והתוצאה הייתה שזרם בלתי פוסק של תלמידים, משוררים, סופרים ומחזאים שיחרו לפתחו. ב-1961 פרסם את הספר האחרון שלו באורך מלא, (Comment cest (1964. יצירה זו, שנכתבה כסדרה של פסקאות לא מפוסקות בסגנון הדומה לטלגרף, מספרת את ההרפתקאות של מספר ללא שם הזוחל דרך בוץ עם שק של אוכל משומר, נחשבת כמסמנת את סוף התקופה האמצעית בקריירה של בקט כסופר. לאחר מכן הגיעו כמה מחזות מינימליסטיים ויצירות סיפורת שחקרו את הנושאים של העצמי כשהוא סגור ונבחן. בקט התמקד באופן יותר ברור בהתנגדותו ארוכת השנים לשלטון הריאליזם באמנות, ובמה שראה כדיקטטורה של הנורמות והציפיות החברתיות. במחזה "קטסטרופה" (1982), הפנה את תשומת לבו לדיקטטורות קשות יותר. בעשר השנים האחרונות של חייו, הסגנון המינימליסטי הזה הביא לכתיבת שלוש מהיצירות החשובות ביותר שלו, שלוש הנובלות, "Company" מ-1979, "Ill Seen Ill Said" מ-1982 ו"Westward Ho" מ-1984. היצירה האחרונה שלו, "What is the Word", מ-1989 נכתבה במיטה בבית אבות שם חי בתקופה האחרונה בחייו, כשהוא סובל מנפחת וכנראה גם מפרקינסון. סוזן מתה ב-17 ביולי 1989. בקט מת ב-22 בדצמבר של אותה שנה ונקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז. המצבה על קברו היא גוש מסיבי של גרניט שחור מלוטש. לרגלי קברו ניצב עץ יחיד, מזכרת לסידור הבמה במחזהו המפורסם ביותר, מחכים לגודו. מורשתו של בקט מכל המודרניסטים בשפה האנגלית, יצירתו של בקט מייצגת את ההתקפה הארוכה ביותר על המסורת הריאליסטית. הוא, יותר מכל אחד אחר, פתח את האפשרות של דרמה ובדיון שנוטש את העלילה המסורתית, והדמויות והאחדויות של מקום וזמן על מנת להתמקד במרכיבים החשובים של המצב האנושי. כותבים כמו הבל, איידן היגינס והרולד פינטר הצהירו על החוב שלהם לדוגמה של בקט, אך הייתה לו השפעה רחבה מאוד על הכתיבה הנסיונית מאז שנות החמישים. בהקשר האירי, הוא פעל כמודל חשוב והשפיע על כותבים כטרבור ג'ויס וקתרין וולש, שכתבו באופנים שרואים את המסורת המודרניסטית כאלטרנטיבה לזרם המרכזי הריאליסטי הדומיננטי. לחקר מורשתו הוקם ארגון בינלאומי ולינדה בן צבי הייתה נשיאת הארגון במשך מספר שנים. יצירות שתורגמו לעברית מחזות סמואל בקט, כל יצירותיו בדרמה, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2007 (תרגום: שמעון לוי) מחכים לגודו (Waiting for Godot; 1952) "צפייה לגודו", האוניברסיטה של תל אביב - חוג לאמנות התיאטרון, תל אביב, 1950 (תרגום: עדנה שביט) "מחכים לגודו", ספרי תרשיש, ירושלים, 1968 (תרגום: משה שמיר) "מחכים לגודו", הוצאת המרכז ישראלי לדרמה, תל אביב, 1970 (תרגום: משה שמיר) "מחכים לגודו", הוצאת אדם, תל אביב, 1985 (תרגום: מולי מלצר) תרגום בכתובים - "עד שיבוא גודו", תל אביב, 1960 (תרגום: ח. אברבאיה) תרגום בכתובים - "מחכים לגודו", תיאטרון עירוני חיפה, חיפה (תרגום: אנטון שמאס) תרגום בכתובים - "מחכים לגודו", תיאטרון הבימה, תל אביב, 2002 (תרגום: יוסף אל-דרור) סוף משחק (Endgame; 1957) "סוף משחק", מרכז ישראלי לדרמה, תל אביב, 1960 (תרגום: מתי מגד) "סוף משחק", מודן, בן-שמן, 1984 (תרגום: יעל רנן) "סוף משחק", אדם, תל אביב, 1985 (תרגום: יעל רנן) הטייפ האחרון של קראפ (Krapp's Last Tape; 1958) "סרטו האחרון של קרפ" בתוך: אמיר, אהרון (עורך), מקראה בספרות מודרנית, זמורה-ביתן-מודן, תל אביב, 1979 (תרגם: אהרן אמיר) "הטייפ האחרון של קראפ", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1983 (תרגום: הילית ישורון). אח, הימים היפים (Happy Days; 1960) "ימים טובים", ספרי תרשיש, ירושלים, 1967 (תרגום: מתי מגד) ספרי תרשיש, ירושלים, 1968 (תרגום: משה שמיר) "אח, הימים היפים", הוצאת אדם, תל אביב, 1985 (תרגום: מולי מלצר) 3 מחזות, הוצאת אור עם, תל אביב, 1983 (תרגום: שמעון לוי) מכיל את המחזות: לא אני (Not I; 1971); אותה פעם (That Time; 1957); פסיעות (Footfalls; 1975) תסכיתים, הוצאת כתר, ירושלים, 1985 (תרגום: שמעון לוי) סיפורת הטרילוגיה, הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1997 (תרגום: הילית ישורון) מכיל את הנובלות: מולוי (Molloy; 1951), מאלון מת (Malone Dies; 1951) אֵלושֵם (The Unnamable; 1953) מרפי, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020 (תרגום: עמרי אשר) מולוי (Molloy; 1951), ספרי סימן קריאה / מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תל אביב, 1976 (תרגום: הילית ישורון) מות מאלון (Malone Dies; 1951), ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תש"ם (תרגום: הילית ישורון) אלושם (The Unnamable; 1953), ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1983 (תרגום: הילית ישורון) אינאיך הלאה (קובץ סיפורים, 1980-1986), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1997 (תרגום: שמעון לוי) מכיל את הסיפורים: אדמה ישנה (Old Earth; 1984); דומם; זיעות; חברה; רע נראה רע נאמר {Ill Seen Ill Said; 1981); הו רעתה מרסיה וקאמיה (Mercier and Camier; 1946; פורסם בשנת 1974), הוצאת אדם, ירושלים, 1974 (תרגום: מולי מלצר) ואט (Watt; 1953) אהבה ראשונה: סיפורים, הוצאת אדם, ירושלים, 1982 (תרגום: מולי מלצר) ארבע יצירות, הוצאת כרמל, ירושלים, תשנ"א (תרגום: אורה סגל) מכיל את היצירות: דמו בנפשכם שהדמיון מת; האבודים; פינג; ללא. ספרות עיונית פרוסט (1931), הוצאת רסלינג, תל אביב, 2005 (תרגום: עידית שורר). שלושה דיאלוגים (תרגמה מאנגלית והקדימה מבוא: עינת אדר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013. דנטה... ברונו. ויקו... ג'ויס. - מבחר קטעים (מאנגלית: שמעון לוי), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015 לקריאה נוספת סמואל בקט – שני סיפורים מאוחרים: סיפרו לי ו-ערב אחד (מאנגלית: עודד וולקשטיין), דחק, כרך טו', 2022. סמואל בקט – פזמון ישן (מאנגלית: שמעון לוי), דחק, כרך יז', 2024. ברכה צמח, בקט ולוין: שפת גוף, הוראות במה ואינטר-טקסטואליות, הוצאת רסלינג, 2012. בלהה בלום, מחזאי מדבר עם במאי, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשס"ו. לורנס גריור, סמואל בקט: מחכים לגודו , אור עם, תל אביב, 1991. ורד הראל, סמואל בקט ויצירתו : האבסורד הקיומי, צ’ריקובר, תל אביב, 1997. לוי הראל, "מחכים לגודו בתיאטרון חיפה: פירוש פוליטי מוחמץ", במה, גיליון מס' 109–110, 1988, עמ' 115–121. שמעון לוי, סמואל בקט - מדבר, נוכח, נסתר, עיונים ביצירתו הדרמטית, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1997. שמעון לוי, "בקט ולוין, הגדולה והמוות : בכל זאת השוואה", תיאטרון; רבעון לתיאטרון עכשווי, 1 [3] (תשס), עמ' 22–27. מתי מגד, דוסטויבסקי, קאפקא, בקט : עיונים ביצירותיהם, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1967. וולטר ג’ימס מילר, סמואל בקט, מחכים לגודו ויצירות נוספות , אור עם, תל אביב, 1990. מרדכי עומר, שמעון לב-ארי (עורכים), =3? : 3 תפיסות בימוי למחזה 1 מחכים לגודו מאת סמואל בקט, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב, 1998. דניאל שליט, "מה החלום הזה", דימוי, גיליון מס' 2, 1990, עמ' 38–45. מרדכי שלו, "גונבים את הבשורה", אלפיים, גיליון מס' 1, 1989, עמ' 59–165. קישורים חיצוניים אנגלית: שחקנים מקריאים מיצירותיו של בקט מאמר מאת פיטר הול, במאי של ההפקה הלונדונית הראשונה של "מחכים לגודו" samuel-beckett.net Apmonia - אתר המוקדש לבקט סמואל בקט באתר פרס נובל עברית: "נשמע בחשכה 1" - סיפור קצר מאת סמואל בקט; תרגום: שי אזולאי. רותם עטר, סמואל בקט והפואטיקה של התרגום העצמי תרגם מצרפתית ערן צלגוב תום שטיבר, איום קיומי בהווה, באתר "שבת", מוסף מקור ראשון. קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות קטגוריה:מחזאים אירים קטגוריה:משוררים אירים קטגוריה:סופרים אירים קטגוריה:זוכי פרס נובל אירים קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות מונפרנאס קטגוריה:במאי תיאטרון קטגוריה:מתרגמים קטגוריה:סופרים אקסופוניים קטגוריה:בוגרי טריניטי קולג' (דבלין) קטגוריה:סגל אקול נורמל סופרייר קטגוריה:ילידי 1906 קטגוריה:נפטרים ב-1989 קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית	2024-10-15T02:48:57
קרקטאו	REDIRECT קרקטואה	2004-12-16T14:11:51
פרס ראש הממשלה		2019-03-16T09:51:11
Train of Thought	Train of Thought הוא אלבום האולפן השביעי של להקת דרים ת'יאטר שיצא לאור בשנת 2003. רשימת השירים השתתפו באלבום ג'יימס לאברי - שירה ג'ון מיונג - באס ג'ון פטרוצ'י - גיטרה מייק פורטנוי - תופים ג'ורדן רודאס - קלידן יוג'ין פרייזן - צ'לו בשיר "Vacant" קישורים חיצוניים ביקורת באתר השרת העיוור על האלבום קטגוריה:אלבומי 2003 קטגוריה:אלבומי דרים ת'יאטר קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי חברת אלקטרה רקורדס	2023-01-05T00:40:28
Live At The Marquee	REDIRECT Live at the Marquee	2004-12-16T10:12:45
בצל הגינה	שמאל\|ממוזער\|250px\|פריחת בצל הגינה שמאל\|ממוזער\|250px\|גבעול בצל גינה צעיר, הידוע בכינוי "בצל ירוק" שמאל\|ממוזער\|250px\|בצל יבש שמאל\|ממוזער\|250px\|בצל יבש סגול בְּצַל הגִּינָּה (נקרא גם שׁוּם נָבוּב; שם מדעי: Allium cepa) הוא ירק מאכל מסוג שום ממשפחת הנרקיסיים, בעל שורש בצלי יבש וגבעולים ירוקים ורכים. בצל הירק מורכב משכבות העוטפות זו את זו, והוא אכיל ובעל טעם חריף מתקתק. ישנם זנים שונים של בצל הגינה; המוכר ביותר מכונה בצל לבן ובצלו בצבע לבן, עם קליפה חיצונית צהבהבה. לזן המכונה בצל סגול יש בצל בגוון סגול. המונח בצל ירוק מתייחס לרוב לבצל גינה צעיר (מסוגים שונים, בדרך-כלל בצל לבן) בו דווקא העלים ירוקים ולא הפקעת משמשים למאכל, אך קיימים גם זני בצל אחרים המכונים בצל ירוק שמפתחים פקעת קטנה ולבנה ומצמיחים עלים ירוקים ארוכים (מדובר בזן שונה מבצל הגינה. הבצל הירוק נשאר עם בצלצלים קטנים ועלים מרובים גם כשאינו צעיר). בצל הגינה נאכל בפני עצמו וכן משמש כמרכיב בסלטים או כתבלין בסוגי מאכלים רבים ושונים. טיגון או בישול הופכים את הבצל לחריף פחות או אף למתוק. הבצל בתרבות בצל הגינה הוא מראשוני הצמחים המתורבתים. הוא תורבת במערב אסיה לפני כ-7,000 שנה. הוא אף מוזכר בתנ"ך בהקשר של גידולו במצרים: הבצל בחקלאות בצל הוא גידול דו-שנתי. בשנה הראשונה יוצר הבצל בצל שהוא איבר תשמורת והישרדות לשנה הבאה ואילו בשנת הגידול השנייה הוא מעלה עמוד פריחה ויוצר פרחים וזרעים. מכיוון שאופי גידולו מושפע מהסביבה בה הוא גדל חשוב להתאים את הזן ומועד השתילה הנכונים שהם מפתח להצלחה בגידול. בצל הוא גידול המגיב לאורך יום וטמפרטורה, הצלחה בו תלויה בהתאמה קפדנית של הזן לאזור הגידול ולמועד השתילה שעשויים להיות קריטיים להצלחה או כישלון בגידול. השפעת אורך יום על התפתחות בצל יום קצר מעודד התפתחות וגטטיבית, קרי גידול של נוף הצמח ויצור עלים נוספים. מאידך יום ארוך גורם להפסקת הגידול והעברת המוטמעים שהצטברו בעלים אל נגני העלים ולהתעבותם - יצירת בצל. לאורך היום יש פיצוי מסוים בטמפרטורה כשטמפרטורה גבוהה מזרזת קמעה את תהליכי יצירת הבצל. לצורך גידולו של הבצל יש להתאים את הזן לאורך היום שקיים באזור הגידול המיועד. זנים המגיבים ליום ארוך ומוצאם מאירופה עשויים לגדול בישראל כל השנה ולא ליצור בצל בכלל. אבל גם בתנאים השוררים בישראל ישנם זנים בכירים אותם מייצג הזן "אורי" מטיפוחו של צבי מיצ'ניק שמהווה את הזן המגיב ליום קצר יותר ולכן יוצר בצל ומבשיל ראשון בעוד שזנים מטיפוס גרנו מבשילים במהלך האביב וזנים אפילים יחסית בישראל מבשילים בחודש יולי. זני יום קצר זקוקים לכ-10 שעות יום כדי להתחיל בתהליכי התבצלות, בעוד שזני יום ארוך במושגי ישראל זקוקים לכ-12–13 שעות לצורך התבצלות. השפעת טמפרטורה לטמפרטורה השפעה על רב תהליכי התפתחות הבצל אבל השפעתה הקריטית היא על הפרגה - הופעת פריחה בעונת הגידול הראשונה. בצל שנחשף לטמפרטורות לילה נמוכות מכ-6–7 מעלות במשך מספר ימים כשעוביו יותר מעובי עיפרון - כ-7 עלים אמיתיים - יגיב בהופעת עמוד פריחה. איכות בצל שפרח נחותה ולא ניתן לאחסנו לתקופה משמעותית, ולכן בנוסף להתייחסות לזן ולאורך היום, יש להתייחס לטמפרטורות השוררות באזור הגידול המיועד בבחירת מועד השתילה והזן, תוך התחשבות בהבדל בין זנים ברגישותם להפרגה. איכות הבצל איכות הבצל מושפעת מהזן אבל גם מאזור הגידול ומהיכולת של החקלאי לשמור על עלוות הבצל עד הבשלתו המלאה. גרימת הדמיעה שמאל\|ממוזער\|250px\|בצל פרוס לפרוסות. הטבעות מתקבלות מחיתוך שכבות הבצל. ידוע כי חיתוך בצלים גורם לדמיעה. הסיבה נעוצה בגז בשם syn-propanethial-S-oxide הנוצר כתוצאה מחיתוך תאי הבצל. סוגים שונים של בצל יוצרים כמויות שונות של גז זה בעת החיתוך, ולכן גורמים לדמיעה במידה שונה. כשהבצל נחתך, נשברים תאי הבצל. לתאי בצל שני חלקים, אחד מהם מכיל אנזימים והאחר סולפידים שונים. האנזימים מפרקים את הסולפידים, ומתקבלות חומצות סולפידיות. החומצות אינן יציבות, והן מתפרקות כך שמתקבל הגז הנדיף syn-propanethial-S-oxide. הגז מתפזר באוויר, ומגיע לעיניים (בניגוד לדעה הנפוצה אך השגויה, הגז לא מגיע דרך האף לעיניים). בעיניים מגיב הגז עם מים ונוצרת תמיסה דלילה של חומצה גופרתית. חומצה זו מגרה את קצוות העצבים בעין, וגורמת להם לצריבה. בתגובה לגירוי זה מייצרת בלוטת הדמעות דמעות, כדי לפנות את הגורם המפריע מהעין. יש שנוהגים להרטיב את הבצל או את סכין החיתוך כדי לצמצם או למנוע את הדמיעה. לעיסת מסטיק בעת חיתוך הבצל איננה משפיעה על הדמיעה, לעומת זאת, הרכבת משקפי שחייה מונעת לחלוטין את הדמיעה משום שלגז אין דרך להגיע לעיניים. השימוש בבצל למאכל הבצל נצרך בצורתו הטבעית או לאחר עיבוד - בישול או כבישה. בצורתו הטבעית, הוא משמש בעיקר כאחד מהרכיבים של סלט ירקות. בבישול, משמש הבצל במתכונים רבים. מבצל קצוץ ומטוגן מתקבל בצל מטוגן. לאחר טיגון או אפייה מקבל הבצל טעם מתקתק. קיימים מאכלים המבוססים על הבצל כרכיב עיקרי. בין המאכלים הללו ניתן למנות: מרק בצל טבעות בצל מטוגנות פשטידת בצל ריבת בצל ערכים תזונתיים ורפואיים לבצל מיוחסות תכונות בריאותיות שונות, כגון מניעת הצטננות, מניעת מחלות לב, מניעת סוכרת, טיפול בטפילים בדרכי העיכול (תולעים) ועוד. על פי החוקר פרופ' מיכאל אבירם מבית חולים רמב"ם, בגלדים החיצוניים של הבצל קיימים חומרים נוגדי חימצון המעכבים התפתחות טרשת עורקים. הבצל משמש כמרכיב עיקרי בתרופות סבתא רבות. הרופאים הקלאסיים ציינו כי הבצל מועיל לבטן ומשמש לריפוי טחורים וכן בתור סם משלשל. בימי הביניים השתמשו בבצל בארץ ישראל להגברת השתנה ולפתיחת חסימות בדרכי השתן, למניעת הקאה, לריפוי נשוכים, בתור סם מעורר תאווה, לזירוז הווסת, לחיזוק הזיכרון, להגברת התיאבון, לניקוי החזה והריאות, לניקוי פצעים, לריפוי שיעול, צהבת, טחול, מחלות עור, טחורים ולייבוש דמעות. ראו גם מרק בצל טבעות בצל קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס קטגוריה:ירקות קטגוריה:בצלים קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך קטגוריה:מאכלים חריפים קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753 קטגוריה:צמחי המקרא	2024-08-21T16:10:26
פירוז		2019-09-05T16:28:03
קובנט גארדן	ממוזער\|שמאל\|250px\|שוק קובנט גארדן (מבט חיצוני) ממוזער\|שמאל\|250px\|שוק קובנט גארדן (פנים המבנה) ממוזער\|שמאל\|250px\|קובנט גארדן, הומה, בעת שקיעה ממוזער\|שמאל\|250px\|שוק קובנט גארדן ממוזער\|שמאל\|250px\|רחוב ניל יארד קובנט גארדן (באנגלית: Covent Garden) היא כיכר קניות ובילוי המצויה בין רובע וסטמינסטר לרובע קמדן שבמרכז לונדון. במקום מופיעים אומני רחוב מדי יום ראשון, ובקיץ - גם בשאר ימות השבוע. כמו כן, בכיכר מספר חנויות ייחודיות המתמחות בתחומים שונים ומגוונים ויש אף אלו שיאמרו ביזאריים (כגון, חנות לאביזרים לבתי בובות, חנות עפיפונים וכדומה). היסטוריה התקופה הרומית עד המאה ה-16 כבר בתקופה הרומית הייתה באזור קובנט גארדן התיישבות כפרית (שנעזרה במרכז העירוני הרומאי הקרוב - לונדיניום). השם "קונבנט גארדן" (באנגלית: "גן המנזר" - שם ששובש מאוחר יותר לשם הנוכחי "קובנט גארדן") ניתן למקום בתקופת מלכותו של המלך ג'ון (1199 -1256) והתייחסה לשטח של כ-160,000 מ"ר במחוז מידלסקס. באזור זה היה למנזר סנט פיטר שבווסטמיסטר גן מטבח בו גידלו מזון עבור המנזר ועבור העיר לונדון. בעת ביטול המנזרים על ידי המלך הנרי השמיני החרים בית המלוכה את האדמות. הנרי השמיני החכיר את האדמה לג'ון ראסל, הרוזן הראשון מבדפורד שהיה ראש הצי הבריטי באותה עת. המלך אדוארד השישי נתן את שארית הגן לאדוארד סימור, דוכס סומרסט, בשנת 1547, והוא בנה במקום את בית סאמרסט בצידו הדרומי של הסטרנד שנה מאוחר יותר. כאשר הוצא סימור להורג בגין בגידה בשנת 1552 הוחרם השטח על ידי בית המלוכה. המאה ה-17 ועד המאה ה-19 במאה ה-17 פותח האזור על ידי פרנסיס ראסל, הרוזן הרביעי של בדפורד, על פי תוכניות של האדריכל איניגו ג'ונס. האזור הפך מרכז מסחרי עיקרי בלונדון מאחר שהשרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 העלתה באש את השווקים האחרים. השוק שימש בעיקר שוק מזון, אולם מוצרים אקזוטיים רבים יובאו לאנגליה והובאו ללונדון דרך התמזה ונמכרו בשוק המצוי בקרבת הנהר. מופע פאנץ' וג'ודי הראשון המתועד (ביומנו של סמיואל פיפס) נערך בשוק בשנת 1662. התקופה המודרנית מבנה קובנט גארדן של ימינו נבנה ב-1830 עבור הסוחרים בשוק והוא פעל בתפקידו זה במשך כמעט 150 שנה, אלא שבתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 כבר לא ניתן היה לשלוט בפקקי התנועה סביב השוק שנגרמו בשל המשאיות שהביאו תצרוכת לשוק. בעקבות כך נערכו תוכניות להריסת הבניינים, אך בשל התנגדות ציבורית לפרויקט הורה רוברט קאר, שר הפנים דאז, על מתן מעמד של בניינים היסטוריים לבנייני הכיכר ובכך מנע הריסתם. בשנת 1973 עבר השוק לאתר חדש (ונקרא שוק קובנט גארדן החדש) והכיכר שופצה והפכה למרכז קניות וחנויות בשנת 1980. במקום ממוקם מוזיאון התחבורה של לונדון ובית האופרה המלכותי של לונדון. שוק קובנט גארדן בתרבות בספרות השוק זכה לאזכור בסצנת הפתיחה של מחזהו של ג'ורג' ברנרד שו - "פיגמליון" בה פוגש פרופסור היגנס את אליזה דוליטל המוכרת פרחים בשוק. בקולנוע מספר סצנות מהסרט "פרנזי" - סרטו של אלפרד היצ'קוק משנת 1972 מתרחשות בשוק קובנט גארדן. היצ'קוק עצמו היה בן של מוכר ירקות שעבד בשוק. היצ'קוק גדל בקרבת השוק והכיר אותו היטב, ויש הרואים בסרט מבט נוסטלגי של היצ'קוק על ילדותו. קישורים חיצוניים קטגוריה:לונדון: שכונות קטגוריה:לונדון: שווקים קטגוריה:וסטמינסטר קטגוריה:קמדן	2024-07-11T18:29:16
דניאל רדקליף	דניאל ג'ייקוב רדקליף (באנגלית: Daniel Jacob Radcliffe; נולד ב-23 ביולי 1989) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בריטי-יהודי זוכה פרס טוני. התפרסם בזכות גילום דמותו של הארי פוטר בסדרת סרטי הקולנוע הנושאת שם זהה ומבוססת על ספריה של ג'יי קיי רולינג. רדקליף התחיל לשחק כבר בגיל עשר בסרט הטלוויזיה משנת 1999 של רשת ה-BBC, "דייוויד קופרפילד", ובשנת 2001 שיחק על המסך הגדול בסרט "החייט מפנמה". בגיל 10 הוא לוהק לדמות הגיבור הראשית בסרט "הארי פוטר ואבן החכמים", וכיכב בסדרה כעשר שנים בתור הארי פוטר במשך כל שמונת הסרטים, שהגיעה לתומה בסרט "הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק שני". רדקליף הפך לאחד השחקנים המרוויחים ביותר בעולם בזמן צילומי סדרת הארי פוטר, וזכה לתהילה בין-לאומית ולסיקור חיובי בתקשורת על תפקידו. ביוגרפיה רדקליף, בן יחיד, נולד וגדל בפולהאם שבלונדון. אמו, רשה ג'נין גרשם (במקור: גרשון) ג'ייקובסון, נולדה למשפחה יהודית-אשכנזית וילידת דרום אפריקה. גדלה באסקס ועובדת כמלהקת. אביו, אלן ג'ורג' רדקליף, ממשפחה נוצרית פרוטסטנטית, גדל בצפון אירלנד ועובד כסוכן ספרות. רדקליף התחנך בבתי הספר האנגליים "City of London" ו-"Sussex House School", והחל את קריירת המשחק שלו בגיל 11. הוא כתב ופרסם שירה תחת שם העט ג'ייקוב גרשון (ג'ייקוב הוא שמו האמצעי, וגרשון הוא שם משפחתה של אמו לפני נישואיה). קריירה שמאל\|ממוזער\|250px\|דניאל רדקליף בבכורת "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" בלונדון כשלשמאלו אמה ווטסון ורופרט גרינט הארי פוטר בשנת 2000, הלכו רדקליף ואביו לצפות בהצגה "אבנים בכיסיו", שם פגשו את המפיק דייוויד היימן והתסריטאי סטיב קלובס, שחיפשו באותו הזמן שחקן צעיר לגילום דמותו של הארי פוטר בסרט "הארי פוטר ואבן החכמים". הוריו של רדקליף לא רצו שיבחן לתפקיד, מפני שהחוזה דרש להצטלם בכל שבעת הסרטים בלוס אנג'לס, קליפורניה. שמונה חודשים מאוחר יותר, ולאחר כמה אודישנים, רדקליף נבחר לגלם את התפקיד. מאוחר יותר, מחברת הספר ג'יי קיי רולינג סיפרה על תחושותיה כשצפתה במבחן הבד של רדקליף: "זה הרגיש כמו להתאחד עם בן שאבד מזמן". במאי הסרט, כריס קולומבוס אמר: "זה מה שאני רוצה. זה הארי פוטר". הוריו של רדקליף דחו את ההצעה, והאחים וורנר הציעו במקום זה חוזה שני, עם סרט שיצולם בבריטניה. בעת ההצטרפות, רדקליף לא היה בטוח אם ישתתף בכל שאר הסרטים. בתחילת צילום הסרט התגלה שרדקליף היה אלרגי לעדשות המגע הירוקות שניתנו לו כדי לשנות את צבע עיניו ולכן בסרטים עיניו של הארי כחולות, כמו עיניו של דניאל, בניגוד לספרים בהם עיניו של הארי מתוארות כירוקות. "הארי פוטר ואבן החכמים" יצא לאקרנים ב-2001. על חלקו בתפקיד הראשי קיבל רדקליף סכום של שבע ספרות. הסרט שבר שיאי מכירות ליום פתיחה ופתיחה של סוף שבוע, והפך לסרט הרווחי ביותר של שנת 2001. עם סך של 974 מיליון דולרים במכירת כרטיסים, "הארי פוטר ואבן החכמים" היה השני ברווחיותו בסדרה – שני רק ל"הארי פוטר ואוצרות המוות – חלק 2". מבקרים הגיבו בחיוב לליהוקו של רדקליף: "רדקליף הוא ההתגלמות של דמיונו של כל קורא וזה נפלא לראות את הגיבור הצעיר שכל כך מלומד ומלא סקרנות, שיוצר קשר עם רגשות מאוד אמיתיים, עם אינטליגנציה חגיגית ושמחה וגילוי כמיהה למשפחה", כתב בוב גרהאם בעיתון "כרוניקל". שנה לאחר מכן, כיכב רדקליף בסרט השני בסדרה: "הארי פוטר וחדר הסודות". למרות הדעות השליליות על הסרט, המבקרים הגיבו בחיוב על הופעת השחקנים הראשיים. עם זאת, הסרט הצליח והכניס 878 מיליון דולרים, מה שהעניק לו את המקום השני ברשימת הסרטים המכניסים של 2002 אחרי שר הטבעות: שני הצריחים. בשנת 2004 יצא לאור הסרט "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", עם צאתו הסרט הגיע לשיאים חש הסרט השלישי בסדרה. מבקרים אחדים מתחו ביקורת על הופעתו של רדקליף, שלטענתם לא שיחק טוב, אך שיבחו את הופעתה של אמה ווטסון. הסרט הרביעי בסדרה, "הארי פוטר וגביע האש", הוקרן בהקרנת בכורה בשנת 2005. עם צאתו הסרט הגיע לשיאים חדשים. הסרט גרף בסופו של דבר 896 מיליון דולר ברחבי העולם. בראיון שנערך עמו בשנת 2005, רדקליף טען שההומור של הדמויות בסרט הוא הסיבה להצלחתו. למרות הצלחתם של ארבעת הסרטים הראשונים, הועמד עתידה של הזכיינית בסימן שאלה, כאשר כל שלושת השחקנים הראשיים התלבטו לגבי המשך תפקידם בשלושת הפרקים האחרונים. עם זאת, ב-2 במרץ 2007 חתם רדקליף על החוזה לסרטים האחרונים ובכך שם קץ לשמועות שהוא דוחה את התפקיד בשל מעורבותו באקווס. רדקליף הופיע בפעם החמישית ב"הארי פוטר ומסדר עוף החול" וזכה לתגובות חיוביות. המבקר סטיבן הורן כתב ש"מסדר עוף החול" הוא אחד "הסרטים הנדירים שעולים על מקור החומר", וקולין ברטרם מהעיתון "דיילי ניוז" כינה אותו הסרט הטוב ביותר בסדרה. רדקליף אמר כי הבמאי דייוויד ייטס והשחקנית אימלדה סטאונטון הפכו את הסרט "לכיף ביותר" שנעשה בסדרה. הוא היה מועמד לכמה פרסים ולבסוף זכה ב-2008 בפרס "ביצועי השחקן הטוב ביותר" לסרטים בינלאומיים. בנוסף, באותה השנה רדקליף ושני חבריו (אמה ווטסון ורופרט גרינט) הטביעו את ידיהם ורגליהם בשדרת הכוכבים של הוליווד. בחודש יולי 2009 יצא לאור הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם". הסרט שבר את השיא להצגות בארצות הברית עם 22.2 מיליון דולרים ב-3,000 תיאטראות, והיה פתיחת הסרט הגדולה ביותר אי פעם בבריטניה, עם 7.6 מיליון דולרים ב-1,305 מסכים. "הנסיך חצוי-הדם" השיג 933 מיליון דולרים במכירות כרטיסים והיה אחד הנסקרים החיוביים של הסדרה בקרב מבקרי קולנוע, ששיבחו את סיפור הסרט כ"מספק מבחינה רגשית". הצילומים עבור הסרט האחרון בסדרת הארי פוטר, "הארי פוטר ואוצרות המוות", החלו ב-18 בפברואר 2009 והסתיימו ב-12 ביוני 2010. מסיבות כלכליות ותסריטאיות, הספר המקורי חולק לשני סרטים אשר צולמו ברצף. "הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 1" יצא לאור בנובמבר 2010, ואילו "הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 2" יצא לאור ביולי 2011. בדצמבר 2012 פורסם כי רדקליף ושני חבריו, אמה ווטסון ורופרט גרינט, מצטלמים למיני סרט נוסף בסדרת הארי פוטר, אשר הוקרן רק בפארק "הארי פוטר" בפלורידה. הוא חזר עם כוכבי הסרט לסרט איחוד טלוויזיוני בשם הארי פוטר: בחזרה להוגוורטס ששודר בינואר 2022. 1999–2009 את תשוקתו למשחק הפגין רדקליף כבר בבית הספר, כשהופיע בהפקות קטנות במסגרת לימודיו. בשנת 1999 עלה על המסך לראשונה כחלק מהפקה של ה-BBC, בסרט הטלוויזיה "דייוויד קופרפילד", שם גילם את דמותו של קופרפילד הצעיר. הוריו של רדקליף, שהיו נגד קריירת כוכבות לבנם, לא הרשו לו להמשיך ולהגשים את חלומו כשחקן. רדקליף התקבל לצוות השחקנים של הארי פוטר, כשהוא נבחר על פני 16,000 מועמדים אחרים. בשנת 2001, רדקליף שיחק גם בסרט "החייט מפנמה". בשנת 2002 הופיע גם הופעת אורח במחזה "שחק במה שכתבתי", ולאחר מכן השתתף בהפקה האוסטרלית "נערי דצמבר" (2007), ובסדרת הסיטקום הבריטית "אסטרז" (2005–2007). רדקליף שיחק במחזה "אקווס", שהועלה במרץ 2007 בלונדון, בו הוא מגלם נער בשם אלן סטראנג, אשר מנקר את עיניהם של הסוסים באורווה. בקיץ 2008 עלה המחזה גם על במות ניו יורק. הופעתו במחזה זה שנויה במחלוקת ועוררה מחאות מצד הורים שטענו כי הדבר פוגם בתדמיתו ככוכב ילדים. 2010–הווה בסוף שנת 2010 דיבב רדקליף את דמותו של אדמונד ב"משפחת סימפסון" בפרק ספיישל לליל כל הקדושים. בשנת 2011 הופיע בתפקיד הראשי במחזמר "איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ", שהועלה בברודוויי עד ינואר 2012. לאחר מכן הוחלף על ידי השחקן דארן כריס, שבעצמו שיחק את דמותו של הארי פוטר במחזמר הפארודי המפורסם ביוטיוב, "מחזמר מאוד פוטרי". ב-2012, הופיע רדקליף, בפעם הראשונה לאחר סיום סדרת "הארי פוטר", בסרט "האישה בשחור" בתפקיד הראשי. לאחר מכן, לוהק לדמותם של אלן גינסברג בסרט "הרוג את יקיריך", ואיגנטיוס פריש בסרט "קרניים". בשנת 2013 כיכב בקומדיה הרומנטית "אולי בכל זאת", לצידה של זואי קאזאן ובסרט "הרוג את יקיריך". בשנת 2014, כיכב במותחן הפנטזיה "קרניים", לצד מקס מינגלה. בשנת 2015, הופיע בסרטים "אסון מהלך" ו"ויקטור פרנקנשטיין". בשנת 2016 שיחק בסרט "האשליה 2", בתפקיד של הנבל הראשי. בשנת 2017 גילם את דמותו של יוסי גינסברג הישראלי בסרט האוסטרלי "בחזרה מטואיצ'י", המבוסס על סיפורו האמיתי של יוסי, ששרד בג'ונגל. מאז 2019 מככב בסדרת הטלוויזיה "עובדי אלוהים" המבוססת על ספרו של סיימון ריץ' "אלוהים מה זה צריך להביע". בשנת 2020 יצא הסרט "הבריחה מפרטוריה", בו גילם את טים ג'נקין. בשנת 2022 שיחק רדקליף בסרט "העיר האבודה", בו גילם את המיליונר אביגיל פיירפקס, וכיכב בסרט הפארודיה "וירד: סיפורו של אל ינקוביק" בתור הבדרן-זמר הנודע, וירד אל ינקוביק. בשנת 2022 גילם את צ'ארלי בהפקה המחודשת של המחזמר "מתגלגלים" שעלה ב-New York Theatre Workshop באוף ברודוויי, לצד ג'ונתן גרוף ולינדזי מנדז. בשנת 2023 שב לגלם את אותה הדמות כאשר המחזמר עבר להופיע ב-Hudson Theatre בברודוויי, תפקיד שזיכה אותו בפרס טוני בקטגוריית הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקן משנה במחזמר. חיים אישיים רדקליף אמנם הגדיר עצמו כאתאיסט אך בדצמבר 2010 פורסמה תמונה שלו מניח תפילין והוא עצמו אמר מספר רב של פעמים, "אני אתאיסט, אך גאה מאוד בהיותי יהודי". הוא סיפר גם כי "נימולתי כתינוק אבל זה נגמר שם". רדקליף סיפר כי חווה חוויות אנטישמיות במהלך לימודיו בבתי הספר. בגיל 16 בלבד הוצג דיוקן בדמותו לגלריית הדיוקנאות הלאומית, מה שהפך אותו לאדם הצעיר ביותר שאינו קשור למשפחת המלוכה, שזכה לדיוקן בגלריה זו. בשנת 2008, בריאיון לעיתון ה"דיילי מייל", סיפר רדקליף שהוא דיספרקטי ולכן הוא מתקשה בביצוע פעולות פשוטות, כגון שריכת שרוכי נעליו. רדקליף הוא גם תומך של מפלגת הלייבור הבריטית. עד לשנת 2012 רדקליף תמך בדמוקרטים הליברליים, אך לאחר מכן שינה את תמיכתו משום שהיה מאוכזב מתפקודו של ניק קלג (מנהיג הליברליים) והעדיף את אד מיליבנד. דניאל רדקליף אוהב מוזיקה מחתרתית ופאנק רוק, ואוהב בזמנו הפנוי לכתוב סיפורים קצרים ושירים. רדקליף מגובש עם משפחתו ומקורב אליה. בשנת 2007 הוצבה בובת שעווה בדמותו במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בלונדון. בשנת 2009 החל רדקליף לצלם תשדירי שירות עבור ארגון "טרבור" עליו למד כשהופיע באקווס, ואף תרם לו כלכלית. בראיון בשנת 2010. רדקליף הוא בין הצעירים העשירים ביותר בעולם, עם כ-85 מיליון לירות שטרלינג שהרוויח בגילום דמותו של הארי פוטר. בחלק מכספו רכש דירה בפולהאם, סמוך לבית הוריו. בשנת 2021 פורסם כי הונו נמדד בכ-95 מיליון ליש"ט. למרות עושר זה רדקליף מסר לעיתונות, כי אין לו טעם יקר בהוצאות, וכי את ההוצאות העיקריות שלו הן על ספרים. רדקליף הצהיר כי הוא קורא המון ספרים וכי הכסף אף פעם לא יהיה מוקד חייו. מערכות יחסים בשנת 2010, החל רדקליף לצאת עם עוזרת הפקה בשם רוזאן קוקר על הסט של "הארי פוטר". באוגוסט 2011 התארסו השניים, אך נפרדו באוקטובר 2012. באותה שנה, החל רדקליף לצאת עם השחקנית ארין דארק ששיחקה לצידו בסרט "הרוג את יקיריך". ב-25 באפריל 2023 נולד בנם הבכור. פילמוגרפיה קולנוע שנה סרט תפקיד הערות2001 החייט מפנמה מארק פנדל הארי פוטר ואבן החכמים הארי פוטר 2002 הארי פוטר וחדר הסודות 2004 הארי פוטר והאסיר מאזקבאן 2005 הארי פוטר וגביע האש2007 הארי פוטר ומסדר עוף החול נערי דצמבר מפס2009 הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם הארי פוטר 2010 הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 1 2011הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 2 2012 האישה בשחור ארתור קיפס 2013 הרוג את יקיריך אלן גינסברג2013אולי בכל זאתוואלאס2014קרנייםאיגנטיוס פריש 2015 ויקטור פרנקנשטיין איגוראסון מהלך 2016 האשליה 2 וולטר טרסלר איש האולר מני אימפריום נייט פוסטר 2017 בחזרה מטואיצ'י יוסי גינסברג2018Beast of Burdenשון 2019 פליימוביל: הסרט רקס דאשר דיבוב2020Guns Akimboמיילס לי האריסהבריחה מפרטוריהטים ג'נקין2022 העיר האבודה פיירפקס וירד: סיפורו של אל ינקוביק וירד אל ינקוביקTBAWe Do Not ForgetMiss Sarajevo טלוויזיה שנה סדרה תפקיד הערות 1999 דייוויד קופרפילד דייוויד קופרפילדסרט טלוויזיה של BBC 2006 ניצבים עצמו פרק: "Daniel Radcliffe" 2007 My Boy Jack ג'ון קיפלינג סרט טלוויזיה של ITV 2010, 2014, 2018 משפחת סימפסון אדמונד / דיגס / עצמו דיבוב; 3 פרקים2012, 2017 רובוט צ'יקן ילד עם קיפון / תומס הקטר / גארת' דיבוב; 2 פרקים2012 - 2013 יומני הרופא הצעיר ד"ר ולדימיר בומגארד הצעיר תפקיד ראשי (2 עונות); 8 פרקים2015בוג'ק הורסמןעצמודיבוב; פרק: "Let's Find Out"The Gamechangersסאם האוזר סרט טלוויזיה של BBC Two 2019-הווהעובדי אלוהים קרייג בוגהנסיך שונקלייהכומר יחזקאל בראון תפקיד ראשי (4 עונות); 37 פרקים גם מפיק בפועל2020קימי שמידט: קימי נגד הכומרהנסיך פרדריקספיישל של נטפליקס 2022הארי פוטר: בחזרה להוגוורטס עצמו ספיישל טלוויזיוני של HBO Maxריק ומורטיאביר השמשדיבוב; פרק: "A Rick in King Mortur's Mort"2023מליגן (אנ')המלך ג'רמידיבוב; 6 פרקים תיאטרון שנה מחזה תפקיד הערות 2007 אקווס אלן סטארנג' תיאטרון גילגוד , וסט אנד 2008 - 2009תיאטרון ברודהרסט , ברודוויי 2011 - 2012 איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ ג'יי פיירפונט פינץ'תיאטרון אל הירשפלד , ברודוויי 2013 הנכה מאינישמאן בילי קלאבןתיאטרון נואל קווארד , וסט אנד2014תיאטרון ג'יימס ארל ג'ונס , ברודוויי2016Privacyהסופרהתיאטרון הציבורי , אוף ברודוויי2017רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתיםרוזנקרנץאולד ויק, לונדון2018The Lifespan of a Factפינגלסטודיו 54 , ברודוויי2020סוף משחקקלובאולד ויק, לונדון2022 - 2023מתגלגלים צ'ארלי קרינגאסNew York Theatre Workshop, אוף ברודוויי2023 - 2024Hudson Theatre, ברודוויי פרסים ומועמדויות שנהפרסקטגוריהפרויקטתוצאהמקור2002פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהשחקן/שחקנית הצעירה הטובה ביותרהארי פוטר ואבן החכמיםפרס הסרטים של MTVשחקן פורץ דרךפרסי בחירת הנוערשחקן קולנוע פורץ נבחר2005פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהשחקן הצעיר הטוב ביותרהארי פוטר והאסיר מאזקבאן2006פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיהשחקן הצעיר הטוב ביותרהארי פוטר וגביע האש2008פרס הסרטים של MTVהנשיקה הכי טובההארי פוטר ומסדר עוף החול2010פרס בחירת הקהלצוות מועדף על המסךהארי פוטר והנסיך חצוי-הדםפרס הסרטים של MTVהשחקן הטוב ביותרסופרסטאר עולמי2011השחקן הטוב ביותרהארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 1הנשיקה הכי טובההקרב הטוב ביותרפרס בחירת הנוערשחקן קולנוע נבחר: מדע בדיוני/פנטזיהסרט נבחר: נשיקהכוכב קולנוע נבחר: שחקןהארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 22012פרס גראמיאלבום התיאטרון המוזיקלי הטוב ביותראיך להצליח בעסקים מבלי להתאמץפרס בחירת הילדים של ניקלודיאוןשחקן קולנוע אהובהארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 2פרס הסרטים של MTVהשחקן הטוב ביותרהקרב הטוב ביותרצוות השחקנים הטוב ביותרהגיבור הטוב ביותר2019פרסי בחירת הנוערשחקן טלוויזיה נבחר – קומדיהעובדי אלוהים2022פרס הסרטים של MTVהנבל הכי טובהעיר האבודה2023פרס בחירת מבקרי הטלוויזיההשחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיהוירד: סיפורו של אל ינקוביקפרס באפט"א לטלוויזיהההופעה הקומית הטובה ביותר – גבר2024פרס אמי לבידור בפריים טייםהשחקן הראשי הטוב ביותר במיני-סדרה, סדרה אנתולוגית או סרט טלוויזיהפרס טוניההופעה הטובה ביותר של שחקן משנה במחזמרמתגלגלים קישורים חיצוניים ראיון של קייטי קוריק עם רדקליף, באתר יוטיוב גיא פינס, ריאיון עם דניאל רדקליף: אני יהודי נורא, ערב טוב עם גיא פינס, 13 ביוני 2013 הערות שוליים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה יהודים בריטים קטגוריה:שחקני תיאטרון יהודים בריטים קטגוריה:שחקנים ילדים אנגלים קטגוריה:אתאיסטים יהודים קטגוריה:אתאיסטים בריטים קטגוריה:נדבנים אנגלים קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב בבריטניה קטגוריה:זוכי פרס בחירת הנוער קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנוע קטגוריה:בריטים ממוצא יהודי-רוסי קטגוריה:בריטים ממוצא יהודי-פולני קטגוריה:בריטים ממוצא יהודי-ליטאי קטגוריה:אנגלים ממוצא יהודי-גרמני קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1989 קטגוריה:זוכי פרס טוני: שחקנים	2024-09-09T13:05:19
מרטין נימלר	אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִימֵלֵר (בגרמנית: Emil Gustav Friedrich Martin Niemöller; 14 בינואר 1892 – 6 במרץ 1984) היה כומר פרוטסטנטי גרמני ששימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. ממתנגדי הנאציזם בתקופת שלטונו בגרמניה. ביוגרפיה נימלר נולד בליפשטט שבגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כמפקד צוללת וזכה על פועלו בצלב הברזל, ולאחר המלחמה שירת תקופה בפרייקור. הוא למד תאולוגיה והוסמך לכמורה ב-1931. הוא שימש בכנסייה בדאלם, רובע במערב ברלין. באותה תקופה היה נימלר בעל דעות לאומניות ובאוטוביוגרפיה שפרסם ב-1933, "מן הצוללות אל בימת המטיף", כינה את שנות רפובליקת ויימאר "שנים חשוכות". באחרית-הדבר בספר שפרסם הוא ביטא תקווה שאדולף היטלר, שעלה לשלטון באותה שנה, יביא תחייה והתעוררות לאומית. הספר, בעידוד הנאצים, הפך לרב-מכר בגרמניה. נימלר היה גם שותף למגמה האנטי-קומוניסטית של הנציונל-סוציאליסטים. ב-1934 חלה תפנית חדה בגישתו של נימלר כלפי הנאצים: נימלר הקים את "איגוד החירום של הכמרים" ו"הכנסייה המוֹדָה" (Die Bekennende Kirche; במובן של מודה או מצהירה על אמונתה), קבוצה פרוטסטנטית שאיגדה תחתיה את ההתנגדות לנאציפיקציה של הכנסיות הפרוטסטנטיות בגרמניה, לרעיונות האנטי-נוצריים בהם החזיקו הנאצים, וכן לכנסייה אותה הקימו הנאצים שהייתה לטענתם שופר המשטר. לעומת זאת, במכתב שהתגלה לפני מספר שנים ומתוארך לשנת 1939, ביקש נימלר להתנדב לשירות בצי הגרמני, אך בקשתו נדחתה. בזמנו נטען על ידי רבים שמכתב זה הוא מזויף ובפועל נודע נימלר במאבקו בעד זכויות האדם ונגד המשטר הנאצי. לאחר דרשה לוחמנית שנשא ביוני 1937 הוא נעצר ונכלא בכלא בברלין. לאחר שמונת חודשי מאסר הועמד נימלר לדין בפני בית משפט מיוחד שהנאצים הקימו לדון בפשעים נגד המדינה. הוא זוכה בסעיף של חתירה נגד הממשל, כנראה בגלל לחץ בינלאומי, אולם הורשע בסעיף של ניצול מעמדו ככומר וכן בגנבת תרומות שניתנו לכנסייה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר והוא שוחרר מיד כיוון שבפועל כבר ריצה את עונשו עד תום. מיד לאחר המשפט, בצאתו מאולם הדיונים, נעצר נימלר על ידי הגסטפו והושם במעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן, בהם שהה עד שחרורו בידי בעלות הברית ב-1945. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג. לאחר שחרורו ב-1945 שימש נימלר כנשיא הכנסייה האוונגלית בהסן-נסאו עד 1961, ולאחר מכן שימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. לאחר המלחמה הטיף לקבלת אשמה משותפת של העם הגרמני על פשעי הנאצים כדרך לכפרה, ונודע גם כפציפיסט אשר תמך בפיוס ושיפור הקשרים עם המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה. הוא ביקר במוסקבה ב-1952 ובצפון וייטנאם ב-1967. ב-1967 זכה בפרס לנין לשלום וב-1971 זכה בצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. לא השמעתי את קולי נימלר ידוע בזכות שירו "לא השמעתי את קולי", שמוחה נגד שיתוף הפעולה ונגד השתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם. לשיר גרסאות רבות ומקורו המדויק אינו ידוע. הוא התגבש, ככל הנראה, מתוך מספר נאומים שנשא נימלר בשנת 1946. התיעוד הראשון לשיר מופיע בספרו של מילטון מאייר מ-1955, "They Thought They Were Free". מאז עבר השיר כמה וכמה שינויים. השינוי העיקרי מתבטא באנשים שנלקחו על ידי הנאצים. בגרסת הנאומים דובר על הקומוניסטים, החולים, היהודים ותושבי המדינות הכבושות, ובגרסת הספר מסופר גם על העיתונאים, הסוציאליסטים ובתי הספר. בגרסה חדשה שנימלר הפיץ ב-1976 מופיעות קבוצות אחרות בסדר שונה, וכך גם בגרסה של יד ושם. מסיבות אלה לא ניתן לקבוע בוודאות שהגרסה שמופיעה בחלונית כאן אכן נכתבה על ידי נימלר ולא עברה עיבוד, אם כי כל הגרסאות שומרות על רוח הדברים המקורית. ראו גם התנגדות גרמנית לנאציזם קישורים חיצוניים קורות חייו באתר יד-ושם (PDF) הערות שוליים קטגוריה:אנשי דת גרמנים לותרנים קטגוריה:מתנגדים גרמנים למשטר הנאצי קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז דכאו קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה קטגוריה:זוכי פרס לנין לשלום קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל קטגוריה:אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז זקסנהאוזן קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1892 קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1984	2024-08-28T15:38:42
סיפור הפרברים (מחזמר)	סיפור הפרברים (באנגלית: West Side Story) הוא מחזמר אמריקאי שעלה לראשונה בברודוויי בשנת 1957. המחזמר הפך ב-1961 לסרט באותו שם שבוים על ידי רוברט וייז, הצליח מאוד וזכה בעשרה פרסי אוסקר, בהם לסרט הטוב. המחזמר מהווה מעין עיבוד מודרני של סיפור "רומיאו ויוליה", עם מוזיקה מקורית מאת המלחין ליאונרד ברנשטיין, וטקסט מאת ארתור לורנץ (מחזה) וסטיבן סונדהיים (מילות השירים). הכוריאוגרפיה והבימוי המקוריים הם מאת הכוריאוגרף ג'רום רובינס. תקציר העלילה סיפור העלילה מתרחש בשכונת אפר וסט סייד בניו יורק (שהייתה שכונה אתנית של מעמד הצווארון הכחול) באמצע שנות ה-50, ובוחן את היריבות בין שתי כנופיות רחוב בגיל ההתבגרות בעלי רקע אתני שונה: "הכרישים" ו"הסילונים". חברי ה"כרישים", שמוצאם מפוארטו ריקו, מתעמתים עם ה"סילונים" (הג'טס), קבוצה של בני מעמד הפועלים ממוצא פולני-אמריקני. הגיבור הצעיר, טוני, אחד מקבוצת ה"סילונים", מתאהב במריה, אחותו של מנהיג "הכרישים". הסיפור, המוזיקה המתוחכמת, סצנות הריקוד המורחבות וההתמקדות בבעיות חברתיות ציינו נקודה מפנה בתיאטרון המוזיקלי האמריקאי. המחזמר כולל את השירים "משהו מגיע", "מריה", "אמריקה", "אי שם", "הלילה"-"Tonight" ועוד. ההפקה הצגת הבכורה של המחזמר התקיימה בברודוויי ב-26 בספטמבר 1957, ובמהלך שנות החמישים הוא הוצג שם 732 פעמים ועוד 1,040 בווסט אנד, ועלה פעמים רבות נוספות בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם. בישראל המחזמר עלה לראשונה בישראל בשנת 1961 בהפקתו של גיורא גודיק באולם ששכר מתיאטרון הבימה. בשנת 1996 עלה המחזמר בתיאטרון הבימה בתרגומו של אהוד מנור כשבתפקידים הראשיים שיחקו אדם (ריף), אקי אבני (טוני), חיליק כהן (ברנרדו), מיטל טרבלסי (מריה), נועה תשבי (אניטה), צביקה פורמן (אקשן) ושלמה בר שביט (דוק). בשנת 2010 הועלה שנית בהפקת בית צבי. בפברואר 2016 המחזמר עלה שוב, בהפקת התיאטרון הקאמרי בתרגומו של אלי ביז'אווי, בבימויו של צדי צרפתי ובכראוגרפיה של אביחי חכם כשבתפקידים הראשיים שיחקו רונה לי שמעון (אניטה), משי קלינשטיין (מריה), עידו רוזנברג / ארז רגב (טוני), גלעד שמואלי (ברנרדו), יפתח מזרחי (ריף), תום אפלבאום (אקשן), שלמה וישינסקי (דוק). עיבודים קולנועיים המחזמר הפך ב-1961 לסרט באותו שם שבוים על ידי רוברט וייז, הצליח מאוד וזכה בעשרה פרסי אוסקר, בהם לסרט הטוב. בשנת 2014 הבמאי המוערך סטיבן ספילברג אמר שהוא ירצה לעשות עיבוד מחודש לסיפור הפרברים. בשנת 2016 הוא ציין שהוא יביים את הרימייק רשמית. בתפקידים של טוני ומריה יככבו אנסל אלגורט ורייצ'ל זגלר בהתאמה. ריטה מורנו שגילמה את אניטה בסרט המקורי משנת 1961 תחזור בסרט הזה בתפקיד ולנטינה, בעלת חנות שתשמש תחליף לדוק, בעל החנות בסרט המקורי. בשנת 2021 עלה הסרט וזכה בהצלחה רבה ופרסים נחשבים. אזכורים בתרבות בספיישל חנוכה של התכנית "זהו זה!" משנת 1987, נעשתה גרסה ל"סיפור הפרברים" שבה העלילה הועתקה לתקופת מרד החשמונאים. בעונה השלישית של הסדרה האמריקאית "Glee" הועלה המחזמר ושירים ממנו בוצעו מספר פעמים בתוכנית. המחזמר הועלה בסדרת הנוער "בת השוטר" בשנת 2020. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מחזות זמר מבוססי מחזות קטגוריה:יצירות המבוססות על רומיאו ויוליה קטגוריה:ניו יורק בתיאטרון קטגוריה:יצירות מאת ליאונרד ברנשטיין קטגוריה:מחזות זמר	2024-10-18T13:25:01
הפסנתר המושווה	הפסנתר המושווה (בגרמנית של המאה ה-18: Das wohltemperirte Clavier; בגרמנית מודרנית: Das Wohltemperierte Klavier), מספרים 846–893 ברי"ב (רשימת יצירות באך, או BWV), היא אחת מיצירותיו החשובות ביותר של יוהאן סבסטיאן באך. שמאל\|ממוזער\|250px\|עמוד השער של הכרך הראשון, בכתב ידו של באך. תרגום מדויק יותר של השם המקורי הוא: "(כלי) המקלדת המכוונת היטב". אלו שתי יצירות קוהרנטיות (בנויות ממספר יצירות קטנות) לכלי מקלדת; בשימוש הנפוץ כיום מתייחס השם לשני כרכים, שבכל אחד מהם 24 פרלודים ופוגות - פרלוד ופוגה בכל אחד מן הסולמות. הכרך הראשון (מספרים 846–869 ברי"ב) הופיע לראשונה בשנת 1722, אך לפחות אחד-עשר קטעים מתוכו קיימים גם בגרסאות מוקדמות יותר. הספר השני נכתב ב-1742 (מספרים 870–893 ברי"ב) בשם "24 פרלודים ופוגות דרך כל הטונים וחצאי הטונים"; השם "הפסנתר המושווה II" הוא מודרני, ולפיכך לא מדויק להתייחס לשני הספרים כיצירה אחת, אף כי הם כתובים בפורמט זהה. אם כי קיימים העתקים רבים בכתב-יד מזמנו של באך, היצירה יצאה לאור בדפוס רק ב-1801, חצי מאה לאחר מות המלחין. לא ידוע לאיזו מטרה נכתבו שני הספרים, אולם רוב היצירות האחרות של באך למקלדת הן דידקטיות ונכתבו עבור תלמידיו, ולכן יש יסוד להניח שגם לספרים אלו הייתה מטרה דומה. שמו של הספר הראשון מרמז, כמובן, על סוגיה בנושא כוונון (טמפרמנט), וייתכן מאוד שהוא נכתב כדי להדגים את יתרונותיו של כוונון כלשהו המאפשר נגינה בכל הסולמות. אין אנו יודעים בבירור באיזו שיטת כוונון השתמש באך, אך רוב המוזיקולוגים תמימי דעים שלא היה זה דווקא כוונון מושווה (ולכן השם העברי המקובל מטעה – ומטעה כפליים, משום שהיצירה אינה כתובה כלל לפסנתר). בסביבתו של באך השתמשו בכוונוני בארוק שונים, כולל כוונונים שנודעו בשם wohltemperirt. בכוונון כזה לכל סולם אופי שונה מעט, כיוון שבכל סולם קומבינציה שונה של מרווחים טהורים ומרווחים פחות טהורים. צ'מבליסטים המנגנים את היצירות בימינו מכוונים בדרך-כלל בכוונון לא מושווה. יש הטוענים כי באך אכן השתמש בכוונון מושווה, ובכתיבת הספר הדגים את המרחב המוזיקלי שמאפשר כוונון כזה. כתיבת הספר זרזה את תהליך המעבר מכוונוני בארוק לכוונון מושווה בכל רחבי אירופה, וכיוון שבאך התפרנס מכוונון עוגבים, ישנה השערה שלכתיבת הספר התלוו אינטרסים כלכליים, אך לא נמצאה לכך הוכחה מובהקת"הפסנתר המשווה" הרצאה מאת יובל כהן. שני הכרכים הללו מהווים דוגמה מאלפת לטכניקת הקונטרפונקט, המגיעה לשיאה בפוגות. היצירה המוכרת ביותר מתוך הספרים היא הפרלוד בדו מז'ור מהכרך הראשון (אולי בגלל השימוש שעשה הקומפוזיטור שארל גונו ביצירה, כשהשתמש בה כליווי למנגינה "אווה מריה"). פרלוד זה מתוך הפסנתר המושווה זכה לעיבודים רבים לכלי סולו: לצ'לו, כינור, ועוד כלים. הוא שימש גם את שלמה גרוניך בשירו "אל נא תלך". היצירות בכרך השני מודרניות יותר בסגנונן, ופרקים רבים כתובים בסגנון גאלאנט ובצורת הסונאטה הבארוקית הדו-חלקית. היצירה זכתה לביצועים רבים המוכרים ביותר של גלן גולד, פרידריך גולדה, אנג'לה יואיט, סביאטוסלב ריכטר, אדווין פישר, ואנדראש שיף (פסנתר), וונדה לנדובסקה, כריסטוף רוסה, גוסטאב לאונהארדט, קנת' גילברט, בוב ון אספרן וטון קופמן (צ'מבלו). קישורים חיצוניים הפסנתר המושווה כרך I הפסנתר המושווה כרך II הפסנתר המושווה באתר אגודת הפסנתרנים ביצוע של אנדראש שיף, יוטיוב ביצוע של סביאטוסלב ריכטר, יוטיוב ביצוע של קנט גילברט , יוטיוב הערות שוליים קטגוריה:יצירות מאת יוהאן סבסטיאן באך	2023-06-23T23:08:29
גרניט	גְּרָנִיט (בעברית שַׁחַם) הוא סלע יסוד פלוטוני, פלסי, גס־גביש הנוצר במעמקים. מרבית החלק היבשתי של קרום כדור הארץ מורכב מגרניט מסוגים שונים. מקור השם מלטינית: "גרנום" (granum) - "גרגיר" המתייחס למבנה הסלע הבנוי מגבישים בינוניים עד גסים הנראים לעין. תיאור והרכב הגרניט הגרניט הוא בדרך כלל סלע קשה יחסית שיש בו מעט מאוד נקבוביות. פני הסלע מורכבים מכתמים בצבעים שונים, כהים ובהירים, שבזכותם הוא זכה לכינוי "גראנום" (בלטינית: דגן). לא ממוסגר\|450x450px הגרניט מכיל בעיקר קוורץ ומינרלים מקבוצת פצלת השדה (פלדספטים) מהסוגים אורתוקלז ופלגיוקלז. מרכיבים חיוניים להגדרת הסלע כגרניט. אם סלע אינו מכיל לפחות עשרה אחוזים של קווארץ ולפחות עשרים אחוזים של פלגיוקלאז ושל פצלת שדה אשלגנית, אזי הסלע אינו גרניט אלא סלע אחר. הגרניט גם מכיל בין שניים לשנים עשר אחוז ביוטיט, למרות שמינראל זה אינו חלק מההגדרה הפורמלית של הסלע. כמו כן מכיל הגרניט כמויות קטנות של מינראלים נילווים כמו הורנבלנדה, מוסקוביט, מגנטיט, גארנט, זירקון, ואפטיט. לעיתים נדירות מצוי בגרניט פירוקסן. התכונה המאפיינת ביותר את חזות הסלע (הפציאס) של הגרניט, הוא גרניט שגרניט תמיד יראה מורכב מגבישים בשלושה צבעים שונים לפחות. מרכיב יהיה בצבע כהה, לפעמים שחור לחלוטין, מרכיב שני יהיה בצבע בהיר ולעיתים לבן נוצץ ומבריק ומרכיב יכול להיות בכל צבע, בעיקר אפור או ורוד, אבל גם צהוב, ירוק או חום. זו החלוקה של מרכיבי הגרניט לפי צבעים: המרכיב הכהה - בעיקר ביוטיט, אבל יכול להיות גם לברדוריט או אוגיט. המרכיב הבהיר - קוורץ, וכל סוג של פלגיוקלז שאינו לברדוריט. המרכיב בעל הצבע המשתנה, במיוחד אורתוקלז, אבל יכול להיות גם מיקרוקלין או מוסקוביט. המכיל את סוגי הנציץ ביוטיט ומוסקוביט קרוי גרניט בינארי. המשקל הסגולי של הסלע מצוי בדרך כלל בתחום שבין 2.65 -2.80 גרם/סמ"ק, הממוצע הוא 2.75 גרם/סמ"ק. מקור הגרניט גרניט נוצר בשתי צורות שונות, ואפילו מנוגדות. הצורה הנפוצה ביותר להיווצרות גרניט, היא באמצעות התקררות מאגמה באופן איטי, בתנאי חום ולחץ גבוהים, שאופייניים לעומק רב. כאשר מדובר במאגמה בעלת תכולה גבוהה של צורן ואשלגן, שמכונה בדרך כלל מאגמה פלסית, או בטעות מאגמה חומצית, הסלע שייווצר לאחר התקררות איטית הוא גרניט. באופן זה נוצר הרוב המוחלט והמכריע של הגרניט בקרום היבשתי של כדור הארץ. צורה נוספת של היווצרות גרניט, היא באמצעות התמרה של פצלים או אפילו קרקעות חרסיתיות, בנוכחות מים. התמרות כאלו מתרחשות לעיתים באמצעות פעילות וולקנית. הסלע שנוצר אחרי ההיתוך של פצלים, או של קרקע בהרכב כימי דומה, נראה כמו גרניט רגיל, אבל מכונה גרניטואיד. ההבדל העיקרי בין גרניט מגמטי לגרניט מותמר, הוא שבאחרון יש ריכוזים גדולים של אומפציט וגארנט. בליה והתמרה בגרניט הגרניט הוא סלע פלוטוני, כלומר נוצר מהתגבשות מאגמה בעומק רב. כאשר הוא נחשף לאטמוספירה, הוא עובר בהדרגה תהליכי בליה. רוב המינראלים המרכיבים את הגרניט, אינם שומרים על הרכבם המקורי ובדרך כלל הופכים לחרסיות שונות. יוצא מן הכלל הזה הוא הקוורץ שנותר יציב והופך לחול קוורצי. הגרניט עמיד למדי בתהליכי התמרה קלים ומתונים. תנאים קיצוניים של טמפרטורה ולחץ יכולים להתמיר את הגרניט ולהפוך אותו לגנייס או למיגמטיט. תפוצה ממוזער\|250px\|הצ'יזרינג, טור של גרניט בקורנוול בדרום-מערב אנגליהממוזער\|300px\|גרניט בנחל יעל, הרי אילת. ניתן להבחין בגבישים הגדולים הנובעים מהתקררות איטית של המינרלים. ממוזער\|סלע גרניט ב-Aride Island (סיישל). המחיצות הבהירות (בעובי 1–3 ס"מ) הן עורקי קוורץ. הגרניט הוא אומנם סלע פלוטוני (סלע תהום) אך הוא נחשף על פני השטח בשל תהליכי בליה או בשל תהליכי קימוט היוצרים שלשלות הרים. גרניט מופיע בשתי צורות עיקריות, גופים קטנים יחסית במבנה המכונה "סטוק" בשטח של עד 100 קמ"ר או כבָּתוֹליתים גדולים, לרוב קשורים לרכסי הרים (כדוגמת שלשלת הרי החוף של קולומביה הבריטית). דייקים וסילים קטנים שהרכבם גרניטי הקרויים אפליטים נוצרים בשולי גושי הגרניט. במקומות מסוימים נוצרים פגמטיטים, סלעים בעלי גבישים גדולים במיוחד יחד עם גרניט. מחדרים של גרניט נוצרו בקרום כדור הארץ במהלך כל התקופות גאולוגיות, למעט אולי הראשונה, רובה בעידן הפרקמבריון. הגרניט נפוץ בכל הקרום היבשתי (בניגוד לקרום הימי שרובו בזלת) והוא הסלע המוצק הנפוץ ביותר ביבשות כאשר מעליו מצוי בדרך כלל ציפוי דק יחסית של סלעי משקע. בישראל בישראל אפשר למצוא גרניט בעיקר בדרום הארץ. באזור אילת מצוי גרניט גס גרגיר שצבעו אדום, באזור נחל רודד מצוי גרניט דק גרגיר שצבעו ורוד ובו כמות גדולה יחסית של קוורץ, באזור נחל נקרות מצוי גרניט גס גרגיר שצבעו אדום, וכן מצוי גרניט באזור תמנע. לסלעי הגרניט המצויים בישראל אין שימוש מסחרי, שכן הם לא נשארו בטבע במצב המאפשר לנסר מהם חלקים שלמים ורחבים לשימושים מסחריים. הגרניט המשווק בארץ מובא ממזרח אירופה וממזרח אסיה, אזורים שבהם השינויים בטמפרטורה ביממה ובעונות השנה נמוכים יותר. הגרניט בישראל הוא חלקו הצפוני של השילד הערבו-נובי שהוא תא מגמטי ענק שנחשף אל פני הקרקע וחובק, כמשתמע משמו, חלקים ממזרח אפריקה (לאורך חופי מצרים, סודאן ואתיופיה) וחלקים של ערב הסעודית מסביב לים סוף. הגרניט בישראל הוא הפינה הצפונית ביותר של אותו "גוש על". סוגים של גרניט גרניט הוא משפחה רחבה מאוד של סלעים שנפוצה כאמור בכל רחבי היבשות והיבשות לשעבר. עם כל זה ישנם סוגי גרניט מיוחדים ואופייניים. גרניט רפקיבי גרניט רפקיבי מתאפיין במראה ייחודי של כתמים אליפטיים בצבע בהיר, ורוד או לבן על רקע כהה. המראה הזה נוצר על ידי ריכוז של גבישים של אורתוקלז המוקפים בגבישי פלגיוקלז מסוג לברדוריט. שימושים בגרניט גושי גרניט מנוסרים ומעובדים במנסרות אבן משמשים בתור: חיפוי קירות חיצוני לבניינים משטחי עבודה במטבחים ("שיש" בשפה המדוברת) ובחדרים רטובים. ריצוף וכאבן שפה במספר מקומות בעולם נפוץ מאוד ליצירת מצבות בארצות בהן הוא מצוי בכמויות גדולות משטחים מדויקים מאוד למערכות הנעה המשמשות במכשירי מדידה מדויקים בארצות בהן מצוי הגרניט בשפע משתמשים גם בגושי גרניט מרוסקים ליצור חול, לצורכי בניה. ליצור חצץ למילוי מתחת למיסעות. ליצירת פסים בולטים בכביש כדי למנוע החלקה. גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:סלעים קטגוריה:סלעי יסוד קטגוריה:סלעים פלוטוניים קטגוריה:אבן	2023-09-30T12:09:21
חברה אזרחית	החברה האזרחית (חברה פוליטית מתורבתת) היא זירה של מוסדות, ארגונים, רשתות ויחידים וערכיהם, שממוקמת בין גבולות המשפחה, המדינה והשוק החופשי, המחויבת למערכת מוסכמת של חוקים אזרחיים, ואנשים מתאגדים בה בצורה התנדבותית כדי לקדם אינטרסים משותפים. מקורו של המושג חברה אזרחית עתיק יומין, ובסיסו ביוון העתיקה. אריסטו היה הראשון להתייחס למושג "חברה פוליטית". החברה האזרחית פועלת במרחב שבין המדינה והאזרח, הציבורי והפרטי, לעיתים בחפיפה ובקשר עם מסגרות אחרות במדינה ולעיתים בניתוק מהן. במרחב זה מתקיימים יחסי גומלין חברתיים-התנדבותיים כדי לממש את מטרות היחיד, הקבוצה והכלל. במרחב זה נמצאים ערכים משותפים, עצמאות כלפי המדינה והשוק הכלכלי ופעילות אוטונומית המשמשת להשגת תועלות חברתיות וציבוריות. סך התוצאות המצטברות של יחסי הגומלין הללו ושל העשייה החברתית מוגדר כ"הון חברתי". החלק המאורגן בתוך החברה האזרחית מוגדר כ”מגזר השלישי”. אלו הם אותם ארגונים פורמליים שפועלים בחברה האזרחית ללא מטרות שלטוניות או מטרות רווח. חברה ואזרחות חברה אזרחית מורכבת הן מחברה והן מאזרחות. בחברה הכוונה לקבוצת אנשים בעלי מכנה משותף, שמקיימים יחסי גומלין כלשהם ביניהם, ובבסיסם הרגשת שייכות וזהות משותפת. באזרחות הכוונה לפן הציבורי של החברה, דהיינו הפעילות שמוציאה את הפרט מרשות היחיד ומערבת אותו בזירה הציבורית ומביאה להשפעה ישירה או עקיפה על חייו כפרט וכחלק מקבוצה. החברה האזרחית יכולה לעבוד עם השלטון, אך גם ייתכן ותצא כנגד השלטון – ללא חשש או רתיעה. החברה האזרחית מעניקה שלל שירותים חברתיים, מאפשרת בחירה ביניהם, ומשפיעה על סוגיות ציבוריות. על כן המפתח למימוש חירות אישית וקהילתית טמון בעוצמתן של ההתארגנויות הציבוריות הוולונטריות. החברה האזרחית איננה המדינה, היא ישות נבדלת ושונה ממנה, מדובר בתווך שבין הפרט כגרעין משפחתי למדינה כגוף כללי. זוהי זירה של מוסדות, ארגונים, רשתות ויחידים וערכיהם, שממוקמת בין גבולות המשפחה, המדינה והשוק החופשי, המחויבת למערכת מוסכמת של חוקים אזרחיים, ואנשים מתאגדים בה בצורה וולונטרית כדי לקדם אינטרסים משותפים. החברה האזרחית נמצאת בין המשפחה לבין המדינה ואינה כוללת את המגזר העסקי. החברה האזרחית מדגימה את המודל האידיאלי של למידה מתמדת של צורכי הציבור כדרך טובה ויעילה להכשרת מועמדים ומועמדות לתפקידים ציבוריים בכלל ובכנסת בפרט. הספר מציע מודל של יחסי גומלין ערכיים בין הארגונים באשר הם לבין הממשל; הוא מספק כלים לארגונים אזרחיים ולמקבלי ההחלטות ביחס לאופן שבו ניתן לקדם אינטרסים אזרחיים באמצעות בניית הסכמות. הגדרה בינלאומית חיובית של ארגונים השייכים ל"מגזר השלישי", גורסת שעל הארגון לקיים חמישה תנאים על מנת שיוכל להיכלל ב"מגזר השלישי": עליו להיות ארגון פורמלי; להיות נפרד ממערכת המדינה; אסור לו לחלק רווחים; עליו להיות בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון; עליו להיות בעל מרכיב פילנתרופי ו/או וולונטרי; חברה אזרחית בישראל חברה אזרחית מורכבת מארגונים אוטונומיים הנפרדים מהשלטון, לארגונים אלו יש חברים שמתאגדים מרצונם והם מחזיקים בערכים של הדדיות, חמלה ואמפתיה. את התפתחות החברה האזרחית בישראל ניתן לחלק לשלוש תקופות המבטאות את המודלים השונים ביחסה של המדינה כלפי ארגוני המגזר השלישי: ממלכתית ראשונה בה התקיימה הכלה אקטיבית של ארגוני המגזר השלישי; ממלכתית שנייה בה התקיימה הדרה אקטיבית; והתקופה הפלורליסטית בה התקיימה הדרה פאסיבית. במאגר הגיידסטאר רשומים מעל 40,000 אלכ"רים (ארגונים ללא כוונת רוח) אולם מעריכים כי סך הכל פועלות בישראל 15,000 עמותות וחברות לתועלת הציבור פעילות מתוך מעל 40,000 עמותות רשומות. כלל הארגונים הללו יחד קרויים מגזר שלישי. סוגי מוסדות בחברה האזרחית החברה האזרחית היא גם האזור בו פועלים מתנדבים, תורמים, התארגנויות לא מתואגדות כגון ועדי הורים, או שותפויות. רבים מבלבלים בין החברה האזרחית לבין המרכיב שלה הכולל את הארגונים ללא כוונת רווח, קרי המגזר השלישי. המגזר השלישי הוא החלק בחברה האזרחית הכולל את סך כל הארגונים האזרחיים והחברתיים, או המוסדות המעצבים דמוקרטיה מתפקדת, ושאינם גופים שקיומם תלוי באופן מלא בממשלה או בגופים מסחריים. לצידם, ישנם ארגונים הכפופים לממשלה ופועלים במסווה של ארגונים לא-ממשלתיים, בעיקר במדינות טוטאליטריות, בכדי להנות ממוניטין של עצמאות (שמם באנגלית מבטא אוקסימורון: ארגונים ממשלתיים לא-ממשלתיים). קבוצות הפועלות במסגרת החברה האזרחית תומכות ופועלות בעיקר עבור התפתחות חברתית והאינטרס הציבורי. דוגמאות למוסדות של החברה האזרחית: קבוצות חוץ פרלמנטריות ארגוני התנדבות פרטיים תנועות חברתיות איגודים מקצועיים ארגוני צדקה ארגונים לשינוי חברתי שמירת טבע ארגונים קהילתיים ארגונים או קבוצות דת, מגדר ותרבות מועדוני ספורט תקשורת המונים חשיבות החברה האזרחית החברה האזרחית חיונית לחוסנה וקיומה של המדינה והחברה, בעיקר היא חיונית לקיום דמוקרטיה פלורליסטית ששמה לרגליה את ערכי כבוד האדם והצדק. החברה האזרחית הפכה ברבות השנים למושג שנוי במחלוקת, עקב הפרשנויות השונות שניתנו לו. מחד, החברה האזרחית הוא מושג תאורטי העוסק ברעיונות של חברה, דמוקרטיה, פלורליזם ושלום, ומאידך זהו מושג המתאר מציאות חברתית שהתפתחה מהמאה ה-18 בעיקר באירופה וארצות הברית. מציאות של מפגשים פורמליים וא-פורמליים שאינם תלויים בממשל המתרחשים במרחב הציבורי בו יכולים לפעול אינדיבידואלים ללא קשר לזהותם הדתית, חברתית, המין או הגזע. להיפגש, להתחבר, להחליף דעות, לקרוא, להציג, להקים קהילה חדשה, להתארגן סביב רעיון, ולקדם שירות חדש. הארגונים החברתיים הם חלק חשוב ממציאות החברה האזרחית בכל מקום, אך הם בהחלט לא החלק היחיד. תנודות בחברה האזרחית במאה ה-20 וה-21 החל מסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ועם עלייתן של תנועות אנטי גלובליזציה, המושג "חברה אזרחית" הופך לחלק מהותי מהשיח הציבורי במדינות המערב. יש חוקרים במדעי החברה, אשר טוענים כי ארגוני חברה אזרחית בישראל כמעט אינם קיימים, כי תמיד הם מוכפפים לסדר היום הפוליטי – צבאי במדינה. מבחנה של החברה האזרחית היא האוטונומיה שיש לה מן המדינה, סוג התביעות שהיא מציגה למדינה, יכולתה להניע אזרחים להשתתף בחיים הציבוריים ולטעת בהם ערכים אזרחיים. ראו גם המגזר השלישי תקנת הציבור קישורים חיצוניים המרכז למנהיגות מתנדבת במכון למנהיגות וממשל שיתופים לקידום החברה האזרחית בישראל הפורום לחברה האזרחית, ארגון תשתית לקידום השפעתם של ארגונים ויזמים חברתיים הפועל מתוך פורום קהלת מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של ארגוני החברה האזרחית והמגזר השלישי בישראל ד"ר מיכל חמו לוטם, (סדרת מאמרים בנושא החברה האזרחית ומנהיגותה) שיח משתף בחברה האזרחית: מרחב פעולה משותף לארגוני המגזר השלישי בישראל ליאור רגב, מריק שטרן ואראלה גנן, חברה אזרחית בירושלים - מחקר מתודולוגי ומיפוי, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2018 בן אברהמי, חברה אזרחית במזרח ירושלים - מפת ידע, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2020 הערות שוליים קטגוריה:מדע המדינה קטגוריה:סוציולוגיה קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית קטגוריה:חברה	2024-08-24T16:07:14
מסכת ביצה	ממוזער\|250px\|מזון שהוכן לפני יום טוב כדי להיאכל בשבת למחרת יום טוב. בסידור נראית הברכה לעירוב תבשילין. מַסֶּכֶת בֵּיצָה היא המסכת השביעית בסדר מועד, והיא נקראת על שם המילה הראשונה שבה: "ביצה שנולדה ביום טוב". במפרשים הקדמונים נקראת גם "מסכת יום טוב", זאת מכיוון שהמסכת עוסקת בהלכות המיוחדות ליום טוב. מטבע הדברים המסכת עוסקת גם ביחסי שבת ויום טוב באופני חיבור והתנגשות ביניהם, ביצה שנגמרה במעי התרנגולת ביום טוב ונולדה בשבת ולהפך, דין עירוב תבשילין, ואופי התפילה כשיום טוב חל בשבת. מכיוון שהכלל הוא "אין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד" (משנה מגילה, א, ה) - כלומר רק מלאכות הנצרכות לאכילה הותרו ביום טוב, משמשת מסכת זו כהרחבה להלכות שבת, וחלק מהסוגיות במסכת זו מרחיבים נושאים מסוימים ממסכת שבת בפרט בהלכות מוקצה שנאמרה בהם גם חומרה מיוחדת ביום טוב. במסכת נידונות בדרך אגב גם הלכות ביטול, תערובות, והלכות סמיכה. בתלמוד הירושלמי על מסכת זו, נידונות הגדרות שונות בהלכות שבת שאינן מופיעות בתלמוד הבבלי. בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי יש במסכת 39 דפים ועמוד אחד (חצי דף). מיקומה של המסכת בסדר מועד לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון בענייני שבת (מסכתות שבת ועירובין), פסח, שקלים ויום הכיפורים (מסכת יומא), הגיע תור שלוש הרגלים. ומכיוון שענייני פסח כבר נדונו במסכת פסחים, ובשבועות נותרו לדיון רק ענייני יום טוב, ראוי היה שמסכת ביצה תסודר לפני מסכת סוכה. אך מפאת ריבוי המצוות בחג הסוכות, סודרה מסכת סוכה לפני מסכת ביצה. מפרשי המסכת התוספות למסכת זו נכתבו בבית מדרשו של מהר"ם מרוטנברג, רבו של הרא"ש. המהר"ץ חיות כותב שהתוספות על מסכת זו פעמים מעתיקים לשון רש"י. בנוסף לפירושי הראשונים הנפוצים, יש על מסכת ביצה מספר חידושי ראשונים ייחודיים: חידושים מבנו של הרמב"ן, חידושי הרא"ה, וחידושי רבי מנחם המאירי (בנוסף לבית הבחירה). ממוזער\|מסכת ביצה מהתלמוד הבבלי, דיהרנפורט תקפ"ג (1823) פרקי המסכת בֵּיצָה (עשר משניות) – פרק זה עוסק במחלוקות שבין "בית שמאי" ל"בית הלל" ביום טוב. יוֹם טוֹב (עשר משניות) – פרק זה עוסק בהלכות יום טוב שחל בערב שבת. מלאכות "אוכל נפש" מותרות ביום טוב עצמו לצורכי אותו יום, אך אסור להכין מיום טוב אוכל לשבת שבאה אחריו. אֵין צָדִין (שמונה משניות) – הפרק השלישי דן בדיני בעלי חיים ביום טוב; - מתחיל בצידה, ומשם לשחיטה וּכֵּלֶיה, ומכנגד דין הנבילה ביום טוב, אופן חלוקת הבשר, ומשם לדיני מקח וממכר ביום טוב. הַמֵּבִיא (שבע משניות) – הפרק הרביעי, עוסק בתחילתו באיזה עצים מותר לקחת להסקה ביום טוב. בהמשך הפרק מדובר על איסורים החלים ביום טוב. מַשִּׁילִין (שבע משניות) – הפרק החמישי והאחרון, עוסק בקדושת החגים וקובע שההבדל היחיד בין יום טוב לשבת הוא רק במלאכות הקשורות ב"אוכל נפש", כלומר מלבד העיסוק בהכנת אוכל ביום טוב, שאסור בשבת, כל איסורי השבת חלים אף ביום טוב. בסך הכל יש במסכת 42 משניות. סוגיות ידועות במסכת שני ימי יום טוב, האם חלה עליהם קדושה אחת, או שמא חלות עליהם שתי קדושות נפרדות כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו המחלוקת על הסמיכה ביום טוב ראו גם נולד (מוקצה) יום טוב מלאכת יום טוב מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך בורר ביום טוב מוקצה ביום טוב שחיטה ביום טוב קישורים חיצוניים תלמוד בבלי, מסכת ביצה, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית הערות שוליים * ביצה קטגוריה:יום טוב	2024-08-01T05:10:54
מסכת ערכין	מסכת עֲרָכִין (בקרב חוגים מסוימים מקובלת ההגייה: עֶ֫רְכִין) היא המסכת החמישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני נדרים והקדשות לבדק הבית. דיני נדרים נדונים גם במסכתות נוספות בסדר קדשים, אלא שמסכת ערכין מתמקדת בשני סוגים מיוחדים של נדרי הקדש - נדר לתרום להקדש ממון בשווי ערכו של אדם, והקדש "שדה אחוזה" (קרקע בארץ ישראל שהגיעה לאדם בירושה מהחלוקה המקורית של הארץ בימי יהושע בן נון). בנוסף, עוסקת המסכת ב"נדרי חרמין", ובנדרים נוספים. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים. תחילת המסכת עוסקת בגדרים שונים בהלכה של "כללים" דהיינו מקומות במשניות וברייתות בהם מוזכרת המילה הכול (הכל חייבין בסוכה, הכול שוחטין וכו'). לאחר מכן עוברת המסכת לעסוק בפרטי הדינים השונים של ערכין. בפרק השני נידונה בדרך אגב עבודת הלויים ובפרק השלישי מובאים בירורים שונים בהלכות לשון הרע. רקע השם "ערכין" ניתן למסכת על-שם הנדר שבו אדם מעוניין להקדיש לבית המקדש סכום בשווי "ערך" אדם: תעריפים לערך האדם נקבעו בתורה: עד גיל 5: לתינוק זכר 5 שקלים, ולנקבה 3 שקלים. מגיל 5 עד 20: הזכר 20 שקלים, ולנקבה 10 שקלים. מגיל 20 עד 60: לזכר 50 שקלים, ולנקבה 30 שקלים. מגיל 60 והלאה: לזכר 15 שקלים, ולנקבה 10 שקלים. מיקומה של המסכת בסדר קדשים לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון בקדושות (קרבנות ובכורות), הגיע עת לדבר על ענייני הערכים שהם כמו קודש. דבר זה אף תואם את המובא בכתוב שכן פרשת הערכין מובאת בסופו של ספר ויקרא, לאחר שנשנו כבר ענייני הקודשים השונים. פרקי המסכת הכל מעריכין (ארבע משניות) - הגדרת המעריכים והנערכים. אין נערכין (שש משניות) - ענייני ערכין וענייני שירה בבית המקדש. יש בערכין (חמש משניות) - דיון בדברים שונים שיש בהם דינים שונים לחומרא וקולא (כמו שור מועד, אונס ומפתה ומוציא שם רע). השג יד (ארבע משניות) - עוסק בענייני השג יד. האומר משקלי עלי (שש משניות) - עוסק בדרכי האומדן והשומה של נדרי הקדש ובאופני גבייתם. שום היתומים (חמש משניות) - עוסק בדרכי השומה והגבייה של קרקעות שהוקדשו. אין מקדישין (חמש משניות) - עוסק במקדיש "שדה אחוזה". המקדיש שדהו (שבע משניות) - דן בפדיון שדה מיד ההקדש שלא בשנת היובל, וכן בדיני חרמים. המוכר שדהו (שמונה משניות) - דן במכירת "שדה אחוזה", בית עיר חומה ובתי החצרים. בסך הכל במסכת 50 משניות. ראו גם בתים ושדות בתקופת היובל קישורים חיצוניים תוספתא, מסכת ערכין מאתר "סנונית" תלמוד בבלי, מסכת ערכין, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית הערות שוליים ערכין ערכין קטגוריה:הקדש	2024-06-25T21:51:17
גינטר גראס	גינטר גראס (בגרמנית: Günter Grass; 16 באוקטובר 1927 – 13 באפריל 2015) היה סופר ומשורר גרמני וחתן פרס נובל לספרות, מייסדו של פרס אלבטרוס. הוא התגורר בעיר ליבק שבצפון גרמניה, שם גם מצוי בית גינטר גראס. במלחמת העולם השנייה שירת בוואפן אס אס. ביוגרפיה גראס נולד בדנציג (כיום גדנסק שבפולין) בשנת 1927. אביו, וילהלם (וילי) גראס, היה פרוטסטנטי ממוצא גרמני, ואמו, הלנה, הייתה קתולית ממוצא פולני-קשובי. לזוג הייתה חנות מכולת ודירה בשכונת Langfuhr בצפון העיר. בעת שנולד הייתה דנציג, שרוב תושביה היו גרמנים, "עיר חופשית", שלא השתייכה למדינה כלשהי. גראס הרבה לכתוב על דנציג והרקע המיוחד שלה ותושביה, בדומה לסופר נוסף יליד העיר, הפולני פאבל הילה, שתיאר אירועים דומים אך מנקודת מבט פולנית. בהשפעת אמו הקתולית שימש גראס כעוזר בכנסייה. ב-1939 סופחה דנציג לגרמניה הנאצית. שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה גראס היה חבר בתנועת הנוער ההיטלראי "היטלר יוגנד" שההצטרפות אליה הייתה חובה בימי השלטון הנאצי. בשנת 1942 התנדב לכוחות עזר שסייעו לוורמאכט (). בנובמבר 1944, לקראת תום המלחמה, גויס לוואפן אס אס. עובדת היותו לוחם בשורות הצבא הגרמני בעת מלחמת העולם השנייה הייתה ידועה זמן רב, אך על שירותו בוואפן אס אס סיפר גראס רק בשנת 2006. בריאיון לעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", שהעניק עם יציאתו לאור של ספרו האוטוביוגרפי "קילוף הבצל", סיפר גראס שהתנדב לשירות בצוללות, אולם כיוון שיחידה זו הפסיקה לגייס חיילים, גויס, מבלי שביקש זאת, לשורות הוואפן אס אס בדיוויזיית פאנצר אס אס העשירית (פרונדסברג), ובה שירת עד פציעתו ונפילתו בשבי במרינבאד ב-20 באפריל 1945. גראס נכלא במחנה שבויים אמריקאי, ושוחרר ממנו בשנת 1946. לדבריו, התנדב לשירות הצבאי כדי לברוח מביתו וממשפחתו. עקב ההסתרה רבת השנים של שירותו בוואפן אס אס נמתחה על גראס ביקורת רבה. פעילות פוליטית לאחר המלחמה ממוזער\|236 פיקסלים\|הפגנה נגד נשק גרעיני בעיר פרנקפורט. אחת המפגינות אוחזות בדיוקן של גינטר גראס. בין השנים 1946 ל-1947 עבד במכרה בדיסלדורף, קיבל הכשרה כסתת, והפך לפעיל שלום בולט. בתום המלחמה הצטרף לקבוצה של אנשי רוח בשם "קבוצת 47". הרעיון מאחורי הקבוצה היה שיקום התרבות הגרמנית והערכים הדמוקרטיים לאחר המלחמה. בין החברים בקבוצה היה גם היינריך בל, זוכה פרס נובל לספרות. גראס למד גם פיסול וגרפיקה, תחילה בדיסלדורף ולאחר מכן בברלין. הוא נישא בראשונה בשנת 1954 (התגרש ב-1978), ונישא בשנית בשנת 1979. משנת 1960 הוא חי בברלין. גראס ביקר פעמים אחדות בישראל וזכה לאהדה, אם כי בביקורו הראשון, באפריל 1967, החליטה אגודת הסופרים שלא לערוך לו קבלת פנים רשמית. נתן אלתרמן כתב בזכות החלטה זאת, על אף שציין בנוגע לשירותו של הסופר בצבא הנאצי כי "פרק נעורים זה אינו גורע מדמותו כלוחם אנטי-נאצי, אלא אף מוסיף לדמות זו את צלקת הניסיון האישי המר". בשנת 1971 ביקר בישראל במסגרת "שבוע התרבות הגרמנית". בשנת 1973 נלווה גראס אל קנצלר גרמניה, וילי בראנדט, בביקורו בישראל. בין השאר ביקר בחיפה והתלהב מנוף המפרץ, בציינו כי כל עיר בעלת מפרץ מזכירה לו את עיר הולדתו דנציג. גראס היה תומך פעיל של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, ותמך במסע הבחירות של וילי בראנדט. בשנות ה-80 פעל במסגרת תנועת השלום, ושהה בכלכותה שבהודו במשך שישה חודשים. יומנו המאויר על ביקור זה יצא לאור בשנת 1988. בין שנת 1985 לשנת 1990 גראס היה מהמשתתפים הבולטים במסע השידול הציבורי למען שחרור מוקדם של הרוצח יוהאן "ג'ק" אנטרווגר מהכלא, בטענה, שמכיוון שהוא הפך לאמן פורה ומוצלח, הוא השתקם. אנטרווגר שוחרר ב-1992 ובתוך חודש חזר לרצוח, והפך לרוצח סדרתי בין לאומי. גראס נודע במאבקיו למען שלום ברחבי העולם ונגד נשק גרעיני. "מה שחייב להיאמר" - ביקורת על מדיניות ישראל באפריל 2012 עורר סערה כאשר פרסם שיר פוליטי נגד מדיניותה של ממשלת ישראל בנוגע לתקיפת מתקני הגרעין באיראן בשם "מה שחייב להיאמר", בו מתח ביקורת חריפה על מדיניות הגרעין של ישראל בכלל ועל פעילות ישראל נגד תוכנית הגרעין האיראנית בפרט. בשיר זה, שהוא למעשה כתב פולמוס בצורה של פואמה בפרוזה, טוען גראס כי "המעצמה הגרעינית ישראל מסכנת את השלום העולמי", מזהיר מפני האפשרות שישראל, במסגרת של מלחמת מנע מתוכננת נגד איראן, תנחית את "המכה הראשונה", שעלולה "למחות" את העם האיראני מעל פני האדמה, וקורא לארצו גרמניה שלא לספק עוד לחיל הים הישראלי צוללות מדגם "דולפין", שיכולות לשגר טילים גרעיניים, משום שכ"ספקים לדבר עבירה" תרבץ על הגרמנים "שותפות לאשמה" ש"לא תכופר", אם וכאשר ישראל תממש את זממה. פרסום השיר, שתורגם לשפות שונות, גרר גינויים רבים לגראס בישראל ובגרמניה והוא אף הואשם באנטישמיות, האשמה שאותה צפה בשירו. אך היו גם תגובות אחרות. על שירו זכה גראס לתמיכתן של איראן ומפלגות בגרמניה מן הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני. בעקבות פרסום השיר הכריז שר הפנים אלי ישי על גראס כאישיות בלתי רצויה ואסר על כניסתו לישראל, שנומקה באופן רשמי מסיבות משפטיות – בשל חברותו בוואפן אס אס. גראס הגיב על כך, כי התנהלותו של שר הפנים הישראלי מזכירה לו את זו של אריך מילקה, ראש השטאזי, המשטרה החשאית בגרמניה המזרחית, וכי "ממשלת ישראל, ככוח גרעיני ללא פיקוח, מתנהלת באופן שרירותי ועד כה לא הוקיעו אותה על כך". גראס מת במרפאה בליבק ב-13 באפריל 2015. יצירתו הספרותית את פרסומו קנה ברומן "תוף הפח" שיצא לאור בשנת 1959, רומן ראשון בטרילוגיית דנציג, ולאחריו הופיעו במסגרתה "חתול ועכבר" (1961) ו"חיי כלב" (1963). יצירתו צינית, גרוטסקית, פרועה. גראס ביצירתו מציג עולם מקאברי שסופו ידוע מראש. בשנת 1970 נבחר כעמית כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, בין השנים 1983 ל-1986 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות בברלין. במשך השנים קיבל פרסים רבים, ובשנת 1999 קיבל את פרס נובל לספרות. יורם קניוק מתייחס אליו בספריו "היהודי האחרון" ו"הברלינאי האחרון", שם הוא מכונה "גרמניסופר". ספריו שתורגמו לעברית תריסר שירים גרמנים נבחרים, גינתר גראס, אינגבורג באכמן, הלמוט הייסנבולט, פאול צלאן, אריך פריד, תרגום - דן עומר, רישומים - תרצה ולד, עיקר, ירושלים, 1969. טרילוגיית דנציג Die Blechtrommel (1959) - תוף הפח, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1975. Katz und Maus (1961) - חתול ועכבר, נובלה, תרגם גדעון טורי, הוצאת מסדה, 1976. Hundejahre (1963) - שנות כלב, מגרמנית צבי ארד, הוצאת מסדה, 1979. Aus dem Tagebuch einer Schnecke (1972) - מיומנו של שבלול, תרגם אברהם קדימה, זמורה ביתן 1979. Der Butt (1977) - דג הפוט, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זמורה ביתן, 1980. Das Treffen in Telgte (1979) - הויעוד בטלגטה, סיפור, תרגם והוסיף דברי הקדמה ופרק הסברים, חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1982. Kopfgeburten oder Die Deutschen sterben aus (1980) - לידות ראש, או הגרמנים גוועים, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1985. Die Rättin (1986) - החולדה, מגרמנית אפרים פרויד, ערכה ניצה בן-ארי, תל אביב, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1996. Unkenrufe (1992) - קריאת הקרפדה, מגרמנית רוני לוביאניקר, זמורה ביתן, 1997. Im Krebsgang (2002) - בהילוך של סרטן, נובלה, מגרמנית רחל בר-חיים, זמורה ביתן, 2004. Mein Jahrhundert (1999) - המאה שלי, מגרמנית - חנה שורץ-אייזלר, עריכת תרגום - יצהר ורדי, זמורה ביתן 2006. Beim Häuten der Zwiebel (2006) - קילוף הבצל, מאורע ספרותי: גינתר גראס מספר על עצמו, תרגמה מגרמנית - חנה לבנת, זמורה ביתן 2011. Die Box (2008) - הקופסה: סיפורים מחדר החושך, תרגמה מגרמנית - חנה לבנת, כנרת, זמורה ביתן 2012. קישורים חיצוניים , מכתביו: על כתביו: השוואה בין קוריולן של שייקספיר, ברכט וגראס בעקבות מותו: הערות שוליים קטגוריה:סופרים גרמנים קטגוריה:משוררים גרמנים קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות קטגוריה:זוכי פרס נובל גרמנים קטגוריה:זוכי פרס ביכנר קטגוריה:גרמנים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים קטגוריה:אנשי אס אס קטגוריה:אנטי-ציונים קטגוריה:הוגי דעות ומנהיגים אנטישמים קטגוריה:גרמנים שנשבו במלחמת העולם השנייה קטגוריה:זוכי פרס הנס פאלאדה קטגוריה:חברי האגודה המלכותית לספרות קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספרות קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה לאמנויות בברלין קטגוריה:העיר החופשית דנציג: אישים קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1927 קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-2015	2024-03-08T06:17:08
גינתר גראס	REDIRECT גינטר גראס	2004-12-16T18:23:32
שבטים גרמאניים	שמאל\|ממוזער\|250px\|השבטים הגרמאניים עד 750 לפנה"ס (אדום), 500 לפנה"ס (כתום), 250 לפנה"ס (צהוב) והמאה ה-1 לספירה (ירוק) שבטים גרמאניים (מלטינית: Germani) הוא מונח המתייחס לשבטים שישבו באירופה ובמיוחד בדרום סקנדינביה ובצפון-מערב גרמניה של היום והובחנו כישות מובחנת מבחינה אתנית ולשונית כבר בין 1000–500 לפנה"ס. צאצאיהם היום הם העמים היושבים במדינות כגון גרמניה, צרפת, אוסטריה, שווייץ, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, אנגליה, הולנד, בלגיה וחלקים מתושבי רוב מדינות אירופה המערבית והמרכזית. השם גרמאנים היה כינוי שניתן לשבטים הללו על ידי הגאלים, שנתקלו בהם ככל הנראה במאה ה-4 לפנה"ס. הרומאים קיבלו מהגאלים את השם הזה אך הגרמאנים עצמם לא השתמשו בו. המונח "גרמאנים" ככל הנראה נזכר לראשונה בספרות על־ידי הסופר היווני פוסידוניוס, בערך בשנת 80 לפני הספירה. מוצאם של הגרמאנים שמאל\|ממוזער\|250px\|פלישת הגרמאניים וההונים לקיסרות הרומית, 100 עד 500 לספירה על-פי ממצאים ארכאולוגיים ולשוניים ניתן ללמוד כי קבוצת שבטים ברברים התגוררה בצפון גרמניה ובדרום סקנדינביה במהלך תקופת הברונזה המאוחרת האירופית, בערך בשנים 1000 עד 500 לפנה"ס. קבוצה תרבותית זו התקיימה במהלך תקופת הברונזה הנורדית והיא התפשטה מדרום סקנדינביה לצפון גרמניה. עדות נוספת לנוכחותם ארוכת השנים של שבטים גרמאניים בדרום סקנדינביה ניתן למצוא בעובדה שלמקומות באזור אין שמות קדם-גרמאניים. מחקר לשוני של השפות הגרמאניות מצביע על כך שהקבוצה הגרמאנית דיברה שפה פרוטו-גרמאנית, ענף ייחודי של משפחת השפות ההודו-אירופיות, ששימשו באזור דרום סקנדינביה ככל הנראה כבר בתחילת האלף השני לפנה"ס. הממצאים מצביעים על כך שבתקופה זו הייתה ההתיישבות הגרמנית ביישובים עצמאיים פרימיטיבים, עם כלכלה המבוססת בעיקר על גידול בעלי-חיים. מעברם של השבטים הגרמאניים דרומה הושפע ככל הנראה מהתקררות האקלים בסקנדינביה בין 600 לפנה"ס עד בערך 300 לפנה"ס. האקלים החם והיבש בדרום סקנדינביה, שהיה חם בכמה מעלות יותר מהקיים היום, התקרר משמעותית וכפה מעבר לאזורים חמים יותר. בתקופה זו לערך, גילתה התרבות כיצד להפיק ברזל גס מביצות כבול. עפרות הברזל שהופקו סייעו בהתפשטות התרבות לכיוון דרום-מזרח לכיוון חופי צפון פולין של היום, דרום-מערב לחופי צפון צרפת של היום, ובמורד נהר הריין. עם זאת, לפי טקיטוס, במאה הראשונה לספירה עדיין היה השימוש בברזל ועיבוד מתוחכם שלו נדיר יחסית. לאורך התקופה הזו ועד השנה הראשונה לספירה, אפשר להבחין בשלוש קבוצות מובחנות של שבטים גרמאניים: גרמאנים צפוניים: אלו שהמשיכו לחיות באזורי סקנדינביה בהם שבטים כמו האנגלים, היוטים, הסואבים, הלנגוברדים, הצ'אוסים והסקסונים. גרמאנים מזרחיים: שבטים שהיגרו לאזור שממזרח לנהר האלבה. עם אלו נמנו הוונדלים, הבורגונדים, הרוגיאנים, הגותים, הבסטרנאים, ההלבקונס, ואחרים. גרמאנים מערביים: שבטים שהיגרו לאזור הריין, הווזר, הים הצפוני ונהר האלבה. עם אלו נמנו הסמנונים, הצ'אוסים, האנגריוריאנים והצ'רוסקנסים ששכנו לאורך נהר וזר; האמסיואריאנים, והפריזים על גדות הים הצפוני ובמורד האמס; הבטאבים, האובים, הטנקטרים, הצ'אמאבי, הברוקטרי, ואחרים במורד המז והריין; קבוצות הוונגיאונים, הנרווים, הטורינגים ואחרים ששכנו ממזרח לריין; וקבוצות בולטות של הסואבים, הנאריסים, המרקומנים, ההרמונדורים, הקואדים, האוסים והבורי שהעמיקו חדור לאורך נהרות האודר, המוראבה, האלבה והמיין עד גבולה הצפוני של האימפריה הרומית. חדירה זו התבצעה בעיקר בשנים מאוחרות יותר. אורח חייהם של הגרמאנים מושבות הגרמאנים היו בדרך כלל ביחידות קטנות יחסית, המבוססות על קלאנים – חמולות משפחתיות. קבוצות של קלאנים אורגנו במחוזות (גָאוּ), שהופרדו זה מזה באמצעות שטחים לא מעובדים. הקלאן סיפק לחבר בו הגנה גם מפני פגיעה פיזית וגם מפני עוול במשפט. כל חבר בקלאן היה מחויב לסייע לקלאן במקרים בהם התגלע סכסוך או נדרשה נקמה, והקלאן גם שילם את "כופר הדמים" (Wergilt) בעבור חבר הקלאן. השבטים הגרמאניים השונים התבססו עם השנים בעיקר על חקלאות זעירה שכללה גידול חיטה, שעורה, שיפון, כשות, ירקות, וכדומה; וכן על גידול חיות משק בית מכל הסוגים. מאוחר יותר, הובילה השפעת רומי לאימוץ גידולי פירות. עיבוד האדמה בוצע באמצעות חלוקת הנחלה שבשליטת הקלאן לרצועות שהוענקו לחברים בקלאן, כאשר כל חבר היה חייב גם לתרום חלק מיבולו. נחלות היער, המרעה והמים היו משותפים לכל. חלקת אדמה שגודרה והפכה לפיכך פרטית הייתה נחלתם של בעלי זכויות היתר. מבנה חברתי בראש השבט הגרמאני עמד מלך, בן אצולה שטען למוצא מפואר המתייחס אל האלים. טענות דומות היו למשפחות האצולה, שגם שימשו במשרות הבולטות ביותר בשבט: מנהיגי צבא, בעלי רכוש, כוהנים לקיום פולחן וענישה. המלכים או השליטים הבכירים, שנחשבו גם בעלי כוחות כשפים (לא היה מעמד כהונה נפרד) נהגו לקיים סביבם פמליה (Gefolgschaft) שכללה לוחמים צעירים בעת הכשרתם, ולוחמים ותיקים שנשבעו להגן על האדון עד מוות. לעיתים קרובות, לוחמים צעירים שלא מצאו את מקומם או חוו תקופה ארוכה מדי של שלום, נהגו לנדוד לשבטים אחרים כדי להילחם. תחת האצולה היה מעמד החופשיים: אנשים שהיו בעלי זכות השתתפות במועצת השבט ולוחמים. המעמד הנמוך הורכב מחופשיים-למחצה שכללו אנשים ששוחררו מעבדות (Liberti) וצמיתים (Laeti או Lassi). האחרונים היו בעיקר שבויי מלחמה משבטים אחרים, אנשים שנולדו עבדים, וכאלו שהפכו עבדים מאחר שלא יכלו לשלם את חובות ההימורים שלהם, בילוי פופולרי במיוחד בקרב הגרמאנים. ההכרעות בשבט התקבלו באספה כללית (Ding) שבה השתתפו כל האזרחים החופשיים. האסיפות היו לעיתים אסיפות מלחמה, בהן הוכרע אם לצאת למלחמה בשבט אחר, או אסיפות כלליות שבהן הוכרעו נושאים של הפרת הפולחן, בגידה, התנהגות פחדנית בעת מלחמה, וכדומה. המורשעים הוצאו להורג או גורשו מן הקהילה והקלאן. דת ומיתולוגיה שמאל\|220px\|ממוזער\|ישנם ממצאים ארכאולוגיים רבים הקשורים לאל ת'ור מעט מאוד ידוע על הדת הגרמאנית הילידית, שהשתנתה ממקום למקום ומתקופה לתקופה. חוקרים משתמשים בשמות מקומות, ממצאים ארכאולוגיים, ובמספר מוגבל של כתובות חרוטות על אבן כדי ללמוד על הכתות השונות שהיו. ניתן להסיק רק מידע כללי ומעורפל לגבי הזמן שבו הכתות הופיעו, הפופולריות של האלים בתקופות זמן שונות, והאמונות השונות ביכולות האלים. המיתולוגיה הגרמאנית המתועדת ביותר היא המיתולוגיה הנורדית, כאשר מעבר אליה מרבית המידע מגיע ממקורות טקסטואלים מועטים וחלקיים של הגרמאניים עצמם (לדוגמה לחש מרזבורג השני שנכתב בגרמנית עילית עתיקה) ומידע מעורפל שעבר Interpretatio romana, תהליך שבו הסופר הרומי מתעד דמויות במיתולוגיות אחרות בעזרת מציאת דמות במיתולוגיה הרומית שלדעתו דומה לה ושימוש בשם של הדמות הרומית במקום בשם המקורי של הדמות, ממקורות רומים, בעיקר טקיטוס. המיתולוגיה הנורדית מתועדת בעיקר בשני כתבים איסלנדיים, באדה הפואטית בצורת שירה ובאדה הפרוזאית בצורה פרוזאית עם מעט קטעי שירה. האדות מציגות כל אחת סיפורים שונים, כאשר הן סותרות, מוסיפות, ומסכימות אחת עם השנייה. סיפורים רבים חלקיים בתיעודם. האדה הפואטית היא לקט במאה ה-13 של מקורות יותר מוקדמים (שמתוארכים לתקופות קצת לפני התנצרות איסלנד), והאדה הפרוזאית נכתבה במאה ה-13 על ידי סנורי סטורלוסון, היסטוריון ואיש ציבור איסלנדי נוצרי שהייתה לו היכרות בעל פה עם המיתולוגיה וניסה להעלות כמה שיכל ממנה על הכתב. לולא נכתבו המוזכרים, גם על המיתולוגיה עצמה היה מידע מעורפל ביותר. במיתולוגיה הנורדית האלים מחולקים לשתי קבוצות – הוואניר והאסיר, ואיתם סוגי ישויות אחרות רבות שהגדרתן איננה ברורה או בהכרח שונה משל מסוגים אחרים, לדוגמה יוטנאר. חלק מן האלים המרכזיים במיתולוגיה הנורדית הם אודין (Óðinn), ת'ור (Þórr), פריה (Freyja), ולוקי (Loki). בעזרת מיתולוגיה השוואתית חוקרים מנסים להגיע לרעיון כללי של מיתולוגיה גרמאנית, כשהם משתמשים בכלל הראיות של העמים הגרמאניים השונים, ממצאים ארכאולוגיים, אבני רונות, שמות מקומות, האדה הפואטית והאדה הפרוזאית, "גרמאניה" של טקיטוס ועוד. ההשערות בנושא זה משתמשות בשוני ובדמיון של המקורות, אטימולוגיה של השמות שמופיעים בכתב, ובדמיון למיתולוגיות הודו-אירופאיות אחרות. חוקרים גם בוחנים את האמינות של המקורות הלא ראשוניים באמצעים דומים. כך למשל, בשל העובדה שמקומות רבים בסקנדינביה נושאים את שמו, חוקרים רבים סבורים כי תפקידו של האל אול היה, לפחות עבור כתות בתקופות ובאזורים מסוימים, יותר משמעותי מאשר המשתמע מהאזכורים המועטים שלו באדה הפואטית ובאדה הפרוזאית. בצורה דומה, בשל האטימולוגיה של שמו שזהה לאטימולוגיה של שם האל זאוס במיתולוגיה היוונית (פרוטו-הודו-אירופאית, "אל") ולעוד אלים חשובים במיתולוגיות אחרות (ומספר גורמים משניים אחרים), חוקרים רבים סבורים שבתקופה מוקדמת יותר מהתקופה הוויקינגית, אולי לפני שהגרמאניים התפצלו, תפקידו של האל טיר היה הבכיר ביותר, אולי ביחד עם אודין, שהוא האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית עצמה, ושחשיבותו של טיר נפחתה עם הזמן. הגרמאנים המירו דתם לנצרות בשלב מאוחר למדי, לרוב אחרי שהשתלבו בשטחי האימפריה הרומית לשעבר. לעיתים, כמו במקרה האוסטרוגותים, הוונדלים והוויזיגותים, ההמרה הייתה תחילה לאמונה האריאנית. במקרים אחרים, כמו אצל הפרנקים, הייתה ההתנצרות ישירות לקתוליות. במקרים נוספים, בוצעה ההמרה בחרב. מקורות מוקדמים על הגרמאנים המקור החשוב ביותר למידע על הגרמאנים בתקופות המוקדמות יותר הוא החיבור האתנוגרפי משנת 98 לספירה "מקורם ומקום מושבם של הגרמאנים" (de origine et situ germanorum) מאת טקיטוס, הידוע יותר בשם "גרמאניה". טקיטוס מזכיר בחיבורו שמות של יותר מ-50 קבוצות של גרמאנים. הוא מתייחס לשמה של ארצם: "השם גרמניה חדש הוא וזה מקרוב נקרא על הארץ, כיוון שהשבטים, שעברו לראשונה את הריינוס וגירשו את הגאלים והקרויים כיום טוּנְגְרים, נקראו באותם הימים גרמנים; וכך גבר מעט מעט שם השבט, ולא שם האומה, עד שהכול נתכנו בשם הבדוי גרמנים, תחילה על־ידי הכובשים לשם הטל אימה, אחרי־כן גם על־ידי עצמם". טקיטוס מעולם לא ביקר בעצמו באזורים בהם ישבו הגרמאנים, כך שאת הפרטים שאב באופן בלעדי מעדויות וכתבי אחרים. ההיסטוריון החשוב של רומא רונלד סיים הניח כי טאקיטוס הסתמך על מספר מקורות קודמים, ובמיוחד על "Bella Germaniae" האבוד של פליניוס הזקן, שנחשב תחילה למקור המשמעותי ביותר על גרמאניה, אך נדחק לטובת "גרמאניה" של טקיטוס. הנחתו של סיים סבירה גם לאור העובדה שטקיטוס היה ידידו של פליניוס הצעיר, אחיינו של פליניוס הזקן. ניתן להניח כי גם "מלחמת גאליה" של יוליוס קיסר (נכתב בערך 51 לפנה"ס), "הגאוגרפיה של העולם" של תלמי, כתבי סטרבוניוס, דיודורוס סיקולוס, פוסידוניוס, אופידיוס בסוס ואחרים ניצבו לפניו, כמו גם עדויות מפי סוחרים וחיילים שנסעו לאזור הריין והדנובה. היסטוריה בסוף המאה השנייה לפני הספירה, לפי מקורות רומיים, פלשו שבטים גרמאניים לגאליה, איטליה וספרד והתנגשו בכוחות האימפריה הרומית. בפועל, הייתה זו ההתפשטות צפונה של הרומים שנתקלה בהתנגדותם של שבטים כמו הטווטונים והקימברים. המעבר הסתיים בשנת 102 לפנה"ס בתבוסה לגרמאנים מידי גאיוס מריוס. עשרות שנים אחרי כן, טען יוליוס קיסר כי האיום הגרמאני הוא אחת ההצדקות לסיפוחה של גאליה לרומא. הוא היה הסופר הרומי הראשון שתיאר את הגרמאנים כחיות פרא (feri), והציג אותם כאויב המסוכן ביותר של המדינה הרומית. שמאל\|250px\|ממוזער\|מלחמתו הכושלת של גרמניקוס בגרמאניה תחת יוליוס קיסר, התקדמה רומא עד לנהר הריין והדנובה ושילבה חברות קלטיות רבות אל תוך האימפריה. הארצות שמעבר לריין נקראו מכאן בשם גרמאניה. הרומים המשיכו להתקדם אל תוך שטחי "גרמניה הגדולה" גם בתקופת אוגוסטוס, עד לנהר האלבה ובשנת 9 לספירה התחוללה מלחמה רבתי בין ברית שבטים גרמאניים – צ'רוסקים, מארסים, צ'אטים, וברוקטרים – בפיקודו של ארמיניוס וכוחות האימפריה הרומית בפיקודו של פובליוס קוינקטיליוס וארוס. ארמיניוס הצליח להשמיד שלושה לגיונות רומיים בקרב יער טויטובורג, ואחרי כן הדף גם ניסיון נוסף להכניעו מצד גרמניקוס. בעקבות זאת, הסיגו הרומים את כוחותיהם מערבה לריין וכוננו בשטח זה שתי פרובינקיות: גרמאניה עילית וגרמאניה תחתית, שבהן הוקמו ערים חשובות כמו אאכן (Aquae granni), קלן (Colonia Claudia Ara Agrippinensium), טריר (Augusta Treverorum), מיינץ (Mogontiacum), וורמס (Wormatia) ושפייר (Civitas Nemetum). בין הגרמאנים ממערב וממזרח לריין והרומים כוננו מעתה יחסים שעירבו עימותים צבאיים לצד מסחר ענף וחליפין תרבותיים. במאה ה-5, עם שקיעת האימפריה הרומית, החלו שבטים גרמאניים שהיו נתונים ללחץ ממזרח מצד פולשים מאסיה, גידול באוכלוסייה ושינויי אקלים להגר בכיוונים שונים דרומה ומזרחה, מאנגליה ועד חופי הים התיכון וצפון אפריקה. במקרים רבים, נשאה הגירה זו אופי של עימות ומיזוג: שבט פולש ניסה לנכס את האדמות אליהן פלש מהשבט הקיים. אם הצליח, התמזג בו השבט המקורי. כאשר כשל, נאלץ במקרים רבים להתמזג בשבט הקיים המנצח. בדנמרק, לדוגמה, התמזגו היוטים בדאנים; בשוודיה הגיטים התמזגו עם השוודים; באנגליה התמזגו האנגלים והסקסונים. רשימת שבטים גרמאנים שמאל\|200px\|ממוזער\|לוחם גרמאני. מתוך תבליט ניצחון במוזיאון הוותיקן ברומא גרמאנים צפונים סקנדינביה (שבטים נורדים) דנים גאוטים פאגוטים מגוטלנד גאוטינגוטים מווסטרייטלנד ("מערביים") אוסטרוגותים מאסטרייטלנד (אוסטרוגותלנד, "מזרחיים") הארודרים (צ'רודרים, הרות'רים) הילוויאונים סיתוננים סווירים (סויאונים) ורנגים, ויקינגים (שהיוו את החלק העיקרי של הנורמנים – במיוחד ויקינגים-דנים). שבטים בסקאנדצה, דרום סקנדינביה וצפון גרמניה צ'אידינרים יוטים פיראיסנים פבוננים דאוקיאוננים לבונרים הלוגיטים תאוסטנים ברגיונים הלינרים ליותידים אהלמילים פינאיתנים פרבירים מיקסים אבגראים אוטינגיסים ראומריקרים רגנהריקירים (רניארים) ונווילותים סואטידנים הרולרים גרניירים אאוגנדקסרים אאוניקסרים טאיטלים רוגיירים גרמאנים מזרחיים בסטרנאים פאוקינרים בורנים בורגונדים אאלואלאונים גותים גפידנים אוסטרוגותים קרימגוטן וסטרוגותים גוטונים גראוטונים טרוינגים הרולרים אוסטרולרים וסטרולרים למוביארים לוגיארים דידונרים הריארים (צ'רינרים) הליסיארים הלווקונים מנימרים נהרנהוולרים אומנים רוגיארים סקירנים טורקילינגרים ויסבורגירים ונדלים אסדינגנים זילינגנים קלוקונים גרמאנים מערביים אדרבהקמפים אמברונים אנגריברים אנגלים אביאונים באיוברים קריטנרים צ'לרים צ'רודרים (הרודרים, הרותרים) צ'סוארים (צ'טוארים/הסוארים) צ'טבורים צ'אוקים צ'רוסקרים קבונדרים דאנדוטים דולגובנים אבורונים פרנקים אמפסיברים ברוקטרים ברוקטוארים צ'מבנים צ'טן באטאבים קוגרנים קאנאנפטים לנדודיורים מרסקרים מטיאקים ריפוארים סאלים זיגמברים / סוגמברים טנקטרים אוסיפטים /אוסיפים פוזנים פריזים פונדוסירים גמבריבים הרמינונים אינגבאונים אינקריונים אינטוארגים איסטבאונים יוטים קנטווארים קימברים קרוגרים מארסים מרסיגנים מרבינגים קוריונים מנאפים מוגילונים נמטים נרטרינים נריסטנים פאימאנים פארמקמפים פרודינים זאבאלינגים סקסונים אנגרים וסטפאלים אוסטפאלים זידינים זינגולונים סואבים נקרוסואבים אלמאנים ברייסגוארים בוקינובנטים יוטונגים לנטיאנסים רטובריארים הרמודורים לנגוברדים וינילר מרקומנים נויטונים קואדים ראודיגים סמנונים סוארדונים טבטונוארים ורינים סונוקים טווטונים תורינגים טוקסנדרים טריבוקים טובנטים טונגרים טורונים אוביארים ויקטופלן וירונרים ויספרים ונגיונים לאומים ממוצא גרמאני אוסטרים צרפתים איסלנדים אנגלים גרמנים דנים הולנדים ליכטנשטיינים לוקסמבורגים נורווגים פלמים שווייצרים שוודים פארואזים ראו גם מיתולוגיה נורדית קומיטטוס קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:עמי אירופה קטגוריה:גרמניה: היסטוריה	2024-10-20T04:51:13
מונטגומרי	קטגוריה:שמות פרטיים לגברים קטגוריה:שמות משפחה	2023-09-08T01:03:49
שחם	REDIRECT גרניט	2004-12-16T19:05:31
אצטדיון טדי	300px\|ממוזער\|מבט על של האצטדיון וסביבתו מ-2023 אצטדיון טדי הוא אצטדיון כדורגל אשר ממוקם בקריית הספורט של ירושלים בשכונת מלחה, והוא מכיל 31,733 מקומות ישיבה דבר ההופך אותו לאצטדיון הגדול בישראל. האצטדיון נקרא על שם ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, ומשמש כיום כמגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים ונבחרת ישראל. מלבד משחקי הקבוצות העירוניות של ירושלים, מארח האצטדיון לעיתים גם משחקים בינלאומיים של נבחרת ישראל ומשחקים כגון שלבי גמר גביע המדינה. כמו כן, אירח האצטדיון את טקסי הפתיחה של המכביה בשנים 2001, 2013, 2017 ו-2022 וטקס הסיום ב-2017. בנוסף, האצטדיון היה אחד מארבעת האצטדיונים שאירחו את יורו 2013 עד גיל 21 ואף אירח את משחק הגמר של הטורניר. היסטוריה רקע היסטורי בראשית שנות ה-70 יזם ראש העירייה טדי קולק, תוכנית להקמת קריית ספורט לאומית שבמרכזה אצטדיון כדורגל על "רכס שועפאט" (בשטח בו הוקמה לאחר מכן שכונת "רמת שלמה") במטרה להחליף את מגרש קטמון ואצטדיון ימק"א המיושנים, ששכנו במרכזי השכונות. תכנון הפרויקט השאפתני החל בשנת 1971. בשלב א', בנובמבר 1971, אושרה הקמתו של אצטדיון כדורגל בו 23,000 מקומות ישיבה, עם אפשרות הרחבה ל-50,000 מקומות. ב-1973 הוגשה התוכנית להקמת קריית ספורט לאומית המתאימה לסטנדרטים אולימפיים, וכוללת אצטדיון כדורגל, היכל ספורט, 3 בריכות שחייה, ומגרשי אימונים. עבודות הסלילה של כביש הגישה לאצטדיון החלו ב-1976, ולאחר השלמת התכנון וקבלת האישורים הכריז קולק, בשנת 1977, על תחילת עבודות ההקמה, שבמקביל החל מאבק של הקהילה החרדית בירושלים נגד התוכנית. גיוס הכספים להקמת הפרויקט ארך מספר שנים ולבסוף סוכם שהממשלה תכסה מחצית מעלות ההקמה וקרן ירושלים את מחצית השנייה, באמצעות תרומות. עבודות התשתית באזור החלו בשנת 1979, אך סיעת אגודת ישראל בעיריית ירושלים החלה להפעיל לחץ להפסקת העבודות, ואיימה לפרוש מהקואליציה העירונית. לאחר שהעבודות נמשכו פרשה מהקואליציה העירונית, ובנוסף פנתה לראש הממשלה מנחם בגין שיתערב במשבר. בגין הסכים להקפיא את העבודות ולהפסיק את המימון הממשלתי לפרויקט. תחילה הוסכם על הפסקה של חודשיים כדי לדון שוב בתוכנית ולמצוא מיקום חלופי. מנכ"ל משרד הפנים, חיים קוברסקי, הציע שהאצטדיון יוקם באזור הר חומה. בינואר 1980, העבירה מועצת עיריית ירושלים החלטה שאתר בקרבת שכונת שועפט (רכס שועפט) מועדף להקמת האצטדיון ושיש להמשיך בעבודות, אך סיעת הליכוד בראשות ראובן ריבלין הצטרפה למתנגדים לתוכנית, והעבודות לא חודשו. המאבק נגד הקמת האצטדיון לאחר שהתוכנית ברכס שועפאט בוטלה, אותר בשנת 1984 שטח בדרום מערב ירושלים, סמוך לשכונת מלחה, כמיקום חלופי, זאת כחלק מתוכנית כוללת לפיתוח האזור שכללה את הקמת קניון ירושלים והגן הטכנולוגי. במהלך אישור התוכנית בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה התארגנה קבוצה של תושבים, בראשות שר הפנים יצחק חיים פרץ ממפלגת ש"ס, תושב שכונת בית וגן הסמוכה, להגיש התנגדויות לתוכנית. בנוסף הגיעו עשרות חרדים לכל דיון, מבלי להגיש התנגדות עניינית, כדי לגרום לסחבת בדיוני הוועדה. דיוני הוועדה נמשכו שנתיים, ובאפריל 1987 אושרה לבסוף התוכנית. עם זאת, שר הפנים פרץ סירב לחתום על אישורה מתוקף סמכותו כשר הפנים, וכך גם אריה דרעי, שהחליף אותו בתפקיד ב-1988. באותן שנים (בין 1986 ל–1989) עברה קבוצת בית"ר ירושלים לשחק באצטדיון בלומפילד בתל אביב מאחר שאצטדיון ימק"א שהכיל רק 4,500 מקומות ישיבה לא אושר לשימוש. בשנת 1988 הגישה עיריית ירושלים עתירה לבג"ץ במטרה לאלץ את דרעי לחתום על אישור התוכנית, לאחר שאושרה בכל וועדות התכנון על פי חוק. בינואר 1989, קיבל בג"ץ את עתירת העירייה, בנימוק שההתנגדות של דרעי לוקה בחוסר סבירות, ונסללה הדרך להקמת האצטדיון. בפברואר 1989, חתם מנכ"ל משרד הפנים על האישור הסופי לתוכנית. הקמת האצטדיון הקמת האצטדיון החלה ב-1989 בידי חברת "מוריה" במימון הקרן לירושלים, עיריית ירושלים והמועצה להסדר ההימורים בספורט. לקראת סיום העבודות הוחלט לקרוא לאצטדיון "אצטדיון טדי", כהוקרה על מאמציו של קולק להקמתו. האצטדיון נחנך ב-14 בספטמבר 1991 במשחק במסגרת המחזור הראשון של הליגה הלאומית לעונת 1991/1992 בו גברה הפועל תל אביב על הפועל ירושלים בתוצאה 0–3. כובש השער הראשון במשחק, ולמעשה בתולדות האצטדיון, היה משה סיני. ב-14 בינואר 1992 נערך משחק ידידות לכבוד חנוכת האצטדיון בין נבחרת ירושלים, שהורכבה משחקני בית"ר והפועל ירושלים, לבין קבוצת אולימפיק מרסיי מצרפת. הרחבה ושיפוץ בעת פתיחתו, הכיל האצטדיון כ-14,500 מקומות ישיבה בשני יציעים – מערבי ומזרחי. בשנת 1998 הושלמה הקמתו של היציע הצפוני בו כ-8000 מקומות ישיבה. מאחר שאצטדיון סבל מטעות בתכנון, כך שבחלק ממקומות הישיבה לא היה ניתן לראות היטב את כל חלקי כר הדשא, כר הדשא הוגבה ב-2 מטר, על מנת לשפר את זווית הצפייה. הגבהת משטח הדשא גם אפשרה להרחיב את המגרש למידות הבינלאומיות המקובלות, בהתאם לתקנון הכדורגל האירופי בנוסף, נבנו באצטדיון מקומות ישיבה מיוחדים לנכים ומוגבלים. שיפוץ זה הושלם בנובמבר 1999, בעלות של כ-8.5 מיליון שקל. ב-27 בינואר 2010 החליטה עיריית ירושלים להכין תוכנית חדשה להרחבת האצטדיון, כאשר מספר המושבים הוגדל ל-31,733 שרובם נוספו על ידי בניית יציע רביעי מצידו הדרומי. רוב השיפוץ הושלם לקראת משחקי המכביה ה-19 ומשחקי אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 בשנת 2013, שאירח האצטדיון כולל משחק הגמר. שדרוג האצטדיון כלל מלבד בניית היציע הרביעי הגבהת כר הדשא ב-1.6 מטר, החלפת מושבי האצטדיון הצבעוניים במושבים מתקפלים בגוון כחול אחיד, הקמת אולם למסיבות עיתונאים, חדרי עבודה לצוותי תקשורת, חניות לקבוצות ולאורחים, שדרוג התאורה והתקנת שני לוחות תוצאות חדשים שגודל כל אחד כ-60 מ"ר. ב-3 ביוני 2013 נחנך היציע הדרומי. שדרוג האצטדיון הביא לדירוגו בקטגוריה 4 בדירוג האצטדיונים של אופ"א. בתחילת 2014 עבר ניהול האצטדיון מרשות הספורט בעיריית ירושלים לידיה של חברת אריאל הירושלמית המנהלת את מתקני הספורט ואתרי המופעים בירושלים ואחראית גם להפקת אירועי תרבות מטעם העירייה. בשנת 2015 במסגרת מוקדמות יורו 2016, האצטדיון אירח לראשונה משחק רשמי של נבחרת ישראל לאחר שהאצטדיון אירח בעבר מספר משחקי ידידות. בשנים 2016–2017 הותקן מערך פאנלים סולאריים על גג האצטדיון שבאמצעותו ניתן לייצר כ-686 קילוואט לשעה. בשנת 2018 הושלמו עבודות להתקנת מערכת כריזה חדשה, שיפוץ ספסלי השחקנים, מסדרונות חדרי ההלבשה ומנהרת השחקנים. בשנים 2020–2021 הושלמה הקמת הגג ביציע הדרומי, וכן התקנת פאנלים סולאריים עליו. בנוסף הושלמה התקנת תאורת לד חיצונית היקפית באצטדיון והקמת 8 תאי אח"מים חדשים ביציע המערבי. בשנת 2022 הושלמה החלפת 6,700 הכיסאות הישנים שנותרו ביציע הצפוני, במושבים חדשים בצבע כחול אחיד לכלל האצטדיון, וכן הוחלפה התאורה הישנה במגרש במערכת תאורת לד חכמה ראשונה מסוגה בישראל. בשנת 2023 הושלמה החלפת המסכים הישנים במסכי צפייה חדשים אשר הותקנו על גגות היציעים הצפוני והדרומי. שיפוצים ושדרוגים עיריית ירושלים ביחד עם החברה העירונית אריאל אישרו תקציב של עשרות מיליוני שקלים לביצוע עבודות שיפוץ נוספות שצפויות להתבצע חלקן במהלך עונת 2023 וחלקן בסוף עונת 2024/25: תוקם שדרת מסחר חדשה מתחת ליציע הצפוני שתכלול מסעדות, ברים וחנויות ספורט ומרצ'נדייז. תשודרג משמעותית קומת השחקנים ובה חדרי ההלבשה ומנהרת השחקנים (צפוי להסתיים בתחילת 2025). יוקם מתחם אירוח VIP בסטנדרט גבוה ומושקע במיוחד. בנוסף, במהלך שנת 2025 צפויה השלמת שלוחת מלחה בפרויקט הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים שכולל תחנה בלב קריית הספורט במלחה, לצד היציע הצפוני באצטדיון. לרכבת הקלה אף מוקם דיפו תחזוקה מדרום מזרח האצטדיון על שטח ששימש בעבר כחניון אוטובוסים. שימושים נוספים האצטדיון משמש לאירועי ספורט נרחבים מלבד כדורגל, כמו למשל טורניר המכביה, שאירח האצטדיון פעמיים. בנוסף האצטדיון מארח הופעות של זמרים מובילים במדינה (עדן בן זקן ופאר טסי בקיץ 2024). באצטדיון צולמו קטעים מתוכנית הטלוויזיה האלופה, וכן פרק הפתיחה של העונה השנייה של המרוץ למיליון. לעיתים האצטדיון משמש עבור אירועים מטעם מפלגת ש"ס. מבנה האצטדיון וסביבתו האצטדיון ממוקם בקרית הספורט של ירושלים ובסמוך להיכל הספורט פיס ארנה ומרכז הטניס של העיר וגשר להולכי רגל מחבר בינו למתחם קניון עזריאלי ירושלים-מלחה. הוא מכיל 31,733 מקומות ישיבה והוא הפך רשמית לאצטדיון הגדול ביותר בישראל לאחר שאצטדיון רמת גן קיבל אישור לאכלס אך ורק את היציע המערבי. באצטדיון מותקנת מערכת תאורה סולארית מתקדמת, ומוצבים בו שני מסכי ענק ששטח כל אחד מהם 60 מ"ר. בסמוך ליציעים המערבי והמזרחי ישנם מגרשי חנייה, ומסביב לאצטדיון קיימים מספר חניונים אשר נמצאים במרחק הליכה כגון חניון אגד, חניון הגן הטכנולוגי וחניון גן החיות. כמו כן, מתחת ליציע המזרחי של האצטדיון תוכנן לקום מטווח אולימפי, אך עקב חוסר תקציב הוא לא הוקם והשטח נשאר ריק. אחר כך הוקם במקום "מרכז הספורט הירושלמי" ובתוכו מרכז לאמנויות לחימה, מכון כושר, סטודיו לריקוד, בריכה הידרותרפית לטיפולים, סטודיו לטאקוונדו, וכן קיר טיפוס גדול בגובה 21 מטר ובשטח קיר של מעל 700 מ"ר. בנוסף סמוך לשער 22 באצטדיון פועלת גלריה לאמנות. תוכניות מתאר עתידיות מייעדות סביבו בינוי רב למשרדים, מלונאות, מסחר, מגורים ועוד. יציעי האצטדיון +יציעשעריםכניסותתכולההערותיציע מערבי5-91-5כ-7,000במשחקי בית"ר ירושלים יושבים ביציע זה לרוב אוהדיה המתונים של הקבוצה, ולכן הוא נחשב לפחות קולני מבין שאר היציעים. בחלקו העליון של היציע ממקומת עמדת השידור ומתחתיה נמצאים תאי צפייה VIP, ומתחתיהם נמצא יציע הכבוד של האצטדיון, בו מוצבים כיסאות מרופדים וקיימת אפשרות להשכרת מסכים אישיים לצפייה במשחק. בנוסף ביציע זה ממוקמים יציע העיתונאות וחדרי התקשורת.יציע צפון מערבי10-126כ-8,000היציע נפתח רק במשחקים עם קהל רב של בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל.יציע צפוני13-157-10יציע זה הוקם בשנת 1999. ביציע זה ממוקמים חברי ארגון "שער האריות" של בית"ר ירושלים שהוקם בקיץ 2017. לפני הקמת היציע הדרומי שימש יציע זה את קהל החוץ.יציע צפון מזרחי16–1711–12היציע נפתח רק במשחקים עם קהל רב של בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל.יציע מזרחי18-2113-16כ-7,500במשחקי בית"ר ירושלים, ביציע זה ממוקמים חברי ארגון לה פמיליה. יציע זה נחשב לקולני מאוד ביחס לשאר היציעים, בהם הקהל ביציע מעודד את הקבוצה עם אביזרי עידוד ופירוטכניקה שונים. במשחקי הפועל ירושלים זהו היציע היחיד שנפתח לאוהדי הקבוצה.יציע דרומי1–4, 22–2317-28כ-9,200משמש כיציע קבוצות החוץ. היציע שונה בבנייתו משאר היציעים, כאשר הוא בנוי ללא חלוקה למפלסים. כמו כן גם מספר המושבים ביציע גדול משמעותית משאר היציעים. משחקים בין-לאומיים באצטדיון תאריך המשחק תוצאה מסגרת מספר צופים12 בפברואר 1992 ישראל – חבר המדינות 2-1 ידידות 2,00029 בנובמבר 1994 ישראל – קפריסין 3-4 ידידות 4,00020 בספטמבר 1995 ישראל – אורוגוואי 1-3 ידידות 8,00022 בינואר 1997 ישראל – יוון 1-1 ידידות 50015 באפריל 1998 ישראל – ארגנטינה 1-2 ידידות 14,00024 בפברואר 1999 ישראל – לטביה 0-2 ידידות 6,0009 בפברואר 2005 ישראל – קרואטיה 3-3 ידידות 4,00014 בנובמבר 2012 ישראל – בלארוס 2-1 ידידות 8,000 31 במרץ 2015 ישראל – בלגיה 1-0 מוקדמות יורו 2016 29,750 13 באוקטובר 2015 ישראל – קפריסין 2-1 מוקדמות יורו 2016 25,300 9 באוקטובר 2016 ישראל – ליכטנשטיין 1-2 מוקדמות מונדיאל 2018 9,000 9 באוקטובר 2017 ישראל – ספרד 1-0 מוקדמות מונדיאל 2018 28,700 16 בנובמבר 2019 ישראל – פולין 2-1 מוקדמות יורו 2020 16,700 19 ביוני 2023 ישראל – אנדורה 1-2 מוקדמות יורו 2024 13,300 גלריית תמונות לקריאה נוספת רון עמיקם, מאיר גבאי ורוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר, מדיה 14, 2007 הדרבי של ירושלים אשר מתקיים בדרך כלל באצטדיון טדי קישורים חיצוניים אצטדיון טדי, באתר הרשמי של בית"ר ירושלים אצטדיון טדי, באתר האוהדים של בית"ר ירושלים הערות שוליים קטגוריה:ישראל: אצטדיונים ומתקני ספורט לאומיים קטגוריה:בית"ר ירושלים קטגוריה:הפועל ירושלים טדי קטגוריה:מלחה	2024-10-07T16:02:57
פרשת תולדות	פרשת תּוֹלְדֹת היא הפרשה השישית בספר בראשית. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה ב ומסתיימת ב. מקור שמה בפסוק הפותח אותה: . והיא מוקדשת כולה לסיפורם של יצחק, מאבות העם העברי ורבקה מאמהות העם העברי ובניהם עֵשָׂו ויעקב. את פרשת תולדות קוראים בין התאריכים כ"ט בחשוון – ה' בכסלו. תוכן הפרשה הולדת יעקב ועשו ומכירת הבכורה 270px\|ממוזער\|עשו מוכר ליעקב את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים, ציור של מתיאס שטום (1640) לאחר עשרים שנות עקרות נכנסת רבקה להיריון. הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה'. התשובה שהיא מקבלת היא . ואכן, נולדים לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד וזוכה לאהבתו של אביו בעקבות כך שהוא מביא מצידו לאביו, ויעקב 'יושב אוהלים' וזוכה לאהבתה של אימו. באחד הימים בא עשו מן השדה ומוצא שיעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת. לדעת אבן עזרא הכל נובע מכך שבביתו של יצחק שררה עניות מופלגת לעת זקנותו, ומאחר ויצחק היה תלוי בצידו של עשו לכן אהב אותו יותר, זו גם הסיבה שעשו זלזל בבכורה, דבר שמתבטא בעיקר בירושה שלא הייתה כאן, וכך גם זו הסיבה בהמשך הפרשה שלא היה ליעקב בגדים 'חמודים' משלו ולקח את של עשו, ולכן גם נשלח יעקב לחרן בלא כלום שהוא אומר וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (פרק כח פסוק כ). אך הרמב״ן חולק בחריפות על כך. יצחק בגרר בארץ ישראל יש רעב, ויצחק רוצה לרדת למצרים. ה' מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ. יצחק עובר לגור בגרר. רבקה כמעט ונלקחת ממנו לבית 'אחד העם' שיש מפרשים שהוא אבימלך, לאחר שיצחק טען שהיא אחותו. אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מבין שהיא אשתו, וגוער ביצחק. גירוש יצחק מגרר וכריתת הברית עם אבימלך יצחק זוכה לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר. הוא חופר מחדש את בארות המים שנחפרו על ידי אברהם והפלשתים מילאו אותם בעפר, ייתכן שמתוך קנאה ביצחק. רועי גרר נכנסים במריבה עמו על הבעלות על שתי הבארות הראשונות שנקראות בעקבות כך עשק ושטנה. לאחר שעבדי יצחק חפרו כבר את הבאר השלישית, רחובות, הניחו להם רועי גרר. לאחר מכן עולה יצחק לבאר שבע, עבדיו חופרים באר נוספת ויצחק קורא לו 'שבעה' על שם העיר באר שבע. שם ה'מתגלה אליו, מברך אותו ויצחק בונה מזבח וקורא בשם ה'. בסופו של דבר אבימלך מגיע בעצמו במשלחת כבוד אל יצחק ומבקש לכרות עמו ברית, ברית יצחק ואבימלך, יצחק עושה להם משתה, נשבעים איש לאחיו, ונפרדים לשלום. שמאל\|ממוזער\|360px\|יצחק מברך את יעקב, ציור של חוסה דה ריברה (1637) נישואי עשו עשו לוקח לו שתי נשים, את 'יהודית בת בארי החיתי' ואת 'בשמת בת אילון החיתי', נשים אלו היו למורת רוח ליצחק ולרבקה, בשל כך, בסוף הפרשה הוא נושא בנוסף על אלה גם את בת דודו 'מחלת בת ישמעאל' בן אברהם אחות נביות. ברכתו של יצחק יצחק מבקש לברך את בנו החביב עליו – עשו – לפני מותו. עשו הוא הבן הבכור ויצחק לא מודע למכירת הבכורה מעשו ליעקב. ושולח אותו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים כאשר אהב, רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לקחת שני גדיי עיזים טובים, להכין מהם מטעמים, לבוא אל יצחק, ולהציג את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק, אף על פי שהוא תמה כיצד . עשו חוזר מהציד והכנת המטעמים, וכאשר הוא מגלה שיעקב קיבל את ברכתו הוא מבקש מיצחק ברכה. יצחק קובע שהברכה העיקרית תישאר אצל יעקב ואומר 'גם ברוך יהיה', ובעקבות בכיו של עשו הוא מברך אותו. עשו מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. מזימתו נודעת לרבקה ובעקבות זאת היא משכנעת את יצחק שיש לשלוח אותו לחרן על מנת שיישא לו אישה ראויה, בניגוד לנשותיו של עשו. יצחק נענה לדבריה, ויעקב יוצא בברכת שניהם לבית לבן אחיה בחרן, כדי שיישא לו לאישה אחת מבנותיו. תאריכי הקריאה השבת בה קוראים את פרשת תולדות יכולה לחול בחמישה תאריכים שונים: שנת השא ושנת הכז, שנת השג ושנת החא – כ"ט בחשוון שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז – ב' בכסלו שנת בחג ושנת בחה – ג' בכסלו שנת זשג ושנת זשה – ד' בכסלו שנת זחא ושנת זחג – ה' בכסלו הפטרה ההפטרה היא בספר מלאכי שבתרי עשר, מתחילתו ועד (התימנים ממשיכים עד ). מלאכי עוסק בין השאר ביחסי יעקב ועשו, ואת העדפת ה' את יעקב ויוצאי חלציו על פני עשו: . בנוסח רומניא הפטירו ב עד . בשנים המתחילות ביום חמישי (כ-31.9% מהשנים) פרשת תולדות נקראת בערב ראש חודש כסלו ונוהגים לקרוא בה את הפטרת "מחר חודש" במקום ההפטרה הרגילה. קישורים חיצוניים פרשת תולדות באתר מרכז ניו יורק פרשת תולדות באתר חסד ואמת * תולדות	2024-06-29T12:03:23
פרשת כי תצא	ממוזער\|פרשת זכור - זכירת מעשה עמלק ומחייתו, ממצוות הפרשה פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה ב ומסתיימת ב. בפרשה זו ממשיך משה לדבר עם בני ישראל ולהדריך אותם לפני מותו ולפני כניסתם לארץ ישראל. משה מורה מצוות רבות את עם ישראל. לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה. תוכן הפרשה הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין הדינים: דיני מלחמה: אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, פטור לחתן, דיני רודף, מחיית עמלק, דיני ביאה בקהל לבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים דיני משפחה: משפט הבכורה, בן סורר ומורה, קידושין, מוציא שם רע, דיני אונס ומפתה, איסור קדשה, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה, דיני ביאה בקהל לממזר דיני עבודה וצדק כלכלי: מצוות טעינה, איסור ריבית, היתר אכילת פועל מפירות הכרם, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, לא תחסום שור בדישו דיני כלאיים: כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז בין אדם לחברו: השבת אבידה, איסור גנבת נפש, מצוות קבורה, מצוות מעקה אחרים: מצוות שילוח הקן, מצוות ציצית, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, דיני נדרים, עונש מלקות, דיוק במידות ומשקלות מבנה הפרשה בפרשת כי תצא יש 110 פסוקים, אשר מאוגדים ב-2 פרשיות פתוחות ועוד 42 סתומות. הפרשה מכילה 5 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה באמצע סדר ומסתיימת בסוף סדר וכמו כן היא מתחילה באמצע פרק ומסתיימת בסוף פרק לפי החלוקה לפרקים. תאריכי הקריאה השבת בה קוראים את פרשת כי תצא יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים: שנת זשה ושנת בחה, שנת בשה ושנת גכה - ט' באלול שנת השג ושנת זחג, שנת זשג ושנת בחג - י"א באלול שנת החא, שנת השא ושנת זחא - י"ג באלול שנת הכז, שנת בשז ושנת גכז - י"ד באלול הפטרה ההפטרה הבבלית המקורית של פרשת כי תצא, הקשורה לפרשת השבוע, היא ב ("ויאספו פלשתים") עד . הפטרה זו מתועדת במשנה תורה לרמב"ם, וכך נוהגים במנהג איטליה שנוהגים רק שלש הפטרות דנחמה. אולם, בשאר הקהילות (חוץ מקהילות איטליה) החל בתקופת הראשונים התקבל מנהג לקרוא בשבתות לאחר תשעה באב סדרה של הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. לכן, אין קוראים את הפטרת הפרשה, ובמקומה קוראים את ההפטרה החמישית משבע דנחמתא. מפטירים ספר ישעיהו, מ ("רני עקרה"). בשנים מסוג בשז, גכז והכז, בהן פרשת ראה נקראת בראש חודש אלול, יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא את הפטרת פרשת ראה יחד עם הפטרת כי תצא כדי להשלים את ההפטרה של שבע דנחמתא שלא נקראה בגלל ראש חודש. שינוי בכתיבת "פצוע דכא" בפרשה זו, ב ישנו הבדל בכתיבת "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה", בספרים הספרדיים וברוב הספרים האשכנזיים כתוב "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה" באם קריאה 'ה'. למסורת תימן וכן למנהג חב"ד (וכך היה בכל ספרי תורה האשכנזים עד בערך המאה ה-18) כתוב "דכא", בא'. הבדל זה הוא אחד מההבדלים הבודדים במסורות כתיבת ספר תורה. קישורים חיצוניים הערות שוליים * כי תצא	2024-09-24T15:18:55
מלחמת מאה השנים	מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין אנגליה לצרפת, שהחל בשנת 1337 והגיע לסיום בשנת 1453. הסכסוך ארך מאה ושש עשרה שנים, כשבתקופה זו שלטו באנגליה ובצרפת חמישה מלכים. הסכסוך לא התנהל בצורת לוחמה מתמשכת בעוצמה קבועה, כי אם בסדרת מערכות נפרדות, כשביניהן תקופות רגיעה שלעיתים היו ארוכות למדי, של לוחמה בעצימות נמוכה ושל הפסקות אש לסירוגין. המלחמה התרחשה כולה על אדמת צרפת, ולעיתים נראה היה שמדובר במלחמת אזרחים צרפתית, כשאנגליה פועלת כאחד המחוזות ביחידה מדינית אנגלו-צרפתית. כאשר החלה המלחמה היו לכתר האנגלי זכויות אך גם תביעות טריטוריאליות בצרפת, ומערכת יחסים פיאודלית הסדירה את היחסים בין מלכי צרפת ואנגליה. תביעות ויחסים פיאודליים אלה היו הבסיס למתחים מתמידים הן בין מלך צרפת למלך אנגליה, והן בין מלך צרפת לאציליו הבכירים. אנגליה איבדה במהלך המלחמה את כל נחלותיה בצרפת, פרט לקאלה, אשר אף היא תאבד 100 שנה אחר כך. כל עוד נמשכה המלחמה ביבשת, הצליחו מלכי אנגליה להסיט את תשומת הלב מן הסכסוכים הפנימיים הממאירים בין הברונים הכפופים להם באנגליה והטוענים השונים למלוכה לבין עצמם, אל המלחמה כנגד צרפת, בשטחה. מלחמה זו הייתה כבור ללא תחתית שדרש השקעה אינסופית של כוח אדם ומשאבים. כשהסתיימה מלחמה זו, ציפתה לאנגליה עוד הקזת הדם של מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור אשר הביא אותה לפסגת הישגיה מן המאה ה-16. מבחינה פורמלית לא הסתיימה המלחמה מעולם באופן רשמי. בסיום הלחימה לא נחתם חוזה שלום. המלחמה, ששורשיה בתביעת מלך אנגליה לכתר של מלך צרפת נחתמה רק בשנת 1802 בחוזה אמיין. בהסכם זה ויתר מלך אנגליה באופן רשמי על תביעתו לכתר מלכות צרפת. שורשי המלחמה שורשיו של הקונפליקט שהוביל למלחמה נטועים כ-400 שנים קודם לפריצתה, כאשר המנהיג הפרנקי הקרולינגי שארל התם התיר לוויקינגים, בהנהגת רולו מנורמנדי, להתיישב בנורמנדי, פרובינציה בצפון-מערב צרפת, בשנת 911. צאצאיהם של ויקינגים אלו הם הנורמנים, שפלשו לאנגליה בשנת 1066 בהנהגת דוכס נורמנדי ויליאם, הוא ויליאם הכובש. בקרב הייסטינגס באותה שנה הביסו הנורמנים את אחרון מלכי אנגליה הסקסונית, וכבשו את כל אנגליה. יורשיו של ויליאם, היו אמנם מלכי אנגליה, אך היו גם בעלי אחוזות ונכסים בצרפת, ועל פי השיטה הפיאודלית שהייתה נהוגה אז הם היו וסאלים של מלך צרפת. גם מלך חזק כהנרי השני, שהיה בעל נחלות נרחבות בצרפת, נחשב לוסאל של מלך צרפת, ונשא בתואר רוזן של אחוזותיו הצרפתיות. היה זה המלך ג'ון, מהכושלים שבמלכי אנגליה, שאיבד סופית את מרבית השטחים בצרפת, עקב סכסוך פיאודלי בו הורה לו מלך צרפת להתייצב ולעמוד לדין בפניו. ג'ון טען כי הוא מלכה של אנגליה, וסירב להתייצב. מלך צרפת, פיליפ אוגוסט, הסכים שג'ון הוא אמנם מלכה של אנגליה, אך גם רוזן פואטו, וככזה עליו לציית לצו מלך צרפת. משהתמיד ג'ון בסירובו, העניש אותו פיליפ אוגוסט בכך ששלל ממנו את כל אדמותיו הצרפתיות, בשנת 1202. במלחמה שפרצה, אבדו לכתר האנגלי כל הנחלות בצרפת, למעט רצועה צרה באזור גסקון בדרום מערב צרפת, בתוך שנתיים. במאה ה־14 הייתה שכבת האצולה הנורמנית השלטת באנגליה קשורה אך קשר רופף לאבותיהם שניצחו בקרב הייסטינגס. שפתם הייתה דומה יותר לאנגלית מאשר לצרפתית, הם זכרו שבתקופה הרחוקה הם שלטו בנורמנדי, ומעולם הם לא ויתרו בליבם על נחלותיהם בצרפת, ועל השבת ארץ אבותיהם לידיהם. הסיבות המיידיות לפרוץ המלחמה המאורעות המסוימים שהובילו לפרוץ המלחמה בראשית המאה ה־14 החלו בצרפת, בה שלטה השושלת הקפטינגית מזה 320 שנה, בהעמידה שורה של יורשים זכרים. עם מותו של שארל הרביעי לא נותר יורש זכר טבעי שיוכל לשאת את הכתר. שארל לא הותיר אחריו יורשים זכרים, ואף אחיו לא הותירו אחריהם יורשים זכרים. היורש הבא בתור, היה אם כן, מלך אנגליה אדוארד השלישי, אשר היה בן אחותו של שארל, איזבלה. אדוארד השלישי היה אם כן הצאצא הזכר היחידי לשושלת הקפטינגית, ועל פי חוקיה הפיאודליים של צרפת, בעל התביעה החזקה ביותר לכתר המלוכה. האצולה הצרפתית לא חפצה בזר שישב על כס המלוכה הצרפתי, ובמיוחד לא כאשר הזר שבו מדובר היה מלך אנגליה. החל ויכוח משפטי בדבר זכות הירושה, והוכרע כי פיליפ, רוזן ולואה יקבל את כס המלכות, וכך החלה שושלת מלכי ולואה. זכותו של אדוארד לכתר הצרפתי הייתה טובה כזכותו של פיליפ (שנקרא עתה פיליפ השישי), אם לא טובה ממנה. אף לאחר אובדן נחלותיו של ג'ון בצרפת, שלטה אנגליה בחבל גסקוניה בדרום מערב המדינה, לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי. חבל זה סיפק מצרכים בסיסיים כמלח ויין אשר היוו חלק נכבד מהכנסת האצילים האנגלים ששלטו בחבל. על מנת להמשיך את זכויות האצילים האנגלים בגסקוניה, היה על המלך אדוארד להכיר בפיליפ כמלך צרפת. המשא ומתן העדין והמסובך סביב שאלות אלו נמשך מ־1329 עד 1331. בשלב זה נכנע אדוארד והכיר בפיליפ כמלך צרפת, בתמורה להכרתו של פיליפ בהמשך החזקת האנגלים בחבל גסקוניה. אדוארד לא היה אדם שייכנע בקלות. הוא היה אחד העזים והתקיפים שבמלכי אנגליה. ילדותו עמדה בצל מחדלי אביו חדל האישים, אדוארד השני, ולאחר מכן במשך תקופה ארוכה בצל תככי אמו ומאהבה הרוזן מורטימר. אדוארד היה אדם הנחוש להיפרע מן הפוגעים בכבודו, וזאת אף לאחר זמן. בשלב זה הפך הסכסוך לסכסוך כלכלי. סחר הצמר עם ארצות השפלה תרם שגשוג ועושר הן ליצרני הצמר האנגלים, והן לבורגנים בארצות השפלה אשר סחרו עמם. קשרים אלו לא היו לרוחה של האצולה הפלמית ששלטה בארצות השפלה, שהייתה בעלת סנטימנטים לצרפת. ב-1336 אסר אדוארד השלישי על ייצוא צמר מאנגליה. הדבר חולל משבר בארצות השפלה, ומרד של הבורגנים בשליטיהם הפלמים. הצרפתים התערבו לטובת האצולה הפלמית. בורגני פלנדריה קראו להתערבות אנגלית. אדוארד, אשר מזה שנים חיפש סיבה טובה לפלישה לצרפת, קיבל את הקריאה לעזרה. ב־1337 חזר בו אדוארד מהכרתו בפיליפ כמלך צרפת. זה, בתגובה, החל במסע שוד לאורך חופי התעלה, והחרים את אחוזותיו של אדוארד בגסקוניה. אדוארד שלח את הבישוף של לינקולן לפריז, ובחודש מאי 1338 מסר הבישוף לידי המלך פיליפ מכתב מאת אדוארד בו מכריז אדוארד על עצמו כמלכה של צרפת, והחל בכך מאה ושש עשרה שנים של מלחמה. מהלך המלחמה שמאל\|ממוזער\|450px\|מהלך המלחמה שמאל\|ממוזער\|250px\|המלך אדוארד השלישי ובנו, אדוארד הנסיך השחור את המלחמה ניתן לחלק באופן גס לארבעה שלבים: הפלישה לצרפת והצלחותיו של אדוארד השלישי בין 1337 ל־1360 הצלחות הצרפתים והדיפת הכובשים הבריטים 1360–1400 פלישה אנגלית שנייה והצלחות האנגלים תחת הנרי החמישי 1415–1429 איחוד צרפת תחת מלכי ולואה, וגירוש האנגלים מאדמת צרפת, בהנהגתה של ז'אן ד'ארק, והבאים אחריה עד 1453 תחילת המלחמה כאשר החלה המלחמה מנתה אוכלוסיית צרפת כארבעה עשר מיליון איש, וצבאה נחשב לטוב באירופה. אוכלוסיית אנגליה מנתה כשני מיליון בלבד. בשנים הראשונות של המלחמה חבר אדוארד לאנשי ארצות השפלה ופלנדריה, אך לאחר שתי מערכות לא השיג דבר. עלותה של המלחמה, הצורך לשלם לבעלי ברית חיצוניים כנסיכי גרמניה וגם להחזיק צבא גדול בחוץ לארץ, רוששו את הכתר האנגלי. היהודים שהיו מקור להכנסות ממסים ולקבלת הלוואות לכתר האנגלי -- גורשו מאנגליה עוד קודם, על ידי סבו של אדוארד השלישי, הוא אדוארד הראשון. בים הייתה ידה של צרפת על העליונה בתחילה, ומספר עיירות חוף אנגליות נבזזו על ידי הצי הצרפתי החזק, ואולם בשנת 1340 בקרב סלויס עלה בידי האנגלים להשמיד את הצי הצרפתי. הניצחון אפשר לאנגלים להעביר את צבאם לצרפת ללא הפרעה, אך לא מנע מהצרפתים לפשוט מדי פעם על חופיה של אנגליה ולבזוז את הערים הסמוכות לחופים. הצדדים הלוחמים שהו בהפוגה מאונס בגלל התרוששות שני הצדדים. המלחמה נמשכה בדרכים אחרות; מאבק על ירושת דוכסות ברטאן שימש כזירת קרבות בין האנגלים לצרפתים במשך מספר שנים, וזאת מבלי שיוטלו לשדה הקרב צבאות גדולים שיש בהם כדי להכריע את הכף. ביולי 1346 הצליח אדוארד להשיג את המשאבים הדרושים, ונחת בראש צבא גדול בנורמנדי; פיליפ גייס אף הוא צבא שיוכל לעמוד מולו. אדוארד צעד לעבר פריז, תוך כדי ביזת כל כפר הנקרה בדרכו, בלי להחזיק בטריטוריה בה עבר. כאשר צבא צרפתי שהיה גדול בהרבה משלו התייצב מולו, מצא עצמו אדוארד לחוץ בין נהר הסום, הצבא הצרפתי והים. נראה היה בתחילה כי האנגלים לקחו הימור מול צבא גדול יותר ונכשלו בו; ב־26 באוגוסט 1346 הסתער צבאו של פיליפ על האנגלים בקרב קרסי. הסתערותם של האבירים הצרפתים, הסתיימה באחד האסונות הצבאיים הנוראים שידע הצבא הצרפתי. כל גלי ההתקפה פוזרו תוך אבדות קשות. הצבא הצרפתי, על אביריו ומפקדיו הושמד למעשה. אדוארד המשיך צפונה, הטיל מצור על עיר הנמל קאלה וב־1347 כבש אותה. ניצחון האנגלים על הסקוטים בקרב נווילס קרוס הסיר איום שהסקוטים יחלצו לטובת בעלי בריתם הצרפתים ויפלשו לאנגליה. פיליפ המובס והמותש נאלץ לחתום על שביתת נשק. ב־1348 החל המוות השחור להתפשט באירופה, והכה גם באנגליה ובצרפת. האוכלוסייה קטנה בקצב מסחרר. לעיתים המגפה השאירה לא יותר ממחצית מבני המקום. קהילות שלמות הושמדו, ולב הבריות לא היה נתון למלחמות ולכיבושים. המלחמה שדרשה מימון תמידי על מנת להגיע להישגים כמעט וגוועה, כאשר שני הצדדים נמנעו מלצאת למערכות כבדות. בשנת 1350 מת פיליפ, ולכס מלך צרפת עלה בנו ז'אן השני, המכונה "ז'אן הטוב". בחלוף המגפה, יכלו האנגלים לממן מסע מלחמה נוסף, ובנו של אדוארד השלישי, הוא אדוארד הנסיך השחור, פלש לצרפת מחבל גסקוניה בשנת 1356. עשר שנים לאחר קראסי, לא ניסו עוד הצרפתים להביס את האנגלים באמצעות הסתערות פרשים אלא במסה עצומה של חיל רגלים מסתער. למרות הכוונות הטובות, נכשלה ההתקפה הצרפתית, וקרב פואטייה (19 בספטמבר 1356) הסתיים שוב באסון מחריד. מיטב בניה של צרפת נפלו וצבאה הושמד כמעט כליל. מלכם, ז'אן הטוב, נלקח בשבי והובל לאנגליה, שם חתם על שביתת נשק משפילה, ושוחרר בתמורה לכופר בן שלושה מיליון מטבעות זהב. הכופר הובטח בתמורה לשהותם של בני ערובה מן האצולה הצרפתית בלונדון, מסירת אקויטניה לידיים אנגליות כולל הערים פואטייה ובורדו. לאחר שיצא ז'אן לצרפת כדי להשיג את הכופר, נמלטו בני הערובה בחזרה לצרפת. ז'אן, שאכן היה ראוי לכינויו "הטוב", נחרד למשמע הפרה זו של שבועת האמונים שנתן, שב מרצונו לאנגליה, ומת שם בשבי בשנת 1364. ב־1358 לא יכלו עוד האיכרים הצרפתים לעמוד בנטל הכופר שדרש מלכם, שהביא להטלת מיסים מעיקים. בעקבות התמרמרות האיכרים פרץ מרד המכונה ז'אקריה. האיכרים פתחו במעשי זוועה כנגד משפחות האצולה, ושרפו טירות רבות. העוצר, אשר שלט בהיעדרו של ז'אן הטוב, השבוי בלונדון, שארל החמישי, המכונה "החכם", הצליח ללכד סביבו את האצולה ולדכא את המרד. אדוארד ראה במרד הזדמנות לקבל לידיו את הכתר הצרפתי הנכסף, ושב ופלש לצרפת, אך לא הצליח לכבוש את פריז. בסופו של דבר נחתם בשנת 1360 חוזה שלום, המכונה שלום ברטאן, בו הוכר שארל החמישי כשליט צרפת, וכן הוכרה שליטת האנגלים בטריטוריות בצרפת, שעמדו עתה על כשליש מאדמות הממלכה, והוכרו זכויות האנגלים בעיר קאלה. ניצחונות הצרפתים בימי מלכות שארל החמישי מלכותו של שארל החמישי הייתה תקופה של התבססות ושלווה, לאחר ההרס שהביאו המלחמה והמגפה. שארל הדף את האנגלים לאיטם אל מחוץ לצרפת. על אף שבמלחמת הירושה בברטאן ניצח הצד בו תמכו האנגלים, התפייס הכתר הצרפתי עם דוכסי ברטאן, והמפקד הברטוני, ברטראן די גקלאן, הפך לאחד מן המוצלחים שבמפקדי צבאו של שארל. מלחמה בספרד משכה את תשומת לבו של הנסיך השחור משנת 1366, והתוצאה הייתה סדרת תבוסות אנגליות במלחמה בצרפת, רובן בהנהגתו של די גקלאן. ב־1376 מת אדוארד הנסיך השחור, וב־1377 מת גם המלך אדוארד השלישי, והותיר את המלוכה לנכדו, בנו של הנסיך השחור, ריצ'רד השני. הוא היה אחד החידתיים, הבלתי צפויים, וההפכפכים שבמלכי אנגליה. מלכותו של ריצ'רד לוותה במרי חברתי, במרידות איכרים ובמתיחות בין האצילים ובין המלך. מאבק בן שנים הסתיים בשנת 1399 עם הדחתו של ריצ'רד השני לטובת בן דודו הנרי בולינגברוק, הראשון לבית לנקסטר. שארל החמישי "החכם" ניצל תקופה זו לחיזוק המטבע ולייצוב שלטונו בצרפת, וכן לטיהור הארץ מכנופיות חיילים משוחררים שהיו לשודדי דרכים. שארל שיקם גם את הצבא ואת הצי. עם מותו של די גקלן בשנת 1380 החזיקו האנגלים בצרפת בחמש ערים בלבד, שנותרו להם מכל נחלותיהם - בורדו, באיון, קאלה, ברסט ושרבור. ניצחונות האנגלים בהנהגת הנרי החמישי הנרי הרביעי עסוק היה עדיין במלחמות פנימיות מכדי שיוכל להפנות את תשומת לבו למצב אחוזותיו בצרפת. בינתיים, בשנת 1380 עלה לכס המלוכה בצרפת שארל השישי שנחשב "מטורף" בגלל התקפי טירוף לכאורה. השליטים האמיתיים בצרפת בתקופה זו היו אחיו ודודיו. התקוטטות על השליטה במלך ה"מטורף" הביאה כמעט למלחמת אזרחים בין שני ענפי בית ולואה -- ענף ארמניאק וענף אורליאן. רציחתו של דוכס אורליאן בשנת 1407 הביאה ללוחמה גלויה; שני הצדדים פנו לעזרת אנגליה. מרכזם של אנשי ארמניאק היה בדוכסות בורגונדיה. אנשי בורגונדי, בהיותם הצד החלש במלחמה, הסכימו להכיר במלך אנגליה כמלכם. בשנת 1413 ירש את הנרי הרביעי בנו, הנרי החמישי. מלך זה היה איש מלחמה נועז, ואחד המעשים הראשונים שעשה בתקופת מלכותו היה לצאת למסע מלחמה בצרפת. באוגוסט 1415 הפליג הצי האנגלי לצרפת, ונחת סמוך לעיר ארפלור בנורמנדי; הוא צר על העיר וכבשה. משם היה בכוונתו של הנרי לעלות צפונה לקאלה. מסע מלחמה זה הסתבך, ובדומה לאבי סבו, אדוארד השלישי, בקראסי מצא עצמו הנרי לכוד בין צבא צרפתי ענק ובין נהר הסום. בקרב אז'נקור הביס הנרי את הצבא הצרפתי, ניצחון אשר היה אף גדול מניצחונות קראסי ופואטייה. התבוסה הצרפתית הייתה קטסטרופלית. הנרי המשיך במסע המלחמה וכבש את קן ואת רואן. ב־1419 הייתה נורמנדי כולה תחת שליטה אנגלית. הוא כרת ברית עם אנשי בורגונדי, פגש את המלך "המטורף" שארל השישי ונשא את בתו לאישה כדי להבטיח לעצמו את כתר צרפת לאחר מותו של שארל; עם זה הוא גם הכריז על בנו של שארל, שארל השביעי, שהוא ממזר. נראה היה כי המלחמה הוכרעה לטובת האנגלים. כתר המלוכה הצרפתי הובטח עתה למלך אנגליה, אחד הנועזים והמוכשרים שבהם. דומה היה כי נוכחות האנגלים בצרפת תהיה לתקופה ארוכה, אם לא לנצח, וכי שושלת ולואה לא תוכל להשיב עוד לידה את השלטון. אולם אז מת הנרי החמישי ממחלה, והכתר המאוחד של צרפת ואנגליה ניתן לבנו התינוק הנרי השישי. בן זה, ינוקא בן תשעה חודשים בעת שהושם הכתר על ראשו, ירש את טירופו של סבו שארל השישי, אך לא ירש דבר מכשרונותיו של אביו. בימי חייו עתיד היה המלך הנרי השישי לראות באובדן כל נחלותיה של ממלכת אנגליה בצרפת, כמו גם בפרוץ מלחמת השושנים בה אבד גם את כתרו, ושושלתו נכרתה. ז'אן ד'ארק וצרפת המאוחדת המלחמה נמשכה, וברוב הקרבות שנתרחשו עד שנות השלושים של המאה ה־15 ניצחו האנגלים, כשנראה היה שאין כוח בעולם אשר יוכל להם. ב־1424 הסתכסך האציל האנגלי - הדוכס מגלוסטר, ששימש כעוצר וכאפוטרופוס למלך התינוק, עם בני בורגונדי. סכסוך זה, על ליבה של אישה, רוזנת האינוט (Hainaut), גרר אחריו מסע מלחמה של גלוסטר הזועם אל נחלות בורגונדי בהולנד, וכן גרם לאיבת עולם בין גלוסטר ובין דוכס בורגונדי, אשר היה עד אז בעל בריתה הנאמן של אנגליה בצרפת. או אז פרצה לבמת ההיסטוריה דמות ייחודית וחד פעמית בתולדותיה של צרפת: נערה כפרית פשוטה, בת 17 שנים, בשם ז'אן ד'ארק, שטענה כי היא "שומעת קולות ממלאכים הקוראים לה לשחרר את צרפת מעול האנגלים". בפגישה היסטורית עם הטוען לכתר מלכות צרפת (לימים שארל השביעי) הצליחה ז'אן לזהותו על אף שהתערב בין בני פמלייתו כשהוא לבוש בבגדים פשוטים; בכרעה ברך לפניו היא הודיעה לו כי מצוות האל היא שיוכתר בריימס, עיר שנהגו להכתיר בה את מלכי צרפת. שארל, אשר כתם הממזרות שהוטל בו ייסר אותו, והטיל ספק בלבו על היותו ראוי למלוכה, קיבל מפגישה זו עם ז'אן ד'ארק עידוד ואומץ לדרוש את המגיע לו. ב־1429 הטילו האנגלים מצור על אורליאן. ז'אן ד'ארק רוממה את מורל הלוחמים וסחפה אותם לקרב שפרץ את המצור. בסדרה של קרבות שאירעו בהמשך, הנהיגה "הבתולה מאורליאן" - כפי שכונתה ז'אן ד'ארק - את הצרפתים כשהיא עוטה שריון ונושאת חרב. בעזרתה של ז'אן נפתחה בפני שארל הדרך לריימס, שהייתה עד אז בעומק השטח המוחזק בידי האנגלים, ושם הוא הוכתר ברוב עם על כס המלכות של אבותיו. בשלב זה לא היה עוד צורך בז'אן ד'ארק, לדעת הגורמים רבי הכוח אשר הסתייעו בה; כאשר הורה שארל לאנשי העיר קומפיאן להיכנע במאי 1430, הגיעה ז'אן ד'ארק לשם בראש שש מאות איש, בניגוד לדעתו של המלך, ובקרב נפלה בשבי הבורגונדים. ז'אן ד'ארק נמכרה לאנגלים על ידי הבורגונדים, בני בריתם, נשפטה כמכשפה והועלתה על המוקד ב־30 במאי 1431. היא הותירה אחריה לצרפתים מורשת של הערצה וגאווה לאומית, שתביא בסופו של דבר לתבוסת האנגלים ושחרור צרפת מידיהם. ב-1435 חתם המלך שארל על חוזה אראס עם פיליפ השלישי דוכס בורגונדיה, אשר העביר לתמיכה בכתר הצרפתי את בן בריתם הנאמן ביותר של האנגלים בצרפת - הבורגונדים. שארל צעד בראש צבאו כמנצח לפריז ב-1436; הוא ביצע רפורמות בצבאו, והחליף את מסורת הצבא הפיאודלי בקונספט של צבא קבע מודרני, מה שאיפשר לאמן את החיילים כך שתובא לידי ביטוי עדיפותם המספרית לעומת האנגלים. ב-1449 כבשו הצרפתים את רואן, וב-1450 הובסו האנגלים בקרב פורמיני, תוך שימוש (לראשונה) במסה גדולה של ארטילריה, מול הקשתים האנגלים המופתעים. הצרפתים כבשו את שרבור, בורדו ובאיון ב-1451. בקרב הגדול האחרון שהתרחש בשנת 1453 בקאסטיון , התמודד כוח משולב צרפתי-ברטאני בפיקודו של ז'אן בוראו כנגד כוח אנגלי בראשות הרוזן משרוסברי. למרות העדיפות המספרית היחסית של האנגלים, הצליחו הצרפתים להכות שוק על ירך את כוחותיו של רוזן שרוסברי, תוך אבידות מינימליות ביותר מצידם. לאחר הקרב, נותרה בידי האנגלים רק העיר קאלה. היה זה, למעשה, סופה של מלחמת מאה השנים. כלי נשק, טקטיקה ואסטרטגיה בימי הביניים כל עיר, טירה ואפילו חלק מהכפרים היו מבוצרים. חלקם התהדרו בחומות מרהיבות, שנמתחו לאורכם של קילומטרים רבים. בטירות ובערים הגדולות ניצבו על החומות עשרות מגדלי שמירה וצריחים. בעיר מבוצרת כהלכה בדרך כלל היו שתי חומות, טירות ומבצרים ונוסף עליהן גם המגדל הראשי, שבו התגורר השליט המקומי. נוסף על כך, הצבאות היו קטנים יחסית ולא עלו על 20–30 אלף לוחמים, כשרק מקצתם אבירים רכובים וכל היתר שכירי חרב ובני הלווייה של האבירים והאצילים הבכירים. כתוצאה מדלילות צבאות השדה והביצורים הרבים, התנהלה המלחמה ממצור אחד למשנהו, עם מספר קרבות ביניים. כיבושה של עיר מבוצרת כהלכה התרחש זמן רב ויכול היה להימשך שנים. היו שתי טקטיקות עיקריות לכיבושן של ערים בצורות - מצור והסתערות. השיטה הראשונה הייתה בטוחה יותר, נחלה הצלחות רבות יותר והייתה כרוכה במספר אבדות קטן יחסית למטיל המצור. הטקטיקה השנייה הייתה כרוכה בסכנה רבה ולא פעם נחלה כישלון, למעט מקרים שבהם לתוקף היה עדיפות מספרית גדולה, או סיוע מתוך החומות, או במקרה של התקפת פתע. המצור יכול היה להימשך שנים, כאמור, כי לרוב הערים הייתה אספקה גדולה מאוד של מזון ומים. בדרך כלל שילבו בין שתי השיטות, כאשר הצר היה מתקיף את העיר לפרקים על מנת לנסות את מגיניה. הארטילריה הוכנסה לשימוש כבר מתחילת המלחמה, אך היא עדיין הייתה לא מפותחת דיה ומשקלה במלאכת המצור היה נמוך. עם השנים, לקראת פלישתו של הנרי החמישי בתחילת המאה ה־15 לצרפת, השתפרה משמעותית איכות התותחים שעמדו לרשות שני הצדדים. תותחים גדולים יכלו לירות פגזי אבן במשקל של עשרות ואף מאות קילו; חומות העיר שתוכננו מאות שנים לפני הופעתם של התותחים, לא עמדו ברוב המקרים בפני הפגזה מסיבית שכזאת. בטקטיקת לוחמת השדה השתמשו שני הצבאות בשני חילות עיקרים: חיל הרגלים וחיל הפרשים. נוסף עליהם היו מאות בני-חבורות של פורקי-עול למיניהם, פושעים, עריקים ואסירים משוחררים שהטילו את חיתתם על האוכלוסייה השלווה. פגעי כנופיות הפושעים הללו היו קשים לאין ערוך מפגעי הצבא הסדיר. גם האבדות הכבדות ביותר לנפש נגרמו מידי פורעי החוק האלה ולא מידי הצבאות הסדירים, כי כאמור קרבות של צבאות סדירים היו ספוראדיים. בקרבות עצמם נהגו האנגלים בדרך כלל להסתמך יותר על קשתותיהם הארוכות ופחות על הסתערות על מערך האויב. בניגוד לדעה הרווחת, הקשת הארוכה לא הייתה נשק כה "שובר שוויון" כפי שפיארו אותה סופרים אנגליים לא מעטים, שאליהם נחשף הציבור הישראלי. למעשה, מאז הקרב בקרסי (1346) הקשת הארוכה הפכה לפחות ופחות אפקטיבית; בקרב בפואטייה החלו החיילים להצטייד בשריונות עשויים לוחות פלדה שהתגלו כאפקטיביים יותר, וכן להסתתר מאחורי מגניהם בזמן מתקפת קשתים, דבר שגרם לקשתים לרוקן את אשפתם לשווא. ניצחונות האנגלים הושגו בדרך כלל בזכותם של האבירים, שירדו מסוסיהם ותגברו את המערך הרגלי. רוב ההרוגים שנגרמו לצבאות צרפתיים באו מידם, ולא מידי הקשתים. תפקיד הקשתים היה לפגוע בסוסים, להאט את התקדמותם, לסבך את השורות ולפרק את מבני הכוחות. ברגע שהמבנה המסודר נהרס והלוחמים התערבבו אלה באלה, ללא יכולת לצאת מסבך האדם והבהמה, נכנסו לפעולה האבירים האנגליים המסודרים. בעזרת שמירה על מבנה מסודר יכול היה צבא מאורגן לעשות שמות בגוש אדם חסר ארגון, על אף יתרון מספרי, גדול ככל שיהיה. כך ניצחו תמיד כל הצבאות בכל התקופות - בתחילה משבשים את המבנה - אם על ידי מארב, הרעשה ארטילרית, איגוף או אמצעי הנדסי, ומיד אחרי כפיית אנדרלמוסיה באה התקפת הנגד, שמטרתה ניצול המהומה והכרעת היריב. המלחמה והחברה מלחמת מאה השנים הביאה לידי ביטוי שינויים מרחיקי לכת, הן בדרך שבה התרחשו המלחמות, והן במבנה החברתי של המדינות שהשתתפו בה. לשתי המדינות היא סימלה את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. תוצאת הכנסתם לשימוש של כלי הנשק החדשים הייתה פגיעה במעמד הבכורה של האצילים-האבירים בשדה הקרב. חוואים החמושים בנשק החדש יכלו להכריע את האביר המשוריין, שלא היה עוד חסין כבעבר. הכוח שנשמר בעבר לאצולה, עבר עתה לידיהם של חילות קבע המבוססים על גרעינים של חיילים מאומנים, המצוידים בכלי נשק חדישים. מבנה הצבאות עצמם השתנה מזה של צבא המבוסס על נאמנות פיאודלית של צמיתים-משרתים הנקראים לתקופת שירות קצרה על ידי אדונם, לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב מקצועיים הנשכרים לטווח ארוך. צבאות קבע היו צורה חדשה לחלוטין של כוח צבאי שהיה בידיהם של המלכים בדרך כלל, ולא נראו על אדמת אירופה מאז ימי האימפריה הרומית. צבאות אלה יכלו להגן מפני פולשים מבחוץ, וכן להגן על המלך מפני טוענים לכתר מבפנים. המונרכיה שנשענה על צבא קבע, הייתה שונה לחלוטין מן המונרכיה הפיאודלית שנשענה על מדרג היררכי. המונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון בצרפת נבעה ישירות מהמבנה הצבאי והחברתי שהקים שארל השביעי בסיום מלחמת מאה השנים. נאמר כי בקרב קרסי הסתיים עידן האבירים. למעשה, בתקופת הקרבות בקראסי, פואטייה ואז'נקור, הייתה תחייה לעקרונות האבירות, המלחמה למען מטרה נעלה, כאשר מסירת הנפש למענה נחשב לאידיאל חשוב. עלותה הכבדה של המלחמה הכבידה על האוצר המלכותי הן בצרפת והן באנגליה. זאת, יחד עם חוסר היציבות השלטוני עקב היותם של שארל השישי וריצ'רד השני ילדים בעת עלייתם לשלטון, גרמה לתסיסה אזרחית ולמרידות בשנות ה-80 של המאה ה-14 (מרד האיכרים האנגלי ומרד הפטישאים בפריז ובערי צרפת האחרות). חוסר היציבות הכלכלית שנבע מרשת ההלוואות לחצרות המלכים הנתונים במלחמה השפיע גם הרחק מצרפת ואנגליה והיה זרז למרידות כגון מהפכת כפכפי העץ בפירנצה. ראו גם הטקטיקה והאסטרטגיה האירופיות בימי הביניים לקריאה נוספת כתריאל בן אריה, מלחמת מאה השנים, לביא, 1990 ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, תרגמה מאנגלית כרמית גיא, הוצאת דביר, תל אביב תשנ"ה, 1995. ספר כללי העוסק במאורעות ההיסטוריים של אירופה במאה ה-14 ונותן רקע למלחמה Sumption, Jonathan. The Hundred Years War I: Trial by Battle. University of Pennsylvania Press, 1999. Sumption, Jonathan. The Hundred Years War II: Trial by Fire. University of Pennsylvania Press, 2001. קישורים חיצוניים לוח זמנים של מלחמת מאה השנים הערות שוליים * מאה השנים מאה השנים קטגוריה:מלחמות ששמן נובע ממשכן מאה השנים מאה השנים	2024-10-08T11:00:42
מקדם שבירה	מקדם שבירה הוא קבוע שמסמל תכונה פיזיקלית של חומר שקוף, המציין את השפעת סוג החומר על מעבר אור דרכו. מקדם שבירה מסומן בדרך-כלל באות . אחת ההגדרות של מקדם השבירה היא היחס בין מהירות האור בריק (מסומנת באות ) למהירות האור בחומר הנדון (מסומנת באות ): לדוגמה, מקדם השבירה של ריק הוא 1 (על פי ההגדרה). מקדם השבירה של אוויר קרוב מאוד ל-1 (1.0003), של מים הוא 1.33 ושל מואסניט הוא מעל ל-6.5. הגדרה נוספת קושרת את מקדם השבירה למקדם הדיאלקטרי () ולמקדם המגנטי () של החומר: מקדם השבירה בא לידי ביטוי בחישובים רבים בתחום האופטיקה. הוא מופיע בין השאר בחוק סנל לשבירה של אור, בנוסחת לוטשי העדשות (המאפשרת קביעה של מרחק המוקד לפי צורת העדשה והחומר ממנו היא עשויה), במאפייני סיבים אופטיים ועוד. מקדם השבירה הנתון של גז משתנה בהתאם לצפיפות ולטמפרטורה שלו. לדוגמה, אם צפיפותו קטנה, אז קטן מקדם השבירה גם כן. כמו כן, מקדם השבירה של חומר מסוים משתנה על פי אורך הגל המדובר ועוצמת האור. בחומרים במבנה של סריג תיתכן תלות של מקדם השבירה בכיוון של האור המועבר בחומר ובחומרים בעלי פעילות אופטית מקדם השבירה תלוי אף בקיטוב (ראו תופעת שבירה כפולה). ישנם חומרים שהם בעלי מקדם שבירה שלילי, כלומר שהיחס בין סינוס זווית השבירה לסינוס זווית הפגיעה הוא שלילי. חומרים אלה יכולים לגרום להחזרה מלאה בתוכם. להלן טבלה של מקדמי שבירת האור בחומרים שונים. + מקדמי שבירה מייצגיםהחומרn כאשר λ=589.3 nmריק1 (בדיוק)הליום1.000036אוויר ב-STP1.0002926פחמן דו-חמצני1.00045קרח מים1.31מים נוזליים (20°C)1.333אתנול1.36גליצרין1.4729פרספקס1.4914הליט1.516פוליקרבונט1.59מלח בישול1.544ברום1.661זכוכית1.5 עד 1.92.15 עד 2.18יהלום2.419מואסאניט2.65 עד 2.69צינובר ()3.02גליום פוספיד 3.5צורן (סיליקון)4.01עיבוי בוז-איינשטיין שואף לאינסוף (עד לכדי "עצירת" האור) מקדם שבירה מרוכב באופן מעשי, מקדם השבירה של חומרים יהיה בעל גודל מרוכב. ניתן להציג את מקדם השבירה המרוכב באופן הבא: כאשר החלק המדומה מתייחס לכמות הבליעה של החומר : ראו גם אופטיקה שקיפות (אופטיקה) אור מקדם דיאלקטרי מקדם מגנטיות חוק סנל תווך אופטי קישורים חיצוניים רשימה של מקדמי שבירה בחומרים האגודה הבינלאומית לתכונות מים וקיטור (IAPWS), IAPWS R9-97:Release on the Refractive Index of Ordinary Water substance as a Function of Wavelength, Temperature and Pressure, ספטמבר 1997 (באנגלית) קטגוריה:אופטיקה קטגוריה:גדלים פיזיקליים קטגוריה:גדלים פיזיקליים חסרי ממדים	2024-10-07T20:22:23
דוב ליאור	ממוזער\|הרב דוב ליאור, אפריל 2013, בית הרב קוק ממוזער הרב דוב ליאור (ליינבנד; נולד בי"א בחשוון תרצ"ד, 30 באוקטובר 1933) הוא מן הפוסקים הבולטים בציבור הדתי לאומי, ממנהיגי הזרם המכונה "חרדי לאומי". רבה של מפלגת עוצמה יהודית, מחברי הנשיאות של איחוד רבני תורת הארץ הטובה ונשיא רשת בתי הדין לממונות - "לכתחילה". כיהן כאב בית הדין הרבני בבאר שבע, רבם של קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון, ראש ישיבת ההסדר ניר - קריית ארבע, יו"ר ועד רבני יש"ע ורב המושב כפר הרא"ה. קורות חייו ילדותו נולד בירוסלב שבדרום-מזרח פולין, בחבל גליציה המערבית ההיסטורי, לרייזל ומשה ליינבנד, שהיה חסיד בעלז. למד זמן קצר בחדר. ב-1939, בתחילת שנת ה'ת"ש, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין וחלוקת המדינה בין רוסיה לגרמניה הנאצית, גורשה משפחתו לצד הרוסי, מעבר לנהר הסאן. הם נדדו לעומק שטחה של רוסיה הסובייטית ובין היתר שהו בסיביר ובקזחסטן, וסבלו מרעב קשה וממחלות, מהם מתו שני הוריו ב. אחיו אריה גויס לצבא האדום, אחיו מנחם עבד במחנות עבודה בסיביר, ואילו הוא ואחיו מרדכי המשיכו בנדודיהםשרה ליבוביץ-דר, למה התכוון הרב, חדשות⁩⁩, 20 דצמבר 1991. ב-1944 נלקח לבית יתומים שיועד עבור אזרחים פולנים. לדבריו, בתקופה זו הידע שלו ביהדות היה מועט. ב-1945 הגיע לפולין, ומשם הועברו היתומים בזהות גרמנית בדויה לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, בו פעלו מוסדות יהודיים. בתקופה זו פגש את אחיו הגדולים שהשתחררו משירות בצבא האדום. אחיו מרדכי, שעבר יחד איתו את תקופת המלחמה, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ואילו הוא הוכנס בידי אחיו הגדול לבית יתומים ילדי לינדנפלס של תנועת המזרחי, והחל ללמוד עברית ומעט לימודי יהדות. בארץ ישראל בהמשך הועבר עם ילדים נוספים באמצעות הבריגדה היהודית מגרמניה לצרפת. בשנת ה'תש"ז (1947) נמנה עם מעפילי אוניית המעפילים אקסודוס שהוחזרה לאירופה. הוא עשה כשנה במחנה באמדן, שם גם חגג בר מצווה והחל ללמוד מעט תורה. בשנת ה'תש"ח (1948) עלה לארץ ישראל באונייה "נגבה" מספר שבועות לפני הכרזת העצמאות. בארץ החל ללמוד בכפר הנוער יקיר בכפר הרא"ה. לאחר מכן למד כשנתיים אצל הרב משה צבי נריה בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ובשנת ה'תש"ט הגיע לישיבת מרכז הרב יחד עם קבוצת התלמידים של הרב יעקב כלאב, ביניהם פרופ' נחום רקובר, הרב יהושע רוזן, הרב בנימין אביעד ואחרים, ולמד אצל הרב צבי יהודה קוק, הוא נודע כבר אז בעולם התורה כתלמיד חכם בולט. כיוון שהגיע לארץ כשהוא יתום, היה כבן בית אצל הרב צבי יהודה, שאותו מחשיב הרב ליאור לרבו המובהק. הרב אברהם רמר העיד כי הרצי"ה אמר עליו ש"אינו יודע להוציא מפיו סברה שאינה ישרה". במאי 1956 זכה בפרס לחידושי תורה בכתב של משרד הדתות. בשלב מסוים ביקש לעבור ללמוד בישיבת סלבודקה. רבו הרב אברהם שפירא ליבן עימו את ההבדלים האמוניים שבין הישיבות והוא שוכנע להישאר בישיבת מרכז הרב. לימים סיפר על תקופת לימודיו זו: "אני באמת עשיתי מאמץ להתמיד בלימודים. לא היו לי דברים אחרים... לי לא הייתה משפחה, ובבין הזמנים היה לי הכי קשה, כי לא היה לי לאן ללכת... התחלתי ללמוד וראיתי שזהו זה. אחרי שהתבררה לי האמת נמשכתי לזה בצורה טבעית, כמו שמגנט מושך את הברזל". לאחר נישואיו למד לבדו לימודי דיינות, שלא כמקובל, בכולל של מרכז הרב ולא בכוללי דיינות מוסדרים. נסמך לדיין בידי הרב יוסף שלום אלישיב והרב אונטרמן, שחתם על כתב ההסמכה בהוסיפו: "הנ"ל ראוי לשבת בבית הדין הגדול לערעורים של הרבנות". בתפקידי רבנות ודיינות הרב ליאור שימש תקופה מסוימת כר"מ בישיבת ירושלים לצעירים. באותה תקופה, בשנת ה'תשכ"ה (1965), לצד הרב יהודה עמיטל, לימד את המחזור הראשון במכללה ירושליםמכתבו של הרב יהודה קופרמן, בתוך: שמעתין 56–57, אדר תשל"ט, עמ' 84. בשנת תשכ"ו שירת בצה"ל במשך חודש אחד, ולאחריו, בהנחיית הרב צבי יהודה, עבר לכהן כרבו של כפר הרא"ה. כן עמד בראשות ישיבת כפר הרוא"ה. באותה תקופה שינה את שם משפחתו ל"ליאור". בתקופה זו התייעץ רבות עם הרב שלמה זלמן אוירבך. כעבור כעשור, בשנת תשל"ו (1976), עבר לקריית ארבע ומונה לראש ישיבת ניר במקום (לצד הרב אליעזר ולדמן). לאחר עשור נוסף, בשלהי ה'תשמ"ז (1987), מונה גם לרב המקוםמן הישיבה למחנה, העולם הזה, 16 בספטמבר 1987, עמ' 37., וכן שימש כרב היישוב היהודי בחברון. בנוסף כיהן הרב ליאור כראש בית דין רבני לממונות בקריית ארבע. בשנת תשל"ח (1977), לבקשת רבותיו הרצי"ה והרב אברהם שפירא, וכן הרב הראשי הרב שלמה גורן שנסע במיוחד לביתו לשכנעו, התמודד על משרת רב העיר ירושלים מול הרב בצלאל ז'ולטי, אך לא זכה בתפקידהפרדס [נב, ד], טבת תשל"ח, עמ' 26; שמחה רז והילה וולברשטיין, משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 314–315.. בשנת ה'תש"מ (1979) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת 1990 מונה לדיין ושימש כשנתיים כדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, ולאחר מכן מונה בהמלצת רבו הרב שפירא לכהן כאב בית דין בעיר. בתפקיד זה כיהן כשנה אחת, ועל פי המסופר הכריע בתיקים רבים שהמתינו תקופה ארוכה לפתרון. בהמשך התמודד לבקשת הרב שפירא על מקום במועצת הרבנות הראשית לישראל ולמשרת דיין בבית הדין הרבני הגדול, אך לא נבחר. בשנת ה'תשנ"ב (1992) הורו שופטי בג"ץ, דב לוין, שלמה לוין וגבריאל בך, לוועדה לבחירת דיינים, שעליה לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, אשר קבע כי אין לדון בשאלת מינויו של הרב ליאור לדיין בבית הדין הרבני הגדול בשל התבטאויותיורותי זוטא, בג"ץ קבע: אין למנות את הרב ליאור לדיין, חדשות, 12 יוני 1992; (מסמכים שונים לאורך התיק); . הרב ליאור היה במשך שנים רבות מהאחראים על כתיבת ובדיקת המבחנים למבקשים תעודת סמיכה לרבנות ברבנות הראשית (היכל שלמה), וכיום הוא מכהן לפרקים כראש ועדת הבחינות. הרב ליאור הוא חבר ועד רבני יש"ע, ובתקופות מסוימות היה יו"ר ועד הרבנים. חבר גם באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל, ומחברי הנשיאות של איחוד רבני תורת הארץ הטובה. בנוסף מכהן כנשיא ישיבת שבי שומרון שבראשות הרב יהושע שמידט. הנהגה וציבוריות ב-1981 הוצב במקום ה-116 ברשימת מפלגת התחיה לקראת הבחירות לכנסת העשירית. בשנת תשנ"ט (1999), כאשר הוקמה מפלגת תקומה, נבחר הרב ליאור לוועד הרבנים המנחה את המפלגה, עם הרבנים זלמן ברוך מלמד וחיים שטיינר. בשנת תשס"ט (2009) נמנה עם החברים במועצה הציבורית שבחרה את הרשימה לכנסת של מפלגת הבית היהודי שנוצרה מאיחוד המפד"ל ומפלגת תקומה, שפרשה מהאיחוד עוד לפני הבחירות, והרב ליאור נותר חבר במוסדותיה. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 חברה תקומה שוב לבית היהודי, ובהמשך הוקם פורום רבנים שייעץ למפלגה בנושאי דת ומדינה, והרב ליאור היה אחד מחבריו. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הודיע על תמיכתו במפלגת יחד (אלי ישי), שלבסוף לא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 הביע את תמיכתו במפלגת עוצמה יהודית. ומאז הוא מכהן, יחד עם הרבנים ישראל אריאל ויהודה קרויזר, כרבה של המפלגה. בשנת תשע"ה (2015), בגיל 82, סיים את תפקידו כרב היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע ועבר להתגורר בירושלים בשכונת בית אורות שבסמוך לישיבת בית אורות, שבמזרח ירושלים. ב-22 באוגוסט 2021, בזמן התפשטות מגפת הקורונה בישראל, פורסמה הקלטה של הרב ליאור בה הוא מביע התנגדות לחיסונים ואמר בין השאר "אני גם נגד החיסונים, אני לא יכול להגיד לא להתחסן, [ל]מי שחושב שהחיסון יעשה אותו יותר בטוח." וכן ש"החברות שמייצרות את התרופות זה בשבילם מכרה זהב. מי שגולם הולך אחרי זה, זה עוד לא הוכח". לאחר פרסום ההקלטה פרסמה לשכת הרב הבהרה בה טענו שהשיחה התקיימה מעל חצי שנה לפני שההקלטה פורסמה (החיסונים נגד קורונה אושרו על ידי ארגון הבריאות העולמי רק ב-1 בינואר 2021), שהדברים נאמרו כתשובה לאדם פרטי ולא כהדרכה לציבור ואמרו ש"התנגדותו של הרב ליאור הינה בעיקר בנוגע לכפיה [...] הרב ליאור מפנה את השואלים אותו לקבלת הדרכה רפואית בנושא (ולא הדרכה הלכתית) ובעקבותיה על כל אדם לקבל את ההחלטה האם ברצונו לקבל את החיסון או לא". בליל יום ירושלים (29 במאי) 2022 יידו ערבים שני בקבוקי תבערה אל בתי שכונת בית אורות, כאשר אחד מהם נזרק לעבר ביתו של הרב ליאור. בליל שבת ה-26 ביוני יידו מחבלים בקבוקי תבערה על ביתו של הרב ליאור, וגרמו לנזק קל בכניסה למבנה. ב-22 ביולי באותה שנה ניסו שלושה ערבים ליידות בקבוקי תבערה בשכונה, ונמלטו לאחר שאחד התושבים ירה באוויר והבריח אותם. בהמשך הלילה ניסה מוחמד אבו גאנם, בן 57 ממזרח ירושלים, להצית את אחד הבניינים בשכונה, ונעצר למחרת. כתוצאה מההצתה נשרפו מספר רכבים, ובהם רכבו של הרב ליאור. ביולי 2023 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים 38 חודשי מאסר למוחמד, בגין ההצתה ובגין עבירות נוספות. משפחתו התחתן בט' באדר ה'תש"ך (1960) עם בִּתיה לבית גולדברגר, שנפטרה מסרטן בכ"ח באב ה'תשמ"ח. מנישואין אלו נולדו לרב ליאור שישה ילדים. התחתן בשנית עם אסתר, אלמנתו של הרב אפרים שחור (שהיה ראש הישיבה בקריית שמונה יחד עם הרב צפניה דרורי, ובנו של בנימין שחור), ואם לחמישה ילדים. בנו הרב אלקנה ליאור הוא ר"מ בישיבת בית אל. לרב ליאור שלושה אחים, שעלו לארץ. שני אחים, אריה ומרדכי, התיישבו בקיבוץ רשפים של השומר הצעיר. אח נוסף, מנחם, היה חסיד בעלז והתגורר בבני ברק. פסיקות וציטוטים ממוזער\|250px\|שמאל\|בישיבת ניר עם הרב אליעזר ולדמן (יושב מימין) והרב נעם ולדמן (עומד משמאל) ממוזער\|מעביר שיעור הרב ליאור הוא פוסק חשוב בציבור הדתי לאומי והחרדי לאומי. דרכו ההלכתית נסמכת בין היתר על "ערוך השולחן" והמהרש"ם, ופעמים שהוא פוסק כדעת ערוך השלחן כנגד המשנה ברורה. שיעוריו הרעיוניים עוסקים רבות בתורת הנצי"ב. מפסיקותיו והליכותיו הבולטות: תומך בעלייה להר הבית ואף נוהג לעלות אליו בעצמו. מורה להטיל בציצית פתיל תכלת המופק מארגמון קהה קוצים. מורה לברך על שוקולד חום ברכת "בורא פרי העץ". מתיר אכילת דג ובשר יחד. תומך בשינוי מנהג הקבורה הקבועה המקובל כיום בארץ, לקבורה זמנית שלאחריה מתבצע ליקוט עצמות, על פי הנוהג הקדום מתקופת בית שני. מקל בשימוש בתוצרי קטניות מסוימים בפסח, כגון שמן קטניות שהוכן בכבישה קרה לפני פסח, תערובת קטניות שהוכנה לפני פסח, וכן סויה, שלא הייתה בזמן הגזירה. מורה לכלה לכסות את ראשה כבר בליל חתונתה, מיד לאחר "חדר ייחוד" שנעשה על פי מנהג אשכנז מתיר הורדת קבצים מהאינטרנט באופן פיראטי באומרו שהנמצא באינטרנט הוא כמו "אבידה ששטפה נהר" שהיא נחשבת כהפקר וברור שבעליה התייאש ממנה (אך רק לשימוש אישי ולא לשימוש מסחרי). מתיר להתגלח בחול המועד סוכות למי שנוהג להתגלח מדי יום (אך לא בחול המועד פסח, בשל דיני ספירת העומר). פוסק שאין לקבל תרומת זרע מגוי בנימוק שתכונות האב עוברות לבן וגוי עלול להוריש לבנו תכונות של אכזריות. מתיר למי שכך קיבל מרבותיו לפסוק כערוך השלחן ולא כמשנה ברורה. סובר שאם קיים מנהג שאינו מן הדין ואין לו ביסוס הלכתי כלשהו, יש ללכת אחר הדין אף אם רוב ישראל הולכים אחר המנהג. סובר שחובתו של פוסקי הלכה לעמוד על עצמאותו ולא לשנות דעתו מפני לחצים, "ובאם שפלוני הרשה לעצמו לנסות ולכוף דעתו על דעת תורה, חובתו של מורה ההוראה שלא לשנות פסק תורתו, וחובתו לאומרה כפי שהיא"שו"ת דבר חברון ג יו"ד א עמ' 340. פסיקותיו ודעותיו בתחומים מדיניים הרב ליאור תומך בטרנספר של ערביי יהודה ושומרון. לאחר הפיגוע בישיבת מרכז הרב במרץ 2008, אמר כי מטרת המחבלים היא השמדת מדינת ישראל ומלחמתם היא בעלת אופי דתי. את שנאתם של הערבים כלפי מדינת ישראל השווה לשנאה הנאצית, וקבע כי "כל מי שרוצה להכניע ולהשמיד את עם ישראל יש לו דין עמלק, על כל המשתמע מכך". לדבריו, הקריאות לנקמה מבטאות דרישה טבעית, אולם הנקמה אמורה להגיע מהעם כולו, מהממשלה. בספטמבר 2010, בעקבות פיגוע שבו נרצחו ארבעה תושבי בית חגי, אמר: "עם האויב הערבי המבין רק את שפת הכוח, לא היה שלום, אין שלום ולא יהיה שלום. אין מקום לאויב זה, הממשיך לשפוך דם יהודי, בתוך שטחי ארצנו הקדושה". על פי יאיר שלג, הרב ליאור שיבח את ברוך גולדשטיין לאחר הטבח שביצע במערת המכפלה: "אמנם הוא לא שיבח את מעשה הטבח עצמו, אולם הוא הגדיר את נכונותו של גולדשטיין להקריב את חייו במעשה שנועד לשיטתו להרתיע ובכך להגן על חיי חבריו כמעשה שבזכותו הפך גולדשטיין ל'קדוש כמו קדושי השואה'". פוסק כי בארץ ישראל אין להשכיר דירות לערבים ואין להעסיקם, הן משום שמדובר בסכנת נפשות והן משום ש"עניי עירך קודמים". במאי 2004, במהלך מבצע קשת בענן, פרסם פסק הלכה המתיר לחיילי צה"ל "לפגוע תוך כדי לחימה באוכלוסייה אזרחית 'חפה מפשע' כביכול". וכי "דין תורתנו הוא לחוס ולהציל את חיילינו ואזרחינו וזהו המוסר האמיתי של תורת ישראל, ואין להרגיש אשמה ממוסר נכרי". ב-2008, בעקבות הפיגוע בישיבת מרכז הרב התייחס הרב לירי צה"ל לעבר מקורות ירי גם במחיר פגיעה באוכלוסייה אזרחית, אמר: "אין מושג בהלכה היהודית של התחשבות בחפים מפשע תוך כדי לחימה. אנו פועלים כהתגוננות ולכן אין כאן שום שאלה. ברור שאם תוך כדי הלחימה צריך לעצור את הירי של המחבלים, מותר לפגוע גם באזרחים אם אין ברירה אחרת". בתקופת הנסיגה מסיני ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים העביר את ישיבתו באופן זמני לימית. בעת המחאות נגד תוכנית ההתנתקות תמך בחסימת כבישים כמחאה נגד התוכנית. תמך בסירוב פקודה במקרים שבהם חייל נדרש לפנות יישובים, בפרט בעת תוכנית ההתנתקות. סמוך לביצוע התוכנית העביר את ישיבתו לשא-נור והנהיג את המאבק במקום נגד הפינוי, תוך זהירות מפגיעה בחיילים ובשוטרים. התיר להוריה של שלהבת פס שנרצחה בפיגוע ירי לעכב את קבורתה במטרה ללחוץ על צה"ל לכבוש את שכונת אבו סנינה (שממנה בוצע הירי). התנגד לרבנים שהורו שלא לומר הלל ביום העצמאות בעקבות תוכנית ההתנתקות, באומרו שמדינת ישראל קדושה מצד עצמה, ללא קשר למעשי ראשיה. עם זאת, הוא התיר לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה הנאמרת בבתי הכנסת ולהשמיט את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה". פסק שמותר היה לנסוע לתדרך נערים שנחשדו בזריקת אבנים שהובילה למוות של פלסטינית ועמדו בפני חקירת שב"כ, בשבת, משום שמדובר בפיקוח נפש, והסביר: "נמסר לי שאחד מהנערים לאחר שעבר את כל הסבל של המאסר ביקש לשלוח יד בנפשו". על פסק זה התבטא הרב יעקב אריאל "איני מאמין שהרב דב ליאור התיר זאת. אין כאן כל פיקוח נפש, אלא חילול שבת מהתורה". לדבריו, מי שהתירו "אולי הם בעלי זקנים, אבל רבנים הם לא". פסק כי מותר לנטוע עצי סרק בנגב בשנת שמיטה משום שהנטיעה היא חלק מ"מלחמה על ארץ ישראל". בינואר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, התיר לנסוע בשבת למעבר כרם שלום על מנת למנוע כניסת סיוע הומניטרי לעזה, בנימוק שהדבר נצרך כחלק מהמלחמה. פסק שאסור למטיילים לקטוף פירות מעץ של ערבי, משום שגזל גוי אסור, בין אם מן התורה ובין אם מדרבנן. בעקבות חטיפת שלושת הנערים בשנת 2014, פרסם מכתב בו כתב שהצרות באות בגלל העוונות, וציין "הידרדרות קשה" ביחס הממשלה לדמותה היהודית של המדינה, שמתבטאת ב"מתקפת חוקים שהמכנה המשותף שלהם הוא פגיעה וכרסום בצביון היהודי" וכן ב"רצון תמידי להסגרת חבלי ארץ לידי המחבלים". הסכמתו לספר "תורת המלך" שמאל\|ממוזער\|250px\|הפגנת התמיכה ברב ליאור הרב ליאור נתן הסכמה בכתב לספר "תורת המלך", שנגד כותביו נפתחה חקירה משטרתית, בחשד של הסתה לגזענות. לאחר שסירב להופיע לחקירת משטרה בשל הסכמה זו, הוצא נגדו על ידי משטרת חברון צו מעצר. בעקבות כך נערכה עצרת תמיכה בו, שבה אמר כי "לא ייתכן שאיזשהו פקידון במשרד ממשלתי יכתיב לרבנים מה להגיד. הרבנים ימשיכו לפסוק למרות האיומים". עשרות רבנים גינו את צו המעצר. הרב הראשי לישראל בזמנו יונה מצגר אמר ש"לא יעלה על הדעת שרב בישראל ייעצר או אפילו יוזמן לחקירה בגלל הסכמה לספר". לעומתם דרשה קבוצת אישים, ובתוכם כמה מחתני פרס ישראל לפטר את הרב דב ליאור מתפקידיו הציבוריים. ב-27 ביוני 2011 עוכב לחקירה על ידי משטרת ישראל בקשר להסכמתו זו, ולאחר כשעתיים שוחרר לביתו. לאחר המעצר אמר הרב ליאור "העבודה הזרה של דורנו זו הדמוקרטיה. פעם היו הבעל והעשתרות, והיום זו הדמוקרטיה. במקום שהדמוקרטיה תהיה צורת שלטון, היא הפכה להיות ערך. זה טוב לאנשים שחיים חיי הפקרות, כי הם לא רוצים רסן על עצמם". המעצר גונה בידי אישי ציבור מן הימין ו-25 חברי כנסת חתמו על עצומה לשר המשפטים בעניין. תומכיו של הרב ליאור חסמו בתגובה את הכניסה לירושלים. בהפגנה נגד המעצר שנערכה מול בית המשפט העליון השתתפו כ-3,000 איש. שני הרבנים הראשיים פרסמו גם הם הודעת גינוי נגד מעצר הרב ליאור. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הגיב למעצר ולהפגנות ואמר כי "ישראל היא מדינת חוק, החוק מחייב וחל על כולם". הרב ליאור עצמו אמר כי מבחינה עקרונית כל אזרח צריך להתייצב לחקירה מרצונו החופשי, ואפילו אם הוא רב, אך כאן מדובר בהסכמה לספר בנושא הלכתי טהור ומותר לרב לומר מהי דעת התורה. "אם הם רוצים לביים איזה הצגה - אני לא רוצה להשתתף בה". בכך מחה, לדבריו, נגד המגמה להשתיק את קול התורה. פסיקותיו ודעותיו בנושא מעמד האישה מתנגד לשירות בנות דתיות בצבא, ומעודד אותן לשרת בשירות לאומי במקום. בשנת 2013 כתב ששילוב נשים בצבא ביחידות לוחמות עלול "לפגוע בקדושת המחנה וממילא בכושר הלחימה של הצבא". לדעתו שירות כזה לא תואם את טבען של הנשים, אך הן יכולות לשרת בצבא בתחומים כגון אפסנאות ורפואה. ממליץ על נישואין בגיל צעיר יחסית ומעדיף שנשים לא יצאו לעבוד ויתמקדו בהקמת משפחה ובגידול הילדים. מתיר לנשים ללמוד משפטים, אך סובר שעיסוק בתביעות משפטיות "אין בו מכבודה של האישה". לדעתו עורכות דין צריכות לעבוד בתחומים אחרים של עריכת דין, ולא להופיע בבית משפט. תמך בפסיקתו של הרב אליקים לבנון נגד התמודדות של נשים על תפקידים ציבוריים באלון מורה ואמר, כי אף על פי שמבחינה הלכתית מותר לאישה לצאת ולעבוד בכל משרה על מנת להשלים את הכנסת הבעל, כאשר זו איננה מספיקה, הרי הוא איננו מעודד יציאת נשים לעבודה שכן "זו לא השקפתה של תורה, מספיק יש לה עבודה בבניין הבית". דעתו היא כי "מדברים על כך שיש בעיה באלימות של הנוער. הבעיה היא שהאמא עובדת וקשה לה להתמסר לביתה". עם זאת, בבחירות לכנסת ה-17 עודד את השתתפותה של אורית סטרוק בתור מועמדת בבחירות לכנסת במסגרת רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל. בעקבות העברת חוק הפונדקאות בוועדת השרים לענייני חקיקה בשנת 2014, שיגר מכתב לסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, בו כתב ש"הולדת ילדים בצורה כזאת היא תועבה גדולה, כאשר לא יודעים מי הוא האב וספק [מבחינה הלכתית] מי היא האם", וקרא שלא לחוקק את החוק. מספריו שו"ת דבר חברון: חלק א' - על חלקי אבן העזר וחושן משפט מהשולחן ערוך, קריית ארבע, תשס"ה; חלק ב' - על חלק אורח חיים, קריית ארבע תשס"ט; חלק ג' - על יורה דעה ועל ענייני התקופה, קריית ארבע תשע"א; חלק ד' - השקפה וענייני אמונה (קובץ שיחות מכתבים ומאמרים), קריית ארבע תשע"ב; חלק ה - בנושא המועדים, תשע"ד; מהדורה שנייה בהוצאת דברי שיר, תשפ"ב חלק ו - כרך נוסף על יורה דעה. רוב הכרכים יצאו בהוצאת המכון לרבני יישובים בקריית ארבע, מלבד כרכים ג' וה' שיצאו בהוצאת הקרן להוצאת כתבי הרב ליאור. הספר קיבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שלמה עמאר. ספרי שיעורים ופסקי הלכה למועדי השנה: חגי תשרי - שיעורים ופסקי הלכה על ראש השנה, יום כיפור וסוכות ימי החנוכה - שיעורים ופסקי הלכה דרשת שבת הגדול - הגדה של פסח עם פסקי הלכה יום העצמאות ויום ירושלים - שיעורים ופסקי הלכה חנוך לנער - שו"ת לילדי ישראל דבר חברון על פרשיות השבוע. בהוצאת דברי שיר, תשפ"א. פסקיו ומאמריו הובאו גם בשו"תים "במראה הבזק" ו"המורים בקשת", בכתב העת של ישיבת ניר, "עלוני ממרא" וכן ב"שאל את הרב" שבאתר ישיבה. מתלמידיו הרב ניר אביב - ראש מערך בתי הדין לממונות לכתחילה, ר"מ בישיבת ההסדר היכל אליהו, בכוכב יעקב, אב בית דין בכוכב יעקב ובעיר עתיקה, וראש כולל לדיינות בישיבת הכותל הרב שלום אילוז - חבר בית דין לממונות בראשות הרב ליאור, ראש כולל ההלכה בישיבת ניר הרב יעקב אפשטיין - מרבני מכון התורה והארץ ומחבר סדרת השו"ת חבל נחלתו הרב משה ביגל - רב היישוב מיתר ומרבני "צהר" הרב שמעון בן ציון - ר"מ במכון מאיר הרב איתם הנקין - היה חוקר תורני, עורך ספרותי, היסטוריון ומחבר ספרי הלכה. הרב יצחק יעקובוביץ' - רב מועצה אזורית דרום השרון הרב שניאור קץ - ראש ישיבת נחלת ישראל במגדל העמק רב חסידי אמוני בני קצובר - ממקימי תנועת גוש אמונים הרב יצחק רודריג - ראש המכון לרבני יישובים בקרית ארבע הרב יהושע שמידט - רב היישוב שבי שומרון וראש ישיבת נחלת יוסף הרב אליעזר איגרא - דיין בית הדין הרבני הגדול בנו, הרב אלקנה ליאור - ר"מ בישיבת בית אל לקריאה נוספת טלי פרידמן, שמואל ליימן-ווילציג, חופש הביטוי של רבני הציונות הדתית: בין הלכה, משפט ותקשורת בדמוקרטיה הישראלית, ניב, 2024. קישורים חיצוניים עמוד פייסבוק בנושא הרב ליאור אשר מתוחזק בידי תומכיו ממאמריו ושיעוריו מאמרי הרב דב ליאור זמינים לצפייה באתר ספריית אסיף. שיעורי הרב דוב ליאור באתר וידאו יהדות כתבות וראיונות סיפור חיים אישי - הרב דב ליאור באתר ישיבה. ריאיון עם הרב ליאור הסוקר את סיפור חייו, ג אייר תשפ"ב כתבות וראיונות - הרב דב ליאור, באתר ערוץ 7 הערות שוליים קטגוריה:ראשי ישיבות הסדר קטגוריה:ירושלים: רבנים קטגוריה:יהודה ושומרון: רבנים קטגוריה:קריית ארבע: רבנים קטגוריה:רבני מושבים קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת ישראלים קטגוריה:בוגרי ישיבת מרכז הרב קטגוריה:תלמידי הרצי"ה קוק קטגוריה:תלמידי הרב אברהם אלקנה שפירא קטגוריה:תלמידי הרב שאול ישראלי קטגוריה:בוגרי ישיבת כפר הרא"ה קטגוריה:רבני ישיבת מרכז הרב קטגוריה:עולים לאחר מלחמת העולם השנייה קטגוריה:ראשי ישיבת ניר קריית ארבע קטגוריה:כפר הרא"ה: רבנים קטגוריה:דייני בתי הדין הרבניים קטגוריה:אבות בתי דין קטגוריה:ניצולי השואה קטגוריה:רבנים שקראו לסרב לפקודת פינוי שטחים קטגוריה:איחוד רבני תורת הארץ הטובה קטגוריה:יהודים גליציאנים קטגוריה:רבני מועצות מקומיות קטגוריה:רבני הציונות הדתית בישראל קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1933	2024-10-06T15:15:50
דין וחשבון	דּוּחַ וכן דּוּ"חַ הם ראשי תיבות של "דין וחשבון", ביטוי שמשמעותו תיאור דברים שנאמרו או נעשו.	2023-09-09T07:05:16
ויליאם שיירר	ויליאם לורנס שיירר (באנגלית: William Lawrence Shirer; 23 בפברואר 1904 – 28 בדצמבר 1993) היה עיתונאי והיסטוריון אמריקאי, הידוע במיוחד בזכות ספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי". חייו ויליאם שיירר נולד בשיקגו ב-1904 כבנו של עורך דין. ב-1925, בעת סיור בפריז, נתקבל לעבודה במערכת האירופית של עיתון אמריקאי נפוץ, למד את השפות העיקריות של מערב אירופה והפך לכתב חוץ. ב-1934, שנה אחרי עליית הנאצים לשלטון, הגיע שיירר ככתב חוץ לברלין. לאורך תקופת שהותו שם עקב שיירר מקרוב אחר התפתחותו של הרייך השלישי, מתקופת ההתבססות בשלטון ועד לשלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה. ב-1937 גויס שיירר על ידי אדוארד מורו להיות שדר של רשת השידור CBS בברלין, והשידורים של השניים מאירופה הביאו הן לפרסומם האישי, והן להגברת העניין של הציבור האמריקני בנעשה ביבשת. שיירר למד להכיר היטב את הנפשות הפועלות ברייך השלישי ואת המהלכים ההיסטוריים המתרחשים בו. הנאצים צנזרו חלקים רבים מכתבותיו ומשידוריו. שיירר היה עד אישי לחלק מן ההתרחשויות החשובות של אותן שנים וסיקר אישית את הסכם הכניעה הצרפתי בקרון רכבת בקרחת יער ביער קומפיין סמוך לקומפיין, מצפון-מזרח לפריז, ב-21 ביוני 1940. בדצמבר אותה שנה שב שיירר לארצות הברית. עם שובו לארצות הברית פרסם שיירר ב-1941 את פרקי יומנו מתקופת שהותו בגרמניה הנאצית בספר בשם "יומן ברלין". שמאל\|ממוזער\|250px\|שיירר כותב דיווח על גבי מכונת כתיבה מיטלטלת, מטקס הכניעה הצרפתי ביער קומפיין, יוני 1940 הוא המשיך לעבוד ב-CBS. אחרי המלחמה גילה עמדות ביקורתיות כלפי מדיניות החוץ של ארצות הברית, וכלפי דוקטרינת טרומן. עמדותיו הבלתי מקובלות גרמו לתוכנית שלו ב-CBS לאבד את נותן החסות שלה. כשלא נמצא לנותן החסות מחליף נפגעו תנאי שכרו של שיירר, והוא הרגיש שהרשת לא נותנת לו גיבוי, ופרש. הפרשה גרמה גם לקץ ידידותו עם מורו, שהיה באותה תקופה סגן נשיא הרשת. ב-1960 פרסם שיירר את ספרו רחב היריעה "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", שנחשב במשך שנים לסקירה המקיפה והממצה ביותר של הרייך השלישי שיצאה לאור באנגלית. לשונו הבהירה ותיאוריו הססגוניים של שיירר הקנו לספר פופולריות מתמשכת גם בגרסתו העברית (הוצאת שוקן, 1961, שני כרכים). כיום הועם במידה מסוימת זוהרו של הספר כתיאור חשוב של תקופת הרייך השלישי, גם בגלל חולשות הקיימות בספר המקורי, וגם בגלל מקורות חשובים שנחשפו רק אחרי צאתו של הספר, ולא עמדו לרשות שיירר. תיאור הלוך הרוחות בגרמניה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, המתבסס על "יומן ברלין" של שיירר עצמו, הוא עדיין בעל חשיבות, בזכות היותו של שיירר עיתונאי ושדר שפעל בעת התרחשות האירועים ובמקום התרחשותם. תיאורי אירועים ששיירר לא נכח בעת התרחשותם, עם זאת, לוקים מאוד בחסר ויש בהם נטייה להסתמכות מופרזת על מקורות ראשוניים שאמינותם מפוקפקת, או ססגוניות יתרה. במיוחד, ראויה לציון הסתמכותו כמעט ללא הסתייגויות על יומניהם ותאוריהם של אישים כקורט שושניג, הרוזן צ'אנו, אריך רדר, פרנץ הלדר, אלברט שפר או יומניו החלקיים של יוזף גבלס (לפני פרסומם המלא ב-1991), שהיחס אליהם היום ספקני ומסויג יותר. ספר זכרונותיו של שיירר "מסע במאה העשרים" הופיע בשני חלקים בין 1976 ו-1984. ב-1979 פרסם שיירר ספר זכרונות נוסף והוא "גנדי: לזכרו", שהתבסס על ראיונות שערך שיירר בשנות השלושים עם מהטמה גנדי. נוסף על אלו פרסם שיירר שני ספרי תעודה נוספים (על סקנדינביה ועל נפילת הרפובליקה הצרפתית השלישית), ושלושה ספרים בדיוניים. שיירר נפטר ב-1993, בגיל 89, ונקבר בעיר לנוקס שבמסצ'וסטס. קישורים חיצוניים קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים קטגוריה:סופרים אמריקאים קטגוריה:עיתונאים אמריקאים קטגוריה:זוכי פרס פיבודי קטגוריה:היסטוריונים של מלחמת העולם השנייה קטגוריה:סגל CBS קטגוריה:שיקגו: אישים קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1904 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1993	2024-10-14T17:06:45
12 (מספר)	שמאל\|ממוזער\|קרטון אריזה לשתים עשרה ביצים ממוזער\|המספר 12 באריחים הקבועים בחזית בית בירושלים 12 (במילים בלשון זכר: שְׁנֵים-עָשָׂר; בלשון נקבה: שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 11 והבא לפני 13. 12 קרוי גם "תריסר". ישנן עוד שפות, לבד מן העברית, שבהן יש למספר זה שם ייחודי. תריסר תריסרים (12X12) מכונים "גרוס". המספר 12 הוא מספר נפוץ במסורות דתיות ומנהליות של תרבויות רבות. במהלך ההיסטוריה נעשו ניסיונות לגבש שיטת ספירה על בסיס 12, אך בסופו של דבר החברה האנושית גיבשה ספירה על בסיס 10. כמו כן הוא נחשב למספר טיפולוגי. 12 במתמטיקה מספר פריק מספר פריק במיוחד מספר הרשאד בכל בסיס, פרט לבסיס 8 מספר מחומש המספר השופע הראשון מספר דמוי משוכלל, השני במספר מקיים: מופיע בשתי שלשות פיתגוריות פרימיטיביות: סכומם של שלושת האיברים המופיעים בשלשה הפיתגורית הראשונה: 3,4,5. המספר 12 עומד בתשתית הגאומטריה של פאונים אפלטוניים, פאונים ארכימדיים ופאוני קטלן, והוא מופיע הן בתור עצמו והן בתור כפולותיו בהקשר של סכומי קודקודים, מקצועות ופאות. כך, למשל, זהו מספר המקצועות בקובייה ובאוקטהדרון, מספר הפאות בדודקהדרון, ומספר הקודקודים באיקוסהדרון. בהינתן כדור בעל רדיוס מסוים, אפשר יהיה להצמיד אליו לא יותר מ-12 כדורים המשיקים לו ושלא נכנסים זה למרחבו של זה, ושרדיוסם שווה לשלו (באופן דומה, במרחב הדו-ממדי, בהינתן מעגל בעל רדיוס מסוים, אפשר להצמיד אליו לא יותר מ-6 מעגלים המשיקים לו ושלא נכנסים זה לשטחו של זה, ושרדיוסם שווה לשלו). בנוסף, הדרך היעילה ביותר לרצף את המרחב בעזרת כדורים בעלי רדיוסים זהים, כך שהחלל שיישאר ביניהם יהיה מינימלי, היא על ידי סידורם באופן כזה שלכל כדור משיקים 12 כדורים נוספים. 12 ביחידות מידה לזמן במהלך מחזור של ארבע עונות מתרחשים על פי רוב 12 אירועים של מולד ירח. כתוצאה מזה, על פי מרבית לוחות השנה המקובלים כיום ובמהלך ההיסטוריה, ישנם 12 חודשים בשנה אחת, או לפחות בשנה שאינה מעוברת. כתוצאה ממבנה לוחות השנה, ישנם 12 מזלות באסטרולוגיה. 12 שעות 12 שעות בלוח של שעון אנלוגי. שעון אנלוגי הוא בעל מחזור של חצאי יממה (חצי של 24). הרעיון של 24 שעות ביממה הוא שריד לספירה על בסיס שתים עשרה שהייתה מקובלת במקומות שונים בעולם. 12 שעות זמניות ביום ו-12 בלילה. בכמה מקורות מימי הביניים מופיעה חלוקה של כל היממה ל-12 שעות גדולות. למספר שישים, שעליו בוססה שיטת הספירה בבבל (בסיס סקסגסימלי) יש גם כן קשר למדידת זמנים. מספר זה הוא כפולה של 12: שעה אחת מחולקת לשישים דקות ודקה אחת לשישים שניות. בלוח השנה הסיני יש מחזוריות של שישים שנה בשמות השנים, המורכבת ממחזור של שתים עשרה חיות כפול מחזור של חמשת היסודות. בתרבות ביהדות ליעקב היו 12 בנים אשר להם מיוחסים שבטי ישראל. אף את השבטים מקובל למנות כשנים עשר (כך, למשל, בשיר אחד מי יודע) על אף שהיו שלושה עשר. קיימת השערה ולפיה, החלוקה לשנים עשר שבטים מאפיינת תרבות ריכוזית, שהיה לה מקדש לכלכל. כלכלת המקדש הייתה באחריותו של שבט בכל אחד מחדשי השנה. החושן היה מורכב משתים עשרה אבנים יקרות שונות, שעליהן היו רשומים שמות שבטי ישראל. תרי עשר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך הכולל 12 ספרי נבואה קצרים. 12 הוא גיל בת המצווה. על פי המסופר בתלמוד הבבלי, רשב"י ובנו אליעזר התחבאו במערה שבפקיעין במשך 12 שנים לפני שיצאו ממנה בפעם הראשונה. על פי ספר יצירה, יש באלפבית העברי 12 אותיות פשוטות, לצד 7 כפולות ו-3 אמות. בנצרות על שנים-עשר תלמידיו של ישו הוטלה המשימה להפיץ את תורתו בעולם. אפלטון: "בעיני המתבונן בה מלמעלה יהא מראה הארץ עצמה כמראה כדור מאותם הכדורים העשויים משתים עשרה חתיכות עור והיא ססגונית בשלל צבעים" קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מספרים טבעיים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה * קטגוריה:מספרים טיפולוגיים	2024-09-01T15:33:35
ביגפוט	שמאל\|ממוזער\|תמונה מסרטם של פטרסון וגימלין, שצולם ב-20 באוקטובר 1967. לפי הודאתו כשלושים שנה לאחר מכן, זהו בוב היירונימוס בתחפושת. שמאל\|ממוזער\|איור, מתוך ספר ההרפתקאות "ביגפוט" שמאל\|ממוזער\|שכיחות דיווחים על נוכחות ביגפוט באמריקה הצפונית ביגפוט (באנגלית: Bigfoot, "כף רגל גדולה"), הקרוי גם סאסקואץ' (Sasquatch), הוא כינוי ליצור דמיוני גדול ממדים, המהלך על שתיים ובעל טביעות רגל ענקיות, החי לכאורה ביערות במערב ארצות הברית (במדינות וושינגטון וקליפורניה) ודרום-מערב קנדה. מדענים מתייחסים לסיפורים על ביגפוט כשילוב של פולקלור, זיהוי שגוי של בעלי חיים (כגון דובים), ומתיחה. אין ראיות לכך שיצור זה אכן קיים. תיאור גובהו של ביגפוט מתואר לרוב בין 2.1 ל-2.7 מטרים. כתפיו גדולות ומבנה גופו חזק. הוא בעל עיניים גדולות וזוג גבות עבות, ראש גדול ושמוט, כפות רגליו גדולות. גופו מכוסה בשיער פרוע קצר בדומה לזה של גורילה, וצבעו בדרך כלל שחור או חום כהה. השם סאסקוואץ' היא מילה באחת השפות הילידיות האמריקאיות (האלקומלם), אולם מקורה מודרני יותר. היו סיפורים שונים על יצורי פרא השוכנים ביערות. בהם גם סיפורים על יצורים דמויי אדם או קוף. בשנות העשרים של המאה העשרים החליטה מורה קנדית לקבץ את כל הגרסאות השונות של הסיפורים וליצור מהם נוסח אחיד ולתת להם גם שם אחיד. השם שבו היא בחרה היה מילה בשפת האלקומלם. השם "ביגפוט" הופיע לראשונה בעקבות טביעות הרגליים שהתגלו בשנת 1958 (ראו בהמשך). ההיסטוריה של ביגפוט הפעם הראשונה בה טען אדם שפגש בביגפוט הייתה בשנת 1811, סמוך למקום בו נמצאת כיום העיר גַ'אסְפֶּר במדינת אלברטה בקנדה. סוחר בשם דייוויד תומפסון מצא עקבות רגל מוזרות בשלג. אורכן היה שלושים וחמישה סנטימטרים, רוחבן עשרים סנטימטרים, והן היו בעלות ארבע אצבעות בלבד. ב-1884 הופיעה בעיתון "הדֶיילִי קוֹלוֹנִיסְט" בוויקטוריה שבמחוז קולומביה הבריטית כתבה שסיפרה על לכידתו של ה"סָסְקוָּאץ’". בעיתון נטען כי צוות עובדים של הרכבת לאורך הנהר פרייזר הבחין ביצור. הצוות עצר את הרכבת, החל לרדוף אחריו, ולבסוף תפס אותו לצד הרי הרוקי. היצור קיבל את השם "ג'אקו" והיה בעל מראה דומה לגורילה. גובהו היה 1.40 מ' בלבד ומשקלו חמישים ושבעה קילוגרמים. היה לו גב שחור והוא דמה לאדם מלבד פרט אחד, כל גופו, מלבד כפות ידיו ורגליו, היו מכוסות בשיער באורך של שני סנטימטר. היה לו כוח פיזי עצום. הוא לקח ענף ושבר אותו על ידי כיפוף בלא קושי, באופן ששום בן-אדם לא יכול. תיאורו של ג'אקו דמה מאוד לשימפנזה, בשונה מתיאורי ביגפוט האחרים, ולכן היו שטענו שג'אקו הוא לא יותר משימפנזה שנלקחה לאמריקה על ידי מלח מאפריקה וברחה לו. קיימת האפשרות שכל הסיפור לא היה יותר ממתיחה. עיתוני האזור נהגו להדפיס סיפורי מתיחה רבים כדי לשעשע את קוראיהם. שמועות לגבי ביגפוט המשיכו להסתובב בסוף המאה התשע-עשרה. ב-1910 נרצחו שני כורים, וראשיהם נמצאו כרותים. היו שטענו שביגפוט היה אחראי לכך, אף על פי שלא היו ראיות לכך שהרוצח לא היה אנושי. שמו של מקום הרצח, עמק נַהָנִי בקנדה, השתנה לשם "עמק הֶדְלֵס" (שמשמעותו "חסר ראש"), בגלל התקרית. בשנת 1924 התרחשו מספר התפתחויות בעניינו של ביגפוט. חוטב עצים קנדי בשם אלברט אוֹסְטְמַן טען שבזמן שחיפש זהב במפרץ טוֹבֵּט, הוא נלקח על ידי משפחה של גודלי רגל. לטענתו, האב והבת שמרו עליו בזמן שהאם והבן הכינו ארוחה. לדבריו, המשפחה הייתה צמחונית ואכלה שורשים, עשב וקליפות עץ. לאחר שבוע ברח אוסטמן. הוא לא סיפר לאיש את הסיפור עד שנת 1957, מחשש שאנשים יחשבו שהוא מטורף. בהמשך התברר שפרטי סיפורו לא היו אמינים. בתקרית השנייה של 1924, מעורבת קבוצת כורים ליד הר סנט הלנס במדינת וושינגטון בארצות הברית. הכורים טענו שהבחינו בביגפוט, ירו בו וייתכן שגם הרגו אותו. באותו הלילה טענו שהביתן שלהם הותקף בידי חבריו של היצור שהרגו. גודלי הרגל זרקו אבנים על הבניין וטיפסו על הגג. ההתקפה נמשכה עד השחר. ביום שלמחרת נטשו הכורים את המכרה. כיום נקרא המקום קניון אֶייפּ. שנים לאחר מכן טען כורה אחר שהוא היה זה שזרק אבנים על הביתן כבדיחה. גם התקרית השלישית התרחשה בהר סנט הלנס, כאשר מחפש זהב התלונן בפני שומר יערות שהוא התעורר באמצע הלילה כאשר אבנים החלו להיזרק לעבר הביתן שלו. כאשר הציץ החוצה הוא ראה גודלי רגל צועקים כמו חבורת קופים. האיש הסתתר מתחת למיטתו עד הבוקר. כאשר יצא החוצה ראה עקבות רגליים גדולות מקיפות את ביתו. העניין בביגפוט החל בארצות הברית בשנת 1958, כאשר נהג דחפור בשם ג'רי קְרוּ מצא עקבות רגליים ענקיות מסביב לאתר עבודתו במחוז הוּמְבּוֹלְדְט בקליפורניה. קרו יצר יציקה של העקבות. עיתונאי מקומי פרסם את הסיפור על קרו והעקבות ואף הראה תמונה של העקבות. הסיפור פורסם בעיתונים נוספים בכל רחבי המדינה. תמונת העקבות היא שנתנה את השם ליצור זה, ביגפוט - רגל גדולה. לאחר מותו סיפרו בניו שהוא זייף את טביעת הקרקע ואף חשפו את התבנית שבה הוא השתמש. בשנת 1967 רוג'ר פטרסון ובוב גימלין טענו שצילמו את ביגפוט במצלמת וידאו. הם הקרינו את סרטם, שכלל מספר שניות בהם נראה יצור דמוי קוף ענק, כנראה נקבה, נע לאורך קרחת היער ליד מפרץ בלוף בצפון קליפורניה. אף על פי שהצילום לא היה ברור לגמרי, בעל החיים שבו לא נראה מוכר וגם לא נראה בדיוק כמו אדם בתחפושת. אולם היו בסרט פרטים חשודים, כגון רצועה על מותני היצור שנראה ששימשה להידוק חליפה. בשנת 1998 הודה בוב היירונימוס כי הוא היה זה ששיחק את היצור בסרט המפורסם. העדות האמינה ביותר לקיומו של ביגפוט נותרה עקבות הרגל הענקיות הרבות שנמצאו. גודלן הממוצע נע בין ארבעים סנטימטרים לארבעים וחמישה סנטימטרים אורך ובערך שבעה-עשר סנטימטרים רוחב. שאלה נוספת שנבדקה היא מה אוכלים גודלי הרגל, אם הם אכן קיימים. לפי סיפורו של אוסטמן הם אוכלים ירקות, אבל הדיאטה שהוא תיאר נראית בלתי מספקת ליצורים בגודלם. אדם אחר טען שראה משפחה של גודלי רגל חופרת סביב ערימת אבנים ואוכלת חיות קטנות שמצאו תחתן. חוקרים שבו למקום מאוחר יותר ומצאו שלושים חורים שנחפרו. משקלן של חלק מהאבנים שהוזזו הגיע למאה ושלושה-עשר קילוגרמים. עד היום אין עדות מוצקה לקיומו של ביגפוט. למרות העקבות הרבות והמספר הרב של התצפיות שנערכו, איש מעולם לא מצא גופה או שלד של ביגפוט. קישורים חיצוניים The true origin of Sasquatch - מאתר ה-BBC הערות שוליים קטגוריה:יצורים מיתולוגיים קטגוריה:פולקלור אמריקאי קטגוריה:תעלומות היסטוריות קטגוריה:קריפטוזואולוגיה	2024-03-27T17:43:34
יותם הקסם	יותם הקַסָּם (בפולנית: Kajtuś czarodziej - קאיטוש המכשף) הוא שמו של התרגום הראשון לעברית של ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק שהופיע במקורו בשפה הפולנית בשנת 1934. הספר מגולל את סיפורו של ילד שובב אשר רוצה להפוך לקוסם. הילד מתחיל להתאמן בקסמים ומגלה כי אכן יש לו כוחות לחולל קסמים ולשנות את המציאות. הילד חי חיים כפולים, כלפי חוץ כילד רגיל, ובלבו פנימה קוסם בעל כוחות נסתרים. לאחר שהוא מגזים בהפעלת כוחותיו ומעורר מהומה רבתי בעיר הבירה "ליש" (שניתן לזהות בה את ורשה), הוא מגורש ממנה. המשך הספר מתאר את מסע נדודיו של יותם. הספר מבטא את היכולת הנסתרת, פורצת הגבולות, של רוח האדם, ומנגד את הגבולות והמגבלות שמציבים בפניה הטבע והבריאה. הספר תורגם לעברית לראשונה על ידי המשורר והמתרגם יוסף ליכטנבום בהוצאת "עם עובד" בשנת 1944, כאשר דבר הירצחו של יאנוש קורצ'אק (היהודי-פולני) ביחד עם תלמידיו כבר היה ידוע בארץ. הספר היה חביב מאוד על ילדי שנות הארבעים והחמישים. מהדורות נוספות מתרגום זה הופיעו בשנות השישים והשבעים. בשנת 1987 הופיע בהוצאת "עם עובד" תרגום חדש של הספר שנעשה בידי הסופר ניצול השואה אורי אורלב. בתרגום זה מופיע הגיבור בשמו המקורי "קאיטוש המכשף", שהוא גם הכותר של הספר. בעבור תרגום זה זכה אורלב בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער לשנת 1988. מאיירת: אורה איתן הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בשנת 2012. מהדורות בעברית יותם הקוסם, תרגם יוסף ליכטנבום, הוצאת עם עובד תל אביב, 293 עמודים, 1944. עלילות יותם הקוסם, תרגם יוסף ליכטנבום, אייר אריה מוסקוביץ', הוצאת נ. טברסקי תל אביב, 302 עמודים, 1955. יותם הקסם, תרגם יוסף ליכטנבום, רשומים אורה איתן, הוצאת עם עובד תל אביב, 174 עמודים, 1964. הודפס שוב בשנים 1969, 1974 ו-1978. קאיטוש המכשף, תרגם אורי אורלב, הוצאת עם עובד תל אביב, 208 עמודים, 1987. קיטוש הקוסם, תרגמה יוכבד פרימן, איורים חובב רשלבך, הוצאת זמורה ביתן תל אביב, 323 עמודים, 2000. קישורים חיצוניים קאיטוש המכשף או יותם הקסם?, אתר "דףדף" רות קנר על יותם הקסם בפרויקט הגיבור שלי, ב"המוסף" אלי אשד, "יותם הקסם -"קאיטוש המכשף" של יאנוש קורצ'אק בהקשר אידאולוגי פוליטי ומקומו בספרות הילדים העולמית", באתר "המולטי יקום של אלי אשד", הופיע בכתב העת "ספרות ילדים ונוער" גיליון מס' 13, 4 מרץ 2013. הערות שוליים קטגוריה:ספרי ילדים ונוער קטגוריה:ספרים פולניים קטגוריה:ספרי 1934 קטגוריה:יאנוש קורצ'אק קטגוריה:קוסמים בדיוניים קטגוריה:הוצאת עם עובד: ספרי ילדים קטגוריה:ספרי סדרת דן חסכן	2024-10-19T17:07:52
ברנרד מונטגומרי	REDIRECT ברנרד לו מונטגומרי	2004-12-16T22:21:48
בני לילית	הפניה בני לילית (טולקין).	2023-12-22T10:20:54
Polymorphism	REDIRECT פולימורפיזם.	2004-12-16T22:40:16
יחידת השליטה הימית	שמאל\|ממוזער\|180px\|תג כתף יש"י (יחידת שליטה ימית)יחידת השליטה וזירת המים הכלכליים היא יחידה בחיל הים הישראלי, העוקבת באופן רצוף בשגרה ובמלחמה אחרי המתרחש בזירה הימית, ואחראית לניהול כלל כוחות חיל הים בשגרה ובחירום. היחידה בונה את התמונה הימית ומאפשרת למפקד חיל הים לקבל החלטות ולהעביר את פקודותיו ליעדן. היחידה מתאמת את פעילותם המבצעית של כוחות חיל הים. שולטת גם בכלל הפעילות, האימונים והניסויים בים, בנוסף לכך היחידה אחראית על הקצאת כוחות לאירועים המתפתחים בגבולות המדינה, ואחראים על ניהול המב"מ. הקמה ומסגרת עבודה הצורך ביחידה לקיום קשר ומעקב אחר כלי השיט בים עלה מתחילת הפעלתו של חיל הים. היחידה נקראה יחידת קשר וגילוי - יק"ג ובסיסה היה במחנה סטלה-מאריס על הר הכרמל בחיפה. במסגרת זו תפקדה לאחר מלחמת העצמאות ועד שלהי מלחמת ההתשה. אחרי מעבר מפקדת חיל הים לתל אביב בשנת 1972 המשיכה היחידה בתפקידיה והתקיימה בקומות התחתונות של בנין המפקדה. ביזמתו של אלוף מיכאל ברקאי נשלח מפקד היחידה סא"ל משה אורון ליחידת השליטה של חיל האוויר, וכשחזר הקים את היחידה בשם החדש יחידת שליטה ימית -יש"י. יעוד ומשימות מבנה היחידה יחידת השליטה נמצאת תחת מספן הים ועליה מפקד קצין בדרגת אלוף-משנה. היחידה מתחלקת ל-3 גופים מרכזיים. פלגת שליטה ימית הפלגה אחראית על מוצבי השליטה ביחידה, האחראים על תחום השליטה בזרוע הים ובזירת המים הכלכליים. מפקד הפלגה בתקן סא"ל. בין המוצבים בפלגה: מרכז האש - מוצב האחראי על תקיפות חיל הים מהאוויר ומהים. משר"ם - מרכז שליטה רב משימתי, מוצב המתכלל את התמונה הימית של הזרוע ממרכזי השליטה הזירתיים והאזוריים. המברקה - מוצב האחראי על כלל התקשורת בין כלי הזרוע. גדוד גלים גדוד 397, גדוד קשר המשמש כתמיכה טכנית ליחידה, למפקדת חיל הים ולעיתים לכלל חיל הים. הגדוד מתחלק למספר פלוגות האחראיות למתן תמיכה בנושאים שונים. הגדוד היחיד בחיל הים. מפקד הגדוד בתקן סא"ל. גף סיורי ים (גס"י) יחידת כטמ"מים הכפופה לטייסת 200 בחיל האוויר, משמשת לסיורים ימיים. מפקד הגף בתקן רס"ן. שיטות עבודה עיקריות יחידת השליטה מקיימת בקרה על פעילות הבט"ש והאימונים של היחידות הלוחמות, שליטה על מערך הצוללות, ובניית תמונת המצב היבשתית בבסיסי חיל הים בשגרה ובחירום. היחידה עוקבת ושולטת על כלל המבצעים, התרגילים, פעילות הבט"ש, האימונים והניסויים הנעשים על ידי כלי השיט בזירה הימית. היחידה מפעילה את חדר המלחמה לפיקוד חיל הים. מציגה למפקד את תמונת הזירה בכך שהיא מרכזת את הנתונים מסיורי האוויר מעל הים וכלל מוצבי הגילוי לאורך חופי הארץ. בעזרת אמצעים מתקדמים וחדישים. ומעבירה את פקודותיו ליעדם. היחידה מקיימת קשר בין כלי השייט שבים למפקדת חיל הים באמצעות הקשר האלחוטי. בעבר הדרך העיקרית הייתה בשימוש בקוד המורס לטוח הרחוק ובאלחוט דיבור בטווח הקרוב. כיום מופעלים אמצעי קשר מחשבים מתקדמים. ממוזער\|241x241 פיקסלים\|בק"שיות (בקריות שליטה ימית) זירה ימית דרומית אירועים עיקריים במהלך קיום היחידה התמודדו אנשיה עם מרבית האירועים שהתרחשו בזירה הימית. האירועים המכוננים להלן. 30 באוקטובר 1956 - הכוונת משחתות חיל הים ליירוט איברהים אל אוואל. 8 ביוני 1967 - הכוונת טרפדות חיל הים לתקרית ליברטי. 25 בינואר 1969- אבדן הקשר עקב טביעת הצוללת דקר. באפריל 1973 - מעבר מטה חיל הים לבסיס הקריה בתל אביב. אוקטובר 1973 - הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים 1982 - תמונת המצב במהלך הזירה הימית במלחמת שלום הגליל אוקטובר 2018 - שינוי תפיסת הארגון - מעבר מיש"י ליחידת השליטה בזירת המים הכלכליים והעלאת דרג היחידה לרמת מחלקה - מפקד בדרגת אל"ם (במקום סא"ל) 7 באוקטובר 2023 - מלחמת חרבות ברזל מפקדי היחידה מפקדי היחידה לדורותיהםשם המפקדתקופת כהונהתרומה לשליטהתמונהרפי אטלינגר1963 עד 1964 שמאל\|100pxמשה טבק1965 עד 1966 מרכז\|100pxרמי לונץ1966 - 1967 מלחמת ששת הימיםמרכז\|100px אלכס דרורי מרכז\|100pxעמי מאור1970 מרכז\|100pxנסים משיח1971 עד 1974מלחמת יום הכיפוריםמרכז\|100pxחיים גבע1975 עד 1976 מרכז\|100pxמשה אורון1976 עד 1979 שינוי שם היחידה מ"יחידת קשר וגילוי" ל"יחידת שליטה ימית"מרכז\|100pxמוסה לוי 1979 - 1980 תקופה קצרה1975 \|100px\|מרכזאמיל שרביט1980 עד 1981 מרכז\|100pxאורן קרני 1982 עד 1984בני הוד אוגוסט 1986- אוגוסט 1989 עם הפסקהשיפוץ הבור, מעבר מלוחות פרספקס למחשוב, שינוי תפיסת השליטה בחיל היםמרכז\|100px גדי קצירינואר - יוני 1987ממלא מקום מרכז\|100pxדרור אלוניאוגוסט 1989 - יולי 1991מרכז\|100pxמשה קינןיולי 1991 - אוקטובר 1993מרכז\|100pxאלי גמבשאוקטובר 1993 - 1997מרכז\|100pxנעם פייג אוקטובר 1995 - יוני 1997 מרכז\|100pxבני שפנייריוני 1997 – יולי 1999 מרכז\|100pxיורם לקסיולי 1999 - יוני 2000 מרכז\|100pxיוסי שחף יוני 2001 -יולי 2003מבצעי "גאות ושפל" ולכידת "אבו חסן"שלומי בסוןיולי 2003 – דצמבר 2004 מרכז\|100pxרונן שפיר דצמבר -2004 יולי 2005 רם אגדי יולי 2005 – נובמבר 2007 תוכנית ההתנתקות מעזהסמי צמח נובמבר 2007 - יולי 2010 מרכז\|100pxאייל פייס יולי 2010 - אפריל 2013"חוק ברזל" תפיסת ה"ויקטוריה", ומבצע "עמוד ענן"גיל רינת אפריל 2013 - פברואר 2014אסי בן חמו מרץ 2014 - ספטמבר 2016 "צוק איתן" ומבצע "חשיפה מלאה" תפיסת "קלוס סי"ליאב זילברמן אוקטובר 2016 - ספטמבר - 2018 מרכז\|100pxיניב לביא ספטמבר 2018 - דצמבר 2020 שינוי הגדרת היחידה ל"יחידת השליטה בזירת המים הכלכליים"איתן פז דצמבר 2020 - ספטמבר 2022 מבצע שומר החומותאריק פוניספטמבר 2022 - יוני 2024מלחמת חרבות ברזלרן שטייגמןיוני 2024 - הווה גלריה קישורים חיצוניים המח"ם כמו בסרטים, "בין גלים", גיליון מיוחד – כ"ה לחיל הים, 13 ביוני 1973, עמ' 30. יחידת השליטה הימית באתר חיל הים. אוראל אל חדד וספיר משולם, המוח של זרוע הים, "בין גלים", אוקטובר 2016, עמ' 38. הערות שוליים שליטה	2024-08-01T05:11:24
ולשית	ולשית (בוולשית: Gymraeg/Cymraeg; באנגלית: Welsh) היא שפה ממשפחת השפות הקלטיות. זוהי השפה הרשמית השנייה בבריטניה, לצד האנגלית. ולשית היא השפה הקלטית הנפוצה ביותר, אחרי ברטונית. היא מדוברת בפי כ-600 אלף איש, כשרובם המוחלט תושבי ויילס, והם מהווים כחמישית מאוכלוסיית המדינה. בנוסף, קהילות של דוברי ולשית קיימות בארגנטינה, בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה ובניו זילנד. כמה אלפים מתושבי ויילס דוברים ולשית ואינם דוברים אנגלית. לפי החוק הבריטי, ניתן להעניק אזרחות בריטית לאדם הדובר ולשית ושאינו דובר אנגלית. ולשית שייכת לפלג הדרומי, הברטוני, של השפות הקלטיות, ביחד עם קורנית וברטונית. השפה נפוצה במיוחד בכפרים ובאזורי החופים של ויילס, ופחות בערים הגדולות ובפנים המדינה. כיום בוויילס נעשים מאמצים לשמר את השפה ולהרחיב את תפוצתה. רוב תלמידי בתי-הספר בוויילס מחויבים ללמוד את השפה. כל השלטים הרשמיים בוויילס מופיעים בוולשית ובאנגלית, ודיוני הפרלמנט הוולשי מנוהלים בוולשית. מאז שנת 1982 פועל ערוץ טלוויזיה המשדר בוולשית בלבד. לכל המקומות בוויילס שם ולשי לצד השם האנגלי. לעיתים מדובר בתעתיק שונה לאותו השם, כמו במקרה של קארדיף, בירת ויילס (Cardiff באנגלית, Caerdydd בוולשית), ולעיתים בשם שונה לגמרי, כמו במקרה של העיר השנייה בגודלה בוויילס, סוונסי (Swansea), הנקראת אברטאווה (Abertawe) בוולשית. שמות רבים הנפוצים בעולם דובר האנגלית, מקורם בוולשית: לויד (Lloyd), גווינת' (Gwyneth, בוולשית Gwynedd), גוון (Gwen), דילן (Dylan), אניד (Enid), גלנדה (Glenda), מרווין (Marvin), גלאדיס (Gladys), ריאנה (Rhianna) ואחרים. האותיות j, k, q, v, x ו-z אינן קיימות בוולשית, חוץ מבכמה מילים שאולות. הגיית השפה וכתיבתה עיצורים שמאל\|ממוזער\|250px\|שיעור דוברי ולשית בוויילס, לפי מחוזות 250px\|ממוזער\|כיתוב "להאט" באנגלית (Slow) וולשית (Araf) על כביש בדרום ויילס. העיצורים הסימוןהגרפי תעתיק IPA הערך הפונטי Bb b נהגה כהגיית בי"ת Cc k נהגה כהגיית כ"ף Ch/ch x נהגה כהגיית כ"ף רפה Dd d נהגה כהגיית דל"ת Dd/dd ð נהגה כהגיית דל"ת רפה במילה The Di/di dʒ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה (ג'; ג'חנון) Ff v נהגה כהגיית בי"ת רפה Ff/ff f נהגה כהגיית פ"א רפה Gg ɡ נהגה כהגיית גימ"ל Hh h נהגה כהגיית ה"א Ii j נהגה כהגיית יו"ד עיצורית Jj dʒ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה (ג'; ג'חנון) Ll l נהגה כהגיית למ"ד Ll/ll ɬ נהגה כהגיית למ"ד רפה, באופן של נשיפת האוויר ללא מיתרי הקול Mm m נהגה כהגיית מ"ם Mh/mh m̥ נהגה כהגיית מ"ם כשהאוויר ננשף באף וללא מיתרי הקול Nn n נהגה כהגיית נו"ן Nh/nh n̥ נהגה כהגיית נו"ן כשהאוויר ננשף באף וללא מיתרי הקול Ng/ng ŋ נהגה כהגיית נו"ן במילה אנגליה Ngh/ngh ŋ̊ נהגה כהגיית נו"ן במילה אנגליה כשהאוויר ננשף באף וללא מיתרי הקול Pp p נהגה כהגיית פ"א Rr r נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת Rh/rh r̥ נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת ללא מיתרי הקול Ss s נהגה כהגיית סמ"ך Si/si ʃ נהגה כהגיית שי"ן ימנית Sh/sh Tt t נהגה כהגיית ת"ו Ts/ts ʧ נהגה כהגיית צד"י גרושה, כבמילה צ'ארלי Th/th θ נהגה כהגיית ת"ו רפה, כבמילה האנגלית Thin Ww w נהגה כהגיית ו"ו במילה פינגווין תנועות התנועות הסימוןהגרפי תעתיק IPA הערך הפונטי Aa/Àà (ː) נהגית כהגיית פתח (אני) Aa/Ââ (ː) נהגית כהגיית פתח בהגייה אחורית/ארוכה (ארוב, אהיה) Ee ː[] קובץ:Close-mid_front_unrounded_vowel.ogg נהגה כצירי אשכנזי ארוך (ערני) Ii/Ìì [] קובץ:Near-close_near-front_unrounded_vowel.ogg נהגית כהגיית i במילה האנגלית Bit Ii/Îî ː[] קובץ:Close_front_unrounded_vowel.ogg נהגית כהגיית חיריק ארוכה Oo/Òò [] קובץ:Open-mid_back_rounded_vowel.ogg נהגית כהגיית חולם, כבמילה האנגלית For (אך קצר) Oo/Ôô ː[] קובץ:Close-mid_back_rounded_vowel.ogg נהגית כחולם סגור יותר וארוך Uu/Yy ɨ̞ נהגית כהגיית חיריק, כמו במילה מין או בנזין Uu/Ûû/Yy/Ŷŷ ɨː נהגית כחיריק מלא, כמו במילה אי או ראי Yy/ỳ ə בהברה בלתי־מוטעמת נהגית כהגיית a במילה האנגלית About Ww/ẁ [] קובץ:Near-close_near-back_rounded_vowel.ogg נהגית כקובוץ, כבמילה האנגלית Put Ww/Ŵŵ ː[] קובץ:Close_back_rounded_vowel.ogg נהגית כשורוק ארוכה, כבמילה האנגלית Pool הדיפתונגים הסימון הגרפי תעתיק IPA הערך הפונטי Ai/ai ai אַיְ (בדומה להגיית האות "I") Au/au, Áu/áu aɨ אַיְ (בדומה להגיית האות "I") Aw/aw au אַוּ Ae/ae ɑːɨ אִי Ew/ew ɛu אַיְו Ei/ei əi אַיְ (בדומה להגיית האות "I") Eu/eu əɨ אוּ Iw/iw /ɪu̯/ אִיוּ Oi/oi ɔi אוֹי Oe/oe ɔɨ אוֹי Uw/uw, Yw/yw ɨu אִיוּ Yw/yw əu אוֹ (בדומה להגיית האות "O") Wy/wy, Ŵy/ŵy ʊɨ אוּי קישורים חיצוניים אתר קורס ללימוד וולשית באוניברסיטה העברית, ובו עזרים וחומרי לימוד לשפה בעברית היסטוריה וסטטוס של השפה הוולשית הערות שוליים * קטגוריה:שפות בריתוניות קטגוריה:הממלכה המאוחדת: שפות קטגוריה:שפות	2024-10-16T22:08:33
קורנית (שפה)	קורנית (Kernowek; באנגלית: Cornish) היא שפה ממשפחת השפות הקלטיות. היסטוריה שפה זו הייתה שפת הדיבור והכתיבה העיקרית באזור קורנוול בקצה הדרום-מערבי של אנגליה עד ימי הביניים, אך מספר דובריה ירד בהדרגה עם התפשטות האנגלית כשפה דומיננטית בבריטניה. קיימת סברה כי בשנת 1777 מת הדובר האחרון שלה כשפת אם ובכך הפכה לשפה מתה, אך מחקר פילולוגי של השפה על פי דובריה כשפה נוספת מתועד כבר במאה ה-19. במאה ה-20 הוחייתה השפה על פי המחקר וטקסטים כתובים. לפי סקרי אוכלוסין מהעשור השני של המאה ה-21 דוברים אותה כמה אלפים מתושבי קורנוול (פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית המחוז), מתוכם כ-500 דוברים רהוטים. קורנית שייכת לפלג הברטוני, לתת-הפלג הדרום מערבי, של השפות הקלטיות האינסולאריות, ביחד עם ולשית וברטונית. כ-80% מאוצר המילים בקורנית משותף גם לוולשית ולברטונית. כ-35% משותף לאירית ולגאלית סקוטית. מרכז\|ממוזער\|420px\|מפת קורנוול באנגלית ובקורנית ראו גם החייאת שפה קישורים חיצוניים Siarl Ferdinand, Brief History of the Cornish language, its Revival and its Current Situation, E-Keltoi, Vol. 2, pp. 199–227, 2 Dec. 2013 קטגוריה:שפות בריתוניות קטגוריה:הממלכה המאוחדת: שפות קטגוריה:קורנוול	2022-10-08T16:50:30
ברטונית	ברטונית (Brezhoneg – "בְּרֵזוֹנֵק"; ) היא שפה ממשפחת השפות הקלטיות. ברטונית שייכת לפלג הדרומי, הברטוני, של השפות הקלטיות, ביחד עם ולשית וקורנית. כ-70% מאוצר המילים בברטונית משותף לה ולוולשית. בצרפתית ובאנגלית נקראת השפה "Breton" ובברטונית "Brezhoneg". מעמד השפה השפה מדוברת בפי כחצי מיליון מתושבי חבל ברטאן (כשישית מאוכלוסיית החבל) שבקצה הצפון-מערבי של צרפת. אלפים נוספים מבינים את השפה, אך דוברים צרפתית ביום-יום. זוהי השפה הקלטית היחידה ללא מעמד רשמי. לפי חוקת צרפת, צרפתית היא השפה הרשמית היחידה במדינה, ולפיכך הלימודים בבתי הספר בחבל נערכים בצרפתית בלבד. עם זאת, נלמדת השפה באופן חופשי באוניברסיטאות. באירוויזיון 2022, השיר שייצג את צרפת, הושר בברטונית. בריאיון קצר שנערך עמם בשלב חצי-הגמר של התחרות, סיפרו מבצעי השיר, אלוון ואהז, שזוהי שפת אימם ולכן חשוב היה להם לשיר בה באירוויזיון. קודם לכן, היה זה באירוויזיון 1996 ששיר הושר לראשונה בשפה זאת במסגרת התחרות. פונולוגיה +פונמות בברטונית סדקי ענבלי וילוני חכי בתר־מכתשי מכתשי שפתי(־שִנִּי) אפיɲnm סותםgʷkʷdtbp חוכך hʁ xʒʃzsvf מקורב(צדי)wjʷʎl * תוספת פונמה בהתאמה קישורים חיצוניים קטגוריה:ברטאן קטגוריה:צרפת: שפות קטגוריה:שפות בריתוניות	2024-07-01T13:43:03
שפה קלטית	REDIRECT שפות קלטיות	2004-12-17T02:59:59
שפות קלטיות	שפות קלטיות היא תת-משפחה של משפחת השפות ההודו-אירופיות. השפות היו מדוברות בפי הקלטים ברחבי מערב אירופה עד סוף האלף הראשון לספירה, אך כיום השימוש בהן מוגבל לאיים הבריטיים ולמחוז ברטאן בצרפת. האזורים בהם נותרו דוברי השפות הקלטיות כיום מכונים האומות הקלטיות. בתקופת הזוהר של העמים הקלטיים דוברו השפות הקלטיות בפי רוב אוכלוסיית אירופה. כיום נלחמות השפות הקלטיות על הישרדותן, כשהן סובלות מתחרות קשה מצד האנגלית והצרפתית. תת-המשפחה כוללת שש שפות, מתוכן אחת נכחדה. מספרם הכולל של דוברי השפות הקלטיות בעולם אינו עולה על 3 מיליון. בלשנים מצביעים על קשר משפחתי הדוק בין השפות הקלטיות והשפות האיטליות, ואף משייכים אותן לעיתים לקבוצה רחבה יותר של שפות קלטו-איטליות, זאת בשל הדמיון בין אוצר המילים של שתי הקבוצות. בלשנים אחרים, תיארו קשר טיפולוגי בין לשונות שמיות ולשונות מצריות (ובייחוד קופטית) ללשונות הקלטיות השונות. השפות הקלטיות מתחלקות לשני פלגים: הפלג הדרומי או הבריטוני: ברטונית: מדוברת בברטאן שבצרפת. ולשית: שפה אזורית מוכרת בוויילס, מדוברת כיום בפי כחצי מיליון מתושבי ויילס וכן בפי כמה קהילות של מהגרים ולשים בארגנטינה. קורנית: מדוברת באופן מצומצם במחוז קורנוול שבאנגליה. הפלג הצפוני או הגוֹיְדֶלי: גאלית סקוטית: שפה אזורית מוכרת בסקוטלנד. מדוברת בפי כמה עשרות אלפי אנשים בצפון סקוטלנד ואלפי אנשים בנובה סקוטיה. בעבר דוברה גם בניופאונדלנד, אך אינה מדוברת שם יותר. אירית: שפה רשמית באירלנד ובאיחוד האירופי, מדוברת כיום בפי כרבע מיליון מתושבי אירלנד. שֶלְטָה: מדוברת בפי כמה אלפי נוודים איריים באירלנד ובארצות הברית. מאנית: דוברה בעבר באי מאן ונכחדה בשנות ה-70 של המאה ה-20 כשפה מדוברת. עדיין משמשת כאחת השפות הרשמיות ויש ניסיונות להחיותה כשפת דיבור וחינוך. קישורים חיצוניים Strange Similarities Between Celtic & Semitic Languages סרטון ביוטיוב על הקשר הטיפולוגי בין שפות שמיות לקלטיות. * קלטיות	2024-04-24T19:11:23
הרברט צ'יטפו	הרברט ויטשייר צ'יטפו (אנגלית: Herbert Witshire Chitepo; 15 ביוני 1923 – 18 במרץ 1975) היה משפטן דרום אפריקאי ומנהיג זימבבואי. ממנהיגי מלחמת השחרור של זימבבואה (רודזיה דאז) משלטון המיעוט הלבן בהנהגתו של איאן סמית. ילדות צ'יטפו נולד למשפחה כפרית בחבל איאנגה שבדרום רודזיה, התחנך בבתי ספר של המיסיון והוכשר להוראה בקולג' בחבל נטאל שבדרום אפריקה ב-1945. קריירה לאחר ששימש מורה במשך שנה אחת, השלים את לימודי התואר הראשון בשנת 1949 שלאחריה הוסמך למשפטים בעת ששימש בלונדון כעוזר מחקר בבית הספר ללימודים אפריקאיים ואסיאניים. צ'יטפו היה האפריקאי הראשון בדרום רודזיה שהוסמך כפרקליט. עם שובו לרודזיה בשנת 1954 שימש כעורך דין במשפטיהם של לאומנים אפריקאים רבים. בשנת 1961 שימש כיועץ משפטי לג'ושוע נקומו, מייסד הברית האפריקאית העממית של זימבבואה (ZAPU) באספה התחיקתית של דרום רודזיה בלונדון. ממשלת רודזיה בהנהגתו של סמית לא הצרה את צעדיו ולא כלאה את צ'יטפו, באשר לא הזדהה פומבית כנושא תפקיד בתנועה הלאומנית. משטרו של סמית אף חשש לנקוט צעדים נגד צ'יטפו שהיה באותה עת מוכר בעולם. האיחוד העממי הלאומי של זימבבואה (ZANU) במאי 1962 הוצא ארגון ZAPU אל מחוץ לחוק בטענה של מיליטריזם, וצ'יטפו שוכנע לגלות מרצונו על מנת להימלט מסכנת מעצר. בגלותו שימש ראש התביעה הכללית הראשון ממוצא אפריקאי של טנגניקה. ביולי 1963 פרשה סיעתו של נקומו עקב חילוקי דעות פנימיים (שלא נעדר מהם רקע שבטי) מה-ZAPU ותומכיו יסדו את PCC-ZAPU והעדיפו פעילות מזוינת. צ'יטפו, יחד עם הסיעה המתונה, צידד בעמדתו של הכומר נדבנינגי סיטולה והפך ליו"ר ZANU מהיווסדה. בתפקידו זה שימש עד חתימת הסכם לוסקה ב-7 בדצמבר 1974. שני הארגונים התחרו על השליטה אך ב-1964 נאסרה פעילותם ומנהיגיהם נאסרו. שני הארגונים עזבו את גבולות המדינה והתארגנו במבנה צבאי מחוץ לגבולותיה. ארגון PCC-ZAPU (שחזר להשתמש בכינוי ZAPU) ארגן את כוחותיו במערב ובתוככי זמביה, שם הקים את "הצבא המהפכני העממי של זימבבואה" (ZIPRA) לפי דוקטרינה סובייטית בהסתמכם על חיל חלוץ מיומן. ZANU, לעומתם, התמקם בטנזניה, והזרוע הצבאית שלו "צבא השחרור האפריקאי של זימבבואה" (ZANLA) התמקד בשינוע המונים מאזור הספר, לפי הדוקטרינה הסינית. בינואר 1966 התפטר צ'יטפו מהתביעה הכללית ועבר לזמביה על מנת להקדיש עצמו למאבק המזוין, גייס תמיכה פוליטית לארגון ZANU ולהחלת עיצומים כלכליים נגד רודזיה. בנועם הליכותיו גייס ביעילות הכרה בינלאומית וכבוד לארגונו. הכומר סיטולה ואחרים הכינו מסמך כולל המעניקים סמכות לצ'יטפו להנהיג את ZANU בזמן שסיטולה שוהה במעצר, תוך הרשאה מפורשת להוציא מאבק מזוין את הפועל. לפיכך ארגן ותכנן צ'יטפו פשיטות גרילה ופעילות מחתרתית ברודזיה החל בשנת 1966. בשנת 1972 תיאם פעולות לוחמה עם "חזית השחרור של מוזמביק" (FRELIMO) ופתח חזית לוחמה בצפון מזרח זימבבואה. ההתנקשות ב-18 במרץ 1975, בשעה 08:05, נרצח צ'יטפו בלוסקה שבזמביה בזמן שיצא את ביתו במכוניתו יחד עם שומר ראשו סילאס שמיסו. מכונית תופת מסוג "חיפושית" פולקסווגן התפוצצה בזמן שנהג את מכוניתו לאחור, השניים נהרגו בו במקום, ילד שכן מת מפצעיו כמה שעות מאוחר יותר. ארגון ZANU הטיל את האחריות להתנקשות על ממשלת רודזיה. נשיא זמביה קנת קאונדה הורה על חקירת האירוע. מסמכי החקירה שפורסמו באוקטובר 2001 הצביעו על סכסוכים פנימיים ב-ZANU שהביאו להתנקשות מבית. הדוח של "הוועדה הבינלאומית המיוחדת לחקירת רצח צ'יטפו" שמונתה על ידי ממשלת זמביה נוקב בשמם על שורת מנהיגים ב-ZANLA, ביניהם תת-שר הפנים הנוכחי של זימבבואה, ג'וסאיה טונגוגארה כנושאים באחריות להתנקשות. צ'יטפו היה נשוי לוויקטוריה צ'יטפו ואב לארבע בנות ושני בנים. קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:פוליטיקאים זימבבואים קטגוריה:רודזיה הדרומית: אישים קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באפריקה קטגוריה:ילידי 1923 קטגוריה:נפטרים ב-1975	2023-03-19T05:09:52
קורנט		2023-11-22T18:19:51
קורנית (כלי נגינה)	קורנית (לעיתים קורנט, באנגלית: Cornet) היא כלי נשיפה ממתכת. הקורנית דומה מאוד לחצוצרה, אך קצרה ממנה במקצת ושונה ממנה בקידוח החרוטי שלה. בנוסף, החצוצרה מורכבת מצינור שקוטרו שווה לכל אורכו (דמוי גליל), ואילו קוטרו של צינור הקורנית גדל בהדרגה (דמוי חרוט). מנעד הצלילים המופק בשני הכלים דומה, אך הטון של הקורנית עמוק ועמום יותר מזה של החצוצרה. הקורנית מועדפת על נגנים מתחילים, שכן בשל עיצובה קל יותר להחזיקה מאשר את החצוצרה. בדומה לחצוצרה, גם לקורנית יש שלושה שסתומים להפקת הצלילים השונים, ולעיתים רחוקות ארבעה. גם לקורנית, בדומה לחצוצרה, ניתן להרכיב עמעם. משמה של הקורנית נגזר שמו של טיל הקורנט. קישורים חיצוניים קטגוריה:כלי נשיפה ממתכת	2024-05-04T15:19:43
וולשית	REDIRECT ולשית	2004-12-17T03:30:05
גאלית אירית	REDIRECT אירית	2004-12-17T03:36:45
דוד וגולית	הפניה דוד וגוליית	2016-12-30T04:24:55
עו"ד	REDIRECT עורך דין	2004-12-17T04:17:31
אולנד	אולנד (בשוודית: Åland, בפינית: Ahvenanmaa) היא קבוצת איים בים הארכיפלג שבים הבלטי, בין פינלנד ושוודיה. אולנד היא פרובינציה אוטונומית ומפורזת השייכת לפינלנד. יש לה פרלמנט, דגל, בולים וכח משטרה משלה. כמעט כל תושבי אולנד הם שוודים מבחינה אתנית, ושפת הפרובינציה היא שוודית. תושבי המקום נושאים דרכונים פיניים עם הכיתוב Åland. ממוזער\|250px\|דרכון המונפק לנתינים פינים החיים באולנד היסטוריה אולנד השתייכה בעבר לממלכת שוודיה. אולם, בעקבות המלחמה הפינית בין רוסיה לשוודיה בשנים 1808–1809 ויתרה שוודיה על אולנד, יחד עם פינלנד, לטובת רוסיה במסגרת הסכם פרדריקסהאמן שנחתם ב-17 בספטמבר 1809. עם התמוטטות רוסיה הצארית העבירו תושבי אולנד באוגוסט 1917 בקשה לממשלת שוודיה לשוב לריבונות שוודית. פינלנד, שהכריזה על עצמאות בדצמבר 1917, לא הסכימה לכך, אולם נאותה להעניק אוטונומיה מסוימת לתושבי אולנד, במסגרת חוק משנת 1920. הסוגיה נדונה בחבר הלאומים, שביוני 1921 קבע הסכם פשרה בין הצדדים: אולנד נותרה בריבונות פינית, אולם פינלנד התחייבה לשמור על התרבות והשפה השוודית באולנד יחד עם האוטונומיה המובטחת. בנוסף, נקבע כי אולנד תיוותר מפורזת. בשנת 1922 נערכו הבחירות הראשונות לפרלמנט האולנדי, אשר התכנס לראשונה ב-9 ביוני. יום זה נחוג כיום הלאומי האולנדי. פוליטיקה אולנד היא אוטונומיה אשר לה מערכת פוליטית משלה. אף על פי שאולנד היא אוטונומיה, היא עדיין רשאית לבחור נציג אחד שייצג אותה בפרלמנט הפיני. בפרלמנט של אולנד 30 מושבים. המפלגה השולטת בו היא מפלגת "מרכז אולנד", שהשיגה בבחירות בשנת 2011 שבעה מושבים. החוק הפיני חל בעניינים הנוגעים למדיניות החוץ, המשפט האזרחי והפלילי, המכס והמדיניות המוניטרית. אולנד והאיחוד האירופי ב-20 בנובמבר 1994 נערך משאל עם באולנד בנושא ההצטרפות לאיחוד האירופי. רוב התושבים הצביעו בעד ואולנד הצטרפה לאיחוד בעקבות פינלנד בשנת 1995, תחת מספר סייגים כגון הקביעה כי רק תושבי אולנד רשאים להחזיק בנדל"ן או חברות באיים (אך בפועל סייגים אלו אינם מיושמים בחומרה). סייג חשוב נוסף אשר פינלנד דרשה בעת ההצטרפות לאיחוד האירופי הוא כי מעבורות בין פינלנד לשוודיה ימשיכו ליהנות מהזכות למכור מוצרים פטורים ממכס בתנאי שהמעבורות יעגנו במרייהאמן (בפועל, מדובר בעיקר במשקאות אלכוהוליים). כפועל יוצא מכך, אולנד מהווה אזור-מס נפרד. דמוגרפיה בשנת 2018 מנתה אוכלוסיית אולנד 29,789 נפש. כ-90% מהאוכלוסייה מתגוררים על האי Fasta Åland ("אולנד הרציף"). בעיר הבירה מרייהאמן מתגוררים כ-39% מתושבי החבל (11,743 בשנת 2018). מרייהאמן נוסדה בשנת 1861 על ידי הצאר אלכסנדר השני, אשר קרא לעיר על שמה של אשתו. פירוש השם הוא "הנמל של מארי". יש רק 11,743 תושבים במרייהאמן, אך לעיר באים עד 1.5 מיליון מבקרים בשנה. כמעט כל תושבי אולנד הם שוודים מבחינה אתנית. רוב תושבי אולנד (82.1%) משתייכים לכנסייה הלותרנית. שפות באולנד נכון לשנת 2018, מדוברות באולנד עשר שפות. השפות המדוברת ביותר באולנד הן: שוודית: 25,847 דוברים (86% מהאוכלוסייה) פינית: 1,405 דוברים (4.7% מהאוכלוסייה) כל שאר שמונה השפות, מדוברות (כולן ביחד) רק על ידי 9.3% מהאוכלוסייה. גאוגרפיה קבוצת האיים אולנד כוללת כ-6,500 איים, כמעט 300 מתוכם מיושבים ועוד כ-80 לא מיושבים, והיתר הם שוניות וסלעים אשר קטנים מכדי להיות מיושבים. שטחם הכולל הוא 6,784 קמ"ר. האי הגדול ביותר הוא Fasta Åland, שטחו הוא 1,010 קמ"ר והוא נמצא 40 ק"מ מזרחית לחוף השוודי. מבחינה מוניציפלית מחולקת אולנד ל-16 רשויות, (כאשר שמונה מתוכן מחלקות את האי המרכזי): מרייהאמן (הבירה - 11,121 תושבים) המארלנד (1,469 תושבים) יוֹמאלה (4,022 תושבים) פינסְטְרֶם (2,492 תושבים) יֵטָה (457 תושבים) אקרֶה (920 תושבים) סלטוויק (1,793 תושבים) סוּנד (1,031 תושבים) לומפארלנד (391 תושבים) לֵמלנד (1,779 תושבים) פֶייְלֶה (563 תושבים) שֶקאר (261 תושבים) סוטוניָה (125 תושבים) קומליניֵה (373 תושבים) ברֵנדֶה (496 תושבים) ווֹרדֶה (442 תושבים) ראו גם דגל אולנד המנון אולנד קישורים חיצוניים חוק האוטונמיה האולנדית (תרגום לאנגלית) הערות שוליים * קטגוריה:איים באוקיינוס האטלנטי קטגוריה:איים בים הבלטי קטגוריה:חברות מיוחדות באיחוד האירופי קטגוריה:אזורים בעלי שלטון עצמי קטגוריה:פינלנד: איים קטגוריה:חברות המועצה הנורדית קטגוריה:מדינות וטריטוריות שהוקמו ב-1920	2024-08-27T07:02:05
יהודית נאות	ממוזער\|שמאל\|חוף נאות ע"ש יהודית נאות יהודית נאות (4 באפריל 1944 – 16 בדצמבר 2004) הייתה פרופסור למיקרוביולוגיה בפקולטה לרפואה של הטכניון, חברת הכנסת ושרה בממשלת ישראל השלושים. ביוגרפיה נאות נולדה וגדלה בקריית חיים. החלה את דרכה באקדמיה, והייתה בעלת תואר ד"ר בביולוגיה. מונתה לפרופסור בפקולטה לרפואה בטכניון. עוד בשנת 1975 החלה בפעילות פוליטית, כשהייתה בין מייסדי מפלגת שינוי, בגלגולה הראשון, שקדם להקמת "ד"ש". בתחילה הייתה נאות פעילה במישור המוניציפלי, נבחרה פעמים רבות למועצת עיריית חיפה, ואף כיהנה כסגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק החינוך בעיר. עם פרישתה של שינוי ממרצ, פרשה אף נאות עמה, ונבחרה מטעם שינוי לכנסת ה-15, בשנת 1999. בכנסת זו כיהנה כסגנית יו"ר הכנסת וחברה בוועדות הכנסת. בשנת 2003, לאחר הבחירות לכנסת ה-16 וכניסת שינוי לקואליציה, מונתה נאות לשרה להגנת הסביבה על פי דרישתה. נאות מילאה תפקיד זה באופן שזכה להערכה, ולתמיכת "הארגונים הירוקים". היא פעלה לנטרול חומרים מסוכנים, לשיקום אתרי פסולת, לקידום המיחזור, ובמיוחד לשמירת רצועת החוף של מדינת ישראל. נאות פעלה נמרצות לחקיקת , שעבר לבסוף בכנסת ב-15 באוגוסט 2004. באוגוסט 2003 התגלה בגרונה של נאות גידול סרטני. נאות הצהירה כי היא בטוחה שהעישון הכבד הביא למחלתה, ולמרות זאת היא המשיכה בעבודתה תוך שהיא מאבדת את כושר הדיבור, ותיקשרה עם סביבתה באמצעות פתקים. בעקבות החמרה במצבה היא פרשה מן הממשלה באוקטובר 2004, והמשיכה לכהן כחברת הכנסת מטעם סיעת "שינוי". ב-16 בדצמבר 2004 נפטרה נאות, והובאה למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. היא הותירה אחריה את בעלה אורי, ושלושה ילדים. אחת מבנותיה תמר נאות-פרי, היא שופטת בבית משפט המחוזי בחיפה. לאחר מותה, שופץ חוף קריית חיים בסכום של למעלה מ-10 מיליון שקלים ונקרא על שמה "חוף נאות". לקריאה נוספת הערך "יהודית נאות" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 248, 2018, חיפה. הערך "יהודית נאות" בספר חברות הכנסת, נשים מובילות בישראל, מאת שביט בן אריה, הוצאת מדיה 10, עמ' 281, 2011. קישורים חיצוניים אתר הנצחה ליהודית נאות הראיון האחרון עם גלעד עדין לפני מותה הערות שוליים קטגוריה:זוכי אות אביר איכות השלטון קטגוריה:חברות הכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברות הכנסת השש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה קטגוריה:חברות הכנסת מטעם שינוי קטגוריה:חברי הכנסת מטעם שינוי קטגוריה:חברי הכנסת: אנשי מחקר ואקדמיה קטגוריה:מיקרוביולוגיות ישראליות קטגוריה:מיקרוביולוגים ישראלים קטגוריה:בעלות תואר דוקטור מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל קטגוריה:סגל הטכניון: רפואה קטגוריה:סגני ראש עיריית חיפה קטגוריה:שרות הגנת הסביבה בממשלות ישראל קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות שדה יהושע קטגוריה:סגני יושב ראש הכנסת בכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם קטגוריה:מדענים חברי הכנסת קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1944 קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1944 קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2004 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2004	2024-04-04T15:01:34
מניעת היריון	מניעת היריון היא פעילות שמטרתה מניעת היווצרותו של היריון. הימנעות מקיום יחסי מין וגינאליים היא הפתרון המובן מאליו. אך פתרונות רבים נועדו לאפשר קיום יחסי מין כאלה באופן שיבטיח סבירות גבוהה שאלה לא יובילו להיריון. לכך משמשים אמצעי מניעה משני סוגים: אמצעי מניעה פיזיים, שבהם חיץ פיזי מאפשר קיום יחסי מין, אך מונע את המפגש בין הזרע לביצית, שהוא תנאי הכרחי להיריון. אמצעי מניעה הורמונליים. בנוסף, אפשרית התערבות כירורגית המבטלת את שחרורם של תאי זרע (בזכר) או ביציות (בנקבה). כמו כן, נכללים בקטגוריה זו אמצעים שמטרתם הפסקת ההיריון בשלבים המוקדמים שלו (ימים ספורים), לאחר שנוצר (עקב חוסר שימוש באמצעים למניעתו או חרף שימוש כזה). מניעת היריון נעשית בדרך כלל ביוזמתו של הפרט, אך לעיתים היא מוכתבת במדיניות ממשלתית של פיקוח ילודה. היסטוריה של שיטות ואמצעים למניעת היריון אמצעי המניעה הפשוט והיעיל ביותר הוא הימנעות מקיום יחסי מין. בתרבויות רבות אמצעי זה הוא היחיד שזכה לברכת כוהני הדת. נראה שהפניית חלק מהאוכלוסייה למנזרים, שמשה בלם לגידול אוכלוסייה בימי הביניים. חלוצות תכנון המשפחה היו הסופרג'יסטיות בסוף המאה ה-19 (האמהות המייסדות של הפמיניזם) שהטיפו להתנזרות כאמצעי להגבלת מספר הילדים. סירוס אף הוא אמצעי מניעה שיעילותו אינה מוטלת בספק. ילידי איי צ'טהאם נהגו לסרס חלק מהבנים, כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין באי הקטן, שאינו יכול לפרנס המונים וסירוס של המנוצחים במלחמות היה נפוץ בעת העתיקה, כאמצעי למנוע ריבוי טבעי מהאויב המובס. משגל נסוג. בשיטה זו, הפין מוצא מהנרתיק לפני השפיכה. הסיכון העיקרי בה הוא באובדן שליטה של הגבר. השימוש המתועד הראשון בשיטה זו מתואר בספר בראשית פרק ל"ח - אונן, בנו השני של יהודה, מתבקש לייבם את תמר, אלמנת אחיו הבכור ער: (פירושו של ייבום הוא שהבן הנולד מזרעו של האח הצעיר נושא את שמו של האח הבכור המת ומקבל את חלקו בירושה). אונן שלא רצה להביא לעולם מתחרה השתמש במשגל נסוג למנוע היריון מתמר . המשגל הנסוג היה משך רוב ההיסטוריה אמצעי המניעה המועדף, ואפילו ביהדות קיימת דעה המתירה לעיתים להשתמש בו. כך, למשל, מתיר רבי אליעזר לבעלה של אישה מניקה, שהיריון נוסף עשוי ליבש את חלבה ולסכן בכך את התינוק, להשתמש בשיטת המשגל הנסוג: . סוג אחר של אמצעי מניעה, הדומה לספוגית למניעת היריון ללא קוטל זרע, הוא "מוך", שפירושו צמר גפן או לֶבֶד שהאישה הייתה מחדירה לנרתיק לפני המשגל. רבי מאיר התיר שימוש במניעת היריון כזו לנשים הרות (משום שהאמינו שאישה הרה עשויה להתעבר שוב כך שעובר אחד ימחץ את אחיו), למניקות, וגם כשגילה של בת הזוג בין 11 שנים ל-12 שנים ויום, משום שהיריון בגיל כזה עלול לסכן את הילדה . אמצעי אחר, לא יעיל, שהגמרא מזכירה למניעת היריון הוא תנועות נמרצות, הליכה או התהפכות מיד לאחר יחסי המין, שנועדו לפלוט את הזרע החוצה: . הקונדום בגרסאות פרימיטיביות היה ידוע למצרים כבר באלף השני לפני הספירה, כפי שניתן ללמוד מאיורי קיר המתארים את לבישתו. הקונדום, שהומצא מחדש במאה ה-17, היה עשוי מהחומר הדק והגמיש הזמין ביותר: מעי של כבש. קוטלי זרע: פפירוסים מצריים וכתבי רופאים הלניסטים מספקים רשימות ארוכות של קוטלי זרע טבעיים. כתבי רפואה ממצרים הפרעונית ממליצים על משחות מגללי תנינים ודבש היוצרים מחסום מכני לזרימת הזרע מהנרתיק אל הרחם. פפירוס אחר ממליץ על שרף עץ השיטה הידוע היום כגומי ערבי – חומר צמיגי המפריש חומצת חלב. חומצת חלב היא אחד החומרים הפעילים בקוטל זרע גם בימינו. ברומא, זכה לפופולריות תכשיר המבוסס על שמן קיק ודבש. שיקויים אחרים שהומלצו בספרות הרפואית המצרית וההלניסטית כללו יין, חומץ, מלחי עופרת, שמן, רוק גמלים וחומרים אחרים. אמצעי מניעה דרך הפה: לפי המסורת, אמצעי מניעה לאישה המכונה "כוס עיקרין" היה בשימוש עוד משחר האנושות. את הפסוק המספר על עדה וצילה, שתי נשותיו של למך (בראשית פרק ד'), מפרש רש"י "כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר". ההרכב של הגלולה הנוזלית הקדומה הזו המובא בגמרא הכיל שרף, עשבים ומינרלים. ייתכן שתכשירים צמחיים המכילים תרכובות דמויות הורמונים (פיטואסטרוגנים) היו אכן יעילים במניעת היריון. לפי המיתולוגיה היוונית, נחטפה אלת האביב פרספונה לשאול, שם סירבה לאכול דבר מלבד גרגרי רימון. תפריט זה הביא לאובדן הפוריות במשך החורף ואכן רימון הוא אחד מאמצעי המניעה העתיקים. נשות אתונה חגגו את שובה של פרספונה מכלאה אל אמהּ דמטר בהילולה שהייתה סגורה בפני בעליהן. הצמחים שקישטו חגיגות אלו: רימון, מנטה (שמן מנטה ידוע כגורם להפלות), אורן ו"שיח אברהם" (Vitex), הידועים אכן כבעלי תכולת פיטואסטרוגנים גבוהה ומשמשים ברפואה העממית לטיפול בהפרעות גינקולוגיות. הידוע שבמונעי ההיריון בעולם העתיק היה שרף הצמח סילפיום Silphium שצמח בצפון אפריקה ועליו התבססה כלכלתה של העיר קִירֵנֵה (לוב של ימינו), שהצמח אף קישט את מטבעותיה. קטיף נמרץ מדי של הצמח גרם להכחדתו במאה הרביעית לספירה. אמצעי מניעה מודרניים שננקטים לפני קיום יחסי המין השיטות הנפוצות ביותר להגבלת ילודה מבחירת הפרט הן שימוש קבוע באמצעי מניעת היריון - פיזיים, הורמונליים וטבעיים. אמצעי מניעה אלו שונים במידת ההגנה שהם מספקים ממקרה של היריון בלתי רצוי, אך בכל מקרה אינם אפקטיביים בכל המקרים. למעט אם צוין אחרת, כל האמצעים שיפורטו ניתנים לשימוש בכל גיל וללא תלות בהאם האישה כבר ילדה או לא. אמצעי מניעה פיזיים שמאל\|ממוזער\|150px\| קונדום גברי קונדום גברי - יעיל גם נגד מחלות מין העלולות להיגרם כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים. קונדום נשי - יעיל גם נגד מחלות מין העלולות להיגרם כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים. דיאפרגמה - מעין כיפה עשויה מגומי גמיש או מסיליקון המוחדרת לנרתיקה של האישה ומכסה את פתח צוואר הרחם כדי לחסום מעבר של זרע אל הרחם. כובעון צווארי (Cervical Cap) - מכסה את צוואר הרחם באופן דומה לדיאפרגמה. הכובעון הצווארי קטן יותר מדיאפרגמה. התקן תוך רחמי עם נחושת - אמצעי מניעה מהיעילים ביותר לטווח ארוך, אשר ניתן להפסיק את השימוש בו בכל עת. יעיל נגד היריון גם כשהוא מוכנס עד חמישה ימים לאחר קיום יחסי מין בלתי מוגנים. הדימום הווסתי עלול להיות ממושך כבד וכואב יותר, וקיים סיכון קטן לניקוב הרחם בעת החדרת ההתקן. ספוגית למניעת היריון - עשויה לרוב מקצף פוליאוריתן רך וספוגה בקוטלי זרע. הספוגית חוסמת לזרעונים את הדרך לצוואר הרחם וסופחת אותם. קוטל זרע - פוגע בתנועת הזרעונים; נהוג להשתמש בו יחד עם הקונדום, הדיאפרגמה, הכובעון הצווארי והספוגית. אצל אוכלוסייה חרדית נפוץ השימוש בדף הספוג בחומר קוטל זרע, כיוון שהשימוש בו אינו עובר על חוקי ההלכה אך היעילות שלו עומדת על 70% בלבד. אמצעי מניעה הורמונליים שמאל\|ממוזער\|150px\|גלולות למניעת היריון מסוגים שונים גלולה משולבת - הנפוצה ביותר מבין האמצעים ההורמונליים. מכילה את שני הורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון. גלולה למניעת היריון המכילה גם חומצה פולית: הגלולה "יאז פלוס" כוללת גם מינון יומי של חומצה פולית החיונית למניעת מומים מולדים בתעלה העצבית בעוברים. הגלולה פותחה במיוחד על מנת לספק את הרמה הנחוצה של חומצה פולית ולבנות "מאגר" הנשאר בגוף האישה עד שלושה חודשים גם לאחר הפסקת נטילת הגלולה, כך שבמקרה של היריון לא מתוכנן או שנקלט מהר מהצפוי, לא יהיה חוסר של חומצה פולית בגוף האם (ראו ). טבעת נרתיקית (נוברינג) - עשויה מסיליקון. מכילה אסטרוגן ופרוגסטרון. האשה מלבישה את הטבעת סביב צוואר הרחם, והטבעת נשארת במקומה לשלושה שבועות ומפרישה הורמונים. מדבקות למניעת היריון (אוורה Evra) - מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון. התקן תוך-רחמי הורמונלי - אמצעי מניעה הן לטווח ארוך והן למניעת היריון לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים. התקן תוך-רחמי נמצא אמין יותר מאמצעים שיש ליטול, להחדיר או להפעיל שוב ושוב. ההתקן משחרר אל תוך הרחם את ההורמון לבונוגסטרל, אשר יוצר ריר צמיגי בצוואר הרחם ובכך מונע כמעט באופן מוחלט את כניסת תאי הזרע לתוך הרחם. המפגש של תא זרע עם ההורמון גורם לדיכוי תנועתיות הזרע ויכולתו לחדור את הביצית. התקנים מסוג זה משווקים תחת המותגים מירנה, קיילנה, וג'נס, שהוא התקן קטן יותר ויעיל רק למשך שלוש שנים. צפויה ירידה משמעותית בכמויות הווסת עד לאפשרות של אל וסת, וקיים סיכון קטן לניקוב הרחם בעת החדרת ההתקן. גלולת פרוגסטרון - גלולות המכילות פרוגסטרון בלבד. מתאימות לנשים מבוגרות, נשים שסובלות ממיגרנות, ונשים שסובלות מקרישיות יתר בדם. ארגסט-דפו (דפו פרוברה) - פרוגסטגן המוזרק לתוך השריר ומשתחרר לאט. נורפלנט - השתלה תת-עורית של קפסולות פרוגסטגן בלבד. אמצעי מניעה מודרניים שננקטים לאחר קיום יחסי המין גלולת היום שאחרי - גלולה זו מהווה אמצעי חירום למניעת היריון לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים. הגלולה מכילה מינון גבוה של הורמונים ובשל כך עלולה לגרום לתופעות לוואי כגון בחילות והקאות. התקן תוך רחמי עם נחושת - אמצעי מניעה מהיעילים ביותר לטווח ארוך, אשר ניתן להפסיק את השימוש בו בכל עת. יעיל נגד היריון גם כשהוא מוכנס עד חמישה ימים לאחר קיום יחסי מין בלתי מוגנים. הדימום הווסתי עלול להיות ממושך כבד וכואב יותר, וקיים סיכון קטן לניקוב הרחם בעת החדרת ההתקן. התקן תוך-רחמי הורמונלי - אמצעי מניעה הן לטווח ארוך והן למניעת היריון לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים. התקן תוך-רחמי נמצא אמין יותר מאמצעים שיש ליטול, להחדיר או להפעיל שוב ושוב. ההתקן משחרר אל תוך הרחם את ההורמון לבונוגסטרל, אשר יוצר ריר צמיגי בצוואר הרחם ובכך מונע כמעט באופן מוחלט את כניסת תאי הזרע לתוך הרחם. המפגש של תא זרע עם ההורמון גורם לדיכוי תנועתיות הזרע ויכולתו לחדור את הביצית. התקנים מסוג זה משווקים תחת המותגים מירנה וג'נס, שהוא התקן קטן יותר ויעיל רק למשך שלוש שנים. צפויה ירידה משמעותית בכמויות הווסת עד לאפשרות של אל וסת, וקיים סיכון קטן לניקוב הרחם בעת החדרת ההתקן. שיטות מניעה התנהגותיות שיטות מניעה התנהגותיות מתאפיינות בכך שאינן מצריכות שימוש בחומרים או אביזרים, אלא רק הקניית הרגלים. שיטת "הימים הבטוחים" – שיטה זו מתבססת על פרק הזמן שבו תא הביצה לא יכול להיות מופרה (ימים 1–10 וימים 17–28 למחזור סדיר של האישה), כך שבימים 10–17 למחזור בני הזוג נמנעים יחסי מין. שיטה זו אינה ודאית כי מחזור אינו בהכרח סדיר ועל-פי מספר ההריונות שדווחו נקבעה אינדקס פרל (שהוא מדד יעילות של אמצעי מניעה) של 9–20. לפי מאמר של לאבוק וקוינן משנת 1989 כי שיטה זו יעילה ב-60%. שיטה דומה היא אמצעי מניעה מבוססי לוח שנה. שיטת החום הבסיסי (BBT) – בשיטה זו האישה מאתרת את תום תקופת הפוריות לפי חום גופה, כאשר מתאפיין בעלייה של כ-0.5°C. תום תקופת הפוריות היא כ-3 ימים לאחר עליית החום (וכאן מתחילים "הימים הבטוחים"), אך שיטה זו אינה מדויקת ונקבע לה אינדקס פרל של 3–20. שיטת המודעות לפוריות (שמ"פ) – שיטה המתבססת על מעקב ורישום יומיומיים אחר שלושה סימני פוריות: מדידת חום הגוף בזמן היקיצה; מעקב אחרי הפרשות מהנרתיק או מצוואר הרחם לפי קריטריונים של סמיכות, צבע וריח; מעקב אחר מיקום צוואר הרחם. שיטת המודעות לפוריות מורכבת יותר ליישום אך נועדה להגביר את רמת הוודאות בזיהוי שלבי המחזור השונים - לפני ביוץ, במהלך ביוץ, לאחר ביוץ ולקראת קבלת הווסת. אישה המעוניינת להשתמש בשיטה זו למניעת היריון, תלמד לזהות את "חלון הפוריות" שלה ותשתמש בימים אלו באמצעי מניעה חוצצים, כגון קונדומים, דיאפרגמה עם קוטל זרע או ספוגית. מחשבוני פוריות – מבוססים על מדידת טמפרטורת הגוף ופיענוח של ימי הפוריות באמצעות אלגוריתם המוטמע במכשיר המדידה. האשה מודדת בכל בוקר את חום השחר ומזינה את ימי הווסת. המחשבון נותן לה את תחזית הפוריות ליום הקרוב, על ידי סימון של אור ירוק או אדום. כאשר השימוש במחשבון נעשה בהקפדה מוחלטת על מדידה ותיעוד יומיומיים ועל תזמון יחסי המין לפי נתוני המעקב, רמת הוודאות של השיטה היא 99.3%. אולם נתונים ממחקר שהתפרסם בכתב העת הרפואי Contraception הראו כי אצל המשתמשת הטיפוסית רמת הוודאות של השיטה היא 93% (כלומר 7 מתוך 100 נשים ייכנסו להיריון תוך שימוש בשיטה זו בתוך שנה). המאמר מציין שנשים רבות - 54% - מפסיקות להשתמש בשיטה בתוך שנה. שיטת ריר צוואר הרחם – בשיטה זו האישה מזהה את השינויים המחזוריים בריר צוואר הרחם, המשתנה עקב ההפרשות המשתנות של אסטרוגן ופרוגסטרון לדם. שינויים אלה מאפשרים לדעת מתי יחסי מין אינם צפויים להוביל להיריון. בשיטה זו תקופת הימנעות ארוכה ואף היא איננה מדויקת. אינדקס פרל שנקבע עבורה הוא 20–25. שיטת בדיקות השתן – בשיטה זו משתמשים באינדיקטורים לאסטרוגן ופרוגסטרון המופרשים בשתן לזיהוי סיום תקופת הפוריות. שיטה זו זולה , נוחה לשימוש ומקצרת את תהליך ההימנעות, אך אינה מדויקת . שיטת המשגל הנסוג – בשיטה זו, הפין מוצא מהנרתיק לפני השפיכה. בשיטה זו תמיד קיים החשש שהנסיגה לא הייתה בזמן, ולכן היא פוגעת בהנאה מיחסי המין ומהווה מטרד מנטלי עבור בני הזוג. שיטה זו אינה מדויקת כלל וכלל ומהווה הימור גדול המבוסס על יכולת השליטה של הגבר על גופו. אינדקס פרל שנקבע לה הוא 4–18. הערכת יעילותם של אמצעים ושיטות למניעת היריון אינדקס פרל (Pearl Index) הוא המדד הנפוץ ביותר להערכת יעילותם של אמצעים ושיטות למניעת היריון, מדד זה שפותח על ידי ריימונד פרל בשנת 1933 נותר שימושי עד ימינו בשל פשטות החישוב. אינדקס פרל הוא הערכת מספר ההריונות ל-100 שנות שימוש באמצעי הזה (למשל־10 נשים המשתמשות בו 10 שנים כל אחת). הסבר יותר פשוט לאינדקס זה הוא מספר ההריונות למאה נשים העושות שימוש באמצעי המניעה שנה אחת כל אחת. כדי לחשב את האינדקס מחלקים את מספר ההריונות שאירעו אצל נשים המשתמשות באמצעי מניעה כלשהו במספר החודשים בהם היה האמצעי בשימוש (כל אישה "תורמת" את מספר החודשים בהם השתמשה באותו אמצעי) ואת התוצאה כופלים ב-1200. אופן חישוב אחר הוא חלוקת מספר ההריונות במספר המחזורים החודשיים של כלל הנשים וכפל ב-1300 (מחזור שמשכו 28 יום פירושו 13 מחזורים בשנה). מדד פרל נמוך פירושו פחות סיכוי להיריון בלתי רצוי עבור אמצעי מניעה נבדק. התערבות כירורגית עיקור חסימת חצוצרות בקשירת החצוצרות נחסם חלל החצוצרות באופן שמונע מפגש בין ביצית לבין זרעונים. חתך צינור הזרע בחתך צינור הזרע (וזקטומיה) מנותקים בהליך כירורגי צינורות הזרע וכך נמנע מהזרע להגיע לשופכה. סירוס הגבלות על מניעת היריון ההלכה כוללת הגבלות על מניעת הריון, משום שזו גובלת ב"ביטול עשה" של פריה ורבייה, שכן המצווה הראשונה בתורה, היא ברכה שמברך אלוהים את האדם: "ויאמר להם אלוהים פרו ורבו", חוזרת ונשנית לנח אחרי צאתו מהתיבה: "ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה", עיקרה הוא להוליד בן ובת הראויים בעצמם להוליד, וכך להמשיך את יישוב העולם. בפרקטיקות שונות למניעת היריון העוצרות את הזרע ייתכן איסור הוצאת זרע לבטלה, איסור המובא בתלמוד ובספרות ההלכה בחומרה רבה, ומיוחס לנאמר בתורה במעשה ער ואונן. במניעת היריון על ידי סירוס הורמונלי זמני של האשה, או הגבר, יש לדון מצד איסור סירוס אדם דבר הנאסר בתלמוד ונלמד מהנאמר בתורה לגבי סירוס בעלי חיים, אולם איסור זה הוא קל מהאיסורים הקודמים, שכן על אשה לא חל איסור זה, ובפרט שמדובר על סירוס זמני. באנציקליקה "Casti connubii" , שפרסם האפיפיור פיוס האחד עשר ב-31 בדצמבר 1930, נקבע שהשימוש באמצעי מניעה הוא חטא חמור. בעקבות זאת נקבע בחקיקה באירלנד בשנת 1935 איסור על מכירה וייבוא של אמצעי מניעה. איסור זה הוגמש בשנת 1980, עם התרת מכירתם של אמצעי מניעה על ידי רוקח, לפי מרשם רפואי. בשנת 1985 הותרה מכירה לבוגרים של קונדומים וקוטלי זרע, גם ללא מרשם. ראו גם מניעת היריון בהלכה איסור סירוס אמצעי מניעה הורמונלים טמפרטורת גוף בסיסית ופוריות קישורים חיצוניים מדריך לאמצעי מניעה, באתר מכבי שירותי בריאות, 25 בפברואר 2021 דניאל זיידמן וליל חכם-מרום, המדריך לבחירת אמצעי מניעה, באתר שיבא תל השומר אמצעי מניעה באתר עמותת נשים לגופן לקידום בריאות נשים שיקולים בבחירת אמצעי מניעה, באתר נשמת: הלכה ובריאות האישה תכשיר לגבר בפיתוח. The IUD: The Best Form of Birth Control No One is Using at Time Magazine הערות שוליים קטגוריה:פיקוח ילודה * קטגוריה:טכנולוגיה רפואית קטגוריה:חינוך מיני	2024-09-11T18:17:28
מחלות מין	מחלות מידבקות במגע מיני (באנגלית: STD – sexually transmitted disease) הן מחלות מידבקות המועברות באמצעות מגע מיני (כגון: זיבה, עגבת, פפילומה, איידס והרפס). מחלות מין הן חיידקים, טפילים או נגיפים אשר מופצים בדרך כלל בפעילות מינית, כמו בחדירה ואגינאלית, אנאלית, מין אוראלי, נשיקה וחיכוך אברי מין. הדבקה במחלות מין לא תמיד מלווה בתסמינים, דבר הגורם לכך שאדם הנדבק במחלה לא יכול לדעת זאת. פעמים רבות אדם אשר נדבק במחלת מין מסוימת אינו מודע לכך שנדבק כי בתחילה המחלה אינה גורמות לסימפטומים, עובדה זו גורמת לסיכון גבוה יותר להדבקה של אנשים נוספים. תסמינים עשויים לכלול הפרשות מהנרתיק, הפין ופי הטבעת, צריבה במתן שתן, גרד, אדמומיות, כיבים על או מסביב לאיברי המין וכאבים באגן, אשכים ובטן תחתונה. מחלות מין מסוימות יכולות לעבור לתינוק בזמן ההריון או במהלך הלידה ולגרום לנזקים קשים ליילוד. מחלות מין אשר לא מטופלות עשויות להסתבך. הסיבוכים יכולים להיות דלקות אגן, דלקות ברחם, בשפכה ועוד, וחלקם יכולים אף לגרום לבעיות בהבאת ילדים וכניסה להריון. יותר מ-30 זני נגיפים (ואלפי תתי זנים), חיידקים וטפילים אשר יכולים לעבור בפעילות ומגע מיני. החלוקה הרפואית המקובלת: מחלות חיידקיות: כוללות כלמידיה, זיבה ועגבת. מחלות נגיפיות (ויראליות): כוללות הרפס גניטאלי, ו-HIV/איידס, צהבת, פפילומה וקונדילומה. מחלות הנגרמות על ידי טפיל כוללות טריכומוניאזיס. אף על פי שדרך ההעברה העיקרי של מחלות המין היא בקיום יחסי מין, מחלות מסוימות יכולות לעבור גם במגע עם רקמות הגוף (עור בעור), מאם לתינוקה בחלב אם, או במעבר של דם ישירות אל תוך הוריד – כמו במקרים של עירוי דם או שימוש משותף במחטים להזרקת סמים. בחלק ממחלות המין ניתן לצמצם את סיכויי ההדבקה וההידבקות באמצעות שימוש בקונדום. הדבר נכון במקרים של מחלות אשר עוברות במעבר של נוזלי גוף – כמו נגיף ה-HIV, זיבה, כלמידיה, מיקופלזמה ועוד. במחלות אחרות, הקונדום מספק הגנה מוגבלת בלבד, כיוון שהחיידק או הנגיף יכול לעבור גם במגע בין עור לעור, פה לפה או בין נוזלי-גוף לעור, כמו במקרים של הרפס, עגבת, פפילומה וקונדילומה. הדרך היחידה למניעה מוחלטת של הידבקות והדבקה במחלות מין היא להימנע מכל סוג של מגע מיני, או להיבדק לפני קיום יחסי מין. בדיקות לגילוי מחלות מין נעשות על ידי דגימות דם ושתן, ולעיתים על ידי משטח, ואמינותן גבוהה. בדיקות כאלה זמינות כיום במדינות מפותחות ואף מסובסדות, אולם במדינות מתפתחות זמינותן נמוכה מאוד. דרך יעילה נוספת להפחתת סיכוי ההדבקה בחלק ממחלות המין היא על ידי מילה זכרית (ברית מילה). הכלל הסטטיסטי במחלות מין הוא שככל שמקיימים יחסים עם יותר שותפים, רמת הסיכון להידבקות עולה. נשים רגישות יותר להידבקות מאשר גברים, הואיל וזרע הגבר נשאר בנרתיק האישה, כאשר לא נעשה שימוש בקונדום. סוגי מחלות מין חיידקיות דלקת השופכה (לא ספציפית, NSU) זיבה כלמידיה עגבת דלקת שופכה מיקופלזמית שנקרואיד לימפוגרנולומה ונראום נגיפיות איידס סוגי הפטיטיס הפטיטיס A – דרך מגע אוראלי הפטיטיס B הפטיטיס D הפטיטיס E – דרך מגע אוראלי הרפס (HSV) קונדילומה (HPV) אבולה אבעבועות הקוף טפיליות גרדת כיני ערווה טריכומוניאזיס קישורים חיצוניים אתר המכוון לקהילת הלהט"ב. מידע רלוונטי על מחלות המין הידועות, הסברים להדבקה, מניעה ועוד הערות שוליים קטגוריה:חינוך מיני *	2024-07-05T20:59:47
דלשינאים	דַּלְשִׁנָּאִים (שם מדעי: Xenarthra) היא על-סדרה ייחודית במחלקת היונקים שחבריה נפוצים ביבשת אמריקה (הצפונית והדרומית) בלבד. בקבוצה ישנם 2 סדרות: פילוסאים וארמדילאים. הדלשינאים החלו את דרכם כבר בשלישון המוקדם (כ-60 מיליון שנה קודם זמננו), זמן קצר אחרי סיום עידן המזוזואיקון, לאחר הכחדת הדינוזאורים. מיני דלשינאים רבים נכחדו. בדלשינאים נכללים שלוש תת-קבוצות: דובי הנמלים, עצלנאים אמיתיים וארמדילאים. בעבר סווגו כולם יחד עם השנבוב והפנגולין בעל-סדרה שנקראה בלטינית Edentata (דל שיניים, בדומה לשם העברי כיום). לאחר מכן, התגלה שמדובר במיון מוטעה. מקור השם העברי "דל-שינאים" בלסת חסרת השיניים או בעלת שיניים מעטות בלבד. השם הלטיני הקודם היה כאמור "Edentata", ולו פירוש דומה: "דל-שיניים". אך בעקבות גילויים פילוגנטיים, ובעיקר מפני שחוסר השיניים לא היה מאפיין מרכזי בקבוצה זו, הוחלט לשנותו. מאפיין מרכזי ביותר מבחינת התפתחות אבולוציונית, הוא המפרקים הכפולים בצורתם (בלעז: xenarthrous processes ), המקנה להם מראה רגליים מגושם. בנוסף הם חסרים את עצם הארכוף באוזן התיכונה. מאפיינים אלו גרמו לכך שיופרדו משאר היונקים מבחינה טקסונומית. מיון הדלשינאים סדרה פילוסאים (Filosa) תת-סדרה דובי נמלים (Vermilingua) משפחה דובי נמלים זוטיים בה מין יחיד: דוב נמלים זוטי (Cyclopes didactylus) משפחה דובי נמלים גדולים (Myrmecophagidae) תת-סדרה עצלנאים (Folivora) משפחה עצלני תלת אצבע (Bradypodidae) משפחה עצלני דו אצבע (Megalonychidae) משפחה מגתריים (Megatheriidae) - נכחדה משפחה מילודוניים (Mylodontidae) - נכחדה משפחה Nothrotheriidae - נכחדה משפחה Orophodontidae - נכחדה. מוטלת בספק סדרה ארמדילאים (Cingulata) משפחה ארמדיליים (Chlamyphoridae) משפחה טטויים (Dasypodidae) בה סוג יחיד: טטו (dasypus) משפחה פמפתריים (Pampatheriidae) - נכחדה גלריה: קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1889 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בפלאוקן קטגוריה:על-סדרות בעלי חיים	2022-09-24T10:26:40
אמצעי מניעה	הפניה מניעת היריון	2017-02-17T05:07:07
ליויתני מזיפות	REDIRECT לווייתני מזיפות	2004-12-17T06:42:05
ליויתני שיניים	REDIRECT לווייתני שיניים	2004-12-17T06:46:05
תיאורית הגאיה	הפניה השערת גאיה	2007-11-10T10:15:34
פרים	פרים (שם מדעי: Bovinae) היא תת-משפחה במשפחת הפריים, בה כלולים מיני הפרות, הביזונים ועוד מכפילי פרסה גדולים בעלי קרניים עבות ובולטות. מיון פרים ממוזער\|זכר קודו גמלוני ממוזער\|נילגאי שבט: בקר (Bovini) סוג: פר (Bos) מין: גאור (B. gaurus) מין: גאיאל (B. frontalis) מין: יאק הבית (B. grunniens) מין: יאק הבר (B. mutus) מין בנטנג (B. javanicus) מין: קופראי (B. sauveli) - הפרט האחרון נראה ב-1988, כנראה שנכחד. מין: בקר הבית (B. taurus) סוג: ביזון (Bison) מין: ביזון אמריקאי (B. bison) מין: ביזון אירופי (B. bonasus) סוג: פלוראוביס (Pelorovis) - נכחד סוג: תאו (Bubalus) מין: תאו אסייתי (B. arnee) מין: תאו המים ההודי (B. bubalis) מין: תאו הפיליפינים (B. mindorensis) תת-סוג אנואה מין:אנואה השפלה (B. depressicornis) מין: אנואה ההרים (B. quarlesi) סוג ומין יחיד: סאולה (pseudoryx nghetinhensis) סוג ומין יחיד: קייטינג-וור (Pseudonovibos spiralis) - קיומו ומעמדו הטקסונומי מוטל בספק סוג: סינצרוס (Syncerus) בו שרד המין תאו אפריקני (Syncerus caffer) שבט: סלילני קרניים (Strepsicerotini) סוג: קודו (Tragelaphus) מין: קודו ניאלה (T. angasii) מין: קודו ההרים (T. buxtoni) מין: קודו זוטר (T. imberbis) מין: קודו מסורטט (T. scriptus) מין: קודו סילבטיכוס (T. sylvaticus) מין: קודו הביצות (T. spekii) מין: קודו גמלוני (T. strepsiceros) מין: בונגו (T. eurycerus) סוג: אילנד (Taurotragus) מין: אילנד ענק (T. derbianus) מין: אילנד מצוי (T. oryx) שבט: קצרי קרניים (Boselaphini) סוג ומין יחיד: ארבע קרן (Tetracerus quadricornis) סוג ומין יחיד: נילגאי (Boselaphus tragocamelus) לקריאה נוספת International Commission on Zoological Nomenclature. 2003. Opinion 2027 (Case 3010). Usage of 17ΔбГ specific names based on wild species which are pre-dated by or contemporary with those based on domestic animals (Lepidoptera, Osteichthyes, Mammalia): conserved. Bull.Zool.Nomencl., 60:81-84. קישורים חיצוניים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1821 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי	2023-08-18T14:47:18
יעלים	יעלים או צֹאן (שם מדעי: Caprinae) היא תת-משפחה במשפחת הפריים בה מינים בינוניים, המותאמים לחיים על הרים, צוקים ומדפי סלע, אך חלקם חיים גם באזורי טונדרה או במדבריות. תת-משפחת היעלים מחולקת ל-3 שבטים: כבשי שור, יעלים וצפירים. כמחצית מהמינים בתת-המשפחה משויכים גם לקבוצה הלא-טקסונומית אנטילופות-עז. מינים אלה שונים בגודלם: מהמין גוראל אדום שמגיע לגובה 64 ס"מ ולמשקל 35 ק"ג עד לכבש המושק אשר יכול להגיע למשקל 650 ק"ג. בעבר היו מינים דומים לו כמו הבותריום והאאוצרתריום. בארץ ישראל נפוצים היעל הנובי שחי בבר ובשמורות טבע וכן עז הבית וכבש הבית המבויתים. מיון היעלים ממוזער\|טאר נילגירי ממוזער\|יעלים נובים ממוזער\|סרו יפני שבט: כבשי שור (Ovibovini) סוג ומין יחיד: כבש המושק (Ovibos moschatus) סוג ומין יחיד: טאקין (Budorcas taxicolor) סוג בותריום (Bootherium) – נכחד סוג אאוצרתריום (Euceratherium) – נכחד סוג מקפניה (Makapania) – נכחד סוג סוארגליה (Soergelia) – נכחד סוג טסאידמותריום (Tsaidamotherium) – נכחד שבט: יעלים (Caprini) סוג ומין יחיד: עבדקן הרעמה (Ammotragus lervia) סוג ומין יחיד: טאר ערבי (Arabitragus jayakari) סוג ומין יחיד: טאר ההימלאיה (Hemitragus jemlahicus) סוג ומין יחיד: טאר נילג'ירי (Nilgiritragus hylocrius) סוג: יעל (Capra) מין: עז הבר (Capra aegagrus) מין: עז הבית (Capra hircus) מין: יעל איברי (Capra pyrenaica) מין: יעל אלפיני (Capra ibex) מין: יעל אתיופי (Capra walie) מין: יעל בורג (Capra falconeri) מין: יעל נובי (Capra nubiana) מין: יעל סיבירי (Capra sibirica) מין: יעל קווקזי מזרחי (Capra cylindricornis) מין: יעל קווקזי מערבי (Capra caucasica) סוג: כבש (Ovis) מין: כבש אוריאל (Ovis vignei) מין: כבש ארגאלי (Ovis ammon) מין: כבש גדול-קרניים (Ovis canadensis) מין: כבש דאל (Ovis dalli) מין: כבש הבית (Ovis aries) מין: כבש השלג (Ovis nivicola) מין: כבש מופלון (Ovis orientalis) סוג: כבש כחול (Pseudois) מין: כבש כחול מצוי (Pseudois nayaur) מין: כבש כחול גמדי (Pseudois schaeferi) סוג ומין יחיד: יעל בלארי (Myotragus balearicus) – נכחד שבט: צפירים ( Rupicaprini) סוג: צפיר (Rupicapra) מין: צפיר האלפים (Rupicapra rupicapra) מין: צפיר הפירנאים (Rupicapra pyrenaica) סוג ומין יחיד: צפיר הקורדילרים (Oreamnos americanus) סוג: סרו (Capricornis) מין: סרו ההימלאיה (Capricornis thar) מין: סרו סיני (Capricornis milneedwardsii) מין: סרו סומטרי (Capricornis sumatraensis) מין: סרו אדום (Capricornis rubidus) מין: סרו יפני (Capricornis crispus) מין: סרו טאיוואני (Capricornis swinhoei) סוג: גוראל (Naemorhedus) מין: גוראל ההימלאיה (Nemorhaedus goral) מין: גוראל אמור (Naemorhedus caudatus) מין: גוראל סיני (Nemorhaedus griseus) מין: גוראל אדום (Nemorhaedus baileyi) סוגים נכחדים נוספים גלריה ראו גם טאר קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1821 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי	2024-04-19T22:26:16
ראמים	רְאֵמִים (שם מדעי: Hippotraginae) תת-משפחה במשפחת הפריים. הראמים הם בעלי שתי פרסות מפותחות בכל רגל ומעלה גרה, ולכן נחשב כחיה טהורה וכשרה. הראמים הם יונקים בגודל בינוני-גדול (אורכם לא עולה על 2.5 מטרים ומשקלם נע בין 70 ל-250 ק"ג) אך לא מסיביים כמו חברי תת-משפחת הפרים. הם מתאפיינים בקרניים ארוכות ומרשימות. רבים מהם מותאמים לחיים בתנאי מדבר קשים. מיון ראמים סוג ומין יחיד: דישון מקראי (Addax nasomaculatus) סוג: ראם (Oryx) מין: ראם לבן (Oryx leucoryx) - מצוי גם בישראל מין: ראם סהרה (Oryx dammah) - נכחד בטבע מין: ראם הצבי (Oryx gazella) מין: ראם ביסה (Oryx beisa) מין: ראם שולי-אוזניים (Oryx callotis) - מוכר כמין החל מ-2011 סוג: אנטילופת סוס (Hippotragus) מין: אנטילופת סוס שחורה (Hippotragus niger) מין: אנטילופת סוס קצרת-קרן (Hippotragus equinus) מין: אנטילופת סוס כחולה (Hippotragus leucophaeus) - נכחדה גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1876 קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ויקטור ברוק	2023-12-31T23:21:37
רשימת צבעים	REDIRECT ייצוג צבע במחשב	2006-02-17T12:18:07
טוטליטריות	REDIRECT טוטליטריזם	2004-12-17T08:25:38
סלוויה	REDIRECT סלוויה דיווינורום	2005-01-08T09:31:28
עשבים שוטים	שמאל\|ממוזער\|250px\|דרדר צהוב- אחד המינים הנפוצים של עשב שוטה שמאל\|ממוזער\|250px\|700 פרות שמתו כתוצאה מגידולים שוטים רעילים עשבֿים שוטים (גם: צִמחי בָּאֳשה) הם צמחים לא רצויים הגדלים פרא בין צמחי התרבות ומפריעים לגידולם. הגנן או החקלאי טורחים לעקור את העשבים השוטים. המושג "עשב שוטה" הוא אפוא מושג סובייקטיבי – צמח הנחשב עשב שוטה בעיני אדם אחד יכול להיחשב פרח בר בעיני אדם אחר. לדוגמה, צמח שן הארי, אשר נחשב גם לעשב שוטה, אבל יש הרואים בו פרח מושך. בנוסף, ניתן להשתמש בעלים ובשורשים של צמח זה בהכנת תרופות או כמזון. מצד שני, בעלי מדשאות רואים אותו לרוב כעשב טורדני. לרוב הכרחי שצמח יוכל לגדול מהר על מנת שיחשב עשב שוטה מכיוון שצמחים הדורשים טיפול ניתנים להסרה בקלות מבלי שישובו לגדול במקום. מינים פולשים צמחים רבים הפכו למינים פולשים משום שהועברו על ידי האדם למקומות שבהם אין להם טורפים רועים טבעיים והם מתחרים עם צמחים אחרים על מקום. כך לדוגמה צמח הצבר אשר הציף אזורים נרחבים באוסטרליה עד אשר הוצג לאזור עש שחיסל למעלה מ-90% מצמחי הצבר בתוך 10 שנים. מקרה זה הוא דוגמה טובה לבקרה ביולוגית על מפגע סביבתי. במקרים כמו זה של הצבר באוסטרליה, העשבים השוטים נקראים מינים פולשים (או פולשים אקזוטיים). מונח זה מוּחַל על צמחים שהובאו לאזור מסוים שבו הם לא היו קיימים קודם לכן, וכתוצאה מכך הם פלשו והפריעו למערכת האקולוגית המקומית וגרמו לנזק. עשבֿים מזיקים עשבים מזיקים הם עשבים שיכולים להיות מסוכנים לבריאותם של בני אדם או בעלי חיים. שליטה על עשבים שוטים במטרה להקטין את גדילת העשב השוטה, פותחו אסטרטגיות רבות להדברתם. הבסיסית ביותר נקראת חרישה – חתיכת שורשי העשבים. כיום, נעשה שימוש רב בקוטלי עשבים, כימיקלים אשר מתוכננים כך שלא ישאירו שארית רעילה בקרקע. בגנים ביתיים, שיטות לשליטה על עשבים כוללות כיסוי הקרקע עם כמה שכבות של עיתון רטוב או יריעת פלסטיק שחורה למשך מספר שבועות. במקרה שמשתמשים בנייר עיתון רטוב, השכבות הכפולות מונעות מאור השמש להגיע לצמחים מתחת, והם מתים. הַסְפָּגַת העיתון במים מדי יום מאיצה את פירוק הצמחים המתים. לאחר מספר שבועות כל הצמחים (כולל העשבים) יהיו מתים, וניתן יהיה להסיר את העיתון ולזרוע או לשתול מחדש בקרקע. במקרה שמשתמשים ביריעת פלסטיק שחורה, הצמחים מתים בגלל אפקט החממה שנוצר מתחת ליריעה. שימוש לשוני בהשאלה משמש מושג זה לתיאור אדם שהתנהגותו אינה מוסיפה כבוד לחברה שבה גדל. הכינוי "עשב שוטה" בא לציין שאדם זה אינו מייצג את חברתו, אלא הוא חריג שהיא מתנערת ממנו ואינה רואה עצמה אחראית לגידולו ולטיפוחו. מרבים להשתמש בביטוי כאשר התנהגות בזויה של אדם עלולה להיראות כהקצנה של הלכי רוח המקובלים בחברה שממנה יצא. קישורים חיצוניים עשבים/tabid/55/Default.aspx מדריך עשבים שוטים באתר מכתשים אגן מאור מצרפי, חשש לירידה ביעילות הדברת עשבים כימית עקב שינוי תנאי הסביבה, כתב העת "אקולוגיה וסביבה", דצמבר 2019 הערות שוליים * קטגוריה:עשבים	2024-03-26T15:47:17
זרע		2024-03-08T13:25:37
גירית מצויה	גירית מצויה (שם מדעי: Meles meles), היא מין נפוץ של יונק בסוג גירית (Meles) שבמשפחת הסמוריים. זוהי המפורסמת ביותר מבין הגיריות והיא הגדולה מבני סוגה, גדולה מהמינים (שבעבר נחשבו לתת-מינים שלה): גירית אסייתית וגירית יפנית ואולי גם גירית קווקזית. הגירית המצויה היא טורפת בינונית שוכנת קרקע הנפוצה במרבית אירופה ובחלקים רבים באסיה. בעבר סברו שהגירית המצויה חיה בארץ ישראל, אך כיום רואים בגירית החיה בארץ מין נפרד - גירית קווקזית. מין נוסף מהמשפחה הוא גירית הדבש. תת-מינים לגירית המצויה כמה תת-מינים: Meles meles meles - מצוי במערב אירופה Meles meles marianensis - מצוי בספרד ופורטוגל Meles Meles heptneri - מצוי בערבות הערבה האירואסייתית עד לדלתת הוולגה Meles Meles milleri - מצוי בנורווגיה גירית קווקזית (Meles canescens), המצויה במערב אסיה לרבות בישראל, סווגה בעבר כתת-מין של הגירית המצויה אך הוחלט להחשיבה למין עצמאי. מאפיינים אורכה של הגירית הוא כ-90 ס"מ (כולל 20 ס"מ זנב) ומשקלה כ-10 ק"ג בממוצע. משקלה עשוי להשתנות במידה רבה. בחלקים צפוניים של תפוצתן, הגיריות נעטפות בסתיו בשומן המסייע להן בחודשי החורף. בחלקים של רוסיה, גיריות עשויות אף לשקול 32 ק"ג בסתיו. אגירת השומן מאפשרת להן לבלות עד 6 חודשי שינה במחילותיהן במהלך החורף הרוסי הקר. פרוותה הצפופה אפורה באזור הגב ושחורה בשאר גופה, ועל פניה המוארכות פסים שחורים ולבנים. אוזניה קטנות ומעוגלות ורגליה קצרות ועבות. אצל תת-המין Meles meles anaguma סימני הפנים מוגבלים לסביבת העיניים. הגירית היא אוכלת כל ופעילה בלילה. הגיריות הן בעלי חיים טריטוריאליים, אך עשויות להימצא בקבוצות של עד 12 פרטים. הגירית ניזונה משורשים, מפירות, מביצי עופות, מיונקים קטנים, מצפרדעים ומחרקים. גירית עשויה לחיות בין 3 ל-12 שנים (עד 16 בשבי). הגירית חיה בזוגיות. בעונת האביב היא ממליטה 2–4 ולדות. הוולדות נולדים עיוורים ונשארים במאורה חודשים עד שהם מוכשרים לחפש מזון בעצמם. גלריה קישורים חיצוניים גירית מצויה באתר הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב גירית מצויה באתר עמותת מן השדה. הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס קטגוריה:סמוריים קטגוריה:בעלי חיים ביערות ממוזגים באירואסיה קטגוריה:הממלכה המאוחדת: יונקים קטגוריה:אוקראינה: יונקים קטגוריה:דנמרק: יונקים קטגוריה:יוון: יונקים קטגוריה:ליטא: יונקים קטגוריה:סרביה: יונקים קטגוריה:רומניה: יונקים קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758	2024-05-26T15:11:48
אגיפטולוגיה	שמאל\|ממוזער\|200px\|השער של הכרך הראשון בספרי תיאור מצרים שמאל\|ממוזער\|200px\|הפירמידה מאל לחון ומחצבה מטורה ציור מספרו של קארל ריכרד לפסיוס, הציורים צוירו על פי הוראת פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה שמאל\|ממוזער\|200px\|הפרוטומה של נפרטיטי אגיפטולוגיה (מיוונית: Αιγυπτιολογία) הוא המדע העוסק בחקר מצרים העתיקה – תולדותיה, לשונה, ממצאיה הארכאולוגיים, האמנות שלה, דתה, משפטה, חיי החברה שלה וכלכלתה – למן ראשיתה ועד הכיבוש הערבי בשנת 641. המילה אגיפטולוגיה מורכבת משמה הלועזי של מצרים ומהמילה היוונית לוגיה, שמשמעותה: תורה, לימוד. ראשית המחקר כבר במאה ה-16 ניסה החוקר האיטלקי פייריו ולירינו לפענח את סימני כתב חרטומים אשר הופיעו על גבי מצבות זיכרון ומבנים שהיו מפוזרים על פני השטח במצרים. ניסיון נוסף נעשה במאה ה-17 על ידי אתנסיוס קירכר, כאשר ניסה לתרגם את הכתובות על האובליסקים המצריים שהוצבו ברומא (אחד מהם הוצב בפיאצה דל פופולו). אולם החוקר ותלמידיו ייחסו לסימנים הוראות מיסיטיות אשר מנעה מהם את הצלחת הפיענוח. בשנת 1797 העלה הדני גיאורג צואיגה את ההשערה שההירוגליפים הם סימני כתב, וכי קיבוצי הסימנים הסגורים במסגרת (הקרויים כרטושים) הם שמות פרטיים. ימין\|ממוזער\|200px\|אבן רוזטה בעת מסעו של נפוליאון בונפרטה למצרים בשנת 1798 שהתקיים במסגרת המאבק הצרפתי הבריטי על מצרים, הוא לקח איתו משלחת גדולה של אנשי מדע צרפתיים. תוצאות עבודתם של המדענים התפרסמו בשנים 1809-1829 ב-24 כרכים שנקראו "תיאור מצרים" (Description de l'Égypt) ספרים אלה נתנו מידע רב על מצרים. גולת הכותרת של המחקר הייתה מציאתה בשנת 1799 של אבן עם כתובות. האבן נתגלתה בעיר הנמל המצרית רוזטה אבן גרניט שחורה ולימים נקראה "אבן רוזטה". על האבן היו חקוקים טקסטים מתקופת תלמי החמישי בשתי שפות יוונית, ומצרית ובשלושה סוגי כתב: כתב יווני, כתב דמוטי, וכתב הירוגליפי. בשנת 1801 עברה האסטלה לידי האנגלים. השוודי אקרבלאד והאנגלי תומאס יאנג הוכיחו שהסימנים בכתובת ההירוגליפית והדמוטית מציינים הגאים, עבודתם שימשה בסיס להמשך המחקר ופענוח הכתב ההירוגליפי על ידי ז'אן-פרנסואה שמפוליון אשר פרסם את מחקרו בשנת 1822. פענוח הכתב אפשר תרגום טקסטים הירוגליפיים נוספים ושיחזור ההיסטוריה המדינית והתרבותית של מצרים. שמפוליון נחשב לאבי מדע האגיפטולוגיה. בשנת 1828 יצא שמפוליון יחד עם האיטלקי איפוליטי רוזליני (Ippolito Rosellini) למסע נוסף לחקר מצרים. במקביל לעבודתם נעשו מחקרים נוספים על מצרים. לאחר מותו של שמפוליון פרסם אחיו בשנת 1836 ספר "דקדוק מצרי", ובשנת 1841 "מילון מצרי". בשנת 1842 שיגר מלך פרוסיה את החוקר הגרמני קארל ריכרד לפסיוס להמשיך את עבודתם של שמפוליון ורוזליני. החומר שהוא אסף התפרסם בשנים 1851-1859 בשנים עשר כרכים "מונומנטים ממצרים ואתיופיה" (Denkmäler aus Aegypten und Aethiopien). ספרים אלה משמשים עד היום כמקור מחקר, במיוחד משום שרבים מהאתרים שלפסיוס תיעד נהרסו במהלך השנים. המחקר במחצית השנייה של המאה ה-19 המחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה תקופת פריחה למדע האגיפטולוגיה. האגיפטולוג והמילונאי אדולף ארמן פרסם בשנת 1878 את עבודתו המוכיחה שהסימנים בכתב החרטומים הם אך ורק עיצורים, וכי הסימנים שנחשבו עד כה כתנועות הם עיצורים רפים. כן הוכיח שהמצרית העתיקה קרובה לשפות שמיות אף על פי שאינה שפה שמית ממש. ארמן יזם הוצאת מילון אקדמי של מצרית עתיקה. בכתיבת המילון השתתפו חוקרים רבים בני ארצות שונות. המילון נתפרסם בין השנים 1925–1931. במקביל לחקר הבלשנות התפתחה גם הארכאולוגיה המצרית. השלב הראשון היה איסוף ורישום שיטתי של השרידים שנמצאו על פני השטח. בחלקם עסקו סוכנים של מוזיאונים באירופה בפתיחתם ושדידתם של קברים ללא כל רישום מדויק של הממצאים. לאחר מכן, בהשפעת החפירות שנעשו במסופוטמיה, התחילו חלק מהחופרים לבצע רישום מסוים של הממצאים. הצרפתי אמיל אמלינו גילה באבידוס כ-3,000 כדי אבן שלמים מתקופת השושלות הראשונה – השלישית, הוא בחר בכדים היפים ביותר למען מוזיאון הלובר בפריז ואת היתר ניפץ כדי שלא יגיעו למוזיאונים אחרים. בשנת 1851 הצליח אוגוסט מארייט לשכנע את עבאס הראשון, מושל מצרים, להקים מחלקת עתיקות. מרייט עמד בראש המחלקה. בימיו הועבר המוזיאון המצרי מבניין קטן למבנה מתאים יותר באזור בולק. כל החופרים במצרים נדרשו לקבל היתר חפירה ולתת חלק מהממצאים למוזיאון. מחליפו של מרייט בתפקיד היה גסטון מספרו, שהיה בלשן והתמחה בכתב החרטומים. הוא ניהל מאבק בשודדי העתיקות, והקים ברחבי מצרים רשת של מפקחי עתיקות. השינוי המהותי בשיטות החפירה במצרים חל רק עם בואו למצרים של הארכאולוג והאגיפטולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, שנחשב אבי הארכאולוגיה המדעית המודרנית. פיטרי הגיע בשנת 1880 כדי למדוד את הפירמידה הגדולה של גיזה. בשנת 1884 חזר למצרים כדי לבצע חפירות מטעם החברה לחקר מצרים. הוא הוכיח את חשיבות הממצאים הקטנים שעד אז לא ייחסו להם כל ערך. בעזרת ממצאים אלה קבע את התפתחותן של תרבויות קדומות. פיטרי חינך שני דורות של ארכאולוגים על ידי שיתופם בחפירותיו. ארכאולוגים אלה בעיקרם אנגלים ואמריקאים קידמו את שיטות הארכאולוגיה וטכניקת החפירות. פיטרי חפר וסקר למעלה מ-60 אתרים במצרים. המוסדות לחקר מצרים ההתעניינות הרבה בעתיקות מצרים הביאה להקמת מכוני מחקר בארצות אירופה אשר מימנו משלחות ארכאולוגיות למצרים. הראשונה הייתה החברה לחקר מצרים אשר מימנה את חפירותיו הראשונות של פיטרי במצרים. בסוף המאה ה-19 נוסד בקהיר המכון הצרפתי לארכאולוגיה מזרחית (Institut Français d’Archéologie Orientale ) אשר מימן חפירות ארכאולוגים צרפתים בעיקר בתי קברות. ב-1898 הוקמה החברה הגרמנית האורינטלית (Deutsche Orient-Gesellschaft) אשר מימנה את חפירותיו של היהודי הגרמני לודוויג בורכהרד (Ludwig Borchardt). בורכהרד גילה את הפרוטומה המפורסמת של נפרטיטי הנמצאת היום במוזיאון המצרי בברלין. על פי ההסכם עם מחלקת העתיקות המצרית הועברו חלק מהממצאים לידיה, ולאחר שגילתה שהגרמנים מצאו את הפרוטומה והעבירו אותה לגרמניה, היא דרשה את החזרתה. לטענת מחלקת העתיקות כיסו הגרמנים את הפרוטומה בבוץ לפני חלוקת הממצאים וכך מנעו במרמה את העברתה למחלקת העתיקות המצרית. הגרמנים סירבו להחזירה וכתוצאה מכך החברה והמוזיאון בברלין לא קיבלו יותר רישיונות חפירה במצרים. בשנת 1905 הקים פיטרי את בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים. חברה זו שפיטרי היה מנהלה מימנה את כל יתרת חפירותיו במצרים עד שעבר לארץ ישראל בשנת 1926. המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו אשר נוסד בשנת 1919 התחיל לעסוק בחקירת מונומנטים גדולים והכתובות עליהם. בשנת 1922 התגלה קברו של תות ענח' אמון על ידי הארכאולוג האנגלי הווארד קרטר. חפירותיו מומנו על ידי לורד קרנארבון. בשנות ה-30 גברה הלאומנות במצרים, תנאי עבודתן של המשלחות המצרים נעשו קשים, הן התקשו בקבלת רישיונות חפירה והפסיקו את חפירותיהן. כתוצאה מכך עברו משלחות רבות לחפור בארץ ישראל. מוזיאון רוקפלר בירושלים נבנה מכספי תרומה שהוצעה בתחילה לממשלת מצרים, ולאחר שהתרומה נדחתה היא ניתנה לממשלת המנדט הבריטי. אגיפטולוגיה וחקר ארץ ישראל שמאל\|ממוזער\|150px\|אסטלת ישראל, המוזיאון המצרי בקהיר ימין\|ממוזער\|150px\|אחד ממכתבי אל עמרנה המחקר האגיפטולוגי השפיע רבות על המחקר הארכאולוגי בארץ ישראל. הקשר בין ארץ ישראל ומצרים העתיקה היה קיים עוד מתקופות הפרהיסטורייות. קשר זה בא לידי ביטוי בממצאים שנמצאו באתרים המצרים בארץ ישראל. ממצאים אלה עזרו בקביעת התיארוך היחסי והמוחלט של אתרי ארץ ישראל. מידע רב ערך נוסף הביאו הממצאים במצרים אשר הזכירו מקומות ויישובים בארץ ישראל, כדוגמת מכתבי אל-עמארנה שהתגלו ב-1887, מכתבים שנכתבו אל ומ-מלך מצרים בימי אמנחותפ השלישי ובנו אח'נאתון ומהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. דוגמה בולטת אחרת היא אסטלת ישראל אשר נמצאה על ידי פלינדרס פיטרי באזור לוקסור במצרים העליונה. אסטלה זו מזכירה לראשונה את השם ישראל בטקסט שמקורו אינו במקרא. הפפירוס שנודע בשם מגילת ון אמון ומתוארך למאה ה-11 לפני הספירה מלמד על המצב בערי החוף של לבנון וארץ ישראל באותה תקופה ועל הת'כר שהיו מגויי הים. ראו גם אשורולוגיה קישורים חיצוניים אנציקלופדיה לאגיפטולוגיה האתר הרשמי של הארכאולוג המצרי זאהי חוואס קטגוריה:אנתרופולוגיה קטגוריה:העת העתיקה קטגוריה:מצרים העתיקה קטגוריה:לימודים אזוריים	2024-06-10T05:38:47
כוח ואן דר ואלס	שמאל\|ממוזער\|250px\|שממית נצמדת לזכוכית אנכית. תופעה זו שויכה בעבר לכוחות ואן דר ואלס, ונבדקת היום מדעית בשנית. כוח ואן דר ואלס הוא כוח הפועל בין כל שני אטומים או שתי מולקולות שונות בטבע בעוצמות שונות. מקור הכוח הוא הכוח האלקטרומגנטי בין החלקיקים המרכיבים אטום אחד לבין החלקיקים המרכיבים אטום אחר. באופן ספציפי, מדובר על אינטראקציות דיפול בין שני האטומים או המולקולות. משום שהאינטראקציה האלקטרומגנטית היא בין שני אטומים ומולקולות, הסקה מלאה של משוואת הכוחות כולל המקדמים המדויקים מספרית מקורה בפיזיקה קוונטית. הקשרים קרויים על שם המדען ההולנדי יוהאנס דידריק ואן דר ואלס. מבחינה סמנטית, כוחות ואן דר ואלס מתחלקים לעיתים לשלושה סוגים, שלכל אחד מהם נדרשת התייחסות פיזיקלית שונה כדי להבינו כמותית: כוחות קיסום (Kessome): כוחות בין-מולקולריים הפועלים בין שתי מולקולות שלהן דיפול קבוע. כוחות דבאיי (Debye): כוחות בין-מולקולריים הפועלים בין שתי מולקולות שלאחת דיפול קבוע ולשנייה דיפול מושרה. כוחות לונדון (London): כוחות בין-מולקולריים הפועלים בין שתי מולקולות שלאחת דיפול זמני ולאחרת דיפול מושרה. ההתייחסות השגרתית לכוחות ואן דר ואלס מכילה תמיד את כוחות לונדון, אך לעיתים הכוונה היא לשלושת סוגי הכוחות שתוארו לעיל. על הקורא להבחין במקור שאותו הוא קורא, למה כוונת הכותב בהתייחסותו לכוחות ואן דר ואלס. ברוב המערכות הפיזיקליות, רכיב לונדון הוא הדומיננטי בין שתי מולקולות מבין שלושת הכוחות. יש המכלילים גם את כוחות הדחייה הנוצרים במרחקים קצרים בין מולקולות, ככוח ואן דר ואלס. מודל נפוץ המקרב את הפוטנציאל של כוחות אלו ומכליל את כוחות הדחייה האלו הוא פוטנציאל לנארד-ג'ונס (Lenard Jones Potential). מאפיינים פיזיקליים של הכוחות עבור שלושת סוגי כוחות ואן דר ואלס מדובר במקור פיזיקלי דומה - משיכה בין דיפול מולקולרי לדיפול מולקולרי אחר. מעבר לרמת המקור הפיזיקלי, פיתוח הדינמיקה של שתי המולקולות כתוצאה מפעילות כוחות אלו משתנה בהתאם לסוג הכוח. אף על פי כן, כוחות קיסום ודבאיי הם אלקטרוסטטיים וכוחות לונדון מקורם באלקטרודינמיקה קוונטית. בעוד שכוחות קיסום ודבאיי רלוונטיים לסוג מולקולות מסוים או למערכות פיזיקליות ספציפיות, כוחות לונדון הם כוחות שנוכחים תמידית באינטראקציה בין שתי מולקולות. הסיבה לכך באופן איכותי (על ידי שימוש במודל Bohr) מקורה בכך שבמולקולה ספציפית אף על פי שבממוצע על פני הזמן האלקטרונים מתפלגים בצורה אחידה סביב הגרעין, ישנם רגעים בהם האלקטרונים לא מפולגים בצורה אחידה סביב הגרעין כתוצאה מתנועה תמידית שלהם סביב הגרעין. דבר זה מייצר דיפול רגעי (Instantaneous dipole) היוצר דיפול מושרה רגעי על מולקולה סמוכה - מה שמייצר כוח משיכה רגעי בין שתי המולקולות. לכוחות ואן דר ואלס משלושת הסוגים המאפיינים הפיזיקליים המשמעותיים הבאים: טווח: טווח כוחות ואן דר ואלס ברמת האטומים או המולקולות הבודדות הוא ארוך ביחס למרחק האופייני של הקשרים האחרים הקיימים בין המולקולות או האטומים (כגון קשר קוולנטי או מתכתי). אם מסתכלים על כוחות אלו בסקלה שבין זוג מולקולות לצברים של מולקולות ברמה מקרוסקופית, הטווחים שבהם הכוחות אפקטיביים יכולים לנוע מ-0.2 ננומטר עד ליותר מ-10 ננומטר. משיכה/דחייה: בהתאם למערכת הפיזיקלית, צורת המולקולות בה והמרחק בין המולקולות בה, הכוחות יכולים להיות כוחות משיכה או כוחות דחייה. באופן כללי לכל המקרים הם לא מקיימים Power law פשוט. במערכת בה יש שתי מולקולות מאותו הסוג בלבד ובמרחק גדול בין מולקולות מאותו הסוג (יחסית לרדיוס בוהר) אבל לא גדול מדי ביחס לאפקטי איחור (ראה התייחסות בהמשך), הכוחות הם כוחות משיכה ותלויים במרחק בין מרכזן על פי חוק החזקה . עוצמה: ביחס לקשרים אחרים הפועלים בין שתי מולקולות (כגון הכוחות הנובעים מקשר יוני, שלא תמיד נמצאים במערכת הפיזיקלית), הכוחות בעלי עוצמה יחסית נמוכה. כמובן שיש להתייחס לנאמר כאן באופן יוריסטי בלבד ולתת את הדעת על כל מערכת פיזיקלית או כימית בפני עצמה - קיימות מערכות פיזיקליות רבות שבהן הכוחות משמעותיים מאוד ואף קובעים את המצב המאקרוסקופי של המערכת (מצב צבירה). חוסר אדיטיביות: כוחות ואן דר ואלס אינם אדיטבים. כלומר לא ניתן להוסיף למערכת של שני אטומים/מולקולות עוד מולקולה ולהגיד שהסכום על מולקולה אחת במערכת הוא סכימה של שני הכוחות הפועלים בין כל זוג מהם בנפרד. אך עם זאת משתמשים לעיתים קרובות מטעמים יישומים מודלים אדטיביים של הכוח. נטייה לסידור המערכת: מעבר לאינטראקציות משיכה/דחייה, לכוחות נטייה מקרוסקופית לסנכרון של המולקולות וכוונון הדיפולים שלהם (בין אם רגעיים או לא) לאותו הכיוון. מאפיין זה בולט במיוחד עבור כוחות קיסום. בהסתכלות פר מולקולה, עוצמת כוחות ואן דר ואלס תלויה בעיקר בשלושת הגורמים הבאים (בסדר יורד של השפעה): מספר האלקטרונים במולקולה: ככל שלחומר ענן אלקטרונים גדול יותר כך כוחות הואן דר ואלס בין מולקולותיו יהיו חזקים יותר. זאת כיוון שהשדה החשמלי שמייצר דיפול במרחב תלוי באופן ליניארי במטען החשמלי של מרכיביו. קוטביות המולקולה: כאשר למולקולות שבעניין קיימת קוטביות קבועה, כוחות הואן דר ואלס ביניהן יכילו הן את כוחות קיסום והן את כוחות לונדון ועל כן סך כל כוחות ואן דר ואלס יהיו גדולים יותר באינטראקציה. שטח פנים המולקולות: ככל ששטח פני המולקולות גדול יותר כך קשרי הואן דר ואלס ביניהן חזקים יותר. לדוגמה, אף על פי שמסתן המולרית שווה, בין מולקולות פנטאן קשרי ואן דר ואלס חזקים יותר מאשר בין מולקולות דו-מתיל פרופאן, בשל שטח הפנים הגדול יותר של מולקולות הפנטאן. מודלים פיזיקליים כמותיים בסיסיים כוחות לונדון מתוך אינטראקציית דיפול מימן-מימן קוונטית הפיתוח מתייחס לאטומי מימן, שאינם בעלי מומנט דיפול חשמלי קבוע, ועל כן מתייחס לכוחות לונדון (הסוג השלישי). מבחינת התלות במרחק של הכוחות בין המולקולות התוצאה נשארת איכותית עם מגמה זהה. הפיתוח הפשוט ביותר שניתן לעשות הממחיש את המקור לכוחות ואן דר ואלס באופן פיזיקלי הוא מתוך המערכת של שני אטומי מימן (מה ששקול למערכת פיזיקלית של שני אטומי מימן בודדים או מערכת בעלת מספר אטומי מימן בטמפרטורה אפס קלווין). מערכת זו מתוארת באיור 1. טקסט=\|ממוזער\|איור 1: המערכת המתארת שני אטומי מימן באינטראקציית ואן דר ואלס (דיפול ביניהן). הפרמטרים כרשום בציור ובערך עצמו. למערכת כזו ההמילטוניאן של המערכת מקיים (תחת הקירוב שבו הפרוטונים כבדים ביחס לאלקטרונים): הם המרחק בין פרוטונים בגרעין, מרחק האלקטרון מהגרעין ה-i, המילטוניאן האינטראקציה, מטען האלקטרון, מסת האלקטרון וקבוע פלאנק בהתאמה. כאשר החלק הראשון הוא ההמילטוניאן החופשי עבור אינטראקציית פרוטון-אלקטרון באטום המימן בהזנחת האנרגיה הקינטית של הפרוטונים. מתקיים עבור המילטוניאן האינטראקציה: הרכיבים בחלק זה של ההמילטוניאן (תחת ההנחה שמדובר במערכת שבאיור המצורף) הם כוחות קולומב בין הפרוטון לפרוטון, בין הפרוטון של אטום אחד לאלקטרון של האטום השני, בין הפרוטון של אטום שני לאלקטרון של האטום הראשון, ובין שני האלקטרונים של שני האטומים. נשתמש בקירוב טיילור תחת ההנחה שהמרחק בין האלקטרון לפרוטון קטן מהמרחק בין שני הפרוטונים משמעותית, כלומר ונקבל לאחר פיתוח אלגברי כי: הם היטל המרחק בין הפרוטונים על הקורדינאטה ה-i, היטל מרחק האלקטרון מהגרעין בקורדינאטה ה-i והדלתא של כרוניקר בהתאמה. נרצה להבין כמה האינטראקציה הזו השפיעה על אנרגיית היסוד והאם היא משיכה או דחייה. לשם כך נשתמש בתיקון מתורת ההפרעות לאנרגיית מצב היסוד. נניח ששני האטומים מופרדים במרחק R ביניהם על ציר z. נקבל כי במקרה הנ"ל מהצבה בנוסחה הקודמת: הם קואורדינטות מרחק האלקטרון הראשון מהגרעין הראשון והאלקטרון השני מהגרעין השני. פונקציות הגל של האלקטרון באטום המימן שמתקבלות כתוצאה ממשוואת שרדינגר הרלוונטית מקיימות את המשוואה: הם פולינום לאגר, פונקציה הרמונית ספרית, קורדינאטות כדוריות של חיגת האלקטרון סביב הגרעין, המספרים הקוונטים של הבעיה ורדיוס בוהר בהתאמה הפוכה. פונקציית הגל הכוללת של המערכת ללא ההפרעה היא מכפלת פונקציות הגל של שתי המערכות בנפרד: על כן אנרגיית היסוד שלה ללא הפרעה היא חיבור בין אנרגיות היסוד של שתי המערכות בנפרד: נחשב את התוספת לאנרגיה כתוצאה מהמילטוניאן האינטראקציה ביניהם, בסדר ראשון ובסדר שני של תורת ההפרעות. בסדר ראשון: ניתן להראות זאת מסימטריה של הבעיה בקואורדינטה הרדיאלית לאחר פיתוחים אלגבריים. התיקון השני לאנרגיה בתורת ההפרעות: כאשר מתקיים: לאחר פתרון האינטגרל בצורה מלאה מתקבל הקשר האיכותי הבא: כאשר ישנו קבוע פרופורציה מספרי חיובי C, הוא רדיוס בוהר, e מטען האלקטרון ו-R הוא המרחק בין הגרעינים של האטומים. באופן מדויק נקבל שתיקון זה שווה בדיוק ל: כאשר הם המקדם הדיאלקטרי של הריק, אנרגיית היוניזצייה הראשונה והפולריזיביליות של אטום המימן. משמעות פוטנציאל היוניזציה הוא שכדי להפוך את אטום המימן ליון יש להעניק לאלקטרון את מנת אנרגיה זו כדי להופכו לאלקטרון חופשי (לצאת מבור הפוטנציאל של הגרעין). פוטנציאל זה מקיים כאשר הם קבוע פלאנק המצומצם ותדירות החיגה של האלקטרון סביב הגרעין בהתאמה. עבור אטומים ומולקולות מורכבים ישנם מספר פוטנציאלי יוניזציה - כיוון שלכל אלקטרון באטום או במולקולה יש מנת אנרגיה שונה על מנת לחלצו מבור הפוטנציאל של הגרעין. על כן, לכל אלקטרון יש תדירות חיגה שונה סביב הגרעין - התייחסות נוספת לכך במודלים פיזיקליים מתקדמים בהמשך. מהפיתוח שאנרגיית כוח ואן דר ואלס פרופורציונית עד כדי קבוע לאחד חלקי מרחק בין הגרעינים של האטומים בחזקת 6, כלומר אינטראקציה חלשה יחסית. כמו כן יש המינוס בסימן פירושו שכוחות ואן דר ואלס יוצרים אנרגיית משיכה בין האטומים. תוצאה זו רלוונטית תחת הקירובים שצוינו ועל כן אין פיתוח זה מבטיח שהאנרגיה תהיה מושכת גם למרחק קצר בין האטומים מהפיתוח הנ"ל. כוחות דבאיי מתוך שיקולי אלקטרוסטטיקה ושילוב עקיף של מכניקה סטטיסטית במערכת בה יש שני סוגי מולקולות שונות שבבוחן, מולקולה שאיננה עם פולריזציה קבועה (סוג א') ומולקולה שיש לה פולריזציה קבועה (סוג ב') מתקבל פיתוח אחר. טקסט=\|ממוזער\|איור 2: אינטראקציית דבאיי היא אינטראקציה אלקטרוסטטית של מטען ודיפול. השדה החשמלי המושרה על ידי הדיפול על האלקטרון הוא המקור לכוחות דבאיי, שהם חלק מכוחות ואן דר-ואלס הכוללים הפועלים במערכות פיזיקליות. הנחות הפיתוח בחלק זה: העניין בפיתוח הוא למצוא רק את אנרגיית ההשפעה של הפולרזיציה הקבועה של מולקולה מסוג ב' על מולקולה מסוג א'. אין עניין במציאת ההשפעה של מולקולה מסוג א' על מולקולה מסוג ב' במובן של תוספת של עוד רכיב לאנרגיית האינטראקציה ביניהן (ההנחה הסמויה כאן היא שהשפעה זו כבר מתבטאת בגודל הדיפול הנתון). הפרוטונים של מולקולה א' כבדים ביחס לאלקטרונים ועל כן השפעתם על אנרגיית האינטראקציה בין המולקולות זניחה. המרחק בין מולקולת הבוחן מסוג ב' למולקולת הבוחן מסוג א' גדול מאוד ביחס למרחק הדיפול של מולקולת הבוחן מסוג ב'. המערכת בשיווי משקל תרמי. בטמפרטורה גדולה מ־0 קלווין. ניתן לתאר את האינטראקציה בהגיון אשר מזכיר Mean Field, כלומר הפיתוח יתאר דיפול בחומר עם גודל פרמטיביות מאקרוסקופי ממוצע מכל שאר הדיפולים במערכת בתווך המסומן באות . הנחה זו אינה טריוויאלית כלל כיוון שכוחות ואן דר ואלס אינם אדיטיביים (ראו מאפיינים פיזיקליים של הכוחות). כמתואר באיור 2 (איור המערכת) הפרמטרים הגאומטריה המתארים את הדינמיקה של שתי מולקולות כאלו הם בהתאמה: - וקטורי הדיפול, זוויות הקורדינאטות הכדוריות סביב מרכז הדיפול, R הוא המרחק על ציר z המחבר בין מרכזי שתי המולקולות, המרחק AB הוא גודל המרחק בין המטען הנקודתי למטען בראש הדיפול והמרחק AC הוא גודל המרחק בין המטען הנקודתי למטען בתחתית הדיפול. נחשב את האינטראקציה האלקטרוסטטית בין דיפול למטען על ידי חישוב השדות החשמליים המושרים על המטען Q: כאשר q הוא גודל המטען שבאחת הקצוות של הדיפול והפרמביליות של התווך . נזכור כי הדיפול מוגדר להיות: כאשר u בלי סימון וקטורי הוא גודל הדיפול בערך מוחלט ו־l הוא אורכו בערך מוחלט. נחשב את אורכי הקטעים AB ו-AC תחת הקירוב של : מהצבת אורכים אלו בפוטנציאל וחישובים אלגבריים נלווים, נקבל את הפוטנציאל הכולל הפועל על המטען Q בנקודה A: נמצא את השדה החשמלי הכולל מגזירת הפוטנציאל (לפי ) בקואורדינטות כדוריות ונקבל: צפיפות האנרגיה החשמלית של דיפול בכלל המרחב על פי הגדרה היא: כיוון ש"כל המרחב" שבעניין במקרה הנ"ל הוא נפח המולקולה במרחק ובזוויות יחסיות שעליה מופעל הדיפול המושרה (מסוג א'), מה שנדרש לעשות כדי למצוא את האנרגיה כולה שפועלת על המולקולה זה: זה נובע מהגדרת פרמטר הפולרזביליות . למעשה קיבלנו את השדה בנקודה שבה ממוקמות המולקולה בריבוע כפול .(שלמעשה "מתקן" את היחידות מצפיפות אנרגיה לאנרגיה כוללת עבור מולקולות מסוג מסוים), זאת מתוך הבנה שנפח המולקולה הוא מאוד קטן ביחס להשתנות השדה במרחב של הדיפול המשרה. ניתן להוכיח שחצי מהאנרגיה הזו עבור מולקולות מסוג א' הולכת להשריית הדיפול האפקטיבי בהן וחצי מהאנרגיה הוא אנרגיית המשיכה בין המולקולות בין סוג א' לסוג ב' לאחר ההשריה. על כן בפועל מתקיים: האנרגיה החשמלית של הדיפול המושרה בעקבות השיש בו דיפולים היא: כאשר היא פרמטר הפולזרביליות של התווך. באופן ניסויי ברוב המערכות ניתן לראות כי אין האינטראקציה הזו מספיק חזקה כדי לסדר את הדיפולים לאותו הכיוון ולכן בגלל פלקטואציות תרמיות, הדיפולים זזים סביב מרכזם. לכן כדי לקבל את האינטראקציה הממוצעת בין הדיפול למולקולה מסוג א' למולקולה מסוג ב' נעשה אינטגרל זוויתי סביב מרכז הדיפול מסוג ב' (אנלוגי לתזוזת השני): נבחין שבפתרון בשיטה הזו אין התייחסות מפורשת לטמפרטורה או לאינטראקציה הקוונטית בין המולקולות, אך אין זה אומר שפרמטרים אלו לא משחקים תפקיד בפיזיקה של הבעיה - הם מובלעים פשוט בפרמטר הפולרזביליות. גם בפיתוח זה בדומה לפיתוח של כוחות לונדון התקבלה תלות דומה במרחק בין הדיפולים ובסימן, דהיינו כוח משיכה. פיתוח זה תקף רק בהנחות המצוינות ועל כן תוצאות פיתוח זה לא משקפות מצבים ריאלסטיים מורכבים כגון מקרה בו לגאומטריית המולקולה מבנה מרחבי לא נקודתי וגודל הדיפול אינו קטן ביחס למרחק לאלקטרון של מולקולות סוג א'. כוחות קיסום מתוך שיקולי מכניקה סטטיסטית טקסט=\|ממוזער\|איור 3: אינטראקציית קיסום שמאפיינת שתי מולקולות עם דיפול קבוע בגודלו ואוריאנטציה משתנה בזמן ביחס לציר המחבר בין מרכזן הפיתוח מתייחס לתווך עם פרמביליות מקרוסקופית ובטמפרטורה גדולה מאפס. בתווך שכזה למולקולות דיפול בגודל קבוע שנובע משיקולים פיזיקליים קוונטים בחישוב מדויק. הדיפול משנה את האוריינטציה המרחבית שלו כתוצאה מפלקטואציות תרמיות (התנגשות עם חלקיקים אחרים בתווך) ונוצר כוח ממוצע אפקטיבי בין שתי מולקולות הדיפול שיפותח להלן. הנחות הפיתוח בחלק זה: הפיתוח יעשה בקירוב בו הדיפול נקודתי, כלומר המרחק בין שני הדיפולים גדול יחסית לאורך קיסום (ראו התייחסות בהמשך). המערכת בשיווי משקל תרמי. בטמפרטורה גדולה מ-0 קלווין. ניתן לתאר את האינטראקציה בהגיון אשר מזכיר Mean Field - כלומר הפיתוח יתאר שני דיפולים בחומר עם גודל פרמטיביות מאקרוסקופי ממוצע מכל שאר הדיפולים במערכת בתווך המסומן באות . הנחה זו אינה טריוויאלית כלל כיוון שכוחות ואן דר ואלס אינם אדיטיביים (ראו מאפיינים פיזיקליים של הכוחות). כמתואר באיור 3 (איור המערכת) הפרמטרים הגאומטריה המתארים את הדינמיקה של שתי מולקולות כאלו הם בהתאמה: - וקטורי הדיפול 1 ו-2, זוויות הקורדינאטות הכדוריות סביב מרכז דיפולי 1 ו-2, R הוא המרחק על ציר z המחבר בין מרכזי שתי המולקולות בהתאמה הפוכה. וקטורי הדיפול באופן אפקטיבי בלבד לפי הגדרה מקיימים: כאשר q הוא גודל המטען שבקצוות הדיפול. עבור מערכת כזו הפוטנציאל מקיים באופן דומה לפיתוח עבור כוחות לונדון: רק שכעת תרומת התווך הפרמבילי ניכרת כפרמטר שמשפיע באופן מקרוסקופי על האינטראקציה האלקטרוסטטית של שאר הדיפולים במרחב על זוג הדיפולים שבבוחן. הערך המוחלט של וקטור הדיפול יסומן כך: נפתח את הביטוי בקואורדינטות כדוריות ביחס לציר z עבור שתי המולקולות. לשם כך נרשום את וקטורי הדיפול בקואורדינטות כדוריות תחילה: מהצבה בנוסחת הפוטנציאל נקבל כי: ברור מהתבוננות בכוח הנ"ל כי למשיכה הנ"ל יש נטייה לסדר את הדיפולים בכיוונים מסוימים ביחס לציר המחבר בין מרכזם- תכונה האופיינית לכוחות ואן דר-ואלס. נמצא את המרחק הגבולי בין הדיפולים בו האנרגיה הפוטנציאלית בין הדיפולים נהיית משמעותית ביחס לאנרגיה הקינטית הממוצעת של כל דיפול. מרחק זה מתקבל מהשוואת "עוצמת הפוטנציאל" (ללא התחשבות בזוויות המרחביות) לאנרגיה הקינטית הממוצעת: הוא קבוע בולצמן ו-T היא הטמפרטורה בקלווין, יתבצע שימוש גם ב-. מהשוואה זו מתקבל אורך קיסום: נבחן מה קורה כאשר אינטראקציות קיסום חלשות יחסית. כלומר כאשר . כדי להסתכל על המערכת משיקולי מכניקה סטטיסטית תחת תנאי זה, נחשב את פונקציית החלוקה (המערכת היא בשיווי משקל תרמי): כאשר המיצוע הוא על כלל מרחב המצבים הזוויתי של שני הדיפולים. ניתן להראות משיקולי סימטריה זוויתית את השוויון (1) או מפתרון אינטגרל המיצוע הזוויתי שהרכיב שלינארי בפוטנציאל מתאפס. באמצעות הקשר בין אנרגיה חופשית של המערכת לפונקציית החלוקה ושימוש בהנחה שהאנרגיה הפוטנציאלית קטנה ביחס לאנרגיה הקינטית הממוצעת, מתקבל: לכן מתקבל כי מתקיים בקירוב: נרשום מפורשות את הממוצע על הרכיב הריבועי בפוטנציאל: לאחר פתרון מפורש של האינטגרל הנ"ל מתקבל כי: . ולכן האנרגיה החופשית היא: נבחין כי אם הטמפרטורה נמוכה מספיק, האינטראקציה מתחזקת ויכולה להוביל לסידור המערכת בצורה של דיפולים שמכוונים לאותו הכיוון. נבחין כי אם נציב את פרמטרי הבעיה תחת פרמטר הפולרזביליות , תוצאת האנרגיה החופשית תתכנס בדיוק לכוחות דבאיי. תוצאה זו איננה מקרית כיוון שגם למולקולה בלי דיפול קבוע (כשם שאחת המולקולות בכוחות דבאי היא) יש דיפול זמני. מכוחות לונדון לאטום המימן ניתן לראות כי לאנרגיית האינטראקציה של דיפול זמני עם דיפול זמני ישנה תלות דומה במרחק בין המולקולות () ועל כן סביר שחוק חזקה ישמר גם עבור כוחות דבאיי. בפיתוח זה בדומה לפיתוח של כוחות לונדון התקבלה תלות דומה במרחק בין הדיפולים ובסימן, דהיינו כוח משיכה. כמובן שפיתוח זה תקף רק בהנחות המצוינות ועל כן תוצאות פיתוח זה לא משקפות מצבים ריאלסטיים מורכבים כגון: מקרה בו לגאומטריית המולקולה מבנה מרחבי לא נקודתי. מרחק הדיפולים קטן ביחס לאורך קיסום. המשותף למודלים הבסיסיים לכוחות ואן דר ואלס בפיתוחים לעיל הוצעו שלושה מודלים הניגשים למציאת שלושת סוגי כוחות ואן דר ואלס בגישות שונות לכל אחד מסוגי הכוחות: פתרון קוונטי מלא של אטומים פשוטים: כוחות לונדון. פתרון אלקטרוסטטי עם יישום פשוט של מכניקה סטטיסטית: כוחות דבאיי. פתרון באמצעות מכניקה סטטיסטית: כוחות קיסום. על אף שכל סוג כוח מתאר מצב פיזיקלי אחר של שתי המולקולות הנבחנות, בשלוש הגישות התקבלה תלות דומה של הכוחות במרחק בין המולקולות () ובאופי הכוח ככוח משיכה. על כן כשמדובר על כלל כוחות ואן דר ואלס (the net Van der Walls force) במערכת פיזיקלית, הכוונה היא לסכימה על שלושת הכוחות השונים יחדיו כתרומה כוללת למערכת, כלומר: ניתן לקבל את הכוחות עצמם מגזירת פוטנציאל זה: בהשוואה לקשרים כימיים הדועכים בסדרי גודל של אורכי המולקולות, התקבל מהמודלים כי הכוחות הם ארוכי טווח. אך הם קצרי טווח אל מול כוחות אלקטרוסטטיים אחרים כגון משיכה בין שני יונים בתמיסה (), משום כך הם גם זניחים לרוב ביחס לכוחות אלו בעוצמתם. כמו כן, התקבל כי לכוחות קיסום יש נטייה לסדר את דיפולי המערכת בכיוונים מסוימים. על אף התוצאות שהתקבלו מפיתוחים אלו, לא מובנים עדיין שלושה עקרונות פעולה של הכוחות (ראו עקרונות פעולה של הכוחות): איך כוחות ואן דר ואלס יכולים להיות גם כוחות דחייה? איך מתגברים באופן אנליטי על חוסר האדיטיביות של הכוחות? מתי יש חריגה מהתלות במרחק () של הכוחות? כמו כן ישנן עוד שאלות שדורשות מענה כיצד מנבאים בצורה אנליטית את שלושת הכוחות של האינטראקציה בין כל זוג מולקולות או אטומים? איך הכוחות מתנהגים בתווך בו יש מספר סוגים שונים של מולקולות? איך משתנים הכוחות בתווך מוליך? כדי לענות על שאלות עלו, פותחו מודלים כמותיים מתקדמים יותר על ידי מקלכלן (1963) וליפשיץ (1956). מודלים פיזיקליים מתקדמים כדי להבין חלק זה, מומלץ לקרוא תחילה את המודלים הפיזיקליים הבסיסיים. קבוע האמקר (Hamaker) וגופים מאקרוסקופיים יש עניין מדעי בהבנת כוחות ואן דר ואלס בין גופים מאקרוסקופיים בגאומטריות שונות. כשם שקיבלנו במודלים הבסיסיים, הכוחות בין שתי מולקולות לכל שלושת סוגי הכוחות מקיימים את הקשר: , כאשר C הוא קבוע (עד כה הונח כחיובי). אם נניח אדיטיביות וחוסר איחור של הכוחות (ראו התייחסות בהמשך), ניתן לסכום על כל צבר המולקולות בגופים המאקרוסקופיים ועל ידי כך למצוא את אינטראקציית ואן דר ואלס ביניהם. ניסיון כזה נעשה על ידי Hamaker הקבוע על שמו שמסייע במציאת אינטראקציית ואן דר ואלס בין גופים מאקרוסקופיים מוגדר להיות: כאשר הם קבוע האמקר, צפיפות גוף א', צפיפות גוף ב' ו-C הוא קבוע ואן דר ואלס הבין מולקולרי בהתאמה הפוכה. סדרי הגודל של C ו-A לחומרים השונים הם קבוע זה מופיע משיקולים חישוביים בכל אינטראקציה בין שני גופים מאקרוסקופיים במקום הקבוע C כקונבנציה. לדוגמה עבור שני כדורים מחומרים זהים במרחק R בין מרכזם עם רדיוס a, בהנחה שכל מולקולה בגוף המקרוסקופי מסוג א' עושה אינטראקציה עם כל מולקולה בגוף המאקרוסקופי מסוג ב', נקבל: עבור משיכה בין שני לוחות אינסופיים (המורכבים ממולקולות שנמשכות בכוחות ואן דר ואלס וגורמים ללוחות להמשך ביניהם) עם מרחק D ביניהם, ניתן להוכיח משיקולים גאומטריים כי האנרגיה ליחידת שטח מקיימת: נבחין שבמקרה הנ"ל כתוצאה משיקולים גאומטריים, החזקה של אנרגיית המשיכה בין הכוחות השתנתה משמעותית (אף על פי שזו צפיפות אנרגיה- ניתן להכפיל בשטח הלוחות בהינתן שהוא מאוד גדול ביחס למרחק D בריבוע ולקבל יחידות של אנרגיה). ניתן גם לחשב את אנרגיית הקשר בין גופים מאקרוסקופים עם גאומטריות שונות. אפקט האיחור (Retarded Effect) רלוונטי עבור כוחות לונדון בלבד. הכוח האלקטרומגנטי בין שני גופים מתפשט כגל במהירות האור בתווך. כאמור, הסיבה לכוחות לונדון הוא דיפול רגעי, כלומר מיקום רגעי של שיא ענן האלקטרונים בחיגה סביב הגרעין. יהיה שתי מולקולות - א' וב'. נניח שהכוח האלקטרומגנטי של הדיפול יצא ממולקולה א' והתפשט אל עבר מולקולה ב' בזמן מסוים (נקרא לו זמן אפס). בעוד כוח אלקטרומגנטי זה מתפשט בתווך, שיא ענן האלקטרונים במולקולה ב' יחוג סביב הגרעין ויהיה במיקום שונה מאשר מיקומו שהיה כאשר הכוח האלקטרומגנטי יצא ממולקולה א'. שינוי זה יהיה משמעותי יותר ככל שלכוח האלקטרומגנטי ייקח יותר זמן לעבור בתווך כי באותו הזמן האלקטרון במולקולה ב' יזוז יותר ביחס למיקומו בזמן אפס. כלומר ככל שהמרחק בין שתי המולקולות יגדל - אפקט זה יהיה יותר משמעותי. מהירות התקדמות הכוח האלקטרומגנטי בתווך משתנה כתלות במקדם השבירה, שתלוי במקדם הדיאלקטרי של התווך שבתורו תלוי בפולאזרביליות של התווך. זה כמובן מסבך את ההתחשבות באפקטים אלו עוד יותר בצורה אנליטית. עבור כוחות ואן דר ואלס נמצא שתופעה זו מתרחשת בצורה משמעותית כאשר המרחק בין שתי המולקולות מגיע לסדר גודל של עשרות ננומטרים (כמובן שהגבול המדויק משתנה בין כל סוגי המולקולות או האטומים). אפקט זה משנה את התנהגות כוחות לונדון כתלות במרחק - במקום תלות של מתקבלת תלות חזקה שנעה בין ל. לליפשיץ ולמקחלן יש התחשבות באפקט זה, אך לא בצורה פשוטה הבאה לידי ביטוי בתאוריות שלהם. כמובן שאין אפקטי איחור במולקולות עם דיפול קבוע (כוחות קיסום), כיוון שהם לא תלויים בשום צורה בשיא ענן האלקטרונים במולקולות. משוואת לונדון לשני סוגים שונים של מולקולות ניתן להכליל את המודל שפותח עבור כוחות לונדון לכל זוג מולקולות/אטומים מסוגים שונים כאשר לכל אחד מהם פוטנציאל יוניזציה שונה. ההבדלים בין האטומים מגולמים בפרמטרי הפולרזביליות ותדירות החיגה סביב הגרעין של האלקטרונים שלהם כבנוסחה הבאה: כאשר הם תדירות החיגה של האלקטרון של המולקולה הi סביב הגרעין והפולזרביליות של סוג המולקולה ה-i בהתאמה. משוואה זו נקראת משוואת לונדון לכוחות לונדון. נוסחת מקלכלן למולקולות משני סוגים שונים בתווך מסוים עם מספר פוטנציאלי יוניזציה בעוד שבמודלים הבסיסיים שהוצעו לכוחות ואן דר ואלס נעשתה הפרדה ברורה בין כוחות לונדון שמחושבים בצורה קוונטית עם תורת ההפרעות לבין כוחות קיסום ודבאיי שמחושבים באמצעות מכניקה סטטיסטית, אין כך המצב למערכת גדולה המכילה מספר רב של מולקולות משני סוגים. במערכת פיזיקלית גדולה, חישוב מתקדם או מלא של אנרגיית ואן דר ואלס צריכה להתחשב הן במכניקה סטטיסטית על אנסמבל המערכת והן בתנועה הקוונטית של האלקטרונים סביב הגרעין ובצימוד ביניהם. מקלכלן צימד בין מכניקה סטטיסטית לקוונטים על ידי הזזת האנרגיה החופשית של המערכת כתוצאה משילוב תורת ההפרעות הקוונטית מסדר שני יחד עם התפלגות בולצמן. ברמה האינטואיטיבית תחת דימוי של מולקולות/אטומים במודל בוהר, תורה זו חזתה שכתוצאה מכך שהמולקולות (שהן הדיפול האפקטיבי) מתנגשות במולקולות אחרות במדד אקראי שקשור לטמפרטורת המערכת, הן מעבירות אחת לשנייה אנרגיה קינטית שיכולה להזיז את האלקטרונים מחיגתם הטבעית סביב הגרעין ועל ידי כך ליצור דיפול מושרה (הדיפול עושה פלקטואציות). האלקטרונים שיחולצו מבור הפוטנציאל של הגרעין או יושפעו מההתנגשויות אלו הם אלו שקוונטות האנרגיה שלהם (בין רמות אנרגיה שונות) הן במתאם לאנרגיה הקינטית המועברת בין המולקולות השונות בהתנגשויות. לכן צריך להתחשב בכל פוטנציאלי היוניזציה שמתאימים לקוונטות אלו אם רוצים לדעת את השפעת הדיפול המושרית הכוללת במערכת שכזו. כפי שצוין מקודם, לכל פוטנציאל יוניזציה יש תדירות אופיינית לו של חיגה סביב הגרעין. על סמך המוסבר בפסקה זו ניתן להבין אינטואיטיבית את הנוסחה לתדירויות פוטנציאלי היוניזציה שבעניין להשראת הדיפול: כאשר n הולך מאפס לאינסוף. למעשה אלו הן "תדירויות מדומות" (ראו הנוסחה הבאה) כיוון שמתרחשות דיספיציות ופלקטוציות בין אנרגיית הדיפולים החשמלית לאנרגיית חום של המערכת (תנועה אקראית). עבור n=0, מדובר על מולקולות שיש להן דיפול קבוע ללא קשר לדיפול הרגעי - על כן תדירויות אלו משויכות לכוחות ואן דר ואלס האלקטרוסטטיים - קיסום ודבאיי. נוסחת מקלכלן היא כדלקמן: כאשר הן הפולרזביליות של סוג מולקולות 1 ו-2 והמקדם הדיאלקטרי של התווך עבור התדירות הרלוונטית בהתאמה. כלומר כל אחד מהמקדמים משתנה עבור פוטנציאל היוניזציה שבעניין המתאים לתדירות הרלוונטית. רכיב האפס של משוואה זו נותן את וחות ואן דר ואלס האלקטרוסטטיים - קיסום ודבאיי. את הפונקציות המדויקות של הפולאריזציה והמקדם הדיאלקטרי לכל פוטנציאל יוניזציה ניתן לחשב ממודל של אוסילטור הרמוני עבור סוג המולקולות שבעניין. ניתן להראות שמתכנסים לנוסחת לונדון בגבול מסוים מנוסחה זו. תורת ליפשיץ ותוצאותיה כדי לחשב את האינטראקציה בין גופים מאקרוסקופיים, אחת מהנחות המוצא הייתה אדיטיביות. אבל אדיטיביות לא מתקיימת עבור אינטראקציות לונדון (למעשה גם עבור האינטראקציות האחרות, אבל הדגמה עבור אינטראקציית לונדון להלן). כלומר, אם יש שתי מולקולות עם דיפולים זמניים שיש ביניהם אינטראקציה, תוספת מולקולה זהה של דיפול זמני נוסף למערכת לא מתבטאת בהכפלת האינטראקציה לכל אחת משתי המולקולות לפני ההוספה. זאת כיוון שתוספת המולקולה השלישית שינתה את הדיפול הרגעי עצמו של כל אחת משלוש המולקולות במערכת. את תופעה זו נהוג לקרות "החזרות", כלומר בתחילה מולקולה אחת (מולקולת הבוחן) ניסתה לעשות דיפול מושרה זהה לשתיים האחרות, אבל אז השתיים האחרות "קיבלו" את הדיפול ממולקולת הבוחן, שינו את מצבן והשרו באופן שונה אחת את השנייה מעבר להשראה שהן יצרו אחת לשנייה בלי מולקולת הבוחן. כתוצאה מכך לא מתקיימת אדיטיביות של ההשראה. בעיית חוסר האדיטביות אף מסתבכת עוד יותר כאשר יש עוד ועוד מולקולות במערכת, יש יותר "החזרות". כדי לפתור את הבעיה האינהרנטית הזו בכוחות ואן דר ואלס, בשנת 1956 פותחה תורת ליפשיץ שמשתמשת בשדות קוונטים ואלקטרודינמיקה קוונטית ומתגברת על בעיית חוסר האדיטביות. במבחן התוצאה ההשלכה של זה היא שינוי גודל קבוע האמקר בלבד. כלומר, התלות איכותית במרחקים של אינטראקציית ואן דר ואלס בין צברי מולקולות עם גאומטריות שונות נשמרת בתורת ליפשיץ ללא התחשבות בתופעת כיוון שתורת ליפשיץ בעלת מורכבות גדולה, פותחה הפשטה שלה שבאמצעותה ניתן לייצר "אדיטביות אפקטיבית" המשתמשת במטענים מדומים (The method of image charges). באופן ספציפי השימוש בשיטה זו היא עבור מערכת פיזיקלית בה שני גופים מאקרוסקופיים הבנויים משני סוגים שונים של מולקולות (1 ו-2) נמצאים בתווך מחומר אחר (3). מעוניינים למצוא מה כוחות ואן דר ואלס בין גופים 1 ו-2. תוצאה חשובה של שיטת מטעני הדמות למערכת הפיזיקלית הנ"ל נותנת את הקשר הבא: כאשר i=1,2, הם המקדמים הדיאלקטרים של התווך בו נמצאים שני הגופים המקרוסקופיים, המקדמים הדיאלקטרים של שני סוגי המולקולות השונים, הפולארזביליות של שני סוגי המולקולות השונים וצפיפות שני הגופים המאקרוסקופיים בהתאמה. הצבת תוצאה זו במשוואת מקחלן לאחר חישובים אלגבריים נותנת את חישוב קבוע Hamaker ללא אפקט איחור בקירוב: כאשר הרכיב שמחוץ לאינטגרל הוא כוחות קיסום ודבאי, והאינטגרל הוא כוחות לונדון. ניתן להבחין כאן בתופעה מעניינת, אם מתקיים , קבוע האמקר נהיה שלילי עבור כוחות קיסום ודבאי. משמעות הדבר מהתבוננות בביטויי האנרגיה, הוא שהאנרגיה הופכת לדחייה במקום למשיכה. על כן, אנרגיית ואן דר ואלס בין שתי מולקולות מסוגים מסוימים ותווך מסוג מסוים יכולה להיות אנרגיית דחייה ולא רק משיכה. קיימת התייחסות לאפקט האיחור בתורת ליפשיץ, אך בצורה מאוד מורכבת. שימושים כוחות ואן דר ואלס הם הבסיס למספר רב של תופעות פיזיקליות: מתח פנים של נוזלים אדהזיה (הידבקות) הרטבה (wetting phenomena) תכונות של מוצקים (כגון חוזק) תכונות של נוזלים וגזים פיזיקה של שכבות דקות מבנים של מקרומולקולות כגון חלבונים מסוימים ופולימרים. על כן, הכוחות מופיעים במספר תופעות מאקרוסקופיות נאשר נמצאות בחיי היום-יום שלנו כגון: הליכה של חרקים מסוימים על פני מים, ובהגבנה (הפיכה של חלב לגבינה). יש המעריכים כי היכולת של שממית לטפס על קירות ולא ליפול (כבתמונה המצורפת) היא תוצאה של כוחות אלו (אדהזיה בפרט), אבל שלושה מאמרים שנכתבו לאחרונה שוללים טענה זו. במאי 2014, באמצעות יכולת שפותחה ב-DARPA, הודגם כי אדם מציג יכולת טיפוס על קיר הדומה לזו של שממיות. המוצר עדיין בפיתוח תוך תקווה שיום אחד יהיה מיושם בשדות הקרב ויעניק ללוחמים יכולות הדומות לספיידרמן. ראו גם קשר יוני קשרי מימן פוטנציאל לנארד-ג'ונס לקריאה נוספת Jacob Israelachvili, Intermolecular and Surface Forces, Academic Press, Third Edition, 2003 McLachlan, A. D., Retarded Dispersion Forces in Dielectrics at Finite Temperatures, Proceedings of the Royal Society A: Mathematical, Physical and Engineering Sciences, 274(1356), 80–90, 1963 קישורים חיצוניים סרטון המסביר את כוחות ואן דר ואלס באתר YouTube הערות שוליים ואן דר ואלס	2024-09-23T18:46:21
קשר ואן דר וואלס	הפניה כוח ואן דר ואלס	2024-05-22T16:51:36

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.