title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
יום ללא קניות
|
יום ללא קניות הוא אירוע של מחאה נגד תרבות הצריכה, שהמשתתפים בו נמנעים, על-פי הצהרתם, מקניה למשך יום אחד. יום זה נוסד על ידי "מכסחי הפרסומות" הקנדיים (Adbusters). בארצות הברית מקיימים את האירוע בבלאק פריידיי, יום השישי הראשון שאחרי חג ההודיה ולפני חג המולד ובמקומות אחרים בעולם בשבת האחרונה של חודש נובמבר, במקביל לתקופת הקניות העמוסה של השנה. יום ללא קניות מצוין בקנדה, ארצות הברית, בריטניה, ישראל, אוסטריה, גרמניה, ניו זילנד, יפן, הולנד, צרפת, נורווגיה ושוודיה ומדינות נוספות.
היסטוריה
היום הוכרז לראשונה בוונקובר שבקנדה בספטמבר 1992, כיום שבו "החברה צריכה לבחון את סוגיית צריכת היתר". בשנת 1997 האירוע הועבר לראשונה לבלאק פריידיי, שהוא אחד מעשרת ימי הקניות העמוסים ביותר בארצות הברית. היום חל ביום שישי גם בישראל הואיל ויום שישי נחשב ליום קניות מובהק. פרט לצפון אמריקה ולישראל, יום ללא קניות חל ביום השבת שלמחרת.
"מכסחי הפרסומות" הקנדים ניסו לפרסם את האירוע באמצעות פרסומות בכלי התקשורת הציבוריים, אך מרביתם מנעו את הפרסום בשל המחלוקת שהתעוררה סביב הפגיעה בחנויות הגדולות. רשת CNN לעומת זאת כן איפשרה את הפרסום. האירוע תפס תאוצה וקמפיינים הופיעו בארצות הברית, בריטניה, ישראל, אוסטריה, גרמניה, ניו זילנד, יפן, הולנד ונורווגיה. כיום באירוע משתתפות למעלה מ-65 אומות.
ביקורת
חיצי ביקורת רבים הושמעו כנגד יום ללא קניות, ועיקרם שמה שהצרכנים לא יקנו ביום זה הם יקנו ביום שלאחר מכן. מול טענות אלו, "מכסחי הפרסומות" גרסו שהכוונה היא להתחיל ביום זה שינוי מתמשך באורח החיים ולא רק להימנע מקניות ליום בודד. במקומות מסוימים בעולם מתארגנות פעילויות חלופיות במהלך היום ללא קניות, למשל אירוע ה-"Buy Nothing Day Hike" (צעדת יום ללא קניות).
ביקורת אחרת על יום ללא קניות התייחסה לעובדה שמדובר בפעילות שמבוססת על חוסר פעולה, שמשכיחה את העובדה שאוכלוסיות רבות לא יכולות להרשות לעצמן להיות חלק מתרבות הצריכה, ולמעשה מקיימות את יום ללא קניות על בסיס יומי ולא מבחירה. קבוצת פעילים במונטריאול קידמה בתגובה את יום הגנבה (Steal Something Day).
ציון היום בישראל
יום ללא קניות הראשון צוין בישראל בשנת 1998 על ידי חברים מעמותת אנימלס, אך האירוע שהתקיים עסק בעיקר בזכויות בעלי חיים ורק בעקיפין נגע בתרבות הצריכה. הציון המשמעותי הראשון של יום ללא קניות חל שנה לאחר מכן ב-1999 בתל אביב ובירושלים.
עם השנים ירדה הפעילות במסגרת היום ללא קניות. מספר פעמים הוצע לקיים "יום ללא קניות" ישראלי שיחול לקראת פסח כחג החירות, או יום כיפור, כדי לתת ליום נופך מקומי יותר. אך דבר זה לא התקיים מעולם.
ראו גם
בלאק פריידיי
קישורים חיצוניים
היום הבין-לאומי ללא קניות בגן הילדים, בפורטל עובדי ההוראה
הערות שוליים
ללא קניות
קטגוריה:אנטי גלובליזציה
קטגוריה:אירועים בחודש נובמבר
קטגוריה:צרכנות
קטגוריה:כלכלת חג המולד
קטגוריה:צרכנות בת קיימא
קטגוריה:יום שישי
| 2024-10-19T17:37:48
|
22 במאי
|
22 במאי הוא היום ה-142 בשנה (143 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 223 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1455 – מלחמות השושנים נפתחות בקרב סנט אולבנס הראשון בו מנצח ריצ'רד דוכס יורק את נאמני הנרי השישי
1843 – השיירה הראשונה עוברת בנתיב אורגון – הדרך שהובילה מטקסס לעבר אורגון וקליפורניה ואפשרה את כיבוש המערב
1844 – עלי מוחמד שיראזי מייסד את הבאביזם
1926 – מופע הבכורה של תיאטרון האהל נערך בתל אביב
1927 – רעידת אדמה במגניטודה 8.3 גורמת לכ-200,000 הרוגים בסין
1939 – גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית חותמות על הסכם ברית הפלדה
1945 – תימן מצטרפת לליגה הערבית
1947 – דוקטרינת טרומן מוצגת בסנאט של ארצות הברית להגשת עזרה לטורקיה ויוון
1960 – רעידת האדמה בוואלדיביה (1960), רעידת אדמה במגניטודה 9.5 גורמת ל-1,655 הרוגים בצ'ילה
1967 – האו"ם נענה לדרישת נאצר לפינוי כוחותיו מסיני ורצועת עזה
1969 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, רכב הנחיתה הירחי של אפולו 10 מתנתק ומתחיל בירידה לכיוון הירח
1970 – פיגוע באוטובוס ילדי אביבים
1981 – נחיתת סויוז 40 החוזרת מתחנת החלל סאליוט 6, עם הקוסמונאוט הרומני הראשון, לאחר שהות בחלל של 7 ימים ו-20 שעות
1990 – איחוד תימן
1992 – נפתחה "גלריה לימבוס" בתל אביב-יפו
2006 – השלמת פרויקט גנום האדם
2010 – טיסה 812 של חברת אייר אינדיה אקספרס התרסקה בעיר מנגלור שבדרום הודו; 158 מנוסעי המטוס נהרגו ורק 8 אנשים שרדו
2012 – משגר פאלקון 9 משגר את משימת חללית דרגון COTS2, משימת האספקה המסחרית הראשונה שעגנה בתחנת החלל הבינלאומית
2017 – פיגוע במנצ'סטר בו נהרגו 22 בני אדם ועוד עשרות נפצעו בהופעה של זמרת הפופ אריאנה גרנדה
2020 – טיסה 8303 של פקיסטן אינטרנשיונל איירלינס התרסקה במהלך הנחיתה בשדה התעופה בקראצ'י. מתוך 91 הנוסעים ו-8 אנשי הצוות נהרגו כולם למעט שני ניצולים
2021 – גמר הארוויזיון 2021: איטליה מנצחת בתחרות עם 524 נקודות
2021 – במסגרת משימת טיאנוון-1 הסינית על מאדים, הרובר ג'וז'ונג נפרש ומתחיל לעבוד
נולדו
1813 – ריכרד וגנר, מלחין גרמני (נפטר ב-1883)
1844 – מארי קאסאט, ציירת אמריקאית (נפטרה ב-1926)
1859 – ארתור קונאן דויל, סופר, מחבר ספרי "שרלוק הולמס" (נפטר ב-1930)
1885 – ג'אקומו מאטיאוטי, פוליטיקאי איטלקי (נרצח ב-1924)
1894 – אוולין יו בארקר, מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל (נפטר ב-1983)
1906 – ליס מלר, משוררת גרמנייה-ישראלית, ספרנית ומתרגמת (נפטרה ב-1976)
1907 – לורנס אוליבייה, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-1989)
1907 – ארז'ה, צייר וסופר בלגי (נפטר ב-1983)
1909 – אריה נבון, צייר ורשם ישראלי (נפטר ב-1996)
1919 – אנה קוז'מינסקה, גיבורה פולנייה בתקופת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין, הוכרה כחסידת אומות העולם (נפטרה ב-2021)
1923 – מיכאל שיר, סופר ישראלי, מייסד ועורך "אצבעוני" (נפטר ב-2006)
1924 – שארל אזנבור, זמר, מלחין, שחקן קולנוע ופזמונאי צרפתי (נפטר ב-2018)
1928 – רוברט פרוש, מנהל סוכנות החלל הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל של ארצות הברית (נפטר ב-2020)
1930 – הארווי מילק, פוליטיקאי אמריקאי (נרצח ב-1978)
1933 – יורם רונן, עיתונאי, שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה (נפטר ב-1997)
1935 – לאונרדו דל וקיו, איש עסקים איטלקי, יושב ראש ומייסד חברת לוקסוטיקה (נפטר ב-2022)
1936 – יגאל לוסין, עיתונאי, יוצר סרטים תיעודיים היסטוריים וחוקר ספרות ישראלי
1937 – ויקטור פונדלניק, כדורגלן סובייטי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2020)
1937 – רפאל בנבנשתי, איש ציבור המשמש חבר הנהלה של מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע
1942 – טד קזינסקי, רוצח סדרתי, טרוריסט אמריקאי ואנרכו-פרימיטיביסט שפעל לבדו (נפטר ב-2023)
1943 – בטי ויליאמס, כלת פרס נובל לשלום (נפטרה ב-2020)
1945 – עובדיה עלי, ראש עיריית עפולה, חבר הכנסת וסגן שר מטעם הליכוד
1946 – ג'ורג' בסט, כדורגלן אירי (נפטר ב-2005)
1948 – דן סממה, עיתונאי ישראלי ומעורכי מבט לחדשות בערוץ הראשון (נפטר ב-2009)
1949 – מחמוד גנאים, חוקר הספרות הערבית המודרנית והנשיא הראשון של האקדמיה ללשון הערבית בישראל (נפטר ב-2021)
1955 – יהודה קרויזר, רב היישוב מצפה יריחו וראש ישיבת הרעיון היהודי
1956 – סאם אורבאום, עיתונאי והומוריסט ישראלי
1958 – אבי זמיר, אלוף צה"ל, ראש אכ"א
1959 – דייוויד בלאט, מאמן כדורסל ישראלי
1959 – מוריסי, זמר בריטי וסולן להקת הסמית'ס
1960 – הידאקי אנו, במאי קולנוע יפני
1964 – אורנה יקיר, שדרנית רדיו, מחזאית וסופרת ילדים ישראלית (נפטרה ב-2008)
1965 – שלמה לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר
1966 – גלעד עדין, עיתונאי ישראלי
1968 – יואב לימור, עיתונאי, שדר רדיו וטלוויזיה ישראלי
1970 – נעמי קמפבל, דוגמנית
1970 – שמוליק טיאר, שדרן רדיו ותקליטן ישראלי
1973 – מאיה שעיה, יוצרת, תסריטאית ומחזאית
1974 – שי-לי ליפא, מחברת ספרי בישול, מתכונאית (מפתחת מתכונים), עיתונאית אוכל, עורכת קולינרית ומגישת תוכנית בישול בטלוויזיה
1975 – נועה תשבי, שחקנית, זמרת, דוגמנית, מנחת טלוויזיה ומפיקה ישראלית
1975 – יועז הנדל, פוליטיקאי, היסטוריון ופובליציסט ישראלי
1976 – ג'יזל סילבר, שחקנית ישראלית
1978 – ג'יניפר גודווין, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1979 – ניסן שור, עיתונאי, מבקר תרבות, תסריטאי ובמאי דוקומנטרי וסופר ישראלי
1981 – דניאל בריאן, מתאבק ב-WWE
1986 – רן בכור, יוצר בתחום התיאטרון, מחזאי, במאי ושחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1987 – אלמה דישי, שחקנית ישראלית
1987 – נובאק ג'וקוביץ', טניסאי סרבי
1987 – ארתורו וידאל, כדורגלן צ'יליאני
1990 – דועא מסארווה, שחיינית ערבייה-ישראלית
2001 – אמה צ'מברלין, יוטיוברית, אושיית רשת ומגישת פודקאסט אמריקאית
נפטרו
337 – קונסטנטינוס, קיסר רומא (נולד ב-272)
1667 – ה אלכסנדר השביעי (נולד ב-1599)
1825 – לסקרינה בובולינה, לוחמת עצמאות יווניה (נולדה ב-1771)
1885 – ויקטור הוגו, סופר ומשורר צרפתי (נולד ב-1802)
1910 – ז'יל רנר, סופר צרפתי (נולד ב-1864)
1944 – ורה יוציץ', פרטיזנית יוגוסלבית (נולדה ב-1923)
1946 – קרל הרמן פרנק, מושל צ'כיה מטעם גרמניה הנאצית, הוצא להורג (נולד ב-1898)
1985 – וולפגנג ריית'רמן, אנימטור, במאי ומפיק אמריקאי (נולד ב-1909)
2002 – צבי עזריה, חבר הנהלת יד ושם, רב ביוגוסלביה ובגרמניה ורבּהּ הראשון של סביון (נולד ב-1913)
2010 – מרטין גרדנר, כותב אמריקאי, בעיקר של מדע פופולרי (נולד ב-1914)
2013 – אנרי דיטייה, מלחין צרפתי (נולד ב-1916)
2014 – אורי אליצור, פובליציסט ועיתונאי ועורך מקור ראשון (נולד ב-1946)
2017 – ניקי היידן, רוכב אופנועי מרוץ אמריקני שהיה אלוף MotoGP ב-2006 (נולד ב-1981)
2018 – פיליפ רות, סופר יהודי-אמריקאי (נולד ב-1933)
2020 – אלבר ממי, סופר, סוציולוג, אינטלקטואל ופילוסוף יהודי-צרפתי (נולד ב-1920)
2020 – אליעזר בשן, היסטוריון ישראלי (נולד ב-1925)
2020 – ג'רי סלואן, כדורסלן ומאמן כדורסל (נולד ב-1942)
2020 – מורי קאנטה, זמר ונגן קורה יליד גינאה (נולד ב-1950)
2020 – ליאור בירקאן, שחיינית, אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשחייה (נולדה ב-1963)
2021 – יואן לונגפינג, אגרונום סיני (נולד ב-1930)
2021 – עדי צמח, פילוסוף, מבקר וחוקר ספרות ישראלי (נולד ב-1935)
2021 – מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, עיתונאי ועורך במעריב, בגלי צה"ל ובטלוויזיה בכבלים (נולד ב-1946)
2021 – פרנססק ארנאו, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת השוער (נולד ב-1975)
2022 – הובי אלישע, ציירת ישראלית אימפרסיוניסטית (נולדה ב-1927)
2022 – עדנה שכטמן, פרופסור לסטטיסטיקה במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון (נולדה ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סרי לנקה – יום הגיבורים הלאומיים
תימן – יום האחדות הלאומית
היום הבינלאומי למגוון ביולוגי
21 במאי – 23 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה כב
קטגוריה:מאי
| 2024-09-17T13:33:13
|
ביורוקראטיה
|
הפניה בירוקרטיה
| 2017-08-13T11:30:08
|
תניניים
|
תַּנִּינִיִּים (שם מדעי: Crocodylidae) היא משפחה של זוחלים בסדרת התנינאים מקבוצת הארכוזאוריה הקרובים מבחינה פילוגנטית לעופות. המין היחיד מהמשפחה שתפוצתו כללה בעבר את ארץ ישראל הוא תנין היאור, אולם אוכלוסייתו נכחדה מנופי הארץ בתחילת המאה ה-20.
ממוזער|250px|תנין היאור
250px|ממוזער|תניני מגר
ממוזער|250px|תנין אורינוקו
ממוזער|250px|תניני יאור בחמת גדר
ממוזער|250px|תנין הים
ממוזער|250px|תנין היאור בספארי ברמת גן
ממוזער|250px|איור של אדם נאבק בתנין
ממוזער|250px|פסל של תנין בבית בצרפת
גוף התנינים מכוסה בלוחות קרניים שמתחתם מונחים לוחות עצם. הגפיים האחוריות ארוכות מן הקדמיות ועליהן ארבע אצבעות לעומת חמש אצבעות בגפיים הקדמיות. זנבם משמש לשחייה. לב התנינים הוא המפותח בכל הזוחלים והוא דומה במבנהו ללב העופות והיונקים. ראשם מוארך, ולאורך מלתעותיהם כמה עשרות שיניים חדות וחרוטיות. השיניים משמשות לתפיסה ולא ללעיסה או לחיתוך. החיתוך נעשה על ידי סיבוב גופו של התנין במים וקריעת נתחי בשר מהטרף, שנבלעים בשלמותם. לתנינים יש לאורך לסתותיהם, גופם וגפיהם מערכת חושית יעילה לאיתור תנודות במים וכך הם מגלים את טרפם (לעומת האליגטוריים שלהם יש חיישני לחץ עוריים רק בלסתות). בלשונם יש בלוטות המפרישות מלחים עודפים מהגוף ובכך מאפשרות להם להתקיים גם במים מלוחים.
נקבת התנין מגיעה לבגרות מינית בגיל 15 והיא פורייה במשך כ-20 שנה. היא מטילה כמה עשרות ביצים בבור שהיא חופרת בקרקע. אחרי כן מכסה את הביצים בחול ובעלים ומשגיחה כל העת שלא יתגלו על ידי טורפים שונים.
כדי להתחמם הם רובצים תחת השמש, וטבילה במים מצננת אותם. בחורף גופם קר יותר בכמה מעלות צלזיוס מאשר בקיץ, אך למרות זאת, דווקא בעונה הקרה הם פעילים יותר, אף כי שהייה במים קרים מאטה את קצב חילוף החומרים.
מיון התנינים
תת-משפחה מקוסוכיניים (Mekosuchinae) – נכחדה
תת-משפחה תנינים (Crocodylinae)
סוג: תנין (Crocodylus)
סוג תנין צר-חרטום (Mecistops)
סוג ומין יחיד תנין גמדי (Osteolaemus tetraspis)
סוג אאותקודון (Euthecodon) – נכחד
סוג Rimasuchus – נכחד
סוג וואיי (Voay) – נכחד
מינים חיים מהמשפחה
במשפחה שרדו 14 מינים, רוב המינים בסדרה:
שם שם מדעי תמונה/איור תפוצה אורך סוג: תנין (Crocodylus) תנין אמריקאי Crocodylus acutus140px 100px אורך: 4.1 מ' תנין אורינוקו Crcodylus intermedius140px 100px אורך: 3.6–4.8 מ' תנין ג'ונסטון Crocodylus johnstoni140px 100px אורך: 2.3–3 מ' תנין פיליפיני Crocodylus mindorensis140px 100px אורך: 1.5–3.1 מ' תנין מורלט Crocodylus moreletii140px 100px אורך: 2.2–3 מ' תנין היאור Crocodylus niloticus140px 100px אורך: 4.1–6.5 מ' תנין גינאה החדשה Crocodylus novaeguineae140px 100px אורך: 2.7–3.5 מ' תנין האלי Crocodylus halli140px 100px אורך: 3 מ' תנין הביצות Crocodylus palustris140px 100px אורך: 4–4.5 מ' תנין הים Crocodylus porosus140px 100px אורך: 4.3–7 מ' תנין בורנאו Crocodylus raninus 140px 140px אורך: ? תנין קובני Crocodylus rhombifer140px 100px אורך: 2.1–2.3 מ' תנין סיאמי Crocodylus siamensis140px 100px אורך: 3–4 מ' סוג: תנין צר-חרטום (Mecistops) תנין צר-חרטום מערב-אפריקני Mecistops cataphractus140px 100px אורך: 2–4 מ' תנין צר-חרטום מרכז-אפריקני Mecistops leptorhynchus140px אורך: ? סוג: תנין גמדי (Osteolaemus) תנין גמדי Osteolaemus tetraspis140px 100px אורך: 1.5–1.9 מ'
על סיווגו של הגאביאל החקיין (טומיסטומה) במשפחה זו קיימת מחלוקת עזה: בעוד שמיונים המסתמכים על מאפיינים מורפולוגיים מראים כי הגאביאל החקיין משתייך דווקא למשפחת התניניים, המיונים המולקולריים מראים כי הוא שייך דווקא למשפחת הגאביאליים.
כמו כן המיון של תנין מערב-אפריקני שנחשב לתת-מין של תנין היאור נחשב כיום למין עצמאי ותנין צר-חרטום הפך לסוג בעל 2 מינים שהופרדו מהסוג תנין.
התניניים והאדם
עקב פגיעת התנינים באדם ובחיות משק, נרדפים יצורים אלה ומושמדים ברבים מהמקומות בהם הם מתקיימים. מלבד זאת, ניצודים התנינים כספורט או בשל עורם ובמקומות מסוימים אף מכינים תופים מפוחלציהם. עור התנין יקר למדי וככל שקשקשי הבטן קטנים יותר, כך מתאים יותר מין התנין לתעשיית העורות. בשל המחיר הגבוה המושג עבור עור התנין הוקמו ברחבי בתבל חוות רבות לגידול תנינים.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הפכו קרבות תנין-אדם לפופולריים בקרב הקהל. האמת מאחורי המופעים הללו פשוטה למדי: התנינים מייצרים חומצת חלב רבה מדי בזמן מתקפתם ולא מצליחים להיפטר ממנה אלא לאחר זמן ניכר. חומצת החלב הרבה שמצטברת משתקת אותם למעשה (כמו אדם שכל שריריו תפוסים), ואז אפילו תיגש אליהם ילדה קטנה, לא יוכלו לעשות לה כל רע. לכן אותו "לוחם" לכאורה מתיש את התנין במקום בטוח מסכנה, ורק אז הוא ניגש אליו ומצליח לטפס עליו, אולם במקרים רבים התנין עלול להתיש עצמו למוות. בעקבות המודעות הגוברת לצער בעלי חיים בשנים האחרונות, במספר מדינות, בהן ישראל, נאסרו קרבות אלה.
שימור
במקומות רבים יצרו תוכנית ניהול לציד תניני בר המושתתת על איזון בין הצרכים הכלכליים של הכפריים לבין הצורך להגן על התנינים, משום שברור היה לרשויות שכדי לשמר את אוכלוסיות התנינים חייבים להמשיך לספק מקור הכנסה למקומיים. על פי התוכנית מותר ציד של תנינים קטנים בלבד, ואילו על הפרטים הבוגרים שמסוגלים להתרבות יש לחוס. לתנינים הקטנים ממחצית המטר גם כן מניחים ומשחררים אותם מיד למים אם הם נלכדים. כמו כן מבודדים מקומות שבהם אסור לצוד והם מהווים מקלט מפני ציידים, וגם מכריזים על תקופה בה אין צדים כדי לא להפריע לרבייה.
לקריאה נוספת
מל ווייט, כאשר התנינים שלטו בעולם, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 138, נובמבר 2009
קישורים חיצוניים
אתר על תנינאים באתר crocodilian.com
Insights into Crocodile Lifestyles מבית NewHolland.com.au - קובץ PDF ובו סקירה מקיפה על חיי התנין (בעיקר על התנינים באוסטרליה) בליווי תמונות
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1807
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:תנינאים
| 2024-07-01T18:21:52
|
ארכוזאוריה
|
ממוזער|230x230 פיקסלים|פוסטוסוכוס
ממוזער|230px|תנין הים
ממוזער|230px|ננדו מצוי
ארכוזאוריה (שם מדעי: Archosauria), ענף של זוחלים קדומים וצאצאיהם, בהם גם הדינוזאורים, המשתייך לקבוצת זאוריה (Sauria). פירוש השם "לטאות שליטות" ואכן - ענף זה הוא אחד הענפים המצליחים ביותר של חולייתנים יבשתיים. רוב הקבוצות הארכוזאוריות נכחדו למעט 2 קבוצות גדולות:
סדרת התנינאים
מחלקת העופות
יצורים אלה הטילו ביצים בקנים יבשתיים. הביצים היו בעלות קליפה קשה ויכלו לשרוד גם בתנאי יובש (בניגוד לדו-חיים). עורם היה מכוסה בקשקשים ואצל חלק מהם בנוצות (בעיקר דינוזאורים מנוצים ועופות). אחד המאפיינים של ארכוזאורים רבים הוא רגליים שניצבו מתחת לגופם ועזרו להם לנוע במהירות, בניגוד לזוחלים אחרים שרגליהם משתרעות מצדי גופם.
בני הקבוצה התפתחו בתור הטריאס ושגשגו בתקופת המזוזואיקון שם הם התפתחו למגוון מינים גדולים של דינוזאורים, דמויי תנינאים, פטרוזאורים ועוד וגם לעופות קמאים. לאחר הההכחדה הגדולה נעלמו רוב המינים הגדולים, למעט התנינאים, והיונקים החלו לתפוס את מקומם. בשמיים המשיכו העופות לשלוט ועודם מהווים קבוצה מצליחה, גם באוויר וגם ביבשה.
מיון מדעי של ארכוזאוריה
קבוצה פסאודוסוכיה (Pseudosuchia)
סוג ללא מקור Dasygnathoides - נכחד
משפחה Ornithosuchidae - נכחדה. בה האורניתוסוכוס
קבוצה Suchia
סוג ללא מקור Turfanosuchus - נכחד
סוג ללא מקור Koilamasuchus - נכחד
סוג ללא מקור נונדסוכוס (Nundasuchus) - נכחד
סוג ללא מקור Revueltosaurus - נכחד
משפחה Erpetosuchidae - נכחדה
משפחה Gracilisuchidae - נכחדה
סדרה Aetosauria - נכחדה
סוג ללא מקור Ticinosuchus - נכחד
קבוצה Paracrocodylomorpha
קבוצה Poposauroidea - נכחדה
קבוצה Loricata
סוג ללא מקור פרסטוסוכוס (Prestosuchus) - נכחד
סוג ללא מקור זאורוסוכוס (Saurosuchus) - נכחד
סוג ללא מקור בטרכוטומוס (Batrachotomus) - נכחד
סוג ללא מקור Fasolasuchus - נכחד
משפחה Rauisuchidae - נכחדה
על-סדרה דמויי תנינאים (Crocodylomorpha)
סדרה תנינאים (Crocodilia)
קבוצה אוומטאטרסליה (Avemetatarsalia; בעבר נקראה Ornithodira)
קבוצה Pterosauromorpha - נכחדה
סדרה פטרוזאוריה (Pterosauria)
קבוצה דמויי דינוזאורים (Dinosauromorpha)
משפחה לגרפטיים (Lagerpetidae) - נכחדה
קבוצה Dinosauriformes
משפחה סילזאוריים (Silesauridae) - נכחדה
על-סדרה דינוזאוריה (Dinosauria)
סדרה בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia) - נכחדה
סדרה בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia)
תת-סדרה דמויי זאורופודים (Sauropodomorpha) - נכחדה
תת-סדרה תרופודה (Theropoda)
קבוצה עופות (Aves)
ראו גם
תקודונטיה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1869
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1869
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בטריאס תחתון
| 2024-08-03T19:23:16
|
צבים
|
ממוזער|230px|מינים שונים של צבים
ממוזער|230px|צב יבשה מצוי
ממוזער|230px|צב בריכה מהמין Actinemys marmorata
ממוזער|230px|צב ים ירוק שוחה
צבּים (שם מדעי: Testudines) היא סדרה הכוללת 366 מינים של זוחלים, המאופיינים בשריון גבי שהתפתח בעיקר מצעותיהם. צבים מודרניים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות, ה-Pleurodira (צבי צוואר צד) ו-Cryptodira (צבי צוואר נסתרים), הנבדלים זה מזה באופן החבאת הראש בשריון. מיני הצבים השונים פרושים ברוב היבשות, באיים מסוימים, ובמקרה של צבי ים, בחלק גדול מהאוקיינוס. מינים רבים חיים מתחת למים או בסביבתם, אך הם אינם מטילים ביצים מתחת למים.
בדומה לרוב הזוחלים, הצבים הם בעלי "דם קר", כלומר טמפרטורת הגוף שלהם מושפעת ישירות מהסביבה. הם אוכלי כל, וניזונים בעיקר מצמחים בעלי חיים קטנים. צבי היבשה נודדים מרחקים קצרים לפי עונה, וצבי הים נודדים מרחקים גדולים יותר כדי להטיל ביצים על החוף.
אטימולוגיה
המילה "צָב" קיימת במספר שפות שמיות אחרות, ובהן ארמית (צַבָּא) וערבית (ضَبّ, צַ'בּّ).
במקרא המילה מופיעה כמה פעמים. בפרשת נשא מופיע הביטוי "עגלות צב", ובמדרש ובפירוש רש"י מופיע כי הכוונה היא לעגלה בעלת כיסוי המתנייד יחד איתה למקום שאליו היא נוסעת, כדוגמת הצב שביתו מתנייד איתו. מופע אחר הוא בספר ויקרא:
ייתכן כי במקור הפסוק מתייחס לחיה הדומה לחרדון ולא לחיה הנקראת בימינו "צב". לכן נעשה בעבר ניסיון לקרוא ליצור זה (המוכר בימינו כ"צב") בשם "שַׁלְחוּפָה" (מערבית: سُلَحْفَاة – סֻלַחְפַאה), אך המונח לא קנה אחיזה. המילה נותרה מילה נרדפת, אך מוכרת פחות. עם זאת המשורר חיים נחמן ביאליק השתמש בה בפרוזה "שלשלת הדמים":וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לָעַקְרָב וַיִּשְׁאָלֵהוּ:
“לָמָה הִשְׁחַזְתָּ אֶת פּגְיוֹנֶךָ?”
וַיַּעַן הָעַקְרָב:
“כִּי רָאִיתִי אֶת־הַשַּׁלְחָפָה מוֹרֶקֶת שִׁרְיוֹנָהּ.”באנגלית ובשפות הלטיניות יש מספר שמות לצבים, בהתאם לסביבת חייהם:
"Turtle" – שם כולל לצבים. לעיתים ניתן לצבי ים.
"Tortoise" – לצבי יבשה.
"Terrapin" – לצבי מים מתוקים (שאינם מהווים קבוצה טקסונומית).
מיון מדעי של צבים
סדרת צבּים (Testudines)
תת-סדרה צבים חבויי-צוואר (Cryptodira)
משפחת צבים נשכניים (Chelydridae)
על-משפחת צבי ים (Chelonioidea)
משפחת צבים ימיים (Cheloniidae)
משפחת צבי ים גילדיים (Dermochelyidae) – בה סוג ומין יחיד צב גילדי (Dermochelys coriacea)
על-משפחת קינוסטרנויים (Kinosternoidea)
משפחת צבים מבאישים (Kinosternidae)
משפחת דרמטמיסיים (Dermatemydidae) – בה סוג ומין יחיד צב נהרות מרכז אמריקני (Dermatemys mawii)
על-משפחת צבי יבשה (Testudinoidea)
משפחת צבים יבשתיים (Testudinidae)
משפחת צבי בריכה (Geoemydidae)
משפחת צבים ראשתניים (Platysternidae) – בה סוג ומין יחיד צב ראשתני (Platysternon megacephalum)
משפחת צבים ביצתיים (Emydidae)
על-משפחת צבים רכים (Trionychia)
משפחת צבים רכים (Trionychidae)
משפחת קרטוכליים (Carettochelyidae) – בה סוג ומין יחיד צב אף-חזיר (Carettochelys insculpta)
תת-סדרת צבים מצדדי-צוואר (Pleurodira)
משפחת נטויי-צוואר (Chelidae)
משפחת פלומדוזיים (Pelomedusidae)
משפחת פודוקנמיים (Podocnemididae)
השתלשלות אבולוציונית: מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > זאורופסידה > דיאפסידה > צבים
אנטומיה והתנהגות
לצבים שריון נוקשה וכבד על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה, ומצויים בו פתחים לראש, לרגליים ולזנב. לזכר שריון תחתון שקוע פנימה וזנבו ארוך יחסית לנקבה, ולנקבה שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.
מבחינה אנטומית, השריון של הצבים הוא התפתחות של כלוב הצלעות, ובנוסף לעצמות אלו ולחוליות עמוד השדרה הוא כולל גם לוחות עצם המכוסים במגינים קרניים. דבר זה מרמז ששריון הצבים התפתח מאיחוי של אוסטאודרמים לשלד הצירי (צלעות ועמוד השדרה). מספר המגינים וצורתם משתנה בין הסוגים והמינים. השריון גדל עם הצב במשך חייו.
לסתות הצב מכוסות בחומר קרני קשה כדוגמת מקור עוף, ללא שיניים.
מזונם של הצבים מגוון, ומיני צבים שונים ניזונים מצמחייה, מחסרי חוליות, מפגרים, וצבי מים מתוקים מסוימים אף ניזונים מטרף חי. צבי ים ניזונים בעיקר מאצות אך גם ממדוזות ואפילו מדגים.
רביית כל מיני הצבים נעשית ביבשה. הביצים מוטלות בגומחה שהנקבה חופרת בקרקע. נקבת הצב מכסה את הביצים בחול ועוזבת אותן. לאחר מספר שבועות בוקעים אבקועי הצבים מביציהם ומרביתם לא מגיעים לבגרות.
בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של הצבים בעזרת ספירת מגיני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגינים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו אינה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.
אריכות ימים
למרות הסכנות והטורפים האורבים להם, הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכים חיים יותר מכל החולייתנים האחרים, לעיתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, במיני צבים מסוימים חלק מאיברי גופם כגון הריאות, הכבד והכליות אינם מזדקנים. ב-22 במרץ 2006 מת בגן החיות של קולקטה שבהודו, פרט מסוג צב אלדברה ענק בשם אדוויטה שגילו הוערך בכ-255 שנים, על פי בדיקת פחמן-14 שבוצעה על שריונו. על פי תוצאות הבדיקה הוערך שבקע מן הביצה בסביבות שנת 1750. מחקרים מסוימים מציעים שצבים למעשה לא מתים מזקנה, ובהיעדר מחלה או פציעה, למעשה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי, ותאורטית הם יכולים לחיות לעד.
מיני צבים בישראל
בישראל קיימים באופן טבעי שמונה מינים מסדרה זו. כולם פרט לאחד מוגדרים כמינים בסיכון. לחופי ישראל מזדמנים ארבעה מיני צבי ים, ובשטחה מצויים שני מיני צב יבשה ושני מיני צבי מים מתוקים:
צב יבשה מצוי – הצב הנפוץ והמוכר בישראל. נפוץ בכל החבל הים התיכוני. מוגדר כמין שעתידו בסכנה.
צב יבשה מדברי – מין אנדמי לחבל קטן באזור הנגב ומישור ימין. מוגדר כמין בסכנת הכחדה.
צב ביצה מצוי – נפוץ במקווי מים בכל רחבי הארץ. עמיד לזיהומים ומסוגל לחיות גם במי ביוב ובריכות חמצון.
צב רך – צב מים מתוקים גדול ממדים שנמצא כיום רק בנחלים אלכסנדר ותנינים במישור החוף. מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה.
צב ים ירוק – צב ים הנצפה באופן קבוע בחופי ישראל. לעיתים נקבות ממין זה מטילות ביצים בחופי ישראל. מוגדר בישראל כמין בסכנת הכחדה חמורה.
צב ים חום – צב ים המצוי בחופי ישראל. קיימים מקרים נדירים יחסית של הטלות ביצים של נקבות מין זה בחופי ישראל. מוגדר בישראל כמין בסכנת הכחדה חמורה.
צב ים קרני – צב ים הנצפה לעיתים נדירות בחופי אילת. מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה.
צב ים גלדי – צב ים גדול ממדים אשר נצפה פעמים בודדות בחופי ישראל. מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה.
כמו כן, בישראל נמצא באופן לא טבעי צבגון אדום-האוזן הנפוץ בירקון ומגיע במעלה נחל האיילון לכל הפחות עד לוד. מוגדר בישראל כמין פולש.
הצב בתרבות האנושית
הצב הוא סמל לאיטיות.
הצב הוא אחד מגיבורי פרדוקס אכילס והצב, אחד מהפרדוקסים של זנון שמטרתם להראות שתנועה איננה אפשרית.
שריונו של הצב לא הגן עליו מפני האדם: הוא שימש חומר גלם לייצור תכשיטים, מסרקות, מניפות וככלי תהודה בכלי נגינה עתיקים, כגון הלירה. בשרו של הצב נחשב מעדן, בייחוד ידוע מרק הצב. ימאים היו נוהגים להצטייד בצבים בתור בשר טרי לספינה, למשל באיי גלאפגוס.
בתרבות הילדים, שריונו של הצב נחשב לביתו ולכן יש סיפורים רבים על הצב שלוקח את ביתו איתו לכל מקום.
אחד ממערכי הלחימה של הלגיון הרומאי נקרא "טסטודו" ("צב" בלטינית). במערך זה החיילים היו מסודרים בדבוקה צפופה כאשר מגיני הסקוטום הגדולים פנו החוצה הן כלפי החזית והאגפים והן כיסו על החיילים מלמעלה (כדי להגן מפני חיצים, אבני קלע ונשק אחר המושלך מלמעלה).
צב עומד בראש סמל איי קיימן.
"צבי הנינג'ה" הוא זיכיון בידורי מפורסם הכולל קומיקס, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע, משחקי וידאו ועוד שגיבוריו הם ארבעה צבים מוטאנטיים דמויי-אדם המיומנים באמנויות לחימה ונינג'יטסו ונלחמים ברשע.
מיתוס הינדי ידוע טוען שכדור הארץ ניצב על גבו של צב ענק, העומד על ארבעה פילים.
עולם הדיסק הוא פארודיה על מודל זה. מדובר בעולם פנטזיה רווי כשף ובעל צורה של דיסק שטוח הנישא על גבי ארבעה פילים שניצבים על הצב אטואין הגדול שמרחף לו ברחבי החלל.
"צבים כל הדרך למטה" היא ביטוי המתאר פרדוקס נסיגה אינסופית. מקורו בתשובה לשאלה על מה "צב העולם" מהמיתוס ההינדי עומד.
במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומית מספר על נימפה עצלנית בשם "כלונה" שויתרה על ההזמנה לבוא ליום כלולותיהם של זאוס (יופיטר) והרה (יונו) לאחר שהוא הזמין את כל היצורים, מתוך מענה שהיא מעדיפה את ביתה. בתוך עונש היא נהפכה לצב שנושא את ביתו על הגב. הסיפור קיים גם במשלי איזופוס.
גלריה
ראו גם
צב יבשה מצוי
צב ים
צב רך
גליפטודון
המדוזה בת האלמוות
יסעורון אטלנטי
לובסטר
חיי נצח
הזדקנות
הורמון גדילה והזדקנות
תוחלת חיים
יום הצב העולמי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1788
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אוגוסט בטש
קטגוריה:שמונה שרצים
קטגוריה:חיות מחמד
ta:கடல் ஆமை
| 2024-10-13T08:14:28
|
זאורופסידה
|
זאורופסידה (שם מדעי: Sauropsida) היא קבוצה של חולייתנים בעלי שפיר עוברי. קבוצה זו היא ענף (פילוגנטיקה) אבולוציוני שהתפצלה על-מחלקת בעלי ארבע הרגלים, וקבוצת הזוחלים התפתחה ממנו, ממנה התפתחו הדינוזאורים, ומחלקת העופות התפתחה מהם. כל העופות והזוחלים בני ימינו משתייכים לזאורופסידים.
מיון מדעי
קבוצה פררפטילה (Parareptilia) – נכחדה
קבוצה Eureptilia
משפחה Captorhinidae – נכחדה
קבוצה Romeriida
משפחה Protorothyrididae – נכחדה
קבוצה דיאפסידה (Diapsida)
קבוצה Araeoscelidia – נכחדה
קבוצה Neodiapsida
קבוצה זאוריה (Sauria) – בה מרבית הזוחלים החיים
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1864
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס הנרי האקסלי
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בקרבון פנסילבני
קטגוריה:ענפי בעלי חיים
| 2024-07-02T18:54:47
|
דיאפסידה
|
דיאפסידה (שם מדעי: Diapsida) הוא ענף של זוחלים שהתפתחו מהזאורופסידים, להם גולגולת בעלת שני פתחי צדע מאחורי ארובת העין. פתח אחד גובל בעצם הקשקשת ובעצם הקודקוד. פתח שני גובל בעצם הקשקשת ובעצם העול.
הדיאפסידים כוללים את כל הזוחלים המודרניים, ואת העופות והדינוזאורים.
מיון
קבוצה Araeoscelidia – נכחדה
קבוצה Araeosceloidea
משפחה Petrolacosauridae
משפחה Araeoscelidae
קבוצה Neodiapsida
משפחה Claudiosauridae – נכחדה
משפחה Tangasauridae – נכחדה. בה ההובזאורוס
משפחה Weigeltisauridae – נכחדה. בה הצלורוזאוראווס
סדרה Eosuchia – נכחדה
סדרה תאלטוזאוריה (Thalattosauria) – נכחדה
קבוצה Ichthyosauromorpha – נכחדה
סדרה Hupehsuchia
קבוצה דמויי איכתיוזאורים (Ichthyosauriformes) – נכחדה
קבוצה זאוריה (Sauria)
ראו גם
זוחלים
פראפסידים – קבוצה פופליטית שמיניה התפתחו מהדיאפסידים
קישורים חיצוניים
ממוזער|300px|מרכז|איור סכמטי של גולגולת בה נראים שני פתחי צדע מאחורי ארובת העין (צד ימין של התמונה).
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הנרי פיירפילד אוסבורן
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1903
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בקרבון פנסילבני
קטגוריה:ענפי בעלי חיים
| 2024-07-02T18:54:14
|
לפידוזאוריה
|
לפידוזאוריה (שם מדעי: Lepidosauria) היא על-סדרה של זוחלים בקבוצת הדיאפסידה בעל מחלקת חולייתנים לסתניים, בה כלולות שתי סדרות: הקשקשאים ומחודקי הראש.
מיון
סדרה מחודקי ראש (Sphenodontia)
משפחה Pleurosauridae – נכחדה
משפחה ספנודוניים (Sphenodontia) בה סוג אחד – הספנודון (Sphenodon)
סדרה קשקשאים (Squamata)
משפחה דיבמיים (Dibamidae)
אינפרה-סדרה דמויי שממיות (Gekkota)
אינפרה-סדרה דמויי חומט (Scincomorpha)
אינפרא-סדרה דמויי לטאה (Lacertoidea)
קבוצה טבעונים (Amphisbaenia)
קבוצה טוקסיקופרה (Toxicofera)
אינפרה-סדרה דמויי איגואנה (Iguania)
אינפרא-סדרה דמויי קמטן (Anguimorpha)
על-משפחה דמויי כח (Varanoidea)
קבוצה פיתונומורפה (Pythonomorpha)
קבוצה אופידיומורפה (Ophidiomorpha)
קבוצה אופידיה (Ophidia)
תת-סדרה נחשים (Serpentes)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארנסט הקל
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1866
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בטריאס תיכון
קטגוריה:על-סדרות בעלי חיים
| 2024-10-19T08:48:32
|
מחודקי ראש
|
ממוזער|הסוג הקדום Brachyrhinodon
מחודקי ראש (שם מדעי: Rhynchocephalia) היא סדרה של זוחלים בעל-סדרת הלפידוזאוריה. רק משפחה אחת ספנודוניים בסדרה שרדה עד ימינו, ובה שרד רק מין של ספנודון (במאורית: טואטרה). מחודקי ראש מוגדרים כמאובנים חיים משום שקל יותר למצוא מאובנים שלהם מאשר פרטים חיים שלהם.
מיון
סדרת מחודקי ראש
משפחת ספנודוניים (Sphenodontidae) - בה שרד סוג ומין יחיד - ספנודון (Sphenodon punctatus)
משפחת (Pleurosauridae) - נכחדה
משפחת (Gephyrosauridae) - נכחדה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אלברט גינטר
קטגוריה:לפידוזאוריה
קטגוריה:מאובנים חיים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1867
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בטריאס תיכון
| 2023-05-02T19:36:11
|
ספנודוניים
|
REDIRECTספנודון
| 2005-04-16T14:30:39
|
ספנודון
|
ספנודון (שם מדעי: Sphenodon) הוא הסוג היחיד במשפחת הספנודוניים (Sphenodontidae) ובסדרה מחודקי ראש. הספנודון מוגדר כמאובן חי שלא השתנה במשך מיליוני שנים.
מינים
ספנודון מצוי (Sphenodon punctatus) - המין הנפוץ יותר
ספנודון מצר קוק (Sphenodon guntheri) - מין אנדמי לאי קטן שנמצא במצר קוק בין איי ניו זילנד.
Sphenodon diversum - נכחד
תפוצה ותנאי מחיה
המין חי ב-32 איים קטנים וקשים להגעה ליד ניו זילנד ובשמורת הטבע זילאנדיה באי הצפוני של ניו זילנד, אליה הושב בשנת 2005. בעבר היה המין נפוץ בכל ניו זילנד, אך נכחד על היבשת עוד לפני הופעת האירופאים. הספנודון צץ לפני 250 מיליון שנים והסוג כולל את שני מיני הזוחלים הקדומים ביותר ששרדו עד ימינו. שני המינים הנ"ל הם היחידים שלא נכחדו מסדרת מחודקי הראש, אשר שגשגה בעידן הדינוזאורים (לפני כ-200 מיליוני שנים) ונכחדה בהדרגה לפני כ-60 מיליוני שנים. אזור המחיה של הספנודון מיוחד במינו: מצוקים החשופים לרוחות עזות ללחות ולמליחות ברמות גבוהות, שבגללם המערכת האקולוגית באזור היא מיוחדת במינה, וכוללת מינים בודדים שעמידים לתנאים קשים אלו. אזור המחיה הוא קר ולח ומתקרב לטמפרטורת קפיאה, אולם הספנודון הסתגל לאקלים זה ומתפקד בתנאים שבהם זוחלים אחרים היו קרוב לוודאי מתים. עין הקודקוד של הספנודון מעניקה לו את היכולת להישאר פעיל בחום גוף של עד 6 מעלות צלזיוס ולחיות עד חום גוף של 0 מעלות, שיא השרידות בקרב זוחלים.
אנטומיה
0.30 עד 1.3 ק"ג
60 ס"מ (נקבה) 80 ס"מ (זכר)
צבע העור אפור, ירקרק או אדמדם.
מאפיינים נוספים
לספנודון, יש עין שלישית במעלה הראש, הידועה גם כעין הקודקוד.
לעין עדשה, רשתית וקרנית משלה, וקישור עצבי חלש למוח, עובדה אשר יכולה להעיד על התפתחות אבולוציונית מעין שלישית מתפקדת.
עין הקדקוד ניתנת להבחנה רק באבקועים (צאצאים צעירים), אשר להם רקמה שקופה בקודקוד. לאחר 4-6 חודשים, הרקמה מתכסה בקשקשים בהירים ופיגמנט.
עין הקודקוד קשורה בוויסות חום הגוף של הספנודון, אבל קיימת סברה לפיה היא שימושית לספיגת קרני UV ליצירת ויטמין D, לקביעת מחזורי יום ולילה (מחזורים צירקדיים), עוזרת לבקרת חום, ומסיעת לניווט על ידי קביעת מיקום השמש.
מכל הטטרפודים הקיימים (בעלי ארבע רגליים), עין הקודקוד ניתנת לראות בבירור בעיקר בספנודון.
גודל מח הספנודון כגודל גרגר אפונה.
בנוסף, הספנודון הוא היצור החי היחיד בעל מערכת שיניים ייחודית, המורכבת משתי שורות שיניים בלסת העליונה ושורת שיניים אחת בלסת התחתונה.
גלריה
קישורים חיצוניים
נטלי אנג'ייר, Reptile’s Pet-Store Looks Belie Its Triassic Appeal, הניו יורק טיימס
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1831
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:מחודקי ראש
קטגוריה:מאובנים חיים
| 2024-09-19T12:07:21
|
בעלי שפיר עוברי
|
בעלי שפיר עוברי (שם מדעי: Amniota) הם בעלי חוליות המשתייכים לקבוצת בעלי ארבע רגליים וכוללים בימינו:
מחלקת יונקים (Mammalia) – אשר התפתחה מן הסינאפסידים.
קבוצת זאורופסידה (Sauropsida) – כוללת את הזוחלים הקיימים והעופות.
בעלי שפיר התפתחו לפני 300 מיליון שנה, כאשר על הביצה נבנתה קליפה, שבתוכה היה העובר מתפתח, עד אשר היה מוכן דיו לבקיעה. מוצאם מן הקוטילוזאורים.
ההתפתחות העוברית של בעלי השפיר
בכל בעלי החיים האמניוטים (בעלי שפיר) מתפתחים העוברים בשלבים המוקדמים באותה צורה, עד שלב מסוים שבו כל מין מתחיל להתפתח בצורה שונה. חלק מתהליכי ההתפתחות מתרחשים באמצעות קיפולים. בתחילת ההתפתחות מתרחש שלב הגסטרולציה שבו נוצרות שלוש שכבות הנבט: שכבה שמכסה את העובר מבחוץ הנקראת אקטודרם, השכבה הפנימית שתיצור את המעי הקדמון הנקראת אנדודרם, והשכבה שביניהם הנקראת מזודרם. שכבת האנדודרם עוברת סדרה של קיפולים שתוביל ליצירת צינור המעי ממנו ינצו בלוטת התריס, הריאות, הלבלב, כיס המרה והכבד. השלב הראשון בתהליך המורפוגנזה היוצר את המעי הוא הופעת "קפל הראש" בצורת סהר, בחלק שעתיד להפוך להיות האזור הקדמי של הגוף.
קפל הראש מופיע קצת מעל ה-Prechordal Plate) PrCP), אשר לו תפקיד בהכוונת היווצרות המעי הקדמי והאיברים הנגזרים ממנו. קפל הראש הוא מופע שמור בקרב כל האמניוטים. בעקבות הופעתו נוצר ה-Anterior Intestinal Portal) AIP) בשכבת האנדודרם הממוקמת בצד הונטרלי של העובר (בצד הבטני), בכך נגלה לעין השינוי הראשוני הקשור ליצירת המעי. באפרוח ניתן לראות שינוי זה 24 שעות מתחילת ההתפתחות בשלב עוברי 6.
התקדמות ה-AIP נמשכת מהחלק הקדמי של העובר לחלק האחורי וגוררת איתה התקפלות נוספת של אזורים צדדיים אנדודרמליים. אזורים אלה מחוברים גם לחלק לשכבת המזודרם ונקראים Splanchnic Mesoderm) SplM). תהליך ההתפתחות מתקדם מהחלק הקדמי לכיוון החלק האחורי בצורת גל. שני צדדי העובר נפגשים בקו האמצע הוונטרלי ומתאחים ליצירת המעי הקדמי הנמשך מהפה ועד למעי האמצעי. באותה נקודת מפגש, בקו האמצע הוונטרלי של המעי הקדמי, מנצים האיברים הנגזרים מהמעי.
בהתפתחות האיברים מה-Foregut באפרוחים בשלבים 6 ו-7 של ההתפתחות העוברית מתבצעת התמיינות התאים של איברי ה-Foregut כמו הכבד, הלבלב והריאות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארנסט הקל
קטגוריה:בעלי ארבע רגליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1866
| 2024-09-19T06:16:24
|
בעלי ארבע רגליים
|
בעלי ארבע רגליים (שם מדעי: Tetrapoda) היא קבוצת בעלי חוליות שהתפתחה מדגים ממחלקת בעלי סנפירים בשרניים וכוללת את החולייתנים היבשתיים ובעלי ארבע רגליים. עם זאת מספר מינים חזרו לים (כמו הלווייתנים או זוחלים ימיים קדומים), עוד אחרים כמו הנחשים ומספר לטאות ודו-חיים, איבדו את רגליהם. חיות אחרות כמו העופות, העטלפים והפטרוזאורים המירו את גפיהם הקדמיות לכנפיים שכמעט אינן משמשות להליכה.
ישנן שתי קבוצות עיקריות של בעלי ארבע רגליים:
מחלקת דו-חיים
קבוצת בעלי שפיר עוברי
בעלי ארבע רגליים מאופיינים בגפיים במקום סנפירים. בעלי החיים מהמינים בקבוצה זו הם בעלי גפה שרירית בה העצמות (בין היתר אצבעות כף היד וכף הרגל) והמפרקים ברורים.
אבולוציה משוערת של בעלי ארבע רגליים
בעלי ארבע רגליים (Tetrapoda)
מחלקת דו-חיים (Amphibia)
תת-מחלקת דו-חיים קיימים (Lissamphibia)
קבוצת דמויי זוחלים (Reptilomorpha) - נכחדה
קוטילוזאוריה (Cotylosauria) - נכחדה
קבוצת בעלי שפיר עוברי (Amniota) - בהם מיני הזוחלים, העופות והיונקים המודרניים וכן מספר קבוצות נכחדות.
מוצאה של הקבוצה מדמויי בעלי ארבע גפיים. הנציגים הראשונים של קבוצה זו היו גדולים יחסית (אורך גוף 1-2.5 מ'). שרידי השלד הקדום ביותר שהתגלה מתוארך לדבון השלישי בגרינלנד ממצאים דומים המתוארכים לדבון הראשון והשני נמצאו באוסטרליה אך בהן לא היו האצבעות ברורות ועל כן מסווגים כשייכים לבעלי סנפירים בשרניים.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1909
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אוטו יקל
*
קטגוריה:אבולוציה
| 2024-05-04T14:28:57
|
בעלי סנפירים בשרניים
|
ממוזער|דג ריאות אוסטרלי
ממוזער|אבולוציה של המעבר מדגים לבעלי רגליים
בעלי סנפירים בשרניים (שם מדעי: Sarcopterygii) היא מחלקה של חולייתנים מהקבוצה בעלי עצם וקרובים למקריני הסנפיר.
אלו דגים בעלי סנפירים גדולים ולחלקם יש ריאות והם מותאמים יחסית לחיים במים דלים בחמצן. דגים אלה הם אבותיהם של קבוצת בעלי ארבע רגליים (Tetrapoda), המכילה את החולייתנים היבשתיים המודרניים - דו חיים, עופות, יונקים וזוחלים. למרות שהם נראים קרובים ל"דגים" אחרים, הם קרובים יותר ליונקים ולבני אדם יותר מאשר לרוב סוגי הדגים.
מרבית בני הקבוצה שגשגו בתקופת הדבון והקרבון ברחבי העולם. חלק מהמינים כמו הריזודוס עלו על אורך 9 מטר. כיום רוב המינים נכחדו וישנן רק 2 קבוצות ששרדו: בני סדרת הצלקנתאים ודגי הריאות המחולקים לשתי סדרות: דגי ריאות אוסטרליים ובעלי שתי ריאות. שתי קבוצות אלה נחשבות דוגמה ל"מאובן חי" - אורגנזמים שכמעט ולא השתנו במהלך מאות מיליוני שנות אבולוציה. במקרה של צלקנתאים - קודם היו ידועים מאובנים של מינים אלה, ורק עשרות שנים לאחר מכן נמצאו גם פרטים חיים.
מיון מדעי של בעלי סנפירים בשרניים
סוג ללא מקור גוייו (Guiyu)
סדרה Onychodontiformes – נכחדה. בה היה האוניקודוס
קבוצה אקטיניסטים (Actinistia)
תת-מחלקה דמויי צלקנתאים (Coelacanthimorpha)
סדרה צלקנתאים (Coelacanthiformes)
משפחה לטימריים (Coelacanthidae) בתוכה סוג אחד – לטימריה (Latimeria)
קבוצה ריפידיסטים (Rhipidistia)
סדרה Porolepiformes – נכחדה. בה ההולופטיכיוס
תת-מחלקה דגי ריאות (Dipnoi)
על-סדרה בעלי ריאה (Ceratodontimorpha)
סדרה בעלי ריאה אחת (Ceratodontiformes)
משפחה ריאתיים אוסטרליים (Ceratodontidae)
סדרה בעלי שתי ריאות (Lepidosireniformes)
משפחה דגי ריאות דרום אמריקנים (Lepidosirenidae)
משפחה דגי ריאות אפריקניים (Protopteridae)
על-סדרה Tetrapodomorpha – ממנה התפתחו בעלי ארבע רגליים
מספר חוקרים משייכים למחלקה גם את הסוג הקדום פסרולפיס, אף שלא ברור אם הוא שייך לקבוצה קדומה יותר.
ראו גם
טיקטאליק – על פי פליאונטולוגים מסווג כחוליה האבולוציונית המקשרת בין דגים לבין בעלי ארבע הרגליים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אלפרד רומר
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1955
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בסילור
קטגוריה:מחלקות בעלי חיים
| 2024-10-10T08:04:57
|
בעלי עצם
|
בעלי עצם (שם מדעי: Euteleostomi) היא קבוצה של מיתרניים מעל-מחלקת חולייתנים לסתניים. בני קבוצה זו מכילים ברובם הגדול דגים, מקבוצת מקריני סנפיר – שהיא המחלקה הגדולה במערכת המיתרניים. כמו כן נמצאים בה מיני מחלקת בעלי סנפירים בשרניים, כמו הלטימריה ודגי הריאות וכן קבוצת בעלי ארבע רגליים שיצאו מהמים.
מיון
קבוצה בעלי עצם (Euteleostomi)
מחלקה מקריני סנפיר (Actinopterygii)
תת-מחלקה סחוס גרמיים (Chondrostei)
תת-מחלקה דגי גרם עילאיים (Neopterygii)
קבוצה תמים גרמיים (Holostei)
קבוצה כליל גרמיים (Teleostei)
מחלקה בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii)
תת-מחלקה דמויי צלקנתאים (Coelacanthimorpha)
סדרה צלקנתאים (Coelacanthiformes)
תת-מחלקה דגי ריאות (Dipnoi)
קבוצה בעלי ארבע רגליים (Tetrapoda)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גרמיים
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בסילור
es:Euteleostomi
| 2024-04-24T10:06:42
|
מקריני סנפיר
|
ממוזער|השרצה של גרוניון קליפורני
ממוזער|Odax acroptilus
ממוזער|צפעון ים סלואנס
ממוזער|דג-לטאה
ממוזער|ארואנה אסייתית - דג בסכנת הכחדה
ממוזער|Rhinesomus triqueter
מקריני סנפיר (שם מדעי: Actinopterygii) היא מחלקה של דגי גרם בעלי סנפירים קרניים. הקבוצה כוללת את מרבית דגי הגרם והדגים בכלל ובעלת מינים רבים יותר מכל מערכת מיתרניים. למינים אלו ישנם זימים מתפקדים בולטים, שלד גרמי מפותח ורובם אינם יכולים לנשום אוויר למעט כמה יוצאי דופן (כמו האנאבסיים והארפאימה). הגפיים שלהם מכונים סנפירים ומותאמים לתנועה במים ואצל חלקם הסנפירים פרוקות, מה שנתן לקבוצה את שמה.
ישנן שתי קבוצות של מקריני סנפיר: הסחוס גרמיים הכוללת את החדקנאים והרב-סנפירים ודגי גרם עילאיים הכוללת גם שתי קבוצות: התמים גרמיים שבה דגי התנין והקשות-סנפיר והכליל-גרמיים הכוללות את מרבית דגי הגרם המודרניים, המותאמים יותר לחיים בים ובאוקיינוס בנוסף על מינים שוכני מים מתוקים, מים מליחים ואף דגים אמפיביים כמו היבשתנים.
הגדולה בסדרות מקריני הסנפיר היא סדרת הדקראים, בה 40% מהדגים הקיימים. עם זאת מחקרים חדשים מפרידים את הקבוצה לסדרות קטנות יותר.
מיון
מחלקה מקריני סנפיר (Actinopterygii)
תת-מחלקה סחוס גרמיים (Chondrostei)
סדרה רב-סנפירים (Polypteriformes)
סדרה חדקנאים (Acipenseriformes)
תת-מחלקה דגי גרם עילאיים (Neopterygii)
אינפרא-מחלקה תמים גרמיים (Holostei)
סדרה דגים תניניים (Lepisosteiformes)
סדרה קשת סנפירים (Amiiformes)
אינפרא-מחלקה כליל גרמיים (Teleostei)
על-סדרה אוסטאוגלוסומורפיים (Osteoglossomorpha)
סדרה עין-ירחיים (Hiodontiformes)
סדרה גרום-לשונאים (Osteoglossiformes)
על-סדרה Elopomorpha
סדרה טרפוניים (Elopiformes)
סדרה דגי העצם (Albuliformes)
סדרה נוטקנטיים (Notacanthiformes)
סדרה צלופחאים (Anguilliformes)
סדרה חכאי תהומות (Saccopharyngiformes)
סדרה Crossognathiformes - נכחדה
על-סדרה Clupeomorpha
סדרה סרדינאים (Clupeiformes)
על-סדרה Ostariophysi
סדרה גונורינצ'יים (Gonorynchiformes)
סדרה קרפיונאים (Cypriniformes)
סדרה חריתאים (Characiformes)
סדרה דגי-חשמל טרופיים (Gymnotiformes)
סדרה שפמנונאים (Siluriformes)
על-סדרה Protacanthopterygii
סדרה ארגנטיניים (Argentiniformes)
סדרה זאבי נהר (Esociformes)
סדרה סמלטאים (Osmeriformes)
סדרה סלמונאים (Salmoniformes)
על-סדרה Stenopterygii
סדרה חוטמני ג'לי (Ateleopodiformes)
סדרה סטומיי תהומות (Stomiiformes)
על-סדרה Cyclosquamata
סדרה דגי-לטאים (Aulopiformes)
על-סדרה Scopelomorpha
סדרה פנסאים (Myctophiformes)
על-סדרה Lampridiomorpha
סדרה למפיריים (Lampriformes)
על-סדרה Polymyxiomorpha
סדרה דגים מזוקנים (Polymixiiformes)
על-סדרה Paracanthopterygii
סדרה פרקופסיים (Percopsiformes)
סדרה קרפדנוניים (Batrachoidiformes)
סדרה חכאים (Lophiiformes)
סדרה בקלאים (Gadiformes)
סדרה צלופחי-קושק (Ophidiiformes)
על-סדרה Acanthopterygii
סדרה קיפונאים (Mugiliformes)
סדרה כסופי-צד (Atheriniformes)
סדרה חניתאים (Beloniformes)
סדרה דגי-לווייתן (Cetomimiformes)
סדרה אידרונאים (Cyprinodontiformes)
סדרה סטפנובריכיים (Stephanoberyciformes)
סדרה ברקנאים (Beryciformes)
סדרה זאוסאים (Zeiformes)
סדרה צמידונאים (Gobiesociformes)
סדרה עוקצנוניים (Gasterosteiformes)
סדרה אבובונאים (Syngnathiformes)
סדרה צלופחי ביצות (Synbranchiformes)
סדרה נפוחיתאים (Tetraodontiformes)
סדרה סוליתאים (Pleuronectiformes)
סדרה עקרבנונאים (Scorpaeniformes)
סדרה דקראים (Perciformes)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1887
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יקוב תאודור קליין
קטגוריה:מחלקות בעלי חיים
| 2023-05-08T09:18:30
|
גרמיים
|
הגרמיים (שם מדעי: Teleostomi) היא קבוצה טקסונומית של מיתרניים מעל-מחלקת חולייתנים לסתניים.
רבים מבני קבוצה זו הם דגים, אך הם כוללים גם את קבוצת בעלי ארבע רגליים החולייתנים היבשתיים.
לא נכללים בקבוצה זו דגי הסחוס שאינם בעלי עצמות גרמיות בגופם, אלא עצמות סחוס.
מיון בני הקבוצה
קבוצה גרמיים (Teleostomi)
מחלקה אקנתודים (Acanthodii) – נכחד
קבוצה בעלי עצם (Euteleostomi)
מחלקה מקריני סנפיר (Actinopterygii)
מחלקה בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii)
קבוצה בעלי ארבע רגליים (Tetrapoda).
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ענפי בעלי חיים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1836
| 2022-06-24T07:26:07
|
חולייתנים לסתניים
|
ממוזער|150px|גולגולת של אורקה.
ממוזער|150px|תנין ים, מין בעל עוצמת נשיכה חזקה ביותר בזכות מבנה לסתותיו
חולייתנים לסתניים (שם מדעי: Gnathostomata) היא על-מחלקה בקבוצת בעלי החוליות שבמערכת המיתרניים. בקבוצה זו ישנן כיום שתי קבוצות עיקריות: דגי סחוס ודגי גרם. דגי הגרם כוללים גם את אבות הטטרפודים, בהם מחלקות רבות נוספות.
ההבדלים העיקריים בין הגרמיים לדגי סחוס הם: הפה המצוי בקדמת הגוף, שלוש עצמות המצויות באוזן ועורם עבה ומכוסה קשקשים קשים, אשר חלק מבני הקבוצה איבדו בהמשך.
החולייתנים הלסתניים היוו את רוב החולייתנים כבר מאמצע תקופת הדבון, לפני 380 מיליון שנים בקירוב. הם שונים משאר החולייתנים, בלסתותיהם – מבנה חזקים בתוכו מצוי חלל הפה, המשמש להשגת מזון וממוקם בחזית הגוף. המבנה מורכב מעצמות ושרירים שהם חלק מהשלד הפנימי, הם מניעים את איברי לעיסת ושחיקת המזון: עצמות הלסת או השיניים.
מיון
מחלקה בעלי שריון (Placodermi) – נכחדה
מחלקה דגי סחוס (Chondrichthyes)
קבוצה גרמיים (Teleostomi)
מחלקה אקנתודים (Acanthodii) – נכחדה
קבוצה דגי גרם (Osteichthyes)
קבוצה בעלי עצם (Euteleostomi)
מחלקה מקריני סנפיר (Actinopterygii)
קבוצה בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii)
קבוצה בעלי ארבע רגליים (Tetrapoda)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1879
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קרל אלפרד פון זיטל
| 2024-07-22T03:12:20
|
אליגטוריים
|
ממוזער|ראש של אליגטור סיני
ממוזער|קיימן ממושקף טורף דג פיראנה
ממוזער|קיימן ממושקף שוחה
ממוזער|צאצאים של קיימן גמדי של קיוויה
אליגטוריים (שם מדעי: Alligatoridae) היא משפחה של זוחלים מסדרת התנינאים. במשפחה שתי תת-משפחות: קיימנים (Caimaninae) ואליגטורים (Alligatorinae), בה שרד סוג יחיד – אליגטור.
משפחה זו שייכת לענף דמויי אליגטור והיא המשפחה היחידה ששרדה מענף זה.
ההבדלים הבולטים בין האליגטורים לבין התניניים הם חוטם רחב וקצר יותר וכן העובדה שהשן הרביעית בלסת התחתונה, שהיא השן הגדולה, נכנסת לגומה מתאימה בלסת העליונה, וכך היא נותרת חבויה כשהפה סגור. אצל התניניים, לעומת זאת, השן בולטת אל מחוץ לפה גם כשהפה סגור.
האליגטוריים ה"אמיתיים" כוללים כיום שני מינים בלבד: אליגטור אמריקני ואליגטור סיני. האליגטור האמריקני חי בארצות הברית, כפי שרומז שמו, והאליגטור הסיני נפוץ בסין לאורך נהר היאנגצה אך נמצא בסכנת הכחדה חמורה. במרכז ובדרום אמריקה האליגטוריים מיוצגים על ידי שישה מיני קיימן המחולקים לשלושה סוגים. הקיימנים נבדלים מהאליגטורים האמיתיים בכך שבין הנחיריים שלהם לא קיימת מחיצה עצמית. כמו כן, השריון הבטני שלהם מורכב מקשקשים גדולים, עצמיים וחופפים, כאשר כל אחד מקשקשים אלה מורכב משני חלקים המחוברים בתפר.
מיון
משפחה אליגטוריים (Alligatoridae)
סוג ללא מקור Orientalosuchus – נכחד
תת-משפחה אליגטורים (Alligatorinae)
סוג Albertochampsa – נכחד
סוג אליגטור (Alligator)
סוג אלוגנתוסוכוס (Allognathosuchus) – נכחד
סוג Arambourgia – נכחד
סוג צרטוסוכוס (Ceratosuchus) – נכחד
סוג Chrysochampsa – נכחד
סוג Eoalligator – נכחד
סוג Hassiacosuchus – נכחד
סוג Hispanochampsa – נכחד
סוג Krabisuchus – נכחד
סוג Navajosuchus – נכחד
סוג Procaimanoidea – נכחד
סוג Wannaganosuchus – נכחד
תת-משפחה קיימנים (Caimaninae)
סוג קיימן (Caiman)
סוג ומין יחיד קיימן שחור (Melanosuchus niger)
סוג Eocaiman – נכחד
סוג מורסוכוס (Mourasuchus) – נכחד
סוג Necrosuchus – נכחד
סוג Orthogenysuchus – נכחד
סוג קיימן גמדי (Paleosuchus)
סוג פורוסזאורוס (Purussaurus) – נכחד
המינים הקיימים
שם שם מדעי תמונה משקל אורךסוג: אליגטור אליגטור אמריקאי Alligator mississippiensis100px 100px אורך: 3.4–4.6 מ' אליגטור סיני Alligator sinensis100px 100px אורך: 1.5–2.1 מ'סוג: קיימן קיימן ז'קרה Caiman yacare100px 100px אורך: 2–2.5 מ' קיימן ממושקף Caiman crocodilus100px 100px אורך: 1.4–2.5 מ' קיימן רחב-חרטום Caiman latirostris100px 100px אורך: 2–3.5 מ'סוג: קיימן שחור קיימן שחור Melanosuchus niger100px 80px אורך: 3.5–6 מ'סוג: קיימן גמדי קיימן גמדי של קיוויה Paleosuchus palpebrosus100px 100px אורך: 1.2–1.5 מ' קיימן גמדי של שניידר Paleosuchus trigonatus100px 100px אורך: 2.3 מ'
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1844
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:דמויי אליגטור
| 2024-04-21T04:46:28
|
אליגטור
|
ממוזער|שמאל|220px|אליגטור אמריקני בביצת אוקיפנוקי בפלורידה
ממוזער|שמאל|220px|אליגטור אמריקני מבט לאחור.
ממוזער|220px|אליגטור סיני צעיר
ממוזער|שמאל|220px|ביצים וצאצאים של אליגטור
אליגטור (שם מדעי: Alligator) הוא סוג זוחל טורף ממשפחת האליגטוריים החי בביצות ובמקווי מים מתוקים. האליגטור דומה מעט לתנין וקיים בלבול רב ביניהם, אך הוא בעל לסתות רחבות יותר, שיניים פחות בולטות והוא נפוץ רק באזורים מוגבלים למזרח ארצות הברית ובסין.
מיון
הסוג כולל כיום שני מינים:
אליגטור אמריקני (Alligator mississippiensis)
אליגטור סיני (Alligator sinensis)
בעבר נכללו בסוג עוד 6 מינים:
אליגטור היילנסיס (Alligator hailensis)
Alligator mcgrewi
Alligator mefferdi
Alligator olseni
Alligator prenasalis
Alligator thomsoni
תיאור
האליגטורים מאופיינים בחוטם רחב יותר מאשר חוטמם של חברי משפחת התניניים, וכן בכך שעיניהם ממוקמות קרוב יותר לגבם. צבעם של שני המינים החיים כהה יותר משל התניניים, ועל אף התלות במים בהם הוא חי, צבעו נוטה להיות בגווני שחור. מים עם הרבה אצות מביאים לצבע ירוק יותר, בעוד אליגטורים הגדלים במים הרוויים בטאנין (tannic acid) נוטים להיות בעלי צבע כהה יותר. כאשר לסתותיו סגורות, ניתן לראות רק את שיניו העליונות, בניגוד לתניניים, שאצלם ניתן לראות במצב מקביל הן את השיניים התחתונות והן את השיניים העליונות, אם כי יש פרטים היוצאים מכלל זה. כאשר תוארנה, עיניו של אליגטור בוגר יזהרו בצבע אדום, בעוד שעיניו של אליגטור צעיר יזהרו בצבע ירוק. תכונה זו מנוצלת לזיהוי אליגטורים בלילה.
משקלו הממוצע של אליגטור אמריקני הוא , ואורכו ארבעה מטרים. לפי האתר של הפארק הלאומי אוורגליידס, האליגטור הגדול ביותר שנצפה אי פעם בפלורידה היה באורך של 5.3 מטרים, ואילו הפרט הגדול ביותר שנצפה אי פעם בעולם נראה במארש איילנד (Marsh Island), לואיזיאנה ואורכו היה . הפרטים הגדולים ביותר עשויים להגיע למשקל של יותר מטון.
האליגטור הסיני קטן יותר באופן ניכר: אורכו לרוב לא עולה על ומשקלו הוא .
אזורי מחיה
שתי המדינות היחידות בהן חיים אליגטורים הן ארצות הברית וסין. האליגטור הסיני נמצא בסכנה, וחי רק בעמק נהר היאנגצה. עם זאת, בזמן האחרון מספר פרטים מוחזקים בשבייה בדרום לואיזיאנה בניסיון לשמר את המין.
האליגטור האמריקני נפוץ בדרום מזרח ארצות הברית, מקרוליינה הצפונית, לאורך חוף המפרץ עד לפלורידה ומשם מערבה, דרך לואיזיאנה ומדינות נוספות עד למזרח טקסס. מרביתם חיים בפלורידה ובלואיזיאנה, כמיליון פרטים בכל אחת מהן. האליגטור האמריקני חי בסביבת מקווי מים מתוקים, כמו שלוליות, אדמות ביצה, נהרות וביצות. בסין, האליגטורים חיים בצד מימיו המתוקים של נהר היאנג טסה, ורק שם.
התנהגות
אליגטורים זכרים גדולים הם בעלי חיים טריטוריאליים וחיים בגפם. אליגטורים קטנים יותר יכולים להימצא לעיתים קרובות בקבוצות גדולות יותר ובסמיכות רבה יותר זה לזה. האליגטורים הגדולים ביותר, זכרים ונקבות גם יחד, יגנו על שלמות הטריטוריה. לאליגטורים הקטנים יותר יש סובלנות רבה יותר כלפי פרטים בגודל דומה לשלהם.
לאליגטורים גוף כבד ומטבוליזם איטי, ולמרות זאת הם יכולים להגיע לזמן קצר למהירויות שעולות על 45 קילומטרים בשעה. הטרף העיקרי של האליגטורים הוא חיות קטנות יותר מהם, אותן הם יכולים להרוג בנשיכה אחת. עם זאת, הם מסוגלים לתפוס חיות גדולות יותר, ואז לגרור אותן למים ולהטביע אותן למוות. כדי לעכל מזון שדורש יותר מנגיסה אחת, האליגטורים יתנו לו להירקב, או שינשכו אותו ויסחררו אותו עד לקריעתו לחתיכות קטנות.
תזונה
האליגטורים הם אכלנים סתגלניים, באוכלם את מרבית מה שביכולתם לתפוס. כשהם צעירים, הם אוכלים דגים, חרקים, שבלולים וסרטנים. ככל שהם גדלים, כך הם ניזונים מבעלי-חיים גדולים יותר, ביניהם דגים גדולים יחסית (כמו דגי תנין, Lepisosteidae), צבים, יונקים שונים, עופות וזוחלים אחרים. בקיבותיהם נמצאות לרוב אבני קיבה. במידת הצורך והרעב הם יאכלו אפילו פגרים. אליגטורים בוגרים יאכלו חזירי בר ואיילים, ולעיתים אף יהרגו ויאכלו אליגטורים קטנים וחלשים יותר. במקרים מסוימים נודע כי האליגטורים צדו פומות הרים בפלורידה ודובים, עובדה שהופכת אותם ל"טורפי-על" בתחום תפוצתם. ידוע על מספר מועט של מקרים בהם תקפו האליגטורים בני-אדם שחדרו לתחום מחייתם. בניגוד לתניניים גדולים, האליגטורים לא רואים באדם טרף טבעי.
מספר המקרים בהם גרמו אליגטורים למוות של בני אדם גדל לאחרונה. בעוד שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 של המאה ה-20 התרחשו כתשע תקיפות קטלניות בארצות הברית, מ-2001 ועד 2006 נהרגו 11 אנשים. האליגטורים אכן פוחדים מבני אדם, אולם פלישה מתגרה לבית הגידול של האליגטור יכולה להביא בסופו של דבר לתקיפת הפולש.
רבייה
הגיל בו מגיע האליגטור לבגרות מינית תלוי יותר בגודלו הפיזי מאשר בגילו. אליגטור נחשב לבוגר מינית כאשר הוא מגיע לאורך של מטר ושמונים סנטימטרים או יותר. האליגטורים הם מתרבים עונתיים. עונת הייחום מתרחשת באביב כאשר המים חמים. הנקבה בונה קן הבנוי מצמחייה שנרקבה, ושם היא דוגרת על הביצים. הנקבה תגן על הקן מפני טורפים, ותסייע לצאצאיה להגיע למים מרגע שהם בוקעים מהביצה. היא תשמור עליהם במשך שנה במידה ויישארו באזור מחייתה.
קישורים חיצוניים
על האליגטורים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1807
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:אליגטוריים
| 2023-04-01T23:27:40
|
אליגטור אמריקני
|
ממוזער|שמאל|250px|אליגטורים צעירים.
ממוזער|250px|שמאל|אליגטור טורף צב רך פלורידה.
ממוזער|250 פיקסלים|אליגטור צעיר נח על אליגטורית מבוגרת
אליגטור אמריקני (שם מדעי: Alligator mississippiensis), אחד משני מינים חיים בסוג אליגטור שבסדרת התנינאים. האליגטור האמריקני נפוץ באזור דרום-מזרח ארצות הברית בלבד, ומכאן שמו. הוא גדול יותר מהמין האחר בסוג זה, האליגטור הסיני.
אנטומיה
גופו של האליגטור האמריקני גדול ומעוגל במקצת. ראשו רחב, וזנבו חזק למדי. האליגטור משתמש בזנבו בעיקר על מנת להתקדם במים, אולם יש לו מספר שימושים נוספים, בהם הפלה של אויביו או פיתוי לדגים. זנבו של האליגטור האמריקני מהווה כמחצית מאורך גופו של האליגטור.
האליגטור הוא בעל חרטום רחב ומעוגל בצורת האות U והלסת העליונה חופפת מעל הלסת התחתונה כך שכאשר פיו סגור רואים רק את השיניים העליונות. סימנים אלו מבדילים ויזואלית בינו לבין התנין (שלו חרטום מחודד יותר בצורת האות V).
על מנת להתאים לחיים המימיים, עיניו ואפו מתבלטים מהמים ויש לו שיטה מיוחדת לנשימה. הוא יכול אף לפתוח את פיו במים ומים לא יכנסו לקנה הנשימה שלו (להסבר נוסף ראו פסקת ה"שיניים ולסתות" בערך תנינאים).
צבע העור של אליגטור בוגר הוא אפור עד אפור כהה מאוד. אליגטורים צעירים הם בעלי פסים בהירים וכתמים. מטרת דגמי הצבע של האליגטורים היא הסוואה.
גודל
האליגטור האמריקני הוא תנינאי בינוני-גדול.
משקלו הממוצע הוא , ואורכו . אורכו המרבי של האליגטור הוא כ- ומשקלו המרבי כ-. לפי האתר של הפארק הלאומי אוורגליידס, האליגטור הגדול ביותר שנצפה אי פעם בפלורידה היה באורך של . האליגטור הגדול ביותר שנצפה אי פעם בעולם היה באורך , והוא נראה במארש איילנד (Marsh Island), לואיזיאנה, אך מאחר שלא נמדד מדעית, הערכה זו שנויה במחלוקת. אם היא נכונה, פרט זה שקל בסביבות טונה (כ-1,000 ק"ג). הנקבות קטנות יותר ואורכן הממוצע הוא כ- ומשקלן עד כ-100 ק"ג.
האליגטור האמריקני הוא המין השני בגודלו במשפחת האליגטוריים, אחרי הקיימן השחור (אורכו הממוצע של האחרון הוא 4–5 מטר ומשקלו 300–500 ק"ג).
תזונה
האליגטור האמריקני אוכל כמעט הכל, אולם תזונתו מורכבת בעיקר מדגים, עופות, צבים ודו-חיים. תזונתם של האליגטורים הצעירים מורכבת בעיקר מחסרי חוליות, כמו חרקים, חלזונות, סרטנים, עכבישים ותולעים. בנוסף הם אוכלים דגים קטנים כאשר הם מצליחים לתפוס אותם. ככל שהם גדלים, הם ניזונים מדגים יותר גדולים, מרכיכות, מחסרי זנב שונים, וכן מיונקים קטנים כמו חולדות ועכברים. קרוב לבגרותם מגוון הטרף של האליגטורים יגדל, ויכלול בין היתר גם יונקים כמו דביבונים.
עם הגיעו לבגרות, האליגטור רואה בכל חיה שחיה במים או שמתקרבת למים כדי לשתות טרף פוטנציאלי. אליגטורים בוגרים יאכלו חזירי פרא (שהגיעו לאמריקה בידי האדם), אייליים, עופות שונים, זוחלים קטנים מהם וחיות מבויתות כמו בקר וחיות מחמד וייתכנו מקרים בהם הם יאכלו אליגטורים קטנים יותר וגם דגים. אליגטורים זכרים גדולים במיוחד תקפו בעבר פומות של פלורידה ודובים, מה שהפך אותם לטורפי-העל באזור תפוצתם.
למרות השיתוף הגדול יחסית של בתי הגידול של אליגטורים ובני-אדם, התקפות האליגטורים על האדם נדירות יחסית. מרבית האליגטורים פוחדים מהאדם בשל ציד; התקיפות הן לרוב על רקע של האכלה. הסיבה לכך כנראה נעוצה בעובדה שברגע שאליגטור מואכל על ידי אדם אחד, כאשר יראה אדם אחר הוא יצפה למזון גם ממנו.
בתי גידול
כיום, האליגטורים האמריקנים נפוצים בדרום-מזרח ארצות הברית; החל מהפארק Merchants Millpond שבצפון קרוליינה ועד לטקסס ודרומית לאוקלהומה. כמו בתקופת המזוזואיקון, האליגטורים חיים באגנים ירוקים, שכן בית-גידול זה חיוני להישרדות הממושכת שלהם. האליגטורים תלויים באגנים הירוקים, וגם האגנים הירוקים תלויים באליגטורים. כטורפי-על במארג המזון בבית הגידול, הם מסייעים בבקרה של אוכלוסיית המכרסמים וחיות אחרות שאוכלוסיותיהן עלולות להביא לניצול יתר של הצמחייה באדמות הביצה.
התרומה הגדולה ביותר של האליגטור האמריקני לאדמות הביצה ולבעלי החיים שבסביבה הם השקעים שפרטים בוגרים חופרים ומרחיבים במהלך תקופה של כמה שנים. הם חופרים את השקע בעזרת פיהם והטופרים שלהם על ידי עקירת צמחים כדי לנקות את החלל; אחרי כן הם מעמיקים את השקע על ידי תחיבה של האדמה והצלפה בעזרת זנבם. כך הם יוצרים שקע באדמה בו מצטברים מים בתקופה הגשומה, וכך הוא אוגר נוזלים לקראת התקופה היבשה. במהלך התקופה היבשה, ובמיוחד במהלך בצורות מתמשכות, שקעי האליגטורים מספקים מים חיוניים לדגים, לחרקים, לסרטנים, לנחשים, לצבים, לעופות ולחיות אחרות, וכן לאליגטורים עצמם.
רבייה
עונת הרבייה מתחילה באביב. אף שלאליגטורים אין מיתרי הקול, הזכרים מסוגלים להשמיע שאגות על ידי שאיפת אוויר לריאותיהם ונשיפתו בשאגות קטועות בעלות טון נמוך. מטרתן של השאגות היא כפולה. הראשונה היא למשוך נקבות, והשנייה היא אזהרה לאליגטורים אחרים בה בעת.
הנקבה בונה קן מצמחים, מקלות, עלים ובוץ במקום מוגן במים או לידם. היא מטילה 20 עד 50 ביצים לבנות שגודלן הוא כגודל ביצת אווז. היא מכסה אותן בצמחייה נוספת, שבעת התסיסה מחממת את הביצים ובכך מסייעת בשמירת החום של הביצים. בנוסף, הצמחייה שומרת על הלחות, ובכך שומרת על הביצים פן תתייבשנה. הטמפרטורה בה מתפתחות ביצי האליגטורים קובעת את זוויג (זכר או נקבה) הוולדות. מביצים שהתפתחו בטמפרטורה של 32.2–33.8 מעלות צלזיוס יבקעו זכרים, בעוד שמביצים שהתפתחו בטמפרטורה של 27.7–30 מעלות צלזיוס יבקעו נקבות. בטמפרטורות שבין הטווחים הנ"ל בוקעים לרוב שני המינים בשילובים שונים. הנקבה תישאר בסמוך לקן במהלך שישים וחמישה ימי הדגירה, על-מנת להגן על הביצים מפני טורפים כמו דביבונים, בואשים או אנפות. כאשר הוולדות מתחילים לבקוע מהביצים, הם משמיעים קול צורמני, וכך הנקבה מוציאה אותם במהירות מהקן. לאחר הבקיעה, הם מוצאים את דרכם במהירות אל מקור המים הקרוב. למשך מספר ימים מקור התזונה שלהם יהיה מאגר של חלמון שנמצא בבטנם.
אצל המין צב קוטר פלורידה, חלק מהנקבות, המחפשות מקום מקלט לביציהם, חופרות בקן האליגטור ומטילות ביצים בתוכו (במרחק מביצי האליגטור) ואז מסתלקות מהר.
האליגטור האמריקני מגיע לבגרות מינית בין גיל שמונה לגיל 13, כאשר אורכם נע בין 1.8 ל-2.1 מטרים. החל מגיל זה, קצב גדילתם יורד. אורכם של זכרים בוגרים יכול להגיע ל- ומשקלם ל-510 ק"ג, וזאת בזמן חיים בן 30 שנים.
האליגטורים והאדם
אליגטורים אמריקאים מסוגלים להרוג בני אדם. זיהוי מוטעית המוביל לתקיפה אפשרי תמיד, במיוחד במים עכורים החביבים על האליגטורים או בסמוך להם. בניגוד לתניני היאור ותניני הים, שהרבה יותר תוקפניים ויותר גדולים מהאליגטור ולכן יכולים לטרוף אדם בוגר, מקרי ההרג של האליגטור נובעים בעיקר מנשיכתו החזקה, היכולה להוביל לזיהום קטלני, גם כאשר ניתן לאדם המותקף טיפול רפואי.
ככל שאוכלוסיית האדם בפלורידה מתקרבת יותר למתחמי המחיה של האליגטורים, מפגשים של האדם עם האליגטורים הם בלתי נמנעים. לפי כתבה שפורסמה ב-CNN, בין 1948 ל-2016 אירעו 257 תקיפות מתועדות על בני אדם בפלורידה, אשר הצריכו טיפול רפואי של האדם המותקף. מתוכם 23 גרמו למוות, מהם 8 מקרים היו של ילדים מתחת לגיל 16. רק תשע התקפות קטלניות התרחשו בארצות הברית במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, אך האליגטורים האמריקאים הרגו 12 בני אדם בין השנים 2001–2007 כאשר בחודש מאי 2006 הרגו התנינים האמריקאים שלושה תושבי פלורידה תוך פחות משבוע. לפחות 28 התקפות קטלניות של אליגטורים אמריקאים התרחשו בארצות הברית מאז 1970.
תוכנית השיקום
כתוצאה מציד ומאובדן בתי גידול, מרבית האליגטורים נעלמו מאדמות ארצות הברית. ב-1967, מעמד האליגטור הפך לשל מין בסכנת הכחדה בכול חלקי תפוצתו, או לפחות בחלק גדול מהם. מאמצים משותפים של השירות האמריקאי לדגים ולחיות בר (United States Fish and Wildlife Service) ושל אגודות של חיות בר בדרום ארצות-הברית הביאו ליצירתן של חוות אליגטורים מסחריות וגדולות, ובכך להצלת החיה הייחודית. ב-1973 נחקק חוק בארצות הברית שאסר בין היתר על ציד של אליגטורים, ובכך איפשר למין להתרבות באזורים רבים מהם הוא נעלם. מצב המין הלך והשתפר, וחלק ממדינות ארצות הברית הקימו תוכניות לניטור מצבם של האליגטורים על מנת להבטיח שמספרם ממשיך לגדול. ב-1987 הודיע שירות הדגים וחיות הבר כי המין השתקם לחלוטין, וכתוצאה מכך הסירו אותו מרשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה. עם זאת, השירות עדיין מפקח על הסחר בעורות אליגטורים ועל המוצרים שמופקים מהם.
כיום אוכלוסיית האליגטורים בדרום ארצות הברית מונה, לפי ההערכה, בין 2 ל-3 מיליון פרטים, דבר שהופך אותה לאחד ממיני התנינאים הנפוצים ביותר.
בישראל ניתן לראות אליגטורים בתנאי שבי בחוות התנינים בחמת גדר, המרכז הזואולוגי תל אביב-רמת גן ("הספארי"), בגן החיות חי-כיף בראשון לציון, בגן הזואולוגי (נגב Zoo) בבאר שבע, בגן החיות חי פארק בקריית מוצקין ובפינת החי בקיבוץ עין גדי.
גלריה
קישורים חיצוניים
מאמר על האליגטור האמריקני באתר הפארק הלאומי אוורגליידס
מידע על האליגטור האמריקני
מידע ותמונות באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
American Alligator-Apex predator, מאת Richard Kern, יוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1801
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרנסואה מארי דודין
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:בעלי חיים בביצות אמריקה הצפונית
קטגוריה:זוחלים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אמריקה הצפונית
קטגוריה:פלורידה: מינים אנדמיים
קטגוריה:ארצות הברית: זוחלים
| 2024-07-07T08:37:56
|
אליגטור סיני
|
אליגטור סיני (שם מדעי: Alligator sinensis) מין בסוג אליגטור. האליגטור הסיני נפוץ בסין, והוא קטן מהאליגטור האמריקאי.
מאפייני המין
מבחינה פיזית, האליגטור הסיני הוא העתק מוקטן כמעט מושלם של האליגטור אמריקאי. אורכם הממוצע של האליגטורים הסינים הוא מטר וחצי, אולם לעיתים נדירות ניתן לצפות בפרטים שאורכם עולה על 2.1 מטרים. משקלם הוא כ-36 קילוגרמים. הם בעלי ראש גדול יחסית לאליגטורים אמריקניים צעירים בעלי גודל דומה. יש להם קשקשים מחוספסים יותר, ותבנית של פסים חלשים ובהירים על רקע גופם הכהה.
בעוד שבעבר האליגטור הסיני היה נפוץ במרבית אזוריה של סין, תפוצתו הנוכחית כוללת מספר קטן של שלוליות המכילות מספר מועט של פרטים שקטן לרוב מ-200. שלוליות אלו ממוקמות לאורך נהר היאנגצה התחתון על-יד המחוזות ג'יאנגסו, ג'ג'יאנג ואנחווי. הגורם המרכזי להידלדלות שנצפתה באוכלוסייתו של האליגטור הסיני הוא המרת בתי גידול בהם הוא חי לשטחים חקלאיים. גורם נוסף האחראי לכך הוא הרעלתן של חולדות, שהן מכרסמים מהן ניזון האליגטור. בעשור האחרון נראו קני אליגטורים בודדים בלבד, ורק במעטים מהם גדלו אליגטורים המסוגלים להתקיים בעצמם.
האליגטור הסיני נמצא בנספח אחד של אמנת ה-CITES, מה שאומר שהגבלות חמורות חלות על סחר בו וייצוא שלו ברחבי העולם. ארגון ה-IUCN מגדיר את מצבו כמין בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered Species). מאמצים רבים נעשים כיום על מנת להשיב לטבע פרטים שהורבו בשבי, אולם עד כה הם נחלו הצלחה מועטה בלבד.
האליגטורים הסיניים מתרבים היטב בשבי. על פי ההערכות, מעל 10,000 פרטים חיים בשבי, רובם במרכז המחקר של אנחווי לאליגטורים סיניים, ובבנק לתנינאים שבמדראס, כמו גם במספר גני חיות. הוא נחשב למין צייתן יחסית, אולם בדומה לתנינים אחרים הוא יכול לגרום לחבלות גופניות קשות למאלפים או מטפלים לא זהירים.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:סין: מינים אנדמיים
קטגוריה:פאונת מים מתוקים במזרח הרחוק
קטגוריה:סין: זוחלים
קטגוריה:זוחלים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1879
| 2022-11-03T20:13:49
|
קיימן (סוג)
|
קיימן (שם מדעי: Caiman) הוא סוג קיימן במשפחת האליגטוריים.
מאפיינים
תפוצתם של מיני הסוג קיימן מוגבלת לאזור דרום אמריקה ומרכזה. בעבר היו במשפחה רק שני מינים חיים – הקיימן הממושקף והקיימן רחב החרטום, כאשר קיימן הז'קרה נחשב לתת-מין של הקיימן הממושקף. כולם חיים בעיקר במקורות מים מתוקים, כמו אגמים, נהרות וכו'. הקיימנים קטנים יחסית לתניניים: אורכם לא עולה על 3 מטר, בניגוד לתנינים שאורכם מגיע ל-4–5 מטר ויכול אף להגיע ל-7 מטר (תנין הים).
מיון
בסוג קיימן נמצאים שלושה מינים חיים:
קיימן ז'קרה (Caiman yacare)
קיימן ממושקף (Caiman crocodilus)
קיימן רחב-חרטום (Caiman latirostris)
הסוגים הבאים נקראים בעברית אף הם "קיימן" אך הם סוגים טקסונומיים נפרדים:
קיימן שחור (Melanosuchus)
קיימן גמדי (Paleosuchus)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן בפטיסט פון ספיקס
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
| 2024-07-07T16:35:30
|
קיימן שחור
|
קיימן שחור (שם מדעי: Melanosuchus niger) הוא מין קיימן גדול יחיד בסוגו (קיימן שחור, Melanosuchus) שבמשפחת האליגטוריים. הקיימן השחור הוא תנינאי גדול מאוד: אורכו נע בין 4 ל-5 מטר ומשקלו 300–500 ק"ג, אך ייתכן שפרטים גדולים במיוחד מגיעים לאורך של כ-6 מטרים. בית הגידול של מרבית הקיימנים השחורים הוא אזורים של נהרות ואגמים גדולים באמזוניה בברזיל, וכן בגיאנה ובגיאנה הצרפתית, וידוע על קיימנים שחורים צפונית לסורינאם. בעבר היה נפוץ, אך הוא ניצוד בשל עורו עד שכמעט הוכחד, אך התאושש.
גודל ומראה
הקיימן השחור מגיע לאורך מרבי של . ישנם מספר דיווחים על קיימנים שחורים באורך של למעלה מ-6 מטרים ומשקל של למעלה מ-1,100 ק"ג, אך הקיימן השחור הגדול ביותר שנמדד היה באורך של כ-5 מטרים. מאחר שאליגטור ממוצע עובר רק לעיתים רחוקות את אורך ה-5 מטרים נחשב הקיימן השחור למין הגדול ביותר במשפחת האליגטוריים. הקיימן השחור הוא התנינאי הגדול בדרום אמריקה (ביחד עם תנין אורינוקו) והוא גדול יותר מכל הטורפים הזוחלים ביבשת.
הקיימן השחור מגלה דו-צורתיות זוויגית: אורכם הממוצע של הזכרים הבוגרים הוא , בעוד שאורכן הממוצע של הנקבות הוא כ-. משקלם הממוצע של זכרים הוא 100–350 ק"ג, אך פרטים גדולים יכולים לשקול למעלה מ-500 ק"ג.
הקיימן השחור דומה בצורתו לאליגטור האמריקני, אולם הוא קרוב יותר ליתר הקיימנים מאשר אליו. עובדה זו מוצאת ביטוי בחוטמו של הקיימן השחור, שהוא ארוך וצר יותר מאשר חוטם האליגטור. צבעם של הקיימנים השחורים כהה, כמעט שחור, וראשם מעט בהיר יותר. כשהם קטנים, ראשם הוא בצבע אפור, ובמהלך גדילתם הוא הופך לחום. על גופם יש בצעירותם שורות של נקודות בהירות, אולם אלו דוהות עם הזמן. עם זאת, הן אינן נעלמות לחלוטין, כפי שקורה אצל תנינים אחרים. צבע עורו הכהה מסייע לו בהסוואה בציד הלילי שלו, ועשוי לעזור לו גם בספיגת חום.
תזונה
הקיימן השחור ניזון מדגים, כולל פירנות, מציפורים, צבים ויונקים הבאים לשתות מהמים כמו איילים וקפיבארה. שיניהם בנויות לאחוז את הטרף, אך לא לקרוע אותו, ולכן הם מטביעים את טרפם ובולעים אותו שלם.
פרטים בוגרים עשויים אף לטרוף טפירים ואנקונדות. קיימנים שחורים גדולים תוקפים ולעיתים טורפים אף בני אדם.
היגואר הוא טורף ידוע של כל סוגי הקיימנים כולל קיימנים שחורים צעירים וגם האנקונדה ותנין אמריקאי עשויים לטרוף אותם. לפרטים הבוגרים מעל 4 מטר כנראה אין טורפים, למעט האדם.
רבייה
בכל הטלה קיימות בין 30 ל-60 ביצים, כאשר משך הבשלתן אורך כ-30 ימים. בין האיומים שניצבים בפני הביצים - קופים כדוגמת קוף סנאי ואפילו יגואר. האמא תעזור להעביר את התנינים הקטנים למים ואף תעזור בפיצוח הביצה לאלו שמתקשים לצאת ממנה. האמא תישאר ותשמור על צאצאיה למספר חודשים. נקבת הקיימן השחור מזדווגת רק אחת לשנתיים-שלוש.
רק מעטים מאבקועי הקיימן השחור שורדים ומגיעים לבגרות. רבים מהם נטרפים כשהם קטנים, כולל על ידי קיימנים אחרים. תת-בוגרים (עד אורך 3.5 מטר) יכולים להיטרף על ידי לוטרת ענק, אנקונדה ויגואר.
גלריה
קישורים חיצוניים
תיעוד של יגואר טורף קיימן שחור בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק ביוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן בפטיסט פון ספיקס
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:בעלי חיים בנהר האמזונאס
קטגוריה:ברזיל: זוחלים
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:זוחלים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אמריקה הדרומית
| 2024-08-21T19:00:48
|
קיימן גמדי
|
קיימן גמדי (שם מדעי: Paleosuchus) הוא סוג קיימן במשפחת האליגטוריים שבסדרת התנינאים. בסוג נכללים שני מינים:
קיימן גמדי של קיווייה (Paleosuchus palpebrosus)
קיימן גמדי של שניידר (Paleosuchus trigonatus)
שני המינים חיים ביערות הגשם של דרום אמריקה. הקיימנים הגמדיים הם בין הקטנים שבתנינאים: אורכם כבוגרים מגיע למטר וחצי אצל קיימני קיוויה, וליותר משני מטרים (הזכרים) אצל קיימני שניידר. רגליהם הארוכות יחסית מאפשרות להם להתרומם מעל הקרקע. עיניהם חומות (בשונה מתנינאים אחרים שעיניהם צהובות), וביניהן בולט בהיעדרו "רכס" גרמי, במיוחד לעומת מיני הסוגים קיימן וקיימן שחור (זהו גם מקור שמם המדעי). ביחס למינים אחרים, שריונם של הקיימנים הגמדיים גדול יותר, שכן הלוחות הקרניים רבים וגדולים יותר.
קישורים חיצוניים
קיימן קיוויה וקיימן שניידר באתר ADW
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1862
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:אליגטוריים
| 2023-01-04T04:06:53
|
קיימן גמדי של קיווייה
|
קיימן גמדי של קיווייה (שם מדעי: Paleosuchus palpebrosus) הוא מין קיימן בסוג קיימן גמדי.
הקיימן הגמדי של קיווייה הוא המין הקטן ביותר במשפחת האליגטוריים. אורכם של הזכרים הוא כ-1.3 עד , ושל הנקבות כ-1.2 מטרים. משקלם נע בין 6 ל-. תוחלת חייו של קיימן גמדי של קיווייה נעה בין 20 ל-40 שנה ולעיתים אף יותר. המין נפוץ בדרום אמריקה וחי באזורים המיוערים של אגני הניקוז של האמזונאס והאורינוקו.
מקור השם
השם העברי והאנגלי של הקיימן מתייחס לתיאורו הראשון שנעשה על ידי הזואולוג הצרפתי ז'ורז' קיווייה. שמו המדעי Paleosuchus palpebrosus מורכב מצמד מילים שמקורן ביוונית ולטינית. Paleosuchus, שהוא גם השם המדעי של הסוג קיימן גמדי כולו, פירושו "תנין עתיק", והוא נגזר מהמילים היווניות palaios (שפירושה "ישן/עתיק") + soukhos (שפירושה "תנין"). palpebrosus, פירושו "בעל חלל עין גרמי" (קרי: בעל עצמות בולטות בחלל העין). המילה נגזרת מהמילים הלטיניות palpebra (שפירושו "חלל עין") + ous (שפירושו "מלא ב"). השם מתייחס לעצמות הבולטות שבחלקו העליון של חלל העין של הקיימן (ראו תמונה).
תזונה
תזונתו של הקיימן הגמדי של קיווי תלויה במיקומו הגאוגרפי ומשתנה גם עם התבגרותו. הקיימנים הצעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות כמו סרטנאים וחסילונים, וגם מראשנים וצפרדעים קטנות. הבוגרים מוסיפים לתזונתם גם דגים, יונקים קטנים וזוחלים. תזונתו של הקיימן גמישה והוא מסוגל לשנותה בהתאם להיצע.
רבייה
שמאל|ממוזער|250px|ראשו של קיימן גמדי של קיווי
תקופת החיזור חלה בתום העונה היבשה. הזכרים מבצעים טקסי חיזור מורכבים יחסית, הכוללים קולות מגוונים ותנועות גוף. הגעה של פרט לבגרות מינית תלויה בממדיו הפיזיים לא פחות משהיא תלויה בגילו; הזכרים מגיעים לבגרות מינית רק לאחר שאורכם מגיע ל-1.1 מטרים, והנקבות מוכנות להטיל צאצאים רק לאחר שאורכן מגיע למטר אחד. ההזדווגות עצמה מתרחשת לרוב במים רדודים, וההליך עשוי להימשך החל מדקות ספורות וכלה במספר שעות או אף יום שלם. מרבית הנקבות בטבע מסוגלות להטיל ביצים רק פעם אחת בשנה. בכל פעם מטילה הנקבה בין 10 ל-25 ביצים. עוד קודם לכן נבנים קינים מצמחים, בוץ וחול, שבמרכזם גומחה קטנה. הביצים מוטלות בתוך הגומחה ומכוסות באדמה ובצמחים. לאחר כ-90 יום בוקעות הביצים, והנקבה ששומעת את קול צאצאיה מסירה את הכיסויי ומשחררת את האבקועים לחופשי.
התנהגות
הקיימן הגמדי של קיווייה הוא מין חברתי בעיקרו. פרטים מעבירים מסרים זה לזה בעזרת קולות, תנועות גוף, ריחות, ומגע פיזי. הקיימנים עשויים לחיות לבד, בזוגות או בקבוצות קטנות. במחקרים נמצא כי קיימת היררכיה בתוך הקבוצה, כשהפרטים האגרסיביים ביותר הם גם הדומיננטיים שבקבוצה. עוד נמצא כי על אף קיום חיכוכים בקבוצה, אלו מדרדרים רק לעיתים נדירות לידי עימות פיזי.
כשפרט ירגיש מאוים הוא יגיב בניפוח גופו ובהשמעת קולות לאות הרתעה.
תחום נוסף שנחקר הוא מידת הדאגה ההורית של הקיימן לצאצאיו. נמצא, כי אף על פי ששני בני הזוג בונים את הקן יחדיו ולרוב שומרים על הביצים באגרסיביות עד לבקיעתן, הרי שלאחר הבקיעה הזכרים נוהגים לעזוב, ואילו הנקבות נשארות עם צאצאיהן זמן מועט יחסית של מספר שבועות בלבד, ולרוב גם לא שבות לקן לאחר מכן כדי לבדוק את מצבם של הצאצאים.
אקולוגיה
אוכלוסיית המין מונה למעלה ממיליון פרטים, ומצב שימורו מוגדר על ידי הארגון IUCN כללא חשש. חרף מידותיו הקטנות אין לקיימן טורפים רבים, וזאת בשל קשקשי העצם הרבים והקשים המהווים שריון ומעניקים לו הגנה. בנוסף, על אף שבחלק מהמדינות הציד הוא חוקי, לא נרשמה ירידה חריגה במספר הפרטים. ברם, המין אינו חף מסכנות, שהעיקריות הן הרס בתי הגידול וזיהום אזורי המחיה (שנגרם, לדוגמה, מפעילות מכרות הזהב באזור).
קישורים חיצוניים
קיימן גמדי של קיווייה באתר הרשימה האדומה של IUCN
קיימן גמדי של קיווייה, באתר Crocodilian Species List
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1807
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:אקוודור: זוחלים
קטגוריה:ברזיל: זוחלים
| 2023-09-04T18:54:52
|
קיימן גמדי של שניידר
|
ממוזער|קיימן גמדי בברזיל
קיימן גמדי של שניידר (שם מדעי: Paleosuchus trigonatus) הוא מין קיימן בסוג קיימן גמדי ממשפחת האליגטוריים הנפוץ בדרום אמריקה.
מאפיינים
זהו המין השני הקטן ביותר מבין האליגטוריים, לאחר קיימן גמדי של קיוויה, וגודלו הממוצע ומשקלו 9–20 ק"ג, כשהשיא הגיע ל-2.3 מטרים ולמשקל 36 ק"ג. הקיימן בעל קשקשים חומים-אפורים ומעט דהויים כאמצעי הסוואה מיימי ובעל זנב ארוך וכפות רגליים בעלות קרומי שחייה. הקיימן הגמדי הוא בעל מעטה שריון המורכב מאוסטאודרמים המשובצים בעורו, ומכסים את רוב גופו.
קיימן קטן זה מצוי במימי הנהרות והאגמים באגן האמזונאס והאורינוקו שבבוליביה, ברזיל, קולומביה, אקוודור, גינאה הצרפתית, גיאנה, פרו, סורינאם וונצואלה ולעיתים מסתתר בין הצמחייה ביבשה. הוא צד מינים של דגים, דו-חיים, זוחלים אחרים, עופות ויונקים קטנים עד בינוניים להם הוא אורב מתחת למים. הטורף העיקרי של קיימן זה הוא היגואר.
קיימן זה תואר על ידי החוקר יוהאן גוטלוב שניידר ב-1801.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן גוטלוב שניידר
קטגוריה:אליגטוריים
קטגוריה:אקוודור: זוחלים
קטגוריה:ברזיל: זוחלים
קטגוריה:זוחלים ביער האמזונאס
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1801
קטגוריה:גיאנה: זוחלים
| 2023-01-08T13:13:32
|
תניניים (תת משפחה)
|
הפניה תניניים
| 2007-11-09T13:18:44
|
תנין (סוג)
|
ממוזער|250px|תנין היאור באתיופיה.
שמאל|ממוזער|250px|תנין פיליפיני על סלע
שמאל|ממוזער|250px|תנין הים טורף דג
שמאל|ממוזער|250px|תנין מורלט.
שמאל|ממוזער|250px|תנין קובני צועד
שמאל|ממוזער|250px|תנין אמריקאי.
תנין (שם מדעי: Crocodylus; נקרא גם תִמסָח או קרוקודיל) הוא סוג זוחל מסדרת התנינאים ומשפחת התניניים, הכולל את רוב המינים הקיימים במשפחה. התנינים בסוג זה נקראים לעיתים תנינים אמיתיים (true crocodile) או קרוקודילים. שם הסוג Crocodylus נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος "תולעת חלוקי אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλο =תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת של הסוג.
מיני התנין הם טורפים הניזונים לרוב מדגים וטרף מיימי אחר אך עקב גודלם הם יכולים גם לאכול זוחלים אחרים, עופות ויונקים שונים הקטנים מהם, ולעיתים אף בני־אדם. הגדולים מבני הסוג – תנין הים ותנין היאור – הם גם הזוחלים הגדולים בעולם כיום והם טורפי-על באזורי חיותם.
התנינים חיים במגוון מקווי מים בהם נחלים, נהרות רחבים, אגמים וביצות ושני מינים – תנין הים ותנין אמריקאי – נפוצים גם לאורך חופים ולעיתים אף בים הפתוח.
תיאור
לתנין ארבע רגליים קצרות וזנב חזק. אורכו של התנין כיום נע בין 2 ל-7 מטרים (תלוי במין, בעבר חיו מינים ארוכים יותר), ואורך זנבו מהווה מחצית מאורך גופו. על גבו של התנין בולטות שורות של לוחיות אוסטאודרם קשות עד הזנב. הנחיריים, העיניים והאוזניים בולטים מעל הראש, כך שאיברים אלו יכולים להציץ מעל פני המים כשיתר גופו של התנין מוסתר בתוך המים. בדרך כלל התנין זוחל על גחונו, אך יכול גם להתרומם על רגליו. תנינים צעירים יכולים אפילו לדהור (כשכל הרגליים מתרוממות מהקרקע). מהירותו המרבית של התנין ביבשה נעה בין 12 ל-14 קילומטרים בשעה, אולם התנין יכול לנוע במהירות זו למרחקים קצרים בלבד. התנין מתקדם במים על ידי פיתול גופו וזנבו בתנועות גליות.
בדומה לעופות, ליבו של התנין הוא בעל ארבעה חדרים, עובדה המקנה יעילות גבוהה בחמצון הדם. התנין צולל בדרך-כלל לפרקי זמן בני שתי דקות, אך מסוגל לשהות מתחת למים למעלה משעתיים כאשר הוא מרגיש מאוים. התנינים הם בעלי "דם קר" (אקטותרמיים), כיתר הזוחלים, ולכן שינויי הטמפרטורה שלהם גדולים יותר מאלו של היונקים, שהם בעלי דם חם (אנדותרמיים). עם זאת, במים הם שומרים על טמפרטורה קבועה. כשהם רוצים לקרר את גופם, התנינים עומדים בפה פעור כך שהמים מתאדים מפיהם, וכדי להתחמם הם מתמקמים באזור חשוף לשמש.
תוחלת חייו של התנין בטבע היא מעל 60 שנה, ובשבי תועדו תנינים שחיו למעלה מ-100 שנה.
גודל
בסוג תנין יש מספר רב של מינים ולכל אחד מהם גודל אופייני. אורכם של המינים הגדולים, כגון תנין הים ותנין היאור, יכול להגיע ללמעלה מ-5.5 מטר ומשקלם ללמעלה מ-1,000 ק"ג, אך פרטים בגודל זה הם יחסית נדירים עקב הציד האינטנסיבי בתחילת המאה ה-20. מספר מינים הם בעלי גודל בינוני של 3–4 מטר, כגון תנין הביצות. מיני התנינים הקטנים, כגון תנין ג'ונסטון ותנין מורלט, הם באורך של כ- בלבד ומשקל של עד כ-100 ק"ג.
מין התנין הגדול ביותר הוא תנין הים שאורכו המרבי הוא ומשקלו , אורכו הממוצע הוא . אורכו הממוצע של תנין היאור, הנחשב לתנין השני בגודלו, הוא ומשקלו הממוצע . הפרט החי הגדול ביותר בסוג תנין שתועד ונמדד היה תנין היאור באורך ומשקל . ייתכן שבשמורת טבע בהודו חי תנין ים באורך 7 מטר אך הוא טרם נמדד באופן מדויק ומדעי.
תזונה
התנין הוא טורף סתגלני ומגוון הטורף את כל בעלי החיים – החל מבקר ומיונקים הבאים לשתות בנחלים ובנהרות בהם הוא חי, וכלה בדגים החיים בהם. התנינים הגדולים, ובעיקר תנין היאור ותנין הים, טורפים אף בני אדם. החיה היחידה שחיה באזור החיות של התנינים היא ההיפופוטם, שגודלו הרב ועורו העבה מקנים לו ביטחון יחסי מול התנין. הוא ניזון מחרקים קטנים ועד תאו, והתצרוכת השנתית שלו מהווה עשירית מצריכת בשר ממוצעת של אריה, כך שהתאו משביע את התנין למשך מספר חודשים. מכיוון שהמטבוליזם של התנין איטי למדי, הוא יכול לצום למשך חודשים ארוכים. בחורף התנין צם לחלוטין.
התנין הוא טורף-על וכמעט שאין לו אויבים טבעיים. אויביו הבולטים הם האדם ותנינים אחרים, אך לעיתים גם טורפי-על אחרים (כגון אריות וטיגריסים) תוקפים אותו.
רבייה
בחודש אוקטובר הזכרים נאבקים על שטחי מחיה ועל הנקבות, ובנובמבר נגמרת עונת הרבייה. הזכר מנסה להרשים את התנינה באמצעים שונים כמו יצירת בועות והרמת זנבו מעל למים, באם הנקבה נענית לו, הם יזדווגו מתחת למים.
הנקבה חופרת בור בעומק של 30 עד 40 סנטימטרים, ושם היא מטילה את הביצים. היא משאירה את הביצים בבור שבחול למשך שלושה חודשים. היא עוזרת לתנינים לבקוע על ידי נגיסה קטנה בהם. בממוצע, רק ביצה אחת מתוך 50 זוכה להביא לעולם תנין שישרוד עד למוות טבעי. כלומר, לאחת מתוך שתי נקבות ישרדו בין וולד אחד לשניים בממוצע.
מיון
בסוג תנין (Crocodylus) כלולים המינים הבאים:
תנין אמריקני (Crocodylus acutus)
תנין אורינוקו (Crcodylus intermedius)
תנין ג'ונסטון (Crocodylus johnstoni)
תנין פיליפיני (Crocodylus mindorensis)
תנין מורלט (Crocodylus moreletii)
תנין היאור (Crocodylus niloticus)
תנין גינאה החדשה (Crocodylus novaeguineae)
תנין האלי (Crocodylus halli)
תנין הביצות (תנין מגר; Crocodylus palustris)
תנין הים (האינדו-פסיפי] Crocodylus porosus)
תנין בורנאו (Crocodylus raninus)
תנין קובני (Crocodylus rhombifer)
תנין סיאמי (Crocodylus siamensis)
מינים נכחדים מהסוג:
תנין אנתרופופאגוס (Crocodylus anthropophagus)
תנין צ'קצ'אי (Crocodylus checchiai)
תנין פלקונסיס (Crocodylus falconensis)
תנין פלאינדיכוס (Crocodylus palaeindicus)
תנין תורביארנרסון (Crocodylus thorbjarnarsoni)
בעבר נכלל המין תנין צר-חרטום מערב-אפריקני בסוג אך הופרד לסוג תנין צר-חרטום.
התנין בתנ"ך
התנין מוזכר רבות בתנ"ך והוא מן החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה. כבר ביום החמישי בורא אלוהים את התנינים והיא החיה היחידה המוזכרת בשמה. לתנינים ישנה גם משמעות סימבולית ומיסטית:
לעיתים משמש התנין כשם נרדף לנחש.
לפי ביקורת המקרא, אזכורי התנין במקרא מראים על כך שהמקרא דוחה את סיפורי הבריאה הקדומים. לפי סיפורים אלו, התנין נחשב לחיה חזקה בעלת כוחות אדירים. אולם, המקרא מדגיש כי אלוהים ברא את התנינים ("ויברא אלהים את התנינים"), ומכאן שהם יצורים הכפופים לו. אזכורים נוספים במקרא, כמו אלו שמופיעים בישעיהו ובאיוב, מראים על כוחו הרב של התנין כפי שנתפס בתקופה הקדומה, לפי שנרמז כי לתנין הייתה מלחמה גדולה עם האל, ובסופה אלהים ניצח. ניתן לראות זאת בציטוטים שלעיל: ישעיהו רומז כי אלוהים ניצח את התנין בקרב, ואיוב מוחה כנגד מעשי האל נגדו, וגורס שאין האל צריך לשים עליו משמר, כפי שעשה לתנין.
ראו גם
דמעות תנין
תנין דק-חרטום
קישורים חיצוניים
אתר על תנינאים באתר crocodilian.com
Insights into Crocodile Lifestyles מבית NewHolland.com.au - קובץ PDF ובו סקירה מקיפה על חיי התנין (בעיקר על התנינים באוסטרליה) בליווי תמונות
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1768
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'וזפוס ניקולאוס לאורנטי
קטגוריה:תניניים
| 2024-09-10T13:28:28
|
תנין גמדי
|
תנין גמדי או תנינון (שם מדעי: Osteolaemus) הוא סוג במשפחת התניניים, הכולל שני מינים: תנין גמדי מצוי (Osteolaemus tetraspis) ותנין גמדי קונגולזי (Osteolaemus osborni).
התנין הגמדי הוא אחד מששת מיני התנינים החיים באפריקה והתנין הקטן ביותר מכל בני משפחתו. התנין הגמדי אינו מין ידוע למדי לעומת שאר מיני התנינים, ולכן חלק מן הידע עליו לקוח מן הידע הקיים על מיני התנינים הדומים להם. התנין הגמדי לא נמצא ברמת שימור גבוהה, והוא ניצוד בשביל בשרו ועורו, אך לא ברמה מסחרית. על פי הערכות, קיימים בטבע בין 25,000 ל-50,000 תנינים גמדיים.
תפוצה
התנין הגמדי חי בביצות טרופיות באקלים סאב-סהרה במערב אפריקה ומערב מרכז אפריקה. תחום תפוצתו משתרע מן סנגל במערב עד לרפובליקה המרכז אפריקאית במזרח. בנוסף גבולה הדרומי של תפוצתו נמצא מדינת אנגולה. המין "O. tetraspis" חי בעיקר באזור המערבי של תפוצת התנין הגמדי, ואילו המין "O. osborni" חי באזור המזרחי, באזור יערות הגשם של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
גודל
התנין הגמדי מגיע לאורך של מטר וחצי. הגודל המרבי אליו יכול להגיע התנין הגמדי הוא . משקלו הממוצע הוא . הזכרים לרוב גדולים מן הנקבות. משקלן המרבי של הנקבות הוא 40 ק"ג ושל הזכרים כ-.
גבו של תנין גמדי בוגר הוא שחור וצידי גופו צהובים. בטנו חומה בהירה, וראשו מעוטר בדוגמאות שונות בצבע צהוב. לתנין זה צוואר, גב וזנב עבים וקשים במיוחד.
תזונה
התנין הגמדי איטי. הוא יצור לילי. בדומה לתנינים אחרים, הוא ניזון מיונקים, מחסרי חוליות, מדו-חיים ומעופות. תת-המין של נהר הקונגו ניזון בתקופה הגשומה בעיקר מדגים, בעוד בתקופה היבשה הוא מסתמך גם כן על יונקים, חסרי חוליות, דו-חיים ועופות. במשך היום התנין נמצא בתוך מאורה שחפר מתחת לשורשי עץ בסמוך למקור המים שבו הוא שוכן ובו הוא נח במשך היום. למאורה של התנין יכולות להיות מספר כניסות.
רבייה
נקבות התנין הגמדי בונות את הקן שישמש למקום האחסנה לביציהן בקרבת תחילת עונת הרבייה. עונת הרבייה מתחילה עם העונה הגשומה בחודשים מאי ויולי. הקן נמצא קרוב למים, והוא בנוי מערימה לחה של עלים, מאדמה ומענפים שהנקבה אספה. בכל תטולה מגיע מספר הביצים בערך ל-10, אולם הוא יכול להגיע גם ל-20. לאחר כ-85–105 ימים אחרי ההטלה בוקעות הביצים, ומהן יוצאים אבקועי התנין הגמדי באורך של כ-. לאחר הבקיעה הנקבה שומרת על הקן ומשגיחה על צאצאיה פן יטרפו בידי תנינים או טורפים אחרים.
מיון
מיון התנין הגמדי:
מין תנין גמדי מצוי (Osteolaemus tetraspis)
מין תנין גמדי קונגולזי/תנין גמדי נהר-הקונגו (Osteolaemus osborni)
בעקבות מחקרים שמתנהלים כיום, ייתכן שתת-מינים אלו יופרדו בעתיד ל-3 מינים עצמאיים.
תניני המערות
בעשור האחרון נתגלתה בגבון אוכלוסייה של תנין גמדי החיה בתוך מערות. עיקר תזונתם הוא עטלפים וצרצרים החיים במערות באלפיהם. בשל ריכוז השתנן הגבוה במימי המערות (כתוצאה משתן העטלפים) צבעם של תנינים אלו הוא כתום.
קישורים חיצוניים
תנין גמדי מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
Dwarf Crocodile, ביוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1861
קטגוריה:תניניים
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:מגה-פאונה של אפריקה
קטגוריה:אוגנדה: זוחלים
קטגוריה:גבון: זוחלים
קטגוריה:גאנה: זוחלים
קטגוריה:הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: זוחלים
קטגוריה:הרפובליקה המרכז-אפריקאית: זוחלים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:סיירה לאון: זוחלים
קטגוריה:ליבריה: זוחלים
קטגוריה:גינאה: זוחלים
קטגוריה:פאונת מים מתוקים במערב אפריקה
קטגוריה:פאונת מים מתוקים במרכז אפריקה
| 2024-09-13T07:36:57
|
גוויאליים
|
משפחת הַגַּוְיָלִיִּים (שם מדעי: Gavialidae) היא אחת משלוש המשפחות הקיימות בסדרת התנינאים. בעבר היא כללה רק מין אחד - גווייל הודי (Gavialis gangeticus). בימינו, לעומת זאת, המחקר נתון במחלוקת באשר לצירופו של מין נוסף למשפחה - הגווייל החקיין (Tomistoma schlegelii). בעבר סווג האחרון תחת משפחת התניניים בחסות מחקרים שהתבססו על מאפיינים מורפולוגיים, אולם מחקרים מודרניים המבוססים על ניתוחים מולקולריים מיקמו אותו במשפחת הגווייליים, לצדו של הגווייל ההודי.
המאפיין הבולט ביותר של הגווייליים הוא פיהם המוארך והצר. מבנה פיהם מותאם במיוחד לתזונתם, המורכבת בעיקרה מדגים. שני המינים נמצאים במצב שימור בעייתי - הגווייל ההודי מצוי בסכנת הכחדה חמורה, והגווייל החקיין - בסכנת הכחדה. תפוצתם של שני המינים די מוגבלת - הגווייל ההודי נפוץ בתת-היבשת ההודית, אף שנראה שהוא נכחד ממדינות רבות באזור; הגווייל החקיין נפוץ באזור סומטרה ומלזיה, וכן בבורנאו, באי ג'אווה ובאיים נוספים, אם כי בכמות מעטה יותר.
סוגים במשפחה שנכחדו
Eogavialis
Aktiogavialis
גריפוסוכוס (Gryposuchus)
Ikanogavialis
Siquisiquesuchus
Piscogavialis
Hesperogavialis
קנתיסוכוס (Kentisuchus)
Gavialosuchus
Paratomistoma
Thecachampsa
רמפוסוכוס (Rhamphosuchus)
Toyotamaphimeia
240px240pxמשמאל לימין: שני מיני הגווייליים החיים: גווייל הודי וגווייל חקיין
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אנדרו ליית אדמס
קטגוריה:תנינאים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1854
| 2024-04-09T19:24:32
|
גוויאל הודי
|
גַּוְיָל הָדִּי (שם מדעי: Gavialis gangeticus, שם עממי באנגלית: Gharial) הוא מין של תנינאי נדיר והמין היחיד בסוג גווייל (Gavialis). הגווייל ההודי הוא אחד משני המינים, לצד הגווייל החקיין ששרדו במשפחת הגווייליים, משפחת תנינאים עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות.
מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה. נכון לשנת 2006, ההערכות לאוכלוסייתו עמדו על כ-182 בוגרים בלבד, כאשר גם מתוכם 14% עדיין לא נחשבו לבוגרים מלאים, דבר המפחית את אוכלוסיית הבוגרים המלאה לכ-157 פרטים בלבד.
מאפיינים
הגווייל הוא מהמינים הארוכים ביותר בסדרת התנינאים. הפרט הגדול ביותר שנתפס ונמדד אי פעם היה באורך ומשקל של . גוויילים יכולים להגיע לאורך של מעל 6 מטר, אך רוב הגוויילים אינם גדלים מעל , ואורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6 ל-. הם בעלי חוטם צר וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).
הגווייל ההודי נפוץ בצפון תת-היבשת ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.
הגווייל מצוי כמעט אך ורק בתוך הנהר; הוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.
גוויילים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים, וגם מצפרדעים קטנות. הגוויילים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים.
במין הגווייל בולטת דו-צורתיות זוויגית מעבר להבדלי גודל: בקצה חוטמו של הזכר גדלה תפיחה כדורית גדולה שמשמשת כסמל מעמד אך גם להפקת קולות חיזור. תפיחה זו העניקה לו את שמו, שכן ghara בהינדית זה "כד".
תקופת ההזדווגות של הגווייל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30–50 ביצים בקן, ואחר כך מכסה אותן בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 יום. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מספר ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.
גלריה
קישורים חיצוניים
על תנין הגוויאל מתוך אתר WhoZoo.org
גוויאל, באתר Crocodilian
הערות שוליים
קטגוריה:גוויאליים
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:הודו: זוחלים
קטגוריה:נפאל: זוחלים
קטגוריה:פקיסטן: זוחלים
קטגוריה:פאונת מים מתוקים בתת-היבשת ההודית
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן פרידריך גמלין
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1789
| 2024-04-09T19:17:27
|
גוויאל חקיין
|
גוויאל חקיין או טומיסטומה (שם מדעי: Tomistoma schlegelii; מכונה גם: תַּנִּין גַּוְיָלִי),הוא זוחל דמוי-תנין מסדרת התנינאים בעל חוטם צר וארוך החי במים מתוקים, אך עבה מזה של הגוויאל ההודי. הגוויאל החקיין והגוויאל ההודי הם שני המינים היחידים ששרדו ממשפחת הגוויאליים, כאשר מספר חוקרים משייכים אותו לתניניים. פירוש שמו המדעי, טומיסטומה, הוא "פה חותך".
מורפולוגיה
הגוויאל החקיין הוא תנינאי גדול: אורך זכר בוגר יכול להגיע ל-. משקלו מגיע ל-.
הגולגולת של הגוויאל החקיין היא ארוכה - אורכה המרבי יכול להגיע ללמעלה מ- - עם לסת ארוכה וצרה במיוחד, ובה שיניים רבות. היחס בין אורך הגולגולת לרוחב הבסיס נע בין 3:1 ל-3.5:1.
על מיקומו בסדרת התנינאים קיימת מחלוקת עזה: בעוד שמיונים המסתמכים על מאפיינים מורפולוגיים מראים כי הגוויאל החקיין משתייך דווקא למשפחת התניניים, המיונים המולקולריים מראים כי הוא שייך דווקא למשפחת הגוויאליים. נכון ל-2019 אין הסכמה בקרב המדענים והטקסונומים לאיזה משפחה הוא שייך.
מקום מחיה
הגוויאל החקיין שוכן ב-6 נהרות בסומטרה ובמלזיה ובנהרות המרוחקים של בורנאו. הוא נכחד מכל אזור הודו-סין, שם הוא לא נצפה משנת 1970. מאובנים מדרום מזרח סין ומטאיוואן מראים שבעבר שטח מחייתו היה רחב הרבה יותר מהיום.
תזונה
במחקרים שפורסמו ב-2009 נקבע כי תזונתו כוללת דגים ופרוקי-רגליים אך גם יונקים כמו קופים, עטלפי פירות ואף איילים ובמזרח קלימנטן תועד טורף פרה. זאת בשונה מהגוויאל ההודי, הניזון רק מדגים ופרוקי רגליים. התנין איננו רואה באדם טרף אך עדיין יתקוף להגנה.
רבייה
נקבות הגוויאל החקיין מגיעות לבגרות באורך 2–3 מטר. הן מטילות 30–60 ביצים בתוך ערימת עלים יבשים. לאחר הטלת הביצים וסיום בניית ערימת העלים, הנקבה נוטשת את הקן. שלא בדומה לרוב מיני התנינאים, הגוויאלים הקטנים אינם זוכים כלל להגנה מהוריהם, והם חשופים לטורפים כמו נמיות, נמרים, טיגריסים, גחניים וכלבי בר. הצעירים בוקעים לאחר כ-90 ימים, ואורכם הממוצע הוא כ-.
שימור
הגוויאל החקיין נתון לסכנת הכחדה ברוב שטחי מחייתו עקב ניקוז מי הביצות ובירוא שטחי יער גשם הסובב. לרוב צדים אותו בשל עורו ובשרו, והביצים נלקחות למאכל, אולם ממשלות אינדונזיה ומלזיה החלו לנקוט צעדים על מנת להגן על המין מסכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים
הגוויאל החקיין, באתר הרשימה האדומה של IUCN
גוויאל חקיין, באתר Crocodilians
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1838
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי סלומון מולר
קטגוריה:גוויאליים
קטגוריה:בורנאו: זוחלים
קטגוריה:זוחלים יחידים בסוגם
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:סומטרה: בעלי חיים
| 2023-02-18T18:31:54
|
קילומטר
|
קילומטר (בראשי תיבות: ק"מ; ביוניקוד וב-SI km) הוא יחידת מידה תקנית למדידת מרחק (אורך) במערכת היחידות הבינלאומית, SI. קילומטר שווה לאלף מטר (קילו=אלף).
קילומטר הוא היחידה המקובלת ברוב מדינות העולם למדידת מרחק בין מקומות גאוגרפיים.
המרה ליחידות מידת אורך אחרות
1 קילומטר= 1,000 מטר≈ 0.621 מילין≈ 1094 יארד≈ 3,281 רגל≈ 0.540 מיל ימי≈ 6.68×10-9 יחידות אסטרונומיות≈ 1.057×10-13 שנות אור
ראו גם
קילומטר לשעה
יחידות מידה לאורך
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
| 2023-05-27T18:20:03
|
דצימטר
|
REDIRECT מטר
| 2005-01-03T19:11:59
|
סנטימטר
|
ממוזער|330px|אורכים שונים ביחס לספקטרום האלקטרומגנטי. גלי קרינת מיקרו הם בעלי אורך גל הנע בין 1 מילימטר עד 1 מטר, ותדירות של 300 מגה-הרץ עד 300 גיגה-הרץ.
ממוזער|מעגל משולב ורכיביו בגודל של כסנטימטר אחד. מהגורמים העיקריים למיזעור באלקטרוניקה ועוד
סנטימטר (בקיצור ס"מ) הוא יחידת אורך בשיטה המטרית, אשר שווה למאית מטר – "סנטי" היא הקידומת ביחידות SI של גורם ה-.
הסנטימטר הוא יחידת האורך הבסיסית במערכת סנטימטר-גרם-שנייה (יחידות CGS), שהשימוש בהם אינו נפוץ.
סנטימטר הוא בערך הרוחב של ציפורן של אדם בוגר ממוצע.
השוואה ליחידות מידה אחרות
1 סנטימטר = 10 מילימטרים = 0.01 מטר ≈ 0.3937 אינץ'
כמו כן, סנטימטר מעוקב אחד שווה למיליליטר אחד.
שימושים נוספים
בנוסף לשימוש של הסנטימטר במדידת האורך, הסנטימטר משמש:
לדיווח על כמות גשמים, כפי שנמדדה על ידי מד גשם
במערכת CGS, הסנטימטר משמש למדידת קיבול; 1 סנטימטר של קיבול = פאראד
במפות, סנטימטרים משמשים כדי להפוך המרות בקנה מידת המפה בקנה מידה של עולם אמיתי (קילומטר)
סימני יוניקוד
לצורך התאימות עם סינית, יפנית וקוריאנית (CJK), יש ליחידות הנגזרות מהסנטימטר סימני יוניקוד:
㎝ (סנטימטר) - קוד 339D
㎠ (סנטימטר מרובע) - קוד 33A0
㎤ (סנטימטר מעוקב) - קוד 33A4
הסימנים הללו משמשים בעיקר עם גופני CJK ברחבי מזרח אסיה, מפני שכל אחד מהם שווה בגודלו לסימניה סינית (hanzi) אחת.
ראו גם
סנטימטר מרובע
סנטימטר מעוקב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
| 2024-03-06T23:02:00
|
מילימטר
|
ממוזער|שמאל|250px|סרגל מדידה רגיל ובו הסמנים הגבוהים מסמנים סנטימטרים והסמנים הקצרים מסמנים מילימטרים
ממוזער|330px|אורכים שונים ביחס לספקטרום האלקטרומגנטי. גלי קרינת מיקרו הם בעלי אורך גל הנע בין 1 מילימטר עד 1 מטר.
מילימטר (בראשי תיבות מ"מ ולפי מערכת היחידות הבינלאומית mm) היא יחידת מידה של אורך המייצגת אלפית של המטר. לפיכך במטר בודד ישנם 1,000 מילימטרים ובסנטימטר 10 מילימטרים.
מילימטר אחד שקול לאלף מיקרומטרים ולמיליון ננומטרים. בהשוואה למידות ולמשקלות שנהוגות בארצות הברית ובאנגליה, מילימטר הוא 5 חלקי 127 של האינץ' (בקירוב 0.039370 ממנו) וכן ניתן להגדיר את האינץ' כ-25.4 מילימטרים.
הגדרה רשמית
משנת 1983 מוגדר המטר כמרחק אותו עובר חלקיק אור בריק בזמן המהווה 1 חלקי 299,792,458 של השנייה. לפיכך, המילימטר, אלפית מן המטר, הוא הזמן שלוקח לאור לנוע בריק במשך 1 חלקי 299,792,458,000 של השנייה.
מדידה
על סרגל רגיל העושה שימוש בשיטה המטרית, יחידת המידה הקטנה ביותר היא לרוב מילימטר. סרגלי שרטוט באיכות גבוהה מאפשרים מדידה עד לכדי 0.5 מילימטר. קליברים דיגיטליים מאפשרים מידה של עצם עד לרמת דיוק של 0.01 מילימטר.
לגלי מיקרו בעלי תדירות של 300 גיגה-הרץ יש אורך גל של 1 מילימטר. שימוש בגלים הנעים בתדירות שבין 30 ל-300 גיגה-הרץ לצורך תמסורת מידע, בניגוד לתדרים שבין 300 מגה הרץ ל-3 גיגה-הרץ בהם נעשה שימוש בטלפונים ניידים, יכול לאפשר העברת מידע בקצב של 10 גיגה-בייט לשנייה.
העצם הקצר ביותר בו עין אנושית יכולה להבחין נע בין 0.02 ל-0.04 מילימטר, רוחבה בקירוב של שערה אנושית. עובי נייר נע בין 0.07 עד 0.18 מילימטר, כאשר נייד דפוס או נייר צילום ממוצע הוא בעל עובי של עשירית המילימטר.
במדינות דוברות אנגלית, נהוג לקרוא למילימטר בקיצור מיל, אלא שקיצור זה עלול להוביל לאי הבנה. ה"מיל" במדינות אלה מוגדר כאלפית האינץ'.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יחידות מידה: אורך
| 2024-08-21T13:05:03
|
XML
|
שמאל|ממוזער|250px|עמוד XML
XML (ראשי תיבות של eXtensible Markup Language) הוא תקן לקידוד וייצוג נתונים במחשבים. שימוש ב־XML מקל על החלפת נתונים בין מערכות שונות שפועלות על גבי תשתיות שונות. תקן ה-XML לא מגדיר איזה מידע יוצג אלא מגדיר כיצד לייצג מידע באופן כללי. תקן XML שייך למשפחת שפות הסימון (markup language), ומבוסס על תקן משנת 1986 בשם SGML.
מבחינה טכנית, XML איננה שפת תכנות, שכן אף על פי שהתחביר (syntax) שלה מוגדר היטב, אין לה אוצר מילים ולא בקרת זרימה. למעשה, ניתן לראותה כתבנית ליצירת שפות אחרות, ביניהן XHTML, XAML, XUL, SVG, XBRL וכדומה.
גם תקן ה-XML, בדומה לשפת HTML, נקבע על ידי ה־World Wide Web Consortium.
תכונות ה־XML:
ייצוג המידע באופן טקסטואלי.
שמירת המטא-מידע ביחד עם המידע עצמו. כלומר, שמירת תיאור הנתונים עם הנתונים עצמם.
סידור המידע במגוון צורות ולא רק בטבלה כמו ברוב הפורמטים האחרים. ב-XML טבעי מאוד לסדר מידע באופן היררכי (עץ).
הייצוג עצמו מתבצע תוך שימוש בתגיות (Tags) שמגדירות רכיבי מידע (Elements). בתוך רכיבי המידע ניתן לאחסן את המידע עצמו או רכיבים נוספים. דוגמאות לרכיבי מידע:
<tag>Information</tag>
<number-of-articles>102,119</number-of-articles>
<name>
<first-name>John</first-name>
<last-name>Doe</last-name>
</name>
<name>
<first-name>Yoni</first-name>
<last-name>Weiden</last-name>
</name>
<name>
<first-name>Jane</first-name>
<last-name>Doe</last-name>
</name>
מלבד צורה בסיסית זו, ניתן לציין ב-XML "תכונות" (Attributes) לכל תגית:
<number-of-articles updated="today">102,119</number-of-articles>
שפת התגיות HTML שמתארת דפים של אתרי אינטרנט בנויה גם היא בצורה דומה ל־XML. היסטורית, ה־XML התפתח מהצורך לתקנן ולשכלל את שפת ה־HTML שהביאה את רעיון התגיות שנוצר לראשונה בשפת SGML לפרסום רחב בזכות האינטרנט. XHTML הוא תקן חדש ל־HTML, המגדיר כל דף HTML כמסמך XML תקין. דף XHTML, בדומה לדף HTML, מתאר את תוכן הדף, ולעיתים גם את עיצובו.
ה־XML שימושי כמעט בכל תחום של מחשבים. חשיבותו הגדולה ביותר היא בחיבורים בין מערכות שונות. לדוגמה: קיים תקן כיצד לייצג מידע על חולה והטיפולים שהוא עובר ("תיק חולה") באמצעות מסמך XML. כך יכולה המערכת של בית החולים לשלוח את המידע הזה לרופא המשפחה שיכול לקלוט לתוך מערכת המידע שלו את התרופות אותם קיבלו חוליו במהלך אשפוזם.
כדי לתמוך בהחלפת מידע מסוג זה פותחו תקנים להעברת מסמכי XML כדוגמת SOAP.
ניתן להגדיר את המבנה של קובץ XML על ידי שימוש בקובץ נוסף, שמגדיר באילו תגיות ניתן להשתמש, מה המבנה שלהן ואיזה מידע יכול להיות מאוחסן בכל אחת מהן. קובץ כזה יכול לתאר לדוגמה את המבנה של "תיק חולה". בעבר השתמשו בפורמט DTD כדי להגדיר את התחביר. כיום משתמשים בפורמט XSD (המכונה גם Schema), שבעצמו מנוסח ב־XML (לעומת DTD שיש לו תחביר נפרד).
ישויות ב-XML
המפרט של XML מגדיר בדיוק חמש ישויות (Entity references) או הפניות לתווים, או ייצוג לתו באמצעות תווים אחרים, שכל מפענחי ה-XML מכירים. שימוש בישויות אלו יעשה לרוב כשמעוניינים להכניס תו מיוחד, שמשמש כחלק מהתחביר של XML. ניתן להצהיר במפורש על הישויות ב-DTD אך אם עושים זאת, חייבים לתת לישויות את ערכי ברירת המחדל. XML מאפשר ישויות נוספות בתנאי שהן מוגדרות מראש בקובץ הגדרת המסמך.
בטבלה למטה רשימה של 5 הישויות שמובנות ב-XML. עמודת "קוד יוניקוד" מראה את אופן ייצוג התו בפורמט יוניקוד, בצורה הקסדצימלית. מספר היוניקוד בצורה עשרונית מוצג בסוגריים. עמודת ה"גרסה" מציגה את הגרסה הראשונה של XML שהחל ממנה הישות מוכרת.
שם תו קוד יוניקוד גרסה תיאור בעברית תיאור באנגלית " " XML 1.0 גרש כפול quotation mark & & XML 1.0 סימן וגם ampersand ' ' XML 1.0 גרש בודד apostrophe < XML 1.0 סימן קטן מ- less-than sign > XML 1.0סימן גדול מ- greater-than sign
ראו גם
קישורים חיצוניים
xml.org
עורך XML חופשי
כלי עריכה לכתיבת מסמכי XML
Liquid XML Editor
*
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:פיתוח יישומי ווב
קטגוריה:תקני סריאליזציה
| 2024-07-19T16:08:22
|
קיאנג
|
קיאנג (שם מדעי: Equus kiang) הוא מין בתת-סוג חמור, בסוג סוס שבמשפחת הסוסיים. הקיאנג הוא יונק גדול הנפוץ בטיבט באזורי אדמות מרעה הרריות עשירות בשיחים, כאשר הגובה המועדף עליו נע בין 4,000 ל-7,000 מטרים מעל פני הים. הקיאנג הוא הגדול ביותר מבין הפראים, שכן הגובה הממוצע של כתפיו הוא 140 סנטימטרים. הקיאנג קשור לפרא (חמור הבר האסייתי, E. hemionus), ולעיתים יש המסווגים אותו כתת-מין שלו, אף על פי שמחקרים מולקולריים מצביעים כי הקיאנג הוא מין נפרד מהפרא.
הקיאנג הוא בעל ראש גדול ואף קמור. פרוותו זקופה וקצרה יחסית. צבעה משתנה בין העונות, כאשר בחורף היא בעלת גוון חום כהה, ובסוף הקיץ היא בעלת גוון חום - אדום מבריק. עובייה של הפרווה בקיץ הוא 1.5 סנטימטרים, ובחורף היא מכפילה את עובייה. הרגליים, הצד הבטני של הצוואר, סוף החרטום ופנים אפרכסת האוזן צבועים בצבע לבן. על גבו של הקיאנג פס חום ארוך, שתחילתו ברעמת הצוואר וסיומו בסוף הזנב, שם קיימת ציצת שיער שצבעה חום - שחור. דו הצורתיות הזוויגית של הקיאנג אינה בולטת לעין.
תת-מינים
תחת הקיאנג נמצאים ארבעה תת-מינים, הנבדלים בתפוצתם הגאוגרפית והמורפולוגיה שלהם שונה, בעיקר בפרמטרים כמו ממדי הגולגולת, צורת הישבן, דוגמאות הצבע, צבע הפרווה וגודל הגוף. הקיאנג המזרחי (Equus kiang holdereri) הוא תת-המין הגדול ביותר, והקיאנג הדרומי (Equus kiang polyodon) הוא הקטן ביותר. ארבעת תת-המינים הם:
קיאנג מערבי (Equus kiang kiang)
קיאנג מזרחי (Equus kiang holdereri)
קיאנג דרומי (Equus kiang polyodon)
קיאנג צפוני (Equus kiang chu)
קישורים חיצוניים
הקיאנג באתר ה-IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי וויליאם מורקרופט
קטגוריה:סוסיים
קטגוריה:סין: יונקים
קטגוריה:הודו: יונקים
קטגוריה:נפאל: יונקים
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1841
| 2024-09-19T10:01:24
|
דולפינן ים סוף
|
הפניה דולפינן
| 2007-03-03T16:40:44
|
דולפינן אנקולי
|
דולפין אנקולי או דולפינן ים סוף (שם מדעי: Tursiops aduncus) הוא מין של דולפינן החי בטבע באזור האוקיינוס ההודי והשקט.
מאפיינים
אורכו של דולפין זה עד 2.6 מטר ומשקלו 230 ק"ג. הוא בעל לסת דמוית מקור ומזכיר במראהו את הדולפינן המצוי אך קטן יותר. הוא התגלה רק ב-1833 כשנחשב לדולפינן מצוי עד אז. צבעו אפור והבטן אפורה בהירה עד לבנה עם כתמים אפורים.
דולפינים אלה חיים בחבורות גדולות בימים של צפון אוסטרליה, הודו, דרום סין, הים האדום וחופי מזרח אפריקה. הם נפוצים בימים חמימים טרופיים ורדודים ונוטים לקפוץ מהמים. הם חיים גם בחבורות עם הדולפינן המצוי ועם דולפיני סוסא.
הוא ניזון במים רדודים בעיקר מדגים ופחות מדיונונים וסרטנים. בתוכן הקיבה של נקבה אחת נמצאו חמישים מיני דגים ושלושה מיני דיונונים. הוא עצמו עלול להיטרף על ידי כרישים. הם יכולים לחיות 40 שנה בטבע.
לא ברור מה מצב השימור שלו. הרבה נתונים עליו כלולים יחד עם הדולפינן המצוי, מה שמקשה על המחקר העצמאי שלו.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי כריסטיאן גוטפריד אהרנברג
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:יונקים בחופי ישראל
קטגוריה:לווייתני האוקיינוס ההודי
קטגוריה:בעלי חיים ימיים בדרום אוסטרליה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1833
| 2022-06-02T12:20:36
|
עבשן קטלני
|
שמאל|240px|ממוזער|להקת עבשנים קטלנים
שמאל|240px|ממוזער|עבשן קטלני בהופעה בצ'ראומי
עַבְשֵׁןהלחם בסיסים של "עב" ו"שן" – קטלני (שם מדעי: Pseudorca crassidens) הוא מין יונק ימי, השייך לסדרת הלווייתנאים, אחד הגדולים במשפחת הדולפיניים והמין היחיד מהסוג עבשן (Pseudorca). העבשן חי באוקיינוס ההודי, חלקו המזרחי של האוקיינוס השקט, ברצועות החוף של האוקיינוס האטלנטי, בים התיכון ובים הבלטי (ראו מפה בטבלה בצד שמאל). כפי שמרמז שמו, הוא חולק מספר מאפיינים עם הקטלן: לשניהם מראה דומה ושניהם תוקפים וקוטלים לווייתנים.
העבשן הקטלני לא נחקר ביסודיות בטבע, ומקור מרבית הידע הוא מחקירת פרטים שהוחפו.
תיאור פיזי
העבשן הקטלני הוא שחיין מהיר ונמרץ מאוד, ומסוגל גם לקפוץ לגובה מתוך המים. שחייתו חיננית, ולעיתים כמעט שאינו משאיר שובל אחריו. גופו הרזה הוא בעל סנפיר גבי, שעשוי להגיע מעבר לגובה של רגל (כ-30.5 סנטימטר). אחד המאפיינים המובהקים של מין זה הוא מעין קיפול ובליטה (המכונה לרוב מרפק), הנמצא באמצע כל אחד מהסנפירים. זנבו מתפצל לשני סנפירים המסתיימים בקצה מחודד, ובאמצע זנבו ישנו חריץ. שיניו עבות במיוחד.
צבעו נע בין אפור כהה לשחור.
אורכו של דולפין בוגר מגיע לשישה מטרים בקירוב, ומסתו כ-1,500 קילוגרם. אורך חייו הממוצע כ-60 שנה.
אוכלוסייה ותפוצה
אף על פי שנדיר לראות עבשן קטלני בים, תפוצתו רחבה למדי (מבחינת שטח). עבשנים קטלניים נצפו בימים רבים, גם במים רדודים למדי.
לא ידוע מספר הפרטים הכולל. הוא חי בקבוצות של כעשרה עד חמישים פרטים. מספר הפרטים באוקיינוס השקט נאמד בכ-40,000, וככל הנראה שם מצויה האוכלוסייה הגדולה ביותר.
להקת עבשן קטלני נצפתה לראשונה במפרץ אילת באוקטובר 2022.
ב-1 ביולי 2023 נצפתה להקה של כחמישה פרטים בחופי הרצליה.
רבייה וגידול צאצאים
נקבות העבשן הקטלני מגיעות לבגרות מינית בגיל 10 שנים, ואילו הזכרים מגיעים לבגרות מינית רק בגיל 18 שנה. הביוץ מתרחש פעם יחידה בשנה, ללא תלות בעונה. תקופת ההיריון אורכת 15 חודשים ומסתיימת בהמלטת ולד יחיד. גמילת הצאצא מהנקה נמשכת כשנתיים, ממצא שניתן להסיק ממנו כי תהליכי הלמידה ורכישת המיומנויות של העבשן הצעיר אורכים זמן רב.
משערים כי בכל רגע נתון, כ-14% מכלל הנקבות באוכלוסייה מקומית של המין נמצאות בהיריון. בממוצע, תקופת ההמתנה בין היריון אחד למשנהו היא שבע שנים. נתון זה גדל בהתאם לגיל הנקבה. נקבות מעל גיל 45 שנים לרוב אינן מסוגלות להתרבות. תוחלת החיים של הזכר היא 58 שנים, ושל הנקבה 62.
מזון וטורפים
העבשן ניזון בטבע בעיקר מדגים ודיונונים בגדלים שונים, אותם הוא מוצא באמצעות איבר התהודה הגדול שלו המייצר אקולוקציה. המזון המועדף עליו הוא דגים גדולים כמו טונה או דגי רעמתן כחלחל והוא מסוגל לאכול עד 4.3% ממשקל גופו.
עבשנים ידועים גם בציד של יונקים ימיים אחרים כמו דולפינים קטנים יותר, כשנצפו מספר מקרים במזרח האוקיינוס השקט סמוך לספינות דיג טונה ובמקרים מסוימים אף צעירי ראשתנים ולווייתן גדול-סנפיר. למעשה זו התנהגות נדירה והחוקרים לא בטוחים אם מדובר בציד לאכילה או תוקפנות מסוג אחר, לאחר שלא ראו אותם ניזונים מטרפם..
הוא עצמו לרוב חסר טורפים, אך במקרים מסוימים עבשנים נטרפים בידי קטלנים או בידי כרישים גדולים. כמו כן הם סובלים מטפילים שונים.
יחסי גומלין עם בני אדם
העבשן הקטלני ניצוד, אם כי לא באופן נרחב, באזור האיים הקריביים ואינדונזיה. גם יפן אחראית להרג של מספר קטן של פרטים מדי שנה.
פעמים רבות גורם העבשן הקטלני לזעם בקרב דייגים העוסקים בדיג טונה ודגים אחרים. הוא חותך את רשתות הדיג, ואוכל את הדגים שניצודו בהן. דבר זה גרם למאמצים מתואמים של דייגים וציידים יפניים להפחתת האוכלוסייה, וכך הומתו כ-900 פרטים בין השנים 1965 ו-1990.
כ-100 עבשנים קטלניים עלו לחוף במפרץ באוסטרליה ב-2 ביוני 2005. הם הוחזרו לים לאחר התערבות של כ-1,500 מתנדבים, ורק אחד מהדולפינים מת.
קישורים חיצוניים
עבשן קטלני במגדיר המינים של מחמל"י
עבשן קטלני באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ריצ'רד אוון
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1846
קטגוריה:בעלי חיים פאנטרופיים
| 2023-07-02T07:53:20
|
תחש המשכן
|
ממוזער|אם וגורה שוחים במים רדודים
ממוזער|פרת ים "חורשת" את החול בחיפוש מזון
ממוזער|תחש המשכן
ממוזער|פרת ים מתנקה
תחש המשכן (שם מדעי: Dugong dugon), הנקרא גם דוגונג הוא מין יונק ימי יחיד בסוגו (Dugong) והמין היחיד ששרד במשפחת התחשיים שבסדרת התחשאים.
התחש הוא יונק ימי באורך 2 עד 4 מטרים ומשקל של עד 500 ק"ג. הוא חי בימים הרדודים לאורך האזור האינדו-פסיפי לרבות במפרץ אילת. הוא מצוי בסכנת הכחדה בטבע עקב ציד, פגיעה מסירות או מרשתות ועקב קצב הרבייה האיטי שלו.
מקור השם
במשכן שבנה משה במדבר סיני, השתמשו ב"עורות תחשים". לא נמסרו פרטים מזהים על חיה זו במקרא (אם אכן מדובר בחיה), וגם במקורות המאוחרים יותר אין הרבה כדי ללמד מה היא. בקרב חז"ל היו אף דעות שהייתה זו בריה שהתקיימה באופן חד-פעמי לצורך הקמת המשכן.
החוקרים נחלקו בשאלת זיהויו של התחש, ולא הגיעו לכלל מסקנה ברורה. רבים הבינו שמדובר בסוג של חיה ימית, על סמך תרגומים שונים של התורה שתרגמו 'תחש' כפרת ים, או כדולפין. הדעה המקובלת יותר היא ביאור המילה על פי הערבית, שלאור המילה הדומה בשפה זו הגיעו למסקנה שמדובר ביונק הימי Dugong dugon. לאור מסקנה זו כינה חוקר הטבע הגרמני את החיה בשם הלטיני "Halicore tabernaculi", ומשם הגיע השם גם לעברית - תחש המשכן.
תפוצה ואזורי מחיה
מין זה מתגורר בעיקר בקרבת חופי הים הטרופיים. תפוצתו בחופי מזרח אפריקה, מהים האדום (כולל חופי אילת) עד לחופי הודו ותאילנד. ריכוז רב גם באזור יפן, אוסטרליה, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ואיים רבים באוקיינוס השקט. בעבר הייתה התפוצה נרחבת אף יותר.
אנטומיה
משקלו של פרט בוגר בין 420 ל-900 קילוגרם, ואורכו בין 2.4 ל-4 מטרים; הנקבות גדולות מעט מן הזכרים. הפרט הגדול ביותר תועד בגוג'ראט והגיע לאורך 4.06 מטרים ולמשקל של 1,016 ק"ג. למרות גודלו הוא בעל מוח קטן ביותר, השוקל רק 300 גרם ומהווה כ-0.1% ממשקל הגוף.
תחש המשכן נולד בצבע קרמי חיוור, עם הגיל מתכהה עד גוון אפור ציפחה, בשני צידי הגוף. שיער קצרצר מפוזר בדלילות על הגוף. ישנם זיפים באזור האף והפה, המשמשים כאברי חישה העוזרים למציאת המזון. העור עבה, קשה וחלק. הגפיים הקדמיות התפתחו לסנפירים שאורכם 35–45 ס"מ, הבוגרים משתמשים בו לתנועה והגאה. התנועות איטיות ומלאות חן.
ראשם מעוגל, עיניהם קטנות וראייתם חלשה, חוטמם גדול וחסר עצמות. הנחיריים בקדמת האף ומקלים על שאיפת האוויר, מאחר שמין זה אינו יכול לעצור נשימתו במים לזמן רב, וחייב לעלות מעל המים כל כמה דקות. השפה העליונה משוסעת ובולטת על גבי הפה הנפול. השפה התחתונה והחיך בעלות ריפוד מגן מקורנן שמסייע בתפיסת צמחייה, שאחר-כך נעקרת מהשורש בעזרת תנועת השפה העליונה.
לתחש 14-10 שיניים. חטים קטנים מופיעים לעיתים אצל זכרים ונקבות בוגרים גילאים 15-12. במהלך תקופת הייחום נלחמים הזכרים בעזרת חטים אלו. אצל הנקבה החטים אינם יוצאים מהחיך כאצל הזכר, ועל כן משוער כי חטים אלו משמשים כאמצעי הבדלה נוסף בין המינים, בנוסף להיותם עזר משמעותי לתזונה. קופסת המוח קטנה, עצמות השלד צפופות וחזקות. על אף אופן תזונתו, לתחש מערכת עיכול וקיבה פשוטות.
רבייה וגידול צאצאים
הרבייה מתרחשת על פני כל השנה בהתאם לגאוגרפיה ולתנאים פיזיולוגיים. אורך תקופת העיבור אינו ידוע, אך משוער שהוא שנה אחת. הולדת ולד יחיד בגדר נורמה, תאומים נדירים ביותר.
ההמלטה מתרחשת במים רדודים, והולדות שוחים ישר לפני הים לנשימת האוויר הראשונה. גודל הגורים 120-100 ס"מ ומשקלם 35-20 ק"ג. הגורים נצמדים לגב אמותיהם ושוחים יחד לאזורי ההזנה, הוולד ניזון מחלב מתחת למים כשהוא הפוך וצמוד בבטנו לבטן האם. ההנקה אורכת עד 18 חודשים, אך הגורים מסוגלים לעכל עשב מגיל 3 חודשים, הם יישארו בקרבת אמם עד לגיל שנה. בגרות מינית מתרחשת בשני המינים בגילאים 10-9, אך עלולה להתעכב עד לגיל 15. המין מאריך חיים עד גיל 70 בערך.
תזונה
התזונה מהווה חלק משמעותי מחיי תחש המשכן, מתרחש בעומק 5-1 מטרים. שחיקת ניביהם והסלעים על פני צמחיית האוקיינוס, מרמזת כי חפירה ועקירת שורשים הן חלק מלקיטת המזון. שחיקת ופציעת עור הסנפירים, מתרחשת כתוצאה מ"הליכה" עליהם בעת עשיית פעילויות אלו. בשבי נצפה שימוש בסנפיר, למטרת הבאת המזון אל הפה.
נענוע הראש תוך כדי האכלה משמש, כך משוער, לניקוי המשקעים הצמדים למזון. בנתיחת קיבות המין, נמצאו חלקיקים מעטים של משקעים שאינם מזון. זמן האכילה קשור לזמני הגאות והשפל.
תחשי המשכן הם אוכלי עשב ימיים, והם ניזונים מעשבי הים Potomogetonaceae, Hydrocharitaceae, כמו כן הם אוכלים אצות, צדפות, סרטנאים ודיונונים שונים.
התנהגות
הטורפים העיקריים של התחשים הם: קטלן, תנין ים ובעיקר כריש טיגרי, אשר צד תחשים מבודדים בין כרי האצות; ישנן עדויות למלחמות בין עדרים של תחשי משכן ובין כרישים, המסתיימות לרוב בטבח. על אף שיונק זה פסיבי בהתנהגותו, נראו מקרים של התנגדות ערה וגירוש הפולשים מהטריטוריה.
בשעת פחד מייצרים הבוגרים קולות שריקה עזים, הגורים מייצרים קולות בכי המזכירים פעיות. תקשורת זו היא למרחקים קצרים בלבד ובתדרים הקרובים לאוזן האנושית. על אף שהיום נדירות התקהלויות המין, בעבר היו תחשי המשכן נעים בלהקות של מאות פרטים. הגורים היו מתרחקים מהלהקה במשך היום, ויוצרים מין "בית ילדים" במים הרדודים יותר. כיום, הם מתקהלים בקבוצות של 6 פרטים. הזכרים מתרחקים מיחידת הגרעין אם-ולד.
נדידה למרחקים ארוכים כמעט ואינה מתועדת, אולם נדידה יומית ועונתית למרחקים קצרים מתרחשת בלהקות מסוימות. הגאות והשפל, טמפרטורת המים ומקורות המזון המשתנים, הם האחראים לנדידות אלו. מהירות שחייה ממוצעת כ-10 קמ"ש, בשעות מצוקה מגיעים למהירויות 20-15 קמ"ש. צלילות לעומק מתמשכות 3-1 דקות.
תחש המשכן והאדם
הקצב האיטי של הילודה, המשולב עם תקופת פוריות קטנה אך משך חיים ארוך, הם הסיבה הטבעית לסכנת ההכחדה של המין.
תחש המשכן ניצוד בכל תחום מחייתו עבור בשרו המשובח, המזכיר טעם עגל. גופם מכיל שומן רב, ומעצמותיהם וחטיהם מייצרים חפצי אומנות המזכירים שנהב. במספר תרבויות אסייתיות משתמשים בחלקי גופו למטרות רפואה וכמעורר מיני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1776
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פיליפ לודוויג סטטיוס מולר
קטגוריה:תחשיים
קטגוריה:יונקים בחופי ישראל
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:מינים יחידים במשפחתם
קטגוריה:אוסטרליה: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים ימיים בצפון אוסטרליה
קטגוריה:בעלי חיים ימיים בדרום-מזרח אסיה
קטגוריה:מגה-פאונה של האוקיינוס ההודי
קטגוריה:מגה-פאונה של האוקיינוס השקט
| 2024-05-01T12:13:06
|
דולפין תלום-שן
|
ממוזער|דולפין תלום־שן
דּוֹלְפִין תְּלוּם שִׁנַּיִּם או סטנו תלום־שן (שם מדעי: Steno bredanensis) הוא מין דולפין גדול שנפוץ בעיקר במים עמוקים באקלים טרופי.
מתן השם וגילוי
הדולפין תלום־השן תואר לראשונה על ידי ז'ורז' קיווייה ב-1823. שם הסוג סטנו, שבו מין זה הוא היחיד, בא מיוונית; ביוונית, פירוש המילה 'סטנו' היא 'צר' ואכן אף הדולפין מאופיין בצורה ארוכה וצרה. על שיני הדולפין ישנם תלמים אורכיים, הנראים או הניתנים למישוש - מכאן 'תלום־שן'.
מאפיינים גופניים
האפיונים הפיזיים העיקריים של הדולפין הם ראש בצורת חרוט ואף צר וארוך. סנפיר הגב גדול וניכר. הסנפירים הצדדיים 'מקובעים' לגוף בדומה לדולפינים אחרים, ובשל כך לעיתים מתבלבלים בינו לבין מיני דולפינים אחרים.
השפתיים, הגרון, והבטן בצבעי לבן-ורוד, שאר הגוף בצבע אפור כהה, וסנפיר הגב בצבע אפור כהה. אורך הדולפין מגיע ל-2.5 מטרים ומשקלו למעלה מ-150 קילוגרם.
זן זה מאופיין בחברתיות. הם חיים בדרך כלל בקבוצה גדולה של למעלה מחמישים פרטים, אך היו דיווחים גם על קבוצות שמנו כמאה פרטים.
אוכלוסייה ושימור
תפוצת הדולפין תלום־השן לא ברורה לגמרי למדע; רוב המחקרים ממקמים את האוכלוסייה הגדולה שלו בסביבות מזרח האוקיינוס השקט, שם לפי המדענים חיים כ-150,000 פרטים. בנוסף, הדולפינים נודדים בימים שונים, בהתאם לחום ולאקלים באזור. הדולפין תלום־השן מסתדר באקלים חם וטרופי, ולכן ישנן גם אוכלוסיות בגודל לא ידוע חיות גם בים התיכון, הים הקאריבי, והאוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי.
אין איומים של ממש על הישרדות המין, אך עדיין דולפינים רבים נלכדים ברשתות דיג וכן חלק ניצודים על ידי דייגים יפנים.
קישורים חיצוניים
דולפין תלום־שן באתר הרשימה האדומה של IUCN
דולפין תלום-שן במגדיר המינים של מחמל"י
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1828
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:דולפיניים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:החי במפרץ אילת
| 2023-07-02T00:47:21
|
ארגונים ודמוקרטיה
|
ארגונים, בבסיסם, מהווים בעייתיות בכל הנוגע להתייחסות לדמוקרטיה, הן בהתייחסות אליהם כאל חברה העומדת בזכות עצמה, הן בהתייחסות אליהם בתת-חברה של חברה גדולה מהם, והן כגורם המחנך את הפרטים בו ומשפיע על צורת חשיבתם. לבעייתיות זו כמה סיבות עיקריות:
ארגונים מקבעים בחוק ובנורמה אי-שוויון בין בעלי תפקידים שונים, בזכות ההבנייה הגבוהה בהם וחלוקת העבודה והאחריות. אי-שוויון זה בעייתי במיוחד כאשר מדובר ביחסי הציות של המנהל והכפוף לו.
ארגונים מדגישים את הצורה של הקיום האנושי במקום את המהות הערכית שבו, בשל השימוש בפורמליזציה.
ארגונים נוטים להעמיד את ערכי המקצועיות והיעילות במעמד גבוה, דבר המונע פלורליזם והתבססות ערכים אנושיים בארגון.
ארגונים מצמצמים את זווית ההשקפה של האדם על העולם האנושי לגבולות הנגזרים מתפקידו המסוים, בשל תהליך ההתמקצעות.
ארגונים מדגישים את האינטרס (כלכלי או אחר) של הפרט כקובע את יחסיו החברתיים, ומצמצם את היווצרותה והשפעתה של השקפת עולם חברתית-שיתופית בחייו.
תהליך זה מועצם עקב תכונתם של הארגונים ליצור גבולות ברורים בינם לבין סביבתם, עיקרון המקשה על הפרט בהם לתפוס את פעילויות הארגון כחלק בלתי נפרד מן החברה הכללית (ולכן, אין הוא מסוגל לתפוס את השפעתו המלאה על החברה, תפיסה המהווה תנאי לקיום דמוקרטיה)
בשל הממדים הלא דמוקרטיים בתוכם, מטמיעים הארגונים מידה מסוימת של חשיבה לא-דמוקרטית בחבריהם, גם מחוץ לפעילותם בארגון.
ארגונים מפתחים אינטרסים כלפי סביבתם (בעיקר הגברת ההכנסות וצמצום ההוצאות) הנובעים מהצורך לפעול ביעילות. אינטרסים אלו פוגעים ביכולת החברה לקיים דפוסי פעולה שיתופיים, שאינם מבוססים על אינטרס צר.
למרות נטיות אלו, קיימים לעיתים בארגונים שונים תהליכים דמוקרטיים מסוימים, שמשמעותם הענקת שליטה מסוימת לחברי הארגון על הארגון עצמו, באופן החורג מההירארכיה הארגונית (לדוגמה: הכרה בסמכויותיו של נציג עובדים שאינו מטעם ההנהלה, קיום בחירות וכו'). כנגד נטיות אלו קיימות נטיות להתנהלות אוטוריטרית, כלומר - עיצוב החיים על ידי ההירארכיה הארגונית. גם בארגונים בהם מידה גבוהה של דמוקרטיה, עדיין קיימים ממדים אוטוריטאריים ניכרים (לעיתים קיימים תהליכים שעוקפים את הדמוקרטיה, כגון צירוף חברי הנהלה שלא דרך בחירות אלא על ידי מינוי ישיר ויצירת משרות חדשות).
תהליכי צמצום הדמוקרטיה בארגונים תוארו על ידי חוקרים שונים, שהידוע שבהם הוא כלל הברזל של האוליגרכיה, שנוסח על ידי רוברט מיכלס.
חוקרים נוספים היו ברל ומינס שחקרו ב-1933 תאגידי ענק בהם מפוצלת הבעלות בין בעלי מניות רבים, לכל אחד חלק קטן ביותר מסך המניות (לפי חקירתם, בשנת 1929 לא היה בעל יותר מאחוז ממניות חברות ענק כגון 'מסילת הברזל של פנסילבניה' ו'אמריקן טלפון אנד טלגרף'). חוקרים אלו מצאו כי הנהלת חברות אלו הפכה להנהלה ריכוזית, המקבעת ומשמרת את עצמה.
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
קטגוריה:דמוקרטיה
קטגוריה:סוציולוגיה ארגונית
קטגוריה:ארגונים
| 2022-12-05T14:31:12
|
משאבי אנוש
|
הפניה ניהול משאבי אנוש
| 2012-09-05T06:24:25
|
חשמל ואלקטרוניקה
|
הפניה הנדסת חשמל
| 2006-07-05T08:26:00
|
אופנוע
|
250px|ממוזער|הרלי-דייווידסון ראוד קינג משנת 2001
שמאל|ממוזער|250px|אופנוע כביש בעל מנוע בנפח 600 סמ"ק מתוצרת הונדה
ממוזער|שלט בתל אביב האוסר על חניה של אופנועים
אופַנוע (בריבוי: אופַנועים) הוא כלי רכב מנועי דו-גלגלי או תלת-גלגלי ומיועד לשאת נוסע אחד או שניים. האופנוע נבדל מן הקטנוע במאפיינים מספר:
התמסורת: בעוד שלאופנוע תיבת הילוכים ידנית, לקטנוע תיבת הילוכים רציפה.
מקום המנוע: בקטנוע המנוע ממוקם לרוב בחלקו האחורי של כלי הרכב, בניגוד לאופנוע, שמנועו ממוקם במרכז כלי הרכב. הדבר נעשה לשם פישוט את העברת הכוח מהמנוע לגלגל האחורי, אשר באופנוע נעשית באמצעות שרשרת בדרך כלל. הבדל זה משפיע גם על הצורה החיצונית של כלי הרכב ויוצר את ההבדל הוויזואלי המשמעותי בין שני סוגי כלי הרכב.
מושב האופנוע: אינו מאפשר הצמדת ברכי הרוכב בעת הרכיבה, בדומה לאוכף.
היסטוריה
כלי הרכב הדו-גלגלי הראשון בעל מנוע בעירה פנימית הוצג בגרמניה ב-1885 על ידי גוטליב דיימלר ווילהלם מייבאך. למעשה אלו היו אופניים שהוצמד להם מנוע עזר קטן. כלי זה יכול להיחשב לאופנוע הראשון, כל עוד אין מחשיבים רכב דו-גלגלי שהוצג בתערוכה בארצות הברית ב-1867 והתבסס על מנוע קיטור. האופנוע הראשון שהוצע למכירה היה אופנוע גרמני בשם הילדברנד-וולפמילר ב-1894.
עד שנת 1920 היה אינדיאן יצרן האופַנועים הגדול ביותר. בשנים אלו החליף אותו יצרן האופנועים הוותיק ביותר הפעיל כיום, הרלי-דייווידסון האמריקאי, שהחל את פעילותו ב־1903. בשנת 1928 הפך DKW הגרמני ליצרן הגדול ביותר והחזיק בתואר עד לאחר מלחמת העולם השנייה, עת התואר עבר לחברת BSA הבריטית. משנת 1955 ועד ל-1970 חזרה חברה גרמנית, NSU, לשאת בתואר. בשנה זו הפכה חברת הונדה ליפנית הראשונה שנשאה בתואר יצרן האופנועים הגדול ביותר ומאז לא איבדה אותו.
כיום מיוצרים אופנועים במפעלים רבים ביפן, ארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק ודרום אמריקה.
סוגי אופַנועים
שמאל|ממוזער|250px|אופנועי הרלי-דייווידסון
אופנוע כביש
250px|ממוזער|אופנוע כביש, דוקאטי 749, שנת 2004|טקסט=
שמאל|ממוזער|250px|אופנוע עם "סירה" מתוצרת NSU (גרמניה, 2002)
אופנועי כביש מבוססים לעיתים קרובות על אופנועי מרוצי מסלול, ודומים להם חיצונית. אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים רבי עוצמה, בנפח מאות סמ"ק, המאפשרים להם לעבור מהירות של 300 קילומטר לשעה. גוף האופנוע מכוסה בכיסויי פלסטיק כדי לשפר את האווירודינמיות של האופנוע ולהקטין את התנגדות האוויר. צמיגיהם של אופנועים אלה חלקים למדי, למעט חריצים מועטים מדי מספר סנטימטרים, וזאת כדי לשפר את אחיזת הכביש. הם מאופיינים לרוב בצמיג אחורי רחב הרבה יותר מן הצמיג הקדמי. תנוחת הרכיבה באופנועים אלה היא תנוחה רכונה, המיועדת להקטין את תרומתו של הרוכב להתנגדות האוויר בזמן הרכיבה.
תנופת הפיתוח של אופנועי הכביש החלה בשנות ה-70 של המאה ה-20, כשהיצרנים היפנים הגדולים, הונדה, קוואסקי, סוזוקי וימאהה זיהו את אופנוע הכביש ככלי להוכחת עליונותם הטכנולוגית ויוקרתם. הספקי המנועים עלו תוך זמן קצר למאה כוח סוס ואף יותר מכך.
בשנות ה-80 גברה התחרות כשהדגמים החדשים היו בעצם רפליקות של אופנועי המרוצים המקצועניים. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום השלדות לא הדביקה את התפתחות המנועים, וכך הפכו אופנועי הכביש לכלים קשים לשליטה הדורשים מיומנות רבה, ובמקביל פרץ גל תאונות, ולאחריו מחאה עולמית נגד יצרני האופנועים, ודרישה לתעריפי ביטוח, אכיפה מוגברת, הגבלות גיל וכדומה. יצרני האופנועים הקטינו את ההספקים של המנועים והתמקדו במנועים בנפח עד 600 סמ"ק. גם השלדות הפכו שקולות יותר, ותנוחת הרכיבה קיצונית פחות.
בשנות ה-90 המגמה השתנתה שוב. יצרני האופנועים לא רצו לאבד את התועלת הנובעת מהפופולריות הרבה של מרוצי הגרנד פרי, ובעקבותיהם העניין באופנועים כבדים יותר וחזקים יותר הדומים יותר לאופנועי המרוצים. ההתפתחות ביכולת העיבוד של חומרים אקזוטיים הביאה ליצור של שלדות ברמה גבוהה התואמות את דרישות המנועים החזקים. שדה התחרות היה עתה אופנועי ה-1,000 סמ"ק, אופנועים סדרתיים חזקים מאוד עם מושב כפול, ארבעה צילינדרים ויחסי הספק שמתקרבים לכוח סוס אחד לכל קילוגרם משקל, ואבזור בטיחות ופינוק רב. את המגמה הוביל הימאהה R1 ששקל 180 קילוגרם והגיע להספק של 150 כוח סוס, וביצועים זריזים של אופנוע 600 סמ"ק. כיום כבר נשבר מחסום ה-1:1. לסוזוקי GSX-R1000 יש 175 כוח סוס, ומשקלו 166 קילוגרם בלבד. לימאהה YZF-R1 משקל 172 קילו והספקו 172 כוח סוס. בשני האופנועים הללו, כמו באופנועים אחרים בשנים האחרונות מותקנת מערכת מגח-אוויר (Ram-Air) המעלה את הספק המנוע עוד יותר. זוהי מערכת הדוחסת אוויר קר ודחוס ועשיר בחמצן אל מערכת היניקה של המנוע, ובכך מגבירה את הבעירה ואת ההספק. המערכת נכנסת לפעולה רק במהירויות גבוהות, ופעולתה אופטימלית ב-240 קילומטר לשעה.
היצרנים הגדולים מציעים כיום אופנועים בנפחי מנוע בין 1,000 ל-2,000 סמ"ק, המשמשים בדרך כלל לתיור. אלו הם אופנועים מאובזרים ומפנקים בדרך כלל, המצוידים בבלמי ABS, מושבים נוחים, תנוחת ישיבה גבוהה יותר ומהירות גבוהה.
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 היה ZZR1400 של חברת קווסאקי האופנוע המהיר ביותר בעולם עם 197 כוח סוס ומהירות מרבית של כ-320 קילומטר לשעה. הדגם, שמשקלו היבש עמד על 215 קילוגרם, צויד במנוע ארבע-צילינדרים בנפח 1,352 סמ"ק שקורר בנוזל וסיפק 169.1 כוח סוס שנמדדו בגלגל האופנוע. בכך החליף ה-ZZR את סוזוקי היאבוסה בתור האופנוע החזק ביותר. עיצוב הדגם זכה לדגש חזק על אווירודינמיות על מנת להשיג את המהירות המרבית. לדוגמה, פנסי האיתות הוצנעו במעטפת הגוף של האופנוע.
אופנועי העל כיום מצוידים במערכות פליטה מטיטניום, ראשי צילינדר עשויים מחומרים קרמיים, וחלקי מרכב מקוולאר.
אופנוע עם "סירה"
סוג מיוחד של אופנוע הכביש הוא אופנוע עם "סירה". לצידו של שלד אופנוע רגיל מוצמד תא הנתמך על ידי גלגל נוסף ובו מושב נוסע בודד. תוספת הגלגל מקנה לאופנוע זה יציבות רבה יותר מלדגם הדו-גלגלי, אך מפחיתה מאוד את יכולת התמרון במהירות גבוהה. תוספת הגלגל הצדדי מאפשרת לאופנוע להישאר זקוף גם כאשר אינו בתנועה. בעבר שימשה תצורה זו כתחליף זול למכוניות, בעיקר בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך כיום השימוש בה בשילוב אופנועים מודרניים נדיר מאוד. שילוב סירה באופנוע כביש מודרני כרוך בדרך כלל בעלויות גבוהות הכוללות החלפת חלקים נרחבים באופנוע כמתלים אחוריים וקדמיים, חישוקים וצמיגים בעלי חתך שטוח הדומה לצמיג מכונית.
אופנוע שטח
שמאל|ממוזער|250px|אופנוע שטח דו שימושי מתוצרת KTM מדגם סופר אנדורו 950, שנת 2006
אופנועי שטח מיועדים לרכיבה בדרך לא סלולה או בשטח פתוח. אופנועי שטח מאופיינים במשקל נמוך, יחסית לאופנועי כביש. כמו כן הם מאופיינים במהלך מתלה ארוך, ומרווח גחון גבוה יותר. מאפיינים אלו מאפשרים לאופנוע השטח להתגבר על מהמורות בהם הוא צפוי להתקל בשטח, ומגבירים את עבירותו. אופנועי שטח נבדלים מאופנועי כביש גם במבנה - מבנה של אופנוע שטח יהיה בדרך כלל פשוט יותר, וחזק יותר מאופנוע או קטנוע המיועד לכביש. לאופנוע שטח יהיו פחות חלקי פלסטיקה (פיירינג) שעלולים להישבר בעת נפילה, וגלגלים גדולים יותר. צמיגיהם של אופנועי שטח מאופיינים בחריצים עמוקים וסמוכים, לעיתים קרובות בצורת קוביות. צורה זו מאפשרת לצמיג להינעץ בקרקע הרכה, ולהגביר את האחיזה בתנאים האלו.
קיימים אופנועי שטח ייעודיים לשימושים שונים:
מוטוקרוס. כלים אלו מיועדים למסלולים סגורים, טבעיים או מלאכותיים. המסלול מאופיין במקפצות רבות, ועל כן הרכיבה במסלולים אלו, מתאפיינת בקפיצות רבות לגובה של המתחרים. משקל האופנוע הוא גורם משמעותי באופי הרכיבה הדרוש מאופנועי מוטוקרוס, ועל כן האופנוע מגיע ללא אביזרי רישוי כגון מראות, פנסים ומאותתים, ורוכבים רבים אף מסירים את הרגלית. לאופנוע מוטוקרוס מתלים בעלי קפיצים חזקים, המאפשרים לו לנחות מקפיצה ללא נעילת מתלה. מנועי אופנועי המוטוקרוס יהיו בדרך כלל בעלי אופי מתפרץ בו המומנט מתקבל אך ורק בסל"ד גבוה, ובתיבות הילוכים בעלות ארבעה או חמישה הילוכים בלבד. גלגלי אופנועי המוטוקרוס יהיו בדרך כלל בקוטר 21 אינץ' מלפנים ו-19 אינץ' מאחור. בשל העדר אביזרי הרישוי, והגדרת אופנועים אלו על ידי היצרניות כמיועדים למסלול מרוץ בלבד, לא ניתן לרכב עליהם בכביש ציבורי, והם אסורים בייבוא לישראל. עם זאת, ע"פ הערכת משטרת ישראל, הוברחו לישראל כ-400 עד 500 אופנועי מוטוקרוס.
אנדורו. אופנועים אלו מיועדים למסלולים טבעיים בעלי תוואי משתנה, בעלי מכשולים רבים מסוגים שונים: סלעים, גזעי עץ, עליות וירידות בזוויות ואורכים משתנים. אופנועים אלו מיוצרים עם אביזרי תקינה ורישוי, על מנת שיוכלו לעבור באופן חוקי בכביש הציבורי, בקטעי קישור. משקלם מעט גבוה יותר ממשקל אופנועי המוטוקרוס. חלק מיצרניות אופנועי השטח, משתמשות באופנועי המוטוקרוס המיוצרים על ידן, כבסיס לפיתוח אופנועי האנדורו. מנועי אופנועי האנדורו יהיו בדרך כלל בעלי אופי מתון יותר, ופחות מתפרץ מאופנועי המוטוקרוס, המאפשר לעשות שימוש בכל טווח הסל"ד. אופנועים אלו מאופיינים בתיבות הילוכים בעלות חמישה או שישה הילוכים. גלגלי אופנועי האנדורו יהיו בדרך כלל בקוטר 21 אינץ' מלפנים ו-18 אינץ' מאחור. בניגוד לאופנועי המוטוקרוס, אופנועים אלו מורשים בייבוא לישראל. בשל הפופולריות הרבה לה הם זוכים, מתקיימת משנת 1999 ליגת מרוצים מסודרת בתחום זה, המקיימת סבבים בכל רחבי הארץ.
דו שימושיים (מכונים גם אופנועי פאן-דורו). מקורם של אופנועים אלו במסלולי הראלי הארוכים דוגמת ראלי דקר, אך הם התפתחו לאופנועים שאינם מיועדים לרכיבה תחרותית. הם בעלי צמיגים חלקים יותר מצמיגי שטח, המאפשרים שטח מגע גדול יותר במגע עם הכביש. לרוב אופנועים אלו יגיעו עם מנוע בנפח גבוה יותר, המאפשר לנוע למרחקים ארוכים בכביש. גלגלי אופנועים אלו יהיו בדרך כלל בקוטר של 19 או 21 אינץ' מלפנים ו-17 או 18 אינץ' מאחור. השימוש העיקרי באופנועים משלב בין רכיבת כביש ושימוש יומיומי, לרכיבת פנאי בלתי תחרותית בשטח.
סופרמוטו
שמאל|ממוזער|250px|אופנוע סופרמוטו משנת 2008 של היצרן הבריטי מגלי
אופנועי סופרמוטו תוכננו על בסיס אופנועי שטח, כדי לנצל את יתרונות אופנועי השטח (משקל נמוך, מרכז כובד גבוה, תנוחת רכיבה זקופה וכו'), לצורך שימוש עירוני או מסלול, וזאת על ידי שימוש במכלולים שנלקחו מאופנועי כביש.
התחום עצמו נולד בשנות ה-70 בארצות הברית תחת השם "סופרבייקרס", במסגרת ליגה שהוקמה בחסות רשת הטלוויזיה ABC-TV. סדרת המרוצים הזו ניסתה לקבוע מי הם ה"סופר-רוכבים" - אותם אלו שיכולים להתמודד בהצלחה, עם אופנוע אחד, הן בטכניקת רכיבה המיועדת לכביש, והן בטכניקה המיועדת למסלול עפר. במרוצים דאז, כמו היום, השתתפו רוכבים ממגוון רחב של ענפי ספורט מוטורי דו-גלגלי. במהלך 1985, דעכה הסדרה בהיעדר מממנים לסיקור הטלוויזיוני, והתחום כמעט ונעלם.
לקראת סוף שנות ה-80, התעורר התחום מחדש בצרפת, שם זכו האופנועים המוסבים לשם סופרמוטו ("אופנוע על" בצרפתית) והרוכבים על אותם כלים נקראו "סופר מוטארד" ("רוכבי על"). התחום התפשט במהירות ברחבי אירופה וסדרות מרוצים לאומיות החלו להתארגן במסגרות מקומיות. החל משנת 2001 מתקיימת גם "אליפות העולם בסופרמוטו" במסגרת ה-FIM. משנה זו ואילך, בעקבות ההתעניינות הגוברת והולכת בתחום, הצטרפו היצרניות היפניות לאירופאיות (שעוסקות בייצור אופנועי סופרמוטו סדרתיים מאמצע שנות ה-90), ומציעות גם הן דגמים שירדו מפס הייצור כשהם בתצורת סופרמוטו.
בעוד הבסיס הוא במקורו מהשטח, הרי שהגלגלים (והצמיגים), וכן מערכת הבלימה, מגיעים מאופנועי הכביש. אופנועי הסופרמוטו בנויים כך שיוכלו לנוע הן בדרכי אספלט והן בשבילים מהודקים, כאשר הדרך לא סלולה או לא קיימת כלל. ניתן למצוא אופנועי סופרמוטו בנפח החל מ-50 סמ"ק, ועד נפחים גדולים יחסית, של 660 סמ"ק.
צמיגיהם של אופנועי הסופרמוטו מאופיינים בתרכובת גומי רכה המיועדת לאופנועי כביש ספורטיביים, על מנת להשיג אחיזה רבה ככל האפשר מהתוואי בו נע האופנוע. המתלים של אופנועים אלה ארוכי מהלך, וזאת כדי לאפשר להם להתגבר על מהמורות קשות מבלי להגיע אל סוף מהלך המתלה - זו הסיבה שמלבד תחום המרוצים, נחשבים אופנועים אלו ליעילים ביותר לשימוש עירוני. האופנועים, בשל היותם נצר למשפחת אופנועי השטח, מאופיינים בצורת חרגול - מושב וגחון האופנוע גבוהים מאוד (כדי להגדיל את יכולת העבירות של האופנוע) וגזרה צרה (בניגוד לאופנועי הכביש הנמוכים והרחבים).
אופנועי הסופרמוטו מתאפיינים בכנף קדמית גבוהה, אך מקוצרת ביחס לאלו הקיימות אצל אופנועי השטח.
בישראל מתקיימים מרוצי סופרמוטו מחתרתיים החל משנת 2003. כשהמסלולים, בדומה למקובל בעולם בתחום זה, מורכבים משילוב בין מסלול אספלט לעפר. המסלולים אטיים יחסית למקובל בתחום אופנועי הכביש, ומחייבים שליטה גבוהה בטכניקת הרכיבה, מאשר הספקי מנוע גבוהים, כדי לנצח.
באוגוסט 2004 החלה לפעול בארץ "עמותת הסופרמוטו הישראלית", המייצגת את הרוכבים והמתחרים בתחום, גם בהתאחדות הספורט המוטורי הישראלית.
טורינג
אופנועים בעלי מבנה פשוט, המיועדים לנסיעה יומיומית בכביש. גוף אופנועים אלה חשוף, צמיגיהם חלקים בדומה לאלה של אופנועי הכביש, אך הם צרים יותר, משום שאינם מיועדים להגיע למהירויות גבוהות כל כך. אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים בינוניים, בנפח 250–500 סמ"ק.
אופנועי ה"ספורט-טורינג" הם תת-קבוצה של אופנועי הטורינג. אלה אופנועי טורינג בנפחים גדולים (מעל 500 סמ"ק), המיועדים לטיולים ונסיעות ארוכות, ומאופיינים באביזרי נוחות רבים על מנת לשפר את חוויית הרכיבה.
קאסטום
כפי ששמם מרמז, את האופנועים האלה ניתן להתאים אישית בעת ההזמנה, כך שאין שני אופנועים הדומים זה לזה. ניתן להזמין צבע, צורת כידון, אורך מתלים, אביזרים שונים ועוד. היצרן הבולט ביותר של אופנועים אלה הוא הרלי-דייווידסון, אך בשנים האחרונות גם יצרנים יפניים ניסו להשיג דריסת רגל בשוק זה. עם זאת, בכנס השנתי של בעלי הרלי-דייווידסון בארצות הברית, נוהגים המתכנסים להשליך אופנועי קאסטום יפניים מראש מנוף גבוה, כדי להביע את דעתם על אופנועים אלה. אופנועי קאסטום בולטים בשפע הקישוטים המוכספים בניקל הנמצאים בכל פינה, במיטב המסורת האמריקאית.
מבנה האופנוע
שמאל|ממוזער|250px|שילדת מסבך צינורות ומנוע V באופנוע של דוקאטי
האופנוע מורכב מהחלקים העיקריים הבאים:
המנוע וסביבתו - המנוע מתחלק לשני חלקים עיקרים - מנוע עליון (בוכנה, שסתומים, רינגים, גל זיזים וכו׳) ומנוע תחתון (גל הארכובה, הטלטל, בית הארכובה וכו׳). כמו כן נעשה שימוש במאייד או במערכת הזרקה, האחראיים על עירוב ביחס תקין של דלק ואוויר למנוע, מקרן, האחראי על פינוי החום מהנוזל המשמש לקירור המנוע, למניעת נזק למנוע (ישנם אופנועים בעלי קירור אוויר, בלי מקרן). המקרן פועל על ידי קירור נוזל הקירור בעזרת האוויר שעובר דרכו בזמן הנסיעה. הנוזל נשמר בתוכו או במכל לידו. נוזל הקירור מוזרם למנוע בעזרת משאבת המים. מסנן אוויר - אחראי על סינון חלקיקי לכלוך מן האוויר כך שיישארו רחוקים מהחלקים העדינים במנוע. המצת (פלאג) אחראי על הצתת התערובת של אוויר ודלק, לאחר דחיסתה.
ישנם שני סוגי מנועים עיקרים באופנועים. מנועי שתי פעימות ו-ארבע פעימות. מנועי שתי פעימות עושים את ארבע הפעולות (יניקה, דחיסה, בעירה ופליטה) בשני מחזורים (סיבוב אחד של גל הארכובה), לעומת מנוע הארבע פעימות, שעושה מחזור לכל פעולה (שני סיבובים של גל הארכובה). עקב כך, מנועי שתי פעימות מייצרים פי כ-1.6 יותר אנרגיה בנפח מנוע נתון. מנועי שתי פעימות בדרך כלל נמצאים באופנועים בעלי נפח מנוע קטן מ-300 סמ"ק, ומתאימים בעיקר לאופנועי שטח ופחות לשימוש בכביש הציבורי.
מערכת ההינע - באופנוע מותקנת תיבת הילוכים אשר אחראית על העברת הכוח (בקטנוע קיים מנגנון בשם וריאטור שעובד עם משקולות ומאפשר העברה אוטומטית). על מנת להעביר הילוך יש להפריד בין תיבת ההילוכים למנוע בעזרת המצמד (קלאץ׳) אשר בלחיצה מפריד ומאפשר העברת הילוכים נכונה. ישנם אופנועים עם מערכת מצמד אוטומטי בה אין צורך מצד הרוכב, להשתמש בקלאץ' במהלך העברת הילוך. מצמד זה נקרא חצי אוטומטי. ההילוכים באופנוע מועברים בעזרת רגלית הילוכים הנמצאת (לרוב) בצידו השמאלי של האופנוע. המצמד נלחץ עם ידית הנמצאת גם כן בצידו השמאלי של האופנוע - על הכידון. ברוב דגמי האופנועים העברת הכוח מן המנוע לגלגל האחורי מתבצע בעזרת גלגלי שיניים ושרשרת. גלגל השיניים הקדמי קטן בקוטרו מן האחורי. על ידי שינוי מספר השיניים ניתן לקבל יותר כוח (מומנט) או יותר מהירות.
תמסורת - כאמור, לרוב מועבר הכוח מן המנוע אל הגלגל האחורי בעזרת שרשרת מתכת, אך במהלך ההיסטוריה יוצרו גם אופנועים שהשתמשו בשיטות אחרות. חברת ב.מ.וו. הגרמנית מייצרת דגמי אופנוע בהם עובר הכוח באמצעות גל הינע, בדומה למכוניות בעלות הנעה אחורית ומנוע קדמי. ניתן גם למצוא אופנועים בהם מועבר הכוח בעזרת רצועת גומי משוננת. יתרונה של הרצועה הוא שאין צורך לשמן אותה, והיא אינה מתיזה שמן על חלקי האופנוע. מצד שני, גמישותה גורמת להשהייה בהאצה, והיא יכולה להקרע.
מערכת החשמל - מערכת החשמל באופנוע עובדת על עיקרון דינמו. בזמן פעולה, המנוע יוצר תנועה סיבובית, המתורגמת באמצעות השראה אלקטרומגנטית של סלילים, לאות סינוס (AC). על ידי מיישר זרם (דיודה + קבל) וווסת טעינה (מייצב) מתקבל מתח ישר (DC) יציב - כ-15V. רוב האופנועים מצוידים במצבר. אלו שאינם עושים שימוש במצבר, מתבססים באופן ישיר על עבודת המנוע. כמו כן קיימת מערכת הצתה הכוללת את המצת, כבל ההצתה, סלילים משניים וראשיים, ואת מחשב ההצתה, האחראי על תזמון ההצתה. מחשב ההצתה קובע על פי מספר פרמטרים את התזמון המתאים ביותר ליצירת הניצוץ בחלל הצילינדר.
בלמים - ברוב האופנועים הבלמים הם מסוג בלמי דיסק, בעוד באופנועים אחרים הבלמים הם מסוג בלמי תוף. ייתכן שילוב של השניים, לדוגמה באופנוע CB250 תוצרת הונדה. רגלית בצד הימני של האופנוע אחראית על הבלם האחורי וידית בצדו הימני של הכידון אחראית על הבלם הקדמי.
שלדה ובולמים - השלדה באופנועי שטח למיניהם עשויה בדרך כלל מחומר קל ומחוזק ביותר כדי שיחזיק מעמד בקפיצות וטלטלות. הבולמים באופנועי שטח הם בעלי מהלך ארוך כדי להתמודד עם זעזועים וקפיצות מגובה רב, והבולמים באופנועי כביש (ובעיקר באופנועי ספורט) הם בעלי מהלך קצר ביותר על מנת לשמור על אחיזה מקסימלית בכביש.
מערכת קירור - באופנועים מסוימים, מקובל להשתמש בצלעות קירור צפופות לצידי בית הבוכנה כדי לקרר את המנוע. במנועים בעלי הספק גדול יותר המיועדים לעבודה מאומצת לאורך זמן (למשל אופנועי ספורט) משתמשים בשיטות אחרות, כגון קירור שמן וקירור מים המאפשרות ויסות חום המנוע. בשיטת קירור הנוזל, בדומה למכונית, מועבר נוזל הקירור במעברים הממוקמים אסטרטגית ברחבי המנוע, מספח אליו את חום המנוע, ומקרר אותו במקרן.
שמאל|ממוזער|250px|אופנוע הרלי-דייווידסון משנת 1931
בטיחות
האופנוע נחשב לכלי רכב מסוכן יחסית למכונית, משום שהרוכב חשוף ואינו מוגן על ידי מרכב, חגורה וכריות אוויר כמו במכונית. סיבה נוספת היא ממדיו של האופנוע, הקטנים יותר משל מכונית, המקשים על נהגים להבחין בו בכביש. חבישת קסדה, ושימוש באמצעי מיגון נוספים כגון מעיל רכיבה כפפות ומגני ברכיים, מוריד את הסיכוי להיהרג או להיפצע במקרה של תאונה. בישראל מחויבים כל רוכבי כלי הרכב הדו-גלגליים, בחבישת קסדה לראשם על פי חוק.
על פי דו"ח "תאונות אופנוע בישראל", מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שנערך בין השנים 1999–2005, הסיכוי למוות בתאונת אופנוע הוא כמעט כפול מבמכונית (15 הרוגים ל-1000 נפגעים, לעומת 8.4 הרוגים ל-1000 נפגעים). כמו כן נכתב בדו"ח שנפח האופנוע הוא מדד גס להערכת רמת הסיכון שלו, כך שככל שהאופנוע חזק ומהיר יותר, הוא קטלני יותר. כך, לאופנועים קלים יותר הנמצאים בשימוש עירוני, יש רמת סיכון קרובה לזו של המכונית.
ראו גם
דינמיקה של אופניים ואופנועים
מרוץ אופנועים
אופנוע חשמלי
קטנוע
קפה רייסר
אופניים ממונעים
תלת-אופן
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:כלי רכב
| 2024-10-04T17:54:51
|
רכבת תחתית
|
thumbtime=20|שמאל|ממוזער|250px|רכבת תחתית ברוסיה
ממוזער|220x220 פיקסלים|
ממוזער|250px|תחנה של רכבת תחתית בפינלנד
רכבת תחתית היא רכבת שמסילתה סלולה במנהרות תת-קרקעיות. לעיתים מונח זה הוא שם כולל למערכת להסעת המונים, אף אם היא כוללת קטעי מסילה מעל לקרקע. הנסיעה מתחת לפני הקרקע והשימוש במנהרות זיכתה אותה במקומות שונים בעולם בשמות כמו Tube (צינור), Underground (מתחת לפני הקרקע), Subway (דרך תחתית) והטיות נוספות המבוססות על שמות אלו. המונח הנפוץ ביותר לרכבת תחתית הוא "מטרו" (קיצור של מטרופולין, כדי לומר – "מערכת הרכבות של העיר").
רקע
הרכבות התחתיות אפשרו ציפוף עירוני ברחבי העולם. קשה לדוגמה לתאר את הקיום במנהטן הצפופה ללא חיבור רכבתי תת-קרקעי בתוך האי ולשאר חלקי ניו יורק. אולם, חסרונן הגדול של הרכבות התחתיות לעומת מערכות תחבורה עיליות הוא העלות הגבוהה שלהן (בעיקר עלות כריית המנהרות והתחנות התת-קרקעיות), ויש הטוענים כי מהבחינה הכלכלית עדיף להשקיע במערכת אוטובוסים עם נתיבים לתחבורה ציבורית. יש ערים גדולות מעטות שבהן רשת הרכבות המטרופוליטניות היא כמעט כולה בגובה הקרקע או על גשרים כמו באוסלו ושיקגו.
רכבת תחתית מוגדרת בדרך כלל באמצעות הקריטריונים הבאים:
מערכת עירונית, חשמלית להסעת המונים
הפרדה מלאה מתנועה אחרת והולכי רגל
תדירות שירות גבוהה
רכבות תחתיות פועלות בדרך כלל על יחידות חשמל המניעות אותן על גבי מסילות, אם כי קיימות רכבות תחתיות העובדות על טכנולוגית ריחוף מגנטי או רכבות בעלות צמיגי גומי הנוסעות על מסילות מונורייל.
ההפרדה של הרכבת התחתית ממערכות תנועה אחרות מאפשרת לה לנוע בין התחנות ברצף ללא צורך במתן זכות קדימה, וללא כל תלות בפקקי תנועה. יחד עם תדירות הרכבות וקיבולת הנוסעים הגדולה, היא נחשבת למערכת היעילה ביותר להעברת מספר גדול של נוסעים, במהירות, על פני מרחקים קצרים.
היסטוריה
הרכבת הראשונה שהופעלה מתחת לפני האדמה הייתה קטע באורך 830 מטרים שנחנך ב-1844 בברוקלין, ניו יורק. המערכת הראשונה נבנתה בלונדון בשנת 1863 על בסיס רכבות קיטור, ובשנות התשעים של אותה מאה החל המעבר לרכבות חשמליות. במהרה נבנו מערכות כאלו ברוב הבירות של אירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה נפוצו הרכבות התחתיות גם ברחבי אסיה.
רכבות וקווים
מערכת הסעות המבוססת על רכבות התחתיות, כוללת בדרך כלל מספר קווים, העוברים בתדירות גבוהה לאורך מסלול קבוע של תחנות, בשני הכיוונים (ולעיתים במסלול מעגלי).
טופולוגית הקווים נקבעת על ידי מספר רב של גורמים, כולל מחסומים גאוגרפיים (למשל נהר), דפוסי הנסיעה הצפויה, עלויות הבנייה, פוליטיקה ולעיתים אף אילוצים היסטוריים. טופולוגיות נפוצות לקווים של רכבת תחתית יהיו בצורת האותיות "X", "I", "U", "S", או "O". המערכות בנויות לרוב ממספר קווים עם קווים מצטלבים, או בצורה מעגלית, ומתוכננות כך שתתאפשר נסיעה בין שתי נקודות במפה בצורה מהירה, וככל שניתן, מבלי הצורך לעבור בין מספר רב של קווים (במקרה של איחוד כמה קווים היסטוריים, ייתכנו מערכות לא יעילות, או קשות לניווט).
ברכבת יהיו בדרך כלל בין 6 ל-12 קרונות היכולים להכיל כ-100 עד 150 נוסעים כל אחד, כתלות ביחס מקומות הישיבה מול מקומות העמידה.
ההתמצאות ברכבת התחתית נעשית באמצעות שילוט בתחנות וברכבות עצמן, ובאמצעות מידע הזמין לנוסעים באתרי האינטרנט, בטלפונים החכמים, ובמידע מודפס. מאחר שהרכבות בעיקר בערים הגדולות משמשות לא מעט תיירים, השילוט יהיה קיים לרב גם בשפות נוספות, מעבר לשפה המקומית. השילוט כולל את מפת מערכת הרכבות התחתיות כולה, מפות הקווים והתחנות, שמות התחנות, שלטי הכוונה לתנועת הנוסעים בתוך התחנות, ומידע בזמן אמת לגבי לוחות זמנים ומועד הגעת הרכבת הבאה.
זיהוי הקווים במפות הרכבת, מבוסס לרוב על סימונים בצבעים (הקו האדום, הקו הסגול וכו'), אותיות או מספרים (קו 5, קו A) או שילוב שלהם. כיוון הנסיעה מבוסס על שם התחנה האחרונה במסלול. במפת הקו יופיע שמות התחנות, וסימונים גרפיים המעידים על תחנות בהן ניתן להחליף רכבת או כל מידע אחר. במפת המערכת יופיעו כל הקווים, בדרך כלל על רקע מפת האזור אם כי בניגוד למפות קונבנציונליות, מפות הרכבת התחתית הן פחות מדויקות מבחינה גאוגרפית, ויותר מדגישות את הקשרים הטופולוגיים בין התחנות השונות.
על מנת למטב את מערכת ההסעות ולאפשר לנוסעים להגיע לכמה שיותר תחנות באמצעות הרכבת התחתית, קיימות מספר תחנות "מחלף" הממוקמות בעיקר בצירים מרכזיים, בהן ניתן בנקל לעבור מקו אחד לשני, ובכך להגיע ליעדים נוספים מלבד התחנות במסלול הקו שבו הם עלו. כמו כן ניתן למצוא במסלול של קווים מסוימים הסתעפות, המפצלת קו לשני "ענפים" שונים.
ממוזער|250px|מפת הרכבת התחתית בסנקט פטרבורג, מבוססת צבעים
ממוזער|250px|מסלול ותחנות קו 3, של הרכבת התחתית בפריז
תחנות רכבת תחתית
שמאל|ממוזער|250px|מכונה אוטומטית למכירת כרטיסים בתחתית של פריז
ברוב הרכבות התחתיות בעולם הנסיעה היא בתשלום. הכניסה אליהן דורשת העברת כרטיס נסיעה (חד פעמי, או מנוי תקופתי) במכונות אוטומטיות המוצבות בכניסה לתחנות.
בתחנות, ברובן כאמור מתחת לאדמה (אם כי חלקן לעיתים גם מחוצה לה), ניתן למצוא עמדות מודיעין, קופות מאוישות, קופות אוטומטיות למכירת כרטיסים, מערכת מנהרות מדרגות ומעליות למעבר בין המפלסים השונים בתחנות בהן עוצרת יותר מרכבת אחת, דוכני רוכלים ולעיתים אף אזורי מסחר מוסדרים.
בחלק מהמערכות התחנות נקראות על שם מיקומם (למשל "תחנת מוזיאון הלובר"), ובאחרות בשמות קוד מבוססי אותיות, מספרים, או שילוב של השניים (למשל EW26 לסמן את תחנה מספר 26 בקו East-West).
לרציפים בתחנות השונות אורך קבוע על מנת לאפשר לרכבות (המאופיינות באורך קבוע אף הן), למלא בעת עצירתן את הרציף מתחילתו ועד סופו. על קירות הרציף יופיע בדרך כלל שם התחנה, על מנת לאפשר לנוסעים ברכבת להבין היכן הם נמצאים. ברכבות מסוימות, קיים כרוז המודיע על שם התחנה, עם כניסת הרכבת לרציף.
תופעות נפוצות המאפיינות את המעברים של הולכי הרגל בתחנות הרכבת התחתית הן קבצנים המבקשים לנצל את הכמות הגדולה של הנוסעים כדי לקבץ נדבות, ומוזיקאים המבקשים חשיפה להמון, המנגנים לעוברים ושבים (לעיתים אף בעידודה הרשמי של העיר).רציפי הרכבת התחתית מהווים לא פעם מוקד להתאבדויות, תאונות הנגרמות מנפילה לרציף, או דחיפות. ביפן ובמקומות אחרים מכניסים בהדרגה מחסומים למניעת דחיפות או התאבדויות על הפסים. תופעת ההתאבדויות ביפן נעשתה נפוצה כל כך, עד שחברות הרכבות הודיעו על קנס בגובה מיליון דולר שיוטל על משפחתו של המתאבד, כפיצוי על העיכובים בתנועת הרכבות בעקבות המעשה.
הרכבת התחתית היא בלא מעט מקרים אזור עם אחוזים מוגברים של מקרי שוד, כייסות, גנבות ואלימות. הפשע ברציפים וברכבות התחתיות הוא אתגר המעסיק את מוסדות אכיפת החוק בערים בהן קיימת רכבת תחתית, בעיקר בלילות. כמו כן הצפיפות ברכבת התחתית היא כר נרחב להטרדות מיניות, ובכמה מדינות פתרו זאת בכך שהקדישו קרונות נפרדים לנשים. כך זה למשל בקהיר ובטוקיו.
מספר התחנות ברכבת התחתית והמרחקים ביניהן שונים מעיר לעיר עד כי באזורים מסוימים ניתן למצוא תחנות רכבת תחתית סמוכות במרחק של מספר דקות הליכה, ובאזורים אחרים התחנות מבודדות יותר. אולם, בדרך כלל, ניתן למצוא תחנות רכבת תחתית במרכזי הערים, אתרים מרכזיים, תחנות רכבת עילית ושדות תעופה, המאפשרים לנוסעים מעבר ישיר מהרכבת התחתית לנסיעת המשך באמצעי תחבורה אחרים כמו אוטובוסים, חשמליות ורכבות ארוכות טווח.
ישנן ערים בהן ניתן למצוא תחנות רפאים אשר הוצאו משימוש. דוגמה בולטת לתחנות כאלו הן תחנות האו-באן והאס-באן שבשל המלחמה הקרה והקמת חומת ברלין נסגרו על מנת למנוע מתושבי גרמניה המזרחית לעלות על רכבות הנוסעות למערב ברלין ובכך לברוח לגרמניה המערבית.
רכבות תחתיות בעולם
שמאל|ממוזער|250px|נוסעים על קו ג'ובילי בתחתית של לונדון
נכון לשנת 2014 פועלות בעולם כ-170 רכבות תחתיות בעולם ב-55 מדינות (ועוד כ-40 בשלבי הקמה). ברשימת המפורסמות שבהן ניתן למנות את:
ה-Метро (מטרו) במוסקבה
ה-Underground בלונדון
ה-Subway בניו יורק
ה-Metro בוושינגטון
ה-U-Bahn בברלין
ה-Metró בבודפשט
ה-Metro בפריז
ה-Metrô בסאו פאולו
ה-dìtiě בבייג'ינג
ה-Subte בבואנוס איירס
ה-Metro במדריד
ה-Metro בשאנגחאי
הרכבת התחתית בטורינו (איטליה) בן קו אחד
מערכות הרכבת התחתית העמוסות בעולם (לפי מספר הנוסעים בשנה):
מוסקבה - 3.2 מיליארד.
טוקיו - 2.7 מיליארד.
ניו יורק - 1.7 מיליארד.
סיאול - 1.6 מיליארד.
מקסיקו סיטי - 1.3 מיליארד.
פריז - 1.2 מיליארד.
סאו פאולו - 1.1 מיליארד.
אוסקה - 957 מיליון.
לונדון - 886 מיליון.
הונג קונג - 798 מיליון.
סנקט פטרבורג - 784 מיליון.
הרכבת התחתית הארוכה בעולם, היא הרכבת התחתית של ניו-יורק, עם 469 תחנות ומסילות המשתרעות על פני 1355 ק"מ.
בישראל
נכון ל-2023, הקו האדום של הדנקל והכרמלית בחיפה, הם כלי התחבורה התת-קרקעיים שפועלים בישראל. הכרמלית היא רכבת מסוג פוניקולר (funicular). דהיינו, רכבת שמטפסת במתלול ויש לה, מלבד פסים רגילים, גם כבלי משיכה. הכרמלית פועלת מאז 1956 (אך נסגרה ושופצה מספר פעמים. השיפוץ המקיף האחרון שבוצע ב-2018 כלל את החלפת קרונותיה) ולה קו בודד ו-6 תחנות פעילות. הקו האדום של הדנקל עובר ברובו מעל פני הקרקע אך חלק קטן ממסלולו, שעובר בתל אביב וברמת גן, נמצא מתחת לפני הקרקע.
על פי התוכניות, ב-2027 יחנך הקו הירוק שגם הוא יכלול מקטע תת-קרקעי. המערכת אמורה לכלול בשלבה הסופי מספר קווי רכבת קלה שרוב תחנותיה יהיו עיליות ומקצתן יבנו מתחת לאדמה. אך מערכת זו אינה נחשבת לרכבת תחתית. בהמשך מתוכננים במערכת התחבורה במטרופולין עוד 3 קווים במערכת הרכבת התחתית של תל אביב שיעברו ברוב שטח המטרופולין תל אביב שישלבו תחנות תת-קרקעיות וקיבולת נוסעים גדולה יותר מקרונות הרכבת הקלה העיליים.
גם בירושלים מתוכננים קטעי מסילה תת-קרקעיים עם תחנות תת-קרקעיות בקו הכחול. כמו כן נבחנת אופציית שני קווי מטרו באזור ירושלים ממזרח למערב (מעלה אדומים-ירושלים-בית שמש) ומצפון לדרום.
כמו כן במסילת הרכבת מתל אביב לירושלים ישנו קטע תת-קרקעי שכולל מנהרות לרכבת ותחנות תת-קרקעיות. תחילה נפתחו רק תחנת האומה ע"ש יצחק נבון בכניסה לעיר שרציפיה בעומק כ-80 מטרים תחת פני הקרקע וגם כן תחנת רכבת מודיעין מרכז. בהמשך מתוכננת הארכת המסילה התת-קרקעית לירושלים להגיע עד למרכז ירושלים ותכלול הקמת תחנות תת-קרקעיות, בהן תחנת הרכבת ירושלים מרכז.
ראו גם
עיר תת-קרקעית
קישורים חיצוניים
UrbanRail.Net, מידע על רכבות תחתיות ברחבי העולם
, מידע ודרכים של רכבות תחתיות ועל חשמליות (רכבת קלה) ברחבי העולם - אתר פרטי
, באתר ynet, 22 בדצמבר 2013
אמנון דירקטור, תחנת המטרו הירוקה שתיבנה מעץ ומחומרים ממוחזרים - בקרוב בישראל?, באתר ynet, פברואר 2023
הערות שוליים
*
תחתית
| 2024-06-30T15:13:41
|
תורה
|
הַתּוֹרָה (נקראת גם: הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב ביהדות האורתודוקסית) היא החלק הראשון בתנ"ך, הכולל חמישה ספרים הקרויים חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. מכיוון שעל פי ההשקפה היהודית, מקורם של כל עקרונות הדת הוא חמשת ספרי התורה, לעיתים נעשה שימוש במונח "תורה" גם כדי לתאר את כלל ספרות הקודש היהודית, או באופן מופשט יותר, כל תוכן או ערך רוחני הנובעים מהתורה.
על פי המסורת היהודית, אלוהים מסר את התורה למשה רבנו במהלך נדודי בני ישראל במדבר, לאחר יציאת מצרים. בעולם הנוצרי מכונה התורה לעיתים קרובות בשמות שמקורם במונח היווני Πεντάτευχος (Pentateukhos), שפירושו "חמשת הספרים". האסלאם מאמין שספר קודש אותו הוא מכנה 'תַּוְּרַאת' (توراة) אכן התגלה למשה הנביא, אבל שהטקסט שנמצא בידינו הוא גרסה מעוותת של המקור.
במחקר האקדמי של התורה נמצא שהתורה נוצרה באופן הדרגתי – התבססה על מסורות קדומות, הועלתה על הכתב בין המאות ה-8 וה-2 לפני הספירה, ונערכה לנוסח אחיד במהלך התקופה הפרסית או ההלניסטית.
חומשי התורה
חמשת הספרים הבאים מרכיבים את התורה:
בראשית: בריאת העולם, תולדות האנושות מאדם ועד נח, המבול, חיי שלושת האבות, מכירת יוסף ועלייתו להיות שליט מצרים, ירידת שבטי ישראל למצרים.
שמות: השיעבוד והיציאה ממצרים, מתן תורה וחטא העגל, פירוט בנין המשכן ובגדי כהונה, השלמת המשכן.
ויקרא: פירוט עבודת הקרבנות, דיני טומאה וטהרה, מצוות שונות המקדשות את הכהנים ואת עם ישראל, וברכות וקללות.
במדבר: מניין בני ישראל במדבר, מאורעות שעברו עליהם במדבר, נדודי בני ישראל במדבר, הכנה לכיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים.
דברים: נאומים של משה בפני העם לפני הכניסה לארץ כנען לפני מותו – סקירה היסטורית של המאורעות שפקדו את עם ישראל במדבר, חזרה על מצוות התורה, דברי תוכחה ומוסר – ולבסוף מות משה.
בנ"ך, כינויים הנפוץ של ספרי התורה (וספר דברים בפרט) הוא (ספר) תורת משה, , , , , , , , , , , , .. לעיתים נמצאים הכינויים (ספר) תורת ה'ראה למשל: , , , , . או (ספר) תורת הא-להיםראה למשל: , , ..
בספרות חז"ל, במדרשים ובמסורת היהודית ישנם כינויים נוספים לספרים אלו:
ספר בראשית מכונה ספר הישר, על שם האבות שהיו ישרים. הרב יצחק אברבנאל מכנה את הספר ספר הבריאה.
ספר שמות מכונה חומש שני, על ידי התלמוד ובעל הלכות גדולות. הנצי"ב מסביר שהחומש נקרא שני, כיוון שבו נוצר עם ישראל שהוא תכלית הבריאה, ורק אז נגמר סדר הבריאה שבחומש הראשון. רבי יצחק עראמה, בספרו עקידת יצחק, והרב יצחק אברבנאל מכנים אותו ספר הגאולה, כיון שהספר עוסק בשחרור משעבוד מצרים, וכן בשחרור משעבוד הטבע בניסי המדבר.
ספר ויקרא מכונה תורת כהנים מכיוון שהעיסוק בכהנים ועבודתם במקדש תופס בו חלק מרכזי.
ספר במדבר מכונה חומש הפקודים בשל המפקדים המפורטים שנערכו במדבר גם בתחילת הספר וגם בסוף.
ספר דברים מכונה משנה תורה מכיוון שיש בו חזרה כללית על הספרים הקודמים וכן על מצוות שונות לעם ישראל שצריכים תוספת אזהרה לפני הכניסה לארץ.
בתרגום השבעים מכנים את הספרים בכינויים אחרים:
ספר בראשית מכונה ספר הבריאה (Γένεσις), בדומה לכינוי של רבי יצחק אברבנאל.
ספר שמות מכונה ספר היציאה (Ἔξοδος), בדומה לכינוי "ספר הגאולה".
ספר ויקרא מכונה ספר הלויים (Λευιτικός), בדומה לכינוי "תורת כהנים".
ספר במדבר מכונה ספר הספירה (Ἀριθμοί), בדומה לכינוי "חומש הפקודים".
ספר דברים מכונה ספר ה"חוק השני" (Δευτερονόμιον), בדומה לכינוי "משנה תורה".
לפי המסורת המקובלת, בחמשת חומשי התורה יש יחד 54 פרשות, 5,846 פסוקים, 79,976 מילים ו-304,805 אותיות.
מעמד התורה בדתות האברהמיות
על פי היהדות, הנצרות והאסלאם, התורה (מלשון הוראה) נחשבת לדבר אלוהים שנמסר לעם ישראל כקוד ההתנהגותי שכל אדם חייב לציית לו באופן אישי (דוגמת איסור גזל, רצח או גילוי עריות) וחברתי (הקמת מערכת משפט).
במסורת היהודית
התורה במסורת היהודית נחשבת למהות מקודשת, שנבראה עוד לפני בריאת העולם, וניתנה מידי האל. התורה כוללת בתוכה ציוויים רבים ובתלמוד בבלי הוצגו כתרי"ג (613) מצוות, כגון: אמונה באלוהים, שמירת השבת, איסור לעבוד עבודה זרה, האיסור לשקר בדין, איסור על גנבת דעת, כיבוד הורים, השבת אבדה, האיסור לדבר לשון הרע, האיסור לעשוק, החובה להקים מערכת משפט לעשיית צדק ועוד.
הרמב"ם משקף את התפיסה הדתית הרווחת, על פיה כל מי שעוסק בתורה זוכה לחיי נצח, בכותבו: אף רבי יהודה הלוי כותב באופן דומה בספר הכוזרי:
בהמשך, מזכיר ריה"ל את התפיסה הרווחת, על פיה כל חוכמה שקיימת בעולם, נרמזת בתורה:
פרשנות התורה בזרמי היהדות
ישנן מספר גישות יהודיות להבנת הכתוב בספר התורה. אלו הן בעיקר השלוש המוצגות מטה:
הגישה האורתודוקסית: הגישה הנפוצה ביותר. לפיה לא ניתן להבין חלקים מסוימים של החומש על פי ההיגיון בלבד אלא רק כאשר זה דרך היגיון התורה שבעל-פה שניתנה כבר במעמד הר סיני, כמסורת לשונית. גישה זו טוענת להשתלשלות קבלת בסיס התורה שבעל פה ללא נתק בין רב לתלמיד עד למסירתה בתחילה על ידי משה רבנו. במשנה במסכת אבות מתוארת השתלשלות המסורת ממשה עד לדור התנאים בכללות, ובהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות מציג את מסורה זו איש מפי איש בשמותיהם עד לדורו הוא.
הגישה הרפורמית: גישה זו עם הזמן הפכה לגמישה מחשבתית ונחלקת לזרמים רבים ושיטת מגוונות, אך בבסיס שיטות אלו כל התורה נכתבה בידי בני אנוש ולא בידי האל, אלא נוצרה בהשראתו. הרקונסטרוקטיבים, לעומת הרפורמים, כלל לא מאמינים בהשפעה אלוהית על כותבי התורה אלא רואים בה מסמך אנושי לחלוטין.
הגישה הקראית: לפיה ניתן להבין את כל התורה כולה על ידי למידה יסודית שלה, כשהעושה כן מנוסה כיאות בניב המקראי של השפה העברית, בו ניתנה התורה. הקראים טוענים שההלכה צריכה להתבאר מן הפשט בדרך זו, כשאינה גורעת מהפשט עצמו, או מוסיפה עליו, וכל הסייגים ההלכתיים הקשורים באותה הלכה, עליהם להיות נייטרליים, כלומר, עליהם לא להתנגש עם פשט הכתוב, או כאמור להוסיף עליו.
בנצרות ובאסלאם
תפיסות שונות לתורה מוצעות בעיקר על ידי הנצרות והאסלאם, שכן היהדות היא בסיסן של דתות אלו.
בנצרות, האספקלריות הנוגעות לטקסט התורני הן שונות בכל פלג וזרם. על פי הנצרות חוקי התורה שניתנו על ידי משה הם הברית הישנה, שהתבטלה אחרי הצליבה. התורה כלולה בכתבי הקודש הנוצריים. סיפורי החלק הראשון של בראשית, וסיפור יציאת מצרים הם מן המשפיעים על התאולוגיה הנוצרית. יציאת מצרים היא ארכיטיפ לסיפור הגאולה והשחרור שנחשב למקדים לסיפור הגאולה בידיו של ישו.
באסלאם, לפי הקוראן והחדית', התורה היא הספר הראשון שניתן לאנושות בהתגלות, וכלל את מצוותיו של האל, אך הטקסט המקורי שניתן נתעוות עם השנים בידי היהודים.
חוקי התורה
250px|ממוזער|עשרת הדיברות, מופיעות בקיצור על לוחות הברית בידיהם של משה ואהרון.
חלק גדול מן התורה מוקדש לפירוט מערכת חוקים, המכונים "מצוות", שבה נצטוו בני ישראל מפי אלוהים. החוק המקראי הוא הבסיס לתרי"ג המצוות בהלכה היהודית הרבנית, אשר מפרשת את החוקים בהתאם לתורה שבעל פה. כתות יהודיות אחרות כמו הצדוקים, הקראים והשומרונים אימצו פרשנויות אחרות לחוק המקראי, המבקשות להיצמד ככל הניתן לפשט הכתוב.
חוקי התורה כוללים "מצוות עשה", המורות לאדם מה עליו לעשות, ו"מצוות לא תעשה", המגדירות מה אסור לעשות. חלק מהחוקים חברתיים באופיים, ונקראים "מצוות שבין אדם לחברו", וחלקם נוגעים לפולחן דתי ולעיקרי האמונה, ונקראים "מצוות שבין אדם למקום". על פי רוב הפרשנויות, עשרת הדיברות נחשבים לחוקי היסוד של התורה.
חיבור התורה
במסורת היהודית
התורה התקדשה ועברה קאנוניזציה לפני שאר המקרא. הדים ראשונים לקאנוניזציה שלה ניתן לראות כבר בתורה עצמה:
350px|ממוזער|"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר."
שלושה קטעים נוספים בתורה מיוחסים לכתיבתם על ידי משה במפורש:
מחיית זכר עמלק:
רשימת מסעות בני ישראל:
שירת האזינו:
בנוסף רוב תוכנו של ספר דברים מיוחס לנאום שנשא משה בעל פה בפני העם.
בספרות הנביאים הקדומה, נמצאים אזכורים למחבר התורה בספר יהושע ובספר מלכים, שם מיוחסים למשה קטעים נוספים מהתורה, בעיקרם מספר דברים. בספרות המקרא המאוחרת, המתוארכת לימי בית שני, הכינוי "תורת משה" או "ספר משה" כולל או מתייחס לציטטות מספרות התורה גם מחוץ לספר דברים, מכך ניתן ללמוד שהתורה לכל הפחות בחלקיה המשפטיים יוחסה אז למשה.
גם במקורות מתקופות שלאחר מכן מיוחסת כתיבת התורה כולה למשה. יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, מייחס בספרו נגד אפיון את חמשת ספרי התורה למשה: הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי הברייתא המובאים בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, לפיה כשהמשמעות הפשוטה העולה מן הדברים שמשה הוא זה שכתב את חמשת ספרי התורה. מסורת זו מקובלת ביהדות ובעקבותיה בנצרות, לפיה מייחסים את חיבור התורה למשה. ברם בתלמוד הבבלי עצמו בהמשך לדברי הבריתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, שבין השאר נאמר בה שמשה כתב את התורה, מעלה התלמוד את השאלה כיצד כתב משה את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים, המתארים בלשון עבר את מותו שלו, כאשר אחת הדעות בתלמוד הבבלי סבורה בהתאם לכך שיהושע בן נון הוא זה שהשלים את פסוקים אלה.
פרשני מקרא מסורתיים, כמו גם חוקרים מאסכולת ביקורת המקרא, נתנו את דעתם לכך שתוכנם של פסוקים מסוימים מעיד לכאורה שהם נערכו בזמן מאוחר יותר. בספרד של המאה ה-11 הקשה יצחק אבן ישוש, כי רשימת מלכי אדום המופיעה בספר בראשית (), כוללת גם מלכים שחיו שנים רבות לאחר מותו של משה, ורצה לומר שנכתבה רק בתקופת המלך יהושפט. פרשן המקרא אברהם אבן עזרא (המאה ה-12) טען כנגדו כי "ספרו ראוי להישרף" (בפירושו שם) ופירש כי המלכים המופיעים בבראשית הם מלכים מהתקופה הקודמת למשה (אפשר לפרש את שמות המלכים כמתייחסים לשושלות שונות). אולם מנגד, במקומות אחרים לכאורה רומז האבן העזרא עצמו לפירוש לפיו מקראות אחרים לא נכתבו על ידי משה: קטעים המספרים על משה בגוף שלישי, מונחים שבאופן טבעי לא היה ביכולתו של משה לדעת (אנכרוניזמים), תיאור מקומות שמשה לא ביקר בהם ועוד, ועל כך כותב אבן עזרא: "ואם תבין – תכיר באמת", או העיר "והמבין יחריש" ובמקומות אחרים כתב "דברי יהושע" או "לפי דעתי כי מזה הפסוק כתב יהושע". גם בפירושו של רבי יהודה החסיד מחסידי אשכנז הוא נוקט מספר פעמים כי מקראות מסוימים נערכו אחרי משה. הגיונם של פרשנים אלו נוסח כך בדברי ר' יוסף בן אליעזר, בספרו על פירוש האבן עזרא: "ואחר שיש לנו להאמין בדברי קבלה ובדברי נבואה מה לי שכתבו משה או שכתבו נביא אחר, הואיל ודברי כולם אמת והם בנבואה"צפנת פענח, בראשית יב, ו, "והכנעני אז בארץ"..
בהגות המודרנית
בראשית העת החדשה שד"ל, רנ"ק ושפינוזה טענו שהתורה לא נכתבה בשלמותה על ידי משה. בתקופות אלו הבעת ספק ביחס לכותבי התנ"ך נהייתה כרוכה בעימות עם הממסד הדתי-היהודי והנוצרי. ברוך שפינוזה כתב בספרו "מאמר תאולוגי מדיני" מהמאה ה-17 "ברור כשמש בצהריים... כי החומש לא נתחבר בידי משה, כי אם בידי איש אחר שחי דורות רבים אחרי משה". לפי מסקנתו, התורה וספרי הנביאים הראשונים נכתבו בידי עזרא. עבודתו זו נאסרה לקריאה על ידי אנשי דת קתולים ופרוטסטנטים גם יחד. ספרו צורף לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית (הרשימה בוטלה באופן רשמי ב-1966) ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי.
ההנחה שמחבר או מחברי התנ"ך נעזרו במקורות קדומים יותר, נתקלה בהתנגדות דתית עקבית, אך ב-1943 התיר האפיפיור פיוס ה-12 למפרשים להיעזר במחקר החדשני כדי "לקבוע את האופי המיוחד והנסיבות שבהם פעל המחבר הקדוש, את התקופה בה חי, את המקורות הכתובים או אלה שנמסרו לו בעל פה ואת צורות הביטוי שבהן השתמש". בשנים האחרונות, כותב החוקר ריצ'רד אליוט פרידמן בספרו "מי כתב את התנ"ך?": "קשה למצוא חוקר מקרא שיטען כי ספרי התורה נכתבו בידי משה, או בידי מחבר יחיד כלשהו."
השערת התעודות
שמאל|ממוזער|200px|השערת התעודות
שמאל|ממוזער|230px|אנליזה של ספרי המקרא לפי ארבעת המקורות
בנוסף לאיחור חיבור התורה, ייחסו לה חוקרים סיפורים כפולים, שבהם פרטים סותרים לכאורה: שני סיפורי בריאה, וסיפורים שנראו כאילו הוטלאו משתי עלילות שונות או יותר, כמו סיפור המבול וסיפור קורח ועדתו. פרידמן מאמץ בספרו את התאוריה המחקרית המאתרת בחומש ארבעה מקורות שונים ("השערת התעודות"), שנערכו בתקופה מאוחרת יחסית לספר אחד. שניים מהמקורות חוברו, לדעתו, בתקופה בה התקיימו שתי ממלכות נפרדות, ישראל ויהודה, וכל אחד מהם מספר את ההיסטוריה מנקודת מבטו של הציבור שבתוכו ישב המחבר. כך למשל, בסיפור שנטען שמקורו ביהודה אין כמעט התייחסות לתפקידו המרכזי של יהושע בן נון בסיפור שנטען כי מקורו בממלכת ישראל. וההסבר: יהושע הוא גיבור צפוני – הוא מזוהה כבן שבט אפרים, ולפי חלק אחד בסיפורו (יהושע פרק כד) הוא נותן לעם "חוק ומשפט" בשכם – ומכאן שהוא נותן התורה, לא משה.
ריבוי הסתירות והכפילויות בספרי החומש, הבדלי הניסוח והסגנון, ואף הבדלי השקפה לכאורה הובילו את החוקרים למסקנה שלא ייתכן שהספרים חוברו על ידי אותו מחבר. הם העלו מספר תאוריות כיצד התהווה חיבור התורה, על ידי ארבעה מקורות ראשיים (המקור הכהני P, המקור היהוויסטי J, המקור האלוהיסטי E והמקור הדברימי D), או בהתפתחות ממסורות שבעל פה. על פי השערת התעודות, ארבעת מקורות אלו מתוארכים לטווח של 950–500 לפנה"ס. במהלך המאה ה-20 הפכה מקובלת אצל מרבית החוקרים ההשקפה לפיה הועלו מרבית הטקסטים על הכתב מאותם ארבעה מקורות עיקריים.
250px|ממוזער|250px|יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה, ציור של יוליוס שנור פון קרולספלד משנת 1858
לפי מרבית מבקרי המקרא של העשורים האחרונים, תחילתו של זמן הכתיבה והעריכה של ספר דברים מיוחסת למהפכה של יאשיהו (שלהי המאה ה-7 לפנה"ס), המשכו במהלך גלות בבל לצד עריכה ופיתוח של הספרים הנוספים, ורובו הושלם בימי שיבת ציון בסוף המאה ה-6 לפני הספירה יחד עם שאר ספרי המקרא, שנערכו בהדרגה לגרסה אחידה במהלך התקופה הפרסית.
התנגדויות להשערת התעודות
כנגד השערת התעודות הועלו סייגים וטענות רבים, שלא הצליחו לשנות את הדעה המקובלת במחקר על קיומן של התעודות. ראשית נטען כי מעולם לא נמצא אף לא אחד מאותם ארבעה מקורות וקיומם הוא השערה בלבד; שנית, נטען שהשערת התעודות היא חסרת עקביות במקומות מסוימים; ולבסוף, נטען שמספר הבעיות שהיא יוצרת גדול לפעמים מאלו שהיא באה לפתור וכן העובדה שפעמים וישנן סתירות כה בולטות (כגון בהבדל בין נוסח עשרת הדיברות בספר שמות לבין הנוסח המצוי בספר דברים) עד שקשה מאוד להניח שהעורך (redactor) הסופי היה מאפשר להם להישאר בנוסח הערוך. עם זאת, על אף המחלוקות בעניין התעודות, דעת רוב ההיסטוריונים והארכאולוגים היא שהתורה לא נכתבה בידי משה ושקדמו לה מקורות שונים.
גישה ייחודית לשילוב השערת התעודות והאמונה הדתית הציג הרב מרדכי ברויאר. לגישתו, לה קרא "תורת הבחינות", תורת משה אכן ניתנה מהשמים, אך הוכתבה באופן כזה שתכלול אפיונים שונים ואף מנוגדים וסותרים. כך נראה לאדם המתבונן מבחוץ כאילו אנשים שונים עסקו בכתיבת התורה, ולכל אחד מהם היה סגנון אחר ותפיסה אחרת, אבל באמת אלוהים שיצר את התורה, עשאה באופן הזה, וכך הכתיב אותה למשה. ביחס לספרי הנביאים והכתובים, לא התנגד הרב ברויאר לאימוץ השערת התעודות כפשוטה. במאמרו "תורת התעודות של השאגת אריה" אף כתב שהיו גם פרשני תלמוד מוקדמים שראו ספרים מסוימים בתנ"ך כליקוטי מקורות אחרים.
חלוקת התורה
שמאל|ממוזער|220px|התחלה של עשרת הדיברות בתורה
היחס אל תורה ביתר המקרא ובמקורות מאוחרים אחרים בדרך כלל היא באופן בסיסי כאל ספר אחד.
חלוקת התורה לחמישה ספרים, שכל אחד מהם היה נקרא "חומש", מצוינת לראשונה בתלמוד הירושלמי, במאמר אגדה, (סנהדרין פרק י הלכה א). יש הטוענים כי חלוקת התורה לחומשים, הייתה עוד ידועה מתקופת המשנה, אולם אין לכך במשנה ראיות חד משמעיות. חוקרים אחרים טוענים לעומת זאת כי חלוקת התורה לחמישה הייתה ידועה עוד בתקופת נחמיה, ואילו אחרים מייחסים זאת לתרגום השבעים. לדעת ר' דוד צבי הופמן וחוקרים אחרים, החלוקה לחמשת החומשים מתבקשת מתוך המקרא עצמו, בהיות הספרים בראשית, ויקרא ודברים חטיבות מובהקות העומדות בפני עצמן.
היו מחז"ל שחילקו את התורה לשבעה חלקים, בכך שהעמידו את הפסוקים ב (פרשת "ויהי בנסוע") כ"ספר בפני עצמו". עם זאת, אין זו חלוקה עיקרית, גם לדעה זו.
החלוקה לפרקים בתוך ספרי התורה המקובלת היום מקורה בשיטה שפיתח הארכיבישוף סטיבן לנגטון במאה 13. ביהדות התפתחו חלוקות אחרות. עם זאת החלוקה לפרקים שולבה לבסוף בהערות המסורה בחלק מן החומשים המאוחרים.
על פי המסורת היהודית התורה (כמו שאר המקרא) מחולקת לסעיפים הנקראים "פרשיות". הן מתחלקות ל"פרשיות פתוחות" ול"פרשיות סתומות". הזיהוי תלוי בהתחלת הפרשה הבאה: אם מתחילה הפרשיה (במגילת ספר התורה) באותה שורה שבה הסתיימה הפרשה הקודמת היא נקראת "פרשה סתומה" ואם ההתחלה היא בשורה הבאה היא נקראת "פרשה פתוחה" (קיימת מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרא"ש באשר לצורת סימון הפרשה כאשר אין רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת; ההלכה שנקבעה היא כשיטת הרמב"ם, וכן עולה מכל כתבי היד העתיקים). נהוג להבין את הפרשיות הפתוחות כמסמנות חלוקה ראשית של הטקסט, ואת הפרשיות הסתומות כמסמנות חלוקת משנה. במגילות קומראן התגלה כי שיטה זו של פרשות פתוחות וסתומות הייתה נהוגה גם במגילות הללו (אם כי לאו דווקא בהתאמה למסורה).
להבדיל מנושאים אחרים במסורה, יש שוני לא קטן בין כתבי היד העתיקים בשאלות הפרשות הפתוחות והסתומות, ולמעשה גם לא מוכרות כלל רשימות מסורה טברניות העוסקות בכך (אם כי מוכרות רשימות בבליות כאלה). מאידך, על פי ההלכה בתלמוד הבבלי, שינוי בין פרשה סתומה לפתוחה פוסל את ספר התורה. בעקבות מצב זה נחלץ הרמב"ם להכריע בשאלה זו והעתיק בספרו ההלכתי משנה תורה את כל הפרשות הפתוחות והסתומות מכתר ארם צובא המופתי, וכך קבע הלכה כמותו לדורות. כיום, כל ספרי התורה שווים באופן בסיסי לנוסחו של הרמב"ם, ולנוסחו של כתר ארם צובא (מלבד שינויים מזעריים). על פי נוסח זה, קיימות 290 פרשיות פתוחות, ו-379 סתומות, ובסך הכול, 669.
חלוקה נוספת והידועה יותר היא החלוקה לפרשות. התורה מחולקת ל-54 פרשות הנקראות בבתי הכנסת במחזור של שנה; קריאה זו הייתה נהוגה בעיקר בבבל, ומשם התפשטה לכלל הציבור (אם כי יש הסבורים כי גם בארץ ישראל נהג מחזור זה בזמנים קדומים).
בארץ ישראל הייתה מקובלת חלוקה אחרת ל-154 סדרים (ולפי מסורת נוספת ל-167 סדרים) שקריאתן מתמשכת על פני שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. חלוקה זו מסומנת בכתבי יד עבריים עתיקים ובכמה ממהדורות התנ"ך המודפסות.
קריאת התורה בבתי הכנסת
שמאל|ממוזער|250px|קריאת התורה בבית-כנסת בתל אביב
270px|ממוזער|הגבהת ספר תורה, מנהג יהודי להרים את ספר התורה או את יריעותיו לפני קריאת התורה או לאחריה ולהראותו למתפללים, והם עונים באמירת הפסוק: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. על פי ה׳ ביד משה".
בבתי כנסת קוראים כיום בתורה, בימי שני, חמישי ובשבת את פרשת השבוע, בספר תורה שנכתב על גבי קלף על ידי סופר סת"ם. המקור למנהג הקריאה בתורה הוא קדום, ונזכר בתנ"ך.
בנוסף לפרשת השבוע ישנם קטעי קריאה מיוחדים לחגים, ואם חל החג בשבת, קוראים בו את הקטע המיועד לחג.
טקס קריאת התורה הוא מן הטקסים המרכזיים ביהדות.
בתלמוד הירושלמי (מגילה ד' א') מובאת מסורת לפיה "משה התקין את ישראל שיהיו קוראים בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים ובחולו של מועד. בא עזרא והתקין לישראל שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה".
בתלמוד הבבלי (בבא קמא פ"ב ע"א) מובאת מסורת אחרת המייחסת את התקנה הזו לנביאים של דור המדבר: "עמדו נביאים שביניהם (בימי משה) ותקנו להם שיהיו קוראים בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקוראים בשני ומפסיקים שלישי ורביעי וקוראים בחמישי ומפסיקין ערב שבת". התלמוד הבבלי מנסה להסביר את הסתירה שבין שתי המסורות בזה שהתקנה לקרוא בתורה במנחה של שבת ובשני וחמישי הוא אמנם מן התקנות של הנביאים במדבר אלא שתקנתם הייתה שיקרא רק אדם אחד שלשה פסוקים או שלושה אנשים שלושה פסוקים (כלומר כל אדם פסוק) ואילו עזרא בא ותיקן שיקראו שלושה עולים ועשרה פסוקים.
ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן:
בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים – "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל – מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).
קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן – כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.
סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו יהודי ארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות – כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.
חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.
חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתיים בשבת אחת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.
ראו גם
תורה שבעל פה
רשימת פרשות התורה
חוקי התורה
קישורים חיצוניים
התורה עם פירוש באתר מכון ממרא
הרב אורי שרקי, תורה שבעל פה ותורה שבכתב היסטוריה והלכה, המחלוקת על אופן מסירת התורה, סדר פרשיות התורה והחומשים, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:דברים שנבראו לפני בריאת העולם על פי חז"ל
| 2024-10-17T01:11:01
|
אביב
|
ממוזער|250px|שדה חרציות פורח בפארק האגם, ראשון לציון, בחודש מרץ 2007
האָבִיב הוא אחת מארבע עונות השנה של האקלים הממוזג, ובה חל המעבר מהחורף לקיץ. האביב מאופיין בהתחממות מתונה של מזג האוויר ובפריחתם של מיני צמחים רבים. משום כך הוא מסמל פריחה והתחדשות.
הגדרה
ישנן הגדרות שונות לעונת האביב, אשר משתנות בהתאם לאקלים המקומי ולתרבות המקומית. ההגדרה המטאורולוגית קובעת כי האביב הוא התקופה שבין החודשים הקרים בשנה (החורף) לחודשים החמים בה (הקיץ). בחצי הכדור הצפוני תקופה זו חלה סביב החודשים מרץ, אפריל ומאי, ואילו בחצי הכדור הדרומי תקופה זו חלה סביב החודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר.
ההגדרה האסטרונומית המערבית מגדירה את האביב על בסיס מיקום כדור הארץ ביחס לשמש, ולפיה האביב מתחיל בימי נקודת השוויון שבהם אורך היום שווה לאורך הלילה ונגמר בימי נקודת היפוך שבהם היום הוא הארוך ביותר בשנה. כך, בחצי הכדור הצפוני האביב מתחיל ב-20 במרץ ונגמר ב-21 ביוני, בעוד שבחצי הכדור הדרומי האביב מתחיל ב-22 בספטמבר ונגמר ב-21 בדצמבר. באסטרונומיה הסינית ובתרבויות נוספות, יום השוויון שממנו הימים הולכים ומתארכים חל דווקא באמצע עונת האביב.
מקור השם ושימושים לו
במקרא אין המילה "אביב" מציינת עונה מעונות השנה – שכן בארץ ישראל שתי עונות מובחנות, קיץ וחורף – אלא תבואה לפני גמר הבשלתה. פירוש הדבר הוא שחודש האביב, שבו מצווים בני ישראל לחוג את חג הפסח, הוא החודש שבו החיטה במצב אביב, קרי טרם גמר ההבשלה, אז צבעה ירוק וגרעיניה רכים. גם בלשונות השמיות האחרות, נקשר השורש א־ב־ב, המשותף בעברית גם למילה "אֵב" – צמח צעיר ורענן, למשמעויות של צמיחה.
"חודש האביב" מוזכר בארבעה מקומות בתורה בהקשר הזה. רש"י (שמות כג, טו) מפרש: "חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות". הרשב"ם לעומתו מפרש מלשון ביכור וראשית כמו "עודנו באִבּוֹ לא יקטף" ו"באִבֵּי הנחל". חכמי המשנה חלוקים עליו בפירוש השם, אך אין חולק שיש לשם קשר להיבט החקלאי.
בעברית של חכמי ספרד נוספה המשמעות המקובלת בימינו, שלפיה אביב היא עונה בין החורף לקיץ. בלשון חז"ל כונתה העונה תקופת ניסן ובלוח השנה במגילות קומראן כונתה קציר.
לאביב משמעות סמלית של התחדשות הטבע ויש המשערים שמקור שם החודש הלועזי אפריל הוא המילה הלטינית אפריר - להיפתח, כלומר הטבע נפתח מתרדמת החורף. המילה אביב אף הושאלה לציון התחדשות ונעורים באדם, כמו בביטויים "אביב נעוריו" או "אביב ימיו", וכן לציון מאורעות היסטוריים שבהם התחדשות. להלן דוגמאות לכך:
"אביב העמים" הוא שמה של שנת 1848 באירופה, והיא נקראת כך משום שבארצות רבות פרצו זרמים מהפכניים להשגת חופש מפני השלטון המדכא.
"האביב של פראג" הוא כינוי לתקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה בתחילת 1968. האביב נכשל אך הפך למושג ואולי סימל את ניצני התמוטטות ברית המועצות דור לאחר מכן.
"האביב של בייג'ינג" הוא כינוייה של תקופה קצרה של ליברליזציה פוליטית בסין הקומוניסטית אשר התרחשה בשנים 1977–1978. את שמה קיבלה התקופה מהאביב של פראג.
"האביב הערבי" הוא השם שניתן לסדרה של התקוממויות, הפגנות, מעשי מחאה וימי זעם בהיקף חסר תקדים בעולם הערבי, שהחלו ב-17 בדצמבר 2010, ונקרא על שמו של אביב העמים.
שינויים בטבע
שמאל|ממוזער|250px|פריחת דובדבן באביב
בחודשי האביב מתגברת נטייתו של ציר כדור הארץ לכיוון השמש והימים הולכים ומתארכים. התחממות מזג האוויר בתקופה זו גורמת להפשרת השלגים ולהתמתנות הקרה, ובתוך כך מתחילים ללבלב ולפרוח גם מינים רבים של צמחים. מכאן, כאמור, גם שמה של העונה. באזורים שבהם לא יורד שלג ונדיר שמתפתחת בהם קרה, הטמפרטורות באוויר ועל פני הקרקע עולות מהר יותר והאביב מגיע מוקדם יותר בשנה, לעיתים סביב חודש פברואר בחצי הכדור הצפוני.
במיני יונקים רבים, עונת הרבייה והייחום מותאמת לכך שתנאי הסביבה יהיו הטובים ביותר עבור ההיריון או הוולד, עם מספיק מים ומזון וטמפרטורה נוחה. תנאים אלה מופיעים על פי רוב באביב. תהליך התאמת עונת הרבייה לעונות השנה מתווך באמצעות שינויים בהפרשת מלטונין בבלוטת האצטרובל כתוצאה מהשינוי באורך שעות האור. שינויים אלה בהפרשת מלטונין משרים שינויים בהפרשת הורמון משחרר גונדוטרופינים בהיפותלמוס.
חגי אביב
בלוחות שנה רבים מתרבויות עתיקות ובנות ימינו נקבעה תחילת השנה באביב. על בסיס זה, ועל בסיס משמעות ההתחדשות והפריחה המוענקת לעונה זו, נפוצו בעולם חגים בתקופת האביב. בקרב עמי המזרח התיכון נחוג במסופוטמיה בימי קדם החג אקיטו סביב קציר השעורים, במצרים העתיקה חג האביב, כלל את תקופת פריחת הדגן סביב הנילוס וקושר לאל אוזיריס, חג האביב המצרי התגלגל ברבות השנים לתרבות הערבית במצרים וידוע בשם שאהם אל ניאסם. היהודים חוגגים את חג הפסח אשר חל בחודש האביב, והפרסים חוגגים את הנורוז. ברחבי העולם מציינים הנוצרים את חג הפסחא, ובמזרח הרחוק, שם תרבויות רבות מציינות את תחילת האביב סביב חודש פברואר, נחוג ראש השנה הסינית וחג הטט הווייטנאמי.
האביב ביהדות
תקופת האביב ביהדות היא תקופה חשובה ביותר לפי התורה וההלכה. בתקופה זו חל חג הפסח שאף נקרא- "חג האביב". התורה מצווה- כלומר, התורה מצווה לקיים את חג הפסח דווקא באביב ובשל כך מדי כמה שנים מעברים את השנה - כלומר, מוסיפים עוד חודש כדי שפסח יהיה באביב.
בתקופת בית שני השתמשה כת קומראן בלוח שנה מיוחד המבוסס על שנה טרופית כדי לחסוך את הצורך בעיבור השנה.
האביב בישראל
שמאל|ממוזער|300px|שקע שרבי. הקווים הלבנים מראים את הלחץ בקרקע. האוויר מסתובב סביבו נגד כיוון השעון, האיור מראה בבירור כי הוא מזרים אוויר חם ומדברי צפונה (מפת 500 מ"ב + קרקע)
ממוזער|300px|חרצית עטורה (צהוב) ופרג אגסני (אדום) יוצרים מרבדי פריחה בשיא האביב וסופו.
האביב בישראל מאופיין במעבר תכוף של שקעים שרביים דרך ישראל כפי שניתן לראות במפה המצורפת המראה שקע שרבי שנמצא בגבול מצריים-לוב ועושה את דרכו לישראל. שקעים אלה מאופיינים בעלייה חדה בטמפרטורות (שרב), אובכים וסופות חול, ולאחר מספר ימים ירידה בטמפרטורות (שבירת שרב) שמלווה בעננות נמוכה ולעיתים גם ירידת משקעים.
פרחים אופייניים לאביב בישראל:
התפר שבין החורף לאביב: כלנית מצויה (סוף פריחה), רקפת מצויה, תורמוס ההרים, צבעונים, נוריות, מרגנית השדה, אירוסי ההיכל ועוד מינים רבים.
שיא האביב: אירוסי ההיכל, מרגנית השדה, פשתה שעירה, דרדר כחול, תורמוס ארצישראלי, חרצית עטורה, פרג אגסני, חרדל השדה.
סוף האביב: חרצית עטורה, פרג אגסני, גדילן מצוי, לוטם שעיר, לוטם מרווני, חוטמית זיפנית, שושן צחור (מאי) וגזר קיפח.
האביב באמנות
האביב סימל השראה ליצירה אצל אמנים בתחומים שונים:
יצירות אמנות
שמאל|ממוזער|300px|"האביב" מ-1478 של בוטיצ'לי
"אביב", של בוטיצ'לי - ציור מפורסם של אחד מגדולי הרנסאנס.
יצירות מוזיקליות
הסמפוניה הראשונה של רוברט שומאן מכונה "האביב".
"סונטת האביב" של לודוויג ואן בטהובן.
"קולות האביב" ולס של יוהאן שטראוס הבן.
"פולחן האביב" של איגור סטרווינסקי.
"סוויטה סימפונית - אביב" קלוד דביסי
מהיצירה "ארבע העונות" של אנטוניו ויוואלדי, קטע העונה הפופולרי והידוע ביותר הוא "האביב".
"סימפוניית האביב" של בנג'מין בריטן.
"אביב באפאלאצ'ים" של אהרן קופלנד.
יצירות ספרותיות
השיר אביב של רחל:
הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.
אביב דומם הוא שמו של ספר מאת רייצ'ל קרסון שפורסם בספטמבר 1962. ספר זה נחשב כגורם שהזניק את התנועה הסביבתית המערבית.
השיר שמחה רבה (אביב הגיע, פסח בא) שנכתב על ידי בלהה יפה והולחן על ידי ידידיה אדמון.
השיר איך יודעים שבא אביב שנכתב והולחן על ידי דתיה בן דור.
קישורים חיצוניים
מאפייני עונת האביב בישראל באתר Israel weather
אביב, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
לקט שירי אביב באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:עונות השנה
*
| 2024-09-13T02:56:08
|
ספרד
|
סְפָרַד (בספרדית: "אֶסְפַּנְיַה") או ממלכת ספרד (בספרדית: Reino de España, תעתיק: "ריינו דה אספניה") היא מדינה בדרום-מערב אירופה ושטחה נפרש על פני מרבית שטחו של חצי-האי האיברי, אותו היא חולקת עם פורטוגל, אנדורה והטריטוריה הבריטית גיברלטר.
ממוזער|298x298 פיקסלים|הרכבת מהירה בין ברצלונה למדריד.
ממוזער|300x300 פיקסלים|האירו, המטבע הרשמי שהונפק ב-2002.
חלק גדול מאדמתה גובל בדרום ובמזרח לים התיכון, למעט קו גבול יבשתי קצר עם גיברלטר; בצפונה, לאורך שרשרת הרי הפירנאים, היא גובלת בצרפת ובנסיכות אנדורה ולחופי מפרץ ביסקאיה; במערב וצפון-מערב היא גובלת בפורטוגל ובאוקיינוס האטלנטי. בטריטוריה הספרדית כלולים האיים הבלאריים בים התיכון, הסמוכים לחוף המזרחי של חצי האי (בהם מיורקה ואיביזה), והאיים הקנריים באוקיינוס האטלנטי, הסמוכים לחופי יבשת אפריקה. בנוסף, בשטחי ריבונותה של ספרד שתי הערים האוטונומיות סאוטה ומלייה, מעבר למצר גיברלטר, ומהוות מובלעות ספרדיות בצפון אפריקה, הגובלות במרוקו ובים התיכון. שטח המדינה נפרש על פני 505,370 קמ"ר והיא המדינה השנייה בגודלה במערב אירופה ובאיחוד האירופי, אחרי צרפת.
עקב מיקומו היה שטח ספרד נתון להשפעות חוץ ממקורות שונים, לעיתים בו-זמנית, הן בתקופה הפרהיסטורית, והן לאורך השנים הארוכות בהן התגבשה ספרד לכדי ישות מדינית אחת. מאידך, הייתה לספרד השפעה חשובה מחוץ לגבולותיה ואף מעבר לים, בעיקר בעידן המודרני (בין המאה ה-16 למאה ה-19). בשנים אלה, הייתה האימפריה הספרדית רחבת ההיקף מעצמה עולמית, ועקב כך שגורה כיום שפתה העיקרית, הספרדית, בפיהם של מעל 400 מיליון בני אדם בעולם, רובם באמריקה הלטינית.
החל משנת 1978, עקב מותו של החנרליסימו פרנקו שלוש שנים קודם לכן, ספרד היא דמוקרטיה פרלמנטרית הכפופה למונרכיה חוקתית. במונחים של תוצר לאומי גולמי ואיכות חיים (על פי מדד הפיתוח האנושי) נחשבת ספרד למדינה מפותחת. המדינה חברה באומות המאוחדות, האיחוד האירופי, נאט"ו, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי וארגון הסחר העולמי ומשתייכת לפי הגדרת כלכלנים לקבוצת מדינות ה-PIGS במדינות גוש האירו.
ספרד מחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות ושתי ערים אוטונומיות.
אטימולוגיה
בחוקה הספרדית אין קביעה באשר לכינויה הרשמי של ספרד, אף על פי שהכינויים "España" (ספרד), "Estado español" (המדינה הספרדית) ו-"Nación española" (האומה הספרדית) לחלופין שגורים הם בפי הספרדים. בשנת 1984, פרסם משרד החוץ הספרדי תקנה לפיה הכינויים "ספרד" ו-"ממלכת ספרד" תקפים באותה המידה לצורך אזכורה של המדינה בחוזים בינלאומיים.
מקור השם הרומי "היספניה"
השם הרומי "היספניה" (Hspania) מתייחס לחצי-האי האיברי שבדרום-מערב אירופה. קיימות מספר השערות לגבי מקור השם. לפי אחת ההשערות, השם הוא שיבוש של השם הפיניקי "אי שפניא" (אי השפנים) שאנשי קרתגו נתנו למושבה שלהם בחצי-האי, אשר פרחה בין המאה השמינית לבין המאה השלישית לפני ספירת הנוצרים. משמעות השם הפיניקי היא "אי השפנים", בדומה לעברית. בנוסף, נמצאו מספר מטבעות רומיים בספרד שעליהן כתוב "Hispania" בלטינית, ומוטבע עליהן דמות ארנבון (נראה שאז קראו למה שאנו קוראים היום ארנבון - שפן).
מקור השם העברי "ספרד"
שמה העברי הנוכחי של היספניה, ספרד לקוח מהתנ"ך:
().
ההגייה המקורית של השם נשמרה, כנראה, בתרגום השבעים: סְפַרְד (Sfard) - שמה הלידי של בירת ממלכת לידיה שבמערב אסיה הקטנה (במערב טורקיה של ימינו), ששמה היווני היה סרדיס ושמה הפרסי היה ספרדה. בנוסח המסורה מופיע הניקוד: סְפָרַד.אין מניעה שהנביא עובדיה התכוון לאספמיא מכיוון שהפיניקים (השם היווני לכנענים) הגיעו אליה כבר בתקופה לפני הספירה. והנביא עובדיה כוונתו הייתה לתאר את כוחו של אלוהים בקיבוץ גלויות ולכן לתאר דווקא את המקומות הכי רחוקים שהיו ידועים. אלא שכבר תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוק בעובדיה מזהה את ספרד עם 'אספמיא', וכך המשיכו היהודים לזהותה בימי הביניים (ראה המפרשים לעובדיה, שם). רוב החוקרים מונים שתי סיבות לכך: ראשית, בכך שייכו את עצמם לשבט יהודה ונהנו מיוקרתו; ושנית, מכיוון שגלות היהודים לספרד המקראית קדמה לייסוד הנצרות, היה השיוך כתב הגנה בפני טענות הנוצרים, כיוון שתפוצת ספרד יכלה לטעון כי היא עצמה לא הייתה עוד בארץ ישראל בזמנו של ישו ובעת צליבתו, ועל כן אין היא חולקת באשמת שאר היהודים. אף על פי כן, הסברים אלו דחוקים במקצת, ואף חכמי התלמוד קראו לארץ 'אספמיא' כשמה, כדוגמת הביטוי "חלום באספמיא" (), ובדומה לזה ניתן למצוא גם בימי הביניים.
גאוגרפיה
ממוזער|300px|מפת תבליט של ספרד
ספרד ממוקמת במערב אירופה ושטחה משתרע על פני מרבית חצי האי האיברי. היא גובלת בפורטוגל, בצרפת באנדורה ובטריטוריה הבריטית גיברלטר. בצפון מזרח המדינה נמצא רכס הרי הפירנאים, המהווה גבול טבעי עם צרפת.
ממוזער|384x384 פיקסלים|חוף במיורקה. חופשות חוף הן ענף התיירות העיקרי בספרד.
כן נתונים תחת ריבונותה של ספרד שני ארכיפלגים עיקריים - האיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי, השוכנים למול חופי מרוקו והאיים הבלאריים בים התיכון והן הערים הספרדיות סאוטה ומלייה, הנמצאות במובלעות בצפון אפריקה, אשר גובלות במרוקו. בנוסף, לספרד איים ואיונים השוכנים מול חופי חצי האי האיברי, דוגמת האיים הקולומברטיים. בנוסף, נמצאים תחת תחום שיפוטה של ספרד מספר טריטוריות בלתי יבשתיות קטנות אף יותר כגון האיים הצ'פריניים, האיון ולס דה לה גומרה והאיון אלהוסמס, השוכנים כולם מול חופי צפון אפריקה.
מבחינת שטחה, ספרד היא המדינה הרביעית בגודלה באירופה, אחרי רוסיה (החלק האירופי של שטחה), אוקראינה וצרפת. מבין מדינות האיחוד האירופי, היא מדורגת שנייה אחרי צרפת.
ממוזער|395x395 פיקסלים|עיר האומנות והמדע, ולנסיה.
ממוזער|395x395 פיקסלים|מוזיאון גוגנהיים לאומנות בבילבאו.
גבולותיה הפיזיים של ספרד הם כדלקמן: במערב - פורטוגל והאוקיינוס האטלנטי; במזרח - הים התיכון; בדרום - מצר גיברלטר, האוקיינוס האטלנטי והים התיכון; בצפון - הרי הפירנאים, והים הקנטברי שהוא חלקו הדרומי של מפרץ ביסקאיה.
אקלים
שמאל|ממוזער|250px|חוף סרדינרו, בעיר סנטנדר, קנטבריה
בספרד אקלים מגוון ביותר כשהנפוץ הוא האקלים הים תיכוני. לחופיה הדרומיים והים-תיכוניים אקלים המכונה אקלים ים-תיכוני של חופים אשר שורר אף בעמק גוואדלקיביר. אקלים זה מתאפיין בטמפרטורות נעימות ובשפע משקעים במשך רוב השנה, מלבד בקיץ. ככל שמרחיקים פנימה אל תוך היבשת הופך האקלים לקיצוני יותר, והאקלים הוא ים תיכוני יבשתי, השורר ברוב שטח חצי האי - טמפרטורות נמוכות בחורף, טמפרטורות גבוהות בקיץ וכמויות משקעים משתנות, בהתאם למיקום הגאוגרפי. באופן כללי, בצפון-מערב הארץ כמות משקעים רבה יותר מאשר במזרח. בהתאם לכך, בגליסיה וסמוך לחופי הים הקנטברי שורר אקלים ימי המתאפיין בשפע משקעים במשך כל השנה, במיוחד בחורף, ובטמפרטורות מתונות.
ממוזער|316x316 פיקסלים|חומות העיר אבלה.
ממוזער|286x286 פיקסלים|גרנדה
באזורים גבוהים ניתן להבחין באקלים הררי, בהרים הקנטבריים, בהרי הפירנאים, בשרשרת ההרים האיברית, בשרשראות ההרים המרכזית ובזו של בטיקה, כמו גם באזורים הגבוהים של האיים הקנריים, בהם שוררות טמפרטורות נמוכות (חורף קר או קר מאוד) ושפע משקעים.
באזורים מסוימים במזרח חצי האי שורר אקלים צחיח או צחיח למחצה (פחות מ-300 מ"מ משקעים בשנה): מחוז אלמריה (בפרט מדבר טאברנאס) או הפארק הלאומי קאבו דה גאטה-ניחאר (בו נרשמים פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה), גרנדה, גוואדיקס, מורסיה, אליקנטה, ועמק נהר אברו, שבו נובעות כמויות המשקעים הקטנות מאפקט פן.
באיים הקנריים שורר אקלים סובטרופי, עם טמפרטורות גבוהות כל השנה ומעט משקעים. האיים המערביים שופעים יותר במשקעים. אקלים זה שורר גם בחופיו הדרומיים של חצי האי - במלגה, גרנדה, אלמריה, שבהן שוררות טמפרטורות נוחות יחסית במשך כל השנה, אף שנמדדות בהן כמויות משקעים גבוהות יותר במידת מה מאשר באיים הקנריים.
היסטוריה
פרהיסטוריה
ממוזער|אמנות סלע של ביזון אירופי במערת אלטאמירה|280x280 פיקסלים
שרידים מאובנים של בני-אדם קדומים שנמצאו באתרים ארכאולוגים בספרד מתוארכים לתקופה הפלאוליתית התחתונה, החל מגיל של יותר ממיליון שנה לפני זמננו. הם מסווגים למינים הומו אנטקסור והומו היידלברגנסיס, והותירו אחריהם כלי אבן מסותתים מן התעשייה האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ־100 אלף עד 40 אלף שנה לפני זמננו, חיו בספרד הניאנדרטלים. הם הוחלפו בתקופה הפלאוליתית העליונה, כ-35 עד 10 אלף שנים לפני זמננו, על ידי בני המין האנושי המודרני, שהותירו יצירות אמנות פרהיסטוריות, דוגמת ציורי המערות שנתגלו במערת אלטאמירה שבצפון ספרד.
ממוזער|282x282 פיקסלים|חקלאות בלה ריוחה.
העת העתיקה
במהלך האלף הראשון לפני הספירה הייתה הגירה לספרד בעיקר מכיוון צפון, דרך הפירנאים, אך גם בדרך הים, של עמים שונים: קלטים, קלטיברים, טרטסים, פיניקים, יוונים, קרתגים, רומאים. אלה הצטרפו לשבטים של איבֶרים ילידים. בחציו השני של האלף הראשון לפני הספירה ספרד הייתה שדה הקרב היבשתי העיקרי במלחמה בין רומא וקרתגו. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפכה ספרד למושבה רומית בשם ספניה וסופחה לאימפריה שזה עתה קמה. בשנת 23 לפנה"ס הפך כל חצי האי האיברי להיות תחת שלטון רומי. השלטון הרומי הביא עמו את השפה הלטינית, אשר ממנה התפתחה הספרדית לצידן של הפורטוגזית, הקטלאנית ושפות איבריות נוספות.
ממוזער|416x416 פיקסלים|הר הטיידה, ההר הגבוה ביותר בספרד, טנריף, האיים הקנריים.
הרומאים כרו בחצי האי האיברי כסף וזהב בכמויות גדולות.
התקופה הוויזיגותית
ב-409 פלשו שבטים גרמאניים: הסואבים, הוונדלים והאלאנים לחצי האי האיברי. בשנת 416 הגיעה הפלישה של השבט הגותי הנודע, הוויזיגותים. אלו גרשו את הוונדלים והאלאנים והשתלטו על כל חצי-האי, למעט האזור שבצפון מערב שנשאר בשלטון הסואבים. התקופה הוויזיגותית בספרד נמשכה כ-300 שנה, עד הכיבוש המוסלמי של ספרד בעשור השני של המאה השמינית.
תקופת שלטונם של הוויזיגותים הייתה רצופה במאבקים עם הסואבים, הבסקים, הפרנקים ואף עם האימפריה הביזנטית, שהשתלטה על דרום חצי-האי והחזיקה בו בין השנים 552 ל-628. במחצית השנייה של המאה ה-6, השתלט המלך הוויזיגותי לאוויגילד על השטחים שבהם ישבו הסואבים.
ממוזער|290x290 פיקסלים|הר הגעש טיידה באי טנריף, הנקודה הגבוהה ביותר בספרד.
הוויזיגותים שהיו במקורם נוצרים-אריאנים המירו בשנת 589 את זרם דתם לנצרות-הקתולית.
מהכיבוש המוסלמי ועד הרקונקיסטה
ממוזער|טירת סגוביה (Alcázar de Segovia). טירה זו נבנתה בתחילה כמבצר בידי המורים המוסלמים, וזכה לתוספות בניה מאוחר יותר כשנשלט בידי נוצרים. בימינו, מעט מאוד נותר משרידי המבצר המורי המקורי.|292x292 פיקסלים
ממוזער|297x297 פיקסלים|יער נשיר בגליציה
ממוזער|338x338 פיקסלים|טוסה דה מאר, קטלוניה.
במאה ה-8 לספירה, הופיעו בספרד מוסלמים ממוצא ערבי-ברברי בהנהגתו של טארק בן זיאד. לאחר הניצחון על הצבא הוויזיגותי בקרב גואדאלטה בשנת 711 (בו נהרגו עיקר אצילי הוויזיגותים ובראשם המלך רודריק), הכוח תוגבר על ידי מוסא אבן נוסייר, המושל המוסלמי של צפון אפריקה, וכבש את עיקר השטח של חצי האי הספרדי תוך שלוש שנים, עובדה שנזקפת לפילוג בקרב הוויזיגותים. בשנת 732 המוסלמים המורים חצו את הרי הפירנאים צפונה אל תוך צרפת והגיעו עד עמק הלואר אך שם נבלמו בקרב טור. מנקודה זו המורים נהדפו על ידי הפרנקים אל הפירנאים ובהמשך נסוגו גם משם.Cala Trebalúger.JPG
במהלך כיבוש ספרד נוצרו עימותים בין הפלגים הערבים השונים ובנוסף התעוררה מרידה של הברברים שהחלה בשטחי צפון אפריקה והתפשטה לתוך ספרד. במקרים מסוימים מרידות אלו פגעו במאמצי הכוחות המוסלמים. המרידה הסתיימה בפשרה בין הפלגים שבעקבותיה מונה ב-747 יוסוף בן עבד א-רחמן א-פיהרי למושל אנדלוסיה לתקופה קצובה ולאחריה הוחלף בידי נציג פלג אחר. א-פיהרי לא עמד בסיכום והחזיק בכוח בשלטון במשך תשע שנים.
ב-750 חוסלה מרבית שושלת בית אומיה, ששלטה עד אז בחליפות בדמשק, בידי בית עבאס שתפסו את השליטה בחליפות. צאצא של השושלת, עבד א-רחמן הראשון, הצליח לברוח מדמשק לקורדובה שבספרד, אליה הגיע ב-756 כאשר לצידו פמליה גדולה ומפוארת, רובם נאמנים לשלטון אומיה. בהגיעו לספרד, הצליח לקחת את השלטון מידי א-פיהרי ומיסד את אמירות אל-אנדלוס כיישות עצמאית ונפרדת מהחליפות בדמשק שנשלטה בידי בית עבאס. עברו 25 שנים עד שא-רחמן הצליח להשתלט על החלקים הצפוניים של ספרד.
בימי בית אומיה (מ-756 ועד 1031), הייתה האמירות ממלכה משגשגת ביותר. חינוך חינם לעניים, יחסי שלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד, ספריות, אוניברסיטה מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה הפכו אותה לממלכה המצליחה ביותר באירופה. התרבות המקומית הושפעה עמוקות מימי השלטון הרומאי ומימי השלטון הוויזיגותי. לאחר נפילת החליף האחרון ב-1031 התפצלה החליפות למספר ממלכות קטנות (נסיכויות טאיפה).
ממוזער|398x398 פיקסלים|קרב לפנטו, שסימן את סוף השליטתה הימית של העות'מאנים בים התיכון.
הרקונקיסטה היא תקופת כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. ראשית התקופה בשנת 722, לאחר ניצחונו של האציל הנוצרי פלאיו (Pelayo) בקרב קובדונגה וסיומה בכיבוש גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון שנותר בספרד, ב-2 בינואר 1492.
ב-1469 נישאו המלכה והמלך הקתוליים: איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון – שני אלה נודעים בתור שליטי ספרד שקיבלו את ההחלטה האנטישמית הרשמית על גירוש היהודים מארצות ספרד בשנת 1492.
האימפריה הספרדית
שמאל|ממוזער|ספינת גליאון ספרדית. תחריט בן המאה ה-16. באמצעות ספינות מסוג זה ייבאה ספרד לאירופה במאה ה-16 את העושר הרב שריכזו מושבותיה שבעולם החדש.
בשנת 1492, שנת השלמת הרקונקיסטה, גילה כריסטופר קולומבוס, מחדש, את האיים הקאריביים ובעקבותיהם, לאחר מספר שנים, גם את יבשת אמריקה. חוזה טורדסיאס משנת 1494 חילק את העולם החדש בין ספרד ופורטוגל.
התפתחויות אלה, השלמת הניצחון על המוסלמים בחצי האי האיברי וגילוי אמריקה מחדש בתקופה זו, הפכו את ספרד למעצמה אירופית ואף עולמית מובילה במאות ה-16 וה-17, תקופה המכונה תור הזהב של ספרד.
האימפריה הספרדית, שהחריבה את האימפריות של האינקה והאצטקים, שלטה על מרבית אמריקה הדרומית והמרכזית, על חלק מהאיים הקאריביים ועל דרומה של אמריקה הצפונית. ספרד שיעבדה את תושביה המקוריים של אמריקה, הקימה בה מושבות ונהנתה מזרם שוטף של חומרי גלם, ובעיקר כסף וזהב. התפשטותה הקולוניאלית לא הייתה מוגבלת לאמריקה בלבד, ובמהלך עידן התגליות פתחו מגלי ארצות בשירות ספרד נ
תיבי מסחר והתיישבות לאיי האוקיינוס השקט ולכמה אזורים בדרום-מזרח אסיה, דוגמת הפיליפינים. כל זאת, לצד שכניהם מפורטוגל, שהיו אף הם בעיצומה של בניית אימפריה קולוניאלית מסחרית-ימית משלהם - האימפריה הפורטוגזית - שחלשה על מושבות ותחנות סחר בברזיל, באפריקה, בהודו, בסין, ביפן ובאיים באוקיינוס ההודי.
ספרד חיזקה את השפעתה גם בתוך אירופה. באמצעות קשרי נישואין נקשר הכתר הספרדי לבית הבסבורג, ששלט באימפריה הרומית הקדושה (שמרכזה באוסטריה של ימינו). קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מלך בעצמו גם על ספרד בשנים 1516–1556; לאחר שלטונו פוצלו כתרי אוסטריה וספרד, אך השתיים, תחת שלטון ההבסבורגים, נשארו בעלות ברית קרובות. בהמשך הובאה ספרד באיחוד פרסונלי עם השכנה פורטוגל (1580–1640), ובכך חלש שלטונה בשנים אלה גם על מושבות האימפריה הפורטוגזית ותחנות הסחר שלה. תחת שלטון ספרד הובאו גם חלקים נרחבים מאיטליה וכן ארצות השפלה, הולנד ובלגיה של ימינו.
ואולם, לריבוי הנכסים האימפריאליים נודעו גם השלכות שליליות. בהיותה כוח אדיר ומאיים קנתה לה ספרד של בית הבסבורג אויבים רבים, ונמצאה כמעט באופן רציף במלחמה עם אחת או יותר מיריבותיה: צרפת, אנגליה, הולנד, האימפריה העות'מאנית (בים) ונסיכויות גרמניות. ראוי לציון המאבק הממושך נגד הולנד, שהחל במרד הולנדי נגד שלטון ספרד ב-1566, והתפתח למלחמת שמונים השנה. בתקופת הרפורמציה, הובילה ספרד, לצד אוסטריה, את המחנה הקתולי נגד הפרוטסטנטים, בעיקר בגרמניה ובארצות השפלה. מבחינה כלכלית, לא השכילה האימפריה הספרדית לנצל את שטף המתכות היקרות מאמריקה לפיתוח כלכלי, חברתי וטכנולוגי של ארץ האם. המלחמות הממושכות דלדלו את אוצר המלוכה, ומדינות אירופיות יריבות חלפו על פני ספרד במידת התפתחותן הכלכלית, ובהדרגה - גם בעצמתן הצבאית.
מלחמת הירושה הספרדית שהתחוללה בתחילת המאה ה-18 הייתה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה הספרדית. במלחמה זו, נאבקו בריטניה ואוסטריה שבשלטון בית הבסבורג נגד צרפת בעניין כתרי צרפת וספרד: פיליפ מאנז'ו מבית בורבון, נכדו של לואי ה-14, קיבל בירושה גם את ספרד. בריטניה, האויבת הגדולה של צרפת וספרד גם יחד, נאבקה בירושת הענק. אוסטריה הצטרפה אליה.
בתום המלחמה, בחוזה אוטרכט (1713) נקבע כי פיליפ יהפוך לפליפה מלך ספרד בלבד וחל איסור על איחוד המדינות.
שקיעת האימפריה
במאה ה-19 ספרד החלה לשקוע מכל עבר: בדרום אמריקה ובמרכזה הכריזו המדינות עצמאות; פלורידה אבדה לה לטובת ארצות הברית בתחילת המאה; נפוליאון ריסק אותה והשליט לזמן מה את אחיו ז'וזף כמלך; ובסוף המאה גזלה ממנה מלחמת ארצות הברית–ספרד את מושבותיה האחרונות - קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. באפריקה, נותרה ספרד עם המושבות גינאה המשוונית, איפני (מושבה זעירה בדרום מערב מרוקו), וסהרה הספרדית (כיום סהרה המערבית).
בתחילת המאה ה-20, החליטו ספרד וצרפת לכבוש את מרוקו ולחלקה, וספרד קיבלה את צפון מרוקו - מרוקו הספרדית.
ספרד המשיכה בשקיעתה, ובתחילת המאה ה-20 כבר נחשבה למדינה נחשלת. בשנת 1931 הודח מלכה של ספרד. באותה השנה קמה הרפובליקה הדמוקרטית של ספרד.
אולם, לאחר שהולאמו רכושם והונם של האצילים, הכנסייה, משפחת המלוכה וקציני צבא בכירים החליטו הם יחדיו (ללא משפחת המלוכה) לצאת להילחם בכוח במשטר וב"בולשביזציה".
מלחמת האזרחים בספרד
ממוזער|948x948 פיקסלים|ארמון אלהמברה בגרנדה. האחרונה שבממלכות המוסלמיות באל אנדלוס.
250px|ממוזער|שמאל|לוחמי מיליציה רפובליקנים בחבל הבסקים, 1936
ב-1936 פרצה מלחמת אזרחים בספרד. במלחמה התקוממו חלק מיחידות הצבא כנגד הממשלה הרפובליקאית. מקרב הנהגת הצבא התבלט הגנרל פרנסיסקו פרנקו, שעמד, בסופו של דבר, בראש ההתקוממות. המורדים, שכינו עצמם "לאומנים", זכו לתמיכת מגזרים שמרניים מקרב החברה הספרדית, כגון הכנסייה, תומכי המלוכה ומפלגות הימין, ונתמכו בידי כוחות איטלקיים וגרמניים. מנגד התגוננו ה"רפובליקאים", שכללו את מרבית יחידות הצבא הסדיר, מפלגות השמאל ומרבית המיעוטים העיקריים בספרד, דוגמת הבסקים והקטלאנים. כוחות אלו נתמכו בידי ברית המועצות ומתנדבי הבריגדות הבינלאומיות.
לאחר כשלוש שנות מלחמה, בשנת 1939, תמה מלחמת האזרחים בניצחונם של הלאומנים.
ימי פרנקו
הגנרליסמו פרנסיסקו פרנקו, "אל קאודיו", היה מנהיג פופוליסטי ימני, בעל אידאולוגיה שמרנית, המושפעת מן הקורפורטיזם והפאשיזם. משטרו הרודני מיסודו נשען על גורמים שונים ועוינים במידת מה זה לזה, שפרנקו תמרן ביניהם במיומנות: הצבא וזרועות הביטחון, הכנסייה, ובפרט אנשי מסדר אופוס דאי, מפלגת ה"פלאנחה" הפאשיסטית, חוגים מלוכניים שונים ואליטה עסקית וטכנוקרטית. המדינה הגבילה קשות את חירויותיהם הפוליטיות של האזרחים, ובין היתר אסרה על כל גילוי של זהות לאומית בקרב המיעוטים הקטלונים והבסקים.
על אף הקרבה האידאולוגית לגרמניה הנאצית ולאיטליה הפאשיסטית, שסייעו לניצחונו במלחמת האזרחים, נמנע פרנקו ממעורבות פעילה של ספרד במלחמת העולם השנייה. ספרד נהנתה מקשרי מסחר עם שני הצדדים, שסייעו לכלכלתה ההרוסה לאחר מלחמת האזרחים. בראשית המלחמה נקטה ספרד במדיניות של נייטרליות אוהדת כלפי מעצמות הציר, שאף התבטאה במשלוח כוח המתנדבים "הדיוויזיה הכחולה" לחזית הרוסית. כאשר נטתה הכף לטובת בעלות הברית, נעשתה מדיניותה של ספרד פרו-מערבית יותר, אך לא עד כדי הכרזת מלחמה על גרמניה.
לאחר המלחמה ובשנות החמישים סבלה ספרד של פרנקו מבדידות פוליטית וכלכלית. מאחר שהמשטר היה אנטי-דמוקרטי ואנטי-קומוניסטי, לא ברית המועצות ולא מדינות המערב כוננו קשרים טובים עם ספרד. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה ספרד לאו"ם אך רק בשנות ה-60 הבינו ארצות הברית וחברות ברית נאט"ו את חשיבותה של ספרד במלחמה הקרה, והדבר הביא להתפתחותם ההדרגתית של הקשרים בין ארצות המערב לספרד. כסף זר החל לזרום בצורה שוטפת לספרד וענף התיירות החל להתרומם, בד בבד עם המגזר התעשייתי.
בימיו האחרונים, ביקש פרנקו מחואן קרלוס, נכדו של אלפונסו ה-13, אחרון מלכי ספרד, להיות יורשו לאחר מותו ולהנהיג מלוכה חוקתית בספרד. פרנקו עצמו הלך לעולמו בשנת 1975.
ספרד הדמוקרטית
לאחר מותו של פרנקו עלה חואן קרלוס לכס המלוכה. בתמיכת המלך עברה המדינה תהליך מהיר של דמוקרטיזציה, ללא שפיכות דמים. השלטון המרכזי הגיע להסדרים עם המיעוטים הבסקי והקטלאני, שהכירו בזכויותיהם הלשוניות והתרבותיות והעניקו להם מידה רבה של אוטונומיה. נחקקו שורת חוקים סוציאליסטים לטובת השכבות החלשות. ב-1978 חוקקה החוקה הספרדית. ב-1982 הצטרפה ספרד לנאט"ו וב-1986 לאיחוד האירופי.
למרות זאת, המשיכה המחתרת הבאסקית, אט"א (ETA) – לבצע פיגועי טרור בספרד – החל מסוף שנות ה-60 ואף עד תחילת שנות ה-2000. אולם ב-2011 הכריזה אט"א על הפסקת אש ועל עצירת פעולותיה במחאתה האכזרית כנגד הממשל הספרדי ותומכיו. בסוף העשור השני של המאה ה-21 השלטון המרכזי התמודד עם בדלנות לא אלימה – אם כי הפעם מקרב הקטלאנים שכללה גם את משאל העם על עצמאות קטלוניה – שלא היה חוקתי.
דגל, סמל והמנון ספרד
דגל ספרד הוא דגל בעיצוב פס ספרדי המוטען בסמל ספרד. הדגל כולל שלושה פסים: הפס העליון וכן הפס התחתו צבועים שניהם בצבע אדום, כשהפס המרכזי שרוחבו כפול מרוחב הפסים הצרים הוא בצבע צהוב. הדגל הוכרז כדגל ספרד בחוקת ספרד משנת 1978. הסמל המוטען במרכזו של הדגל הוא שלט הרלדי הכולל אלמנטים המשלבים בין הממלכות ההיסטוריות אשר הרכיבו את ספרד: אריה בעבור ממלכת לאון; טירה בעבור ממלכת קסטיליה; ארבעה פסים אדומים על מגן זהב בעבור ממלכת אראגון; שרשרת זהב על מגן הרלדי אדום בעבור ממלכת נווארה ורימון בעבור ממלכת גרנדה הנוצרית. במרכז המגן מופיע סמל בית בורבון-אנז'ו (שממנו יצאה שושלת מלכי ספרד), שלוש חבצלות מוזהבות על רקע כחול וגבול אדום. כתומכים מופיעים עמודי הרקולס מוכתרים ועליהם המוטו עוד מעבר ובראש הסמל מופיע כתר ממלכת ספרד.
ההמנון הלאומי של ספרדר הוא "המארש המלכותי", והוא אחד ההמנונים הבודדים בעולם שאין להם מילים רשמיות. בנוסף לכך, לא ידוע מה מקור מנגינת ההמנון. בשנת 1770, גילה מלך ספרד קרלוס השלישי את השיר שכונה אז "La Marcha Granadera" ("המארש הגרנדירי") והחליט להחשיב אותו כ"מארש הכבוד". את השיר ניגנו בכל טקס ציבורי, ומכיוון שהשיר נוגן בכל אירוע מלכותי, העם הספרדי התייחס אליו כהמנון - כמארש המלכותי.
פוליטיקה
שמאל|ממוזער|200x200 פיקסלים|עותק מקורי של החוקה הספרדית
ספרד היא מונרכיה חוקתית, דמוקרטית המתנהלת לפי החוקה שהתקבלה ב-1978 אחרי תום השלטון הדיקטטורי של פרנסיסקו פרנקו.שמאל|ממוזער|200px|בניין קונגרס הנציגים של ספרדבראש המדינה עומד מלך ספרד. כיום הוא פליפה השישי. בדומה למדינות מערביות אחרות בעלות מונרכיה חוקתית, למלך יש תפקיד סמלי בלבד. אף על פי שהוא מוגדר כראש המדינה וכמפקד העליון של הכוחות המזוינים, כל החלטותיו חייבות לקבל את אישור ראש ממשלת ספרד ויושב ראש הקונגרס (הבית התחתון).
הרשות המחוקקת היא ה"קורטס חנרלס" ("Cortes Generales") אשר מורכב משני בתים: קונגרס הנציגים ("Congreso de los Diputados") שהוא הבית התחתון ואשר לו סמכויות רבות יותר, והסנאט ("Senado") שהוא הבית העליון. חברי הבית התחתון נבחרים בשיטה אזוריות-יחסית, בה לכל מחוז בחירה יש כמה נציגים שמתחלקים בין רשימות המפלגות באופן יחסי לתוצאות במחוז. רוב חברי הבית העליון נבחרים בבחירות אישיות, והיתר ממונים על ידי בתי המחוקקים של הקהילות האוטונומיות.
המפלגות הראשיות הן "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית" (PSOE) משמאל, והמפלגה העממית (PP) מימין, ובנוסף יש עוד מספר מפלגות קטנות, רבות מהן מקומיות. מאז-2018 מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית נמצאת בשלטון.
בראש הרשות המבצעת עומד ראש הממשלה אשר זקוק לאמון הבית התחתון של הפרלמנט (הקורטס חנרלס). מאז 2018 ראש הממשלה הוא פדרו סנצ'ס ממפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית.
מערכת המשפט היא מערכת עצמאית שבנוסף אליה קיים בית משפט חוקתי.
בנוסף לשלטון המרכזי, לקהילות האוטונומיות שמרכיבות את ספרד יש סמכויות שלטוניות שמשתנות בין קהילה לקהילה. ספרד אינה מוגדרת רשמית כפדרציה, אך מבחינה מעשית השלטון בה מבוזר יותר מאשר במרבית מדינות המערב, וסמכויות רבות מסורות לידי הקהילות האוטונומיות.
צבא וביטחון
הכוחות המזוינים של ספרד הם הכוח הצבאי של ספרד. הכוחות אחראיים להגן על שלמות הממלכה. הם מורכבים מהצבא, צי וחיל האוויר. מלך ספרד הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים. הכוחות הם חברים פעילים בנאט"ו, יורוקורפס, היחידות הצבאיות של האיחוד האירופי ומהווים חלק מכוחות שמירת השלום של האו"ם.
ספרד הצטרפה לנאט"ו ב-30 במאי 1982.
כלכלה
כלכלת ספרד המודרנית היא מדינת רווחה באופייה והיא אחת הכלכלות הגדולות והמשמעותיות באירופה. נכון ל-2017, מדורגת ספרד ככלכלה ה-14 בגודלה בעולם והחמישית בגודלה באירופה. התמ"ג לנפש בה עומד על קרוב ל-38,000 דולר. ספרד, שבעברה הייתה מדינה חקלאית בעיקרה, היא כיום בעלת מגזר יצרני הנמנה בין החשובים במערב אירופה. זאת בשל קצב הצמיחה הגבוה בענפי התעשייה השונים ממנו נהנתה ספרד מאז שנות ה-50.
באיחור מה, בהשוואה למדינות אחרות במערב אירופה, התפתחו בספרד גם תעשיות הפלדה, המספנות, הטקסטיל והמחצבים. כיום, בכלכלתה של ספרד מיוחס למגזר השירותים פלח נכבד. הדבר מתבטא בבירור הן בנתון התוצר המקומי הגולמי (בשנת 2005 - 67% מסך התמ"ג) והן בשיעורי תעסוקה לפי מגזרים (65%). ההכנסות מענף התיירות מאפשרות להטות את הכף בשיפור מאזן התשלומים.
ממוזער|499x499 פיקסלים|הר מונטסראט
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ותחילת שנות המאה ה-21, עודדה הממשלה הימנית ליברליזציה, הפרטה, דה-רגולציה והקטנת שיעור המס. ב-1 בינואר 1999 הייתה ספרד בקבוצה הראשונה של המדינות באיחוד האירופי, שהחליפו את המטבע שלהן באירו. לאחר הבחירות של 2004 הפחיתה המדינה עוד יותר את המעורבות הממשלתית בעסקים, נלחמה ביתר שאת בהונאות מס, ועודדה יצירתיות, מחקר ופיתוח. עם זאת, לאחר העלאות מיסים ומגזר ציבורי שהתנפח, סובלת ספרד משיעור אבטלה גבוה מאוד (21% ב-2011), בעיקר בקרב צעירים, מגרעון ממשלתי, ומבועת נדל"ן שהובילה בין 1995 ל-2007 לזינוק של יותר מ-200% במחירי הבתים.
משבר החוב האירופי החמיר את מצבה הכלכלי של ספרד, כפי שהשפיע על שאר מדינות ה-PIGS, בשל הגידול החד בחוב החיצוני של ספרד והתחזית לצמיחה נמוכה, אשר יחד עם הורדת דירוג האשראי של ספרד על ידי סוכנויות הדירוג הביא לחששות כי המדינה תגיע למצב שבו לא תוכל לפרוע את חובותיה ("פשיטת רגל"). בשנת 2010 התרחש בספרד משבר התעסוקה החמור ביותר במדינות ה-PIGS, וכ-20% מתושבי ספרד לא השתתפו במעגל העבודה. אחת מתוצאות המשבר המהווה גם אינדיקטור לחומרתו הייתה ירידת השערים ועליית התשואות של איגרות החוב של ספרד הנסחרות בבורסה ומיועדות להיפרע בעוד 10 שנים. זאת לאור העלאות מיסים, עליות מחירים, ומגזר ציבורי שהלך ותפח. הבנק המרכזי האירופי (ECB) הגביר את רכישות איגרות החוב שהונפקו על ידי ספרד בניסיון למתן את הירידה החדה בערכן אך המצב הכלכלי של המדינה לא השתפר. ביוני 2012 הודיעה ספרד כי היא זקוקה לסיוע של האיחוד האירופי, כדי לשמור על היציבות של המערכת הפיננסית שלה. נכון לפברואר 2018 רמת האבטלה ירדה לשיעור של 15%.
ענף החקלאות מעסיק כ-5% מסך האוכלוסייה הפעילה כלכלית במדינה.
ממוזער|מפרץ גלדנה, האי מנורקה.|320x320 פיקסלים
ספרד מדורגת במקום השני בעולם מבחינת התיירים הזרים הנכנסים אליה, אחרי צרפת המדינה המתוירת בעולם. עם למעלה מ-80 מיליון תיירים בשנה נכון ל-2019.
חלוקה מנהלית
מחוזות
שמאל|ממוזער|300px|מחוזות ספרד
ספרד מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-50 מחוזות (Provincias) שהם היחידות הטריטוריאליות הבסיסיות בספרד. רוב המחוזות נקראים על שם עיר הבירה שלהם.
המחוזות וגבולותיהם מתבססים על החלוקה שנעשתה ב-1833. מאז ועד לסוף המאה העשרים המחוזות היוו את יחידת השלטון האזורית הגדולה ביותר. עם התגבשות החלוקה של ספרד לקהילות אוטונומיות, במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, חשיבותם המנהלתית של המחוזות ירדה. אולם הם נותרו "אבני הבניין" מהן מורכבות הקהילות האוטונומיות.
המחוזות משמשים גם כמחוזות בחירה לבית הנבחרים, ומחוזות משפטיים.
קהילות אוטונומיות
סעיף 2 בחוקה הספרדית משנת 1978 מבטיח את הזכות לאוטונומיה של הלאומים והאזורים שמרכיבים את "האחדות שאינה ניתנת לחלוקה" של המדינה הספרדית. עיקרון זה מבטא שינוי דרסטי לעומת משטר פרנקו הריכוזי, שדיכא ביד קשה גילויים של שונוּת תרבותית. דבר זה נעשה על ידי התאגדות מחוזות שכנים ל-17 קהילות אוטונומיות (Comunidades Autónomas, ביחיד Comunidad Autónoma). מספר המחוזות (provincias) בכל קהילה אוטונומית נע בין 9 בקסטיליה ולאון, למחוז יחיד בשש מהקהילות האוטונומיות. בנוסף, לשתי הערים הספרדיות בחופי מרוקו, מלייה וסאוטה, יש מעמד של ערים אוטונומיות (Ciudades Autónomas).
לכל קהילה אוטונומית יש מידת אוטונומיה שונה וסמכויות שונות. מהאוטונומיה הרחבה ביותר נהנות הקהילות ה"היסטוריות": חבל הבסקים, קטלוניה, גליסיה ואנדלוסיה.
קטלוניה וחבל הבסקים אף מחזיקות כוח משטרה עצמאי. כך גם חלק מהקהילות גובות את המיסים בעצמן ואף מנהלות משא ומתן עם ממשלת ספרד באשר לכמות המיסים שיועברו אליה, בעוד שאחרות מקבלות מהממשלה הקצאות כספיות. רוב השלטונות המקומיים מנהלים כיום מאבק עם השלטון המרכזי על היקף הסמכויות שיואצלו להם.
שמאל|ממוזער|400px|הקהילות האוטונומיות של ספרד
שמות האזורים הם (מצפון מזרח לדרום):
קטלוניה (Catalunya / Cataluña)
אראגון (Aragón)
נווארה (Nafarroa / Navarra)
לה ריוחה (La Rioja)
חבל הבסקים (Euskadi / País Vasco)
נסיכות אסטוריאס (Principáu d'Asturies / Principado de Asturias)
קנטבריה (Cantabria)
גליסיה (Galiza / Galicia)
קסטיליה ולאון (Castilla y León)
האיים הבלאריים (Islas Baleares)
ולנסיה (Valencia)
קסטיליה-לה מנצ'ה (Castilla-La Mancha)
מדריד (Madrid)
אקסטרמדורה (Extremadura)
מורסיה (Murcia)
אנדלוסיה (Andalucía)
האיים הקנריים (Islas Canarias)
סרגוסה (Zaragoza)
הערה: כאשר מופיעים שני שמות בלועזית, הראשון הוא בשפת האזור והשני בספרדית קסטליאנית
שתי הערים האוטונומיות הן:
מלייה (Melilla)
סאוטה (Ceuta)
דמוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|מפת מוקדי צפיפות האוכלוסייה בספרד, 2008
אוכלוסיית ספרד מונה כיום כ-46 מיליון איש. צפיפות האוכלוסייה היא 91 נפש לקמ"ר, מהנמוכות במערב אירופה, ובדירוג ה-29 בעולם. מרבית האוכלוסייה מרוכזת בעיקר במטרופולין מדריד וכן לאורך חופי המדינה. מדריד עצמה היא העיר הגדולה ביותר בספרד, עם כ-3.2 מיליון תושבים; העיר השנייה בגודלה היא ברצלונה, עם 1.6 מיליון תושבים, והשלישית בגודלה היא ולנסיה, ובה כ-800 אלף תושבים. תושבים רבים התיישבו גם באיי ספרד, מתוכם הגדול ביותר כיום הוא טנריפה, עם כ-886 אלף תושבים, ואחריו מיורקה עם 884 אלף תושבים, וגראן קנריה שבאיים הקנריים עם כ-829 אלף תושבים. אוכלוסייתה של ספרד הכפילה את עצמה לאורך המאה ה-20, ובמיוחד זינקה בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 של המאה.
הספרדים הילידים מהווים 89 אחוזים מאוכלוסיית ספרד. בשנים האחרונות חל גידול באוכלוסייה הספרדית, במיוחד בעקבות חזרתם של ספרדים רבים למולדתם לאחר שהיגרו בשנות ה-70 לארצות אחרות באירופה ובגלל המשבר הכלכלי חלה נסיגה במספר המהגרים, שמספרם נכון ל-2011 כ-4.8 מיליון. המהגרים מהווים כ-11 אחוזים מכלל האוכלוסייה, נכון ל-2011 מעל 860,000 אלף מהגרים מוצאם מרומניה, ממרוקו 770,000, מאקוודור 360,000 ומקולומביה כ-270,000. שאר המדינות העיקריות של מהגרים לספרד הן בריטניה, בוליביה, גרמניה, איטליה, בולגריה וסין. ההערכות הן שיש כ-200,000 מהגרים מדרום לסהרה וכי ספרד היא המדינה בעלת האחוזים הגבוהים של מהגרים באירופה אחרי קפריסין שבמקום הראשון.
גם הספרדים היגרו לאורך השנים למדינות אחרות בעולם. החל מהמאה ה-15 היגרו ספרדים ופורטוגלים רבים אל אמריקה הלטינית, וכיום הם וצאצאיהם מהווים כשליש מהאוכלוסייה באזור זה, ומכונים "אמריקאים-לטינים לבנים". במאה ה-16 היגרו לשם כ-240 אלף ספרדים, בעיקר לפרו ולמקסיקו, ובמאה ה-17 היגרו 450 אלף ספרדים נוספים. בשנים 1846–1932 היגרו כחמישה מיליון ספרדים לדרום אמריקה, בעיקר לארגנטינה ולברזיל. בשנים 1960–1975 היגרו כשני מיליון ספרדים למדינות מערב אירופה, וכ-300 אלף לאמריקה הלטינית.
שפות בספרד
ממוזער
החוקה הספרדית, אף על פי שהיא מאשרת את הריבונות של האומה הספרדית, מכירה בלאומים היסטוריים.
הספרדית שמקורה בקסטיליאנית (הקרויה español או castellano בשפה עצמה) היא השפה הרשמית ברחבי ספרד, אך שפות אזוריות אחרות גם הן מדוברות. בלא לאזכר אותן בשמן החוקה הספרדית מכירה באפשרות של שפות אזוריות כרשמיות, במקביל לספרדית, באזורים האוטונומיים המתאימים של כל שפה ושפה. השפות להלן הן השפות האזוריות הרשמיות במקביל לספרדית, בחלוקה לפי אזורים:
קטלאנית (català) - בקטלוניה (Catalunya), באיים הבלאריים (Illes Balears), בוולנסיה (València) וברצועה המזרחית של אראגון (Aragó). קטלאנית מדוברת גם באלגרו שבסרדיניה, ברוסיון בצרפת וכן במדינת אנדורה.
בסקית (euskara) - בחבל הבסקים (Euskadi) ובחלקים של נווארה (Nafarroa). מוצאה של שפה זו לא ידוע ולא מוכר קשר שלה לשפות אחרות.
גליסית (galego) - בגליסיה (Galicia או Galiza).
אוקסיטנית אראנית (occitan aranés) - בוואל ד'אראן (Val d'Aran) שבתוך קטלוניה.
קטלאנית, גליסית, אוקסיטנית וספרדית קסטיליאנית התפתחו כולן מהלטינית ולכולן ניבים משלהן, שחלק מדובריהם מתייחסים אליהם כאל שפה נפרדת (למשל ולנסית שהיא ניב של קטלאנית). כמו כן ישנן עוד שפות מיעוטים ששרדו משפת הרומנסה: אסטור-לאונית באסטוריאס ובחלקים מלאון, סמורה וסלמנקה, ואקסטרמדורית בקסרס ובסלמנקה, שהתפתחו שתיהן מהניב האסטור-לאוני העתיק; האראגונית (או פאבלה, fabla), המדוברת בחלקים של אראגון; הפאלה (fala) המדוברת בשלושה כפרים באקסטרמדורה; וכן מספר ניבים פורטוגזיים באקסטרמדורה ובקסטיליה-לאון. עם זאת, שלא כמו הקטלאנית, הגליסית והבסקית, אין להן כל מעמד רשמי.
חוקרי לשונות רבים טוענים כי ניבי הספרדית המדוברים באמריקה הלטינית (המקסיקני, הארגנטינאי, הקולומביאני וכו') מקורם בספרדית של דרום מערב ספרד (אנדלוסיה, אקסטרמדורה והאיים הקנריים).
באזורים התירותיים של חופי הים התיכון ובאיים הבלאריים, אנגלית וגרמנית מדוברות על ידי תיירים, תושבים זרים ועובדי תיירות. מהגרים רבים מאפריקה וצאצאיהם דוברים את השפה האירופית הרשמית בארץ מוצאם (פורטוגזית, אנגלית, צרפתית ואף אפריקנס).
דת בספרד
ממוזער|652x652 פיקסלים|טולדו.
נכון לשנת 2022 בספרד 57.6% מהאוכלוסייה מוגדרים כנוצרים-קתולים (אם כי רק כ-17% משתתפים בקביעות בטקסי דת). 2.2% מגדרים את עצמם בני דתות אחרות – בעיקר אסלאם – אך גם דתות מזרח-אסייאתיות וכן זרמים נוצריים נוספים. 37.7% מהאוכלוסייה מגדירה את עצמה כלא-דתית (12.5% אתאיסטים, 7% אגנוסטים והיתר "לא מאמינים/אדישים"). ב איבדה הכנסייה בספרד מאחיזתה בין השאר קיבל שופט החלטה חסרת תקדים, לפיה בית הספר חייב לסלק את הצלבים מכיתות הלימוד, בנימוק שהם פוגעים באופייה החילוני של המדינה. בנוסף, ניתן תוקף חוקי לנישואים חד-מיניים ולגירושים מהירים, והוקל בחוקים הנוגעים להפלות ולהמתת חסד.
יהדות ספרד
כיום יש כ-48,000 יהודים שהם כ־0.1% מכלל האוכלוסייה בספרד, מרביתם בערים מדריד ובברצלונה. במדריד נשארו חמישה בתי כנסת, הגדול שביניהם ברחוב Balmes 3, בו נמצא גם בית הקהילה היהודית. בית כנסת פעיל אחר הוא בית הכנסת אהל שרה. במדריד קיים גם בית ספר יהודי על-שם אבן גבירול, ובו מתחנכים כ-200 תלמידים ותלמידות. בברצלונה נותרו 4 בתי כנסת בלבד, מתוכם שניים רפורמיים.ממוזער|1067x1067px|העיר סן סבסטיאן בגיפוזקואה.
חינוך ותרבות
מתרבות ספרד, ריקוד הפלמנקו וכן סגנון מוזילקי הנושא אותו שם.
ספרד היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.
ספורט בספרד
הכדורגל בספרד מפותח מאוד, ונבחרת ספרד בכדורגל מדורגת כאחת מעשר הנבחרות הטובות בעולם. בשנת 2008 זכתה הנבחרת הספרדית באליפות אירופה ובשנת 2010 זכתה באליפות העולם בכדורגל. בשנת 2012 זכתה ספרד בפעם השנייה ברציפות באליפות אירופה, ושלישית ברציפות בטורניר גדול. גם ליגת העל הספרדית המכונה "לה ליגה" היא אחת הליגות הטובות בעולם. בין 20 הקבוצות המשחקות בה בולטות במיוחד, קבוצת ברצלונה וקבוצת ריאל מדריד שהיא הקבוצה שזכתה הכי הרבה פעמים בליגת האלופות.בענף הכדורסל בספרד - הנבחרת הספרדית נחשבת לטובה באירופה והשנייה בטיבה בעולם (אחרי ארצות הברית). גם בליגת הכדורסל הקבוצות השולטות הן ברצלונה וריאל מדריד שזכתה הכי הרבה פעמים ביורוליג.עוד ענפי ספורט עיקריים בספרד: כדוריד, כדורעף, טניס, מרוץ אופניים ופורמולה 1.
ראו גם
יחסי ישראל–ספרד
לקריאה נוספת
שלמה בן-עמי, ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה, הוצאת עם עובד, 1990
פרד ברונר ואילן רחום. המעצמה העולמית הראשונה - ספרד, אירופה ואמריקה בראשית העת החדשה. ירושלים, הוצאת כרמל, תשס"ז-2007
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ספרדית
קטגוריה:מדינות המחזיקות בנושאת מטוסים
קטגוריה:חצי האי האיברי
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו
| 2024-09-25T21:31:07
|
כלל הברזל של האוליגרכיה
|
"כלל הברזל של האוליגרכיה" נוסח על ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס בספרו "מפלגות פוליטיות". לפי כלל זה, היווצרות אוליגרכיה בארגונים המתנהלים באופן דמוקרטי היא בלתי נמנעת, והיא תוצאה של סיבות טכניות. מיכלס ניסח כלל זה לאחר מחקר שערך בארגונים סוציאליסטים ואיגודים מקצועיים באירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.
מרכיבי כלל הברזל של האוליגרכיה
הכלל נוצר עקב סיבות רבות:
מרבית הפעולות הדמוקרטיות, ככל פעולה המבוצעת בחברה אנושית גדולה, מחייבות התארגנות.
מרבית האוכלוסייה אינה מעוניינת בפעילות פוליטית. לפועלים האמיתיים אין כוח ויכולת לעסוק בפעילות פוליטית.
פיתוח של ארגון חזק דרוש להשגת מטרת הקבוצה.
ארגונים חזקים דורשים מנהיגות חזקה.
התארגנות בקנה מידה גדול דורשת פיצול בתהליכי קבלת ההחלטות לוועדות, חלוקה לא שווה של אחריות על עיצוב התהליך, האצלת סמכויות, וכו'.
חלוקה לא שווה של האחריות מביאה לריכוז כוח בידי הוועדות וההנהלה בשני תהליכים עיקריים, המחזקים זה את זה:
המנהלים רוכשים מיומנויות ומידע הנחוצים על מנת לשפר את צורת הניהול שלהם, בעוד שאלו שאינם מנהלים מפתחים מיומנויות ומידע הנוגעים לביצוע המעשי של העבודה. פערים אלו יוצרים פערי כוח בתוך הארגון והולכים וגדלים ככל שהמערכת נעשית מורכבת.
מנהל אחראי על מבנה הארגון ועל כן ממנה מנהלי משנה הכפופים לו ובכך יוצר מוקד כוח סביבו.
תהליכים אלו מתקבעים ומתחזקים בשל שני תהליכים נוספים:
הכפופים מפתחים נאמנות טבעית כלפי המנהלים מסיבות שונות, והעיקרית שביניהן היא היעדר עניין, מיומנות או הערכה עצמית מספקת להשתלב בניהול.
המנהלים שואפים לשמר את כוחם מסיבות רבות, שהעיקריות שבהן הן זכויות היתר המתלוות לניהול, זיהוי כוחם עם טובת הארגון ושאיפה מופשטת להגדלת כוחם החברתי.
מיכלס טוען כי לאוליגרכיה אינטרסים משלה הנוגעים בעיקר לשימור והגדלת כוחה היחסי, אינטרסים שאינם תואמים במקרים רבים את מטרות הארגון ואת תועלת החברה הדמוקרטית בהם פועלים הארגונים. דוגמה עיקרית לאינטרס כזה הוא שמרנות הארגון, בשלה נוטים ארגונים עם הזמן לשמרנות-יתר (לעיתים על חשבון מטרות הארגון).
על-פי מיכלס, כלל הברזל של האוליגרכיה טבוע בקיום האנושי ואינו ניתן לביטול, אך ניתן לצמצום.
תהליכים להפחתת היכולת של אוליגרכיות להשתלט
מיכלס טוען, כי קיימים בחברה תהליכי נגד, אותם יש לחזק על מנת לצמצם תהליך זה. מיכלס ממעט לציין מהם המנגנונים הללו. אך ניסיונות חקיקה ברחבי העולם ותהליכים ארגוניים שונים, הראו יכולת לשמר ארגונים יותר דמוקרטיים.
קידום תקשורת מבוזרת ורב-כיוונית: על ידי קידום תקשורת ציבורית שאינה נשלטת בידי המנהיגות, ניתן לייצר שיח ציבורי סביב התנהלות ההנהגה, ובכך לבקר אותה לחיוב או לשלילה. אם גם יוקמו מנגנוני סנקציה, יוכל הציבור לכפות את דעתו על המנהיגות. תקשורת שאינה נשלטת על ידי גורמים מרכזיים, כמו באינטרנט, עדיפה על תקשורת הנמצאת בשליטה מרכזית, כמו הטלוויזיה והרדיו. כך ייווצר מצב שבו כל אחד יוכל להביע את דעתו ולבקר את המנהיגות.
חקיקה עוקפת נציגים: במדינות בארצות הברית ובשווייץ נהוג לאפשר לציבור להציע חוקים. במידה והחוקים הללו מתקבלים בהצבעת רוב, החוקים הללו מחייבים את הנציגים. בצורה כזאת יכול הציבור לאכוף את דעתו על האוליגרכיה, ולמנוע ממנה להיות המחוקקת היחידה.
היכולת להטיל סנקציות על מנהיגות הארגון: בעמוד 40 בספר (במהדורת ה-PDF שמופיעה למטה), מיכלס כותב שהציבור מוותר על הזכויות שלו בגלל אפתיה. בעוד הוא נדרש לשלם למנגנון התנועה, כדי לקיים את התנועה, הציבור עצמו נעדר כל יכולת לשלוט בהנהגה שלו, או להטיל עליה סנקציה.
חינוך הציבור לביקורתיות: תהליך עיקרי נוסף הוא ערנות וביקורתיות של הפרט, התלוי בשיפור מצבם החברתי של הפרטים בחברה ובעיקר השכלתם (מיכלס תולה את תפקידו העיקרי של החינוך בהעלאת רמת ההשכלה).
התנוונות המאבק הסוציאליסטי
לבד מחשיבותו של כלל הברזל של האוליגרכיה עבור התארגנות דמוקרטית, טוען מיכלס כי קיימת השלכה נוספת שלו על מה שמכונה "המאבק הסוציאליסטי". לפי מיכלס, היווצרות אוליגרכיה שכזו תלויה גם באופיו של מאבק זה: הצורך באיחוד כוחות יוצר יתרונות עבור התנהלות ריכוזית של הארגונים הסוציאליסטים. לאור זאת, היווצרות אוליגרכיה חזקה משרתת את המאבק. תהליך זה מתעצם ככל שהאוליגרכיה הולכת ומתקבעת: כל התנגדות אליה, הופכת להתנגדות למאבק עצמו.
הצורך בהרחבת השורות והצורך בעמידה מול כוחות חיצוניים חזקים ועוינים, מביא את הארגון הסוציאליסטי להתנהלות מתונה. הארגון מנסה לשמר את הישגיו על ידי מיסוד המצב הקיים, מתוך ידיעה כי הקצנת המאבק תגרום להתנגדות חיצונית ופנימית, שעלולה לפגוע בארגון. נטייתם של הארגונים לשמרנות מסיבה זו, קשורה קשר הדוק עם התבססות האוליגרכיה: אוליגרכיה זו מתבססת על מיסוד המצב הקיים ומכיוון שכוחה בנוי על מצב זה, שואפת לשמר אותו. כל אוליגרכיה ושמרנות משרתים זו את זו.
מיכלס מרחיב וטוען כי הארגון הסוציאליסטי יוצר בתוך עצמו מבנה חברתי הדומה למבנה שאותו הוא מבקר: הנהגה אוליגרכית ומעמד נמוך רחב, חסר מעורבות בשלטון. מיכלס טוען כי דווקא הצלחת המאבק הסוציאליסטי (בקנה מידה מספרי), מביאה לכך ששינוי סוציאליסטי אמיתי בחברה, לא יתרחש.
קישורים חיצוניים
Robert Michels, Political Parties: A Sociological Study of the Oligarchical Tendencies of Modern Democracy
קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית
קטגוריה:מדע המדינה
| 2023-12-01T00:32:03
|
7 בפברואר
|
7 בפברואר הוא היום ה-38 בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 327 ימים (328 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
457 – לאון הראשון מומלך על האימפריה הביזנטית
1413 – תחילתו של ויכוח טורטוסה
1550 – יוליוס השלישי נעשה לאפיפיור
1613 – מיכאיל רומנוב נבחר להיות הצאר הרוסי הראשון בשושלת רומנוב
1788 – מסצ'וסטס היא המדינה השישית שמאשררת את חוקת ארצות הברית
1795 – מאושר התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית, המעניק למדינות ארצות הברית חסינות מפני תביעות בבתי משפט פדרליים
1812 – רעידת אדמה חזקה במיזורי
1898 – אמיל זולא עומד למשפט על מאמרו "אני מאשים"
1904 – התפרצותה של השרפה הגדולה בבולטימור שנמשכה יומיים והשמידה את רוב מרכז העיר בולטימור
1939 – בבריטניה נפתחת ועידת השולחן העגול, בניסיון לפתור את הסכסוך היהודי-ערבי
1962 – ארצות הברית אוסרת על מסחר עם קובה
1964 – הביטלס מגיעים לארצות הברית ומתחילים את הביטלמניה
1971 – ניתנת זכות בחירה לנשים בשווייץ
1974 – גרנדה מקבלת עצמאות מבריטניה
1974 – ייסוד "גוש אמונים"
1977 – שיגור החללית סויוז 24 עם צמד קוסמונאוטים למשימה האחרונה לתחנת החלל הצבאית סאליוט 5
1983 – ועדת כהן לחקירת טבח סברה ושתילה מגישה את המלצותיה
שמאל|100px|ברוס מק'קנדלס בהליכת חלל ללא כבל עגינה
1984 – במסגרת משימת מעבורת החלל צ'לנג'ר STS-41-B האסטרונאוט ברוס מק'קנדלס מבצע הליכת חלל ללא כבל עגינה למעבורת
1986 – נשיא האיטי ז'אן קלוד דובאלייה בורח מארצו אחרי 28 שנות שלטון
1991 – ז'אן-ברטראן אריסטיד מושבע כנשיא הראשון של האיטי שנבחר בבחירות דמוקרטיות
1991 – תחנת החלל סאליוט 7 מסיימת את אורך החיים ונשרפת באטמוספירה. חלקי התחנה נפלו בגבול צ'ילה ארגנטינה
1992 – נחתמת אמנת מאסטריכט, שמכוננת את האיחוד האירופי
1999 – עבדאללה השני הופך למלך ירדן עם מות אביו המלך חוסיין ממחלת הסרטן
1999 – משגר דלתא II משגר בהצלחה את החללית סטארדאסט למפגש עם השביט וילד 2 ולהחזרת דגימות מהזנב שלו
2001 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-98 לבניית תחנת החלל הבינלאומית והבאת מודול המעבדה דסטיני
2008 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-122 לבניית תחנת החלל הבינלאומית והבאת מודול המעבדה האירופאי קולומבוס
2013 – סופת השלגים נמו מכה באזור ארצות הברית וקנדה וגורמת למותם של כ-7 אנשים ולהרס קל
2014 – פתיחת משחקי החורף האולימפיים ה-22 במספר בעיר סוצ'י ברוסיה
2021 – השיטפון באוטראקהאנד
נולדו
ממוזער|203x203px|מתילדה הקיסרית
ממוזער|191x191px|תומאס מור
ממוזער|216x216px|צ'ארלס דיקנס
שמאל|ממוזער|150px|המתמטיקאי גודפרי הרולד הארדי
ממוזער|151x151 פיקסלים|ג'יי דילה
1102 – מתילדה הקיסרית (נפטרה ב-1167)
1478 – תומאס מור, פילוסוף אנגלי (נפטר ב-1535)
1772 – סולומון השני מלך אימרתי (נפטר ב-1815)
1812 – צ'ארלס דיקנס, סופר ועיתונאי אנגלי (נפטר ב-1870)
1867 – לורה אינגלס וילדר, סופרת ילדים אמריקנית (נפטרה ב-1957)
1870 – אלפרד אדלר, רופא ומייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית (נפטר ב-1937)
1877 – גודפרי הרולד הארדי, מתמטיקאי בריטי (נפטר ב-1947)
1883 – אריק טמפל בל, מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה (נפטר ב-1960)
1885 – סינקלר לואיס, עיתונאי, סופר ומחזאי אמריקני (נפטר ב-1951)
1891 – ריכרד פון שטריגל, כלכלן גרמני (נפטר ב-1942)
1906 – פויי, הקיסר האחרון של סין. שימש כ"שליט בובה" של מנצ'וריה בתקופת הכיבוש היפני (נפטר ב-1967)
1909 – פייגה אילנית, חברת הכנסת מטעם מפ"ם (נפטרה ב-2002)
1911 – שמעון אבידן, איש צבא ישראלי, מפקד חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות (נפטר ב-1994)
1926 – זאכי הררי, כדורסלן יהודי-מצרי (נפטר ב-1979)
1927 – ז'ולייט גרקו, זמרת שאנסונים ושחקנית צרפתייה (נפטרה ב-2020)
1930 – משה חובב, מבכירי קרייני החדשות של קול ישראל (נפטר ב-1987)
1932 – אלפרד וורדן, אסטרונאוט אמריקאי, טייס תא הפיקוד במשימת אפולו 15 (נפטר ב-2020)
1934 – אריה בראון, חזן ישראלי, שימש כחזן הצבאי הראשי בצה"ל (נפטר ב-2008)
1934 – אדוארד פנק אדאמי, ראש ממשלת מלטה ונשיאה השביעי
1940 – טושיהידה מסקאווה, פיזיקאי יפני, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2008 (נפטר ב-2021)
1941 – מייקל אפטד, במאי, מפיק, סופר ושחקן בריטי (נפטר ב-2021)
1944 – יוסף לנג, היסטוריון, חוקר תולדות החינוך ותולדות עם ישראל, סופר ומחבר הביוגרפיה של אליעזר בן-יהודה (נפטר ב-2013)
1949 – רחל גלעין, מלחינה ישראלית
1950 – מאורו בלוג'י, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת הבלם (נפטר ב-2021)
1952 – שמיל בן ארי, שחקן קולנוע
1954 – יצחק בננסון, גאוגרף, ביולוג ומתמטיקאי ישראלי
1957 – רולנדה שגרן, שחקנית וקומיקאית ישראלית
1957 – אושרה שוורץ, קולנוענית, מרצה לקולנוע, תסריטאית, במאית, עיתונאית ומבקרת סרטים
1959 – יצחק ג'קי אדרי, פעיל חברתי ישראלי (נפטר ב-2021)
1959 – עידית טפרסון, שחקנית ישראלית
1960 – ג'יימס ספיידר, שחקן אמריקני
1961 – שלמה בניזרי, שר וחבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס
1962 – אדי איזרד, שחקן קולנוע וקומיקאי בריטי
1962 – גארת' ברוקס, זמר ויוצר אמריקאי של מוזיקת קאנטרי
1965 – דב קרמר, אתלט ישראלי
1965 – כריס רוק, שחקן קולנוע אמריקני
1969 – אמונה צבי לשם, שחקנית ישראלית
1970 – דורית נאור, אתלטית ישראלית
1971 – אמיר קריאף, שחקן תיאטרון ישראלי
1972 – אנחל בונני, דוגמן ושחקן
1974 – ג'יי דילה, ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי (נפטר ב-2006)
1974 – סטיב נאש, כדורסלן קנדי
1976 – שגית סול, שחקנית, מחזאית, במאית ומפיקה ישראלית
1977 – די ריס, תסריטאית ובמאית אפרו-אמריקאית
1979 – תוואכול כרמאן, "אם המהפכה" בתימן, לוחמת זכויות אזרח והערבייה הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום
1978 – אשטון קוצ'ר, שחקן קולנוע אמריקני
1980 – עידן חביב, זמר ויוצר ישראלי
1980 – כנרת לימוני, שחקנית ומוזיקאית ישראלית
1983 – נטע שפיגלמן, שחקנית ישראלית
1986 – מיכאל דמיטרייב, שחיין ישראלי
1989 – אייזיאה תומאס, כדורסלן אמריקאי
1989 – אליה ויוויאני, רוכב אופני כביש איטלקי
1992 – מייקל ואלגרן, רוכב אופני כביש דני
1995 – גפן ברקאי, שחקן ודוגמן ישראלי
נפטרו
שמאל|ממוזער|150px|צ'יאן לונג, קיסר סין
ממוזער|174x174 פיקסלים|יוזף מנגלה
ממוזער|230x230 פיקסלים|חוסיין, מלך ירדן
1259 – תומאס, רוזן פלנדריה (נולד ב-1199)
1317 – רובר, רוזן קלרמון ומייסד בית בורבון (נולד ב-1256)
1560 – ברתולומאו באנדינלי, פסל וצייר רנסאנס מנייריסט איטלקי (נולד ב-1493)
1652 – גרגוריו אלגרי, מלחין איטלקי (נולד ב-1582)
1799 – צ'יאן לונג, קיסר סין (נולד ב-1711)
1823 – אן רדקליף, סופרת אנגליה (נולדה ב-1764)
1864 – ווק סטפנוביץ' קראג'יץ', בלשן סרבי, רפורמטור של השפה הסרבית (נולד ב-1787)
1878 – ה פיוס התשיעי (נולד ב-1792)
1960 – איגור קורצ'טוב, פיזיקאי רוסי סובייטי, אבי פצצת האטום הסובייטית (נולד ב-1903)
1961 – עמנואל אולסבנגר, משורר, מתרגם, חוקר פולקלור, פעיל ציוני, נואם ובלשן (נולד ב-1888)
1979 – יוזף מנגלה, רופא נאצי שערך ניסויים רפואיים סדיסטיים באסירים באושוויץ (נולד ב-1911)
1991 – עמוס ירקוני, בדואי ישראלי, מלוחמי צה"ל (נולד ב-1920)
1994 – ויטולד לוטוסלבסקי, מלחין פולני (נולד ב-1913)
1999 – חוסיין מלך ירדן (נולד ב-1935)
2000 – ביג פן, ראפר פוארטו ריקני (נולד ב-1971)
2007 – ז'נט אורדמן, רקדנית, כוריאוגרפית וממייסדות המחול בישראל (נולדה ב-1933)
2013 – האווי לאסוף, כדורסלן אמריקאי-ישראלי ששיחק בעמדת הסנטר (נולד ב-1955)
2015 – מרשל רוזנברג, פסיכולוג אמריקאי (נולד ב-1934)
2019 – רוזמונד פילצ'ר, סופרת בריטית (נולדה ב-1924)
2019 – ג'ון דינגל, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1926)
2019 – היידי מוהר, כדורגלנית גרמנייה ששיחקה בעמדת החלוצה (נולדה ב-1967)
2020 – לנין א-רמלי, אחד המחזאים הבולטים במצרים (נולד ב-1945)
2020 – נג'מייה פגרושה, זמרת ושחקנית אלבנית-קוסובואית מקוסובו (נולדה ב-1933)
2021 – חיים מאיר ואזנר, ראש ישיבת חכמי לובלין (נולד ב-1938)
2021 – מופידה טלאטלי, במאית קולנוע תוניסאית (נולדה ב-1947)
2021 – רון רייט, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1953)
2022 – לאה מג'רו-מינץ, פסלת וציירת ישראלית (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
גרנדה – יום העצמאות
6 בפברואר – 8 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב ז
קטגוריה:פברואר
| 2024-07-23T07:08:52
|
9 בפברואר
|
9 בפברואר הוא היום ה-40 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 325 ימים (326 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1775 – הפרלמנט הבריטי מכריז על מסצ'וסטס כ"מושבה מורדת"
1796 – אחרי למעלה מ-60 שנה, יורד קיסר סין, צ'יאן לונג, מכס השלטון
1822 – האיטי פולשת לרפובליקה הדומיניקנית
1832 – ייסוד העיר ג'קסונוויל בפלורידה
1861 – ג'פרסון דייוויס נבחר לנשיא הזמני של הקונפדרציה
1895 – המצאת משחק הכדורעף
1900 – ארצות הברית זוכה בגביע דייוויס הראשון, לאחר ניצחון על בריטניה
1904 – מסתיים הקרב על פורט ארתור
1933 – באגודת הדיבייט של אוקספורד מתקבלת שבועת אוקספורד הקוראת להימנע מלחימה "למען המלך והמדינה"
1934 – יוגוסלביה, רומניה, יוון וטורקיה חותמות על ההסכמה הבלקנית
1941 – מלחמת העולם השנייה: עם סיומו של מבצע מצפן, משתלטים הבריטים על שטחים נרחבים בצפון אפריקה
1943 – מלחמת העולם השנייה: קרב גוודלקנל מסתיים בניצחון ארצות הברית
1952 – הסנאטור ג'וזף מקארתי נושא את נאום ההאשמה כולל רשימת הקומוניסטים במועדון נשים בארצות הברית
1953 – מחתרת צריפין מפוצצת את בניין הצירות הסובייטית בתל אביב
1962 – פיחות חד בשער הלירה הישראלית מביא לגל שביתות ולעליות מחירים
1969 – מטוס בואינג 747 ("ג'מבו") עורך את טיסת הבכורה שלו
1971 – החללית המאוישת אפולו 14 שבה לכדור הארץ לאחר שנחתה על הירח
1991 – 90% מהבוחרים בליטא מצביעים בעד עצמאות המדינה
1996 – היסוד הסינתטי אונונביום נוצר לראשונה
2004 – גרסה 1.0 של מוזילה פיירפוקס יוצאת לאור ומציתה את מלחמת הדפדפנים השנייה
2018 – פתיחת אולימפיאדת פיונגצ'אנג (משחקי החורף האולימפיים)
נולדו
ממוזער|204x204 פיקסלים|ויליאם הנרי הריסון
ממוזער|212x212 פיקסלים|ג'ו פשי
1060 – האפיפיור הונוריוס השני (נפטר ב-1130)
1441 – עלי-שיר נוואי, משורר, פילוסוף, הוגה מיסטי, פוליטיקאי, צייר, מוזיקאי ונדבן טורקי-צ'אגאטאי (נפטר ב-1501)
1773 – ויליאם הנרי הריסון, נשיאה התשיעי של ארצות הברית (נפטר ב-1841)
1830 – אבדילאזיז, שליט האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1876)
1885 – אלבן ברג, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1935)
1887 – וסילי איבנוביץ' צ'פאייב, חייל בצבא רוסיה ולאחר מכן מפקד בצבא האדום (נפטר ב-1919)
1909 – כרמן מירנדה, זמרת ושחקנית ברזילאית (נפטרה ב-1955)
1909 – ורה ישראלית, מתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1968)
1909 – דין ראסק, מזכיר המדינה של ארצות הברית בשנים 1961–1969 (נפטר ב-1994)
1910 – אנה סוקולוב, רקדנית וכוריאוגרפית יהודיה-אמריקאית (נפטרה ב-2000)
1925 – יאקו ולטנן, גנרל פיני (נפטר ב-2024)
1926 – אידה צורית, סופרת, מסאית, מחזאית ומשוררת
1928 – רינוס מיכלס, מאמן כדורגל הולנדי (נפטר ב-2005)
1931 – תומאס ברנהרד, מחזאי וסופר אוסטרי, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-20 (נפטר ב-1989)
1931 – יוזף מסופוסט, כדורגלן צ'כוסלובקי (נפטר ב-2015)
1932 – גרהרד ריכטר, צייר גרמני
1936 – קלייב סוויפט, שחקן ופזמונאי אנגלי (נפטר ב-2019)
1936 – ראובן מרחב, בכיר במוסד, מנכ"ל משרד החוץ בשנים 1989–1991, מזרחן ודיפלומט
1938 – עמוס נור, גאופיזיקאי ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2024)
1940 – ג'ון מקסוול קוטזי, סופר דרום אפריקאי זוכה פרס נובל לספרות
1942 – קרול קינג, זמרת ומלחינה
1943 – ג'ו פשי, שחקן קולנוע אמריקני-איטלקי, זוכה פרס האוסקר, קומיקאי וזמר
1943 – ג'וזף שטיגליץ, כלכלן אמריקאי וחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001
1944 – ארנון טיברג, דירקטור ישראלי ופעיל בתעשייה הישראלית, מנכ"ל התאחדות התעשיינים בישראל ונשיא ומנכ"ל דלתא גליל תעשיות (נפטר ב-2022)
1944 – אליס ווקר, סופרת אפרו-אמריקאית
1944 – זאב זלצר, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי
1945 – מיה פארו, שחקנית קולנוע אמריקאית
1946 – דני קרפן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2022)
1948 – שלמה אבס, סופר ילדים ישראלי
1953 – שימי תבורי, זמר ישראלי
1954 – סאלח טריף, שר וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה
1955 – אברהם בינמו, ראש עיריית נשר
1960 – עפר שלח, חבר הכנסת מטעם מפלגת "יש עתיד"
1960 – פגי ויטסון, ביוכימאית ואסטרונאוטית אמריקאית. אחת מהאסטרונאוטיות המנוסות ביותר עם שהות מצטברת בחלל של יותר מ-665 ימים
1963 – בריאן גרין, פיזיקאי אמריקני
1968 − אלחנדרה גוזמן, זמרת-יוצרת מקסיקנית
1976 – נמרוד הראל, אמן חושים ומתמחה במנטליזם
1979 – אביעד קיסוס, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה, עיתונאי ופובליציסט ישראלי
1980 – שרונה פיק, זמרת ומלחינה ישראלית
1981 – טום הידלסטון, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אנגלי
1982 − מליסה, זמרת-יוצרת לבנונית
1987 – מייקל בי. ג'ורדן, שחקן אמריקאי
1987 – רוז לזלי, שחקנית קולנוע וטלוויזיה סקוטית
1989 – סימה נון, זמרת וראפרית ישראלית
1992 – אוון ג'וגיה, שחקן אמריקאי-קנדי
2002 – ג'יילן גרין, כדורסלן אמריקאי
2002 – רגן סמית', שחיינית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|212x212 פיקסלים|דוסטויבסקי
ממוזער|258x258 פיקסלים|הנסיכה מרגרט
1199 – מינאמוטו נו יוריטומו, המייסד והשוגון הראשון של שוגונות קאמאקורה (נולד ב-1147)
1619 – לוצ'יליו ואניני, פילוסוף איטלקי (נולד ב-1585)
1752 – פרדריק הסלקוויסט, אחד מחוקרי הטבע הראשונים שחקרו את ישראל (נולד ב-1722)
1874 – סופי דה סגיר, סופרת ילדים צרפתיה ממוצא רוסי (נולדה ב-1799)
1874 – ז'ול מישלה, היסטוריון צרפתי (נולד ב-1798)
1880 – אדולף כרמיה, מדינאי יהודי-צרפתי (נולד ב-1796)
1881 – פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, אחד הסופרים הרוסיים החשובים ביותר בתולדות הספרות העולמית (נולד ב-1821)
1955 – חנה שפיצר, מייסדת ומנהלת ת"ת לבנות א' בירושלים. מנהלת, מורה, מחנכת ואשת חינוך (נולדה ב-1886)
1957 – מיקלוש הורטי, ימאי ומדינאי הונגרי (נולד ב-1868)
1969 – ויליאם ארצ'יבלד קנת' פרייזר, קצין בכיר בצבא הודו הבריטית בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומפקד דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-10 בתקופת המלחמה האנגלו-עיראקית (נולד ב-1886)
1979 – דניס גאבור, פיזיקאי יהודי-הונגרי ממציא ההולוגרפיה (נולד ב-1900)
1981 – ביל היילי, זמר אמריקאי (נולד ב-1925)
1984 – יורי אנדרופוב, מדינאי סובייטי ושליט ברית המועצות (נולד ב-1914)
1989 – יעקב שלגי, אדריכל ישראלי (נולד ב-1913)
1994 – הווארד מרטין טמין, גנטיקאי אמריקאי-יהודי (נולד ב-1934)
2001 – הרברט א. סיימון, חוקר יהודי-אמריקאי בולט בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה, מדעי המחשב ופילוסופיה (נולד ב-1916)
2002 – הנסיכה מרגרט (נולדה ב-1930)
2005 – סילביה רפאל, סוכנת מוסד (נולדה ב-1947)
2008 – אלעזר ברק, קצין חימוש ראשי (נולד ב-1934)
2011 – מיכאל הרסגור, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, יוצרה של תוכנית הרדיו "שעה היסטורית" בגלי צה"ל (נולד ב-1924)
2015 – יצחק נסיהו, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בשנים 1963–1966 (נולד ב-1926)
2016 – תמר אבידר, עיתונאית וסופרת ישראלית (נולדה ב-1930)
2019 – טומי אונגרר, סופר ילדים ומאייר צרפתי, שנודע גם כקריקטוריסט פוליטי וארוטי (נולד ב-1931)
2021 – צ'יק קוריאה, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1941)
2022 – דוד באטוויניק, מלחין מוזיקת יידיש ומורה למוזיקה יהודי-קנדי יליד פולין (נולד ב-1920)
2022 – הלל ברזל, חוקר ספרות ישראלי (נולד ב-1925)
2022 – ג'וזף הורוביץ, מלחין ומנצח אנגלי ממוצא יהודי (נולד ב-1926)
2022 – שלום לרנר, פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ודיקן הפקולטה (נולד ב-1949)
2022 – דניאל ששון, כדורסלן ישראלי (נולד ב-1994)
חגים ואירועים החלים ביום זה
8 בפברואר – 10 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב ט
קטגוריה:פברואר
| 2024-06-15T15:53:19
|
שליטי האימפריה העות'מאנית
|
הפניה סולטאן האימפריה העות'מאנית
| 2024-04-18T00:39:49
|
מוסד
| 2024-01-07T17:33:48
|
|
מוסדות
|
REDIRECTמיסוד
| 2003-11-30T18:44:19
|
מיסוד
|
מיסוד הוא תהליך שבו פעילות חברתית הופכת לפעילות מושרשת בחברה, לרוב בעקבות תהליכים סוציולוגיים שונים, כך שהיא נתפסת כחלק מהמציאות האובייקטיבית. שמות נרדפים למיסוד הם השתגרות ובדומה רוטיניזציה (מלשון רוטינה) פעולה חברתית החוזרת על עצמה שוב ושוב עד שמתקבעת כעומדת בפני עצמה, לעיתים במנותק מהכוונה המקורית של הפעולה. לעיתים, מיסוד מתייחס אל הקמת מוסדות חברתיים והפיכתם לפורמליים.
מאפייני מיסוד בהקשרי פעילויות חברתיות
ביסודו של תהליך המיסוד עומדת הקניית משמעות מעבר להגדרתה התכלתית של פעילות חברתית מסוימת. תאוריות המיסוד מתארות התפתחות שבה פעילות מסוימת של בני אדם התחילה משיקולים רציונליים אך לאורך זמן הפעילות התקבעה והשיקולים הרציונליים התמעטו. לדוגמה, צפייה קבועה במשחק כדורגל שתכליתה הנאת הצופה ועדכון לגבי המתרחש בעולם הספורט, עשויה לסגל לעצמה ערך מוסף הנלווה למטרות אלו (כלומר, הצופה מעוניין בצפייה הקבועה מעבר להנאה לעדכון שהוא מקבל ממנה, ולא יהיה מוכן להחליפה גם בתחליפים המשרתים מטרות אלו בצורה עדיפה). ערך מוסף זה הוא הערך הממסדי של הצפייה והוא שהופך אותה למוסד.
מיסוד אינו תהליך מוחלט ובמציאות לרוב פעילויות וארגונים מכילים מאפיינים מוסדיים בצד מאפיינים שאינם כאלו. למשל, זוג צעיר נהג לאכול אצל הוריו ארוחת שבת כל שבוע כיוון שרצה לחסוך בהוצאות. עם השנים, וגם כאשר הזוג הפך מבוסס כלכלית ובעל ילדים, הנוהג של ארוחת שבת אצל ההורים התמסד כהכרחי ורצוי ללא קשר לסיבה המקורית לארוחה.
מאפייני מיסוד בהקשרי מוסדות חברתיים
אחד המאפיינים של מוסד הוא תובענות. כל המוסדות מנסים לשלוט על היבט אחד או יותר של חיינו. כך, למשל, בית ספר, אוניברסיטה, ביטוח לאומי וכו'. ארווינג גופמן, בחיבורו על המוסדות הכוללניים הציג קטגוריה חדשה למיון מוסדות: מוסדות כוללניים.
למוסדות אלה כמה אלמנטים:
שתלטנות - המוסד כופה את חוקיו על החוסה, מי יותר ומי פחות.
סוציאליזציה - החוסה לומד על מיקומו החברתי החדש, על תפקידיו ועל כללים אחרים.
הפרדת הסגל מהחוסים.
לאלמנט זה כמה מאפיינים:
מחשבות סטריאוטיפיות (הדדיות);
קיום דיסטאנס;
טקסים פורמליים - טקסים שהם חלק מחוקי המוסד;
לסגל קיימות כמה סמכויות:
'סמכות מקבילה' - הזכות של כל מי ומי מהסגל להטיל מרותו על כל חוסה
'סמכות פרטנית' - הזכות של הסגל לרדת לפרטים האינטימיים ביותר של החוסים.
'סמכות מרחיבה' - הזכות של הסגל לעונש לא חייבת להיות קשורה לסוג העבירה.
תוצאות השהייה במוסד:
טשטוש האישיות (סוציאליזציה)
ריכוז מחשבות החוסים בדברים זניחים
סלנג מוסדי (לשני הצדדים, החוסים והסגל)
הפגנת האישיות על ידי כניסה לצרות
הסתגלויות משניות - "קומבינות"
לקריאה נוספת
פיטר ל. ברגר, תומאס לאקמן, "מיסוד", בתוך: דניאל רוט-הלר וניסן נוה (עורכים), היחיד והסדר החברתי, תל אביב: עם עובד, 1999, 408-395.
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:סוציולוגיה פוליטית
| 2024-03-24T11:15:06
|
IPX
|
פרוטוקול IPX (ראשי תיבות של Internetwork Packet eXchange) או העברה בין-רשתות הוא פרוטוקול רשת המתפקד בשכבת הרשת של מודל ה-OSI ומודל ה-TCP/IP, ומהווה חלק מחבילת הפרוטוקולים IPX/SPX. פרוטוקול IPX שימש בעיקר מערכות של חברת נובל, ובמיוחד בשירותי Netware, אך נדחק עם התפוצה ההולכת וגדלה של האינטרנט בשנות השמונים והתשעים שהביא איתו את ה-IP כחלק מחבילת הפרוטוקולים TCP/IP.
כתובת IPX
השימוש בפרוטוקול IPX מחייב מתן כתובת IPX לכל תחנה ברשת. כתובת IPX מורכבת משני חלקים:
כתובת הרשת - 32 סיביות שנקבעות על ידי מנהל הרשת, כתובת הרשת חייבת להיות ייחודית בין כל הרשתות המחוברות.
כתובת התחנה - 48 סיביות המכילות את כתובת ה-MAC של התחנה ברשת.
השימוש בכתובת ה-MAC כחלק מהכתובת הלוגית חוסך את הצורך במנגנון תרגום דוגמת ARP שקיים ברשתות TCP/IP.
מבנה חבילת IPX
חבילת IPX (מאנגלית - IPX Packet) מורכבת מהשדות הבאים:
Checksum (בדיקת תקינות) - 16 סיביות - עד לגרסה 4 של NetWare לא היה בשימוש, החל מגרסה 4 השדה משמש לבדיקת תקינות הנתונים על ידי הפעלת פונקציה ידועה על הנתונים בתחנת המקור ובתחנת היעד והשוואה בין התוצאות.
Packet length (אורך החבילה) - 16 סיביות - מספר המציין את אורך החבילה כולה (פתיח ונתונים) בבתים.
Transport control (בקרת תעבורה) - 8 סיביות - משמש לספירת מספר התחנות שהחבילה עברה בדרך (hop count). אם החבילה עברה יותר מ-16 תחנות ועדיין לא הגיע ליעדה החבילה מושמטת. מנגנון זה נועד למנוע מצב שבו חבילה מסתובבת ברשת במעגלים.
Packet type (סוג חבילה) - 8 סיביות - מציין לאיזה שירות או פרוטוקול משכבה גבוהה יותר שייכים הנתונים בחבילה.
Destination network (רשת היעד) - 32 סיביות - כתובת ה-IPX של רשת היעד של החבילה.
Destination node (קצה היעד) - 48 סיביות - כתובת ה-IPX של הקצה המיועד ברשת היעד, למעשה כתובת ה-MAC שלו.
Destination Socket (מפתח היעד) - 16 סיביות - שקע ברשתות IPX/SPX משמש להבדלה בין התוכנות השונות שמנהלות תקשורת במקביל, ולמעשה מקביל למפתח (Port) ברשתות TCP/IP.
Source network (רשת המקור) - 32 סיביות - כתובת ה-IPX של רשת המקור של החבילה.
Source node (קצה המקור) - 48 סיביות - כתובת ה-IPX של הקצה ממנו נשלחו הנתונים ברשת המקור, למעשה כתובת ה-MAC שלו.
Source Socket (מפתח המקור) - 16 סיביות - שקע ברשתות IPX/SPX משמש להבדלה בין התוכנות השונות שמנהלות תקשורת במקביל, ולמעשה מקביל למפתח (Port) ברשתות TCP/IP.
Data (נתונים) - המידע שעובר בחבילה, בתוספת נתונים שהוסיפו פרוטוקולים בשכבות גבוהות יותר. אורך הנתונים מוגבל בדרך כלל על ידי תקני המדיה שעליה מועברים הנתונים.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
קישורים חיצוניים
הסבר על IPX באתר חברת Novell.
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
| 2024-04-24T18:43:22
|
קקל
|
הפניה קרן קיימת לישראל
| 2017-05-23T10:34:00
|
קרן קיימת לישראל
|
שמאל|ממוזער|230px|"הקופסה הכחולה", 2006
שמאל|ממוזער|230px|תעודת הוקרה שניתנה ליחיאל אוני מהעיירה ורבה בפולין, בשנת 1937 לאות הוקרה על פעילותו עבור הקק"ל. התעודה מציגה באופן אומנותי את פעילויות הקק"ל בארץ ישראל.
קרן קיימת לישראל (קק"ל; או בראשי תיבות בלועזית: KKL, באנגלית נודעת גם בשם: Jewish National Fund או בראשי תיבות: JNF) היא חברה לתועלת הציבור המוגדרת כגוף דו מהותי. נוסדה בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.
לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה ממאגר נכסי נפקדים ממלחמת העצמאות. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים וניקוז.
שם
מקור השם "הקרן הקיימת" הוא בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא" בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא. בשנים הראשונות נודע הקרן בכינויו "הפונד הלאומי" או בלועזית: ה"נאציונאל פונד".
היסטוריה
מבנה והנהלה
בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני החמישי ב-1901, הוכרז על ייסוד "קרן קיימת לישראל" - ארגון שתפקידו לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. הקרן הקיימת נוהלה על ידי ההסתדרות הציונית. עוד קודם לכן, נדון עניין הקרן הקיימת באסיפות ציוניות אזוריות והוחלט על גיוס תרומות למענו.
התורם הראשון לקרן הקיימת לישראל היה יונה קרמנצקי, שתרם עשר לירות שטרלינג. אחריו תרם הרצל ובעקבותיו צירים רבים מהקונגרס הציוני. בשנים הראשונות עסק יונה קרמנצקי בצדדים המעשיים של הקמת הקרן, והיה מנהלה הראשון עד 1907.
ממוזער|460px|המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה|מרכז
בקונגרס השישי של ההסתדרות הציונית (אוגוסט 1903) סוכמו העקרונות הבאים: הקרן תשמש כזרוע ההסתדרות הציונית לרכישת קרקעות ארץ ישראל ולהעברתן לבעלות העם היהודי לצמיתות כקרקע לאומית; אמצעי הקרן ייאספו מכספי תרומות, והקרן לא תורשה למכור את קרקעותיה אלא להחכירן בלבד.
בשנת 1929 הונח אבן פינה לבניין הקרן הקיימת בבית המוסדות הלאומיים.
לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה: ממוזער|230px|ההסכם להעברת קרקעות ממשלת ישראל לקרן הקיימת
בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, על פיו מינהל מקרקעי ישראל מנהל גם הקרקעות של קק"ל ונקבע כי לקרן הקיימת תהיה נציגות של כ-50% במועצת המנהל. זרח ורהפטיג הציג את המוטיבציה לשילוב הקק"ל במנהל המקרקעין כנובעת מהיכולת של הקרן כגוף פרטי, בניגוד לממשלה, לפעול למען יהודים בלבד . כן ייעדה האמנה לקק"ל תפקיד של פיתוח אדמות ארץ ישראל וייעורן והסברה חינוכית-ציונית.
בעשור השני של המאה ה-21 פעלו בממשלת ישראל לקחת מכספי הקרן הקיימת ולפגוע בעצמאותה. עלו אף קולות לסגור את הקרן הקיימת ולהעביר את נכסיה לידי ממשלת ישראל. בחודש אוגוסט 2014 פורסם כי דירקטוריון קק"ל קיבל החלטה לפיה קק"ל תיערך להיפרדות מן המדינה והפסקת ההתקשרות עם רשות מקרקעי ישראל המנהלת את אדמות קק"ל. בהחלטה נכתב: . לבסוף הושג הסדר בין הקק"ל לממשלה על המשך שיתוף הפעולה.
שמאל|ממוזער|200px|דגל קק"ל הנוכחי, לאחר הוספת הצבע החום לסמל
גיוס כספים
עוד טרם הקמת הקרן, הוצע שבעת איסוף השקל הציוני, דמי החבר בהסתדרות הציונית, יוצע לכל נרשם לתרום כסף לקרן הקיימת. בכנסים ציוניים אספו כספים לקרן הקיימת.
פעילות גיוס תרומות לקרן הקיימת התפרסה על פני כל העולם. בפברואר 1916 גויסו 34,378 מרק, מהם מעל 40% היו מצפון אמריקה, 20.5% מהאימפריה האוסטרית, 15.5% מהאימפריה הרוסית, 8.3% מגרמניה, 6.7% מדרום אפריקה, 5.6% מהולנד וסכומים קטנים מאנגליה, דנמרק, סלוניקי, שווייץ ובלגיה. כספים נאספו גם ברומניה.
במקומות שונים התקיימו יוזמות שונות לגיוס כספים. יוזמה אחת הייתה קיום "יום פרחים" שהייתה שיטה ידועה לגיוס כספים באותה תקופה, שבו הפעילים מכרו פרחים והרווחים הועברו למטרת צדקה. יוזמה נוספת הייתה קיום "שבוע ארץ ישראל" לתעמולה אינטנסיבית וגיוס כספים.
בשנת 1924 חתמה הקרן הקיימת הסכם עם חברת הביטוח פניקס, וינה, על פיה נציגויות הקרן הקיימת באירופה פעלו גם כסוכנויות ביטוח עבור החברה, תמורת עמלה. שיתוף הפעולה של ההסתדרות הציונית עם חברת פניקס התרחבה עם השנים ובקרן הקיימת פרסמו את התקבולים שנתקבלו מהחברה תוך ציון שאלו ניתנו ללא פגיעה במבוטחים. בסוף 1932 הגיע היקף הפוליסות שסודרו דרך הקרן הקיימת למעל 12% מפוליסות החברה. בסוף שנת 1933 הגיע היקף הפוליסות שסודרו דרך הקק"ל לקרוב ל-14%. בשנת 1928 חודש החוזה לשש שנים ובשנת 1933 הוארך החוזה בין החברה והקרן הקיימת ל-10 שנים נוספות. קריסת חברת פניקס בשנת 1936 הביאה את מנהלי הקרן הקיימת במבוכה והועלו נגדה האשמות על קבלת כספים באופן בלתי ראוי מהחברה. הקרן הקיימת הכחישה את הפרסומים וטענה שכל הכספים שקבלה היו במסגרת פעילותה כסוכנת ביטוח על פי ההסכם הגלוי עם החברה.
יוזמה נוספת לגיוס כספים לקרן הקיימת בשנות ה-20 הייתה מועדון לקוחות בשם "המחלקה לראבאט" אשר גייסה חברות שהבטיחו להעניק לרוכשים דרך הקרן הקיימת הנחה שחלקה יועבר כתרומה לקרן הקיימת.
הקופסה הכחולה
במשך כמאה שנים מאז התחדשות היישוב היהודי האשכנזי בארץ ישראל, נתמכו רוב בני היישוב הישן בארבע ערי הקודש על ידי כוללים, שתוקצבו מכספי החלוקה. צורת גיוס התרומות המפורסמת ביותר בהקשר זה הייתה קופת רבי מאיר בעל הנס.
קופה זו הייתה נפוצה בבתי יהודים רבים, לשם נדבה עבור יושבי ארץ ישראל, ובמידה רבה העבירה את עיקר המשקל של התמיכה ביישוב הישן ממגביות חד פעמיות של שדרים, בקרב מספר מצומצם של גבירים עשירים אל נדבות קבועות של המוני היהודים שבתפוצות השונות.
מאוחר יותר, כשהוקמה הקק"ל בתחילת המאה העשרים, לשם גאולת קרקעות בארץ ישראל, להוציא את האדמה מיד נכרים לידי ישראל. נוסד על ידה מנגנון גיוס תרומות הדומה מאוד לזה של קופת רמבעה"ן. הקופסה הכחולה של הקק"ל נועדה אף היא לתלייה בבתי ישראל והוצבה גם בבתי ספר. היא לא הייתה נעולה אלא נסגרה בפקק מתכת. קופסה זו גרמה לעיתים מעין תחרות בין קופת רמבעה"ן לבין קרנות צדקה אחרות למטרות מקומיות בעיקר, אך כשמדובר בקופסה הכחולה הועצמה התחרות בשל העובדה, שגם קופה חדשה זו עסקה במוצהר בתמיכה בענייני ארץ ישראל.
בנושא זה היה דעות חלוקת בין גדולי ישראל באותו דור, היות שבקק"ל היו רבים שלא שמרו תורה ומצוות.
רכישת קרקעות
הרכישות הראשונות לקרן הקיימת נעשו בשנים 1904–1905. לרכישה הראשונה נחשבת קנייתם של כ-4,000 דונם בחיטין מידי הסוחר דוד חיים, במחיר של 20 פרנק לדונם. לאחר מכן, נרכשו כ-2,400 דונם מאדמות הכפר דיר טריף ליד לוד (בית החרושת חדיד, חוות בן שמן ולימים "כפר הנוער בן שמן") וכן 1,600 דונם מאדמת הכפר ח'ולדה, לימים, חוות חולדה, בהם גודלו השתילים ליער הרצל, שהוא היער הראשון שניטע על ידי הקרן הקיימת.
בשנת 1905, רכשה הקרן הקיימת מיק"א את אדמות דלייקה, עליהן הוקמה חוות כנרת, ואת אדמות אום ג'וני, בהן היה אתר ההתיישבות הראשון של דגניה א'.
במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשה הקרן הקיימת בכספיה לעבודות פיתוח שונות, בהם בניית בתים לפועלים על אדמותיה ולייבוש ביצות. לאחר הקמת קרן היסוד בשנת 1920 רוכזו מאמצי הקרן הקיימת ברכישת קרקעות.
שמאל|ממוזער|200px|דגל קק"ל עד שנת 2008
עיקר פעילותה של הקרן הקיימת בתחום רכישת הקרקע החלה לאחר כינוס הוועד הפועל הציוני ב-1920 בלונדון. עד שנת 1920 רכשה קק"ל פחות מ-25,000 דונמים שרובם עברו מבעלותה לרוכשים פרטיים. משנת 1921 חל גידול ניכר בהיקף עסקאות הרכישה שביצעה הקרן הקיימת והקרקע שנרכשה נותרה בבעלותה.
בשנת 1923 מונה מנחם מנדל אוסישקין לעמוד בראש הקרן. בתקופה זו הייתה חברת "הכשרת היישוב" בראשות יהושע חנקין הקונה העיקרית של קרקעות עבור קק"ל. משנות השלושים ואילך, בתקופת כהונתו של יוסף ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות והייעור החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים. כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, אורגנו חמישה משרדים מחוזיים ומונו אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. אז החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב. בשנים 1921–1933 היה משקלה של הקרן כ-60% מכלל העברות הקרקע לבעלות יהודית. בשנים 1934–1935 הצטמצם חלקה של הקרן הקיימת ל-20% בלבד אך עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 פחתו העסקאות הפרטיות וגדל חלקה של הקק"ל. לפי מנכ"ל הקרן הקיימת אברהם גרנות מעל למחצית השטח שרכשה הקרן הקיימת עד 1948 היה בבעלות בעלי קרקע גדולים שחיו מחוץ לשטחי המנדט, כרבע מבעלי קרקעות גדולים מקומיים, כ-13% מממשלת המנדט, כנסיות וחברות ורק כ-10% מפלאחים שעיבדו אותה בעצמם.
בעקבות מאורעות 1936–1939 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, החלה קק"ל להיות שותפה ביחד עם הסוכנות היהודית גם במפעל ההתיישבות בארץ.
בשנת 1938 נוסדה חברת הימנותא (נאמנות בארמית), במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם. לפני 1938 שימשה חברת הכשרת היישוב בתפקיד דומה לזה של חברת הימנותא.
לאחר הקמת המדינה רכשה הקרן הקיימת מידי ממשלת ישראל בעסקת ענק - עסקת מיליון הדונם, קרקעות נכסי נפקדים שבעליהם גורשו/נטשו אותם במהלך מלחמת העצמאות, כך שרוב הקרקעות שבידי הקרן הקיימת היום נרכשו בעסקה זו. אברהם גרנות הוא שיזם והוציא לפועל את הרכישות על אף התנגדות בקרב שרי ממשלה ובהנהלת הקרן הקיימת. בין המתנגדים היה יוסף ויץ שסבר שרכישת קרקע הנמצאת ממילא בידי המדינה מיותרת ודי באפוטרופסות של הקרן הקיימת לשם פיתוח. בין הנימוקים למסירת שטחים גדולים לידי הקרן הקיימת מידי הממשלה היו מחויבותה של הקרן הקיימת (להבדיל מממשלת ישראל) לפיתוח הקרקע לטובת יהודים בלבד. כך הסבירו הרצפלד וגרנות שהעברת הבעלות על תבטיח שהן ישמשו אך ורק את היהודים ולא את יתר אזרחי המדינה. כמו כן העברת הבעלות על הקרקע לגוף פרטי פטרה את המדינה מלהתעמת עם החוק הבינלאומי בנוגע למעמד הקרקעות. העסקה עם המדינה לא הוכפלה, מאחר שהקרן טענה שאין ברשותה את הכספים לשלם על מיליון דונם נוספים שהיו אמורים לעבור לרשותה.
קרקעות בבעלות קק"ל שנה נרכשו סך הכל (בדונמים) אחוז מכלל רכישות קרקע על ידי יהודים באותה שנה/ הערותעד 191416,36619205,99722,363מרשם המקרקעין לא פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה והממשל הצבאי הבריטי192143,02165,384(47.4%)19226,97772,361192318,45990,820(44.7% ב-1922–1923)192440,225131,045(89.9%)192533,090164,135(50%)192613,744177,879(32.7%)192718,779196,658(98.9%)19285,433202,091(25.3%)192959,549261,640(92.3%)193016,987278,627(87.7%)19319,978288,605(53.7%)19328,305296,910(44%)193332,371329,281(87.5%)193412,575341,856(20.2%)193516,524358,380(22.7%)193613,161371,541(72.5%)193713,507385,048(23)193834,223419,271193953,499472,770194043,180515,950194145,460561,410194248,981610,391194367,265677,656194467,357745,013194565,644810,657194652,000862,657ערך מקורב194763,000925,657ערך מקורבעד מאי 1948936,000על פי נתוני ועדת הכלכלה של הכנסת היו סך נכסי קק"ל ערב הקמת המדינה 942,092 דונם194897,0001,022,65719491,101,9422,124,599רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח19501,271,7343,396,333רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח, העסקה הושלמה ב-1953
מטרות קק"ל ופעילותה
שמאל|ממוזער|250px|פסל, בעיצובו של אליעזר ויסהוף, המוצב על ידי הקרן הקיימת ביערותיה, לציון כי המקום יוער על ידי הקרן. צולם ביער הסמוך למחלף המוביל.
רכישת אדמות
תפקידיה של קק"ל על פי חוק קק"ל (1953) הוא לרכוש אדמות בארץ ישראל ולקדם התיישבות יהודית. לאחר קום המדינה הוסכם באמצעות אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל כי מינהל מקרקעי ישראל ידאג לפן הניהול והשיווק של הקרקעות, בעוד קק"ל תמשיך להיות הבעלים הרשמיים כנציגי העם היהודי.
מאז קום המדינה קק"ל מתפקדת, לצד הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, כאחראית על התיישבות היהודית במדינת ישראל. בחוק הקרן הקיימת שנחקק בכנסת בשנת 1953 נקבע שמטרות קק"ל הן לרכוש קרקעות וליישבם ביהודים. במשך רוב שנות המדינה נמצאו פתרונות פרקטיים למקרים שבהם לא-יהודים בקשו לרכוש קרקעות שבבעלות קק"ל (באמצעות חילופי קרקעות בין המדינה לקק"ל), אך בשנת 2004, בעקבות התנגדות תושבים מכרמיאל לרכישת דירות בעיר על ידי ערבים, הודיעה קק"ל שהיא תקפיד מכאן ואילך על שיווק קרקעותיה ליהודים בלבד. לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון. קק"ל מתנגדת להחלטה זו, ובהיעדר הסדר בעניין היא איימה לבטל את האמנה עם מדינת ישראל ולהחזיר לידיה את ניהול ושיווק קרקעותיה. העניין תלוי ועומד (2008) בפני בג"ץ.
פקידי היערות של הקרן הקיימת לישראל אחראים על ייעור ועל שימור ושיקום עצים בוגרים בישראל בשותפות עם משרד החקלאות.
ייעור ותשתיות
מאז קום המדינה היא עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים, הכשרת קרקע וחינוך. בשנים הראשונות של הקמת המדינה עבדה הקרן הקיימת לישראל על פרויקט ייבוש החולה. במאה ה-21, פועלת קק"ל גם להנגשת החניונים, הפארקים והיערות שלה לאנשים עם מוגבלות.
ראשוני היערנים היו "החבורה", כפי שכינה אותם יוסף ויץ, והם כללו את שרון ויץ (מנהל אגף הייעור הראשון לאחר קום המדינה) וכן את משה קולר, טוביה אשבל, עמרם מקובר, נוח פלד, נפתלי יופה ושמחה סולובייצ'יק. על שמם ניטע יער בכרמל ושמו "יער היערנים".
שמירת שבת
במשך השנים דרשה הקרן הקיימת שלא ייעשה בנכסיה מלאכה בשבת. כל חוכר מידי הקרן הקיימת נדרש לחתום על סעיף 8 שקבע:
"על החוכר וכל הבא מזכותו להימנע מכל עבודות בניין ומלאכה בנכסיה בימי שבת וחגי ישראל".
בשנות ה-60 דרש עוזי ארנן לבטל את הסעיף והשופטת מרים בן-פורת קבעה שהסעיף בטל. בערעור לבית המשפט העליון נתקבלה פשרה שקבעה שפירוש המילה "מלאכה" הוא: "ניהול עסק וכל עבודת כפיים המבוצעת דרך קבע על ידי החוכר בעד תמורה או המבוצעת על ידי הזולת בעד תמורה ופרהסיה".
פעילות חינוכית בתנועת הבריחה באירופה
בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה השתתפה קק"ל במערכת בתי ספר במחנות העקורים באירופה שהוקמה על ידי אליהו דובקין, מבכירי הסוכנות היהודית ומועצת המורים בארץ, כשהוסכם כי כל המורים היוצאים ללמד בבתי הספר במחנות יעברו לפני צאתם סמינר הכנה מטעם קק"ל.
סמל קק"ל
340px|ממוזער|שמאל|סמלי קק"ל במהלך השנים
סמל הקרן הקיימת לישראל עבר מספר שינויים לאורך השנים. בתחילה עוצב בשחור לבן עם פסים היורדים מטה באלכסון ומזכירים תלמים בשדה ומסמלים את הקשר בין הקק"ל לקרקע, ולאחר מכן עוצב עם שלושה פסים בלבד שמסמלים גם את האדמה עם הקשר לצורת מפת ארץ ישראל ועץ נטוע שנשאר גם שהתחלף הסמל מספר פעמים.
החל משנת 2008 סמל קק"ל החדש הוא צבעוני (חום, ירוק וכחול) החום מסמל את הקשר לקרקע, הירוק מסמל את אחריותה של הקק"ל לייעור והכחול מסמל את המים, קק"ל לקחה על עצמה אחריות לשיקום נחלים ולאגירת מים כדי לסייע להתיישבות.
פיקוח
כחברה פרטית הקרן הקיימת פועלת מחוץ למערכת השלטון הרשמית ולמדיניות הרשמית של ממשלת ישראל ואינה כפופה לביקורת חיצונית ואינה מחויבת לשקיפות. בשנת 2014 פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט חוות דעת לפיה "למרות ההיבט הציבורי המהותי של פעולתה, כמעט ואין פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל ואין גוף מדינתי המפקח על התנהלותה. הציבור אינו חשוף לדוחות הכספיים ואין כל ערובה חיצונית לכך שפעילותה משרתת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי. לכך יש להוסיף את הקשר ההדוק בין קק״ל למערכת הפוליטית כולל בנושא מינויים בקק״ל". לעמדה המצדדת בפיקוח מבקר המדינה על הקרן הקיימת הצטרף גם מבקר המדינה, יוסף שפירא, שנימק את עמדתו ב"טענות חוזרות ונשנות על אי סדרים" ומניעת פגיעה בטוהר המידות. בניגוד לעמדה זו נדחתה במאי 2014 בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתה של שרת המשפטים, ציפי ליבני להחיל ביקורת של מבקר המדינה על הקרן הקיימת. באוקטובר 2013 הסביר חבר הכנסת דוד רותם בישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט את מניעי ההתנגדות להחלת שקיפות על הקרן הקיימת: "אני לא רוצה שקיפות. כשיבואו מחר לשאול את הקרן הקיימת: איפה המכרז שעשית כשהשקעת פה והשקעת שם? או שקנית קרקעות – אני לא רוצה לתת לך על זה שקיפות, אני לא רוצה שזה ייוודע לאף אחד".
מצבה הכספי
החל בשנת 2014 הקרן מגישה דוחות כספיים לרשם ההקדשות, מאחר שמעמדה שונה לחברה לתועלת הציבור.
הכנסות ונכסים
על פי דו"ח זה בשנת 2014 הסתכמו הכנסות קק"ל ב-2.4 מיליארד שקל, רוב הסכום - 2.1 מיליארד שקלים היו ממכירת קרקעות. בשנת 2013 היו הכנסות הקרן ממכירת קרקעות 1.7 מיליארד שקל. ההכנסה מתרומות ב-2014 הייתה כ-134 מיליון שקל מהם 76.6 מיליונים מצפון אמריקה לעומת 126 מיליון שקל בשנת 2013. שווי קרקעות קק"ל בסוף שנת 2014 היה כ-8 מיליארד שקל והיא החזיקה ב-270 מיליון שקל מזומנים בקופתה וניירות ערך בשווי 1.5 מיליארד שקל.
מבחינת דיווח חשבונאי נחלק הנדל"ן של הקרן הקיימת לשתי קבוצות:
כ-2.6 מיליון דונם הם קרקעות הרשומות על שם הקרן ומנוהלות בידי רשות מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת מקבלת את דמי החכירה שגובה רשות המקרקעין ומשלמת לרשות המקרקעין את עלויות הפיתוח.
40 אלף דונם מוחזקים בנאמנות על ידי חברת הימנותא שבבעלות מלאה של הקרן הקיימת רוב הנכסים הללו מושכרים לתקופות קצרות.
הוצאות
ההוצאה המרכזית של הקרן הקיימת היא תשלומים לרשות מקרקעי ישראל שהסתכמו ב-1.26 מיליארד שקל:
סעיף הוצאהסכום (מיליוני שקלים)עלויות פיתוח918היטלי השבחה218הוצאות מנהלה111
הוצאות הקרן הקיימת על ייעור היו כ-230 מיליון שקל, ו-37.5 מיליון שקל הוצאו לפיתוח פרויקטים סביבתים.
כוח אדם
בשנת 2014 העסיק הקרן הקיימת 950 עובדים קבועים בעלות שכר ממוצעת של 300,000 שקלים. שכר יושבי הראש אפרים שטנצלר ואלי אפללו היה כמשכורת שר, סגני יושבי הראש משתכרים משכורת ח"כ, ומשכורתו של מנכ"ל הקרן הקיימת מאיר שפיגלר כשל מנכ"ל משרד ממשלתי. עלות הפנסיות ב-2014 הייתה 120 מיליון שקל.
חינוך וקהילה
ההשקעה בחינוך בשנת 2014 עמדה על כ-81 מיליון שקל ו-65.5 מיליון שקלים הוצאו ל"קשרי קהילה וחברה", סעיף בו חל גידול של 10 מיליון שקלים בהשוואה לשנת 2013.
שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים
ההוצאה הכוללת על שיתופי פעולה עם ארגונים שונים הייתה 124 מיליוני שקלים.
גוףשיעור התמיכה ב-2014 (מיליוני שקלים)ההסתדרות הציונית57.5המועצה הציונית9עמותת "נפש בנפש"16.5הסוכנות היהודית16תנועת אור6
ביקורת על קק"ל
ביקורת כללית על מהות והתנהלות הארגון
כבר עם קום המדינה היו שראו בקק"ל גוף שעבר זמנו והתנגדו להעברת קרקעות המדינה לרשותה. חבר הכנסת יוחנן בדר דרש לפרק הקרן הקיימת אותה מצא כמוסד ארכאי ולא חיוני. "העם היהודי" בשמו התיימרה הקרן לפעול היה בעיניו כינוי לכמה פקידים היושבים בשכונת רחביה בירושלים. הוא סירב לראות ברכישת קרקעות המדינה (שני מיליוני הדונם) "גאולת קרקע" למען העם. לטענתו, משחלפה סכנת העברת הקרקעות לזרים, היה רעיון קרקע הלאום לאבסורד. בדר התנגד לאמנה שבין הקרן הקיימת לממשלה משום שמרגע מסירת אדמות המדינה לקרן, לא יהיה עליהן עוד פיקוח של הכנסת ושל מבקר המדינה והדבר יהפוך את המדינה לבת ערובה של עקרונות הקרן הקיימת. ד"ר יוסי ביילין, בספרו "אחד העם פינת הרצל", טוען כי לאחר הקמת המדינה ויסוד מינהל מקרקעי ישראל, קיומה של קק"ל מהווה כפילות מיותרת. הוא קבל על כך שניתן לקק"ל להקצות משאבי ציבור (קרקעות) כגוף פרטי ופוליטי ללא פיקוח של המדינה, בעוד שכ-80 אחוז ממקורות המימון שלו מגיעים מהמדינה. לטענתו "זהו גוף שאין לו הצדקת קיום פורמלית ובלתי פורמלית, והוא מתקיים מתוך אינטרסים ארגוניים בלבד...", ובכך מאשים ביילין את קק"ל שקיומה משמש בעיקר במטרה לשמר את כוחה ולחלוקת "ג'ובים" ומינויים פוליטיים.
התנהלות כלכלית
הועברה ביקורת רבה על משכורות הבכירים הגבוהות בארגון, אשר אינן הולמות ארגונים מסוגו, ואף נטען כי הן עשויות לגרום לקריסתו הכלכלית.
כמו כן, הועלו טענות בתקשורת לפיהן הארגון נוהג בפזרנות יתרה עם כספי ציבור, כאשר נחשף כי שולמו חצי מיליון דולר לבקשת נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון לקרן הנושאת את שמו בעבור הרצאתו לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס.
פרשת נכסי נספי השואה
בראשית המאה ה-21 התברר שהקרן הקיימת לישראל טיפלה ברשלנות בנכסים של פליטי שואה ויורשים לנספי שואה שהותירו אחריהם באירופה- נכסים שהייתה אמורה לאתר ולמכור עבורם. התברר שהקרן הקיימת מכרה נכסים ולא העבירה את הכספים לחלק מהמשפחות. במקרה אחד זכה יורש בפיצוי משמעותי לאחר שתבע את הקרן.
בפברואר 2000 הוקמה "ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה", בראשותה של ח"כ קולט אביטל, בעקבות מחקרים היסטוריים שהראו כי יהודי אירופה החזיקו בארץ ישראל, ערב מלחמת העולם השנייה, אלפי נכסי נדל"ן ונכסים פיננסיים אחרים. היוזמה להקמת הוועדה באה על רקע ביקורת ציבורית גוברת על כך שבישראל, בניגוד לאירופה, לא נעשה כמעט דבר להשבת רכושם של יהודים שנספו בשואה. הוועדה הגישה מסקנותיה בינואר 2005. בין השאר איתרה נכסים וקרקעות, שבשלהי מלחמת העולם השנייה הועברו לקרן הקיימת בנאמנות, נכסים שיהודים הספיקו לרכוש בארץ ישראל בטרם נספו בשואה, כיוון שהיה חשש שרכושם ייגזל או יוחרם על ידי ממשלת המנדט, או גורמים אנטי ציוניים ואחרים. בעקבות כך, נחקק בדצמבר 2005 חוק הנכסים של נספי השואה, שהביא להקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, כדי שתפעל להשבת נכסים אלו ואחרים. רק בשנת 2013 השלימה הקרן להעביר כחצי מיליארד שקל לחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה.
קרקעות קיבוץ גבעת ברנר
בשנת 2011 תבע קיבוץ גבעת ברנר להשיב לו 1,200 דונם, שרשומים היום כרכוש הקרן הקיימת לישראל. לטענת הקיבוץ, הקרקעות נרכשו מכספי מייסדיו, אשר מטעמים ציוניים אידאולוגיים מסרו אותה לידי הקק"ל בנאמנות.
דו"ח מבקר המדינה 2017
בדו"ח מבקר המדינה שהוגש ב-2017 נקבע כי "החלטות התקבלו שלא על פי אמות מידה ידועות וברורות" וכי קיים "ליקוי מהותי בניהול ובבקרה בקק"ל".
בפרק מתוך דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם במרץ 2017, נמתחה ביקורת על הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל מ-1991 שהוגדר חשאי ולא חוקי, במסגרתו העבירה המדינה 51 אלף דונם של קרקעות בגלילי בתמורה לחובות בשווי מיליארדים. משרד מבקר המדינה קובע כי הוא "רואה בחומרה את אופן פעילותן האמור של קק"ל ושל המדינה בנושא" וכי פעילותן הייתה "בניגוד לסדרי מנהל תקינים".
דו"ח משרד המשפטים 2022
ביקורת שערך משרד המשפטים על התנהלות קק"ל בשנים 2014–2017 מצאה פגמים מהותיים בהתנהלות הארגון ובפרט העברות כספים לגופים פוליטיים שמבחינת חומרתם "הם היו עשויים לבסס עילת פירוק של קק"ל". כך הועברו חצי מיליארד שקלים למוסדות הקשורים בהסתדרות הציונית מהלך שקיבל אישור הדירקטוריון רק לאחר חתימת ההסכם כך שלחברי הדירקטוריון לא התאפשר להפעיל שיקול דעת בעניין. על פי הדוח הועסקו בקק"ל במישרין או באמצעות חברות כוח אדם מקורבים של דני עטר ושל נושאי משרה אחרים.
ביקורת מנקודת מבט סביבתית
בשנת 2023, פורסם באתר "שקוף" תחקיר שעל פיו חרף העובדה שקק"ל מציגה עצמה כגוף סביבתי, היא משקיעה חלק מתיק ההשקעות שלה בחברות מזהמות.
תמיכה בהתנחלויות
באוגוסט 2024 הודיעה ממשלת קנדה כי היא מבטלת את מעמדה של קרן קיימת לישראל קנדה כעמותה פטורה ממס, עקב תמיכה בתשתיות צבאיות בישראל ועקב פעילות הארגון לקידום התנחלויות.
יובלות הקרן הקיימת בבולי ישראל
במלאת 50 שנה לקרן הקיימת לישראל הונצח האירוע בסדרה מיוחדת של 3 בולי מזכרת ; ב-24 ביוני 1951, הנפיק דאר ישראל 3 בולי יובל לקק"ל שעל כל אחד מהם ציור סמלי אחר: (א) בול בצבע ירוק שעליו מופיע אילן בעל 50 עלים; (ב) בול בצבע חום אדמדם שעליו טרקטור וישוב עברי; שני הבולים האלה עוצבו על ידי האמן אוטה וליש; (ג) בול בצבע כחול, בסגנון שונה, שעליו מופיעים מחרשה וסוסים על רקע התווית הראשונה שהוצאה על ידי קק"ל. על השובל הופיעה כיתובית " והארץ לא תמכר לצמתת..." (ספר ויקרא כ"ה, פסוק כג). האמן וילי-וולף וינד-סטרוסקי עיצב את הבול. מכירת סדרת בולי היובל נמשכה כשנה אחת.
במלאת 100 שנה לקק"ל הנפיק דאר ישראל שוב בול דאר מיוחד להנצחת האירוע. הבול הופיע ב-3 בספטמבר 2001 ועליו ציור של אדמה, צמחייה, מים. האמנית מירי סופר עיצבה את הבול. דאר ישראל מכר כ־987,000 בולים מבול זה במשך שנתיים ו-7 חודשים עד להפסקת מכירתו.
ראשי קק"ל
מספרתמונהשםשנים בתפקיד1 70px יונה קרמנצקי
מקים קק"ל1902–19072 70px מקס בודנהיימר 1907–19193 70px נחמיה דה לימה 1919–19214 70px מנחם אוסישקין 1923–19415 70px ברל כצנלסון1944–19416 70px מאיר בר-אילן7 70px אברהם גרנות8 70px אברהם גרנות 1945–19609 70px יעקב צור 1960–197610 70px משה ריבלין
מנכ"ל הסוכנות היהודית1977–199811 70px שלמה גרבץ 1998–200012 70px יחיאל לקט 2000–200613 70px אפרים שטנצלר 2006–201514 70px דני עטר2015–202015 70px אברהם דובדבני2020–202216 70px יפעת עובדיה-לוסקי2022–הווה
ראו גם
לקריאה נוספת
יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1947-1924, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט-1999
ויקטור הרצברג, ההתיישבות האובדת במשפט, הוצאת פוקוס על, 2001
יוסי כץ, רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קורבנות השואה המצוי בישראל, הוצאת יד ושם, ירושלים 2000.
יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב
צבי שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1990
צבי שילוני, תמורות ומפנה בהנהלה הציונית והקרן הקיימת לישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, אוניברסיטת בן-גוריון
איזי מן, ותחדש פני אדמה - קרן קיימת לישראל: מאה שנים של עשייה בחום ירוק וכחול, ירושלים, 2002
איזי מן, מכאן הכול צומח, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
דותן גורן, תרומתה של קרן קיימת לישראל לפיתוח הנגב: עבר, הווה ועתיד, ירושלים 2007
שוש סיטון, חינוך ברוח המולדת - התוכנית החינוכית של מועצת המורים למען הקק"ל (1953-1925), בתוך דור לדור - קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך י"ד, ה'תשנ"ט, 1998, אוניברסיטת תל אביב
מרדכי נאור, הבניין שבו נולדה המדינה, בית המוסדות הלאומיים, ספריית יהודה דקל,2020.
איתם הנקין והרב אברהם וסרמן, להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן קיימת לישראל, הוצאת דברי שיר, תשע"ב
מרוה בלוקה ומוטי פרידמן (עורכים), 120 שנה לקרן קיימת לישראל, עת-מול 274 (נובמבר 2021).
קישורים חיצוניים
קרקעות קק"ל - מתוך האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
הארכיוון הציוני המרכזי - הארכיוון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית, ביניהן קרן קיימת לישראל
שלמה שבא, הרצל נזעק לקונגרס והקרן הוקמה, עת־מול 99, 1991, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
חלון ירוק - אתר של האגף לחינוך ולנוער של קק"ל המיועד לבני נוער
מפת יובל לקק"ל, 1950 - משאב הוראה מתוך א תר החינוך של הספרייה הלאומית
תערוכת הנוער הציוני בגולה בבית קק"ל, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
קול האדמה - כינוס של קק"ל בירושלים, יומני כרמל אוקטובר 1949
קול האדמה - כינוס של קק"ל, יומני כרמל ספטמבר 1950
יום קק"ל, מצעד בחדרה. יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 0:46)
כינוס 50 שנה לקק"ל, יומני כרמל אוגוסט 1951 (התחלה 1:55)
הוועידה הארצית הט"ז של קק"ל, יומני כרמל 1952
יורם פריד וגדעון ביגר, הייעור הביטחוני בשנות ה-50, קק"ל גיליון 14, מרץ 2015
קרן קיימת לישראל, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
יוזמה נשכחת להקמת בית לקרן קיימת לישראל, באתר הארכיון הציוני, ספטמבר 2021
(על פרויקט "חברים לעט")
ביקורת
שאול אמסטרדמסקי, הערת שוליים לתחקיר המקור על קק״ל, 2 באפריל 2014
רביב דרוקר, תחקיר המקור: היער הפוליטי הסבוך של קק"ל, באתר נענע10, 28 בינואר 2015
מחקרים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ישראל: חברות לתועלת הציבור
קטגוריה:ארגונים ציוניים
קטגוריה:ההסתדרות הציונית
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:ישראל: מקרקעין
קטגוריה:גאולת אדמות בארץ ישראל
קטגוריה:ישראל: ארגונים להגנת הסביבה
| 2024-10-03T05:23:55
|
שוק העבודה
|
שוק העבודה הוא מושג השייך לתאוריה הקפיטליסטית ובאמצעותו היא מבקשת להגדיר על פי דרכה את היחסים בין עובדים לבין אלה המחזיקים בבעלות על אמצעי הייצור. על פי תפיסה זו הדרך בה עבודתם של בני-אדם נסחרת בתמורה לתשלום בצורת משכורת פועלת על פי מנגנון של שוק וכך בשוק העבודה, העובדים מתחרים ביניהם על המשרות הפנויות, והמעסיקים מתחרים ביניהם על כוח האדם. על פי גישה זו תחרות זו גורמת לכך שיפעלו עליו עקרונות כלכליים כלליים כמו היצע וביקוש, אך יש לו גם מאפיינים מיוחדים בשל המורכבות של סחר בזמנם של בני-אדם.
מגדירים את העבודה השכירה על ידי שלושה תנאים: ראשית, המעסיק, שהוא גורם המעוניין בתוצרי העבודה (לצורך שימוש אישי או לצורך מכירה), ואינו יכול או שאינו מעוניין בביצוע העבודה בפועל, ומוכן לשלם תמורתה. שנית, קיים עובד שכיר, המוותר מזמנו הפנוי לביצוע העבודה, ושיש לו את הכישורים לביצועה, לא לשם קבלת תוצרי העבודה, אלא על מנת לזכות בתגמול עבור ביצועה. שלישית, הביטוי המכריע של תגמול זה הוא הכסף, אותו מקבל העובד.
מאפיין אחד המבדיל של שוק העבודה משווקיהן של רוב הסחורות, הוא היקף המגע הרחב הנדרש בין העובד למעסיקו. המגע המוגבר בין הגורמים הרבים המעורבים בשוק העבודה, מביא להתייחסות נפרדת בכל הנוגע למגע זה, המכונה יחסי עבודה. יחסי העבודה ארוכי הטווח מתבטאים במונח משרה. משרה היא מעין חבילה הכוללת את כל תנאי ההעסקה של עובד לתקופת זמן ממושכת. לרוב מנוהל שוק העבודה כשוק משרות, ולא כשוק של עסקאות בודדות.
הבדל נוסף הוא קיומו של הון אנושי, שהופך את ההתייחסות לתועלת הכלכלית שמביא העובד למעסיקו למורכבת יותר מהתועלת שמביאה סחורה רגילה.
יחסי העבודה קשורים קשר רב לאיגודים מקצועיים, המהווים חלק משמעותי ביותר בכל התייחסות לשוק העבודה.
אדם אשר מסוגל לעבוד אך אינו בעל משרה, מכונה מובטל, מצב של חוסר תעסוקה בשוק העבודה מכונה אבטלה.
מיסוד שוק העבודה
צורה נוספת בה מבדילות המשרות את שוק העבודה משוק טהור הוא בנטייתו של שוק העבודה למיסוד. על אף שגם ההון האנושי תורם למיסוד שוק העבודה (על ידי כך שהוא הופך לעיתים העסקה לטווח ארוך למשתלמת יותר), קיימים גורמים נוספים אשר יוצרים תהליכי מיסוד חזקים. עיקר הפיתוח של המחקר העוסק במיסוד העבודה נעשה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.
תהליך מסוים המביא למיסוד העבודה הוא תהליך הבלקניזציה של שוק העבודה, כפי שניסח החוקר קלארק קר. תהליך אחר הוא היווצרותם של קווי שכר ממוסדים, כפי שטען ג'ון דאנלופ.
תהליך המכליל תהליכים אלו ומתווסף אליהם, הוא תהליך יצירתם של מנהגי שכר: מיסוד השכר עקב דפוסי התנהגות של קבוצות עבודה קטנות וממוסדות. קבוצות אלו מתפקדות כתת-חברות מלאות, בהן מתרחשים תהליכים רבים כגון חיברות ויצירת נורמות, תהליכים שלכולם נגיעה להתנהגות בלתי-פורמלית, שאינה נובעת באופן ישיר משיקולים כלכליים. לתהליכים אלו השפעה לא-מבוטלת על ההתנהלות הכלכלית (ערך מוסף לוותק, הגדרת החונכות, קביעת דפוסי התפוקה וכו'), ואופיים המוסדי משפיע גם על מיסוד השכר.
בנוסף לאלו, קיימים תהליכים רבים, הנוגעים ביצירתו של סקטור מתוכנן (ראשוני), כחלק מתהליך פילוח שוק העבודה.
פילוח שוק העבודה
מיסוד שוק העבודה והשפעתה של הטכנולוגיה ושיטות הניהול השונות, הביאו לתהליכי חלוקה של שוק העבודה, המכונה פילוח. הפיתוח העיקרי של תחום חקר זה נעשה בשנות ה-70 של המאה ה-20.
אחד הביטויים לפילוח זה הוא הבלקאניזציה כפי שתוארה על ידי קר. בנוסף לבלקאניזציה, נוצרה במהלך ההיסטוריה הכלכלית הבחנה בין שני סקטורים עיקריים:
בארצות הלא-מפותחות:
סקטור מודרני: תחום ייצור המאורגן באמצעי ייצור מודרניים, המקביל לסקטור הראשוני בארצות המפותחות.
סקטור מסורתי: תחום ייצור מפוצל ותחרותי העושה שימוש בטכנולוגיה נמוכה יחסית וכוח אדם זול ולא מקצועי, ועוסק בייצור מוצרים מקומיים.
בארצות המפותחות:
סקטור ראשוני (המכונה גם מרכזי, מתוכנן או מונופוליסטי): תחום חלקי של שוק העבודה הנשלט בידי מונופולים ואוליגופסונים, בו קיימת בהיסטוריה נטייה למיסוד, בירוקרטיה, תנאי העסקה טובים יותר, ביטחון תעסוקתי, דרגי ניהול רבים וכוח אדם מיומן וקבוע בעל הון אנושי רב יותר, המשויך למעמד חברתי גבוה, בעיקר בזכות יצירתם של שוקי עבודה פנימיים מוגנים.
סקטור זה חולק לשכבה עליונה, בה תפקידים ניהוליים המבטיחים יכולת קידום גבוהה ואוטונומיה, ולשכבה תחתונה, בה מבוצעות עבודות שגרתיות המבטיחות ביטחון תעסוקתי.
סקטור משני (המכונה גם פריפריאלי, שוקי או תחרותי): תחום חלקי של שוק העבודה הנשלט בידי גורמים רבים ומפוצלים ביניהם קיימת תחרות רבה. מבחינה היסטורית, קיימת בסקטור זה נטייה לדינאמיות, תנאי העסקה גרועים ושימוש בכוח אדם זמני, לא מיומן, בעל הון אנושי נמוך ומשויך למעמד חברתי נמוך, וזאת בשל התחרות העזה שלרוב מאפיינת שוק זה, ודמיונו הרב לשוק הסחורות הרגיל.
הבחנה זו בוצעה על ידי חוקרים רבים, שהמפורסמים שבהם פ' דורינגר ומ' פיורי. עוד הבחינו חוקרים אלו, כי קיים מגע הדדי רצוף בין שני הסקטורים, לרוב כאשר הסקטור הראשוני משתמש בסקטור המשני כקבלן משנה על מנת לבצע עבודות שכמותן ואיכותן אינה יציבה.
המחקר בתחום מראה כי קיימים מספר מקורות להבדלים אלו:
כתוצאה מהתחרות הכלכלית, קיימת נטייה של הכוח להיצבר ברשות אוליגופולים ומונופולים (כדוגמת ענף התקשורת הישראלי, הנשלט על ידי מספר קטן של משפחות), וזאת בשל היכולת של הון קיים להגדיל את עצמו. כך מובילה התחרות הכלכלית ליצירה של סקטור ראשוני רחב, האוגר כוח רב בידי מספר מצומצם של בעלי הון. מבחינת העובדים, הצורך בביטחון תעסוקתי מדרבן אותם להצטרף לארגונים חזקים אלו.
תנאים פוליטיים (כגון קביעת מונופול בחוק), מבטאים הכרעות חברתיות בדבר הצורך בארגונים גדולים וממוסדים. הכרעות המבססות את הסקטור הראשוני נובעות לרוב מהצורך בעיצוב ציבורי של המתרחש בחברה, והן יוצרות סקטור ציבורי רחב בבעלות הממשלה או ארגון ציבורי אחר (כדוגמת הסתדרות העובדים הכללית של ישראל). הסקטור הציבורי מהווה לעיתים את עמוד התווך של הסקטור הראשוני, וכן מאלץ התארגנות דומה בענפים הבאים במגע איתו. החלטות פוליטיות שונות (כגון מעבר של הסקטור הציבורי לקבלני משנה, תהליכי הפרטה וכו') עשויות גם להרחיב במכוון את הסקטור המשני, על חשבון הסקטור הראשוני.
פעולתם של איגודים מקצועיים חזקים במשק, ושימוש בהסכמי העסקה קיבוציים, מייקרים את כוח האדם, ובכך מאלצים את הארגונים ליצור נאמנות בקרב העובדים, וממסדים את תהליכי ההעסקה במשק (לדוגמה, על ידי מתן חשיבות רבה לוותק, ועל ידי התנגדות לפיטורים).
טכנולוגיה מתקדמת או תהליכי עבודה מורכבים, מחייבים תכנון כלכלי ארוך טווח (העסקת עובדים שהכשרתם מתמשכת, פיתוח טכנולוגי לאורך זמן, יציבות בתהליך הייצור וכו') ושליטה על תחום רחב הכולל תהליכים רבים באחריות אותו ארגון (שליטה באספקת חומרי הגלם, בארגוני הפיתוח הטכנולוגי, בשיווק וכו'). מנגד, טכנולוגיה פשוטה ותהליכי ייצור פשוטים מביאים להיווצרותו של סקטור משני מפוצל ותחרותי, בשל חוסר היציבות של השוק וקלות החדירה לסקטור.
תהליכי המיסוד השונים, ובעיקר קווי השכר ומנהגי השכר, מביאים במשך הזמן להתבססות הסקטור הראשוני.
החלטות פנימיות הנוגעות לניהול הארגון עשויות להביא למיסודו של סקטור ראשוני, בכך שהארגונים השונים נוטים לחזק את המיסוד על מנת להבטיח את עתידו של הארגון (לעיתים על חשבון רווח קצר-טווח). מיסוד זה משתלם הן מבחינת ניהולם של משאבי אנוש שברשות הארגון, והן בזכות יכולת ההשקעה המוגברת באמצעות הון. מאידך, החלטות פנימיות הפוכות, המשרתות בעלי עסקים המעוניינים ברווח מהיר, יוצרות את הסקטור המשני.
קיימים תנאי שוק שונים (כגון קיומן של ממשלות כצרכני-ענק יציבים), המחייבים יצירה של חברות גדולות ויציבות, ואחרים (כגון משברים בשוק או שוק בלתי יציב), המגדילים את הסקטור המשני.
תנאים תרבותיים שונים (כגון מסורות צריכה ממוסדות והפיכת ארגונים גדולים לחלק בלתי נפרד מהמארג התרבותי) מקבעים את קיומו של הסקטור הראשוני.
הסבר אפשרי נוסף הוא קיומה של מערכת חברתית רחבה, בה קיומו של סקטור משני רחב משמש את מעסיקי הסקטור הראשוני על מנת להשיג יכולת שליטה טובה יותר בעובדיהם, מכיוון שעובדים אלו מושווים לעובדי הסקטור המשני, ועל כן מרוצים מתנאי ההעסקה שלהם מחד (ואינם דורשים את שיפורם, דרישה שתפגע במעסיקים), וחוששים מדרדור במעמדם מאידך (עיקרון המקטין את יכולת המיקוח שלהם מול מעסיקי הסקטור הראשוני).
ההבחנה בין שני הסקטורים אינה מדויקת ומהווה הכללה של המציאות הכלכלית. הקשיים העיקריים בהגדרת שוק העבודה הם קיומם של ציבורים רחבים שאינם עובדים (ילדים ונוער, עקרות בית, סטודנטים, חיילים בשירות סדיר, קשישים, נתמכי סעד וכו'), וכן חריגות רבות מהתבנית הבסיסית של שני הסקטורים הנ"ל (לדוגמה: מרפאות עצמאיות).
מלבד חריגות מהגדרת העבודה, קיימות צורות מיון מפורטות יותר של שוק העבודה, הנובעות מקיומם של שוקי עבודה שאינם עונים במלואם על המאפיינים של חלוקה זו (לדוגמה: בעלי מקצועות חופשיים עצמאיים, מיומנים ויציבים, או העסקת פועלים בלתי מיומנים בתנאי העסקה ירודים במפעלים גדולים).
החוקר א' גינזברג מיין ב-1976 את שוק העבודה לארבעה סקטורים:
הסקטור הציבורי, המכיל בעיקר ארגונים ביורוקרטיים גדולים
ארגונים עסקיים בהם עובדים בעלי מיומנות נמוכה והיקף מצומצם של בעלי תפקידי ניהול.
בעלי מקצוע עצמאיים או שותפויות קטנות של בעלי מקצוע.
מנהלים בכירים ובעלי מקצועות חופשיים עצמאיים או מועסקים בחוזים אישיים
החוקרים ר' אלטהוזר וא' קאלברג חילקו ב-1983 את שוק העבודה לחמישה סקטורים:
שוק משני, בו דומה שוק העבודה לשוק הרגיל
שוק פירמות, בו מתבצעת העסקה במסגרת הפירמה (מקום העבודה)
שוק העיסוקים, בו נעשית העבודה במסגרת המקצוע אליו משתייך העובד (כגון שוק עריכת הדין)
שני השווקים האחרונים עשויים ליצור שוקי עבודה פנימיים בתוכם, ובכך ליצור שני סקטורים נוספים: שוקי פירמות פנימיים ושוקי עיסוקים פנימיים.
התייחסות לתהליכים שפורטו עד כה, מביאה לקיומם של שוקי עבודה פנימיים בארגונים שונים, ובייחוד בסקטור הראשוני, בהם פועלים שיקולי ניהול משאבי אנוש לטווח ארוך.
אסכולות הנוגעות לשוק העבודה
בניתוח שוק העבודה ניתן לקיים זוויות בחינה שונות (לדוגמה: הפער בין התנהלות על-פי הון אנושי לבין התנהלות על-פי מנהגי שכר). במהלך ההיסטוריה נוצרו אסכולות רחבות של חוקרים, המייצגות זוויות שונות לבחינת שוק העבודה:
כלכלה קלאסית ליברלית
כלכלה נאו קלאסית ליברלית: גישה כלכלית המציגה את שוק העבודה כשוק תחרותי בין יחידות קטנות ומתחרות של עובדים ומעסיקים (בדומה למצב בסקטור המשני). גישה זו היא הנהוגה כיום בחקר שוק העבודה, על אף שהיא אינה מביאה בחשבון תהליכי מיסוד ופילוח בשוק.
מרקסיזם: גישה כלכלית הרואה בשוק העבודה המשך מאבק היסטורי בין מעמדות חברתיים.
נאו-מרקסיזם: גישה כלכלית שהתפתחה על בסיס המרקסיזם, אך מתייחסת לתהליכים מאוחרים יותר מבחינה היסטורית.
מונחים
אבטלה: מצב של מחסור בתעסוקה בשוק העבודה.
אבטלה חיכוכית: אבטלה זמנית הנובעת מבחירות רצוניות של שכירים מסוימים.
אבטלה מבנית: אבטלה הנובעת מאופיו של שוק העבודה.
אוליגופסון: מצב של שוק העבודה בו מספר מצומצם של תאגידים השולטים בשוק.
איתות שוקי: (market signal) תכונות מסוימות של עובד פוטנציאלי, המצביעות על סבירות של איכות העובד בעיני המעסיק.
אשכול עיסוקים: (Job Clusters) קבוצה יציבה של עיסוקים קרובים בעלי טכנולוגיה, כוח אדם וצורת העסקה דומה.
ביקוש עבודה: מספר המועסקים המבוקש על ידי מעסיקים (ביחס למספר המועסקים הפוטנציאליים הזמין בשוק). ככל שמספר המועסקים גבוה יותר ביחס למספר המועסקים הזמין, הביקוש לעבודה גבוה יותר.
בלקניזציה: פילוח שוק העבודה לענפים רבים שלכל אחד מהם שוק עבודה פנימי משלו.
גמישות שוק העבודה: מידת השינוי האפשרי בכמות המשרות בשוק בעקבות שינוי בשכר העבודה
הון אנושי: ביטוי למכלול תכונות הקובעות את איכותו של עובד בשוק העבודה.
היצע עבודה: מספר המועסקים הזמין ביחס למספר המשרות המוצעות בשוק. ככל שמספר המועסקים גבוה יותר ביחס למספר המשרות המוצעות, כך גדול יותר היצע העבודה.
הכשרה מקצועית: פעולות בשוק העבודה או מחוצה לו, שמטרתן לשפר את איכותו העתידית של העובד.
הכשרה מקצועית ייחודית: (ספציפית) הכשרה מקצועית המכוונת לשיפור תפקוד העובד במסגרת תעסוקתית מסוימת.
הכשרה מקצועית כללית: הכשרה מקצועית המכוונת לשיפור כללי של תפקוד העובד בלא התייחסות למסגרת תעסוקתית מסוימת.
יחידות קובעות שכר: גורמים בשוק העבודה שאחראים ישירות על השכר הנהוג בו.
מובטל: שכיר פוטנציאלי ללא משרה.
מיסוד שוק העבודה: יצירת תנאי העסקה מוסדיים שאינם מגיבים אך ורק להיצע ולביקוש בשוק העבודה
מעסיק: אדם המשלם סכום כסף או תמורה אחרת לשכיר בתמורה לעבודתו.
ניכור העבודה: מינוח מרקסיסטי המתאר תהליך בו הופכת התפוקה מתומחרת בהתאם למנגנון שוק חופשי והופכת חסרת ערך מבחינתו של הפועל העוסק בייצורה
משרה: הסכם העסקה לטווח ארוך בין עובד למעביד.
סקטור עבודה מסורתי: פלח של שוק העבודה בו שיטות עבודה מסורתיות.
סקטור עבודה מודרני: פלח של שוק העבודה בו שיטות עבודה מודרניות.
סקטור עבודה ראשוני: (מרכזי, מתוכנן, מונופולי) פלח של שוק העבודה המאופיין בשליטה של תאגידים בירוקרטיים).
סקטור עבודה משני: (פריפריאלי, שוקי, תחרותי, SALM, Secondary Labor Market) פלח של שוק העבודה המאופיין בפיצול בים גורמי ייצור רבים ולא יציבים.
סקטור עבודה עסקי: פלח של שוק העבודה בבעלות בעלי הון.
סקטור עבודה ציבורי: פלח של שוק העבודה בבעלות ציבורית.
עבודה: (employment) פעילות אנושית בה אדם מציע את זמנו וכישוריו, בתמורה לתשלום כספי או אחר מאדם אחר. מתייחס בדרך כלל למצב של עבודה שכירה (ר' להלן).
פירמה: ארגון המעסיק שכירים.
פרולטריון: מעמד הפועלים, בעיקר זה העוסק בעבודה תעשייתית, אך יכול להכיל גם חקלאים, בדרגות ההשתכרות הנמוכות יותר.
פרולטריון סחבות: (לומפנפרולטריון) מעמד נמוך באופן קיצוני של שכירים זולים וזמניים.
קווי שכר: (Wage Contours) גבולות נהוגים לשערי השכר.
קשיחות שוק העבודה: מספר ועוצמת המכשולים העומדים בפני שינוי בגובה שכר העבודה או מספר המשרות המוצעות בשוק בהתאם לשינויים בביקוש והיצע.
שוק העבודה: שוק בו מעסיקים ומועסקים סוחרים בעבודה תמורת תשלום.
פילוח שוק העבודה: (סגמנטציה) חלוקת שוק העבודה לשוקי משנה שונים בעלי מאפיינים שונים.
שוק מקצועות: (Occupational Labor Market, OLM) פלח של שוק העבודה בו נעשית העבודה במסגרת המקצוע.
שוק משני של מקצועות: פלח של שוק המקצועות בו אין שוקי עבודה פנימיים.
שוק פנימי של מקצועות: (Occupational Internal Labor Market, OILM) פלח של שוק המקצועות בו קיימים שוקי עבודה פנימיים.
שוק הפירמות: (Firm Labor Market, FLM) פלח של שוק העבודה בו נעשית העבודה במסגרת פירמה.
שוק משני של פירמות: פלח של שוק הפירמות בו אין שוקי עבודה פנימיים.
שוק פנימי של פירמות: (Firm Internal Labor Market, FILM) פלח של שוק הפירמות בו קיימים שוקי עבודה פנימיים.
שוק עבודה פנימי: (Internal Labor Market) שוק עבודה ייחודי לפירמה מסוימת.
שוק עבודה תחרותי משוכלל: מודל טהור של שוק עבודה גמיש בו קיים פיצול בין יחידות בודדות של מעסיקים ועובדים, חתירה רציונלית של גורמים אלו לשיפור הרווח הכלכלי, ניידות מוחלטת וידיעה מוחלטת של מצב השוק לכל גורם
שכר: סכום כסף המשולם לשכיר על ידי המעביד בתמורה לביצוע עבודה.
שכר מינימום: השכר המינימלי המותר לפי חוק לעובד.
שכיר: (עובד) אדם המבצע עבודה תמורת סכום כסף (שכר).
שערי מפתח לשכר: (Key Rates) השכר הנהוג עבור העיסוקים המרכזיים באשכול עיסוקים.
שערים נלווים לשכר: (Associate Rates) השכר הנהוג עבור העיסוקים הצדדיים באשכול עיסוקים.
תוספת יוקר: סכום המשולם לשכיר כפיצוי על האינפלציה.
תפוקה: (פריון) מידת ייצור המופקת כתוצר של עבודה.
תפוקה שולית: תוספת התפוקה הנובעת מהעסקת יחידת ייצור נוספת.
תפוקה ממוצעת: התפוקה הממוצעת עבור כל יחידת ייצור.
ראו גם
אפליה בשוק העבודה
תעסוקתיות
ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים בבריטניה
סקר כוח אדם
קישורים חיצוניים
מגמות בשוק העבודה בישראל, פרק בפודקאסט "ערך מוסף", 15/4/2016
מתן סטמרי "'העובד אינו זמין כעת' – על זכותם של עובדים להתנתק מהעבודה" * אתר משפט ועסקים (2018)
אורי וייס, כיצד להתמודד עם פערי כוח בשוק העבודה, דין ודברים, כרך י״ג, תשע״ט.
קטגוריה:נושאים בכלכלה
קטגוריה:סוציולוגיה
*
עבודה
| 2024-09-22T09:49:12
|
אוליגופסון
|
REDIRECTאוליגופול#אוליגופסון ואוליגופול דו צדדי
| 2008-04-23T16:31:18
|
אוליגופול
|
ממוזער|מודל ברטראןאוֹלִיגוֹפּוֹל (מיוונית עתיקה: "מועטים - למכור") הוא מבנה שוק שבו ענף מסוים נשלט על ידי מספר קטן של מוכרים (אוליגופוליסטים). כאשר מדובר בשני גופים השולטים בשוק נקרא המצב דואופול. בגלל שישנם רק מתחרים ספורים בשוק, כל אוליגופוליסט מודע לפעולות רעהו, ושווקים אוליגופוליסטים, לפיכך, מאופיינים במידה רבה של הידודיות (אינטראקטיביות) בין השחקנים העיקריים בשוק, כשכל פעולה מצד אחד האוליגופוליסטים זוכה במהרה לתגובה מן האחרים. בעת תכנון האסטרטגיה שלהם, אוליגופוליסטים תמיד לוקחים בחשבון את צעדיהם הסבירים של שאר השחקנים בשוק, היות שקיימים מועטים כאלו והדבר אפשרי. מסיבה זו שווקים ותעשיות אוליגופולים מועדים בסבירות גבוהה להיווצרות קנוניה כלשהי וקרטל בפרט.
בישראל מספר רב של אוליגופולים בשווקים דוגמת תקשורת סלולרית, שיחות חוץ, דלק, טלוויזיה, ועוד.
אוליגופסון ואוליגופול דו צדדי
מונח מקושר, אך הפוך במשמעותו, הוא אוֹלִיגוֹפְּסוֹן – מצב המתרחש כאשר בשוק כלכלי פעיל מספר קטן של קונים, כאשר מספר המוכרים עשוי להיות גדול. מצב כזה מתרחש בדרך כלל בשווקים שבהם הקונים הם הממשלה או גופים עסקיים גדולים מאוד. דוגמה טיפוסית לאוליגופסון הוא השווקים לקניית רכיבים המשמשים לייצור כלי רכב, מטוסים ואניות.
שוק שבו יש מוכרים מועטים וקונים מועטים נקרא אוליגופול דו-צדדי.
הופעת אוליגופולים
ישנם חילוקי דעות רבים ביחס לסיבות המביאות להופעתם של אוליגופולים. לפי אחת התאוריות, לשווקים הפועלים על פי עקרונות קפיטליסטיים יש נטייה טבעית, אחרי שלב של צמיחה מהירה, לקונסולידציה והתרכזות הייצור או המכירה של מוצרים מסוימים בידיים מועטות. תופעה זו מקושרת לעיתים גם לגלובליזציה – מכירת מוצרי חברה אחת במקומות רבים בעולם. הסיבה העיקרית לאותה קונסולידציה והגברת הריכוזיות בשוק חופשי, טוענים התומכים בדעה זו, היא היתרון שיש בייצור בסדרי-גודל רחבים של מוצרי צריכה סטנדרטיים.
תאוריה אחרת, הפוכה, אינה רואה הכרח בהיווצרות אוליגופולים, למרות היתרון שיש לייצור בסדרי-גודל רחבים וטוענת כי אוליגופולים, ובמיוחד מבנה אוליגופולי יציב, הוא כמעט תמיד תוצר של מעורבות ממשלתית, במיוחד באמצעות רישיונות ורגולציה של שוק. על-פי תפישה זו, גם כאשר ישנו יתרון לייצור בסדרי-גודל, הענקת רישיונות או זיכיונות בלעדיים ורגולציה מעלים את חסם הכניסה לשוק ובכך מונעים כניסת יצרנים חדשים לתחום והופכים את האוליגופול ליציב.
העימות בין שתי הדעות הסותרות נוגע במיוחד למצב נפוץ בו אוליגופול הופך לקרטל ומצליח בהעלאת מחירים או הפחתת איכות השירות לצרכנים (או שתיהן) באמצעות השגת הסכמה בין כל היצרנים באוליגופול על תיאום מחירים.
אסטרטגיות באוליגופול
בחירת אסטרטגיית פעולה באוליגופול נעשית תוך התבססות אינטנסיבית על תורת המשחקים, מאחר שזו מאפשרת מידול של התנהגות השחקנים האחרים בשוק:
מודל סטקלברג – מודל בו החברות המתחרות פועלות בזו אחר זו (רלוונטי למשל בשוק בו יש חברה דומיננטית אחת, ושאר החברות ממתינות להחלטתה כדי לגזור משמעויות ורק אז לפעול).
מודל קורנו – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את הכמויות.
מודל ברטראן – מודל בו החברות המתחרות בוחרות בו-זמנית את המחירים.
ראו גם
כלל השלושה
שוק העבודה – מונחים
רשות ההגבלים העסקיים
מונופול
תורת המשחקים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מיקרו-כלכלה
קטגוריה:מבני שוק
קטגוריה:תחרות (כלכלה)
| 2024-07-23T16:46:38
|
27 ביוני
|
27 ביוני הוא היום ה-178 בשנה (179 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 187 ימים
אירועים היסטוריים ביום זה
1358 – הוקמה רפובליקת דוברובניק
1905 – כנס ההקמה של ה-IWW, ארגון פועלים אמריקאי קומוניסטי דומיננטי בארצות הברית, עד דיכויו על ידי הממשל ב"הפחדה האדומה" בין 1917–1924
1941 – טבח ביהודים במרכז העיר קובנה, מעט לאחר כיבוש ליטא על ידי גרמניה. ייחודי בכך שבוצע על ידי צעירי המקום, במרכזה של עיר גדולה, תוך קריאות גילויי שמחה מצד האוכלוסייה המקומית
1954 – תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בעולם מופעלת באונינסק ליד מוסקבה
1954 – מבצע PBSUCCESS – הפיכה צבאית ביוזמת הCIA וחברת הפירות המאוחדת מסלקת את הנשיא הנבחר של גואטמלה חקובו ארבנס גוסמן
1957 – סערת ההוריקן "אודרי" הורגת 500 בני אדם בלואיזיאנה וטקסס
1967 – הכספומט הראשון בעולם מותקן באנפילד, לונדון
1976 – נחטף מטוס "אייר פרנס", ששוחרר כעבור ימים אחדים במבצע יונתן
1977 – ג'יבוטי זוכה לעצמאות מצרפת
1986 – בית הדין הבין-לאומי לצדק פוסק נגד ארצות הברית בתיק ניקרגואה נגד ארצות הברית
1981 – משחק הפיינטבול הראשון
1991 – הצבא העממי היוגוסלבי פלש לסלובניה שהכריזה על עצמאות יומיים קודם לכן
1997 – הספר הראשון בסדרת ספרי הארי פוטר, הארי פוטר ואבן החכמים, יצא לאור
נולדו
שמאל|ממוזער|120px|אוגוסטוס דה מורגן
1462 – לואי השנים עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1515)
1550 – שארל התשיעי, מלך צרפת (נפטר ב-1574)
1787 – תומאס סיי, אנטומולוג, קונכולוג והרפטולוג אמריקאי (נפטר ב-1834)
1806 – אוגוסטוס דה מורגן, מתמטיקאי ולוגיקן בריטי (נפטר ב-1871)
1869 – אמה גולדמן, מהפכנית אנרכה-פמיניסטית (נפטרה ב-1940)
1880 – הלן קלר, דוברת החרשים והעיוורים (נפטרה ב-1968)
1918 – אדולף קיפר, שחיין אמריקאי (נפטר ב-2017)
1926 – מרדכי הורוביץ, עורך דין, סופר ומשורר ישראלי (נפטר ב-2010)
1927 – יהודה גביש, תא"ל בצה"ל, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים (נפטר ב-2009)
1928 – שלומית דקל, אשת חינוך ישראלית (נפטרה ב-2024)
1930 – רוס פרו, מיליארדר ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2019)
1931 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021)
1931 – צ'ארלס ברונפמן, תעשיין
1934 – אפי נצר, מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בישראל
1936 – לוסיל קליפטון, סופרת ילדים, משוררת ומחנכת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1936 – מאיר להב, פרופסור לכימיה במכון ויצמן למדע, חתן פרס ישראל לחקר הכימיה והפיזיקה
1937 – אלונה פרנקל, סופרת ומאיירת ישראלית
1941 – קשישטוף קישלובסקי, במאי קולנוע (נפטר ב-1996)
1942 – שאול נמרי, צייר ופסל ישראלי (נפטר ב-2023)
1945 – עמי אילון, חבר הכנסת, שר, מפקד חיל הים וראש השב"כ
1949 – ורה ואנג, מעצבת אופנה אמריקאית ממוצא סיני
1952 – מהמט קראיה, סופר, עיתונאי ומחזאי אלבני
1955 – איזבל אג'אני, שחקנית קולנוע וזמרת צרפתייה מועמדת פרס אוסקר
1959 – גנאדי קרנס, פוליטיקאי אוקראיני-יהודי, ששימש כראש העיר של חרקוב (נפטר ב-2020)
1966 – ג'יי ג'יי אברהמס, מפיק, במאי קולנוע וטלוויזיה, שחקן, מלחין ותסריטאי אמריקאי
1968 – נירו לוי, שחקן ישראלי
1969 – יניב פולישוק, שחקן ישראלי
1971 – משה קפטן, במאי תיאטרון
1972 – רמי דמרי, מפיק קולנוע וטלוויזיה
1974 – אנדריי סוחובצקי, גנרל רוסי (נפטר ב-2022)
1974 – מריאנו אידלמן, קומיקאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי
1975 – טובי מגווייר, שחקן, במאי ומפיק קולנוע
1977 – ראול גונזלס, כדורגלן ספרדי
1984 – קלואי קרדשיאן, ידוענית וכוכבת ריאליטי אמריקאית
1986 – דרייק בל, זמר, שחקן, מלחין, גיטריסט אמריקאי
1987 – אד וסטוויק, שחקן וזמר אנגלי
1986 – סם קלאפלין, שחקן אנגלי
1988 – קייט זיגלר, שחיינית אמריקאית, זוכת מדליות זהב אולימפיות ושיאנית עולם
1989 – מתיו לואיס, שחקן בריטי
1994 – מיטשל הופ, שחקן ודוגמן אוסטרלי
1999 – צ'נדלר ריגס, שחקן אמריקאי
1999 – איתנה, זמרת-יוצרת ספרדייה
נפטרו
ממוזער|250x250 פיקסלים|אמליה בר
שמאל|ממוזער|120px|ככוצה צ'ולוקאשווילי
1831 – סופי ז'רמן, מתמטיקאית, פיזיקאית ופילוסופית צרפתייה (נולדה ב-1776)
1844 – ג'וזף סמית, מייסד הכנסייה המורמונית, נרצח (נולד ב-1805)
1854 – אמליה (מלכה) בר, אשת סלון יהודיה־גרמנית מברלין. אימו של המלחין ג'אקומו מאיירבר (נולדה ב-1767)
1915 – וז'ה פשבלה, משורר גאורגי (נולד ב-1861)
1930 – ככוצה צ'ולוקאשווילי, גיבור לאומי גאורגי (נולד ב-1888)
1944 – ורה מנצ'יק, שחמטאית צ'כית-בריטית, אלופת העולם הראשונה בשחמט לנשים (נולדה ב-1906)
1959 – ג'ובאני פסטרונה, מחלוצי הקולנוע האיטלקי (נולד ב-1883)
1976 – זאב דומניץ, מחנך, סופר ומשורר לילדים ישראלי (נולד ב-1902)
1995 – יוני חן, שחקן, במאי ומדבב ישראלי (נולד ב-1953)
1996 – ג'ורג' עובדיה, במאי קולנוע ישראלי (נולד ב-1925)
2001 – דב לוין, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1925)
2001 – ג'ק למון, שחקן קולנוע (נולד ב-1925)
2001 – טובה ינסון, סופרת פינית, מחברת סדרת המומינים (נולדה ב-1914)
2002 – ג'ון אנטוויסל, בסיסט להקת The Who (נולד ב-1944)
2008 – בצלאל נרקיס, חוקר והיסטוריון אמנות ישראלי (נולד ב-1926)
2009 – עמנואל שחר, מייסד חיל ההנדסה הישראלי וקצין ההנדסה הראשי הראשון בצה"ל (נולד ב-1915)
2015 – כריס סקווייר, מוזיקאי אנגלי (נולד ב-1948)
2016 – אהרן איפלה, שחקן ישראלי (נולד ב-1941)
2017 – מייקל בונד, סופר ומחבר בריטי (נולד ב-1926)
2017 – מיכאל ניקוויסט, שחקן קולנוע וטלוויזיה שוודי (נולד ב-1960)
2018 – יעקב קרייזמן, ראש העיר השני של העיר גבעתיים (נולד ב-1927)
2018 – עמוס הרפז, אסטרופיזיקאי ישראלי (נולד ב-1928)
2019 – אביבה הזז, משוררת ישראלית (נולדה ב-1927)
2019 – פיטר וסטרגור, מלחין ותאורטיקאי מוזיקה אמריקאי (נולד ב-1931)
2019 – דוד גולומב, חבר הכנסת מטעם המערך והתנועה הדמוקרטית לשינוי (נולד ב-1933)
2020 – לינדה קריסטל, שחקנית ארגנטינאית-אמריקאית (נולדה ב-1934)
2020 – ג'וליאן קארי, שחקן אנגלי (נולד ב-1937)
2021 – אהרן אביתר, פרופסור לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, פעיל שלום וזכויות אדם ויו"ר אמנסטי ישראל (נולד ב-1931)
2022 – יהודה בן-צור, קצין בחיל הים (נולד ב-1925)
2022 – לאונרדו דל וקיו, איש עסקים איטלקי, יושב ראש ומייסד חברת לוקסוטיקה (נולד ב-1935)
2023 – אוולין בויד גרנוויל, האישה האפרו-אמריקאית השנייה שקיבלה דוקטורט במתמטיקה מאוניברסיטה אמריקאית (נולדה ב-1924)
2024 – מרטין מאל, שחקן, צייר וקומיקאי אמריקאי (נולד ב-1943)
2024 – אדם, זמר ושחקן ישראלי (נולד ב-1960)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום סטונוול – יום שבו נערכים מצעדי גאווה בערים רבות בהן ניו יורק, סן פרנסיסקו, טורונטו ומדריד
ארצות הברית – יום בדיקות HIV הלאומי
26 ביוני – 28 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כז
קטגוריה:יוני
| 2024-08-15T05:10:23
|
11 במרץ
|
11 במרץ הוא היום ה-70 בשנה (71 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 295 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1513 – ליאו העשירי נבחר לאפיפיור
1812 – חוק האזרחות בפרוסיה המקנה ליהודים זכויות (וחובות) אזרח
1861 – מלחמת האזרחים בארצות הברית: חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה נחתמת
1917 – מלחמת העולם הראשונה: בגדאד נכבשת על ידי כוחות בריטים
1941 – מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מאשרת את חוק השאל-החכר
1948 – 12 הרוגים בפיצוץ מכונית תופת בבניין הסוכנות היהודית בירושלים
1960 – במסגרת תוכנית פיוניר האמריקאית, שיגור פיוניר 5 למסלול בין כדור הארץ ונוגה
1978 – 35 הרוגים בפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף
1985 – מיכאיל גורבצ'וב מתמנה לשליט ברית המועצות
1988 – מלחמת איראן–עיראק: מוכרזת הפסקת אש
1990 – ליטא פורשת מברית המועצות
1993 – מטוס האיירבוס A-321 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
1996 – ג'ון הווארד נבחר לראשונה לראש ממשלת אוסטרליה
2003 – בית הדין הפלילי הבין-לאומי מוקם בהאג
2004 – אל-קאעידה מבצע פיגועים בשלוש תחנות רכבת במדריד בירת ספרד. בפיגועים נהרגו 191 אנשים ונפצעו כ-1,400
2006 – מישל בצ'לט נבחרת כנשיאה הראשונה בצ'ילה
2008 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-123 לתחנת החלל הבין-לאומית להביא את המודול היפני קיבו והזרוע הרובוטית Dextre
2011 – רעידת אדמה בעוצמה 9.0 בסולם ריכטר אשר לוותה בגלי צונאמי בגובה של כ-10 מטרים, פגעה בעיר סנדאי שביפן וגרמו למותם של כ-14,000 אנשים ולכ-5,000 נעדרים, וכן לאסון הגרעיני בפוקושימה
2020 – ארגון הבריאות העולמי מכריז על הקורונה כפנדמיה
נולדו
ממוזער|216x216 פיקסלים|אורבן לה-ורייה
ממוזער|197x197 פיקסלים|דאגלס אדמס
1444 – דונטו ברמנטה, ארכיטקט איטלקי (נפטר ב-1514)
1544 – טורקוואטו טאסו, משורר איטלקי (נפטר ב-1595)
1731 – רוברט פיין, משפטן ומדינאי אמריקאי (נפטר ב-1814)
1811 – אורבן לה-ורייה, מתמטיקאי צרפתי הידוע בעיקר בשל גילויו של כוכב הלכת נפטון (נפטר ב-1877)
1785 – ג'ון מקלין, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-1861)
1867 – רפאל פרנק, מורה, כנר, חזן ומעצב גופנים עבריים יהודי גרמני (נפטר ב-1920)
1886 – אדוורד רידז-שמיגלי, איש צבא ומדינאי פולני (נפטר ב-1941)
1894 – אוטו גרוטהוול, ראש הממשלה הראשון של גרמניה המזרחית (נפטר ב-1964)
1901 – לאופולד השלישי, מלך בלגיה (נפטר ב-1983)
1911 – חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה, שר המשפטים ושופט בבית המשפט העליון (נפטר ב-2002)
1916 – הרולד וילסון, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1995)
1920 – ניקולס בלומברגן, פיזיקאי הולנדי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2017)
1920 – בנג'מין פרנץ, משפטן אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2023)
1921 – אסטור פיאצולה, מלחין טנגו ארגנטינאי (נפטר ב-1992)
1928 – ברל'ה זילברברג, אתלט ישראלי, אלוף ישראל, שיאן ישראל וזוכה מדליית כסף מהמכביה השלישית בקפיצה משולשת (נפטר ב-2007)
1931 – פרחיה בק, חוקרת אמנות קדומה ופרופסור בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב (נפטרה ב-1998)
1931 – רופרט מרדוק, איל עיתונות
1936 – אנטונין סקאליאה, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-2016)
1936 – הרלד צור האוזן, מדען גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2008 על גילוי הקשר בין וירוס הפפילומה לסרטן צוואר הרחם (נפטר ב-2023)
1937 – אלכסנדרה זאבלינה, סייפת סובייטית (נפטרה ב-2022)
1939 – אבנר כץ, צייר, מאייר וסופר ישראלי (נפטר ב-2020)
1945 – נורית אביב, צלמת קולנוע ובמאית
1947 – ארוין לביא, תת-אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת גולני במבצע שלום הגליל (נפטר ב-2024)
1950 – בובי מקפרין, מוזיקאי אמריקאי
1951 – אריה גמליאל, חבר הכנסת מטעם ש"ס (נפטר ב-2021)
1952 – דאגלס אדמס, סופר מדע בדיוני בריטי (נפטר ב-2001)
1953 – רמי וייץ, שדרן ספורט ישראלי
1954 – ירדנה מלר-הורוביץ, מזכירת הכנסת
1957 – קאסם סולימאני, איראני ששימש כמפקד כוח קודס, הכוח האחראי לפעילות משמרות המהפכה האיראניים מחוץ לגבולות איראן (נפטר ב-2020)
1960 – בני אלבז, זמר חסידי
1965 – משה להב, זמר ישראלי
1969 – אורי גוטליב, שחקן וקומיקאי ישראלי
1972 – שירי ארצי, תסריטאית, מדבבת, פזמונאית, מנחת טלוויזיה, סופרת ומבקרת ספרות ישראלית
1977 – ליעד אגמון, יזם, משקיע, נואם ואיש היי-טק ישראלי
1978 – דידיה דרוגבה, כדורגלן מחוף השנהב
1979 – קרן פלס, זמרת ישראלית
1980 – רוני גפני, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת המגן השמאלי
1988 – פאביו קונטראו, כדורגלן פורטוגלי
1989 – אנטון ילצ'ין, שחקן קולנוע אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2016)
1989 – דניאלה קרטס, שחקנית ישראלית
1992 – אוסטין סוויפט, שחקן אמריקאי
1993 – אנתוני דייוויס, כדורסלן אמריקאי
1994 – טיש בנוט, רוכב אופני כביש בלגי
1996 – עומרי גלזר, כדורגלן ישראלי
1997 – מרקו אדמוביץ', כדורגלן סרבי
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|אלכסנדר פלמינג
222 – אלאגבאלוס, קיסר רומא (נולד ב-203)
638 – סופרוניוס, הפטריארך של ירושלים (נולד ב-560)
1486 – אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1414)
1907 – ז'אן קזימיר-פרייה, מדינאי צרפתי, נשיאה החמישי של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נולד ב-1847)
1908 – אדמונדו דה אמיצ'יס, סופר איטלקי (נולד ב-1846)
1924 – הלגה פון קוך, מתמטיקאי שוודי (נולד ב-1870)
1931 – פרידריך וילהלם מורנאו, במאי קולנוע גרמני (נולד ב-1888)
1948 – אריה לייב יפה, משורר ומנהיג ציוני (נולד ב-1875)
1955 – אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין (נולד ב-1881)
1957 – ריצ'רד בירד, חוקר ארצות אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – ג'ון וינדהם, סופר בריטי (נולד ב-1903)
1970 – ארל סטנלי גרדנר, סופר ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1889)
1988 – פיטוס פראט, כדורגלן ספרדי שכבש את השער הראשון בתולדות הלה ליגה (נולד ב-1911)
2006 – סלובודן מילושביץ', נשיא יוגוסלביה (נולד ב-1941)
2014 – אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1941)
2019 – יונה עטרי, שחקנית וזמרת ישראלית (נולדה ב-1933)
2019 – קואוטיניו, כדורגלן ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1943)
2019 – דני בן ישראל, מוזיקאי ועיתונאי ישראלי בוגר להקת פיקוד צפון, מחלוצי הרוק הפסיכדלי בישראל (נולד ב-1944)
2020 – צ'ארלס וואורינן, מלחין אמריקאי, זוכה פרס פוליצר (נולד ב-1938)
2022 – אליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה (נולד ב-1931)
2022 – יוסף ברמסון, מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק (נולד ב-1935)
2022 – רופיה בנדה, נשיא זמביה הרביעי (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
10 במרץ – 12 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג יא
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-30T21:04:06
|
פיגוע כביש החוף
|
ממוזער|252x252 פיקסלים|חיילי צה"ל ליד האוטובוס הפגוע, 11 במרץ 1978
ממוזער|250px|תא הנהג המפויח
שמאל|ממוזער|250px|האנדרטה לחללי הפיגוע
פיגוע כביש החוף המוכר גם בשם אוטובוס הדמים היה פיגוע טרור שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלים מפת"ח, בכביש החוף ובו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור נקרא "מבצע כמאל עדואן", על שם בכיר בארגון הפת"ח שנהרג בידי צה"ל בשנת 1973 במבצע אביב נעורים. עד ל זה היה פיגוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות ישראל.
מהלך הפיגוע
ביום שבת אחר הצהריים, 11 במרץ 1978, הגיעה לחוף מעגן מיכאל קבוצה של 11 מחבלים מהאש"ף, בסירות גומי. המחבלים יצאו לדרכם מנמל צור בלבנון עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן.
המחבלים הגיעו לחוף שמורת הטבע מעגן מיכאל, לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו בדרך בהתהפכות אחת הסירות. בחוף פגשו המחבלים את צלמת הטבע גייל רובין שעסקה בצילומי טבע בקרבת החוף. המחבלים רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף. סמוך לשעה 16:30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי "חוג המשוטטים" של "אגד", עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים.
המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.
ליד מחלף אולגה (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לעבר תל אביב.
כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מצומת גלילות בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום סינמה סיטי גלילות), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל () שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. אסף חפץ, מפקד הימ"מ, שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל קרב פנים אל פנים כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד. חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את השמיעה באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו עיטור האומץ מטעם משטרת ישראל.
בטבח נרצחו 35 איש ונפצעו 71.
אחרי הפיגוע
בישראל
עקב חוסר ודאות באשר לגורל המחבלים שהיו באוטובוס, הוטל עוצר על יישובים באזור גוש דן ודרום השרון, ונערכו סריקות אחר המחבלים (שלא נמצאו, וכנראה נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים).
בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה מדינת ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.
הרמטכ"ל מוטה גור מינה ועדת חקירה לאירועים בראשות האלוף יונה אפרת ומפכ"ל המשטרה חיים תבורי מינה ועדת בדיקה בראשות ניצב שמואל איתן.
במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה ב-1982 אנדרטה לזכר הנספים, שעוצבה על ידי הפסל יצחק שמואלי, ונמצאת מערבית לכביש החוף.
שלדת האוטובוס שנהרס בפיגוע זה, ניצבת כיום במוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד" בחולון.
שני המחבלים שנותרו בחיים, ח'אלד חוסיין (אבו עוסבה) וחוסיין פואד, הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בלוד. ח'אלד אבו עוסבה שוחרר בעסקת ג'יבריל.
ברשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית מנציחה את זכרה של דלאל מוגרבי, ממובילי הכוח המפַגֵע, בשמם של בתי-ספר לבנות בעזה ובחברון. בלבנון קיוו כי גופתה תוחזר במסגרת עסקת חילופי השבויים של אלדד רגב ואודי גולדווסר ב-16 ביולי 2008. אולם, עם סיום בדיקות הדנ"א של שרידי הגופות שהגיעו מישראל בעקבות העסקה, התברר כי היא אינה ביניהן.
קישורים חיצוניים
רמי אנטיאן, חייל למופת בעל כושר ביצוע טוב -סמ"ר יעקב פז ז"ל, 'בין גלים' אפריל 1978 עמ' 3.
.
.
הערות שוליים
*
קטגוריה:1978 בישראל
קטגוריה:אגד
קטגוריה:מעגן מיכאל
כביש החוף
כביש החוף
קטגוריה:פעולות טרור ב-1978
קטגוריה:טרור פלסטיני
קטגוריה:פיגועי אש"ף שיצאו מלבנון
קטגוריה:מבצע ליטני
קטגוריה:פיגועים שבהם נרצחו בני משפחה
קטגוריה:רצח קטינים בישראל על רקע לאומני
קטגוריה:ירי המוני בישראל
קטגוריה:מעשי טבח ביהודים
| 2024-08-14T15:26:27
|
קפריסין
|
ממוזער|הארכיבישוף מקאריוס השלישי, נשיאה הראשון של קפריסין
קפריסין (ביוונית: Κύπρος, בטורקית: Kıbrıs) היא מדינת אי הממוקמת בים התיכון. שמה הרשמי כיום הוא רפובליקת קפריסין (ביוונית: Κυπριακή Δημοκρατία, בטורקית: Kıbrıs Cumhuriyeti). עד שנת 1974 מדינת קפריסין השתרעה על פני כל האי, אך בשנה זו כבשה טורקיה את חלקה הצפוני והקימה בה את צפון קפריסין, המוכרת רק על ידי טורקיה כמדינה. האי שוכן מדרום לטורקיה וממערב לסוריה וללבנון.
מדינת קפריסין ממוקמת על אי באותו שם. האי קפריסין הוא השלישי בגודלו והשלישי באוכלוסייתו בים התיכון. מבחינה גאוגרפית האי קפריסין נחשב כחלק מאסיה, בעוד קפריסין כמדינה נחשבת כחלק מאירופה מבחינות מדיניות, היסטוריות ותרבותיות, והיא חברה באיחוד האירופי מאז 2004, כאשר צפון קפריסין הטורקית אינה חלק מהאיחוד. כמו כן, ישנם דוחות רשמיים בהם קפריסין נחשבת כחלק מהמזרח התיכון, והיא קרובה גאוגרפית לישראל, לבנון וסוריה.
מקור השם
האטימולוגיה של השם קפריסין אינה ודאית. השערה אחת היא שמקור השם מהמילה היוונית לעץ הברוש "κυπάρισσος "Cupressus sempervirens (קיפאריסוס) או מהשם היווני κύπρος ("קיפרוס") לצמח החינה ("Lawsonia alba"). אסכולה אחרת גורסת כי מקור השם מהמילה בשפה ה (כינוי לשפה בה דיברו בקפריסין בתקופת הברזל) לנחושת, מתכת שמרבצים עשירים שלה מצויים באי. דוסן, לדוגמה, העלה השערה כי שורשי השם במילה השומרית לנחושת ("זוּבָּר") או אפילו מהמילה לברונזה ("קוּבָּר"). האי העניק את שמו לשם הלטיני של הנחושת, תוצאה של ייצוא הנחושת מהאי למדינות השכנות: תחילה כביטוי "Aes cyprium" – "המתכת של קפריסין" ואחר־כך כקיצור של הביטוי למילה "Cuprum".
היסטוריה
בני האדם הראשונים הגיעו לקפריסין בשלהי התקופה האפיפלאוליתית, לפני כ-11,500 שנים.
העת העתיקה
תרבות יוון המיקנית הגיעה לאי בסביבות 1600 לפנה"ס. מושבות מתקופה זו עדיין פזורות ברחבי קפריסין. גם הפיניקים השאירו את חותמם באי, בהתיישבויות גדולות ומשמעותיות כמו גם מושבות סחר פזורות רבות באי. בתקופה הזאת נוצרו גם כלי קרמיקה המצוירים על לבן. כלים אלה היו נפוצים עד סוף התקופה הקלאסית.
בעת העתיקה נודעה קפריסין בשם אלשיה, וכך הופיעה בתעודות היסטוריות. בתקופת הברונזה התקיימה באי ממלכה בשם זה.
בתחילת תקופת הברזל התחלקה קפריסין לערי ממלכה יווניות ופיניקיות. בהמשך נכבשה קפריסין על ידי האשורים, המצרים והפרסים. לבסוף היא נכבשה מידי הפרסים על ידי שושלת בית תלמי, יורשת האימפריה של אלכסנדר הגדול במצרים. בשנת 68 לספירה היא הסתפחה לאימפריה הרומית.
בשנים 115–117 מרדו יהודי האי בשלטון הרומי כחלק ממרד התפוצות בהנהגתו של ארטמיון. כתוצאה ממרד זה נחרבה העיר סלמיס ונהרגו כ-240,000 מתושבי האי. לאחר מיגור המרד, מספר קסיוס דיו כי נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, כאשר כל יהודי העובר על הוראה זו – דינו מוות. האי קפריסין מוזכר בתלמוד הירושלמי מסכת סוכה כ"ג עמוד א' בהקשר למרד ברומאים - כתוב שדם הרוגי אלכסנדריה הגיע "בים עד קיפרוס".
ימי הביניים
ממוזער|מפת היסטורית של קפריסין. גיאקומו פרנקו, המאה ה-16
עם פיצול האימפריה הרומית ב-395 עברה קפריסין לשליטת האימפריה הביזנטית, ועיר הבירה הפכה לסלמיס. עם התפשטות האסלאם מחצי האי ערב תקפו הערבים את האי כמה פעמים. לבסוף, בהנהגת הח'ליף עבד אל-מלכ, הגיעו הערבים והביזנטים להסכם שלטון משותף באי בשנת 688. ההסדר החזיק מעמד כמעט 300 שנה, אז שבו הביזנטים והשתלטו על קפריסין. ב-1191 כבש אותה ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה במסע הצלב השלישי. הוא השתמש בקפריסין, הבטוחה יחסית, כבסיס אספקה למלחמותיו במוסלמים. שנה לאחר מכן מכר אותה ריצ'רד לטמפלרים (אבירי היכל שלמה). שלטונם הנוקשה של הטמפלרים הביא את תושבי האי לידי מרד, המסדר הטמפלרי רצה לחזור בו מהרכישה והיה מוכן להחזיר את האי בתמורה לדמי הקדימה ששולמו למלך האנגלי. גי דה ליזיניאן, מלך ירושלים המובס (שמפלתו בקרב קרני חיטין הייתה אחת הסיבות למסע הצלב השלישי), הסכים לוותר על כתר ירושלים, שילם את דמי הקדימה הללו למסדר הטמפלרים, ובכך קנה את זכותם על האי והתחייב לשלם את שאר המחיר על האי לריצ'רד לב ארי. ליזיניאן ייסד באי שושלת צלבנית (ראו ממלכת קפריסין), ששלטה בו עד 1489 וקבעה את פמגוסטה כעיר הבירה של האי.
העת החדשה
בשנת 1489 השתלטה הרפובליקה של ונציה על האי. ונציה השתמשה באי כנקודת מסחר חשובה. בתקופה זו נבנתה החומה הוונציאנית של ניקוסיה. לאורך תקופה זו נחלקה האוכלוסייה בין עילית שלטת קתולית, ורוב העם שהיה יווני-אורתודוקסי. במשך כל התקופה הוונציאנית הייתה קפריסין נתונה להתקפות בלתי פוסקות מצד האימפריה העות'מאנית הצעירה, עד שלבסוף נכבשה בשנת 1571. 20,000 מתושבי ניקוסיה הוצאו להורג, וכל הכנסיות ומבני הציבור נבזזו. בכך בא הקץ לשליטת הקתולים באי.
ממוזער|"קפריסין תחת מנדט בריטי מ-1878" במפת אסיה הקטנה. א.ק. ג'והנסטון, 1911
קפריסין הבריטית
ב-1878 הועברה קפריסין לידי בריטניה. העות'מאנים, שהובסו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ביקשו את תמיכתה של בריטניה בקונגרס ברלין. בתמורה הם חתמו איתה על הסכם סודי, שנודע לאחר מכן כ"חוזה קפריסין", שבו העבירה טורקיה את קפריסין לשליטה אדמיניסטרטיבית בריטית, אף על פי שהריבונות על האי עדיין הייתה בידי האימפריה.
ב-1915, השלטון הבריטי הציע את קפריסין ליוון, בתנאי שיוון תצטרף למלחמת העולם הראשונה ותלחם לצד הבריטים. ההצעה נדחתה. באותה תקופה, לאחר שבריטניה הכריזה מלחמה כנגד האימפריה העות'מאנית, סופח האי חד צדדית בידי בריטניה.
בריטניה השתמשה בקפריסין בתור בסיס אסטרטגי להגנה על תעלת סואץ – הנתיב החשוב ביותר לקולוניה החשובה ביותר שלה, הודו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה סיפחה בריטניה את האי לחלוטין.
ב-1923, בכפוף להסכם לוזאן, ויתרה טורקיה על דרישותיה לגבי קפריסין. ב-1925, קפריסין הוכרזה כקולוניה בריטית.
החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949 היו בקפריסין מחנות מעצר, שהוקמו על ידי ממשלת בריטניה לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.
קבלת העצמאות
בשנות ה-50 של המאה ה-20 נאבקה קפריסין על עצמאותה. המאבק כלל את פעילותה של המחתרת הצבאית "אאוקה", שביתות והפגנות. מאבק זה הסתיים בשנת 1960, בקבלת העצמאות מבריטניה והקמתה של "רפובליקת קפריסין". בדרום האי שמרה בריטניה על שליטתה בשני שטחי בסיס ריבוניים, אקרוטירי ודקליה.
חוקת הרפובליקה קבעה הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי, הכוללים מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שנועדו להגן על האינטרסים של הקפריסאים הטורקים ולהבטיח להם ייצוג הולם במוסדות המדינה. לרשות המבצעת, למשל, מונה נשיא ממוצא יווני, ולצִדו סגן נשיא ממוצא טורקי, שנבחרו כל אחד על ידי קהילתו. לכל אחד מהם ניתנה זכות וטו לגבי סוגים מסוימים של חקיקה והחלטות נשיאותיות. הנשיא הראשון ששלט עד להפיכה הצבאית ב-1974 היה הארכיבישוף מקאריוס השלישי.
כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה
ממוזער|חלוקת האי מאז 1974
ב-1974, בעקבות הפיכה שביצעו אנשי צבא בתמיכה יוונית אשר רצו לספח את האי ליוון, פלשה טורקיה לאי והשתלטה על צפונו, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערֵבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.
יוון הייתה מוגבלת בתמיכתה בקפריסין היוונית כי היא חתומה על הסכמים בינלאומיים המגבילים אותה בשאיפותיה האימפריאליסטיות והגשמת רעיון יוון הגדולה.
ב-1983 הכריז המיעוט הטורקי הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינה זו אינה מוכרת על ידי האו"ם או מדינה כלשהי מלבד טורקיה, ותושביה נחשבים כתושבי קפריסין המאוחדת (בבחירות לאירוויזיון לדוגמה משנת 1988). על פי המשפט הבין-לאומי, "רפובליקת קפריסין" זכאית לריבונות מלאה באי, כפי שהיה עד 1974.
במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא הצלחה. בעקבות שיחות שהתקיימו בשווייץ יזם האו"ם תוכנית, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ואשר הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל אותה שנה. רוב התושבים בחלק הטורקי של קפריסין הצביעו בעד התוכנית, אולם הקפריסאים היוונים דחו אותה ברוב גדול. כתוצאה מכך, נשמרת חלוקת האי דה פקטו, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.
מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית המשפט האירופי לזכויות אדם. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של צפון קפריסין.
ממשל ופוליטיקה
בחלק היווני - בראש החלק היווני עומד נשיא עם שלל סמכויות. נשיא קפריסין נבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. הנשיא הנוכחי, משנת 2023, הוא ניקוס כריסטודולידיס. בבית הנבחרים חברים 56 נציגים הנבחרים בבחירות יחסיות, ושלושה מושבים נוספים שמורים למשקיפים נציגי המיעוטים הארמני, המרוני והקתולי. 24 מושבים שמורים לטורקים, אך הם לא מאוישים מאז 1964. כל מדינות העולם, למעט טורקיה, מכירות בחלק היווני כשלטון החוקי והרשמי בקפריסין. לקפריסין מספר נציגויות דיפלומטיות.
מבחינה אדמיניסטרטיבית, קפריסין מחולקת ל-6 מחוזות ועיר. כל מחוז מחולק למספר נפות.
בחלק הטורקי – בראש החלק הטורקי עומד נשיא בעל שלל סמכויות. בבית הנבחרים של החלק הטורקי ישנם 50 פוליטיקאים. ממשלת החלק הטורקי אינה מוכרת על ידי אף מדינה, פרט לטורקיה, וכמו כן אינה מוכרת על ידי האו"ם.
צבא
ממוזער|דגל המטה הכללי של המשמר הלאומי ובמרכזו גם הסמל
ממוזער|ספינה של משטרת החופים של קפריסין
המשמר הלאומי של קפריסין הוא הצבא הקפריסאי-יווני, הוא כולל כוחות יבשה, אוויר, ים וגם כוחות מיוחדים. הגיוס הוא חובה לגברים המגיעים לגיל 18 למשך כ-14 חודשים, ומשרתים בו כ-20,000 בשירות חובה, לאחר שירות החובה המשרתים ממשיכים בשירות מילואים תדיר במשימות שונות ואימונים לצורך שמירה על כשירות בדומה לצבאות חובה אחרים באירופה, דוגמת צבא שווייץ.
צבא קפריסין מקיים שיתוף פעולה הדוק עם הכוחות המזוינים של יוון וצה"ל. יוון מחזיקה בדרך קבע כוחות על האי.
בחלק הטורקי תקף חוק שירות חובה בצבא למשך שנתיים וחודשיים.
כלכלה
כלכלת קפריסין התבססה בעבר על גידולים חקלאיים כגון שעורה, חיטה, הדרים, גפנים, זיתים, תפוחי אדמה, ירקות ופירות וצאן. החקלאות היא עדיין ענף משמעותי בכלכלת הכפרים, אבל היא סובלת ממחסור במים, מתחרות עולמית מצד מדינות העולם השלישי, ומנטישת הצעירים את הכפר לטובת העיר. מלבד חקלאות ניתן למצוא בכפרים גם תיירות כפרית ותעשייה זעירה.
כיום נסמכת כלכלת קפריסין באופן משמעותי על תיירות מאירופה. מיליוני תיירים זורמים בכל שנה לאי כדי ליהנות מחופי הים שלו בתקופות האביב, הקיץ והסתיו, ומאתרי הסקי בהרי הטרודוס בחורף. באי יש גם שרידים ארכאולוגיים מהתקופה היוונית, ובתי נופש והבראה שנבנו בתקופה שבה היה האי תחת שלטון בריטי. באי יש גם תיירות המקושרת ל"תעשיית חתונות" היות שזוגות רבים הנתקלים בקשיים להתחתן בארצם מתחתנים באי, ביניהם יהודים שאינם מעוניינים או יכולים להנשא ברבנות בישראל מסיבות כלשהן.
הייצוא מהחלק הטורקי כולל בעיקר ירקות ופירות, בעוד שהיצוא מהחלק היווני כולל גם תפוחי אדמה, הדרים, חרובים, יין, פירות וירקות, ביגוד, מוצרי עור ותרופות.
בשנת 2003 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. ב-1 בינואר 2008 הפכה קפריסין למדינה מן המניין בגוש האירו. שער החליפין הרשמי שנקבע להמרה לאירו הוא 1.71 אירו ללירה קפריסאית אחת.
במרץ 2013 פרץ המשבר הכלכלי בקפריסין, בהשפעת משבר החוב האירופי, ובמסגרתו התמוטט בנק לייקי (Laiki Bank), הבנק השני בגודלו בקפריסין, במה שהוביל משבר בנקים חמור ולאובדן מזומנים רב.
גאוגרפיה
ממוזער|תמונת לוויין של קפריסין
ממוזער|סכר ומאגר Asprokremmos. קפריסין הקימה סכרים קרוב לשפך נחליה לים על מנת להתמודד עם המחסור במים
ממוזער|סכר ומאגר Asprokremmos בצילום מהאוויר
קפריסין ממוקמת באזור הצפון-מזרחי של הים התיכון, בין אירופה, אפריקה ואסיה. האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון אחרי סיציליה וסרדיניה; הוא משתרע על שטח של 9,251 קמ"ר, ושוכן 65 ק"מ דרומית לטורקיה, 96 ק"מ מערבית לסוריה, 385 ק"מ צפונית למצרים וכ-980 ק"מ דרומית-מזרחית לאתונה. מרחק קפריסין מישראל הוא פחות מ-240 ק"מ בנקודות הקרובות, בקרבת האי קיימים איים קטנים לא מאוישים כיום אך היו מאוישים בעבר דוגמת ירוניסוס וקאקוסקאלי.
שטח החלק היווני של האי הוא 5,916 קמ"ר, ושטח החלק הטורקי של האי הוא 3,335 קמ"ר. רוב שטח קפריסין הוא הררי. לחופי האי משתרעת רצועת חוף צרה שמתרחבת לכיוון מזרח האי.
16% משטחי האי מנוצלים לצורכי חקלאות, 1% מהשטחים למרעה ו-14% מהשטחים הם יערות וחורש.
אקלים
האקלים בקפריסין הוא נוח, וכולל קיץ חם ויבש וגשמים קלים בחורף. ישנם כ-300 ימי שמש בשנה. הטמפרטורה מגיעה בחודשים יולי ואוגוסט ל-30 מעלות צלזיוס בחוף ול-38 מעלות בפנים הארץ. עונת הגשמים מתחילה בחודש נובמבר ומסתיימת באפריל. גשמים כבדים יותר יורדים בין דצמבר לפברואר. החודש הקר ביותר הוא ינואר. הטמפרטורה הממוצעת בניקוסיה בינואר היא 15 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים בעמק המרכזי של האי היא 250–400 מ"מ, וכמות המשקעים באזורי החוף וההרים מגיעה לכ-600–1000 מ"מ בשנה.
הרים
שני רכסי הרים חוצים את האי מכיוון מזרח למערב: רכס הרי הטרודוס ורכס הרי קירניה. בין רכסי ההרים שוכן מישור מסאוריה, המשמש אזור חקלאות עיקרי. הרי הטרואודוס ממוקמים בדרום-מערב, ובהם הפסגה הגבוהה באי, הר אולימפוס, המגיע בפסגתו ל-1,952 מטר. רכס הרי קירניה משתרע לאורך החוף הצפוני; אחד מהריו ידוע בשם פנטאדקטילוס. בצד צפון-מזרח מזדקר מהאי חצי-האי קרפאז, הידוע בשמו העממי "ידית המחבת". החופים סביב האי בחלקם סלעיים ובחלקם חוליים.
תחבורה
מבחינה תחבורתית, קפריסין נשענת על המורשת הבריטית: הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש. כבישים מהירים מחברים את הערים המרכזיות באי (ניקוסיה, איה נאפה, לרנקה, לימסול, פאפוס). הנסיעה בכבישים אינה כרוכה בתשלום.
מערכת התחבורה הציבורית אינה מפותחת. קיימים מספר קווי שירות בין הערים המרכזיות; מלבדם, התחבורה הציבורית נשענת בעיקר על מוניות. לקפריסין אין מערכת רכבות.
ברפובליקה שני נמלי תעופה בינלאומיים. שדה התעופה הראשי, נמל התעופה הבינלאומי בלרנקה נמצא ליד העיר לרנקה, ואליו מגיעות רוב הטיסות לאי. שדה התעופה השני, נמל התעופה הבינלאומי פאפוס נמצא ליד העיר פאפוס, ואליו מגיעות בעיקר טיסות שכר.
תיירות
ממוזער|חוף באיה נאפה. מדי שנה באים לאי מיליוני תיירים כדי ליהנות מחופיו.
חלק נכבד מהתוצר הלאומי בקפריסין נשען על ענף התיירות. מדי שנה מגיעים לאי כ-2.4 מיליון תיירים, התורמים כחמישה מיליארד דולר לתל"ג ותעסוקה לכ-115,000 עובדים. התיירות היא בעיקר תיירות נופש, הנשענת על החופים הארוכים והנקיים של האי. עונת התיירות היא בעיקר העונה החמה (אביב, קיץ ותחילת הסתיו), ובחורף מתרוקן האי ומלונות רבים נסגרים לחלוטין. רוב התיירים הם תיירים בריטיים. אך גם תיירים ממדינות אחרות מרבים להגיע, ובכללם ישראלים רבים.
אזורי הנופש העיקריים הם אזור איה נאפה, המאופיין בעיקר במלונות פשוטים וקהל צעיר, אזור לימסול המאופיין בבתי מלון יוקרתיים ואזור פאפוס אשר מתאים למשפחות ולקהל הנופשים הכללי. באזור לאצ'י ניתן למצוא כפרים שלוים עם מלונות ביתיים, ולצידם את מלון Anassa המפורסם והאהוב על ידוענים בריטיים רבים כגון פול מקרטני, אלטון ג'ון ורבים אחרים.
תיירות סיור וארכאולוגיה מועטה יחסית בקפריסין.
החלק הטורקי מפותח פחות מבחינה תיירותית, אך מכיל בתי הימורים, הנעדרים מהצד היווני, והמהווים אבן שואבת כשלעצמם.
בשנים האחרונות, חלה ירידה במספר התיירים המגיעים לקפריסין, כתוצאה מתחרות ממדינות אחרות באזור. כתוצאה מכך פתח משרד התיירות הקפריסאי בקמפיינים במדינות שונות, לצורך עידוד התיירות. בשנת 2008 הוקצבו לצורך כך כ-20 מיליון אירו. מדינות היעד העיקריות הן בריטניה, גרמניה ורוסיה. מדינות נוספות הנכללות בקמפיין הן מדינות נוספות באירופה, במזרח אירופה, מדינות ערב וכן ישראל.
תרבות
שפה
עם הקמתה של הרפובליקה של קפריסין ב-1960, נקבעו בחוקה השפות הטורקית והיוונית כשפות רשמיות בכל קפריסין. רוב הטורקים הבינו יוונית או דיברו יוונית ברמה בסיסית לפחות, אך מנגד – רוב היוונים בקפריסין לא-דיברו ולא-הבינו טורקית. השפה האנגלית, אף שלא הוגדרה שפה רשמית, שימשה שפת-עבודה ברבות מהרשויות, כדי להתגבר על המחסום הלשוני בין הקהילות וכדי לא לתת עדיפות לשפתה של קהילה מסוימת. כמו כן השפה האנגלית המשיכה לשמש באזורים האקס-טריטוריאליים שנותרו בשליטת צבא בריטניה לפי ההסכם שהביא לעצמאות. עם פיצול האי לקפריסין הטורקית ולקפריסין היוונית, השתנתה המדיניות הלשונית: ברפובליקת קפריסין (החלק היווני) נשמר הסעיף בחוקה שמגדיר שתי שפות רשמיות, אולם השימוש בטורקית פחת וכמעט נעלם. כיום הטורקית משמשת בחלק היווני באופן סמלי, בעיקר כדי לבטא את תביעתה של רפובליקת קפריסין לריבונות גם על החלק הטורקי של האי. ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוגדרה רק הלשון הטורקית, כשפה רשמית. בצד הטורקי אין כמעט צעירים המבינים יוונית, כיוון שמאז הפילוג לא היה כמעט מגע בין חלקי האי, וגם לימודי היוונית בבתי הספר נפסקו. השפה האנגלית עדיין נפוצה ומובנת בכל האי, אולם מאז פיצול האי נעשית עבודת הרשויות ביוונית בחלק היווני ובטורקית בחלק הטורקי, בעוד האנגלית משמשת לתקשורת בינלאומית, באזורים הנשלטים על ידי האו"ם או הצבא הבריטי, או במגעים בין שני חלקי האי אם וכאשר הם מתקיימים (מגעים כאלה היו נדירים, אולם הם מתרבים מאז הניסיון לאיחוד האי ב-2003). בצד היווני מותר להשתמש באנגלית לשם ביצוע פעולות משפטיות שונות כגון ניסוח חוזים, והיא משמשת גם בבנקאות, בטלקומוניקציה ועוד.
הן הניב היווני והן הניב הטורקי המדוברים בקפריסין שונים במידה ניכרת מהיוונית והטורקית המדוברות ביוון ובטורקיה. הקהילות הקפריסאיות שומרות על זיקה לארצות-האם, כך שהשפות המשמשות במערכות החינוך ובתקשורת הפורמלית הן השפות בצורתן המקובלת ביוון ובטורקיה, אך בחיי היומיום משמשים הניבים המקומיים. מצב זה דומה למצב של דיגלוסיה. ליוונים ולטורקים הקפריסאים אין בעיה להבין את הניבים המדוברים בארצות-האם, אולם דוברי השפות מארצות-האם מדווחים לעיתים קרובות על קשיים בהבנת הניבים המדוברים בקפריסין. בחלק הטורקי של קפריסין התיישבו כמה עשרות אלפי טורקים מטורקיה, והם דוברים טורקית בניבים הנפוצים בטורקיה עצמה.
מאכלים
המאכל הלאומי בקפריסין היוונית הוא גבינת החלומי. גבינה זו, אשר מופקת מערבוב חלב כבשים ועזים, מוגשת במסעדות קפריסאיות רבות. הגבינה מוגשת קלויה על הגריל, כמנה ראשונה בצמוד לסלט יווני (ירקות חתוכים גס בשמן זית עם תבלינים וגבינת פטה). שאר המטבח הוא יווני בעיקרו, ומורכב מסופלאקי (או סובלאקי), מוסאקה, ותבשילי קדרה. הקינוח המסורתי הוא פירות מסוכרים. כמו כן, מקובל לסיים את הארוחה בשתיית קפה טורקי.
דמוגרפיה
אוכלוסיית קפריסין מונה 1,207,489 תושבים. תושבי קפריסין היוונים מהווים את הקהילה האתנית הגדולה ביותר, המהווה 77% מהאוכלוסייה. עיר הבירה היא לפקוסיה, הידועה בשמה האנגלי ניקוסיה, והיא מונה כ-313,000 תושבים. השפות הרשמיות הן יוונית וטורקית. צפון קפריסין היא רפובליקה עצמאית דה פקטו, שאוכלוסייתה מונה 18% מאוכלוסיית האי, ובה הטורקית היא השפה הרשמית.
חלוקה על בסיס קבוצות אתניים:
קפריסין היוונית: כ-95% יוונים, 2% טורקים.
קפריסין הטורקית: כ-98% טורקים, 2% יוונים.
כלל האי: 77% יוונים, 18% טורקים, 5% אחרים.
חלוקה על בסיס דתות:
קפריסין היוונית: 94% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 2% מוסלמים.
קפריסין הטורקית: 97% מוסלמים-סונים, 2% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים.
כלל האי: 77% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 18% מוסלמים, 5% אחרים (בעיקר נוצרים-מרונים ונוצרים-ארמנים).
תוחלת החיים היא 81 שנים, וממוצע הילודה הוא 1.3 צאצאים לאישה.
ראו גם
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין – נודעת גם לחלופין בשמותיה המקוצרים קפריסין הטורקית או צפון קפריסין
מדינות שההכרה בהן מוגבלת
הים התיכון
מדינות אגן הים התיכון
החי בים התיכון
עכבר קפריסין
היסטוריה של קפריסין
מלחמת יוון–טורקיה
קפריסין הבריטית
ניקוסיה – עיר הבירה של קפריסין היוונית
הקו הירוק (קפריסין)
יהדות קפריסין
מרד התפוצות
יחסי ישראל–קפריסין
לקריאה נוספת
הזריחה מאת ויקטוריה היסלופ. הוצאת ידיעות אחרונות, 2015: המערכה על האי בין יוון לטורקיה.
קישורים חיצוניים
אודי רן, סקירה כללית על קפריסין, אתר הספרייה של מט"ח
תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל 1961–1967, כרך 1 חלק שני: יחסי ישראל – קפריסין, 1967-1961, באתר ארכיון המדינה
הפלישה הטורקית לקפריסין, באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:איים בים התיכון
קטגוריה:איים מחולקים
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1960
קטגוריה:מדינות אסיה
| 2024-10-19T07:28:38
|
שבת
|
שמאל|ממוזער|260px|נרות שבת, חלות מכוסות וגביע קידוש.
260px|ממוזער|שתי חלות מכוסות
260px|ממוזער|שמאל|שבר מחורבת עוצה של כן לנר שבת שעליו חרותה המילה "שבת" נמצא בשכבה 8, מתוארך לשנים 340–410 לספירה
ביהדות, הַשַּׁבָּת היא יום של קדוּשה, שביתה ממלאכה ומנוחה, והמועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי לאחר שקיעת החמה זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא בערב למחרת, עם צאת הכוכבים – זמן הקרוי "מוצאי שבת".
ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר, מעל יום כיפור ואחרים.
שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. לדברי סדר עולם, פרק ה', השבת הראשונה ששמרו עם ישראל בצאתם ממצרים הייתה ביום כ"א באייר. לדברי ה, השבת הראשונה הייתה בכ"ב באייר.
השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, התרוממות הנפש, וזמן להאתספות הציבור לצורך דברי קדושה (אולי לימוד תורה). על פי ספר הכוזרי שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה היהודית, ומקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית, בעוד אי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה.
בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מוות בסקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין. או עונש כרת במקרה שחילל שלא בפני עדים, ואם חילל בשוגג חייב קרבן חטאת.
הרעיון של יום מנוחה קבוע היה נפוץ בעת העתיקה אצל עמים רבים, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.
מקורות השבת ביהדות
שמאל|ממוזער|260px| בפפירוס נאש, המאה השנייה לספירה
השבת מוזכרת בתורה בתחילת ספר בראשית. לפי המקרא, ביום זה נשלמה בריאת העולם ואלוהים שָבַת מכל מלאכתו, ועל כן התברך והתקדש יום זה:
מצוות שמירת השבת היא מרכיב מרכזי ביהדות, מכמה היבטים: העונש על חילול שבת העונש החמור ביותר שיש במקרא – סקילה, יותר מהעונש על חילול יום כיפור. המחלל את השבת (בפרהסיה) שווה לגוי שעובד עבודה זרה ויינו יין נסך. מצוות השבת מופיעה במקרא שמונה פעמים, כשהאזכור המרכזי מופיע בעשרת הדיברות במצווה הרביעית:
בשבעה עשר מספרי התנ"ך מופיעות לא מעט התייחסויות לשבת, ובהן חזרה על ציווי שמירת השבת וביאורים פרטניים יותר של המצווה הכללית, כאשר ספר שמות וספר ויקרא מביאים את מרבית הדברים. מקור חשוב נוסף נמצא בספר ישעיהו: שממנו לומדים את מצוות עונג שבת ומצוות נוספות. חשיבותה הגדולה של השבת גרמה לעדת היחד להשתמש בלוח שנה מיוחד שבו כל תאריך חל ביום קבוע בשבוע, וכך לא נתקלים בבעיית חגים שחלים בשבת.
השבת נידונה גם במשנה ובגמרא, כאשר מסכת שבת מוקדשת כולה לעיסוק בדיני שבת. מסכתות נוספות, כגון מסכת עירובין, מסכת מנחות ואחרות, מתייחסות אף הן לדינים הקשורים בשבת. עד לכתיבת המשנה נשמרו והועברו הלכות השבת כחלק ממסורת תורה שבעל-פה, שנמסרה לעם ישראל במעמד הר סיני. רק כת קומראן כתבו קובצי הלכות, המופיעים בספר ברית דמשק ובעוד ממגילות מדבר יהודה. עם כתיבת המשנה העלו חז"ל על הכתב הלכות ודיונים העוסקים בשבת.
במסורת ובאגדה מתוארת השבת כיום שבו נח כל היקום, אף החי הצומח והדומם. רעיון זה מופיע בהקשרים שונים: כך מסופר כבר בתורה כי בהיות עם ישראל במדבר, לא ירד המן בשבת וביום שישי קיבל העם 'לחם משנה' ליום השבת, מאכל משובח אף יותר מזה שניתן בימות החול; הגמרא מספרת על פרה של יהודי צדיק שנמכרה לנוכרי, וסירבה לחרוש בשבת כדי להמשיך לשמרה; ב מסופר כי ישנו נהר מופלא, ששמו סמבטיון, אשר שומר את השבת; ושלל דוגמאות נוספות מעין אלו, המתארות בעלי חיים, צמחים, ואף מחוזות, כמו הגיהנום, השובתים בשבת, ואחרים המתעוררים, מתהדרים ומתעלים, כעץ החיים וכלל הנשמות או רוח שכינה ועדנה הנושבת ביום זה מן העולם הבא אל עולמנו.
רעיונות מרכזיים
השבת נתפסת כביטוי לאמונה במעשה בראשית ועל כן אמרו עליה חז"ל: וכן, . בצד היותה המצווה הראשונה שניתנה לאדם ביום היבראו, למצוות זכירת יום השבת והבדלתו מימות החול כמה נימוקים עיקריים, המופיעים ברובם בנוסח הקידוש:
זכר למעשה בראשית: יום השבת מזכירנו את סדר הבריאה האלוהי ואת יום הבריאה השביעי, שבו שבת האל מכל מלאכתו ואשר בו שרתה ביקום שלמות ומנוחה מוחלטת. השבת במקורות מכונה אף בשם 'שבת בראשית'. מצוות זיכרון השבת ושמירתה, על כן, מטמיעה את האמונה בבריאת העולם על ידי האל ובשלמות היקום הבראשיתי, ומקרבת את עם ישראל אל אלוהיו בצוותה אותו לנהוג כדרך הבורא, למצוא את צלם אלוהיו ואת ייעודו.
זכר ליציאת מצרים: הטמעת זכר יציאת מצרים בעם ישראל, למען חיזוק האמונה בישועת השם ולמען חיובו לנהוג חסד וצדק בזולתו. כנאמר ב: . על ידי שמירת קדושת השבת תזכור שה' הוציא אותך ביד חזקה מעבדות מצרים.
אות לברית עם עם ישראל: בהיותה אחת מן המצוות שנקבעו בעשרת הדיברות, במעמד חידוש הברית בהר סיני, שמירת השבת היא חלק מהותי בחידוש החוזר של הברית בין ה' לעם ישראל ותזכורת להיותם העם הנבחר, כנאמר ב: .
יום מנוחה שוויוני: מיסוד יום מנוחה לשומרי התורה ולכל בני חסותם, כמובהר ב: "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ..." השבת נועדה לשפר את מצבו של האדם באשר הוא, וביסודה רעיון חירות האדם ושוויונו. השבת נועדה לאפשר לכל אדם, גם לפועל קשה היום, ולעבד ולאמה בימי קדם, יום מנוחה שבועי שבו יוכלו להתפנות מעמלם ולמצוא שוב את חירותם. בנוסף לשחרור האדם, יום השבת עניינו גם שחרור בעלי החיים והצומח המשרתים את האדם, ולמעשה היקום כולו: "על המנוחה מן העבודה בשבת מתענגים כל העבדים וכל הבהמות שהטבע יעדם לשרת את בני האדם וכל האילנות והנטיעות למיניהם. הכל חופשי ועזוב לנפשו ביום זה."
טעם עולם הבא: לפי תפיסת היהדות, השבת מעניקה תוכן ומשמעות לכל ימות השנה ובה יתר שכינה ונשמה. "מי שיודע לקלוט את קדושתה של השבת ולהתרומם על ידה למנוחה לקדושה ולטהרה, וזוכה לנשום את הנשמה היתירה בשבת. והשבת מרוממת אותו לכל ימי השבוע." ספרות חז"ל, המסורת והאגדה מספרות שביום השבת נושבת מן העולם הבא אל העולם הזה רוח התעוררות ושכינה רבה, ושובת אף הגיהנום וכלל הנפשות השוהות בו משוחררות לצאת אותו עד צאת השבת. השבת לפי תפיסת היהדות היא הזיכרון היחיד שנותר מן המצב שלפני יציאת גן העדן. אמונה זו בכוחה וטעמה הקסום של השבת מוסיפה לשמירתה ממד של גאולה והשבת נפש לכל הבריאה. רעיונות אלו השפיעו רבות על מנהגי השבת של תנועת החסידות והקבלה, והביאו אותן להאריך את השבת ככל הניתן, מעבר לזמנים המקובלים ליציאתה.
מצוות השבת
מצוות השבת נועדו בכללן לייחד את השבת מימות החול בשלושה אופני התקדשות: מעשה, דיבור ומחשבה, ובכך לשחרר את האדם והבריאה כולה מכל מלאכה וצער, ולהשרות תחתם חירות, עונג, הרמוניה ורוממות רוח, ומעל לכל קדושה. בספר הזמנים של משנה תורה מפורטות מצוות השבת:
שמאל|ממוזער|260px|חלה ונרות שבת.
בנוסף מציינת התורה מצוות נוספות הקשורות בשבת, כגון הקרבת קרבן מוסף שבת וכדומה. פרטי מצוות עשה ואל תעשה העוסקות בשבת, ותקנות וגזרות חז"ל, נשמרו והועברו כחלק מן התורה שבעל פה, והיוו חלק משמעותי מן המסורת שנהג עם ישראל.
היהדות האורתודוקסית והקונסרבטיבית של ימינו ממשיכות מסורת זו, בעוד היהדות הרפורמית נוטה להדגיש את מצוות העשה (לקדש, לכבד ולענג) ומציעה לפרט לבחור בפעילויות המייחדות את יום השבת, מקדשות אותו, מעוררות בו את האמונה ותורמות לרוח השבת או לקירובו לעם היהודי.
שביתה
כדי למסד את מצוות התורה על שביתה בשבת, קבעו חכמים איסורים שונים המכונים "שבות", שעניינם עידוד השביתה ממלאכה. וענינו הוא, כי גזירות ותקנות חז"ל על מלאכות דאורייתא בשבת נחלק לד' חלקים האחד הוא עניין גזירה 'שמא' יבוא לידי איסור דאורייתא כדוגמת האיסור לרכב על גבי בהמה בשבת גזירה שמא יבוא לתלוש עץ, על מנת להנהיג את הבהמה.
השני הוא איסור מחמת פעולה ה'דומה' למלאכה דאורייתא אסרו חז"ל כגון איסור רדיית דבש מכוורת, מכיוון שזו פעולה הדומה לתלישה האסורה בגין מלאכת קוצר, שהיא אחת מל"ט מלאכות שבת.
השלישי הוא גזירת דרבנן על פעולות הנראות לאדם זר כאילו עבר על איסור תורה והוא הנקרא 'מראית העין' כגון איסור תליית בגד רטוב על חבל לייבשו משום שנראה לאדם זר כאילו כבסו את הבגד בשבת, ואיסור כובס הוא אחד מל"ט מלאכות שבת.
הרביעי הוא איסור דרבנן מחמת זלזול ב'כבוד שבת' כגון איסורי הכנה משבת לחול, וכן איסור טירחא יתירה בשבת, וכן איסור משום אוושא מילתא, הוא מחמת פעולות המזלזלות בכבוד השבת, משום שפעולות אלו נעשות בעיקר לצורך חול.
כמו כן, כדי לקיים את מצוות התורה לשבות, ציוו חכמים לכבד את השבת ולהתענג בה. מצוות אלו באות לידי ביטוי בלבישת בגדים מיוחדים, עריכת סעודות חגיגיות, והתעסקות בכל פעילות המביאה עונג. יום השבת מוקדש לתפילה בציבור, לשמיעת קריאת התורה והפטרה, ובכלל לחיזוק הרוחניות שנשחקה במהלך ימות החול. כמו כן נקראת השבת בתורה 'מקרא קודש'. אחת מהלכות השבת, היא מצוות הבציעה על לחם משנה שבאה להצביע על העונג המיוחד בשבת ועל הביטחון בה'.
איסור מלאכה
התורה אוסרת עשיית מלאכה בשבת, וכן יציאה חוץ לתחום כמו שכתוב: "אל יצא איש ממקומו". אך מציינת רק חלק מן המלאכות האסורות ומותרות בשבת. המלאכה היחידה שאיסורה מפורש בתורה היא הבערת אש. מלאכה נוספת שאיסורה אינו מפורש בפסוקים, אבל הוא נלמד מהם בתלמוד, היא הוצאה מרשות לרשות. כמו כן, לפי דעת רבי ישמעאל גם איסור חרישה וקצירה מפורש בתורה.
מלבד זאת, מסופר בתורה על אדם שנהרג בשל קישוש עצים בשבת. המקושש מוצג כאדם הראשון אשר נענש ונידן לגזר דין מוות בשל שחטא וקישש עצים בשבת. הוא נתפס בעת המעשה והובא בפני משה להשפט. מכיוון שבהלכה לא הוזכר מה הדין, רק מאוחר יותר על פי צו האלוהים הוחלט כי יוצא להורג בסקילה. נאמר כי ראשית התרו בו וגם משהמשיך לעסוק בפועלו - נשפט, ולכן נכתב "ויקריבו אותו המוצאים אותו" - מה שמלמד שקודם הזהירו אותו. בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת אמוראים מה הייתה המלאכה שהמקושש ביצע ובגללה הוא נסקל: טלטול ברשות הרבים, תלישה, או עימור.
בספרי הנביאים מצוינות מספר מלאכות אסורות נוספות, בהן, נשיאת משא, גם על גב חמור, קניית מרכולות מן הגויים והכנת יין, והקביעה כי שבת נועדה 'לעונג'.
ספר אדם וחוה, אחד מהספרים החיצונים, מציין כי בשבת אין להתאבל, ויש להימנע ככל שניתן מצער ועוגמת נפש.
במשנה צוינו ל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, בהתבססם על המלאכות שהוצרכו להקמת המשכן, שנאסר לבנותו בשבת. בצד 39 מלאכות האב, קבעו חכמי המשנה כי יש להתאים כל מלאכה אחרת למלאכת האב הקרובה לה ולנהוג בה כתולדה של זו. תולדה ומלאכת אב נחשבות כאסורות באותה המידה.
ספר ברית דמשק אוסר על הקרבת קורבנות בשבת מלבד הקורבנות המיוחדים לשבת. חז"ל התירו להקריב כל קורבן שזמנו קבוע.
חשמל בשבת
עם ההתפתחות הטכנולוגית בעידן המודרני ותפוצת השימוש בחשמל לתאורה, חימום והפעלת מכשירים חשמליים שונים, נדרשה הכרעה בעניין השימוש בחשמל בשבת. השימוש במכשירים שעניינם חולין נחשב לפסול. אך בעניין הכולל של השימוש בחשמל ודרכי השימוש בו, כמו גם בהתייחסות לשימוש במכשירים ספציפיים, נמצאו רבנים חלוקים בדעותיהם ובפסיקותיהם. היו שהגדירו את השימוש בחשמל כחילול שבת, אם כביצוע מלאכת מבעיר, מלאכת מכה בפטיש או (לדעת החזון איש) מלאכת בונה. בהקשר של שימוש בטלפון בשבת עלה חשש ל"מוליד" מתקנות החכמים. לנגד עיני שומרי השבת והפוסקים עמד גם עניין עבודת יהודים בחברות החשמל המספקות אותו והתלות במכשירים החשמליים בבחינת פיקוח נפש.
למרות האפשרות להסתפק בהפעלה מוקדמת של מכשירים חשמליים, קודם לכניסת השבת, ולהותירם פועלים עד צאת השבת, או באמצעים שונים המאפשרים הפעלה אוטומטית, נותרו מחלוקות בעניין וקבוצות שונות נוהגות בהם באופן שונה ומגבילות את השימוש בהם באופן שונה. בין המכשירים הנידונים נמצאים אמצעי תאורה וחימום ביתיים, מחם, פלטת שבת, מעלית שבת, מזגן אוויר ואחרים.
מהלך השבת
שמאל|ממוזער|260px|הדלקת נרות בכל בית מציינת את כניסת השבת.
ממוזער|שמאל|260px|חלה מונחת על צלחת הגשה לשבת שעליה כתוב "זכור את יום השבת לקדשו"
ליום השבת הדתי סדר קבוע מתחילתו ועד סופו. להלן כמה מעיקריו:
הדלקת נרות שבת - השבת הביתית נפתחת בהדלקת נרות שבת ובברכה עליהם, זמן מסוים קודם לשקיעת החמה ביום שישי. הארת הבית בליל שבת נחשבת מצווה ומטרתה, בין היתר, ליצור אווירה נעימה ולהשרות שלום. נהוג שהאישה מדליקה את הנרות ובכך מקבלת את השבת (כלומר החל מהדלקת הנרות, האישה אסורה בעשיית המלאכות האסורות בשבת), אך החובה חלה גם על גברים השובתים לבדם.
קבלת שבת - תפילת השבת נפתחת באמירת 'לכו נרננה' ומזמורים נבחרים אחרים מספר תהילים, טקס מאוחר יחסית שתיקנו מקובלים בצפת, במאה ה-16, ופשט בתפוצות ישראל יחד עם שירת הפיוט 'לכה דודי'. לאחר טקס קבלת השבת מתפללים תפילת ערבית של שבת, השונה מהתפילה של ימות החול ומכילה בחובה את גרעין הקידוש של ליל השבת.
קידוש וסעודת ליל שבת - הקידוש הוא ברכה הנאמרת בליל וביום השבת על כוס יין או על פת (אם חסר יין), יחד עם אזכור פסוקים על השבת מן המקרא. הקידוש מהווה את קיום מצוות זכירת השבת. הקידוש הוא טקס הנערך לפני תחילת סעודת ליל שבת במעמד כל בני הבית. לאחריו מברכים על לחם משנה, שתי כיכרות לחם שלמות, כזכר למן. ויש שנהגו על י"ב לחמים. כיום נוהגים לברך על חלות.
עונג שבת - חלק מהותי מתוכן השבת קשור למצווה להתענג על החומריות ולקדש אותה, ולכן מצווה בשבת לסעוד שלוש סעודות, לנוח ואף לקיים יחסי אישות.
תפילת שחרית של שבת - תפילה הכוללת תפילת שחרית חגיגית, עם הוספת מזמורים מהתהלים, קריאה בתורה בפרשת השבוע (ראו גם להלן), הפטרה, ותפילת מוסף.
קידוש יום השבת - ברכת הגפן על כוס יין, בכוונה לשם קידוש. והמנהג הוא לומר פסוקים מעניין שבת. קידוש היום נקרא קידושא רבא, אף על פי שאינו הקידוש העיקרי בשבת, והוא מלשון סגי נהור.
סעודת יום שבת - סעודה אשר נערכת לאחר סיום תפילת מוסף וכוללת בתחילתה קידוש קצר.
תפילת מנחה של שבת - תפילת מנחה בנוסח מיוחד לשבת יחד עם קריאה קצרה בתורה. מהסדר של שבת הבאה.
סעודה שלישית - ההלכה מחייבת לאכול בשבת שלוש סעודות, אחת בערב ושתיים ביום. צריך להתחיל את סעודה שלישית אחרי זמן מנחה ונהוג להתחיל את הסעודה השלישית זמן מה לפני שקיעת החמה, המבשרת את סיומה של השבת והתחלת ימי החול. בסוף הסעודה נהוג לשיר שירים שקטים המכונים "שירי נשמה".
הבדלה - טקס המסמן את סוף השבת ושתפקידו "להבדיל בין קודש לחול" - בין השבת לימות החול. רק לאחר ההבדלה ניתן להתחיל בעיסוקי השבוע הרגילים האסורים בשבת. ההבדלה נערכת לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, שהיא תפילת ערבית של ימות חול עם תוספות מעטות.
סעודה רביעית - נקראת גם סעודת מלווה מלכה. או סעודת דוד המלך. ויש הנוהגים לומר בה 'דא סעודתא דדוד מלכא משיחא'.
זמני השבת
ממוזער|שמאל|260px|הבדלה - הברכה על היין, תחריט על עץ מהמאה ה-14.
על-פי ההלכה המעבר בין יום ליום מתרחש סביב שקיעת החמה, ולכן זמני תחילת השבת וסיומה אינם קבועים, אלא משתנים במהלך השנה בהתאם לאורך היום. כיוון שהזמן שבין שקיעת השמש לבין צאת הכוכבים (בין השמשות) נחשב לזמן מסופק, והיות שהשבת היא מצווה מהתורה, שני זמני בין השמשות (שבתחילת השבת ובסיומה) נחשבים לחלק מהשבת, והשבת נמשכת כ־25 שעות - החל משקיעת החמה בסוף יום שישי, וכלה בצאת הכוכבים למחרת.
בדומה לשעת כניסת שבת, גם שעת מוצאי שבת תלויה בשקיעת החמה ('צאת הכוכבים' הוא זמן מסוים לאחר שקיעת החמה), ולכן היא משתנה על פי עונות השנה והמיקום על פני כדור הארץ. ישנן מספר שיטות הלכתיות לחישוב צאת הכוכבים, אך בישראל מקובל שזמן יציאת הכוכבים לגבי יציאת השבת חל כ-35 דקות לאחר שקיעת החמה, בשינוי מועט על פי עונות השנה. בארצות צפוניות יותר משך הזמן בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים ארוך יותר וישנו גם שינוי מסוים בין עונות השנה. במקומות הקרובים יחסית לקטבים, שבהם קשה לקבוע את שעת צאת הכוכבים, בפרט בשיא החורף ובשיא הקיץ, נקבעים זמני השבת (כמו גם זמנים הלכתיים אחרים) באופן מלאכותי.
על פי חז"ל ישנה מצווה להוסיף לזמנה של השבת מיום שישי ומערב יום ראשון, מצווה הנקראת תוספת שבת. רוב הפוסקים קבעו להלכה את דין תוספת שבת, וכך נהוג גם כיום.
אורכה של תוספת הזמן לפני שקיעת החמה ביום שישי משתנה מקהילה יהודית אחת לאחרת לפי מסורות מקומיות. בישראל מקובלת כדרך כלל תוספת של 20 דקות, כאשר בחיפה נהוגה תוספת של 30 דקות ובירושלים (ובמקומות נוספים) האשכנזים נהגו תוספת שבת של 40 דקות קודם לשקיעת החמה. אך בני עדות המזרח לא נהגו בזה.
במוצאי שבת נהוג גם כן להמתין דקות אחדות אחר צאת הכוכבים, על מנת להראות שהשבת חביבה על שומריה ולכן הם אינם "מוציאים" אותה (כלומר עורכים הבדלה) מיד כשהדבר ניתן מבחינה הלכתית, אלא מאוחר יותר. בקרב החסידים נהוג להאריך את השבת עד לשעות הלילה המאוחרות.
ישנם המקפידים על יציאת השבת לפי שיטת רבנו תם, החלה 72 דקות לאחר השקיעה. ברוב הקהילות היהודיות בארצות הברית, בבריטניה, בבלגיה, בקנדה ובאוסטרליה, זמני יציאת השבת הרשמיים המופיעים בלוחות השנה היהודיים, נקבעים על פי שיטה זו.
דעה מחמירה נוספת היא שיטת בריסק, על פיה יש להמתין לצאת השבת 90 דקות לאחר השקיעה.
כניסת השבת ויציאתה תלויות במיקום על פני כדור הארץ, ועל כך אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי", ומפרש רש"י: "ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת".
תפילות השבת
בשבת נאמרות שלוש התפילות הרגילות ליום חול (תפילת ערבית, שחרית ומנחה) אך בנוסח ייחודי לשבת: תפילת ערבית של שבת, תפילת שחרית של שבת ותפילת מנחה של שבת. תפילות השבת כוללות חלקים הנאמרים בכל יום מימות השבוע בצד תוספות שונות כגון, פסוקי דזמרא בנוסח ארוך, ברכת יוצר אור ארוכה ועוד. שלוש תוספות סמליות קיימות בנוסח התפילות לשבת: בערבית של ליל שבת אומרים "אתה קדשת", בשחרית של שבת "ישמח משה" ובמנחה של שבת "אתה אחד". מאמרי תפילה אלו מסמלים את ג' השבתות היסודיות: "תפלת ערבית - כנגד שבת בראשית. תפלת שחרית - כנגד [שבת] מתן תורה... ותפלת מנחה - כנגד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בביאת הגואל."
גם נוסח תפילת העמידה של שבת שונה מזה הנהוג בימות חול: לפני תפילת העמידה אומרים "ושמרו בני ישראל את השבת..."; בתפילת העמידה עצמה תחת 19 ברכות נאמרת תפילה בת שבע ברכות בלבד, שהברכה האמצעית בהן היא ברכת קדושת היום - ברכה מיוחדת לשבת, בנוסח פיוטי, שמהווה בין היתר קיצור לתפילות שהושמטו; בסיום תפילת העמידה של ערבית אומרים "ויכולו השמיים והארץ" מכיוון שעל פי המדרש, כל האומר פסוקים אלה בערב שבת נחשב כשותף לקב"ה במעשה בראשית.
לאחר תפילת שחרית של שבת נהוג לקרוא פסוקים מן התורה והפטרה, ולאחר מכן, ברכות מי שברך המיוחדות לציבור ותפילת מוסף של שבת.
לפי פסיקת החכמים, חובה להזכיר את השבת בתפילות העמידה של שבת, ומי שלא הזכירה (שהתפלל, למשל, תפילת עמידה מלאה של חול) לא יוצא ידי חובת תפילה זו. עם זאת, נפסק כי די באזכור מינימלי של השבת על מנת לצאת ידי חובה זו, וגם כי מי שהחליף בין ברכות השבת השונות, יצא ידי חובת תפילה ואינו צריך לחזור על תפילתו, היות שקרא את הקטע העיקרי המשותף ביניהם ('רצה נא במנוחתנו').
נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסים שונים במקצת וכוללים התאמות של הנוסח האורתודוקסי לתפיסת העולם של הקהילה המתפללת. בקהילות רפורמיות רבות קיימות גם תוספות מודרניות, כגון קטעי שירה ומחשבה של הוגים מודרניים.
ממוזער|שמאל|260px|צלחת חמין, מאכל נפוץ לשבת בכל עדות ישראל
ממוזער|שמאל|260px|לויתן זיז ושור הבר, ציור קיר, 1238, אולם (גרמניה)
סעודות שבת
בשבת ישנה מצווה על אכילת שלש סעודות בשבת ובהן מעדנים, 'שלא תהא אכילתך בשבת כבחול' (תנחומא בראשית ב). סעודות השבת הן: האחת בליל שבת (סעודת ליל שבת), השנייה בבוקר יום השבת (סעודת יום שבת), וסעודה שלישית, משהגיע זמן מנחה ועד סמוך לצאת השבת. מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים כאחד.
הסיבה למספר זה של סעודות הוא בכך שבעבר היה נהוג לאכול שתי סעודות ביום, אחת ביום ואחת בלילה, והחיוב בסעודה נוספת נבע מן הציווי לענג את השבת ולכבדה יותר מימי החול.
בכל אחת מסעודות השבת מקדשים על שתי כיכרות לחם או חלות, כנגד 'לחם משנה' שצווה בתורה (שמות טז כב), ויש לאכול פת בשיעור של לפחות כביצה.
את סעודת ליל שבת והסעודה השנייה פותחים בקידוש קצר. את סעודות השבת נהוג לכבד גם באכילת בשר ודגים ומטעמים מיוחדים. בסעודה שלישית יש הסוברים (שיטת רבינו תם) שדי בפירות וירקות, אך להלכה נפסק שצריך גם בסעודה זו לאכול פת או לכל הפחות מיני מזונות.
בסעודות השבת נהוג לשיר זמירות שבת. לברכת המזון הנאמרת לאחר סעודות שבת, בסופה של 'ברכת בונה ירושלים', מוסיפים גם קטע מיוחד המאזכר את השבת ומכונה על שם פתיחתו 'רצה'.
בשבת נהוג גם לאכול דגים, ובקהילות מסוימות נהוג לאכול בסעודת שבת מאכלים מיוחדים, המרמזים על עניינים רוחניים כגון בשר שור כנגד שור הבר, או בשר תרנגול המרמז לזיז שיאכלו צדיקים בבוא המשיח, ואחרים. במרבית קהילות ישראל נפוצה אכילת חמין בשבת (בגרסאות שונות בהתאם לעדה). ביהדות מזרח אירופה נתחבבה אכילת גאלע (רגל קרושה), געפילטע פיש, פשטידת קוגל וצימעס. בקרב יהדות תימן אכילת כובאנה. ביהדות פרס ג'פא (קיבת כבש ממולאת אורז), וביהדות אתיופיה נהוג לאכול פיטפיט (לחם "דבו" שמעורבב עם שמנת חמוצה ולעיתים גם סלט קצוץ).
דרשת השבת
על פי המדרש, אחת ממטרותיו המרכזיות של יום השבת היא עיסוק נרחב בלימוד תורה, שאינו מתאפשר במשך ימי השבוע בהם האדם עובד. כחלק מכך ישנה מצווה על רבני הקהילות לדרוש בשבת בפני הציבור בדברי תורה הקשורים להלכה ולרעיונות מחשבתיים העולים ממדרשי האגדה.מדרש ילקוט שמעוני ויקהל רמז ת"ח. שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"צ סעיף ב'.
פרשת השבוע
מנהג יהודי עתיק הוא לקרוא בכל שבת בבית הכנסת קטעים אחדים מהתורה. לפני מאות רבות של שנים התקבל "מנהג בבל" לחלק את התורה לחלקים, כמספר שבתות השנה בערך, ובכל שבת לקרוא חלק אחד הקרוי פרשת השבוע. כך, בכל שנה, מסיימים מחזור שלם של קריאת התורה. את סיום קריאת התורה חוגגים בשמחת תורה, ובשבת שלאחר מכן מתחילים מחדש בקריאת הפרשה הראשונה, היא פרשת בראשית. בהתאם לנוהג זה, כל שבת משבתות השנה קרויה על-שם פרשת השבוע. "שבת וארא", למשל, היא השבת שבה קוראים בתורה בפרשת וארא.
פרשת השבוע הנוכחית היא פרשת .
שמירת השבת
שמאל|ממוזער|260px|ציור גרמני מהמאה ה-19 המתאר יהודים נאספים מחוץ לבית-כנסת בשבת.
שמירת השבת דורשת מהאדם לנוח מעשיית ל"ט מלאכות המוגדרות כאסורות בשבת, החל מכניסת השבת ועד צאתה. כיום הרבה מיהודי העולם אינם שומרים את השבת לפי ההלכה, אך ישנם רבים שכן פועלים על פי ההלכה. מבין היהודים שאינם מקפידים על קיום ההלכה ניתן לראות רבים בעלי זהות יהודית המייחסים לשבת אופי מיוחד. ביניהם ישנם המתייחסים לשבת לא כאל יום בו אסורה מלאכה, אלא כיום בו מומלצת מנוחה ורצויה פעילות חברתית. בקהילות יהודיות רבות באירופה ובארצות הברית מקובל להקדיש את יום השבת לבילוי משפחתי או לפעילות חברתית-תרבותית בתוך הקהילה היהודית, בעוד יום ראשון מוקדש לבילויים ולפעילויות חברתית יחד עם הציבור הרחב הכולל גם לא-יהודים.
חשיבותה במחשבת ישראל
אשר גינצברג, אחד העם, ייחס לשבת מעמד ייחודי וכתב עליה: משפט זה שלו זכה לפרשנויות רבות ונפוץ עד כדי כך שרבים טעו לראות בו פתגם יהודי עתיק. למעשה, גינצברג טען במאמרו בעד שמירת השבת כמועד ישראלי (ציוני, בזמנו), אך גם לא סבר שהדרך הדתית היא הדרך לציון בתקופתו.
הרעיון כי השבת שמרה על עם ישראל בגלות אינו חדש, והופיע כבר קודם, כבדברי הכוזרי:
ניתן לומר שגם בימינו השבת, גם אם אינה נשמרת לפי ההלכה, מהווה את אחד המרכיבים בחיי יהודי העולם המבדילים אותם מבני דתות אחרים ומהווים עיקר בשמירת זהותם היהודית. לדבריו של פרופסור וחתן פרס ישראל אליעזר שביד:
תנאים לשמירת השבת במהלך הדורות
בימי קדם רוב בני האדם היו עצמאים או שכירי יום ובחירתם של יהודים שלא לעבוד בשבת לא פגעה בכושר ההשתכרות שלהם בשאר ימות השבוע, אך עדיין היוותה עול כלכלי. באגדה היהודית מסופר רבות על יהודים שמסרו את נפשם על שמירת השבת וסירבו לסחור ביום המנוחה המסורתי, גם כשהדבר גרר הפסד כספי גבוה.
לאחר המהפכה התעשייתית החלו רבים לעבוד כשכירים קבועים ונדרשו לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נדרשו הפועלים ברוב בתי החרושת לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. היו גם בעלי בתי חרושת שניצלו את מצוקת שומרי השבת וסגרו את מפעליהם בשבת אך שילמו לעובדים שלהם 5–10 דולר אמריקני לשבוע עבודה, כאשר השכר בבתי חרושת אחרים היה 20–25 דולר. ברוסיה הקומוניסטית, נאסר על יהודים לשבות בשבת והם חויבו להופיע בבתי החרושת ובבתי הספר גם בשבתות ובחגי ישראל (איסורים דומים חלו גם לגבי שמירת כללי הדת הנוצרית ודתות אחרות, אולם הקושי של היהודים היה גדול יותר הן משום ריבוי המצוות הכרוכות בשמירת השבת כהלכה, והן משום שהחברה גילתה סובלנות רבה יותר לאנשים שניסו לשמור על כללי הנצרות). רבים מבין היהודים ששמרו את המצוות בסתר חיפשו דרכי עורמה שונות כיצד להימנע מחילול שבת הכרוך בעבודה ובהשתתפות בלימודים.
בימינו, ברוב מדינות העולם שבהן מתגוררים יהודים, יום השבת מקובל כיום מנוחה (נוסף על יום ראשון) ומציאת עבודה שאינה מחייבת חילול שבת אינה קשה במיוחד. מעבר לכך, ברוב מדינות המערב נהוגים כיום דינים המאפשרים ליהודים לקיים את השבת ואת מועדי ישראל כחלק מעקרון חופש הדת.
בזרמים השונים
בקרב כלל זרמי היהדות נהוג להקדיש את השבת להתכנסות קהילתית ומשפחתית חגיגית, לתפילה, מנוחה ועונג. כל זרמי היהדות רואים בשבת יום קדוש ומשמעותי בדת היהודית. קיימים הבדלים בנוהגי השבת בין הזרמים השונים:
היהדות האורתודוקסית - דבקה בשמירת מנהגי ומצוות השבת על פי כללי ההלכה האורתודוקסית, כמפורט לעיל.
היהדות הקונסרבטיבית - בבתי הכנסת הקונסרבטיביים הגברים והנשים יושבים, כבימי חול, במעורב ויש שהנשים נוטלות חלק שווה בתפילה בציבור, כחזניות וכרבניות. לא פעם נעשה שימוש בבתי הכנסת בשבת, כבחגים, במערכות להגברת קול ובאביזרים חשמליים אחרים. מי שמגוריו מרוחקים מבית הכנסת, רשאי לבוא לבית הכנסת בנסיעה במכוניתו.
היהדות הרפורמית - עיקר עניין התפילה הציבורית בשבת מבחינת הרפורמים היא ההתכנסות הקהילתית ורוממות הרוח. סידור התפילות הרפורמי כולל תיקונים ברוח תפיסתם המודרנית (ביטול התקווה לחידוש הקורבנות והאמונה במלאכים, שוויון בין נשים וגברים, וכדומה) ושילוב קטעי קריאה מודרנית. ברוח תפיסתם הכללית, הרפורמים מפרשים את השביתה ממלאכה בשבת כהמלצה להקדשת היום השביעי לעשייה לבבית ומרוממת רוח אשר מבדילה יום זה מיום החול.
המסורתיים - המסורתיים מציינים את יום השבת באופן סימבולי באמצעות שמירת כמה ממנהגי השבת המסורתיים. בכניסת השבת המסורתיים נוהגים להדליק נרות שבת ולערוך סעודת ליל שבת משפחתית, הכוללת אמירת קידוש על כוס יין. חלקם שומרים בצורה חלקית את יום השבת, נמנעים מהדלקת אש ובישול, או נסיעה ברכב ומגיעים לתפילות בבית הכנסת.
שכר השבת
ב נאמר ששכרו של אדם ששומר את השבת הוא נחלה ללא מצרים היינו ללא גבולות ובזכות הטרחה והעמל הקשה שעמלים לכבוד ההכנות לשבת נמחקים לאדם עוונותיו.
שבתות מיוחדות
לשבתות אחדות ישנם שמות מיוחדים המציינים מאורע מיוחד המתרחש בהן. בחלק משבתות אלו אומרים פיוטים לפי מנהגי קהילות אשכנז ואיטליה. שבתות אלה (לפי סדר הופעתן בלוח השנה) הן:
שבת שובה: השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבה נאמר בהפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך" (הושע י"ד, ב'). יש הקוראים לה שבת תשובה, על שם היותה השבת שבתוך עשרת ימי תשובה. נהוג שהרב נושא דרשת התעוררות בשבת זו.
שבת חנוכה: השבת החלה בתוך ימי חנוכה. בחלק מהשנים ישנן שתי שבתות בחנוכה.
שבת שירה: השבת שבה קוראים את פרשת בשלח, בה נאמרת שירת הים. השבת חלה בדרך כלל סמוך לט"ו בשבט.
ארבע פרשיות:
שבת שקלים: השבת שלפני ראש חודש אדר או של ראש חודש אדר עצמו, אם חל בשבת, שבה קוראים בספר תורה שני, בפרשת שקלים. בשנה מעוברת נקראת הפרשה בשבת שלפני ראש חודש אדר ב', או בראש החודש עצמו, אם חל בשבת.
שבת זכור: השבת שלפני פורים, שבה קוראים בתורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
שבת פרה: השבת הקודמת לשבת שלפני ראש חודש ניסן, שבה קוראים בספר תורה שני את פרשת פרה אדומה.
שבת החודש: השבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן עצמו, שבה קוראים בספר תורה שני: "החודש הזה לכם ראש חודשים". במקרים רבים פרשת החודש נקראת בשבת ויקהל-פקודי, וזו הקריאה הארוכה ביותר לאורך השנה.
השבתות בין ארבע הפרשיות (אחת או שתיים) מכונות "שבת הפסקה".
שבת הגדול: השבת שלפני פסח. למקור השם יש כמה גרסאות:
באותה שבת נעשו ניסים גדולים לבני ישראל במצרים.
ההפטרה בשבת זו (לפי רוב המנהגים) מסתיימת במילים: "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
בשבת זו נושא הרב, גדול הציבור, דרשה בהלכות הפסח.
שבת חול המועד: שבת שחלה בחול המועד פסח וסוכות. בשבת זו מתפללים תפילת מוסף של חג (ולא של שבת) וקוראים בתורה מענייני החג (ולא בסדר פרשיות התורה).
שבת תקומה: בתנועות היהדות הליברלית (התנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית) נהוג לציין את השבת שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות כשבת תקומה.
שבת כלה: השבת שלפני שבועות, המכונה כך על שם התורה שנמשלה לכלה. בקהילות הספרדיות, ציינו שבת זו בדרשה מיוחדת, שעסקה לרוב במעלת התורה. בחסידות חב"ד נערכות בשבת זו התוועדויות מיוחדות כהכנה לחג השבועות. ללא קשר, בקהילות גרמניה צוינה שבת זו כשבת אבלות על מסעי הצלב וכונתה "שווארצע שבת" - השבת השחורה.
שבת חזון: השבת שלפני תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (). זוהי השבת האחרונה בשבתות האבל, תלת דפורענותא, בקהילות יוצאי גרמניה מכונה גם "שווארצע שבת" - השבת השחורה.
שבת נחמו: השבת שאחרי תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "נחמו נחמו עמי" (). זוהי השבת הראשונה בשבע דנחמתא - שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה לאחרית הימים.
שבת מברכים: השבת החלה לפני ראש חודש, שבה מברכים את ברכת החודש. במקרה בה היא חלה בערב חודש, קוראים הפטרה מיוחדת ("מחר חודש") ולא את ההפטרה הרגילה.
שבת ראש חודש: שבת שחל בה ראש חודש. בשבת זו קורים מפטיר של קרבנות ראש חודש, מפטירים הפטרה מיוחדת במקום ההפטרה הרגילה, ומתפללים תפילת מוסף מיוחדת לשבת ראש חודש.
שבת מחר חודש: בשבת שחל בערב ראש חודש קוראים הפטרה מיוחדת.
בתנועת החסידות ישנן עוד שבתות מיוחדות, כל חצר לפי מנהגה, ביניהן:
שבת פרשת בראשית: הנחשבת בחלק מהחצרות למקבילה לראש השנה.
שבת פרשת יתרו: הנחשבת למקבילה לשבועות עקב קריאת התורה של מתן תורה.
בחצרות אחדות שבתות של פרשיות שובבי"ם הן שבתות מיוחדות שבכוחן לתקן את החטאים.
בנוסף, ישנן שבתות מיוחדות עקב אירועים שונים:
חתונה ביהדות אשכנז: השבת שלפני החתונה נקראת "שבת אופרוף" (בעבר גם "שבת שפינהולץ", וכיום, בהשפעת עדות המזרח, גם "שבת חתן"), בה החתן עולה לתורה ונערכת חגיגה לכבודו. השבת שלאחר החתונה נקראת "שבת שבע ברכות" (וכיום, בהשפעת עדות המזרח, גם "שבת כלה"), בה משפחת הכלה עורכת סעודת שבע ברכות.
חתונה ביהדות המזרח: אין חוגגים את השבת שלפני החתונה. השבת שלאחר החתונה נקראת "שבת חתן", בה משפחת החתן עורכת סעודת שבע ברכות.
בחצרות חסידיות רבות ישנה חשיבות לשבת שחלה לפני ימי ההילולה ("שבת יארצייט") של אדמו"ריה.
בחצרות חסידיות ובישיבות נהוג לערוך מדי תקופה "שבת התאחדות" בה בני הקהילה או הישיבה מתאספים יחד לשבת, בדרך כלל מחוץ לעירם.
תרבות השבת ומעמדה האזרחי בישראל
שמאל|ממוזער|260 פיקסלים|כרזה של עיריית תל אביב נגד "חילול שבת בפרהסיה", 1933
האוכלוסייה הדתית בישראל מקיימת את מצוות השבת כמתואר לעיל, ונוהגת להקדיש את השבת למנוחה ובילוי עם המשפחה וחברים. הנוכחות בתפילות השבת בבתי הכנסת באזורי המגורים גדולה במידה ניכרת מזו שבימי החול. בשכונות דתיות אסורה תנועת כלי רכב, והשבת ניכרת גם בלבושם של העוברים ושבים.
תפיסת השבת בתרבות החילונית מורכבת ואינה אחידה. חשיבותה המסורתית ההיסטורית של השבת, בצירוף העובדה כי זה יום המנוחה הרשמי בישראל, ליהודים, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, הופכת את השבת ליום מיוחד גם עבור הציבור בישראל שאינו שומר מצוות.
"השבת היא נכס תרבותי כללי, שהיחידים רואים בו זכות לעצמם ואינם מוכנים לוותר עליה," כותב פרופסור אליעזר שביד, במאמר המבקש להציע דרכי חשיבה חדשות שיפתחו ערוצים לפתרון מאבקי השבת. "הניגוד בין דתיים לחילונים איננו רק ניגוד של מסקנות מעשיות, הוא ניגוד של עקרונות ואופני מחשבה, של גישות לעיצובם של אורחות-חיים ברשות היחיד וברשות הרבים".
השבת בחזון הציוני
היחס הדו-ערכי כלפי השבת היה קיים מראשית ימי ההשכלה, וגבר בארץ ישראל עם חידוש היישוב היהודי. אנשי-רוח יהודים חילונים שונים ראו בשבת יום בעל ערך תרבותי וחברתי. ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה, ראה בשבת את אחד מעמודי התווך של התרבות העברית ושל הסוציאליזם העברי, ודרש מחבריו לתנועה הקיבוצית להימנע מעבודה בשבת.
חיים נחמן ביאליק התבטא וניסה לפעול למען שמירת השבת בארץ ישראל. במכתב לחבר קיבוץ גבע, בעקבות חילול שבת המוני שהיה בקיבוצו, הוא אף מציין כי "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב". במכתב נוסף הוא כותב :.
המרחב הציבורי בשבת
המחלוקות והמאבקים בנוגע לשמירת השבת בישראל משקפים דילמה יסודית בין חלקי החברה היהודית בישראל. מנגד להסכמה על רעיון מסוים של יום השבת, אשר נוגע לרשות הציבור ומקובל בקרב כלל עמי העולם, מתגלה מחלוקת שמקורה בנקודות מוצא שונות להתייחסות אל השבת. מחלוקת זו עומדת מזה שנים כמאבק בין שני מחנות ניצים אשר מתקיים בעיקר במישור הפוליטי, ובאה לידי ביטוי בוויכוחים סוערים, ולא פעם במחאות והפרעות סדר. מעמדה הציבורי והתרבותי של השבת נקבע, לכאורה, בהחלטת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה עם קום המדינה, אך זו אינה מספקת מענה ונראה כי היעדר פתרון המחלוקת מאיים להרחיב את הקרע בין המגזרים היהודיים במדינה.
שמאל|ממוזער|260px|רחוב רבי עקיבא בבני ברק בשבת
משהחלו בשנת 1969 שידורי הטלוויזיה הציבוריים בישראל, טענו הדתיים כנגד שידורי טלוויזיה בשבת, בטענה כי מדובר בחידוש ומשום כך בהפרת הסטטוס קוו. מנגד, טען הוועד המנהל של רשות השידור כי דין שידורי הטלוויזיה כדין שידורי הרדיו הפועלים שבעה ימים בשבוע. הניסיון לעכב את השידורים בעתירה לבג"ץ (ראו: בג"ץ מירון נגד שר העבודה) כשל. השופטים קבעו שבשידורי טלוויזיה בשבת אין פגיעה באינטרס כלשהו של הציבור הדתי, שכן איש אינו כופה עליהם להפעיל את המכשיר. בניגוד לשידורי הטלוויזיה, בתי הקולנוע והצגות התיאטרון וכן בתי קפה ומסעדות, פועלים ברשות הרבים. חוק ההסמכה שנדרש לסוגיה העביר את האחריות לכך לרשויות המקומיות. מצב זה גרם להבדלים משמעותיים בין דמותה הציבורית של השבת בירושלים, לדוגמה, לבין דמותה הציבורית בתל אביב.
על פניו נוגעת המחלוקת למידת אכיפת הנורמה ההלכתית על כלל הציבור הישראלי, אך עצם העימות נוגע בשאלה אזרחית או הלכתית שעניינה הסדרים החלים על כמה וכמה ציבורים שונים, שאופיים מגוון. למעשה אין מדובר בהלכה אורתודוקסית למול חילונית, אלא בעניין חברתי משותף, 'כיבוד שבתם של אחרים', דבר שלרוב מתעלמים ממנו שני המחנות. "המגמה הבולטת עתה היא זו של התייחסות חלקית ומצומצמת ליסודות דתיים-הלכתיים מזה, וליסודות לאומיים מזה, ולהצגת היסודות הללו לא כמשלימים זה את זה, כי אם כמנוגדים זה לזה," טוען אליעזר שביד. "כל זמן שמגמה זו שליטה, ילך הקיטוב ויחמיר. בלימת תהליך הקיטוב ומניעת הקרע, העלול לבוא בסופו, אפשריות רק על ידי העשרת יחסם של שני המחנות אל מורשתם ופתיחתם אל השקפת עולמו ואורחות-חייו של המחנה האחר".
שמאל|ממוזער|260px|"שבתרבות" - הלחם בין המילים "שבת" ו-"תרבות" - היא אירוע פתוח לקהל, בו מתקיימות שיחות עם אנשי ציבור בנושאי תרבות ואקטואליה. אירועים אלו הם מהמאפיינים של השבת החילונית. בתמונה: הזמנה בלוח מודעות ציבורי ל"שבתרבות" בבאר שבע, 2013.
שביד מציין שלשתי האוכלוסיות הניצות מידה של שיתוף בהיותן חלק מאותה חברה, כמו גם יכולת לתרום זו לזו, והוא מציע להן לצאת לעניין מתוך השאלה מה אנו יכולים לתרום למען שבתו של האחר 'כדי שיוכל לקיימה עימנו'. מצד האוכלוסייה הדתית טוען שביד כי אין התייחסות הלכתית מעמיקה לשאלת שבתם של אחרים וישנה התעלמות מן התועלת שבחילוניותו של חלק זה בחברה. כדוגמה קיצונית לכך הוא מביא את השימוש באמצעי התקשורת במלחמת יום הכיפורים, שהיה בבחינת הצלה לחלקי החברה האורתודוקסים. מצד האוכלוסייה החילונית טוען שביד, ישנה התעלמות מן העושר שמורשת היהדות מספקת לו, ומכך שהיכרות מעמיקה יותר עימה ועם האוכלוסייה הדתית עשויה לספק מענה למצוקות כגון הניכור החברתי וחוסר המשמעות האופייניות לחברה המערבית הצרכנית והמשעבדת.
שבת באוכלוסייה החילונית
במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן בשנים 1999–2000 בנושא התנהגות דתית-יהודית ותפישת הזהות העצמית של היהודים בישראל, הרוב המכריע של החילונים השיבו כי הם מעדיפים לשוות לשבת שלהם אופי שקט ומשפחתי, ומעדיפים כי לשבת הציבורית יהיה צביון ייחודי, אף כי אין הסכמה על אותו צביון. במגזר החילוני לא ניכרת, לרוב, תכונה מיוחדת לקראת כניסת השבת. גם במקרה שמנקים את הבית ומכינים ארוחה חגיגית מהרגיל, לא קיים הלחץ והבהילות להספיק הכול לפני כניסת השבת. עם זאת, יש משפחות חילוניות הנוהגות להדליק נרות שבת או לערוך קידוש, כטקס סמלי. בקהלים חילוניים שונים נעשים ניסיונות לעצב טקס קבלת שבת חילונית עם תכנים ייחודיים. לעיתים מדובר בשילוב של מרכיבים מסורתיים ומודרניים, כפי שהיה נהוג בקבלת השבת הקיבוצית, ולעיתים מדובר בתכנים עצמאיים.
בצד זאת, צעירים חילונים רבים נוהגים להיפגש בשעות הלילה, במהלך סוף השבוע, במקומות בילוי שונים כמועדני ריקודים, ברים ובתי קפה ושיעור המבקרים בערים המרכזיות גדול ביותר בימים אלו.
ערכה החברתי והמשפחתי של השבת החילונית נראה גם במחקרים. במחקר שעניינו מפגש משפחתי וחברתי בשבתות, לדוגמה, נמצא כי לא רק הציבור הדתי מקיים בימי שישי ושבת ארוחות משפחתיות. גם 73% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית בליל שבת, ו-27% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית אף בשבת בצהריים.
במקומות שונים בישראל נהוג לקיים "שבת תרבות", הכוללת התכנסות במקום ציבורי ואירוח אנשי ציבור או אמנים לשיחה. בהיות השבת החילונית יום מנוחה תרבותי, פתוחים חלק מהמוזיאונים ומשמורות הטבע לקהל הרחב ללא תשלום או בתשלום מופחת.
השבת בחוקי מדינת ישראל
השבת היא אחד הנושאים השנויים במחלוקת עוד מתקופת המנדט. המחלוקת נובעת מחשיבותה הרבה של השבת בתפיסת עולמם של הדתיים בחברה היהודית ומנגד של החילונים. הפלגים הדתיים בחברה רצו לראות את השבת מעוגנת בחוק, כך שבפרהסיה מדינת ישראל תהיה מדינה השומרת שבת על פי ההלכה. פלגים אלו ביקשו לחוקק חוק שיאסור את חילול השבת בפומבי ויחול גם על אנשים פרטיים. החוגים הלא-דתיים התנגדו לכך, אך הסכימו לקבל את השבת כיום מנוחה שבועי, מתוך השקפת עולם סוציאליסטית או הומנית, המעוניינת בכך שכל עובד ואדם יקבלו יום מנוחה שבועי, אף ללא ייחוס חשיבות מיוחדת ליום המסוים בשבוע שיוכרז ככזה.
בעקבות המחלוקות נאלצו המחנות להתפשר והגיעו להסדר הסטטוס קוו בנושא השבת. למרות הסטטוס קוו (המעוגן בחוק ובהסכמים שמחוץ לחוק) נושא השבת נותר במחלוקת וסביבו מתקיימים עד היום מאבקי שבת. שינויים, אם בהתאם לסטטוס קוו או בניגוד לו (שינויי חקיקה או תקנות עירוניות העוקפות אותו), גם הם שבים ומבעירים את הוויכוח העתיק בנוגע לשבת.
מעמדה של השבת כיום מנוחה נקבע בחוקים רבים, כמפורט להלן, ובשנת 2018 עוגן מעמד זה גם בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
הסטטוס קוו הלכה למעשה
ממוזער|שמאל|260px|שלט בתחנת דלק המדווח שהיא סגורה בשבת
שמאל|ממוזער|260px|הדרך לכותל המערבי חסומה למכוניות בשבת
בשנת 1932 דרשה אספת הנבחרים מהרשויות המקומיות היהודיות לכבד את השבת בתחומי העבודה והמסחר. ב–1935 החליט הקונגרס הציוני כי יש להימנע מחילול שבת בכל המוסדות הלאומיים. במכתב הסטטוס קוו, ששלח בשנת 1947 דוד בן-גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית, לאגודת ישראל, נאמר: "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת". לאחר הכרזת העצמאות הוחלט כי השבת ושאר מועדי ישראל יהוו את ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.
חלק מההסדרים שנקבעו בתקופת המנדט מהווים את הבסיס ליחסם של חוקי מדינת ישראל לשבת. בחוקים אחדים מופיעים סעיפים הנוגעים לעניין השבת. הסעיפים הוספו במהלך השנים עם התעוררותן של בעיות שונות בנושא השבת. איגוד כל הסעיפים יחדיו מבנה את צביון השבת במדינת ישראל:
חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 אוסר להעביד עובד ביום המנוחה השבועי שלו, וקובע שיום המנוחה ליהודי הוא יום השבת. בהודעה מטעם הממשלה, שניתנה בשנת 1954 בהתאם לסמכות שניתנה לה בפקודת סדרי השלטון והמשפט, נאמר כי מועדי ישראל (שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום ראשון ויום שביעי של פסח, וחג השבועות) הם ימי מנוחה ליהודים, וכי מי שאינו יהודי יוכל לקבל ימי מנוחה אחרים לפי דתו. בתיקון משנת 1969 הורחבה תחולת איסור זה, ונקבע שבימי מנוחה אלה לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו, ולא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשייה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשייה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה. שר העבודה רשאי להתיר עבודה במנוחה השבועית, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו. עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. החל משנת 2019 יוכל כל עובד לסרב לעבוד במנוחה השבועית שלו, ללא קשר להקפדתו על מצוות דתו.
בפקודת המטה הכללי מיום י' בתמוז תש"ט (7 ביולי 1949), נקבע איך ינוהלו ענייני השבת בצה"ל.
בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949, הכריזה הכנסת על יום ה' באייר כיום העצמאות של מדינת ישראל. בשנת 1950 תוקן החוק, מפני שה' באייר עמד לחול בשבת. התיקון קבע כי במקרה שבו יום ה' באייר חל בשבת, יום העצמאות יחגג ביום ו' באייר, שהוא יום ראשון. בשנת תשי"א שוב התעוררה בעיה, כאשר יום ה' באייר עמד לחול ביום שישי, ערב שבת, ולכן שוב תוקן החוק ונקבע כי במקרה שיום ה' באייר חל ביום שישי, יוקדם יום העצמאות ליום ד' אייר, שהוא יום חמישי.
בחוק יסוד: הכנסת שנתקבל בתשי"ח, קיימת הוראה הקובעת כי כינוס הכנסת לאחר בחירות לא יחול בשבת, בחג או בערב חג.
בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תש"ט-1959, נקבע כי אם יפול יום כ"ז בניסן ביום שישי, יוקדם יום הזיכרון לשואה באותה השנה לתאריך כ"ו בניסן, הוא יום חמישי.
פקודת העיריות מסמיכה את העיריות להסדיר בחוק עזר עירוני את פתיחתם וסגירתם של עסקים שונים. חוקי עזר עירוניים טעונים אישור של שר הפנים, אולם בשנת 2017 בג"ץ אישר חוק עזר עירוני של עיריית תל אביב שהתיר פתיחת מרכולים בשבת באזורים מסוימים, אף ללא אישור משרד הפנים, בעקבות שיהוי ארוך בהחלטת המשרד לגביו. בעקבות כך, בינואר 2018 אושר בכנסת תיקון לפקודת העיריות (שנודע בשם "חוק המרכולים"), בו נקבע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה, למעט עסקים להגשת מזון לצריכה במקום, מקומות של עינוג ציבורי וחנויות של תחנות תדלוק, טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים. כלל דומה נקבע בפקודת המועצות המקומיות. עד כניסת החוק לתוקף חמש עיריות העבירו בחקיקת בזק חוקי עזר עירוניים להתרת פתיחת עסקים בשבת, אך הם נפסלו על ידי שר הפנים אריה דרעי, שהוסיף ש"האכיפה לגבי עסקים שפועלים בשבת, היא בסמכותה הבלעדית של הרשות המקומית. למשרד הפנים אין סמכות ויכולת לאכוף זאת".
השבת בצה"ל
הוראות הפיקוד העליון, מ-25 במרץ 1982, קובעות כי בעניין שבתות ומועדי ישראל ינהג צה"ל על פי התקנות הכלליות הבאות:
שבתות, מועדים וחגי מדינה רשמיים שייקבעו על ידי הכנסת הם ימי מנוחה מלאה בצה"ל, לכל הדרגות, במתקניו ובמוסדותיו.
שבתות ומועדי ישראל פירושם - משקיעת החמה בערב שבת או החג ועד לצאת הכוכבים במוצאי השבת או במוצאי החג.
בימים הנ"ל יופסקו כל העבודות בצה"ל, פרט לעבודות חיוניות ביותר לביטחון המדינה, הצבא ומיתקניו, והן:
עבודות המהוות מבצע צבאי, חלק ממנו או סיוע ישיר לו.
עבודות הדרושות בדחיפות להגנת המדינה וביטחונה, אשר הפסקתן או אי עשייתן עלולות לסכן את ביטחון המדינה ותפקידיו החיוניים של הצבא ומיתקניו או לגרום נזק למאמץ המלחמתי, לצבא או למיתקנים צבאיים.
בהתאם לכך ימויינו כל העבודות בצבא לשלושה סוגים כלהלן:
עבודה שהיא כה חיונית למאמץ המלחמתי, שאינה סובלת כל דיחוי, תימשך, במידת ההכרח, גם בשבתות ובמועדי ישראל.
עבודות אשר אינן הכרחיות באותה שעה, אבל עלולות להיות דחופות באופן פתאומי. לגבי אלו תישאר תורנות הכרחית ביותר להפעלתן המיידית.
כל יתר העבודות יופסקו בשבת ובמועדי ישראל.
המיון לסוגים ושינויים שיחולו מדי פעם בפעם, וכן אופן הביצוע של העבודות הדחופות, כמפורט לעיל, ייקבעו על ידי הוועדה להסדרת השבת בצבא, הפועלת ליד ראש אכ"א.
יש לתכנן את זמני היציאות לחופשה וכן את שעת סיום השמ"פ בערבי שבתות וחגים, כך שלכל חייל תהיה אפשרות להגיע לביתו שעתיים לפני כניסת השבת או החג, וזאת בהתחשב באמצעי התחבורה העומדים לרשות החיילים. זמני החזרה מחופשה וזמני ההתייצבות לשמ"פ יתוכננו, כך שיאפשרו לכל חייל לשהות בביתו שעה לאחר יציאת השבת או החג.
כל המפקדים, המוסמכים לתת הוראות בענייני תחבורה, חייבים להתאים את פקודותיהם בענייני תחבורה בשבת וחג, לפי רוחה של הוראה זו, בהתאם למפורט לעיל.
מפקדות ומשרדים צבאיים יפסיקו את עבודתם בשבתות ובמועדי ישראל ויקיימו רק תורנות הכרחית, בהתאם להוראות הקיימות, מזמן לזמן, בין כלליות ובין לגבי יחידה מסוימת או סוג יחידות.
פעולות בידור ותרבות בשבתות ובמועדי ישראל ביחידות צה"ל ייערכו כך, שיימנע חילול שבת וחג. לא יתקיימו הופעות של אמנים או של להקות בידור בשבתות ומועדי ישראל ביחידות צה"ל.
הרבנות הצבאית בחנה את האיסורים ההלכתיים הנוגעים לשבת ומועדי ישראל למול הצרכים המבצעיים והשוטפים של צה"ל וגזרה מכך הנחיות הלכתיות על-פי הן מומלץ לשומרי מצוות לנהוג בימי שבת ובימי מועד. בנוסף לכך, אימץ צה"ל גם אי אילו פתרונות טכנולוגיים המסייעים בשמירת השבת למען הקלה על חיילים דתיים ומונתה ועדה שתפקידה להוסיף ולחפש אחר פתרונות נוספים שכאלו. בין המכשירים המדוברים נמצאים 'טלפון שומר שבת', קורא כרטיסים מגנטיים אקראי ואחרים.
רבנים שחקרו את עניין חילול השבת לשם מילוי פקודות שעניינן ביטחוני, הסכימו כי חובה לציית להן ללא תהייה, וכגון זה גם בעניין שעומד ספק כי הוא ביטחוני. פסק הלכה זה נגזר לפי דעת רבנים שונים, בהם הרב שלמה גורן, רבי יואל קלופט, הרב יהושע בן-מאיר ואחרים, מטעם "פיקוח נפש דוחה שבת", מצד "ונשמרתם לנפשותיכם" ובהתאם למאמר הרמב"ם, "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו להזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך". ואם לא הסיר והניח המכשלות המביאות לידי סכנה ביטל מצוות עשה ועבר בלא תשים דמים".
השבת ומקבילותיה בתרבויות העולם
260px|ממוזער|שמאל|מודעה משנת 1911 באונטריו, המפרטת מספר חוקים האוסרים באופן גמור כל עבודה ביום המנוחה.
קדושתה של השבת נתפסה על ידי היהדות כקבועה מאז בריאת העולם, בשונה מקדושת החגים החלה עליהם לפי קביעת בית דין אנושי, המכריז על ראש החודש ממנו נגזרים שאר התאריכים.
חוקרים רבים התלבטו בשאלת היחס בין היום השביעי בתרבויות העולם לשבת היהודית, ובשאלה איזו תרבות הושפעה מהאחרת, ונמצאו חלוקים בדעותיהם. ידוע כי היום השביעי, עוד קודם למתן השבת לעם ישראל, התבלט באסטרולוגיה הבבלית. חוקרים שונים משערים כי השם 'שבת' קשור בכוכב הלכת שבתאי, המולך לפי האסטרולוגיה ביום השביעי, בעוד אחרים קושרים אותו ביום ה-15 שבלוח הבבלי, אשר כוּנה שַבַתֻ או שַפַתֻ ויוחד בתרבות מסופוטמיה לעבודת אל הירח סין-ננר. לדעת רון פלדמן, השבת השבועית נקבעה בבית המקדש השני על ידי נחמיה, בעזרת לוח השנה במגילות קומראן.
משה דוד קאסוטו מציין כי בתרבות האשורית, הימים בעלי כפולות ה-7 (השביעי, ה-14, ה-21, וה-28, בספירה מתחילת החודש הירחי), נחשבו אצל האשורים, בשל שינוי צורת הירח, כבעלי אופי מיוחד: כימים של מזל רע, שאין לעשות בהם פעולות חשובות ושעל המלך, שריו ופקידיו לענות נפשם בהם ולהתנזר מתענוגים כמו אכילת בשר ולחם אפוי או לבישת בגד נקי ועוד. לפי קאסוטו:
ייתכן שהאזכור הראשון לשבת, כפי שהיא מתבטאת ביהדות, מופיע באוסטרקון של המכתב ממצד חשביהו, שנכתב ב לערך. עם זאת, הפרשנות של המכתב כך שהוא מתייחס ליום השבת שנוייה במחלוקת.
אברהם יהושע השל כותב בספרו "השבת", כי המילה 'שבת' היא היחידה מבין עשרת הדיברות שלא יכלו לתרגמה ליוונית בתרגום השבעים. השל הסיק מכאן כי השבת, המבטאת את קדושת הזמן (ולא את קדושת המקום), היא תוספת ייחודית של היהדות לתרבות האנושית. בין אם השבת היהודית היא תולדה של השפעה מסופוטמית כלשהי ובין אם להפך, ההיסטוריה מראה כי עמי העולם אמנם אימצו את החלוקה הבבלית של השבוע לשבעה ימים, אך יום השבת כיום מנוחה בעל תוכן מוסרי-חברתי, כזה המופיע בתורת משה, מקורו במסורת עם ישראל.
במרוצת הדורות אימצו עמים בכל רחבי העולם את הרעיון הבסיסי של השבת הישראלית - קביעת יום מנוחה שבועי מעמל - אך לא כולם קבעוהו ליום השביעי. אימוץ יום השבת כיום מנוחה בקרב הנוכרים ניכר כבר בימי יוון ורומי ומצוין בכתבים שונים מתקופות אלו. על תפוצת השבת בימיו כתב יוספוס פלביוס: "אין עיר יוונית או ברברית ואין עם שלא חדר אליהם מנהג היום השביעי, שבו אנו שובתים". למן הראשית נחלקו הדעות בקרב עמי נכר באשר למנהגי השבת: חלק דיברו בשבחם וחלק גינום וראו בהם מנהג עצלות.
עם זאת, מנהג השביתה ממלאכה ביום השביעי נפוץ בעולם ובצדו לא מעט מהלכות השבת היהודיות. בצבא רומי הותר לחיילים היהודים לשבות מחלק מן המלאכות וידועים מקרים בהם שוחררו אף מכללן.
עם התחזקות הנצרות, אסרו מנהיגי הנצרות את שמירת היום השביעי כמסורת היהדות, וציוו לשמור רק את יום האדון [יום א']. למרות האיסור, גם תקופה ארוכה אחר הוצאתו, המשיכו רבים בשמירת השבת כבמתכונת היהודית, ועד היום קיימות בקרב הנוצרים מחלוקות בעניין זה, וכיתות נוצריות שונות נוהגות בשבת באופן שונה. גם בקרב עמי ערב, עוד קודם לתקופת האסלאם, חדר רעיון יום המנוחה, ולימים נקבע גם באסלאם יום מנוחה וקודש שבועי, הוא יום השישי, המכונה בערבית יום אל-ג'ומעה - 'יום עצרת העם'.
בהשראת השבת היהודית קראו דוקטרינות סוציאליות שונות לקצר את יום העבודה לשמונה שעות ולצמצם את שבוע העבודה. על השראה זו כתב המדינאי והסוציאליסט הצרפתי פרודון:
השבת בספרות היוונית-רומית
הסופר הפגאני הראשון שהזכיר את השבת היה אגאתרכידס (המאה ה-2 לפנה"ס): "אלה הנקראים בשם יהודים...רגילים לנוח ביום השביעי ואינם חוגרים חרב ביום הזה ואינם עובדים את אדמתם ואינם עושים בו כל מלאכה, רק פורשים את ידיהם בבתי מקדשיהם ומתפללים (כל היום) עד בוא הערב. וכאשר בא בשערי העיר הזאת תלמי בן לגוס עם חילו, ויושביה שמרו את חוקי ההבל אשר להם תחת לשמור על עירם נפלה נחלת אבותיהם בידי אדון קשה, וככה נגלתה ערות חוקיהם, כי נמצא בהם מנהג רע. והנה המעשה הזה למד את הכל – מלבד אותם עצמם – לעזוב דברי חלומות כאלה, ואת אמונת ההבל בחוקי מורשה".
גם ההיסטוריון היווני פלוטרכוס מתייחס להימנעות היהודית מהגנה עצמית בשבת ומונה את שמירתה בין המנהגים הברברים ה"רעים" שאומצו על ידי היוונים, שיש בהם מן "האמונה הטפלה". במקום אחר לעומת זאת, הוא טוען שיש קשר בין חגי היהודים לאל דיוניסוס: "היהודים עצמם מעידים על קשר לדיוניסוס כאשר הם שומרים את השבת על ידי הזמנת איש את רעהו ללגום וליהנות מיין".
בספרות היוונית-רומית של העת העתיקה צוין יום השבת כמנהג יהודי שמקורו ביציאת מצרים. על פי אחת המסורות של הגרסה המצרית-יוונית-רומית לסיפור, אבות היהודים יצאו ממצרים ולאחר 6 ימי מסע נחו ביום השביעי.
המדקדק המצרי-יווני אפיון כתב שהיהודים הלכו 6 ימים ולאחר שכולם לקו בדלקת המפשעות, נחו ביום השביעי, כאשר הגיעו לארץ שנקראה אחר כך "יהודה". מסיבה זו קראו היהודים ליום הזה בשם "שבת", כי המצרים קוראים לכאב דלקת המפשעות "סבתוסיס".
יוסף בן מתתיהו לגלג על מומחיותו של אפיון כבלשן כשנשען על אסוציאציה אטימולוגית חסרת יסוד לשוני והדגיש את ההבדל הלשוני בין שתי המילים כדי לחשוף את בורותו של אפיון. הוא כתב שאפיון נתן פירוש "נפלא ונאמן מאד" לַשם "שבת" והראה שלא הייתה בו בושה וגם לא בינה, כי המילים "סבּוֹ" (Sabbo) ו"שבת" (sabbaton) רחוקות מאוד זו מזו, כי "שבת" בלשון היהודים משמעותה מנוחה מכל מלאכה.
ההיסטוריון הרומאי פומפיוס טרוגוס כתב שמשה הגיע להר סיני לאחר 7 ימי צום עם צאן מרעיתו במדבריות ערב ו"הקדיש את היום השביעי, שנקרא לפנים 'שבת' לפי מנהג העם, כיום צום, משום שיום זה שם קץ באחת לרעבונם ושיטוטיהם". טקיטוס, גדול ההיסטוריונים של רומא, כתב: "הגוֹלים במדבר...הלכו ללא הפוגה מהלך שישה ימים וביום השביעי תפסו ארץ, ממנה גירשו את יושביה ובה יסדו עיר והקדישו מקדש...הם בחרו ביום השביעי לשבות בו ממלאכה כיוון שבּוֹ הוּשם קץ לנדודיהם, אולם לאחר מכן "נמשך לבם אחר העצלוּת וגם את השנה השביעית הפרישו לבטלה".
הפילוסוף הרומי סנקה היה הראשון שביקורתו על השבת נתמכה בגינוי הבטלנות. הוא טען לגבי היהודים "שמנהגם אינו מועיל, שכן על ידי הנהגת יום מנוחה אחד כל שבעה ימים, הם מפסידים בבטלנות כמעט שביעית מחייהם" והוסיף כי "על ידי הימנעותם מלפעול בעתות חירום משלמים לא פעם באובדן".
במקום אחר כתב: "יהי אסור להדליק נרות בערבי שבתות מפני שהאלים אינם צריכים לאורה, ולאנשים לא נעים העשן".
המשורר הרומי יובנאליס כתב בסאטירות שלו על תופעת הגרים: "הן האשם הוא האב, שהפך עצל בהגיע כל יום שביעי". כשהתייחס לארץ יהודה, כתב: "שם בְּשבָּת של שנת שבתון בלי מנעל הוא המלך". ייתכן שאזכור השבת בה המלכים יחפים כוונתו למנהג העלייה להר הבית ללא מנעלים, מנהג שגם מלכים היו חייבים בו.
המשורר רוטיליוס נמטיאנוס (תחילת המאה ה-5 לספירה), פקיד רומי בכיר וכנראה הכותב הלטיני הלא־נוצרי האחרון שביטא סלידה מן היהדות, כתב שהאל היהודי שהיה צריך לנוח לאחר שהשלים את הבריאה, הוא עצמו דוגמה לבטלה: "כל יום שביעי נדון לעצלות נקלית, כמו היה בבואה רופסת של האל שעיַף...והלוואי שיהודה מעולם לא הוכנעה...זיהום המגפה הזאת, הגם שנגדעה, עודנו הולך ופושה עוד יותר: ואומה כבושה בכובשיה שלה תרדה".
אחד הסופרים הפגאניים הראשונים שהזכירו את השבת היה המשורר ההלניסטי מלאגרוס מגדרה (100 לפנה"ס לערך), שאפיין את השבת כקרה: "דֶמוֹ לבנת־הלחיים, מישהו שָׂמֵךְ עירומה לצדו ומתענג, אך לבי שלי נאנק בקרבי. אם אהובך הוא איזה שומר־שבת, מה הפלא! האהבה בוערת אפילו בשבתות קרות". ניתן לשער שאיסור הדלקת אש, ומכאן גם האיסור לבשל, הוא שהוליד את תפיסת השבת הקרה. מחבר אנונימי מהמחצית הראשונה של המאה ה-5 לספירה הסביר: "היה זה די ידוע שכוכב סטורן קר, ושלפיכך מאכלי היהודים ביום של סטורן קרים". נמטיאנוס הרחיק לכת בשירו הזדוני והשליך מן הקור של השבת לקור של העם היהודי: "שבתות צוננות הן כלבבם ואולם לבם צונן יותר מדתם".
המחברים האסטרולוגים, ובהם האסטרולוג ההלניסטי וטיוס ואלנס (המאה ה-2 לספירה), נהגו להשוות את השבת עם יום סטורן וחשבו את השבוע היהודי כגרסה של השבוע הפלנטרי שלהם. גם המשורר הרומי טיבולוס, הסופר הרומי פרונטינוס וההיסטוריון הרומי דיו קסיוס השתמשו בכינוי "יום סטורן" (יום שבתאי).
ביצירותיהם של המשוררים הרומיים הורטיוס ואובידיוס השבת הוזכרה ללא שמץ של נימה שלילית או פולמוסית.
חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן כתב ש"ישנו נחל ביהודה המתייבש כל שבת" (בניגוד ליוספוס, שסיפר על נהר בשם "סבטיקוס", שזורם אך ורק בשבת).
הסאטיריקן הרומאי פרסיוס (62-34 לספירה) הביא תיאור חי למדי, אם כי בנימה בלתי אוהדת, של ציון השבת: "אך בבוא יומו של הורדוס, כאשר המנורות העטורות סיגליות ומסודרות סביב אדני החלונות השמנוניים פלטו את ענני העשן שלהן, כאשר זנבות דגי הטונה המדולדלים מפותלים סביב צלחות החרס האדום, והכדים הלבנים תְפוּחים מיין, אתה מעווה שפתותיך בשקט, ומחוויר לנוכח השבת של הנימולים".
ציון השבת כיום צום
ציון השבת כיום צום הוא מן הטעויות הרווחות ביותר בעולם היווני-רומי על השבת היהודית. ההיסטוריון היווני סטראבון כינה את השבת "יום הצום". הסאטיריקן הרומאי פטרוניוס כתב שמשאת נפשם של המתגיירים היא שיתאפשר להם "לרעוד בצומות השבת". המשורר הרומאי מרטיאליס ציין בין אוסף הריחות הרעים המועדפים עליו את "הבל פיהן של נשים הצמות בשבת". ההיסטוריון הרומאי סויטוניוס ציטט ממכתב של אוגוסטוס קיסר לטיבריוס: "אפילו היהודי, טיבריוס יקירי, אינו שומר על צום־השבת שלו בקפדנות כזו, שאני שמרתיו היום".
ראו גם
זמנים: יום השבת, מוצאי שבת, סוף שבוע, יום טוב, יום חול, יום טוב הסמוך לשבת, פולמוס השבת ביפן
תפילות ומנהגים: שבת מברכים, מעשה שבת, גוי של שבת
השבת בישראל: הסטטוס קוו בנושא השבת, מאבקי השבת בירושלים
מסכת שבת
שמירת שבת
לקריאה נוספת
יעקב בלידשטיין (עורך), שבת - רעיון, היסטוריה, מציאות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004.
הרב אברהם יהושע השל, השבת.
הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה.
הרב משה הררי, מקראי קודש - קדושת השבת.
קישורים חיצוניים
פורטל השבת - הלכות, מאמרים, סיפורים, מתכונים, זמני הדלקת נרות ועוד, אתר בית חב"ד
הלכות שבת וגם פניני הלכה, של הרב אליעזר מלמד
פרטים ומידע על שבת מאוספי הספרייה הלאומית
שאבעס נט, אתר השבת
המשך דיון מונחה בצביון השבת בישראל. שתפו: מרכז יעקב הרצוג, באתר מדרשת
,
אדמיאל קוסמן, המבנה הבסיסי של הלכות שבת על פי רמב'ם וספרי הלכה אחרונים לימודים, גיליון מס' 4 - סיון תשע"ב.
רחל אליאור, "שבת קדושת הזמן וקידוש החירות", בתוך: היום השביעי, יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם (עורכים מ' גרזי וב' צימרמן), תל אביב: משכל 2001: 189--199
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין,, מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, באתר "אנשים", 9 בדצמבר 2009
ניסן ברגגרין, שבת שלום ומבורך, עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 168–170, באתר האקדמיה ללשון העברית
הכרעת בג"ץ - ״המרכולים בתל אביב יישארו פתוחים גם בשבתות״, באתר TLV.AM, 26 באוקטובר 2017
אמנון דוקוב, "זמן ממשות – משמעות השבת בעולם וירטואלי" 3 בפברואר 2018
שבת: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
שבת באוספי הספרייה הלאומית, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
תכנים על שבת באתר של סיון רהב-מאיר
מאגר פיוטים לשבת - מידע, מילים וביצועים מוקלטים, אתר הפיוט והתפילה
אוסף מקורות על השבת באתר ספריא
הערות שוליים
*
קטגוריה:תרי"ג מצוות
קטגוריה:מצוות עשה
זכור
קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה
קטגוריה:פרשת יתרו
קטגוריה:7 (מספר)
| 2024-09-11T18:24:05
|
11 בפברואר
|
11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
660 לפנה"ס – התאריך המסורתי של הקמת יפן על ידי ג'ימו טנו, שליטה הראשון
1720 – שוודיה ופרוסיה חותמות על הסכם שלום
1808 – פחם מובער כדלק בניסוי ראשוני בפנסילבניה
1929 – נחתמים ההסכמים הלטרניים בין איטליה לוותיקן, שמבטיחים את עצמאות הוותיקן
1937 – השביתה של Flint sit-down מסתיימת כאשר ג'נרל מוטורס מכיר באיגוד המקצועי של עובדי הרכב המאוחדים
1944 – היטלר מוציא צו המכפיף את המודיעין הצבאי, האבווהר, ללשכה לביטחון הרייך
1945 – ננעלת ועידת יאלטה
1953 – ברית המועצות מנתקת את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות פיצוץ שאירע בבניין השגרירות בתל אביב על ידי מחתרת צריפין
1970 – שיגור הלווין היפני אוסומי , הלווין הראשון המשוגר מאדמת יפן, באמצעות משגר למדה 4S. בכך הפכה יפן למדינה הרביעית היכולה לשגר לוויינים לחלל, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות וצרפת
1978 – סין מסירה את הצנזורה על עבודותיהם של אריסטו, שייקספיר וצ'ארלס דיקנס
1978 – הסרט הישראלי, "אסקימו לימון", הוקרן לראשונה בארץ
1979 – המהפכה האסלאמית באיראן: ח'ומייני תופס את השלטון ומוקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן
1984 – נחיתת מעבורת החלל צ'לנג'ר STS-41-B לאחר שהות בחלל של כמעט 8 ימים
1986 – פעיל זכויות האזרח, נתן שרנסקי מגיע לישראל לאחר תקופת מאסר של כ-9 שנים בברית המועצות
1990 – נלסון מנדלה, אסיר פוליטי, משוחרר לחופשי בדרום אפריקה
1990 – שיגור משימת סויוז TM-9 לתחנת החלל מיר למשימה שנמשכה כ-179 יום
1994 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-60 הראשונה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1995 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-63, השנייה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1997 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-82 למשימת שירות טלסקופ החלל האבל
2000 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-99 למשימת מיפוי טופוגרפי מכ"מי של כדור הארץ
2010 – שיגור טלסקופ החלל Solar Dynamics Observatory לחקר השמש
2011 – חוסני מובארכ, נשיא מצרים, התפטר מתפקידו לאחר כ-30 שנות שלטון
2013 – האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר מודיע על התפטרותו מתפקיד האפיפיור
2015 – משגר פאלקון 9 משגר את Deep Space Climate Observatory, שנועד להיות בנקודת לגראנז' L1
2018 – התרסקות טיסה 703 של סראטוב איירליינס צפונית לעיר מוסקבה, רוסיה
נולדו
ממוזער|218x218 פיקסלים|תומאס אלווה אדיסון
שמאל|ממוזער|252x252px|תמונתו הרשמית של פארוק, מלך מצרים
ממוזער|188x188 פיקסלים|מנואל נורייגה
ממוזער|247x247 פיקסלים|ג'ב בוש
1261 – אוטו השלישי, דוכס בוואריה, פוליטיקאי גרמני (נפטר ב-1312)
1466 – אליזבת מיורק, אשתו של הנרי השביעי (נפטרה ב-1503)
1535 – האפיפיור גרגוריוס הארבעה עשר (נפטר ב-1591)
1657 – ברנאר דה פונטנל, פילוסוף ומדען צרפתי (נפטר ב-1757)
1839 – אלמון סטראוג'ר, ממציא אמריקני אשר המציא את מתגי הטלפוניה האוטומטיים הראשונים (נפטר ב-1902)
1847 – תומאס אלווה אדיסון, מגדולי הממציאים בכל הזמנים (נפטר ב-1931)
1864 – ישראל זנגוויל, סופר יהודי אנגלי ופעיל ציוני (נפטר ב-1926)
1886 – שלמה ברנשטיין, צייר ישראלי (נפטר ב-1968)
1869 – אלזה לסקר-שילר, משוררת יהודייה גרמנייה (נפטרה ב-1945)
1897 – אמיל פוסט, מתמטיקאי אמריקני (נפטר ב-1954)
1900 – הנס גאורג גדמר, פילוסוף גרמני (נפטר ב-2002)
1903 – אירן נמירובסקי, סופרת צרפתייה יהודייה (נספתה ב-1942)
1904 – לוסיל רנדון, האישה המבוגרת ביותר בעולם, מ-2022 ועד מותה (נפטרה ב-2023)
1909 – ג'וזף ל. מנקייביץ', במאי קולנוע אמריקני (נפטר ב-1993)
1909 – גזה טולדי, כדורגלן הונגרי (נפטר ב-1985)
1916 – פרדי הירש, מחנך יהודי בתקופת השואה (נפטר ב-1944)
1917 – סידני שלדון, סופר ותסריטאי יהודי (נפטר ב-2007)
1920 – פארוק, מלך מצרים, ומלך סודאן (נפטר ב-1965)
1925 – וירג'יניה ג'ונסון, סקסולוגית אמריקאית (נפטרה ב-2013)
1926 – זאב רב-נוף, מבקר קולנוע ומוזיקה ובמאי ישראלי (נפטר ב-1979)
1926 – לזלי נילסן, שחקן וקומיקאי קנדי (נפטר ב-2010)
1926 – פול בוקיז, שף צרפתי (נפטר ב-2018)
1929 – אלברט אזריאן, מתעמל סובייטי ממוצא ארמני (נפטר ב-2023)
1929 – בורהאן סרגון, כדורגלן טורקי (נפטר ב-2023)
1934 – מנואל נורייגה, שליט פנמה (נפטר ב-2017)
1935 – בני גאון, איש עסקים ישראלי (נפטר ב-2008)
1935 – עמנואל זיסמן, חבר הכנסת מטעם המערך והדרך השלישית (נפטר ב-2009)
1935 – בן-ציון רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא ומחבר סדרת הספרים "מבשר טוב" (נפטר ב-2024)
1936 – ברט ריינולדס, שחקן אמריקני (נפטר ב-2018)
1937 – אליעזר ולדמן, ראש ישיבת ההסדר "ניר קריית ארבע", ממייסדי ההתנחלות בחברון וחבר הכנסת מטעם התחיה (נפטר ב-2021)
1941 – אברהם הירשזון, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם קדימה (נפטר ב-2022)
1941 – סרז'יו מנדז, מוזיקאי ברזילאי (נפטר ב-2024)
1943 – סרז' לאמה, זמר צרפתי
1945 – דוד קרקו, כדורגלן ישראלי, משחקני מכבי תל אביב ונבחרת ישראל
1947 – חוזליטו, ילד פלא זמר ושחקן קולנוע ספרדי
1947 – יוקיו הטויאמה, ראש ממשלת יפן
1950 – מקסים לוי, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2002)
1951 – אבשלום וילן, חבר הכנסת מטעם מרצ
1953 – ג'ב בוש, מושל פלורידה
1953 – ויקי פרץ, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי, נודע בעיקר כשחקן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל (נפטר ב-2021)
1954 – אלישע שוחט, עיתונאי והיסטוריון של הספורט בישראל (נפטר ב-2014)
1957 – דניאל שושן, אמן ישראלי רב-תחומי
1957 – שלומי אלדר, עיתונאי ישראלי
1958 – אסתר אשל, פרופסור לחקר המקרא וחקר כתובות מתקופת בית המקדש הראשון וספרות מימי בית המקדש השני
1962 – שריל קרואו, זמרת ומוזיקאית אמריקנית
1964 – שרה פיילין, פוליטיקאית אמריקנית, מושלת מדינת אלסקה
1968 – עירית גלוסקינוס, שחיינית ישראלית
1969 – ג'ניפר אניסטון, שחקנית טלוויזיה וקולנוע אמריקנית
1971 – דמיאן לואיס, שחקן בריטי
1972 – קלי סלייטר, אלוף העולם בגלישת גלים, אמריקני
1974 – אייזיאה מוסטפא, שחקן פוטבול ושחקן טלוויזיה וקולנוע אמריקני
1974 – אלכס ג'ונס, איש תקשורת אמריקאי וקונספירטור
1977 – מייק שינודה, חבר להקת לינקין פארק
1981 – קלי רולנד, שחקנית אמריקאית
1982 – נטלי דורמר, שחקנית אנגלייה
1983 – רפאל ואן דר וארט, כדורגלן הולנדי
1985 – איתי זבולון, שחקן ומוזיקאי ישראלי
1986 – אבו עומר א-שישאני, מפקד בכיר בארגון הטרור המדינה האסלאמית וסמל בחיל הרגלים של גאורגיה (נפטר ב-2016)
1987 – אלן ואן דייק, רוכבת אופני כביש הולנדית
1990 – יהונתן בשן, שחקן טלוויזיה ודוגמן ישראלי
1992 – טיילור לאוטנר, שחקן אמריקאי
1997 – צ'לסי קאטלר, זמרת-יוצרת ומפיקה מוזיקלית אמריקאית
1998 – ענבר מארק, שחיינית ישראלית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|הקיסר הרקליוס
שמאל|ממוזער|194x194px|דיוקן רנה דקארט
ממוזער|253x253 פיקסלים|סרגיי אייזנשטיין
55 – בריטניקוס, אציל רומאי מהשושלת היוליו-קלאודית (נולד ב-41)
244 – גורדיאנוס השלישי, קיסר רומי (נולד ב-225)
641 – הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-575)
731 – ה גרגוריוס השני (נולד ב-669)
824 – ה פסקליס הראשון (נולד ב-775)
1141 – איג מסן-ויקטור, תאולוג (נולד ב-1096)
1503 – אליזבת מיורק, אשתו של הנרי השביעי (נולדה ב-1466)
1650 – רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1596)
1879 – אונורה דומייה, קריקטוריסט וצייר צרפתי (נולד ב-1808)
1948 – סרגיי אייזנשטיין, במאי סובייטי (נולד ב-1898)
1954 – נתן אלבז, הקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו (נולד ב-1934)
1960 – ויקטור קלמפרר, בלשן ועיתונאי גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1881)
1963 – סילביה פלאת', משוררת וסופרת אמריקאית (נולדה ב-1932)
1976 – לי ג'יי. קוב, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1911)
1978 – ג'יימס בריאנט קונאנט, איש ציבור אמריקאי ונשיא אוניברסיטת הרווארד (נולד ב-1893)
1981 – פרנץ זונדהיימר, כימאי ישראלי-בריטי, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (נולד ב-1926)
1986 – פרנק הרברט, סופר אמריקאי (נולד ב-1920)
1987 – דן חירם, קצין תותחנים ראשי בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון (נולד ב-1924)
1988 – יונה זרצקי, במאי ומפיק עצמאי (נולד ב-1928)
2000 – רוז'ה ואדים, במאי קולנוע צרפתי (נולד ב-1928)
2004 – שמואל אברמסקי, היסטוריון וחוקר מקרא ישראלי (נולד ב-1913)
2006 – פיטר בנצ'לי, סופר אמריקאי (נולד ב-1940)
2010 – אלכסנדר מקווין, מעצב אופנה אנגלי (נולד ב-1969)
2012 – ויטני יוסטון, זמרת פופ אמריקאית (נולדה ב-1963)
2012 – אהרן דוידי, תת-אלוף בצה"ל, ממקימי ומפקדי חטיבת הצנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי (נולד ב-1927)
2013 – יורם פריד, ספורטאי ישראלי רב תחומי, מאמן כדוריד ויושב ראש ארגון מאמני הכדוריד, עיתונאי ופרשן לענייני ספורט וצבא (נולד ב-1914)
2017 – פאב מלו, כדורסלן ברזילאי (נולד ב-1990)
2018 – עלי אלון, משורר ישראלי (נולד ב-1935)
2018 – עאסמה ג'האנגיר, עורכת דין לזכויות אדם ופעילה חברתית פקיסטנית (נולדה ב-1952)
2020 – נסים זוהר, שחקן תיאטרון וקולנוע, סופר, מחזאי, תסריטאי ומפיק ישראלי (נולד ב-1937)
2021 – איזדור מנואל זינגר, מתמטיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס אבל (נולד ב-1924)
2021 – איתמר יעוז-קסט, משורר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1934)
2021 – אבי קורן, פזמונאי ומתרגם ישראלי (נולד ב-1945)
2024 – דוד ורנר, רבה האשכנזי של העיר חדרה (נולד ב-1934)
2024 – נלי שפר, צלם ישראלי (נולד ב-1952)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום הבינלאומי למען החולים
ארצות הברית: יום הממציאים
קמרון: יום הצעירים
10 בפברואר – 12 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב יב
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-08T23:16:43
|
יוסף לפיד
|
200px|ממוזער|שמאל|יוסף לפיד במהלך שירותו הצבאי, מרץ 1949
ממוזער|לפיד בחדר העיתונאים בבית העם בירושלים, מדווח ממשפט אייכמן, 18 באפריל 1961
יוסף (טומי) לפיד (נולד בשם: טומיסלאב לַמפֶּל; 27 בדצמבר 1931 – 1 ביוני 2008) היה סופר, עיתונאי, מחזאי ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כראש מפלגת שינוי, חבר הכנסת, סגן ראש הממשלה, שר המשפטים וראש האופוזיציה.
ביוגרפיה
לפיד נולד כטומיסלאב לַמפֶּל (בסרבית: Томислав Лампел) בנובי סאד שבסרביה, אז חלק מממלכת יוגוסלביה. בנם של קתרינה (קאתו) עדנה לבית בירמן וד"ר בֶּלָה (מאיר) למפל, עורך דין ועיתונאי, משפחה יהודית-נאולוגית. עד חוזה טריאנון שכן האזור בממלכת הונגריה, וכמו מרבית היהודים הייתה המשפחה ממוצא הונגרי ודוברת הונגרית. האב היה מזכיר ההסתדרות הציונית באזור וויבודינה, ולאחר מכן נשיא לשכת בני ברית בנובי סאד. ב-1941 פלשו מעצמות הציר ליוגוסלביה, והעיר נמסרה שוב להונגריה.
שגרת חיי המשפחה נקטעה כשהיה לפיד כבן שתים-עשרה וחצי, כשנה לפני תום מלחמת העולם השנייה. בבוקר 19 במרץ 1944, ביום בו הצבא הגרמני נכנס להונגריה, נלקח האב על ידי הנאצים, רגע שלימים תיאר לפיד כ"זה הרגע שבשבילי אלוהים מת". תחילה הועבר האב לבית מלון מקומי בו רוכזו היהודים, משם למחנה ריכוז הונגרי בבאצ'קה טופולה ומשם לאושוויץ. לקראת שלהי המלחמה הוצעד האב מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן, שם נרצח. לפיד ואמו נלקחו לגטו בודפשט; הם שרדו בעזרתו של ראול ולנברג, אך רבים מבני משפחתם נספו בשואה. בחורף 1945 בבודפשט הובילו הנאצים והפשיסטים ההונגרים את לפיד ואמו, יחד עם יהודים רבים אחרים, אל נהר דנובה, שם היו מעמידים את היהודים כשפניהם אל המים ויורים בהם. האירועים האלה נודעו אחר כך בשם "הירי על הדנובה". בעודם הולכים, הנמיך מטוס סובייטי טוס מעל השיירה, ובמהומה שנוצרה נכנסו לפיד ואמו לבית שימוש ציבורי קטן בצד הדרך והסתתרו שם, וכך שוב ניצלו חייהם. מאוחר יותר שבו לנובי סאד, שם גילו כי ביתם הוחרם. הם חיו בעיר שנשלטה בידי הדיקטטור הקומוניסטי יוסיפ ברוז טיטו במשך שלוש שנים וחצי בטרם הותר להם לעזוב. ב-25 בדצמבר 1948 עלו לישראל על האונייה "קפלוס" (Kefalos).
במאמר שפרסם 50 שנה לאחר מכן הציג את עמדתו על ההישג של קליטת העלייה: "עיצבנו מדינה דמוקרטית, חברה פלורליסטית ועם אחד – במקום שבו לא היה לנו לא את זה ולא את זה ולא את זה. כל חילוקי הדעות בנושא העלייה והקליטה הם עניין של מה בכך, לעומת ההישג האמיתי של כור ההיתוך".
מיד עם עלייתו התגייס לצה"ל ושירת כחשמלאי רכב. עם שחרורו למד לבחינות הבגרות. לאחר מכן למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ובשנת 1957 קיבל תואר בוגר במשפטים.
קריירה עיתונאית
ב-1952 החל לעבוד ככתב בעיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט", שם הכיר את אפרים קישון ואת ישראל קסטנר. ב-1955, בהמלצתו של קישון, התקבל לעבודה ב"מעריב" כמזכירו האישי של העורך הראשי, עזריאל קרליבך. בעצתו של קרליבך עברת את שם משפחתו ללפיד. עוד באותה שנה החל לפיד לכתוב בעיתון, ומילא ב"מעריב" מגוון תפקידים, ובהם כתב בבאר שבע ובתל אביב ובעל טור ראיונות בשם "מדברים עליהם השבוע". ב-1961 היה מבין העיתונאים היחידים שדיווחו מבית העם בעת משפט אייכמן. בשנים 1963–1966 שהה בלונדון כנציג העיתון שם, ובמהלך שנות השישים שימש מספר פעמים כשליח העיתון בארצות הברית. עם שובו לישראל מונה לכתב "מעריב" בכנסת. בשנת 1967 מונה בידי מעריב לייסד את ירחון הנשים "את" והיה עורכו במשך שנים אחדות. בשנת 1968 הגיש את התוכנית "יש לי אורח" בטלוויזיה הישראלית.
ב-1970 החל לפרסם את מדריך לפיד לאירופה, מחלוצי מדריכי הטיולים בשפה העברית, שזכה לפופולריות רבה והופיע ב-20 מהדורות.
במקביל לעבודתו ב"מעריב" שידר בגלי צה"ל תוכניות לילה, וכן פינה בשם "על אש קטנה" בשעות הצהריים. ב-1974 מונה למזכיר המערכת ב"מעריב".
ב-1979 מונה למנכ"ל רשות השידור, וכיהן בתפקיד זה עד 1984. המינוי נחשב למינוי של איש ימין, לאחר המהפך, שהעלה את הימין לשלטון. במסגרת תפקידו ביצע לפיד מספר פעולות שנויות במחלוקת, בהן אי חידוש חוזהו, שנתפס כהדחתו, של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. כן אכף בשנים אלו איסור על ראיונות עם אנשי אש"ף. עם זאת, לרוב נחשב לפיד למנכ"ל מקצועי, השומר על עקרונות חופש הדיבור. יש הרואים את הישגו הגדול בתקופה זו ביצירת הסדרה של יגאל לוסין "עמוד האש".
עם פרישתו מתפקיד זה חזר ל"מעריב", וכתב בו פובליציסטיקה, ובכלל זה גם את מאמר המערכת.
בשנים 1984–1987 שידר ב"קול ישראל" תוכנית אישית בשם "השבוע שלי". על תוכנית זו הוענק לו בשנת 1998 פרס סוקולוב לעיתונאות. הוא שב לשדר אותה באמצע שנות התשעים.
ב-1989 מונה ליו"ר התאחדות חברות הכבלים, עם תחילתם של שידורי הטלוויזיה בכבלים בישראל. בנובמבר אותה שנה מונה למנהל עסקי התקשורת של איש העסקים רוברט מקסוול בהונגריה, שם רכש שני עיתונים. במסגרת תפקיד זה שהה לסירוגין בלונדון ובהונגריה, ואף נפגש עם ראש ממשלת הונגריה.
ב-1992 החל להשתתף בתוכנית "פופוליטיקה" בערוץ הראשון, שאותה הנחה דן מרגלית. לפיד נודע בסגנונו הפרובוקטיבי. יחד עם עמיתיו לתוכנית, דן מרגלית ואמנון דנקנר, עבר לתוכנית "הכל פוליטי" בערוץ 2.
פעילות פוליטית
לפיד החזיק בדעות ליברליות, ופעל לקידומן. ב-1961 הצטרף לזמן קצר אל המפלגה הליברלית. ב-1985 הקים יחד עם שלמה להט את מפלגת המרכז הליברלי, ושימש כמזכ"ל שלה, אך לאחר זמן מה פרש ממנה וחזר לפעילות באמצעי התקשורת.
לאחר שהועמד על ידי חבר הכנסת אברהם פורז בראש מפלגת "שינוי", ובבחירות 1999. הוביל את המפלגה להצלחה והביא אותה לזכייה בשישה מנדטים. נבחר לכנסת ה-15 במידה רבה צמחה מפלגת "שינוי" ולפיד בראשה על רקע המסר של התנגדות לכפייה דתית. האופן שביטא מסר זה, שנראה למבקריו בוטה, הוביל להאשמתו בשנאה לחרדים ולדתיים. מסרים נוספים שביטאה "שינוי" היו תמיכה בכלכלת שוק חופשי והקלת הנטל על מעמד הביניים. במישור המדיני מיצב עצמו לפיד כדמות מרכז התומכת בניהול זהיר של תהליך שלום, שיכלול ויתור על שטחים.
בבחירות לכנסת ה-16 הזניק לפיד את "שינוי" להצלחה רבתי, ומספר המנדטים גדל ל-15, תוך כדי הפיכת המפלגה לשלישית בגודלה בכנסת. "שינוי" הצטרפה לקואליציה בממשלתו השנייה של אריאל שרון, ולפיד מונה לשר המשפטים וסגן ראש הממשלה. "שינוי" תמכה באופן מלא במדיניות הממשלה, לרבות בתוכנית ההתנתקות והמדיניות הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו. בפרט תרמה "שינוי" להשוואת גובה קצבת הילדים לכל הילדים, בניגוד לעמדת המפלגות החרדיות.
כשר המשפטים הורה לפיד, מיד עם כניסתו לתפקיד, כי בכל המשרדים השייכים למשרד המשפטים ייתלה שלט ובו הציטוט מ"על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק – "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!". במהלך כהונתו כשר נתן לפיד גיבוי מוחלט לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להצעותיו למינויים לבתי המשפט ולסדר היום שהוביל בקשר ליחסים בין רשויות השלטון. הוא תמך בעמדתו הנחרצת של ברק שאין לרשום פרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים ופעל לבלימת חקיקה בעניין זה בכנסת. כן נמנה עם אלו שהביאו למינוי עדנה ארבל לשופטת בית המשפט העליון, על אף מחאה ציבורית, במיוחד מצד ימין של המפה הפוליטית, שהביע התנגדות למינוי. לפיד כינה את דרכי הפעולה של המתנגדים "טרור נגד שלטון החוק". לפיד נכשל בניסיונותיו להביא לבחירת מועמדים מטעמו לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה לבסוף בפברואר 2004 את מינויו של מני מזוז לתפקיד זה.
כן עמד לפיד בראש "ועדת לפיד", שמונתה בשנת 2003 לבחינת יישום לקחי "ועדת אור" שמונתה לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי. בחודש מאי 2004 הסתיימה עבודת הוועדה, והיא הגישה מסקנותיה לשר לביטחון פנים צחי הנגבי, ולמפכ"ל המשטרה. הממשלה אישרה את מסקנות הוועדה ב-13 ביוני 2004. עיקר המסקנות מחולק לשני נושאים. נושאים הקשורים לשילוב המגזר הערבי בחברה, כגון הקמת רשות ממשלתית לקידום מגזרי המיעוטים (שהוקמה לבסוף בשם הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים) או שילוב בני המגזר הערבי בשירות לאומי אזרחי, תוך קריאה למנהיגי המגזר הערבי להצטרף לצעדים אלו ולהימנע מדברי הסתה, והמלצות הנוגעות למשטרת ישראל ולמשרד לביטחון פנים, ולצעדים עליהם לנקוט על מנת להיות ערוכים לאירועים דומים בעתיד.
בהצבעה שנערכה בכנסת ב-1 בדצמבר 2004 הצביעו שרי "שינוי", ובהם לפיד, נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, ובעקבות זאת פוטרו מהממשלה. לפיד נימק את ההצבעה נגד התקציב בהבטחת שרון להעביר 290 מיליון שקלים לחרדים בתמורה להצבעתם. לבסוף תמכה שינוי בתקציב מחוץ לקואליציה, עקב העברת 700 מיליון שקלים למפלגה, לחלוקה כרצונה. עקב תמיכתה בתקציב נמתחה ביקורת חריפה על לפיד שאף הוא מוכר את עקרונותיו למען כספים, ועל כך שהעביר מתוך הכספים, 2 מיליון שקלים לאיגוד הישראלי לשחמט שעמד בראשותו.
עם פרישת מפלגת "שינוי" מהקואליציה מונה לפיד לראש האופוזיציה בכנסת, למרות התנגדות שאר סיעות האופוזיציה למינויו. ניסיונות להדיחו מהתפקיד לא צלחו בעקבות אי הסכמה של סיעות האופוזיציה למועמד מוסכם לתפקיד במקום לפיד. הוא שימש בתפקיד זה במשך שנה עד שסיעת "העבודה-מימד" פרשה אף היא מהקואליציה והפכה לסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה. בתקופתו כראש האופוזיציה הקים לפיד ממשלת צללים בראשותו.
לאחר פרישתה מהקואליציה, החלה "שינוי" להידרדר בסקרים. הידרדרות זו החריפה בעקבות הקמת מפלגת קדימה בראשות אריאל שרון. ב-12 בינואר 2006 נערכו פריימריז ב"שינוי", בהן הצליח רון לוינטל לזכות במקום השני על חשבון אברהם פורז. לפיד זעם על התוצאות על אף שהוא עצמו נבחר למקום הראשון ברשימה, ובתקשורת נפוצו שמועות על כוונתו לפצל את המפלגה או לפרוש ממנה. בעקבות אירועים אלה קרסה "שינוי". חברי הכנסת של "שינוי" חיפשו לעצמם מפלגות אחרות, ובסקרים המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. ב-25 בינואר כינס לפיד מסיבת עיתונאים ובה הודיע על התפטרותו מתפקיד היו"ר ופרישתו מ"שינוי".
לאחר פרישתו ממפלגת "שינוי" והנהגתה החליט לפיד לפרוש מהחיים הפוליטיים, ולא עמד בראש מפלגת חץ – מפלגתם של פורשי "שינוי". בראש חץ עמד חברו הטוב, פורז, ולפיד תמך בתנועה באופן פומבי ושימש כ"אב הרוחני" שלה. לפיד הוצב במקום האחרון ברשימה לאות כבוד. עם זאת, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה
250px|ממוזער|מימין: ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, יו"ר יד ושם אבנר שלו, נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, לפיד ונשיא מדינת ישראל שמעון פרס בהיכל השמות ביד ושם, 11 בינואר 2008
לאחר פרישתו מהפוליטיקה שב לפיד לעסוק בעיתונות, פרסם מאמרים והופיע בכנסים תקשורתיים כעיתונאי. במקביל כיהן כיושב ראש האיגוד הישראלי לשחמט.
ביולי 2006 נבחר לכהן כיו"ר מועצת יד ושם, והחליף בתפקיד זה את שבח וייס. בנאום שנשא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2007 הזכיר באופן יוצא דופן מעשי ג'נוסייד שנעשו מאז השואה ושהעולם הגיב אליהם בשתיקה, בין השאר את רצח העם בדארפור. עוד אמר בהתייחסו לאיראן כי "אחמדינז'אד מתכנן שיעמוד לרשותו אמצעי השמדה, שבהשוואה אליו, תאי הגזים באושוויץ הם רק מקדמה".
בימי כהונת אהוד אולמרט כראש ממשלת ישראל שימש לפיד, שהיה ידידו הוותיק של אולמרט, אחד מסניגוריו הציבוריים הנשמעים ביותר, וזאת אל מול ביקורת שהוטחה כלפי אולמרט בעיתונות, מצד אנשים שהיו עמו בעבר בקשרי ידידות, כדן מרגלית.
בנובמבר 2006 שב להגיש ברשת ב' בבוקר שבת את תוכנית הרדיו הוותיקה שלו, "השבוע שלי".
סגנונו
לפיד נהנה מתדמית של חובב תרבות אירופית, מוזיקה קלאסית, שחמט, הומור ואוכל טוב. מאפיין זה שלו בא לידי ביטוי, בין השאר, בתוכנית הרדיו שלו, "השבוע שלי". בספר הבישול "פפריקה" שכתב ביחד עם רות סירקיס, הגדיר עצמו במילים – "בני-אדם אוכלים כדי לחיות. הונגרי, אם הוא בן-אדם, חי כדי לאכול". המוצא ההונגרי היה חלק מתדמיתו, ובשנות ה-60 היה חלק מ"המאפיה ההונגרית" שכללה גם את ידידיו אפרים קישון, זאב וקריאל גרדוש (דוש).
לפיד היה גם ידוע בהתבטאויותיו החריפות, הן בנושאי דת ומדינה, והן בנושאים אחרים, כנשים ומוזיקה מזרחית. בין היתר התבטא בשנת 2005 כלפי חברת הכנסת זהבה גלאון בהתבטאות ממנה ניתן היה להבין כי מקצועה הוא זנות, ולאחר מכן התנצל "כג'נטלמן אירופי". דניאל בן סימון דיווח שלפיד הפטיר לעברו שהוא "מרוקאי אינטליגנטי וזה לא עניין שבשגרה".
לאחר ששמע בתוכנית רדיו בשנת 2002 שיר של עמיר בניון, שאל את המנחה רזי ברקאי "אנחנו כבשנו את טול כרם, או טול כרם כבשה אותנו?". המערכת הפוליטית סערה בעקבות התבטאות זו, ובין היתר ח"כ יגאל ביבי שלח מכתב חריף ללפיד בו קבל על ההשוואה בין "התופעה החיובית של התפשטות התרבות והזמר המזרחי לכיבוש של מחבלים מטולכרם". בתגובה כתב לו לפיד "אני פשוט לא אוהב את ההרמוניות הערביות, משום שאזני לא הורגלה לכך מבעוד מועד...אני גם לא אוהב מוזיקה של כלייזמרים, האם זה מוכיח שאני שונא אשכנזים? יתרה מזו אני אוהב את המוזיקה של בראהמס. האם זה אומר שאני אירופאי מתנשא? זה ועוד, אני לא אוהב אותך והשאלה היא מה זה מוכיח". עם זאת, לאחר הסערה הבהיר לפיד כי הוא עומד מאחורי המילים אך התנצל אם פגע במישהו ואף ניסה להיפגש אישית עם בניון בשביל להתפייס איתו, אך זה החליט להחרים את הפגישה.
מותו והנצחתו
ממוזער|שלט הרחוב על שמו של יוסף לפיד בנתניה
ב-30 במאי 2008 אושפז לפיד במצב קשה בבית החולים איכילוב. ב-1 ביוני 2008 נפטר לפיד ממחלת הסרטן, לאחר שבחר שלא לקבל טיפול מאריך-חיים. לפי בקשתו, הוא נטמן ליד קברה של בתו מיכל בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
לאחר פטירתו כתב בנו, יאיר לפיד, את הביוגרפיה של אביו בגוף ראשון, "זיכרונות אחרי מותי".
ב-15 במרץ 2011 נקרא על שמו 'רחוב טומי יוסף לפיד' (улица Томија Јосефа Лапида) בעיירה וטרניק, פרוור של עיר הולדתו נובי סאד.
ב־3 בספטמבר 2014 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת רחוב על שמו של יוסף לפיד בשכונת "נוף הטיילת" בעיר. גם בראשון לציון יש רחוב "טומי לפיד", בו נמצאת אחת הכניסות לאצטדיון הברפלד.
טענה לתקיפה מינית
בנובמבר 2017 העידה העיתונאית הוותיקה סילבי קשת בפרסום עצמאי ובראיונות שונים לעיתונות כי בעת שהותה בדירה בלונדון בשנות ה-60, לפיד תקף אותה מינית.
"לפיד ביקש לעלות לדירתי בלונדון בתואנה של צורך שיחת טלפון דחופה, עם כניסתנו לדירה הוא הפיל אותי תוך שראשי נחבט בקרקע. לפיד קרע את שמלתי וניסה לבצע בי מעשה אונס".
חיים אישיים
יוסף לפיד היה נשוי עד לפטירתו לסופרת והמחזאית שולמית לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (שנהרגה בתאונת דרכים בשנת 1984), יאיר (לימים ראש ממשלת ישראל ה-14) ומירב (אימה של נטע רוט). בשנות השישים התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יגאל לב ולוי יצחק הירושלמי. לימים עבר להתגורר בצפון העיר.
ספריו
אנשים חשובים מאוד, הוצאת מעריב, 1963, "מאה ראיונות והומור אלף" – לקט ראיונות שהתפרסמו ב"מעריב", בהם "ראיון מספר 101" עם אפרים קישון. איורים – דוש.
מדריך לפיד. מהדורות שונות 1970–2003, הוצאת שקמונה, כתר, כנרת. מחלוצי מדריכי הטיולים בשפה העברית. כולל מדריך לפיד לאירופה, לארצות שונות באירופה, ומדריך לפיד לצעירים.
לקט טורים שפרסם בירחון "את":
קפה למיטה, הוצאת שקמונה, 1971. הומורסקות. איורים – זאב.
אדם בגילי, הוצאת שקמונה, 1974, מחשבות והרהורים על החיים ועל הזוגיות. איורים – זאב.
בעל חי, הוצאת שקמונה, 1978, הומורסקות על חיי הנישואין והחיים, איורים – זאב.
פפריקה (בהשתתפות רות סירקיס), הוצאת רות סירקיס, 1986. ספר בישול.
לקט שיחות מתוכנית הרדיו "השבוע שלי":
השבוע שלי, כתר הוצאה לאור, 1988.
עוד אני מדבר, הוצאת כתר, 1998, איורים – זאב.
משהו השתבש, הוצאת כתר, 2001. איורים – מישל קישקה.
שיעורים בתקשורת, הוצאת צבעונים, 2000. ניתוח אירועים מן ההיבט התקשורתי תוך דיון באתיקה עיתונאית.
אמרתי לכם, הוצאת כתר, 2008.
מחזותיו שהוצגו
הכושי עשה את שלו, במאי שמואל בונים, תפאורה יוסף קארל, המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי, ינואר 1967. זאב רווח שיחק בהפקה המקורית, והעלה אותו שנית כבמאי בסוף שנות ה-90.
תפוס את הגנב, קומדיה שהוצגה בתיאטרון "הבימה" ב-1973.
לקריאה נוספת
יאיר לפיד, זיכרונות אחרי מותי – סיפורו של יוסף (טומי) לפיד, כתר הוצאה לאור, 2010
קישורים חיצוניים
קורות חייו וקטעי וידאו בהשתתפותו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
יוסף (טומי) לפיד, באתר וואלה
יוסף (טומי) לפיד, באתר nfc
.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחברי ספרי עיון ישראלים
קטגוריה:מחברי ספרי בישול ישראלים
קטגוריה:פובליציסטים ישראלים
קטגוריה:אנשי תקשורת ישראלים
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:מנכ"לי רשות השידור
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם שינוי
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפלגת חץ
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל
קטגוריה:סגל מעריב
קטגוריה:דירקטורים ישראלים
קטגוריה:יהודים יוגוסלבים
קטגוריה:ילדים בשואה: יוגוסלביה
קטגוריה:יהודים מוויבודינה
קטגוריה:ניצולי השואה: הונגריה
קטגוריה:ילדים בשואה: הונגריה
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:בוגרי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה
קטגוריה:אתאיסטים יהודים
קטגוריה:אתאיסטים ישראלים
יוסף
קטגוריה:חברי בני ברית
קטגוריה:ראשי יד ושם
קטגוריה:ראשי האופוזיציה בכנסת
קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה
קטגוריה:סגל אוי קלט
קטגוריה:סגל את
קטגוריה:דיירי בית מגורי העיתונאים
קטגוריה:עסקני שחמט ישראלים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל
קטגוריה:יושבי ראש ונשיאי עמותות
קטגוריה:ישראלים ילידי יוגוסלביה
קטגוריה:אבות של ראשי ממשלות ישראל
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים
קטגוריה:ראשי מפלגת שינוי
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1931
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2008
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:תל אביב-יפו: חברי הכנסת
קטגוריה:יהודים שהוצלו בשואה על ידי חסידי אומות עולם
קטגוריה:נציגי הממשלה בוועדה לבחירת שופטים
| 2024-09-13T12:24:56
|
שוודיה
|
שוודיה (נקראת רשמית: ממלכת שוודיה; בשוודית: Konungariket Sverige – "קוניניאריקט סווריה" או בקיצור סווריה ) היא מדינה בסקנדינביה אשר בצפון אירופה, הגדולה מבין המדינות הנורדיות והחמישית בגודל שטחה באירופה. היא גובלת בנורווגיה ממערב, בפינלנד מצפון-מזרח ובים הבלטי ובמפרץ הבוטני ממזרח. בדרום-מערב מפריד מצר קטגט את המדינה מדנמרק. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שוודיה ובהם היערות והשממות ההרריות.
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגיים מראים שהאזור שמהווה כעת את שוודיה יושב לראשונה עוד בתקופת האבן, כשהקרח שכיסה את פנים היבשת החל לסגת בעידן הקרח האחרון. המתיישבים הראשונים היו ככל הנראה חברת ציידים-לקטים שהתקיימו בעיקר על אוכל מהים. הסברה כי בתקופת הברונזה היה האזור מיושב בצפיפות, נתמכת על ידי ממצאים ארכאולוגיים המאששים את קיומן של קהילות סחר גדולות.
במאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הוויקינגית בשוודיה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגיים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במאה ה-11 החלה הנצרות להשתרש באזור.
ב-1389 אוחדו שוודיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע בשם: איחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קאלמאר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שוודיה לניסיונות לרכז את השלטון תחת שלטונו של מלך דני, התנגדות שהגיעה עד כדי מרד חמוש. שוודיה פרשה בסופו של דבר מהאיחוד ב-1521 כשגוסטב אריקסון ואסה מרד במלך הדני, והכתיר עצמו למלך ב-1523, ובכך הפריד מחדש את בית המלוכה השוודי מבית המלוכה הדני. באותו זמן אף הגיעה הרפורמציה לשוודיה. הביבליה תורגמה לשוודית בתקופה בעקבות תרגומה לגרמנית. תרגום זה, הידוע בתור ה"ביביליה של גוסטב ואזה" הפך את השוודית לשפת הכתיבה המקובלת (קודם לכן הייתה זו לטינית) ויצר שפת כתיבה תקנית.
100px|ממוזער|ימין|
במהלך המאה ה-17 גדלה שוודיה והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים ביותר באירופה של התקופה, הודות להשתתפותה במלחמת שלושים השנים, תחת הנהגת המלך גוסטבוס אדולפוס. היא השתלטה על שטחים רבים שקודם לכן היו בשליטת האיחוד הפולני-ליטאי ובשלב מסוים שלטה על כמחצית מהמדינות שהרכיבו את הקיסרות הרומית הקדושה. מעמד זה התערער והתפוגג במהלך המאה ה-18, כשהאימפריה הרוסית הרחיבה את אחיזתה בצפון אירופה במלחמה הצפונית הגדולה. כוחה של שוודיה המשיך להתערער עם כיבוש פינלנד על ידי אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-1809 וצירופה לאימפריה הרוסית כדוכסות גדולה. לחולשה זו נלווה גם מרד אצילים שהתרחש במדינה והוביל לקיצוץ ניכר בסמכויות המלך, כינון חוקה וחלוקת הסמכות לחקיקה בין המלך לבין הפרלמנט, הריקסדאג (Riksdag).
שוודיה היא המדינה הנהנית מתקופת השלום הארוכה בהיסטוריה. המלחמה האחרונה שבה הייתה שוודיה מעורבת היא המערכה נגד דנמרק (חלק מהמלחמות הנפוליאוניות) ב-1814, שבה שוודיה כבשה את נורווגיה מדנמרק. נורווגיה הכריזה עצמאות בשנת 1905, בשקט יחסי, פרט לכמה מחלוקות שוליות. שוודיה נותרה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה (במלחמת החורף שוודיה התירה למתנדבים לעזור לפינלנד, אך שמרה על נייטרליות פורמלית). גם במהלך המלחמה הקרה התמידה שוודיה במדיניות זו, ואף כיום היא שייכת למעט בריתות או ארגונים צבאיים בינלאומיים.
ב-19 בנובמבר 1946 הצטרפה שוודיה לאו"ם כחברה ה-54. ב-1995 היא הצטרפה לאיחוד האירופי. שוודיה לא הייתה חברה בנאט"ו, אך ב-2022 החלה בהליך הצטרפות לארגון וזאת לאחר מאות שנים של נייטרליות. החל ממרץ 2024, שוודיה היא חברה רשמית בנאט"ו.
גאוגרפיה
200px|ממוזער|ימין|עמק טארפלה בלפלנד שבשוודיה
שוודיה נהנית ברובה מאקלים ממוזג המאופיין בארבע עונות שנה מובחנות, וזאת על אף מיקומה הצפוני, זאת בעיקר עקב השפעת זרם הגולף. בהרי צפון שוודיה שורר אקלים תת-ארקטי.200px|ממוזער|ימין|נוף בלטי בצפון-מזרח שוודיהבשל מיקומה הצפוני, מספר שעות האור בחורף ובקיץ משתנה באופן משמעותי. בסטוקהולם הבירה, לדוגמה, השמש זורחת ל-6 שעות בלבד בחורף אך בקיץ השמש זורחת ליותר מ-18 שעות (ואין חושך מוחלט אפילו באמצע הלילה).
בצפון הרחוק של המדינה, מצפון לחוג הארקטי, השמש עשויה לא לשקוע כלל במשך תקופה ארוכה בחודשי הקיץ. בחורף השמש עשויה לא לזרוח במשך תקופה ארוכה, אך עדיין ישנן מספר שעות דמדומים מדי יום.
ממזרח לשוודיה נמצאים הים הבלטי והמפרץ הבוטני, שמספקים קו חוף נרחב ומסייעים לרכך את האקלים. בפנים הארץ יש מקורות מים רבים – בשוודיה למעלה מ-100,000 אגמים. ממערב למדינה משתרעת שרשרת הרי סקאנדרנה, "ההרים הסקנדינביים", שמפרידה בין נורווגיה לשוודיה. הפסגה הגבוהה ביותר בשוודיה היא קבנקייסה שבצפון הרחוק, גובהה הוא 2,104 מטר מעל פני הים, והיא מכוסה קרח-עד.
החלק הדרומי של שוודיה הוא האזור החקלאי העיקרי של הארץ. את רובה של הארץ מכסים יערות עצי מחט, ובהם משוטט מספר רב של איילים. צפיפות האוכלוסין בדרום המדינה גדולה בהרבה מבצפונה. עיקר ההתיישבות מתרכז באזור ארסונד (Öresund) שלאורך החוף הדרום-מערבי, בין הערים גטבורג ומאלמה; ובעמק אגם מלארן (Mälaren) שבליבו הבירה סטוקהולם. בלפלנד השוודית חי אחוז אחד מהאוכלוסייה.
בעלי החיים המצויים בטבע בשוודיה הם: אייל קורא (מוס), בונה, זאב, דוב חום, שועל ארקטי, גרגרן, שונר, חזיר בר, לוטרה. את היסוד לחקר אודותיהם הניח חוקר הטבע השוודי המפורסם, קארולוס ליניאוס.
גוטלנד (Gotland) הוא האי הגדול ביותר בשוודיה ובים הבלטי, שטחו 3,166 קמ"ר ובו, יותר מבכל מקום אחר, נשתמרו רבות מהעדויות של מורשת הוויקינגים. האי אֶלנד (Öland) הוא האי השני בשטחו בשוודיה, שטחו 1,342 קמ"ר. איי אולנד (Åland) השתייכו בעבר לממלכת שוודיה, כעת בפינלנד עם אוטונומיה.
משאבי טבע
שוודיה בעלת משאבי טבע כגון: מחצבי ברזל, עצים ומים – המאפשרים לה לייצר אנרגיה הידרו־אלקטרית – ומרבצי זהב.
בתחילת 2023 פורסם על חשיפתו של משאב טבע בצורת מרבץ של למעלה ממיליון טון יסודות נדירים (rare earth elements) בצפון הארקטי.
דמוגרפיה
אוכלוסיית הממלכה מונה מעל 10 מיליון איש (נכון לאוגוסט 2019) וגידולה עומד על 0.02% לשנה. מבין מדינות העולם, שוודיה נמנית עם אלו שבהן תוחלת החיים הגבוהה ביותר (דומה לזו של ישראל). תוחלת החיים עומדת על 82.72. 83 שנים לנשים ו-79 לגברים. שיעור הילודה הוא 1.67 צאצאים בממוצע לאישה.
הרכב אתני
הרוב האתני בשוודיה הם השוודים, עם סקנדינבי, אשר מונים 86.7 אחוז מהאוכלוסייה. המיעוט האתני הגדול ביותר הוא הפיני-שוודי, בני הדור הראשון והשני למהגרים פינים. מספרם הוא כחצי מיליון ורבים מהם חיים ליד הגבול עם פינלנד או באזורים האורבניים הצפופים של דרום-מרכז המדינה. בצפון המדינה מתגוררת קהילה של כ-14,600 סאמים.
המהגרים משולבים ברובם היטב בחברה השוודית. 11 מ-349 חברי הפרלמנט השוודי הם ממוצא לא-אירופאי. מזכ"ל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בעבר היה ממוצא טורקי. לצד שוודים-פינים, שביניהם גם צאצאים לפליטי מלחמת העולם השנייה, את קבוצות המיעוט הגדולות מרכיבים פליטים ממדינות יוגוסלביה השונות, מאיראן, מלבנון ומכורדיסטן. למעלה מ-100,000 אשורים מתגוררים בשוודיה, קרוב למחציתם במחוז סטוקהולם. נכון ל-2020, כ-19.7% מהאוכלוסייה השוודית ממוצא לא-שוודי, מתוכם כ-6.5% הם ממוצא לא-אירופי.
נכון ל-2022, קבוצות המהגרים הגדולות בשוודיה הן מהמדינות:
סוריה (197,799)
עיראק (146,831)
פינלנד (133,083)
פולין (98,387)
איראן (85,488)
סומליה (69,477)
יוגוסלביה לשעבר (61,554)
בוסניה והרצגובינה (60,265)
אפגניסטן (65,662)
טורקיה (55,954)
דת ושפה
כ-56.4% מתושבי שוודיה חברים בכנסייה השוודית (Svenska Kyrkan), כנסייה נוצרית לותרנית שהופרדה מהמדינה בשנת 2000. כ-1.3% אורתודוקסים ו-1.2% קתולים. כ-8.1% הם מוסלמים. ל-28.4% אין דת.
השוודית הוכרה כשפה הרשמית ב'חוק השפה' שנכנס לתוקפו ביולי 2009, עד אז הייתה השוודית השפה הרשמית דה פקטו, אך ללא מעמד חוקי. בנוסף, עשר שנים קודם לכך הכירה שוודיה בחמש שפות של חמשת המיעוטים הגדולים במדינה כשפות בעלות מעמד רשמי: פינית, סאמי, רומאני (שפת הצוענים), מאנקיאלי (שפתם של הפינים שהתיישבו ברמות הצפוניות) ואף יידיש.
יהדות שוודיה
יהדות שוודיה היא הגדולה מבין ארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. אין עדויות לישיבתם של יהודים בשוודיה בימי הביניים, אך ישנו סיכוי נמוך שאכן התגוררו בה יהודים מעטים. בשנת 1779, בעקבות רפורמות שאותן ביצע המלך, הורשו היהודים לשבת בסטוקהולם, בגטבורג ובנורשפין.
בשנת 1870 קיבלו יהודי שוודיה זכויות אזרח מלאות, ובאותה שנה נחנך בית הכנסת הראשון בבירה.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ולפני תחילת השואה לא גילתה שוודיה אהדה רבה לאלפי הפליטים היהודים שניסו להיכנס אליה, ואף אסרה על רובם לעשות כן, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה שינתה את גישתה. מיהדות גרמניה נקלטו בשוודיה כ-3,000 יהודים ועוד כ-1,000 זכו בה למקלט זמני. שוודיה קלטה כ-900 מיהודי נורווגיה וכ-8,000 מיהודי דנמרק. בין הפעילים הידועים להצלת יהודים אשר השתמשו במעמדה הנייטרלי של המדינה היו ראול ולנברג בהונגריה ובמידה מסוימת גם הרוזן פולקה ברנדוט (אם כי פועלו שנוי במחלוקת).
לאחר המלחמה פתחה שוודיה את שעריה במידת-מה וחלק משארית הפליטה מפולין ומגרמניה היגר אליה.
בראשית המאה ה-21 חיו בשוודיה כ-18,000 יהודים, ביניהם חלק שהגיעו מפולין לאחר 1968 ומברית המועצות לאחר פירוקה בסוף המאה ה-20.
היידיש מוכרת כ"שפת מיעוטים היסטורית" בשוודיה, מעמד שמקנה לה זכויות שימור מסוימות. ההערכה היא כי לשפה יש כ-3,000 דוברים מקרב הקהילה האשכנזית הוותיקה. ב"עמותת תרבות היידיש בשוודיה" (Sällskapet för Jiddisch och Jiddischkultur i Sverige)יידיש - Jiddischsällskapet i Stockholm מעל 200 חברים, שלוקחים חלק בפעילויות למען השפה.
ביוזמת ממשלת שוודיה הוקמה באוניברסיטת לונד (Lund) תוכנית ללימודי יידיש. בעיר לונד, נמצאים גם משרדי הוצאת הספרים Olniansky Tekst המוציאה לאור ספרי ילדים בתרגום ליידיש.
בחודש פברואר 2020 יצא לאור תרגום הספר הראשון בסדרה הארי פוטר, ביידיש.
פוליטיקה וממשל
שמאל|ממוזער|250px|בניין הפרלמנט השוודי – הריקסדאג (Riksdag) שבסטוקהולם
שמאל|ממוזער|250px|פנים הפרלמנט
שוודיה הייתה במשך כמעט אלף שנה מונרכיה, כשתחום האוצר נמצא באופן מסורתי תחת שליטת הפרלמנט. ב-1866 יישמה שוודיה שיטה פרלמנטרית המורכבת משני בתים. הבית הראשון קרוי פרשטה קמרן (Första Kammaren) ונציגיו נבחרים על ידי חברי מועצה מקומיים. הבית השני הוא אנדרה קמרן (Andra Kammaren) ונציגיו נבחרים באופן ישיר.
סמכויות ביצועיות נחלקו בין המלך לבין מועצת היועצים שלו עד לשנת 1680, בה הפך שלטון המלך לאבסולוטי. כתגובה למלחמה הצפונית הגדולה, הונהגה החל מ-1719 מערכת פרלמנטרית שהתנהלה בשלושה סגנונות שונים של מלוכה חוקתית (1772, 1789 ו-1809).
הפרלמנטריזם הופעל מחדש ב-1917 כשהמלך גוסטב החמישי, לאחר עשורים של מאבק, אישר את זכות המפלגה בעלת המושבים הרבים ביותר בפרלמנט להקים ממשלה. רפורמה זאת לוותה על ידי חוק ההצבעה הכללית השווה, שהופעל החל מ-1918–1921. הפרלמנטריזם נתמך על ידי יורשו של המלך, גוסטב אדולף השישי, עד שחוקה חדשה בשנת 1975 ביטלה את שארית כוחו הפוליטי של המלך. באופן רשמי נותר המלך על כסאו, אולם תפקידו הפך סמלי וטקסי בעיקרו.
חוקת שוודיה קובעת לגבי סדר הירושה כי את כס המלך יירש המבוגר שבילדיו, בלי קשר למינו. שוודיה הייתה המונרכיה הראשונה שחוקקה זאת ב-1980 ובעקבותיה הלכו רוב המונרכיות של צפון מערב אירופה. כך, נכון ל-2019 יורשת העצר היא הנסיכה ויקטוריה, אף על פי שיש למלך גם בן.
המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית בשוודיה היא לרוב סוציאל-דמוקרטית, כשהשמאל משחק תפקיד פוליטי דומיננטי החל מ-1917. הסוציאל-דמוקרטיה השפיעה באופן כה נרחב על החברה והשלטון בשוודיה עד כי לרוב מתוארת השפעה זאת כהגמוניה. "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה" שלטה בקבינט, במשך 90 שנים, 2022–1932, כמעט ללא הפסקה. בתוכן היו רק 17 שנות ימין: מספר חודשים ב-1936, בין השנים 1976–1982, בין 1991–1994 ובין 2006–2014. התמיכה המסורתית בסוציאל-דמוקרטים החלה מתערערת לאחר ההאטה הכלכלית במדינה בשנות השבעים, שיצרה לראשונה עימות בין המדיניות החברתית למדיניות הכלכלית, והחריפה עוד יותר עם רצח ראש הממשלה אולוף פלמה ב-1986. ב-2006 וב-2010 הייתה שוב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לאופוזיציה כשלראשות הממשלה נבחר פרדריק ריינפלדט, מטעם המפלגה השמרנית. ב-2014 חזרה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לשלטון.
ב-1971 הפכה השיטה הפרלמנטרית בשוודיה למורכבת מפרלמנט אחד בלבד, הריקסדאג (Riksdag). לפי החוקה השוודית, הריקסדאג, בן 349 החברים, הוא הסמכות העליונה בשוודיה. בסמכותו אף לשנות את החוקה, וחוקיו אינם כפופים לשום פיקוח. חקיקה יכולה להיות יזומה הן על ידי חברי הקבינט הממשלתי, והן על ידי חברי הפרלמנט. אולם לשם שינוי סעיפים בחוקה דרוש לפרלמנט רוב גדול, וכן הצבעה חוזרת על השינוי לאחר הבחירות הבאות. חברי הריקסדאג נבחרים על פי שיטת בחירה של ייצוג יחסי לכהונה בת 4 שנים.
כיום (נובמבר 2021 – ואילך) הממשלה אינה הרוב בפרלמנט. ישנם רק 100 מושבים לממשלה של הסוציאל-דמוקרטים, בעוד שלאופוזיציה 173 מושבים.
מערכת המשפט השוודית מחולקת לבתי משפט בעלי סמכות משפטית בנושאים פליליים ואזרחיים, ולבתי משפט מיוחדים בעלי סמכות לטיפול בהתדיינות המשפטית שבין הציבור לבין הממשלה, המדינה או הרשות המוניציפלית. מערכת בתי המשפט מחולקת לבתי משפט מקומיים, מחוזיים ובית משפט עליון.
צבא וביטחון
שוודיה ,שמרה על נטרליות למשך 200 שנים. אך לנוכח פלישת רוסיה לאוקראינה, הגישה,יחד עם פינלנד, באפריל 2022, בקשת חברות בנאט"ו. זאת לאחר היסטוריה ארוכה של יחסים עם הארגון. היא נרשמה כחברה בברית, במרץ 2024.
.
כלכלה
כינון מדיניות כלכלית ליברלית החל משנת 1870 ועד 1930 הפך את שוודיה ממדינה חקלאית ענייה לאחת המדינות העשירות באירופה. למרות יחסי הקרבה והתלות עם גרמניה, שמרה שוודיה על נייטרליות בשתי מלחמות העולם, והפגיעה שספגה במהלכן הייתה מצומצמת יחסית. לאחר מלחמת העולם השנייה כוננה שוודיה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומערכת רווחה ענפה במיוחד. שורת משברים כלכליים, החל בשנות השבעים, דרדרו את שוודיה מן המקום השלישי ברשימת המדינות העשירות בעולם למקום ה-23. כתגובה, שונתה המדיניות הכלכלית, במיוחד במאמץ להגמיש את שוק העבודה, לצמצם את מספר ההטבות לעובדים, ולהגביר את התחרותיות בשוק השוודי.
שמאל|ממוזער|200px|מטבע שוודי משנת 1882
הכלכלה השוודית נשענת בעיקר על משאבי הטבע המצויים בשטחה (עץ, כוח הידרואלקטרי ומחצבי ברזל) וכן על הנדסה, היי-טק ותקשורת. הכלכלה השוודית מסתמכת רבות על יצוא. שותפות המסחר המרכזיות שלה הן ארצות הברית ומדינות המרחב הכלכלי האירופי (מדינות האיחוד האירופי ואפט"א) ובעיקר פינלנד, נורווגיה, דנמרק, גרמניה ובריטניה. שוודיה חברה באיחוד האירופי החל מ-1995, וקודם לכן הייתה חברה באפט"א. על אף חברותה באיחוד האירופי בחרה שוודיה שלא להחליף את המטבע שלה (קרונה שוודית) באירו.
מגזר ההנדסה אחראי ל-50 אחוז מהתוצר והיצוא התעשייתי. מקומה של החקלאות בכלכלת המדינה קטן יחסית, ומהווה רק שני אחוזים מהתמ"ג ומהמועסקים במשק. כשליש מהמגזר העסקי בשוודיה הוא בבעלות הממשלה, הביטוח הלאומי השוודי או קרנות הפנסיה הממלכתיות. המונופול הממשלתי על ממכר משקאות חריפים הוא חריג במיוחד בהשוואה למדינות אחרות.
ציבור העובדים בשוודיה הוא בעל עוצמה מיוחדת: 80 אחוז מכוח העבודה מאוגד באיגודים מקצועיים. בכל חברה שבה 25 עובדים או יותר, יש חובה למנות שני נציגי עובדים לדירקטוריון. בכל חברה בערבון מוגבל המעסיקה למעלה ממאה עובדים ישנה חובה למנות לפחות שליש מהדירקטוריון מבין נציגי האיגוד המקצועי.
שיעור האבטלה הרשמי בשוודיה הוא 6.3% אחוז, נכון לאפריל 2018. שיעור האבטלה של צעירים עד גיל 24 הוא 15.6% ובקרב בני 25 ומעלה – 5.1%. בקרב גברים שיעור האבטלה גבוה מעט מזה שבקרב נשים. בצירוף אלו שאינם לומדים בהיקף מלא ואינם מועסקים, מגיע שיעור האבטלה בפועל ל-14 אחוז ולשיא של קרוב ל-20 אחוז בחודשי הקיץ. שוויוניות התחלקות ההכנסות בשוודיה היא מהגבוהות בעולם.
תרבות
שמאל|ממוזער|200px|ריקודי עם מסורתיים של חג אמצע הקיץ
כיתר שכנותיה הנורדיות, ספגה שוודיה את השפעות הנצרות מאוחר יחסית לארצות מערב אירופה, וחלק מכריע בתרבותה, העממית והלאומית כאחת, נשען עד היום על מקורותיה הפגניים, הכוללים מוטיבים של טבע והחיבור האנושי והקהילתי אליו.
השוודים מגלים גישה מסורתית כלפי סגנון חייהם ומגוריהם, ומעדיפים מגורים בבתים הצמודים אל הקרקע וקרובים למקורות המים הרבים, לאגמים ולנהרות. רוב האנשים חיים מאז ראשית המאה ה-20 בערים, אולם מקפידים להחזיק בית-קיץ באזורי הכפר, ליד אחד הנהרות והיערות, על פי רוב אלו הם צריפי עץ אדמדמים – המזוהים בכל העולם כ"בקתה שוודית".
צפיפות האוכלוסייה הנמוכה, והעובדה שהטבע השוודי הוא רחב-ידיים, הביאו להתפתחות של תרבות מחנאות וטיולים המקיפה את כל חלקי הארץ ובמיוחד את הצפון הבתולי ואת ארכיפלג האיים, כאשר בחודשי הקיץ זוהי צורת הבילוי המועדפת. זכות הגישה הציבורית מאפשרת לכל אדם, בכל מקום במדינה, להקים אוהל בכל שטח ובלבד שהשטח אינו פרטי, ולקטוף פרחים ופירות יער באין מפריע.
בחודשי החורף נוהגים השוודים להחליק על האגמים הקפואים או לאורך החוף. כמו כן פופולריים אתרי הסקי ברמות מערב-המרכז, הקרובות לגבול עם נורווגיה.
כדורגל והוקי קרח הם שני ענפי הספורט הנפוצים ביותר, ויותר ויותר בנות משתתפות בהם כיום.
החברה השוודית היא חילונית באופייה, אם כי עד המאה העשרים ואחת לותרניזם הייתה הדת הרשמית. שוודיה ניצבת בראש המדינות השוויוניות ביחסן לנכים, נשים, מיעוטי מגדר ומיעוטים אתניים באירופה ובעולם. החוק השוודי מאפשר השתתפות שווה בנטל המשפחתי בין הגבר והאישה. החינוך ניתן בחינם, והוא חובה למשך 9 שנים.
האוניברסיטאות המובילות והוותיקות הן אוניברסיטת אופסלה ואוניברסיטת לונד. מכון קרולינסקה הוא ממכוני המחקר הרפואי הידועים באירופה. וועדה מטעמו בוחרת את הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
השוודים מקיימים מספר נוהגים מסורתיים, בהם חליצת הנעליים כשהם מגיעים לבית של מישהו אחר, והשארתן בכניסה.
גם הפולקלור השוודי עדיין תופס מקום בחיים היומיום בשוודיה. לדוגמה הצבה של מכשפת מטבח במטבחים ודלתות הבית.
כיתר העמים הנורדים רווחת האמונה בקיומם של טרולים, כמביאי מזל טוב או מזל רע, וגם ניתן לראות שוודים העונדים שרשרת, הפטיש מיולניר של תור. אמונה עממית נוספת גורפת כי אין לאכול ממתקים במהלך השבוע, ולכן יום שבת ידוע כיום אכילת הממתקים.
צורת תיאטרון קומי חובבני שנוצרה בשוודיה היא הספקס.
פרס נובל לספרות מוענק מדי שנה, החל משנת 1901. האקדמיה השוודית, שהוקמה ב-1786 בידי המלך גוסטב השלישי בהשראת האקדמיה הצרפתית, היא זו הקובעת את זהות מקבל הפרס שנחשב ליוקרתי בעולם הספרות. שמונה סופרים שוודים קיבלו את הפרס.
בין סופרי הילדים הידועים בעולם נמנים אסטריד לינדגרן שסדרת ספריה על בילבי תורגמה לשפות רבות ועל שמה פרס בינלאומי לספרות ילדים. סלמה לגרלף הייתה סופרת שוודית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות שכתבה לילדים ומבוגרים. ספרה הידוע הוא מסע הפלאים של נילס הולגרסון. במאה העשרים ואחת נודעו סופרי המתח הנינג מנקל וסטיג לרסון. יוהאן אוגוסט סטרינדברג נחשב לאחד הסופרים השוודים המרכזיים ואחד מאבות התיאטרון המודרני. עבודותיו משתייכות לשני זרמים עיקריים באומנות: נטורליזם ואקספרסיוניזם.
אמנים שוודים רבים זכו להצלחה חוצת יבשות, בהם הידועים הם הבמאי אינגמר ברגמן, להקת אבבא, שתקליטיה נמכרו בלמעלה מ-300 מיליון עותקים, ולהקת רוקסט. בעשור השני של המאה העשרים ואחת שוודים ידועים בתרבות הפופולרית בעולם היו הדיג'יי אביצ'י ואושיית יוטיוב פיודיפאי.
המטבח השוודי עושה שימוש רב בחומרי הגלם הטבעיים הרבים המצויים בארץ, בחופיה ובמקורות המים שלה, והמנות המסורתיות שלו אהובות מאוד בממלכה. אלה כוללות את דג ההרינג; כדורי בשר ברוטב עם ריבת פירות יער ותפוחי אדמה; נקניקיית פאלון מדלרנה; לחם שיפון וקרקרים – אותם נהוג לאכול עם גבינה קשה, ושימוש רב בשמיר. בצפון מכינים נקניק מיובש מבשר האייל. ב-"Fettisdagen", "יום שלישי השמן", היום שלפני יום רביעי של האפר, נהוג לאכול עוגות מתוקות בשם "סמלה" (Semla). ב־25 במרץ מונהג יום הוופל בשוודיה (בשוודית, våffeldagen) אשר נהוג לאכול ופל. בעבר היה ידוע בשם חג הבשורה. עונת ציד סרטן הנהרות נחגגת בסוף הקיץ במסיבת סרטן הנהרות, בה הוא נאכל מורתח במי מלח ומתובל בשמיר טרי.
גולת הכותרת של הקולינריה השוודית היא הסמרגוסבורד, סעודת מזנון עשירה הכוללת שלל מנות חמות וקרות, גבינות, דגים ובשרים סמרגוסבורד מוגש בעיקר בעונת החורף לאורך תקופת עונת חג המולד.
לצד ארוחת הצהריים מקובל לשתות חלב.
השוודים הם צרכנים נלהבים של משקאות כהילים. משקאות כהילים המכילים יותר מ-3.5% אלכוהול נמכרים בלעדית ברשת מכירת האלכוהול במדינה, סיסטם בולגט (Systembolaget (אנ')) הנמצאת בבעלות הממשלה והצריכה מעוגנת בחוקים נוקשים. סיסטם בולגט מהווה את אחד המונופולים הבודדים שנשארו בשוודיה לאחר תקופת ההפרטה הגדולה שנעשתה בשנות ה-90. משקאות מסורתיים הם מסוג ברנווין (Brännvin, "יין שרוף"), הקרוב לוודקה, ובאירועי חג נוהגים לשתות אותם כשנאפס (כוס קטנה של משקה מחוזק ולעיתים מתובל). אקווביט (Akvavit) הוא ברנווין עם תוספת קימל ושמיר. יין מתובל (Glögg) נפוץ בעיקר סביב חג המולד והשנה החדשה ונהוג להגישו חם.
חגים ואירועים מקומיים
תאריך שם עברי שם מקומי הערות 1 בינואר סילבסטר Ny år מציין את תחילת השנה בזיקוקי דינור וחגיגות ברחובות ובפאבים. בימי שלג כבדים שנופלים בחג נוהגים לערוך את החגיגות בבית 6 בינואר חג ההתגלות Trettondedag משתנה פסחא Påsk ביום חמישי הקדוש ילדים שוודים יוצאים מחופשים לקבצנים ועוברים דלת דלת ומבקשים ממתקים. בחג עצמו נוהגים לצבוע ביצים ולקשט איתם ונוצות את העצים על פי המסורות העממית מכשפת המטבח מחלקת סלסלות ביצים וממתקים לילדים ביום החג. 30 באפריל ליל ולפורגה Valborg חג המדורות השוודי משתנה חג העלייה Kristi himmelsfärdsdag 1 במאי אחד במאי (יום העבודה) Första maj משתנה פנטקוסט Pingst söndagen 6 ביוני יום הדגל Flaggdagen 21 ביוני אמצע הקיץ Midsommar חג תרבותי בשוודיה נוהגים להציב mejsång עמוד מקושט שסביבו רוקדים ריקודי עם. בנוסף, השוודים נוהגים לערוך ארוחה משפחתית בחיק הטבע. אוגוסט מסיבת סרטן הנהרות kräftskiva "חגיגות סרטן הנהרות" היא תקופה לאורך חודש אוגוסט הנחגגת בארצות סקנדינביות בסעודה חגיגית עם קישוטי נייר בצורת ירח ואכילת סרטנים . 1 בנובמבר ליל כל הקדושים Alla helgons dag נחגג ב-31 באוקטובר עד ה-2 בנובמבר, בדרך כלל כיום זיכרון למתים, אך עם זאת משנות ה-90 החלו מנהגי ליל כל הקדושים האמריקאים לחדור לתרבות השוודית, וכיום נחגג החג כמעט בצורה זהה למקבילו באמריקה. 13 בדצמבר יום לו'יצה הקדושה Santa lucia dag בלילה של 13 בדצמבר יוצאים ילדים מחופשים לסנטות ונושאי כוכב יחד עם ילדות הלבושות בכתר נרות ושירים לאורך הרחובות בכפריים ובערים את השיר סנטה לוצ'יה לכבוד הקדושה. 25 בדצמבר חג המולד Juldagen נחגג בהצבת עץ חג המולד מקושט ארוחה משפחתית שנקראת סמרגוסבורד ויולתומטה (סנטה קלאוס) מחלק מתנות. 31 בדצמבר ערב הסילבסטר Nyårsafton
חלוקה מנהלית
שני סוגי חלוקה פנימית מתקיימים בשוודיה במקביל: האחד מסורתי ("ארצות וחבלים") והשני, פוליטי-מנהלי ("מחוזות וקומינר").
מחוזות וקומינר שוודיה
את שוודיה מרכיבים 21 מחוזות מנהליים (בסוגריים – האות המייצגת את המחוז):
מחוז סטוקהולם (AB)
מחוז אופסלה (C)
מחוז סדרמנלנד (D)
מחוז אסטריֶטלנד (E)
מחוז ינשפין (F)
מחוז קרונוברי (G)
מחוז קאלמאר (H)
מחוז גוטלנד (I)
מחוז בלקיניה (K)
מחוז סקונה (M) מחוז הלנד (N)
מחוז יטאלנד המערבית (O)
מחוז ורמלנד (S)
מחוז ארברו (T)
מחוז וסטמנלנד (U)
מחוז דלארנה (W)
מחוז יבלבורג (X)
מחוז וסטרנורלנד (Y)
מחוז ימטלנד (Z)
מחוז וסטרבוטן (AC)
מחוז נורבוטן (BD)
כל מחוז (Län) מחולק למספר רשויות מקומיות, או בשמן קומינר (Kommuner).
ארצות וחבלים
חלוקה אחרת, נטולת משמעות מנהלית, היא החלוקה הגאוגרפית-היסטורית לארבע "ארצות": נורלנד ("ארץ הצפון"), סביאלנד ("ארץ סביאה" – שוודיה ההיסטורית), יטאלנד ("ארץ הגוטים") וסקונהלנד ("ארץ סקונה"). אלו נחלקות ל-25 פרובינציות, או בתרגום מדויק יותר חבלי-ארץ (Landskap). חלוקה זו אינה חופפת למחוזות, כך למשל שטחו של מחוז יבלבורג חצוי בין חבל דלארנה שבסביאלנד והחבלים יסטריקלנד והלסינגלנד שבנורלנד. לחלוקה זו כאמור אין משמעות אדמיניסטרטיבית, כי אם תרבותית, ואף אין הסכמה מלאה על הגבולות בחלוקה זו.
יחסים עם ישראל
בין מדינת ישראל ושוודיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. כמו כן, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות, מסחר ותרבות. לישראל יש שגרירות רשמית בסטוקהולם, ואילו לשוודיה שגרירות רשמית בתל אביב.
ראו גם
המונרכיה השוודית
חוק השמות השוודי
לוח השנה השוודי
האם סוואה
קישורים חיצוניים
שוודיה – מדריך תיירותי מקיף וסקירה תרבותית, גאוגרפית והיסטורית, אתר ynet
ממשלת שוודיה – האתר הרשמי
המסע המופלא של איבן ומגדלנה משוודיה לישראל באתר כנס מדיה
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:סקנדינביה
קטגוריה:מדינות החברות במועצת אירופה
קטגוריה:מקומות שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מדינות החברות באיחוד האירופי
קטגוריה:חברות המועצה הנורדית
קטגוריה:מדינות החברות בנאט"ו
| 2024-09-10T02:32:57
|
יום האיידס העולמי
|
150px|ממוזער|שמאל|הסרט האדום המסמל את ההזדהות עם המאבק במגפת האיידס
150px|ממוזער|שמאל|
יום האיידס העולמי מצוין ב־1 בדצמבר מדי שנה ומוקדש להעלאת מודעות העולם למגפת האיידס הנגרמת על ידי התפשטות נגיף האיידס. על פי הערכות, 39.5 מיליון איש בעולם הם נשאי HIV, ו־26 מיליון איש בעולם נפלו עד היום קורבן למחלת האיידס, דבר שהופך מחלה זו לאחת המגפות הקשות בהיסטוריה האנושית. אף על פי שהטיפול במחלה ניתן היום ליותר חולים בעולם וביותר אזורים בעולם, ההערכה היא כי בשנת 2005 לבדה מתו במחלה כ־3.1 מיליון איש (ההערכות נעות בין 2.8 ל־3.6 מיליון), מתוכם למעלה מחצי מיליון ילדים.
הרעיון של יום האיידס העולמי נולד בשנת 1988, בפסגה העולמית של שרי בריאות לקידום תוכניות למניעת האיידס. מאז, אימצו את ציון יום האיידס ממשלות, ארגונים בינלאומיים וארגוני צדקה במדינות רבות.
החל משנת 1988 ועד לשנת 2004 ארגן את יום האיידס העולמי הארגון UNAIDS (התוכנית המשותפת של האומות המאוחדות על HIV ואיידס) המסונף לאומות המאוחדות ואשר, לאחר התייעצות עם ארגונים אחרים, בחר מדי שנה נושא לציון יום האיידס העולמי. בשנת 2005 העביר ארגון UNAIDS את האחריות על ארגונו של יום האיידס העולמי לארגון העולמי למאבק באיידס (The World AIDS Campaign), שהוא ארגון עצמאי. הנושא שנבחר לציון יום האיידס העולמי החל משנת 2005 ועד לשנת 2010 הוא: "עצרו את האיידס: שמרו את ההבטחה". נושא זה איננו מצוין רק ביום האיידס העולמי אלא בעבודת הארגון במשך השנה כולה.
במהלך יום האיידס העולמי מעודד הארגון את הציבור לארבע פעילות:
ענידת סרט אדום
שיחה עם אחרים על נושא האיידס
מחויבות לפעילות חברתית בנושא האיידס
תרומות למחלה
בישראל מציינים את יום האיידס העולמי ב"חסות" הוועד למלחמה באיידס, על ידי הפצת מידע ומדבקות ברחובות הערים הגדולות, ואף בחלוקת קונדומים במרכזי בילוי. ב-1.12.1988 ציין הוועד למלחמה באיידס, בפעם הראשונה בישראל, את יום האיידס הבינלאומי; במסגרתו הוקמו דוכני הסברה במרכזי הערים תל אביב וירושלים וחולק חומר הסברה לכלל האוכלוסייה. ב־1998 הכריז הוועד למלחמה באיידס לראשונה על קיום שבוע המודעות לאיידס הייחודי למדינת ישראל, הסובב את יום האיידס העולמי, עקב הבורות הרבה וההתכחשות לאפשרויות ההדבקה בנגיף ה־HIV ששררה בקרב הציבור בארץ.
ראו גם
פרויקט שמיכת הזיכרון
קישורים חיצוניים
הוועד למלחמה באיידס בישראל
אתר ארגון AVERT המציין את יום האיידס
ארגון יום האיידס העולמי בבריטניה
דפנה לוי, ראיון עם ד״ר איציק לוי על עבודתו רבת השנים בהוספיס לחולי איידס, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, (לרגל יום האיידס) 30 בדצמבר 2022
איידס
איידס
קטגוריה:איידס
איידס
| 2024-09-04T09:26:09
|
26 במרץ
|
26 במרץ הוא היום ה-85 בשנה (86 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 280 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1812 – רעידת אדמה חזקה במיוחד גורמת לנזק רב בעיר קראקס, בירת ונצואלה
1862 – מלחמת האזרחים האמריקנית – מתחיל הקרב במעבר גלורייטה, על כיבוש ניו מקסיקו
1863 – המצביעים בוירג'יניה המערבית מאשרים שחרור מדורג של העבדים
1871 – הקומונה הפריזאית מוכרזת באופן רשמי בפריז
1872 – רעידת אדמה במגניטודה 7.6 בקליפורניה גורמת ל-27 הרוגים
1909 – באקט של תמיכה בהפיכה של מוחמד עלי שאה כנגד הממשלה החוקתית של פרס, כוח צבאי רוסי פולש לצפון פרס כדי להקל על המצור על העיר טבריז
1910 – ארצות הברית אוסרת על הגירה של פושעים, אנרכיסטים, קבצנים וחולים
1917 – מלחמת העולם הראשונה: הקרב הראשון על עזה בין הבריטים לאימפריה העות'מאנית
1920 – בעיר פראג מתכנסת ועידת פראג בין ארגונים ציונים שונים, בה מוקמת ההתאחדות העולמית של 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון"
1931 – עיראק ועבר הירדן חותמות על חוזה שלום
1942 – השואה – אסירות נשלחות לראשונה למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין
1942 – המתקפה הגרמנית בצפון אפריקה בפיקודו של הגנרל ארווין רומל
1945 – הסתיים קרב איוו ג'ימה
1945 – הארמייה השביעית של צבא ארצות הברית חוצה את נהר הריין בוורמס
1950 – עצמותיה של הצנחנית חנה סנש מובאות לקבורה בהר הרצל בירושלים
1953 – יונה סאלק מכריז על פיתוח החיסון כנגד מחלת הפוליו
1966 – הפגנות בקנה מידה גדול בארצות הברית כנגד המלחמה בווייטנאם, כולל ניו יורק וושינגטון די סי ושיקגו
1971 – המחוז המזרחי בפקיסטן מכריז על הפרדות מהמדינה והקמת מדינה חדשה – בנגלדש
1974 – המפלגה הקומוניסטית הרומנית ממנה את מנהיגה, ניקולאה צ'אושסקו, לנשיא המדינה
1975 – נכנסת לתוקפה אמנת הנשק הביולוגי
1979 – הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם על ידי ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר
1980 – הקמת חברת Arianespace הצרפתית, החברה הפרטית הראשונה לספק שיגורים לחלל
1981 – המשטרה ומפגינים אלבנים מתנגשים בקוסובו, יוגוסלביה
1989 – 190 אלף בוחרים משתתפים בבחירות החופשיות הראשונות לנשיאות רוסיה, בהן נבחר בוריס ילצין
1990 – התרגיל המסריח – הרב אלעזר מנחם מן שך נואם את נאום השפנים והחזירים נגד המערך והקיבוצים
1995 – אמנת שנגן נכנסת לתוקף ומגבילה את ההגירה בקרב חלק ממדינות אירופה
1996 – קרן המטבע הבינלאומית מאשרת הלוואה של 10.2 מיליארד דולר לרוסיה
1999 – ד"ר ג'ק קבורקיאן, מורשע ברצח בשל המתת חסד שביצע מול מצלמות הטלוויזיה
1999 – הווירוס "מליסה" תוקף מחשבים ברחבי העולם. התקפה זו הייתה אחת הגדולות ביותר עד לאותה תקופה, פגעה ברשתות מחשבים רבות וחידדה את המודעות לווירוסי מחשב
2000 – ולדימיר פוטין נבחר לנשיא רוסיה
2001 – רצח שלהבת פס – צלף פלסטיני יורה למוות בתינוקת בחברון
2006 – חוק חדש בסקוטלנד נכנס לתוקפו ואוסר עישון במקומות ציבוריים
2010 – ROKS Cheonan ספינה של הצי הדרום קוריאני טבעה ו-46 בני אדם נהרגו, קרוב לוודאי עקב טורפדו צפון קוריאני
2009 – שיגור סויוז TMA-14 עם משלחת 19 לתחנת החלל הבינלאומית ותייר החלל צ'ארלס סימוני בטיסתו השנייה
2015 – תחילת מבצע "סופה נחרצת" בתימן בהנהגת סעודיה
2017 – הפגנות ענ' בצ'ילה כנגד הפרטת מערכת הפנסיה
2023 – ראש הממשלה בנימין נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט, לאחר שזה דרש לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית, הדבר גרר מחאות המוניות ברחבי הארץ
נולדו
ממוזער|222x222 פיקסלים|לנרד נימוי
ממוזער|215x215 פיקסלים|מחמוד עבאס ("אבו מאזן")
ממוזער|212x212 פיקסלים|ננסי פלוסי
ממוזער|251x251 פיקסלים|לארי פייג'
1516 – קונרד גסנר, הומניסט, מורה, רופא, ביבליוגרף וחוקר טבע שווצרי (נפטר ב-1565)
1554 – שארל מלורן, דוכס מיין (נפטר ב-1611)
1874 – רוברט פרוסט, משורר אמריקאי (נפטר ב-1963)
1887 – רוזה ליכטנשטיין, שחקנית תיאטרון ישראלית ילידת גרמניה ממייסדי התיאטרון הקאמרי (נפטרה ב-1955)
1893 – ג'יימס בריאנט קונאנט, איש ציבור אמריקאי ונשיא אוניברסיטת הרווארד (נפטר ב-1978)
1893 – פלמירו טוליאטי, פוליטיקאי איטלקי (נפטר ב-1964)
1902 – חיים משה שפירא, ממנהיגיה של הציונות הדתית (נפטר ב-1970)
1905 – ויקטור פראנקל, מייסד הלוגותרפיה והניתוח האקזיסטנציאליסטי (נפטר ב-1997)
1905 – לארי מורי, פזמונאי, מלחין ותסריטאי אמריקאי (נפטר ב-1971)
1911 – רומאו פליקיארי, כדורגלן ברזילאי (נפטר ב-1971)
1911 – טנסי ויליאמס, מחזאי אמריקאי (נפטר ב-1983)
1913 – פאול ארדש, מתמטיקאי קוסמופוליטי (נפטר ב-1996)
1914 – ויליאם וסטמורלנד, מפקד כוחות הצבא האמריקאי שלחמו במלחמת וייטנאם (נפטר ב-2005)
1922 – משה רבינוביץ', מראשוני הפלי"ם וחיל הים של צה"ל (נפטר ב-1994)
1925 – פייר בולז, מלחין ומנצח צרפתי (נפטר ב-2016)
1925 – פול קדר, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2021)
1930 – סנדרה דיי או'קונור, עורכת דין ושופטת אמריקאית, האישה הראשונה שהתמנתה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטרה ב-2023)
1931 – לנרד נימוי, שחקן אמריקאי הידוע בשל גילום הדמות ספוק (נפטר ב-2015)
1933 – ג'וקי ארקין, שחקן, רקדן ופנטומימאי ישראלי (נפטר ב-1996)
1934 – אלן ארקין, שחקן, במאי וסופר אמריקאי יהודי (נפטר ב-2023)
1936 – גיורא פיידמן, אמן קלרינט בינלאומי
1940 – ננסי פלוסי, פוליטיקאית אמריקאית, האישה הראשונה ועד כה היחידה לשמש כיושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית
1940 – ג'יימס קאן, שחקן קולנוע (נפטר ב-2022)
1940 – חיים אורון, פוליטיקאי ישראלי
1941 – ריצ'רד דוקינס, פרופסור בריטי לאתולוגיה
1943 – בוב וודוורד, עיתונאי, מחושפי פרשת ווטרגייט
1944 – דיאנה רוס, זמרת
1948 – סטיבן טיילר, סולן להקת אירוסמית'
1949 – פרנסיסקו אגילאר, כדורגלן ספרדי (נפטר ב-2020)
1950 – יובל חמצני, תשבצאי, צייר ועורך-דין ישראלי (נפטר ב-2021)
1950 – מיכאל הנדלזלץ, עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי
1952 – יעקב פלג, תת-ניצב במשטרת ישראל, כיהן כראש מטה אגף החקירות והמודיעין ומפקד יחידת אתג"ר (נפטר ב-2006)
1952 – דייוויד איימס, פוליטיקאי בריטי מהמפלגה השמרנית (נפטר ב-2021)
1956 – מילן יליץ', נשיא רפובליקה סרפסקה (נפטר ב-2007)
1956 – פארק וון-סון, פוליטיקאי דרום-קוריאני, נדבן ועורך דין שכיהן כראש העיר סיאול (נפטר ב-2020)
1956 – דידי בן יואש, תת-אלוף בצה"ל, מפקד בית הספר לשריון
1962 – ג'ון סטוקטון, כדורסלן אמריקאי
1965 – גיתית שובל, זמרת ישראלית
1968 – ירון אשבל, שדרן רדיו ותקליטן ישראלי
1972 – אסנת פישמן, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית
1972 – לזלי מאן, שחקנית קולנוע אמריקאית
1973 – לארי פייג', איש עסקים אמריקאי, ממייסדי ומפתחי גוגל
1975 – יונתן עוזיאל, שחקן, מורה ובמאי ישראלי
1975 – אסף בייזר, תסריטאי טלוויזיה ישראלי
1979 – הירומי, פסנתרנית ג'אז ומלחינה ממוצא יפני
1985 – קירה נייטלי, שחקנית קולנוע בריטית
1987 – ענבל פיזרו, שחיינית פראלימפית ישראלית
1992 – דנסייה, זמרת, יזמית ומעצבת אופנה מקמרון
1998 – עומר איוסו, שחקן ספרדי
2000 – גפן פרימו, ג'ודוקא ישראלית
נפטרו
ממוזער|204x204 פיקסלים|לודוויג ואן בטהובן
ממוזער|210x210 פיקסלים|וולט ויטמן
ממוזער|220x220 פיקסלים|דייוויד לויד ג'ורג'
304 – עמנואל הקדוש, קדוש ומרטיר נוצרי, נהרג תחת דיוקלטיאנוס
809 – לודגר, מיסיונר פריזי (נולד ב-742)
983 – עצ'ד אל-דולה, האמיר המרכזי של קונפדרצית השושלת הבויהית (נולד ב-936)
1130 – זיגורד הראשון, מלך נורווגיה (נולד ב-1089)
1211 – סנשו הראשון, מלך פורטוגל (נולד ב-1154)
1350 – אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה (נולד ב-1311)
1517 – היינריך איזאק, מלחין מהאסכולה הפרנקו-פלמית (נולד ב-1450)
1566 – אנטוניו דה קבסון, מלחין ונגן עוגב ספרדי (נולד ב-1510)
1737 – וחטנג השישי, הוואלי של ממלכת כארתלי הגאורגית (נולד ב-1675)
1797 – ג'יימס האטון, גאולוג, רופא, חוקר טבע וכימאי סקוטי (נולד ב-1726)
1827 – לודוויג ואן בטהובן, מלחין גרמני (נולד ב-1770)
1839 – שלמה זלמן ליפשיץ, בעל "חמדת שלמה", הרב הראשי הראשון של ורשה (נולד ב-1765)
1892 – וולט ויטמן, משורר אמריקאי (נולד ב-1819)
1892 – אליעזר אליהו איגל, רב אוסטרי ואורתודוקסי מודרני (נולד ב-1825)
1923 – שרה ברנאר, שחקנית תיאטרון צרפתיה (נולדה ב-1844)
1926 – קונסטנטין פרנבאך, מדינאי גרמני, קנצלר רפובליקת ויימאר בשנים 1920–1921 (נולד ב-1852)
1945 – דייוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלה בריטי (נולד ב-1863)
1951 – שמואל זנוויל שפיצר, מעסקני היישוב הישן בירושלים, מייסד שכונת בתי נייטין וממייסדי שכונת שערי חסד בירושלים (נולד ב-1863)
1959 – ריימונד צ'נדלר, סופר בלשי אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – ב. טראוון, סופר גרמני-פולני (נולד ב-1882 או ב-1890)
1977 – הדוויג פורשוץ, חסידת אומות עולם גרמנייה (נולדה: ב-1900)
1979 – זאב רב-נוף, מבקר קולנוע ומוזיקה ובמאי ישראלי (נולד ב-1926)
1980 – רולאן בארת, חוקר ספרות צרפתי (נולד ב-1915)
1983 – אנתוני בלאנט, בוגד בריטי שריגל לטובת ברית המועצות (נולד ב-1907)
1993 – ז'אן דוד, מעצב, צייר ומאייר ישראלי (נולד ב-1908)
1995 – Eazy-E, זמר ראפ אמריקאי, מקים הלהקה המצליחה N.W.A (נולד ב-1963)
2003 – דניאל פטריק מויניהאן, סנטור ושגריר ארצות הברית לאו"ם (נולד ב-1927)
2005 – ג'יימס קלהאן, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1912)
2006 – רודולף ורבה, פרופסור לפרמקולוגיה סלובקי יהודי, ניצול אושוויץ (נולד ב-1924)
2007 – עזמי נסאר, כדורגלן ומאמן כדורגל ערבי־ישראלי נוצרי (נולד ב-1957)
2010 – שמואל כץ, צייר ישראלי (נולד ב-1926)
2011 – פול ברן, מהנדס מחשבים אמריקני (נולד ב-1926)
2011 – ג'רלדין פררו, פוליטיקאית אמריקנית (נולדה ב-1935)
2011 – דיאנה וין ג'ונס, סופרת פנטזיה בריטית (נולדה ב-1934)
2013 – תמר גוטליב-סטימצקי, וירולוגית ישראלית (נולדה ב-1921)
2014 – ג'יימס ר' שלזינגר, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1929)
2015 – תומאס טראנסטרמר, סופר, משורר ומתרגם שוודי (נולד ב-1931)
2018 – סרגיי מברודי, מארגן תרמית הפירמידה הגדולה בהיסטוריה של רוסיה (נולד ב-1955)
2019 – מישל בקוס, קברניט בטיסה 139 של חברת אייר פראנס מתל אביב לפריז (נולד ב-1924)
2019 – יצחק שתיל, עיתונאי וסופר ישראלי (נולד ב-1941)
2020 – אוסקר איצ'אסו, הוגה דעות יליד בוליביה, מייסד בית הספר "Arica School" (נולד ב-1931)
2020 – מישל הידלגו, כדורגלן ומאמן צרפתי (נולד ב-1933)
2022 – אמנון יקימובסקי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1925)
2023 – ברוך לוי, מומחה בתחום מדיניות חברתית, מפקד פיקוד גדנ"ע ומפקד המשמר האזרחי (נולד ב-1933)
2024 – ריצ'רד סרה, אמן אמריקאי, שנודע בפסליו המינימליסטיים (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
לפי ההלכה היהודית, ברכת החמה נאמרת אחת ל-28 שנים, תמיד בימי רביעי. ולאחר ייצוב הלוח היוליאני, החל משנת 21 ואילך, הברכה מתקיימת בתאריך קבוע לפי הלוח היוליאני – והוא (במקרה) 26 במרץ. בניגוד ללוח הגרגוריאני, שאיננו במחזוריות של 28 שנים, ובו תאריך ברכת החמה נע ביום אחד קדימה כל 100 שנים, ובמהלך המאה ה-21 תחול הברכה ב-8 באפריל
מאמיני הזורואסטריות חוגגים את יום הולדת הנביא זרתוסטרה
בנגלדש חוגגת את יום עצמאותה
היום הסגול, יום עולמי להגברת המודעות למחלת האפילפסיה
25 במרץ – 27 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/march/26
ג כו
קטגוריה:מרץ
| 2024-04-24T17:01:32
|
29 באוגוסט
|
29 באוגוסט הוא היום ה-241 בשנה בלוח הגרגוריאני (242 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 124 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
284 תחילת ספירת השנים בלוח השנה הקופטי
1350 – קרב ימי לס אפניולס סו מר – הצי האנגלי מנצח את הצי הקסטילי
1526 – קרב מוהאץ' – הטורקים העות'מאנים מנצחים את ההונגרים, והונגריה מאבדת את עצמאותה
1471 – אפונסו החמישי, מלך פורטוגל כובש את טנג'יר, מרוקו
1484 – אינוקנטיוס השמיני אפיפיור ה-213 לאחר מות סיקסטוס הרביעי
1541 – הטורקים העות'מאנים כובשים את בודה, בירת ממלכת הונגריה
1756 – פרידריך הגדול תוקף את סקסוניה, ובכך נפתחת מלחמת שבע השנים
1885 – גוטליב דיימלר רושם פטנט על האופנוע הראשון בעולם
1897 – נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשווייץ
1942 – השואה: חיסול המוני במחנה הריכוז יאסנובאץ
1943 – מלחמת העולם השנייה: דנמרק הכבושה בידי הנאצים מטביעה את רוב ספינות הצי שלה
1944 – 60,000 חיילים סלובקיים מורדים בשליטים הנאצים
1949 – ברית המועצות מבצעת ניסוי ראשון בפצצת אטום בסמיפאטילינסק שבקזחסטן
1952 – השמעת בכורה ליצירה של ג'ון קייג' בוודסטוק שבמדינת ניו יורק
1955 – שמונה ישראלים נרצחו בסדרת פיגועים שערכו מחבלים שבאו מרצועת עזה
1966 – המופע האחרון של הביטלס נערך בסן פרנסיסקו שבקליפורניה
1991 – הסובייט העליון משעה את כל פעילויותיה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית
2005 – סופת ההוריקן "קתרינה" פוגעת במדינת לואיזיאנה בארצות הברית וגורמת לאלפי הרוגים ולנזק שנאמד במיליארדי דולרים
נולדו
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ון לוק
ממוזער|246x246 פיקסלים|צ'ארלי פארקר
ממוזער|239x239 פיקסלים|מייקל ג'קסון
1632 – ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי (נפטר ב-1704)
1780 – ריצ'רד ראש, התובע הכללי ומזכיר האוצר של ארצות הברית (נפטר ב-1859)
1780 – ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, צייר צרפתי (נפטר ב-1867)
1809 – אוליבר ונדל הולמס האב, משורר ורופא אמריקאי (נפטר ב-1894)
1862 – אנדרו פישר, ראש ממשלת אוסטרליה החמישי (נפטר ב-1928)
1862 – מוריס מטרלינק, משורר ומחזאי בלגי (נפטר ב-1949)
1910 – ז'ורז' לואנז'ה, לוחם מחתרת יהודי-צרפתי במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-2018)
1914 – רוברט הרמן, פיזיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1997)
1915 – אינגריד ברגמן, שחקנית שוודית (נפטרה ב-1982)
1920 – צ'ארלי פארקר, סקסופוניסט ומלחין ג'אז (נפטר ב-1955)
1921 – אייריס אפפל, אשת עסקים, מעצבת פנים ואייקון אופנה (נפטרה ב-2024)
1923 – ריצ'רד אטנבורו, במאי סרטים (נפטר ב-2014)
1924 – דיינה וושינגטון, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-1963)
1926 – הלן ארוויילר, היסטוריונית יוונייה
1928 – חנה בן-ארי, אשת רדיו, תסריטאית ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1978)
1929 – חנוך אריאל, שופט ישראלי (נפטר ב-2019)
1929 – טוביה בארי, צייר, מורה ואמן הדפס (נפטר ב-2022)
1929 – דן בבלי, רואה חשבון ועיתונאי ישראלי
1929 – יהושע כספי, ניצב במשטרת ישראל
1931 – איקא ישראלי, צייר, איש ספר ורוח (נפטר ב-2009)
1932 – אריה לבנון, מנצח, מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2023)
1933 – ג'יהאן סאדאת, פוליטיקאית, חוקרת ופמיניסטית מצרית, הגברת הראשונה של מצרים בשנים 1970–1981 (נפטרה ב-2021)
1934 – דייוויד פריור, פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2024)
1935 – ויליאם פרידקין, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1936 – ג'ון מקיין, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2018)
1938 – אליוט גולד, שחקן קולנוע אמריקאי
1939 – ג'ואל שומאכר, במאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2020)
1940 – ג'יימס בריידי, דובר הבית הלבן במהלך כהונתו של רונלד רייגן (נפטר ב-2014)
1942 – סטרלינג מוריסון, גיטריסט אמריקאי וממייסדיה של להקת הוולווט אנדרגראונד (נפטר ב-1995)
1944 – אליעזר קולס, איש ציבור ועורך דין ישראלי
1944 – יורם יאיר, אלוף בצה"ל, ראש אכ"א
1946 – דימיטריס כריסטופיאס, מדינאי קפריסאי, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד (AKEL), אשר כיהן בשנים 2008–2013 כנשיא קפריסין (נפטר ב-2019)
1946 – בוב בימון, קופץ לרוחק אמריקאי
1947 – ג'יימס האנט, נהג מרוצי מכוניות (נפטר ב-1993)
1948 – איל מגד, סופר ומשורר ישראלי
1951 – שמואל אדלמן, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1953 – אהוד בן ש"ך, יזם ואיש עסקים ישראלי
1955 – משה גיאת, זמר ישראלי
1956 – ג'י ג'י אלין, יוצר מוזיקת פאנק (נפטר ב-1993)
1958 – מייקל ג'קסון, זמר פופ ורקדן אמריקאי (נפטר ב-2009)
1958 – אליעזר לחנה, עיתונאי ספורט ושדרן רדיו ישראלי
1959 – יגאל עדיקא, שחקן ישראלי
1959 – רבקה דה מורניי, שחקנית קולנוע אמריקאית
1959 – כריס הדפילד, אסטרונאוט קנדי שהיה הקנדי הראשון שביצע הליכת חלל
1961 – רותי ברודו, מסעדנית ואשת עסקים ישראלית
1959 – רמון דיאס, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1965 – גרהארד רודקס, כדורגלן אוסטרי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2022)
1973 – עינת ויצמן, שחקנית ישראלית
1976 – יונתן גורפינקל, במאי קולנוע ישראלי
1978 – יעל גולדמן, שחקנית, מנחת טלוויזיה ודוגמנית ישראלית
1978 – נעמה קסרי, מנחת טלוויזיה והמנצחת בעונתה הראשונה של תוכנית המציאות הישראלית "הישרדות"
1979 – אהוד טננבאום, קראקר ישראלי
1980 – ויליאם לוי, שחקן אמריקאי
1982 – דור דניאל, זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי
1986 – ליאה מישל, שחקנית וזמרת אמריקאית
1989 – סו בינגטיאן, אצן סיני
1993 – ליאם פיין, זמר בלהקת ואן דיירקשן (נפטר ב-2024)
נפטרו
ממוזער|334x334 פיקסלים|בסיליוס הראשון
ממוזער|232x232 פיקסלים|אטוואלפה
886 – בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-811)
1046 – גלרט הקדוש, בישוף קתולי הונגרי (נולד ב-977)
1123 – אייסטיין הראשון, מלך נורווגיה (נולד ב-1088)
1135 – אל-מסתרשד, הח'ליף העבאסי העשרים ותשעה שמשל בבגדאד (נולד ב-1092)
1395 – אלברכט השלישי, דוכס אוסטריה (נולד ב-1349)
1523 – אולריך פון הוטן, אביר, משורר והומניסט גרמני (נולד ב-1488)
1526 – לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה (נולד ב-1506)
1533 – אטוואלפה, האחרון בשליטי האינקה בפרו (נולד ב-1502)
1799 – ה פיוס השישי (נולד ב-1717)
1877 – בריגהאם יאנג, המנהיג השני של הכנסייה המורמונית (נולד ב-1801)
1975 – איימון דה ואלירה, מנהיג אירי (נולד ב-1882)
1982 – אינגריד ברגמן, שחקנית (נולדה ב-1915)
1987 – לי מרווין, שחקן (נולד ב-1924)
1992 – מרי נורטון, סופרת ילדים בריטית (נולדה ב-1903)
2006 – בנימין רביץ, פסנתרן ישראלי (נולד ב-1946)
2011 – ג'ונפיי טאקיגוצ'י, מדבב וקריין יפני (נולד ב-1931)
2016 – ג'ין ויילדר, שחקן, במאי ותסריטאי יהודי אמריקאי (נולד ב-1933)
2018 – פול טיילור, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נולד ב-1930)
2020 – קליף רובינסון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1966)
2021 – מנחם שרמן, ראש מועצת רמת השרון ומנכ"ל משרד הקליטה (נולד ב-1925)
2021 – יחיאל כהנא, ראש עיריית חדרה הרביעי (נולד ב-1929)
2021 – אדוארד אסנר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקאי (נולד ב-1929)
2021 – בן-ציון באייער, עורך דין וספורטאי ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – ז'אק רוג, עסקן ספורט בלגי, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי השמיני (נולד ב-1942)
2022 – שלמה גולדמן (השני), האדמו"ר השמיני של חסידות זוועהיל בארץ ישראל (נולד ב-1956)
2022 – שארלבי דין, שחקנית ודוגמנית דרום אפריקאית (נולדה ב-1990)
חגים ואירועים החלים ביום זה
28 באוגוסט – 30 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח כט
קטגוריה:אוגוסט
| 2024-10-17T07:13:14
|
22 באפריל
|
22 באפריל הוא היום ה-112 בשנה (113 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 253 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1488 – מהדורה ראשונה של תנ"ך שלם ומנוקד יוצאת לאור בבית הדפוס של משפחת שונצינו בעיר סונצ'ינו, איטליה
1500 – פדרו קברל הפורטוגלי הוא האירופאי הראשון שמגיע לברזיל
1913 – מתחילה הפצת פראבדה, העיתון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
1945 – השואה: כוחות הצבא האדום משחררים את מחנה הריכוז זקסנהאוזן
1948 – מלחמת העצמאות: כוחות ההגנה משתלטים על חיפה
1963 – אסון טביעת הנערות בחוף שרתון – תשע נערות נספו בטביעה
1970 – יום כדור הארץ מצוין לראשונה
1971 – במסגרת תוכנית סאליוט הסובייטית, שיגור החללית המאוישת סויוז 10 לתחנת החלל סאליוט 1. החללית לא הצליחה לעגון בתחנה וחזרה לכדור הארץ אחרי פחות מיומיים
1978 – הזמר הישראלי יזהר כהן זוכה בתחרות האירוויזיון בשירו "אבניבי"
1983 – החללית סויוז T-8 נוחתת בחזרה לאחר שלא הצליחה לעגון בתחנת החלל סאליוט 7
1990 – שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו במהלך טיסת אימון בבקעת הירדן והתרסקו. בתאונה נספו שבעה אנשי צוות אוויר
1993 – מוזיאון השואה האמריקאי נחנך בוושינגטון
2010 – טיסת החלל הראשונה של מטוס החלל הצבאי האמריקאי בואינג X-37
2020 – שוגר נור-1, לוויין הריגול הצבאי האיראני הראשון
נולדו
שמאל|ממוזער|180px|רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום
1451 – איזבלה, מלכת קסטיליה, ועם נישואיה לפרננדו השני מאראגון גם מלכת ספרד (נפטרה ב-1504)
1658 – ג'וזפה טורלי, ויולן, כנר ומלחין איטלקי (נפטר ב-1709)
1707 – הנרי פילדינג, סופר ומחזאי בריטי (נפטר ב-1754)
1724 – עמנואל קאנט, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1804)
1796 – אדולף כרמיה, מדינאי צרפתי יהודי (נפטר ב-1880)
1840 – אודילון רדון, צייר, רשם, גרפיקאי וסופר צרפתי (נפטר ב-1916)
1870 – ולדימיר איליץ' לנין, מייסד ברית המועצות (נפטר ב-1924)
1899 – ולדימיר נבוקוב, סופר רוסי (נפטר ב-1977)
1904 – רוברט אופנהיימר, פיזיקאי אמריקאי יהודי, אבי פצצת האטום (נפטר ב-1967)
1908 – לואיס ל'אמור, סופר אמריקאי פורה (נפטר ב-1988)
1909 – ריטה לוי-מונטלצ'יני, נוירולוגית איטלקית, כלת פרס נובל (נפטרה ב-2012)
1916 – יהודי מנוחין, כנר ומנצח אמריקאי יהודי (נפטר ב-1999)
1920 – ולרי פטרוב, תסריטאי מחזאי, סופר ילדים, ומשורר בולגרי ממוצא יהודי (נפטר ב-2014)
1922 – צ'ארלס מינגוס, מוזיקאי ג'אז בסיסט אמריקאי (נפטר ב-1979)
1922 – ולרי אנדרה, גנרל בצבא צרפת
1923 – בטי פייג', דוגמנית אמריקאית (נפטרה ב-2008)
1925 – יעקב נחושתן, איש ציבור ומשפטן ישראלי (נפטר ב-2019)
1929 – מייקל עטיה, מתמטיקאי בריטי ממוצא לבנוני וסקוטי (נפטר ב-2019)
1930 – עדה פיינברג-סירני, חברת הכנסת מטעם המערך
1934 – אהרון אספיס, מורה למתמטיקה ישראלי ומחבר ספרי לימוד מתמטיים (נפטר ב-2021)
1934 – ניקו לדניס, שף צרפתי (נפטר ב-2023)
1935 – פול צ'יימברס, נגן קונטרבס אמריקאי (נפטר ב-1969)
1937 – ג'ק ניקולסון, שחקן אמריקאי, 3 פעמים זוכה פרס אוסקר
1938 – איסי מיאקי, מעצב אופנה יפני (נפטר ב-2022)
1939 – אורי אור, אלוף בצה"ל וחבר הכנסת
1940 – מארי-ז'וזה נאט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה (נפטרה ב-2019)
1941 – דן לחמן, פעיל חברתי בתחום ההגנה על זכויות הפרט, תסריטאי ומבקר תרבות (נפטר ב-2012)
1941 – אמיר פנואלי, מדען מחשב ישראלי, חתן פרס טיורינג לשנת 1996 (נפטר ב-2009)
1943 – לואיז גליק, משוררת אמריקאית, המשוררת הלאומית בשירות ספריית הקונגרס, זוכת פרס פוליצר (נפטרה ב-2023)
1946 – ג'ון ווטרס, במאי קולנוע אמריקאי
1947 – שמואל רוזנטל, כדורגלן ישראלי
1950 – יורם לוינשטיין, מורה ישראלי למשחק
1954 – זאב שרון, רב, סופר ומחנך
1954 – רומן ברונפמן, איש ציבור, פעיל עלייה, עיתונאי ואיש עסקים ישראלי, כיהן כחבר הכנסת וכיו"ר מפלגת הבחירה הדמוקרטית
1957 – דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין
1966 – ג'פרי דין מורגן, שחקן אמריקאי
1969 – אורי לשמן, מוזיקאי רב תחומי, מלחין, מנצח ומעבד, יזם ואיש חינוך ישראלי
1973 – עופר טלקר, כדורגלן ישראלי
1974 – מנסור עבאס, פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש מפלגת רע"ם
1976 – ניר צוק, שף ישראלי
1977 – מארק ואן בומל, כדורגלן הולנדי
1978 – חילי טרופר, שר התרבות והספורט מטעם מפלגת כחול לבן
1982 – קאקה, כדורגלן ברזילאי
1986 – אמבר הרד, שחקנית אמריקאית
1987 – דוד לואיז, כדורגלן ברזילאי
1987 – ג'ון אובי מיקל, כדורגלן ניגרי
1990 – משין גאן קלי, ראפר ושחקן קולנוע מקליבלנד שבאוהיו
1992 – ורדאן ארורה, זמר-יוצר ושחקן אמריקאי ממוצא הודי
2002 – גל כהן גרומי, שחיין ישראלי
נפטרו
296 – קאיוס, האפיפיור ה-28 (שנת לידה לא ידועה)
536 – אגאפטוס הראשון, האפיפיור ה-57 (נולד ב-489/490)
1863 – גבריאל ריסר, משפטן, פוליטיקאי גרמני ולוחם למען האמנציפציה של יהודי גרמניה (נולד ב-1806)
1977 – אהרן בראנד, רופא ישראלי (נולד ב-1910)
1984 – אנסל אדמס, צלם אמריקאי (נולד ב-1902)
1989 – אמיליו סגרה, פיזיקאי איטלקי-אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1905)
1994 – ריצ'רד ניקסון, הנשיא ה-37 של ארצות הברית (נולד ב-1913)
2013 – ריצ'י הייבנס, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1941)
2016 – איזבל דינואר, מושתלת הפנים הראשונה בעולם (נולדה ב-1967)
2017 – דוד ברוך, שחקן ישראלי (נולד ב-1928)
2017 – יוסף נוימן, פרופסור לביולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1930)
2017 – ארין מורן, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1960)
2017 – מיקלה סקרפוני, רוכב אופני כביש איטלקי (נולד ב-1979)
2019 – התר הרפר, זמרת אופרה אירית בקול סופרן (נולדה ב-1930)
2019 – בילי מקניל, כדורגלן ששיחק בעמדת הבלם ומאמן סקוטי (נולד ב-1940)
2019 – ירון זילברברג, פיזיקאי ישראלי, פרופסור במחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע וחבר האקדמיה הישראלית למדעים (נולד ב-1951)
2020 – שירלי נייט, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית (נולדה ב-1936)
2022 – מיכאל דרוקס, אמן ישראלי (נולד ב-1940)
2023 – עמנואל אלנקוה, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי (נולד ב-1935)
2023 – ליאורה חשין, צלמת ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1949)
2024 – ארנסט מסטמקר, חוקר גרמני בתחום מדע המשפט (נולד ב-1926)
חגים ומועדים החלים ביום זה
יום כדור הארץ הבינלאומי
שיאו של מטר המטאורים לירידים
בנצרות מציינים את המרטיר סוטריוס
21 באפריל – 23 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ד כב
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-01T00:56:54
|
31 במרץ
|
שמאל|ממוזער|200px|עותק חתום של צו הגירוש של יהודי ספרד
31 במרץ הוא היום ה־90 בשנה (91 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 275 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1492 – פרסום צו על גירוש ספרד על ידי פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה
1889 – נחנך מגדל אייפל
1912 – מושלמת בניית הספינה טיטניק בבלפסט, צפון אירלנד, בדיוק 3 שנים לאחר תחילת בנייתה
1918 – שעון קיץ מונהג לראשונה בארצות הברית
1920 – בסעיף 160 של חוזה ורסאי הוחלט על הגבלת הצבא הגרמני באופן משמעותי. 100 אלף חיילים גרמנים יכלל הצבא הגרמני בסך הכול
1930 – אומץ קוד הייז שהטיל מגבלות "מוסריות" על הפקת סרטי קולנוע בארצות הברית
1931 – רעידת אדמה הורסת את מנגואה בירת ניקרגואה
1960 – ממשלת צרפת מסכימה להכיר במאלי כמדינה עצמאית
1964 – הפיכה צבאית בברזיל
1966 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, שיגור הגשושית לונה 10, הגשושית הראשונה שהפכה ללווין המקיף את הירח
1979 – גלי עטרי ולהקת חלב ודבש זוכים באירוויזיון בישראל עם השיר "הללויה"
1996 – נחיתת מעבורת החלל אטלנטיס STS-76, לאחר ביקור בתחנת החלל מיר במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
1999 – הסרט "מטריקס" יוצא לאקרנים בארצות הברית
2002 – מחבל מתאבד מתפוצץ במסעדת "מצה" בחיפה והורג 15 אנשים
2003 – אבישי רביב, סוכן שב"כ שפעל בקרב הימין הקיצוני בישראל מזוכה מכל אשמה, לאחר שהואשם בבית המשפט שלא מנע את רצח יצחק רבין
2005 – גילוי כוכב הלכת הננסי מאקה-מאקה על ידי מייקל בראון, צ'אד טרוחיו ודייוויד רבינוביץ
2009 – בנימין נתניהו מציג את ממשלתו השנייה בפני מליאת הכנסת ומתחיל לכהן כראש ממשלת ישראל
2014 – אהוד אולמרט הורשע בלקיחת שוחד בפרשת הולילנד
2014 – משודר בארצות הברית הפרק האחרון של הסדרה המצליחה ״איך פגשתי את אמא״
2015 – הושבעה הכנסת העשרים
נולדו
ממוזער|207x207 פיקסלים|רנה דקארט
ממוזער|209x209 פיקסלים|יוהאן סבסטיאן באך
ממוזער|260x260 פיקסלים|יצחק קלפטר
250 – קונסטנטיוס כלורוס, קיסר רומי ואוגוסטוס החלק המערבי של האימפריה (נפטר ב-306)
1499 – פיוס הרביעי, אפיפיור (נפטר ב-1565)
1519 – אנרי השני, מלך צרפת (נפטר ב-1559)
1596 – רנה דקארט, מתמטיקאי ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1650)
1685 – יוהאן סבסטיאן באך, מלחין גרמני (נפטר ב-1750)
1732 – יוזף היידן, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1809)
1811 – רוברט בונזן, כימאי גרמני (נפטר ב-1899)
1868 – פטר ברנס, אדריכל ומעצב תעשייתי (נפטר ב-1940)
1878 – ג'ק ג'ונסון, מתאגרף אמריקאי, האיש השחור הראשון שהיה אלוף העולם באיגרוף (נפטר ב-1946)
1914 – אוקטביו פס, משורר, מסאי ודיפלומט מקסיקני, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1998)
1915 – אלברט חוראני, היסטוריון בריטי (נפטר ב-1993)
1923 – שושנה דמארי, זמרת ושחקנית ישראלית, כונתה "מלכת הזמר העברי" (נפטרה ב-2006)
1927 – איסאק סיגל, מדען אוקראיני
1929 – מרדכי שריג, איש צבא והסברה ישראלי (נפטר ב-2023)
1933 – דב שפי, הפרקליט הצבאי הראשי
1934 – קרלו רוביה, דוקטור לפיזיקת חלקיקים, חתן פרס נובל לפיזיקה
1934 – ריצ'רד צ'מברלין, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וזמר אמריקאי
1934 – שירלי ג'ונס, שחקנית וזמרת אמריקאית
1939 – זוויאד גמסחורדיה, מתנגד שלטון סובייטי ונשיאה הראשון של גאורגיה (נפטר ב-1993)
1939 – קרל-היינץ שנלינגר, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2024)
1940 – אלכס פארן, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף בחיל הים הישראלי (נפטר ב-2021)
1948 – אל גור, פוליטיקאי אמריקאי, סגן הנשיא ה-45 של ארצות הברית
1950 – יצחק קלפטר, מוזיקאי, זמר, מלחין וגיטריסט ישראלי (נפטר ב-2022)
1950 – יונה אליאן, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1953 – דוד בריקסטון, איש חינוך, פובליציסט, ממנהיגי הציונות הקונסרבטיבית
1953 – אהוד בנאי, זמר ישראלי
1954 – ציפי מור, שחקנית, זמרת, סופרת ומדבבת
1955 – סבטוזר מרוביץ', פוליטיקאי מונטנגרי, נשיאה היחיד של סרביה ומונטנגרו
1955 – אנגוס יאנג, גיטריסט להקת AC/DC
1965 – אסטבן גוטפריד, במאי תיאטרון, תסריטאי, מחזאי ושחקן ישראלי
1967 – עמוס שוב, שחקן ומדבב ישראלי, מנחה בערוץ הילדים (נפטר ב-2015)
1971 – יואן מקגרגור, שחקן קולנוע סקוטי
1972 – עופר לוי, קצין בצה"ל, מפקד חטיבת גבעתי
1973 – יואב צוקר, שחקן ודוגמן ישראלי
1975 – סרגיי בלנצ'וק, כדורגלן אוקראיני (נפטר ב-2022)
1979 – עמרי אפק, כדורגלן עבר ופרשן ישראלי
1979 – אטילה שומפלבי, עיתונאי ישראלי
1982 – טל בן-חיים, כדורגלן ישראלי בעמדת בלם
1994 – תומר זמיר, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|238x238 פיקסלים|אייזק ניוטון
ממוזער|236x236 פיקסלים|יליזבטה סקובצובה
ממוזער|233x233 פיקסלים|ג'סי אוונס
32 לפנה"ס – טיטוס פומפוניוס אטיקוס, חבר בולט במעמד הפרשים (נולד ב- 110 לפנה"ס)
1340 – איוואן הראשון, נסיך מוסקבה (נולד ב-1288)
1547 – פרנסואה הראשון, מלך צרפת (נולד ב-1494)
1567 – פיליפ הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1504)
1631 – ג'ון דאן, משורר אנגלי (נולד ב-1572)
1727 – אייזק ניוטון, פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי (נולד ב-1643)
1837 – ג'ון קונסטבל, צייר בריטי (נולד ב-1776)
1855 – שרלוט ברונטה, סופרת בריטית (נולדה ב-1816)
1917 – אמיל אדולף פון בהרינג, פיזיולוג גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1854)
1945 – יליזבטה סקובצובה, שהייתה ידועה גם כ"האם מריה", משוררת, נזירה רוסיה וחסידת אומות העולם (נולדה ב-1891)
1980 – ג'סי אוונס, אתלט אפרו-אמריקאי (נולד ב-1913)
1988 – ויליאם מקמהון, ראש ממשלת אוסטרליה ה-20 (נולד ב-1908)
1988 – מונה זילברשטיין, שחקנית קולנוע ודוגמנית ישראלית (נולדה ב-1948)
1993 – ברנדון לי, שחקן ואמן אמנויות לחימה (נולד ב-1965)
2001 – דייוויד רוקאסל, כדורגלן אנגלי ששיחק לאורך רוב הקריירה שלו בארסנל (נולד ב-1967)
2002 – אביאל רון, אלוף-משנה בצה"ל ומנכ"ל המרכז למיפוי ישראל (נולד ב-1948)
2009 – ראול אלפונסין, מדינאי ארגנטינאי, נשיא ארגנטינה בשנים 1983–1989 (נולד ב-1927)
2011 – יעקב ז'אק אמיר, חבר הכנסת וראש עיריית דימונה (נולד ב-1933)
2016 – זהא חדיד, אדריכלית בריטית-עיראקית שעיצבה מבנים מפורסמים (נולדה ב-1950)
2019 – שמואל ניסנבאום, אמן ישראלי, צייר, פסל, מורה ומחנך (נולד ב-1924)
2020 – עבד אל-חלים ח'דאם, פוליטיקאי סורי ששימש במשך שנים רבות כסגן נשיא סוריה (נולד ב-1932)
2021 – יחזקאל זכאי, חבר הכנסת מטעם המערך ומנכ"ל משרד החקלאות (נולד ב-1932)
2021 – כמאל גנזורי, ראש ממשלת מצרים (נולד ב-1933)
2021 – פול פיינמן, שופט יהודי אמריקאי (נולד ב-1960)
2022 – גאורגי אטנסוב, ראש ממשלת בולגריה (נולד ב-1933)
2023 – סלבה מלצב, במאי, מעצב תפאורה ומורה למשחק בתיאטרון ישראלי (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי
30 במרץ – 1 באפריל
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג לא
קטגוריה:מרץ
| 2024-05-21T09:45:18
|
9 במאי
|
9 במאי הוא היום ה-129 בשנה, (130 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 236 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1429 – ז'אן ד'ארק מביסה את הכוחות האנגלים שצרו על אורליאן
1502 – כריסטופר קולומבוס יוצא מספרד למסעו הרביעי והאחרון לעולם החדש
1865 – מסתיימת מלחמת האזרחים האמריקנית בניצחון הצפון
1873 – בורסת המניות בווינה קורסת, ומתחילה את בהלת השווקים של המשבר הפיננסי של 1873
1877 – רעידת אדמה באזור צ'ילה. חוזקה מוערך בכ-8.5–9.0
1896 – "החברה הבין-לאומית לקרונות שינה וקווי אקספרס אירופיים" מכריזה על הפעלת קו הרכבת נורד אקספרס
1936 – איטליה מספחת את אתיופיה
1941 – מלחמת העולם השנייה: המשחתת הבריטית "בולדוג" לוכדת את הצוללת הגרמנית U-110, כשעל סיפונה מכונת ההצפנה אניגמה
1944 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האדום משחרר את סבסטופול
1945 – מלחמת העולם השנייה: יום הניצחון בחבר המדינות (יום לאחר יום הניצחון באירופה)
1946 – ויטוריו אמנואלה השלישי מתפטר ממלכות איטליה לטובת בנו אומברטו השני
1950 – שר החוץ הצרפתי רובר שומאן מזמין את גרמניה לנהל במשותף את משק הפחם והפלדה שלהם
1955 – גרמניה המערבית מצטרפת לנאט"ו
1965 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, שיגור לונה 5, שהייתה אמורה לנחות על הירח. הנחיתה לא הצליחה והחללית התרסקה
1968 – יצחק רבין מציע להקים יישובים יהודים ברצועת עזה
1972 – לוחמי סיירת מטכ"ל משתלטים על מטוס סבנה שנחטף לנמל התעופה לוד ומשחררים את נוסעיו
1978 – גופתו של אלדו מורו, ראש הממשלה המיועד של איטליה, מתגלית בתא המטען של מכונית ברומא, לאחר שנרצח על ידי חברי ארגון הטרור הבריגדות האדומות
1994 – הפרלמנט הדרום אפריקני החדש בוחר בנלסון מנדלה לנשיא המדינה, ובנשיא היוצא פרדריק וילם דה קלרק לסגנו
1998 – דנה אינטרנשיונל זוכה בתחרות האירוויזיון עם השיר "דיוה"
2002 – מבצע חומת מגן: תם המצור על כנסיית המולד בבית לחם שהחל ב-2 באפריל
2003 – שיגור חללית היאבוסה לאיסוף חומר מכוכב שביט במערכת השמש
2017 – שידור אחרון למהדורת מבט בערוץ הראשון, לאחר 49 שנות שידור
2023 – צה"ל פותח במבצע מגן וחץ ברצועת עזה
נולדו
1439 – פיוס השלישי, אפיפיור (נפטר ב-1503)
1800 – ג'ון בראון, מתנגד לעבדות אמריקאי (נפטר ב-1859)
1860 – ג'יימס מתיו ברי, סופר ומחזאי בריטי (נפטר ב-1937)
1907 – באלדור פון שיראך, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נפטר ב-1974)
1914 – קרלו מריה ג'וליני, מנצח איטלקי (נפטר ב-2005)
1918 – מייק וולאס, עיתונאי אמריקאי (נפטר ב-2012)
1920 – ריצ'רד אדמס, סופר אנגלי שנודע בכתיבתו לילדים ונוער (נפטר ב-2016)
1921 – יחיאל מוהר, פזמונאי ומשורר ישראלי (נפטר ב-1969)
1921 – סופי שול, חברה בתנועה האנטי-נאצית "הורד הלבן" (הוצאה להורג ב-1943)
1925 – הלל ברזל, חוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2022)
1927 – מנפרד אייגן, כימאי וביופיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2019)
1928 – דידי מנוסי, עיתונאי, פזמונאי וסאטיריקן ישראלי (נפטר ב-2013)
1934 – צבי אלדרוטי, פוליטיקאי ומנהל ישראלי שכיהן כראש המועצה המקומית מגדל העמק (נפטר ב-2018)
1934 – אלן בנט, סופר, מחזאי ושחקן אנגלי
1935 – אסי דגני, משורר ומתרגם ישראלי
1936 – גלנדה ג'קסון, שחקנית ופוליטיקאית בריטית, זוכת פרס אמי ושני פרסי אוסקר (נפטרה ב-2023)
1936 – אלברט פיני, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2019)
1945 – יופ היינקס, שחקן כדורגל ומאמן גרמני
1946 – זליג שטורך, קלע ישראלי שהתחרה ברובה, באקדח וברובה אוויר, במסגרת נבחרת ישראל והפועל אשקלון
1946 – יואל בן נון, רב ישראלי ממייסדי ישיבת הר עציון
1947 – יוקיה אמאנו, יושב ראש הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (נפטר ב-2019)
1947 – מיכאל לויט, ביופיזיקאי אמריקאי-ישראלי, פרופסור לביולוגיה חישובית ולביולוגיה מבנית. חתן פרס נובל לכימיה
1949 – בילי ג'ואל, מוזיקאי וזמר אמריקאי ממוצא יהודי
1955 – מלס זנאווי, מהפכן ופוליטיקאי אתיופי, נשיא אתיופיה וראש ממשלת אתיופיה (נפטר ב-2012)
1962 – דייב גהאן, סולן הלהקה הבריטית דפש מוד
1964 – חנאר אנדרינואה, כדורגלן ספרדי ששיחק בעמדת הבלם
1970 – לני שחף, שחקנית ובמאית ישראלית
1971 – משה נאור, במאי תיאטרון ישראלי
1982 – מילאן מרדקוביץ', כדורגלן סרבי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2020)
1994 – תמר עמית יוסף, שחקנית, קריינית ומדבבת ישראלית
נפטרו
1707 – דידריק הנסן בוקסטהודה, מלחין דני גרמני (נולד ב-1637)
1805 – פרידריך שילר, משורר וסופר גרמני (נולד ב-1769)
1931 – אלברט אברהם מייקלסון, פיזיקאי אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1852)
1935 – אלחנן חפץ, כורך ספרים ארצישראלי (נולד ב-1877)
1972 – לירוי ווטרמן, ארכאולוג של המזרח התיכון, חוקר התנ"ך ופרופסור לספרות המזרח התיכון ולשפות שמיות (נולד ב-1875)
1976 – פלויד קאונסל, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1911)
1981 – אורי צבי גרינברג, משורר וחבר הכנסת ישראלי (נולד ב-1896)
1984 – מרים ילן-שטקליס, סופרת ומשוררת ישראלית, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (נולדה ב-1900)
1986 – טנזינג נורגיי, מטפס ההרים, משני הראשונים לדרוך על פסגת האוורסט (נולד ב-1914)
1994 – יחזקאל קמחי, צייר ישראלי, חתן פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (נולד ב-1918)
2000 – דוד חנין, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נולד ב-1923)
2008 – שמואל כץ, חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות (נולד ב-1914)
2009 – צ'אק דיילי, מאמן כדורסל, בין השאר זכה במדליית זהב כמאמן הדרים טים (נולד ב-1930)
2009 – מנדי רודן, מנצח וכנר ישראלי (נולד ב-1929)
2010 – לנה הורן, זמרת ופעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1917)
2015 – קנן אוורן, איש צבא ומדינאי טורקי (נולד ב-1918)
2018 – טל אלכסנדר, אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע (נולד ב-1963)
2019 – סרגיי דורנקו, עיתונאי טלוויזיה ורדיו רוסי (נולד ב-1959)
2020 – אלי רוזנברג, גאולוג ויזם ויועץ בתחום קידוחי גז מסחריים בישראל, בים התיכון ובעולם (נולד ב-1928)
2020 – ריצ'רד הקטן, זמר ופסנתרן אמריקאי (נולד ב-1932)
2020 – אברהם סוחמי, יזם, ממציא ומדען (נולד ב-1935)
2020 – סולו יורמן, מנהל ויועץ אמנותי, מפיק ומנהל אישי ישראלי (נולד ב-1947)
2020 – ג'נו סילבה, שחקן קולנוע וטלוויזיה מקסיקני (נולד ב-1948)
2021 – מארי אן פוקס, מדענית אמריקאית שכיהנה כפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (נולדה ב-1947)
2022 – אודרי ברגנר, ציירת ישראלית, מעצבת תפאורה ותלבושות ומאיירת (נולדה ב-1927)
2022 – מידג' דקטר, סופרת, פובליציסטית, עורכת עיתונות ועיתונאית יהודיה אמריקאית נאו קונסרבטיבית, אנטי פמיניסטית (נולדה ב-1927)
2022 – אורה רותם-נלקן, פסנתרנית ישראלית (נולדה ב-1933)
2022 – ג'ון קוטס, מתמטיקאי, חבר החברה המלכותית הבריטית, פרופסור בחוג למתמטיקה עיונית באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה (נולד ב-1945)
2022 – אליהו אבא שאול, ראש ישיבת אור לציון בירושלים (נולד ב-1952)
2022 – ג'ודי לוקוקי, כדורגלן מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נולד ב-1992)
2023 – אנטוניו קרבחאל, כדורגלן ומאמן מקסיקני (נולד ב-1929)
2024 – רוג'ר קורמן, קולנוען אמריקני (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הניצחון על גרמניה הנאצית – מצוין בברית המועצות ובחבר המדינות
יום הניצחון על גרמניה הנאצית – מצוין בישראל
יום אירופה – חג שנתי החוגג את השלום והאיחוד ביבשת אירופה
8 במאי – 10 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה ט
קטגוריה:מאי
| 2024-10-17T13:17:15
|
16 ביוני
|
16 ביוני הוא היום ה-167 בשנה (168 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 198 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
632 – יזדגרד השלישי, מלכה האחרון של האימפריה הסאסאנית עולה על כס המלוכה
1654 – המלכה כריסטינה משוודיה מוותרת על כס המלוכה
1819 – רעידת אדמה חזקה בהודו – כ-1500 הרוגים
1826 – הסולטאן השלושים של האימפריה העות'מאנית מהמוט השני, מדכא את התקוממות היניצ'רים באיסטנבול, כך למעשה הוכחד מעמד היניצ'רים
1897 – מתחילה בהלת הזהב באלסקה עם גילוי זהב בבוננזה קריק
1903 – משקה הפפסי קולה, שהומצא ב-1898, משווק לראשונה בארצות הברית
1933 – מושב כפר חיים שבעמק חפר עלה על הקרקע
1933 – רצח ארלוזורוב מתרחש בחוף תל אביב
1940 – מלחמת העולם השנייה: המרשל פטן הופך לראש צרפת של וישי
1946 – "ליל הגשרים" – אנשי הפלמ"ח מפוצצים עשרה גשרים ברחבי הארץ. ניסיון פיצוץ הגשר האחד עשר, באכזיב, נכשל
1947 – ועדת אונסקופ, הוועדה המיוחדת של האו"ם לעניין ארץ ישראל, מתחילה את עבודתה בארץ
1954 – מנצחת את בתוצאה 5 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1954
1960 – הכור האטומי הראשון של מדינת ישראל בנחל שורק מתחיל לפעול
1963 – במסגרת תוכנית ווסטוק הסובייטית, שיגור ווסטוק 6 עם ולנטינה טרשקובה, האשה הראשונה בחלל
1963 – דוד בן-גוריון מתפטר מראשות הממשלה
1976 – בסווטו שבדרום אפריקה פורצות מהומות בעקבות ההחלטה להפוך את האפריקאנס לשפת הלימוד בבתי הספר
1974 – ריצ'רד ניקסון היה לנשיא ארצות הברית הראשון המבקר בישראל
1977 – ליאוניד ברז'נייב מתמנה לשליט ברית המועצות
1983 – יורי אנדרופוב מתמנה לשליט ברית המועצות
1999 – תאבו מבקי נבחר לנשיאות דרום אפריקה
2010 – בהוטן הופכת למדינה הראשונה בעולם האוסרת על סחר ושימוש אישי במוצרי טבק
2015 – איש העסקים דונלד טראמפ מכריז על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית, בהן הוא זוכה כשנה וחצי מאוחר יותר
נולדו
1313 – ג'ובאני בוקאצ'ו, סופר איטלקי, נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה, דקאמרון (נפטר ב-1375)
1775 – יהודה טורא, נדבן ואיש עסקים יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1854)
1829 – ג'רונימו, מנהיג שבט האפאצ'י האינדיאני (נפטר ב-1909)
1890 – סטן לורל, שחקן וקומיקאי מהצמד "לורל והארדי" (נפטר ב-1965)
1892 – אברהם מלניקוב, פסל בתקופת היישוב (נפטר ב-1960)
1902 – ברברה מקלינטוק, חוקרת ציטוגנטיקה אמריקאית, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטרה ב-1992)
1907 – ג'ק אלברטסון, שחקן, קומיקאי, זמר ורקדן אמריקאי (נפטר ב-1981)
1916 – יעקב טלמון, היסטוריון ישראלי יליד פולין, אז האימפריה הרוסית (נפטר ב-1980)
1917 – קתרין גרהאם, מו"לית אמריקאית, עמדה בראש עיתון וושינגטון פוסט וזכתה בפרס פוליצר בשל ספר זכרונותיה (נפטרה ב-2001)
1917 – אירווינג פן, צלם אופנה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1923 – חיים בסוק, חבר הנהלת המפד"ל ומלוחמי הפרטיזנים וגטו וילנה (נפטר ב-2006)
1926 – אלעזר כוכבא, פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומייסד המכללה האקדמית תל אביב-יפו ונשיאהּ הראשון (נפטר ב-2016)
1926 – אפראין ריוס מונט, איש צבא גואטמלי שהנהיג הפיכה צבאית במדינה וכיהן נשיא גואטמלה (נפטר ב-2018)
1927 – יעקב חודורוב, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2006)
1927 – אברי גביש, מאמן שחייה ישראלי (נפטר ב-2007)
1929 – סבאח אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח (נפטר ב-2020)
1934 – יהודה אלקנה, אינטלקטואל ישראלי, פרופסור להיסטוריה של המדע ופעיל חינוך (נפטר ב-2012)
1934 – איילין אטקינס, שחקנית ותסריטאית אנגלייה
1934 – ויליאם שארפ, כלכלן אמריקאי, פרופסור למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, חתן פרס נובל לכלכלה
1937 – שמחה לוסטיג, איש עסקים וספורטאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1937 – סימאון סקסקובורגותסקי, ראש ממשלת בולגריה ואחרון מלכיה
1938 – אריה גילאי, נוירופיזיולוג קליני, חוקר ישראלי ומומחה לאבחון פגיעות ומחלות בשרירים ובעצבים (נפטר ב-2013)
1938 – ג'ויס קרול אוטס, סופרת אמריקאית
1941 – למונט דוזייר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1944 – אביגדור קהלני, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי
1945 – אבי קורן, פזמונאי ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2021)
1947 – אלי אביקזר, מייסד שיטת קרב מגן ישראלי (נפטר ב-2004)
1948 – תיקי דיין, שחקנית, קומיקאית וזמרת ישראלית
1951 – נאוה הראל-שושני, אמנית בינתחומית ואוצרת ישראלית
1952 – חיים בוזגלו, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי
1954 – רון מיברג, עיתונאי ישראלי
1957 – אדרי ואן טיחלן, כדורגלן ומאמן כדורגל הולנדי
1957 – לילי באומהקר, קצינת משטרה ישראלית בדרגת תת-ניצב
1958 – וילי סימס, כדורסלן אמריקני-ישראלי (נפטר ב-2022)
1959 – ווריור, מתאבק אמריקאי (נפטר ב-2014)
1961 – אדיסו מאסלה, פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת הראשון ממוצא אתיופי
1962 – תמיר קליסקי, מלחין, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ישראלי
1967 – יורגן קלופ, כדורגלן עבר ומאמן כדורגל גרמני
1971 – טופאק שאקור, ראפר (נרצח ב-1996)
1972 – רונן ברגמן, עיתונאי ישראלי
1974 – אדיר מילר, שחקן, תסריטאי ובדרן ישראלי
1978 – טל גלבוע, פעילה ישראלית למען זכויות בעלי חיים
1982 – סימריה מנדס, זמרת ברזילאית
1986 – רוברט רות'בארט, כדורסלן אמריקאי-בוסני-סרבי-ישראלי
1990 – אלמה בן זאב, שחקנית ישראלית
1992 – אפרת רוטשטיין, שחיינית ישראלית
1997 – ארטיום דולגופיאט, מתעמל ישראלי
1999 – ירדן שועה, כדורגלן ישראלי
נפטרו
1216 – ה אינוקנטיוס השלישי (נולד ב-1161)
1930 – עזרא פיץ' עורך דין ואיש עסקים אמריקאי מהמייסדים של אברקרומבי אנד פיץ' (נולד ב-1865)
1944 – מרק בלוך, היסטוריון יהודי-צרפתי (נולד ב-1886)
1957 – חיים אריאב, מזכ"ל הסוכנות היהודית וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים (נולד ב-1895)
1958 – אימרה נגי, פוליטיקאי הונגרי (נולד ב-1895)
1977 – ורנר פון בראון, מדען טילים (נולד ב-1912)
1988 – ציונה תג'ר, מגדולי אמנות הציור בארץ בתקופת היישוב ובישראל (נולדה ב-1900)
1994 – יוחנן בדר, חבר הכנסת מטעם חרות (נולד ב-1901)
2008 – בנימין תלם, מפקד חיל הים הישראלי (נולד ב-1928)
2011 – יהודה קיל, חתן פרס ישראל למדעי היהדות (נולד ב-1916)
2016 – ג'ו קוקס, חברת פרלמנט בריטית (נולדה ב-1974)
2017 – הלמוט קוהל, קנצלר גרמניה (נולד ב-1930)
2019 – פרנסין שפירו, פסיכולוגית יהודייה-אמריקאית שיצרה ופיתחה את שיטת EMDR (נולדה ב-1948)
2020 – תמר בורנשטיין-לזר, סופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1927)
2022 – דב ברזילי, ראש עיריית חדרה (נולד ב-1930)
2022 – חנן חסיד, מזכיר, חבר וגזבר מושב ניר בנים וראש המועצה האזורית באר טוביה (נולד ב-1930)
2023 – בן הלפגוט, מרים משקולות יהודי בריטי, אלוף מספר מכביות (נולד ב-1929)
2023 – דניאל אלסברג, חוקר יהודי במערכת הביטחון של ארצות הברית (נולד ב-1931)
2023 – שמואל שי, ממייסדי להקת הנח"ל ושדרן רדיו ב"קול ישראל" (נולד ב-1932)
2023 – יורם בוקר, פנטומימאי ישראלי (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בלומסדיי, לכבוד ספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", המתאר את מסעו של היהודי לאופולד בלום ברחבי דבלין ביום זה בשנת 1904
דרום אפריקה – יום הנוער
15 ביוני – 17 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו יו
קטגוריה:יוני
| 2024-10-02T19:51:14
|
17 במרץ
|
17 במרץ הוא היום ה-76 בשנה (77 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 289 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
45 לפנה"ס – יוליוס קיסר מביס את אחרוני תומכי פומפיוס בקרב מונדה ומסתיימת מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר
455 – הסנטור הרומי פטרוניוס מקסימוס הופך לשליט
1521 – מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן מגיע לפיליפינים
1776 – הצבא הבריטי מתפנה מבוסטון
1824 – בריטניה והולנד חותמות על הסכם סחר
1845 – סטיבן פרי רושם פטנט על המצאת הגומייה
1861 – איטליה מאוחדת ומוקמת כממלכה בראשות ויטוריו אמנואלה השני
1901 – תערוכה בת 71 ציורים של וינסנט ואן-גוך מוצגת בפריז וגורמת לכניסתו לתודעת הציבור, 11 שנים לאחר מותו
1921 – ולדימיר איליץ' לנין מכריז על מדיניות כלכלית חדשה בברית המועצות
1926 – ספרד וברזיל מונעות את צירוף גרמניה לחבר הלאומים
1932 – משטרת גרמניה פושטת על המטה הנאצי של אדולף היטלר
1942 – השואה – תחילת הרציחות ההמוניות בבלז'ץ – מחנה ההשמדה הראשון של הנאצים
1947 – משה ברזני, מחברי מחתרת הלח"י, מועלה למשפט, נמצא אשם ונגזר דינו לעונש מוות בגרדום. הוא מתאבד כחודש לאחר מכן לפני ביצוע העונש
1948 – הקמת השירות הימי – חיל הים הישראלי צה"ל בראשית ימיו, על ידי בכירי הפלמ"ח אברהם זכאי וישראל גלילי
1948 – בנלוקס, צרפת ובריטניה חותמות על "אמנת בריסל", אחד הסימנים הראשונים להקמת ברית נאט"ו
1948 – תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין – גדוד העמק של הפלמ"ח מניח מארב לשיירת משאיות אשר הובילה נשק מביירות עבור ערביי חיפה במלחמת העצמאות
1950 – חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה מכריזים על יצירת היסוד הכימי מספר 98, לו הם קוראים קליפורניום
1954 – טבח מעלה עקרבים
1959 – טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, בורח מטיבט להודו בעקבות הכיבוש הסיני בארצו וניסיון התנקשות בחייו
1959 – הצוללת האמריקאית סקייט (SSN-578) עולה לפני השטח והופכת להיות כלי השיט הראשון אשר הגיע לקוטב הצפוני
1959 – אוסטרליה וברית המועצות מחדשות את היחסים הדיפלומטיים ביניהן
1969 – גולדה מאיר מתמנה לראש ממשלת ישראל, ומציגה את ממשלת ישראל הארבע עשרה בפני הכנסת
1992 – הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה: 22 הרוגים ו-252 פצועים, בפיצוץ מכונית תופת מול שגרירות ישראל בבואנוס איירס, על ידי ארגון החזבאללה
1992 – הכנסת ה-12 מאשרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
1999 – אריה דרעי מואשם בבית המשפט בקבלת שוחד
2000 – רצח המוני של חברי התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלוהים באוגנדה. נהרגו עד כ-700 חברי התנועה
2006 – מקרה ראשון של התפרצות שפעת העופות התגלה בישראל – בקיבוצים חולית ועין השלושה שבדרום הארץ, ובמושב שדה משה שבחבל לכיש
2007 – המועצה המחוקקת הפלסטינית מאשרת את הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית בראשות אסמאעיל הנייה
2011 – התקבלה החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאכוף אזור אסור לטיסה מעל לשמי לוב על מנת שכוחות מועמר קדאפי לא יוכלו להפציץ את מעוזי המורדים מהאוויר
2014 – רפובליקת קרים מוכרזת
2015 – הבחירות לכנסת העשרים בישראל
נולדו
ממוזער|170x170 פיקסלים|טויוטומי הידיושי
766 – הארון א-רשיד, הח'ליפה העבאסי החמישי (נפטר ב-809)
1473 – ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1513)
1537 – טויוטומי הידיושי, סמוראי יפני ודאימיו מהמאה ה-16 (נפטר ב-1598)
1709 – אלכסיי רזומובסקי, אציל וגנרל רוסי (נפטר ב-1771)
1832 – וולטר גרשם, מדינאי אמריקני בכיר (נפטר ב-1895)
1834 – גוטליב דיימלר, יצרן מנועים ומממציאי האופנוע (נפטר ב-1900)
1865 – גבריאל נרוטוביץ', נשיאה הראשון של הרפובליקה השנייה בפולין (נפטר ב-1922)
1874 – סטיבן שמואל וייז, ממנהיגי יהדות ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים (נפטר ב-1949)
1884 – נחום ניר-רפאלקס, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-1968)
1919 – נט קינג קול, מוזיקאי ומלחין אמריקאי (נפטר ב-1965)
1920 – מוג'יבור רחמן, נשיא בנגלדש (נפטר ב-1975)
1921 – מאיר עמית, מדינאי ישראלי, כיהן כראש המוסד וכשר בממשלת ישראל (נפטר ב-2009)
1924 – אהוד אפרת, קצין בדרגת אלוף-משנה, שמילא תפקידים בכירים באגף המודיעין (נפטר ב-2023)
1935 – אוסקר פנו, שחמטאי ארגנטינאי בדרגת רב אמן
1936 – קן מטינגלי, אסטרונאוט בתוכנית אפולו (נפטר ב-2023)
1938 – רודולף נורייב, רקדן רוסי (נפטר ב-1993)
1939 – ג'ובאני טרפטוני, מאמן כדורגל איטלקי
1942 – ג'ון ויין גייסי, רוצח סדרתי אמריקאי (הוצא להורג ב-1994)
1942 – יוסי קאנץ, שחקן ישראלי
1944 – פטי בויד, דוגמנית אנגליה ואשתו הראשונה של ג'ורג' האריסון
1944 – אלונה טוראל, מלחינה, מעבדת מוזיקלית ומוזיקאית ישראלית (נפטרה ב-2019)
1944 – אבנר רז, יו"ר התעשייה הצבאית, מנכ"ל אלישרא ומנכ"ל לומניס. תת-אלוף, ראש להק ציוד בחיל האוויר
1945 – אליס רז'ינה, זמרת ברזילאית (נפטרה ב-1982)
1948 – מנחם לנדאו, פעיל ציבור ישראלי, יו"ר עמותת גבעת התחמושת וראש אגף בשירות הביטחון הכללי
1949 – מיכה שוורץ, כדורסלן ישראלי
1951 – קורט ראסל, שחקן אמריקאי
1954 – ליאור בוקר, קצין אגף המבצעים של המחוז הצפוני במשטרת ישראל (נפטר ב-2010)
1954 – לזלי אן דאון, דוגמנית, זמרת, ושחקנית קולנוע וטלוויזיה אנגלייה
1962 – קלפנה צ'אולה, מדענית ואסטרונאוטית אמריקאית ילידת הודו (נפטרה ב-2003)
1962 – גיל חובב, מגיש טלוויזיה, עיתונאי, מבקר מסעדות, מחבר ספרי בישול וסופר ישראלי
1963 – אלן אסקנס, סופר מתח אמריקאי רב מכר
1964 – רוב לאו, שחקן אמריקאי
1967 – בילי קורגן, זמר אמריקאי, מלחין, גיטריסט ומשורר
1969 – אלכסנדר מקווין, מעצב אופנה אנגלי (התאבד ב-2010)
1969 – הוגו ספיר, שחקן אנגלי
1975 – פונית רג'קומאר, שחקן קולנוע, זמר פלייבק, מפיק ומנחה טלוויזיה (נפטר ב-2021)
1976 – סטיבן גייטלי, זמר אירי (נפטר ב-2009)
1977 – רנא רסלאן, דוגמנית ערבייה ישראלית ומלכת היופי של ישראל לשנת 1999
1979 – סמואה ג'ו, מתאבק ב-WWE
1981 – ניקי ג'אם, זמר אמריקאי
1983 – ליאור דיין, סופר, עיתונאי, ומנחה טלוויזיה ורדיו ישראלי
1988 – גריימס, מוזיקאית קנדית
1989 – שינג'י קגאווה, כדורגלן יפני שמשחק בבורוסיה דורטמונד
1992 – מילאן טרייקוביץ', אתלט קפריסאי
נפטרו
ממוזער|227x227 פיקסלים|מרקוס אורליוס
ממוזער|250x250 פיקסלים|פטריק הקדוש
45 לפנה"ס – טיטוס לאביינוס, איש צבא רומאי (נולד ב-98 לפנה"ס)
180 – מרקוס אורליוס, קיסר רומי (נולד ב-121)
491 – סנט פטריק, הקדוש המגן של אירלנד
1040 – הרולד הראשון, מלך אנגליה (נולד ב-1016)
1058 – לולאך, מלך סקוטלנד (נולד ב-1030 לערך)
1266 – פייר דה מונטריי, אדריכל צרפתי
1270 – פיליפ ממונפורט, אציל צלבני ממוצא צרפתי
1406 – אבן ח'לדון, היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי (נולד ב-1332)
1680 – פרנסואה דה לה רושפוקו, סופר וסאטיריקן צרפתי (נולד ב-1613)
1782 – דניאל ברנולי, מתמטיקאי ופיזיקאי (נולד ב-1700)
1853 – כריסטיאן דופלר, פיזיקאי ומתמטיקאי אוסטרי, מגלה אפקט דופלר (נולד ב-1803)
1912 – אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסיה (נולדה ב-1837)
1948 – עמנואל לנדאו, חייל ישראלי, זכה לעיטור הגבורה לאחר מותו (נולד ב-1928)
1956 – אירן ז'וליו-קירי, פיזיקאית צרפתייה, זוכת פרס נובל לכימיה (1935), בתה של מארי קירי (נולדה ב-1897)
1959 – גלקטיון טאבידזה, משורר גאורגי (נולד ב-1891)
1974 – לואי קאהן, אדריכל אמריקאי (נולד ב-1901)
1974 – משה קשתי, היועץ הכספי לרמטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל צים (נולד ב-1917)
1976 – לוקינו ויסקונטי, במאי קולנוע (נולד ב-1906)
1986 – ג'ון באגוט גלאב, מפקד הלגיון הערבי הירדני (נולד ב-1897)
1990 – מוחמד לטיף, כדורגלן מצרי (נפטר ב-1909)
1993 – הלן הייז, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1900)
2005 – גארי ברתיני, מנצח ומלחין ישראלי זוכה פרס ישראל (נולד ב-1927)
2005 – ג'ורג' קנאן, דיפלומט והיסטוריון אמריקני, זוכה פרס פוליצר (נולד ב-1904)
2012 – ג'ון דמיאניוק, פושע מלחמה ממוצא אוקראיני, נחשד שהוא "איוון האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה (נולד ב-1920)
2014 – ל'ורן סקוט, מעצבת אופנה ודוגמנית אמריקאית, בת זוגו של סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג'אגר (נולדה ב-1964)
2016 – מאיר דגן, אלוף בצה"ל וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (נולד ב-1945)
2016 – אליעזר רונן, איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת בכנסת השמינית (נולד ב-1931)
2019 – ברוך חפץ, עורך ספרותי ישראלי, מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת הספרותי "עכשיו" (נולד ב-1932)
2019 – יהודה וילק, קצין משטרה ישראלי, מפכ"ל המשטרה בשנים 1998–2001 (נולד ב-1949)
2020 – אדוארד לימונוב, עיתונאי, סופר ומשורר ופעיל פוליטי רוסי (נולד ב-1943)
2020 – בטי ויליאמס, כלת פרס נובל לשלום (נולדה ב-1943)
2021 – ג'ון מגופולי, פוליטיקאי טנזני שכיהן כנשיא טנזניה (נולד ב-1959)
2021 – סבינה שמיץ, נהגת מרוצי מכוניות גרמנית מקצוענית (נולדה ב-1969)
2022 – כריסטופר אלכסנדר, אדריכל (נולד ב-1936)
2022 – פיטר בולס, שחקן אנגלי (נולד ב-1936)
2022 – דוד שמיידלר, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת המדינה של אוהיו ובמרכז הבינתחומי הרצליה (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום פטריק הקדוש – החג הלאומי של אירלנד, נחוג בקרב התפוצות האיריות בעולם
16 במרץ – 18 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/march/17
ג יז
קטגוריה:מרץ
| 2024-07-07T10:31:53
|
11 בדצמבר
|
11 בדצמבר הוא היום ה־345 בשנה (346 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 20 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1282 – אחרון מלכיה של ויילס, ליוולין האחרון, נהרג
1792 – לואי השישה עשר מלך צרפת מועמד לדין באשמת בגידה
1816 – אינדיאנה מצטרפת לארצות הברית כמדינה ה-19
1886 – זמן קצר לאחר היווסדו עורך מועדון הכדורגל ארסנל (אז דיאל סקוור) את משחקו המתועד הראשון
1917 – טקס הכניעה הרשמי של ירושלים בפני הגנרל אדמונד אלנבי
1936 – המלך אדוארד השמיני מוותר על המלוכה כדי לשאת את ווליס סימפסון, גרושה אמריקאית
1939 – עיתון ידיעות אחרונות יוצא לאור
1941 – גרמניה ואיטליה מכריזות מלחמה על ארצות הברית
1946 – נוסדת יוניסף (UNICEF), סוכנות האו"ם לילדים
1947 – הותקפה שיירת העשרה שנועדה להעביר אספקה לגוש עציון הנצור
1955 – מבצע עלי זית – כוח צה"ל פושט על מוצבים סוריים בחופה המזרחי של הכנרת, בתגובה להתנכלויות סוריות לדייגים בכנרת. 80 חיילים סורים נהרגו ו-30 נשבו. לצה"ל היו 4 הרוגים
1958 – וולטה עילית מכריזה על עצמאותה
1967 – נוסדת החזית העממית לשחרור פלסטין
1972 – אפולו 17, האחרונה בתוכנית אפולו האמריקאית, נוחתת על הירח, ליד הרי הטאורוס
1974 – הפיגוע בקולנוע חן בתל אביב: מחבל זרק פצצות באולם קולנוע חן בתל אביב. 58 צופים נפגעו, ושני צופים נהרגו במקום
1994 – בוריס ילצין מורה לצבא הרוסי לפלוש לרפובליקה הפורשת צ'צ'ניה
1994 – נפתחה שגרירות ישראל בעמאן
1998 – שיגור מקפת האקלים של מאדים, גשושית אמריקאית שהייתה אמורה לחקור את האטמוספירה והאקלים של נאס"א. הגשושית התרסקה עם כניסתה למסלול סביב מאדים עקב טעות בהמרת יחידות
2001 – סין מצטרפת לארגון הסחר העולמי
2007 – אל-קאעידה מבצע שני פיגועים באלג'יר, בירת אלג'יריה האחד ליד בית המשפט העליון והשני ליד משרדי האו"ם. בפיגועים נהרגו כ-70 בני אדם ונפצעו עשרות אנשים
2011 – שיגור לוויין התקשורת עמוס 5 על גבי משגר פרוטון
2016 – בפיגוע משולב של מכונית תופת ומחבל מתאבד באיסטנבול נרצחו 46 אנשים, בהם 36 שוטרים
2016 – בפיגוע התאבדות בקתדרלת מרקוס הקדוש בקהיר נרצחו 25 אנשים
2019 – שיגור משגר PSLV עם הרבה לוויינים ובינם דוכיפת 3 המפותח על ידי מרכז המדעים הרצליה, ולוויין ננובה, עם מטעד שפותח על ידי אלביט מערכות
2022 – במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, נחיתת משימת ארטמיס 1 לבדיקת משגר הSLS והחללית אוריון, לאחר 25 יום
נולדו
ממוזער|239x239 פיקסלים|אנני ג'אמפ קאנון
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ון קרי
1445 – אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג (נפטר ב-1496)
1475 – ליאו העשירי, אפיפיור (נפטר ב-1521)
1803 – הקטור ברליוז, מלחין צרפתי (נפטר ב-1869)
1843 – רוברט קוך, רופא גרמני, בקטריולוג, מגלה מקור מחלת השחפת וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905 (נפטר ב-1910)
1856 – גאורגי פלחנוב, מהפכן רוסי ותאורטיקן מרכסיסטי (נפטר ב-1918)
1863 – אנני ג'אמפ קאנון, אסטרונומית אמריקאית (נפטרה ב-1941)
1868 – עקיבא אריה ויס, אדריכל ומתכנן ערים, יוזם הקמתה של אחוזת בית, הגרעין שממנו התפתחה העיר תל אביב (נפטר ב-1947)
1882 – פיורלו לה גוארדיה, ראש עיריית ניו יורק (נפטר ב-1947)
1882 – מקס בורן, מתמטיקאי ופיזיקאי יהודי-גרמני וחתן פרס נובל לפיזיקה בזכות תרומתו למכניקת הקוואנטים (משוואת שרדינגר) (נפטר ב-1970)
1893 – מריה אראסוריס, חסידת אומות העולם מצ'ילה, הצילה יהודים בפריז בתקופת השואה (נפטרה ב-1972)
1901 – ג'ורג'ה מנדל-מנטלו, איש עסקים, בנקאי, נדבן ודיפלומט יהודי-רומני, יליד טרנסילבניה, מאוחר יותר איטלקי (נפטר ב-1992)
1904 – פליקס נוסבאום, צייר יהודי גרמני (נרצח ב-1944)
1908 – אליוט קרטר, מלחין אמריקאי (נפטר ב-2012)
1911 – נגיב מחפוז, סופר מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1981 (נפטר ב-2006)
1918 – אלכסנדר סולז'ניצין, סופר רוסי, חתן פרס נובל לספרות 1970 (נפטר ב-2008)
1921 – ליז סמית', שחקנית אופי אנגלייה (נפטרה ב-2016)
1925 – יצחק שניאור, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-2011)
1925 – פול גרינגרד, נוירולוג אמריקאי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2019)
1925 – נפתלי קדמון, קרטוגרף, חוקר טופונימיה, חבר ועדת השמות הממשלתית ויושב ראש ועדת המשנה לשמות גאוגרפיים (נפטר ב-2022)
1925 – תקוה וינשטוק, עיתונאית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1926 – ביג מאמא ת'ורנטון, זמרת-יוצרת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1984)
1928 – אווה רויין, פסיכולוגית וסופרת נורווגית
1930 – ז'אן-לואי טרנטיניאן, שחקן קולנוע ותיאטרון צרפתי (נפטר ב-2022)
1931 – ריטה מורנו, שחקנית, זמרת ורקדנית פורטוריקנית
1931 – אושו, פילוסוף, סופר ומיסטיקן הודי (נפטר ב-1990)
1935 – פרנב מוקהרג'י, נשיא הודו בשנים 2012 עד 2017 (נפטר ב-2020)
1938 – מק'קוי טיינר, פסנתרן ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2020)
1938 – אנריקו מסיאס, זמר צרפתי ממוצא יהודי-אלג'יראי
1943 – ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארצות הברית, סנאטור מטעם מדינת מסצ'וסטס ומועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2004
1944 – טרי גאר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקנית
1956 – ריקרדו ג'וסטי, כדורגלן ארגנטינאי
1957 – אורלי זילברשץ-בנאי, שחקנית וזמרת ישראלית
1969 – דוית גביש, שחקנית ישראלית זוכת פרס קלצ'קין
1970 – עינת וילף, חברת הכנסת מטעם סיעת עצמאות שפרשה ממפלגת העבודה
1971 – לירית בלבן, שחקנית טלוויזיה וקומיקאית ישראלית
1972 – ז'אן טלסניקוב, כדורגלן ישראלי ממוצא רוסי
1973 – טל ברמן, שדרן רדיו וטלוויזיה ישראלי
1973 – יוקו אוביוצ'י, פוליטיקאית יפנית, שרה בקבינט היפני
1974 – אוסקר גוטיירז, מתאבק מקסיקני, ידוע בכינויו "ריי מיסטריו"
1977 – הילה זיתון, זמרת ושחקנית ישראלית
1980 – עדי קיסר, משוררת ישראלית, מייסדת תנועת "ערס פואטיקה"
1985 – זדנק שטיבר, רוכב סייקלו – קרוס ואופני כביש צ'כי
1992 – שני אביב, שחקנית ישראלית
1996 – היילי סטיינפלד, שחקנית קולנוע, דוגמנית וזמרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|190x190 פיקסלים|אבן רושד
ממוזער|216x216 פיקסלים|אוגדיי חאן
384 – האפיפיור דמסוס הראשון (נולד ב-305)
969 – ניקפורוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-912)
1098 – אבן רושד, רופא ופילוסוף מוסלמי (נולד ב-1126)
1241 – אוגדיי חאן, החאן השני של האימפריה המונגולית (נולד ב-1186)
1282 – ל'ואלין אפ גריפיד', נסיך הוולשי החוקי האחרון שמלך על נסיכות ויילס (נולד ב-1223)
1474 – אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה (נולד ב-1425)
1582 – פרננדו אלווארז דה טולדו, הדוכס השלישי מאלבה (נולד ב-1507)
1967 – ויקטור דה סאבאטה, מנצח איטלקי (נולד ב-1892)
1997 – אדי צ'פמן, בריטי ששימש סוכן כפול במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1914)
2008 – בטי פייג', דוגמנית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2012 – ראווי שנקר, מוזיקאי הודי (נולד ב-1920)
2012 – גרשון צפור, אדריכל ישראלי (נולד ב-1931)
2012 – מנדל וינבך, ראש ישיבת אור שמח בירושלים (נולד ב-1933)
2013 – ישראל חליבנר, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1928)
2015 – משה סלנט, ראש ישיבה וראש כולל אברכים ירושלמי (נולד ב-1928)
2016 – אסמה רדזפובה, זמרת ופעילת זכויות אדם מקדונית צוענייה (נולדה ב-1943)
2016 – מריון פריצ'רד, חסידת אומות העולם הולנדית-אמריקאית (נולדה ב-1920)
2019 – אריה שכטר, רב בני ברקי ופעיל בולט בתנועת התשובה (נולד ב-1937)
2020 – ג'יימס פלין, פילוסוף ופסיכולוג חוקר אינטליגנציה אמריקאי (נולד ב-1934)
2021 – אן רייס, סופרת פנטסיה ואימה אמריקאית (נולדה ב-1941)
2022 – הלל מרקמן, רקדן בלט ישראלי (נולד ב-1930)
2023 – אנדרה בראואר, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1962)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בורקינה פאסו – יום הרפובליקה
בואנוס איירס – יום הטנגו
מדינת אינדיאנה שבארצות הברית – יום אינדיאנה
10 בדצמבר – 12 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל יא
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T15:50:05
|
9 באוקטובר
|
9 באוקטובר הוא היום ה-282 בשנה (283 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 83 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
768 – קרל הגדול ואחיו קרלומן הוכרזו כמלכי הפרנקים לאחר מות אביהם פפין הגוץ
1523 – שארל השלישי, דוכס בורבון מסרב להצעת הנישואין של לואיזה, נסיכת סבויה, אמו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת (החפץ באדמותיו) והופך תחת זאת לבעל ברית של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1874 – נחתמת אמנת ברן ונוסד איגוד הדואר העולמי
1888 – אנדרטת וושינגטון נפתחת לציבור
1914 – מלחמת העולם הראשונה – המצור על אנטוורפן מסתיים בנפילת העיר בידי הגרמנים
1948 – צרפת מקימה את רגימנט הזרים המוצנח השני
1962 – אוגנדה מקבלת עצמאות במסגרת חבר העמים הבריטי
1967 – המהפכן הארגנטינאי צ'ה גווארה מוצא להורג בבוליביה
1986 – המחזמר פנטום האופרה מועלה לראשונה על בימת התיאטרון
1986 – רשת הטלוויזיה FOX מתחילה את שידוריה
1999 – אסון אוטובוס הפנויים פנויות (17 הרוגים)
2004 – לראשונה מאז 1973 נערכות בחירות דמוקרטיות באפגניסטן
2006 – חברת גוגל רוכשת את אתר יוטיוב, בעסקת חילופי מניות בסך 1.65 מיליארד דולר
2012 – מלאלה יוספזאי נורית בראשה על ידי הטליבאן, בעקבות פעילותה למען זכויות נשים וילדות בפקיסטן
2021 – סבסטיאן קורץ מכריז על התפטרותו מקנצלרות אוסטריה כתוצאה מחקירת שחיתות שנפתחה נגדו
נולדו
ממוזער|249x249 פיקסלים|דוד וולפסון
ממוזער|223x223 פיקסלים|אלפרד דרייפוס
ממוזער|235x235 פיקסלים|ג'ון לנון
1221 – סאלימבנה די אדם, נזיר, תאולוג וכרוניקן פרנציסקני איטלקי (נפטר ב-1290)
1261 – דיניש, מלך פורטוגל (נפטר ב-1325)
1581 – קלוד באשה, מתמטיקאי וחידונאי צרפתי (נפטר ב-1638)
1585 – היינריך שיץ, מלחין גרמני (נפטר ב-1672)
1586 – לאופולד החמישי, ארכידוכס אוסטריה (נפטר ב-1632)
1757 – שארל העשירי, מלך צרפת (נפטר ב-1836)
1782 – לואיס קאס, מדינאי אמריקני בכיר (נפטר ב-1866)
1823 – מרי אן שד, מתנגדת עבדות, עיתונאית, מו"ל ועורכת דין אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1893)
1852 – הרמן אמיל פישר, כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1902 (נפטר ב-1919)
1856 – דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית (נפטר ב-1914)
1859 – אלפרד דרייפוס, קצין צבא יהודי צרפתי, גיבורה של פרשת דרייפוס (נפטר ב-1935)
1879 – מקס פון לאואה, פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1914 (נפטר ב-1960)
1888 – ניקולאי בוכארין, מהפכן ומדינאי סובייטי (נפטר ב-1938)
1897 – אברהם סופר, מהדיר ספרות תורנית וחתן פרס ישראל (נפטר ב-1982)
1904 – מיכאל אבן ארי, בוטנאי ישראלי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-1989)
1908 – ורנר פון האפטן, קצין בוורמאכט אשר השתתף בקשר העשרים ביולי אשר נועד להפיל את משטרם של אדולף היטלר (נפטר ב-1944)
1911 – ג'ו רוזנטל, הצלם של התמונה המפורסמת של הנפת הדגל באיוו ג'ימה (נפטר ב-2006)
1912 – ישראל בר, קצין בצה"ל שהתגלה כמרגל למען ברית המועצות (נפטר ב-1966)
1915 – בלווה פליין, סופרת רבי מכר אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1923 – חיים גורי, משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ובמאי קולנוע ישראלי (נפטר ב-2018)
1926 – שמעון מוזס, רופא ישראלי, פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2021)
1927 – יוז'ף טורנאי, משורר, מתרגם וסופר הונגרי (נפטר ב-2020)
1928 – בתיה חורגין, פרופסור במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן
1932 – דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער ישראלית (נפטרה ב-2013)
1934 – איזי ליבלר, איש עסקים, פובליציסט ופעיל ציבור יהודי ישראלי-אוסטרלי (נפטר ב-2021)
1935 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נפטר ב-2021)
1936 – אילונה אהרון, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2014)
1938 – היינץ פישר, נשיא אוסטריה האחד-עשר
1940 – ג'ון לנון, מוזיקאי בריטי (נרצח ב-1980)
1940 – נורית גרץ, חוקרת ספרות ישראלית
1944 – ג'ון אנטוויסל, בסיסט להקת The Who (נפטר ב-2002)
1947 – פראנס גל, זמרת צרפתייה בעלת קריירה בינלאומית, זוכת אירוויזיון 1965 כנציגת לוקסמבורג (נפטרה ב-2018)
1947 – עודד גרנות, עיתונאי ישראלי
1950 – ג'ודי ויליאמס, מורה ופעילה בארגוני סיוע, זוכת פרס נובל לשלום לשנת 1997
1951 – יואב יעקובי, שחיין ישראלי
1956 – נחום לב, לוחם ומפקד ביחידות מיוחדות בצה"ל (ובהן סיירת מטכ"ל), בעל צל"ש הרמטכ"ל (נפטר ב-2000)
1962 – חורחה בורוצ'גה, כדורגלן ארגנטינאי
1963 – עמירם גבריאל, שחקן ישראלי
1964 – יעל הדיה, סופרת, עיתונאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1967 – אדי גררו, מתאבק מקסיקני (נפטר ב-2005)
1968 – סמי הורי, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1969 – פי ג'יי הארווי, מוזיקאית וכותבת שירים אנגלייה
1974 – משה בן שושן, במאי, מחזאי ויוצר ישראלי
1974 – דין דין אביב, זמרת ישראלית
1975 – שון לנון, זמר, מלחין ושחקן אמריקאי
1979 – מיקי גבע, קומיקאי, סטנדאפיסט, ושחקן ישראלי
1981 – ליאור רוכמן, קוסם ומנטליסט (אמן טלפתיה) ישראלי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה
1982 – נועה פארן, זמרת ראפ ישראלית
1982 – יעל טוקר, שחקנית ישראלית
1986 – ליז רביאן, שחקנית ישראלית
1997 – רונישה מקגרגור, אתלטית ג'מייקנית
נפטרו
ממוזער|179x179 פיקסלים|שרה אהרונסון
ממוזער|218x218 פיקסלים|צ'ה גווארה
ממוזער|260x260 פיקסלים|אוסקר שינדלר
705 – עבד אל-מלכ, הח'ליף החמישי מבית אומיה (נולד ב-646)
892 – אימאם אל-תרמיד'י, חוקר אסלאמי פרסי (נולד ב-824)
1047 – קלמנס השני, אפיפיור (נולד ב-979)
1390 – חואן הראשון, מלך קסטיליה (נולד ב-1358)
1867 – אברהם מאפו, סופר עברי בן תנועת ההשכלה, מחבר הרומן העברי הראשון (נולד ב-1808)
1917 – שרה אהרנסון, מראשי ניל"י (נולדה ב-1890)
1934 – אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה (נולד ב-1888)
1943 – פיטר זימן, פיזיקאי הולנדי (נולד ב-1865)
1954 – ג'ון קמפסטון, עובד ציבור אוסטרלי (נולד ב-1890)
1958 – פיוס השנים עשר, האפיפיור ה-260 במספר (נולד ב-1876)
1967 – צ'ה גווארה, מהפכן מרקסיסט ופוליטיקאי קובני בכיר (נולד ב-1928)
1967 – אנדרה מורואה, שם עט של הסופר היהודי צרפתי אמיל הרצוג (נולד ב-1885)
1973 – סיסטר רוזטה תארפ, מוזיקאית אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1915)
1973 – ארלוזור לב, טייס קרב ומפקד בחיל האוויר (נולד ב-1933)
1974 – אוסקר שינדלר, תעשיין, חסיד אומות העולם (נולד ב-1908)
1987 – קלייר בות' לוס, סופרת, פוליטיקאית ודיפלומטית אמריקאית (נולדה ב-1903)
2002 – איילין וורנוס, הרוצחת הסדרתית הראשונה בארצות הברית (נולדה ב-1956)
2016 – אנדז'יי ויידה, במאי קולנוע פולני (נולד ב-1926)
2018 – תומאס סטייץ, פרופסור אמריקאי לביופיזיקה וביוכימיה, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1940)
2019 – לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף, מהנדס ימי ואזרחי (נולד ב-1925)
2020 – דוד רפאל בן-עמי, זמר, במאי ויוצר ישראלי חוזר בתשובה חסיד ברסלב (נולד ב-1950)
2021 – אבולחסן בני-סדר, נשיאה של איראן (נולד ב-1933)
2021 – יוסי מימן, איש עסקים ומיליארדר ישראלי (נולד ב-1946)
2022 – ברונו לאטור, פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי (נולד ב-1947)
2023 – משה מרון, איש ציבור ישראלי, סגן ראש עיריית רמת גן וחבר הכנסת מטעם הליכוד בכנסת התשיעית (נולד ב-1926)
2024 – לילי אברט, סופרת יהודייה-בריטית ילידת הונגריה (נולדה ב-1923)
2024 – עמוס ריצ'מונד, פיזיולוג צמחים ישראלי ופרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
"יום הדואר העולמי" מציין את מועד יסודו של איגוד הדואר העולמי בשנת 1874
יום העצמאות של אוגנדה
יום דיוניסיוס הקדוש (סן דני)
יום לייב אייריקסון בארצות הברית
היום הלאומי לציון השואה ברומניה
8 באוקטובר – 10 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
י ט
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-10T07:49:29
|
13 בספטמבר
|
13 בספטמבר הוא היום ה-256 בשנה בלוח הגרגוריאני (257 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 109 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|250px|13 בספטמבר 1993 - חתימת הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף
1084 – רידיגר הוצמן, בישוף העיר שפייר מפרסם כתב זכויות נרחב ליהודים שיבואו להתגורר בעיר, ובכך מביא להתבססות יהדות שפיירא
1557 – העיר פירנצה הוצפה כאשר נהר הארנו עלה על גדותיו
1791 – לואי השישה עשר מלך צרפת קיבל את החוקה החדשה של המדינה
1882 – הצבא הבריטי כבש את קהיר כחלק מהמלחמה האנגלו-מצרית
1888 – מוקמת המושבה באר טוביה
1906 – הטיסה הראשונה באירופה
1940 – מלחמת העולם השנייה: איטליה פולשת למצרים
1940 – פצצות גרמניות פוגעות בארמון בקינגהאם בלונדון
1943 – צ'יאנג קאי שק נבחר לנשיא הרפובליקה הסינית
1944 – מסתיים טבח לודוש, בו נרצחו 15 יהודים ו-2 רומנים
1968 – אלבניה פורשת מברית ורשה
1971 – משטרת מדינת ניו יורק ואנשי המשמר הלאומי של ארצות הברית מסתערים על כלא אטיקה כדי לשים קץ למהומות שם. בהתקפה נהרגים 42 בני אדם
1973 – 12 מטוסי קרב סוריים מופלים בקרבות אוויר על ידי חיל האוויר הישראלי שמאבד מטוס אחד
1973 – הוקמה מפלגת הליכוד
1975 – פינק פלויד מוציאים את האלבום Wish You Were Here
1984 – שמעון פרס מציג את הממשלה העשרים ואחת (ממשלת האחדות הלאומית), ומתחיל לכהן כראש ממשלת ישראל
1989 – דזמונד טוטו מוביל את הצעדה הגדולה ביותר שנערכה בדרום אפריקה כנגד משטר האפרטהייד
1993 – בבית הלבן נחתם הסכם אוסלו בין מדינת ישראל לפלסטינים בחסות נורווגיה וסיום האינתיפאדה הראשונה
1999 – פיגוע טרור בבית מגורים בן שמונה קומות במוסקבה, 118 אנשים נהרגו בפיצוץ. היה חלק מגל פיגועים דומים
2016 – הלוויין אופק 11 שוגר מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט
2016 – שמעון פרס לוקה באירוע מוחי ומאושפז בבית החולים תל השומר
נולדו
ממוזער|275x275 פיקסלים|יוחנן השני קומננוס
ממוזער|227x227 פיקסלים|רואלד דאל
ממוזער|222x222 פיקסלים|קווין קרטר
ממוזער|172x172 פיקסלים|פיונה אפל
1087 – יוחנן השני, קיסר ביזנטי (נפטר ב-1143)
1475 – צ'זארה בורג'ה, פוליטיקאי איטלקי (נפטר ב-1507)
1520 – ויליאם ססיל, מדינאי אנגלי, יועצה הראשי של המלכה אליזבת הראשונה (נפטר ב-1598)
1819 – קלרה שומאן, מלחינה ופסנתרנית גרמניה (נפטרה ב-1896)
1873 – קונסטנטין קרתיאודורי, מתמטיקאי גרמני ממוצא יווני (נפטר ב-1950)
1874 – ארנולד שנברג, מלחין אוסטרי-אמריקאי (נפטר ב-1951)
1883 – ג'ובאני פסטרונה, מחלוצי הקולנוע האיטלקי (נפטר ב-1959)
1898 – מיכאל גור, שחקן תיאטרון ישראלי (נפטר ב-1969)
1899 – קורנליו זליה קודריאנו, פוליטיקאי רומני ומייסד "התנועה הלגיונרית" (נרצח ב-1938)
1903 – קלודט קולבר, שחקנית קולנוע אמריקאית ממוצא צרפתי (נפטרה ב-1996)
1913 – דוד יפית, מקציני בית"ר בלטביה ואסיר ציון במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 (נפטר ב-2000)
1916 – רואלד דאל, סופר בריטי (נפטר ב-1990)
1919 – יצחק פוגץ', צייר ישראלי (נפטר ב-2017)
1919 – מרי מידג'לי, פילוסופית של האתיקה (נפטרה ב-2018)
1924 – ישראל טל, אלוף בצה"ל וסגן הרמטכ"ל, אבי פרויקט טנק המרכבה (נפטר ב-2010)
1924 – מיכאל אשכול, פעיל ציוני ששימש כאיש חינוך, פעיל עלייה ומדריך קליטה (נפטר ב-2022)
1927 – עדה בן-נחום, מחזאית, תסריטאית ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1990)
1928 – רוברט אינדיאנה, אמן אמריקאי שהיה מזוהה עם תנועת זרם הפופ ארט (נפטר ב-2018)
1928 – לובוש סלוקה, מלחין צ'כי
1929 – יצחק אלפסי, היסטוריון וחוקר חסידות ישראלי
1930 – ג'יימס מקליין, שחיין אמריקאי (נפטר ב-2020)
1931 – מרג'ורי ג'קסון, מושלת דרום אוסטרליה ואתלטית אוסטרלית
1932 – ברוניוס קוטאביצ'יוס, מלחין ליטאי של מוזיקה קלאסית (נפטר ב-2021)
1932 – שפרירה זכאי, במאית הדיבוב העברי הראשונה, אשר הייתה אחראית בין היתר על דיבוב סרטי דיסני ודיבוב תוכניות החינוכית
1933 – רפי הר-לב, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, מנכ"ל אל על (נפטר ב-2010)
1939 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נפטר ב-2013)
1939 – ריצ'רד קיל, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2014)
1939 – גד גלזר, רופא וחוקר ישראלי
1942 – מולי שפירא, איש רדיו (נפטר ב-2024)
1943 – פנחס צינוביץ, צייר ישראלי (נפטר ב-2007)
1944 – יאיר מיכאלי, שייט ישראלי
1949 – אביגדור יצחקי, יושב ראש מפעל הפיס, ראש מטה הדיור הלאומי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה וחבר הכנסת מטעם מפלגת קדימה
1949 – אבידב ליפסקר, חוקר ספרות ישראלי, פרופסור במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן
1949 – מיקי הרן, כימאית ישראלית
1955 – אירנה כגנובסקי, נבלאית ישראלית (נפטרה ב-2009)
1958 – פיליפה יורק, עיתונאית סקוטית ולשעבר רוכבת אופניים (נולדה כרוברט מילאר)
1960 – קווין קרטר, צלם דרום אפריקאי זוכה פרס פוליצר (נפטר ב-1994)
1961 – דייב מאסטיין, סולן וגיטריסט להקת מגאדת'
1965 – נילי גורן, אוצרת הצילום של מוזיאון תל אביב לאמנות (נפטרה ב-2016)
1969 – דניאל פונסקה, כדורגלן וסוכן שחקנים אורוגוואי
1973 – שירלי בוגנים, דוגמנית ישראלית בעלת קריירה בינלאומית
1974 – עודד לאופולד, שחקן ישראלי
1975 – עידן טל, כדורגלן ישראלי
1977 – פיונה אפל, זמרת וכותבת שירים אמריקאית
1980 – בן סבאג', שחקן אמריקאי
1983 – עופר חיון, שחקן ישראלי
1989 – תומאס מולר, שחקן כדורגל גרמני
1993 – נייל הורן, זמר אירי
1995 – רובי קיי, שחקן בריטי
1996 – לילי ריינהרט, שחקנית אמריקאית
1997 – איליה גלדישב, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|206x206 פיקסלים|טיטוס
ממוזער|214x214 פיקסלים|טופאק שאקור
81 – טיטוס, קיסר רומאי (נולד ב-39)
531 – קבאד הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית (נולד ב-473)
864 – פייטרו טראדוניקו, הדוכס ה-13 של ונציה
1313 – נוטבורגה, קדושה אוסטרית עממית (נולדה ב-1265)
1506 – אנדראה מנטניה, צייר איטלקי רנסאנסי (נולד ב-1431)
1598 – פליפה השני, מלך ספרד (נולד ב-1527)
1592 – מישל דה מונטן, פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי, מחבר ספר 'המסות' (נולד ב-1533)
1709 – כריסטופורו קארסאנה, מלחין, נגן עוגב וזמר איטלקי (נולד ב-1640)
1810 – ויליאם קושינג, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ונשיא בית המשפט במשך יומיים (נולד ב-1732)
1813 – חאזקאיס, קיסר אתיופיה
1918 – ויליאם ניקולסון, ברון ניקולסון הראשון, קצין בצבא הבריטי וראש המטה הכללי (נולד ב-1845)
1959 – ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב, חבר הכנסת ושר מטעם הציונים הכלליים (נולד ב-1896)
1970 – עמנואל גולדברג, כימאי וממציא גרמני-ישראלי (נולד ב-1881)
1972 – חגי אבריאל, ממייסדי קיבוץ שדה בוקר, ממייסדי מצפה רמון וראש המועצה האזורית רמת נגב (נולד ב-1922)
1977 – לאופולד סטוקובסקי, מנצח אמריקאי-בריטי (נולד ב-1882)
1996 – טופאק שאקור, מוזיקאי ראפ אמריקאי (נולד ב-1971)
1998 – ג'ורג' וולאס, מושל אלבמה (נולד ב-1919)
1999 – ארמונד לוי, קצין משטרה ישראלי בדרגת תת-ניצב, כיהן כראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה וכסגן מפקד מחוז תל אביב (נולד ב-1932)
2006 – אן ריצ'רדס, פוליטיקאית פמיניסטית אמריקאית, המושלת ה-45 של מדינת טקסס (נולדה ב-1933)
2011 – ריצ'רד המילטון, אמן פופ ארט בריטי (נולד ב-1922)
2011 – דליה פן לרנר, שחקנית ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1936)
2015 – מוזס מלון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1955)
2018 – שלמה אהרונסון, אדריכל נוף ישראלי (נולד ב-1936)
2019 – רודי גוטנדורף, כדורגלן גרמני ומאמן כדורגל (נולד ב-1926)
2021 – אנתוני יואיש, אסטרונום בריטי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1924)
2021 – ברוך נחשון, צייר ישראלי (נולד ב-1939)
2022 – ז'אן-לוק גודאר, במאי קולנוע צרפתי (נולד ב-1930)
2022 – חיים נוריאלי, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1943)
2022 – קנת' סטאר, עורך דין ושופט פדרלי אמריקאי (נולד ב-1946)
2023 – רוג'ר ויטאקר, זמר ומוזיקאי אנגלי (נולד ב-1936)
חגים ואירועים החלים ביום זה
12 בספטמבר – 14 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט יג
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-08-31T06:58:40
|
משפט
| 2023-05-31T03:03:54
|
|
8 במאי
|
8 במאי הוא היום ה־128 בשנה (129 בשנה מעוברת), בשבוע ה-19 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 237 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
549 – נחנכת כנסיית סנט אפולינרה אין קלאסה ברוונה
1541 – ארננדו דה סוטו הופך לאירופאי הראשון שרואה את נהר המיסיסיפי
1886 – משקה הקוקה-קולה משווק לראשונה
1902 – בהתפרצות הר געש במרטיניק נספו יותר מ-30,000 אנשים
1933 – מהטמה גאנדי מתחיל צום של 21 יום במחאה על שלטון הדיכוי הבריטי בהודו
1942 – מלחמת העולם השנייה – מסתיים קרב ים האלמוגים והאיום היפני מוסר מעל אוסטרליה וניו זילנד
1942 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט פותח במתקפת הקיץ שלו
1943 – השואה: 1942–1943: בונקר המפקדה של ה"הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה נופל ובכך מסתיים המרד
1945 – כניעת גרמניה הנאצית מעט לפני חצות (לפי זמן מרכז אירופה) מלחמת העולם השנייה: יום הניצחון באירופה – גרמניה הנאצית נכנעת ללא תנאי לבעלות הברית. במוסקבה ובארץ ישראל התאריך היה כבר 9 במאי בו נחגג יום הניצחון
1947 – ספינת המעפילים "התקוה" מפליגה מאיטליה לארץ ישראל ועל סיפונה 1,414 מעפילים
1956 – המחזה הבט אחורה בזעם מועלה לראשונה בלונדון בתיאטרון Royal Court Theatre
1972 – חטיפת מטוס סבנה לנמל התעופה לוד; נוסעיו חולצו למחרת בפעולה של סיירת מטכ"ל
1980 – המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מודיע רשמית כי מחלת האבעבועות שחורות עברה מן העולם (שנתיים לאחר מקרה המוות האחרון ממחלה זו)
1989 – נחיתת משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-30 ששמה במסלול מעבר את הגשושית מגלן לחקר נוגה, לאחר שהות בחלל של 4 ימים ו-56 דקות
2018 – נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הודיע על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן
נולדו
שמאל|ממוזער|100px|הארי טרומן
1824 – ויליאם ווקר, הרפתקן וכובש אמריקאי (הוצא להורג ב-1860)
1828 – ז'אן אנרי דינן, מייסד "הצלב האדום" (נפטר ב-1910)
1874 – אינסה ארמנד, פעילה למען זכויות נשים ופוליטיקאית בולשביקית (נפטרה ב-1920)
1884 – הארי טרומן, נשיאה ה-33 של ארצות הברית (נפטר ב-1972)
1899 – פרידריך האייק, כלכלן אוסטרי, זוכה פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-1992)
1906 – רוברטו רוסליני, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1977)
1909 – לאסלו רייק, פוליטיקאי הונגרי (נפטר ב-1949)
1910 – מרי לו ויליאמס, פסנתרנית ומלחינת ג'אז אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1981)
1911 – רוברט ג'ונסון, מוזיקאי בלוז אמריקאי (נפטר ב-1938)
1914 – רומן גארי, סופר צרפתי יהודי (נפטר ב-1980)
1916 – ז'ואאו האבלנז', עסקן ספורט ברזילאי, נשיאה השביעי של פיפ"א ונשיא התאחדות הכדורגל הברזילאית (נפטר ב-2016)
1919 – אהרן רמז, מפקדו השני של חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-1994)
1924 – גרדה וייסמן קליין, סופרת פעילת זכויות אדם יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1926 – דון ריקלס, שחקן וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2017)
1926 – לאה מג'רו-מינץ, פסלת וציירת ישראלית (נפטרה ב-2022)
1926 – דייוויד אטנבורו, שדרן טלוויזיה, חוקר טבע וחלוץ בתחום סרטי הטבע
1927 – עמנואל מרקס, פרופסור בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה (נפטר ב-2022)
1930 – התר הרפר, זמרת אופרה אירית בקול סופרן (נפטרה ב-2019)
1931 – יואל בן-פורת, תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידה 848 ודובר צה"ל (נפטר ב-2007)
1934 – יששכר אונא, פיזיקאי ישראלי (נפטר ב-2021)
1935 – ג'ק צ'רלטון, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2020)
1937 – תומאס פינצ'ון, סופר אמריקאי
1938 – קורינה רוטשייפר, דוגמנית הולנדית (נפטרה ב-2020)
1939 – נורברט ניגבור, כדורגלן גרמני ששיחק בעיקר בשאלקה 04 ובהרטה ברלין בעמדת השוער
1940 – ריקי נלסון, זמר ושחקן אמריקאי (נפטר ב-1985)
1941 – חיים קינן, פזמונאי, מבקר קולנוע ושדרן רדיו וטלוויזיה ישראלי
1942 – טרי ניל, שחקן ומאמן כדורגל צפון אירי (נפטר ב-2022)
1945 – קית' ג'ארט, מוזיקאי ג'אז אמריקאי
1951 – רפי אליהו, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1952 – אבי בטלהיים, עיתונאי ועורך ישראלי
1953 – עירית אבא, קדרית ואמנית קרמיקה ישראלית
1953 – פיליס גלזר, עיתונאית אוכל ומחברת ספרי בישול
1957 – מארי מרים, זמרת צרפתייה, זוכת אירוויזיון 1977 כנציגת צרפת
1960 – פרנקו בארזי, כדורגלן איטלקי
1961 – אנדריאה פולק, שחיינית מזרח גרמניה (נפטרה ב-2019)
1961 – חגית דסברג, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבבת ישראלית
1962 – חנוך בודין, שחיין פאראלימפי ישראלי
1964 – אילנה דיין, עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית
1965 – שלום תקווה, כדורגלן נבחרת ישראל
1965 – רזיאל רימר, שחיין ישראלי וד"ר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1970 – לואיס אנריקה, כדורגלן ספרדי
1970 – נעמי קליין, עיתונאית, סופרת וחוקרת תרבות ותקשורת קנדית
1970 – רות גונזלס, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1972 – דורית משלר, שחיינית ישראלית (נפטרה ב-2000)
1975 – אנריקה איגלסיאס, זמר ספרדי
1975 – יואב קרקובסקי, עיתונאי וכתב רדיו ישראלי
1977 – טלי אורן, קומיקאית ושחקנית ישראלית
1977 – קרין מגריזו, מגישת טלוויזיה ישראלית
1979 – דור דקל, מפיק מוזיקלי, תקליטן, עורך מוזיקה ושדרן רדיו ישראלי
1980 – יפית אסולין, שחקנית וקומיקאית ישראלית
1981 – סטיבן אמל, שחקן קנדי
1984 – רונה פרומצ'נקו, שחקנית וזמרת ישראלית
1985 – תומאסו צ'אמפה, מתאבק ב-WWE
1985 – דני מלניק, שחיין ישראלי
1992 – צ'לסי גריימס, זמרת, פזמונאית, מנחת טלוויזיה וכדורגלנית אנגלייה
1996 – 6ix9ine, ראפר אמריקאי
2001 – ג'ורדין הויטמה, כדורגלנית קנדית
נפטרו
שמאל|ממוזער|100px|רוברט א. היינליין
1794 – אנטואן לבואזיה, כימאי צרפתי, הוצא להורג בגיליוטינה (נולד ב-1743)
1873 – ג'ון סטיוארט מיל, פילוסוף חברתי וכלכלן אנגלי (נולד ב-1806)
1880 – גוסטב פלובר, סופר צרפתי (נולד ב-1821)
1903 – פול גוגן, צייר צרפתי (נולד ב-1848)
1904 – אדוארד מויברידג', צלם בריטי-אמריקאי (נולד ב-1830)
1943 – מרדכי אנילביץ', יהודי פולני, מפקד המרד בגטו ורשה (נולד ב-1919)
1971 – לארי מורי, פזמונאי, מלחין ותסריטאי אמריקאי (נולד ב-1905)
1979 – טלקוט פרסונס, סוציולוג אמריקאי, אבי גישת הפונקציונליזם (נולד ב-1902)
1988 – רוברט היינליין, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1907)
1991 – רודולף סרקין, פסנתרן יהודי-אוסטרי (נולד ב-1903)
1998 – שמואל בונים, במאי תיאטרון וצייר ישראלי (נולד ב-1919)
1999 – דיינה פלטו, שחקנית אמריקאית שהתפרסמה בתפקיד קימברלי דראמונד בקומדיית המצבים "על טעם ועל ריח" (נולדה ב-1964)
2008 – אריה דבורצקי, מתמטיקאי ישראלי, נשיא מכון ויצמן למדע והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (נולד ב-1916)
2012 – מוריס סנדק, סופר וצייר יהודי-אמריקני, מחבר הספר "ארץ יצורי הפרא" (נולד ב-1928)
2015 – מנשה קדישמן, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1932)
2019 – אלונה טוראל, מלחינה, מעבדת מוזיקלית ומוזיקאית ישראלית (נולדה ב-1944)
2021 – אהרן אלמוג, משורר עברי, מספר, מחזאי ומורה ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – קרטיס פולר, נגן טרומבון ג'אז אמריקאי שניגן בעיקר הארד בופ (נולד ב-1934)
2021 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נולד ב-1940)
2021 – יהודה גרדוס, גאוגרף ישראלי (נולד ב-1942)
2022 – דניס ווטרמן, שחקן וזמר אנגלי (נולד ב-1948)
2024 – ויקטור חלואני, פסל ישראלי (נולד ב-1930)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הניצחון על גרמניה הנאצית בארצות המערב
מדינת מיזורי שבארצות הברית – יום טרומן
7 במאי – 9 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
ה ח
קטגוריה:מאי
| 2024-07-01T20:46:09
|
5 בספטמבר
|
5 בספטמבר הוא היום ה-248 בשנה בלוח הגריגוריאני (249 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 117 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1774 – הקונגרס היבשתי הראשון של ארצות הברית מתכנס בפילדלפיה שבפנסילבניה
1793 – בצרפת, האספה הלאומית מצביעה על צעדי טרור כדי לכפות את עקרונות המהפכה הצרפתית. בכך התחיל "שלטון הטרור", שנמשך כחצי שנה ובמהלכו נהרגו בין 35 ל-40 אלף בני אדם
1836 – סם יוסטון נבחר כנשיא הראשון של רפובליקת טקסס
1905 – מלחמת רוסיה–יפן מסתיימת: בתיווכו של תאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית, נחתם בניו המפשייר חוזה בין האימפריה היפנית המנצחת והאימפריה הרוסית המובסת. בהסכם זה העבירה רוסיה את האי סחלין ואת זכויות הרכבות והנמלים במנצ'וריה לידי יפן
1939 – מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מכריזה על נייטרליות במלחמה זו
1940 – מיכאי הראשון, מלך רומניה הומלך תחת אביו, קרול השני, מלך רומניה
1944 – מתחיל טבח לודוש, בו נרצחו 15 יהודים ו-2 רומנים
1970 – ג'ימי הנדריקס מופיע בפעם האחרונה לפני מותו, בפסטיבל האוויר הפתוח, השלום והאהבה באי פרמאן על יד גרמניה
1972 – החל אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן: מחבלים מארגון ספטמבר השחור הורגים שני ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן, ונוטלים תשעה נוספים כבני ערובה. תשעת בני הערובה נהרגו למחרת
1975 – בסקרמנטו שבקליפורניה מתבצע ניסיון התנקשות הראשון בחייו של נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד על ידי לינט פרום. סוכן של השירות החשאי מסכל את ההתנקשות
1977 – תוכנית וויאג'ר: החללית וויאג'ר 1 משוגרת לאחר עיכוב קל
1997 – אסון השייטת בו נהרגו 12 לוחמי הקומנדו הימי בלבנון
2000 – טובאלו מצטרפת לאומות המאוחדות
2002 – בקאבול שבאפגניסטן מתפוצצת מכונית תופת. 30 אנשים נהרגים, במה שכנראה היה התנקשות כושלת בנשיא האפגני חאמיד כרזאי
2002 – נפתחת התערוכה "The Country" של סיגלית לנדאו
2009 – אוניית נוסעים טבעה באגם אוחריד, וגרמה למותם של 15 בני אדם
נולדו
ממוזער|278x278 פיקסלים|לואי ה-14
ממוזער|290x290 פיקסלים|פרדי מרקורי
1187 – לואי השמיני, מלך צרפת (נפטר ב-1226)
1319 – פדרו הרביעי, מלך אראגון (נפטר ב-1387)
1568 – תומאזו קמפנלה, פילוסוף, תאולוג, סופר ונזיר דומיניקני (נפטר ב-1639)
1638 – לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1715)
1735 – יוהאן כריסטיאן באך, מלחין גרמני, בנו של יוהאן סבסטיאן באך (נפטר ב-1782)
1774 – קספר דויד פרידריך, צייר גרמני (נפטר ב-1840ׂ)
1847 – ג'סי ג'יימס, פורע-חוק מהמערב הפרוע של ארצות הברית (נרצח ב-1882)
1857 – קונסטנטין ציולקובסקי, מדען וממציא רוסי (נפטר ב-1935)
1890 – אביגדור המאירי, סופר ומשורר עברי (נפטר ב-1970)
1905 – ארתור קסטלר, סופר הונגרי (נפטר ב-1983)
1906 – שמעון אגרנט, הנשיא השלישי של בית המשפט העליון בישראל, ראש ועדת אגרנט אשר בחנה את מחדלי צה"ל במלחמת יום כיפור (נפטר ב-1992)
1912 – ג'ון קייג', מלחין אמריקאי (נפטר ב-1992)
1912 – פרנק תומאס, אנימטור, תסריטאי ופסנתרן אמריקאי (נפטר ב-2004)
1921 – ג'טה לוקה, שחקנית, בדרנית וזמרת ישראלית (נפטרה ב-2001)
1927 – דב פלג, מזכיר הקיבוץ הארצי בין השנים 1979–1984 (נפטר ב-2009)
1927 – פול וולקר, כלכלן אמריקני (נפטר ב-2019)
1927 – בניטו גארוצו, שחקן ברידג' איטלקי שנחשב לאחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים
1929 – בוב ניוהארט, שחקן וקומיקאי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1930 – יעל מדיני, סופרת ישראלית
1931 – משה מזרחי, יוצר ובמאי קולנוע ישראלי זוכה פרס אופיר (נפטר ב-2018)
1931 – אמנון רובינשטיין, משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי (נפטר ב-2024)
1931 – טוביה שפירא, אלוף-משנה בצה"ל, ממקימי ומפקדי חטיבת הצנחנים
1931 – יאיר אהרוני, פרופסור לניהול ומומחה עולמי בתחום מדיניות עסקית (נפטר ב-2020)
1934 – מאיר ברנדסדורפר, רב, דיין, פוסק ומוהל; חבר הבד"ץ של העדה החרדית (נפטר ב-2009)
1936 – אלסי הייסטינגס, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1939 – קלודט קולווין, אחות ופעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית
1939 – ג'ורג' לייזנבי, שחקן קולנוע ("ג'יימס בונד" חד-פעמי)
1940 – ראקל ולש, שחקנית קולנוע וסמל מין אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1942 – ורנר הרצוג, במאי סרטים גרמני
1945 – אל סטיוארט, מוזיקאי בריטי
1946 – פרדי מרקיורי, מוזיקאי וזמר רוק בריטי, סולן להקת קווין (נפטר ב-1991)
1951 – פול ברייטנר, כדורגלן גרמני
1957 – יאיר נוה, סגן הרמטכ"ל
1961 – ראם עמינח, תת-אלוף, היועץ הכספי לרמטכ"ל
1962 – אורנה ברביבאי, ראש אכ"א והאלופה הראשונה בצה"ל
1964 – גידי דר, במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי
1967 – מתיאס זאמר, כדורגלן גרמני ומאמן כדורגל
1968 – אביטל פסטרנק, שחקנית וזמרת ישראלית
1971 – קרן מרגלית, במאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1973 – רביב בן מנחם, מלחין, מעבד מוזיקלי וכותב ישראלי
1974 – רומינה ז'אן, שחקנית, תסריטאית, זמרת ורקדנית ארגנטינאית (נפטרה ב-2010)
1975 – מיה דרייפוס, במאית, תסריטאית ויוצרת ישראלית
1976 – אלון גור אריה, עורך תוכן, במאי, תסריטאי ומפיק טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1976 – נמרוד אלדאה, תסריטאי, אושיית רשת, מבקר קולנוע ומשחקי וידאו ומתחן ישראלי
1978 – עדי גילת, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה ישראלית
נפטרו
ממוזער|246x246 פיקסלים|קתרין פאר
ממוזער|194x194 פיקסלים|האם תרזה
1165 – ניג'ו, הקיסר ה-78 של יפן (נולד ב-1143)
1235 – הנדריק הראשון, דוכס בראבנט (נולד ב-1165)
1548 – קתרין פאר, רעייתו השישית במספר של המלך הנרי השמיני (נולדה ב-1512)
1803 – פייר שודרלו דה לאקלו, סופר וגנרל צרפתי (נולד ב-1741)
1803 – פרנסואה דוויאן, מלחין צרפתי (נולד ב-1759)
1857 – אוגוסט קונט, סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נולד ב-1798)
1877 – קרייזי הורס, מנהיג צבאי של שבט הסו (נולד ב-1849)
1897 – יוסף ריבלין, מראשי היישוב היהודי בירושלים (נולד ב-1836)
1906 – לודוויג בולצמן, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1844)
1972 – משה ויינברג, מתאבק ישראלי ומאמן נבחרת ההיאבקות של ישראל (נולד ב-1939)
1972 – יוסף רומנו, אלוף ישראל במשקל קל ובינוני בהרמת משקולות וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (נולד ב-1940)
1982 – יצחק פרסקי, ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1898)
1992 – פריץ לייבר, סופר מדע בדיוני ופנטסיה (נולד ב-1910)
1994 – שמשון עמיצור, מתמטיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל (נולד ב-1921)
1997 – גאורג שולטי, מנצח (נולד ב-1912)
1997 – האם תרזה, נזירה אלבנית-קתולית, כלת פרס נובל לשלום על פעילותה ההומניטרית (נולדה ב-1910)
2009 – משה וולמן, רופא ופתולוג (נולד ב-1914)
2009 – דני ז'ק, ראש עיריית קריית ביאליק (נולד ב-1934)
2012 – עמי דרך, מעצב ישראלי (נולד ב-1963)
2014 – עלי גרוס, מעצבת גרפית, ציירת ופסלת ישראלית (נולדה ב-1921)
2016 – שאר ישוב כהן, הרב האשכנזי של העיר חיפה (נולד ב-1927)
2017 – ניקולס בלומברגן, פיזיקאי הולנדי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1920)
2020 – דורית פלדמן, אמנית ישראלית רב-תחומית (נולדה ב-1956)
2021 – איוואן פצאיקין, חותר רומני (נולד ב-1949)
2023 – אלברט אזריאן, מתעמל סובייטי ממוצא ארמני (נולד ב-1929)
2023 – שבתי שביט, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים השביעי (נולד ב-1939)
חגים ומועדים החלים ביום זה
4 בספטמבר – 6 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט ה
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-08-26T18:44:07
|
30 ביולי
|
30 ביולי הוא היום ה-211 בשנה (212 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 154 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1505 – הסכם קלן מסיים את מלחמת לנדסהוט, מלחמת האזרחים בבוואריה
1733 – לשכת הבונים החופשיים הראשונה נפתחת בשטח שבעתיד יהיה ארצות הברית
1930 – מנצחת את בתוצאה 4–2 במשחק הגמר של המונדיאל הראשון
1932 – נפתחת האולימפיאדה בלוס אנג'לס
1951 – מפא"י בראשות דוד בן-גוריון זוכה ב
1956 – נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר חותם על החלטת הקונגרס לפיה המוטו של ארצות הברית יהיה "In God We Trust"
1970 – בקרב אוויר באזור תעלת סואץ הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי קרב שטייסיהם רוסים
1966 – מנצחת את בתוצאה 4–2 במשחק הגמר של מונדיאל 1966
1971 – תוכנית אפולו: החללית אפולו 15 נוחתת על הירח
1971 – מטוס בואינג 727 של חברת All Nippon Airways ומטוס F-86 של חיל האוויר היפני מתנגשים מעל מוריוקה ביפן. 162 נספים
1974 – פרשת ווטרגייט: נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון מוסר את קלטות הבית הלבן כפי שנדרש על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית
1980 – חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל מתקבל ב
1980 – ונואטו זוכה בעצמאות
1992 – יעל ארד זוכה במדליית כסף בג'ודו באולימפיאדת ברצלונה. זוהי המדליה הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים
1997 – פיגוע התאבדות כפול בשוק מחנה יהודה בירושלים, 16 הרוגים
2003 – במקסיקו יוצאת החיפושית ה"ישנה" האחרונה מפס הייצור
2004 – אל-קאעידה מבצע פיגוע ירי נגד שגרירויות ישראל וארצות הברית בטשקנט בירתה של אוזבקיסטן, בפיגוע נהרגו 2 בני אדם
2006 – במהלך מלחמת לבנון השנייה קורס בניין מגורים בכפר קאנא בדרום לבנון ונהרגים עשרות אזרחים
2008 – אהוד אולמרט, ראש הממשלה, מודיע כי לא יתמודד בפריימריז הקרובים של מפלגתו קדימה, וכי יתפטר מתפקידו כראש ממשלה לאחר בחירתו של יושב ראש חדש למפלגה
2024 – ישראל תוקפת ברובע הדאחייה בביירות ומתנקשת בחייו של פואד שוכר המפקד הבכיר ביותר בחזבאללה
נולדו
1511 – ג'ורג'ו וזארי, צייר ואדריכל איטלקי (נפטר ב-1574)
1549 – פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה (נפטר ב-1609)
1751 – מריה אנה מוצרט, מוזיקאית אוסטרית (נפטרה ב-1829)
1784 – ליאופולד שפר, משורר, סופר ומלחין גרמני (נפטר ב-1862)
1818 – אמילי ברונטה, סופרת אנגלייה (נפטרה ב-1848)
1863 – הנרי פורד, תעשיין אמריקאי (נפטר ב-1947)
1898 – הנרי מור, פסל אנגלי (נפטר ב-1986)
1899 – ג'רלד מור, פסנתרן בריטי (נפטר ב-1987)
1910 – הרב שלמה זלמן אוירבך, פוסק הלכה (נפטר ב-1995)
1920 – מארי ת'ארפ, גאולוגית אמריקאית ואוקיינוגרפית (נפטרה ב-2006)
1922 – מאיר נוי, מוזיקאי ישראלי, מלחין, חוקר הזמר העברי ומורה למוזיקה (נפטר ב-1998)
1928 – בנימין תלם, מפקד חיל הים הישראלי (נפטר ב-2008)
1933 – עדה אהרוני, סוציולוגית, סופרת, משוררת, מחזאית, מפיקת סרטים, מתרגמת ופעילת ציבור
1936 – באדי גאי, זמר וגיטריסט בלוז אמריקאי
1938 – מיכאל קורינאלדי, עורך דין ישראלי ופרופסור למשפטים (נפטר ב-2022)
1939 – נסים וידאל, אסטרופיזיקאי ישראלי
1939 – פיטר בוגדנוביץ', במאי קולנוע (נפטר ב-2022)
1941 – פול אנקה, זמר ומלחין
1947 – ארנולד שוורצנגר, שרירן, שחקן קולנוע, המושל ה-38 של מדינת קליפורניה
1948 – ז'אן רנו, שחקן
1949 – אהרון בן-זאב, פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ומומחה לחקר הרגשות
1956 – אניטה היל, עורכת דין ופרופסור למשפטים אמריקאית, ידועה בשל האשמתה את מועמד בית המשפט העליון קלרנס תומאס בהטרדה מינית
1956 – לב לבייב, איש עסקים ישראלי
1958 – קייט בוש, זמרת
1961 – דדי גראוכר, זמר חסידי (נפטר ב-2023)
1963 – בנז'אמן דה רוטשילד, בנקאי שווייצרי-יהודי, יושב ראש קבוצת אדמון דה רוטשילד (נפטר ב-2021)
1963 – ליסה קודרו, שחקנית אמריקאית-יהודייה
1963 – אורי סיון, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה, תסריטאי ועורך קולנוע ישראלי
1964 – יורגן קלינסמן, מאמן כדורגל גרמני וכדורגלן
1968 – טרי קרוז, שחקן אמריקאי
1969 – סיימון בייקר, שחקן טלוויזיה וקולנוע אוסטרלי
1970 – כריסטופר נולאן, במאי קולנוע בריטי
1970 – אליזבתה קנצ'סקה-מילבסקה, פוליטיקאית מקדונית
1971 – כריסטין טיילור, שחקנית אמריקאית
1973 – קלמנטה פינקני, איש דת וסנאטור מדינתי אמריקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2015)
1974 – הילרי סוונק, שחקנית זוכת שני פרסי אוסקר
1979 – קרלוס ארויו, שחקן כדורסל מפוארטו ריקו
1984 – ג'ינה רודריגז, שחקנית אמריקאית
1985 – מירב פלדמן, שחקנית, מנחה, וזמרת ישראלית
1986 – ארתור פרי, זמר ושחקן ישראלי
1997 – פיניאס או'קונל, זמר-יוצר אמריקאי
1999 – ג'ואי קינג, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|243x243 פיקסלים|אוטו פון ביסמרק, "קנצלר הברזל"
579 – בנדיקטוס הראשון, אפיפיור (נולד בתאריך לא ידוע)
1286 – בר הבראוס, בישוף ב (נולד ב-1226)
1516 – יוהאן החמישי, רוזן נסאו-דילנבורג (נולד ב-1455)
1683 – מריה תרסה, נסיכת ספרד, רעייתו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (נולדה ב-1638)
1718 – ויליאם פן, מייסד פנסילבניה (נולד ב-1644)
1859 – ריצ'רד ראש, התובע הכללי ומזכיר האוצר של ארצות הברית (נולד ב-1780)
1875 – ג'ורג' פיקט, קצין אמריקאי, לחם בקרב גטיסברג (נולד ב-1825)
1898 – אוטו פון ביסמרק, מדינאי גרמני אשר איחד את גרמניה (נולד ב-1815)
1918 – הרב חיים סולובייצ'יק, מהגדולות שבדמויות הרבניות ב ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני (נולד ב-1853)
1930 – ז'ואן גאמפר מייסד קבוצות כדורגל ומהבולטות מביניהם ברצלונה
1947 – ג'וזף קוק, ראש ממשלת אוסטרליה השישי (נולד ב-1860)
1979 – ליאו פילר, במאי ותסריטאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1929)
1985 – ג'וליה רובינסון, מתמטיקאית אמריקאית (נולדה ב-1919)
1992 – ג'ו שוסטר, קומיקסאי קנדי-אמריקאי (נולד ב-1914)
1996 – קלודט קולבר, שחקנית צרפתייה-אמריקאית (נולדה ב-1903)
2007 – מיכלאנג'לו אנטוניוני, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1912)
2007 – אינגמר ברגמן, במאי קולנוע ותיאטרון, תסריטאי ושחקן שוודי (נולד ב-1918)
2011 – משה פורת, עורך דין ישראלי שעסק בפעילויות ציבוריות שונות (נולד ב-1920)
2018 – דוד בן-שאול, צייר, אמן הדפס וקרמיקה ישראלי (נולד ב-1932)
2020 – לי דנגחוויי, פוליטיקאי טאיוואני (נולד ב-1923)
2020 – הרמן קיין, איש עסקים אמריקני (נולד ב-1945)
2022 – יצחק טוביה וייס, גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת חכמת התורה בירושלים (נולד ב-1926)
2022 – פאט קרול, שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1927)
2022 – נישל ניקולס, שחקנית אמריקאית, זמרת ואמנית קול (נולדה ב-1932)
2022 – ספי קרופסקי, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1980)
2023 – מרים יחיל-וקס, חוקרת תיאטרון וספרות, מתרגמת, דרמטורגית, סופרת ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1946)
2024 – ג'ני מסטוראקי, משוררת ומתרגמת יווניה (נולדה ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ונואטו – יום העצמאות
יום החברות
29 ביולי – 31 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ל
קטגוריה:יולי
| 2024-08-19T18:09:10
|
2 באפריל
|
2 באפריל הוא היום ה-92 בשנה (93 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 273 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
999 – סילבסטר השני מתמנה לאפיפיור
1453 – מתחיל המצור על קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו) על ידי העות'מאנים
1745 – אוסטריה ובוואריה חותמות על הסכם שלום
1767 – קרלוס השלישי, מלך ספרד חותם על צו מלכותי לגירוש מסדר הישועים מהאימפריה הספרדית
1801 – המלחמות הנפוליוניות – הצי הבריטי בהנהגת האדמירל נלסון תוקף ומכניע את הצי הדני בקרב קופנהגן, שורף את העיר עד עפר וקוטל כ-2,000 אזרחים
1905 – נחנך קו הרכבת בין קהיר לקייפטאון
1917 – נשיא ארצות הברית וודרו וילסון מבקש מהקונגרס להכריז מלחמה על גרמניה
1921 – אלברט איינשטיין מרצה בניו יורק על "תורת היחסות" שלו
1922 – מונחות אבני פינה לרעננה ולשכונת בורוכוב (לימים גבעתיים)
1930 – היילה סילאסי מוכרז כקיסר אתיופיה
1954 – נחתם הסכם הגנה בין טורקיה ופקיסטן, מההסכמים הראשונים של ברית בגדאד
1964 – הפיכה צבאית בברזיל בהנהגת גנרל קסטלו ברנקו
1968 – התגלות מריה הקדושה מעל הכנסייה הקופטית במצרים
1968 – חנות כלבו מוצתת בעיר פרנקפורט, הפעולה הראשונה של ארגון הטרור הגרמני כנופיית באדר מיינהוף
1972 – צ'ארלי צ'פלין חוזר לארצות הברית לראשונה מאז שהוא נחשד בקומוניזם בתקופת המקארתיזם בשביל לקבל את פרס האוסקר
1974 – הגשת דו"ח ועדת אגרנט (החלקי) לממשלה
1982 – כוחות ארגנטינה פולשים לאיי פוקלנד, מלחמת פוקלנד נפתחת
2002 – מבצע חומת מגן: צה"ל כובש את בית לחם, ומטיל מצור על כנסיית המולד בה מתבצרים לוחמים פלסטינים
נולדו
ממוזער|170x170 פיקסלים|קרל הגדול
שמאל|ממוזער|258x258px|הנס כריסטיאן אנדרסן
ממוזער|170x170 פיקסלים|מרווין גיי
742 – קרל הגדול, מלך הפרנקים, מהחשובים ששליטי אירופה בימי הביניים (נפטר ב-814)
1545 – אליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת, בתו של אנרי השני, מלך צרפת ורעייתו השלישית של פליפה השני, מלך ספרד (נפטרה ב-1568)
1565 – קורנליס דה האוטמן, חוקר ארצות הולנדי (נפטר ב-1599)
1586 – פייטרו דלה ואלה, נוסע, סופר ומלחין איטלקי (נפטר ב-1652)
1647 – מריה סיבילה מריאן, בוטנאית, אנטומולוגית ומאיירת טבע גרמנית-הולנדית (נפטרה ב-1717)
1725 – ג'קומו קזנובה, סופר והרפתקן איטלקי (נפטר ב-1798)
1805 – הנס כריסטיאן אנדרסן, סופר ומשורר דני (נפטר ב-1875)
1806 – גבריאל ריסר, משפטן, פוליטיקאי גרמני ולוחם למען האמנציפציה של יהודי גרמניה (נפטר ב-1863)
1827 – ויליאם הולמן האנט, צייר אנגלי (נפטר ב-1910)
1838 – לאון גמבטה, מדינאי צרפתי, מראשיה וממיסדיה של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נפטר ב-1882)
1840 – אמיל זולא, סופר צרפתי, כתב את "אני מאשים...!" בעקבות פרשת דרייפוס (נפטר ב-1902)
1862 – ניקולס מארי באטלר, דיפלומט, ומחנך אמריקאי (נפטר ב-1947)
1875 – וולטר קרייזלר, תעשיין אמריקאי (נפטר ב-1940)
1899 – זאב רכטר, אדריכל ישראלי (נפטר ב-1960)
1914 – אלק גינס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2000)
1916 – מנחם פרוש, פוליטיקאי ישראלי ממפלגת יהדות התורה (נפטר ב-2010)
1919 – ברוך דינר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-1997)
1926 – אדגר הילסנראט, סופר יהודי-גרמני ניצול השואה (נפטר ב-2018)
1928 – סרז' גינסבורג, זמר ומלחין צרפתי (נפטר ב-1991)
1929 – מרים ירון, דוגמנית, מלכת היופי הראשונה של ישראל לשנת 1950 (נפטרה ב-1997)
1929 – פרנק פאראר, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – ז'וזף ז'ופו, סופר, תסריטאי ושחקן צרפתי-יהודי (נפטר ב-2018)
1931 – אלכסנדר תמיר, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2019)
1933 – טובה אפשטיין, כדורסלנית וטניסאית ישראלית (נפטרה ב-2023)
1934 – פול כהן, מתמטיקאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2007)
1934 – דוד שמידל, יושב ראש ארגון אתרא קדישא
1935 – אוריאל לין, עורך דין, נשיא לשכת המסחר תל אביב והמרכז ונשיא איגוד לשכות המסחר
1935 – שמעון רדליך, היסטוריון ישראלי
1936 – אבשלום רצאבי, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1936 – שאול לדני, פרופסור להנדסת תעשייה וניהול והלך אולימפי
1936 – אהוד בן עזר, סופר, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף ישראלי
1939 – מרווין גיי, זמר נשמה אמריקאי (נרצח ב-1984)
1941 – אמיל יונג, שף צרפתי (נפטר ב-2020)
1942 – הלית ישורון, מתרגמת ועורכת ישראלית
1945 – ריצ'רד טארוסקין, מוזיקולוג, היסטוריון מוזיקה ומבקר מוזיקה יהודי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1945 – לינדה האנט, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1983
1947 – אמילו האריס, זמרת קאנטרי ופזמונאית אמריקאית
1947 – עזרא דגן, שחקן תיאטרון קולנוע טלוויזיה ופנטומימאי
1952 – מרדכי ולגר, מהנדס ישראלי וחתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-2008)
1962 – קלארק גרג, שחקן, תסריטאי ובמאי
1966 – שרון בר-זיו, במאי ותסריטאי
1972 – אייל ברקוביץ', כדורגלן ישראלי
1972 – אבי ליבוביץ', נגן טרומבון, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי בתחום הג'אז
1973 – יואל חסון, חבר הכנסת מטעם קדימה
1974 – קוואמי, ראפר וזמר ישראלי
1975 – נייט האפמן, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2015)
1975 – פדרו פסקל, שחקן קולנוע ותיאטרון צ'יליאני
1976 – נעמה איזנברוך, חזאית במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10
1976 – גלעד קלטר, שחקן ומדבב ישראלי
1977 – מייקל פסבנדר, שחקן גרמני-אירי
1979 – איתי ולדמן, עיתונאי ישראלי
1982 – דוד פרר, טניסאי ספרדי
1983 – נועם טור, דוגמן ישראלי
1986 – R3hab, מפיק מוזיקלי, רמיקסר ותקליטן מרוקאי-הולנדי
1991 – קוואבו, ראפר, זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי
1997 – ביורג למברכט, רוכב אופניים בלגי מקצועי בקבוצת לוטו–סודאל (נפטר ב-2019)
1998 – ברנדון מקנולטי, רוכב אופני כביש אמריקאי
2000 – ביניאם גירמאי, רוכב אופני כביש אריתריאי
2002 – אמה מאיירס, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|חסן בן עלי
ממוזער|173x173 פיקסלים|בלדווין הראשון
שמאל|ממוזער|211x211px|סמואל מורס
669 – חסן בן עלי, אימאם שיעי (נולד ב-625)
1118 – בלדווין הראשון, מלכה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית (נולד ב-1058 בערך)
1272 – ריצ'רד, רוזן קורנוול, מלך יריב של האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1209)
1412 – רוי גונזלס דה קליבחו, דיפלומט וסופר ספרדי-קסטיליאני
1416 – פרננדו הראשון, מלך אראגון (נולד ב-1380)
1502 – ארתור, נסיך ויילס, בנו של הנרי השביעי מלך אנגליה (נולד ב-1486)
1511 – ברנהרד השביעי, הלורד של ליפה (נולד ב-1428)
1657 – פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1608)
1791 – אונורה מירבו, מדינאי צרפתי (נולד ב-1749)
1872 – סמואל מורס, ממציא קוד מורס (נולד ב-1791)
1879 – קארל גרינג, שחמטאי גרמני (נולד ב-1841)
1914 – פאול הייזה, סופר, משורר, מחזאי, בלשן ומתרגם גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1830)
1922 – הרמן רורשאך, פסיכיאטר שווייצרי (נולד ב-1884)
1930 – זאודיתו, קיסרית אתיופיה, הקיסרית הראשונה של אתיופיה, והאישה הראשונה לעמוד בראש מדינה אפריקאית בעידן המודרני (נולדה ב-1876)
1937 – נתן בירנבוים, הוגה דעות יהודי אוסטרי, נחשב לטובע המונח "ציונות" (נולד ב-1864)
1974 – ז'ורז' פומפידו, נשיא צרפת (נולד ב-1911)
1982 – ידידיה אדמון, מלחין ישראלי, ממניחי היסודות של הזמר העברי בתחילת המאה ה-20 (נולד ב-1894)
1987 – באדי ריץ', מתופף להקות ביג בנד וג'ז אמריקאי, מגדולי המתופפים בכל הזמנים (נולד ב-1917)
1994 – אהרן רמז, מפקדו השני של חיל האוויר הישראלי (נולד ב-1919)
1997 – דוד שחר, סופר ישראלי (נולד ב-1926)
2005 – יוחנן פאולוס השני, אפיפיור פולני (נולד ב-1920)
2005 – מקסים גילן, משורר ופעיל שמאל רדיקלי ישראלי (נולד ב-1931)
2007 – נעמי אונגר, סופרת ישראלית (נולדה ב-1933)
2010 – יעקב אילני, מחלוצי חקר התזונה בישראל (נולד ב-1907)
2010 – מינה זיסלמן, ציירת, מורה לציור, מבקרת אמנות ופסלת סביבתית ישראלית (נולדה ב-1916)
2014 – יעקב הולנדר, מוזיקאי ומלחין ישראלי (נולד ב-1928)
2014 – דוד ורדיגר, חזן, מלחין וזמר חסידי (נולד ב-1919)
2018 – ויני מדיקיזלה-מנדלה, פעילת אנטי-אפרטהייד ופוליטיקאית דרום-אפריקאית (נולדה ב-1936)
2018 – שאול מזרחי, מגדולי שחקניה וסמליה של קבוצת בית"ר ירושלים (נולד ב-1936)
2020 – סרג'ו רוסי, מעצב ובעל בית אופנה-עילית לעיצוב נעלי נשים ותיקים על הקרוי על שמו (נולד ב-1935)
2022 – אסטל האריס, שחקנית וקומיקאית אמריקאית (נולדה ב-1928)
2022 – לאונל סאנצ'ס, כדורגלן צ'יליאני (נולד ב-1936)
2023 – עמיצור אילן, היסטוריון ומחזאי ישראלי, ממייסדי קיבוץ להב (נולד ב-1932)
2024 – ג'ון בארת', סופר אמריקאי (נולד ב-1930)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המודעות העולמי לאוטיזם
ראו גם
1 באפריל – 3 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ב
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-05T18:58:45
|
30 במרץ
|
30 במרץ הוא היום ה־89 בשנה (90 בשנה מעוברת), בשבוע ה־13 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 275 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1282 – בסיציליה פורצת התקוממות עממית נגד המלך הצרפתי שארל ד'אנז'ו מלך נאפולי, אשר קיבלה את השם ערבית סיציליאנית
1814 – המלחמות הנפוליאוניות – בעלות הברית נכנסות לפריז ומביסות את נפוליאון
1842 – שימוש ראשון באתר כחומר הרדמה הראשון בניתוח
1856 – מסתיימת מלחמת קרים
1867 – ארצות הברית רוכשת את אלסקה תמורת 7,200,000 דולר בזהב מרוסיה
1912 – עבד אל חפיד סולטאן מרוקו חותם עם צרפת על הסכם פס שהופך את מרוקו למדינת חסות צרפתית, ומתפטר מתפקידו
1920 – חייל בריטי חופר שוחה בעמדתו בכפר בסוריה וחושף ציורי קיר מרהיבים. לאחר עבודות חפירה נוספות מתגלה העיר ההלניסטית דורה אירופוס
1936 – שידור הרדיו הראשון בישראל, באחריות מנהלת המנדט תחת השם "תחנת השידור של פלשתינה (א"י)"
1939 – דמות הקומיקס באטמן מופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 (על שער החוברת כתוב "מאי 1939")
1945 – מלחמת העולם השנייה – הצבא האדום כובש את דנציג
1948 – מלחמת העצמאות – מבצע השמד של חטיבת גבעתי לתקיפת "צבא ההצלה" הערבי ביבנה
1961 – ישראל בר נעצר בעוון ריגול על מדינת ישראל לטובת ברית המועצות
1973 – השבוי האמריקאי האחרון חוזר מווייטנאם בתום המלחמה
1976 – שישה מפגינים ערבים נהרגים באירועי יום האדמה בגליל
1981 – ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן נשיא ארצות הברית
1981 – נחיתת החללית סויוז 39 המחזירה צוות מתחנת החלל סאליוט 6 ושהות בחלל של 7 ימים ו-20 שעות
1982 – נחיתת מעבורת החלל קולומביה STS-3 בנמל החלל וייט סנדס עקב תנאי מזג אוויר גרועים באתרי הנחיתה המרכזיים. זוהי המשימה היחידה שנחתה שם
1982 – נמצאו חלקי גופתה של הילדה נאוה אלימלך, שמקרה הרצח שלה זיעזע את מדינת ישראל ועד היום נותר בלתי פתור
2006 – שיגור חללית סויוז TMA-8 המביאה את משלחת 13 לתחנת החלל הבינלאומית. בחללית נמצא גם מרקוס פונטס הדרום אמריקאי הראשון בחלל
2020 – נגנב הציור "גן בית הכומר בנונן" מאת וינסנט ואן גוך, שהושאל לתערוכה מאוסף מוזיאון חרונינגן למוזיאון סינגר לארן
נולדו
ממוזער|229x229 פיקסלים|מהמט השני
ממוזער|225x225 פיקסלים|דיוקן עצמי של וינסנט ואן גוך
1326 – איוואן השני, נסיך מוסקבה (נפטר ב-1359)
1432 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1481)
1510 – אנטוניו דה קבסון, מלחין ונגן עוגב ספרדי (נפטר ב-1566)
1551 – סלומון שווייגר, איש כנסייה ותאולוג לותרני גרמני (נפטר ב-1622)
1697 – פאוסטינה בורדוני, זמרת אופרה מצו-סופרן איטלקייה (נפטרה ב-1781)
1746 – פרנסיסקו דה גויה, צייר ספרדי (נפטר ב-1828)
1804 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נפטר ב-1890)
1844 – פול ורלן, משורר צרפתי (נפטר ב-1896)
1853 – וינסנט ואן גוך, צייר הולנדי (נפטר ב-1890)
1882 – מלאני קליין, פסיכותרפיסטית הונגרית יהודיה (נפטרה ב-1960)
1884 – אברהם יעקב ברור, גאוגרף והיסטוריון יהודי יליד גליציה (נפטר ב-1975)
1892 – סטפן בנך, מתמטיקאי פולני (נפטר ב-1945)
1892 – ארהרד מילך, גנרל-פלדמרשל בלופטוואפה (נפטר ב-1972)
1895 – קרל לוץ, דיפלומט שווייצרי, חסיד אומות העולם שהציל רבבות מיהודי הונגריה בזמן השואה (נפטר ב-1975)
1909 – ארנסט גומבריך, חוקר תולדות האמנות יהודי (נפטר ב-2001)
1913 – מרק דייוויס, אמן ואנימטור אמריקאי (נפטר ב-2000)
1927 – יואל זילברג, במאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2013)
1929 – איליה פיאטצקי-שפירו, חתן פרס ישראל לחקר המתמטיקה (נפטר ב-2009)
1933 – עמנואל מזור, פרופסור לגאולוגיה במכון ויצמן למדע, במחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה (נפטר ב-2020)
1934 – הנס הוליין, אדריכל אוסטרי (נפטר ב-2014)
1937 – וורן בייטי, שחקן ובמאי קולנוע
1945 – אריק קלפטון, מוזיקאי בריטי
1946 – אלחנן הלפמן, כלכלן ישראלי זוכה פרס ישראל לכלכלה
1947 – תלמה ליבל, פסיכולוגית ישראלית, פרופסור מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב
1950 – רובי קולטריין, שחקן קולנוע וטלוויזיה סקוטי (נפטר ב-2022)
1950 – אשר טללים, במאי קולנוע ועורך ישראלי (נפטר ב-2022)
1955 – הגר אלמביק הצופה, מעצבת אופנה ישראלית
1957 – שן יימינג, רמטכ"ל צבא טאיוואן (נפטר ב-2020)
1963 – צחיאגיין אלבגדורג', ראש ממשלה מונגולי
1964 – טרייסי צ'פמן, מוזיקאית אמריקאית
1968 – סלין דיון, זמרת קנדית, נחשבת לאחת הזמרות המצליחות ביותר בעולם, זוכת אירוויזיון 1988 כנציגת שווייץ
1968 – נועה ברנר, תסריטאית, מחזאית, תמלילנית ושחקנית ישראלית
1970 – רונן חרזי, כדורגלן ישראלי
1972 – מילי אביטל, שחקנית ישראלית
1977 – רונה בקרמן, שחקנית, זמרת, מדבבת וקריינית ישראלית
1979 – נורה ג'ונס, זמרת ויוצרת אמריקאית
1980 – לירון וייסמן, שחקנית ישראלית
1983 – גל ניר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1986 – סרחיו ראמוס, כדורגלן ספרדי
1988 – ג'ורדן דייוויס, זמר-יוצר קאנטרי פופ אמריקאי
1991 – NF, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי
1993 – אניטה, זמרת-יוצרת ברזילאית
1993 – ולריו קונטי, רוכב אופני כביש איטלקי
1995 – טאו גייגן הארט, רוכב אופני כביש בריטי
נפטרו
987 – ארנולף השני, רוזן פלנדריה (נולד ב-961)
1180 – אל-מסתדא, ח'ליף עבאסי (נולד ב-1142)
1202 – יואכים מפיורה, תאולוג ומיסטיקן (נולד ב-1135)
1472 – אמדאו התשיעי, דוכס סבויה (נולד ב-1435)
1842 – אליזבט ויז'ה-לה ברן, ציירת צרפתייה (נולדה ב-1755)
1912 – קרל מאי, סופר גרמני (נולד ב-1842)
1925 – רודולף שטיינר, פילוסוף ואדריכל אוסטרי, מייסד האנתרופוסופיה (נולד ב-1861)
1943 – פרנץ אופנהיימר, סוציולוג גרמני (נולד ב-1864)
1944 – ארתור שפנייר, ספרן וחוקר במדעי היהדות, נרצח בשואה (נולד ב-1889)
1945 – מוריס רוז, גנרל יהודי בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1899)
1984 – גאטאן דוגה, דייל הומוסקסואל קנדי (נולד ב-1953)
1970 – היינריך ברינינג, פוליטיקאי גרמני (נולד ב-1885)
1975 – אליהו סיגד, צייר ישראלי (נולד ב-1901)
1977 – עבד אל-חלים חאפז, זמר ושחקן קולנוע מצרי (נולד ב-1929)
1986 – ג'יימס קאגני, שחקן קולנוע (נולד ב-1899)
1998 – מרדכי אולמרט, חבר הכנסת אביו של אהוד אולמרט (נולד ב-1908)
2002 – אליזבת בווס ליון, המלכה האם של בריטניה (נולדה ב-1900)
2008 – מרדכי ולגר, מהנדס ישראלי וחתן פרס ביטחון ישראל (נולד ב-1952)
2011 – לודמילה גורצ'נקו, שחקנית זמרת ובדרנית מרוסיה (נולדה ב-1935)
2019 – משה יהודה ליב לנדא, רב בעיר בני ברק ואב בית דין בעיר (נולד ב-1935)
2019 – טניה מאלה, דוגמנית אנגליה שהייתה ידועה במיוחד בשל תפקידה כטילי מסטרסון בסרט ג'יימס בונד "גולדפינגר" (נולדה ב-1941)
2020 – ביל וית'רס, זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1938)
2020 – אריאן קאוילי, שחמטאית אוסטרלית ילידת הפיליפינים בדרגת אמן בינלאומי לנשים (נולדה ב-1986)
2022 – דפנה ערוד, אמנית ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1944)
2023 – מאיר ויזלטיר, מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל (נולד ב-1941)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האדמה בישראל
29 במרץ – 31 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג ל
קטגוריה:מרץ
| 2024-07-07T01:36:22
|
7 באפריל
|
7 באפריל הוא היום ה-97 בשנה (98 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 268 ימים.
ממוזער|180px|גפרורים
אירועים היסטוריים ביום זה
1141 – מתילדה הקיסרית מתחילה את מלוכתה הקצרה בתור האישה השליטה הראשונה של אנגליה
1348 – הקמת אוניברסיטת קארל בפראג
1444 – הסכם שלום בין הרפובליקה של ג'נובה ואלפונסו החמישי, מלך אראגון
1465 – ז'אן ד'ארק מזוכה מאשמת כפירה 25 שנים לאחר הוצאתה להורג
1585 – הסכם נאמור מסיים את תקופת הסובלנות לפרוטסטנים בצרפת
1795 – צרפת היא הראשונה שאימצה את יחידת המידה האחידה – המטר
1827 – רוקח אמריקאי בשם ג'ון ווקר ממציא את הגפרור
1862 – מסתיים קרב שילה, במלחמת האזרחים האמריקנית, בניצחון הצפון
1906 – הר הגעש וזוב מתפרץ
1921 – נפתחת הראשונה מבין תערוכות מגדל דוד
1927 – שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק, בין וושינגטון לניו יורק
1933 – נחקק חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי – החוק האנטי-יהודי הראשון בגרמניה הנאצית – הגבלת שיעור הסטודנטים היהודים במוסדות להשכלה גבוהה (נומרוס קלאוזוס) וסילוק היהודים משירות המדינה
1939 – איטליה הפשיסטית פולשת לאלבניה
1954 – הנשיא דווייט אייזנהאואר מציג לראשונה את תאוריית הדומינו
1963 – יוגוסלביה הופכת לרפובליקה סוציאליסטית (הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה)
1967 – קרבות אוויר מתנהלים מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי
1968 – במסגרת תוכנית לונה הסוביטית, שיגור הגשושית לונה 14 לחקר הירח
1973 – ישראל משתתפת לראשונה בתחרות האירוויזיון בלוקסמבורג עם השיר "אי-שם" בביצוע הזמרת אילנית וזוכה במקום ה-4
1977 – יצחק רבין מודיע על פרישתו מראשות הממשלה וראשות מפלגת העבודה, בעקבות פרשת חשבון הדולרים
1977 – קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב זוכה לראשונה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל
1980 – שני אזרחים ישראלים נרצחים וחייל נהרג בפיגוע במשגב עם שערכה החזית העממית לשחרור פלסטין בקיבוץ משגב עם
1994 – מתחיל רצח העם ברואנדה
2001 – שיגור הגשושית האמריקאית מארס אודיסיי לחקר מאדים
2011 – מערכת כיפת ברזל מבצעת יירוט מבצעי ראשון של רקטת גראד שנורתה מרצועת עזה לכיוון אשקלון
2014 – הרפובליקה העממית של דונצק מתנתקת מאוקראינה ומכריזה על עצמאות ומאז מוכרת כישות מדינית בלתי מוכרת
2017 – בתגובה למתקפה הכימית בח'אן שייח'ון תקף צי ארצות הברית, באמצעות טילי שיוט, את בסיס חיל האוויר הסורי א-שעיראת שליד חומס
2022 – פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף
2023 – פיגוע הירי בצומת חמרה
2023 – פיגוע הדריסה בפארק צ'ארלס קלור
נולדו
ממוזער|234x234 פיקסלים|דונלד ויניקוט
ממוזער|188x188 פיקסלים|בילי הולידיי
ממוזער|214x214 פיקסלים|פרנסיס פורד קופולה
ממוזער|213x213 פיקסלים|ג'קי צ'אן
1206 – אוטו השני, דוכס בוואריה (נפטר ב-1253)
1506 – פרנסיסקו חאווייר, מיסיונר "שליח המזרח" וממייסדי מיסדר הישועים (נפטר ב-1552)
1740 – חיים סולומון, יהודי ממוצא ספרדי שהיה המממן העיקרי של הצבא הקונטיננטלי בעת מלחמת העצמאות של ארצות הברית (נפטר ב-1785)
1770 – ויליאם וורדסוורת', משורר אנגלי (נפטר ב-1850)
1786 – ויליאם רופוס קינג, סגן הנשיא ה-13 של ארצות הברית (נפטר ב-1853)
1825 – ג'ון גיר, מושל אינדיאנה ה-11 (נפטר ב-1900)
1870 – גוסטב לנדאוור, אנרכיסט גרמני יהודי (נפטר ב-1919)
1884 – ברוניסלב מלינובסקי, אנתרופולוג פולני (נפטר ב-1942)
1889 – גבריאלה מיסטרל, משוררת צ'יליאנית, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1945 (נפטרה ב-1957)
1896 – דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי אנגלי (נפטר ב-1971)
1915 – בילי הולידיי, זמרת ג'אז (נפטרה ב-1959)
1920 – ראווי שנקר, מוזיקאי הודי (נפטר ב-2012)
1928 – לוסי ארנון, זמרת סופרן ישראלית
1930 – מרגרטה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (נפטרה ב-2022)
1931 – דניאל אלסברג, חוקר יהודי במערכת הביטחון של ארצות הברית (נפטר ב-2023)
1935 – חיים זוט, מהאבות המייסדים של ענף קרב המגע (נפטר ב-2020)
1938 – פרדי האברד, חצוצרן ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2008)
1939 – פרנסיס פורד קופולה, במאי קולנוע
1939 – דייוויד פרוסט, עיתונאי, סופר, קומיקאי, איש תקשורת ומארח טלוויזיה אנגלי (נפטר ב-2013)
1941 – קורנליה פרנסס, שחקנית אוסטרלית ממוצא בריטי (נפטרה ב-2018)
1944 – גרהרד שרדר, קנצלר גרמניה
1944 – מקוטו קובאיאשי, פיזיקאי יפני, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2008
1944 – אושיק לוי, שחקן וזמר ישראלי
1945 – ז'ואל רובישון, שף צרפתי (נפטר ב-2018)
1947 – יחיאל ספרא, בדחן, הומוריסטן וסטנדאפיסט ישראלי
1948 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2020)
1950 – גדי ליבנה, קריין ושדרן רדיו ישראלי
1950 – אלדד שרים, מוזיקאי, מעבד, מפיק מנצח ומלחין ישראלי
1951 – ג'ניס איאן, זמרת, כותבת, ומוזיקאית אמריקאית
1954 – ג'קי צ'אן, אמן לחימה, שחקן קולנוע, תסריטאי, במאי קולנוע, מפיק קולנוע, וזמר סיני
1956 – רונית קרצנר, עורכת סרטים, במאית ומפיקה ישראלית (נפטרה ב-2020)
1957 – קמי ברץ, בעל משרד עורכי דין, שימש כשדרן ספורט ברשת ב' של קול ישראל
1959 – דוד ארליך, סופר ישראלי, מייסד ובעלי בית הקפה הספרותי "תמול שלשום" (נפטר ב-2020)
1960 – יוסי אשדות, מחזאי, תסריטאי, שחקן, במאי ומפיק
1961 – לואיג'י דה אגוסטיני, כדורגלן איטלקי
1964 – ראסל קרואו, שחקן קולנוע
1966 – צביקה הדר, שחקן ומנחה ישראלי
1968 – צליל בירן, מוזיקאי ישראלי, פסנתרן, מעבד, מלחין ומנחה ערבי שירה בציבור
1970 – פפי תורג'מן, כדורסלן ישראלי ששיחק בעמדות הרכז וקלע
1971 – גיום דפארדיה, שחקן קולנוע צרפתי (נפטר ב-2008)
1971 – שי גולדן, סופר, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי
1972 – פליקס חלפון, כדורגלן ישראלי
1983 – פרנק ריברי, שחקן כדורגל צרפתי
1991 – אן-מארי, זמרת בריטית
1992 – אלקסיס ג'ורדן, זמרת-יוצרת אמריקאית
1992 – ג'רארד מורנו, כדורגלן ספרדי
נפטרו
ממוזער|317x317 פיקסלים|ישו
ממוזער|215x215 פיקסלים|הנרי פורד
30 – תאריך אפשרי לצליבת ישו (נולד ב-4 לפנה"ס)
1498 – שארל השמיני מלך צרפת (נולד ב-1470)
1614 – אל גרקו, צייר ספרדי (נולד ב-1541)
1719 – ז'אן-בטיסט דה לה סאל, קדוש וכומר צרפתי (נולד ב-1651)
1844 – מורגן לואיס, גנרל אמריקני ומושל ניו יורק (נולד ב-1754)
1891 – פי. טי. ברנום, אמרגן ואיש עסקים אמריקאי (נולד ב-1810)
1920 – אהרן שלוש, ממקימי העיר תל אביב (נולד ב-1840)
1939 – ג'וזף ליונס, ראש ממשלת אוסטרליה העשירי (נולד ב-1879)
1941 – לזר אדליאנו, כימאי רומני, יהודי (נולד ב-1861)
1943 – פרדריק קיש, בריגדיר גנרל בצבא הבריטי ומנהיג ציוני (נולד ב-1988)
1947 – הנרי פורד, יצרן מכוניות (נולד ב-1863)
1955 – תידה בארה, כוכבת סרטים אילמים אמריקאית יהודיה (נולדה ב-1885)
1968 – ג'ים קלארק, נהג מרוצים בריטי, זכה פעמיים באליפות הפורמולה 1 (נולד ב-1936)
1981 – נורמן טאורוג, במאי קולנוע אמריקני (נולד ב-1899)
1996 – שמואל נבון, מחנך, סופר, מלחין ומחזאי ישראלי (נולד ב-1904)
2012 – מייק וואלס, מנחה ומראיין אמריקני, היה ידוע בתור מנחה התוכנית האמריקאית 60 דקות (נולד ב-1918)
2013 – לילי פוליצר, מעצבת אופנה אמריקאית ואשת החברה הגבוהה (נולדה ב-1931)
2019 – סימור קאסל, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1935)
2020 – אלברט אלמוזנינו, אמן ישראלי רב-תחומי (נולד ב-1923)
2023 – בנג'מין פרנץ, משפטן אמריקאי-יהודי (נולד ב-1920)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הבריאות הבין-לאומי (החל משנת 1948)
6 באפריל – 8 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ז
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-09T18:38:24
|
11 באפריל
|
11 באפריל הוא היום ה-101 בשנה (102 בשנה מעוברת), עד לסיום השנה, נשארו עוד 264 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1241 – כוחות מונגולים בראשות באטו חאן מביסים את צבא הונגריה בקרב מוהי
1689 – ויליאם ומרי מוכתרים כשליטי אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
1868 – השוגון האחרון של יפן, טוקוגאווה יושינובו, מוסר את טירת אדו לידי הכוחותיו של הקיסר מוצוהיטו, אירוע המסמן את סופה של שוגונות טוקוגאווה ונחשב אירוע מרכזי במהלך רסטורציית מייג'י
1909 – מתקיימת הגרלת המגרשים באחוזת בית, מאורע שנחשב כיום ההולדת של תל אביב
1912 – הונחה אבן היסוד לטכניקום של חיפה, כיום הטכניון
1919 – נוסד ארגון העבודה הבין-לאומי
1921 – ייסוד אמירות עבר הירדן
1945 – צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז בוכנוואלד
1951 – מלחמת קוריאה – נשיא ארצות הברית הארי טרומן מפטר את מפקד כוחות האו"ם בקוריאה, הגנרל דאגלס מקארתור
1961 – משפט אייכמן נפתח בירושלים
1970 – החללית אפולו 13 משוגרת לחלל
1974 – גולדה מאיר מתפטרת מראשות הממשלה
1974 – פיגוע חבלני בקריית שמונה, שתוצאותיו: 18 הרוגים, בהם שמונה ילדים ושני חיילים
1979 – מופל שלטונו של אידי אמין באוגנדה
1987 – חוסיין, מלך ירדן ושר החוץ הישראלי שמעון פרס חותמים על "הסכם לונדון"
1990 – "התרגיל המסריח": שמעון פרס עומד להציג את ממשלתו בפני הכנסת, אבל ברגע האחרון מגלה ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל לא מתכוונים לתמוך בה
1996 – נפתח מבצע ענבי זעם בדרום לבנון
2002 – מעל 200,000 מוחים צועדים בקראקס לכיוון הארמון הנשיאותי כדי לדרוש את התפטרותו של הנשיא הוגו צ'אווס; 19 נהרגים
2007 – אל-קאעידה מבצע שני פיגועים באלג'יר בירת אלג'יריה ליד משרדי הממשלה. בפיגועים נהרגו כ-30 בני אדם ונפצעו יותר מ-150 אנשים
2011 – סיום המשבר הפוליטי בחוף השנהב: כוחות מיוחדים של צבא צרפת פרצו לארמון הנשיאותי באביג'אן ועצרו את הנשיא בפועל לוראן גבאגבו, אשר סירב לעזוב את תפקידו לאחר שהפסיד בבחירות
2012 – רעידת אדמה באזור סומטרה. חוזקה מוערך בכ-8.6
2019 – הגשושית הישראלית הראשונה, בראשית, התרסקה על אדמת הירח
נולדו
ממוזער|224x224 פיקסלים|ספטימיוס סוורוס
ממוזער|194x194 פיקסלים|צ'רלי ביטון
145 – ספטימיוס סוורוס, קיסר רומא (נפטר ב-211)
1358 – ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל (נפטר ב-1433)
1370 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1428)
1492 – מרגריט מנווארה, מלכת נווארה וסופרת צרפתיה (נפטרה ב-1549)
1769 – ז'אן לאן, איש צבא צרפתי בתקופתו של נפוליאון בונפרטה (נפטר ב-1809)
1825 – פרדיננד לסל, פוליטיקאי ומנהיג סוציאליסט יהודי-גרמני (נפטר ב-1864)
1770 – ג'ורג' קנינג, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1827)
1862 – צ'ארלס אוונס יוז, מדינאי אמריקני ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1948)
1900 – שאנדור מאראי, סופר הונגרי (נפטר ב-1989)
1908 – פניה ברגשטיין, סופרת ומשוררת ישראלית (נפטרה ב-1950)
1916 – אלברטו חינסטרה, מלחין ארגנטינאי (נפטר ב-1984)
1928 – אתל קנדי, אלמנתו של רוברט "בובי" קנדי (נפטרה ב-2024)
1930 – ניקולס בריידי, פוליטיקאי ודירקטור אמריקאי, שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית
1933 – דניס גולדברג, פעיל זכויות אדם דרום אפריקאי (נפטר ב-2020)
1934 – מארק סטרנד, משורר יהודי-אמריקאי, מסאי ומתרגם, חתן פרס פוליצר (נפטר ב-2014)
1939 – אהרן שבתאי, משורר עברי, מרצה, ומתרגם מיוונית עתיקה
1940 – תומאס האריס, סופר אמריקאי
1941 – ז'קלין בואייה, זמרת ושחקנית צרפתייה, זוכת אירוויזיון 1960 כנציגת צרפת
1947 – צ'רלי ביטון, פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת מטעם חד"ש, ממייסדי הפנתרים השחורים (נפטר ב-2024)
1949 – חיים שריר, מפיק טלוויזיה וקולנוע
1953 – עדי טלמור, עורך וקריין חדשות בגלי צה"ל (נפטר ב-2011)
1953 – אנדרו ויילס, מתמטיקאי, מוכיח המשפט האחרון של פרמה
1956 – פנחס בוכריס, מפקד יחידה 8200 ומנכ"ל משרד הביטחון
1960 – ג'רמי קלארקסון, מגיש טלוויזיה ועיתונאי בריטי
1965 – ויסאם אל-חסן, בריגדיר גנרל לבנוני (נפטר ב-2012)
1967 – אלון נוימן, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבב ישראלי
1967 – הדר רובינשטיין, שחיינית ישראלית
1968 – ערן סלע, פרשן כדורסל ישראלי
1970 – ואדים אלכסייב, שחיין ישראלי-סובייטי
1971 – סנדרה רינגלר, סטייליסטית ומגישת טלוויזיה ישראלית
1977 – די ג'יי פרש, מוזיקאי, תקליטן, רמיקסר ומפיק מוזיקלי בריטי
1978 – אביב פרנקל, יזם הייטק, עיתונאי, במאי סרטים דוקומנטריים ומגיש טלוויזיה
1981 – אלסנדרה אמברוזיו, דוגמנית ברזילאית
1988 – אביב אלקבץ, שחקן ישראלי
1991 – טיאגו אלקנטרה, כדורגלן ספרדי המשחק בעמדת הקשר בקבוצה ליברפול
נפטרו
678 – האפיפיור דונוס (נולד ב-610)
1034 – רומנוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-968)
1079 – סטניסלב הקדוש (משצ'פנוב) (נולד ב-1030)
1240 – ל'ואלין הגדול, נסיך ויילס הראשון (נולד ב-1172)
1554 – תומאס וייאט הצעיר, עמד בראש מרד כנגד מרי הראשונה, מלכת אנגליה (נולד ב-1521)
1890 – ג'וזף מריק, הידוע בכינויו "איש הפיל" (נולד ב-1862)
1950 – ביינברידג' קולבי, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1869)
1974 – אברהם רובינזון, מתמטיקאי יהודי (נולד ב-1918)
1975 – יעקב יונילוביץ', מצלמי הקולנוע הראשונים בישראל (נולד ב-1908)
1983 – אברהם יפה, אלוף בצה"ל, חבר הכנסת, ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ומייסד רשות שמורות הטבע (נולד ב-1913)
1987 – פרימו לוי, סופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1919)
1987 – נתניה דברת, זמרת סופרן ישראלית ומורה לפיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב (נולדה ב-1930)
2006 – פרוף, ראפר אמריקאי (נרצח בהופעה, נולד ב-1975)
2007 – קורט וונגוט, סופר אמריקאי (נולד ב-1922)
2013 – רם כרמי, אדריכל ישראלי (נולד ב-1931)
2014 – לו הדסון, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1944)
2014 – רון פונדק, ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012 (נולד ב-1955)
2019 – ישראל יצחקי, זמר ישראלי (נולד ב-1925)
2020 – שמואל חפר, יו"ר מכללת בית רבקה בכפר חב"ד, סגן יו"ר אגודת חסידי חב"ד בישראל ויו"ר הוועד למען שלמות העם (נולד ב-1930)
2020 – ג'ון הורטון קונוויי, מתמטיקאי בריטי (נולד ב-1937)
2021 – רינה לוינסון, טייסת בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1927)
2023 – חיים ירון, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש מחלקת הציוד של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1929)
2023 – מאיר שלו, סופר ופובליציסט ישראלי (נולד ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
פסחא
קישורים חיצוניים
10 באפריל – 12 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יא
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-10T15:57:11
|
31 במאי
|
31 במאי הוא היום ה-151 בשנה (152 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. 214 ימים לפני סיום השנה.
אירועים היסטוריים ביום זה
1740 – פרידריך השני מוכתר כמלך פרוסיה
1860 – ג'וזפה גריבלדי מגיע לעיר פלרמו אחרי שחזר ממאבק שחרור איטליה
1891 – מתחילות העבודות להקמת קו הרכבת הטרנס סיבירית.
1894 – ג'ון הארווי קלוג רושם פטנט על קורנפלקס
1900 – חיילים בריטיים בפיקודו של לורד רוברטס כובשים את יוהנסבורג
1902 – בפרטוריה נחתם הסכם שלום ששם קץ למלחמת הבורים השנייה, ומבטיח את השליטה הבריטית בדרום אפריקה
1910 – המושבה הבריטית בדרום אפריקה מכריזה על עצמאותה ומקימה את "איחוד דרום אפריקה"
1912 – חיילי מארינס אמריקנים נוחתים בקובה
1916 – מלחמת העולם הראשונה: קרב יוטלנד
1924 – סין מכירה בברית המועצות
1935 – 50,000 הרוגים ברעידת אדמה בהודו
1937 – ספינות מלחמה גרמניות מפציצות את העיר אלמריה שבספרד
1941 – המלחמה האנגלו-עיראקית מסתיימת
1946 – נמל התעופה הית'רו שבלונדון נפתח רשמית לתעופה אזרחית
1947 – הקומוניסטים משתלטים על הונגריה
1948 – דוד בן-גוריון מפרסם "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל"
1951 – הולנד ודרום אפריקה חותמות על הסכם תרבות
1954 – נפתחת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
1961 – מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה מביאה לפרישתה מחבר העמים הבריטי ולהכרזתה כרפובליקה
1962 – אדולף אייכמן, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה ב-31 במאי בשעה 23:58 (מותו נקבע ב-1 ביוני)
1970 – 67,000 הרוגים ברעידת אדמה בפרו
1970 – ו מסיימות בתיקו 0 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1970
1974 – ישראל וסוריה חותמות על הסכם הפרדת כוחות לאחר מלחמת יום הכיפורים
1975 – הקמת סוכנות החלל האירופאית, יום לאחר אישור האמנה על ידי המדינות החברות
1986 – ו מסיימות בתיקו 1 – 1 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1986
1987 – בעקבות פרשת עיזאת נאפסו, החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת לנדוי
1990 – שידור פרק הפיילוט של סדרת הטלוויזיה "סיינפלד"
1990 – שיגור מודול Kristall לתחנת החלל מיר, הרחבת היכולות המדעיות של התחנה
1992 – נחתמה אמנת ירושלים המצהירה על אמוניה של מדינת ישראל לעיר ירושלים
2000 – תוכנית הטלוויזיה האמריקאית הישרדות עולה לאוויר
2002 – מנצחת את אלופת העולם בתוצאה 1 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 2002
2005 – מארק פלט מודה כי הוא "גרון עמוק", המודיע מפרשת ווטרגייט
2008 – משימת שיגור מעבורת החלל דיסקברי STS-124 המביאה את מודול מעבדת הניסויים קיבו היפנית, לתחנת החלל הבינלאומית
2010 – לוחמי שייטת 13 משתלטים על המשט שניסה לפרוץ את הסגר על רצועת עזה
נולדו
1469 – עמנואל הראשון מלך פורטוגל, מלך פורטוגל בין 1495 ל-1521 (נפטר ב-1521)
1557 – פיודור הראשון, צאר רוסיה (נפטר ב-1598)
1597 – ז'אן לואי גז דה בלזאק, סופר צרפתי (נפטר ב-1654)
1656 – מרן מארה, מלחין ונגן ויול צרפתי (נפטר ב-1728)
1819 – וולט ויטמן, משורר והומניסט אמריקאי (נפטר ב-1892)
1852 – יוליוס ריכרד פטרי, מיקרוביולוג גרמני (נפטר ב-1921)
1885 – אלתר קציזנה, סופר, משורר ומחזאי יידי, וצלם, מתעד החיים היהודיים במזרח אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה (נרצח ב-1941)
1887 – סן-ג'ון פרס, משורר, מתרגם ודיפלומט צרפתי, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1975)
1892 – קונסטנטין פאוסטובסקי, סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי (נפטר ב-1968)
1908 – דון אמיצ'י, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1993)
1910 – קלמן כהנא, ממנהיגי פועלי אגודת ישראל ומחותמי מגילת העצמאות (נפטר ב-1991)
1915 – כרמן הררה, ציירת קובנית-אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1916 – ברנרד לואיס, מזרחן, היסטוריון וסופר יהודי בריטי-אמריקאי (נפטר ב-2018)
1922 – אבא גפן, דיפלומט ישראלי (נפטר ב-2015)
1923 – הנסיך רנייה השלישי ממונקו (נפטר ב-2005)
1928 – שלמה זלינגר, פסל ורשם ישראלי צרפתי
1929 – מנחם גולן, במאי קולנוע ומפיק סרטים ישראלי (נפטר ב-2014)
1929 – ידידיה יצחקי, אדריכל, חוקר, מבקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2023)
1930 – קלינט איסטווד, שחקן קולנוע, במאי קולנוע ומפיק קולנוע אמריקאי
1930 – רבקה קרמר, זמרת ישראלית, סולנית להקת הצ'יזבטרון (נפטרה ב-2024)
1931 – רוברט שריפר, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2019)
1931 – צבי הקר, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2023)
1934 – רבקה מגן, סופרת ילדים ונוער ישראלית (נפטרה ב-2018)
1936 – זבולון המר, שר וחבר הכנסת מטעם המפד"ל, שר החינוך במשך שנים רבות (נפטר ב-1998)
1937 – בוב פרי, כדורסלן אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1959–1969 (נפטר ב-2021)
1938 – חיים מאיר ואזנר, ראש ישיבת חכמי לובלין (נפטר ב-2021)
1943 – שרון גלס, שחקנית אמריקאית
1944 – דורית פורת, מתעמלת וכוראוגרפית
1945 – ריינר ורנר פאסבינדר, במאי קולנוע ושחקן קולנוע גרמני (נפטר ב-1982)
1948 – ג'ון בונהם, מתופף ("לד זפלין") (נפטר ב-1980)
1952 – מרינה סולודקין, חברת הכנסת מטעם ישראל בעליה וקדימה (נפטרה ב-2013)
1961 – ליאה תומפסון, שחקנית, במאית ומפיקת קולנוע אמריקאית
1965 – ברוק שילדס, שחקנית קולנוע אמריקאית
1976 – קולין פארל, שחקן אירי
1978 – לירז צ'רכי, שחקנית קולנוע, תיאטרון, טלוויזיה וזמרת ישראלית
1982 – אליענה בקייר, שחקנית ישראלית
1984 – יעל גרובגלס, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1986 – רוברט חסינק, רוכב אופני כביש הולנדי
1989 – מרקו רויס, כדורגלן גרמני
1989 – ויקטור מרעי, כדורגלן ערבי ישראלי
1990 – עמית בכר, שחיינית ישראלית
1991 – אזיליה בנקס, ראפרית אמריקאית
1995 – מיכל ליברמן, שחיינית ישראלית
נפטרו
1594 – טינטורטו, צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1518)
1740 – פרידריך הראשון מלך פרוסיה (נולד ב-1688)
1809 – יוזף היידן, מלחין אוסטרי (נולד ב-1732)
1832 – אווריסט גלואה, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1811)
1856 – ג'ון מילטון נילס, המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה-12 וסנאטור אמריקאי (נולד ב-1787)
1960 – ולטר פונק, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1890)
1962 – אדולף אייכמן, מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי – מוצא להורג בתלייה בכלא רמלה (נולד ב-1906)
1981 – גיולה לורנט, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1923)
1996 – טימותי לירי, סופר, משורר ופסיכולוג אמריקאי (נולד ב-1920)
2001 – פייסל חוסייני, פוליטיקאי פלסטיני (נולד ב-1940)
2010 – ריקה שלו, ציירת ישראלית (נולדה ב-1923)
2011 – קלים קמנקו, שחקן ישראלי ממוצא רוסי (נולד ב-1962)
2013 – ג'ין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2014 – מרתה הייר, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1924)
2020 – נחום לאם, רב אורתודוקסי מודרני אמריקאי, מחבר ספרים ומנהיג קהילתי יהודי (נולד ב-1927)
2020 – איתן ברק, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף (נולד ב-1937)
2020 – יונתן פריג', גיטריסט, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1978)
2021 – זכאי אהרן, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1927)
2021 – מרדכי ליב קצנלנבוגן, עורך ומחבר תורני (נולד ב-1954)
2022 – אליעזר גלעדי, אלקטרוכימאי ישראלי, דקאן הפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1932)
2022 – חילברטו רודריגס אורחואלה, איל סמים קולומביאני, אחד ממנהיגי קרטל קאלי, קרטל הסמים מהגדולים בעולם שפעל בעיר קאלי (נולד ב-1939)
2023 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי (נולד ב-1929)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארגון הבריאות העולמי מציין את היום ללא עישון
30 במאי – 1 ביוני
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/may/31
ה לא
קטגוריה:מאי
| 2024-09-30T07:42:07
|
21 במאי
|
21 במאי הוא היום ה-141 בשנה (142 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 224 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
526 – רעידת אדמה באזור אנטיוכיה (אז בתחומי האימפריה הביזנטית). חוזקה מוערך בכ-7.0 ומספר הנהרגים מוערך בכ-240 אלף
878 – סירקוזה נכבשת על ידי סולטאן סיציליה המוסלמי
987 – לאחר מות לואי החמישי, מלך צרפת נפסקת השושלת הקרולינגית. הומלך איג קאפה, מלך צרפת, ראשון השושלת הקפטינגית
1420 – הסכם טרואה בין צרפת לבין אנגליה. הצרפתים מכירים בשליטה האנגלית ברוב שטחי צרפת
1502 – מגלה הארצות הפורטוגלי ז'ואו דה נובה מגלה את האי סנט הלנה
1851 – ביטול העבדות בקולומביה
1864 – הכרזת הצאר אלכסנדר ניקולאיביץ' על כיבוש הקווקז וגירוש הצ'רקסים
1881 – קלרה ברטון מייסדת את הצלב האדום האמריקאי
1904 – הקמת פיפ"א
1910 – שמה של אחוזת בית מוחלף לתל אביב
1927 – צ'ארלס לינדברג מסיים טיסת סולו ללא הפסקה מעבר לאוקיינוס האטלנטי
1932 – אמיליה ארהארט היא האשה הראשונה שמשלימה טיסת סולו מעבר לאוקיינוס האטלנטי
1943 – חוסל גטו ברודי. משלוח אחרון למיידנק, נאצים ואוקראינים מציתים את בתי היהודים המסתתרים על יושביהם
1948 – אח"י אילת (א-16), הספינה הראשונה של חיל הים הישראלי, עוזבת לראשונה את נמל חיפה
1963 – זלמן שזר מתמנה לנשיא מדינת ישראל, בעקבות זכייתו בבחירות
1969 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, אפולו 10 נכנסת למסלול סביב הירח
1972 – הפסל "פייטה" מאת מיכלאנג'לו מותקף בידי אדם הנושא פטיש
1979 – מהומות ליל וייט פורצות בסן פרנסיסקו, במחאה על גזר דינו של רוצח חבר העירייה הארווי מילק
1985 – נערכת עסקת ג'יבריל
1992 – דורון אראל הוא הישראלי הראשון שמעפיל לפסגת האוורסט
1998 – שליט אינדונזיה, סוהארטו, מתפטר לאחר 32 שנות שלטון
1998 – במיאמי, פלורידה, מתנגד להפלות תוקף שלוש מרפאות המבצעות הפלות באמצעות חומצה בוטירית
2003 – למעלה מ-2000 בני אדם נהרגים ברעידת אדמה במגניטודה 6.8 בצפון אלג'יריה
2005 – האופרה הישראלית מעלה את "מסע אל תום האלף" מאת יוסף ברדנשווילי וא. ב. יהושוע
2006 – במשאל עם שנערך במונטנגרו, כ-55.4% מהמצביעים תומכים בעצמאות מסרביה
2011 – אפר געשי מן ההתפרצות של גרימסווטן, הר געש תת-קרחוני פעיל בדרום מזרח איסלנד, התחיל לשבש את התעבורה האווירית ברחבי צפון ומערב אירופה
2016 – הפועל באר שבע זוכה באליפות המדינה בכדורגל לאחר 40 שנים אחרי ניצחון 1:3 על בני סכנין
2021 – ישראל ועזה חותמות על הפסקת אש במסגרת מבצע שומר החומות
2022 – טיסת ניסוי לא מאוישת (Boe-OFT 2) של הבואינג סטארליינר, עוגנת לראשונה בתחנת החלל הבינלאומית
נולדו
שמאל|ממוזער|120px|דיוקן עצמי של אלברכט דירר
427 לפנה"ס – אפלטון, פילוסוף יווני (נפטר ב-347 לפנה"ס)
1471 – אלברכט דירר, צייר גרמני (נפטר ב-1528)
1527 – פליפה השני, מלך ספרד (נפטר ב-1598)
1688 – אלכסנדר פופ, משורר אנגלי (נפטר ב-1744)
1792 – גספאר גוסטב קוריוליס, מהנדס ומדען צרפתי (נפטר ב-1843)
1799 – מרי אנינג, חוקרת דינוזאורים (נפטרה ב-1847)
1912 – עקיבא פרומן, גאולוג ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-1989)
1912 – אדיס דה פיליפ, מייסדת, מנהלת ובמאית האופרה הישראלית (נפטרה ב-1978)
1914 – יעקב גליל, מחנך וחוקר בשטח הבוטניקה, פרופסור וממייסדי אוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-1993)
1916 – ויולה טורק, רופאה ישראלית (נפטרה ב-2022)
1921 – אנדריי סחרוב, פיזיקאי, לוחם זכויות האדם, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1989)
1922 – משה עמאר, חבר הכנסת התשיעית מטעם המערך (נפטר ב-2015)
1924 – משה רוסנק, מפקד הרובע היהודי במלחמת העצמאות (נפטר ב-2006)
1926 – אליהוא כ"ץ, סוציולוג של התקשורת, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, פרופסור מחקר לתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה, חתן פרס ישראל למדעי החברה (נפטר ב-2021)
1930 – מלקולם פרייזר, ראש ממשלת אוסטרליה ה-22 (נפטר ב-2015)
1932 – מירה מאיר, סופרת, משוררת ועורכת ישראלית (נפטרה ב-2016)
1932 – שמואל צמח, מפיק, אמרגן ואיש תרבות ישראלי (נפטר ב-2017)
1934 – בנט סמואלסון, ביוכימאי שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2024)
1936 – גינתר בלובל, ביולוג גרמני-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2018)
1939 – היינץ הוליגר, מנצח, אבובן ומלחין שווייצרי
1942 – ג'ון קונרדס, שחיין אוסטרלי (נפטר ב-2021)
1944 – מרי רובינסון, נשיאת אירלנד
1952 – מיסטר טי, שחקן אמריקאי
1960 – ג'פרי דאהמר, רוצח סדרתי אמריקאי (נרצח ב-1994)
1962 – שרון אלכסנדר, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1967 – כריס בנואה, מתאבק קנדי (נפטר ב-2007)
1969 – דני קרפל, קומיקאי, עורך, תסריטאי ומנהל אמנותי ישראלי
1971 – מרב מילר, שדרנית רדיו וטלוויזיה, עורכת ומגישת חדשות ישראלית
1972 – קארין ארד, סופרת ועיתונאית ישראלית
1972 – הנוטוריוס בי. איי. ג'י., ראפר אמריקאי (נרצח ב-1997)
1978 – טלי שלום עזר, במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית
1985 – מרק קוונדיש, רוכב אופני מסלול ואופני כביש בריטי
1990 – בן רביד, שחקן ופעיל חברתי ישראלי
1993 – ראוט 94, מפיק מוזיקלי ורמיקסר אנגלי
נפטרו
987 – לואי החמישי מלך צרפת (נולד ב-967)
1254 – קונרד הרביעי, מלך גרמניה (נולד ב-1228)
1471 – הנרי השישי מלך אנגליה (נולד ב-1421)
1542 – ארננדו דה סוטו, מגלה ארצות ספרדי (נולד ב-1496 או 1497)
1760 – ר' ישראל בעל שם טוב, מייסדה של תנועת החסידות (נולד ב-1698 לערך)
1786 – קרל וילהלם שלה, כימאי שוודי (נולד ב-1742)
1799 – דניאל איציג, מראשי הקהילה היהודית בברלין, בנקאי ויהודי חצר (נולד ב-1723)
1923 – פרדיננד אסטרהאזי, בוגד צרפתי שמכר סודות לגרמניה ושאת מעשה בגידתו טפלו על הקצין היהודי אלפרד דרייפוס (נולד ב-1847)
1935 – ג'יין אדמס, עובדת סוציאלית, סופרת, ומנהיגה בתנועת זכות בחירה לנשים; כלת פרס נובל לשלום (נולדה ב-1860)
1948 – יצחק דובנו ("יואב"), לוחם פלמ"ח בדרגת סגן-אלוף וקצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח, נהרג בהפצצה מצרית על קיבוץ נגבה שבפיקודו (נולד ב-1913)
1949 – קלאוס מאן, סופר גרמני (נולד ב-1906)
1953 – ארנסט צרמלו, מתמטיקאי ופילוסוף גרמני (נולד ב-1871)
1966 – פול ריינו, ראש ממשלת צרפת (נולד ב-1878)
1982 – ג'ובאני מוציו, אדריכל איטלקי (נולד ב-1893)
1983 – אריק הופר, פילוסוף אמריקאי שעסק בכתיבה בתחומים חברתיים (נולד ב-1898)
1988 – דינו גראנדי, מדינאי איטלקי (נולד ב-1895)
1991 – רג'יב גנדי, ראש ממשלת הודו (נולד ב-1944)
2000 – אריך מילקה, מדינאי מזרח גרמני וראש השטאזי (נולד ב-1907)
2000 – ג'ון גילגוד, שחקן בריטי (נולד ב-1904)
2000 – מארק יוז, איש עסקים אמריקני, ייסד את חברת הרבלייף ועמד בראשה (נולד ב-1956)
2002 – ניקי דה סן פאל, פסלת וציירת צרפתיה (נולדה ב-1930)
2004 – משה הרשקוביץ', כדורסלן ישראלי (נולד ב-1962)
2008 – רננה לשם, מיקרוביולוגית ישראלית, ממייסדי המכון למחקר ביולוגי בישראל (נולדה ב-1925)
2010 – מרדכי הורוביץ, עורך דין, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1926)
2013 – פינצ'י מור, דוגמנית ישראלית (נולדה ב-1950)
2015 – מנחם אמיר, פרופסור לקרימינולוגיה, ממייסדי התחום בישראל ותחום הוויקטימולוגיה בעולם (נולד ב-1930)
2017 – שולמית קישיק-כהן, מרגלת של ישראל בלבנון (נולדה ב-1917)
2020 – אוליבר ויליאמסון, חוקר כלכלה אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1932)
2020 – גרהארד שטראק, כדורגלן גרמני (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
צ'ילה – יום הצי
צ'רקסים – יום הזיכרון הצ'רקסי
אנסטנריו – חג אש ביוון (Αναστενάρια) ובולגריה (Нестинарство)
היום העולמי של מגוון תרבותי לדו-שיח והתפתחות
יום התה הבין-לאומי
20 במאי – 22 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה כא
קטגוריה:מאי
| 2024-07-07T21:41:20
|
24 בפברואר
|
24 בפברואר הוא היום ה-55 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1525 – פרנסואה הראשון מלך צרפת מובס בקרב פאביה בידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1645 – צבא שוודיה גובר על צבא האימפריה הרומית הקדושה בקרב ינקאו, אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת שלושים השנים
1711 – האופרה רינלדו של גאורג פרידריך הנדל מוצגת בהופעת בכורה בלונדון
1799 – נפוליאון כובש את עזה
1803 – בית המשפט העליון של ארצות הברית פוסק בפרשת מרבורי נגד מדיסון הקובע את עקרון הביקורת השיפוטית על חוקי הקונגרס
1848 – תחילת הרפובליקה השנייה של צרפת
1918 – אסטוניה מכריזה על עצמאותה, יום אחד לפני פלישת גרמניה
1918 – הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז מכריזה על עצמאותה
1920 – אדולף היטלר הכריז על ייסוד המפלגה הנאצית באירוע פומבי ראשון במינכן בהשתתפוץ 2,000 איש
1938 – ייצור ראשון של מברשת שיניים עשויה סיבי ניילון
1942 – אניית המעפילים סטרומה טובעת בים השחור לאחר פגיעת טיל טורפדו רוסי
1943 – מוקם גטו סלוניקי
1946 – חואן פרון, נבחר לנשיא ארגנטינה
1948 – תחילת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה
1949 – נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים ברודוס בתום מלחמת העצמאות
1955 – עיראק וטורקיה חותמות על ההסכם הראשון בדרך לכינונה של ברית בגדאד
1956 – ניקיטה חרושצ'וב נושא את "הנאום הסודי", שבו גינה את סטלין, בוועידת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית
1966 – הפיכה צבאית בגאנה
1980 – השקל מחליף את הלירה הישראלית
2004 – 564 הרוגים ברעידת אדמה בצפון מרוקו. כ-30,000 בני אדם איבדו את בתיהם
2011 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-133, המשימה האחרונה של מעבורת זו. המעבורת מביאה ציוד ואספקה לתחנת החלל הבין-לאומית
2022 – צבא רוסיה פולש לאוקראינה כחלק מהמשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)
נולדו
ממוזער|245x245 פיקסלים|אבן בטוטה
ממוזער|173x173 פיקסלים|קרל החמישי
ממוזער|227x227 פיקסלים|וילהלם גרים
1103 – טובה, קיסר יפן (נפטר ב-1156)
1304 – אבן בטוטה, מגלה ארצות מוסלמי (נפטר ב-1377)
1413 – לודוביקו, דוכס סבויה (נפטר ב-1465)
1463 – ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה, פילוסוף והומניסט איטלקי (נפטר ב-1494)
1500 – קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1558)
1536 – האפיפיור קלמנס השמיני (נפטר ב-1605)
1557 – מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1619)
1744 – בר יצחק בר, מנהיג יהדות לורן, פעיל להשגת אמנציפציה ליהודים בצרפת, ומראשי הסנהדרין של פריז. (נפטר ב-1828)
1786 – וילהלם גרים, אחד מהאחים גרים (נפטר ב-1859)
1842 – אריגו בויטו, משורר ומלחין (נפטר ב-1918)
1874 – משה סמילנסקי, משורר ופובליציסט עברי (נפטר ב-1953)
1878 – פליקס ברנשטיין, מתמטיקאי יהודי גרמני (נפטר ב-1956)
1885 – צ'סטר נימיץ, מפקד הצי האמריקני באוקיינוס השקט בעת מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1966)
1906 – יוסף סרלין, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נפטר ב-1974)
1922 – פנינה זלצמן, פסנתרנית ישראלית (נפטרה ב-2006)
1922 – ריצ'רד המילטון, אמן פופ ארט בריטי (נפטר ב-2011)
1923 – דייוויד סויר, צ'לן אמריקאי (נפטר ב-2010)
1929 – אורי אורלב, סופר ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2022)
1930 – אביעזר יערי, איש צבא ישראלי
1932 – זל מילר, פוליטיקאי ומחבר אמריקאי (נפטר ב-2018)
1932 – מישל לגראן, מלחין, מעבד, מנצח ופסנתרן צרפתי (נפטר ב-2019)
1938 – רחל הרמתי, עורכת ומפיקה של תוכניות בידור וזמר עברי
1940 – דניס לאו, כדורגלן סקוטי
1942 – ג'ו ליברמן, פוליטיקאי אמריקאי והיהודי הראשון שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא (נפטר ב-2024)
1946 – רוני שורוק, כדורגלן ישראלי, אשר שיחק בהכח רמת גן, מכבי חיפה והפועל כפר סבא
1947 – שמואל ארד, אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד עוצבת האש, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ראש חטיבת המבצעים ומפקד פיקוד העורף (נפטר ב-2003)
1948 – דניס ווטרמן, שחקן וזמר אנגלי (נפטר ב-2022)
1949 – רזי ברקאי, איש תקשורת ישראלי, שדרן בגלי צה"ל
1951 – דבורה בקון, שחקנית קולנוע ישראלית (נפטרה ב-1983)
1951 – יעקב גלעד, פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי
1953 – מריו זוכוביצקי, כדורגלן ארגנטינאי-ישראלי (נפטר ב-2021)
1953 – מירי שטראוס טללים, אמנית רב-תחומית
1955 – סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל וממקימיה (נפטר ב-2011)
1955 – אדי ג'ונסון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1955 – אלן פרוסט, מגדולי נהגי המרוצים בפורמולה 1 ואלוף העולם 4 פעמים
1956 – ג'ודית באטלר, אקדמאית פמיניסטית אמריקאית
1957 – ימין מסיקה, במאי, צלם, עורך ומפיק ישראלי
1958 – אלי גוטמן, מאמן כדורגל ישראלי
1959 – חיים אידיסיס, תסריטאי, מחזאי ובמאי ישראלי
1960 – נורית קורן, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1965 – ניצן הורוביץ, עיתונאי ופוליטיקאי ישראלי
1965 – הילה אלפרט, עיתונאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1966 – בן מילר, קומיקאי ושחקן אנגלי
1966 – בילי זיין, שחקן אמריקאי
1967 – פרננדו טחרו, שחקן ספרדי
1968 – מיץ' הדברג, סטנדאפיסט אמריקאי (נפטר ב-2005)
1971 – דיון תומאס, כדורסלן אמריקאי-ישראלי
1974 – גילה גמליאל, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1977 – פלויד מייוות'ר, מתאגרף אמריקאי
1980 – שינסקה נקאמורה, מתאבק ב-WWE
1981 – לייטון יואיט, טניסאי אוסטרלי
1984 – עידו רוזנברג, שחקן תיאטרון וטלוויזיה, מדבב ובמאי ישראלי
1986 – קרולינה פיהלגס, משוררת ומתרגמת אסטונית
1989 – טרייס סיירוס, זמר אמריקאי
1991 – דר זוזובסקי, דוגמנית ושחקנית טלוויזיה ישראלית
1995 – יואב רוטמן, שחקן טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע ישראלי
נפטרו
1496 – אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג (נולד ב-1445)
1530 – פרופרציה דה רוסי, פסלת איטלקייה (נולדה ב-1490)
1563 – פרנסואה, דוכס גיז (נולד ב-1519)
1704 – מארק אנטואן שרפנטייה, מלחין צרפתי (נולד ב-1643)
1810 – הנרי קוונדיש, כימאי בריטי (נולד ב-1731)
1828 – ג'ייקוב בראון, הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית (נולד ב-1775)
1852 – אית'ן אלן בראון, מושל אוהיו השביעי (נולד ב-1776)
1856 – ניקולאי איוונוביץ' לובצ'בסקי, מתמטיקאי רוסי (נולד ב-1792)
1953 – גרד פון רונדשטט, גנרל נאצי בכיר (נולד ב-1875)
1967 – פרנץ וקסמן, מנצח ומלחין פסקולים יהודי-אמריקאי (נולד ב-1906)
1971 – מאיר אילן, אלוף בצה"ל, ממייסדי חיל התותחנים (נולד ב-1918)
1974 – בנימין זאב פון וייזל, ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית (נולד ב-1896)
1993 – חיים לייב פקריס, מחלוצי המחשוב בישראל (נולד ב-1908)
1993 – בובי מור, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1941)
1994 – דינה שור, זמרת ושחקנית אמריקאית (נולדה ב-1916)
2001 – קלוד שאנון, אבי תורת האינפורמציה (נולד ב-1916)
2007 – מרדכי ברויאר, רב ישראלי, זוכה פרס ישראל (נולד ב-1921)
2007 – אברי גביש, מאמן שחייה ישראלי (נולד ב-1927)
2008 – מיכאל בן-נפתלי, ספורטאי ספורט נכים ישראלי (נולד ב-1921)
2009 – יהודה רצהבי, חוקר לשון וספרות עברית (נפטר ב-1916)
2018 – שמואל אוירבך, ראש ישיבה ומנהיג בציבור הליטאי (נולד ב-1931)
2019 – אנטואן גיזנגה, פוליטיקאי קונגולזי (נולד ב-1925)
2020 – קתרין ג'ונסון, מתמטיקאית אפרו-אמריקאית, שתרמה תרומה מכרעת להצלחתן של הטיסות המאוישות של נאס"א (נולדה ב-1918)
2020 – קלייב קאסלר, סופר אמריקאי, שעסק גם בארכאולוגיה ימית ובחשיפת כלי שיט טבועים (נולד ב-1931)
2021 – מנפרד גרסטנפלד, סופר, פובליציסט, היסטוריון, חוקר השואה והאנטישמיות, כלכלן ואקולוג ישראלי (נולד ב-1937)
2021 – רונלד פיקאפ, שחקן אנגלי (נולד ב-1940)
2022 – ג'ון לאנדי, אצן ופוליטיקאי אוסטרלי (נולד ב-1930)
2022 – סאלי קלרמן, שחקנית קולנוע וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1937)
2022 – קאתלין נורד, שחיינית ממזרח גרמניה (נולדה ב-1965)
2022 – ויטלי סקקון, מהנדס קרבי ימי אוקראיני (נולד ב-1996)
2024 – עוזי פלד, איש תקשורת ישראלי (נולד ב-1937)
2024 – צ'רלי ביטון, פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת מטעם חד"ש, ממייסדי הפנתרים השחורים (נולד ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אסטוניה – יום העצמאות
מקסיקו – יום הדגל
רומניה – דראגובטה (חג האהבה)
23 בפברואר – 25 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב כד
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-01T11:27:28
|
27 במרץ
|
27 במרץ הוא היום ה-86 בשנה (87 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 279 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1625 – ג'יימס הראשון מלך אנגליה נפטר, ובנו צ'ארלס הראשון עולה למלוכה
1871 – משחק הרוגבי הבינלאומי הראשון מתקיים בין נבחרות אנגליה וסקוטלנד
1918 – רומניה מספחת לשטחה את בסרביה
1930 – התפטרות ממשלת גרמניה בראשות הסוציאל-דמוקרט הרמן מילר בעקבות המשבר הכלכלי
1941 – מלחמת העולם השנייה – הפיכה צבאית ביוגוסלביה לאחר שהממשלה הצטרפה למדינות הציר
1944 – השואה: תחילתה של אקציית הילדים בגטו קובנה
1945 – מלחמת העולם השנייה – חיל האוויר האמריקאי מתחיל להטיל מוקשים מסביב לנמלי יפן במטרה למנוע הגעת אספקה לשטחיה
1948 – שיירת יחיעם הותקפה באזור כברי. 47 לוחמים נהרגו בקרב
1948 – שיירת נבי דניאל הותקפה בדרכה חזרה מגוש עציון לירושלים. בקרב נהרגו 14 לוחמים
1952 – פצצה מתפוצצת במטה המשטרה במינכן. הפצצה כוונה להרוג את קנצלר גרמניה בזמנו קונראד אדנאואר, אך זה לא נפגע
1964 – באלסקה פוגעת רעידת האדמה של "יום שישי הטוב" במגניטודה 9.2. 125 נספים, רובם מגלי הצונאמי
1969 – במסגרת תוכנית מארינר האמריקאית, שיגור מארינר 7 לחקר חצי הכדור הצפוני של מאדים
1972 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, שיגור ונרה 8 לחקור ולנחות על כוכב הלכת נוגה
1977 – האסון האווירי השני בגודלו בהיסטוריה: אסון המטוסים בטנריף
1990 – ארצות הברית מתחילה לשדר שידורי תעמולה טלוויזיוניים אל עבר קובה
1993 – ז'יאנג זמין מתמנה לנשיא סין
2002 – הפיגוע במלון פארק: 30 איש נרצחים בפיגוע התאבדות במלון פארק בנתניה בליל הסדר, למחרת מוכרז מבצע חומת מגן
2008 – נחיתת משימת מעבורת החלל אנדוור STS-123 לאחר ביקור בתחנת החלל הבינלאומית ושהות בחלל של 15 יום ו-18 שעות
2009 – ספינת דיג ועליה כ-250 מהגרים מאפריקה טבעה בים התיכון בדרכה מלוב לאיטליה. רק 21 מנוסעיה ניצלו
2015 – שיגור סויוז TMA-16M לתחנת החלל הבינלאומית, בין אנשי הצוות סקוט קלי ומייקאל קורניינקו למשימת שהות שנה בחלל
2019 – הודו מבצעת ניסוי נשק נגד לוויינים, בו השמידה לווין קטן בגובה 280 ק"מ והפכה למדינה הרביעית בעולם אשר הוכיחה יכולת זו
2023 – בפיגוע ירי שהתרחש בבית ספר פרטי פרסביטריאני בנאשוויל שבטנסי נרצחו כ-3 תלמידים ו-3 אנשי סגל
נולדו
ממוזער|240x240 פיקסלים|וילהלם רנטגן
ממוזער|229x229 פיקסלים|קוונטין טרנטינו
1220 – האפיפיור מרטינוס הרביעי (נפטר ב-1285)
1401 – אלברכט השלישי, דוכס בוואריה (נפטר ב-1460)
1784 – ג'ונתן ג'נינגס, מושל אינדיאנה הראשון (נפטר ב-1834)
1785 – לואי ה-17, בנם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט (נפטר ב-1795)
1809 – ה ז'ורז'-אז'ן אוסמן (נפטר ב-1891)
1845 – וילהלם רנטגן, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1923)
1847 – אוטו וולך, כימאי גרמני יהודי (נפטר ב-1931)
1883 – מארי אונדר, משוררת אסטונית (נפטרה ב-1980)
1886 – סרגיי קירוב, פוליטיקאי סובייטי (נרצח ב-1934)
1886 – לודוויג מיס ון דר רוהה, אדריכל, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות (נפטר ב-1969)
1893 – קרל מאנהיים, סוציולוג (נפטר ב-1947)
1896 – ד"ר בנימין זאב פון וייזל, מומחה לאסלאם, סופר, עיתונאי, רופא וממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית (נפטר ב-1974)
1899 – גלוריה סוונסון, שחקנית זמרת ומפיקה אמריקאית (נפטרה ב-1983)
1912 – ג'יימס קלהאן, ראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-2005)
1917 – ג'ון קונלי, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1993)
1917 – סיירוס ואנס, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נפטר ב-2002)
1921 – הלן בר, נערה יהודיה שנספתה בשואה, כתבה יומן שבו תיארה את שנות חייה האחרונות, נחשבת ל"אנה פרנק הצרפתייה" (נפטרה ב-1945)
1924 – שרה ווהן, זמרת ג'אז אמריקאית (נפטרה ב-1990)
1927 – מסטיסלב רוסטרופוביץ', צ'לן ומנצח אמריקאי ממוצא רוסי (נפטר ב-2007)
1929 – ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת עטרת ישראל במודיעין עילית, זקן חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס (נפטר ב-2023)
1935 – ג'וליאן גלובר, שחקן אנגלי
1941 – איוון גאשפארוביץ', נשיא סלובקיה
1942 – ג'ון סלסטון, ביולוג בריטי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2018)
1942 – מייקל יורק, שחקן אנגלי
1946 – רעיה רדליך, פסלת ואמנית קרמיקה ישראלית (נפטרה ב-2002)
1951 – בסאם זועמוט, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ערבי ישראלי (נפטר ב-2004)
1952 – מריה שניידר, שחקנית צרפתייה (נפטרה ב-2011)
1952 – אילן בשור, צלם מסחרי ואמנותי ישראלי
1952 – לינדה מרטין, זמרת ומגישת טלוויזיה מצפון אירלנד, זוכת אירוויזיון 1992 כנציגת אירלנד
1954 – חי אדיב, ראש עיריית הוד השרון
1955 – חנא סוויד, פוליטיקאי ישראלי
1955 – ישראל אייכלר, פוליטיקאי ישראלי
1958 – נעם מאירי, יוצר תיאטרון, שחקן, במאי ומורה למשחק
1959 – נטע מורן, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית
1959 – יואב גינאי, פזמונאי, שדרן רדיו וטלוויזיה, ומתרגם ישראלי
1963 – קוונטין טרנטינו, במאי קולנוע אמריקאי
1965 – לייזי גורדון, כדורסלן עבר ישראלי-אמריקאי
1969 – מריה קארי, זמרת אמריקאית
1972 – לי את גליק, שחקנית ישראלית
1975 – פרגי, שחקנית אמריקאית
1978 – רז קינסטליך, ראש עיריית ראשון לציון
1986 – מנואל נוייר, כדורגלן בבאיירן מינכן ובנבחרת גרמניה
1988 – ג'סיקה אלן קורניש (ג'סי ג'יי), זמרת בריטית
2000 – סופי נליס, שחקנית קולנוע קנדית
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|יורי גגארין
710 – רופרט איש זלצבורג, קדוש נוצרי (נולד ב-660)
965 – ארנולף הראשון, רוזן פלנדריה (נולד בין 893 ל-899)
1184 – גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה
1237 – ז'אן דה בריין, מלך ירושלים (נולד ב-1170 או 1148)
1378 – גרגוריוס האחד עשר, אפיפיור (נולד ב-1336)
1462 – וסילי השני, נסיך מוסקבה (נולד ב-1415)
1482 – מארי, דוכסית בורגונדיה (נולדה ב-1457)
1910 – מרדכי הורוויץ, רב הונגרי-גרמני (נולד ב-1844)
1934 – מוסא כאט'ם אל-חוסייני, פוליטיקאי פליסטנאי, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית (נולד ב-1853)
1938 – שלמה ישראל שיריזלי, מו"ל, מתרגם, סופר ועיתונאי ביישוב, דמות מרכזית בתרבות הלאדינו בירושלים (נולד 1878)
1948 – זרובבל הורביץ, לוחם ישראלי בפלמ"ח, זכה בעיטור הגבורה (נולד ב-1924)
1949 – אלישבע, משוררת עברית (נולדה ב־1888)
1961 – משה נובומייסקי, מייסד מפעלי ים המלח (נולד ב-1873)
1968 – יורי גגארין, קוסמונאוט רוסי, האדם הראשון בחלל (נולד ב-1934)
1972 – מאוריץ קורנליס אשר, צייר וגרפיקאי הולנדי (נולד ב-1898)
1973 – טימו ק. מוקה, סופר פיני (נולד ב-1944)
1981 – אנדה עמיר-פינקרפלד, משוררת וסופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1902)
1987 – גורית קדמן, רקדנית ישראלית זוכת פרס ישראל למחול (נולדה ב-1897)
1990 – מוטי בהרב, משורר, שחקן, מחזאי, במאי, מבקר ספרות ומורה לדרמה ישראלי (נולד ב-1941)
1999 – נחום סטלמך, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1936)
2002 – בילי ויילדר, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1906)
2006 – סטניסלב לם, סופר מדע בדיוני פולני (נולד ב-1921)
2010 – וסילי סמיסלוב, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1921)
2012 – אדריאן ריץ', משוררת, תאורטיקנית פמיניסטית ומנהיגה לסבית (נולדה ב-1929)
2014 – אברהם יסקי, אדריכל ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1982 (נולד ב-1927)
2018 – סטפאן אודראן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה (נולדה ב-1932)
2019 – ואלרי ביקובסקי, קוסמונאוט סובייטי שטס לחלל בשלוש משימות במסגרת תוכנית סויוז (נולד ב-1934)
2019 – עידית דורון, בלשנית ישראלית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, כלת פרס ישראל בתחום חקר הבלשנות העברית והכללית (נולדה ב-1951)
2020 – קרל פרידמן, סופרת יהודייה הולנדית (נולדה ב-1952)
2021 – פטר קלנר, איש עסקים ומיליארדר צ'כי (נולד ב-1964)
2022 – מרטין פופ, פרופסור יהודי-אמריקאי לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת ניו יורק (נולד ב-1918)
2022 – אלכסנדרה זאבלינה, סייפת סובייטית (נולדה ב-1937)
2023 – אמהוי צגה-מרים גברו, פסנתרנית, מלחינה ונזירה (נולדה ב-1923)
2024 – דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1934)
2024 – שרה יפת, חוקרת מקרא ישראלית, פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל לחקר המקרא (נולדה ב-1934)
2024 – אברהם גרוסמן, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וזוכה פרס ישראל לחקר ההיסטוריה היהודית (נולד ב-1936)
2024 – ג'ו ליברמן, פוליטיקאי אמריקאי והיהודי הראשון שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא (נולד ב-1942)
26 במרץ – 28 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג כז
קטגוריה:מרץ
| 2024-08-01T00:57:14
|
18 באוקטובר
|
18 באוקטובר הוא היום ה-291 בשנה (292 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 74 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1009 – כנסיית הקבר הקדוש נהרסת עד היסוד על פי הוראתו של אל-חאכם באמר אללה
1035 – מותו של סנצ'ו השלישי מלך נווארה גורם לפיצול הממלכה ועלייתה של אראגון; רמירו הראשון הופך למלכה הראשון של אראגון; פרננדו הראשון הופך למלך קסטיליה
1164 – שליט דמשק, נור א-דין, כובש את מבצר נמרוד
1356 – רעידת אדמה בבזל, שווייץ
1685 – לואי הארבעה עשר, מלך צרפת חותם על האדיקט של פונטנבלו, המבטל את האדיקט של נאנט ומוציא את הפרוטסטנטיות מחוץ לחוק
1860 – ועידת פקין מביאה לסיומה של מלחמת האופיום השנייה
1867 – ארצות הברית מקבלת את השליטה באלסקה מידי רוסיה
1890 – נוסדת וינדהוק
1929 – ועדת המשפטים הקנדית הופכת את החלטת בית המשפט העליון במקרה אדוארדס נגד המושל הכללי של קנדה, וקובעת כי נשים נכללות בחוק כ"בני אדם"
1938 – בפקודת היטלר מתבצע גירוש זבונשין
1938 – נוסד בית הספר הימי בחיפה, חלוץ בתי הספר הימיים בארץ ישראל
1941 – כיבוש קלינין בידי גרמניה הנאצית
1963 – בפתיחת תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו, מרסל דושאן מנהל משחק שחמט עם דוגמנית עירומה על רקע יצירתו "הזכוכית הגדולה"
1968 – הוועד האולימפי האמריקאי משעה את טומי סמית' וג'ון קרלוס לאחר שהצדיעו בהצדעת "הכוח השחור" בטקס הענקת מדליות באולימפיאדת מקסיקו סיטי
1973 – מלחמת יום הכיפורים – מסתיים קרב החווה הסינית
1989 – אריך הונקר מתפטר מתפקידו כמנהיג גרמניה המזרחית
1989 – משוגרת הגשושית גלילאו
1990 – נלכד "האופנובנק" רוני ליבוביץ'
1991 – חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות שנותקו ב-1967
2007 – בנזיר בהוטו חוזרת לפקיסטן לאחר 8 שנות גלות, ובערב שובה, מחבלים מתאבדים מפוצצים מטען נפץ בקרבת רכבה; יותר מ-100 הרוגים, בהוטו לא נפגעת
2011 – לאחר חמש שנים החייל החטוף גלעד שליט חוזר לישראל מרצועת עזה לאחר עסקת שבויים שבמסגרתה שוחרר משבי החמאס
2015 – בפיגוע ירי בתחנה המרכזית בבאר שבע נרצח חייל גולני ונפצעו עשרה אנשים. מבקש מקלט מאריתריאה נורה למוות בטעות לאחר שנחשד כמחבל, והמחבל, בדואי מחורה, נורה למוות
נולדו
1127 – גו-שירקאווה, הקיסר ה-77 של יפן (נפטר ב-1192)
1130 – ג'ו שי, פילוסוף קונפוציאני סיני (נפטר ב-1200)
1405 – ה פיוס השני (נפטר ב-1464)
1547 – יוסטוס ליפסיוס, פילולוג והומניסט פלמי (נולד ב-1606)
1553 – לוקה מארנציו, מלחין איטלקי (נפטר ב-1599)
1706 – בלדאסארה גאלופי, מלחין איטלקי (נפטר ב-1785)
1741 – פייר שודרלו דה לאקלו, סופר וגנרל צרפתי (נפטר ב-1803)
1777 – היינריך פון קלייסט, סופר, מחזאי ומשורר פרוסי (נפטר ב-1811)
1859 – אנרי ברגסון, פילוסוף צרפתי (נפטר ב-1941)
1894 – יורי טיניאנוב היה סופר, תסריטאי, מבקר ספרות וחוקר קולנוע יהודי-סובייטי (נפטר ב־1943)
1898 – לוטה לניה, זמרת גרמניה (נפטרה ב-1981)
1902 – פסקואל יורדן, פיזיקאי עיוני גרמני (נפטר ב-1980)
1904 – חיים שירמן, חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד (נפטר ב-1981)
1907 – קלמן כצנלסון, עיתונאי, סופר, מתרגם ופעיל רוויזיוניסטי (נפטר ב-2000)
1925 – שמואל חדש, שחיין ישראלי (נפטר ב-2011)
1926 – קלאוס קינסקי, שחקן קולנוע ותיאטרון גרמני (נפטר ב-1991)
1926 – צ'אק ברי, מוזיקאי (נפטר ב-2017)
1926 – עמליה כהנא-כרמון, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2019)
1928 – מוריס אל מדיוני, פסנתרן, זמר ומלחין יהודי ממוצא אלג'יראי (נפטר ב-2024)
1929 – ויולטה צ'מורו, פוליטיקאית ומו"לית ניקרגואית
1930 – מרדכי בן-חורין, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2020)
1934 – מריאן רבינוביץ', רופא גריאטר ושיקומי, גרונטולוג, סופר, מסאי וכותב זיכרונות, משורר ופסל ישראלי (נפטר ב-2010)
1935 – פיטר בויל, שחקן אמריקני (נפטר ב-2006)
1938 – יעקב גרטי, בוטנאי ישראלי
1939 – לי הארווי אוסוואלד, רוצחו של ג'ון קנדי (נפטר ב-1963)
1939 – תנחום כהן-מינץ, כדורסלן ישראלי (נפטר ב-2014)
1940 – עוזי אבן, פרופסור בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב וחבר הכנסת מטעם מרצ בשלהי הכנסת ה-15
1952 – צ'אק לורי, יוצר, מפיק, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי
1958 – חוליו אולרטיקואצ'אה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1958 – מוטי שגב, פרופסור מחקר בטכניון, בפקולטה לפיזיקה
1959 – סרגיי דורנקו, עיתונאי טלוויזיה ורדיו רוסי (נפטר ב-2019)
1960 – ארין מורן, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2017)
1960 – ז'אן-קלוד ואן דאם, שחקן קולנוע בלגי
1960 – בן כספית, עיתונאי ופובליציסט ישראלי
1961 – עירית לינור, עיתונאית, סופרת, מתרגמת, תסריטאית ושדרנית רדיו ישראלית
1965 – רן יבנאי, קריין ושדרן רדיו ישראלי
1970 – עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן
1977 – נגה ניר נאמן, עיתונאית, כתבת לענייני צרכנות בחדשות 10
1979 – דפנה לוסטיג, עיתונאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה ישראלית
1982 – בני בן זקן, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר האחורי ומאמן כדורגל
1982 – נדב נייטס, שחקן ישראלי
1984 – אספרנסה ספולדינג, מוזיקאית וזמרת ג'אז אפרו-אמריקאית
1984 – פרידה פינטו, שחקנית קולנוע ודוגמנית הודית
1986 – עידן יניב, זמר ישראלי
1987 – זאק אפרון, שחקן וזמר אמריקאי
1991 – טיילר פוסי, שחקן וזמר אמריקאי
2000 – תומר פרנקל, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|172x172 פיקסלים|איג דה ורמנדואה
ממוזער|218x218 פיקסלים|תומאס אדיסון
31 – סיאנוס, פוליטיקאי רומאי ומפקד המשמר הפרטוריאני בימי הקיסר טיבריוס (נולד ב-20 לפנה"ס)
33 – אגריפינה הזקנה, אצילה מן השושלת היוליו-קלאודית (נולדה ב-14 לפנה"ס)
707 – יוחנן השביעי, (נולד ב-650)
1101 – איג דה ורמנדואה, ממנהיגי מסע הצלב הראשון (נולד ב-1053)
1141 – לאופולד, דוכס בוואריה (נולד ב-1108)
1417 – גרגוריוס השנים עשר, (נולד ב-1326)
1442 – ז'ואאו, מושל פורטוגל (נולד ב-1400)
1503 – ה פיוס השלישי (נולד ב-1439)
1511 – פיליפ דה קומין, היסטוריון ודיפלומט צרפתי (נולד ב-1447)
1541 – מרגרט טיודור, בתו הראשונה של הנרי השביעי, מלך אנגליה (נולדה ב-1489)
1545 – ג'ון טאוורנר, מלחין ונגן עוגב אנגלי (נולד ב-1490 בקירוב)
1889 – אנטוניו מאוצ'י, ממציא איטלקי (נולד ב-1808)
1893 – שארל גונו, מלחין ומחבר אופרות צרפתי (נולד ב-1818)
1931 – תומאס אלווה אדיסון, ממציא ואיש עסקים אמריקאי (נולד ב-1847)
1966 – אליזבת ארדן, יזמית ואשת עסקים קנדית-אמריקאית (נולדה ב-1878)
1974 – יצחק וידרקר, ראש העיר השני של חדרה (נולד ב-1909)
1982 – פייר מנדס פראנס, ראש ממשלת צרפת (נולד ב-1907)
2010 – שמואל ורסס, חוקר ספרות ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ט (נולד ב-1915)
2015 – עזרא אוריון, פסל ומשורר ישראלי (נולד ב-1934)
2017 – דניאל דארייה, שחקנית קולנוע צרפתייה (נולדה ב-1917)
2019 – מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בשנים 1983–1995 (נולד ב-1925)
2020 – אלן בויד, עורך דין אמריקאי ומנכ"ל מספר תאגידים גדולים בתחום התחבורה (נולד ב-1922)
2020 – דוד קושניר, אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי (נולד ב-1931)
2020 – רנה פלבר, נשיא שווייץ (נולד ב-1933)
2020 – אילנה רובינא, זמרת ישראלית (נולדה ב-1934)
2021 – יאנוש קורנאי, כלכלן הונגרי-יהודי (נולד ב-1928)
2021 – קולין פאוול, יושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ, ומזכיר המדינה (נולד ב-1937)
2022 – צ'ארלס דאנקן, יזם, מנהל ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר האנרגיה של ארצות הברית (נולד ב-1926)
2022 – ג'ון פ. מאייר, חוקר מקרא אמריקאי וכומר קתולי (נולד ב-1942)
2022 – רונן אקרמן, צלם תיאטרון ואופנה ישראלי (נולד ב-1963)
2023 – עודד ברזילי, איש ציבור ישראלי, כיהן כראש המועצה האזורית רמת הנגב (נולד ב-1930)
2024 – יהודה באואר, היסטוריון וחוקר שואה, חתן פרס ישראל (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הסטטיסטיקה, הנחגג מדי שנה ביפן, החל משנת 1973
יום אלסקה, במדינת אלסקה שבארצות הברית
17 באוקטובר – 19 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
ראו גם
18 באוקטובר 1977
17 באוקטובר – 19 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
י יח
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-18T21:00:13
|
3 ביוני
|
3 ביוני הוא היום ה-154 בשנה (155 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 211 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
713 – קיסר האימפריה הביזנטית פיליפיקוס ורדאניס מודח בהפיכה צבאית, למחרת ממונה במקומו מזכירו ארטימיוס אנסטסיוס
1098 – מסע הצלב הראשון: הצלבנים כובשים את אנטיוכיה
1162 – תומאס בקט מוקדש לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי
1326 – הסכם נובגורוד בין נורווגיה לבין נובגורוד על הגבול
1784 – הקונגרס הקונטיננטלי מקים את צבא ארצות הברית
1805 – הסכם שלום בין הביי של טריפולי לארצות הברית מסיים את המלחמה הברברית הראשונה
1937 – אדוארד השמיני נישא לווליס סימפסון
1944 – שארל דה-גול הופך לראש ממשלת צרפת
1948 – מלחמת העצמאות: מבצע יצחק – כוח של חטיבות גולני וכרמלי כובש את ג'נין, אך נסוגות לאחר מתקפת נגד של הצבא העיראקי
1948 – הפצצת ראשון לציון במלחמת העצמאות בידי חיל האוויר המצרי גורמת ל-25 הרוגים
1964 – ישראל זוכה בגביע אסיה בכדורגל
1965 – מרכז מפא"י מעדיף את לוי אשכול על פני דוד בן-גוריון כמועמד המפלגה לראשות המפלגה, מה שמביא לפרישתו של בן-גוריון עם אישים נוספים ולהקמת רפ"י
1965 – במסגרת תוכנית ג'מיני האמריקאית, שיגור משימת ג'מיני 4. האסטרונאוט אד וייט הופך לאמריקאי הראשון המבצע הליכת חלל
1966 – במסגרת תוכנית ג'מיני האמריקאית, שיגור משימת ג'מיני 9A המאוישת לבחינת נושא התקרבות ומפגש בחלל של שתי חלליות
1973 – 14 הרוגים בהתרסקות מטוס טופולב Tu-144 מתרסק בצרפת. זו ההתרסקות הראשונה של מטוס נוסעים על קולי
1974 – יצחק רבין מושבע כראש ממשלת ישראל, ומציג את הממשלה השבע עשרה בפני הכנסת
1979 – פיצוץ בבאר הנפט Ixtoc I בדרום מפרץ מקסיקו גורם לזרימת כ-600,000 טון נפט לתוך הים. זוהי תאונת הנפט הגדולה ביותר עד דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)
1980 – נחיתת סויוז 35 אשר החזירה צוות משהות ממושכת בתחנת החלל סאליוט 6
1982 – שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, נורה על ידי מחבלים פלסטינים מארגונו של אבו נידאל. ניסיון ההתנקשות מוביל למבצע שלום הגליל
1989 – ממשלת הרפובליקה העממית של סין שולחת חיילים כדי לפנות את המשתתפים במחאות בכיכר טיין-אן-מן בבייג'ינג לאחר שבעה שבועות של הפגנות
2006 – מונטנגרו מכריזה על עצמאותה ונפרדת מסרביה
2017 – מתקפת פיגועים בלונדון בהם נרצחו 6 בני אדם, ועוד עשרות נפצעו
2023 – פיגוע הירי בגבול ישראל–מצרים
2023 – במסגרת תוכנית שנג'ואו הסינית, נחיתה המשימה שנג'ואו 15 לאחר שהות ממושכת בתחנת החלל טיאנגונג
נולדו
1770 – מנואל בלגראנו, מצביא ארגנטינאי, ממובילי המאבק לעצמאות (נפטר ב-1820)
1808 – ג'פרסון דייוויס, מזכיר המלחמה של ארצות הברית ומנהיג הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית (נפטר ב-1889)
1844 – גארט הוברט, סגן הנשיא ה-24 של ארצות הברית (נפטר ב-1899)
1853 – פלינדרס פיטרי, ארכאולוג אנגלי (נפטר ב-1942)
1865 – ג'ורג' החמישי, מלך בריטניה (נפטר ב-1936)
1873 – אוטו לוי, פרמקולוג גרמני-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1961)
1879 – לאופולד גוטליב, צייר יהודי-פולני (נפטר ב-1934)
1906 – ג'וזפין בייקר, רקדנית, זמרת ושחקנית (נפטרה ב-1975)
1912 – בטי דובינר, מייסדת ונשיאת איל"ן (נפטרה ב-2008)
1913 – יצחק ברמן, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2013)
1924 – טורסטן ויזל, ביולוג אמריקני ממוצא שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1925 – טוני קרטיס, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2010)
1925 – יעקב שדה, פרופסור למחלות אף אוזן גרון בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2020)
1926 – אלן גינסברג, משורר יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1997)
1926 – זרם פריאר, רופא ילדים, מייסד ומנהל מחלקת הילדים ב
1928 – ראומה אלדר, קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל (נפטרה ב-2019)
1928 – דב יפה, רב, מן הבולטים בקרב אישי תנועת המוסר במאה ה-21 (נפטר ב-2017)
1928 – עמוס לוצאטו, רופא יהודי איטלקי, סופר ומחבר מאמרים וחוקר עולמי בנושא התרבות היהודית (נפטר ב-2020)
1929 – ורנר ארבר, מיקרוביולוג וגנטיקאי שווייצרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1930 – מריון זימר בראדלי, סופרת מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאית (נפטרה ב-1999)
1931 – ראול קסטרו, נשיא קובה
1936 – לארי מק'מרטרי, סופר ותסריטאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2021)
1937 – מאיר זרחי, סופר, במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי-אמריקאי
1940 – עמוס גרודז'ינובסקי, אתלט ומאמן ישראלי
1941 – יאנוש מוניאק, סקסופוניסט, חלילן ומלחין ג'אז פולני (נפטר ב-2016)
1946 – פנלופי וילטון, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה
1947 – יצחק דרוקר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הבלם
1947 – נפתלי אלטר, מוזיקאי, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי
1947 – שוקי לוי, מלחין יהודי ישראלי-אמריקאי
1949 – איאן גלדר, שחקן אנגלי (נפטר ב-2024)
1950 – מליסה מתיסון, תסריטאית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית ופעילה למען שחרור טיבט (נפטרה ב-2015)
1955 – יולנטה קוושנייבסקה, עורכת דין פולניה, הגברת הראשונה של פולין בשנים 1995–2005
1961 – לורנס לסיג, פרופסור למשפטים ופעיל מרכזי בקהילת חופש המידע
1970 – אורי כבירי, מפיק מוזיקלי, שחקן ומדבב ישראלי
1979 – בוני ארונס, שחקנית קולנוע וסופרת אמריקאית
1980 – קובי מימון, שחקן ובדרן ישראלי
1982 – ילנה איסינבייבה, אתלטית רוסיה, שיאנית העולם בקפיצה במוט
1986 – רפאל נדאל, טניסאי ספרדי
1986 – סיון טלמור, מוזיקאית יוצרת וזמרת ישראלית
1988 – סיוון מסט, שחקנית, מנחת טלוויזיה ודוגמנית ישראלית
1992 – מריו גצה, כדורגלן גרמני
1997 – מעיין אלוני, שחקן ישראלי
2000 – ביבדובי, זמרת-יוצרת פיליפינית
נפטרו
1395 – איוון שישמן, קיסר בולגריה, מהאימפריה הבולגרית השנייה (נולד ב-1350)
1875 – ז'ורז' ביזה, מלחין צרפתי (נולד ב-1838)
1899 – יוהאן שטראוס הבן, מלחין אוסטרי (נולד ב-1825)
1924 – פרנץ קפקא, סופר צ'כי, מגדולי הסופרים של המאה העשרים (נולד ב-1883)
1949 – טושיו שירטורי, פושע מלחמה יפני המזוהה עם הנאצים (נולד ב-1887)
1963 – ה יוחנן ה-23 (נולד ב-1881)
1964 – פראנס אמיל סילנפא, סופר פיני חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1888)
1970 – היילמאר שאכט, שר הכלכלה בגרמניה בתקופת שלטון המפלגה הנאצית (נולד ב-1877)
1977 – רוברטו רוסליני, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1906)
1987 – אנדרס סגוביה, גיטריסט קלאסי ספרדי (נולד ב-1893)
1989 – האייתולה חומייני, מנהיג דת שיעי איראני (נולד ב-1900)
1992 – רוברט מורלי, שחקן קולנוע אנגלי (נולד ב-1908)
1995 – ג'ון פרספר אקרט, חלוץ בתחום מדעי המחשב (נולד ב-1919)
2001 – אנתוני קווין, שחקן קולנוע אמריקאי, יליד מקסיקו (נולד ב-1915)
2003 – פליקס דה ולדון, פסל אוסטרי-אמריקאי (נולד ב-1907)
2010 – רו מקלנהן, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1934)
2011 – סמי עופר, איש עסקים ונדבן ישראלי (נולד ב־1922)
2011 – ג'ק קבורקיאן, רופא ואמן אמריקאי שסייע לכ-130 חולים סופניים להתאבד (נולד ב-1928)
2012 – אברהם בוצר, מפקד חיל הים בין השנים 1968–1972 (נולד ב-1929)
2016 – אשר ידלין, עסקן פוליטי, מבכירי תנועת העבודה (נולד ב-1923)
2016 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נולד ב-1942)
2017 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נולד ב-1939)
2020 – אורסולה מלבין, פסלת ישראלית (נולדה ב-1917)
2020 – מרצ'לו אבאדו, מלחין, מנצח ופסנתרן איטלקי (נולד ב-1926)
2020 – יחזקאל אדירם, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – אנירוד ג'וגנת, ראש ממשלת מאוריציוס (נולד ב-1930)
2022 – רענן לוי, צייר ישראלי (נולד ב-1954)
2023 – אסתר גרינברג, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1931)
2024 – יירגן מולטמן, תאולוג קלוויניסטי גרמני (נולד ב-1926)
2024 – וגיף גוסיינוב, איש ק.ג.ב בדרגת מייג'ור גנרל (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – פסטיבל האלה בלונה
יום הפיש אנד צ'יפס הבינלאומי
2 ביוני – 4 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ג
קטגוריה:יוני
| 2024-07-29T16:21:39
|
5 במאי
|
5 במאי הוא היום ה-125 בשנה (126 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 240 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1494 – כריסטופר קולומבוס מגלה את ג'מייקה במסעו השני לאמריקה
1789 – אספת המעמדות הצרפתית מתכנסת לראשונה מאז 1614
1818 – קרב מאיפו מסיים את מלחמת העצמאות הצ'יליאנית
1835 – קו הרכבת הראשון באירופה היבשתית נפתח בבלגיה, בין בריסל למכלן
1891 – נחנך אולם ה"קרנגי הול" בניו יורק
1912 – נפתחת אולימפיאדת סטוקהולם
1936 – כוחות איטליה כובשים את אדיס אבבה בירת אתיופיה
1941 – הקיסר היילה סילאסי חוזר לאתיופיה
1945 – מלחמת העולם השנייה: כוחות גרמניה בהולנד ובדנמרק נכנעים
1949 – מועצת אירופה נוסדת
1955 – גרמניה המערבית זוכה בריבונות מלאה
1961 – במסגרת תוכנית מרקורי האמריקאית, האסטרונאוט האמריקאי הראשון, אלן שפרד, משוגר בטיסה תת-מסלולית במשימת מרקורי-רדסטון 3, עם החללית פרידום 7
1983 – חיים הרצוג מושבע לנשיאה השישי של מדינת ישראל, בעקבות זכייתו בבחירות
2002 – ז'אק שיראק נבחר כנשיא צרפת בסיבוב הבחירות השני
2002 – נחיתת החללית סויוז TM-33 עם צוות מתחנת החלל הבינלאומית ותייר החלל השני מרק שאטלוורת'
2005 – טוני בלייר נבחר בפעם השלישית לראש ממשלת בריטניה
2017 – ממשלת קוריאה הצפונית מודיעה על ניסיון התנקשות של הCIA בקים ג'ונג און
2017 – טיסת הבכורה של מטוס הנוסעים הסיני קומק C-919
2018 – משגר אטלס 5 משגר את הנחתת InSight של נאס"א לחקר מאדים וחלליות הקיובסאט MarCO-A וMarCO-B שנועדו לנטר את הנחיתה
2019 – התרסקות טיסה 1492 של אירופלוט
נולדו
ממוזער|שמאל|100px|נלי בליי
1813 – סרן קירקגור, פילוסוף דני, אבי האקזיסטנציאליזם (נפטר ב-1855)
1818 – קרל מרקס, סוציולוג ופילוסוף גרמני, אבי הקומוניזם (נפטר ב-1883)
1862 – ניקו פירוסמני, גדול ציירי גאורגיה (נפטר ב-1918)
1864 – נלי בליי, עיתונאית אמריקאית (נפטרה ב-1922)
1889 – רנה גאטו, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1914)
1901 – גרטרוד קראוס, מחלוצות המחול המודרני בארץ ישראל (נפטרה ב-1977)
1906 – נ. סטרויה, שחקן וקומיקאי רומני-ישראלי (נפטר ב-1990)
1911 – ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני ממוצא יהודי, המייסד של הכפר השיתופי היהודי-ערבי נוה שלום (נפטר ב-1996)
1912 – מישאל שחם, ממקימי צה"ל ומפקדיו הראשונים בדרגת אלוף-משנה, מפקד החטיבה הירושלמית, יוזם הקמת יחידה 101, חבר משלחת ישראל באו"ם (נפטר ב-1992)
1917 – מנשה הראל, גאוגרף וחוקר ארץ ישראל (נפטר ב-2014)
1920 – חיים קאזיס, עורך דין פלילי (נפטר ב-2017)
1922 – דומיטרו חנקו, פובליציסט, מסאי, היסטוריון ומתרגם יהודי-רומני
1927 – פאט קרול, שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1927 – אריקה (רבקה) באומינגר, פיזיקאית ניסויית ישראלית (נפטרה ב-2024)
1929 – איילין וודס, שחקנית, זמרת ומדבבת אמריקאית (נפטרה ב-2010)
1931 – עירית עמיאל, סופרת, משוררת ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-2021)
1931 – אברהם קפלן, מנצח מקהלות ומלחין ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1934 – גדעון הוד, שדרן ומגיש רדיו ב"קול ישראל" (נפטר ב-2024)
1935 – אברהם מור, שחקן ומדבב ישראלי (נפטר ב-2012)
1937 – עודד קוטלר, שחקן ובמאי ישראלי
1942 – תמי ויינט, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-1998)
1944 – בו לארסון, כדורגלן שוודי (נפטר ב-2023)
1946 – דוד פרימו, כדורגלן ישראלי
1946 – שלום חגי, אלוף בצה"ל ואיש עסקים ישראלי, ראש אגף האספקה בעלי קבוצת הארגז ובעל השליטה בטיב טעם
1946 – נסים דיין, במאי קולנוע ישראלי
1948 – נעמי בן גור, סופרת, מרצה, חוקרת, מתרגמת ועורכת של ספרות ילדים
1949 – אופירה גלוסקא, זמרת ישראלית
1949 – טוני פארקס, כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי
1950 – עמוס נחום, צלם טבע ישראלי-אמריקאי
1952 – משה גפני, חבר הכנסת וסגן שר לשעבר
1955 – דייוויד פקוסקה, פקיד ממשל אמריקאי שהיה תת אדמירל במשמר החופים של ארצות הברית
1957 – ריצ'רד אי. גרנט, שחקן קולנוע בריטי
1958 – רון ארד, חייל ישראלי, נפל בשבי בלבנון
1963 – ג'יימס לאברי, מוזיקאי קנדי, סולן להקת דרים ת'יאטר
1964 – חגי פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים ומפקד הימ"מ
1964 – אפרת מישורי, משוררת, מסאית, אמנית מיצג וקולנוענית ישראלית
1968 – אייל בוחבוט, מוזיקאי, איש תיאטרון ופעיל בתחום מדיניות החינוך והתרבות בישראל
1970 – יעקב אביטן, שר הדתות מטעם מפלגת ש"ס
1972 – נמרוד רשף, שחקן, ראפר, יוצר קומיקס, מפיק ומנחה טלוויזיה ישראלי
1974 – מולי שולמן, שחקן, במאי, מתרגם ומדובב ישראלי
1979 – אימאני, זמרת-יוצרת צרפתית-קומוריאנית
1979 – הינד, זמרת בחריינית פופולרית במדינות המפרץ הפרסי
1979 – פיט ונץ, בסיסט של הלהקה פול אאוט בוי
1980 – יוסי בניון, כדורגלן ישראלי
1983 – הנרי קאביל, שחקן קולנוע בריטי
1988 – אדל, זמרת בריטית
1989 – כריס בראון, זמר ושחקן אמריקאי
2005 – צ'אבי, זמר-יוצר אמריקאי ממוצא מקסיקני
נפטרו
1785 – שאול הלוי רב קהילת אמדן והאג (נולד ב-1711)
1821 – נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת (נולד ב-1769)
1859 – יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1805)
1892 – אוגוסט וילהלם פון הופמן, כימאי גרמני (נולד ב-1818)
1981 – בובי סנדס, חבר "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" (נולד ב-1954)
1992 – ז'אן-קלוד פסקל, זמר צרפתי, זוכה אירוויזיון 1961 כנציג לוקסמבורג (נולד ב-1927)
1995 – מיכאל בוטביניק, שחמטאי רוסי יהודי, מספר פעמים אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1911)
1995 – יעקב לוינגר, הוגה דעות ישראלי, ראש החוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1928)
2008 – נחמיה קין, אלוף בצה"ל, ראש אגף האפסנאות (נולד ב-1925)
2010 – עומארו יאר אדואה, נשיא ניגריה (נולד ב-1951)
2010 – מקס פלבסקי, איש עסקים ופילנתרופ אמריקאי (נולד ב-1924)
2011 – דנה ווינטר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה בריטית-אמריקאית (נולדה ב-1931)
2015 – שלמה שבא, סופר ועיתונאי (נולד ב-1929)
2017 – אדולף קיפר, שחיין אמריקאי (נולד ב-1918)
2017 – בנימין אלון, מנהיג ציבור ציוני דתי (נולד ב-1954)
2019 – ראומה אלדר, קריינית בכירה, שדרנית ועורכת בקול ישראל (נולדה ב-1928)
2021 – ג'ורג' יאנג, דמות מרכזית בייבוא קוקאין לארצות הברית בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 (נולד ב-1942)
2021 – דן תופיק, פרופסור לביוכימיה במחלקה למדעים ביומולקולריים של מכון ויצמן למדע וסגן יו"ר המועצה המדעית של המכון (נולד ב-1955)
2022 – שלום פישר, איש עסקים חרדי ישראלי, בעל השליטה ברשת איקאה בישראל, מבעלי שופרסל והיו"ר שלה (נולד ב-1957)
2024 – ססאר לואיס מנוטי, מאמן כדורגל ארגנטינאי (נולד ב-1938)
2024 – ברנרד היל, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ממוזער|יום לעידוד רחצת ידיים של ארגון הבריאות העולמי
דנמרק – יום השחרור (1945)
הולנד – יום השחרור (1945)
אתיופיה – יום השחרור (1941), שנקבע בתאריך חזרתו של היילה סלאסי לאדיס אבבה
ארצות הברית ומקסיקו – סינקו דה מאיו
שיאו של מטר המטאורים אטא-אקווארידים
בנצרות הקתולית מצוין יום חגו של הקדוש הילריוס מארל
יום לעידוד המודעות לרחצת ידיים בארגון הבריאות העולמי
ראו גם
4 במאי – 6 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה ה
קטגוריה:מאי
| 2024-09-08T23:21:15
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.