title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
לייזר
|
ממוזער|טלסקופ המפיק ארבעה לייזרים כתומים|302x302 פיקסלים
לֵיְיזֶר (באנגלית: Laser) הוא התקן הפולט אור באופן מרוכז, ממוקד, ומכאן גם בעל עוצמה רבה יותר מפנס רגיל. הלייזר שימושי מאוד בתחומי חיים רבים. הוא משמש למחקרים מדעיים ורפואיים, במדפסת לייזר, למדידות, לחיתוך וניקוי מתכות בתעשייה, כמכשיר הנחיה והכוונה בהרצאות ובשיעורים, והוא נוגע בתחומי חיים רחבי היקף. מפני שלייזר פולט אור עוצמתי וממוקד, לעיתים הוא עלול לפגוע בחוש הראייה, ולכן יש לבדוק היטב את כללי השימוש בכל לייזר, לפני השימוש בו.
שמאל|ממוזער|150px|הסימון הבינלאומי לקרינת לייזר
הסבר כללי
שמאל|ממוזער|250px|לייזרים
השם לייזר (Laser) הוא ראשי תיבות באנגלית של Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation – הגברת אור על ידי פליטה מאולצת של קרינה. לייזר הוא התקן הפולט אור קוהרנטי, מונוכרומטי (כלומר בתחום צר של אורכי גל) ומקביל (בעל פיזור נמוך). הלייזר הראשון הודגם לראשונה ב־16 במאי 1960 על ידי תיאודור מיימן, אך היה מבוסס על מחקר של מספר חוקרים אמריקאים נוספים: טאונס, שולוב, זיגר וגורדון. ההתקן משתמש באפקט הקוונטי של פליטה מאולצת, ומכאן שמו האנגלי. לאור לייזר יישומים רבים בתחומי המדע והטכנולוגיה.
פיתוח הלייזר
שמאל|ממוזער|250px|לייזר במעבדת חיל האוויר האמריקאיהלייזר פותח במאמץ מדעי מתמשך לאורך המאה ה־20, אשר הסתיים בהדגמה ראשונה ב־16 במאי 1960 על ידי תיאודור מיימן. הפיזיקאי אלברט איינשטיין הניח את היסוד התאורטי של פליטה מאולצת. במאי 1954 החוקרים צ'ארלס טאונס, גורדון (James P. Gordon) וזיגר (Herbert J. Zeiger), מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק הציגו בכתב העת פיזיקל רביו מכשיר בשם מייזר בתחום גלי המיקרו. במקביל, עבדו בברית המועצות ניקולאי בסוב ואלכסנדר פרוחורוב אף הם על פיתוח המייזר. בעקבות כך, החל מרוץ בינלאומי לפתח מכשיר דומה למייזר אך בתחום הנראה, או לייזר כפי שהוא נקרא מאז הוצע השם על ידי גורדון גולד. ב־1960 פורסם מאמר פורץ דרך של טאונס וגיסו ארתור שולוב על הדרך להגיע ללייזר. זכות הראשונים האקדמית ניתנה לטאונס ושולוב אף על פי שמיימן קדם להם בהדגמת לייזר לראשונה. בזכות הכרה זו היו טאונס ושולוב שותפים עם אחרים לפרסי נובל, טאונס ב־1964 עם בסוב ופרוחורוב, ושולוב עם בלומברגן ב־1981.
זכות הראשונים על הפטנט הבסיסי בתחום הלייזרים ניתנה אף היא לטאונס ושולוב בגלל בקשת פטנט שהגישו ביולי 1958 ואשר אושרה ב־1960 כפטנט אמריקאי מספר 2,929,922. אולם, לפי החוק האמריקאי שהיה תקף עד 2013, זכות הראשונים על המצאה הייתה של הראשון להמציא ולא של הראשון להגיש בקשת פטנט. גורדון גולד היה תלמיד מחקר באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, מקום עבודתו של טאונס, היה מעורה במירוץ אחר הלייזר ואף דן עם טאונס בעניין. כחצי שנה לפני שטאונס ושולוב הגישו בקשת פטנט, תיעד גולד במחברתו תכנון של לייזר. על בסיס תיעוד זה ניהל גולד מאבק רב שנים להכרה כבעל זכות הראשונים על המצאת הלייזר באמצעות חברה שהוקמה לשם המאבק על ידי עורך דינו דיק סמואל. לבסוף, פסק בית המשפט שהתכנון של גולד והמאמצים לממשו אינם מספיקים להעניק לו את זכות הראשונים.
הסבר פיזיקלי
מדוע לייזר שונה מאור רגיל?
ישנן דרכים רבות ליצירת אור (נורה חשמלית למשל). אך רוב מקורות האור שיש בידינו מפיקים אור שקרניו בעלות אורכי גל שונים, מופען לא מתואם והן מתפזרות לכל הכיוונים. באמצעות שימוש בלייזר ניתן לייצר אור מונוכרומטי (בעל אורך גל יחיד) וקוהרנטי (בעל מופע מתואם) שכמעט אינו מתפזר.
במילים פשוטות יותר, ניתן לומר כי במקור אור "רגיל" הפוטונים אינם מתואמים ביניהם – כל פוטון מגיע עם מופע, אורך גל וכיוון משלו. הלייזר פולט אור בו כל הפוטונים מתואמים, ולכן זהו מקור אור עוצמתי הרבה יותר. ניתן להסביר את הגידול בעוצמה בשתי דרכים פשטניות. בדרך הראשונה, אפשר לחשוב על אצטדיון כדורגל רוחש והומה כאשר המונים גודשים אותו. כל אדם מדבר עם שכניו בקול אך הקולות לא מתואמים והרעש הכללי אינו בעוצמה רבה. לעומת זאת, לאחר הבקעת שער, האצטדיון כולו שואג גול במתואם והקול המתקבל הוא אדיר. בדרך השנייה, עוצמת קרינת האור מתכונתית לריבוע המשרעת של גל הקרינה. כאשר יש גלים לא מתואמים, העוצמה הכללית היא סכום העוצמות של הגלים בנפרד. כאשר הגלים מתואמים, מחברים את המשרעות ואז מעלים בריבוע, והתוצאה גבוהה בהרבה. הנה דוגמה מספרית של חמישה גלים במשרעת של 1, 2, 2, 3, 2 ביחידות מתאימות. אם הגלים אינם מתואמים העוצמה היא סכום הריבועים, 22. אבל אם הגלים מתואמים העוצמה גדולה בהרבה כי היא ריבוע הסכום, 100.
הקדמה – פליטה מאולצת
במרכז אטום נמצא גרעין ומסביבו חגים אלקטרונים במסלולים מסוימים הנקראים "רמות אנרגיה" (ראו איור 1).
אם אלקטרון נמצא ברמת האנרגיה הנמוכה ביותר (הקרובה ביותר לגרעין) ויקבל אנרגיה, הוא יוכל לעלות לרמת אנרגיה גבוהה יותר, אך כיוון שזה אינו מצבו המקורי והיציב, תוך זמן קצר אותו אלקטרון ייפול בחזרה לרמת האנרגיה היסודית.
כאשר אלקטרון נופל מרמה גבוהה לרמה נמוכה יותר הוא מאבד אנרגיה – בדיוק אותה האנרגיה שהיא ההפרש בין הרמות.
למשל, אם אלקטרון נופל מרמה בעלת אנרגיה לרמה בעלת אנרגיה , האנרגיה אותה יאבד האלקטרון היא בדיוק . אותה אנרגיה ש"הולכת לאיבוד" נפלטת בצורת פוטון, חלקיק אור (ראו איור 1).
ממוזער|366x366 פיקסלים|איור 1: בתמונה ניתן לראות אטום בעל 3 מסלולים מותרים לאלקטרונים. לאחר שהאלקטרון (ירוק) עלה מרמה 1 לרמה 2, הוא נופל בחזרה לרמה 1 ולכן נפלט החוצה פוטון בעל אנרגיה של
האנרגיה של הפוטון תלויה בתדירות שלו. כיוון שפוטון הוא חלקיק של אור, אור בתדרים שונים יהיה מורכב מפוטונים בעלי אנרגיה שונה.
אנרגיה של פוטון ניתנת על ידי:
כאשר:
f – תדירות האור (מחזורים לשנייה – Hz)
h – קבוע פלאנק
את אורך הגל של הפוטון ניתן למצוא לפי המשוואה
כאשר:
f – תדירות האור (מחזורים לשנייה – Hz)
λ – אורך הגל של הפוטון (מטרים)
c – מהירות האור (299,792,458 מטרים לשנייה)
התהליך המתואר באיור 1, בו אלקטרון נופל בין רמות אנרגיה ופולט פוטון נקרא "פליטה ספונטנית".
ישנה גרסה מורכבת יותר של התהליך, הנקראת "פליטה מאולצת".
נניח שאלקטרון נמצא במצב מעורר – אותו אלקטרון עלה לרמת אנרגיה גבוהה וטרם הספיק ליפול. אם בזמן שהאלקטרון במצב מעורר עובר באזור פוטון בעל אנרגיה מתאימה (כזו ששווה להפרש הרמות), הפוטון יגרום לאלקטרון "ליפול" לרמת אנרגיה נמוכה יותר ולפלוט פוטון נוסף בתהליך. הפוטון שייפלט יהיה בעל אותה אנרגיה (כלומר בעל אותו אורך גל), אותו מופע ואותו כיוון כמו הפוטון המקורי (ראה איור 2).
ממוזער|460x460 פיקסלים|איור 2: פליטה מאולצת. האלקטרון (בירוק) נמצא ברמת אנרגיה גבוהה, כאשר פוטון מאלץ חולף לידו. הפוטון "מאלץ" את האלקטרון לרדת לרמה , ובתהליך זה נפלט פוטון נוסף מהאטום (בדומה לפליטה ספונטנית). שני הפוטונים ממשיכים בדרכם, כאשר שניהם בעלי אותה תדירות ואותו מופע, והם נעים באותו כיוון
שימוש באפקט הפליטה המאולצת מאפשר "להכפיל" פוטונים שוב ושוב – מפוטון אחד יצאו שניים, ולאחר מכן 4, ואז 8 וכן הלאה. מכיוון שפליטה מאולצת גורמת לפליטת פוטונים זהים, כל חלקיקי האור יהיו בעלי אותו צבע, מופע וכיוון.
בבניית לייזר משתמשים בשני רכיבים – חומר מגביר שינצל את אפקט הפליטה המאולצת כדי להגביר אור; ומהוד אופטי שיגרום לאור ללכת הלוך וחזור בתוך אותו חומר מגביר. בצורה כזאת ניתן להגביר את האור שוב ושוב עד שיגיע לעוצמה גבוהה.
חומר מגביר
כדי לנצל את אפקט הפליטה המאולצת, ניקח חומר העשוי מאטומים מתאימים. באמצעות "שאיבה חשמלית",המתבצעת על ידי הפעלת מתח חשמלי אשר נותן אנרגיה לאלקטרונים הנמצאים ברמה הנמוכה, ובכך "מקפיץ" את כל האלקטרונים שבחומר לרמות גבוהות.
כאשר נשגר פוטון בודד לתוך החומר, תיווצר תגובת שרשרת כמו זו שתוארה למעלה ונקבל במוצא הגברה של פוטונים זהים.
מהוד
כדי לנצל עד תום את החומר המגביר, נרצה שהאור יעבור בו מספר רב של פעמים, הלוך וחזור, וכל פעם יוגבר עוד. לשם כך נשתמש במהוד, התקן בעל שתי מראות הניצבות זו מול זו ותפקידו להוליך אור במסלול מחזורי. כאשר קרן האור נתקלת במראת המהוד היא מסתובבת ומשנה כיוון, וכך האור מתקדם הלוך ושוב.
בלייזר מייצרים את אחת המראות של המהוד כך שתעביר מעט מהאור (90% מהאור משתקף בחזרה ו־10% מהאור עובר, לדוגמה) ושם יהיה מוצא הלייזר – רוב האור במערכת ימשיך להסתובב בתוך המהוד ויוגבר, וחלק קטן ממנו ייצא החוצה כדי לספק לנו קרן לייזר קוהרנטית (ראה איור 3).
ממוזער|439x439 פיקסלים|איור 3: דוגמה ללייזר בו החומר המגביר עשוי מגביש Nd:YAG. ניתן לראות את שתי המראות, כאשר המראה השמאלית מחזירה את כל האור והמראה הימנית מעבירה את חלקו. מימין למראה הימנית קרן הלייזר נפלטת החוצה. בין שתי המראות האור הולך הלוך וחזור בלי הרף, ועובר דרך החומר המגביר
לייזר שלוש רמות ולייזר ארבע רמות
בהסבר על פליטה מאולצת לעיל מובאת התייחסות רק לשתי רמות אנרגיה באטום, אך ללייזר נבחרים אטומים בעלי 3 או 4 רמות אנרגיה.
נניח כי במצב היציב כל האלקטרונים באטום נמצאים ברמת היסוד, הנמוכה ביותר, . כדי לייצר אפקט חזק מספיק של פליטה מאולצת, צריך שברמה יהיו יותר אלקטרונים מאשר ברמה . בצורה מתמטית:
תנאי זה נקרא "היפוך אוכלוסייה", כיוון שאכלוס האלקטרונים בין הרמות מתהפך. רק אם תנאי זה מתקיים, פוטון שיעבור בסביבה אכן יגרום לפליטה מאולצת וייצור פוטון נוסף.
בלייזר 3 רמות מעלים את האלקטרונים לרמה גבוהה עוד יותר – .
מרמה זו האלקטרונים ייפלו במהירות לרמה , שם הם ימתינו זמן רב יחסית כדי לחכות לפוטון שיגרום להם לפליטה (ראה איור 4).
כדי להבטיח שהאפקט יעבוד, צריך שהנפילה מ ל־ תהיה מהירה. כלומר, הזמן הממוצע שהאלקטרון שוהה ברמה 3 לפני שהוא נופל לרמה 2 () הוא קצר מאוד.
בנוסף, עלינו להבטיח שהזמן בו שוהה האלקטרון ברמה 2 לפני שנופל לרמה 1 () יהיה ארוך מאוד, אחרת האלקטרונים ייפלו לרמת היסוד לפני שיספיק לפגוע בהם פוטון.
ממוזער|350x350 פיקסלים|איור 4: מערכת שלוש רמות. החץ הכחול מתאר את האלקטרונים אותם מעלים (בצורה מלאכותית) מרמה 1 לרמה 3. החץ הירוק מתאר את הנפילה המהירה של האלקטרונים מרמה 3 לרמה 2. ברמה 2 האלקטרונים שוהים זמן רב יחסית, עד שיבוא פוטון ו"יאלץ" אותם ליפול בחזרה לרמה 1, כפי שמתואר בחץ האדום.
הבעיה בלייזר 3 רמות היא ש־ היא רמת היסוד השופעת באלקטרונים, ולכן כדי לקיים את התנאי עלינו להשקיע אנרגיה רבה.
כדי לפתור בעיה זו הומצא לייזר 4 רמות.
בלייזר זה נשתמש ב־ בתור "הרמה הנמוכה" וב־ בתור הרמה הגבוהה.
זאת אומרת שהפליטה המאולצת תתרחש כאשר אלקטרון ייפול מרמה 3 לרמה 2.
בצורה דומה נקפיץ אלקטרונים לרמה , ממנה הם ייפלו במהירות לרמה . ברמה 3 האלקטרונים ימתינו זמן רב עד אשר יגיע פוטון כדי להפיל אותם לרמה ולפלוט פוטון בדרך (ראה איור 5).
מרמה האלקטרון ייפול במהירות לרמה (רמת היסוד), מוכן להתחיל את התהליך מחדש ולספק לנו הגברה נוספת.
כיוון שבמצב יציב אין ברמה 2 אלקטרונים כלל, צריך להשקיע כמות קטנה בלבד של אנרגיה כדי לקיים את התנאי.
ממוזער|350x350 פיקסלים|איור 5: לייזר ארבע רמות. החץ הכחול מתאר את האלקטרונים אותם שמועלים (בצורה מלאכותית) מרמה 1 לרמה 4. החץ הירוק העליון מתאר את הנפילה המהירה של האלקטרונים מרמה 4 לרמה 3. ברמה 3 האלקטרונים שוהים זמן רב יחסית, עד שיבוא פוטון ויאלץ אותם ליפול לרמה 2, כפי שמתאר החץ האדום. החץ הירוק התחתון שוב מתאר נפילה מהירה, הפעם של אלקטרונים מרמה 2 בחזרה לרמה 1. בניגוד למקרה הקודם , המייצג את צפיפות האלקטרונים ברמה 2 הוא מספר קטן מאוד ולכן הרבה יותר קל לייצר היפוך אולוסייה.
סוגי לייזרים
שמאל|ממוזער|250px|מצפה הכוכבים פאראנאל במדבר אטקמה שבצ'ילה צופה במרכז גלקסיית שביל החלב באמצעות לייזר המנחה את הטלסקופ.
קיימים כמה סוגי לייזרים, אותם ניתן לסווג לפי טווח הלייזר או לפי אופי הפלטה.
סוגי לייזרים לפי התווך המייצר את הלזירה או מנגנון השאיבה:
לייזר גז – קיימים מספר גזים שכאשר מייננים אותם ניתן ליצור בהם היפוך. במשפחה זאת ישנם לייזרים היכולים לייצר הספק מוצא גבוה מאוד כגון לייזר פחמן דו־חמצני ולייזר פחמן חד־חמצני. לייזרים אלו שימושיים במערכות ריתוך ובאים לידי שימוש גם במערכות נגד רקטות.
לייזר גביש – הלייזר הראשון שהודגם היה מסוג "לייזר אודם" (Ruby laser). התגלה שבגביש זה ניתן לגרום להיפוך אוכלוסין על ידי העלאת האטומים לרמה מעוררת על ידי שימוש במנורות פלאש שמוקדו לתוך הגביש. הלייזר בצבע אדום נראה, בעל נצילות נמוכה.
לייזר מוליך למחצה או לייזר דיודה – בעזרת הזרמת זרם לדיודה שעשויה מחומרים מוליכים למחצה ניתן ליצור היפוך באזור הצומת. ליצירת תדרים שונים ניתן להשתמש בחומרים שונים. לייזר דיודה הוא לייזר זול לייצור, בעל נצילות גבוהה מאוד (מעל 95% בלייזר הכי פשוט), מסוגל לייצר הספק מוצא נמוך ואיכות קרן נמוכה. מצוי בכל מכשירי תקליטור, בסמני לייזר ועוד.
לייזר סיב – בלייזר סיב כל המהוד נמצא בתוך סיב אופטי. המראה האחורית ממומשת על ידי סריג בראג, והמראה הקדמית ממומשת בדרך כלל על ידי חיתוך הסיב ב־90 מעלות, דבר שגורם להחזרה של 4% מהאור חזרה לסיב. יתרונות לייזר הסיב הם יציבותו הרבה, פשטותו, היעילות הגבוהה מאוד שלו. לאחרונה דווח על לייזר סיב בעל עוצמה של מעל 5,000 וואט. לצורך שאיבת לייזר סיב משתמשים בדרך כלל בלייזרי מוליך למחצה.
לייזרי צבע (Dye) – בהם התווך הוא תרכובת אורגנית, והמאפשרים לכוון את אורך הגל (לעומת הלייזרים הקודמים שהם בעלי אורך גל קבוע ומוכתב על ידי חומר התווך).
לייזר אלקטרונים חופשיים – זהו מתקן המאיץ אלקטרונים בסביבה בעלת שדה מגנטי משתנה, וכך יוצר קרינה שאורך הגל שלה ניתן לכיוון בין אורכי גל מיקרו דרך התחום הנראה עד לתחום הרנטגן (X). בעולם מספר מצומצם של מתקנים כאלה.
לייזר שאוב-שמש - הוא לייזר גביש או גזי הנשאב אופטית על ידי קרינת שמש מרוכזת.
סוגי לייזרים לפי צורת הפליטה:
לייזר רציף (CW = continuous wave) פולט אור בצורה רציפה באורך גל קבוע.
לייזר פולסים פולט אור בפולסים.
שימושי הלייזר
שמאל|ממוזער|250px|שימוש באפקט לייזר בהופעה
שמאל|ממוזער|250px|פילוס רצפה בעזרת לייזר
שמאל|ממוזער|250px|מכשיר לייזר CO2 לשימושים רפואיים מדגם שרפלן 40C, פרי פיתוחו של עוזי שרון
כיום משתמשים בלייזר למגוון רחב מאוד של שימושים, מקצתם מפורטים להלן:
פנאי.
הכוונה, מכל סוג.
חיתוך והסרת חלודה ממתכות.
קריאה וכתיבה של מדיות מגנטו־אופטיות (CD ,DVD וכו').
העברת מידע ספרתי למידע גרפי במדפסות.
קורא ברקוד
יצירת הולוגרמות לווידוא תקפות, למשל בכרטיסי אשראי.
צריבה תלת־ממדית של זכוכית בלייזר.
פילוס בעבודות בניין.
סימון מטרות מרחוק לכלי נשק מתבייתים, ומקרוב לנשק קל.
סימון בציין לייזר בהדרכה לקהל.
יצירת אפקטים חזותיים לבידור קהל.
צעצוע מסחרי לגירוי חתולים
תקשורת דרך סיבים אופטיים ובחלל הפתוח.
תקשורת בחלל החיצון.
סימון, חיתוך, חימום, ריתוך וטיפולי שטח.
טיפולים כירורגיים וקוסמטיים ותיקוני ראייה (LASEK ו־LASIK).
טיפולי שיניים: ביצוע סתימות, טיפולי חניכיים והלבנת שיניים.
זיהוי חומרים.
מדידת מרחקים וזוויות, ניטור תנועות, ומיפוי מאמצים מדויק, לרבות טכנולוגיית לידאר.
מדידה מדויקת של זמן המחזור של החודש הירחי בעזרת מחזיר אור על הירח.
מדידה מרחוק של פרמטרים גופניים, ואף האזנה מרחוק.
מערכות נשק לייזר ליירוט רקטות וטילים (בפיתוח מתקדם – כדוגמת נאוטילוס).
קירור אטומים לטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט
בטיחות
לייזרים רבים יכולים להגיע לצפיפויות הספק גבוהות מאוד, שבצדן מגוון סיכונים. הסיכון הנפוץ ביותר הוא פגיעה בראייה. העין רגישה מאוד, ופגיעת קרן לייזר בה עלולה לגרום לנזק ואף לעיוורון. גם פגיעה חד־פעמית מאמצעים נפוצים כמו סמני לייזר להרצאות עלולה לגרום לפגיעה בראייה. סיכונים אחרים, במיוחד בלייזרים בתעשייה ובמחקר, הם כוויות, התחשמלות או נשימת כימיקלים רעילים.
כדי להתוות את רמת הסיכון של הלייזר מסווגים אותו לאחת מארבע קבוצות. רק הלייזרים בקבוצה I הם בטוחים ואין צורך באמצעי בטיחות בשימוש בהם. לייזרים בקבוצות III, II או IV (הקבוצה המסוכנת ביותר) דורשים שימוש במשקפי מגן מתאימים לקרינת הלייזר המסוים, הגבלה פיזית של מסלול הקרן, שימוש בשילוט אזהרה בולט, התקנת מפסקי מגן ועוד, בהתאם לרמת הסיכון.
ראו גם
מייזר – התקן שקדם ללייזר, ומייצר קרינה קוהרנטית לרוב בתדירות מיקרוגל אך כיום גם עד התחום התת־אדום בספקטרום האלקטרומגנטי ומשמש בשעונים אטומיים ובתקשורת חלל עמוק.
קישורים חיצוניים
ד"ר גלי ויינשטיין, יום הולדת 50 ללייזר, באתר הידען
פרופ' זאב זלבסקי, עידן הלייזר והמהפכה האופטית – כתבה בסיינטיפיק אמריקן ישראל לרגל 50 שנה להמצאת הלייזר
חוברת הדרכה בבטיחות קרינה של המכון לבטיחות קרינה, המרכז למחקר גרעיני נחל שורק
קרן לייזר שתשמיד פצצות: הפיתוח החדש של גרמניה, אבי אליהו, אתר Mako, בתאריך 18 ספטמבר 2012
הערות שוליים
*
קטגוריה:גלים
קטגוריה:מכניקת הקוונטים
קטגוריה:ציוד רפואי
קטגוריה:טכנולוגיה צבאית
קטגוריה:מכשירי אלקטרוניקה בידורית
קטגוריה:פוטוניקה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:תאורה חשמלית
| 2024-09-16T21:13:22
|
יפה ירקוני
|
יפה ירקוני (24 בדצמבר 1925 – 1 בינואר 2012) הייתה מהבולטות שבזמרות ישראל, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשנ"ח (1998), המזוהה עם תקופת קום המדינה והייתה פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים.
ביוגרפיה
נולדה בשם יפה אברמוב בדרום תל אביב, למלכה אַלחַסוב ולאברהם אברמוב, סוחר בדים ושטיחים. הוריה היו יהודים קווקזים מבאקו (כיום באזרבייג'ן), שעלו לארץ ישראל במפנה המאה ה-20, הכירו בארץ ואף נישאו ב-1920. יפה הייתה האמצעית במשפחה בת שלושה ילדים, ולה אחות גדולה, תקוה (ילידת 1921), ואח קטן, בנימין (יליד 1927). כשהייתה בת שמונה התגרשו הוריה, אביה ירד מהארץ לרודזיה (שם ישבה קהילה יהודית קטנה), ומשפחתה חיה מצוקה כלכלית קשה. בשנות ה-30 עברה עם אמה ואחיה לגבעת רמב"ם (כיום שכונה בגבעתיים), שם פתחה אמה בית קפה–מסעדה בשם "צליל", שזכה לפופולריות, בעיקר בקרב אנשי ביטחון ואמנים.
את דרכה האמנותית החלה בגיל צעיר, כשהופיעה יחד עם אחותה ואחיה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב"ם. ההרכב שיצרו, "בָּמָתִי" (ראשי תיבות של שמות ארבעת בני המשפחה - בנימין, מלכה (האם), תקווה, יפה) – תקוה הזמרת, יפה הרקדנית ובנימין הפסנתרן – זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה, ובהמלצת הזמר והשחקן שמואל פישר היא התקבלה ללימודים בסטודיו למחול קלאסי של גרטרוד קראוס, שם גם למדה לנגן בפסנתר, וכעבור שנים ספורות התקבלה גם ללהקת הרקדניות של קראוס, שפעלה ליד האופרה הארצישראלית העממית. היא הופיעה עם הלהקה במשך 12 שנה, עד שבאחד המופעים בשנת 1945 נפצעה ברגלה ונאלצה לזנוח את קריירת הריקוד.
ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ל. גוסטין (במקור גורטין), יליד 1918, היה חבר תנועת הנוער "גורדוניה" בעירו לוּצְק (אז בפולין, כיום באוקראינה), ולאחר הכשרה עלה לארץ ישראל ב-1938 והצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ נווה ים. השניים נישאו מקץ היכרות בת שנתיים, ויום לאחר נישואיהם הוא התנדב לשירות בצבא הבריטי (הימים ימי מלחמת העולם השנייה) וצורף עם חבריו לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרץ 1945 במערכה על נהר סֶניוֹ, בזירה האיטלקית. השיר "אוּרי", שביצעה יפה גוסטין האלמנה, נכתב לזכרו על ידי רפאל קלצ'קין והולחן על ידי יששכר מירון. ב-1945 שינו גם אמה של ירקוני ואחיה הצעיר את שם משפחתם ל"גוסטין", כמחווה לחתנה שנפל חלל.
בשלהי שנת 1947 התגייסה ירקוני לארגון ההגנה כאלחוטאית, והמשיכה בכך עם פרוץ מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי. את ניסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת "החישטרון" של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. צמד היוצרים טולי רביב ובובי פנחסי כתבו ללהקה שירים "סלוניים" ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת" ו"קרה זה רק הפעם". שני שירים ששרה באותה תקופה נהפכו לסמלי המלחמה הקשה: "האמיני יום יבוא" שהביא במיוחד בשבילה השחקן רפאל קלצ'קין והיא שרה אותו לראשונה בפני מלווי השיירות לירושלים, ו"באב אל ואד" שכתב חיים גורי לזכרם של מלווי השיירות כשנה לאחר תום הקרבות.
ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני. ירקוני, יליד תל אביב 1920, בנו של משה ירקוני (שצ'ופק), ממנהלי המשביר, היה איש ההגנה (נכלא על ידי הבריטים כשנתיים במחנה המעצר בלטרון) וממייסדי החי"ש (ולימים מ"גיבורי" הפרשה שהייתה אחת העילות לתביעת הדיבה שהגיש עמוס בן-גוריון ידידו כנגד ארגון שורת המתנדבים), ואיש עסקים. השניים היו הורים לשלוש בנות. שייקה ירקוני נפטר ב-29 באוגוסט 1983.
ההצלחה כזמרת
שמאל|ממוזער|250px|יפה ירקוני בפני חיילים במחנה צבאי, 4 ביולי 1967
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון בכניסה לביתה של יפה ירקוני ברח' דב הוז 23 בתל אביב
ממוזער|יפה ירקוני שרה את "משה" של עמנואל זמיר
עם קום המדינה, עוד בזמן ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, הקליטה ירקוני באולפן "רדיו דוקטור" תקליט שזכה להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם מתוכו הלהיט "עיניים ירוקות", שאף נחשב לשיר הפופ הראשון בארץ. לאחר מכן הוחתמה ירקוני בחברת התקליטים הד ארצי שרק הוקמה והחלה להקליט את כל אלבומיה שם. היא הקליטה את האלבום "באב אל וואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות, בהם "האמיני יום יבוא" שביצעה בעת המלחמה וכן "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפינג'אן", "הן אפשר", "דודו" ו"יצאנו אט", שהפכו למזוהים עמה יותר מאשר עם הצ'יזבטרון, המבצעים המקוריים של השירים. בשנת 1951 הקליטה אלבום מצליח שהורכב משירים לריקודי עם.
בשנות החמישים והשישים הפכה לזמרת מובילה בארץ, ושיריה – בעיקר השירים הלאומיים שהקליטה ב-1948: בערבות הנגב (מילים: רפאל קלצ'קין) ו"הסבתא בנגב" (מילים: אבשלום כהן) – הושמעו רבות בתוכנית "כבקשתך לשירים עבריים" בקול ישראל. עיקר הצלחתה בקרב הקהל (ופחות בקרב עורכי הרדיו) היו בשירים הסלוניים שהקליטה, שירי הוואלס והטנגו, ששימשו גם כמוזיקת רקע לריקודים בבתי הקפה באותה תקופה. ב-1959 הוציאה את האלבום "נרקודה עם יפה ירקוני", שקיבץ שירים סלוניים רבים שזוהו עמה, בהם "חביבי", "ארצנו הקטנטונת" ו"שחרחורת". אמצעי התקשורת נהגו לייחס לה יריבות עם הזמרת שושנה דמארי, שגם היא זכתה לפופולריות רבה באותה תקופה, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים אף שיתפו פעולה מספר פעמים.
בשנות החמישים הקליטה מספר אלבומי ילדים, בהם שניים מצליחים במיוחד: האלבום "שירי ילדים כבקשתך" מ-1953, שכלל את שיר הילדים שכתב אבשלום כהן "עגלה עם סוסה", שהוקלט עוד ב-1948, ו"דובון ימבו" (גם: יומבו), שכתב יחיאל מוהר, והאלבום "שירים מכנרת" מ-1957, שהוקדש לשירי הילדים שכתבה נעמי שמר בקבוצת כנרת וחשף את שמר לקהל הרחב, עם שירים כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". היא גם הוציאה תקליט של שירי חגים לילדים והקליטה שירים נוספים שהפכו ללהיטים לילדים, בהם "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..."), שכתבה תלמה אליגון.
בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 זכתה במקום הראשון עם השיר "איילת החן", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של עודד בצר, ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני. שנה לאחר מכן בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכתה שוב עם השיר "ליל סתיו", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן.
בשנות השישים והשבעים הופיעה ירקוני גם באולמות ובמועדונים נחשבים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בלונדון ובפריז. היא הופיעה בקרנגי הול ולינקולן סנטר בניו יורק, אולימפיה בפריז, פלדיום בלונדון וכן ביפן, אוסטרליה ורוסיה. במהלך שנות השישים היא אף שהתה ארבע שנים בארצות הברית, הקליטה שם שלושה תקליטים וביצעה הופעות רבות. בפריז פגשה את בועז שרעבי שהופיע שם באותה תקופה והקליטה לראשונה את שירו "פמלה".
בספיישל טלוויזיוני ביום העצמאות של שנת 1969 ביצעה ירקוני את השיר "כשהיינו ילדים" (אסף/וילנסקי) שהפך לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר. במהלך שנות השבעים הקליטה מספר שירי פופ, בהם הלהיט "כל היונים" (1971) ודואט עם צביקה פיק בשם "ערב סתיו יפה" (1976). עם פיק היא אף הופיעה במופע משותף, שלא נחל הצלחה מיוחדת.
שלושה להיטי ילדים נוספים בוצעו על ידה במסגרת פסטיבל שירי הילדים בשנות ה-70: "אין דן דינו", "אני אוהב לשרוק" ו"אחותי הקטנה".
בשנות ה-70 ניהלה ביפו מועדון בשם "המערה", מועדון שנערכו בו הופעות חיות של מוזיקאים ישראלים.
בשנת 1986 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה".
בשנים 1991–1992 השתתפה יחד עם חתנה מאיר סוויסה בסדרת הטלוויזיה לילדים של הערוץ הראשון "חג שמח עם יפה ירקוני", שכל פרק בה שודר באחד מימי החגים.
בשנת 1994 שיחקה לראשונה בתפקיד משני בסרט הקולנוע "שירת הסירנה", המבוסס על ספרה של עירית לינור.
בשנת 1996 הוציאה את אלבום הדואטים "שרים עם יפה ירקוני" במסגרתו ביצעו מיטב האומנים את שיריה בדואט עמה, בהם היו שושנה דמארי, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.
ממוזער|יפה ירקוני ופנינה רוזנבלום בשנת 1993
ירקוני זכתה בפרס ישראל בשנת היובל למדינת ישראל, 1998. באותה שנה גם יצא אוסף מחומש משיריה בשם "יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998-1948". האוסף כלל גם שיר חדש בשם "רוקדת", שכתבה נעמי שמר על סמך סיפור חייה של ירקוני, עם אזכורים מהיותה רקדנית בתחילת דרכה, הופעותיה במלחמת העצמאות, שיריה "על המלחמה ועל שלום" ועד ימינו אלה.
ב-1999 השתתפה בפסטיגל כאומנית אורחת.
בקיץ 2000 הקליטה את שירה האחרון, "עכשיו עברו שנים (וכבר קשה להיזכר)". באותה שנה יצא אוסף משולש ובו 62 להיטים.
עשייה ציבורית, דעותיה הפוליטיות וחיים אישיים
שמאל|ממוזער|250px|יפה ירקוני בהופעה מול חיילים בסיני (1973)
שמאל|ממוזער|250px|יפה ירקוני עם האלוף אברהם אַדָן ("בְּרֶן") ליד תעלת סואץ לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, 27 באוקטובר 1973
ירקוני הייתה ידועה כמעורבת בחיי המדינה. היא ביצעה מאות הופעות לפני החיילים במלחמות ישראל ובין המלחמות, לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות וכך זכתה לכינוי "זמרת המלחמות", על אף שלא אהבה אותו והעדיפה להיקרא "זמרת החיילים".
היא נהגה להיות מעורבת גם בפוליטיקה, והשמיעה לא אחת את דעותיה הפוליטיות המזוהות עם השמאל הציוני. בשנת 2002, בעת מבצע חומת מגן, התבטאה ירקוני בתוכנית "מה בוער" של גלי צה"ל כנגד חיילים שסימנו מספרים על זרועותיהם של פלסטינים "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?" אמרה. דבריה אלה התפרשו באמצעי התקשורת כהשוואה בין מעשי צה"ל בשטחים לבין מעשי הנאצים בשואה. לדבריה, היא לא ערכה השוואה כזו אלא רק ניסתה למחות על מעשה ספציפי. התבטאות זו גרמה לסערה תקשורתית תוך קריאה מאנשי ימין להחרימה. איומים ומכתבי נאצה רבים נשלחו אליה ואף בוטל ערב לכבודה שהפיקה אמ"י. לאחר זמן מה, כשהסערה שככה, הפיקה אמ"י ערב לכבודה ובדצמבר 2006 נערך לירקוני ערב הצדעה גדול בהיכל התרבות בהשתתפות אומנים רבים.
בשנת 2001 אובחנה ירקוני כחולה במחלת אלצהיימר, ובשנת 2008 החמיר מצבה. היא נפטרה ב-1 בינואר 2012, בגיל 86, ונקברה לצד בעלה שייקה בבית העלמין קריית שאול.
משפחה
ירקוני הייתה אם לשלוש בנות: אורית (1950), תמר (1953) ורות (1956), סבתא לשמונה וסבתא-רבתא לשמונה. בתה הבכורה, אורית שוחט, היא עיתונאית לשעבר ב"הארץ" (נשואה ליגאל שוחט, רופא, לשעבר טייס שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה וקצין הרפואה הראשי של חיל האוויר). בתה הצעירה, רותי ירקוני-סויסה, הייתה נשואה לשחקן מאיר סויסה (ילדיהם המשותפים הם המפיק המוזיקלי ישי סוויסה והראפר מיכאל סוויסה).
לירקוני שני אחים וכן אח למחצה.
שני אחיה פעלו כמוזיקאים. אחותה, תקוה הנדל, הקליטה שירים אחדים בשנת 1947, בליווי נחום נרדי ושמואל פרשקו. בהמשך היגרה לקראקס בירת ונצואלה, שם הקימה בית ספר יהודי. לימים היגרה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק.
אחיה, בנימין (נָני) גוסטין, היגר גם הוא לקראקס, ושם השתקע. הוא פעל כמלחין, פסנתרן וכנר.
אחיה למחצה של ירקוני (בן אביה מאשתו השנייה, אסתר), ישראל אברמוב, יליד רודזיה (כיום זימבבואה), הוא חוקר מדעי המוח המתמחה במערכת הראייה, פרופסור לפסיכולוגיה בברוקלין קולג' וכן פרופסור לקוגניציה, מוח והתנהגות ופרופסור לביופסיכולוגיה, שניהם במרכז לתארים מתקדמים של אוניברסיטת העיר ניו יורק.
הוקרה והנצחה
1989 – פרס אמ"י
1998 (תשנ"ח) – פרס ישראל לזמר עברי
1999 – יקירת העיר תל אביב-יפו
במאי 2014 נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה ברחוב דב הוז 23 בתל אביב. רחובות נקראו על שמה בערים חולון, עפולה, קריית ביאליק, קריית מוצקין, ראש העין וראשון לציון. העיר גבעתיים קראה על שמה של ירקוני כיכר בצומת הרחובות רמ"ז ורמב"ם.
בשנת 2018 הוצגה תערוכה המוקדשת ליפה ירקוני בגלריה "החווה" בחולון. בתערוכה הוצגו יומנים שכתבה ירקוני, עטיפות תקליטים ותצלומים מאלבומה הפרטי, שמלות, תכשיטים ואביזרי אופנה של יפה ירקוני.
ארכיונה מופקד במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים.
בשנת 2021 חנכה עיריית תל אביב-יפו בית ספר יסודי מכיל חדש, בצפון העיר, על שמה של הזמרת.
החל מ-2024 מעלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" על תולדות חייה של ירקוני, מאת גיא מרוז.
דיסקוגרפיה
1958 - שירי ילדים כבקשתך, אלבום שירי ילדים, ביניהם הלהיטים "גן שלנו", "כושי כלב קט" ו-"גשם משמים".
1971 – שחרחורת: כשיפה ירקוני הייתה יפה גוסטין (במלאת 25 שנה להופעתה הראשונה)
1989 – טיול שנתי, אוסף 120 שירי הילדים שלה
1998 – יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998–1948, 5 תקליטורים וחוברת (הד ארצי)
לקריאה נוספת
יפה ירקוני, זה הסוד שלי, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – מפעלי תרבות וחינוך (הספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב), 1987. (שיריהם של מלחינים ומשוררים שהושרו בפי יפה ירקוני)
קישורים חיצוניים
יפה ירקוני, באתר הספרייה הלאומית
פרטים על יפה ירקוני ב
לקט משירי יפה ירקוני באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
האזנה לשיר "הסבתא בנגב" מתוך "שירים ששמענו פעם" באתר הספרייה הלאומית
נתן שחר,
,
,
עמוס אטינגר, חיים שכאלה עם יפה ירקוני, ארכיון רשות השידור באתר יוטיוב, מאי 1986
ירקוני באירוע הוקרה למלחין בובי פנחסי
אתר ארכיון צה"ל כלת פרס ישראל, יפה ירקוני
סיקור מותה
זוכרים את יפה ירקוני ב"ציפורי לילה מתגעגעות", גלי צה"ל, 1 בינואר 2012
Isabel Kershner, Yaffa Yarkoni, Who Sang for Israeli Soldiers, Dies at 86, הניו יורק טיימס, January 2, 2012
הערות שוליים
קטגוריה:זמרות השרות בעברית
קטגוריה:זמרות ילדים ישראליות
קטגוריה:זוכות פרס ישראל לזמר עברי
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לזמר עברי
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1998
קטגוריה:נשות היישוב ילידות הארץ
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:חברי להקת החישטרון
קטגוריה:זמרות פופ ישראליות
קטגוריה:זמרי פופ ישראלים
קטגוריה:מוזיקאי טנגו
קטגוריה:זוכות פרס אמ"י
קטגוריה:זוכי פרס אמ"י
קטגוריה:יקירות תל אביב-יפו לשנת 1999
קטגוריה:זמרות ישראליות
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:זוכות פסטיבל הזמר והפזמון
קטגוריה:זוכות פסטיבל שירי הילדים
קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר החסידי
קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר המזרחי
קטגוריה:משתתפות הפסטיגל
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2012
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2012
| 2024-10-12T13:59:42
|
מלחמה
|
ממוזער|250px|חיילים יורים במקלע ויקרס, במלחמת העולם הראשונה.
מלחמה היא בדרך כלל מאבק אלים בעצימות גבוהה בין גופים מדיניים וצבאיים אך יכולה להיות מלחמת מילים כמו המלחמה הקרה בין רוסיה לארצות הברית, על מנת לכפות את רצונם זה על זה או למנוע כפייה כזו. מטרות המלחמה נגזרות ממטרות הקבוצה הנלחמת, ונקבעות על פי רוב על ידי הנהגתה. סר באזיל לידל הארט הגדיר את מטרת המלחמה כהשגת שלום טוב יותר מנקודת המבט של הצד הלוחם. יש סיבות אפשריות רבות למלחמה, רציונליות ושאינן רציונליות. ההצדקה שבשמה מוכרזת מלחמה מכונה עילה למלחמה. כלי המלחמה כוללים אמצעים פיזיים, מחשבתיים וטכנולוגיים.
מלחמות וסכסוכים אלימים אפיינו את כל החברות האנושיות, והתופעה אינה ייחודית לאדם. ג'ון קיגן טוען כי המלחמה האנושית קדמה למדינה, לדיפלומטיה ולאסטרטגיה, וכי היא אינה מונעת בהכרח משיקולים רציונליים. כך למשל אצל האבוריג'ינים שחיו טרם הגעת האירופאים באורח חיים התואם את התקופה הפרה היסטורית, כ-15% מהאוכלוסייה ו-25% אחוז מהגברים מתו כתוצאה ממוות אלים. אותו דבר גילו אצל הפולינזים שנחשבו על ידי האירופאים לאנשים שלומניים, אבל טרם הגעת האדם הלבן לפולינזיה, היו סכסוכים אלימים רבים בתוך החברות הפולינזיות.
למלחמה מופעים רבים באמנות ובתרבות האנושית: תעודות, ציורים, שירים, רומנים ספרותיים, מחקרים היסטוריים, מחזות, סרטי קולנוע, מוזיקה ועוד. לטענת קיגן, ישנם מקרים בהם המלחמה אינה רק ביטוי של תרבות אלא גם גורם הקובע דפוסים חברתיים ואף לעיתים מהותה של תרבות מסוימת.
ההתנגדות למלחמה מכונה פציפיזם, בעוד שהתמיכה במלחמה ובפעולות צבאיות מכונה מיליטריזם.
הגורמים למלחמה
הגורמים למלחמה יכולים להיות רציונליים ובלתי רציונליים, והם נובעים מהצרכים האנושיים ומהיווצרותן של סוגיות חברתיות. לאור זאת, מלחמות נגרמות בשל חוסר יציבות של גורמים כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים, אתניים, אנתרופולוגיים, דתיים ואפילו ביולוגיים.
לפי הוגים ריאליסטיים כניקולו מקיאוולי שהושפע מאי היציבות הפוליטית של רפובליקת פירנצה, תומאס הובס שהושפע ממלחמת האזרחים האנגלית אך גם הוגים מאוחרים כקנת וולץ והנס מורגנטאו שהושפעו ממלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, מלחמות הן כתוצאה מטבע האדם השואף לכוח ועוצמה, לצד הצורך של המדינה לשרוד המניע אותה להלחם. וכל זה כתוצאה מהמצב האנרכי הקיים בעולם. הריאליסטים טוענים שהיחסים בין מדינות מתנהלים במשחק סכום אפס, כך שהרווח של מדינה אחת אמור לבוא על חשבון מדינה אחרת.
שמאל|ממוזער|250px|וושינגטון חוצה את הדלאוור
הכרזת מלחמה
הכרזת מלחמה היא הכרזה פורמלית של ממשלה, שבה היא מודיעה על קיומו של מצב מלחמה בין אותה מדינה ובין מדינה אחרת או מספר מדינות אחרות. הכרזות מלחמה היו אמצעים דיפלומטיים מקובלים מאז תקופת הרנסאנס.
בישראל מוסדרת קבלת החלטה על יציאה למלחמה ב לחוק יסוד: הממשלה. בין השאר קובע הסעיף שראש הממשלה ימסור בהקדם האפשרי הודעה על ההחלטה במליאת הכנסת.
עצימות ויחס הכוחות במלחמה
ניתן למדוד את עצימות הלחימה באמצעות חיתוך בין כמות האירועים בלחימה לבין גודל הכוחות ואמצעי הלחימה. מלחמה בין צבא לבין ארגונים חמושים בלתי סדירים מכונה לחימה בעצימות נמוכה. מלחמה בה מעורב התווך האזרחי באופן מלא מכונה מלחמה כוללת.
שמאל|ממוזער|250px|נסיגת נפוליאון ממוסקבה
אמצעי לחימה
האמצעים בהם נעשה שימוש במלחמה נחלקים לאמצעים פיזיים ולאמצעים רעיוניים. האמצעים הפיזיים כוללים את המשאבים ובכללם את כלי הנשק, את פני השטח ועוד. האמצעים הרעיוניים כוללים את התכנון, את המטרה והאסטרטגיה והטקטיקה הנגזרות ממנה.
את פעולת המלחמה מבצעים בדרך כלל צבאות. בנוסף, ארגונים חמושים לא סדירים, כגון מיליציות, ארגוני טרור ומחתרות עשויים לקחת חלק במלחמה.
שמאל|ממוזער|250px|ציור של קרב טרפלגר
טקטיקה ואסטרטגיה צבאית
המלחמה כוללת מספר מישורים:
בלימת צבא האויב - נטרול כוחו הצבאי של האויב על מנת שלא יהווה איום, זה נעשה בדרך כלל על ידי פגיעה פיזית בצבא האויב: הריגת חייליו והשמדת ציודו
פגיעה בתשתיות צבאיות בעורף שטח האויב
תקיפה ופלישה לשטח האויב וכיבוש שטחים
פגיעה בתשתיות עורפיות (לרבות תשתיות אזרחיות)
לוחמה פסיכולוגית - מאמץ להשגת הכרעה על ידי שבירת רוחו של האויב
ממוזער|250px|ציור של קרב ווטרלו.
מלחמה במשפט הבינלאומי
"מלחמה" היא גם מושג משפטי, שמוגדר באופן פורמלי בחוקי המשפט הבין-לאומי, וחלים לגביה תקנות שונות. כך מדינות יכולות להכריז מלחמה זו על זו, ולהימצא במצב משפטי של מלחמה, גם אם בפועל לא מתנהלים קרבות בין הצדדים.
כמעט כל מדינות העולם חתומות על אמנת ז'נבה, שמהוות בסיס לחוק הבין-לאומי לעניינים הומניטריים בזמן מלחמה. מאז חתימת האמנה התברר שרוב המדינות זונחות את כללי האמנה בזמן מלחמה. כניסתם של ארגונים חמושים שאינם מדינות הפכה את האמנה ללא רלוונטית בעימותים איתם - הארגונים אינם מקפידים על האמנה, והמדינות שלוחמות נגדם מסתפקות במראית עין, אך בפועל פועלות גם נגד אוכלוסיות שמספקות מסתור ללוחמים, דוגמה למלחמה כזו היא מלחמת וייטנאם.
במהלך המלחמה מסכימים הצדדים לעיתים על הפוגה זמנית בלחימה. סיום יציב יותר של הלחימה נוצר באמצעות כניעת הצד המובס, שמוכן לקבל את כל תנאי הצד המנצח, או באמצעות הפסקת אש, וסיום חוזי שלה נעשה בהסכם שביתת נשק, שבעקבותיו בא לעיתים הסכם שלום.
תאוריית השלום הדמוקרטית גורסת שדמוקרטיות ליברליות לא נלחמות זו בזו. ההסבר התאורטי לשלום הדמוקרטי שהאזרחים במדינות הדמוקרטיות לומדים לכבד את שלטון החוק ואת הסדרת הסכסוכים בדרכי שלום על פי החוק וציפו שאותו דבר ישרור ביחסים בין המדינות. ויש את האמון הנחוץ בין המדינות כדי לא ללכת למלחמה. הסבר נוסף הוא שמנהיגים לא נכנסים למלחמה מחשש להפסדים פוליטיים. יובל נח הררי מסביר זאת שהאמונות בקרב הדמוקרטיות שלכל בני האדם מגיעות אותן חירויות בסיסיות, שאין קבוצה אתנית ודתית העליונה על האחרת, ושהאנושות כולה חולקת ערכים אוניברסליים משותפים, מונעים ממנהיגים דמוקרטים להילחם אחד בשני ולשתף פעולה.
המלחמה בשירות האדם
לעיתים, המלחמה תורמת רבות להתפתחות המדע (עקב מרוצי חימוש), כלי נשק שפותחו במקור לצרכים צבאיים עברו הסבה בסופה והפכו לכמה מהכלים החיוניים ביותר בשירות האדם המודרני: המחשב, המכונית, המטוס, האינטרנט נמנים עליהם. מלחמת העולם השנייה תרמה להתפתחות האנרגיה הגרעינית, הוציאה את ארצות הברית מהמשבר הכלכלי הגדול שהייתה נתונה בו, והביאה את יפן להפוך לדמוקרטיה ליברלית.
מספר מלחמות בולטות הביאו לחירות עמים וקבוצות אתניות: המקרים הבולט באה ממלחמת העולם הראשונה שאחריה נוצרו מדינות לאום רבות כתוצאה מהתפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית והאימפריה העות'מאנית בעקבות המלחמה.
ראו גם
צבא (המשרתים בו: חיילים)
אמצעי לחימה וכלי נשק
טקטיקה ואסטרטגיה צבאית
פשע מלחמה
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
מלחמות ישראל
יחס הנפגעים בין בלתי מעורבים לחמושים סוגי מלחמות:
מלחמה כוללת
מלחמת אין ברירה
מלחמת מנע
מלחמת אזרחים
עימות נמוך עצימות
גרילה
לוחמה בשטח בנוי
טרור ומלחמה בטרור
מלחמה גרעינית
לוחמה קיברנטיתהוגים ותאורטיקנים צבאיים:
סון דזה, מחבר "אמנות המלחמה"
קרל פון קלאוזביץ
איוון בלוך
היינץ גודריאן
לקריאה נוספת
צ'ארלס טאונסנד (עורך), היסטוריה של המלחמה המודרנית, רסלינג, 2016
דייוויד זוק ורובין הייאם, קיצור תולדות המלחמות, הוצאת מערכות, 1981
גווין דאייר, ההיסטוריה הקצרה של המלחמה, הוצאת תכלת, 2023
קישורים חיצוניים
(תגובה)
שמעון גולן, "שיחות ישירות מול תיווך והסדרים מוסכמים מול צעדים חד־צדדיים", יסודות – כתב־העת של המחלקה להיסטוריה בצה"ל, גיליון 2, 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:יחסים בין-לאומיים
| 2024-09-19T06:18:17
|
האוקיינוס האטלנטי
|
האוקיינוס האטלנטי הוא האוקיינוס השני בגודלו והוא מכסה כחמישית משטח כדור הארץ, כ-106.45 מיליון קמ"ר. שמו של האוקיינוס מגיע מהמיתולוגיה היוונית שבה הוא נקרא "ים אטלס".
גאוגרפיה
צורתו של האוקיינוס כצורת S הנמתחת על ציר צפוני-דרומי. האוקיינוס מחולק לשני חלקים: צפון האטלנטי ודרום האטלנטי, והגבול ביניהם עובר בקו רוחב 8 מעלות צפון. גבולות האוקיינוס ממערב – אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, ואילו ממזרח – אירופה ואפריקה. האוקיינוס מחובר לאוקיינוס השקט מצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, ומדרום במה שנקרא מעבר דרייק, בין דרום אמריקה לבין אנטארקטיקה. בנוסף, תעלת פנמה שבאמריקה המרכזית מהווה מעבר מלאכותי בין שני האוקיינוסים. במזרח, הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי נמצא בקו אורך 20 מעלות מזרח. הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לבין אוקיינוס הקרח הצפוני עובר בקו דמיוני הנמתח בין סבאלברד וצפון נורווגיה.
האוקיינוס האטלנטי, כאמור, מכסה כ-20% משטחו של כדור הארץ, והוא שני בגודלו לאוקיינוס השקט. בתוספת הימים המחוברים אליו, האוקיינוס מכסה שטח של כ-106,450,000 קמ"ר. ללא הימים המחוברים אליו, שטחו רק כ-82,362,000 קמ"ר. שטח היבשה שמימיו מנוקזים לאוקיינוס האטלנטי ("אגן הניקוז" שלו, במובן מסוים) גדול פי 4 מהשטח המקביל של האוקיינוס ההודי או אף האוקיינוס השקט.
עומקו הממוצע של האוקיינוס כולל הימים המחוברים אליו הוא 3,332 מ' ובלעדיהם 3,962 מ'. הנקודה העמוקה ביותר נמצאת ליד פוארטו ריקו ועומקה 8,605 מ'. רוחבו של האוקיינוס האטלנטי נע בין 2,848 ק"מ בנקודה הצרה ביותר לבין 5,000 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר.
הבתימטריה של האוקיינוס האטלנטי מתאפיינת ברכס המרכז-אטלנטי שהוא רכס מרכז אוקייני תת-ימי ברובו הנמתח מקו רוחב 87° צפון, כ-333 ק"מ דרומית לקוטב הצפוני, ועד לאי בובה בקו רוחב 54° דרום.
ממוזער|מפת 5 מערבולות זרמי הים העיקריות
באוקיינוס האטלנטי שתי מערבולות זרמי ים בולטות: מערבולת זרמי הים הצפונית בכיוון השעון, ומערבולת זרמי הים הדרומית נגד כיוון השעון. זרימת המים בחלקו הצפוני של האוקיינוס האטלנטי מושפעת מזרם הגולף-זרם ימי חם שמוצאו במפרץ מקסיקו ואשר המשכו מגיע לחופי מערב אירופה וצפונה. זרם בולט נוסף הוא הזרם הצפון אטלנטי היוצא מזרם הגולף.
האזור שבין ברמודה, פוארטו ריקו והחוף המזרחי של פלורידה קרוי "משולש ברמודה". באזור זה אירעו תאונות רבות של ספינות ושל מטוסים. במשך שנים רבות רווחו הסברים שונים ומשונים לתאונות, שרבים בהם המסתורין ותאוריות קונספירציה. בשנים האחרונות מתרבים המחקרים המדעיים שמסבירים את ה"תעלומות" בטעויות אנוש של טייסים וקברניטי ספינות.
במרכז האוקיינוס האטלנטי הצפוני מצוי ים סרגסו שהוא אזור בעל צורה אליפטית שתחום על ידי זרמי הים המקיפים אותו. הים מתאפיין בעושר גדול של אצות סרגסום ומכאן שמו.
האוקיינוס מחובר לימים ומפרצים רבים, בהם: הים הקאריבי, מפרץ מקסיקו, ים לברדור, מפרץ הדסון, הים התיכון, הים השחור, הים הצפוני, הים הבלטי, וים ודל. מאפיין נוסף של האוקיינוס הוא מספר איים מועט יחסית. בין האיים באוקיינוס: סבאלברד, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, אירלנד, פרננדו די נורוניה, האיים האזורים, האיים הקנריים ועוד.
טריטוריות השוכנות לחופי האוקיינוס
ראו גם
היסטוריה אטלנטית
גאוגרפיה פיזית - מונחים
הכתם הקר
קישורים חיצוניים
האוקיינוס האטלנטי, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA
הערות שוליים
*
קטגוריה:אוקיינוסים
| 2024-02-08T11:35:35
|
ארטמיס פאול
|
ארטמיס פאול (באנגלית: Artemis Fowl) היא סדרת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני לנוער אשר נכתבה על ידי הסופר האירי אואן קולפר. הסדרה סובבת סביב חייו של ארטמיס פאול השני, נער גאון שנולד למשפחת פשע. ארטמיס מגלה את קיומם של יצורים אגדיים כמו פיות וקנטאורים במעבה האדמה ולומד לנצל ולאחר מכן להכיר אותם.
הספר הראשון בסדרה, "ארטמיס פאול", הפך לרב־מכר עולמי עם הוצאתו לאור וזכה בשני פרסים יוקרתיים לספרות ילדים. בעקבות הצלחת הסדרה, שני הספרים הראשונים עובדו לנובלות גרפיות, ויצאו לאור מספר ספרי משנה שעוסקים בדמות הראשית. כמו כן, אולפני דיסני הפיקו סרט בשילוב של העלילות של שני הספרים הראשונים שיצא ביוני 2020.
עלילה
הספר הראשון - ארטמיס פאול
בספר הראשון מסופר על ניסיונו המוצלח של ארטמיס בן ה-12 לגנוב אוצר זהב מפיות. אביו אבד בים כאשר יצא למסע עסקים על מנת להמיר את עסקי המשפחה לעסקים חוקיים ואימו אנג'לין מרותקת למיטתה ואינה זוכרת מי הוא. כדי להשיב למשפחה את הונה הרב ואת כבודה האבוד ארטמיס רוקם תוכנית להשגת זהב מבני הפיות. הוא מוצא פיה מכורה לאלכוהול וסוחט אותה כדי שתיתן לו את ספר הפיות שלה, שמכיל בתוכו מידע רב על בני הפיות ומנהגיהם. ארטמיס מפענח את הספר ובעקבות המידע שהשיג יוצא לחטוף פיה על מנת להשיג תמורתה כופר בזהב.
הפיה שארטמיס חוטף היא האלפית הולי שורט, קצינה במשמר הלפריקונים של הייוון סיטי, העיר התת-קרקעית של בני הפיות. ארטמיס נתקל כמה פעמים בבני פיות והטכנולוגיה המתקדמת שלהם, אך מצליח לצאת כשידו על העליונה. הוא משיג את הכופר אך מחזיר חצי ממנו להולי בתמורה לריפוי של אימו.
בתוך הספר יש צופן המסתתר בסימנים בתחתית העמודים.
הספר השני - התקרית בקוטב הצפוני
במסגרת עבודתה כשוטרת במשמר הלפריקונים, האלפית הולי שורט מוצאת כלי נשק גובליני לא חוקי המוטען בסוללות אנושיות. היא חושדת שארטמיס פאול מנסה להתערב בעולם הפיות פעם נוספת ולכן חוטפת אותו לצורך חקירה. לארטמיס יש דאגות משלו; הוא מקבל בדוא"ל קובץ וידאו מטושטש שבו מופיע אביו, המוחזק על ידי המאפיה הרוסית בקוטב הצפוני. בזמן החקירה, ארטמיס מכחיש כל קשר לנשק הגובליני, וחפותו מוכחת בעזרת מכשיר מתוחכם שפיתח פולי הקנטאור. ארטמיס מסכים לעזור לפיות למצוא את האשם האמיתי בתמורה לכך שהן יעזרו לו להציל את אביו מהמאפיה הרוסית. בזמן שארטמיס והולי יוצאים לקוטב הצפוני, הגובלינים בהיוון סיטי יוצאים למרד. פולי מגלה שהאחראים על מרד הגובלינים הם קאדג'ן, חייל שבגד במשמר הלפריקונים, ואופאל קובוי, פיקסית גאונה ומרושעת. יחד, הם מנהלים את המרד בסתר ומפלילים את פולי כיוזם המרד בזמן שהוא נעול בחדרו. כאשר ארטמיס, הולי וחבריהם חוזרים מהקוטב הצפוני, מוכחת חפותו של פולי והמרד מדוכא.
גם בספר זה יש כתב סתרים בתחתית העמודים ובו מסר לקורא.
הספר השלישי - צופן הנצח
בספר השלישי, ארטמיס פאול ממשיך בלימודיו בפנימייה יוקרתית ולאחר חזרתו של אביו הוא מוציא לפועל מה שהוא מבטיח שתהיה התוכנית האחרונה. הוא הרכיב מחשב־על, שנקרא "קוביון העין", מטכנולוגיית פיות גנובה, שהופכת כל טכנולוגיה אחרת למיושנת. על אף שהטכנולוגיה של המחשב מיושנת בעולם הפיות, הקוביון עדיין מתקדם בעשרות שנים יותר מכל טכנולוגיה אנושית קיימת ובשל היותו טכנולוגיית פיות הוא מסוגל לנטר את לוויני ומכשירי הפיות. כשארטמיס נפגש עם איש עסקים משיקגו בשם ג'ון ספירו כדי להראות לו את הקוביון, הדברים מתחילים להידרדר. במטרה להציג את יכולותיו של ה"קוביון" ארטמיס גורם לו לסרוק אילו לוויינים נמצאים בסביבה והקוביון קולט לווין לפריקונים, מה שגורם לבהלה עצומה בהיוון סיטי שבטוחים שבני האנוש גילו אותם. לאחר שמתגלה שארטמיס לא מוכן למכור את הקוביון לג'ון אלא רק מוכן לעכב את הוצאתו לשוק בשנה, ג'ון ספירו מפעיל את המארב שהכין לארטמיס במסעדה כשמתברר שכל יושביה הם סוכנים של ג'ון עם נשק שנועדו להפעלת לחץ/הגנה. ג'ון גונב את הקוביון ומשאיר את מאבטחו האישי ארנו בלאנט לטפל בארטמיס ושומר ראשו תוך קבלת סיוע מכל סוכניו. לאחר שג'ון יוצא מפעילים ארטמיס ובאטלר רימון קולי באמצעות מילות הקוד "ריצ'רד מיורק יצא למערכה לבד" ו"צבעי הקשת" לכל סוכניו של ג'ון נשברות השיניים ונקרע עור התוף באוזניים אך ארנו ניצל מפני שהוא השתמש באטמי אוזניים והוא מנסה לסיים את תפקידו ויורה בארטמיס אך באטלר מציל אותו וחוטף את הכדור במקומו. ארטמיס מצליח לשמר אותו בחיים עוד קצת על ידי הקפאת גופו של באטלר. לאחר מכן ארטמיס יצר קשר עם הפיות ובעזרת קסמי הריפוי של עם הפיות מצליחה סרן הולי שורט ממשמר הלפריקונים להחזיר את באטלר לחיים.
הריפוי לא עבד כמתוכנן: באטלר נשאר בחיים, אך הוא הזדקן בחמש עשרה שנה מבחינה פיזית, וכבר לא מסוגל למלא את חובתו כשומר־ראש. אחותו, ג'ולייט, מסכימה לעזור לארטמיס ולהחזיר את המחשב הגנוב. יחד עם מאלץ', שמצטרף אליהם שוב בספר הזה והפעם כעוזר לפיות. הולי שורט ופולי הקנטאור פורצים לחברתו של ספירו ומתחילים במשימה. בניין החברה של ספירו מאובטח היטב אך הוא עדיין אינו יריב שקול לפיות ולא לפולי. למרות כמה תהפוכות במהלך העלילה, ארטמיס מקבל את הקוביון בחזרה, אך בהתאם להסכם שלו עם הפיות, עליו כעת לעבור מחיקת זיכרון ביחד עם ג'ולייט ובאטלר. ואולם, זהו לא הסוף, כי ארטמיס תכנן עוד תחבולה אחת אחרונה. הוא נותן למאלץ' מדליון מזהב שבתוכו יש סרטים שיכולים לעורר את הזיכרון ומאלץ' מבטיח להחזיר אותו ובנוסף ארטמיס גם משתמש בעדשות מראה מיוחדות כדי שלא יהופנט על ידי הממסמר כדי להסתיר את קיומו של הדיסק. גם בספר זה יש מסר סודי לקוראים בתחתית כל עמוד.
הספר הרביעי - המזימה של אופאל
אחרי ההיתקלות האחרונה שלו עם הפיות, זכרונותיו של ארטמיס על העולם שמתחת נמחקו. כל טוב־הלב שלמד בהדרגה נעלם, והגאון הצעיר חזר לחיי הפשע שלו.
ארטמיס במינכן, מתכנן לגנוב ציור מפורסם בשם הגנב מעולם הפיות שנשמר בכבדות בבנק גרמני. ובשביל להצליח במשימה הוא מתחזה לילד חצוף אשר הגיע לשם עם אביו כנגד רצונו ומשתמש בטכנולוגיה מתוחכמת ובסוף גם מצליח, רק שהוא לא יודע שכל צעד שלו נשמר על ידי יריבתו הוותיקה, אופאל קובוי המרושעת. הפיקסית המרושעת בילתה את השנה האחרונה בתרדמת יזומה, זוממת את נקמתה בכל אלו שקילקלו את מאמציה להשמיד את משמר הלפרקונים. ארטמיס בראש הרשימה שלה. במהלך מבריק, אופאל נמלטת על ידי שיבוט עצמה והתחזות לבת אנוש בעזרתם של שניים מעוזריה הנאמנים כדי לבצע את תוכניתה.
פעולתה הראשונה היא לרצוח את ג'וליוס רוט, ולהפיל את האשמה על הסרן הולי שורט ברצח. צעדה השני הוא להשמיד את ארטמיס על ידי שימוש במוחו הגאוני כנגדו. הולי מצילה אותו ממוות, אבל היא נאלצת לעזוב את באטלר. לאחר מכן, אופאל תופסת את הולי וארטמיס, ומנסה להרוג אותם. באותו זמן, בהייוון סיטי, צ'יקס ורביל גומל טובה להולי שהצילה אותו במרד הגובלינים, נותן למאלץ' דיגמס לברוח מהכלא, ונותן לו מעבורת כדי שהולי תוכל לברוח. מאלץ' נפגש עם באטלר, ומעורר את זיכרונותיו שנמחקו בעזרת הדיסק שארטמיס נתן למאלץ', ולאחר מכן, הם מצילים את הולי וארטמיס. בזכות תעלוליו של ארטמיס, הוא מקבל את זכרונותיו בחזרה, וארבעתם יוצאים ללכוד את אופאל קובוי. בספר גם מסופר על מחליפו של רוט לראש המטה לחקירות שוטרים לראש משמר הלפריקונים. ארק סול, והתפטרותה של הולי מתפקידה. הולי הופכת לבלשית פרטית, וכעוזרים, היא לקחה את מאלץ' ואת ארטמיס.
גם בספר זה יש מסר סודי לקורא, והמילון נמצא באתר המעריצים של ארטמיס פאול.
הספר החמישי - המושבה האבודה
במלחמה בין "העם" (הפיות ושאר בני הדודים בעלי הקסם שלהם) לבני האנוש, החליטו הפיות לעבור לגור אל מתחת לפני האדמה. אך קבוצה אחת מהם החליטה לעבור ללימבו - השדים. השדים אינם בעלי כוחות קסם, מלבד השדים הקוסמים. השדים הקוסמים הטילו כישוף על אי שנקרא היבראס והוציאו אותו אל מחוץ לזמן. במהלך הטלת הכישוף, משהו השתבש וכל הקוסמים מתו, אך האי הועבר בהצלחה. במשך שנים רבות, הסתתרו השדים במושבתם. אך כעת, מתחיל הכישוף שהעביר אותם להיחלש ולהתפוגג. כתוצאה מכך, שדים מופיעים בכדור הארץ ונעלמים לאחר שניות ספורות. ארטמיס פאול מצליח לחשב הופעות של שדים, אך קיימת עוד בת אדם, ששמה מינרווה פרדיזו, שמסוגלת לעשות זאת, והיא מצליחה ללכוד שד אחד (ששמו "1") שהגיע לעולם בני האדם והיא לוקחת אותו לביתה כדי לחקור אותו בשביל הפרויקט שלה להשגת פרס נובל על גילוי שדים. שומר הראש של מינרווה הגאונה הוא בילי קונג פושע מבוקש ואלים מאוד, ששמו האמיתי הוא ג'ונה לי. ג'ונה משוכנע ששדים רצחו את אחיו אריק בילדותו, אך למעשה זה היה סיפור בדיוני שאריק המציא על מנת שג'ונה לא יצא מהבית בשעות מאוחרות. כשהוא שומע שמינרווה חטפה שד, הוא מחליט שעליו להשמיד את השד כדי לנקום בשדים שרצחו את אריק. ארטמיס משחרר את 1 אבל כששומר הראש של מינרווה מגלה את זה הוא מאיים על מינרווה שיהרוג את אביה אם לא תשיג לו שד. למרות זאת ארטמיס פאול מקדים אותו ומבקש ממנו לעשות החלפת שבויים, ארטמיס יביא לו את השד והחוטף יביא לו את מינרווה. אבל כרגיל ארטמיס חושב על תוכנית גאונית והוא בעזרת הולי מצליח לצאת משם עם הילדה והשד גם יחד. אבל עדיין ישנה בעיה, כישוף הזמן על האי היבראס עומד לפוג תוך זמן קצר ואם הם לא יעשו משהו, כל השדים על האי ימותו. הם מגלים ש1 הוא לא אחר משד קוסם, ובאמצעות שימוש בכוחות הקסם שלו 1 מצליח להציל שד קוסם נוסף בשם קואן, הקוסם היחיד שהצליח לשרוד מאז הטלת הכישוף על האי היבראס. ארטמיס, הולי, 1 וקואן מגיעים לעולם השדים ומצליחים להעביר את האי בחזרה אל הזמן באמצעות כישוף חדש. תוך כדי שארטמיס, הולי, ו־1 חוזרים לעולם בני האדם אחת העיניים של ארטמיס מתחלפת עם העין של הולי. כשארטמיס מגיע בחזרה לעולם בני האדם הוא מגלה שעברו שלוש שנים, בזמן שהוא היה בעולם השדים רק שעות ספורות. הוא פוגש את באטלר זקן יותר, ומגלה שעכשיו הוא אח גדול של שני תאומים (בקט ומיילס). בספר זה מופיע אותו צופן כמו בספר הראשון בסדרה.
הספר השישי - פרדוקס הזמן
לאחר התקופה שהוא נעדר (בספר הקודם, 3 שנים בעולמנו, זמן קצר בלימבו - על אי השדים) וכשהוא חוזר הוא מגלה שדברים רבים השתנו. לארטמיס נוספו שני אחים - מיילס ובקט (תאומים).
ארטמיס מגלה שלאימו יש כְּשְפטרוֹפּיָה - מגפה שמקורה מעם הפיות. הדבר היחיד שיוכל להציל את אמו של ארטמיס הוא נוזל מוח של למור מסוג שנקרא "סיפקה משי" - אך יש בעיה, בצעירותו של ארטמיס הוא מכר את הלמור האחרון מהזן לארגון שנקרא "המכחידנים" - על מנת לממן משלחות חיפוש לקוטב אחר אביו האבוד. ארטמיס מבין שהאופציה היחידה שלו היא לחזור אחורה בזמן, ולהציל את הלמור ממנו עצמו. אך פולי מסרב לתת להולי להצטרף אליו בטענה שהמסע בזמן מסוכן ביותר ועלול ליצור השפעות נוראיות על העתיד. ארטמיס מחליט לשחק על המצפון של הולי ופולי, וטוען באוזניהם שאמו חלתה בגללם, מכיוון שמקורה של המחלה הוא בעם הפיות. הוא טוען שאולי הולי הדביקה בעצמה את אימו, והולי מבינה שהיא חייבת לעזור לארטמיס. במהלך הספר נוצרים חיכוכים בין ארטמיס הבוגר לארטמיס הצעיר, שניהם משולהבים להשיג את הלמור. באמצע הספר תוקפים את ארטמיס רגשות אשמה עזים על איך ששיקר להולי, והוא מגלה לה את האמת. היא כועסת עליו מאוד וארטמיס מפצה אותה בכך שנותן לה לדבר עם המפקד שלה שנרצח על ידי אופאל קובוי - אבל באותה תקופה עוד היה חי. בספר זה הצופן הוא אותו צופן כמו בספר "המזימה של אופאל" ובמהלך הספר יש רמזים לפענוחו.
הספר יצא לאור בעברית בשנת 2011 על ידי הוצאת כנרת - תורגם על ידי עפרה אביגד.
הספר השביעי - תסביך אטלנטיס
ביולי 2010 יצא ספר נוסף בסדרה בשם "תסביך אטלנטיס". הספר יצא לאור בעברית בשנת 2014. בספר ארטמיס פאול לוקה במחלה הנקראת תסביך אטלנטיס בעקבות ההתעסקות שלו בקסם בספר הקודם. המחלה גורמת לו לפיצול אישיות ולפרנואידיות יתר, במיוחד מהספרה 4 - שבשפה מסוימת נשמעת כמו המילה "מוות". בתחילת הספר, הוא נפגש עם הולי, פולי וויניאיה (חברתם של הולי ופולי ממטה המשטרה) במטרה להציל את העולם מההתחממות הגלובלית. בצד השני של המתרס, עומד אחיו המרושע של ג'וליוס רוט - טרנבול רוט, שיושב בכלא אטלנטיס, הכלא המפורסם ביותר בעם הפיות - כלא ששמור מתחת למים. הוא מתכנן לברוח כדי לחזור לאשתו, בת אנוש שטרנבול כישף על מנת להאריך את הגיל שלה (פיות חיות הרבה יותר מבני אנוש), ובדרך לפגוע בחבריו של אחיו, ביניהם הולי, ארטמיס, האחים באטלר, מאלץ׳ דיגמס, פולי והשד 1. תוך כדי בריחתו הוא שובר את הכיפה שמגנה על אטלנטיס. במהלך הספר, המחלה של ארטמיס מחמירה ולכן הוא לא יכול לתפקד כרגיל על מנת לעזור לחבריו. בסוף הספר טרנבול מת יחד עם אשתו, וארטמיס נרפא מהמחלה.
הספר השמיני - השומר האחרון
ב־2016 יצא ספרו השמיני של ארטמיס פאול שנקרא "השומר האחרון". אופאל קובוי רוצחת את הגרסה הצעירה שלה כדי לאגור מאגיה שחורה שבאמצעותה היא פותחת את שער הברסרקרים ומשחררת את הברסרקרים - רוחות של לוחמים שנקברו בשער קסום לפני עשרת אלפים שנה, לאחר הפסד בני הפיות בקרב מול בני האנוש וירידתם של הפיות מתחת לפני הקרקע. הברסרקרים חייבים לציית לאופאל בגלל כישוף שמכריח אותם לציית למי שפתח את השער. הברסרקרים משתלטים על היצורים החיים הראשונים שהם מוצאים, ביניהם ג'ולייט ואחיו הקטנים של ארטמיס. אופאל מנסה לפתוח את המנעול השני בשער כדי לשחרר כישוף שישמיד את האנושות. הברסרקרים כמעט משתלטים על ארטמיס, הולי ובאטלר אך מאלץ' מציל אותם. ארטמיס והולי מטיסים מטוס סולארי ומנסים להגיע לאופאל. בסופו של דבר, הם נכשלים וניצלים רק מפני שמאלץ' הרג את הברסרקרים שהתקיפו אותם בעזרת שליטה על טרול.
ארטמיס רוקם תוכנית אחרונה להצלת האנושות ויודע שיהיה עליו למות. הולי לא נותנת לו לעשות זאת אבל הוא משתמש בסם הרדמה ומרדים אותה. אופאל מזמינה את ארטמיס והולי לראות איך היא פותחת את המנעול השני ומשמידה את האנושות. ארטמיס מגיע יחד עם כפילתה המשובטת של אופאל, נופאל, המחופשת להולי. ארטמיס טוען באוזני אופאל שהוא היה יכול לסגור את השער אך היא אומרת לו שרק היא יכולה לסגור אותי כי היא זאת שפתחה. מפקד הברסרקרים, אורו, הורג את אופאל אחרי שציוותה עליו להרוג את נופאל. ארטמיס סוגר את השער ומשחרר את נשמות הברסרקרים על ידי שימוש בנופאל. הכישוף משחרר את נשמות כל יצורי הקסם. הכישוף משחרר גם את הנשמה של ארטמיס כי הכישוף זיהה את העין של הולי שהוחלפה עם העין של ארטמיס (בספר החמישי), וארטמיס מת. בסוף הספר, פולי יוצר לארטמיס שיבוט ורוחו של ארטמיס, שחיכתה שם שישה חודשים, נכנסת לשיבוט. ארטמיס אינו זוכר את כל מה שקרה והספר נגמר כשהולי מתארת לו את כל מה שקרה מההתחלה.
ספרים נוספים
מלבד הסדרה העלילתית העיקרית, הוציא המחבר ספרים משניים שקשורים לסדרה. ספרים אלה טרם תורגמו לעברית:
קבציו של ארטמיס פאול
הספר מכיל 2 סיפורים קצרים:
סיפור הצטרפותה של הולי שורט למשמר הלפרקונים.
סיפור שיתוף הפעולה בין ארטמיס פאול למאלץ' דיגמס (גמד קלפטומן) למען גנבת כתר הפיי פיי.
בספר ראיונות עם הדמויות הראשיות בסדרה, האלפית הולי שורט והסופר אואן קולפר.
בספר כמה נספחים, כמו טבלת האלפבית הגנומי, חידון פיות, מדריך לזיהוי פיות, מדריך להמצאותיו של הקנטאור פולי, תשבצים.
הגמד השביעי
הסיפור "הגמד השביעי" נמצא בספר "קבציו של ארטמיס פאול" בצורה מקוצרת יותר.
הספר מגולל את שיתוף הפעולה בין הגמד מאלץ' דיגמס לארטמיס פאול. ארטמיס מחזיר את מאלץ' ממקום משכנו בניו יורק לאירלנד, שם מנסים השניים לגנוב את כתר הפיי־פיי, המכיל יהלומים כחולים גדולים. במהלך ניסיונם לגנוב את הכתר, הם מגלים כי הוא כבר נגנב על ידי 6 גמדים המתכוונים למכורו לסוחרי תכשיטים אירופאים.
דמויות
ארטמיס פאול השני - נער אירי בן 12 המתבגר במהלך הסדרה. הוא פושע מתוחכם וגאון בתחומי המחשבים והטכנולוגיה המודרנית. ארטמיס הוא בן למשפחת פאול, משפחת פושעים אמידה ומתגורר באחוזת פאול המפוארת. לנער הצעיר יש שומר ראש בשם באטלר. ארטמיס גילה את עם הפיות על ידי מציאת ספר החיים שלהם, חטף את סרן הולי שורט תמורת זהב, מה שהפך אותו לעבריין בעיני עם הפיות. אך כאשר שנה לאחר מכן מרד הגובלינים מעיב על היוון סיטי, עם הפיות משתף פעולה עם ארטמיס פאול, ותוך כדי העלילה ארטמיס לומד גם מידות טובות וידידות. לאחר מרד הגובלינים, החליטו עם הפיות לסלוח לארטמיס על פשעיו. לאחר המעשה עם ג'ון ספירו, החליט המפקד רוט למחוק את זיכרון עם הפיות ממוחו של ארטמיס, באטלר וג'ולייט. בעקבות תהליך זה, ארטמיס שוכח את כל מידותיו הטובות, וחוזר לחיי הפשע. אך כאשר אופאל קובוי זוממת מזימה איומה, עם הפיות נזקק שוב לארטמיס פאול, ועל כן, משיב לו מאלץ' את הדיסק עם כל זיכרונותיו מעם הפיות. כאשר ארטמיס צופה בדיסק שהכין מבעוד מועד, מתעוררים בו זיכרונותיו, והוא חוזר להיות ידיד טוב לעם הפיות. לאחר ניצחון ארטמיס על אופאל, לוקחת אותו הולי כיועץ לחברת הבלשות שלה. אחרי שהוא חוזר מעולם השדים הוא מגלה שעבר שלוש שנים מאז שנכנס לשם, אף על פי שהיה אמור להיות בן שמונה עשרה, הוא נותר בן חמש עשרה.
הולי שורט - אלפית, עבדה במשמר הלפרקונים שקבלה דרגת סרן ביחידת הסיור של צבא הפיות. טייסת מעבורות מצוינת מלידה, כפי שמעיד עליה המפקד רוט, ואשפית בקסמי ריפוי. לעיתים קרובות מאוד היא מתעלמת מפקודות, ועושה מה שהיא חושבת שמוטב לעשות. נחטפת על ידי ארטמיס פאול, לאחר פעולה מוצלחת באיטליה. לאחר מעשה החטיפה, היא מפתחת שנאה יוקדת כלפי ארטמיס פאול. שנאה, שבהדרגה הופכת לידידות עמוקה בינה לבין ארטמיס. היא מתנגדת בכל תוקף למחיקת הזיכרון של ארטמיס, אך אין לה ברירה אלא לשתף פעולה. הופללה ברצח ג'וליוס רוט, ובאותו ספר נמלטה כדי להציל את ארטמיס ובאטלר. לאחר שאופאל קובוי נתפסה, זוכתה הולי במשפטה על ידי חברי המועצה, אך היא מתפטרת מתפקידה, ומקימה חברת בלשות פרטית. מתוארת כנמוכה ויפהפייה. בעלת עיני שקד חומות ושיער קצר. בספר החמישי אחת מעיניו של ארטמיס הוחלפה בשלה וכעת בעלת עין אחת כחולה.
דומובוי באטלר - שומר ראשו של ארטמיס האירו אסייתי, אשר בניגוד לכל הכללים מפתח רגשי חברות עם בן חסותו. לא פעם ולא פעמיים באטלר כמעט מת בניסיון להציל את ארטמיס ואת עם הפיות, אך בעזרת קסמי הריפוי של עם הפיות הוא שרד. מתואר כבוגר האקדמיה לאמנויות לחימה הטוב ביותר. ובספר אחר, כאחד שרק שני אנשים בעולם יותר טובים ממנו באמנויות לחימה. נוטה להחזיק בכל מקום אקדח זיג זאוור. קסם הריפוי שהופעל עליו על ידי הולי שורט לאחר פציעה קטלנית, הציל את חייו אך הוא הזדקן בחמש עשרה שנה מבחינה פיזית. אך זה לא גרם לו לעזוב את ארטמיס, והוא המשיך לעבוד ביעילות כשומר ראשו של ארטמיס. שמו הפרטי נשמר בסוד.
ג'וליוס רוט - המפקד העליון של משמר הלפרקונים. אלף שחילץ את עם הפיות מלא מעט משברים. ידוע כחם מזג. מעשן סיגרי פטריות שהפכו לסמל המסחרי שלו. המפקד נרצח בספר הרביעי על ידי אופאל במטרה להפליל את הולי בפשע זה.
פולי - קנטאור פרנואיד, היועץ הטכני של היסודות התת־קרקעיים והמשמר הלפריקוני. הגאון בעל רוב הפטנטים של עם הפיות.
מאלץ' דיגמס - גמד קלפטומן שהשתמש בכישורי עמו לחיי הפשע. הוא גנב חפצי ערך מבתיהם של אנשי בוץ, ומכר אותם בשוק השחור. מאלץ' עזר לפיות (על אף היותו אסיר נמלט) ברוב פרשיות ארטמיס פאול.
אופאל קובוי - פיקסית חכמה, יפהפייה ומרושעת למדי. אויבת מושבעת של פולי הקנטאור מאז התיכון. מימנה את מרד הגובלינים בשיתוף פעולה עם בריאר קאדג'ן (שהרגה כשנחשפה בגידתו). תכננה להפגיש בין עם הפיות לבין אנשי הבוץ ולגרום למלחמת עולם. רצחה את ג'וליוס רוט.
ג'ולייט באטלר - אחותו של דומובוי באטלר, אף היא עובדת בבית משפחת פאול.
עיבודים
הסרט
כבר בשנת 2001 הוכרז על תוכניות של אולפני מירמקס לעיבוד קולנועי לסדרה, אך הן לא אושרו והפרויקט לא התקדם.
בשנת 2013 הכריזו אולפני דיסני כי בכוונתם להפיק סרט על ארטמיס פאול. ב-2015 דווח כי קנת בראנה נשכר לתפקיד הבמאי, ואת התסריט יכתוב התסריטאי קונור מקפירסון.
ב-27 בנובמבר 2018 יצא הטיזר הראשון לסרט.
ב-12 ביוני 2020 יצא הסרט המלא.
הרומן הגרפי
עיבוד של הספר הראשון לקומיקס יצא לאור ב־2 באוקטובר 2007 בשם ארטמיס פאול: הרומן הגרפי.
הספר צויר על ידי ג'יאבנו ריגנו ונצבע על ידי פאולו למאן.
כתב הסתרים בספרים
בכל ספר, בתחתית כל דף יש אותיות בכתב סתרים.
בספר הראשון, כשארטמיס מתרגם את ספר הפיות, יש כתב פיות ותרגום שלו. הסיפור המוצפן מתחיל במילים: "נבואותיו של אוהם מנקה סירי הליחה של מלך האלפים פרונד."
בספר השני הצופן כתוב בכתב קנטאורי "קפאלה" וכתוב בו שאם אתה צאצא של בני פיות אז אתה צריך להציל את העולם.
בספר השלישי נמצא מסר מוצפן מאת ארטמיס פאול, וכתוב בו איך ארטמיס שיחזר את הזיכרונות שלו.
בספר הרביעי כתב הסתרים זהה לכתב הסתרים המקורי (באנגלית), וכתוב בו צו גיוס מהקנטאור פולי.
בספר החמישי כתב הסתרים זהה לכתב הסתרים בספר הראשון בשפת הפיות. בכריכת הספר כתוב: "המושבה האבודה" ובין דפי הספר כתובים פעמים רבות עצות כיצד להתנהג עם שדים.
בספר השישי ישנה "חלופת מכתבים" בין אופל קובוי לבין מפקדת הכנף ויניאה.
בספר השביעי ובספר השמיני הקוד בתחתית הספר זהה, וכתובה בהם צוואתו של ארטמיס.
קישורים חיצוניים
אתר הספר הרשמי
האתר הרשמי של אואן קולפר
הספר באתר כנפיים
קטגוריה:ספרי ילדים ונוער
קטגוריה:סדרות ספרי פנטזיה
קטגוריה:ארטמיס פאול
| 2024-10-09T19:02:48
|
רדיו
|
ממוזער|250px|אנטנות גלי רדיו באלבקרקי, ניו מקסיקו
ממוזער|250px|שידור רדיו של קול לוחמי חרות ישראל
שמאל|ממוזער|250px|אולפן רדיו
שמאל|ממוזער|220px|מקלט רדיו עתיק
שמאל|ממוזער|220px|רדיו טרנזיסטור מודרני
רַדְיוֹ הוא אמצעי טכנולוגי המשמש להעברה (שידור וקליטה) של גלי קול באמצעות גלי רדיו. תחת ההגדרה "רדיו" מקובל לכלול תחנות רדיו המשדרות לציבור הרחב (Broadcast) וגם מכשירי קשר וחובבות רדיו המשמשים לתקשורת ארגונית או תקשורת פרטית.
שידורי הרדיו לציבור הרחב מתבצעים ממשדרי רדיו ונקלטים באמצעות מקלטי רדיו. בעת השידור, הצלילים והקולות מאולפני השידור עוברים תהליך של אפנון ולאחר מכן מוגברים ומוקרנים מאנטנות בצורה של גלי רדיו. המקלטים המשמשים את המאזינים מבצעים קליטה של גלי הרדיו ופענוח של האפנון, ומשמיעים את הצלילים ששודרו.
שידורי רדיו באינטרנט כוללים גם הם העברת גלי קול, אך אלה אינם מועברים באמצעות גלי רדיו אלא באמצעות רשת האינטרנט, ובמקום אפנון מבוצע קידוד אודיו או שימוש ב-Vocoder.
מקור השם
את השם "רדיו" הגה הפיזיקאי הצרפתי אדוארד בראנלי (Edouard Branly). מקורו של השם במונח "radioconductor", המבוסס על הפועל "radiate" ("להקרין").
היסטוריה
את הבסיס התאורטי להמצאת הרדיו הניח בשנת 1873 הפיזיקאי ג'יימס קלרק מקסוול. הראשון שיישם את הטכנולוגיה היה דייוויד יוז (David E. Hughes), אשר ביצע שידור ראשון של צלילים בשנת 1878 לאחר שמצא כי מכשיר טלפון ביתי הופך גלים אלקטרומגנטיים לצלילים. עם זאת, הוכחה ממשית ראשונה של התאוריה שהציג מקסוול הוצגה רק בשנים 1886–1888, כאשר אישר היינריך רודולף הרץ את התאוריה באמצעות ניסוי. בין חלוצי פיתוח הטכנולוגיה הבסיסית היה גם המדען ההודי ג'אגדיש צ'נדרה בוס.
את המצאת הרדיו נהוג לייחס למהנדס החשמל האיטלקי וזוכה פרס נובל לפיזיקה גוליילמו מרקוני, אשר ערך ניסויי מעבדה בתחום בשנת 1895, אף שלמעשה ניקולה טסלה הקדים אותו: הוא ביצע את שידור הרדיו הראשון בעולם כבר בשנת 1893, אולם לא השכיל לפתח את המצאתו. הפטנט של טסלה על שידורי רדיו נרשם ב-1900 במשרד הפטנטים האמריקאי, אך כעבור ארבע שנים, בלחצם של בעלי הון, החליט המשרד להעניק למרקוני את הבכורה. בית המשפט העליון של ארצות הברית החליט בסופו של דבר להחזיר לטסלה את זכויותיו בגין המצאת הרדיו, אך הדבר היה רק באמצע שנת 1943, חצי שנה לאחר מותו של טסלה.
ההמצאה החדשה החלה עוד קודם לכן לשמש לצורכי בידור, העברת מידע חדשותי וכיוצא באלה למאזינים בביתם. שנות ה-20 של המאה ה-20 היו תחילתו של תור הזהב של הרדיו, שנמשך שלושה עשורים. אחד הסיפורים הידועים המלמדים על כוחו של המדיום הרדיופוני באותן שנים מתייחס לשידור התסכית "מלחמת העולמות", המבוסס על סיפור מאת הרברט ג'ורג' ולס ועובד לתסכית בידי אורסון ולס. התסכית שודר בשנת 1938, וכלל שידור חדשות מבוים אשר בישר על פלישת בני מאדים לכדור הארץ, דבר שגרם לפאניקה המונית בארצות הברית (סצנה זו מתוארת בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו").
המצאת הטרנזיסטור ב-1948 הייתה "מהפך" בתולדות הרדיו, שכן היא הפכה אותו ממכשיר מסורבל ויקר למכשיר נייד וזול, דבר שסייע לו בעתיד בהתמודדותו עם מדיית הטלוויזיה.
גלי רדיו
גלי רדיו, ככל קרינה אלקטרומגנטית, עוברים דרך האוויר והריק. כאשר הם חולפים סביב תיל (אנטנה), תנועת השדות המגנטיים והחשמליים שלהם יוצרת זרם חילופין ומתח בתיל. אלה יכולים להפוך לשמע או לאותות אחרים הנושאים מידע, והם הבסיס לטכנולוגיית הרדיו. אף על פי שהמילה "רדיו" משמשת לתיאור תופעה זו, גם מכשירים מסוגים אחרים כטלוויזיה, מכ"ם וטלפון סלולרי פועלים כולם באמצעות גלי רדיו.
350px|ממוזער|מרכז|הספקטרום האלקטרומגנטי ודיאגרמה הממחישה שידור אות רדיו
תחומי תדרים בשידורי רדיו
גלים ארוכים (LW) שידורי רדיו באזור מס' 1 של ה-ITU (הכולל את אירופה, אפריקה, המזרח התיכון, המפרץ הפרסי, ברית המועצות לשעבר, ומונגוליה) בתדרים 148.5 עד 283.5KHz. השידורים נעשים לרוב ב-AM באמצעות גל נושא במרווחים של 9KHz.
גלים בינוניים (MW) בתחום 1600 - 500 קילו הרץ, בהם מקובלת שיטת ה-AM
גלים קצרים (SW) בתחום 1.7-30 מגה הרץ, בהם מקובלות שיטות שידור מגוונות. משמשים בדרך כלל לשידורי תחנות רדיו לטווח רחוק במיוחד (מדינות רבות) ולתקשורת בין חובבי רדיו
תחום 88–108 מגהרץ השייך לתחום הכללי VHF ומשמש לרדיו אנלוגי בשיטת אפנון FM
רדיו דיגיטלי - בתחום 174–218 מגהרץ (Band III) ב-VHF וכן בתחום 1.454-1.492 גיגה הרץ ב-L-Band ותדרים נוספים
שידורי רדיו באינטרנט - רק כהשאלה לשונית, "שידור" באינטרנט אינו נעשה באמצעות גלי רדיו.
טכנולוגיית שידור רדיו אנלוגי
מערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות רציף, כמו רדיו FM ו-AM, ומכשירי קשר אנלוגיים. תחנות השידור יכולות להוסיף לשידורי ה-FM שלהן אפיק נתונים צר סרט הנקרא RDS, המאפשר העברה של מספר מצומצם של הודעות למטרות שנקבעו על ידי התקן.
רדיו דיגיטלי
מערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות קצוב ספרתי.
הרדיו הדיגיטלי החד-כיווני משמש לשידורי רדיו (Broadcasting) ומציע יתרונות רבים לעומת הרדיו האנלוגי, השיטה היחידה שהייתה בשימוש במשך עשרות שנים. יתרונות אלו כוללים איכות שמע משופרת, פחות הפרעות קליטה, ניצול יעיל של תחום התדרים, הספקי שידור נמוכים יותר ויכולת העברת נתונים יחד עם השמע. למרות יתרונות אלו, קצב חדירת שידורי הרדיו הדיגיטלי איטי - בעיקר בשל חוסר האחידות בטכנולוגיות ותקנים קיימים וחוסר ההסכמה לשימוש באחת מהן, כמו גם בשל תחרות מצד הרדיו האינטרנטי.
עם התפתחות תחומי הטלפונים החכמים ותחום הפודקאסטים, החל השימוש במונח "רדיו דיגיטלי" גם עבור תוכניות אומר ושמע שמופצות באינטרנט (שבעיקרו מדיום דיגיטלי), ללא קשר לטכנולוגיה מסוימת או אפליקציה מסוימת.
תקן נפוץ לשידור רדיו דיגיטלי הוא DAB. המונח Digital Audio Broadcasting נקבע תחילה לתיאור שידורי רדיו דיגיטליים בכלל, אך הוא מזוהה בעיקר עם התקן האירופאי אאורקה 147. זהו תקן פתוח, אשר אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, ומגדיר הן שידורים קרקעיים והן שידורים לווייניים. מאז פיתוח התקן, הטכנולוגיה של שידורים דיגיטליים התקדמה ובעקבות זאת פותח ב-2007 תקן חדש ומשופר, המכונה . התקן יעיל פי שניים מקודמו.
בנוסף ל-DAB יש שיטות נוספות לשידורי רדיו דיגיטלי, ואלו מציעות תכונות דומות ל-DAB. חלקן מיושמות במספר מצומצם של מדינות, חלקן בגדר תקן בלבד:
DMB (Digital Multimedia Broadcasting) – תקן פתוח מבוסס על DAB, עם יכולות של תמונות ווידאו בנוסף לשמע, אומץ בשנת 2006 על ידי הפורום WorldDMB
HD Radio – תקן קרקעי מסחרי, בשימוש בארצות הברית, משתמש בתדרי תחנות שידור FM הקיימות, כך שכל תחנה שחפצה בכך, יכולה להוסיף שידור דיגיטלי בשיטה זו לשידור FM הקיים.
XM Radio ו-Sirius – שרותי שידור באמצעות לוויינים מסחריים בשימוש בארצות הברית, המינוי בתשלום
משפחת תקני DVB מאפשרים גם שידור ערוצי רדיו
ISDB – תקן מסחרי פתוח לרדיו ולטלוויזיה, נמצא בשימוש ביפן ודרום אמריקה
תקנים אחרים לשידורי רדיו דיגיטלי, פחות רלוונטיים לישראל, מיועדים להחליף את השידורים האנלוגיים בשיטת AM אשר בתחום גלים ארוכים, בינוניים ובגלים קצרים או מציעים תכנים ייחודיים. אלו הם:
DRM (Digital Radio Mondiale) – תקן פתוח, אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, עושה שימוש בתחומי התדרים הקיימים
IBOC AM – תקן קרקעי מסחרי בארצות הברית, עושה גם כן שימוש בתחומי התדרים הקיימים
WorldSpace – תקן לווייני עם כיסוי, לאסיה, אפריקה, המזרח התיכון וחלק מאירופה, המינוי בתשלום
בישראל
לרדיו הדיגיטלי והאינטרנטי הראשון בישראל נחשב שירות "רדיו נטקינג", שהחל להפיץ את שידוריו בפברואר 2000, וב-6 תחנות מוזיקה בסגנונות שונים. בהמשך התווספו גם תוכניות אומר ותוכן מילולי.
מבחינת שידורי רדיו אלחוטיים, בישראל אומץ לשימוש תקן אאורקה 147. חברת בזק הפעילה שידורי ניסיון בתחום VHF משנת 1996 עד 2007. ב-15 באוגוסט 2004 התקבלה החלטת ממשלה על הקמת תחנות רדיו דיגיטליות, במטרה להגביר את התחרות בתחום הרדיו. במרץ 2005, נעשתה החקיקה בעניין באמצעות תיקון לחוק הרשות השנייה. הצפי לסיום הקמת התשתית ותחילת השידור הדיגיטלי, היה לקראת הרבעון השני של 2007.
ביוני 2008, לאחר דחיות רבות, פרסמו משרד האוצר ומשרד התקשורת מכרז משותף להקמה ולהפעלה של מערך שידורי רדיו דיגיטלי . הזיכיון הוצע ל-14 שנה, כאשר תקופת ההקמה אמורה הייתה לעמוד על שנתיים. המענק שהוצע עמד על 23 מיליון שקל. בזק נפסלה מראש, ואף חברה אחת אחרת לא הגישה הצעה למכרז, ושרות רדיו דיגיטלי לא הוקם בישראל.
כחלק משידורי עידן+ בשיטת DVB-T מועברים מספר ערוצי רדיו בקידוד דיגיטלי.
תפקידיו של הרדיו
לרדיו היה תפקיד מרכזי בזירה הציבורית, בעיקר בתחום החינוך הפוליטי. הרדיו פעל כמקור מידע אמין ונגיש לציבור הרחב, המספק חדשות עדכניות, פרשנות פוליטית ודיונים בנושאים חברתיים ופוליטיים. הוא מקדם דיאלוג ציבורי ודמוקרטי על ידי יצירת פלטפורמה למגוון דעות ומאפשרת למאזינים להשתתף ולהביע את דעותיהם. רדיו זמין לכל שכבות האוכלוסייה, כולל אלה ללא גישה לאינטרנט, תורם להכלה חברתית וצמצום פערים דיגיטליים. בנוסף, הרדיו שומר על סטנדרטים גבוהים של אמינות ומקצועיות עיתונאית, בניגוד לפלטפורמות דיגיטליות בהן מתפשט לעיתים מידע כוזב. הרדיו תורם גם לחינוך פוליטי ולהגברת המודעות החברתית על ידי הסבר תהליכים פוליטיים והעלאת המודעות לנושאים חשובים. לבסוף, הרדיו הציבורי גם משמר את התרבות והזיכרון ההיסטורי באמצעות שידור תוכניות תרבותיות והיסטוריות, מה שמשפר את הזהות התרבותית והלאומית.
רדיו מציע תוכניות שהמטרה שלהן היא ללמד נושאים שונים, כמו שפות, היסטוריה, מדעים, או התנהגות אנושית. בנוסף לכך, קיימות תחנות רדיו המתמקדות בהדרכה מקצועית, כגון תוכניות שמוקדשות להתפתחות אישית, קריירה, וניהול עסקי. גם יש ברדיו תחנות שמספקות לעיתים תוכניות שממוקדות בתמיכה נפשית, עצות, וייעוץ אישי.
בהקשר החברתי השפיע הרדיו עמוקות כפי ניתן היה לראות במהלך השפל הכלכלי בארצות הברית בשלהי שנות העשרים, בהן פרח הרדיו כיוון ששימש פורקן, תמיכה ומפלט לציבור הנאבק בפרנסה. שנות השלושים נקראות בשל כך "תור הזהב של הרדיו".
שידור מוזיקה מסוגים שונים, כמו האופרה, הנגיש את המוזיקה הקלאסית להמונים וחינך את הציבור להאזנה למוזיקה בחשיפה ופיתוח טעם אישי בשידור מגוון. כמו כן פיתח הרדיו את טעם הציבור למוזיקה פופולרית כמו ג'אז. כמו כן, טיפח הרדיו אינדיבידואליות ודעה עצמאית, בכך שכל אחד בחר את מה שהוא רוצה לשמוע.
האפשרות לפרסום מהיר באמצעות שידור ישיר ברדיו אפשר לאמנים להצליח מהר - אלביס פרסלי למשל. אמן שיצר פזמון יכול היה לשדרו ולחבב עליו את הקהל מהר יותר.
רדיו נחשב לתחום אומנות בחוגי אקדמיה וחינוך שונים והוא משויך לאשכול אומנויות התקשורת. כמו כן, הרדיו משמש כפלטפורמה לקידום תחומי אומנות שונים על ידי שידור של תוכני רדיו-ארט, מוזיקה, ודרמה.
הרדיו שורד את התפתחויות טכנולוגיות, אף על פי שהטלוויזיה במחצית השנייה של המאה ה-20 ואינטרנט במאה ה-21, בפרט יישומוני מוזיקה ופודקאסטים הורידו את ההאזנה אליו.
השפעות בישראל
בישראל, מציין לובס (לובס 1999) כי הסולידריות והזהות הישראלית נבנתה בעזרתו של הרדיו כיוון שבעשרים השנים הראשונות של המדינה, היה הרדיו המדיום האלקטרוני היחיד בישראל, ושידר בערוץ הציבורי יחיד. על כן, יוחד לו מקום של כבוד בסלון המשפחתי. סביבו נאספו בני הבית להאזנה לחדשות היום, לדיווחים בעת מלחמה ובאמצעותו השתתפו בחגים ובטקסים הלאומים המשותפים. עדות נוספת להשפעתו החברתית של הרדיו, ניתן לראות ב"קול ירושלים" אשר תרם לקידומה והפצתה של העברית המדוברת באמצעות שידורים כמו "השעה העברית" ברדיו המנדטורי, ששימש כמעבדה לפיתוח מונחים חדשים ולניסוי 'חי' של משלבים וסגנונות דיבור. הרדיו אפשר לכלל הציבור הארץ-ישראלי, לרבות קהל מסוגים שונים לשמוע את השפה המדוברת. באמצעות ההאזנה לרדיו בשידור חי, יומיומי וקבוע התאפשרה היווצרות מרחב וירטואלי משותף, דרכו בנו שפת דיבור נגישה ואחידה שליחי הממסד ופעלו לאימוץ והפצה של הגייה ספרדית אחידה, המצאת תחדישים בשפה העברית, כולל מונחים עבריים לטכנולוגיות חדשות ולאופני השימוש בהן, להנחלת השפה על ידי שידור במדורים קבועים שיועדו למטרה זו ויצירת משלב רדיופוני, כולל עיצוב דרכי הפניה של קרייני הרדיו אל מאזיניהם הקרובים-רחוקים.
בד בבד חלה עליה בשידורים בעלי נופך דתי וחילוני כאחד. שני הזרמים זיהו את יתרונות המדיה והשתמשו בה כדי לקדם את רעיונותיהם.
במאמרו "מהי ישראליות" (רגב 2004) מציין רגב כי התרבות הצרכנית שהתפתחה החל משנות השישים החדירה את תרבות העולם ותרמו לזה תחילת שידורי הטלוויזיה, הגידול במספר ערוצי הרדיו, שהמאזין הישראלי נחשף אליהם, פתיחת שוק התרבות לשווקים חדשים, שלא היו נגישים בעבר — במוזיקה, באופנה, בפרסומות. האזרח הישראלי החל לטייל לחו"ל, נחשף לתרבות שונה והביאה עד הלום. תהליך זה סיים את תהליך בניית הזהות הישראלית כעברית גרידא.
בתחום המוזיקה בישראל, נוכח המלל הרב בתוכניות השונות, התפריט המוזיקלי שהציעה קול ישראל בשנות ה-50 היה דל למדי. היחס לרוקנרול, פופ ובוודאי לנעימות ערביות היה חשדני ומבטל. עבור המאזינים הישראליים שביקשו להתעדכן בנעשה מחוץ לישראל וליהנות מן המוזיקה ששמעו בארצות מוצאם הייתה אז ברירה אחת בלבד. "רדיו רמאללה" ששודר בעיר מטעם שלטון ירדן סיפק מגוון עשיר יותר ושידוריה, המבוססים על תשתית שהניחו הבריטים בימי המנדט, עוד נקלטו היטב ברחבי ישראל ועוררו דאגה בקרב קברניטי קול ישראל.
יום הרדיו
אונסק"ו קבעה את ה-13 בפברואר כיום הרדיו העולמי, המציין את ייחודיותו של הרדיו כאמצעי תקשורת.
ממוזער|250px|ציון יום הרדיו העולמי במטה UNESCO בפריז
ביבליוגרפיה
החייאת הדיבור העברי ברדיו המנדטורי (1936–1948) / תמר ליבס וזוהר קמפף, קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 133: 105-132, 2009
הרדיו הלך לים / דני קפלן פנים: כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך, 52-53: 155-164, 2010
Curran J, and Seaton,J.(2003). Power without Responsibility. London: Routledge, pp. 151-172.
Douglas S. J.(1995). "Broadcasting Begins," in Crowley, D. and Hayer, P. (eds.). Communication in History. New York: Longman, pp. 232-240
מקלוהן מ. (2003). להבין את המדיה. תל אביב: בבל, עמ' 354–367
בלונדהים, מ. ושיפמן, ל. (2003). מהדינוזאור לעכבר: האבולוציה של טכנולוגיות תקשורת. פתו"ח: כתב-עת בנושאי פוליטיקה תקשורת וחברה, 5, 22-63.
הספרייה המדעית, ערך מכונות של לייף לעידן של תקשורת, ספרית מעריב שנת 1979
יואב בן דב, ההיסטוריה של אמצעי התקשורת - מתוך סתיו 1999 עמ 32–44, בעיתון זמנים, גיליון המילניום
נשיונל גאוגרפיק, ספרית מעריב, מגלים וממצאים משנים את פני העולם, אריה ניר - עורך המהדורה, שנת 1991
אשורי, ת. (2011). נקודה. קו. רשת. תל אביב: רסלינג, עמ' 43–78
יום הרדיו: כיצד השפיע הרדיו על המוזיקה הישראלית?(2013) גבי טרטקובסקי, עכבר העיר
שלוש תשובות מוזיקליות לשאלה:מהי ישראליות? דר רגב מוטי, האוניברסיטה הפתוחה, עדכן 43, 2006
ראו גם
קשר רדיו
שידור רדיו בישראל
קשר רדיו עם חיים מחוץ לכדור הארץ
רדיו פיראטי
חובבות רדיו
רשת רדיו
קישורים חיצוניים
תחנות רדיו ברחבי העולם לפי מיקום גאוגרפי
מילון למונחי רדיו (1938), באתר האקדמיה ללשון העברית
מכשירי רדיו תוצרת ישראל (1955), באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים (התחלה 01:01)
הערות שוליים
*
קטגוריה:אלקטרוניקה בידורית
קטגוריה:מכשירי חשמל ביתיים
קטגוריה:מערכות שמע
קטגוריה:שיטות טלקומוניקציה
קטגוריה:שידור דיגיטלי
קטגוריה:המצאות במאה ה-19
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: תגליות
קטגוריה:אמצעי תקשורת
| 2024-10-18T12:46:44
|
סלנג
|
סלנג (בעברית: עָגָה) הוא שימוש לא תקני בשפה, לעיתים על ידי קבוצה חברתית מסוימת, לרבות המצאת מילים חדשות שלא קיימות במשלב התקני, או ייבוא מילים משפה אחרת. בחלק מהמקרים מילות סלנג עוברות תהליך שבסופו הן חלק לגיטימי בשפה.
המילה סלנג ידועה כבר מהמאה ה-18, ומקורה אינו ידוע. לעיתים קרובות נוצרים ביטויי סלנג כחלק מסוציולקט שנועד להבחין בין חברי קבוצה אחת לאחרת, ובמובן זה הוא משמש כדרך לאפשר לבני קבוצה מסוימת לזהות זה את זה. במקרים רבים נוטות תת-תרבויות בעלות מובחנות מקצועית או מובחנות באורח חיים לפתח סלנג ייחודי להן, כפי שאפשר להבחין אצל מכורים לסמים, פושעים, שוטרים, מוזיקאים, אנשי תיאטרון ובעלי מקצועות אחרים שבהם קיימת אינטראקציה ענפה בין חברי תת-התרבות.
חשוב להבחין בין עגה לז'רגון, שהוא מילון המונחים האופייני לעוסקים במקצוע מסוים. הז'רגון עשוי לשמש כדי להבחין או לבודד מי שאינו חבר בקבוצה, אך הוא לא מחליף את הדקדוק או הלקסיקון התקניים אלא מוסיף מונחים מוסכמים טכניים, מקצועיים או מוסדיים שאינם רלוונטיים לאנשים חיצוניים, אך לחברי הקבוצה מאפשרים החלפת מידע יעילה יותר.
בעברית, בגלל מאפייניה הייחודיים כשפה מתחדשת, שחלקים בה דלים בתארים ושמות עצם נדרשים, מתפקד הסלנג כדרך לא רשמית להעשרת המאגר הלשוני, ולעיתים קרובות חודרות מלות עגה בהדרגה אל תוך השפה הרשמית ובמקרים מסוימים אף מתקבלות באופן רשמי ומלא לאוצר המילים באמצעות האקדמיה ללשון העברית.
גורמים להתפתחות הסלנג
לפי פרוכטמן (2006) ישנם כמה גורמים אשר תורמים להתפתחות הסלנג ולשימוש בו.
גורמים חברתיים - חברות סגורות נוטות לפתח מעין 'לשון סתרים' מיוחדת להן; הסלנג מתפתח ביתר טבעיות בחברות כאלה, בעיקר של צעירים: תלמידים, חיילים בצבא, תנועות נוער, אגודות ספורט וקשור גם למקומות גיאוגרפיים - וכך מקבל צביון מקומי.
גורמים פסיכולוגיים - הרצון להתבטא בחופשיות וביצירתיות, להרגיש חלק מחברה סגורה ואף לקרוא תגר על הממסד. הסלנג אם כן, מטפח תחושת שייכות וזהות בתוך הקבוצה. שיתוף והבנת הסלנג מאפשר לחברי הקבוצה להרגיש שהם חלק ממשהו בלעדי, ומפריד אותם מאחרים (הורים או דמויות סמכות). יתר על כן, באמצעות שימוש בשפה שאינה מוכרת או לא מובנת על ידי אחרים, יכולים חברי הקבוצה לתבוע תחושת עצמאות ושליטה על עולמם החברתי. חוקרים רבים מדגישים את תפקיד השפה ביצירת זהות ובניית גבולות חברתיים בין קבוצות. כאשר חברי הקבוצה יוצרים סלנג משלהם, הם עושים זאת כחלק ממנגנון טבעי של בידול תרבותי והגדרה עצמית, במיוחד בניגוד למבוגרים.
ביטוי זיקה לתרבויות אחרות – ביטוי כזה יכול להיות מתוך הערצה לתרבויות אלה, מתוך הרגל בשל חשיפה לבני תרבויות אלה שאינם מדברים היטב את השפה המקומית או מתוך רצון לתת רושם אקזוטי. לדוגמה, ישראלי העובד כמוזג בבית המרזח עשוי לומר כי הוא "בארמן" ב-"פאב", כחיקויי למילים האנגליות Bartender ו-Pub.
קיצור אופני ביטוי: פעמים רבות, משמשים ביטויי סלנג כדרך לקצר ביטויים או להפוך ביטויים ארוכים לשמישים יותר—לעיתים תוך כדי שיבוש או התעלמות מכללי השפה התקנית. כך, לדוגמה, במסגרות צה"ליות נוהגים לומר "נשקים" או "רכבים" במקום "כלי נשק" ו"כלי רכב" או "תעלה על א'" במקום "לבש את המדים המתאימים ליציאה מן הבסיס".
סלנג בשפה העברית
לשימוש בסלנג מספר תפקידים בולטים, המסבירים במידה רבה את הסיבות להופעת מילות וביטויי סלנג:
נגיעה בנושאים רגישים: מילות סלנג מאפשרות להגדיר באופן ישיר ופתוח עצמים, מצבים, תארים ומושגים שאינם מוגדרים בשפה הרשמית, לרוב משום שהם עוסקים בנושאים כמו מין, סמים או נטייה מינית. לדוגמה, ביטויי סלנג הנוגעים לשימוש בסמים כמו "סטלן", "מסניף", "שורה", "מריח", "צינגלה", "אצבע", "סוליה", "בוף", "שאכטה", "מחשש", "אפוף", ודומיהם נוצרו כדי למלא צורך בהגדרות של מצבים, דמויות, עצמים וכדומה הקשורים בשימוש בסם. מין, והרגלים מיניים משמשים מטרות רחבות אף יותר, בעיקר בביטויים מושאלים המשתמשים באברי המין כדי לסמן תארים, מצבים, או דמויות בהקשר לא מיני. לדוגמה: "יש לו ביצים", "קפוץ לי", "מעניין לי את התחת", "כוס אמא שלך" "שמוק", "זין" וכדומה.
רוביק רוזנטל הרחיב בעניין הדינמיקה של השימוש בסלנג בתחום המיני:
הבחנה ומעמד: סלנג הנוצר כדי להבחין בין קבוצה אחת לאחרת, באמצעות יצירת אוצר מילים ייחודי לקבוצה שבה הומצא הסלנג. פעמים רבות, סלנג כזה מופיע בתת-תרבות הסובלת מנחיתות ממשית או נתפשת, והסלנג משמש כלי כדי להפּך את המצב ולהציג את תת-התרבות כעליונה או מיוחדת. סלנג כזה אופייני לקבוצות של פושעים, משתמשים בסמים, זונות, וכדומה. אפשר להבחין גם בכך שכאשר תת-תרבות מסוימת זוכה לשינוי במעמדה, הדבר משתקף גם בסלנג המשמש אותה. לשם דוגמה, השינוי במעמדם של הומוסקסואלים בישראל הביא לשחיקה ניכרת בהיקף ובייחודיות של הסלנג הלהט"בי וביטויים "שמורים" שלה (לדוגמה, "אוחצ'ה") החלו חודרים בסיוע סוכני שפה חשובים כמו עיתונאים אל תוך הזרם המרכזי של השפה. ברוב המקרים, כאשר ביטוי המשמש קבוצה מסוימת מתחיל לשמש בקבוצות אחרות, הוא חדל מלשמש כמבחין בין הקבוצות והשימוש בו עשוי לדעוך. דוגמה טיפוסית לכך היא העובדה שכאשר ביטוי עגה מופיע בפרסומות והופך בכך נחלת הכלל, מסמנת הופעתו בדרך כלל את קץ שמישותו בתוך תת-התרבות שיצרה אותו.
השלמת החסר: תפקיד חשוב אחר של הסלנג הוא השלמת מילים חסרות בשפה. תפקיד זה של הסלנג הוא בעל חשיבות מיוחדת בעברית, שבה ישנם תחומים רבים בהם אוצר המילים דל יחסית. כך, לדוגמה, מילים כמו "מפתח שוודי", "ג'בקה", "רצ'ט", "בוקסה", "ג'ק", "שטיכמוס", "שטאלבנד", וכדומה מנסים לחפות על חסרון שמות מוכרים לכלי עבודה. במקרים אחרים, מילת עגה או מילה תקנית משמשת בסיס לשלל הטיות והשלמות. לדוגמה, המילים "נודניק" ו"נקניק" (הראשונה מיידיש, השנייה בעברית תקנית) שימשו לבריאת "מנדנד", "נאג'ס", "נוג'ס", "נדנוד", "מתנקנק", "ניקנק", וכדומה. במקרים אחרים, סלנג בורא מילים ומשמעויות חדשות במהירות וביעילות רבה, בהתאם להשתנות החברה או הטכנולוגיה. המילה "שחורדינית", לדוגמה, הומצאה כדי להגדיר אישה שצבעה את שיערה לבלונד; המילה "יזיזות" הומצאה כדי לתאר מערכת יחסים עם ידידים, הכוללת בעיקר קיום יחסי-מין; הפעלים "לסמס" (שורש ס. מ.ס) או "לצ'טט" (שורש צ'.ט. ט.) באו למלא פער בשפה בתחום הטכנולוגיה.
אופן היווצרות סלנג
סלנג נוצר ברוב המקרים באמצעות אחד משני סוגים של שינויים:
סמנטי: שינוי במשמעות מילה או משחק מילים.
צורני: שינוי מילים או יצירת מילים חדשות. במקרים כאלו, השינוי לובש פעמים רבות דמות של עיוות משמעות מקובלת או תקנית או אפילו היפוכה.
ישנן דרכים רבות ליצירה צורות סמנטית וצורנית של מילות סלנג. לדוגמה:
שאילה משפות אחרות: מילה משפה אחרת מאומצת כמילת סלנג. לפי ניתוח משנת 2005, בעברית שאול עיקר הסלנג מערבית, יידיש ואנגלית, אך ישנן גם מילים רבות השאולות מרוסית, צרפתית וגרמנית. לדוגמה: מניאק, נו, סמטוכה, פראייר, ערס, תכל'ס, ז'לוב, סחי, שיט, שמוק, ממזרתה.
הוספת סיומת: הוספת סיומות כמו -ניק, -לה, -יסט, -צ'יק, -צ'וק, -וש, וכדומה. לדוגמה: "אימוש", "ממוש", "מוישה'לה", "טנקיסט", "נויניק" (אדם העוסק בטיפוח הנוי בקיבוץ), "סג"מניק", "גולנצ'יק", "חיילצ'וק", "ג'ובניק".
הרכבת מילים (הלחם): שילוב של שתי מילים או יותר ליצירת מילה חדשה או שילוב חדש. לדוגמה: "צחוקים וחחות" (על בסיס חה-חה, קול הצחוק), "שחורדינית" (על משקל בלונדינית), "רבובדיה" (הרב עובדיה), "צרפוקאים" (מרוקאים ששפת האם שלהם צרפתית).
קיצורים וראשי תיבות: קיצורים וראשי–תיבות במקום ביטויים שלמים. לדוגמה: "חבל"ז" (חבל על הזמן), "כסת"ח" (כיסוי תחת), "שׂמ"זניק" (שם זין + ניק), "לב"ש" (לא בעיה שלי).
מטונימיה וסינקדוכה: שימוש בחלק כמיצג השלם, או הגדרת השלם על פי מרכיביו. לדוגמה, "כוסית", "שמוק".
שימוש בשמות: שימוש בשמות כדי להגדיר אדם או תכונה. לדוגמה: "דמבו", "פייפר" (להגדרת אדם בעל אוזניים גדולות), "משקפופר", "קסוקר", "אבו ארבע" (למרכיבי משקפיים), "פרחה", "יענטע", "ווחש", "קופיקו", "פולני", "יקה", "פרסי מדוני", וכו'.
פוליסמיה: משחק במשמעויות השונות שיש למילה. כמו הענקת משמעות נוספת למילים : "קל", "נדיר", "טילים" וכו'.
מטפורה: שימוש בדימוי כדי להגדיר דבר או תכונה: "פרצוף תחת", "תפס תחת", "ילד קקה", "מקטין ראש".
חריזה: שימוש בחריזה או חזרה משובשת ונחרזת של מילה. לדוגמה: "או"ם שמום", "פרצוף צנע בלי אנטנה", "קוף בלי משקוף", "מה? תפוח אדמה".
הכפלות: הכפלת הברות או חלקי מילה, עם או בלי הקשר אונומטופאי. לדוגמה: "טקטק", "פרה - פרה", "קשקש", "פקה-פקה", "גיחי-גיחי", "קריץ-קריץ", "בלה-בלה", "קטע-קטע", "חה-חה".
אפוקופיה: השמטת סוף מילה או ביטוי. לדוגמה: "זותו" במקום "זאת אומרת", "להית" במקום "להתראות".
אפרסיס: השמטת תחילית או מילה ראשונה. לדוגמה: " 'סדר", " 'תראות", "לא'רצה" ("אני לא רוצה").
השמטות מרובות: השמטה של תחילת, אמצע, סוף, וכו' בו זמנית. למשל; "סעמֶק" (במקום "כוס אמק"), " 'צֶה?" (במקום רוצה?), " ' תַה (במקום אתה), "בוא'נה" (במקום בוא הנה), "'שֲךָ" (במקום שלך).
היפוך סדר: היפוך סדר ההברות או המילים. לדוגמה: "קלבת שבת", "התלבלבתי".
המרת מילה: החלפת מילה אחת באחרת, פעמים רבות כדי לעדן ביטוי. לדוגמה: "כוס סודה בלי מים", "לא מפחידים יונה עם יין", "לך תחפש מי ינענע אותך", "אני אראה לך מאיפה משתין הדג/מאיזה עץ עושים גיטרה".
פונטי: מילים שנוצרו מהצליל המתקשר אליהן בצורה אונומטופאית. למשל: "צ'חצ'ח" שככל הנראה מבוסס על האופן שבו נשמע דיבורם של עולים ממרוקו, שבו בולטות אותיות כמו צ' וח', באוזני העולים בני עדות אשכנז או "ווזווז" - מלשון המילה היידית וואָס [vus], שפירושה "מה" הוא שם גנאי לאשכנזי שנוצר בדרך דומה. דוגמה אחרת היא "בלינג בלינג".
ביטויים
בדומה למשלבים אחרים, גם הסלנג עשיר בביטויים, מהם המורכבים ממילים תקניות בלבד, שרק צירופן לביטוי הופך את הביטוי לסלנג, ומהן שכבר חלק מהמילים המרכיבות אותן הן בסלנג.
טרנטה דה-לוקס: תיאור מכונית הנוסעת חרף היותה גרוטאה.
"חבל על הזמן" (בקיצור חבל"ז): ביטוי שמשמעותו בסלנג הפוכה ממה שמובן משמיעה ראשונה, וכוונתו "משובח שבמשובחים". במקור, קיצור של הביטוי "(כל כך טוב, ש)חבל על הזמן לתאר, חבל על כל מילה".
שק לי בתחת ולך תזדיין הם דוגמה לביטויי סירוב בסלנג, הנחשבים לניבול פה. "קפוץ לי" הוא ביטוי חריף פחות להעברת מסר דומה. "בוקרה פיל מישמיש", שמקורו בערבית, הוא ביטוי סירוב שאינו נחשב לבוטה.
מספר ירוק: כינוי לרישיון להפעלת מונית.
כפרה עליך: ביטוי של חיבה, משמעותו כיום הוא "מותק", "יקיר" או "אהוב".
סלנג באינטרנט
דוגמאות לסלנג אינטרנטי:
Lol = Laughing out loud
Np = No problem
Ty = Thank you
gg = good game
gf = good fight
gl = good luck
דוגמאות לסלנג אינטרנטי מתקדם:
Mhm = Yeah
Dw = Don't worry
Atm = At the moment
ily= i love you
idk= i dont know
?ikr = I know, right
tl;dr = too long; didn't read (ובעברית: אמ;לק = ארוך מדי, לא קראתי)
smh = shaking my head
afk = a way from keyboard
LMAO = Laughing My Ass Off
btw = by the way
wtf = what the fuck
gtg = got to go
nvm = never mind
מילוני סלנג עבריים
מילות סלנג נפוצות מוצאות את מקומן גם במילון לשפה התקנית, ובמהדורת 2004 של "מילון אבן-שושן" נכללות לא מעט מילות סלנג. בנוסף לכך יוצאים לאור מילוני סלנג, שהבולט מביניהם בעברית הוא ספרם של דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהשפה המדוברת מטבעה חשופה לשינויים רבים ומהירים, ומילונים אלה מאבדים את עדכניותם לאחר זמן קצר.
מילוני סלנג עבריים:
מילון הסלנג הישראלי, בעריכת רפאל ספן, 1965.
מילון הסלנג הישראלי, הוצאת קריית ספר, 1971.
דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1972 (כרך א), 1982 (כרך ב).
עודד אחיאסף ואחרים, לקסיקון הסלנג העברי והצבאי, הוצאת פרולוג, 1993.
ראובן שפירא ונתן רועי, לקסיקון שוטרים וגנבים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
מייק אלדר, סלנג צבאי, הוצאת פרולוג, 1994.
משה יהלום, סלנג והומור, מילון לישראלית מדוברת, הוצאת "דור", 2002.
רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, כתר הוצאה לאור, 2005.
רוביק רוזנטל, הלקסיקון של החיים, הוצאת כתר, 2007.
רוביק רוזנטל, הלקסיקון של החיים, הוצאת כתר, 2018.
מילון אבן שושנה, מילון סלנג אינטרנטי של הקהילה הגאה, מחבר ושנת פרסום לא ידועים.
דורבנות - אתר אינטרנט לנושא
מילוני סלנג דו-לשוניים:
איטה ישראלי, סלנג ועוד, מילון סלנג אמריקאי (אנגלית-עברית), 2003.
איטה ישראלי, סלנג ועוד, מילון סלנג ישראלי (עברית-אנגלית), 2005.
ראו גם
סלנג מיני
סלנג להט"בי
עגה צה"לית
עגה חרדית
לקריאה נוספת
ניסן נצר, עברית בג'ינס - דמותו של הסלנג העברי, מוסד ביאליק, 2008.
רפאל ספן, דרכי הסלנג: תופעות משמעות וצורה בעברית התת-תקנית, הוצאת קריית ספר, 1972.
רוביק רוזנטל, מה תעשה העברית בלי להשוויץ, לנדנד ולקטר, דווקא, יולי 2006.
רוביק רוזנטל, מה עושים עם הביטוי הזה? שאלות שימוש ומשמעות של מטבעות לשון
רוביק רוזנטל, מילון הסלֶנג המקיף, כתר הוצאה לאור, 2005
קישורים חיצוניים
ראשי תיבות בסלנג עברי
ד"ר ניסן נצר,
רוביק רוזנטל, משעמם טילים ברמות של הלייף, 5 במרץ 2019
רוביק רוזנטל, איך תיראה העברית בשנת 2040, 26 בפברואר 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:בלשנות
קטגוריה:מילים
קטגוריה:בלשנות חברתית
| 2024-09-22T17:35:58
|
אינסוף
|
אינסוף (סימון: ) הוא מונח עם משמעויות שונות במתמטיקה, בפילוסופיה, בתאולוגיה ובשפת היומיום, המתייחס להיעדר גבול כמותי, מרחבי, זמני, או רעיוני.
האינסוף במתמטיקה
אין סוף במתמטיקה מתאר גודל של קבוצה (נהוג לקרא לו "עוצמה" של קבוצה) שאינה סופית. למשל קבוצת המספרים השלמים, וקבוצת המספרים הממשיים, הן בעלות עוצמות אין סופיות. הסימן המקובל עבור אינסוף הוא .
עוצמות אינסופיות
לצורך השוואה בין עוצמות של קבוצות אין סופיות, נוקטים בכלל כי שתי קבוצות אינסופיות שוות בעוצמתן אם ורק אם קיימת התאמה חד חד ערכית בין אבריהן. לא כל הקבוצות האינסופיות שוות בעוצמתן. למשל עוצמת הקבוצה של המספרים הטבעיים קטנה מעוצמת הקבוצה של המספרים הממשיים. כמו כן ייתכן שקבוצה אין סופית תהיה שוות עוצמה לתת קבוצה אמיתית שלה. תורת הקבוצות היא תחום מתמטי העוסק ביחסים בין עוצמות של קבוצות אינסופיות.
תהליכים אין סופיים
שמאל|ממוזער|250px|סימן האינסוף
ההבנה, שלכל אחד מהמספרים הטבעיים יש מספר גדול ממנו, הייתה ידועה כבר ליוונים הקדמונים (וזכתה לשם אקסיומת ארכימדס). אם נתבונן בסדרה שאיבריה הם המספרים הטבעיים, נראה כי ככל שאנו מתקדמים בסדרה, הערכים של איברי הסדרה הולכים וגדלים בצורה כזו שעבור כל מספר טבעי, החל ממקום מסוים יהיו כל איברי הסדרה גדולים ממנו. זוהי דוגמה לתהליך של שאיפה לאינסוף, אף שהאינסוף בו בא לידי ביטוי רק באמצעות מושגים סופיים. הגדרה פורמלית של תהליך הגדל לאינסוף ניתנה במאה ה-17, בעת העיסוק במושג הגבול, בתחילת יצירתו של החשבון האינפיניטסימלי. במסגרת דיון זה הנהיג המתמטיקאי האנגלי ג'ון ואליס בשנת 1655 את הסמל למושג האינסוף. הסמל בא לידי שימוש, למשל, בביטוי מהצורה שאותו יש לקרוא " הגבול של הסדרה כאשר n שואף לאינסוף". יש לציין שסדרה אינסופית של מספרים יכולה להתכנס למספר סופי. (ראו הרחבה בעניין זה בערך גבול). ואליס לא הסביר את הבחירה בסמל זה, אולם ייתכן כי הוא נובע מהדמיון לאות היוונית אומגה, ששימשה לתאר כמות גדולה, או לצורת רישום מסוימת של המספר 1,000 בספרות רומיות (CIƆ או CƆ).
האינסוף כגודל מוחשי
ממוזער|400px|הפיתוח העשרוני האינסופי של השווה גם ל-1
העיסוק באינסוף כגודל מוחשי בא לידי ביטוי בפרדוקס של גלילאו, המדגים את תכונותיהן הלא אינטואיטיביות של קבוצות שמספר איבריהן אינו סופי (קבוצות אינסופיות). גלילאו הראה כי ניתן ליצור התאמה שממנה נובע כי מספרם של המספרים הטבעיים זהה למספרם של המספרים הריבועיים, אף שתוצאה זו סותרת לכאורה את העובדה הברורה, שיש מספרים טבעיים שאינם ריבועיים. מכאן הסיק גלילאו שמושגי ה"גדול", "קטן" ו"שווה" המוכרים לנו מקבוצות סופיות אינם תקפים באותה צורה עבור קבוצות אינסופיות, וניסיון לשימוש בהם מוביל לסתירה. המחשה נוספת לתכונות המפתיעות של קבוצות אינסופיות ניתנת בסיפור המלון של הילברט.
טיפול פורמלי בקבוצות אינסופיות נוצר על ידי גאורג קנטור בסוף המאה ה-19, במסגרת פיתוחה של תורת הקבוצות. מונח העוצמה נוצר במסגרת זו כדי לבטא את גודלה של קבוצה שמספר איבריה אינו סופי, כגון קבוצת המספרים הטבעיים או קבוצת המספרים הממשיים. במסגרת זו, לקבוצת המספרים הטבעיים ולקבוצת המספרים הריבועיים יש אותה עוצמה, אף על פי שאחת הקבוצות מכילה ממש את רעותה. ריכרד דדקינד הגדיר קבוצה אינסופית ככזו שהיא שוות עוצמה לקבוצה המוכלת בה ממש.
הישג גדול של קנטור היה ההוכחה שאין מקום לדבר על גודל אינסופי יחיד, אלא יש סוגים רבים של גדלים אינסופיים. העוצמה של קבוצת המספרים הממשיים, למשל, גדולה מזו של קבוצת המספרים הטבעיים. את העוצמה של המספרים הטבעיים סימן קנטור באות העברית (קרי: אָלֶף אֶפֶס), ואת עוצמת הממשיים סימן באות .
יתרה מזו, משפט קנטור קובע שעוצמתה של קבוצת החזקה של A גדולה מעוצמתה של A, ובפרט אין עוצמה 'גדולה ביותר'. ניתן להוכיח כי קבוצת כל העוצמות היא כה גדולה עד כי לא ניתן לדבר על העוצמה שלה עצמה (כלומר, על פי תורת הקבוצות האקסיומטית, אוסף העוצמות גדול מכדי להיות קבוצה, והוא נחשב למחלקה). לקבוצת כל העוצמות (ולקבוצות השקולות לה), שלא ניתן לטפל בהן במסגרת תורת הקבוצות האקסיומטית, קרא קנטור "האינסוף המוחלט".
פעולות באינסוף
יש כמה דרכים שבהן ניתן לצרף את הסמל למערכות מספרים מוכרות. בכל אחת מדרכים אלה מקבלות פעולות מסוימות משמעות, ובאותה עת מאבדים כמה מן התכונות המקוריות של המערכת. למערכות שונות הכוללות את סמל האינסוף יש שימושים שונים בהקשרים מתמטיים שונים, ולא קיימת דרך מוסכמת, "נכונה", לטפל באריתמטיקה של הסמל הזה.
דרך אחת לבצע פעולות באינסוף היא לספח לישר הממשי, בתור קבוצה סדורה, שתי נקודות חדשות: ו- . מבחינת יחס הסדר, המוסכמה היא ש- לכל a ממשי; הקבוצה נשארת סדורה ליניארית. פעולת החיבור מוגדרת על-פי הכללים ו- לכל a ממשי, וכך מוגדרות כל האפשרויות לחבר שני איברים של הקבוצה החדשה, למעט , ביטוי שאינו מוגדר. אפשר להרחיב את הגדרת הכפל באופן דומה, כאשר הביטוי נשאר לא מוגדר. פעולת החילוק מקיימת את הכלל לכל a ממשי, וגם כאן, הביטוי אינו מוגדר. הקבוצה החדשה אינה שדה (משום שהפעולות אינן מוגדרות שם באופן מלא). לכך שביטויים מסוימים נשארים בלתי מוגדרים יש סיבה: אם נקבע למשל ש- , נצטרך לקבל גם את השוויון המופרך , או לוותר על האסוציאטיביות של החיבור.
ראו גם שדה המספרים הסוריאליסטיים.
האינסוף בגאומטריה
אחת התוצאות הראשונות הנובעות מהאקסיומות של הגאומטריה היא שכל ישר מכיל אינסוף נקודות. תוצאות נוספות הן שבכל מישור נמצאים אינסוף נקודות שונות ואינסוף ישרים שונים, וכן ישנם אינסוף מישורים שונים. עם זאת, עד סוף המאה ה-19, האינסוף כמעט ולא נדון בגאומטריה, למעט בהקשר של תהליכים שניתן להמשיך ללא כל הגבלה. למשל, קו היה מה שנקרא כיום קטע קו, בתנאי שאפשר להרחיב אותו עד כמה שרוצים; אבל הרחבתו "עד אינסוף" לא באה בחשבון. באופן דומה, קו בדרך כלל לא נחשב כמורכב מאין סוף נקודות, אלא כמיקום שבו ניתן למקם נקודה. גם אם יש אינסוף מיקומים אפשריים, רק מספר סופי של נקודות יכול להיות ממוקם על קו.
שמאל|ממוזער|213x213 פיקסלים|על ידי הטלה סטריוגרפית, ניתן "לעטוף" את המישור המורכב על כדור, כאשר הנקודה העליונה של הכדור מתאימה לאינסוף. כדור זה נקרא הספירה של רימן .
אחד היוצאים מן הכלל הנדירים של מושג מתמטי הכולל אינסוף ממשי היה גאומטריה פרויקטיבית, שבה מוסיפים נקודה שבה נחתכים כל הישרים, זוהי נקודת האינסוף.
ניתן לראות את המישור המרוכב ככדור, המכונה הספירה של רימן, המכיל את כל איברי המישור בתוספת נקודה אחת, בקוטב הצפוני של הכדור - האינסוף. זוהי דוגמה למצב שבו האינסוף הוא נקודה לכל דבר במרחב, והיא מאפשרת טיפול נוח בפונקציות שמקבלות ערכים אינסופיים.
במתמטיקה המודרנית, לאחר השימוש בתורת הקבוצות ליסודות המתמטיקה, מקובל לדבר על קווים כ"קבוצות אינסופיות" של נקודות.
האינסוף בפיזיקה
ממוזער|250px|השתקפות אינסופית של דמות בין שתי מראות
באלקטרודינמיקה קוונטית
באלקטרודינמיקה קוונטית ובתורת השדות הקוונטית, שני ענפים של תורת הקוונטים שהיא נושא מרכזי בפיזיקה המודרנית, עלתה בעיה של משוואות המציגות מציאות פיזיקלית ותוצאתן אינסוף. הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן הציע פתרון לבעיה זו, הקרוי רנורמליזציה.
בקוסמולוגיה
התגלית לפיה היקום מתפשט העלתה בהכרח את השאלה האם התפשטות היקום היא תהליך שיימשך עד אינסוף או שתהליך זה ייעצר בשלב כלשהו. שאלה זו היא שאלת מפתח בקוסמולוגיה.
סינגולריות כבידתית, הנקראת בקיצור סינגולריות וגם ייחודיות, היא נקודה במרחב בה צפיפות החומר אינסופית. תורת היחסות הכללית מאפשרת את קיומן של נקודות סינגולריות, וצופה בהן עיקום אינסופי של המרחב-זמן. מודל המפץ הגדול של היקום מכיל נקודה סינגולרית בתחילתו של הזמן. בסינגולריות המפץ הגדול, המודל חוזה שצפיפות החומר ועיקום המרחב-זמן יהיו אינסופיים. במודלים קוסמולוגיים מסוימים קיימת נקודה סינגולרית נוספת של היקום, הקרויה הקריסה הגדולה, והיא מציינת את קץ הזמן ביקום.
משפט מתמטי קובע כי סינגולריות קיימת בהכרח בכל חור שחור.
האינסוף באמנות
ממוזער|250px|אפקט דרוסטה: צלחת אוכל אינסופית.
הצייר מאוריץ קורנליס אשר הרבה לחקור את מושג האינסוף ביצירותיו. רבות מיצירותיו מציגות דמויות ההולכות וקטנות לאינסוף. דוגמה מובהקת לכך היא הציור "גבול מעגל 4 - שמים וגיהנום" משנת 1960.
בטכניקת מיז-אנ-אבּים (בצרפתית: Mise en abyme) סיפור נמצא בסיפור או תמונה נמצאת בתמונה בין שיהיה אינסוף ליניארי כמו באפקט דרוסטה ובין שיהיה מחזורי (סיפור אחרון מתחבר לסיפור ראשון).
אפקט דומה מתקבל בצילום בהצבת מראה מול מראה.
האינסוף בפילוסופיה
הרעיון המוקדם ביותר שתועד על האינסוף ביוון הוא ככל הנראה הרעיון של הפילוסוף היווני הפרה-סוקרטי, אנקסימנדר (בערך 610 - 546 לפנה"ס לערך). הוא השתמש במילה apeiron, שפירושה "בלתי מוגבל", "אינסופי", ואולי ניתן לתרגם כ"אינסופי".
אריסטו (350 לפנה"ס) הבחין בין "האינסוף הפוטנציאלי" לבין "האינסוף הממשי (אקטואלי)", שאותו הוא ראה כבלתי אפשרי בשל הפרדוקסים השונים שנראה שהוא מייצר. אריסטו כתב:
תמיד אפשר לחשוב על מספר גדול יותר, משום שמספר הפעמים שבהן ניתן לחלק גודל נתון לשניים אינו מוגבל. לפיכך האינסוף הוא פוטנציאלי ולעולם לא אקטואלי. מספר החלקים שביכולתנו ליצור גדול מכל מספר נתון.
רעיונותיו של אריסטו נוסחו ביתר פירוט בימי הביניים, למשל על ידי הפילוסוף בן המאה ה-14 ויליאם איש אוקאם.
הפרדוקסים המפורסמים של זנון מאלאה (c. 495 – 430 c. לפני הספירה), במיוחד "אכילס והצב", היו תרומות חשובות לדיון הפילוסופי בכך שהבהירו את הפערים בהבנת האדם את מושג האינסוף. טיעוניו של זנון עוסקים בפרדוקסליות של התנועה ושל הזמן כאשר מחלקים גודל סופי נתון לחלקים רבים והולכים לבלי גבול. פתרון לפרדוקסים אלה נמצא רק בביסוס התאורטי של מושג האינסוף במתמטיקה, החל מהמאה ה-17. הפרדוקסים הללו תוארו על ידי הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל כ"עדינים ועמוקים לאין שיעור".
האינסוף בתאולוגיה
ביהדות
בתורת הסוד היהודית, מכונה התגלות האל הראשונית והעילאית ביותר כ"אור אין סוף". האור שמגיע מהאינסוף. המקובלים כינו את ההתגלות האלוהית בשם אור, מכיוון שהאור מתייחד בתכונות רבות שיכולות להוות דוגמה ומשל ביחס להתגלות האלוהות - להלן חלק מהתכונות: 1. האור מחובר למקורו. 2. האור הוא "מעין המאור" כלומר דומה בתכונותיו למאור. (לדוגמה אור השמש הוא בהיר כמו גוף כדור השמש) 3. האור מאיר באופן פסיבי ממקורו ואין לו מציאות כשלעצמו. (הוא אינו "מחליט" האם להאיר או לא). כך גם האור האלוהי - 1. מחובר למקורו = עצם האלוה.
2. האור האלוהי ש"מאיר" בעולם הוא כמו השתקפות של המקור - האל. 3. האור אינו אלוהים נפרד אלא התפשטות "אוטומטית" של האלוהים. ביטוי רווח בספרות הקבלה לגבי "אור אין סוף" הוא "לית מחשבה תפיסא ביה" = אין מחשבה נתפסת בו. כלומר בלתי ניתן "לתפוס" בחוש כלשהו את האור מכיוון שהוא למעלה מחושי האדם, ובכל זאת הוא מתגלה אצל בני האדם
על אף ש"כליהם" מצומצמים והבנתם יחסית ומוגבלת. נושא זה נחקר רבות בחסידותראה לדוגמה ספר התניא פרק נ"א ועוד ובקבלה.
ראו גם
רציפות (פילוסופיה)
אד אינפיניטום
לקריאה נוספת
מריוס כהן, "פרדוקסים של האינסוף - חלק א'", גליליאו 112, דצמבר 2007
מריוס כהן, "פרדוקסים של האינסוף - חלק ב'", גליליאו 113, ינואר 2008
חיים שפירא, אינסוף - המסע שאינו נגמר, כנרת וזמורה ביתן, 2010
קישורים חיצוניים
- פרדוקס המלון האין סופי, סרטון הסבר באנגלית עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:מושגים במתמטיקה
קטגוריה:מטאפיזיקה
קטגוריה:תורת ההכרה
| 2024-08-30T21:13:04
|
ג'יי קיי רולינג
|
ג'ואן רולינג (באנגלית: Joanne Rowling; נולדה ב-31 ביולי 1965), המוכרת בשם העט ג'יי. קיי. רולינג (J.K. Rowling), היא סופרת ופילנתרופית בריטית ילידת-אנגליה, מחברת סדרת הספרים הנמכרת ביותר ברחבי תבל – "הארי פוטר". בזכות ספריה הפכה רולינג לאחת הנשים העשירות בבריטניה, ועל פי מגזין "פורבס" היא האדם הראשון בעולם שהפך למיליארדר מכתיבת ספרים.
הסדרה והיא זכו להצלחה חריגה בגודלה ברחבי העולם ביחס לרבי מכר אחרים שקדמו לסדרה; היא תורגמה ל-79 שפות, זכתה בפרסים רבים ומכרה מעל 500 מיליון עותקים. כל ספרי "הארי פוטר" עובדו לקולנוע כסדרת סרטי "הארי פוטר", ואף יצאה סדרת סרטי המשך ("חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" ו"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור") שאת תסריטיה כתבה רולינג ושתיארו את עולם הקוסמים שקדמה להארי פוטר. סדרת הסרטים הייתה המצליחה ביותר בתולדות הקולנוע מבחינת הכנסות ממכירת כרטיסים, עד שהיקום הקולנועי של מארוול תפס את מקומה.
באפריל 2013 פרסמה את ספר הביכורים שלה "קריאת הקוקייה", תחת שם העט רוברט גלבריית' (Robert Galbraith). בסך הכל פרסמה שישה ספרים תחת שם זה בסדרת הספרים "קורמורן סטרייק".
ראשית חייה
150px|ממוזער|ימין|לוחית הוקרה בבית קפה באדינבורו, בו כתבה את פרקיו הראשונים של הספר "הארי פוטר ואבן החכמים"
250px|ממוזער|רולינג, 1999
ג'ואן רולינג נולדה בגלוסטרשייר שבאנגליה. אביה אנגלי ואימה ממוצא סקוטי וצרפתי. כילדה, אהבה רולינג לכתוב סיפורי פנטזיה שאותם נהגה להקריא לאחותה. היא למדה לימודים קלאסיים וצרפתית באוניברסיטת אקסטר. לאחר שנת לימודים בפריז שבצרפת עברה רולינג בחזרה לאנגליה והתגוררה בלונדון, שם עבדה כחוקרת וכמזכירה דו-לשונית בארגון זכויות האדם "אמנסטי".
הרעיון לסיפורי "הארי פוטר" צץ לו בדמיונה בעת נסיעתה ברכבת ממנצ'סטר ללונדון. בראיון שנתנה לעיתון, היא סיפרה שבשנת 1990 היא חזרה ללונדון ברכבת שהתעכבה ממנצ'סטר ותוך כדי הנסיעה נרקם במוחה הסיפור השלם של הארי פוטר ובית הספר לקסמים. לצערה, היא שכחה להביא איתה כלי כתיבה, ורק כשהגיעה לאחר 4 שעות לביתה, היא העלתה על דף במחברת את ראשי הפרקים של כל העלילה. כבר אז החליטה שהספר יכיל 7 כרכים, כרך לכל שנת לימוד בבית הספר ושם גיבורו יהיה הארי פוטר. "הארי" היה השם האהוב עליה לבנים ומשפחת "פוטר" התגוררה בשכנות לביתה כשהייתה בת 7.
בדצמבר אותה השנה, נפטרה אמה בגיל צעיר ממחלת הטרשת נפוצה, לאחר 10 שנות מאבק במחלה. היא סיפרה שמות אמה השפיע מאוד על הכתיבה שלה.
רולינג עברה לפורטו, פורטוגל ושימשה שם כמורה לאנגלית. לאחר שנה וחצי בפורטו, פגשה את עיתונאי הטלוויזיה הפורטוגלי חורחה ארנטס בבר, וגילתה שהם חולקים עניין בסופרת ג'יין אוסטן. הם נישאו ב-16 באוקטובר 1992, ובתם נולדה ב-27 ביולי 1993 בפורטוגל.
בני הזוג נפרדו ב-17 בנובמבר 1993. בדצמבר 1993, עם שלושה פרקים של "הארי פוטר" במזוודה, רולינג ובתה עברו לאדינבורו, סקוטלנד, על מנת לגור בסמוך לאחותה של רולינג.
שבע שנים לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה, רולינג ראתה את עצמה ככישלון. נישואיה נכשלו, והיא הייתה מובטלת עם תינוקת. היא תיארה את כישלונה כ"משחרר", כשבעיניה, הוא זה שאפשר לה להתמקד בכתיבה. במהלך תקופה זו אובחנה עם דיכאון קליני ושקלה להתאבד. הדיכאון נתן לה השראה לדמויות המכונות סוהרסנים, יצורים מוצצי נשמה שהופיעו החל מהספר השלישי. רולינג פנתה בבקשה לסיוע מרשויות הרווחה ותיארה את מעמדה הכלכלי כ"ענייה ככל שניתן להיות בבריטניה המודרנית, מבלי להיות חסרת בית".
רולינג נותרה מיואשת לאחר שבעלה המנוכר הגיע לסקוטלנד, על מנת לחפש גם אותה וגם את בתם. היא השיגה צו הרחקה, וארנטס חזר לפורטוגל. באוגוסט 1994 הגישה רולינג בקשה לגירושין. באוגוסט 1995 החלה לקחת חלק בקורס להכשרת מורים בבית הספר לחינוך של בית מוריי באוניברסיטת אדינבורו, לאחר שסיימה את הרומן הראשון שלה.
ספרי הארי פוטר
בהיותה מובטלת המטפלת בתינוקת, התפרנסה רולינג מקצבת רווחה. את הזמן היא ניצלה להשלמת ספרה הראשון שאותו כתבה בבתי קפה. לדבריה, היא כתבה בבתי קפה בשל האווירה בהם, והעובדה שהדרך היחידה להשקיט את בתה התינוקת הייתה טיולים ממושכים בעגלה ברחבי העיר. מאחר שלאחותה וגיסה היה בית קפה בבעלותם בקרבת מקום, יכלה רולינג לשבת שם במשך שעות, כשעגלת בתה הישנה לצדה ולכתוב.
הסוכן הספרותי הראשון שאליו שלחה רולינג את כתב היד החזיר לה מכתב דחייה קצר, והיא שלחה את הספר לסוכנות "Christopher Little Literary Agency" שלא נהגה להוציא ספרי נוער. בעקבות המלצת המזכירה, בריוני אוונס, לקח הסוכן כריסטופר את כתב היד לביתו ולמחרת הודיע שהחליט לטפל בהוצאת הספר.
12 הוצאות לאור דחו את כתב היד, כולל הוצאת פינגווין, עד אשר הגיע להוצאת בלומסברי שפתחה זה מקרוב מחלקה של ספרי ילדים.
תמורת כתב היד של "הארי פוטר ואבן החכמים" קיבלה רולינג סכום של 1,275 ליש"ט, שהיה עבורה סכום גבוה במיוחד. בארוחת הצהריים שבה סיכמו את העסקה המוצלחת, בארי קאנינגהם, העורך של הוצאת בלומסברי, יעץ לרולינג לחפש עבודה קבועה כי "אף פעם לא תרוויחי כסף מהספרים האלה" – משפט שהיא מרבה לצטט בהומור. זמן קצר אחרי החתימה, קיבלה רולינג מענק של 8,000 ליש"ט ממועצת האמנות הסקוטית.
הספר יצא לאור ב-26 ביוני 1997 בכריכה רכה ובכריכה קשה. הוא הודפס באלף עותקים, שחציים נשלחו לספריות (כל עותק כזה שווה כיום כ־20 אלף ליש"ט). בתחילת 1998 נמכרו זכויות הספר במכירה פומבית להוצאה אמריקנית תמורת 105,000 דולר. תוכנו של הספר וסיפורה של המחברת שחיה מקצבת רווחה, שבו את דמיונו של הקהל האמריקני.
השם ג'יי. קיי. (J.K.) רולינג נכתב על כריכות ספריה, מאחר שהמו"ל הביע חשש כי נערים לא יאהבו לקרוא ספר שנכתב בידי אישה. היא הוסיפה את האות K על שם סבתה – קת'לין, אף על פי שאינו חלק משמה.
במהלך 10 השנים הבאות הוציאה ג'יי קיי רולינג שישה ספרים נוספים בסדרת "הארי פוטר" שהפכו לרבי מכר בארצות רבות. כל ספר בסדרה נמכר במספר רב יותר של עותקים בהשוואה לקודמיו. תורים ארוכים של קוראים המכורים לסדרה ציפו למכירה של כל כרך חדש כשזה יצא, החל מהספר הרביעי בסדרה.
הספר השביעי בסדרת "הארי פוטר", שאותו סיימה לכתוב ב-11 בינואר 2007, יצא לאור בכל העולם בו זמנית ב-21 ביולי 2007 באותה שעה.
אחרי סדרת הארי פוטר
רולינג נמצאת במקום השלושה עשר ברשימת הנשים העשירות בבריטניה, ולפי הערכות הונה מתקרב למיליארד דולר. מגזין פורבס ציין שרולינג היא האדם הראשון שהפך למיליארדר מכתיבת ספרים.
ב-11 ביוני 2008 פרסמה רולינג באינטרנט את הסיפור הקצר "הארי פוטר - פריקוול". הסיפור מתאר את הרפתקאותיהם של ג'יימס פוטר וסיריוס בלק. הסיפור התרחש כשלוש שנים לפני לידתו של הארי פוטר אך אין לו משמעות באירועים שעתידים לבוא.
ב-27 בספטמבר 2012 יצא לאור הרומן למבוגרים "כיסא פנוי", וזכה לביקורות מעורבות.
החל מאפריל 2013 פרסמה רולינג שישה ספרים בסדרה הבלשית "קורמורן סטרייק" (ראו הרחבה להלן).
ב-26 ביוני 2015 הודיעה רולינג בציוץ בטוויטר על מחזה תיאטרון בשם הארי פוטר והילד המקולל אותו היא כותבת עם המחזאי והתסריטאי ג'ק ת'ורן. המחזה הודפס כספר ואף תורגם לעברית. הוא מוצג על הבמות בשני חלקים נפרדים, שכל אחד מהם אורך כשלוש שעות.
בנובמבר 2016 יצא לאקרנים הסרט "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", המבוסס על ספרה של רולינג. הבכורה לסרט השני בסדרה, חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד, התקיימה ב-16 בנובמבר 2018.
על הישגיה הספרותיים ופעילותה הפילנתרופית הוכתרה רולינג לחברה במסדר האימפריה הבריטית. ב־3 בפברואר 2009 קיבלה רולינג את אות לגיון הכבוד הצרפתי מידי נשיא צרפת באותו זמן, ניקולא סרקוזי.
סדרת קורמורן סטרייק
באפריל 2013 יצא לאור הספר "קריאת הקוקייה" שפורסם תחת שם העט רוברט גלבריית'. הספר היה הראשון בסדרת ספרים מסוגת ספרות בלשית שגיבוריה הם חוקר פרטי בשם קורמורן סטרייק ועוזרתו רובין אלקוט. ביולי 2013 אישרה רולינג שהיא כתבה את הספר, שזכה לתשבחות רבות. הספרים הבאים בסדרה פורסמו תחת אותו שם עט:
ביוני 2014 יצא לאור ספר המשך, "תולעת משי".
באוקטובר 2015 יצא לאור ספר שלישי בסדרה, "דרך הרשע".
בספטמבר 2018 יצא לאור ספר רביעי בסדרה, "לבן קטלני".
בספטמבר 2020 יצא לאור הספר החמישי בסדרה, "דם חם".
באוגוסט 2022 יצא לאור הספר השישי "לב שחור כמו דיו".
ארבעת הספרים הראשונים בסדרה עובדו לסדרת טלוויזיה בשם "סטרייק".
פעילות חברתית ופוליטית
לצד פעילותה כסופרת ובאמצעות ההון הרב שהרוויחה, רולינג עוסקת גם בנדבנות. רולינג תרמה הון רב למלחמה בטרשת נפוצה, לילדים מאושפזים, לתמיכה במשפחות חד-הוריות בסקוטלנד ולהקלת הרעב באפריקה; בין השאר תרמה למטרה זו רווחים מספרים נוספים, מלבד סדרת "הארי פוטר".
בשנת 2000 הקימה רולינג את נאמנות הצדקה Volant, המשתמשת בתקציבה השנתי של 5.1 מיליון ליש"ט למאבק בעוני ואי שוויון חברתי.
על פי המגזין "פורבס", רולינג היא האדם הראשון בעולם שהפך למיליארדר ממכירת ספרים, והמיליארדר הראשון בעולם שוויתר מרצון על הסטטוס כמיליארדר באמצעות תרומות נדבנות. ב־2019, הונה הוערך בכ־750 מיליון ליש"ט. באותה שנה תרמה רולינג כ־39 מיליון לירה שטרלינג לילדים, נשים, משפחות חד הוריות ונושאים בין־לאומיים שונים.
תמיכתה בישראל ומאבקה באנטישמיות
באוקטובר 2015 חתמה רולינג, ביחד עם 150 אנשי רוח וסופרים בריטים, על עצומה ומכתב פומבי נגד חרם על ישראל. באפריל 2018, בעקבות התגברות האנטישמיות החדשה בבריטניה פרסמה רולינג מספר ציוצים בטוויטר שבהם הביעה תמיכה וסולידריות עם היהודים וקראה להיאבק באנטישמיות.
בספטמבר 2018 פורסם כי דמות-הנבל בספרה החדש "לבן קטלני", ג'ימי נייט, הוא פעיל שמאל רדיקלי שהאנטי-ציונות האובססיבית שלו הפכה לאנטישמיות. זוהי חלק ממחאתה של רולינג נגד האנטישמיות החדשה.
באוקטובר 2023, לאחר מתקפת הפתע על ישראל, הביעה רולינג את תמיכתה במדינת ישראל. היא שיתפה במדיה החברתית שלה ב־𝕏 (טוויטר לשעבר) כתבה על רצח אכזרי של תינוקות יהודים וישראלים מעוטף עזה, ועל כך כתבה: "עכשיו נראה את אלו שהצדיקו אונס, רצח ועינויים מצדיקים גם את זה". עוד שיתפה ב־𝕏 את תמונתה של נויה דן, ילדה ישראלית על הרצף האוטיסטי שנרצחה על-ידי ארגוני טרור פלסטינים והעריצה את ספריה. "חטיפת ילדים זה מעשה נתעב ובלתי מוצדק לחלוטין", הזדעקה רולינג. גופותיהן של נויה דן וסבתהּ אותרו ב־19 באוקטובר 2023 סמוך לגדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה. בתגובה לידיעה כתבה רולינג: "אין לי מילים".
יחסה לטרנסג'נדרים
רולינג מרבה להתבטא ברשת החברתית טוויטר בנושאים שונים הקשורים לפעילותה החברתית ולעמדותיה הפוליטיות. במספר הזדמנויות בשנים 2017–2019 סימנה "אהבתי" וצייצה מחדש מספר ציוצים שזוהו עם חשבונות של פעילות פמיניסטיות אנטי-טרנסיות. על פעולות אלו ספגה ביקורת חריפות ברשתות החברתיות, ובתגובה הדוברת שלה טענה כי פעולות אלו נעשו בטעות. בדצמבר 2019 פרסמה רולינג ציוץ תמיכה במאיה פורסטטר, שפוטרה מעבודתה בעקבות סדרה של התבטאויות טרנספוביות בטוויטר. ציוץ זה הוביל לסערה ברשתות החברתיות.
ביוני 2020 פרסמה ציוץ שמבקר כותרת של כתבה שבה נכתב "אנשים עם וסת", בטענה שניסוח זה מוחק נשים. ציוץ זה הוביל לסערה נוספת הן ברשתות החברתיות והן לתגובות נגד דבריה של רולינג מצד הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה ופרויקט טרוור. ב-10 ביוני 2020, בעקבות התגובות, פרסמה רולינג באתר הבית שלה מכתב פתוח בו היא דחתה את כל האשמות בטרנספוביה נגדה. היא הסבירה את גישתה לנושא ואת ההתעניינות הרבה שלה בו, שנובעות מסיבות מקצועיות ואישיות גם יחד. מאמר זה, פרסומיה הנוספים ברשת החברתית וספרה "דם חם" ממשיכים להיות מוקד לתגובות בעד ונגד.
פילנתרופיה למען ילדים
בהיותה בעברה אם חד-הורית, רולינג משמשת כיום נשיאת ארגון צדקה המטפל במשפחות חד-הוריות, לאחר שהפכה לנציגה הראשונה שלהם בשנת 2000. רולינג שיתפה פעולה עם שרה בראון, רעייתו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, כדי לכתוב ספר המכיל סיפורי ילדים, במטרה לסייע למשפחות שכאלו.
בשנת 2001 ביקש קרן הצדקה "" משלוש הסופרות הבריטיות הנמכרות ביותר – מחברת ספרי הבישול ומגישת הטלוויזיה דיליה סמית', יוצרת סדרת ספרי "ברידג'ט ג'ונס" הלן פילדינג, והסופרת רולינג – להוציא לאור חוברות הקשורות ליצירותיהם המפורסמות ביותר. שתי החוברות של רולינג: "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ו"קווידיץ' בראי הדורות", עוצבו כהעתקים של ספרי לימוד בדיוניים מספריית הוגוורטס. מאז שנמכרו במרץ 2001, גייסו הספרים 15.7 מיליון ליש"ט לקרן. 10.8 מיליון ליש"ט שגייסו מחוץ לבריטניה הועברו לקרן בינלאומית חדשה לילדים ולצעירים במשבר. הקרן מעניקה גם לארגונים המסייעים לילדים, למשפחות חד-הוריות ולמחקר טרשת נפוצה.
חיים אישיים
ב-26 בדצמבר 2001 נישאה רולינג בשנית לד"ר ניל מייקל מארי, רופא מרדים במקצועו שאותו הכירה דרך מכרים משותפים. הם הורים לשני ילדים משותפים: בן שנולד ב-2003 ובת שנולדה ב-2005, שלה הקדישה רולינג את הספר "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם". המשפחה מתגוררת בעיר אדינבורו שבסקוטלנד. לרולינג יש בית נוסף גם בלונדון, אנגליה.
רולינג גדלה והתחנכה כנוצרייה-אנגליקנית. בעת שכתבה את ספריה הראשונים, הייתה חלק מכנסייה סקוטית-פרסביטריאנית, שבה אף נטבלה בתה הצעירה. ב-2012 הצהירה שהיא חברה בכנסייה האפיסקופלית הסקוטית.
ספרים
סדרת "הארי פוטר"
הארי פוטר ואבן החכמים (1997. תרגום גילי בר-הלל, 1998)
הארי פוטר וחדר הסודות (1998. תרגום גילי בר-הלל, 1999)
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן (1999. תרגום גילי בר-הלל, 2000)
הארי פוטר וגביע האש (2000. תרגום גילי בר-הלל, 2001)
הארי פוטר ומסדר עוף החול (2003. תרגום גילי בר-הלל, 2003)
הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם (2005. תרגום גילי בר-הלל, 2005)
הארי פוטר ואוצרות המוות (2007. תרגום גילי בר-הלל, 2007)
ספרים נלווים
חיות הפלא והיכן למצוא אותן (2001. תרגום גילי בר-הלל, 2003)
קווידיץ' בראי הדורות (2001. תרגום גילי בר-הלל, 2003)
מעשיות בידל הפייטן (2008. תרגום גילי בר-הלל, 2009)
הארי פוטר והילד המקולל (2016. תרגום גילי בר-הלל, 2016)
סיפורים קצרים מהוגוורטס: כוח, פוליטיקה, ורוחות רפאים מטרידות (2016)
סיפורים קצרים מהוגוורטס: גבורה, מצוקה, ותחביבים מסוכנים (2016)
הוגוורטס: מדריך לא אמין ולא מושלם (2016)
חיות הפלא והיכן למצוא אותן - התסריט המקורי (2016. תרגום גילי בר-הלל, 2017)
חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד - התסריט המקורי (2018. תרגום גילי בר-הלל, 2019)
חיות הפלא: הסודות של דמבלדור - התסריט המקורי (2022. תרגום אמיר צוקרמן, 2023)
סיפורים קצרים
הארי פוטר - פריקוול (2008)
צבא דמבלדור מתאחד באליפות העולם בקווידיץ' (2014)
סדרת "קורמורן סטרייק"
פורסמה תחת שם העט רוברט גלבריית'.
קריאת הקוקייה, 2013 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2014)
תולעת משי, 2014 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2015)
דרך הרשע, 2015 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2017)
לבן קטלני, 2018 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2020)
דם חם, 2020 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2022)
לב שחור כמו דיו, 2022 (תרגם: אמיר צוקרמן, 2024)
The Running Grave פורסם 2023, טרם תורגם.
חמשת הספרים הראשונים בסדרה עובדו לסדרת טלוויזיה בשם "סטרייק".
ספרים אחרים
כיסא פנוי, 2012 (תרגם: אסף גברון, 2013)
ג'ק וחזיר חג המולד, 2021.
סיפורים קצרים
האיקבוג, 2020 - סיפור בהמשכים שפורסם באינטרנט בזמן מגפת הקורונה.
לקריאה נוספת
שון סמית, ג'יי. קיי. רולינג: הביוגרפיה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברים במסדר עמיתי הכבוד
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער בריטים
קטגוריה:סופרות פנטזיה בריטיות
קטגוריה:הארי פוטר
קטגוריה:סופרות בריטיות הידועות בשם עט
קטגוריה:סופרים ויוצרים זוכי פרס הוגו
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:עשירים מופלגים בריטים
קטגוריה:קצינים במסדר האימפריה הבריטית
קטגוריה:סופרים ויוצרים זוכי פרס לוקוס
קטגוריה:סופרים ויוצרים זוכי פרס גפן
קטגוריה:חברות האגודה המלכותית לספרות
קטגוריה:מורים לאנגלית
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס להבנה הדדית
קטגוריה:סופרות אנגליות
קטגוריה:מיליארדריות
קטגוריה:נפגעי ונפגעות תקיפות מיניות
קטגוריה:בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת אקסטר
קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1965
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1965
| 2024-10-02T20:16:19
|
הסגר על ברלין
|
שמאל|ממוזער|250px|מפת אזורי הכיבוש אחרי 1945.
ממוזער|300px|ברלינאים מביטים במטוס תובלה דאגלס C-54 סקיימאסטר אמריקאי הנוחת בשדה התעופה של מערב ברלין (טמפלהוף)|טקסט=
הסגר על ברלין הוא הסגר שהטילה ברית המועצות על מערב ברלין, החל מ-24 ביוני 1948 כדי לחסום את הגישה של מדינות המערב אליה. ארצות הברית ובנות בריתה המערביות התגברו על ההסגר באמצעות רכבת אווירית. כעבור 11 חודשים, ב-12 במאי 1949, הוסר ההסגר.
רקע
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה היה ברור שגרמניה הנאצית תיכנע משום שתקפו אותה הן ממערב והן ממזרח. בראשית 1945 רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין התכנסו ביאלטה בניסיון למצוא פתרון לשאלת גרמניה. בוועידת יאלטה הוחלט לחלק את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: רוסי, אמריקני, בריטי וצרפתי. הוחלט כי תקום ועדת פיקוח צבאית משותפת לכל ארבעת הצבאות שמרכזה יהיה ברלין, שהיא עצמה חולקה לארבע באופן דומה. מאחר שהעיר נמצאה בשטח הרוסי הנוכחות המערבית שם גרמה לכעס רב בהנהגה הסובייטית.
המעצמות ראו בגרמניה אחראית לפריצת שתי מלחמות העולם, וגרסו כי לא ניתן היה לאפשר לגרמניה להמשיך להתקיים כמדינה עצמאית ללא פיקוח. אולם, זיכרון הסכם ורסאי היה עדיין טרי בעיני המעצמות. היה ברור, כי כל הסכם אליו יגיעו המעצמות, יצטרך לכלול בתוכו את שיקום גרמניה, ולא רק ענישתה.
מעבר לכך, לכל צד היו אינטרסים שונים. הרוסים שאפו להשיג שתי מטרות: לטווח הקצר, להוציא את האמריקנים מברלין, ולנצל את גרמניה כעונש על תוקפנותה. לטווח הארוך, לערער את השליטה האמריקנית בחלק המערבי של גרמניה כולה, תוך מטרה לחדור לגרמניה כולה. גם המערב ביקש להשיג שתי מטרות: האחת, לבסס את הכוח האמריקני במערב ברלין ובשום אופן לא להיכנע ללחץ הסובייטי; השנייה, לאחד בהדרגה את אזור הכיבוש בחלק המערבי ליחידה כלכלית שלמה, אשר בבוא הזמן תתפתח ליחידה פוליטית. תוך זמן קצר הפך חלקה המערבי של גרמניה ליחידה כלכלית משותפת, כאשר החלקים של בריטניה וארצות הברית התאחדו לכדי "ביזוניה", בחסות האמריקאים שאף החלק המערבי לעודד את התאוששות גרמניה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. שתי מגמות אלה פגעו קשות בברית המועצות.
ארצות הברית ובריטניה החליטו לצורך שיקום גרמניה ליזום ב-1948 מהלך כפול. חלקו הראשון נגע להחלפת הכסף המקומי אשר סבל מאינפלציה בחלקים המערבים של גרמניה וברלין במטבע חדש. מהלך זה אפשר למעשה להפסיק את נזילת הכסף המערבי לידיים סובייטיות. אולם אם לא די בכך, החליטו שלוש המדינות על כינון חוקה חדשה לחלקה המערבי של גרמניה. חוקה זו אמורה הייתה ללבות שוב את המודעות הלאומית של הגרמנים, ולעודד אותם לקראת ממשל אוטונומי, לפחות במדיניות הפנים. בעוד שהמהלך הראשון, הכלכלי, יצר בברית המועצות אי נוחות בלבד, הרי שהמהלך השני, הפוליטי, גרם בברית המועצות לחרדה אמיתית. ברית המועצות לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן לחזות שוב בתקומתה של גרמניה חזקה ובעלת מודעות לאומית על גבולותיה.
הסגר על ברלין
שמאל|ממוזער|250px|העלאת ארגזי חלב לרכבת האווירית
לאחר שעקרונות אלו הוצגו לסטלין ביוני 1948, החליט לסגור במחאה את דרכי הגישה לברלין המערבית, ששכנה עמוק בתוך גרמניה המזרחית. היה זה למעשה המשבר הראשון של המלחמה הקרה, והוא בחן את נחישותה של ארצות הברית להגן על בעלות בריתה באירופה. לא הייתה בכך בחינה אמיתית של המדינות הנוספות שכן מלחמת העולם השנייה הותירה למעשה את בריטניה וצרפת במצב קשה מאוד. היה ברור לחלוטין כי המשבר ניצת בין שני הכוחות המובילים בעולם באותה עת - ארצות הברית וברית המועצות.
הכוח האמריקני בגרמניה לא היה ערוך לפריצה קרקעית של ההסגר. בנוסף, פריצה בכוח של המחסומים משמעו היה פריצת מלחמה נוספת ביבשת אירופה, דבר שאף אחת מהמעצמות המערביות לא שאפה לו. הפתרון הזמני למשבר היה העברה באמצעות רכבת אווירית של ציוד רב ל-2.5 מיליון התושבים הנצורים. הרכבת האווירית לברלין, שאמורה הייתה להיות פתרון ראשוני בלבד, התמשך לכדי מאמץ שבו במהלך 11 חודשי המשבר הוטסו מדי יום מצרכים כגון מזון ודלק אל העיר הנצורה. לבסוף הבין סטלין כי לא ירוויח דבר ממצור זה, והסירו במאי 1949.
לאחר ההסגר
גרמניה כולה חולקה בשנת 1949 לשתי מדינות נפרדות: גרמניה המזרחית הקומוניסטית בחסות ברית המועצות, וגרמניה המערבית הקפיטליסטית והדמוקרטית בחסות ארצות הברית. אולם למעשה הדבר מעולם לא הוסדר בחוזה פוליטי. על הנייר נשארה גרמניה כפי שהוחלט בוועידת יאלטה - מחולקת לארבע מעצמות. כל מדינה קיבלה חלק מברלין, ובשנת 1962, בעקבות משבר ברלין השני נבנתה חומה בין שני חלקי העיר, חומה המסמלת את המלחמה הקרה כולה. בשנת 1990 אוחדה גרמניה ונהרסה החומה.
ראו גם
משבר ברלין השני
קישורים חיצוניים
קטגוריה:המלחמה הקרה
קטגוריה:ברלין: היסטוריה
ברלין
קטגוריה:יחסי ברית המועצות – הממלכה המאוחדת
קטגוריה:יחסי ארצות הברית – ברית המועצות
קטגוריה:ברלין המערבית
קטגוריה:1948 בפוליטיקה
קטגוריה:1949 בפוליטיקה
קטגוריה:יחסי גרמניה – הממלכה המאוחדת
| 2024-07-02T19:03:26
|
גרזן
|
שמאל|ממוזער|250px|ערכת גרזנים המשמשת לכריתת עצים וליערנות
גרזן (צורת הרבים: גַּרְזִנִּים) הוא כלי בעל להב בולט, המשמש ככלי עבודה, כלי מטבח, כלי לכריתת עצים וככלי נשק קר עוד מהתקופה הפרה-היסטורית. הגרזן בנוי מידית ארוכה שבקצהּ מותקן להב כבד ורחב.
סקירה כללית
שמאל|ממוזער|100px|להב גרזן מתקופת הברזל שנמצא בשוודיה.
לגרזן שני תפקידים, חיתוך וביקוע. לכן יצרו שני סוגי גרזנים, כל סוג מיועד לתפקיד שונה.
הגרזן היה הן כלי עבודה שימושי והן כלי נשק. פשטות הייצור, כפל השימושים ונחיצותו לעבודת עץ הפכו אותו לאחד מכלי הנשק הנפוצים ביותר בהיסטוריה האנושית.
הגרזן הוא כלי החיתוך בעל פוטנציאל הביקוע החזק ביותר מכל הכלים בעלי הלהב. הסיבה לכך היא עיצוב ראש הגרזן, פרופיל ראש הגרזן מעוצב כטריז מתכת כבד (לרוב בסיס מלבן ממנו יוצאים שני מישורים משופעים הנפגשים בישר), עובי הבסיס ביחס לעובי החוד, משקל הראש ורוחבו ישפיעו על תפקודו של הגרזן ועל יכולותיו ככלי ביקוע או כלי לחיתוך בלבד. בעת הנפת הגרזן, האנרגיה של התנופה לצד משקל ראש הגרזן מצטברים בקצה הלהב (חורפה),זהו שטח פנים קטן מאוד וכתוצאה מופעל לחץ רב למול החומר אותו הוא נדרש לבקע/לחתוך.
תחילת השימוש הנרחב בגרזני אבן בתקופת האבן החדשה, לחיטוב עצים ולשימושים אחרים בידי ראשוני החקלאים. כאשר התגלה הברזל, גדל השימוש בכלי נשק ייעודיים ללחימה, כמו חרבות, והגרזן נדחק הצידה לטובת החרב, האלה והחץ וקשת. מאוחר יותר (ימי הביניים) שב הגרזן להיות נשק פופולרי ויעיל בשדה הקרב בשל יכולתו לחדור את שריון האבירים.
גרזני מלחמה
גרזני הקרב
בני האדם זיהו את הפוטנציאל של גרזן ככלי לחימה עוד בעת העתיקה, בתקופת ימי הביניים (החל מ-500 לספירה והלאה) פותחו גרזני מלחמה שונים, במגוון גדלים וצורות:
ממוזער|200px|העתקים של גרזני קרב
ממוזער|200px|איור מימי הביניים המציג את גוטפריד מבויון אוחז במוט-גרזן.
הגרזן הדני: מדובר בגרזן דו-ידני באורך 170 ס"מ, ראש הגרזן היה רחב אך להבו היה דק, על מנת שיהיה קל משקל ונוח לתמרון לצד שיפור יכולות החיתוך. את הגרזן הדני הפעילו יחידות עילית של אנשים חזקים וגדולי מידות במיוחד, הידועים שבהם הם ההאוסקרלים של המלך הסקסוני הרולד גודווינסון. מכת הגרזן הדני בידי לוחם מיומן הייתה בעלת פוטנציאל קטלניות גבוה, עד כדי היכולת לרסק מגן או להפיל פרש מסוסו.
בתחילת ימי הביניים נכנס לשימוש הקרדום - גרזן קטן יחסית, בעל להב מעוגל, המסוגל לשמש הן ככלי נשק לקרב פנים אל פנים והן ככלי נשק להטלה. אלו אף שימשו חיילים ככלי עבודה בעת מסעותיהם.
גרזן-הטלה "פרנציסקה" - גרזן זה שימש גם כן במלחמות ימי הביניים, אך בשונה מקודמיו, גרזן זה היה קטן מקודמיו. על תכונה זו פיצה במבנה ידית האחיזה המעוקלת שאפשרה ללוחם להשליכו למרחק רב.
מוט-גרזן (Pollaxe): זהו שם כללי לנשק מוט או כידון שבקצהו מותקן גם להב גרזן. מוט-גרזן נע בין גרזן דו-ראשי מוארך - כאשר ראש הקרב כלל להב גרזן גדול בצד אחד, להב קטן יותר או "מקור" בצד השני, וחוד מוארך וחד - עד לנשק כגון ההאלברד. לעיתים קרובות, גם פטיש הקרב נקרא Pollaxe. כלי נשק אלה דומים מאוד במבניהם ונבדלים רק בראש הקרב: בעוד הגרזן מצויד בלהב חותך הפטיש מצויד בקצה קהה המיועד להלום ולא לחתוך.
גרזן טומהוק - גרזן הטלה דו-ראשי קל שהיה בשימוש האינדיאנים באמריקה. שימש לקרב פנים אל פנים, כגרזן הטלה וככלי עבודה. גרזן זה שבתחילה נקנה באלפיו מסוחרים שהגיעו ליבשת אמריקה הפך לסמל סטטוס בקרב האינדיאנים והעיד על חשיבותו של הלוחם הנושא אותו. לרוב היה מעוטר בסמלים מתרבותם ואף הגדילו לעשות בתקופות מאוחרות יותר כאשר שילבו את הטומהוק עם כלי אחר שהיה בשימוש נפוץ אצל האינדיאנים בשעתו - המקטרת כאשר החלק של הידית שנעשה חלול שימש פייה. טעות נפוצה היא לחשוב שגרזן זה שימש לקרקף את קרבנותיהם של האינדיאנים, למעשה זו תוצאה של פעולה שנעשתה בסכין. שמועה זו הופצה בימיהם של המתיישבים הראשונים והונצחה לאחר מכן בסרטים ברוח התקופה.
השימוש בגרזן בקרב
הגרזנים היו נשק פופולרי לאורך רוב ההיסטוריה ובקרב תרבויות שונות. בלט השימוש בכלי זה בקרב הויקינגים - שבטים של יורדי ים מצפון אירופה, אשר ביצעו פשיטות רבות לעבר צפון ומרכז אירופה (ואף הגיעו למזה"ת). הגרזן התגלה ככלי יעיל לעבודות התחזוקה אשר נדרשו לבצע בעת מסעותיהם לצד שימושו ככלי לחימה יעיל, כמו כן, פשטות ההכנה ומחירו הזול הוסיפו אף הם לפופולריות של הכלי בקרב הוויקינגים.
בימי הביניים חלה עלייה במעמדו של הגרזן, בעיקר עקב מחירו הזול, פשטות ההכנה ויכולתו להתמודד ביעילות יחסית למול יריבים העטויים שריונות כבדים (לרבות שריון לוחות). גרזנים נהפכו להיות נשק פופולרי גם בקרב מעמד האבירים ונודעו כנשק יעיל וקטלני. הגרזן, שהחל כנשק פופולרי בקרב הנורדים, נהפך לאחד מכלי הנשק הפופולריים בקרב הבריטים: הן בקרב האבירים הנורמניים והן בקרב אנשי הגבעות הסקוטיים. בסוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס, גדל השימוש בנשקי מוט דוגמת מוט-גרזן, האלברד ובארדיש, שהיו יעילים גם נגד שריוני הלוחות של התקופה.
הגרזנים כיום
ממוזער|250px|נער האוחז בגרזן, צילום משנת 2009
כיום, גרזנים עדיין נמצאים בשימוש אזרחי. גרזנים קטנים משמשים בעבודות גינון ואילו גרזנים דו-ידניים (גדולים יותר) משמשים את מכבי האש וצוותי הצלה לחילוץ נפגעים. גרזנים אלו מצוידים בצידם האחד בלהב חד ואילו מצידם האחר קיים דוקרן המשמש לנעיצה. כבאים משתמשים בגרזנים אלו על מנת לתלוש דלתות מציריהן, לפתיחת נתיבי אוורור בגגות ואף לשבירת קירות בבניינים בוערים. בגרזנים אלה הידית איננה עשויה מעץ (מאחר שבשימוש רב ידית האחיזה נוטה להישבר) אלא מחומרים פלסטיים מתקדמים כגון פיברגלס.
במקומות רבים בעולם בהם נהוג השימוש בעצי הסקה משתמשים בגרזנים לביקוע בולי עצים להסקה.
ראו גם
פסקס
גרזן קרח
גרזן מקור הברווז
קישורים חיצוניים
מוט-גרזן
הערות שוליים
*
קטגוריה:נשק קר
קטגוריה:נשקי מוט
קטגוריה:כלי עבודה
קטגוריה:כלי חיתוך
| 2024-04-25T20:23:47
|
מסכת אבות
|
שמאל|ממוזער|280px|מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, . כתב-היד, שנחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה, מתוארך לסביבות המאה ה-12.
מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים, אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.
למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה, ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.
מיקומה של המסכת בסדר נזיקין
הרמב"ם בהקדמתו למשנה נותן שני טעמים למיקומה של המסכת בסדר נזיקין:
הטעם הראשון: על מנת לפרסם את החובה לכבד את בית הדין בכל דור ודור. וראוי להודיע את מקור סמכויות בית הדין העוברות מבית דין לבית דין עד להר סיני – "שלא יאמרו: מדוע נקבל משפט פלוני, או תקנת דיין פלוני? ואין הדבר כן, שהמשפט אינו לפלוני השופט, אלא להקב"ה שציווה אותנו בו, כמו שנאמר: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". אבל הכל משפט אחד, וקבלוהו איש מפי איש, על הדורות החולפים".
הטעם השני: ללמד את הדיינים מידות טובות לבל יזיקו את הציבור. ובנוסף מציין הרמב"ם טעמים נוספים, ולכן באה מסכת אבות אחרי המסכתות המפרטות את סמכויות הדיינים ומהלך המשפט.
פרקי המסכת
מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה – התנאים. בדרך כלל המאמר המובא הוא המוטו לחיים של אותו תנא, וניתן לראות בו תמצית של השקפת עולמו הייחודית. בין המשניות שבמסכת, ניתן למצוא פתגמים ידועים כגון "סייג לחכמה שתיקה", "אמור מעט ועשה הרבה", "אם אין אני לי מי לי", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" ועוד. סדר החכמים המופיעים בפרק ראשון נקבע על פי סדר הדורות, מאנשי כנסת הגדולה, דרך תקופת הזוגות ועד תחילת הנשיאים. מפרק שני נכתבו דברי התנאים, בדרך כלל לפי הסדר בו חיו.
משה קיבל תורה מסיני (שמונה עשרה משניות) – הפרק מדגיש את השתלשלות התורה שבעל-פה – כל תנא או זוג תנאים "קיבלו מהם", כלומר, היו תלמידים של התנאים הקודמים להם, וקושרת את החכמים האחרונים עד משה רבנו דרך מסורת ארוכה המשתלשלת מדור לדור. הרב משה שפירא מוצא בפרק זה קשר רעיוני בין דברי התנא לבין המצב התורני של דורו, מצב שהיה נתון לשינויים רבים ותכופים במהלך ימי הבית השני. בין המקבלים לא נמצאים השופטים, הכוהנים, והמלכים. לעומת זאת באבות דרבי נתן, מתוארת השתלשלות התורה שבעל-פה בדרך שונה: ממשה ליהושע, לזקנים, לשופטים ומהם לנביאים (תוך הבחנה בין שאר הנביאים לבין חגי, זכריה ומלאכי) והלאה.
רבי אומר (שש עשרה משניות) – הפרק ברובו כלול מדברי התנא הלל הזקן, תלמידו רבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו. מספר משניות אף עוסקות ישירות בתכונותיהם הרוחניות של חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי והיחס בין שנים מהם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך, לבין יתר חכמי ישראל.
עקביא בן מהללאל אומר (שמונה עשרה משניות).
בן זומא אומר (עשרים ושתיים משניות).
בעשרה מאמרות נברא העולם (עשרים ושלוש משניות) – הפרק מסודר בתחילתו על פי המספרים עשרה, שבעה, ארבעה, כך שכל משנה עוסקת בעניין הקשור למספר המדובר בה. הפרק מחולק בעיקר לנושאים הבאים:
הדורות מבריאת העולם ועד תקופת אברהם אבינו ויציאת מצרים ומעשי בני ישראל במדבר.
הניסים שנעשו בבית המקדש והדברים המופלאים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
פורענויות שונות והסיבות בגללם הם באים.
סוגי אופי, התנהגות, חשיבה וכישרון שונים.
ניגודים. כגון אהבה התלויה בדבר לעומת אהבה שאינה תלויה בדבר, מחלוקת לשם שמים לעומת מחלוקת שאינה לשם שמים ועוד.
שנו חכמים בלשון המשנה (אחת עשרה משניות) – הפרק אינו חלק מהמשנה כפי שנחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. הפרק הוא אוסף ברייתות העוסקות בדרכים לקניינה של התורה ונקרא גם "קנין תורה", וצורף למסכת בשל המנהג לקרוא בפרקי אבות בבית הכנסת בשבתות שבין פסח לשבועות ולהשלים בכך את שש השבתות הללו, וגם כדי להסמיך את ענייני קניין תורה לחג מתן תורה. פרק זה מופיע במקור בתנא דבי אליהו זוטא פרק י"ז (מכונה גם "פרק דרבי אליעזר" פרק ב') ובמסכת כלה רבתי פרק ו'. מקובל בדפוסים להקדים למסכת זו את המשפט "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם".
בסך הכל יש במסכת 108 משניות.
מאפייני המסכת
בשונה ממסכתות אחרות, מסכת אבות אינה פוסקת הלכות, ועל כן היא לא נכללת במאמר רבי יצחק "ששים המה מלכות – ששים מסכתיות של הלכה", וכמו כן לא נכתבה עליה מסכת בתלמוד הבבלי או התלמוד הירושלמי. מסכת זו עוסקת במוסר, דרך ארץ ומידות טובות, ועליה אמר רבא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות", כלומר: מי שרוצה להיות חסיד שיקיים את הדברים שנאמרו במסכת אבות.
רבי עובדיה מברטנורא, מסביר מדוע המסכת מתחילה ממשה רבנו:
"אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצווה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולם מוסרים ומידות וחכמי העולם גם כן חברו ספרים כמו שהמציאו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני".
שם המסכת
שמה של המסכת נקבע על שם דברי המוסר שבה שהם אבות למצוות, דהיינו עקרונות יסוד להתנהגות האדם, וזאת על-פי האימרה "דרך ארץ קדמה לתורה". טעם אחר לשם המסכת הוא זה שמביא פירוש המיוחס לרש"י: . פירוש אחר בשם הגר"א, על פי האמור בתחילת מסכת בבא קמא, ש"אבות" מרמז על כך שהדבר כתוב בתורה, ואכן, פירוש הגר"א במסכת זו מתאפיין בהבאת מקורות מהתורה לכל משנה.
לשון המסכת
מסכת אבות כתובה כולה עברית, מלבד שלושה קטעים שנכתבו ארמית:
דברי הלל: "נגד שמא, אבד שמה. ודלא מוסיף, יסיף. ודלא יליף, קטלא חייב. ודאשתמש בתגא, חלף". המימרא "ודאשתמש בתגא, חלף" מופיעה פעם נוספת בדברי רבי צדוק.
אמרה נוספת מפי הלל: "על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון".
"בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא".
לימוד מסכת אבות
בהרבה קהילות נוהגים לקרוא בבית הכנסת פרק מהמסכת בשבתות הקיץ, לרוב סמוך לתפילת מנחה (לפניה או לאחריה), ולפי קהילות אחרות, כגון יוצאי מרוקו, נוהגים לקרוא בסיום תפילת שחרית בתחילת פיטום הקטורת. בקהילות יוצאי ספרד נוהגים לקרוא את המסכת רק בשבתות ספירת העומר (סך הכול שישה שבועות, פרק אחד בכל שבת) ואילו יוצאי אשכנז נוהגים זאת בשבתות שמפסח ועד ראש השנה וסך הכל קוראים את המסכת בשלושה מחזורים נוספים, שהראשון מתחיל בפרשת נשא, השני בפרשת פינחס והשלישי בפרשת שופטים אשר מסתיים בראש השנה (עקב כך שחסרות לנו שתי שבתות נוהגים בשבתות האחרונות לקרוא שני פרקים על-מנת להשלים את הסדר) וסימנם: נפ"ש. סך הכול ארבעה מחזורים. לפי מנהג קצת קהילות אשכנז המערבי, לומדים פרק אחד בכל שבת מפסח ועד שבועות, ובששת השבתות משבועות ועד י"ז בתמוז לומדים בכל שבת שני פרקים, ואחר י"ז בתמוז מפסיקים ללמוד פרקי אבות, כך שלומדים את המסכת שלש פעמים בכל שנה.
בשנים שבהן יום ראשון של פסח חל בשבת, כך שאחרון של פסח (בחו"ל) חל בשבת, יש מנהגים שונים מה לעשות בארץ, שהרי יש שבת נוספת. יש מתחילים לקרוא במסכת אבות בשבת שמיד לאחר שביעי של פסח, ובשבת שנוספה (לפני שבועות), יש שקוראים פרק מתוך מסכת דרך ארץ זוטא (והוא נקרא בשבת שלפני שבועות משום דרך ארץ קדמה לתורה), ויש שמתחילים שוב את פרק א. ויש שלא מתחילים לומר פרקי אבות עד שבת השנייה כדי שילמדו את אותו הפרק שלומדים בחו"ל. יש קהילות שמשלימות את השבת המיותרת ולא קוראות אף פרק בשבת חזון (פרשת דברים) שחלה בתשעה באב בשנה כזו.
שורשי המנהג לקרוא את מסכת אבות בשבת אחר מנחה בתקופת הגאונים, אז תיקנו אותו רב שר-שלום גאון ורב סעדיה גאון לזכרו של משה רבנו שנפטר בזמן זה מהעולם. מכיוון שמצד אחד לא נוהגים ללמוד תורה בזמן שנפטר גדול ישראל, אך מצד שני לא רצו לגרום לביטול תורה גדול, תקנו את אמירת פרקי אבות. טעם נוסף הוא כדי להכין את עם ישראל לחג מתן תורה על ידי לימוד של דרך ארץ, מידות ומוסר, אשר עניינם מופיעים במסכת. בנוסף לימוד המסכת לפני חג מתן תורה בא כדי להדגיש את הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.
מנהג שהיה נפוץ בעבר אצל יהודי ספרד הוא שחזנים ידועי שם היו קוראים את הפרק של אותה שבת, בדרך כלל תוך אלתור על פי מקאם כלשהו, ולאחר מכן אף תרגמו התוכן לשפת הלאדינו.
פתיחה וסיום
לפני לימוד כל פרק מפרקי אבות, מקובל לומר משפט המובא ממסכת סנהדרין: בסיום לימוד הפרק נוהגים לומר את מאמרו של ר' חנניה בן עקשיא ממסכת מכות . וזאת בשביל שידעו כל הלומדים, שהדברים הנלמדים במסכת הם אפשריים לכל העם ולא יאמר מישהו שהדברים הם לא מכוונים אליו.
מפרשי המסכת
למסכת אבות נכתבו באלף השנים האחרונות למעלה ממאתיים פירושים. סקירה מקיפה על הפירושים השונים נכתבה על ידי יצחק יוסף כהן. רשימה ביבליוגרפית מפורטת מהפירושים והביאורים שנתחברו על מסכת אבות מראשית ימי הדפוס ועד שנת תשל"ב נערכה על ידי יהודה רובינשטיין, וסקירה קצרה וממצה של הפירושים הקדומים ערך שמעון שרביט.
בין הפירושים:
פירושו של ר' עובדיה מברטנורא משנת 1482~
פירוש רש"י למסכת אבות.
פירושו של ר' יעקב בן שמעון, מגדולי תלמידי תלמידיו של רש"י במאה ה־13. הפירוש נדפס בתוך "מחזור ויטרי".
פירוש הרמב"ם שנכתב כחלק מפירוש המשניות שלו. הרמב"ם אף כתב הקדמה מיוחדת למסכת אבות הנחשבת חיבור בפני עצמו, ונקראת: "שמונה פרקים לרמב"ם".
פירושו של רבינו יונה החסיד מגירונדי.
פירוש רבי מנחם המאירי, מגדולי חכמי פרובאנס במאה ה־13.
פירוש מגן אבות לרשב"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן, בן המאה ה־14).
פירושו של רבי יוסף יעבץ החסיד – ממגורשי ספרד.
מדרש שמואל – ליקוט מקיף של פירושים וביאורים על המסכת, נערך על ידי רבי שמואל די אוזידא מתלמידי האר"י.
ביאור הגר"א למסכת אבות.
פירוש הרש"ר הירש למסכת אבות.
דרך חיים למהר"ל.
רוח חיים, פירושו של רבי חיים מוולוז'ין.
פירושו של הרב יוסף חיים (הבן איש חי) בספר ברכת אבות
מי מרום חלק ב', הרב יעקב משה חרל"פ.
קנין תורה שיחות על פרק שישי במסכת אבות של הרב צבי יהודה הכהן קוק. בנוסף, לוקטו מכתבי ושיעורי הרב צבי יהודה קטעים המרכיבים את הספר ביאורי הרצי"ה על מסכת אבות.
ביאורים לפרקי אבות לרבי מנחם מנדל שניאורסון.
משניות מבוארות לרב פינחס קהתי.
ביאורי הראי"ה למסכת אבות - לקט מכתבי הראי"ה קוק על מסכת אבות.
ענף עץ אבות - פירושו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל (תשס"א).
אבות לבנים – פירוש עיוני במסכת אבות, תוך שימת דגש על המסרים החינוכיים בהתאם לדור הנוכחי. שישה כרכים מאת הרב חיים דרוקמן, בהוצאת המכון התורני אור עציון.
פרקי אבות - ביאור הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ למסכת אבות.
מהדורה מדעית
מהדורה מדעית למסכת יצאה על ידי שמעון שרביט. המהדורה מבוססת על כתב יד קאופמן, ומתייחסת למאות עדי נוסח, החל מכתבי היד החשובים של המשנה וכלה בקטעי גניזה וכתבי יד של סידורים.
מהדורה מדעית לפרק קניין תורה יצאה בשנת 1936 על ידי ד"ר מיכאל היגר מניו יורק.
לקריאה נוספת
מיכאל היגער, פרק קניין תורה, בתוך: חורב – מאסף מוקדש לתולדות ישראל וספרותו, תרצ"ו ירושלים. עמ' 162–174
ישעיהו ליבוביץ, שיחות על פרקי אבות ועל הרמב"ם, הוצאת שוקן
שמעון שרביט, מסכת אבות לדורותיה, הוצאת מאגנס ומוסד ביאליק, ירושלים תשס"ד
שמעון שרביט, לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006
יוסף ויכלדר, הפולמוס "מי חיבר את פירוש רש"י לאבות", המבשר תורני, ו' תמוז – י"ב תמוז תשע"א
פרשנות:
יהודה שביב, בדרך אבות, הוצאת מכון צומת, 2006
אביגדור שנאן, פרקי אבות: פירוש ישראלי חדש, קרן אבי חי וידיעות ספרים, 2009
יורם טהרלב, על בִּרְכֵּי אבות – פירוש מרענן למסכת אבות, כנרת זמורה-ביתן, 2016
שאול מושקוביץ, לב שמח על פרקי אבות
ישראל מאיר לאו, יחל ישראל על מסכת אבות, ובעקבותיו אבות לדור: על מסכת אבות
שלמה אבינר, מסכת אבות
אשר וסרמן (עורך), משנת אבות על מסכת אבות, תש"ס–תשס"ב
ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות, לפי פירוש 'רוח חיים' של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
נחם אילן ואליהו סמואל, בלב ונפש - פירוש דיאלוגי למסכת אבות, הוצאת כרמל, 2019.
משה קודעי, שירי אבות, בהוצאת מכון משה – הספר מחבר בין מאמר החכם לבין תולדותיו, על פי העיקרון שכל מאמר מייצג את המוטו של הכותב. לכל משנה מצורף קטע שירה (בחריזה) המסכם את הדברים.
רמיאל עמירה, מסכת אבות – מחרוזת הבן, הוצאת אור המערב – הנוסח המקורי של מסכת אבות עם פירוש רבי עובדיה מברטנורה, ולצד כל משנה נוספה גרסה מחורזת שלה
קישורים חיצוניים
נוסח המשנה – כתבי יד
כתבי יד של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
נוסח המשנה בכתב יד קויפמן (לא כולל את פרק קניין תורה)
כתב יד דה-רוסי (לא כולל את פרק קניין תורה)
כתב יד פרנקפורט (כולל את פרק קניין תורה, מכיל שינויים ותוספות בפרק החמישי)
נוסח המשנה – מהדורות מודרניות
מהדורת אינטרנט מעוצבת באתר דעת. (כולל את פרק קניין תורה)
פרשנים
פירוש אביגדור שנאן, באתר "תרבות•il"
מאתר HebrewBooks:
פרקי אבות, עם פירוש הרמב"ם ופירוש "נחלת אבות" של רבי יצחק אברבנאל
פרקי אבות עם הליקוט "מדרש שמואל"
מאמרים
דליה מרקס, פרקי אבות בחיי בית הכנסת, שיעור בבית אביחי
פרקי אבות , אתר בית חב"ד
שונות
אתר המפיץ משנה יומית בפרקי אבות
הרב משה קליין, שיעורים במסכת אבות לצפייה, באתר בינינו.
שיעורי הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א על מסכת אבות: אתר 'עוז והדר', ערוץ בהיכלי החסידות, אתר קול הלשון.
לקרא פרקי אבות
נחם אילן, פירושים לפרקי אבות כסוגה מובחנת של ספרות המוסר, בתוך "דרך ספר - שי לזאב גריס" בעריכת עודד ישראלי אבריאל בר לבב, ואברהם (רמי) ריינר ויונתן מאיר, ירושלים 2021, עמ' 181 -197.
הערות שוליים
*
אבות
| 2024-10-07T10:49:42
|
29 בדצמבר
|
29 בדצמבר הוא היום ה-363 בשנה (364 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד יומיים.
אירועים היסטוריים ביום זה
875 – האפיפיור יוחנן השמיני מכתיר את קרל הקירח לקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1813 – חיילים בריטים מעלים באש את העיר באפלו, במהלך מלחמת 1812
1845 – טקסס מתקבלת כמדינה ה-28 של ארצות הברית
1890 – טבח "הברך הפצועה" בדרום דקוטה, חיילי ארצות הברית טובחים בשבט הסו
1901 – נוסדה הקרן הקיימת לישראל, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות
1911 – מוקמת בפועל הרפובליקה הסינית (התאריך הרשמי הוא ה-1 בינואר 1912)
1937 – מתקבלת חוקתה החדשה של אירלנד
1940 – השרפה הגדולה השנייה של לונדון
1946 – "ליל ההלקאות". פעולה של האצ"ל בה הולקו קצינים בריטים כתגובה על הלקאת לוחם האצ"ל בנימין קמחי
1952 – קמה ממשלת ישראל הרביעית
1967 – נפתחת טייסת 102 בצה"ל, טייסת הסקיהוק השנייה בחיל האוויר
1975 – פצצה בנמל התעופה לה גוארדיה בניו יורק, הורגת 11 איש
1989 – ואצלב האוול נבחר לנשיא צ'כוסלובקיה כתוצאה ממהפכת הקטיפה
1992 – אל-קאעידה מפציץ מלונות בנמל עדן בהם התאכסנו כוחות של צבא ארצות הברית בתימן
1996 – סיום מלחמת האזרחים בגואטמלה
2011 – סמואה מדלגת יום אחד קדימה, פוסחת על 30 בדצמבר 2011, ועוברת לצד המזרחי של קו התאריך הבינלאומי
2022 – הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע
נולדו
ממוזער|224x224 פיקסלים|הקיסרית יליזבטה
ממוזער|170x170 פיקסלים|מאדאם דה פומפדור
ממוזער|231x231 פיקסלים|ויליאם גלאדסטון
765 – עלי א-רידא, אימאם השיעי השמיני (נפטר ב-818)
1709 – יליזבטה, קיסרית רוסיה (נפטרה ב-1761)
1721 – מאדאם דה פומפדור, פילגשו של לואי ה-15 (נפטרה ב-1764)
1800 – צ'ארלס גודייר, ממציא אמריקאי (נפטר ב-1860)
1808 – אנדרו ג'ונסון, סגן הנשיא ה-16 של ארצות הברית (1865) ונשיאה ה-17 (1869-1865) (נפטר ב-1875)
1809 – ויליאם יוארט גלאדסטון, מדינאי ליברלי בריטי, שימש ארבע פעמים כראש ממשלת בריטניה הגדולה (נפטר ב-1898)
1876 – פבלו (פאו) קזאלס, צ'לן ומנצח קטלאני (נפטר ב-1973)
1910 – רונלד קואס, כלכלן ומשפטן בריטי, חתן פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2013)
1911 – קלאוס פוקס, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1988)
1923 – יחזקאל קרתי, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-2004)
1923 – איבון שוקה-ברואה, פיזיקאית צרפתייה
1923 – לילי אברט, סופרת יהודייה-בריטית ילידת הונגריה (נפטרה ב-2024)
1927 – שייע גלזר, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2018)
1928 – קליפורד אדמונד בוסוורת', היסטוריון ומזרחן אנגלי (נפטר ב-2015)
1928 – ברנרד קריבינס, שחקן אופי, קומיקאי ומדבב אנגלי (נפטר ב-2022)
1929 – אפרים גולדנברג, יהודי פרואני שכיהן כראש ממשלת פרו
1930 – אברהם ארנן, מייסדה ומפקדה הראשון של סיירת מטכ"ל (נפטר ב-1980)
1934 – שמעון (קצ'ה) כהנר, אלוף-משנה בצה"ל ויו"ר ומנכ"ל אתר ועמותת גבעת התחמושת (נפטר ב-2020)
1935 – עמי פזטל, שדרן ספורט ישראלי, מקים מחלקת הנוער של מועדון הכדורגל שמשון תל אביב ושופט בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בישראל (נפטר ב-2023)
1937 – ברברה סטיל, שחקנית
1937 – מאומון עבדול גאיום, נשיא האיים המלדיביים
1938 – ברט ברמן, פסנתרן הולנדי-ישראלי
1938 – ג'ון וויט, שחקן אמריקאי זוכה פרס אוסקר
1946 – מריאן פיית'פול, זמרת בריטית
1947 – טד דנסון, שחקן
1951 – ישראל משה רוזנפלד, האדמו"ר מדאראג
1952 – עפרון אטקין, שחקן, מדבב ישראלי (נפטר ב-2012)
1952 – ג'ו לובנו, סקסופוניסט ג'אז אמריקאי
1953 – גלי עטרי, זמרת ישראלית, זוכת אירוויזיון 1979 יחד עם להקת חלב ודבש כנציגת ישראל
1956 – יהודית רביץ, זמרת
1967 – לימור גולדשטיין, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1969 – דביר בנדק, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי
1972 – ג'וד לאו, שחקן בריטי
1976 – קלרה ח'ורי, שחקנית ערבייה ישראלית
1993 – לירון רביבו, שחקנית, דוגמנית ומנחת טלוויזיה
1995 – רוס לינץ', זמר, שחקן ורקדן אמריקאי
1996 – דילן מינט, שחקן ומוזיקאי אמריקאי
נפטרו
שמאל|ממוזער|240x240px|איור מהמאה ה-13 המתאר את ההתנקשות בחיי תומאס בקט
ממוזער|238x238 פיקסלים|ז'אק-לואי דויד
ממוזער|שמאל|פלה
721 – גנמיי, הקיסרית ה-43 של יפן (נולד ב-660)
1170 – תומאס בקט, קדוש נוצרי אנגלי והארכיבישוף של קנטרברי (נולד ב-1117)
1825 – ז'אק-לואי דויד, צייר צרפתי (נולד ב-1748)
1891 – לאופולד קרונקר, מתמטיקאי ולוגיקן גרמני (נולד ב-1823)
1924 – קרל שפיטלר, סופר שווייצרי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1845)
1926 – ריינר מריה רילקה, משורר (נולד ב-1875)
1940 – יצחק בן-יעקב, מראשי העלייה השנייה (נולד ב-1881)
1959 – שניאור זלמן חשין, שופט בית המשפט העליון (נולד ב-1903)
1979 – חצקל איש כסית, המייסד והבעלים של בית הקפה התל אביבי הידוע "כסית" (נולד ב-1905)
1980 – טים הרדין, זמר ומלחין בסצנת הפולק האמריקאית של שנות ה-60 של המאה ה-20 (נולד ב-1941)
1993 – יעקב כרוז, דיפלומט ואיש מערכת הביטחון הישראלית (נולד ב-1920)
2001 – קסיה אלר, מוזיקאית ברזילאית (נולדה ב-1962)
2004 – ברוך ג'מילי, לוחם פלמ"ח (נולד ב-1923)
2004 – ג'וליוס אקסלרוד, ביוכימאי יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1912)
2006 – קרול מרקוביץ', זמר ושחקן תיאטרון יהודי ברומניה ובישראל (נולד ב-1938)
2009 – שמעון גיטר, רופא (נולד ב-1915)
2010 – אבי כהן, כדורגלן ישראלי, יו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל (נולד ב-1956)
2016 – יוחנן זראי, מלחין ישראלי שפעל בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20 (נולד ב-1929)
2018 – שייע גלזר, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1927)
2018 – חיים שקד, תת-אלוף בחיל הים, פיקד על שייטת ספינות הטילים, ראש מספן כוח אדם (נולד ב-1939)
2018 – צביקה לוי, פעיל חברתי ישראלי, "אבי החיילים הבודדים" (נולד ב-1948)
2019 – טוביה אושרי, עבריין ומראשי הפשע המאורגן בישראל (נולד ב-1937)
2020 – פייר קרדן, מעצב אופנה צרפתי יליד איטליה (נולד ב-1922)
2020 – יצחק טישלר, עיתונאי, שדרן ומתרגם ישראלי (נולד ב-1929)
2020 – קלוד בולינג, מלחין ופסנתרן צרפתי (נולד ב-1930)
2020 – עמוס גלבוע, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש חטיבת המחקר של אמ"ן (נולד ב-1939)
2020 – מירי צחי, צלמת ישראלית (נולדה ב-1954)
2020 – לוק לטלו, פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית (נולד ב-1979)
2021 – שאול ורדי, לוחם בחיל השריון שקיבל את עיטור הגבורה עבור לחימתו בקרב על קלע ברמת הגולן במלחמת ששת הימים (נולד ב-1943)
2022 – פלה, כדורגלן ברזילאי (נולד ב-1940)
2023 – מייקל הרדי בויס, עורך דין, שופט ומשפטן ניו זילנדי (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
28 בדצמבר – 30 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כט
קטגוריה:דצמבר
| 2024-10-09T11:30:09
|
שלושה בסירה אחת (פירושונים)
| 2017-08-02T18:20:29
|
|
הסחה לאדום
|
הסחה לאדום או היסט לאדום (באנגלית: Redshift) היא תופעה פיזיקלית המתארת מצב בו תדר האור הנמדד על ידי צופה נמוך יותר מהתדר שהיה לאור כאשר נפלט על ידי המקור. לרוב תופעה זו מתרחשת כאשר מקור האור מתרחק במהירות מהצופה, עקב אפקט פיזיקלי המכונה אפקט דופלר. כאשר מקור האור מתקרב, מתרחשת תופעה הפוכה, ותדר האור הנמדד על ידי צופה גבוה יותר מהתדר שהיה לאור כאשר נפלט על ידי המקור. תופעה זו מכונה הסחה לכחול.
שמאל|ממוזער|250px|הסחה לאדום של קווים ספקטרליים בספקטרום של צביר־על של גלקסיות רחוקות (ימין), בהשוואה לספקטרום של השמש שלנו
ההסחה לאדום נתונה על ידי:
כאשר המהירות נלקחת בסימן חיובי כאשר הגוף מתרחק. עבור מהירויות לא יחסותיות, מתקבל הביטוי המקורב הרשום באגף הימני ביותר.
תופעת ההסחה לאדום מוכרת בעיקר במקרה הספקטרום הנפלט על ידי גלקסיות מרוחקות מוסט כולו לאדום, כאשר מידת ההסחה לאדום היא פונקציה של המרחק: ככל שהגלקסיה מרוחקת יותר, כך ההסחה לאדום תהיה גדולה יותר. תגלית זו היא שהביאה לניסוחה של תאוריית המפץ הגדול, לפיה היקום התפרץ כולו מנקודת ייחודיות אחת ומשם התחיל להתפשט.
גורמים להסחה לאדום
הסחה לאדום נגרמת עקב תופעה פיזיקלית המכונה אפקט דופלר: כאשר גוף הפולט גלים מתקרב אל צופה מסוים, אורך הגל שימדד על ידי הצופה יהיה קצר יותר (ובהתאם, התדירות גבוהה יותר) ואילו כאשר הגוף מתרחק מן הצופה, אורך הגל יהיה ארוך יותר (תדירות נמוכה יותר). אפקט זה נתגלה במקור בגלי קול אך הוא מתקיים בגלים מכל סוג שהוא, כולל גלי אור.
בגלי אור, הצבע האדום הוא הצבע בעל התדירות הנמוכה ביותר בספקטרום של האור הנראה ולכן התופעה נקראת "הסחה לאדום".
קיימים הסברים נוספים להסחה לאדום, שאינם מחייבים תנועה ממשית של מקור האור לעומת הצופה. הסבר אחד כזה הוא התפשטות המרחב, הסבר המקובל כיום בקוסמולוגיה. על פי הסבר זה, הגלקסיות אינן מתרחקות זו מזו על ידי תנועה קינטית, אלא על ידי התפשטות של המרחב עצמו, החל מהמפץ הגדול. אורך הגל של האור יגדל בהתאם, כתוצאה מאותה התפשטות של המרחב.
סיבה נוספת להסחה לאדום הוא אפקט הקשור לשדה כבידה. כאשר אור עובר דרך שדות כבידה חזקים עשוי להיגרם לאור הסחה לאדום או לכחול. אפקט זה מכונה גם הסחה כבידתית. משוואה המתארת את ההסחה, מתקבלת משיקולים של שימור אנרגיה. דהיינו, אנרגיית הפוטון לאחר ההסחה, שווה לאנרגיית הפוטון לפני ההסחה ועוד אנרגיית הכבידה. יוצא כי היחס בין התדירויות שווה לאחד ועוד היחס בין רדיוס הכבידה (חצי מרדיוס שוורצשילד), למרחק בין הפוטון לכוכב.
חישוב ההסחה לאדום
באסטרונומיה מקובל להתייחס לשינוי בתדירות על ידי שימוש בגודל חסר ממד הקרוי . להלן טבלה המציגה את החישוב של .
+ חישוב ההסחה לאדום, בהתבסס על אורך גל בהתבסס על תדירות
מדידת ההסחה לאדום
מדידת ההסחה לאדום מתאפשרת הודות לקיומו של ספקטרום אופייני ליסודות בטבע. אורכי הגל הנפלטים מאטום או מולקולה (והנבלעים על ידה) הם פונקציה של ההפרשים בין רמות האנרגיה של האלקטרונים סביב הגרעין. כתוצאה מכך לכל אטום ישנה "חותמת" ייחודית בספקטרום האלקטרומגנטי המאפשר לזהות את אותו יסוד, חותמת זאת היא סדרת קווים המתאימה לאורכי הגל בהן יש בליעה או פליטה. כאשר מתגלה "חותמת" אופיינית כזו של יסוד נפוץ בכוכבים כגון מימן או הליום, המוסטת כולה אל עבר האדום, ניתן לזהות הסחה לאדום ואף למדוד את מידת ההסחה על ידי השוואת מיקומם של סדרת הקווים לעומת המיקום שבו הם אמורים להיות לאורך הספקטרום.
גילוי התפשטות היקום
האסטרונומים האמריקאים אדווין האבל ומילטון יומאסון מדדו את ההסחה לאדום של האור הנפלט מגלקסיות מרוחקות. האבל גילה שקיים יחס ישיר בין המרחק של גלקסיה מאיתנו לבין מידת ההסחה לאדום של האור הנפלט ממנה, יחס אשר לימים קיבל את השם חוק האבל.
את מרחק הגלקסיה מדד האבל בהתבסס על עוצמת האור הנפלטת מהגלקסיה, כאשר עוצמת האור המגיעה לכדור הארץ קטנה עם המרחק בריבוע. הוא התבסס על כך שגלקסיות מסוימות הן בעלות גודל אופייני, ומכאן ניתן להעריך את מרחק הגלקסיה מאיתנו.
תגלית זו היא שהובילה למסקנה כי היקום מתפשט, ובהתאם לכך היקום כולו התפרץ מנקודה אחת.
העצם המרוחק ביותר שהתגלה עד כה ביקום הוא TN J0924-2201, גלקסיית הרדיו שהתגלתה בשנת 1999 על ידי וויל ואן בראוגל. על פי מדידת ההסחה לאדום של ספקטרום הגלקסיה, היא מתרחקת במהירות של כ־285,000 ק"מ בשנייה, קרוב ל־95% ממהירות האור.
שימוש למדידת מרחק
מדידת ההסחה לאדום משמשת היום להעריך את מרחקם של גרמי שמיים מרוחקים, תוך שימוש בחוק האבל. מדידת ההסחה לאדום היא פשוטה ומדויקת, ועל כן טכניקה זו היא השיטה המקובלת ביותר כיום לצורך הערכת מרחקן של גלקסיות וגרמי שמיים אחרים מאיתנו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קוסמולוגיה
קטגוריה:גלים
קטגוריה:אפקט דופלר
| 2024-04-20T20:53:49
|
פוקימון
|
שמאל|ממוזער|200px|פוקמון - מרצ'נדייז
שמאל|ממוזער|200px|בואינג 747 של אול ניפון איירווייז ועליו ציורים המתארים דמויות מהסדרה
פוקימון או פוקמון (ביפנית: ポケモン ובשמה המלא: ポケットモンスター; ברומאג'י: Poketto Monsutā - מאנגלית: Pocket Monsters - מפלצות כיס; בתעתיק לטיני במדינות רבות: Pokémon) הוא זיכיון מדיה שבבעלות חברות משחקי הווידאו היפנית, נינטנדו, גיים פריק וקריטורס , אשר נוצר במקור על ידי סטושי טג'ירי. המוצר המקורי בזיכיון היה צמד משחקי תפקידים ששווקו על ידי נינטנדו בשנת 1996 כמשחקי וידאו עבור קונסולת המשחקים הניידת גיימבוי.
נכון ל-2024 פוקימון הוא זיכיון המדיה המכניס ביותר אי פעם עם שווי מוערך של כ-100 מיליארד דולר, סדרת האנימה השנייה המכניסה ביותר אי פעם, ונכון לשנת 2017 זיכיון משחקי הווידאו השני הנמכר ביותר בעולם אחרי מריו (כולל תת-הזיכיון שלו האחים סופר מריו). תחת הזיכיון משווקים סדרת אנימה, מספר רב של סדרות מאנגה, צעצועים, משחק וידאו, משחקי קלפים, ספרים ועוד. נכון למאי 2010 נמכרו מעל ל־200 מיליון משחקי וידאו של הזיכיון.
השם פוקימון הוא הלחם בסיסים של התעתיק הלטיני של שם המותג ביפנית - "מפלצות כיס" (ポケットモンスタ - פוקטו מונסוטה, ובאנגלית: Pocket Monster). בנוסף לזיכיון עצמו, המונח "פוקימון" מתייחס גם ל-1,025 הזנים הבדיוניים הידועים של המפלצות אשר מופיעים בזיכיון המדיה. עד היום ממשיכים לייצר משחקים ופוקימונים חדשים. הפוקימון הכי חזק הוא מיוטו.
היסטוריה
את המשחק תכנן ופיתח סטושי טג'ירי בין השנים 1991–1995 עבור חברת נינטנדו. המשחק התבסס על תחביב שהיה ליוצרו כילד - איסוף חרקים. השחקנים מתפקדים כ"מאמני פוקימונים" היכולים ללכוד, לאסוף, להחליף ולאמן פוקימונים בעלי יכולות שונות ולהילחם בעזרתם במאמני פוקימונים אחרים בקרבות המבוססים על קרבות חרקים המקובלים ביפן. קרבות אלו יכולים לחזק את כוחם ועוצמתם של הפוקימונים שברשות השחקנים. בקרבות אלה, הפוקימונים לעולם לא מדממים או מתים. המטרה היא להמם את היריב ולנצח. המילה האנגלית המתארת מצב בו פוקימון הפסיד בקרב ואינו יכול להמשיך להילחם היא "fainted", שפירושה בעברית "התעלף". בשנת 1996 הוציאה נינטנדו לשוק את משחק התפקידים פוקימון כמשחק וידאו עבור קונסולת המשחקים הניידת גיים בוי, ושנתיים מאוחר יותר יצאה גרסה לקונסולת המשחקים הביתית נינטנדו 64. המונח "פוקימון", פרט להיותו שם המשחק, הפך לשם קולקטיבי ל־1,025 הפוקימונים המשתתפים במשחק, בסדרה ובסרטים.
בעקבות הצלחת המשחק, המותג פוקימון עבר מסחור ויצאו לשוק סדרת אנימציה, חוברות מאנגה, קלפי איסוף וחוברות להדבקתם, משחקי לוח, ספרים, צעצועים, ושלל מוצרים שעליהם דמויות מהסדרה כמו: ביגוד, יומני תלמיד, מחברות, כוסות ועוד.
בשנת 2001 פרסם המופתי של ערב הסעודית פתווה האוסרת על הפצת מוצרי הפוקימון בממלכה, בטענה שהם מעודדים הימורים וכוללים "סמלים ציוניים", כגון מגן דוד. אנשי דת מוסלמים בכירים באיחוד האמירויות הערביות פרסמו בעקבות זאת פסק הלכה דומה. מכיוון שהפסק יצא בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, פרסם העיתון הירדני "א־דוסתור" קריקטורה, ובה נראה אריאל שרון יושב בטנק וצוחק למראהו של ערבי חמוש בחרב, הרודף אחרי פוקימון.
במלאת עשור ליציאת המשחק, נעשה סיכום על פיו נמכרו בסך הכול 155 מיליון יחידות מהמשחק על שלל גרסאותיו.
הפוקימונים
כאשר יצאו הפוקימונים לראשונה לעולם, הוכרו 150 פוקימונים. מיו (Mew), הפוקימון מספר 151, לא היה ידוע או בר השגה עד לאירוע מיוחד שבו הוא ניתן במתנה. נכון ל־2024 מוכרים 1,025 פוקימונים שמחולקים לתשעה דורות.
הפוקימונים עצמם הם יצורים בגדלים שונים, לרוב חכמים, ורובם בעלי יכולות מרהיבות ועל־טבעיות כגון: נשיפת אש, יריית מים, יצירת חשמל, טלקינזיס ועוד. מרבית הפוקימונים אינם יכולים להגיד דבר מלבד שמם ומתקשרים עם פוקימונים אחרים על ידי אמירת שמם וחלקים משמם, אך נראה שהם מבינים את שפת בני האדם. אמנם יש יוצאי דופן, שכן מסוגלים לדבר בשפת בני אנוש.
חלק ניכר מהפוקימונים מבוססים על יצורים חיים, צמחים ודוממים אשר לקוחים מהמציאות, כגון דינוזאור, עכבר, ניבתן, חמניה, חרב, מחזיק מפתחות, שקית זבל, עץ קוקוס, יונה, טוקן, זיקוקי די נור, אום, תפוח עץ, תפוח מסוכר, ספל, קנקן תה, מאצ'ה, זית, דולפין, פטרייה וכו'. ולא מעט גם לקוחים מכל מיני אגדות וסיפורי עם ודמויות היסטוריות שונות.
הפוקימונים מחולקים לשמונה עשר סוגים המקנים להם תכונות ויכולות, חלקם משתייכים לשני סוגים גם יחד. הסוגים הם: רגיל, אש, רוח, מים, אדמה, עשב, רעל, דרקון, חשמל, לחימה, קרח, סלע, על חושי, חרק, מעופף (הוצגו בדור הראשון), פלדה ואופל (הוצגו בדור השני), פיה (הוצג בדור השישי), וכוכב (הוצג בדור התשיעי, מופיע רק בביצוע טרסטלייז על פוקימונים מסוימים).
רוב הפוקימונים קרויים על שם צורתם ומקורם. לדוגמה: הורסי (Horsea), שהוא סוסון ים, אקנס שהוא נחש (Snake - Ekans אנגרמת אנדרום של היפוך אותיות), ארבוק שהוא קוברה (Kobra - Arbok בהיפוך אותיות), מיא" שהוא חתול, היטמונלי (Hitmonlee) על שם אמן הלחימה ברוס לי והיטמונצ'אן (Hitmonchan) על שם אמן הלחימה ג'קי צ'אן. חלק משמות הפוקימונים הם שילוב של כמה מילים הקשורות לתכונותיהם, מקורם ויכולותיהם.
ישנם מספר פוקימונים סמליים וביניהם: פיקאצ'ו, בלבזאור, צ'רמנדר, סקווירטל, ג'יגליפאף, מיו, מיוטו, איווי, סנורלקס ועוד.
לפוקמונים ישנם מאמנים אשר משמשים כבעלים שלהם,שותפיהם לקרב,מדריכיהם,מתכנני אסטרטגיות הקרב שלהם,אך בעיקר חבריהם.ישנם מספר מאמנים סמליים בסדרה וביניהם: אש קטצ'אם, מיסטי, ברוק, ואף נבלים שהמוכרים שבהם הם צוות רוקט.
הפוקימון החזק ביותר הוא מיוטו והחלש ביותר הוא ווישיוואשי (יחיד).
סדרת משחקי הווידאו
משחקי הווידאו הראשונים של פוקימון היו מסוגת משחקי התפקידים בלבד. בעקבות ההצלחה הרבה אותה צבר הזיכיון בהמשך פותחו משחקי וידאו נוספים מסוגות נוספות. המשחקים מחולקים לדורות בהם הם מתרחשים. לרוב יוצאים 2 משחקים בתחילתו של דור חדש בה העלילה זהה, המחוז זהה ורק הפוקימונים שניתן לתפוס קצת שונים. בנוסף יצאו הרבה משחקים וירטואליים לזיכיון פוקימון כגון Pokémon Go, Monster Manual.
המשחקים
דור שם המשחק תאריך יציאה חידושים קונסולה I ירוק ואדום 27/2/1996 המשחקים הראשונים של פוקימון.
פוקימון אדום יצא מחוץ ליפן בשמו המקורי, ואילו שמו של פוקימון ירוק שונה לכחול. Game Boy כחול 15/10/1996 גרסת ספיישל Game Boy צהוב 12/9/1998 המשחק הראשון שמבוסס על האנימה.
המשחק הראשון בצבע חלקי.
המשחק הראשון בו הפוקימון עוקב אחרי השחקן (תמיד פיקאצ'ו).
במשחק אין בחירה של הפוקימון ההתחלתי.
המשחק הראשון שבו תוצאת הקרב הראשון משפיעה על ההתפתחות של פוקימון היריב (איבי) Game Boy Color II זהב וכסף 21/11/1999 המשחקים הראשונים שמציגים את הפוקימונים של הדור השני (כולל 2 סוגים חדשים: אופל ופלדה).
המשחקים הראשונים בצבע מלא.
המשחקים הראשונים שמציגים פוקימונים זוהרים (פוקימון שצבעו שונה מהרגיל).
המשחקים הראשונים שבהם יש לפוקימונים מין.
המשחקים הראשונים שהיה בהם אפשרות להילחם במאמנים חזקים במיוחד אחרי שמסיימים את המשחק.
המשחקים הראשונים שבהם ניתן לקבוע את שעת הפעילות (כלומר: אם השחקן חפץ להתחיל את המשחק ביום או בלילה). וכן, שניתן לתפוס פוקימונים שם בהתאם לשעת הפעילות (לדוגמה: פידג'י פראי ניתן לתפוס בשעות היום והוטהוט פראי ניתן לתפוס בשעות הלילה) וסוגי מאמנים שניתן להילחם בשעות הלילה (כמו שוטרים למשל). Game Boy Color קריסטל 14/12/2000 המשחק הראשון שהוא שילוב של שני משחקים קודמים (זהב וכסף).
המשחק הראשון שיוצר תזוזה של הפוקימון בתחילת הקרב
המשחק הראשון שמאפשר בחירה של מין השחקן. Game Boy Color III רובי וספיר 21/11/2002 המשחקים הראשונים שמציגים את פוקימוני הדור השלישי.המשחקים הראשונים שהסיפור שלהם שונה בין שתי הגרסאות.
המשחקים הראשונים שמציגים את הקרבות הכפולים, שבהם שני פוקימונים נלחמים בשניים אחרים ביחד.
שיפור באיכות הצבע.
המשחקים הראשונים בהם המוזיקה כוללת כלי נגינה אמיתיים ולא רק מוזיקת 8 ביט או 16 ביט כמו במשחקים קודמים. גיים בוי אדוונס אדום אש וירוק עלה 29/1/2004 המשחקים הראשונים שהם שיפור של משחקים קודמים (אדום וירוק). גיים בוי אדוונס ברקת 16/9/2004 המשחק הראשון שהוא גם שילוב וגם שיפורים של משחקים קודמים (רובי וספיר). המשחק כולל פוקימונים מהדור השני שלא ניתן למצוא במשחקים הקודמים בדור השלישי. גיים בוי אדוונס IV יהלום ופנינה 28/9/2006 המשחקים הראשונים שמציגים את פוקימוני הדור הרביעי.
המשחקים הראשונים שמציגים תלת־ממד חלקי.
שיפור באיכות הצבע.
המשחקים הראשונים שבהם יש פיצול בין מתקפות פיזיות ומתקפות מיוחדות. Nintendo DS פלטינה 13/9/2008 שילוב עם שיפורים של יהלום ופנינה. שדרוג הפוקדקס של יהלום ופנינה והוספת מאפייני סיפור חדשים. Nintendo DS לב זהב ונשמת כסף 12/9/2009 שיפורים של זהב וכסף.
שיפור באיכות הצבע.
שיפור באיכות התלת־ממד.
המשחקים הראשונים (חוץ מפיקאצ'ו בפוקימון צהוב) בו הפוקימונים של השחקן יכולים לעקוב אחריו בעולם. במשחק הזה, כל פוקימון יכול לעקוב אחרי השחקן, ולא רק פוקימונים מסוימים. Nintendo DS V שחור ולבן 18/9/2010 המשחקים הראשונים שמציגים את פוקימוני הדור החמישי.המשחקים הראשונים שכוללים רק פוקימונים חדשים עד סוף המשחק.
שיפור באיכות התלת־ממד.
המשחקים הראשונים שמציגים את הקרבות המשולשים. Nintendo DS שחור 2 ולבן 2 26/2/2012 המשחקים הראשונים שמהווים המשך למשחקים קודמים (שחור ולבן).
שיפור באיכות התלת־ממד. Nintendo DS VI X ו־Y 12/10/2013 המשחקים הראשונים שמציגים את פוקימוני הדור השישי (כולל סוג חדש: פיה).
שיפור באיכות הצבע.
המשחקים הראשונים שמציגים תלת־ממד מלא.
המשחקים הראשונים שבו התנועה לא מוגבלת במשבצות.
המשחקים הראשונים בו מוצגת מגה התפתחות.
המשחקים הראשונים שבהם אפשר לקבוע את מראהו של השחקן. Nintendo 3DS אומגה רובי ואלפא ספיר 21/11/2014 גרסה מחודשת לשני המשחקים הקודמים רובי וספיר.
יותר מגה התפתחויות.
שיפור באיכות התלת־ממד. Nintendo 3DS VII שמש וירח 18/11/2016 המשחקים הראשונים שמציגים את פוקימוני הדור השביעי.
המשחקים הוכרזו לכבוד 20 שנה לזיכיון.
המשחקים הראשונים שמציגים צורות ייחודיות (צורה אלולאנית) של הפוקימונים מהדורות הקודמים.
המשחקים הראשונים שבהם מוצג מתקפת Z.
המשחקים הראשונים שבמקום מכונים יש שם אתגרי איים.
המשחקים הראשונים שבהם יש לגיבור/ה משפטי בחירה.
המשחקים הראשונים שמציגים אולטרה ביסטים. Nintendo 3DSאולטרה שמש ואולטרה ירח17/11/2017עלילה אלטרנטיבית למשחקי שמש וירח.
לראשונה תוספת של פוקימונים חדשים שלא חלק מדור חדש (4 אולטרה ביסטים, פוקימון מיתי אחד).Nintendo 3DSפוקימון: בוא נלך, פיקאצ'ו! ובוא נלך, איבי!16/11/2018גרסה מחודשת לארבעת המשחקים הקודמים ירוק, אדום, כחול וצהוב.
במשחקים אלה אין בחירה של הפוקימון ההתחלתי, השחקן בוחר בפיקאצ'ו או באיווי לפי אריזת המשחק.
המשחקים הראשונים בהם הפוקימונים הפראים לא מתחבאים בשיחים או בסלעים ונראים לעיני השחקן.
המשחקים הראשונים בהם ישנה אפשרות לשחק בזוגות וללכוד את הפוקימונים ביחד.
המשחקים הראשונים שבהם השחקן משתמש באמצעי תחבורה (מכונת תעופה עם בלונים) במקום בפוקימון מסוג מעופף או אחד שיש לו את מתקפת Fly, על מנת לטוס מעיר אחת לשנייה.Nintendo Switch VIII חרב ומגן 15/11/2019 המשחקים הראשונים שמציגים את הפוקימונים של הדור השמיני.
המשחקים הוכרזו ביום הפוקימון בו המשחקים הראשונים אדום וירוק יצאו ביפן.
שיפור באיכות הצבע.
שיפור באיכות התלת־ממד.
המשחק הראשון כולל עולם פתוח המאפשר שליטה חופשית על המצלמה.
המשחק הראשון שמציג את צורת הפוקימונים הענקיים.
המשחק הראשון שאי אפשר להעביר אליו פוקימונים ותיקים שלא נכללו בו או בהרחבות שלו.
המשחק הראשון שבו אין את אותם המכונים בשני המשחקים.
כמו באלולה, גם במשחקים האלה ישנן צורות ייחודיות (צורה גאלאריאנית) של פוקימונים מדורות קודמים, ויש להם התפתחויות משלהם.
המשחק הראשון שבו המאמן מקבל אופניים מיוחדים (אופני רוטום) שבהם הוא יכול לשוט על פני המים במקום להשתמש בפוקימון מים בעל מתקפת Surf.
המשחק הראשון שבו המאמן/נת לא רק יכול/ה לשנות את התסרוקת שלו/שלה, אלא גם את צבע שיערו/ה ואף גם את צבע העיניים.
המשחק הראשון שיצאו לו הרחבות במקום גרסה שלישית או משחקי המשך.Nintendo Switchיהלום מבריק ופנינה נוצצת 19/11/2021 גרסה חדשה למשחקי יהלום ופנינה.
המשחקים הוכרזו לכבוד 25 שנה לזיכיון.
שיפור באיכות הצבע.
שיפור באיכות התלת־ממד.
המשחק הראשון שבו אפשר לבחור את צבע זוג האופניים לאחר שהמאמן/ת מקבל אותם.
המשחק הראשון שבו המסך לא מתעוות לאחר שפוקימון הורעל בקרב.
המשחק הראשון שבו המאמן משתמש בפוקימון בעל מתקפת Surf, אז מוצג הפוקימון עצמו שט ולא מין צורה ייחודית לאותו משחק ששטה על המים (לא משנה מי הפוקימון). וכנ"ל גם עם מתקפת Fly.
המשחק הראשון המרכזי היחיד שלא נוצר בחברת "Game Freak" אלא בחברת "ILCA".
במהלך 2022 יצא לו משחק פריקוול בשם "פוקימון אגדות: ארכאוס".Nintendo Switchאגדות: ארכאוס 28/01/2022 פריקוול למשחקי יהלום ופנינה.
המשחק הוכרזו לכבוד 25 שנה לזיכיון.
המשחק הראשון בו הפוקימונים ההתחלתיים מעורבבים ממחוזות שונות (יונובה, אלולה וג'וטו).
משחק הפוקימון הראשון המתרחש בעולם פתוח.
המשחק הראשון המתרחש בתקופת העבר.
המשחק הראשון שבו אפשר לשחק ממבט עינו של הדמות.
המשחק הראשון שבו אפשר לעצב את הפוקדורים.
המשחק הראשון שאם לדמות קורה משהו, אז הוא יכול לנסות שנית.Nintendo Switch IX שני וארגמן 18/11/2022המשחק הראשון שמציג את הדור התשיעי של הפוקימונים.
המשחק הראשון שבכל אחד מהם יש פרופסור שונה, ושכל אחד מהם מתרחש באזור שונה.
המשחק הראשון שם אפשר לבצע את סדר לחימת מנהיגי המכון איך שרוצים.
המשחק הראשון אשר מציגים את הטרסטלייז, שם הפוקימונים מקבלים צורה חדשה המזכירה קריסטל וכן את סוג הפוקימון בהתאם לסוג כדור הקריסטל שניתן לו.
המשחק הראשון שם ניתן להשתמש בפוקימונים האגדיים של המשחק, מיראידון וקוראידון כדי לנסוע, לשחות, לטפס ולעוף ברחבי העולם של המשחק.
משחק הפוקימון השני המתרחש בעולם פתוח.
כמו באלולה ובגאלאר, גם במשחקים האלה ישנן צורות ייחודיות (צורה פלדיאנית) של פוקימונים מדורות קודמים.
וכן, גם פוקימונים חדשים שמבוססים בצורתם על פוקימונים מדורות קודמים (כגון: טודסקול המבוסס בצורתו על טנטקול)
המשחקים הראשונים שבהם אפשר להרוויח תגים גם מלכידת הפוקימונים הענקיים וגם מלחימה בראשי צוות הפשע המקומי (צוות סטאר).Nintendo Switchאגדות: Z-A2025פריקוול למשחקים פוקימון X ו-YNintendo Switch
המחוזות
ממוזער|שמאל|250px|מפה המציגה את החלוקה לאזורים השונים בעולם של פוקימון אשר מבוסס במקור על הגאוגרפיה של יפן
המחוז הראשון - קאנטו (Kanto)
במחוז הראשון של פוקימון חיים 151 המינים הראשונים של הפוקימונים, מבלבאזור (Bulbasaur) ועד מיו (Mew). הפוקימונים הללו הופיעו בפעם הראשונה במשחקים ירוק ואדום שיצאו בשנת 1996, ולאחר מכן במשחק כחול שיצאו גם כן בשנת 1996, ובמשחק צהוב שיצא בשנת 1998. בשנת 2004 יצאו חידושים למשחקי הפוקימון אדום, ירוק וכחול לקונסולת הגיים בוי אדוונס שנקראים ירוק עלה ואדום אש. משחקי ההמשך נכללים במשחקי הדור השלישי וכוללים הפוקימונים מדורות 1–3. משחקי ההמשך מתרחשים גם הם בקאנטו.
פוקימוני המחוז הראשון המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
בלבאזור - עשב ורעל
צ'ארמנדר - אש
סקווירטל - מים
המחוז השני - ג'וטו (Johto)
במחוז השני של פוקימון נמצאים 100 מינים חדשים של פוקימונים ו-251 בסך הכל, מצ'יקוריטה (Chikorita) ועד סלבי (Celebi). פוקימוני המחוז השני הופיעו לראשונה במשחקים זהב, כסף וקריסטל, שיצאו בשנים 2000–2001. האתר הרשמי של פוקימון הודיע בשמונה במאי 2009 על יציאתם של חידושים למשחקים זהב וכסף שיקראו לב זהב ונשמת כסף. המשחקים הופצו בספטמבר 2009 ביפן ובמרץ 2010 בשאר העולם לקונסולת הנינטנדו DS. במשחקים אלו נכללים הפוקימונים מדורות 1–4, הם בעלי אפשרות החלפה למשחקים יהלום, פנינה ופלטינה.
פוקימוני המחוז השני המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
צ'יקוריטה - עשב
סינדקוויל - אש
טוטודייל - מים
המחוז השלישי - הואן (Hoenn)
במחוז השלישי של פוקימון נמצאים 135 מינים חדשים של פוקימונים ו-202 בסך הכל, מטריקו (Treecko) ועד דיאוקסיס (Deoxys). פוקימוני הדור השלישי הופיעו לראשונה במשחקים רובי, ספיר וברקת, שיצאו בשנים 2003 ו־2005. בשנת 2004, יצאו המשחקים אדום אש וירוק עלה, שגם בהם הופיע הדור השלישי, ובנוסף, גם הדור הראשון והשני.
במאי 2014, הוכרז על חידושים לשני המשחקים רובי ןספיר המתרחשים בהואן - אומגה רובי ואלפא ספיר לקונסולת הנינטנדו 3DS, שהם חלק ממשחקי הדור השישי ויצאו ב־21 בנובמבר 2014. במשחקים אלו, מחוז הואן הוצג בתלת־ממד מלא, בדומה ל־X ו־Y. בנוסף לכך, הוכרז על צורות קדומות של גראודון וקיוגר. הפוקימונים האגדיים החדשים של שני המשחקים בהתאמה הם גראודון קדום (אשר מקבל גם את סוג האש בנוסף לסוג האדמה) וקיוגר קדום. כמו כן, הוכרזו מגה התפתחויות לספטיל וסוואמפרט, שניים מהפוקימונים ההתחלתיים של מחוז הואן, בדומה למגה התפתחויות של הפוקימונים ההתחלתיים של קאנטו במשחקי X ו־Y, שם גם נראתה לראשונה צורת המגה של בלייזיקן, ההתחלתי השלישי של הואן.
פוקימוני המחוז השלישי המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
טריקו - עשב
טורצ'יק - אש
מאדקיפ - מים
המחוז הרביעי - סינו (Sinnoh)
במחוז הרביעי של פוקימון נמצאים 107 מינים חדשים של פוקימונים ו-210 בסך הכל, מטרטוויג (Turtwig) ועד ארכאוס (Arceus). המחוז הרביעי מופיע במשחקים יהלום, פנינה ופלטינה שיצאו בשנים 2007–2009.
בפברואר 2021, הוכרז על חידושים לשני המשחקים יהלום ופנינה המתרחשים בסינו - יהלום מבריק ופנינה נוצצת לקונסולת הנינטנדו סוויץ', שהם חלק ממשחקי הדור השמיני ועתידים לצאת מאוחר יותר בשנת 2021. בנוסף הוכרז על משחק עולם פתוח המהווה פריקוול למשחקי יהלום ופנינה המתרחש במחוז סינו בעבר - פוקימון אגדות: ארכאוס. במשחק זה הפוקימונים ההתחלתיים הם: ראולט (עשב ממחוז אלולה), סינדקוויל (אש ממחוז ג'וטו) ואושאוואט (מים ממחוז יונובה).
פוקימוני המחוז הרביעי המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
טרטוויג - עשב
צ'ימצ'אר - אש
פיפלאפ - מים
המחוז החמישי - יונובה (Unova)
במחוז החמישי של פוקימון נמצאים 156 מינים חדשים של פוקימונים ו-301 בסך הכל, מויקטיני (Victini) ועד ג'נסקט (Genesect). מחוז זה, בשונה ממחוזות אחרים, אינו מבוסס על אזור ביפן אלא על אזור מנהטן. המחוז והדור החמישי מופיע במשחקים שחור ולבן ששוחררו רשמית ביפן ב־18 בספטמבר 2010, ובארצות הברית, אוסטרליה ואירופה במרץ 2011. ישנה אפשרות להעביר פוקימונים מהמשחקים יהלום, פנינה, פלטינה, לב זהב ונשמת כסף על ידי הPokéShifter, אפשרות שניתן לבצעה על ידי שני מכשירי Nintendo DS כאשר באחד ימצא כרטיס משחק פוקימון לבן או שחור, וב־DS האחר יהיה אחד מהמשחקים הקודמים - יהלום, פנינה, פלטינה, לב זהב או נשמת כסף. הפוקימונים המועברים למשחקים החדשים בלתי ניתנים להחזרה למשחקים הקודמים להם, בדומה לרעיון ההגירה (migration) בין משחקי המחוז השלישי לרביעי.
במשחקים שחור 2 ולבן 2, ששוחררו רשמית ביפן ב־23 ביוני 2012, מחוז יונובה יופיע בשנית, לאחר שנתיים מאז המאורעות של שחור ולבן. במהלך שנתיים אלו השתנה והתפתח מחוז יונובה - נבנו מספר ערים בחלקו המערבי, כדוגמת העיר אספרטיה, בה יתחיל השחקן את המשחק. בנוסף לערים החדשות יש מכונים חדשים. אזורים מסוימים במחוז יונובה, כדוגמת העיר שבה התחיל השחקן במשחקים הקודמים, נגישים רק לקראת סוף המשחק.
פוקימוני המחוז החמישי המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
סנייבי - עשב
טפיג - אש
אושאוואט - מים
המחוז השישי - קאלוס (Kalos)
ב־8 בינואר 2013, נחשף הדור השישי של פוקימונים חדשים. במשחקים אלו ישנם 72 מינים חדשים של פוקימונים ו-454 בסך הכל, מצ'ספין (Chespin) ועד וולקניון (Volcanion). מחוז זה מבוסס על צרפת ועל האתרים המפורסמים בה. לדוגמה, העיר לומיאוס, שהיא העיר הגדולה ביותר שנראתה במשחק פוקימון עד היום, מבוססת על פריז. המשחקים של הדור השישי יצאו ביפן ובשאר העולם ב־12 באוקטובר 2013 (זהו המשחק הראשון שיצא ביפן ובשאר העולם באותו הזמן). בנוסף למינים החדשים, בקאלוס ישנם גם הרבה מינים אחרים של פוקימונים ממשחקים קודמים. למעשה, יש כל כך הרבה פוקימונים במחוז זה, שהיה צורך לחלק את הפוקידע של המחוז ל־3 חלקים: מרכז קאלוס (צ'ספין עד האקסורוס), חופי קאלוס (במערב) (דריפלון עד מולטרס), והרי קאלוס (במזרח) (דיגלט עד מיוטו). אלו המשחקים הראשונים שהציגו מגה התפתחות.
בחידושים למשחקי הדור השלישי, אומגה רובי ואלפא ספיר, יש גם פוקימונים מהדור ה־6.
פוקימוני המחוז השישי המשיכו להופיע בכל המשחקים שיצאו עד היום. הפוקימונים ההתחלתיים שם הם:
צ'ספין - עשב
פנקין - אש
פרוקי - מים
המחוז השביעי - אלולה (Alola)
מחוז אלולה הוא מחוז טרופי ושטוף שמש, שמשמש לרוב כאזור נופש. מחוז זה מבוסס על הוואי. באזור זה ישנם 85 פוקימונים חדשים, מראולט (Rowlet) ועד זראורה (Zeraora). גרסאות חדשות של 18 פוקימונים מהדור הראשון ובסך הכל 403 פוקימונים; מחוז זה מבוסס על איים טרופיים. הפוקימונים ההתחלתיים בו הם:
ראולט - עשב ומעופף
ליטן - אש
פופליו - מים
מחוז אלולה מופיע שנית במשחקים אולטרה שמש ואולטרה ירח שמציגים עלילה אלטרנטיבית למשחקים הקודמים. במחוז אלולה נוספו מבנים חדשים ואזורים חדשים וחלק מאתגרי האי השתנו.
המחוז השמיני - גאלאר (Galar)
ב־27 בפברואר 2019, נחשף הדור השמיני של פוקימונים חדשים. יש בו כ־400 פוקימונים בפוקידע מהם 95 פוקימונים חדשים, מגרוקי (Grookey) ועד אנמורוס (Enamorus). מחוז גאלאר הוא מחוז בעל כפר פסטורלי, ערים מודרניות, יערות, והרים מכוסים בשלג. מחוז זה מבוסס על הממלכה המאוחדת.
הפוקימונים ההתחלתיים בו הם:
גרוקי - עשב
סקורבאני - אש
סובל - מים
במשחק זה יש בו שתי תופעות מיוחדות:
דיינאמקס - המגדילה את הפוקימון. כל הפוקמונים חוץ מהאגדיים של גאלאר מסוגלים לעבור אותה.
ג'יגאנטמקס - תופעה המגדילה ומשנה את צורתו וגודלו של הפוקימון הקיים ומוסיפה לו מתקפה מיוחדת (עד עכשיו ידועים 31 פוקמונים המסוגלים לעבור ג'ייגאנטמקס).
זהו גם המשחק הראשון בזיכיון בו יצאו חבילות הרחבה במקום עוד משחק. עד עכשיו פורסמו שתי חבילות הרחבה:
אי השריון - אי שנמצא בסמוך למחוז עצמו. נמצאים בו עוד 100 פוקימונים שלא היה ניתן לתפוס אותם במשחק הרגיל. ידוע גם שיהיה פוקימון חדש בשם קאבפו והתפתחויותיו, שתי צורות של הפוקימון אורשיפו. נראה שהאי שואב השראה מהמזרח הרחוק. יש בו צורות ג'יגאנטמקס להתחלתיים של גאלאר ושל קאנטו.
טונדרת הכתר - הטונדרה שבהרי גאלאר. במשחק משולבים האגדי קלירקס וגם שני רג'ים חדשים, רג'יאלקי ורג'ידראגו. יש בו צורות גאלאר לציפורים האגדיות מקאנטו. תהיה אפשרות לעשות קרבות רייד נגד פוקימונים אגדיים מתחת לאדמה. יהיו בו עוד 100 פוקימונים חדשים שלא היה ניתן לתפוס אותם במשחק הרגיל וב-DLC הקודם.
המחוז התשיעי - פלדיאה (Paldea)
ב־27 בפברואר 2022, נחשף הדור התשיעי של פוקימונים חדשים. יש בו כ־120 פוקימונים חדשים, מספריגטיטו (Sprigatito) ועד פצ'ארנט (Pecharunt). ב־3 באוגוסט 2022 נחשף שם המחוז החדש הנקרא "פלדיאה" וצורת קרב חדשה בשם טרסטלייז, המשנה את הפוקימון לצורה המזכירה קריסטל וכן את סוג הפוקימון בהתאם לסוג כדור הקריסטל שניתן לו.
הפוקימונים ההתחלתיים בו הם:
ספריגטיטו - עשב
פיוקוקו - אש
קוואקסלי - מים
מושגים שונים בסדרת המשחקים
מאמן פוקימונים
מאמן פוקימונים הוא אדם אשר לוכד פוקימונים בעזרת כך שהוא מחליש את הפוקימונים על ידי קרב פוקימונים וכשהם חלשים לכדי תפיסה (אין הגדרה קבועה לכך) הוא מנסה לתפוס אותם על ידי פוכדורים, ובהמשך מאמן אותם להתחזק כדי להילחם נגד מאמני פוקימונים אחרים. מאמן גם נלחם במכונים (מקום בו מאמנים נלחמים נגד הפוקימון של היריב).
משדך פוקימונים
משדך פוקימונים הוא אדם העוזר למאמן הפוקימון והפוקימון עצמו להסתדר ביחד. משדך הפוקימונים הראשון שנראה באנימה היה סיילן. בנוסף יש ביתי ספר מיוחדים למשדכי פוקימונים. למשדכי הפוקימונים כמה דרגות.
C - הדרגה ההתחלתית, נחשב מתחיל.
B - דרגה בינונית.
A - מאמן מוסמך. יכול להשתתף בדוכנים ולהתחיל לעבוד במקצוע.
S - הדרגה הגבוהה ביותר, נחשב למקצוען.
מתאם פוקימונים
מתאם הוא אדם המשתתף בתחרויות פוקימונים שבהם המטרה היא להראות את היופי של הפוקימון המשתתף.
המטרה של כל מתאם היא להשיג 5 סרטי תחרות ולהשתתף בפסטיבל הגדול.
פוקימונים התחלתיים
שמאל|ממוזער|125px|פיקאצ'ו
בכל מחוז של פוקימון יש שלושה פוקימונים שמהם בוחרים אחד ואיתו מתחילים את מסע הפוקימונים. הפוקימונים הם מסוג מים, אש ועשב. עם זאת, במשחקים פוקימון צהוב ופוקימון בוא נזוז פיקאצ'ו, השחקן אינו בוחר את ההתחלתי שלו, אלא, מקבל את הפוקימון פיקאצ'ו (חשמל). במשחק פוקימון בוא נזוז איבי, השחקן מקבל את איבי (רגיל) בתור פוקימון התחלתי.
מחוז קאנטו - בלבזאור (עשב/רעל) (בצורה הסופית מתפתח לוינאזור, עשב/רעל), צ'רמנדר (אש) (בצורה הסופית מתפתח לצ'ריזארד, אש/מעופף), סקווירטל (מים) (בצורה הסופית מתפתח לבלאסטויז, מים), פיקאצ'ו (חשמל), איוי (רגיל). הפיקאצ'ו והאיוי ההתחלתיים לא יכולים להתפתח.
מחוז ג'וטו - צ'יקוריטה (עשב) (בצורה הסופית מתפתח למגניום, עשב), סינדקוויל (אש) (בצורה הסופית מתפתח לטייפלוז'ן, אש), טוטודייל (מים) (בצורה הסופית מתפתח לפראליגייטר, מים).
מחוז הואן - טריקו (עשב) (בצורה הסופית מתפתח לספטייל, עשב), טורצ'יק (אש) (בצורה הסופית מתפתח לבלייזיקן, אש/לחימה), מאדקיפ (מים) (בצורה הסופית מתפתח לסוואמפרט, מים/אדמה).
מחוז סינו - טרטוויג (עשב) (בצורה הסופית מתפתח לטורטרה, עשב/אדמה), צ'ימצ'אר (אש) (בצורה הסופית מתפתח לאינפרנייפ, אש/לחימה), פיפלאפ (מים) (בצורה הסופית מתפתח לאמפוליאון, מים/פלדה).
מחוז יונובה - סנייבי (עשב) (בצורה הסופית מתפתח לסרפריור, עשב), טפיג (אש) (בצורה הסופית מתפתח לאמבואר, אש/לחימה), אשאוואט (מים) (בצורה הסופית מתפתח לסאמוראט, מים).
מחוז קאלוס - צ'ספין (עשב) (בצורה הסופית מתפתח לצ'סנוט, עשב/לחימה) פנקין (אש) (בצורה הסופית מתפתח לדלפוקס, אש/על חושי), פרוקי (מים) (בצורה הסופית מתפתח לגרנינג'ה, מים/אופל).
מחוז אלולה - ראולט (עשב/מעופף) (בצורה הסופית מתפתח לדסידואיי, עשב/רוח), ליטן (אש) (בצורה הסופית מתפתח לאינסינרור, אש/אופל), פופליו (מים) (בצורה הסופית מתפתח לפרימארינה, מים/פיה).
מחוז גאלאר - גרוקי (עשב) (בצורה הסופית מתפתח לרילאבום, עשב), סקורבאני (אש) (בצורה הסופית מתפתח לסינדרייס, אש), סובל (מים) (בצורה הסופית מתפתח לאינטליאון, מים).
מחוז פלדיאה - ספריגטיטו (עשב) (בצורה הסופית מתפתח למיאוסקרדה, עשב/אופל), פיוקוקו (אש) (בצורה הסופית מתפתח לסקלדירג', אש/רוח), קוואקסלי (מים) (בצורה הסופית מתפתח לקוואקוואבל, מים/לחימה).
מופעי פוקימונים
מופעי פוקימונים מתקיימים אך ורק במחוז קאלוס, והם המקבילה המקומית לתחרויות הנפוצות בשאר המחוזות. במופע פוקימונים אין אלמנט של קרב אלא אך ורק הופעה. במופעי פוקימונים אך ורק נשים יכולות להשתתף. המתחרה מציגה את הפוקימונים שלה במעין תחרות יופי, והמנצחת נקבעת לפי בחירת הקהל. על המתמודדות לאסוף שלושה מפתחות נסיכה, שמקבלים כשמנצחים במופעים, ואיתם הן יכולות להרשם לתחרות מלכת קאלוס.
פוכדור
פוכדור הוא מכשיר דמוי כדור המשמש את מאמני הפוקימונים ללכידת פוקימונים ולצורך אכסונם כאשר הם אינם פעילים. הכדורים ממירים את הפוקימונים לאנרגיה כאשר הם נוגעים בהם, ושואבים את האנרגיה שלהם לתוכם באופן אוטומטי. פוקימונים חזקים יותר מסוגלים להיאבק בפוכדור ולעיתים אף לחמוק ממנו. יש פוקימונים מיוחדים כגון הפיקאצ'ו של אש אשר אינם נמצאים בפוכדור בזמן שבו הפוקימון לא נלחם. מאמני הפוקימונים מסוגלים לשחרר את הפוקימונים בקרבות על ידי זריקת הפוכדור, וניתן להחזירו שוב אל הפוכדור בלחיצת כפתור. יש כמה סוגים של פוכדורים:
פוכדור - הכדור הסטנדרטי וההתחלתי. במשחקים הוא עולה 200 פוקידולר.
כדור אדיר - סיכוי גדול פי 1.5 מהפוכדור לתפוס פוקימון. במשחקים הוא עולה 600 פוקידולר.
כדור אולטרה - סיכוי כפול מהפוכדור לתפוס פוקימון. במשחקים הוא עולה 1,200 פוקידולר ב־6 הדורות הראשונים, כיום עולה 800 פוקידולר.
כדור מאסטר - תפיסת פוקימון מובטחת. במשחקים ניתן להשיג אותו רק פעם אחת. החל בדור השני ניתן להשיג אותו שוב בלוטו. בדור התשיעי אפשר להשיג אותו אם משלימים את הפוקידע.
כדור ראשוני - סיכוי זהה לשל הפוכדור לתפוס פוקימון. במשחקים ניתן להשיג אותו כאשר קונים 10 פוכדורים (מכל סוג) בחנות. כמו הפוכדור הרגיל אבל מסמן מאמני פוקימונים מוכשרים.
כדור ה-GS - כדור בצבעי זהב וכסף, בו נמצא סלבי האגדי. ניתן להשיג אותו רק בגרסה היפנית של "פוקימון קריסטל" או בכל הגרסאות של המשחק ב-Virtual Console של ה-3DS.
כדור מהיר - עוזר בלכידת פוקימונים מהירים. מכינים אותו מאפריקורן לבן.
כדור כבד - עוזר בלכידת פוקימונים כבדים. מכינים אותו מאפריקורן שחור.
כדור אהבה - עוזר בלכידת פוקימונים מהמין השני. מכינים אותו מאפריקורן ורוד.
כדור ירח - עוזר בלכידת פוקימונים שמתפתחים באבן ירח. מכינים אותו מאפריקורן צהוב.
כדור ידידות - לאחר שפוקימון נתפס בכדור הזה הוא נהיה ידידותי יותר למאמנו. מכינים אותו מאפריקורן ירוק.
כדור רמה - עוזר בלכידת פוקימונים ברמה שנמוכה יותר משל הפוקימון שיש לך. מכינים אותו מאפריקורן אדום.
כדור פיתיון - עוזר בלכידת פוקימונים שדגים עם חכה. מכינים אותו מאפריקורן כחול.
כדור קן - ככל שרמת הפוקימון אותו רוצים לתפוס נמוכה, כך סיכוי התפיסה גבוה יותר.
כדור ספורט - כלי לתפיסת פוקימוני חרק בתחרות תפיסת החרקים שבמחוז ג'וטו.
כדור ביסט - עוזר בלכידת אולטרה ביסטים.
כדור מרפא - סיכוי זהה לשל הפוכדור לתפוס פוקימון. אם יש מקום בשישייה, הפוקימון נרפא לגמרי לאחר הקרב.
כדור זמן - בכל סבב סיכוי התפיסה גדל.
כדור חזרה - הסיכוי לתפיסת פוקימון שתפסת כבר יהיה גדול יותר.
כדור צלילה - סיכוי תפיסה גדול לפוקימונים שנמצאים מתחת למים או, במשחקי הדור הרביעי, השמיני והתשיעי, לפוקימונים שנמצאים במים.
כדור רשת - בעל סיכוי תפיסה גדול יותר של פוקימוני מים ופוקימוני חרק.
כדור זריז - סיכוי גדול פי 5 מהפוכדור כאשר נזרק בסיבוב הראשון.
כדור ספארי - פוכדור מיוחד שמקבלים באזור הספארי.
כדור מותרות - סיכוי זהה לשל הפוכדור, רמת הידידות של הפוקימון שנתפס עולה מהר יותר.
כדור חושך - פוכדור עם השפעה יותר גדולה על מקומות חשוכים, כגון מערות או בזמן לילה.
פוכדור ישן - פוכדור אשר היה קיים בתקופת זמן מוקדמת יותר. ניתן להשיגו רק ב"אגדות: ארכאוס".
פוקידע
שמאל|ממוזער|250px|צעצוע בצורת פוקידע
פוקידע (או באנגלית pokedex פוקידקס) הוא מכשיר אלקטרוני אשר מופיע בסדרת משחקי הווידאו ובסדרת האנימה בהם הוא משמש למציאת מידע על פוקימונים.
במשחקים, בכל פעם שפוקימון נלכד או מתפתח, הנתונים שלו מתווספים למכשיר הפוקידע של השחקן. באנימה ובמאנגה הפוקידע היא למעשה אנציקלופדיה אלקטרוניות מקיפה בה נעזרים הדמויות לעיתים קרובות. הפוקידע מכיל גם רשימת פוקימונים מקיפה. מאמני פוקימונים רבים נעזרים בפוקידע בתחילת מסעם, בכך שהוא נותן להם מידע נרחב על הפוקימון מולם, כך הם יזכרו את שמות הפוקימונים וגם יוכלו ללמוד את חולשותיהם של הפוקימונים ולדעת כיצד להילחם בהם בצורה היעילה ביותר. כמו כן, ניתן לבדוק אילו פוקימונים כבר נתפסו על ידי השחקן, ואם לא, היכן ניתן לתפוס אותם.
במשחק "פוקימון: אגדות ארכאוס", על השחקן להשלים את הפוקידע הראשון אי פעם וכדי לעשות זאת, לא מספיק שיתפוס את כל הפוקימונים, אלא שישתמש בהם בקרבות וימלא אחר מטלות שונות במטרה לעלות את אחוזי המחקר אודותיהם.
הרביית פוקימונים
ניתן להרבות פוקימונים מאותה קבוצת רבייה במעון היום כדי לקבל ביצת פוקימונים. כל פוקימון משתייך לקבוצת רבייה אחת או יותר. בשביל רבייה צריך שני פוקימונים, זכר ונקבה, מאותה קבוצת רבייה, ושאחד הפוקימונים יעלה רמה. ביצת הפוקימונים בוקעת לאחר מספר צעדים (משתנה מפוקימון לפוקימון, לרוב כמה אלפי צעדים) להתפתחות הכי קטנה של הנקבה. אם אחד הפוקימונים הוא דיטו, אז הפוקימון שיוולד יהיה מהמין של הפוקימון השני. יש פוקימונים שיש להם גורים, שאותם ניתן רק להשיג מהרביה של הפוקימון. פוקימונים אגדיים לא יכולים להתרבות (חוץ מהפוקימון המיתי פיון).
במשחקים "בוא נלך פיקאצ'ו, בוא נלך איבי" ו-"פוקימון: אגדות ארכאוס" לא ניתן להרביע פוקימונים.
שיטת מאסודה
"שיטת מאסודה" היא שיטת רבייה הנועדה להרבעת פוקימונים זוהרים (Shiny) ביתר קלות. השיטה נקראה על שם המתכנת ג'ונישי מאסודה, שהיה הבמאי של המשחקים "פוקימון יהלום ופנינה" והוא זה שהטמיע את המנגנון לראשונה במשחקים אלו. במקור, הסיכוי לבקיעת פוקימון זוהר מביצה הוא 1/4096 (כלומר, ביצה אחת מתוך 4096 ביצים). השיטה נועדה לקצר את התהליך ועל פיה, במידה והמאמן מזווג את הפוקימון שלו עם פוקימון מאותה קבוצת ביצים שהגיע ממשחק בשפה אחרת (לדוגמה, פיקאצ'ו ממשחק בשפה האנגלית ודיטו ממשחק בשפה היפנית), הסיכוי לבקיעת פוקימון זוהר הוא 1/682. במידה והשחקן מחזיק בקמע הזוהר (Shiny Charm, ניתן לקבלו לאחר שהשחקן השלים את הפוקידע), שימוש בשיטה יחד עם הקמע מעלה את הסיכוי ל-1/512.
פוקימונים אגדיים
בכל מחוז ישנם סוגים של פוקימונים אגדיים שניתן לתפוס פעם אחת בלבד. פוקימונים אלו לרוב מעורבים בסיפורי אגדה ומיתוסים של המחוז ומאפיינים אותם יכולות מיוחדות, מהלכים מיוחדים והם לרוב חזקים יחסית לשאר הפוקימונים.
בנוסף לפוקימונים האגדיים, ישנם גם פוקימונים מיתיים, שדומים מאוד לפוקימונים אגדיים, אך ההבדל ביניהם הוא שפוקימונים מיתיים ניתנים להשגה רק על ידי אירועים מיוחדים במשחקים.
חלק מהמשחקים מציגים פוקימונים "סודו-אגדיים" שלפי המשחקים, הם אמנם לא אגדיים, אך הנתונים שלהם (התקפה, הגנה וכו') זהים לאלו של פוקימונים אגדיים והם נחשבים לחזקים במיוחד. הסודו-אגדיים הם: דרגונייט מקאנטו, טיירניטאר מג'וטו, סאלאמנס מהואן, גארצ'ומפ מסינו, היידרגון מיונובה, גודרה מקאלוס, קומו-או מאלולה, דרגאפולט מגאלאר ובקסקאליבר מפלדיאה.
המדיות השונות בזיכיון
סדרות אנימה
שמאל|ממוזער|משמאל לימין: ברוק, מיי, מקס, מיסטי, אש והפוקימון הנקרא פיקאצ'ו|170x170px
בעקבות הפופולריות הרבה לה זכה משחק הווידאו הראשון של פוקימון הופקה סדרת אנימה אשר התבססה על עלילת משחק הווידאו. הסדרה שודרה לראשונה ביפן החל מה־1 באפריל 1997.
עלילת הסדרה מתמקדת בילד בן 10 בשם אַש קַטְצָ'אם מן העיר פאלט, ועוקבות אחר הרפתקאותיו בדרכו להגשים את חלום חייו להפוך למאמן הפוקימונים הגדול בכל הזמנים.
בדרכו הוא פוגש בחברים חדשים כמו מיסטי, ברוק, טוד, טרייסי, מיי, מקס, דון, אייריס, סיילן, אלכסה, סרינה, קלמונט, בוני, לילי, קיאווה, לאנה, מאלו, סופוקליז, גו וקלואי וגם באויבים כמו ג'סי וג'יימס. לאורך הסדרה אש מבקר במקומות רבים ונילחם בזירות קרב שונות המשתייכות לתחרות "ליגת הפוקימונים" ומנסה לזכות בתגים (פרס המוענק לו אם ניצח בקרב את ראש המכון) במטרה לשפר את יכולתיו ולהשיג את יעודו. 2 חברותיו מתאמות הפוקימונים - דון ומיי, מנסות להשיג סרטי תחרות (פרס שמוענק אם מנצחים בתחרות סרט), וחברתו סרינה, אומנית הפוקימונים, מנסה להשיג "מפתחות נסיכה" (פרס אשר מוענק לאומניות אשר מנצחות במופעי פוקימונים).
סדרת אנימה קצרה בשם "פוקימון מקורות" שוחררה בשנת 2013 ועלילתה עוקבת אחר המשחקים "פוקימון אדום וכחול". עלילת הסדרה עוקבת אחרי רד, מאמן פוקימונים צעיר מהעיר פאלט ששואף לתפוס את כל הפוקימונים ולהפוך לאלוף ליגת הפוקימונים.
סרטים
שמאל|ממוזער|עטיפת הסרט הראשון|196x196px
"פוקימון: הסרט הראשון - מיוטו מכה שנית" - הסרט הראשון של פוקימון והסרט הראשון שהציג את הדור הראשון.
"פוקימון 2000: כוחו של אחד" - הסרט הראשון שהציג את הדור השני.
"פוקימון: 3: סוד האנון"
"פוקימון לנצח; סלבי, קולו של היער"
"גיבורי פוקימון"
"פוקימון: ג'יראצ'י מגשים המשאלות" - הסרט הראשון שהציג את הדור השלישי.
"פוקימון: דיאוקסיס הגורלי"
"פוקימון: לוקאריו והמסתורין של מיו"
"פוקימון: פוקימון ריינג'ר ומקדש הים"
"פוקימון: עלייתו של דארקראי" - זהו הסרט ה־10 במספר של פוקימון והסרט הראשון שהציג את הדור הרביעי.
"פוקימון: גיראטינה ולוחם השמיים"
"פוקימון: ארכאוס ותכשיט החיים"
"פוקימון: זורוארק: אמן האשליות"
"פוקימון: ויקטיני והגיבור השחור - זקרום"/"פוקימון: ויקטיני והגיבור הלבן - רשיראם" - הסרט הראשון שהציג את הדור החמישי.
"פוקימון: קיורם נגד החרב של הצדק" - זהו הסרט ה־15 במספר של פוקימון.
"פוקימון הסרט: ג'נסקט והתעוררות האגדה"
"פוקימון הסרט: דיאנסי ופקעת ההרס" - הסרט הראשון שהציג את הדור השישי.
"פוקימון הסרט: הופה והתנגשות העידנים"
"פוקימון הסרט: וולקניון והפלא המכני"
"פוקימון הסרט: אני בוחר בך!" - זהו הסרט ה־20 במספר של פוקימון, מבוסס על הפרק הראשון בסדרה. הסרט הראשון בסדרה 'מפלצות כיס - הזמן החלופי'.
"פוקימון הסרט: הכוח של כולנו"
"פוקימון הסרט: מיוטו מכה שנית התפתחות" - רימייק לסרט הראשון באנימציה ממוחשבת.
"פוקימון הסרט: סודות הג'ונגל"
"פוקימון: מעשות ארכאוס"
ובנוסף לסרטים אלו ישנו גם את הסרטים:
"פוקימון: שובו של מיוטו - סרט טלוויזיה המהווה סרט המשך ישיר למיוטו מכה שנית.
"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" - סרט נפרד אך גם הוא סרט של פוקימון.
סדרות המנגה
בניגוד לסדרת האנימה היחידה שיש לפוקימון, ישנן הפצות רבות ושונות של מנגות המתרחשות בעולם הפוקימונים, המכוונות לקהלי יעד שונים. המאנגה המרכזית והפופולרית של פוקימון נקראת Pokemon Adverntures בהפצתה הבינלאומית ו־Pokemon Special ביפנית, ועלילתה נחשבת לבוגרת ורצינית יותר מעלילת הסדרה והמשחקים, על אף שהיא מבוססת עליהם באופן מסוים.
המאנגה במהדורה היפנית מתפרסמת ביפן בהוצאת "Shogakukan" ובארצות הברית המאנגה מתפרסמת בהוצאת "Viz Media".
קלפי פוקימון
קלפי המשחק של פוקימון הם קלפים הניתנים לאיסוף. בכל קלף מצוין שם הפוקימון, התקפותיו, נקודת החיים שלו ועוד מספר נתונים הקשורים למשחק.
הקלפים יצאו לאור לראשונה ביפן בשנת 1996, ושנתיים לאחר מכן, ב-1998 בארצות הברית. עד שנת 2003 הקלפים יצאו לאור על ידי חברת Wizards Of The Coast ומאז הם יוצאים לאור על ידי חברת נינטנדו ופוקימון USA בע"מ.
בסך הכל, 74 סטים של קלפים יצאו לאור, מתוכם 15 על ידי מכשפי החוף והשאר על ידי נינטנדו. כמו כן, ישנם מספר רב של קלפי פרומו, וכן מספר נוסף קלפים שלא ראו אור מחוץ ליפן.
סדרת .Super Smash Bros
סדרת משחקי .Super Smash Bros היא סדרת משחקי לחימה מחברת נינטנדו, בה המטרה היא להעיף את היריבים מהזירה כמה שיותר פעמים, ומשתתפים בה דמויות מוכרות ממשחקי נינטנדו ובין השאר, פוקימונים. עד כה יצאו 5 משחקים בסדרה. במשחקים אלה השתתפו פוקימונים בתפקידים שונים: לוחמים, עוזרים או פסלונים. הלוחמים הם חלק מהדמויות שניתן להשתמש בהם במשחק. נכון להיום, הפוקימונים שהיו שמישים בתור לוחמים הם (לפי סדר הופעתם): פיקאצ'ו, ג'יגליפאף, פיצ'ו, מיוטו, לוקאריו, מאמן פוקימונים שנלחם באמצעות סקווירטל, אייביזור וצ'ריזארד (במשחק הרביעי צ'ריזארד הוא לוחם בפני עצמו), גרנינג'ה ואינסינרור, כאשר פיקאצ'ו וג'יגליפאף הופיעו בכל משחק בסדרה. במהלך הקרבות, יכול להופיע פוכדור שמתוכו יכול לצאת פוקימון שיעזור ללוחם ששחרר אותו בקרב באמצעות פגיעה באויביו. פוקימונים אלה הם "העוזרים". "הפסלונים" הם, תרתי משמע, פסלונים שהשחקן יכול לאסוף וחסרי חשיבות אמיתית במשחק.
פוקיפארק
שמאל|ממוזער|250px|הפוקפארק ביפן
הפוקיפארק (או פארק הפוקימון 2005 ポケパーク) היה פארק שעשועים נייד המבוסס על זיכיון הפוקימון. הפארק פעל במשך החודשים מרץ עד ספטמבר בשנת 2005 ביפן ובחודשים יוני עד ספטמבר בשנת 2006 בטיוואן, והכיל 12 מתקני שעשועים המבוססים על עולם הפוקימונים.
השפעה תרבותית
250px|ממוזער|שמאל|מעריצי הסדרה בכנס קוספליי מחופשים למיסטי, אש ופיקאצ'ו.
הזיכיון זכה להשפעה תרבותית ניכרת במדינות רבות אשר ייבאו אותו. לאורך השנים סדרת האנימציה צברה פופולריות רבה ברשתות הטלוויזיה היפניות וברשתות הטלוויזיה השונות ברחבי העולם וגיבשה קהל מעריצים עולמי גדול מאוד. ההצלחה הרבה לה זכתה הסדרה הובילה לשיווק מגוון רחב של מוצרים נלווים בזיכיון ולכנסי מעריצים אשר נהפכו לפופולריים ברחבי העולם אף על פי שלעיתים קרובות, מאחדים אותם עם כנסים של ז'אנרים וסדרות אחרות. סדרת האנימציה הפכה לסדרת האנימציה הפופולרית ביותר במספר רב של מדינות בהם ארצות הברית, אוסטרליה, יפן וקנדה.
לאורך השנים הסדרה זכתה גם לאזכורים שונים בסדרות אנימציה פופולריות כגון משפחת סימפסון (בפרק Thirty Minutes over Tokyo), סאות' פארק (בפרק Chinpokomon) ובסדרות "ההרפתקאות של בילי ומנדי" ו"ראגרטס כבר גדולים".
מחלוקות וביקורות
לאורך השנים עורר הזיכיון ביקורת רבה. מספר בתי ספר בארצות הברית בחרו להחרים את קלפי המשחק של פוקימון משום שחשו שהם גרמו לאלימות ואובססיביות בקרב חלק מהילדים.
אלימות בקרב ילדים
לאורך השנים הועלו טענות מצד מבקרי הזיכיון כי האופי הלוחמני של הסדרה בעלת השפעות המובילות להתנהגות אלימה בקרב ילדים וזאת על אף שהדמויות במשחק ובאנימציה לא מדממות כשהן נפצעות ולא נהרגות.
התקפי אפילפסיה
פוריגון החייל החשמלי, פרק מספר 38 בסדרת האנימציה אשר שודר ביפן ב־16 בדצמבר 1997 גרם לאשפוזם של כ־600 ילדים בשל חשד להתקף אפילפסיה. הגורם לתופעות הללו היה סצנה במהלך הפרק אשר הכיל הבזקים אדומים וכחולים אשר נמשכו במשך חמש שניות, במהלך קרב בין פיקאצ'ו ופוריגון. בדיעבד התברר שרק חלק קטן מאותם ילדים אכן סבלו מהתקף בעקבות אותו הבזק. שידור הסדרה הושעה לכמה חודשים, וההבזק החשוד כמעורר אפילפסיה הורד ממנה (ולא נכלל גם באף מהדורה בשפה אחרת). מקרי התקפי האפילפסיה אשר נוצרו כתוצאה מצפייה בפוקימון זכו לפרודיות בפרק Thirty Minutes over Tokyo של סדרת האנימציה משפחת סימפסון ובפרק Chinpokomon של סדרת האנימציה סאות' פארק.
פוקימון ובית המשפט
בשנת 2001 אורי גלר תבע את יוצרי פוקימון על סכום של 100 מיליון דולר אמריקני בעוון שימוש בדמותו לפרודיה בלי אישור. הסיפור החל לפני מספר שנים כאשר שודר ביפן פרק של הסדרה, ובו פוקימון מסוג על חושי העונה לשם קדברה (ובמקור היפני - "יונגלר"). הפוקימון קדברה מחזיק תמיד כפית מכופפות בידו והתקפותיו מבוססות על מתקפות על חושיות. כמו כן טען אורי גלר שהתעתיק היפני של קדברה (ユンゲラー) דומה לתעתיק היפני של שמו (ユリゲラー). בנוסף לכך טען גלר שעיצובו של קדברה הוא אנטישמי והוא נראה כקצין אס אס. בית המשפט לא קיבל את טיעוניו של גלר ונינטנדו ניצחה בתביעה וזוכתה מכל ההאשמה. עם זאת, ב-2003 הופסק הייצור של קלפים חדשים של קדברה.
מחאות ה-Dexit
בכנס E3 2019 נחשף כי בגרסאות חרב ומגן לא יכללו כל הפוקימונים כדי לשפר את המודלים ואת האנימציות של הפוקימונים. בעקבות זאת, פרצו מחאות רבות בקהילת המעריצים בכל העולם נגד המהלך, שכונה Dexit (הלחם בבסיסים של Pokedex - הפוקידע - והמונח Brexit). בטוויטר נעשה שימוש רב בהאשטאג BringBackNationalDex# ו-GameFreakLied# (כשהתגלה כש-Game Freak לא השתמשו במודלים חדשים כפי שטענו). למרות המחאה נשמעו קולות רבים של תמיכה ב-Game Freak תחת ההאשטאג ThankYouGameFreak#. למרות גודלה, המחאה לא פגעה בהצלחת המשחק ברחבי העולם.
משחק הקלפים
משחק החלפת הקלפים של פוקימון ("Pokémon Kādo Gēmu" י "Pokémon Trading Card Game"), בקיצור Pokémon TCG, הוא משחק אספנות קלפים, המבוסס על תעשיית הפוקימונים של נינטנדו ממשחקי הווידאו והאנימה.
המשחק פורסם לראשונה באוקטובר 1996 על ידי Media Factory ביפן. בארצות הברית המשחק הודפס והופץ תחילה על ידי חברת מכשפי החוף (ידועים יותר באנגלית Wizards of the Coast), אך בסופו של דבר נינטנדו העבירה את הזכויות לחברת פוקימון שהדפיסה והפיצה את המשחק מאז יוני 2003.
למרות שמו של המשחק, הקלפים משמים בעיקר למשחק אסטרטגיה לשני שחקנים, שנקראים מאמנים, אשר משוחק בתורות על משטח ייעודי שבו 2 שחקנים משתמשים בפוקימונים שלהם על מנת להילחם אחד בשני, כל מאמן בתורו תוקף/מגן/מרפא/מרעיל את פוקימוני היריב עד שנקודות החיים שלו מגיעות ל-0 והוא מקבל "נוק אאוט" ויוצא מהמשחק מאמן ששישה פוקימונים שלו קיבלו "נוק אאוט"-מפסיד את הקרב
בשנת 2016, הקלפים היו הצעצוע הנמכר ביותר בשנה זו בקטגוריית משחקי קלפים אסטרטגים. בשנת 2017 היה לה נתח של 82% משוק משחקי הקלפים האסטרטגי של אירופה. החל ממרץ 2020, המשחק מכר מעל 30.4 מיליארד קלפים ברחבי העולם.
קישורים חיצוניים
האתר הישראלי לפוקימון
"ממציא הפוקימון שואב יצירתיות מהאוטיזם שלו"
Bulbapedia - אנציקלופדיית פוקימון בטכנולוגיית ויקי
מדריך הפוקימונים הרשמי Pokédex של חברת המנהלת את המותג. אוחזר ב-9 באוקטובר 2020.
בסיס הנתונים המקיף של שמונה דורות הפוקימונים Pokémon Database, שיתוף פעולה של "נינטנדו" ו-"Game Freak". אוחזר ב-9 באוקטובר 2020.
הערות שוליים
*
קטגוריה:יפן: תרבות
קטגוריה:מילים וביטויים ביפנית
קטגוריה:משחקי קלפי אספנות
קטגוריה:מותגים
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
קטגוריה:נינטנדו
קטגוריה:סדרות משחקי וידאו
קטגוריה:זיכיונות של נינטנדו
| 2024-10-12T19:07:36
|
צהל
|
הפניה צבא הגנה לישראל
| 2007-10-18T20:50:51
|
הגנים התלויים בבבל
|
שמאל|ממוזער|250px|תיאור עתיק של גן מפואר, כולל השקיה במתלול מלאכותי
הגנים התלויים בבבל הם אחד משבעת פלאי תבל, על אף שקיומם טרם התגלה ארכאולוגית. נקראים גם 'הגנים התלויים של סמירמיס'. עדות על קיומם עולה מכתבים וממחקרים ארכאולוגיים שחוברו לאחר שהגנים נעלמו מן העולם. היסטוריונים יוונים כדיודורוס סיקולוס וברוסוס מתארים את הגנים כאתר מדהים ויוצא דופן ביופיו, אולם בתיעוד הבבלי אין אף אזכור לגנים אלו.
לפי ההשערה המקובלת, המלך נבוכדנאצר השני (604 לפנה"ס-562 לפנה"ס) בנה את הגנים על גדת הפרת. עצי הגן נבנו על גבי טרסות, ולפי האגדה נועדו להזכיר לאשתו, הנסיכה אמיטיס ממדי, את הנוף ההררי של מולדתה. יש המייחסים למלכה סמירמיס את בניית הגנים.
המדרגה העליונה הייתה בגובה 25 מטרים מעל פני הקרקע והגנים נראו כאילו הם תלויים באוויר, ומכאן שמם. הגנים הושקו במי נהר פרת, באמצעות מערכת השקיה שנחשבה למתוחכמת, ככל הנראה בורג ארכימדס. הגנים נשמדו בסדרת רעידות אדמה לאחר המאה השנייה לספירה.
במקרא
בספר דניאלמתואר חלומו של נבוכדנצר בו הוא רואה עץ ענק המגיע לשמיים. כפתרון לחלום אומר לו דניאל שהעץ הוא נבוכדנצר עצמו. יש שרואים בכך רמז תנכ"י לגנים התלויים שנודעו למרחוק והביאו לנבוכדנצר פרסום רב.
בכתבים היסטוריים
האזכור הראשון לגנים אלו נמצא בכתבי ברוסוס (המאה השלישית לפנה"ס), כהן בבלי מהשושלת הכלדית (ממנה בא נבוכדנאצר). סבורים כי זהו המקור לכתבי ההיסטוריונים היוונים מאוחר יותר.
יש ארכאולוגים הסבורים כי גילו לאחרונה את הגנים התלויים במהלך חפירות בעיר העתיקה בבל בעיראק, לטענתם הגנים נמצאו כנראה סמוך לארמון המלוכה.
לעומתם יש הסוברים כי התיעוד היווני הרב בנוגע לגנים, שגה והחליף את המקום עם העיר העתיקה נִמְרוּד, שם נמצאו חרסים רבים בהם ציורי הגנים ותיאורם, כולל תיאור בורג ארכימדס להעלאת המים וכן תיאור דיפון הגנים בקירות סלע עצומים, תיאור שאינו מתאים לבבל העתיקה, בה לא נמצאו סלעים כלל. אחרים מציעים את הגנים של סנחריב מלך אשור בשנים 705-681 לפנה"ס שאכן נמצאו גנים בכניסה לארמונו על גדת החידקל.
תיעוד
שמאל|ממוזער|250px|תחריט בשם 'הגנים התלויים של בבל' מהאמן ההולנדי בן המאה ה-16 מרטין הימסקרק. ברקע נראה 'מגדל בבל'
שמאל|ממוזער|250px|תמונת הגנים התלויים של סמיראמיס, הדמיה של צייר בתחילת המאה ה-20
קישורים חיצוניים
מודל תלת־ממדי של הגנים התלויים - The Only Progress is Human
הערות שוליים
קטגוריה:בבל
קטגוריה:שבעת פלאי תבל
תלויים
קטגוריה:אדריכלות
קטגוריה:ארכאולוגיה
| 2024-10-07T08:12:35
|
סטנדרט ג'אז
|
סטנדרט ג'אז הוא לחן בעל חשיבות רבה בעולם הג'אז. חשיבותם של סטנדרטים מתבטאת בהיותם מפורסמים ביותר בקרב קהל הג'אז והאמנים, ובכך שבוצעו והוקלטו פעמים רבות על ידי אמני ג'אז שונים. לא כל הסטנדרטים נוצרו במוזיקת הג'אז במקורם, ולא כל לחן ג'אז שמבוצע תכופות הוא סטנדרט. קטע ידוע נחשב לסטנדרט ג'אז רק כאשר חוזרים ומבצעים אותו אמני ג'אז.
לא ניתן להגדיר באופן מוחלט מתי יצירת ג'אז היא סטנדרט, ועל כן אין אפשרות לספק רשימה מוסכמת של כל הסטנדרטים. עם זאת, ישנם ספרי לימוד מהיר של יצירות פופולריות עבור נגנים (המכונים "פייק בוק", מאנגלית: Fake Book) שמנסים לכלול את כל הסטנדרטים, כשהספר המפורסם מכולם הוא ה"ריל בוק" (Real Book).
מקורם של רבים מהסטנדרטים הראשונים הוא במחזות זמר של ברודוויי, שנכתבו על ידי הפזמונאים והמלחינים של "סמטת טין פאן", כלומר, קטעים שלא יועדו במקורם לביצועי ג'אז. כותבי הסטנדרטים הבולטים ביותר מתחום זה הם ג'ורג' גרשווין וקול פורטר, ועד היום הסטנדרט המוקלט ביותר הוא Body and Soul מאת ג'וני גרין. ישנם גם סטנדרטים שהגיעו מסרטים, כגון Someday My Prince Will Come שהופיע בסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" של חברת וולט דיסני והוקלט על ידי מיילס דייוויס, ביל אוונס ועוד. עם התפתחות הג'אז הופיעו סטנדרטים שיועדו במקורם לג'אז. בין מלחיני ג'אז בולטים שחלקים מהרפרטואר שלהם הפכו לסטנדרטים בג'אז ניתן למנות את ת'לוניוס מונק, דיוק אלינגטון, צ'ארלי פארקר, מיילס דייוויס ועוד. הסטנדרט המוקלט ביותר שנכתב על ידי מוזיקאי ג'אז הוא Round Midnight מאת ת'לוניוס מונק.
כשם שבמוזיקת הג'אז יש תתי-סוגות רבות, כך גם רבות סוגות הסטנדרטים.
דוגמאות
דיקסילנד ג'אז
סטנדרטים מסורתיים בסגנון הדיקסילנד ג'אז:
"(At the) Darktown Strutters Ball"
"Bill Bailey (Won't You Please Come Home)"
"Blues My Naughty Sweetie Gives To Me"
"High Society"
"(Back Home Again in) Indiana"
"Milenburg Joys"
"Panama" (Original title "Panama, a Characterist Novelty" from 1912)
"That's A Plenty"
"Tiger Rag"
"When The Saints Go Marching In"
סווינג
סטנדרטים מקובלים בסגנון הסווינג:
"Caravan"
"In the Mood"
"It Don't Mean a Thing (If It Ain't Got That Swing)"
"King Porter Stomp"
"One O'Clock Jump"
"Sing, Sing, Sing"
"Stardust"
"Take the A Train"
"Woodchopper's Ball"
"Cheek to Cheek"
בי בופ
סטנדרטים מקובלים בסגנון הבי בופ:
"Anthropology"
"Blue Monk"
"Con Alma"
"Confirmation"
"Donna Lee"
"Giant Steps"
"Milestones"
"A Night in Tunisia"
"Now's The Time"
"Oleo"
"Ornithology"
"'Round Midnight"
"Salt Peanuts"
"Scrapple From The Apple"
"Hot House"
מיינסטרים
הקטעים האלו הוקלטו על ידי אמנים רבים בסגנונות שונים בכל התקופות וחלקם מוכרים גם מחוץ לעולם הג'אז:
"All of Me"
"All The Things You Are"
"Alone Together"
"Autumn Leaves"
"Blue Bossa"
"Body and Soul"
"But Beautiful"
"The Days of Wine and Roses"
"A Foggy Day"
"Four Brothers"
"Have You Met Miss Jones"
"How High the Moon"
"I Got Rhythm"
"I Remember Clifford"
"In a Mellow Tone
"Just Friends"
"Love For Sale"
"Misty"
"Misty Blue"
"My Favorite Things"
"My Funny Valentine"
"My Romance"
"Night And Day"
"Satin Doll"
"Softly As In A Morning Sunrise"
"Stella By Starlight"
"Summertime"
"Take Five"
"Tenderly"
"Yesterdays"
"You Don't Know What Love Is"
אינסטרומנטליים
"Cherokee"
"Bags' Groove"
"Robbins' Nest"
"Stable Mates"
"Spain"
קישורים חיצוניים
אתר עם יותר מ-1400 תווים של סטנדרטים
רשימת סטנדרטים עם תוספות
*
קטגוריה:ג'אז
| 2023-06-22T21:18:33
|
קמפוס
|
200px|ממוזער|שמאל|קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים בלילה
קמפוס הוא מונח בלטינית המתייחס לשטח שבו ממוקמת האוניברסיטה. במקור משמעותו של המונח היא: "שדה" או "אזור פתוח".
ברומא העתיקה היה אזור שנקרא קמפוס (Campus), אשר שימש למגרש אימונים לחיילי הצבא הרומאי, שמשכנם היה קרוב לנהר הטיבר. לאחר מכן, המקום הפך לאזור למסלולי ריצה ולמשחקים. נכתב כי, לעיתים קרובות, יוליוס קיסר ואוגוסטוס קיסר נהגו לבלות שם. כחיקוי, הוקם מוסד דומה במרכזים עירוניים אחרים וביישובים בהם היו חיילים רומאיים.
הקמפוס האוניברסיטאי הוא השטח הכולל את המבנה הראשי של האוניברסיטה ואת מה שמסביב: מבני הפקולטות השונות, מבני סטודנטים, ספריות, משטחי הדשא וכל מה שבמתחם האוניברסיטה.
הקמפוס האוניברסיטאי מהווה אוטונומיה, ובדרך כלל הממסד השלטוני לא נוהג להתערב במה שנעשה בו, כגון בעת הפגנות סטודנטים, אלא אם כן זה מגיע לכלל הפרעות סדר שיש בהם משום סכנה לציבור ולרכוש.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 הורחבה משמעותו של המונח "קמפוס" והוא החל לשמש לתיאור מתחם רחב ידיים שבו פרושים בניינים של מוסדות גדולים, גם שאינם אקדמיים, כגון קמפוס של בית חולים, קמפוס של מפעל תעשייתי, קמפוס אולפני קולנוע וכדומה.
המושג קמפוס החל לשמש במאה ה-21 גם אתר שאינו בהכרח פיזי אלא וירטואלי המשתמש ללימודים כך ניתן לראות את מיזם קמפוס IL של המועצה להשכלה גבוהה ואת מיזם קמפוס ג'וניור שמהווה מרחב ללמידה אוניברסיטאי לילדים בגילאי 6 עד 12.
המונח בעברית
בעברית נעשה השימוש במונח "קריית האוניברסיטה" כתחליף למילה "קמפוס" אף על פי שלעיתים מילה זו משמשת גם עבור "מתחם חינוכי גדול אחר".
קישורים חיצוניים
אמנון דירקטור, "לסדוק את מגדל השן: הקמפוס הישראלי בעבר, בהווה ובהעתיד", בבלוג שפת רחוב, מאי 2019
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2023-11-13T21:09:29
|
מרכבה (טנק)
|
ממוזער|400px|דורות טנקי המרכבה, מהפינה הימנית העליונה ובכיוון השעון: מרכבה סימן 1, מרכבה סימן 2, מרכבה סימן 3 ב"ז, מרכבה סימן 4.
ממוזער|400px|מרכבה סימן 4 ברק – הדור המתקדם ביותר של טנק המרכבה בשירות צה"ל.
ממוזער|400px|מרכבה סימן 4 בזמן ירי בתותח 120 מ"מ
ממוזער|טנקי מרכבה סימן אחד שתיים ושלוש מוצגים ביד לשריון
מרכבה היא סדרה של טנקי מערכה ישראליים, המהווים את עמוד השדרה של חיל השריון הישראלי. ייצור המרכבה החל ב-1979, בחלוף השנים פותחו דגמים מתקדמים ומשוכללים יותר (כל דגם מכונה "סימן"). הדגם המתקדם ביותר הוא מרכבה סימן 4 שייצורו החל בשנת 2003, וזכה לשדרוג משמעותי בתצורת "סימן 4 ברק" (המכונה לעיתים באופן שגוי, הן בצה"ל והן בתקשורת, "מרכבה סימן 5"). טנקי מרכבה סימן 4 ברק מחליפים דגמים קודמים של סימן 4 החל משנת 2023.
הטנק פותח במנהלת המרכבה והרק"ם במשרד הביטחון ומורכב בישראל, רוב חלקיו מיוצרים בישראל. תפיסת התכנון שלו היא הגנה מרבית לצוותו, ולכן שריונו הקדמי עובה ובוצעה מהפכה עיצובית כך שהמנוע מוצב בחזית הטנק, שלא כמו בטנקים מקבילים בעולם. המקום שהתפנה בחלקו האחורי של הטנק איפשר הוספת פתח כניסה אחורי המשמש לנשיאת לוחמי חי"ר ואף לפריקה רגלית של צוות הטנק.
הוגה מיזם טנק המרכבה הוא ישראל טל, מאלופי צה"ל שתרם רבות לחיל השריון וממבססי דוקטרינת השריון כאגרוף המחץ שלו. מתכננו הוא המהנדס ישראל טילן. לצורך מימוש המיזם הוקמה במשרד הביטחון מנהלת מיזם טנק המרכבה (מנת"ק) – הגוף המתאם ומנהל את המיזם, ובחיל הטכנולוגיה והאחזקה הוקמה הרשות לפיתוח טנקים (רפ"ט) – הגוף המתכנן והמפתח של הטנק.
הטנק מרכבה סימן 4 נחשב לאחד הטנקים הטובים ביותר בעולם, וניצב באותה שורה עם הלאופרד 2A7, הצ'אלנג'ר 2 והאברהמס M1A2. יתרונותיו הבולטים הם המיגון החזק (הן השריון הפסיבי המודולרי והן מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח"), המערכות הטכנולוגיות המתקדמות (מערכת בקרת הירי ומערכת ניהול קרב (מענ"ק) צבא יבשה דיגיטלי), המזקו"ם המאפשרת עבירות מרבית גם בשדות הבזלת של רמת הגולן, והשילוביות שלו עם חיל רגלים. במהלך השנים יוצרו כ-2,500 טנקי מרכבה מהדגמים השונים.
היסטוריה
ממוזער|250px|אב טיפוס של מרכבה סימן 1
שמאל|ממוזער|250px|מרכבה סימן 2 נכנס לחניון טנקים ברמת הגולן
שמאל|ממוזער|250px|טנקי מרכבה סימן 3ד ב"ז באימונים
בשנות ה-60 של המאה ה-20 שיתף צה"ל פעולה עם הצבא הבריטי בפיתוח הטנק צ'יפטיין (Chieftain). בתמורה לשיתוף הפעולה, היו אמורים הבריטים לאפשר את מכירת הטנק לישראל עם ייצורו, אך מאוחר יותר ביטלו הבריטים את העסקה כתוצאה מהלחץ הכבד שהפעילו עליהם מדינות ערב. בישראל הוחלט להימנע מהישנות מקרה שכזה בעתיד, ואז הועלה רעיון פיתוחו של טנק ישראלי מקורי.
התכנון החל בשנת 1970 על בסיס לקחי מלחמת ששת הימים. הדרישות המבצעיות הכלליות ודרישות הנדסת האנוש נקבעו על ידי קציני שריון מצטיינים ובהם ישראל טילן, נתי גולן וגד רפן. על בסיס הגדרת מאפייני הטנק הרצויים נבנה דגם עץ שהורכב על ג'יפ. באמצע דצמבר 1974 נמסר אב טיפוס ראשון לניסויי שדה. מותו של המהנדס הגרמני הנס גסאן בפיגוע במלון סבוי עיכב את בניית פס הייצור של הטנק שהושלם רק בספטמבר 1975. בינואר 1976 החל הייצור הסדרתי. ב-29 באוקטובר 1979 נכנס לשירות מבצעי הדגם הסדרתי הראשון – מרכבה סימן 1, שבו נעשה שימוש במבצע שלום הגליל. בשנת 1982 נכנס לשירות דגם משופר – מרכבה סימן 2, ומייד אחריו מרכבה סימן 2ב. בתקופת שירותם הופקו לקחים מבצעיים וטכנולוגיים רבים שהביאו לקפיצת דרך משמעותית במרכבה סימן 3 שנכנסה לשירות בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. בדגם זה הוחלף התותח המחורק בקליבר 105 מ"מ בתותח חלק-קדח מודרני בקליבר 120 מ"מ תוצרת תע"ש. במהלך שנות התשעים נכנסו לשימוש טכנולוגיות חדשות המבשרות את שדה הקרב העתידי, ורובן הוטמעו במרכבה סימן 3ב ב"ז (על שם מערכת בקרת האש: ברק זוהר). מאוחר יותר התווספו לדגמי סימן 2 וסימן 3 תוספות מיגון מודולריות שנקראו "מיגון דור ד' " או 'קס"ג' (קו סגול – הגבול עם לבנון) ונועדו להגביר את עמידות הטנקים נגד טילי נ"ט של חזבאללה. במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 הוסבו כל טנקי סימן 3 בשירות סדיר לסימן 3 ב"ז, בסוף העשור השני של המאה ה-21. בשנת 1997 התקבל אישור לייצא את המרכבה סימן 3 לטורקיה, במסגרת מכרז הצטיידות של צבא טורקיה בטנק מערכה חדש. לבסוף החליטה טורקיה לשדרג את טנקי ה-M60 פטון שלה במסגרת עסקה עם תע"ש, שבה צוידו הטנקים בכל המערכות של המרכבה סימן 3, כך שיהיו מתקדמים יותר מה-M60 פטון הישראלי מגח 7.
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4 בתצוגת יד לשריון (חנוכת הגעת הכלי).
לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21 תוכנן הדור הרביעי של הטנק תוך התחשבות באיומי עימות נמוך עצימות ובניסיון של ישראל מהלחימה ברצועת הביטחון ובשטחי יש"ע, תוך דגש על הטמעת טכנולוגיות חדשות ומערכות דיגיטליות מתקדמות, בהן מערכות קשר, שליטה וניהול קרב דיגיטליות של פרויקט צי"ד, ועל כן המרכבה סימן 4 היא שיפור משמעותי לעומת הדור הקודם. בשנת 2004 נכנסה המרכבה סימן 4 לשירות מבצעי כאשר מחזור הגיוס של מרץ היה הראשון שנקלט על הטנק מההתחלה, ולקראת סוף אותה שנה נצפו טנקי מרכבה סימן 4 בפעילות באזור ג'נין. ב-2005 הוסבה חטיבה 401 מטנקי מגח למרכבה סימן 4. במהלך האימונים התגלו מספר בעיות טכניות במנוע (תוצרת גרמניה) ובשסתומים, המקצרות את חייו ומקדימות את הטיפול התקופתי. בשל בעיה זו הטנק לא היה מבצעי, אך בסיום שנת 2005, על פי פרסומים בעיתונות, נפתרה הבעיה והטנק חזר בשנת 2006 לפעילות מבצעית.
בעקבות מלחמת לבנון השנייה, שבה נפגעו כלים רבים ונפצעו לוחמים מירי טילים, האיצו בצה"ל ורפאל - מערכות לחימה מתקדמות ואלתא את פיתוחה של "מעיל רוח", מערכת הגנה אקטיבית לטנקים המיירטת פיזית רקטות נ"ט וטילי נ"ט ובכך מונעת מהם לפגוע בטנק. המערכת הפכה למבצעית ב-2009. דגם זה של המרכבה, עם "מעיל רוח", נקרא מרכבה סימן 4מ. כיום (2016) כל טנקי סימן 4 הסדירים הם מדגם סימן 4מ ומצוידים ב"מעיל רוח". טנקי סימן 4 הישנים יותר הועברו לכוחות המילואים.
ב-2011 הוסבה חטיבה 401 למרכבה סימן 4מ, ב-2016 הוסבה גם חטיבה 7 למרכבה סימן 4מ וב-2021 הוסבה גם חטיבה 188 למרכבה סימן 4מ 400. כיום כל חטיבות השריון הסדירות מצוידות בדגם זה ואילו עוצבות המילואים מפעילות טנקי מרכבה סימן 4 ומרכבה סימן 3 ב"ז.
דגמים מבוססי מרכבה
הצלחת סימן 1 של הטנק הביאה לפיתוח אבות טיפוס של תותח מתנייע חדשני בשם "שולף" המבוסס על תובת המרכבה סימן 1, אך צה"ל העדיף שלא לקנותו.
בשנת 2003 החלו ניסויים גם על נגמ"ש מרכבה, הנקרא "נמרה". הוא בנוי על בסיס תובת מרכבה 3, אך במקום צריח יש לו מערכת ייעודית. בדגם הראשון שנכנס לשירות יש מנוף וכננת חילוץ ומטרתו להיות כלי חילוץ ואחזקה בגדודי השריון.
בעקבות האינתיפאדה השנייה הוסבו טנקי מרכבה סימן 3 ללוחמה בשטח בנוי על ידי התקנת שיפורים ומיגונים נוספים על הכלי. בעקבות הקרבות הקשים ברצועת עזה הוסבו מספר טנקי מרכבה לאמבולנסים משוריינים, כאשר המסדרון האחורי צויד באלונקות וציוד רפואי.
בעקבות אסון הנגמ"שים ב-2004 החליטו בצה"ל על ייצור נגמ"ש כבד המבוסס על תובת מרכבה סימן 4. אב-טיפוס המבוסס על סימן 1 נכנס לשירות ניסיוני בחטיבת גבעתי עוד ב-2005 אך גרסה מבצעית המבוססת על תובת סימן 4 נכנסה לשירות מבצעי רק בסוף שנת 2008. הנגמ"ש הכבד, שנקרא 'נמ"ר' (נגמ"ש מרכבה), מצויד במערכת צי"ד, בעמדת נשק "קטלנית" ובאמצעים נוספים.
בהמשך פותח דגם הנקרא נמר"ה (נמ"ר הנדסי) שהוא דגם של הנמ"ר עם מתקונים המתאימים לחיל ההנדסה הקרבית.
המרכבה במבצע שלום הגליל
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 1 ומאחוריו טנק סורי שהשמיד
ב-1982 במבצע שלום הגליל נלחם טנק המרכבה (סימן 1) נגד שריון סורי ונגד מחבלים חמושים בטילי נ"ט וזקף לזכותו הצלחות. שני גדודי מרכבה מחטיבה 7, שפעלו בגזרה המזרחית, ניהלו קרב אש נגד חטיבת שריון הסורי המצוידת בטנקי T-62 ו-T-72, והצליחו להשמיד אותה. בגזרה המערבית פעלה חטיבה 211 נגד אנשי פת"ח מצוידים ברקטות RPG-7 וטילי סאגר, והתמודדה איתם בהצלחה. טנקי המרכבה הפגינו עליונות על שאר הטנקים במלחמה, הן של צה"ל והן של הסורים, ביכולת השרידות, וזאת הודות לדגש על מיגון בעת תכנון הטנק. לפי סטטיסטיקות שאסף צה"ל, אחוז הטנקים שהושמדו מסך כל הטנקים שנפגעו היה הקטן ביותר עבור המרכבה.
המרכבה באינתיפאדה השנייה
במהלך האינתיפאדה השנייה טנקי מרכבה, בעיקר סימן 2 וסימן 3 ב"ז, נטלו חלק בלחימה נגד הטרור הפלסטיני. הם שימשו בעיקר לסיור בשטחים מסוכנים ותמיכה בחיל הרגלים. לראשונה ביהודה ושומרון, סיפקו הטנקים כוח אש לכוחות החי"ר, בעיקר בלוחמה בשטח בנוי ובנוהל סיר לחץ, כאשר הפגיזו בתים שהתבצרו בהם מחבלים. ברצועת עזה הושמדו 3 טנקי מרכבה ואנשי צוותם נהרגו ממטעני גחון רבי עוצמה (ששקלו מאות ק"ג כל אחד). בעקבות השמדת שלושת הטנקים (בשנים 2002 ו-2003) נוסף לטנקים לוח מיגון לגחון, וכן הוגבר השימוש בדחפורי D9 משוריינים לפתיחת צירים.
המרכבה במלחמת לבנון השנייה
ממוזער|250px|טנקי מרכבה סימן 2 חונים בגבול הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה
בקיץ 2006, במלחמת לבנון השנייה, הכניס צה"ל ללבנון שלוש אוגדות משוריינות. מרבית הנפגעים באוגדות אלה היו צוותי טנק. מתוך 370 טנקי מרכבה שהיו בשימוש בלחימה, פגע חזבאללה ב-52 טנקים. שניים מהטנקים נפגעו ממטעני גחון וכל צוותי הטנק נהרגו. חזבאללה, שירה במהלך המלחמה כ-500 טילי נ"ט, השתמש לראשונה בטילי נ"ט עם ראש כפול מסוג טאנדם, כנראה מתוצרת רוסיה. טילים אלה מפעילים בתחילה מטען שפוגע במיגון של הטנק, ולאחר מכן הם מפעילים את המטען העיקרי על הטנק החשוף. טילים אלה – בהם הקורנט תוצרת רוסיה – פגעו בחמישה טנקים וגרמו ל-10 הרוגים. בקרבות בלבנון נעשה שימוש במרכבות מסוגים 2, 3 ו-4. כמעט כל הטנקים שנפגעו תוקנו לאחר המלחמה וחזרו לשירות.
לאור התוצאות של מלחמת לבנון השנייה, עלתה מחדש שאלת יעילותו של הטנק, והכדאיות הכלכלית של ייצורו. אחת הטענות שהועלו לטובת המרכבה היא שלמרות הפגיעות, שיעור החדירה של טילי נ"ט במלחמת לבנון השנייה היה הנמוך ביותר בתולדות מלחמות ישראל. כמו כן, נרשמה ירידה של יותר מ-50% בכמות ההרוגים יחסית למבצע שלום הגליל ומלחמת יום הכיפורים. טענה נוספת היא שאם היה כשל אזי הוא היה ברמה המבצעית של החיילים, שאומנו בעיקר למשימות בשטחים ולא למלחמה מסוג זה. טענה דומה, שטוען האלוף (במיל') יצחק בן ישראל, היא שחיל השריון עצמו שפוצל ופורק וסופח למסגרות חי"ר, הופעל בניגוד לתורת הלחימה שלו עצמו, לא כמסגרת מובילה בקרב משולב, אלא כנספח באופן סטטי. עוד הוא מוסיף כי אי הפעלת מדוכות העשן בשל שיקולים תקציביים גרמה לפגיעה מיותרת.
עתיד המרכבה לאחר מלחמת לבנון השנייה
לקראת שנת התקציב 2004 התנהלו דיונים לגבי המשך הכנסתם לשירות של הסימן 4 והנמ"ר מסיבות תקציביות. לבסוף הוחלט להמשיך בפרויקט המרכבה אך להאט במקצת את ההצטיידות. בסוף שנת 2004 הוחלט לבחון פרויקט של פיתוח נגמ"ש כבד על בסיס תובת מרכבה. בשנת 2005, בעקבות אסון הנגמ"שים, הושק נגמ"ש המרכבה (נמ"ר) גם בגרסת חי"ר, ואב טיפוס שלו נכנס לשירות בחטיבת גבעתי ברצועת עזה.
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 4 ודחפורי D9R משוריינים
בשל ביצועי חיל השריון במלחמת לבנון השנייה והאכזבה הכללית מתוצאות המלחמה, וכן בשל קיצוצים בתקציב הביטחון, היו שהטילו ספקות בעתיד המרכבה. כך למשל ב-28 בספטמבר 2006 דיווח העיתון גלובס שבצה"ל הוחלט לסגור תוך 4 שנים את פס הייצור של המרכבה. לעומת זאת, בצה"ל הכחישו את הכוונה ובתוכנית החומש "תפן 2007" הכריזו על כוונתם להמשיך להצטייד בדגמי מרכבה סימן 4מ עם מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח (Trophy)" ולהצטייד במאות נגמ"שי מרכבה.
ואכן, ב-2009 הותקנה לראשונה המערכת "מעיל רוח" על מחלקת טנקים וב-2012 הותקנה על כל טנקי חטיבה 401. כמו כן, הנמ"ר נקלט בחטיבת גולני אך חלקים ממנו יוצרו בארצות הברית כדי להוזיל עלויות ולנצל את כספי הסיוע האמריקאים.
ב-2010 הפכה מערכת "מעיל רוח" למבצעית. ב-2011 הועבר גדוד של טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכת לסיורי בט"ש על גבול רצועת עזה. ב-1 במרץ 2011 יירטה "מעיל רוח" לראשונה רקטה נגד טנקים ששוגרה לעבר טנק מרכבה סימן 4 סמוך לניר עוז. היה זה היירוט המבצעי הראשון בעולם של נשק נ"ט על ידי מערכת הגנה אקטיבית תוצרת המערב. כעבור מספר שבועות יירטה המערכת גם טיל נ"ט מדגם קורנט E, שנחשב לאחד מטילי הנ"ט המסוכנים והמתקדמים בעולם.
ב-2012 בעקבות משבר תקציבי בצה"ל נשקלה האפשרות להקפיא רכישת טנקים חדשים, נגמ"שי נמ"ר חדשים וחלקי חילוף. בעיתונות אף הועלו השערות בדבר סגירת פס הייצור של המרכבה. ראש התאחדות התעשיינים אמר שפרויקט המרכבה מספק עבודה לאלפי עובדים, רובם בפריפריה, ושסגירתו תגרום נזק רב לכלכלה.
ב-13 באוגוסט 2013 הודיע שר הביטחון משה יעלון על המשך ייצור טנק המרכבה ועל רכישת טנקי מרכבה סימן 4מ חדשים לצה"ל. כמו כן, החליט צה"ל להסב את חטיבה 7 מטנקי מרכבה סימן 2 לטנקי מרכבה סימן 4מ החדשים. ב-2014 החלה חטיבה 7 בהסבה מטנקי מרכבה סימן 2ד לטנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח".
ביוני 2014 החליט משרד הביטחון לראשונה על מכירת טנקי מרכבה סימן 4 למדינה אחרת, במחיר של 4.5 מיליון דולר לטנק.
במהלך השנים פועל צה"ל להצטיידות בדגמים חדשים על חשבון דגמי טנקים ישנים יותר. משנת 2005 מבוסס המערך הסדיר של חיל השריון על טנקי מרכבה בלבד (אחרי שחטיבה 401 הוסבה לסימן 4 ממגח 6). משנת 2014 גם מערך המילואים של החיל כולל רק טנקי מרכבה (סימני 2, 3 ו-4). החל משנת 2020 כל המערך הסדיר מפעיל טנקי מרכבה סימן 4מ בעוד שמערך המילואים מפעיל טנקי סימן 3 וסימן 4.
המרכבה במבצע צוק איתן
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" במבצע צוק איתן.
טנקי המרכבה לקחו חלק במבצע צוק איתן ב-2014. טנקי המרכבה, בעיקר סימן 4מ, לקחו חלק משמעותי בתמרון הקרקעי, הודות למערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" שפעלה בהצלחה והצילה מפגיעה 10 טנקים מירי של טילי נ"ט, כולל רקטות RPG-7 וטילי קורנט מתקדמים. המערכת אפשרה תמרון מהיר ועמוק של הטנקים וכן חיסול חוליות נ"ט שירו על הטנקים. עוד גורם מרכזי להצלחת הטנקים בלחימה היה מערכת צבא יבשה דיגיטלי (צי"ד) שהותקנה על כל הטנקים ואפשרה שליטה ובקרה, קשר, סנכרון ותיאום ברמות חסרות תקדים בין החמ"ל (מפקדת החטיבה) לכל הטנקים ולכוחות מסייעים כמו חיל האוויר וחיל התותחנים, וכן תיאום מלא וחלוקת מידע בין כל הטנקים. יתר על כן, מערכת צי"ד אפשרה להעביר לטנקים מידע מודיעיני בזמן אמת שסיפקו אגף המודיעין וחיל האיסוף הקרבי והציגה את המידע באופן דיגיטלי במחשבי הטנקים – דבר שייעל באופן משמעותי את הלחימה. הטנקים השמידו מאות מטרות (בין השאר ירו הטנקים פגזים על בתים ממולכדים, דבר שהביא ליזימת המטענים וחומר הנפץ שהוסתרו בבתים ולפיצוצם), פגעו במאות מחבלים (חטיבה 401 לבדה הרגה 120–130 מחבלים) וחיפו על לוחמי חיל הרגלים וחיל ההנדסה הקרבית.
המרכבה במלחמת חרבות ברזל
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4מ עם "פרגולה", מלחמת חרבות ברזל, 2023
ממוזער|250px|סרטון מהתמרון הקרקעי, ניתן לראות טנק מרכבה סימן 4מ עם "פרגולה"
ב-7 באוקטובר 2023 פתחו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע טרוריסטית רחבת-היקף על ישראל. בעקבות מתקפת הטרור, הכריזה ישראל על מלחמה מול חמאס – מלחמת חרבות ברזל.
בזמן מתקפת הפתע, הטנקים שהיו בגזרה חיסלו מספר רב של מחבלים, כאשר לעיתים טנק בודד בלם וחיסל עשרות מחבלים שהסתערו עליו ופרצו דרך גדר המערכת סביב רצועת עזה.
במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה, הטנקים – מדגמי מרכבה סימן 4מ בחטיבות הסדירות ומרכבה סימן 3 ב"ז בחטיבות המילואים – היוו את הכוח המתמרן העיקרי, לצד חיל ההנדסה הקרבית וחיל הרגלים. הם סיפקו כוח אש – כולל בירי פגזים ומקלעים – וחיסלו מחבלים רבים, כולל כאלו שביצעו ירי ממבנים. הטנקים סיפקו הגנה וחיפוי לכוחות החי"ר. בנוסף, באמצעות מערכות ה-C4ISTAR וצי"ד הם איכנו וסימנו מטרות לכוחות חיל האוויר הישראלי ויחידת זיק ירוק שתקפו אותן מהאוויר באמצעות חימוש מונחה מדויק. כדי להתמודד עם איום הרחפנים שמטילים רש"ק מטען חלול על גג הטנקים, הותקנו על רוב הטנקים ברצועה גגונים או "פרגולה". בנוסף בוצעו שיפורים במערכות הבק"ש וההגנה. מערכת "מעיל רוח" ביצעה מאות יירוטים של רקטות נ"ט, בהן RPG-7, וטילי נ"ט, אך למרות זאת מספר טנקים נפגעו ולוחמי שריון נהרגו בלחימה.
מפרט טכני
שמאל|500px|מבנה טנק המרכבה (מרכבה סימן 4מ).
רשימה מקוצרת של הדגמים
מרכבה סימן 1 (1978)
מרכבה סימן 1ב (שדרוג לרמה של מרכבה סימן 2 למעט מערכת בקרת אש, אמצעי ראיית לילה ומנוע)
מרכבה סימן 2 (1982)
מרכבה סימן 2ב
מרכבה סימן 2ד (מרכבה סימן 2ב עם מיגון דור ד')
מרכבה סימן 3 (1990)
מרכבה סימן 3 רמ"ח (מערכת ירי משופרת רמ"ח = ראש מראה חשמלי)
מרכבה סימן 3ב ב"ז (1996, מערכת ירי משופרת ב"ז = ברק זוהר)
מרכבה סימן 3ד ב"ז (מרכבה סימן 3ב ב"ז עם מיגון דור ד' קס"ג)
מרכבה סימן 3 LIC (מרכבה סימן 3ד ב"ז קס"ג עם התאמות ללש"ב)
מרכבה סימן 4 (2003)
מרכבה סימן 4מ (מרכבה סימן 4 עם "מעיל רוח")
מרכבה סימן 4מ 400 (דגם משופר של המרכבה סימן 4, בעל מערכות שו"ב, בקרת ירי ו"מעיל רוח" מדור חדש)
מרכבה סימן 4 ברק (הדגם החדש והמתקדם ביותר של המרכבה, כולל בין השיפורים הרבים "מעיל רוח" מדור חדש, מערכות C4ISTAR משולבות בינה מלאכותית וצי"ד 750)
נגמ"ש מרכבה (נמ"ר)
נמ"ר טנק חילוץ - דגם ניסיוני
נמ"ר נגמ"ש חי"ר
נמ"רבולנס (נגמ"ש אמבולנס)
נמ"ר אחזקה
נמ"ר הנדסי (נמר"ה)
דגמים נוספים
שולף (תותח מתנייע בקליבר 155 מ"מ המבוסס על תובת מרכבה, ניסויי)
טנקבולנס (מרכבה שהמסדרון האחורי בה צויד לפינוי פצועים, אמבולנס)
אופק (נגמ"ש כבד על בסיס מרכבה סימן 2 ומרכבה סימן 3, שצריחו הוסר ומשמש תומכי לחימה)
פר"ג (נגמ"ש חילוץ ואחזקה על בסיס מרכבה סימן 3 שצריחו הוסר)
טבלה השוואתית
להלן טבלה השוואתית של כל דגמי המרכבה:
מאפיין סימן 1 סימן 2 סימן 3/3ב"ז סימן 4 / 4מ / 4מ 400 / 4 ברק נתונים כלליים ייעוד טנק מערכה כבד תוצרת ישראל המיועד לצה"ל. משקל בין 60 ל-70 טון, כל דור שוקל מעט יותר מקודמו (המשקל המדויק מסווג). ממדים אורך כ-9 מטר, רוחב כ-4 מטר, גובה כ-2.5 מטר.צוות הטנק 4 – מפקד, נהג, תותחן, טען-קשר. שנות שירות 1979–2014 1983–2020 1990–היום 2003–היום שנות ייצור 1979–1983 1983–1989 1990–2002 2003–היום מספר כלים 250 580 780 850+ ניידות והנעה מזקו"ם ויקרס, 6 גלגלי מרכוב. מנוע AVDS-1790-9AR דיזל מקורר אוויר בצורת V תוצרת טלדיין ארצות הברית מנוע דיזל GD 883 בן 12 צילינדרים בתצורת V מבוקר מחשב ומקורר מים תוצרת MTU גרמניה בשיתוף עם ג'נרל דיינמיקס (כיום נקראת חברת L-3 קומיוניקשיין) ארצות הברית. הספק 900 כ"ס 900 כ"ס 1,200 כ"ס תמסורת (מאפיינים) חשמלית-אוטומטית עם גיבוי מכני-ידני, 4 הילוכים חשמלית-אוטומטית עם גיבוי מכני-ידני, 5 הילוכים תמסורת (דגם) אליסון CD850-6BX חצי אוטומטית אוטומטית, 4 הילוכים תוצרת עשות אשקלון רנק RK325 אוטומטית, 5 הילוכים – מיוצר ברישיון על ידי עשות אשקלון מתלים קפיצים סליליים, עמדות כפולות קפיצים סליליים, עמדות בודדות (מתלה לכל מרכוב) דלק 3 מכלי חזית ו-2 מכלים אחוריים מכילים 1,400 ליטר סולר. מהירות מרבית 55 קמ"ש 55 קמ"ש 60 קמ"ש 65 קמ"ש טווח פעולה 500 ק"מ בשטח מישורי. נשק וחימוש תותח 105 מ"מ סלילי – L7 בריטי 120 מ"מ חלק קדח – דגם MG251, תע"ש 120 מ"מ חלק קדח דור שני – דגם MG251-LR של תעש/אלביט מערכות נשק משני 3 מקלעי מאג (כולל מקלע מקביל), מקלע (0.5), מרגמה 60 מ"מ ו-12 מדוכות עשן (בסימן 1 מרגמה חיצונית, בסימנים 2 ו-3 מרגמה פנימית) 2 מקלעי מאג (כולל מקלע מקביל), מקלע (0.5) קנה מעובה, מקל"ר 40 מ"מ, מרגמת 60 מ"מ (פנימית) דור ב' ו-12 מדוכות עשן. מספר פגזים 54 פגזים, 6 במארז זמין. 46 פגזים, 5 במארז זמין 64 פגזים, 10 במארז זמין סוגי פגזים פגז נפיץ פלסטי, חלול, חץ-ח"ש, זרחן, פלאשט ורקפת (APAM-MP). חלולן, חוצצן, פלאשט (נכון ל-2017 כבר לא בשימוש), כלנית (APAM-MP) וחצב. בקרת אש (סימן 1 לפני השדרוג) מערכת בקרת אש "אורנית", מד טווח לייזר "רומן", כוונת מפקד TRP, כוונת ראיית לילה "נציב עליון" או "משורר" (מפקד בלבד), ייצוב גזרתי מערכת בקרת אש 2 MPS, ייצוב גזרתי, אמצעי ראיית לילה תרמי "ארטישוק", מחשב ירי דיגיטלי כולל מערכת למידה, כוונת מפקד נפרדת. כיום ב"ז (ברק זוהר) בעיקר, ייצוב נקודתי, וכל השאר משופר. ב"ז (ברק זוהר) משופר, כולל יכולת נעילה על מטרה בתנועה. מיגון ומערכות שרידות מיגון מיגון מודולרי, פלטות בזוקה, אפשרות למיגון גחון, אפשרות להתקנת מיגון ריאקטיבי מיוחד. שריון מרוכב מסווג, מיגון מודולרי משופר, פלטות בזוקה, אפשרות למיגון גחון, מיגון עילי לצריח, מערכת הגנה אקטיבית לטנקים מעיל רוח ומערכות נוספות. בקרת צריח הידראולית חשמלית מיזוג אוויר מאווררים מזגן לקירור משולב במערכת הגנת אב"כ מיזוג משולב במערכת הגנת אב"כ.מערכות שליטה ובקרה מערכת קשר מערכת מענ"ק המשולבת בצי"ד לניהול דיגיטלי של שדה הקרב, אפשרות לתקשורת עם שאר הטנקים, החפ"ק ומזל"טים.
מרכבה סימן 1
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 1
מרכבה סימן 1 הוא הדור הראשון של טנק המרכבה. משקלו למעלה מ-60 טון והוא מונע במנוע דיזל . הוא חמוש בתותח L7 מחורק-קנה בקליבר 105 מ"מ, מספר מקלעי מאג ומרגמה 60 חש"ן. כבר בטנק זה ניתן לראות את יישום העקרונות המנחים בסדרת טנקי המרכבה: המנוע ממוקם מלפנים, ומשמש כחלק מההגנה על הצוות. מחשבה רבה הושקעה בעיצוב הפנים והנדסת האנוש שלו איכותית, ביחס לטנקים בני דורו.
סימן הזיהוי הבולט ביותר שלו הוא ה"חצאית" או "האוזניים" – הבליטה המעוגלת בצידי הצריח, בחיבור לתובה. מאחר שגם למרכבה סימן 2 "חצאית" דומה, קשה להבדיל ביניהם, אך אפשרי לעשות זאת לפי חוליות זחל וכבל גרירה המחוברים ל"חצאית". סממן חיצוני נוסף המאפשר זיהוי מרחוק הוא העדרם של סלי תובה (סלי חי"ר) וקיומה של מרגמה חיצונית על דופן הצריח בצד המפקד (בשאר סימני המרכבה המרגמה היא פנימית).
מרכבה סימן 1 עבר שינויים רבים בטרם הושק סימן 2. בתחילה מחשב הירי היה ללא מערכת לומדת ואמצעי ראיית הלילה הותקן רק בעמדת המפקד. תריס הפליטה לגזי המנוע היה בעל שני פתחים משני צידי הטנק והצריח היה כמעט ללא מיגון.
עם השנים חלק מטנקי המרכבה סימן 1 הוסבו למרכבה סימן 2. על ידי השינויים האלה: אמצעי ראיית לילה פאסיבי הותקן לתותחן ובחלק מהטנקים הותקן אף אמר"ל תרמי. מחשב הירי שודרג ומספר מערכות נוספות בתוך הצריח שופרו אף הן. מספר הפגזים המקורי, 62, הופחת ל-54 לטובת תחמושת נוספת למרגמה; זרקור הקסנון, שהיה אמצעי הכינון בלילה, הוסר. שערות שולמית הוספו וכיום ההבחנה החיצונית בין סימני 1 ו-2 היא רק על בסיס סלי חי"ר (שאינם קיימים בסימן 1), סל צריח (קטן יותר בסימן 1), כבל גרירה והמרגמה. חלק מאנשי הצוות ששירתו בשירותם הפעיל על מרכבה סימן 2 מוסבים לשירות מילואים על גבי סימני 1.
במרכבה סימן 1 נעשה שימוש במבצע שלום הגליל, שכלל לחימה של צבא מול צבא, לחימה של צבא מול גרילה בשטח פתוח ולחימה בשטח בנוי. בעקבות המלחמה התקבל משוב רב על ביצועי הטנקים ואילו שיפורים ותיקונים יש לבצע בהם. חלק גדול מהתיקונים והשיפורים בוצע בדגם הבא מרכבה סימן 2 וחלק אחר בוצע בדגם של שנות התשעים: מרכבה סימן 3.
מרכבה סימן 2
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 2
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 2
מרכבה סימן 2 הוא הדור השני של טנק המרכבה. הטנק הוא תוצאה של לקחים מפעילות המרכבה סימן 1 במבצע שלום הגליל.
כמו לסימן 1, גם למרכבה סימן 2 יש תותח בעל קנה מחורץ בקליבר של 105 מ"מ ו"חצאית" או "אוזניים" – שתי בליטות מעוגלות בצידי הצריח, בחיבור לתובה. בעבר, סימן 2 נבדל מסימן 1 בכך שיש לו רק תריס פליטה אחד בימין הטנק ואילו לסימן 1 תריס בכל צד. עוד הבדל הוא הוספת "שערות שולמית", כדורי ברזל הקשורים בשרשראות ברזל, לחלק האחורי של הצריח, וכן סלי חי"ר.
קפיצת המדרגה העיקרית בין סימן 1 לסימן 2 היא במערכת בקרת האש. מחשב הירי שופר משמעותית: המחשב מתחשב ביותר נתונים בעת קביעת המסלול הבליסטי של הכדור (טמפרטורה, לחות, גובה) מעבר לנתוני החובה (סוג פגז וטווח). מסלולים בליסטיים עבור פגזים נוספים תוכנתו מראש והוספה מערכת לומדת, המתקנת את המסלול הבליסטי שחושב על ידי הוספת סטייה מסוימת המתקבלת מסכימה של סדרות שפגעו במטרה.
שיפור מהותי נוסף הוא בחטיבת הכוח. המנוע שופר מעט, אך שיפור מהותי הורגש בממסרת, האחראית על העברת הכוח בין המנוע והזחלים. לחטיבת הכוח הוספה אפשרות ה"פיבוט" המאפשרת סיבוב של זחל אחד קדימה בעוד השני מסתובב לאחור.
לסימן 2 יש אפשרות להתקין תוספת מיגון בעיקר בצידי הצריח ובגחון – מיגון קס"ג (על שם הקו הסגול, לשם היא יועדה).
כמו מרכבה סימן 1, המרכבה סימן 2 נכנס לראשונה לשימוש בגדוד "געש" של חטיבה 7.
ב-2016 יצא המרכבה סימן 2 על כל דגמיו מהשירות הסדיר, אחרי שחטיבה 7 הוסבה לטנקי מרכבה סימן 4מ. ביולי 2020 נערך האימון האחרון של טנקי סימן 2 שאחריו יצאו הטנקים משירות מילואים. חלק מהטנקים הישנים מוסבים לנגמ"שי תומכי לחימה בשם "אופק" שמיועדים לחימוש, פינוי רפואי, לוגיסטיקה ופיקוד.
מרכבה סימן 3
ממוזער|250px|מרכבה סימן 3 (אבטיפוס)
ממוזער|250px|מרכבה סימן 3ד ב"ז
ממוזער|250px|מרכבה סימן 3ד ב"ז מבצע ירי
מרכבה סימן 3 הוא הדור השלישי של טנק המרכבה, שפותח ונכנס לשירות ב-1990, ומהווה קפיצת מדרגה לעומת קודמו. המרכבה סימן 3 כבד מקודמו, הוא חמוש בתותח חלק-קדח בקליבר 120 מ"מ (IMI MG251) ומצויד בחטיבת כוח המפיקה 1,200 כוחות סוס. ב-1995 נכנס לשירות הדגם מרכבה סימן 3ב ב"ז שמצויד במערכת בקרת אש מתקדמת מדגם ברק זוהר של אלביט מערכות ומספר שיפורים נוספים. מאוחר יותר נכנס לשירות הדגם מרכבה סימן 3ד ב"ז שבנוסף לשיפורים של קודמו כולל תוספת שריון מודולרי לצריח.
גם תכנון הצריח שונה, וה"אוזניים" העגולות שהיו בסימני 1 ו-2 הוסרו. מאוחר יותר, נוסף לצריח מיגון מודולרי משופע (שריון משופע) בצידי הצריח, מיגון זה נקרא קס"ג על שם הקו הסגול. הטנק מצויד בתותח מתקדם יותר: התותח חלק הקדח – מדגם MG251 – פותח ומיוצר על ידי תע"ש ודומה לתותח 120 מ"מ L44 של ריינמטאל הגרמנית. התותח הוא בקליבר 120 מ"מ. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו. בנוסף לתותח הטנק חמוש במספר מקלעי מאג ומרגמה 60 חש"ן פנימית.
למרכבה סימן 3 עבירות גבוהה ביותר והוא נועד לעמוד בתנאי השטח הקשים של רמת הגולן. בהשוואה לטנקים מתקדמים אחרים במאה ה-21, יתרונותיו היחסיים של הסימן 3 הם:
דגש במיגון הכלי על שרידות הצוות. המנוע נמצא בחזית התובה מגן על הצוות מפגיעה חזיתית.
שריון מודולרי המקל על תיקון הטנק ומאיץ השמשת טנקים פגועים.
מזקו"ם המתוכנן להתמודדות עם שטח סלעי.
גישה לתא הצוות מאחור ("מסדרון אחורי") אפשרית בזכות מיקום המנוע. יכולת זו מספקת יתרון טקטי בעת שיתוף פעולה עם לוחמי חיל רגלים.
מרגמה פנימית בעלת יכולת ירי תחמושת מגוונת כולל פצצות תאורה.
מערכת הירי, התותח והתחמושת שווים פחות או יותר למקבילותיהן האמריקניות והאירופאיות החדישות ביותר.
בעקבות האינתיפאדה השנייה, הוסבו מספר טנקי מרכבה סימן 3 ללוחמה בשטח בנוי. השיפורים העיקריים היו הוספת מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 קואקסיאלי (מקלע מקביל) שמתופעל כולו מתוך הצריח, מצלמות וידאו לניווט יותר טוב, עמדת צלף במסדרון האחורי ורשתות הגנה כנגד רימונים. הדגם נקרא מרכבה סימן 3 LIC. כמו כן, במבצע קשת בענן ברפיח ובמלחמת לבנון השנייה הוסבו מספר טנקי מרכבה לאמבולנסים ויכלו לפנות חיילים פצועים תחת אש. רוב טנקי המילואים הם מדגמי ב"ז (3ב ו-3ד) ומיעוטם מדגם סימן 3 הישן יותר.
מרכבה סימן 4
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" ומקלע כבד M2 בראונינג (מכוסה) מעל התותח.
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח", 2019.
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח"
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4מ 400
מרכבה סימן 4 הוא הדגם הרביעי והמתקדם ביותר של טנק המרכבה. המפרט הטכני ויכולותיו של 'סימן 4' עולים באופן משמעותי על אלו של קודמיו. בשנת 2003 החלה הכנסתו לצבא. בשנת 2004 החלו טנקי מרכבה 4 בפעילות מבצעית בג'נין. קיימים מספר שיפורים לסימן 4 שכבר נמצאים בפעילות מבצעית, 4ב' (2006) ו-4מ' (2010). כיום טנקי סימן 4מ משרתים בחטיבה 401, חטיבה 7 וחטיבה 188 הסדירות. מספר חטיבות מילואים מפעילות טנקי סימן 4 וסימן 4מ.
מרכבה סימן 4 הוא אחד הטנקים הממוגנים בעולם. יש לו שריון משופר בחזית הטנק, בצידיו ואפילו בגג הצריח – מקום שנחשב מסורתית לחסר מיגון. השריון עצמו מודולרי, דבר המאפשר להשמיש בקלות ובמהירות טנקים שנפגעו, מאחר שכאשר הטנק נפגע יש להחליף רק את החלק הפגוע. שריון הצריח הוא שריון משופע. כמו כן, הטנק תוכנן בצורה כזו שרכיבי הטנק (כגון מנוע ומכלי דלק) יהוו שכבת מיגון נוספת אם השריון הראשי ייחדר, יספגו את הפגיעה ובכך יגנו על אנשי הצוות. 70% ממערכות הטנק, מבחינת משקל, מגינות על הצוות, לעומת 50% ממוצע בעולם. למרכבה סימן 4 יש מערכת מיזוג אינטגרלית המשולבת במערכת הגנת אב"כ. התחמושת מאוחסנת במכלים חסיני-אש. הדגם סימן 4מ כולל גם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים ישראלית מדגם "מעיל רוח" של רפאל - מערכות לחימה מתקדמות. מערכת זו מבצעית החל מ-2009 והוכיחה את עצמה בקרב.
המרכבה סימן 4 חמוש בתותח 120 מ"מ חלק-קדח תוצרת תע"ש-סולתם, מדגם MG253, דור שני ומשופר לתותח המורכב במרכבה סימן 3. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו. המרכבה סימן 4 מסוגל לירות בין השאר פגזי חץ-ח"ש (חודר שריון נגד טנקים), כלנית (פגז רב-תכליתי) וחצב (נגד מבנים וחי"ר מבוצר) בדיוק רב ביותר.
מערכת בקרת האש במרכבה סימן 4 היא מערכת בקרת אש מתקדמת, דור שני לברק זוהר. המערכת מדויקת ביותר הן כשהטנק נייח בעמדת ירי והן כשהטנק בתנועה. המערכת מסוגלת להינעל גם על מטרות בתנועה ולעקוב אחריהן ומאפשרת אחוזי פגיעה גבוהים מאוד בירי הפגז הראשון. המערכת מאפשרת לטנק לפגוע גם במסוקי קרב. בנוסף המערכת מסוגלת להסתנכרן עם פגזי כלנית וחצב ולקבוע את מצב הפעולה שלהם וסוג אפקט הפיצוץ בלחיצת כפתור של התותחן. בצריח הטנק מותקן תוף המכיל עשרה פגזים (ומכאן שמו: 10 פ'). הטען יכול לבחור בלחיצת כפתור את סוג הפגז, ולטעון אותו. שאר הפגזים מאוחסנים במארזים חסיני אש להגברת שרידות הטנק.
בנוסף לתותח הראשי, הטנק חמוש בשני מקלעי מאג ולעיתים גם במקלע כבד M2 בראונינג 0.5 או מקל"ר 40 מ"מ המתופעל כולו מתוך הצריח ובכך מאפשר לאנשי הצוות לירות במקלע הכבד בלי להיחשף לאש אויב. אחד משני מקלעי המאג 7.62 מ"מ נאט"ו הוא מקלע מקביל המופעל על ידי התותחן, והשני מותקן על הצריח מבחוץ, ומופעל בידי מפקד הטנק. בנוסף, הטנק מצויד בדגם חדש של מרגמה 60 מ"מ תוצרת תע"ש-סולתם.
למרכבה סימן 4 ניידות משופרת, המאפשרת תנועה קלה יחסית בשדות הבזלת של רמת הגולן שמקשה על תמרון הטנקים. המזקו"ם שופר כדי לשרוד תוואי קרקע קשים ולצמצם את תופעת פריסת זחל. את המרכבה סימן 4 מניעה חטיבת כוח עם מנוע דיזל GD 883 בן 12 צילינדרים בתצורת V מבוקר מחשב ומקורר מים המפיק . המנוע הוא מבין הרכיבים המעטים של הטנק שלא מיוצרים בישראל: הוא מיוצר על ידי MTU מגרמניה בשיתוף עם ג'נרל דיינמיקס (כיום נקראת חברת L-3 קומיוניקשיין) מארצות הברית.
שיפור מהותי הוא התקנת מערכת ניהול קרב (מענ"ק) דיגיטלית המהווה חלק ממיזם צבא יבשה דיגיטלי, שמטרתו למחשב את מערכות התקשוב, הפיקוד, השליטה והבקרה בקרב ולאפשר לכל הכוחות הלוחמים להיות בקשר אחד עם השני, לשתף מטרות ומידע מודיעיני ולקבל תמונה מלאה בזמן-אמת של שדה הקרב.
הדגם החדש ביותר הוא המרכבה סימן 4מ 400, שמשרת בחטיבה 188, וכולל מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח" ומערכת ניהול קרב דיגיטלית "משואה 750", הדור החדש ביותר של צי"ד.
מרכבה סימן 4 "ברק"
ממוזער|מרכבה סימן 4 ברק
פס הייצור של טנק זה הוקם בתחילת 2022. ב-19 בספטמבר 2023 הודיע צה"ל על כשירות מבצעית של הטנק והשקתו בחטיבה 401.
ה"ברק" כולל:
חיישנים מתקדמים שיאפשרו לו מודעות מצבית ועצמאות ברכישת מטרות ותקיפה מהירה.
מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח" משודרגת עם אפשרות איכון איומים לשם ניטרולם.
מצלמות 360 מעלות אופטיות ותרמיות שמרחיבות את שדה הראייה של המפקד.
קסדת מפקד בעלת תצוגת קסדה עילית.
אמצעי לוחמה אלקטרונית.
בינה מלאכותית ומחשבי עיבוד מידע מתקדמים.
כוונת תותחן משופרת
כלי נשק נשלטים חשמלית
יכולת לחימה במדפים סגורים
כלי רק"ם המבוססים על תובות מרכבה
ממוזער|250px|נגמ"ש מרכבה חי"ר – נמ"ר
נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) – נגמ"ש כבד הנמצא בתהליכי הצטיידות בצבא הגנה לישראל. הנגמ"ש בנוי מתובת טנק מרכבה (ללא הצריח), עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. כיום ישנם מספר סוגי דגמים פעילים:
נמ"ר חי"ר / נמ"ר סימן 1 – חמוש בעמדת קטלנית עם M2 בראונינג ומספר מקלעי מאג 7.62 מ"מ. הנמ"ר בגלגולו הנוכחי פותח אחרי אסון הנגמ"שים ב-2004 והצורך של כוחות חיל הרגלים בנגמ"ש כבד שיוכל להילחם בשטח עירוני ולעמוד כנגד איומי נ"ט שנהפכו לנפוצים בעשורים האחרונים בקרב ארגוני טרור וארגוני גרילה. הנמ"ר נכנס לשירות מבצעי בסוף 2008 וחטיבות החי"ר של צה"ל מצטיידות בו בהדרגה. על חלק מהכלים מותקנת מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח".
נמ"רבולנס – נגמ"ש נמ"ר בתפקיד אמבולנס משוריין, שנועד לפינוי פצועים וכולל אלונקות, ציוד רפואי ובפרט ציוד עזרה ראשונה.
נמ"ר הנדסי – דגם משופר של הנמ"ר עם "מעיל רוח" ואמצעים הנדסיים, נכנס לשירות בחיל ההנדסה הקרבית.
נמ"ר לחימה – נמ"ר חי"ר עם צריח בלתי-מאויש החמוש בתותח אוטומטי 30 מ"מ, מקלעים, טילי נ"ט מסדרת "ספייק" ו"מעיל רוח". נמצא בפיתוח וניסויים.
נמ"ר אחזקה / חט"פ / חילוץ – דגמים של הנמ"ר (ע"ב ס' 4) שהותאמו לחולייה טכנית פלוגתית וטיפול ואחזקה בצי טנקי המרכבה סימן 4.
נמ"ר סימן 2 – דור משופר של הנמ"ר עם מנוע 1500 כ"סממוזער|250px|תומ"ת "שולף" 155 מ"מ
שולף – תותח מתנייע בקליבר 155 מ"מ המבוסס על תובת מרכבה, ניסויי. התותח פותח בשנות ה-80 של המאה ה-20 אך לא נכנס לשימוש מבצעי.
נמר"ה אחזקה/חילוץ (ע"ב ס' 1 ו-ס' 3) – טנק חילוץ, ניסויי: זהו אב-טיפוס של טנק חילוץ ונגמ"ש חימוש שנועדו להחליף את מערך הכלים הקיימים בהם טנק חילוץ M-88 הישן ונגמ"שי "טכניקל" ו"פיטר" על בסיס ה-M-113. כלי נמר"ה אלה לא נכנסו לשירות מבצעי.
טנקבולנס – מרכבה שהמסדרון האחורי בה צויד לפינוי פצועים, אמבולנס. מספר טנקי מרכבה הוסבו לטנקבולנסים.
אופק – הסבה של תובות מרכבה סימן 2 ישנות לנגמ"ש כבד שנועד לשמש תומכי לחימה, בעיקר כנגמ"ש פיקוד.
פר"ג – הסבה של תובות מרכבה סימן 3 ישנות לנגמ"ש כבד שנועד לשמש תומכי לחימה, בעיקר מחיל החימוש וצוותי הרפואה, למטרות חילוץ, אחזקה ופינוי פצועים.
יצרנים עיקריים
לצורך מימוש הפרויקט הוקמה במשרד הביטחון "מנהלת המרכבה והרק"ם" (מנת"ק) – הגוף המתאם ומנהל את הפרויקט ובחיל החימוש הוקמה הרשות לפיתוח טנקים, רפ"ט – הגוף המתכנן ומפתח מבחינה טכנית את הטנק. בעקבות שינויים מבניים בצה"ל הוכפפה בשנת 2006 רפ"ט למנת"ק וכיום גם היא יחידה של משרד הביטחון. ייצור רכיבי הטנק נעשה במספר רב של מפעלים וחברות תעשייה ישראליות וגם בידי מספר חברות זרות המספקות רכיבים (כגון המנוע). הטנק עצמו מורכב בידי מש"א 7000 (מפעל שיקום ואחזקה) במחנה תל השומר.
חברות ישראליות המעורבות בייצור הטנק
צבא הגנה לישראל: מנת"ק/חיל החימוש/מש"א 7000 (תה"ש) – תכנון והרכבת הטנק.
התעשייה הצבאית – מייצרת את התותח 105 מ"מ (העתק ברישיון) ותותח 120 מ"מ (פיתוח מקורי), חלק מהשריון ואת רוב התחמושת (כולל פגזים לקרב, תחמושת אימונים ותחמושת נק"ל). עוד היא מייצרת מדוכות ורימוני עשן, ומסבים לצריח.
עשות אשקלון – מתלים, תמסורת רנק RK325 (העתק ברישיון), רכיבי הינע ופגזים חודרי שריון קינטיים.
אלביט מערכות – מייצרת את מערכת בקרת האש והמחשב הבליסטי, מייצרת ומתקינה את מערכת צי"ד, מערכת ייצוב הצריח והתותח, מערכת התרעת לייזר, כוונת מפקד פנורמית, סימולטור לאימון הצוות.
תדיראן – מספקת מיזוג אוויר לתא הלוחמים, תקשורת אינטרקום פנימית וציוד רדיו.
אל-אופ, אלישרא ואסטרונאוטיקס – אחראים לאופטיקה ולגלאי לייזר אויב.
סולתם – מרגמה פנימית 60 מ"מ, תחמושת למרגמה, מדף המפקד.
אלביט קינטיקס (חברה בת של אלביט מערכות) – מערכת הגנה מפני נב"ק ומיזוג אוויר, יחידת כוח עזר (APU), מערכות דלק וחיישנים למנוע.
אורדן תעשיות – מספקת יציקות לתובה, לצריח ולמזקו"ם (לרבות חוליות הזחל)
רפאל - מערכות לחימה מתקדמות – אחראית על התקנת מקלע מקביל (ROWS) הנשלט מתוך הטנק ועל התקנת מערכת מיגון אקטיבי "מעיל רוח".
התעשייה האווירית
מפעל רמתא – חלק מהשריון.
מפעל תמם – מערכת ניווט אינרציאלית.
אלתא – מייצרת את החיישנים האלקטרונים ואת אופטיקת התת-אדום.
ווישיי ישראל (Vishay) / Vidco – שרוול תרמי לתותח תע"ש 120 מ"מ.
תעשיות בית אל זכרון יעקב – מסנן אוויר למנוע, שסתומי הגנה מפיצוץ, משאבת דלק, שסתומים למערכת מיזוג אוויר והגנה מפני אב"כ.
תעשיות בנטל – "כוכב" מנועים לתותח ולצריח, מנועים לכוונות מפקד ותותחן, מנועים למדף מפקד, מנועים למערכת מיזוג אוויר ועוד.
Industries Development Corporation (1996) Ltd – תוף 10פ' במרכבה סימן 4, מערכת בלימת חירום.
אורלייט תעשיות – מיכלי תחמושת חסיני אש.
Tech-Mer – תקשורת אינטרקום פנימית במרכבה סימן 4.
ראדא תעשיות אלקטרוניות – מצלמה אחורית במרכבה סימן 4.
תגל אס פי תעשיות בע"מ יוקנעם – פיתוח וייצור גלגלי מרכוב ("בוגים") במזקו"ם.
מגם בטיחות – מכלי דלק מגומי, מכל דלק אוטם עצמי, אטם פתח תותח מוגן אב"כ, אטם פתח מרגמה מוגן אב"כ.
חברות זרות המספקות רכיבים לייצור הטנק
L-3 Communication Combat Propulsion Systems - מייצרת העתקים מורשים של מנוע הדיזל MTU MT883 בעל 1,500 כוחות סוס ואת תמסורת RENK RK325.
מוטורולה – מספקת מערכות הצפנת קשר לתדיראן.
דופונט – מספקת את הנומקס (Nomex) וחומרים דוחי-אש.
התעשייה הצבאית הרוסית – עזרה לתכנן את מגוב נוכרי KMT-4 ו-KMT-5 ואת כף הדחפור ABK-3, המיוצרת היום בידי אורדן.
חברת FN – מספקת את מקלעי המאג לטנק.
קטרפילר – מסייעת בייצור ותכנון המזקו"ם הישראלי.
ייצוא הטנק
מתחילת ייצור המרכבה נאסרה מכירתו למדינות זרות. מערכות שונות מתוכו (כגון שריון ומערכות משנה של הטנק) לא נכללו באיסור ונמכרו מחוץ לישראל, לדוגמה הסכם שנחתם בין אלביט לתעשיית הביטחון בארגנטינה למודרניזציה של הטנק: TAM, או טנקי הסברה הטורקים. בשנת 2010 החליט משרד הביטחון, עקב המשבר התקציבי המתמשך והקושי של מערכת הביטחון להמשיך ולשאת בעלויות הפרויקט (כמיליארד שקלים בשנה), להתיר באופן עקרוני את מכירת המרכבה סימן 4 ל"לקוחות נבחרים" לאחר בחינה של כל הצעת רכש בנפרד ובתנאי שהמכירה תאושר בידי הממשל האמריקאי. בשנת 2014 חתם משרד הביטחון על עסקת יצוא ראשונה של הטנק עם מדינה זרה, ששמה נאסר לפרסום. היקף העסקה הוערך בכמה מאות מיליוני דולרים. בשנת 2022 יוצאו טנקי גישור מבוססי מרכבה למדינת הפיליפינים. בשנת 2023 התקיים משא ומתן למכירת טנקי מרכבה סימן 2 ומרכבה סימן 3 שיצאו משירות בצה"ל למדינה באירופה ומדינה בדרום אמריקה, ולמדינות נוספות דוגמת מרוקו. תוכניות אלה נעצרו בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
הטנק בתקשורת ובמשחקי הווידאו
במשחקי וידאו
דמות טנק המרכבה הוצגה במספר משחקי הווידאו, ביניהם במשחקים War Thunder ו-World Of Tanks. הטנק גם הוצג באופן פיקטיבי כטנק של כוחות נאט"ו במשחק Arma 3 .
טנקים בתצוגה
מוזאונים
יש בעולם מספר מוזיאונים שברשותם טנקי מרכבה בתצוגה: יד לשריון (סימן 1–4), מוזיאון בתי האוסף (אבות טיפוס של סימן 1), מוזיאון השריון הצ'כי (סימן 1).
ראו גם
חיל השריון הישראלי
פיתוח אמצעי לחימה בישראל
כרמל (רכב קרבי משוריין)
טנקים בשירות צה"ל
לקריאה נוספת
משה גבעתי, בידיהם חושלה הפלדה - תולדות מרכז שיקום ואחזקה 7100, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, תשנ"ח - 1997, עמ' 181–210.
מיכאל מס ורפי לוי, Merkava Siman 4 - Merkava Mk. 4 in IDF Service, הוצאת Desert Eagle Pubilishing, 2010
מיכאל מס ואדם אובריין, Merkava Siman 4 LIC and 4M, הוצאת Desert Eagle Pubilishing, 2015
מיכאל מס ואדם אובריין, Merkava Siman 3D in IDF Service, הוצאת Desert Eagle Pubilishing
מיכאל מס ואדם אובריין, Merkava Siman 3 Baz and Ramaqh in IDF Service, הוצאת Desert Eagle Pubilishing
מיכאל מס ואדם אובריין, Merkava Siman 2 in IDF Service, הוצאת Desert Eagle Pubilishing
קישורים חיצוניים
אתרים רשמיים של צה"ל ומשרד הביטחון
שמאל|250px|מרכבה סימן 4מ
פרויקט המרכבה באתר משרד הביטחון
משה גבעתי, בידיהם חושלה הפלדה – סיפורו של מרכז שיקום ואחזקה 7100, פרק י"א – מפעל המרכבה
אתר יד לשריון/חיל השריון הישראלי
פורטל המרכבה
טבלת תכונות, קובץ Word
מעשה המרכבה – על פיתוח וייצור הטנק
מרכבה סימן 1
מרכבה סימן 2 (כולל סרטון וידאו)
מרכבה סימן 3 (כולל סרטון וידאו)
מרכבה סימן 4 (כולל סרטון וידאו)
רק"מ על בסיס המרכבה
אלבום תמונות
כתבות ומאמרים על טנק המרכבה
אתר דובר צה"ל:
סיון פלג, 40 לטנק המרכבה: כרוניקה של שיפורים, 1 בנובמבר 2010.
הכנה של טנקי מרכבה לכניסה לרצועת עזה במבצע עופרת יצוקה, ערוץ צה"ל ביוטיוב
אל"ם (מיל') יוסי תורג'מן, תפקידו של חיל השריון במלחמה הנוכחית, אתר מערכות, 2023
סקירות באתרי צבא וביטחון
סקירה כללית באתר Israeli-Weapons
Defense Update
סקירה על מרכבה סימן 4
מרכבה סימן 3 מותאם לבט"ש וללוחמה בעצימות לוחמה
קצת על הנמר
Heavyweights are Adapting to LIC - IDF Continues Merkava Mk 4 Evolution
Army Technology
סקירה על מרכבה סימן 4
סקירה על מרכבה סימן 3
אתרים שונים
טנק המרכבה - מקום 9 בטנקים הטובים ביותר שיוצרו אי פעם, How Stuff Works,
מידע ותמונות רבות על טנק המרכבה
כתבות בכלי התקשורת
תיעוד דוקומנטרי מהערוץ הראשון (1981) מתקופת פיתוח הטנק מרכבה, ערוץ היוטיוב של ארכיון השידור הציבורי
(כולל )
Merkava IV בערוץ היוטיוב של Military Channel
מנחם בגין וישראל טל בביקור במפעל הייצור של מרכבה. נלווה צבי לבנת, מפקד מש"א 7100, 21 בפברואר 1980, ארכיון AP
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טנקי מערכה
קטגוריה:כלי רכב משוריינים ישראליים
קטגוריה:ישראל: המצאות
קטגוריה:התעשייה האווירית לישראל: מוצרים
קטגוריה:התעשייה הצבאית: מוצרים
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:טנקים נבחרים עבור תבנית טנקים
קטגוריה:טנקים מודרניים עבור תבנית טנקים
| 2024-09-03T09:24:04
|
מרכבה (פירושונים)
|
הערות שוליים
| 2024-08-01T01:12:56
|
רומח הדרקון
|
רומח הדרקון (מאנגלית: Dragonlance) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית נרחבת הכוללת מעל ל-190 נובלות ספרותיות כמו גם תוסף של עולם מערכה בסגנון מבוכים ודרקונים. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1984 על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, במסגרת עבודתם של המחברים בחברת TSR. רומח הדרקון נכתב כעולם של משחק התפקידים "מבוכים ודרקונים".
העולם
עולם המערכה וספרי רומח הדרקון מתרחשים בעולם הקרוי בשם קרין. מרבית עלילות הספרים מתרחשות בחלקי היבשת אנסלון. חלק מעלילות הספרים מתרחשות גם ביבשת טאלאדאס, הממוקמת מצפון-מזרח לאנסלון. ידועה גם יבשת אדלאטום, אם כי נעשה בה שימוש במשחק התפקידים בלבד.
האלים המרכזיים בעולם קרין הם האל העליון, כאוס - לו אין מאמינים וכן שלושת ילדיו של האל העליון: האל הטוב פלאדין, אל הנייטרליות גיליאן ואלת הזדון טאקיזיס. בחלק מן התקופות קיימים בעולם דרקונים טובים מתכתיים וכרומטיים, אשר מנהלים מאז ומעולם קרבות נגד הדרקונים הרעים, בעיקר אלה הכחולים. בני האדם הם הגזע השכיח בעולם, כאשר נוסף להם קיימים גם אלפים, גמדים, גנומים (ננסים), מינוטאורים וקנדרים. החל ממלחמת הרומח, הופיעו גם הדרגונים כחיילים בצבאות כוחות האופל. דרגונים נוצרים כתוצאה מהשחתתן של ביצי דרקונים טובים.
כהנים (או נזירים, במקרה של מאז'ר) שואבים את כוחם מהאלים, ורבי מגים שואבים את כוחם משלושת אלי הירח: סולינארי, לוניטארי ונויטארי.
הספרים המרכזיים
שמאל|ממוזער|250px|גיבורי הרומח. משמאל לימין: רייסטלין וקרמון מאז'ר, תניס, גדילן, חלמיש, סהר-פז, מי-נהר, סער, טיקה ולאורנה
הערה: הספרים הבאים נכתבו על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, אלא אם צוין אחרת.
"רשומות רומח הדרקון" - טרילוגיית ספרים אשר תורגמה לעברית על ידי חברת מיצוב, ובה מתוארות פגישתם הראשונה של חבורת גיבורי הרומח בחיפוש אחר האלים האמיתיים, כמו גם תחילתה וסופה של מלחמת הרומח ותבוסתם של צבאות הדרקון. שנים 350–353 לאחר-החורבן.
"הרשומות האבודות" - טרילוגיה המשלימה את עלילות "הרשומות". תורגמה לעברית ומתואר בה מציאת מקבת כראס, חיפושם של גיבורי הרומח אחר בועת הדרקון של חומת הקרח, כריתת הברית בין קיטיארה אות-מאטר ללורד סות', וכיצד הפך רייסטלין מאז'ר ללובש גלימות שחורות ועלילותיו בנראקה.
"אגדות רומח הדרקון" - טרילוגיית ספרים אשר מתארת את מלחמת הגבירה הכחולה בשנים 355–357 לאחה"ח, כמו גם את מסעם של התאומים רייסטלין וקרמון מאז'ר אל העבר לתקופה שלפני החורבן הגדול.
"דור ההמשך" - חמישה סיפורים קצרים המגשרים על פרק הזמן שבין טרילוגיית הרשומות (מלחמת הרומח) ודרקוני להבת קיץ (מלחמת הכאוס).
"דרקוני להבת קיץ" - 26 שנים לאחר מאורעות מלחמת הרומח, מלחמת הכאוס פורצת ובני האדם והאלים מאחדים כוחות כדי להביס את אבי האלים כאוס בניסיונו להרוס את קרין, כמו גם ניסיונם של צבאות מלכת האופל טאקיזיס לכבוש את יבשת אנסלון (היבשת העיקרית בקרין). שנים 382–383 לאחה"ח (0 לחורבן השני).
"דרקוני העידן החדש" - טרילוגיה אשר לא תורגמה לעברית ונכתבה על ידי ג'ין רייב, ובה מתוארת עליית דרקוני הענק (המוזכרים במלחמת הנשמות) לכוח לאחר מלחמת הכאוס [המכונה "החורבן השני"] ומציגה את תחילתו של העידן החמישי של רומח הדרקון, עידן בני התמותה. הטרילוגיה מובילה למלחמת הנשמות.
"מלחמת הנשמות" - טרילוגיה המתארת את תחילתה וסיומה של המלחמה על נשמתו של העולם בעידן החמישי, עידן בני התמותה, בו לוקחים חלק בני התמותה, אביריה של מינה, מנהיגת צבא של "האל האחד", נלחמים נגד דרקוני הענק שהשתלטו על קרין ומשתלטים על קרין. במלחמה זו יחרצו גורלותיהם של נשמות, אומת האלפים, בני-האדם, וארצות רבות. המלחמה מתרחשת בשנת 421 לאחה"ח (שנת 39 לחורבן השני).
"כוהנת האופל" - טרילוגיה אשר נכתבה על ידי מרגרט וייס. מתוארת בה מאבקי הכוחות של האלים בעולם קרין. כמוש, אל המוות צובר מאמינים הקרויים "אהובי כמוש" שעליהם מפקדת מינה. מסופר על גורלה של מינה, אשר גורלה נקשר בגורלם של שני גיבורים חדשים - ריס, נזיר מאז'ר, שלא חשב שהוא נשאב לתוך הרפתקה, ואורב-ליל, קנדר בעל יכולת לתקשר עם המתים.
"גורלות" - טרילוגיה חדשה של וייס והיקמן, שנכתבה לאחר יותר מעשור בו לא נכתבו ספרים בעולם פנטזיה זה. הספר הראשון בסדרה יצא באוקטובר 2022 ונקרא דרקונים של רמייה. הטרילוגיה תעקוב אחרי בתו של אביר סולאמני המתחקה אחר אביזר המסע בזמן.
ספרים נוספים
מלבד לסדרות הספרים המרכזיות, העולם הבדיוני קרין על שלל דמויותיו מתואר בסדרות ספרים וטרילוגיות נוספות. בין הספרים נמנים בין היתר סדרות ההקדמה (Preludes, שתי טרילוגיות), סדרת "מעשיות" (Tales), סדרת שישיית המפגשים (Meeting Sextet), "אומות האלפים" (Elven Nation) ו"אומות הגמדים" (Dwarven Nation), "מגיני הקסם" (Defenders of Magic), ספרי הדרקונים (אתנולוגיות), "ההיסטוריות האבודות" (Lost Histories), סדרת מלחמת הכאוס (Chaos War), סדרת "גשרי הזמן" (Bridges of Time, המגשרת בין מלחמת הכאוס ומלחמת הנשמות), "נְבָלים" (Villains), "רשומות רייסטלין" (Raistlin chronicles, תורגם לעברית), טרילוגיית "חומת הקרח" (Icewall), עלילות דיימון (Dhamon Saga), סיפורי עידן בני-התמותה (Age of Mortals), טרילוגיית המלך הכוהן (Kingpriest - שתורגמה במלואה לעברית), "מלחמת המינוטאורים" (Minotaur Wars), "עליית סולאמניה" (Rise of Solamnia), "טאלאדאס" (Taladas), "ארגות" (Ergoth), קלאסיקות (Classics, שספר אחד שלה, דאלאמר האפל, תורגם לעברית), "אומת העוגים" (Ogra Titans), "סדן הזמן" (Anvil of Time), "הברברים" (Barbarians), "צומתי הדרכים" (Crossroads), "הגיבורים" (Heroes, שתי טרילוגיות), "הלוחמים" (Warriors), "האלופים" (Champions), "גלות האלפים" (Elven Exile), "מולדת הגמדים" (Dwarf Home), "לינשה" (Linsha), "האגדות האבודות" (Lost Legends).
קיימים עוד כמה ספרים בודדים העומדים כאתנולוגיות (סיפורים קצרים) על תקופות שונות או סיפורים שלא נמנו על סדרה כל שהיא (כמו למשל "סיפוריו של דוד קפיץ-מכמונת", Tales of Uncle Trapspringer).
ההיסטוריה של קרין
ההיסטוריה של עולם קרין מתחלקת לחמישה עידנים המשתרעים על פני כ-9,400 שנים ואשר מתחלקים לשלוש תקופות זמן: לפני החורבן הגדול, לאחר החורבן הגדול והחורבן השני.
עידן הבריאה: בריאתם של האלים: לפני הבריאה היה האל האל העליון, אשר לקריאתו נענו שלושת האלים הראשיים פלאדין, אל האור והטוב, טאקיזיס, אלת הרשע והזדון, וגיליאן, שהביא לאיזון בין שני הכוחות המנוגדים. בעידן הבריאה נוצרו דרקוני הזדון והטוב, וחושל עולם קרין על ידי פטישו וכבשנו של ריאורקס, אל הגנומים, הגמדים והקנדרים. הניצוצות שעפו מן הפטיש הדליקו את השמיים בצורת כוכבים. נוצרו שלושת הגזעים העיקריים: עוגים (אורגים), אלפים ובני האדם. האלים נלחמו על השליטה ברוחות בשתי מלחמות גדולות (מלחמת כל-הדרקונים ומלחמת כל-הקדושים).
מלחמת כל הדרקונים
פלאדין נשף על פסלים מתכתיים והעניק להם חיים בדמותם של הדרקונים המתכתיים. מאורע זה הצית את "מלחמת כל הדרקונים". האלים הבינו כי המלחמה עלולה לגרום להרס העולם ופרשו ממנו כדי ליצור את הממלכות העליונות, אלי הטוב יצרו את אולמות היצירה, אלי הזדון יצרו את השאול ואלי הנטרליות יצרו את העמק הנסתר.
מלחמת כל הקדושים
האלים גילו את הדרך להפיח רוח חיים וליצור ישויות חיות בקרין, והדבר מוביל למלחמה השנייה על יצירת החיים שנקראה "מלחמת כל הקדושים". מלחמה זו נפסקת בהתערבות האל העליון, אשר מכריז כי כל צד יתן משהו לרוחות שנבראו, ובכך יתרום לתהליך היווצרותם. אלי הטוב מספקים לרוחות את הצורה הגשמית; אלי הרשע מברכים את הרוחות בתשוקה ושאפתנות; ולבסוף אלי האיזון מעניקים לרוחות את הבינה וחופש הבחירה. הרוחות נבראות לעולם בצורה של חיות וגזעים שונים, כל אל ראשי יוצר גזע אחד משלו: פלאדין יוצר את גזע האלפים, אשר מופיעים במספר מקומות כשדים, בדמותו, וכך הפך לאב הרוחני של גזע זה, שאותו הוא מברך ביופי וחיים ארוכים. טאקיזיס יוצרת את גזע העוגים (או אורגים). אלה מופיעים במספר מקומות כענקים, בדמותה, אשר היו גזע של דמויי אנוש רמי קומה ויפי תואר שחיו מאות שנים. מאוחר יותר, גזע זה הושחת ברובו על ידי הרשע והפך לגזע של ענקים מכוערים וטיפשים. אחרון הוא גיליאן שיוצר את בני-האדם בדמותו, כאשר הוא נותן להם חיים קצרים יחסית לשאר גזעי האלים ובנוסף גם חופש בחירה מוחלט בין טוב לרע. לאחר בריאת הרוחות השונות, מכריזים האלים על שביתה כדי לשמר את יצירותיהם לאורך זמן, ובמטרה לאחד כוחות הם יוצרים כוח משותף ומתנה אחרונה לקרין - כוח הקסם שמתבטא בשלושת אלי הקסם שיוצרת כל משפחה של אלים ומשחררת ירח מעל שמי קרין: סולינארי הטוב (הירח הלבן), לוניטארי הנטרלית (הירח האדום) ונויטארי הזדוני (הירח השחור). האבן האפורה של גרגאת' נוצרת על ידי ריאורקס, כאשר הוא משתכנע ליצור אבן קסומה שתהווה כוח נייטרלי מאזן, ובתוכה הוא מנסה לאסוף חלקיק קטן מהאל כאוס, אך בטעות (ובאי-יודעין) הוא כולא את כל כאוס בתוכה. את האבן הוא מביא ללוניטארי, אלת הקסם הנייטרלית, אשר מקבעת את האבן במרכז הירח האדום שלה.
עידן החלומות, מתחיל לאחר מאורעות העידן הראשון ולאחר סיום תקופת הבריאה וכינון השלום האלוהי. עידן זה מתחיל בערך 9,000 שנים לפני החורבן, ונפרש על פני כ-8,000 שנה. בעידן זה החל תיעוד השנים וההיסטוריה. בעידן הזה התרבויות הראשונות מתחילות להיבנות, לבנות מולדות ולשגשג, להילחם ביניהן, ולקבוע את גבולותיהן. אימפריות קמו ונפלו במהלך עידן זה. עידן זה מתחלק ל-2 תתי-עידנים, עידן הכינון ועידן האור.
עידן הכינון. עידן זה מתפרש בין האלף התשיעי והאלף השישי לפני החורבן. עידן זה הוא עידן של שגשוג התרבויות השונות, כמו גם תחילת העימותים ביניהן. הגזעים השונים התבססו באזורים השונים בקרין ויוצרים את התרבויות הראשונות. האורגים התבססו בעיקר בהרים ובגבעות, האלפים ביערות ובני האדם במישורים. בתקופה זו ריאורקס לוקח קבוצת אנשים ומלמד אותם את אומנויות החישול, העיצוב והנפחות. כוחם הרב של האורגים איפשר את שיעבודם וכיבושם של האלפים ובני האדם. מנהיגם איגריין לומד את רגש החמלה, סר מדרכי הרשע, ופורש עם מספר עוגים אשר הופכים לרבות הימים לבני האירדא. פרישתו מובילה למרד בני האדם ולבסוף לשיעבודם של העוגים. בסוף העידן, כוחם של האלפים מתחיל לעלות.
עידן האור. בעידן זה מתרחשים שינויים רבים: אימפריות נבנות ומשגשגות, שורר שלום ופריון, אך גם פורצות שלוש מלחמות דרקונים. מתגלה השימוש בקסם. המכשפים מתאחדים ומייסדים את צריחי הכישוף הנעלה. בעידן זה נוצרים הגנומים. מאות שנים אחר כך, אחד הגנומים גונב את האבן האפורה מהירח האדום. כשהאבן מגיעה לקרין, היא נודדת ממנו הלאה במטרה למצוא מישהו שישחרר את כאוס מתוכה, תוך כדי זריעת הרס ואי-סדר בכל מקום אליו היא מגיעה. הגנומים רודפים אחריה ולבסוף תופסים אותה. הם מתווכחים אם לשמור את האבן או לשבור אותה ולראות מה יש בפנים. האבן הופכת את הקבוצה שרצתה לשמור אותה לגמדים ואת הקבוצה שרצתה לשבור אותה לקנדרים. גזע המינוטאורים נוצר בצלם האל סארגונאס, בן זוגה הזדוני של טאקיזיס. האלפים שפנו בתקופה זו לביסוס ממלכתם הראשונה נתקלו בדרקוני הזדון, דבר הפותח את מלחמת הדרקונים הראשונה, שמסתיימת בהתערבות אלי הקסם לטובת האלפים, כך נוצרת ממלכת האלפים על ידי מלך האלפים סילבאנוס, ביערות שנודעו לרבות הימים בשם יערות סילבנסטי. שתי ממלכות חדשות מתבססות: ממלכת הגמדים קאל-תאקס וממלכת המינוטאורים מיתאנדרוס. ממלכות אלו נכנסות לתקופה ארוכה של לחימה זו בזו, המסתיימת במלחמת אזרחים של הגמדים ובעזיבת המינוטאורים לממלכה חדשה. קאל-תאקס ננטשת והגמדים, לאחר סיום מלחמת האזרחים, מקימים את ממלכתם החדשה תורין. המינוטאורים מקימים את ממלכתם החדשה, אשר מתפצלת ברבות השנים לשניים: מיתאס וקותאס. בועות דרקון שהוטמנו במלחמה הראשונה נמצאות על ידי הגמדים, רוחות הדרקון הכלואות בהן משתחררות, ולכן פורצת מלחמת הדרקונים השנייה, שבה נלחמו הדרקונים הזדוניים בממלכות השונות. המלחמה מסתיימת כאשר שלושה מכשפים חזקים מקרב הממלכות השונות מכניעים את הדרקונים. אלי הקסם אוספים את המכשפים הללו אליהם, ומלמדים אותם את אומנות הכישוף הנעלה. הגמדים שסבלו מהמלחמה אוטמים את ממלכת תורין בפני העולם החיצון. במקביל מתבססת אימפריה אנושית ראשונה בשם ארגות', אשר גדלה לממדים גדולים בעיקר בגלל מסחר מתקדם ומצליח עם הממלכות השונות. בסילבנסטי מתרחש משבר כאשר דובר הכוכבים סיתל נרצח באופן מסתורי, דבר המוביל לפריצת מלחמת טבח-השארים. המלחמה מסתיימת בפרישתם של קית קנן ותומכיו מממלכת האלפים סילבנוסט ונדידתם לאזור יערות חדש, שם הם הקימו ממלכה אלפית חדשה בשם קלינוסט ביערות שלרבות הימים נודעו בשם יערות קלינסטי ובראשה עומד דובר השמשות. עימות אצל הגמדים מוביל ליצירת ממלכת גמדים חדשה בשם תורבאדין. כאשר הממלכה הקודמת תורין (ששמה הוסב לתוראדין) נעלמת אט אט ונכחדת, הממלכה החדשה תורבאדין נפתחת לעולם והגמדים מושיטים יד לשלום לממלכת ארגות', ומגישים לה את מקבת כראס האגדי. בין הגזעים נכרתת מגילת שביתת הנשק, ובין עיקריה מועברת המקבת בין העמים כסמל לשלום. בממלכת ארגות' עולים שליטים אכזריים, חלק מאנשי האימפריה יוצאים למרד באזור המזרחי שלה, ולשם נשלח הגנרל וינאס סולאמנוס במטרה לדכא את המרד, אך זה מצטרף למורדים ומתחיל את מרד הוורד. המרד גורם לקיסר לוותר על שלטונו במספר רב של מחוזות שמוענקת להם עצמאות, וינאס עצמו מייסד את ממלכת סולאמניה על אדמות ארגות' המזרחיות. בנוסף וינאס יוצר את מסדר האבירים ששם לעצמו למטרה להילחם ברשע, לרדוף אחר הצדק והשויון ולעזור לחלשים. המסדר נודע בשם מסדר אבירי סולאמניה. פלנתאס מתפתחת ואסטינוס, כותב הרשומות, מופיע בה לראשונה. סנקריסט ואיסטר (עישׂתר בתרגומו של עמנואל לוטם) מתפתחות. בסוף העידן פורצת מלחמת הדרקונים השלישית, בה מוסתים דרקוני הזדון נגד קרין ובמיוחד נגד אבירי סולאמניה. הומא, אבירי סולאמני, נבחר על ידי פלאדין להוביל את כוחות הטוב נגד מלכת האופל ודרקוניה בעזרת חישולו של כלי נשק חדש, רומח הדרקון. בסוף המלחמה, אלת הזדון טאקיזיס מגורשת מהעולם אל המצולות.
עידן העזוז (העוצמה): עידן הנפרש על פני אלף השנים שלפני החורבן. בעידן זה, אימפריית איסטר הופכת לגדולה וחזקה יותר, ולבסוף הופכת לתיאוקרטיה, עליה שולט המלך-הכוהן וכוהניו. כוהני איסטר כובשים שטחים, וכוחה של הכנסייה פונה אל הגזעים השונים וכנסיות אלי הזדון, ולאחר מכן אלי האיזון ואף אלי טוב אחרים, ומאשימה אותם ברוע הקיים בעולם. בסוף העידן, המלך הכוהן אף דורש להיעשות לאל, דבר שמביא על איסטר את זעמם של האלים, במה שמתואר כ"החורבן הגדול": האלים מטילים על איסטר הר אש מן השמים, העיר נחרבת ובמקומה נוצר ים הדם האלים עוזבים את קרין (או כך זה נראה).
עידן הייאוש. בשלוש מאות שנות הראשונות של העידן (מתוך כמעט ארבע מאות) הייאוש והאומללות נופלים על קרין, בהיעדר תמיכתם של האלים. ממלכת איסטר שוקעת למצולות ים הדם. פורצת מלחמת שער-הגמדים באנסלון, וצבאו של פיסטנדנטילוס (רייסטלין מאז'ר בקו זמן חלופי) ובהנהגת הגנרל פרגאס (קרמון מאז'ר בקו הזמן החלופי) מצטרפים לשורות גמדי הגבעות בהנהגת רגהאר כור-אש בהתקפה על ממלכת תורבדין. ממלכת זק-טרות ננטשת. הגמד כראס נעלם עם המקבת שלו. טאקיזיס זוממת להשתלט מחדש על העולם. ברם מוצא את אבן היסוד, והיא מתמזגת בחזהו ובכך מעניקה לו חיי נצח. הוא בטעות הורג את אחותו, ורוחה נשארת לשמור על המצולות ולמנוע מטאקיזיס לפתוח את השער חזרה לעולם. בתקופה זו נולדים גיבורי הרומח. הדרקונים הרעים בוזזים את ביתם של הדרקונים הטובים וגונבים את ביציהם. כהניה של טאקיזיס, יחד עם מגים ממסדר הגלימות השחורות משחיתים את ביצי הדרקונים הטובים ובכך יוצרים את הדרגונים. גיבורי הרומח עורכים מסע בחיפוש אחר האלים האמיתיים. מלחמת הרומח פורצת וצבאות הדרקונים רודפים אחר האלפים ומגרשים אותם ממלכתם. האלפים גולים לכיוון דרום ארגות'. לוראק, דובר הכוכבים, מנסה לעצור את הפלישה בעזרת בועת דרקון, אך בעשותו כך משחית את היערות. המלחמה מחישה, ולאורנה קנן, בתו של דובר השמשות, מאחדת את כוחות הטוב (ארגות, האלפים, אבירי סולאמניה) במועצת האבן הלבנה. אחיה, גילתנאס, מצליח להשיב את דרקוני הטוב לעולם, אשר עוזרים להילחם בדרקוני הזדון. לאורנה נשבית על ידי שרת הדרקונים קיטיארה, אך לבסוף גיבורי הרומח משחררים אותה, ומלכת האופל מובסת. רייסטלין נכנס לצריח הכישוף הנעלה בפלנתאס כאדון ההווה והעבר. לאחר כמה שנים, קיטיארה אות-מאטר, הנודעת כ"גבירה הכחולה" מנסה לכבוש את אנסאלון מחדש בעזרת צבאה החדש, לורד סות' והמצודות המעופפות. היא נכשלת. במקביל, רייסטלין מנסה לקרוא תיגר על מלכת האופל על ידי חזרה לעבר, לסוף תקופת איסטר ולמלחמת שער-הגמדים. הוא כמעט מצליח, אך מתחרט ברגע האחרון ומונע ממנה שוב להשתלט על העולם. אבירי סולאמניה משחררים את אריאקן משביו, והוא מחליט להקים את אבירי טאקיזיס. סהר-פז ומי-נהר בונים מחדש את שבטם, והם מלכדים יחדיו את אנשי הערבות. פורתיוס קנן מסיים את הסיוט שהושלט על ממלכת האלפים סילבנסטי. גילתאס, בנם של לאורנה ותניס חצי-אלף נעשה לשליט האומה הקלינסטית לאחר מרד. בני האירדא מצליחים להשיג את האבן האפורה של גרגאת' ומשחררים את כאוס מתוכה. פורצת מלחמת הכאוס, אבירי טאקיזיס מתקיפים את אנסלון וצריח הכהונה הראשי מותקף כאשר מתרחשת מלחמה בין צבאות אבירי טאקיזיס לבין אבירי סולאמניה והדרקונים הכסופים. בסופה של המלחמה, כאוס מובס בעזרת גדילן, ובתומה, מחליטים האלים לעזוב את העולם. אולם, למעשה, טאקיזיס גונבת את העולם ומחביאה אותו משאר האלים.
עידן בני התמותה. למשך ארבעים שנה טאקיזיס מחכה ומחדשת את כוחה. בני תמותה פונים לקסם הפרא ומגלים כי הם יכולים לחיות גם ללא תמיכת האלים. סהר-פז עורכת מסע רוחני בעקבות כוח הריפוי, ומייסדת יחד עם ג'ספר כור-אש את מגדל האור באי שלסי. קרב דרקונים משמיד את העיירה מרגוע. פאלין מאז'ר מנהיג את מסדר הגלימות הלבנות, וחלק מהמכשפים נוטשים את מלאכת הקסם. דרקונית הענק הירוקה בריל מטילה מצור על קאלינסטי. מלחמת הנשמות פורצת, וסערה מסתורית מביאה עימה נערה מסתורית בשם מינה. היא גורמת למרד בצבאות נראקה ולבסוף מובילה אותם. הם פורצים את המגן השומר על עיר האלפים סילבנסטי ומשתלטים על העיר. מינה מובילה את אבירי האופל למסע כיבושים הרג והמרה לרבות סולאנתוס וסאנקשיין, (ונפילת דרקונית הענק מאליס). דרקוני הטוב חוזרים והאבירים הסלואמניים תוקפים את סאנקשיין. בעזרת רוחו של רייסטלין מאז'ר, העולם מתגלה בפני האלים האחרים, שפושטים מטאקיזיס את אלוהותה. לצורך האיזון, האל הטוב פלאדין מוותר על אלוהותו. לאחר מכן, פונה מינה, האבלה על מותה של האלה אותה שירתה, אל האל כמוש, אשר שואף להשתלט אף הוא על קרין בעזרת מגפה קסומה. אולם, לבסוף, מתגלה כי מינה עצמה, היא אלה, בתם של פלאדין ומישקאל אשר נתגלתה על ידי טאקיזיס בגנבת העולם והחליטה להשתמש בה למטרותיה הזדוניות. לראשונה מאז עידן הבריאה מצטרף אל חדש (מינה) לפנתיאון האלים. סולאמניה מוכרזת כקיסרות על ידי מנהיגה לאחר ניצחונו במלחמתם על אומת העוגים.
משחק התפקידים
חברת TSR יצרה את "רומח הדרקון" כעולם מערכה למשחק התפקידים מבוכים ודרקונים בשנת 1982. את ספר החוקים הראשון, "הרפתקאות רומח הדרקון" (Dragonlance Adventures), הם פרסמו בשנת 1987. כאשר מערכת המשחק שודרגה למהדורה השנייה, עולם המערכה "רומח הדרקון" השתנה בהתאם. בשנות ה-90, השימוש בקלפים שינה את הדרך בה פעולות נקבעו על ידי השחקנים. בשנת 1996 יצא משחק המערכה "רומח הדרקון: העידן החמישי" (Dragonlance: Fifth Age), שביצוע הפעולות נקבע לפי קלפים והושם דגש יותר על עלילה. באוגוסט 2003, יצא ספר חוקים מחודש לעולם "רומח הדרקון" המתאים לכללי המהדורה השלישית (ו-3.5) של משחק "מבוכים ודרקונים".
ביקורת על הסדרה
קוראים נאמנים רבים של הסדרה ברחבי העולם שמו לב לחוסר אחידות ברצף העלילתי והתנגשויות בין ההתרחשויות המובאות בספרים השונים (יצאו קרוב ל-200 ספרים המתארים התרחשויות בקרין, חלקם הקטן מבצע תמורות תהומיות במבנה הפוליטי והדתי). האשמה העיקרית, לדברי הקוראים, היא החזרה לעבר וקו הזמן החלופי אשר ערער את היסודות אשר הציבה סדרת "רשומות רומח הדרקון".
עם זאת, השתתפו בסדרה למעלה מ-20 סופרים שונים, ויש ספרים שיוצאים במקביל ולכן צפויות סתירות בשל חוסר תיאום.
כשיצאה טרילוגיית ה"רשומות" בעברית, התרעמו חובבים רבים של "מבוכים ודרקונים" על החלטת המתרגם לתעתק את שם היצורים מאנגלית - Elf (או ברבים Elves), ל"עלף", במקום לתרגום המקובל יותר, "אלף". הדבר אף הועלה לעיתונות הכתובה בעיתון "WIZ" שאף הציע לפטר את המתרגם. לאחר כחודשיים העיתון יצא בהתנצלות כלפי חברת מיצוב, ואף ציטטו מספר מקורות אחרים שתורגמו באופן דומה, ובכך נרגעו הרוחות. החלטת המתרגם עמנואל לוטם נבעה עקב תרגומיו לספריו של ג'.ר.ר. טולקין (בתחילת הטרילוגיה כתב זאת בהערת שוליים).
רומח הדרקון במדיות אחרות
סרט אנימציה אמריקאי יצא ישירות לווידאו ב-15 בינואר 2008. הסרט מבוסס על עלילת הספר הראשון בטרילוגיית רשומות: "דרקונים של דמדומי הסתיו". הסרט זכה לביקורות רעות (בעיקר על דחיסת העלילה ועל איכות האנימציה) והמשך טרילוגיית הסרטים לא התרחש. אנימציית הסרט משלבת בין גרפיקה דו-ממדית סטנדרטית לבין גרפיקת תלת-מימד. בין מדובבי הסרט הראשון הוא השחקן קיפר סאת'רלנד המגלם את דמותו של רייסטלין מאז'ר.
נוסף על כך, מספר משחקי מחשב מתבססים על עולם "רומח הדרקון", והם יצאו בין השנים 1989–1992: "Heroes of the Lance", "Dragons of Flame", "War of the Lance", "Dragonstrike", "Shadow Sorcerer", "Champions of Krynn", "Death Knights of Krynn" ו-"The Dark Queen of Krynn".
הסדרה אף מוזכרת במוזיקה. השיר "Wishmaster" של להקת הפאוור מטאל/מטאל סימפוני נייטוויש מדבר על היחסים בין רב-המג רייסטלין לבין שולייתו דלאמר האפל. להקת בליינד גארדיאן הוציאה את הסינגל "The Soulforged" מתוך אלבומם "A Night at the Opera", שמביא את סיפורו של רייסטלין.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר מקיף על עולם רומח הדרקון
אתר רומח הדרקון ישראל
הערות שוליים
קטגוריה:סדרות ספרי פנטזיה
קטגוריה:ספרי פנטזיה אפית
קטגוריה:פנטזיה
*
קטגוריה:ספרי הוצאת אופוס
| 2024-07-21T10:34:13
|
פרד וויזלי
|
הפניה משפחת ויזלי#ילדים
| 2021-03-14T17:43:16
|
ג'ורג' וויזלי
|
הפניה משפחת ויזלי#ילדים
| 2021-03-14T17:40:29
|
מונגוליה
|
מונגוליה (בכתב מונגולי: , באלפבית קירילי: Монгол улс, מילולית: ארץ המונגולים. מבוטא מוֹנְגוֹל אוּלְס), היא מדינה ללא מוצא לים במזרח אסיה. המדינה גובלת ברוסיה בצפון וברפובליקה העממית של סין בדרום ובמזרח. מונגוליה מהווה את מדינת הלאום של המונגולים, אף שמרבית המונגולים מתגוררים בסין (במונגוליה הפנימית ובשינג'יאנג).
שטחה של מונגוליה המודרנית נשלט לאורך מאות שנים על ידי אימפריות נוודים שונות. בשנת 1206, ייסד המנהיג ג'ינגיס חאן את האימפריה המונגולית, שהייתה לאימפריה היבשתית הגדולה ביותר אי פעם, והשנייה בשטחה אחרי האימפריה הבריטית. נכדו של ג'ינגיס, קובלאי חאן, כבש את סין וייסד את שושלת יואן. לאחר התמוטטותה נסוגו המונגולים לאזור מונגוליה של ימינו. במאה ה-16, הבודהיזם הטיבטי התפשט למונגוליה, וקיבל דחיפה חזקה כשהאזור סופח לסין על ידי שושלת צ'ינג במאה ה-17. בתחילת המאה ה-20, כמעט שליש מאוכלוסיית הגברים הבוגרים במונגוליה היו נזירים בודהיסטיםMichael Jerryson, Mongolian Buddhism: The Rise and Fall of the Sangha, (Chiang Mai: Silkworm Books, 2007), 89.. לאחר קריסת שושלת צ'ינג ב-1911, הכריזה מונגוליה על עצמאות, והשיגה עצמאות ממשית מהרפובליקה של סין בשנת 1921. זמן קצר לאחר מכן, הפכה מונגוליה למדינה גרורה של ברית המועצות, מה שסייע לתהליך הקומוניזציה של סין והפיכתה לרפובליקה העממית של סין. בשנת 1924, נוסדה הרפובליקה העממית של מונגוליה כמדינה סוציאליסטיתSik, Ko Swan (1990). Nationality and International Law in Asian Perspective. p. 39. . Archived from the original on September 4, 2015. Retrieved June 28, 2013.. לאחר מחאות אנטי-קומוניסטיות בשנת 1989, המדינה ערכה מהפכה דמוקרטית ללא שפיכות דמים בתחילת 1990. לאחר מכן, הפכה מונגוליה למערכת רב-מפלגתית וכלכלת שוק.
כ-30% מהאוכלוסייה במדינה הם נוודים או נוודים למחצה; התרבות המונגולית, המאופיינת בטיפוח סוסים וחיי נוודות, נשמרה גם בקרב החברה המודרנית והיא מיושמת בצורה ייחודית. הבודהיזם היא דת הרוב, כאשר הלא-דתיים הם הקבוצה השנייה בגודלה. האסלאם היא הדת השנייה בגודלה, המרוכזת בעיקר בקרב תושבים ממוצא קזחי. כ-95% מהאוכלוסייה מורכבת מבעלי רקע אתני מונגולי, כאשר 5% הנותרים הם מיעוטים שונים, המרוכזים בעיקר במערב המדינה. מונגוליה חברה באו"ם, G77, הבנק האסייני להשקעות בתשתיות והמדינות הבלתי-מזדהות. היא הצטרפה לארגון הסחר העולמי ב-1997.
אטימולוגיה
פירוש השם מונגוליה הוא "ארץ המונגולים" בלטינית. מקורה של המילה המונגולית "מונגול" (монгол) הוא מאטימולוגיה לא ודאית, המבטאת לעיתים הר ולעיתים נהר; על כן מונגוליה פירושה "ארץ אנשי ההר" או "ארץ אנשי הנהר". יש המפענחים את המילה "מונגול" גם כ"אש השמיים הנצחית"National University of Mongolia, School of Social Sciences, Department of History (1999). "2. Хүний үүсэл, Монголчуудын үүсэл гарвал" [2. Origins of Humanity; Origins of the Mongols]. Монгол улсын түүх [History of Mongolia] (in Mongolian). Admon. pp. 67–69..
לאחר נפילת הליאו ב-1125 לעם המונגולי נהייתה שליטה בכל האזור של מונגוליה הנוכחית. עם זאת, מלחמותיהם עם שושלת ג'ין החלישו אותם. באותה תקופה אוחדו כל השבטים תחת השם "מונגוליה". במאה השלוש עשרה המילה מונגולי הורחבה למונח גג לקבוצה גדולה עוד יותר של שבטים דוברי מונגולית שהתאחדו תחת שלטונו של ג'ינגיס חאןГ. Сүхбаатар (1992). "Монгол Нирун улс" [Mongol Nirun (Rouran) state]. Монголын эртний түүх судлал, III боть [Historiography of Ancient Mongolia, Volume III] (in Mongolian). 3. pp. 330–550..
השם התקבע מאז במהלך השנים, ובשנת 1992 הוכרזה רשמית המדינה החדשה בשם "מונגוליה", עם קבלת החוקה החדשה.
היסטוריה
פרה-היסטוריה והעת העתיקה
במערות באזור חובד שבמערב מונגוליה נמצאו ציורי מערות המתוארכים ללפני 20,000 שנה, בהם מופיעות ממותות, שונרים, גמלים ויענים. ציורי מערות אלה זכו לכינוי "הלאסקו של מונגוליה"Eleanora Novgorodova, Archäologische Funde, Ausgrabungsstätten und Skulpturen, in Mongolen (catalogue), pp. 14–20.
ממצאים מיישובים חקלאיים נאוליתיים (מתוארכים בקירוב ל-5500–3500 לפני הספירה) מעידים על היווצרות תרבות הנוודות והרכיבה על סוסים כבר בתקופה הזאת, תרבות שתמשיך ותהיה האיתנה והמאפיינת ביותר של העם המונגולי אלפי שנים קדימה. רמזים לתרבות של חיי נוודות במונגוליה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות מתקופת הנחושת והברונזה. כלי רכב בעלי גלגלים נמצאו בצפון מונגוליה ותוארכו לתקופה של שנת 2200 לפני הספירהDavid Christian (December 16, 1998). A History of Russia, Central Asia and Mongolia. Wiley. p. 101. .. התרבות המאופיינת של נוודות, טיפוח סוסים וחיים פשוטים במישורים הרחבים הפכה לנפוצה החל מהאלף השני לפניה"ס, והגיעה לשיאה עם אימפריית השיונגנו בשנת 209 לפנה"ס.
למרות שגידול חקלאי נמשך מאז התקופה הנאוליתית, החקלאות תמיד נותרה מעטה ביחס לציוויליזציות אחרות בעולם, והמונגולים העדיפו לנדוד מלהשתקע סביב אזורים חקלאיים. ייתכן שהחקלאות יובאה לראשונה למונגוליה דווקא על ידי עמים מן המערב או מהדרום. עדויות על נראותם של תושבי האזור בתקופות מוקדמות נמצאו באזור הרי האלטאי; מומיה של לוחם חרמשי, שלפי ההערכה היא כבת 2,500 שנה, מגלה אדם בגיל 30–40 בעל שיער בלונדיני.
התפיסה של מונגוליה כמעצמה עצמאית מצפון לסין באה לידי ביטוי בתקופת שושלת האן במאה השנייה לפני הספירה. במכתב ששלח וו מהאן, קיסר סין, ללאושאנג צ'אניו, מנהיג בשבטי שיונגנו, בשנת 162 לפני הספירה נכתב כי: קיסר סין מצדיע בכבוד לצ'אניו הגדול מהסיונג-נו (שיונגנו) [...] כאשר קודמי הקיסרי הקים את החומה הגדולה, כל האומות מצפונה היו כפופות לצ'אניו; ואילו התושבים שבתוך החומה, חובשי הכובע והאבנט, היו כולם תחת ממשלתנו [...] מכתבך אומר כך: "שני העמים נמצאים כעת בשלום, ושני הנסיכים חיים בהרמוניה. פעולות צבאיות יכולות להיפסק, הלוחמים יכולים לשלוח את סוסיהם לרעות באחו, ושגשוג ואושר שוררים ומתחילים עידן חדש של אחווה ונחת". הדבר משמח אותי מאוד [...] מכיוון שהסיונג-נו חיים באזורים הצפוניים, שם החורף הקשה מגיע מוקדם, הוריתי לרשויות המתאימות להעביר מדי שנה לצ'אניו כמות מסוימת של תבואה, זהב, משי מהסוג העדין ויותר וחפצים אחרים. כעת שורר שלום בכל העולם; אינספור התושבים חיים בהרמוניה, ואני והצ'אניו בלבד הם ההורים של העםטקסט המקור תועד בספר "ספר האן המוקדמת" כרך 6 מאת באן גו (ראו בסינית מסורתית). מאז התקופה הפרהיסטורית, מונגוליה מאוכלסת ברציפות על ידי נוודים אשר, מעת לעת, יצרו קונפדרציות גדולות שעלו לגדולה באזור. הראשונה מבין האימפריות הללו, השיונגנו, נוצרה כתוצאה משיתוף פעולה בין שבטי נוודים שונים בשנת 209 לפני הספירה. עד מהרה הם הפכו לאיום הגדול ביותר על שושלת צ'ין, ואילצו את האחרונה לבנות את החומה הסינית. בזכות טכניקות הלחימה האכזריות שלהם והצטיינותם ברכיבה על סוסים, הם איימו לא פעם לחדור אל תוך סין ולכבוש אותה. על כן, היה צורך בכמעט 300,000 חיילים שישמרו בכל עת מפני הפלישות ההרסניות. אימפריית שיונגנו העצומה (209 לפנה"ס–93 לספירה) גררה אחריה את אימפריית שיאנביי המונגולית (93–234 לספירה), שירשה את שטחיה של קודמתה ושלטה באזורים רבים. יורשתה של האימפריה, רואן חאגנאט (330–555), שלטה באזורים של מונגוליה וסביבתה עד שהובסה על ידי הגקטורקים (555–745) שהאימפריה שלהם הייתה גדולה אף יותר.
הגוקטורקים הגיעו לשיאם בשנת 576, עם כיבוש חצי האי קרים. הם הוחלפו על ידי האימפריה האויגורית (745–840) שהובסה על ידי הקירגיזים. אחריהם הגיעה תקופת הח'יטנים המונגולים, צאצאי שבטי השיונגנו, ששלטו במונגוליה בתקופת שושלת ליאו (907–1125).
בכתובות הזכרונות של הכגן בילגה חאגאן (684–737), בן מרכז מונגוליה של ימינו, הוא מתאר את שלטונם של הכגנים המונגולים במרוצת השנים:בקרבות הכניעו את אומות כל ארבעת צדדי העולם ודיכאו אותם. הם גרמו לבעלי ראש להרכין את ראשם, ולבעלי ברכיים לקפלם. במזרח עד פשוטי קדירחאן, במערב עד שער הברזל הם כבשו [...] החאגנים (הכגנים) הללו היו חכמים. החאגנים האלה היו נהדרים. גם משרתיהם היו חכמים וגדולים. פקידיהם היו ישרים וישירים אל מול העם. הם שלטו כך בעם. כך הם שימרו את מעמדם מעליהם. כשמתו הגיעו להלוויותיהם שגרירים מבוקולי צ'ולוג (קוריאה), טאבגך (סין), טיבט (האימפריה הטיבטית), אוואר (אווארים), רומא (האימפריה הביזנטית דאז), קירגיז (העם הקירגיזי; קירגיזסטן דהיום) [...] כל כך הרבה אנשים באו להתאבל על החאגנים הגדולים. הם היו חאגנים מפורסמים"The Bilge Kagan inscription. Face" באתר TURK BIGIT. תרגום הטקסט מקזחית.
ימי הביניים (מאות 12–16)
בסוף המאה ה-12, לאחר תקופה ממושכת של אנרכיה ללא שלטון מרכזי וכאוס של מלחמות בין השבטים השונים, הצליח לבסוף מנהיג בשם טמוג'ין לאחד את השבטים המונגולים בין מנצ'וריה (כיום חלק מסין) להרי אלטאי. בשנת 1206, הכריז על עצמו טמוג'ין כמנהיג השבטים המונגוליים תחת התואר ג'ינגיס חאן, וניהל סדרה של מסעות צבאיים - הידועים באכזריותם והאלימות שלהם. באמצעות אותם כיבושים פשט חאן על חלקים נרחבים של אסיה ויצר את האימפריה המונגולית, האימפריה היבשתית הגדולה ביותר אי פעם והשנייה בשטחה בהיסטוריה, שנייה רק לאימפריה הבריטית שתתפתח מאות שנים אחרי כן.
200px|ממוזער|התפשטותה של האימפריה המונגולית במהלך השניםהאימפריה בשליטתו של חאן ולאחריו בשליטת יורשיו התפרשה על פני שטח עצום כמעט לכל שטחה של יבשת אסיה וחלקים מאירופה, החל מפולין של ימינו ועד לקוריאה, וכלה בחלקים מסיביר בצפון ומפרץ עומאן בדרום. שטחה הכולל של האימפריה בשיאה הוא כ-33,000,000 קמ"ר (22% משטח האדמה הכולל של כדור הארץ) והיו בה אוכלוסייה של למעלה מ-100 מיליון איש (כרבע מכלל אוכלוסיית כדור הארץ באותה תקופה). בשיאה האימפריה תרמה רבות לסחר הכלל-יבשתי באסיה, והוקל מאוד המסחר מכל חלקי היבשתGuzman, Gregory G. (1988). "Were the barbarians a negative or positive factor in ancient and medieval history?". The Historian (50): 568–570.Thomas T. Allsen (March 25, 2004). Culture and Conquest in Mongol Eurasia. Cambridge University Press. p. 211. . Retrieved June 28, 2013..
לאחר מותו של ג'ינגיס חאן, האימפריה חולקה לארבע ממלכות, שמכונות במונגולית "ח'אנות". בני העם המונגולי, שבנוי מתרבות של נוודות, לא הצליחו להחזיק את השטחים הגדולים שכבשו לאורך זמן, ומהר מאוד התפרקה האימפריה למחנות שונים שהפכו בסופו של דבר לשלטונות מעין-עצמאיים. הסיבה להתפרקות הייתה מלחמת האזרחים הטולואידית (1260–1264), שפרצה בעקבות מותו של מונגקה חאן בשנת 1259. אחת הח'אנותות, שכונתה "הח'אנות הגדולה", שכללה את שטחה של סין ומונגוליה המודרנית, התפצלה מתוך האימפריה תחת שלטונו של קובלאי חאן, ובירתה הוקמה בבייג'ינג של ימינו. לאחר יותר ממאה שנה של שליטה צאצאית-מונגולית בח'אנות, הוחלף השלטון בשושלת מינג הסינית ב-1368, מה שאילץ את המונגולים להימלט צפונה. כאשר צבאות מינג רדפו אחרי המונגולים לתוך מולדתם, הם רמסו והשמידו את הבירה המונגולית חרחורין וערים אחרות. לבסוף הצליחו המונגולים להדוף את הסינים אל מחוץ למונגוליה, אך הדבר הוביל לפיצולה לשני חלקים - מונגוליה הפנימית בשליטת סין ומונגוליה החיצונית, חבל ארץ שעליו הוקמה מדינת מונגוליה העכשווית, אך חלקו שייך לרפובליקה העממית של סין.
לאחר גירוש שליטי שושלת יואן המונגולית מסין, המשיכו המונגולים לשלוט במולדתם, הידועה בשם 'שושלת יואן הצפונית'. המאות הבאות התאפיינו במאבקי כוח אלימים בין פלגים שונים, בעיקר בין יורשי ג'ינגיס חאן למתנגדיו, וכן בכמה פלישות סיניות (כגון חמש המשלחות בראשות הקיסר יונגל).
בתחילת המאה ה-16, אוחדה מחדש מונגוליה תחת הג'ינגיסידים - תומכי מורשת ג'ינגיס חאן. באמצע המאה ה-16 הפך השליט אלטן חאן מהטומד, שאף על פי שמו לא היה צאצא של משפחת חאן, לדומיננטי ביותר באזור. בשנת 1557 הקים את העיר חוחחוט, כיום בירת המחוז מונגוליה הפנימית שבסין. לאחר שנפגש עם הדלאי לאמה בשנת 1578, הוא הורה על הכנסת הבודהיזם הטיבטי למונגוליה, בפעם השנייה בהיסטוריה. מהר מאוד מנהיגים רבים המירו את דתם לבודהיזם, ואחריהם גם רבים מבני אוכלוסיית מונגוליה. כמעט כל משפחה שמרה כתבי קודש ופסלי בודהה על דפנות היורט. אצילים מונגולים תרמו למנזרים אדמות, כסף ומשאבים. כפי שהיה אופייני במדינות בעלות דתות מבוססות, המוסדות הדתיים המובילים, המנזרים, החזיקו בכוח זמני משמעותי בנוסף לכוח הרוחני.
עד עצמאות מונגוליה (מאות 17–20)
ממוזער|237x237 פיקסלים|ג'ינגיס חאן, מייסד האימפריה המונגולית (ציור סיני)
החאן המונגולי האחרון היה ליגדן חאן, ששלט בתחילת המאה ה-17. הוא נתקל בסכסוכים צבאיים עם המנצ'ורים, על רקע ביזה של ערים סיניות. שנתיים לאחר מותו, בשנת 1636, כבר נכנעו רוב השבטים המונגוליים למנצ'ורים, שייסדו את שושלת צ'ינג. לבסוף נכנעו כל השבטים ללא יוצא מן הכלל וב-1691 סופחה מונגוליה כולה לסין.
מחקרים מעריכים כיום שכ-80% מתוך 600,000 בני הדזונגר שחיו במונגוליה נהרגו בעקבות הסיפוח הסיני, כתוצאה של רצח בידיי סינים או מגפותMichael Edmund Clarke (2004). In the Eye of Power: China and Xinjiang from the Qing Conquest to the "New Great Game" for Central Asia, 1759 – 2004 (PDF) (PhD). Brisbane: Griffith University. p. 37. Archived from the original (PDF) on April 10, 2008.. השלטון הסיני העניק למונגוליה החיצונית אוטונומיה רחבה בהרבה משהייתה למונגוליה הפנימית, שהייתה עד אז גם כן בחזקת סין, ואף אסרה על הגירה סינית אל תוך שטחי מונגוליה. הדבר הועיל לשימור תרבותם של המונגולים ואי-היערבותם של סינים באוכלוסייה המקומית.
עד 1911, שושלת צ'ינג שמרה על השליטה במונגוליה בצורה של שלטון פקידים הנאמנים למשטר המרכזי. מונגוליה חולקה למספר רב של מחוזות פיאודליים. בעקבות שיטת הפקידים במהלך המאה ה-19, נוצרו מעמדות במונגוליה; מונגולים שהתמנו לפקידים במשטר הסיני זכו לזכויות יתר על פני שאר העם, והפכו למעין אצולה. התנהגות האצולה של מונגוליה, יחד עם שיטות ריבית של סוחרים סינים וגביית מיסים אימפריאליים בכסף, במקום בבעלי חיים כפי שהיה נהוג בחברה המונגולית, הביאו לעוני נרחב בקרב הנוודים. עד 1911 היו במונגוליה החיצונית 700 מנזרים בגדלים שונים; 115,000 הנזירים שלהם היוו 21% מהאוכלוסייה.
עצמאות והיסטוריה מודרנית
בשנת 1911, בעקבות התקוממות ווצ'אנג ומהפכת שינהאי, הכריזו המונגולים על עצמאותם, אולם באותו שלב טרם הכירה הרפובליקה הסינית, שהוקמה ממש באותה עת, בעצמאות וראתה בה חלק משטחה, כהמשך לשלטון שושלת צ'ינג. יואן שה-קאי, נשיא הרפובליקה של סין, התעקש להכיר במונגוליה החיצונית והפנימית כחלק מסין, אולם מונגוליה החיצונה טענה כי חוזה הכניעה שלהם היה לשושלת צ'ינג ששלטה הן על מונגוליה והן על סין, ומאחר שהשושלת נפלה הסכם הכניעה אינו תקף יותרBawden, Charles (1968): The Modern History of Mongolia. Weidenfeld & Nicolson: 194–195.
בעוד שמונגוליה הפנימית נותרה בחזקת סין, מונגוליה החיצונה הכריזה על עצמה כעל מדינה עצמאית בראשותו של בּוֹגְד חָאן (Bogd Khaan), דבר שהכעיס את צמרת הרפובליקה הסינית עד מאוד. הרפובליקה הסינית, שנשלטה באותה עת על ידי הלאומנים מתנגדי הקומוניזם, כבשה את מונגוליה ב-1919, זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה, בה עלו הקומוניסטים לשלטון. כתוצאה מכך, הוביל הלוטננט הרוסי, ברון אונגרן, את חייליו למונגוליה באוקטובר 1920, והביס את הכוחות הסינים הלאומנים. לאחר שהסובייטים גירשו את הצבא הסיני ממונגוליה ושחררו את אולן בטור הם הכירו במונגוליה כמדינת חסות של ברית המועצות. אולם, מונגוליה הפנימית לא סופחה לתוך מונגוליה ונותרה חלק מסין, ובכך התפצלה מונגוליה סופית מחלקה הסיני.ממוזער|267x267px|הורלוגין צ'ויבלסאן, מנהיג הרפובליקה העממית של מונגוליה הראשוןבתמיכה של ברית המועצות ומימונה, מונגוליה הכריזה שוב על עצמאותה ב-11 ביולי 1921 בתור הרפובליקה העממית של מונגוליהThomas E. Ewing, "Russia, China, and the Origins of the Mongolian People's Republic, 1911–1921: A Reappraisal", in: The Slavonic and East European Review, Vol. 58, No. 3 (Jul. 1980), pp. 399, 414, 415, 417, 421. כתוצאה מכך, מונגוליה עתידה להיות מדינה גרורה של ברית המועצות בשבעת העשורים הבאים. תבוסת הרפובליקה של סין במונגוליה תרמה אף היא להפסד הלאומנים במלחמת האזרחים הסינית ולעלייתו של מאו דזה-דונג לשלטון שנים מאוחר יותר.
הרפובליקה העממית של מונגוליה
בשנת 1924, לאחר שבוגד חאן מת מסרטן הגרון באופן רשמי או, כפי שטוענים דיווחים מסוימים, נרצח על ידי מרגלים רוסיים, שונתה לחלוטין שיטת השלטון במדינה הצעירה. מעתה תהיה מונגוליה רפובליקה עממית, בהשפעה מוחצת של ברית המועצות. בשנת 1928, עלה לשלטון הורלוגין צ'ויבלסאן. אף על פי שהיה במובנים רבים שליט בובה של ברית המועצות, צ'ויבלסאן החזיק באידאולוגיה פאן-מונגולית, ובשנותיו הראשונות דאג באמת לפתח את התרבות המונגולית ותמך בשימור המאפיינים והמסורת המונגולית. עם זאת, שינוי הפוליטיקה העולמית והגברת הלחץ הסובייטי הובילו לדעיכת השאיפות הפאן-מונגוליות בתקופה שלאחר מכן.
בתקופתו, צ'ויבלסאן, שהיה מרשל בצבא המונגולי והחזיק בדעות מאוד קיצוניות בתחומי הדת והכלכלה, הנהיג קולקטיביזציה של בעלי חיים, השמיד מנזרים בודהיסטים, ורצח עשרות נזירים בודהיסטים. במונגוליה של שנות ה-20, כשליש מאוכלוסיית הגברים היו נזירים. עד תחילת המאה ה-20 פעלו במונגוליה כ-750 מנזרים.ממוזער|200x200px|לוחמים מונגוליים בחזית מול היפנים, 1939במהרה החלה ברית המועצות להפגין רצון באדמת מונגוליה, והחלה לבצע פעולות לצמצום העם המונגולי בה. ראשית, ב-1930, עצרה ברית המועצות את ההגירה מבוריאטיה, שמצפון למונגוליה ובה מונגולים רבים, לרפובליקה העממית כדי למנוע מהם להצטרף לרפובליקה. לאחר מכן החל משטר סטלין להורות לשלטונות המונגולים לבצע טיהורים במונגולים, בעיקר בנזירים. כל מנהיג מונגולי שסירב לשתף פעולה עם הרצח הוצא להורג, כולל מנהיגים בולטים כולל פלג'דיין ג'נדן ואנאנדין עמאר. בסך הכל בטיהורים אלה, שהתרחשו עד סוף שנות ה-30, נרצחו למעלה מ-30,000 בני אדם. צ'ויבלסאן עצמו מת באופן חשוד בברית המועצות בשנת 1952. מנהיג הקומינטרן בוהמיר סמרל כתב לימים כי: "אנשי מונגוליה אינם חשובים, אלא האדמה חשובה. האדמה המונגולית גדולה יותר מאנגליה, צרפת וגרמניה גם יחד".
לאחר הפלישה היפנית למנצ'וריה השכנה למונגוליה ב-1931, איימו היפנים לכבוש גם את מונגוליה. המונגולים מצידם, בעזרה רבה של הסובייטים, התחמשו עד מאוד והקימו צבא שנועד למנוע את ההתקפה היפנית. ובאמת, במהלך קרב חלקין גול בשנת 1939, ברית המועצות הגנה בהצלחה על גבולות מונגוליה מפני ההתפשטות היפנית. לאחר מכן הצטרף צבא מונגוליה לקרבות שונים במהלך מלחמת העולם השנייה ותרם לניצחון הסובייטים על האימפריה היפנית בצפון סיןБоржигон Хүсэл (January 18, 2015). "1945 ОНД БНМАУ-ААС ХЯТАД УЛСАД ҮЗҮҮЛСЭН ТУСЛАМЖ" [Mongolian People's Republic supported the Chinese Anti-Japan War in 1945]. Mongolia Journals Online. Retrieved February 2, 2019.. לאחר תום המלחמה זכתה מונגוליה להכרה על ידי הרפובליקה העממית של סין והרפובליקה הסינית (טאיוואן).
תקופת המלחמה הקרה וההשפעה הסובייטית
בוועידת יאלטה בפברואר 1945 השתתפה ברית המועצות בעקבות חלקה במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. אחד התנאים הסובייטיים להשתתפותה, שהועלו ביאלטה, היה שלאחר המלחמה מונגוליה החיצונית תשמור על עצמאותה ולא תסופח למעצמה אחרת. צעד זה למעשה שמר את מונגוליה מדינת חסות של ברית המועצות בלבד. משאל העם בנושא התקיים ב-20 באוקטובר 1945, כאשר (לפי המספרים הרשמיים) 100% מציבור הבוחרים הצביעו בעד עצמאותNohlen, D, Grotz, F & Hartmann, C (2001) Elections in Asia: A data handbook, Volume II, p491 .
לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין, תחת לחץ של ברית המועצות, זכתה מונגוליה להכרה בריבונותה ב-6 באוקטובר 1949. עם זאת, הרפובליקה הסיניתאין לבלבל עם הרפובליקה העממית של סין (ידועה בשם טאיוואן) השתמשה בזכות הווטו שלה במועצת הביטחון ב-1955, כדי למנוע את כניסת הרפובליקה העממית של מונגוליה לאומות המאוחדות, בטענה שמדובר בחלק מסין ולכן אין זה הוגן להעניק לה "קול נוסף" בהצבעות האו"ם. זו הייתה הפעם היחידה שהרפובליקה הסינית אי פעם השתמשה בזכות הווטו שלה. מכאן, ובגלל האיומים החוזרים ונשנים להטיל וטו מצד טאיוואן, מונגוליה לא הצטרפה לאו"ם עד 1961, כאשר ברית המועצות הסכימה להסיר את הווטו שלה על קבלת מאוריטניה (וכל מדינה אפריקאית עצמאית אחרת), בתמורה לקבלת מונגוליה. הדבר הוביל ללחץ בינלאומי של כמעט כל מדינות אפריקה שאינן חברות באו"ם, לחץ שהרפובליקה הסינית לא יכלה לעמוד בו. מונגוליה ומאוריטניה התקבלו שתיהן לאו"ם ב-27 באוקטובר 1961因常任理事国投反对票而未获通过的决议草案或修正案各段 (PDF) (in Chinese). 聯合國. Archived (PDF) from the original on March 23, 2014..
ב-26 בינואר 1952 עלה לשלטון יומג'אגין טסדנבאל לאחר מותו הלא-ברור של צ'ויבלסאן. טסדנבאל עתיד להיות הדמות הפוליטית המובילה במונגוליה במשך יותר מ-30 שנה. בתקופת שלטונו נאלץ לבחור צד בסכסוך הסיני-סובייטי, לאחר שברית המועצות, שהייתה דומיננטית ביותר במונגוליה, וסין, שהייתה גם כן שכנה קרובה ומאיימת למונגוליה, נכנסו לעימות פוליטי. בתחילה מונגוליה נמנעה מבחירת צד לזמן קצר, אך עד מהרה נקטה עמדה פרו-סובייטית חריפה, בהיותה אחת המדינות הסוציאליסטיות הראשונות שתמכו בעמדה הסובייטית בפיצול עם סין. על רקע זה, החל מתח בין סין למונגוליה. כוחות צבאיים משני הצדדים החלו להתיישב על גדר הגבול ומתח צבאי התגבש ונהיה מוחשי יותר ויותר החל מ-1963; בדצמבר 1965 ביקש הפוליטביורו המונגולי מברית המועצות להציב את כוחותיה הצבאיים במונגוליה, לשם תשמור עליה מפני הצבא הסיני.
בינואר 1966, עם ביקורו של ליאוניד ברז'נייב במונגוליה, חתמו שתי המדינות על הסכם סיוע הדדי, שסלל את הדרך לנוכחות צבאית סובייטית במונגוליה. בפברואר 1967, לאחר שבועות של החמרה במתיחות הסינית-סובייטית, אישרה מוסקבה רשמית את הצבת הארמייה הסובייטית ה-39 במונגוליה. לבסוף, לא פרץ עימות צבאי בין שתי המדינות, אולם המתח ביניהן נשמר במשך שנים.
פוסט-קומוניזם ומונגוליה הדמוקרטית
ממוזער|השחקנית המונגולית ראצ'אגין אנקנאייאם.
עליית מיכאיל גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות סימנה שחר של רפורמות ושינוי הסדר הקיים בברית המועצות והמדינות הגרורות שלה, עם מדיניות הפרסטרויקה והגלאסנוסט שלו. אווירת השינוי בברית המועצות גרמה לרפורמות דומות במונגוליה. בעקבות הפגנות המוניות בחורף 1990, החלה המפלגה המהפכנית העממית של מונגוליה לאבד בהדרגה את שלטונה. הפוליטביורו של המפלגה התפטר במרץ אותה שנה, ובמאי נאלץ השלטון לתקן את החוקה, תוך מחיקת ההתייחסות לתפקידה של המפלגה ככוח הפוליטי הדומיננטי במדינה. הדבר הוביל לניסוח חוקה חדשה למונגוליה, בה התאפשרה לגליזציה של מפלגות האופוזיציה, יצירת גוף מחוקק קבוע (החוראל הגדול) והקמת משרת נשיא. ב-29 ביולי 1990 נערכו הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות בתולדות מונגוליה. ועדיין זכתה המפלגה העממית בכ-85% מהקולות. עם זאת, ב-1996, המפלגה הפסידה והתפרקה.
ברית המועצות הסיגה את חייליה המוצבים במונגוליה ואת סיועה הטכני והפיננסי, בין השנים 1987 ל-1992. לאחר מכן, מדיניות החוץ והביטחון של מונגוליה השתנתה באופן עמוק. בהכרזה של ממשלת מונגוליה החדשה נאמר: "שמירה על יחסי ידידות עם הפדרציה הרוסית והרפובליקה העממית של סין תהיה בראש סדר העדיפויות של פעילות מדיניות החוץ של מונגוליה. היא לא תאמץ את הקו של אף אחת מהמדינות, אלא תשמר באופן עקרוני מערכת יחסים מאוזנת עם שתיהן ותקדם שיתוף פעולה של שכנות טובה בכל הזדמנות"Adiyasuren Jamiyandagva "Mongolia and the OSCE" Introduction to Mongolia, עמ' 158.
בבחירות לנשיאות מונגוליה ב-2009, מועמד המפלגה הדמוקרטית, צחיאגיין אלבגדורג', ניצח את מועמד המפלגה העממית נמברין אנקביאר, שהיה הנשיא המכהןEnkhbayar, Shagdar; Roland-Holst, David; Sugiyarto, Guntur (September 2010). "Mongolia's investment priorities from a national development perspective" (PDF). berkeley.edu. p. 9. Retrieved 25 June 2013.. המפלגה הדמוקרטית זכתה פעם נוספת בינואר 2012. בשנת 2020, לאחר שראש הממשלה אקנגין חורלסק התפטר בעקבות הפגנות על רקע מגפת הקורונה במונגוליה, לבסנמסראי אוין-ארדן הפך לראש הממשלה החדש והנוכחי ב-27 בינואר 2021. ארדן נתפס כמי שמייצג דור חדש של מונגוליה שרכשו השכלה בינלאומית. בטולגה קלטמה הוא נשיא מונגוליה מאז 2017.
בדצמבר 2022 התרחשו במונגוליה הפגנות על רקע פרשת שחיתות.
פוליטיקה
ממוזער|256x256 פיקסלים|החוראל הגדול
מונגוליה היא דמוקרטיה ייצוגית סמי-נשיאותית עם נשיא שנבחר בבחירות ישירותShugart, Matthew Søberg (September 2005). "Semi-Presidential Systems: Dual Executive and Mixed Authority Patterns" (PDF). Graduate School of International Relations and Pacific Studies. Archived from the original (PDF) on August 19, 2008. Retrieved February 21, 2016.Shugart, Matthew Søberg (December 2005). "Semi-Presidential Systems: Dual Executive And Mixed Authority Patterns" (PDF). French Politics. 3 (3): 323–351. doi:10.1057/palgrave.fp.8200087. S2CID 73642272. Archived (PDF) from the original on March 4, 2016. Retrieved February 21, 2016.. העם בוחר את הצירים באספה הלאומית, המכונה החוראל הגדול, ובמקביל בוחר בבחירות ישירות נשיא. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, ולפי הצעותיו ורעיונותיו הוא ממנה את השרים מתוך חברי הפרלמנט. חוקת מונגוליה מבטיחה חירויות וזכויות דמוקרטיות, בהן חופש ביטוי וחופש דת מלא. במונגוליה יש מספר מפלגות פוליטיות; הגדולות ביותר שבהן הן המפלגה העממית והמפלגה הדמוקרטית. על פי נתוני הארגון Freedom House מונגוליה מדורגת כמדינה חופשית"Freedom in the World, 2016" (PDF). Freedom House. Archived (PDF) from the original on February 5, 2016. Retrieved January 30, 2016..
המפלגה העממית – שנודעה כמפלגת העם המהפכנית בין השנים 1924 ו-2010 – שלטה במונגוליה בצורה דיקטטורית עד שנת 1990 ולאחר מכן עברה שינוי מהותי למפלגה דמוקרטית לגיטימית. הא הקימה את הממשלה עם עצמאות מונגוליה בין השנים 1991–1996 לאחר שזכתה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה, ולאחר מכן חזרה להיות בשלטון מ-2000 עד 2004. בין השנים 2004–2006 היא הייתה חלק מקואליציה משותפת עם הדמוקרטים ושתי מפלגות נוספות, ולאחר 2006 הייתה המפלגה הדומיננטית בשתי קואליציות אחרות. המפלגה הפילה שתי ממשלות בזו אחר זו לאחר שהפסידה בבחירות 2012.
המפלגה הדמוקרטית הייתה המפלגה האופוזיציונית הראשונה שקמה ב-1990, והייתה המפלגה השולטת מ-1996 עד 2000. לאחר כמה קואליציות משותפות עם המפלגה העממית וכמה קדנציות באופוזיציה התקיימו ב-28 ביוני 2012 בחירות ללא תוצאה, ולאחריהן נבחרה המפלגה הדמוקרטית. מנהיגה, נורובין אלטנהויאג, מונה לראש הממשלה ב-10 באוגוסט 2012. בשנת 2014, הוא הוחלף על ידי צ'ימדין שייחנבילג.
ביוני 2020 זכתה המפלגה העממית בניצחון מוחץ בבחירות עם 62 מתוך 76 המושבים בחוראל הגדול. בינואר 2021, ראש הממשלה אקנגין חורלסק התפטר לאחר הפגנות על הטיפול במגפת הקורונה במונגוליה. ב-27 בינואר 2021, הוא הוחלף על ידי לבסנמסראי אוין-ארדן. נשיא מונגוליה הנוכחי הוא בטולגה קלטמה.
נשיא מונגוליה יכול להטיל וטו על החוקים שנקבעו על ידי הפרלמנט, למנות שופטים ושגרירים. הפרלמנט יכול לבטל את הוטו הזה באמצעות רוב קולות של שני שלישים. החוקה של מונגוליה קובעת שלוש דרישות לכניסה לתפקיד נשיא; על המועמד להיות מונגולי יליד הארץ, בן 45 לפחות, ולהתגורר במונגוליה במשך חמש שנים לפני כניסתו לתפקיד. הנשיא מחויב לפרוש מהמפלגה בה הוא חבר עם כניסתו. בית המחוקקים של מונגוליה הוא החוראל הגדול, ובו 76 מושבים. על ניהול הפרלמנט ממונה יושב ראש הבית. חברי הפרלמנט נבחרים מדי ארבע שנים בבחירות כלליות.
יחסי חוץ
ממוזער|200x200 פיקסלים|נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נפגש עם הנשיא המונגולי בטולגה קלטמה בספטמבר 2017
יחסי החוץ של מונגוליה מתמקדים באופן מסורתי בשתי שכנותיה הגדולות, רוסיה והרפובליקה העממית של סין. מונגוליה תלויה כלכלית במדינות אלו; סין מקבלת 90% מהיצוא של מונגוליה לפי ערך ומהווה 60% מסחר החוץ שלה, בעוד שרוסיה מספקת 90% מהאנרגיה של מונגוליה. מלבד זאת היא מנהלת קשרים עם מדינות רבות מסביב לעולם, ונהנית מסחר, תיירות והסכמים כלכליים אחרים.
יחסי ישראל מונגוליה
באוקטובר 1991 נקשרו יחסים רשמיים בין מונגוליה לישראל.
אריאל שרון ביקר במונגוליה ב-1998, כשכיהן כשר בממשלת הליכוד. ב-2008 הגיע נשיא מונגוליה, נמברין אנחבאיאר, לביקור היסטורי ראשון של נשיא מונגולי בישראל, כשהוא מלווה בשרת החוץ של מונגוליה ובפמליה שכללה חברי פרלמנט ואנשי תקשורת. הביקור נמשך 4 ימים, ובמהלכו נפגש אנחבאיאר עם נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני.
באוגוסט 2010 ביקרה במונגוליה, כאורחת רשמית של האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה, משלחת אקדמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך הביקור נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין האוניברסיטאות.
ביולי 2012 ביקר במונגוליה סגן שר החוץ דני אילון וחתם עם שר החינוך המונגולי על הסכם שיכלול שיתוף פעולה בין אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה, במסגרתו ילמדו במונגוליה על ישראל ועל השואה ובישראל ילמדו על המורשת וההיסטוריה המונגולית. כמו כן, סוכם על הרחבת הקשרים בין שתי המדינות וניתנה הצהרת כוונות על פתיחת שגרירויות.
לישראלים המבקשים להיכנס למונגוליה קיים פטור מהצטיידות באשרת כניסה מראש. רשויות ההגירה במונגוליה נוהגות להעניק למבקרים במדינה אשרה ל-30 יום בעת כניסתם. ניתן להאריך את תוקף האשרה (בתשלום) והארכתה היא בהתאם לשיקול דעת הרשויות.
צבא
ממוזער|200x200 פיקסלים|דגלי מונגוליה, סין ורוסיה מוצבים על כלי רכב משוריינים במהלך התרגיל הצבאי רחב ההיקף ווסטוק 2018 במזרח סיביר
הכוחות המזוינים של מונגוליה הוא השם הכולל של הצבא המונגולי והכוחות המשותפים המרכיבים אותו. על הצבא המונגולי מוטלת האחריות "להגנת העצמאות, הריבונות ושלמותה הטריטוריאלית של מונגוליה". כיום הצבא המונגולי, כתוצאה של השלום השורר במונגוליה עם שכנותיה, מורכב מחמשה גופים שאינם פעילים רוב הזמן: חיל היבשה, חיל האוויר, חיל ההנדסה, חיל הסייבר והכוחות המיוחדים. במקרה של פריצת מלחמה, הצבא המונגולי נמצא בהיכון, וניתן יהיה לשנע במהירות חיילי מילואים וחיילי סדיר אל הגבול, הודות לניהול החירום של הסוכנות הלאומית לניהול חירום. המטה הכללי של הכוחות המזוינים הוא הגוף המנהל העיקרי של הצבא ופועל באופן עצמאי ממשרד הביטחון, אך הוא עדיין מפוקח על ידי הממשלה.
בתקופת הרפובליקה העממית של מונגוליה השתתף הצבא המונגולי בקרבות שונים תחת לחץ של ברית המועצות, כולל בקרב חלקין גול במלחמת העולם השנייה. בזמן הפיצול הסיני-סובייטי הצבא המונגולי שיחק תפקיד חשוב לאחר שהכריזה מונגוליה על נאמנותה לברית המועצות, והמתח הצבאי עם סין הלך וגבר. אף על פי כן, המצב לא התפתח לכדי מלחמה בסופו של דבר.
מונגוליה תמכה בפלישה לעיראק ב-2003, ושלחה מספר כוחות עזר של 103 עד 180 חיילים לעיראק כדי לעזור לאמריקאים. בתקופת השלטון האמריקאי באפגניסטן שהו במדינה 130 חיילים מונגוליים, אולם עם נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן בשנת 2021 גם החיילים המונגוליים שבו לארצם. 200 חיילים מונגולים משרתים כיום בסיירה לאון במנדט של האו"ם בכדי להגן על בית הדין המיוחד של האו"ם שהוקם בה, וביולי 2009 החליטה מונגוליה לשלוח גדוד גם לצ'אד לתמיכה במשלחת האומות המאוחדות לרפובליקה המרכז אפריקאית וצ'אד .
מערכת המשפט
מערכת המשפט האזרחית של מונגוליה מורכבת משלוש שכבות: ערכאה ראשונה הקיימת בכל אחד מ-21 המחוזות של מונגוליה ובבירה אולן בטור; בית המשפט לערעורים הקיים גם כן באותם מחוזות; ובית המשפט האזרחי העליון, שמהווה "מוצא אחרון". דיונים חוקתיים ופליליים מתקיימים בבית דין נפרד, הבנוי משכבות דומות.
המועצה הכללית השופטת היא המעניקה לשופטים את סמכויותיהם בכפוף להוראות הנשיא והחלטות הפרלמנט.
במונגוליה קיימים גם בתי בוררות, שפועלים עם שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים, כתחלופה לבית המשפט הסטנדרטי.
מחוזות מונגוליה
מכיוון שמונגוליה החיצונית הייתה פרובינציה של סין, היא חולקה על ידי השלטונות ל-21 מחוזות, והדבר השתמר גם לאחר שהכריזה מונגוליה על עצמאותה.
כל מחוז נקרא איימאג, ובכל איימאג יש מספר תת-מחוזות הנקראים בשפה המקומית סום.
עיר הבירה אולן בטור היא בעלת מעמד מיוחד ואינה נכללת באיימאג מסוים.
כלכלה
ממוזער|200x200 פיקסלים|הרובע הפיננסי באולן בטור
ממוזער|200x200 פיקסלים|אתר הכרייה אויו טולגי
ממוזער|200x200 פיקסלים|ספינת התובלה המונגולית סוחבאטאר משייטת באגם חבסגול שבמחוז חובסגול
כלכלת מונגוליה התבססה במשך מאות שנים על רעיית צאן וחקלאות קיום, ולא סחרה עם ארצות אחרות בניגוד לשכנותיה, סין ורוסיה. רק לאחר המודרניזציה שעברה החלה מונגוליה לסחור עם מדינות אחרות ולפתח טכנולוגיות. כמו כן, היא נהנית ממרבצי מינרלים נרחבים של נחושת, פחם, מוליבדן, בדיל, טונגסטן וזהב, מה שהוביל להתפתחות כלכלית מהירה ולעיניין של מעצמות בכלכלה המונגולית. כיום, לאחר המעבר של מונגוליה מסוציאליזם לכלכלת שוק, המגזרים הכלכליים המובילים במונגוליה הם כרייה (21.8% מהתמ"ג), חקלאות (16% מהתמ"ג), מסחר ושירותים סיטונאיים וקמעונאיים, תחבורה ונדל"ן. הכלכלה הבלתי פורמלית מוערכת בגודל של לפחות שליש מגודל הכלכלה הרשמית. נכון ל-2020, 72.5% מהיצוא של מונגוליה הגיע לסין, ו-35.7% מהייבוא הגיע מסין.
מונגוליה מדורגת ככלכלה בעלת הכנסה בינונית-נמוכה על ידי הבנק העולמי, עקב אחוז הנוודים הגבוה שבה. כ-22.4% מהאוכלוסייה חיים עם פחות מ-1.25 דולר ארצות הברית ליום, רובם נוודים המתקיימים מחקלאות קיום ורעיית צאן"Human Development Report 2011" (PDF). United Nations. 2011. Archived (PDF) from the original on January 11, 2012. Retrieved January 27, 2012.. עם זאת, התמ"ג לנפש נמצא במגמת עלייה. בשנת 2011, התמ"ג לנפש עמד על 3,100 דולר בשנה, ובשנת 2012 כבר צמח ועמד על 4,717 דולר בשנה. כיום הוא עומד כבר על למעלה מ-11 אלף דולר בשנה.
בגלל פריחה במגזר הכרייה, היו למטבע המונגולי שיעורי צמיחה גבוהים בשנים 2007 ו-2008 (9.9% ו-8.9%, בהתאמה). בשנת 2009, עקב המשבר הכלכלי העולמי, וירידה חדה בביקוש הסחורות המונגוליות, צנח המטבע ב-40% מול הדולר האמריקאי. בשנת 2011, צמיחת התמ"ג הייתה צפויה להגיע ל-16.4%. עם זאת, האינפלציה המשיכה לשחוק את התמ"ג, כאשר בסוף 2011 שיעור הצמניחה עמד רק על 12.6%.
מינרלים מהווים יותר מ-80% מהייצוא של מונגוליה, שיעור שצפוי לעלות ל-95% בעשורים הקרובים. ההכנסות הפיסקאליות מכרייה היוו 21% מההכנסה הממשלתית ב-2010 ועלו ל-24% ב-2018Mongolian Statistical Yearbook 2018. Ulan Bator: National Statistics Office of Mongolia. 2018.. כ-3,000 מכרות חוקיים פועלים כיום במונגוליה. עקב צמיחת תעשיית הכרייה במונגוליה, השקיעו חברות ממדינות שונות בעולם במכרות מונגוליים, בהם מקנדה, סין ורוסיה.
מונגוליה מעולם לא הייתה בין השווקים המתעוררים בעולם עד פברואר 2011, כאשר אנליסטים של Citigroup קבעו שמונגוליה היא אחת המדינות "המניבות צמיחה גלובלית", שהן מדינות עם סיכויי הצמיחה המבטיחים ביותר לשנים 2010–2050. הבורסה המונגולית , שהוקמה בשנת 1991 באולן בטור, היא בין הבורסות הקטנות בעולם לפי שווי שוק. בשנת 2011 היו 336 חברות רשומות בבורסה עם שווי שוק כולל של 2 מיליארד דולר"Message From The Board of Chairman and the Acting Ceo" (PDF). Mongolian Stock Exchange. Archived from the original (PDF) on May 4, 2012. Retrieved June 28, 2013..
על פי נתוני 2022, סך כל היבוא של מונגוליה הסתכם בכ-8.5 מיליארד דולר, וסך כל היצוא בכ-13.6 מיליארד דולר, 47% מהם פחם, 20% נחושת ו-15% זהב.ממוזער|200x200 פיקסלים|רכבת מונגולית עוצרת בתחנה
תשתיות
תקשורת
ממוזער|200x200 פיקסלים|בתי מגורים ויורטים באולן בטור
טלקומוניקציה במונגוליה היא מסובכת ועומדת בפני אתגרים רבים. בתור המדינה הכי פחות צפופה בעולם, עם חלק ניכר מהאוכלוסייה שחי אורח חיים נוודי, קשה היה לחברות טכנולוגית מידע ותקשורת רבות להתקדם בחברה המונגולית. מרבית דרכי התקשורת החוטיות קיימות רק בבירה, אולן בטור, בה מתגוררים כמחצית מאוכלוסיית המדינה, ובערים האחרות. משום שבאולן בטור ריכוזי אוכלוסייה גדולים כל כך, רשת הכבלים העירונית היא מפותחת והתקשורת האל-חוטית לא נפוצה. בכפרים לעומת זאת תקשורת אל-חוטית זכתה להצלחה רבה יותר, ומרבית הטלוויזיות בלוויין במונגוליה קיימות בכפרים, בעוד שמרבית הטלוויזיות בכבלים הן בעיר.
טלפונים ניידים הם נפוצים, ובערים קיימת גישה רחבה ל-4G. גישה לאינטרנט נמצאת במרבית הערים ובחלק מהכפרים באופן מקומי. בשביל אינטרנט, מונגוליה משתמשת בסיבים אופטיים משכנותיה סין ורוסיה.
למונגוליה ערוץ רדיו וטלוויזיה ממלכתי, לצד שידורי רדיו וטלוויזיה פרטיים. ספקי הטלוויזיה במונגוליה עובדים עם לוויין וכבלים.
שירותי הדואר ניתנים על ידי Mongol Post בבעלות המדינה ו-54 מפעילים מורשים אחרים"White Paper 2011 Mongolia".
תחבורה
ממוזער|200x200 פיקסלים|כניסת נמל התעופה בדלנזדגד, במחוז אומנוגובי
הרכבת הטרנס-מונגולית היא הרכבת הראשית המחברת בין מונגוליה לשכנותיה. היא מתחילה במסילת הרכבת הטרנס-סיבירית ברוסיה בעיירה אולן-אודה, חוצה את מונגוליה דרך אולן בטור, ואז מתחברת לסין, שם היא מצטרפת למערכת הרכבות הסינית. מסילת רכבת נפרדת מחברת את העיר צ'ויבלסאן המזרחית עם מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית.
למונגוליה מספר שדות תעופה מקומיים, ולחלקם מעמד בינלאומי. נמל התעופה הבינלאומי בויאנט אוכאה הוא שדה התעופה הראשי של מונגוליה, וממוקם כ-20 ק"מ ממרכז אולן בטור. קיימים קווי טיסה ישירים בין מונגוליה לדרום קוריאה, סין, תאילנד, הונג קונג, יפן, רוסיה, גרמניה וטורקיה. MIAT מונגוליאן איירליינס היא חברת התעופה הלאומית של מונגוליה, המפעילה טיסות בינלאומיות, בעוד שחברות אוויריות קטנות יותר משמשות בעיקר לטיסות פנים ארציות ולארצות השכנות.
כבישים רבים במונגוליה הם רק דרכי עפר או מסלולי שטח פשוטים. יש כבישים סלולים מעטים מאולן בטור לגבול רוסיה וסין, ומזרחה ומערבה (מה שנקרא דרך המילניום). בתוך הערים רק במרכז הכבישים סלולים מאספלט, וברוב הפרוורים אין דרכים סלולות אלא אדמה חשופה. מספר פרויקטים של סלילת כבישים נערכים בשנים האחרונות ברחבי המדינה. במונגוליה 4,800 ק"מ של כבישים סלולים, כאשר 1,800 ק"מ הושלמו בשנת 2013 בלבד.
ממוזער|200x200 פיקסלים|האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה
ממוזער|200x200 פיקסלים|כיתת לימוד במונגוליה בה משתמשים התלמידים במחשבים
חינוך
בתקופת הרפובליקה העממית של מונגוליה והקומוניזם, החינוך היה אחד מתחומי ההישג המשמעותיים במונגוליה. לפני הרפובליקה העממית, שיעורי האוריינות בקרב האוכלוסייה היו מתחת לאחוז אחד, עקב חיי הנוודות של רבים מהתושבים. עד 1952, האנאלפביתיות חוסלה למעשה, בין השאר באמצעות שימוש בפנימיות עונתיות לילדים של משפחות נוודים. המימון לפנימיות אלה קוצץ בשנות ה-90, מה שגרם לצניחה קלה בשיעורי האוריינות.
החינוך היסודי והתיכוני נמשך בעבר עשר שנים, אך הורחב לאחת עשרה שנים. מאז שנת הלימודים 2008–2009, מערכת החינוך הורחבה לכ-12 שנים, כאשר הראשונים במונגוליה לסיים 12 שנות לימוד ולא 11 הם התלמידים שסיימו את שנת הלימודים 2020–2021.
החל משנת 2006, השפה האנגלית נלמדת בכל בתי הספר התיכוניים ברחבי מונגוליה, החל מכיתה ד'.
במונגוליה מספר אוניברסיטאות, חלק גדול מהן שלוחות של האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה או האוניברסיטה המונגולית למדע וטכנולוגיה. כמעט שלושה מכל חמישה צעירים מונגולים כיום נרשמים לאוניברסיטה. בין השנים 1993 ו-2010 חוותה מונגוליה קפיצה עצומה במספר הסטודנטים, עם יותר מפי-6"Development Progress". מונגוליה דורגה במקום ה-58 במדד החדשנות העולמי בשנת 2020, ירידה מהמקום ה-53 בשנת 2019.
בריאות ורפואה
ממוזער|200x200 פיקסלים|ילד מונגולי עובר ניתוח בפה
ממוזער|200x200 פיקסלים|אופטומטריסטית מבצעת בדיקת עיניים, מונגוליה
מונגוליה המודרנית ירשה מערכת בריאות טובה יחסית מהתקופה הסוציאליסטית שלה. דו"ח הבנק העולמי משנת 2007 מציין כי "למרות הכנסתה הנמוכה לנפש, למונגוליה יש מדדי בריאות חזקים יחסית; שיקוף של הרווחים הבריאותיים החשובים שהושגו בתקופה הסוציאליסטית". בממוצע שיעור תמותת התינוקות של מונגוליה הוא פחות ממחצית מזה של מדינות בעלות פיתוח כלכלי דומה, ושיעור התמותה מתחת לגיל חמש ותוחלת החיים שלה טובים יותר בממוצע ממדינות אחרות עם תמ"ג לנפש דומה.
מאז 1990, מדדי בריאות מרכזיים במונגוליה כמו תוחלת חיים ותמותת תינוקות השתפרו בהתמדה, הן בשל שינויים חברתיים והן בשל שיפור במגזר הבריאות. בתקופה הסוציאליסטית המדינה סבלה מהתפשטות חמורה של אכינוקוקוזיס, תולעים טפיליות הפוגעות בכבד ולעיתים גם בריאות ובמוח, אולם היא נבלמה בשנות ה-90. בניגוד לכך, בריאות המבוגרים התדרדרה במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 ושיעורי התמותה עלו באופן משמעותי.
מחלות כמו אבעבועות שחורות, טיפוס, דבר, שיתוק ילדים ודיפתריה הושמדו לחלוטין במונגוליה עד 1981. אגודת הצלב האדום המונגולית מתמקדת בטיפול מונע. הקונפדרציה של האיגודים המקצועיים המונגוליים הקימה רשת של בתי הבראה.
על אף ההצלחה של מונגוליה בתחום הבריאות, עדיין נותרו בעיות חמורות, במיוחד באזורים הכפריים. על פי מחקר משנת 2011 של ארגון הבריאות העולמי, בבירה אולן בטור סובלת מזיהום האוויר השני בגודלו מכל עיר בעולם. איכות אוויר ירודה היא גם הסכנה התעסוקתית הגדולה ביותר, שכן למעלה משני שלישים מהמחלות התעסוקתיות במונגוליה הן ברונכיטיס כרונית או דלקת ריאות כתוצאה משאיפת אבק ממושכת. מונגוליה סובלת גם מהתפשטות של כלבת בבעלי חיים בעיקר בערים, שם נמצאים כלבים משוטטים רבים שעלולים להידבק ולהדביק במחלה. הגישה לחיסון לכלבת במונגוליה מוגבל, ולכן מטיילים רבים שמגיעים למדינה מעדיפים להתחסן בארצם. בין השנים 1994–2004 חלו במונגוליה 11 אנשים מכלבת, וכתוצאה מכך מתו ללא יוצא מן הכלל. באותן שנים דווח גם על 1,273 בעלי חיים שנדבקו במחלה ונלכדו, 80% מתוכם היו בקר.
הלידה הממוצעת (שיעור הפריון) נעה סביב 2.25-1.87 לאישה (2007) ותוחלת החיים הממוצעת היא 68.5 שנים (2011). תמותת תינוקות עומדת על 1.9% עד 4% ותמותת ילדים עומדת על 4.3%.
גאוגרפיה
עם שטח של 1,564,116 קמ"ר, מונגוליה היא המדינה ה-18 בגודלה בעולם. שטחה של מונגוליה גדול בפער מהמדינה הבאה בגודלה בעולם, פרו. מונגוליה שוכנת ברובה בין קווי הרוחב 41° ו-52°N, וקווי האורך 87° ו-120°E. למען היחסיות, חלקה הצפוני של מונגוליה נמצא בערך באותו קו רוחב כמו ברלין (גרמניה) וססקטון (קנדה), בעוד שהחלק הדרומי ביותר נמצא בערך באותו קו רוחב של רומא (איטליה) ושיקגו (ארצות הברית). החלק המערבי ביותר של מונגוליה נמצא בערך באותו קו אורך כמו קולקטה (הודו), בעוד שהחלק המזרחי ביותר נמצא באותו קו אורך שלהאנגג'ואו (סין). על אף שמונגוליה אינה חולקת גבול עם קזחסטן, הנקודה המערבית ביותר שלה נמצאת במרחק של 36.76 ק"מ בלבד ממנה, אולם השתיים מופרדות על ידי גבול רוסיה.
הגאוגרפיה של מונגוליה מגוונת מאוד ומאופיינת במישורים רחבים וצמחייה דלילה. דרום מונגוליה הוא אזור מדברי מאוד הנכלל כחלק ממדבר גובי ואילו האזורים הצפוניים הם קרים מאוד וסחופי רוחות. בחלקים גדולים מהמדינה תנאי אקלים אלה אינם מאפשרים התקיימות של יערות, ועל כן חלק ניכר ממונגוליה עשוי ערבות עשב עצומות ורחבות ידיים, כאשר שטחים מיוערים מהווים רק 11.2% משטח הקרקע הכולל. עם זאת, בעקבות היעדר חקלאות, אחוז היערות עדיין גבוה מבמקומות מסוימים באירופה שבהם יערות נכרתו לטובת חקלאות, כדוגמת אירלנד (10%). על אף קווי הרוחב הלא-קיצוניים שלה, מונגוליה עדיין מתאפיינת באקלים קר מאוד וחורפים קשים בעקבות הגובה של המדינה - מונגוליה כולה נמצאת על רמה גבוהה. הנקודה הגבוהה ביותר במונגוליה היא פסגת קהוטן שבקצה המערבי ביותר של המדינה. פסגת ההר מגיעה לגובה של 4,374 מטר מעל פני הים.
במונגוליה מספר אתרי מורשת עולמית גאוגרפיים, בהם האגם אובס נור שנמצא במיקום קיצוני מבחינה אקלימית, וכתוצאה מכך טווח הטמפרטורות שלו בין החורף לקיץ מגיע לכמעט 100 מעלות (בקיץ כ-47° ובחורף 58°-); ההר בורחאן חלדון, בו קבור המנהיג המונגולי ג'ינגיס חאן; עמק אורחון שניחן בנופים מרהיבים ועדויות לתרבויות עתיקות ועוד.
אקלים
שמאל|ממוזער|מפת אקלים של מונגוליה
מונגוליה ידועה כ"ארץ השמים הכחולים הנצחיים" או "ארץ השמים הכחולים" עקב כמות הגשם המזערית שיורדת בה ולמעלה מ-250 ימי השמש בשנה. עם זאת, היא סובלת מאקלים קר ורוחות חזקות, כאשר בחורף חלקיה הצפוניים של המדינה מכוסים שלג עבה. בדרום מונגוליה האקלים חם יותר, ובקיץ מגיע לטמפרטורות גבוהות באזורים המדבריים.
האקלים במונגוליה בקיץ הוא חם בחלקיה הדרומיים ופושר באזוריה הצפוניים והמרכזיים, אולם בחורף ובעונות המעבר הטמפרטורה קרה מאוד ויכולה להגיע עד ל-30 מעלות מתחת לאפס"Republic of Mongolia" (PDF). 2004. Archived from the original (PDF) on October 2, 2006. Retrieved February 10, 2008.. רוחות אוויר קפואות וחזקות זורמות אל מונגוליה מאזור סיביר שברוסיה במהלך החורף ומתאספות בעמקים ובאגנים נמוכים וגורמת לטמפרטורות לצנוח גם כאשר השמיים תכולים. בניגוד למצופה, דווקא בגובה ועל מדרונות ההרים הטמפרטורה עולה בהרבה מעל לאזורים הנמוכים בעקבות עליית האוויר החם למעלה.
בחורף מונגוליה כולה נתונה להשפעת האנטי-ציקלון הסיבירי. האזורים הצפוניים הם הנפגעים העיקריים מהתופעה, בהם גם הבירה אולן בטור. ככל שיורדים דרומה האקלים נהיה נעים יותר ופחות נגיש לפגעי מזג אוויר, אולם עדיין צחיח עד מאוד ואינו מאפשר גידול צמחייה. ישנם מספר אזורים אקלימיים בלתי שגרתיים בצפון מונגוליה בהם האקלים נע והם מאפשרים ייעור נרחב, כמו בסביבת העיירה בטצרלג, שמגיעה בחורפים לטמפרטורת שיא של עד 5 מעלות צלזיוס, בניגוד לרוב מונגוליה בה המעלות צונחות אל 20 מעלות מתחת לאפס בממוצע. המדינה נתונה מדי כמה שנים לתנאי אקלים קשים הידועים בשם "זוד". זוד, אסון טבע ייחודי למונגוליה, מאופיין בטמפרטורות נמוכות המכות באופן פתאומי ומביאות לכך ששיעורים גדולים מבעלי החיים במדינה מתים מרעב או מטמפרטורות מקפיאות או שניהם. הזוד הוא מכה קטלנית לאוכלוסייה הנוודית ברובה, שמתבססת על רעייה וחקלאות לצריכה עצמית.
טבע ובעלי חיים
ממוזער|200x200 פיקסלים|סוסים מונגוליים רועים
השם "גובי" הוא כינוי מונגולי לערבות מדבריות, המתייחס בדרך כלל לשטחים הצחיחים שבדרום מונגוליה, בהם אין צמחייה כמעט כלל. במדבריות אלה, הנכללות במדבר גובי שחלקו בסין, חיים מעט בעלי חיים, בהם עדרי גמלים. על פי ההגדרה התרבותית המונגולית, מונגולים מבחינים בין הגובי, שהוא נוף מדברי ספציפי, למילה הכללית מדבר, על אף שההבחנה אינה תמיד גלויה לאלה שאינם בקיאים בטבע המונגולי.
במונגוליה נפוצים מספר יונקים גדולים, בהם זאבים אפורים ויעלים סיביריים, וכן מינים בסכנת הכחדה כמו גמל בקטריאני , נמר השלג, דוב גובי (שהוא המין הנדיר ביותר) והפרא. בהקשר לאחרון, המספרים הגדולים ביותר של עדרי פרא בעולם קיימים במדבריות גובי.
הסאיגה, שהיה מין נפוץ במונגוליה בעבר, הלכו ונכחדו עקב איבוד מרחבי מחיה וערך רפואי סיני גבוה, שהוביל לציד מסיבי. כיום קיימים פחות מ-5,000 פרטים בטבע המונגולי והם תחת סכנת הכחדה חמורה. סוס הבר, בפרט, כמעט ונכחד כאשר לא נצפה אפילו אחד בטבע בשלושת העשורים האחרונים, והפרטים היחידים כיום במונגוליה נמצאים בשבי. עם זאת, בעקבות השטח הבלתי מיושב העצום במונגוליה, ההערכות הן שעדיין קיימים סוסי בר בטבע. בנוסף, במונגוליה בעלי חיים רבים נוספים הייחודיים לה הודות לשטחים הבלתי מנוצלים שבה, המאפשרים גידול טבעי של בעלי חיים. במסגרת תוכנית השימור של הקרן העולמית לשימור חיות הבר במונגוליה (פרויקט בן ארבע שנים), נעשו מאמצים להגן על מיני בעלי חיים נדירים, ובעיקר נמרי שלג, כבשי אלטאי וסאיגות ממזרח מונגוליה. האגודה הזואולוגית של לונדון גם כן הצטרפה להגנה על חיות הבר, ובעיקר גמל בקטריאני, ירבוע ארך-אוזניים, וגרביל מונגולי.
דמוגרפיה
שמאל|240x240px|ממוזער|תפוצת המונגולים האתניים כיום (מסומן באדום). תחומי האימפריה המונגולית הקדומה מסומנים בקו כתום.
האוכלוסייה הכוללת של מונגוליה נכון לאוקטובר 2021 היא כ-3,348,017 אזרחים, במקום ה-135 בעולם. עם שטח עצום של 1,564,116 קמ"ר צפיפות האוכלוסייה במונגוליה היא הקטנה בעולם (1.91 נפשות לקמ"ר). קצב גידול האוכלוסייה במונגוליה מוערך ב-1.2% (נכון לשנת 2007)"WPP2006_Highlights_0823.doc" (PDF). Archived (PDF) from the original on July 21, 2013. Retrieved June 28, 2013.. כ-59% מכלל האוכלוסייה היא מתחת לגיל 30, 27% מהם מתחת לגיל 14. רק 4% מהאוכלוסייה היא מעל גיל 65, בעקבות תמותה מוקדמת.
המפקד הראשון שבוצע במונגוליה היה בשנת 1918, ובו נרשמה אוכלוסייה של 647,500"Mongolia" (PDF). United Nations Economic and Social Commission for Asia and the Pacific. Archived (PDF) from the original on May 11, 2013. Retrieved June 28, 2013.. מאז התפרקות הרפובליקה העממית מונגוליה חוותה ירידה דרסטית בשיעור הפריון הכולל (כמות הילדים לכל אישה), תלולה יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. על פי הערכות אחרונות של האו"ם, בשנים 1970–1975, הפריון הוערך כ-7.3 ילדים לאישה, כמות גבוהה מברוב מדינות הכדור הצפוני. עם זאת, בין השנים 2000–2005 הייתה כמות הילדים לאישה כ-2.1 בלבד, נתון נמוך בהרבה משל ישראל לשם השוואהSpoorenberg, Thomas (2009). "The impact of the political and economic transition on fertility and family formation in Mongolia. A synthetic parity progression ratio analysis". Asian Population Studies. 5 (2): 127–151. doi:10.1080/17441730902992067. S2CID 153650562.. הירידה הסתיימה ובשנים 2005–2010 עלה ערך הפוריות המשוער ל-2.5 והתייצב לאחר מכן בשיעור של כ-2.2–2.3 ילדים לאישה.
המונגולים האתניים מהווים כ-95% מהאוכלוסייה והם מורכבים בעיקר מהקבוצה 'חאלקה', ומקבוצות נוספות. הקבוצות השונות בתוך העם המונגולי נבדלות זו מזו בעיקר בדיאלקטים השונים של המונגולית. החאלקה מהווים כ-86% מהאוכלוסייה המונגולית האתנית. עמים טורקים (קזחים וטובנים) מהווים 4.5% מאוכלוסיית מונגוליה, והשאר הם רוסים, סינים, קוריאנים ואמריקאים.
ממוזער|240x240 פיקסלים|תינוק ממוצא אתני מונגולי
כמות גבוהה של מונגולים אתניים נמצאים גם מחוץ למונגוליה. במונגוליה הפנימית שבסין מתגוררים כ-3.5 מיליון מונגולים, שהם יותר מאוכלוסיית מונגוליה עצמה. מונגולים מתגוררים גם במנצ'וריה, בשינג'יאנג וברוסיה. מיעוט מונגולי מתגורר גם לחופי הים הכספי ברוסיה, בצידה השני של קזחסטן. מונגולים רבים עובדים בקוריאה הדרומית.
שפה
השפה הרשמית במונגוליה היא מונגולית, והיא מדוברת על ידי 95% מהאוכלוסייה. השפה מחולקת למגוון דיאלקטים המבדילים בין הקבוצות האתניות השונות ולרוב תלויי אזור. במערב המדינה ניתן לשמוע גם קזחית וטובאן, שתיהן שפות טורקיות. שפת הסימנים המונגולית היא השפה העיקרית של קהילת החירשים.
כיום, מונגולית נכתבת באמצעות האלפבית הקירילי, בהשפעת השלטון הפרו-סובייטי בעבר, אם כי בתקופות קדומות היא נכתבה באמצעות הכתב המונגולי. בשנת 1994, ברוח השחרור המונגולי מכבלי הקומוניזם, תוכנן להעביר את השפה הרשמית לכתב מונגולי כתיקון עוול תרבותי, אך המעבר לא התרחש שכן דורות רבים של מבוגרים לא הכירו את הכתיב המסורתי. כיום בתי הספר מלמדים מחדש את האלפבית הקדום. במרץ 2020 הודיעה ממשלת מונגוליה על תוכניתה להשתמש הן בכתב הקירילי והן בכתב המונגולי בכל המסמכים הרשמיים שתפרסם הממשלה עד 2025.
רוסית היא כיום השפה הזרה המדוברת ביותר במונגוליה, ואחריה אנגלית, אם כי קיימת בעשורים האחרונים מגמת עלייה בשיעור יודעי האנגלית כשפה שנייה, וההערכה היא שהאנגלית תעקוף את הרוסית בעשורים הבאים. גם הקוריאנית הפכה למדוברת באופן נרחב כאשר עשרות אלפי מונגולים עובדים בדרום קוריאה.
דת ואמונה
דתות במונגוליה
(בקרב האוכלוסייה מגיל 15 ומעלה)2010 Population and Housing Census of Mongolia. Data recorded in Brian J. Grim et al. Yearbook of International Religious Demography 2014. BRILL, 2014. p. 152דתמספר מאמיניםאחוז מהכללללא דת735,28338.6%דתיים1,170,28361.4%בודהיזם1,009,35753.0%אסלאם57,7023.0%שמאניזם55,1742.9%נצרות41,1172.2%אחר6,9330.4%סך הכל1,905,566100%
על פי מפקד האוכלוסין של 2010, 53% מהמונגולים מעל גיל 15 הם בודהיסטים, בעוד ש-39% הם לא-דתיים.
השמאניזם היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בקרב הנוודים המונגולים, שהאמינו במסורות אליליות כאלה ואחרות. אמונות אלו הוחלפו בהדרגה על ידי הבודהיזם הטיבטי, אולם השמאניזם עדיין הותיר חותם מסוים על התרבות הדתית במונגוליה, ומסורות שונות שנבעו ממנו במקור נשתמרו עד לימינו בחברות השמרניות הנוודיות. הקזחים ממערב מונגוליה, חלק מהמונגולים האתניים ועמים טורקים אחרים במדינה דבקים באופן מסורתי באסלאם.
במהלך רוב המאה ה-20, הממשלה הקומוניסטית דיכאה פולחן דתי מכל סוג, ופעולות הטרור הממשלתיות פעלו בעיקר כנגד הבודהיסטים. הסלידה האידאולוגית של הקומוניזם מהדת לובתה במונגוליה על ידי הבדלי המעמדות בין הנזירים לשאר האוכלוסייה, שהיו מאז 1911 מעין אצולה במדינה. בסוף שנות ה-30, המשטר, אז בראשותו של הורלוגין צ'ויבלסאן, הוביל מסע רצח כנגד הבודהיסטים, בו לפי ההערכות נרצחו למעלה מ-30,000 בני אדם"Historical Injustice and Democratic Transition in Eastern Asia and Northern Europe, London 2002, p. 156" (PDF). Archived (PDF) from the original on May 11, 2011. Retrieved December 23, 2010.. בסך הכל מספר הנזירים הבודהיסטים במונגוליה ירד מ-100,000 בשנת 1924 ל-110 בלבד בשנת 1990.
נפילת הקומוניזם ב-1991 החזירה את הלגיטימציה של הדת. הבודהיזם הטיבטי, שהיה הדת השלטת לפני עליית הקומוניזם, עלה שוב והפך לדת הנהוגה ביותר במונגוליה. סיום הדיכוי הדתי בשנות ה-90 אפשר גם להתפשטות של דתות אחרות במדינה. על פי הקבוצה המיסיונרית Barnabas Fund שפועלת במונגוליה, מספר הנוצרים במונגוליה גדל מהמספר החד ספרתי ארבעה בשנת 1989 לכ-40,000 נכון לשנת 2008. במאי 2013, כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים (מורמונים) ערכה תוכנית תרבותית לחגוג עשרים שנה לכנסייה המורמונית המונגולית, עם 10,900 מאמינים ו-16 כנסיות מטעם הזרם במדינה. ישנם גם כ-1,000 קתולים במונגוליה, ובשנת 2003 מונה מיסיונר מהפיליפינים לבישוף הקתולי הראשון של מונגוליה.
יהדות מונגוליה
מונגוליה היא בין הארצות הבודדות שבהן לא התיישבו יהודים לאורך ההיסטוריה, פרט לקהילה יהודית קטנה, שישבה בה משך זמן קצר מאוד; זאת כיוון שרוב הקהילות היהודיות היו עירוניות ופרנסתן ממסחר ושירותים, ורוב אוכלוסיית מונגוליה הייתה נוודית ועד המאה ה-18 לא היו בה יישובים עירוניים.
חסרים תיעודים היסטוריים אודות הקהילה היהודית במונגוליה לאורך השנים, ולכן הידוע אודותיה מועט ואף מוטל בספק - אין הערכות ברורות באשר לגודלה ודבר כמעט אינו ידוע אודות מוסדותיה, אם אכן היו כאלה. עם זאת, ישנה הערכה כי טרם היעלמותה, מנתה הקהילה כ-600 נפשות.
נכון לראשית המאה ה-21, במונגוליה אין קהילה יהודית, אך בבירתה מתגוררים אזרחים זרים, בהם ישראלים בודדים, וייתכן שאף יהודים אזרחי ארצות אחרות.
בשנת 2013 ייצג אָנְגַרַג סָנְדַג, טניסאי יהודי, את מונגוליה במכביה ה-19, זאת הייתה ההופעה הראשונה של מונגוליה במשחקי המכביה.
תרבות
ממוזער|278x278 פיקסלים|ציור מונגולי מסורתי
ממוזער|200x200 פיקסלים|יורט אופייני בערבות הצפוניות של מונגוליה
ממוזער|267x267 פיקסלים|נגן מורין חור בלבוש מסורתי
מכיוון שרבים מתושבי מונגוליה חיים עדיין באופן מסורתי, ניתן גם כיום לראות מאפיינים של תרבות הנוודים העתיקה במונגוליה המודרנית. מאפיינים מסורתיים אלו מתבטאים בכל תחומי התרבות - לדוגמה, כלי הנגינה מותאמים למסעות ארוכים. החוקרים חלוקים ביניהם האם התרבות הסינית השפיעה על המונגולית או להפך, אך ברור כי בין התרבויות הייתה קיימת אינטראקציה משמעותית.
אמנות חזותית
לפני המאה ה-20, לרוב יצירות האמנויות הידועות במונגוליה היה תפקיד דתי, ולאמנות המונגולית, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, הייתה השפעה גדול מהדת, בין אם מדובר באמונות אלילים מקומיות או בודהיזם טיבטי. פסלי ברונזה רבים מתקופות קדומות הציגו בדרך כלל אלים או סממנים של הבודהיזם.
בשלהי המאה ה-19 פנו ציירים כמו מרזן שרב לסגנונות ציור ריאליסטיים יותר. בתקופת הרפובליקה העממית של מונגוליה, הריאליזם הסוציאליסטי היה סגנון הציור המועדףVeronika Ronge (1986). "Kunst und Kunstgewerbe". In Michael Weiers (ed.). Die Mongolen: Beiträge zu ihrer Geschichte und Kultur. Wissenschaftliche Buchgesellschaft. pp. 125–148. ., אולם ציורים מסורתיים דמויי תאנגקה שעסקו בנושאים חילוניים ולאומניים היו פופולריים גם הם, בז'אנר המכונה "זוראג מונגולי" .
בין הניסיונות הראשונים להחדיר את המודרניזם לאמנות המונגולית היה הציור "Ehiin setgel" ("אהבת אמא") שיצר האמן צווג'ב בשנות ה-60. אולם הוא הקדים את זמנו, ובעקבות הצנזורה הקשה מרבית עבודותיו לא פורסמו ומאוחר יותר הוא נרצח על ידי השלטונות, מאחר שהיה בודהיסט.
האמנות החזותית המונגולית החלה להתפתח באמת רק בסוף שנות ה-80, עם יישום רפורמת פרסטרויקה בברית המועצות ובעקבות כך גם במונגוליה. אוטגונבייר ארשו הוא בין האמנים המודרניים המונגולים הידועים ביותר בעולם המערבי, בין היתר הודות לסרט "ZURAG" של טוביאס וולף, בו לקח חלק.
אדריכלות
המגורים המונגוליים המסורתיים מכונים בשם "גר". לרוב הם מוכרים בשם הרוסי יורט, אולם המינוח המונגולי הולך ותופס תאוצה מאז שנות ה-90 בעולם המערבי. במשך מאות שנים אופיינו המונגולים הנוודים במגורי היורט - מבנה מעוגל ונייד שניתן לבנות ולפרק באופן מיידי, המורכב מקשתות עץ הסרוגות זו בזו שתי וערב. מן הצד החיצוני היורט מכוסה לבד עבה שמונעת כניסה של קור פנימה ותורמת לשימור החום בפנים בלילות המונגוליים הקרים. רק במאות ה-16 וה-17 החלו להיבנות במונגוליה מנזרי אבן גדולים ומבנים עמידים ולא עראיים. כאשר היה צורך להגדילם כדי להכיל את מספר המתפללים ההולך וגדל, האדריכלים המונגולים עיצבו מבנים בעלי 6–12 פאות עם גגות פירמידליים כדי לדמות את צורת היורט המעוגלתИскусство Монголии. Moscow. 1984.. הקירות הסרוגים, עמודי הגג ושכבות הלבד הוחלפו באבן, לבנים, קורות וקרשים.
כיום האדריכלות המונגולית המסורתית עדיין נפוצה במדינה המודרנית. אף שמרכזי הערים לרוב מתועשים ואורבניים ודומים לערים אחרות במדינות ברית המועצות לשעבר, מרבית התושבים מתגוררים בפרברים או בכפרים בהם קיימת אדריכלות ברורה מאוד; כמעט כל בית מוקף גדר רחבה המקיפה שטח מרובע וגדול, לעיתים בו גדלים צאן או בקר; בית קטן עשוי עץ לרוב בעל גג רעפים, המשמש למגורים; ויורט או שניים בחצר המשמשים כמעין חדר נוסף. יש החיים ביורט בלבד, אולם אלה פחות נפוצים בערים ומאפיינים יותר נוודים, הנעים עם היורט בעקבות הצאן.
מוזיקה מונגולית
ממוזער|200x200 פיקסלים|להקה מונגולית עממית
המוזיקה המונגולית מושפעת מאוד מהטבע, מהנוודות, השמאניזם וגם מהבודהיזם הטיבטי. המוזיקה המסורתית כוללת מגוון של כלי נגינה, שהבולט בהם הוא המורין חור, וגם סגנונות שירה כמו ה"חומיי" שהיא מעין שירת גרון. למונגולים גם ריקודים עממיים, כדוגמת ה"צאם", אותו רוקדים על פי המסורת כדי להרחיק רוחות רעות. מקורו של הריקוד ככל הנראה בשמניזם.
להקת הרוק הראשונה במונגוליה הייתה "Soyol Erdene", שנוסדה בשנות ה-60. הלהקה הייתה פופולרית מאוד על אף הצנזורה הקשה שהוטלה עליה מצד השלטון הקומוניסטי עקב היותה דומה מאוד במאפייניה ללהקת הביטלס. לאחר מכן נוסדו להקות שונות כמו Mungunhurhree, Ineemseglel, Urgoo ועוד, שהיו אבני דרך במוזיקת הרוק המונגולית. רבות מהלהקות דוכאו על ידי השלטונות מאחר שנתפסו כאנרכיסטים ומהפכנים.
בתחילת שנות ה-90, הלהקה הר-צ'ונו הייתה חלוצה בפולק-רוק המונגולי, ומיזגה אלמנטים של מוזיקה מונגולית מסורתית אל תוך הז'אנר. הפרץ הגדול של המוזיקה הפופולרית במונגוליה הגיע לאחר יישום דמוקרטיה והסרת הצנזורה על המוזיקה. שנות ה-90 נודעו בעושר המוזיקלי שבהן עם התפתחות של ראפ, טכנו, היפ הופ ומוזיקת פופ. בתחילת המילניום שגשגו במונגוליה גם להקות בנים שונות.
מדיה
ממוזער|200x200 פיקסלים|תקשורת מונגולית מראיינת את מפלגת הירוקים המונגולית באופוזיציה. התקשורת זכתה לחירויות משמעותיות מאז החלו רפורמות דמוקרטיות בשנות ה-90.
העיתונות המונגולית החלה להופיע בשנת 1920 עקב הקשר ההדוק עם ברית המועצות, עם הקמת העיתון Unen ("האמת") שהיה למעשה פרופגנדה של המפלגה הקומוניסטית. עד לרפורמות בשנות ה-90 של המאה ה-20 היו כל כלי התקשורת במונגוליה תחת פיקוח מתמיד של הממשלה, והצנזורה לא הותירה מקום לתקשורת שאינה תעמולתית. לאחר המחאות כנגד הקומוניזם והפיכת מונגוליה לדמוקרטיה זכתה התקשורת להסרת הצנזורה ולחופש ביטוי.
חוק חדש על חופש העיתונות, שנוסח בסיוע ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים ב-28 באוגוסט 1998 ונחקק ב-1 בינואר 1999, סלל את הדרך לרפורמות בתקשורתOle Bruun; Ole Odgaard (1996). Mongolia in Transition. Routledge. . Archived from the original on January 11, 2014. Retrieved June 28, 2013.. כיום התקשורת המונגולית מורכבת מכ-300 ערוצי דפוס ושידור בפורמטים רבים, בהם עיתונות, טלוויזיה, רדיו ועוד.
מאז 2006, הסביבה התקשורתית משתפרת כשהממשלה דנה בחוק חופש מידע חדש, והסרת כל זיקה בין כלי תקשורת לממשלהIndrajit Banerjee; Stephen Logan, eds. (2008). Asian communication handbook 2008. AMIC. .Patrick F.J. Macrory; Arthur E. Appleton; Michael G. Plummer, eds. (2005). The World Trade Organization legal, economic and political analysis. New York: Springer. .. רפורמות בשוק הובילו למספר גדל מדי שנה של אנשים העובדים בתקשורת, יחד עם תלמידים בבתי ספר לעיתונאות.
ממוזער|200x200 פיקסלים|פתיחת אירועי הנאדאם באצטדיון אולן בטור
בדו"ח World Press Freedom Index לשנת 2013, ארגון עיתונאים ללא גבולות סיווג את סביבת התקשורת במונגוליה במקום ה-98 מתוך 179, כאשר המקום הראשון היא התקשורת החופשית ביותר. בתוך שלוש שנים, בשנת 2016, כבר זינקה מונגוליה למקום ה-60 מתוך 180, הודות לרפורמות שונות שחוקקו.
על פי סקר הבנק לפיתוח אסיה משנת 2014, 80% מהמונגולים ציינו את הטלוויזיה כמקור המידע העיקרי שלהם.
ספורט ופסטיבלים
ממוזער|200x200 פיקסלים|מרוץ סוסים בשטח הפתוח
הפסטיבל הלאומי הגדול במונגוליה הוא הנאדאם, אשר מתקיים באופן רציף מדי קיץ במשך מאות שנים, ומורכב משלושה ענפי ספורט מסורתיים מונגוליים: חץ וקשת, מרוצי סוסים והיאבקות. במשחקים רשאים להשתתף רק גברים ממקום מסורתי. במונגוליה של ימינו, הנאדאם מתקיים בין ה-11 ל-13 ביולי, לכבוד ימי השנה למהפכה הדמוקרטית הלאומית וייסוד מדינת מונגוליה.
עוד פעילות פופולרית מאוד שנקראת שגאא, שמשוחקת גם היא מאות שנים במונגוליה. במהלך השגאא מנסים לקלוע למטרה במרחק כמה עשרות מטרים עצם קרסול של כבשה או עז, תוך שימוש בתנועת תנועות רפרוף של האצבע כדי לשלוח את העצם הקטנה לרוחק ולנסות להפיל את המטרה. במהלך הנאדאם המשחק פופולרי מאוד בקרב משתתפים בפסטיבל.
רכיבה על סוסים היא מרכזית במיוחד בתרבות המונגולית. המרוצים למרחקים ארוכים המוצגים לראווה במהלך פסטיבלי נאדאם הם היבט אחד של הדבר. היאבקות מונגולית גם היא פופולרית ביותר במדינה והיא מקצוע הספורט האולמפי האהוב ביותר. ההיאבקות נחשבת גם כגולת הכותרת של שלושת המשחקים של נאדאם. היסטוריונים טוענים כי היאבקות בסגנון מונגולי נוצרה לפני כשבעת אלפים שנה לערך ונשמרה כמעט ללא שינוי מאז. בתחרות ההיאבקות הארצית לוקחים חלק מאות מתאבקים מערים שונות ומאיימאגים ברחבי הארץ.
ענפי ספורט אחרים כמו כדורסל, הרמת משקולות, כדורגל, אתלטיקה, התעמלות, טניס שולחן, ג'ו ג'יטסו, קראטה, אייקידו, קיקבוקסינג ואמנויות לחימה הפכו פופולריים בעשורים האחרונים במונגוליה. מונגוליה מצטיינת בעולם בשחקני טניס שולחן המשחקים במדינות שונות. למונגוליה יש בסך הכל 30 מדליות אולימפיות, מתוכן 2 זהב, 11 כסף ו-17 ארד. המקצועות האולימפיים שבהם מצטיינת מונגוליה הם ג'ודו, אגרוף, היאבקות וקליעה. ניידנגין טובשינבאייר היה הראשון לזכות במדליית זהב אולימפית הראשונה בג'ודו במשקל כבד.
ממוזער|200x200 פיקסלים|משחק כדורסל במונגוליה
היאבקות בסגנון חופשי צוברת פופולריות במונגוליה מאז 1958. מקצוע זה הוא בעל הכי הרבה מדליות אולימפיות למונגוליה.
אגרוף חובבים מתקיים במונגוליה מאז 1948. נבחרת האגרוף האולימפית של מונגוליה נוסדה בשנת 1960. הממשלה הקומוניסטית של מונגוליה אסרה על איגרוף מ-1964 עד 1967 אך עד מהרה ביטלה את האיסור. אגרוף מקצועי החל במונגוליה בשנות ה-90.
למונגוליה ליגת כדורגל פופולרית ונבחרת לאומית. אף על פי כן, הנבחרת טרם צליחה להעפיל לטורניר בינלאומי גדול.
משחקי כדורסל מתקיימים במסגרת ליגת העל המונגולית בכדורסל.
גם מקצוע הקליעה הוא מוביל במונגוליה, בעיקר בקרב נשים: אוטריאדין גונדגמה היא מדליסטית כסף באולימפיאדת בייג'ינג (2008), מונקביאר דוריזרן היא אלופת עולם פעמיים וזוכת מדליית ארד אולימפית (כיום מייצגת את גרמניה), ושצוגבאדראקין מונכזול דורגה במאי 2007 במקום השלישי בעולם בקליעה מ-25 מטר.
מתאבק הסומו המונגולי דולגוסורנגין דגוודורג' זכה ב-25 טורנירים בליגה העליונה, והוצב במקום הרביעי בכל הזמנים. בינואר 2015, מנחבאטין דבאאג'רגל לקח את האליפות ה-33 שלו בליגה הבכירה, ובכך הפך לזוכה הכי הרבה אליפויות בהיסטוריה של הסומו.
בנדי הוא הספורט היחיד בו מונגוליה סיימה גבוה מהמקום השלישי במשחקי החורף באסיה, כשב-2011 הנבחרת הלאומית זכתה במדליית הכסף. הדבר הוביל לבחירתה כקבוצת הספורט המונגולית הטובה ביותר של 2011.
קישורים חיצוניים
אתר משרד החוץ על מונגוליה
אתר מקיף על מונגוליה
דגלים וסמלים מונגוליים
אתר ממשלת מונגוליה, במונגולית ואנגלית
מונגוליה, באתר תוכנית התיישבות האדם של האו"ם
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות ללא מוצא לים
| 2024-08-28T16:31:27
|
הפירמידה הגדולה של גיזה
|
שמאל|ממוזער|320px|חתך של הפירמידה
הפירמידה הגדולה של גיזה (הידועה גם בשם הפירמידה של ח'ופו, בערבית: هرم خوفو) היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל של העולם העתיק, והיחידה מבין השבעה ששרדה עד ימינו. נהוג לחשוב שהיא נבנתה למען פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה-4, באמצע האלף השלישי לפנה"ס, ונועדה לשמש לו כקבר. הפירמידה נמצאת סמוך לעיר גיזה במצרים.
הפירמידה היא הישג הנדסי מרשים. מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה מלכותית אחרת. בנייתה החלה באמצע האלף השלישי לפנה"ס ונמשכה כ-20–25 שנה.
לצד הפירמידה נמצאה בשנת 1954 הספינה של ח'ופו עשויה מארז לבנון. במקום בו נמצאה הספינה נבנה מוזיאון מיוחד לאחסון והצגת הספינה לאחר ששוחזרה.
ממפיס, הנקרופוליס שלה ושדה הפירמידות מדאהשור ועד גיזה הוכרזו על ידי אונסק"ו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית. בשנת 2007 קיבלה הפירמידה מעמד של כבוד במסגרת שבעת פלאי תבל החדשים.
הפירמידה הגדולה של גיזה היא הראשונה והגדולה ביותר מבין שלוש הפירמידות של גיזה, ונבנתה במהלך תקופת מלכותו של פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת הרביעית. היא נבנתה כקבר לח'ופו, ונועדה לשרת אותו בחיים שאחר המוות. על פי ההגות הדתית-פסיכולוגית במצרים העתיקה, הנשמה ממשיכה להתקיים לאחר המוות, ולכן הושקעו משאבים רבים בבניית קברים. הפירמידה, כשאר קברי מצרים, נמצאת בגדה המערבית של הנילוס, שכן לפי תפישת הדת המצרית שכנה ממלכת המתים במערב – מקום שקיעת השמש.
מימי סנפרו ואילך נבנתה מערכת מבני הפירמידות לפי תוכנית אחידה: הפירמידה ניצבת בתוך מתחם. מקדש המתים בנוי כנגד הפאה המזרחית של הפירמידה, ומבנה העמק שוכן בגבול הארץ המעובדת ומשמש כניסה לכל המערכת. דרך גישה משופעת מובילה ממבנה העמק למקדש המתים. בפירמידה הגדולה של גיזה, קבר העמק לא נחפר כיוון שהוא שוכן תחת כפר מודרני, ונראה שרובו הרוס. מקדש המתים הרוס ברובו גם הוא, אך במקור הייתה לו חצר מרוצפת בזלת שחורה (חלקה עדיין שם) ועמוד עשוי גרניט אדומה.
מבנה הפירמידה
ישנה סברה שמישור גיזה, הנמצא כ-8 ק"מ מקהיר, נבחר בגלל מסלעות אבן הסיד שהיו בו, אשר סיפקו חומר יציב לבניית הפירמידה. בסיס הפירמידה מכסה שטח של 53 דונם. אורך כל צלע בסיס הוא בממוצע 230.35 מטר, עם סטייה של פחות מ-20 ס"מ בין צד לצד. השיפוע הוא 52 מעלות, ומכאן ניתן להסיק כי הגובה המקורי היה 146.6 מטר. עקב בלאי, הגובה כיום הוא כ-138 מטר. פנים הפירמידה מורכב מ-210 שכבות מאוזנות של אבן גיר, ובסך הכל מכ-2,300,000 אבנים . בממוצע משקל כל אחת מהאבנים הוא 2.5 טון ומשקלה הכולל של הפירמידה הוא כ-6.5 מיליון טון.
בתהליך בניית הפירמידה הוכן האתר בתחילה, ולאחר מכן הובאו אבני החול והונחו זו על גבי זו. בוני הפירמידה כיסו את האבנים בשכבת ציפוי מיוחדת שהעניקה לפירמידה גימור סופי חיצוני, אולם שכבת ציפוי זו נשחקה ונעלמה עם השנים.
ישנן מספר תאוריות בדבר דרך בנייתה של הפירמידה. על פי תאוריה אחת נבנתה פלטפורמה ישרה או ספירלית שכוסתה במים ובבוץ והוגבהה ככל שנמשכה הבנייה, ועליה נגררו האבנים בקלות יחסית. תאוריה אחרת גורסת כי האבנים הונפו והונחו במקומן באמצעות מנופים אדירים.
פנים הפירמידה
ממוזער|במעלה המסדרון המוליך לאולם הקבורה של המלך; ציור של ההולנדי קורנליס דה ברוין שביקר בגיזה ב-1681
פנים הפירמידה של ח'ופו הוא המורכב ביותר מבין הפירמידות. הכניסה לפירמידה מצפון, דרך מסדרון בשיפוע יורד המגיע לחדר קבר המלך, אשר נחצב בסלע האם אך מעולם לא הושלם (כלומר לא נקברה בו גופתו של ח'ופו). במרחק של כ-20 מטר מהכניסה, מסתעף מהמסדרון מעבר נוסף בשיפוע עולה המתחבר למעבר מישורי, המוביל לקבר המלכה ולגלריה הגדולה. קבר המלכה נבנה בגוף הפירמידה וכנראה תוכנן לקבורת המלך, לאחר שהעבודה על הקבר התת-קרקעי הופסקה. הגלריה נמצאת בגובה של 50 מטר מהפירמידה, וגובהה 8.74 מטר. בקצה העליון של הגלריה יש מעבר קצר, חסום ב-3 אבנים, המוביל לקבר המלך. מעבר נוסף, כמעט אנכי מתחתית הגלריה, מתחבר למסדרון המוביל לקבר הנטוש של המלך. נראה שהוא שימש כנתיב בריחה לעובדי הפירמידות אשר אטמו את החדר והמעבר לאחר קבורת המלך .
קבר המלך
הקבר עשוי אבן גרניט, בשונה משאר חלקי הפירמידה, ואמות המידה שלו שונות. יחידות המידה הקטנות של אבני הגרניט גדולות יותר מהיחידות ששימשו למדידת שאר הפירמידה. רק בבנייה זו האבנים סומנו ומוספרו, דבר המספק ראיה למערכת בנייה שנועדה להבטיח שכל אבן תוכל להתאים במדויק למקום שתוכנן, כלומר, הן למעשה יוצרו מראש. אין שרידי גרניט מסביב לפירמידה, מה שתומך בתאוריה כי הקבר נבנה בנפרד ממנה. הסברה היא שאבנים אלו נחתכו וגומרו באסואן, ואז הועברו לגיזה כיחידה מובנית.
מתחילת העבודה על הקבר, בוני הפירמידה של ח'ופו זיהו את הצורך להגן על תקרתו מחשש לקריסת הפירמידה שמעליו. כדי להוריד מהמשקל העצום של אבני הסיד שמעל הקבר הם בנו מעליו תשעה חדרי-אוורור, המהווים כ-160 שכבות מתוך הפירמידה. בשלושים השכבות הראשונות מעל קומת הקבר, בוני הפירמידות בנו חמישה חדרים בהם נשתמרו כתובות המהללות את המלך ח'ופו. החדרים הקטנים הללו ממוקמים אחד מעל השני, כאשר כל אחד מהם בעל תקרת גרניט, בדומה לתקרה בחדר הקבורה עצמו.
כניסה
הכניסה המקורית ממוקמת בצד הצפוני, 15 אמות מלכותיות (7.9 מ'; 25.8 רגל) מזרחית לקו המרכז של הפירמידה. לפני הסרת המעטפת, בימי הביניים, נכנסה הפירמידה דרך חור בשכבת הבנייה ה-19, כ-17 מטרים מעל מפלס הבסיס של הפירמידה. גובהה של אותה שכבה – 96 סנטימטרים (3.15 רגל) – מתאים לגודלה של מנהרת הכניסה המכונה בדרך כלל המעבר היורד.
ממוזער|242x242 פיקסלים|הכניסה המקורית (למעלה משמאל)
גרפיטי רבים, מודרניים ברובם, חתוכים באבנים מסביב לכניסה. הבולט ביותר הוא טקסט גדול ומרובע של הירוגליפים שגולפו לכבודו של פרידריך ויליאם הרביעי, על ידי המשלחת הפרוסית של קארל ריצ'רד לפסיוס למצרים ב-1842.
מסדרון פנים צפון
בשנת 2016 צוות ScanPyramids זיהה חלל מאחורי שברוני הכניסה באמצעות מווגרפיה, אשר אושרה בשנת 2019, כמסדרון באורך של לפחות 5 מטרים (16 רגל), ועובר אופקית או בשיפוע כלפי מעלה (ולכן אינו מקביל למעבר היורד).
בפברואר 2023 נחקר המסדרון הצפוני במצלמה אנדוסקופית, ונחשפה מנהרה אופקית באורך של 9 מטרים (30 רגל) וחתך רוחבי של כ-2 על 2 מטרים (6.6 על 6.6 רגל). התקרה שלו נוצרת על ידי שברונים גדולים, כמו אלה הנראים מעל הכניסה המקורית וגם דומים לחדרי הקלה.
חוץ הפירמידה
הפירמידה הגדולה הייתה עטופה כולה באבן גיר לבנה. בלוקים מעובדים בדיוק הונחו בשכבות אופקיות והותאמו בקפידה יחד עם טיט, פניהם החיצוניים חתוכים בשיפוע והוחלקו במידה רבה. יחד הם יצרו ארבעה משטחים אחידים, בזווית של 51°50'40".
גובה השכבות האופקיות אינו אחיד אך משתנה במידה ניכרת. הנדבכים הגבוהים ביותר מבין 203 הנותרים נמצאים כלפי התחתית, והשכבה הראשונה היא הגבוהה ביותר בגובה 1.49 מטר (4.9 רגל). השכבות נוטות להיות רק מעט מעל 1 אמה מלכותית (0.5 מ', 1.7 רגל). תבנית לא סדירה בולטת כאשר מסתכלים על הגדלים ברצף, כאשר גובה השכבה יורד בהתמדה רק כדי לעלות שוב בחדות.
בקצה הפירמידה עמדה אבן פינה הידועה בשם פירמידיון. החומר ממנו היא עשויה נתון לספקולציות רבות; בדרך כלל מציעים אבן גיר, גרניט או בזלת, בעוד שבתרבות הפופולרית מדובר לרוב בזהב מלא, מוזהב או אלקטרום.
הפירמידה והכוכבים
בנוסף לחדרי הקבורה והמעברים הבנויים בתוכה, ישנם 4 פירים, המשמשים לפי התפישה המקובלת כפירי אוורור. ג'וליו מאגלי, טוען כי תפקיד זה תמוה לאור המאמץ הרב שהושקע בבניית הפירים, ומציע הסבר אחר. שני הפירים העליונים, היוצאים מקברו של המלך חוצים את הפירמידה באלכסון, מה שמוכיח כי תפיסתם כתעלות אוורור שגויה, שכן, אם אכן היה זה ייעודם הם היו צריכים להיבנות בצורה אנכית כדי שתהיה זרימת אוויר (יש לציין שהבניה האנכית קלה יתר לביצוע). בנוסף, העובדה כי הפירים מתחילים מכיוון צפון ודרום של הקבר, בשילוב הנתון שפאות הפירמידה מכוונות כלפי המרכז, מראים כי הם מכוונים לנקודות ספציפיות על פני המצהר.
לפי המצרים ישנו קשר הדוק בין תפיסת החיים שלאחר המוות לבין השמיים, ולכן יש להבין מה קורה בנקודות אלו במהלך הלילה. הפיר הצפוני בנוי בשיפוע של 31 מעלות ופונה אל כוכב הצפון שהיה בזמנו, אלפא דרקוניס (Thuban). הפיר הדרומי נמצא בשיפוע של 45 מעלות, ומצביע על החלק המרכזי בקבוצת הכוכבים אוריון. מכאן, שהפירים היו "תעלות כוכבים" המכוונות כלפי כוכבים בעלי משמעות מרכזית באסטרונומיה המצרית, כפי שמתואר בטקסטים מהפירמידות. שיפועם של הפירים אינו אחיד לכל אורכם, לכן הכוונה ל הייתה לצפות דרכם בכוכבים, אלא להוות משמעות סימבולית טהורה: הם נועדו לאפשר לנשמה של המלך להצטרף לכוכבים .
תארוך הפירמידה
הפירמידה הגדולה נקבעה כבת 4,600 שנים בשתי גישות עיקריות:
באמצעות ייחוסה לח'ופו ועידן הכרונולוגי, בהתבסס על עדויות ארכאולוגיות וטקסטואליות.
באמצעות תיארוך רדיואקטיבי של חומר אורגני שנמצא בפירמידה ונכלל באבן הגיר ממנה הפרמידה בנויה.
ראו גם
הפירמידות במצרים
קישורים חיצוניים
אתר מקיף על הפירמידה (באנגלית)
המצגת של האדריכל הצרפתי ז'אן-פייר אודן
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מצרים: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:שבעת פלאי תבל
קטגוריה:הבניין הגבוה בעולם
קטגוריה:שבעת פלאי תבל החדשים
קטגוריה:מבנים עתיקים
קטגוריה:מתחם הפירמידות בגיזה
קטגוריה:מצרים: פירמידות
| 2024-10-18T17:58:52
|
1902
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1902 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:33:44
|
מדידה והערכה בחינוך פורמלי
|
מדידה בחינוך פורמלי היא תהליך בו מתקבל תיאור כמותי של תכונה או יכולת מסוימת – מספרים לפי כללים מסוימים – לביצועי תלמיד במטלה מסוימת (מבחן, עבודה וכן הלאה). המדידה העיקרית בחינוך פורמלי נעשית באמצעות מבחן.
הערכה בחינוך פורמלי
הערכה בחינוך פורמלי היא מונח כולל לקבלת מידע פורמלי אודות הלמידה של תלמיד והשיפוט לגבי התקדמותו בלימודים, לרוב באמצעות מבחנים סטנדרטיים והענקת ציונים (הערכה מספרית של התלמיד). המעריך משתמש בציונים על מנת לפרש את תכונות התלמיד במונחים של ידע, הבנה, יכולות או עמדות כלפי נושא נתון. ההערכה היא ניסיון פורמלי לקבוע את סטטוס התלמיד ביחס למשתנים חינוכיים (כגון: ידע, מיומנות, עמדה).
בהתאם לאופיו הבירוקרטי של חינוך פורמלי, הערכה ומדידה בו הן הערכות פורמליות, כלומר: ניתנות להתייחסות כללית (בניגוד לאישית), בלא התחשבות בתלמיד כמכלול אנושי.
הביטוי המרכזי של תהליך זה הוא הציון: ציונו של תלמיד במקצוע מסוים משקף אך ורק את תפקודו בנוגע ללימודי המקצוע, אינו מתחשב בגורמים כגון הזדהות התלמיד עם מקצוע זה, ומשווה בין תלמידים שונים על בסיס אמות מידה כלליות.
השפעות על המדידה וההערכה
למרות תכונותיהן הפורמליות של המדידה והערכה בחינוך הפורמלי, קיימות שיטות שונות ורבות לביצוע תהליכים אלו, המשתנות על פי מטרות החינוך (לרוב, הגדלת כמות הידע הכללי שברשות התלמיד). גורם זה מבטא חלק מהשפעת ערכי החינוך על ההערכה והמדידה בו.
כמו כן, שונות השיטות בשאיפתן למצוא את ההתאמה הטובה ביותר בין דרכי ההערכה והמדידה לבין מטרותיה. גם כאן באים לידי ביטוי ערכי החינוך, שכן שיטות אלו נגזרות ממטרות החינוך (ערכים תחרותיים, לדוגמה, שמים דגש על ציון אישי גלוי לתלמידים, אשר קובע את מעמדם החברתי, על מנת לקדם את מטרת טיפוח התחרותיות).
השיטות הננקטות מושפעות ביותר המצב הקיים. כך, לדוגמה, עשויים להיות הבדלים בשיטות ההערכה והמדידה בין כיתות ובתי ספר שהישגיהם הממוצעים אינם זהים.
קיימת השפעה ניכרת לפעולתם של הגורמים הרבים הפועלים על החינוך הפורמלי, ומהמסגרות בהן נעשה החינוך.
השפעה אחת היא עובדת ביצועו של החינוך הפורמלי במסגרת ארגון גדול יחסית (בית-ספר, מערכת החינוך וכו') בעל נטייה לבירוקרטיה. נטייתו זו, הנובעת מהצורך להניע מערכת גדולה שכזו, מדגישה את נטייתן של שיטות המדידה וההערכה לפורמליות, כלומר, שיטות חיצוניות לאופיו האנושי של התלמיד (אף סעיפי ההתנהגות של התלמיד נמדדים בכלים פורמליים, כגון מספר חיסורים או מדידה כמותית של הערות ביומן המורה). השפעה זו חזקה במיוחד במערכת חינוך ממלכתית, ובבתי ספר גדולים.
גורם אחר המשפיע על שיטות ההערכה והמדידה, הוא תכונתו החינוך הפורמלי לריכוזיות: על בית הספר למלא מטרות מורכבות מטעם גורמים שמרחקם מהמתרחש בפועל רב.
ההשפעה העיקרית של גורם זה היא הבלטת הפן הפורמלי (לא-אישי) של המדידה וההערכה, שכן על בית הספר להוכיח את מילוי מטרותיו. השפעה נוספת היא שימת דגש על הערכה ומדידה של כמות ידע כללי אותו רוכש התלמיד, ולא של אופיו ותכונותיו, שכן כך ניתן ליצור שליטה רבה יותר בחינוך. השפעה אחרת היא יצירת זהות בין שיטות ההערכה והמדידה בבתי ספר שונים.
הדוגמה הבולטת ביותר לגורם זה היא דרישות משרד החינוך: בחינוך ממלכתי, משרד זה קובע את תוכנם ואופיים של הלימודים במדינה שלמה, ולכן קובע דרכי הערכה ומדידה בהתאמה גסה בלבד לכל כיתה. בחינוך שאינו ממלכתי ההשפעה שונה, שכן למשרד החינוך התערבות ישירה מועטה בנעשה בכיתות, אך הוא קובע באופן עקיף את הנעשה דרך קביעת צורתם של מבחני הבגרות, וכך רחוק עוד יותר מהמתרחש בפועל, ביחס לחינוך הממלכתי.
דוגמה אחרת היא דרישות הורי התלמידים, אשר מעניקים חשיבות רבה לתעודות מסכמות (לרוב פעם, פעמיים או שלוש פעמים בשנת לימודים), ומתעניינים פחות בלימוד היומיומי או בתוכן הלימוד.
החינוך הפורמלי מתבקש לקבוע את ערך תלמידיו עבור שוק עבודה עתידי. בגלל תכונותיו הפורמליות של תחום הערכת העובדים, על בתי הספר למדוד את תלמידיו בהתאם לכמות הידע שיכול להוות את הבסיס לידע מקצועי הנדרש בשוק העבודה, בהתאם לכשרונותיהם (כישרונות יצירה, חישוב, למידה וכו') וכן לתאר את מידת היכולת של התלמיד להסתגל לארגונים (לדוגמה: מידת הנטייה של התלמיד לאיחור והחסרת שיעורים). כתוצאה מכך, מבצע בית הספר הערכה כמותית ופורמלית של מאפיינים אלו, ההופכים למטרות ההערכה והמדידה.
גורם זה משמעותי במיוחד בחינוך שאינו כפוף לממשלה, שכן לממשלה לעיתים רבות השקפה שאינה נגזרת משוק העבודה.
גורם אחר אשר יכול להשפיע על המדידה וההערכה, הוא אורח החשיבה המאפיין את אנשי הסגל ואת התלמידים (בדרך זו משפיעים ערכי החברה על ההערכה והמדידה בחינוך הפורמלי באופן ישיר). לגורם זה מצטרפת השפעתם של היישומים הפנימיים השונים של המדידה וההערכה בבית הספר, המשפיעים עליהן.
לדוגמה, אורח חשיבה אינדיבידואלי המתבסס על אנוכיות, מאלץ לנקוט בשיטות הערכה ומדידה על מנת לקבוע את התמורה אשר יקבל התלמיד על מעשיו השונים, ושיטות אלו יותאמו לשימוש ככלי ישיר להנעת התלמידים למשמעת ולהתמדה בלימודים. בהתאם לכך, ננקטות שיטות של הערכה גלויה לתלמידים, המחולקת להישגים לימודיים כמותיים ולהתנהגות משמעתית.
עבור כל הגורמים שהוזכרו, ההשפעה היא הדדית: שיטות הערכה ומדידה משפיעות על גורמים אלו ומעצבות אותם (לדוגמה: הערכת ידע כמותית עשויה לדרבן את שוק העבודה להתחשב בכמות ידע כמאפיין עיקרי של איכות עובד).
תהליך המדידה בחינוך לאמנות הוא תיאור איכותי של תוצרים ותהליכים. המדידה היא בדגש על ידיעת השפה האמנותית והשימוש בה (יצירת הקשרים, תולדות, מושגי יסוד וכו')
מטרות הערכה פנימיות לבית הספר המקובלות כיום
אבחון נקודות החולשה והחוזק של התלמידים – בחינת ההישגים והידע הקודם של התלמידים לפני העברת יחידת ההוראה, כדי להתאים את ההוראה למצב הקיים.
מעקב אחר התקדמות התלמידים – הערכה עוזרת למורה לקבוע האם תלמידיו מתקדמים באופן משביע רצון או שהמצב אינו כך.
מתן ציונים לתלמידים – הערכת המורה נחוצה כדי לאמוד את התקדמותו ומצבו הלימודי של כל תלמיד. הדרך הטובה ביותר לתת ציון לכל תלמיד היא לאסוף מידע על הישגיו.
בחינת אפקטיביות ההוראה – ביצועי התלמידים יכולים לעזור למורה להעריך את אפקטיביות ההוראה שלו עצמו.
שימוש בכלי הערכה כמבהירי מטרות ההוראה – מחשבה מוקדמת בעת תכנון תוכנית הלימודים – איזה סוגי שאלות ומטלות אני מצפה שהתלמיד יצליח לבצע בסיום ההוראה – תחדד את מטרות ואת דרכי ההוראה המועדפות.
שימוש גובר בציונים לצורך הערכת תפקוד המורה. מכיוון שגובר השימוש בציונים לצורך הערכת תפקוד המורה, חשוב שהמורה ידע יותר על הערכה.
הגברת המוטיבציה של התלמידים לקיים את דרישות בית הספר, וזאת על ידי הענקת גמול אנוכי הנחשב לרווח או הפסד אישי של התלמיד, בו שולט המורה.
טיפוח ערכים אינדיבידואליסטים בחינוך: הישגיות ותחרותיות.
דימוי מערכת תגמולים של שכר בארגון עבודה היררכי, כהכנת התלמידים לשוק עבודה תחרותי.
שיטות הערכה ומדידה
טקסונומית היעדים החינוכיים של בלום, או בקצרה הטקסונומיה של בלום, מאפשרת לבחור איזו רמה קוגניטיבית נדרשת מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה.
ראו גם
מונחים בהערכה פורמלית
תורת המבחנים
הערכה חלופית
כלי מדידה
המודל של טיילר
קישורים חיצוניים
מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
מבחנים, ציונים ורווחה פסיכולוגית. ביקורת על מדידה פורמלית
קטגוריה:פדגוגיה
קטגוריה:מבחנים
קטגוריה:שיטות מחקר במדעי החברה
קטגוריה:מבחנים סטנדרטיים
| 2024-08-01T01:13:16
|
1903
|
ממוזער|300px|הטיסה הראשונה של האחים רייט
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1903 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:33:52
|
כלי מדידה
|
הפניה מדידה והערכה
| 2013-08-25T23:43:08
|
שוק עבודה
|
REDIRECTשוק העבודה
| 2003-12-22T17:20:43
|
1904
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1904 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:01
|
גנים תלויים
|
REDIRECT הגנים_התלויים_בבבל
| 2015-09-26T11:03:49
|
פירמידה גדולה של גיזה
|
REDIRECT הפירמידה_הגדולה_של_גיזה
| 2015-09-26T11:03:50
|
חינוך בלתי פורמאלי
|
REDIRECT חינוך_בלתי_פורמלי
| 2015-09-26T11:03:50
|
אוקיינוס הקרח הצפוני
|
אוקיינוס הקרח הצפוני , הנקרא גם האוקיינוס הארקטי, נמצא בחצי הכדור הצפוני, הוא הקטן והרדוד ביותר בין האוקיינוסים. שטח האוקיינוס הוא כ-14.09 מיליון קמ"ר.
האוקיינוס ממוקם כולו סביב ובאזור הקוטב הצפוני. האוקיינוס תחום על ידי היבשות צפון אמריקה, אירופה, אסיה, האי גרינלנד ואיים נוספים. לאוקיינוס מחוברים מספר ימים: ים קארה, ים מזרח-סיביר, הים הנורווגי, ים ברנץ ועוד.
רכס הרים תת-ימי, הנקרא רכס לומונוסוב, מחלק את האוקיינוס לשני חלקים: אוקיינוס הקרח האירואסיאתי (הנמצא בצד המזרחי של הרכס) ואוקיינוס הקרח הצפון אמריקאי (הנמצא בצד המערבי של הרכס). שני החלקים נקראים גם נאנסן והיפרבוריאן בהתאמה.
לאוקיינוס זורמים מים רבים בעיקר מן האוקיינוס האטלנטי דרך זרם הים הנורווגי, הנכנס לאוקיינוס הקרח וזורם לאורך החוף האירואסיאתי. מים זורמים לתוך האוקיינוס גם מן האוקיינוס השקט דרך מצר ברינג. זרם המים היוצא מן האוקיינוס זורם בעיקר לזרם הים המזרחי של גרינלנד. טמפרטורת המים ומליחותם משתנה במשך השנה בהתאם לקיפאון והפשרת הקרח. במשך רוב השנה שטח האוקיינוס מכוסה קרח, מה שמגביל את פעילות בעלי החיים באוקיינוס לאזורים המופשרים והדרומיים יותר. אזור הקוטב והאוקיינוס מהווים את המקור העיקרי לאוויר הקר, הגורם כאשר נפגש בקווי הרוחב האמצעיים (20–70 מעלות צפון) עם אוויר חם מהאזור המשווני, לפעילות מזג אוויר ענפה, הכוללת משקעים קפואים (שלג) ונוזליים (גשם). באוקיינוס אין נמלים רבים ותנועת המסחר בו נמוכה, אך דרכו עוברת הדרך הימית הקצרה ביותר בין צפון אמריקה לרוסיה. הנמלים העיקריים של אוקיינוס הקרח הצפוני ממוקמים בערים מורמנסק וארכנגלסק שברוסיה. פעם בשנה נערך בגרינלנד ועידת האוקיינוס הארקטי בו מתקבלות החלטות בנוגע לאוקיינוס. מדענים צופים שבעקבות ההתחממות העולמית, כל הקרחונים באוקיינוס הקרח הצפוני יִמַּסּוּ.
טריטוריות השוכנות לחופי האוקיינוס
- דרך האי גרינלנד, ואיים נוספים.
- כולל דרך הטריטוריה של האי סְבָאלְבָּרְד, ואיים נוספים.
- דרך אלסקה ואיים נוספים.
גלריה
קישורים חיצוניים
אוקיינוס הקרח הצפוני, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA
שיא חדש בהפשרת קרחוני ים באוקיינוס הארקטי מאז תחילת המדידות הניו יורק טיימס, אוגוסט 2007
*
קטגוריה:אוקיינוסים
קטגוריה:האזור הארקטי
| 2024-03-14T08:30:31
|
העצמי המזויף
|
REDIRECT דונלד ויניקוט#עצמי מזויף
| 2008-09-04T09:49:28
|
ידע
|
ממוזער|שמאל|250px|"תרשים הידע האנושי", מבנה ארגון הידע של האנציקלופדיה הגדולה
ידע הוא מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה.
הצורך בידע
לאדם ישנו צורך לדעת ולהבין.
בתרבות האנושית התקיימה מאז ומעולם שאיפה לרכישת ידע רב ככל האפשר ("דע את עצמך", יעץ סוקרטס. "הידע עצמו הוא כוח" קבע פרנסיס בייקון). ניתן להסביר זאת בכך שהידע שברשות האדם מאפשר לו להתמודד באופן טוב יותר על מנת להגשים את מטרותיו.
כיצד מתקבל ידע
ידע יכול להתקבל בדרכים שונות.
הידע האנושי אודות העולם משתנה באופן תדיר בעקבות תגליות ומחקרים חדשים.
המבט ההיסטורי על התפתחות הידע האנושי מבחינה כמותית ואיכותנית ממחיש את ההיבט הדינמי שלו, הן במדעים המדויקים והן במדעים ההומניים.
גם ברמה האישית, הידע הוא בעל אופי דינמי. הוא מתפתח בהדרגה, משתנה ומתרחב במשך כל חיי האדם מהינקות ועד הבגרות.
היכולת של האדם לרכוש ידע חדש משתפרת ומתיעלת בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית ומיומנויות החשיבה שלו.
הקשר בין נתונים, מידע וידע
כדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה.
ניתן להתייחס להיררכיה בין נתונים, שבהינתן משמעות להם הופכים למידע. המידע בתורו יכול להפוך לידע על ידי אדם התופס את הנתונים, ומעבד אותם בתהליך קוגניטיבי. לדוגמה, ספר טלפונים מכיל תווים ומספרים רבים (הם הנתונים), כאשר כל רשומה בספר מציגה את מספרו של אדם ליד שמו (חיבור שהופך את הנתון למידע). כאשר אדם קורא את המידע הזה (תהליך קוגניטיבי), הוא מסוגל לדעת את מספר הטלפון של חברו.
המדע כדרך להרחבת ידע
המדע הוא תחום פעילות בו חוקר המין האנושי את צפונות היקום ודרך פעולתו, במובן זה של הגדלת הידע. איסוף ידע בתחום המדע מכונה מחקר. האקדמיה היא אחד המוסדות הפועלים להרחבת הידע האנושי ולהפצתו.
עם זאת לשאלות רבות עדיין אין תשובה ודאית וברורה. לכן מדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם בסוגיות שבהן טרם נמצאו עדויות אובייקטיביות וחד משמעותיות.
חינוך
הידע האנושי מיוצג על ידי השפה הדבורה והכתובה.
בעקבות זאת השפה מאפשרת לאנושות לצבור תגליות על ידי העברת הידע שנרכש מדור אחד לזה שאחריו. פעולה זו היא חלק מתהליך החינוך.
החינוך הוא הדרך של החברה להכשיר את הדור הצעיר להשתלבות בתרבות ובעולם העבודה. החינוך משמש להקנייה של ידע ומיומנויות התורמים להבנה של העולם ועוזרים להסתגל לשנויים המהירים המתרחשים בו.
יש לטפח בתלמידים הבנה של הדרכים שבהן ידע נוצר ומשתנה לצד מודעות לאופי המתפתח והלא-ודאי שלו, רגישות לקיומן של נקודות מבט שונות ופתיחות ללמידה של מושגים חדשים.
ידע מפורש ומרומז
הזיכרון לטווח ארוך מורכב מזיכרון מפורש וזיכרון מרומז.
על פי רוב, תהליך הלמידה של ידע חדש מערב את שתי המערכות בו זמנית. חלק מהמידע יכול להיות מיוצג על ידי שתי המערכות, וחלק אחר עשוי להיות מיוצג רק על ידי אחת מהן ולא על ידי השנייה.
מערכת הזיכרון המפורש מערבת מודעות. היא מבוססת על חוקיות וניתן להביע ידע שמיוצג בה באופן מילולי. להבדיל, המערכת המרומזת אינה מודעת, והיא מבוססת על כישורים או התנסות; על פי רוב, ניתן להביע את הידע שמיוצג בה רק דרך פעולה ולא באופן מילולי.
נעשה שימוש במושגים שונים כדי להבחין בין שתי המערכות. לדוגמה: "מודע" מול "לא מודע", "דקלרטיבי" מול "לא דקלרטיבי", "רצוני" מול "אוטומטי" או "מכוון" מול "ספונטני".
הזיכרון המפורש לטווח ארוך כולל זיכרון סמנטי וזיכרון אירועי. זיכרון סמנטי כולל את כל הידע הכללי והעובדות הידועות לאדם על העולם, כגון משמעות מילים וגירויים שונים, מאפיינים של אובייקטים בסביבה ועוד. לעומתו, זיכרון אירועי הוא זיכרון של חוויות אישיות.
ידע בין בני-אדם
לא ניתן להעביר ישירות ידע בין בני אדם (למעט, ידע המועבר בצורה ביולוגית). הידע האגור במוחו של אדם "משוטח" לרוב למידע (למשל מלל) שאותו ניתן להעביר לאדם אחר בתהליך שנקרא תקשורת. דרך אחרת היא להדגים או ליישם את הידע בפני האדם האחר, ובכך לאפשר לו ללמוד.
ידע חברתי
המונח "ידע חברתי" מתייחס למידע המשותף לפרטים המהווים חברה. ידע זה מועבר באמצעות תקשורת בין חברי הקבוצה או החברה.
ניתן להתייחס לידע של חברה כאל מכלול של הבנות-מציאות המוסכמות על מרבית פרטיה. ידע זה לעיתים מכונה ידע קולקטיבי. מאידך, הידע האנושי הוא מושג המציין את הבנותיו של המין האנושי בכללותו.
ניהול ידע
ניהול ידע הוא גישה ניהולית העוסקת בידע המעשי של הארגון, או בידע ארגוני. גישה זו עוסקת בידע הקיים וביצירת ידע חדש ושימורו. הידע הקיים והידע החדש יתמכו בפעילות ובשליחות של הארגון העסקי כדי להגביר את הניצול היעיל של משאבי הארגון.
בארגונים עסקיים מבחינים בין ידע גלוי לבין ידע סמוי:
ידע סמוי – ידע קיים שקשה להגדירו והמחזיק בו לרוב לא מודע לו או שלא יודע לנסחו. המונח באנגלית: Tacit Knowledge
ידע גלוי – ידע קיים שהמחזיק בו יודע לנסח אותו ומודע לקיומו. המונח באנגלית: Explicit Knowledge
ראו גם
למידה
תורת ההכרה
פער הידע
קישורים חיצוניים
אורית כהן; דנה פרידמן עיבוד מידע חברתי
על תאוריות מדעיות – הרצאה מאתר 12 דקות גלימת
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קוגניציה
קטגוריה:מדע וטכנולוגיה
קטגוריה:מונחים בפילוסופיה
קטגוריה:מידע
קטגוריה:ניהול ידע
קטגוריה:תורת ההכרה
קטגוריה:ידע
| 2024-10-19T16:08:03
|
הערכה פורמלית - מונחים
|
מדידה פורמלית: תהליך שבו מתקבל תיאור כמותי של תכונה או יכולת מסוימת על פי ביצועי הנמדד במטלה מסוימת.
הערכה פורמלית: קבלת מידע פורמלי אודות תכונותיו של המוערך והשיפוט לגבי התקדמותו.
כלי מדידה והערכה פורמליים: אמצעי למדידת קבוצת פרטים על בסיס פורמלי.
תצפית: כלי מדידה פורמלי בו נעקבים המשתתפים על ידי תצפיתן פאסיבי יחסית.
ראיון אישי: כלי מדידה פורמלי בו שואל מראיין שאלות את הנמדד.
שאלון: כלי מדידה פורמלי בו עונה קבוצת פרטים על סדרת שאלות בכתב.
סקר: כלי מדידה פורמלי בו נשאלת קבוצה גדולה ומדגמית של פרטים שאלות מסוימות .
מבחן: כלי מדידה פורמלי שנועד לבחון את טיב הביצוע של התלמיד בתחום מסוים.
הערכה קונבנציונלית - הערכה בעקבות מטלת הערכה לה שייכים הבוחן, המבחן, העבודה העיונית - על פיה לפי איכות התשובות ניתן ציון מספרי. נהוג כיום לשלב במטלות הערכה רמות חשיבה שונות על פי הטקסונומיה של בנג'מין בלום על מנת להעלות את רמת החשיבה של התלמיד ולבחון גם מיומנויות ולא ידע בלבד. הערכה קונבנציונלית בודקת בעיקר ידע ותלויה במידה רבה ביכולת הביטוי של הנבחן זאת בשונה מהערכה אלטרנטיבית בה התוצר אינו רק טקסט אלא גם מיצג, הצגה, שיר וכו'.
תחום הערכה: התחום המכיל כל הפריטים או המטלות הרלוונטיות שמתוכם ניתן לדגום שאלות או מטלות לכלי מדידה פורמלי.
דיוק ונכונות: מידת הקרבה של המדידות של כמות מסוימת, לערך הממשי האמיתי של אותה כמות והמידה שבמקרה ונחזור על המדידות בתנאים ללא שינוי, נקבל את אותן תוצאות.
מהימנות: מידת העקביות של כלי המדידה הפורמלי.
מהימנות מבחן חוזר: (Test-Retest) העקביות של התוצאות בין מועדי בחינה שונים.
מהימנות טפסים מקבילים: מהימנות השוואת ההישגים של אותם נבחנים בשני מבחנים מקבילים.
מהימנות בין שופטים: עקביות תוצאות כלי מדידה פורמלי עבור מודדים שונים.
מהימנות פנימית: מידת ההומוגניות של המבחן.
תוקף: המידה שבה כלי מדידה פורמלי מודד את מה שהוא נועד למדוד.
תוקף תוכן: המידה שבה התוכן של המבחן משקף ומייצג את תחום ההערכה.
שיפוט חיצוני: שיטת הערכת מבחנים המבוצעת על ידי גורם שאינו קשור ישירות למבחן.
תוקף קריטריון: סוג תוקף המשווה בין ביצועי התלמידים במבחן לביצועיהם במשימה אחרת שנועדה למדוד את אותו התחום.
תורת המבחנים: תחום העיסוק במבחנים.
נורמות קבוצה: שיטת הערכה בה ציונו של התלמיד מפורש ביחס לביצועי תלמידים אחרים שעברו את המבחן בעבר.
קבוצת הנורמה: קבוצת התלמידים שעברה את המבחן בעבר.
נורמות תוכן: שיטת מבחן בה ציונו של המוערך מפורש ביחס לתחום התוכן שבו הוערכו ביצועיו.
מבחנים תלויי קריטריון: (מבחני שליטה) מבחנים שמטרתם לבדוק האם התלמידים עמדו בקריטריון תוכני מסוים.
טעות התקן של המדידה: אומדן טעות המאפשר לחשב טווח בתוכו נופל הציון האמיתי של האדם.
שגיאות מסוג I ו-II: מתייחסות למצבים של False Positive או False Negative.
רמה קוגניטיבית: היכולת הנדרשת מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה.
ידע: רמה קוגניטיבית המבטאת את רמת הזכירה של המידע העובדתי שהועבר.
הבנה: רמה קוגניטיבית המבטאת את רמת ההבנה שמעבר לשינון המידע.
יישום: רמה קוגניטיבית המבטאת את יכולת התלמיד להשתמש בהפשטה בסיטואציות קונקרטיות/ממשיות ובסיטאציות חדשות.
ניתוח: רמה קוגניטיבית המבטאת את יכולת התלמיד לפרק את המידע המורכב לחלקיו באופן שמבהיר את היחסים בין הרכיבים.
סינתזה: רמה קוגניטיבית המבטאת את יכולת התלמיד לשלב אלמנטים שונים כדי ליצור מבנה קוהרנטי, שלא היה קיים לפני כן.
הערכה: רמה קוגניטיבית המבטאת את יכולת התלמיד לבצע שיפוט כמותי או איכותי לגבי תופעה, על ידי קריטריון הערכה שסופק לו או נקבע על ידו.
מונחים נוספים
שיטות מחקר - מונחים
קטגוריה:שיטות מחקר במדעי החברה
קטגוריה:פדגוגיה
קטגוריה:מונחונים
| 2021-09-17T08:47:01
|
ארגון עובדים
|
איגוד עובדים או איגוד מקצועי הוא הביטוי המודרני להתאגדות של עובדים בשוק העבודה, ומטרותיו העיקריות הן קידום תנאי ההעסקה של חבריו, שיפור מעמדם הכלכלי ושמירה על זכויותיהם.
איגודי עובדים קיימים בצורות רבות ושונות. ההישגים משתנים לפי מטרות האיגוד, גודלו (החל מאיגוד של עובדי מקום עבודה מסוים, וכלה בכינון הסתדרות עובדים רחבה), מצב שוק העבודה (גמישות השוק, ריכוזיות השוק וכו') וגורמים נוספים.
שמאל|ממוזער|250px|האיגוד המקצועי UNISON במהלך שביתה בבריטניה
מטרות
המטרות העיקריות של איגוד עובדים הן שמירה על זכויות חברי איגוד העובדים וקידום תנאי ההעסקה שלהם. קידום תנאי החברים מושג בעיקר בזכות משא ומתן קיבוצי, שאותו מאפשר האיגוד. מטרה זו היא התנאי להגדרת איגוד העובדים ובישראל הדבר נקבע גם במסגרת בג"ץ עמית שקבע את התנאים להגדרתו של ארגון כארגון עובדים.
מלבד מטרה זו, יכולות להיות לאיגוד עובדים גם מטרות נוספות, המשתנות בהתאם לאופי הארגון, סיבת היווצרותו, סביבתו והתהליכים הקורים בו, כגון:
פעילות פנימית של הארגון, המשרתת את חבריו (לדוגמה: ביטוח, תרבות עובדים, חינוך ועוד)
קידום מכוון של ערכים מסוימים, לרוב ערכי סולידריות חברתית, עבור החברה כולה
קידום תנועה חברתית רחבה יותר, לרוב תנועת עבודה
בעלות על ארגונים שאינם קשורים ישירות לתחום יחסי העבודה. מטרה זו נדירה יחסית, בעלות זו מסייעת באופן עקיף להגשמת מטרות אחרות, שכן עיצוב ארגונים אלו עשוי לשנות את שוק העבודה ואת החברה כולה, לקידום מטרות אחרות (לדוגמה: בעלות על תנועת נוער עשויה לתרום לקידום ערכי האיגוד המקצועי וכו').
פעילות
פעילותו של איגוד העובדים מתרחשת בשלוש במות עיקריות: מול מעסיקים, מול מוסדות השלטון, ומול החברים באיגוד. מעורבות האיגוד המקצועי בכל אחת מהבמות משתנה מאיגוד לאיגוד, וייתכן כי איגוד מסוים כלל לא יפעל בבמה מסוימת.
מול המעסיקים, פועל האיגוד המקצועי להשגת המטרות הבאות:
שיפור תנאי ההעסקה באמצעות ניהול משא ומתן קיבוצי
פיקוח על מימוש זכויות העובדים.
הענקת ביטחון תעסוקתי לחברי האיגוד.
קידום שיתופם של העובדים בעיצוב מקום העבודה
בתחום זה קיימת חשיבות גדולה לסכסוך עבודה, שהוא כלי מרכזי בידי איגודי העובדים, ואמצעי לחץ המופעל על ידם מול המעסיקים.
השפעה על מעסיקים מסוימים עשויה לשנות את שוק העבודה כולו, על ידי שינוי ההיצע והביקוש או התנעת תהליכי שוק אחרים.
מול מוסדות השלטון פועל איגוד העובדים להשגת המטרות הבאות:
קביעת תנאי ההעסקה בחוק והטלת מגבלות על תנאי ההעסקה לטובת העובדים
חקיקה שתקל על פעולות האיגודים המקצועיים
שינוי המדיניות הכלכלית הרחבה (מיסוי, ריבית וכו'), על מנת לשנות את אופי המשק.
בתחום זה משמעות רבה לקשר בין איגודי העובדים לבין גורמי השלטון.
מול החברים באיגוד, פועל איגוד העובדים להשגת המטרות הבאות:
סיפוק צרכים שונים של החברים (חינוך, אמנות, ביטוח וכו'), באמצעות ייצורם או קנייה מרוכזת שלהם
עיצוב חברת העובדים כחברה עצמאית, ויצירת תרבות עובדים
בעלות על מקומות העבודה עצמם.
פעולות איגוד העובדים נגזרות ממטרותיו, וריבוין יוצר מערכת ענפה של איגודי עובדים מסוגים רבים ושונים, המקושרים זה לזה במגוון צורות. קיימות תאוריות רבות המסבירות את התפלגותם של האיגודים השונים.
גישה ידועה, המתייחסת לאיגודי העובדים כאל ארגונים המקדמים את האינטרס הכלכלי של חבריהם, היא אסכולת ויסקונסין.
סוגי איגודים שונים
החוקר הישראלי אברהם פרידמן, חילק ב-1972 את מאפייני איגודים העובדים לשני קצוות, בהתאם למטרות הארגון, אשר כל איגוד עובדים מצוי במקום כלשהו ביניהם, והם:
איגוד פוליטי: איגוד השואף לקדם יעדים פוליטיים, מתוך כוונה לשנות את החברה, בין השאר באמצעות שליטה באמצעי הייצור.
איגוד כלכלי: איגוד שמטרתו היא לשפר את תנאי ההעסקה של חבריו.
מאפיין אפשרי אחר לסיווג של איגודים מקצועיים, הוא הבסיס לחברות בהם. ניתן לציין כמה בסיסים עיקריים:
בסיס מקצועי: התאגדות על בסיס המקצוע של החברים (לדוגמה: איגוד פועלי בניין), עוסקת לעיתים קרובות גם בחסימת הכניסה למקצוע על מנת למנוע תחרות
בסיס פרופסיונלי: התאגדות מקצועית עבור מקצועות עתירי ידע (לדוגמה: איגוד מורים, איגוד רופאים)
בסיס ענף תעשייתי: התאגדות של כלל העובדים בענף שלם (לדוגמה: איגוד עובדי מתכת)
בסיס מעסיק: התאגדות של עובדי ארגון מסוים, לרוב הממשלה
בסיס כללי: התאגדות סביב בסיסים שונים (לדוגמה: הסתדרות כללית)
בסיס דתי או אידאולוגי: התאגדות של תנועה אידאולוגית מסוימת (לדוגמה: איגוד קומוניסטי)
באופן מוכלל, ניתן להתייחס להתאגדויות עובדים מודרניות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה לפי חלוקה בסיסית לשני סוגים עיקריים (העולם הקומוניסטי אינו נכלל בהגדרה זו):
איגודים הנוטים יותר לפן הצר, כלומר: איגודים מפוצלים ושונים זה מזה, אשר מטרתם העיקרית להשיג יתרונות יחסיים בשוק העבודה. צורה זו נהוגה בעיקר בארצות הברית.
איגודים המהווים חלק מתנועות עבודה רחבות, ושואפים לקשר עם מוסדות השלטון למען שינוי החברה כולה. שיטה זו נהוגה בעיקר באירופה.
מלבדם קיימות צורות רבות אחרות, אשר נהוגות במקומות שונים. דוגמה להתאגדות שונה היא ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, תופעה ייחודית למדינת ישראל שאינה קיימת במקומות אחרים, על-פיה קיים ארגון-גג רחב לרוב ההתאגדות המקצועית, המעורב באופן משמעותי בעיצוב המדינה.
התפתחות איגודי העובדים
מבחינה היסטורית, איגודי העובדים התפתחו בד בבד עם התפתחותם של המהפכה התעשייתית והקפיטליזם.
מנקודת מבט משפטית חוקרים עסקו בזכות העובדים להתאגד.
החוקר הברפלד עסק בנושא של סיבות להצטרפות עובדים לאיגודי עובדים בישראל.
תהליך אחד שהוביל להיווצרותם של איגודי עובדים הוא יצירתו של שוק חופשי של פרטים מתחרים. תהליך זה הביא לכך שתחום הייצור נותק, מבחינתו הסובייקטיבית של העובד הפשוט, ממכלול חייו החברתיים. ניתוק זה איפשר לכל עובד להתחרות על תנאי עבודתו בלא מחויבות חברתית. עובדה זו תרמה להתפתחותם של איגודי עובדים, שבאופיים אינם מחויבים למקום העבודה, שכן איגוד כזה העניק יתרונות ניכרים לעובדים במשא ומתן על תנאי העסקתם.
תהליך אחר שתרם להתפתוחת איגודי העובדים היה התפשטות הממשלות בעולם המערבי והתרחבותן לתחומי עיסוק רבים. במשא ומתן מול מעסיק ממשלתי שלא חש עצמו מחויב לתוצאותיו העסקיות של המיזם אותו הוא מפעיל ניתן, באמצעות משא ומתן קיבוצי, להשיג הסדרי עבודה טובים.
במהלך ההיסטוריה חלו תמורות רבות בפעולת איגודי העובדים. בין הגורמים שגרמו לתמורות אלו הם:
פיתוח כללי של יכולת ההתארגנות, על ידי התפתחות התקשורת, התפתחות הבירוקרטיה, עליית רמת ההשכלה הממוצעת וכו', מאפשר יצירת איגודי עובדים.
ריכוז פועלים רבים במספר מצומצם יחסית של מפעלי ענק, מעודד התנהגות קיבוצית המתבטאת באיגוד עובדים, בעוד ששוק עבודה מפוצל מקשה על כך.
חדירתם של גורמים פוליטיים כגון מפלגות לשוק החופשי, השפיעו בכיוונים שונים על האיגודים המקצועיים.
להתפתחות הקומוניזם והסוציאליזם בעולם, שנתנו דגש להתאגדות המקצועית ובמקרים רבים יצרו זהות בינים לבין האיגודים המקצועיים, הייתה השפעה מכריעה על התפתחותם.
מיסוד שוק העבודה, שמצריך שיטות ניהול ריכוזיות, מעודד היווצרות איגודים מקצועיים.
התערבות ממשלות שונות בשוק העבודה, השפיע רבות על האיגודים, על ידי קיבוע בחוק של פעולתם והשפעה על שוק העבודה.
צורכם של מעסיקים מסוימים (בעיקר תעשיינים גדולים) ביצירת ציבור עובדים איכותי בעל הזדהות עם המקצוע, תרם לאיגודים והשפיע על דרך פעולתם (בעוד שרובם, כפי שצוין לעיל, התנגדו להם)
עלייה או ירידה במודעות החברתית-כלכלית של העובדים, בזכות השפעת הגורמים הנ"ל, שכללה לעיתים הבנה של תהליכים בשוק העבודה וגיבוש תפיסה המחלקת את החברה על-פי מעמדות כלכליים, השפיעה על האיגודים, לעיתים לטובתם ולעיתים לרעתם.
השפעתם של האיגודים המקצועיים וגורמים אלו היא הדדית, והם משפיעים אלו את אלו.
תהליך היווצרותם של מרבית ההתאגדויות המקצועיות במדינות המערב כלל את השלבים הבאים:
התארגנות על בסיס מקצועי במקום העבודה
הרחבה למקומות עבודה נוספים
התאגדות על-בסיס מקצוע או ענף כלכלי ברמה רחבה
התאגדות של עובדי תעשייה שרמת המקצועיות שלהם נמוכה
התאגדות של מקצועות צווארון לבן.
במספר מדינות אירופאיות היו עובדי הדפוס הראשונים להתאגד בזכות היתרון של עובדים אלו בידיעת קרוא וכתוב וקיום השכלה מספקת לקיום פעולות ארגוניות כגון ניהול קופה, בירוקרטיה ופעולות משפטיות.
במהלך ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים ניכרה התנגדות רבה אליהם מצד המעסיקים השונים, וניסיון לחסימת פעולתם. התנגדות זו באה לידי ביטוי הן בחסימה על ידי פעולות כלכליות (לדוגמה, איסור על השתתפות באיגוד עובדים כתנאי קבלה לארגון), והן בחסימה משפטית, על ידי ניצול חוקי המדינה המחייבים גמישות של היצע העבודה (כלומר, הפיכת העובדים לפרטים לא-מאוגדים).
המאבק בין המעסיקים לאיגודים המקצועיים נשא פנים רבות, והשפיע רבות על מקומם של איגודים אלו. בין היתר, הוביל מאבק זה להתארגנות המעסיקים, מיסוד שוק העבודה על ידי פשרות שונות וקביעת האיגודים המקצועיים בחוק.
ישנן דעות כי הארגונים בארצות הברית הם במגמת ירידה. הסיבות והתהליכים לכך נחקרו על ידי הנאן ופרימן במאמרם משנת 1988.
ציר נוסף בו התפתחו האיגודים המקצועיים, הוא ציר עיצוב המדינה. מכיוון שלאיגודים המקצועיים קשר רב למבנה החברה, שינויים כלל-חברתיים כגון שינויים פוליטיים (לדוגמה: בשנת 1824 צומצם האיסור החוקי על התאגדות מקצועית) ושינויים בתודעת האדם, קשורים בהתפתחותם.
לדוגמה: התפרקות מערכת הסולידריות וההפרטה במדינת ישראל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הביאה לצמצום משמעותי בכוחה של ההסתדרות, וכן בהפיכתה מארגון הדואג לתחומי חיים רבים של חבריו (כדוגמת תרבות עובדים) לאיגוד עובדים המבוסס על שיפור תנאי ההעסקה בלבד.
שני צירים אלו משולבים זה בזה ומהווים את עיקר המאבק החיצוני על התפתחות האיגודים המקצועיים. מאבק זה פועל בכמה מישורים:
השפעה על התודעה הציבורית שיש כלפי איגודים מקצועיים
השפעה על מוקדי הכוח הפוליטיים
השפעה על מקורות המימון של האיגודים, ושליטה במקורות אלו
מאבקים אלו יצרו במהלך ההיסטוריה הסדרי ביטחון ארגוני: הסדרים פורמליים המבטיחים את עתידו של האיגוד.
החוקרים ס' וב' וואב, אשר חקרו את התפתחות האיגודים המקצועיים באנגליה כתופעה הנובעת מצמיחת מעמד פועלים רחב אשר דרש את הטבת תנאיו, חילקו ב-1902 התפתחות זו לכמה שלבים:
בשלב דוקטרינת האינטרס השמור, פעלו האיגודים המקצועיים בעיקר על מנת לשמור על הביטחון התעסוקתי של העובדים (לדוגמה: חסימת כניסת עובדים חדשים), ויצירת ביטוח פנימי הנוגע בעיקר בצרכים רפואיים ובהגנה בזמן אבטלה.
דוקטרינת האינטרס השמור נבעה מחולשתם היחסית של האיגודים המקצועיים בהשוואה למעסיקים, ומנחיתות משפטית.
בשלב דוקטרינת הביקוש וההיצע, התמקדה פעילות האיגודים המקצועיים בשיפור יחסי של תנאי ההעסקה, בהתאם למצב שוק העבודה, וזאת על ידי משא ומתן קיבוצי עם המעסיקים.
דוקטרינה זו נבעה מגדילתם והתחזקותם של איגודים אלו.
בשלב דוקטרינת רמת החיים ההוגנת, שאפו האיגודים ליצירת שוק עבודה בו כלל העובדים זוכים לתנאי העסקה נאותים, שאינם נגזרים אך ורק ממצב השוק, וזאת על ידי השפעה על מוסדות השלטון במדינה.
דוקטרינה זו נבעה מהפיכתם של האיגודים המקצועיים לכדי תנועות עבודה פוליטיות.
מבנה איגודים מקצועיים
בשל הסוגים הרבים של איגודים מקצועיים, קיימות גם צורות שונות של מבנים לאותם האיגודים. למרות זאת, קיימים מספר קווים מנחים המשותפים לכל האיגודים.
המאפיין הראשון של כל איגוד עובדים הוא המאפיין הארגוני שלו. לכל איגוד מערכת ארגונית כלשהי, בעלת מידה זו או אחרת של מגמות בירוקרטיות. לרוב, באיגודים מקצועיים גדולים נטייה זו חזקה יותר.
הבסיס הארגוני של האיגוד המקצועי הוא החבר. במרבית האיגודים המקצועיים החברות היא וולונטרית. באיגודים לא מעטים, דמי חבר הם גורם מכריע במימון פעילותם.
במסגרת הסדרי הביטחון הארגוניים של האיגודים המקצועיים, נוסדו שיטות שונות להתייחסות מיוחדת לחברות. השיטה הנהוגה בישראל היא שיטת "מפעל הנציגות", בו ארגון עובדים הופך ל"יציג" גם אם רק שליש מהעובדים במפעל חברים בו. ארגון יציג זה מיצג את כלל עובדי המפעל - גם אלה החברים בו וגם אלה שאינם חברים בו. שתי שיטות אחרות, אשר מנוגדות לחוק בישראל (ראה את הוראות סעיפים 33י (א)(3), 33יד (א)(2) ו-(3) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, ואת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/ 4 - 12, ההסתדרות הכללית ואח' - צים, חברת השיט הישראלית בע"מ; פד"ע כרך כו, עמ' 3.), הן:
מפעל סגור: מפעל המקבל רק חברי איגוד עובדים מסוים.
מפעל מאורגן: מפעל המחייב את עובדיו להצטרף לאיגוד עובדים מסוים לאחר קבלתם למפעל.
גודל האיגודים המקצועיים מושפע מגורמים רבים, שהעיקריים שבהם הוא ריכוזיות ופילוח בשוומטרות האיגוד. לרוב יעדיפו איגודים מקצועיים לגדול, להתמזג ולשתף פעולה על מנת להגדיל את כוחם היחסי.
איגודים מקצועיים ודמוקרטיה
הבסיס הוולונטרי, ולעיתים רבות גם ערכי האיגוד המקצועי, דוחפים לאימוץ שיטות ניהול דמוקרטיות (בחירות, שיתוף חברים בהחלטות, מערכת תקשורת פנימית וכו') בתוך הארגון פנימה. כך למשל "כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי" הוא ארגון עובדים ישראלי חדש המדגיש את הפן הדמוקרטי בפעילותו.
מנגד, פועל על כל איגוד עובדים הצורך שלא ליצור ריכוזיות, על מנת לתפקד באופן משופר במאבקיו. הריכוזיות נובעת גם מתהליכים ביורוקטיים פנים-ארגוניים, ומתהליכי מיסוד המאבק החברתי.
התייחסות מיוחדת לסתירה זו ניתנה במחקריו של רוברט מיכלס, שניסח את חוק הברזל של האוליגרכיה, המתאר נטייה ריכוזית זו.
מלבד הדמוקרטיה הפנים-ארגונית, קיימת לאיגוד המקצועי השפעה רבה על הדמוקרטיה בחברה בו הוא פועל. השפעה זו משתנה בין איגוד לאיגוד בהתאם לאופיו ומטרותיו, אך לרוב מחזקים האיגודים המקצועיים את הדמוקרטיה על ידי חיזוק הסולידריות החברתית, ועל ידי הגברת המודעות ויכולת ההשפעה של הפרט על המדינה. אופיים הנאבק של האיגודים תורם לגיבוש עמדה אקטיבית בנוגע לחברה, ובכלל מגדיל את החשיבה החברתית הנחוצה לדמוקרטיה.
איגודים מקצועיים וסולידריות חברתית
האיגודים המקצועיים קשורים לסולידריות החברתית על ביטוייה השונים (תנועות חברתיות, מעורבות ממשלתית בשוק העבודה וכו'), שכן דרך פעולתם היא לרוב מצריכה שיתוף פעולה של עובדים רבים, מעודדת מעורבות ממשלתית במשק, ומגבירה את המודעות למתרחש בחברה.
מסיבה זו, במהלך ההיסטוריה שויכו חלק ניכר מהאיגודים המקצועיים למאבק לסולידריות חברתית-כלכלית, וזאת בשני אופנים סותרים:
על ידי קיום מאבק מתמיד שמטרתו שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה, המכיל פשרות זמניות.
על ידי שאיפה להעמיק את מיסוד שוק העבודה, על מנת לבסס את המצב הקיים ולמנוע התדרדרותו.
לרוב, כאשר מדובר במאבק למען סולידריות חברתית, קיימת לאיגודי העובדים נגיעה רבה בכל תחומי החברה (חינוך, ממשל, תרבות וכו'), ביסוס רחב ומקיף, ומטרות משנה רבות. כמו כן, מהווים איגודים כאלו חלק מתנועה חברתית רחבה יותר.
איגודים מקצועיים בכלכלה
מחקרים עדכניים מראים כי אחוז התאגדות גבוה בחברה מגביר את השוויון ומביא להגדלת חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית.
במשפט העברי
ההלכה הכירה בכוחה של חקיקה של 'בני אומנות' (בבלי בבא בתרא דף ח' ודף ט), אך זו נועדה בעיקר לעזרה הדדית של חברי ה'גילדה'. במאה העשרים הכירו בזכות ההתאגדות הרבנים אברהם יצחק קוק, בן-ציון מאיר חי עוזיאל ומשה פיינשטיין.
חברות
חברות בארגון עובדים היא צעד וולונטרי, הנתון להחלטתו של העובד ולהסכמתו של ארגון העובדים. עם זאת לגבי שלוחה של האיגוד, ועד העובדים, השייכות אינה נתונה להחלטתו של העובד. במקום שבו יש ועד והסכמים קיבוציים העובד מחויב לשלם מיסי ועד, וכפוף למרותו.
במצב שבו פועלים בתחום מסוים ארגוני עובדים אחדים, על העובד לבחור את האחד שאליו יצטרף. חברות של עובד בשני ארגוני עובדים במקביל, כאשר בין ארגונים אלה קיימת יריבות, היא חברות כפולה נוגדת, שאינה מקובלת.
איגוד עובדים במגזר הציבורי
עד אמצע המאה ה-20
לצד התפחתות איגודי עובדים במאה ה-18, ברוב מדינות העולם, לעובדי המגזר הציבורי לא עמדה היכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג. בחלק מאותן מדינות עובדי המגזר הציבורי יכלו להצטרף כיחידים לאיגודי עובדים, אך לאותם ארגונים לא היה כל מעמד ייצוגי מול המדינה כמעסיק.
בארצות הברית כולה, עד אמצע המאה ה-20 נאסר על עובדי מדינה לשבות, ובמדינות רבות בארצות הברית נאסר עליהם להצטרף לארגוני עובדים. לעומת זאת, בבריטניה ובמדינות נוספות ששיטת המשפט בהן היא המשפט המקובל במודל הבריטי, ובמדינת ישראל שירשה את צורת המנגנון הציבורי מבריטניה, לא היה הבדל בין יכולת ההתאגדות במגזר הפרטי לבין יכולת ההתאגדות של עובדי המגזר הציבורי.
מאמצע המאה ה-20 ואילך
משנות ה-50 ואילך קיים טשטוש בהבדל בין עובדי המגזר הפרטי לעובדי המגזר הציבורי ביחס ליכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג;בשנת 1958 העניק ראש עיריית ניו-יורק, רוברט פ. וגנר הבן, זכות ייצוג לארגון עובדים של עובדי העירייה, וניהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי. בשנת 1959 העניק מושל ויסקונסין, גיילורד נלסון, את הזכות לעובדי המגזר הציבורי במדינה כולה לנהל משא ומתן קיבוצי. בינואר 1962 חתם נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי על צו נשיאותי, שהעניק לכלל עובדי הממשל הפדרלי את הזכות להתאגד, אם כי הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי הוענקה רק לחלקם. הזכות של עובדי המגזר הציבורי להתאגד התפשטה לכלל מדינות ארצות הברית, ובמאה ה-21 רק בשלוש ממדינות ארצות הברית אסור לחלוטין לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי (וירג'יניה, צפון קרוליינה וקרוליינה הדרומית).
באירופה, בשנות ה-60 וה-70, החלו מדינות רבות לאפשר גם לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי, אם כי בחלקן נותרו עדיין הגבלות לעומת ניהול משא ומתן קיבוצי במגזר הפרטי. בשנות ה-80 וה-90 עברו חלק ממדינות אירופה להשתמש במשא ומתן קיבוצי כדרך מרכזית לקביעת שכר עובדי המגזר הציבורי.
בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון בארצות הברית כי "כל פעולה ארגונית במגזר הציבורי היא פעולה פוליטית" וכפועל יוצא שלל גביית "דמי טיפול" עבור ארגון עובדים מעובדי המגזר הציבורי שאינם מעוניינים בכך, שכן זו נחשבת "כפייה לפעילות פוליטית" שאינה חוקתית.
ראו גם
ועד עובדים
התאגדות עובדים בישראל
מונחים בשוק העבודה
הקדושים המעונים של טולפאדל
ניהול עצמי (עבודה)
ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים בבריטניה
לקריאה נוספת
דני ואזנה, מאוגדים, העבודה המאורגנת בישראל, הוצאת שחקים, 2017
מורן סבוראי ואמיר בשה, ספר ועדי עובדים - פרקטיקה ותאוריה בהתנהלות ארגוני עובדים וועדי עובדים, הוצאת נבו, 2019
קישורים חיצוניים
עמי וטורי, ארגוני עובדים בארץ ובעולם, הרצאת וידאו, המכללה החברתית כלכלית, מתוך הטלוויזיה החברתית באינטרנט
זאב פרבר, רפורמה ביחסי העבודה הקיבוציים
לעניין חובתו של ארגון עובדים לייצג עובדים בהגינות ("חובת הייצוג ההוגן"), ראה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בע"ע 8964-06-10, 9378-06-10, 18021-08-10, 651/09, 617/09, 618/09, דוד בונדקר ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'; ביום 2.6.13.
על האיגודים המקצועיים בהלכה - בנימין בראון, ,התאגדות מקצועית, זכות השביתה והתחדשות דיני העבודה ההלכתיים'
הערות שוליים
קטגוריה:יחסי עבודה
קטגוריה:איגודים
| 2024-08-01T01:13:26
|
איגוד פועלים
|
הפניה ארגון עובדים
| 2022-02-13T18:59:46
|
אירגון עובדים
|
הפניה ארגון עובדים
| 2022-02-13T18:59:51
|
אירגון פועלים
|
הפניה ארגון עובדים
| 2022-02-13T18:59:56
|
24 בדצמבר
|
24 בדצמבר הוא היום ה־358 בשנה (359 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 7 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1144 – הסתיים המצור על אדסה ורוזנות אדסה הצלבנית נפלה בידי עמאד א-דין זנגי
1165 – ויליאם הראשון מוכתר להיות מלך סקוטלנד
1294 – בוניפקיוס השמיני נבחר לאפיפיור
ממוזער|שמאל|220px|זריחת הארץ, כפי שצולמה על ידי אפולו 8
1500 – הפורטוגלים מגיעים לראשונה לקוצ'ין, שבה יחזיקו עד 1663
1715 – שוודיה כובשת את נורווגיה
1726 – ייסוד מונטווידאו
1777 – ג'יימס קוק מגלה את אי חג המולד, קיריטימטי
1814 – מסתיימת מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה
1851 – שרפה בספריית הקונגרס מאכלת שני שלישים מהספרים, ובהם מרבית ספרייתו של תומאס ג'פרסון
1865 – נוסד הקו קלוקס קלאן
1914 – מלחמת העולם הראשונה: הפסקת האש של חג המולד
1914 – הטורקים סוגרים את כל העיתונים בשפה העברית
1929 – האגף המערבי של הבית הלבן נהרס בשרפה
1941 – הצבא היפני כובש את העיר קוצ'ינג שבסרוואק
1941 – הבריטים כובשים את בנגאזי
1942 – ז'אן פרנסואה דרלאן נרצח על ידי פטריוט צרפתי אנטי-פשיסטי
1943 – הוקמה המשטרה הפדרלית של ארגנטינה
1944 – מלחמת העולם השנייה – הצבא האדום מטיל מצור על בודפשט
1946 – כינון הרפובליקה הרביעית של צרפת
1951 – לוב זוכה בעצמאות מאיטליה
1951 – מסתיים מרד הימאים בישראל, ששיתק את המסחר הימי למשך 43 ימים
1952 – דוד בן-גוריון מציג את ממשלת ישראל הרביעית בפני הכנסת
1958 – הנחת אבן הפינה לגשר האמריקות
1966 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, לונה 13 נוחתת בהצלחה באוקיינוס הסערות והופכת לחללית השלישית שנוחתת בהצלחה על הירח
1968 – במסגרת משימת אפולו 8, החללית המאוישת הראשונה להקיף את הירח, אסטרונאוט ויליאם אנדרס מצלם את התמונה זריחת הארץ, הנחשבת בתור "התצלום הסביבתי המשפיע ביותר שצולם"
1971 – 91 הרוגים בהתרסקות מטוס נוסעים בפרו כתוצאה מפגיעת ברק. הניצולה היחידה היא יוליאנה קפקה
1980 – כינוס הייסוד של מועצת יש"ע בגוש עציון
2003 – הכנסת מאשרת את פירוק משרד הדתות
נולדו
ממוזער|213x213 פיקסלים|גלבה
3 לפנה"ס – גלבה, קיסר רומי (נרצח ב-69)
1166 – ג'ון, מלך אנגליה (נפטר ב-1216)
1491 – איגנטיוס מלויולה, מייסד מסדר הישועים (נפטר ב-1556)
1597 – אונורה השני, נסיך מונקו (נפטר ב-1662)
1798 – אדם מיצקביץ', סופר ומשורר פולני (נפטר ב-1855)
1818 – ג'יימס פרסקוט ג'ול, פיזיקאי אנגלי, מנסח חוק שימור האנרגיה (נפטר ב-1889)
ממוזער|ג'ון מלך אנגליה
ממוזער|234x234 פיקסלים|הווארד יוז
1822 – מת'יו ארנולד, משורר אנגלי (נפטר ב-1888)
1837 – אליזבת, נסיכת בוואריה, קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה (נרצחה ב-1898)
1837 – קוזימה וגנר, מלחינה, סופרת ובמאית (נפטרה ב-1930)
1845 – גאורגיוס הראשון, מלך יוון (נרצח ב-1913)
1868 – קנטרו סוזוקי, ראש ממשלת יפן (נפטר ב-1948)
1868 – עמנואל לסקר, אלוף העולם בשחמט (נפטר ב-1941)
1881 – חואן רמון חימנס, סופר ומשורר ספרדי, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1958)
1886 – מייקל קורטיז, במאי קולנוע אמריקאי ממוצא הונגרי (נפטר ב-1962)
1905 – הווארד יוז, טייס ומפיק קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1976)
1906 – פרנץ וקסמן, מנצח ומלחין פסקולים יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1967)
1919 – פייר סולאז', צייר, חרט ופסל צרפתי (נפטר ב-2022)
1922 – אווה גרדנר, שחקנית קולנוע אמריקאית (נפטרה ב-1990)
1924 – יעקב עשהאל, נגד משמעת בצה"ל, נודע בכינויו "הסוס הלבן" (נפטר ב-2012)
1924 – אטאל ביהארי ואג'פאיי, ראש ממשלת הודו העשירי, הראשון מטעם מפלגת העם ההודית (נפטר ב-2018)
1924 – יעקב מנצור, פרופסור בחוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה (נפטר ב-2020)
1924 – אורה הרצוג, אשת ציבור ופעילה חברתית ישראלית, רעיית הנשיא השישי של מדינת ישראל חיים הרצוג (נפטרה ב-2022)
1925 – יפה ירקוני, זמרת ישראלית (נפטרה ב-2012)
1927 – מרי היגינס קלארק, סופרת אמריקאית (נפטרה ב-2020)
1931 – מאוריציו קאגל, מלחין יהודי ארגנטינאי-גרמני (נפטר ב-2008)
1932 – גאולה גיל, זמרת ישראלית
1936 – עדה כרמי-מלמד, אדריכלית ישראלית, כלת פרס ישראל לאדריכלות לשנת ה'תשס"ז
1937 – גברי לוי, רקדן וכוריאוגרף (נפטר ב-2018)
1939 – הרטי לוויטס, מהפכן ופוליטיקאי ניקרגואני (נפטר ב-2006)
1939 – אביהו בן-נון, המפקד ה-11 של חיל האוויר
1942 – יוסי וירז'נסקי, שחקן ישראלי (נפטר ב-2020)
1943 – טריה הלונן, נשיאת פינלנד
1945 – אבה גינדין, כדורגלן פיני-ישראלי
1946 – שמואל רשף, קצין תותחנים ראשי ה-13 בצה"ל ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-2010)
1946 – אורי ברבש, במאי קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי
1947 – מיגל אנחל גונסאלס סוארס, כדורגלן ספרדי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2024)
1950 – זוהיר בהלול, פוליטיקאי ערבי-ישראלי, עיתונאי ושדרן ספורט
1951 – רונית אופיר, זמרת ישראלית
1952 – שרי צוריאל, שחקנית וזמרת ישראלית
1955 – סקוט פישר, מטפס הרים אמריקאי (נפטר ב-1996)
1957 – חאמיד כרזאי, נשיא אפגניסטן
1957 – קלמן בר, רבה האשכנזי הראשי של נתניה
1957 – דני רובס, זמר ישראלי
1964 – חנוך רעים, מחזאי, במאי ושחקן ישראלי
1964 – עלמה גניהר, סופרת, תסריטאית ומחזאית ישראלית
1969 – ירון ארזי, תסריטאי, במאי, עורך תסריט ויוצר טלוויזיה ישראלי
1971 – ריקי מרטין, זמר פורטוריקני
1971 – דידי ארז, זמר-יוצר ומלחין מוזיקה למחול, תיאטרון, סרטים וסדרות טלוויזיה
1977 – דרור גלוברמן, עיתונאי, מוזיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי
1980 – סטפן אפיה, כדורגלן נבחרת גאנה
1981 – אלמה מושונוב, זמרת אופרה ישראלית
1981 – דימה בילאן, זמר ושחקן רוסי. זוכה אירוויזיון 2008 כנציג רוסיה
1984 – וולאס ספירמון, אצן אמריקני
1991 – לואי טומלינסון, חבר להקת וואן דיירקשן
1993 – דניאל מורשת, שחקן ומדבב ישראלי
נפטרו
ממוזער|231x231 פיקסלים|ואסקו דה גאמה
ממוזער|209x209 פיקסלים|קרל דניץ
1453 – ג'ון דאנסטפל, מלחין אנגלי (נולד ב-1390)
1524 – ואסקו דה גאמה, מגלה ארצות פורטוגזי (נולד ב-1469)
1863 – ויליאם מייקפיס תאקרי, סופר אנגלי (נולד ב-1811)
1869 – אדווין סטנטון, התובע הכללי ומזכיר המלחמה של ארצות הברית (נולד ב-1814)
1935 – אלבן ברג, מלחין אוסטרי (נולד ב-1885)
1942 – ז'אן פרנסואה דרלאן, מפקד ימי צרפתי, מראשי צרפת של וישי, אשר שינה לאחר מכן את טעמו והצטרף לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1881)
1980 – קרל דניץ, מפקד צי הצוללות הגרמני במלחמת העולם השנייה ויורשו של אדולף היטלר כשליט גרמניה הנאצית לתקופה קצרה בשנת 1945 (נולד ב-1891)
1992 – פייר קוליפור, צייר בלגי ויוצר הדרדסים (נולד ב-1928)
1994 – יהושע גולדברג, רב, קפטן בצי ארצות הברית, ומעוטר אות לגיון ההצטיינות (נולד ב-1896)
1995 – אהרן בקר, חבר הכנסת מטעם המערך ומזכ"ל ההסתדרות (נולד ב-1905)
1999 – שאול זיו, קצין בדרגת סגן-אלוף בצה"ל, מפקד שייטת 13 (נולד ב-1937)
2005 – ג'ורג' גרבנר, תאורטיקן בתחום התקשורת (נולד ב-1919)
2006 – אורי דן, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1935)
2006 – יעקב בסר, משורר ישראלי, מייסד ועורך עיתון 77 (נולד ב-1934)
2008 – הרולד פינטר, מחזאי, במאי קולנוע ובמאי תיאטרון יהודי בריטי (נולד ב-1930)
2012 – ג'ק קלוגמן, שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון אמריקאי יהודי (נולד ב-1922)
2016 – ריצ'רד אדמס, סופר, כותב הספר גבעת ווטרשיפ (נולד ב-1920)
2019 – אדריין בותיה, פעיל תנועת ההתנגדות הצרפתית וחסיד אומות העולם מצרפת (נולד ב-1922)
2020 – עברי גיטליס, כנר ישראלי-צרפתי (נולד ב-1922)
2020 – יהודה הרצל הנקין, פוסק הלכה שהשתייך לציונות הדתית מירושלים, מחבר ספרי התשובות "בני בנים" (נולד ב-1945)
2023 – דוד ליבאי, משפטן ופוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ערב חג המולד הנוצרי
קוביאסוקוויק, ראש השנה האינואיטי
ניטל
23 בדצמבר – 25 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כד
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:00:10
|
26 בדצמבר
|
26 בדצמבר הוא היום ה-360 בשנה (361 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 5 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1805 – בעקבות קרב אוסטרליץ חותמות אוסטריה וצרפת על חוזה פרסבורג
1825 – פתיחת תעלת אירי
1898 – מארי ופייר קירי מצליחים לראשונה לבודד רדיום
1925 – טורקיה מאמצת את הלוח הגרגוריאני
1929 – נפתחת תערוכת קבוצת "מסד" בתל אביב
1936 – ארטורו טוסקניני מנצח על קונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הארצישראלית, לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית
1949 – הכנסת מעתיקה את מקום מושבה לירושלים
1966 – חג הקוואנזה נחגג לראשונה
1968 – טרוריסטים יורים ומשליכים רימוני יד לעבר מטוס אל על בנמל התעופה של אתונה
1969 – מבצע תרנגול 53 – כוחות צה"ל משתלטים על תחנת מכ"ם מצרית ומביאים את המתקן לישראל
1974 – שיגור סאליוט 4, תחנת חלל סובייטית במסגרת תוכנית סאליוט. במהלך חייה שלושה צוותים שהו עליה (סויוז 17, סויוז 18 וסויוז 21)
1991 – הסובייט העליון מתכנס בפעם האחרונה, ומחליט על פירוק ברית המועצות
2003 – רעידת אדמה בדרום־מזרח איראן במגניטודה 6.3 גורמת למות כ-25,000 בני אדם ולכ-50,000 פצועים
2004 – רעידת אדמה בדרום-מזרח אסיה במגניטודה 9.3 גרמה לגלי צונאמי גדולים ולמותם של כ-280,000 אנשים; הרעש הורגש היטב באינדונזיה, במלזיה, בתאילנד, בהודו, בסינגפור ובסרי לנקה
2004 – המהפכה הכתומה: ויקטור ינוקוביץ' מנצח בבחירות באוקראינה, ובמדינה פורצות מהומות והפגנות בטענה לזיופים
2018 – בכנסת ה-20 מוחלט להקדים את הבחירות לכנסת ה-21 ל-9 באפריל 2019
נולדו
ממוזער|234x234 פיקסלים|פרידריך השני
ממוזער|201x201 פיקסלים|צ'ארלס בבג'
ממוזער|206x206px|מאו דזה-דונג
1194 – פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1250)
1791 – צ'ארלס בבג', מתמטיקאי וממציא בריטי (נפטר ב-1871)
1886 – אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן (נפטר ב-1969)
1886 – גיולה גמבש, ראש ממשלת הונגריה (נפטר ב-1936)
1889 – יצחק פוירינג, מנהיג ציוני מגרמניה (נפטר ב-1937)
1893 – מאו דזה-דונג, מנהיג המהפכה הקומוניסטית בסין ומנהיג סין העממית (נפטר ב-1976)
1896 – קאלמי ברוך, חוקר השפה הספרדית-היהודית, תרבות הלאדינו והתרבות הספרדית (נפטר ב-1945)
1910 – ערי ז'בוטינסקי, איש התנועה הרוויזיוניסטית וחבר הכנסת מטעם חרות (נפטר ב-1969)
1912 – גדעון שוחט, טייס בחיל האוויר הבריטי ואל"ם בצה"ל (נפטר ב-1966)
1917 – יהושע מאמאן, רב, דיין ופוסק (נפטר ב-2018)
1922 – רות באום, סופרת ועיתונאית יהודייה שפרסמה וכתבה ביידיש ובפולנית (נפטרה ב-2022)
1928 – בומבה צור, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נפטר ב-1979)
1928 – מרדכי בר-און, היסטוריון ודוקטור להיסטוריה, ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין וקצין חינוך ראשי (נפטר ב-2021)
1928 – אברהם אלכסנדרוביץ, פרופסור בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון
1928 – מרטין קופר, מהנדס אמריקאי וסגן נשיא חברת מוטורולה
1929 – שולמית לבנת, זמרת, פעילה פוליטית ואשת ציבור ישראלית (נפטרה ב-2021)
1933 – תמר מטל-שומכר, אתלטית וכדורסלנית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1937 – ג'ון הורטון קונוויי, מתמטיקאי בריטי (נפטר ב-2020)
1939 – פיל ספקטור, פזמונאי, מוזיקאי, גיטריסט ומפיק מוזיקלי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2021)
1940 – אדוארד פרסקוט, כלכלן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1946 – טטיאנה הופמן, שדרנית רדיו, עיתונאית וכתבת טלוויזיה ישראלית (נפטרה ב-2016)
1947 – מיקו בלו, כדורגלן ישראלי, אשר שיחק בעמדת המגן השמאלי בקבוצת מכבי תל אביב ובנבחרת
1951 – יונתן ארוך, מפיק קולנוע ישראלי
1952 – אדווין סרוסי, חוקר מוזיקה יהודית ישראלי ואתנומוזיקולוג
1952 – אסתר ויתקון, משוררת ומספרת לילדים, ציירת ומרצה
1956 – מוטי כץ, שחקן תיאטרון וטלוויזיה
1962 – אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס, סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת
1963 – לארס אולריך, מתופף להקת מטאליקה
1965 – קאתלין נורד, שחיינית ממזרח גרמניה (נפטרה ב-2022)
1971 – גלית לוי, מעצבת אופנה ישראלית
1971 – ג'ארד לטו, שחקן, מוזיקאי, במאי, פילנתרופ ואיש-עסקים אמריקאי
1973 – יחיאל הררי, סופר ישראלי
1983 – משה ארבל, חבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס
1986 – הוגו לוריס, שוער כדורגל צרפתי בקבוצת הכדורגל טוטנהם
1990 – אילניום, תקליטן, מפיק מוזיקלי ופזמונאי אמריקאי
1997 – ריף נאמן, שחקנית ודוגמנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|229x229 פיקסלים|הארי טרומן
ממוזער|200x200 פיקסלים|פריד אל-אטרש
ממוזער|211x211 פיקסלים|ג'רלד פורד
268 – האפיפיור דיוניסיוס
418 – האפיפיור זוסימוס
1302 – ולדמאר, מלך שוודיה (נולד ב-1239)
1530 – באבור, מצביא, מדינאי, סופר ומשורר (נולד ב-1483)
1574 – שארל, קרדינל לורן (נולד ב-1524)
1646 – אנרי, נסיך קונדה (נולד ב-1588)
1797 – ג'ון וילקס, עיתונאי ופוליטיקאי אנגלי (נולד ב-1727)
1812 – שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד (נולד ב-1745)
1890 – היינריך שלימן, ארכאולוג גרמני (נולד ב-1822)
1931 – מלוויל דיואי, ספרן וממציא שיטת דיואי (נולד ב-1851)
1937 – יצחק פוירינג, מנהיג ציוני מגרמניה (נולד ב-1889)
1966 – חוסיין אל-ח'אלידי, ראש עיריית ירושלים וחבר הוועד הערבי העליון (נולד ב-1895)
1972 – הארי טרומן, הנשיא השלושים ושלושה של ארצות הברית (נולד ב-1884)
1974 – פריד אל-אטרש, זמר ערבי (נולד ב-1915)
1975 – סטניסלב קוט, שר בממשלה הפולנית הגולה (נולד ב-1885)
1985 – דיאן פוסי, אתולוגית אמריקאית, חוקרת גורילות (נולדה ב-1932)
1997 – ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ, האדמו"ר ממונקאץ' ורבה של סאו פאולו וחולון (נולד ב-1914)
2002 – הרב ריטס, צלם אופנה ובמאי אמריקאי (נולד ב-1952)
2006 – ג'רלד פורד, נשיאה ה-38 של ארצות הברית (נולד ב-1913)
2007 – לני יחיל, חוקרת השואה ופרופסור באוניברסיטת חיפה (נולדה ב-1912)
2018 – רוי גלאובר, פיזיקאי יהודי-אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1925)
2019 – ג'וסלין בורדיק, פוליטיקאית אמריקאית (נולדה ב-1922)
2019 – ג'רי הרמן, מלחין ופזמונאי אמריקאי (נולד ב-1931)
2019 – עקיבא לפלר, שחקן כדוריד ישראלי (נולד ב-1947)
2020 – ג'ורג' בלייק, מרגל הולנדי (נולד ב-1922)
2020 – ברודי לי, מתאבק אמריקאי (נולד ב-1979)
2021 – קרולוס פפוליאס, פוליטיקאי יווני, נשיא יוון בין השנים 2005–2015 (נולד ב-1929)
2021 – אדוארד א' וילסון, ביולוג, חוקר טבע וסופר אמריקאי (נולד ב-1929)
2021 – דזמונד טוטו, ארכיבישוף ופעיל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה (נולד ב-1931)
2021 – שרה ודינגטון, פרופסור למשפטים וחברת בית הנבחרים של טקסס (נולדה ב-1945)
2023 – יונה רוזנפלד, עובד סוציאלי, פסיכואנליטיקאי וחוקר בתחום העבודה הסוציאלית (נולד ב-1922)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חג הקוואנזה בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית בארצות הברית
יום הקופסאות במדינות חבר העמים הבריטי
יום הקדוש סטפן באיטליה, אירלנד, צ'כיה, קרואטיה וקטלוניה
סלובניה – יום האחדות
אינדונזיה, מלזיה ותאילנד – יום הזיכרון לקורבנות הצונאמי
25 בדצמבר – 27 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כו
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:01:27
|
ישראל יצחקי
|
ישראל יצחקי (1 בדצמבר 1925 – 11 באפריל 2019) היה זמר ישראלי.
250px|ממוזער|שמאל|יצחקי באפריל 1949
ביוגרפיה
יצחקי נולד בצפת כבנם של קלמן, נוטר יליד פולין ושל רוזי, חלוצה צעירה מבריטניה, שמשפחתה היגרה לשם ממזרח אירופה. בעקבות עבודתו של אביו, עברה משפחתו מראש פינה תחילה לירושלים ולאחר מכן לתל אביב.
יצחקי למד בבית ספר אחד העם אצל הסופר יהודה בורלא, שטען בפניו שיש לו כישרון משחק.
בנעוריו עבר עם משפחתו לפתח תקווה, ושם ניסה להתקבל למקהלתו של שלמה קפלן, אך נדחה והתקבל ללהקת שחקנים שהקימה בעיר מניה ארנון. הוא סיים את לימודיו
התיכוניים בזכרון יעקב, שם גם החל לעבוד בבניין ובסלילת כבישים.
הוא נבחן לתחרות כישרונות צעירים, שארגן בתל אביב האמרגן משה ואלין. שם אלתר להיט של האחיות אנדרוז וזכה במקום השני.
לאחר מכן עבד כמכונאי ב"אגד" ובערבים הופיע לעיתים בבתי קפה בגוש דן. באחד מהם, בקפה צליל בגבעת רמב"ם שבגבעתיים, הכיר לראשונה את המלצרית שם - יפה ירקוני.
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס יצחקי לחטיבת אלכסנדרוני ולחם בכפר חיריה. בחטיבה הקים עם עמנואל זמיר, קצין התרבות החטיבתי, את "להקת השרון". הלהקה שרה ארבעה שירים שכתב והלחין יצחקי: "אנו ניפגש", "הגידי, אמרי לי מדוע", "הגענו לכאן חבריא" ו"מוחמד, יה מוחמד". בשלב מסוים נכללה הלהקה ב"חישטרון", שהייתה להקת הזמר של חיל השדה. בחישטרון הוא שיתף פעולה עם הזמרת יפה ירקוני ועם הפזמונאי והמלחין בובי פנחסי.
יצחקי זכה לתהילה עם קום מדינת ישראל, ונמנה עם האמנים הראשונים שהקליטו בחברת הד ארצי. הוא הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1949 והקליט שירים מתורגמים וגם מקוריים בסגנון סלוני. בשנות החמישים היה אחד הזמרים הבולטים והפופולריים ביותר בארץ. באמצע שנות ה-50 החל לשיר שירים בסגנון הזמר הארץ–ישראלי. מספר שירים כתב לו אברהם ברושי.
בין להיטיו:
"סימונה מדימונה" שיר שנכתב בהשראת פגישה עם נערה בעיירה דימונה שהוקמה באמצע שנות החמישים.
"משמר הגבול", מעין המנון ליחידה שפעלה אז בעיקר נגד מסתננים שהגיעו מחוץ לגבולות המדינה מארצות ערב.
"לחתונה הלכתי", שיר שנהוג היה להשמיע בחגיגות נישואין, כאשר "פינקלשטיין" ו"רובינשטיין" הנזכרים בשיר היו דמויות פופולריות ומוכרות בציבור.
אבא'לה בוא ללונה פארק, שיר שחיבר עם יוסף כנען ומילא את הצורך בשירי ילדים שלא היו רבים באותה תקופה.
בסוף שנות השישים, לאחר מלחמת ששת הימים, שכנע אותו אמרגן אוסטרלי, שראה אותו בארץ, להגיע להופעות באוסטרליה. יצחקי השתקע שם והמשיך להופיע כזמר, אולם שינה את שמו ל"רל קיי" (Rael Kay), כדי להקל על התושבים המקומיים לבטאו.
בשנת 1978 לקה בדלקת קרום המוח ובעקבות מחלתו שותק בפלג גופו השמאלי ומיתרי הקול שלו נפגעו. הוא הצליח להשתקם בעזרת התעמלות בשיטת טאי-צ'י בהדרכתו של רופא טבעוני סיני.
כעבור 17 שנים חזר לישראל ב-1985, בעקבות פטירתה של אחותו.
באחת מהופעותיו בשירי ארץ–ישראל בבית תל אביבי הכיר את רעייתו השנייה, דניז דוקטורצ'יק, עולה מבלגיה.
בשנות ה-90 שיתף פעולה עם גבי ברלין באלבומו "נשיקת אש".
לרגל יום הולדתו ה-85 ולרגל זכייתו בפרס אקו"ם, שהוענק לו על תרומתו "לזמר העברי הקל בראשית דרכו" נערך לו ב"צוותא" ערב מחווה.
יצחקי התאלמן מרעייתו השנייה, דניז, ב-2010 לערך.
ב-11 באפריל 2019 הלך יצחקי לעולמו והוא בן 93.
תקליטיו
תקליטי אריך-נגן, אלא אם מצוין אחרת.
ישראל יצחקי - במבחר שירים ישראליים, 1956
"מבחר שירי לבי", הד ארצי, 1957
ישראל יצחקי, הד ארצי, 1957
"צברית", הד ארצי, 1958
"הדיג והים", הד ארצי, 1959
"אהבתי הראשונה", הד ארצי, 1959
"שירת הנודד", הד ארצי, 1959
"דו-שיח" -מיני-אלבום (ארבעה שירים), 1960
"הנדנדה", עם צמד הרוניות - מיני-אלבום (ארבעה שירים), 1961
"אגדת לוחמים" - מיני-אלבום (ארבעה שירים), 1961
שירים ביידיש (חלק 1) - מיני-אלבום (ארבעה שירים) הופק בצרפת, 1965
שירים ביידיש (חלק 2) - מיני-אלבום (ארבעה שירים) הופק בצרפת, 1965
זרים בלילה - מיני-אלבום (ארבעה שירים), ישראפון, 1966
"ישראל יצחקי והכוכבים הכחולים" - מיני-אלבום (ארבעה שירים),, EMI, 1967
"ירושלים שטאט פון גאלד" - שירים ביידיש, מיני-אלבום (ארבעה שירים), EMI, 1967
ירושלים של זהב - מיני-אלבום (ארבעה שירים), EMI, 1967
"געשאסן און געטראפן" - שירים ביידיש, HMV, 1967
The Power Of Love, 1971 - Rael Kay
"בדרכי אלך" (גרסאות מחודשות) - תקליטור, 1995
האוסף המשולש - תקליטור, 2006
קישורים חיצוניים
ניתוח השיר 'אבא'לה בוא ללונה פארק' באתר תרבות.il
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:ישראלים שהיגרו לאוסטרליה
קטגוריה:חברי להקת החישטרון
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות ירקון
קטגוריה:זוכי פרס אריק איינשטיין: זמר עברי
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:בוגרי בית הספר אחד העם (תל אביב)
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2019
| 2024-08-19T23:14:27
|
הוגוורטס
|
שמאל|250px|ממוזער|טירת הוגוורטס בסרט השני
בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות (באנגלית: Hogwarts School of Witchcraft and Wizardry) הוא בית ספר בדיוני לקוסמים ולמכשפות, השוכן בסקוטלנד שבבריטניה, מקום התרחשותם של חלק ניכר מהאירועים המרכזיים בעלילת ספרי הארי פוטר. משמעות שמו של בית הספר הוא "יבלות חזיר", והמוטו שלו הוא "דראקו דורמינס נונקאם טיטילנדוס" ("אל תדגדג דרקון ישן"). בדומה לבתי ספר בדיוניים (ומציאותיים) אחרים השוכנים בממלכה המאוחדת, גם הוגוורטס הוא בית ספר עם פנימייה, וההווי היומיומי של התלמידים השוהים בו מגוון מאוד.
לבית הספר מגיעים ברכבת המכונה "הוגוורטס אקספרס". הרכבת יוצאת כל שנה ב-1 בספטמבר בשעה 11 בבוקר בדיוק, מרציף 9 ושלושה רבעים של תחנת קינגס קרוס. לאחר הגעת הרכבת לתחנת הוגסמיד (העיירה הקסומה השוכנת ליד הוגוורטס) מגיעים התלמידים לטירת הוגוורטס באמצעות כרכרות המובלות על ידי ת'סטראלים (סוסים מכונפים קסומים שנראים רק על ידי מי שחזה במוות). תלמידי השנה הראשונה מגיעים לטירה על ידי חציית האגם הגדול שליד הטירה בליוויו של שומר הקרקעות, רובאוס האגריד.
הוגוורטס הוא בית ספר שבע-שנתי, ותלמיד יכול להתחיל ללמוד בו רק אם עבר את גיל 11. שמותיהם של כל התלמידים נרשמים בספר מיוחד עם עט נוצה קסום כבר עם לידתם, וההזמנה ללמוד בבית הספר מגיעה אליהם באמצעות דואר ינשופים (השיטה המקובלת להעברת מכתבים בספרי "הארי פוטר") עבור קוסמים ומכשפות, או באמצעות נציג בית הספר במקרה של תלמידים ממוצא מוגלגי (כלומר, משפחתם איננה מורכבת מקוסמים ומכשפות) שזקוקים להסברים נוספים על מהות המקום. בסוף כל שנה נערכות בחינות גמר, להן השפעה רבה על עתידו של התלמיד. בסיום השנה החמישית נערך השלב הראשון של בחינות הבגרות, שההצלחה בו קובעת את מגמות הלימוד המורחבות שאליהן יכול להירשם התלמיד. בסיום השנה השביעית נערכות בחינות הגמר הסופיות (שנקראות "כשפומטרי"). כל הבחינות, למעט בהיסטוריה של הקסם, מורכבות מחלק תאורטי ומחלק מעשי.
להוגוורטס שני מוקדים עיקריים לפעילות החברתית: גביע הקווידיץ' וגביע הבתים. בכל שנת לימודים נערכת ליגה חד-סיבובית בין נבחרות ארבעת הבתים של בית הספר, והקבוצה עם מירב הנקודות או הפרש השערים הטוב ביותר זוכה בגביע. הניצחונות אף מזכים בנקודות בתחרות גביע הבתים המתנהלת לאורך כל השנה. תלמידי הוגוורטס מתוגמלים בנקודות אם ביצעו היטב את מטלותיהם או הצטיינו בדרך כלשהי, ועשויים להיקנס בנקודות אם הפרו את תקנון המשמעת. דבר זה אף יוצר לעיתים לחץ חברתי אם תלמיד מאבד נקודות רבות לבית שלו. המעקב אחרי מספר הנקודות נעשה בעזרת שעון חול ענקי בן ארבעה חלקים המוצב באולם הכניסה, שכל אחד מחלקיו ממולא באבנים בהתאם לצבע הבית. בסעודת הסיכום של שנת הלימודים מכריז מנהל בית הספר על הבית שזכה במספר הנקודות הרב ביותר.
בתים בהוגוורטס
כל התלמידים בהוגוורטס משתייכים לאחד מארבעת הבתים של בית הספר, אשר משמשים כמסגרת לימודית וחברתית. לכל בית יש חדרי מעונות, חדר מועדון, מדריכים ונבחרת קווידיץ'. בכל בית ניתן דגש על התכונות שהיו חשובות למייסד הבית, והתלמידים מתמיינים לכל בית בהתאם לתכונותיהם. המיון עצמו מתבצע ביומם הראשון של התלמידים בהוגוורטס על ידי מצנפת המיון. בין הבתים שוררת תחרות מתמדת, המתבטאת בתחרויות השנתיות לגביע הבתים ולגביע הקווידיץ'.
מידע על הבית\שם הביתגריפינדורהפלפאףרייבנקלוסלית'ריןהמייסד/תגודריק גריפינדורהלגה הפלפאףרוונה רייבנקלוסלזאר סלית'ריןצבעיםאדום וזהבצהוב ושחורכחול וברונזהירוק וכסףראש/ת הביתמינרווה מקגונגלפומונה ספראוטפיליוס פליטיקסוורוס סנייפ / הוראס סלגהורןרוח רפאיםסר ניקולס דה מימזי פורפינגטון (ניק-כמעט-בלי-ראש)הכומר השמןהגבירה באפור - הלנה רייבנקלוהברון המגואלסמלאריהגירית דבשנשרנחשכניסה לחדר המועדוןדיוקן האישה השמנה. כדי להיכנס צריכים להגיד לה את סיסמת הכניסהכדי להיכנס צריך להקיש על דלת חדר המועדון לפי הקצב "הלגה הפלפאף". זהו חדר המועדון היחידי שיש לו דרך לשמור שתלמידים מבתים אחרים לא ייכנסו אליו (על ידי התזת חומץ עליהם).מקוש דלת בדמות נשר השואל שאלות היגיון, שיש לענות נכון כדי להיכנס (דוגמה: "מה נוצר קודם?- עוף החול או האש?" תשובה: למעגל אין התחלה או סוף)נכנסים דרך הקיר של הצינוק בזמן שאומרים את הסיסמהתכונהאומץ לב, נחישות ואבירותטוב לב, סבלנות, עבודה קשה, חברות ונאמנותחכמה, למדנות, יצירתיות ושנינותשאפתנות, ערמומיות, תושייה ועדיפות לבעלי דם טהור
גריפינדור
בית זה נוסד על ידי גודריק גריפינדור, והתכונות הרצויות בו הן אומץ-לב, אצילות, נועזות ותושייה.
מקור השם הוא ביצור המיתולוגי הקרוי גריפין (Griffin) - האריה המכונף, וכן במילה הצרפתית d'or, שפירושה מוזהב. בהתאם לכך, סמל הבית הוא אריה זהוב על רקע אדום. הכניסה לחדר המועדון נמצאת באחד ממגדלי הטירה, בקומה השביעית, ומוסתרת על ידי דיוקן האישה השמנה.
זהו הבית המרכזי ביותר בסדרת הספרים, משום שאליו שובצו הגיבורים הראשיים בסדרה: הארי פוטר, רון ויזלי והרמיוני גריינג'ר. נוכחותו של הארי בגריפינדור העלתה את קרנו של הבית, שכן הארי גרם לרצף של ניצחונות בגמר גביע הבתים השנתי וכן לרצף של ניצחונות של נבחרת הקווידיץ'. הארי אף ייצג את הוגוורטס בטורניר הקוסמים המשולש בספר הרביעי ביחד עם סדריק דיגורי מבית הפלפאף.
במהלך אירועי הספר החמישי, תלמידי השנה החמישית בגריפינדור (בניצוחו של הארי) מייסדים את ארגון צבא דמבלדור בתגובה לחזרתו של וולדמורט ולהגעתה של דולורס אמברידג' להוגוורטס, ואליהם מצטרפים מספר תלמידים מרייבנקלו והפלפאף. בקרב על הוגוורטס בספר האחרון, רוב רובם של תלמידי גריפינדור בוחרים להשתתף במלחמה נגד וולדמורט ואוכלי המוות ולא לברוח.
רוב חברי מסדר עוף החול הם יוצאי בית גריפינדור (בניגוד לאוכלי המוות שרובם הם יוצאי בית סלית'רין). ביניהם ניתן למנות את אלבוס דמבלדור, כל בני משפחת ויזלי, ג'יימס ולילי פוטר, סיריוס בלק, רמוס לופין, מינרווה מקגונגל והארי פוטר.
דמויות ששובצו בגריפינדור: הארי פוטר, רון וזלי, הרמיוני גריינג'ר, ג'יימס פוטר, נוויל לונגבוטום, ג'יני ויזלי ועוד
מצנפת המיון:
סלית'רין
בית זה נוסד על ידי סלזאר סלית'רין, שהסכים לקבל לביתו צאצאי קוסמים בלבד. התכונות הרצויות בבית זה הן טוהר דם (השתייכות למשפחת קוסמים), נחישות, שאפתנות ועורמה. מקור שם הבית הוא במילה האנגלית slithering - תנועה מתפתלת, נחשית. ואכן נחש כסוף על רקע ירוק הוא סמל הבית, וסלזאר סלית'רין נודע ביכולתו לדבר עם נחשים. חדר המועדון של בית סלית'רין נמצא במרתפים מתחת לאגם השחור מה שמעניק לאור בחדר גוון ירקרק.
לבית סלית'רין יש תפקיד חשוב בסדרת הספרים, שכן יש לו יריבות מרה ורבת שנים עם הבית המרכזי בסדרה, גריפינדור. למעשה, היריבות בין גריפינדור (המייצג את הצד הטוב) וסלית'רין (המייצג את הצד הרע) היא מוטיב מרכזי לאורך כל סדרת הספרים. הדבר מתבטא ביריבות בין הארי פוטר לבין דראקו מאלפוי, בין נבחרות הקווידיץ' של שני הבתים, בין דמבלדור לבין וולדמורט, בין מסדר עוף החול לבין אוכלי המוות, בין ארגון צבא דמבלדור לבין פלוגת הפיקוח של אמברידג' בספר החמישי ועוד.
רוב אוכלי המוות הם יוצאי בית סלית'רין, ובהם: בלטריקס לסטריינג', לוציוס מאלפוי והלורד וולדמורט עצמו .
דמויות ששובצו בסלית'רין: דראקו מאלפוי, קראב, גויל, סוורוס סנייפ, ועוד
מצנפת המיון:
רייבנקלו
בית זה נוסד על ידי רוונה רייבנקלו, שנחשבה למכשפה המבריקה ביותר בזמנה. התכונות הנדרושות לקבלה לבית רייבנקלו הן תבונה, חוכמה, יצירתיות, למדנות ופיקחות. בשנות לימודיו של הארי פוטר ראש הבית הוא פליטיק, המורה ללחשים. משמעות השם רייבנקלו באנגלית היא "טופר העורב", אשר תואמת לסמל הבית - עיט ארד על רקע כחול. חדר המועדון של הבית שוכן במגדל המערבי של הוגוורטס, והכניסה אליו מתאפשרת באמצעות פתירת חידה (בעוד שבשאר הבתים, הכניסה לחדר המועדון מתאפשרת באמצעות סיסמה). בחדר המועדון ניצב פסל של רוונה רייבנקלו העונדת את הנזר המפורסם שלה. על הנזר חקוק המוטו של הבית - חכמה בלי גבולות היא אוצר לדורות. לבית רייבנקלו אין נפח רב בעלילת הספרים. במהלך השנים הארי וחבריו מתיידדים עם מספר דמויות מרייבנקלו, בהם לונה לאבגוד וצ'ו צ'אנג.
מצנפת המיון:
הפלפאף
בית זה נוסד על ידי הלגה הפלפאף, אשר נחשבה לטובת לב והייתה מוכנה לקבל לביתה תלמידים ללא דרישות מוקדמות. התכונות הרצויות בבית זה הן הגינות, סבלנות, נאמנות, עבודה קשה וטוב לב. מקור השם הוא במילים האנגליות huff and puff, המרמזות על מאמץ וחריצות. סמל הבית הוא גירית דבש שחורה על רקע צהוב, וחדר המועדון שלו שוכן ליד המטבחים. בדומה לרייבנקלו, בית הפלפאף אינו תופס נפח רב בעלילת הספרים. עם זאת, סדריק דיגורי העלה את קרנו של הבית בשל תפקידו בנבחרת הקווידיץ' ובשל השתתפותו בטורניר הקוסמים המשולש בספר הרביעי. בנוסף ידוע שחלק מתלמידי הבית הצטרפו לארגון צבא דמבלדור, ואף לקחו חלק פעיל בקרב על הוגוורטס. לפני תחילת הקרב על הוגוורטס הרבה מתלמידי הבית מתנדבים לצאת לקרב, דבר אשר מראה את נאמנותם ומוכנותם לסכן את חייהם בקרב. בית הפלפאף הוא גם הבית היחיד שממנו לא יצאו אוכלי מוות כלל .
דמויות מפורסמות מהפלפאף: ניוט סלמנדרה, סדריק דיגורי ונימפדורה טונקס.
מצנפת המיון:
מייסדים
שמאל|ממוזער|200px|גודריק גריפינדור (קלף של "הארי פוטר וחדר הסודות")
שמאל|ממוזער|200px|סלזאר סלית'רין (קלף של "הארי פוטר וחדר הסודות")
שמאל|ממוזער|200px|רוונה רייבנקלו (קלף של "הארי פוטר וחדר הסודות)"
שמאל|ממוזער|200px|הלגה הפלפאף (קלף של "הארי פוטר וחדר הסודות")
גודריק גריפינדור
גריפינדור הוא אחד מארבעת מייסדי הוגוורטס, והוא נחשב ללוחם אמיץ וסובלני כלפי ילידי מוגלגים. על שמו קרוי מכתש גודריק, בו התגוררו משפחת פברל, משפחת דמבלדור, בתחולדה בגשוט, משפחת אבוט ומשפחת פוטר. החפצים שהותיר אחריו הם מצנפת המיון (שאותה הציע על מנת למיין את התלמידים לבתים השונים לאחר מותם של המייסדים) וחרב אשר חושלה על ידי גובלינים (החרב של גריפינדור). בין שני חפצים אלו יש קשר חשוב, שכן רק תלמיד אשר באמת שייך לבית גריפינדור יכול להשתמש בשעת צרה במצנפת ולהוציא ממנה את החרב של גריפינדור. לחרב יש תפקיד מהותי בספרים, שכן הארי פוטר השיג ממצנפת המיון את החרב ובעזרתה הרג את הבסיליסק, וגם שימשה ככלי להשמדת ההורקרקסים של וולדמורט (בניגוד לחפצים של שאר מייסדי הוגוורטס, אשר שימשו כהורוקרוקסים עצמם).
סלזאר סלית'רין
סלית'רין הוא אחד מארבעת מייסדי הוגוורטס, והוא ידוע כערמומי, שאפתן ובעל יכולת לדבר עם נחשים (לחשננות) ואף מכונה 'לשון הנחש'. בספר השני מתגלה כי החשיבות שסלית'רין ייחס לטוהר דם, גרמה לקרע בין מייסדי בית-הספר (בעיקר עם גריפינדור), מה שהוביל לעזיבתו. סלית'רין הקים בחשאי את חדר הסודות ושיכן בו את נחש הבסיליסק, מתוך מטרה שהיורש שלו ישחרר את הבסיליסק וכך יטהר את הוגוורטס מכל אלו שאינם טהורי דם. בסופו של דבר מתגלה שהיורש של סלית'רין הוא וולדמורט, צאצאו הרחוק. סלית'רין הותיר אחריו קמע, אשר עבר מדור לדור במשפחתו, עד אשר הגיע למשפחת גונט (משפחת אימו של וולדמורט). וולדמורט הצליח להשיג את הקמיע, והפך אותו להורוקרוקס. אותה המריבה עם גריפינדור אינה מפסיקה לאורך הדורות אלא ממשיכה בין שני הבתים ונהיית למסורת.
רוונה רייבנקלו
רייבנקלו היא אחת מארבעת מייסדי הוגוורטס, והיא ידועה כיפהפייה, אינטליגנטית ויצירתית. ידוע כי היא זו שהמציאה את גרמי המדרגות המשתנים בהוגוורטס. בספר האחרון מתגלה כי היא הותירה אחריה עטרה קסומה, אשר יכולה להעניק חכמה ללא גבולות למי שיענוד אותה. העטרה נגנבה ממנה על ידי בתה הלנה (לימים רוח הרפאים של בית רייבנקלו), והוחבאה בתוך גזע עץ חלול ביער באלבניה. רייבנקלו מתה ממחלה אנושה כשהיא שבורת לב מבריחתה של בתה ומאבדנה של העטרה. בסופו של דבר העטרה הגיעה לידיו של וולדמורט והפכה להורוקורוקס, והושמדה בספר האחרון.
הלגה הפלפאף
הפלפאף היא אחת מארבעת מייסדי הוגוורטס, והיא ידועה כטובת לב וחרוצה. היא הייתה מוכשרת במיוחד בקסמים הקשורים למזון, ורבות מהמנות המוגשות בסעודות בהוגוורטס מבושלות לפי המתכונים שלה. על פי רולינג, היא זו שיזמה את העסקתם של גמדוני הבית במטבחי הוגוורטס, וכן יזמה את הבאתם מסקוטלנד לאנגליה. הפלפאף הותירה אחריה ספל קסום, אשר עבר מדור לדור במשפחתה. הספל נגנב על ידי וולדמורט, שהפך אותו לאחד מההורוקרוקסים שלו, משפחת קוסמים שמיוחסת להפלפאף היא משפחת סמית'.
מקצועות בבית הספר
להלן רשימת המקצועות הנלמדים בהוגוורטס:
שיקויים: החל מהספר הראשון עד החמישי, סוורוס סנייפ מלמד שיקויים והחל מהספר השישי הוא מוחלף בידי הוראס סלגהורן. שיעור שיקויים נחשב לאחד המקצועות המורכבים ביותר בהוגוורטס, ונדרש אליו דיוק רב.
שינוי צורה: מקצוע זה מלומד על ידי מינרווה מקגונגל לכל אורך שבעת הספרים. מקגונגל מתארת אותו כמקצוע הקשה ביותר בהוגוורטס.
לחשים: מקצוע זה מלומד על ידי פיליוס פליטיק לכל אורך שבעת הספרים.
אסטרונומיה: מקצוע זה מלומד על ידי אורורה סיניסטרה.
תורת הצמחים: מקצוע זה מלומד על ידי פומונה ספראוט לכל אורך שבעת הספרים, ובאפילוג שבסוף הספר השביעי מסופר שנוויל לונגבוטום מלמד מקצוע זה.
התגוננות מפני כוחות האופל: משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל נחשבת כמקוללת כיוון שבכל שנה לימד את המקצוע מורה אחר. המורים שלימדו את המקצוע לאורך הספרים הם קוויריניוס קווירל, גילדרוי לוקהרט, רמוס לופין, ברטי קראוץ' הבן (מחופש לעין הזעם מודי), דולורס אמברידג', סוורוס סנייפ ואוכלת המוות אמיקוס קארו, בידי קארו הופך מקצוע זה לאומנויות האופל. בספר השישי מתגלה כי הקללה על מקצוע זה הוטלה על ידי וולדמורט לאחר שדמבלדור סירב לקבלו כמורה למקצוע זה.
תולדות הכישוף: הארי לומד מקצוע זה עם קאת'ברט בינס, שהוא רוח הרפאים היחידה שמשמשת כמורה - מתואר כשיעור המשעמם ביותר.
תעופה: מקצוע זה מלומד על ידי רולנדה הוץ' במשך כל הספרים, אך לומדים מקצוע זה רק במהלך שנת הלימודים הראשונה של כל תלמיד.
בנוסף למקצועות אלו, שנחשבים מקצועות חובה (עד לשנה החמישית, שנת הבגרויות, שכן החל מהשנה השישית ניתן לבחור אם להמשיך בהם בצורה מוגברת לקראת הכשיפומטרי), ניתנת לתלמידי השנה השלישית לבחור 2 מקצועות בחירה מתוך המקצועות הבאים:
גילוי עתידות: השיעורים במקצוע זה מועברים על ידי סיביל טרלוני, והחל מהספר החמישי נלמד גם על ידי הקנטאור פירנזה לסירוגין.
טיפול בחיות פלא: הארי לומד מקצוע זה החל מהשנה השלישית עם האגריד. לפני האגריד לימד את המקצוע מורה בשם סילבנוס קטלברן, שפרש עקב איבוד גפיים. בספר הרביעי מלמדת את המקצוע לתקופת-מה פרופסור גרבלי-פלנק, שלפי התיאורים הייתה מורה טובה יותר מהאגריד והתלמידים העדיפו את שיעוריה.
לחשים עתיקים: מקצוע זה מלומד על ידי בתשדה בבלינג.
כשפומטיקה: מקצוע זה מלומד על ידי ספטימה וקטור.
לימודי מוגלגים: מקצוע שהיה עד הספר השביעי מקצוע בחירה ולומד על ידי צ'ריטי ברבג', אך היא נרצחה בתחילת הספר השביעי על ידי וולדמורט עצמו ומוחלפת על ידי אוכלת המוות אמיקוס קארו שהופכת מקצוע זה למקצוע חובה.
התעתקות: רק בשנה השישית. מלומד על ידי מורים ממשרד הקסמים לקראת הבחינה לרישיון.
אלכימיה: אלכימיה היא מקצוע המשלב בין שינויי צורה, שיקויים וכימיה מוגלגית, ומתמקד בשינוי היכולות של אובייקט מסוים. זהו מקצוע בחירה, אשר נלמד רק ברמת כשיפומטרי ונפתח רק אם יש מספיק תלמידים.
בנוסף לכך בספר החמישי הארי בלבד לומד מקצוע בשם הלטת הכרה, על ידי סוורוס סנייפ, ובספר השישי הוא לוקח שיעורים פרטיים עם דמבלדור.
מנהלי בית הספר
בטבלה זו מובאים מנהלי בית הספר לדורותיהם, המוזכרים בספרים או במדיות האחרות הרשמיות של ג'יי קיי רולינג לפי סדר השנים.
+שםשנות חייםשנות כהונהביתביוגרפיהאזכוריםניאם פיצג'רלדנולדה במאה ה15, ומתה לפני 1890רייבנקלוהייתה מורה להתגוננות מפני כוחות האופל, ומנהלת בית הספר. לאחר מכן כאחת מארבעת השומרים המופיעים במשחק Hogworts Legacy.https://static.wikia.nocookie.net/harrypotter/images/8/88/Charles_Rookwood_and_Niamh_Fitzgerald_details_-_AMHL.jpg/revision/latest/scale-to-width-down/1000?cb=20230121050632ע"פ הספר The Art and Making of Hogwarts Legacyלאורך המשחק Hogworts Legacy כאחת מהשומרים.אברארד1701-1703לא ידועלמרות מעט השנים שכיהן כמנהל נחשב אוורארד לאחד מהמנהלים המפורסמים ביותר של הוגוורטס.בספר החמישי כאשר הלך לבדוק את מצבו של ארתור וויזלי לאחר שננשך על ידי הנחשית נגיני באולם הנבואות.דיליס דרוונטסוף המאה 16 עד 17681741–1768לא ידועהייתה מרפאת בבית החולים ע"ש הקדוש מנגו בשנים 1722–1741 ואחר כך עמדה בראשות ניהול בית הספר. בעולם הקוסמים מגדירים אותה "אחת מהמנהלות המפורסמות של הוגוורטס יחד עם אברארד ודמבלדור"בספר החמישי כאשר עדכנה את דמבלדור במצבו של ארתור וויזלי, לאחר שהובהל לבית החולים.דקסטר פרוטסקיומת לפני 19951889-1892רייבנקלוכיהן זמן קצר בראשות הוגוורטס, חקר רבות את נושא העטרת של רייבנקלו ואת שרביט הבכור, מצאצאיו ניתן למצוא את פלוריאן פרוטסקיו, בעל הגלידרייה בסמטת דיאגון.בספר החמישי כשהתעמת עם המנהל לשעבר פיניאס בלאק, ועם שר הקסמים פאדג'. בספר השביעי.פיניאס ניגלוס בלק1847–1925בסביבות שנת 1899סלית'ריןסב סבו של סיריוס בלק. תואר על ידי סיריוס כ"המנהל הגרוע בתולדות הוגוורטס". מופיע בשלושת הספרים האחרונים, ולמרות התנהגותו המתנשאת עזר רבות למסדר עוף החול בגלל יכולתו לנוע מהבית ספר למפקדה וחוזר, מופיע כדמות ראשית במשחק Hogwarts Legacy.מופיע בספר החמישי הששי והשביעי ובמשחק Hogwarts Legacyברוטוס סקרימיג'ר1910-1913היה אוהד גדול של קווידיץ וכנראה שהיה חובט בחלק מחייו כתב את הספר "המדריך לחובט" שמוזכר בספר "קווידיץ בראי הדורות" ייתכן שהוא קרוב של רופוס סקרימיג'ר שר הקסמים שנרצח בספר השביעי.בספר קוודיץ בראי הדורות.ארמנדו דיפט1637–19921965–1971רייבנקלומהקוסמים הקשישים ביותר שהיו בדורו, אירוע חשוב שקרה בתקופתו הייתה תקיפתה והריגתה של מירטל המייללת על ידי היורש של סלית'רין. בספר הוא מתואר כאדם זקן, קירח, ועייף.מקור הבית שלו לא מוזכר במפורש, אולם בדיוקנו שבמשרד הוא מופיע בגלימה כחולה-ברונזה מה שעשוי לרמז על מוצאומופיע בספר השניאלבוס דמבלדור1881–19971971–1997גריפינדורמוגדר על ידי רבים כ"המנהל הטוב ביותר בכל הזמנים", עשה רפורמות רבות בתחום הלמידה בהוגוורטס. בטרם מונה למנהל, היה דמבלדור מורה לשינויי צורה ולהתגוננות מפני כוחות האופל. רוב עלילת ספרי הארי פוטר מתרחשת בתקופתו.בכל ספרי הארי פוטר ובבמחזהדולורס ג'יין אמברידג1961–הווה1995 או 2020 (בציר זמן שונה)סלית'ריןהחליפה לזמן קצר את פרופסור דמבלדור כמינוי פוליטי של שר הקסמים. וגם לזמן ארוך יותר בציר הזמן החלופי שיצר אלבוס סוורוס פוטר. התנהלותה הייתה כושלת בעיקר כי צוות המורים ורוב התלמידים למעט "פלוגת הפיקוח" לא שיתפו איתה פעולה ואף גרמו במכוון להכשלתה. הייתה ידועה בשנאתה למה שכינתה "בני תערובת" למרות שהיא בעצמה חצוית דם.מופיעה בספר החמישי, השביעי ובמחזהסוורוס סנייפ1960–19981997–1998סלית'ריןקוסם מוכשר מאוד, לימד את המקצועות שיקויים וההתגוננות מפני כוחות האופל. מונה אחרי שהרג את פרופסור דמבלדור וכיהן כשנה וקצת בתפקיד. למרות שלכאורה היה נאמן לוולדמורט, הוא ניצל את תפקידו כדי להגן על התלמידים מפני אוכלי המוות. הוגדר על ידי הארי פוטר כ"אחד האנשים האמיצים שהכרתי". מכונה:הנסיך חצוי הדם.בכל ספרי הארי פוטר והמחזהמינרווה מקגונגל1998–הווהגריפינדורקוסמת מוכשרת במיוחד ממוצא סקוטי. מונתה למנהלת לאחר שלורד וולדמורט רצח את פרופסור סנייפ. יש לה ידע רב בכל מקצועות הקסם, בייחוד בשינויי צורה ובדו-קרב. לפי סדרת הספרים עדיין מכהנת כמנהלת בית ספר. מעולם לא התחתנה ויש לה אח אחד, חצוית דם.בכל ספרי הארי פוטר והמחזה
אנשי צוות בהוגוורטס
200px|ממוזער|סוורוס סנייפ בגילום אלן ריקמן בסרט הארי פוטר ומסדר עוף החול
200px|ממוזער|מינרווה מקגונגל בגילום מגי סמית
שמאל|ממוזער|140px|גילדרוי לוקהרט בגילום קנת בראנה
צוות המורים
מקצועות הליבה
אסטרונומיה:
אורורה סיניסטרה (1991–הווה): מורה קשוחה וקפדנית. מקיימת את שיעוריה בשעות הלילה, בהן ניתן לצפות בכוכבים.
לחשים:
פיליוס פליטיק (1976–הווה): המורה ללחשי קסם, וראש בית רייבנקלו. לפליטיק יש שורשים גובליניים, וכתוצאה מכך הוא נמוך מאוד ונאלץ להשתמש באמצעי עזר על מנת להגביה את עצמו. הוא מתואר בספרים כמורה טוב שבדרך כלל מצליח ללמד את תלמידיו את החומר הנדרש ולגרום להם לעבור בהצלחה את הבחינות. קוסם מיומן ומוכשר ביותר, ואלוף בלחימת דו-קרב.
התגוננות מפני כוחות האופל:
גלתיאה מרית'וט (1845–1945): מורה ותיקה ומוערכת, שלימדה בבית הספר בראשית המאה ה-20 את המקצוע להתגוננות מפני כוחות האופל בין היתר גם את טום רידל הצעיר.
קוויריניוס קווירל (1991–1992): מבית רייבנקלו היה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל בספר הראשון. לפני הספר הראשון הוא היה המורה לחקר המוגלגים, אך בזמן שהיה בלימודי שטח באלבניה הוא פגש את וולדמורט, השתכנע לעבור לצד האפל וניסה לסייע לו להשיג את אבן החכמים. וולדמורט נכנס לתוך גופו כדיבוק, לאחר שקווירל נכשל בכך בפעם הראשונה. הביטוי החיצוני לכך הוא פניו של וולדמורט הצומחים מצדו האחורי של הראש של קווירל. בסוף הספר הראשון הוא ננטש על ידי וולדמורט ומת.
גילדרוי לוקהרט (1992–1993): מבית רייבנקלו סופר והמורה להתגוננות מפני כוחות האופל בשנתו השנייה של הארי בהוגוורטס. לוקהרט קנה לעצמו מוניטין של גיבור ואמיץ, אך ללא בסיס ממשי כיוון שהוא רמאי המתפאר במעשיהם של אחרים ומוחק את זכרונותיהם. לאורך כל הספר השני הוא מתואר כקוסם תאב-פרסום, רברבן ולא-יוצלח, ובסיום הספר מאבד את זיכרונו בזמן שניסה למחוק את אלו של רון והארי בשרביט של רון. לאחר מכן הוא מאושפז במחלקה הסגורה של בית החולים על שם הקדוש מנגו, לצידם של פרנק ואליס לונגבוטום (הוריו של נוויל).
רמוס לופין (1993–1994):מבית גריפינדור אדם-זאב, לימד את הארי על אומנות השימוש בקסם הפטרונוס, והיה אדם קרוב מאוד להארי במהלך השנים. לחם בקרב על הוגוורטס, שם נהרג בקרב כנגד דולוחוב.
אלאסטור מודי (1994–1995): לא שימש כמורה באופן פעיל מאחר שנחטף. ראו הערה.
דולורס ג'יין אמברידג' (1995–1996): מבית סלית'רין, מונתה למפקחת עליונה על בית הספר הווגורטס, ולקראת סוף שנת הלימודים אף החליפה כמנהלת את אלבוס דמבלדור מבית גריפינדור. במהלך שהותה בבית הספר היא מקימה ארגון בשם "פלוגת הפיקוח" שעוזרים לה לרגל על הנעשה בהווגורטס. אמברידג' מתוארת כחסרת לב, מתנשאת, מושחתת, חנפנית, תאבת כוח, וגזענית.
סוורוס סנייפ (1996–1997): מבית סליתרין, שימש כמרגל מטעם אלבוס דמבלדור בקרב אוכלי המוות. מתואר כקר רוח, נקמני ואכזרי, ונוטה להרע לתלמידיו מבית גריפינדור, ובעיקר להארי.
אומנויות האופל: מקצוע שנלמד רק בין בשנתו השביעית של הארי בהוגוורטס, במהלך מלחמת הקוסמים השנייה לאחר השתלטות אוכלי-המוות על משרד הקסמים, ובו נלמדו קסמים אפלים.
אמיקוס קארו (1997–1998): אוכל מוות, לחם במלחמת הקוסמים הראשונה והצליח לחמוק ממאסר באזקבאן בטיעונים חלקלקים. חזר מיד לצדו של אדון האופל לאחר תחייתו, והשתתף במלחמת הקוסמים השנייה, שם לקח חלק בקרב במגדל האסטרונומיה, שבו דמבלדור מצא את מותו. מונה על ידי המנהל החדש, סוורוס סנייפ, למורה ל"התגוננות" מפני כוחות האופל, ותחתיו הפך המקצוע לאומנויות האופל. מתואר כ"קוסם גבשושי למראה ובעל חיוך זדוני ועקמומי". חם מזג, אכזר ובריון. מודח על ידי יתר המורים לפני תחילת הקרב על הוגוורטס בספר השביעי.
תולדות הקסם:
קאת'ברט בינס (המאה ה-17 או ה-18 – הווה): רוח רפאים שמלמד את תולדות הקסם. בינס נחשב למורה המשעמם ביותר בהוגוורטס, והוא ידוע בכך שאינו מראה שום סימן של התרגשות. יתר על כן, בדרך כלל הוא לא מצליח לזכור את השמות של תלמידיו. הוא נוהג להיכנס לכיתה דרך הלוח, שמתואר כדבר המלהיב היחיד בשיעוריו. מסופר שכאשר הוא נפטר, הוא כלל לא שם לב לכך, והלך ללמד כרגיל תוך כדי זה שהוא מותיר את גופתו על הכורסא בחדר המורים, עליה ישן קודם לכן.
תעופה:
רולנדה הוץ' היא מורה לתעופה על מטאטאים קסומים (שיעורים שמועברים רק לתלמידי השנה הראשונה). בנוסף לכך היא השופטת במשחקי הקווידיץ' שנערכים בהוגוורטס לאורך כל הסדרה. דמותה מתוארת כבעלת שיער קצר וקוצני, עם עיניים נוקבות שעליהן היא מרכיבה משקפי מגן. הופעותיה בספרים מועטות יחסית, ומלבד משחקי הקווידיץ' היא מסייעת לפרופסור פליטיק לבדוק את מטאטא אש המחץ של הארי בספר השלישי, ומשגיחה על אימוני קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור באותו ספר. בסרטים היא הופיעה רק בסרט הראשון, בו גולמה על ידי זואי וונמייקר.
תורת הצמחים:
פומונה ספראוט (המאה ה-20 – תחילת המאה ה-21): כיהנה כמורה לתורת הצמחים וכראש בית הפלפאף. אישה לבבית המעבירה את רוב זמנה בחממות של הוגוורטס, וברוב הזמן בגדיה מלוכלכים בעקבות המגע עם הבוץ והאדמה.
נוויל לונגבוטום (תחילת המאה ה-21 – היום): ראש בית גרינפינדור. חברו של הארי פוטר. בתור ילד מתואר כמגושם ושכחן, ובסוף הספר השביעי מתגלה כאמיץ ומשתתף באופן פעיל בקרב על הוגוורטס. נשוי לחנה אבוט.
שינויי-צורה:
אלבוס דמבלדור (עד 1957): מבית גרינפינדור. כיהן כמנהל הוגוורטס לאורך רוב הסדרה ובנוסף הקים את מסדר עוף החול. מסופר כקוסם חזק מאוד ובעל יכולות מרשימות. בילדותו התחבר עם גלרט גרינדלוולד, ולאחר זמן נאלץ להביסו בקרב קוסמים. דמותו מתוארת כאדם גבוה ורזה, בעל שיער וזקן כסופים וארוכים.
מינרווה מקגונגל (1957–1998): ראש בית גרינפינדור במהלך לימודיו של הארי בהוגוורטס, חברה במסדר עוף החול וכיהנה כמנהלת בית הספר לאחר סנייפ.
שיקויים:
סוורוס סנייפ (1981–1996): שימש כמרגל מטעם אלבוס דמבלדור בקרב אוכלי המוות. מתואר כקר רוח ואכזרי, ונוטה להרע לתלמידיו מבית גריפינדור, ובעיקר להארי.
הוראס סלגהורן (1931–1981, 1996–?): לימד שיקויים בין השנים 1931–1981 והיה ראש בית סלית'רין. היה המורה החביב ביותר על טום רידל הצעיר, לימים וולדמורט, ולהפך. כשוולדמורט נפל לראשונה סלגהורן פרש לפנסיה כי לא חשש יותר מפני וולדמורט ותוכניותיו לגבי מורהו הוותיק, אולם כשהארי טען בפומבי שוולדמורט חזר סלגהורן היה בין היחידים שהאמין לו והתחיל במנוסה של יותר משנה. חזר ללמד שוב בהוגוורטס שיקויים במשך לפחות כשנתיים עד פרישה סופית. מתואר כזקן, שמן במיוחד וכאדם מאוד חביב, הנהנה ממנעמי החיים הטובים ומקרבתו לאישיויות בעלות כוח והשפעה בעולם הקוסמים, שאת רובם טיפח בעצמו כשהיה המורה שלהם בבית הספר.
מקצועות בחירה (החל מהשנה השלישית ואילך)
כשפומטיקה:
ספטימה וקטור (1991–הווה)
גילוי עתידות:
סיביל טרלוני (1980–1995, 1996–הווה): מבית רייבינקלו. משמשת כמורה לגילוי עתידות. היא עובדת לאורך כל שנותיו של הארי בהוגוורטס, למעט תקופה של חודשים אחדים בשנתו החמישית שבהן פוטרה על ידי דולורס אמברידג' והוחלפה בפירנזה הקנטאור. טרלוני מתוארת על ידי הארי, רון והרמיוני כשרלטנית וכמורה גרועה, עם זאת מתועדים שני מקרים שבהם היא ניבאה נבואות אמת. אחת מהן הייתה הנבואה שגרמה לוולדמורט לרדוף ולרצוח את הוריו של הארי, ולנסות לרצוח את הארי עצמו. על מנת להגן עליה החליט דמבלדור להעסיק אותה בהוגוורטס. פוטרה זמנית על ידי המנהלת הזמנית פרופסור אמברידג', אך לאחר שהודחה מתפקיד הניהול, הוחזרה אל צוות המורים יחד עם הקנטאור פירנזה.
פירנזה (1996–הווה): קנטאור, חי יחד עם עדר הקנטאורים שביער האסור הסמוך לבית-הספר, אך גורש משם באלימות על ידי עדרו כיוון שסייע לבני-האדם, והתקבל למשרת מורה לגילוי עתידות. חכם ונבון, ומלא חוכמת-חיים. מוערץ על ידי הבנות בבית הספר.
חקר המוגלגים:
צ'ריטי ברבג' (1993–1997): נחטפה בידי אוכלי-המוות, ונרצחה בתחילת הספר השביעי על ידי וולדמורט מכיוון שהיו לה דעות חיוביות כלפי מוגלגים וטענה שעדיף שיהיו כמה שפחות טהורי דם.
אלקטו קארו (1997–1998): אוכלת מוות, לחמה במלחמת הקוסמים הראשונה והצליחה לחמוק ממאסר באזקבאן בטיעונים חלקלקים. חזרה מיד לצדו של אדון האופל לאחר תחייתו, והשתתפה במלחמת הקוסמים השנייה, שם לקחה חלק בקרב במגדל האסטרונומיה, שבו דמבלדור מצא את מותו. מונתה על ידי המנהל החדש, סוורוס סנייפ, למורה ללימודי מוגלגים, שם הפכה אותו למקצוע חובה ובו השמיעה את תורתם הגזענית של אוכלי-המוות בפני התלמידים. זעפנית, אכזרית, קצרת-רוח אך גם ערמומית. מודחת על ידי יתר המורים לפני תחילת הקרב על הוגוורטס בספר השביעי.
טיפול בחיות פלא:
סילבנוס קטלברן (ראשית המאה ה-20 – 1992): מורה ותיק שפרש מתפקידו לאחר שספג פציעות קשות.
רובאוס האגריד (1993–הווה): מבית גרינפינדור. שימש כשומר הקרקעות והמפתחות לאחר שסולק מלימודיו בשנתו השלישית, מונה למורה לטיפול בחיות פלא ב-1993.
וילהלמינה גרבלי-פלנק: שימשה מספר פעמים, כמחליפתו של האגריד.
חקר רונות ולחשים עתיקים:
בת'שדה בבלינג (1991–הווה)
אנשי צוות אחרים, שאינם נמנים עם סגל ההוראה
פופי פומפרי היא אחות בית הספר. פומפרי נחשבת כאחות טובה מאוד, אם כי במקרים קשים היא מעבירה את החולה לבית החולים על שם הקדוש מנגו. היא ידועה בכך שאינה מרבה לשאול שאלות, גם כאשר ברור כי התלמיד נפצע בפעילות המפרה את כללי בית הספר. היא קפדנית מאוד באשר לשלומם של מטופליה.
ארגוס פילץ' הוא שרת בית הספר הוותיק. פילץ' הוא סקיב, ובגלל תכונה זו הוא מקנא בתלמידים ועושה כל שביכולתו על מנת לגרום לסילוקם מהוגוורטס. לפילץ' יש חתולה בשם גברת נוריס אותה הוא מאוד אוהב, והיא משמשת עבורו כעוזרת אישית וכמרגלת אחרי התלמידים.
אירמה פינס היא ספרנית בית הספר. מתוארת כאשה בעלת מראה המזכיר את העופות הדורסים, ויתר על זאת היא קפדנית, קשוחה ביותר וחמת-מזג.
המנון בית הספר
ישנו המנון רשמי של בית הספר, אם כי הוא מוזכר רק בספר הראשון. לשיר אין קצב ומנגינה קבועה, כל אחד יכול לשיר אותו באיזה קצב שיבחר.
בסרטים הוא נשמע במהלך הסרט הרביעי, כשהוא מושר על ידי האגריד, רון, והרמיוני.
להלן מילות השיר בגרסה העברית:
מערכת הציונים
שיטת מתן הציונים לשיעורי הבית דומה כנראה לזו שבעולם המוגלגי. עם הזמן תלמידי הוגוורטס נבחנים בבחינות קשות יותר. בחינות הבגרות נלקחות בסוף שנת הלימודים החמישית של התלמידים והן קובעות אילו קורסים מתקדמים יוכלו התלמידים לבחור בשנותיהם השישיות והשביעיות בהוגוורטס. בחינות הכשיפומטרי הן בחינות ברמה גבוהה מאוד, המקבילות לציוני אוניברסיטה (פסיכומטרי) בעולם המוגלגי, יש לעבור ציון מסוים בבחינות הבגרות על מנת לגשת לבחינות ברמת כשיפומטרי. בחינות הכשיפומטרי מתקיימות בסוף שנת הלימודים השביעית בהוגוורטס ואי אפשר לגשת אליהן שוב.
קס"מ = קוסם סטודנט מעולה (עובר, ניתן בהחלט ללמוד את המקצוע ברמת כשיפומטרי)
הל"מ = הצלחה למעלה מהמצופה (עובר, יש סבירות גבוהה ללמידת המקצוע ברמת כשיפומטרי)
ט"מ = טוב מספיק (עובר, לעיתים נדירות ניתן ללמוד את המקצוע ברמת כשיפומטרי.
ע' = עלוב (נכשל, יש ללמוד את המקצוע שוב)
ז' = זוועה (נכשל, אין עוד בחינה במקצוע)
ק' = קדחת (נכשל בחומרה. יותר מציון ק' אחד חוסם למידה ברמת כשיפומטרי בכל המקצועות)
הוגסמיד
מהתחלת השנה השלישית עד סוף לימודיהם בהוגוורטס, רשאים התלמידים לצאת סיורים בעיירה הוגסמיד, המכילה קוסמים בלבד. מקומות הבילוי הפופולריים בהוגסמיד הם פונדק שלושת המטאטאים, הדובשנרייה (חנות ממתקים) וחנות התעלולים של זונקו. בנוסף, בהוגסמיד יש חנות עטים (השרבוטיק), סניף דואר ינשופים, חנות בגדים (שמאטעגנטי), חנות לציוד קסמים (דריווש ובנגס), פונדק ראש החזיר (מנהלו של הפונדק הוא אברפורת', אחיו של דמבלדור) הצריף המצווח (ששימש מקום מסתור לרמוס לופין, ומאוחר יותר לסנדקו של הארי פוטר האסיר הנמלט סיריוס בלק) ואת בית הקפה של מאדאם פודיפוט.
הוגוורטס אקספרס
שמאל|ממוזער|250px|רכבת האקספרס להוגוורטס לפי הסרט
הוגוורטס אקספרס הוא שמה של הרכבת בה נוסעים תלמידי בית הספר לכישוף וקוסמות - הוגוורטס, אל בית ספרם. כדי להגיע לרכבת צריך לעבור אל הקיר בין רציפים 9 ו-10 בתחנת קינגס קרוס. הרציף נקרא 9 ושלושה רבעים.
הרכבת יוצאת מדי שנה ב-1 בספטמבר בשעה 11 בבוקר. הרכבת מגיעה עד לתחנת הוגסמיד, ומשם תלמידי בית הספר נוסעים לטירת הוגוורטס על ידי כרכרות המובלות על ידי ת'סטראלים. באופן מסורתי, תלמידי השנה הראשונה מגיעים לטירה על ידי חציית האגם השחור בעזרת סירות בהובלתו של האגריד.
ראו גם
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:מקומות בדיוניים
קטגוריה:הארי פוטר
| 2024-09-22T18:30:40
|
פרו
|
הרפובליקה של פרו (בספרדית: República del Perú, ) היא מדינה בדרום אמריקה, לחופו של האוקיינוס השקט. היא נמנית עם מדינות אמריקה הלטינית. פרו גובלת בדרום בצ'ילה, בדרום מזרח בבוליביה, במזרח בברזיל, בצפון בקולומביה ובאקוודור.
היסטוריה
העדויות הראשונות להתיישבות בני האדם בפרו הן מסביבות שנת 9500 לפני הספירה, אז החלו להתפתח תרבויות אינדיאניות פרה-קרמיות במחוזות החופיים של פרו. הבולטות מבין תרבויות אלה היו תרבות הצ'יקו הצפונית ותרבות הצ'אווין. האימפריה הגדולה והמשפיעה ביותר שקדמה לאינקה הייתה אימפריית ההוארי, שהתקיימה בין השנים 600 ל-1200 לספירה.
לבני האינקה, שהקימו את האימפריה שלהם במאה ה-15, יצא מוניטין עולמי כבעלי תרבות מרתקת וייחודית להם. לאחר שפיסארו, נציג הכיבוש ההיספני, תפס את השלטון ב-1533, הפכה פרו לנקודה מרכזית עבור משלחות כיבוש ומשלחות מתיישבים מספרד, ומאירופה בכלל. מהנמלים שלה יוצאו סחורות לספרד וכשהגיע המשנה למלך ספרד הוא קבע את מקום מושבו בלימה.
בתחילת המאה ה-19 החל תהליך שחרורן של מדינות דרום אמריקה מהשלטון הקולוניאלי הספרדי. חוזה דה סן מרטין ארגן צבא שכבש את ארגנטינה, צ'ילה ופרו. ב-28 ביולי 1821 הוכרזה עצמאותה של פרו אך רק בשנת 1824, לאחר הניצחון של גנרל סוקרה נגד הספרדים בקרב אייקוצ'ו, סולקו המלוכנים סופית ופרו מימשה את ריבונותה על כל שטחה. הניסיון של הגנרל סנטה קרוס לאחד את פרו עם בוליביה נכשל ב-1839 בשל התנגדותה של צ'ילה.
בין השנים 1864 ו-1866 התחוללה מלחמת איי צ'ינצ'ה בין ספרד לבין פרו וצ'ילה, שהסתיימה בנסיגת הספרדים והכרה בעצמאותה של פרו. ב-1877 פרצה "מלחמת האוקיינוס השקט" בין פרו ובוליביה כנגד צ'ילה על מרבצי המלחת. המלחמה נמשכה עד 1884 ובסופה פרו הובסה, לימה נכבשה למשך שנתיים וחוזה אנקון שנחתם ב-1884 אילץ את פרו להעביר את מחוזות אריקה וטקנה, העשירים בניטרטים, לידי צ'ילה. המלחמה גרמה לפגיעה קשה בכלכלת המדינה.
בתחילת המאה ה-20 שליט פרו אוגוסטו לגיה הסדיר את יחסי החוץ של פרו עם שכנותיה ובתקופתו התפתחה המדינה מאוד. החל ממלחמת העולם השנייה גדלה השפעת ארצות הברית על פרו וחל פיתוח של אוצרות הטבע, אך נותר ואף התרחב הפער הגדול בין העשירים בעלי הקרקעות לבין ההמון העני. בשנות ה-80 אירעו מספר מקרים של התקוממות ומקרי אלימות של האינדיאנים, בעיקר באזור אייקוצ'ו, כנגד הדומיננטיות של לימה. בקרבות בין אנשי גרילה מהשמאל לבין כוחות הממשלה נהרגו אלפי אנשים. בינואר 1995 פרצו קרבות לאורך הגבול השנוי במחלוקת עם אקוודור (כהמשך של מלחמה שפרצה בשנת 1941. ב-1999 המדינות חתמו על הסכם שלום.
ב-1992 המדינה ניצבה על סף משבר פוליטי גדול שנגע למעשי השחיתות של הנשיא אלברטו פוג'ימורי. כך גם במשבר החוקתי של 2019–2020 שנולד לאחר מאבק בין תומכי פוג'ימורי (הפעם בתו, שנעצרה בחשד למעורבות בשחיתות) והנשיא המכהן מרטין ויסקרה. בדומה אליהם, ב-2022, הנשיא פדרו קסטיו הכריז על מצב חירום ועל פיזור הקונגרס, שעות לפני שנעשה ניסיון שלישי של המחוקקים להדיחו. כשעה אחרי הצהרת קסטיו הצביעו המחוקקים בעד הדחתו - והמשטרה מסרה כי קסטיו נעצר. לאחר שהודח, תפסה את מקומו של קסטיו סגניתו, דינה בולוארטה.
פוליטיקה
פרו היא רפובליקה דמוקרטית עם מערכת רב-מפלגתית. לפי החוקה הנוכחית, הנשיא הוא ראש המדינה וראש הממשלה. הוא נבחר לקדנציה בת חמש שנים ולא יכול להיבחר לקדנציות נוספות. בקונגרס של פרו יש 130 נציגים הנבחרים מדי חמש שנים. מערכת המשפט היא עצמאית מאוד.
הממשלה נבחרת ישירות על ידי העם וזכות הבחירה היא חובה לכל אזרח מגיל 18 עד 70.
כלכלה
פרו היא מדינה מתפתחת, וכלכלתה מוגדרת כ"שוק מתעורר". נכון ל-2013, התמ"ג של המדינה עמד על 344 מיליארד דולר, והיא המדינה ה-39 בגודלה בעולם. קצב הצמיחה ב-2012 וב-2013 היה גבוה מאוד, כ-6% בכל שנה. נכון ל-2012, 25.8% מהאוכלוסייה מוגדרת ענייה. שיעור האבטלה נמוך ועמד ב-2012 על 3.6%.
המדינה היא אחת מיצרניות הנחושת, הכסף והאבץ הגדולות בעולם. כמו כן, היא מעצמת דיג. המדינות העיקריות עמן סוחרת פרו הן סין, ארצות הברית, ברזיל וצ'ילה.
חקלאי פרו גאים על פיתוח של זנים רבים מאוד של תפוחי אדמה ושל תירס. כמו כן, על פי נתוני 2022, פרו עומדת במקום הראשון בעולם בייצוא ענבים (1.34 מיליארד דולר).
יש הבדלים עצומים ברמת החיים בין תושבי הערים לבין האינדיאנים של האנדים המתפרנסים בדחק מחקלאות, בין היתר מגידול קוקה.
התיירות היא אחד הענפים החשובים במדינה, ומיליוני תיירים בכל שנה מגיעים לבקר בשרידים האינדיאניים, ובראשם המאצ'ו פיצ'ו, ולטייל בהרי האנדים, באגם טיטיקקה ועוד.
על פי נתוני 2022, סך כל היצוא מפרו עומד על 56 מיליארד דולר (25% נחושת וזהב) והיבוא על 59 מיליארד דולר (כ-15% דלקים).
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|200px|שלושת אזורי האקלים המובחנים של פרו.
צהוב: חוף, אקלים סף-מדברי יבש וחם עם לחות גבוהה ומיעוט משקעים.
חום: הרי האנדים, עם גובה שבין 2000 מטר ל-6000 מטר מעל פני הים. טמפרטורות קרות, רוחות, ריבוי משקעים ושלג בחורף. בפסגות הגבוהות שלג עד.
ירוק: יערות הגשם של האמזונס. מהווה 56% משטחה של פרו, אקלים טרופי חם ולח, משקעים בכל ימות השנה.
פרו משתרעת על פני 1,285,220 קמ"ר, המדינה השלישית בגודלה בדרום אמריקה והרביעית באמריקה הלטינית. שכנותיה הן אקוודור וקולומביה בצפון, ברזיל במזרח, בוליביה בדרום מזרח וצ'ילה בדרום. פרו מחולקת ל-26 יחידות מנהליות: 25 מחוזות (Región, רגיון) ועיר הבירה.
שרשרת הרי האנדים מקבילה לחוף האוקיינוס השקט לכל אורכה של פרו ומחלקת את המדינה לשלושה חבלי ארץ: המאופיינים בשלושה סוגי אקלים מובחנים:
במערב - רצועת החוף: אקלים סף-מדברי יבש וחם עם לחות גבוהה ומיעוט משקעים.
במרכז - הרי האנדים, הכוללים את הר ההואסקראן, הגבוה במדינה, שגובה פסגתו 6,768 מטר. ברכס ישנם כמה הרי געש, כשהפעיל בהם הוא אובינס. טמפרטורות קרות, רוחות, ריבוי משקעים, שלג בחורף בהרים, ושלג-עד בפסגות הגבוהות במיוחד. מקורותיו של נהר האמזונאס הם ממי הקרחון מיסואי בהרי האנדים בפרו, המתנשא לגובה 5,400 מטר, וכן מהפשרת שלג מפסגות נוספות באנדים של פרו.
במזרח - למעלה ממחצית שטח המדינה, 56 אחוזים: שפלת האמזונס המכוסה יער גשם טרופי. האקלים טרופי חם ולח, ריבוי משקעים בכל ימות השנה.
חלוקה אחרת מחלקת את פרו לשמונה חבלי ארץ:
צ'לה - החוף
יונגה - שיפולי ההרים המשופעים במקורות מים, מקום שבני אדם יכולים להתיישב.
קווצ'ואה - מורדות ההרים הפונים מערבה (גובהם 300 - 3,500 מטר) בהם יש עמקים ונחלים
סני - 3,500 - 4,100 מטר
פונה - 3,500 - 4,100 מטר
ג'ונקה - הפסגות המושלגות
רופה-רופה, השוליים המזרחיים, 400 - 1,000 מטר
הג'ונגל (יער גשם טרופי)
החי
בפרו נמצא המגוון הביולוגי הגדול ביותר בעולם, בהרי האנדים, הגבוהים שבהם קור קיצוני ומיעוט חמצן, מצויים קונדור האנדים, הויקוניה המצויה, דוב המשקפיים ועוד; ביער האמזונאס, יער הגשם הגדול בעולם, נמצאים כ-2.5 מיליון מינים של חרקים, ולמעלה מ-400 מיני יונקים, ביניהם היגואר והפומה, בנוסף לכך יש בו 1,300 מינים של עופות, כלומר - אחד מכל חמישה עופות בעולם חי ביער האמזונאס.וכן גם דו-חיים רבים ועוד. לחוף הנושק לאוקיינוס השקט מגיעים ראשתנים גדולי-ראש ועוד חיות ימיות ובחופי פרו גם מצויים עופות ימיים כמו שקנאי פרואני, קורמורן נאוטרופי, קורמורן גואניי וקורמורן אדום-רגל, בפרו יש 120 עופות אנדמיים.
דמוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|ילדה ילידית בפרו
עם אוכלוסייה של כ-34.5 מיליון נפש נכון לשנת 2024, פרו היא המדינה הרביעית מבחינת מספר התושבים בדרום אמריקה. שיעור גידול האוכלוסייה ירד מ-2.6% לשנה בשנת 1950 ל-1.2% ב-2017.
כ-76% מהאוכלוסייה היא עירונית. הערים הגדולות הן לימה, קייאו, ארקיפה (Arequipa), טרוחיו (Trujillo), צ'יקליו (Chiclayo), פיורה (Piura), איקיטוס (Iquitos), קוסקו (Cusco), ואנקיו (Huancayo), וצ'ימבוטה (Chimbote).
התפלגות אתנית
כ-26% מהאוכלוסייה הם צאצאי ילידים (אינדיאנים), רובם צאצאי האינקה, חלקם שומרים על תרבותם הייחודית ועל אורח חייהם המסורתי. השכבה העשירה ביותר היא זו של הלבנים (6%) והמסטיסים - בני תערובת של אירופאים וילידים, המונים יחד כ-60% מהאוכלוסייה. בידיהם מרוכזות מרבית המשרות החשובות, והם מהווים את העילית החברתית של פרו. בנוסף אליהם יש בפרו מיעוטים אסייאתיים ואפריקאיים.
דת
על פי נתוני 2017, 76% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם קתולים, 14% פרוטסטנטים, 1.5% אדוונטיסטים, 0.75% עדי יהוה, 0.5% מורמונים, 2% דתות אחרות (יהדות, אסלאם, בודהיזם) ו-5% חסרי דת.
בפרו קהילה יהודית קטנה המונה כ-2,500 איש, המרוכזת רובה ככולה בבירה לימה. בלימה קיים בית ספר יהודי על שם ליאון פינלו. בלימה ובקוסקו יש בית חב"ד, שמשרת גם את המטיילים הישראלים הרבים המגיעים למדינה.
השפות המדוברות הם ספרדית, קצ'ואה ואיימרה.
ראו גם
יחסי ישראל–פרו
ארגון המדינות האיברו-אמריקניות
לקריאה נוספת
סטיבן הול, סודות כתובים בחול, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 142, מרץ 2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:אמריקה הלטינית: מדינות וטריטוריות
קטגוריה:אמריקה הדרומית: מושבות ספרדיות לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ספרדית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1821
| 2024-09-19T15:27:00
|
דרום אמריקה
|
הפניה אמריקה הדרומית
| 2024-04-08T14:07:50
|
אסכולת ויסקונסין
|
אסכולת ויסקונסין היא גישה בסוציולוגיה ובכלכלה המתארת את התפתחות האיגודים המקצועיים. גישה זו נוסדה בארצות הברית, כשמרכז פעילותה הוא אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. הוגים חשובים באסכולה זו הם הכלכלן וההיסטוריון זליג פרלמן (Selig Perlman) והכלכלן ג'ון קומונס (John Rogers Commons).
פרלמן חילק את החברה לשלוש קבוצות:
יזמים: בעלי ההון המונעים מתוך רצון לרווח אישי.
עובדי הכפיים אשר מונעים על ידי הצורך בביטחון תעסוקתי.
אינטלקטואלים משכילים המעוניינים בשינויים סוציאליסטיים.
על פי גישת ויסקונסין, האיגודים המקצועיים נוצרים בשל צורכיהם של עובדי הכפיים בשוק העבודה. שתי הקבוצות האחרות עשויות להשפיע על איגודים אלו.
לדוגמה: בעולם הקומוניסטי, האינטלקטואלים חזקים מהיזמים, ולכן הפכו האיגודים המקצועיים לאמצעי להשתלטות המעמדות הנמוכים על המדינה. בארצות הברית, לעומת זאת, נושאים האיגודים אופי כלכלי טהור, בשל חוזקם היחסי של היזמים.
הסוציולוג ג' בארבאש הציג ניתוח דומה של האיגודים המקצועיים ב־1964: על פיו יחסי עבודה ביסודם כוללים מתח בין העובדים למעסיקיהם. מתח זה יוצר התאגדות עובדים, המגיבה למתח קיים זה ומוגדרת על־פיו. מרגע שנוצרו, משפיעים האיגודים המקצועיים עצמם על התפתחותם בכיוונים שונים, המשתנים בהתאם להתרחשויות המקומיות בכל מקום.
קטגוריה:סוציולוגיה
| 2022-06-22T14:51:01
|
אפי נצר
|
אפרים (אפי) נצר (נולד ב-27 ביוני 1934) הוא מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בארץ. בשנות ה־60 וה־70, לחניו הושרו בידי זמרים רבים בישראל.
ביוגרפיה
ממוזער|250px|אפי נצר מופיע בפני חיילים, 1969
250px|ממוזער|שמאל|אפי נצר במופע במועדון הזמר של עמק הירדן
נצר נולד בשם אפרים שטמר, לחייק'ה ואהרון בחיפה. בגיל 16 קיבל אקורדיון מהוריו כמתנת יום הולדת. את שם משפחתו הנוכחי הוא שאל מדודו, חבר קיבוץ משמר העמק.
בנעוריו למד בבית ספר המקצועי בסמ"ת ועבד במקביל במוסך אגד. לאחר שירותו הצבאי כאקורדיוניסט בצוות הווי עבד במוסך כמכונאי דיזל, ובמקביל ניגן באקורדיון בערבי ריקודי עם. לאחר מכן החל ללמוד במגמת מוזיקה ב"סמינר אורנים", והחל להלחין כבר בגיל 20.
הלחן הראשון שכתב נצר היה לשיר "הורה נעורים" שחיבר אברהם בן זאב, לתחרות ריקודים של השומריה. הלחן לשיר "שובך יונים" של בן זאב, היה הלהיט הראשון של נצר, לאחר ששרה והקליטה אותו עליזה קשי (הופיע על גבי סינגל ב-1961).
השיר "אני ושירי" שהלחין אפי נצר למילותיו של אברהם בן זאב בביצועה של שושנה דמארי זכה בשנת 1964 בפסטיבל הזמר והפזמון במקום השלישי.
השיר "בלדה לחובש", ששר יהורם גאון לפי לחן של נצר, למילותיו של דן אלמגור ובעיבוד של שמעון כהן, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 (שהיה הפסטיבל הראשון שצולם לטלוויזיה). בהמשך, השיר זכה במקום הראשון בתחרויות שהתקיימו ברדיו מבין כל שיריו של יהורם גאון.
נצר כתב המנונים ליחידות רבות בצה"ל.
את תקליטי השירה הראשונים הוציא בחברת "התקליט" החיפאית.
נצר קיים חוג לזמר עם בבית רוטשילד בחיפה, בתחילת שנות ה-60 ובעקבותיה הקים את אחת הוותיקות שבחבורות הזמר בארץ "חבורת בית רוטשילד", מקובל לראות בו את האיש שיצר את הביטוי "חבורת זמר". במהלך עבודתו עם חבורות זמר ובערבי השירה, גילה כמה זמרות, זמרים ומוזיקאים שזכו בהמשך לקריירה מצליחה. בין השאר, עדנה לב וירדנה ארזי, גדי יגיל, קובי אשרת, דני בן ישראל ועוד.
נצר היה מנהל מוזיקלי של ערבי זמר רבים, בהם שיתף את מיטב האמנים. עד תקופתו של נצר, הייתה השירה מתנהלת בעזרת דפי שירה ושירונים, ייחודו היה בהמצאת השקופיות למילים, שהוקרנו מול הקהל המזמר. הוא הנהיג את החלוקה ל"בנים-בנות" באמצעות רקע למילים בתכלת או באדום.
בתקופת מלחמת ששת הימים כבר נחשב ל"מלך השירה בציבור" והופיע בפני החיילים עם אומנים רבים. כך נהג גם בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ואחריה. בתקופת מגפת הקורונה, התבטלו אירועיו, ולכן פנה לעשייה בפייסבוק, יחד עם המלווה יאיר סתווי.
ב-24.9.1991 נרשם ביצוע יוצא דופן לזכותו של אפי נצר כשחברת התעופה British Airways הודיעה על תחרות הטיסה המיוחדת בין כל מטוסי החברה הטסים ללונדון. בראיון לחוקר הזמר עפר גביש (14.8.2024) סיפר נצר שארגן "שירה בציבור בגובה 30,000 רגל". הדפיס שירונים, הביא לטיסה אקורדיון, והפעיל את הנוסעים. המבצע זיכה אותו במקום השני העולמי.
נצר הוציא חמישה ספרי שירים שבכל אחד מהם ליקט 200 שירים של טובי היוצרים בארץ. הספרים מכילים מילים, תווים ואקורדים לנגינה.
נצר מתגורר בשכונת כרמליה בחיפה. היה נשוי לאילנה, אותה הכיר בערב ריקודי עם, ולהם שני ילדים. נכדו, עידו נצר, הוא חבר בהרכב האלקטרוני "Triangle" ואחד מיוצריו של השיר "Set Me Free", אשר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2021, בביצועה של עדן אלנה.
הוקרה לה זכה
2001 - פרס "נוצת הזהב" של אקו"ם על הפצת הזמר העברי, ופרס "מגן הכנסת" באותה הקטגוריה.
2006 - אות יקיר חיפה, על הלחנת מאות שירים, ייסוד השירה בציבור, הטבעת המונח "חבורות הזמר", הקמת מועדוני הזמר הראשונים בארץ וכן מקהלות רבות של מפעלי ועובדי תעשייה בארץ.
2011 - פרס על מפעל חיים, מאת אמ"י ועיריית חיפה, על 50 שנות הלחנה ויצירה.
2013 - אות הוקרה על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
2014 - נערך לכבודו מופע מטעם להקת הנוער הרוקד.
2015 - פרס ע"ש נעמי שמר על מפעל חיים, על ידי אקו"ם. נימוקי השופטים:
.
2017 - מופע הצדעה לכבודו עם מיטב זמרי ישראל.
2022 - נחנך "פארק אפי נצר" בחיפה, עיר מגוריו.
2022 - פרס מפעל חיים מטעם עיריית קריית מוצקין.
בין לחניו הידועים
"בלדה לחובש"
"גולני שלי"
"מישהו הולך תמיד איתי"
"פרחים בקנה"
"מלכות החרמון"
"ציפורים נודדות"
"זר של נרקיסים" ("עצי הצפצפות")
"למה למה"
"נגן אקורדיאון ישן"
"קוראים לנו ללכת"
"שובך יונים"
"שלום על ישראל"
"אם תשוב"
"ראי רחל"
"אני ושירי"
"סיירת אגוז"
"המנון גבעתי"
"המנון חיל המודיעין"
"המנון חיל התותחנים"
"המנון קריית ההדרכה"
"המנון הסטילים"
"הורה נעורים"
"ילדתי מרוסיה"
דיסקוגרפיה
זר של נרקיסים – השירים המפורסמים של המלחין אפי נצר - 2000
בדרכך אליך, עיבוד: גיל אלדמע
לקריאה נוספת
שי חורב, אפי נצר, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 257, 2018.
קישורים חיצוניים
יעקב בר-און, בגיל 79 אפי נצר ממשיך למלא אולמות. מה הסוד שלו?, באתר מעריב השבוע, 30 במאי 2013
אפי נצר, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
אפי נצר באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
הערות שוליים
קטגוריה:מלחינים ישראלים
קטגוריה:שירה בציבור בישראל
קטגוריה:אקורדיוניסטים ישראלים
קטגוריה:יקירי חיפה
קטגוריה:זוכי פרס אמ"י
קטגוריה:בוגרי בסמ"ת
קטגוריה:סגל אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
קטגוריה:זוכי פרס אקו"ם על מפעל חיים
קטגוריה:זוכי פרס מפעל חיים של אמ"י
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1934
| 2024-10-14T19:32:45
|
איים בים התיכון
|
הפניה:קטגוריה: איים בים התיכון
| 2013-11-11T22:41:07
|
פוליטיקה של ישראל
|
הפוליטיקה הישראלית כוללת תנועות, מפלגות וארגונים רבים. האידאולוגיה השולטת בישראל היא הציונות, ומרבית המפלגות במדינה מציינות את ערכיה כבסיס למצעיהן. הגושים הפוליטיים העיקריים בפוליטיקה הישראלית ובכנסת בפרט משויכים לזרמים האידאולוגיים של הימין, המרכז והשמאל. חלוקה זו אמנם דומה לפוליטיקה במדינות רבות בעולם – אך בישראל יש לה משמעויות ויישומים ייחודיים. ובדומה בחברות ומדינות בעולם, משתנה מעת לעת משמעות המונחים בציבוריות ובתקשורת בישראל.
בנוסף לשלושת הגושים המרכזיים וגם במקביל להן, קיימות קבוצות סקטוריאליות באוכלוסייה: חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים, חרדים, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ערבים, דרוזים, בדואים ועוד. אל חלוקה זו נוספה גם החלוקה העדתית ההולכת ומיטשטשת בקרב היהודים: למזרחים ולאשכנזים.
התגבשות הזרמים הפוליטיים בישראל החלה עוד בתקופת היישוב בשנות ה-20 של המאה ה-20, בדמותם של תנועת העבודה, הציונות הדתית, החוגים "האזרחיים" (כגון הציונים הכלליים) והרוויזיוניסטים.
השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הביטחוני-מדיני, זאת בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. לפי הציר הזה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין בכלל. החלוקה בין שמאל וימין בפוליטיקה הישראלית נעשית בעיקר לפי הפרמטרים הבאים: היחס למעמד שטחי יהודה ושומרון והיישובים שבהם, תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ביחס לכלכלה, יחסי דת ומדינה ובחלוקת המשאבים הכלכליים של המדינה.
שמאל|ממוזער|250px|מליאת הכנסת – בית הנבחרים הישראלי
שמאל|ממוזער|250px|פתקי הצבעה של מפלגות בקלפי
נושאי חתך
הציר המדיני-ביטחוני
בנושא המדיני-ביטחוני נחלקים הגושים הפוליטיים לפי עמדתם כלפי מעמד יהודה ושומרון, ההתנחלויות ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
הימין הישראלי תומך בסיפוח, בין אם מלא או חלקי, של יהודה ושומרון, אך ישנה הסכמה כמעט מלאה וגורפת בימין הישראלי שיש לספח בקעת הירדן לישראל. ביחס לפלסטינים בשטחי A ו-B, הדעות נעות בין הרחבת האוטונומיה לתושבים ועד פירוק הרשות הפלסטינית. הימין מתנגד להקמת מדינה פלסטינית, התנגדות שמנומקת בסיבות לאומיות, כמו אי-הכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, וביטחוניות, כמו הטענה שהקמת מדינה כזאת מהווה איום קיומי ממשי על קיומה של מדינת ישראל ופגיעה קשה בביטחונה. הימין הישראלי דוגל בבניית התנחלויות, בין בגושי ההתיישבות ובין מבודדות, ורואה בהן מימוש זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל וגם כמימוש של מצוות יישוב ארץ ישראל.
השמאל הישראלי, לעומת זאת, תומך בנסיגה ברמה מסוימת מהשטחים, בחלקו היותר קיצוני גם תומך בנסיגה מלאה ומיידית לקווי 1967. השמאל מתנגד להתנחלויות המבודדות, אך מקבל ברובו את אלו השוכנות בגושי ההתיישבות המסודרים. מהלכים אלו מנומקים על ידי השמאל הציוני בכך שהתבססות אזרחית ביהודה ושומרון עלולה לסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לסכל את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ולפגוע במדינה ביטחונית, מדינית ואף כלכלית. ישנם פלגים בשמאל היותר קיצוני בהם נובעת ההתנגדות מהדעה שההתנחלויות גורמות להפרת זכויות האדם של הפלסטינים. דעה זאת מובאת על ידי ארגוני שמאל שונים, אשר רואים בהתנחלויות, יחד עם מהלכים נוספים של ישראל בשטחים, עוולות במסגרת מה שמכונה בפיהם הכיבוש הישראלי.
היחס לפלסטינים
העמדה הבסיסית של השמאל היהודי בישראל מושתתת על הכרה בזכויות הפלסטינים בארץ. על פי תפיסת השמאל, יש להביא לאיזון בין זכותם של הפלסטינים וזכותם של היהודים על הארץ. מחנה השמאל דוגל ברובו הגדול בפתרון שתי המדינות ובחתירה לפשרה עם הפלסטינים הכוללת הקמת מדינה פלסטינית אשר במקרים רבים, כולל גם פינוי של מתנחלים בהסכמה או בכוח, ובמיעוטו הקיצוני יותר תומך בפתרון מדינה אחת דו-לאומית.
העמדה הבסיסית של הימין היהודי מתבססת על זכותם של היהודים על ארץ ישראל (מסיבות דתיות או היסטוריות או בשל הצורך בהבטחת קיומה של מדינת ישראל). גם הימין, בחלקו, חותר לפשרה עם הפלסטינים ולשם כך מוכן לוויתורים גדולים לעומת עמדותיו המקוריות (אם כי הוויתורים המוצהרים של הימין פחותים, בדרך כלל, במידה רבה, מאלה של השמאל). נכונותם של חוגי ימין רבים לוותר על חלקים מארץ ישראל אינה מתבססת על זכות של הפלסטינים על ארץ ישראל אלא על צורך ליישב את הסכסוך עמם. חלק אחר בימין, בעיקר בימין הדתי מאמין בעיקרון ארץ ישראל השלמה. בימין דעות וגישות שונות לעניין זה, ביניהן מתן אוטונומיה לפלסטינים או הפיכתם לאזרחים ירדנים ועד כדי הסכמה ל"שתי מדינות לשני עמים" (אם כי לא כ"משאת נפש"). בימין הרדיקלי (ובעבר גם בשמאל הסוציאליסטי) מוצע גם טרנספר של הפלסטינים, בהסכמה או בכוח. בגלל החשדנות הרבה של הימין כלפי הפלסטינים וכוונותיהם האמיתיות, הימין שם דגש על משא ומתן זהיר.
היחס לטרור
הימין מתנגד לגישה הטוענת כי הטרור הערבי נובע מ"ייאוש מהתהליך המדיני" או כתוצאה מהכיבוש ביהודה ושומרון והמצור על עזה היות שהטרור התקיים גם הרבה הרבה מלפני הכיבוש ולפני המצור על עזה.
לדידו, הטרור הערבי נובע מחוסר השלמתם של הערבים עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במזרח התיכון הערבי-אסלאמי ויתקיים כל עוד לערבים יש זיק של תקווה שבאמצעות כוח ואלימות הם יצליחו להשמיד את ישראל ולסלק את היהודים מארץ ישראל. לגישת הימין, הדרך להפסקת הטרור צריכה להיות הקמת "קיר ברזל" וגדיעת התקווה הערבית להשמדת ישראל, וזאת על ידי שלילת נסיגות משטחים בשליטת ישראל והגברת הבנייה וההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ, ובפרט ביהודה ושומרון, ובמקביל חיזוק צה"ל והההרתעה האסטרטגית. לפיכך, הימין דוגל בדיכוי הטרור בכוח צבאי ובפרט בסיכולים ממוקדים כנגד מחבלים מכל הדרגים ובהריסת בתי מחבלים. חלקים בימין דוגלים גם בעונש מוות למחבלים ובגירוש משפחות מחבלים כדי לחזק את ההרתעה נגד "טרור יחידים".
היחס להתנחלויות
הימין הציוני דוגל בהתיישבות בשטחים, ואילו השמאל תומך בפירוק חלק מההתנחלויות או אף את כולן באשר הן ומסירת השטחים לידי הפלסטינים. מיעוטו של השמאל הציוני וכל השמאל הרדיקלי (ורוב הערבים, שמאל וימין כאחד) תומכים בפירוק כל ההתנחלויות. בעבר הימין החילוני דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם כיום מטרה זו היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הדתי, בעוד הימין החילוני ברובו מוכן להכיר בפשרה טריטוריאלית כלשהי. כיום, רוב הימין המתון ומחנה המרכז בישראל תומכים בהשארת רוב ההתנחלויות (ובעיקר גושי ההתיישבות הגדולים וההתנחלויות אשר קרובות לקו הירוק) תחת ריבונות ישראלית. גם השמאל אינו אחיד בגישתו להתנחלויות: בעוד חוגי שמאל מסוימים קוראים לחתירה למשא ומתן עם הפלסטינים בנושא השטחים, חוגי שמאל אחרים קוראים לפינוי מלא של ההתנחלויות גם ללא הסכמה בצד הפלסטיני.
הציר החברתי-כלכלי
יחסי דת ומדינה
נושא יחסי דת ומדינה מציף מחלוקת הקשורה להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחלוקת נוגעת למתחים שבין שני מרכיבי ההגדרה, ולשאלה האם יש להגדיר את המדינה כיהודית במובן הדתי של המילה, או במובן הלאומי בלבד. בסוגיות דת ומדינה החלוקה היסודית אינה לימין ושמאל אלא לחילונים ודתיים. רוב החילונים תומכים בביטול חוקים דתיים, לעומת רוב הדתיים התומכים בשימורם. עמדה דתית רדיקלית תומכת בחקיקה דתית עד כדי הפיכת המדינה למדינת הלכה, במטרה לחזק את זהותה היהודית של המדינה. ומנגד, עמדה רדיקלית חילונית תומכת בהפרדת דת ומדינה וביטול הסטטוס קוו.
מדיניות כלכלית
בישראל אין חפיפה מובהקת בין העמדה המדינית לזו הכלכלית ועניין זה נתפס כמורכב מאוד מכיוון שאינו מתואם בהכרח אחד עם השני וגם משום שמדובר בשני נושאים שונים בתכלית. ככלל השמאל הישראלי תומך בהרחבת מעורבות הממשלה במשק והרחבת מדינת הרווחה. עמדותיהן נעות מסוציאל-דמוקרטיה ועד קומוניזם. בקרב השמאל הרדיקלי, הן הציוני והן הלא-ציוני ישנם המחזיקים בעמדות מרקסיסטיות. רבים בימין קוראים גם הם להרחבת מדינת הרווחה ומעורבות הממשלה במשק.
רוב תנועות המרכז (כמו שינוי, המפלגה הליברלית הישראלית, יש עתיד ואחרות) ורוב תנועות הימין (כמו הליכוד והציונות הדתית) נוטים יותר לליברליזם כלכלי ומאמינים בשוק חופשי פתוח ומתפתח המאפשר לעוד ועוד חברות לפעול בו ושהוא גם בעיקר מתבסס על יזמות והיי-טק תוך הפחתת הרגולציה הממשלתית על הכלכלה, החברות והעסקים הקטנים והבינוניים.
הזרמים הפוליטיים בישראל
להלן החלוקה המקובלת לזרמים הפוליטיים העיקריים בארץ. החלוקה על פי קווים אלה נובעת מההתפלגות הקואליציונית שבאופן היסטורי נחלקת בין גוש ה"ימין", בהובלת הליכוד, לבין גוש ה"שמאל", בהובלת העבודה, עם ניסיונות חוזרים ונשנים של מפלגות שונות ליצור "מרכז" יציב (קדימה, כחול לבן). עם זאת, ערכי היסוד של ציונות ודמוקרטיה משותפים לגוש ה"מרכז" ולרובם המכריע הן של גוש ה"שמאל" והן של גוש ה"ימין". מרבית החברה הישראלית חלוקה בדרכי מימושם של אותם ערכי יסוד. לעומת זאת, האגפים הרדיקליים בימין ובשמאל עשויים להתנגד לציונות, לדמוקרטיה, או לשני הערכים גם יחד, מתוך נשיאת ערכי יסוד אחרים (כגון לאומנות יהודית, לאומנות ערבית, פוסט-ציונות, או חרדיות).
הימין
ממוזער|250px|ריקוד דגלים של דתיים לאומיים המבטא את זיקתם לירושלים ולציונות
ממוזער|250px|דגל ישראל עם סרט כתום המבטא את המחאה נגד תוכנית ההתנתקות
הימין בישראל דוגל בלאומיות יהודית, ומאוחד בעיקרון שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת העם היהודי. הימין מכונה על ידו המחנה הלאומי. בעוד על אופייה הדתי של המדינה ועל אופייה הדמוקרטי יש דעות שונות, החל מהפרדת הדת מהמדינה ודמוקרטיה ליברלית, עבור במדינה יהודית ודמוקרטית ועד מדינת הלכה, יש הסכמה שעל ישראל לשמור על אופייה היהודי-לאומי ושלילה מוחלטת של כל טענה כלפי ישראל לוותר על אופייה היהודי וסמליה. הימין תומך במשא ומתן זהיר עם הערבים. כמו כן, חלק ניכר מהימין תומך בארץ ישראל השלמה ובהתנחלויות ביהודה ושומרון. מבחינה חברתית-כלכלית הימין תומך בגישות שונות, ממדינת רווחה ועד כלכלת שוק.
מפלגת הימין הגדולה בישראל היא מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם המפלגה הליברלית הישראלית ועם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה מייצגת את חזונו של זאב ז'בוטינסקי ודרכו של מנחם בגין למדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית המבוססת על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ומציגה עצמה כחלופה למפלגות המרכז-שמאל גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בכלכלת שוק.
מפלגות ימין נוספות בישראל הן הציונות הדתית, עוצמה יהודית, תקווה חדשה וישראל ביתנו, המפלגות החרדיות שס ויהדות התורה גם נחשבים כמשתייכים לגוש הימני, מחנה הימין מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת התנחלויות, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנה מפלגת הליכוד, המפלגה הגדולה בימין, לפשרה טריטוריאלית, אך מתנגדים לחלוקת ירושלים.
רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, חרדים לאומיים והזרם הרדיקלי יותר (המכונה לעיתים נוער הגבעות). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ-15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה הישראלית. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי.
כיום את הציונות הדתית מייצגות מפלגת הציונות הדתית, שמתנגדת למדינה פלסטינית ודוגלות בהיותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שהיא מדינת העם היהודי. הזרם הרדיקלי (הלא-בהכרח דתי, אם כי רוב תומכיו דתיים וכן יו"ר המפלגה איתמר בן גביר דתי) מיוצג על ידי מפלגת עוצמה יהודית שתומכת בטרנספר כפתרון לסכסוך.
ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-שמרנית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק שמבוסס בין היתר על ציבור גדול של עולים מברית המועצות לשעבר שלמרות נטייתם לחילוניות הם ימניים יותר משאר האוכלוסייה. מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו ובעבר גם צומת, חרות - התנועה הלאומית והתקווה - מפלגה ציונית לאומית.
מבחינה כלכלית רוב מפלגות הימין תומכות בקפיטליזם וליברליזם כלכלי בעוד שחלקים בהן תומכים בשילוב של כלכלת שוק עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד התבלטו מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.
בתחום שהוא חוץ פרלמנטרי, הימין מיוצג על ידי תנועות ועמותות כגון מועצת יש"ע, גוש אמונים, ישראל שלי, הפורום המשפטי למען ישראל, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ושלל תנועות אחרות. היו גופי ימין שהשתתפו במחאות על מדיניות הממשלה כמו המחאה נגד תוכנית ההתנתקות. ארגון אם תרצו (המגדיר את עצמו מרכז ומוגדר כימין בעיני אחרים) פועל בין היתר נגד הקרן החדשה לישראל. קרן תקווה מממנת גופי ימין שונים.
לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, טרנספר, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות ולגבי הערבים היושבים בכפרים הנמצאים ליד הקו הירוק והגבול עם הרשות הפלסטינית המכונים "המשולש" יש המאמינים כי צריך למסור את כפרים אלו ואוכלוסייתם לשליטה פלסטינית במסגרת תוכנית חילופי שטחים תמורת ההתנחלויות וגם כדי להיפטר מהם דמוגרפית במדינת ישראל היהודית.
הימין ידע עליות ומורדות במהלך השנים האחרונות ובהם הגיע לשפל עם 32 מנדטים בימי הכנסת ה-17 (אז יוצג על ידי הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי-מפד"ל) ולשיא עם 56 מנדטים בימי הכנסת ה-24 (מיוצג על ידי הליכוד, ימינה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו והציונות הדתית) ובימי הכנסת הכנסת ה-25 (מיוצג על ידי הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ישראל ביתנו, מפלגת נעם והימין הממלכתי).
השמאל
שמאל|ממוזער|207x207px|הפגנת "שלום עכשיו" בחברון, לציון "40 שנה לכיבוש"ממוזער|183x183px|גוש מרצ במצעד זכויות האדם בתל אביבהשמאל בישראל, אשר נקרא בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, הונהג בעבר על ידי מפלגת העבודה (בפרט כמפא"י) על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את חד"ש (ועד כינון הכנסת ה-25 כלל גם את מרצ), דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל אפילו אם וויתורים אלה הם חד צדדיים (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שמתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטרלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה קיימת קשת של דעות בחוגי שמאל שונים, בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת הלהט"ב. גוש השמאל הלך וקטן במהלך העשורים האחרונים בעקבות אירועי הסכם אוסלו והאינתיפאדה השנייה ובכנסת ה-25 מונה בסה"כ 8 מנדטים בלבד של המפלגות חד"ש והעבודה.
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום הכיבוש ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. הארגון מתרכז בעיקר בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי אילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וכמה ארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים.
המרכז
המרכז הפוליטי מנסה להציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומציג השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות.שמאל|ממוזער|250px|הקו הירוק ויהודה ושומרון – ממוקדי המחלוקת בין הימין והשמאל בישראלהמרכז הפוליטי משלב את חוסר האמון של הימין בנכונות של הפלסטינים לשלום עם הטענה של השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. כתוצאה מכך, אף על פי שהמרכז תומך בהמשך משא ומתן זהיר עם הערבים הוא תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. רוב מפלגות המרכז מתנגדות לחלוקת ירושלים ותומכות בהשארת גושי ההתיישבות תחת ריבונות ישראלית בכל הסדר מדיני עם הפלסטינים. מבחינת אופי המדינה המרכז תומך בציונות ובישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומדינת העם היהודי אך בדרך כלל דוגל בחילוניות.
מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי וחלקו תומך בכלכלה חופשית ובעל גישה קפיטליסטית בעוד אחרים תומכים במדינת רווחה. נושא חשוב של חלק ממפלגות המרכז בישראל במאה ה-21 הוא נושא גיוס בני ישיבות לשירות צבאי ולאומי ויישום תוכנית לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים. מספר מפלגות מרכז מיתגו את עצמן כ"מפלגות של מעמד הביניים" המהווה את רוב הציבור הישראלי.
עד הבחירות לכנסת השבע עשרה, גוש המרכז בכנסת היה קטן, מספר חבריו לא עבר את 15 המנדטים ומפלגות מרכז נטו להתפורר תוך פחות משתי קדנציות (לדוגמה: ד"ש, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ומפלגת שינוי). מפלגות מרכז אחרות התמזגו עם שתי המפלגות הגדולות, כמו יחד (מפלגתו של עזר ויצמן, התאחדה עם המערך ב-1987), תל"ם (ה"תנועה להתחדשות ממלכתית" של משה דיין, התפלגה למערך ולליכוד), ליברלים עצמאיים (שהתפרקה עם כישלון המערך ב-1977) והציונים הכלליים (שהתאחדה עם מפלגות נוספות לגח"ל ובסוף נטמעה בליכוד). בעקבות השינויים הפוליטיים הדרמטיים שהתרחשו בישראל (ושזכו לכינוי "המפץ הפוליטי") לאחר פירוק הליכוד והקמת קדימה על ידי אריאל שרון, זכה גוש המרכז בבחירות לכנסת השבע עשרה למספר שיא של 36 מנדטים שיוצגו על ידי קדימה ומפלגת הגמלאים. קדימה, אשר הורכבה בעיקר מיוצאי מפלגת העבודה והליכוד, החזיקה בראשות הממשלה בשנים 2006–2009. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל שבה מפלגת השלטון לא הייתה הליכוד או מפלגת העבודה אלא מפלגת מרכז. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה רשם גוש המרכז ירידה בכוחו ל-28 מנדטים, כולם מיוצגים על ידי קדימה. בהמשך גוש המרכז בכנסת ה-18 עלה ל-33 מנדטים עקב הפילוג במפלגת העבודה ויצירת מפלגת העצמאות שהשתייכה למרכז הפוליטי. בבחירות לכנסת ה-19 התרסקה קדימה לשפל של 2 מנדטים ואת מקומה תפסו מפלגות "יש עתיד" ו"התנועה". בבחירות לכנסת ה-20 רצה "התנועה" ביחד עם מפלגת העבודה הישראלית ואת המרכז ייצגו מפלגות "יש עתיד" ו"כולנו", שגרפו ביחד 21 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-21 קמו המפלגות המרכז-ליברליות: "חוסן לישראל" (של בני גנץ), תל"ם ("תנועה לאומית-ממלכתית" של משה יעלון), ויש עתיד (בראשות יאיר לפיד) והתאחדו לרשימת מרכז משותפת: כחול לבן, במטרה להחליף את השלטון בישראל. המפלגה זכתה ב-35 מנדטים. בכנסת ה-22 ירד גוש המרכז ל-33 כשמיוצג כולו על ידי כחול לבן, בכנסת ה-23 לאחר הפילוג במפלגת כחול לבן גוש המרכז ירד ל-31 מנדטים כשהוא מונה את המפלגות כחול לבן ויש עתיד – תל"ם, בכנסת ה-24 ירד גוש המרכז ל-24 מנדטים המיוצגים על ידי כחול לבן ויש עתיד ובכנסת ה-25 עלה ל-32 מנדטים כשהוא מונה את המפלגות יש עתיד וכחול לבן חוסן לישראל (חלק מתוך המחנה הממלכתי). מפלגת המרכז הגדולה ביותר (נכון לשנת 2024) היא יש עתיד, שלה 24 מנדטים בכנסת ה-25, יש שיראו את יש עתיד כשמאל מרכז.
גם חלק מהמפלגות שאינן מזוהות כימין או שמאל נחשבות למפלגות מרכז. לדוגמה: מפלגת הגמלאים התמקדה בנושאי פנים ונכנסה לכנסת-17 עם שבעה מנדטים והייתה בממשלה-31. מפלגה זו נחשבת מרכז בתחום המדיני, אך תחום זה לא מרכז פעילותה.
החרדים
המפלגות החרדיות (מיוצגות נכון ל-2024 על ידי ש"ס ויהדות התורה המורכבת מדגל התורה ואגודת ישראל). נחשבו הרבה שנים כ"לשון מאזניים" כי הן ישבו בממשלות ימין אך ישבו גם בממשלות השמאל והמרכז. מפלגות אלו פועלות אך ורק על-פי רבניהן (בהנהגת מפלגת 'ש"ס' עומדת מועצת חכמי התורה, בהנהגת דגל התורה עומדת מועצת גדולי התורה (מועצג"ת), מכונה בהגה ליטאית "המויעצ'ס" ולאגודת ישראל יש מועצת גדולי התורה משלה). המפלגות מתנגדות להפרדת דת ומדינה ושמרניות מאוד בנושאי צביון המדינה והחברה. הן מתנגדות לגיוס בחורי ישיבה ולכל פגיעה אחרת ב"עולם הישיבות". מפלגות אלה תומכות במדינת רווחה והגדלת הקצבאות לחלשים בחברה. מפלגות אלו אינן נוטות להתמקד בענייני חוץ וביטחון ועיקר עיסוקן בשמירה על הגנת התקציבים והשירותים החברתיים של האוכלסיות המוחלשות, וכן מימון החינוך הדתי ושירותי הדת ובחקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה, מתוך שאיפה לשוויון זכויות מלא לציבור החרדי אותו הם מייצגים. סיעת יהדות התורה מייצגת את רוב הציבור החרדי האשכנזי ואילו מפלגת ש"ס, שהוקמה על ידי הרב עובדיה יוסף, מייצגת את הזרם הספרדי ביהדות ובין תומכיה נמנים חרדים מהזרם הספרדי אך גם מסורתיים רבים מעדות המזרח. בעבר פעלה בכנסת פועלי אגודת ישראל אשר התמזגה עם אגודת ישראל, כיום המפלגות החרדיות נחשבות לחלק מגוש הימין.
העולים מברית המועצות לשעבר
העולים מדינות ברית המועצות לשעבר נוטים ברובם לימין במישור המדיני, וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות, דת וכלכלה רובם ליברלים, ותומכים בשוק חופשי ובהפרדת דת ומדינה.
מאז העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים היו שלוש מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי, שקיבלה בבחירות 1996 7 מנדטים, ולימים התרסקה ונטמעה בליכוד; ישראל ביתנו, בראשות אביגדור ליברמן שהגיעה ל-15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-18, והפכה למפלגה השלישית בגודלה כאשר קיבלה קולות רבים מחוץ למגזר הרוסי; והבחירה הדמוקרטית בהנהגת רומן ברונפמן, שרצה יחד עם מרצ ואיננה פעילה יותר (נכון ל-2024).
כיום, רק מפלגת ישראל ביתנו הימנית, מזוהה עם העלייה הרוסית.
המפלגות הערביות
ממוזער|נצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל|150x150px
מאז קום המדינה ועד היום, פעילות בישראל ומיוצגות בכנסת מפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי. עד הבחירות לכנסת העשירית לא היה ביטוי מהותי לעמדות הפוליטיות עצמאיות של הציבור הערבי – רוב הבוחרים הערביים הצביעו למערך או למפלגות ערביות דוגמת קידמה ופיתוח, שהיוו רשימות לוויין של המערך ופעילותן בכנסת תואמה ולמעשה הוכתבה על ידי המערך, ובכך הן שיתפו פעולה עם הממסד היהודי-ציוני (הן גם בדרך כלל נטלו חלק בקואליציה אך לא בממשלה), בעוד מיעוט משמעותי של הבוחרים הצביע לרשימה המבוססת על המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י/רק"ח/חד"ש) שהנהגתה באותה התקופה הייתה יהודית-ערבית, ואשר מדיניותה הייתה כפופה למדיניות ברית המועצות. החל מהכנסת האחת עשרה היה בכנסת ייצוג לקולות פוליטיים עצמאיים מתוך הציבור הערבי הישראלי: ניצני לאומיות פלסטינית חילונית בדמות הרשימה המתקדמת לשלום בראשות פעיל אל-ארד לשעבר מוחמד מיעארי, כמו גם ראשיתו של תהליך נטישת המערך מצד הציבור המוסלמי המסורתי (בעיקר בעקבות תחילת האינתיפאדה הראשונה) עם הקמת המפלגה הדמוקרטית הערבית של חה"כ עבד אל-והאב דראושה. במקביל, וביתר שאת בעקבות קריסת הגוש הסובייטי, "חד"ש" התאימה את עמדותיה ופעילותה לשיח הפוליטי הפנים-ערבי. מאז הבחירות לכנסת הארבע עשרה ניתן לזהות גוש מפלגות ערביות אשר זוכות לרוב המכריע של קולות הבוחרים הערבים. השפעתן של המפלגות הערביות על השיח הפוליטי בישראל הייתה זניחה בין אם שיתפו פעולה עם הממסד ובין אם התנגדו לו ואף התריסו כנגדו. עם זאת, ככל שהתגבר הקול הפוליטי הערבי העצמאי, אשר מתנגד למדיניות ישראל בשטחים, לציונות ולאופייה היהודי של מדינת ישראל, ותומך במאבק הפלסטיני נגד מדינת ישראל, כך התחדדה תפישתם של רבים בציבור היהודי את המפלגות הערביות כעוינות את ישראל ואף תומכות טרור.
מאז שהתהווה גוש המפלגות הערביות ועד שנת 2021 הוא היה באופוזיציה והביע התנגדות לממשלה. עם זאת, ולמרות פער מהותי הנובע מהתנגדותן לציונות, הן תמיד ראו בשמאל הציוני רע במיעוטו בהשוואה לימין הישראלי, אותו ראו כמקדם סדר יום לאומי-יהודי. בהתאם לכך הן מרבות לשתף פעולה עם סיעות השמאל הציוני בכנסת בנושאים רבים, החל בתחומי מדיניות חוץ והתנהלות ישראל מול הפלסטינים ומדינות ערב, עבור ביחסי יהודים-ערבים בישראל ומעמד האזרחים הערבים, וכלה בתחומי כלכלה ורווחה. הדוגמה הבולטת ביותר לשיתוף פעולה שכזה הייתה בימי ממשלת ישראל העשרים וחמש, שזכתה לתמיכה עקבית של הסיעות הערביות בכנסת כמעט לכל אורך כהונתה, ואף נשענה על תמיכה זו כדי להבטיח רוב בכנסת. במהלך המשבר הפוליטי בישראל, רע"מ החלה לתמוך בשיתוף פעולה גלוי גם עם מפלגות הימין הציוני ואף הצטרפה לממשלת ישראל השלושים ושש.
בעקבות שיתוף הפעולה עם השמאל הציוני, ובהינתן הדומיננטיות של השיח היהודי-ציוני בפוליטיקה הישראלית, המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעיני רבים כגוש הומוגני של שמאל רדיקלי, ומסייעת לכך העובדה שבחלקן פעיל מספר מצומצם של חברים יהודים, כולם אנשי שמאל רדיקלי מובהקים. ברם, המפלגות הערביות מייצגות קשת עמדות שרובן אינו עולה בקנה אחד עם תפישות שמאל רדיקלי או שמאל בכלל, כאשר הפרמטר העיקרי עליו נחלקות המפלגות הערביות הוא חילון לעומת מסורת בחברה הערבית המוסלמית ברובה: הקוטב החילוני תומך בשיתוף פעולה בין-עדתי (מוסלמי-נוצרי-דרוזי-יהודי), בקידום מעמד האישה, בקידום השכלה מערבית ובשבירת המבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית. הקוטב השמרני, הנשען רובו ככולו על אוכלוסייה מוסלמית (שמרנים בקרב הנוצרים ובעיקר בקרב הדרוזים לא בהכרח תומכים במפלגות הערביות), תומך במבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית המוסלמית, תוך הקפדה על ערכי המסורת ודת האסלאם.
המפלגות החילוניות הן מק"י, הערבית-יהודית, שהיא הגרעין הדומיננטי בחד"ש, המהווה את המסגרת הפוליטית לכלל השמאל הערבי בישראל, ובל"ד, המקדמת אג'נדה לאומית פלסטינית חילונית. שתי המפלגות מתאפיינות בציבור פעילים ובוחרים רב-עדתי, כאשר הגיוון בולט במיוחד במק"י-חד"ש (בכנסת ה-20 מכהנים מטעם "חד"ש" חמישה ח"כים, מהם שניים בני העדה המוסלמית, אחת מהעדה הנוצרית, אחד מהעדה הדרוזית ואחד יהודי). עיקר המחלוקת בין מק"י-חד"ש ל"בל"ד" נסוב על היחס כלפי הרוב היהודי במדינה: "חד"ש" דוגלת בשיתוף פעולה משמעותי עם כוחות פוליטיים בציבור היהודי, ובכללו ארגונים ומפלגות בשמאל הציוני (ואפילו עם "ש"ס" בענייני כלכלה ורווחה), וכן בנכונות להתערבות המדינה לשם קידום ערכים מתקדמים בחברה הערבית. לעומת זאת, "בל"ד" מתעקשת על קו לאומי בדלני ואף מתריס, ורואה בשמאל הציוני כסות ליברלית ללאומיות היהודית המנשלת את העם הפלסטיני (חלק מאנשי "בל"ד" אף מפנים את עיקר ביקורתם דווקא לשמאל הציוני בשל כך), מתנגדת לשיתוף פעולה עם כוחות פוליטיים יהודיים שאינם מזדהים עם הלאומיות הפלסטינית (אך מקבלת בברכה פעילים יהודיים השותפים לדרכה), ומנהלת את מאבקה למען חילוניות וערכים מערביים בחברה הערבית כמאבק פנים-ערבי, ללא השענות על המדינה היהודית-ציונית. גם בתחום הכלכלי שתי המפלגות נבדלות זו מזו, כאשר מק"י-חד"ש נוקטת קו סוציאליסטי עקבי בהתאם לאידאולוגיה מרקסיסטית נטולת זיקה לאומית, בעוד "בל"ד" גוזרת את עמדותיה מתוך אינטרסים צרים של הציבור הערבי בישראל. בצד מפלגות אלה ניתן להזכיר גם את דעם, מפלגה טרוצקיסטית יהודית-ערבית אנטי-לאומית, שנמצאת באופן טבעי בקוטב החילוני של הפוליטיקה הערבית, ושמה את עיקר יהבה על זכויות עובדים. "דעם" התמודדה לכנסת בהתמדה מאז הבחירות לכנסת ה-14, אך בכולן גרפה אלפים בודדים של קולות, ומעמדה בפוליטיקה הערבית והישראלית בכלל נותר זניח.
המפלגות השמרניות פועלות באופן כמעט בלבדי בקרב הציבור הערבי-מוסלמי, בעיקר באוכלוסייה הכפרית והבדואית. מאז הכנסת ה-14, המפלגה הבולטת בקוטב השמרני היא הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הגוזרת את מדיניותה ישירות מדת האסלאם ומהמבנה הפטריארכלי המסורתי הדומיננטי באוכלוסיות אלה. המפלגה אומנם נוקטת קו לאומי פרו-פלסטיני מובהק בסוגיות מדיניות וביטחוניות, אולם לרוב נמנעת מלהתריס כנגד הממסד היהודי באופן שיסכן את מעמד הממסד המוסלמי במדינה, ואף מקיימת שיתוף פעולה פרלמנטרי עם המפלגות היהודיות החרדיות בנושאים בהם ישנה הסכמה בין ההנהגות השמרניות בשתי הדתות, לדוגמה התנגדות לקידום מעמד נשים במוסדות דת ומשפחתיות חד-מינית במדינה. במקביל לתנועה האסלאמית פעלו ופועלות מפלגות נוספות בעלות קו שמרני מתון יותר, כגון המפלגה הדמוקרטית הערבית והתנועה הערבית להתחדשות, וכן מפלגות קטנות נוספות או סיעות פורשים שהתמודדו מדי פעם בבחירות לכנסת ללא הצלחה. מפלגות אלה מבקשות לאזן בין ערכי המסורת הערבית-מוסלמית לבין ערכים מערביים, כמו גם בין הנאמנות לקו לאומי פלסטיני לבין פרגמטיזם ושיתוף פעולה נקודתי עם הממסד הישראלי לצורך אינטרסים ספציפיים של חלקים בציבור הערבי-מוסלמי. בעוד שהייצוג של הקו השמרני-מתון בכנסת מוגבל למדי (בדרך כלל ח"כ אחד או שניים, כחלק מבלוק טכני עם מפלגה אחרת, למשל הרשימה הערבית המאוחדת), הוא זוכה לביטוי משמעותי יותר בפוליטיקה המוניציפלית בקרב הציבור הערבי, בו רווחת מאוד תופעת ראשי הערים העצמאיים, שרבים מהם מובילים קו שמרני-מתון בענייני פנים וקו לאומי אך פרגמטי ביחסם למדינה.
בעקבות העלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ל-3.25%, רף המהווה כרבע מחלקם של הערבים בקרב בעלי זכות הבחירה בישראל, ועל-כן מסכן את סיכויי הגושים הפוליטיים הערביים השונים להיכנס לכנסת באופן עצמאי (רבים טוענים שרף זה נקבע בכוונה תחילה לדחוק חלק מהמפלגות הערביות מהכנסת), חברו המפלגות הערביות הראשיות לבלוק טכני בדמות הרשימה המשותפת. הרשימה זכתה להישג חסר תקדים של 13 מנדטים, כאשר בהתאם למפתח דירוג הרשימה, 5 מהח"כים משתייכים לחד"ש, 3 לבל"ד, 3 לרע"מ ו-2 לתע"ל. בבחירות לכנסת העשרים ושלוש, זכתה הרשימה ב-15 מנדטים.
במקביל למפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי בכנסת, התקיימו ומתקיימות תנועות פוליטיות אשר מתנגדות להשתתפות בבחירות לכנסת ומחרימות אותן ואף שוללות את זכות קיומה של מדינת ישראל, כמו התנועות הלאומניות אבנאא אלבלד ואל-ארד או הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. ככלל, היקף ההשתתפות בבחירות בקרב הציבור הערבי נמוך מאשר בציבור היהודי.
השוואה של נושאים מרכזיים בין המפלגות בישראל
+השוואת עמדות בין המפלגות בישראל הנושאהציונות הדתיתימינהש"סיהדות התורהישראל ביתנותקווה חדשההליכודכחול לבןיש עתידהעבודהמרצרע"מהרשימה המשותפתאופייה של מדינת ישראלמדינת העם היהודי ומדינה דתית לאומיתמדינת לאום יהודית תרבותית חלק גם מדינה דתית לאומיתמדינת העם היהודי ומדינת הלכהמדינת העם היהודימדינת העם היהודי ומדינת לאום יהודית תרבותיתמדינת העם היהודי ומדינת לאום יהודית תרבותיתמדינת העם היהודי ומדינת לאום יהודית תרבותיתמדינה יהודית ודמוקרטיתמדינה יהודית ודמוקרטיתמדינה יהודית ודמוקרטיתמדינה יהודית דמוקרטית ומדינת לאום מדינתיתמדינת כל אזרחיהמדינת כל אזרחיההסכסוך הישראלי-פלסטיני ניהול משא-ומתן שמטרתו פתרון שתי מדינות לשני עמים מסויג מסויג מסויג, לפעמיםהרוב לפעמים , לפעמים סיפוח שטחי Cבעד סיפוח כל השטחיםהרוב חלק תוכנית חילופי השטחים חלק מסתייג חלוקת ירושלים; מזרח ירושלים – בירת המדינה הפלסטינית הרוב וחלק מסתייגסיכולים ממוקדים כנגד מחבלים חסרת עמדה וחלק הנושאהציונות הדתיתימינהש"סיהדות התורהישראל ביתנותקווה חדשההליכודכחול לבןיש עתידהעבודהמרצרע"מהרשימה המשותפתהתנחלויות המשך בנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון חלק וחלק פינוי מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון הרוב חלק מסתייגחסרת עמדה מסתייגהרוב הרוב פינוי התנחלויות ביהודה ושומרון במסגרת הסכם קבע (פרט לגושי ההתיישבות) מסויג מסויגהרוב הרוב הרוב חלק מסויגבעד פינוי כל ההתנחלויות פינוי כל ההתנחלויותעסקת המאהיישום עסקת המאה חיזוק גושי ההתיישבות מדינה פלסטינית ריבונות בבקעת הירדן מדינה פלסטיניתחלק וחלק מסתייגהרוב ערביי ישראלחוק הלאום פרט לענייני דת מסתייג מסתייג הנושאהציונות הדתיתימינהש"סיהדות התורהישראל ביתנותקווה חדשההליכודכחול לבןיש עתידהעבודהמרצרע"מהרשימה המשותפתמדיניות כלכלית שיטה כלכליתשוק חופשי, קפיטליזם ומדינת רווחהמדינת רווחה, סוציאל-דמוקרטיהמדינת רווחהקפיטליזםשוק חופשי,
קפיטליזם ומדינת רווחהמדינת רווחה, שוק חופשי, ליברליזם כלכלי, ליברליזם חברתימדינת רווחה, ליברליזם כלכליסוציאל-דמוקרטיה, סוציאליזם דמוקרטימדינת רווחה, סוציאל-דמוקרטיה, סוציאליזםסוציאליזם, קומוניזם קצבאות לחלשיםהרוב מימון תקציבי ישיבות הרוב חלק ?דיור ציבורי ומסובסד מסתייג מסתייג מסתייג מסתייגיחסי דת-מדינה החלת תוכנית הליבה בכל בתי-הספר מסויגחלק מסתייג וחלק גיוס בני ישיבות לצה"ל אך בהסכמה מסויגחסרת עמדהנישואים אזרחיים בישראל מסתייגנישואים חד-מיניים בישראל מסתייג הרוב וחלק נגד הרוב חלק מסתייג הנושאהציונות הדתיתימינהש"סיהדות התורהישראל ביתנותקווה חדשההליכודכחול לבןיש עתידהעבודהמרצרע"מהרשימה המשותפתשונותהגנה על הטבע ושמירת על איכות הסביבהחסרת עמדההרוב וחלק חסרת עמדה מסתייגחסרת עמדהחלק וחלק קליטת מהגרי עבודה וסיוע הומניטרי למבקשי מקלט מסתייגנגד מסתייגחלק וחלק עצמאות הרשות השופטתהרוב נגדלגליזציה של סמים קליםרוב חסרי עמדה, חלק הרוב חלק מסתייג מסתייג חלק מסתייג וחלק חלק וחלק איסור טיפולי המרההרוב חלק חצי
חצי
מחנות פוליטיים בישראל
במישור המדיני-ביטחוני:
ימין רדיקלי – גוש הימין – מרכז – גוש השמאל – שמאל רדיקלי
במישור הכלכלי-חברתי:
קפיטליזם – מדינת רווחה – סוציאל-דמוקרטיה – סוציאליזם – קומוניזם
במישור גישות ליהדותה של מדינת ישראל:
מדינת הלכה – מדינה דתית לאומית – מדינת לאום יהודית תרבותית – מדינת העם היהודי – מדינת היהודים – מדינה יהודית ודמוקרטית – מדינת כל אזרחיה
במישור הלאומי:
יהודים – ערבים – בדואים – צ'רקסים – ארמנים –שומרונים – ארמים
במישור הדתי:
יהודים – מוסלמים – נוצרים – דרוזים – שומרונים – בהאיים
במישור המשטרי:
דמוקרטיה: נשיאותית, מעורבת, פרלמנטרית – רפובליקה
במישור אמונה:
חרדים – חרדים לאומיים – דתיים לאומיים – מסורתיים – קונסרבטיבים – רפורמים – חילונים – אתאיסטים
מושגים ודימויים בפוליטיקה הישראלית
הקבינט – המהפך – ממשלת אחדות לאומית (ישראל) – שלום – מלחמה – סיפוח יהודה ושומרון – המשבר הפוליטי – ממשלת מיעוט – חוק בדר-עופר – החוק הנורווגי – ממשלת חילופים – הסכם רוטציה
ביטויים וכינויי גנאי בפוליטיקה הישראלית
או"ם שמום – גיס חמישי – צ'חצ'חים – הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם– ביביסטים
ראו גם
ארגוני ימין בישראל
ימין פוליטי בישראל
ארגוני שמאל בישראל
שמאל רדיקלי בישראל
ימין רדיקלי בישראל
מרכז פוליטי בישראל
לקריאה נוספת
שמואל נח אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, ישראל - חברה מתהווה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ב-1972.
עמוס כרמל, הכל פוליטי - לקסיקון הפוליטיקה הישראלי (שני כרכים), הוצאת דביר, 2001.
משה ליסק, ברוך קני-פז (עורכים), ישראל לקראת שנות האלפיים: חברה, פוליטיקה ותרבות,ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו-2006.
יונה הדרי, איפה אנחנו חיים?!: שמאל, ימין - עימות רעיוני, נתניה: הוצאת אחיאסף, 2007.
יצחק גל-נור, המערכת הפוליטית בישראל א+ב, עם עובד, 2013.
אורי יזהר, עתיד השמאל בישראל - דעיכה או התחדשות?, הוצאת פרדס, 2014.
דן סואן, שמאל, ימין: מחלומות חירות וצדק ללאומנות — סיפורה של החברה הישראלית, הוצאת פרדס, 2015.
אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017.
עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, בהוצאה עצמית, 2021
קישורים חיצוניים
סדרת מאמרים של שמואל רוזנר על הדמוגרפיה הפוליטית בישראל:
אמנות ההלבנה // הלבנת מושגים בפוליטיקה הישראלית // מאת שרון כידון, באתר ליברל, 2020
פודקאסט יואב על החדשות, 25 במרץ 2021
מצביעים ימין, חושבים שמאל | מאת פרופ' גלעד הירשברגר, פרופ' סיון הירש הפלר ופרופ׳ קמיל פוקס, באתר ליברל, 2021
משתלטים על סדר היום | מאת ד"ר אמנון כוורי וד"ר אילנה שפייזמן, באתר ליברל, 2021
הערות שוליים
*
קטגוריה:פוליטיקה לפי מדינה
קטגוריה:ישראל לפי נושא
| 2024-10-02T09:22:01
|
בושידו
|
שמאל|ממוזער|220px|סמוראי
בּוּשידוֹ (קאנג'י: 武士道, רומאג'י: Bushidō, מילולית: "דרך הלוחם") או בּוּדוֹ (קאנג'י: 武道, רומאג'י: budō, מילולית: "דרך הלחימה") הוא מושג ביפנית המתאר את קוד ההתנהגות של הסמוראים, מעמד האצולה הלוחמת ביפן הפיאודלית.
קוד ההתנהגות, שפותח במאות ה-9 עד ה-12, דורש נאמנות וכבוד עד המוות. כשהסמוראי נכשל בשמירת כבודו, הדרך היחידה להשיבו היא על ידי ביצוע "ספוקו" - התאבדות טקסית המבוצעת על ידי נעיצת חרב בבטן.
בצורתו הטהורה ביותר הבושידו דורש מההולכים בדרכו לבחון את המציאות מנקודת המבט של מותם העתידי.
הבושידו היווה גם את הבסיס הרוחני לאלו אשר ביצעו התקפות "קאמיקאזה" במהלך מלחמת העולם השנייה. מסיבה זו, לאחר כניעת יפן אסרו האמריקאים על היפנים לבצע כל סוג של אימון באמנויות לחימה יפניות, מכיוון ששורשיהן נעוצים בבושידו.
הספורט המודרני "קנדו" נסמך על בסיס הפילוסופיה של הבושידו, בעיקר בהתבססותו על העיקרון "מכה אחת-הריגה אחת". שלא כמו אמנויות לחימה אחרות, מגע ממושך עם היריב או חבטות רבות בו נמנעות לטובת מכה אחת "נקיה" בגופו או בראשו של היריב.
שמונה המידות הטובות
אלה שמונה המידות הטובות המגדירות את המקיים את הבושידו:
ג'י (義) - יושרה.
יו (勇) - אומץ.
ג'ין (仁) - נדיבות.
רי (礼) - הוקרה.
מאקוטו (誠) - כנות.
מאיו (名誉) - כבוד.
צ'וגי (尽忠) - נאמנות.
ג'יסה (自制) - שליטה עצמית.
ראו גם
ארבעים ושבעה הרונין
אבירות
לקריאה נוספת
גיליון דצמבר 2003 של הנשיונל ג'יאוגרפיק העוסק בתרבות הסמוראים.
הספר הגאקורה
קישורים חיצוניים
גבריאל רעם, סוד הקסם הסמוראי
קטגוריה:יפן: תרבות
קטגוריה:מילים וביטויים ביפנית
קטגוריה:מידות טובות
| 2024-02-03T11:35:44
|
ג'ורג' אורוול
|
ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell;
25 ביוני 1903 – 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).
ביוגרפיה
ממוזער|שמאל| אורוול ב-1941
אריק ארתור בלייר נולד במוטיהרי שבהודו. אביו היה פקיד במערכת השלטון הבריטי בהודו. ב-1904 חזרה אימו לאנגליה, ולקחה עמה את אריק בן השנה ואת אחותו. אביו נשאר בהודו עד פרישתו ב-1912. כתלמיד מוכשר קיבל בלייר מלגות, תחילה בגיל 8 לבית ספר הפרטי סנט סיפריאנס (St. Cyprian's), ואחר כך לבית הספר היוקרתי איטון. במהלך שהותו באיטון הזניח בלייר את לימודיו, ובבחינות הגמר סיים עם 138 מתוך 167.
בניגוד לרוב בוגרי איטון, שפנו לאוניברסיטת אוקספורד או לאוניברסיטת קיימברידג', התגייס בלייר למשטרה בהודו ושירת בבורמה במשך 5 שנים עד לשנת 1927, אז התפטר הן משום שחש כי השירות במשטרה גורם לו לסטות מייעודו בחיים להיות סופר, והן משום שחש כי הוא משרת מערכת שאינו מאמין בה יותר. המסה "לירות בפיל" מתארת דרך אפיזודה מחייו כשוטר בבורמה את התיעוב שחש למשטר הקולוניאלי הבריטי.
בבורמה החלה התפתחותו הפוליטית של בלייר כאיש שמאל. הוא הרגיש שהקיום של האימפריה הבריטית מבוסס על ניצול, בין אם ניצול הבורמזים ובין אם ניצול מעמד הפועלים הבריטי. בשנתיים הבאות חי בלייר בעוני מבחירה, מפני שחפץ להתקרב למעמד הנמוך ולהתגבר על הרתיעה ממנו שהושרשה בו. לאחר שחי בלונדון ובפריז עם פרוצות וקבצנים כתב את הספר "דפוּק וזרוּק בפריז ובלונדון" (1933) על שהותו ברובעי העוני. הספר פורסם תחת שם העט ג'ורג אורוול. אורוול היה אדם צנוע וביישן, תיעב עסקנות ספרותית, והיה בודד למדי רוב שנותיו. הוא נישא פעמיים וכמה שנים לפני מותו אף אימץ בן.
בשנים הבאות כתב כמה ספרים, ובהם "ימים בורמזיים" (1934), "שאו את נס האספידיסטרה" (1936), שראה אור בעברית (כנרת, 1989), ו"הדרך לרציף ויגן" (1937) על חיי הכורים בצפון אנגליה ועל התפתחות גישתו של אורוול כלפי הסוציאליזם. במהלך שנות ה-30 ועד סוף חייו פרסם גם מאמרים רבים, ביקורות ספרים וסרטים. אף שחלק גדול מפרסומיו הופיע בפורומים בעלי נטייה לשמאל הפוליטי, רבים מהם לא התקבלו בעין יפה בקרב הסוציאליסטים האנגלים שאותם ביקר לעיתים קרובות. עד פרסום ספרו "חוות החיות" (1945) היה שמו של אורוול מוכר בחוגים הספרותיים בלבד, וספריו, למרות מאמצי המו"ל שלו ויקטור גולנץ, זכו לתפוצה דלה למדי.
בשנת 1936 עזב אורוול לספרד כדי לסקר כעיתונאי את מלחמת האזרחים בספרד. כאשר הגיע לשם החליט להצטרף לכוחות הרפובליקנים, וצורף לשורות מיליציית POUM המרקסיסטית. הוא קיבל הדרכה צבאית בסיסית, נשלח להילחם ונפצע בצוואר. לאחר כמה חודשים חזר לברצלונה ולחרדתו גילה כי העיר שבה למצבה הבורגני הקודם. לא רק זאת, אלא שהמיליציה שבה שירת הואשמה באותו זמן בהיותה פשיסטית. אורוול ברח לצרפת ופרסם ב-1938 את הספר מחווה לקטלוניה, שבו תיאר את חוויותיו מהחזית ומברצלונה ואת מסקנותיו הפוליטיות ממלחמת ספרד. ספר זה, הנחשב כיום ליצירת מופת, זכה להתעלמות כמעט מוחלטת עם הופעתו, בעיקר בשל חשבון הנפש הנוקב שעשה אורוול עם השמאל העולמי. אוסף המאמרים "בבטן הלוויתן" הופיע ב-1940, וכלל שלושה מאמרי ביקורת ספרותית ותרבותית משפיעים. מסוף 1940 עד 1943 הועסק אורוול ב-BBC בהפקת תוכניות ששודרו להודו בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר שעזב את ה-BBC ועד תחילת 1945, שימש אורוול כעורך הספרותי של העיתון "טריביון", שבו גם היה לו טור קבוע. ב-1945 פרסם מאמר נגד אנטישמיות, בו כינה את התופעה "מחלה" וקרא לפתוח במאמץ מחקרי לגילוי מקורותיה והסיבות להתגברותה באנגליה מתחילת מלחמת העולם השנייה. עם תום מלחמת העולם שירת אורוול ככתב של שבועון ה"אובזרבר" באירופה.
האירועים שחווה בספרד הפכו את אורוול למתנגד נחרץ למשטר הסטליניסטי בברית המועצות. בין היתר, ב-1 בספטמבר 1944 פרסם מאמר חריף על אדישותה של ברית המועצות לקורבנות הפולנים הרבים שלהם נמנעה מלסייע במאבקם בצבא הכיבוש הגרמני. במיוחד תקף את עמיתיו העיתונאים, שנמנעו מלהביא מידע זה לקוראיהם.
דעותיו על כישלון הניסיון הסובייטי בוטאו באלגוריה "חוות החיות", שיצאה לאור ב-1945, ומתוכה לקוח המשפט הנודע "כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר מאחרות". בשל הביקורת החריפה שכולל הספר על מימוש הקומוניזם בברית המועצות, ניסו תומכי ברית המועצות בבריטניה, ומו"לים בעלי נטיות שמאליות, להניא את אורוול מפרסום ספרו. בשנת 1946 כתב: "הדבר שהכי רציתי לעשות לאורך כל עשר השנים האחרונות הוא להפוך כתיבה פוליטית לאמנות".
בשנת 1949 יצא לאור ספרו הדיסטופי הנודע "1984". הספר הוא רומן המציג שלטון טוטליטרי קיצוני, ומתאר מציאות שבה אסורה אפילו מחשבה אשר אינה תואמת את קו המפלגה השלטת. הספר שימש עבור רבים אזהרה חריפה נגד הקומוניזם. התיאור של חוסר האינדיבידואליות ושטיפות המוח הבלתי פוסקות, חוסר הפרטיות, הרעיונות הפילוסופיים, וכן מושגים כגון חדר 101, שיחדש, האח הגדול ומשטרת המחשבות חדרו לשיח התרבותי והשפיעו עליו השפעה רבה, עד כדי כך שעולם הדומה לתיאור זה מכונה לעיתים "אורווליאני".
ג'ורג אורוול נפטר בלונדון ב-1950 משחפת, שבה לקה כנראה בתקופה אותה תיאר בספר דפוּק וזרוּק בפריז ובלונדון.
השקפותיו
פוליטיקה
אורוול היה אנטי-סובייטי ונגד קומוניזם באופן מובהק. הוא תקף בחריפות את ברית המועצות ואת הטוטליטריזם בספריו המפורסמים, 1984 וחוות החיות. בהקדמה לספרו חוות החיות, תקף את הקהילה הספרותית האנגלית של תקופת סוף מלחמת העולם השנייה, ותקופה קצרה אחריה, על כך שהיא יודעת על פשעים סובייטים אבל בוחרת להתעלם, להסתיר פרטים ואפילו להתנהג בהערצה לברית המועצות, הכול כדי לשמור על בעלי הברית במלחמה.
יחד עם זאת, אורוול לא התנגד לסוציאליזם או לעצם הרעיון של המהפכה ובמכתב שכתב לחברו התבטא כך: "מובן שהתכוונתי בעיקר לסאטירה על המהפכה הרוסית... אם אנשים חושבים שאני מגן על הסטאטוס קוו, זה רק בגלל שהם נהיו פסימיים והניחו שאין חלופה מלבד דיקטטורה או קפיטליזם של לסה-פר". אורוול המשיך לתמוך כל חייו בסוציאליזם ובין השאר כתב כך: "כל שורה ביצירה רצינית שכתבתי מאז 1936 נכתבה, באופן ישיר או עקיף, נגד טוטליטריזם ובעד סוציאליזם דמוקרטי, כפי שאני מבין אותו".
יחסו ליהודים אמביוולנטי: חלק מפרסומיו כוללים טקסטים בעלי נטייה אנטישמית ברורה ובאחרים טקסטים עם דחייה נחרצת של אנטישמיות.
כתביו העיקריים
דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (1933, באנגלית: Down and Out in Paris and London), תרגם דורון לבנה, הוצאת כנרת, 1984; תרגום חדש סמדר מילוא, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010. התרגום הצרפתי זכה לשם La Vache enragée ואת ההקדמה כתב פנאיט איסטרטי.
ימי בורמה (1934, באנגלית: Burmese Days), תרגמה לחן הלברטל, בהוצאת צמרת יוני 2021, כולל הערות המתרגמת ולקסיקון.
הריגת פיל (1936 באנגלית: Shooting an Elephant), בתוך: מתחת לאף שלך.
שאו את נס האספידיסטרה (1936) (Keep the Aspidistra Flying), תרגמה הדר בן אהרון, הוצאת כנרת, 1989.
הדרך לרציף ויגן (1937, באנגלית: The Road to Wigan Pier)
מחווה לקטלוניה (1938, באנגלית: Homage to Catalonia), תרגם יוסי מילוא, אחרית דברים: אלי שאלתיאל, ספרית אופקים, עם עובד, 2012.
בבטן הלוויתן (1940, באנגלית: Inside the Whale)
האריה והחד-קרן (1941, באנגלית: The Lion and the Unicorn)
חוות החיות (1945, באנגלית: Animal Farm), תרגמה לאה זגגי, הוצאת עם עובד, תשי"ב (בשם: אחוזה של בעלי-חיים, ההדפסה השנייה (1969) נדפסה בשם חוות החיות. תרגום נוסף: אברהם יבין, הוצאת עם עובד, 2001.
מסות ביקורתיות (1946, באנגלית: Critical Essays)
פוליטיקה והשפה האנגלית (1946, באנגלית: Politics and the English Language)
כיצד העניים מתים (1946, באנגלית: How the Poor Die)
האנגלים (1947, באנגלית: The English People)
"1984" (1949), תרגמה ג. אריוך, הוצאת עם עובד, 1971.
תרגומים נוספים לעברית
מדוע אני כותב ועוד מסות - מבחר מאמרים, תרגם אפרים ברוידא, הוצאת עם עובד, 1984.
מתחת לאף שלך - מבחר מאמרים - תרגם יועד וינטר-שגב, הקדמה והערות היסטוריות מאת גיורא גודמן, הוצאת דביר, 2005.
וידויים של מבקר ספרות ועוד מסות קטנות על ספרים, על המדינה ועל חירות היצירה, תרגמה והוסיפה אחרית דבר, סמדר גונן, נהר ספרים, 2023.
ראו גם
ערכים בקטגוריה כתבי ג'ורג' אורוול
לקריאה נוספת
אביבה קרינסקי, בעקבות הכוכב האבוד - עיון והנחיה בקריאת הנסיך הקטן, תל אביב: אור-עם, 1992 (בפרק: "התשובה שמציבים לעולם ג'ורג' אורוול (1984), אלבר קאמי (הדבר) ואנטואן דה סנט אכזופרי (הנסיך הקטן)")
קישורים חיצוניים
ג'ורג' אורוויל באתר עם עובד
מתחת לאף שלך: דף המאגד הקדמה, מספר ביקורות על הקובץ העברי "מתחת לאף שלך" ופרטים נוספים
("זמן תל אביב")
אריק גלסנר, על "מחווה לקטלוניה", של ג'ורג' אורוול, באתר "מבקר חופשי", פורסם לראשונה במוסף "שבעה לילות" של ידיעות אחרונות, 9 בדצמבר 2012
שגיא ברמק, שבעים שנה ל-1984: על חייו וכתביו של ג'ורג' אורוול, אתר מידה, 11 במאי 2019
שני פוקר, "איך לכתוב על הפוליטי?", באתר "מעלה", יוני 2023 - על “וידויים של מבקר ספרות״
מפרי עטו:
כל כתבי ג'ורג' אורוול
פוליטיקה והשפה האנגלית - אחד ממאמריו הידועים של ג'ורג' אורוול, בתרגום יועד וינטר-שגב (דביר 2005)
חוות החיות, עם עובד
1984, עם עובד 1971
"חופש העיתונות" (הקדמה ל'חוות החיות'), באתר מידה
תרבות ודמוקרטיה, בתרגום דפנה לוי, בכתב העת תלם, גיליון מס' 2.
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:סופרים בריטים
קטגוריה:סופרים אנגלים
קטגוריה:מסאים אנגלים
קטגוריה:סופרים בריטים הידועים בשם עט
קטגוריה:בריטים במלחמת האזרחים בספרד
קטגוריה:סופרי מדע בדיוני בריטים
קטגוריה:בוגרי איטון קולג'
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1903
קטגוריה:אנגלים שנפטרו משחפת
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1950
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
*
| 2024-07-27T04:58:16
|
מזון
|
מזון (קרוי גם "אוכל" בשפת היום־היום), הוא חומר הנצרך על ידי בעלי חיים, בני אדם וצמחים, נאכל או נספג על ידי הגוף, על מנת לספק אנרגיה וחומרי צריכה אחרים (כגון חלבונים, מלחים, ויטמינים, שומנים, פחמימות וכו'). נוזלים המשמשים למטרה זו נקראים "משקה", אולם גם אלה נכנסים תחת ההגדרה של מזון.
לכל מזון יש ערך קלורי, המייצג את כמות האנרגיה שהגוף האנושי יכול להפיק מהמזון על ידי עיכולו. הערך הקלורי נקבע על פי כמות הפחמימות, השומנים והחלבונים.
תזונה היא סך המזונות והמשקאות מהם ניזון האדם בפרק זמן נתון.
המרכיבים הבסיסיים הנחוצים לתפקודו ובריאותו התקינה של אדם נקראים "אבות המזון". הם כוללים: פחמימות, חלבונים, שומנים, מינרלים, ויטמינים ומים. בני האדם הם אוכלי כול, כלומר גופם מותאם הן לצריכת מזון מן החי והן לצריכת מזון מן הצומח. יש הנמנעים מאכילת בשר מטעמים שונים, ובעברית נהוג לכנותם "צמחונים" (אם כי תזונתם אינה בהכרח צמחית לחלוטין). אנשים שנמנעים לחלוטין מצריכת מזון מן החי נקראים "טבעונים".
אדם המתמחה בחקר או בייעוץ טיפולי בתחום התזונה נקרא "תזונאי".
מקורות המזון
ממוזער|250px|מזון מן הצומח.
בני האדם צורכים סוגים רבים של מזון. רוב המזון שאותו צורך האדם מקורו מבעלי חיים או מצמחים, אף שקיימים גם מזונות ממקורות אחרים, כמו פטריות ואצות. בפטריות ובחיידקים נעשה שימוש נרחב בתהליכי הכנה של מזונות, ובעזרתם נעשים תהליכים כגון החמצה ותסיסה. ישנם גם מזונות אנאורגניים כמו מים ומלח בישול.
דוגמאות למזונות ממקורות שונים:
מזון מן החי: בשר (בשר בקר, בשר עוף, בשר חזיר, בשר כבש, דגים, פירות ים וחרקים), ביצים, חלב, דבש
מזון מן הצומח: ירקות, פירות, דגנים, קטניות, זרעים, עשבי תיבול, אצות, תבלינים
פטריות: שמפיניון, שמרים, שיטאקי
מזון דומם: מים, מלח, ותוספי מזון למיניהם.
הפקה והכנה של מזון
ממוזער|250px|רכישה של מזון בשוק לילי לאור תאורה מלאכותית.
בדרך כלל, מזונם של בני האדם מופק בחקלאות, בחווה כאשר מדובר באוכל מן החי או בשדה (מטע, גינה, בוסתן וכולי) כאשר מדובר באוכל מן הצומח. מזון המופק מבעלי חיים נעשה גם באמצעות דיג וציד.
מזונות מסוימים נצרכים בצורתם הגולמית ללא הכנה, ומזונות אחרים עוברים לפני הצריכה תהליך של הכנה מטעמים בטיחותיים או לשם שיפור הטעם. תהליך ההכנה יכול לכלול שטיפה, חיתוך, הוספה של מרכיבי מזון אחרים (כמו תבלינים), ערבוב, חימום, קירור, בישול בסיר לחץ ותסיסה. בבתים נעשה לרוב תהליך הכנת המזון בחדר מיוחד המיועד למטרה זו, מטבח. מטרתו של תהליך הכנת המזון הוא לשפר את הטעם או המראה של המזון או לעזור בשימורו.
כלים רבים משמשים לתהליכי הכנת המזון, בהם סיר, מחבת, תנור אפיה, מיקרוגל, גריל ומצנם.
ארוחות
בחברה האנושית נהוג להקדיש פרקי זמן במהלך היום לאכילה. ברוב החברות המודרניות מתקיימת שגרה של כשלוש ארוחות במהלך היום - ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. בנוסף להן או במקומן, קיים מגוון של ארוחות ביניים.
כלי אוכל והגשתו
בתרבות המערבית כלי האוכל המרכזיים המשמשים לאכילת מזון הם סכין, כף, מזלג וכפית. במזרח הרחוק מקובל גם שימוש במקלות אכילה. את המזון מקובל להגיש בצלחת, קערה, כוס או ספל.
מחלות הקשורות למזון
צליאק
הפרעות אכילה: אנורקסיה, בולימיה, השמנת יתר
סוכרת
קרוהן וקוליטיס
ראו גם
250px|ממוזער|שמאל|דגים בשוק בעיירה סוכו צפונית לבונדוקו בחוף השנהב
דיאטה
דיאטת הרזיה
מטאבוליזם
טעם
מסעדה
Haccp - עקרונות מרכזיים לבקרת בטיחות מזון
רשימת מאכלים
ערך תזונתי
מזון בסיסי
איכות של מזון
אריזת מזון
יום צמצום בזבוז מזון
מזון מהיר
קישורים חיצוניים
ציר הזמן של המזון.
.
לאכול נכון - מרכז מידע בנושא תזונה נכונה ולקויה.
אתר ובו מידע מפורט על מצרכי המזון והמאכלים השונים.
.
.
.
.
* זיוי ברמן וגדי שבת, הפסאז' - וריאציות על נושא: אוכל, 25 באוגוסט 2016.
The Origin of Consciousness – How Unaware Things Became Aware - על התפתחות התודעה והמודעות של אורגניזמים לסביבה מתוך יכולת התנועה והצורך במזון. הסרטון כולל הסברים על שלבים שונים של התפתחות התודעה. כמו ראייה ותפיסה חזותית, ייצוג מידע, זיכרון, קביעות, תפיסת זמן, דחיית סיפוקים, תאוריה של תודעה ושפה
*
קטגוריה:מטבוליזם
| 2024-08-13T13:52:49
|
שרלוק הולמס
|
שמאל|ממוזער|250px| דמותו של שרלוק הולמס בקולנוע בסרט משנת 1946
שרלוק הולמס (באנגלית: Sherlock Holmes) הוא דמות ספרותית של בלש פרטי המופיע בספרים וסיפורים קצרים מאת ארתור קונאן דויל.
ביוגרפיה דמיונית
שמאל|ממוזער|250px|ציור של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון
על פי סיפור העלילה, שרלוק הולמס הוא בלש פרטי וסוכן חשאי המפענח פרשיות סבוכות בעצמו או מסייע למשטרה ולשירות המודיעין הבריטי (הסקוטלנד יארד) לפתור תעלומות ומקרי רצח שונים.
אחיו של שרלוק הולמס מייקרופט הולמס עובד בממשלה ולעיתים מביא לאחיו פרשיות חדשות.
עיקר ייחודו של הולמס הוא חוש התבוננות המאפשר לו להבחין בפרטים החשובים, ו"יכולת היקש", המאפשרת לו להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת. על פי תפיסתו, יש רק כמות מסוימת של ידע שיכול אדם לצבור, לכן הוא מרכז את מאמציו בכיוונים מהם הוא עתיד להפיק את התועלת הרבה ביותר. הולמס מתפאר לעיתים במחקר שביצע, בו סיווג עשרות סוגים של אפר. שיטות מחקר דומות לאלו סייעו לו רבות בחקירותיו. גישתו לחקירות מאופיינת באמירה, כי כאשר אתה שולל את הבלתי אפשרי, מה שנותר - אף אם הוא בלתי סביר - חייב להיות האמת.
דמותו של שרלוק הולמס מבוססת על דמותו של אדם אמיתי, פרופסור שלימד את הסופר ארתור קונאן דויל בשם ג'וזף בל, אדם התואם גם את מראהו החיצוני של הולמס כדמות גבוהה וגרומה.
בעת קריאת סיפורי שרלוק הולמס אין הקורא אמור בדרך כלל לנחש מי העבריין, מכיוון שלא ניתנים לקורא די רמזים כדי לפתור את התעלומה. משום כך האפשרויות העומדות בפני קונאן דויל לסיום הסיפור רבות יותר מאשר אלו העומדות בפני סופרים דוגמת אגאתה כריסטי, אשר מגבילים את עלילת ספרם בכך שהם יוצרים מסגרת מצומצמת של חשודים אפשריים (למשל, בטירה אליה הוזמנו מספר אנשים לארוחת ערב). אצל שרלוק הולמס מסתיימת החקירה פעמים רבות בכך שהוא מספק לחוקרי הסקוטלנד יארד תיאור מדוקדק של העבריין והם אלה שלוכדים אותו.
חברו הטוב של הולמס, ד"ר ווטסון, המתפקד כרושם תולדותיו, משמש לעיתים קרובות להבהרת העלילה כאשר ווטסון מבקש מהולמס להסביר את ההיקשים הלוגיים בהם נקט. הולמס התגורר בלונדון, ברחוב בייקר 221 ב', כתובת שלא הייתה קיימת בזמן כתיבת הסיפורים. עד שנת 2002 שכן בכתובת זו סניף בנק, אך בסמוך לו (ברחוב בייקר מס' 239) נמצא מוזיאון שרלוק הולמס. כמו כן, בקצה הרחוב ישנה תחנת רכבת תחתית בשם תחנת רחוב בייקר (Baker Street Station) שבה מעטרות צלמיות פרופיל של הולמס את קירות התחנה.
ממוזער|250px|חדר במוזיאון שרלוק הולמס ברחוב בייקר 221 ב' בלונדון
הולמס הוא צלף מיומן הבקי בשימוש באקדח ובאמנות הלחימה הידועה בשם בריטסו. בנוסף הולמס הוא אמן התחפושות ולאורך הספרים והסיפורים משנה את מראהו פעמים רבות באמצעות מלבושים שונים וכלי איפור כדי להונות את יריביו ולהתגבר עליהם.
קונאן דויל לא היה מרוצה מהפופולריות אשר לה זכתה הדמות שיצר, ולכן החליט להמית את גיבורו הספרותי. בסיפור "הבעיה הסופית" הופיע לראשונה פרופסור מוריארטי, אשר היה האנטגוניסט בקו העלילה הראשי של סדרת הספרים ואויבו הגדול והמתוחכם ביותר של הולמס. הולמס סיפר עליו שהוא ראש ארגון פשע גדול, הקשור כמעט לכל פשע באנגליה, ובתמורה לכסף או לטובות אחרות, הארגון דואג לטובת הפושע או הפושעים, ומנקה אותם מכל אישום נגדם. בנוסף, הולמס סיפר שבמפגש שלו עם מוריארטי הוא ראה שלפרופסור יש יכולות היקש ומחשבה מעולים, מה שהופך אותו ליריב הראשון של הבלש שבאמת משתווה לו. למרות איומיו של מוריארטי, סירב הולמס לנטוש את החקירה כנגדו. אנשיו של מוריארטי ניסו להרוג את הולמס מספר פעמים מפני שהוא מצא די ראיות לחשיפת ארגונו של מוריארטי. לאחר שהולמס הביא את כל הראיות לידי המשטרה, הוא נסע עם שותפו, דוקטור ווטסון, אל מפלי רייכנבאך, אך מוריארטי עקב אחרי הולמס עד לשם והתעמת איתו. הולמס הלך לעבר המפלים, ושם הוא נאבק עם מוריארטי עד שנפל יחד איתו אל המפלים ושניהם מתו יחדיו.
ציבור הקוראים לא השלים עם מותו של הולמס והפעיל לחץ על קונאן דויל, אשר נכנע לדעת הקהל של קוראיו והשיב את הולמס לחיים בסיפור "הרפתקת הבית הריק". הוא מצא מוצא מן הסבך בהסבירו כי בשיטת ההיאבקות היפנית בריטסו, הצליח שרלוק הולמס להפיל את מוריארטי לתוך אשד רייכנבך שבקרבת העיירה מיירינגן, והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים. אנשי מיירינגן הקימו פסל לזכרו של שרלוק הולמס, ורבים התיירים שממשיכים לפקוד אותו. העירייה אף קבעה לוח ארד למרגלות האשד, ובו מתוארת דמותו של שרלוק הולמס, וחקוקה כתובת המציינת את המאבק בינו ובין מוריארטי. כמו כן, בעיירה פועל 'מוטל שרלוק הולמס', וכל אחד מ-21 החדרים קרוי על שם אחת הדמויות בספריו של קונאן דויל. בלב אדינבורו מצויה אנדרטה לארתור קונאן דויל, המעוצבת לפי תבניתו של שרלוק הולמס.
הולמס זכה להערכה רבה מצד הנעזרים בשירותיו ובהם הסקוטלנד יארד והמודיעין הבריטי. ב"הרפתקת ששת הנפוליאונים" הוא אחד מהמקרים הבודדים שבהם הולמס מתואר במצב של התרגשות, לאחר שלסטרייד אומר לו:
בסיום החקירה שניהל, "פרשת תוכניות ברוס-פרטינגטון", בעבור הביון הבריטי הוענק לו שי מאת המלכה. גם בסיפור האחרון שפרסם קונאן דויל אודות הבלש, "הקידה האחרונה", עסק הלה, ערב מלחמת העולם הראשונה בלכידת מרגל גרמני בעבור הביון הבריטי.
היכרות עם ווטסון
בספר הראשון בסדרה, "חקירה בשני", פוגש ד"ר ג'ון ה. ווטסון את שרלוק הולמס דרך מכר משותף. ווטסון, קצין ורופא בצבא הבריטי בדימוס, אשר שירת בחיל הרגלים ברגימנט קלעי נורת'אמברלנד המלכותי והוא לוחם מיומן, ותיק המלחמה האנגלו- אפגנית השנייה. ווטסון נפצע ב-27 ביולי שנת 1880, בעת שלחם באפגניסטן בקרב מאיוואנד, בעת שסופח לרגימנט חיל רגלים אחר, רגימנט ברקשיר המלכותי, ועדיין יש בגופו קליע שלא הוצא, למרות זאת הדבר אינו משפיע על מהירות הליכתו ("אני עצמי נחשב קל רגליים" - כלבם של בני בסקרוויל, ישראל התשס"ח, עמ' 184). ווטסון מגלה התעניינות בתחומי עבודתו של הולמס ובשל היותו רווק, מחליט לשכור יחד עם הולמס חדרי מגורים ברחוב בייקר 221 ב', ושם הם גרו בשותפות עד לנישואיו של ווטסון.
הולמס והיהודים
בכמה מהסיפורים עולה דמותו של הולמס כאנטישמית. באחד מן הסיפורים, בזמן נסיעה בכרכרה, מבדר הבלש את ווטסון בסיפור על הדרך בה היתל ביהודי ורכש ממנו את כינור הסטרדיוואריוס
המפורסם שלו בפרוטות. בסיפור אחר מתלוננת אחת הדמויות על 'היהודים המלווים בריבית', האשמה אנטישמית ידועה, שחוזרת מספר פעמים.
ספרי הפרשיות
ווטסון מעלה על הכתב עשרות פרשיות שחקר שרלוק הולמס, ומוציא אותם לאור בתור קובצי סיפורים קטנים. לא תמיד מרשה הולמס לווטסון לפרסם סיפור. למשל, כשעסק בפרשיית בית המלוכה ההולנדי, הולמס לא הרשה לו לכתוב דבר על המעשה, ויתרה מכך גם לא גילה לו על כך דבר. בסיפור "הבעיה הסופית", הסיפור בו לכאורה "מת" שרלוק הולמס, משאיר הולמס לווטסון מכתב, בו הוא אוסר עליו לפרסם פרטים על אופן "מותו", ומנחה אותו כיצד להרשיע את הפושע שעמו הוא מתעמת, פרופסור מוריארטי. ווטסון מגדיר את הולמס כ"אדם המצוין והחכם ביותר שהכרתי מעודי". לפי הסיפור נראה שבינו לבין הבלש ישנה חברות עמוקה מאוד, ושניהם מעריכים מאוד איש את רעהו.
מספרי שרלוק הולמס שכתב קונאן דויל
חקירה בשני - רומן אשר יצא לאור בשנת 1887. הספר עורר הדים רבים בקרב בני הקהילה המורמונית משום שהאשים אותם בפשעים כבדים. בישראל יצא הספר לאור בתרגום לעברית על ידי משה דור בהוצאת "מעריב לעם" בשנת 1960, ויצא שוב לאור בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת "מרגנית"-"זמורה ביתן מודן" בשנת 1989
חותם הארבעה - יצא לאור בשנת 1890. יצא לאור בעברית בתרגומו של שלמה ערב בשם "חותם הארבעה או תעלומת בית שולטו" בהוצאת צ'צ'יק בשנת 1951; בשם "סימן הארבעה" בתרגומן של שלומית קדם וחדוה גיל, בהוצאת לדורי בשנת 1982; ובשם "חותם הארבעה" בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1983
הרפתקאות שרלוק הולמס קובץ סיפורים קצרים, (1892). יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי
זיכרונותיו של שרלוק הולמס (1894)
כלבם של בני בסקרוויל - הופיע בשנת 1901 כסיפור בהמשכים בכתב העת סטרנד מגזין, ובשנת 1902 יצא לאור כספר. נחשב לטוב שבספרי שרלוק הולמס. יצא לאור לראשונה בעברית בתרגומו של אוריאל הלפרין (יונתן רטוש) בהוצאת אמנות בשנת 1929
שובו של שרלוק הולמס (1905) - יצא לאור בעברית (בשם "שרלוק הולמס מפענח תעלומות") בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי
עמק הפחד - יצא לאור בשנת 1914. יצא לאור בתרגומו לעברית של מיכאל הנדלזלץ בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1990
הקידה האחרונה (1917)
ספר החקירות של שרלוק הולמס - הופיע בשנת 1927. יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי ובתרגומו של אורי בלסם בהוצאת זמורה ביתן, בשם ספר הפרשיות של שרלוק הולמס
שנים אחדות לאחר הפרסום הראשוני של הסיפורים באנגלית, החלו מתפרסמות באירופה ובארצות הברית גרסאות מתורגמות ומעובדות של סיפוריו של קונן דויל, כמו גם סיפורים נוספים שבמרכזם הוצבו דמויותיהם של הבלש ובן לווייתו הנאמן. בראשית המאה העשרים, החלו הסיפורים נפוצים גם במזרח התיכון ובמזרח הרחוק. בארץ ישראל תורגמו הסיפורים הראשונים לעברית בראשית שנות ה-20 - אחדים מהם בידי זאב ז'בוטינסקי ובני חוגו - ולתרגומם נלווה בחלק מן המקרים פולמוס ספרותי ואידאולוגי לאומי.
אזכורים בספרות
ספרים רבים נכתבו כספרי המשך לסדרה המצליחה ובהם: "שרלוק הולמס מול דרקולה", ד"ר ג'קיל ומיסטר הולמס", "זכרונותיו של ווטסון". בסיפור "הבעיה הסופית" שפורסם ב-1893, נהרג הולמס בהיתקלות עם פרופסור מוריארטי. עלילת הסיפור מתרחשת בשנת 1891. קונאן דויל החזיר את הולמס לתחייה לאחר 8 שנים, ובאחד מסיפורי ההמשך מספר הולמס לווטסון בנונשלנטיות כי הוא טייל שנתיים בטיבט ובידר את עצמו בביקור בלהסה. בעקבות משפט זה, החליט ג'מיאנג נורבו להשלים את הפער וכתב את "המנדלה של שרלוק הולמס: השנים החסרות", בו מתואר מסעו של הולמס בהודו ובטיבט. מוריס לאבלאן, יוצר דמותו של ארסאן לופאן, הפורץ הנוצץ, נזקק לדמותו של שרלוק הולמס ליצירת עימות באחד מספריו, אך כדי שלא יואשם בגנבה ספרותית שיבש את השם להרלוק שולמס. בספר של לאבלאן הבלש מושם ללעג על ידי ארסאן לופאן ודבר זה עורר את זעמו של ארתור קונאן דויל. ספרו של מייקל שייבון, "פתרון סופי", הוא תעלומת רצח המתרחשת באנגליה בשנת 1944, ובפתרונה עוסק "הזקן", שמאפייניו רומזים לשרלוק הולמס.
סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מדמותו של הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל. ביומקש בקשי הוא בלש הודי דמיוני שדמותו נכתבה בהשראת שרלוק הולמס.
עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים
שמאל|ממוזער|250px|מודעה להצגת תיאטרון בניו יורק בשנת 1900
סיפוריו של שרלוק הולמס זכו לעיבודים רבים על הבמה, בקולנוע ובטלוויזיה. אלה חלק מהם:
סדרת הטלוויזיה של רשת "גרנדה", "הרפתקאותיו של שרלוק הולמס", ששודרה בין השנים 1984–1994, בכיכובם של ג'רמי ברט כהולמס ואדוארד הרדוויק כד"ר ווטסון. הסרטים עובדו על ידי ג'ון הוקסוורת' ותסריטאים אחרים מהסיפורים המקוריים של סר ארתור קונאן דויל. גם עם החשש שלו להיות מזוהה עם התפקיד, הופיע ברט ב-41 פרקים של הסדרה, לצדם של דייוויד ברק ואחר כך אדוארד הרדוויק שגילמו את דוקטור ווטסון. ב-1988 הופיעו ג'רמי ברט ואדוארד הרדוויק על במת התיאטרון במחזה "סודו של שרלוק הולמס" בבימויו של פטריק גרלנד.
בשנים 2000–2001 הופקו עבור ה-BBC ארבעה סרטי הולמס הפעם בגילומו של השחקן מאט פראר כשרלוק הולמס.
הסדרה "הרפתקאותיהם של שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון" שהוסרטה בשנות השמונים בברית המועצות בכיכובו של וסילי ליוואנוב זכתה לשבחים רבים, והשחקן הראשי קיבל בזכותה את אות מסדר האימפריה הבריטית בשנת 2006.
בשנת 1999 הופקה סדרת הנפשה בשם "שרלוק הולמס במאה ה-22", שבה הולמס הוחיה מחדש באנגליה העתידית, על-מנת להילחם בכפיל גנטי של אויבו המושבע, פרופסור מוריארטי. הסדרה שודרה בישראל בערוץ הילדים בשנת 2003.
בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט "שרלוק הולמס" בבימויו של גאי ריצ'י ובכיכובם של רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לאו כשרלוק הולמס וד"ר ווטסון, בהתאמה. בשנת 2011 יצא סרט ההמשך, "שרלוק הולמס: משחק הצללים".
בשנת 2010 הוצגה ב-BBC מיני-סדרה בשם "שרלוק" שמגוללת את סיפורם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון במאה ה-21, בכיכובם של בנדיקט קמברבאץ' ומרטין פרימן, בהתאמה.
בשנת 2012 יצאה סדרה בשם "אלמנטרי" אשר גם היא מגוללת את סיפורם של הולמס ו-ווטסון במאה ה-21. בסדרה זאת, מוצגת דמותו של ווטסון על ידי אישה ושמה ג'ואן ווטסון בכיכובם של ג'וני לי מילר ולוסי לו, בהתאמה.
בשנת 2013 עלתה לשידור בערוץ הטלוויזיה הממלכתי ברוסיה מיני-סדרת טלוויזיה בשם "שרלוק הולמס", בת שמונה חלקים, גרסה מקומית מחודשת לסיפורו של הבלש.
בשנת 2015 יצא הסרט "מר הולמס" בבימויו של ביל קונדון, בהשתתפות השחקן איאן מקלן בתפקיד שרלוק הולמס המבוגר.
בשנת 2018 יצא הסרט הקומי "ווטסון והולמס" על דמותו של שרלוק, בכיכובם של ויל פרל וג'ון סי. ריילי.
בשנת 2019 החלו צילומי הסדרה הרוסית "שרלוק ברוסיה" המגוללת כיצד הולמס רודף אחר ג'ק המרטש שנמלט מלונדון לסנקט פטרבורג. בכיכובו של מקסים מטבייב.
בשנת 2020 הועלה לנטפליקס סרט בשם "אנולה הולמס", המגולל את סיפורה של אחותו הצעירה של שרלוק, אנולה (מגולמת על ידי מילי בובי בראון). שרלוק, המגולם על ידי הנרי קאביל הוא אומנם לא כוכב הסרט, אך אך יש לו בו חלק נכבד. במהלך הסרט מתחקה שרלוק אחר אנולה במסעה, עוזר לה, ולבסוף היא אף עולה עליו ביכולותיה. לסרט יש סרט המשך משנת 2022 אשר בסופו ניתן לראות את ד"ר מוריארטי ואת היכרותו הראשונה של הולמס עם ד"ר ווטסון.
ראו גם
רחוב בייקר 221 ב'
מוזיאון שרלוק הולמס
רחוב בייקר
דוקטור ווטסון
פרופסור מוריארטי
המפקח לסטרייד
מייקורפט הולמס
חקירה בשני
לקריאה נוספת
מיכאל הנדלזלץ, שרלוק הולמס תעלומת הבלש בן האלמוות, מפה הוצאה לאור, 2006
ראובן גפני, לעברת את שרלוק הולמס: פרשייה ספרותית-אידאולוגית מתקופת המנדט, יד יצחק בן-צבי, 2022
יובל מלחי, פודקאסט היסטוריה לילדים, שרלוק הומלס.
קישורים חיצוניים
.
אמיר חרש, שרלוק הולמס מתחת לזכוכית המגדלת, באתר 'יקום תרבות' 31 באוקטובר 2012
על המחבר
סר ארתור קונאן דויל - באתר הספרייה החופשית.
.
סיפורי שרלוק הולמס
ארתור קונאן דוייל, שערורייה בבוהמיה, תרגום רות שמעוני, אלכסון, 9 בינואר 2014
ספרי שרלוק הולמס - בקובצי טקסט וסיפורים בהשמעה באנגלית בפרויקט גוטנברג.
שרלוק הולמס - מקוון (באנגלית).
מריה קוניקובה, אמפתיה קרה ומחושבת, אלכסון, 21 בנובמבר 2013*
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:דמויות ספרותיות שעל שמן כוכב לכת מינורי
קטגוריה:חוקרים פרטיים בדיוניים
קטגוריה:ספרות בלשית
קטגוריה:שרלוק הולמס: דמויות
קטגוריה:ספרים שעובדו לבמה
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
| 2024-09-21T15:17:43
|
שלושה בסירה אחת (רדיו)
|
250px|ממוזער|שמאל|עטיפת ספר התוכנית "שלושה בסירה אחת" (1957)
שמאל|ממוזער|250px|יצחק שמעוני מנחה את התוכנית "שלושה בסירה אחת", 1957
"שלושה בסירה אחת" הייתה תוכנית רדיו פופולרית, ששודרה בקול ישראל בין השנים 1956–1959. השידור התקיים מדי חודש ביום שבת לפני הצהריים, ובשידור חוזר כעבור שבועיים.
יוזם התוכנית והמנחה שלה היה יצחק (צחי) שמעוני, שהיה בין העובדים הבכירים בקול ישראל. יחד עם שמעוני ערכו את התוכנית אלון שמוקלר ויהודה האזרחי. את הרעיון שאב שמעוני מתוכנית בריטית, בה צוות קבוע נשאל שאלות שונות וענה תשובות מתחכמות, לאו דווקא לגופו של לעניין.
לגרסה העברית של התוכנית נוספו מספר מרכיבים ייחודיים, כגון שירים ולחנים (שלכאורה חוברו ללא הכנה מוקדמת ועסקו בעניין אקטואלי), וגרסאות מקוריות לסיפורים ובדיחות. את השירים כתב המשורר אהרן אמיר (שלימים התפרסם גם כסופר ומתרגם), או הפזמונאי דן אלמגור. את המנגינות חיבר המוזיקאי מאיר הרניק. באין מתחרים לתחנה, זכתה התוכנית לפופולריות רבה.
שם התוכנית הושאל מכותרת ספרו של ג'רום ק. ג'רום "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)".
בשנים 1957–1959 יצאו לאור שלוש אסופות של קטעי הומור מן התוכנית בעריכת יהודה האזרחי ויצחק שמעוני.
שמאל|ממוזער|250px|משתתפי התוכנית "שלושה בסירה אחת", 1957. משמאל לימין: גבריאל צפרוני, שלום רוזנפלד, שמואל אלמוג, אמנון אחי-נעמי ודן אלמגור
בין המשתתפים בצוות התוכנית:
שאול ביבר
שלום רוזנפלד
רות בונדי
אמנון אחי נעמי
שמואל שניצר
דן בן אמוץ
דן אלמגור
עדה בן-נחום
שמואל אלמוג
גבריאל צפרוני
חיים חפר
יצחק איתן
קישורים חיצוניים
קטע מהתוכנית
קטגוריה:תוכניות רדיו בקול ישראל
קטגוריה:שנות ה-1950 בישראל
קטגוריה:הומור
| 2023-09-06T08:47:43
|
אינטליגנציה
|
אִינְטֵלִיגֶנְצִיָה (בעברית: מִשְׂכַּל) או בינה היא היכולת לפתור בעיות במהירות ובמדויק.
מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה במילה הלטינית intelligere, שמשמעה "לבחור", "להחליט", "להבחין" (כשם שמברכים בתפילה היהודית "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"). בהתאם לכך, הפירוש המילולי של אינטליגנציה הוא היכולת להבין דבר מתוך דבר וכן היכולת להבחין בין דבר לדבר. אינטליגנציה היא "היכולת להסיק, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מניסיון. לא מדובר רק בלמידה מספרים, כישורים אקדמיים צרים או חכמה של מבחנים. מדובר ביכולת רחבה ועמוקה יותר להבין את הסביבה שלנו, "לתפוס" את מה שקורה, לחשוב בהיגיון ולהבין מה לעשות." האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה התייחסה לשונות באינטליגנציה באופן הבא: "פרטים מובחנים זה מזה ביכולתם להבין רעיונות מורכבים, להסתגל באופן אפקטיבי לסביבה, ללמוד מניסיון, לעסוק בצורות שונות של הסקה, ולהתגבר על מכשולים בעזרת חשיבה."
מושגים דומים לאינטליגנציה הם יכולת קוגניטיבית, יכולת שכלית, ביצועים קוגניטיביים ותפקוד קוגניטיבי.
אינטליגנציה אינה ייחודית לאדם. קיימת גם אינטליגנציה בבעלי חיים אחרים ואינטליגנציה מלאכותית הנוצרת בקרב מכונות.
מדידה והערכה
האינטליגנציה ניתנת למדידה והערכה. מבחני האינטליגנציה מחולקים לכמה קטגוריות: כמותיים, מילוליים, מרחביים, מעשיים ועוד. כיום קיימות שיטות מדידה פורמליות של אינטליגנציה, כלומר, דרכים לתת אמת מידה כמותית ליכולתו השכלית של האדם לפתרון בעיות, בלא התייחסות למכלול אישיותו וערכיו.
מנת משכל – IQ
ממוזער|350px|שמאל|תוצאות מבחני IQ של האוכלוסייה המראות את "עקומת הפעמון"
מנת משכל היא הערך המקובל לביטוי רמת האינטליגנציה של האדם. מנת המשכל באוכלוסייה מתפלגת נורמלית, כשהממוצע (שהוא גם החציון) מוגדר כ-100 עם סטיית תקן של 15. האינטליגנציה מאופיינת בהתפלגות נורמלית, כך שלרוב האנשים יש אינטליגנציה ממוצעת ורק לאחוז קטן יחסית יש אינטליגנציה חריגה.
לקות שכלית היא מצב המאופיין באינטליגנציה נמוכה במיוחד, לצד זאת מחוננות מאופיינת באינטליגנציה גבוהה מאוד.
מבחני בינה סימון
על פי מבחני בינה סימון והפיתוח של שטרן – מנת המשכל מציינת את היחס שבין גילו השכלי של הילד (רמת ביצועו במבחן) לבין גילו הכרונולוגי.
הנוסחה לחישוב אינטליגנציה תהא כלהלן:
מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100
מבחני וקסלר
מבחני וקסלר מפרידים בין טווחי גיל שונים. על כן נעשה שימוש במבחן וקסלר לילדי גן, מבחן וקסלר לילדים, או מבחן וקסלר למבוגרים, בהתאם לגיל הנבדק.
על פי מבחני וקסלר, אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהיגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה. על כן, לפי מבחנים אלו, הכושר השכלי מורכב מכישורים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה (גורם ה-S). לדוגמה, היכולת המילולית (S1) אינה תלויה ביכולת הביצועית (S2) ועל כן ניתנים למבחן כמה ציונים נפרדים:
ציון נפרד לכל אחד מהכשרים השכליים שבודקים תת-המבחנים.
הציון לרמת המשכל בתחום המילולי.
הציון לרמת המשכל בתחום הביצועי.
הציון לרמת המשכל הכללית.
התפתחות לאורך החיים
מנת המשכל יציבה מאוד לאורך השנים. המתאם בין מנת המשכל של גיל 11 לזו של גיל 80 נע בין 0.7 ל-0.8. אין זאת אומרת שמנת המשכל נשארת אותו הדבר, רק שמיקומו היחסי של האדם בהשוואה לאחרים נשאר דומה. יחד עם זאת, הציונים במבחני אינטליגנציה הבוחנים מידע נלמד כמו אוצר מילים וידע כללי נוטים להיות יציבים לאורך זמן. סוג זה של אינטליגנציה נקרא אינטליגנציה גבישית. לעומתם, הציונים במבחני אינטליגנציה הבוחנים אינטליגנציה נוזלית (מהירות עיבוד, זיכרון עבודה, תפיסה מרחבית והסקה מופשטת) נוטים לרדת בגיל מבוגר.
ג'יימס פלין הציג עדויות כי ההישגים במבחני IQ בתחילת המאה היו נמוכים בממוצע ב-20 נקודות לעומת ההישגים הממוצעים כיום. תופעה זו ידועה כיום בשם "אפקט פלין". ישנם הסברים רבים ומגוונים למקורו של האפקט. יש חוקרים המסיקים מכך ששיפורים גדולים בחינוך ובתזונה עשויים להשפיע על מדדי אינטֶליגנציה, בעוד אחרים מציינים את הטלוויזיה ומשחקי המחשב כמפתחים יכולות מרחביות-ויזואליות שהובילו להעלאת הציונים. עם זאת, ההסבר המקובל ביותר הוא המיומנות של הנבחנים בביצוע מבחנים. בתחילת המאה העשרים מבחנים לא היו נפוצים ואנשים לא היו כה מתורגלים בביצועם, לעומת המצב כיום. בניגוד לפרשנים אחרים של ממצאיו, פלין עצמו אינו טוען כי בני האדם כיום חכמים מבני האדם שחיו לפני כמאה שנה.
מנבאים
פיזיולוגיים
הבדלים בין אישיים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. מידת השפעתה של התורשה משתנה לפי שיטת המחקר. לפי מחקרי תאומים, הבדלים תורשתיים מסבירים 50% מהשונות בין אנשים במנת המשכל. נתון זה תלוי בגיל, כאשר בקרב ילדים הוא נמוך יותר (20%–30%) ובקרב מבוגרים גבוה יותר (כ־70%). כלומר, בקרב ילדים לסביבה יש השפעה גדולה יותר על מנת המשכל שלהם, אך ככל שהגיל עולה, כך פוחתת תרומתה של הסביבה ועולה תרומתה של התורשה. לפי מחקרים גנטיים של ניתוח משוואות מבני, גורם גנטי כללי מסביר בממוצע 58% מהשונות במנת המשכל. משנת 2011, כלי המחקר השכיח יותר להערכת השפעתה של התורשה הוא בחינה של SNPs. במחקרים אלה משווים את רמת הדמיון בין אנשים באינטליגנציה לרמת הדמיון ביניהם במאות או אלפים של SNPs. לפי מחקרים אלה, גורמים גנטיים מסבירים רק 20%–30% מהשונות במנת המשכל. הפערים בין התוצאות במחקרים מוסברים בין השאר על-ידי הנחות עבודה שונות של כל אחת מהן. נכון לשנת 2022, לא אותרו גנים ספציפיים הקשורים למנת המשכל פרט לגן APOE הקשור לתפקוד קוניטיבי מעט נמוך יותר בגיל הזיקנה ומסביר כ-1% מהשונות בתפקוד זה. לכן, משוער שהתרומה של התורשה למנת המשכל היא ברובה פוליגנית, כלומר קיים מספר רב של גנים הקשורים למנת המשכל, ולכל אחד מהם ישנה תרומה זעירה.
נמצאו מספר קשרים בין אינטליגנציה לבין מאפיינים עצביים. המנבא הפיזיולוגי הטוב ביותר לאינטליגנציה הוא נפח המוח. נפח המוח מסביר 9 עד 16 אחוזים מהשונות באינטליגנציה. מטא־אנליזה של מחקרי הדמיה מראה שלרשת הקדמית־פריאטלית יש תפקיד חשוב באינטליגנציה. המחקר מצא גם עדויות נרחבות למבנים מוחיים הקשורים לאינטליגנציה, כולל אזורים תת־קורטיקליים. נמצא מתאם, אם כי לא גבוה, בין מהירות ההולכה החשמלית לבין האינטליגנציה. מתאמים נוספים, לא גבוהים, נמצאו בין היחס מוח-גוף לבין מנת המשכל. גם הפעילות המטבולית במוח נמצאה קשורה לאינטליגנציה במידת מה.
סביבתיים
גורמים סביבתיים הקשורים למנת המשכל קיימים כבר בשלבי חיים מוקדמים מאוד. לתינוקות שנחשפו לאלכוהול בזמן ההריון וסובלים מתסמונת האלכוהול העוברי ישנה מנת־משכל נמוכה מהרגיל. מחקר מטא־אנליזה רחב היקף מצא שמנת המשכל של ילדים שנולדו בלידה מוקדמת הייתה נמוכה ב־12 נקודות, בהשוואה לאלה שנולדו בזמן. הקשר הזה לא השתנה לאורך זמן. מחקר מטא־אנליזה נוסף מצא שילדים שינקו היו בעלי מנת משכל גבוהה ב־3.44 נקודות מאלה שלא ינקו. לאחר שמנטרלים סטטיסטית את מנת המשכל של האם, היתרון של הילדים שינקו ירד ל־2.62 נקודות. שינוי קל זה מרמז על כך שההנקה יכולה לשפר את מנת המשכל, וכן שילדים יונקים אינטליגנטיים יותר משום שאמהותיהן אינטליגנטיות יותר.
קיימים ניסיונות רבים ליצור תוכניות התערבות שמטרתן לשפר את מנת המשכל של ילדים. מחקר מטא־אנליזה שכלל 39 ניסויים מבוקרים עם הקצאה אקראית מצא שתוכניות אלה אכן מעלות את מנת המשכל של ילדים, אך עם סיומה של תוכנית ההתערבות מנת המשכל חזרה לרמתה ההתחלתית. נתונים אלה מעידים על כך שהאפקטיביות של תוכניות התערבות שכאלה קצרת מועד בלבד.
השלכות
לאינטליגנציה קיימים קשרים עם מספר תופעות התנהגותיות. ראשית, האינטליגנציה היא המנבא הטוב ביותר להישגים אקדמיים. רמת משכל קשורה לפתרון בעיות.
מנת המשכל קשורה גם לתכונות אישיותיות. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים עם מנת משכל גבוהה יותר נוטים להראות רגישות בינאישית גבוהה יותר. אינטליגנציה מנבאת גם יכולת הסתגלות טובה יותר. נמצא מתאם בין אינטליגנציה להצלחה בחיים, למעמד סוציו־אקונומי ולבריאות. מוערך שעלייה בסטיית תקן אחת במנת המשכל קשורה לירידה של 20%–25% בתחלואה ותמותה עשרות שנים לאחר מכן. קיים גם קשר חלש בין מנת המשכל למדדי שינה, אם כי קשה לומר מה כיוון הסיבתיות בקשר זה. כמו כן, פשיעה נפוצה הרבה יותר אצל בעלי אינטליגנציה נמוכה ואילו שביעות רצון מנישואין, גבוהה יותר אצל בעלי אינטליגנציה גבוהה.
אנשים עם מנת משכל גבוהה מאופיינים בתחומי עניין ייחודיים. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים אלה מאופיינים יותר בתחומי עניין ריאליסטיים וחקרניים ופחות בתחומי עניין חברתיים ויזמיים (לפי החלוקה של הולנד). אינטליגנציה היא גם אחד המנבאים הטובים לביצועים בעבודה וללמידה בעבודה.
מנת משכל גבוהה אינה תנאי הכרחי ליצירתיות.
עם זאת אינטליגנציה יכולה להקנות יתרון בתחום היצירתיות לליקוי אשר בדרך כלל מקושר לפתולוגיה. למשל, מנת משכל גבוהה יכולה לשמש כגורם ממתן ומועיל עבור הנמכה בעכבה סמויה ובכך לשנות את הביטוי שלה מפגיעה בקשב להגברת היכולת היצירתית.
מחקר מטא־אנליזה משנת 2013 המבוסס על 63 מחקרים הראה קשר שלילי בין אינטליגנציה לבין רמת הדתיות. ככל שהאינטליגנציה עלתה, רמת הדתיות ירדה, במתאם של 0.24-. קשר זה היה חלש יותר כאשר הוא נבחן בילדים, דבר המרמז על כך שכשהאדם מתבגר וחופשי יותר לבחור את תפיסת עולמו, האינטליגנציה שלו תשפיע יותר על רמת הדתיות שלו. החוקרים הציעו שלושה הסברים לקשר זה: (1) אנשים אינטליגנטים הם פחות קונפורמיסטיים, ולכן יסרבו לקבל דוגמות דתיות, (2) אנשים אינטליגנטים נוטים לחשוב באופן אנליטי ולא אינטואיטיבי, תכונה הקשורה לרמת דתיות, (3) אנשים אינטליגנטיים מאופיינים ביותר ויסות עצמי ותכונות דומות, ופחות נזקקים לדת לצורך כך. מטא־אנליזה נוספת נערכה בשנת 2019 ואוששה את הממצאים הקודמים.
נראה שלאינטליגנציה ישנן השפעות ברמת המדינה, ולא רק ברמת הפרט. מנת המשכל הממוצעת במדינה קשורה למדדים כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים, ובריאותיים. לדוגמה, במדינות בהן מנת המשכל הממוצעת נמוכה קיים יותר עוני ופשיעה.
מכיוון שרוב המחקרים העוסקים בגורמים ובהשלכות של אינטליגנציה הם מתאמיים, לעיתים לא ניתן לקבוע אם האינטליגנציה היא הסיבה או התוצאה בקשר המתאמי.
פגיעה באינטליגנציה
ישנם כמה גורמים היכולים להוביל לפגיעה באינטליגנציה. הפרעה נוירו-התפתחותית חמורה במיוחד עלולה להוביל לפגיעה באינטליגנציה. פגיעה באינטליגנציה יכולה להיגרם גם מטראומה גופנית כמו פגיעת ראש. בגיל מבוגר (75 ומעלה) מתחילה ירידה ניכרת ביכולות הקוגניטיביות, אך מידתה המדויקת שונה מאדם לאדם. כיום נהוג לראות בירידה זו השפעה של מחלות נוירולוגיות וניווניות (כגון מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון), גם אם המחלה עדיין לא אובחנה אצל האדם.
תאוריות מרכזיות
גישות שונות בפסיכולוגיה עוסקות בפנים שונים של האינטליגנציה. הגישה הפיזיולוגית חוקרת את הבסיס הפיזיולוגי לאינטליגנציה, הגישה הקוגניטיבית עוסקת בתהליכי החשיבה, הגישת הפסיכומטרית מתמקדת במדידת מנת המשכל, ואילו הגישה ההתפתחותית עוסקת בצורות החשיבה המאפיינות גילים שונים. מעבר לגישות השונות, קיימות כמה תיאוריות ספציפיות בחקר האינטליגנציה.
תאורית ה-g
בתחילתם של מבחני האינטליגנציה נמצא שהציונים בכל הסוגים נמצאים במתאם חיובי אלה עם אלה. למעשה, ישנו קשר חיובי בין כל שני מבחני יכולת מנטלית שאדם מבצע, כולל מבחני מהירות פשוטים. תופעה זו מכונה בשם קשר חיובי רב פנים. צ'ארלס ספירמן טבע את המונח "גורם g" כדי להסביר תופעה זו, ולפיו ישנו גורם קוגניטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים. תוצאה זו הודגמה פעמים רבות מאז. גורם g מוסבר על־ידי שליטה של קליפת המוח הקדם־מצחית בעזרת הקשב על אזורים אחוריים במוח.
אינטליגנציה נוזלית וגבישית
ריימונד קאטל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה:
אינטליגנציה נוזלית - היא היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הוא גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 18, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.
אינטליגנציה גבישית - שהיא הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו.
ברוב המקרים שני סוגי האינטליגנציה באים יחדיו.
תאוריית האינטגרציה הפריאטו־פרונטלית P-FIT
תאוריית ה־P-FIT היא תיאוריה פיזיולוגית המרכזת ממצאים ממחקרים על מבנה המוח ותפקודו. מאז שהוצעה, היא התפתחה לכלול בתוכה ממצאים חדשים המזהים אזורים ומנגנונים במוח הקשורים לאינטליגנציה.
מחלוקות
בסוף המאה ה-19 אחיינו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, טען שיכולות קוגניטיביות הן כלליות, מתפלגות נורמלית ועוברות בתורשה, במידת מה. גלטון טבע גם את המושג הידוע לשמצה – אאוגנטיקה. צ'ארלס ספירמן זיהה שקיימים מתאמים בין סוגים שונים של אינטליגנציה ופיתח את מודל שני הגורמים לאינטליגנציה: גורם כללי (g: אינטליגנציה כללית) ויכולות ספציפיות (s). היו חוקרים, כמו תורנסטון וגרדנר שלא הסכימו עם הטענה שלאינטליגנציה יש גורם אחד, וטענו שיש כמה אינטליגנציות שונות. קיימות גם טענות שניתן להגיע למתאמים גבוהים בין כישורים קוגניטיביים שונים, גם אם אין גורם כללי לאינטליגנציה. נכון לשנת 2022, הוויכוח על קיומו של g נמשך.
מבחני האינטליגנציה של בינה הובאו לארצות הברית ויש הטוענים שנעשה בהם שימוש יתר וכן שימוש שגוי. בשנת 1994 התפרסם הספר "עקומת הפעמון" מאת הרנסטיין ומארי. בספר נטען שמנת משכל גבוהה בסוף גיל ההתבגרות קשורה לתוצאות טובות יותר בחיים בשנות ה־30. הספר חולל שערורייה כשטען שאי הצלחתם של שחורים במבחני האינטליגנציה וה-SAT (המקביל האמריקאי לפסיכומטרי הישראלי) מקורה בסיבות גנטיות. טענה זו נתמכת במחקרים שמצאו כי ילדים שחורים שאומצו במשפחות לבנות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להתקדם ולהצליח, אך רמת האינטליגנציה שלהם בבגרותם לא הייתה שונה במידה משמעותית מהממוצע אצל השחורים באמריקה.
בשל המחלוקות שהתעוררו, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה הקימה צוות משימה בשנת 1996 שסיכם את הממצאים המחקריים לאותה התקופה. בין שאר הטענות שהופיעו במאמר זה, טען הצוות שלמרות חשיבותה של האינטליגנציה, קיימים הבדלים בינאישיים חשובים נוספים (קוגניטיביים ושאינם קוגניטיביים), שלא נמדדים במבחני אינטליגנציה.
תאוריות חלופיות
יש הטוענים שקיים רובד של אינטליגנציה "מעשית" בעל השפעה מהותית על ההצלחה בחיים, אך כזה שאינו נמדד במבחני אינטליגנציה. למשל, בקרב מהמרים על סוסים התברר שאלו המצליחים יותר היו בעלי יכולות לבצע הערכות מתוחכמות ביותר, אך כישרון זה היה מוגבל לתחום הימורי הסוסים בלבד ולא השתקף במבחני אינטליגנציה.
התאוריה הטריארכלית
רוברט סטרנברג הוא אחד ממבקריה המרכזיים של התפיסה הפסיכומטרית. לטענתו, מבחנים פסיכומטריים מתמקדים במדידה היכולת האנליטית בלבד ולא מתייחסים ליכולת יצירתית ומעשית, וגם תחום זה אינו נמדד כהלכה. סטרנברג מטעים שלושה מרכיבי אינטליגנציה: המסוגלויות הקוגניטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכדומה), ניסיון ולימוד הקשר תרבותי. לטענתו העובדה שהממסד האקדמי מסתמך על מבחנים פסיכומטריים כממיינים, יוצרת עיוות כפול: ברמה האישית היא יוצרת העדפה לבעלי יכולות ספציפיות ומקפחת בעלי יכולות אחרות לא פחות חשובות, וברמה החברתית-כלכלית, מביאה לאי מיצוי פוטנציאל הצמיחה, היות שנוצר חסם כניסה לפוזיציות משפיעות בעולם הכלכלה, בפני אנשים יצירתיים ומעשיים.
אינטליגנציות מרובות
תורת האינטליגנציות המרובות היא גישה חלופית להמשגה ולהערכה של אינטליגנציות אנושיות. הפסיכולוג הווארד גרדנר טען שהתייחסות לאינטליגציה כולה כמכלול אחד חסרה מרכיבים בלתי מדידים כמותית ופיתח את גישת האינטליגנציות מרובות. על פי גישה זו, ניתן לתאר כל אדם באמצעות שבעה אופנים שונים ועצמאיים לעבד מידע: אינטליגנציה לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית-תנועתית, מוזיקלית, תוך-אישית, בין אישית ונטורליסטית. כאשר אנשים נבדלים זה מזה בפרופיל הספציפי של אינטליגנציות שהם מפגינים. לטענתו של גרדנר, למרות שקיימים מתאמים חיוביים בין כל סוגי מבחני האינטליגנציה, חלקם נמוכים במידה המצדיקה הבחנה ברורה ביניהם. בתחום החינוך גישה זו נפוצה יותר, אך בפסיכולוגיה ובפסיכומטריקה ההתייחסות אליה פחותה, בטיעון שהתאוריה חסרת ביסוס מחקרי.
אינטליגנציה רגשית
אינטליגנציה רגשית מתייחסת ליכולת לייצר, לזהות, להבין ולווסת רגשות של האדם ושל אחרים. לתכונה זו קיים בסיס פיזיולוגי. קיים קשר בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה כללית. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים מחוננים הם גם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר. אינטליגנציה רגשית קשורה לרמות גבוהות יותר של הצלחה אקדמית, תמיכה חברתית, איכות שינה, תזונה בריאה, פעילות גופנית, רווחה נפשית ולרמות נמוכות יותר של התמכרות לסמים ואגרסיביות. בניגוד לאינטליגנציה כללית, נראה שניתן לשפר את האינטליגנציה הרגשית בעזרת תוכניות התערבות.
אינטליגנציה קולקטיבית
למושג אינטליגנציה קולקטיבית ישנם שימושים סוציולוגיים ומחשוביים. במובן הסוציולוגי, המושג מתאר איך קבוצה יכולה לפתור בעיות טוב יותר מאשר פרטים. במובן המחשובי, המושג מתייחס לחיבור בין אנשים למחשבים היכולים יחד לפעול באופן אינטליגנטי יותר ממה שעשו בעבר אנשים, קבוצות או מחשבים.
ראו גם
חשיבה
הבנה
הסקת מסקנות
אינטליגנציה בבעלי חיים
לקריאה נוספת
ברוך נבו, אינטליגנציה אנושית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
קישורים חיצוניים
אינטליגנציה, אוסף כתבות ממכון דוידסון: הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
אורית כהן ודנה פרידמן, אינטליגנציה: הגדרת המושג אינטליגנציה, הספרייה הווירטואלית של מטח
אורית כהן ודנה פרידמן, אינטליגנציה: מדידת האינטליגנציה - מבחן וקסלר, הספרייה הווירטואלית של מטח
עידו מגן, מדוע לא כולם אינטליגנטים? באתר מכון דוידסון: הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, 22 בנובמבר 2015
גיל גרינגרוז, גאונות – בין התורשה לטיפוח, באתר "האייל הקורא"
סטיבן רוז, זו לא חוכמה, על השפעות תורשה וסביבה על אינטליגנציה, באתר אלכסון, 31 באוקטובר 2013
טים פולגר, אינטליגנציה - להחכים לעד?, על אפקט פלין. סיינטיפיק אמריקן ישראל באתר הידען, 15 בינואר 2013
הערות שוליים
*
| 2024-07-13T13:53:46
|
גורם g
|
גורם g הוא מושג בחקר האינטליגנציה, אשר טבע צ'ארלס ספירמן בניסיון להסביר כיצד קורה שבין כל שני מבחנים לאינטליגנציה יש מתאם גבוה. לכאורה אפשר היה לצפות שכישור מסוג אחד יבוא על-חשבון כישורים מסוג אחר (למשל בכך שהראשון תופס חלק מן המקום במוח, או בכך שהוא נובע מתרגול וגוזל זמן מתחומים אחרים), אבל בפועל מתברר שכל מדדי האינטליגנציה מתואמים זה עם זה. ספירמן פיתח שיטות סטטיסטיות (כמו ניתוח גורמים מקבילים) כדי לארגן את המידע רב-הפנים על אינטליגנציה באופן חסכוני, וקרא בשם "גורם g" לציר הראשי של הנתונים.
הביצוע של אדם במבחן מסוים מבוסס על שני גורמים אלו. הגורם הכללי g הוא החשוב ביותר והמשפיע ביותר. המתאם הגבוה בין כל שני מבחני אינטליגנציה נובע מהדומיננטיות של גורם g בכל אחד מהמבחנים. ספירמן אפיין את גורם g כשילוב של כושר הפשטה וכושר הסקה לגבי קשרים ויחסים.
ישנם כמה ניסיונות להסביר את קיומו של גורם g (שהוא עובדה סטטיסטית).
הסבר נוירופיזיולוגי – מקור ההבדלים הבין אישיים באינטליגנציה נעוץ בסיבות הקשורות במבנה המוח, הפלסטיות המוחית, מהירות העברת המידע על ידי הנוירונים ועוד.
הסבר מוטיבציוני – הרצון להצליח מתבטא בכל סוגי המבחנים. רצון זה הוא שיוצר מתאם חיובי בין המבחנים. הסבר זה נשען על ממצאים שישנו קשר בין ביצועים נמוכים של נבחנים משכבות סוציואקונומיות נמוכות, ובין גילויי חוסר אמון ביכולת האישית וחוסר רצון להתמודד. עם זאת, הסבר זה מתבסס על מחקרים מתאמיים, ולכן הטיעון הסיבתי שלו הוא חלש.
הסבר ארכיטקטוני – כל סוגי הפעילות הקוגניטיבית דומים, כך שישנם רכיבים בסיסיים המשותפים לכולם, שמובילים למתאם בין הביצועים במבחנים השונים.
ראו גם
מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית
מונחים בהערכה פורמלית
אינטליגנציה
אינטליגנציה גבישית ונוזלית
אין מידה לאדם
קטגוריה:אינטליגנציה
| 2022-06-22T14:55:41
|
קשר חיובי רב פנים
|
REDIRECT גורם g
| 2006-03-12T03:40:48
|
אינטליגנציה גבישית ונוזלית
|
בפסיכולוגיה, המושגים אינטליגנציה גבישית ואינטליגנציה נוזלית הוכנסו לשימוש על ידי ריימונד קאטל . לפי התאוריה של קאטל, המבוססת על בחינות פסיכומטריות, האינטליגנציה הכללית (g) כוללת שני מרכיבים:
אינטליגנציה גבישית: כישורים נרכשים שמתגבשים במהלך החיים באמצעות חינוך, השכלה, לימוד עצמי ואימון.
אינטליגנציה נוזלית: כישורים מולדים שנשארים ברמה דומה לאורך החיים ואינם משתנים לאחר חודשי החיים הראשונים.
שני סוגי האינטליגנציה מתפתחים באופן שונה. אינטליגנציה גבישית ממשיכה להשתפר לאורך כל החיים ומושפעת מאוד מהסביבה שבה מתפתח האדם. אינטליגנציה נוזלית מושפעת משינויים נוירולוגיים בכלל ומניוון בפרט, ולפיכך היא מתפתחת במהירות בגיל צעיר ומתייצבת בהמשך, מחקרים מצאו שהיא בדרך כלל מפסיקה להתפתח בסביבות גיל 16. היא אינה מושפעת מהשפעות סביבתיות.
יש המחלקים את גורם g ל-g נוזלי (בראשי תיבות gf) ול-g גבישי (בראשי תיבות gc), כאשר יש מתאם גבוה במיוחד בין גורם האינטליגנציה הכללי g ל-g הנוזלי.
אינטליגנציה נוזלית
אינטליגנציה נוזלית מורכבת ממספר יכולות, המאפשרות חשיבה מופשטת, הפעלת היגיון, ויסות קשב ולמידה של מידע חדש.
בהתאם לכך, האינטליגנציה הנוזלית היא מרכיב מרכזי של החשיבה הלוגית והתפקודים הניהוליים. היא מקושרת גם ליכולת ההסתגלות למצבים חברתיים.
לאינטליגנציה הנוזלית יש קשר חזק במיוחד לשטף של חשיבה מסתעפת, הכוללת המצאה של פתרונות מרובים עבור בעיה או מטלה מסוימת. בהתאם לכך ייתכן שהיא יכולה להסביר את הקשר בין מנת משכל ויצירתיות.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
על אינטלקט ואינטליגנציה במערכות הלימודים הקיימות
הערות שוליים
קטגוריה:אינטליגנציה
| 2023-09-19T20:03:42
|
אינטליגנציות מרובות
|
אינטליגנציות מרובות היא תאוריה המבחינה בין סוגים שונים של אינטליגנציות ולא רואה בה יכולת אחת כללית. התאוריה הוצעה על ידי הווארד גרדנר בשנת 1983 ויש לה השפעה רבה בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך. אף על פי שהתאוריה מקובלת בציבור הרחב, היא שנויה במחלוקת בקהילה המדעית וזוכה לביקורת.
רקע
בראשית המאה ה-20 פנו פרנסי העיר פריז לפסיכולוג אלפרד בינה בבקשה לבנות מבחן שיאפשר לחזות מראש אילו תלמידים יתקשו בלימודים ובכך לאפשר להם לקבל עזרה מיידית. המבחן שפיתח בינה הוא הבסיס למבחן IQ. מבחני האינטליגנציה צברו תאוצה במשך השנים והפכו לכלי מדידה עיקרי לסיווג שִׂכְלָם ופיקחותם של פרטים לפי כלי מדידה כמותי.
תוך כדי התפתחות מבחן ה-IQ פותחו גם תאוריות נוספות שתמכו בו. בבסיס תאוריות אלו עמדה הנחת היסוד כי האינטליגנציה היא ישות אחידה, תורשתית ובלתי ניתנת למדידה. כלומר, יש סוג אחד של אינטליגנציה ובני האדם נולדים עם כמות ידועה של אינטליגנציה ולא ניתן לשנותה.
אינטליגנציות מרובות
שמונה עשורים לאחר מכן ערערו החוקרים הווארד גרדנר, דייוויד פרקינס ורוברט סטרנברג על עמדה זו. לטענתם, לא ניתן להסביר את ההתנהגות האנושית באמצעות פרופיל קוגניטיבי אחד ולאור אינטליגנציה אחת בלבד. במקום זאת, יש להרחיב את מושג האינטליגנציה ולחלקו לכמה סוגים של יכולות למידה. מתאוריה זו עולה מושג חדש של אינטליגנציה המחייב פיתוח מבחני אינטליגנציה שונים מהקיימים ותפיסה חינוכית חדשה.
על פי גרדנר, אינטליגנציה היא היכולת לפתור בעיות או לעצב תוצרים המוכרים כבעלי חשיבות במסגרת חברתית-תרבותית נתונה. לטענתו, האינטליגנציה האנושית מכילה סדרות רבות של כשרים שכליים, ולהן שלושה תפקידים מרכזיים: איתור קיומן של בעיות, הצגת שאלות בקשר לבעיות אלה, ופתירתן. בני האדם הם בעלי אינטליגנציות רבות, אוטונומיות במידה רבה ובלתי ניתנות למדידה כמותית פשוטה. לכן אין לראות במבחני ה-IQ כמשקפים את רמת האינטליגנציה של האדם.
הממצאים שתומכים בקיומן של מספר אינטליגנציות נפרדות הם: פגיעה מוחית שגורמת להפרעה קוגניטיבית ספציפית, כששאר התפקודים נשארים תקינים; אנשים בעלי כישרון יוצא דופן בתחום מסוים ובו בלבד; פעולות שכליות מרכזיות שמאפיינות תחום התנהגות אחד בלבד.
סוגי אינטליגנציה
אינטליגנציה לשונית (מילולית): היכולת להבין מילים ומשפטים, היכולת להשתמש במילים בצורה אפקטיבית בין בעל-פה ובין בכתב, רגישות לדקויות של משמעות, לצלילים של מילים ולרבדים של שפה. מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, כושר הסבר, יכולת כתיבה, חשיבה הגיונית – מילולית. יכולת זו כוללת ביאור, רטוריקה, עיסוק במבטא-שפה. דוגמה בולטת לכך היא ת"ס אליוט אשר חיבר תוך שלושה ימים שלוש מהדורות עיתון מלאות הכוללות שירים, סיפורים, רכילות והומור, כל זה כאשר היה בן עשר בלבד. הרזומה של הקומיקאי הישראלי אסף אשתר כולל בתוכו משחקי מילים רבים וכן תיקוני יתר על השפה העברית (כגון בסדרה אספון).
אינטליגנציה לוגית–מתמטית: היכולת להבין מערכות פורמליות ומופשטות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשראות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות. יכולת לחשב, להסיק, לאתר מבנים לוגיים, לפתור בעיות במהירות. יכולת להשתמש במספרים בצורה אפקטיבית או לחשוב בצורה הגיונית ומסודרת. דוגמה בולטת לכך היא אלברט איינשטיין.
אינטליגנציה מרחבית: היכולת לתפוס את העולם החזותי-מרחבי בצורה מדויקת. היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גאומטריים, והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית. אינטליגנציה זו כוללת את היכולת למקם אובייקטים במרחב, לדמיין ולייצג בצורה גרפית רעיונות חזותיים או מרחביים, לנווט ולהתמצא במרחב. אינטליגנציה זו כרוכה ברגישות לצבע, לקו, למתאר, לצורה, לחלל וליחסים ביניהם. דוגמה בולטת לכך היא פבלו פיקאסו.
אינטליגנציה מוזיקלית: היכולת לזהות רכיבי יסוד במוזיקה וצורות מוזיקליות, לעבדן ולהוציאן אל הפועל. היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות הרכיבים האלה והיכולת לחבר מסרים שמועברים באמצעותם. אינטליגנציה זו כוללת רגשות למגוון של טונים, למקצב ולצורות הבעה מוזיקליות שונות. דוגמה בולטת לכך היא יהודי מנוחין שגילה רגישות למוזיקה וכבר בגיל עשר הופיע ברחבי העולם. לעומת זאת, וולפגנג אמדאוס מוצרט החל לכתוב מוזיקה כבר מגיל שש ונחשב לאחד הפנומנים המוזיקליים הנחשבים ביותר בעולם.
אינטליגנציה גופנית-תנועתית: היכולת לשלוט בתנועות הגוף כולו בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת, על מנת להביע מסרים שונים, רעיונות ורגשות ועל מנת לבצע פעולות שונות. היכולת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות. תבונת כפיים ביצירת תוצרים או בעיבודם. יכולת זו כוללת שליטה בגוף ובאבריו, רגישות לשפת הגוף וטיפול מיומן בחפצים בעזרת אברי הגוף. דוגמה בולטת לכך היא מרתה גרהם אחת מחלוצות המחול המודרני, החלה ללמוד ריקוד בגיל מאוחר (22) והפכה לאחת המובילות בתחום.
אינטליגנציה תוך אישית: היכרות עם היבטים פנימיים של האישיות, היכולת לזהות ולאבחן את המצב הפנימי ושימוש בו לצורך הנחיית התנהגות, מודעות עצמית גבוהה, מודעות להלכי רוח פנימיים, כוונות, מניעים, מזגים ומשאלות, משמעת עצמית, הבנה עצמית והערכה עצמית, כמו גם ידיעת היכולות החזקות והחלשות. היכולת להבין את הסיבות והמניעים להתנהגות העצמי. דוגמה: זיגמונד פרויד.
אינטליגנציה בין אישית: יכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם ולהתייחס לכל אלו. אפשר לכנות אותה גם "אינטליגנציה חברתית" וגם אינטליגנציה רגשית. יכולת זו היא מה שאנו מכנים רגישות לזולת. דוגמה בולטת לכך היא מהטמה גנדי.
אינטליגנציה נטורליסטית: יכולת התמודדות עם איתני הטבע ותופעות הטבע, יכולת לקרוא את הסביבה הטבעית ולהתנהל על פיה. יכולת זו בולטת אצל שבטים החיים בסביבה טבעית. הסופרת מרלו מורגאן מתארת בספרה 'מסר האנשים האמיתיים' רשמים כאלה מתקופה שזכתה לבלות עם האבוריג'ינים באוסטרליה. בהמשך הודתה כי היא בדתה את העלילה.
אבחון אינטליגנציות
אין בנמצא אפשרות לאבחן באופן מדויק את האינטליגנציות המרובות של האדם. ארמסטרונג (1996) סבר כי אבחון האינטליגנציות יכול להיעשות בדרכים שונות כגון שאילת שאלות שונות או תצפית על סיטואציות שונות שבהן ניתן להבחין בהתנהגותו השונה של כל אדם. האבחון יכול להיעשות על ידי הורים, מורים, אנשי מקצוע ואף האדם עצמו תוך הערכת הביצועים במגוון הקשרים - בבית, בכיתה ובהקשרים חברתיים. ארמסטרונג (1996) הציע שאלון שבאמצעותו ניתן לאבחן את האינטליגנציות הדומיננטיות של האדם. הערכת הביצועים או התנסויות מסוימות מבטאות אצל האדם סוג מסוים של אינטליגנציה (ארמסטרונג, 1996). ארמסטרונג טען כי יש לפנות לדרכים טבעיות יותר לאבחון אדם מאשר מבחנים, על מנת להעריך את היכולות והמיומנויות שלו.
ביקורת
התאוריה של גרדנר לא התקבלה בפסיכולוגיה. כך למשל, ניתן לטעון שכל אחת מהאינטליגנציות המובחנות על ידי גרדנר היא היבט כלשהו באינטליגנציה הכללית וכי למרות קיומם של גורמים ספציפיים לתחומים שונים, עדיין קיים גורם אינטליגנציה כללי, גורם g בנוסף התאוריה לוקה בכך שקשה מאוד להוכיח או להפריך אותה מה שהופך אותה לתאוריה לא-מדעית.
מבחינת יישום התאוריה בחינוך, עולה כנגדה ביקורת כי היא מעודדת בינוניות ואי חתירה להרחבת והעשרת האינטליגנציה.
יישום בחינוך
התאוריה של גרדנר זכתה לתהודה גדולה במערכת החינוך בארצות הברית. מערכת החינוך בארצות הברית ובישראל נוטה לשים דגש על לימוד מקצועות הליבה מתמטיקה ולשון. בעקבות כך, אין התייחסות לסגנונות למידה שונים של תלמידים וכך רבים אינם מצליחים בלימודיהם אף על פי שהם בעלי יכולות גבוהות . התייחסות למגוון אינטליגנציות בתהליכי ההוראה ובאופני הערכה יכולה להביא ללמידה טובה יותר. לשם כך יש צורך להבין את נקודות החוזק של כל תלמיד ובאיזו אינטליגנציה הם מצטיינים. מכון ברנקו וייס מציע מערך של פרמטרים ואמצעים הנובעים מתאוריית האינטליגנציות המרובות. לפי אמצעים ופרמטרים אלו מחנכים יכולים ליצור תוכניות לימוד, בניית מערכי שיעור ויחידות לימוד שלמות, בדרך שתפעיל את האינטליגנציות של כל התלמידים לפחות בחלק מהזמן. התאוריה ניתנת ליישום בכל בתי הספר, גם במסגרות מסורתיות במיוחד (ארמסטרונג, 1996). מורה הפועל ברוח האינטליגנציות המרובות משתמש בכלים "הרגילים" ללימוד בשיעור כגון: כתיבה על הלוח או הרצאה, אך גם משתמש בטכניקות מסירה שונות בכיתה, כגון: ציור על הלוח, הקרנת סרט, השמעת מוזיקה, חלוקה לקבוצות ומאפשר לתלמידים התנסויות מעשיות.
לקריאה נוספת
ברמן, מ', ואליעזר י' (2002). מעבר לקיר - סדנה להורים בנושא האינטליגנציות המרובות. הד הגן, 66 (3), 58-63.
הווארד גרדנר, מוח, חשיבה ויצירתיות (לקט פרקים משני ספרים - אמנות, חשיבה ומוח: גישה קוגניטיבית ליצירתיות; תבניות חשיבה: התאוריה על האינטליגנציות המרובות), מאנגלית: יהודית כפרי, תל אביב: ספרית פועלים, 1995.
הווארד גרדנר, אינטליגנציות מרובות: התאוריה הלכה למעשה, מאנגלית: אמיר צוקרמן, ירושלים : מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 1996.
וליצקר, מ' (2003). תאוריית "האינטליגנציות המרובות" - התוויית דרך לשיטות הוראה-למידה והערכה חלופיות במוט"ב. חוזר הפיקוח על מוט"ב (מדע וטכנולוגיה בחברה), 2, 94-107.
תומאס ארמסטרונג, אינטליגנציות מרובות בכיתה, מאנגלית: אמיר צוקרמן, ירושלים : מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 1996.
יעל רוטנברג, חכם פי 7, הוצאת דני ספרים.
קישורים חיצוניים
אינטליגנציות מרובות – יישום בבתי ספר בארץ ובעולם – תמונת מצב 2012, אתר מכון מופ"ת
ארמסטרונג, ת' (1996). אינטליגנציות מרובות בכיתה - מדריך יישומי (עמ' 107–114). ירושלים: מכון ברנקו וייס אוחזר מתוך אתר מכון ברנקו וייס
ברנקו וייס. (2016). שאלון האינטליגנציות המרובות. אוחזר מתוך אתר מכון ברנקו וייס
הרפז, י', ריאיון עם הווארד גרדנר, 2014
Harvard Graduate School Of Education (2015). Project Zero. Retrieved from http://www.pz.harvard.edu
הערות שוליים
קטגוריה:אינטליגנציה
קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית
קטגוריה:פסיכולוגיה חינוכית
קטגוריה:פסיכולוגיה פופולרית
| 2024-10-19T19:24:09
|
פסיכולוגיה חברתית - מונחים
|
פסיכולוגיה חברתית: חקר השפעת החברה על אופן החשיבה האנושי.
דימוי עצמי
צורך בהישג
פחד מפני הצלחה
הטרמה: הגברת הזמינות של מידע הנובעת מחשיפה לגירויים ספציפיים או מאורעות.
אפקט ההילה: אפקט בו תכונה אחת מאפילה על כל יתר התכונות ביצירת הרושם הכללי.
אפקט הראשוניות: אפקט בו אלמנטים מוקדמים בזמן יוצרים סכימה המטמיעה לתוכה אלמנטים שבאים בהמשך.
אפקט האחרונות: אפקט בו אלמנטים מאוחרים בזמן יוצרים סכימה המטמיעה לתוכה אלמנטים מוקדמים.
הטיה לטובת העצמי: נטייה ליחס כישלונות לגורמים ולנסיבות חיצוניים, והצלחות לגורמים פנימיים.
הטיית האישוש: תופעה בה אנשים המחפשים אחר עדויות שיאששו את השערתם, נוטים להתעלם מעדויות שמפריכות את השערתם, על מנת להעלות את הסיכוי שאכן יקבלו תמיכה להשערתם.
הטיית הצופה המשתתף: הנטייה לייחס את הפעולות של אנשים אחרים לתכונותיהם, ואילו את הפעולות האישיות לנסיבות חיצוניות.
היוריסטיקה: כלל חשיבה פשוט המציע דרך קלה ומהירה להגיע לתשובה הדרושה.
טעות הייחוס הבסיסית: הנטייה לראות התנהגות כנובעת מתכונות ומנטיות של המבצע, ולהזניח את השפעת הסביבה.
אפקט הצדקת היתר: הנטייה לפרש התנהגות בהדגשת יתר על סיבות מצביות בולטות ולא לייחס דגש לאישיות.
נבואה המגשימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות תואמת של בעל הציפייה, והתנהגות זו גוררת התנהגות תואמת גם מן הצד השני, דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה ולהפיכתה למציאות (ראו גם אפקט פיגמליון).
נבואה המזימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות הפוכה של בעל הציפייה, המונעת את התגשמותה (כך ייתכן שאלמלא העלאת הנבואה לתודעה, היא אכן הייתה מתגשמת).
רצייה חברתית: התנהגות של אדם שמושפעת מרצונו להתקבל על ידי החברה.
מוקד שליטה:
מוקד שליטה פנימי: האמונה שהצלחתו של אדם תלויה בכישרונו ומאמציו המושקעים להשגת המטרה.
מוקד שליטה חיצוני: האמונה כי הצלחתו של אדם תלויה בגורמים חיצוניים.
פיזור אחריות: התופעה שככל שקבוצת האנשים שבה נמצא יחיד גדולה יותר, נוטה הוא יותר להסיר מעצמו את נטל האחריות.
אפקט פיגמליון: נבואה שמגשימה את עצמה.
ניכור החברה: תפיסת האדם את החברה כפונקציונלית ויחסית לצרכיו.
מיזוג זהות: מבנה (קונסטרוקט) פסיכולוגי שהוגדר בפסיכולוגיה החברתית ובאנתרופולוגיה הקוגניטיבית, כיישור קו עם של אדם עם קבוצה חברתית עמה הוא חווה תחושת אחדות מוחשית.
מונחים נוספים
פסיכואנליזה - מונחים
פסיכולוגיה התפתחותית - מונחים
*
קטגוריה:מונחונים
| 2024-01-12T09:11:22
|
Java Enterprise Edition
|
Java Platform, Enterprise Edition או Java EE (בעבר הייתה ידועה בשם J2EE) היא פלטפורמת Java של חברת אורקל לפיתוח תוכנות ארגוניות. הפלטפורמה מספקת ממשקי תכנות יישומים (API) וסביבת הרצה (runtime environment) המשמשים לפיתוח והרצה של network services ,web services ויישומי רשת מורכבים אחרים, הבנויים בארכיטקטורת שרת–לקוח רב-שכבתית, ומאופיינים בסילומיות (scalability), אמינות ואבטחת מידע.
Java Enterprise Edition מרחיבה את ה-Java Standard Edition, על ידי הוספת ממשקי תכנות יישומים התומכים במיפוי אובייקטי-רלציוני (עבודה עם בסיסי נתונים), ארכיטקטורות מבוזרות ורב-שכבתיות, web services ועוד. הפלטפורמה מבוססת על רכיבי תוכנה מודולריים אשר רצים על גבי שרת יישומים. תוכנה עבור Java EE מפותחת בעיקר בשפת התכנות Java ומשתמשת ב-XML לצורכי קונפיגורציה.
נומנקלטורה, סטנדרטים ומפרטים
עד גרסה 5, הפלטפורמה הייתה ידועה בשם Java 2 Platform, Enterprise Edition או J2EE. הגרסה הנוכחית (נכון לחודש אפריל 2014) נקראת Java EE 7.
Java EE מוגדרת על ידי המפרט (specification) שלה. כמו במקרה של מפרטים אחרים של ה-Java Community Process, מפתחים צריכים לעמוד בדרישות תאימות מסוימות על מנת שיוכלו להצהיר על המוצרים שלהם כתואמי Java EE.
Java EE כוללת מפרטים לממשקי תכנות יישומים (APIs), כדוגמת XML ,web services ,JMS ,e-mail ,RMI ,JDBC ועוד, ומגדירה כיצד לתאם ביניהם. כמו כן, Java EE כוללת גם כמה מפרטים לרכיבים הייחודיים לפלטפורמה זו; ביניהם נכללים JavaServer Pages ,servlets ,Connectors ,Enterprise JavaBeans וכמה טכנולוגיות ל-web services. כל אלה מאפשרים לפתח תוכנות enterprise פורטביליות וסילוּמיוֹת, הניתנות לאינטגרציה עם מערכות מורשת.
שרת יישומים של Java EE יודע לטפל בטרנזקציות, אבטחת מידע, סילומיות, מקביליות וניהול של הרכיבים הפרוסים עליו, וזאת על מנת לאפשר למפתחים להתרכז בלוגיקה העסקית של הרכיבים במקום במשימות תשתית ואינטגרציה (שילוב מערכות).
שרתים נפוצים מבוססי Java EE
אפאצ'י טומקט - תומך במפרטים Java Servlet ו-JavaServer Pages.
ג'רונימו - מפותח על ידי קרן התוכנה אפאצ'י.
JBoss - פותח על ידי JBoss וכיום מפותח על ידי Red Hat.
WebSphere של חברת IBM.
WebLogic של חברת BEA אשר כיום בבעלותה של אורקל.
GlasshFish - תוכנה חופשית שפותחה במקור על ידי חברת סאן מיקרוסיסטמס וכיום מתוחזקת על ידי אורקל.
ראו גם
Enterprise software
Enterprise JavaBeans
Spring Framework
Java Servlet
JavaServer Pages
JavaServer Faces
קישורים חיצוניים
Java EE at a Glance - מתוך האתר הרשמי של Oracle
קטגוריה:Java
קטגוריה:תכנות
קטגוריה:טכנולוגיות צד-שרת
| 2024-08-18T18:19:01
|
הטיה לטובת העצמי
|
הטיה לטובת העצמי (באנגלית: Self-serving bias) היא מונח בפסיכולוגיה חברתית, המתאר את הנטייה של האדם ליחס את כישלונותיו לגורמים ולנסיבות חיצוניים, בעוד את הצלחותיו הוא מיחס לגורמים פנימיים-אישיים.
דפוס ייחוס זה משרת את הדימוי העצמי החיובי של האדם, בכך שהוא מעצים את ההשפעה החיובית של הצלחות, ומצמצם את ההשפעה השלילית של כישלונות. להטיה הסבר מוטיבציוני, לפיו אנשים מעוניינים לקבל אחריות על הצלחות ולהימנע מכך במקרה של כישלונות, וכן הסבר קוגניטיבי, לפיו אנשים נוטים להשקיע מאמצים רבים בהשגת מטרתם ולכן מייחסים את ההצלחות לגורם פנימי ("השקעתי ולכן הצלחתי"), ואת הכישלונות לגורם חיצוני ("השקעתי, אך גורם שאינו תלוי בי הכשיל אותי").
הכתם העיוור של ההטיה
אנשים מתקשים להודות בקיום ההטיה הזו, אף על פי שאנשים מזהים את ההטייה הזו בקלות אצל אחרים. הם מסוגלים לכעוס כשהם שמים לב להטיה הזו אצל השני, אך עם זאת לא לשים לב לקיום ההטיה אצלם.
בתרבות הפופולרית
בתרבות הישראלית, נודע הפתגם העברי כי "להצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום הוא". פירושו הוא שאנשים אוהבים לקחת תחת אחריותם מעשים שגררו עימם תוצאות חיוביות, אך מסירים מעצמם אחריות כשמדובר במעשים שגררו עימם תוצאות שליליות.
ראו גם
טעות הייחוס הבסיסית
מונחים בפסיכולוגיה חברתית
פסיכולוגיה חברתית
הטיית הצופה המשתתף
אפקט האדם השלישי
נטאי
מקור שליטה
אפקט דאנינג-קרוגר
לקריאה נוספת
אולג קומליק, אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן, משאבי אנוש 259-260, עמ' 12–18 (2009).
קישורים חיצוניים
יואב אריה לוי, "הכישלון הוא יתום" – האמנם?, 3 בפברואר 2019
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה חברתית
קטגוריה:עצמי
קטגוריה:הטיות
| 2023-12-04T20:57:39
|
טעות הייחוס הבסיסית
|
טעות הייחוס הבסיסית היא מונח בפסיכולוגיה חברתית לפיו בני אדם נוטים בעת שיפוט של בני אדם אחרים לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה והגורמים החיצוניים שאינם תלויים באדם שהובילו למעשה. הנטייה נובעת מהבולטות הרבה יותר של מבצע ההתנהגות בהשוואה לסיטואציה שהוא מצוי בה.
טעות הייחוס הבסיסית מבוצעת על ידי אנשים בעיקר ביחס לאחרים ולא ביחס לעצמם, מה שידוע כהטיית הצופה המשתתף, הנטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם לגורמים חיצוניים ואילו את פעולות האחר לגורמים פנימיים.
את המונח טבע פרופסור לי רוס מספר שנים לאחר הניסוי קלאסי של אדוארד א. ג'ונס וויקטור האריס (1967). רוס טען במאמר פופולרי כי טעות הייחוס הבסיסית היא הסלע הרעיוני לכל תחום הפסיכולוגיה החברתית. בהמשך נקבע, שאחת הסיבות להיווצרות טעות הייחוס הבסיסית היא הליך עיבוד קוגניטיבי שגוי: קודם עושים שיפוט תכונתי ואחר כך מתקנים תיקון חסר של השפעת המצב.
השלכות של שגיאת הייחוס הבסיסית
כך לדוגמה, אם אדם יפוטר על ידי המעסיק מעבודתו, הוא ינטה לפרש זאת כחוסר הוגנות או רשעות של המעסיק, ולא יתן דעתו לכך שהפיטורין נובעים ממצבו של העסק, הצורך בביצוע קיצוצים וכדומה. השלכה נוספת לנטייה זו היא התייחסות החברה לאנשים בעלי נכות בלתי נראית שהיא מצב בו קיימות מוגבלויות שאינן מתבטאות בתופעות חריגות או במגבלות תפקודיות הנראות לעין.
היבטים תרבותיים
שגיאת הייחוס הבסיסית מושפעת מהבדלים בין-תרבותיים. על פי מחקרים, בחברות מערביות יש נטייה גבוהה לבצע טעות ייחוס זו, ויש נטייה לייחס בהן יותר את התנהגות האדם לגורמים פנימיים. לעומת זאת במדינות המזרח הרחוק טעות ייחוס זו איננה נפוצה, מכיוון ששמים בהן יותר דגש לשדה ההתרחשות. מחקר נוסף הוכיח שאצל ילדים טעות הייחוס הבסיסית נפוצה פחות.
טעות הייחוס המוחלטת
טעות הייחוס המוחלטת דומה לטעות הייחוס הבסיסית אלא שהיא באה בהקשר של קבוצת חוץ ויצירת סטריאוטיפ, אחת מהדרכים שבהן נוצרים סטריאוטיפים, זה בכך שאנו מייחסים התנהגות של יחיד לתכונה פנימית, ואז מכלילים את התכונה הפנימית הזו על כל הקבוצה שאליה הוא משתייך.
ראו גם
תאוריית הייחוס
מונחים בפסיכולוגיה חברתית
הטיה קוגניטיבית
נטאי
פסיכולוגיה בין תרבותית
לקריאה נוספת
אולג קומליק, אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן, משאבי אנוש 260-259, עמ' 12–18 (2009).
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פסיכולוגיה חברתית
קטגוריה:טעויות חשיבה
| 2024-08-01T01:13:36
|
הטיית הצופה המשתתף
|
הטיית הצופה המשתתף (Actor-observer bias) הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתאר נטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם שלהם לנסיבות החיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי.
את הטיית הצופה המשתתף הציגו אדוארד ג'ונס וריצ'רד ניסבט במאמר משנת 1971. הנחתם היא שההטיה נובעת מהנטייה הקיימת בבני אדם לסבור שאישיותם שלהם מורכבת ורבת פנים, ואילו אישיותם של אנשים אחרים פשוטה יותר. על פי ג'ונס וניסבט ההטיה מתקיימת בהתייחס להתנהגויות חיוביות ושליליות גם יחד, אך נחשבת חזקה יותר בהתייחס להתנהגויות שליליות, ובמקרים אלו ניתן להציגה באופן פשטני כ"כישלונות של אחרים הם באשמתם, כישלונות שלי הם מתוקף הנסיבות". ההשערה היא שההטיה חלה על כל מגוון ההתנהגויות, מכוונות ובלתי מכוונות, גלויות וסמויות. ההטיה מתייחסת לעיתים לכלל ההסברים הנוגעים לעולם הפנימי של האדם, אך לרוב נדון בהתייחס לתכונות קבועות של האדם ולא למצבי רוח.
ההטיה נחשבת על ידי רוב הפסיכולוגים החברתיים כמבוססת ביותר, אולם פרופ' ברטרם מאלה מאוניברסיטת מישיגן, טוען בהסתמך על סקירת מאמרים שהראיות לקיומה קלושות. על פי בדיקתו, ההטיה קיימת במידה קלה בהתייחס להסברים של התנהגויות שליליות, אך הפוכה בהתייחס להתנהגויות חיוביות.
נהוג לחשוב על ההטיה כנובעת משתי סיבות:
1. בולטות שונה – העובדה שעבור מבצע ההתנהגות הסביבה בולטת יותר ממנו עצמו ומתכונות אישיותו, ואילו עבור הצופה בולט דווקא מבצע ההתנהגות עצמו ואישיותו ולא מה שמסביבו.
2. ידע שונה – המשתתף מכיר את עצמו, ומודע לכך שהוא מתנהג אחרת במצבים שונים, ואילו הצופה אינו מודע לכך שמבצע ההתנהגות יכול להתנהג אחרת בנסיבות ובמצבים שונים, ולכן קל לו יותר לייחס את ההתנהגות לגורמים קבועים באישיות.
ראו גם
מונחים בפסיכולוגיה חברתית
אפקט האדם השלישי
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה חברתית
קטגוריה:הטיות
| 2024-02-01T00:33:08
|
פסיכולוגיה קוגניטיבית - מונחים
|
הפניה פסיכולוגיה קוגניטיבית
| 2009-03-12T18:03:27
|
1905
|
שמאל|ממוזער|250px|אלברט איינשטיין
__TOC__
אירועים
שנת הפלאות (Annus Mirabilis) – הפיזיקאי היהודי אלברט איינשטיין מפרסם ארבעה מאמרים – כל אחד מהפכני ופורץ דרך בתחומו. המאמרים שפרסם עסקו במכניקה סטטיסטית, מכניקת הקוונטים ותורת היחסות הפרטית (כל המאמרים פורסמו בשנתון הפיזיקה).
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1905 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-06-09T14:35:09
|
שיטות מחקר
|
הפניה מחקר
| 2010-01-07T15:22:54
|
שיטות מחקר - מונחים
|
שיטת מחקר היא כל כלי רעיוני, טכני (נוהל) או טכנולוגי (מכשיר גשמי), שהשימוש בו מקובל על הקהילה המדעית לצורך מחקרן של השערות. על פי רוב, פיתוח כלי חדש כזה דורש מחקר ייחודי לאישוש תקפותו של הכלי החדש.
כלי מחקרי כזה עשוי להיות בשימושה של דיסציפלינה אחת או רבות. מסיבה זו, המונחים הקשורים לשיטות מחקר הם בחלקם משותפים לתחומי מחקר רבים ובחלקם ייחודיים לתחומי מחקר צרים.
מבוא
עקרונות בחקירה מדעית:
אמפיריות - אמפירי בהקשר המחקר המדעי נוגע לכך, שהמידע שנאסף לצורך המחקר, הוא מידע שנאסף על ידי ניסויים, תצפיות, שאלונים או כל כלי בדיקה אחר.
אובייקטיביות - מחקר בלתי מוטה.
יכולת שחזור - האפשרות לחזור על המחקר באותם התנאים וקבלת תוצאות דומות.
יכולת הכללה או אינדוקציה - השלכה ממדגם המחקר אל אוכלוסיית המחקר. ראו תוקף.
סוגי שאלות במדעי החברה:
שאלות אונטולוגיות - עוסקות בהבנת טבעה של המציאות ושואלות כיצד פועלת המציאות.
שאלות אפיסטמולוגיות - עוסקות בלמידה מהמציאות ושואלות מהו טבעה של מערכת היחסים בין הלומד לנלמד.
שאלות מתודולוגיות - עוסקות במתודה/שיטה.
סוגי פרדיגמות בשיטות מחקר:
פוזיטיביזם - פרדיגמה הטוענת לקיומה של מציאות אחת הניתנת לתפיסה על ידי החושים וקיומה של אובייקטיביות. במסגרת הפרדיגמה אוספים מידע כמותי.
מערכי ניסוי - כאשר מקיימים ניסוי לצורך מחקר עם קבוצת ביקורת.
פוסט-פוזיטיביזם - פרדיגמה הטוענת כי קיימת מציאות אחת אותה החושים קולטים באופן חלקי, יחסי הלומד והנלמד מתקרבים לאובייקטיביות ונכונות הממצאים היא הסתברותית (קיימת סבירות אך לא וודאות לנכונות הממצאים).
קונסטרוקטיביזם - פרדיגמה הטוענת שאין אמת אחת, המציאות היא מדומה וסובייקטיבית. שיטות המתודולוגיה בפרדיגמה זו הן נרטיביות: למשל, עריכת ראיונות עומק.
ביקורתיות - פרדיגמה הטוענת כי המציאות מתגבשת על פי ערכי החברה. לא קיימת אמת אחת, אלא מגוון אמיתות בהתאם לתרבות ולמגדר. במחקר הפועל לפי פרדיגמה זו החוקר מושפע מהנחקר והמתודולוגיה מטרתה ליצור שינוי בחברה.
אתיקה
עקרונות אתיים במחקר:
וולונטריות – אין להכריח פרטים להשתתף במחקר.
הסכמה מדעת – בטרם משתתף אדם במחקר עליו למלא טופס שהוא מסכים להשתתף במחקר ומודע לזכויותיו.
צמצום פגיעה – השאיפה שמשתתפי המחקר לא ייפגעו.
אנונימיות – החוקרים אינם מודעים לזהותם של המשתתפים.
סודיות – שמירה על פרטיות המשתתפים ומידע שהתקבל מהם.
איכות מקסימלית – הבטחה כי המחקר נעשה בצורה מקצועית.
סוגי מחקרים
מחקר כמותי – חקירה מדעית שיטתית של תכונות כמותיות (מספריות), בודק משתנים וקשר ביניהם.
שיטות לאיסוף נתונים במחקר כמותי:
שאלונים
ראיונות סגורים – ראיונות המתאפיינים בשאילת שאלות סגורות שהתשובות עליהן הן דיכוטומיות.
ניתוח כמותי של טקסטים – כימות הטקסט למספרים.
שיטות לניתוח נתונים במחקר כמותי:
סטטיסטיקה תיאורית – רשימת הנתונים ללא הסקת מסקנות.
סטטיסטיקה היסקית – ביצוע מבחנים סטטיסטיים (מבחן t, מתאם פירסון) שמהם ניתן להסיק מסקנות.
מחקר איכותני – מחקר המגיע אל ממצאיו שלא באמצעות פרוצדורות סטטיסטיות או אמצעי כימות אחרים, אלא באמצעות נרטיבים.
שיטות לאיסוף נתונים במחקר איכותני:
ראיונות עומק – ראיונות ארוכים המאופיינים בשאילת שאלות פתוחות.
קבוצות מיקוד – קבוצה של אנשים בעלי מאפיינים דומים המרואיינים במקביל.
תצפיות משתתפות – החוקר נטמע באוכלוסיית המחקר לשם איסוף הנתונים (משמש באנתרופולוגיה).
מחקרים אתנוגרפיים – תצפית לא משתתפת. ביצוע סקירת ספרות על מאמרים מחקריים קיימים והגעה למסקנה כוללת.
טכניקות השלכתיות – משתתפי המחקר מבצעים משימות והמחקר מתמקד בתגובותיהם בעת ביצוע המשימות.
ההבדל העיקרי בין מחקר איכותני לבין מחקר ניסויי הוא בכך שמחקר איכותני מנסה להבין תהליכים באמצעות צפייה בהם, ואילו מחקר ניסויי מנסה לתפעל תהליכים ולשלוט בהם בכדי להבין את השפעתם. היתרון המרכזי במחקר ניסויי הוא שניתן לשלול הסברים חילופיים וכן לבסס קשר של סיבה ותוצאה באמצעות שליטה במשתנים המעורבים במחקר. אולם, היתרון שבשליטה במשתנים מהווה גם חיסרון משום שהדבר פוגע בתוקף המסקנות שניתן להסיק מהמחקר, היות שהתנאים במציאות שונים מאוד מהתנאים המבוקרים במעבדה - מבחינה זאת, מחקר איכותני מהווה יתרון משום שהוא מתמקד בתופעה כפי שהיא במציאות מבלי להתערב ולהטות אותה.
שאלות מחקר
סוגי שאלות מחקר:
שאלות מחקר תאוריות – שאלות ראשוניות בעלות משתנה יחיד.
שאלות העוסקות בקשר בין תופעות – שאלות או השערות המכילות שני משתנים אשר אנו מניחים כי מתקיים ביניהם קשר. מדובר בשאלות שבהן יש בידינו מידע לגבי המשתנה הבלתי תלוי ואנו מחפשים מידע על המשתנה התלוי בהתבסס על המשתנה הבלתי תלוי. כלומר, אנו מחפשים ניבוי של תופעה.
שאלות העוסקות בקשר סיבתי בין תופעות – שאלות או השערות המכילות שני משתנים אשר מתקיים ביניהם קשר סיבתי המעיד על מאורע (משתנה בלתי תלוי) אשר התרחש קודם למשתנה התלוי.
תנאים לקיומה של סיבתיות:
קשר בין המשתנים – כדי לקבוע שקיימת סיבתיות יש צורך בקשר בין המשתנים, קשר שאינו חזק דיו אינו מספיק לקביעת סיבתיות.
קדימות בזמן – נדרש להראות שהמשתנה המסביר התרחש כרונולוגית לפני המשתנה המוסבר.
גורם שלישי אינו מסביר את הקשר בין שני המשתנים.
מתאמים
מתאם – מציין קשר בין משתנים, לעיתים נקרא גם קורלציה.
מודל מחקר – משמש כאשר קיימים יותר משני משתנים במחקר, לרוב מתואר באופן גרפי או באמצעות מודל ציורי.
מתאם מזויף – כאשר נראה לכאורה שקיים קשר בין שני משתנים, אך בפועל הקשר מוסבר על יד גורם שלישי. נקרא גם מתאם מדומה.
משתנה מתווך – משתנה שלישי אשר מסביר את הקשר שקיים בין שני משתנים.
משתנה ממתן – משתנה שלישי אשר משפיע על הקשר שקיים בין שני משתנים (מחזק/מחליש את הקשר), אך לא מסביר אותו לחלוטין.
אופרציונליזציה
אופרציונליזציה – תהליך בו מתרגמים מושגים מופשטים למושגים מדידים. נקרא אופרציונליזציה מהמילה operation. המטרה היא להגיע למונחים פשוטים אשר יהיה ניתן לפעול לפיהם.
תהליך האופרציונליזציה כולל שני שלבים:
הגדרה נומינלית – הגדרה מילולית/מילונית למונחים המופשטים.
הגדרה אופרציונלית – כוללת את הפעולות שיש לבצע כדי למדוד את המשתנים.
קריטריונים להערכת איכותה של הגדרה אופרציונלית:
מיצוי – היכולת לזהות את כל מה שכלול בהגדרה (כל מרכיבי המשתנה).
בלבדיות – היכולת לזהות רק את מה שכלול בהגדרה (רק מרכיבי המשתנה, ללא תוספות).
מדידה
במדעים המדויקים, מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין הניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב במכשיר מדידה מתאים. מסה, למשל, נמדדת באמצעות מאזניים ומובעת ביחידות של גרם (או כפולות שלהן). מדידה היא השוואתו של הגודל הנמדד לגודלה של יחידת המידה, והיחס בין שני גדלים אלה מובע במספר.
יש שוני מהותי בין שלושה סוגי מדידות: המדידות הנערכות במדעים המדויקים (בהם עוסק ערך זה), מדידה והערכה במדעי החברה ומדידות והערכות הנערכות בחינוך הפורמלי. חלק משוני זה מתבטא בשוני בהגדרת מושג המדידה. במדעי החברה, מדידה היא התאמת ערך מספרי לתכונה או לגודל על פי כללים. דהיינו, בניגוד למדעים המדויקים, המדידה במדעי החברה אינה חייבת להיות מדידה של גודל ניתן לתצפית, אינה חייבת להיות השוואה של גדלים ואינה חייבת להשתמש ביחידת מידה המוגדרת היטב.
יש גם תחומים שבהם חלק מהמדידות דומות לאלה שבמדעים המדויקים ואחרות לאלה שבמדעי החברה או שהמדידות בהן בעלות מאפיינים חלקיים של המדידות מהמדעים המדויקים. תחומים אלה הם מדעי הרפואה, ביולוגיה וככל הנראה גם מדעי כדור הארץ (גאודזיה היא מדויקת לעומת הערכות הנעשות לפי מורפולוגיה של מאובנים).
מהימנות
מהימנות מסמלת את המידה שבה כלי המדידה מודד את הידע או הכישורים באופן עיקבי. מדד הוא מהימן, ככל שהוא משקף את הערכים האמיתיים שהוא אמור למדוד. כלומר, ככל שיש בו פחות טעויות מדידה.
משתנה טעות – הפער בין הערך הנצפה בתופעה לבין הערך האמיתי של התופעה. ככל שמשתנה הטעות קטן יותר, כך המהימנות גבוהה יותר.
טעויות מדידה – מתרחשות כאשר הערך הנצפה אינו שווה לערך האמיתי.
קיימות מספר טעויות נפוצות:
טעות שיטתית – טעות שהשונות שלה שווה לאפס, כלומר, בכל מדידה תמיד מתקיימת אותה הטעות.
טעות מקרית – טעות שהשונות שלה שונה מאפס. כלומר, בכל מדידה הטעות נראית קצת אחרת.
מקורות עיקריים לטעות מקרית:
גורמים התלויים במבחן: שאלון עם הוראות בלתי ברורות, שאלון ארוך.
גורמים התלויים בבוחן: הקראת השאלון מהר.
בדיקות להערכת מהימנות:
מבחן ומבחן חוזר – מעבירים שאלון זהה לחלוטין לאותם האנשים בזמנים שונים.
במבחן ומבחן חוזר יש לוודא שהמשתנים יציבים (מצב רוח אינו משתנה יציב), אחרת המהימנות תיפגע. כמו כן, קיים קושי לאסוף נתונים (במידה וערכנו שאלון לאנשים ברחוב, נתקשה למצוא אותם בזמן מאוחר יותר כדי להעביר להם שאלון חוזר).
נוסחים מקבילים – בונים שאלונים עם נוסחים דומים (אך לא זהים).
בשימוש בנוסחים מקבילים קשה לעלות על טעות שיטתית ובמידה ואכן ישנה טעות, המהימנות נפגמת מבלי יכולת לגלות זאת.
עקיבות פנימית – שיטה סטטיסטית הנעשית באמצעות התוכנה SPSS.
עקיבות פנימית מסומנת ב־ą (אלפא) של קרונבאך, אשר נמדדת בטווח בין אפס (מעט) לאחת (הרבה).
ą של קרונבאך – מסמן מבחן סטטיסטי בו נבדקת הקורלציה (מתאם) של שאלה אחת נבחרת עם כל שאר השאלות בשאלון. ככל שהמתאם גבוה, הקשר חזק והמהימנות של השאלון גבוהה.
מבחן חצוי – חציית כלל השאלות בשאלון לשניים ובדיקת הקשר בין השאלות.
מבחן ספירמן בראון – מבחן אשר בודק קשר בין שאלות בשאלון. מבחן זה אינו רגיש לטעויות שיטתיות.
סטנדרטים – שאלונים אשר עברו תיקוף ומהימנות והוכיחו את עצמם סטטיסטית.
מהימנות – כאשר אין בנמצא סטנדרטים; או כשהחוקר רוצה לחקור נושא חדש יש ביכולתו להשתמש בכלי המהימנות. כלומר, החוקר יבנה שאלון חדש ויבדוק את מהימנותו באחת משתי הדרכים להלן:
מהימנות תוך־אישית – שאילת הנבדקים מהן השאלות הרלוונטיות לנושא הנבדק.
מהימנות בין־אישית/בין שופטים – שאילת מומחים בתחום הנחקר מהן השאלות הרלוונטיות לשאלון הנחקר.
הממדים אשר משקפים את מהימנות כלי המדידה הם:
יציבות – מבחן ומבחן חוזר. כלומר, עד כמה כלי המדידה רגיש לשינויי הזמן.
עקיבות – עקיבות פנימית, מבחן חצוי ומהימנות. כלומר, התאמה בין הערכים שמתקבלים מפריטים שונים המודדים את אותה התופעה.
תוקף
תוקף- האינדיקציה לכך שכלי המדידה בודק את שהוא נועד לבדוק במסגרת המחקר, וכן המידה שבה המסקנות והפעולות הננקטות על סמך ההערכה אכן מתאימות ומדויקות.
הגדרה אופרציונלית מצביעה על תוקף וככל שאיכות האופרציונליזציה, קרי, הפער בין ההגדרה הנומינלית להגדרה האופרציונלית נמוך, אזי כלי המדידה יותר מתוקף.
קיימות שלוש שיטות להערכת תוקף:
1. תוקף תוכן – משקף את המידה בה שבה הפריטים המרכיבים את השאלון מייצגים את עולם התוכן של המושג שנמדד.
הדרכים לבצע תוקף תוכן:
הערכה של מומחים – העברת השאלון בקרב מומחים בנושא הנחקר אשר יבדקו עד כמה השאלות אכן מתייחסות לעולם התוכן הנחקר.
Kappa (קאפא)- מונח סטטיסטי, ערכו מבטא את המידה בה השאלון נחשב למייצג את עולם התוכן בעיני המומחים. קאפא נמוכה מבטאת חוסר רלוונטיות של השאלות לעולם התוכן וקאפא גבוהה מבטאת רלוונטיות של השאלון לעולם התוכן הנחקר.
הערכה לנוכח הספרות – בדיקה בהתאם לספרות המקצועית בנושא הנחקר. בדיקה זו נעשית על ידי החוקר עצמו ולכן אמינותה מוטלת בספק.
2. תוקף אמפירי/קריטריון – החוקר בוחר משתנה אחר אשר קשור לדעתו למשתנה התלוי. משתנה זה נקרא קריטריון, מכיוון שהוא הקריטריון לתוקף כלי המדידה של החוקר. אחר בחירת הקריטריון החוקר בודק את הקשר שלו למשתנה. כלומר, החוקר מעביר שאלון בו נמדד הקריטריון ושאלון בו נמדד המשתנה. אם הקשר הוא בינוני (בכל זאת מדובר במשתנה אשר קשור למשתנה התלוי), אזי תוקף כלי המדידה גבוה.
הדרכים לבצע תוקף אמפירי:
תוקף ניבוי – הקריטריון נמדד אחרי כלי המדידה.
תוקף מקביל/בו־זמני – הקריטריון וכלי המדידה נמדדים במקביל.
תוקף הקבוצה הידועה/לאחר מעשה – הקריטריון נמדד לפני כלי המדידה.
3. תוקף מבנה – החוקר בודק מהי ההלימה בין ההגדרה הנומינלית להגדרה האופרציונלית של משתני המחקר.
קיימים שני סוגים של תוקף מבנה:
תוקף מתכנס – הכנסת כל המרכיבים של המושג התאורטי בכלי המדידה.
תוקף מבחין – הבחנת המרכיבים של המושג התאורטי בכלי המדידה בלבד מבלי להוסיף מרכיבים אחרים.
דגימה
דגימה – בחינת פרטים בודדים מתוך האוכלוסייה לצורך הסקת מסקנה.
קיימים שלושה מושגים עיקריים בנושא דגימה:
אוכלוסיית המחקר – המעגל עליו החוקר רוצה להכליל מתוך המדגם.
מסגרת הדגימה – רשימת הפרטים מתוכה נלקח המדגם.
המדגם – האנשים שבפועל השתתפו במחקר.
ייצוגיות – המידה שבה המדגם דומה בתוצאותיו לאוכלוסיית המחקר. ייצוגיות גבוהה מאפשרת הכללה.
קיימות שתי שיטות לדגימה:
הסתברותית – כל אחד מהפרטים באוכלוסיית המחקר/דגימה בעל סיכוי שווה להיכלל במדגם. לא קיים פרט בעל סיכוי ודאי (100%) ואף לא פרט שאינו בעל סיכוי (0%).
לא הסתברותית – כל אחד מהפרטים באוכלוסיית המחקר/דגימה בעל סיכוי שונה להיכלל במדגם. ייתכן וקיים פרט בעל סיכוי ודאי (100%) ואף ייתכן פרט ללא סיכוי (0%).
שיטות דגימה הסתברותיות:
דגימה מקרית פשוטה – בחירת אנשים למדגם מתוך רשימה באופן רנדומלי. שיטה זו מאפשרת ייצוגיות גבוהה ודורשת מסגרת דגימה מפורטת.
דגימה שיטתית – כל אדם X נכנס לדגימה. שיטה זו מאפשרת ייצוגיות גבוהה ודורשת מסגרת דגימה מפורטת. כמו כן, עלולה להיפגע הייצוגיות עקב סידור מסגרת הדגימה באופן מסוים (למשל, מסגרת דגימה המסודרת לפי הא"ב העברי תיצור ייצוגיות יתר לכוהנים באות כ').
דגימת שכבות – דגימה הנעשית לרוב בסקרים פוליטיים ומאפשרת ייצוג הן לכלל האוכלוסייה והן לתת הקבוצות (שכבות) באוכלוסייה. דגימה זו מתאימה לאוכלוסיית מחקר הטרוגנית המורכבת מתתי קבוצות הומוגניות.
דגימת אשכולות – דגימה המתאימה לאוכלוסיית מחקר הומוגנית המורכבת מתתי קבוצות הטרוגניות.
שיטות דגימה לא הסתברותיות:
דגימה מזדמנת/נוחות – בחירת האנשים מתבצעת לפי נוחות החוקר (שאילת עמיתים או אנשים המצויים תחת סמכותו של החוקר). שיטה זו אינה מבטיחה ייצוגיות.
דגימת מכסה – החוקר בוחר אשכולות מסוימים ובכל אשכול הוא מבצע דגימת נוחות עד שמתמלאת לו מכסה קבועה. בשיטה זו מובטחת ייצוגיות בכל אשכול, אך לא מובטחת ייצוגיות כללית.
דגימת כדור שלג / חבר מביא חבר – החוקר מבצע דגימה של אנשים מסוימים אשר הוא מבקש מהם להביא את החברים שלהם למדגם. דגימה זו מתאימה למחקר על אוכלוסייה שאינה בת השגה, כמו כן, אף שיטה זו אינה מבטיחה ייצוגיות.
מונחים כלליים
מחקר:
מחקר ניסויי: מחקר בו יש השערה סיבתית לגבי המשתנה הבלתי תלוי והמשתנה התלוי.
מחקר אורך: מחקר מסוג תצפית מדעית, העוקב אחר קבוצת נבדקים במשך תקופה מסוימת, החל מכמה חודשים ועד מספר שנים. נועד לבחון שינויים והתפתחות בגילאים שונים.
מחקר מתאמי: מחקר מסוג תצפית מדעית הבוחן האם יש קשר בין מספר משתנים באמצעות איסוף נתונים על כל תופעה ובחינת המתאם ביניהם.
מחקר רוחב: מחקר מסוג תצפית מדעית, שבו משווים החוקרים בין קבוצות של אנשים בני גילאים שונים בנקודת זמן אחת.
משתנה:
משתנה בלתי תלוי: אחד המשתנים שחוקרים חושבים שיוכל להסביר את השינויים במשתנה התלוי בניסוי והחוקר הוא זה ששולט בגודלו. בגרף מיוצג על ידי ציר ה-x.
משתנה תלוי: משתנה אשר נעשה חיפוש בניסוי אחר המשתנים שמשפיעים עליו. בגרף מיוצג על ידי ציר ה-y.
משתנה מסביר: אחד המשתנים שחוקרים חושבים שיוכל להסביר את השינויים במשתנה המוסבר בתצפית מדעית. בגרף מיוצג על ידי ציר ה-x.
משתנה מוסבר: משתנה אשר נעשה חיפוש בתצפית מדעית אחר המשתנים שמשפיעים עליו. בגרף מיוצג על ידי ציר ה-y.
ניסוי טבעי: שיטת תצפית הננקטת כאשר אי אפשר לבצע מחקר מעבדה, ובה משווים החוקרים קבוצות בני אדם שנסיבות חייהם שונות מטבע הדברים בממדים המכריעים.
ניסוי מדעי: שיטת מחקר מדעית לבדיקת השערה בדבר קשר שבין סיבה למסובב, על ידי השוואת מצב שבו מחוללים שינוי משמעותי ויזום במערכת הנחקרת או במודל שלה למצב שללא עריכת השינוי.
קבוצת ניסוי: ניסוי מבוקר משווה בין שתי קבוצות. האחת, היא קבוצת הניסוי. זו הקבוצה שבה מחולל המדען שינוי יזום ומשמעותי. הקבוצה השנייה היא קבוצת הביקורת. בקבוצה זו המדען לא עורך שינוי.
תאוריה: מערך מאורגן של רעיונות על דרך פעולה של הדברים שנועד לספק מסגרת לפרשנות של עובדות וממצאים ולהנחות את המחקר המדעי.
תצפית בתנאים טבעיים: שיטת מחקר מסוג תצפית מדעית ובה צופים החוקרים ורושמים בקפידה על התנהגות המתרחשת בטבעיות בסביבות יום-יומיות.
ראו גם
הערכה פורמלית - מונחים
פרדיגמה
לקריאה נוספת
ר' לנדאו, ג' שפלר, (עורכים), אתיקה במחקר, ירושלים : מאגנס, 1997
ד' נחמיאס, ח' נחמיאס, שיטות מחקר במדעי החברה, תל אביב: עם עובד, 1998.
Seife, C.,Proofiness, New York University, 2010
Morris, T.,Social work research methods: four alternative paradigms, SAGE, 2006
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:עבודה סוציאלית
קטגוריה:מונחונים
| 2024-03-26T19:32:21
|
התפתחות רגשית בילדות
|
ההתפתחות הרגשית בילדות מתארת את השינויים בבשלות הרגשית ואת ההתפתחות הרגשית המלווים את תהליך ההתבגרות בשנות הילדות, ונחקרת על ידי הפסיכולוגיה ההתפתחותית.
תקופת הינקות
שמאל|ממוזער|250px|תינוק מחייך
ממוזער|250px|פנייה לדמות מטפלת יכולה לשמש כאמצעי לוויסות רגשי בשעת מצוקה
מרגע הלידה ועד רכישת השפה, מתרחשת התפתחות רגשית דרמטית.
כבר עם הלידה ניתן להבחין בהבעות פנים המביעות רגש, אך רגש של ממש כנראה בא רק מאוחר יותר. בגיל חצי שנה ילד מסוגל לנקוט בפעולות כדי לווסת את הרגשותיו, הפעולה הנפוצה ביותר היא פניה למטפל כדי שירגיע אותו שנקראת "ויסות בשניים".
הפעולות הרפלקסיביות הראשוניות נעשות עד מהרה מורכבות יותר. הן מתמזגות בהרגלים ותפיסות מאורגנות וניצבות בראשיתה של התנהגות חדשה שנקנית באמצעות הניסיון.
תקופת הינקות היא תקופה מכרעת לגבי המשך ההתפתחות הרגשית.
על פי השערת התקופה הרגישה, שנמצאה תקפה לגבי קופים, ייקשה מאוד לשקם ילד שהיה במצב של חסך רגשי בשנה הראשונה לחייו. אצל ילדים שגדלו בבתי יתומים במצב של חסך רגשי קשה מוצאים נזקים ארוכי טווח. קיימת תסמונת כשל השגשוג הלא אורגני שהילדים הנפגעים בה סובלים מננסות הנובעת מהזנחה בטיפוחם הרגשי.
בסיום תקופה זו עם ראשית הלשון והמחשבה, הילד כבר ממקם את עצמו בין הדומים לו בעולם החיצוני שאותו הוא חש.
גיל הגן
ממוזער|250px|ילדה מאושרת. ילדי הגן אינם תופסים רגש כתלוי במצב ואינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות.
עם הופעת הדיבור משתנה התנהגותו של הילד מבחינה התנהגותית ואינטלקוטאלית. הודות לרכישת הלשון הילד מסוגל לשחזר את חוויותיו בעבר בצורת סיפור. הוא מסוגל גם לנבא או להתייחס לפעולות עתידיות על ידי תיאור מילולי. יכולת זו תורמת לפיתוח יחסי גומלין בין יחידים ומערבת בתהליך החיברות. היא מאפשרת גם הפנמה של הדיבור ושימוש בדיבור פנימי לצורך חשיבה ועיבוד קוגניטיבי.
הילד בגיל הגן, שעד עתה הושפע בעיקר מהדמות המטפלת בו, הולך ונפתח להשפעות בני גילו ואחים בוגרים. בשלב זה כל יחסי הגומלין עם המבוגרים והילדים האחרים שבסביבת הילד ממלאים תפקיד מכריע בתהליך ההתפתחות.
כושר הריכוז של הילד בגיל הגן גדל, הוא מסוגל לעשות כמה דברים יחד, לשלוט טוב יותר ברגשותיו, לחשוב לפני מעשה. בעוד שבני שנתיים ושלוש לא מצליחים למנוע עצמם מללחוץ על כפתור למרות הוראות מפורשות מתי ללחוץ עליו ומתי לא, בגיל ארבע וחמש כבר נחלו הצלחה במשימה זו.
הילד מבין את קיומו הייחודי כאדם ומסוגל לשייך עצמו לקטגוריות. הוא מסוגל להבחין בין חוויית ההווה הממושך (מה שקורה כרגע) לבין חוויית ההווה הרגיל (מה שקורה בדרך כלל).
מהבחינה רגשית חשובה במיוחד הבנת קביעות העצמי הראוי לאהבה. הבנה זו מאפשרת לילד לחרוג מההוראות שהוא מקבל מבלי שיחשוש שיאבד את אהבת המשגיחים עליו לאורך זמן. גערה נתפסת כאירוע זמני ולא כקטסטרופה הרת גורל ביחסי הילד עם המטפלים.
כבר בגיל שנתיים רואים הימשכות לצעצועים אופייניים למין: משאיות והשתוללויות לבנים מול בובות לבנות. התנהגות זו נובעת מחיזוקים מההורים, אם כי יש ראיות לכך שגם מרכיבים ביולוגיים הם בעלי תפקיד בקביעת דפוסי המשחק האופייניים לבנים ולבנות.
לפי ההשקפתו של זיגמונד פרויד הרצון להידמות להורה בן אותו המין הוא המניע הקובע בעיצוב ההתנהגות. מאחר שבתפיסה המסורתית ההורה הקרוב הוא האם, יש תאוריות המציינות כי אצל בנים יישא תהליך זה אופי של היפרדות והיבדלות מהאם, ואילו אצל הבנות יהיה זה תהליך של הזדהות ומציאת דמיון איתה.
רוב הילדים מבינים כבר בגיל 3 שהמין קבוע מעבר למראה החיצוני וששינויי לבוש לא ישנו אותו. תהליכי למידה יוצקים לילד תוכן לתוך סכמת המין המהווה אחת מהקטגוריות הרבות הממלאות את עולמו.
הבדלים רגשיים בולטים בין ילדי גן וילדי בית ספר:
ילדי גן אינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות גם כאשר ההכרח החברתי דורש זאת.
ילדי גן אינם תופסים רגש כתלוי במצב. כשישאלו אותם איך ירגיש ילד עם קבלת מתנה קטנה אחרי שציפה למתנה גדולה, הם יענו שהוא ישמח. הם גם לא יכעסו פחות על פגיעה בהם אם נעשתה בנסיבות המאפשרות סלחנות.
ראו גם
דימוי עצמי
התפתחות חברתית
התפתחות קוגניטיבית
התפתחות ציורי ילדים
מרד גיל שנתיים
קישורים חיצוניים
20 tips to help foster a child's self-esteem - מאמר של ריצ'רד לבוי על דרכים לטיפוח הערכה עצמית של ילדים על ידי הוריהם.
עדה בקר, עם מי שחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך, מכון מופת - ספר מקוון העוסק בהיסטוריה של המחקר בתחום התפתחות ילדים בגיל הרך במבט התפתחותי-טיפולי.
Monkeys and Morality – סרטון הסבר על תאוריית ההתקשרות מתוך CrashCourse
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית
קטגוריה:פסיכולוגיה חינוכית
קטגוריה:חיברות
קטגוריה:חינוך לגיל הרך
| 2021-07-06T10:42:37
|
סגנון התקשרות
|
הפניה תאוריית ההיקשרות
| 2018-03-28T13:01:04
|
דואר אלקטרוני
|
ממוזער|250px|תיבת של eM Client
ממוזער|שמאל|250px|תרשים המציג תנועה של דואר אלקטרוני
דואר אלקטרוני (בראשי תיבות: דוֹאֶ"ל; באנגלית: E-mail ובקיצור בעברית מייל או אִימֵיְיל) הוא אמצעי תקשורת אלקטרוני המאפשר העברת מסרים כתובים דרך שרתים ממחשב אחד למחשבים אחרים המחוברים לרשת.
ניתן לשלוח הודעת דואר אלקטרוני בפורמט טקסט פשוט, בפורמט HTML ועוד וניתן לצרף להודעת דואר אלקטרוני גם קבצים.
ניתן לשלוח הודעת דואר אלקטרוני ליותר מנמען אחד במקביל. בדרך כלל, ההודעה עוברת ברשת דרך מספר שרתים עד לשרת שמאחסן את תיבת הדואר של הנמען, ושם היא מחכה לנמען עד שזה ניגש לתיבת הדואר שלו.
היסטוריה
כבר בשנות ה-60 היו מערכות שאפשרו למשתמשים שונים במחשב מרכזי אחד (דרך מסופים שונים שלו), לשלוח הודעות זה לזה על ידי כתיבת טקסט ההודעה לקובץ של מקבל ההודעה המיועד לצורך זה, הטכניקה הנפוצה ליישום זה נקראה SNDMSG. עם זאת, דואר אלקטרוני במובנו הנפוץ, של תקשורת בין שני מחשבים או יותר, הגיע רק עשור לאחר מכן (ראו להלן).
ימין|ממוזער|100px|סימן הכרוכית (שטרודל) המאפיין כתובות דואר אלקטרוני
מקובל לראות את התחלת ההיסטוריה של הדואר האלקטרוני ב-1971, כאשר ריי טומלינסון (Ray Tomlinson) הרחיב יכולת זו (של התקשרות טקסטואלית ממוחשבת) למספר מחשבים המחוברים ברשת. כדי שהמחשב השולח יוכל לנתב את ההודעה למשתמש הנכון של המחשב הנכון הוא צירף את שם המשתמש ושם המחשב (machine name) בעזרת התו "@" (הקרוי בסלנג "שטרודל", בעברית תקינה "כרוכית" ובאנגלית "At") וכך נולדה כתובת הדואר האלקטרוני.
מאז התפתח הנושא, והרשת גדלה. נקבעו כללים ופרוטוקולים למשלוח דואר אלקטרוני ברחבי רשת האינטרנט (SMTP), לשליפת הודעות (POP3 ו-IMAP), לצורת ניסוח אחיד של כותרות הודעת הדואר האלקטרוני , ולקידוד קבצים לתוך הודעת דואר אלקטרוני (MIME – Multipurpose Internet Mail Extensions) המאפשר העברת קבצים מצורפים לטקסט של הדואר האלקטרוני, וגם העברת טקסט בשפות שונות (במקור התקנים אפשרו רק שימוש באותיות אנגליות).
השימוש הנפוץ והתכוף של עובדים בהחלפת מסרים בדואר אלקטרוני במהלך יום העבודה, מהווה חלק מהותי בתקשורת במקומות העבודה.
שימוש זה יכול גם לגרום להפרעה בעבודה השוטפת של העובדים. בנוסף, כמות גדולה של מסרים בדואר אלקטרוני עשויה ליצור לחץ על העובד.
בישראל הופיע הדואר האלקטרוני לראשונה בשנת 1980 כאשר יוסף רגב, בעזרתה של סימה וינדזברג, בנה מערכת דואר אלקטרוני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המערכת שימשה רק את אנשי האוניברסיטה. בשנת 1983 חיברה חברת IBM את רשת מחב"א, רשת האוניברסיטאות, בקו אל רשת BITNET שפעלה אז בארצות הברית. דבר זה גרם לכך שבכל האוניברסיטאות הוקמו מערכות דואר אלקטרוני וחברי סגל רבים התחברו אליהן.
מבנה ותפקיד כתובת הדואר האלקטרוני
כתובת דואר אלקטרוני היא למעשה הוראה לשרת דואר. כתובת כזאת מורכבת משני חלקים מופרדים בסימן "@": מימין שם מתחם (domain) המשמש אך ורק לזיהוי המחשב (השרת) המטפל בקבלת דואר אלקטרוני עבור כל הכתובות באותו שם מתחם, ומשמאל מחרוזת המשמשת להודיע לאותו שרת מה יעשה כאשר הוא מתבקש לקבל דואר המכותב לאותה כתובת (ה"חלק המקומי" - localpart). בדרך כלל החלק המקומי יתפרש כשם משתמש שיש להעביר את תוכן ההודעה לתיבת הדואר שלו. לעיתים הכתובת המקומית תתפרש אחרת: למשל כהוראה לתייק את ההודעה בתיקיה מסוימת, או למשל כהוראה לשרת לחסום את המחשב שניסה לשלוח את ההודעה לכתובת "אסורה". כמה וכמה כלים להגנה על תיבות דואר אלקטרוני ועל שרתי דואר אלקטרוני מתבססים על שימוש מתוחכם בכתובות הדואר.
עבור רוב משתמשי הדואר האלקטרוני הפרטיים-ביתיים, שם המתחם הוא שם מתחם ששייך לספק השירות שנותן את שירות הדואר, והחלק המקומי הוא כינוי המשתמש הרשום אצל הספק. עבור רוב המשתמשים הארגוניים-עסקיים, שם המתחם הוא שם מתחם הארגוני-עסקי, והחלק המקומי הוא כינויו של אותו משתמש בארגון או עסק (שעשוי להחזיק שרת דואר משלו, או להישען על שרת דואר של ספק האינטרנט תוך רכישת "אירוח" (hosting) של שם המתחם הארגוני-עסקי אצל הספק). הדואר נשלח לשרת של ספק השירות, ועל בסיס המידע (כתובת השולח וכתובת המקבל) השרת מסרב לפעמים לקבל את ההודעה (למשל כי הכתובת אינה מוכרת לו, או מסיבות טכניות כגון תיבת דואר מלאה או המחשב שמנסה לשלוח נמצא ברשימה שחורה) ובדרך כלל מקבל את ההודעה ולפי ה"חלק המקומי" של כתובת הדואר האלקטרוני מנתב אותה הלאה: לתיבת הדואר של הנמען או לכתובת דואר אלקטרוני אחרת שהנמען בקש להפנות אליה את הדואר שלו.
פרוטוקולים
גם אם צורות רבות של העברת טקסט ממחשב למחשב יכולות להיחשב "דואר אלקטרוני", מקובל לקרוא בשם זה רק לאותן הודעות הנכתבות ומועברות בהתאם לכמה תקנים מקובלים (פחות או יותר). התקן המקובל למשלוח דואר אלקטרוני הוא פרוטוקול SMTP (ר"ת של Simple Mail Transfer Protocol). זה הפרוטוקול בו משתמשת תוכנת דואר אלקטרוני להעברת הדואר לשרת שישלח אותו לנמען/נמענים. תקן זה מסוגל להעביר הודעות טקסט אנגלי בלבד, מכל סוג שהוא. אבל הודעות הדואר המועברות כתובות תמיד לפי תקן נוסף שהוחלף על ידי המפריד את הודעת הדואר האלקטרוני לשני חלקים: כותרת (header) וגוף (body), כאשר הכותרת חייבת להכתב בצורה המוגדרת במדויק בתקן כדי לאפשר עיבוד של תוכן הכותרת על ידי המחשב המקבל. הכותרת מכילה פרטים כגון שמות וכתובות השולח והמקבל, נושא ההודעה, פרטים על הדרך שעברה ההודעה בין השולח והמקבל, ועוד. כך יכולה תוכנת הדואר האלקטרוני של מקבל ההודעה להפריד פרטים אלה מגוף ההודעה ולהציגם בנפרד. כדי לאפשר העברת הודעות הכתובות באותיות שאינן כלולות באלף בית האנגלי, נוצר תקן MIME, שמאפשר לקודד מידע לתוך הודעת דואר אלקטרוני הכתובה באותיות אנגליות בלבד. שימוש נכון בתקן זה מאפשר משלוח דואר בעברית או ערבית, למשל, וגם מאפשר צירוף קבצים כלשהם להודעת דואר אלקטרוני (attachment, או בעברית: צרופה). המידע מקודד באותיות אנגליות בלבד, יחד עם מידע על אופן הקידוד ומהות המידע המקודד, ותוכנת הדואר האלקטרוני של המקבל משתמשת במידע זה כדי לשחזר את המידע המקודד במחשב הנמען, לקרוא את הטקסט בשפת המקור שבו הוא נכתב, או לשמור את הקבצים במחשב.
כאשר המחשב האישי הפך לנפוץ והגישה ממחשבים אישיים לרשת נעשתה בעיקר באמצעות מודם וקו חיוג, לא התאפשר למחשבים בהם השתמשו חלק ניכר מהאנשים לקבל דואר אלקטרוני ישירות, מאחר שלשם כך על המחשב להיות מחובר כמעט כל הזמן לרשת, ולהמתין לקבלת דואר אלקטרוני. הפתרון היה לשמור את הדואר האלקטרוני עבור המשתמש על שרת - מחשב המחובר באופן קבוע לרשת, ולאפשר למשתמש להתחבר מדי פעם לשרת ולבקש העברת הדואר האלקטרוני למחשבו האישי. לשם כך נוצרו שני תקנים: פרוטוקול POP (ר"ת של Post Office Protocol), שהוא פרוטוקול פשוט המאפשר העתקת הדואר מהשרת ומחיקתו מהשרת (הגרסה הנוכחית היא POP3), ופרוטוקול IMAP (ר"ת של Internet Message Access Protocol), המאפשר סינכרון הדואר האלקטרוני בין השרת והמחשב האישי, כך שבשניהם יהיה עותק של כל הודעה. דרך נוספת המקובלת היום לקריאת דואר אלקטרוני היא דואר מבוסס רשת (WebMail): קריאת הדואר האלקטרוני בדפדפן אינטרנט באמצעות תוכנת דואר אלקטרוני המותקנת על שרת ומשמשת ממשק המציג את הודעות הדואר האלקטרוני בדף אינטרנט בדפדפן, כגון Outlook.com.
דואר זבל
אחת הבעיות בדואר אלקטרוני היא דואר זבל, סוג של פרסום מקוון הגורם לעומס על שרתים ומטריד אנשים רבים. הדואר האלקטרוני מאפשר הפצת הודעות למספר רב של נמענים בחינם, ובשל כך רבים ראו בו פוטנציאל פרסומי. עם הזמן הפרסום דרך הדואר האלקטרוני גבר והחל לגרום לעגמת נפש רבה למשתמשים.
תולעי דואר אלקטרוני (E-Mail Worms) הן סוג של וירוס מחשב המשתמש בתשתית הדואר האלקטרוני להפצה עצמית ולהתרבות. בעקבות תפוצתם הרבה של דואר הזבל והתולעים, פותחו תוכנות שמטרתן לסנן את הדואר לפני שהוא מגיע למשתמש הקצה. יעילותן של התוכנות משתנה בין תוכנה לתוכנה, והן אינן מספקות הגנה מלאה: לעיתים הן מסננות הודעות "כשרות" ולא מסננות כאלו המזיקות.
עם התרחבות התופעה נחקקו חוקים על מנת לצמצמה. בארצות הברית נחקק חוק המנסה לצמצם פגיעות אלה למינימום; בישראל נוצרו כמה פסיקות משפטיות בעניין, והחל מ-27 במאי 2008 נאסר משלוח דואר זבל.
תוכנות ניהול דואר אלקטרוני
ישנן מאות תוכנות דואר אלקטרוני המסוגלות לספק ממשק קריאה, כתיבה, שליחה, קבלה ושמירת ממסרי דואר אלקטרוני. ההבדל בין יעדי התכונות העיקרי הוא מטרת השימוש: השוק הפרטי או השוק העסקי-מסחרי.
תוכנות הדואר הנפוצות כיום הן:
Gmail
Outlook.com
Yahoo! Mail
Outlook for business
Apple Mail
Mozilla Thunderbird
Postfix
המכנה המשותף בין תוכנות אלה הוא התאימות שלהם לפרוטוקולים (התקנים) שנכתבו להתקשרות דואר אלקטרוני (SMTP, POP3..), היציבות של הקוד בו הן נכתבו ובכך מספקים ממשק אמין לחברות ומשתמשים לעבודה והאמינות שלהם כתוכנה שנכתבה על בסיס קוד יציב (no bugs) ואמין אשר ישמור את דברי הדואר ללא פגם.
השוני והבידול של תוכנות אלה אחת מהשנייה הוא הכלים המוספים, מעבר לתאימות לפרוטוקול, אשר תוכנות אלא מספקות על מנת להרחיב את השימוש בתוכנות אלו. יישומים מוספים אלו יכולים להיות: מאגר מידע אנשי קשר (Contact list), יומן פגישות (Calendar), קריאת News Groups (NNTP), גיבוי ושחזור המידע לקובץ חיצוני (Import & Export), יומן מעקב פעילות (Journal), פתיחת תיקיות פרטיות וציבוריות (Public & Private Folders), חיבור ליישומים אחרים במחשב או באינטרנט כגון מנועי חיפוש ומוצרים צד שלישי.
נמענים
תוכנות למשלוח דואר אלקטרוני מבחינות בין שלושה סוגים של נמענים:
נמענים ראשיים: נמענים שהמכתב מיועד לטיפולם.
נמענים לידיעה (cc): נמענים שהמכתב מועבר לידיעתם, אך אינו מחייב תגובה שלהם.
נמענים סמויים (bcc): נמענים שהמכתב מועבר לידיעתם בצורה סמויה, כלומר מבלי שנמען אחר כלשהו ידע על כך (להבדיל משני סוגי הנמענים הקודמים, שכתובת הדואר האלקטרוני שלהם מוצגת לכל הנמענים של המכתב).
כפתור "השב" שבתוכנת הדואר האלקטרוני ישלח את התשובה רק לשולח המכתב. כפתור "השב לכל" ישלח את התשובה לשולח המכתב, לנמענים הראשיים ולנמענים לידיעה (אך לא לנמענים הסמויים).
סנכרון הדוא"ל עם הטלפון הנייד
כיום, ניתן לסנכרן את הדוא"ל עם טלפון חכם. מדובר בפעולה בה נעשית התאמה בין מספר מקורות שונים, כך שבסיום הפעולה, כל המקורות יהיו זהים. הפעולה מתאפשרת באמצעות ממשק פשוט הקיים ברוב הטלפונים הניידים החכמים.
סנכרון הדוא"ל עם הטלפון הנייד הוא פונקציה המאפשרת חיבור דרך תקשורת הנתונים אל שרת הדואר האלקטרוני (לאחר ההגדרה של חשבון הדואר של המשתמש), וקבלה או שליחה של דואר אלקטרוני באופן מתוזמן או ידני. בחלק מהטלפונים הסלולריים החכמים קיימת תמיכה בצירוף וקבלת קבצים בדואר האלקטרוני. דוא"ל בדחיפה (Push) היא פונקציה מתקדמת יותר, הקיימת בעיקר בניידים חכמים עסקיים. פונקציה זו מאפשרת קבלה של דואר למכשיר בזמן אמת וסנכרונו באופן אוטומטי עם השרת. באופן זה, מגיע הדוא"ל ישירות לטלפון הנייד והמשתמש מקבל התרעה מידית על כל דבר דואר שנכנס לתיבת הדואר האלקטרוני. בטלפונים חכמים בהם אף אחד מהממשקים אינו קיים, ניתן להוריד אפליקציה שתפקידה לסנכרן את הדוא"ל עם הטלפון הנייד. לרוב האתרים בהם קיימת האופציה של דוא"ל ישנה אפליקציה התומכת בקבלת ושליחת הדואר (למשל, אפליקציה לדואר "וואלה", "ג'ימייל" וכדומה).
ניתן להגדיר מספר סוגי חיבורים למכשיר הנייד בהתאם ליכולותיו ולמערכת ההפעלה שלו. החיבורים הרווחים הם Exchange, POP3 ו-Imap4.
חיבור Exchange ActiveSync: חיבור זה מיועד לסנכרון דואר אלקטרוני, לוח שנה, אנשי קשר ומשימות, וכן להודעות דואר קולי. אם הוגדר חיבור Exchange ActiveSync, הטלפון הנייד יישאר מעודכן מול תיבת הדוא"ל באמצעות תהליך הסנכרון. חיבור מסוג זה מוגדר בעיקר כחיבור ארגוני, והוא רווח בקרב חשבונות דוא"לים של חברות שונות ועובדי החברה. בחיבור זה, רווחת אופציית ה"דואר אלקטרוני בדחיפה" (push).
חיבור POP3 או IMAP4: חיבורי POP3 ו-IMAP4 מתוכננים לשלוח ולקבל הודעות דואר אלקטרוני. אם הוגדר חיבור מסוג זה, הטלפון הנייד ישלח ויקבל הודעות דואר אלקטרוני בתזמון שייבחר על ידי המשתמש.
בנוסף, קיימת אפשרות לשלוח הודעת דואר אלקטרוני ממחשב לטלפון הנייד, בצורת מסרון.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
נטיקה
טלגרפיה
דואר זבל אלקטרוני
מאבק בדואר זבל אלקטרוני
דיוור אלקטרוני
דף נחיתה
רשימת תפוצה
דיוור אוטומטי
קישורים חיצוניים
History of Electronic Mail
Mail2Web – אתר המאפשר קריאת דואר אלקטרוני, כולל כזה המנוהל לפי POP3, מכל מחשב וללא צורך בהתקנת תוכנה כלשהי.
הראל משה, איפון ושרת Exchange, איטבננס.
מבוא לסוגי חשבונות דואר אלקטרוני, microsoft.
Suzanne Rose, How to Forward Email to a Cell Phone Via Text Message, smallbusiness
מילון למונחי דואר אלקטרוני (2004), באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:שירותי אינטרנט
קטגוריה:שיטות טלקומוניקציה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:היסטוריה של האינטרנט
| 2024-05-01T14:53:22
|
שרת פרוקסי
|
שמאל|ממוזער|250px|תרשים מופשט של שרת פרוקסי המקשר בין שתי תחנות קצה
שרת פרוֹקסי (באנגלית: Proxy server; החלופה העברית על פי האקדמיה ללשון העברית: שרת מתווך) הוא שרת שתפקידו העיקרי לספק גישה מהירה למשאבים חיצוניים ברשת מחשבים.
הסוואת כתובת ה-IP מתאפשרת על ידי חיבור לשרת פרוקסי שדרכו כל חיבורי האינטרנט עוברים (הנתונים נשלחים אליו וממנו אל השרת ומן השרת אליו ועד למשתמש) כפי שניתן לראות בתמונה.
תפקידו העיקרי של שרת הפרוקסי מתאפשר באמצעות תוכנה השומרת בזיכרון המטמון שלו עותקים של דפי אינטרנט ומאפשרת גישה מהירה אליהם מהמחשבים המחוברים לפרוקסי. בחלק מהמקרים משמש הפרוקסי כנקודת הפרדה וביקורת בין רשת המחשבים הפנימית של הארגון אליו הוא שייך לבין העולם החיצוני. הוא מאפשר מעקב, חסימה או שינוי לדפי HTML על פי מדיניות הארגון בענייני אבטחת מידע ותכני מידע קבילים (אפשר, למשל, לחסום אתרים פורנוגרפיים). יש מקרים שהוא משמש למימוש SSO (מסיר את הצורך בהכנסת שם לכל אפליקציה שונה) ולהוספת הגנות לדפי הארגון על פי הרשאת המשתמש.
שרתי פרוקסי אחרים, הנקראים שרתי פרוקסי אנונימיים, מאפשרים פרטיות. על ידי שימוש בשרת פרוקסי, המחשבים איתם הגולשים יוצרים קשר, מזהים את כתובת ה־IP של שרת הפרוקסי במקום את כתובת ה־IP של הגולש. בנוסף, ישנם שרתי פרוקסי שלא מאפשרים לאתרים ולמחשבים שאיתם גולשים לדעת שהם מתקשרים עם שרת פרוקסי.
ראו גם
פרוקסי הפוך
מונחים בתוכנה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אבטחת מחשבים
קטגוריה:סוגי שרתים
קטגוריה:אנונימיות
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2022-06-08T08:29:55
|
מכונה וירטואלית
|
ממוזער|שמאל|300px|ארכיטקטורה טיפוסית של מכונה וירטואלית
ממוזער|שמאל|300px|חלונות המכונה הווירטואלית VirtualBox (חלון כחול וחלון לבן) על רקע משטח העבודה המרכזי של המחשב (חום). בחלון הכחול יש סביבת עבודה של מערכת הפעלה שונה מזו שיש בכלל המחשב.
במדעי המחשב, מכונה וירטואלית היא תוכנה היוצרת סביבה הנחוצה להפעלתה של תוכנה אחרת, מבלי שיהיה צורך במימוש פיזי של סביבה זו. מכונה וירטואלית משחררת את התוכנה המתבססת עליה מתלות בחומרה מסוימת, משום שכל חומרה שעליה תמומש המכונה הווירטואלית תאפשר את הפעלת התוכנה.
מכונה וירטואלית למערכות הפעלה
מכונה וירטואלית למערכות הפעלה מכונה גם "מחשב וירטואלי".
במחשב אישי
מכונה וירטואלית מאפשרת להריץ כמה מערכות הפעלה שונות על מחשב אחד, ואף בו זמנית. כך לדוגמה ניתן להריץ מערכת הפעלה לינוקס על מערכת הפעלה חלונות ולהפך. מכונה וירטואלית למערכת הפעלה במחשב אישי מקלה את השימוש הסימולטני בתוכנות וחומרות התואמות מערכות הפעלה שונות. מכונה כזו מתפקדת כחלון המדמה מחשב אישי עם מערכת הפעלה השונה מזו של שאר המחשב. האלטרנטיבות למכונה הווירטואלית הן התקנה של מספר מערכות ההפעלה על המחשב הפיזי ואתחול המחשב בכל פעם שרוצים לשנות סביבת עבודה (מסורבל מאוד), החלפה של חלק מהחומרות והתוכנות כך שכל היישומים יתאימו לאותה מערכת הפעלה (יקר ולפעמים בלתי אפשרי) או קניית מחשב נוסף (יקר).
מכונה וירטואלית למערכת הפעלה חוסכת זמן וכסף, גם כאשר משתמשים בה בניסוי וטעייה לצורך לימוד או חקר תחזוקת מחשבים. כאשר מכונה וירטואלית כזו מתקלקלת בשל ניסוי לא מוצלח, ניתן על נקלה למחוק אותה ולהגדיר מכונה וירטואלית חדשה במקומה, מכיוון שהמכונה הווירטואלית מסתכמת למעשה בקובץ או מספר קובצי מחשב, תמיד ניתן לגבות קבצים אלו ולשכתב מחדש את המכונה הווירטואלית, זאת במקום לתקן או להחליף מחשב. שימוש נפוץ נוסף במכונה וירטואלית, הוא לבחינה של בתי תוכנה לתוכנה חדשה שהם מפיצים בסביבה נקייה, כדי לדמות תנאים שעלולים לשרור במחשבי לקוחות. כמו כן משתמש יכול לבחון תוכנה חדשה כאשר יש חשש לסיכון, אם בשל באגים או קוד זדוני שעלול לפגוע במחשב, בשל כך שהמכונה הווירטואלית רצה בסביבה "מנותקת" ממערכת ההפעלה הראשית.
במחשבים מרכזיים ובשרתים
חברת IBM הייתה ראשונה (בשנת 1972) ליישם את הרעיון של מכונה וירטואלית במחשבים מרכזיים מסדרת 370, במערכת ההפעלה VM שמאז עברה הרבה מהדורות ונמצאת עד היום בשימוש בגרסה הקרויה z/VM. מערכת הפעלה זו מסוגלת להריץ תחתיה אלפי עותקים של מערכות הפעלה אחרות: MVS, VSE, LINUX ואף את מערכת ההפעלה VM בעצמה. כל מערכות ההפעלה האורחות מקבלות שירותים ממערכת ההפעלה VM, ומתנהגות כאילו בוצעו במחשב אמיתי. מערכת כזו חוסכת קנייה ותחזוקה של מחשבים רבים; היא מאפשרת למחשב אחד לפתוח מסופים רבים שמתפקדים כמחשבים בעלי מערכות הפעלה מגוונות או להפעיל תוכניות שירות שונות בסביבות שונות בו זמנית.
יתרון נוסף במכונה וירטואלית המצויה בשרת היא רציפות עבודת השרת למרות תיקונים והחלפות של החומרה. בזמן ששרת וירטואלי עובד על מחשב שיש לתחזק את החומרה שלו, נותנים לשרת הווירטואלי פקודה לעבור, בעזרת סיב אופטי, אל מחשב אחר. המעבר נעשה בלא הפסקה של מתן השירות ובסופו החומרה הישנה פנויה לעבודות תחזוקה.
רשת וירטואלית - ענן
רשת מקומית וירטואלית, המכונה גם ענן, עוצבה כדי לתת מענה לקושי הרב בניהול רשתות מחשבים מקומיות בגודל בינוני. רשתות אלה שייכות למשרדים בגודל בינוני שאינם יכולים להרשות לעצמם הוספה של מנהל רשת לצוות המשרד (בניגוד למשרדים גדולים) ואינם מחזיקים רשת פשוטה לתפעול ולאבטחת מידע (בניגוד למשרדים קטנים ובתים פרטיים). מה שהופך רשת כזו לקשה לתפעול הוא הצורך בשרת מקומי ובבקרה על פעולתם של משתמשים רבים, יחסית, ששגיאה שלהם יכולה לסכן את כלל מחשבי הרשת.
שימוש ברשתות מקומיות וירטואליות מאפשר קודם כל ריכוזיות ושכירת מנהל רשת אחד עבור רשתות רבות. שרתים מקומיים וירטואליים רבים מצויים בשרת אחד גדול, המצוי בחוות שרתים. כך שלמעשה, אין שרת מקומי במשרד והרשת המשרדית המקומית פרושה באופן המאפשר פרטיות ואבטחת מידע, דרך רשת האינטרנט.
היתרון השני של הרשתות המקומיות הווירטואליות על פני הרשתות המקומיות הגשמיות הוא אי תלות במיקום גאוגרפי. עובד שטס עם המחשב הנייד שלו לתקופת עבודה בחוץ לארץ, עדיין יכול להתחבר, כל בוקר, אל הרשת המקומית של המשרד.
מכונה וירטואלית לשפת תכנות
300px|ממוזער|סכימה שמדגימה מכונה וירטואלית ל-JAVA
על מנת להריץ תוכנה על מחשב, יש לתרגם אותה משפת התכנות שבה נכתבה, לשפה אותה המחשב מסוגל להבין - שפת מכונה. בדרך כלל שפות המכונה מכילות מספר קטן של פקודות, וכל פקודה בהן מיוצגת על ידי רצף של אפסים ואחדות בלבד, מה שהופך כתיבת תוכניות בצורה ישירה בשפת מכונה למלאכה טכנית ומייגעת. על כן, רוב התוכנות נכתבות בשפות מתוחכמות יותר ונוחות יותר לשימוש אנושי, ולאחר מכן מתורגמות לשפת מכונה בידי תוכנה מיוחדת הנקראת מהדר. התהליך בו לוקח המהדר תוכנית הכתובה בשפת תכנות כלשהי ובונה ממנה תוכנה בשפת מכונה הניתנת להרצה על המחשב נקרא הידור.
מכיוון שלמחשבים שונים יש שפות מכונה שונות, תוכנה שהודרה בידי מהדר כך שתפעל על מחשב אחד אינה שמישה במחשב אחר, בעל שפת מכונה שונה. זוהי בעיה של תאימות, ושימוש במכונות וירטואליות הוא פתרון אפשרי לבעיה זו.
הדרך שבה מתגברות מכונות וירטואליות על בעיית תאימות היא על ידי כך שהתוכנית מהודרת לשפת ביניים, במקום לשפת מכונה. בזמן ריצה, המכונה הווירטואלית נכנסת לפעולה, ומתרגמת את שפת הביניים לשפת מכונה, בהתאם למחשב ולמערכת ההפעלה המותקנת עליו. כלומר, אם מתכנת כתב תוכנית ב-Java, בעת ההידור התוכנית תתורגם לשפת ביניים, שאותה מסוגלת המכונה הווירטואלית של Java להבין בלי תלות במחשב ובמערכת ההפעלה עליה היא מותקנת. בעת הרצת התוכנה, המכונה הווירטואלית תתרגם את התוכנית לשפה שהמחשב עליו היא רצה מבין. לפיכך ניתן להעביר תוכניות מהודרות בין מחשבים שונים ולקבל אותה תוצאה בסיום ההרצה. המכונה הווירטואלית תבטיח שהתוכנית תתבצע כראוי על כל אחד משני המחשבים.
מכונה וירטואלית, לפיכך, היא תוכנית מחשב, המקבלת כקלט הוראות הכתובות בשפת ביניים, מתרגמת אותן לשפת מכונה ומריצה אותן. להבדיל ממהדר, אשר מתרגם את התוכנית כולה בטרם ניתן יהיה להריץ אותה, המכונה הווירטואלית מבצעת את התרגום תוך כדי ההרצה עצמה, בדומה למפרש. חשוב להדגיש כי המכונה הווירטואלית לא מתרגמת שפה עילית לשפת ביניים. שלב זה מבוצע על ידי המהדר בשלב הידור התוכנית.
Java היא דוגמה בולטת לשפת תכנות המתבססת על מכונה וירטואלית. תוכנית מחשב שנכתבה בשפת Java מהודרת לא לשפת מכונה, שנועדה מטבעה לחומרה מסוימת, אלא ל-bytecode המתבצע על-גבי מכונה וירטואלית - (Java Virtual Machine (JVM. זו התכונה המאפשרת לתוכנית Java לרוץ על כל מערכת הפעלה בעלת JVM, מטלפונים סלולרים ועד למחשבי על. כך לדוגמה, יישומון Java המשולב בדף HTML יכול להתבצע במערכות ההפעלה Windows, OS X, לינוקס ואחרות, ללא כל צורך בהתאמה לאחת ממערכות ההפעלה, משום שבכל אחת ממערכות ההפעלה רץ היישומון על המכונה הווירטואלית JVM.
ארכיטקטורת NET. של מיקרוסופט מכילה אף היא רכיב החוצץ בין התוכנית המתבצעת לבין מערכת ההפעלה, המכונה Common Language Runtime (בקיצור CLR), ושפתו נקראת Common Intermediate Language (בקיצור CIL, "שפת ביניים משותפת"). רכיב זה מהווה למעשה מכונה וירטואלית, המפרידה בין החומרה לתוכנה. רכיב זה מאפשר לפתח בשפות שונות, כל עוד השפה מהודרת לקובץ היכול לרוץ על ה־CLR.
יתרונות וחסרונות
ניידות היא אחת מהבעיות הקשות עימן מתמודד עולם המחשוב כיום. מדי שנה מוציאים סכומים ניכרים על מנת להתמודד עימה. מכונה וירטואלית, מבחינה זו, פותרת בעיה זו. גם אם יומצא מחשב חדש אין צורך להדר את התוכנית מחדש. יש לכתוב מכונה וירטואלית עבור אותו מחשב, ומרגע זה הוא יוכל להריץ את כל התוכניות שהודרו למכונה וירטואלית מסוג זה.
עם זאת, תוכניות המורצות על ידי מכונה וירטואלית איטיות יותר, וזאת בשל הצורך לתרגם את התוכנית לשפת מכונה בכל הרצה.
על אף התקדמות רבה בשנים האחרונות, תוכניות שאמורות לפעול בזמן אמת עדיין מתורגמות לשפת מחשב על מנת לשפר את ביצועיהן. אמנם ברבות מהשפות המבוססות על מכונה וירטואלית ניתן להדר את התוכנית ישירות לשפת מכונה (ולא לשפת ביניים), אך בכך אובדת תכונת הניידות של השפה, החשובה מאוד. על אף האמור, הקצאת זיכרון, לדוגמה, מתבצעת מהר יותר באמצעות מכונה וירטואלית.
בנוסף, מאחר שרוב התוכניות והספריות הקיימות היום מתורגמות כבר לשפת מחשב, שילובן בשפה המבוססת על מכונה וירטואלית חיונית, אך אינה דבר פשוט כלל ועיקר וקיימים מנגנונים מסובכים על מנת להתמודד עם בעיה זו.
ראו גם
וירטואליזציה
תוכנה - מונחים
VMware
VirtualBox
DOSBox
Wine
Xen
Java Virtual Machine
Z/VM
WebAssembly (WASM)
Docker
PICO-8
קישורים חיצוניים
מדריך צעד אחר צעד להתקנת מכונה וירטואלית, יוטיוב
יצירת מכונה וירטואלית חינם ב-Amazon, יוטיוב
*
קטגוריה:מונחים בתוכנה
*
| 2024-07-27T09:56:18
|
מפרש (תוכנה)
|
מפרש (אנגלית: Interpreter) הוא תוכנה הקוראת תוכנית מחשב הכתובה בשפת תכנות ומבצעת אותה ישירות, פקודה אחר פקודה. שפה שהמימושים הנפוצים שלה הם בעזרת מפרש נקראת "שפה מפורשת" (אם כי טכנית זאת לא תכונה של שפה). דוגמאות נפוצות לשפות כאלה הן: ויז'ואל בייסיק, JavaScript, פייתון, Prolog, TCL ,bash ובעבר גם שפת APL וכן שפת לוגו.
מפרש לעומת מהדר
כל מחשב הוא מכונה, המסוגלת להריץ תוכניות הכתובות בשפה הייחודית לה. לכן, על מנת להריץ תוכנית מסוימת, הכתובה בשפה שאינה שפת המכונה של המחשב המריץ, ראשית יש לתרגמה לשפה זו. תרגום זה יכול להתבצע פעם אחת (ואז בסיום התרגום נוצר קובץ הכתוב בשפת מכונה, הניתן להרצה בכל עת) כפי שנעשה על ידי מהדר, או לפני כל פעם בה מריצים את התוכנית, כפי שנעשה על ידי מפרש. ההבדל בין השניים, איפוא, הוא מתי מבוצע התרגום. מהבדל זה נגזרים המאפיינים של כל אחד מהם.
יתרונות וחסרונות
תהליך ההידור הוא תהליך מורכב מאוד, הספציפי למכונה מסוימת. קוד המכונה שנוצר מתחשב בחומרה הספציפית עליה הקוד עתיד לרוץ וכן במערכת ההפעלה המותקנת עליה. כלומר במידה והידרנו תוכנית מסוימת באמצעות מהדר המותאם למכונה מסוימת, התוכנית תרוץ על מכונה זו בלבד. מפרש, לעומת זאת, יאפשר הרצה של התוכנית כמעט בכל מכונה משום שהתוכנית תתורגם על כל מכונה מחדש.
מאידך, ברור כי שימוש במפרש עלול לצרוך משאבים רבים בשל העובדה כי התוכנית מתורגמת כל פעם מחדש. בנוסף, דרישות מסוימות של התוכנית (כמו הקצאת זיכרון) עלולים לקחת יותר זמן בעת שימוש במפרש, לאור העובדה שהתוכנית לא עובדת ישירות מול מערכת ההפעלה, אלא מול המפרש.
לאור הבעייתיות שהוצגה, שימוש טהור במפרש נדיר, ונעשה בעיקר ברשת האינטרנט, שם יש צורך בגמישות רבה. אחד היתרונות של שימוש בקוד בלתי מהודר הוא העובדה, שניתן להחליף את המפרש עצמו מבלי להדר מחדש את קובצי התוכנית. כך אין צורך להפיץ מחדש את התוכנית עם כל שדרוג של השפה בה כתוב קוד המקור. לתוכנית המיועדת להרצה באמצעות מפרש בדרך-כלל קוראים תסריט (סקריפט).
פתרון נוסף הוא שפות סינתטיות כדוגמת VB, שבה תהליך הפיתוח נעשה במצב של פירוש, ובסיומו אפשר להדר את התוכנה לקובץ EXE, להרצת התוכנית.
שפות דינמיות
הרצה על ידי מפרש פשוטה יותר למימוש, אולם גוררת חסרונות לא מעטים. לדוגמה: מקבלים הודעה על שגיאת תחביר פשוטה רק בזמן ריצה.
בשפות כגון פרל, פייתון ו־PHP יש בכל הרצה תהליך ראשוני של הידור הקוד. בחלקן (לדוגמה: Python וב־PHP) יש גם מנגנונים לשמירת התוצרים של אותו הידור ראשוני. התוכנית עצמה מורצת רק לאחר מכן. אם כי בכל השפות הללו יש בדרך כלל מנגנון כלשהו לפירוש קוד חדש בזמן ריצה, במקרה הצורך ("eval").
שפות כאלו יריצו בדרך כלל את הקוד במכונה וירטואלית.
שפות חצי-מהודרות
השאיפה כיום היא לבנות מתרגם, הנהנה מהיתרונות של מפרש ומהדר גם יחד.
הפתרון שנמצא הוא הפרדת תהליך התרגום לשני שלבים: בשלב הראשון, שלב ההידור, מבוצע תרגום של תוכנית הכתובה בשפה עילית לשפת ביניים. זהו תהליך מורכב הדורש זמן רב יחסית. בשלב השני, שלב ההרצה, מתורגמת שפת הביניים לשפת מכונה (המכונה הספציפית עליה רצה התוכנית). זה תהליך פשוט יותר ומהיר באופן יחסי.
כיום מובילות את התחום שתי סביבות פיתוח: JAVA ו-NET..
בסביבת JAVA, לאחר הידור התוכנית, נוצר קובץ המכיל הוראות בשפת Bytecode, ולפני הרצת התוכנית כל הקובץ מתורגם לשפת מכונה.
בסביבת NET., לאחר הידור התוכנית, נוצר קובץ המכיל הוראות בשפת CIL, וכל פונקציה בתוכנית מתורגמת לשפת מכונה לפני הרצתה.
על אף ההבדלים ביניהן, העיקרון העומד מאחורי שתי הסביבות הוא זהה, והוא התבססותן של שתי השפות על שימוש במכונה וירטואלית.
ראו גם
תוכנה - מונחים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תכנות
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-08-19T16:25:59
|
Proxy
|
REDIRECT שרת פרוקסי
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2017-02-26T19:00:46
|
מלחמת הקוממיות
|
הפניה מלחמת העצמאות
| 2023-12-26T22:04:24
|
מתנ"ס
|
250px|ממוזער|מתנ"ס בשכונת תלפיות מזרח שנחנך ב-1980
מתנ"ס (מרכז תרבות נוער וספורט) הוא מרכז קהילתי המקושר לפעילות הרשות המקומית, ומשמש לפעילות של חינוך בלתי פורמלי ולפעילויות תרבות. המתנ"ס מיועד לשמש ציר מרכזי בפעילות החברתית-קהילתית לכלל תושבי היישוב או השכונה בשגרה ובחירום. החברה למתנ"סים מפעילה מתנ"סים במגוון יישובים בישראל.
המתנ"ס הוא מוסד עצמאי הפועל כחברה לתועלת הציבור או כעמותה. בראש כל מתנ"ס מכהנת הנהלה ציבורית האחראית באופן משפטי וציבורי על מדיניותו, על תקציבו ועל התוכניות המופעלות בו. ההנהלה מעצבת וקובעת את מדיניות המתנ"ס על פי צורכי הקהילה המקומית והאזורית. ההנהלות הציבוריות של מתנ"ס מורכבות מנציגים של הרשות המקומית, נציגים של החברה למתנ"סים ונציגי תושבים.
החברה למתנ"סים הוקמה בשנת 1969 והיא מפעילה כ-180 מתנ"סים ברחבי המדינה, בפריפריה ובמרכז, בעיירות הפיתוח, בערים, במועצות מקומיות ואזוריות, בכפרים, בקיבוצים ובמושבים, במגזר היהודי ובמגזר הלא-יהודי.
מבנהו ופעילותו של המתנ"ס
המרכז הקהילתי הוא מוסד עצמאי הפועל כעמותה (מלכ"ר) או כחברה לתועלת הציבור (חל"צ), על בסיס שותפות והסכמה עם הרשות המקומית, שבתחומה הוא נמצא. בראש כל מרכז קהילתי עומדת הנהלה ציבורית, שבה חברים נציגי הרשות המקומית, נציגי תושבים, נציגי החברה למתנ"סים ובחלקן גם נציגי הסוכנות היהודית.
ההנהלה הציבורית אחראית מבחינה משפטית וציבורית על ניהולו ותקציבו של המרכז הקהילתי. מנהל המרכז הקהילתי מבצע את מדיניות ההנהלה הציבורית שלו. חוזה מיוחד ואמנה מסדירים את מערכת היחסים בין הרשות המקומית, החברה למתנ"סים והמרכז הקהילתי המקומי. .
רוב המרכזים הקהילתיים ממוקמים במבנים ייחודיים שהוקמו לצורך זה, והם מפעילים שלוחות ברחבי היישוב, מבני מעונות יום, אולמות מופעים, אולמות ספורט, ספריות, בריכות שחייה ועוד.
המרכז הקהילתי מהווה מוקד לפעילות קהילתית, חברתית פנאי ותרבות לכלל היישוב, בראייה משלבת של התושבים, הרשות והעסקים. המרכז הקהילתי מנגיש שירותים לכלל התושבים כדי לגרום לכל תושב להרגיש משמעותי ושייך, מקדם תהליכי פיתוח ובינוי קהילתי, מקדם מעורבות ציבורית, התנדבות ויזמות ובנוסף מעודד גאווה ושייכות קהילתית כחלק מהחברה הישראלית.
שערי המרכז פתוחים רוב שעות היום לכל שכבות ומגזרי האוכלוסייה ולכל הגילים. הפעילות מגוונת, גמישה ומקיפה נושאים רבים, בהתאם לצורכי התושבים ולרצונם, על ידי שיתופם בוועדות השונות הקובעות את פעילות המתנ"ס.
פעילויות המרכזים כוללות תחומים קהילתיים, חברתיים, חינוכיים ותרבותיים, בשילוב אוכלוסיות מגוונות, ביניהן גם בעלי מגבלה פיזית, מנטלית או נפשית. בין הפעילויות אפשר למצוא: מסגרות למשפחה ולגיל הרך וכן מעונות וצהרונים, מרכזי למידה רב תחומיים ורב גילאיים, תוכניות לאנשים עם מגבלה נפשית – עמיתים, מנטלית-התנהגותית – רעים או פיזית – קהילה נגישה, חוגים ופעילויות העשרה בתחומים מגוונים, אירועי תרבות וספורט, תוכניות סיירות וטיולים, ותוכניות נוספות בהתאם לצורכי הקהילה. המתנ"ס הוא חלק אינטגרלי מהקהילה ועל כן מהווה מוקד לפעילות קהילתית, חברתית, אזרחית ותרבותית לכלל תושבי היישוב.
תחומי הפעילות של המתנ"סים:
עריכת פעילות קהילתית, חינוכית, חברתית ותרבותית למען טיפוח האדם והקהילה. פעילות בתחום זה כוללת קבוצות פעילים מקומיות, מרכז השכלה למבוגרים, גינות קהילתיות ועוד.
יצירת מסגרות פעילות ותחומי עניין מגוונים לביטוי עצמי, לתרומה חברתית ובילוי בשעות הפנאי לכל טווח הגילים והמגזרים. המתנ"סים מארגנים חוגים ופעילויות בין היתר בתחומי תיאטרון, מופעי בידור וזמר, סרטים, הצגות ילדים, סדנאות והרצאות, חוגים למוזיקה וסוגי ספורט שונים.
עידוד ופיתוח מצוינות ותחושת גאווה בקרב תושבי המקום. הפעילות בתחום זה כוללת תוכניות מנהיגות לבני נוער ועידוד יוזמות תושבים.
השתתפות בתכנון עירוני. הובלת תהליכים של שיתוף ציבור בתכנון העירוני.
פעילות מתנ"סים מחוץ לחברה למתנ"סים
לא כל המתנ"סים בארץ פועלים מטעם החברה למתנ"סים. ישנן רשויות מקומיות שהמתנ"סים שפועלים בהן אינם מופעלים באמצעות החברה למתנ"סים, אף על פי שפעילותם והמבנה שלהם זהים ברוב המקרים.
בין רשויות אלו:
תל אביב-יפו – הרשות המקומית הגדולה ביותר שבה המרכזים הקהילתיים לא מופעלים בידי החברה למתנ"סים, אלא בידי המחלקה למרכזים קהילתיים בעירייה, שנעזרת בחברה של הסוכנות היהודית לשם כך. בהשוואה אליה, הערים הגדולות האחרות (ירושלים וחיפה), כן מפעילות את המרכזים הקהילתיים שלהן באמצעות החברה למתנ"סים.
אשדוד, באר שבע (כיוונים) ולוד – מפעילות את המתנ"סים באמצעות חברה עירונית.
הוד השרון, כפר סבא, רעננה וגבעתיים – מפעילות את המתנ"סים ישירות באמצעות העירייה.
מודיעין-מכבים-רעות - מפעילה את המתנ"סים באמצעות עמותת "סחלבים".
קרן ילדנו מרכזי תקוותנו – נוסדה בשנת 1952 ומפעילה מרכזים באזורי פריפריה.
קישורים חיצוניים
החברה למתנ"סים
אילה ניצב, המתנ"ס מחפש משמעות, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 27 בינואר 2015
מועדון לילדי תל אביב בשעות אחרי הצהריים, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: חינוך
קטגוריה:ישראל: תרבות
קטגוריה:ישראל: ספורט
קטגוריה:חינוך בלתי פורמלי
קטגוריה:תשתיות חינוך
| 2024-05-16T10:46:21
|
מיכל אפרת (מאיירת)
|
250px|ממוזער|שמאל|ציור קיר מאת מיכל אפרת
מיכל (אוולינה) אפרת (27 באפריל 1926 – 21 באוגוסט 2017) הייתה מאיירת ספרי ילדים, ציירת קירות ורפלקסולוגית ישראלית.
קורות חיים
מיכל (אוולינה) אפרת נולדה בשנת 1926 באוסטרבה שבחבל מוראביה, צ'כוסלובקיה (צ'כיה). הצטיינה בלימודים, אהבה ספורט ולמדה בלט וציור. ילדותה נקטעה עם כיבוש צ'כיה על ידי הגרמנים בשנת 1939. בספטמבר 1942 גורשה המשפחה לטרזיינשטט. בדצמבר 1943 נשלחה לאושוויץ-בירקנאו, ומשם הועברה למחנות אחרים. באפריל 1945 השתחררה ממחנה ברגן-בלזן, לאחר שכל משפחתה נספתה. לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה ללמוד אמנות גרפית בפראג אך עלתה לארץ לפני סיום לימודיה. משנת 1949 ועד מותה התגוררה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד שבעמק חפר.
בארץ למדה גרפיקה במכון לאמנות במכללת אורנים ובמשך שנים רבות הייתה האחראית על הגרפיקה של ספרי הילדים בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
ב-1990 ארגנה והשתתפה אפרת בתערוכה קבוצתית של מאיירים ישראלים בפראג.
ב-1952 הוזמנה לאייר קובץ שיריה של משוררת הילדים פניה ברגשטיין. מאז איירה עשרות ספרים בהם ספרים של ע. הלל, עשי ויינשטיין, משה דפנא, תרצה אתר, מיריק שניר ועוד.
ב-2010 הציגה תערוכת איורים משותפת עם תרצה טנאי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
ב-1997 (תשנ"ז) קיבלה פרס על שם נחום גוטמן על האיורים לספר "הילדה איילת"; מנימוקי השופטים: "ייחודה בסגנונה המיוחד והמתחדש המתאים את עצמו לסיפור ולתקופה".
בין הספרים שאיירה: "הילדה איילת", מאת המשוררת היידית הנודעת קדיה מולודובסקי, ו"ניסע אל השדה" מאת פניה ברגשטיין.
מיכל אפרת נפטרה ב-2017, בגיל 91. הותירה בן יחיד, עוזי אפרת, וכן נכדים ונינים.
ספרים שאיירה
נעמי שמר, שירים מכנרת, הוצאת המוזיקה הישראלית בע"מ, 1958.
ע. הלל, אני פשוש, הקיבוץ המאוחד, 1987.
ע. הלל, בוקר טוב, הקיבוץ המאוחד, 2004.
גרעין טמנתי: ספר מנגינות לשירים מאת פניה ברגשטיין (ליקט וערך: ארנסט הורביץ; ציירה: מיכל אפרת), הקיבוץ המאוחד, 1967.
דובי, פיפי ולישון (כתבה: עשי וינשטיין; איירה מיכל אפרת), 2001.
הבוקר בהיר הוא (כתב: משה דפנא; ציירה: מיכל אפרת), הקיבוץ המאוחד, 1965.
הודי חמודי (כתבו: משה דפנא, אביטל דפנא; ציירה: מיכל אפרת), הקיבוץ המאוחד, 1981.
רחל בוימוול, חמישים אגדה ואגדה, ציירה: מיכל אפרת, תרגם: שלמה אבן-שושן), אגודת הסופרים, 1973.
עשי וינשטיין, מחבואים, 2001.
עשי וינשטיין, הנסיך של אמא, 2001.
פניה ברגשטיין, ניסע אל השדה, הקיבוץ המאוחד, 1980.
רבקה זיו, הצב חבקוק ועוד שירים, ספרית פועלים, 1979.
שוטי ספינתי ברוח (כתב: דוד אגמון; ציורים: בינה גבירץ ומיכל אפרת), תל אביב: 1990.
שירים לקטנטנים (כתבה: מירי ברוך; איורים: מיכל אפרת, נורית צרפתי, טובית אוריאל), 2000.
מיריק שניר, קטני קטנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
מיריק שניר, קטנטנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
מיריק שניר, לקטנים גדולים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.
מיריק שניר, בדשא יש פרח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
מרים רות, מגפים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
קישורים חיצוניים
, מתוך הבלוג "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים" של עינת אמיתי
מיכל אפרת - יש פרפרים פה באתר מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן
קטגוריה:גבעת חיים מאוחד: אישים
קטגוריה:זוכי פרס נחום גוטמן
קטגוריה:ישראליות ילידות צ'כוסלובקיה
קטגוריה:ישראלים ילידי צ'כוסלובקיה
קטגוריה:יהודים בשואה: צ'כוסלובקיה
קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז ברגן-בלזן
קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז אושוויץ
קטגוריה:אסירים בגטו טרזיינשטט
קטגוריה:ניצולות השואה
קטגוריה:ניצולי השואה: צ'כיה
קטגוריה:עולות לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:בוגרות אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
קטגוריה:בוגרי אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
קטגוריה:ציירות ישראליות
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:מאיירות ישראליות
קטגוריה:מאיירים ישראלים
קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת חיים מאוחד
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1926
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1926
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2017
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2017
| 2024-05-31T00:11:17
|
ידיד רובין
|
ידיד רובין (24 באוגוסט 1938, חדרה - 3 בינואר 2012) היה צייר ישראלי.
ביוגרפיה
ידיד רובין נולד בקיבוץ גבעת חיים בשנת 1938. בעקבות הפילוג בקיבוץ הצטרפה משפחתו לקיבוץ גבעת חיים איחוד. בסוף שנות ה-50 נסע עם משפחתו לאוסטריה, שם למד מספר חודשים באקדמיה לאמנות בווינה. לאחר שובו לישראל התגייס לצה"ל ושירת כצנחן. לאחר שירותו הצבאי למד במכון אבני, ובשנת 1967, בעקבות קבלת מלגה, נסע ללמוד ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. בין השנים 1981–1983 התגורר ביפו, ולאחר מכן שב להתגורר בקיבוץ.
רובין הציג במקומות רבים בישראל ומחוצה לה. בתקופה שלפני מותו עבד בשיתוף פעולה עם גלריה שלוש בתל אביב וגלריה בלוס אנג'לס. רובין זכה להכרה משמעותית רק לאחר מותו.
בראשית 2024 הגישה אלמנת הצייר, אילת רובין, תביעה נגד גלריה שלוש והבעלים שלה נירה יצחקי על הונאה כספית ואי העברת תשלומים.
סגנונו האמנותי
ידיד רובין נחשב בעיני רבים ל"צייר הארץ ישראלי האחרון". כמי שלמד תחת מורים כגון סטימצקי ושאר גדולי המופשט הלירי, "מרד" רובין במסורת זו של ציור תוך שהוא בונה שפה אישית משלו.
בניגוד למוריו שציירו בצבעים מדוללים ושבורים, פיתח רובין סגנון יותר ישיר הנשען על משיכות צבע רוויות ביותר, בהשראת ציירים אקספרסיביים כגון ואן גוך.
יצירותיו המוקדמות, מן התקופה שלאחר שובו מלונדון, הושפעו מסגנון ה"הארד אדג'" המופשט והגאומטרי. בשנות ה-70 של המאה ה-20 התנסה בסגנונות שונים. בין היתר עסק בפיסול ובאמנות מושגית. בשנות ה-80 הפך ציור הנוף לנושא המרכזי בציוריו. עבודותיו אופיינו בצבעוניות עזה, במשיכות מכחול אקספרסיביות ונטייה לסגנון גרפי של הדימויים.
ציוריו עוטים עליהם מסווה של נאיביות רבה כאשר דימויים ארכיטיפיים של עץ, בית וטרקטור המצוירים באופן נאיבי ואף סכמטי אינם אלא צוהר לציור מורכב ביותר הנשען על יחסים צבעוניים ייחודיים והנחת צבע חדשנית ואמיצה. תחת מעטה הנאיביות "מסתנן" ידיד אל תוך נבכי החיים והרגש, תוך שהוא נשען אך ורק על הדימויים הפשוטים ביותר המקיפים אותו בקיבוץ בו הוא התגורר.
גלריה
קישורים חיצוניים
, ידיד רובין בגלריה שלוש.
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:גבעת חיים איחוד: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת חיים איחוד
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1938
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2012
| 2024-10-11T17:36:27
|
חיים מאור
|
חיים מאור (נולד ב-1951 ביפו) הוא אמן, אוצר ופרופסור אמריטוס במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שימש ככתב האמנות בעיתון "על המשמר" ובביטאון "יחד", ממייסדי כתב העת לאמנות "סטודיו", שאותו ערך בין השנים 1989–1993.
ביוגרפיה
חיים מאור נולד ביפו בשנת 1951 בשם חיים בנימין מושקוביץ. שני הוריו היו ניצולי השואה, אביו ניצל ממחנה אושוויץ, הצטרף לפרטיזנים והיה היחיד מכל משפחתו ששרד, ואמו ניצלה ממחנה ריכוז. הוריו הכירו בספינת מעפילים בדרכם ארצה. חיים נקרא על שם סבו מצד אביו שנספה באושוויץ.
למד ציור בין השנים 1961–1968 אצל הצייר אדוין סלומון. שירת בצה"ל כחוקר במצ״ח. בין השנים 1973–1976 למד אמנות והוראת אמנות במדרשה לאמנות
ברמת השרון, ומאז 1979 הוא עוסק בהוראת אמנות במסגרות שונות במקביל לפעילותו כאמן וכאוצר.
מאור היה נציג ישראל בביאנלה ה-12 לאמנים צעירים שהתקיימה בפריז ב-1982. שנה לאחר מכן היה חבר במשלחת סופרים ואמנים לפולין במסגרת אירועי "40 שנה למרד גטו ורשה". כעיתונאי כתב מאור במוסף "חותם" של העיתון "על המשמר" וב"דבר ראשון". היה ממייסדיו של כתב-העת לאמנות "סטודיו", וכיהן כעורכו הראשון בין השנים 1989–1993.
מאור היה פרופסור מן המניין במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון, שעל מייסדיה הוא נמנה, עד פרישתו לגמלאות. בנוסף, הוא משמש כיועץ לנשיאת האוניברסיטה בנושאי אמנות; כמנהל ואוצר הגלריות של האוניברסיטה וכמרכז חטיבת אמנות-יצירה. הוא הרצה על אמנות ישראלית ואמנות עכשווית ומרכז את קורס אוצרות וחטיבת אמנות-יצירה. תלמידיו השתלבו בעמדות מפתח בשדה האמנות כאוצרים במוזיאונים ובגלריות וכאמנים פעילים.
פעילות אמנותית
כאמן, בוחן מאור בעבודותיו את מרכיבי הזיכרון והזהות שלו על רקע הזיכרונות הטראומטיים של משפחתו בשואה ובישראל. גוף העבודות המרכזי ביצירתו האמנותית בוחן את מרכיבי הזהות שלו באופנים ובהקשרים שונים, במיצבים מרובי אמצעים, תוך דיאלוג עם 'אחרים'.
כאוצר עצמאי וכאוצר הגלריות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אצר מאור תערוכות רבות שחשפו אמנים ממגזרים שונים, בעיקר אמנים מן הפריפריה הגאוגרפית והתרבותית. הוא חקר נושאים שלא טופלו בתצוגות בסצנה המרכזית של האמנות בישראל כגון אמנות סיבים. התערוכות והקטלוגים הנלווים שמשו ומשמשים כחומר לימודי משמעותי המרחיב את הידע אודות האמנות הישראלית.
מאור הציג בתערוכות רבות בישראל ומחוצה לה. בין השאר, הציג את תערוכות היחיד "אות קין" (1978) ו"עיוורון" (1979) בגלריית הקיבוץ בתל אביב; המיצב הנייד "מיתוסים מתמוססים" אותו הציג בשנים 1980-1983; המיצב "פני הגזע ופני הזיכרון" במוזיאון ישראל (1988); "פני הגזע והזיכרון סוזאנה - שושנת יעקב" במוזיאון היהודי הלאומי בוושינגטון, ארצות הברית (1998); "המשפחה" יחד עם האמן חאדר ושאח בגלריה "מרכז הקצה" (2009). "הם אני: חיים מאור" תערוכת יחיד במוזיאון הפתוח במגדל תפן ובמוזיאון הפתוח בפארק התעשייה בעומר (2011-2012). יצירותיו הוצגו גם במוזיאון היהודי בברלין, וכן בתערוכות בהולנד, ארצות הברית ועוד.
מאור זכה ב-1994 בפרס שר המדע והאמנויות, ב-1995 בפרס זוסמן מטעם יד ושם, ובשנת 2010 בפרס שרת התרבות והספורט. מנימוקי חבר השופטים בפרס שרת התרבות והספורט לשנת 2010:
איורים של ספרים
כתונתי הצהובה: השואה בשירת הדור השני, אנתולוגיה, אגודת הסופרים העברים בישראל, רמת גן 1997, עריכה: עודד פלד.
השכלה
1968-1961 - אמנות, אצל אדוין סלומון.
1970 - מגמת אמנות שימושית, תיכון עירוני י"ד בתל אביב, בגרפיקה.
1976-1973 - אמנות והוראה, המדרשה לאמנות ברמת השרון.
מבחר תערוכות יחיד
1978 - "אות קין", גלריית הקיבוץ, תל אביב. אוצרת: מרים טוביה-בונה.1984 "הסוואה: גלגולי ההתפתחות של בני-אור ובני-חושך - 1984-1981", גלריית הקיבוץ, תל אביב
1988 - "פני-הגזע ופני-הזיכרון", מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר: יגאל צלמונה
1996 - "סוזאנה – שושנה", מרכז ההנצחה, טבעון. אוצרת: אסתי רשף
2000 - "אָנִימָה, אָנִימוּס, אָנוֹנִימוּס", גלריית קיבוץ גבעת חיים איחוד
2001 - "פוטוגר-פֵיָה", גלריה טובה אוסמן, ת"א
2002 - "מסומנים: 2002-1975", גלריה כברי, קיבוץ כברי
2007 - "מילת מפתח", בית מיכל, רחובות. אוצרת: כרמית בלומנזון
2008 - "שולחן ערוך", היי-טאצ', הרצליה. אוצרת: דפנה נאור
2009 - "המשפחה", ביחד עם חאדר ושאח, מרכז הקצה, אוצר יצחק דה לנגה
2011-2012 - "חיים מאור: הם אני", המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר. אוצרת: רות אופק
2013 - "פורטרטים מספינצה", המכון הרומני לתרבות תל אביב. אוצרת: קלאודיה לזר
2014-2015 - "יהודי טוב. גוטע ייִד . Good Jew . يهودي جيد", משכן לאמנות עין-חרוד, אגף היודאיקה. אוצרת: דבורה ליס.2017-2018 "חיים מאור - הצפה", מרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות תרשיחא, אוצרת נועה מגדל
ספרים שיצאו בעקבות התערוכות
"פני הגזע ופני הזיכרון: הספרייה האסורה"
פרסים
1994 - פרס, משרד המדע והאמנויות
1994 - פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
1999 - פרס ראש העירייה, עמק הפר
1999 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת
2004 - מענק, המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס
2010 - פרס העיצוב, משרד התרבות והספורט
2018 - פרס מפעל חיים לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, משרד התרבות והספורט
(הפרס מוענק מדי שנה על ידי משרד התרבות והספורט ליוצרים ותיקים אשר הטביעו חותמם ופעלו לקידום התרבות בישראל.
חבר השופטים בקטגוריית האמנות הפלסטית: תמר רבן, סעיד אבו שקרה ורפי ברביבאי נימקו את הבחירה במאור: "אמן פעיל, חוקר אמנות ישראל, מרצה ואוצר עצמאי. מאור בחר בפריפריה כמקור פעילות מרכזי במשך יותר מ־30 שנה. תרומתו לאמנות ולחברה הישראלית עצומה".
חיים אישיים
מאור נשוי ואב לחמישה. בין 1977 ל-2006 התגורר בקיבוץ גבעת חיים מאוחד בעמק חפר, כיום הוא גר ביישוב מיתר שבנגב.
קישורים חיצוניים
MaorArt, אתר הבית של חיים מאור
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני י"ד (תל אביב)
קטגוריה:בוגרי המדרשה לאמנות
קטגוריה:סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: מדעי הרוח
קטגוריה:השואה באמנות: אמנים
קטגוריה:גבעת חיים מאוחד: אישים
קטגוריה:מיתר: אישים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1951
| 2024-09-15T04:08:22
|
יצחק בן-אהרן
|
יצחק בן-אהרן (נוסנְבּוֹיְם) (17 ביולי 1906, בּוֹסאנץ', בּוּקוֹבִינָה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 19 במאי 2006, גבעת חיים מאוחד) היה ממנהיגיה החשובים של תנועת הפועלים בישראל ומהוגי הדעות שלה, חבר הכנסת, שר ומזכ"ל ההסתדרות.
תולדות חייו
בן-אהרן נולד בשם יצחק נוסנְבּוֹיְם בשנת 1906 בכפר בוסאנץ' קרוב לעיר סוצ'אווה בחבל בּוּקוֹבִינָה, כילדם השביעי (ובן הזקונים; נולד 14 שנה לאחר האחות שקדמה לו) של פרל ואהרן נוסנבוים, ילידי גליציה.
למד בבית-ספר תיכון בצ'רנוביץ, ובבית-ספר גבוה למדע המדינה בברלין. בצעירותו היה ממנהיגי תנועות "השומר הצעיר - נצ"ח" ו"החלוץ" ברומניה.
עלה לארץ בשנת 1928, ובשנת 1933 הצטרף לקיבוץ גבעת חיים, ועם הפילוג שחל בקיבוץ בשנת 1952 הצטרף לחלק הקרוי גבעת חיים (מאוחד), שבו היה חבר עד מותו.
בשנים 1932–1938 שימש כמזכיר מועצת פועלי תל אביב. בין השנים 1938–1939 היה מזכיר מפא"י. בקיץ 1935 שימש חודשים אחדים כשליח ארגון "החלוץ" בגרמניה הנאצית, עד למעצרו וגירושו בידי הגסטאפו.
בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים, עבר קורס קצינים וקיבל דרגת Second lieutenant (סגן-מִשְנֶה). בשנת 1941 נפל בשבי הגרמנים בסופה של מלחמת איטליה–יוון. הוחזק יחד עם לוחמים נוספים מארץ ישראל בשבי הגרמני עד לשנת 1945. רוב השבויים הארץ ישראלים הוחזקו ב"סטלג 8B", בלמסדורף שבשלזיה (כיום חלק מפולין), אך בן-אהרן ושני קצינים יהודים נוספים, סרן נתן גרשוני וסגן שמעון הכהן, הוחזקו בדרום גרמניה במחנה שבויים מיוחד לקצינים.
לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרף לתנועה לאחדות העבודה. בשנת 1946 היה מראשי התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, והחל מפברואר 1948 היה מראשי מפ"ם (אשר שנוסדה כאיחוד של התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון עם מפלגת פועלים השומר הצעיר). עם הפילוג במפ"ם ב-1954 הפך לאחד מראשי מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון. באוגוסט 1958 היה חבר בוועדת החקירה לחקירת מרד האסירים בכלא שטה.
שימש כמזכיר הכללי של ההסתדרות בשנים 1969–1973. הוא התעמת תכופות ונמרצות עם דוד בן-גוריון. כלפי יצחק טבנקין וישראל גלילי, שותפיו לזרם האידאולוגי, היה רך יותר בביקורתו, גם כאשר חלק עליהם בתוקף. לעומת זאת, גילה יחס אוהד כלפי חיים ויצמן ומורשתו המתונה, וזאת חרף פער אידאולוגי מובהק בין שניהם.
היה חבר הכנסת מהכנסת הראשונה עד החמישית וכן בכנסת השביעית והשמינית. היה חבר בוועדות הכנסת הבאות: ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת הפנים, ועדת איכות הסביבה וועדת החינוך והתרבות.
בן-אהרן כיהן בממשלות ישראל כשר התחבורה מ-17 בדצמבר 1959 ועד 28 במאי 1962.
בשנת 1977 פרש מפעילות פוליטית פעילה, אך המשיך להשמיע את קולו בסוגיות אקטואליות עד לגיל מופלג.
פרסם ספרים ומאמרים רבים, בהם: "בפתח תמורה", "בעין הסערה", "שלטון משחית – סוף הדרך", "מעל הדוכן".
מאמרו הידוע ביותר הוא "עוז לתמורה בטרם פורענות" אותו פרסם במקביל בעיתוני מפלגות הפועלים, "למרחב", "על המשמר" ו"דבר" מיום 11 בינואר 1963, ובו קרא לאיחוד תנועות הפועלים, אחרת תתפרק תנועת הפועלים לגורמים ותיעלם מן המפה הפוליטית.
בסיכום הניתוח המפורט והארוך, מסכם בן-אהרון ומסביר: "לא יכון כוח מדיני פועלי, בעל כושר-ביצוע בממדי התקופה שאנו חיים בה, ללא ארגון כולל בעל משמעת-פעילה של כל החטיבות הרעיוניות והחברתיות בתנועת הפועלים. לא יקוים לאורך-ימים שלטון פועלי יציב במדינה - ומבחינה זו כל שלטון שהוא - על בסיס של בחירות יחסיות, אלא אם הכוחות הרעיוניים יתארגנו במסגרת מדינית כוללת, שתשא באחריות על החברה והמדינה ... ומעל לכל אין מפלגות הפועלים בישראל רק מחולקות בדעות - הן גם מאוחדות באחדות הגורל ובאחריות על עתידו של העם. ואין אף לאחת ממפלגותינו סיכוי כלשהו - ובודאי לא למפלגות-המיעוט החלוציות - לעשיית המלאכה לבד!".
מאמר זה היה גורם מרכזי ביצירת המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל (איחוד בין אחדות העבודה ומפא"י), שלימים הפך למפלגת העבודה הישראלית, והמערך, איחוד בין מפלגת העבודה ומפ"ם.
בשנת תשנ"ה (1995) זכה בן-אהרן בפרס ישראל על מפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצב במקום ה-120 הסמלי ברשימת העבודה-מימד.
בן-אהרן זכור בקביעותיו הנחרצות, ובייחוד בחוסר ההערכה שהביע בגלוי לתוצאות המדגם הטלוויזיוני שחזה את המהפך בבחירות 1977: (נוסחים אחרים, המיוחסים לו בטעות, הם: "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם", "אם זה מה שהעם בחר, אז אינני מקבל את הכרעת העם"). בהמשך הבהיר כי פורמלית הוא מקבל את ההכרעה, אך מתנגדיו המשיכו לטעון כי הוא מסרב להעביר את השלטון.
בשנת 2004, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.
ב-19 במאי 2006 הלך בן-אהרן לעולמו בקיבוץ גבעת חיים (מאוחד). על-פי צוואתו, גופתו נתרמה למדע, וב-24 ביולי 2008 הובאה לקבורה.
בשנת 2017 הועלתה הצגת היחיד "ילד לא רצוי" (מאת יעל גבירץ, מחברת הביוגרפיה שלו) עם עודד קוטלר, בבימויה של נולה צ'לטון.
משפחתו
ב-1932 נישא למרים, בתו של ד"ר יעקב אבישי (פינקנזון). בנם הבכור היה הסופר, הפרשן וההוגה יריב בן-אהרן, ובנם השני הוא האנתרופוסוף ד"ר ישעיהו בן-אהרן, ממייסדי היישוב החינוכי הרדוף. לאחר שהתאלמן, נישא בגיל 93 לבלהה רובין (גרושתו של הצייר ידיד רובין), חברת הקיבוץ השכן, גבעת חיים איחוד.
ספריו
אגרות לבני / י' בן אהרון, הקבוץ המאוחד, תש"ו – קובץ מכתבים מהשבי.
כוחנו העצמאי יסוד למדיניות החוץ, אחדות העבודה-פועלי ציון - המרכז, [תש"י לערך].
די שטרייט פראבלעמען אין דער ציוניסטישער באוועגונג / מפלגת הפועלים המאוחדת, י. בן אהרן, י. חזן ו.[צ"ל וי], [חמו"ל], 1950.
בפתח תמורה, תרבות וחינוך, 1968 – מאמרים.
מועידה למעשים, [תל אביב]: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - הוועד הפועל, תש"ל-1970.
בירור ודרך, [חמו"ל] (סדרת דברים), תשל"א – מאמרים.
כלכלה של עם לוהט / מאת יצחק בן אהרן, [תל אביב]: הלשכה להתקשרות - הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, תשל"ב.
במאבק על התמורה / יצחק בן אהרן, עם עובד תרבות וחינוך, תשל"ב-1972.
הייתכן דו-קיום בין קפיטאליזם לסוציאליזם בישראל: דברי הפתיחה בדיון שהיה בחוג הרעיוני המרכזי של ההסתדרות. [תל אביב: חמו"ל], 1972.
הישג שהוא אתגר: יעדים למדיניות ההסתדרות, [חמו"ל], תשל"ג.
פועלי ישראל ראויים למאבק לשרות ולנאמנות / יצחק בן אהרון, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י הוועד הפועל, 1973.
קומת הדעת נחותה מקומת בניינינו / יצחק בן אהרן, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - הוועד הפועל - מחלקת הארגון - היחידה לשכונות ולפעולה קהילתית - המרכז לתרבות ולחנוך - מח’ ההסברה - המחלקה להשכלה גבוהה (סדרת 'לפעיל'; מס. 11), [תשל"ג].
הגמוניה ערכית כורח לעוצמת ההסתדרות, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - הוועד הפועל, [תשל"ג].
בעין הסערה: פרקים במאבקי דורי, הקיבוץ המאוחד, תשל"ח.
חיים ארלוזורוב: האיש ודרכו (50 שנה למותו) / מאת יצחק בן-אהרון [ואחרים], המרכז לתרבות ולחינוך - המחלקה להסברה בכתב (סדרת 'עיונים'; 1983), תשמ"ג-1983.
שלטון משחית – סוף הדרך: דברים בשנות ה-80 / יצחק בן-אהרן; ערך והוסיף אחרית דבר: נסים קלדרון, הקיבוץ המאוחד, 1988.
דפים מן הלוח – 1906–1993 / יצחק בן-אהרון, הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד-1994.
מעל הדוכן: עשרים וארבע שנות שליחות בכנסת ישראל / יצחק בן-אהרן; בעריכת צביקה דרור, עם עובד, תשנ"ה-1995.
גשרים נטויים: מכתבים 1927–1997 / יצחק בן אהרן, הקיבוץ המאוחד, 1997.
Achdut havodah Poale Zion, United Labor Zionist party / Y. Ben-Aharon, Charles B. Sherman, New York: Central Committee Achdut havodah - Poale Zion (United Labor Zionist Party), [1947].
Listen, gentile! the story of a life / by Y.Ben Aharon, London: Staples Press, 1947.
Coraje para transformar / por Itzjak Ben-Aharon, [Tel Aviv]: Histadrout-Confederación eneral de los Trabajadores en Israel, 1970.
Le courage de changer / (édité par Elena Tamar Smolarz), Tel Aviv: Histadrout, 1971.
The courage to change, Jerusalem: Jerusalem Academic Press, [1973].
לקריאה נוספת
יעל גבירץ, ילד לא רצוי: יצחק בן אהרן – ביוגרפיה אינטימית (עורך אחראי: דב איכנולד), תל אביב: הוצאת משכל, 2003.
אייל כפכפי, 'האם מוסר לחימה מתיישב עם מדיניות תגובות תקיפה?: המקרה של ח"כ יצחק בן-אהרן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בראשית המדינה', מדינה וחברה, 2, 1, תשס"ב-2002.
דן שביט, שיחות עם בן אהרן, הקבוץ המאוחד (סדרת 'קו אדם'), תשמ"ד-1984.
יונה שמשי, הקומה החמישית: שליחם של פועלים, תל אביב: מלוא, 1973.
קישורים חיצוניים
"עוז לתמורה בטרם פורענות", גרסת טקסט מלאה (לא סריקה) ולהורדה כ־PDF באתר הבמה-הרעיונית של מפלגת-העבודה.
()
"פה נטמן מהפכן"– על קבורתו של בן-אהרן (כולל סרטון)
חיים שכאלה עם יצחק בן אהרן | חלק א | חלק ב | הערוץ הראשון, 1993
ארכיונו האישי של יצחק בן אהרון בארכיון יד טבנקין
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית
קטגוריה:אתאיסטים יהודים
קטגוריה:אתאיסטים ישראלים
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:חברי כנסת זוכי פרס ישראל
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפ"ם
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
קטגוריה:יהודים מבוקובינה
קטגוריה:מזכירי ההסתדרות הכללית
קטגוריה:מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
קטגוריה:מתנדבי היישוב שנשבו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:רטוריקנים ונואמים ישראלים
יצחק
קטגוריה:גבעת חיים מאוחד: אישים
קטגוריה:פעילים ציונים ברומניה
קטגוריה:קצינים בריטים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:יהודים בצבא הבריטי
קטגוריה:חברי הכנסת השנייה
קטגוריה:חברי הכנסת השלישית
קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית
קטגוריה:חברי הכנסת החמישית
קטגוריה:חברי הכנסת השביעית
קטגוריה:חברי הכנסת השמינית
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה
קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה
קטגוריה:ישראלים שתרמו את גופתם למדע
קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת חיים מאוחד
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-10
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שרי ממשלות ישראל זוכי פרס ישראל
קטגוריה:אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
קטגוריה:יהודים גליציאנים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1906
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2006
| 2024-10-13T07:35:33
|
עמק חפר
|
שמאל|ממוזער|250px|נוף חקלאי טיפוסי לעמק חפר, מזרחית לקיבוץ גבעת חיים מאוחד, אוקטובר 2008
שמאל|ממוזער|250px|בית באר ומגדל ביטחון בלב פרדס היסטורי בעמק חפר, אוקטובר 2008
ממוזער|שקנאים במאגר משמר השרון
עֵמֶק חֵפֶר הוא עמק במישור החוף, לאורך הים התיכון, בחלקו הצפוני של אזור השרון, בין הערים חדרה בצפון ונתניה וכפר יונה בדרום. יישובי עמק חפר משתייכים למועצה האזורית עמק חפר.
מקור השם עמק חפר הוא תנ"כי, והוצע בשנת 1934 למתיישבי האזור על ידי פרופ' בנימין מזר. עם זאת, אין ודאות כי אכן זהו עמק חפר המקראי. הארכאולוג אדם זרטל מזהה את עמק חפר המקראי עם עמק דותן של ימינו.
עד שנת 1927 נקרא האזור שהיה מוכה ביצות וקדחת ואדי חווארת, על שם שבט בדואי שישב במקום באופן לא חוקי.
בשנת 1927 רכש יהושע חנקין את אדמות העמק עבור הקק"ל. לאחר מאבק משפטי ארוך ותשלום פיצויים לאריסים הבדווים שישבו באזור הוחל במפעל ההתיישבות.
סקירה גאוגרפית
לאורך שפת הים משתרע חוף מצוקי של רכס הכורכר המערבי ואזור החולות פורץ אותו בקטעים שונים בעיקר בשפכי הנחלים. מזרחית לאזור החולות, משתרע אזור של אדמת החול האדום (חמרה), המתחלף לאדמת טרה רוסה לרגלי הרי השומרון. שלושת רכסי הכורכר נראים בנוף בבירור ויש שגובהם מגיע לעשרות מטרים. רכס הכורכר המערבי נמצא כאמור בקרבת שפת הים ויוצר מזקופים מרשימים. על הרכס המרכזי בעמק חפר שוכן כפר ויתקין. בין רכס זה והרכס המזרחי נמצא מישור השרון בעל אדמת החול האדום לגידול הדרים. על הרכס המזרחי בעמק חפר שוכן המושב כפר מונש. מזרחית לרכס זה מנחל אלכסנדר – מושב בארותיים – עד לרגלי השומרון משתרע אזור חקלאי בעל אדמת טרה רוסה, הטובה לחקלאות.
הטמפרטורות בעמק גבוהות בקיץ ונוחות בחורף. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא בין 500 ל-600 מ"מ. תנאים אלה מאפשרים גידולים סובטרופיים.
בעמק חפר הצפוני, ליד קיבוץ בחן נמצא המאגר הגדול בישראל למי קולחין מטוהרים.
תחנת הרכבת כפר ויתקין
הייתה תחנת רכבת על מסילת החוף ששירתה את תושבי כפר ויתקין ואזור עמק חפר. התחנה פעלה משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד 1997, אז נסגרה בשל היעדר ביקוש.
ביוני 2023 עצרה בתחנה רכבת שביצעה נסיעה פרטית.
אתרי תיירות
ממוזער|מאגר משמר השרון, תצפית ומצפור מאגרי עמק חפר, על גדת נחל אלכסנדר בעמק חפרשמאל|ממוזער|250px|בית הראשונים, ביתן אהרן
מאגר משמר השרון, תצפית ומצפור מאגרי עמק חפר: מרפסת תצפית חדישה, יפה ומקורה הצופה אל מאגר משמר השרון ושטחי עמק חפר. המצפור מצוי על גדתו המזרחית של נחל אלכסנדר, צפונית-מזרחית לחניאל. באתר מאגר מים, חניון, מתקני מנוחה ושעשועים. סמוך לאתר שבילי הליכה, שבילים לאופניים ושבילים טובים לכל רכב לאורך נחל אלכסנדר.
שמורת טבע: מזרחית לביתן אהרן וצפונית ל"בית הראשונים" משתרעת שמורת טבע ששטחה כ-50 דונם.
בית הראשונים: נמצא על גבעת כורכר, בתחום שמורת הטבע, ביתן אהרן. זהו בית אבן שהוקם במאה ה-19 בידי אנטואן בישארה טאיאן, מרוני מלבנון, שהיה בעל מרבית קרקעות האזור. בתחילת 1930 התיישבו בבית עשרים צעירים כדי לממש את הבעלות על הקרקע. אותם עשרים איש הם המתיישבים הראשונים בעמק חפר שהקימו אחר כך את כפר ויתקין. בעשור השני של המאה ה-21 פועל בבניין מרכז הדרכה
גשר הצבים: הוא גשר הנטוי על נחל אלכסנדר מזרחית לכפר ויתקין וחופית. על גדתו המערבית של הנחל לצד הגשר מרפסת תצפית נוחה ומתקני מנוחה ושולחנות. מן הגשר וסביבותיו ניתן לצפות אל הצב הרך שהוא פרויקט הדגל של שיקום נחל אלכסנדר ואישוש אוכלוסיות בעלי החיים והצומח.
פארק השרון: פארק השרון משתרע בין חדרה וגבעת אולגה בצפון ובין נחל אלכסנדר בדרום. הפארק שומר על הנוף המיוחד לשרון ועל הצמחייה כמו עצי חרוב, אלון התבור ועוד. יש בפארק מגוון פעילויות לטיול, ספורט, פיקניק ומחקר.
גן לאומי נחל אלכסנדר: אורכו של נחל אלכסנדר כ-32 ק"מ. הנחל מנקז את ההרים גריזים ועיבל שבמרכז השומרון ונשפך לים התיכון דרומית למכמורת ליד חוף בית ינאי. 3,740 דונם במורד הנחל הוכרזו כ"גן לאומי" בשנת 1982. בתחילת המאה ה-21 שוקמו גדות הנחל וסביבותיו, לאורכו הותקנו חניונים, פינות מנוחה, מתקני משחקים, שולחנות ושבילי טיולים. כיום זורמים בחלקו המערבי של נחל אלכסנדר, מערבית לכביש 6, מים מטוהרים (מי קולחין). פרויקט שחזור הנחל ושימורו זיכה את המועצה האזורית במספר פרסים.
ח'ירבת סמארה: נמצאת מצפון לנחל אלכסנדר, על גבעת כורכר גבוהה מול חופית. המבנה בנוי מאבני כורכר מסותתות, לידו יש חורשת אקליפטוס המשמשת כמרכז נופש ומחנאות.
אגמון חפר: פארק בעמק חפר שנחנך בשנת 2017. שטחו 300 דונם ומצוי כקילומטר וחצי דרומית לקיבוץ עין החורש.
ראו גם
פארק תעשיות עמק חפר
קישורים חיצוניים
אתר עמק חפר
הקרב נגד המלריה בעמק חפר, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
יהדות קנדה תורמת לפיתוח עמק חפר, 1951, יומני כרמל (התחלה 5:43)
ארז דגן, טיול בעמק חפר אחרי הגשם, באתר מאקו, דצמבר 2021
הערות שוליים
מרכז|ממוזער|800px|עמק חפר נשקף מ"מצפה רמי" בבית ראשונים (ביתן אהרן)
*
חפר
קטגוריה:השרון: גאוגרפיה
| 2024-07-29T13:05:44
|
חליל הקסם
|
חליל הקסם (בגרמנית: Die Zauberflöte) מספר 620 ברשימת קכל, היא אופרה בשתי מערכות שנכתבה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט, ללברית בגרמנית שכתב עמנואל שיקאנדר, ומבוססת על סיפורו של אוגוסט ליבסקינד "לולו או חליל הקסם". האופרה היא מסוג זינגשפיל (גרסה מוקדמת של מחזמר) אשר כולל הן מוזיקה והן דיאלוג מדובר.
ממוזער|עמנואל שיקאנדר ושלושת ילדיו מעל "שער פפגנו" בתיאטר אן דר וין.
האופרה ידועה באלמנטים וברעיונות המביעים את האידאולוגיה של הבונים החופשיים וכן רעיונות הקשורים לעידן הנאורות.
מנגינות ונושאים רבים מתוך האופרה מוכרים ביותר, בייחוד האריה "נקמת הגיהנום רותחת בלבי" ("Der Hölle Rache kocht in meinem Herzen"), אשר לעיתים מכונה "האריה של מלכת הלילה".
האופרה בוצעה לראשונה ב־30 בספטמבר 1791, בפרייהאוס אאוף דר וידן בווינה בניצוח המלחין.
כתב היד של היצירה שמור בספריית המדינה בברלין.
תקציר העלילה
זרסטרו, הכוהן במקדש איזיס ואוזיריס, חטף את פמינה כדי להגן עליה מפני אמה, מלכת הלילה. מלכת הלילה משכנעת את טמינו (שאיננו מודע לרשעותה) למצוא את פמינה ולהחזירה, ואז יוכל לשאתה לאישה. טמינו מגיע למקדש, מוצא את פמינה, אך שם הוא מגלה שזרסטרו פעל בעצם ממניעים נעלים, הוא הופך לאחד מתלמידיו של זרסטרו ולומד את חכמתו. בסופו של דבר טמינו ופמינה מתאהבים ומתאחדים.
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה: נוף פראי והררי
טמינו, נסיך יפה תואר, מנסה לחמוק מנחש אימתני. הוא מתעלף, ושלוש גברות חמושות בכידונים מופיעות והורגות את הנחש. הגברות מתרשמות מיופיו של טמינו, ורבות ביניהן מי תישאר לשמור על הצעיר בזמן שהשתיים האחרות יודיעו למלכה על האירועים, אך מסכימות בסופו של דבר ללכת שלושתן.
טמינו מתעורר, מגלה שעודנו חי והנחש מת לרגליו, ותוהה כיצד קרה הדבר. הוא פוגש את פפגנו, אשר מציג את עצמו כצייד ציפורים. פפגנו מספר לטמינו שהוא צד ציפורים עבור מלכת הלילה תמורת אוכל ושתייה, וטוען שהוא הרג את הנחש במו ידיו. שלוש הגברות שומעות את השקר ומענישות אותו – במקום יין הוא מקבל מים, במקום עוגות – אבנים, ומנעול מונח על פיו.
הגברות נותנות לטמינו תמונה של פמינה, בתה של מלכת הלילה, ומספרות לו שזרסטרו, שד מרושע, חטף את פמינה לטירתו. מיד מופיעה גם מלכת הלילה ומבטיחה לטמינו שבתה תהיה שלו לנצח אם יציל אותה ויחזירה למלכת הלילה. לאחר שהמלכה עוזבת מסירות הגברות את המנעול מפיו של פפגנו, והוא מצווה להתלוות לטמינו במסע אל טירתו של זרסטרו ולהיות לו לעזר. הן מעניקות לטמינו חליל קסום ולפפגנו מערכת של פעמונים קסומים שיגנו עליהם במהלך המסע, ומספרות להם שיופיעו גם שלושה ילדים שידריכו אותם במסעם.
תמונה שנייה: חדר נפלא במקדשו של זרסטרו
מונוסטטוס, משרתו המורי של זרסטרו, מנסה לפתות את פמינה כשפפגנו נכנס. מפוחדים אחד מן השני, פפגנו ומונוסטטוס בורחים לכיוונים נגדיים, אך פפגנו חוזר במהרה ומציג עצמו בפני פמינה. הוא מספר לה אודות טמינו, הנסיך יפה התואר, שנשלח להצילה, והם שרים יחדיו שיר הלל לאהבת בני האדם.
תמונה שלישית: חורשה ובה שלושה מקדשים
טמינו עומד בפני שלושה מקדשים – משני צדדיו נמצאים "מקדש הטבע" ו"מקדש ההיגיון", וממולו נמצא "מקדש החוכמה". שלושת הילדים מופיעים בפני טמינו ואומרים לו להיות איתן, סבלני וחרישי. הוא ניגש לאחד המקדשים בצדדים אך קול בלתי נראה מצווה עליו לסגת. הוא ניגש למקדש שבצד השני אך קול בלתי־נראה מזהירו לסגת בשנית. לבסוף הוא דופק על דלת "מקדש החוכמה" ובפניו מופיע נביא זקן, הדובר. הוא מסביר לטמינו ברוגע שזרסטרו אינו רשע – הוא למעשה השליט של מקדש החוכמה – ואין לסמוך על מילתה של אישה. שבועה עתיקה מונעת מן הדובר להרחיב, והוא נעלם. קולות בלתי־נראים אומרים לטמינו שאת האור יראה בקרוב או לעולם לא, ושפמינה עודנה בחיים.
טמינו מודה על כך ומנגן בחליל, ושומע כתשובה את חליל הפאן של פפגנו. בתקווה שפמינה נמצאת עם פפגנו, טמינו רץ לכיוון ממנו נשמע חליל הפאן, אך בדיוק מחמיץ אותם כשהם רצים לכיוון אחר כדי למצוא אותו. פמינה ופפגנו נתפסים על ידי מונוסטטוס ועבדיו, אך פפגנו נזכר בפעמוני הקסם ומנגן בהם, ולמשמע קולם העבדים רוקדים מכושפים.
תרועות ומקהלה מאחורי הקלעים מודיעים על הגעתו של זרסטרו. כשהוא מופיע, פמינה מבקשת ממנו מחילה על שניסתה לברוח, ומסבירה שעשתה זאת עקב נסיונותיו של מונוסטטוס לפתותה. טמינו, אשר נתפס על ידי מונוסטטוס, מובל פנימה, וכשטמינו ופמינה מזהים זה את זה הם מתחבקים. מונוסטטוס זועם על התנהגות זו, ומבקש מזרסטרו שיענישם, אך זרסטרו מעניש את מונוסטטוס במקום ודן אותו לשבעים ושבע מלקות. זרסטרו מתייחס להתנהגות האוהבים באדיבות, ושולח אותם לעבור את מבחני ההיטהרות.
ממוזער|דמותו של פפגנו
מערכה שנייה
תמונה ראשונה: חורשת דקלים
הכהנים נכנסים בתהלוכה, וזרסטרו מודיע שטמינו מעוניין להצטרף למסדר שלהם. הוא מתחייב למעלותיו של טמינו, ומסביר שהאלים ייעדו את פמינה לטמינו, ולכן הוא לקח אותה מאמה. הוא ממנה שני כהנים כמדריכים לטמינו ופפגנו, וכולם מצטרפים לתפילת הלל לאיזיס ואוזיריס.
תמונה שנייה: לילה בחצר המקדש
שני כהנים מובילים את טמינו ופפגנו ומשאירים אותם לבדם. טמינו מוכיח את פפגנו על פחדיו, והכהנים חוזרים כדי לבדוק את נכונותם של טמינו ופפגנו לעבור את מבחני הקבלה. שניהם מסכימים, אחרי שטמינו מהסס, ונשארים בחשכה לאחר שהם נודרים נדר של שתיקה. שלוש הגברות חוזרות ומנסות לשכנעם לחזור לשירותה של מלכת הלילה, אך קולות בלתי־נראים קוראים לגיהנום שייקח אותן, והן מסתלקות.
ממוזער|התפאורה של שינקל, מערכה שנייה, תמונה שלישית
תמונה שלישית: גן
מונוסטטוס מוצא את פמינה ישנה, ועומד לתקוף אותה כאשר מלכת הלילה מופיעה. הוא נסוג ומצותת. לאחר שהיא מגלה שטמינו מצטרף למסדר, נותנת המלכה לפמינה פגיון ומצווה עליה להרוג איתו את זרסטרו ועוזבת בכעס. מונוסטטוס מופיע שוב, לוקח את הפגיון מפמינה ומאיים לבגוד בה אם לא תכנע לו. זרסטרו מתערב ומציל את פמינה, ולהפצרותיה של פמינה בשם אמה, מבטיח לה שנקמה אינה קיימת במקדש והוא לא יפגע בה.
תמונה רביעית: חלק אחר במקדש
שני הכהנים מכניסים את טמינו ופפגנו ועוזבים. פפגנו מתחנן לשתייה, ומיד אישה זקנה ומכוערת מופיעה ומביאה לו כוס מים. הוא מפטפט איתה, אך היא נעלמת למשמע קול רעם לפני שהוא מספיק לגלות את שמה. שלושת הילדים מופיעים, נותנים לטמינו ולפפגנו את כלי הנגינה הקסומים שלהם, ומזמינים אותם לסעודה שעולה מן האדמה. פפגנו מתחיל לזלול, אך טמינו מנגן בחליל ופמינה מופיעה. מאחר שטמינו נדר נדר של שתיקה, הוא לא מדבר איתה, והיא בטוחה שאינו אוהב אותה יותר ועוזבת בייאוש.
תמונה חמישית: פנים הפירמידה
הכהנים מודים לאלים על שטמינו ראוי להצטרף למסדר, והוא ופמינה מובאים ונאמר להם להגיד מילות פרידה אחרונות. הם נלקחים בנפרד והכהנים יוצאים. כשפפגנו מגיע הוא לכוד בלהבות. הכהן השני מסביר לו שלעולם לא יכיר את נחת המסדר מאחר שהוא לא מתאים, אך לפפגנו לא אכפת. הוא רק חפץ בכוס יין, ומקבל אותה מיד. הוא מתחיל להרגיש כמיהה לאישה, ומיד מופיעה האישה הזקנה ואומרת לו שהוא מוכרח לשאת אותה אחרת יישאר לבד לנצח. הוא מסכים לאחר היסוסים רבים, כשהיא אומרת לו שהאלטרנטיבה היא חיים עלובים בשבילו. באותו רגע היא הופכת לנערה יפה, זוהי פפגנה, בת זוגו, אך הכהנים מגרשים אותה.
תמונה שישית: גן דקלים
שלושת הילדים מביטים בפמינה מתקרבת עם הפגיון של אמה, ועומדת להתאבד איתו. הם עוצרים אותה בדיוק בזמן ומבטיחים לה שטמינו עדיין אוהב אותה.
תמונה שביעית: מחוץ למערות
שני אנשים בשריון עומדים להוביל את טמינו למבחן האחרון שבו יטוהר באמצעות אש ומים, כאשר קולה של פמינה נשמע – היא הגיעה כדי להצטרף אליו במבחן. יחדיו הם עוברים באש ובמים, טמינו מנגן בחליל הקסם, והם יוצאים ללא פגע.
תמונה שמינית: גן דקלים
מיואש מכך שאיבד את פפגנה, פפגנו עומד לתלות את עצמו בעזרת חבל, אך שלושת הילדים ממהרים להצילו ואומרים לו שצליל הפעמונים הקסומים שלו יביא אליו את פפגנה. הוא מנגן בהם והיא מופיעה, והזוג מתאחד בשמחה בדואט המוכר (פה... פה... פה... פפגנו... פפגנה...).
תמונה תשיעית: נוף פראי והררי
מונוסטטוס, מלכת הלילה ושלוש הגברות עומדים לתקוף את המקדש, אך ברקים ורעמים מכניעים אותם והם מובסים. זרסטרו מודיע במקדשו על ניצחון השמש על החשכה, וכולם מצטרפים לשיר סיום האופרה שבו טמינו ופמינה מתארסים.
קישורים חיצוניים
לברית של האופרה בגרמנית עם תרגום לאנגלית
חליל הקסם, באתר צפונט
תקציר העלילה באנגלית
וידאו של Der Hölle Rache של מלכת הלילה, בביצוע נטלי די'סיי (ביו טיוב)
כתב היד המקורי של הפרטיטורה
אופרה אחרת : חליל הקסם, בערוץ יוטיוב של כאן חינוכית
שעת אופרה לילדים - חליל הקסם - המופע המלא, בערוץ יוטיוב של האופרה הישראלית
הערות שוליים
חליל הקסם
קטגוריה:אופרות בגרמנית
| 2023-10-14T15:39:36
|
אופרה
|
ממוזער|250px|שירת אופרה (פרנץ להאר) במוזיאון תל אביב
שמאל|ממוזער|250px|האופרה "Giulio Cesare in Egitto" של גאורג פרידריך הנדל, ברלין (1970)
שמאל|ממוזער|250px|האופרה "הרוזנת מאריצה" של המלחין ההונגרי אמריך קלמן
ממוזער|250px|בתי אופרה באירופה
שמאל|ממוזער|250px|בית האופרה בפרנקפורט
ממוזער|שמאל|250px|תיאטרון לה סקאלה במילאנו, איטליה נוסד בשנת 1778, אחד מבתי האופרה המפורסמים בעולם
ממוזער|שמאל|250px|בית האופרה של סידני הוא אחד המפורסמים בעולם וסימן היכר של העיר
אופרה (מאיטלקית: opera in musica – יצירה מוזיקלית) היא צורה של תיאטרון שבה התוכן הדרמטי מועבר בשלמותו או ברובו באמצעות שירה ומוזיקה. האופרה הופיעה באיטליה בסוף המאה ה-16 ונקשרת, בדרך כלל, עם מסורת המוזיקה הקלאסית המערבית. האופרה היא סוג של אמנות אשר משתמשת ביסודות רבים של התיאטרון המדבר, כמו תפאורה, תלבושות ומשחק. עם זאת, האופרה נבדלת מצורות דרמטיות אחרות בחשיבות הנודעת בה לשירה ולטכניקה הווקאלית המקובלת. את הזמרים מלווה הרכב כלי, שגודלו נע מהרכב קאמרי מצומצם ועד תזמורת סימפונית מלאה, הנגנים יושבים בדרך כלל בבור תזמורת ("pit"), אזור מונמך בקדמת הבמה, נסתרים מהקהל. גם בלט משולב לעיתים קרובות באופרה, והדבר נכון בעיקר לגבי האופרה הצרפתית ברוב שנות הגלולה.
בחלקי תבל אחרים קיימות צורות אמנות דומות, רבות מהן עתיקות-יומין, המכונות לעיתים "אופרה", בהשוואה לצורה זו במוזיקה המערבית ("אופרה סינית", לדוגמה). הצורות העצמאיות האלה אינן נגזרות של האופרה המערבית אלא צורות נבדלות של תיאטרון מוזיקה. האופרה גם איננה המופע היחיד של תיאטרון מוזיקלי במערב: בעולם העתיק, הדרמה היוונית כללה שירה וליווי אינסטרומנטלי ובימינו קיימות צורות אחרות, כמו מחזמר.
מושגים באופרה
הטקסט המילולי באופרה ידוע בשם ליברית (באיטלקית ליברטו – "ספר קטן"). מלחינים מסוימים כתבו את הליבריות שלהם בעצמם, כמו אריגו בויטו, רוג'רו לאונקוואלו והנודע ביותר, ריכרד וגנר; אחרים עבדו בצמידות עם כותבי ליברית קבועים. מוצרט למשל, עבד עם לורנצו דה פונטה וריכרד שטראוס עם הוגו פון הופמנסתאל.
האופרה המסורתית מכילה שני אופני שירה: רצ'יטטיב, הקטעים מקדמי העלילה, המושרים על פי רוב בסגנון לא-מלודי, שמאפיינים את האופרה, ואריה ("אייר" או שיר פורמלי), המשמשת את הדמויות לביטוי רגשותיהן בסגנון מלודי מעוצב יותר. דואטים, שלישיות ושאר הרכבים שכיחים גם הם באופרה ותפקיד המקהלות הוא לפרש את ההתרחשויות. בכמה צורות אופרה, כמו הזינגשפיל, אופרה קומית, אופרטה ואופרה למחצה, תופס דיאלוג מדובר את מקום הרצ'יטטיב. קטעים מלודיים או מלודיים למחצה המופיעים תוך כדי, או במקום, רצ'יטטיב, מכונים גם אריוזו. בתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית היו שתי צורות יסוד לרצ'יטטיב: סקו (יבש), בליווי "קונטינואו", במקרים רבים בנגינת צ'מבלו בלבד, או אקומפניאטו (המוכר גם בשם "סטרומנטאטו") בליווי התזמורת. במאה ה-19 גבר האקומפניאטו על הסקו, תפקיד התזמורת עלה בממדיו ובחשיבותו וריכרד וגנר חולל מהפכה באופרה, כשביטל כמעט לגמרי את ההבדל בין אריה לרצ'יטטיב בחיפושיו אחרי מה שהגדיר "מלודיה שאין לה קץ". המלחינים שבאו אחרי וגנר נטו לקבל את גישתו, אם כי היו גם כאלה, כדוגמת סטרווינסקי ב"דרכו של הולל", שהתנגדו למגמה זו.
תולדות האופרה
ראשית האופרה
המילה אופרה פירושה באיטלקית "עבודה" (מצורת הרבים של "אופוס" הלטיני, שפירושו "יצירה" או "עבודה"), רמז לשילוב הנעשה בה של אמנויות שירת הסולו והמקהלה, הדקלום, המשחק והמחול במחזה ראווה מבוים. "דפנה" של יאקופו פרי הייתה החיבור המוקדם ביותר שאפשר להגדיר כאופרה כפי שהיא נתפסת כיום. "דפנה" נכתבה בסביבות 1597, במידה רבה בהשראת חוג עלית של הומניסטים פלורנטינים משכילים, שכינה עצמו הקמראטה הפלורנטינית. "דפנה" הייתה ניסיון להשיב לחיים את הדרמה היוונית הקלאסית, כחלק מיוזמה רחבה יותר של החזרה לחיים של תרבות עתיקה, שהייתה אופיינית לתקופת הרנסאנס. חברי הקאמרטה הניחו, שפרקי ה"כורוס" בדרמות היווניות בוצעו במקורם בשירה, וכך, אולי, גם שאר הטקסט בכל התפקידים; אופרה נתפסה איפוא כדרך ל"שחזור" המצב הזה. התווים לפיהם בוצעה "דפנה" אבדו עם השנים, ויצירה מאוחרת יותר של פרי, "אאורידיצ'ה", משנת 1600, נחשבת לפרטיטורה האופראית הראשונה ששרדה עד ימינו אלה. עם זאת, האופרה הראשונה שעודה מבוצעת בקביעות כחלק מהרפטואר האופראי היא "אורפיאו" של מונטוורדי, שחוברה בשביל חצר הדוכס ממנטואה בשנת 1607.
תקופת הבארוק
האופרה לא הגבילה עצמה לקהל החצר לאורך זמן; בשנת 1637 צץ מושג ה"עונה" (קרנבל) של אופרות לקהל הרחב, במימון מכירת כרטיסים, בוונציה. מונטוורדי עבר העירה ממנטואה וחיבר את האופרות האחרונות שלו, "שיבת אוליסס למולדת" ו"הכתרת פופיאה", לתיאטרון הוונציאני בשנות ה-40 של המאה ה-17. החסיד החשוב ביותר שלו, קאוואלי, הפיץ את האופרה ברחבי איטליה. אופרות הבארוק המוקדמות הללו מיזגו קומדיה ברורה עם יסודות טראגיים בערבוביה, שצרמה רגישויות משכילות והציתה את הראשונה בתנועות הרפורמה הרבות של האופרה. לרפורמה זו הייתה אחראית האקדמיה הארקדית של ונציה, שנקשרה בשמו של המשורר פייטרו מטאסטאזיו. הליבריות של מטאסטאזיו עזרו לגבש את סוגת האופרה סריה, הצורה העיקרית של האופרה האיטלקית עד סוף המאה ה-18. אחרי שהאידיאל של מטאסטאזיו נקלט והתבסס כיאות, הקומדיה באופרה הבארוקית הוגבלה למה שכונה עם הזמן אופרה בופה.
האופרה סריה הייתה נשגבת בצלילה ומסוגננת מאוד בצורתה. בדרך כלל הייתה בנויה מרצ'יטטיב סקו, משולב לסירוגין באריות דה קאפו ארוכות. אלה נתנו הזדמנות מצוינת לשירה וירטואוזית, ובעידן הזהב של האופרה סריה נאצל לזמר מעמד של כוכב אמיתי. תפקיד הגיבור נכתב בדרך כלל לקול קסטראטו; קסטראטי כדוגמת פארינלי וסנסינו, לצד זמרות סופרן כמו פאוסטינה בורדוני, היו מבוקשים מאוד ברחבי אירופה כשהאופרה סריה שלטה בבימה בכל הארצות מלבד צרפת. האופרה האיטלקית קבעה את אמות המידה הבארוקיות. ליבריות איטלקיות היו הנורמה, גם כאשר מלחין גרמני כמו הנדל מצא עצמו כותב לקהל מאזינים לונדוני. הליבריות האיטלקיות שמרו על עליונותן גם בתקופה הקלאסית, למשל באופרות של מוצרט, שכתב בווינה סמוך לסוף המאה. מלחיני אופרה סריה חשובים, ילידי איטליה, הם אלסנדרו סקרלטי, ויולדי ופורפורה.
בתקופת הרסטורציה האנגלית, התפתחה סוגה של אופרה למחצה (לעיתים מופיע כסמי-אופרה, אופרה דרמטית או אופרה אנגלית). הפקות מסוג זה התאפיינו בהפרדה ברורה בין פרקי המשחק המדובר והפרקים המוזיקליים.
רפורמה: גלוק ומוצרט
לאופרה סריה היו נקודות תורפה ומבקרים משלה. הבחירה בהידור ובקישוטיות יתרה כדי לפאר את שמם של זמרים מעולים והשימוש במחזה ראווה נוצץ כתחליף לטוהר ואחדות דרמטיים עוררו התקפות. המסה של פרנצ'סקו אלגארוטי על האופרה (1755) היוותה השראה לרפורמות של כריסטוף ויליבלד גלוק. הוא טען, שהאופרה סריה צריכה לחזור ליסודות וכי כל מרכיביה השונים – מוזיקה (הן כלית והן קולית), בלט ובימוי חייבים להכפיף עצמם לשירות הדרמה, החשובה מכולם. כמה ממלחיני התקופה, ביניהם ניקולו יומלי ותומאזו טראאטה, ניסו להוציא אידיאלים אלה מן הכוח אל הפועל, אבל הראשון שנחל הצלחה ממשית והשאיר את חותמו לצמיתות בתולדות האופרה היה גלוק. גלוק ניסה להשיג את "היופי שבפשטות". את כוונתו זו ממחישות האופרות החדשות וה"מתוקנות" שלו, "אורפיאו ואורידיצ'ה" ו"אלצ'סטה", שקוויהן הווקאליים, נטולי הווירטואוזיות שאפיינה יצירות משל הנדל, למשל, נתמכים בהרמוניות פשוטות, תומכות עלילה, ובנוכחות תזמורתית עשירה מן הרגיל לכל אורך היצירה.
הרפורמות של גלוק מהדהדות בכל ימי ההיסטוריה האופראית. ובר, מוצרט ווגנר הושפעו במיוחד מן האידיאלים שלו. מוצרט, שהיה מבחינות רבות ממשיך דרכו של גלוק, ליכד בכתיבתו חוש יוצא מן הכלל לדרמה, הרמוניה, מלודיה וקונטרפונקט, שהניב שורה של קומדיות, בעיקר "כך עושות כולן", "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובאני" (בשיתוף עם לורנצו דה פונטה), שעודן בין האופרות האהובות, הפופולריות והמוכרות ביותר, עד עצם היום הזה. אבל תרומתו של מוצרט לאופרה סריה הייתה מורכבת יותר; בזמנו היא הייתה כבר בדעיכה, ועל אף יצירות משובחות כמו "אידומניאו" ו"חסדו של טיטוס", לא עלה בידו להשיב את צורת האמנות הזו לחיים.
בל קאנטו, ורדי ווריזמו
תנועת ה"בל קאנטו" באופרה פרחה בראשית המאה ה-19 ודוגמה לה הן אופרות של רוסיני, בליני, דוניצטי, פאצ'יני, מרקאדנטה ורבים אחרים. האופרה בל קאנטו, "שירה יפה" בתרגום מילולי, לקוחה מאסכולת השירה האיטלקית המסוגננת שנשאה אותו שם. קווי בל קאנטו טיפוסיים עמוסי קישוטים ומסובכים, דורשים גמישות קולית ושליטה מוחלטת בגובה הצליל.
בהמשך לתקופת הבל קאנטו, הופיע סגנון חדש, ישיר ועז יותר, שהמוזיקה של ורדי קירבה עד מהרה אל לבות המאזינים, החל באופרה התנ"כית "נאבוקו". האופרות של ורדי הדהדו ברוח הגוברת והולכת של הלאומיות האיטלקית בתקופה שלאחר נפוליאון, ומחברן היה תוך זמן קצר לסמל התנועה הפטריוטית (אף כי הוא עצמו אולי לא היה קיצוני עד כדי כך בהשקפותיו הפוליטיות). בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 כתב ורדי ופרסם את שלוש האופרות הפופולריות ביותר שלו: "ריגולטו", "איל טרובאטורה" ו"לה טרוויאטה". הוא המשיך לפתח את סגנונו, חיבר גראנד אופרה צרפתית, אולי הגדולה בסוגה, "דון קרלוס" וסיים את קריירת היצירה שלו בשתי יצירות בהשראת שקספיר, "אותלו" ו"פלסטף", המלמדות עד כמה הרחיקה האופרה האיטלקית ברמת התחכום מאז ראשית המאה ה-19.
אחרי ורדי הופיעה באיטליה המלודרמה הסנטימנטלית, ה"ריאליסטית" של הוריזמו. הסגנון הזה, שבא לעולם עם אבירות כפרית של פייטרו מסקאני וליצנים של רוג'רו לאונקוואלו, השתלט, פשוטו כמשמעו, על בימות האופרה בעולם עם יצירות פופולריות כמו לה בוהם, טוסקה ומאדאם באטרפליי של פוצ'יני. מלחינים איטלקים מאוחרים יותר, כמו לוצ'אנו בריו ולואיג'י נונו ערכו ניסויים במודרניזם.
אופרה וחברה
ממוזער|לוצ'אנו פברוטי היה זמר אופרה מפורסם
בתקופת הבארוק הייתה האופרה בעיקר בילוי חברתי נוצץ. בני החברה הגבוהה, שועים ועשירים מופלגים, החזיקו תאים בבתי האופרה המפוארים ובאו להצגות בעיקר כדי לראות ולהיראות, לארח ולהתארח. בעוד המבצעים עושים את שלהם על הבמה, התזמורת מנגנת והמנצח מנופף בשרביטו, התנהלו בתאים שיחות ערות, נדידות מתא אל תא, אכילה ושתייה ובעיקר תצפיות אל תאים אחרים, להתרשם ולהעיר על שמלות ערב, תסרוקות ותכשיטים. רק ביציעים הגבוהים, הרחק מן הבמה, הצטופפו אוהבי האופרה האמיתיים, סטודנטים ואמנים חסרי פרוטה, שחסכו מפיהם כדי לזכות באפשרות לצפות ולהאזין, ולו מרחוק ובעמידה. מלחיני האופרות ידעו למה הקהל מצפה, והשתדלו להתאים את עצמם לדרישותיו. אריות מבריקות, וירטואוזיות ומרשימות היו צו השעה לפרימדונה ולבן זוגה, וכל מלחין נאלץ לשלב אותן באופרה שלו על חשבון רצף העלילה ושאר התפקידים, הזוהרים פחות. בין המערכות שולבו אינטרמצי של בלט כדי להעסיק את הקהל המשועמם. יוצרי התפאורה והתלבושות השתדלו לעלות על עצמם ועל מתחריהם בפאר יצירותיהם ולהרהיב את עיני הצופים.
בתקופה הקלאסית שינה בטהובן את כללי המשחק, כדרכו בכל יצירתו, וכתב את "פידליו". מוצרט נתן ביטוי להתעניינותו באגודת הבונים החופשיים ב"חליל הקסם". מלחיני אופרות החלו להשתחרר מן השיעבוד לתביעות הקהל והזמרים הראשיים ולתת יתר משקל לאיכות המוזיקה ולרצף העלילה, אם כי האריות והדואטים תפסו עדיין מקום של כבוד. יחס הקהל לאופרה החל להשתנות ככל שביצועי מוזיקה פומביים הלכו ונעשו נחלת הכלל ולא המעמדות העליונים בלבד.ממוזער|250px|האופרה נישואי פיגארו מאת מוצרט על הבמה, 2019פריצת הדרך החברתית של האופרה הגיעה בתקופה הרומנטית עם הופעת זרם הוריזמו. פשוטי העם, בוהמיאנים, אנשים משולי החברה, החלו להופיע על במת האופרה, לא כדמויות צדדיות, משרתים לגיבורים הראשיים המקדמים את ענייניהם, אלא כגיבורים עצמם. תופרת ענייה גוועה בשחפת בעליית הגג ב"לה בוהם" של פוצ'יני, פועלת בבית חרושת לסיגריות בסביליה היטתה קצין צבא מדרך הישר ומבריחים עשו את דרכם בהרים, שם חיפשה נערת כפר ישרה ונוגה את אהובה שנעלם בכרמן של ביזה, פילגש יפנית שמה קץ לחייה אחרי שאהובה האמריקאי גזל ממנה את בנם המשותף למען אשתו החוקית במאדאם באטרפליי וקורטיזנה שחפנית ויתרה בגודל לב על אהובה כדי לא לפגוע במשפחתו הבורגנית האמידה ב"לה טרוויאטה" של ורדי.
במאה ה-20 נרתמה האופרה ביתר שאת לנושאים חברתיים, כמו התיאטרון, הספרות והקולנוע. אופרות כמו "ווצק" של אלבן ברג, "אשמדאי" של יוסף טל או "מעשה בחייל" של סטרווינסקי נועדו להביע מחאה חברתית בוטה ולא ניסו לרצות את הקהל בשום צורה, לא במוזיקה ולא בעלילה. "פורגי ובס" של גרשווין הייתה האופרה השחורה הראשונה ו"אופרה בגרוש" של ברכט ווייל, המבוססת על "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש הבריטים מן המאה ה-18 הביאה את סיפורם של אנשי העולם התחתון בלונדון ונועדה לבטא מחאה נגד קיפוח ועושק, בעיקר באמצעות ג'ני, עובדת מלון מנוצלת, החולמת על ספינת הפיראטים שתבוא לשחרר אותה ולנקום את נקמתה.
אופרה בעברית
שמאל|ממוזער|250px|פסלי מלחיני אופרה ליד המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מימין – רוסיני, אופנבך, ברליוז, ורדי, מוצרט, שטראוס
לצד הפקות מן הרפרטואר העולמי הקלאסי שהועלו בשפת המקור, למן ראשיתה הפיקה האופרה בארץ יצירות מקור בשפה העברית. האופרה העברית הראשונה שעלתה בארץ היא "דן השומר" מאת מרק לברי ללברית מאת ש. שלום ומקס ברוד. הופעת הבכורה הייתה בפברואר 1945 בביצוע האופרה הארצישראלית העממית בתיאטרון מוגרבי בתל אביב. האופרה עסקה בתקופת החלוצים כשברקע הקמת המדינה. היא מומנה על ידי הקרן קיימת לישראל והועלתה יותר מ-30 פעמים. המוזיקה שילבה בתוכה מוטיבים חסידיים, מזרחיים וים תיכוניים.
באולם נגה עלתה האופרה "המסע לפוליפוניה" מאת ריצ'רד פרבר, בה השתתפו בין היתר ענת אפרתי, ששי קשת ואלי גורנשטיין.
בשנת 1995 במשכן לאמנויות הבמה, עלתה האופרה "יוסף" מאת יוסף טל, ללברית מאת ישראל אלירז, בניצוח גארי ברתיני.
בשנת 2000 עלתה האופרה "הבן יקיר לי" מאת חיים פרמונט לליברית מאת תלמה אליגון. שנה לאחר מכן עלתה האופרה "אלפא ואומגה" מאת גיל שוחט ללברית מאת דורי מנור ואנה הרמן. בתפקידים הראשיים, מירב ברנע וגבי שדה. בשנת 2005 העלתה האופרה את הפקת "מסע אל תום האלף" מאת יוסף ברדנשווילי, על פי רומן מאת א.ב. יהושע. מאוחר יותר יצגה ההפקה את האופרה הישראלית בחגיגות 60 שנה למדינת ישראל ברומא. בין שאר הסולנים, גבי שדה, לריסה טטוייב, עדנה פרוחניק, נח בריגר, יניב ד'אור, ולדימיר בראון ואירה ברטמן.
בשנת 2009 עלתה הפקת "הילד חולם" מאת גיל שוחט, על פי מחזה מאת חנוך לוין, בבימוי עמרי ניצן, ובשנת 2012 הוזמנה ההפקה לפסטיבל מאי בוויסבאדן. על ההפקה ניצח דייוויד שטרן, ובתפקידים הראשיים היו הילה בג'יו, אירה ברטמן, לריסה טטוייב, גיא מנהיים, ברכה קול ונח בריגר.
עונת 2014–2015 נחתמה בשתי הפקות ישראליות ועבריות: "האדונית והרוכל", ו"שיץ". את "האדונית והרוכל" על פי ש"י עגנון ללברית מאת צרויה להב הלחין חיים פרמונט, ובתפקידם הראשיים עידית זמיר וגיא מנהיים, ואת "שיץ" על פי חנוך לוין ובעריכת מולי מלצר, הלחין יוני רכטר, ובתפקידים הראשיים אירה ברטמן, נח בריגר, יעל לויטה ועודד רייך. את שתי ההפקות ביים עידו ריקלין.
ראו גם
אופרטה
אופרת רוק
מחזמר
אופרה בופה
דרמה ג'וקוזו
אופרה קומית
אופרת בלדה
אופרה איטלקית
אופרה גרמנית
אופרה צרפתית
אופרה רוסית
אופרה אנגלית
זינגשפיל
לקריאה נוספת
יהואש הירשברג, מוזיקה ודרמה באופרה, הוצאת צ'ריקובר בשיתוף עם האוניברסיטה העברית בירושלים, 1974.
שלמה הד, אופרה: מדריך ל-120 האופרות הגדולות, הוצאת דביר, 1991.
מילטון קרוס, עולם האופרה, מאנגלית: אברהם הפנר, הוצאת לדורי, 1993.
עדו אברבאיה, רון וידברג, האופרה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
רות הכהן-פינצ'ובר, אופרה כעולם ועולם האופרה, בהוצאת סל תרבות ארצי, 2007.
Robert Cannon, Opera, Cambridge University Press, 2012
Donald Jay Grout, A Short History of Opera, Columbia University Press, 1965
Mary Frech McVicker, Women Opera Composers: Biographies from the 1500s to the 21st Century, McFarland & Company, 2016
Claudio E. Benzecry, The Opera Fanatic: Ethnography of an Obsession, University of Chicago Press, 2011
Mary Ann Smart (ed.), Siren Songs: Representations of Gender and Sexuality in Opera, Princeton University Press, 2014
Tom Sutcliffe, Believing in Opera, Princeton University Press, 2014
Sabine Lichtenstein, "Music's Obedient Daughter": the Opera Libretto from Source to Score, Rodopi, 2014
Gloria Flaherty, Opera in the Development of German Critical Thought, Princeton University Press, 2015
Donald Jay Grout, A Short History of Opera, Columbia University Press, 2003
Wendy Heller, Emblems of Eloquence: Opera and Women's Voices in Seventeenth-Century Venice, University of California Press, 2003
Susan Rutherford, Verdi, Opera, Women, Cambridge University Press, 2013
Catherine Clement, Opera, or, the Undoing of Women, University of Minnesota Press, 1988
Kristi Brown-Montesanto, Understanding the Women of Mozart's Operas, University of California Press, 2007
Katherine K. Preston, Opera for the People: English-Language Opera and Women Managers in Late 19th-Century America, Oxford University Press, 2017
Corinne E. Blackmer, Patricia Juliana Smith (eds.), En Travesti: Women, Gender Subversion, Opera, Columbia University Press, 1995
Jacqueline Letzter, Women Writing Opera: Creativity and Controversy in the Age of the French Revolution, University of California Press, 2001
Heather Hadlock, Mad Loves: Women and Music in Offenbach's Les Contes d'Hoffmann, Princeton University Press, 2000
Marcie Ray, Coquettes, Wives, and Widows: Gender Politics in French Baroque Opera and Theater, University of Rochester Press, 2020
Jean Starobinski, Enchantment: the Seductress in Opera, Columbia University Press, 2008
Philip Gossett, Divas and Scholars: Performing Italian Opera, University of Chicago Press, 2006
Charles Affron, Grand Opera: the Story of the Met, University of California Press, 2014
Colleen Renihan, The Operatic Archive: American Opera as History, Routledge, 2020
Edward David Latham, Tonality as Drama: Closure and Interruption in Four Twentieth-Century American Operas, University of North Texas Press, 2008
Mary Ann Smart, Waiting for Verdi: Italian Opera and Political Opinion, 1815-1848, University of California Press, 2018
Francien Markx, E.T.A. Hoffmann, Cosmopolitanism, and the Struggle for German Opera, Rodopi, 2016
Axel Korner, Paulo M. Kuhl (eds.), Italian Opera in Global and Transnational Perspective: Reimaging Italianita in the Long Nineteenth Century, Cambridge University Press, 2022
Kasper van Kooten, Was deutsch und echt...: Richard Wagner and the Articulation of a German Opera, 1798-1876, Brill, 2019
John Rosselli, Singers of Italian Opera: the History of a Profession, Cambridge University Press, 1992
Robert Montemorra Marvin, Hilary Poriss (eds.), Fashions and Legacies of Nineteenth-Century Italian Opera, Cambridge University Press, 2010
Bryan Randolph Gilliam, Rounding Wagner's Mountain: Richard Strauss and Modern German Opera, Cambridge University Press, 2014
Stephen C. Meyer, Carl Maria von Weber and the Search for a German Opera, Indiana University Press, 2003
Vincent Giroud, French Opera: a Short History, Yale University Press, 2010
Andreas Giger, Verdi and the French Aesthetic: Verse, Stanza, and Melody in Nineteenth-Century Opera, Cambridge University Press, 2008
Jane F. Fulcher, The Nation's Image: French Grand Opera as Politics and Politicized Art, Cambridge University Press, 1987
קישורים חיצוניים
מילון מונחים באתר של האוניברסיטה הפתוחה
סולו איטליה - אופרה? איטליה!
קטלוג לקובצי ליברית ברשת, הספרייה למוזיקה של מכללת לוינסקי לחינוך
הספרייה הווירטואלית למוזיקה: מוזיקה קולית, הספרייה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:מילים וביטויים באיטלקית
קטגוריה:להקות אופרה
קטגוריה:ישראל: אופרה
| 2024-09-10T16:00:43
|
נחל אלכסנדר
|
נַחַל אֲלֶכְּסַנְדֶּר (בעבר: נהר אסְכַּנְדֶרוּנה) הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק משפלת החוף. אורך הנחל כ-32 ק"מ. חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז.
תוואי הנחל
הנחל מקבל מים מנחל שכם, נחל תאנים, נחל אומץ, נחל בחן ונחל אביחיל. בחלקו העליון, ההררי, הנחל אכזב, מכיוון שהמבנה הסלעי גורם לחילחול רב. בנחל נמצאת אוכלוסייה חשובה של צבים רכים. על הנחל הוקם גשר הצבים, המושך מטיילים רבים הבאים לצפות באוכלוסיית הצבים.
סמוך לגדה הצפונית של נחל אלכסנדר, בחלקו העליון (המזרחי) מצוי האתר הארכאולוגי "שייח מושארף".
החל ממושב תנובות ועד לשפך בחוף מכמורת, מסומן לצד הנחל שביל לטיול. אורכו של מסלול זה כ-22 קילומטרים, והוא נגיש גם לרוכבי אופניים. ב-2020, הנחל נוסף אל שביל השרון.
מקור השם
250px|ממוזער|שמאל|נחל אלכסנדר בהשפכו לים התיכון בחוף "בית ינאי" שבארץ ישראל
שמאל|ממוזער|250px|נחל אלכסנדר וברקע המושבים גאולי תימן וכפר הרא"ה, במבט מעל גשר הצבים
שמאל|ממוזער|250px|נחל אלכסנדר והאזור שממערב לו, במבט מעל גשר הצבים
טקסט=פארק הצבים - נחל אלכסנדר|ממוזער|גשר הצבים
שמאל|ממוזער|250px|הנחל ומעגן אבו זבורה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1880
קיימות שתי גרסאות למקור שמו של הנחל:
אחת היא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שהיה מלך מבית חשמונאי וכבש את האזור שבו זורם הנחל במאה ה-1 לפנה"ס. לפי ההסבר השני לשם, טרם קום מדינת ישראל, ערביי הארץ קראו לנחל "וואדי איסכנדיר" (או "נהר אסכנדרונה"), על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. הוא היה משיט את האבטיחים ברפסודות ששטו לאורך הנחל עד לים התיכון, שם סמוך למושב מכמורת של היום היה "מינת אבו זבורה" (נמל אבו זבורה) שבבעלותו, ומשם הוא היה שולח אותם באוניות למצרים.
שיקום הנחל
עד שנות ה-60 של המאה ה-20, היה נחל אלכסנדר אחד הנחלים היחידים בישראל שצביונו הטבעי נשמר במידה ניכרת, ומימיו לא זוהמו. אך מאז זוהם בשפכים של יישובי הסביבה ומפעילות חקלאית אינטנסיבית, ומרבית המים ממקורות טבעיים שהגיעו אליו נלקחו לשימושים אחרים.
החל משנת 1995 החלו ניסיונות לשיקום הנחל. הוקמה ה"מינהלה לשיקום נחל אלכסנדר", המאגדת כ-20 גופים בעלי עניין בשיקום הנחל. הייחוד של המנהלה לשיקום הנחל הוא שנציגים של גופים רבים שותפים לעבודה. נמצאים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, הקרן הקיימת לישראל, נציגי החברה להגנת הטבע, רשות מקרקעי ישראל, רשות הטבע והגנים, נציגי יישובי האזור ועוד. בשנת 2000, בוצע פרויקט חירום ראשוני לטיפול בשפכי שכם וטול כרם, שהם אחד ממקורות הזיהום של הנחל. פרויקט זה הושלם בשנת 2002, במסגרתו מלכדים המים המזוהמים לפני כניסתם לקו הירוק, המים נאגמים במספר בריכות שיקוע, מטוהרים, ונאגמים שוב באזור קיבוץ בחן, בסמוך לכביש חוצה ישראל ומשמשם להשקיה חקלאית. ב-2003 במהלך "פסטיבל הנחלים" באוסטרליה, פרויקט שיקום נחל אלכסנדר זכה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית "RIVERPRIZE" בנושא איכות הסביבה. אחד הנחלים המזוהמים בארץ הפך למקור דוגמה למנהלות לשיקום נחלים ברחבי העולם. רשות ניקוז השרון, אגודת המים "אפיקי עמק חפר", החברה הממשלתית לתיירות ונציבות המים הם הגופים המתקצבים. בשנת 2005 הושלם מכון הטיהור ביד חנה. המטהר את שפכי נחל שכם, היובל העיקרי של נחל אלכסנדר. פרויקט משותף של עיריית טול כרם והמועצה האזורית עמק חפר. כ-65 מיליון שקלים הושקעו בפרויקט. חלק מעלות הפרויקט נתרמה על ידי ממשלת גרמניה.
קיבולת מכון הטיהור ביד חנה, מוצתה תוך שנים ספורות ושוב החל הנחל להיות מזוהם באופן קבוע. בשטחי הרשות אין מכון לטיהור השפכים, שפכים לא מטופלים מבתי בד ומשחטות זורמים לנחל. כבר בסוף שנות ה-90 הסכימו גורמי מימון בינלאומיים, לממן מתקני טיהור שפכים שישרתו את הרשות הפלסטינית. אך מדינת ישראל התעקשה שההתנחלויות יתחברו לאותו מתקן טיהור, התורמים התנגדו ומשכו את כספם. ב-2017 שפכים שזרמו לנחל גרמו לזיהום חמור ולתמותה נרחבת של דגים בשפך הנחל. שנה אחר כך, היה אמור המנהל האזרחי לפזר בשטחים פתוחים את הפסולת שנוצרת בהפקת שמן זית באזור נחל שכם ולמנוע את שפיכתם לנחל. אך הפעולות הנדרשות לפינוי הפסולת לא בוצעו.
בתחילת 2020, דם ממשחטות פלסטיניות זרם באין מפריע לנחל והוביל לזיהום חמור.
לצד השיקום, רשות הניקוז סימנה יחד עם הוועדה לשבילי ישראל מסלול טיול לצד הנחל. חלק זה מתחיל במושב תנובות ומסתיים בחוף מכמורת, ונבנו בו שני מצפורים ושני חניוני יום. אורך המסלול הוא כ-22 קילומטרים, והוא פרוץ בצורה המאפשרת גם רכיבה על אופניים. על אף הצבתם של פחי אשפה, הרשות אינה מתחזקת באופן שוטף את המסלול וגם לא מפנה ממנו פסולת. עבודה זו נעשית על ידי מתנדבים אחת לכמה חודשים, אם בכלל. ב-2020, הוועדה סימנה מחדש את שביל השרון שחלק נכבד ממנו הוא מסלול זה של הנחל.
גשר הצבים
הגשר המקורי היה גשר עץ מעל הנחל ששימש את החקלאים באזור. ממנו הושלכו פסדים מן המשקים סביב ולכן גם נוצר ריכוז גדול של צבים רכים סביבו. מכאן גם שמו.
בשנת 1986 הוקם גשר בטון לצד הגשר המקורי, שנהרס בשיטפונות כמה שנים לאחר מכן. הגשר החדש מיועד הן להולכי רגל והן לכלי רכב.
הצב הרך הוא בעל חיים נדיר. הוא מגיע עד לאורך של מטר ומשקלו יכול להגיע עד 50 ק"ג. לצבים צוואר ארוך וגמיש המשמש אותם כצינור נשימה בעת היותם מתחת למים. הם ניזונים בעיקר מבעלי חיים קטנים החיים במים. הצבים הרכים נמצאים בסכנת הכחדה, עקב פגיעה באזורי ההטלה שלהם, זיהום וייבוש נחלים, פגיעה מפסולת וקרסים ודריסה. גם חיות הבר, כמו שועלים או נמיות פוגעים בצבים על ידי אכילת ביציהם. בחורף 1992 היו שיטפונות וצבים רבים נסחפו אל הים התיכון ומתו.
פרויקט הצלת הצב הרך בנחל אלכסנדר היה הפרויקט הראשון בשיקום הנחל. במהלכו נבנו אזורים מוגנים להטלת ביצים ומשטחי התחממות עבור הצבים, אשר מוגדרים כבעלי דם קר. באזורי ההטלה הוצבו שלטים, ופקחי רשות הטבע והגנים, מסיירים במקום כדי למנוע פגיעה בהם. בעונת ההטלה קיני הצבים מועברים לכלובים מוגנים, ויום לאחר בקיעת הצבים, שאורכם כ-5 ס"מ, הם משוחררים לנחל בלילה.
בנוסף לצב הרך ניתן לעיתים לצפות באזור באגמיות, ברכייה, סופיות ולעיתים אף בנוטריות ובנמיות.
קישורים חיצוניים
טיול בנחל אלכסנדר: פארק צבי המים ושביל הנחל, באתר e ירוק קק״ל
גן לאומי נחל אלכסנדר באתר "טבע ונופים בישראל"
תמונות מנחל אלכסנדר, פליקר
אגן היקוות נחל אלכסנדר, באתר רשות ניקוז ונחלים שרון
הערות שוליים
אלכסנדר
אלכסנדר
קטגוריה:השרון: גאוגרפיה
קטגוריה:עמק חפר
אלכסנדר
אלכסנדר
קטגוריה:שביל ישראל
קטגוריה:חופית (יישוב)
| 2024-05-21T13:09:12
|
גשר הצבים
|
הפניה נחל אלכסנדר
| 2006-11-19T18:42:58
|
אנארכיזם
|
REDIRECT אנרכיזם
| 2005-03-29T16:39:34
|
הנדסת חשמל
|
שמאל|ממוזער|200px|מהנדסי חשמל מתכננים מגוון של התקנים. תכנון ה-iPod (בתמונה) דרש ידע מתת-תחומים מגוונים של הנדסת חשמל כגון עיבוד אותות, אלקטרוניקה והנדסת מחשבים.
הנדסת חשמל (לרוב: הנדסת חשמל ואלקטרוניקה) היא תחום הנדסי אשר עוסק – במובנו הרחב ביותר – במניפולציה של גלים אלקטרומגנטיים. הנדסת החשמל כרוכה לרוב, בתכנון מעגלים חשמליים והתאמתם ליישום הדרוש, ומכסה מגוון רחב של תת-תחומים ביניהם הספק, אלקטרוניקה, אלקטרואופטיקה, בקרה, עיבוד אותות ותקשורת.
הנדסת האלקטרוניקה עוסקת במערכות אלקטרוניות זעירות כמחשבים ומעגלים משולבים ובבעיות הכרוכות במערכות חשמליות גדולות כגון ייצור חשמל ובקרה. מהנדס חשמל עוסק בחשמל כאמצעי להעברת אנרגיה. לעומתו, מהנדס אלקטרוניקה עוסק בשימוש בחשמל כאמצעי להעברת אינפורמציה.
התחום הפך לעיסוק בעל זהות מגובשת בסוף המאה ה־19, בד בבד עם מגמת המסחור של הטלגרף ושל אספקת חשמל לצרכנים. הנדסת החשמל והאלקטרוניקה הובילה לפיתוח סוגים רבים של התקנים חשמליים ואלקטרוניים בהם מנועים חשמליים, טלוויזיות, לוויינים, נגני מוזיקה מסוגים שונים, טלפונים סלולריים ומחשבים.
היסטוריה
התקופה המוקדמת
ממוזער|שמאל|150px|תומאס אדיסון בנה את רשת החשמל הגדולה הראשונה בהיסטוריה
חשמל היה מוקד לעניין מדעי לפחות החל מהמאה ה-17, אך רק במאה ה-19 החל מחקר משמעותי בנושא. פריצות הדרך העיקריות בתקופה זו כללו את עבודתו של גאורג אוהם, שבשנת 1827 כימת את היחס בין הזרם החשמלי לבין הפרש הפוטנציאל חשמלי בתוך מוליך, עבודתו של מייקל פאראדיי בנושא ההשראה האלקטרומגנטית ב־1831 וכן עבודתו של ג'יימס קלרק מקסוול שבשנת 1873 פרסם את משוואות מקסוול.
האיש שגילה את הובלת החשמל והיה הראשון להגות את הרעיון של העברת כוח חשמלי הוא יוסף פופר שפרסם את תגליתו ב-1862. בשנת 1882, הקים תומאס אדיסון את רשת החשמל הראשונה. היא סיפקה זרם ישר במתח של 110 וולט ל-59 צרכנים במנהטן. בשנת 1887, רשם ניקולה טסלה מספר פטנטים בנוגע לזרם חילופין כשיטה חלופית להובלת חשמל אשר התחרתה בשיטה של אדיסון. בשנים הבאות התעצמה היריבות בין טסלה לאדיסון, בנוגע לשיטת הובלת הזרם. לבסוף הכריעו הנסיבות לטובת זרם חילופין כשיטה לייצור והובלת חשמל. המאמצים של שני האישים קידמו משמעותית את השימוש בחשמל ואת תחום הנדסת החשמל.
התפתחות תעשיית האנרגיה החשמלית והאור באותן שנים גרמה לעלייה משמעותית בביקוש למהנדסי חשמל מנוסים. באותה תקופה, הוכשרו מהנדסים בתהליך של למידת שוליה. שיטת זו הכשירה מהנדסי מכונות ומהנדסים אזרחיים, אך כשלה בניסיון להכשיר אנשים שחפצו להשתלב בתעשיית החשמל מכיוון שההתפתחות המהירה של התחום לא איפשרה צבירת ניסיון ממנו יכול היה ללמוד סטודנט פוטנציאלי.
באותן שנים, נחשב לימוד החשמל כתת-תחום של פיזיקה, ומשימת לימודי הנדסת החשמל נפלה לחיק הפרופסורים לפיזיקה, כאשר רק להם היה את הידע החשמלי הנדרש ואת היכולות להעביר אותו למספר גדול של סטודנטים. רק בסוף המאה ה-19 החלו אוניברסיטאות להציע תארים אקדמיים בהנדסת חשמל. הפקולטה הראשונה בעולם להנדסת חשמל הוקמה בשנת 1882 באוניברסיטת דארמשטאט לטכנולוגיה. בשנת 1883 הציגה אוניברסיטה זו בשיתוף עם אוניברסיטת קורנל את הקורסים הראשונים בתחום הנדסת החשמל. בשנת 1885 הוקמה הפקולטה הראשונה באנגליה.
אוניברסיטת מיזורי הקימה ב-1886 את הפקולטה להנדסת חשמל הראשונה בארצות הברית.
במשך זמן רב עדיין שמרו מחלקות הנדסת החשמל על קשרים הדוקים עם מחלקות הפיזיקה שמהן התפצלו. כמעט שלא הייתה הפרדה בין מחקר מתקדם בהנדסת חשמל לבין מחקר בתחום הפיזיקה. ממציאים הסתמכו על גילויים שונים של פיזיקאים, ופיזיקאים תקפו בעיות טכנולוגיות שנעו בין היעילות של מנוע הקיטור לבין הדעיכה של אותות טלגרפיה, אך למרות זאת, מעטים הם המהנדסים במאה ה-19 שהחשיבו למידה אקדמית בתחום הפיזיקה כמסלול המיטבי להצלחה במקצועם.
התפתחויות מודרניות
שמאל|ממוזער|150px|ניקולה טסלה
לאחר המצאת הרדיו, תרמו מדענים וממציאים רבים לטכנולוגיה האלחוטית והאלקטרוניקה. בניסוייו הקלאסיים ב-UHF בשנת 1888, שידר וקלט היינריך הרץ (באמצעות spark-gap transmitter) גלי רדיו באמצעות ציוד חשמלי. בשנת 1895, ניקולה טסלה הצליח לקלוט באזור וסט-פוינט אותות משידורים שנבעו ממעבדתו שבניו יורק (מרחק המוערך בכ-80 קילומטרים). קרל פרדיננד בראון, הציג לעולם בשנת 1897 את שפופרת הקרן הקתודית כחלק מהאוסצילוסקופ, טכנולוגיה שתשמש מאוחר יותר בהמצאת הטלוויזיה. ג'ון פלמינג המציא את הדיודה הראשונה בשנת 1904. שנתיים מאוחר יותר, פותחה שפופרת הגברה הקרויה טריודה, על ידי רוברט ואן ליבן ולי דה פורסט.
בשנת 1920 המציא אלברט הול מגנטרון אשר ישמש אחר כך לפיתוח המיקרוגל בשנת 1946 על ידי פרסי ספנסר. בשנת 1934, החל הצבא הבריטי, תחת הנחייתו של דוקטור וימפריס, לבצע צעדי ענק לקראת הרדאר (שגם כן עושה שימוש במגנטרון). תחנת הרדאר הראשונה הופעלה בבאוודסיי באוגוסט 1936. בשנת 1941 הציג קונראד צוזה את ה-Z3, המחשב הפועל, בר התכנות, הראשון בעולם. בשנת 1946 הופיע ה-ENIAC של ג'ון פרספר אקרט וג'ון מוקלי ובישר את תחילת עידן המחשוב. הביצועים האריתמטיים של המכונות החדשות אפשרו למהנדסים לפתח טכנולוגיית חדשות לחלוטין ולהשיג יעדים חדשים ביניהם תוכנית אפולו והנחיתה על הירח.
המצאת הטרנזיסטור בשנת 1947 על ידי ויליאם שוקלי, ג'ון ברדין ווולטר בראטיין פתחה אפשרויות חדשות ליצור התקנים קומפקטיים יותר והובילה לפיתוח המעגל המשולב, על ידי ג'ק קילבי בשנת 1958 ובאופן עצמאי מאוחר יותר ב-1959 על ידי רוברט נויס. בשנת 1968 מרסיאן הוף פיתח את המיקרו-מעבד הראשון בחברת אינטל ובכך נתן את אות הפתיחה לפיתוח המחשב האישי. המימוש הראשון של המיקרו-מעבד היה מודל האינטל 4004, מעבד 4 סיביות, שפותח בשנת 1971. אולם, רק בשנת 1973 אפשר האינטל 8080, מעבד בן 8 סיביות, לבנות את המחשב האישי הראשון, ה-Altair 8800.
כלים ועבודה
שמאל|ממוזער|250px|ראדומים. ראדומים משמשים ככיסוי להגנת אנטנות מפגעי מזג האוויר, ועשויים מחומרים שלא מפריעים למעבר גלי רדיו.
שמאל|ממוזער|אופק 3 הלוויין הישראלי מכיל מערכות מחשוב ואלקטרוניקה רבות
מהנדסי חשמל עוסקים במגוון רחב של טכנולוגיות - החל בהתקני GPS וכלה בייצור חשמל. הם מתכננים ומפתחים התקנים אלקטרוניים ומערכות חשמל וכן מפקחים על פעילות מערכות החשמל ובדיקתן. מהנדס חשמל יכול לעסוק בתכנון מערכת תקשורת, שבבים או מערכות אלקטרוניות ביתיות, בעיבוד אותות, או בתכן מערכות בקרה של מכונות, רובוטים, טילים ומטוסים.
שליטה במדעי המתמטיקה והפיזיקה חיונית שכן היא מסייעת להשיג הבנה כמותית ואיכותית לגבי אופן פעולתן של מערכות. רוב עבודת ההנדסה כוללת שימוש במחשבים וזה מנהג שבשגרה להיעזר בתוכנות CAD בעת תכנון מערכות אלקטרוניות. בנוסף יכולות בין-אישיות ויכולות העלאת רעיונות חיוניות כדי לתקשר עם עמיתים במהירות.
רוב מהנדסי החשמל בעלי ידע בתורת מעגלים חשמליים בסיסית (כלומר התפקיד של נגד, קבל, דיודה, טרנזיסטור וסליל במעגל חשמלי). אולם, הידע שמהנדס חשמל משתמש בו תלוי בסוג העבודה שעליו לבצע. למשל, מכניקת הקוונטים ופיזיקת מצב מוצק חשובים בתחום המיקרואלקטרוניקה אבל לא חיוניים בעת עבודה עם מערכות גדולות. ייתכן שידע בתורת המעגלים החשמליים לא יהיה הכרחי למהנדס המתכנן מערכת תקשורת העושה שימוש ברכיבי מדף. היכולות שלהן זקוק מהנדס חשמל משתקפות בתוכניות הלימוד של האוניברסיטאות השונות שמדגישות חשיבה מתמטית, ידע רחב במחשבים והיכולת להבין את הז'רגון והעקרונות הטכניים אשר קשורים בתחום הנדסת החשמל.
נתח ניכר מעבודת המהנדס מוקדש לביצוע מטלות כגון שיג ושיח בנוגע להצעות מול לקוחות, הכנת תקציב והחלטה על לוח זמנים למיזם. מהנדסים בכירים רבים מנהלים צוותים של טכנאים או מהנדסים זוטרים וזו הסיבה שיכולת לנהל מיזם היא חשובה ביותר. ברוב המיזמים ההנדסיים קיים צורך בתיעוד ולכן יש חשיבות ליכולת כתיבה טכנית מעולה.
מקומות העבודה של מהנדסי החשמל מגוונים כמו סוגי העיסוקים שלהם. מהנדסי חשמל יכולים להמצא במעבדה של מפעל ייצור בעבודות פיתוח, אימות או ייצור, במשרד של חברת ייעוץ, או באתר עבודות. במהלך תקופת עבודתם, רבים מהם יפקחו על מגוון רחב של אנשים ביניהם מדענים, טכנאים, מתכנתים ומהנדסים עמיתים.
תת-תחומים בהנדסת חשמל
שמאל|150 px
מבנה מחשבים
ארכיטקטורת מחשבים קשורה בתכנון של מחשבים ומערכות מחשבים. הדבר כרוך לעיתים בתכנון של חומרה חדשה. מהנדסי מחשבים גם עובדים לעיתים בתכנון התוכנה של המערכת. למרות עובדה זו, תכן מערכות תוכנה מורכבות מהווה מטלה שקשורה בתחום הנדסת התוכנה אשר נחשב לרוב כתחום נפרד. מחשבים שולחניים הם חלק קטן מההתקנים שמהנדס מחשבים עשוי לעבוד עמם שכן ארכיטקטורות דמויות מחשב נפוצות כיום גם במגוון רחב של התקנים כגון : קונסולות משחקי ווידאו ונגני DVD.
תקשורת
ממוזער|שמאל|100px|רשת מחשבים
ממוזער|שמאל|100px|תקשורת לווינית היא סוג של עיסוק שבו עשוי מהנדס חשמל להיות מעורב
הנדסת מערכות תקשורת מתמקדת בשידור של נתונים דרך קו תקשורת כגון כבל קואקסיאלי, סיב אופטי או בקשר רדיו דרך חלל האוויר. קשר רדיו דורש שהמידע המועבר יהיה מקודד בגל נושא על מנת שהנתונים ימצאו בתדר שידור מתאים. שיטה זו ידועה כאפנון. שיטות אפנון ידועות הן אפנון משרעת ואפנון תדר. סוג האפנון משפיע על מחיר המערכת וביצועיה. על המהנדס מוטלת המשימה לאזן בין שני גורמים אלו.
לאחר קביעת מאפייני השידור של מערכת, המהנדסים מתכננים את המשדר ואת המקלט הדרושים למערכת. שיקול עיקרי בתכנון של משדרים הוא ההספק החשמלי שלהם והדבר קשור לעוצמת האות שלהם. אם עוצמת האות של משדר אינה מספקת אזי לאות הנקלט במקלט יצטרפו הפרעות ורעשים, שעלולים לשבש או למנוע את קבלת המידע הרצוי.
בתוך תחום התקשורת קיים נושא תקשורת הנתונים, העוסק בהכרת ובהבנת תהליכים המאפשרים העברת נתונים בין מחשבים ואמצעים נוספים. מהנדסים בתחום זה עוסקים בתכנון רשתות מחשבים ובהערכת מדדים שונים המעידים על ביצועיהן כגון קצב נתונים, כמות משתמשים, עמידה בעומסים, ויכולת אוטומטית להתגברות על תקלות.
מיקרואלקטרוניקה
שמאל|120px
מיקרואלקטרוניקה עוסקת בתכנון של רכיבים אלקטרוניים מזעריים לצורך שימוש במעגל משולב או לשימוש כרכיב אלקטרוני העומד בפני עצמו. רכיבים נפוצים הם טרנזיסטורים שונים העשויים ממוליך למחצה.
ראוי לציין שכל הרכיבים האלקטרוניים נגדים, קבלים וסלילים יכולים להיווצר ברמת המיקרו.
רוב הרכיבים מתוכננים באמצעות שילוב של סיליקון עם יסודות כימיים נוספים כדי ליצור את האפקט האלקטרומגנטי הרצוי. זו הסיבה שמיקרואלקטרוניקה מצריכה ידע במכניקת הקוואנטים ובכימיה.
עיבוד אותות
ימין|150 px
עיבוד אותות הוא תחום העוסק בניתוח ועיבוד של מידע המצוי באותות. אותות יכולים להיות אותות אנלוגיים או דיגיטליים. באות אנלוגי האות משתנה ברציפות בהתאם למידע, ואילו בדיגיטלי האות משתנה בהתאם לסדרה של ערכים דיסקרטיים שמייצגים את המידע. עבור אותות אנלוגיים, עיבוד אותות עשוי לערב מגבר ומסנן חשמלי או אם מדובר בתחום התקשורת אפנון של האותות. עבור אותות ספרתיים עיבוד אותות ספרתי עשוי לכלול דחיסת נתונים, גלוי שגיאה ותיקון שגיאה של אותות דגומים.
בקרה
שמאל|150 px
הנדסת בקרה שמה דגש על מידול של מגוון רחב של מערכות דינמיות ועל תכן בקרים שיאפשר למערכות להתנהג באופן הרצוי. על מנת לממש בקרים אלו מהנדסי חשמל יכולים להשתמש במעגלים חשמליים, מעבדי DSP וכן מיקרו-בקרים. הנדסת בקרה מאפשרת יישומים רבים החל במערכות אוויוניקה, טיסה והנעה של מטוסים וכלה בבקרת שיוט הקיימת במכוניות רבות. לבקרה גם תפקיד מפתח באוטומציה תעשייתית.
מהנדסי בקרה מיישמים פעמים רבות משוב כאשר הם מתכננים מערכות בקרה. למשל, במכונית עם בקרת שיוט המהירות של המכונית נמדדת באופן תדיר ומוזנת חזרה למערכת שמכווננת את מהירות המנוע בהתאם. היכן שיש משוב, תאוריית הבקרה יכולה לקבוע כיצד תגיב המערכת למשוב.
זרם חזק
מהנדסי חשמל בתחום הזרם החזק מתכננים את מערכות הייצור וההולכה של החשמל, החל בתחנות הכוח, דרך מערכות ההשנאה וההולכה, וכלה במתקני הצריכה הסופיים כמבנים, תאורת חוץ, רכבות חשמליות וכדומה. בישראל ובמדינות רבות אחרות נדרש רישיון על מנת לעסוק בתחום הזרם החזק והתכנון עצמו כפוף לחוקים ולתקנות.
תחום נפוץ נוסף בו עוסקים מהנדסי זרם חזק הוא ניהול תחזוקת מערכת החשמל של מתקנים מורכבים כגון נמלי תעופה, בתי חולים ובתי חרושת.
אלקטרוניקת הספק
תחום השייך לשני ענפים: זרם חזק ואלקטרוניקה. הוא עוסק בהמרת אנרגיה חשמלית באמצעות רכיבים אלקטרוניים, תוך שמירה על נצילות גבוהה. התחום מקיף מכלול רחב של יישומים, ובהם הזנת סוללות למכשור נייד, המרת מתח רשת לצורך הזנת מחשבים ותאורה (לדוגמה, המרה ממתח רשת של 220 וולט AC למתח מחשבים, 12 וולט DC), המרת אנרגיה מתחדשת לאנרגיה חשמלית ועוד.
אלקטרואופטיקה
תת-תחום המשלב בין אלקטרוניקה ואופטיקה, ומטפל בחקר ויישום תופעות הקשורות באינטראקציה שבין אופטיקה ותורת הגלים לבין תורת החשמל והאלקטרוניקה. התחום מקיף מכלול יישומים העושים שימוש בתוכנות אלקטרואופטיות שונות לשם הפקת אנרגיה, תכנון עדשות או מערכת עדשות, חישה מרחוק, הצבת תאורה, עיבוד תמונה ונושאים נוספים. בין הרכיבים האלקטרואופטיים הנפוצים נמצאים: תאי שמש (תאים סולריים), דיודה פולטת אור (לד LED) ופוטודיודה, לייזר, גלאים בתדרים שונים (אור נראה, תת-אדום, על סגול), סיבים אופטיים ועוד. בין המערכות האלקטרואופטיות המוכרות יותר נמנים: מסכים מסוגים שונים כגון, CRT, פלזמה ו-LCD, מקרנים, מצלמות בתדרים שונים, מערכות גילוי או ניתוח מידע הכוללות עיבוד תמונה, תקשורת אופטית, מכשירי ראיית לילה ומכונות פוטוליתוגרפיה.
תחומים בעלי זיקה
מכטרוניקה הוא תחום בהנדסה שעוסק בנקודה שבה מתכנסות מערכות אלקטרוניות ומכניות. מערכות אלקטרומכניות כאלה נפוצות ביותר. דוגמאות הן למשל מערכות ייצור אוטומטיות, מערכות מיזוג אוויר ותת מערכות של מטוסים ומכוניות.
מקובל לראות במכטרוניקה תחום העוסק במערכות עם ממדים גדולים אבל עתידנים חוזים את פריחתם של ההתקנים האלקטרומכניים המזעריים. התקנים כאלה, הקרויים התקני MEMS מותקנים במכוניות על מנת לתזמן את פתיחת כריות האוויר, במדפסות על מנת לשפר את איכות ההדפסה ובמקרנים על מנת לשפר את חדות התמונה. התקנים אלו עשויים בעתיד לסייע לשפר תקשורת אופטית ולבנות התקנים מזעריים ברי השתלה.
הנדסה ביו רפואית הוא תחום העוסק בתכן ציוד רפואי מתקדם.
הכשרה של מהנדסי החשמל
מהנדסי חשמל מחזיקים בתואר אקדמי. בישראל אורכם של לימודי הנדסת חשמל לתואר ראשון הוא ארבע שנים. הלימודים מתקיימים באוניברסיטאות ומכללות אקדמיותמסמך שפרסם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנושא מוסדות מוכרים לרישום מהנדסים. הנדסת חשמל היא בין תחומי הלימוד הפופולריים מענפי ההנדסה בקרב הסטודנטים באקדמיה הישראלית.
התואר כולל לימודי קורסים שונים בפיזיקה, מתמטיקה, ניהול פרויקטים ונושאים ממוקדים בתחום הנדסת החשמל. לקראת סוף התואר הסטודנטים בוחרים להתמחות בתחום אחד או יותר מבין מגוון התחומים המוצעים. תחומי ההתמחות שמציעים המוסדות האקדמיים כוללים רשתות תקשורת, עיבוד אותות, מחשבים ומערכות הספק.
עבודה בארץ כמהנדסי חשמל מחייבת סיום מוצלח של התואר הראשון וכן רישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים שהרישום בו מקנה הכרה בתואר המהנדס שמעניקים המוסדות. לצורך רישום במדור החשמל מערכות הספק מציב משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מספר מקצועות חובה שעליהם להיכלל בתואר, כמו כן ישנה דרישה להשלמת מעבדות ולהגשת פרויקט גמר.
תואר שני בתחום יכול לכלול מחקר או תרגול בקורסים או שילוב של שניהם. במוסדות הלימוד בארץ מוצעים מסלולים מחקריים עם תזה לתואר שני בהנדסת חשמל וכן מסלולים ללא תזה, הידועים כמסלול עיוני או מסלול נלמד. תואר דוקטור הידוע גם כתואר שלישי הוא מסלול הכולל מרכיב מחקרי משמעותי והוא נלמד על פי רוב באוניברסיטאות.
ראו גם
אגודות מקצועיות
התאגדות מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה בישראל – עמותה מקצועית המייצגת מהנדסים העוסקים בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, בקרה, אנרגיה ותקשורת בישראל.
Institute of Electrical and Electronics Engineers – אגודה מקצועית בינלאומית של העוסקים בהנדסת חשמל, ידועה בראשי התיבות IEEE
מקצועות מוכלים או בעלי זיקה
הנדסת מחשבים
הנדסה ביו רפואית
נושאים קשורים
מערכות ליניאריות ומערכות לא ליניאריות
קרינה אלקטרומגנטית
מעגלים אלקטרוניים אנלוגיים
מעגלים אלקטרוניים דיגיטליים
התקנים אלקטרוניים
מיקרואלקטרוניקה ותכן VLSI
מבנה המחשב תורת הדגימה, עיבוד אותות ודחיסת אותות
אלקטרואופטיקה
מכשור תעשייתי
רובוטיקה
בקרה תעשייתית
מנועים חשמליים
לקריאה נוספת
אדיר בר לב, עולם החשמל והאלקטרוניקה, האוניברסיטה הפתוחה -
קישורים חיצוניים
הכול אודות מעגלים למד הכול אודות בניית מעגלים חשמליים ובניית מוצרים באמצעות מעגלים אלה.(אנגלית)
מוזיאון וירטואלי של ארגון IEEE מציג הרבה מונחים בסיסיים באלקטרוניקה וחשמל באמצעות דוגמאות, המחשות וראיונות
OpenCourseWare של MIT מבט מעמיק לנבכי הנדסת החשמל באמצעות קורסים מקוונים המכילים הרצאות וידאו מבית MIT בארצות הברית.
הנדסת חשמל באוניברסיטת בר-אילן
מידע על מסלולים ללימודי הנדסת חשמל באתר "לימודים בישראל"
הנדסת חשמל במכללת אפקה - לימודי הנדסה גבוהה בתל אביב
הערות שוליים
*
קטגוריה:אלקטרוניקה
קטגוריה:מקצועות הבנייה
| 2024-08-01T01:13:46
|
נאס"א
|
מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (באנגלית: National Aeronautics and Space Administration ובקיצור NASA – נאס"א) היא סוכנות החלל של ארצות הברית האחראית על תוכנית החלל האמריקאית וחקר האווירונאוטיקה והחלל מטעם ממשלת ארצות הברית.
נאס"א נוסדה ב־29 ביולי 1958 מכוח חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, והחליפה את הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (NACA). הסוכנות הפכה למבצעית ב־1 באוקטובר 1958. מאז הקמתה אחראית נאס"א לכל תוכניות החלל האזרחיות של ארצות הברית. מבין הישגיה הבולטים ביותר של נאס"א ניתן למנות את שיגור האמריקאי הראשון לחלל במסגרת תוכנית מרקורי, הנחתת האדם הראשון על הירח במסגרת תוכנית אפולו ושיגורן של 135 משימות מעבורות חלל במסגרת תוכנית מעבורות החלל. נאס"א שיגרה גם עשרות גשושיות רובוטיות אל עבר כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש ואל השמש עצמה, והיא סוכנות החלל היחידה עד כה ששיגרה גשושיות שיצאו ממערכת השמש.
הקמה
283px|ממוזער|שמאל|בניין מנהלת נאס"א בוושינגטון די. סי.
מ־1946 עסקה NACA בניסויים אווירונאוטיים כדוגמת המטוס העל קולי בל X-1. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הועלה אתגר לשיגור לוויין מלאכותי למסלול סביב כדור הארץ במסגרת השנה הגאופיזית הבין-לאומית (1957–1958). ארצות הברית ניסתה להגיע אל החלל במסגרת תוכנית וונגארד שהפעיל חיל הים האמריקאי, אך ברית המועצות הגיעה לפניה עם שיגור ספוטניק 1 ב־4 באוקטובר 1957. בעקבות הכשלונות האמריקאיים שהצביעו על כך כי לרוסים יש יכולות טכנולוגיות מתקדמות יותר מלארצות הברית (משבר הספוטניק) קרא הקונגרס האמריקאי לטיפול מהיר בסוגיה ונשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, יחד עם יועציו, החלו לפעול בעניין. בסופו של דבר הגיעו להסכם כי תוקם סוכנות פדרלית חדשה שתבוסס על NACA ותהיה אחראית על פעילות החלל האזרחית של ארצות הברית. באותה תקופה הוקמה גם DARPA האחראית בין היתר על פיתוח טכנולוגיות חלל לשימושים צבאיים.
ב־29 ביולי 1958 חתם אייזנהאואר על חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי ובכך נוסדה נאס"א. כשהפכה נאס"א למבצעית ב־1 באוקטובר 1958 היא קיבלה לידיה את NACA בשלמותה, כולל 8,000 עובדיה, תקציבה (שעמד באותה עת על 100 מיליון דולר), שלוש מעבדות מחקר גדולות (מרכז המחקר לנגלי, מרכז המחקר איימס ומרכז המחקר גלן) ושני מתקני ניסויים קטנים. סמל נאס"א אושר מאוחר יותר באותה שנה על ידי אייזנהאואר. גופים שהיו שייכים לסוכנות הטילים הבליסטיים הצבאית (ABMA) ולמעבדת המחקר של הצי (NRL) צורפו גם הם אל נאס"א. אחד הגורמים המרכזיים שסייעו לארצות הברית להיכנס אל המרוץ לחלל מול ברית המועצות היה השימוש בטכנולוגיה מתוכנית הטילים של גרמניה הנאצית מתקופת מלחמת העולם השנייה שהובלה על ידי וורנר פון בראון שעבד עבור ABMA, שבתורו קיבל השראה מעבודותיו המוקדמות של מדען הטילים האמריקאי רוברט גודרד. רבות מתוכניות המחקר של חיל האוויר האמריקאי וחלק מתוכניות החלל המוקדמות של DARPA הועברו גם הם לאחריות נאס"א. בדצמבר 1958 קיבלה נאס"א לידיה את המעבדה להנעה סילונית (JPL), סוכנות קבלן המופעלת על ידי המכון הטכנולוגי של קליפורניה והאחראית כיום על מרבית משימות החלל של נאס"א.
משימות נאס"א
הפעילות המרכזית ביותר של נאס"א היא שליחת משימות חלל, מאוישות ורובוטיות. בתחילה מוקדו משימות נאס"א במרוץ לחלל מול ברית המועצות, אשר ניצחה בסיבובים הראשונים במרוץ בכך ששיגרה את הלוויין הראשון לחלל – ספוטניק 1, ואת האדם הראשון לחלל – יורי גגארין, אך נאס"א ניצחה אותה בסופו של דבר כשהנחיתה את האדם הראשון על הירח. משימות החלל המאוישות המאוחרות יותר נשלחו על מנת לבצע מחקרים שונים בתנאי חוסר המשקל השוררים במסלול סביב כדור הארץ. המשימות הבלתי מאוישות של נאס"א חקרו עד כה את מרבית אזורי וכוכבי הלכת במערכת השמש. כמו כן, שוגרו טלסקופי חלל למסלול סביב כדור הארץ, המספקים מידע מדעי רב ערך על מערכת השמש והיקום. נאס"א שיגרה גם לוויינים וטלסקופים החוקרים את כדור הארץ.
משימות מאוישות
מטוס ה־X-15
150px|ממוזער|שמאל|ה־X-15 בטיסה.
לאחר הבל X-1 של NACA נבנו מטוסי ניסוי נוספים, ביניהם ה־X-15 בשיתוף עם חיל האוויר האמריקאי והצי האמריקאי. ה־X-15 היה מטוס רקטי צר שדמה מאוד לטיל ובתוכו ישב טייס אחד. מטוסי ה־X-15 נישאו לאוויר מתחת לכנפו של מפציץ כבד מסוג B-52 ושוחררו בגובה רב אז הפעילו את מנועיהם. ה־X-15 שבר את שיאי המהירות והגובה של אותה תקופה ו־13 מתוך טיסותיו מוגדרות על ידי חיל האוויר האמריקאי כטיסות חלל.
תוכנית מרקורי (1959–1963)
250px|ממוזער|שמאל|ששת השיגורים המאוישים במסגרת תוכנית מרקורי. בשיגורים המאוישים השתמשו בטילי מרקורי־רדסטון ובטילי אטלס LV-3B.
תוכנית מרקורי החלה ב־1959 והייתה תוכנית החלל המאוישת הראשונה של נאס"א בה היא שלחה אדם למסלול סביב כדור הארץ. ב־5 במאי 1961 האסטרונאוט אלן שפארד היה לאמריקני הראשון בחלל כששוגר על גבי טיל מרקורי־רדסטון למשימת מרקורי־רדסטון 3 בתוך החללית פרידום 7 ושהה 15 דקות בטיסה תת־מסלולית. ג'ון גלן היה לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ בתוך החללית פרנדשיפ 7 ב־20 בפברואר 1962.
באותה תקופה הובילה ברית המועצות במרוץ לחלל. ב־12 באפריל 1961, חודש לפני שיגורו של אלן שפארד, הקוסמונאוט יורי גגארין היה לאדם הראשון בחלל ולראשון שהקיף את כדור הארץ בחלליתו ווסטוק 1. באוגוסט אותה שנה שיגרו הרוסים את ווסטוק 2 שהקיפה את כדור הארץ במשך יום שלם לפני שחזרה בשלום. שיגור רוסי זה גרם לביטול התוכנית האמריקנית לביצוע שיגורים נוספים לטיסות תת־מסלוליות, שלא היוו שום חידוש או התקדמות. שלושה שיגורים מאוישים נוספים למסלול בוצעו במסגרת תוכנית מרקורי לאחר משימת "פרנדשיפ 7", והאחרונה שבהם בוצעה ב־1963. שלוש משימות נוספות בתוכנית בוטלו מפני שהובן כי חללית המרקורי מיצתה את יכולותיה.
התבוסה בסיבוב הראשון במירוץ לחלל גרמה להכרזת התוכנית לכיבוש הירח, תוכנית אפולו, על ידי נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי ב־1961, מיד אחרי משימת "פרנדשיפ 7". עם זאת, הוערך כי ההגעה לירח לא תוכל להיעשות בשלב אחד וכי עוד שיגורים למסלול סביב כדור הארץ ידרשו לבחינת טכנולוגיות וטכניקות שונות שידרשו למסע אל הירח.
תוכנית ג'מיני (1962–1966)
250px|ממוזער|שמאל|המפגש הראשון בהיסטוריה בין שתי חלליות מאוישות בחלל, ג'מיני 6 וג'מיני 7 בדצמבר 1965.
תוכנית ג'מיני התמקדה בביצוע ניסויים ופיתוח טכניקות שנדרשו לביצוע מסע אל הירח. הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית הייתה משימת ג'מיני 3 ב־23 במרץ 1965 שנשאה את ג'ון יאנג ווירג'יל גריסום. תשע משימות נוספות בוצעו לאחר מכן והראו כי שהייה ממושכת של אדם בחלל אפשרית וכי שתי חלליות יכולות להיפגש ולהתחבר בחלל. במשימות אלו נאסף גם מידע מדעי על השפעות השהייה הממושכת בחוסר כבידה על האסטרונאוטים. בתוכנית ג'מיני בוצעו גם הליכות החלל הראשונות בתוכנית החלל האמריקאית.
התמרונים שתורגלו במשימות תוכנית ג'מיני יכלו להיות בשימוש בשתי דרכים על מנת להגיע אל הירח: או שחללית הייתה יכולה להישלח למסלול סביב כדור הארץ ואז להיפגש עם שלב רקטי שייקח אותה אל הירח, או שחללית ונחתת היו יכולים להישלח אל הירח על גבי משגר יחיד ואז רק הנחתת תנחת על הירח ותמריא חזרה ותיפגש שוב עם חללית האם (טכניקה זו היא שבוצעה בסופו של דבר בתוכנית אפולו).
תוכנית אפולו (1961–1972)
250px|ממוזער|שמאל|האסטרונאוט באז אולדרין צועד על הירח במהלך משימת אפולו 11 ביולי 1969.
תוכנית אפולו היא אחת מתוכניות המחקר היקרות ביותר בתולדות ארצות הברית. עלות התוכנית מוערכת בכ־191 מיליארד דולרים אמריקאיים של ימינו. לשם השוואה, תוכנית מנהטן לבניית פצצת האטום עלתה כ־24.4 מיליארד דולר. חלליות התוכנית שוגרו על משגרי סטורן שהיו גדולים וחזקים יותר מכל המשגרים והטילים שפותחו עד אז. חללית האפולו שנבנתה עבור התוכנית הייתה גם היא החללית הגדולה ביותר שנבנתה עד אז.
המשימה המאוישת השנייה בתוכנית, אפולו 8, ששוגרה בדצמבר 1968, הייתה הראשונה שהוציאה אסטרונאוטים ממסלול סביב כדור הארץ והביאה אותם למסלול סביב הירח. זמן קצר לפני כן שיגרו הרוסים מספר חלליות במסגרת תוכנית זונד שהביאו בעלי חיים קטנים למסלול סביב הירח וחזרו בשלום לכדור הארץ אך לא יותר מכך. בשתי המשימות שבאו לאחר מכן, אפולו 9 ואפולו 10 תורגלו תמרונים עם רכב הנחיתה הירחי ותאי הפיקוד והשירות, תמרונים שנדרשו לביצוע נחיתה מוצלחת על הירח. ב־20 ביולי 1969 נחתה אפולו 11 על הירח וניל ארמסטרונג היה לאדם הראשון שהניח את כף רגלו על הירח. חזונו של הנשיא קנדי מ־1961, שחזה נחיתה מאוישת על הירח עד לסוף אותו עשור, הוגשם.
לאחר אפולו 11, 5 משימות נוספות במסגרת התוכנית נחתו בהצלחה על הירח (אפולו 13 לא נחתה על הירח) והאחרונה שבהם, אפולו 17 נחתה בדצמבר 1972. במהלך התוכנית הציבו 12 בני אדם את רגליהם על הירח, והוחזרו לכדור הארץ 381.7 ק"ג של סלעים, אבנים ואבק מקרקע הירח. הנחיתה על הירח סימנה את סוף המירוץ לחלל, וכמחווה הזכיר ארמסטרונג את האנושות כולה כשהציב את רגליו על הירח.
תוכנית אפולו השיגה מספר ציוני דרך חשובים בטיסות חלל מאוישות. תוכנית זו היא היחידה שבמסגרתה נשלחו חלליות מאוישות אל מעבר למסלול לווייני נמוך ונחיתה על גוף שמימי אחר. אפולו 8 הייתה המשימה המאוישת הראשונה שהקיפה גרם שמים אחר ואפולו 17 היא המשימה המאוישת האחרונה ששוגרה אל הירח. התוכנית גרמה לפיתוחם של אמצעים וטכנולוגיות חדשות בתחומים רבים בנוסף לתחום הטילאות והטיסה לחלל כגון טכנולוגיות תעופה, תקשורת ומחשוב. כמו כן נאסף במהלך התוכנית מידע מדעי רב על הירח ומבנהו ועל השפעות השהייה הממושכת בחלל על בני אדם.
סקיילאב (1973–1979)
200px|ממוזער|שמאל|סקיילאב במסלול סביב כדור הארץ ב־1974.
סקיילאב (באנגלית: Skylab) הייתה תחנת החלל הראשונה של ארצות הברית. התחנה, במשקל של כ־77,000 ק"ג, שוגרה ב־14 במאי 1973 למסלול לווייני נמוך בגובה 435 ק"מ. התחנה נפגמה בעת השיגור וההגנה התרמית נפגעה יחד עם אחד מהפאנלים הסולאריים שלה. התחנה תוקנה על ידי הצוות הראשון ששוגר אליה במשימת סקיילאב 2. התחנה הייתה מאוישת במצטבר 171 ימים על ידי שלושה צוותים שונים בין 1973 ל־1974. בתחנה בוצעו מחקרים מדעיים שונים על ידי הצוותים ששהו בו. נאס"א תכננה לשלוח מעבורת חלל אל התחנה שתעביר אותה למסלול בטוח וגבוה יותר אך בניית המעבורות לא הסתיימה בזמן והתחנה חדרה לאטמוספירת כדור הארץ ב־11 ביולי 1979, נשרפה והתפרקה, וחלקיה התרסקו באוסטרליה המערבית.
שלושת צוותי התחנה הגיעו אליה על גבי חלליות אפולו ושהו שם לפרקי זמן של 28, 59 ו־84 ימים. אזור המחיה בתוך ספייסלאב היה בנפח 319.8 מטרים מעוקבים, פי 30.7 יותר גדול מנפח המחייה בתא הפיקוד של החללית אפולו.
150px|ממוזער|ימין|תג המשימה של משימת אפולו סויוז.
אפולו־סויוז (1975)
בשנות ה־70 החלה המלחמה הקרה להתפוגג וכך נולדה תוכנית אפולו־סויוז (ASTP). תוכנית זו הייתה תוכנית החלל המשותפת הראשונה של ארצות הברית יחד עם תוכנית החלל הסובייטית. חללית אפולו וחללית סויוז שוגרו ביולי 1975 ונפגשו בחלל. עבור ארצות הברית הייתה זו טיסת החלל המאוישת האחרונה (והשיגור האחרון של חללית אפולו) עד לשיגור מעבורת החלל קולומביה באפריל 1981.
במשימה בוצעו מספר ניסויים מדעיים, חלקם בנפרד וחלקם בשיתוף שני הצוותים. המשימה סיפקה ניסיון הנדסי למשימות משותפות עתידיות של ארצות הברית ורוסיה כדוגמת תוכנית מיר ומעבורות החלל ותחנת החלל הבינלאומית.
תוכנית מעבורות החלל (1981–2011)
250px|ממוזער|שמאל|שיגור מעבורת החלל קולומביה למשימתה הראשונה, STS-1, ב־12 באפריל 1981.
תוכנית מעבורות החלל קיבלה פוקוס מנאס"א החל משנות ה־70 והיוותה את מרכז פעילות נאס"א בתחום הטיסות המאוישות לחלל עד לסיום התוכנית ב־2011. במרכז התוכנית נמצאת מעבורת החלל – חללית מאוישת לשימוש חוזר. 4 מעבורות חלל נבנו עד ל־1985. מעבורת החלל קולומביה שוגרה למשימת המעבורות הראשונה, STS-1, ב־12 באפריל 1981 – יום השנה ה־20 לטיסתו של יורי גגארין.
מעבורת החלל הייתה חללית בעלת כנפיים דומה מאוד למטוס שחוברה למכל דלק חיצוני (חד־פעמי) גדול יותר מהמעבורת עצמה ולשתי רקטות האצה שהשתמשו בדלק מוצק (שהיו ניתנות לשימוש חוזר). המעבורת שוגרה למסלול בגובה 185–643 ק"מ ויכלה לשאת מטען מקסימלי של עד 24,400 ק"ג למסלול לווייני נמוך. משימת מעבורת יכלה להימשך בין 5 ל־17 ימים וצוות המעבורת נע בין 2 ל־8 אסטרונאוטים.
ב־20 משימות מעבורות, בין 1983 ל־1998, נשאו המעבורות את מעבדת החלל ספייסלאב, שנבנתה והופעלה יחד עם סוכנות החלל האירופאית. המעבדה הייתה מוכנסת לתא המטען של המעבורת והייתה משוגרת ונוחתת בשלמותה. שורת משימות ידועה נוספת היא משימת השיגור של טלסקופ החלל האבל ומספר משימות שירות אל הטלסקופ במהלכם הוחלפו חלקים פגומים ושודרגו חלקים ישנים. 5 משימות שירות שוגרו אל הטלסקופ, האחרונה שבהם במאי 2009.
מעבורות החלל שימשו גם בתוכנית מיר ומעבורות החלל, תוכנית משותפת של ארצות הברית וסוכנות החלל הרוסית, במסגרתה שוגרו מעבורות אל תחנת החלל מיר הרוסית ועגנו בה. המעבורות סייעו גם בבניית תחנת החלל הבינלאומית ובתחזוקה ובהחלפת הצוותים שבה עד לסיום תוכנית המעבורות ביולי 2011.
במהלך תוכנית מעבורות החלל אירעו שני אסונות, ושתי מעבורות אבדו וצוותיהם (סך הכל 14 אסטרונאוטים) נספו. אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר אירע ב־1986 בעת שיגורה של המעבורת צ'לנג'ר למשימת STS-51-L ואסון מעבורת החלל קולומביה אירע בעת חזרת המעבורת קולומביה ממשימת STS-107. לאחר אסון הצ'לנג'ר בנתה נאס"א מעבורת נוספת, אנדוור, שהחליפה את המעבורת צ'לנג'ר שאבדה. למעבורת קולומביה שאבדה ב־2003 לא נבנתה מחליפה. 135 משימות מעבורות שוגרו במסגרת תוכנית המעבורות עד סיומה עם נחיתתה המוצלחת של מעבורת החלל אטלנטיס ב־21 ביולי 2011 במרכז החלל קנדי. התוכנית נמשכה 30 שנה ובמסגרתה שוגרו למעלה מ־300 אסטרונאוטים לחלל.
לאחר סיום התוכנית, נאס"א מממנת את שיגור האסטרונאוטים ברכישת מקומות על חללית הסויוז.
תחנת החלל הבינלאומית (1998–היום)
250px|ממוזער|שמאל|תחנת החלל הבינלאומית כפי שצולמה על ידי מעבורת החלל אנדוור במהלך משימת STS-134.
תחנת החלל הבינלאומית היא איחוד של מספר תחנות חלל שתוכננו כמיזמים נפרדים בידי מספר סוכנויות חלל, ובהן: "פרידום" האמריקאית, "מיר־2" הרוסית, "קולומבוס" האירופאית ו"קיבו" היפנית. שורשי המיזם נעוצים בתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנת 1994, והמיזם עצמו החל עם שיגור היחידה הראשונה ב־1998 על גבי הטיל הרוסי פרוטון, ונמשך עם שיגור והרכבת חלקים נוספים כחלק ממטען מעבורות החלל, טילי פרוטון ומשגרי סויוז רוסיים.
תפעול תחנת החלל הבינלאומית נעשה על ידי חמש סוכנויות החלל בו־זמנית באמצעות מרכזי שליטה ובקרה הנמצאים בכדור הארץ. הבעלות וזכויות השימוש בתחנה נקבעו בשורה של הסכמים וחוזים הנותנים לסוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בעלות מלאה על היחידות שלה, בעוד שאר התחנה נמצאת בבעלות משותפת של ארבע הסוכנויות האחרות. עלות התחנה כולה מוערכת בכ־100 מיליארד אירו והיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם.
המימון, יכולת המחקר ותפעול התחנה ביעילות, הם קריטיים עקב העלויות הגבוהות. התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות סויוז, פרוגרס, מעבורות החלל (לפני הוצאתן משירות), חלליות ATV ו־H-II Transfer Vehicle, ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ־15 אומות שונות.
התחנה מאוישת כיום בצוותים ומשלחות של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים המונים עד ל־6 אנשים בכל משלחת ומחזיקה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה הארוכה ביותר בחלל, עם פעילות אנושית רציפה מה־31 באוקטובר 2000. התחנה צפויה להיות פעילה עד לשנת 2024.
תוכנית קונסטליישן (בוטלה)
250px|ממוזער|שמאל|הדמיית אמן של החללית אוריון.
תוכנית קונסטליישן הייתה תוכנית מאוישת שתוכננה על ידי נאס"א ושמטרותיה העיקריות היו פיתוח חלליות מאוישות חדשות (אוריון ואלטאיר) שיחליפו את מעבורות החלל, פיתוח משגרים חדשים (ארס 1 וארס 5), נחיתה על הירח (בסביבות שנת 2020) והקמת מושבת קבע עליה כל זאת כהכנה למשימות מאוישות למאדים לא לפני שנות ה־30 של המאה הנוכחית.
התוכנית החלה את דרכה עם החזון לחקר החלל של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש בינואר 2004 שכלל את השלמת בניית תחנת החלל הבינלאומית ופרישת מעבורות החלל עד לסביבות 2010.
בהצעת התקציב לשנת 2011 שהגיש נשיא ארצות הברית ברק אובמה לקונגרס נכלל ביטולה המוחלט של תוכנית קונסטליישן וב־1 בפברואר 2010 הוצג התקציב הפדרלי שלא כלל את המשך הפיתוח של התוכנית.
למרות ביטול התוכנית הודיעה נאס"א ב־24 במאי 2011 כי פיתוח החללית אוריון יימשך תחת השם Multi-Purpose Crew Vehicle. כמו כן הודיעה נאס"א בספטמבר 2011 כי היא החלה בתכנון משגר חדש, ה־SLS, שיחליף את ארס־1 ואת ארס־5 וישא את האסטרונאוטים שלה אל מעבר למסלול סביב כדור הארץ.
התוכנית המאוישת המסחרית (2020–היום)
התוכנית המאוישת המסחרית היא תוכנית חלל מאוישת של נאס"א בשיתוף חברות האווירונאוטיקה בואינג ו-SpaceX. ייעוד התוכנית הוא לשאת אסטרונאוטים אל ומתחנת החלל הבינלאומית ולסייע בהחלפת צוותי התחנה. בתוכנית נעשה שימוש בשתי חלליות; הסטארליינר של בואינג והדרגון 2 של SpaceX. בתוכנית זו, בניגוד לתוכניות מאוישות בעבר ולראשונה בהיסטוריה, אלו הן חברות פרטיות אשר מנהלות בעצמן שיגורי טיסות חלל מסלוליות מאוישות. תוכנית זו באה לאחר כמעט עשור בו הייתה תלויה נאס"א בתוכנית סויוז הרוסית על מנת לשלוח אסטרונאוטים אמריקאים אל תחנת החלל הבינלאומית עקב סיומה של תוכנית מעבורות החלל בשנת 2011. כל משימה בתוכנית המאוישת המסחרית תישא ארבעה אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית על סיפון הסטארליינר או הדרגון 2, עם אופציה לאסטרונאוט חמישי. חלליות הדרגון 2 משוגרות על משגר הפאלקון 9 וחוזרות לכדור הארץ בצניחה במימי האוקיינוס האטלנטי. חלליות הסטארליינר משוגרות על משגר האטלס 5 ונוחתות על אדמת מערב ארצות הברית עם כריות אוויר. המשימה המבצעית הראשונה של SpaceX מתוכננת לספטמבר 2020 והמשימה המבצעית הראשונה של בואינג מתוכננת לשנת 2023.
משימות בלתי מאוישות
200px|ממוזער|שמאל|הלוויין האמריקאי הראשון – אקספלורר 1.
200px|ממוזער|האסטרונאוט פיט קונראד על יד הגשושית סרוויור 3, שאפולו 12 נחתה בסמוך לה.
200px|ממוזער|שמאל|הדמיית אמן של אחד הרוברים מתוכנית מארס רובר במאדים.
200px|ממוזער|שמאל|הדמיית אמן של הגשושית מסנג'ר על יד נוגה.
200px|ממוזער|שמאל|הדמיית אמן של הגשושית שחר.
200px|ממוזער|שמאל|טלסקופ החלל האבל.
מיום הקמתה שיגרה נאס"א עשרות משימות חלל בלתי מאוישות. רבות מהמשימות שוגרו במסגרת תוכניות כמו תוכנית פיוניר ותוכנית ויקינג ומשימות נוספות שוגרו כמשימות יחידות ללא תוכנית אם. כיום כל משימות נאס"א לחקר מערכת השמש משויכות לשלוש תוכניות אם: תוכנית דיסקברי למשימות בעלות נמוכה, תוכנית הגבולות החדשים למשימות בעלות של עד כ־700 מיליון דולר ותוכנית פלאגשיפ למשימות בעלות של 2–3 מיליארד דולרים. הרשימה הבאה כוללת את המשימות הבולטות ביותר של נאס"א.
החל משנת 2011 מופעל תוכנית ElaNa במסגרתה תוך שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות אמריקאיות משוגרים לוויינים קטנים לבדיקת טכנולוגיות שונות.
חקר כדור הארץ
תוכנית אקספלורר החלה עם שיגור אקספלורר 1, השיגור המוצלח הראשון של ארצות הברית, ב־31 בינואר 1958 (1 בפברואר לפי UTC) ונמשכת עד היום. עד היום שוגרו למעלה מ־90 לוויינים שתרמו רבות בחקר כדור הארץ וחקר היקום ממסלול סביב כדור הארץ.
תוכנית TIROS היא סדרת לווייני מזג אוויר ששוגרו על ידי נאס"א מ־1960 והיו הראשונים מסוגם. הלוויין האחרון בסדרה, NOAA 19 שוגר ב־2009.
פרויקט אקו הוא פרויקט לווייני התקשורת הפאסיביים הראשון של ארצות הברית.
תוכנית לאנדסאט היא תוכנית במסגרתה שוגרו מספר לוויינים למסלול סביב כדור הארץ ומשם הם מצלמים את כדור הארץ ומספקים מידע מדעי על המתרחש על פניו.
חקר הירח
תוכנית פיוניר המקורית נועדה להשיג טכנולוגיות וידע שנדרשים על מנת להימלט משדה הכבידה של כדור הארץ ולהגיע אל הירח. בהמשך התוכנית נשלחו מספר גשושיות למקומות שונים במערכת השמש על מנת לחקור אותה, שתי גשושיות לחקר כוכב הלכת נוגה, ושתי הגשושיות פיוניר 10 ו־11, שהיו הראשונות שחצו את חגורת האסטרואידים ושלחו תמונות ראשונות של צדק ושבתאי.
תוכנית ריינג'ר הייתה תוכנית לחקר הירח במסגרתה נשלחו גשושיות שהתרסקו על הירח ושלחו תמונות ראשונות של פני הירח מקרוב.
תוכנית לונר אורביטר הייתה תוכנית במסגרתה שוגרו מספר גשושיות שנכנסו למסלול סביב הירח ומיפו את פניו כהכנה לנחיתות המאוישות בתוכנית אפולו.
תוכנית סרוויור הייתה תוכנית במסגרתה בוצעו הנחיתות הרכות הראשונות של ארצות הברית על הירח, גם זאת כהכנה לנחיתות שתוכננו בתוכנית אפולו.
לאחר הפסקה בחקר הירח לאחר עזיבתו בתום משימת אפולו 17 ב־1972 החלה נאס"א לשלוח משימות נוספות אל הירח ביניהם הגשושיות קלמנטין ב־1994, לונר פרוספקטור ב־1998, LRO ב־2009 ו־GRAIL ב־2011.
לאחר הפסקה ארוכה בשנת 2024 שוגרה חללית "פרגרין" שהייתה אמורה לבצע נחיתה על הירח. היעד לא הושג.
חקר מאדים
תוכנית מארינר היא תוכנית במסגרתה שוגרו 10 גשושיות לחקור את כוכבי הלכת חמה, נוגה ומאדים, כאשר 6 מתוכם (3, 4, 6, 7, 8 ו־9) נשלחו אל מאדים.
תוכנית ויקינג היא תוכנית במסגרתה נשלחו שתי נחתות (ושתי חלליות אם) שנחתו על מאדים ב־1976 ושלחו תמונות ראשונות מפניו.
משנות ה־90 שולחת נאס"א משימות רבות אל מאדים. מארס אובזרבר שוגרה ב־1993, מארס גלובל סרוויור שוגרה ב־1996 ומספר שבועות אחריה שוגר המארס פאת'פיינדר, שתי גשושיות (מקפת ונחתת) שוגרו בסוף 1998 ובתחילת 1999 במסגרת תוכנית מארס סרוויור 98. 2001 מארס אודיסיי שוגרה ב־2001 ו־MRO שוגרה ב־2005.
תוכנית מארס רובר היא תוכנית במסגרתה נשלחו שני רוברים אל מאדים (ספיריט ואופרטוניטי) שנחתו על פניו ב־2004 ושלחו מידע מדעי עצום על הכוכב האדום. הרוברים שתוכננו לפעול רק 90 יום כל אחד המשיכו ופעלו עוד זמן רב: ספיריט חדל לפעול ב־2010 ואופרטוניטי חדל לפעול ב-14 בפברואר 2019.
תוכנית מארס סקאוט היא תוכנית במסגרתה שוגרה הנחתת פיניקס אל מאדים ב־2007 ובמסגרתה שוגרה הגשושית MAVEN ב־2013. התוכנית כללה משימות רבות נוספות אך היא בוטלה ב־2010 ורק MAVEN שוגרה.
קיוריוסיטי הוא רובר ששוגר למאדים בנובמבר 2011 הנושא בתוכו מעבדה קטנה ומשוכללת לחקר מאדים. גודלו של הרובר כגודלה של מכונית קטנה והוא ונחת במאדים ב־6 באוגוסט 2012 במכתש גייל (Gale Crater).
פרסווירנס הוא רובר המשמש במשימת מארס 2020, הוא שוגר ביולי 2020 ונחת על מאדים ב-18 בפברואר 2021. הרובר משתמש בשבעה מכשירים מדעיים לחקר פני השטח של מאדים. כחלק ממשימתו שחרר הרובר מסוק בעל הנעה חשמלית שחובר לגחונו, וביצע את הטיסה הראשונה של כלי טיס כלשהו מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ.
חקר נוגה, חמה והשמש
במסגרת תוכנית מארינר שוגרו 4 גשושיות (1, 2, 5 ו־10) לחקור את נוגה ומארינר 10 חקרה גם את חמה.
שתי גשושיות שוגרו לחקור את נוגה במסגרת תוכנית פיוניר־ונוס ב־1978.
הגשושית מגלן שוגרה לחקור את נוגה ב־1989 באמצעות מעבורת החלל אטלנטיס.
הגשושית מסנג'ר שוגרה לחקור את כוכב חמה ב־2004.
הגשושית יוליסס שוגרה ב־1990 על גבי מעבורת החלל דיסקברי לחקור את השמש. יוליסס נבנתה יחד עם סוכנות החלל האירופאית.
ג'נסיס היא גשושית ששוגרה ב־2001 לאסוף דוגמאות של רוח שמש ולחזור עימם לכדור הארץ. בעקבות כשל במצנח הגשושית היא התרסקה בכדור הארץ עם חזרתה ב־2004. למרות ההתרסקות הצליחו בנאס"א לשחזר כמה מדוגמאות רוח השמש מהריסות הגשושית.
HAVOC – תוכנית להכנת טיסה מאוישת לנוגה.
חקר מערכת השמש החיצונית
פיוניר 10 ופיוניר 11 היו הגשושיות הראשונות שחצו את חגורת האסטרואידים ושלחו תמונות ראשונות של צדק. פיוניר 11 המשיכה לאחר ביקורה בצדק אל שבתאי והייתה הראשונה ששלחה תמונות שלו ושל טבעותיו מקרוב. הגשושיות שוגרו ב־1972 וב־1973.
תוכנית וויאג'ר הייתה תוכנית במסגרתה שוגרו שתי גשושיות לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים במערכת השמש. וויאג'ר 1 חלפה על פני צדק ושבתאי ווויאג'ר 2 חלפה על פני צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון. הגשושיות שוגרו ב־1977.
גלילאו היא גשושית ששוגרה לחקור את צדק ב־1995.
קאסיני-הויגנס היא גשושית שנשלחה לחקור את שבתאי ב־1997. הגשושית נבנתה יחד עם סוכנות החלל האירופאית.
ניו הורייזונס היא גשושית ששוגרה ב־2006 ונשלחה לחקור את פלוטו ואת ירחיו. חלפה על פלוטו ב־2015 וצילמה את התמונות הראשונות שלו ושל ירחו כארון.
ג'ונו היא גשושית ששוגרה באוגוסט 2011 לחקור את צדק ונכנסה למסלול סביבו ב־4 ביולי 2016.
חקר אסטרואידים ושביטים
NEAR Shoemaker היא גשושית ששוגרה ב־1996 לחקור את ארוס, גוף קרוב ארץ. הגשושית סיימה את משימתה עם נחיתתה המוצלחת על האסטרואיד ב־12 בפברואר 2001.
סטארדאסט היא גשושית ששוגרה ב־1999 ושמטרתה העיקרית הייתה לאסוף אבק מזנבו של השביט ווילד 2. הגשושית השלימה את משימתה בהצלחה וקפסולה עם דוגמיות מהאבק נחתה חזרה בכדור הארץ ב־2006.
פגיעה־עמוקה היא גשושית ששוגרה ב־2005 לחקור את הרכבו הפנימי של השביט טמפל 1 על ידי ריסוק גשושית קטנה על פניו.
Dawn (שחר) היא גשושית ששוגרה ב־2007 במטרה לחקור את האסטרואידים הגדולים ביותר בחגורת האסטרואידים: וסטה וקרס.
אוסיריס־רקס היא גשושית ששוגרה ב־2016 כדי לחקור האסטרואיד קרוב הארץ 101955 בֵּנוּ, לאסוף ממנו דגימה ולהחזירה לכדור הארץ בשנת 2023.
טלסקופי חלל
טלסקופ החלל האבל הוא טלסקופ חלל ששוגר לחלל על גבי מעבורת חלל ב־1990. הטלסקופ שימש ומשמש גם היום לביצוע תצפיות על גלקסיות ותופעות שונות ביקום בו אנו חיים. תצלומים ששצולמו על ידי האבל היוו חומר ניתוח לאסטרונומים ותאורטיקנים ברחבי העולם ושימשו בסיס לכמה מהתגליות הגדולות של האסטרונומיה במאה ה־20 ובכלל.
טלסקופ החלל צ'נדרה נקרא על שמו של האסטרופיזיקאי ההודי צ'אנדרסקאר. הוא משמש לחקר גלקסיות רחוקות. הטלסקופ שוגר ב־1999.
טלסקופ החלל שפיצר הוא טלסקופ חלל בתחום האור התת אדום. שוגר ב־18 באוגוסט 2003.
טלסקופ החלל קפלר שוגר במרץ 2009, ומטרותיו הן גילוי כוכבי לכת חוץ־שמשיים וחקר כוכבים.
טלסקופ החלל ג'יימס וב שוגר לחלל ב־25 בדצמבר 2021 והוא טלסקופ חלל מחזיר אור המתוכנן לתצפיות באור נראה ובאינפרה אדום.
מרכז המבקרים של נאס"א בפלורידה – קייפ קנברל – חוף החלל Cape Canaveral
מרכז החלל על שם קנדי (Kennedy Space Center)
מרכז החלל על שם קנדי הוא מתקן חלל פעיל, בו עובדים אסטרונאוטים, חוקרים ומהנדסים על משימות החלל הבאות. חלק מהאנשים העובדים שם, היו בחלל או מתוכננים לטוס לחלל בשנים הקרובות. במרכז מעבורת החלל פועלים אף אסטרונאוטים פעילים. מרכז החלל קנדי כולל בתוכו מרכז מבקרים, בו הושקעו מאות מיליוני דולרים, ובו ניתן לראות עמדת שיגור, חלליות, מיצגים ותערוכות בנושא חקר החלל בעבר ובהווה.
מרכז אפולו/סטורן V
במרכז זה שוכנים טילי החלל סטורן V, משגרי החלל הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם ושימשו לנחיתה של חלליות האפולו על הירח. במקום בין היתר, נמצאות אבני ירח אמיתיות שאסטרונאוטים שהיו על הירח הביאו לכדור הארץ.
מנהלי נאס"א
150px|ממוזער|ימין|מנהלה של נאס"א בתקופת ממשל ביידן – הסנטור לשעבר ביל נלסון.
מנהל נאס"א הוא העומד בראש סוכנות החלל האמריקאית והוא משמש גם כיועץ הבכיר למדעי החלל של נשיא ארצות הברית. משרדי ההנהלה של נאס"א שוכנים במטה הראשי של נאס"א הממוקם בוושינגטון די. סי. והם האחראים על כל פעילויות הסוכנות.
מנהלה הראשון של נאס"א היה קית' גלנן ותחת אחריותו אוחדו תעשיות החלל האמריקאיות עד להרכבת סוכנות חלל אחת – נאס"א. דניאל גולדין היה מנהלה של נאס"א למשך התקופה הארוכה ביותר (9.5 שנים) והוא ידוע בעיקר בטביעת המוטו של תוכנית דיסקברי אותה הוא החל: "זול יותר, מהיר יותר, יעיל יותר". האדם היחיד שהחזיק במשרת מנהל נאס"א פעמיים הוא ג'יימס פלטשר שחזר לראשות נאס"א לאחר אסון הצ'לנג'ר. חלק ממנהלי נאס"א (כולל הנוכחי) היו בעברם אסטרונאוטים שטסו במשימות חלל של נאס"א.
סגן (או סגנית) מנהל נאס"א הוא השני בשרשרת הפיקוד של נאס"א. סגן המנהל מייצג את נאס"א במשרד ההוצאה לפועל של נשיא ארצות הברית, בקונגרס, בפני סוכנויות חלל אחרות ובפני ארגונים שונים.
ב־24 במאי 2009 הודיע הנשיא ברק אובמה על מינויו של צ'ארלס בולדן למנהל נאס"א ועל לורי גארבר כעל סגניתו. הסנאט האמריקאי אישר את המינויים ב־15 ביולי 2009 ובולדן וגרייבר החלו בתפקידם. דווה ניומן החליפה את גרבר בשנת 2015. הם שימשו בתפקיד עד לסיום ממשל הנשיא אובמה ב־20 בינואר 2017. ב-5 בספטמבר 2017 מינה הנשיא טראמפ את בריידנסטין למנהל נאס"א. אולם מינוי אושר לבסוף רק ב-19 באפריל 2018. ב-23 באפריל הושבע והחל כהונתו. בריידנסטין כיהן עד ל-20 בינואר 2021, עם סיום ממשל טראמפ.
נכון ליוני 2021, מנהל נאס"א הוא ביל נלסון וסגניתו היא פמלה מלרוי.
20px רשימת מנהלי נאס"אמספרשםתקופת כהונהימים בתפקיד 1 קית' גלנן אוגוסט 1958 – ינואר 1961 885 - יו דריידן (בפועל) ינואר 1961 – פברואר 1961 24 2 ג'יימס וב פברואר 1961 – אוקטובר 1968 2,816 3 תומאס פיין אוקטובר 1969 – ספטמבר 1970 707, (מתוכם 164 כמנהל בפועל לפני אישור המינוי) - ג'ורג' לאו (בפועל) ספטמבר 1970 – אפריל 1971 222 4 ג'יימס פלטשר אפריל 1971 – מאי 1977 2,196 - אלן לאבלייס (בפועל) מאי 1977 – יוני 1977 49 5 רוברט פרוש יוני 1977 – ינואר 1981 1,309 - אלן לאבלייס (בפועל) ינואר 1981 – יולי 1981 171 6 ג'יימס בגס יולי 1981 – דצמבר 1985 1,608 - ויליאם גראהם (בפועל) דצמבר 1985 – מאי 1986 158 7 ג'יימס פלטשר מאי 1986 – אפריל 1989 1,062 - דייל מאיירס (בפועל) אפריל 1989 – מאי 1989 35 8 ריצ'רד טרולי מאי 1989 – מרץ 1992 1,052 (מתוכם 47 כמנהל בפועל לפני אישור המינוי) 9 דניאל גולדין אפריל 1992 – נובמבר 2001 3,517 - דניאל מולוויל (בפועל) נובמבר 2001 – דצמבר 2001 32 10 שון או'קיף דצמבר 2001 – פברואר 2005 1,148 - פרדריק גרגורי (בפועל) פברואר 2005 – אפריל 2005 62 11 מייקל גריפין אפריל 2005 – ינואר 2009 1,377 - כריסטופר סקולזה (בפועל) ינואר 2009 – יוני 2009 176 12 צ'ארלס בולדן יוני 2009 – ינואר 2017 2,744 - רוברט לייטפוט (בפועל) ינואר 2017 – אפריל 2018 458 13 ג'ים בריידנסטין אפריל 2018 – ינואר 2021 1,003 - סטיב ג'ורזיק (בפועל) ינואר 2021 – מאי 2021 103 14 ביל נלסון מאי 2021 – כיום מכהן
מתקני נאס"א
150px|ממוזער|שמאל|מרכז החלל קנדי.
150px|ממוזער|ימין|מבט אווירי על מתקני JPL.
150px|ממוזער|שמאל|מבט אווירי על מרכז ג'ונסון.
150px|ממוזער|ימין|מבט אווירי על מרכז איימס.
150px|ממוזער|שמאל|מרכז טיסות החלל מרשל.
150px|ממוזער|ימין|מרכז המחקר לנגלי.
מתקני נאס"א כוללים מרכזי מחקר, מתקני ניסוי, מתקני הרכבה, אתרי שיגור ומרכזי תקשורת המרכיבים יחד את משימת החלל ומתפעלים אותה. המטה המרכזי של נאס"א שוכן בוושינגטון די. סי. ושם שוכנים משרדי ההנהלה הראשיים של הסוכנות.
מרכז החלל קנדי (KSC) הוא ככל הנראה המתקן המוכר והמפורסם ביותר של נאס"א. ממרכז קנדי שוגרו כל משימות החלל המאוישות של ארצות הברית משנת 1968. אף על פי שכיום אין משימות חלל פעילות וגם אין מועד ידוע למשימת החלל המאוישת הבאה של ארצות הברית, מרכז קנדי עדיין אחראי לשיגורם של משימות חלל בלתי מאוישות משלושה כני שיגור פעילים מנמל החלל קייפ קנוורל הצמוד למרכז קנדי. המרכז מוכר בעיקר ממבנה ההרכבה העצום שבו, שהוא המבנה הרביעי בגודלו בעולם בנפחו, ואשר היה הראשון בעולם עם סיום בנייתו ב־1965. המרכז ממוקם במריט איילנד שבפלורידה, צפונית־מערבית לקייפ קנוורל על חוף האוקיינוס האטלנטי. במרכז ישנה מסילת רכבת המופעלת על ידי המרכז ועל גביה מועברים חלקי משגרים ולוויינים אל מתקן ההרכבה ואל כני השיגור. במרכז עובדים כ־13,000 אנשים, כ־2,100 מתוכם עובדי ממשלה והשאר עובדי קבלן.
המעבדה להנעה סילונית (JPL) יחד עם ABMA היו האחראים לשיגור הלוויין הראשון של ארצות הברית – אקספלורר 1 – ב־1958, והייתה אחת מסוכנויות הבת הראשונות של נאס"א. JPL ממוקמת בעמק סן גבריאל, מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה. המעבדה מנוהלת עבור נאס"א על ידי המכון הטכנולוגי של קליפורניה. המעבדה אחראית בעיקר על בניית ותפעול משימות חלל לחקר מערכת השמש אך היא אחראית גם על מספר משימות הפועלות ממסלול סביב כדור הארץ. JPL מפעילה את רשת חלל עמוק. ועל
מרכז טיסות החלל מרשל (MSFC) הוא אחד המרכזים הגדולים של נאס"א. המרכז היה אחראי על פיתוח משגר הסטורן 5 ועל פיתוח מערכות ההנעה של מעבורות החלל. כמו כן הוא היה אחראי על תפעול ספייסלאב, אימון צוותים למשימות מעבורות החלל ותכנון והרכבת תחנת החלל הבינלאומית. המרכז ממוקם ברדסטון ארסנל, אלבאמה.
מרכז המחקר איימס (ARC) הוקם ב־1939 כמרכז מחקר עבור NACA והיה המרכז השני שעבר לאחריות נאס"א עם הקמתה. המרכז ממוקם בעמק הסיליקון שבקליפורניה. המרכז אחראי על תפעולם של מספר משימות חלל של נאס"א, מחשבי-העל של נאס"א, והיא מובילה במחקר בתחום האסטרוביולוגיה. המרכז מפעיל גם את מנהרות הרוח הגדולות ביותר בעולם.
מרכז המחקר לנגלי (LaRC) הוא המרכז הוותיק ביותר בשרות נאס"א. המרכז ממוקם בהמפטון, וירג'יניה. LaRC עוסקת בעיקר במחקר אווירונאוטיקה אך היא הייתה גם אחראית על בחינת רכב הנחיתה של החללית אפולו ועל מספר משימות חלל נוספות. המרכז הוקם ב־1917 ופעל עבור NACA עד להקמת נאס"א ב־1958. במרכז מצויים יותר מ־40 מנהרות רוח המשמשים לביצוע מחקר אווירונאוטי.
מרכז החלל ג'ונסון (JSC) הוא המרכז של נאס"א האחראי על הכשרת אסטרונאוטים, ניהול ובקרה למשימות החלל המאוישות של נאס"א. המרכז ממוקם סמוך ליוסטון, טקסס ויש בו למעלה מ־100 מבנים. המרכז מכונה "מרכז הבקרה" (Mission Control) על שם מרכז הבקרה לטיסות החלל המאוישות הממוקם בו.
20px רשימה מורחבת של מתקני נאס"א
ראו גם
אדם בחלל
חקר החלל
סוכנות חלל
משימות מעבורות החלל
עיטורי נאס"א
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:סוכנויות חלל
קטגוריה:תוכנית החלל האמריקאית
קטגוריה:ארצות הברית: ארגונים ממשלתיים
קטגוריה:זוכי פרס פילו פרנסוורת'
קטגוריה:וושינגטון די. סי.: ארגונים
| 2024-09-30T05:07:38
|
אלף (פנטזיה)
|
250px|ממוזער|אלפים רוקדים בשדות, יצירתו של נילס בלומר, 1850
250px|ממוזער|אלף בתעופה, יצירתו של אוגוסט מאלסטורם, 1866
250px|ממוזער|אוזניים מחודדות האופייניות לאלפים
אֶלְפים (מאנגלית: Elf; לעיתים מכונים בעברית גמדונים, שדונים, עלפים ובני־לילית) הם גזע מיתולוגי של יצורים דמויי אנוש שמקורם במיתולוגיה הגרמאנית. האלפים הפכו פופולרים במאה העשרים בעקבות סדרת ספריו של ג'. ר. ר. טולקין ולאחריו במספר רב של יצירות מסוגת הפנטזיה ובמשחק תפקידים המתרחשים בעולם פנטסטי.
תרגום לעברית
התרגום המקובל בתחום משחקי־התפקידים והפנטזיה הגנרית הוא "אלפים" - תעתיק פשוט של המילה האנגלית Elf, בצורת ריבוי עברית.
קיימות צורות שונות לתרגום המילה לעברית, שאת רובן ככולן ניתן למצוא בתרגומים השונים לספריו של ג'. ר. ר. טולקין. בגרסה המקורית לתרגום העברי של רות לבנית לספר שר הטבעות של טולקין, מכונים יצורים אלו "בני־לילית", ואילו במהדורה של עמנואל לוטם לאותו הספר הם מכונים "עֲלָפִים". בתרגומו של משה הנעמי לההוביט של טולקין מכונים יצורים אלו "שדונים" (ובמקומות אחדים "שדים", כנראה עקב טעות של המתרגם, משום שמאוחר יותר בספר ה"שדים" הם הגובלינים), ואילו בתרגום הטייסים לאותו הספר הם מכונים "אלף" ביחיד ו"האלף" ברבים (בדומה לשמות עמים בתנ"ך: "אדומי" ביחיד, אל מול "האדומי" ברבים).
בהקשרים אחרים יש המתרגמים Elves כ"ננסים", "גמדונים", "פיות", "זדים" ושאר בריות אגדתיות זעירות.
אלפים במיתולוגיה
מקורם של האלפים במיתולוגיה ובפולקלור של העמים הגרמאנים, ובכלל זה המיתולוגיה הנורדית והמיתולוגיה האנגלו-סקסונית.
מקורות מוקדמים
האזכורים המוקדמים ביותר שנמצאו למילה אלף נכתבו באנגליה בראשית ימי הביניים. בטקסטים אלו האלפים לרוב מוזכרים בהקשרים רפואיים, מכיוון שהאמינו אז שמגוון רחב של מחלות, של בני אדם ושל חיות משק, נגרמות על ידי חיציהם. עם זאת, במחקר היום נהוג שהיחס לאלפים היה כיחס לבני אדם, והם לא נחשבו כמזיקים.
במיתולוגיה הנורדית
באדה הפרוזאית קיימת הבחנה בין שלוש סוגי אלפים: אלפים כהים, אלפים שחורים ואלפים בהירים, אך כיום מוסכם שהבחנה זו נובעת מהיות המחבר סנורי סטורלוסון נוצרי, ומנסיונותיו להתאים את המיתולוגיה הנורדית למיתולוגיה נוצרית. סוגי האלפים הבהירים והשחורים מתוארים בדומה למלאכים ושדים במיתולוגיה הנוצרית.
באדה הפואטית, העתיקה יותר מהאדה הפרוזאית, ביטוי "אלף" או "אלפים" חוזר על עצמו פעמים רבות, אך רק דמות אחת בעלת שם מזוהה כאלף. הביטוי "אסיר ואלפים" (בנורדית עתיקה: Æsir ok Álfar) חוזר על עצמו פעמים רבות ומעיד על כך שבמסורת האלפים מזוהים עם קבוצה של אלים המכונים אסיר.
אלפים בספרות
האלפים של טולקין
האלפים של הלגנדריום של טולקין מבוססים של האלפים מהמיתולוגיה הנורדית, אותם הפך טולקין לגזע אצילי ונשגב יותר. למעשה, האלפים של טולקין הם גזע קסום ועל-אנושי, המסמל אידיאל שקמל בפני האנושות המשתלטת על העולם.
האלפים של טולקין מתוארים לרוב כגזע בן־אלמוות (הם לא מזדקנים אך יכולים למות בקרב), או בעלי תוחלת חיים של אלפי שנים, גבוהים יותר ואסתטיים יותר מבני־האנוש. הם מתוארים כבעלי גזרה דקה יותר משל בני־האדם, אזניהם מחודדות, ואין להם שיער־פנים. במרבית המקרים האלפים מתוארים כקשתים מצוינים (לדוגמה האלף לגולס משר הטבעות) ולוחמים מיומנים בחרבות קלות, וכחובבי טבע ואמנות. ראשי האלפים מתוארים כמנהיגים רבי עוצמה, דוגמת לורד אלרונד מריבנדל וגלדריאל מלות'לוריין. בין האלפים והגמדים שוררת יריבות עתיקת יומין, אך למרות זאת הם מסוגלים לשתף פעולה כנגד רוע משותף, דוגמת סאורון וצבאות האורקים שלו.
האלפים לפי "הירושה"
בסדרת הספרים "הירושה", האלפים הם גזע בן אלמוות, אתאיסטי, שוחר שלום וקסום, שבניו מסוגלים לתקשר עם חיות ולפיכך צמחוניים. הם גרים ביער דו ולדנוארדן ובמרכז חייהם עומד עץ המנואה, עץ שממנו צמח כל היער. האלפים הם גזע גאה שהגיע מיבשת לא ידועה מעבר לים. לפני הגעת האנשים לאלגייזיה (היבשת שבה מתרחשת עלילת הסדרה), קישרו האלפים את שפתם לזרמי הקסם. בעזרת הקסם נלחמו האלפים בדרקונים שחיו אף הם ביבשת, אך כאשר נוכחו כי מלחמה זו חסרת תועלת ועלולה להמיט כליון על שני הצדדים, כרתו ברית, שבמסגרתה אלפים ודרקונים יחיו יחד, והשלום ישמר על ידי רוכבי הדרקונים. כשבני האנוש הגיעו לאלגייזיה, צרפו אותם האלפים לברית עם הדרקונים.
האלפים בסדרה זו יולדים ומולידים בתדירות נמוכה ביותר עקב היותם בני אלמוות, ואינם מקיימים טקסי נישואין. כמו כן, הם מקפידים על מערכת נוקשה של כללי נימוס.
אלפים לפי טרי פראצ'ט וניל גיימן
שמאל|ממוזער|250px|אלף "מציק לציפור קטנה ומסכנה", איור מעשה ידי ריצ'רד דויל, התקופה הוויקטוריאנית באנגליה.
לפי טרי פראצ'ט בספרו "Lords and Ladies" האלפים הם יצורים כריזמטיים ובעלי כוח קסם, ולכן נראים יפים בעיניהם של בני אדם, אף כי לאמיתו של דבר אינם יפים כלל. בקומיקס "סנדמן" מציג ניל גיימן תפיסה דומה.
פראצ'ט מתאר את האלפים כיצורים אכזריים וסאדיסטיים, אשר אינם חיים בעולם הדיסק אך מנסים לפלוש אליו מעולם אחר דרך נקודות בהן הקשר בין שני העולמות חזק. כדי להתגונן בפניהם מציבים בני האדם פיסות ברזל בפתחי בתיהם (בצורת פרסות) ומגדרים את הנקודות המסוכנות באבנים מגנטיות.
אלפים בתרבות הפופולרית
אלפים במשחקי תפקידים
ממוזער|אלפית ממשחקי תפקידים
ברוב הספרים ומשחקי התפקידים האלפים גבוהים, בעלי שיער ארוך (בדרך כלל בגווני בלונד, זהב, כסף או שחור-עורבני), ללא שיער-פנים (זקנים ושפמים) ובעלי עיניים כחולות, חומות, ירוקות או סגולות. האלפים הם בעלי יכולת קסם טבעית (למשל: הם יכולים לדבר עם חיות), ויכולת ראיית לילה כשל חתול. האלפים מתוארים כזריזים ועדינים, ומצטיינים בחץ וקשת ובסיף. באופן מסוים, לתיאור הזה אחראי טולקין, אשר לקח את התיאור של האלפים מהמיתולוגיה הנורדית והפך אותו לאצילי ונשגב יותר. למעשה, האלפים של טולקין הם גזע קסום ועל-אנושי, המסמל אידיאל שקמל בפני האנושות המשתלטת על העולם.
במהדורה הראשונה של מבוכים ודרקונים האלף היה שילוב של לוחם וקוסם. במהדורות מאוחרות יותר האלף נהפך לגזע שיכול לבחור ברוב המקצועות (ולאו דווקא להיות שילוב של לוחם וקוסם). עם זאת, לאלף יש מגבלה על הדרגה המרבית שהוא יכול להגיע בכל מקצוע, בעיקר כדי לאזן את עוצמתו לעומת בני האדם, שלהם אין יכולות מיוחדות.
האלפים בוורקראפט
בעולם של סדרת משחקי המחשב Warcraft, ישנם מספר גזעי אלפים, אך כולם התפתחו למעשה מאלפי הלילה, הנקראים "קאל'דוריי" (ילדי הכוכבים) בשפתם.
אלפי הלילה
צבע עורם של אלפי הלילה הוא בגווני סגול, הם גבוהים, שריריים ובעלי מראה פראי, חובבי טבע ובעלי תרבות דרואידית מפותחת. הם נחשפו רק בוורקראפט 3, על אף שהם הגזע העתיק ביותר בעולם המשחק. אלפי הלילה התפתחו למעשה מקבוצה של טרולים אפלים שהתיישבו בסמוך לבאר הנצח ביבשת קלימדור הקדומה, הפכו ליצורים אינטליגנטיים וקיבלו חיי נצח. אלפי הלילה הקימו אימפריה גדולה אך זו התפוררה במהלך מלחמת אזרחים עקובה מדם, במהלכה אסרו אלפי הלילה על השימוש בקסם מפני שטענו כי שימוש מופרז בקסם הביא אל העולם את צבא השדים של הלגיון הבוער. אחרי מלחמת האזרחים, אלפי הלילה המורדים ששרדו הוגלו מקאלימדור ליבשת לורדארון. בשל הריחוק מכוח הקסם של אלפי הלילה, הם איבדו את חיי הנצח שלהם ועורם השתנה מסגול לורוד, והפכו לאלפים נעלים. במשחק וורלד אוף וורקראפט אלפי הלילה מתחילים את דרכם בTeldrassil והם נמצאים בצד האליינס ביחד עם בני האדם, הגמדים, הננסים, והדרנאיי.
אלפים גבוהים
האלפים הנעלים, שנקראו בשפתם "קוול'דוריי" (יילודי האצולה), בעלי המראה האצילי והמעודן יותר מזה של אבותיהם אלפי הלילה, היו גזע שנחשב לאחד המשפיעים ביותר בברית של לורדארון (ארץ של בני אדם השוכנת באזארות', העולם של וורקראפט). הם הקימו לעצמם את ממלכת קוולת'אלאס ואת עיר הבירה שלה, סילברמון (Silvermoom) שביערות אוורסונג (Eversong woods) והיו לאחד הגזעים החזקים והאינטליגנטיים באזארות', אוהבי טבע ושוחרי שלום לרוב, אך בעלי תאווה עמוקה לכוח-קסם, אותו שאבו מ"באר השמש" שבצפון ממלכתם. לאחר שפרצה המגפה בלורדארון שהפכה אנשים למתים-חיים, תקפו האל-מתים ובראשם מלך הליץ' ארת'אס (Arthas) את יערות האלפים, הרסו את באר השמש, והשמידו את מרבית האלפים הגבוהים מעל פני יערות אברסונג. האלפים ששרדו את הטבח שינו את שמם ל"אלפי הדם" ("סינ'דוראיי" בשפתם) בתור כבוד לאחיהם שנטבחו, ומאוחר יותר הצליחו לשקם את סילברמון והצטרפו לצד ההורד (ביחד עם האורקים, הפורסייקן, הטאורוסים והטרולים) בעולם של וורקראפט קיימים אלפים בודדים שהצטרפו למנהיגת בני האנוש ג'יאנה פראדמור וחיים ביבשת קאלימדור. לפי וורלד אוף וורקראפט, הגרסה החדשה יותר לוורקראפט, נותרו רק אלפים גבוהים בודדים בעולם שאינם משייכים עצמם לפלג כלשהו.
חצי אלף
חצי אלף הוא יצור המופיע לרוב במשחקי תפקידים דוגמת מבוכים ודרקונים. חצי האלף הוא בן תערובת בין בן אדם לאלף.
ברוב משחקי התפקידים, חצי האלף נהנה מיכולותיהם של שני הגזעים, אבל גם מחסרונותיהם.
חצי אלפים מקבלים את הראיה והשמיעה הכפולה של האלפים. המראה שלהם מושפע מהאלפים וגם מבני האדם, ולרוב הם ניחנים ביופי של האלפים.
בארדה, העולם הבדיוני אותו יצר טולקין, תוחלת חייהם של חצאי אלפים נתונה לשיקול דעתם והם יכולים לבחור להיות בני תמותה, או לבחור בחיי נצח.
דוגמה מפורסמת היא אלרוס אחי אלרונד חצי אלף. בעוד שאלרונד בחר בחיי הנצח של בני הלילית, אלרוס בחר לחיות כבן אדם, וייסד את שושלת נומנור.
דוגמה נוספת היא ארוון בתו של אלרונד, אשר בחרה לחיות כבת תמותה לצדו של ארגורן.
החצי אלף מתבטא גם בילדיהם של ארגורן וארוון מכיוון שבדמה של ארוון עדיין יש דם של אלף.
האלפים בנצרות
בקרב הנוצרים רווחת אגדת ילדים המסופרת בחג המולד, לפיה האלפים הם העוזרים של סנטה קלאוס החיים בקוטב הצפוני ועוזרים לו לארוז את המתנות לפני שהוא מניח אותן מתחת לעץ החג.
קישורים חיצוניים
אלפים באנציקלופדיה של ארדה
הערות שוליים
קטגוריה:מיתולוגיה
קטגוריה:יצורים בדיוניים
קטגוריה:יצורים מיתולוגיים דמויי אדם
| 2024-08-08T21:32:10
|
בואינג 777
|
ממוזער|תא הטייס של מטוס 777-200er
בואינג 777 (באנגלית: Boeing 777), המכונה "טריפל שבע" (Triple Seven), הוא מטוס נוסעים סילוני דו־מנועי הגדול בעולם, ורחב גוף המיועד לטיסות ארוכות טווח, אשר פותח ונבנה על ידי חברת בואינג. ה-777 יכול להכיל בין 300 ל-550 מושבים (תלוי בדגם המטוס ובמפרט של כל חברת תעופה) לטווחים של 9,695–17,370 ק"מ. מתחריו של מטוס זה הם איירבוס A330, איירבוס A340 וכל מטוסי סדרת ה-A350 מתוצרת איירבוס ו-איליושין IL-96 מתוצרת איליושין.
היסטוריה
מטוס נוסעים
ביקוש השוק הוא שקבע את הממדים, עיצב והשיק את המוצר החדש ביותר במשפחת המטוסים הדו-מעבריים של בואינג - ה-777. עיצוב המטוס מספק תכונות, חידושים וגישות כלפי פיתוח מטוסים אשר קובעים רף חדש בכל הנוגע להוספת ערך למטוסים.
הבואינג 777, הוא מטוס הסילון הראשון שתוכנן באופן דיגיטלי לחלוטין, וזאת באמצעות גרפיקה ממוחשבת תלת-ממדית. לאורך תהליך התכנון, המטוס "הורכב מראש" על גבי המחשב וכך נמנע הצורך בבניית אב-טיפוס יקר בגודל מלא. פיתוח המטוס החל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ונעשה בשיתוף עם חברות התעופה הגדולות בעולם באותה התקופה: אול ניפון איירווייז, אמריקן איירליינס, בריטיש איירווייז, ג'פאן איירליינס, דלתא איירליינס, יונייטד איירליינס, קוואנטס, וקת'אי פסיפיק.
תוכנית 777 הושקה באוקטובר 1990, עם הזמנה של יונייטד איירליינס. ביוני 1995, יונייטד הפעילה את ה-777 לראשונה בטיסה מסחרית.
מועצת המנהלים של בואינג אישרה את ייצור ה-300–777 ב-26 ביוני 1995. מטוס ה-300–777 הראשון סופק ל-קת'אי פסיפיק ביוני 1998. מטוסי ה-200–777 וה-300–777, אשר תומכים בטווחי טיסה ארוכים יותר, הושקו בפברואר 2000, ומספקים את הנוחות והיתרונות הכלכליים של הבואינג 777 גם לנתיבים ללא תחנות ביניים, אשר לא היו אפשריים כלל בעבר. מטוס ה-300–777ER הראשון יצא ממפעל אוורט שבוושינגטון ב-14 בנובמבר 2002.
מטוס מטען
בואינג השיקה את מטוס המטען 777 במאי 2005, בתגובה לביקוש החזק מצד מפעילי מטענים מכל רחבי העולם שדרשו מטוס מטען יעיל ובעל קיבולת גבוהה ויכולת טיסה למרחקים ארוכים. המטוס הושק עם הזמנה של אייר פראנס.
נכון להיום, ה-777 זמין בשישה דגמים: 777-200, 777-200ER (טווח מורחב), 777-200LR (טווח ארוך יותר), 777-300 וה-300–777ER וכן ה-777-Freighter (מטוס המטען).
2019-2023 - הסבת מטוסי נוסעים למטוסי מטען
באוקטובר 2019, פורסמה עסקת חתימה בשווי של כ-400 מיליון דולר, אשר יצאה לפועל באוגוסט 2021, וכך לראשונה בעולם, תסב התעשייה האווירית מטוס בואינג 777 נוסעים למטוס מטען. ההסבה עבור חברת GE Capital Aviation Services GECAS, וצפויה להימשך כ-130 ימים.
במרץ 2023 פורסם על ידי התעשייה האווירית כי טיסת ניסוי ראשונה של מטוס נוסעים B777-300ER שהוסב לתצורת מטען, בוצעה בהצלחה. המטוס בעל יכולת הטסת מטען במשקל של כ-100 טון ובעל נפח גדול.
פרסים
ב-15 בפברואר 1996 זכה ה-777 בגביע רוברט ג’. קולייר המוענק על ידי איגוד האווירונאוטיקה הלאומי של ארצות הברית. עם הענקת הפרס, ה-777 הוכר כהישג האווירונאוטי לשנת 1995.
מאפיינים
ה-777 הוא המטוס הראשון שנבנה כולו בסימולציות מחשב, ללא ניסויים בדגמים קטנים. הוא יכול לשאת בין 283 ל-368 נוסעים בתצורת 3 מחלקות ובעל טווח טיסה של 9,630 ק"מ (בגרסת ה"Freighter") עד 17,446 ק"מ (בגרסת ה-LR). המטוס עוצב כדי לגשר בין מטוס ה-767 ל-747, מבחינת תפוסת מקום, יוצר בשתי גרסאות אורך.
כבר במהלך שנת 2000 הצליח המטוס להשיג את התואר "המטוס הנמכר ביותר", זאת בזכות צריכת הדלק הנמוכה והגוף הרחב אשר גרמו לחברות רבות להעדיף להשתמש במטוס, לצורך טיסות ארוכות טווח.
חברת התעופה הראשונה אשר השתמשה ב-200–777 היא חברת "יונייטד איירליינס" בשנת 1995, ולפי נתונים משנת 2008, חברת "אמירטס" מחזיקה בצי הגדול ביותר של מטוסי בואינג 777.
בזכות הכנף החדשה, המנוע המתאפיין בנצילות מוגברת ומבנה קליל יותר, ה-777 מאפשר שימוש יעיל בדלק. יעילות זו, בתורה, מבטיחה פליטות פחמן פחותות על כל מושב נוסע.
בואינג מציעה ללקוחות ה-777 חידושים שמנצלים את המרחב באזור החלק העילי של המטוס - האזור שממוקם בין תאי האחסון לבין החלק העליון של המטוס. חידושים אלה מאפשרים למפעילים להשתמש במרחב העילי לצורך מיקום עמדות המנוחה של הצוות ולאחסון.
גרסאות המטוס
שמאל|ממוזער|250px|ה-777 הראשון בצבעיה המקוריים של בואינג
777-200
ה-200–777 הוא הדגם הראשון של המטוס, טיסת הבכורה שלו נערכה ב-12 ביוני 1994, והוא נמסר לחברת התעופה יונייטד איירליינס ב-15 במאי 1995. טווחו המרבי 9,700 ק"מ, ונועד בעיקר לטיסות מקומיות בתוככי ארצות הברית.
מדגם זה יוצרו 88 מטוסים, נכון ליולי 2011 68 מטוסים נמצאים בשרות פעיל. מטוסה המתחרה של איירבוס הוא ה-A330-300.
ב-18 בספטמבר 2018 יצא מטוס הבואינג 200–777 הראשון משירות, המטוס שטס את טיסת הבכורה ביוני 1994 נמסר בשנת 2000 לחברת התעופה קת'אי פסיפיק צבר כ-20,000 טיסות, ונמסר בתרומה למוזיאון התעופה והחלל פימה שבטוסון ארצות הברית.
777-200ER
שמאל|ממוזער|250px|777-200ER בשירות אל על.
ה-777-200ER הוא גרסה מתקדמת של ה-200–777, היכול לשאת יותר דלק מגרסת ה-200 ולכן גדל טווח טיסתו - התוספת ER מסמנת טווח מורחב (Extended Range). טווחו המרבי של ה-200ER הוא 14,300 ק"מ (7,700 מיל). ה-200–777ER מחזיק בשיא של טיסת חירום עם מנוע אחד - 177 דקות טיסה מעל האוקיינוס השקט.
ה-200ER הראשון נמסר לבריטיש איירווייז ב-6 בפברואר 1997. המטוס המתחרה של ה-200ER הוא האיירבוס A340-300.
777-300
ה-777-300 הוא גרסה מוארכת של ה-200–777 והיא ארוכה ממנו ב-10.1 מטר. הוא נועד להחליף מטוסי הבואינג 100–747 והבואינג 200–747. בהשוואה למטוסי ה-747 המיושנים, ל-777 המתוח ישנה קיבולת נוסעים וטווח טיסה דומה אך הוא נועד לצרוך דלק מופחת בשליש ועלויות התחזוקה שלו נמוכות ב-40 אחוז. מתיחה זו אפשרה למטוס לשאת עד 550 נוסעים במחלקה אחת, הסדר זה אומץ על ידי חברות התעופה היפניות אשר מטיסות נוסעים רבים בקווים קצרים. בגלל אורכו של המטוס (73.9 מטר) מצויד ה-300 בחלק המונע את חיכוך הזנב בקרקע במהלך הנחיתה ובמצלמות כדי לסייע לטייסים במהלך ההסעה. טווחו המרבי 11,120 ק"מ.
ה-300 הראשון נמסר לקת'אי פסיפיק ב-21 במאי 1998. עם כניסתו לשירות של ה-300–777ER, חברות התעופה בחרו בו במקום בדגם ה-300. ל-300 אין מתחרה ישיר של חברת איירבוס אולם ה-A340-600 הוצע במכרזים נגדו.
777-200LR
777-200LR הוא מטוס הנוסעים המסחרי בעל טווח הטיסה הגדול ביותר, המטוס נכנס לשירות בשנת 2006, התוספת LR מסמנת טווח ארוך יותר (Longer Range). בואינג נתנה למטוס את השם Worldliner, המדגיש את יכולתו לחבר כמעט כל שני שדות תעופה בעולם. המטוס מחזיק בשיא לטיסה הארוכה ביותר ללא חניה. טווח המטוס הוא 17,370 ק"מ. המטוס מיועד לקווים ארוכים במיוחד כגון לוס אנג'לס-סינגפור. ל-200LR כנפונים משוכים לאחור, ציוד נחיתה חדיש, מכלי דלק נוספים ומבנה מחוזק. ה-200–777LR הראשון נמסר לפקיסטן אינטרנשיונל איירליינס ב-26 בפברואר 2006. המטוס המתחרה הקרוב ביותר מתוצרת איירבוס הוא איירבוס A340-500HGW
777-300ER
ה-777-300ER היא גרסה ארוכת טווח של ה-300–777 - משמעותו של הקיצור ER היא טווח מורחב (Extended Range). נוספו לו כנפונים משוכים לאחור, ציוד נחיתה חדיש, מכלי דלק נוספים ומבנה מחוזק. מנועיו הם GE90-115B1, ומנוע זה הוא מנוע הסילון החזק בעולם עם דחף מרבי 52,300 ק"ג (115,300 ליברות). טווחו המרבי 14,690 ק"מ.
ה-300ER הראשון נמסר לחברת אייר פראנס ב-29 באפריל 2004. ה-300ER היא הגרסה הנמכרת ביותר של ה-777 ואחריה ה-200ER. עלות התפעול של ה-300ER בעל שני מנועיו נמוכה ב-8 עד 9 אחוזים מעלות התפעול של האיירבוס A340-600 בעל ארבעת מנועיו. מספר חברות החלו להחליף את מטוסי הבואינג 400–747 שלהן ב-777-300ER החסכוני ב-20 אחוז בצריכת הדלק. מתחרי ה-300ER הם הA340-600HGW והאיירבוס A350-1000.
777 Freighter
777F הוא גרסת המטען של ה-777 - F היא קיצור המלה Freighter (מטוס מטען). ה-777F בנוי על שלדת ה-200–777LR, ולשניהם תכונות דומות כגון קיבולת דלק, מנועים, וכנפונים משוכים לאחור. טווחו מרבי 9,070 ק"מ כאשר הוא מלא, טווח המטוס גדל במדה ומשקל המטוס פוחת.
ה-777F הראשון נמסר לאייר פראנס ב-19 בפברואר 2009. מאז, נמסרו 61 מטוסים ל-11 חברות תעופה שונות.
777 טנקר (KC-777)
KC-777 הוא גרסת התדלוק של ה-777. בחודש ספטמבר 2006, הכריזה בואינג על ה-KC-777 שיהיה מטוס גדול יותר מה-KC-767 אם חיל האוויר האמריקני ידרוש מטוס תדלוק גדול יותר. בחודש אפריל 2007 הציעה בואינג את ה-KC-767 במקום ה-KC-777, עבור מכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס התדלוק KC-X.
777X
במהלך הסלון האווירי בדובאי, ב-17 בנובמבר 2013, חברת בואינג הכריזה על שיפור ל-777 שיקרא 777X. השיפור כולל שתי גרסאות בעלות כנפונים משוכים לאחור, מנועים משופרים של חברת ג'נרל אלקטריק (GE9X). מוטת הכנפיים של שני הדגמים היא 71.1 מטרים, עקב גודלה, הכנפונים מתקפלים כשהמטוס על הקרקע ומוטת הכנפיים מתקצרת ל-64.8 מטרים.
ב-25 בינואר 2020 ביצע המטוס את טיסת המבחן הראשונה שלו.
גרסה זו מחליפה את גרסת ה-747.
777-8
ה-777-8 יהיה תחליף ל-777-300ER ויוכלו לשבת בו כ-350 איש בשלוש מחלקות. בהתחלה הוצע דגם זה באורך 69.5 מטרים, אך ב-2023 הוארך המטוס ל-70.87 מטרים, הזהה לגודלו של ה-777-8F. למטוס טווח טיסה של 16,190 ק"מ (8,745 מייל ימי) והוא המתחרה הישיר של האיירבוס A350-1000.
777-9
ה-777-9 יוכל לשאת 400 נוסעים בשלוש מחלקות לטווח של 13,500 ק"מ (7,285 מייל ימי). אורכו של המטוס יהיה 76.7 מטרים והוא אמור להיות המטוס הדו-מנועי הגדול בעולם. לפי בואינג אין למטוס מתחרים בשוק. לפי הודעות בואינג המטוס הראשון יימסר לחברת אמירייטס ב-2023. בפוסט שכתבה בואינג לפני שנה ב-6 בינואר 2021, ה-777X יהיה המטוס המרווח בעולם במחלקה ראשונה וגם יהיה הארוך בעולם.
777-8F
ה-777-8F הוצג לראשונה ב-2022 והוא אמור לשמש כתחליף ל-777F. המטוס יהיה באורך 70.87 מטרים ובעל מוטת כנפיים זהה לשני דגמי הנוסעים. טווח המטוס צפוי להיות 8,173 ק"מ.
נתונים טכניים
777-200 777-200ER 777-200LR 777F 777-300 777-300ER 777-8 777-9 777-8Fצוות 2מספר נוסעיםממוצע 301 (3 מחלקות) 400 (2 מחלקות) 440 (מקסימום) מטען 365 (3 מחלקות) 451 (2 מחלקות) 550 (מקסימום) 353 (3 מחלקות) 407 (3 מחלקות) מטעןאורך 63.7 מטר 73.9 מטר 70.87 מטר 76.7 מטר 70.87 מטרמוטת כנפיים60.9 מ' 64.8 מ' 60.9 מ' 64.8 מ' 71.75 מ' (פתוח), 64.85 מ' (מקופל)גובה הזנב18.5 מ' 18.6 מ' 18.5 מ' 19.48 מ' 19.7 מ' 19.51 מ'רוחב פנימי 5.87 מ' 5.96 מ'רוחב חיצוני 6.20 מ'קיבולת מטען מרבית 5,720 מ"ק 23,051 מ"ק7,640 מ"ק משקל ריק134,800 ק"ג138,100 ק"ג145,150 ק"ג144,400 ק"ג160,500 ק"ג167,800 ק"ג משקל נחיתה מרבי201,840 ק"ג213,180 ק"ג223,168 ק"ג260,816 ק"ג237,680 ק"ג251,290 ק"ג משקל המראה מרבי247,200 ק"ג297,550 ק"ג347,500 ק"ג347,800 ק"ג299,370 ק"ג351,500 ק"ג 351,500 ק"ג 351,500 ק"ג 365,100 ק"גמהירות שיוט0.84 מאך (905 קמ"ש, 490 קשר) בגובה שיוט של 35,000 רגל (11,000 מטר) מהירות מרבית0.89 מאך (950 קמ"ש, 512 קשר) בגובה שיוט של 35,000 רגל (11,000 מטר) טווח מרבי9,700 ק"מ14,310 ק"מ17,370 ק"מ9,070 ק"מ11,120 ק"מ14,690 ק"מ 16,190 ק"מ 13,500 ק"מ 8,170 ק"מאורך מסלול מינימלי2,530 מ'3,570 מ'2,970 מ'2,990 מ'3,380 מ'3,200 מ'קיבולת דלק מרבית117,348 ל'171,176 ל'181,283 ל'181,283 ל'171,176 ל'197,360 ל' סייג רום 13,140 מ'הנעה (×2) PW 4077 RR 877 GE90-77B PW 4090 RR 895 GE90-94B GE90-110B1 GE90-115B1 PW 4098 RR 892 GE90-92B/GE90-94B GE90-115B1 GE9Xדחף (×2) PW: 77,000 lbf (342 kN) RR: 76,000 lbf (338 kN) GE: 77,000 lbf (342 kN) PW: 90,000 lbf (400 kN) RR: 93,400 lbf (415 kN) GE: 93,700 lbf (417 kN) GE −110B: 110,100 lbf (490 kN) GE −115B: 115,540 lbf (514 kN) PW: 98,000 lbf (436 kN) RR: 93,400 lbf (415 kN) GE: 92,000/93,700 lbf (409 kN)/(418 kN) GE: 115,540 lbf (514 kN) GE: 105,000 lbf (470 kN)
תאונות ותקריות
שמאל|ממוזער|250px|הריסות טיסה 214 של אסיאנה איירליינס
ב-17 בינואר 2008, מטוס 200–777ER שהיה בטיסת בריטיש איירוויז 038 מבייג'ינג ללונדון, דאה ללא מנועים בגובה של מתחת ל-1000 רגל ונחת נחיתת אונס בנמל התעופה לונדון הית'רו. כני הנסע האחוריים קרסו והמטוס החליק על המסלול. כמה עשרות נוסעים נפצעו ואף לא נוסע אחד נהרג. המטוס הוצא משירות וחלקיו משמשים את בריטיש איירוויז כחלפים. מחקירת התאונה עלה כי גבישי קרח זעירים שהצטברו במערכת הדלק של מנוע ה-Rolls-Royce Trent 800 הפכו לבוצה דביקה וסתמו את מערכת חילוף החום דלק-שמן. בסימולציות שנעשו התברר כי מדובר בתקרית נדירה ביותר, שמתרחשת בצירוף מקרים שכולל תנאים רבים, ושאי אפשר היה לחזותה מראש. מסקנת החקירה הביאה לעיצוב מחדש של דגם המנוע בחברת רולס-רויס.
ב-6 ביולי 2013, מטוס 200–777ER שהיה בטיסה 214 של אסיאנה איירליינס משאנגחאי לסן פרנסיסקו דרך אינצ'ון התרסק בנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו במהלך הנחיתה והזנב נשבר ו-6 נוסעים נזרקו מחוץ למטוס. מתוך 307 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על הסיפון, נהרגו שלושה ונפצעו 181. נמצאה גופת אישה עם סימני דריסה של כבאית תעופתית, אך החוקרים הסיקו שהיא נהרגה כתוצאה מהתאונה עצמה. מקרה זה היה הראשון בו נהרגו נוסעים במטוס ה-777.
בחקירה התברר כי באותו יום מערכת ההנחתה האוטומטית של שדה התעופה הייתה כבויה. וכי בעת הנחיתה הטייס, שהיה בטיסת אימונים, העביר את מצב הטייס האוטומטי לשגוי, דבר שגרם למטוס להתחיל לטפס, ובכדי לתקן זאת הוא מיד העביר את המצערת למצב סרק. לטייס הייתה ציפייה שהמצערת האוטומטית תכנס לפעולה ותגביר את כח המנוע והדבר לא התרחש, כי שילוב פעולות לא רגיל זה כיבה את מוד המצערת האוטומטית. עוד התברר, כי מפקד הטיסה איחר לתפוס שליטה על המטוס כאשר הבין שקיימת בעיה. הדוח מציין שמדובר בטעות אנוש עם שילוב של בעיה במיכון, כאשר החוקרים נחלקים ביניהם, האם הבעיה העיקרית הייתה בעיה במיכון שבילבל את הטייסים או ביכולת השיפוט של הטייסים. עוד התברר כי מעט משעות הטיסה של הטייס היו בטיסות לא ממוכנות וכי הטייס עבר מהטסה של מטוס איירבוס שבו קיימת תורת ההפעלה אחרת. ההמלצות היו לאמן יותר את הטייסים בטיסות לא ממוכנות. לעצב את הטיסה הממוכנת באופן אינטואטיבי יותר לטייסים, ולתת לטייסים התראות טובות יותר כאשר מהירות המטוס נמוכה מדי.
ב-8 במרץ 2014 התרסק מטוס 200–777ER בעל הרישום 9M-MRO שהיה בטיסה 370 של מלזיה איירליינס בדרכה מקואלה לומפור לבייג'ינג-קפיטל, כשעליו 227 נוסעים ו-12 אנשי צוות. ב-24 במרץ, הודיעה מלזיה, כי המטוס התרסק ללא ניצולים בדרום האוקיינוס ההודי. שרידי המטוס נמצאו באי ראוניון, רק בקיץ 2015.
ב-17 ביולי 2014 התרסק מטוס 200–777 בטיסה 17 של מלזיה איירליינס שהייתה בדרכה מאמסטרדם לקואלה לומפור. המטוס התרסק מעל אוקראינה כתוצאה מטיל נגד מטוסים שפגע בו. הטיל שוגר – כנראה – על ידי בדלנים רוסים שהיו באותה תקופה במהלך מלחמת אזרחים באוקראינה.
ב-3 באוגוסט 2016 מטוס בואינג 300–777 מס' זנב A6-EMW בטיסה 521 של אמירטס נחת בדובאי מטריוונדרום שבהודו ללא כן הנסע הקדמי, המטוס שהיו בו 282 נוסעים ו-18 אנשי צוות התלקח אך לא היו נפגעים מקרב המטוס, כבאי אחד נהרג בעת כיבוי השרפה.
ב-20 בפברואר 2021 מטוס בואינג 777-200 בטיסה UA328 של יונייטד איירליינס מדנוור בדרכו להוואי ביצע נחיתת חירום זמן קצר לאחר ההמראה, לאחר שמנועו החל לבעור. בדרך חזרה לשדה התעופה ניתקו חלקי מכסה המנוע מהמטוס ונפלו באזור מגורים בפרבר שנמצא כ-40 ק"מ צפונית לדנוור. נחיתת החירום בוצעה בהצלחה ולא דווח על נפגעים במטוס או על הקרקע. המטוס היה באוויר בסך הכול כ-22 דקות. תקרית דומה ארעה למחרת גם בשמי הולנד עם אותו סוג של מנוע.
ראו גם
בואינג 747
בואינג 767
בואינג 787
איירבוס A330
איירבוס A340
איירבוס A350
איליושין IL-96
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של חברת בואינג
קישור ישיר לדף של 777 באתר בואינג
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מטוסי נוסעים אמריקאיים
777
| 2024-08-01T01:13:56
|
נאסא
|
REDIRECT נאס"א
| 2004-08-14T12:40:36
|
אלפים
|
300px|ממוזער|שמאל|חלוקת רכס האלפים המרכזי האירופי בין מדינות אירופה
| 2016-12-28T08:57:58
|
סופר
|
ממוזער|250x250 פיקסלים|שמואל יוסף עגנון, היחיד מבין כותבי הספרות העברית שזכה בפרס נובל לספרות
סופר הוא אדם העוסק בכתיבת סיפורת – רומנים, נובלות, סיפורים קצרים ומסות (לעיתים נקרא כך גם מי שעוסק בכתיבת ספרי עיון).
אטימולוגיה
התואר "הסופר" מופיע בתנ"ך כתפקיד של אישים שונים כגון עזרא הסופר ושפן הסופר. מדרש המובא בתלמוד הבבלי ובמדרש תנחומא מקשר את התואר לספירת האותיות שבתורה. הספירה נעשתה בתקופה הקדומה, כדי למנוע שיבושים בנוסח המקרא והעידה על בקיאות במקרא ובמסורת המובעת על ידו. אף על פי כן, לפי רבים ממפרשי המקרא ולפי המחקר המודרני המונח נגזר מהמילה סֵפֶר.
בתקופת חז"ל שימש המונח "סופר" במשמעותו הבסיסית – אדם העוסק בכתיבה (כך למשל, סופר סת"ם, שהוא סופר הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, או הממונה בבית הדין על כתיבת גיטין). בדרך כלל לתואר זה זוכה מי שאיננו בקי בכתיבה גרידא אלא נחשב למומחה בתחום עיסוקו, כולל הדינים השונים שנלווים לכתיבתו הדתית. בתקופה זו היה מקובל שלכל עיר ישנו "סופר מתא", הסופר המקומי. רש"י ותוספות נחלקים ביניהם האם הכוונה לסופר סת"ם, או לכותב שטרות חוב מקצועי (מעין נוטריון). כך או כך, עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור כותב יוצר, והמונח המקובל היה "מחבר".
המונח "סופרים" (ברבים בלבד) התרחב עוד יותר ומהווה בחז"ל כינוי כללי לחכמים ולתלמידיהם, שדבריהם קרויים דברי סופרים, ועליהם נאמר "קנאת סופרים תרבה חכמה".
בעת המודרנית
הכשרה לכתיבה של ספרות יפה ניתנת בסדנאות המיועדות למטרה זו, וכן במסגרת החוג לספרות באוניברסיטאות. הכשרה זו אינה הכרחית, ורבים מהסופרים עוסקים בכתיבה ללא הכשרה מסוג זה.
על פי רוב סופרים אינם נוטים לפרסם את ספריהם באופן עצמאי, והם עושים זאת באמצעות חברות הוצאה לאור. בתמורה לעמלו מקבל הסופר שכר סופרים, שהוא אחוז מסוים ממכירות הספר, ולא שכר קבוע. בישראל רק סופרים מעטים מוצאים את כל פרנסתם (או את עיקרה) בשכר הסופרים המשולם להם, ומרביתם עוסקים בעבודה נוספת, המספקת את פרנסתם העיקרית. בין יוצאי הדופן היו ש"י עגנון, שכבר בשלב מוקדם למדי ביצירתו קיבל תשלום חודשי קבוע מהמו"ל שלו, הוצאת שוקן, כך שיכול היה להקדיש את כל זמנו לכתיבה, ועמוס עוז שקיבל שכר קבוע מכתר הוצאה לאור, תוך התחייבות לבלעדיות ההוצאה על פרסום ספריו. סופרים מצליחים הכותבים באנגלית ובשפות נפוצות אחרות זוכים לשכר סופרים נאה מאוד.
אגודת הסופרים העבריים מקבלת לשורותיה, בדרך כלל, כל סופר שפרסם לפחות שני ספרים שהגיעו לרף מינימלי של הישגים ספרותיים.
ראו גם
מחבר
משורר
לקריאה נוספת
רנה ליטוין, הייתי כאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005: מסעות בעקבות סופרים שתרגמה המחברת.
מאיה קגנסקיה, דמדומי אלים – על דוסטויבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין צווטאייבה, נבוקוב ועוד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
פיליפ רות, ענייני עבודה – סופר, עמיתיו ועבודתם, זמורה ביתן, 2008.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצועות האמנות
| 2024-09-21T12:53:42
|
וורקראפט (סדרת משחקים)
|
וורקראפט (באנגלית: Warcraft; מילולית: מלאכת מלחמה) הוא זיכיון של סדרת משחקי מחשב, ספרים ומשחקי לוח בסגנון אסטרטגיה בזמן אמת, המתרחשים בעולמות הפנטזיה: אזרות', דראינור, אאוטלנד, ארגוס, קארֵש וקסורות'. סדרת המשחקים הופקה על ידי חברת Blizzard Entertainment.
מקור הזיכיון בסדרת המשחקים למחשב האישי שראשיתה בכותר "וורקראפט" מ-1994, ממנו הסתעף הזיכיון והתרחב לפלטפורמות נוספות. שלושת הכותרים הראשונים שראו אור בסדרה היו מסוגת אסטרטגיה בזמן-אמת, והכותר הרביעי בסדרה הוא משחק מרובה משתתפים רב-מכר. עיבוד קולנועי לייב-אקשן המבוסס בעיקר על עלילת המשחק הראשון בסדרה, הנקרא גם הוא "וורקראפט", יצא בשנת 2016 בבימויו של דנקן ג'ונס ובכיכובו של בן פוסטר.
עולם המשחק
העולם הבדיוני מורכב משני כוכבי לכת מרכזיים - אזרות', העולם המרכזי בו מתקיימת מרבית מהעלילה ודראנור, כוכב לכת הקיים במספר כותרים בגרסתו המקורית אך גם כגרסה של העולם אחרי שהתפרק והפך לעולם הנקרא אווטלנד.
כוכב הלכב אזרות' עצמו מורכב מ-4 יבשות מרכזיות: ממלכות המזרח (שמכונות גם "אזרות'"), נורת'רנד, קלימדור, ופנדריה. בעוד שדראנור, שקיים בשתי גרסאות בממדים שונים במשחק, מורכב מיבשת אחת בלבד.
בעולם קיימים מספר רב של פלגים, גזעים ומעמדות, כאשר העלילה המרכזית סובבת סביב היריבות בין הברית (The Alliance) לעדר (The Horde), וביכולתם להילחם אחד בשני ובכוחות הרוע, כגון צבא האל-מתים, הסקורג' (The Scourge), והלגיון הבוער (The Burning Legion).
המדיות השונות בזיכיון
סדרת משחקי המחשב
וורקראפט: אורקים ובני אדם
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת המשחק הראשון
(באנגלית: WarCraft: Orcs & Humans) הוא משחק אסטרטגיה בזמן-אמת אשר יצא בשנת 1994. כאבי סדרת משחקי המחשב ויריית הפתיחה לזיכיון כולו, ההכרה לה זכה הכותר בקרב המבקרים והשחקנים עזרה לבסס את המותג "וורקראפט", אשר עם הזמן התפתח לכדי הזיכיון המצליח.
כותר זה עוקב אחר אירועי "המלחמה הראשונה" (או "המלחמה הגדולה"), מנקודת מבטם של אחד משני הגופים הלוחמים - האורקים ובני האדם. המשחק מתנהל כולו בממלכת אזרות' ומורכב מעשר משימות, בהן לרוב המטרה היא חיסול האויב.
בגרסה זו האורקים הצמאים לדם ובני האדם האציליים היוו "יריבי מראה", ולכל יחידה ומבנה בצד אחד הייתה בצד השני יחידה מקבילה ודומה בכוחה אך שונה במראה החיצוני.
וורקראפט 2
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת המשחק השני
"וורקראפט 2: גאות של אפלה" (באנגלית: WarCraft II: Tides of Darkness) הוא משחק אסטרטגיה בזמן-אמת שהופץ לראשונה ב-1995 ל-PC, כהמשך ישיר לכותר וורקראפט המקורי.
הכותר גרף את מרבית פרסי משחק השנה ל-PC ב-1996, מכר למעלה משני מיליון עותקים ונחשב להצלחה מסחרית גדולה.
לכותר תצורת מערכה לשחקן יחיד שעלילתה נפרמת תוך השלמת רצף ליניארי של משימות, ותצורת רשת. הניצים, בדומה למשחק הקודם, הם האורקים ובני האדם. המשחק מתנהל שש שנים לאחר תום המלחמה הגדולה, כאשר הגזע האורקי שם פעמיו צפונה ערב המלחמה הגדולה השנייה. משחק זה היה הראשון להציג את "ערפל המלחמה".
"וורקראפט 2: מעבר לשער האפל" (באנגלית: WarCraft II: Beyond the Dark Portal) היא חבילת הרחבה ל"גאות של אפלה" אשר יצאה ב-1996.
"WarCraft II: Battle.net Edition" הוא גרסה מקוונת של "וורקרפט 2" שהופצה ב-1999. הגרסה כללה את וורקראפט 2 המקורי, את ערכת ההרחבה וחידושים נוספים, בין היתר בתחום השליטה על יחידות ומשחק מרובה משתתפים.
וורקראפט: אדון השבטים
(מאנגלית: Warcraft: Lord of the Clans) הוא משחק הרפתקאות בסדרה, מסוג הצבע-והקלק שיועד להפצה ב-1997 אך מעולם לא ראה אור. המשחק פותח במיקור חוץ על ידי החברה "אנימיישן מג'יק" (Animation Magic). מועד ההפצה נדחה, ולאחר שהסתבר כי גם במועד החדש שנקבע המשחק לא יהיה מוכן להפצה וכי דרוש פיתוח נוסף החליטה החברה על ביטולו. עם זאת, העלילה של המשחק שבוטל עברה שיפורים, ובסופו של דבר הפכה לספר "אדון השבטים".
וורקראפט 3
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת המשחק השלישי
"וורקראפט 3: שלטון הכאוס" (באנגלית: WarCraft III: Reign of Chaos) הוא משחק אסטרטגיה בזמן-אמת, השלישי במספרו בסדרה, אשר יצא לחנויות ב-2002.
הכותר מציג שני גזעים חדשים בהם ניתן לבחור - אלפי הלילה והאל-מתים, זאת בנוסף לשני הגזעים שכיכבו בסדרה עד כה - בני האדם והאורקים. לכל אחד מארבעת הגזעים מערכה שונה אותה יכול השחקן להשלים. המשחק תומך גם במשחק רשת.
עלילת המשחק מתחילה עשר שנים לאחר סיום "המלחמה האחרונה" שחתמה את הכותר הקודם, ומספרת על חזרתם של האורקים לארצות אזרות' לאחר שחידשו את "המעבר האפל", השער בין ממדי דרכו באו לראשונה לארצות אזרות' ממולדתם "דראינור". על אף שהאורקים ובני בריתם הובסו גם הפעם, מספר שבטים והתקבצויות של אורקים שרדו, בעיקר בארצות הצפוניות של יבשת אזרות'. מפקד מלחמה אורקי בשם ת'ראל מתעורר מחלום בלהות בו נמסר לו כי עליו לקבץ את כל האורקים הנותרים ולעזוב את יבשת אזרות' ליבשת הרחוקה קלימדור.
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת ההרחבה של המשחק השלישי
"וורקראפט 3: הכס הקפוא" (באנגלית: WarCraft III: The Frozen Throne) הוא חבילת הרחבה ל"וורקראפט 3" שהופצה ב-2003.
ההרחבה נהייתה ללהיט וזכתה לציונים גבוהים בביקורות ובדומה ליתר ההרחבות שהוציאה החברה, נמכרה בכמויות גדולות. השיפורים במשחק היו בעיקר הוספת גיבורים נייטרליים, יחידות חדשות לכל גזע (כולל גיבור חדש) והמשך מורחב לעלילה. ההרחבה זכתה גם היא, בדומה ל-"StarCraft" לאריכות חיים הודות למשחקי הרשת.
המשחק, כמו קודמיו, זכה גם לפופולריות בקרב שחקני הרשת - המשחקים אחד כנגד השני דרך האינטרנט גם שנים לאחר יציאת המשחק. בין השאר נפוצו אף "מודים" למשחק, גרסאות אשר סטו מההגדרות המקוריות ליחידות ויצרו מעין עולם מערכה משלהן. בין המודים נפוץ DotA (Defence of The Ancients; בתרגום לעברית - "הגנת הקדמונים"), בו יכלו השחקנים לבחור בדמויות שונות מתוך המשחק ולשחק זה כנגד האחר במסגרת אותו שלב.
בכנס "בליזקון" 2018 הוכרז רימאסטר של המשחק בשם Warcraft III: Reforged. הרימאסטר יצא ב-2020 וקיבל ביקורות קשות מהמעריצים ומהמבקרים. הביקורות הופנו בעיקר לבעיות בחיבור לאינטרנט, המדיניות החדשה של Blizzard שמקנה להם זכויות על כל המודים שנוצרו על ידי שחקנים, והעובדה שגרסה החדשה לא משפרת כלל את המשחק המקורי, חוץ מבגרפיקה. בנוסף, בעיות החיבור הופיעו גם במשחק המקורי, מה שגרם לזעם רב מצד המעריצים.
עולם אומנות המלחמה (וורקראפט)
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת המשחק "העולם של וורקראפט"
(באנגלית: World of Warcraft או בקיצור: WoW) הוא משחק תפקידים מרובה משתתפים (MMORPG) שפעיל משנת 2004.
הכותר, בניגוד לקודמיו, אינו משחק-מערכה בשחקן יחיד אלא משחק תפקידים המתנהל ברשת בו מגלם השחקן דמות משחק מותאמת אישית. עולם המשחק מתבסס על היקום של וורקראפט ועל המאבקים בין הזרם האורקי לאנושי. השחקן יכול לבצע משימות ולהרוויח כסף לבדו או לפעול במסגרת קבוצה ואף להצטרף לגילדה. עם ההתקדמות במשחק השחקן זוכה לגישה לכלי מלחמה (נשק, כלי הגנה ועוד.) טובים יותר. שחקנים יכולים להילחם זה בזה במקומות שונים על מפת המשחק, ובפרט בשדות הקרב המאפשרים קרבות רבי-משתתפים רחבי היקף.
עלילת המשחק מתרחשת ארבע שנים לאחר אירועי וורקראפט 3. אומנם התושבים לאי הקרב כבר החלו עוסקים בשיקום ההריסות, אך בין הפלגים שוררת עודה מתיחות רבה וכוחות מהעבר מאיימים להשיב את רוחות המלחמה לקרבם.
המשחק זכה לשבחים רבים ואף הוכר רשמית כמשחק התפקידים המקוון המוכר והמצליח בכל הזמנים.
ההרחבות הקיימות למשחק:
"העולם של וורקראפט: מסע הצלב הבוער" (באנגלית: World of Warcraft: The Burning Crusade) היא חבילת ההרחבה הראשונה לכותר "וורלד אוף וורקראפט".
"העולם של וורקראפט: זעמו של מלך הליץ'" (באנגלית: World of Warcraft: Wrath of the Lich King) היא חבילת ההרחבה השנייה לכותר.
"העולם של וורקראפט: חורבן" (באנגלית: World of Warcraft: Cataclysm) היא חבילת ההרחבה השלישית לכותר.
"העולם של וורקראפט: ערפילי פנדריה" (באנגלית: World of Warcraft: Mists of Pandaria) היא חבילת ההרחבה הרביעית לכותר.
"העולם של וורקראפט: שרי המלחמה של דראנור" (באנגלית: World of Warcraft: Warlords of Draenor) היא חבילת ההרחבה החמישית לכותר.
"העולם של וורקראפט: לגיון" (באנגלית: World of Warcraft: Legion) היא חבילת ההרחבה השישית למשחק.
"העולם של וורקראפט: הקרב על אזרות'" (באנגלית: World of Warcraft: Battle for Azeroth) היא חבילת ההרחבה השביעית למשחק.
"העולם של וורקראפט: ארצות הצל" (באנגלית: World of Warcraft: Shadowlands) היא חבילת ההרחבה השמינית למשחק.
"העולם של וורקראפט: טיסת הדרקון" (באנגלית: World of Warcraft: Dragonflight) היא חבילת ההרחבה התשיעית למשחק.
סדרת משחקי הלוח
"Warcraft: The Board Game" של "Fantasy Flight Games" הוא משחק אסטרטגיה המבוסס ברובו על וורקראפט 3.
"Warcraft: The Roleplaying Game" של "Sword & Sorcery".
"World of Warcraft: The Board Game" של "Fantasy Flight Games" הוא משחק הרפתקאות המבוסס על העולם של וורקראפט.
"World of Warcraft: The Adventure Game board" של "Fantasy Flight Games".
"World of Warcraft Miniatures Game" של "Upper Deck Entertainment" הוא משחק מלחמה מיניאטורי.
סדרת קלפי המשחק
"The World of Warcraft Trading Card Game" הוא משחק קלפי אספנות המבוסס על העולם של וורקראפט. המשחק השייך ל-"Deck Entertainment", יצא באוקטובר 2006. השחקנים יכולים להילחם זה בזה או להצטרף לאחרים בקרבות בוסים.
סדרת הספרים
ספרים שתורגמו לעברית
"וורקראפט: יומו של הדרקון" (מאנגלית: WarCraft: Day of the Dragon) של ריצ'רד קנאאק (Richard A. Knaak)," בהוצאת "השראה". ספר זה הוא הראשון המבוסס על היקום של וורקראפט. (עלילת הספר מתרחשת לקראת סוף המשחק שני)
"וורקראפט: אדון השבטים" (מאנגלית: WarCraft: Lord of the Clans) של כריסטי גולדן, בהוצאת "השראה". ספר זה הוא השני בסדרת הספרים. ספר זה מהווה למעשה גרסה משודרגת של משחק בעל אותו השם. (עלילת הספר מתרחשת לקראת תחילת המשחק השלישי)
"וורקראפט: אחרון השומרים" (מאנגלית: WarCraft: The Last Guardian) של ג'ף גראב (Jeff Grubb) בהוצאת "השראה". ספר זה הוא הרביעי בסדרת הספרים. (עלילת הספר מתרחשת בזמן עלילת המשחק הראשון)
ספרים שטרם תורגמו
WarCraft: Of Blood and Honor
Warcraft: War of the Ancients Trilogy
World of Warcraft: Cycle of Hatred
World of Warcraft: Rise of the Horde
World of Warcraft: Tides of Darkness
World of Warcraft: Beyond the Dark Portal
Warcraft: Anthology Vol. 1
Warcraft: Night of the Dragon
סדרות הקומיקס
לאורך השנים הופקו מספר סדרות קומיקס:
"וורקראפט: טרילוגיית באר השמש" (באנגלית: Warcraft: The Sunwell Trilogy) היא סדרת המאנגה אשר הופקה על ידי חברת Tokyopop. הסדרה נכתבה על ידי ריצ'רד קנאאק ואוירה על ידי קים ג'או-מן (Kim Jae-hwan). הסדרה מגוללת את הרפתקאותיהם של קאליק (Kalec), דרקון כחול שעוטה צורת אדם כדי לחקור כוח מסתורי ואנווינה, עלמה יפהפייה בעלת סוד קסום. סדרה זו הוצאה לאור בישראל על ידי "אסטרולוג".
"World of Warcraft" היא סדרת קומיקס אשר הוצאה לאור על ידי ענקית הקומיקס "DC קומיקס".
"Looking for Group" - סדרת קומיקס מקוונת.
"dark leagcy comics" - סדרת קומיקס קומית מקוונת על גילדה (ספק אמיתית) בשם dark legacy.
סרט לייב אקשן
במאי 2006 רכשו אולפני Legendary Pictures את הזכויות להפקת סרט הקולנוע של "וורקראפט" מחברת בליזארד אנטרטיינמנט. בליזארד אנטרטיינמנט שקלו במקור לשכור סופר עבור העיבוד הקולנועי לפני שסגרו על החוזה עם Legendary Pictures. החברות תכננו במקור להפיק סרט אשר עלילתו תתרחש בעולם הפנטזיה בו מתרחשת עלילת משחקי וורקראפט אך יחד עם זאת לא תעקוב אחר עלילת משחק ספציפי בסדרת משחקי וורקראפט. בכיר בבליזארד אנטרטיינמנט ציין במקור שתקציב הפקת הסרט יהיה מעל 100 מיליון דולרים.
ביוני 2007, יו"ר אולפני Legendary Pictures תומאס תול ציין כי האולפנים עובדים על העיבוד הקולנועי בשיתוף עם המעצבים והכותבים של בליזארד אנטרטיינמנט. ביולי 2007, המעצב הבכיר של World of Warcraft רוב פארדו ציין כי מעצבי המשחק עובדים כעת בשיתוף פעולה עם אולפני Legendary Pictures על פיתוח תסריט הסרט.
באוגוסט 2007, בכנס BlizzCon, פורסם לראשונה כי הסרט מתוכנן לצאת לאקרנים במהלך 2009. צוין כי הסרט יתמקד בברית האנושית ועלילתו תתרחש שנה אחת לפני תחילת עלילת המשחק World of Warcraft. כמו כן צוין כי עדיין לא לוהקו שחקנים לסרט או הבמאי שיביים את הסרט.
באוגוסט 2008 ציין סגן נשיא חברת בליזארד אנטרטיינמנט, פרנק פירס, כי החברה עדיין מחפשת במאי ותסריטאי לסרט וכי הפקת הסרט עדיין נמצאת בשלבים מוקדמים.
נכון ל-2010 על פי אתר IMDb ו-Comming Soon הבמאי הנבחר הוא: סם ריימי (במאי טרילוגיית ספיידרמן), כותבי התסריט הם רוברט רודאט (כתב את התסריט של הפטריוט-מל גיבסון) וכריס מצן.
במהלך פסטיבל קומיקון 2013, אולפני Legendary Pictures הכריזו כי דאנקן ג'ונס נבחר לביים את הסרט וכי הצילומים יחלו בשנת 2014 והסרט ייצא לאקרנים במהלך שנת 2015, אך מאוחר יותר נקבע כי הסרט ייצא לאקרנים ב-10 ביוני 2016.
DotA
Defense of the Ancients (או בקיצור DotA) הוא מוד מוכר למשחק וורקראפט III. מטרת המשחק היא להשמיד את ה-Ancient של הקבוצה היריבה, מבנה הממוקם בפינה הנגדית של המפה. המשחק משוחק עם עשרה שחקנים המחולקים לשתי קבוצות של חמישה שחקנים. כל שחקן שולט על גיבור אשר לו יכולות אקטיביות ופסיביות שונות.
שורשיו של DotA מהמפה "Aeon of Strife" בסטארקראפט, בו המטרה הייתה להשמיד את ה-Frozen Throne של היריב. למפה זו נוצרו וריאציות רבות, כאשר הפופולרית ביותר היא DotA Allstar, שבהמשך נקראה בקיצור DotA. המוד תוחזק על ידי כותבים שונים, עד שבמהלך שנות ה-2000 הפך IceFrog למפתח הראשי של המוד.
במהלך השנים שוחקו טורנירים רבים ב-DotA, בניהם ב-BlizzCon של Blizzard Entertainment וב-World Cyber Games, והוא מוכר כהשראה הראשית למשחקי זירת קרב מרובת משתתפים (MOBA) אשר נוצרו בהמשך כמו League of Legends ו-Heroes of Newerth.
ב-2009 רכשה Valve את זכויות הקניין הרוחני של המשחק והעסיקה את IceFrog על מנת לפתח גרסה מחודשת למשחק, אשר יצאה כבטא ב-2011 ובאופן רשמי ב-2013 בשם Dota 2.
ראו גם
סטארקראפט
וורלד אוף וורקראפט
Dota 2
League of Legends
קישורים חיצוניים
אתר חברת בליזארד
ביקורת על סדרת משחקי וורקראפט במדור ביקורטרו באתר Games.co.il
אתר המעריצים הישראלי של WoW
האתר הרשמי למשחק השלישי בסדרה, שלטון הכאוס
האתר הרשמי לחבילת ההרחבה של המשחק השלישי, הכס הקפוא
האתר הרשמי של העולם של וורקראפט
אתר הספרים הישראלי של וורקראפט
אתר הקומיקס המקוון LFG
http://wowpedia.org/Portal:Main
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:משחקי אסטרטגיה ממוחשבים (זמן אמת)
קטגוריה:בליזארד
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1994
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1995
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2002
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2004
קטגוריה:סדרות משחקי וידאו
| 2024-09-08T02:17:21
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.