title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
סים סיטי (סדרת משחקים)
|
סים סיטי (באנגלית: SimCity) היא סדרת משחקי מחשב מסוג משחקי בניית ערים. זוהי סימולציה בה השחקן בונה ומנהל עיר. מפתח הסדרה הוא ויל רייט ואת המשחק מפיצה חברת Maxis (כיום, חברת בת של EA). מאז ראה הכותר המקורי אור בשנת 1989, הפיצה Maxis התאמות רבות לכותר המקורי, בהן גרסאות רשת מרובות משתתפים, גרסאות לקונסולות משחקים, וגם לאייפון וגרסת רשת. היבטים של המשחק, כגון התנהלות בתוך בניין בודד, והתנהלות תושבי העיר - זכו עם השנים למשחקי המשך עצמאיים. סדרת משחקי ההמשך "הסימס" הייתה לסדרת המשחקים הנמכרת בכל הזמנים.
המשחקים בסדרה
שם המשחק תאריך יציאה הערות SimCity 1989 המשחק הראשון בסדרה SimCity 2000 1993 SimCity 3000 31 בינואר 1999 SimCity 4 14 בינואר 2003 SimCity 4: Rush Hour 22 בספטמבר 2003 תוספת למשחק אשר עוסקת בתחבורהSimCity 4: Deluxe Edition חבילת משחק הכוללת את SimCity 4 ו-SimCity: Rush Hour ביחד וכולל תוספות קטנות הכוללות סוגי מבנים חדשיםSimCity Societies 13 בנובמבר 2007 SimCity Creator 19 בספטמבר 2008 SimCity Box 23 ביוני 2008 חבילת משחקי SimCitySimCity 5 במרץ 2013
תיאור המשחק
השחקן מתפקד בתור ראש עירייה ועליו לבצע תכנון עירוני ולדאוג לקיומה של העיר ותושביה לאור התכנון העירוני שבוצע. התכנון העירוני כולל בניית כבישים, שכונות, רשתות חשמל ומים, אזורי מגורים מסחר תעשייה ואפילו גורדי שחקים. בנוסף, יש לדאוג לגנים, לאיכות הסביבה ולפריסה טובה של גורמים ממגזר השירותים, כגון משטרה, מכבי אש, מוסדות חינוך. בנוסף לבניה, עליו לדאוג לגביית מסים, ולניהול התקציב השוטף של העיר, והקצאת כספים לשירותים הציבורים ופרויקטים עירוניים.
בגרסאות המתקדמות יותר ניתן לבנות מגוון רחב יותר של מבנים, גנים ושירותים ציבוריים. ניתן לבנות נמלי תעופה ונמלי ים ואף להשכיר שטחים למטרות שונות תמורת כסף. בנוסף, על השחקן לבנות צנרת מים ואף לדאוג לפינוי האשפה. ישנו מגוון תחנות כוח גדול וראש העירייה צריך לשקלל בין עלות, יעילות, בטיחות ורמת זיהום הסביבה שגורמת התחנה. ראשי ערים מצליחים מקבלים "בונוסים" כתגמול על ניהול טוב של העיר. לכל מתנה יש את הדרישות המקדימות שעל ראש העיר לבצע על מנת לקבל אותה - לבנות אחוזה, פסלים על שמם, מחנות צבא, אוניברסיטאות, בתי ספר פרטיים, מגרשי ספורט מקצועי ומרכזי כנסים.
בגרסאות המתקדמות ניתן לבנות כבישים מהירים, מחלפים, רכבות תחתיות, תחנות אוטובוסים, רכבת עילית, ושאר אמצעי תחבורה. השינוי הגדול בגרסאות אלה הוא "מצב אלוהים":
לפני תחילת ניהול העיר, ניתן לעצב את פני השטח שעליהם תיבנה העיר. בין השאר ניתן לעצב הרים ונהרות בשטח המיועד
במהלך ניהול העיר אפשר לזמן אסונות כמו התפרצות הר געש, מתקפת חייזרים, סופות הוריקן, שרפות וכו', ולראות כיצד מתמודדת העיר שתוכננה עם האסון שהושת עליה
כאשר יצא המשחק הראשון (ב־1989) הוא נחשב מהפכני, זכה לפופולריות רבה ואף תורגם לעברית והופץ רשמית בישראל ב־1992. הייחוד במשחק היה שלדמויות היו "חיים משלהם" והם קיבלו החלטות בהתבסס על פעולות השחקן. כאשר "התושבים" מגיבים להחלטות הניהוליות של השחקן על ידי הגעה או עזיבה.
SimCity 4
החידוש הראשון ב-SimCity 4 הוא ה"מחוז". זהו השטח הכללי של המשחק, והשחקן יכול לבנות עיר אחת גדולה המתפרסת על כל המחוז. המחוז מחולק לעשרות מקטעים בגדלים שונים, וכל קטע מייצג שכונה בעיר. לשחקן יש אפשרות לבחור את החלקים שברצונו להפוך לשכונת גורדי השחקים או הפרברים הנחותים של העיר.
עוד חידוש היא המנוע הכלכלי של המשחק, לכל פעולה של ראש העיר ישנה השפעה ישירה על כלכלת העיר, לכל פרט בעיר ישנו תקציב משלו, החל מכבישים ועד מיסים, ובניהם הקצבה של בתי הספר, בתי החולים והמרפאות, תחנות המשטרה והכיבוי, בנין העירייה, אצטדיונים פארקים ועוד. על ראש העיר לעצב את המצב הכלכלי של העירייה ולהחליט כיצד להשקיע את התקציבים, והאם התקציב יהיה מאוזן, בהפסד או ברווח.
בנוסף לפעילות של ראש העיר (השחקן), ישנם 5 יועצים שכל אחד מהם אחראי על תחום אחר: איכות הסביבה, חינוך ורפואה, משטרה וכוחות כיבוי, כלכלה, מגורים ותעשייה ותחבורה. בכל פעם שמתעוררת בעיה כלשהי, היועץ המתאים נותן עצות לשיפור המצב או לפתרונו. כאשר אם ראש העיר מספק טיפול טוב לעיר, היועצים שקטים, או מפרגנים לראש העיר. אך אם ראש העיר יוצר מצב רע לתושבי העיר, היועצים ידווחו על הבעיות, ואף יהוו בעיה בפני עצמם.
בנוסף לתחום בניית העיר במשחק, יכול ראש העיר לממן "סימים" שיחיו בעיר שלו, יעבדו וישמשו בעצם כ"יועצים" נוספים המדווחים על מצבם ישר מהאזור. סימים יכולים לדווח על בעיות בחינוך, בתחבורה (לדוגמה: קושי להגעה לעבודה) ועוד, כדי לעזור לראש העיר לנהל את העיר בצורה טובה יותר.
SimCity 4: Rush Hour
SimCity 4: Rush Hour (שעת השיא) הוא תוסף למשחק אשר מתעסק בתחבורה. בתוסף זה מתווספים סוגים שונים של כבישים מהירים, כבישים ראשיים, רכבות עיליות ותחתיות, מעבורות ועוד. תוסף זה מדמה את בעיות התחבורה העירונית. הפעם משימתו העיקרית של ראש העיר היא לבנות תשתית תחבורה רחבה ויעילה ככל הניתן של תחבורה ולפעול על מנת שלא ייווצרו עומסי תנועה כבדים או נזקים לאיכות החיים בעיר.
SimCity Societies
החידוש העיקרי ב-SimCity Societies הוא המנגנון הגרפי שלו, כשבכל סוגי ה-SimCity הקודמים היה יכול השחקן לצפות בעיר מזווית מסוימת, כאן השחקן יכול לסובב את ה"מצלמה" של המשחק מכל זווית שרק ירצה, חידוש נוסף היא היכולת של השחקן לבחור איזה מבנים לבנות בעיר, שלא כמו בכל משחקי ה-SimCity הקודמים שהשחקן היה מגדיר אפיון לאזורים (תעשייה, מגורים וכלכלה) - כאן ראש העיר בונה בעצמו כל מבנה ומבנה. החידוש השלישי והאחרון במשחק הוא ה"חברות". על ראש העיר לייצב ככל הניתן את היחס החברתי בעיר, כאשר לכל מבנה שיבנה בעיר תהיינה השפעה על היחס החברתי בעיר ועל המראה העתידי של העיר.
(SimCity (2013
החידוש המרכזי ב-(SimCity (2013 הוא מצב מרובה שחקנים והאפשרות לבניית עיר מתמחה. בעזרת האפשרות למצב מרובה שחקנים השחקן יוכל לשחק באותו המחוז עם עוד שחקנים ברשת ולשתף פעולה אחד עם השני. השחקנים יוכלו לסחור ולהחליף משאבים בעזרת השוק הגלובלי שקיים במשחק, כמו כן המשחק כולל את מנוע ה-GlassBox שאמור להעצים את רמת הסימולציה במשחק.
קישורים חיצוניים
מידע נוסף באתר Maxis
אתר SimCity הרשמי
סים סיטי (1989), באתר מסע אל העבר
סים סיטי (1993), באתר מסע אל העבר
הערות שוליים
*
קטגוריה:סימולציות ניהול ממוחשבות
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1989
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1993
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1999
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2003
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2007
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2008
קטגוריה:סדרות משחקי וידאו
קטגוריה:משחקי DOS
קטגוריה:משחקי בניית עיר
קטגוריה:משחקי וידאו שפותחו בארצות הברית
| 2024-08-31T19:37:04
|
מקס ובר
|
מקסימיליאן קארל אמיל ובר (בגרמנית: Maximilian Carl Emil Weber; 21 באפריל 1864 – 14 ביוני 1920) היה היסטוריון, מדען-מדינה, כלכלן פוליטי, סוציולוג ופילוסוף גרמני, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי, ממנסחי החוקה הדמוקרטית של רפובליקת ויימאר.
ובר, שהשתייך לזרם הרציונליסטי, עסק בעיקר בתחומי הדת והממשל ושאף להסביר את ההתפתחויות המטריאליות-כלכליות המתרחשות בעולם, כפונקציה של השינויים שחלו בתרבות ובתפיסה האנושית.
ביוגרפיה
ובר נולד בארפורט שבפרוסיה כבכור משבעת ילדיהם של מקס והלנה ובר. אחיו הצעיר היה לעתיד הסוציולוג אלפרד ובר.
בשנת 1882 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת היידלברג, ובשנת 1889 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בהיסטוריה של ארגונים עסקיים בימי הביניים. ב-1893 התחתן עם מריאן שניטגר, סוציולוגית ופעילה פמיניסטית, הידועה בזכות עצמה. בשנת 1894 התמנה כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרייבורג. שנתיים אחר-כך חזר ובר לאוניברסיטת היידלברג, שם הפך לדמות מרכזית במה שנקרא "חוג ובר", שהורכב מאינטלקטואלים כמו אשתו מריאן, גיאורג ילינק, ארנסט טרלטש, ורנר זומבארט, מרק בלוך, רוברט מיכלס ו-ג'רג' לוקאץ'.
בשנת 1897 נאלץ להפחית וכשנתיים לאחר מכן אף להפסיק לחלוטין את פעילותו האקדמית, כתוצאה ממחלה שכנראה נבעה ממשבר נפשי שנוצר בעקבות מות אביו. ובר שב לפעילות אקדמית רק בשנת 1902, אך בשנה שלאחר מכן פרש מן האוניברסיטה, והחל לעבוד בכתיבת יצירתו העצמאית, שהובילה לפרסומו העיקרי.
במלחמת העולם הראשונה שירת שנה אחת בהתנדבות בתפקיד מנהלי בבית חולים בהיידלברג, דעותיו של ובר על המלחמה השתנו דרסטית במהלכה. תחילה, תמך ברטוריקה הלאומנית הגרמנית ובמאמץ המלחמתי, הוא ראה במלחמה הכרח כדי להגשים את תפקידה של גרמניה כמעצמה מדינית מובילה, אולם, עם הזמן, הפך ובר לאחד מהמתנגדים הבולטים להתפשטות הגרמנית ולמדיניות המלחמתית של הקייזר. הוא תקף באופן פומבי את תוכנית שליפן, ומאוחר יותר, הצטרף לקריאות לרפורמה חוקתית, דמוקרטיזציה ובחירות כלליות ואוניברסליות.
לאחר המלחמה, בשנת 1918, מונה כיועץ לוועדת שביתת הנשק הגרמנית, שמונתה במסגרת חוזה ורסאי, ולוועדה לניסוח חוקת ויימאר.
ובר רץ, ללא הצלחה, למושב בפרלמנט הגרמני, כחבר המפלגה הדמוקרטית הגרמנית, שהוא נמנה עם מייסדיה. ובר התנגד גם למהפכות השמאל בגרמניה, וגם לאשרור חוזה ורסאי.
בעקבות ייאושו מהעיסוק הפוליטי, שב ובר ללמד בשנה זו (1919), תחילה באוניברסיטת וינה ולאחר מכן במינכן, שם הקים את המכון הגרמני הראשון לסוציולוגיה.
ובר נפטר מדלקת ריאות ב-14 ביוני 1920.
על שמו כיכר מקס ובר במינכן וקרן מקס ובר שנוסדה בשנת 2002.
תרומות אקדמיות
האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם
בשנים 1904 ו-1905 פרסם ובר את חיבורו המפורסם "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", העוסק בשיטה הקפיטליסטית. כאן בחן ובר את הקשרים בין עיקרי הדת לבין יישומים כלכליים וניתח בהרחבה את הקשר בין הנצרות הפרוטסטנטית לבין תפיסת העולם העומדת בבסיס הכלכלה הקפיטליסטית. ובר תיאר את הקפיטליזם כגישה חברתית שלמה, ולא רק במובנה הכלכלי. הוא ניסה למצוא את "רוח הקפיטליזם", ולחקור את התפתחותה. ובר בחן את הקשרים שבין עקרונות הדת לבין היישומים הכלכליים, ומאוחר יותר הרחיב את מחקרו ובדק את הקשר בין עיקרי דת השינטו לכלכלה היפנית ובין הדתות הרווחות בהודו לבין הכלכלה ההודית. בין השאר עסק ובר גם ביהודים ובהתנהגותם בעולם העתיק.
לפי ובר, הקפיטליזם שונה מצורות אחרות של עשיית רווח בשיטתיות שלו ובהשקעה החוזרת של ההון במגמה להביא לצמיחה מתמדת. הוא ניסה להסביר הבדל זה דרך חקירת הרפורמציה, שיצרה את הנצרות הפרוטסטנטית. בספרו טען כי החידוש העיקרי בתפיסת העולם הפרוטסטנטית נובע מוויתור על הקשר המתווך בין האדם לאל, כפי שהתקיים בתפיסת הנצרות הקתולית. במקום תפיסה זו העמידה הרפורמציה, לפי ובר, את התפיסה הטרנסצנדנטית של האל, שלפיה נחתך הגשר בין הארצי לאלוהי - לא ניתן ליצור קשר עם האל או להבין את רצונו. בכך מתוארת הגישה הפרוטסטנטית (ובמיוחד בגרסתה הקלוויניסטית) כפסימית או כעשויה להוביל לפסימיות, שכן אין בה ערך לווידוי, לכפרה ולמחילה הקיימים בנצרות הקתולית. גורלו של אדם נגזר מראש, בלא יכולת השפעה עליו, ונכפית עליו גישה פטליסטית לקיום האנושי.
ובר הציב את הפתרון הפרוטסטנטי לבעיית הקיום האנושי בכך שגם בלא יכולת השפעה על הגורל, יכול האדם למצוא אישור לכך שהוא נבחר על ידי האל. אישור זה, הסימן לבחירתו של האדם, הוא עצם הצלחתו בחיים. ואכן, בתפיסה הקלוויניסטית המאוחרת, כל אדם נבחר מראש האם יגיע לגיהנום או לגן העדן. סימני הבחירה מתבטאים בהצלחתו הכלכלית של האדם - עושר מעיד על כך שהאדם יועד לגן עדן, עוני - לגיהנום. לפי עיקרון זה, טען ובר, על האדם להתאמץ ללא הרף על מנת לשפר את הישגיו, כדי להוכיח את הבחירה בו. בזרמים קיצוניים של הנצרות הפרוטסטנטית נוצרה גישה שלפיה כל זמן שאינו מנוצל לקידום הצלחתו של האדם הוא זמן מבוטל. ובר כינה צורת חשיבה זו "האתיקה הפרוטסטנטית".
ובר תיאר את האתיקה הפרוטסטנטית כתובעת קיום של צבירה, חיסכון, קמצנות ועבודה מאומצת, כמטרות הקיום ולא ככלים להשגת דבר מה אחר. הוא השווה גישה זו לגישה הקפיטליסטית הבסיסית, שבה בבסיס ניהול ההון (שהוא יסוד הכלכלה הקפיטליסטית) עומד רווח. לטענתו בקפיטליזם, הצבירה השיטתית של הון היא מטרה בפני עצמה, ואינה מחייבת את מימושה הכלכלי בקניית נכסים. הספר נפתח בנתונים המעידים כי אכן הפרוטסטנטים עשירים יותר מהקתולים.
תיאור זה מדגיש אלמנט חשוב בתפיסה התאורטית של ובר - חשיבותם של גורמים תרבותיים ואידאולוגיים בניתוח תופעות חברתיות, וזאת בניגוד ברור לקרל מרקס, השם את הדגש על גורמים חומריים.
הרציונליזם על-פי ובר
ובר הבחין בין שלושה סוגים של לגיטימיות שלטונית, הנובעים מתפיסות חברתיות כמו גם משפיעים על התפתחותן:
לגיטימציה מסורתית, הנשענת על "המנהג, שנתקדש משום שכוחו היה יפה משנות דור ודור" (לדוגמה שלטון העובר במשפחה).
לגיטימציה כריזמתית, הנובעת מיכולות שהן "מחוץ לשורה, של מסירות הנפש ודבקותה ואמונתה בגילויי השכינה, בגבורה או בסגולות מנהיגות אחרות של יחיד ומיוחד" (לדוגמה "נביא, מושל ואיש מלחמה שהורם בידי חייליו, הדמגוג או המנהיג המפלגה הפוליטי").
לגיטימציה רציונליות, הנובעת "מכוח 'החוקיות', בתוקף האמונה בכוחם של חוקים ומשפטים ושל תחומי 'הסמכות' העניינית הנתחמים על ידי כללים רציונליים".
בחקירתו העלה ובר כי האתיקה הפרוטסטנטית הסירה את אשליית "הקסם" שהייתה בימי הביניים, והעמידה במקומה את הרציונליזם - גישה שיטתית למציאת מטרות ופתרונן באופן אופטימלי. גישה זו דחקה את מקומן של האמוציונליות והמסורת, ויצרה מבנים חברתיים המתאימים לחתירה תכליתית לשם הגשמת מטרותיו האישיות של כל אדם.
לדברי ובר, לרציונליזם ביטויים רבים. ביטוייו העיקריים הם:
השיטה הקפיטליסטית
המדינה הבירוקרטית
המשפט הפורמלי-רציונלי
ובר העביר ביקורת על הרציונליזם, וטען כי חלק מן האנושיות אבד. לטענתו, התקופה המודרנית הרציונליסטית הפכה את האמצעים למטרות, ובכך נושלה ממטרותיה ומערכיה המהותיים והלא אינסטרומנטליים. הוא סיכם גישה זו במשפט שטבע: "אנו חיים בתוך כלוב הברזל של הרציונליות".
הבירוקרטיה על-פי ובר
ביטוי בולט במיוחד לצמיחת הרציונליזם מוצא ובר בהתפתחות הבירוקרטיה והמדינה הביורוקרטית.
מושג חשוב במחקריו של ובר הוא הסמכות: שינוי התנהגותו של אדם בהתאם לרצונותיו של אדם אחר בלא הפעלה ישירה של כוח. בהתאם לחלוקה הקודמת (לפעולות אמוציונליות, מסורתיות ורציונליות), מחלק ובר את הסמכויות על פי הבסיס שעליו הן נשענות. ובר טוען כי סמכות על בסיס אמוציונלי (שעיקרה דמות מנהיג כריזמטי) היא ארעית, וכי עשוי להתקיים תהליך "רוטיניזציה של הכריזמה" – מיסוד של הסמכות האמוציונלית לבסיס קבוע. בסיס זה יכול להיות מסורת (בדומה לסמכותה של אצולה), או סמכות חוקית-רציונלית.
על-פי ובר, הסוג האחרון של סמכות, המכונה בירוקרטיה, הוא המקובל ביותר בעולם המודרני, שכן הוא נבחר כחוק בארגונים ובמשטרים שונים, ומכיוון שהוא משרת מטרות מוסכמות באופן יעיל. בהתאם לכך העמיד את הסמכות הרציונלית כעליונה עבור ניהול החברה, ועל סמך קביעה זו פיתח את המודל הטהור של הבירוקרטיה: ניסוח אוניברסלי להתנהגות רציונלית יעילה בחברה. כדוגמה למודל זה מתייחס ובר לבירוקרטיה הפרוסית.
לטענתו, עליונות זו של הבירוקרטיה נובעת משני גורמים: הפרדה בין אינטרס הארגון לבין האינטרס האישי של עובדיו, ושימוש בשיטות עבודה אפקטיביות להשגת מטרות ברורות, המייצגות את כוונתה הרציונלית המודעת של החברה. מסיבות אלו יתרחב "תהליך הביורוקרטיזציה" עד שיקיף את כל תחומי הכלכלה.
לבירוקרטיה הטהורה מספר מאפיינים עיקריים המגדירים אותה, שאותם ניסח ובר לראשונה במודל המכונה המודל הטהור של הבירוקרטיה.
המשפט על-פי ובר
ובר מחלק את תחום החוק והמשפט לארבע שיטות, וקובע את המשפט המודרני כשיטה הראשונה:
פורמלי רציונלי
פורמלי אי-רציונלי
מהותי רציונלי
מהותי אי-רציונלי
המונח "פורמלי" מציין כי המשפט מתעניין בצורה ולא בתוכן. מערכת המשפט הפורמלית אינה עוסקת במשמעויות של הנושאים השונים (בניגוד ל"משפט המהותי"), אלא רק בתבניות המסמנות אותן.
עקרונות המשפט הפורמלי, לפי ובר, הם:
מערכת סגורה: למערכת המשפט כללי דקדוק יסודיים משלה, שאינם מאפשרים עירוב של פוליטיקה או של חשיבה ערכית ומהותית, ולכל תחום בתוך המשפט כללים משלו.
מערכת עצמאית: כל הכלים הנחוצים למציאת פתרונות לבעיות משפטיות מצויים בגבולות בית-המשפט, ואין צורך במעורבות חיצונית.
שימור החוק: על השופט למצוא תמיד את הפתרון הקרוב ביותר לחוק הקיים, ולא מוטל עליו לפתחו מעבר לנדרש.
לקוניות: על השופט להיצמד ללשון החוק, ולא לחשיבה המהותית העומדת מאחוריו.
התרחקות מחשיבה ערכית: השיפוט הערכי נדחק בפני הפרוצדורות הפורמליות.
ממשיכי דרכו
לאחר מותו של ובר עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה העולמית לארצות הברית, שם לא הכירו את עבודתו. מצב זה נמשך עד שנת 1937, אז תרגם הסוציולוג טלקוט פרסונס את כתביו לאנגלית, הביא לפרסומם באקדמיה האמריקאית וחשוב מכל - השתמש ביסודות מהם, בשילוב עם יסודות ממשנתו של אמיל דורקהיים, כדי לבנות גישה סוציולוגית חדשה - הפונקציונליזם. פארסונס הדגיש אצל ובר את האלמנטים ההסכמיים ואת חשיבותה של התרבות, והתייחס פחות לאלמנטים של הקונפליקט בתורתו של ובר.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הפונקציונליזם לגישה המובילה בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, ובעקבותיו גם פרשנות זו של ובר. עם זאת, בשנות ה-70 החלה התנגדות לגישה זו. מתנגדים אלו קראו לעצמם נאו-ובריאנים, והשתמשו באלמנטים אחרים בתורתו של ובר, במיוחד באלמנטים של הקונפליקט, תוך שילוב של משנתו עם זו של קרל מרקס.
בישראל השפיע ובר על שורה של חוקרים והיסטוריונים, הבולטים ביניהם ההיסטוריון יעקב כ"ץ (1904-1998), והסוציולוג שמואל נח אייזנשטאדט
ביבליוגרפיה חלקית
בתרגום לעברית
מקס ובר, הפוליטיקה בתורת מקצוע (תרגום, הקדמה, הערות ואחרית דבר: אפרים שמואלי),ירושלים ותל אביב, שוקן, 1962.
מקס ובר, "הביורוקרטיה" (תרגם: אהרן אמיר), בתוך: משה ליסק (עורך) סוגיות בסוציולוגיה: מבנה וריבוד חברתי, תל אביב, עם עובד, 1973, עמ' 247-263.
מקס ובר, על הכאריזמה ובניית המוסדות: מבחר כתבים (תרגם: אהרן אמיר, ערך והקדים מבוא: ש.נ. אייזנשטדט), ירושלים, מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1979.
מקס ובר, האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם (תרגם: ברוך מורן, אחרית דבר: ש. נ. אייזנשטדט), עם עובד, 1984.
מקס ובר, "המדע כייעוד" (הרצאה שנשא ובר ב-1918, תרגם לעברית: אלעד לפידות), בתוך: אסף שגיב (עורך), חקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, כנרת זמורה-ביתן דביר ומרכז שלם, 2011.
Max Weber, General Economic History, New Brunswick & London, Transaction Publishing, 1993
קישורים חיצוניים
מקס וובר על הרציונליות, באתר e-mago
תומר פרסיקו, האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם, בלוג באתר "רשימות", 14 בדצמבר 2006
מקס ובר, המדע כייעוד.
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים גרמנים
קטגוריה:היסטוריונים כלכליים
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-19
קטגוריה:פילוסופים של הדת
קטגוריה:לותרנים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת היידלברג
קטגוריה:סגל אוניברסיטת וינה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת פרייבורג
קטגוריה:סגל אוניברסיטת מינכן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1864
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1920
| 2024-08-01T01:14:06
|
מאקס וובר
|
redirect מקס ובר
| 2004-12-30T15:13:22
|
ג'ון רונלד רעועל טולקין
|
הפניה ג'. ר. ר. טולקין
| 2020-11-19T09:30:43
|
תקשורת המונים
|
תקשורת המונים היא תהליך תקשורתי הנעשה בתפוצה רחבה ולקהל אנונימי, ולרוב מאופיין במיידיות, פומביות ומשך זמן קצר, מצגת של "מערכת שידורים לאומית" מטעם משרד החינוך.. .. תחת קטגוריה זאת נהוג לכלול אמצעי תקשורת כמו: עיתון, רדיו, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקה פופולרית, משחקי וידאו, ספרים ועוד. בניגוד לתקשורת בין־אישית, הפונה לבודדים, תקשורת ההמונים מופנה לקהל רחב וגדול ועל כן היא מהווה סוכן חיברות מרכזי ובעלת תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות..
רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת (כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין תואמים למאפיינים של התקשורת המסורתית טרום עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרתה. לעומת זאת, חלק ניכר מהתכנים ברשת מופקים על ידי אנשים פרטיים או נמצאים באתרים קטנים וממוקדי תוכן, כמו כן האינטרנט מאפשר את יכולת תגובה ותקשורת דו כיוונית שלא אפיינו את תקשורת ההמונים הקודמת.
מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הוא התוכן האקטואלי בה היא עוסקת, בנושאים רלוונטיים לסדר היום הציבורי. מאפיין נוסף שתואם את מרבית אמצעי תקשורת ההמונים הוא הבידור שמהווה חלק ניכר מהתוכן שהם מספקים לציבור. מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים היא גבוהה בשל האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, מסיבה זאת אמצעי תקשורת רבים מוחזקים על ידי בעלי הון ותאגידים או ממומנים על ידי פרסום, אם כי ישנם גם כאלו הממונים על ידי גופים ציבוריים או גובים דמי מנוי.
אמצעי תקשורת הפונים לקהל רחב היו אמנם קיימים בתקופות שונות בהיסטוריה, אולם המונח "תקשורת המונים" מכוון לרוב לאמצעי התקשורת של חברת ההמונים המודרנית, שהחלה לצמוח יחד עם המהפכה התעשייתית. תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים ובשימוש באמצעים טכנולוגיים, הם מיוצרים על ידי מיעוט, ונצרכים על ידי קהל גדול ופסיבי. במשך הזמן, ככל שהכירו בעוצמתה של תקשורת ההמונים, החלו לחוקק חוקים ותקנות במטרה להסדיר סוגיות הקשורות בתחום, אולם גם בתחום זה צפים גבולות ההגדרה המטושטשים של האינטרנט כתקשורת המונים, במיוחד כשרשתות חברתיות מאפשרות פלטפורמה גם לתכנים אסורים.
העיסוק האקדמי בתקשורת ההמונים החל להתפתח בסביבות שנות ה-30 של המאה ה-20, במקביל לפריחתם של אמצעי תקשורת כמו הרדיו והקולנוע.. חוקרי תקשורת נוטים להתייחס להיבטים הסוציולוגיים, הפסיכולוגיים והתרבותיים של התקשורת בחברה. חוקר תקשורת מרכזי במאה ה־20 הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב..
היסטוריה
הקשרים שבין תקשורת וחברה
בחלקים מהמחקר בתחום התקשורת, נוטים לייחס חשיבות רבה לאופן התפתחות אמצעי התקשורת האנושיים לאורך הזמן, מתוך תפיסה שכך ניתן לבחון את ההשפעות ויחסי הגומלין ההיסטוריים והסוציולוגיים בין אמצעי תקשורת דומיננטי ובין המערך החברתי הקיים, בין הזרמים הבולטים בנושא הוא הדטרמיניזם הטכנולוגי.
התקשורת וההיסטוריה האנושית
ממוזער|292x292 פיקסלים|משפחה בשנות השישים צופה בטלוויזיה, אמצעי תקשורת המונים פופולרי.
התפתחות תקשורת ההמונים קשורה יחד עם התפתחות התקשורת האנושית כולה. את מהלך התקשורת האנושי ניתן לחלק לחמישה שלבים בולטים: דיבור, כתב, דפוס, טלקומוניקציה והדיגיטציה..
צורת התקשורת הראשונה בין אדם אחד לשני הייתה בתקשורת של "פנים אל פנים", אולם כבר 35,000 שנה לפני הספירה החלו בני האדם לרשום ולצייר סמלים שונים על קירות מערות. המצאת הכתב הייתה אירוע מהפכני, משום שזוהי הפעם הראשונה בה ניתנה לאנושות האפשרות לשמר ידע לא רק באמצעות הזיכרון האנושי. שיטת הכתב הראשונה מיוחסת לכתב היתדות שפותחה ונפוצה במסופוטמיה, בשלבים הראשונים היה הכתב האנושי מבוסס על ציורים ואילו רק בשלבים מאוחרים פותח הכתב האלפביתי. במקביל, פותחו במשך הזמן אמצעים שונים לכתיבה וחריטה - על אבן, חרס, פפירוס ועור. ייצור נייר החל כ־150 שנה לפני הספירה, כשמקובל לייחס את הייצור הראשוני של נייר לסינים. כריכה של גיליונות נייר אחד עם השני הייתה שלב נוסף של ההתקדמות בתחום.
ניתן לציין את תחילת התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים במהפכת הדפוס. לפני המצאת מכונת הדפוס, העתקתם של ספרים נעשתה על ידי אדם שזהו מקצוע, ולרוב נשארו הספרים המועתקים תחת המונופול של הכנסייה הקתולית, הן בבעלות על העותקים של כתבי הקודש, והן בתפיסה שרק לה ההיתר והלגיטימציה לקריאה פרשנית של התנ"ך.. המצאת מכונת הדפוס באמצע המאה ה־15 על ידי יוהאן גוטנברג אפשרה לראשונה הפצה של ספרים בעותקים רבים ולקהל רחב, והובילה לשינויים חברתיים נרחבים, היכולת החדשה להדפיס ספרים בכמויות, ולמרחקים גדולים, היו אחד הגורמים שאפשרו את הרפורמציה הפרוטסטנטית, כשלראשונה מימי הביניים, ירד משמעותית כוחה של הכנסייה הקתולית.
מהפכת הדפוס הייתה הבסיס לתהפוכות החברתיות שבאו אחריה, בדגש על היותה מניע לעלייה בידיעת קרוא וכתוב בשכבות אוכלוסייה חדשות, והגבירה את הביקוש וההיצע להשכלה.. כשלראשונה ניתן היה להדפיס עיתונים ומנשרים – וכך להפיץ תוכן, דעות ומידע לאנשים רבים, נזרעו הזרעים לתהליכים חברתיים נוספים כמו החילון, הרנסאנס המדעי, המהפכה התעשייתית והלאומיות.
במהלך המאה ה־19 מצליחים מדענים וחוקרים להעביר מסרים על ידי אותות חשמליים, וכך נפרצת הדרך לעידן הטלקומוניקציה של אמצעי התקשורת. בתחילה הומצאו הטלגרף והטלפון, שאפשרו העברה של טקסטים וצלילים על ידי כבלים למרחקים גדולים. בתחילת המאה ה-20, מומצא מכשיר הרדיו, אמצעי תקשורת שהעברת המסרים שלו נעשית באופן אלחוטי, על גבי גלים אלקטרומגנטיים. גילוי הרדיו אפשר לראשונה לשדר בזמן אמת להמון רב, באופן נוח וקל לשימוש, ובמהלך שנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20 צוברים שידורי הרדיו קהל של מיליוני מאזינים. המצאת הטרנזיסטור בשנת 1947 אפשרה לפתח מכשירי רדיו קטנים ונישאים, ואפשרו למכשיר להיות פופולרי מחדש.
בעוד הרדיו צבר תאוצה ופופולריות, החל משנות ה־30 אמצעי תקשורת חדש היה לפופולרי יותר ויותר – הטלוויזיה. גם הטלוויזיה הייתה כלי מהפכני, ואפשרה לשדר בזמן אמת, להמון רב, לא רק קול - אלא גם תמונה, כך שמסוף שנות ה־40 הפכה הטלוויזיה לאמצעי תקשורת ההמונים בעל הפופולריות הגבוהה ביותר. החידושים הטכנולוגיים שהגיעו לאחר מכן, תרמו אף יותר להיקף השימוש במכשיר, כמו הטלוויזיה בכבלים והטלוויזיה בצבעים. בשנת 1962 מתחילים לראשונה שידורי הלוויין וכך מתאפשר השידור לכל רחבי העולם. הרדיו והטלוויזיה נתנו בידי רשתות התקשורת כלים חדשים שלא היו אפשריים עד אז, כמו מה שמכונה "אירוע מדיה". לראשונה, ניתן היה לשדר להמונים "בשידור חי", ברדיו התאפשר להעביר נאומים לאומה, כמו במלחמת העולם השנייה. הטלוויזיה אפשרה אף יותר, והחל משנות השישים התבסס הנוהג לשדר להמונים אירועים חשובים בשידור חי, כמו הנחיתה על הירח בשנת 1969. השידור הטלוויזיוני הצמיח תרבות פוליטית חדשה, כשבשנת 1960 התרחש בשידור חי עימות בחירות בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית – ג'ון פ' קנדי וריצ'רד ניקסון..
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הומצא המחשב – התשתית שאפשרה את מהפכת התקשורת הבאה שתגיע עשרים שנה לאחר מכן – רשת האינטרנט. שילוב של המצאות, פיתוחים ושיתופי פעולה הביאו ליצירתה של רשת האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה כיום. ייחודה של רשת האינטרנט הוא שהיא מאפשרת לא רק להפיץ את המידע למרחק עצום, אלא היא גם חופשית ופתוחה לכל אדם. עם תחילת המאה ה־21 משתלבים הטלפונים הסלולריים עם החיבור לאינטרנט. ב־2007 מודיעה חברת אפל על השקת האייפון – עידן חדש בדרך בה אנשים צורכים תקשורת. הפיתוח המואץ של האינטרנט וטכנולוגיית המחשוב מהווים בסיס לתופעה חדשה בתקשורת ההמונים – "התלכדות מדיה".
ציוני דרך היסטוריים וחברתיים
ממוזער|356x356 פיקסלים|מכונת דפוס עתיקה
ממוזער|213x213px|מקלט רדיו עתיק
ממוזער|300x300 פיקסלים|מקלט טלוויזיה ישן
+תקופהשנהב – המצאה או תגלית חדשות; ב – אירוע המהווה ציון דרך משמעותיהמאה ה־151453המצאת מכונת הדפוס והדפסת הספר הראשון, התנ"ך.המאה ה־171605העיתון המודפס הראשון יוצא לאור בעיר שטרסבורג. העיר הייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה והעיתון הודפס בגרמנית.1620יוצא לאור העיתון הראשון באנגלית.המאה ה־191825התצלום הראשון מצולם על ידי ניספור נייפס.1844המצאת הטלגרף..1852הסוכנות לקטעי עיתונות הראשונה בעולם הוקמה בלונדון.1876המצאת הטלפון ושיחת הטלפון הראשון על ידי אלכסנדר גרהם בל.1878המצאת הגרמופון.1890חיבור מנהטן לרשת טלפוניה.1895ראשית הקולנוע: המצאת טכנולוגיית הצילום הרציף (בתחילה הראינוע) על ידי האחים לומייר..1897המצאת הטלגרף האלחוטי.1898המצאת הרמקול.העשור השני של
המאה ה-201915תחילת השימוש בדואר אוויר.1916המצאת מכשיר הרדיו.שנות העשרים
של המאה ה־201920הקמת תחנת הרדיו הראשונה.1922הקמת ה־BBC.1924הטלוויזיה הראשונה מוצגת בלונדון (טלוויזיה אנלוגית, הטלוויזיה האלקטרונית הראשונה מוצגת ב־1927).1926הקמת NBC.1927סרט הקולנוע הראשון עם קטעי קול, "זמר הג'אז".שנות השלושים
של המאה ה־201933המצאת רדיו FM הראשון.1935שיחת הטלפון הראשונה סביב לעולם.1936ה־BBC מתחיל בשידורי טלוויזיה סדירים.1938שידור התסכית "מלחמת העולמות" ברדיו.1939תחילת שידורי הטלוויזיה הסדירים בארצות הברית.שנות החמישים
של המאה ה־201951הצגת הטלוויזיה בצבעים.1957הלוויין הרוסי ספוטניק משדרת אותות רדיו ממסלול סביב כדור הארץ.1959מכונת הצילום מומצאת על ידי חברת זירוקס.שנות השישים
של המאה ה־201963המצאת קלטת השמע.1965מלחמת וייטנאם הופכת למלחמה המשודרת הראשונה.1969שידור הנחיתה על הירח ל־600 מיליון איש בו זמנית.שנות השבעים
של המאה ה־201971אינטל מציגה את מעבד המחשב.1972משחק המחשב הראשון בהפצה רחבה, פונג.1975המחשב השולחני הראשון יוצא לשוק.1976המצאת קלטת הווידאו.1979הווקמן מופץ לראשונה.שנות השמונים
של המאה ה־201981הצגת המחשב הנייד.1981ערוץ MTV מתחיל את שידוריו.1982התקליטור מפותח לראשונה במשותף על ידי חברות סוני ופיליפס.1983תחילת השימוש בטלפון הסלולרי.1984הצגת ה־PDA (מחשב כף יד) הראשון בעולם.שנות התשעים
של המאה ה־201991רשת האינטרנט נפתחת לראשונה לציבור הרחב.1992טלפון חכם ראשון מוצג לעולם: "סיימון" של IBM.1999נטבעו המונחים וב 2.0 ובלוג המסמלים את ההתרחבות ההדרגתית של מעגל יוצרי התוכן באינטרנט.העשור הראשון
של המאה ה־212001המטוס החטוף השני מתנגש במגדל הדרומי של מגדלי התאומים בשידור חי לעיני מיליוני צופים ברחבי העולם2007הוצג מכשיר האייפון הראשון, בעקבותיו שוק הסלולר עבר באופן נרחב לסמארטפונים מבוססי מסך מגע.
</div>
אמצעי התקשורת
תהליך התקשורת
כחלק מהמחקר בתחומי תקשורת ההמונים ניסו חוקרים שונים לפשט ולתאר באופן גרפי את השלבים בזמן תהליך התקשורת. על ידי המודלים, ניתן לראות דרכם כיצד מתרחשים תהליכים ומהם הגורמים המשפיעים על התהליך כולו ועל חלקיו. כל אחד מהמודלים מציע דרך אחרת להבנת תהליך התקשורת בתקשורת ההמונים, כשחלק מהמודלים נבנו על גבי מודלים אחרים או כתגובה אליהם. התפתחות חקר התהליך התקשורתי הושפעה גם מתפיסות סוציולוגיות ומחקריות שהשתנו עם הזמן. מודלים מסוימים מתאימים רק לתחום צר של אמצעי תקשורת ההמונים.
מודלים ליניאריים
המודלים הליניאריים בחקר תקשורת ההמונים מתארים את תהליך התקשורת באופן חד כיווני – ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען פסיבי, ללא שום יכולת להשפיע על התהליך והוא קולט את המסר כמו שהוא.
מודל לאסוול (1948)המודל פותח על ידי הרולד לאסוול, שהיה המודל הראשון שניסה לתאר את פעולת התקשורת. מודל זה נהגה בהשפעת המאורעות ההיסטוריים של גרמניה הנאצית. לפי המודל, אין ביכולתו של הנמען להגיב או לבחור שלא לקבל את המסר מהמוען הכול יכול. מי אמר? מוען – יוזם הפעולה.
מה אמר? מסר – הדברים שהמוען מבקש להעביר.
באיזה ערוץ? אמצעי או ערוץ – אמצעי התקשורת המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו.
למי? נמען – הפרט אליו מכוונת פעולת התקשורת.
באיזו השפעה? אפקט – השינוי המתחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המסר. מידת ההשפעה שהושגה נבחנת במסגרת המודל באמצעות השוואה בין כוונת המוען, ההשפעה שרצה להשיג, ותגובת הנמען.518x518px|מרכזגרסת ברדוק למודל לאסוול (1958)ברדוק הוסיף לאסוול למודל שני גורמים נוספים:
נסיבות – מסר יכול לקבל משמעויות שונות בהקשרים שונים. והגורם השני.
תכלית – המטרה לשמה הועבר המסר. אופי המסר יהיה שונה בהתאם למטרה שתכנן מוען המסר.
לדוגמה, מידע בשיעור היסטוריה יועבר אחרת לתלמידי תיכון לעומת סטודנטים באוניברסיטה גם אם מדובר באותן עובדות בדיוק.מודל שאנון-וויבר (1949)(קלוד שאנון) מודל זה מתבסס על תורת האינפורמציה. הוא מבחין בין מצבי צבירה שונים של המסר. בהתחלה המסר נמצא במחשבה או ברעיון שנולד בראשו של המוען. לאחר מכן, צריך לתרגם או לקודד את הרעיון לסימנים ואותות, אותם ניתן לשדרם באמצעות משדר (לדוגמה מילים הנהגות בקול או מילים המועלות על הכתב). ולבסוף, הנמען צריך לבצע פעולה סימטרית – לקלוט את האותות בעזרת מקלט, ולפענחם – לתרגמם בחזרה למסר.
מרכיב ה"רעש" – הפער בין מה ששיגר המוען לבין מה שקלט הנמען. רעש הוא כל גורם שעלול לשבש העברה תקינה של האותות מהמשדר למקלט. קו טלפון משובש, טעויות דפוס וכו'. קליטת המסר נחשב למרכיב פסיבי. הפער בין המשודר לנקלט הוא הליקוי בתקשורת.477x477px|מרכז
מודלים מעגליים
המודלים המעגליים בחקר תקשורת ההמונים מתארים את תהליך התקשורת באופן מעגלי - ממוען המסר לנמען, ובחזרה.
+מודל אוסגוד-שרם (1954)מדגיש את תהליך ההבנה של המסר (פענוח), והעברת המסר (קידוד). במודל זה המוען והנמען המקוריים שווים במעמדם וממלאים תפקיד מסוים לסירוגין. המוען אינו השולט בתהליך התקשורת. מודל זה הוסיף את רעיון ה"פירוש", כלומר המשמעות של המסר לגבי המוען והנמען. המודל מדגיש את התהליך שהמסר עובר בתהליך התקשורת: המוען המקורי מקודד מסר שעובר לנמען. הנמען מפענח את הקוד, מפרש אותו ומבין את משמעותו. ולאחר מכן מקודד מסר חדש.226x226px|מרכזמודל דה-פלר (1968)למעשה מכפיל המודל הליניארי של שאנון וויבר, והופך אותו למעגל סגור באמצעות המשוב. המוען הופך לנמען, הנמען שהופך למוען וכך הלאה. זה איננו תהליך סימטרי, כיוון שהמוען משמש מקור עיקרי למסר, והמסרים של הנמען מוגדרים כמשוב. החידוש העיקרי שהוא מוסיף הוא שכלול מושג ה"רעש" – אשר חל על כל מרכיבי התהליך.392x392px|מרכז
מודלים סמיוטיים
+מודל יאקובסון (1958)אשר פותח על ידי הבלשן רומן יאקובסון הוא מודל לפיו כל פעולה תקשורתית מורכבת ממספר פונקציות אשר כל אחת מהן ממוקדת בגורם אחר בתהליך התקשורת. הגורמים המשתתפים: מוען, נמען, מסר, הקשר, קוד – שפה מוסכמת, מגע. לפי מודל זה ישנן שש פונקציות של תקשורת לשונית:הפונקציה הרפרנציאלית – מתרכזת בעולם שמחוץ לטקסט. קביעת עובדה, טעינת טענה, מסירת אינפורמציה. דוגמה: מהדורת חדשות. מבעים אירועי שיקרו או קרו.
הפונקציה האמוטיבית – ממוקדת במוען – הבעת רגש מצדו.
הפונקציה הקונאטיבית – מכוונת לנמען – נועדה להפעיל את הנמען. צורות ציווי, לדוגמה: "צאי מכאן!"
הפונקציה הפאטית – מילים המשמשות בעת פתיחה או סיום של תהליך התקשרות, לדוגמה: "הלו", "מה העניינים".
הפונקציה המטא לשונית – עוסקת בקוד עצמו, עוסקת בשיחה בסימני הלשון עצמם. לדוגמה: "מה זאת הפונקציה המטא-לשונית"?
הפונקציה הפואטית - שימוש בלשון כדי להדגיש את אופן העברת המסר. כמו בשירה. חריזה, מטפורות, פתגמים.מודל פיסק (1985)הוא מודל לפיו המוען והנמען הם שווים בתהליך התקשורת. פעולת התקשורת אינה יכולה להשיג לעולם את מטרתה מכיוון שהנמען מפענח את המסר מתוך מציאות חיצונית אחרת שיש לו. לעולם לא תהיה זהות מלאה בין המסר המועבר למסר הנקלט פענוח מכיוון שהמסר משתנה מקבוצת תרבות לאחרת. אי הבנה של המסר יכולה לנבוע מהבדלים תרבותיים. פענוח הוא סוג של יצירה מחדש של הטקסט.
נבדל מהמודלים התהליכים: המוען וכוונותיו אינם נתפסים כדומיננטיים. הכובד עובר למסר, לטקסט ולפענוחו. פענוח הטקסט נעשה על רקע המטען התרבותי המורכב של המפענח. המפתח לתיאור התקשורת האנושית הוא בריבוי המשמעויות הנולדות מאינטראקציה בין סוגים שונים של קוראים, לסוגים שונים של טקסטים בנסיבות שונות.
מודל פיסק מייצג את התפיסה התרבותית סמיוטית. הוא מתייחס לתוכנו של המסר כאשר הוא נפגש עם הנמען. המסר מקבל משמעות שונה על פי ההקשר שעושה הנמען. ההקשר הוא מכלול הנסיבות שעל פיהם אנו מפרשים את המסר.250px|מרכז
מגמות במחקר התקשורת
ממוזער|232x232 פיקסלים|כרזת תעמולה אמריקאית מתקופת מלחמת העולם השנייה.
התפתחות תקשורת ההמונים, הן טכנולוגית והן חברתית, הביאה חוקרים שונים לדון מהי ההשפעה של כלי התקשורת על בני האדם אשר צורכים אותם. את המחקר והתאוריות על השפעת התקשורת נוטים לחלק למספר שלבים.
מסורת ההשפעות החזקות המוקדמת
תפיסה זאת הייתה נפוצה במחקר מתחילת שנות ה־20 ועד סוף שנות ה־30. לפי אסכולה זאת, התקשורת היא בעלת יכולת עצומה להשפיע על האדם הבודד, תאוריה בולטת באסכולה זאת היא "תאוריית המחט התת־עורית". שפיתח הרולד לאסוול, לפיה התקשורת מחדירה את המסרים שלה אל הקהל שלה כ"עירוי" אל הוריד. לפי אותן תאוריות, הקהל של התקשורת הוא פסיבי והומוגני. לאסוול ביסס את התאוריה שלו על מחקרים שערך בתחום התעמולה, שממשלות רבות פרסמו באותה תקופה.
מסורת ההשפעות המוגבלות
ממוזער|231x231 פיקסלים|פוסטר תעמולה מ־1940 של המתמודד לנשיאות ארצות הברית ונדל וילקי. במחקר שקיימו בבחירות אלו גילו שרק 8% מאלו שנחשפו לתעמולה פוליטית שינו את עמדתם. כלומר, התעמולה בתקשורת לא הביאה לשינוי גדול בדעת הקהל.החל משנות ה־40 של המאה ה־20, החלו לעלות עדויות ומחקרים (כמו של קרן פיין ופול לזרספלד) שהתפיסה של התקשורת כ"כל יכולה" אינו תואמת במלואה לאמת. בשל כך החלה לעלות מסורת ההשפעות המוגבלות לפיה השפעת התקשורת על האדם היא יחסית. למעשה, האדם אינו נמען פסיבי שמסרי התקשורת חודרים אליו ללא סינון, אלא יש באפשרות האדם לבחור לאלו מהתכנים המופצים הוא רוצה להיחשף. "מודל הזרימה הדו־שלבית" הוא מודל שפותח לפי אסכולה זאת, לפיו יש "מנהיג דעה", אדם שדעתו מוערכת על ידי הסביבה, הוא נחשף לתקשורת ומחליט את דעתו. והסביבה שרואה אותו כידען בתחומו, בוחרת לקבל את דעתו (ולא באופן ישיר מתקשורת ההמונים). תאוריה נוספת שמתאימה למסורת זאת היא "". אשר לפיה בני האדם משתמשי בתקשורת כדי למלא ולממש את הצרכים שלהם.
מסורת ההשפעות החזקות המאוחרת
בשנות וה־60 וה־70 חזרה מחדש התפיסה שהשפעה התקשורת על האדם היא חזקה ומשמעותית, אך בניגוד למסורת ההשפעות החזקות המוקדמת – כאן התפיסה היא שהאדם הוא אקטיבי ולא פסיבי כשהוא צורך תקשורת, כמו כן, אפקט ההשפעה הוא ארוך טווח ולא מיידי כפי שנתפס במסורת המוקדמת, וכן, ביכולתה של התקשורת לשמר או לשנות סדרים חברתיים.
דוגמאות לתפיסה זאת הן למשל "אובדן הילדות" של ניל פוסטמן אשר מצביע על כך שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב. לפי "תאוריית הבניית המציאות", התקשורת בוחרת להראות את המציאות בדרך מסוימת וכך להציג לציבור הרחב, כך לא מוצגת לציבור כל האמת אלא רק חלקים אשר תואמים את עמדת ותפיסות התקשורת. "אסכולת סדר היום" היא תאוריה שטוענת כי אמצעי התקשורת הם שקובעים לציבור את נושאי השיח היומי ואף מדרגת את חשיבותם ובכך קובעת "סדר יום תקשורתי" שמשפיע בסופו של דבר על סדר היום הפוליטי והציבורי (כמו על ידי מסגור). ואילו "תאוריית ספירלת השתיקה" טוענת שביכולת תקשורת ההמונים לעצב את המציאות ולשנות אותה באופן מעשי.
השלכות חברתיות ותרבותיות
הגישה המבנית־תפקודית
על פי "הגישה המבנית־תפקודית" לתקשורת ההמונים חמישה תפקידים מרכזיים.. את שלושת התפקידים הראשונים קבע חוקר התקשורת הרולד לאסוול בשנת 1948. את שני התפקידים הנוספים קבעו החוקרים רייט בשנת 1959 ומקווייל 1984. אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה בנפרד וביחד. לדוגמה תוכנית דוקומנטרית על מלחמת ששת הימים יכולה למלא שלושה תפקידים בו זמנית: המשכיות, פרשנות ובידור. כל אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה אך יש אמצעים שבהם תפקידים מסוימים בולטים יותר. הטלוויזיה ממלאת בעיקר תפקיד של בידור ולעומת זאת העיתון ממלא בעיקר תפקיד של סיקור הסביבה ופרשנות.
סיקור הסביבה: איסוף והפצה של מידע על אירועים, אישים, תהליכים וכו'.
תיאום ופרשנות: תפקיד זה אומר שעל התקשורת להסביר ולפרש אירועים שונים כאשר התקשורת נותנת המלצה לציבור כיצד יש להבין את האירועים. תפקיד זה ממלאים פרשנים שלהם מומחיות בנושא מסוים (פרשנים פוליטיים, כלכליים וכו'). תפקיד זה יכולים למלא גם אנשים שאינם עיתונאים כגון מומחים אקדמאים שמובאים לאולפן טלוויזיה או כתבים טור פרשנות בעיתון.
המשכיות: תפקידה של התקשורת ליצור המשכיות תרבותית, וליצור המשכיות מדור לדור. התקשורת מעבירה מידע שקשור להיסטוריה, לתרבות או לדת של החברה בה היא פועלת. בנוסף תפקיד התקשורת לחזק נורמות חברתיות, ומסבירה כיצד יש לנהוג. לדוגמה, דיווח על עונש שקיבל רוצח, מחזקת את הנורמה החברתית שאין לרצוח.
בידור: תפקיד זה הוא להפיג מתחים שעלולים לערער את יציבותו של השלטון או החברה. אמצעי התקשורת יוצרים מצב שנקרא "אסקפיזם" (בריחה מהמציאות), כלומר אמצעי התקשורת בעזרת בידור, גורמים לאנשים אשר משתמשים באמצעי התקשורת לשכוח מצרותיהם הרגילות לתקופה קצרה. תפקיד זה בא לידי ביטוי בתוכניות טלוויזיה, שידור מוזיקה ברדיו וכו'. תפקיד זה חשוב ליציבות השלטונית והיה ידוע עוד מתקופת האימפריה הרומית בכך שיש לספק להמונים "לחם ושעשועים".
גיוס: גיוס של האוכלוסייה למען אינטרסים ערכים או לאומים, כמו גיוס תמיכה לחוק מסוים או להפלת שלטון. גיוס של התקשורת יכול להתבצע בשתי דרכים:
גיוס גלוי: גיוס למען מטרה מסוימת כאשר המטרה אינה מוסתרת מהציבור. גיוס זה מתבצע בעיקר במבצעי התרמה כגון השירותרום.
גיוס סמוי: גיוס של האוכלוסייה למען אג'נדות של מפעילי אמצעי התקשורת. לדוגמה, אם הדעה הרווחת בתקשורת היא שיש להתחיל בשיחות שלום עם סוריה ידגישו אמצעי התקשורת את הצורך בכך או את הגישושים של הצד השני ובכך ייצרו אווירה ציבורית שתתמוך במטרה זו.
תקשורת המונאישית
במשך השנים טענו החוקרים כי השפעתה של התקשורת המונית היא מוגבלת ולתקשורת בין אישית השפעה יותר גדולה על הפרט. אך, בשנים אחרונות, התקשורת המונית בא לידי ביטוי בשינויים בטכנולוגיה, עידן אינטרנט והרשתות החברתיות. השינויים אלו הביאו לטשטוש את הגבול בין תקשורת המונים לתקשורת בין אישית. הטשטוש יצר את המונח "Masspersonal Communications" (תקשורת המונאישית). – אנשים פרטיים, יחידיים מתקשרים עם אלפי האנשים. שימוש בתקשורת בן אישית באמצעות תקשורת המונים. למשל: טוויטר, אנשים פרטיים מתקשרים עם אלפי עוקבים באמצעות שיתוף מידע מסוים (ציוצים).
ראו גם
מונחים ומושגים
סינון תכנים באינטרנט
התלכדות מדיה
אירוע מדיה
חדשות (תקשורת)
אמצעי תקשורת
הטיות פוליטיות בתקשורת
חוקרי תקשורת
הרולד איניס
מרשל מקלוהן
הרולד לאסוול
לקריאה נוספת
רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הקיבוץ המאוחד, 2004
דניס מקווייל, מבוא לתקשורת המונים, האוניברסיטה הפתוחה, 2010
דן לאפי, סוגיות מפתח בתאוריית המדיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011
אורי רוזן, העורך העירום - איך תורת המשחקים קובעת על מה כולם ידברו מחר, דביר, 2015.
קישורים חיצוניים
תקשורת המונים, האגף לחינוך מבוגרים, אתר משרד החינוך
דניאל שליט, תקשורת ומוסר, הרצאה מצולמת, אתר מכון מאיר
בן גולדייקר: להילחם במדע גרוע – הרצאה על פרסום מחקרים מדעיים בתקשורת ההמונים, באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סוכני חיברות
קטגוריה:מודרניזציה
קטגוריה:חקר תקשורת המונים
| 2024-09-25T06:18:35
|
שידור רדיו בישראל
|
שמאל|ממוזער|250px|אולפן נייד של גלגלצ
שידורי הרדיו בארץ ישראל החלו לראשונה בתקופת המנדט הבריטי. כיום שידורי הרדיו מרוכזים על ידי שלושה גורמים עיקריים: תאגיד השידור הישראלי, גלי צה"ל והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. האחרונה אף מפקחת על שידורי תחנות הרדיו האזוריות והמסחריות בישראל. בנוסף, קיימות מספר תחנות רדיו פיראטי ותחנות רדיו אינטרנטי ישראליות.
בסך-הכל קיימים בישראל כ-100 משדרים ותחנות ממסר.
בתקופת היישוב
שמאל|ממוזער|250px|רח' בן יהודה 145, תל אביב – אתר השידור הראשי של "קול ישראל במחתרת" של ההגנה
שמאל|ממוזער|250px|לוח הזיכרון מול רח' בן יהודה
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון לתחנת השידור של לח"י ברמת גן
יסודות לשידורים עבריים הוקמו עוד בימי המנדט הבריטי כאשר שידור הרדיו נוהל על ידי שירות השידור של פלשתינה (א"י). השידור העברי הראשון התקיים לכמה שבועות באביב 1932 במסגרת "יריד המזרח" בתל אביב.
ב-30 במרץ 1936 התחילה לשדר תחנת הרדיו של המנדט הבריטי בארץ ישראל ("Palestine Broadcasting Service"), אות-הקריאה ושמם של השידורים העבריים בתחנה היה "קול ירושלים".
הרדיו של המחתרות
ב-1940 הוקמה תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה ששמה היה "קול ישראל". ב-1947 שידרה התחנה בשידור חי מול חופי חיפה מהאונייה אקסודוס. גם המחתרות האחרות ניצלו את אמצעי התקשורת. לח"י התחילה לשדר מדירת גג ברחוב רוקח 17 ברמת גן. תחנת השידור שלהם שהייתה ברחוב השומר בתל אביב נתפסה על ידי הבריטים ואחת השדרניות המפורסמות של התחנה, גאולה כהן, נאסרה.
הרדיו הממלכתי
ממוזער|אולפן רשת ב' במתחם חוטים של רשות השידור בירושלים
עם קום מדינת ישראל, אומץ השם "קול ישראל" גם לתחנת הרדיו הממלכתית של המדינה והייתה תחת פיקוח משרד ראש הממשלה.
ב-24 בספטמבר 1950 החלה לשדר תחנת "גלי צה"ל" שהופעלה על ידי צה"ל. רבים מבוגריה נקלטו ב"קול ישראל" לאחר שירותם הצבאי בתחנה.
ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהתנגד נמרצות לפתיחת שידורי טלוויזיה בישראל, ראה חשיבות בקיום הרדיו ובשידורי החדשות כמכשיר הסברה רב כוח לחיזוק השלטון. כדי למנוע ריכוז עוצמה כזאת בידי מפלגת השלטון, הוחלט לימים כי "קול ישראל" יהפוך למוסד ממלכתי ו"רשות השידור" תפקח עליו. למימון פעולתה של "רשות השידור" שימשה אגרת הרדיו והטלוויזיה שנגבתה מהתושבים וכן הכנסות מפרסומות. ב-2015 בוטלה אגרת הטלוויזיה, וכיום אגרת הרדיו נגבית באופן עקיף כתוספת לתשלום רישיון הרכב השנתי.
מיוחסת חשיבות דמוקרטית ותרבותית לקיום רשות ממלכתית שאינה בהכרח חייבת להיות רווחית. בין היתר בתוכניות שלא ישודרו על ידי תחנה שבודקת כל שידור מהצד הרווחי שלו ואחוזי האזנה.
רשת א' הייתה תחנת הרדיו הישראלית הראשונה לשדר ב-FM, בתדר 91.3MHz, בדצמבר 1966.
שידורי רדיו בסטריאו החלו בצורה ניסיונית בישראל באמצע שנת 1969.
לטובת כיסוי בכל ישראל של תחנות הרדיו הממלכתיות ישנו הצורך לשדר ביותר ממשדר אחד. באמצעות ה-RDS, כל משדר ומשדר מזוהה בתחנות רדיו אלו, באמצעות אות לטינית אחת המציינת את האזור בו נמצא המשדר, ומקלטי רדיו ברכב המצוידים ב-RDS יבצעו מעבר אוטומטי בין משדרים להבטחת קליטה מרבית באמצעות פונקציית ה-AF ׁ(תדר חלופי):
בשנת 1991, בעקבות מלחמת המפרץ, איחדו קול ישראל וגלי צה"ל את שידורי האקטואליה שלהם (רשת ב', צה"ל-1) למשך כחודש ימים.
הרדיו הפיראטי
כל גוף המעוניין לשדר רדיו או טלוויזיה בישראל זקוק לרישיון שידור מתאים ממשרד התקשורת. הפעלת תחנת רדיו בתחומי ישראל ללא רישיון היא עבירה פלילית ומכונה "רדיו פיראטי".
תחילתם של שידורים חסרי רישיון בישראל היא בשידורי "קול השלום", של אייבי נתן בראשית שנות השבעים, אשר שידר מספינה. התחנה שידרה 24 שעות ביממה, בתקופה שבה מרבית התחנות הפסיקו שידוריהן בחצות הלילה, והיוותה אלטרנטיבה לתחנות הממסדיות של "קול ישראל" ו"גלי צה"ל". התחנה שידרה בשפה האנגלית, בעיקר מוזיקה לועזית. מעת לעת היה נתן נושא את דברו בתחנה ומקדם את רעיונותיו. גם כאשר הועלה חשד שהשידורים נערכים משטח ישראל, או מתחומי המים הטריטוריאליים שלה, לא פעלה המשטרה נגד תחנת "קול השלום".
בסוף שנות השמונים החלה לשדר "ערוץ 7", תחנת רדיו ימנית, דתית לאומית. השידור נעשה כביכול מספינה בשם "קול הצבי" שאף היא אמורה הייתה לשדר מחוץ לחופי ישראל (אך בפועל קיים חשד כי רבים מן השידורים שודרו מאולפן בבית אל). בראשית ימיה, הייתה ספינת ערוץ 7 מפליגה בסמוך לספינה של אייבי נתן, על מנת להדגיש את הדין השווה שחל על שתי הספינות ובכך למנוע את סגירתה. התחנה זכתה לברכתם הפוליטית של חוגי הימין, אשר טענו כי כשם שבמשך שנים לא נאכף החוק כלפי אייבי נתן ושידוריו, כך אין לאכוף את החוק כלפי אנשי ערוץ שבע.
הערוץ הרבה להשמיע שירים עבריים, עם אחוזי האזנה גבוהים בקרב מעמד הביניים, נהגי המוניות והתחבורה הציבורית בשפלת החוף . עם חלוף השנים הלכו ורבו התוכניות המיועדות לציבור הדתי, והשידורים כוונו גם לירושלים וליהודה ושומרון. טענת התחנה הייתה שהשידורים מגיעים עד אזור ההר, באמצעות תחנות ממסר אך השידור המקורי נעשה מהספינה הנמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. בעקבות זאת השתנה קהל המאזינים ורובו הגדול היה מהציבור הדתי לאומי .
קול השלום חדל מלשדר בתחילת שנות התשעים, עקב קשיי מימון.
לאחר עליית ממשלת רבין ב-1992, התבצעה פשיטה על ערוץ 7 בהוראת השרה שולמית אלוני. מנהיגי האופוזיציה יצאו אל הספינה במהלך של הזדהות עם התחנה והתחנה שבה לשדר לאחר זמן קצר ביותר. בהמשך החלו להשמע קולות בשמאל בקריאה לסגור את "ערוץ 7". באותו הזמן מנהיגי הימין אשר חשו היטב את מדיניות "ייבוש ההתנחלויות והדתיים" בכל תחומי החיים החל בכלכלה וכלה בתוכניות החינוך, הגבירו את השימוש בערוץ שידור זה. לאחר רצח ראש הממשלה, היו שטענו שערוץ זה הפיץ הסתה או לפחות קריאות שיכלו להתפרש כהסתה, אף על פי שמעולם לא הועמד איש מהערוץ לדין על הסתה, וגברו הקריאות לסגירת הערוץ. מנגד, אנשי הערוץ טענו כי לא שודרה אצלם כל הסתה, ואדיר זיק היה שב ומדגיש שאסור שחלילה מישהו יפעל באלימות נגד אנשי השמאל. עם קריסת תהליך אוסלו בסדרה של התקפות מחבלים רצחניות, עלייתו של בנימין נתניהו לשלטון, ותחילת הסדרת שידורים פתוחה עם מספר רב של ערוצים, הייתה לפוליטיקאים מהימין הדתי תחושה שניתן יהיה להכשיר את ערוץ 7 כערוץ ממלכתי לכל דבר. אך התחנה לא הוסדרה ולאחר שראשי הערוץ הורשעו בדין על ניהול ערוץ פיראטי, התחנה הפסיקה לשדר על גלי הרדיו ועברה לשדר אך ורק באינטרנט.
עד שנות התשעים הרדיו הממשלתי שידר במספר מצומצם של תחנות ותדרים, רשת א' ב' ג', קול המוסיקה (הקלאסית), גלי צה"ל ושידורים לחו"ל בערבית ובעברית קלה. בעקבות הקמת ערוצים מסחריים ואזוריים רבים, בעלי גוון תרבותי 'קופצני' וצעיר, הוקמו עשרות תחנות רדיו פיראטיות, רובן חרדיות.
תחנות אלו עלו על תדרים של תחנות הרדיו המורשות על פי החוק, ומדי פעם השביתו את נמל התעופה בן-גוריון, בגלל שידור על תדרים המשמשים לתקשורת בין המטוסים ומגדלי הפיקוח.
התחנות הפירטיות פעלו על ידי תחנות ממסר זולות, שהונחו במקומות ציבוריים קשים לגישה, כמו גגות בניינים נעולים, דבר שהיקשה על הרשויות לזהות את מקור השידור ואת הציוד היקר הנחוץ להפקת התשדירים ושידורם הראשון. באווירה של ריבוי תחנות פירטיות ופגיעה בתחבורה האווירית עד כדי סיכון חיים , החמיר בית המשפט וקבע כי על ערוץ 7 להיסגר ואין לאפשר לה בכל דרך שהיא פעילות חוקית. מנהלו של אחת מתחנות הרדיו הפירטיות, תחנת "קול המזרח", נשלח ל-18 חודשי מאסר לאחר שהופעלו נגדו עונשי מאסר על תנאי שנתנו לו בהרשעות קודמות על הפעלת תחנת הרדיו.
בסוף שנת 2004 אמנם נרשמה, בעקבות חוק שהחמיר את הענישה, ירידה של עשרות אחוזים במספר התחנות אולם עשרות תחנות רדיו פיראטיות עודן ממשיכות בפעילותן, על אף פעולות אגף האכיפה של משרד התקשורת .
הטיעונים להסדרה בחוק של שידורי הרדיו בישראל:
כמות התדרים בהם ניתן לשדר מצומצם, ונדרשת הסדרה של המדינה על מנת לחלקם בצורה ראויה. לפיכך, הרדיו הפיראטי מהווה גזילה של משאבים מהמדינה.
המשדרים והאמצעים הטכנולוגים המשמשים את התחנות הפיראטיות אינם תחת פיקוח, והם יכולים לגרום לשיבושים באמצעי תקשורת של התעופה האזרחית ושל הצבא.
שוק הפרסום ברדיו בישראל נמצא ברוויה ותחנות נוספות יגרמו להפסדים אצל תחנות קיימות, עד כדי קריסה כלכלית.
מנגד, אוכלוסיות שונות חשות שאין צדק באופן החלוקה והאישור של תחנות רדיו, ושאין להם פתחון פה או במה ראויה להביע את תרבותם ודעותיהם.
עם התפתחות הטכנולוגיה, בייחוד הרדיו האינטרנטי, ומכשירים סלולריים עם יכולות מולטימדיה (אשר משדרים מידע על פי קידוד ולא על פי תדר, והמאפשרים דחיסת מידע רב יותר על פני מגוון רחב יותר של ערוצים), ההגבלות הטכניות על הרדיו המוסדר יעלמו. עם זאת המורכבות הטכנולוגית לשידורי רדיו תעלה, ויש המצפים שהיא תגרום להעלמות הרדיו הפיראטי.
הרדיו האזורי
עוד בתקופת המנדט, התקיימו שידורי רדיו אזוריים בארץ ישראל, הן בתחנות של המנדט, והן בתחנות של המחתרות. בין השאר התקיימה בירושלים תחנת "קול המגן", תחנה בחיפה, תחנת "קול הנגב", ותחנת "קול הגליל".
עם הקמת מדינת ישראל, שידורי קול ישראל בוצעו ממספר משדרים אשר לא סיפקו כיסוי קליטה בכל רחבי ישראל. עם הזמן הוקמו משדרים על מנת להרחיב את הכיסוי לעוד אזורים. בחלק מהמשדרים בוצעו שידורים בעלי אופי מקומי, ובנוסף שידור בסינדיקציה של קול ישראל בחלק מהזמן. עם הזמן חוברו המשדרים לשידורי קול ישראל באופן מלא והשידורים המקומיים פסקו.
יוזמות נוספות להקמת רדיו אזורי במסגרת קול ישראל המשיכו עד שנות השמונים, למשל בהקמת תחנת רדיו מקומית באילת.
בשנת 1990 נחקק חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990, המסדיר את הקמתן של תחנות רדיו אזורי המופעלות על ידי בעלי זיכיון פרטיים, ואינן ממומנות בעזרת אגרת הרדיו והטלוויזיה אלא בדרך מסחרית (מכירת זמן פרסום), תחת פיקוח ציבורי. לפי החוק הזיכיון מוענק לארבע שנים בהליך של מכרז. המועצה רשאית להאריך את הזיכיון ללא מכרז לשלוש תקופות נוספות של ארבע שנים כל אחת, לפי שיקול דעתה, בהתאם לביצועי בעל הזיכיון. המועצה יכול להאריך תקופה זו בתקופה אחת נוספת בת ארבע שנים בכפוף לתנאים מסוימים.
בדצמבר 1994 פורסמו המכרזים הראשונים לתחנות רדיו אזורי, ובתום הליך המכרז נבחרו ארבע התחנות שעלו לאוויר ב-1 בספטמבר 1995. תחנות ששידרו לאזורים ירושלים רבתי {רדיו ירושלים), המרכז (רדיו ללא הפסקה), חיפה והמפרץ (רדיו חיפה) ואילת (רדיו קול הים האדום). בדצמבר 1995, התפרסם גל מכרזים השני למתן זיכיונות לשידורי רדיו אזורי (גל 2), בעבור שמונה אזורים נוספים: תחנה בשפה הערבית בצפון, אזור העמקים, הכרמל והמפרץ, עמק חפר, השרון, גוש דן, תחנה דתית בגוש דן ושפלת יהודה. תחנות שהחלו לשדר במהלך 1996 ו-1997. "הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו" חילקה את התדרים (המצומצמים) בין תחנות הרדיו האזוריות ולכל תחנה יש לפחות תדר FM אחד משלה.
התחנות, בעיקר הפריפריאליות, משרתות היטב את מטרתן (אחוזי ההאזנה להן גבוהים מאלה של התחנות הארציות באזורן) פונות אל אוכלוסיות האזור ונותנות מענה לצורכיהן (חדשות אזוריות; מידע אזורי לציבור; תוכניות צרכנות; תוכניות שבהן ראשי רשויות באזור עונים לשאלות מאזינים; סיקור אירועי אקטואליה, בידור וספורט המתרחשים באזור).
התחנות התקשו לתרגם הצלחה זו למונחים כלכליים וחמש שנים לאחר הקמתם 40% מהתחנות פעלו בהפסד וחלקם לא הצליחו להחזיר את השקעתן בתום ארבע שנות הזיכיון. ההכנסות המצרפיות של תחנות הרדיו האזורי בשנת 2001 הסתכמו ב-99 מיליון שקל.
הרדיו החינוכי
רדיו חינוכי הוא פרויקט משותף של קול ישראל, משרד החינוך ומשרד התקשורת. מטרתו היא לקרב את צעירי הפריפריות לתחום הרדיו והתקשורת. הרדיו החינוכי הוא בעצם הרבה תחנות רדיו המשדרות בהספק חלש יחסית לאזור מסוים והתחנות האלה נמצאות בדרך כלל במוסדות חינוך כגון מכללות, אוניברסיטאות, בתי ספר תיכון, מתנס"ים ומרכזי תקשורת שונים. התדר לרוב הוא 106FM. תחנות רדיו חינוכי רבות פזורות בכל ישראל.
תוכניות רדיו ידועות
שלושה בסירה אחת
קולה של אמא – חיילים מעבירים הווי ברדיו, אמהות מספרות על בניהן הלוחמים.
דש עם שיר – מאזינים מוסרים דרישות שלום לחבריהם או קרוביהם ומקדישים להם שירים
מחפשים את המטמון
קפד ראשו (ראו גם חידות לשוניות)
תיבת נח – תוכנית הבידור המרכזית של גלי צה"ל משנות החמישים ועד 1975
שירים ושערים – דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל
עשרים מי יודע
פינת הילד (התוכנית לאם ולילד)
חתול בשק
מה יש – תוכניתם של ארז טל ואברי גלעד בגלי צה"ל בשנות ה-80.
שלושים בצל – תוכנית הרדיו הפופולרית של רשת ג' ששודרה בחודשי הקיץ בשנות השמונים בהגשתו של יקיר אביב ובהשתתפות להקת "פנצ'ר" שעם חבריה נמנו: אהרון קפלן, דידי הררי, יקיר אביב ואמיר כהן.
חדש חדיש ומחודש בהגשת שוש עטרי ובעריכת טוני פיין – תוכנית ששודרה בשנות השמונים ברשת ג'. הביאה את מיטב להיטי התקופה ועדכונים ממצעדי הפזמונים השונים בעולם.
מצעד הפזמונים העברי/הלועזי – דירוג שבועי של הפזמונים הפופולריים.
ראו גם
רדיו אינטרנטי בישראל
סיקור ספורט ברדיו הישראלי
השפעות הרדיו על התרבות בישראל
קישורים חיצוניים
אתרי תחנות שידור
שידורי הרדיו של תאגיד כאן
גלי צה"ל
תחנות הרדיו האזוריות באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
תחנות רדיו חינוכי:
רדיו חינוכי מכללת נתניה
קול הנגב ממכללת ספיר
תחנות רדיו באינטרנט:
חדשות ynet ברדיו
ערוץ 7
רדיו "הקצה"
הרדיו האינטרנטי חאלס
רדיו מנטה
רדיואזורית
אתרים אחרים
קול ירושלים – מצילומי טרודי שורץ-הילר, שנות הארבעים
שלומי ברק, "תרומתה של תחנת רדיו בית-ספרית"
תחנות רדיו בישראל – האזנה אונליין
עוז אלמוג, משופר ממסדי לרדיו בידורי, מתאריך 4/21/2009, באתר "אנשים ישראל"
הערות שוליים
*
קטגוריה:רדיו ציבורי
רדיו
| 2024-07-06T09:19:22
|
אופוס (הוצאה לאור)
|
ממוזער|ספרים בהוצאת אופוס
אופוס הוצאה לאור בע"מ, הוקמה בשנת 1989 במטרה לקדם את תחום ספרי המחשבים, מדע בדיוני והפנטזיה בישראל.
החברה מוציאה לאור בעיקר רבי מכר מתורגמים לעברית, בתחומים: פנטזיה, מדע בדיוני, העידן החדש, ניהול עסקים ומדריכי שיפור עצמי, סיפורת מתורגמת.
אופוס הוצאה לאור בע"מ חברה בהתאחדות המו"לים בישראל.
במספר הזדמנויות יצאו ספרים בשיתוף פעולה בין הוצאת אופוס לבין הוצאת כתר.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:הוצאות ספרים בישראל
קטגוריה:ישראל: חברות שהוקמו ב-1989
| 2024-02-24T19:49:12
|
גורל היקום
|
ממוזער|210 פיקסלים|גלקסיה ביקום
גורל היקום הוא מונח בקוסמולוגיה המתייחס לבחינת האפשרויות השונות לגבי מצבו של היקום וצורתו בטווח ארוך.
האפשרויות השונות תלויות בצורת היקום ותפקידה של האנרגיה האפלה.
גורלות שונים נחזו על ידי מדענים מענפים שונים של המדע. גורלות אלו כוללים תרחישים סופיים ואין סופיים.
מאז החל לרווח המושג המפץ הגדול שממנו נבעה המסקנה בדבר התפשטות היקום, נשאלה השאלה הבלתי נמנעת: האם היקום ימשיך להתפשט עד אינסוף או שהתפשטותו תיעצר בשלב כלשהו, ואם כן, האם הוא יחזור ויתכווץ שוב לנקודה ממנה הוא התחיל. שאלה נוספת היא קצב ההתפשטות או ההתכווצות. התשובה נעוצה במספר גורמים לרבות התכונות הפיזיקליות של יחסי המסה\אנרגיה, הצפיפות הממוצעת של היקום וקצב התפשטות היקום.
לדעת הקוסמולוגים אם יש ביקום מספיק חומר, אשר עשוי לעצור את ההתפשטות בכח המשיכה שלו, הרי שבבוא הזמן עשוי היקום לחזור ולהתכווץ לנקודתו ההתחלתית. במקרה השני, אם אין כמות חומר מספקת, הרי שהיקום יתפשט עד אינסוף. על פי הקונצנזוס הקיים כיום, אין ביקום מספיק חומר שיעצור את התפשטותו וגילוי האנרגיה האפלה שגורמת להתפשטות מואצת של היקום מביאות למסקנה הבלתי נמנעת שהיקום יתפשט לנצח. אך עם זאת, השאלה בדבר סופו של היקום עודנה פתוחה.
מודל המציג את היקום כפועל במחזוריות של התפשטות וקריסה הוא מודל יקום מחזורי.
התהוות הבסיס המדעי
תאוריה
הבסיס התאורטי לשאלה התאפשר לאחר פרסום תורת היחסות הכללית על ידי אלברט איינשטיין ב-1916, אשר אפשרה לתאר את היקום בקנה המידה הרחב ביותר.
ישנם פתרונות אפשריים רבים למשוואה המוצגת בתאוריית היחסות הכללית וכל פתרון ממחיש מסלול שונה ליקום.
מספר אפשרויות הועלו ב-1922 על ידי אלכסנדר פרידמן וב-1927 על ידי ז'ורז' למטר, חלקן גורסות כי היקום התפתח מסינגולריות ראשונית אחת; דהיינו, המפץ הגדול.
תצפיות
ב-1931 פרסם אדווין האבל את מסקנותיו, בהתבסס על תצפיות שערך על כוכבים בעלי משתנה קפאידי מגלקסיה רחוקה. מסקנותיו איששו את התאוריה על פיה היקום מתרחב; מאז החלה חקירה מדעית רצינית לגבי תחילת היקום ולגבי קץ היקום.
המפץ הגדול והמצב היציב
ב-1927 יסד ז'ורז' למטר את תאוריית המפץ הגדול (התאוריה קיבלה למעשה את שמה ממתנגדיה). ב-1948 יסד פרד הויל תאוריית נגד, תאוריית המצב היציב, על פיה היקום אומנם מתפשט, אך בו זמנית מצבו הסטטי נותר ללא שינוי עקב היווצרות של חומר חדש.
עד ל-1965 היוו שתי התאוריית אתגר שקול זו לזו עד גילוי קרינת הרקע הקוסמית על ידי ארנו פנזיאס ורוברט וילסון.
גלוי זה תאם במלאו את התחזיות המבוססות על המפץ הגדול וסתר לחלוטין את תאוריית המצב היציב. כתוצאה התייצבה תאוריית המפץ הגדול כתאוריה המובילה בקרב החוקרים.
הקבוע הקוסמולוגי
כאשר פרסם איינשטיין את תורת היחסות, הוא האמין, כרוח התקופה, ביקום סטטי.
כאשר התחוור לאיינשטיין כי התאוריה שלו יכולה להיפתר בקלות בצורה בה היקום מתרחב כעת ויתכווץ בעתיד, הוא הוסיף למשוואה את הקבוע הקוסמולוגי, מעין צפיפות אנרגיה קבועה אשר אינה מושפעת מהתרחבות או התכווצות של היקום ומהווה מעין משקל נגד להשפעות כוח המשיכה על היקום בצורה כזו, שהיקום יוכל להישאר סטטי.
רעיון הקבוע הקוסמולוגי נזנח (אם כי עלה שוב לאחר מכן על מנת להסביר את קצב התפשטות היקום) לאחר תגליותיו של האבל.
בדיעבד אמר איינשטיין, כי הקבוע הקוסמולוגי הוא: "השטות הגדולה ביותר בחיי" ("biggest blunder of my life").
פרמטר הצפיפות
גורם חשוב נוסף, המשפיע על גורל היקום, הוא פרמטר הצפיפות. פרמטר זה, המייוצג על ידי אומגה (Ω), מגדיר את צפיפות החומר הממוצעת מחולקת בערך הקריטי של הצפיפות.
פרמטר הצפיפות מאפשר שלוש צורות אפשריות של היקום בהתאם לערך של אומגה, דהיינו, שווה ל-1, נמוך מ-1 או גדול מ-1. ערכים אלו ייצרו, בהתאמה, יקום שטוח, פתוח או סגור.
אפשרויות אלו מתייחסות לגאומטריה הכללית של היקום ולא לעקומות מקומיות במרחב-זמן הנגרמות מגושים קטנים יחסית של חומר, כגון גלקסיות או צבירי גלקסיות.
באם תוכנו העיקרי של היקום הוא חומר אינרטי, הרי שיש מתווה ספציפי המתקשר לכל אחת מהגאומטריות. על כן מנסים הקוסמולוגים לקבוע את גורל היקום על ידי קביעת ערך ה-Ω, או לחלופין, את קצב ההאטה של ההתפשטות.
כוח הדחייה
החל מ-1998, תצפיות של סופרנובות החלו להיות מפורשות כהתאמה ליקום אשר התפשטותו מואצת. כתוצאה מכך, תאוריות קוסמולוגיות מעוצבות באופן אשר מכיל תאוצה אפשרית זו, לרוב על ידי שימוש באנרגיה אפלה, אשר, בצורתה המופשטת, היא תוכן קוסמולוגי חיובי.
ככלל, אנרגיה אפלה היא מונח רב-תכליתי לכל שדה היפותטי בעל לחץ שלילי, לרוב בעל צפיפות המשתנה ככל שהיקום מתרחב.
חוקי תצורת היקום
ממוזער|400px|תחזיות להתפשטות היקום
הקונצנזוס כיום בקרב הקוסמולוגים גורס כי גורל היקום תלוי בצורת היקום, בכמות האנרגיה האפלה ובמשוואת המצב הקובעת את השינויים בצפיפות האנרגיה האפלה בהתאם להתפשטות היקום.
תצפיות עדכניות מסיקות, כי קצב התפשטות היקום ככל הנראה הואץ ב-7.5 מיליארד השנים הראשונות לאחר המפץ הגדול, ברם, מדידות עדכניות נוספות, אשר נאספו על ידי לוויין המחקר WMAP, מעלות את האפשרות כי היקום שטוח או קרוב מאוד לכך.
יקום סגור
אם ערכו של אומגה גבוהה מ-1 (Ω > 1), הרי שגאומטריית החלל היא סגורה כמשטח של כדור. כלומר, גאומטריית היקום, בקנה מידה רחב מאוד, תהייה אליפטית.
ביקום סגור כוח המשיכה יעצור לבסוף את ההתפשטות ואז יחל תהליך הפוך, הייקום יתכווץ לנקודה אחת, נקודה סינגולרית סופית בשם ההתכווצות הגדולה (או הקריסה הגדולה). מספר תאוריות מודרניות משערות כי ליקום יש כמות משמעותית מאוד של אנרגיה אפלה אשר תאפשר לו להמשיך ולהתרחב לנצח, אף במצב של Ω > 1.
יקום פתוח
אם ערכו של אומגה קטן מ-1 (Ω < 1), הרי שגאומטריית היקום פתוחה, כצורתו של אוכף. גאומטריה כזו היא היפרבולית.
גם ללא אנרגיה אפלה, יקום בעל עקומה שלילית יתפשט לנצח, כאשר הכבידה מאיטה את התהליך בצורה שולית. עם האנרגיה האפלה, לא רק שההתפשטות אינה נעצרת, היא אף מואצת.
גורל היקום במקרה הזה יהיה או במות החום של היקום, הקיפאון הגדול (כמות האנרגיה הסופית ביקום שמתפשט לאינסוף לא תאפשר עוד קיום חיים) או הקריעה הגדולה שבה החומר, שהוא בכמות סופית, יתפשט לאינסוף עד שכל חלקיק תת-אטומי (ואף רצף הזמן-חלל עצמו) יתפרק לחלוטין.
התאוצה שתיווצר בזכות האנרגיה האפלה תהיה כה חזקה, עד שהיא תתגבר לחלוטין על כוח המשיכה, הכוח האלקטרומגנטי והכוח הגרעיני החזק.
באופן הפוך, קבוע קוסמולוגי הפוך, אשר יתקשר לדחיסות שלילית של אנרגיה ולחץ חיובי, יאפשר את המצב של ההתכווצות הגדולה אף ביקום פתוח. אפשרות זו נשללה עקב תצפיות.
יקום שטוח
באם הצפיפות הממוצעת של היקום שווה בדיוק לערך הקריטי של הצפיפות, כך ש אומגה שווה ל-1 (Ω = 1) הרי שגאומטריית היקום היא שטוחה כגאומטריה אוקלידית.
תצפיות של לוויין המחקר WMAP מאששות (עם מרווח טעות של 0.4%) שגאומטריית היקום היא שטוחה.
בהיעדר אנרגיה אפלה, יקום שטוח יתפשט לנצח אך בקצב שיאט בהדרגה. עם אנרגיה אפלה, קצב ההתפשטות יאט תחילה, עקב פעולתו של כוח המשיכה, אך יצבור תאוצה בהמשך. גורל היקום השטוח זהה למעשה ליקום פתוח.
שאלת קץ היקום
גורל היקום תלוי בצפיפות היקום. מיטב העדויות כיום, בהסתמך על מדידות של קצב ההתפשטות וצפיפות החומר, תומכות במודל של יקום אשר יתפשט ללא קץ, אשר יסתכם בתרחיש "הקיפאון הגדול". אולם, התצפיות אינן חד-משמעיות ומודלים אלטרנטיביים עדיין אפשריים.
הקיפאון הגדול ומות החום
הקיפאון הגדול הוא תרחיש שבו המשך ההתפשטות יוביל ליקום אשר מתקדם בצורה אסימפטוטית לעבר האפס המוחלט. תרחיש זה בשילוב תרחיש הקריעה הגדולה מסתמן כיום כהיפותזה המובילה.
תרחיש זה, בהיעדר אנרגיה אפלה, אפשרי רק ביקום בעל גאומטריה שטוחה או היפרבולית. בהינתן קבוע קוסמולוגי חיובי, תרחיש זה אפשרי גם ליקום סגור.
בתרחיש זה כוכבים צפויים להמשיך להיווצר ב-1012 עד-1014 השנים הבאות, לאחר מכן מלאי הגז הנחוץ להתהוות כוכבים יאזל. בעוד הדלק עבור הכוכבים קיימים הולך ואוזל, היקום יהפך בהדרגה לחשוך יותר ויותר. לבסוף חורים שחורים יהוו את רוב העצמים בחלל, אך גם הם, עקב פליטה של קרינת הוקינג, יעלמו לבסוף.
תרחיש נוסף המתקשר לכך הוא מות החום של היקום, שבו היקום יגיע למצב של אנטרופיה מקסימלית שבה הכל מבוזר ואין גרדיאנט, אשר נחוצים לתהליכי עיבוד מידע אשר צורה אחת שלהם היא חיים.
תרחיש זה אפשרי בכל אחד משלושת המודלים אבל מחייב שהיקום יגיע לטמפרטורה מינימלית סופית. תנודות קוונטיות אקראיות או מנהור קוונטי יכולות לייצר מפץ גדול נוסף תוך שנים. לאורך כמות לא מוגבלת של זמן, תתרחש הפחתה ספונטנית של האנטרופיה על ידי משפט ההישנות של פואנקרה ותנודות טרמיות.
הקריעה הגדולה
במקרה הספציפי של אנרגיה אפלה, אשר נושאת יותר לחץ שלילי אף מהקבוע הקוסמולוגי, צפיפות האנרגיה האפלה עולה עם הזמן וגורמת לתאוצה של התרחבות היקום שגורמת בתורה לעלייה קבועה בקבוע האבל.
כתוצאה, כל החומר ביקום, החל מגלקסיות וכלה, בהינתן מספיק זמן, בכל הגופים, ללא קשר לגודלם, יתפוררו לחלקיקי יסוד וקרינה. נקרעים זה מזה על ידי קרינת פנטום אפלה ומשולחים בנפרד למעמקי החלל. השלב הסופי של היקום היא נקודה סינגולרית המתרחשת בעוד צפיפות האנרגיה האפלה וקצב ההתפשטות נעים לאינסוף.
ההתכווצות הגדולה
256px|left|ממוזער|ההתכווצות הגדולה. הצירים האנכיים יכולים להיחשב כעבר או כעתיד.
היפותזת ההתכווצות הגדולה היא תפיסה סמטרית לגורל היקום. כמו שהמפץ הגדול החל את ההתפשטות הקוסמית התאוריה הזו מניחה כי הדחיסות הממוצעת של היקום מספיקה על מנת שההתפשטות תעצר בשלב כלשהו ואת תתחיל התכווצות. התוצאה הסופית של זה אינה ידועה, אך ההשערה הפשוטה היא שכל החומר ביקום ומרחב הזמן חלל יתרסקו לתוך נקודה סינגולרית חסרת ממדים אחת, אם כי צריך להתחשב ברמה הלא ידועה של ההשפעה הקוונטית.
עדויות עדכניות מעניקות סבירות נמוכה לתרחיש זה, אך מאחר שהמדידות מבוצעות לאורך זמן קצר מאוד (במונחים קוסמים), לא מן הנמנע כי הן ישתנו בעתיד.
תרחיש זה מאפשר למפץ הגדול להתרחש מיד לאחר ההתכווצות הגדולה. אם זה קורה ללא הרף, נוצר יקום מחזורי, או יקום מתנדנד. היקום יכול במצב הזה להיות רצף אינסופי של יקומים סופיים, כשכל יקום סופי מסתיים בהתכווצות גדולה שהיא גם המפץ הגדול של היקום הבא.
תאורטית, הרעיון של יקום מחזורי מתנגש עם החוק השני של התרמודינמיקה, מאחר שאנו מצפים שהאנתרופיה תגדל עם כל מחזור. בנוסף תצפיות עדכניות קובעות כי היקום אינו סגור. כל זאת גרם לקוסמולוגים לזנוח את מודל היקום המחזורי.
הניתור הגדול
המודל התאורטי של הניתור הגדול בנוי על היסודות של היקום המחזורי, שבו כל התכווצות גדולה מלווה במפץ גדול וחוזר חלילה. מודל היקום המחזורי סותר חוקי פיזיקה בסיסיים ואף יותר מכך, חוקים מעולם מכניקת הקוונטים. על כן הועלתה תאוריה חלופית המשלבת את הבסיס של המפץ הגדול עם התאוריה של כבידה קוונטית לולאתית באופן שאינו מחייב את יצירת המחזוריות.
ואקום כוזב
שדה היגס קיים לכל אורכו ורוחבו של היקום. כמו השדה האלקטרומגנטי, הוא משתנה בעוצמתו על בסיס הפוטנציאל שלו. ואקום רגיל קיים כל עוד היקום נמצא ברמה האנרגיה הנמוכה ביותר שלו, מה שהופך את הוואקום הכוזב להיות לא רלוונטי, אולם, אם הוואקום לא נמצא ברמת האנרגיה הנמוכה ביותר שלו (ואקום כוזב), הוא יכול לבצע מנהור לרמה נמוכה של אנרגיה.
דבר כזה נקרא האירוע מטסטבילי של הוואקום. מצב כזה נושא את הפוטנציאל לשנות בצורה קיצונית את היקום, בתרחישים נועזים יותר אף הקבועים הפיזיקליים עלולים להשתנות מה שישנה את יסודות החומר, האנרגיה ורצף הזמן-חלל. ייתכן כי כל המבנים הפיזיקליים ביקום יהרסו באופן מיידי וללא אזהרה. מחקרים שנערכו על חלקיק דומה לבוזון היגס תומכים בתאוריה כי ואקום כוזב יתרסק מיליארדי שנים מהיום.
ראו גם
מות החום של היקום
צורת היקום
לקריאה נוספת
סטיבן הוקינג, קיצור תולדות הזמן, מן המפץ הגדול עד חורים שחורים ספרית מעריב 1991.
אבישי דקל, "חידת המסה הנעלמה", מדע כ"ג-6, עמ' 260 (1979)
צבי פלטיאל, "החומר האפל", פי האטום ד'-3, עמ' 5 (1989)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קוסמולוגיה
קטגוריה:היקום
| 2024-07-10T07:55:44
|
שעון
|
250px|ממוזער|250px|המגדל של ביג בן – מגדל שעון בלונדון, אנגליה
שמאל|ממוזער|250px|אבראג' אל-בית – קומפלקס של גורדי שחקים אשר במרכזם מגדל השעון הגבוה בעולם, כמו כן גם בעל השעון הגדול בעולם
שעון הוא מכשיר למדידת זמן. קיימים סוגים שונים של שעונים, כגון שעוני יד, קיר ודיגיטליים, המציגים את השעה הנוכחית ולעיתים נתונים נוספים. בנוסף, ישנם שעונים שמיועדים למדידת פרקי זמן מוגדרים, כגון שעוני עצר (סטופר). שעונים מציגים זמן בפורמט של 12 או 24 שעות. לאורך ההיסטוריה פותחו גם גם התקני מדידת זמן כמו שעוני שמש, חול ומים.
שיטות מדידה
ממוזער|180px|טקסט=שעון שמש מהארמון הקיסרי בסין, מתקופת שושלת מינג|180px|שעון שמש מהארמון הקיסרי בסין, מתקופת שושלת מינג
שעון שמש – שעון השמש הראשון היה פשוט מאוד. היה זה מקל זקוף הנעוץ באדמה, שצלו נופל על קיר או על אבן זקופה, בה יש שנתות שמראות את השעות. מכיוון שהשמש זורחת ממזרח ועוברת למערב דרך הדרום (בחצי הכדור הצפוני), הצל נע במעגל ומורה על שעות היום. חסרונו הוא בחוסר הדיוק שלו, הנובע ממיקומי הזריחה והשקיעה המשתנים בחורף ובקיץ. בעיה נוספת הייתה שהוא אינו עובד בלילה. עם השנים והצטברות הידע האסטרונומי השתכללו שעוני השמש מאוד, אך בעיות בסיסיות נותרו: על מנת לציין שעה מדויקת, על שעון השמש להיות גדול מאוד – עשרות מטרים – וממילא אין כל אפשרות לשאת אותו. בנוסף, נקודת תורפה של שעוני שמש הייתה פשוט עננות.
שעון חול הוא מתקן למדידת פרק זמן נתון. השעון מורכב משני מכלים קטנים, שהאחד מהם קבוע במהופך מעל השני וביניהם חור קטן. המכל העליון ממולא בחול דק היורד בקצב קבוע אל המכל שמתחתיו בתוך פרק זמן מסוים. למדידה נוספת יש להפוך את המתקן וחוזר חלילה. שעוני החול הופיעו במאה הראשונה לספירה. עד היום יש אנשים שמשתמשים במטבח בשעוני חול של 3 או 4 דקות לבישול ביצים. כמו כן, בסאונה יבשה נהוג להשתמש בשעון חול למדידת משך הזמן המרבי המומלץ לשהיה במקום.
180px|ממוזער|180px|שעון נר
שעון נר שעוני נר היו נרות שלאורכם (או על לוח מאחוריהם) היו שנתות לציון הזמן, וקיומם מתועד כבר במאה השישית לספירה. ניתן היה לקבל מהם דרגת דיוק רצויה – נרות דקים שימשו למדידת דקות ואף חלקי דקות, ועבים למדידת שעות. ניתן בקלות היה לקבל מהם קוצב זמן או שעון מעורר, על ידי חוט כותנה הכרוך סביב הנר במקום המתאים ואליו קשורה משקולת קטנה. כשהנר הגיע אל החוט החוט נשמט או נשרף, והמשקולת נפלה לתוך קערת מתכת בהשמיעה צלצול חזק למדי. יתרון ניכר של שעוני הנר על פני שעוני השמש היה חוסר תלותם לא באור יום ולא בשמים נקיים מעננות לפעולתם. עיקר השימוש בהם היה בשעות הלילה. חסרונותיהם מנו את הצורך במאגר נרות גדול למדי (לפחות נר לכל לילה) ובכיול השנתות לכל אצוות נרות, שכן מהירות הבעירה השתנתה עם שינוי הרכב חומר הבעירה, הרכב שלא היה ניתן לשליטה מדויקת בטכנולוגיית ימי קדם.
שעון מים בנוי ממכל גדול מלא מים. בתחתית מכל המים מותקן צינור, שממנו זורם זרם דק של מים הנשפך לכוס בכל שנייה. מדידת זמן בשעונים אלה נעשתה על ידי שימוש בזרימה קצובה. בשעוני מים השתמשו במצרים החל במאה ה-14, אך במאה ה-17 שוב לא היה מקובל להשתמש בשעוני מים, סיבה מצוינת לכך הייתה שעל מנת לפתור את בעיית קצב הזרימה המשתנה (שכן ככל שעמוד המים במיכל נמוך יותר הלחץ פוחת) כללו מנגנונים מכניים מורכבים, וברגע שהומצא השעון המכני שוב לא היה הגיון בבניית שעון מים שמסובך לא פחות מבחינת המנגנון, ובנוסף כולל את מערכת המים.
ממוזער|180px|שעון מטוטלת עם שלוש משקולות משנת 1920.
ממוזער|180px|שעון יד מכני אנלוגי. בתחתיתו חלון שקוף שדרכו נראה קפיץ השערה.
שעון מכני הומצא לפני המאה ה-17, ומבוסס על ההבחנה של גלילאו שבזוויות קטנות קצב תנודת מטוטלת קבוע ללא תלות בזווית התנודה. בהמשך נעשה שימוש בקפיץ מתנודד ("קפיץ השערה") שמסתובב הלוך ושוב ומחקה בכך את פעולת המטוטלת. קצב התנודה קובע את מהירות הסיבוב של מערכת גלגלי שיניים המחוברים למחוגים או לתצוגה מכנית דיגיטלית. במאה ה-17 השעונים המכניים סבלו מחוסר דיוק ניכר בשל הקושי לחרוט גלגלי שיניים מדויקים וקיום חיכוך לא קבוע סביב מנגנון המטוטלת וקפיץ השערה. עם שיפור ברמת הייצור, הגיעו שעונים מכניים לרמת דיוק טובה מאוד. שעון מכני מדויק דורש שעות עבודת רבות של אוּמן מומחה, ולכן מחירו יקר מאד.
שעון אלקטרוני הוא שעון המבוסס על מעגל תהודה חשמלי. דגמים מוקדמים כללו בדרך כלל מעגל תהודה מורכב מקבל וסליל מחוברים במקביל, אך בהמשך נתפס מקומם על ידי פטישון כיוון (Tuning Fork) כדוגמת מנגנוני Accutron, ובהמשך גם על ידי מנגנוני קוורץ המבוססים על גבישי קווארץ שרוטטים בקצב קבוע בהיותם תחת מתח חשמלי. את תנודות הגביש ניתן לתרגם לתצוגה דיגיטלית או אנלוגית. לשעוני קוורץ דיוק אופייני של שנייה אחת מדי יממה. שעוני היד הראשונים שהתבססו על מנגנון קוורץ פותחו על ידי חברת לונג'ין תחת המותג Ultra Quartz, ובהמשך על מגנון דומה שהופץ על ידי חברת Seiko היפנית. כיום, רוב שעוני היד שנמכרים מבוססים על מנגנון קוורץ.
סוגי שעונים
שמאל|ממוזער|250px|שעון דיגיטלי
ממוזער|250px|מגדל שעון
ממוזער|250px|שמאל| שעון קיר
שעון קוקייה|שמאל|ממוזער|250px
שעון כיס הוא שעון שהומצא במאה ה-16 הוכנס לכיס, בדרך כלל מחובר למקטורן בשרשרת.
שעון יד הוא שעון קטן שאפשר לעונדו על פרק היד, כצמיד. כך אפשר לראות מה השעה בקלות יחסית, בכל זמן ובכל מקום. יש שעוני יד דיגיטליים ויש שעוני יד אנלוגיים. יש שעונים המעוצבים בצורה שונה לגברים, נשים וילדים. יש שעונים המראים את התאריך ויש המוגנים מפני מים.
שעון עֶצֶר (סטופר) משמש בתחרויות ספורט, כדי למדוד זמני ריצה ועוד. שעון עצר בנוי כך שרק כאשר לוחצים בלחצן אחד הוא מתחיל לפעול וכשלוחצים שוב הוא מפסיק לפעול. שעון עצר משמש למדידת זמן קצוב בלבד ולא כדי לדעת מה השעה. היום, כמעט בכל שעון יד יש סטופר.
שעון זריקות הוא שעון המשמש בתחום הספורט, כדי לזרז את קצב המשחק של משחקי כדור שונים. בנוי כקוצב זמן (טיימר).
שעון שחמט הוא צירוף של שני שעונים הקוצבים את הזמן הנותר לכל אחד משחקני השחמט. הפעלת שעון היריב עוצרת את התקדמות השעון של השחקן ולהפך. בשעונים מסוימים ניתנת תוספת זמן עם כל לחיצה כך שבמהלך פעולת השעון הזמן המוקצב לשחמטאי יורד, ועם הלחיצה על השעון מתווספות לזמן המוקצב מספר שניות (בדרך כלל 3 שניות לכל לחיצה).
שעון קיר, הוא שעון גדול התלוי על קיר. במקומות רבים בעולם יש על בניינים ובמקומות מרכזיים שעוני קיר גדולים, שאפשר לראותם מרחוק. סוג מיוחד של שעוני הקיר הוא שעון המטוטלת, הנקרא גם אורלוגין. זהו שעון שבתחתיתו קבועה מטוטלת, המתנדנדת בקצב קבוע מצד לצד ומווסתת את תנועת המנגנון שלו. גלילאו גליליי גילה את מחזוריות המטוטלת, פיתח וייצר שעונים שהתבססו על תנועה מחזורית. שעון המטוטלת הומצא במאה ה-17.
שעון קוקייה הוא שעון מטוטלת המעוצב בצורת בית קטן מעץ, שמדי שעה עגולה יוצאת מתוכו בובת עץ (לרוב בדמות ציפור קוקייה) המשמיעה את הצליל 'קוקו' מספר פעמים כמספר השעה.
שעון מעורר שעון המורכב מלוח ספרות ומחוגים או שעון דיגיטלי. השעון המעורר משמיע צלילים בשעה המדויקת שאליה כיוונו אותו, כדי להעיר מהשינה או להזכיר מה השעה. יש מחוג מיוחד שאיתו מכוונים את השעה, או כפתור מיוחד בשעון דיגיטלי.
שעון נוכחות הוא שעון לצורך איסוף נתונים על נוכחות בעבודה.
כרונומטר הוא שעון בעל דיוק רב, המשמש בכלי שיט למציאת השעה בקו אורך 0 – קו גריניץ'.
שעון אטומי הוא שעון העושה שימוש בתהודה מגנטית ונחשב כמודד זמן מדויק ביותר. סוג נוסף של שעון אטומי הוא שעון אטומי אופטי, המשתמש בלייזר ובמסרק תדרים במקום גלי מיקרו ומונה שבהם משתמשים בשעון אטומי.
מגדל שעון הוא מגדל נושא שעון בולט, לרווחת הציבור. לרוב כחלק ממבנה ציבורי כגון בית עירייה או כנסייה, אם כי קיימים מגדלי שעון שאינם חלק ממבנה. במבנים רבים כאלה מצויים גם פעמונים, ואלה, בדומה לקוקייה, מודיעים את השעה למרחוק בעזרת מספר הצילצולים אותם הם מצלצלים כל שעה עגולה. בעבר, כששעונים אישיים היו נפוצים פחות, לשעונים כאלה הייתה חשיבות רבה בהודעת השעה לתושבי היישוב. המנהג לצלצל בפעמוני כנסיות עדיין נפוץ באירופה. דוגמאות למגדלי שעון – המגדל בכיכר השעון ביפו והמגדל בעל פעמון הביג בן בלונדון.
שעון 400 יום הוא שעון המשתמש במטוטלת פיתול ומותחים אותו רק פעם בשנה.
שעון אח הוא שעון מכני קטן המשמש לקישוט הבית, בדרך כלל מוצב על הקמין, או על מדף.
שעון חכם הוא שעון יד אלקטרוני, שבנוסף לפעולתו כשעון הוא מתממשק לרוב עם טלפון חכם ומציג התראות כגון הודעות אימייל והודעות SMS, ואף מציג מידע חיוני על הגוף של העונד אותו.
ציוני דרך בהתפתחות השעון
1336 – נבנה שעון על ידי ריצ'רד וולינגפורד בכנסית סנט אולבנס. השעון שייצר וולינגפורד הכיל סקאלה גדולה בעלת אופי אסטרולוגי, שהראה את השמש והירח, ומפת כוכבים. פעמון צילצל כל ארבע שעות. מספר הפעימות של הפעמון ציינו את השעה.
1364 – גויובני דדונדי בפדובה, איטליה בנה שעון שלא קיים היום, אבל תיאורים ותוכניות הייצור נשמרו, באופן שאפשר בניית מודלים משוחזרים. התוכניות הדגימו את המהירות בה הפכה חשיבה אודות שעון מכני לידי ביצוע בפועל. המניע לפיתוח שעון מדויק נבע מרצון אסטרונומים לחקור את תנועת הכוכבים. השעון של דדונדי היה בעל שבע צלעות, התנשא לגובה מטר אחד, הכיל לוח מחוגים שהראה את השעה כולל דקות, את התנועה של כל הכוכבים הידועים, ולוח שנה אוטומטי.
לא נשארו רישומים אודות רמת הדיוק של השעונים מאותה תקופה. הם לבטח כוונו ידנית כל יום כדי לתאם אותם למציאות.
1410– השעון האסטרונומי בפראג – בפראג החל לפעול שעון אסטרונומי מיוחד. מרבית מרכיביו המכניים מקוריים ועובדים. צפייה במחוגי השעון מגלה גם את היום המדויק בחודש ובשנה. השעון מודד שלושה סוגי זמן ארציים: שעון גרמני – שהוא שעון מרכז אירופה, מוצג באמצעות ספרות רומיות מוזהבות (24 שעות) וסמן היד. שעון צ'כיה ישן – שמתחיל בכל יום בשקיעת השמש, מוצג על ידי דיסקה חיצונית המסתובבת סביב הלוח בספרות גותיות (בהמשך סמן היד המוזהבת) ושעון בבלי – הזמן הבבלי המכונה גם זמן פלנטרי או שעות זמניות, מחלק את היום ל-12 חלקים שוים,מוצג על ידי ספרות שחורות וסמן השמש. השעון מותקן על הקיר המערבי של בית העירייה הישן. את המנגנון המקורי התקין השען מיקולאש מקדאן והפרופסור לאסטרונומיה יאן שינדל. ב-1490 הוסיף האומן האנש לוח שנה ובובות. ב-1886 השעון שופץ וכיום לצורך תפעולו הוא נעזר בכרונומטר. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשרף בית העירייה והשעון ניזוק, לאחר המלחמה השעון שופץ ותוקן.
1668 – מתפרסם ספר של כריסטיאן הויגנס אודות מטוטלת פיזיקלית והוכיח שזמן מחזור של תנודת מטוטלת תלוי באורך המטוטלת.
1675 – כריסטין הוגינס רושם פטנט על שעון כיס.
השעון בשפה העברית
בעברית של המאה ה-19 ניתנו לשעון שמות דוגמת "מורה שעות", "מד זמן", "כלי שעה", "כלי מראה שעות", "מתקן שעות" או "אורלוגין", מילה המופיעה במדרשים שמקורה ביוונית, ומשמעותה – מודד זמן.
המילה העברית "שעון" היוותה תחדיש של יחיאל מיכל פינס, שהיה ממחיי השפה העברית, על בסיס המילה "שעה". כשאומצה המילה "שעון", התייחדה המילה העתיקה אורלוגין לשעון קיר גדול.
אזכורים תרבותיים
בפתח ספרו של לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", פוגשת אליס ארנב המתבונן בשעון הכיס שלו ורוטן כי הוא מאחר, והליכתה בעקבותיו מובילה אותה אל ארץ הפלאות.
בסרט ״ספרות זולה״ חוזר הגיבור בוטש להציל את השעון היקר שהועבר לו בירושה, ומוביל עצמו לסכנה גדולה ולהיחלצות הירואית.
ראו גם
כרונומטר
שען
שעון ביולוגי
קישורים חיצוניים
שעון מתקתק בעברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, אוקטובר 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:זמן
קטגוריה:מכשירי מדידה
| 2024-09-10T07:37:21
|
1906
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1906 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:15
|
שידורי רדיו בישראל
|
REDIRECTשידור רדיו בישראל
| 2003-12-24T15:18:13
|
זמרה
|
שמאל|ממוזער|הזמר הארי בלפונטה במהלך פעולת זמרה
זִמרה או שירה היא יצירה של צלילים מוזיקליים על פי מקצב נתון, באמצעות הקול האנושי. במהלך זמרה, אוויר יוצא מן הריאות, וגובה הצליל נקבע על ידי שפתות הקול ("מיתרי הקול").
ברוב המקרים, הצלילים המופקים בזמרה מותאמים למילים, אליהן משויכת מנגינה, אך לא בהכרח: ישנם סוגי זמרה, כגון יודל, הכוללים הפקה של צלילים ללא מילים מסודרות. הפקת צלילים מבלי לפתוח את הפה מכונה זמזום. בסוגות זמרה מסוימות יש דגש רב יותר על הטונאליות וההרמוניות (למשל מוזיקה כנסייתית), בעוד בסוגות שמרה אחרות יש דגש חזק הרבה יותר על המקצב (לדוגמה שירי ראפ).
אדם העוסק בזמרה באורח מקצועי נקרא זמר. זמרה מתבצעת לעיתים קרובות בקבוצה, למשל במקהלה, ולעיתים קרובות בליווי כלים מוזיקליים, להקה או אפילו תזמורת שלמה. זמרה ללא ליווי מכונה א-קאפלה. כישורי זמרה נדרשים לעיתים משחקני תיאטרון או קולנוע, כאשר הם משתתפים במחזמר או אופרת רוק.
במוזיקת פאנק (Punk), לרוב אין חשיבות לדיוק וליופי של הקול, הזיוף אינו מהווה בעיה והקובע הוא אופי הביצוע והמסר במילים. באחדים מסגנונות מוזיקת המטאל, מועדפים קולות גרואלינג (מעין שאגות ונהמות) בצלילים נמוכים. בסגנונות אלה, נהוג להשתמש במונח "שירה נקיה" (clean vocals) על מנת לתאר סגנון שירה "רגיל".
ראו גם
רשימת זמרים
קישורים חיצוניים
תחרות הזמרה, תל אביב 1937
*
| 2023-11-15T17:48:24
|
C (שפת תכנות)
|
שפת C היא שפת תכנות הכוללת מנגנוני בקרת זרימה ומבני נתונים פשוטים, ומאפשרת ניצול מרבי של יכולות המחשב, בדומה לשפת סף. שפת C היא אחת השפות היעילות והמהירות בתעשייה, ומשמשת כיום בעיקר לכתיבת מערכות בהן זמן הביצוע הוא גורם קריטי, או כאלה שדורשות אינטראקציה עם מערכות חומרה. רוב מערכות ההפעלה הנפוצות כתובות בעיקר בשפת C, וכן רוב הדפדפנים הנפוצים.
שפת C היא אחת משפות התכנות הנפוצות בעולם. קיימים מהדרים לשפת C עבור כמעט כל סוגי המחשבים ומערכות ההפעלה. שפת C השפיעה על שפות תכנות רבות, ובמיוחד על C++, שנכתבה בתחילה כקדם-מעבד עבור C, וכיום היא כמעט מכילה את שפת C. רוב שפות התכנות הנפוצות כיום כוללות מאפיינים תחביריים המזכירים את שפת C.
היסטוריה
שפת C תוכננה ופותחה לראשונה בין שנת 1969 לראשית שנות ה-70 (עד 1973). השפה נוצרה על ידי דניס ריצ'י, במעבדות חברת בל על מערכות ההפעלה UNIX שרצו על מחשבי PDP-11. מהר מאוד היא התפשטה ויצאה לאור ויצאו מספר גרסאות שונות לשפה אשר נבדלו בהבדלים קטנים זו מזו. הצורך בשפה עלה לשם כתיבת מערכת הפעלה. באותה עת הייתה קיימת שפת B, ובאמצעותה נכתבה שפת C בתחילה.
מקור השם של השפה הוא באותה שפת B, תוך התקדמות אות אחת באלפבית, או האות הבאה אחרי B בשמה של BCPL שפת התכנות שקדמה לשפת B.
תקנים
שפת C היא שפה בעלת תקן פתוח המנוהל על ידי ANSI ו-ISO. העדכון האחרון לתקן, שיצא בשנת 2018 ומכונה "C18" או "C17", מכיל רק הבהרות ותיקונים טכניים לתקן הקודם משנת 2011 המכונה "C11". התקן הראשון לשפה הונהג על ידי ANSI ב-1989 (נהוג להתייחס אליו כ-"ANSI C" או "C89") ואומץ על ידי ISO ב-1990 (בשינויים מינוריים, ולתקן הזה מתייחסים כ-"C90"). תקן נוסף לשפה הוגדר בשנת 1999, ונקרא "C99".
מפתח השפה דניס ריצ'י כתב יחד עם בריאן קרניגהאן את הספר "The C Programming Language", המתעד את השפה ומהווה תקן נוסף, ראשון ולא רשמי, לשפה. מתייחסים לתקן הזה לפעמים כ-"K&R" (ראשי התיבות של שמות המשפחה של מחבריו). מהדורה שנייה של הספר מתייחסת לתקן C89.
לדוגמה, לפי תקן ANSI, שפת C חייבת לתמוך בתכונות הבאות:
עד 31 פרמטרים לפונקציה.
עד 509 תווים בשורת קוד.
עד 32 רמות קינון קוד.
הערך המקסימלי למשתנה מסוג long int, לא יעלה על 2,147,483,647.
מאפיינים
שפת C היא שפה פרוצדורלית, בעלת טיפוסיות סטטית, חלשה, ולא בטוחה.
עיקרון מנחה בשפה הוא עקרון היעילות, ובכך היא מצטיינת. כל פעולה בשפה מתבטאת בפעולה בודדת או במספר מועט של פעולות בשפת סף. משום כך אין בה סוגי מבנים מורכבים כגון מחרוזות או בדיקות סמויות בגישה למערכים ומערכת הטיפוסים שלה לא בטוחה. מסיבה זו היא גם כוללת לא מעט אפשרויות לשגיאות שהמהדר (Compiler) לא יאתר, כגון פנייה לאיבר שלא קיים במערך או פנייה לערך לא חוקי בזיכרון וכדומה. הנחת העבודה של מתכנני השפה (והתקנים המאוחרים יותר) היא כי "המתכנת מבין מה הוא עושה".
סביבות עבודה לשפת C כיום כוללות מהדר, כלי לניפוי שגיאות (מציאת תקלות, באגים), וכן אפשרות לערוך את הקוד בחבילת תוכנה אחת.
שפת C היא שפה ה"מחזיקה את עצמה" (self hosting). כלומר, קיימים מהדרים לשפת C הכתובים אף הם בשפת C (לכך ניתן להגיע בתהליך הנקרא Bootstrapping).
התנהגות לא מוגדרת
בשפת C ישנם מצבים רבים שאינם מוגדרים בשפה, לרוב באופן מפורש. בין אלה ניתן למנות: ניסיון לשנות תוכן של ביטוי-מחרוזת, תוצאה של חלוקה באפס, הצבעה אל אזור מחוץ למערך (הרחוק יותר מאיבר אחד אחרי האיבר האחרון), שימוש במשתנה שאיננו מאותחל, ושינוי כפול של משתנה בביטוי בודד (למשל x=++x). במקרים אלה, המהדר רשאי לפעול כרצונו - להדר את התוכנית כולה בכל דרך שנראית לו, אף אם אין לה כל קשר לכוונה של המתכנת שכתב את הקוד, ואף אין דרישה לעקביות בהידור. כל זאת, במטרה לאפשר לכתוב למהדרים לקמפל תוכניות מוגדרות היטב בצורה יעילה, בכל סוגי המערכות.
ישנם מקרים המוגדרים לפי-מימוש. במקרים אלה, המהדר רשאי לפעול כאוות נפשו, אך יש לתעד את דרך הפעולה שנבחרה. מקרים אחרים מוגדרים בשפה, אך באופן חלש: סדר החישוב של ביטויים בקריאה לפונקציה איננו מוגדר, אך כל הביטויים צריכים להיות מחושבים לפני ביצוע הקריאה עצמה.
מושגים בשפת C
משתנה בשפת C הוא שם המוענק לאזור זיכרון מסוים. בשפת C, לכל משתנה ישנו טיפוס. למשל אם מוגדר משתנה מטיפוס מספר שלם בשם "x", אז "x" יהיה כינוי לאזור בזיכרון המכיל מספר שאת ערכו תוכל התוכנית לשנות או לקרוא.
לדוגמה:
int x; // משתנה זה יאותחל רק אם הוא גלובלי .int מטיפוס x הגדרה של משתנה בשם
int y = 5; // משתנה זה יאותחל לערך 5 .int מטיפוס y הגדרה של משתנה בשם
extern int z; // המוגדר בחלק אחר בתוכנית .int מטיפוס z הצהרה על קיומו של משתנה גלובלי בשם
למשתנים בשפת C ישנו ערך הניתן לשינוי.
ישנן ארבע קטגוריות של משתנים:
משתנים מקומיים (לוקליים). משתנים אלה שייכים לפונקציה, ומוגדרים אך ורק בבלוק הקוד הנוכחי - בין סוגריים מסולסלים. ברגע שהתוכנית יוצאת מהבלוק שבו הוגדרו (למשל בין קריאות שונות לפונקציה), הם אינם קיימים יותר. לא ניתן, למשל, להתייחס מפונקציה אחת למשתנה שהוגדר בפונקציה אחרת. משתנים מסוג זה אינם מאותחלים על ידי המהדר, אלא במפורש על ידי המתכנת, או כלל לא. אם לא אותחל, הערך התחלתי של המשתנה הוא נתון שרירותי כלשהו (ערך התחלתי כזה מכונה לעיתים זבל. הוא אינו מוגדר, אך לרוב יכיל את מה שהכיל האזור הזה בזיכרון לפני היווצרות המשתנה).
משתנים מקומיים סטטיים. אל משתנים אלה ניתן לגשת רק מתוך הפונקציה והבלוק שבהם הם הוגדרו, אך אורך החיים שלהם הוא כאורך חיי התוכנית - הם שומרים על ערכם בין קריאות שונות לפונקציה, למשל.
משתנים גלובליים. אלה מוגדרים בכל הקבצים שבהם קיימת הצהרה עליהם. ניתן להגדיר משתנה גלובלי רק בקובץ בודד; על מנת לגשת אליו מקובץ נפרד יש להצהיר על קיומו.
משתנים גלובליים סטטיים. אלה מוגדרים אך ורק בתוך קובץ יחיד, ולא ניתן להתייחס אליהם מקבצים אחרים.
טיפוסי נתונים
טיפוסי הנתונים הבסיסיים בשפה הם מספרים שלמים (הנקראים char, short, int, long, long long לפי גודלם) וכן טיפוסים בעלי ייצוג נקודה צפה עבור מספרים ממשיים (float, double, long double).
מצביע
מצביע הוא משתנה המכיל כתובת בזיכרון המחשב - כתובת של משתנה או של פונקציה. משמש בין היתר ליצירה של מבני נתונים דינמיים.
לדוגמה, מצביע למשתנה מסוג short, שהוא משתנה המייצג מספר שלם:
short *x;
טיפוס בוליאני
בתקן ANSI לא קיים טיפוס נתונים בוליאני (המכיל ערכי אמת\שקר). אך כל משתנה שלם עם ערך 0 נחשב כשקר, וכל ערך אחר היה אמת. בתקן C99 נוסף טיפוס בוליאני מיוחד הקרוי _Bool. במקרה ואין בעיות תאימות לקוד ישן, ניתן להשתמש בספרייה <stdbool.h> על מנת להשתמש בשם המקובל bool.
מערך
מערך בשפת C הוא אוסף של משתנים מאותו טיפוס המסודרים ברצף בזיכרון. ניתן לרוב להתייחס למערך כאילו הוא מצביע קבוע אל האיבר הראשון שלו. כך פונקציה הצריכה מערך כפרמטר, תבקש מצביע; אם יועבר אליה שם של מערך, הוא "ידעך למצביע" וכך יועבר כפרמטר. מספרו הסידורי (האינדקס) של התא הראשון במערך בשפת C הוא 0, ולכן האיבר האחרון במערך a בן חמישה איברים יהיה [a[4 (גישה לאיבר מתבצעת על ידי רישום מספרו בתוך סוגריים מרובעים. [a[4 שקול בשפה ל-(a + 4)*, כאשר a יכול להיות מצביע או מערך).
דוגמה להגדרת מערך של מספרים מסוג נקודה צפה (float):
float n[5];
לחלופין, ניתן להגדיר מערך על ידי אתחול ערכיו. נגדיר מערך של מספרים מסוג double, המייצג מספר נקודה צפה עם מספר כפול של ביטים:
double n[] = {3.14, 2.71, 0.8, 5, 32};
מחרוזת
בשפת C עצמה אין הגדרה של מחרוזת. השפה מאפשרת לכתוב ביטויים בצורה "some string", אך אלה מתורגמים למערך של char, המסתיים בערך 0 (אין הכוונה לתו המייצג את סימן האפס אלא לבית ריק - Null byte, שערכו בטבלת ASCII הוא 0).
שלוש השורות הבאות שקולות לחלוטין מבחינת השפה:
char name[] = "John";
char name[] = {'J', 'o', 'h', 'n', '\0'};
char name[] = {'J', 'o', 'h', 'n', 0};
מבחינת הספרייה הסטנדרטית של השפה, מחרוזת היא כל מערך של char, המסתיים בערך אפס (שניתן לכתוב אותו ישירות בקוד כ-'0\'). בספרייה זאת מוגדרות פונקציות המטפלות במחרוזות - מוצאות את אורכן, מוצאות תו כלשהו או תת-מחרוזת בתוכן, וכן פעולות נוספות.
רשומה
רשומה (מכונה גם מבנה) היא טיפוס המגדיר N-יה סדורה של משתנים, שניתן להגדירם בבת אחת, כאשר כל אחד מהמשתנים הוא עצמאי. בניגוד למערך, לא כל המשתנים צריכים להיות מאותו הסוג. רשומה מאפשרת לאחד מספר משתנים העוסקים באותו פריט מידע לתוך משתנה יחיד.
דוגמה לרשומה (או מבנה) המתארת שם וגיל של אדם, המכילה שני שדות:
struct person {
char *name;
int age;
};
struct person yossi;
השפה מאפשרת לתת שמות חדשים לטיפוסים באמצעות המילה typedef. למשל:
typedef struct person tPerson;
tPerson moshe;
מגדיר משתנה בשם moshe מהסוג struct person.
מבני בקרה
פקודות בשפת C מתבצעות אחת אחרי השנייה, לפי הסדר, אלא אם כן מדובר במבנה בקרת זרימה כלשהו, המשנה את זרימת התוכנית.
פקודת תנאי
מבנה הבקרה הפשוט והנפוץ ביותר הוא פקודת if. במבנה זה נבדק ערכו של תנאי מסוים, ומתבצע סט של פקודות אם התנאי נכון (ערך האמת שלו חיובי):
if (3 < 5)
printf("three is lower than five");
אם מתכוונים לבצע יותר מפקודה אחת כאשר התנאי מתקיים, יש להשתמש בסוגריים מסולסלים:
if (number_of_apples < 10) {
printf("I am hungry!");
printf("Give me more apples!");
}
לפקודת תנאי ישנה גרסה מורחבת, המאפשרת להגדיר רצף של פקודות שיתבצע במקרה שהתנאי איננו מתקיים. לשם כך משתמשים במילה השמורה else ("אחרת", באנגלית):
if (number_of_apples < 10)
printf("I am hungry");
else
printf("I am not hungry!");
צורת כתיבה נוספת לקטע קוד הכולל בלוק if ו-else עם הוראה בודדת היא בעזרת שימוש באופרטור טרנרי (Ternary), כך שבחלק הראשון מוגדר התנאי, בחלק השני מוגדרות הפקודות לביצוע במקרה שהתנאי מתקיים, ובחלק השלישי הפקודות לביצוע במקרה שהתנאי לא מתקיים:
number_of_apples < 10 ? printf("I am hungry") : printf("I am not hungry");
השימוש באופרטור טרנרי אינו נפוץ ואינו מומלץ מפאת קושי הבנתו בקריאת הקוד, אך יתרון שהוא מספק הוא קיצור הקוד לשורה בודדת.
לולאות
פקודת תנאי מאפשרת להגדיר קטע קוד שיבוצע פעם אחת, או לא יבוצע כלל. לעיתים קרובות יש צורך להגדיר קטע קוד שיבוצע מספר כלשהו של פעמים - פעם אחת, עשרים, או בכלל לא. לצורך כך משתמשים בלולאות.
ב־C קיימים שלושה סוגי לולאות: לולאות while שמבוססות על בדיקת תנאי להמשך הלולאה לפני ביצוע הקוד, לולאות do-while שדומות ללולאות while, אך התנאי נבדק בסוף הלולאה, ולולאות for, שבנוסף לבדיקת התנאי גם משלבות בצורה טבעית משתני עזר שיפקחו על ריצת הלולאה (למשל, ספירת מספר הפעמים שהלולאה חזרה על עצמה).
לולאת for:
for (unsigned int i = 0; i < 5; ++i) {
/* הכנס כאן קוד... */
}
לולאת while עם בקרה בכניסה:
while (/* הכנס כאן תנאי */) {
/* הכנס כאן קוד... */
}
לולאת do-while עם בקרה ביציאה:
do {
/* הכנס כאן קוד... */
} while (/* הכנס כאן תנאי */);
GOTO
שפת C כוללת אפשרות להורות למעבד לקפוץ ישירות לשורה, לה הוגדר שם (label) בעזרת פקודת goto.
בקוד להלן, הפקודה המסומנת "2" לא תתבצע כלל:
printf("a"); /* 1 */
goto out;
printf("b"); /* 2 */
out:
printf("c"); /* 3 */
ניתן לקפוץ באמצעות goto אך ורק בתוך הפונקציה הנוכחית.
באמצעות פקודת goto ותנאי if ניתן לממש כל מבנה בקרה שהוא. עם זאת, שימוש בפקודת goto איננו נחשב לסגנון תכנות מומלץ, בדרך כלל. יש המחריגים מכלל זה פעולות עבורן אין מבנה בקרה מתאים המובנה בשפה, כגון
קפיצה החוצה מלולאה בתוך לולאה (במקרה כזה פקודת break בודדת איננה מספיקה)
קפיצה אל קוד המבצע שחרור משאבים
מימוש של אוטומט סופי דטרמיניסטי
על מנת לעבור למקום מחוץ לפונקציה, יש להשתמש בפונקציה setjmp בתור label ובפונקציה longjmp עבור המעבר.
פונקציות
פונקציה היא המבנה הבסיסי של השפה שבו יכולות להתבצע פקודות ומבני בקרה. אוסף של פקודות שיכול (אך לא חייב) לקבל אוסף של ערכים כקלט (ערכים אלה, והמשתנים המחזיקים אותם, נקראים "פרמטרים" או "ארגומנטים"), ולהחזיר ערך יחיד כפלט (ערך זה נקרא "ערך החזרה"). שינוי בערכי משתני הקלט בפונקציה לא ישפיע על ערכיהם בחלקים אחרים בתוכנית, שכן הם מועברים תמיד על פי ערך (by value).
דוגמה לפונקציה המקבלת שני מספרים ומחזירה את ערכו של הגדול מביניהם:
int max(int a, int b)
{
if (a > b)
return a;
else
return b;
}
בהינתן הגדרה של פונקציה כזאת, ניתן להשתמש בה על מנת לקבל את המקסימום מבין שני מספרים בצורה קלה. למשל, הפקודה הבאה:
printf("%d", max(5, 3));
תדפיס את המספר 5, כי הוא המספר הגבוה יותר מבין המספרים 3 ו-5.
בשונה מפונקציות מתמטיות, פונקציות בשפת C יכולות לבצע פעולות שמשנות את המצב של המחשב. לדוגמה, הפונקציה printf מהדוגמה הקודמת היא פונקציה שמבצעת הדפסה למסך (או לאמצעי פלט אחר).
מודולים
מודול בשפת C הוא יחידה עצמאית של תוכנה, המהודרת אל קובץ עצמאי. קובץ כזה לא ניתן להריץ באופן ישיר, אך ניתן להשתמש בו בקבצים אחרים. קובצי h. שמכילים הגדרות של מודולים מאפשרים למהדר להבין מתי משתמשים בתוכן של מודול חיצוני ומתי משתמשים בתוכן של הקובץ הנוכחי. בכל תוכנה יש מודול אחד ראשי שמכיל את הפונקציה main שבה מתחילה התוכנית.
אוסף של פקודות המאוגדות ומהודרות יחד למקום אחד המאפשר לנו להשתמש בהן ללא צורך להדר אותן עבור כל תוכנה מחדש נקרא ספרייה. בשפת C יש צורך לבצע פקודת include# לקובץ שמכיל את ההצהרות של פונקציות הספרייה בשביל להשתמש בה.
לדוגמה, הכללת הספרייה string, המכילה פונקציות לטיפול במחרוזות:
#include <string.h>
לפני תרגום התוכנית לשפת מכונה, תוכנית הנקראת קדם-מעבד (pre-processor) יוצרת קובץ חדש הכולל בנקודה בה מוכרזת ההכללה את תוכן הקובץ המוכלל, ואז מועבר הקובץ להידור לשפת מכונה.
שפת C היא שפה קטנה למדי. היא אינה מכילה פקודות הקושרות אותה למערכת הפעלה מסוימת או לתחום תוכנה מסוים. מסיבה זו, פקודות ספציפיות שכאלה (למשל לקלט ופלט, לחישובים מתמטיים, לעבודה עם מחרוזות ולהקצאות זיכרון דינמיות) נמצאות בספריות סטנדרטיות, שאינן חלק מתחביר השפה אך עונות לקונבנציה מוכרת וקבועה ומהוות חלק מהתקן הרשמי שלה. ספריות אלה מסופקות עם המהדר עבור מערכת הפעלה וחומרה מסוימות, והתוכנה מקושרת (linked) עימן על פי צורך והגדרת כותב הקוד.
הערות
ניתן בשפת C להוסיף הערות להסברת שלבי התוכנית. ההערות אינן משפיעות על ריצת התוכנית עצמה, אך הן מסייעות להבנתה בידי מתכנתים אחרים או בזמן מאוחר יותר. הערות בשפת C נכתבות בין זוג הסימונים /* */.
/*
Multiline
Comment
*/
בתקן C99 נוספה האפשרות לסמן הערה של שורה אחת על ידי // (שני לוכסנים סמוכים), המגדירה את כל הטקסט שמופיע אחריה בשורה כהערה. מאפיין זה נלקח משפת ++C.
// end of line comment
"Hello World"
תוכנית פשוטה זו מדפיסה את המחרוזת "Hello, World!" לפלט הסטנדרטי.
#include <stdio.h>
int main(void)
{
printf("Hello, World!\n");
return 0;
}
ראו גם
מונחים בתוכנה
לקריאה נוספת
Brian Kernighan, Dennis Ritchie, The C Programming Language
1st, Prentice Hall 1978; . Pre-ANSI C.
2nd, Prentice Hall 1988; . ANSI C.
ISO/IEC 9899. The official C:1999 standard, along with technical corrigenda and a rationale.
ISO/IEC 9899:TC2
Peter van der Linden, Expert C Programming.
ISO 2011 Standard, draft
קישורים חיצוניים
מילים לזכרו של דניס ריצ'י ועל שפת C "שפת התיכנות המשפיעה ביותר, ובהרבה, בהיסטוריה" (באנגלית)
The Development of the C Language
קצת על ההיסטוריה של C - מתוך קורס שניתן באוניברסיטה העברית
הערות שוליים
קטגוריה:שפות תכנות
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:שפות C
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1972
| 2024-09-08T12:54:46
|
מסמך נקדי
|
מסמך נקדי או תדריך נקדי הוא מסמך עקרונות שחובר בידי איש "קול ישראל" נקדימון רוגל בראשונה בשנת 1972 ובו מפורטים כללי אתיקה החלים על העוסקים בעיתונאות המשודרת.
כללים אלה יפים ליישום גם בעיתונאות הכתובה, אם ניתן בכלל לעשות הפרדה דיכוטומית בין השתיים.
"מסמך נקדי" הפך להיות מסמך שמהווה מעין "תורה שבכתב" של העיתונאות במדינת ישראל, ואף על פי שהוא לא מסמך מחייב מבחינה חוקית, אלא משמש כהשראה אתית, עיתונאים ואנשי תקשורת רבים, מסתמכים עליו בעבודתם.
ראו גם
עיתונות
אמצעי התקשורת
לקריאה נוספת
מסמך נקדי, תדריך חדשות ואקטואליה, רשות השידור, ירושלים: 1995.
קישורים חיצוניים
תדריך נקדי באתר רשות השידור
שימור מול דינמיקה גלגוליו של "מסמך נקדי" ברשות השידור, יחיאל לימור ואינס גבל, באתר עמלנט
כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלוויזיה ורדיו) התשנ"ד-1994
קטגוריה:אתיקה
קטגוריה:מסמכים היסטוריים
קטגוריה:עיתונות בעברית
| 2023-12-10T19:08:44
|
יוונית
|
יוונית ( – אֵלִינִיקַה) היא שפה הודו־אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו. היוונית דוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה (למעשה דיאלקטים יווניים שרדו באסיה הקטנה עד למאה ה־20) וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה ניתן היה להבחין בין מספר דיאלקטים יווניים, והבולטים בהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו־קיפרי, ניב צפון־מערבי והניב האטי, שהוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.
יוונית עתיקה
השפה היוונית קיימת בכתב למעלה מ־3,000 שנה. הדעות חלוקות בדבר מקורות הלשון היוונית, ויש תאוריות שונות בנושא. אחת מהן טוענת שהיוונית נוצרה עם הגירת דוברי פרוטו־יוונית (יוונית קדומה מאוד) אל יוון, שהתרחשה בין השנים 3200 לפני הספירה ו־1900 לפני הספירה. תאוריה אחרת טוענת שהיוונית התפתחה ביוון עצמה מתוך שפה הודו־אירופאית קדומה.
יוונית אַטִית היא הניב היווני של אתונה; חלק ניכר מהספרות היוונית שהגיעה לידינו כתובה ביוונית אטית. בתקופה ההלניסטית השפה היוונית התפשטה לאזורים רבים בעולם, בהם לא דיברו קודם לכן יוונית, וכך הלכה והתפשטה שפה יוונית בעלת אלמנטים משותפים, ואילו הניבים השונים של היוונית הקלאסית דעכו. השפה החדשה נקראה יוונית קוֹינֶה (κοινη ביוונית מודרנית מבוטא "קיני"), היינו יוונית "משותפת", שהיא בבסיסה יוונית אטית בתוספת מעט איונית ובה נכתבו לימים תרגום השבעים והברית החדשה. לאלכסנדר הגדול נודע תפקיד מהותי בשילוב הניבים היווניים. הניב המשותף הקל על התקשורת בתקופה ההלניסטית, ומשנלמד על ידי בני המדינות שכבש, הפכה היוונית לשפה עולמית לזמן מה. היוונית המשותפת הזו שימשה לינגואה פרנקה של האימפריה הרומית במשך שנים רבות. לימים, עם פיצול האימפריה הרומית, הפכה היוונית לשפה הרשמית של האימפריה הרומית המזרחית, לימים האימפריה הביזנטית (יוונית זו נקראה "יוונית ביזנטית"), ומקץ מאות שנים נוספות התגלגלה ליוונית מודרנית של ימינו.
מערכת ההגה של הלשון היוונית העתיקה מבחינה בין 12 תנועות (חלקן נכתבות כדיגרף, דהיינו צירוף של צמד אותיות), מהן 5 קצרות ו־7 ארוכות. בנוסף קיימים 10 צירופים שונים של דיפתונגים.
בתחום מערכת העיצורים ראוי להזכיר כי היוונית מכירה בנישוף כתכונת מבדילה בחלק ממערכת עיצוריה.
היוונית העתיקה הבחינה בין שלושה סוגים שונים של הטעמה, אשר יכולים היו להופיע על אחת משלוש ההברות האחרונות של המילה. מערכת הטעם הייתה פונמטית.
המורפולוגיה של הלשון היוונית העתיקה, בדומה לשפות הודו־אירופאיות אחרות, מתאפיינת בנטייתה – לדוגמה, לשמות עצם יש חמש יחסות, שלושה מינים (זכר, נקבה, סתמי), ושלושה מספרים (יחיד, זוגי, רבים), ואילו לפעלים יש חמישה מודוסים, שלוש (פעיל, סביל, מדיום), מין אחיד, שלושה גופים ושלושה מספרים.
כתיבת השפה
הכתב היווני המוקדם ביותר שידוע כיום הוא כתב קווי ב' (Linear B), שהוא כתב הברות. בכתב זה נכתב ניב מיקֵנִי קדום. לוחות חרס ועליהם כתבים בקווי ב' נחשפו בתחילת המאה העשרים, אך פוענחו רק בשנת 1953 (על ידי מייקל ונטריס). לאחר חורבן התרבות המיקנית, נעלם הכתב למשך כחמש־מאות שנים. משחר התקופה הקלאסית, היוונית נכתבה באלפבית היווני, שמקורו בכתב הפניקי. כתב זה הגיע ליוון בערך בתקופת הומרוס. הטקסטים היחידים אשר שרדו מהתקופה המיקנית הם רשימות מצאי של מחסנים.
היוונים אימצו את האותיות הפיניקיות בסדר העברי הידוע כיום, אולם שינו את ערכן של חלק מהאותיות, והוסיפו סימנים לייצוג צלילים יווניים. למידע נוסף ראו: אלפבית יווני.
יוונית מודרנית
היוונית המודרנית היא שפה חיה, ומלומדים מסוימים הטעימו מאוד את הדמיון בינה לבין היוונית העתיקה בת אלפי השנים. המידה בה יכול דובר יוונית מודרנית להבין יוונית עתיקה איננה ברורה דיה. טוענים שדובר יוונית מודרנית "משכיל דיו" מסוגל לקרוא יוונית עתיקה, אך לא ברור כמה חשיפה לדקדוק ואוצר מילים שהתיישן דרושה להשגת יכולת כזו. עד למאה ה־19 יוון הייתה מחולקת למדינות קטנטנות שלרובן הייתה עיר אחת בלבד. אמנם יכול היה יווני מאזור אחד להבין את שפת חברו מאזור אחר, אך הניב בין שתי ערים, אפילו סמוכות, עשוי היה להיות שונה. בשנת 1821 נוסדה המדינה היוונית והוחלט על מיסודן של שתי שפות שתהיינה רשמיות: השפה העממית (δημοτική, "דימוטיקי"), שעיקרה הם ניבי הפלופונס, והשפה המיטהרת (καθαρεύουσα, "קאתארבוסה") בה ניתנה עדיפות לצורות העתיקות. בין השנים 1834 ו־1976 ניסו לכפות "שפה טהורה" ביוון – מעין ניסיון לבטל מאות שנים של התפתחות לשונית טבעית – כצורה הרשמית היחידה של הלשון היוונית. לאחר שנת 1976 התקבלה לשון העם על ידי ממשלת יוון כצורה הרשמית והמעשית של השפה. מילים וביטויים רבים נותרו בעינם לאורך מאות השנים, ואף חלחלו לשפות אחרות, כולל לטינית, גרמנית, צרפתית, אנגלית, ועברית.
ראו גם
שאלת השפה ביוון
אלפבית יווני
אבן רוזטה
לקריאה נוספת
רעננה מרידור, יוונית למתחילים: ספר לימוד. ירושלים, התשל"א (מהדורה חדשה בהדפסת מחשב: התשס"ד).
קישורים חיצוניים
פרסאוס, אנציקלופדיה מקוונת לכתבי הספרות הקלאסית היוונית
ספרות עזר מקוונת על יוונית עתיקה באתר Textkit
קטגוריה:שפות הודו-אירופיות
קטגוריה:יוון: תרבות
יוונית
קטגוריה:איטליה: שפות
| 2024-08-31T14:33:55
|
איים באוקיינוס השקט
|
שמאל|ממוזער|250px|פולינזיה הצרפתית
האוקיינוס השקט עשיר באיים. מעריכים כי מספרם בין 20,000 ל-30,000. איים אלו נקראים בדרך כלל כיחידה אחת, אוקיאניה, ובאופן מסורתי הם מחולקים לשלוש קבוצות: מלנזיה, מיקרונזיה ופולינזיה.
מלנזיה ביוונית משמעותו איים שחורים.
הקבוצה כוללת את האי הגדול ביותר מבין איי האוקיינוס והאי השני בגודלו בעולם גינאה החדשה.
מיקרונזיה ביוונית משמעותו איים קטנים.
הקבוצה כוללת את איי מריאנה הצפוניים, גואם (גם הוא חלק מאיי מריאנה), פלאו, איי מרשל, איי גילברט, נאורו והמדינות הפדרליות של מיקרונזיה.
פולינזיה ביוונית משמעותו איים רבים.
הקבוצה כוללת את ניו זילנד, קיריבטי, הוואי, סמואה, סמואה האמריקאית, אי הפסחא, פולינזיה הצרפתית ועוד.
איים נוספים רבים נמצאים באוקיינוס השקט אך לא נחשבים לחלק מאוקיאניה. ביניהם איי גלאפגוס, יפן, אינדונזיה, הפיליפינים, איי ים סין הדרומי . האיים האלאוטיים באלסקה, גואם ואטול מידוויי השייכים לארצות הברית. סחלין ואיי קוריל השייכים לרוסיה.
מלנזיה
גינאה החדשה
הריבונות בגינאה החדשה נחלקת בין אינדונזיה לבין פפואה גינאה החדשה. שטח האי 786,000 קמ"ר, כשטחה של טורקיה. מספר תושביו הוא כ-7.5 מיליון, בצפיפות נמוכה של כ-8 נפשות לקמ״ר. האי שוכן באוקיינוס השקט, מצפון לאוסטרליה. החלק המערבי שייך לאינדונזיה החלק המזרחי הוא מדינה עצמאית - פפואה גינאה החדשה. האי ניחן בכמות משקעים רבה יותר ובפעילות געשית פעילה
במלחמת העולם הראשונה הייתה גינאה החדשה הגרמנית (בגרמנית: Deutsch-Neuguinea) הייתה הטריטוריה הראשונה באימפריה הקולוניאלית הגרמנית. היא הייתה מושבה גרמנית מ-1884 ועד 1914 כאשר נכבשה על ידי אוסטרליה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. היא השתרעה על החלק הצפון-מזרחי של גינאה החדשה ועל כמה איים סמוכים.
במלחמת העולם השנייה היפנים פלשו לאי והתחילו לכבוש אותו מידי האוסטרלים וכמעט כבשו את כולו אך לאחר קרב ים האלמוגים וקרב מידווי, בהם ספג הצי הקיסרי היפני אבדות קשות, בהן מספר נושאות מטוסים, נאלצו היפנים להמשיך את המערכה על הקרקע, ללא סיוע אווירי מנושאות מטוסים, ושם נעצרה מתקפתם, לפני שהגיעו לפורט מורסבי. ואז האוסטרלים בעזרת האמירקאים דחקו את היפנים מחוץ לאי וחיסלו אותם
מיקרונזיה
איי מריאנה
איי מריאנה הצפוניים
איי מריאנה הם קבוצת האיים הצפוניים ביותר שבאיי מיקרונזיה במערב האוקיינוס שטח האיים הוא 1,007 קמ"ר, מגואם עד קרוב ליפן. מבחינה פוליטית נחלקים האיים לשתי יחידות נפרדות: גואם (האי הדרומי ביותר) ואיי מריאנה הצפוניים.
ביוני 1898, במסגרת מלחמת ארצות הברית–ספרד, כבשו כוחות של ארצות הברית את איי מריאנה. ביולי 1898 הציגה ארצות הברית לספרד, בין תנאיה לסיום המלחמה, את הדרישה להעברת השליטה באחד מאיי מריאנה לידי ארצות הברית, כדי שתוכל לשמש כתחנת אספקה לאוניות של ארצות הברית. ממשלת ארצות הברית בחרה באי גואם ואילו איי מריאנה הצפוניים ואתם איי מרשל ואיי קרוליין נשארו בידי ספרד. ביוני 1899 מכרה ספרד את איי מריאנה הצפוניים לגרמניה תוך שניתנה לספרד האפשרות להחזיק באיים תחנת אספקה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נלקחו שטחים אלו מגרמניה, וחבר הלאומים החליט להשאיר אותם בחזקת האימפריה היפנית, מלבד גואם, שנשאר בידי ארצות הברית.
במלחמת עולם השנייה המערכה התחילה כאשר ב-15 ביוני ופלשו האמריקאים לסאיפאן. בתגובה תקף הצי הקיסרי היפני את כוחות הצי האמריקני שתמכו בפלישה, וכך התחיל ב-19 ביוני קרב ים הפיליפינים בו ספג הצי היפני תבוסה כואבת לאחר שאיבד 3 נושאות מטוסים וכ-600 מטוסים.
מאיים אלו יצא במלחמת העולם השנייה המפציץ "אנולה גיי" להפיל על יפן את פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה.
גואם (איי מריאנה הדרומיים)
אורכו של גואם הוא 50 ק"מ ורוחבו 6 עד 19 ק"מ, ושטחו 549 קמ"ר (שלושה רבעים מגודלה של סינגפור). גואם הוא האי ה-32 בגודלו של ארצות הברית. זהו האי הדרומי והגדול ביותר בארכיפלג איי מריאנה, כמו גם הגדול ביותר במיקרונזיה כולה.
ממלכת ספרד טענה לשליטה בו החל ממסעו של מיגל לופס דה לגאספי ב-1565 ומאז היה האי טריטוריה ספרדית עד לכיבושו על ידי ארצות הברית כחלק ממלחמת ארצות הברית–ספרד בשנת 1898
במלחמת עולם השנייה היפנים כבשו את האי גואם בתחילת המתקפה שלהם על האמיריקאים ואחרי כמה שנים האמיריקאים חזרו וכבשו את האי גואם.
האי פלאו
הרפובליקה של פָּלָאו היא מדינת איים באוקיינוס השקט, הממוקמת כ-500 קילומטר מזרחית לפיליפינים. הרפובליקה קיבלה את עצמאותה ב-1994 מארצות הברית, והיא אחת המדינות הצעירות ביותר והקטנות ביותר בעולם. ב-1899 מכרו הספרדים את האיים לגרמניה.
במלחמת העולם הראשונה נכבשו האיים על ידי יפן מידי הגרמנים.
במלחמת העולם השנייה נערכו בהם קרבות עזים בין יפן לארצות הברית כשהאמיריקאים פלשו לפלאו להקל על הפלישה לפיליפינים
איי מרשל
רפובליקת איי מרשל היא מדינת איים קטנה באוקיינוס השקט. המדינה ממוקמת מצפון לנאורו וקיריבטי, מזרחית למיקרונזיה ודרומית לאי וייק, השייך לארצות הברית
בשנת 1885 העבירה ספרד את איי מרשל לבעלות גרמניה, בעקבות תיווך האפיפיור ומתן פיצוי לספרד מהגרמנים. גרמניה הפכה את האיים למדינת חסות בשם גינאה החדשה הגרמנית, והקימה תחנות מסחר באיים ג'לויט ואבון לשם פיתוח מסחר הקופרה. מנהיגים מקומיים המשיכו לשלוט תחת הממשל הקולוניאלי הגרמני.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה תפסה יפן את השליטה על איי מרשל ומיקמה את מפקדתה באי ג'לויט, שבו היה עד אז מרכז הממשל הגרמני. אחרי המלחמה ניהלה יפן את האיים כמדינת חסות במסגרת מנדט של חבר הלאומים.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-31 בינואר 1944, הגיעו כוחות אמריקאיים לאטול קווג'לין וב-3 בפברואר כבשו את איי מרשל לאחר קרבות קשים באטולים קווג'לין ואנווטאק. ב-1947 הסכימה ארצות הברית יחד עם מועצת הביטחון על הקמת טריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט – גוף בניהול אמריקאי ששלט על חלק גדול מאיי מיקרונזיה, ביניהם איי מרשל.
איי גילברט
איי גילברט (הם חלק מהאיים הקריבטים) הם שרשרת של 16 אטולים ואיי אלמוגים באוקיינוס השקט המהווים חלק מקיריבטי (משמעות השם "קיריבטי" הוא למעשה "גילברט" בשפת האיים).
במלחמת עולם השנייה בדצמבר 1941 השתלטו היפנים על אטול מקין, ותקפו משם את טאראווה. בפברואר 1942 פינו הבריטים את טאראווה, למעט מספר מסיונרים שבחרו להישאר באי. ב-17 באוגוסט 1942 הגיעו אל האי, בשתי צוללות, 221 נחתים אמריקאים, במטרה להפתיע את היפנים. הפשיטה כשלה והובילה לביצור האיים על ידי היפנים בספטמבר 1942.
ב-20 בנובמבר 1943 כבשו כוחות נחתים אמריקאיים את האיים במסגרת קרב מקין וקרב טאראווה.
נאורו
נאורו היא מדינת אי במיקרונזיה אשר נמצאת בדרום האוקיינוס השקט. זוהי מדינת האי העצמאית הקטנה ביותר בעולם מבחינת אוכלוסייה ושטח. נאורו נמצאת כ-4,000 ק"מ דרום־מערבית להוואי, ושכנתה הקרובה ביותר היא האי בנבה, המהווה חלק ממדינת קיריבטי.
בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, נכבש האי על ידי הצבא האוסטרלי ב-1914. לאחר המלחמה, ב-1919 חתמו אוסטרליה, בריטניה וניו זילנד על הסכם להקמת מועצה משותפת בשם מועצת הזרחה הבריטית, לניהול מכרות הזרחה באי. בשנת 1923, הפקיד חבר הלאומים בידי אוסטרליה את המנדט על האזור, יחד עם בריטניה וניו זילנד.
במלחמת עולם השנייה לאחר הפשיטות הגרמניות על נאורו בדצמבר 1940, כבשו הכוחות היפנים את האי ב-26 באוגוסט 1942. שדה התעופה שבנו היפנים על האי הופצץ במרץ 1943, תוך עיכוב אספקת המזון לאי. היפנים גירשו 1200 מתושבי האי כדי שיהיו לעבדים באיי צ'וק, מתוכם מתו 468 אנשים. לאחר כניעת יפן האי שוחרר ב-13 בספטמבר 1945, כאשר קרבה לאי ספינת קרב אוסטרלית והיפנים נכנעו.
המדינות הפדרליות של מיקרונזיה.
המדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה מדינה בעלת ממשל חוקתי המסתמכת מבחינה ביטחונית על ארצות הברית במסגרת הסכמי "ההשתייכות החופשית והמשתרעת על חלק משטחי קבוצת האיים מיקרונזיה. המדינה נמצאת באוקיינוס השקט, צפונית-מזרחית לפפואה גינאה החדשה. ב-1899 קנתה גרמניה את איי קרוליין מספרד והחלה שם את שלטונה.
ב-1914 השלטון הגרמני הסתיים כאשר הצי הקיסרי היפני השתלט על איי מרשל, איי קרוליין ואיי מריאנה הצפוניים.
מלחמת העולם השנייה הביאה לסיום תקופת השגשוג היחסית שהייתה בזמן השלטון האזרחי היפני. עד סוף המלחמה הושמדו רוב התשתיות באזור כתוצאה מהפצצות. האיים ואוכלוסייתם נוצלו על ידי צבא יפן עד כדי עוני מחפיר. ארצות הברית השתלטה על האיים במלחמת העולם השנייה
פולינזיה
ניו זילנד
ניו זילנד היא מדינת איים בדרום-מערב האוקיינוס השקט המורכבת משני איים גדולים הנקראים האי הצפוני והאי הדרומי, וכן מספר איים קטנים יותר.
ניו זילנד רחוקה כ-2,000 קילומטרים מאוסטרליה, וביניהן חוצץ ים טסמן. שכנותיה הקרובות ביותר מצפון הן קלדוניה החדשה, פיג'י וטונגה.
מלחמת העולם הראשונה
פעולתה הקרבית הראשונה של ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה הייתה שיגורו של חיל משלוח שיכבוש את סמואה הגרמנית. ב-6 באוגוסט 1914 הכריזה ממשלת בריטניה כי יהיה זה "שירות גדול ודחוף לאימפריה", אם ניו זילנד תכבוש את סמואה. ב-15 בחודש הפליג כוח של 1413 חיילים ו-6 אחיות ולאחר שעצר פיג'י כדי לאסוף מורי דרך ומתורגמנים וכן ספינות ליווי נוספות, נחת באפיה בירת סמואה ב-29 בחודש. למרות שרשמית לא הסכימו הכוחות הגרמניים באיים להיכנע, לא הייתה שום התנגדות וכיבוש האיים בוצע ללא קרב. יחד עם זאת, הטריטוריה הגרמנית הראשונה שנכנעה בפני כוחות חבר העמים הבריטי, הייתה טוגו במערב אפריקה ארבעה ימים מאוחר יותר. מעניין לציין כי כיבוש סמואה התנהל בסיועו של הצי הקיסרי היפני.
חיילים ניו זילנדים השתתפו בעוד מערכות במלחמה כמו בטורקיה באירופיה בארץ ישראל.
מלחמת העולם השנייה
עם הצטרפותה של יפן למלחמה בדצמבר 1941, הקימה ממשלת ניו זילנד חיל משלוח נוסף שנקרא "חיל המשלוח הניו זילנדי השני לאוקיינוס השקט" ושירת לצדם של כוחות בעלות הברית בזירת האוקיינוס השקט. כוח זה תגבר כוחות חיל מצב שהיו מוצבים בזירה. היחידה הקרבית העיקרית של חיל המשלוח הייתה "הדיוויזיה השלישית הניו זילנדית". עם זאת, הדיוויזיה מעולם לא נלחמה כגוף עצמאי. הבריגדות שהרכיבו אותה היו מעורבות כגופים עצמאיים למחצה בפעולות של כוחות בעלות הברית באיי שלמה ובאיים נוספים.
חיילים ניו זילנדים השתתפו במערכה על יון, כרתים, אפריקה הצפונית, איטליה.
קיריבטי
קיריבטי או קיריבס היא מדינת איים באוקיינוס השקט, משני עברי קו המשווה. השוכנת במרכז האוקיינוס השקט הטרופי. 33 האטולים של המדינה מפוזרים על פני 3,500,000 קמ"ר. המדינה כוללת את איי גילברט, ליין, פניקס ובנבה.
במהלך מלחמת העולם השנייה האיים נכבשו והוחזקו על ידי יפן בין השנים 1941–1943. בנובמבר 1943 כבשו האמריקאים את אטול טאראווה במה שנודע כקרב טאראווה.
ניסויים גרעיניים נערכו באזור סביב אחד האטולים, קריטימטי (אי חג המולד), על ידי בריטניה בסוף שנות החמישים, ועל ידי ארצות הברית בשנת 1962.
הוואי
הוואי היא קבוצת איים באוקיינוס השקט המהווה את המדינה ה-50 בארצות הברית. זוהי המדינה הדרומית ביותר בה והיא שוכנת במרחק של כ-4,000 קילומטרים מהחוף המערבי של ארצות הברית.
במלחמת עולם השנייה ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסים של האימפריה היפנית את בסיס חיל הים האמריקאי בפרל הארבור שבאי אואהו. המתקפה על פרל הארבור הובילה להצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.
סמואה
המדינה העצמאית של סמואה או בקיצור סמואה היא מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט. בין השנים 1900 לבין 1914 נקראה סמואה הגרמנית, ובין השנים 1914, למן כיבוש סמואה הגרמנית בידי ניו זילנד, לבין 1997, היה שמה סמואה המערבית.
ב-29 באוגוסט 1914, בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נכבשה סמואה הגרמנית על ידי חיל משלוח מניו זילנד.
במלחמת עולם השנייה סמואה שלחה חיילים רבים שנלחמו יחד עם כוחות ניו זילנד במהלך המלחמה. כאשר הכוחות האמריקאים נכנסו לסמואה והשתמשו בה כנמל, אותרו ארבע צוללות בעת כניסתן לעיר הבירה של סמואה, אפיה. הכוחות הסמואיים הגיבו בירי והטביעו את הצוללות הירוג'ימי ושיג'ומקי.
סמואה האמריקנית
סמואה האמריקנית היא אזור מבודד של ארצות הברית, הממוקם בדרום האוקיינוס השקט, מזרחית לסמואה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, עלה מספר כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית שהיו מוצבים בסמואה על האוכלוסייה המקומית ולכך הייתה השפעה תרבותית רבה. גברים סמואנים מגיל 14 ומעלה קיבלו אימון צבאי על ידי סגל צבא ארצות הברית. סמואנים שירתו בתפקידים שונים במהלך המלחמה, כולל בתפקידים קרביים, בתפקידי רפואה, בתפקידי קשרים ובתיקוני ספינות.
אי הפסחא
אִי הַפַּסְחָא (בשפת הרפה נוי, שהיא שפת האי, הוא נקרא: רַפַּה נוּי; בספרדית: Isla de Pascua) הוא אי בדרום-מזרח האוקיינוס השקט. זהו האי המיושב המבודד ביותר בעולם. נקודת היישוב הקרובה אליו ביותר הוא האי פיטקרן במרחק של 2,072 קילומטרים, והנקודה היבשתית הקרובה ביותר שוכנת בחוף אמריקה הדרומית במרכז צ'ילה במרחק של 3,658 קילומטרים.
פולינזיה הצרפתית
פולינזיה הצרפתית היא קולקטיב מעבר לים של צרפת בדרום האוקיינוס השקט. היא מורכבת ממספר קבוצות איים פולינזים. הקבוצות העיקריות הן איי החברה (שבהם האי טהיטי, שבו ממוקמים מרכז השלטון הצרפתי ומקום מושבה של הבירה פפאטה), איי מרקיז, איי טואמוטו, איי גמבייה ואיי אוסטרל.
לקריאה נוספת
אנטוני ביוור מלחמת עולם השנייה
קישורים חיצוניים
*
| 2023-03-04T13:39:51
|
הכפר הגלובלי
|
הכפר הגלובלי הוא מונח שטבע חוקר התקשורת מרשל מקלוהן בשנת 1959 ולאחר מכן בספרו "הגלקסיה של גוטנברג" שיצא לאור בשנת 1962. מקלוהן טבע את המונח כדי להגדיר את האופן בו משפיעה תקשורת ההמונים על תחומי עניינם ועל אופן התייחסותם של בני-אדם זה לזה, בהופכה אנשים רחוקים ומנותקים זה מזה ברחבי העולם שותפים בתחומי העניין והצריכה החדשותית שלהם בזכות כלי תקשורת ההמונים המעבירים בו זמנית או בתוך זמן קצר מידע, חדשות ובידור לציבור רחב ברחבי העולם. לטענת מקלוהן, מצמצום המרחקים שיצרה העברת המידע באמצעות תקשורת ההמונים נגזר צמצומו של כדור הארץ עד כדי כפר גלובלי, בו יש מספר מוגבל של מוקדי עניין, וכל בני הכפר שותפים לעיסוק בהם ולהתמקדות בהם. כשמדברים על כפר גלובלי, הכוונה היא להדגיש את כך שהעולם כולו הפך לסוג של כפר אחד גדול. כפר שתושביו מתגוררים במקומות הרחוקים זה מזה במרחקים רבים, אבל כולם מקבלים את אותו מידע, מנהלים אורח חיים דומה, מקיימים ביניהם קשרים קרובים ומשפיעים אלה על אלה - וכל זאת כאילו הם גרים בכפר אחד גדול. הקשרים וההשפעות ההדדיות באות לידי ביטוי גם במתרחש ביחסים בין מדינות וכלכלתן לדוגמה כאשר נמצא משבר במדינה אחת, הוא משפיע גם על כלכלתן של מדינות אחרות בכל מקום בעולם, כשמתגלה נפט בכמות מסחרית במקום אחד, הדבר משפיע על מחירי הנפט בעולם כולו; וכאשר מתרחש אסון טבע במדינה כלשהי או באזור כלשהו בעולם, עלולות להיות לכך השלכות על הכלכלה, על הטכנולוגיה בעולם כולו.
כיום, בני האדם יכולים לתקשר עם כל העולם ממקומות שונים.
מקלוהן טבע את המונח שנים לפני התפתחות אמצעי תקשורת ההמונים באופן המאפשר העברה מיידית של אירועים (שידור חי טראנס-אטלנטי ראשון אירע בשנת 1967). בשנים שחלפו התפתחה טכנולוגיית התקשורת האלקטרונית ואפשרה שידורם של אירועים בו-זמנית לכל רחבי תבל, כשאירועים דוגמת שידורי האולימפיאדה וגביע העולם בכדורגל הופכים התרחשויות גלובליות בהן צופים מיליארדי אנשים בו-זמנית. התפתחותה של רשת האינטרנט ואפשרויות הידודיוּת חיזקו את יכולתם של אנשים לא רק לצפות באירועים בו-זמנית ולמקד עניינם בנושאים דומים, כי אם גם להגיב על אירועים, להחליף דעות ולהעביר מידע שאינו נמסר מגוף מרכזי אחד.
רבים מקשרים תופעות שונות של גלובליזציה ושל טשטוש גבולות תרבותיים למונח "כפר גלובלי". תופעות כמו אמריקניזציה נחשבות דוגמה לו, בכך שמקור אחד (ארצות הברית) מנחיל את עולם המושגים ואת התרבות שלו לרבים אחרים באמצעות בידור טלוויזיוני וקולנועי.
מהות השם
העולם של היום נקרא כפר גלובלי. זאת אומרת תהליכי הגלובליזציה הרבים שמתרחשים בעולמנו יוצרים מעין כפר גלובלי שבו בעצם כל אדם יכול לדעת מה קורה בקצה השני של העולם, להתערב בו ולהתעסק בו.
המילים "כפר" ו"גלובל" הן מילים שונות ואולי אפילו הפוכות במשמעותן. המילה "כפר" מסמלת מרחב קטן ואינטימי. לעומת זאת, המילה "גלובל" מסמלת מרחב גדול - כלל עולמי. כשאנו משלבים את שתי המילים הללו אנו מתכוונים לומר שבעולמנו לכל תושב יש אמצעים מתאימים שיכולים לקשר אותו לתושבים אחרים בעולם ולהכיר אותם ממש כמו שמכירים אנשים בכפר.
ראו גם
גלובליזציה
ממשלה עולמית
אמריקניזציה
לאומיות מתודולוגית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גלובליזציה
קטגוריה:חקר תקשורת המונים
קטגוריה:תקשורת
קטגוריה:תקשורת המונים
קטגוריה:תרבות אינטרנט
קטגוריה:יחסים בין-לאומיים
קטגוריה:חברה וטכנולוגיה: יחסי גומלין
| 2023-12-21T14:47:06
|
דוקטורינת טרומן
|
REDIRECT דוקטרינת_טרומן
| 2015-09-26T11:03:52
|
זיהוי תווים אופטי
|
שמאל|ממוזער|250px|באמצעות תוכנת HOCR לזיהוי תווים אופטי, המחשב יכול לפענח את התווים בקובץ תמונה, אך רואים במקרה זה שעדיין ישנה בעיה בהמרה לעברית של טקסט שאינו ברור לגמרי.
זיהוי תווים אופטי (באנגלית: Optical Character Recognition; בראשי תיבות: OCR) היא טכנולוגיה להמרת תמונה, טקסט מודפס וכתב יד שנסרקו על ידי סורק, למסמך תמליל ממוחשב.
תוכנות לזיהוי תווים אופטי, מתמודדות על פי רוב בהצלחה עם המרה של תמונה בה מצולם או סרוק מסמך מודפס אך רק לעיתים נדירות גם בכתב יד. התהליך כרוך בזיהוי תו אחרי תו מבין התווים השונים המרכיבים את הטקסט. אולם, שיפור הברירה בין תווים שונים נעשה לרוב גם בעזרת שני כללים הקשורים להקשר התווים: הגבלת קטעי תמליל שונים לכאלה הכוללים רק תווים מקבוצה מסוימת (אותיות עבריות, אותיות לטיניות, אותיות ערביות וכיוצא בזה) והגדרת מילים ושפה לשם העדפת תווים היוצרים מילים בעלות כתיב מוכר (למשל, בקטע תמליל המוגדר ככתוב אנגלית יועדפו תווים היוצרים מילים עם כתיב אנגלי תקין אך בקטע תמליל המוגדר ככתוב בספרדית יועדפו תווים היוצרים מילים בעלות כתיב ספרדי תקין).
שיטות של זיהוי תווים אופטי
את הזיהוי ניתן לבצע בצורות שונות:
התאמה תבניתית – בשיטה זו שומרים על תבניות שונות של האותיות, ומנסים לבדוק איזו מהאותיות היא הדומה ביותר לתבנית.
תיאור מבני – בשיטה זו מחלקים את האות לחלקים שונים ויוצרים תיאור של חלקיה השונים של האות והיחסים שביניהם.
שימוש בלמידת מכונה או רשת עצבית מלאכותית – החל מ־2016 לערך, פתרונות ה־OCR המובילים בעולם נשענים על רשתות נוירונים מלאכותיות או למידה עמוקה. בגישה זו המכונה לומדת לזהות את התווים על ידי "לימוד" על בסיס התבוננות במיליוני תווים. יתרונה הגדול של השיטה הוא ביכולת להתאים אותה לכל שפה ולכל "סגנון כתב", כולל כתב יד. הביצועים של מערכות OCR הפועלות בגישה זו עולים על כל דרך פתרון מסורתית.
כדי למזער את כמות התווים השגויים שנוצרים בתהליך, מפעילה התוכנה לפעמים בדיקה מול מילון. במקרה זה התוכנה מכילה רובד נוסף שמרכיב את התווים המזוהים למילים שלמות, מחפש כל מילה במילון, ובמקרה שאינו מוצא אותה, מנסה לשנות תווים מסוימים (אלה שבהם ודאות הזיהוי נמוכה) עד שהמילה המזוהה נמצאת באוצר המילים של המילון.
שימושים
שמאל|ממוזער|200px|טופס לסקרים באמצעות OCR
שימוש בטכנולוגיה של זיהוי תווים אופטי, והמרת קובץ גרפי טקסטואלי לקובץ המורכב מתווים, נעשים בדרך כלל לשם המטרות הבאות:
עיבוד מחדש וסידור של התמליל, שילובו בתמליל מודפס עתידי, או הדפסתו מחדש בעיצוב אחר
אחסון נתונים טקסטואליים במחשב, תוך הנגשת האפשרות של חיפוש תוכנם לחיפוש, למשל בתוכנת החיפוש הפנימית או במנועי חיפוש כדוגמת גוגל
הפצת תוכן טקסטואלי עם תוכנה לאחזור מידע
העלאת הטקסט לאתרי אינטרנט, או שליחתו בדואר אלקטרוני
שינוי עיצוב התמליל לשם הפיכתו לנגיש עבור אנשים עם לקויות:
הדפסת התמליל או הצגתו על מרקע המחשב עבור אנשים עם לקות ראייה באותיות גדולות על דף צר, בצבעים בעלי ניגודיות חזקה (למשל צהוב על שחור), תוך הגדלת הרווחים בין המילים או בין השורות ביחס לגודל המילים, תוך ניקוי כתמים מהדף המקורי וכיוצא בזה.
הקראת התמליל על ידי המחשב בעזרת תוכנת הקראה (Text To Speech) עבור עיוורים ודיסלקטים קשים
הזנה למחשב של טופסי נייר באופן ממוכן
זיהוי מספר רישוי של מכוניות בחניונים ובכבישי אגרה
שלבי התהליך
דגימת התמונה כדי למצוא איזה גוון מבדיל בין הטקסט לרקע התמונה.
חיפוש כל הצורות הכהות (או הבהירות) בתמונה ושמירתן במבנה נתונים נניח: רשימה מקושרת. צורה הנשמרת ברשימה היא רשימה מקושרת המכילה מיקום נקודות מגבול הצורה שנמצאה בתמונה.
זיהוי שורות הטקסט ויישור השורה כך שהאותיות יהיו אופקיות. שלב זה פותר בעיות של דפים שסריקתם נעשתה בזווית, מה שמקשה על התוכנה לזהות את צורת האותיות בצורה נכונה.
ניקוי של הרקע מלכלוך. במקרה של טקסט עברי מנוקד מאותר גם הניקוד ונמחק, כדי להקל על זיהוי האותיות עצמן.
הפרדת השורות השלמות לאותיות ומילים על פי מרווחים.
זיהוי הגופן (פונט) שבו הודפס הטקסט, על ידי הפעלת אלגוריתם (איטי) המזהה מאפיינים של גופנים שונים, ובוחר את הגופן הקרוב ביותר.
זיהוי האותיות הבודדות לפי המאפיינים המפרידים בין האותיות בהתאם לגופן הנבחר (זהו שלב מהיר).
חיפוש המילים המזוהות במילון (אופציונלי). בכל מקרה של מילה שאיננה במילון, מבוצע ניסיון להחליף אותיות באותיות קרובות מבחינת מאפיינים, עד הגעה למילה שנמצאת במילון.
במקרה של מקור שמכיל גם תמונות, יצירת קובץ שבו משולב הטקסט עם התמונות הסרוקות.
חלק ממאפייני האותיות הם פשוטים, כדוגמת מיקומי קווים אופקיים ואנכיים, או משקל השחור בתתי האזורים השונים בתוך הריבוע המכיל את האות, רוחב האות וגובהה, חריגה מעל או מתחת לקו השורה וכדומה. במקרים בהם המרחק בין מאפייני אותיות דומות הוא גדול יחסית, ההפרדה היא אופטימלית.
במקרים בהם התוכנה היא כזו שמזהה מילים, ניתן להקטין את כמות השגיאות בתהליך אם ניתן לבדוק האם המילה הנבחרת מתאימה לתוכן, כלומר האם במיקום בו היא זוהתה, היא בהקשר סביר לטקסט. הבנת ההקשר היא מורכבת ונעשית על ידי בדיקה האם המילה ממלאת תפקיד חיבורי הגיוני במשפט, או בשיטות סטטיסטיות – האם המילים בקרבתה מופיעות במקום אחר או במסמכים אחרים ובאיזו הסתברות.
תוכנות זיהוי מתוחכמות בנויות כרשת עצבית, שהיא תהליך תכנותי המבוסס על התנסות ולמידה. תוכנה כזו מציגה את הטקסט המזוהה למשתמש, שמתקן שגיאות בזיהוי, והתוכנה לומדת את השגיאות ומנסה להקטין את הסיכוי שתחזורנה בעתיד. ליכולת זו שימוש רק אם סוג הטקסטים שעוברים זיהוי הם דומים מבחינות שונות – גופן הדפסה, גודל אות, אוצר מילים ועוד.
זיהוי כתב יד בשיטות המסורתיות
בזיהוי כתב יד אי אפשר להשתמש באלגוריתם המשווה את מאפייני האות לגופן ולכן משתמשים בשיטות זיהוי אחרות. אחת מהשיטות היא יצירת תמונה בצורת מלבן (בשחור לבן) של מופעים שונים של אותה אות כתב, לדוגמה: כל שורה מכילה 10 מופעים שונים (תמונות) של אותה אות, וכל שורה מתאימה לאות שונה. כל מופע של אות חסום במלבן (או במעגל),ומתוח לגובה ולרוחב כך שהוא יתאים בדיוק לגודל מלבן המופע. כל המלבנים בשורה גודלם קבוע, והם נמצאים במקום קבוע בתמונה. צבע מופע האות במלבן: שחור, צבע המלבן: לבן, וצבע הרקע: שחור. כדי למצוא מה מאפיין כל אות, התוכנה מחשבת בזמן הלימוד (השלב האיטי), כמה פעמים נחתכת האות על ידי קו ישר העובר בין שתי נקודות על מלבן החוסם את האות. התוכנה בונה קובץ של מספרים שלמים, המכיל את התכונות הטובות ביותר להבדלה בין אות אחת לשנייה. לדוגמה: תכונה מספר 1234 הוא קו החותך את כל מופעי האות שמספרה 15, 3 פעמים, ואת מופעי האות שמספרה 7, 0 פעמים. בזמן הזיהוי (השלב המהיר) התוכנה יוצרת מלבן חוסם סביב תמונת אות המיועדת לזיהוי, קוראת את קובץ התכונות הטובות ביותר, טוענת את תוכנו במערך, ובודקת כמה פעמים נחתכת האות על ידי הקווים המגדירים את התכונות הטובות ביותר, ולפי הנתונים הללו בודקת לאיזו אות התמונה הזאת מתאימה ביותר.
הערות:
מיקום נקודה מוגדר על ידי זוג מספרים: אחד מהם קובע היכן היא נמצאת ביחס לרוחב תמונת המופעים, והשני קובע היכן היא נמצאת ביחס לאורכה.
טעינת הקובץ למערך לכאורה היא מיותרת, ומבזבזת זמן ומקום בזיכרון המחשב. אבל תהליך החיפוש, מהיר במערך מאשר בקובץ.
המערך הוא רב ממדי, בעל 4 ממדים: 2 הממדים הראשונים היא מטריצה ריבועית באורך ורוחב של מספר האותיות, בה כל אות מושוות לאות אחרת. הממד הבא הוא מספר התכונות החשובות ביותר (נניח: עד 3 תכונות מבדילות באופן מוחלט בין 2 אותיות). הממד הבא אורכו 3 מספרים: מספר התכונה לדוגמה: ישר מספר 1234, הציון שניתן לאות נניח: 2 שמשמעותו חותך את האות 2 פעמים, והמספר השלישי הציון שניתן לאות המושוות, נניח: 0, שמשמעותו: חותך את האות 0 פעמים.
כשנותנים לתוכנה לחשב באופן אוטומטי מה הן 3 התכונות עם הציון הטוב ביותר, היא נוטה למצוא 3 ישרים הקרובים זה לזה, ובדרך כלל מיצגים את אותה התכונה, ולכן כדי למצוא את 3 התכונות הטובות ביותר נהוג לכתוב שגרה, הבוחרת 3 ישרים המחברים נקודות רחוקות יחסית.
לכל אות נותנים 10 מופעים כמה שאפשר שונים יותר, כדי שהתוכנה תלמד את התכונות המשותפות, ולא תגדיר אות על ידי תכונה מטעה. לדוגמה: נניח שבכל 10 המופעים של האות 'ג' בכתב, האות נכתבה כשהחלק העליון שלה נוטה ימינה. בשלב הלימוד התוכנה תיצור קו המקשר שתי נקודות: נקודה על הצלע העליונה של המלבן החוסם את האות, קרוב לפינה הימנית עליונה, ונקודה על אמצע הצלע הימנית של המלבן. בכל המופעים האות 'ג' לא תיחתך, כתוצאה מכך התוכנה תלמד שהאות 'ג' חלקה העליון נוטה ימינה. ולכן התוכנה לא תצליח לזהות 'ג' שחלקה העליון קו אנך (אות 'ג' רגילה).
אם אחד ממופעי האות הוא כל כך שונה, שהוא נראה כאילו הוא אות אחרת, הוא לא יאפשר לתוכנה ללמוד את התכונות המאפיינות את האות. במקרה כזה צריך ליצור בתמונת המופעים, שתי שורות המגדירות את אותה אות: שורה של המופעים הרגילים של אותה אות, ושורה של מופעים הדומים למופע השונה.
בצג המחשב, קו אלכסוני דק, מוצג לפעמים כסדרה של מלבנים הנוגעים זה בזה בפינות. סביר שאם ננסה לחתוך קו כזה בקו אלכסוני דק אחר, התוצאה תהייה שהקווים לא נחתכו. כי חיתוך שני קווים, פירושו שבנקודה מסוימת קו אחד עלה על קו אחר, אבל במקרה שלנו לא חייב להיות שבנקודת החיתוך, מלבן מקו אחד עלה על מלבן מקו שני. לכן בתוכנה כותבים שגרה להרחבת הקו בצורה כזו: עוברים על כל הנקודות בתמונה (שהן בעצם מלבנים קטנים) ואם מוצאים 4 מלבנים צמודים (2 למעלה ו־2 למטה) שמתוכם 2 לבנים ו־2 שחורים, כאשר 2 השחורים נוגעים זה בזה רק בפינה אחת (כלומר עומדים באלכסון), משנים אחד מהמלבנים הלבנים לצבע שחור.
תכונה המתקבלת מקו חיתוך העובר ליד מרכז המלבן החוסם את האות, מקבלת ציון גבוה מתכונה המתקבלת על ידי קו המחבר שתי נקודות בקרבת פינת המלבן. כי עיקר תכונות האות מוגדרות על ידי מרכזה. לדוגמה: בין האותיות 'ב', 'ה', 'כ' ו־'פ' בכתב, אפשר להבדיל, בעיקר על פי מרכזם.
כדי לחסוך בזיכרון ולהאיץ את החישוב, מחשבים את טיב התכונה בעזרת חישוב במספרים שלמים ועיגול התוצאה. לדוגמה: נניח שאות אחת נחתכה בעזרת קו של תכונה מסוימת ב־9 מתוך 10 המופעים. התוכנה תבצע ממוצע במספרים שלמים:
= הממוצע
אבל להגיד שאם במקרה אחד האות לא נחתכה היא לא תיחתך אף פעם זו שגיאה משמעותית. לכן במקרה זה מעגלים למעלה והתוצאה יוצאת:
= הממוצע
התוצאה מלמדת שלא מתחשבים במקרה אחד חריג. אבל בכל זאת זה לא טוב, כי נראה שהתוכנה תיכשל בזיהוי של אחד מתוך עשרה מקרים!
במציאות הזיהוי הרבה יותר מדויק ממה שנדמה. כי יש עוד תכונות המגבות במקרה שגוי. ובנוסף לכך החישוב מדמה את הקריאה של האדם,
כי כשאנו קוראים אנו בהכרתנו מעגלים.
זיהוי אות ביחס לשורה
הזיהוי הצורני לא עובד על כל האותיות, למשל הוא לא עוזר להבחין בין האותיות במילה "יון". לכן יוצרים תמונת מופעי אותיות נוספת, כמו בתמונת מופעי האותיות לזיהוי צורת האות. בשונה מתמונת המופעים לזיהוי צורה, כל מופע הוא מילה בת 3 אותיות. כדי שהמחשב יוכל להבחין בין 3 האותיות, האות הנלמדת מוקפת בקו עקום צהוב, ושתי האותיות הנלוות, כל אחת בנפרד, מוקפת בקו עקום כחול. שלוש האותיות נמתחות בתוך מלבן המופע, כך שהוא יתחלק ל־3 חלקים מבחינת גובהו: בשליש העליון ימצאו חלקי האותיות מעל השורה, באמצע ימצאו חלקי האותיות שבתוך השורה, ובחלק התחתון חלקי האותיות שמתחת השורה. בשלב הלימוד המחשב יוצר קובץ התכונות הטובות ביותר ביחס לשורה. התכונות הן:
האם האות נחתכה על ידי קו מקביל לשורה (האם קו צהוב נחתך?, 16 תכונות בגבהים שונים).
יחס גובה האות לגובה השורה באחוזים (באחוזים, כדי שבקובץ התכונות ישמרו מספרים שלמים. גובה האות הוא גובה המלבן החוסם אותה).
יחס אורך האות לגובה השורה באחוזים (רוחב האות הוא רוחב המלבן החוסם אותה).
מספר החלקים של האות (באות 'ה' שני חלקים, הספרה '8' מוקפת בקו אחד רציף, ולכן מכילה רק חלק אחד).
האם האות מחוברת לאות שלפניה.
האם האות מחוברת לאות שאחריה.
האם האות נמצאת תמיד (בכל 10 המופעים) בסוף המילה.
האם האות נמצאת תמיד בתחילת המילה.
ראו גם
זיהוי ממוחשב של כתב יד
Music OCR
קישורים חיצוניים
hocr, תוכנה חופשית לפיענוח אופטי עברי (ראו , שהוא שמו של תקן סימון מאוחר יותר למידע טקסטואלי שחולץ בתהליך זיהוי אופטי)
tesseract-ocr, תוכנה בקוד פתוח ל־OCR שפותחה על ידי HP וכעת על ידי גוגל
OcrOpus, תוכנה בקוד פתוח ל־OCR
*
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-09-07T08:29:35
|
PDA
|
REDIRECT מחשב כף יד
| 2005-04-14T11:56:48
|
זיהוי ממוחשב של כתב יד
|
זיהוי כתב הוא טכנולוגיה המאפשרת למחשב לזהות תווים שנכתבו בכתב יד אנושי ולתרגמם לתווים דיגיטליים. במחשבי כף היד של חברת פאלם תכונה זו ידועה בשם "גרפיטי".
ההמרה מתבצעת באמצעות מעקב אחר תנועה של מצביע מיוחד (בדרך כלל בצורת עט) על גבי המסך או משטח אחר, האלגוריתם המשמש להמרה דומה לזה המשמש ב-OCR (זיהוי תווים אופטי), אך משתמש גם בסדר הכתיבה של האות - מידע שלא קיים בביצוע OCR. מצד שני זיהוי כתב יד (בניגוד לדפוס במקרה של OCR) מקשה את הזיהוי. רוב התוכנות שמיישמות את זיהוי הכתב מצפות שהמשתמש יתאים עצמו לצורות המוגדרות מראש בתוכנה, ומיעוטן משתמשות במערכת לומדת על מנת ללמוד את המורפולוגיה של כל משתמש לגופו - ובכך מקלות על המשתמש והופכות את התהליך לשוטף יותר.
הטכנולוגיה קשה ליישום בשל העובדה שבני אדם כותבים בצורות שונות מאוד, והתוכנה לזיהוי כתב היד נדרשת למצוא מאפיינים משותפים לאותן אותיות הנכתבות בידי בני אדם שונים.
שיטות לזיהוי כתב:
התאמת הקו הדו־ממדי לרצוי (נרמול) ומציאת הקרוב
זיהוי סמנטי של אותיות (עיגול, קו, גזרה ומיקומם)
מציאת מאפיינים כמו ב-OCR
מבוא
שימוש בכתב יד
גם בשנים האחרונות לאחר מהפכת המחשוב מידע רב מאוד נכתב בכל רחבי העולם בכתב יד. רשימות, הערות, טפסים, מחברות, חוזים, דו"חות ומרשמים נכתבים לעיתים ביד ולא על גבי מחשב. כתיבה ידנית נפוצה עדיין גם במוסדות, בחברות ובארגונים המתקדמים ביותר, עקב מספר סיבות: הנוחות שבכתיבה ראשונית של טיוטה ביד, רישום בצורה לא שגרתית, פרטיות בכתיבה, כתיבה שקטה יותר מאשר מקלדת, כתיבה בשפות שאינן מוכרות על ידי המחשב או שבלתי אפשרי להזין אותן באמצעות מקלדת ועוד.
כתיבה ידנית נפוצה גם במחשבי כף יד, בהם נוח יותר להשתמש בעט סימון ומסך מגע מאשר לחבר מקלדת או להשתמש במקלדת וירטואלית המוצגת על המסך.
בנוסף, חומר יקר ועתיק עדיין טמון בספרים עתיקים הכתובים בכתב יד ולא בדפוס.
הצורך בזיהוי
המגמה בעולם היא להשתמש במידע בפורמט דיגיטלי על מנת לשתף לאפשר גישה לחומר כמעט מכל מקום בעולם, לשתף אותו בקלות עם אנשים אחרים ולאפשר גישה נוחה יותר אליו.
לצורך כך במקרים בהם עושים שימוש בכתב יד יש להמיר אותו תחילה לפורמט דיגיטלי.
ניתן אמנם לסרוק לקובץ תמונה כל כתב יד בצורה פשוטה, אך לא ניתן יהיה לערוך את הטקסט או לחפש בתוכן שבו. לכן יש צורך בטכנולוגיה שתאפשר להמיר את הסימנים הכתובים לסימנים שמחשב ידע לזהות.
יישום
קיים תחום גדול ומתפתח של מחקר ליצירת תוכנות המזהות כתב יד.
בשונה מזיהוי אוטומטי של דפוס, הנחשב קל יחסית לביצוע ואכן הביא כבר לתוצאות טובות רבות בעולם, הרי שזיהוי אוטומטי של כתב יד מהווה עדיין אתגר גדול בפני המפתחים. חברות גדולות עמלות שנים כדי לבנות אלגוריתם יעיל, ועד כה הן נחלו תוצאות חלקיות בלבד. הבעיות הגדולות שמציב זיהוי של כתב יד בפני המפתחים הן השינוי של הכתב מאדם לאדם, יישור טקסט שנכתב תוך שינוי זווית הכתיבה בהתאם לעמדת הכותב, השוני הקל ולעיתים הרב בין אותן אותיות אצל הכותב האנושי ועוד.
זיהוי כתב יד מתחלק לשתי טכנולוגיות עיקריות:
זיהוי מקוון
זיהוי לא מקוון
זיהוי מקוון
היסטוריית זיהוי הכתב המקוון
זיהוי כתב יד מקוון החל במחשבי כף היד הראשונים. תחילה הוציאה חברת אפל מחשב כף יד עם יכולת זיהוי כתב מקוונת, שיצרה רושם ראשוני רע, וגם הגרסה הבאה והמשופרת מאוד שלה, שכללה תיקון שגיאות כתיב, לא הצליחה לתקן את הרושם הראשוני. מאוחר יותר במערכת ההפעלה PenPoint (שפעלה במחשבי לוח של IBM ושל NCR), נכללה צורת זיהוי שהועברה גם לחלונות של מיקרוסופט, אך גם תוכנות אלו לא הצליחו.
ההצלחה היחסית הראשונה הייתה של מחשבי פאלם, עם תוכנת ה- Graffiti שלהם, שאפיינה סדרת משיכות עט לכל תו בהתאם למשתמש, דבר שהקטין את השגיאות, אך הגדיל את עקומת הלמידה של המכשיר.
צורה מוצלחת יותר, לדעתם רבים, קיימת בגרסה של מיקרוסופט לזיהוי כתב יד במחשבים ניידים בעלי לוח כתיבה ועט המצוידים בחלונות XP, חלונות ויסטה, ו- חלונות 7, כאשר השינוי המרכזי שהפך את התוכנה לטובה יותר, הוא שהיא אינה מנסה ללמוד את הצורה בה המשתמש כותב, אלא משווה את הכתיבה לבסיס נתונים המכיל בתוכו אלפי צורות כתיבה של כל אות בנפרד. צורה זו, אינה דומה לגרסה המותקנת במחשבי כף היד המבוססים על חלונות. למרות אלו, חוסר של רווחים שווים, כתיבה מחוץ לקו, כתיבה בכתב מחובר ואותיות בעלות גדלים לא שווים מבלבלים את התוכנה.
דרך זיהוי הכתב המקוון
זיהוי מקוון מאפשר המרת טקסט בעזרת עט או לוח אלקטרוני מיוחד המזהים את תנועות הכלי בזמן הכתיבה עצמה. התנועות מסומנות על ידי המחשב בעזרת וקטור התנועה שלהן בכיווני X ו-Y, ווקטורים אלו נרשמים על ידי התוכנה, שמזהה מקטעים נפרדים של מילים ואותיות, ומנסה לנתח אותן - כל אחת בנפרד.
את האותיות והמילים המתקבלות, התוכנה משווה בצורה סטטיסטית או ישירה למאגר נתונים שבו נרשמו המילים והאותיות של משתמש או משתמשים רבים שנדגמו, ולעיתים נעשה שימוש במילון המאפשר לגלות טעויות נפוצות.
זיהוי כתב יד מקוון אמנם מוכר כבר בציבור ואינו עוד תחום חדש, אך הוא עדיין לא תפס תאוצה, במיוחד במחשבים שניתן להשתמש בהם במקלדת, שהיא בטוחה ואמינה יותר. כמעט בכל מחשב כף יד ניתן כבר להשתמש בצורה זו או אחרת של זיהוי כתב יד, אך אמינות היא עדיין בעיה: גם מחשב שאמינות זיהוי כתב היד שלו היא 98%, עדיין דורש לתקן אות כל חמישים אותיות, בעוד שמקלדת דורשת לתקן אפס; מקלדת היא גם מהירה יותר לכל אחד שתרגל אותה מעט בחייו.
שיטת קריאה נוספת היא כתיבה בעזרת עט הכותב בעזרת דיו רגיל, אולם מכיל בתוכו גם שבב המזהה את התנועות שהוא מבצע. צורה זו עדיין בחיתוליה ואינה מסחרית עדיין.
פיתוח אלגוריתמים ושיטות שונות לזיהוי כתב יד הוא נושא מאוד מרכזי ומושקע בו מאמץ מחקרי ופיתוחי רב. קיימים גם ארגונים שונים לקידום הנושא, המקיימים כנסים מסוגים שונים כמו ה-International Workshop on Frontiers in Handwriting Recognition הנערך מדי שנה.
זיהוי לא מקוון
זיהוי לא מקוון של תמונה שלמה המכילה בתוכה טקסט, מורכב מניתוח התמונה וזיהוי המקטעים המכילים בתוכם מילים, ואחר כך המרתם לאותיות הניתנות לעריכה.
הבעיה כאן, כזכור, היא שהטקסט נייח ולא ניתן להשתמש בצורת הכתיבה של המשתמש לטובת הזיהוי והסיווג. עם זאת, בשל היכולת להשתמש בבלשנות ובסטטיסטיקות מתאימות, ניתן לפענח את הכתוב ביעילות גבוהה למדי.
השימוש בשיטה זו נעשה בעיקר על ידי חברות המשתמשות הרבה בכתיבה של לקוחות שונים (כמו בנקים, חברות ביטוח, דואר וכו').
המחקרים נעשים על ידי ארגונים כמו IAPR (The International Association for Pattern Recognition – האיגוד הבינ"ל לזיהוי תבניות), IWFHR (The International Workshop for Handwriting Recognition – האיגוד הבינ"ל לזיהוי כתב), IEEE ועוד.
צורת הזיהוי
זיהוי של כתב הוא למעשה סוג של זיהוי תבניות, ולכן אופיו דומה מאוד לזה של זיהוי תמונה בתוך תמונה אחרת. עם זאת, בשל האופי המיוחד של כתב היד והצורות השונות שכל אות יכולה להיכתב בה, זיהוי האותיות נעשה באופן כללי, בכמה שלבים שאינם כה דומים לנהוג:
פירוק לחלקים, או (Dissection):
זיהוי מקטעים של כתב (פסקאות). לעיתים מתבצע גם זיהוי פונקציונלי, כלומר זיהוי של סוג הפיסקה – כותרת, תקציר וכו'. האלגוריתמים לביצוע המשימה משתמשים במיקום הכתב יחסית לרקע הלבן, ומיישמים קונבולוציית מסיכה, חתימה פרקטלית, התמרת wavelet ועוד. זיהוי זה דומה יותר לזיהוי מרקם ופחות לזיהוי תמונה ממשית, כיוון שכל אות היא שונה והמרקם אינו חוזר על עצמו בצורה קבועה.
זיהוי שורות וכיוונן. כך למשל שורה שנכתבה בצורה עקומה תיושר תחילה. הדבר קורה פעמים רבות בכתב יד שנכתב על גבי דף ללא סימון שורות. הכתיבה "עולה" או "יורדת". לשם כך משתמשים באלגוריתמי יישור. (ייתכן ויש ליישר גם כל אות בנפרד, כיוון שישנם אנשים הכותבים לעיתים אותיות בצורה מוטה, בהתאם לתנוחת היד שלהם. על נושא זה נרחיב בהמשך). תחילה יש למצוא את הקו עליו הייתה אמורה להיכתב השורה עצמה. זיהוי נכון של קו השורה העקום חיוני גם כדי להבחין בין סימנים זהים, למשל האות העברית ו והספרה 1, או האות הלועזית g והספרה 9 (שלא לדבר על ס' בכתב יד או האות o, הזהים בכתיבתם לספרה 0). זיהוי כיוון השורה המדויק נעשה בעזרת אלגוריתמים שונים המשתמשים בשיטות של קורלציה, זיהוי אותיות שכנות, טרנספורמציות שונות ועוד. קיימים מאמרים שלמים על כל שיטה לזיהוי ותיקון יישור של שורה.
הפרדת השורות למילים, על פי הרווחים ביניהן (הגדולים יחסית לאלו שבין האותיות במקרה שהכתב אינו כתב מחובר). כאן קיימת בעיה בזיהוי הרווחים המתאימים – על התוכנה ללמוד את ההפרש בין הרווחים מהסוגים השונים. הבעיה תחמיר אם הכותב רגיל לכתוב בלי הפרשים גדולים בין סוגי הרווחים.
הפרדת המילים לאותיות, לפי רווחים בין האותיות. בדרך כלל הדבר נעשה על ידי העברת חלון בגודל משתנה ומציאת מיקום האות על התמונה, ולא על ידי חיפוש הרווחים עצמם.
אם הכתב מחובר, לא ניתן למצוא את האותיות לפי רווחים ביניהן, ולכן נדרשת חשיבה נוספת. קיימים אלגוריתמים מורכבים שמנסים, לכן, להבין את המילה השלמה, או חלקי מילים נפוצים (עם למידה מתמשכת של המחשב והוספת חלקי מילים וצירופי אותיות בכתב מחובר כל הזמן). אלגוריתמים אלו נדרשים ליכולת חישוב גבוהה. שיטה אחרת היא למצוא את הקו העובר בין האותיות. בדרך כלל מזהים אותו על ידי חישוב הקו האנכי או המשופע מעט החותך כמה שפחות את הקווים השחורים, ושהוא הקצר ביותר שאינו מכיל שינויי כיוון רבים מדי.
נרמול האותיות. יש לשנות את גודלן של האותיות לגודל שניתן יהיה להשוות אותו לבסיס הנתונים, של צורת האותיות או חלוקתן למקטעים, הקיים בתוכנה. נרמול של מילים שלמות נעשה בעיקר לגובה ולא לרוחב, כדי לשמור על הרווחים בין המילים. חלק זה אינו הכרחי כשמשתמשים בסעיף 5 בהתמרה שאינה רגישה לגודל.
ניקוי והחלקת גבולות המילים. ביצוע החלקה משפר את צורת האות, מנקה את האות מרעשים ומגביר מאוד את הסיכוי לזיהוי נכון. זה השלב המקביל ל"השלמת אזורים": שיפור צורת התמונה כדי להימנע ככל האפשר מטעויות הנובעות מרעשים (יש לנו מספיק בעיות גם עם תמונה חלקה, כפי שנראה בהמשך).
לעיתים מבוצע סוג של דחיסה, כדי לעבד את האותיות יותר בקלות. דחיסה זו חייבת לשמור על צורת האותיות, ולכן היא לא כוללת יותר מהעברת מסנן סף, שיסנן רעשים וישאיר תמונה בת שני ביט בלבד לכל פיקסל. לפעמים הסף נקבע, באלגוריתמים מתקדמים יותר, לכל מילה או אות בפני עצמן, בהתאם לרקע ולערכים הממוצעים באות. בנוסף קיים אלגוריתם ל"הרזיה" של האות, או thinning, וכך אנו נפטרים ממידע עודף על עובי הקו – מידע שאינו קובע לגבי צורת האות (אלא בשפות ספורות בלבד).
לעיתים מבוצע גם ייצוג מחדש של האותיות. האות מועברת התמרה כלשהי, אם כדי לדחוס כנ"ל ואם כדי לנצל תכונות מסוימות של ההתמרה. למשל, ניתן לבצע התמרת פורייה על האותיות בדף, וכך למנוע בעיות של מיקום האות בתמונה – התמרת פורייה היא אינווריינטית למיקום התמונה, אם מבטלים את ייצוג הפאזה. משתמשים גם בהתמרת wavelet ובמומנטים, שהם חסינים להזזות, הטיות והגדלות.
סוג נוסף של ייצוג מחדש הוא ייצוג סטטיסטי. בשיטה זו מחשבים את ההיסטוגרמה של מיקום צמתים וקווים בצורות שונות באותיות, צורת הגבולות, פיצולים משולשים ועוד. מחושבת גם השכיחות של מעבר קווים מחוץ לגבול מסוים שנקבע מראש או שיפועים מיוחדים של האות. שכיחויות אלו נרשמות בווקטורים או מטריצות שעליהן ניתן לבצע פעולות הקשורות לניתוח האות.
הייצוג האחרון הוא ייצוג לפי טופולוגיה. תחילה מפעילים אלגוריתם הדקה (Thinning) ואז סופרים את הצמתים, העיקולים, הפיצולים ומודדים את המיקום היחסי שלהם, דבר היוצר אפיון ייחודי לכל אות. משתמשים גם ביחסי אורך – רוחב, שינוי בעיקול האות, יציאה מחוץ לשורה ועוד. ייצוג טופולוגיה נעשה גם בשיטה הנפוצה של קידוד שרשרת – זוהי בעצם חלוקה של האות לשרשרת של וקטורים בסיסיים, באורכים קבועים ובכיוונים שונים, לפי שושנת הרוחות. כך אות הופכת לשרשרת של מספרים, שכל אחד מציין וקטור אחר.
השיטות כיום עובדות ברובן על תמונות בינאריות, אך הכרה בחשיבות ההפרש בגווני האפור הנובע מלחצים שונים של היד בשעת הכתיבה מביאה לפיתוח מואץ של אלגוריתמים לניתוח של כתב היד בצורתו המקורית.
זיהוי האותיות. נעשה על ידי כמה שיטות, שרובן קשורות אחת בשנייה ומהוות למעשה תת-שיטה אחת של השנייה:
השוואה לבסיס נתונים מוכן של אותיות. הבעיה היא שקשה מאוד להציג בסיס נתונים המכיל בתוכו את כל האפשרויות לכתיבה של כל אות. כל נקודה מיותרת שאינה צפויה להופיע באות, עלולה לבלבל את התוכנה; ולהפך, נקודות שהן כן קריטיות (כמו הקו הקטן המהווה את ההבדל בין ה-ת' ל-ח' בכתב יד) עלולות להיזנח. מלבד זאת, שיטה זו רגישה מאוד לרעשים, המשנים את התמונה שהמחשב אמור לקבל. זיהוי בעזרת בסיס נתונים נקרא גם זיהוי פרמטרי.
קיימות גם שיטות המעוותות את צורת האות בכמה אפשרויות, כדי לנסות להתאים אותה לבסיס נתונים קיים. יש להיזהר מעיוות יתר, שהרי עם מספיק עיוות נוכל להגיע לכל אות אחרת שהיא... לכן מגדירים מראש את כללי העיוות בצורה שתצמצם את שאר האפשרויות, ולא תגרום לאות אחת להפוך לשנייה.
קיימות שיטות המנתחות את המילה השלמה. שיטות אלו עוקפות את הבעיה של חלוקת המילה לאותיות, משימה קשה במיוחד ומבטיחה טעויות בכתב יד, אך הן תלויות בגודלו של אוצר המילים המוגבל בהכרח של בסיס הנתונים, ודורשות יכולת חישוב גבוהה, במיוחד במילים ארוכות. לשיטות אלו יש בדרך כלל אחוזי הצלחה נמוכים מאחוזי ההצלחה של השיטות המנתחות אות אחר אות.
השוואת תבניות מול השוואה ישירה: השוואת תבניות היא סוג של השוואה לפי וקטורים ופיקסלים הקיימים באות. השוואה מלאה היא השוואה שבה משווים כל פיקסל ופיקסל בתמונת המקור לפיקסלים המקבילים להם בתמונת היעד (או לחלק גדול מהם).
כאשר משתמשים בשיטות סטטיסטיות, מחפשים תכונות של האות או המילה המופיעים בהתפלגות אחידה, נורמלית או גאוסיאנית. נדרשת תכונה שיש מספיק מופעים ממנה (אחרת קשה להסתמך עליה) וכן תכונות המייצגות את האות כמה שיותר.
ניתוח טופולוגי: ניתוח האורכים, הכיוונים והצמתים המחברים את הקווים מהם עשויות האותיות. בשל העובדה שכתב יד מכיל בתוכו קווים מעוגלים רבים, נדרשת תשומת לב מיוחדת לניתוח של קווים כאלה, במיוחד בשל העובדה שגם קווים שאמורים להיות ישרים בכתב יד נכתבים לפעמים בצורה מעוגלת מעט או שהם מוטים באלכסון, הכל לפי נטיית ידו של הכותב. טופולוגיות נוספות קשורות במיקום הקווים, כלומר אם הקווים נמצאים מעל או מתחת לשורה וכו'. לעיתים משתמשים ב"עץ החלטות" הבוחן ומשווה כל וקטור ווקטור באות או פיקסלים נבחרים.
השוואה עצבית. שיטה זו מנסה לדמות את הצורה בה קוראת העין האנושית. העין שלנו מגובה בכמות עצומה של אינטליגנציה, ולכן מספיק לה לראות כמה צורות שונות של האות כדי לזהות אותה בצורות חדשות. במוח שלנו התאים הקשורים לזיהוי האות בצורה אחת יקושרו בסינפסה נוספת (קשר עצבי נוסף) לתאים המזהים את האות בצורה השנייה. תוכנה הפועלת על בסיס של רשתות עצביות פועלת בשיטה המזכירה את השיטה הזו. למעשה, ברשת עצבית קיימים צמתים רבים, שבכל אחד מהם קיימת פונקציה מסוימת הבודקת את הנתון אותו היא קבלה, בתוספת מידע כלשהו מהצומת הקודמת. הנתון עובר מצומת לצומת עד להגעה לצומת שתסיק מסקנה כלשהי.
את התוכנה "מלמדים" (מראש וגם תוך כדי פעולתה) איך נראית כל אות באלפי דרכים שונות, והיא תיצור קשרים הדומים לקשרים עצביים בין הצורות הדומות של אותה אות. כאשר התוכנה תפגוש צורה חדשה של האות היא תשווה אותה לכל הצורות שיש בידה (כלומר, תעביר אותה דרך כל הצמתים לבדיקה של מה הם מכירים) ותקבע מה האותיות הדומות ביותר, ובנוסף, תוסיף את האות החדשה לאוסף של האותיות הקודמות בקשר חלש. ככל שהתוכנה תראה יותר אותיות דומות לכך, הקשרים שלה לאותן אותיות יתחזקו, כמו שקורה ברשתות של הנוירונים במוח. אגב, אם אות זוהתה בטעות, לא ניתן לגשת לקרבי התוכנה ולתקן זאת. יש להראות לתוכנה אותיות דומות לה הכתובות בצורה שדומה מעט יותר לאות האמיתית, וכך לחזק את הקשר לאות האמיתית. כלומר, הגישה החישובית היא מקבילית, מאחר שהאות תעבור דרך כל הצמתים, אך במשקלים שונים הניתנים לה על ידי כל צומת. ניתן להשוות זאת לווקטור העובר דרך כל הצמתים והוא משתנה לאחר מעבר בכל "עמודה" של הצמתים.
מורכבות הרשת תלויה במספר הצמתים הנמצאים בה, היוצרים מספר רב של עמודות. קיימים מחקרים המשתמשים גם ברשתות תלת־ממדיות, והם טוענים לעקומת למידה מהירה וכן לתוצאות טובות יותר. מחקרים נוספים הראו כי למעשה, למרות השוני בגישה, רשתות עצביות פועלות כמו שיטות לזיהוי מרקמים (מבחינת פעולתו הסופית של המחשב).
שיטת HMM: מהנפוצות ביותר. למעשה זהו אלגוריתם הפועל בשיטת מכונת מצבים. כל מצב במכונה מפעיל פונקציה אחרת על האות, המילה או המקטע, ובעזרת תוצאת הפונקציה מופנים למצב הבא, עד להגעה למצב המייצג אות באחוזי ביטחון מסוימים. כל מודל בכל שפה מתבסס על תכונות שונות המתאימות לאופי הכתיבה בשפה. הבעיה המרכזית בכתיבת אלגוריתם כזה היא החלטה על התכונות עליהן הוא יתבסס. בדרך כלל השיטה משתמשת בכמה צורות של תווים, המפורקים לייצוג וקטורי או מטריציוני מסוים (הכולל לעיתים גם את גודלו ומיקומו של כל וקטור).
במחקרים מסוימים, שבהם נתגלה כי שיטת HMM לפעמים "קשוחה מדי" עם האותיות והיא אינה מזהה תווים שאינם דומים מאוד לדוגמאות שיש בידה, מחברים כמה מצבים ביחד ליצירת מצבים חדשים וכך מוסיפים גמישות מסוימת לשיטה. ניתוחים שנערכו מגלים כי אכן משתפרים בהרבה סיכויי ההצלחה של זיהוי התו. לא ניתן לחבר יותר מעשרים דוגמאות של תווים מבלי להגביר מאוד את כוח החישוב הנדרש, אך בדרך כלל לא צריך יותר מעשרה כדי לקבל תוצאות טובות מאוד (מעל 95%).
לימוד התוכנה לזהות תווים בצורה הטובה ביותר כולל בחירה של קבוצת דוגמאות מסוימת, המייצגת את התו בצורה הטובה ביותר. דוגמאות אלו ישמשו ליצירת הפונקציות בהם נשתמש בכל מצב.
שימוש בלוגיקה מעורפלת. אלגוריתמים רבים משתמשים בשיטות לוגיקה מעורפלת, שבה נותנים לכל סימן הסתברות שהוא אות מסוימת. תכונות מסוימות באותיות נבדקות בעזרת אינטגרלים מעורפלים (כמו Choquet Fuzzy Integral), במחקרים מסוגים שונים.
באלגוריתמים שאין להם שכבת זיהוי של מילה שלמה (כלומר, הם אינם בודקים את המילה הסופית), האות בעלת הציון הגבוה ביותר נשמרת. באלגוריתמים שיש להם שכבה כזו, אזי לאחר שהוחלט על מספר קטן של אפשרויות לכל אות, האפשרויות נשמרות וממשיכים לאות הבאה.
באלגוריתמים בעלי שכבת מילים בלבד: הרכבה מחדש של המילים האפשריות מכל צירוף אותיות ובדיקת התכנות של כל מילה, לפי מילון. אם אכן המילה מופיעה במילון כמילה אפשרית, אזי היא תקבל ציון גבוה, אחרת תקבל ציון נמוך. המילה בעלת הציון הגבוה ביותר מבחינת התאמה היא זו שתבחר. לעיתים משתמשים גם בניתוח סטטיסטי של צמדי אותיות במקום מילון – משתמשים בידע הנרחב של השכיחות למציאת צמדי אותיות בשפה ולפי זה מחליטים. כך נמנעים מהאפשרות להבין לא נכון מילה שאינה מופיעה במילון. ידע רב נוסף המבוסס על דקדוק ותחבירי משפט קיים בכל שפה, וגם בו אפשר להשתמש כדי לוודא זיהוי נכון; למשל, האות נ' לא תופיע בסוף מילה, והאות ף' לא תופיע בתחילתה או באמצעה. השימוש נעשה בכל הרמות – תו, מילה, משפט ופסקה.
אלגוריתם טוב חייב לזהות גם סימנים שאינם אותיות, כמו סימנים מתמטיים, צורות גאומטריות, חיצים ומחברים כלליים וכו'. עליו לדעת להפריד בין קו תחתון, הבא לציין השלמת מילה (כמו בטפסים) לבין מקף, שבה לציין סמיכות בין מילים, וזאת בהתחשב בעובדה שכל ההבדל ביניהם הוא המיקום בשורה: הקו התחתון נמצא בגובה של חצי אות מתחת למקף. אם האלגוריתם אינו מזהה אותם, הוא עלול לפרש אותם בטעות כאותיות. קיימים כיום אלגוריתמים בהם מזוהים גם התווים, ובצורה טובה יחסית.
הצגת האות. האות תרשם בקובץ תוצאה או שתוצג כבר על המסך. מאחר שאין אלגוריתמים שאחוז השגיאות שלהם הוא אפס אחוז, נדרשת עבודה של בן אדם כדי לתקן את התוצאה.
בסיסי נתונים מוכרים
בסיסי נתונים עולמיים קיימים כבר משנות ה-90. הם מאגדים בתוכם דוגמאות רבות לשיטות כתיבה שונות של אותיות משפות רבות. חוקרים, המבקשים לבדוק את האלגוריתמים שכתבו, יכולים להסתייע בבסיס הנתונים להשגת צורות רבות של אותיות כתובות בכתב יד. כמו כן ניתן להוריד חלק ממנו כבסיס נתונים של אלגוריתם מסוים. בסיסי הנתונים גדולים מאוד ולכן לא תמיד משתמשים בכולו כבסיס נתונים, אלא רק בחלק נבחר המייצג כמה שיותר צורות שונות. מגבלה זו של גודל קיימת בעיקר במחשבים ידניים, שאין להם הרבה מקום לבזבז ואין להם גם עצמת חישוב גבוהה.
בסיסי הנתונים מתחלקים לחלקים שונים, הכוללים ספרות, תווים באותיות גדולות, תווים באותיות קטנות, סימנים, צירופים של כל הנ"ל ועוד. כך ניתן לבדוק את התוכנה על סוגים שונים של תווים או על צירוף שלהם.
דוגמה אחת לבסיס נתונים הוא UNIPEN. הוא מכיל שמונה סוגי מידע, ייחודי ומעורב, בשפה האנגלית. הוא מכיל דוגמאות רבות והוא מקובץ בצורה ייחודית הנקראת inkML (אשר משתנה לצורה אחרת, UPX, נכון לזמן כתיבת מסמך זה). נכון ל-2004, יש לו כ-15000 דוגמאות שונות לספרות בלבד.
לשפה העברית אין עדיין בסיס נתונים רציני משלה לכתב יד, אם כי הדבר בשלבי פיתוח בכמה מקומות (כמו תוכנת גרפיטי למשל). לשון הקודש מציבה אתגר רציני למפתחים, ובהדגמות הראשונות של חלונות ויסטה למשל נתברר כי לקח לה כמעט עשר דקות לנתח וללמוד מילה אחת למשתמש חדש (אם כי המצב השתפר בינתיים). ניתן גם להשתמש בתוכנות הלומדות את כתב היד וללמד אותן את התווים העבריים, אבל עדיין אין לתוכנה עצמה בקרה על התוצאות שלה, ומלבד זאת, התוכנה צריכה להיות אחת שיודעת לכתוב מימין לשמאל.
דרך לבחירת שיטה לזיהוי כתב יד
כחלק מעבודת הגמר לקורס כתבתי קריטריונים לא מחייבים לבחירת הדרך לזיהוי כתב יד. מאחר שכפי שראינו, קיימות דרכים רבות למימוש אלגוריתם לזיהוי כתב יד, נדרשת דרך כלשהי לבחור ביניהן. יש לקבוע קריטריונים גם למפתח, שרוצה לבחור אלגוריתם יעיל שיביא לתוצאות הטובות ביותר בזמן הקצר ביותר, בהתאם לכוח החישוב הנתון, וגם למשתמש, שרוצה לדעת איזו מערכת קיימת לקנות.
זיהוי כתב יד – בחירת שיטה למפתח
מפתח הרוצה לבחור שיטה בה הוא ישתמש לזיהוי כתב יד, חייב לקבוע קודם כל את תכונות הזיהוי הכלליות:
המשאבים הנתונים בידו: עוצמת מחשוב (מקום, מהירות וזיכרון).
אופי בסיס הנתונים: האם התוכנה תלמד את כתב היד של המשתמש או שתהייה כללית.
דרך ההפעלה: מקוונת או לא.
אופי ניתוח הטקסט: מלמטה למעלה (אותיות > מילים) או ההפך.
צורת השפה: כתב מחובר או לא, צורות האותיות.
זמן הפיתוח: כמה זמן מוכן המפתח להשקיע (בשנות אדם) כדי לפתח את האלגוריתם.
מספר השפות: כמה שפות מתוכננות לעבוד בעזרת אותו אלגוריתם.
נפרט כל אחד מהנושאים:
משאבים
אם עצמת המחשוב גבוהה מאוד (הכוונה למחשב שולחני ומעלה), ניתן יהיה להשתמש ברשתות עצביות המבוססות על צמתים רבים, כך שהן יכולות להיעזר בבסיס נתונים רחב מאוד ובעצמת חישוב מסובכת. אם עצמת החישוב נמוכה, אפשר יהיה להתפשר על בסיס נתונים קטן יותר ועל אלגוריתם המבוסס על ניתוח הצורה.
אופי בסיס הנתונים
כדי להשיג אחוזי הצלחה גבוהים (במיוחד במכשירים בעלי משאבים מועטים) כדאי להשתמש בתוכנה שתלמד את כתב היד של המשתמש. אם בסיס הנתונים של התוכנה הוא מוכוון משתמש, גם אלגוריתם פשוט יחסית יוכל לפענח את הכתב בקלות יחסית. לעומת זאת, אם משתמשים בבסיס נתונים מוכן מראש, נוכל אמנם להגיע למשתמשים רבים במהירות, אך נדרש לבסיס נתונים גדול ולמשאבים גדולים כדי להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים. ככל שהתוכנה תתאים ליותר אנשים, היא תצטרך אלגוריתם חזק יותר (למשל, להגדיל את מספר הצמתים באלגוריתם HMM, או, אם האלגוריתם שלנו הוא אלגוריתם השוואה פשוט, להגדיל את מספר האפשרויות להגמשת ההשוואה).
דרך ההפעלה
כאן צריך להחליט אם דרך ההפעלה תהיה מקוונת או לא. אם ההפעלה מקוונת, בעצם צריך לפענח כל אות מיד עם כתיבתה. למעשה, זיהוי כתב יד מקוון שבו כל אות רשומה בנפרד אינו מסובך – הזמן שלוקח לנו לכתוב גדול מזה שלוקח לרוב האלגוריתמים לפענח אות אחת (0.3 שניות במחשב כף יד, נכון להיום). עם זאת, מפתחים רבים כיום רוצים לפענח מילה שלמה בבת אחת, כך שיוכלו להפעיל גם בדיקות דקדוקיות מסוימות (או אפילו תחביריות).
לזיהוי כתב יד בצורה מקוונת אפשרות להשתמש לא רק באות המוגמרת, אלא גם בצורת הכתיבה עצמה. כלומר, ניתן לדעת איך המשתמש כתב כל קו – מימין לשמאל, מלמטה למעלה, הפעיל לחץ חזק יותר על האזור הזה של האות וכו' (הפעלת לחץ חזק יותר על אזור מסוים בקו פירושה שהקו כאן יותר חשוב מהמשכו, שנכתב רק כדי לצאת ידי חובה. למשל, סוף הקו התחתון של "ך" (כ' סופית) לא חייבת להיגמר בנקודה מסוימת). יכולת זו יכולה לחולל פלאים באחוזי הזיהוי הנכון אם משתמשים בה בתבונה, ובלבד שמשתמשים בה בצורה נבונה. נראה שהצורה הטובה ביותר להשתמש ביכולת זו היא בתוכנות הלומדות את אופי הכתיבה של כל משתמש.
אין לשכוח כי תוכנה המשתמשת בקריאה כזו דורשת חומרה מיוחדת, המסוגלת לקלוט את הכתיבה בצורה מקוונת; חומרה כזו קיימת ונפוצה כבר, ולמפתח נותר אך ורק להשתמש בנתונים שבידו (ואיך משתמשים בחומרה, בהנחה שהוא לא רוצה לפתח אותה בעצמו על ידי תכנות מיקרו בקרים או אלטרות).
אופי ניתוח הטקסט
אם מפענחים מילים שלמות, הרי שבסיס הנתונים צריך להיות עצום בגודלו ואמור להכיל את כל המילים בשפה על הטיותיהן, אלא אם כן זהו מנגנון זיהוי כתב יד ייעודי לתפקיד מסוים. בסיס נתונים בגודל כזה רצוי מאוד לרכוש ולא לפתח בעצמנו, אלא אם יש לנו צוות שלם של קלדנים. בנוסף, הוא ידרוש עצמת חישוב גדולה שתצליח לזהות מילה גם כאשר היא כתובה בכמה דרכים שונות. במילים אחרות, אלא אם כן יש לנו מחשב טוב מאוד והרבה זמן לפענוח המילה, כדאי לבנות אלגוריתם המבוסס על זיהוי אותיות ולא מילים.
צורת השפה
שפה בעלת כתב מחובר תעדיף אולי לזהות את המילה השלמה (או חלקי מילים נפוצים) ואילו שפה שבה אין כתב מחובר תעדיף לזהות כל אות בנפרד. שפה, המורכבת מתווים מסובכים הדומים זה לזה, כמו השפות האסיאתיות, נדרשת לאלגוריתם המייצג את האות מחדש בצורה שבה מאפייני כל אות ואות יגיעו לכדי מיצוי מקסימלי של ההבדלים. מציאת האלגוריתם המתאים דורשת מחקר מעמיק של אופי השפה.
זמן הפיתוח
פיתוח של אלגוריתם המבוסס על לימוד המשתמש, שבו העבודה כוללת השואה די פשוטה לבסיס הנתונים הנבנה, ייקח פחות זמן מאחד המבוסס על בסיס נתונים רחב. בנוסף, אלגוריתם מתמטי הכולל התמרה מתקדמת מסובך יותר לפיתוח מאשר אחד המכיל פירוק לווקטורים (אם כי ייתכן בהחלט שהעיבוד הנוסף יהיה מסובך אף יותר).
מספר השפות
אם התוכנה תצטרך לעבוד עם יותר משפה אחת, כדאי מאוד למפתח לעבוד על אלגוריתם המפענח את האותיות ולא את המילים. הפענוח יהיה תואם לצורות שניתן יהיה להזין למחשב, כלומר, רצוי אלגוריתם בצורת רשת עצבית עם דחיסה לפי צורה ופירוק לווקטורים ולא דחיסה לפי דקדוק. כך יהיה קל יותר להוסיף שפות עתידיות.
זיהוי כתב יד – בחירת שיטה למשתמש
בדרך כלל אין המשתמש מודע לשיטה שבה נכתבה תוכנת זיהוי הכתב, וגם החברה המוכרת את התוכנה אינה מספרת זאת, אלא בקווים כלליים. עם זאת, ניתן להצביע על מס' נקודות חשובות בבואנו לבחור תוכנה שכזו:
החמרה עליה תופעל התוכנה – מחשב כף יד או מחשב שולחני.
אופי השימוש בתוכנה – זיהוי מקוון או לאחר זמן.
מספר המשתמשים בתוכנה – לאדם אחד או לאנשים רבים ושונים.
המסמכים עליהם תעבוד התוכנה – רשימות אקראיות או מסות כבדות משקל.
נעבור על כל אחד מהנושאים:
החומרה עליה תפעל התוכנה
אם החומרה שברשותנו בעלת ביצועים בינוניים, לדוגמה מחשב כף יד, לא נשתמש בתוכנה המבטיחה לנו חישובים דקדוקיים רבים והדורשת משאבי חומרה גדולים מדי. תספיק לנו בהחלט תוכנה שהוכיחה את עצמה בעבודה על דגמים קודמים, ונשים לב למהירות החישוב יותר מאשר לכמות המילים בבסיס הנתונים. לעומת זאת, עבודה על מחשב שולחני תאפשר שימוש באלגוריתמים המתקדמים ביותר.
אופי השימוש בתוכנה
זיהוי מקוון, כמו בסעיף הקודם, דורש עבודה מהירה, ואילו זיהוי לא מקוון יאפשר לנו הסתייעות בתוכנה מתוחכמת בהרבה.
מספר המשתמשים בתוכנה
אם התוכנה מיועדת לאדם אחד בלבד, כמו במחשב כף יד אישי או במחשב נישא, כדאי לקנות תוכנה הלומדת את כתב היד שלנו. לתוכנה שמכירה את צורות האותיות האישיות שלנו יש יתרון רב על פני תוכנה שמנסה להשוות כל סימן לאלפי סימנים אחרים, ואחוז השגיאות בה קטן מאוד. בדרך כלל לא לוקח הרבה זמן ללמד תוכנה כזו (כעשר דקות על חצי שעה) וההשקעה משתלמת בחסכון בזמן תיקון השגיאות של התוכנה שיבוא אחר כך. עם זאת, תוכנה שאמורה לעבוד עם מספר כותבים רב, ייתכן שכדאי שתסתמך על בסיס נתונים משלה, במיוחד אם התוכנה אמורה לשמש כל אחד מספר זעום של פעמים ואם הכותב אינו נוכח, כמו במקרים של פענוח כתבי יד עתיקים.
המסמכים עליהם תעבוד התוכנה
אם משתמשים בתוכנה לפענוח סיכומים בתורת הקוונטים, לדוגמה, כדאי מאוד שהתוכנה תהיה בעלת בסיס נתונים טוב מאוד, או לפחות יכולת לפענח גם ספרות ואותיות לועזיות, אחרת יהיה קשה למצוא ולתקן את הטעויות. לעומת זאת, אם רק מעתיקים למחשב סיכומי דיונים, אין סיבה להשקיע בתוכנה מתוחכמת מדי ואחוז שגיאות לא גדול בדרך כלל ניתן לספיגה ולתיקון במהירות.
עם זאת, עקב היות התחום מתפתח ובחיתוליו, חברות רבות כן מדגישות את הדרך לפתרון הבעיה בה בחרו, ולו כדי להרשים את הצרכנים האפשריים בידע ובתחכום שלהם. הראיה לכך היא אתרי הבית של חברות רבות המציגות בפירוט רב את תהליך הזיהוי אצלן בתוכנה, ומדגישות את זמן הפיתוח הרב שעברו, אחרת לא יאמינו להן שהן מגיעות לתוצאות טובות.
העין האנושית זקוקה ל-70-80% זיהוי בלבד של האותיות כדי להבין כתב, מכיוון שהעין מגובה בעוצמת חישוב גבוהה מאוד. כך בני אדם מסוגלים לקרוא גם כתבים שבהם חלק מהאותיות לא ניתנות לזיהוי כלל, אם יעמדו בפני עצמן, ולמעשה ניתן להבין משפט גם אם מילים שלמות חסרות בו. למחשבים עדיין קשה מאוד להשלים משפטים או מילים בעצמם. לשם כך הם צריכים להבין דקדוק, תחביר ואף להבין את ההקשר שבו נכתב אותו משפט. למשל, כמעט כל בני האדם יבינו כי המילה החסרה במשפט "_____ שלי אמרה לי ללכת לסדר את החדר", היא כנראה אמא, אך שום מחשב לא יבין זאת, כיוון שהמחשב לא היה ילד קטן שביקשו ממנו ללכת לסדר את החדר. מאותה סיבה, מחשב גם לא יבין בדיחות. כלומר, מחשב, נכון לזמן זה, לא יכול להתגבר על האדם באחוזי זיהוי נכונים.
עם זאת, המחשב בהחלט יכול לעקוף את האדם במהירות שבה הוא מזהה את הכתוב. כל שיידרש מהאדם אז הוא לא לכתוב את כל כתב היד, אלא רק לקרוא ולבדוק אותו, פעולה מהירה בהרבה, ולתקן שגיאות פה ושם.
ראו גם
קריאה ממוחשבת
מונחים בתוכנה
קטגוריה:עיבוד אותות
קטגוריה:זיהוי תווים אופטי
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-09-07T08:31:51
|
מינוטאורוס
|
שמאל|ממוזער|200px|תסאוס נלחם במינוטאור; עיטור על כד.
שמאל|ממוזער|250px|תסאוס נלחם במינוטאורוס. פסל בגני הטווילרי שבפריז.
המִינוֹטַאוּרוס (וכן המינטאור; ביוונית עתיקה: Μῑνώταυρος) הוא מפלצת מן המיתולוגיה היוונית המתוארת כיצור כלאיים שחציו אדם וחציו שור - גוף אנושי עם ראש וזנב של שור. הוא שכן בלבירינת - מבוך נרחב ומשוכלל שנבנה עבור מינוס, מלך כרתים, על ידי הממציא דדלוס, במטרה לכלוא את המפלצת. מִנְחה של שבעה עלמים ועלמות תשלח למינוטאורוס כל תשע שנים (או לפי גרסה אחרת, כל שנה) בצו המלך מינוס. המינוטאורוס הומת, בסופו של דבר, על ידי הגיבור היווני תסאוס.
המיתוס
לפני שמינוֹס היה למלך כרתים, הוא התפלל לאל פוסידון, וביקש סימן שיאשש שהוא זה שצריך לקבל את כס המלכות, ולא אחיו. בתמורה, הוא הבטיח להקריב לפוסידון את היצור שייצא מהים. פוסידון שלח לו פר לבן ויפהפה, אך מינוס, שרחמיו נכמרו על היצור המופלא, הקריב במקומו שור רגיל. פוסידון, נזעם מהפרת ההבטחה, גרם לפסיפאה אשתו של מינוס להזדווג עם הפר, וכתוצאה מכך נולד המינוטאורוס - יצור כלאיים של שור ואדם. זהו מקור המלה מינוטאורוס, שפירושה ביוונית: השור של מינוס.
המינוטאור היה יצור אכזר ופראי שהטיל את חיתתו על תושבי כרתים, ולכן מינוס, בעצתו של האורקל מדלפי, כלא אותו בלבירינת.
באותה תקופה הכריז מינוס מלחמה על אתונה, כיוון שרצה לנקום באתונאים שרצחו את בנו. אתונה נוצחה במלחמה, וכעונש, נדרשה לשלוח, מדי תקופה קבועה, שבעה נערים ושבע נערות אל תוך הלבירינת, כדי שיהיו טרף עבור המינוטאורוס. בהמשך, תסאוס, בנו של מלך אתונה, התנדב להישלח אל תוך המבוך, במטרה לשים קץ ליצור ולהורגו. למרבה מזלו של תסאוס, לפני שהוא נשלח ללבירינת, אריאדנה, בתו של המלך מינוס, התאהבה בו וגמרה אומר לסייע לו להשמיד את המינוטאורוס. היא העניקה לו פקעת חוטים, כדי שיוכל לשוב על עקבותיו ולצאת מן המבוך. תסאוס אכן הרג את המינוטאורוס, והוביל את שאר האתונאים החוצה מן הלבירינת.
מינוס, בזעמו על תסאוס שהצליח לברוח מן הלבירינת, החליט להעניש את דדלוס על כישלונו בבניית הלבירינת כמקום ללא מוצא, וכלא אותו ואת בנו איקרוס במבוך. עם זאת, בזכות תושייתו וכושר המצאתו של דדלוס, הצליחו השניים למצוא את דרכם מחוץ למבוך וניסו לברוח מהאי בעזרת כנפיים שבנו לעצמם מנוצות ושעווה. במהלך מעוף הבריחה של השניים, ניתכה השעווה בכנפיים שנשאו את איקרוס. הן קרסו והוא נפל למותו לנגד עיניו של אביו, דדלוס.
המיתוס אודות המינוטאורוס וקטילתו על ידי תסאוס נושא, ככל הנראה, הדים לשינויים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. לפי פרשנות אחת, המינוטאורוס טורף האדם הוא סמל לפולחן דתי שכלל קורבנות אדם, שהתקיים בתקופות ברבריות (בדומה לעבודת המולך שנפוצה בכנען ובסביבותיה), אך הריגתו על ידי תסאוס מסמלת את ביטולו של הפולחן הדתי הספציפי הזה, ומעבר לציוויליזציה מתקדמת יותר. לפי פרשנות אחרת, שמתמקדת בהיבט הפוליטי, המיתוס מתייחס לשחרורם של האתונאים, או של היוונים ככלל, מעולם של הכרתים.
אזכור שכיח למינוטאורוס נמצא בספרי פנטסיה שם מוזכרים המינוטאורים בדרך כלל כעם (ולא כדמות יחידה) גס, חסר תרבות ובעל כבוד מפוקפק, אך כיצורים חזקים מאוד ולוחמים מסורים. דמויות של מינוטאורים מופיעות, בין היתר, במשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים" ובסדרת הספרים "נרניה". בספר פרסי ג'קסון וגנב הברק המינוטאור רדף אחרי פרסי עד שהגיע למחנה החצויים בפעם הראשונה.
דמויות מצוירות של מינוטאורים מופיעות ביצירות רבות של פבלו פיקאסו, בעיקר משנות ה-30 של המאה העשרים. מספר תמונות מציגות את המינוטאורוס כאנס וכרוצח, אך תמונות אחרות דווקא מציגות אותו כמאהב ולא כמפלצת.
דמויות הקרובות למינוטאורוס נפוצות בתרבות הפופולרית, דוגמת הדמות המצוירת "מוש השור".
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יצורי כלאיים מיתולוגיים
קטגוריה:יצורים מיתולוגיים דמויי אדם
קטגוריה:יצורים מהמיתולוגיה היוונית
קטגוריה:התרבות המינואית
| 2024-04-07T16:24:13
|
מערכת לומדת
|
מערכת לומדת היא מערכת אשר משפרת את ביצועיה בביצוע משימה נתונה ככל שהיא מבצעת משימה זו.
עקרון הפעולה של מערכות אלו בנוי משני שלבים עיקריים, למידת המידע ובדיקת מידע חדש.
בשלב הלמידה, הידוע גם כשלב אימון המערכת, המערכת מקבלת מידע מוכר ובונה מודל סטטיסטי באמצעותו תאפיין מידע חדש.
בשלב הבדיקה, המערכת מקבלת מידע חדש ובהתאם למודל שנבנה מסווגת אותו.
מערכת כזו מכילה:
בסיס נתונים ללימוד המערכת ולבדיקת הביצועים שלה.
כללים לאפיון מידע.
כללים להחלטה על נכונות המידע.
ניקוד להחלטה על אפיון מידע חדש: שייך למופע ישן או מופע חדש.
שימוש במערכות כאלו מקובל במערכות זיהוי כתב, זיהוי דיבור, זיהוי דובר, גילוי ספאם, תוכנות ללמידת משחק ועוד.
בשנים האחרונות הופך תחום המערכות הלומדות לאחד מהתחומים המובילים במסגרת מחקרים בביואינפורמטיקה, בעיקר בכל האמור בזיהוי דפוסים חוזרים במסדי נתונים ביולוגים (מבנה חלבונים, אתרי קישור של פקטורי שעתוק ו-gene expression).
ראו גם
מונחים בתוכנה
למידה חישובית
קטגוריה:בינה מלאכותית
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-04-11T16:42:33
|
מסד נתונים
|
שמאל|ממוזער|250px|סכמה של מסד הנתונים של מדיה ויקי
שמאל|ממוזער|250px|מנהל מסד נתונים Hsql
שמאל|ממוזער|250px|תוכנת PhppgAdmin לניהול מסד נתונים
שמאל|ממוזער|250px|מסך ניהול של מסד נתונים MySQL
מסד נתונים (באנגלית: Database – דַּאטָה־בֵּייס, או בראשי תיבות DB, "בסיס נתונים") הוא אמצעי המשמש לאחסון מסודר של נתונים במחשב, לשם אחזורם ועיבודם. מסד נתונים מאוחסן באמצעי אחסון נתונים, בדרך כלל על גבי דיסק קשיח, המאפשר גישה ישירה לנתונים. הגישה למסד הנתונים נעשית באמצעות תוכנה ייעודית – מערכת לניהול מסד נתונים (DBMS – Database Management System). מסד הנתונים בנוי לפי מודל לאחסון הנתונים, כמו מנגנונים פנימיים למיון ולחיפוש.
ישנם מספר מודלים למסדי נתונים: רשתי, היררכי, טבלאי, מונחה עצמים ו-NoSQL. המודלים הללו מבטאים סוגי קשרים שונים בין הנתונים השונים.
המודל הנפוץ ביותר היום, הוא המודל הטבלאי שמכונה גם יחסי. במודל זה מסד הנתונים בנוי מטבלאות, כאשר כל טבלה מכילה מידע על ישות מסוימת (לדוגמה, לקוחות במערכת בנקאית). בכל טבלה יש רשומות (שורות), כאשר כל רשומה מתייחסת למקרה ספציפי (למשל לקוח מסוים). לכל רשומה בטבלה יש מפתח ראשי שמזהה באופן ייחודי את הרשומה. הקשר בין הרשומות בטבלאות שונות נעשה באמצעות שדה מפתח זר כאשר מספר הפעמים בו יכול להיות משויך המפתח לרשומה ספציפית בטבלה האחרת מגדיר את ריבוי הקשר (יחיד לרבים – רבים לרבים וכו'). שליפת מידע ופעולות עדכון במסד נתונים טבלאי נעשות באמצעות שאילתות, לרוב בשפת SQL, המהווה ממשק שמאפשר גישה לנתונים מבלי להתייחס לאופן שמירתם במסד הנתונים.
סוגים שונים של מסדי נתונים
חלוקה לפי פעילות
מסדי נתונים אנליטיים, שבהם הנתונים סטטיים ונועדו לקריאה. הנתונים נועדו לניתוח, יישומים של הרכיבים.
מסדי נתונים אופרטיביים, שבהם נעשה עדכון של הנתונים, מנוצלים לצורך טיפול בחלקי מידע דינמיים יותר. רוב יישומים מסדי נתונים של חברות יהיו מהסוג הזה.
חלוקה לפי סוג
מסדי נתונים אקטיביים (Active Databases).
מסדי נתונים עתיים (Temporal Databases).
מסדי נתונים שיתופיים (Cooperative/Federated Databases).
מסדי נתונים מבוזרים (Distributed Databases).
מסדי נתונים הסתברותיים (Probabilistic Databases).
מרכיבי מסד הנתונים
יחידת הנתונים הקטנה ביותר במסד הנתונים היא השדה (field). בנתוני אזרח במרשם התושבים, למשל, מספר הזהות, השם הפרטי, ושם המשפחה הם שדות בטבלה. שדה חייב להיות מסוג מסוים, שמגביל את הזנת הערכים לו לאותו סוג נתונים. כך, למשל, שדה שהוגדר כמספר לא יוכל להכיל תווי אותיות.
אוסף כל השדות המתארים את האזרח הוא הרשומה (record) של אותו אזרח. לכל רשומה יש מפתח ראשי (primary key), המשמש לזיהוי חד-משמעי שלה. מפתחות משניים משמשים לאיתור מהיר של רשומות ולקישור בין רשומות. ברשומת האזרח, מספר הזהות משמש כמפתח ראשי, ושם המשפחה והשם הפרטי משמשים כמפתח משני. מפתח המורכב משילוב של כמה שדות קרוי מפתח מורכב.
מסד נתונים מכיל בדרך כלל רשומות רבות, המקושרות באמצעות מפתחות. לתרשים שמבטא את כל הקשרים בין הרשומות השונות קוראים דיאגרמה. היחסים בין רשומות יכולים להיות מכמה סוגים. הנפוצים ביותר הם יחס של אחד לרבים, שבו לכל רשומה יכולות להיות מקושרות מספר רשומות אחרות, ויחס של אחד לאחד, שבו לכל רשומה יכולה להיות רק רשומה אחת שמקושרת אליה. דוגמה: במרשם התושבים, לאם אחת מקושרים ילדים אחדים (יחס של אחד לרבים), אך לא יותר מבן-זוג אחד (יחס של אחד לאחד). במסד הנתונים יש מנגנון בקרה מיוחד האוכף את התנאים הללו ושמו מנגנון אימות היחוסים שמכונה גם מנגנון בקרת יתומים ואלמנות, מכיוון שאינו מאפשר ליצור או להותיר רשומות "יתומות".
מפתח או אינדקס הוא שדה שמוגדר ככזה. כמעט כל שדה יכול להיות מוגדר כשדה מפתח (למעט שדה בינארי ושדה מזכר), אבל רק שדה אחד בכל טבלה יכול להיות מוגדר כמפתח ראשי, שאר המפתחות יהיו מוגדרים כמפתחות זרים או מפתחות משניים. שדה מפתח הוא שדה שהתוכנה יוצרת בעבורו מפתח פנימי ממוין של כל הערכים באותו שדה. תפקידיו של המפתח הם: להאיץ את העבודה עם הרשומה, במיון, בחיפוש ובשליפה של ערכים, וכן למנוע הזנת ערכים זהים במפתח שהוגדר ללא כפילות. כאשר אין שדה שניתן לייחס לו זיהוי חד-ערכי לרשומה, נוהגים להוסיף לרשומה שדה מלאכותי שיכיל מספר חד-ערכי רנדומלי.
מנגנונים במערכת לניהול מסד נתונים
קטלוג מערכת בקטלוג רשום המידע אודות מסד הנתונים. כמו הגדרת הרשומות והשדות, שמותיהם וסוגיהם, ברירות המחדל וחוקי האימות של השדות. המפתחות הראשיים והזרים של כל רשומה. מהם הכללים של אימות הייחוסים. הרשאות של משתמשים ופעולות שמותר להם לבצע. כל המידע הזה מאוחסן בטבלאות מערכת אינטגרליות של מסד הנתונים.
Query Optimizer רכיב במסד הנתונים האחראי לתכנון ביצוע השאילתות במסד הנתונים והמבצע מיטוב שאילתות.
Storage Manager מנגנון המנהל את האחסון הפיסי של הנתונים על גבי הדיסק.
Cache Manager מנגנון המנהל את השימוש בזיכרון מטמון. ההחלטה אילו פריטים להכניס למטמון מתבססת בדרך כלל על היקף השימוש. לדוגמה טבלה אשר נמצאת בשימוש רב תוכנס למטמון על מנת לקצר את זמן הגישה למידע שבה.
יומן האירועים מנגנון הרושם את כל העדכונים המבוצעים בתוכן של מסד הנתונים כדי לתמוך בהתאוששות ושחזור של מסד הנתונים במקרה של תקלה בנתונים הנובעת מהפסקה של תנועה או של בעיה אחרת. במקרה של תקלה ניתן לשחזר את הנתונים אחורה למצב שהיה לפני התחלת התנועה, אפשרות נוספת היא לבצע שיחזור לפנים, באמצעות שיחזורו מאמצעי גיבוי קדימה אל המצב המתבקש.
מנגנון בקרת המקביליות (Concurrency Control) מנגנון זה אחראי לביצוע התקין של תנועות במסד הנתונים (Transactions). מנגנון בקרת המקביליות אחראי לקיום תכונות ACID במסד הנתונים. תנועה (טרנזקציה) היא אבסטרקציה של אוסף פעולות קריאה וכתיבה אטומיות לאובייקטים במסד הנתונים. היסטוריה מגדירה יחס סדר חלקי בין תנועות הרצות במקביל במסד הנתונים. כאשר שתי תנועות שונות ניגשות לאותו אובייקט ייתכן מצב של חוסר עקביות במסד הנתונים כתוצאה מכך ששתי התנועות מתנגשות. שתי תנועות נקראות מתנגשות כאשר לפחות אחת מהן מבצעת פעולת כתיבה לאותו אובייקט. מנגנון בקרת המקביליות דואג שביצוע התנועות יהיה נכון ושקיף למשתמש. אחת מהמנגנונים הנפוצים לבקרת מקביליות הוא מנגנון הנעילות (Lock Based Mechanism). האלגוריתם הנפוץ ביותר נקרא (Two Phase Locking). חיסרון בשימוש במנגנון נעילות כגון 2PL הוא האפשרות להגיע למצב של קיפאון (Deadlock). מנגנונים מבוססי נעילות נוספים שבשימוש הם: STRICT 2PL ו Conservative 2PL. כמו כן ישנם מנגנוני בקרת מקביליות המשתמשים בתגיות זמן (Timestamps) ומנגנונים מבוססי ולידציה.
מנגנון שכפול (Replica Control) מנגנון המאפשר ליצור כמה מופעים של מסד הנתונים באתרים שונים ולבצע סינכרון בין הנתונים שבהם באופן שכל שינוי במסד נתונים אחר מועבר לכל היתר. באמצעות מנגנון השכפול אפשר להעביר גם שינוי הגדרות של מסד הנתונים לכל הבסיסים האחרים.
מסדי נתונים נפוצים
מודל רשתי
ADABAS
מודל היררכי
IMS/DB
מודל טבלאי
MySQL
Microsoft SQL Server
אורקל
Access
DB2
PostgreSQL
אינפורמיקס
Sybase Database
SQLite
Firebird
Teradata
מודל העצמים
PostgreSQL
NoSQL
MongoDB
אפאצ'י קסנדרה
RavenDB
ראו גם
אינדקס
תוכנה - מונחים
מסד נתונים גרפי
CAP theorem
לקריאה נוספת
רז הייפרמן, בסיסי נתונים טבלאיים ושפת SQL, הוצאת הוד-עמי.
מבוא למאגרי נתונים – רם קדם
Database System Concepts, Avi Silberschatz Henry F. Korth S. Sudarshan, McGraw-Hill
קישורים חיצוניים
מסדי נתונים באינטרנט, אתר אית"ן
ארגון ומפתוח של מאגרי מידע (האו"פ)
הרצאות בקורס בסיסי נתונים (בעברית), באתר אוניברסיטת בן-גוריון
מילון למונחי ארגון נתונים | 2002 | השלמות 2014 | באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:מבני נתונים
קטגוריה:אחסון נתונים
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-04-19T22:33:40
|
מופע
|
ממוזער|שמאל|300px|תנועה הרמונית פשוטה; A המשרעת T המחזור
מופע (או פאזה) הוא מושג שמתאר את מצבה הרגעי של תופעה מחזורית.
המופע משמש לתיאור תופעות בתחומי מדע רבים: אופטיקה, אלקטרומגנטיות, הנדסת חשמל, אקוסטיקה, מכניקה ועוד. תופעות מחזוריות מתוארות לרוב באמצעות גלים. המופע הוא המקום במחזור שבו הגל נמצא במצב מסוים.
תיאור מתמטי
התופעה המחזורית הפשוטה ביותר היא מתנד הרמוני פשוט, והיא מתוארת על ידי גל סינוסואידי בנקודה קבועה במרחב. ניתן לייצג כל פונקציה מחזורית כסכום של גלים סינוסואידיים באמצעות טור פורייה. התיאור המתמטי של גל סינוסואידי כתלות בזמן הוא:
כאשר היא משרעת התנודות, הוא הזמן, ו- תדירות התנודות (ההופכי שלה הוא זמן המחזור: ). הזווית שעליה מופעלת פונקציית הסינוס, , מודולו , נקראת המופע והיא נמדדת במעלות או ברדיאנים. המחזור של פונקציית הסינוס הוא , ולכן היחס בין המופע לבין הוא החלק היחסי של המחזור בו נמצא הסינוס.
הוא המופע ההתחלתי – המופע בזמן t=0, והוא נקבע באופן יחיד על ידי . המופע ההתחלתי אנלוגי לזווית ההתחלתית בתנועה מעגלית קצובה. במסה המחוברת לקפיץ, למשל, המופע ההתחלתי נקבע על ידי ההעתק ההתחלתי של המסה.
המופע ההתחלתי שקול להשהייה בזמן של הגל :
כלומר מופע התחלתי של שקול להשהייה ברבע זמן מחזור.
הפרש מופע
ממוזער|שמאל
ממוזער|שמאל|גלים עם מופע התחלתי זהה – גלים בפאזה
ממוזער|שמאל|גלים בעלי הפרשי מופע – גלים שאינם בפאזה
הפרש המופע של שני גלים סינוסואידיים בעלי אותה תדירות הוא ההפרש בין המופעים ההתחלתיים שלהם, או ההפרש בין הזויות שבהן שתי הפונקציות מקבלות את אותו הערך ואת אותו השיפוע.
שני גלים הם בפאזה אם הפרש המופע שלהם הוא אפס ובאנטי-פאזה אם הפרש המופע שלהם הוא 180 מעלות. מזהויות טריגונומטריות נובע שהסכום של שני גלים סינוסואידיים בעלי אותה משרעת ותדירות ובעלי הפרש מופע הוא גל סינוסואידי באותה התדירות, שהמשרעת והמופע ההתחלתי שלו נקבעים על ידי הפרש המופע בלבד:
ניתן לראות שהתאבכות בונה מתרחשת כאשר הגלים הם בפאזה – במקרה כזה המשרעת של הסכום היא פעמיים המשרעת A. התאבכות הורסת מתרחשת כאשר הגלים הם באנטי-פאזה, ובמקרה כזה המשרעת של הסכום היא אפס.
קוהרנטיות מופע
קוהרנטיות היא תכונה של גלים השומרים על הפרש מופע מוגדר ביניהם לאורך זמן. לשם כך על הגלים להיות בעלי אותה התדירות בדיוק. באופטיקה למשל הגדרת מקור קוהרנטי בזמן הוא מקור אשר מקרין גלים שכולם באותה תדירות ובאותו מופע התחלתי או שהפרש המופע ביניהם קבוע. זאת בניגוד למקור לא קוהרנטי שבו הפרש המופע בין הגלים הוא אקראי.
ראו גם
גל
קוהרנטיות
התאבכות
רעש מופע
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גלים
| 2024-06-07T22:21:55
|
תוכנה - מונחים
|
מונחי בסיס
תוכנה – אוסף מאורגן של הוראות ומידע עבור מחשב.
תוכנית מחשב – רצף של הוראות בשפת תכנות כלשהי, שנועדו לבצע משימה מסוימת, קטנה או גדולה, במחשב.
יישום מחשב – תת־מחלקה של תוכנות מחשב אשר מנצלות את יכולות המחשב לביצוע משימות אותן המשתמש מבקש לבצע.
תוכנת מערכת – תוכנת מחשב המיועדת להפעלה ושליטה על חומרת המחשב, ומשמשת כפלטפורמה להרצת יישומי מחשב.
תכנות – המלאכה של פיתוח ותחזוקה של תוכנה.
מתכנת/תוכניתן – אדם העוסק בתכנות.
קוד פתוח (Open Source) – תוכנה אשר קוד המקור שלה גלוי ונגיש בדרך כלל באמצעות האינטרנט. פרויקטים המפותחים בגישה של קוד פתוח מאפשרים לקהילה רחבה של מפתחים ממרחבי האינטרנט זמינות להורדה של הקוד להתבוננות ולמידה ממנו. פרויקטים אלו מפיקים תועלת ממודל הפתיחות כאשר הקהילה תורמת בחזרה לפרויקט שיפורים, תיקונים והרחבות של קוד המקור. פרויקטים מפורסמים אשר פותחו בגישה של קוד פתוח הם לינוקס (Linux) ואפאצ'י (Apache).
תוכנה חופשית (Free software) – תוכנה בעלת סטטוס משפטי התומך באפשרות של כל אדם להשתמש בה, לשכפלה, להפיצה, להתאימה, לשנותה ולשפרה כפי רצונו, באופן חופשי, אך תחת תנאים מסוימים המבטיחים את זכויותיהם של שאר המשתמשים.
תכנות מונחה עצמים – תפיסה בפיתוח תוכנה, שהמרכיב הבסיסי בה הוא העצם (האובייקט).
תכנות מונחה אירועים – תפיסה בפיתוח תוכנה, שהמרכיב הבסיסי בה הוא האירוע.
תכנות פרוצדורלי – תפיסה בפיתוח תוכנה, שהמרכיב הבסיסי בה הוא השגרה.
תכנות פונקציונלי – תפיסה בפיתוח תוכנה, שהמרכיב הבסיסי בה הוא הפונקציה, ודגש על היעדר או הגבלה של תופעות לוואי.
בדיקות תוכנה – תהליך (חלק מכלל תהליכי הבטחת איכות) במחזור פיתוח תוכנה, הנמצא בין סיום הפיתוח לתחילת השימוש במוצר. בדיקות תוכנה מבוצעות בשני מישורים – בקרת איכות של הגוף המפתח, ובדיקות קבלה של הגוף המשתמש. תהליכי בדיקות תוכנה הם חלק בלתי נפרד מתהליכי הנדסת תוכנה.
שפת תכנות
קוד מקור – הוראות הפעלה עבור מחשב הכתובות על פי תחביר של שפת תכנות. הכוונה בדרך כלל לתוצאת עבודתו של מתכנת.
שפת מחשב – שפה אשר בה נכתבות הוראות הפעלה סדורות עבור המחשב. שפה זו מעובדת לפעולות על ידי המעבד אשר במרכז המחשב.
שפת תכנות – שפה, בעלת אוצר מילים וכללי תחביר משלה, המשמשת למתן הנחיות פעולה למחשב. ראו שפות תכנות.
שפה עילית – שפת תכנות שסגנונה קרוב לשפתו של המשתמש בה ובעזרתה אפשר ליצור תוכנת מחשב.
שפת סף – שפת תכנות שבה יש התאמה חד־חד ערכית בין הפקודות שכותב המתכנת ובין הפקודות בשפת המכונה, כלומר כל פקודה בשפת סף מתורגמת לפקודה אחת בשפת מכונה.
שפת מכונה – הקידוד הבינארי הישיר למתן הוראות פעולה למעבד.
שפת תכנות Low-level – שפת תכנות המספקת אבסטרקציה מעטה מארכיטקטורת סט הפקודות של המחשב, או כלל לא.
תחביר – אוסף הכללים ליצירת רצפי תווים בעלי משמעות לצורך תכנות בשפת תכנות מסוימת.
מחולל יישומים – כלי תוכנה אשר בעזרתו ניתן לכתוב תוכנת מחשב. היחס בינה לשפה עילית הוא היחס בין בנייה מודולרית מתועשת לבין בנייה מסורתית.
אסמבלר – תוכנית מחשב המתרגמת תוכנית שנכתבה בשפת אסמבלי לקוד ביצוע במחשב.
מהדר (compiler) – תוכנה שתפקידה להמיר קוד של תוכנה משפה אחת לשפה שנייה (בדרך כלל משפה עילית לשפת ביניים או שפת מכונה).
הידור – המרת קוד תוכנה משפה אחת לשפה שנייה (בדרך כלל משפה עילית לשפת ביניים או שפת מכונה).
קישור – חיבור רכיבי תוכנה אחדים לתוכנית בת־ביצוע אחת.
bootstrapping – הפעלת תהליך מורכב באמצעות תהליך פשוט יותר מאותו סוג.
מפרש (interpreter) – תוכנה הקוראת תוכנית מחשב הכתובה בקוד שפת תכנות ומבצעת אותה שורה אחר שורה, ללא שלב הביניים של ההידור. רוב שפות התסריט (Scripting Languages) וגם גרסאות מסוימות של שפת BASIC הם כאלו.
פולימורפיזם – היכולת לטפל בערכים מטיפוסים שונים בעזרת ממשק אחיד.
עצם – בתכנות אימפרטיבי, אזור בזיכרון המחשב, או במודל הזיכרון של שפת התכנות, שעשוי להכיל ערכים (הכללה של מושג האובייקט בתכנות־מונחה עצמים, ראו למטה).
קובץ הרצה – קובץ אשר ניתן לביצוע ישירות על ידי המחשב. בדרך כלל יכיל הקובץ יצוג בינארי של פקודות מכונה.
שימוש בתוכנה
הנדסת תוכנה – היא הפעילות ההנדסית העוסקת בפיתוח יעיל של תוכנה איכותית.
אימות תוכנה – תחום במדעי המחשב העוסק בהוכחה שתוכנה מסוימת מבצעת בדיוק את מה שהוגדר במפרט שלה או בעלת תכונות מסוימות.
סיבוכיות – ענף של מדעי המחשב שבמסגרתו נבחנים המשאבים הנחוצים לפתרון בעיה נתונה באמצעות מחשב, ומושווית יעילותם של אלגוריתמים שונים לפתרון בעיה זו.
מכונה וירטואלית – תוכנה היוצרת סביבה הנחוצה להפעלתה של תוכנה אחרת, מבלי שיהיה צורך במימוש פיזי של סביבה זו.
מסד נתונים – תוכנה לאחסון נתונים ואחזורם.
גיור תוכנה – התאמתה לשפה העברית של תוכנה שפותחה למען משתמשים בעולם הרחב, ללא התחשבות מראש בשפה העברית.
היסב – התאמת קוד תוכנה מסביבה X לסביבה Y.
ממשק משתמש – חלק התוכנה המטפל בדיאלוג שבין המחשב למשתמש.
GIGO – עקרון מעולם מדעי המחשב שלפיו תוכנית מחשב או פונקציה המקבלת קלט שגוי, דינה להחזיר פלט שגוי גם הוא.
וניל - שימוש בתוכנה או מערכות מחשוב אחרות כגון חומרה או אלגוריתמים שבצורתן הראשונית, אינן מותאמות, כלומר, הן משמשות ללא כל התאמות אישיות או עדכונים שהוחלו עליהן.
מערכת הפעלה
מערכת הפעלה – תוכנה המגשרת בין המשתמש, החומרה ויישומי התוכנה, ומפקחת על פעולתו של המחשב. ראו רשימה של מערכות הפעלה.
ליבת מערכת ההפעלה (Kernel) – חלק בסיסי במערכת ההפעלה.
BIOS (Basic Input Output System) – מערכת קלט/פלט בסיסית, משמשת לאתחול מערכות מחשב.
API (Application Programming Interface) – פונקציות של תוכנה, לרוב של מערכת ההפעלה עצמה, הפתוחות לשימושן של תוכנות אחרות לשם קבלת שירותיה של מערכת ההפעלה או התוכנה.
זמן ריצה – מושג במדעי המחשב תחת הקטגוריה "יעילות", המגדיר את הזמן שתוכנה רצה מתחילת הקוד ועד סוף התוכנית ומסומן באות O. שני קטעי קוד המבצעים אותה משימה בזמן ריצה שונה, הקוד עם זמן הריצה הקצר יותר יוגדר כיעיל יותר וכך גם כטוב יותר עבור המשתמש.
אבטחת מידע
נוזקה – תוכנה שמטרתה לחדור או להזיק למחשב ללא ידיעתו של המשתמש בו.
וירוס מחשב – תוכנה זדונית שחודרת למחשב באופן סמוי באמצעות תוכנה נגועה, ופוגעת בפעולה התקינה של המחשב הנפגע.
תולעת מחשב – תוכנה זדונית שחודרת למחשב באופן סמוי, מפיצה את עצמה באמצעות ניצול חולשות אבטחה או הנדסה חברתית, ופוגעת בפעולה התקינה של המחשב הנפגע.
אנטי וירוס – תוכנה לזיהוי ואיתור וירוסים, מחיקתם ותיקון קבצים נגועים בהם.
תוכנת ריגול (רוגלה) – תוכנה המוחדרת למחשב במטרה לאסוף מידע בלא רשות, על אדם או ארגון, והעברתו לצד שלישי.
חומת אש – תוכנה למניעת חדירה לא מורשית אל המחשב, וקישור לא מורשה אל האינטרנט על ידי תוכנות במחשב, או אנשים במחשבים אחרים.
שרת פרוקסי – מחשב המייצג את המשתמש בו, כלומר נותן למשתמש לגלוש דרכו תוך הסתרת זהותו של המשתמש.
מוצרי תוכנה
WYSIWYG (What You See Is What You Get) – תכונה של תוכנת עריכה (מעבד תמלילים, עורך HTML וכדומה) שבה הדף המוצג על־גבי הצג בזמן עריכת המסמך זהה לזה שיוצג בתוצאה הסופית: דף במדפסת במקרה של מעבד תמלילים, דף בדפדפן במקרה של עורך HTML וכדומה.
OCR (Optical Character Recognition) – תוכנה המסוגלת לזהות אותיות הנמצאות על־גבי נייר או מסך, על־פי צורתן הגרפית.
זיהוי כתב – תכונה הקיימת במכשירי PDA ומאפשרת להם להמיר כתב יד למידע דיגיטלי.
משחק וידאו – משחק המיושם באמצעות תוכנה על־גבי מחשב או קונסולת משחקים.
מעבד תמלילים – תוכנה המשמשת להקלדה, עריכה ועיצוב של מסמכים מודפסים.
חבילת יישומים משרדיים – חבילה של מוצרי תוכנה הכוללת מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני, מצגת שקפים ועוד.
מיקרוסופט אופיס – חבילת יישומים משרדיים מתוצרת מיקרוסופט.
אופן אופיס – חבילת יישומים משרדיים חופשית מתוצרת סאן מיקרוסיסטמס.
סטאר אופיס – חבילת יישומים משרדיים מתוצרת סאן מיקרוסיסטמס (על בסיסה נכתבה אופן אופיס).
ליברה אופיס – חבילת יישומים משרדיים חופשית המפותחת על ידי קרן המסמך (The Document Foundation).
דפדפן – תוכנה המאפשרת לראות מידע באינטרנט.
אינטרנט אקספלורר – דפדפן שפותח על ידי מיקרוסופט.
Microsoft Edge – דפדפן שגם כן פותח על ידי מיקרוסופט.
פיירפוקס – דפדפן אינטרנט בקוד פתוח המפותח על ידי קרן מוזילה.
Epiphany – דפדפן חופשי המיועד לסביבת העבודה GNOME.
אופרה – דפדפן קנייני חינמי המפותח על ידי חברת Opera Software.
גוגל כרום – דפדפן שפותח על ידי גוגל.
Safari – דפדפן שפותח על ידי אפל.
בינה מלאכותית – ענף של מדעי המחשב העוסק ביכולתם של מחשבים לפעול באופן המציג יכולות השמורות עד כה לבינה האנושית בלבד.
מערכת לומדת – מערכת אשר קולטת את אופן יישומם של תהליכים מסוימים ועל פיהם עושה את אותם התהליכים בעתיד. תכונה חשובה של מערכות בינה מלאכותית.
מבחן טיורינג – כינוי למבחן שהציע אלן טיורינג בשנת 1950, כמדד אפשרי למידת התבונה של מערכת שאיננה אנושית.
ראייה ממוחשבת – ענף של מדעי המחשב העוסק במתן יכולת למחשב להבנה, ניתוח, ועיבוד מידע חזותי מתמונות וסרטי וידאו.
מנוע משחקים – תוכנה המשמשת ליצירת משחקי מחשב.
מנהל התקן (דרייבר) – ממשק של רכיב חומרה המאפשר לתוכנות לגשת אליו.
משבצת (תוכנה) – תוכנה המיועדת לעימוד ספרי קודש.
תכנות מונחה עצמים
תפיסה בפיתוח תוכנה, שהמרכיב הבסיסי בה הוא האובייקט – מופע (מימוש) של מחלקה (class). מכל מחלקה ניתן לבנות אובייקטים כרצוננו. מחלקה כוללת משתנים ופעולות אפשריות על המשתנים. הרעיון הוא שכל פעולה על משתני המחלקה תעשה רק על ידי הפעולות המוגדרות בתוך המחלקה. בכך מושגת שמירה על המשתנים והקלה בתהליך בדיקות התוכנה. מכל מחלקה ניתן לבנות בהורשה מחלקות אחרות, שלהן יתווספו משתנים ופעולות מעבר למה שמוגדר במחלקה המורישה. כל מחלקה כוללת גם בנאי (constructor) הבונה אובייקט חדש של המחלקה, ומפרק (destructor) אשר מפרק את האובייקט ומשחרר את הזיכרון שהיה בשימוש האובייקט.
כימוס – מנגנון שמאפשר יצירת יחידת תוכנה בעלת ממשק מוגדר לשאר חלקי התוכנה.
ירושה – דרך לבסס יחס "סוג־של" (is-a) בין עצמים, המסייע במידול של תחומים בדרך דומה לזאת המוגדרת באופן "טבעי" על ידי העוסקים בהם.
פולימורפיזם – תכונה המאפשר לטפל בערכים מטיפוסים שונים בעזרת ממשק אחיד.
מחלקה (תכנות) – מבנה המגדיר טיפוס נתונים – אוסף של משתנים ופונקציות הפועלות על משתנים אלה, וכן מנגנון ליצירת אובייקטים השייכים למחלקה.
אובייקט (מדעי המחשב) – מופע ספציפי של מחלקה.
בנאי – פונקציה המאתחלת את השדות של אובייקט עם היווצרו.
ראו גם
חומרה – מונחים
רשת מחשבים – מונחים
אחסון נתונים – מונחים
*
*
תוכנה
| 2023-06-28T16:58:51
|
מינוטאורים
|
הפניה מינוטאורוס
| 2008-07-23T14:30:40
|
פריונים
|
REDIRECT פריון (חלבון)
| 2009-09-05T08:18:10
|
אלקטרוניקה
|
שמאל|ממוזער|250px|מעגל אלקטרוני
ממוזער|שמאל|250px|לוח ניסויים (מטריצה) ועליו מעגל חשמלי
אֵלֶקְטְרוֹנִיקָה היא ענף של הנדסת חשמל העוסק בתכנון מעגלים חשמליים המווסתים את תנועתם של אלקטרונים באמצעות רכיבים שונים. בהשוואה להנדסת חשמל שעוסקת במעבר של אלקטרונים במוליכים האלקטרוניקה עוסקת במעבר שלהם בחומרים שאינם מוליכים או שהם מוליכים למחצה. ראשיתה של האלקטרוניקה הייתה בהמצאת שפופרת הריק ויישומה במקלטי רדיו. החלפת השפופרת ברכיבים מוליכים למחצה (semiconductors), השימוש במעגלים מודפסים ובמעגלים משולבים, פרצו את הדרך ליישומה של האלקטרוניקה בכל תחומי החיים, וזאת בזכות המזעור ועלות הייצור הנמוכה של הרכיבים.
התקנים ורכיבים אלקטרוניים
ממוזער|250px|בדיקה של ציוד אלקטרוני
רכיב אלקטרוני הוא כל חלק פיזי של מערכת אלקטרונית אשר משפיע על אלקטרונים או השדות הקשורים להם ומממש תפקיד מסוים באותה מערכת. לרוב רכיב מתוכנן כך שיהיה ניתן לחבר אותו לרכיבים אחרים ובדרך כלל הוא מולחם או מודפס במעגל מודפס
(PCB), כדי ליצור מעגל אלקטרוני עם פונקציה מסוימת (למשל של מגבר, מקלט רדיו, או מתנד). רכיבים יכולים להארז בגפם או בקבוצות יותר גדולות כמו מעגלים משולבים. רכיבים אלקטרוניים נפוצים הם קבל, נגד, דיודה, טרנזיסטור וכו'.
סוגי מעגלים
מעגלים אנלוגים
שמאל|ממוזער|250px|מעגל מודפס
רוב המכשירים האלקטרוניים האנלוגיים, כגון מקלטי רדיו, מורכבים מכמה סוגים בסיסיים של מעגלים אנלוגיים בהם נעשה שימוש בטווח רציף של מתחים לעומת רמות בדידות שבהן נעשה שימוש במעגל הספרתי (דיגיטלי).
נכון לימינו המספר השונה של מעגלים אנלוגיים הוא גדול, בעיקר משום ש'מעגל' יכול להיות עשוי מרכיב בודד ואף ייתכן שהוא יהיה בנוי ממערכת של אלפי רכיבים. מעגלים אנלוגיים לפעמים נקראים מעגלים ליניאריים, למרות שנעשה שימוש בתופעות לא-ליניאריות ברכיבים אנלוגיים רבים כגון ערבלים, מאפננים ועוד.
כיום חלק מהמעגלים האנלוגיים יכולים להשתמש במעגלים ספרתיים ובמעבדים המבצעים עיבוד אותות ספרתי לצורך שיפור ביצועיו של המעגל. סוג זה של מעגלים נקרא בדרך כלל בשם "אות מעורבב" או "mixed signal".
לעיתים קשה להבדיל בין מעגל אנלוגי למעגל ספרתי מאחר ששני סוגי המעגלים כוללים אלמנטים ליניאריים ולא-ליניאריים. דוגמה לכך הוא משוון, המקבל טווח רציף של מתחים ומוציא שתי רמות של מתחים בלבד, כמו מעגל ספרתי. באופן דומה טרנזיסטור במצב רוויה ומגבר יכולים להיחשב כמתג עם שני ערכים במוצא.
ממוזער|מעגלים משולבים
מעגלים ספרתיים
מעגלים ספרתים (הנקראים גם לוגיים) הם מעגלים אלקטרוניים המבוססים על ערכים בדידים של רמות מתחים. הם לרוב הייצוג הפיסי של אלגברה בוליאנית והן הבסיס של כל המחשבים הספרתים. רוב המעגלים הספרתים עושים שימוש בשתי רמות מתח המכונות רמה "נמוכה" (0) ו "גבוהה" (1). לעיתים קרובות "נמוך" יהיה ליד אפס וולט ו "גבוהה" תהיה ברמה גבוהה יותר בהתאם לאספקת המתח למערכת, למשל חמישה וולט.
מחשבים, שעונים אלקטרוניים ורכיבים לוגיים מתוכנתים בנויים ממעגלים ספרתיים.
אבות הבניין של מעגלים ספרתיים:
שער לוגי
מכפיל בינארי
דלגלג
מונה
אוגר
מרבב
התקנים משולבים:
מעבדים
מיקרו-בקרים
ASIC
מעבדי אות ספרתיים (DSP)
FPGA
ענפים מסחריים עיקריים
אלקטרוניקה ביתית
אלקטרוניקה רפואית
אלקטרוניקה צבאית
ננואלקטרוניקה
ראו גם
אלקטרוניקה תקבילית
מעגל אלקטרוני דיגיטלי
מעגל משולב
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:הנדסת חשמל
| 2024-08-24T15:37:21
|
קוד מכונה
|
REDIRECT שפת מכונה
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2017-02-26T19:22:35
|
ביט
| 2022-03-23T02:54:26
|
|
ספוטניק 1
|
ספוטניק 1 (ברוסית: 1 Спутник, בתרגום לעברית: לוויין 1) היה הלוויין המלאכותי הראשון ששוגר על ידי האדם לחלל. הלוויין שוגר על ידי ברית המועצות במסגרת תוכנית ספוטניק, והיווה את הגורם למשבר הספוטניק - שהאיץ במידה ניכרת את תוכנית החלל האמריקאית ולפיכך גם את המירוץ לחלל בין ארצות הברית וברית המועצות. ספוטניק שוגר ב־4 באוקטובר 1957 מבסיס קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן בדרומה של ברית המועצות. משדר הלוויין פעל כשבועיים, עד שהסוללות עליהן פעל דעכו. הטיסה בכללותה נמשכה שלושה חודשים. תחילה הוא הקיף את כדור הארץ בגובה של כ־250 ק"מ ולאחר מכן החל לאבד גובה, עד שבסופו של דבר נכנס לאטמוספירה ונשרף ב־4 בינואר 1958.
פיתוח
מיזם ספוטניק 1 החל ב־27 במאי 1954 כאשר המדען הרוסי סרגיי קורוליוב נפגש עם השר לתעשיות ביטחוניות, דימיטרי אוסטינוב, והציע לפתח לוויין מלאכותי שיסתובב סביב כדור הארץ. קורוליוב העביר דו"ח שכתב מיכאיל טיכונוראבוב על מאמצים בכיוון זה שנעשים על ידי ארצות הברית. טיכונוראבוב העריך כי ארצות הברית מפתחת לוויינים מלאכותיים וטילים. ב־29 ביולי 1955 הכריז נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהואר באמצעות מזכיר התקשורת שלו כי ארצו תשגר לוויין מלאכותי במהלך השנה הגאופיזית הבינלאומית. שבוע לאחר מכן, ב־8 באוגוסט אישרה נשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות את פיתוח הלוויין המלאכותי. ב־30 באוגוסט ביצע וסילי ריאביקוב, ראש הוועדה האחראית על משגרי R-7 ניסויי שיגור. במהלך פגישה עם קורליוב הוא שמע את הדרישות מהמשגר לצורך שיגור חללית לירח. הם החליטו לפתח גרסה בת שלושה שלבים של משגר ה־R-7 שתשמש לשיגורי לוויינים.
ב־30 בינואר 1956 אישרה מועצת השרים של ברית המועצות לבצע עבודות מעשיות לייצור הלוויין. הוחלט כי בניית לוויין זה, שכונה "אובייקט D", תושלם בשנים 1958–1957 ומסתו תהיה 1,000-1,400 ק"ג. הלוויין תוכנן לשאת מכשירים מדעיים במשקל 200–300 ק"ג. שיגור הניסוי הראשון של "אובייקט D" תוכנן ל־1957. לפי ההחלטה, העבודות על הלוויין התחלקו בין המוסדות הבאים:
האקדמיה הסובייטית למדעים אחראית על ההובלה המדעית ועל אספקת ציוד המחקר.
המשרד לתעשיות ביטחוניות וזרוע הביצוע שלו OKB-1 ייצרו את הלוויין כמנשא מיוחד לציוד מדעי.
המשרד לרדיו־טכניקה (התקשורת, בלשוננו היום) אחראי על פיתוח מערכות בקרה, ציוד הרדיו ומערכות הטלמטריה.
המשרד לתעשיית הספנות אמור לפתח את הגירוסקופ.
המשרד לבניית מכונות יפתח את המשגר, מערכות התדלוק וכל אמצעי התעבורה.
משרד ההגנה אחראי על ביצוע השיגורים.
התכנון השאפתני ובעיות תאום בין הגורמים הרבים המעורבים גרמו לעיכובים רבים. לאחר שהסתיים פיתוח התכנון החדש של משגרי R-7 ובשל החשש מכך שארצות הברית תצליח לשגר לוויין לפני ברית המועצות החליט קורוליוב להשעות את פרויקט "אובייקט D" וליצור לוויין חדש פשוט, קל משקל, וקל להרכבה, ולפיכך החליט לוותר על הציוד המדעי לטובת משדר רדיו פשוט. אובייקט D שוגר לבסוף כ"ספוטניק 3".
המשימה
ספוטניק שוגר ב־4 באוקטובר 1957 מבסיס קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן בדרומה של ברית המועצות. המתכננים, המהנדסים והטכנאים שפיתחו את המשגר ואת הלוויין צפו בשיגור ממכון המחקר וממשרד התכנון שבו נבנה ספוטניק 1. גם המשגר שהעלה את הספוטניק לחלל הגיע למסלול סביב כדור הארץ והוא נראה מהקרקע בלילה כעצם בעל בהירות נראית 1. הלוויין עצמו, כדור קטן אך ממורק היטב, נראה כעצם בעל בהירות 6, כמעט על סף יכולת הצפייה, ולפיכך היה קשה לעקוב אחריו ללא משקפת או טלסקופ.
משדר הלוויין פעל כשלושה שבועות, עד שהסוללות שהיו בתוכו דעכו. ניתוח אותות הרדיו שימש לאיסוף נתונים אודות צפיפות האלקטרונים ביונוספירה. הטמפרטורה והלחץ קודדו לאותות רדיו שנקלטו ברחבי העולם ושימשו גם כחיווי שהלוויין לא נפגע ממטאוריטים.
העיתונות ברחבי העולם עקבה אחרי הלוויין בדיווחים יומיים, שכללו הודעות על מסלול הלוויין כדי שאזרחים יוכלו לנסות לצפות בו. צוותי צופים ב־150 תחנות בארצות הברית ומדינות אחרות הביטו לשמים כדי לחפש את הכדור הסובייטי בשמי הדמדומים של הערב והשחר. הם צפו במשקפות ובטלסקופים כאשר הוא חלף מעליהם. ב־5 באוקטובר הודיעה מעבדת המחקר של הצי של ארצות הברית כי הקליטה ארבע חליפות של ספוטניק 1 מעל ארצות הברית. ברית המועצות ביקשה מחובבי רדיו ומתחנות מסחריות להקליט את קולו של הלוויין על סרטים מגנטיים.
בתחילה הקיף הספוטניק 1 את כדור הארץ במסלול שנע בין גובה של כ־250 ק"מ לגובה של כ-900 ק"מ והשלים כל הקפה ב-95 דקות. לאחר מכן הספוטניק החל לאבד גובה, עד שבסופו של דבר הוא נכנס לאטמוספירה ונשרף ב־4 בינואר 1958. עוד קודם לכן, בתחילת דצמבר דווח על נפילת המשגר לכדור הארץ.
מבנה
ממוזער|בול סובייטי בן 40 קופייקות המראה את מסלול הלוויין
הלוויין ספוטניק 1 היה כדור בקוטר 585 מילימטרים עשוי מסגסוגת אלומיניום קלה שפניה לוטשו היטב כך שתחזיר את אור השמש. עובי הדופן היה 2 מילימטר. מהכדור יצאו ארבע אנטנות באורכים של 2.9-2.4 מטרים ובתוכו היו שני משדרי רדיו ששידרו בתדרים 20.005 ו־40.002 מגה־הרץ. לראשונה הסכימה ברית המועצות להשתמש בציוד "תואם" לזה של ארצות הברית, אך לאחר מכן הודיעה על השימוש בתדרים נמוכים יותר. משקלו של הלוויין היה כ־83.6 ק"ג.
השלכות
בברית המועצות ניסו להעצים את ההישג בשיגור הלוויין וייחסו לו אפשרות לאסוף ידיעות צבאיות בעלות חשיבות עצומה. ניקיטה חרושצ'וב אף אמר שפיתוח הספוטניק יכניס את המפציצים ומטוסי הקרב למוזיאונים. במערב טענו שברית המועצות הקשיחה את עמדותיה בעקבות שיגור הספוטניק. בקרב העם הרוסי דווח על גאווה בהצלחת הספוטניק ותקווה כי הדבר ילווה בהעלאת רמת החיים.
ההצלחה של ברית המועצות לשגר לוויין לחלל לפני ארצות הברית הכתה את מנהיגי ארצות הברית בתדהמה.
לימים נכתב בעיתון הניו יורק טיימס:
בארצות הברית ניסו מצד אחד לגמד את ההישג הסובייטי ומצד שני הבטיחו שארצות הברית תשגר לוויין לחלל בהקדם. הבית הלבן לא הגיב אז על היבטים הצבאיים של השיגור, אך אמר כי הוא "לא בא בהפתעה". הנשיא אייזנהואר הציג תמונות של מתקנים צבאיים סובייטיים שהושגו בטיסות מטוסי לוקהיד U-2 מאז 1956. כדוגמה לחשש בארצות הברית מפני הלוויין ניתן לציין שבאטול ג'ונסטון הנמצא באוקיינוס השקט ניתנה הוראה לכל אנשי הצבא לשאת נשק באופן קבוע בשל האיום מהחלל.
העתקי הלוויין
כמה העתקים של הלוויין ספוטניק 1 מצויים במספר מוזיאונים ברוסיה, ואחרים נמצאים בתצוגה במוזיאון הלאומי לתעופה וחלל בוושינגטון, ובמוזיאון המדע בלונדון, בריטניה.
ראו גם
משבר הספוטניק
חקר החלל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:לוויינים סובייטיים
קטגוריה:1957 בברית המועצות
| 2024-06-10T06:13:58
|
הנפשה
|
הַנְפָּשָׁהתרגום שטבע האנימטור יורם גרוס. (או אנימציה, מלטינית: Animatio, בתרגום לעברית: "החיָיאה") היא תחום העוסק בהקניית אשליה של תנועה על גבי מסך. שימוש נרחב בהנפשות נעשה בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. פירוש המילה "Anima" בלטינית הוא נפש, או ה"אני" הפנימי. המונח העברי "הנפשה", מלשון נפש, לא הוטמע לחלוטין בקרב העוסקים במקצוע, ולכן אדם היוצר הנפשה נקרא בדרך כלל אנימטור.
מרכז|ממוזער|519x519 פיקסלים|שישה פריימים אשר יחד יוצרים את תנועת האשליה של כדור קופץ
ההיסטוריה של ההנפשה
ממוזער|דוגמה להנפשה הנוצרת בעת שימוש במכשיר הפנקיסטיסקופ.|טקסט=
מהעת העתיקה ועד המצאת הקולנוע
המצאת ההנפשה החלה עוד לפני המצאת הקולנוע. בני האדם, כנראה ניסו לשרטט תנועה עוד בתקופה הפלאוליתית. תיאטרון צלליות ופנס הקסם הציעו לקהל הרחב מופעים בעלי תמונות זזות אשר הופעלו על ידי בני אדם, בין בידיהם ובין בעזרת מכשירים.
בשהר-י סוח'תה, אשר באיראן, נמצאה קערה בת 5,200 שנים. על הקערה, היו חמש תמונות עוקבות, אשר נראה שמטרתן הייתה לדמות עז המנסה לתפוס עלים מעץ. בשנת 1833, הפנקיסטיסקופ השתמש בעקרונות של הסטרובוסקופ כדי ליצור את האשליה של ההנפשה המודרנית, מה שהיווה את הבסיס לזואיטרופ (1866), לספר האנימציה (1868), לפרקסינוסקופ (1877) ולקולנוע.
אמיל ריינו, "אבי ההנפשה", אשר המציא את הפרקיסינוסקופ, שכלל ושיפר את המצאתו כך שתתאפשר הקרנת סרטים לקהל. סדרת סרטיו הראשונה שהקרין פומבית קרא ריינו "פנטומימה קורנת", שם כלל שלושה מסרטיו: "בירה טובה", "הליצן וכלביו" ו-"פיירו המסכן". הקרנה זו, שנערכה ב-28 באוקטובר 1892 במוזיאון גרוון בפריז, הייתה ההקרנה הראשונה בהיסטוריה של סרטים מצוירים ועל כן מצוינת כיום ההנפשה הבינלאומי מדי שנה. סדרות סרטי הפנטומימה הקורנת של ריינו כללו כל אחת בין 300 ל-700 פריימים, ואורך כל סרט היה עד 10 ל-15 דקות. מוזיקת פסנתר, שירים ודיאלוגים בוצעו בצורה חיה, לעיתים האפקטים הקוליים סונכרנו אלקטרומגנטית.
סרטי ההנפשה הראשונים
ממוזער|254x254 פיקסלים|ליטל נמו - נחשב לסרט ההנפשה הראשון.
לאחר התבוססותו של מדיום הקולנוע, החלו מספר יצרנים של צעצועים אופטיים לשלב בין פנסי הקסם ובין מקרני הקולנוע. אותם מכשירים נועדו לשעשוע ביתי (ולא להקרנה להמונים), והם כללו סרטי אנימציה קצרים בעלי תנועות פשוטות שחזרו על עצמן בלופ. בתחילה אותם סרטונים היו בצבעי שחור ולבן, אך בשנת 1902 החלו גם בייצור של סרטונים צבעוניים.
ג'יי סטיוארט בלקטון, במאי אמריקני-בריטי בשנת 1900, יוצר סרטון אשר נחשב לסרט הראשון עם חלקי אנימציה שהוקלט על סרט פילם: "The Enchanted Drawing" (הציור המכושף), הסרטון משלב חלקים מצולמים בשילוב אנימציה בסיסית. נחשב בעקבות כך לאבי האנימציה האמריקנית. בשנת 1906, מוציא בלאקטון סרט נוסף: "Humorous Phases of Funny Faces", סרט זה מיוחס על ידי היסטוריונים כסרט האנימציה הראשון אשר הוקלט על גבי פילם. בשנת 1908, מוציא הקריקטוריסט הצרפתי אמיל קול את הסרט "Fantasmagorie", הסרט הוא מן הדוגמאות הראשונות להנפשה מסורתית (אשר מצוירת ביד) ונחשב לראשון הסרטים המצוירים.
סרט ההנפשה הראשון נוצר על ידי וינזור מקיי, קריקטוריסט וצייר שהחל את דרכו בציורי רחוב ב-1903. למקיי היה חזון ליצור "תמונות זזות" ובתחילת שנות ה-40 לחייו טען שהוא "האדם הראשון שיכול לייצר אנימציה". ב-1904 יצר את הקומיקס "ליטל נמו" (פורסם עד 1915) ובעקבות הצלחת הקומיקס ליטל נמו, החליט מקיי ליצור סרט מונפש שמבוסס על רצועת הקומיקס. הסרט - ליטל נמו - יוצא בשנת 1911.
בשנת 1914 יצר מקיי את הסרט גרטי הדינוזאור. גרטי הדינוזאור נחשב לסרט ההנפשה הראשון אשר כולל דמות עם אישיות והאנימציה הייתה מפורטת מאוד יחסית לתקופה. הפקת הסרט השתמשה בטכניקות חדשות לזמנה, כמו תמונת מפתח והנפשה טבעתית להפקת האנימציה, הרקע בסרט הועתק מחדש על כל פריים מה שדרש עבודה רבה.
בעשור השני של המאה ה-20, קמה תעשייה של סרטוני אנימציה קצרים, הידועים בשם "cartoons", אשר נועדו להקרנה באולמות הקולנוע. היוצר הפורה ביותר היה האנימטור ג'ון רנדולף בארי, אשר ביחד עם האנימטור ארל הרד פיתחו את טכניקת ה־Cels, אשר תשלוט בתחום למשך עשורים לאחר מכן.
בשנת 1917, יצא סרט האנימציה הראשון באורך מלא - הסרט הארגנטינאי "El Apóstol". הוא כלל 58,000 פריימים והמשך שלו היה 70 דקות. בשל שרפה באולפנים נשרף הסרט והוא נחשב כיום לסרט אבוד. סרט מוקדם אחר, אשר השתמר, הוא עלילות הנסיך אחמד, סרט אנימציה גרמני משנת 1926. הסרט מתבסס על צלליות של דמויות קרטון המופיעות על גבי יריעות עופרת. טכניקה זו שפותחה על ידי במאית הסרט לוטה רייניגר מזכירה את תיאטרון הצלליות וויאנג קוליט, אלא שעבור הסרט היא הזיזה את הדמויות פריים אחר פריים.
תור הזהב של ההנפשה בהוליווד
ממוזער|210px|כרזת "שלגיה ושבעת הגמדים" של וולט דיסני - סרט הקולנוע המצויר הראשון באורך מלא
אחד הסרטים המצוירים הראשונים עם ערוץ שמע מסונכרן היה "ספינת הקיטור וילי" וכן היה הסרט המצויר הראשון ששילב פסקול מלא. זהו סרט הנפשה קצר, שחור-לבן שהופק באולפני וולט דיסני ויצא בשנת 1928, בבימוים של וולט דיסני ואב אייוורקס. גיבורי הסרט הם מיקי מאוס וחברתו מיני מאוס, דמויות אייקוניות ומוכרות כיום של חברת דיסני. בשנת 1932 מוציאים אולפני וולט דיסני סרט נוסף: "פרחים ועצים", סרט ההנפשה הראשון בצבע (נצבע בשיטת הטכניקולור).
בין שנות השלושים לשנות החמישים של המאה העשרים, האנימציה מככבת בבתי הקולנוע, סרטוני אנימציה קצרים מוקרנים בבתי הקולנוע וזכים לפופולריות רבה. בין הדמויות הבלוטות הן מיקי מאוס, מיני מאוס, באגס באני, דאפי דאק, דייזי דאק, סילבסטר החתול, טוויטי, בטי בופ, פופאי המלח, גופי, טום וג'רי ועוד.
בשנת 1937 הוציאה חברת וולט דיסני את הסרט "שלגייה ושבעת הגמדים", סרט אנימציה עם פסקול מלא ובצבעים. הסרט היה הכנסה קופתית ענקית ביחס לתקופתו כשהכניס $7,846,000 בתקופת ההקרנה המקורית שלו. הסרט זכה לביקורות טובות עד כדי כך שאפילו יוצרי סרטים גדולים כמו סרגיי אייזנשטיין וצ'רלי צ'פלין שיבחו את הסרט כ"הישג בולט בקולנוע", ואייזנשטיין אף הרחיק לכת וקרא לו הסרט הגדול ביותר שנעשה אי פעם.
החל משנות השישים, הטלוויזיה מתחילה להוות תחרות לאנימציה בקולנוע. חברת האנה-ברברה, בשנת 1958, משדרת לראשונה תוכנית טלוויזיה בת חצי שעה של אנימציה. בסדרות המצוירות בטלוויזיה הורידו את קרנם של הסרטונים הקצרים אשר הוקרנו אז כה באולמות הקולנוע.
עלייתה של ההנפשה הממוחשבת
הופעתה הראשונה של ההנפשה התלת-ממדית נראתה בסרט ההמשך "עולם העתיד" משנת 1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. סרטים נוספים שהשתמשו בטכנולוגיה היו מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה משנת 1977, טרון משנת 1982 ו"לוחם הכוכבים האחרון" משנת 1984. הדמות התלת-ממדית הראשונה נוצרה על ידי אולפני פיקסאר בשנת 1985 בסרטו של בארי לוינסון "שרלוק הולמס הצעיר".
בשנת 1986 הוקמה חברת "פיקסאר" הנחשבת לחלוצת האנימציה הדיגיטלית.
הגרפיקה התלת-ממדית לא צדה את עינה של הוליווד אלא רק בשנת 1989, כאשר יצא לאקרנים סרטו של ג'יימס קמרון "מצולות" וזכה בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים. חברת Industrial Light & Magic (ILM) יצרה אפקטים ויזואליים מרשימים לאותה תקופה, כאשר הבולט בהם היה היצור התת-ימי שהוצג בסרט. ה-CGI הוסיף והדהים כאשר בשנת 1991 יצא הסרט "שליחות קטלנית 2" ובו נראתה טכנולוגיית המורפינג של המחסל T-1000. גם סרט זה זכה באוסקר בקטגוריית האפקטים. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטי אנימציה קלאסית עכשוויים, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני, כדוגמת סצנת אולם הריקודים בסרט "היפה והחיה".
פריצת הדרך הושגה בשנת 1993, כאשר דמויות CGI של דינוזאורים שולבו בסצינות עם בני אדם בסרט "פארק היורה". הדבר סימן את מעברה של הוליווד מטכנולוגיית סטופ מושן לטכניקות דיגיטליות. בשנה שאחרי, אפקטים מיוחדים שימשו לצורך הסרט "פורסט גאמפ", בהם הסרה דיגיטלית של רגליו של השחקן גארי סיניז, פיצוץ נפלם, כדור פינג פונג מהיר במיוחד והכנסתו הדיגיטלית של השחקן טום הנקס לתוך מספר אירועים היסטוריים.
בשנת 1993, סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית "בבילון 5" הייתה הראשונה שהשתמשה במודלים ובאפקטים ממוחשבים בניגוד לשימוש במיניאטורות ובדגמים כפי שהיה נפוץ עד כה. שנת 1995 הביאה ליציאת הסרט "צעצוע של סיפור" וגם להקמתם של מספר אולפני אנימציה בנוסף ל-ILM ופיקסאר, כאשר המפורסמת שבהם היא Weta Digital, שעמדה בראש יצירת האפקטים של סרטים מובילים כדוגמת סדרת סרטי "שר הטבעות", "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" והמשכו "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" ו"קינג קונג" המחודש.
בעשור שבין 1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים. בתחילת שנות ה-2000, ה-CGI הפך למוביל שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים (כדוגמת גולום בסדרת סרטי "שר הטבעות" וסופרמן בסרט "סופרמן חוזר") וכן הוספה מסיבית של דמויות חיות בסצינות הומות אדם (דוגמת שדות הקרב בסרטי "שר הטבעות").
בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט התלת-ממדי "פיינל פנטזי" שהגדיר מחדש את השימוש ב-CGI, היות שניסה לדמות מראה פוטו-ריאליסטי לדמויות אנוש. בדומה, הדבר נעשה גם בסרטון הקצר "טיסתה האחרונה של האוסיריס" של מקבץ סרטי האנימציה "The Animatrix", וכן בסרט האנימציה התלת-ממדי "ביאוולף" משנת 2007. לסרט "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" משנת 2005 נוצרה דמותו של אסלן מ-1,851 מכוונים, כאשר 742 מתוכם בפנים בלבד לצורך האנשת הדמות בצורה ריאליסטית יותר.
טכניקות
הנפשה קלאסית
ממוזער|דוגמה לסרטון מצויר המציג סוס דוהר. בכל שנייה של הסרטון, מצויר הסוס תריסר פעמים המתארות את התקדמות תנועותיו. (כלומר שנים עשר פריימים בשנייה). ככל שמספר הפריימים בשנייה יהיה גבוה יותר - כך תנועת הסוס תיראה "חלקה" ו"הרמונית" יותר, ותידמה יותר לתנועת דהירה אמיתית של סוס .|267x267 פיקסלים
ההנפשה הקלאסית (או בשמה המקביל: הנפשה מסורתית) היא טכניקת הנפשה בה כל פריים מצויר באופן ידני על מדיום פיזי. זו הייתה הטכניקה הדומיננטית ליצירת סרטי הנפשה עד שפותחה טכניקת ההנפשה הממוחשבת. במהלך תהליך יצירת ההנפשה, כל תמונה בסרט מופקת בנפרד. כשכל התמונות מצורפות ביחד, במהירות של לפחות 24 תמונות בשנייה, נוצרת אשליה של תנועה רצופה. לפני התפתחות ההנפשה הממוחשבת, תהליך זה היה ארוך וידני ודרש בדרך כלל צוות של אנשים מיומנים ומערכת צילום פיזית מורכבת של שכבות האנימציה השונות שכללו לרוב הפרדה בין דמויות ורקע. כיום תהליך זה נעשה במחשב מה שמאפשר גם שילוב אפקטים חזותיים וניהול השכבות בצורה מורכבת. נהוג לחשוב שבעזרת מחשב התהליך פשוט יותר, אך למעשה תרומתה של ההנפשה הממוחשבת היא בעיקר הרחבת התהליך ומתן אפשרויות נוספות לביצועו.
תהליך ההפקה
הפקות הנפשה קלאסית מתחילות את דרכן כלוח סיפור (Storyboard) -מעין תסריט המורכב מציורים וטקסט שמזכירים באופיים קומיקס. לרוב, לפני שמתחילים בעבודת ציור ההנפשה, מקליטים את הפסקול של הסרט או הסצנה, זאת מכיוון שקל יותר להתאים את ההנפשה לפסקול, בייחוד בתנועות פנים ושפתיים.ארון בלייס, אנימטור בדיסני מדגים הנפשת תנועות שפתיים. https://www.youtube.com/watch?v=mbK3TB_9228&ab_channel=TheArtofAaronBlaise בסרטי אנימציה בעלי תקציב מספק, מציירים לפני תחילת ציור ההנפשה "Animatic", כלומר, לוח סיפור שמסונכרן פסקול, מה שעוזר לבמאים ולאנימטורים של הסרט לתכנן באופן טוב יותר את תהליך הפקת הסרט. לעיתים, בעקבות בעיות שנתגלו בסנכרון, בקצב או באופן ההצגה, יבוצעו שינויים בלוח הסיפור או בפסקול, וייווצר "Animatic" נוסף.
את תהליך ציור ההנפשה הקלאסית מתחילים כשכל תמונה מצוירת בנפרד. בדרך כלל ייעשה שימוש בתמונות מפתח (Keyframes), אלו תמונות שמצוירות על ידי אנימטור מפתח והן התמונות המרכזיות בסצנה. לדוגמה, בשוט בו רואים איש קופץ מעל תהום, אנימטור המפתח יצייר את התמונות הבאות: האיש לפני הקפיצה, באמצע הקפיצה, ואחרי הקפיצה ולאחר מכן, אנימטורים אחרים יציירו את התמונות (הפריימים) שבין תמונות המפתח. תהליך ציור התמונות שבין תמונות המפתח נקרא "In-betweening" (או בקיצור "Tweening") ומקור המונח הוא מהמילה "בין" באנגלית - "Between", הבא לציין כי תמונות אלו באות בין תמונות המפתח.
כאשר יוצרים את ההנפשה, מציירים על שכבה נפרדת כל דמות או חפץ אשר אמורים לזוז באותה סצנה בנפרד, כך ניתן לבצע שינויים נפרדים בכל דמות. באמצעות שולחן אור (או כיום בגרסה הממוחשבת של שולחן אור) ניתן לראות בזמן הציור גם את התמונות הקודמות לציור הנוכחי ועל ידי כך אנימטור מסוגל לראות את צורתה ומיקומה של הדמות בתמונה הקודמת, וכך לשנות רק מעט את המיקום או את התנועה בתמונה הנוכחית. כמו כן, בדרך כלל, כל אנימטור או קבוצה של אנימטורים אחראים על דמות אחת, או על פרט אחד בתמונה כגון: רקע, אפקטים מיוחדים וכדומה. לאחר שכל התמונות מצוירות והרקעים מוכנים, מאחדים את כל חלקי הפריים יחד ומפיקים מהם את התמונה הסופית. הצילום בעבר התבצע באמצעות מצלמת קולנוע או מצלמת וידאו רגילה, כשהמצלמה מצלמת פריים אחד בכל פעם ולא באופן רציף. דוגמה טובה לתהליך צילום סרט הנפשה היא טכניקה הנקראת פיקסילציה,הדגמת פיקסלציה https://animation-nuggets.com/en/how-to-do-pixilation-animation/ בה בנוסף לחפצים דוממים מצלמים גם בני אדם. בתהליך זה מצלמים בכל פריים את הדמות כך שהתנוחה שלה שונה אך במעט מזו בפריים הקודם. באופן זה נוצרת האשליה שהדמות נעה מתנוחה אחת לשנייה, כך ניתן ליצור אשליה של בני אדם המבצעים ריחוף או שחייה על הדשא.
במהלך המאה ה-21 תהליך צילום ההנפשה המסורתי הפך למיושן. גם כאשר ההנפשה מצוירת ביד, היא נסרקת אל המחשב, כאשר תוכנות משמשות על מנת להוסיף צבע ולדמות תנועות מצלמה ופעלולים. בדרך להפצת הסרט, עוברת ההנפשה שלו המרות רבות, כאשר הפורמט הסופי הוא לרוב קובץ וידאו דיגיטלי או 35 מ"מ. מפיקי הנפשה מסוימים השתמשו במונח "tradigital" כדי לתאר הנפשה מסורתית שמעובדת לעיתים תכופות בידי מחשב.
הנפשה באינטרנט
ניתן למצוא באינטרנט הרבה אתרים מונפשים המשתמשים בטכנולוגיה של תוכנה המבוססת וקטורים - כמו פלאש של חברת אדובי או סילברלייט של חברת מיקרוסופט. הפשטות של התוכנה והאיכות הגבוהה האפשרית של הסרטונים הנוצרים בה יצרו ז'אנר חדש ופופולרי של הנפשה.
דוגמה: "הומסטאר ראנר", "כנופיית העץ העליז" ואף סדרות שיוצרו בפלאש במיוחד לטלוויזיה כמו "מוצ'ה לוצ'ה".
הנפשת סטופ-מושן
ממוזער|249x249 פיקסלים|דוגמה להנפשת סטופ מושן
ממוזער|250px|הנפשה בפלסטלינהסטופ-מושן (Stop motion) הוא מונח כללי המשמש לתיאור טכניקת הנפשה בה נראית אשליה שעצם פיזי נע מעצמו. בתהליך היצירה מזיזים את העצם מעט בין פריים לפריים, כך נוצרת האשליה שהעצם נע מעצמו כאשר צופים בכל הפריימים זה אחר זה.
תהליך ההפקה
סצנה של הנפשת סטופ מושן מצולמת בעזרת מצלמת סטילס, אשר מצלמת בכל צילום תמונה אחת (פריים). בין כל פריים לזה שאחריו, מוזזים מעט באופן ידני האובייקטים בסצנה ליצירת אשליית התנועה. לאחר מכן, לרוב, הקרנת הפריימים תהיה במהירות של 24 עד 30 פריימים בשנייה.
תתי סוגים של הסטופ מושן
הנפשת בובות - הנפשה בה משתמש המנפיש בבובות על מנת ליצור את הדימויים השונים. בדרך כלל, בשיטה זו יוצרים מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הבובה על מנת לייצב אותה ולהחזיקה עומדת. דוגמאות לסרטים שנעשו בשיטה זו: "הסיוט שלפני חג המולד", "חתונת הרפאים" ו"קורליין ודלת הקסמים".
הנפשת פלסטלינה - בסוג זה של הנפשה נעשה שימוש בפלסטלינה ליצירת הדמויות בסרט. גם בסוג הנפשה זה בדרך כלל נבנית מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הדמות. "וולאס וגרומיט והארנב הקטלני" הוא דוגמה לסרט שנעשה בשיטה זו, בדרך כלל נהוג שהאנימטור מזיז את הדמות בעצמו ומצלם כל פעם לאחר שהוא מזיז אותו ובכך נוצרת האשליה שהדמות זזה מעצמה.
הנפשת קאט-אאוט - הנפשה בה חותך המנפיש גזרות נייר אותן הוא מזיז ומצלם פריים אחר פריים וכך נוצרת האשליה שהן זזות מעצמן בדומה להנפשת פלסטלינה.
פיקסלציה - הנפשה בה האובייקטים הם בני אדם אשר מצולמים בשיטת הסטופ מושן, פריים אחרי פריים.
הנפשה ממוחשבת
הנפשה ממוחשבת (CGI - computer-generated imagery) היא שם כללי לטכניקת הנפשה בה משתמשים במערכת ממוחשבת כדי ליצור את אשליית התנועה. כיום השימוש בהנפשה ממוחשבת הוא רב היקף, בנוסף ליצירת סרטים באורך מלא זהו כלי אשר מסייע ליצירת אפקטים מיוחדים (SFX - Special Effects).
תתי סוגים של ההנפשה הממוחשבת
תלת-ממד
בהנפשה ממוחשבת תלת-ממדית עיצוב האובייקטים הממוחשבים נעשה באמצעות תוכנות המדמות מבנה של גופים במרחב תלת-ממדי. תהליך יצירת הדימוי הוויזואלי כולל יצירת מודל ממוחשב של הגוף אותו רוצים להציג, ותהליך נוסף המכונה Render. בתהליך זה יוצר המחשב (על פי מערכת חוקים סבוכה למדי) תמונה מתוך המודל, באמצעות שימוש בפרמטרים כגון זווית המצלמה, התאורה, מרקם המשטחים ועוד.
לדוגמה, בסרט "צעצוע של סיפור", סרט ההנפשה הממוחשבת הראשון באורך מלא, נעשה שימוש ב-117 מחשבים נפרדים (אשר פעלו במקביל) וכללו 294 מעבדים לצורך פעולת ה-Render. פעולה זו ארכה, בחישוב כולל, כ-800,000 שעות מעבד.
דו-ממד
בהנפשה ממוחשבת דו-ממדית שיטת העבודה דומה באופן מסוים להנפשה מסורתית. בדומה בהנפשה הקלאסית, גם בזו הממוחשבת עובדים באמצעות שכבות המונחות זו על גבי זו כדי ליצור את התוצאה הסופית. בניגוד להנפשה קלאסית, כאן משתמש האנימטור בחומרים שאינם בהכרח פיזיים, אלא לרוב דיגיטליים.
הנפשה קלאסית דו-ממדית (נקראת לעיתים Compositing - הרכבת שכבות) משמשת באופן נרחב בתעשיית הסרטים והטלוויזיה. כמעט כל סרט המוצג היום (החל במעברונים קצרים בטלוויזיה וכלה בסרטים באורך מלא) עובר בשלב זה או אחר עיבוד, תוספות ותיקונים במערכת הנפשה דו-ממדית ממוחשבת. לדוגמה, "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" (1999).
האנימטור
האנימטור, או בעברית: מנפיש, הוא בעל המקצוע או האומן אשר יוצר הנפשה, בדרך כלל הנפשה אחת מצריכה עבודה משותפת בין מספר רב של אנימטורים. ישנם אנימטורים שיוצרים את ההנפשה באופן ידני כמו בציור או בסטופ מושן וישנם אנימטורים שעבודת ההנפשה שלהם נעשית במחשב.
הנפשה ישראלית
תחילת ההנפשה הישראלית היא בעיקר בפרסומות ובשימוש באנימציה כגימיק פרסומי שנעשה בידי יוצרים-עולים חדשים לארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30, והמשכה ביצירת סרטים באורכים שונים, סדרות, פרסומות ועוד שנוצרו לאחר הקמת המדינה. לאורך השנים סבל הענף מהזנחה וקיפוח מסוים ביחס לקולנוע הישראלי (שאינו אנימטיבי), הן מבחינת תקציבים והן מבחינת תשומת לב ציבורית ומחקר.
החל מסוף שנות ה-70 ולתוך שנות ה-80 הלכו והתרבו אפשריות לימודי האנימציה בישראל. במהלך שנות ה-90 המשיכה ההנפשה הישראלית לגדול בכמותה ולהתפתח באיכותה. עשור זה התאפיין בעלייתה של הטלוויזיה המסחרית, בגלי עליה ממזרח אירופה שהביאו לישראל יוצרים חדשים רבים, ובהתפתחות המחשבים והווידאו שהשפיעו רבות על היצירה המונפשת ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט. הודות לכל הגורמים הללו נפתחו סטודיואים נוספים ורבים ליצירת הנפשה כאשר חלק יצרו בעיקר עבודות מסחריות, דוגמת פרסומות, ואחרים עסקו גם ביצירת סרטים מקוריים וסדרות לטלוויזיה. בשנות האלפיים הופקו בישראל מאות רבות של סרטים קצרים שרבים מהם אף זכו להצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם, וכן מספר סרטים באורך מלא.
"ואלס עם באשיר" ו-"9.99$", אשר יצאו לאקרנים ב-2008 אינם שני הסרטים המונפשים הישראלים הראשונים באורך מלא; קדם להם הסרט "עושים רוח" מ-2006 שהופץ היישר לחנויות ב-DVD.
עבור הטלוויזיה נוצרו מספר סדרות אנימציה ישראליות הן למבוגרים (כמו "מ.ק. 22") והן לילדים (כמו "הפלנטונים") ומדי שנה מופקים עשרות סרטי אנימציה קצרים, רובם סרטי סטודנטים. כמו כן ניתן למצוא הנפשה בהפקות מסחריות רבות, פרסומות, סרטי תדמית וכאפקטים והדמיות בהפקות וידאו.
ראו גם
מושגים ומונחים
אנימציה דוקומנטרית
12 עקרונות ההנפשה
אנימה
Computer-generated Imagery
גרפיקת תלת-ממד
תמונת מפתח
רוטוסקופינג
אישים בולטים
וולט דיסני – גדול מפיקי האנימציה במאה ה-20. מייסד חברת "דיסני"
נורמן מקלרן – במאי אנימציה חלוצי בטכניקות ניסיוניות
סטיבן הילנבורג – יוצר הסדרה "בובספוג" ו"החיים המודרניים של רוקו"
ברוס טים – יוצר "באטמן - הסדרה המצוירת"
יוסף באו – מראשוני האנימטורים בישראל
גיורא אשכול – מראשוני האנימטורים בתלת מימד
טוביה קורץ – מאייר ואנימטור ישראלי, יוצר הפתיח של פרפר נחמד
קישורים חיצוניים
- מתוך "גליליאו צעיר"
שוליית הקוסם, בלוג על אמנות האנימציה מאת יוני שלמון (נוסד ב-2010)
מונפש - אתר האנימציה הישראלית
מאגר אנימציה ישראלית באתר וימאו: Best of Israeli animation
אסופת מאמרים בעברית על אנימציה. באתר כתב העת לתרבות חזותית של "בצלאל" 2008
הערות שוליים
*
קטגוריה:סוגות בקולנוע
קטגוריה:גרפיקה ממוחשבת
קטגוריה:טכניקות אמנותיות
| 2024-09-04T16:06:38
|
אורקל (חברה)
|
250px|שמאל|ממוזער|מטה החברה הקודם (עד דצמבר 2020) ברדווד שורס, קליפורניה (מבנים בצורת ויזואליזציה של מסד נתונים)
250px|ממוזער|שמאל|לארי אליסון, 2009
אורקל (באנגלית: Oracle Corporation) היא חברת תוכנה אמריקאית רב־לאומית מהגדולות בעולם, הידועה בעיקר בשל פיתוח שניים ממסדי הנתונים המובילים בעולם: אורקל ו־MySQL. בנוסף לכך מוכרת החברה שירותי מחשוב ענן ותוכנה ארגונית בתחומים שונים: ERP, ניהול משאבי אנוש, ניהול קשרי לקוחות, ועוד. בנוסף, בעקבות רכישת סאן מיקרוסיסטמס, אורקל מייצרת חומרה והיא הבעלים של שפת התכנות Java.
היסטוריה
אורקל נוסדה בשנת 1977 על ידי לארי אליסון ביחד עם שותפיו בוב מיינר ואד אוטס, לאחר שהושפע ממאמרו החלוצי של אדגר קוד, בו הוצג הרעיון של מסד נתונים רלציוני. אליסון ייסד את החברה בשם Software Development Laboratories. בשנת 1979 הוחלף שמה ל־Relational Software, Inc ובשנת 1983 הוחלף שוב, הפעם ל־Oracle Systems Corporation, כשם מוצר הדגל שלה. במרץ 1986 הפכה החברה לחברה ציבורית. בשנת 1995 שינתה החברה את שמה לשמה הנוכחי, Oracle Corporation.
חלק מהצלחתה המוקדמת של החברה נובע מכתיבת התוכנה שלה בשפת C, שאיפשרה התקנה של התוכנה בשלל מערכות הפעלה שתמכו בשפה זו.
בשנת 2005 רכשה אורקל את חברת PeopleSoft, יצרנית מערכת ERP ובעלות זכויות על מוצרים של חברת Vantive. בשנת 2006 נרכשה חברת Siebel, יצרנית מערכת לניהול קשרי לקוחות. בשנת 2008 רכשה את חברת BEA Systems.
ב־20 באפריל 2009 נחתם הסכם בין אורקל לבין סאן מיקרוסיסטמס, לפיו תקנה אורקל את סאן מיקרוסיסטמס תמורת 7.4 מיליארד דולר. רכישה זו מבצרת את מעמדה של אורקל כשחקנית משמעותית בעולם ה־Java וכמתחרתה הגדולה של מיקרוסופט. הרכישה הסתיימה ב־27 בינואר 2010 לאחר אישור רשות ההגבלים העסקיים של האיחוד האירופי.
בדצמבר 2021 הודיעה החברה על רכישת חברת הנתונים הרפואיים תמורת 28.3 מיליארד דולר.
נכון לשנת 2022, מועסקים בחברה כ־132,000 עובדים ביותר מ־145 סניפים ברחבי העולם.
מוצרים
בין מוצריה הבולטים ניתן לציין את:
מסד הנתונים אורקל.
חבילת eBusiness – יישום ERP לניהול פיננסי, ייצור ומשאבי אנוש.
שרת יישומים (Oracle Application Server).
בעקבות רכישת סאן מיקרוסיסטמס עברו לבעלותה כל מוצרי סאן ובהם:
שפת התכנות הפופולרית Java, שבה היא עושה שימוש ב־JSP.
מערכת ההפעלה סולאריס.
מסד הנתונים MySQL.
חבילת היישומים המשרדיים בקוד פתוח אופן אופיס.
המכונה הווירטואלית VirtualBox.
Opera לניהול אירוח ובתי מלון.
MICROS Simphony לניהול נקודות מכירה (POS).
תביעות
באוגוסט 2010 הגישה חברת אורקל תביעה משפטית כנגד חברת גוגל. על פי אורקל, גוגל הפרה את קניינה הרוחני של אורקל בטכנולוגיית Java, בכך שהשתמשה בה במערכת ההפעלה אנדרואיד שגוגל פיתחה. מנגד טענה גוגל כי אין קניין רוחני על שפה, ולא ניתן להחיל זכויות יוצרים על ממשקי API. במאי 2016 קבע חבר המושבעים בבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו כי השימוש של גוגל בשפת התכנות נחשב שימוש הוגן. באפריל 2021 קיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית את עמדתה של גוגל בסכסוך זה.
בישראל
חברת הבת Oracle Israel הוקמה ב־1996 ומשמשת כזרוע השיווק, התמיכה, היישום וההדרכה לסל הפתרונות המלא של Oracle. כיום מונה Oracle ישראל למעלה מ־500 עובדים ב־3 מרכזי פעילות; בפתח תקווה, הרצליה ובאר שבע. מרכז הפיתוח המקומי, המעסיק מעל 250 מקצועני תוכנה, התגבש סביב גרעין הצוות המקורי של חברת Demantra, שמוזגה ב־2006. מאז נוספו חטיבות פיתוח התוכנה של Sun ישראל, מומחי פיתוח ה־BI של HyperRoll, מומחי אינטגרציית התקשורת של convergin ומומחי ניהול הפרויקטים של Primavera.
כמו כן, התפתחה בישראל קהילת מפתחים עצמאיים בטכנולוגיות Oracle, המונה מעל ל־12,000 מקצוענים. קהילה זו משרתת בסיס לקוחות של יותר מ־2,500 חברות וארגונים, ומקבלת תמיכה רצופה מהחברה במידע, השתלמויות, קורסים ותמיכה ארגונית – הכוללת ערוץ תקשורת ישיר בין המפתחים והמיישמים לבין מומחי החברה העולמית.
בספטמבר 2019 הודיעה אורקל כי תקים בישראל חוות שרתים בעלות של כ-200 מיליון דולר, שתתפרש על פני שני מתקנים – מסיבות של יתירות ושרידות. מתקן אחד נחנך באוקטובר 2021 בהר חוצבים בירושלים בשיתוף עם חברה ישראלית – בינת תקשורת. התשתית תהיה זמינה הן לשוק הפרטי והן לשימוש ממשלתי. בכך, אורקל נהפכה לשחקנית הבינלאומית הראשונה מתחום הענן שפתחה אתר ישראלי, כשבעקבותיה אמזון ו-גוגל שמקימות אתר ישראלי כחלק מפרויקט נימבוס.
רכישות
במאי 2006 נודע כי אורקל רוכשת את חברת דימנטרה הישראלית ב-45 מיליון דולר. דימנטרה מפתחת מערכות לחיזוי ביקושים למוצרים של חברות.
באוקטובר 2008 עם רכישת חברת פרימוורה לניהול פרויקטים, אורקל קיבלה מרכז פיתוח בישראל. חברת פרוסייט הישראלית שנרכשה ב-2006 על ידי פרימוורה תמורת כ-45 מיליון דולר.
בספטמבר 2009 רכשה אורקל את חברת הייפרול הישראלית שעוסקת בתחום הבינה העסקית ופיתחה אלגוריתם לביצוע סיכומים אנליטיים במסדי נתונים.
בפברואר 2016 רכשה אורקל את החברה הישראלית "ראבלו", שנתנה לחברות שירות של מפעיל וירטואלי במחשוב ענן, תמורת 430 מיליון דולר. ב-2019 אורקל לאחר כשלוש שנות פעילות, סגרה את הפעילות של חברה זו.
באפריל 2016 רכשה אורקל את חברת Crosswise הישראלית, העוסקת בניתוח נתוני משתמשים ברשת, תמורת כ־50 מיליון דולר.
קישורים חיצוניים
אתר חברת אורקל
סקירת מניית החברה ב'גוגל פיננסים'
שנייד בריאן, תיאור תהליך ההתייעלות שעברה אורקל החל משנות התשעים ועד תחילת 2012, CFO TV
אורקל – מיקום חוות שרתים בעולם באתר חברת אורקל.
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברות תוכנה אמריקאיות
קטגוריה:חברות אמריקאיות הנסחרות בנאסד"ק
קטגוריה:חברות בשווי שוק מעל 200 מיליארד דולר
קטגוריה:חברות מתחום ניהול קשרי לקוחות
קטגוריה:חברות שהוקמו בשנות ה-1970
| 2024-08-01T01:14:26
|
.NET Framework
|
NET Framework. (״דוט נט פריימוורק״ או ״תשתית דוט נט״) היא שכבת תוכנה של מיקרוסופט שבאמצעותה מקודדות ומורצות תוכנות אחרות. שכבה זו מספקת לתוכנות שרצות מעליה סט כלים ושירותים כגון: ניהול זיכרון, שליטה בהתקני קלט/פלט, הצפנת הודעות וכולי, כך שהמתכנתים אינם צריכים לכתוב ספריות עזר המספקות שירותים אלה, אלא רק את הלוגיקה העיקרית של התוכנה. בנוסף, שימוש בשכבת תוכנה זו (הנקראת גם "סביבה וירטואלית") מאפשר להריץ תוכנות על פלטפורמות שונות: חלונות, לינוקס, יוניקס, טאבלטים, טלפונים סלולריים וכולי, בלי צורך בשינוי קוד התוכנה, כי התוכנה "מדברת" רק עם הסביבה הווירטואלית, וסביבה זו כבר יודעת איך לדבר עם הפלטפורמה הספציפית. הושקה ב־11 בפברואר 2002.
הפלטפורמה מספקת ממשק פיתוח אחיד הן לתוכנות שולחניות, לפיתוח אתרי Web, והן לתוכנות לסמארטפונים המריצים Windows Phone ואף מאפשרת לקשור ביחד התקני מחשוב שונים ולשתף ביניהם יישומים ומידע. היא פותחה כמענה תחרותי לארכיטקטורת J2EE מבית סאן מיקרוסיסטמס. בתחום התוכנות השולחניות, מספקת ספרייה אחידה לפיתוח על כל משפחת מערכת ההפעלה חלונות, החל מגרסת Windows 98, במקום ממשקי תכנות היישומים של מערכות ההפעלה עצמן, או ספריית MFC.
עד שנת 2016, יצאו אחת עשרה גרסאות של פלטפורמה זו. בראש צוות הפיתוח עמד הישראלי יובל נאמן, לשעבר סגן נשיא חטיבת כלי הפיתוח במיקרוסופט העולמית.
שמה של הטכנולוגיה נלקח מסיומת האינטרנט שמציינת אתרים רשתיים, וזאת מכיוון שהטכנולוגיה פותחה בשיא בועת האינטרנט (אם כי גרסתה הרשמית הראשונה, גרסה 1.0, הוכרזה לאחר התפוצצות הבועה, בתחילת 2002). פלטפורמת פיתוח זו תומכת במגוון רב של שפות תכנות, ביניהן:
#C, VB.NET, #F, שפת BOO ו-Vala.
וגם מחוללי יישומים כדוגמת PowerBuilder וסביבות כמו דלפי, מאפשרים עבודה בסביבה זו.
יכולות ומרכיבים עיקריים
שמאל|ממוזער|250px|סקירה חזותית של ה-CLI
תפעוליות בינית (Interoperability): מאחר שלעיתים קרובות נדרשת יכולת לתקשר עם תוכניות ישנות שלא פותחו ב-NET., סביבת ה-NET. מאפשרת להשתמש בפונקציונליות שמבוצעת בתוכניות שפותחו מחוץ לסביבת גישה לרכיבי COM מתאפשרת באמצעות מרחבי השם System.Runtime.InteropServices ו-System.EnterpriseServices וניתן לגשת לפונקציות אחרות באמצעות P/Invoke.
מנוע Common Runtime: שפות התכנות בסביבת NET. מהודרות לשפת ביניים הנקראת Common Intermediate Language &רלמ;(CIL). במימוש של מיקרוסופט שפת ביניים זו אינה מפורשת אלא מהודרת בזמן ריצה (just-in-time; JIT) לשפת מכונה. צירוף רעיונות אלו נקרא Common Language Infrastructure, שאותו מימשה מיקרוסופט ב-Common Language Runtime &רלמ;(CLR).
אי תלות בשפה: סביבת NET. משתמשת בתקן הנקרא Common Type System ובקיצור CTS. תקן זה מגדיר את כל טיפוסי הנתונים והמושגים התכנותיים הנתמכים על ידי ה-CLR וכיצד הם יתקשרו או לא יתקשרו זה עם זה. הודות לכך מאפשרת סביבת NET. המרת מופעים של טיפוסים בין שפות שונות שנתמכות ב-.
ספריית מחלקות בסיסית (Base Class Library): ספריית מחלקות בסיסית הנקראת Base Class Library ובקיצור BCL היא חלק מ-Framework Class Library, היא ספרייה של מחלקות המספקת פונקציונליות שניתן להשתמש בהן בכל שפות ה- ספרייה זו עוטפת פונקציות נפוצות כדוגמת קריאה וכתיבה של קבצים, ציור גרפי, תקשורת עם מסד נתונים ועבודה עם XML.
ניידות: התכנון של סביבת ה-NET. מאפשר ברמת התאוריה לפתח תוכנה שלא תהיה תלויה בפלטפורמה ושתעבוד במגוון פלטפורמות ללא צורך בהתאמת הקוד לכל אחת ואחת. מיקרוסופט פיתחה תמיכה בסביבת NET. בעבור Windows, Windows CE, ו-Xbox 360. הפירוט של ה-Common Language Infrastructure, של #C ושל C++/CLI מוגדר הן בתקני ECMA והן בתקני ISO, וכך יכולות חברות צד שלישי לפתח מימוש מתאים לסביבת NET. ולשפות התכנות שלה שיתאים לפלטפורמות אחרות.
פריסה ושכיחות
מיקרוסופט הגישה את טכנולוגיית לגופי תקינה בינלאומיים, והיא תוקננה בתקן ECMA-335. טכנולוגיה זו שואבת חלק ניכר מעקרונותיה ואף מעיצוב מערכת האובייקטים שלה, מטכנולוגיית Java. בין היתר, היא משתמשת ברכיב החוצץ בין התוכנית המתבצעת לבין מערכת ההפעלה, המכונה Common Language Runtime, ושפתו נקראת Common Intermediate Language (בקיצור CIL, "שפת ביניים משותפת"). רכיב זה מהווה למעשה מכונה וירטואלית, המפרידה בין החומרה לתוכנה. רכיב זה מאפשר לפתח בשפות שונות ועבור מעבדים שונים, כל עוד השפה מהודרת לקובץ היכול לרוץ על ה־CLR. רכיב נוסף מהדר בדיוק בזמן (JIT – Just In Time) מהדר בזמן ריצה את קוד הביניים של המכונה הווירטואלית לקוד מכונה טבעי של המחשב הנוכחי, ומעניק ליישום יכולת להתבצע במהירות הקרובה למהירות של יישום שהודר לקוד מכונה טבעי, וזאת בדומה לשפת Java.
מיקרוסופט עצמה פיתחה את שפת , וכמו כן יצרה מחדש את שפת Visual Basic תוך התאמתה באופן מלא לעקרונות תכנות מונחה עצמים, והיא מכונה Visual Basic .NET עבור סביבת כמו כן יצרה מיקרוסופט גרסה של Java המכונה , גרסה של JavaScript המכונה JScript ואף גרסה "מנוהלת" (Managed) ל- המכונה . יצירת גרסאות לשפות קיימות נועדה להקל על מפתחים שכבר היו מורגלים בשפות אלה, להגר אל סביבת בנוסף, חברות אחרות יצרו גם הן גרסאות של שפות אחרות שניתן להדר אל סביבת CLI, כמו למשל גרסת של שפת דלפי. כמו כן פותחה שפה XSharp.
אחת מתוצאות תקנונו של ה־CLI היא שגם גופים אחרים רשאים לפתח מימוש של תקן זה. ואכן, קיימים לפחות שני פרויקטים בקוד פתוח לפיתוח סביבות שלא יהיו קשורות למערכות החלונות דווקא – פרויקט מונו של חברת נובל ופרויקט דוט-גנו (GNU.). שני פרויקטים אלה מפתחים גרסאות של ה-CLI עבור מערכות לינוקס ומק, ומערכות אחרות, כך שבדומה לטכנולוגיית ג'אווה, תוכנה שפותחה על פלטפורמה אחת תרוץ על כל פלטפורמה אחרת עליה מותקנת ה־CLI. במקביל שפות פיתוח אופייניות לקוד הפתוח יצאו בגרסאות שעברו התאמה לסביבת הפיתוח של ה-, כך למשל PHP יצאה בגרסה העונה לשם Phalanger.
גרסאות
גרסהמספר גרסהתאריך הפצהויז'ואל סטודיומופץ כברירת מחדל במערכת ההפעלה1.01.0.3705.013 בפברואר 2002Visual Studio .NET ללא1.11.1.4322.57324 באפריל 2003Visual Studio .NET 2003Windows Server 20032.02.0.50727.427 בנובמבר 2005Visual Studio 2005Windows Server 2003 R23.03.0.4506.306 בנובמבר 2006Windows Vista, Windows Server 20083.53.5.21022.819 בנובמבר 2007Visual Studio 2008Windows 7, Windows Server 2008 R24.04.0.30319.012 באפריל 2010Visual Studio 2010 ללא4.54.5.50709.1792915 באוגוסט 2012Visual Studio 2012Windows 8, Windows Server 20124.5.1 17 באוקטובר 2012Visual Studio 2013Windows 8.1, Windows Server 2012 R24.5.25 במאי 2014Visual Studio 20154.620 ליולי 2015חלונות 104.6.130 לנובמבר 20154.6.22 לאוגוסט 2016Visual Studio 20174.75 לאפריל 20174.7.117 לאוקטובר 20174.7.230 לאפריל 20184.818 לאפריל 2019Visual Studio 2019
בשנת 2020 הוכרז כי לא יפותחו עוד גרסאות משמעותיות של NET Frameowrk, ושהפיתוח הפעיל יעבור לNET., ממשיכתה של NET Core.
יתרונות
תמיכה בפרוטוקול SOAP של ה-W3C, שמאפשר הפעלה ללא קשר בשפה מעל פרוטוקול HTTP.
תמיכה בחלוקת משימות בין שרת לתוכנת לקוח כגון דפדפן.
תמיכה בקריאה וכתיבה של קובצי XML
ממשק משתמש גרפי חלונאי. במימוש של מיקרוסופט, מדובר למעשה במעטפת לפונקציות ה-C של Windows עצמה האחראיות ליצירת ממשק המשתמש. במימוש של "מונו", ממשק המשתמש מצויר על ידי אובייקט ציור הגרפיקה של
קריאה ל-API של מערכת ההפעלה מתוך התוכנית בצורה כמעט טבעית. פעולה לא טריוויאלית, בהתחשב בכך שה-API כתוב בשפת C, בעוד שפות הן שפות אחרות, מוכוונות עצמים.
אובייקטים משותפים שבהן משתמשות כל השפות התומכות בסביבה זו.
חסרונות
אחד החסרונות העיקריים של הסביבה הוא שקוד ההרצה שהיא יוצרת הוא קוד ביניים קריא, שאפשר בכלים פשוטים להמירו לכל שפה ב-, כך שההגנה על אלגוריתם והזכויות של מפתחיו, כמו גם חסימת עקיפת מנגנון בקרת רישוי תוכנה, הפכה להיות קשה יותר, מאשר בקוד מהודר של שפה טבעית. שיטת ההגנה המרכזית נקראת עירפול (obfuscation), שבו תוכן הקוד משונה לאותיות ומספרים חסרי משמעות. חברת מיקרוסופט נתנה את דעתה על בעיה זו והוציאה עם חבילת הסטודיו גרסה רזה של התוכנה בשם Dotfuscator, שיעודה לערפל קובץ הרצה (EXE, DLL) שהודר בסביבת ה-
יש הטוענים נגד הנפח הרב של גרסאות ההרצה בגרסאות 3 של ה- בחלק ממערכות ההפעלה כדוגמת חלונות XP, כדי להריץ במחשב לקוח אפילו יישום קטן של ה- בגודל של 100K שמשתמש בתקשורת WCF, יש צורך להוריד ולהתקין קובצי הפצה בנפח של מאות מגהבייט. (מכיוון שכל גרסה נבנתה אחת על השנייה, מי שרוצה להשתמש בתכונות המעודכנות בגרסה 3.5. צריך להתקין גרסה 3 בנפח 50 מגהבייט, גרסה 3.5 בנפח 197 מגהבייט ועוד 250 מגהבייט ל-NET 3.5 SP1.). בגרסה 4 של ה-, בעיה זו תוקנה בחלקה (ונפח קובץ ההפצה שאיננו תלוי בגרסאות קודמות, עומד על 48 מגהבייט ל-x86 + x64). פתרון נוסף לבעיה זו הוצג בגרסה 4 של והציע אפשרות לריצה תחת תת-קבוצה של רכיבי מערכת המכונה Client Profile. ריצה בפרופיל זה מוגבלת לשימוש בספריות התשתית הנפוצות באפליקציות לקוח ובכך מאפשרת הקטנה של נפח קובצי ספריות ההרצה שהמשתמש מחויב להתקין.
בעוד שטבעם של התקנים שמרכיבים את ה- להיות חוצי פלטפורמות, יישום מלא של נתמך רק על Windows. מיקרוסופט מספקת תמיכה מוגבלת עבור פלטפורמות אחרות כגון XNA עבור Xbox 360 ועבור Windows Phone 7, Silverlight, ו-Mac OS X. קיימים מימושים חלופיים של CLR, ספריות מחלקת בסיס ומהדרים (לפעמים של ספקים אחרים), אך בזמן שכל המימושים הללו מבוססים על אותם תקנים, הם עדיין מימושים שונים עם רמות שונות של שלמות, בהשוואה לגרסה המלאה של ה- המשווקת בידי מיקרוסופט.
מהדרים
ב-2 באפריל 2014 מיקרוסופט הוציאה לאור גרסת בטא למהדר חדש בשם DotNET Native, המאפשר להדר קוד בשפת #C ו-VB.NET לקוד מכונה באופן ישיר (Native Code), ללא שימוש ב-JIT (מהדר דינמי – Just-In-Time Compiler). לפי מיקרוסופט, מהדר זה מתבסס על המהדר של ויז'ואל סטודיו לשפת ++C, והוא מהדר סטטי. מהדר זה מיועד ליישומי Windows Store בלבד (יישומים למחשבי לוח של מיקרוסופט), אך לפי מיקרוסופט, בעתיד המהדר יתמוך גם ביישומי "חלונות" למחשבים נייחים (Desktop Applications), אך הדבר לא התממש עד הרבעון הראשון של 2016.
היתרון הבולט במהדר זה הוא הביצועים – ניתן לכתוב קוד בשפת #C עם ביצועים דומים לקוד בשפת ++C, לפי מיקרוסופט. בנוסף לכך, מהדר זה מאפשר ל-#C לרוץ על מספר פלטפורמות שונות, ומקשה על פענוח לשפת המקור של הקובץ המהודר (Assembly Executable). יתרון נוסף הוא שאף על פי שהקוד הוא קוד מכונה, ניהול הזיכרון האוטומטי ושאר היתרונות של NET. עדיין מתאפשרים באופן מלא לחלוטין, בניגוד לשפות אחרות שמתהדרות לקוד מכונה (כדוגמת ++C). מהדר זה לא יחליף את מהדר ה-JIT, אך הוא יספק חלופה למהדר ה-JIT (ניתן לקבוע את סוג ההידור, JIT או Native, לפני ההידור).
ניהול זיכרון
ניהול הזיכרון של שפות המפותחות בסביבה זו נעשה באופן אוטומטי בניגוד לתכנות בשפה כדוגמת ++C. ה-CLR מספק שירותים לטיפול בנושא של הקצאת זיכרון דינמית. אובייקטים שהוקצו אינם דורשים ניקוי ידני בתום השימוש ויש מערכת של "איסוף זבל" שדואגת לפנות זיכרון של אובייקטים שכבר אינם בשימוש.
ראו גם
.NET Core
LINQ
מונחים בתוכנה
קישורים חיצוניים
דף הבית של הדוט נט
השוואת גרסאות בין ASP.NET לבין ASP קלאסי
מדריך ללימוד .NET ושפותיו, אתר DotnetHeaven
הורדה של שפות פיתוח של הדוט נט – 2013, אתר מיקרוסופט
סביבת פיתוח ברישוי קוד פתוח תואמת דוט נט, אתר SharpDevelop
סביבת פיתוח דוט-נטית ומולטי פלטפורמית שרצה בסביבת לינוקס, חלונות ומק, אתר MonoDevelop
מושג ברגע – סדרת סרטונים על מושגים ב-
ספר חינמי ללימוד #C ותכנות מונחה עצמים.
סקירה של החידושים של .NET 4.6
הערות שוליים
*
NET
NET
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-2002
| 2023-04-01T21:44:54
|
לקוח
| 2020-11-25T23:03:41
|
|
מרכז עתיד
|
שמאל| 450px|InnovationEcology
מרכז עתיד הוא סביבה המקדמת חשיבה ועבודה המסייעות לארגון להתכונן לעתיד בתהליך שיתופי מתמשך. הדפוס השכיח במרכזי העתיד הוא יצירה וישום של ידע באמצעות אינטראקציה ושיח בין האזרח לקובעי המדיניות בארגון הציבורי, ובין מקבלי ההחלטות לצרכני הקצה בארגון הפרטי, או המסחרי.
ההבדל המרכזי בין מרכזי עתיד לבין מחלקות מחקר ופיתוח (מו"פ) בחברות עסקיות הוא שבמרכזי מחקר ופיתוח מהסוג המסורתי הפיתוח הוא פרי פועלם של מספר מצומצם של עובדים או חוקרים, בעוד שהמהות של מרכז עתיד היא שיתוף נרחב של הקהילה בתכנון ופיתוח המוצרים, הפתרונות או המדיניות.
הנחות יסוד
לכל מרכזי העתיד בעולם שלוש הנחות יסוד משותפות:
על חברי הקהילה עצמם להיות מסוגלים לדמיין, לפתח, לנסות ולישם את הדרך בה הם, כקהילה, רואים את עתידם.
על מרכזי העתיד לנקוט גישה פרודוקטיבית ושיטתית, לייצר כלים ותהליכים שיעצבו את העתיד.
אינטראקציה ושיח של אנשים שונים בגילאיהם, במקצועותיהם, בתפיסותיהם, וברקע שלהם הם הכרחיים ליצירת פרספקטיבה מגוונת ופלורליסטית להתמודדות עם האתגרים המתחדשים. במרכזי העתיד מכנים זאת ערוב צבעים.
מטרתם של מרכזי העתיד היא פיתוח פתרונות והתנסות במודלים פרקטיים של הרעיונות כדי ליצור תוכניות עתיד מוכחות המדגישות את מרכזיותו של התושב, הצרכן או בעל המניה. הנחות היסוד של מרכזי העתיד מיושמות במרכזים באמצעות תהליך בן שלושה שלבים:
דמיון וציור של תמונת עתיד דרך מחקר ושיח מרובי משתתפים והשקפות, מתמשכים.
פיתוח הלכה למעשה של כלים, תוכניות ואמצעים ליישום תמונת העתיד ובחינת מודלים ניסיוניים של פתרונות.
הפעלה ותמיכה בתוכניות ישימות שמטרתן להפוך את תמונת העתיד למציאות.
מרכזי עתיד עושים שימוש במרחב פיזי ובתבניות עבודה לא שגרתיים. אמצעים אלו מאפשרים, במקרים רבים, ויתור על דפוסי חשיבה ישנים, הם עשויים לעורר השראה, לעודד תחושות נינוחות, פתיחות, הקשבה ויצירתיות.
רקע היסטורי
ב-17 במרץ 1996 נפתח מרכז העתיד של חברת הביטוח סקנדיה. בעקבות כינונו של מרכז העתיד הראשון קמו מאמצע שנות ה-90 עשרות מרכזי עתיד בעולם, רובם באירופה. בעקבות הווסדם של מרכזי העתיד קמו תוכניות מחקר ופיתוח מקומיות ובינלאומית בנושא. ארגון עתיד פתוח (Open Future) הוא הבולט שבהם. הארגון קיים שני מפגשי פסגה בינלאומיים הראשון ב-2005 בהולנד השני ב-2006 באיטליה, מפגש שלישי עתיד להתקיים במאי 2009 בסטוקהולם. בין המשתתפים בכנסי עתיד פתוח עד כה היו גם ארבעה ישראלים. ד"ר עדנה פשר מקבוצת ד"ר עדנה פשר ושות', רון דביר מאוניברסיטת בר-אילן, יעל שוורצברג מהמכון לחינוך דמוקרטי וחיה אבני ממרכז פסגה ניסויי באר שבע. בשנת 2003 שינה המרכז לפיתוח סגלי הוראה בבאר שבע את תפקודו ברוח עקרונות מרכז העתיד והפך למרכז העתיד הראשון בישראל, ולמרכז העתיד הראשון בעולם לפיתוח סגלי הוראה.
800x800px|מרכז עתיד בבית הספר הניסויי אורט במעלה טבריה|centre|ממוזער
מרכזי עתיד בישראל ובעולם
בית הספר הניסויי אורט במעלה טבריה. ישראל. מרכז עתיד חינוכי.
מרכז פסגה ניסויי באר שבע. ישראל. מרכז עתיד חינוכי.
מרכז עתיד רעננה. ישראל. מרכז עתיד עירוני.
מרכז העתיד בקבוצת ד"ר עדנה פשר ושות'. מרכז עתיד מסחרי. (ייעוץ בניהול חדשנות)
מרכז העתיד אריקסון. (Innovison), סטוקהולם. מרכז עתיד מסחרי.
מרכז העתיד סקנדיה (Skandia Future Center). ווקסהולם. מרכז עתיד רב תרבותי.
מרכז העתיד ברבדוס (Barbodas Future Center). ברבודס נוסד על ידי קולין הדסון מרכז עתיד אקולוגי, מציג מיצגים ישימים של תעבורה אקולוגית.
מיצג העתיד של דנמרק. מעוצב כשוק וכקתדרלה של רעיונות, מתוך כוונה למסד את המרכז כבירה של ידע.
המרכז לעתיד עירוני. ניו יורק. משלב טכניקות של דיווח עיתונאי עם הערכות מצב מסורתיות כדי לייצר מחקרי עומק ופתרונות ישימים לבעיות הקריטיות של ניו יורק.
המוסד לעתיד (Institute for the future). ארצות הברית.
אקסרוקס פרק (Xerox Parc). ארצות הברית.
מעבדות מחשבה (Think Lab). לונדון.
מעבדת היצירתיות של קובנטרי (Coventry Creativity Lab). אנגליה.
ראו גם
עתידנות
תכנון עירוני
קישורים חיצוניים
מרכז פסגה ניסויי באר שבע
מרכז לעתיד עירוני - ניו יורק
פרויקט עתיד פתוח
מאמר: מרכז העתיד של עיר החינוך, דר. רון דביר ויעל שוורצברג
קטגוריה:גאוגרפיה עירונית
| 2022-12-24T07:19:51
|
מפתח
| 2023-05-17T14:54:31
|
|
שדה
|
קטגוריה:שמות משפחה עבריים
| 2024-06-21T20:45:41
|
רשומה (אחסון נתונים)
|
באחסון נתונים במחשב, רשומה היא יחידה בסיסית, המורכבת ממספר שדות בעלי קשר הדוק ביניהם.
בקובץ למושג "רשומה" משמעות טכנית: רשומה היא היחידה הנקראת או נכתבת על ידי מערכת ההפעלה בעת ביצוע פעולת קלט/פלט. רשומה כזו קרויה רשומה פיזית, כדי להבדילה מרשומה לוגית הכוללת לעיתים רשומות פיזיות אחדות בעלות קשר הדוק ביניהן.
במסד נתונים רשומה היא מכלול השדות המרכיבים פריט מידע מסוים. שדות אלה עשויים להימצא ברשומות פיזיות רבות, בהתאם למבנהו של מסד הנתונים, אבל מבחינת המשתמש הם מהווים רשומה אחת. רשומה במסד נתונים טבלאי מורכבת משורות בטבלאות אחדות, המקושרות באמצעות מפתח ראשי משותף.
לדוגמה, במרשם התושבים רשומת תושב תכלול את מספר הזהות שלו, שמו הפרטי, שם משפחתו, כתובתו, מספרי הזהות של הוריו, בן זוגו וילדיו, ונתונים נוספים אודותיו.
ראו גם
טיפוס נתונים#רשומה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אחסון נתונים
| 2024-05-06T03:01:48
|
בסיס בינארי
|
ממוזער|250px|מערכת ספירה על בסיס בינארי מייצגת ערכים מספריים באמצעות שני סמלים, בדרך כלל 0 ו-1.
במתמטיקה ובמדעי המחשב מערכת ספירה על בָּסִיס בִּינָארִי, או מערכת ספירה על בסיס 2 (על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: בָּסִיס שְׁנִיּוֹנִי), מייצגת ערכים מספריים באמצעות שני סמלים, בדרך כלל 0 ו-1. בפרט, שיטת הספירה הבינארית הנפוצה היא סימון לפי מקום עם בסיס 2. מספרים המיוצגים בשיטה זו נקראים לרוב מספרים בינאריים.
בגלל פשטות המימוש של אלקטרוניקה ספרתית בעלת שתי רמות מתח בלבד, נוח להשתמש במערכות דיגיטליות בבסיס בינארי. למעשה כל המערכות הדיגיטליות הנפוצות, מחשבים, טלפונים סלולריים, מערכות משובצות מחשב וכדומה עושים שימוש בבסיס בינארי.
היסטוריה
ממוזער|250px|מספרים בבסיס עשרוני ומקביליהם בבסיס בינארי, על פסלו של גוטפריד וילהלם לייבניץ
המשכיל ההודי פיתח עקרונות מתמטיים לתיאור משקל בשירה ובזאת למעשה הציג את התיאור הראשון למערכת ספירה בינארית. הוא עשה שימוש בסמלים לייצוג הברות, וחילק בין הברות קצרות וארוכות. שני הסמלים ששימשו אותו לא היו 0 ו-1 אלא קו קצר וקו ארוך השווה באורכו לשני קווים קצרים, בצורה הדומה לקוד מורס. הוא יצר טבלאות על מנת לתת לכל רצף ערך ייחודי. דוגמה לטבלה שכזו: (ההצגה הזו היא בכיוון ההפוך מהשיטה המודרנית)
0 0 0 0 ערך מספרי 110
1 0 0 0 ערך מספרי 210
0 1 0 0 ערך מספרי 310
1 1 0 0 ערך מספרי 410
הבגואה הם שמונה שלשות בשימוש הקוסמולוגיה של הטאואיזם לייצוג העקרונות היסודיים של המציאות. שלשה מורכבת משלושה קווים, כאשר כל קו הוא "שבור" או "לא שבור", לייצוג יין ויאנג בהתאמה. המבנה הזה אנלוגי למספרים בינאריים תלת ספרתיים. המבנה היה בשימוש לכל הפחות מתקופת שושלת ג'ואו, שכן הוא מופיע בספר אי צ'ינג. הספר מחולק לשישים וארבעה פרקים המיוצגים על ידי סדרה של שישיות של קווים, מה שמקביל למספרים בינאריים בעלי שש ספרות.
שיטת הספירה הבינארית המודרנית פותחה על ידי גוטפריד וילהלם לייבניץ בשנת 1679. השיטה של לייבניץ עושה שימוש ב-0 ו-1, כמו בשיטה המודרנית. כחובב התרבות הסינית, לייבניץ הכיר את האי צ'ינג וציין בהתפעלות את ההתאמה בין השישיות והמספרים הבינאריים בעלי שש ספרות.
בשנת 1854 פרסם המתמטיקאי הבריטי ג'ורג' בול את ספרו העיקרי בתורת ההיגיון, "חקירה של חוקי החשיבה" ובו הציג את האלגברה הבוליאנית. האלגברה הבוליאנית מהווה בסיס ללוגיקה בוליאנית- ענף העוסק בפסוקים אלגבריים שערכי איבריהם אמת או שקר בלבד. הערכים מיוצגים על ידי הסימונים '1'\ ו- '0'\ בהתאמה. לענף זה שימוש רב בתחשיב פסוקים, באלקטרוניקה ובמדעי המחשב.
השיטה המקובלת לספירה בבסיס בינארי
ממוזער|250px|חיבור בינארי
בשיטה זו, ערכה של כל ספרה "1" הוא כאשר n הוא מיקום הספרה מימין, החל מ-0.
לדוגמה, הייצוג של המספרים הטבעיים הקטנים מ-8 יהיה:
+ עשרוני בינארי 0 000 1 001 2 010 3 011 4 100 5 101 6 110 7 111
בסיס בינארי משמש כיום בעיקר בתחום מדעי המחשב, זאת כיוון שבמעגלים לוגיים אלקטרוניים נוח להסתפק בהבחנה בין שתי רמות מתח בלבד, גבוה ונמוך, המיוצגות על ידי "1" ו-"0" בהתאמה. ולכן זהו הבסיס הטבעי להביע בו מספרים במחשב המורכב ממעגלים כאלו.
מאפיינים נוספים ייחודיים לשיטה זו הם הדמיון שלה לבסיס הסטנדרטי באלגברה ליניארית, וכן היותה הבסיס הנמוך ביותר בשימוש נפוץ בייצוג מספרים.
קיימות שיטות ייצוג אחרות, המבוססות על הבסיס הבינארי, כמו קוד גריי או שיטת משלים ל-2 המאפשרת ייצוג מספרים שליליים, או ייצוג נקודה צפה של מספרים רציונליים.
שמאל|ממוזער|300px|באנר של המרכז הבינתחומי הרצליה, המזמין תלמידים למפגש בעניין לימודי תואר שני במדעי המחשב. תאריך המפגש מופיע בבסיס בינארי (המקודד בקוד BCD), ופירושו 1/4/08
מעבר ממספרים בינאריים למספרים עשרוניים
ממוזער|250px|מעבר ממספרים בינאריים למספרים עשרוניים, בכתב ידו של לייבניץ (סביב 1700)
בסיס הספירה העשרונית הוא 10, משום שלספירה זו 10 סימנים.
פירוק מספר עשרוני:
אנו רואים כי הבסיס המשותף לכל האיברים הוא 10.
בסיס הספירה הבינארית הוא 2 (לספירה זו שני סימנים),
לכן נפרק את המספר הבינארי הבא בהתאם לפירוק המספר העשרוני:
מכאן שהמספר 1101 בספירה בינארית שקול למספר 13 בספירה עשרונית.
לכן נציג נוסחה כללית, למעבר מספרה המוצגת בבסיס בינארי לבסיס עשרוני
(באגף השמאלי מופיע המספר בספרות בינאריות, ומימין משמעותו בספרות עשרוניות):
או, באמצעות נוסחת נסיגה,
כאשר X מייצג את מס' הספרות של המס' הבינארי, Y מייצג את הערך העשרוני של המספר הבינארי ללא הספרה השמאלית ביותר, וידוע כי a(0) = 0 וכן a(1) = 1.
לדוגמה,
ומכאן
ולכן,
מעבר ממספרים עשרוניים למספרים בינאריים
מעבר ממספר עשרוני למספר בינארי יתבצע באמצעות המרה של המספר העשרוני למספרים בחזקה בעלת בסיס 2 וסידורם בסדר כרונולוגי.
דוגמה: ניקח את המספר 73. תחילה נמצא את החזקה בבסיס 2 הקרובה ביותר למספר (אך קטנה ממנו). החזקה הקטנה ביותר המתאימה היא:
.
כדי להגיע למספר 73 נצטרך להוסיף עוד חזקות בעלות בסיס 2. נבדוק אם יתאים לנו:
קיבלנו מספר גדול מהמספר 73. לכן יש לחפש חזקה קטנה יותר. נבדוק אם יתאים לנו:
קיבלנו מספר גדול מהמספר 73. לכן יש לחפש חזקה קטנה יותר. נבדוק אם יתאים לנו:
המספר 72 קטן מהמספר 73, לכן החזקה מתאימה לנו.
כדי להגיע מ-72 ל-73 נצטרך להוסיף עוד מספר. ברור כי , ו- לא יתאימו לנו, אבל יתאים לנו.
אם כן פירוק המספר 73 לחזקות בעלות בסיס 2 הוא:
כדי להגיע למספר הבינארי המתאים, נוסיף את החזקות החסרות בין החזקות הללו:
כלומר, חזקות שהשתמשנו בהן, הוכפלו ב-1 וחזקות שלא השתמשנו בהם, הוכפלו ב-0.
המספר הבינארי שלנו מורכב מהמקדמים של מספרי החזקות. מכאן ש-73 בספירה בינארית הוא:
דרך מקוצרת
דרך קלה יותר לבצע את ההמרה הזו מתבצעת על ידי חלוקה חוזרת של המספר העשרוני ב-2 ובדיקת השארית:
מתחילים במספר המקורי,
כל עוד k שונה מ-0,
כותבים את השארית של החלוקה (k mod 2).
לוקחים את החלק השלם של תוצאת החלוקה ב-2 (k div 2, בשפת C, למשל) ומסמנים אותו ב-k.
בסוף התהליך, השאריות הן הייצוג של המספרי הבינארי בסדר ההפוך.
דוגמה
k k div 2 k mod 2 73 36 1 36 18 0 18 9 0 9 4 1 4 2 0 2 1 0 1 0 1
ואם נקרא את השאריות מלמטה למעלה, נקבל את ייצוג המספר בבסיס בינארי: 1001001
(אילו היינו ממשיכים את החלוקה ב-2, היינו מקבלים את המספר 000001001001…, השווה למספר המצומצם 1001001.)
שיטה זו שקולה לשיטה הקודמת, אבל קלה יותר ליישום אלגוריתמי.
המרה בין בסיסי מספרים נפוצים
בסיס בינארי במחשבים
ממוזער|250px|קריקטורה של מתכנת מחשבים שעובד עם קוד בינארי בלבד
סיבית (קיצור של סיפרה בינארית; באנגלית: bit או ביט, קיצור של "binary digit") היא ספרה בינארית המשמשת כיחידת הנתונים הקטנה ביותר שבה משתמש המחשב.
סיבית יכולה להכיל ערך 0 או 1 בלבד. הסיבה לשימוש בשיטה הבינארית היא פשטות המימוש האלקטרוני והלוגי של שיטה זו - נדרש טיפול בשני מצבים בלבד (למשל: יש זרם = 1, אין זרם = 0).
ניתן ליצג מידע באמצעות דפוסים של סיביות על ידי תהליך של דיגיטציה.
ראו גם
בסיס אוקטלי
בסיס הקסדצימלי
משלים ל-1
משלים ל-2
תוכנה - מונחים
קישורים חיצוניים
המחשה אינטראקטיבית של ספירה בבסיס בינארי והקסדצימלי מתוך אתר לילדים המלמד מושגים במדעי המחשב
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות ספירה
קטגוריה:יחידות נתונים
| 2024-09-17T05:39:10
|
בסיס (אריתמטיקה)
|
במתמטיקה, בסיס (Radix) הוא תחום הספרות הנמצא ביסודה של שיטת ספירה מבוססת מיקום.
הבסיס המקובל לספירה הוא בסיס 10 (הבסיס העשרוני), המשתמש בספרות 0 עד 9. משערים שמקורו של בסיס זה במספר אצבעות הידיים ששימשו כדי להציג מספרים ולחשב אותם. העיקרון בכל שיטת ספירה הוא שערכה של ספרה ברצף כלשהו של ספרות נקבע על פי המיקום שלה ברצף. לדוגמה, בבסיס העשרוני, אנו קוראים לספרה הראשונה משמאל לנקודה העשרונית ספרת האחדות, לשנייה ספרת העשרות, לשלישית ספרת המאות וכו'. בדומה, לספרה הראשונה מימין לנקודה העשרונית אנו קוראים ספרת העשיריות, לשנייה ספרת המאיות וכו'.
בבסיס העשרוני מוצג כל מספר, למעשה, כסכום של חזקות של 10. למשל, המספר 1,035.43 מוצג כך:
אולם אין שום דבר ייחודי במספר 10 דווקא - ניתן לבחור כל מספר טבעי (גדול מ-1) כבסיס לספירה. כך, למשל, בסיס 7 משתמש בספרות 0 עד 6, ומספרים בבסיס זה ניתנים לייצוג באמצעות חזקות של 7. משמעותו של המספר 1,035.437 (האינדקס 7 מציין שזהו מספר בבסיס 7) היא:
העיקרון בספירה באמצעות בסיס מסוים k, הוא שכל המספרים מוצגים באמצעות k ספרות שונות בלבד. לדוגמה, בבסיס 2 (בסיס בינארי) קיימות שתי ספרות - 0,1 שבאמצעותן ניתן לייצג כל מספר.
במעבר מבסיס כללי K כלשהו לבסיס עשרוני, תיוצג המילה כך:
.
באלקטרוניקה ספרתית ובפרט במחשבים משתמשים בדרך כלל בבסיס 2 (בסיס בינארי) בו יש משמעות לספרות 0 ו-1 בלבד, מכיוון שקל יותר לתכנן מעגלים בעלי שתי רמות לוגיות בלבד (המייצגות מתח נמוך ומתח גבוה, בהתאמה).
מכיוון שהיצוג הבינארי של מספרים הוא ארוך ואינו נוח לשימוש אנושי, ומאידך, ההמרה בינו ובין הבסיס העשרוני אינה נוחה, משתמשים מתכנתי מחשבים, בדרך כלל, בבסיס האוקטלי בן 8 הספרות (23) (0 עד 7) או בבסיס ההקסדצימלי בן 16 הספרות (24) (מיוצגות על ידי הספרות 0 עד 9 והאותיות A עד F).
הבבלים הקדמונים נהגו להשתמש בבסיס 60 (בסיס סקסגסימלי), ששרידים ממנו מופיעים בחלוקת השעה ל-60 דקות וחלוקת הדקה ל-60 שניות, וכן בחלוקת המעגל ל-360 (60×6) מעלות. כדי להימנע מהצורך בשימוש ב-60 ספרות שונות, הם השתמשו בנוסף בשיטת ספירה משנית, של שני סימנים - אחד לעשרות ואחד ליחידות.
מרבית תכונות המספרים הנחקרות במתמטיקה, כגון ראשוניות, אינן תלויות בבסיס שבו נכתב המספר. תוצאותיהן של ארבע פעולות החשבון אף הן אינן תלויות בבסיס שבו נכתב המספר. תכונות מסוימות, כגון היותו של המספר מספר קפרקר, מספר ליישרל או היותו של המספר שבר בעל הצגה סופית כשבר עשרוני, תלויות בבסיס שבו נכתב המספר (לתכונות כאלה לא מיוחסת חשיבות רבה, משום שאינן עוסקות במאפיין מהותי של המספר, אלא במאפיין התלוי בייצוג מסוים שלו).
המרה בין בסיסי מספרים נפוצים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שיטות ספירה
| 2023-12-16T19:58:59
|
תקשורת מחשבים - מונחים
|
מונחים בסיסיים
נתונים: פרטי המידע הבסיסיים
תקשורת נתונים: תהליכים ומערכות להעברת נתונים בין מחשבים או מכשירים אלקטרוניים אחרים, ללא העברה פיזית של אמצעי לאחסון נתונים (כמו תקליטון, תקליטור וכדומה) ביניהם, אלא באמצעות תווך כלשהו אשר משמש לתקשורת.
רשת מחשבים: (Network) מערכת המיועדת לתקשורת בין שני מחשבים או יותר. המחשבים מתקשרים דרך ערוצי תקשורת (ערוץ תקשורת יכול להיות גם אלחוטי) לפי פרוטוקולי תקשורת.
Session: החלפת מידע אינטראקטיבית חצי-קבועה, הידועה גם כ"דיאלוג", "שיחה" או "פגישה", בין שני מכשירים מתקשרים או יותר, או בין מחשב למשתמש קצה.
אינטרנט: רשת מחשבים עולמית, המחברת רשתות מחשבים שונות, ומקשרת בין מחשבים בכל העולם.
יישומים נפוצים
שרת–לקוח: (Client/Server) היא ארכיטקטורת תוכנה לחישוב מבוזר, אשר מגדירה את היחס בין תוכנות שמשתפות פעולה. המודל מחלק את המשימות או עומס העבודה בין ספק השירות או המשאבים - השרת, לבין מבקש השירות - הלקוח. שרת–לקוח היא אחת מתצורות ההתקשרות הנפוצות ברשתות מחשבים. השרת הוא תוכנה פסיבית, המאזינה לרשת ומחכה לקבל בקשות. הלקוח לעומתו בדרך כלל מהווה את ממשק המשתמש - הוא מופעל על ידי המשתמש ופונה לשרת כאשר הוא זקוק למידע או שירותים ממנו.
שרת: מחשב ותוכנה המותקנת בו המחוברים לרשת מחשבים ותפקידם לספק שירותים שונים למחשבים ברשת. דוגמה לשרתים: שרת קבצים, שרת דואר.
עמית לעמית: (Peer to peer) רשת בה כל משתתף (מחשב/אפליקציה) הוא גם שרת וגם לקוח.
רכיבי תקשורת
כרטיס רשת: (NIC - Network Interface Card) רכיב המאפשר למחשבים להתחבר לרשת מחשבים
משחזר: (Repeater) רכיב המאפשר להגדיל את התחום הפיזי של הרשת על ידי ניקוי והגברת האותות המועברים. עובד בשכבה הפיזית של מודל ה-OSI.
גשר: (Bridge) רכיב המחבר בין שני חלקים של אותה הרשת ומסנן תעבורה ביניהם על פי כתובות MAC. עובד בשכבת הקו של מודל ה-OSI.
מרכזת: (Hub) רכיב המאפשר להגדיל את התחום הפיזי של הרשת על ידי ניקוי והגברת האותות המועברים ולחבר לאותה המדיה מספר רכיבים במקביל (Repeater רב ערוצי). עובד בשכבה הפיזית של מודל ה־OSI.
מתג: (Switch) רכיב המחבר בין מספר חלקים של אותה הרשת ומסנן תעבורה ביניהן על פי כתובות MAC (גשר רב ערוצי). עובד בשכבת הקו של מודל ה-OSI.
נתב: (Router) רכיב המקשר בין שתי רשתות שונות. נתבים מהווים את התשתית לרשת האינטרנט. עובד בשכבת הרשת של מודל ה-OSI.
BRouter: רכיב ברשת מחשבים המהווה שילוב בין נתב לגשר.
נקודת גישה: (Access Point) התקן המבצע את התקשורת האלחוטית
נקודה חמה: (Hot spot) אזור ציבורי או מסחרי בו מוצעת גישה אלחוטית לאינטרנט, בין אם בחינם או בתעריף לפי שעות או ימים.
Power-line: טכנולוגיה לתקשורת נתונים מעל רשת החשמל הביתית המעבירה מידע במהירות של עד 14 מגהביט לשנייה. מוצרי PowerLine עושים שימוש במפרט HomePlug 1.0. העברת הנתונים על רשת החשמל לא מושפעת ממה שקורה לקווים מבחינת העברת זרם חזק למכשירים שונים ולתאורה.
שער: (Gateway) משמש לחיבור רשתות בעלות ארכיטקטורה שונה, שער מסוגל לחבר רשתות שונות בכל שבע השכבות. לעיתים משתמשים במושג זה כדי לתאר מערכת המתרגמת בין פרוטוקולי תקשורת שונים.
מבנה
טופולוגית רשת: מודל המתאר את המבנה הפיזי או הלוגי של הרשת.
מודל ה־OSI: מודל שכבתי למימוש תקשורת ברשת מחשבים.
מודל ה־TCP/IP: מודל שכבתי למימוש תקשורת ברשתות מחשבים. התקשורת באינטרנט ממומשת על פי מודל זה.
מבנה פיזי
כתובת MAC: (ראשי תיבות: Media Access Control Address) כתובת רשת באורך של 48 ביט, שהיא ייחודית לכרטיס הרשת או לנתב, ומשמשת לצורך מיתוג המידע בין התקני הרשת השונים באותה הרשת. בניגוד לכתובת IP, אותה ניתן לשנות באופן דינאמי, כתובת MAC צרובה לזיכרון בזמן היצור ותפקידה דומה לברקוד.
מדיית תקשורת: (Communication media) התווך בו מועברים אותות התקשורת
זוגות שזורים: (Twisted pairs) מדיית תקשורת לרשת מקומית, מבוססת על זוגות של כבלי נחושת השזורים זה בזה.
RJ-45: תקן מחברים לכבלי זוגות שזורים.
UTP: (ראשי תיבות: Unshielded Twisted Pairs) כבל זוגות שזורים ללא סיכוך מפני הפרעות חיצוניות.
STP: (ראשי תיבות: Shielded Twisted Pairs) כבל זוגות שזורים בעל סיכוך מפני הפרעות חיצוניות.
כבל קואקסיאלי: (coaxial cable) מדיית תקשורת, מבוססת על גיד נחושת אחד וסיכוך נחושת.
BNC: תקע ומפצל לכבלים קואקסיאליים.
סיב אופטי: מדיית תקשורת המבוססת על חומרים שקופים ועקרונות באופטיקה להעברת אותות בצורת אור.
תקשורת אלחוטית: תקשורת המבוססת על גלים אלקטרומגנטיים להעברת נתונים ללא צורך בפריסת מדיית תקשורת בין שני קצוות הרשת.
התנגשות: (Collision) שתי חבילות נתונים הנפגשות על אותה מדיית תקשורת וגורמות לאיבוד המידע בשתיהן
שידור חוזר: (Re-transmission) בחלק מפרוטוקולי התקשורת יש זיהוי לאיבוד מידע שלאחריו המידע משודר שוב
מתחם התנגשות: (Collision domain) האזור ברשת מחשבים בו שידור של שני קצוות במקביל יוביל להתנגשות
מתחם שידור: (Broadcast domain) האזור ברשת מחשבים התחום על ידי נתבים
מבנה לוגי
פרוטוקול תקשורת: אוסף חוקים שיוצרים צורת תקשורת מוסכמת
ניתוב: (routing) תהליך המספק אמצעי לתכנון נתיב להעברת חבילת מידע בין נקודות קצה ברשת.
כתובת IP: (ראשי תיבות: Internet Protocol Address) כתובת ייחודית הניתנת לכל רכיב ברשת מחשבים המבוססת על פרוטוקול ה-IP.
פורט: (port) ערוץ לוגי שדרכו יכולות תוכנות להעביר נתונים באופן ישיר.
שקע: (socket) נקודת קצה של זרם נתונים בתקשורת בין תהליכים על גבי רשת מחשבים.
רשת מקומית וירטואלית: (VLAN - Virtual Local Area Network) מקטע ברשת מקומית המופרד בצורה לוגית משאר הרשת.
ACL: (ראשי תיבות: Access Control List) אמצעי לאכיפת מדיניות אבטחה ברשתות.
מיתוג מנות: (Packet switching) טכניקה להעברת תשדורות שבה אין מקצים מראש מסלול פיזי בין המקור ליעד, אלא כל אימת שיש למשתמש הודעה מוכנה למשלוח, היא נשלחת, כהודעה שלמה או במנות אחדות, במסלול המתאים לאותו רגע.
Metanet: רשת מחשבים ללא מיקום מרכזי, בדומה לפרי נט.
רשתות לפי היקף
רשת אישית: (PAN - Personal Area Network) רשת התקנים שכל רכיביה נמצאים בשימוש על ידי משתמש אחד.
רשת מקומית: (LAN - Local Area Network) רשת מחשבים המתפרסת על אזור גאוגרפי מוגבל (עד אלפי מטרים רבועים)
רשת עירונית: (MAN - Metropolitan Area Network) רשת מחשבים המחברת בין רשתות מקומיות באותו מתחם עירוני או קמפוס.
רשת אזורית: (WAN - Wide Area Network) רשת מחשבים המחברת בין רשתות מקומיות על פני מרחב גאוגרפי לא מוגבל.
תקנים ופרוטוקולים
ראו גם :קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
ראו גם :קטגוריה:פרוטוקולי אינטרנט
ראו גם :קטגוריה:פרוטוקולי ניתוב
פרוטוקולים לשימושים כלליים
פרוטוקול ALOHA: פרוטוקול השייך לשכבת הקו של מודל ה-OSI - פרוטוקול Media Access Control) MAC)
DHCP: (ראשי תיבות: Dynamic Host Configuration Protocol) - פרוטוקול להקצאה דינמית של כתובות IP.
DNS: (ראשי תיבות: Domain Name System) מערכת להתאמה בין שמות תחום (דומיין, תחילתן של כתובות URL) לכתובות IP.
HTTP: (ראשי תיבות: Hypertext Transfer Protocol) פרוטוקול לבקשת תוכן ומסירתו באינטרנט.
DSSS/FHSS: (ראשי תיבות: Direct-Sequence Spread Spectrum / Frequency-Hop Spread Spectrum) פריסת ספקטרום בסדרה מתוכנתת ופריסת תדר בקפיצות אקראיות. שתי טכנולוגיות "ספקטרום מרוח" המשמשות לשדר אלחוטי של נתונים. "מריחת הספקטרום" (בניגוד ליציבות התדר של תחנת רדיו ארצית, למשל) מקטינה את הרגישות לרעשים ולשיבושים אחרים, אך היא אפשרית רק במחיר "יתירות" מסוימת בשידור ולכן "בזבוז" של רוחב פס. עם DSSS, טכנולוגיה הנמצאת בשימוש ב-802.11, השידורים מופצים בכל רוחב הפס על מספר ערוצים חופפים. ב-FHSS, הנמצא בשימוש מוצרי רשת מוקדמים ובטלפונים אלחוטיים, השידור קופץ באופן אקראי מתדר אחד לשני.
NAT: (ראשי תיבות: Network Address Translation) - תרגום כתובת רשת.
SSH: (ראשי תיבות: Secure Shell) פרוטוקול המאפשר גישה מוצפנת למערכות מרוחקות המבוססות Unix.
TLS: (ראשי תיבות: Transport Layer Security) פרוטוקול תקשורת המקנה חיבור לוגי מאובטח ומוצפן בין שני יישומים ברשת, החליף את SSL.
UDP: (ראשי תיבות: User Datagram Protocol) פרוטוקול מהיר לבקרה על העברת נתונים ללא אימות.
TCP: (ראשי תיבות: Transmission Control Protocol) פרוטוקול העברת נתונים מדויקת עם אימות.
VPN: (ראשי תיבות: Virtual Private Network) רשת פרטית מדומה.
WPA: (ראשי תיבות: Wireless Protected Access) תקן זמני, הנתמך על ידי התעשייה, מהווה חלק מתוך הסטנדרט 802.11i, ועושה שימוש ב-TKIP.
פרוטוקולים לשימושים ספציפיים
NNTP: (ראשי תיבות: Network News Transfer Protocol) פרוטוקול לשליחה והעברה של קבוצות דיון.
SMTP: (ראשי תיבות: Simple Mail Transfer Protocol) פרוטוקול לשליחה והעברה של דואר אלקטרוני.
POP3: (ראשי תיבות: גרסה-3 Post Office Protocol) פרוטוקול לשליפה של דואר אלקטרוני משרתי דואר אלקטרוני.
IMAP: (ראשי תיבות: Internet Message Access Protocol) פרוטוקול המאפשר למשתמש לנהל תיבת דואר אלקטרוני מבוססת שרת.
IRC: (ראשי תיבות: Internet Relay Chat) הוא פרוטוקול המשמש לשיחה טקסטואלית ברשת האינטרנט.
SNMP: (ראשי תיבות: Simple Network Management Protocol) פרוטוקול המאפשר ניהול וניטור של כל רכיבי הרשת מתחנת ניהול אחת.
FTP: ראשי תיבות: File Transfer Protocol) - פרוטוקול העברת קבצים, לרוב מעל פורט 21, בין מחשבים או מכונות שונות.
SFTP: (ראשי תיבות: SSH File Transfer Protocol) - פרוטוקול העברת קבצים מאובטח, לרוב מעל פורט 22, בין מחשבים או מכונות שונות.
מונחים נוספים
תוכנה - מונחים
חומרה - מונחים
אחסון נתונים - מונחים
קטגוריה:תקשורת מחשבים
קטגוריה:מונחונים
kk:Компьютерлік желі
| 2024-07-19T07:14:03
|
MP3
|
MP3 הוא אלגוריתם פופולרי לקידוד ודחיסה מאבדת נתונים (lossy compression) של אותות שמע. מטרת האלגוריתם היא לצמצם במידה ניכרת את כמות המידע הנחוצה לייצוג הצליל, אך לאפשר שיחזור שישמע נאמן למקור לרוב המאזינים. המונח MP3 מתייחס גם לקובצי קול או מוזיקה השמורים בפורמט זה.
השם המלא של האלגוריתם הוא "MPEG-2 Audio Layer 3".
רקע
שמירת אותות קוליים (אודיו) בצורה דיגיטלית דורשת נפח אחסון רב. איכות שמע של תקליטור שקידוד הסאונד שלו מבוצע בטכנולוגיית PCM או "Pulse Code Modulation", מושגת על ידי 44,100 רשימות (דגימות) של 32 סיביות (מדובר בסטריאו – שני ערוצים של 16 סיביות כל אחד) עבור כל שנייה. כלומר כ-1.4 מיליון סיביות לשנייה. אלגוריתמי דחיסה כלליים (כדוגמת ZIP) אמנם מצליחים להקטין את נפח הקבצים, אבל לא ברמה הנחוצה. בפועל, עבור איכויות המוגדרות טובות (128 ועד 320 קילו-סיביות לשנייה), גודל קובצי MP3 הוא כ־10%–20% מהגודל המקורי של הקובץ. לדוגמה, שיר שאורכו 4 דקות, בקידוד רגיל של תקליטור ידרוש נפח של 40MB, אך כשדוחסים את אותו שיר בקידוד MP3 השיר ידרוש נפח של בערך 4MB בלבד.
הרעיונות המרכזיים
שמאל|ממוזער|250px|מבנה קובץ MP3
כדי להקטין את גודל הקובץ, משתמש האלגוריתם במספר מאפיינים שנובעים מהצורה בה המוח והאוזן האנושית מעבדים קול:
סף הרגישות (The minimal audition threshold) – המאזין הרגיל לא ישמע צלילים בעוצמות הנמוכות מסף מסוים. בניסויים בבני אדם נמצא שסף זה תלוי בתדר הצליל. סף זה אינו נכון עבור כל בני האדם, אולם הסף האישי עבור הרוב נמצא קרוב מאוד אליו. לכן ניתן למחוק את כל הצלילים שלא עוברים את הסף ולדעת בסבירות גבוהה כי רוב המאזינים לא ירגישו בהבדל.
הסתרות (The masking effect) – תגובה לצליל מסוים תלויה מאוד במכלול הצלילים שאותם אנו שומעים במקביל. הדבר דומה למערכת הראייה – נגיב באופן שונה לריבוע בצבע מסוים המופיע על גבי רקע בהיר או כהה, תחושת הצבע שלנו תהיה שונה. דוגמה אחרת היא כאשר לא נשים לב להבדלי גוון קטנים. לשם כך נבנו מודלים מתמטיים המתארים את תגובת האדם למכלול של צלילים, מודלים הנקראים מודלים פסיכו-אקוסטיים. רעיונות פסיכולוגיים קשים לכימות ולכן ישנם כמה מודלים, שונים זה מזה. לכן ניתן לבחור מודל מסוים ועל פיו להחליט אילו צלילים באמת נחוצים ואילו לא יחסרו למאזינים.
קידוד סטריאו מאוחד (Joint Stereo coding) – בני האדם קולטים אותות קוליים דרך האוזניים, הנמצאות במרחק זו מזו. הצלילים הנקלטים די דומים אולם ברוב המקרים אחד מהם עובר דרך קצת ארוכה יותר ולכן מגיע באיחור מה. מוח האדם משתמש בהפרשי הזמנים כדי לפרש את הכיוון ממנו הגיע הצליל (על פי עקרונות הגאומטריה), אולם תחושה זו נפגעת עבור תדרים גבוהים או נמוכים מאוד ויכולתו של האדם לחוש את כיוון מקור הצליל נחלשת. לכן, במקום לשמור את שני הערוצים, ניתן לשמור מידע של ערוץ אחד בלבד ובנוסף מידע מצומצם מאוד על המיקום. חיסכון נוסף עבור סטריאו ניתן להשיג עבור שני ערוצים דומים. במקרה כזה ניתן לקודד את סכומם ואת ההפרש שלהם במקום את הערוצים המקוריים (הסבר מלא לקוח מתורת האינפורמציה).
קוד הופמן (Huffman coding) – קטעי ביטים בעלי סבירות גבוהה מקודדים כמחרוזות קצרות ואילו קטעי ביטים בעלי סבירות נמוכה מקודדים כמחרוזות ארוכות יותר כך שבממוצע מתקבלים פחות ביטים. חלק זה משלים במידת מה את רעיון ההסתרות. בקטע קולי מגוון, ישנן הרבה הסתרות והרבה קטעי ביטים שונים, לכן מתקבל חיסכון בעזרת המודל הפסיכו-אקוסטי אולם ללא השפעה משמעותית של קוד הופמן. במקרה ההפוך, כאשר עובדים עם אותות פשוטים (המורכבים ממספר מצומצם של תדרים שונים), לא מתקבל חסכון משמעותי ממחיקת ההסתרות אולם קוד הופמן ישיג תוצאות טובות יותר.
מאגר ביטים (Bytes reservoir) – חלקים מסוימים עלולים לדרוש יותר סיביות מאחרים כדי להגיע לרמה סבירה של איכות. לחלופין, קטעים מסוימים יכולים להיות פשוטים יותר לקידוד מאחרים. לשם כך ניתן להשתמש במאגר ביטים כדי "להעבירם למקום בו הם נחוצים יותר".
היסטוריה
קידוד "MPEG-1 Audio Layer 2" או בקיצור ה-MP2, התחיל את דרכו בפרויקט DAB (אשר פעל מ-1987 עד 1994), פרי יוזמת אגודת פראונהופר ובמימון האיחוד האירופי (כחלק ממחקר ה-EUREKA, הידוע גם כ-EU-147). ב-1991 הוגשו שתי הצעות לאלגוריתם הדחיסה: Musicam וה-ASPEC, ראשי תיבות של Adaptive Spectral Perceptual Entropy Coding. לבסוף נבחר Musicam להיות MP2 בגלל הפשטות שלו וחסינותו לרעשים. קבוצת מתכנתים, בהם קרלהיינץ ברנדנבורג ויורגן הר שאבה רעיונות מרכזיים מ-Musicam ומ-ASPEC, הוסיפה כמה רעיונות משלה, ויצרה את ה-MP3, אלגוריתם משופר אשר תוכנן להשיג את האיכות של MP2 המקודד ב-192 קילוביט לשנייה (Kb/s) בעזרת 128 קילוביט לשנייה בלבד. פיתוח שני האלגוריתמים הסתיים ב-1992 והוגדרו ב"MPEG-1", אגד התקנים הראשון של MPEG (השם המלא הוא ISO/IEC 11172-3) אשר פורסם ב-1993.
קובצי MP2 הופיעו באינטרנט ב-1993. "מחתרת המוזיקה של האינטרנט" (ה-IUMA) נחשבת לתחילת מהפכת המוזיקה המקוונת. ה-IUMA אירח אלפי קבצים חוקיים של MP2. בשנת 1995, הפופולריות של קובצי ה-MP3 קיבלה תאוצה אדירה. הצלחה זו של הפורמט הניעה וגם נבעה מהצלחתם של נגני הקבצים (כגון Winamp של Nullsoft) ותוכנות לשיתוף קבצים אשר התחילו עם נאפסטר.
גודלם הקטן של קובצי MP3 ואיכות השמע הגבוהה יחסית אפשרה את הפריחה חסרת התקדים בשימוש ברשתות שיתוף קבצים באינטרנט. תופעה אשר הפכה את המוזיקה לנגישה לכולם ועוררה שאלות רבות בנוגע לחוקי זכויות היוצרים במציאות החדשה.
היורש המתוכנן של MP3, על פי MPEG, הוא אלגוריתם ה-AAC המפורט בתקן 4-MPEG. זאת למרות שהיו ניסיונות ליצור ולהפיץ פורמטים אחרים.
ה-AAC לא זוכה לאותה הפופולריות כמו קודמו בגלל הפופולריות העצומה של MP3 – המתבטאת במגוון רחב של תוכנה וחומרה (כגון נגנים ניידים ונגני DVD) התומכים בה, כמו גם עליית הפופולריות של שירותי הזרמת מדיה אשר מייתרים את העיסוק בשמירת הקבצים על ידי משתמשי הקצה.
איכות השמע והמקודדים
איכות הקידוד המינימלית הנחוצה כדי שקובץ ה-MP3 ישמע קרוב מספיק למקור היא סובייקטיבית. האיכות המקובלת כסף תחתון היא 128Kb/s, זאת למרות שמבחני שמיעה הראו כי עם מעט אימון רוב האנשים יוכלו להבחין בין הקובץ הדחוס למקור באיכות זו.
בעוד שתהליך השחזור (יצירת אותות קול מקובץ ה-MP3) הוגדר היטב וקבוע עבור האלגוריתם, אין אחידות בכל הנוגע לתהליך הקידוד. כתוצאה מכך ישנו מגוון רחב של מקודדים, המשתמשים במודלים פסיכו-אקוסטיים שונים, אשר יוצרים קובצי MP3 שונים. מקודד המיועד לאיכויות גבוהות (כגון LAME) לא יתפקד בהכרח בצורה טובה עבור איכויות נמוכות.
חלופות
ישנם אלגוריתמי דחיסת קול מאבדי מידע נוספים, בהם MPEG-4 AAC, AC3, ATRAC, MP3PRO, MPC, Vorbis, QDesign, AMR-WB+, RealAudio, Windows Media Audio
כמו כן, ישנם הרבה אלגוריתמי דחיסת קול משמרי מידע, בהם: FLAC, Monkey's Audio, SHN, TTA, Wavpack
לפי מבחני שמע, האלגוריתמים החדשים משיגים תוצאות טובות יותר עבור איכויות נמוכות ואילו לאחר 128Kb/s רוב המאזינים לא מצליחים להבחין בהבדלי איכות.
תגי מידע
ניתן לאחסן בקובץ MP3 תג אשר מכיל מידע על הקובץ, כגון: שם התקליטור, האמן, האלבום, מספר הרצועה ועוד.
התגים הנפוצים הם ה-ID3 וה-APEv2.
ראו גם
FLAC – דחיסת שמע ללא איבוד נתונים
Mp3music – אתר אינטרנט בתחום המוזיקה
קישורים חיצוניים
אגודת פראנהופר – למידע נוסף על הפורמט
מידע על פטנטים הקשורים לפורמט
ספציפיקציות של הפורמט
תגי המידע
מבחני שמע של פורמטי דחיסה שונים
מאמר קצר על המגבלות של הפורמט
מאמר מקיף על הפורמט, כולל התייחסות לעתידו, באתר "השרת העיוור"
קישורים לתוכנות:
מקודד LAME, הורדות ומידע
איזון עוצמת קבצים – כך שלא יהיו קפיצות בעוצמה בין קבצים שונים.
מקור נוסף למידע וכלים
קטגוריה:פורמטים דיגיטליים
| 2024-04-27T01:32:35
|
GPU
|
REDIRECT מעבד_גרפי
| 2015-09-26T11:03:54
|
יש גבול
|
יש גבול היא תנועת שמאל, והוותיקה בתנועות הסרבנות בישראל. התנועה הוקמה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, ומלווה סרבני גיוס עד היום.
שנים ראשונות
תנועת "יש גבול" קמה בשנת 1982, עם פרוץ מבצע שלום הגליל, כתנועת סרבנות של חיילי מילואים. בעצומה הראשונה, אשר קבעה את המסלול שבו תפעל התנועה, נכתב: "[...] באמצעות המלחמה הזאת אתם מנסים לפתור באופן צבאי את הבעיה הפלסטינית.... אתם מנסים לכפות 'סדר חדש' על חורבותיה של לבנון, לשפוך דמנו ודמם של אחרים למען אנשי הפלנגות. לא לשם כך התגייסנו לצבא הגנה לישראל..."
על עצומה זו חתמו כ-3,000 חיילי מילואים, מתוכם כ-160 נכלאו בגין סירובם לשרת על אדמת לבנון. "יש גבול" תמכה בסרבני מלחמת לבנון הראשונה, שרובם היו סרבנים סלקטיביים, ופעלה כדי ליצור דעת קהל נגד מלחמות בלבנון. מאז, ובמשך כל שנות פעילותה, תמכה התנועה בחיילים המסרבים בפועל או שוקלים את האפשרות לסרב ובמשפחותיהם.
מאז שנת 1982 מארגנת התנועה הפגנות הזדהות מול בתי הכלא הצבאיים בזמן מאסרם של סרבנים וסרבניות. "יש גבול" גם מפרסמת את דבר הסירוב, כדי להביא את הנושא למודעות ציבורית, ומפעילה קו חם - קו ייעוץ טלפוני לחיילים שסירבו בעבר או ששוקלים לסרב בעתיד. בקו החם אפשר להתייעץ בנוגע לסירוב, לקבל עצות מעשיות על יחס הצבא לסרבנים וללמוד איך להצטייד לקראת שהייה בבתי הכלא הצבאי. מאות חיילים ומועמדים לשירות ביטחון פנו במהלך השנים לקו.
בשנת 1983 פנתה התנועה לראשונה לבית המשפט העליון בגין התעמרות בסרבני מצפון, מאבק משפטי ראשון בסדרה של מאבקים משפטיים, שתנהל התנועה בשנים לאחר מכן. באותה שנה ערכה התנועה באכזיב פסטיבל מוזיקלי נגד מלחמת לבנון בהנחיית יהונתן גפן, אליו הגיעו כ-20 אלף איש. בין משתתפי הפסטיבל היו חוה אלברשטיין, שלום חנוך, דויד ברוזה, להקת בנזין, מיקי גבריאלוב, מני בגר ודני רובס. בעקבות הצלחת הפסטיבל הקימה התנועה באותה שנה גם את "קרן יש גבול", המסייעת לסרבנים שנכלאו ונקלעו למצוקה כלכלית. מאז התנועה רואה לעצמה חובה לתמוך חברתית במשפחות הסרבנים, ולסייע כלכלית לסרבנים וסרבניות, שמשפחותיהן נתונות במצוקה כלכלית.
בשנת 1985 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את גבול הציות – אסופת מאמרים ראשונה בעברית בנושאי ציות בדמוקרטיה ומלחמת לבנון, פרסום ראשון בשורה ארוכה של ספרים ופרסומים שתיזום התנועה בהמשך.
"יש גבול" הכירה תמיד בכך שגבולה של מדינת ישראל הוא הקו הירוק. בהתאם לכך, החלה התנועה, כבר כשנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לארגן ימי עצמאות אלטרנטיביים ופעולות לסימון הקו הירוק. במקביל יזמה התנועה ב-1987 הצהרת סירוב נגד השירות בשטחים, כדלקמן:"ההתקוממות בשטחים ודיכויה הברוטלי בידי הצבא מוכיחים בעליל את המחיר הנורא של המשך מצב הכיבוש והעדרו של פתרון מדיני. אנו, חיילי מילואים בצה"ל, מודיעים כי לא נוכל לשאת יותר בנטל השותפות והאחריות להידרדרות מוסרית ופוליטית זו. אנו מכריזים בזאת כי נסרב לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות והמרי בשטחים הכבושים".
המשך פעילות
במהלך האינתיפאדה הראשונה חתמו יותר מ-2,500 חיילי מילואים על הכרזת הסירוב של התנועה לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות בשטחים הכבושים; כ-180 מהם נשפטו לתקופות מאסר שונות. פעילותה של התנועה זכתה לגינויים קשים, בעיקר מהימין, אך גם מגופים בשמאל. בעוד בימין האשימו את התנועה בהמרדה ובגידה, ובשמאל טענו שמעשיה של "יש גבול" פוגעים בדמוקרטיה ובסופו של דבר יחזרו נגדם כבומרנג, כאשר הימין ישתמש באותם כלים כנשק לסכל החלטות מדיניות של השמאל.
הקו הרשמי של התנועה הוא שגבול מדינת ישראל הוא הקו הירוק. עם חתימת הסכמי אוסלו הפסיקה התנועה את פעילותה הפוליטית הפומבית למשך שנה וחצי, כל עוד המשא ומתן הפוליטי עם הנהגת העם הפלסטיני נמשך, אך המשיכה לתמוך בנערים ונערות המסרבים להתגייס לשירות חלקי או מלא בצה"ל.
עם תחילת האינתיפאדה השנייה החלה "יש גבול" להחתים על עצומה חדשה שהתפרסמה בשנת 2000 ועודכנה שוב ב-2004:"למרות מראית עין של אוטונומיה פלסטינית – על כחמישית מהשטחים הכבושים – הכיבוש נמשך ונמשך...המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל ובית-אל, ההגנה על פורעי איתמר ובית הדסה, המשך כיבוש נצרים וקריית-ארבע, המשך השליטה על קבר-רחל ועל נבי סמואל – היא לא המלחמה שלנו! אנו, חיילות וחיילים בצה"ל, מכריזים כי לא ניקח חלק בהמשך דיכוי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ולא נשתתף בפעולות שיטור ובשמירה על ההתנחלויות המשמשות לכך."בשנת 2006 החליטה התנועה שהגיע הזמן לדון במדיניות הישראלית של אי-חקירה של פשעי מלחמה ובאפשרות של שיפוט אוניברסלי והודיעה:"אנו פונים למוסדות האכיפה והחוק - האזרחיים והצבאיים - בדרישה לחקירה יסודית, ואם זו תאשר את חששותינו, נדרוש שהאחראים יועמדו לדין. עם זאת נדגיש: אם יתברר לנו שוב שמוסדות המשפט – הצבאיים והאזרחיים כאחת – מתחמקים מאחריותם לבירור חשדות אלה, לא נהסס לפעול יחד עם גורמים בחו"ל, למען טיפול נאות בעניין על ידי בתי משפט בינלאומיים וזרים".בספטמבר 2005 תמכה התנועה בהגשת תלונות פליליות בבריטניה כנגד הרמטכ"ל דני חלוץ וקודמו בתפקיד משה יעלון, בטענה שהיו מעורבים בפשעי מלחמה. המעשה גרר תגובות קשות בציבור הישראלי ובכנסת, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז, חבר הכנסת יובל שטייניץ, הוקיע את התנועה כ"בוגדים" וקרא ליועץ המשפטי להוציאה אל מחוץ לחוק. הפרשה עוררה מבוכה בבריטניה, ובעקבותיה החל ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, בתהליך להביא לשינוי חוקתי שיגביל מאוד את סמכות בית המשפט הבריטי לשפוט אזרחים זרים שלא ביצעו פשע על אדמת בריטניה או כנגד אזרחים בריטים. ב-2011 הושלמה חקיקה בבריטניה המונעת הוצאת צווי מעצר לבכירים זרים, בכך שהיא דורשת אישור של התובע הכללי לצו שכזה.
בשנת 2014 השתתפה התנועה בהקמת מסרבות – רשת סרבנות פוליטית. חברי התנועה וחברותיה לוקחים חלק בפעילות הרשת ובתמיכה במועמדות ומועמדים לשירות הביטחון, המסרבים להתחייל ולקחת חלק בפעולות צה"ל כ"צבא כיבוש".
פעילות משפטית
במהלך השנים הגישה "יש גבול" עתירות שונות לבתי המשפט, בניסיון ליצור דיון ציבורי סביב סוגיות שנוגעות להתנהלות בעייתית של מדינת ישראל, לטענת התנועה, בשטחי יהודה ושומרון.
בשנת 1983 הגישה עתירה נגד שימוש בצווי גיוס נגד סרבני מצפון. בג"ץ התיר את השימוש של צה"ל בגיוס חוזר לסרבני מלחמת לבנון ודחה את העתירה.
בשנת 1989, הגישה עתירה נגד שר הביטחון והרמטכ"ל בדרישה שינוסחו מחדש הוראות הפתיחה באש. הבג"ץ הוגש עקב מאורעות האינתיפאדה הראשונה שבה, לטענת "יש גבול", ירו חיילי צה"ל בחשודים ללא הבחנה. העתירה נדחתה.
בשנת 1992, הגישה עתירה נגד שופטי בג"ץ, לראשונה בישראל, בטענה שהשופטים לא הגישו את הנימוקים שלהם לעתירה משנת 1989. לאחר שהעתירה התקבלה וניתנו הנימוקים הוגשה בקשה לדיון נוסף בעתירה המקורית.
בשנת 2002 הגישה עתירה נגד הריסת חלק מהקסבה בחברון במטרה להרחיב ולמגן את ציר הגישה ליהודים למערת המכפלה. העתירה נדחתה.
בשנת 2003, הגישה עתירה נגד החלטות הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית שתבחן האם נעברו עבירות פליליות במהלך התכנון והביצוע של החיסול של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, סלאח שחאדה, פעולה שבמסגרתה נהרגו 14 בני אדם ועשרות רבות נפצעו. העתירה הוגשה יחד עם מספר אנשי רוח (נתן זך, סמי מיכאל, רונית מטלון, עמוס קינן ויצחק לאור). בעקבות העתירה, בספטמבר 2007 הוקמה ועדה לבדיקת תפקוד צה"ל בחיסול שחאדה, ובשל כך העתירה נדחתה. ב-27 בפברואר 2011 קבעה הוועדה כי אין חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי צה"ל והגורמים שאישרו וביצעו את החיסול.
בשנת 2004, הגישה עתירה נגד מינוי האלוף דן חלוץ לסגן הרמטכ"ל, ודרישה לפתוח בחקירה פלילית נגדו. העתירה נדחתה.
בשנת 2006, הגישה עתירה נגד בית המשפט העליון בגין הימנעותו מלדון בעתירה שהגישה התנועה בעניין שחאדה בשנת 2003, למרות שנקבע תאריך לדיון. העתירה נדחתה.
כמו כן, הגישה עתירה באשר לשימוש של צה"ל בפצצות זרחן בפעילות מלחמתית ברצועת עזה.
בשנת 2007, הגישה עתירה נגד בג"ץ בדרישה לדון בעתירה שהוגשה 5 שנים קודם בעניין השימוש בפצצה של טון. העתירה התקבלה.
בשנת 2008, הגישה עתירה נגד הרכב ועדת החקירה בעניין חיסול שחאדה. העתירה נדחתה.
בשנת 2010, הגישה עתירה נגד מינוי זמני של יאיר נוה לממלא מקום הרמטכ"ל. העתירה נדחתה.
עוד באותה שנה, הגישה עתירה נגד ההמלצה למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל. העתירה נדחתה על הסף.
בשנת 2011, הגישה עתירה נגד שימוש בפצצות זרחן לבן במבצע עופרת יצוקה, בדרישה שתשולב בפקודות הצבא הוראה מחייבת האוסרת על שימוש בחימוש המכיל זרחן לבן במקומות מיושבים. לאחר שהמדינה הצהירה כי אין בכוונתה להורות על שימוש בפצצות זרחן לבן בשטחים בנויים אלא במקרים חריגים, העתירה נדחתה.
בשנת 2012, הגישה עתירה נגד מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון בטענה שבהיותו תושב התנחלות הוא מפר את החוק הבינלאומי ולכן לא ניחן בטוהר המידות הדרוש לתפקיד. העתירה נדחתה על הסף.
בשנת 2017, הגישה עתירה נגד הפרוצדורות השונות של מתן פטור מגיוס לצבא לבנות דתיות. העתירה נדחתה.
פעילות הסברתית ומו"לית
התנועה פרסמה דפי וחוברות הסברה בהם פורטו עקרונות התנועה, תגובותיה למדיניות ישראל, והזהרות לחיילים ביחס לחוקי מלחמה בינלאומיים. בנוסף, התנועה ערכה חוגי בית ואספות, והופיעה באמצעי תקשורת. כחלק מפעילותה, התנועה גם פרסמה ספרים על תופעת הסרבנות בחברה דמוקרטית.
רשימת ספרים
ב-1985 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את "גבול הציות" – אסופת מאמרים ראשונה בעברית בנושאי ציות בדמוקרטיה ומלחמת לבנון. תרמו לאסופה מפרי עטם מייקל וולצר, חנן חבר, נועם חומסקי, אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ, אביגדור פלדמן, מאיר פעיל, עדי צמח, יוסף רז ואחרים.
ב-1990 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את "על דמוקרטיה וציות" – אסופת מאמרים בנושאי דמוקרטיה, חוק וגבולות הציות בדמוקרטיה. לאסופה זו תרמו מפרי עטם דוד הד, יצחק זמיר, חיים כהן, ישעיהו ליבוביץ, ישי מנוחין, משה נגבי, עמוס עוז, יוסף רז ואחרים.
באותה שנה הוציאה התנועה לאור, בשיתוף חרגול הוצאה לאור וספרי עליית הגג, את "עד כאן! עדויות של סרבנים", בעריכתו של חבר התנועה פרץ קדרון - אסופת עדויות סרבנים, עצומות סירוב ומכתבי שמיניסטים מאז שנות השבעים של המאה הקודמת (אסופה זו תורגמה ויצאה לאור בכמה שפות: אנגלית, טורקית, יוונית, יפנית, ספרדית, פורטוגזית וצרפתית).
ב-2006 הוציאה לאור התנועה, בשיתוף עם ספרי נובמבר את "כיבוש וסירוב"– אסופת מאמרים בנושאי כיבוש, דמוקרטיה וסירוב. לאסופה תרמו מפרי עטם ג'ונתן בנט, משה גרינברג, סלבוי ז'יז'ק, חנן חבר, ישעיהו ליבוביץ, ישי מנוחין, סוזן זונטאג, ס' יזהר, יהודה שנהב ואחרים.
טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי
מאז 1998, כחיזוק לפעילותה הציבורית, מקיימת התנועה מדי ערב יום העצמאות טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי מול משרד ראש הממשלה בירושלים.
רשימת מדליקים
1998: אורי אבנרי ("גוש שלום"), שולמית אלוני (שרת החינוך והתרבות לשעבר), דוד אנוך (סרבן), נורי אל-עוקבי ("האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים"), שלמה וזנה ("הקשת הדמוקרטית המזרחית"), נתן זך (משורר), יובל לוטם (סרבן), יהודה מלצר ("יש גבול"), גילה סבירסקי (פעילה חברתית), לאה צמל (עו"ד ומגינת זכויות אדם), אליס שלוי (אשת חינוך)
2000: עקיבא אור (סופר ישראלי), נמרוד אשל, נאום באדר, שמחה בניטה, תמר גוז'נסקי (חד"ש), זוהרה חדד, אחסאן טועמה, סרג'יו יאני, רלה מזלי, סמי מיכאל (נשיא "האגודה לזכויות האזרח בישראל"), מיכל פונדק-שגיא, מאיר פעיל, שהר שעבנה
2001: ראובן אברג'יל (ממנהיגי "הפנתרים השחורים"), חולוד בדאוי (OCHA), ענת בילצקי (פעילה חברתית ויו"ר בצלם), סאלם ג'ובראן (משורר), נטע גולן, אילן גילאון (מפלגת "מרצ"), יואב הס ("יש גבול"), דן יקיר ("האגודה לזכויות האזרח"), נועם כוזר (מפלגת "הפיראטים"), משה נגבי (פעיל זכויות אדם), דליה קרשטיין (מנכ"לית "המוקד להגנת הפרט"), חיה שלום (פעילת שלום פמיניסטית).
2002: אביה עתי (סרבנית כיבוש), אריק אשרמן ("שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם"), דוד טרטקובר (מעצב), ורד מדר ("אחותי - למען נשים בישראל"), חוה קלר ("נשים למען אסירות פוליטיות"), טלי גור ("יש גבול"), יגאל ברונר ("תעאיוש"), יהודית אלקנה ("מחסום WATCH"), יואב קריים (מטה מאבק הנכים בישראל), ישי רוזן צבי (סרבן דיכוי), לינא דלאשה ("תעאיוש"), סלמרן נאטור (סופר ומחזאי)
2003: ג'ודי בלנק (ממייסדות "בת שלום"), יונתן בן-ארצי (סרבן מצפון), שרון בן-עזר ("אליוט". מוזיקאית), לינה יאסין וכנרת להד ("תעאיוש"), נועה לוי (סרבנית מצפון מפעילות "מכתב השמיניסטים"), ג'סיקה מונטל (מנכ"לית "בצלם"), יעקוב מנור (ממייסדי "הועד נגד הריסת בתים"), מאיר מרגלית (מנכ"ל "קול בשכונות"), חיה נוח (רכזת מטעם "שתיל" של "פורום הארגונים למאבק באבטלה"), ג'יהאד סעד (מזכ"ל ועד היוזמה הדרוזי), שרלוט קרסון ("The International Solidarity Movement") וילדים מעמותת "יד ביד – המרכז לחינוך יהודי ערבי"
2004: בטי בנבנישתי (מחויבות לשלום ולצדק חברתי), דליה גולומב ("מחסום WATCH"), דב חנין (פעיל חברתי וסביבתי), נתן לבון (עו"סים שלום ורווחה, ארגון עובדים סוציאליים), אבי לוי ("פעולה ירוקה"), עדי לייבוביץ´ (סרבנית כיבוש, "אומץ לסרב"), לאורה מילוא (סרבנית מצפון), דניאל צאל (סרבן כיבוש), שבי קורזון (מוקד סיוע לעובדים זרים), פרץ קדרון ("יש גבול"), שרי ריבקין ("עמותת ידיד", "מרכזי זכויות בקהילה"), יונתן שפירא ("מכתב הטייסים")
2005: סמדר בן נתן (עורכת דין), חיים ברעם (עיתונאי), נורית חג'אג' ("הקשת הדמוקרטית המזרחית"), זאב טנא (מהנדס מזון ומשורר רוק), אלכס ליבק (צלם עיתונות חתן פרס ישראל לצילום לשנת תשס"ה), זהר מילכגרוב ("יש גבול"), רוחמה מרטון (מייסדת ונשיאה של "עמותת רופאים לזכויות אדם"), שמרי צמרת (אסיר מצפון), מר שאול צפני (יו"ר ועד עובדי מטרודן), אנה שלונסקי ("מכתב השמיניסטים").
2006: אליק אלחנן ("לוחמים לשלום"), עזמי בדיר ("יש דין"), ג'מילה יפית ביסו ("עץ הזית"), רומן ברונפמן ("הבחירה הדמוקרטית"), אפרים דוידי (חבר הנהגת ההסתדרות), רחל ליאל (מנהלת "שתיל – שירותי תמיכה וייעץ לארגונים לשינוי חברתי"), ד"ר מראם מסארווה (דור שלישי לעקורי סידנא עלי), עזרא נאווי ("תעאיוש"), גדעון ספירו (פעיל שלום וזכויות אדם), שולה קשת (מייסדת ומנכ"לית תנועת "אחותי למען נשים בישראל"), דוד ריב (אמן).
2007: טלי פחימה (פעילת שמאל), ג'אד נאמן (במאי קולנוע), אמיר פסטר (סרבן מלחמת לבנון השנייה), עו"ד גבי לסקי (עו"ד המתמחה בזכויות אדם), ג'וני באיו (פליט אפריקאי).
2008: גבי אלדור ("התיאטרון הערבי-עברי ביפו"),יוסף (פפה) אללו (פעיל בנושא ירושלים), סעיד אל עוקבי (פעיל שלום), שרי בשי ("גישה, מרכז לשמירה על הזכות לנוע"), בני גפן (פעיל שלום), אלון-לי גרין (פעיל בנושא זכויות עובדים), גיורא סגל (מורה ומחנך), יגאל עזרתי (התיאטרון הערבי-עברי ביפו), ליליה פתר (פעילה בנושאי מהגרי עבודה), אהוד שם-טוב ("הטלוויזיה החברתית").
2009: עדינה אבירם ומרים הדר ("פרופיל חדש"), פרופ' אהרון אביתר (פעיל שלום, היו"ר לשעבר של סניף ישראל של "אמנסטי אינטרנשיונל"), יונתן גר (מנכ"ל "הבית הפתוח" בירושלים), אתי דרעי ("בצלם"), סהר ורדי ("מכתב השמיניסטים"), עליזה ידעי ופתחיה מסארווה (משפחתוני התמ"ת, "כוח לעובדים"), נועם לבנה (סרבן מלחמה), עו"ד מיכאל ספרד (עו"ד המתמחה זכויות אדם), אסתר עילם (ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל), בסאם עראמין ("לוחמים לשלום").
2010: דני אמיר ("כוח לעובדים"), שרה בנינגה (מפעילות שייח' ג'ראח), מאזן גנאים (ראש עיריית סכנין), שרון דולב ("גרינפיס"), אהובה טספאי וגיל שטח (ועד עובדי הניקיון של אוניברסיטת בן-גוריון), אילנה לח ("פסיכואקטיב"), יאסין מוסא (בני דארפור), אלישבע מיליקובסקי ("א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים"), מיכאל מנקין ("שוברים שתיקה"), שיר רגב (סרבן כיבוש), יהושע רוזין (פעיל שלום), מתי שמואלוף ("גרילה תרבות").
2011: עו"ד מישרקי-אסעד ("רבנים לזכויות אדם"), סייח אל-טורי (מהכפר "אל-עראקיב"), דפנה בנאי ("מחסום WATCH - בקעת הירדן"), מייסה בראנסה-סיניורה (רדיו "כל השלום"), עמוס גבירץ ("פורום ההכרה"), נועם דותן ("קומט-מי"), נטע האילן ("כח לעובדים – האונ' הפתוחה"), אילנה המרמן ("נשים בעד אי-ציות אזרחי"), רפרם חדד (אמן), הללי פנסון ("סולידריות - שייח ג'ארח"), מוסי רז (רדיו "קול השלום").
2012: עדה אפודי ("תעאיוש"), לב גרינברג (ממייסדי "יש גבול"), זהבה גרינפלד (פעילה במאבק הזכות לדיור), עודד דינר וגומא אבקר טגדין ("אמנסטי אינטרנשיונאל ישראל"), תמר ורטה ומיכל שקולניקוב ("אני מורה פוליטי", "מכתב המורים"), יהודית ורשבסקי ("נשים בשחור"), עופר כסיף (ראשון הסרבנים שנכלא באינתיפאדה הראשונה), אורנה עמוס ("הקואליציה הארצית להעסקה ישירה"), איליה פוקס ("מכתב השמיניסטים 2012"), אורלי פלדהיים ("מרק לוינסקי"), מיכה רחמן ("יש גבול").
2013: נתן בלנק (סרבן כיבוש), חנה בר"ג ("יש דין" ו-"מחסום WATCH"), בנימין גונן (פעיל חברתי), עירית גל (במאית דוקומנטרית ופעילה פוליטית), איבון דויטש ("המעברה" ו-"קואליציית נשים לשלום"), שרון לוזון ("כוח לעובדים" ו-"עיר לכולנו"), שמעון לוי (במאי תיאטרון ופעיל חברתי), רעות מור (פעילת שלום), מוריאל רוטמן (סרבן כיבוש), גב' צביה שפירא (פעילת שלום).
2014: רון גרליץ ("סיכוי – העמותה לקידום שוויון אזרחי"), רובי דמלין ("פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני"), דני וילנסקי ("אינתיפאדת תרבות"), ורוניקה כהן (פעילת שלום), רם רהט ("פארק בכלוב"), הדס תמיר (פעילה חברתית ופעילת שלום), פייסל מחאג'נה (פעיל חברתי פוליטי), ע'אלב סיף (יו"ר ועד היוזמה הדרוזי), יוּסֶף עספור ("אמנסטי אינטרנשיונל ישראל"), הדס תמיר (שוחרת שלום).
2015: מנאל אטרש ("אדם ללא גבולות"), יפעת הלל (עמותת "הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון"), עאטף חטיב (עמותת "הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון"), גבריהווט טקלה ("המוקד לפליטים ולמהגרים"), לילי טראובמן (פעילה פוליטית), נעמה מישר ("במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"), איתי מק (פעיל זכויות אדם), גדעון ספירו ("יש גבול"), איתן עמיר ("אדם ללא גבולות"), אוריאל פררה (סרבן כיבוש), אלן קוחלי ("המוקד לפליטים ולמהגרים").
2016: גיא בוטביה ("תעאיוש"), יוני בלבן ("כוח לעובדים"), עמרי ברנס (סרבנית כיבוש), אלון גרבוז (המנהל היוצא של סינמטק תל אביב), רבקה ויטנברג ("הקואליציה הארצית להעסקה ישירה"), איתן מיכאלי (פעיל חברתי), איידן קטרי (סרבנית פמיניסטית), תאיר קמינר ("מסרבות"), דוד שולמן ("תעאיוש").
2017: ראאד אבו אלקיען (וועד הכפר אום אל חירן), פרופ' יאיר אורון (פעיל להכרה בג'נוסייד שקרה לעמים אחרים), תמר אלון (סרבנית כיבוש), גיא הירשפלד ("תעאיוש"), ד"ר עמי וטורי ("כוח לעובדים"), תמר זאבי (סרבנית מצפון), עו"ד ברק כהן (פעיל פוליטי), מסרת פסחיה ("המוקד לפליטים ולמהגרים"), סיגל קוק אביבי (פעילת זכויות אדם), ד"ר יעלה רענן ("עומדים ביחד", "המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב").
2018: מיכאל אתקילתי (מבקש מקלט מאריתריאה), עתליה בן אבא (סרבנית כיבוש), זהבה גלאון (יו"ר מרצ לשעבר), עזי נגר וסמי אלקלעי (פעילים נגד השחיתות), שולי דיכטר (יזם ופעיל חברתי), נורלדין מוסא (מבקש מקלט מדרפור), רוזמרי סולן (שלושים שנות נשים בשחור), נטע-לי עלי (פעילת המאבק נגד הכיבוש בילעין), בומה ענבר (איש שלום), טלי זילברשטיין (יש גבול).
2019: אבר אבו קוידר (ועד הכפר הלא מוכר אלזנרוג); מור אפרת (רופאים לזכויות אדם); נורית גרדינר (עומדים ביחד); הלל גרמי (מסרבות); פרופ' יוסי דהאן (פעיל צדק חברתי וזכויות אדם); גדיר האני (עומדים ביחד); האב גיורגיו ויגניה (ראש הוועדה לזכויות אדם במסדר הפרנציסקני); צביה חורש (ידידי וואדי פוכין); עמרי נג'אד (קולנוען ואקטיביסט); פרופ' דודי צפתי (ידידי וואדי פוכין); סבי שיילן (תעאיוש)
2020: רואן בשאראת, סדאקה רעות/ פרופ' דוד הראל, מכון ויצמן, חתן פרס ישראל (2004) / עו"ד יוסי וולפסון, פעיל לשחרור בעלי חיים / פרופ' רפי ולדן, נשיא רופאים לזכויות אדם, חתן פרס ליבוביץ' (2013) / מוטי לרנר, מחזאי ותסריטאי / ד"ר ענת מטר, אקדמיה לשוויון, הוועד למען אסירים פלסטינים / רעות פרץ, ראש מטה ירושלים, כוח לעובדים/ נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים, קו לעובד/ ד"ר אורית קמיר, פעילה חברתית/ פרופ' גילי רגב-יוחאי, רופאה, בית חולים שיבא/ יסמין ריצ'י, סרבנית מצפון, מסרבות.
2021: יאסר אבו ערישה (אקטיביסט ועיתונאי), חנאן א-סאנע (יו"ר שותף של המפלגה הדמוקרטית), אברהם בורג, ד"ר ריבי גיליס (אקדמיה לשוויון), אבי יאלו (אקטיביסט ויזם חברתי), הרב משה יהודאי (שומרי משפט), אורלי נוי, יפעת סולל, יעל עמבר (מכתב השמיניסטיות 2021), הלל רבין (סרבנית כיבוש).
2022: עדי ארגוב (מסתכלים לכיבוש בעיניים), פרופ' עודד גולדרייך (חתן פרס ישראל), יובל הלפרין (מדינת פלסטין עכשיו), שלמה כברי (סרבן כיבוש), עו"ד בקי כהן-קשת (שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם), לידיה מלטין ונועם כוזר (בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוסיקה ושלום), ד"ר אוקי מרושק (מדרשת אדם), אורן פלד (סרבן כיבוש), חדוה רדובניץ (פעילה למען זכויות אדם ושינוי חברתי), חיים שדמי (פעיל לשינוי חברתי).
2023: אלי אבידור (פעילי.ות בקעת הירדן), ד"ר בטינה בירמנס (יו"ר הועד הציבורי נגד עינויים בישראל), עינת גרליץ (סרבנית מצפון), ינאל ג'בארין (אקטיביסט ואיש תקשורת), נדב וימן (שוברים שתיקה), עדי טופיק (Free Jerusalem), אבתיסאם מראענה (קולנוענית ופעילת זכויות אדם), ישראל פריי (עיתונאי), ארנה קזין (סופרת), אביתר משה רובין (סרבן גיוס) ורונית שקד (מסתכלים לכיבוש בעיניים).
פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ
פרס מיסודה של תנועת "יש גבול" ע"ש ישעיהו ליבוביץ ניתן מאז 2009 מדי שנה "על עשייה ציבורית משמעותית בתחומים אשר עניינו את ישעיהו ליבוביץ, כמו המאבק בכיבוש, הפרדת דת ומדינה ועוד". הפרס מחולק בשתי קטגוריות: מפעל חיים ופעילות ציבורית–פוליטית אקטואלית.
רשימת זוכים
2009: אריק אשרמן, נשיא "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" דאז; אליס שלוי, פעילה חברתית ומחלוצות הפמיניזם בישראל.
2011: שולמית אלוני; שרה בנינגה, פעילה בסולידריות שייח' ג'ראח.
2012: אורי אבנרי על שנים רבות של פעילות רדיקאלית למען השלום; חגית עופרן, נכדתו של לייבוביץ', ורכזת "פרויקט ההתנחלויות" של "שלום עכשיו".
2013: חנה פרידמן, מייסדת "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל"; רפי ולדן, יו"ר שותף בארגון "רופאים ללא גבולות".
2014: שולה קשת, מנכ"לית "אחותי - למען נשים בישראל"; רון פונדק, על חתירתו המתמדת לשלום.
2015: אילנה המרמן עורכת ספרותית, מתרגמת ומחברת ספרי עיון ופעילת שמאל ישראלית. מקימת ארגון הנשים "לא מצייתות"; עמירה הס, עיתונאית ופובליציסטית ישראלית אשר במשך עשרות שנים כותבת, מסקרת ומנתחת את הכיבוש מעל דפי "הארץ".
2016: יעקב מנור, על מאבקו הבלתי נלאה בכיבוש; באסם עראמין ורמי אלחנן, פעילי פורום המשפחות השכולות.
2017: חנה בר"ג, פעילת "מחסום ווטש"; חסן ג'בארין, מייסד ומנכ"ל ארגון "עדאלה".
2018: סיגל קוק אביבי על פועלה למען הפליטים; עו"ד דן יקיר על פועלו בהגנה על זכויות האזרח.
2019: ד"ר רוחמה מרטון, מייסדת רופאים לזכויות אדם; דוד ריב, אמן פוליטי.
2020-21: ד"ר ישי מנוחין, פעיל שינוי חברתי ואיש תנועת יש גבול; יונתן פולק, פעיל פוליטי רדיקלי.
2022: יובל רוט, על פועלו בפורום הישראלי-פלסטיני למשפחות שכולות; עו"ד איתי מק, על פועלו בתחום זכויות האדם.
פעילים ופעילות בולטים
אודליה בנאי
לב גרינברג
אנדרה דרזנין
יואב הס
דורון וילנר
טלי זילברשטיין
מרדכי זלדון
חנן חבר
יהודה מלצר
ישי מנוחין
סיני פתר
דבי רבינא
מיכה רחמן
דן תמיר
ראו גם
גוש שלום
אי-גיוס בישראל
סרבנות
אי-אלימות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ארגוני שמאל רדיקלי בישראל
קטגוריה:תנועות סרבנות בישראל
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני: ארגוני שמאל ישראליים
| 2024-10-07T05:39:18
|
חומרה - מונחים
|
חומרה: כלל הרכיבים הפיזיים המרכיבים את המחשב ואת הציוד ההיקפי שלו, להבדיל מתוכנה.
סוגי מחשבים
מחשב: מכונה המעבדת נתונים על פי תוכנית, כלומר על פי רצף פקודות נתון מראש.
מחשב נייד: מחשב בעל ממדים קטנים, הניתן לנשיאה.
מחשב אישי: מחשב שממדיו מאפשרים להניחו על שולחן, ונועד לשימושו האישי של משתמש יחיד. בסוג זה, קיים גם מחשב אישי זעיר.
מחשב-על: מחשב הנמצא בשורה הראשונה של המחשבים בעולם, מבחינת ביצועי החישוב שלו.
מחשוב לביש: אוסף של אביזרים אלקטרוניים, כגון חיישנים, מצלמות, צגים וכיוצ"ב, שניתנים לנשיאה על הגוף.
טלפון חכם בנוסף לתפקודו כמחשב, הוא מתאפיין בממשק מסך מגע, מצלמה וחיישנים שונים.
מחשב לוח (במקור: טאבלט) מכשיר דומה לטלפון חכם, אך מתאפיין במסך גדול יותר ואינו מצויד בהכרח בתקשורת סלולרית
מחשב כף יד או PDA: מחשב קטן מידות, בגודל כף יד, הוחלף על ידי טלפונים חכמים.
מעבדים
מעבד: החלק המרכזי במחשב, שמבצע את הפקודות המאוחסנות בזיכרון המחשב. נקרא גם CPU (יחידת עיבוד מרכזית) בשל היותו יחידת עיבוד המידע המרכזית במחשב.
RISC (Reduced Instruction-Set Computer), מילולית, "מעבד עם סט פקודות מצומצם". סיווג של מעבדים בעלי תכונות מסוימות, למשל מספר גדול יחסית של אוגרים, מספר מוגבל של אופני מיעון, בדרך כלל זיכרון מטמון במעבד עצמו, אורך זהה לכל הפקודות (opcode), רוב או כל הפקודות מבוצעות במחזור שעון יחיד, ועוד.
DSP: (Digital Signal Processor): מעבד שייעודו העיקרי הוא עיבוד אותות ספרתי, בדרך כלל עם פקודות ייעודיות לעבודה על מערכים, כדי לייעל סוגי עיבוד מסוימים כמו כפל וקטורי, כפל מטריצות, התמרת פורייה מהירה, ועוד.
ריבוי ליבות: שבב מוליך למחצה (בדרך כלל סיליקון) יחיד, שמכיל מספר מעבדים.
Bit-Slice: דרך לממש מעבד ממספר רכיבים בדידים, שכל אחד מהם מטפל בחלק (slice) מהמילה: כך למשל במימוש מעבד 16-סיביות, ניתן להשתמש בארבעה רכיבים שמטפלים בארבע סיביות כל אחד.
מעבד גרפי: מעבד שנועד לביצוע עיבודים גרפיים, לשם הצגה מהירה של תמונות על-גבי הצג (ראו גם כרטיס גרפי).
GPGPU: שימוש במעבדים גרפיים לצורכי עיבוד/חישוב כלליים (לאו דווקא גרפיים).
זיכרון
ROM: זיכרון לקריאה בלבד
RAM: מילולית, "זיכרון גישה אקראית". סוג זיכרון המאפשר כתיבה וקריאה, תוך גישה "ישירה" לכתובת בזיכרון, לעומת זיכרונות בהם יש להמתין עד שתוכן כתובת מסוימת מגיע למצב קריאה, כמו זיכרון השהיה ואוגר הזזה.
זיכרון נדיף - שם כללי לכל סוגי הזיכרון ש"מתנדפים" ללא אספקת כוח (בדרך כלל כאשר מכבים את המחשב, או כתוצאה מתקלה באספקת הכוח). "זיכרון סטטי" ו"זיכרון דינמי" הם זיכרונות נדיפים.
זיכרון בלתי נדיף - סוג זיכרון השומר על התוכן גם ללא אספקת כוח. זיכרון ליבה מגנטי, זיכרון בועות וזיכרון הבזק הם מסוג זה.
זיכרון מצב מוצק: שם כללי לכל סוגי הזיכרון המבוססים על התקני מוליכים למחצה. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 החליף בהדרגה זיכרון מצב מוצק את כל סוגי הזיכרון האחרים.
זיכרון ליבה מגנטית: סוג זיכרון לא נדיף, שמאז הומצא ונבנה בשנות ה-50 של המאה ה-20 ועד שהוחלף על ידי זיכרון מצב מוצק, היה סוג הזיכרון העיקרי בכל סוגי המחשבים.
זיכרון השהיה לפני הופעת זיכרון הליבה, זיכרון השהיה היה אחד מסוגי הזיכרון החשובים. מבוסס בדרך כלל על עיקרון אקוסטי: בתווך, בדרך כלל כספית, נשלחים אותות אקוסטיים מצד אחד של התווך (צד ה"אקטואטור") לצד שני (צד הגלאי), שם הם נקלטים על ידי גלאי (מעין מיקרופון), ונשלחים חזרה למבוא. קיבולת יחידה אחת של זיכרון השהיה בדרך כלל מכילה כמה מאות עד כאלף סיביות. גרסאות מסוימות של זיכרון השהיה עושות שימוש בגלי פיתול מכניים, בתווך עשוי תיל מתכת, במקום גלים אקוסטיים (גלי רוחב) בתווך נוזלי
אוגר הזזה, וליתר דיוק, אוגר הזזה סיבובי (או מעגלי), בו הסיבית ב"מוצא" האוגר מוזנת חזרה ל"מבוא" של האוגר. אוגרי הזזה באורך כמה אלפי סיביות הם המקבילה של זיכרון השהיה, במימוש ברכיבי מצב מוצק
זיכרון בועות סוג זיכרון מצב מוצק לא נדיף. בשנות ה-80 של המאה ה-20 היו ציפיות שזיכרון הבועות יחליף חלק מזכרונות מצב מוצק אחרים, ציפייה שלא התממשה, ורק מספר מוגבל של מחשבים עשו שימוש בזיכרון זה.
זיכרון הבזק זיכרון מצב מוצק בלתי נדיף. משמש פעמים רבות כתחליף להתקני אחסון מגנטיים או אופטיים, כמו דיסק קשיח ותקליטור. כמו כן בשימוש נרחב לקושחה. מספר מגבלות מונעות בדרך כלל שימוש בזיכרון הבזק כהתקן זיכרון כללי.
זיכרון דינמי התקן זיכרון מצב מוצק, לגישה אקראית. כמעט מאז הצגתו, בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, ועד ימינו (2019), סוג הזיכרון הנפוץ ביותר במחשבים. לזיכרון דינמי מספר חסרונות בהשוואה לזיכרון סטטי, ביניהם, בדרך כלל, זמני גישה ארוכים יותר לקריאה וכתיבה, והצורך "לרענן" את הזיכרון (ומכאן שמו) לעיתים מזומנות - ללא רענון כזה תוכן הזיכרון "מתנדף" גם כשאספקת הכוח לא נפסקת. יתרונו העיקרי מול זיכרון סטטי היא הצפיפות (וכתוצאה ממנה, גם המחיר ליחידת זיכרון): התקני זיכרון דינמי משתמשים בטרנזיסטור יחיד לסיבית, ובדרך כלל מכילים בסדר גודל יותר סיביות מהתקן זיכרון סטטי שנבנה בטכנולוגיה דומה.
זיכרון סטטי התקן זיכרון מצב מוצק, לגישה אקראית. לעומת הזיכרון הדינמי, לזיכרון סטטי יש בדרך כלל זמני גישה מהירים יותר, והוא אינו זקוק למחזור "רענון" כדי לשמור על תוכנו, אם כי גם זיכרון זה "נדיף" ותלוי באספקת כוח רציפה כדי לשמור על התוכן. צפיפותו פחותה מהזיכרון הדינמי, וכתוצאה, מחיר יחידת זיכרון גבוה יותר בטכנולוגיה זו. משמש, בין השאר, לזיכרון מטמון, בו מהירות הגישה חשובה יותר מהצפיפות.
צגים
צג: מסך המשמש להצגה חזותית של מידע ותמונות
CRT: סוג של צג המבוסס על שפופרת קתודית (Cathode Ray Tube) שיורה אלקטרונים לעבר שכבה פלואורסצנטית.
LCD: סוג של צג המבוסס על גביש נוזלי (Liquid Crystal Display), בעל תאורה אחורית.
OLED: מסך מבוסס דיודות פולטות אור על בסיס אורגני, ללא תאורה אחורית, מציג גוון שחור יותר כי לא צריך להסתיר תאורה אחורית. משמש בעיקר במסכים של סמארטפונים.
מסך מגע: צג המשמש כצג רגיל ובנוסף בעל אפשרות לשמש כאמצעי הצבעה על ידי נקישת האצבעות על נקודות הבחירה שבמסך
ציוד היקפי
ציוד היקפי: רכיב של מערכת המחשב שאינו חלק מהיחידה המרכזית שלו (זו הנמצאת על לוח האם), אלא נלווה אליה. רבים מהאביזרים ההיקפיים נמצאים מחוץ למארז המחשב, אך יש גם כאלו הנמצאים בתוך המארז.
מקלדת: אביזר היקפי בסיסי המשמש להקלדה ולהעברת סימנים ומידע טקסטואלי אל המחשב
עכבר מחשב: אביזר היקפי המשמש לניווט ושליטה בסמן. מאפשר למקם את הסמן בקלות במקום הרצוי בצג
ג'ויסטיק: הוא רכיב ציוד היקפי המשמש למתן קלט למחשב, לקונסולת משחקים או לכיסא גלגלים ממונע
משטח נגיעה: לרוב משמש כאמצעי הצבעה למחשבים ניידים (בדומה לעכבר). בדרך כלל מהווה חלק אינטגרלי בהם.
כדור עקיבה: משמש גם הוא כתחליף לעכבר הסטנדרטי
מיקרופון: אביזר המשמש לקליטת סאונד
אוזניות: אביזר המשמש לשמיעה ולעיתים מלווה עם מיקרופון
מצלמת אינטרנט: מצלמת זמן אמת, אשר ניתנת לצפייה באמצעות האינטרנט, מסרים מיידיים או תוכנת צפייה ייעודית
סורק: אביזר היקפי המשמש לסריקה של דפים והעברת תוכנם לקובץ תמונה
מדפסת: אביזר היקפי המשמש ליצירת פלט מודפס מהמחשב
מדפסת הזרקת דיו: מדפסת המשתמשת במזרקי-דיו זעירים על מנת להדפיס
מדפסת לייזר: מדפסת המשתמשת בלייזר לשם הדפסה על דפים באמצעות טונר
משטח קירור: משטח קירור הוא משטח המיועד עבור מחשבים ניידים ומטרתו היא לקרר את המחשב הנייד, ולמנוע התחממות יתר שתגרום לירידה בביצועי המחשב, ובמקרים קיצוניים אף פגיעה ברכיבי המחשב.
כוננים
Solid state drive: אמצעי לאחסון נתונים בנפח גבוה, תחליף לכוננים קשיחים (HDD), שמהירות העיבוד שלו גבוהה.
דיסק קשיח: אמצעי לאחסון נתונים בנפח גבוה המורכב מפלטות מתכתיות מצופות חומר מגנטי המסתובבות במהירות גבוהה
RAID: מערך יתיר של דיסקים זולים/ עצמאיים. מערכת המשתמשת במספר דיסקים קשיחים במטרה להשיג אמינות, מהירות ו/או נפח אחסון גדול יותר
כונן NAS: (קיצור של Network Attached Storage), מארז של דיסק אחד או יותר, אליו ניתן לגשת מרחוק, דרך רשת מקומית או דרך האינטרנט.
כונן חיצוני: כונן המתחבר למחשב ומשמש בעיקר לקריאה של דיסקים או לגיבוי תוכנות.
דיסק און קי: נקרא גם בעברית "החסן נייד".
דיסקט: אמצעי לאחסון נתונים בטכנולוגיה מגנטית
כונן דיסקטים: כונן המאפשר קריאה וכתיבה מתקליטונים
CD או תקליטור: אמצעי אחסון נתונים בטכנולוגיה אופטית בנפחים שונים.
CD-R: תקליטור לכתיבה, מדיה אופטית שעליה ניתן לאחסן מידע ללא אפשרות למוחקו, וזאת עד שנגמר המקום במדיה
DVD: סוג של תקליטור בעל נפח אחסון של עד 4.7 ג'יגה בייט
Blu-ray: סוג של תקליטור בעל נפח אחסון של עד 50 ג'יגה בייט
כונן תקליטורים: כונן המאפשר קריאה של תקליטורים, המכילים נתוני מחשב, מוזיקה וסרטים
צורב: אביזר היקפי המשמש לכתיבה ומחיקה של תקליטורי CD-R ,CD-RW, DVD-R ו DVD-RW
אפיקי נתונים לכוננים
IDE: תקן לחיבור כוננים למחשב
בקר IDE: כרטיס חומרה המאפשר ללוח האם "לשוחח" עם התקני IDE
SCSI: תקן להעברת נתונים בצורה מקבילית המאפשר העברת נתונים בקצב גבוה
ATA: תקן העברת מידע לכוננים מסוג IDE (כוננים קשיחים, כונני תקליטורים, כונני DVD וכך הלאה)
Serial ATA: תקן חדש ומהיר יותר להעברת נתונים בין כונני IDE, המבוסס על תקן ATA הוותיק יותר, ובעל תאימות אחורנית אליו
אפיקי מחשב
ISA וגם EISA: אפיקי מחשב ישנים
PCI: אפיק מחשב לחיבור התקנים נוספים ללוח האם
AGP: יציאת גרפיקה מואצת - ערוץ בלוח-האם שאליו מתחבר כרטיס מסך, במהירויות של 4x ו-8x
PCI-Express: ממשק PCI מהיר ביותר לחיבור כרטיסי מסך וכרטיסי הרחבה - מחליף גם את ה-AGP ואת ה-PCI, עובד במהירות של 16x, פי שניים יותר מהיר מאשר ממשק ה-AGP הישן
בתוך המארז
מארז מחשב: הקופסה שבתוכה נמצאים מרכיביו העיקריים של המחשב: לוח אם, מעבד, כרטיסי הרחבה, דיסק קשיח ועוד.
לוח אם: מעגל מודפס המהווה תשתית להצבת המעבד וזיכרון המחשב, ומכיל חריצי הרחבה שניתן להכניס לתוכם כרטיסי הרחבה.
ספק כוח: מקור אנרגיה חשמלי, שנאי שתפקידו להמיר את המתח החשמלי הקיים ברשת למתח נמוך המתאים לפעולת מכשיר חשמלי כלשהו. במחשב, ספק הכוח נמצא בתוך המארז, ומוצמד אליו מאוורר להפחתת החום הנוצר בעת פעילותו.
צלעות קירור: גוף קירור המורכב על המעבד, משמש לפיזור החום הגבוה שהמעבד מפיץ. לרוב מורכב עליו מאוורר המשמש כאמצעי עזר להפחתת החום.
כרטיס זיכרון: התקן אלקטרוני מבוסס זיכרון הבזק המשמש לאחסון מידע דיגיטלי
כרטיס גרפי או כרטיס מסך: כרטיס הרחבה הכולל מעבד גרפי, ומשמש ליצור את הפלט אל הצג
כרטיס טלוויזיה: כרטיס הרחבה המשמש לקליטת אותות וידאו דרך מצלמת וידאו או אנטנה חיצונית ולהעברת אותות וידאו מהמחשב לצג.
כרטיס קול: כרטיס הרחבה המשמש לקליטת אותות קול דרך מיקרופון ולהשמעת אותות קול מהמחשב לרמקולים.
כרטיס רשת: חומרת מחשב המאפשרת למחשב להתחבר לרשת מחשבים
כרטיס רשת אלחוטי: כרטיס רשת המאפשר חיבור לרשת אלחוטית (Wi-Fi). הכרטיס מותקן בדרך כלל במחשבים ניידים
מודם: כרטיס אלקטרוני המאפשר תקשורת מחשבים
מונחים נוספים
Wi-Fi: שם עממי לכמה תקנים לקליטת רשת אלחוטית במרחב המקומי
נתב (ראוטר): מכשיר ובו רכיב תקשורת מחשבים, שנועד לקביעת נתיבן והפצתן של חבילות נתונים ברשתות תקשורת נתונים
סיבית (bit): יחידת זיכרון הקטנה ביותר, המאפשרת להכיל את הערכים 1 (פועל) או 0 (כבוי) (בעברית: סיבית)
בייט (byte): צירוף של 8 יחידות ביט (סיביות)
USB: אפיק תקשורת טורי מודרני, המסוגל להעביר נתונים במהירויות גבוהות במיוחד (universal serial bus)
קורא ברקוד: התקן שקורא סימני ברקוד באמצעות שליחת אלומת לייזר
קורא כרטיסים: מכשיר המשמש לקריאת מידע שישנו בכרטיסי זיכרון
ארכיטקטורת מחשב: מבנה המחשב וארגונו
כונן רשת: צורת מיפוי של כוננים, מדיה, מחשבים מרוחקים ונתיבי גישה אחרים. בדרך כלל מסומן באותיות האחרונות של השפה האנגלית (:z) כדי לאפשר מקום לשאר הכוננים שמחוברים למחשב.
ראו גם
תוכנה - מונחים
תקשורת מחשבים - מונחים
אחסון נתונים - מונחים
*
קטגוריה:מונחונים
| 2024-07-01T05:45:02
|
סרבנות
|
סַרְבָנוּת, או אי־ציות, היא פעולה הננקטת על ידי אדם הנתון למרותו של מישהו אחר, ומסרב בכוונה, לפקודה או לצו חוקי. סרבנות יכולה לנבוע משיקולים אידאולוגיים־פוליטיים, או מצפוניים. לרוב מתייחס המושג לסירוב לשרת בצבא או לבצע פקודות צבאיות מסוימות וכן למערכות היררכיות אחרות. לרוב משויכת הסרבנות עם אידאולוגיה פציפיסטית.
מאפייני הסרבנות
ממוזער|168 פיקסלים| הנרי דייוויד תורו, הסופר האמריקאי שסירב לשלם מיסים במחאה על העבדות
סרבנות במובנה הרחב יכולה להתפרש כביטוי של התנגדות לנורמה חברתית, ובמובנה המצומצם כמעשה של עבירה על החוק הנובעת ממניעים אידאולוגיים. ההכרה בסרבנות כנובעת באופן ישיר ממוסר אנושי, הופכת אותה לתחום נפרד במסגרת כלל הביטויים של עבירות על החוק. לעיתים הסרבנות היא ביטוי לפעילות פוליטית מכוונת ולעיתים היא מבטאת עמדות אישיות. לרוב מקבל הסרבן את העונש המוטל בחוק על סרבנותו.
הדיון בסוגיית הציות לחוק במשטר דמוקרטי מתעורר כל אימת שמדינה דמוקרטית מוצאת את עצמה במצב שבו נדמה כי קיימת סתירה בין הפעלות של המשטר הדמוקרטי הלכה למעשה ובין עקרונותיו.
הסרבנות יכולה להתקיים בהקשר של מאבק פוליטי או מוסרי, והיא יכולה להיות חלק ממאמץ פוליטי רחב יותר, של מרי אזרחי. באופן ישיר, פוגעת הסרבנות בממשלה, בכך שהיא מונעת את קיום פעולותיו באופן מלא. באופן עקיף, לעיתים רבות הסרבנות מעוררת תנועות הקרובות לערכים שבשמם נעשה הסרבנות, ועל כן משמשת ככוח פוליטי מעבר לערכה הישיר. חלק מהסרבנים מנסים גם לפרסם את סיפורם בתקשורת, לעורר דעת־קהל חיובית לדעותיהם, ולהביא לסרבנות נוספת, או להתחזקות הזרם הפוליטי המייצג את דעותיהם (גם אם הוא לא קשור בהכרח בסרבנות).
לדוגמה: כאשר ניהלה צרפת מלחמת מאסף באלג'יריה התעוררה שאלת חובת הציות לצווי הגיוס שהוצאו אמנם מכוחה של ממשלה נבחרת דמוקרטית, אך הייתה בהם פגיעה, לדעתם של גורמים שונים בציבור הצרפתי בעיקרון הבסיסי הקשור לדמוקרטיה – זכות ההגדרה העצמית של האלג'יריים.
סרבנות יכולה להיות "סרבנות אפורה" שבה הסרבן לא מפרסם את מעשהו. באופן טבעי, סרבנות זאת היא פחות מוכרת היות שהסרבן אינו מנסה להבליט אותה ואף עשוי להסוות אותה בטענות אחרות.
סוגי סרבנות
קיימים סוגים רבים של סרבנות, הנובעים מתפוצתה הרחבה של התופעה במהלך ההיסטוריה.
סרבנות רציונלית מול סרבנות מצפונית
סרבנות רציונלית שואפת לקידום המצב החברתי, ומהווה תגובה מתוכננת למצב קיים, מתוך כוונה לשפר את מהלך האירועים. סרבנות זאת שוקלת את התוצאות של כלל ההחלטות השונות הנוגעות לה, ומבוצעת מתוך שיקול זה.
דוגמה: מי שמדינתו מצויה במלחמה שאינה צודקת לטעמו, נחשב לסרבן רציונלי כאשר הוא מאמין כי סרבנותו תועיל למדינתו ולאנושות. במקרה זה, אם סרבנותו תביא להגברת התמיכה בלחימה דווקא, אזי לא יסרב אלא יבחר בדרך פעולה אחרת. הדוגמה הבולטת ביותר לסרבנות רציונלית היא סרבנותו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי (מהטמה גנדי) בתקופת השלטון הבריטי בהודו.
סרבנות מצפונית מניחה כי הממשל עצמו אינו מהווה גורם בעל ערך מוסרי, וכי קיים מוסר עליון, אשר קיומו של הממשל אינו נמדד ביחס אליו.
בדוגמה הקודמת, הסרבן המצפוני משייך את המדינה כולה לעושה מעשה בלתי צודק, ועל כן מסרב לקחת חלק במעשה זה, בלא בחינה של תוצאות סרבנותו. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא סרבנותו של נוער הפרחים בשנות ה־60 של המאה ה־20 לשירות צבאי בווייטנאם.
סרבנות קונקרטית מול סרבנות מופשטת
סרבנות מופשטת היא סרבנות בביטויה הכללי, כיחס האדם לממשל. סרבנות זאת תומכת בסרבנות באופן כללי, בלא התחשבות בביטוי הממשי שלה.
סרבנות קונקרטית תקפה למצב חברתי נתון, בהתחשב בתהליכים הממשיים המתרחשים בו. סרבנות מסוג זה מתייחסת לרקע הקיים ולמגמות השונות. סרבנות שכזאת היא בהכרח רציונלית.
סרבנות טוטאלית מול סרבנות חלקית
סרבנות חלקית היא סרבנות לביצוע הוראות מסוימות של הממשל. לרוב תהיה לפקודות צבאיות מסוימות (כגון: סירוב לשירות בשטחים כבושים), אך עשויה להתייחס להחלטות ממשל אחרות, כדוגמת הפרת המונופול הבריטי על ייצור המלח על ידי סרבנים הודים בהנהגת מהטמה גנדי.
סרבנות טוטאלית היא סרבנות לכל מגע עם הרשויות, הכולל תשלום מסים, תעסוקה, קבלת הטבות וכו', מתוך אי הכרה בלגיטימיות של הממשל על מוסדותיו. סרבנות מסוג זה עשויה להיות עקב פעולת ממשל מסוימת, כדוגמת סרבנות המס של הנרי דייוויד תורו, כביטוי להתנגדותו למלחמה במקסיקו, או מתוך תפיסה הרואה בכל צורת ממשל צורה חברתית לא מוסרית, כדוגמת סרבנותו של לב טולסטוי להחזיק אדמות. במקרה האחרון מונעת הסרבנות מתוך אמונה כי מצבה הטבעי של החברה הוא בלתי מאורגן, וכי כל ממשל הוא הפעלת כוח שאינה טבעית. בישראל מתקיימת סרבנות מסוג זה בקרב נטורי קרתא. נטורי קרתא משלמים מיסים אך אינם מוכנים לקבל הטבות מהממשל בנוסף הם מאמינים כי מצבה הטבעי של חברה אמור להיות מאורגן אך הם מאמינים כי זהות השליטים מורכבת מאנשים מסוכנים שינצלו את האזרחים הכפופים להם לטובתם האישית ויפעלו בניגוד לאינטרסים של ה"דתיים" ואולי אף כל מי שכפופים להם אך מחוסרים קרבה לשלטון.
ארגון הסרבנות
מבחינה ארגונית, הסרבנות עשויה להיות מעשה של פרטים או של קבוצות. הבדלים אלה באים לידי ביטוי באופייה הרשמי של הסרבנות, לדוגמה: בהכרזה משותפת של קבוצת אזרחים מסוימת על סרבנות לתשלום מיסים.
כמו כן, הרקע לסרבנות עשוי להיות אישי או נובע מזרם פוליטי. מכיוון שהסרבנות לעיתים אינה מוכרת באופן רשמי כמעשה של רבים, הרקע לסרבנות מכריע אם הסרבנות אישית או קבוצתית.
תנועת סרבנות היא תנועה חברתית, שעיקר פעילותה הוא התנגדות לממשל מדפוס זה. תנועות כאלה משרתות לרוב מאבק חברתי רחב, הפועל גם במישורים נוספים. הדוגמה הבולטת ביותר לתנועה כזאת במהלך ההיסטוריה היא תנועתו של מהטמה גאנדי לשחרור הודו, בשנות הכיבוש הבריטי.
סרבנות אזרחית מול סרבנות צבאית
סרבנות אזרחית היא סרבנות לביטויים האזרחיים של הממשל, כדוגמת מיסוי, עבודה במגזר הציבורי, תקנות חוקים ועוד. לרוב, התנגדות למיסוי היא הביטוי המרכזי להתנגדות מסוג זה, שכן הוא מייצג את מקור כוחו של הממשל.
סרבנות צבאית היא סירוב לפקודות מסוימות של הצבא, ולעיתים סירוב מלא לשירות בצבא, כתוצאה מחוסר הסכמה עם מדיניות הממשלה, שאותה מבצע הצבא.
לעיתים התנגדות כללית לשרת בצבא מטעמי מצפון רגשיים, מוכרת רשמית כסיבה לאי־גיוס. במקרים מסוימים אלה נחשבת הסרבנות לדעה של אדם המקבל שירות צבאי באופן כללי, אך מתנגד לכך שהוא עצמו ישרת בצבא. במקרים כאלה, הגדרת ההתנגדות אינה נחשבת לסרבנות.
סרבנות לשירות צבאי עשויה להיות ביטוי לפציפיזם, המתנגד לעצם קיומו של כוח לוחם, או ביטוי להחלטה פוליטית מסוימת בנוגע לשימוש בכוח הצבאי, כדוגמת הכרזת מלחמה או כיבוש.
סרבנות ודמוקרטיה
הסרבנות במשטרים לא־דמוקרטיים פשוטה, שכן היא מהווה התנגדות לכוח השולט ולערכיו, בדומה לכל מרד אחר. במשטרים לא־דמוקרטיים, הסרבנות מייצגת התנגדות פאסיבית, אך היא נתפסת כהתנגדות לכל דבר על ידי השלטון ועל ידי הציבור.
במשטר דמוקרטי, יש בין המבצעים אקט של סרבנות המנמקים זאת על סמך עקרונות המהווים בסיס למשטר הדמוקרטי, כמו למשל, עקרון חופש הביטוי ועקרון חופש המצפון, עם זאת, הדמוקרטיה מחייבת שיתוף של הפרט בחיי הכלל, ושינוי של החברה מתוך גבולותיה. לכן, יחס הסרבנות לדמוקרטיה מורכב.
תופעת הסרבנות מתרחשת במשטרים דמוקרטיים מסיבות שונות:
במשטר דמוקרטי נהוגות נורמות של ביקורתיות לגיטימית של המשטר, עיקרון המביא לצמיחת תופעות סרבנות.
במשטר דמוקרטי קיימת תקשורת שאינה משרתת אך ורק את המדיניות הנבחרת, ועל כן מסרי סרבנות מוצאים דרך לציבור רחב, עיקרון המגביר את תופעות הסרבנות, וכן הופך כל סרבנות למשתלמת מבחינת העלאת הנושא לסדר היום הציבורי.
ענישת אזרחים אינה חמורה במשטרים הדמוקרטיים כמו בלא־דמוקרטיים, עיקרון המקל על הסרבנות.
מבחינה היסטורית, מדינות דמוקרטיות הן גם ליברליות, ועל כן נהוגים בהן דפוסי מחשבה ליברלים המעמידים את הפרט במרכז, עיקרון המעודד פעולה המתנתקת מהחברה (הבאה לידי ביטוי בשלטון), על־פני פעולה המשנה את החברה מתוך שיתוף איתה (על־יד המוסדות הדמוקרטיים).
יש ויכוח בנוגע לטענה האם סותרת הסרבנות את הדמוקרטיה, שכן הממשל הדמוקרטי מייצג כוח פוליטי בשליטת העם, או למעשה מקדמת את ערכיה בהפניית תשומת לב לפעולות הנוגדות את אופי הדמוקרטיה. הסרבן מפעיל כוח פוליטי נגדי, המתנגד לכוח הפוליטי של הממשלה הנבחרת, ובכך מחליש את היסודות העממיים שבשלטון. בניסוח אחר, הופך הסרבן את עצמו לשליט־בכוח־עצמו, ובכך מהווה ניגוד לשליטת העם. עם זאת, יש המתארים מציאות שונה, בה סרבנות מקדמת את הדמוקרטיה. תומכי הסרבנות במקרה זה, לרוב טוענים כי קיימים פגמים בדמוקרטיה, המאוזנים על ידי הסרבן.
מבחינה חברתית, לרוב מייצגת הסרבנות מעשה לא־שיתופי, אם כי לעיתים מנסה הסרבן להשפיע על החברה, באמצעות הוצאת עצמו אל מחוץ לגבולות ההסכם החברתי, וניסיון ליצירת נורמות חדשות.
דוגמאות לסרבנות במשטרים דמוקרטיים, הן למשל, הסרבנות להשתתף במלחמת וייטנאם, או הסרבנות לשתף פעולה עם ציידי עבדים (נתיב הבריחה) בתקופה שלפני שחרור העבדים בארצות הברית.
בכל מקרה, אין לראות באי הסכמה להתנדבות או לעשיה מעבר לחובה החוקית כסרבנות, אלא כאקט של אי הזדהות עם השלטון ומטרותיו
נכונות לשאת בעונש
מרבית הסרבנים מסכימים לסבול את הסנקציה המוטלת בחוק על סרבנותם. מכיוון שברוב המקרים העונש הוא מאסר, הופך הסרבן לאסיר מצפון.
ניתן להסביר זאת בכמה דרכים:
הסרבנות נובעת מדפוס פעולה פאסיבי, ועל כן מדכא התנגדות פעילה למשטר. במקרים רבים, הסרבנות נובעת מתפיסת־עולם הדוגלת באי־אלימות, ועל כן הסרבן מוכן לסבול אלימות בצורת סנקציה, אך לא לגרום לה בצורת התנגדות לסנקציה.
הסרבן אינו מעוניין לפגוע בשלטון מעבר לאי הסכמתו עם הוראה מסוימת, אותה הוא מסרב לבצע. הסרבן מקבל את הלגיטימיות של המשטר ושל צורת הענישה שלו, אך פוסל ביצוע פעולה מסוימת הסותרת את מצפונו. כל זאת תקף, כמובן, במידה והסרבנות אינה טוטאלית.
הסרבן מבקש להוכיח לציבור כי הוא אכן פועל ממניעים מוסריים, ועל כן מוכן לסבול סנקציה על מנת להוכיח כי נפגע מסרבנותו. כמו כן, עמידתו בנזק המוטל עליו על ידי השלטון לו הוא מתנגד, עשויה להפוך אותו לקדוש מעונה, ובכך להגדיל את התמיכה בדעותיו.
הסרבן מבקש להיחשב חלק מהחברה, וטוען שבמציאות שבה הוא מסרב זכותו כפרט בחברה לסרב ולעיתים משום שמדובר בשלטון שמעשיו אינם תואמים את עמדותיו הרשמיות, ועל כן הוא מנצל את צורת הענישה על־מנת לאזן את חריגתו ולזכות בשמיטת חובות, כפי שאסיר־עבריין משלם חובו לחברה, וחוזר להתקבל בה. במקרה זה, לרוב הסרבן אינו מעוניין בשינוי ממשי של המציאות, אלא רק באי־ביצוע של הוראה מסוימת.
סרבנות ביהדות
מקרי סרבנות ביהדות
ניתן למצוא במקרא אירועים שונים, שבהם תופעת הסרבנות כלפי בעלי הסמכות באה לידי ביטוי.
הדוגמה הבולטת הראשונה היא סירוב המיילדות העבריות לביצוע הוראותיו של פרעה, להמית כל זכר עברי שיוולד, והשקר לפרעה בדבר מנהגן של הנשים העבריות ללדת כחיות, בלא מיילדת ().
סיפור נוסף הוא סירובם של אנשי שאול המלך, לפקודת מלכם לרצוח את כהני נוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי ה', כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד, וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא, וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו (אָזְנִי); וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם, לִפְגֹעַ, בְּכֹהֲנֵי ה'" ().
יואב בן צרויה התחמק מביצוע פקודתו של דוד המלך לפקוד את שבטי לוי ובנימין – "כי נתעב דבר המלך את יואב" ().
דוגמאות נוספות במקרא ניתן למצוא בהתנגדויות שונות להכרח חיצוני לכפור באלוהות. דוגמאות כאלה בכתובים הן סירוב חנניה, מישאל ועזריה להשתחוות בפני פסל, כפי שחייב החוק הבבלי, כמתואר בצורה הבאה: "הו נבוכדנצר, אין אנו צריכים להשיב לך בעניין זה כי אלוהנו שאנו עובדים יושיענו... אך גם אם לא כך יהיה, דע, הו מלך, כי לא נעבוד את אליך ולא נסגוד לצלם הזהב שהקמת" (, . מתורגם לעברית), סירוב דומה של דניאל לסגוד למלך פרס, במחיר גוב האריות, וסירוב מרדכי היהודי להשתחוות להמן.
דוגמאות נוספות לסרבנות ביהדות מופיעות בערך קידוש השם. דיון בחובת הסרבנות ביהדות מופיעה בערך ייהרג ואל יעבור.
בפס"ד על השתמטות משירות מילואים תיאר השופט אלון את ההכרה שיש במשפט העברי לסרבנו טעמים כלכליים וכן מטעמים מצפוניים, אך כל זאת רק במקרה של מלחמת רשות ולא של מלחמת מצווהנחום רקובר "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 213-215: פטור משירות בצבא. אתר דעת.
תאוריות על מקור הסרבנות ביהדות
ישנם הטוענים שהסרבנות נפוצה ביהדות באופן יחסי יותר מאשר בתרבויות אחרות, בגלל תכונותיה של הדת היהודית הרואה את כל היהודים ככפופים לאל ולא לבני אדם אחרים: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" (). אמנם, היהדות, לרוב הדעות, אינה אנרכיסטית, ומצווה על ציות למנהיג (למשל משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ג'). אולם מכיוון שגם המנהיג כפוף לאל, החובה לציית לו היא רק כאשר הוא פועל בהתאם לסמכותו שניתנה לו על ידי האל. באופן דומה, החובה לציית להורים במצוות כיבוד אב ואם היא רק כאשר ההורים אינם מצווים לפעול נגד התורה.
ישנם המסבירים את הסרבנות ביהדות בכך שהעם היהודי נוצר ממשפחות רועים שברחו מהריכוזיות של הממלכות העיקריות, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בתיאור המסורות המקראיות של עזיבת אברהם את מסופוטמיה ועזיבת העברים את מצרים. התפתחותם האנרכית, באופן יחסי, של השבטים העבריים בכנען, בהיעדר שלטון מרכזי עד המלכת שאול, והסמכויות המצומצמות יחסית של המלך בימי בית ראשון, תואמת את התפתחות הנטייה לסרבנות אצל היהודים. ייתכן שההימנעויות הללו מהשתחוות מקורן באיסור החמור של עבודה זרה.
סרבנים מוכרים
נוער הפרחים
הנרי דייוויד תורו
לב טולסטוי
מהטמה גאנדי
מרטין לותר קינג
פרנץ יגרשטטר
מוחמד עלי
ראו גם
מרי אזרחי
סרבנות בישראל
הספר:אי־ציות אזרחי
פגיעה במאמץ המלחמתי
לקריאה נוספת
חמי בן נון, מרי אזרחי, הוצאת יער, 1992.
הנרי דייוויד תורו, אי ציות אזרחי (תקציר).
יהושע ויינשטיין (עורך), אי־ציות ודמוקרטיה, מרכז שלם, 1998.
פיטר סינגר, מוסר הלכה למעשה, מאגנס, 2009.
תומר קנת "פטור מטעמי מצפון – על צו מצפון ופטור משירות צבאי", אתר משפט ועסקים (2015).
ישי מנוחין (עורך), על דמוקרטיה וציות, יש גבול, 1990.
חיים גנז, ציות וסירוב: אנרכיזם פילוסופי וסרבנות פוליטית, הקיבוץ המאוחד, 1996.
עדית זרטל, סירוב: חובת הציות וזכות המצפון, הקיבוץ המאוחד, 2018.
ליאון שלף, קול הכבוד: סרבנות מצפונית מתוך נאמנות אזרחית, רמות, 1989.
קישורים חיצוניים
ציטוטים מספרו של אריך פרום: אי־ציות
"סירוב, סרבנות, ומצפון", מאת נעמה כרמי – הספרייה הווירטואלית של מטח
ביאור יסודות ההלכה בפסק ההלכה בעניין סירוב פקודה – מאמר של הרב אליעזר מלמד
כיצד לנהוג במקרה של פקודה לפינוי יישובים? – תשובת הרב ברוך אפרתי, אתר כיפה
הערות שוליים
קטגוריה:דרכי מחאה
קטגוריה:מרי אזרחי
קטגוריה:משפט צבאי ואתיקה צבאית
קטגוריה:זכויות האדם
de:Insubordination
| 2024-07-28T08:37:32
|
Java Micro Edition
|
Java Platform, Micro Edition או Java ME (בעבר Java 2 Platform, Micro Edition או J2ME) היא מפרט המגדיר חלק מפלטפורמת Java המיועד לספק אוסף של ממשקי ג'אווה לפיתוח תוכנות במכשירים שונים כדוגמת טלפונים חכמים.
רקע
ב- Java מורצת התוכנה על מכונה וירטואלית. היתרון העיקרי של ריצה על מכונה וירטואלית הוא שניתן לכתוב את הקוד ללא תלות במערכת ההפעלה שעליה הוא עומד לרוץ (Cross-platform). על מנת לאפשר התאמה של קוד Java למכשירים ניידים, נכתבו מספר גרסאות של JVM עבור מכשירים אלו. ריבוי המכשירים, ריבוי מערכות ההפעלה, וסוגי מעבדים שונים יצרו מוטיבציה לפיתוח על בסיס מכונה וירטואלית בתחום זה. השם הכולל שניתן למכונה הווירטואלית של Java עבור מכשירים ניידים הוא Java ME (נקראה בעבר J2ME).
למרות שלכאורה בכתיבה ב- Java אין תלות במערכת ההפעלה, המציאות במכשירים ניידים לא תמיד תואמת עיקרון זה. לעיתים יש צורך להתייחס למאפינים הספציפיים של המכשיר עליו ירוץ הקוד, בעיקר בהיבטים של גודל המסך ויכולותיו.
פיתוח ותשתית
כדי לפשט את כתיבת המכונה הווירטואלית למגוון של טלפונים ומערכות קטנות, היא חולקה לשתי שכבות לוגיות. השכבה הנמוכה יותר נקראת CDC או CLDC. אלו שני סוגים שונים של השכבה הנמוכה שיפורטו בהמשך. שכבה זו משתנה בהתאם לחומרה הספציפית ולמערכת ההפעלה של המכשיר הנייד, ויש לפתח אותה עבור כל מכשיר נייד. מעליה נמצאת שכבת האפליקציה, המממשת את ה-API המסופק על ידי Java Virtual Machine. שכבת האפליקציה אחראית למשל על טיפול בתפריט ובמסך, כאשר היא מסתמכת על שכבת ה- CDC/CLDC לתקשורת עם החומרה ומערכת ההפעלה של המכשיר.
שכבת ה- CDC (או בשמה המלא: Connected Device Configuration) היא התשתית למערכות שהן יחסית עתירות משאבי זיכרון ועיבוד, ואילו שכבת ה CLDC (הנקראת Connected Limited Device Configuration) מיועדת למערכות מוגבלות משאבים, ומאפשרת פונקציונליות פחותה.
בנוסף, קיימים מספר וריאנטים של שכבת האפליקציה. הגרסה הנפוצה ביותר היא ה- MIDP. גרסה זו מפותחת בעזרת תשתית CLDC, שהיא מוגבלת יותר, ובהתאם מכילה חלק קטן יותר של ה- API הסטנדרטי. לעומתה, Personal Java ו- Java TV הן גרסאות חזקות יותר של שכבת האפליקציה, המשתמשות בשכבת CDC. לכן, הן תומכות בממשק מורחב יותר, הדומה יותר לממשק Java הסטנדרטי. לדוגמה, Personal Java כוללת תמיכה ב- AWT, ממשק המשמש ליצירה של גרפיקה מבוססת חלונות וממשק משתמש באופן פשוט.
כדי לעזור ליצרניות המכשירים הניידים בהתאמה ל- Java, חברת Sun מספקת שירותי מימוש Java לטלפונים וסביבות פיתוח עבור J2ME.
ממשקים עיקריים
אפליקציית Java הכתובה עבור MIDP נקראת Midlet. (בדומה ל-Applet, Servlet)
ב- MIDP נתמכות הפונקציות העיקריות הבאות הבאות:
הפעלה ראשונית, המתנה (למשל בעת קבלת שיחה) וסיום האפליקציה.
קבלת אובייקט המסך, ושימוש באובייקטים גרפיים על מנת להציג עליו תפריטים או גרפיקה.
מערכת טעינה חכמה, המאפשרת אריזת אפליקציות בקובץ Jar (קובץ ארוז רגיל של Java) ויצירת קובץ תיאור של האפליקציה, המאפשר למכשיר לוודא האם האפליקציה נתמכת לפני הטעינה עצמה. קובץ התיאור נקרא קובץ Jad.
הרחבות
במקביל להתפתחות של הטלפונים באירופה ובארצות הברית על ידי נוקיה, מוטורולה וסימנס, התפתחה ביפן תרבות משחקי טלפון. מגמה זו הובילה לפיתוח מימוש שונה ל- J2ME הנקרא DoJa. בניגוד ל- MIDP, גרסה זו הותאמה במיוחד למשחקים ופותחה על ידי חברת DoCoMo, המפעילה הגדולה ביפן.
הדרישה לתמיכה חזקה יותר באפליקציות בידוריות ובמשחקים התרחבה גם לשאר העולם, ובעקבותיה יצאו הרחבות ומימושים נוספים. המימוש העיקרי הוא גרסה חדשה של MIDP, בשם MIDP 2.0. גרסה זו מרחיבה את התמיכה במשחקים ובאנימציה. בנוסף, גרסה זו מרכיבה את ממשקי התקשורת עם הרשת. נכון ל-2009, הגרסה הבאה, הנקראת MIDP 3.0, עדיין נמצאת בפיתוח.
קישורים חיצוניים
java.com
Wireless Highlights and News
קטגוריה:Java
| 2024-04-24T18:45:21
|
מתג (רשתות מחשבים)
|
ִ
ממוזער|250px|מתג ביתי בעל 5 פתחות (ports)
שמאל|ממוזער|250px|מתג בתוך ארון תקשורת, כאשר חלק מהיציאות שלו מחוברות למנויים
מֶתֶג (בריבוי: מְתָגִים; באנגלית: Switch) הוא רכיב ברשת מחשבים המחבר בין צמתים שונים ברשת, בין אם הם מכשירי קצה (כגון מחשבים) ובין אם הם מרכיבי רשת בסיסיים (כגון רכזות). מטרת המתג היא להעביר הלאה (Forward), אל הפִתְחָה (port) המתאימה, חבילות נתונים שמתקבלות, כך שיוכלו להגיע ליעדן. פיתחה, בדרך כלל, היא נקודת כניסה ויציאה של חבילות מהמתג. מספר נקודות הכניסה והיציאה במתג יכול לנוע בין כניסות ויציאות בודדות, במקרה של מתג ביתי, ועד למאות כניסות ויציאות, במקרים של רשתות תקשורת גדולות.
המתג הנפוץ ביותר הוא מתג רשת תקשורת מקומית מבוסס אתרנט, אך קיימים מתגים עבור טכנולוגיות תקשורת נוספות כגון InfiniBand, ATM ו-Fiber Channel.
המונח "מתג" שימש בעבר לציין ציוד הפועל כחלק משכבת הקו של מודל ה-OSI. מתגים אשר פועלים כך נקראים לרוב מתגי שכבה 2 ובתיעוד טכני מסומנים כ-L2, כאשר האות L מציינת את המילה Layer באנגלית, דהיינו שכבה.
מתג שכבה 2 מעביר חבילות נתונים בין הציוד שמחובר לכניסות השונות שלו באופן סלקטיבי על-פי כתובת MAC של היעד המבוקש שישנה בכל חבילת נתונים העוברת דרכו. לפי ההגדרה הקלאסית של שכבה 2 המתג מחבר בין שני חלקים או יותר של רשת מקומית, כאשר כל אחד מהם הוא מתחם התנגשות (collision domain) נפרד, אך הם מהווים מתחם שידור (Broadcast domain) אחד.
עם עליית התפוצה של ציוד לתקשורת נתונים, המונח "מתג" הפוך לשם כללי לרכיב המייצר רשת גדולה מצירוף של צמתים או רשתות. מכיוון שהרחבה של רשתות היא פעולה בסיסית ברשתות מקומיות, מכשיר מרובה פורטים אשר מעביר את חבילות הנתונים בהתאם לכתובת ה-IP נקרא מתג שכבה 3, וזאת מפני שכתובת זו כבר משויכת לשכבת הרשת של מודל ה-OSI שהיא השכבה השלישית. לעיתים מתגים יפעלו לפי מאפיינים של שכבות גבוהות יותר, כגון שכבה 4 ומעלה, ואף יכללו יכולות ניטור, סינון ואבטחת מידע; לחלקם גם תהיה יכולת לעבודה משותפת עם מתגים אחרים ברשת לטובת שרידות וגיבויים או לטובת ניהול משותף של חלקים גדולים ברשת.
שמאל|ממוזער|250px|מתג של חברת מלאנוקס בעל 32 פורטים מסוג +QSFP28 במהירות 100G
אופן הפעולה של מתג אתרנט
בכדי להחליט לאיזה פורט להעביר הלאה את החבילות המתקבלות, המתג "לומד" באופן דינמי את כתובות ה-MAC של הרכיבים המחוברים לכל כניסה שלו על ידי קריאת נתוני הבקרה בחבילות הנתונים המגיעות אליו ושמירתן בטבלה פנימית הנקראת FDB (קיצור של Filtering Database).
כאשר חבילה מגיעה אל המתג, המתג בודק מה היא כתובת ה־MAC אליה מיועדת החבילה: אם הכתובת מוכרת למתג, היינו הכתובת נלמדה ורשומה ב FDB, הוא יעביר את החבילה אך ורק אל הכניסה שתוביל את החבילה ליעדה, אם הכתובת לא מוכרת, המתג יבצע "הצפה"(Flooding). זאת אומרת, שהמתג יעביר הלאה עותק של החבילה, לכל היציאות פרט לזו שממנה היא התקבלה. במקרה זה החבילה תגיע כמעט לכל התחנות ברשת המקומית, אך רק התחנה שבכתובת היעד של החבילה מופיעה כתובת ה-MAC שלה תשתמש בה.
מתג מאפשר למספר תעבורות שונות להתבצע דרכו במקביל, על ידי חיבור של כל שני קצוות המתקשרים ביניהם בנפרד (microsegmentation). שיטה זו מקטינה לאפס (כאשר לכל כניסה של המתג מחובר מחשב אחד) את מתחמי ההתנגשות (collision domain) ומאפשרת למחשבים שונים לתקשר בו-זמנית מבלי להמתין לסיום תשדורת בין מחשבים אחרים. בכך גדלה תפוקת הרשת.
ישנן שלוש שיטות בהן יכול לתפקד מתג להעברת נתונים:
Cut Through (קיצור דרך) – המתג קורא את הפתיח של חבילת הנתונים, וברגע שהוא יודע לאן עליו לשלוח את החבילה הוא מעביר אותה הלאה ללא בדיקה נוספת של תוכן החבילה. דרך זו היא המהירה ביותר, אך היא לא מאפשרת לוודא שחבילת הנתונים היא תקינה, ולכן הנתונים יעברו את כל הדרך שוב במקרה ונוצרה שגיאה בחבילת הנתונים.
Store and forward (שמור ושלח) – המתג יקרא את כל חבילת הנתונים, יוודא את תקינותה ורק אם היא תקינה יעביר אותה הלאה. שיטה זו איטית יותר מהקודמת מכיוון שהמתג מקבל את כל תוכן החבילה לפני שהוא מעביר אותה הלאה, אך היא מבטיחה שרק חבילות נתונים תקינות יעברו את המתג. שיטה זו דורשת שמירה זמנית (caching) של החבילות בזיכרון המתג.
error free cut-through (קיצור דרך ללא שגיאות) – כמו בטכנולוגיית cut through המתג קורא את הפתיח של חבילת הנתונים, וברגע שהוא יודע לאן עליו לשלוח את החבילה הוא מעביר אותה הלאה. אך בשיטה הזו המתג ממשיך לבדוק את התקשורת, ובאם הוא מגלה שגיאה בחבילת נתונים הוא מעביר את החיבור ממנו הגיעה החבילה למצב Store and forward ובודק כל חבילה שמגיעה מאותו המקור לפני שהוא מעביר אותה, כאשר מספר חבילות מאותו המקור הגיעו תקינות החיבור חוזר לפעול בשיטת Cut Through. שיטה זו מבטיחה את הטוב שבשני העולמות – כל עוד הרשת מתפקדת ללא שגיאות המתג מספק מהירות העברה מקסימלית, וברגע שמתגלה שגיאה הוא דואג לנפות חבילות נתונים שגויות.
מתגים מהווים המרכיב העיקרי של הרשתות המקומיות בזכות מספר טכנולוגיות שהוכנסו בהם ובעיקר איגוד מספר מחשבים לרשת מקומית וירטואלית (VLAN), והגדרה של רשתות מקומיות וירטואליות על ידי יותר ממתג אחד.
טבלת FDB
טבלת FDB, המכונה לעיתים קרובות טבלת MAC (קיצור של media access control), היא הטבלה שמחזיק המתג ומכילה מיפוי של כתובות MAC אל מזהה הסינון (FID Filtering Identifier) של היעד, היינו, מזהה של היעד שאליו בלבד תועבר החבילה הלאה. במקרה של מתג בסיסי מזהה זה יכול להיות מזהה של פתחה, פיזית של המתג אליו תועבר החבילה.
דוגמה לטבלת כתובות MAC
כתובת MAC מזהה סינון (FID) 11-AD-CC-47-35-11 1 12-AD-CC-47-35-11 2 13-AD-CC-47-35-11 3 14-AD-CC-47-35-11 4 15-AD-CC-47-35-11 5 16-AD-CC-47-35-11 6
כאשר ברשת ה-LAN ישנם כמה מתגים, אפשר שכמה כתובות MAC יופנו לאותה הפתחה (אליו מחובר מתג נוסף המחובר לאותם רכיבים). לכל רשומה בטבלה זמן חיים מוגבל . אם לא נעשה בה שימוש פרק זמן מסוים (Ageing time) היא נמחקת. שימוש בטבלה נעשה באופן הבאː
לימוד – חבילות נכנסות משמשות ללימוד. כאשר חבילה נכנסת מכניסה מסוימת, המתג מניח שהתחנה ששלחה את החבילה מחוברת למתג באמצעות הכניסה בה הגיעה החבילה. לכן המתג יוצר שורה בטבלה בו משויכת כתובת המקור של החבילה למזהה הסינון של הכניסה בה היא נכנסה.
החלטה כיצד להעביר הלאה את חבילת הנתונים - אם כתובת היעד של החבילה נלמדה, היינו מופיעה בטבלה, החבילה תועבר הלאה על על גבי היציאה שמזהה הסינון שלה מופיע בטבלה עבור כתובת היעד של החבילה. אם כתובת היעד עדין לא נלמדה, עותק של החבילה יועבר הלאה על גבי כל אחד מין היציאות של המתג, פרט לפתחה עליה נכנסה.
באופן הזה, טבלת MAC מאפשרת למתג שליחת מידע למחשב היעד בלבד ולא לרשת כולה כפי שעושה רכזת (hub). למעשה, הטבלה היא אחד ההבדלים המרכזיים בין מתג לרכזת. עקב כך, פגיעה בתקינות טבלת ה-MAC או לחלופין היכולת לשתול בה רשומות מזויפות, מהווה יעד לתקיפות שמטרתן להעביר תעבורה המיועדת למחשב אחד ברשת דרך מחשב אחר, ובכך לאפשר למחשב הנוסף "להסניף" אותה באמצעות רחרחן. דוגמה לתקיפה על טבלת MAC ניתן למצוא ב-MAC flooding, שיטה המנסה למלא את כל הכניסות בטבלת ה-MAC בכתובות מזויפות כך שלמתג לא ייוותר מקום ללמוד את כתובות ה-MAC הקיימות באמת ברשת. כתוצאה מכך המתג יאלץ לעביר הלאה כל חבילה לכלל היציאות ולהציף את הרשת בחבילות.
ראו גם
מונחים בתקשורת מחשבים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ציוד לתקשורת מחשבים
| 2024-08-24T14:03:20
|
האחים גרים
|
שמאל||ממוזער|250px|דף הכותרת של "מעשיות האחים גרים", מהדורה שנייה, 1819
האחים גרים (בגרמנית: die Brüder Grimm או die Gebrüder Grimm) היו זוג אחים אקדמאיים גרמנים אשר עסקו בחקר התרבות הגרמנית בתחומי שפה, ספרות, אורח חיים, פולקלור, משפט, דת, היסטוריה ומיתולוגיה, שליקטו והוציאו לאור סיפורי מעשיות מהפולקלור הגרמני. כמספרי הסיפורים הידועים ביותר של אגדות עם באירופה, האגדות שאספו הפכו לשם־דבר.
יאקוב גרים (1785–1863) ווילהלם גרים (1786–1859) נולדו בעיר הנאו שבגרמניה לאב עורך דין, יאקוב ווילהלם. גרים למדו בגימנסיה פרידריכגימנסיום שבעיר קאסל. הם למדו משפטים באוניברסיטת מרבורג. היו פרופסורים בעיר גטינגן ומאוחר יותר, בעקבות הזמנה של פרידריך וילהלם הרביעי, עברו לברלין והיו פרופסורים באוניברסיטה המלכותית.
בין העשרות הרבות שהאחים אספו ופרסמו, ישנן ארבע מעשיות אנטישמיות שהאחים גרים אספו: "היהודי בקוצים" (מעשייה מס' 110), "הסחבה הטובה" (סיפור מס' 4 מתוך נספח מס' 17), "העסקה הטובה" (מעשייה מס' 7) ו"השמש תוציא הכל לאור היום" (מעשייה מס' 115).
בשנת 2005 יצא סרט פנטזיה המבוסס של דמותם של האחים בשם האחים גרים למבוגרים בלבד.
מעשיות האחים גרים
האחים גרים נודעו בזכות יצירתם המפורסמת "מעשיות האחים גרים", אסופת מעשיות גרמניות שקיבצו, עיבדו ופרסמו בשנים 1812–1814 תחת השם אגדות לילד ולבית (Kinder- und Hausmärchen). זוהי עבודת מחקר על סיפורי פולקלור ומעשיות שיצאה לאור בשבע מהדורות בין השנים 1812–1857 והיוותה אחת מיצירות המופת של הפולקלור הגרמני תחת כיבושה והשפעתה של צרפת הנפוליאונית, וביטוי לזרם האמנות הרומנטית.
מבין האגדות הידועות ביותר שאספו האחים גרים ניתן למנות את:
הנסיך-צפרדע
היפהפייה הנרדמת
סינדרלה (במקור אשנפוטל)
הנזל וגרטל (ידוע גם כעמי ותמי)
שלגיה
החלילן מהמלין
פעמונית (במקור רפונזל)
כיפה אדומה
עוץ לי גוץ לי (במקור רמפלשטילצקין; המחזה העברי "עוץ לי גוץ לי" של שלונסקי כולל מרכיבים מקוריים רבים שאינם מצויים בסיפור רמפלשטילצקין)
אגדותיהם תורגמו לשפות רבות, בהן גם לעברית. בישראל יצאו האגדות שלהם לאור בכמה הוצאות ספרים.
מבחר הסיפורים יצאו בסדרת טלוויזיה לילדים, אגדות האחים גרים אשר שודרה לראשונה בישראל בשנת 1987.
יהודים ואנטישמיות במעשיות האחים גרים
היהודי בקוצים (בגרמנית: Der Jude im Dorn; באנגלית: The Jew in the Brambles) הוא סיפור אנטישמי שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 110 במעשיות האחים גרים. בסיפור פוגעים בזקן יהודי באופן אכזרי, אך הדבר מוצג כהשבה לו כגמולו - כיוון שגנב את הזהב שלו מנוצרים.
הסחבה הטובה (בגרמנית: Der gute Mopp או Der gute Lappen) היא מעשייה אנטישמית שנספחה אל מעשיות האחים גרים (סיפור מס' 4 מתוך נספח מס' 17), ולא הופיעה בחלק מהמהדורות. בסיפור זה היהודי מרמה את האחיות הנוצריות ובסופו הן הורגות אותו.
העסקה הטובה (בגרמנית: Der gute Handel) הוא סיפור אנטישמי שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 7 במעשיות האחים גרים.
השמש תוציא הכל לאור היום (בגרמנית: Die klare Sonne bringt’s an den Tag) הוא סיפור שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 115 במעשיות האחים גרים. בניגוד ל"העסקה הטובה", "היהודי בקוצים", ו"הסחבה הטובה", בסיפור הזה היהודי מתואר לא כגנב ורודף בצע אלא כקרבן חף מפשע.
לקריאה נוספת
תום זיידמן-פרויד, עשר שיחות לילדים, מבחר מאגדות גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד, (1922), תורגם לעברית : חיים נחמן ביאליק, (1923).
קישורים חיצוניים
אגדות האחים גרים בפרויקט גוטנברג
סיפורי המעשיות של האחים גרים -סקירה מפורטת על האחים גרים ואמינותם, באתר 'היקום של אלי אשד'
מור דעי, אגדות האחים גרים, בפרויקט 'שימו לב' אוגוסט 2021.
סיפורים מוקלטים, באתר LibriVox
קטגוריה:פולקלוריסטים
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער גרמנים
קטגוריה:בלשנים ולשונאים גרמנים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:אחאים
| 2024-09-25T11:51:09
|
יעקוב גרים
|
250px|שמאל|ממוזער
קברם של יעקוב ווילהלם גרים בבית העלמין בברלין|שמאל|ממוזער
יעקוב לודוויג קארל גרים (בגרמנית: Jacob Ludwig Carl Grimm; 4 בינואר 1785 – 20 בספטמבר 1863) היה פילולוג, משפטן ומיתולוגיקן. זכור בעיקר בזכות גילוי חוק גרים, כתיבת המילון הגרמני (Deutsches Wörterbuch), מחקריו על המיתולוגיה הגרמנית (Deutsche Mythologie) ומעשיות האחים גרים - אוסף מעשיות שליקט עם אחיו וילהלם.
קורות חייו
יעקוב גרים נולד בהנאו שברוזנות הסן-קאסל למשפחה בת תשעה ילדים.
אביו, פיליפ וילהלם גרים, משפטן ומנהל אדמיניסטרטיבי, לקח אותו עוד בילדותו עמו לעבודתו כשופט ונוטריון. הוא לימד את בנו את יסודות המשפט ושאף לכך שגם הוא ילמד משפטים וימשיך את המסורת המשפחתית. אחות אביו, יוליאנה שרלוטה פרידריקה גרים, שהייתה אלמנה חשׂוכת ילדים, השקיעה רבות מזמנה בחינוכם של יעקוב ואחיו הצעיר וילהלם (בין היתר לימדה אותם לקרוא וסיפרה להם סיפורים מן התנ"ך).
בשנת 1791 עברה המשפחה לשטיינאו, עקב עבודתו של האב. האב והדודה נפטרו שניהם ב-1796 והותירו את האם ואת ששת ילדיה נטולת אמצעים. עקב כך נאלצה המשפחה להעתיק את מגוריה. האחות הבכורה של האם, הנרייטה פיליפינה צימר, עזרה למשפחה כלכלית, יזמה ומימנה את לימודיהם של יעקוב ואחיו וילהלם בגימנסיה בקאסל (כ-150 ק"מ מהנאו), לשם עברו השניים ב-1798.
ב-1802 החל גרים בלימודי משפטים באוניברסיטת מרבורג. שם למד אצל פרדריך קארל פון סביני, חוקר נודע של המשפט הרומי. הרצאותיו של החוקר השפיעו עליו רבות - הם הבהירו לו כיצד ללמוד מדעים, העירו בו את האהבה להיסטוריה ולתקופה הקלאסית, ושימשו בסיס לכל עבודותיו. הוא התקרב אל המרצה, ובספרייתו העשירה של סביני נחשף לראשונה לספרו של יוהאן בודמר על משוררי ימי הביניים בגרמנית ישנה גבוהה וכן לטקסטים עתיקים אחרים, דבר שמשך את גרים ללמוד ולהכיר שפות עתיקות ומסתוריות אלו.
שנה לאחר מכן הצטרף אליו ללימודים אחיו הצעיר וילהלם. פון סביני יצא לפריז ב-1804 לצורך מחקר בתחום השימוש במשפט הרומי בימי הביניים, והזמין את גרים לעזור לו בעבודתו. הלה הגיע בשמחה לפריז וחיזק את ידיעותיו בספרות ימי הביניים בספריות פריז, אולם מאס בלימודי המשפטים והצהיר במכתבים על רצונו להתעמק בחקר הספרות הגרמנית הישנה (Althochdeutsch). בספטמבר 1805 שב לקאסל, שם גרה אמו, ועבד שם במשרד המלחמה למשך פחות משנה.
משנת 1806 החל יחד עם חברו ורנר פון הקסטהאוזן (Werner von Haxthausen) ואחיו וילהלם באיסוף אגדות. ב-1808, לאחר מות אמו, נאלץ לפרנס את המשפחה ומונה לספרן הפרטי של ז'רום בונפרטה, מלך ממלכת וסטפאליה. בונפרטה אף מינהו במקביל למבקר מועצת המדינה – מינויים שהקפיצו את משכורתו, אך לא הכבידו על עיסוקיו. לאחר גירוש בונפרטה והשבת עצמאותה של נסיכות הבוחר מהסן מינה אותו הנסיך ב-1814 למזכיר המשלחת לקונגרס וינה. במסגרת התפקיד נשלח לפריז לדרוש השבת יצירות אומנות שגזלו הצרפתים. באותה עת החל בלימודי שפות סלאביות.
בשנת 1815 פרש מן השירות הדיפלומטי כדי להתרכז בחקר השפה ותולדות האמנות.
ב-1816 נתמנה לספרן שני בספריית קאסל. אחיו וילהלם נתמנה לתפקיד מזכיר הספרייה כבר ב-1815. ב-1828 נפטר הספרן הראשי, והאחים קיוו לתפוס את מקומו, אולם לא זכו במשרה. על כן החליט יעקוב ב-1830 לקבל את הפרופסורה באוניברסיטת גטינגן. הוא שימש גם ראש הספרייה המשפטית במוסד. בשנת 1837 נמנה גרים עם "שביעיית גטינגן" – קבוצה של שבעה פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן, שמחו על השינויים בחוקת ממלכת הנובר שביצע באותה עת ארנסט אוגוסטוס הראשון, מלך הנובר.
במחקרו טען גרים כי האלמנטים המטאפיזיים שבמעשיותיו ובסיפורי עם בכלל, הם גלגול מאוחר של אלגוריות מיתולוגיות-דתיות קדומות העוסקות בתופעות שמימיות. לדוגמה, מות גיבור או היוולדו עשויים להיות משל להתחלפות העונות; מבחנים שבהם עומד הגיבור במהלך מעשייה עשויים להיות משל לאמונה הקדומה על אודות מאבקי השמש בדרכה לזריחה.
יעקוב גרים פרסם את ספרי המחקר "ספר הדקדוק הגרמני" (1819) שבו קבע את חוק גרים, את "ריינהרט השועל" (1834) ואת "מיתולוגיה גרמנית" (1835).
יעקוב גרים נפטר בברלין ב-1863 ונטמן בבית עלמין בשכונת שנברג בעיר.
בשנת 2005 יצא סרט פנטזיה המבוסס של דמותו ודמות אחיו בשם האחים גרים למבוגרים בלבד.
לקריאה נוספת
יאקוב גרים – מחשבות על היחס בין האגדות לבין השירה וההיסטוריוגרפיה (מגרמנית: עירד בן יצחק), דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אנתרופולוגים גרמנים
קטגוריה:בלשנים ולשונאים גרמנים
קטגוריה:סופרים גרמנים
קטגוריה:אמני הרומנטיקה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:פילולוגים גרמנים
קטגוריה:חברי האספה הלאומית של פרנקפורט
קטגוריה:חברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן
קטגוריה:ילידי 1785
קטגוריה:נפטרים ב-1863
| 2024-09-01T07:48:35
|
מכתב השמיניסטים
| 2019-09-28T20:03:09
|
|
וילהלם גרים
|
וילהלם קארל גרים (בגרמנית: Wilhelm Carl Grimm;י 24 בפברואר 1786 – 16 בדצמבר 1859) היה סופר גרמני, אחיו הצעיר של יעקוב גרים, הזכורים בתור הצמד האחים גרים.
הוציא בשנת 1825 מהדורה מצומצמת למעשיות אלו בשם המהדורה הקטנה, וזאת עקב הביקורות הקשות לגבי המהדורות הרגילות.
ספרים נוספים שהוציא: "סיפורי גיבורים גרמנים" (1829), "שירת רולאנד" (1838) ו"כור הזהב" (1840).
בשנת 1835 התמנה לפרופסור באוניברסיטת גטינגן.
וילהלם גרים נולד בהנאו במדינת הסן בגרמניה ובשנת 1803 הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת מרבורג, שנה לאחר שאחיו יאקוב החל ללמוד שם. כל חייהם של שני האחים עברו ביחד. בימי הלימודים, הם חלקו מיטה ושולחן יחדיו. כתלמידים, היה להם שתי מיטות ושני שולחנות באותו חדר. הם תמיד חיו תחת קורת גג אחת, וחלקו את ספריהם ורכושם.
בשנת 1825 נשא וילהלם לאישה בת של רוקח בשם הנרייט דורותי ווילד בגיל 39. נישואיו של וילהלם לא הפריעו בשום דרך להרמוניה של האחים. לווילהלם והנרייט היו ארבעה ילדים: יאקוב גרים (3 באפריל 1826 - 15 בדצמבר 1826), הרמן פרדריך גרים (6 בינואר 1828 - 16 ביוני 1901), רודולף ג'ורג' גרים (31 במרץ 1830 - 13 בנובמבר 1889), וברברה אוגוסט לואיס פאולין מרי (21 באוגוסט 1832 - 9 בפברואר 1919).
וילהלם גרים מת בברלין עקב זיהום בגיל 73.
בשנת 2005 יצא סרט פנטזיה המבוסס של דמותו ודמות אחיו בשם האחים גרים למבוגרים בלבד.
קישורים חיצוניים
ממוזער|250px|וילהלם גרים|ימין
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אנתרופולוגים גרמנים
קטגוריה:בלשנים ולשונאים גרמנים
קטגוריה:סופרים גרמנים
קטגוריה:אמני הרומנטיקה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1786
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1859
קטגוריה:חברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן
| 2024-09-01T07:49:02
|
מעשייה
|
250px|ממוזער|שמאל|איור של גוסטב דורה לכיפה אדומה
מעשייה היא סיפור עם שבו מוטיבים רבים החורגים מההתנסות היומיומית, מוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי, בין היתר דמויות כגון פיות, גובלינים, אלפים, טרולים, ענקים, חיות מדברות ובדרך כלל אף כישופים ומעשי קסמים. בתרבויות שבהן שדים ומכשפות נתפסים כיצורים אמיתיים, עשויים סיפורי המעשיות להתמזג לתוך סיפורי אגדה שבהם תוכן הסיפור נתפס על ידי המספר והמאזין כבעל משמעות היסטורית. אולם, שלא כמו אגדות ושירה אפית, המעשיות בדרך כלל אינן מכילות יותר מאשר התייחסות שטחית לדת או למקומות גאוגרפיים ממשיים, לאישים או למאורעות. הפתיח המאפיין סיפורי מעשיות הוא: "היה היה פעם..." ואין הכוונה למועד מסוים.
ניתן למצוא מעשיות בסיפורי עם שבעל פה וכן בספרות הכתובה. ההיסטוריה של סיפורי המעשיות קשה ביותר לשחזור, זאת כיוון שניתן לעקוב אחריה אך ורק בביטויה הכתוב. אולם, אף מסיפורי המעשיות הכתובים ניתן ללמוד כי סיפור המעשיה קיים בתרבות האנושית מזה אלפי שנים, אף שייתכן כי לא הוכר כענף ספרותי נפרד. ניתן למצוא סיפורי מעשיות, לאורך מאות בשנים, בכל תרבות אנושית בעולם. אף בימינו אלה נכתבים סיפורי מעשיות ועבודות בעקבותיהם.
קהל היעד לסיפורי המעשיות הקדומים היה מבוגרים וילדים גם יחד, אולם סיפורי מעשיות נתפסים כמיועדים בעיקר לילדים כבר החל מן הסלון הספרותי הצרפתי במאה ה-17. הכותרת שהעניקו האחים גרים לאסופת הסיפורים שלהם הייתה "מעשיות לילדים ובני הבית" והקשר בין מעשיות לילדים הלך והתחזק במהלך השנים.
מומחי פולקלור סיווגו את סיפורי המעשיה במספר דרכים. אחד הסיווגים הבולטים הוא זה של ארנה-תומפסון וכן הניתוח המורפולוגי של ולדימיר פרופ. פולקלוריסטים אחרים הציעו פרשנויות למשמעותן של המעשיות, אולם עד היום לא התגבשה שיטה כדי לקבוע באופן חד-משמעי את משמעות המעשיות.
סימנים מזהים
250px|ממוזער|שמאל|ציור על פי המעשייה הרוסית "ציפור האש והשועל האפור"
אף שסיפור מעשייה היא סוגה ספרותית נפרדת, הגדרת סיפור כמעשייה הוא מקור למחלוקות רבות. ולדימיר יאקובלביץ פרופ בספרו "מורפולוגיה של הסיפור העממי" מתח ביקורת על ההבחנה המקובלת בין "סיפורי מעשיות" ו"סיפורי חיות" על בסיס העובדה שסיפורים עממיים רבים מכילים מרכיבים דמיוניים וגם חיות. לצורך ניתוח סיפורים פרופ בחן את כל סיפורי העם הרוסיים המסווגים במספרים 300–749 בסיווג ארנה-תומפסון. שיטת הניתוח בה בחר זיהתה את הסיפור בהתאם למרכיבי העלילה, אולם מבקריו טענו ששיטה זו מתקשה להתמודד עם סיפורים שאינם מכילים מסע הרפתקאה וכי אותם מרכיבים עלילתיים שחיפש בניתוחו מופיעים אף בסיפורים שאינם משתייכים לסוגת המעשיות.
על כך שסיווגו של סיפור כסיפור מעשייה (באנגלית: Fairy tale ובתרגום מילולי: "סיפור פייה") איננו תלוי בכך שתופענה בעלילתו פיות מסכימים הכל. נראה שחיות מדברות ונוכחות קסמים הם מאפיינים נפוצים הרבה יותר בסיפורי מעשיות מאשר פיות. אולם עצם העובדה כי בעלילת סיפור מופיעה חיה מדברת איננה הופכת את הסיפור לסיפור מעשיה, כך קורה לדוגמה במשלים.
ג'ון רונלד רעואל טולקין במאמרו "על סיפורי מעשיות" (On Fairy-Stories) הסכים לכך שנוכחות פיות אינו חלק מהותי מהגדרת סיפור מעשייה והגדיר סיפורי מעשיות כסיפורים על הרפתקאות בני אדם ב"ארץ הפיות" (Faërie), הגמדים, האלפים ושאר יצורים קסומים ואף קסמים רבים אחרים. אולם באותו מאמר ובשימוש באותה הגדרה, טולקין מוציא מהמושג ״סיפורי מעשיות״ סיפורים שרבים רואים בהם מעשיות.
חלק מן הפולקלוריסטים מעדיפים את המונח הגרמני Märchen כדי להתייחס לסוגת המעשיות, מנהג שקיבל חיזוק בהגדרה של תומפסון במהדורת 1977 של הספר "הסיפור העממי" (The Folktale): "סיפור בעל אורך שבו מופיעים ברצף מוטיבים או אפיזודות. עלילתו מתפתחת בעולם דמיוני ללא מיקום גאוגרפי מדויק, או יצורים בעלי הגדרה מדויקת והוא מלא בקסום. בארץ דמיונית זו, גיבורים צנועים הורגים את אויביהם, עולים למלוכה ונישאים לנסיכות.".הדמויות והמוטיבים של סיפורי מעשיות הם פשוטים ונעים בדפוס קבוע: נסיכות ורועות אווזים; בנים צעירים ונסיכות אצילות; עוגים, ענקים, דרקונים וטרולים; אמהות חורגות מרושעות וגיבורים רק לכאורה, פיה סנדקית ועוזרים קסומים אחרים, לעיתים קרובות סוסים מדברים, או שועלים או ציפורים; הרים עשויים מזכוכית; איסורים והפרת איסורים. החוקר איטלו קלבינו טען כי סיפור המעשייה הוא הדוגמה המושלמת ל"מהירות" בספרות, בזכות החסכנות והדייקנות שבעלילה.
היסטוריה של הסוגה
במקור סיפורים המסווגים עתה כסיפורי מעשיות היו רק עוד סוג של סיפור שלא סווג כסוגה נפרדת. המונח הגרמני Märchen משמעותו המילולית היא "סיפור" ללא ייחוד מסוים. הסוגה עצמה הובחנה על ידי סופרי תקופת הרנסאנס, אשר החלו להגדיר סוגות של סיפורים. בפרט תרם ג'ובאני פרנצ'סקו סטרפרולה לאיסוף ופרסום מעשיות ולהגדרת הסוגה. מאותה עת באופן הדרגתי התגבשה הסוגה בזכות סופרים רבים עד אשר לא היה עוד ספק בזיהויה בעבודותיהם של האחים גרים. בהתפתחות הדרגתית זו המונח "סיפורי פיות" (שהוא המונח המקובל ל"סיפורי מעשיות" באנגלית, צרפתית ושפות נוספות) נטבע כאשר סגנון ה-préciosité שלט בכתיבת סיפורים ומאדאם ד'אולנואה (d'Aulnoy) טבעה את המונח הצרפתי "contes de fée" (מילולית: "סיפור פייה").
בטרם הוגדרה סוגת הפנטזיה, סיפורים רבים שהיו מסווגים כפנטזיה הוגדרו כסיפורי מעשיות, כולל ספרו של טולקין "ההוביט", ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" וספרו של ליימן פרנק באום "הקוסם מארץ עוץ. אף שסיפורי הפנטזיה ובמיוחד תת-הסוגה "פנטזיה מעשייתית", עושים שימוש בולט במוטיבים של סיפורי מעשיות, חוקרי ספרות רואים בהם סוגות נפרדות.
היחס שבין העממי לספרותי
250px|ממוזער|שמאל|ציורו של גוסטב דורה ל"סיפורי אמא אווזה" מאת שארל פרו
סיפור המעשייה, כפי שהוא מסופר בעל-פה, הוא תת-סוג של הסיפור העממי. מצורתו זו העלו סופרים רבים סיפורי מעשיות על הכתב, לעיתים תוך שינויים משמעותיים בעלילה. אלה הם סיפורי מעשיות ספרותיים (גרמנית: Kunstmärchen). אצל האחים גרים ניכר מאמץ לשמר את מאפייני סיפור המעשייה שבעל-פה, אבל אף על פי כן, ניכר עיבוד רב של סיפורי המעשיות כך שיתאימו לצורתם הכתובה.
ניכרת השפעה הדדית בין סיפורי מעשיות ספרותיים לבין סיפורי מעשיות שבעל-פה ובין אלה לבין סיפורים מארצות זרות, בקו העלילה, במוטיבים ובמרכיבים שונים. פולקלוריסטים שונים במאה ה-18 ניסו לשחזר את הצורה "הטהורה" של הסיפור העממי, זו שלא "זוהמה" בגרסאות ספרותיות; אולם אף שסיפורי המעשיות בעל-פה היו קיימים אלפי שנים בטרם הועלו על הכתב, לא קיימים סיפורי-עם בצורה טהורה – כפי שאף לא קיימים סיפורי מעשיות ספרותיים בצורתם הטהורה, כאלה שאינם משאילים מן המסורת העממית. מעת שבאו גרסאות ספרותיות של סיפור המעשייה, בלתי אפשרי לעקוב אחר ההשאלה ההדדית. מספרי סיפורים עשויים אפילו לתור אחר סיפורי המעשיות הספרותיים כדי להעשיר את מספר סיפוריהם ואת המוטיבים שלהם.
היסטוריה
סיפורי מעשיות היו חלק ממסורת הסיפור שבעל-פה. תחת לכתוב את המעשיות, סיפורים אלה סופרו או שהומחשו באופן דרמטי וכך עברו מדור-לדור. כיוון שכך, ההיסטוריה המדויקת של התפתחות סיפורי המעשיות לוטה בערפל. עמים ללא מסורת של כתב, סיפרו ודאי סיפורי מעשיות מבלי שאלה תועדו. סיפורי המעשיות הכתובים העתיקים ביותר מקורם במצרים העתיקה, 1300 לפנה"ס לערך, סיפורי מעשיות צצים אף לסירוגין לאורך ההיסטוריה של התרבויות הכתובות, כך בתרבות רומא העתיקה ב"סיפור ארוס ופסיכה", המופיע ב"חמור הזהב" של לוקיוס אפוליוס (רומא, המאה ה-2 לספירה), או בפנצ'אטנטרה (הודו 200–300 לספירה), אולם אין זה ידוע באיזו מידה סיפורים אלה מייצגים את סיפורי העם שסופרו באותה תקופה. מסגנון כתיבת סיפורים אלה ואוספי סיפורי מעשיות אחרים, ניתן להסיק כי מדובר בסיפורי מעשיות שעובדו לצורה ספרותית. אולם סיפורים אלה מעידים על שורשיה העתיקים של המעשייה, עתיקה בהרבה מסיפורי אלף לילה ולילה (1500 לספירה לערך). מעבר לאסופות כתובות של סיפורי מעשיות, בסין, פילוסופים טאואיסטים כמו לייצ'י וז'ואנגצ'י כללו סיפורי מעשיות בכתביהם הפילוסופיים. מאחר שניתן לאמץ הגדרה מרחיבה יותר של הסוגה, סיפורי המעשיות המפורסמים יותר בתרבות המערב הם אלה של היווני איזופוס (במאה השישית לפנה"ס).
רמיזות לסיפורי מעשיות מופיעות בשפע בסיפורי קנטרברי של ג'פרי צ'וסר, במחזותיו של ויליאם שייקספיר ובמקומות נוספים. ניתן לראות במחזה המלך ליר גרסה ספרותית של סיפור מעשייה. סיפורי המעשיות הפכו לאופנתיים בין בני המעמד העליון בצרפת בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 (1690–1710) ובין הסיפורים שסופרו באותה תקופה בלטו אלה של ז'אן דה לה פונטן ושארל פרו, אשר קיבעו את גרסת המעשיות על היפהפייה הנמה וסינדרלה.
הראשונים שניסו לשמר לא רק את העלילה והדמויות של הסיפור, אלא אף את סגנונו, היו האחים גרים, אשר אספו מעשיות גרמניות. באופן אירוני, אף שהמהדורה הראשונה של ספרם (בשנים 1812 ו-1815) היא בגדר אוצר בלום לפולקלוריסטים, האחים שכתבו את סיפורי המעשיות במהדורות המאוחרות יותר כדי שיתאימו יותר לטעם הקהל ובכך הבטיחו את הגידול במכירות הספרים ואת הפופולריות של ספרם.
העיבודים הספרותיים של סיפורי המעשיות לא רק שאבו את השראתם מן הסיפור העממי, אלא אף השפיעו על הסיפור העממי. האחים גרים לא כללו במתכוון כמה מן הסיפורים באוסף, אף שסופרו להם בעל-פה, זאת כיוון שזיהו כי מקור הסיפורים הוא בשארל פרו ובשל כך הסיקו כי אלה סיפורים צרפתיים ולא גרמניים. מסיבה זו, אף ששמעו את סיפור כחול הזקן, הם לא כללו אותו באוסף.
מעשיות וילדים
250px|ממוזער|שמאל|סכו"ם לילדים ועליו תבליטים למעשיות שלגיה, כיפה אדומה ועמי ותמי
במקור קהל היעד של מעשיות היה מבוגרים וגם ילדים במידה שווה. סיפורי מעשיות ספרותיים הופיעו בספרים שיועדו למבוגרים, אולם במאות ה-19 וה-20 שויכו סיפורי המעשיות לספרות ילדים.
חברי הסלון הספרותי הצרפתי של מאדאם ד'אולנו (Précieuses) כיוונו את סיפוריהם לקהל המבוגר, אולם ראו כמקור יצירתם את הסיפורים שמשרתות, או נשים מן המעמד הנמוך, היו מספרות לילדיהם. אכן, בסיפור מאותה תקופה מופיע מחזרה של דוכסית המציע לספר לה סיפור מעשייה והיא מגיבה ואומרת כי היא אוהבת סיפורי מעשיות כאילו הייתה עדיין ילדה. אחד מחברי הסלון הספרותי הצרפתי, ז'אן-מארי לה פרינס דה בימון, ערך לילדים גרסה לסיפור היפה והחיה וגרסה זו היא המוכרת עד היום. האחים גרים קראו לספרם בשם "סיפורי הילדים ובני הבית" ובמהדורות מאוחרות שכתבו את סיפוריהם לאחר שקיבלו תלונות כי הם אינם מתאימים לילדים.
בעת המודרנית סיפורי מעשיות שונו באופן שניתן יהיה לקוראם לילדים. האחים גרים התמקדו בהוצאת כל רמיזה מינית מן הסיפורים. פעמונית, במהדורה הראשונה של הסיפור, פעמונית גילתה למכשפה על ביקורי הנסיך בשאלה מדוע בגדיה נעשו הדוקים על גופה, בכך איפשרה למכשפה להבין כי היא בהיריון, אולם במהדורות מאוחרות יותר היא שואלת מדוע קל לה יותר למשוך מעלה למגדל את הנסיך מאשר את המכשפה. מנגד, מבחינות רבות סיפורי המעשיות החלו להכיל יותר תאורי אלימות – במיוחד הענשת הרשעים. בעיבודים מאוחרים יותר הוצאו תיאורי האלימות. בתקופה הוויקטוריאנית שונו סיפורי המעשיות כך שיכילו מוסר השכל, כך שונה סיפור סינדרלה כדי שיכיל מסרים של ערך הצניעות וכיבוש היצר, דבר שעורר את מחאתו של דיקנס שאמר: "בעידן תועלתני, יותר מאשר בכל זמן אחר, חשוב מאוד שנכבד את סיפורי המעשיות".
פסיכואנליסטים כמו ברונו בטלהיים, אשר ראה באכזריות הבאה לידי ביטוי בסיפורי המעשיות העתיקים אות לקונפליקטים פסיכולוגיים, מתח ביקורת חריפה על "טיהור" הסיפורים מן הנימוק שהדבר מחליש את תועלתם לילדים ולמבוגרים כדרך סמלית לפתרון בעיות.
במאה העשרים תרמו סרטיו של וולט דיסני להפצת סיפורי המעשיות המערביים, ובמיוחד האירופאים, לכל רחבי תבל. כך סרט ההנפשה "שלגיה ושבעת הגמדים" נועד בעיקרו לקהל הילדים. באופן דומה פעלו סרטי האנימה להפצת סיפורי מעשיות יפניים.
מעשיות בנות זמננו
מעשיות ספרותיות
250px|ממוזער|שמאל|ציור של הצייר השוודי ג'ון באואר המתאר רביעית טרולים בחברת נסיכה. הציור מופיע באסופת מעשיות שוודיות.
רבים הכותבים אשר עשו שימוש בסוגת סיפורי המעשיות בספרות בת זמננו, זאת מסיבות שונות, ביניהן בחינת מצבו של האדם מנקודת המבט הפשוטה אותה מספקת המעשייה. חלק מן המחברים מבקשים ליצור מחדש את תחושת הפנטזיה בשיח המודרני, הדבר כרוך בשימוש בדרמות הפסיכולוגיות שהן חלק מן הסיפור. לעיתים מתפרסמים ספרי ילדים המכילים מעשיות עתיקות המעוותות לצורך האפקט הקומי. כך למשל מוטיב קומי נפוץ הוא סיפור על עולם בו סיפורי המעשיות מתרחשים ובו הדמויות מן המעשיות מודעות לתפקידן בסיפור.
מחברים אחרים החדירו לסיפורי המעשיות האירופאיים עם הגיבורים הגבריים, מוטיבים מסוימים, בהם רב-תרבותיות או פמיניזם ובכך מתחו ביקורת על הסיפרים (נרטיבים) המסורתיים.
קשה לאפיין את המבדיל בין הז'אנר הספרותי של סיפורי מעשיות לבין פנטזיות העושות שימוש במוטיבים, או אפילו קטעי עלילה שלמים, מתוך סיפורי מעשיות. אולם אבחנה זו נעשית אפילו בעבודותיו של סופר בודד. ההבדל הבולט ביותר הוא בכך שפנטזיות בעלות מוטיבים של סיפורי מעשיות, כמו פנטזיות בכלל, עושות שימוש במאפייני הנובלה בסיפורת, בעיצוב הדמויות ובאווירה.
מעשיות בקולנוע
סיפורי מעשיות זכו לגרסאות דרמטיות כבר בימי הקומדיה דל'ארטה ומאוחר יותר בפנטומימה. תחילת עידן הקולנוע איפשר הצגת סיפורי מעשיות בצורה מדויקת יותר, בעזרת שימוש באפקטים מיוחדים ובהנפשה. סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים" אשר יצא לאקרנים בשנת 1937, היווה פריצת דרך בכל הקשור להצגת סיפורי מעשיות ופנטזיות באופן כללי. השפעתו של דיסני סייעה לביסוס הז'אנר כחלק מסרטי הילדים, למרות שהסרט שלגיה, כמו גם סרטים אחרים באורך מלא של החברה, נועדו במקורם גם לציבור המבוגר. רבים האשימו את דיסני בפישוט הסיפורים ובכך שסיפורי המעשיות בסרטיו הסתיימו תמיד בסוף טוב, בניגוד לסוף העצוב, הכואב ומלא הסבל שהיה במקור לרבים מסיפורי המעשיות העממיים.
רבים מסרטי סיפורי המעשיות נועדו במיוחד לילדים, החל מסרטיו המאוחרים של וולט דיסני ועד לסרטו של אלכסנדר רו "ואסיליסה היפהפייה", אשר היה הסרט הסובייטי הראשון בתקציב גדול שנושאו היה סיפור עממי רוסי. אחרים עשו שימוש במוטיבים מסיפורי המעשיות כדי ליצור ולספר סיפורים חדשים, כך למשל בסרט המבוך.
סרטים אחרים עיבדו סיפורי מעשיות והפכו אותם לסרט המיועד למבוגרים. כך למשל, הסרט בחברת זאבים (The Company of Wolves, 1984), סרט אימה שהוא עיבוד לסיפור כיפה אדומה וסרטו של ז'אן קוקטו משנת 1946 היפה והחיה אשר עיבד את סיפור המעשייה הנושא שם זהה והסרט הנסיכה מונונוקי היוצר סיפור חדש ממוטיבים של סיפורי המעשיות.
מוטיבים
כל השוואה בין סיפורי מעשיות שונים תעלה במהירה כי לרבים מסיפורי המעשיות מאפיינים משותפים. שניים מתוך הסיווגים המקובלים ביותר של הסיפור העממי הם אלה של אנטי ארנה, כפי שנערכה מחדש על ידי סטיט תומפסון לשיטה הידועה בשם "סיווג ארנה-תומפסון" ושיטתו של ולדימיר פרופ: "מורפולוגיה של סיפורי עם".
ארנה-תומפסון
שיטה זו מקבצת סיפורי עם וסיפורי מעשיות בהתאם לקו העלילה הכללי. כך מקובצים יחדיו סיפורים בעלי מאפייני עלילה דומים. שיטה זו תלויה במידה רבה באותם מאפיינים שבהם בחרו המסווגים להתמקד.
כך למשל, סיפורים כמו סינדרלה – שבה גיבורה נרדפת, בעזרתה של פיה טובה או עוזר קסום אחר, נוכחת באירוע (אחד או יותר) שבו היא זוכה באהבתו של נסיך ומוכרת ככלתו האמיתית – מסווגים כסוג מספר 510: "הגיבורה הנרדפת". חולשתה של שיטת סיווג זו נעוץ בעובדה כי היא מתקשה לסווג חלקים מן העלילה כמוטיבים. הסיפור פעמונית, לדוגמה, מסווג כסוג 310 (המשרתת במגדל), אבל העלילה נפתחת בכך שיש דרישה לתינוק כתמורה לרכוש שנגנב. כך, סיפורי מעשיות אחרים הנפתחים בדרישה לילד כתמורה לרכוש שנגנב, אולם קו העלילה הראשי שונה מזה של פעמונית, לא יסווגו כמספר 310. מנגד, סיפורים שהפתיח לעלילתם שונה לחלוטין מפעמונית, אולם המוטיב המרכזי בהם הוא המשרתת הכלואה במגדל, יסווגו תחת אותו סוג עלילה. בהדגשת האלמנט המרכזי המשותף ככלי לסיווג, מתעלמת שיטת סיווג זו מן הצבע והפרטים המיוחדים לכל עלילה.
מורפולוגיה
ולדימיר פרופ התמקד במחקרו בסיפורי מעשיות רוסים, אבל שיטת הניתוח שלו מועילה מאוד אף לסיפורים מארצות אחרות. לאחר שמתח ביקורת על שיטת הסיווג של ארנה-תומפסון על שהיא מתעלמת מתפקידם של המוטיבים בסיפורים ומכיוון שלדעתו המוטיבים ששימשו לסיווג של ארנה-תומפסון לא נבדלו זה מזה באופן ברור. פרופ בחר לנתח את הסיפורים באמצעות התפקיד של כל דמות בעלילה והפעולה שנעשתה על ידו, כך הגיע למסקנה כי סיפור מורכב מ-31 מרכיבים ושמונה סוגי דמויות. בעוד שלא כל המרכיבים דרושים לכל סיפור, הופעת המרכיבים נעשית בסדר קבוע – להוציא את העובדה שכל מרכיב עשוי להישלל פעמיים, כך שיופיע שלוש פעמים. לדוגמה, בסיפור האח והאחות, המופיע באוסף האחים גרים, האח אינו מתפתה פעמיים לשתות מן הנחל ורק בפעם השלישית הוא שותה.
אלמנט אחר הוא הפיה הטובה הנותנת לגיבור עזרה קסומה, לעיתים קרובות לאחר ששמה אותו במבחן. בסיפור האחים גרים "ציפור הזהב", השועל המדבר בוחן את הגיבור בכך שהוא מזהיר אותו מפני כניסה לפונדק ולאחר שעמד במבחן, הוא עוזר לו למצוא את הדבר אחריו חיפש במסעו. בסינדרלה, הפיה הטובה נותנת לסינדרלה את השמלות שהיא צריכה כדי להשתתף בנשף.
שיטת הניתוח של פרופ ספגה ביקורת על שהיא מתעלמת מן הנימה, האווירה, הדמויות וכל מאפיין אחר המבדיל בין סיפור מעשייה אחד למשנהו.
תפקידים מגדריים סטריאוטיפיים
המעשיות העממיות טומנות בתוכן מסרים מגדריים המתבטאים בדמויות בעלות תפקידים מגדריים סטראוטיפיים. הדמויות הנשיות במעשייה חסרות שם בדרך כלל, והן מכונות בשמות תואר אשר מבליטים את התכונה המרכזית החיובית או השלילית כמו למשל כיפה אדומה, לכלוכית, שלגיה והיפהפייה הנרדמת. הדמויות הן סטראוטיפיות "טובות" או "רעות". אין דמויות אפורות במעשייה – כולן מוקצנות בתכונותיהן, מה שנקרא לפי חוקי אוקסל אולריק "חוק הניגוד". הן בדרך כלל דמויות "שטוחות", מעוצבות בדפוסים קבועים, מייצגות קבוצה או מעמד ואינן משתנות. אף על פי שהדמויות שטוחות ואינן משפיעות על מהלך העלילה, היווצרותן והשתנותן התפתחה לאורך ההיסטוריה לפי מקום וזמן, תוך התאמתן לחברה המספרת.
דמויות המעשייה מתגלגלות והולכות בתהליך מתמיד מדמות לחברתה, תוך שהן מסתגלות למציאות החיים המשתנה מתקופה לתקופה. תהליך ההשתנות מתחיל במיתוסים על אלים קדומים שבהם דמות 'האם הגדולה' התפצלה לשתי ישויות: טובה ורעה, כפי שמשתקף באמצעות הדיכוטומיה בין הדמויות. הישויות שהתפצלו מדמות ה'אם הגדולה' משקפות את שני צדדיה של האישה, מצד אחד, האישה הטובה והחלשה שיולדת טרם מותה ומצד שני האישה הרעה שיכולה להיות אם חורגת, מלכה או מכשפה.
דמות האשה החזקה במעשייה היא מרכזית ויכולה להיות בעלת תכונות על-טבעיות כמו מכשפות. למרכזיות זו יש יסוד בחברה הקדומה שבה השבטים נשלטו על ידי אם העדה, והמשפחה עוצבה על ידי תפקודים אימהיים ולא על ידי אינטראקציה בין גבר לאשה. לעומת זאת מיוצגת גם דמות האישה הכנועה, הנשלטת על - ידי הגבר ומכאן צמחו הסטראוטיפים המשפיעים על עיצוב אישיות הילדים.
האחים גרים עיבדו את המעשיות אשר אספו והדגישו את תפקידי המינים על פי הנורמות של החברה הפטריארכלית במובנים של אותה תקופה, כאשר הגבר הוא אדון הבית המפרנס, והאשה עקרת בית ואם. חוקרי המעשייה טענו כי המעשייה משמיעה את ה"קול הגברי", כאשר היא מחזקת את הסטראוטיפים הנשיים המתייגים את האישה במעמד נמוך. הדמויות הנשיות במעשייה סטטיות, יש להן מבט מריונטי, הן שקופות ואוטומטיות. לעומת זאת דמויות הגברים במעשייה חסרות השפעה וחוט-שדרה. ברוב המקרים הגבר נעדר מהעלילה, מלבד הנסיך המציל (האביר על הסוס הלבן), שמגיע לרוב בסוף המעשייה כדי לתת למשאלה הכמוסה של גיבורת המעשייה את המענה בנישואין והצלה.
פרשנות
מעשיות רבות, במיוחד אלה המיועדות לילדים, מכילות מוסר השכל. פרו סיים את המעשיות שאסף במוסר השכל, אף שלעיתים ספק אם מסרו מוסרי. כך סיפור סינדרלה מסתיים בהערה כי יופייה ואופייה לא היו מועילים לה לולא עזרתה של הסנדקית, דבר הבא להצביע על חשיבותם של קשרים חברתיים.
סיפורי מעשיות רבים פורשו באשר למשמעותם. פירוש מיתולוגי אחד טוען כי רבים מסיפורי המעשיות, כולל אלה של עמי ותמי, היפהפייה הנרדמת, הנסיכה והצפרדע, היו מיתוסים של אל השמש; פרשנות זו איננה מקובלת בימינו. רבים מסיפורי המעשיות אף זכו לניתוח ופירוש פסיכולוגי מנקודות מבט פרוידיאניות, יונגיאניות ואחרות, זאת מבלי שאחת מן הפרשנויות האלה הפכה למקובלת.
פרשנויות לגרסה כזו או אחרת של מעשייה זכו לביקורת על שהדגישו את חשיבות מוטיבים מסוימים בסיפור, בעוד שאלה לא היו אינטגרלים לסיפור המעשיה, בעוד שאותו סיפור עצמו זכה במהלך ההיסטוריה לגרסאות רבות. כך בסיפור "כחול הזקן" נחשף יצר סקרנותה של אשתו על ידי המפתח המוכתם בדם, על ידי שבר הביצה, או על ידי ורד שאותו ענדה, זאת מבלי שפרט זה ישפיע על העלילה. אולם פרשנויות שונות של מעשיה זו ייחסו חשיבות לאותו עצם שחשף את פעולתה הסקרנית של האישה.
פולקלוריסטים אחרים פרשו את סיפורי המעשיות כמסמכים היסטוריים. רבים מן הפולקלוריסטים הגרמנים, עשו שימוש בסיפורי האחים גרים כדי להסביר מנהגים קדומים, זאת על יסוד ההנחה שהסיפורים נשמרו בצורתם המקורית מימי קדם. פולקלוריסטים אחרים ניסו לתת הסבר היסטורי לדמותה של האמא החורגת המרשעת בכך שבימי קדם נשים רבות מתו במהלך הלידה ובעליהן התחתנו מחדש, דבר שיצר מצב שבו האם החורגת הייתה צריכה להתחרות עם הילדים מן הנישואים הקודמים, על משאבי הבית.
ראו גם
200px|ללא מסגרת|שמאל
סיפור עם
פולקלור
סיפורים מלמדים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:פולקלור
| 2024-07-09T15:53:52
|
וויליאם גרים
|
REDIRECTהאחים גרים
| 2006-02-10T14:39:40
|
מרסל ינקו
|
250px|ממוזער|שמאל|מרסל ינקו ביציאה מבית הקפה, "קפה הפוך", עין הוד, 1964
שמאל|ממוזער|250px|"קריתא דירושלם כד יכנש גלותא" (1951) מאת מרסל ינקו, אוניברסיטת בר-אילן.
ממוזער|שמאל|250px|הסטודיו של מרסל ינקו, עין הוד
מרסל ינקו (24 במאי 1895 – 21 באפריל 1984) היה צייר, תאורטיקן אמנות ואדריכל ישראלי ורומני. ממייסדי זרם ה"דאדא" באמנות, ממנהיגי הקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. ב-1910 הוא והמשוררים טריסטן צארה ויון וינאה התחילו לכתוב טור שבועי במגזין האמנות הרומנית "Simbolul". את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם אר נובו אבל אחר כך מצא את דרכו לזרמי הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, לפני שהתחיל להקדיש את כל מפעל חייו באמנות לזרם הדאדאיזם. לימים קיבלו ינקו ולון וינה, חברו לעט בעיתון "Simbolul", את משרת העריכה בעיתון "Contimporanul", המגזין המוביל של תנועת האוונגרד הרומנית. בזמן שכתב בעיתון הרומני חזה לראשונה את חזונו לתיכון אורבני. חבר בתנועת "אופקים חדשים" ומייסד כפר האמנים עין הוד. חתן פרס ישראל לציור לשנת תשכ"ז (1967).
קורות חיים
מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט, רומניה, בשם מרצ'ל הרמן ינקו, הבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. אחריו נולדו עוד שני אחים, יוליו וג'ורג'ה, ובת אחת, לוצ'יה. למד בבית הספר היסודי ע"ש גאורגה שינקאי ובו זמנית, ביוזמת אימו, קיבל שיעורים פרטיים בפסנתר, ובנוסף, שיעורים בציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון "גיאורגה לאזר", בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי בשם סימבולול ("הסימבול"). ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הצטרפו אליו בציריך גם שני אחיו, ז'ול וז'ורז'. מרסל השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את ז'אן ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה. הוא היה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים", בה היו שותפים גם טריסטן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.
בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שארגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).
יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות, והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון "נוקטורן (מות החייל)", צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה, והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1948 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא ארגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.
ינקו גם יצר תבליטים ובנה בשנת 1929 את "בית יוסטר" בבוקרשט.
בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. בשנת 2009 נוסף למוזיאון נדבך נוסף, הסטודיו של מרסל ינקו.
הסטודיו הצמוד למבנה המוזיאון זכה לשימור קפדני בעזרת תצלומים היסטוריים, התצלומים חשפו את העובדה שקירות הבית היו מכוסים בציורי קיר משעשעים על הקיר המזרחי, ואת שימורו עשה מומחה השימור שי פרקש. הסטודיו פתוח למבקרים.
במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.
ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז-1967. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.
הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.
רחוב הקרוי על שמו נמצא בתל אביב, למרגלות גבעת-הפרחים בשכונת נאות אפקה ב'.
השכלה
1915 לימודי אדריכלות בבית הספר הפוליטכני, ציריך, שווייץ
הוראה
1953 סמינר הקיבוצים באורנים
פרסים
1945-46 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב, תל אביב
1950-51 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב-יפו
1958 פרס ההסתדרות
1967 פרס ישראל בתחום הציור
1982 תואר יקיר העיר תל אביב, עיריית תל אביב-יפו, תל אביב-יפו
תערוכות
תערוכות אישיות:
בבוקרשט בין השנים 1939-1932
בניו יורק בשנת 1950
במילאנו בשנת 1961
בפריז בשנת 1963
תערוכות משותפות:
תערוכת דאדא בניו יורק בשנת 1954
תערוכות רטרוספקטיביות:
תל אביב בשנת 1959
תל אביב בשנת 1972
מאז פתיחת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד (1983) מוצגת תצוגת קבע ונערכות לאמן תערוכות מתחלפות
תערוכה בתחום אדריכלות: (תערוכה משותפת).
"האדריכלות המודרנית בבוקרשט, רומניה בשנים 1929-1945", במוזיאון האדריכלות הפועל על יד האוניברסיטה הטכנית במינכן, גרמניה, (עבודותיו של ינקו מהשנים 1926–1938, חלק מהעבודות בוצעו עם אחיו יוליוס), 2004.
ספרים שאייר
ההידלגו החריף דון קיחוטה מן למנצ’ה , מיגל דה סרוונטס סאאוורדה, מספרדית לעברית - נתן ביסטריצקי, הציורים - מארסל יאנקו, מרחביה, 1958.
ערכי מקרא ערכי אדם, מרדכי סגל, (משה-מרסל ינקו: י"ב ציורים), מוציא לאור: סמינר הקיבוצים, תל אביב, תשי"ט, 1959, (168 עמודים).
על קפה הפוך: (מסות), מחבר: בנימין גלאי, רישומים - מרסל ינקו, מוציא לאור: ירגזי, עין הוד, תש"ך, 1959, (419 עמודים).
עלילות דון קיכוטה, מצוירות בידי מארסל יאנקו, עם מבא מאת צבי זהר, ספרית פועלים, 1960.מסדר הלוחמים, חיים חפר, מרסל ינקו, הוצאת "עמיקם", הביא לדפוס - עמיקם גורביץ', תל אביב, 1968.ארצות הצמאון, שירים, יוסי גמזו, איורים - מרסל ינקו, תל אביב, ספריית הפועלים, 1971. קו הקץ , אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה, רישומים מ. ינקו, העורכים - חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1981.מרסל ינקו, אלבום איורים, מסת-מבוא מאת א. ב. יפה, גבעתיים, 1982. איורים לסיפורי המקרא והאגדה , מרסל ינקו, ערכה יהודית שן-דר, תל אביב, 1985.
סיפורי אגדה, ליקט: מרדכי סגל, הוצאת עמיר, / סמינר הקיבוצים, לא ידועה שנת ההוצאה.
רעיה זומר-טל ומיכאלה ינקו-מנדה, "גן העדן האבוד", 2006.
מספריו שאייר, שתורגמו ליידיש
קעמפער-פאראד, חיים חפר, מארסעל יאנקא, יידיש - יצחק לודען, מוציא לאור: עמיקם, תל אביב, 1968, (תרגום ליידיש של הספר "מסדר הלוחמים").
ינקו באלבומי ציורים
חיים גמזו, עשרה ציירים בישראל, חיים אתר, יוסף זריצקי, מרסל ינקו, מרדכי לבנון, אריה לובין, משה מוקדי, יוחנן סימון, משה קסטל, ראובן רובין, מנחם שמי, מוציא לאור: אשכול, תל אביב, תשי"ב, 1952.
שישה אמנים ישראליים: משה קסטל - יום של תקוה, אהרן כהנא - סעודה, מנחם שמי - צפת, מרסל ינקו - עין הוד, יחזקאל שטרייכמן - מאיר בעל הנס, יוחנן סימון - יושבי אוהלים, מוציא לאור: סונול, חיפה, תש"כ"-?
אברהם בנימין יפה, מרסל ינקו / אלבום איורים, (כולל מסת מבוא), מו"ל: גבעתיים, 1982, (191 עמודים).
אלבום מרסל ינקו, פתח דבר: יוג'ן יונסקי, הוצאת מסדה, 1982.
ליטוגרפיות מרסל ינקו, הוצאת עם עובד, לא ידועה שנת ההוצאה.
ינקו במבוא לספרים
שמעון צבר, עשרה רישומי נוף בצירוף מבוא מאת מרסל ינקו, ספרי גדיש, תל אביב, תשט"ז, 1955.
מליטה שיפר, מליטה, הקדמה מרסל ינקו, מו"ל לא ידוע, ישראל, תשל"-?
עצים וקווים: עשרה רישומים, ציירה: בתיה גרוסברד, דברי מבוא: מרסל ינקו, מוציא לאור: כפר האמנים עין הוד, מדפיס: דפוס אמנות, חיפה, 1966.
מולה בן חיים, (קטלוג תערוכה), מאמרי מבוא - מרסל ינקו, אלפרד וורנר, מוזיאון הרצליה, הרצליה, 1971.
סרט על ינקו
דיוקנו של אמן: מרסל ינקו, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי, בשנת 1978, (בימוי: ליאו פילר, מפיקים: יגאל אפרתי, שמואל אלטמן), גרסאות: עברית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, (40 דקות), (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית). הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי במרכז פומפידו בפריז, 1981.
מחקר אוניברסיטאי
Marcel Janco : Dadaist, Zeitgenosse, wohltemperierter morgenländischer Konstruktivist / Harry Seiwert, 1993, Frankfurt am main. p. lang [Europäische Hochschulschriften. Reihe 28, Kunstgeschichte ; Bd. 173 ]
לקריאה נוספת
מרסל ינקו, מאת מרסל ל' מנדלסון, (עברית - ורה שווארץ), הוצאת מסדה, 1963, (136 עמודים).
בנימין גלאי, מרסל ינקו, נדפס במאזנים, כרך ל"ה, חוברת 5/6 אוקטובר-נובמבר 1972.
מרסל ינקו: תערוכה רטרוספקטיבית, הקדמה: חיים גמזו, הוצאת מוזיאון תל אביב, מרכז מידע ע"ש גבריאל שרובר, תמוז תשל"ב.
מרסל ינקו: אמן בי עם ועל ינקו: (9 בספטמבר 1921 - 30 בנובמבר 1982), מוציא לאור: רשפים (קבוץ), תשמ"ד, 1983.
מרסל ינקו: אמן בינתחומי: יצירתו התכנונית והאדריכלית, הוצאת מרכז באוהאוס, 2005
מרסל ינקו: גן העדן האבוד הוצאת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, 19 במרץ 2005.
גדעון עפרת, מרסל ינקו: במאבק שנות ה-40, נדפס בביקורי אמנות, 2005.
מרסל ינקו: קו הקץ רישומי השואה הוצאת מוזיאון ינקו דאדא.
שמואל יבין, מרסל ינקו אמן בינתחומי - יצירתו התכנונית והאדריכלית, הוצאת מרכז באוהאוס, 2006.
קישורים חיצוניים
מרסל ינקו - לבן על גבי לבן, סרטה של בלה ברעם משנת 1971 זמין לצפייה ישירה באתר הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
מרסל ינקו באתר ארופיאנה
האתר של מוזיאון ינקו דאדא
מוזיאון ינקו דאדא, באתר הרשמי של עין הוד
טום סנדקוויסט - דאדא מזרח - הרומנים של קבארה וולטר בהוצאת המכון הטכנולוגי מאסצ'וסטס, 2006
Marcel Iancu inedit מאמר שפרסם אנדריי אוישטאנו בכתב העת הרומני Revista 22. במאמר מפרסם אוישטאנו מכתב ששלח מרסל ינקו למשפחתו מהספינה בה הפליג לארץ ישראל.
אוסף של מרסל ינקו בגלריה אנגל
ביוגרפיה ורשימת תערוכות של הצייר והארכיטקט מרסל ינקו באתר Art Pane
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אמני דאדא
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:ציירים יהודים
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לציור
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1967
קטגוריה:ציירים רומנים
קטגוריה:ציירים יהודים רומנים
קטגוריה:אדריכלים יהודים רומנים
קטגוריה:בוקרשט: אישים
קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1982
קטגוריה:זוכי פרס דיזנגוף
קטגוריה:זוכי פרס סנדברג לאמנות ישראלית
קטגוריה:ישראלים ילידי רומניה
קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:עין הוד: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1895
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1984
| 2024-09-03T02:48:13
|
ווילהלם גרים
|
redirect האחים גרים
| 2006-02-10T14:40:06
|
ויליאם גרים
|
REDIRECTהאחים גרים
| 2006-02-10T14:40:24
|
יעקב גרים
|
REDIRECTיעקוב גרים
| 2015-07-18T16:33:10
|
יהודה ושומרון וחבל עזה
|
שמאל|ממוזער|250px|יהודה ושומרון וחבל עזה (בירוק)
יהודה ושומרון וחבל עזה (יש"ע) הוא השם הרשמי שנתנה מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי עד להקמת המדינה, נכבשו על ידי ירדן ומצרים במהלך מלחמת העצמאות ומאוחר יותר נכבשו בידי צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, למעט מזרח ירושלים שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, יהודה ושומרון ורצועת עזה.
החל משנת 1967 הוחל על יהודה, שומרון וחבל עזה ממשל צבאי, שהוחלף בשנת 1981 במנהל האזרחי. במסגרת הסכמי אוסלו חולק האזור לשלוש קטגוריות (שטחי A, B, C) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם.
המעמד המשפטי והבינלאומי של האזור שנוי במחלוקת. לרוב, בקרב הקהילה הבין-לאומית, מתייחסים אל השטחים כאל כבושים, אולם ביוזמת המאה התייחס לראשונה הבית הלבן אל השטחים כקשורים לישראל על רקע היסטורי ודתי וקבע כי השטח יחולק בין ריבונות ישראלית לפלסטינית על בסיס אתני.
עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל רואה ביהודה ושומרון "שטחים שנויים במחלוקת" (disputed territories), אך לשיטתה לישראל תביעת זכות עדיפה לגביהם.
בחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים מיולי 2024 נקבע כי נוכחותה המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים אינה חוקית, ועל ישראל לסיים את נוכחותה בשטחים אלה בהקדם האפשרי.
כינויים
עד מלחמת ששת הימים
עד למלחמת ששת הימים השמות יהודה, שומרון ועזה היו שמות גאוגרפיים או היסטוריים, ולא ציינו יחידה פוליטית. בתקופת המנדט הבריטי היו האזורים האלה שטח בלתי נפרד מפלשתינה/ארץ-ישראל. בתוכנית החלוקה מ-1947, השטחים שיועדו למדינה הערבית במרכז הארץ הוגדרו על ידי האו"ם תחת הכותרת "שומרון ויהודה". עם סיום המנדט הבריטי פלשו לתחומו מספר צבאות מדינות ערב. בגמר מלחמת העצמאות מצרים שלטה ברצועה באזור עזה שנקראה "רצועת עזה", וממלכת ירדן שלטה במזרח ירושלים ובחלק משטחי יהודה ושומרון שיועדו למדינה הערבית. בהסכמי רודוס, (1949) שורטטו קווי שביתת הנשק בין מדינת ישראל לשכנותיה (הקו הירוק). ב-1950 סיפחה ירדן את השטחים עליהם השתלטה והעניקה להם את השם "הגדה המערבית", כלומר - שטחי הממלכה שממערב לנהר הירדן.
לאחר המלחמה
במהלך מלחמת ששת הימים נכבשו השטחים האלה (יחד עם חצי האי סיני ורמת הגולן) בידי צה"ל. למעט מזרח ירושלים עליה החילה מדינת ישראל את ריבונותה לא סיפחה ישראל את השטחים שנכבשו מירדן ומצרים באופן רשמי. שטחים אלה נותרו, אם כן, במעמד משפטי מיוחד הקרוי "תפיסה לוחמתית" ונוהלו אדמיניסטרטיבית בידי הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה תחת אחריות צה"ל. בסוף שנות ה-70, במהלך כהונת ממשלת הליכוד הראשונה, הוחלט להחליף רשמית את השם "הגדה המערבית" ב"יהודה ושומרון" ואת "רצועת עזה" ב"חבל עזה". עם חתימת הסכם השלום עם מצרים, הוסכם כי הממשל הצבאי יפסיק פעילותו ותוקם רשות אזרחית לניהול העניינים הפנימיים של הפלסטינים. הדבר חל ביישומו בשנת 1981 עם הקמת המנהל האזרחי.
מקור השמות יהודה, שומרון ועזה
יהודה ושומרון הם שמות מקראיים. השם "יהודה" מוזכר במקרא כשם של שבט משבטי ישראל וכשמה של הממלכה הדרומית שנוצרה מפירוק ממלכת ישראל המאוחדת. הממלכה הדרומית שנוצרה כתוצאה מהפילוג נקראה "ממלכת יהודה", כיוון שרובו הגדול של שטחה השתרע על נחלת שבט יהודה, ורוב תושביה היו משבט יהודה.
במקורות מאוחרים יותר נזכר השם "יהודה" כשמו של האזור סביב ירושלים ומדרום לה. בתקופת הורדוס והשליטה הרומאית בארץ שימש השם "יהודה" כשמה של ממלכת-החסות או הפרובינקיה כולה. בתנ"ך נזכרת עיר בשם "בית לחם יהודה", אולי כדי להבדילה מעיר בעלת שם זהה ששכנה בגליל. השם פלשׂתינה (או ליתר דיוק: "סוריה-פלשׂתינה") מופיע כבר בכתבי ההיסטוריון היווני הרודוטוס (אם כי טענה זו שנויה במחלוקת כיוון שמדובר בהעתק כתביו מהמאה השלישית לספירה ולא מקור שנכתב במאה חמישית לפני הספירה), אולם הוא הפך לשמה הרשמי של הפרובינקיה רק לאחר מרד בר כוכבא, כחלק מפעולות הענישה של הקיסר אדריאנוס כנגד הפרובינקיה המורדת, שאחת מהן הייתה ביטול השם "פרובינקיא יודיאה" במטרה לבטל את התרבות היהודית בארץ ישראל.
השם "יהודה" השתמר בפי יהודים כשמו של האזור הגאוגרפי, ובהשפעת התנ"ך והברית החדשה הוא החל לשמש גם נוצרים.
"שומרון" מוזכרת במקרא כשמה של עיר הבירה של הממלכה הצפונית. העיר נהרסה בתקופת מרד החשמונאים, ונבנתה מחדש בשם חדש על ידי המלך הורדוס. הורדוס קרא לעיר "סבסטיאה" על שם הקיסר אוגוסטוס (Sebastos היה שמו היווני של אוגוסטוס). העיר סבסטיאה המשיכה להתקיים בתקופה ההלניסטית, וכיום נמצא במקום הכפר סבסטיה, ששימר את השם היווני. מאז תקופת בית שני, הושאל השם 'שומרון' לכל השטח ההררי בארץ ישראל שבין הרי יהודה וירושלים בדרום לבין עמק יזרעאל בצפון, וכך הוא ידוע היום בקרב יהודים ונוצרים. בימי בית שני נוצר גם הכינוי "שומרונים" לבני עדה שמנהגיה קרובים למנהגי היהודים, אך המקום הקדוש להם הוא הר גריזים סמוך לעיר שכם.
השם "עזה" מוזכר במקרא כשמה של עיר פלשתית, שנמצאת במקום שבו נמצאת העיר עזה בימינו.
שמה של העיר השתמר בכל השפות. בתרגום השבעים מתועתק שמה של העיר ליוונית כ"גזה", והדבר מעיד על הבחנה, שעדיין התקיימה בשמות מקומות, בין שתי הגיות שונות לאות ע. בערבית, שבה ההבחנה קיימת לגבי כל המילים בשפה, נקראת העיר "ע'זה" (غزّة ההגייה: "רזה"), ואילו בשפות אירופיות נקראת העיר Gaza, על פי תרגום השבעים.
בשפות אחרות
שמאל|ממוזער|360px|מפת השטחים שהיו בשליטת ישראל בסוף מלחמת ששת הימים
בערבית, השמות "יהודה" ו"שומרון" אינם מוכרים כמעט. הכינוי המקובל בערבית לאזורים הגאוגרפיים האלה הוא "הרי חברון" (جبال الخليل לציון אזור יהודה) ו"הרי שכם" (جبال نابلس לציון אזור השומרון). היחידה הפוליטית נקראת בערבית "הגדה המערבית" (الضّفّة الغربيّة). הגרסה הערבית לשם "עזה" היא غزّة (ההגייה: "רזה").
בשפות אירופיות, השמות "יהודה" ו"שומרון" מקובלים כשמות גאוגרפיים (אנגלית: Judea, Samaria; צרפתית: Judée, Samarie; גרמנית: Judäa, Samarien), אולם היחידה הפוליטית מכונה "הגדה המערבית", למשל באנגלית: The West Bank, בצרפתית: Cisjordanie, שמשמעותו "עבר זה של הירדן" (כנגד "Transjordanie" שמשמעותו "מעבר לירדן") ובגרמנית: Westbank או Westjordanland, אשר משמעותו "ארץ ירדן המערבית". השמות המקראיים אינם נמצאים בשימוש בשפה היום-יומית ומשמשים רק בספרות נוצרית או במחקר היסטורי.
שמות נוספים
ממלחמת ששת הימים ואילך, שאלת הכינוי הראוי לשטחים האלה עוררה בישראל ויכוח סוער. כמה כינויים רווחו במהלך השנים, ועד היום הבחירה באחד מהם נגזרת מתפיסתו הפוליטית של הדובר:
יהודה ושומרון (בראשי תיבות: איו"ש - אזור יהודה ושומרון, יו"ש, או ש"י): השם הרשמי שבו משתמשות הרשויות המנהליות של מדינת ישראל לשטחים שנכבשו מירדן. שם זה נפוץ בפי יהודים, במיוחד כאלו המזוהים עם הימין.
השטחים: כינוי קצר זה רווח בעבר בעיתונות ובשפת היום-יום.
השטחים הכבושים: תרגום המונח "Occupied territories" המופיע באמנת האג מ-1907 ואמנת ז'נבה הרביעית. שם זה ניתן לאזור במקור בידי גורמים משפטיים בצה"ל, והוא מצוי בפוליטיקה בין-לאומית ואף בקרב דוברים ישראליים המזוהים לרוב עם השמאל.
השטחים המוחזקים: תרגום אחר למונח "Occupied territories". תרגום זה הוכנס לשימוש בידי צה"ל מספר חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, והיה מקובל על הממשל הישראלי. מילון אבן-שושן ומילון רב-מילים משתמשים בשם זה, אך כיום הוא אינו נפוץ.
השטחים המשוחררים: שם המשמש את הרואים בשטחים אלה נחלת אבות ודורשים את המשך שליטתה של ישראל בהם.
אזור: אחדים מחוקי מדינת ישראל, למשל ו, משתמשים בכינוי זה.
הגדה המערבית (ובקיצור, הגדה): שם השגור בפי פלסטינים, חלק מדוברי שפות זרות, וחלק מהישראלים, בעיקר אלו המזוהים עם השמאל.
דמוגרפיה
בחודשים אוגוסט וספטמבר 1967 ערך צה"ל מפקד אוכלוסין ביהודה ובשומרון וברצועת עזה. לפי מפקד זה מנתה אז האוכלוסייה 954,898 נפש. במניין זה לא נכללו קרוב ל-390 אלף פלסטינים, מהם כ-50,000 תושבי רצועת עזה שחלקם ברחו במהלך המלחמה וכן פלסטינים ששהו באותה תקופה בחו"ל. הפלסטינים בשתי קבוצות אלו איבדו את מעמדם כתושבי יהודה ושומרון וחבל עזה. בשנים 1981 ו-1988 ביצע המנהל האזרחי מפקדי אוכלוסין נוספים.
התושבים הפלסטינים: רובה של האוכלוסייה ביהודה ושומרון הוא פלסטיני. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה בסוף שנת 2016 חיו ביהודה ושומרון כ-2.61 מיליון פלסטינים וברצועת עזה כ-1.91 מיליון. אמינותו של הלמ"ס הפלסטיני שנויה במחלוקת; צוות חוקרים אמריקאי-ישראלי פרסם ב-2005 דו"ח ולפיו נתוני הלמ"ס הפלסטיני נופחו באופנים שונים.
הפלסטינים חיים בכמה ערים גדולות, בעיירות ובכפרים חקלאיים רבים. בסמוך לחלק מהערים הוקמו מחנות פליטים לפלסטינים שהגיעו לאזור במהלך מלחמת תש"ח (1947 - 1949).
התושבים היהודים: ביהודה ושמרון ישנה התיישבות יהודית, המכונה מפעל ההתנחלות. על פי נתוני הלמ"ס בשנת 2019, נמנו ביהודה ושומרון, 464,000 יהודים. נתון זה אינו כולל כ-300 אלף היהודים המתגוררים בשכונות בצפון ובמזרח ירושלים. וכן כ-60 אלף יהודים הלומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהן ישיבות הסדר, אולפנות, מכינות קדם צבאיות ומכללות . כל ההתיישבות היהודית באזור הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים (1967), אם כי באזור גוש עציון מדרום לירושלים, באזור צפון ירושלים: עטרות ונוה יעקב, בבית הערבה שבצפון ים המלח ובכפר דרום שברצועת עזה, היו יישובים יהודיים לפני מלחמת העצמאות. במקומות אלו הוקמו חלק מהיישובים הישנים מחדש, והוקמו גם יישובים חדשים. בגוש עציון השתתפו בהקמת היישובים מחדש גם בנים למתיישבים המקוריים, אולם מקימי כפר דרום מחדש אינם בני המתיישבים המקוריים (שהקימו את היישוב בני דרום בתחומי הקו הירוק). בעיר חברון הייתה קהילה יהודית לאורך מאות שנים עד אחרי מלחמת העולם הראשונה, אז הצטמצמה הקהילה מכ-1,400 נפש עד לכ-430. בשנת 1929, בטבח חברון (תרפ"ט), נרצחו 67 מתושביה על ידי ערבים תושבי חברון. במפקד 1931 נמנו בחברון 131 יהודים, אך לאחר המרד הערבי הגדול פינו הבריטים את כל יהודי חברון, מלבד משפחה אחת, שהמשיכה להתגורר במקום עד החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר. מלבד היישובים הקהילתיים והכפריים, קיימים ביהודה ושומרון יישובים בעלי אופי עירוני, בהן ארבע ערים - מעלה אדומים, אריאל, מודיעין עילית וביתר עילית.
מעמד משפטי
250px|ממוזער|מפה מפורטת המציגה את היישובים באזור ואת החלוקה לשטחי A, B, C
שמאל|ממוזער|250px|חיילים בבית לחם, 1978
בין 1948 ועד 1967 היו יהודה ושומרון תחת שלטון ירדן, והוחל עליהן החוק הירדני ב-1950. הסיפוח לירדן הוכר רשמית רק בידי בריטניה. מדינות נוספות הכירו בו דה פקטו במידה זו או אחרת. בתקופה זו רצועת עזה הייתה תחת שליטת מצרים, שלא סיפחה אותם אלא העמידה אותם תחת ממשל צבאי.
לאחר מלחמת ששת הימים הנהיגה ישראל בשטחים שנתפסו במהלך המלחמה ממשל צבאי משלה, במתכונת של תפיסה לוחמתית, על-פי המשפט הבינלאומי המקובל לגבי שטחים שנכבשו במלחמה. תפיסה לוחמתית זו מתוארת בדבריו של השופט אהרן ברק:
מכוח דינים אלו חוקק הממשל הצבאי חקיקה ביטחונית שעסקה בפעילותו ובפעילות רשויות ישראליות אחרות בתחומי יהודה, שומרון ועזה, וכן חקיקה אזרחית (על פי היתר שניתן למעצמה הכובשת על פי אמנת האג לענייני הלוחמה ביבשה) שהנהיגה הסדרים השונים מן הדין הירדני בתחומים אזרחיים כגון ביטוח רכב, או תמרורי תנועה. החקיקה הביטחונית והאזרחית בשטחים אלו מוחלת באמצעות צווים של מפקד פיקוד המרכז או פיקוד דרום. בחלק מהמקרים מוחלים בשטחים אלו חוקי מדינת ישראל. בשנת 2013 החל המשרד להגנת הסביבה לפעול למען החלת חוקים העוסקים באיכות אוויר, טיפול באזבסט והזרמת שפכים ביהודה ושומרון.
במהלך השליטה הישראלית ביהודה ושומרון וחבל עזה הוקמו התנחלויות רבות באזורים אלה. שאלת ההתנחלות עוררה ויכוח חריף בישראל ובעולם, כשהקהילה הבין-לאומית רואה אותן כהפרה של החוק הבינלאומי. על תושבי ההתנחלויות, בתוקף היותם אזרחי ישראל, חלים חוקים ישראליים רבים שלא חלים על הפלסטינים.
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בסוף שנת 1987, הוטלו בהדרגה מגבלות על מעבר תושבים מקומיים של יהודה והשומרון וחבל עזה לתוך ישראל, הגבלות ששיאן בהקמת מכשולים פיזיים כדי למנוע מעבר כזה, ביניהם מחסומים וגדר ההפרדה.
ב-1993 נחתם ההסכם הראשון בשורת הסכמים שכונתה הסכמי אוסלו. הסכמים אלה נחתמו בין הארגון לשחרור פלסטין, שהוכר כנציג הרשמי של הערבים החיים ביהודה והשומרון וחבל עזה, לבין ממשלת ישראל. לפי ההסכמים הוקמה הרשות הפלסטינית, והאזור חולק לשלושה שטחים לא-רצופים: הערים הגדולות וסביבותיהן - שטח A (שבו שולטת הרשות הפלסטינית באופן מלא), האזורים הכפריים (שטח B) עומדים תחת שליטת הרשות בכל הנוגע לעניינים אזרחיים, בעוד צה"ל מוסיף לשלוט באזור מבחינה ביטחונית, ויתר השטח נשאר תחת שלטון ישראלי צבאי מלא - שטח C. המנהל האזרחי שהיה מופקד על השירות האזרחי (חשמל, מים, תקשורת, תשתיות וכו') לתושבים הפלסטינים בכל השטח, הפך לאחראי על ענייני התיאום והקישור בתחום האזרחי. כל ההתנחלויות נכללות בשטח C.
בתוכנית השלום של טראמפ התייחס לראשונה הממשל האמריקאי אל השטחים כקשורים לישראל על רקע היסטורי ודתי. לפי התוכנית השטח יחולק בין ריבונות ישראלית לפלסטינית על בסיס אתני כך שכ-30 אחוזים מיהודה ושומרון יהיה בריבונות ישראלית ומאידך למדינה הפלסטינית ימסרו שטחים במערב הנגב.
שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, הצהיר בנובמבר 2019 כי ארצות הברית סבורה שההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי. לדבריו ארצות הברית לא נוקטת עמדה בנוגע למעמד אזורי יהודה ושומרון, לפיכך יהודה ושמרון לא מהווים שטח כבוש לפי תפיסת הממשל.
מעמדם של השטחים מבחינה משפטית ובינלאומית
פרשנות אחת שבה תמכו הפרופסורים יוג'ין רוסטוב, סטיבן שוובל, יוליוס סטון, דאגלס פיית', טליה איינהורן, אליאב שוחטמן, וכן שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט אינה רואה את ישראל ככובשת ביהודה ושומרון אלא כבעלת הזכות העיקרית לריבונות, מכוח החלטות בינלאומיות והמנדט הבריטי, ומכך שישראל מילאה באופן הגנתי את ה"ריק הריבוני" שנותר לאחר שהאימפריה העות'מאנית ויתרה על ריבונותה בשטחים שמדרום לטורקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. לפי פרשנות זו לירדן ולמצרים לא הייתה זכות לכבוש שטחים אלו ולא היה להם כל מעמד חוקי בשטחים אלו גם לאחר שכבשו אותם בתוקפנות.
פרשנות אחרת מורכבת יותר, שכן לפי כללי המשפט הבינלאומי הפומבי השטחים נמצאים בשליטת ישראל, לפי פרשנות אחת מכוח תפיסה לוחמתית. מאז תום מלחמת העולם השנייה וקבלת אמנת האו"ם, מקובל העיקרון שעל-פיו מדינה אינה רשאית להחיל את ריבונותה על שטח שנכבש בכוח (בין אם הייתה הצדקה להפעלת הכוח ובין אם לאו). לפי עיקרון זה, שטח יכול לעבור לריבונותה של מדינה רק על-פי הסכם בין המדינות הטוענות לזכויות עליו, או בהסכמת הקהילה הבינלאומית. כיוון שישראל כבשה שטחי יש"ע, במהלך מלחמה, הרי הם "שטחים כבושים" שישראל רשאית להחזיק בהם על-פי כללי אמנת ז'נבה הרביעית עד תום הסכסוך. ומאחר וירדן הביאה ריבונות על שטחים אלה לפני המלחמה הרי שאחרי וויתורה של ירדן על כל תביעה טריטוריאלית מצדה בשטחי "הגדה המערבית" והסכם השלום בין הצדדים השטחים הם בריבונות חוקית של ישראל. השקפה זו באה לידי ביטוי בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם הקובעת כי על הצדדים להגיע ל"שלום צודק". למשל: מצרים, ששלטה ברצועת עזה עד למלחמת ששת הימים, לא ראתה בה חלק משטחה, והחילה בה ממשל צבאי. בהסכם השלום בין ישראל למצרים ויתרה מצרים למעשה על רצועת עזה, שכן דרשה להחזיר לידיה את שטח חצי האי סיני בלבד. בשנת 1950 ירדן סיפחה את הגדה המערבית והחילה את החוק הירדני עליה, אך בשנת 1988 הכריז חוסיין, מלך ירדן, על ניתוק הזיקה.
ישראל מסתייגת מהפרשנות הרואה בשטחי יש"ע שטחים כבושים, ומגדירה אותם מבחינה משפטית שטחים בתפיסה לוחמתית. מאז מלחמת ששת הימים החילה מדינת ישראל את חוקיה רק על שטחי מזרח ירושלים ורמת הגולן. על יתר השטחים הוטל ממשל צבאי ברוח אמנת ז'נבה הרביעית. במנשר שפרסם המושל הצבאי של אזור יהודה והשומרון עם הקמת הממשל הצבאי נאמר במפורש: "המשפט שהיה קיים באזור ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7 יוני 1967) יעמוד בתוקפו, עד כמה שאין בה משום סתירה למנשר זה או לכל מנשר או צו, שיינתנו על ידי, ובשינויים הנובעים מכינונו של שלטון צבא הגנה לישראל באזור" (). מהוראה זו נובע כי ישראל אינה מחילה את ריבונותה על השטח, וכי היא מחילה בו סדרי שלטון ומשפט ברוח אמנת ז'נבה הרביעית. עם זאת, לבג"ץ יש סמכות לדון בסוגיות משפטיות בשטחים אלה, ולתושביהם יש אפשרות להגיש עתירות לבג"ץ (רק בעתירות כנגד גופים מנהליים או צבאיים ישראליים הפועלים מכוח החוק הישראלי). כמו כן, בג"ץ קבע כי כל חייל ישראלי שיימצא בשטחים יחויב לשאת עמו בתרמילו את כללי היסוד של המשפט המנהלי הישראלי, ואת כללי המשפט הבינלאומי הפומבי המנהגי, שעניינם דיני המלחמה (פס"ד ג'מיעת אסכאן 1982).
יש פער לא מבוטל בין מדיניותה המוצהרת של מדינת ישראל לגבי השטחים לבין מדיניותה בפועל. ישראל הקימה ביש"ע עשרות התנחלויות, שבהן התיישבו אזרחים ישראלים, והונהג החוק הישראלי באופן לא-רשמי. דוגמה לבעיות שיוצרת העמימות המשפטית הזאת הובאה בעתירה לבג"ץ בשנת 2005. העתירה כללה דרישה לקבוע כי פועלים פלסטינים מקומיים שעובדים במפעלים בהתנחלויות זכאים לתנאי עבודה על-פי החוק הישראלי, כפי שנהוג לגבי פועלים ישראלים העובדים באותם מפעלים. בית הדין הארצי לעבודה פסק שהדין הישראלי אינו חל על הפועלים האלה, אולם הפועלים וארגוני עובדים ישראלים טענו שיש לקבוע דין אחד לכל הפועלים בהתנחלויות. בג"ץ קיבל את העתירה ופסק כי יש להעסיק את הפועלים הפלסטינים על-פי הדין הישראלי, שכן, לצורך העניין, זיקתם לדין הישראלי גדולה מזיקתם לדין המקומי החל בשטחים.
עמדת הקהילה הבינלאומית
רוב מדינות העולם והגופים הבינלאומיים, אינם מכירים בריבונותה של ישראל על שטחים אלו, ורואים בהם שטח כבוש עליו חלה אמנת ז'נבה הרביעית.
ההשקפה הבינלאומית הרווחת היא שגבולות מדינת ישראל נקבעו דה-פקטו בהסכמי רודוס מ-1949, וכל שינוי בגבולות אלה בעקבות מלחמה, נחשב ככיבוש בכוח לכל דבר ועניין. שינוי לגיטימי בגבולות הריבונות הישראלית, על-פי השקפה זו, יכול להיעשות רק בהסכם בין הצדדים, הישראלי והפלסטיני.
גם מדינת ישראל עצמה לא ניסתה לשפר את מעמדה החוקי ולא החילה את ריבונותה על השטחים. באזור מזרח ירושלים, וכן בגולן שנכבש מידי סוריה, הוחל "החוק המשפט והחיקוק הישראלי". בכוונה נזהרו המנסחים מלכלול את המושג "ריבונות", כדי שלא לספק עילה להטלת סנקציות על ישראל מצד מדינות שרואות בשטחים אלה שטחים כבושים. על רוב שטחי יש"ע הוטל בעבר משטר צבאי בין השנים 1967 עד 1981, אשר שודרג כתוצאה מהסכמי קמפ-דייוויד למשטר משולב של המנהל האזרחי, ומ-1994 משטר משולב על-פי הסכמי אוסלו הכולל את הרשות הפלסטינית כאוטונומיה.
בעיית הגדרתם של השטחים היא סוגיה פוליטית, לאומית ובינלאומית, הקשורה קשר הדוק עם הסוגיה הדמוגרפית, כלומר הרכב האוכלוסייה במדינת ישראל. סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל יגרור בהכרח הענקת זכויות תושב או אזרח לפלסטינים החיים בהם. זאת בהנחה שישראל מחויבת לאמנות הבינלאומיות האוסרות על כל מדינה לשלול אזרחות ממי שנולד בה, חי בה ואין לו אזרחות אחרת.
רמת הגולן, נכבשה אף היא על ידי ישראל במלחמת ששת-הימים, ובדומה לשטחי יהודה שומרון ועזה הוטל עליה ממשל צבאי. אולם ב־1981 הוחל עליה החוק הישראלי, בחוק רמת הגולן. תושבי רמת הגולן זכו לזכויות תושב בישראל, ויש להם הזכות לקבלת אזרחות, על אף שרק מיעוט קטן מימש אותה. רוב מדינות העולם רואות באזור שטח סורי ריבוני, ובתושביו אזרחים סוריים, אך יחסה של ישראל לתושבי רמת הגולן נחשב הוגן.
המחלוקת הפנים-ישראלית
רקע היסטורי למחלוקת
עד אמצע שנות ה-80 התמיכה בחזרה לגבולות הקו הירוק בקרב הציבור היהודי בישראל הייתה מצומצמת. בין התומכים המובהקים בחזרה לקו הירוק, למעט בירושלים וברמת הגולן, היה דוד בן-גוריון. אף על פי שלא כיהן בתפקיד רשמי בתקופת מלחמת ששת הימים ואחריה, הוא הביע את עמדתו שיש לחזור לקו הירוק ברוב חלקיו. אישי ציבור אחרים שתמכו בחזרה לקו הירוק היו פרופסור ישעיהו ליבוביץ, אורי אבנרי, ירון לונדון ואחרים. כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים כתב ישעיהו ליבוביץ':
תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ראתה תמיד בשטחים הגובלים בקו הירוק, ובכלל זה שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, כשטחים בעלי חשיבות צבאית אסטרטגית. עד תום מלחמת ששת הימים היה כל שינוי במערך הצבאי בשטחים האלה עילה לכוננות של צה"ל. אף על פי כן, שליטה בשטחים האלה נתפסה תמיד כבעייתית בשל הרכב האוכלוסייה. בהסכם השלום עם מצרים ב-1979 נקבע כי סיני תוחזר למצרים אך תישאר מפורזת, ודרישה דומה נדרשת על ידי ישראל ביחס ליהודה ושומרון אם יועברו לשלטון אחר, או אם תוקם בהם מדינה פלסטינית. הסכם מיוחד בין ישראל למצרים בעקבות תוכנית ההתנתקות קובע כי צבא מצרים ישלוט בגבול בין מצרים לרצועת עזה וימנע מעבר נשק לתוכה, אולם יישום ההסכם נתקל בקשיים.
האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בדצמבר 1987, עוררה ביתר שאת את המחלוקת הציבורית בעניין שליטת ישראל בשטחים שמעבר לקו הירוק. בתחילת שנות התשעים, התמיכה במסירת שטחים, החלה לצבור תאוצה, מה שאפשר לרבין לחתום על הסכמי אוסלו ב-1994. אף-על-פי-כן, גם בתקופתו של רבין, המתנגדים לפינוי השטחים בקרב הציבור היהודי בישראל היוו מיעוט גדול. בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה שנערכו בשנת 1996 זכה בנימין נתניהו ברוב קטן. אפשר לפרש את זכיית נתניהו כהבעת ספק ביתרונותיה של נסיגה לגבולות הקו הירוק. נתניהו עצמו השאיר את הסוגיה מעורפלת - מחד הוא הביע התנגדות לנסיגה כזו, מאידך הוא הודיע כי ימשיך את ביצוע הסכמי אוסלו.
האינתיפאדה השנייה הביאה להתנגדות ציבורית רחבה בציבור היהודי הישראלי לכל ויתור נוסף על שטחים מעבר לקו הירוק, אולם בהדרגה התפשטה ההשקפה כי הפתרון לסכסוך הוא "התנתקות חד צדדית", כלומר נסיגה ישראלית חד-צדדית משטחים מעבר לקו הירוק, לחלופין או בנוסף, יצירת מכשול פיזי, גדר ההפרדה, שימנע מעבר של פלסטינים לתוך תחומי הקו הירוק. כשהודיע אריאל שרון כי יביא לאישור הממשלה את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, התקבל הדבר באהדה בחוגים רחבים בציבור היהודי הישראלי, גם חוגים במרכז הפוליטי שהתנגדו לנסיגה בעבר. קביעת קו הנסיגה כקו הירוק לא הייתה מובנת מאליה - היו הצעות לתיקונים בקו זה, אולם בסופו של דבר התקבל הקו הירוק מטעמים בינלאומיים. ההנחה הייתה שהקהילה הבינלאומית לא תראה את הנסיגה הישראלית כמושלמת אלא אם תהיה אל הקו הירוק. לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, והתוצאות שאירעו בתקוותיה, חלקים מסוימים בציבור חזרו בהם מתמיכתם בהתנתקות חד צדדית.
המתנגדים לנסיגת ישראל אל הקו הירוק באים מחוגים שונים בציבור היהודי בישראל, אולם הדומיננטי ביותר מביניהם הוא הציבור הדתי-לאומי. תנועות של הציבור הדתי-לאומי היו דומיננטיות גם במאבק למניעת הנסיגה מרצועת עזה.
טיעונים בעד יציאת ישראל מהשטחים
פגיעה בדמוקרטיה - מדינת ישראל לא סיפחה את השטחים וממשיכה להחזיק בהם במסגרת "הסדר זמני", ולכן נוצר בפועל מצב בלתי דמוקרטי בו לחלק מהתושבים שבשטחים שבשליטת המדינה יש זכויות אזרחיות מלאות (כגון הזכות לבחור ולהיבחר), ואילו לחלק אחר יש זכויות חלקיות בלבד. זוהי פגיעה בדמוקרטיה של מדינת ישראל, שתגרום לקשיים רבים הן בענייני הפנים שלה והן בזירה הבינלאומית.
זכות פלסטינית על השטחים - ניתן להפריד את טיעון הזכות הפלסטינית למדינה ביש"ע לשני טיעונים שונים, המגיעים לאותה מסקנה אבל משתי נקודות שונות. הראשונה קובעת כי לעם הפלסטיני יש זכויות לגיטימיות על אדמות, זכויות שיש לו מתוקף ישיבתו ההיסטורית בא"י, זכויות שישראל מונעת את מימושן בכוח שליטה על השטחים. זה הטיעון העיקרי של הפלסטינים עצמם, ובייחוד של תנועת הפת"ח. הטיעון השני קובע שמתוקף הזכות להגדרה עצמית, זכות טבעית שקיימת לכל העמים, העם הפלסטיני זכאי לקבוע כי רצונו בשלטון עצמי בטריטוריה בה יושב, על כן, חובתה של ישראל להעביר את השליטה השטחים ליושביהם. בגישה זו תומכים אישים כגון שולמית אלוני, מנהיגת מרצ לשעבר, ואורי אבנרי, מייסד ומנהיג הארגון "גוש שלום". גישה זאת אינה מקדשת את גבולות 67, אלא קובעת שהעיקרון מימוש השאיפה הלגיטימית להגדרה עצמית גובר על הטיעונים בעד המשך השליטה ביש"ע.
הנימוק הביטחוני - השליטה של ישראל על השטחים היא הגורם לטרור, וההתנחלויות הן מכשול ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על-פי דעה זו פינוי ההתנחלויות יתקבל ברצון על ידי הפלסטינים ויזרז את יישוב הסכסוך. זו הייתה ההנחה המוצהרת שעמדה בבסיס הסכמי אוסלו, שקודמו בידי שמעון פרס ויוסי ביילין ממפלגת העבודה. לגישה זו היו תומכים רבים בישראל במהלך שנות התשעים, בעיקר מקרב חוגי מפלגת העבודה ומר"צ. גישה זו הייתה למעשה גישתו של רובו הגדול של מחנה השמאל בישראל, עד לפרוץ "האינתיפאדה השנייה". החלק המעשי של הסכמי אוסלו לא כלל פינוי התנחלויות, וגם לא נסיגה של ממש מן ה"שטחים", אלא היערכות מחדש של צה"ל מסביב לריכוזי האוכלוסייה, במקום בתוכם. צה"ל הטיל מגבלות על מעבר תושבים פלסטיניים דרך צירי התנועה שנותרו בשליטתו. בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה לאחר הסכמי אוסלו ועליית החמאס וירי הקאסמים לאחר תוכנית ההתנתקות התרבו הדעות כי פינוי שטחים לא בהכרח יביא להפחתת האלימות מצד הפלסטינים.
נטל כלכלי וביטחוני - ההיאחזות בשטחים מהווה נטל כלכלי וביטחוני כבד על מדינת ישראל, על כן זהו האינטרס המובהק של ישראל לוותר על השטחים ועל תושביהם העוינים, או לפחות לצמצם למינימום את מספר התושבים הפלסטינים שישתלבו במדינת ישראל.
הבעיה הדמוגרפית - הריבוי הטבעי הגבוה בקרב הפלסטינים בהשוואה לזה שבקרב היהודים הישראלים, והחשש שברבות הימים יהיו היהודים מיעוט בשטח הכולל של ארץ ישראל, מצב שעלול לסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך, האינטרס של ישראל הוא לסגת מאזורים בעלי רוב פלסטיני, כדי להבטיח את הרוב היהודי במדינה היהודית. על פי נציגי גישה זו, ובהם ארנון סופר הריבוי הטבעי הלא-יהודי ימשיך לגדול. לדבריהם, תוך כעשור יהיה מיעוט יהודי ממערב לירדן (ללא רצועת עזה). תפיסה זו התגברה בקרב יהודים ישראלים בעקבות האינתיפאדה השנייה.
מעמד בינלאומי - הכיבוש הנמשך וההתנחלויות גורמים לכרסום מתמשך במעמדה הבינלאומי של ישראל. כרסום זה פוגע בחוסנה הלאומי של המדינה, פוגע בכלכלתה ובהשתלבותה במשפחת העמים.
טיעונים נגד יציאת ישראל מהשטחים
דמוגרפיה - יש כאלו, ובהם יורם אטינגר, המציגים עמדה לפיה הריבוי הטבעי היהודי גדול מזה של הערבים במדינת ישראל, והמאזן משתפר באופן עקבי. על פי תחזיתם יישאר רוב יהודי מוצק ממערב לירדן (ללא רצועת עזה). ועל כן הסיבה העיקרית למסירת יהודה והשומרון לשליטה זרה הולכת ונעלמת.
זכות היסטורית, דתית ולאומית - שטחי יש"ע הם חלק מארץ ישראל בה ישבו, וביהודה ושומרון אף שלטו, אבותיו של עם ישראל במשך מאות שנים, במסורת היהודית מיוחסת לה קדושה וסגולה מיוחדת ולדעת הרמב"ן אף ישנה מצווה מיוחדת להתיישב בה.
זכות משפטית על פי החוק הבינלאומי - על פי "החלטת ועידת סן-רמו" (25 באפריל 1920), "המנדט הבריטי על ארץ ישראל", שהוענק על ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על ידי חבר הלאומים (24 ביולי 1922), "חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" (23 בדצמבר 1920), והחוזה האנגלו-אמריקני (3 בדצמבר 1924) בנוגע למנדט על ארץ ישראל. מסמכים וחוזים אלו מבטאים הכרה משפטית בינלאומית בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על ארץ ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי.
טעמים ביטחוניים - השטחים הם נכס אסטרטגי מבחינה ביטחונית. כלומר, הרחבת גבולותיה של המדינה מאפשרת לצה"ל ולשב"כ לפעול ביתר חופשיות בכל עת, למניעת צבאות זרים או ארגוני טרור מפעולה סמוך לריכוזי אוכלוסייה ישראליים. דוגמה לכך היא הגדלת טווח רקטות הקסאם מרצועת עזה אחרי נסיגת צה"ל (אף כי בפועל רקטות מסוג זה נורו לעבר ישראל גם כשצה"ל שלט חלקית ברצועת עזה לאחר הסכם אוסלו. מצד שני, לאחר פינוי רצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות כמות הרקטות שנורו גדלה בהרבה - מכמה בודדות בשנה לפני יציאת צה"ל למאות בשנה). מצדדי תפיסה זו מראים את ההבדל שקיים באיומים כלפי ישראל מצד רצועת עזה לבין האיומים שקיימים מיהודה ושומרון. דוגמה נוספת: במבצע צוק איתן בשנת 2014 - נורו מרצועת עזה 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, נתגלו 34 מנהרות טרור ברצועת עזה - 14 מהן היו מנהרות חדירה, חדירת יחידת הקומנדו הימי של חמאס וכלי טיס בלתי מאויש לעבר שטחה של ישראל. בנוסף עוד במהלך מבצע "צוק איתן": השב"כ וצה"ל סיכלו השתלטות של חמאס על הרשות הפלסטינית: שתכננה לבצע הפיכה על ידי תשתית צבאית רחבה של הארגון, שהייתה אמורה להוציא לפועל פיגועים בישראל ולערער את היציבות הביטחונית ביהודה ושומרון- מטרת השתלטות הייתה לפתוח "חזית שנייה"/ "אינתיפאדה שלישית" מול ישראל. במסגרת הסיכול נעצרו 93 פעילי חמאס, סכומי כסף, כלי רכב ואמצעי לחימה רבים.
ירדן היא המדינה הפלסטינית - כבר קיימת מדינה פלסטינית, הלא היא ירדן, שבין 60% ל-70% מאוכלוסייתה פלסטינית. לפי טענה זו, השאיפות הלאומיות של הפלסטינים כבר הוגשמו. כיום השקפה זו נדחקה לשוליים, אך לא נעלמה.
חשש מחמאסטן- חמאס עלול להשתלט על יהודה ושומרון לאחר שהשליטה הביטחונית הישראלית במקום תעבור לפלסטינים, כפי שעשה ברצועת עזה. בנסיבות כאלה מרכזי האוכלוסייה הישראליים, בירושלים, בגוש דן ועוד, יהיו קרובים מאוד לטווח הטילים שיירו לעברם מיהודה ושומרון.
פיצויים למפונים - אם יפונו, אף רק היישובים שמחוץ לגדר ההפרדה, עלויות הפינוי, כולל הפיצויים שיקבלו המפונים, כפי שקיבלו בעבר מפוני גוש קטיף, יסתכמו לסך של מאות מיליארדי שקלים, שספק אם המדינה יכולה לעמוד בהם.
שלטון נוכחי
השטחים מחולקים, מאז הסכמי אוסלו, לשלוש קטגוריות מנהליות:
שטחי A: רשמית, בשליטה של הרשות הפלסטינית.
שטחי B: רשמית, בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של צה"ל.
שטחי C: רשמית, בשליטה מלאה של צה"ל ושל הרשויות המקומיות האזרחיות, ברובן מועצות מקומיות. בשטחי C נמצאים כל היישובים היהודיים (ההתנחלויות).
גם על פי הסכמי אוסלו, הריבונות (הזמנית) נתונה באופן רשמי בידי צה"ל, והוא זה שמעניק לרשות הפלסטינית את סמכויות השלטון הרשמיות שלה. כיום שלטון רשמי זה מוגבל ביותר, באזורי יהודה ושומרון אך לא מוגבל ברצועת עזה, ומאז יישום תוכנית ההתנתקות השלטון שם הוא כולו פלסטיני.
ראו גם
מועצת יש"ע
יהודה ושומרון
מחוז יהודה ושומרון
הקו הירוק
כיבוש
הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה
לקריאה נוספת
שלמה גזית, פתאים במלכודת : 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים, זמורה-ביתן, 1999.
אהוד מנור, לעשות שלום עם הפלסטינים: הוויכוח בישראל על הגדה המערבית, הוצאת כרמל, תשע"ב 2012.
דניאל בר-טל ויצחק שנל (עורכים), השפעת הכיבוש על החברה הישראלית, הוצאת הספרים של האגודה הישראלית למדע המדינה, 2013.
משה אלעד, אם תרצו – זו הגדה: הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1967–1976, הוצאת פרדס, 2016.
קישורים חיצוניים
מפות של הגדה המערבית, עזה, וההתנחלויות בשטחים אלו
אליקים העצני, אומה ומדינה פלסטינית - עובדות ואמיתות שלא נס ליחן, הצגה של טיעונים נגד ההגדרה ככיבוש, באתר "פרש"
הגדה המערבית ורצועת עזה כיחידה טריטוריאלית אחת, מכון ראות
הווארד גריף, זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי, אתר NFC. פורסם גם ב"נתיב", מאי 2003
פרופ' טליה איינהורן, מעמדם של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה וההתיישבות בהם במשפט הבינלאומי, באתר SSRN, אוגוסט 2014
הערות שוליים
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני
קטגוריה:חבלי ארץ במחלוקת
קטגוריה:ישראל: פוליטיקה
| 2024-08-04T06:25:38
|
מנשה קדישמן
|
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון למנשה קדישמן בכניסה לביתו
מנשה קדישמן (21 באוגוסט 1932 – 8 במאי 2015) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הפיסול.
ביוגרפיה
מנשה קדישמן נולד בתל אביב לבלהה ובן-ציון קדישמן. למרות הרוח החלוצית של המשפחה, הייתה בבית אווירה תומכת לעיסוק באמנות. אביו נהג ליצור, כתחביב, חיתוכי אלומיניום בנושאי חלוצים. בנעוריו למד קדישמן ציור אצל אהרון אבני. לאחר מכן למד פיסול אצל משה שטרנשוס. במקביל היה קדישמן פעיל בתנועת הנוער "גורדוניה" (התנועה המאוחדת). בשנת 1950 נפטר אביו. קדישמן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המקצועי ע"ש מקס פיין בתל אביב. עם גיוסו לצה"ל הצטרף ליחידת הנח"ל הראשונה, שהוקמה באותה עת. קדישמן הוצב בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. הוא היה רועה צאן, דבר שהשפיע רבות על יצירותיו. זכרונותיו כרועה מתועדים וערוכים בדייקנות ברישומי פחם ועיפרון. התוכן בדרך כלל עוסק בכבשים. הכבשים צוירו בעיקר בסביבת גבול ישראל, גדרות תיל. מה שהשפיע עליו ביותר זו העובדה שגם הכבשים למעשה מוגבלות בגבול בין-לאומי.
בשנים 1947–1950 למד פיסול אצל משה שטרנשוס, לאחר מכן אצל רודי להמן. היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים. בשנים 1959–1960 בסט. מרטינ'ס סקול אוף ארט אצל אנתוני קארו (למד שם יחד עם בוקי שוורץ), ובסלייד סקול; שני המוסדות בלונדון. בשנות ה-60 חי ויצר בלונדון ואף החל להצליח שם.
בשנת 1968 ייצג את ישראל בדוקומנטה בקאסל, גרמניה, ובשנת 1978 הציג בביאנאלה של ונציה 18 כבשים שעל גבן צבע כחול בשם "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע". מיצג זה שוחזר במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה של יצירותיו שנפתחה בדצמבר 2005 ונקראה "צייר לי כבשה". התפרסם גם בציורי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שלו, אותם החל לצייר בשנת 1995; מאז יצר אלפי דיוקנאות מסדרה זו.
בפסליו הוא נהג להשתמש בברזל ובחומרים נוספים כדי ליצור אמנות סביבתית אפית. בתחילתה, בשנות ה-60, נהג לפסל בסגנון מופשט על ידי שימוש בצורות גאומטריות חדות, ובהמשך פיסל גם פסלים פחות מופשטים, בהם "עקדת יצחק", פסל רחוב עשוי פלדת קורטן שנמצא בתל אביב מול מוזיאון תל אביב ובניין בית המשפט.
פסל הרחוב שלו "התרוממות" עשוי פלדה וגובהו 15 מטר. הפסל נמצא בסמוך לבית תיאטרון "הבימה" בתל אביב, והוא סימן היכר בולט של סביבתו.
בשנת תשנ"ה (1995) נבחר לחתן פרס ישראל בתחום הפיסול. בשנת 2005 הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט "הכבשה הכחולה" (בבימוי דני דותן ודליה מבורך) המתעד את חייו ויצירתו.
בשנים 1976–1977 שיחק בסרטים בבימויו של זאב רווח "רק היום" ו"הגונב מגנב פטור" בתפקיד המהרישי.
קדישמן היה גרוש ואב לשניים. בנו, בן, הוא צייר. בתו השחקנית מאיה קדישמן הייתה נשואה לאמן ערן שקין.
מנשה קדישמן נפטר ב-8 במאי 2015, בגיל 82, ונטמן בבית הקברות קריית שאול.
מוזיאונים ואוספים פרטיים
גלריה לאמנות של אונטריו, טורונטו (קנדה);
Centro d'Arte Contemporanea, פראטו (איטליה);
אוסף המנזר הדומיניקני, בראונשווייג (FRG);
קולקציית גבי ועמי בראון, תל אביב (ישראל);
מוזיאון הארה לאמנות עכשווית, טוקיו (יפן);
קולקציית הלן וג'רום שטרן, ניו יורק (ארצות הברית);
קולקציית הרטה ופול אמיר, לוס אנג'לס (ארצות הברית);
המוזיאון ישראל, ירושלים (ישראל);
המוזיאון היהודי בברלין (FRG);
מוזיאון להמברוק של העיר דואיסבורג (FRG);
קולקציית ליזי וזאב אברם, לונדון (בריטניה);
אוסף מוריאל ופיל ברמן, פנסילבניה (ארצות הברית);
מוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק (ארצות הברית);
הגלריה הלאומית לאמנות, בייג'ינג (סין);
אוסף נילס סיטאלר, ברלין (FRG);
גלרי טייט, לונדון (בריטניה).
הנצחה
במסגרת המיזם של עיריית תל אביב להנצחת אמנים ואנשי תרבות תושבי העיר, נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב בר כוכבא 2.
גלריית תמונות
השכלה
1947–1950 – פיסול, עם הפסל משה שטרנשוס
1954 – פיסול, עם הפסל רודי להמן
1959–1960 – אמנות, בית הספר לאמנות "סנט מרטין", לונדון
1961 – אמנות, בית הספר לאמנות יפה סלייד, לונדון.
פרסים והוקרה
1960 – קרן התרבות אמריקה-ישראל
1961 – מלגה מטעם קרן סיינסבורי, לונדון
1967 – פרס ראשון לפיסול, הביאנאלה של פריז
1978 – פרס סנדברג מוזיאון ישראל, ירושלים
1980 – מלגה מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל
1981 – פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב
1981 – פרס חבר השופטים, הביאנאלה הנורווגית הבין-לאומית להדפס, פרדריקשטאט
1984 – פרס קרן מנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב
1990 – פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב
1995 – פרס ישראל בתחום הפיסול
2002 – עמית כבוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
אמנות במרחב הציבורי
ישראל
1960 – "מתח", בכניסה למוזיאון ישראל, ירושלים (תמונה)
1966 – "מתח" / "רחיפה גדולה", האוניברסיטה העברית, ירושלים
1967 – "מתח" / "רחיפה גדולה", מכון ויצמן, רחובות
1967–1974 – "התרוממות", פלדת קורטן, כיכר התזמורת, תל אביב (תמונה)
1975 – "רחיפה גדולה", אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו (תמונה)
1975 – "רחיפה גדולה", רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו (תמונה)
1977 – "מעגלים", האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים
1979 – "המשכיות", מכון ויצמן, רחובות
1982–1985 – "עקדת יצחק", רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (תמונה)
1984 – "גבעת הכבשים", המוזיאון הפתוח תפן (תמונה)
1975–1985 – "עצים", גן הפסלים ע"ש בילי רוז, מוזיאון ישראל, ירושלים
1985 – "עקדת יצחק", אוניברסיטת תל אביב", תל אביב-יפו (תמונה)
1989 – "לידה", המוזיאון הפתוח תפן (תמונה)
1990 – "עצים", רחביה, ירושלים
1990 – "לידה", ליד מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה (תמונה)
1995 – כיכר המשפחה, יד ושם, ירושלים
1998 – "צעקה", גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו (תמונה)
2006 – אנדרטת המחתרות – אנדרטת זיכרון למחתרות האצ"ל, ההגנה והלח"י, רחוב אבא הלל, רמת גן (תמונה)
2009 – "איל", רחבת מנשה קדישמן (פינת רח' אבא אבן), ירושלים [ראש האיל מהפסל "עקדת יצחק" (1985)]
"קטעים", מרכז רפואי רבין, פתח תקווה (תמונה)
"סוס" (?), גן הפסלים ע"ש יואב דגון, רמת השרון (תמונה)
פסל אבן, גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו (תמונה)
פסל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר (תמונה)
"עצים", גן דובנוב, תל אביב-יפו (תמונה)
"פרומתאוס", מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות, רח' דובנוב מס' 8, תל אביב-יפו (תמונה)ארצות הברית
1967 – שלוש דסקיות, אוניברסיטת ססקוהנה (Susquehanna University), סלינסגרוב (Selinsgrove), פנסילבניה
1968 – "קטעים", מרכז נאשר לפיסול (Nasher Sculpture Center), טקסס
1969 – "אום" (Om), אוניברסיטת יוסטון, יוסטון, טקסס
1970 – "היער", מרכז נאשר לפיסול (Nasher Sculpture Center), טקסס
1977 – "מתח II", מרכז האמנות סטורם קינג (Storm King Art Center), מאונטיינוויל (Mountainville), ניו יורק
1977 – "שמונה עצים פוזטיבים", מרכז סטורם קינג לאמנות (Storm King Art Center), מונטוויל (Mountainville), ניו יורק
1985 – "עקדת יצחק", מוזיאון פרד ג'ונס הצעיר לאמנות (Fred Jones Jr. Museum of Art), נורמן (Norman) אוקלהומה
2001 – "עצים נגאטיביים", מוזיאון פילברוקס לאמנות (Philbrook Museum of Art), טולסה (Tulsa), אוקלהומה
קנדה
1967 – "שלוש דסקיות", היי פארק (High Park), טורונטו (תמונה)
גרמניה
1974 – "עצים נגאטיבים", פארק וולדה (Wedau Sports Park), דיסבורג
1999 – "פייטה", Dominikanerkloster, בראונשווייג (תמונה)
1997–2001 – "שלכת", המוזיאון היהודי בברלין (תמונה)
הולנד
"החלום", תבליט בכיכר בודינג 20, דורדרכט (תמונה)
יפן
1986–1987 – "פרומתאוס", מוזיאון הארה (Hara) לאמנות עכשווית, טוקיו
איור ספרים
ספרים וקטלוגים אודות יצירתו
נורית שילה-כהן (אוצרת), מתקשרים עם קדישמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979.
אדוארד פריי (אוצר), מיתוס וגלגולו: ציור ופיסול מונומנטלי של מנשה קדישמן, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1987.
יגאל צלמונה, מנשה קדישמן: לידה ופסלים אחרים 1990-1988, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1990.
מארק שפס, Menashe Kadishman: Sculpture and Drawings, גלריה Annely Juda Fine Art, לונדון, 1992.
אירית מילר, מנשה קדישמן: מרישום לפיסול, אודיטוריום חיפה, עיריית חיפה, 1994.
פייר רסטאני, מרדכי עומר, קדישמן, הוצאת גוטסמן ומוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
ארטורו שוורץ, מרדכי עומר, דן מירון, אמנון ברזל ואחרים, Menashe Kadishman - Shalechet, הוצאת Charta, מילאנו, ומוזיאון Suermondt-Ludwig, אאכן, 1999.
מאירה פרי-להמן (אוצרת), מנשה קדישמן: עמק העצבות, סיכום ביניים, 2014-2012, גלריה עירונית כפר סבא, 2014.
סרט דוקומנטרי
דני דותן, דליה מבורך (בימוי), הכבשה הכחולה, 2005.
לקריאה נוספת
רן שחורי, Art in Israel, הוצאת סדן, תל אביב, 1974.
בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
עמוס קינן (עורך), אדם ברוך, בנימין תמוז, שלמה שבא, גדעון עפרת, יגאל תומרקין ואחרים, אמנות הפיסול בישראל: חיפוש הזהות, המוזיאון הפתוח תפן, 1988.
גדעון עפרת, One Hundred Years of Art in Israel, בולדר, קולורדו, 1998, Westview Press.
מרדכי עומר, "מנשה קדישמן: המילה תסוכך על החושך", בתוך: אמנות ישראלית בת-זמננו - מקורות וזיקות, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2002.
מרדכי עומר (אוצר), מיכל היימן, תמר הרמן, גופי-עצמי, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
גליה בר-אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
אריק קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
אמיתי מנדלסון, זה האיש - ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016.
אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, הוצאת למדא האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים
גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה למנשה קדישמן, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
מנשה קדישמן, באוספי מוזיאון ישראל
פרטים על מנשה קדישמן ב
מנשה קדישמן, באתר Europeana
ביוגרפיה של מנשה קדישמן
שיחה עם מנשה קדישמן, באתר "art-in-process.com"
יאיר טלמור, "מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן", 1280°c, גיליון מס' 41, אפריל 2021; באתר 'ערב רב', 24 ביוני 2021
בעקבות מותו:
הערות שוליים
*
קטגוריה:בוגרי התיכון המקצועי ע"ש מקס פיין
קטגוריה:בוגרי התנועה המאוחדת
קטגוריה:חברי גרעיני נח"ל
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:אמני הדפס ישראלים
קטגוריה:פסלים ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לפיסול
קטגוריה:זוכי פרס דיזנגוף
קטגוריה:זוכי פרס סנדברג לאמנות ישראלית
קטגוריה:מאיירי הגדה של פסח
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:קבוצת עשר פלוס
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1932
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2015
| 2024-10-03T12:06:07
|
ממשלה
|
הממשלה היא חלק מהרשות המבצעת הממונה על ניהול ענייניה של מדינה או של אוטונומיה. זהו מוסד הקיים במדינות המתבססות על חוקה או מערכת משפטית כלשהי. הממשלה היא, בדרך כלל, האחראית הבלעדית על הכוחות החמושים (צבא, משטרה וכדומה), על גביית מיסים, על ניהול נכסי המדינה וקיום התחייבויותיה, על קשרי החוץ של המדינה וכיוצא באלה. במדינות מסוימות יש לממשלה סמכויות חיקוק של תקנות משנה בחוקים הקיימים (בתנאי שלא יסתרו את החוק) וכן סמכות לצאת למלחמה על דעת עצמה, לחתום על חוזי שלום ולקבוע את הפיחות במטבע היציג.
מודלים של ממשלות
שמאל|ממוזער|צורות ממשל בשנת 2021
יש מודלים שונים של ממשלות בהתאם לסוג המשטר הנוהג במדינה. במדינות שבהן השליט מרכז בידיו את רוב סמכויות השלטון, ואת ניהול ענייני המדינה, הממשלה היא לכל היותר חבר עוזרים לשליט, ללא סמכויות ממשיות, ולעיתים נדירות (למשל בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה) אין ממשלה כלל. במדינות שמתבססות על מערכת משפטית או חוקה, הממשלה מורכבת ומכהנת מכוח החוק, שמסדיר גם את סמכויותיה ויחסיה עם רשויות אחרות. ממשלה כזאת היא בדרך כלל עצמאית יותר, ובעלת סמכויות רבות יותר. במשטרים דמוקרטיים הממשלה מורכבת ומכהנת מכוח החוק, ומכוח תמיכת הציבור, והיא מרכזת כמעט את כל הסמכויות הביצועיות של השלטון.
הרכב הממשלה
רוב הממשלות בעולם מורכבות משני דרגים עיקריים: הדרג הפוליטי, שמקבל החלטות מדיניות ומקיים את הקשר עם רשויות שלטון אחרות, והדרג המקצועי, שמבצע את ההחלטות ומייעץ לדרג הפוליטי. במדינות דמוקרטיות הדרג הפוליטי מורכב מנבחרי ציבור שאינם בהכרח אנשי מקצוע בתחומים שעליהם הם מופקדים. תפקידם לייצג את האינטרס הציבורי, ולשקול חלופות שונות על-פי ייעוץ של אנשי מקצוע. לדוגמה, שר הבריאות, שהוא חבר הממשלה האחראי על ניהול שירותי הרפואה, אינו חייב להיות רופא. תפקידו לנהל את מערכת שירותי הרפואה על-פי דרישות הציבור וצרכיו. לעומת זאת, הפקידים במשרד הבריאות חייבים להיות אנשי מקצוע בתחומים שונים של הרפואה, ותפקידם לייעץ לשר ולהציג בפניו חלופות על-פי ניסיונם המקצועי.
יש שתי שיטות עיקריות למינוי הדרג המקצועי בממשלה: האחת מבוססת על הקמת "שירות ציבורי" - קבוצה גדולה של אנשי מקצוע מתחומים שונים שעוברים הכשרה מיוחדת, ומכהנים כפקידים במשרדי ממשלה ללא תלות בחילופי השרים הממונים עליהם. יתרון השיטה הוא במקצועיות הגבוהה של הפקידים, ויכולתם לייעץ לשר בצורה חופשית מבלי לחשוש מפיטורים. הבעיה העיקרית בשיטה הזו היא העובדה שהפקידים אינם חפים מאינטרסים פוליטיים, ולעיתים קרובות הם מנטרלים החלטות של הדרג הפוליטי שאינן נראות להם.
השיטה האחרת מבוססת על מינוי אנשי המקצוע בידי השר, והחלפתם כל אימת שמתמנה שר חדש. יתרון השיטה הוא באמון הרב ששורר בין השר לאנשי המקצוע, ובשיתוף הפעולה הפורה ביניהם. חסרון השיטה הוא בכך שהיא יוצרת חוסר יציבות, שינויי מדיניות תכופים, חוסר יכולת לתכנן פרויקטים ארוכי טווח ובסיכון שלדרג המקצועי יסתננו אנשים שאינם מקצועיים דיים או אינם ראויים לתפקיד.
חברי הממשלה נקראים שרים. לרוב מופקד שר בממשלה על משרד ממשלתי כלשהו, ולכל משרד ממשלתי יש שר העומד בראשו. ייתכנו גם שרים שאינם עומדים בראש משרד (לרוב באופן זמני), שרים שעומדים בראש משרדים אחדים, וכן גם מצב שבו מספר שרים זוטרים או סגני שרים שמכהנים במשרד אחד. (במדינות אחדות יש לשרים אלה תואר רשמי השונה מזה של השרים הבכירים).
ממשלה במשטר דמוקרטי
250px|ממוזער|שמאל|ישיבת ממשלת ישראל השלישית
במדינות בעלות משטר דמוקרטי הממשלה משנה את הרכבה לעיתים מזומנות בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים בציבור, כפי שבאים לידי ביטוי בבחירות. ממשלה במדינות דמוקרטיות מכונה "הרשות המבצעת", כיוון שסמכויותיה מוגבלות רק להיבטים המעשיים של ניהול ענייני המדינה. במשטר דמוקרטי הממשלה נתונה לפיקוח מתמיד של הפרלמנט, "הרשות המחוקקת" ושל המערכת המשפטית, "הרשות השופטת". עקרון הפרדת רשויות קובע כי כל אחת מהרשויות פועלת באופן עצמאי, אם כי בפועל פעילות הרשויות המחוקקת והמבצעת כרוכות זו בזו באופן הדוק.
קיימים שני מודלים נפוצים של ממשלות דמוקרטיות: מודל נשיאותי ומודל פרלמנטרי. במודל הנשיאותי (למשל בארצות הברית) עומד נשיא בראש הרשות המבצעת. הנשיא נבחר בבחירות ישירות, שאינן קשורות לבחירת הפרלמנט או רשויות שלטון אחרות. הנשיא ממנה את חברי הממשלה על-פי שיקול דעתו, כשהפרלמנט מפקח על עבודת הממשלה, אך אינו מעורב ישירות בהרכבתה. לעיתים ממנה הנשיא גם ראש ממשלה, אשר כפוף במישרין לנשיא.
במודל הפרלמנטרי (למשל בישראל, בבריטניה, בגרמניה), הממשלה נבחרת על ידי הפרלמנט (כלומר, הציבור בוחר בה בצורה עקיפה), ובראשה עומד אחד מחברי הפרלמנט. הממשלה נושאת באחריות כלפי הפרלמנט וזקוקה לאמונו, והפרלמנט גם רשאי להפיל את הממשלה ולהרכיב ממשלה חדשה תחתיה. במודל זה, על-פי רוב, נושאת הממשלה כולה באחריות לפעולותיה, ולא ראש הממשלה בלבד.
קיימת גם שיטה מעורבת, שבה לצד הנשיא הנבחר על ידי העם, ואינו זקוק לאמון הפרלמנט, מכהן ראש ממשלה שהוא וממשלתו זקוקים לאמון הפרלמנט. במשטר כזה ראש הממשלה אינו כפוף במישרין לנשיא, אלא חולק איתו את ניהול המדינה השוטף. לעיתים נחלקים תחומי האחריות בין השניים בצורה שמוגדרת בחוק ולעיתים על פי נוהג. שיטה זו נהוגה בין היתר, בגרסאות שונות, בפינלנד, בסרי לנקה, בצרפת וברבות מהמדינות שהיו מושבות צרפתיות בעברן. בצרפת למשל אחראי הנשיא באופן מסורתי על ענייני החוץ והביטחון, ואילו ראש-הממשלה אחראי בעיקר על ענייני הפנים של המדינה.
ראו גם
הפרדת הרשויות
ראש ממשלה
ממשלת צללים
קבינט (ממשלה)
שר
רשות ממשלתית
ממשלת ישראל
תאוריית הפרסה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ממשל ומדיניות
| 2024-09-23T16:20:22
|
חמאס
|
חמאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"; פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה, קנאות) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987.
מטרת הארגון על פי אמנת חמאס היא הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, "מהנהר עד לים", הכוללים את שטחי מדינת ישראל כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".
תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, ירדן, יפן, נורווגיה, איסלנד ופרגוואי. מנגד, היא מוגדרת כתנועה פוליטית לגיטימית על ידי איראן, רוסיה, טורקיה, סין ורוב מדינות ערב.
על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות:
זרוע פוליטית-מדינית.
זרוע צבאית המכונה "גדודי עז א-דין אל-קסאם" שהיא וה"מוראביטון" נאבקות בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור.
זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים לחמאס.
בפועל, כל הזרועות משמשות במישרין או בעקיפין לאותן מטרות, שהוגדרו באמנת חמאס, ובראשן חיסול מדינת ישראל.
בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחי ישראל. חמאס צברה פופולריות ביהודה ושומרון אך עיקר כוחה היה ברצועת עזה, שם אף על פי שנהרגו רוב מנהיגיה (אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.
בינואר 2006 זכתה רשימת "הרפורמה והשינוי" של חמאס ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. ראש הסיעה, אסמאעיל הנייה, מונה כראש ממשלת הרשות הפלסטינית. אולם עם פרוץ עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, פוזרה הממשלה וחמאס הוצא מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס. העימות הסתיים ב-14 ביוני 2007, אז השתלטה חמאס על רצועת עזה, תוך הריגת פעילי פת"ח. מאז שולטת חמאס ברצועה תחת הנהגתו של יחיא סנוואר משנת 2017. סנוואר כפוף לאסמאעיל הנייה, (שחוסל מאז) העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח. באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים. נכון לשנת 2020, טרם מומש בפועל הפיוס בין התנועות.
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפת פתע על ישראל – במסגרתה חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה ולבסיסי צבא באוגדת עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-240 אזרחים וחיילים לרצועת עזה. לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, אונס, עריפת ראשים והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה ישראל הכריזה על מלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה כבש צה"ל חלקים גדולים מרצועת עזה במטרה להשמיד את יכולותיו הצבאיות של חמאס, להשיב את החטופים לישראל ולהסיר את האיום הביטחוני מרצועת עזה כלפי ישראל.
האידאולוגיה הבסיסית של חמאס
יעדים
יעדי חמאס נגזרים מיעדי "האחים המוסלמים". החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, "הישות הציונית") היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל שצריך לחסלה באלימות ובכוח. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל ("מהים עד הנהר") היא אדמה קדושה (וקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי.
אמצעי מאבק
ממוזער|250px|כרוז של חמאס המשבח את פיגועי ההתאבדות
לשם השגת יעדה, חמאס דוגלת בשימוש בשני אמצעים עיקריים:
ג'יהאד – ג'יהאד הוא מושג אסלאמי שפירושו "מלחמה למען הדת". באסלאם יש פירושים שונים למהות המושג ולאופן שבו יש ליישם אותו. לפי אחת הפרשנויות, משמעות הג'יהאד היא מאבק בכוח כדי להעביר את כל ה"כופרים" מהעולם. הג'יהאד, עם זאת, פוסח על בני "דתות הספר" (יהדות, נצרות, זורואסטריות), אם הם מכירים בשלטון האסלאם ומתיר את קיומם כבני חסות. בפרשנות חמאס להקשר הפלסטיני, ג'יהאד פירושו מאבק אלים נגד ישראל או כל גורם לא-מוסלמי השולט בשטחי פלסטין. במסגרת הג'יהאד, אנשי הדת של חמאס נותנים הכשר דתי גם למעשים שנחשבים בדרך כלל אסורים למוסלמים, כגון פעולות התאבדות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ושימוש בנשים וילדים במלחמה, ואף רצח פלסטינים חפים מפשע, אם קיים, לדעתם, חשש שאלו יעבירו מידע לישראל. ההצדקה של חמאס לפעולות אלו היא שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו כלים אחרים נגד ישראל, שלה אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
דעוה (دعوة) – בתרגום מילולי לעברית פירוש המושג הוא "הזמנה". בהקשר הדתי-מוסלמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה. בהקשר הפלסטיני, דעוה היא פעילות של צדקה, סיוע סוציאלי וחינוך, אשר מהווים "הכשרת לבבות". חמאס מעוניינת בכך גם לקרב את העם הפלסטיני לאסלאם וגם לקרב אותו להשקפותיה האידאולוגיות. הדעוה יוצרת, למעשה, אינדוקטרינציה, ומקנה לחמאס תמיכה עממית. הדעוה משתלבת בשאיפת חמאס ליצור מדינה אסלאמית, משום שחמאס אינה מעוניינת בהפיכה אלימה, הכופה את האסלאם על העם, אלא בשינוי חברתי שיוביל לתמיכה עממית באסלאם - "אבולוציה ולא רבולוציה". בעיני כמה מהמומחים, מטרת הדעוה היא הסתת הדור הצעיר נגד ישראל ונגד החילוניות, וחינוכו לפעול באלימות. מאז כניסתה של חמאס למערכת הפוליטית במהלך 2005 והשתלטותה על רצועת עזה ב-2007, השתנתה מערכת היחסים שבין האמצעים העומדים לרשות התנועה. מחד, שלטונה ברצועה אפשר לה לקדם חלק מיעדיה בשינוי החברה הפלסטינית באמצעות חקיקה וכפייה; ומנגד, הוא חשף אותה למערכת לחצים צבאיים וכלכליים על ידי ישראל, מדינות ערב ואף כמה מבעלות בריתה. במהלך 2011 הצהירו דוברי התנועה כי יחתרו להשתמש יותר בכלים מדיניים ועממיים כדי להשיג את מדיניותם, אך זאת מבלי לוותר על "זכותם להשתמש בהתנגדות".
מדיניות
חמאס מתמרנת באמצעות כלים אלו (ג'יהאד ודעוה), תוך קשב מתמיד לקשת הסיכויים ולסיכונים העומדים בפניה. שיטות השימוש בג'יהאד ודעוה משתנות באופן מתמיד, על פי המצב המדיני בו חמאס פועלת. חוקרי התנועה במערב ובעולם הערבי ציינו כי חמאס משתדלת שלא לפגוע בארבעה עקרונות מרכזיים:
אי-הכרה בישראל, ג'יהאד – לפי אמנת חמאס, למדינת ישראל אין זכות קיום, כי אדמת ארץ ישראל ("פלסטין") היא "אדמה קדושה" שאסור לאומה הערבית לוותר עליה, וחובה על כל מוסלמי לפעול בדרך של ג'יהאד כדי לשחרר אותה. כתוצאה מכך, חמאס אינה מבצעת צעדים אשר משתמע מהם כי היא משלימה עם קיומה של ישראל או תשלים עם קיומה בעתיד. כתוצאה מעמדה זו, חמאס שואפת תמיד לפעילות של מאבק אלים כנגד ישראל (כולל שימוש בטרור המתאבדים), והיא שוללת את האפשרות של ויתור על "נשק ההתנגדות". חמאס משתמש לעיתים בהפסקות אש, ככלי טקטי בלבד לצבור כוח לקראת המתקפות הבאות, וכדרך להונאת האויב.
זיקה לאסלאם – "חמאס: מצעה הוא השריעה. ממנו היא שואבת את רעיונותיה, את מושגיה והבנתה על העולם. ממנו היא שואבת השראה להדריך את צעדיה" (אמנת חמאס). חמאס שואפת תמיד להעניק נופך אסלאמי לפעולותיה, ולקרב את העם הפלסטיני לפירוש שהיא נותנת לאסלאם. חמאס, לפיכך, לא מקבלת את הרעיון של הקמת מדינה חילונית (המזוהה עם אש"ף ופת"ח), אלא אם מדובר בשלב בדרך להקמת מדינה אסלאמית.
הימנעות מפִתְנה (מלחמת אחים) – חמאס שואפת תמיד לפעול מתוך שיתוף עם כוחות הפלסטיניים, אשר בראייתה הם חלק מההתנגדות הפלסטינית. לפיכך, על אף התנגדותה לעמדות התנועות החילוניות (בעיקר הפת"ח, הנוקטת פרגמטיות מדינית ורעיונית), היא רואה בהן שותפות. באמנת חמאס, לדוגמה, מכונה אש"ף (שכבר באותה עת הכיר בהחלטה 242), "האב, האח, שאר הבשר והידיד". ראייה זו מדריכה את חמאס להימנע כמה שיותר מחיכוכים אלימים עם כוחות פלסטיניים אחים. החל מ-2006 החלו רבים להטיל ספק בעיקרון זה, לאחר שורה של עימותים אלימים שהתקיימו בין פעילי חמאס ופת"ח, בעיקר ברצועת עזה.
לגיטימציה פנימית – חמאס שואפת לשמור תמיד על תדמיתה בעיני העם הפלסטיני, כתנועה נקיית כפיים, אשר אימוץ רעיונותיה יאפשר לפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי. חמאס, בהרבה ממהלכיה, נוקטת ברגישות רבה כלפי דעת הקהל הפנימית, ומשתדלת שלא להתעמת עמה.
במסגרת עקרונות אלה, מתמרנת חמאס בין הגורמים השונים. ניתן לראות מרחבי גמישות של חמאס בכל הקשור לאמצעי מאבקה, אך דוגמטיות מוחלטת ביחס ליעדיה. דוגמה בולטת לנכונותה של חמאס להתפשר היא ההסכמה על ההודנה במהלך חודשי יולי-אוגוסט 2003: אף שלא הכירה בישראל, חמאס הסכימה להפסיק את הפיגועים כלפי ישראל למשך זמן קצוב, תוך שהיא נעזרת בתקדים דתי. מהלך זה, שנועד לאפשר לחמאס להתמודד עם הלחץ הפוליטי הפנימי, איפשר לחמאס מספר חודשים של שיקום (במהלכם ישראל צמצמה את פעילותה המבצעית) אשר השתלמו לאחר מכן בעליית כוחה של חמאס בבחירות של 25 בינואר 2006, שבהם הביסה את תנועת הפת"ח השלטת. לדברי מומחים אחרים, מטרת ההודנה הייתה לחזק את הכוח הצבאי בזמן שישראל מפסיקה את הסיכולים הממוקדים ואת המבצעים הצבאיים. חמאס ביצעה מהלך דומה בראשית 2005, כאשר הסכימה ל"תהדיאה", הרגעה, שיזם מחמוד עבאס, תוך שהיא שומרת, לטענתה, על זכות התגובה.
עקרון ה'צבר'
עקרון נוסף, הן באידאולוגיה והן במדיניות חמאס, הוא ה'צבר' (صبر; הגייה מקורבת: סַבְּר), שפירושו "סבלנות, אורך רוח והתמדה". חמאס מבינה שיעדיה רחוקים מהשגה, ולכן היא דוגלת במאמץ שהוא מקיף, ארוך-טווח ומשתנה בשיטותיו בהתאם לכל מצב. אמנת חמאס נאחזת בתקדימים היסטוריים כדי להמחיש כי את ישראל ניתן להשמיד בטווח הארוך, כל עוד הפלסטינים יפגינו עמידה איתנה: "גם להסתערות הציונית הנוכחית קדמו פשיטות צלבניות מן המערב ואחרות טטאריות מן המזרח, וכשם שעמדו המוסלמים בפני הפלישות ההן ועיבדו תוכניות להילחם בהן ולהביס אותן, כך יש ביכולתם להתייצב בפני הפלישה הציונית ולהביסה". לא פעם ניתן לשמוע את הסיסמה "הסבלנות היא מפתח הישועה" כביטוי עיקרון זה כערך אסלאמי עליון בהקשרים מלחמתיים.
אנטישמיות
בהמשך לתפיסה הפאן-אסלאמית, רואה חמאס את שורש הבעיה במזרח התיכון ביהדות ולא רק בישראל, אותה היא תופסת כ"ראש גשר" לאזור. הוגי חמאס ואנשיה במסגדים מטיפים לדמוניזציה של העם היהודי כולו ומתירים פגיעה בו. כדי לעשות זאת, משתמשת חמאס הן במוטיבים אסלאמיים של אנטישמיות והן באנטישמיות אירופית "קלאסית". חמאס מדגישה שהיהדות פעלה כנגד מוחמד כבר מראשית האסלאם, ושמוחמד פעל נגדם בכוח. סעיפים 17 ו-22 של אמנת חמאס מציינים את השליטה של היהודים בתרבות, בחינוך ובאמצעי התקשורת במערב, מזכירים את הפרוטוקולים של זקני ציון וטוענים שהיהודים עומדים מאחורי המלחמות והמאבקים בעולם, לרבות מלחמות העולם. האמנה עושה דמוניזציה של העם היהודי כמי שמתכנן להשתלט על המזרח התיכון כולו.
אנשי חמאס ומסמכים רשמיים של התנועה עומדים גם מאחורי התבטאויות שמקטינות ומגמדות את שואת העם היהודי או מכחישות אותה לחלוטין. כך למשל, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מראשי חמאס, הרבה להתבטא בנושא השואה ולטעון שהיא הייתה "זיוף ציוני" וכי "הציונים היו מאחורי הפעולות של הנאצים". חמאס מונעת מאונר"א ללמד על השואה בבתי הספר של הארגון ברצועת עזה. במסמך תגובה רשמי לוועידת סטוקהולם בינואר 2000 הצהירה חמאס על עמדתה הרשמית המכחישה את השואה:
שיא השימוש במוטיבים אנטישמיים מצד חמאס בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת, בפרסומים ובדברים של בכירי התנועה בערבית הקוראים להשמדת העם היהודי ומצדיקים זאת הלכתית. לגישתם, היהודים כבר אינם ד'מים, כלומר בני חסות של האסלאם, מכיוון שפעלו נגדו, ועתה הם במעמד של אויבים שיש להשמידם. לתפיסתם, אללה איפשר את הקמת המדינה היהודית על מנת לרכז את היהודים ולהקל על המלאכה. חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם תנועת חמאס, ד"ר יונס אל-אסטל, כתב למשל מאמר בשנת 2008 תחת הכותרת "ייסורי הגיהנום הם גורל היהודים בעולם הבא ובעולם הזה והם עומדים להתממש". במאמר זה, שפורסם בעיתון חמאס - אלרסאלה, טוען אלאסטאל שגורל היהודים לשרפה כבר בעולם הזה, ונותן את הפיגוע בישיבת מרכז הרב כדוגמה להשמדה זו, השמדה אקטיבית ולא ציפייה לענישה בידי האל.
בשנת 2017 פרסם חמאס מסמך של עקרונות ומדיניות כלליים שנועד לעדכן את אמנת היסוד. במסמך זה ישנה הבחנה בין היהודים והיהדות כדת עימם אין לחמאס סכסוך, לבין "הכיבוש והפרויקט הציוני", בהם רואה החמאס אויבים. בנוגע ליהודים מציין המסמך כי "חמאס מאשר שהסכסוך שלו הוא עם הפרויקט הציוני ולא עם היהודים בגלל דתם", וכי "חמאס דוחה רדיפת כל אדם או ערעור זכויותיו על רקע לאומי, דתי או עדתי. חמאס סבור כי הבעיה היהודית, האנטישמיות והרדיפה של היהודים הן תופעות הקשורות ביסודן להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה של הערבים והמוסלמים או למורשתם".
חמאס והג'יהאד העולמי
תנועת חמאס תומכת בג'יהאד העולמי, אך בשלב הראשון דוגלת בהקמת מדינה אסלאמית בשטחי ארץ ישראל בלבד. לפיכך, מנסה חמאס לגייס את תמיכת העולם במאבק זה ולבדל את עצמו מארגונים כמו אל-קאעידה. כך למשל, גינתה חמאס את פיגועי 11 בספטמבר. היא נגד "אל-תוחיד ואל-ג'יהאד", ארגון הטרור האסלאמי המסונף ל"אל-קאעידה", לאחר שבאפריל 2011 חטפו ורצחו את הסופר האיטלקי ויטוריו אריגוני ברצועת עזה. זאת בדרישה לשחרור מנהיגם, אבו וליד אל-מקדסי. באוגוסט 2012 שחררה חמאס מהכלא את אל-מקדסי.
ב-14 באוגוסט 2009 הכריז המנהיג הרוחני של ג'נד אנצאר אללה עבד אל-לטיף מוסא בדרשת יום שישי במסגד אבן תימיה ברפיח על הקמת אמירות מוסלמית, תוך שהוא טוען כי החמאס אינו ארגון דתי. החמאס כתש את האמירות והרג את מנהיגיה. או 29.
עם זאת, משתפת חמאס פעולה עם ארגונים המזוהים עם אל-קאעידה במאבק וטרור נגד ישראל. למשל בחטיפת גלעד שליט השתתף צבא האסלאם. ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הנייה גינה את מבצע חנית נפטון להריגת מנהיג אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שיבח את בן לאדן וכינה אותו "לוחם ערבי מוסלמי".
לאחר סיום לאחר מבצע "שומר החומות" משמרות המהפכה וחמאס, הקימו מפקדה משותפת לתיאום פעולות צבאית נגד ישראל.
שיתוף פעולה עם חזבאללה ואיראן
שמאל|ממוזער|350px|איסמאיל הנייה בפגישה עם עלי חמינאי, 2012.
ארגון הטרור השיעי חזבאללה, השוכן בלבנון ומהווה מעין פרוקסי של איראן, פרס את חסותו על חמאס. שניהם מקבלים, ברמות שונות, מימון, אימונים והכוונה מאיראן. הארגונים מקיימים שיתוף פעולה רציף. שיתוף הפעולה התחזק לאחר גירוש פעילי החמאס ללבנון ב-1992, שאנשיהם לימדו את אנשי חמאס לבנות מכוניות תופת ומטעני חבלה.
בזמן מבצע שומר החומות, חזבאללה, חמאס ואיראן הקימו חמ"ל משותף לתיאום פעולות הטרור נגד ישראל. לחמ"ל אף הגיע פעמיים מפקד כוח קודס, הגנרל אסמאעיל קאאני. חזבאללה שיתף מידע מודיעיני עם חמאס טרם התקפת צה"ל על "המטרו של עזה", ועל תרגיל ההונאה הצה"לי שקדם לו. לטענת סגן מזכ"ל חזבאללה, הוא העביר לחמאס גם מידע על תנועות צה"ל על ידי מזל"טים. עוד פורסם כי הארגון העביר נשק ותחמושת לעזה והעביר מספר קציני התנגדות פלסטינים מהרצועה במהלך התוקפנות.
לאחר מתקפת הפתע על ישראל באוקטובר 2023, בישראל התעורר חשש שחזבאללה יבצע פלישה דומה מצפון. כבר באותו היום גויסו כוחות מילואים משמעותיים לחזית הצפונית. בפועל התנהלה בצפון לוחמה בעצימות נמוכה, ואילו חמאס נותר להילחם לבדו. ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, הגיע לביקור בהול באיראן, שם נפגש עם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. אך לדאבונו של הנייה ח'אמנאי הבהיר כי איראן לא תשתתף ישירות במלחמה.
חמאס ודאעש
בין חמאס ודאעש קיים דמיון רעיוני, כשותפים לאידאולוגיה פונדמנטליסטית מדינה אסלאמית. ישנו גם דמיון מעשי בדפוסי הפעולה האכזריים, שליטה באוכלוסייה אזרחית, חינוך לשנאה, והעמדה בראש סדר העדיפויות את לוחמי ה"ג'יהאד". קשר בין הארגונים התקיים עם שלוחת המדינה האסלאמית בחצי האי סיני דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה מתחת לציר פילדלפי. חמאס סייע לדאעש בהעברת כספים, הכשרה ואימון של מחבלים, סיוע בקשר ותקשורת ובטיפול בפצועים. לפי מקורות אחרים דאעש וחמאס מתנגדים זה לזה כתוצאה מהמטרות השונות של הארגונים, וכן בגלל התמיכה שחמאס מקבלת מאיראן. דאעש אף הוציא להורג פעיל חמאס.
לאחר מתקפת הפתע על ישראל שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023. על גופותיהם של חלק מהמחבלים שהשתתפו בטבח במתקפה על ישראל נמצאו דגלים של דאעש. בהתקפה נטבחו כ-1,200 ישראלים ואזרחים מעשרות מדינות, רובם אזרחים לא חמושים, כולל קשישים, ילדים ותינוקות. לאחר ההתקפה הצהיר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי "חמאס צמא דם כמו דאעש". ראש ממשלת צרפת עמנואל מקרון אף הציע להקים קואליציה בין לאומית להשמדת חמאס, בדיוק כמו כוח המשימה הבינלאומי שקם נגד דאעש. לאור כך התפרסם ההאשטאג #HamasisISIS שפירושו "חמאס הוא דאעש".
ההיסטוריה של חמאס
הקמה
חמאס הוקמה בגדה המערבית על ידי אנשי המוג'מע האיסלאמי (השלוחה של האחים המוסלמים ברצועת עזה) בראשות שייח' אחמד יאסין סביבות שנת 1987, אחרי שצברו כוח במשך שנות ה-80, בעידוד השלטון הצבאי הישראלי שראה באנשי האחים המוסלמים שעסקו בצדקה חלופה לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל מהצד הפלסטיני וערך פעולות אלימות נגדה.
קיים חוסר בהירות לגבי המיקום, המועד וזהות האנשים שהקימו את התנועה, כאשר הגרסה המקובלת היא ב-15 בדצמבר 1987 בעזה על ידי אחמד יאסין, מחמד טהאה ומנהיגים נוספים,Tamimi, Azzam (2007). Hamas: a history from within ([2nd. ed.] ed.). Northampton, Mass.: Olive Branch. על פי אל"ם דוד חכם, מומחה לחמאס, הארגון הוקם ב-14 בדצמבר 1987. אם כי יש מאחרים את התאריך עד לפברואר 1988. מסעב חסן יוסף טוען שהגרסאות האלו שגויות ונובעות מהיעדר מידע מדויק בנושא, ושחמאס הוקמה עוד קודם בפגישה חשאית בחברון בשנת 1986 של אחמד יאסין, אביו ודמויות דתיות משמעותיות נוספות מרחבי הגדה.מסעב חסן יוסף בשיתוף עם רון ברקין, בן החמאס: סיפור בנו של מנהיג החמאס שהפך לסוכן שב"כ, עמ' 35–36, ובהערה שתיים שם, מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת מודן, 2010.
התנועה גייסה את אנשיה באמצעות מערכת ארגוני הצדקה שהקימה בשנים אלו, ועל תשתית ארגוני צדקה איסלאמיים נוספים אשר היו מזוהים עם חמאס אידאולוגית. עם זאת, כארגון פוליטי עם מטרות סדורות, התנועה עלתה לבימה רק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בתחילת דצמבר 1987, ושילבה בפעם הראשונה אידאולוגיה לאומית פלסטינית עם אידאולוגיה איסלמית. בין פעולותיה הבולטות בתקופה זו ניתן למנות את חטיפת ורציחת החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, בעקבותיהם נשפט ונכלא מנהיג התנועה אחמד יאסין בהוראת ראש הממשלה יצחק שמיר לשב"כ, במסגרת מאמץ לאתר את מנהיגי ההתקוממות העממית - האינתיפאדה - ודרך כך להביא לרגיעתה.
בסוף ספטמבר 1989 הוצאה חמאס מחוץ לחוק בישראל.
חמאס בתקופת הסכמי אוסלו
ב-13 בדצמבר 1992, טרוריסטים של חמאס חטפו ורצחו את איש מג"ב נסים טולדנו. אחרי מציאת גופתו החלה ישראל במבצע מעצרים של מחבלי חמאס מבוקשים. בבוקר ה-16 בדצמבר החליטה ממשלת רבין לגרש ללבנון, באותו יום, למעלה מ-400 טרוריסטים של חמאס, לתקופה של שנתיים. על ההחלטה הוטל איפול בתקווה שהיא תוכל להתבצע מבלי שהעניין יגיע לדיון בבג"ץ. ההחלטה הודלפה לארגוני זכויות אדם, שמיהרו להגיש עתירה לבג"ץ עוד באותו לילה. השופט אהרן ברק הוציא צו ביניים שמנע את המשך הגירוש, והדיון נערך למחרת. בדיון בבג"ץ, אושר ביצוע הגירוש וב-17 בדצמבר גורשו 415 טרוריסטים למרג' א-זוהור, שמעבר לרצועת הביטחון בדרום לבנון. בלחץ ארצות הברית, הוחלט בפברואר לקצר את תקופת הגירוש לשנה אחת בלבד.
העיכוב ופרסום הגירוש גרם לכך שממשלת לבנון התכוננה לכך מראש, ומנעה מהמגורשים להיכנס לשטח שבו היא שלטה. כך הם הקימו מחנה אוהלים, שמיקד את תשומת לב התקשורת העולמית. במחנה המגורשים בלטו הטרוריסטים עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהתקדמו בצמרת התנועה כתוצאה מכך, והפכו למנהיגי הדור השני שלה. המגורשים ניצלו את תקופת שהותם בלבנון ליצירת קשרים עם ארגון החזבאללה וללמידת דרכי פעולה חדשות בתחום הטרור והחבלה. יש סוברים, שכך הייתה תרומתם חשובה לביצוע גל פיגועי הטרור הפלסטיני, שהחל ב-1994, לאחר חזרתם של כל הטרוריסטים שגורשו.
ב-16 באפריל 1993, בוצע פיגוע ההתאבדות הראשון על ידי חמאס. מחבל מתאבד התפוצץ בסמוך לפונדק דרכים בצומת מחולה בבקעת הירדן. בתחילת 1996 נהרג מנהיג הארגון יחיא עיאש על ידי ישראל, ובתגובה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות - בירושלים (הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים (1996)), בתל אביב (הפיגוע בדיזנגוף סנטר) ובאשקלון. בעקבות פיגועים אלה, טענה הרשות הפלסטינית, כי החלה לפעול נגד חמאס, ולדכא לכאורה את פעילותה. זמן קצר לאחר מכן, נעצר ראש הלשכה המדינית של התנועה, מוסא אבו מרזוק, במהלך נסיעה לארצות הברית, והוחלף על ידי סגנו ח'אלד משעל. אבו מרזוק שוחרר לבסוף כעבור שנה אך התמנה לסגנו של משעל במקום לחזור לתפקידו המקורי.
ממוזער|פיגוע באוטובוס ב-1996 שעליו אחראי חמאס
בשנת 1997, לאחר שני פיגועי התאבדות בירושלים, הורה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, למוסד, לחסל את ראש הלשכה המדינית החדש של התנועה, ח'אלד משעל, שהתגורר בירדן ולטענת גורמי ביטחון בישראל היה "ראש הנחש", שעומד למעשה בראשות הארגון, באמצעות רעל מיוחד. המבצע הסתבך, וסוכני "המוסד" שנשלחו לבצע את הפעולה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל נסיוב שהציל את חייו של משעל, ושחררה עשרות טרוריסטים פלסטינים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות על מעשי הטרור שביצעו, ובראשם שייח' אחמד יאסין.
לקראת הדיונים בקמפ-דייוויד על הסדר הקבע, הציע יאסין כי חמאס תכריז על הודנה למשך 10 או 20 שנה, בתמורה להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, "והדור הבא יחליט אם לחדש את המאבק". בעקבות כישלון השיחות, לא ידוע אם הצעה זו הייתה ממשית.
חמאס באינתיפאדה השנייה
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה עלה כוחה של חמאס. סיבה אחת היא התפוררות שלטון הרשות הפלסטינית והשחיתות ברשות, שחלקה קשור למונופולים שיצרו אנשי הרשות עם אנשי עסקים ישראליים. חמאס נחשבה לגוף אידאולוגי שהשחיתות לא דבקה בו. סיבה נוספת היא פופולריות מעשי הרצח, הטרור והגרילה שלו נגד ישראל בקרב הציבור הפלסטיני. למרות העוינות בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית, טוענים גורמי ימין בישראל, כי השניים קיימו שיתוף פעולה חלקי בהתקפות כנגד ישראל, כאשר יאסר ערפאת משתמש בחמאס ללחוץ את ישראל על ידי טרור מבלי שהרשות תהיה אחראית לכך. ברצועת עזה, חמאס וגדודי חללי אל-אקצא לקחו אחריות משותפת על מספר רב של פעולות טרור כנגד ישראל.
במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בסיכול ממוקד של מחבלי חמאס באמצעות תקיפה צבאית יזומה כגון בתקיפה אווירית או על ידי צלפים. מדיניות זו עוררה מחלוקת בישראל ובעולם, ויש שטענו שהיא אינה יעילה ואף משיגה את התוצאה ההפוכה בכך שהיא מלבה את האש. עם זאת, מדינות רבות ובהן ארצות הברית אימצו טקטיקה דומה במלחמה העולמית בטרור. כמו כן, ארגוני זכויות האדם וארגוני שמאל קיצוני בישראל ומחוץ לה הביעו מחאה כנגד מדיניות הסיכולים הממוקדים, בטענה שהיא מהווה למעשה ביצוע הוצאה להורג ללא משפט. בתחילה מדיניות זו הופעלה כנגד מחבלים מתאבדים ופעילים צבאיים שנחשבו כ"פצצה מתקתקת", אך ככל שעבר הזמן הופעלה מדיניות זו גם כנגד אנשי הזרוע הפוליטית של הארגון, ולא רק כלפי הזרוע הצבאית (גדודי עז-א-דין אל קסאם). בקיץ 2003 נהרג בסיכול ממוקד דובר חמאס ברצועה, אסמאעיל אבו שנב, בעוד שבכירי הארגון עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר ניצלו מניסיונות דומים.
ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות הטיל מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי פצצה במשקל רבע טון על בית שבו התכנסו בכירים בחמאס: מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית; עדנאן אל-רול, המהנדס ברצועה והאחראי על פרויקט הקסאם; השייח אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של חמאס; אסמאעיל הנייה, ראש לשכתו של יאסין; עבד אל-עזיז א-רנתיסי, סגנו של השייח יאסין; ומחמוד א-זהאר, מראשי חמאס וסגנו של יאסין. הפצצה פגעה רק בקומה העליונה של הבית, בעוד שכל צמרת החמאס התכנסה בקומה התחתונה של הבית, ולכן כולם ניצלו מהמתקפה.
ב-22 במרץ 2004 נהרג מייסד התנועה ומנהיגה, השייח אחמד יאסין. במקומו מונה ח'אלד משעל למנהיג חמאס. כמנהיג חמאס בשטחי יהודה, שומרון ועזה מונה עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שנהרג אף הוא בסיכול ממוקד ב-17 באפריל 2004.
על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים. 52 מפיגועים אלה היו פיגועי התאבדות, שבהם נהרגו 288 ישראלים ונפצעו 1,646. לפי המרכז למורשת המודיעין ביצע חמאס מאז תחילת העימות 780 פיגועים בהם נהרגו 430 אזרחים ונפצעו 2,260 אזרחים.
מדיניות הסיכולים הממוקדים פגעה קשה בתשתית ההנהגתית והצבאית של חמאס. בשנת 2004 נהרגו רוב המהנדסים הבכירים של חמאס ברצועת ופעילים בכירים בתעשיית הקסאם (הבכיר שבהם היה עדנאן אל-ע'ול). פגיעות קשות אלה הביאו להחלשה בכוחה של חמאס לבצע פיגועי התאבדות בשטח ישראל, והיא הגיבה בהגברת ירי הרקטות לעבר יישובי גוש קטיף ושדרות.
התחזקות חמאס בציבור הפלסטיני, ההתפוררות ההדרגתית של הרשות הפלסטינית ופת"ח, ההחלטה הישראלית על תוכנית ההתנתקות ובעיקר מות יאסר ערפאת הביאו לשינוי במדיניות התנועה בתחילת 2005, ולהדגשה רבה יותר של מאפייניה הפוליטיים. חמאס החליטה על השתתפות בבחירות למועצות המקומיות ובבחירות למועצה המחוקקת, והסכימה ל"תהדיאה" (הרגעה) שהכריז אבו מאזן בפסגת שארם א-שייח בשנת 2005.
במהלך 2005 המשיך חמאס בפעילותו הצבאית, כתגובה, לטענתו, על הפרות ישראליות של ה"תהדיאה". בסבבי הבחירות המקומיות זכתה חמאס במספר עיריות מרכזיות, בהן שכם וקלקיליה. במקביל, התחדדה היריבות בין התנועה ובין פת"ח והרשות הפלסטינית. ב-14 ביולי 2005 החלו עימותים בין התנועות ברצועת עזה, על רקע ניסיון מנגנון "הביטחון הלאומי" למנוע ירי פצמ"רים לעבר ישראל. במהלך העימותים נהרגו שני פלסטינים, נפצעו כמה עשרות נוספים והוצתו שריוניות ותחנות משטרה של הרשות הפלסטינית.
חמאס החרימה את הבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית שנערכו בינואר 2005, לאחר מותו של יאסר ערפאת, אולם הודיעה שתשתף פעולה עם מי שייבחר לתפקיד. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לאורך שנת 2005 זכה חמאס בהצלחה יחסית, בעיקר ברצועת עזה, אך גם ביהודה ושומרון.
לאחר ההתנתקות
עם סיום פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה במסגרת ההתנתקות בשנת 2005, החמאס חשף בתקשורת את האישים המאיישים את שרשרת הפיקוד העליונה שלו ברצועת עזה. מפקדי החטיבות של החמאס ברצועת עזה היו: אחמד רנדור "מפקד צפון רצועת עזה", ראא'ד סעד (מפקד חטיבת העיר עזה), אימן נופל (מפקד חטיבת מחנות המרכז, נעצר במצרים בשנת 2008 ונכלא. בתחילת שנת 2011, במסגרת אירועי "יום הזעם" ברח מהכלא המצרי וחזר לרצועת עזה, נהרג על ידי חיל האוויר במהלך מלחמת חרבות ברזל), מוחמד סנואר (מפקד חטיבת ח'אן יונס), ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח, שנהרג במבצע צוק איתן), ומוחמד אבו שמאלה (מפקד חטיבת דרום הרצועה ואזור רפיח). עד להריגתו על ידי ישראל היו כלל מפקדי החטיבות כפופים לאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בפועל ואחראי על חטיבה נוספת בעיר עזה.
בחירות 2006 לרשות הפלסטינית
ממוזער|תוצאות הבחירות לפרלמנט 2006
ב-25 בינואר 2006, לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הסוקרים הפלסטינים וגורמי מודיעין ישראליים צפו ניצחון דחוק לפת"ח של אבו מאזן על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת חמאס בראשות אסמאעיל הנייה וסגנו מוחמד אבו טיר. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית חמאס. אף על פי כן, חמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית חמאס ניתן למנות את השחיתות והאנרכיה ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, חוסר היעילות של מדיניות אבו מאזן כלפי המחסומים, נוכחות צה"ל בשטחים ובניית גדר ההפרדה בתוך תחומי הגדה, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של חמאס למהלך ההתנתקות ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך הטרור נגד ישראל. סקרים שערכו מכונים פלסטיניים גילו שרוב המצביעים ש-40% עשו זאת בשל השחיתות ברשות, אחוז מסוים נתן קולו לתנועה בגלל התפישות הדתיות של התנועה ורק כעשרה אחוז הצביעו עבורה בשל עמדותיה המדיניות הניציות. כמה מהם הסבירו את ניצחון חמאס במכניזם של הבחירות - במסגרתו כמחצית מהצירים נבחרו באופן אישי ולא על בסיס שיוך תנועתי. בבחירות היחסיות נוצר שוויון יחסי בין פת"ח וחמאס (29% ל-חמאס לעומת 28% ל-פת"ח), בניגוד לבחירות האזוריות, שהיו על בסיס אישי.
זמן קצר לאחר הבחירות, החל לחץ בינלאומי כבד שרוכז על ידי ארצות הברית וישראל כנגד המפלגה, שהוביל לכך שמנהיגי חמאס השמיעו אמירות מתונות יותר מאלה המופיעות במצע התנועה. בישראל התרחש ויכוח ער לגבי חמאס, ומפלגת הליכוד העמידה את הנושא במרכז הקמפיין שלה לבחירות לכנסת השבע עשרה, כשהשתמשה בסלוגן "בנימין נתניהו - חזק מול חמאס". ב-21 בפברואר 2006, הטיל אבו מאזן את הרכבת הממשלה על אסמאעיל הנייה, מספר אחד ברשימת חמאס. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקיים מגעים עם ארגונים אחרים בנושא, נאלצה חמאס להקים ממשלה בלא שיתוף מפלגות אחרות. לאחר הקמת הממשלה, הציבו האיחוד האירופי, רוסיה, ארצות הברית והאו"ם שלושה תנאים, המכונים "תנאי הקווארטט", שאי עמידת תנועת חמאס בהם תוביל לעצירת הזרמת כספי תרומות ממדינות שונות ל"רשות". תנאים אלה היו:
הכרה בהסכמים שנחתמו בין אש"ף וישראל, לרבות הסכמי אוסלו.
התנערות מהתמיכה בטרור.
הכרה בישראל.
חמאס סירבה לתנאים אלו, והאיחוד האירופי החליט על אי מתן תרומות ישירות לרשות הפלסטינית עד שתעמוד בהן.
המאבק הפנימי מול פת"ח
זמן קצר לאחר הקמת ממשלת הרשות הפלסטינית החמישית, החל מאבק פנימי חריף בין חמאס לבין הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ותנועתו פת"ח. מאבק זה החל בשל מספר סוגיות:
דרישת אבו מאזן כי ממשלת חמאס תכיר בישראל ותעמוד בתנאי הקהילה הבינלאומית.
מאבקי סמכויות בין משרדי הממשלה לבין מוסד הנשיאות, לרבות השליטה בגופים הכלכליים והמנהליים ברשות ובמערך הביטחון הפלסטיני.
הקמת "הכוח המבצע" - מנגנון ביטחוני נוסף - על ידי שר הפנים הפלסטיני סעיד ציאם, אשר היווה מוקד למתיחויות רבות.
בעוד שבחודשים הראשונים המאבק היה בעיקר הסברתי, באפריל 2006 נשא יו"ר הלשכה המדינית של חמאס נאום שהחריף במידה רבה את מאבק זה, ובו רמז כי אבו מאזן ופת"ח הם בוגדים המנסים לבצע הפיכה נגד חמאס בעזרת ארצות הברית וישראל:
הנאום ספג גינויים מצד גורמים פלסטיניים (אפילו הממשלה של חמאס סירבה להתייחס אליו) ומספר שעות לאחר מכן החלו מהומות אלימות בכל רחבי השטחים, בין פעילי שתי התנועות. המהומות נרגעו לאחר זמן קצר, אך התדרדרו בהדרגה יותר ויותר במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן, והובילו לעשרות פצועים והרוגים.
מסמך האסירים וחטיפת גלעד שליט
בחודש יוני 2006 ניסה אבו מאזן לשכנע את חמאס לחתום על "מסמך האסירים" שבו יש הכרה במדינת ישראל בגבולות 1967 וקריאה להקמת ממשלת אחדות פלסטינית. חמאס סירבה לכך למרות לחץ מצד אבו מאזן, שאיים לקרוא למשאל עם. במקביל לאירועים אלה, נמשכו האירועים האלימים בשטח בין פעילי חמאס ופת"ח, עם מספר הרוגים לשני הצדדים. באותו חודש שברה חמאס באופן גלוי את התהדיאה מול ישראל כאשר שבה לשגר רקטות קסאם אל עבר שדרות בתגובה לפעולות צה"ל בעזה ולמותם של 16 אזרחים פלסטינים. ב-25 ביוני הרג חמאס יחד עם ועדות ההתנגדות העממית 2 חיילי צה"ל וחטף חייל שלישי מבסיס ליד כרם שלום, הוא גלעד שליט. זמן קצר אחר כך, הכריזו אבו מאזן ואסמאעיל הנייה על הסכמה בדבר "מסמך האסירים" תוך שינוי כמה מסעיפיו וניסוחם באופן שממנו ניתן גם לפרש כי חמאס אינה מחויבת להכיר בישראל.
למרות ההסכמה על מסמך האסירים, והצפי כי המגעים לשחרור גלעד שליט יביאו לשחרורם של אסירים פלסטינים ופריצת המצור על ממשלת חמאס, החל המצב הפנימי בשטחים להידרדר בשנית. המגעים לממשלת אחדות פלסטינית, שבאוגוסט וספטמבר 2006, הכריזו בכירי חמאס כי צפויה לקום תוך זמן קצר, נכשלו, ובמהלך אוקטובר חל סבב עימותים נוסף במאבק בין אנשי חמאס ופת"ח ב"שטח". ב־14 בדצמבר נערך ניסיון התנקשות בראש הממשלה מטעם התנועה, אסמאעיל הנייה. שורה של התפרעויות רבות היקף נרשמו גם לאחר נאומו של אבו מאזן ב־16 בדצמבר, בו איים בהקדמת הבחירות במקרה שלא תושג ממשלת אחדות. אירועים אלו סימנו תחילה של הסלמה רחבה יותר במאבק הפנימי - האירועים החלו לכלול יותר ויותר ניסיונות הדדיים של התנקשויות בבכירים (לרבות אבו מאזן, רשיד אבו שבאכ, מוחמד דחלאן ואחרים מ-פת"ח, ושרי הממשלה מצד חמאס), פגיעה במוסדות האזרחיים המזוהים עם התנועות (כמו האוניברסיטה האסלאמית המזוהה עם חמאס) חטיפות, והקמת מחסומים צבאיים בכל רחבי רצועת עזה. חלק מהמאבק אף זלג לגדה המערבית, שם המאבק התבטא בעיקר בחטיפות ופיגועים בבכירים מקומיים, כגון ראשי עיריות.
התחדשות המאבק עם הפת"ח
ממוזער|250px|הפגנת תמיכה בחמאס ברמאללה. בכרזה מופיעים דיוקנותיהם של אחמד יאסין ועבד אל-עזיז א-רנתיסי, שני מנהיגי חמאס שנהרגו בידי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה.
עימותים מזוינים בין חמאס לבין פת"ח החלו ב-15 בדצמבר 2006, ואחרי מספר הפוגות, ב-15 במאי 2007 התחדשו העימותים בעצימות גבוהה, עם עשרות הרוגים - רובם מהפת"ח. חמאס המשיכה להשתלט על רצועת עזה, ובמהלך של 12-14 ביוני 2007 כבשה חמאס את כל בסיסי מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.
בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-14 ביוני, על פירוק ממשלת האחדות בראשות אסמאעיל הנייה ועל הוצאת חמאס וארגוניו החמושים אל מחוץ לחוק.
תחת שלטון חמאס גבר ירי הרקטות על ישראל, דבר שגרם להכרזה על הרצועה כ"ישות עוינת" ועל הטלת סנקציות כלכליות כנגד הרצועה. בינואר 2008 גברו הסנקציות ומעבר הסולר לרצועה הופסק וכתוצאה מכך חלקים מהרצועה הוחשכו. בתגובה, חמאס פרץ את ציר פילדלפי, דבר שגרם למאות אלפי פלסטינים לנהור לרפיח המצרית.
מבצע עופרת יצוקה
בעקבות ירי רקטות (קסאם וגראד) לעבר יישובים ישראלים הסמוכים לרצועת עזה, פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע צבאי רחב שכלל התקפות מן האוויר, פעילות של חיל הים הישראלי וכניסת כוחות קרקעיים. מטרת המבצע המוצהרת הייתה "שיפור המציאות הביטחונית בדרום", דבר שתורגם על ידי פיקוד הדרום לשתי מטרות משנה: 1. הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל; 2. פגיעה בכוחה של חמאס שתרתיע אותה מחידוש הירי. במבצע בן 22 יום שזרע הרס גדול מאוד ברצועת עזה, צה"ל הצליח להסב כ-700 הרוגים ללוחמי חמאס (הן לפי ספירת צה"ל והן לפי ספירת חמאס עצמו), בהם מספר בכירי חמאס מהשורה הראשונה, ולהשמיד מספר רב של משגרים ומחסני תחמושת. המבצע יצר מנופי לחץ על מצרים, ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי להירתם למניעת הברחות הנשק לרצועת עזה, והבליט את הפירוד בעולם הערבי בין המתונים לקיצוניים.
התרופפות הקשר עם הפטרון הסורי
באפריל 2011, לאחר גל מחאות בסוריה כחלק מגל המחאות בעולם הערבי באותה עת, הביע ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל תמיכה באחים המוסלמים בסוריה. לפי דיווחים עיתונאיים, הודיע בתגובה הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כי מקומו אינו מובטח. חמאס ביקשה מקום אירוח חדש בירדן ובמצרים, אך נדחתה, אם כי מצרים הסכימה לפתוח משרד אינטרסים לחמאס, אותו ייצג סגנו של משעל, מוסא אבו מרזוק. לאחר שפנתה לקטר, המדינה הסכימה לארח את ההנהגה המדינית של חמאס, ללא הזרוע הצבאית, בעיר הבירה דוחה. הדלפות גרסו כי ח'אלד משעל צפוי לעבור לקטר, ואילו סגנו מוסא אבו מרזוק צפוי לעבור למצרים. ההנהגה הצבאית תכננה לחזור לרצועת עזה דרך מעבר רפיח שהיה צפוי להיפתח תחת ההנהגה החדשה של מצרים.
מבצע עמוד ענן
כחלק ממבצע עמוד ענן, צה"ל חיסל פעילים בכירים בחמאס, ביניהם מפקד הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי, והפציץ מאגרי נשק ובנייני ממשל ברצועה. בתגובה למבצע הגבירה חמאס את הירי הארטילרי לעבר ישראל יחד עם ארגוני טרור אחרים מעזה, ולראשונה ירתה רקטות אל עבר גוש דן ואזור ירושלים. המבצע הסתיים בהפסקת אש בתיווך מצרים ובה התחייב חמאס להפסיק את כל הפעילות ההתקפית נגד ישראל מרצועת עזה, כולל של ארגונים אחרים.
בין מבצע עמוד ענן למבצע צוק איתן
אחרי מבצע עמוד ענן כמות ירי הרקטות והנחת המטענים ירדה באופן משמעותי ואזור עוטף עזה נהנה משקט כמעט מוחלט רוב הזמן.
בעקבות ההפיכה הצבאית במצרים ביולי 2013 והדחתו של מוחמד מורסי, נשיא מצרים מטעם האחים המוסלמים, החל חמאס לשלוח לוחמים דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה לחצי האי סיני, ואלה ביצעו פעולות טרור וגרילה כנגד כוחות מצריים. בפעולות סיכול של צבא מצרים נהרגו ונעצרו עשרות פעילי חמאס בסיני.
ב-2014 הוצא חמאס, ביחד עם תנועת האחים המוסלמים, אל מחוץ לחוק במצרים. צבא מצרים, שהחל במבצע למיגור הטרור בחצי האי סיני, פעל גם נגד מנהרות ההברחה של רצועת עזה בציר פילדלפי והרס רבות מהן. התנגדותו של חמאס למעורבותו של חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה גרם לפטרונית שלו, איראן, לקצץ באופן דרסטי בסיוע הכספי שהיא מעבירה לחמאס. שני תהליכים אלה פגעו קשות בכוחו של חמאס ברצועת עזה והביאו אותו לחתום במאי 2014 על הסכם פיוס עם הפת"ח והקמת ממשלה משותפת. הסכם פיוס זה התקבל בתגובות מעורבות בעולם, כאשר המתנגדת הבולטת לו הייתה ישראל.
מבצע צוק איתן
ביוני 2014, לאחר חטיפת שלושת הנערים, הטיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את האשמה לחטיפה על חמאס, בעוד הארגון הכחיש את האשמה. לאחר מספר ימים ההאשמה מוקדה בחברי הארגון מרואן קוואסמה ועמר אבו עיישה. רק לאחר כחודשיים הודה בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בכנס חכמי דת מוסלמים בטורקיה כי חמאס עומד מאחר החטיפה. תוך כדי כך, עם תחילת הרמדאן באותה שנה, ירה חמאס רקטות לעבר ישראל לראשונה מאז מבצע עמוד ענן,. ב-30 ביוני אותרו גופות שלושת הנערים וישראל עצרה מאות פעילי חמאס ביהודה ושומרון, כולל בכירים וכולל מחבלים ששוחררו בעסקת שליט.
ביולי 2014 הגביר חמאס את ירי הרקטות מרצועת עזה, דבר שהוביל לפתיחת מבצע צוק איתן ב-8 ביולי. במהלך המבצע, שנמשך 50 ימים, ירה חמאס 4,594 רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, בהם רקטות רבות לעבר גוש דן ולעבר השפלה. רקטות נורו גם צפונית יותר והגיעו לחיפה ולחדרה, על אף שירי הרקטות התמקד בעוטף עזה ובערים בטווח ה-40 ק"מ מעזה. רוב הרקטות לא הצליחו לחדור את מעטפת ההגנה של כיפת ברזל. מנגד, ישראל הפציצה אלפי מטרות טרור ברצועת עזה. בעקבות ניסיונות לפיגועי חדירה וחדירות שגרמו לאבדות של חיילים דרך מנהרות חדירה מתוך רצועת עזה לישראל, ב-17 ביולי נכנסו כוחות היבשה של צה"ל לרצועת עזה והחלו לחשוף ולהשמיד את המנהרות. אחרי שהסבו למחבלים אבדות קשות (למעלה מאלף מחבלים נהרגו בקרבות) והשמידו 32 מנהרות טרור, בהן 14 מנהרות חודרות לישראל, יצאו כוחות צה"ל בתחילת אוגוסט אל מחוץ לרצועה, והמשיכו בירי מנגד, תוך שחמאס מתמקד בעיקר באזור עוטף עזה. העימות נמשך עד שהושג הסכם הפסקת אש ב-26 באוגוסט.
ב-18 באוגוסט 2014 הותר לפרסום שבמהלך החודשים מאי עד אוגוסט חשף השב"כ תשתית רחבת-היקף של חמאס שפעלה בירושלים ויהודה ושומרון, שהוכוונה ומומנה על ידי מפקדת חמאס בטורקיה, ושמטרתה הייתה ביצוע הפיכה שלטונית אלימה ביהודה ושומרון והפלת אבו מאזן, ובמקביל יזום גל טרור פלסטיני רחב-היקף ואינטנסיבי נגד ישראל. התוכנית סוכלה על ידי מערכת הביטחון הישראלית, השב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב שעצרו 93 פעילי חמאס ותפסו והחרימו כסף רב וכמות גדולה של אמצעי לחימה.
לאחר מבצע צוק איתן
אחרי מבצע צוק איתן הייתה ירידה משמעותית בירי הרקטות, אך 26 ימים בלבד לאחר תחילת הפסקת האש השקט הופר. בממוצע בכל חודש נפילה אחת של רקטות ופצמ"רים.
חמאס החל לשקם את המנהרות, ביצע עשרות ניסויים ברקטות, סלל כביש סמוך לגדר הגבול שנועד לתקיפת פתע, דבר שהתממש מאוחר יותר במתקפת הפתע על ישראל, והמשיך לעודד מחבלים פלסטינים לבצע פיגועים נגד ישראל ולאסוף כסף כדי לשקם את תשתיות הטרור השייכות לו.
במאי 2017 ביקר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בערב הסעודית ובמהלך פסגה דיפלומטית בריאד הגדיר הנשיא טראמפ את ארגון החמאס כארגון טרור בפני שליטי ערב הסעודית וקטר וקרא להן להתנער מהטרור. בתחילת יוני קטר פנתה לבכירי חמאס השוכנים בה ודרשה שיעזבו את שטחה, כאשר המניע היה למנוע חרם שבסופו של דבר הוטל על קטר על ידי חמש מדינות ערביות - מצרים, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ותימן. הדיווח הראשוני שהגיע מערוץ אל-מיאדין (המזוהה עם חזבאללה), התפרש לצד הרצון להביך את קטר, בעיקר כאיתות לחמאס לחזור ולחבור לציר ההתנגדות, לאחר שהיחסים בין חמאס וסוריה נותקו בשל הזדהות חמאס עם המורדים באסד. אחת ההשלכות של גירוש בכירי חמאס מקטר היא פגיעה ביכולת של קטר להעביר תמיכה לרצועת עזה. עם זאת הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה המשיכה להזרים כספים לחמאס, בהתאם לבקשתו של בנימין נתניהו, שהיה סבור כי מימון זה יביא לרגיעה בעימותים בין ישראל לחמאס, ואכן, חמאס דרש הכנסת כסף קטרי בתמורה למתן שקט מול ישראל. העברת הכספים ספגה בישראל גינויים, שנראתה כנכנעת לתשלום דמי חסות לארגון טרור.
על רקע זה גם הורע יחסם של החמאס עם ערב הסעודית, שהייתה באותה עת אחד מהמרכזים המשמעותיים לגיוס כספים עבור החמאס. בשנת 2018 הכריזה ערב הסעודית על החמאס כארגון טרור, ובשנת 2019 החלה במבצע מעצרים של חברי הארגון בהאשמות שונות ובהן הלבנת הון. משבר דיפלומטי זה הקשה על החמאס בגיוס כספיו.
ביולי 2020 בשל כוונת מדינת ישראל לספח את יהודה ושומרון לשטחיה הארגון ישתף עם ארגון הפת"ח, בין היתר נחתם הסכם בו סוכם כי פעילי חמאס יקבלו חסינות מפני מעצר ובתמורה החמאס יעזור לארגן הפגנות גדולות בגדה המערבית.
מבצע שומר החומות
במאי 2021, בהמשך להמהומות בישראל, שבהן נפצעו עשרות מפגינים ומספר שוטרים, ביום ירושלים (10 במאי) בסביבות השעה 16:00 הציב חמאס אולטימטום לממשלת ישראל שלפיו יפתח בהתקפה אם לא ייסוגו כוחות הביטחון מהר הבית ומשכונת שייח ג'ראח שבירושלים עד השעה 18:00.
בשעה 18:02, לאחר שהדרישה לא נענתה, החל ירי הרקטות לכיוון ירושלים וסביבותיה, זמן קצר לאחר מכן גם לעבר יישובי עוטף עזה. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, שעיקרו תקיפות אוויריות של מאות מטרות ברצועת עזה, תקיפות שגרמו להרס רב וליותר ממאה הרוגים. חמאס והג'יהאד האסלמי הפלסטיני המשיכו בירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, שגרם אף הוא להרוגים ולנזק לרכוש. כ-250 שיגורים כשלו או נפלו בשטח הרצועה.
בחודש יולי פרסם ארגון Human Rights Watch דו"ח לפיו במבצע הצבאי הפר ארגון החמאס את דיני המלחמה וייתכן שאף ביצע פשעי מלחמה, כאשר שיגר אלפי רקטות לא מונחות לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. במקביל טען הארגון גם להפרות של הצד הישראלי כלפי חמאס, כאשר תקף צה"ל יעדים אשר על פניו אינם צבאיים, טענות שהוכחשו על ידי צה"ל - הכחשות שנענו בקריאה שעל ארגונים בינלאומיים לקבל גישה לשדה הקרב ברצועה על מנת לחקור את הטענות ההדדיות לפשעי מלחמה.
לאחר מבצע שומר החומות
לאחר מבצע שומר החומות ניסה חמאס להציג את עצמו כארגון שהשתקם מהפגיעות שספג במהלך מבצע שומר החומות. לצורך כך קיים הארגון מספר תרגילים.
בתרגיל "משענת איתנה 1" שנערך בסוף 2020, הושם הדגש על שיגורי רקטות לעבר הים ושיגור מל"טים.
התרגיל "משענת איתנה 2" כלל התגוננות מפני כוחות של צה"ל שמבצעים תמרון יבשתי בשטח הרצועה וחדירה לישראל באמצעות מנהרה יבשתית, תקיפת טנקים של צה"ל באמצעות מל"טים וחטיפת חיילים ישראלים.
תרגיל "מגן ירושלים" נערך ב-16 בדצמבר 2021, ברצועת עזה. בתרגיל תרגל החמאס פשיטה על בסיסים צבאיים, חטיפת חיילים וירי רקטות. האימון הוא אחד מסדרה לקראת תרגיל של כלל ארגוני הטרור ברצועה בשם "משענת איתנה 2". אימון שנועד לתרגל את יכולת הלחימה המשותפת של הארגונים מול צה"ל תחת חמ"ל-י פיקוד משותפים, נערך גם ב-2020.
בספטמבר 2023 פורסם תרגיל של החמאס, שכלל תרגול של חמ"ל ממודר, הסחה באמצעות מטחי רקטות, פריצת הגדר, תנועה מהירה באמצעות טנדרים, הגעה ליישובי עוטף עזה, כניסה לבתים והריגת תושביהם. היה מדובר בתרגיל השנתי שהתקיים בשנים הקודמות בחודש דצמבר, ובאותה שנה הוחלט להקדימו לחודש ספטמבר, לפני ציון חגי תשרי בישראל ובמועד יום השנה ליציאת צה"ל מהרצועה. באותם ימים דנו הצדדים באופי העברת הכסף הקטארי לעזה וחמאס יזם התפרעויות. ב־29 בספטמבר הן הופסקו והושגו הבנות.
מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות ברזל
ממוזער|מבנה מגורים שרוף בקיבוץ בארי לאחר התקפת הפתע והטבח בקיבוץ, צילום: יואב קרן.
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" – מתקפת פתע על ישראל – במסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה. לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, אונס, עריפת ראשים והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה בישראל השוו בין חמאס לדאעש ולנאצים, בהם ראשי ממשלת ישראל בהווה ובעבר בנימין נתניהו, נפתלי בנט, ויאיר לפיד.
בתגובה למתקפת חמאס יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה, סיכולים ממוקדים ותמרון קרקעי בכל שטחי הרצועה שגרמו ללמעלה מ- הרוגים, להרס רב, ולפינוי של כמיליון מתושבי צפון רצועת עזה דרומה. בלחימה נהרגו למעלה מ- מחבלי חמאס ועוד מספר דומה נפצעו. תשתיות טרור של חמאס בהן מבני שלטון, מנהרות, מפקדות, מחנות אימונים, בורות שיגור ארטילריה רקטית, מחרטות ומפעלים לייצור אמל"ח - רבים מהם פעלו בתוך תשתיות אזרחיות והומניטריות כגון בתי חולים, בתי ספר, מתקני אונר"א ומסגדים - הושמדו על ידי כוחות צה"ל.
נכון לאוקטובר 2024, חמאס פסק מלתפקד כארגון בשטח הרצועה - פעיליו נלחמים ללא פיקוד מסודר, יכולותיו הצבאיות והשלטוניות ספגו מהלומה קשה, והתמיכה בו בקרב הציבור ברצועה הולכת ופוחתת.
מבנה חמאס
חמאס אינה מפרסמת את המבנה שלה באופן פומבי. המידע על מבנה התנועה מוכר על רקע ראיונות שונים בהם התייחסו בכירי התנועה לסוגיה, מחקרים אקדמיים באוניברסיטאות מערביות, ופרסומים של גורמים ביטחוניים ישראלים ואמריקאיים.
מקור הסמכות של מבנה התנועה אינו ברור. מחד, אחת לכמה שנים התנועה מדווחת על קיום בחירות פנימיות, ואף גורמי ביטחון ישראליים רמזו לכך. מכאן, נראה שהמבנה הפנימי של התנועה הוא בעל מכניזם דמוקרטי כלשהו. מנגד, חמאס ציינה מספר פעמים כי היא מחויבת לפתוות של גדולי האסלאם (כך למשל, הדגישה שהיא מחויבת לפסיקת ההלכה של יוסוף אל-קרדאווי). לצד זאת, בשנותיה הראשונות של התנועה ובין 1997 ל-2004, הכריזה התנועה על השייח' אחמד יאסין כמנהיגה הרוחני, מה שמלמד שהוא היה בעל מעמד הלכתי-דתי בפני עצמו.
החלוקה המוכרזת ביחס למבנה התנועה מתייחסת בעיקר לפונקציות הפומביות שלה, או לגורמים העוסקים בפעילות צבאית וטרוריסטית. אופן קבלת ההחלטות שלה אינו נחשף בפומבי, בין השאר בשל חשש לפגיעה מצד ישראל במנהיגיה.
הזרוע הצבאית
הזרוע הצבאית של חמאס נקראת גדודי עז א-דין אל-קסאם, על שמו של שייח עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית המודרנית, אשר נהרג בידי הבריטים ב־1935. הזרוע התפרסמה בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם שלוחמיה יורים אל עבר יישובים ישראלים.
תאים חמושים של חמאס כינו את עצמם בתחילה בשמות: "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כדי לכבד את זכרו של יחיא עיאש, מהנדס הפצצות האחראי למותם של עשרות ישראלים, שנהרג על ידי ישראל בשנת 1996 בעזרת טלפון סלולרי ממולכד.
זרוע זו כוללת גם מנגנון מודיעין צבאי שעוסק בישראל.
לפי מרכז המידע למודיעין וטרור בשנת 2008 מנה חמאס כ-20,000 מחבלים חמושים. אחמד ג'עברי היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, עד שנהרג בתקיפת טיל של חיל האוויר הישראלי ב-14 בנובמבר 2012.
השלוחה הלבנונית
ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, הקים חמאס שלוחה בלבנון שמונה כמה מאות מחבלים. ב-6 באפריל 2023 שיגר חמאס בלבנון כ-34 רקטות ארטילריות לעבר הגליל המערבי. באפריל 2023 נחשף כי חזבאללה אימן מחבלי חמאס בלבנון, וביחד עם איראן, משמרות המהפכה האסלאמית ומשטר אסד, צייד אותם ברקטות קרקע-קרקע וטילים ארוכי טווח לתקוף את ישראל, במטרה לפתוח חזית צפונית מול ישראל שבה חזבאללה "באופן רשמי" לא יהיה מעורב.
במהלך מלחמת חרבות ברזל השתתף חמאס באופן פעיל בלחימה על גבול ישראל-לבנון בשיגור כלי טיס בלתי מאוישים, ניסיונות חדירה, ירי טילי נ"ט ומקלעים אל מעבר לגבול, ובעיקר בירי פצצות מרגמה ורקטות אל עבר ישראל, אל יישובים סמוכי גדר אך גם למקומות מרוחקים יותר כמו קריית שמונה, נהריה, צפת, עכו והקריות, במקביל למעורבות מוגבלת של חזבאללה גם כן בלחימה.
בהמשך המלחמה, נחלשה ונשחקה השלוחה הלבנונית, וככל שעבר הזמן חמאס ביצע פחות ופחות פעולות נגד ישראל מלבנון, בזמן שחזבאללה רק העצים את פעולותיו נגד ישראל, והארגון לא ביצע פיגועים נגד ישראל מחזית זו מאמצע מאי 2024.
הזרוע המדינית
הזרוע המדינית של "חמאס חוץ" אחראית על הקשר של חמאס עם מדינות אסלאמיות וארגוני טרור ועל התעצמות הזרוע הצבאית. הלשכה המדינית יושבת בקטר מאז שנת 2012, לפני כן שכנה במחנה הפליטים אל-ירמוכ. עד 2017 עמד בראשה ח'אלד משעל, ואז מונה במקומו אסמאעיל הנייה. בראש הזרוע הצבאית של "חמאס פנים" עומד יחיא סנוואר במקום ראש הממשלה המודח אסמאעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, האחראי על קשרי החוץ של ממשלת חמאס.
מועצת השורא
, גוף המספק הכוונה רעיונית והלכתית לתנועה וחבריו אינם ידועים בציבור, ככל הנראה כדי למנוע פגיעה בהם. נכון ל-2017, עמד בראשו ח'אלד משעל. בהמשך עמד בראשו אוסמה מזיני עד לסיכולו בהפצצה של צה"ל בראשית מלחמת חרבות ברזל, אז החליפו מוחמד אסמאעיל דרוויש.
ארגון הביטחון הכללי
על פי מסמכים שאסף אמ"ן בשנים 2016–2023 ופרסם בשנת 2024, זרוע זו של הארגון מחזיקה תיקים לפחות על 10,000 עזתים, ואוספת מידע אודותיהם באמצעות רשת של מלשינים ומודיעים. הארגון עקב בין היתר אחר עיתונאים, פעילי אנשי הג'יהאד האסלאמי, ואחר תושבים שהיו מעורבים בפעילות כלשהי שעוררה את עניינו של הארגון, דוגמת מתיחת ביקורת על החמאס ברשתות החברתיות, השתתפות בהפגנות או מעורבות במעשים "לא מוסריים".
על פי אמ"ן, ארגון הביטחון הכללי היה כפוף ישירות למנהיג חמאס. נכון לפתיחת מלחמת חרבות ברזל, כלל הארגון 856 פעילים, ותקציב חודשי של כ־120 אלף דולר.
ערוץ אל-אקצא
ערוץ אל-אקצא הוא ערוץ הטלוויזיה של חמאס, המשמש לשידור תעמולה פלסטינית, תוכני הסתה והדרכות כיצד לבצע טרור. הערוץ משדר בלוויין גם למדינות בעולם, בהם ארצות ערב וריכוזי מוסלמים באירופה. הערוץ הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז כארגון טרור בשל ההסתה לטרור המשודרת בו.
מימון חמאס
250px|ממוזער|המנהיג העליון באיראן אייתוללה ח'אמנאי ויושב-ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, טהראן, איראן, אפריל 2006
חמאס זוכה למימון רב מחלק ממדינות ערב ובתקופה מסוימת אף קיבלה מימון וסיוע צבאי וכלכלי רב מאיראן. קטר נותנת מימון ומחסה לראשי הלשכה המדינית של חמאס, כולל היו"ר ח'אלד משעל. על פי הערכות היא מעבירה לחמאס מדי שנה כ-100 מיליון דולר, לבד ממענקים מיוחדים שמסתכמים במאות מיליוני דולרים (למשל 350 מיליון דולר לאחר נפילת מורסי).
בנוסף "קרנות צדקה אסלאמיות" בעולם, ובייחוד במערב, מעבירים בחשאי כספים לחמאס. ב-2014 חשף בכיר בחמאס, מחמוד טועמה, שלתנועה האסלאמית של ערביי ישראל ובפרט לראאד סלאח יש קשרים סודיים עם חמאס ושהתנועה האסלאמית אף מעבירה כספים לפעילויות של חמאס. טועמה נעצר על ידי השב"כ וסיפק מידע על מקורות המימון של חמאס. הוא פירט על שורה של ארגונים בינלאומיים המממנים את חמאס, בהם "מוסד אלקודס הבינלאומי" ("מואססת אל-קודס א-דאוליה") וקואליציית הצדקה ("אאתלאף אלח'יר") בראשות יוסוף אל-קרדאווי.
חמאס גובה מס על הסחורות העוברה במנהרות ההברחה ברצועת עזה, המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי.
בנובמבר 2014 פרסם מגזין פורבס ישראל מחקר מקיף על פיו מייצר חמאס בשנה כמיליארד דולר בממוצע. מבין ארגוני הטרור בעולם חמאס היה שני בעושרו רק לחזבאללה מבחינת הכנסות שנתיות. על פי התחקיר, השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 שדרגה את מעמדו. בכך עבר מהסתמכות על תרומות לקונצרן אדיר, אשר בזכות רשת המיסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, השואב את הונו ממקורות מגוונים, כולל סיוע הומניטארי. נוסף לכך מנהל חמאס מאות עסקים, ופעילותו העסקית כוללת עסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות. חמאס גם נוהג לגבות מס על כל סחורה המועברת במנהרות ההברחה המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי. בשנת 2018 ירד החמאס למקום השלישי בדירוג, עקב השתקמות הטליבאן.
לטענת ישראל, ארגון הצדקה ג'מעת אל-ופא לרעיאת אל-מסנין פועל לתמיכה בחמאס.
הכרה בזרועות חמאס
ממוזער|258x258 פיקסלים|מדינות המכירות בחמאס כארגון טרור
מדינת ישראל, ארצות הברית, קנדה, בריטניה, יפן, אוסטרליה והאיחוד האירופי אינם מכירים בחלוקה בין "זרוע מדינית" לבין "זרוע צבאית" ומבחינתם כל ארגון חמאס, על כל זרועותיו, הוא ארגון טרור. מפת הדרכים דורשת את פירוק חמאס יחד עם ארגוני טרור, ואילו הסכמי אוסלו אוסרים על ארגוני טרור לרוץ בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. הולנד יישמה בפועל הכרזה זו, ואסרה על כניסתו של הנייה לשטחה באפריל 2007. באמצע 2024 ארגנטינה הכירה בחמאס כארגון טרור.
סמלים
דגל חמאס
150px|ממוזער
בדומה לדגל ערב הסעודית, מורכב דגל חמאס מכיתוב בצבע לבן בקליגרפיה ערבית של השהאדה – הכרזת האמונה האסלאמית (لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله - "אין אלוהים מלבד אללה; מוחמד שליח אללה") על רקע ירוק חלק – הצבע המסורתי שמזוהה עם האסלאם. בדומה לדגלים אסלאמיים אחרים, הצבע נגזר, על פי המסורת, מהגלימה הירוקה שעטה הנביא מוחמד.
סמליל החמאס
ממוזער|150px
בראש הסמליל, שרטוט של ישראל מהנהר עד לים, בהתאם לאמנת החמאס השואפת למדינה פלסטינית אסלאמית תיאוקרטית במקום מדינת ישראל. במרכזו, שתי חרבות מוצלבות על רקע כיפת הסלע, ומסביב דגלי פלסטין עם השהאדה, מתחת כיתוב "פלסטין" בערבית בשחור, ובמוטו השם המלא של הארגון.
אישים בולטים בחמאס
הנהגת חמאס מחוץ לשטחי רצועת עזה ואיו"ש
ח'אלד משעל, ראש הנהגת חו"ל של חמאס. עומד בראש מועצת השורא.
מוסא אבו מרזוק, סגנו של ח'אלד משעל ואחראי על גיוס הכספים בארצות הברית.
אסאמה חמדאן, נציג חמאס בלבנון.
מוחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של חמאס, ובעבר נציג התנועה ברבת עמון.
אבו אוסאמה עבד אל-מועטי, נציג חמאס בטהראן.
אבו מוחמד מוסטפא, מבכירי חמאס, יושב בדמשק.
ג'מאל עיסא, נציג חמאס בסודאן, גורש מסודאן בעקבות לחץ אמריקאי.
מוניר סעיד, נציג חמאס בתימן.
מוסטפא יוסף אל-לדאוי, בעבר נציג חמאס בסוריה ולבנון.
איברהים ע'ושה, חבר הלשכה המדינית של חמאס.
מוחמד מחמוד ציאם, היה נציג חמאס בתימן וסודאן.
מוסטפא אחמד אל-קאנוע, היה נציג חמאס בלבנון, סוריה ואיראן.
הנהגת חמאס באיו"ש ובמזרח ירושלים
זאהר ג'בארין
יעוקב אבו עסב, ראש החמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא.
כפאח סרחאן, מראשי חמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא.
אחמד עליאן, מראשי חמאס בירושלים, ואף ישב על כך בכלא.
עכרימה סברי, מופתי חבר רשמי בוועד "קואליציית הצדקה" של חמאס.
נגאח בכיראת, שייח וסגן מנהל הוואקף.
נאסר הדמי, פעיל חמאס מרכזי במזרח ירושלים, משמש כראש הוועדה למלחמה בייהוד ירושלים.
מוסטפא אבו זהרה, ממנהיגי חמאס במזרח ירושלים, משמש כראש מועצת בתי העלמין המוסלמים בווקף.
הנאדי חלוואני, פעילת חמאס מרכזית במזרח ירושלים, ומבכירות המורביאטת.
חדיג'ה חוייס, מורה ופעילת חמאס מרכזית במזרח ירושלים ומבכירות המורביטאת.
הנהגת חמאס בשטחי רצועת עזה
מחמוד א-זהאר, בכיר חמאס בעזה, כיהן כשר החוץ בממשלת חמאס.
ד"ר באסם נעים, כיהן כשר הבריאות בממשלת חמאס.
וצפי קבהא, כיהן כשר האסירים בממשלת חמאס, אחד המנהיגים הבכירים של חמאס בג'נין.
ד"ר נאיף אלרג'וב, כיהן כשר ההקדשים וענייני הדת בממשלת חמאס. אחיו של ג'יבריל רג'וב.
סמיר אבו עישה, כיהן כשר התכנון בממשלת חמאס.
ח'אלד אבו ערפה, כיהן כשר בלי תיק לענייני ירושלים בממשלת חמאס, מבכירי חמאס במזרח ירושלים.
עיסא אלג'עברי, כיהן כשר השלטון המקומי בממשלת חמאס.
פרופ' עאטף אבראהים עדואן, כיהן כשר בלי תיק לענייני פליטים בממשלת חמאס.
מחמד אלברע'ות'י, כיהן כשר העבודה בממשלת חמאס, פעיל בכיר בחמאס מאז 1995.
ד"ר עאטף עדואן, כיהן כשר לענייני פליטים בממשלת חמאס.
ד"ר ראזי חמד, כיהן כדובר ממשלת חמאס.
אסמאעיל עבד אללטיף מחמד אלאשקר, חבר סיעת חמאס במועצה המחוקקת.
טאהר א-נונו, דובר ממשלת חמאס ברצועת עזה.
סאמי אבו זוהרי, מדוברי חמאס.
מושיר אל-מסרי, מדוברי חמאס.
מוחמד אבו טיר, מספר 2 ברשימה של חמאס לבחירות.
שיח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי חמאס בשטחים, נכלא בישראל לסירוגין. בנו מסעב חסן יוסף הפך לסוכן שב"כ ולפעיל הסברה פרו-ישראלי.
שיח' מוחמד ע'זאל, ממנהיגי חמאס בשטחים.
ח'ליל אל-חיה, בכיר בחמאס, החליף את סעיד סיאם כשר הפנים לאחר שהשני נהרג במבצע עופרת יצוקה. סגן ראש הלשכה המדינית בעזה.
אחמד אבו חלבג'ה, חבר פרלמנט מטעם חמאס.
אסלאם שהוואן, דובר כוחות הביטחון של חמאס.
"הזרוע הצבאית"
ראו: טרוריסטים בולטים בגדודי עז א-דין אל-קסאם
פעילי חמאס שנהרגו
פעילי חמאס שנהרגו בסיכול ממוקד או תוך כדי לחימה:
ג'מאל סלים, מראשי חמאס בגדה, נהרג מירי טילים לעבר משרדו בשכם ב-2001.
ג'מאל מנסור, מראשי חמאס בגדה, נהרג מירי טילים לעבר משרדו בשכם ב-2001.
קייס עדואן, בכיר בחמאס בשומרון ואחראי לפיגוע במלון פארק, נהרג על ידי דחפור די-9 של צה"ל אחרי שכותר עם עוד מחבלים על ידי צה"ל, השב"כ והימ"מ.
מוהנד טאהר, בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל ב-2002 יחד עמו נהרג עימאד דראוזה.
איבראהים מקאדמה, מראשי חמאס ברצועה ומייסדיו, נהרג בירי טילים לעבר מכוניתו ב-2003.
אסמאעיל אבו שנב, מראשי חמאס ברצועה, פעיל פוליטי של חמאס שנהרג בירי טילים לעבר מכוניתו ב-2003
עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון, נהרג בהיתקלות עם הימ"מ
אחמד באדר, יורשו של קוואסמה, נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל.
בסאל קוואסמה, יורשו של באדר, נהרג על ידי דחפור די-9 של צה"ל
נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל.
עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל
אחמד יאסין מייסד וראש חמאס, "המנהיג הרוחני", נהרג בסיכול ממוקד על ידי ירי טילים ממסוק קרב לעברו כשיצא ממסגד, במרץ 2004.
עבד אל-עזיז א-רנתיסי, ראש חמאס בשטחים לאחר הריגת יאסין (מפקדת הפנים), נהרג בסיכול ממוקד על ידי ירי טילים ממסוק קרב לעבר המכונית שבה נסע, באפריל 2004. יחד איתו נהרגו שומר ראשו ונהגו
עז א-דין שייח' ח'ליל, פעיל טרור בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ונחשב למקשר בין מנהיגי חמאס בעזה לבין הנהגת הארגון בדמשק, נהרג מפיצוץ במכוניתו, שככל הנראה בוצע על ידי המוסד
עדנאן אל-ע'ול, נחשב ל"מדען הראשי" של חמאס. אל-ע'ול הוא שריכז את הידע בתחום שיגור הרקטות, ואחראי לפיתוח ולשיגורי הניסוי של הקסאם, הוא גם הכין את מטעני הגחון שפוצצו טנקים ברצועת עזה. נהרג על ידי צה"ל בירי לעבר מכוניתו באוקטובר 2004, בנוסף נהרג איתו עימאד עבאס ששימש כסגנו
סעיד עיסא ג'בר ציאם, אבי מנהרות התופת של חמאס. נהרג בח'אן יונס ב-2005 מירי של צלף ימ"מ.
ד"ר נביל אבו סלמיה, בכיר בחמאס, נהרג בהפצצה על ביתו בניסיון לחסל את ראשי חמאס בשנת 2006.
עבד אל-מעאטי אבו דף, מאמן חבלה בכיר של חמאס, סייע בהכנתם ובאימונם של המחבלים מהחוליה שתקפה את מעבר קרני. נהרג בפברואר 2006 בתאונת אימונים בעת שהעביר אימון טרור.
נאפז מנצור, פעיל חמאס מרפיח שהיה מעורב בפיגוע החדירה בכרם שלום שבמהלכו נחטף החייל גלעד שליט ביוני 2006. עוד היה מעורב בניסיון הפיגוע בפסח 2008 בו נפצעו שמונה חיילים. נהרג במאי 2008 על ידי טיל שפגע במכוניתו.
הישאם פאיז אבו ליבדה, מזכיר לשכתו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. ככל הנראה, נהרג על ידי המוסד, אולם חמאס טוען כי נהרג בתאונת דרכים. מקורות סורים אישרו כי אבו ליבדה נהרג בתאונת דרכים בכביש חמס-דמשק. עם זאת, הם הכחישו כי אבו ליבדה היה מנהל לשכתו של ח'אלד משעל וטענו כי היה ממונה על מגזר הסטודנטים של חמאס בדמשק.
הישאם אל-לבדאני, מזכיר לשכתו של ח'לאד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בדמשק. נהרג ב-15 בספטמבר 2008 בעיר חומס שבצפון המדינה, הוא הוצא מרכבו על ידי אלמונים ונורה למוות לאור יום. הפעולה יוחסה למוסד על ידי כלי תקשורת ערבים, אולם גורמי אופוזיציה סוריים ממפלגת הרפורמה של סוריה (ה-RPS) טוענים כי מדובר ככל הנראה במסר של המשטר הסורי למשעל, כדי לגרום להפסקת שיתוף הפעולה בין חמאס למשמרות המהפכה האסלאמית באיראן.
תאופיק ג'בר - מפקד משטרת חמאס ברצועת עזה - נהרג במסגרת מבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008).
השייח' ניזאר ריאן, פעיל ב"זרוע המדינית" של חמאס, מס' 3 בהנהגה, נהרג בינואר 2009 מהפצצה על ביתו במבצע עופרת יצוקה. הוא אחיו של אסעד ריאן, פעיל בזרוע הצבאית שנהרג ב-2005.
סעיד סיאם, שר הפנים של חמאס, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בבית אחיו ב-15 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה
עיאד סיאם, פעיל בכיר בחמאס ואחיו של סעיד סיאם, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בביתו ב-15 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה.
מחמוד אל-מבחוח, פעיל בכיר ואחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, ככל הנראה, נהרג על ידי המוסד.
כמאל רנאג'ה, פעיל בכיר בחמאס ואחראי חמאס ללוגיסטיקה של הברחת הנשק לעזה, נחשב לאחד מיורשיו של אל-מבחוח. נהרג בדמשק ב-27 ביוני 2012.
אחמד ג'עברי, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם בפועל ומנהיג הצבא העממי של חמאס, נהרג בסיכול ממוקד בעזה ב-14 בנובמבר 2012 בידי חיל האוויר במבצע עמוד ענן, כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל חמאס"
ראאד אל-עטאר, מפקד חמאס ברפיח, מהנדס חטיפתו של גלעד שליט, ואחראי להחזקתו בשבי. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן.
מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום רצועת עזה. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן.
מוחמד אל-ע'ול, אחראי על העברת הכספים בחמאס, נהרג בסיכול ממוקד במהלך מבצע צוק איתן
מוחמד א-זווארי, אחראי על פיתוח מל"טים בחמאס, נהרג ב-2016 בתוניסיה
פאדי אל-בטש, בוגר אוניברסיטה בעזה, מהנדס של החמאס, נהרג באפריל 2018 במלזיה.
חאמד חמדאן אל-ח'דארי, מפקד שטח בזרוע הצבאית של חמאס, ואחראי על העברת כסף מאיראן לעזה, נהרג בסיכול ממוקד ב-5 במאי 2019 במהלך ההסלמה בדרום.
אחמד בחר, סגן יו"ר הפרלמנט מטעם חמאס. נהרג במלחמת חרבות ברזל ב-2023.
סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס ומפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור יהודה ושומרון. נהרג בסיכול ממוקד ב-2 בינואר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
מרואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס וחבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה, לשעבר אחראי על יחידת המבצעים המיוחדים בחמאס. נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי במחנה הפליטים נוסייראת ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
רווחי מושתהא, חבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה. נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי בעיר עזה ב-23 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
סאמח א-סראג', חבר הלשכה המדינית של חמאס בעזה. נהרג בתקיפת מתחם תת-קרקעי בעיר עזה ב-23 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
ראפע סלאמה, הותקף במקום מסתור בח'אן יונס יחד עם ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) מוחמד דף, באמצעות חמש פצצות במשקל של טונה אחת, במהלך מלחמת חרבות ברזל.
אסמאעיל הנייה, בכיר חמאס בעזה, כיהן כראש ממשלת חמאס לאחר הבחירות ב-2006. במאי 2017 מונה לראש הלשכה המדינית (חמאס חוץ) במקום ח'אלד משעל. נהרג בתקיפת החדר שבו הסתתר באיראן במהלך מלחמת חרבות ברזל.
יחיא סנוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, אדריכל מתקפת הפתע על ישראל, משוחרר עסקת שליט, בפברואר 2017 מונה כמנהיג חמאס ברצועת עזה (ראש הלשכה המדינית). נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל.
ראו גם: פעילי גדודי עז א-דין אל קסאם שנהרגו
ראו גם
מוקאוומה
אמנת חמאס
עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה
קואליציית הצדקה
המדינה האסלאמית
טבעת האש האיראנית
לקריאה נוספת
ב' שוש (עורך), תנועת ההתנגדות האסלאמית בשטחים - "חמאס" - פעילותה, תרומתה לאנתפאצ'ה ומדיניותה לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, [ישראל]: חצב, תשמ"ט/1988 (פרסום ראשוני של אגף המודיעין בצה"ל)
אביבה שאבי ורוני שקד, חמאס: מאמונה באללה לדרך הטרור, כתר הוצאה לאור, 1994
שאול משעל ואברהם סלע, זמן חמאס - אלימות ופשרה, הוצאת ידיעות אחרונות, מהדורה שנייה ומורחבת, 2006
מיכאל מילשטיין, המהפכה הירוקה: דיוקנה החברתי של תנועת החמאס, הוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, 2007
גיא אביעד, לקסיקון חמאס, הוצאת מערכות, 2008
מסעב חסן יוסף, בן החמאס (מאנגלית: דפנה לוי), הוצאת מודן, 2010
שאול ברטל, דרך ג'האד בפלסטין, הוצאת כרמל, 2012
שלומי אלדר, להכיר את חמאס, כתר הוצאה לאור, 2012
חמאס: חברה במבחן הפונדמנטליזם, הוצאת דרור לנפש, 2014
"היא צעקה ללא מילים": תחקיר ה"ניו יורק טיימס" מתעד אינוס שיטתי של ישראליות ב-7 באוקטובר ישראל היום
מאמרים
דוד חכם, ותימלא הארץ חמאס: השיח' אחמד יאסין ומלחמתו בישראל, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2006
מאיר ליטבק, "חמאס: אסלאם, זהות פלסטינית וג'האד", בתוך: מאיר ליטבק (עורך), אסלאם ודמוקרטיה בעולם הערבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמודים 147–179
עומר דוסטרי, לוחמה באזור האפור התמודדות ישראל מול אסטרטגיית חמאס, הוצאת מערכות, 2019
רס"ב א', חיל המודיעין, "חמאס ומאמץ התודעה לציבור הישראלי", מערכות עורף, מערכות, מאי 2020.
קישורים חיצוניים
אמנת חמאס בתרגום לעברית, באתר מכון ראות
"תעשיית השנאה": תנועת חמאס ממשיכה לשלב מוטיבים אנטישמיים מובהקים במסגרת המלחמה על התודעה שהיא מנהלת באתר המרכז למורשת המודיעין, 10 באפריל 2009
אלחנן מילר, חמאס בצל תהפוכות האביב הערבי, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 11 בפברואר 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני: ארגונים פלסטיניים
קטגוריה:ארגוני טרור פלסטינים
קטגוריה:ארגוני טרור סוניים
קטגוריה:מפלגות אסלאמיות
קטגוריה:מפלגות אנטי-ציוניות
קטגוריה:ארגונים אנטישמיים
קטגוריה:רצועת עזה
קטגוריה:תנועות אסלאמיות
קטגוריה:ארגונים שהוגדרו על ידי ארצות הברית כארגון טרור
| 2024-10-18T07:58:13
|
אירגון טרור
|
הפניה ארגון טרור
| 2008-04-16T12:54:05
|
מגילת תענית
|
מגילת תענית (במקורות קדומים כונתה גם סתם המגילה) היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. המגילה היא רשימה של 35 מועדי שמחה (בני יום או כמה ימים), שנקבעו בעקבות ניצחונות או הצלה מגזירה של עם ישראל, בתקופת בית שני. בימי שמחה אלו לפי המגילה אין צמים ואין מספידים בהלוויות. הצום והמספד מסמלים אבל ועצב, ובמגילה נקבע שאין לעשותם במועדים אלו, ובחלק מהמועדים גם בימים שלפניהם ולאחריהם.
המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים, ככל הנראה, על פני כ־500 שנה, מבניית חומת ירושלים בימי עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה, ועד, לכל המוקדם, לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני.
בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר ורבי יוסי ביחס לתוקפם של המועדים הללו לאחר חורבן בית המקדש. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה (חוץ מהמועדים חנוכה ופורים שכתובים גם בה).
מבנה המגילה
מגילת תענית, כפי שנמצאת בכתבי היד ובדפוסים, מחולקת לשני חלקים: המגילה, הכתובה ארמית, ונספח פרשנות בעברית – הסכוליון ("סכוליון" ביוונית: "פרשנות").{{ביאור|מי שקבע את המונח "סכוליון" כשמו של הביאור היה צבי גרץ. על משמעות המילה ראו בערך סכוליה, וראו גם במאמרו של שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית (ציון'' עא (תשס"ו) עמודים 31–33). שני החלקים מכונים לעיתים גם "משנה" ו"גמרא", כאלגוריה ליחס שבין המשנה, לגמרא שמפרשת אותה.}}
המגילה, המונה את הימים הטובים, היא רשימה של תאריכים, ושל המאורעות המשמחים שקרו בהם (לדוגמה: "ב (כלומר בתאריך כ"ב באלול) "). בחלק מהמועדים מצורפת הערה קצרה על אחד משני האיסורים הנהוגים באותו יום: "דלא למספד", או "דלא להתענאה".
סדר המועדים במגילה הוא לפי חודשי השנה, ולא לפי התרחשותם ההיסטורית. המגילה מתחילה בחודש ניסן (החודש הראשון לפי לוח השנה המקראי), ומסתיימת בחודש אדר. בכתיבת התאריכים מופיע בכל מועד ראשון בחודש שם החודש (למשל: בחמישה עשר באב זמן , דלא למספד) ואילו בהמשך מופיע רק התאריך, באותו חודש (למשל המועד הבא בחודש אב: בעשרין וארבעה ).
פיסקאות הפתיח והחתימה של המגילה
בראש המגילה מופיעה פיסקת פתיחה קצרה המתארת את משמעות רשימת התאריכים:
בסוף המגילה מופיעה שורה קצרה המסייגת את איסורי המגילה
על המשמעות ההלכתית של משפטים אלו, ועל ביטול שימושה ההלכתי של המגילה לאורך הדורות, ראו בהמשך.
נספח הפרשנות – הסכוליון
הסכוליון, שנכתב בשפה העברית, הוא פירוש, הרחבה והסבר של המועדים שבמגילה. הסכוליון נתחבר לאחר כתיבת המגילה (הדעות נחלקו מתי והיכן, ראו להלן בהרחבה), ולא תמיד הפירושים שבו תואמים את המאורע המתואר במגילה עצמה. קטעי ההסבר של הסכוליון יכולים להיות קצרים או ארוכים.
הסכוליון הנמצא בידינו מחולק לשלושה חיבורים שונים. סכוליון נוסח פרמה, סכוליון נוסח אוקספורד, וסכוליון נוסח הכלאיים. נוסח פרמה ונוסח אוקספורד הם חיבורים קדומים, מהמאות הראשונות לספירה, השונים זה מזה בהסברים ובמסורות שהם מצמידים למועדים השונים של המגילה. נוסח הכלאיים הוא חיבור מראשית האלף השני לספירה, שאיחד, לעיתים בצורה גסה, בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מהתלמוד.
במשך דורות רבים לא הכירו את ההפרדה בין המגילה לסכוליון, והלומדים סברו שהמגילה והסכוליון הם יחידה ערוכה אחת, ולכן הסכוליון בעיניהם היה הפירוש המקורי של המאורעות המוזכרים במגילה. ההבדל התברר רק במאה התשע עשרה על ידי רבנים וחוקרים שעסקו במגילת תענית.
מי שחתם מבחינה מחקרית את ההבחנה בין המגילה לסכוליון היה צבי גרץ, שגם ככל הנראה קבע את המילה סכוליון ככינוי לאגדתות הפרשנות למגילה, ולאחר מכן הבחנה זו התקבלה כדבר מובן מאליו, הן בעולם המחקר, והן בעולם הרבני.
בשנת תשנ"ג, במהלך כתיבת עבודת דוקטורט על המגילה, פרסמה ורד נעם מאמר בו קבעה שהסכוליון מתחלק למעשה לשלושה סוגים: שני נוסחי אב – נוסח פרמה (מכונה גם פ) ונוסח אוקספורד (מכונה גם א), ונוסח מעובד – נוסח הכלאיים. הקביעה שישנם שני נוסחים שונים המעורבים בנוסח ההכלאה, נעשתה בעיקר על בסיס ההבדל בין המסורות השונות שמביאים הסכוליונים השונים להסבר של אותם מועדים, ובשינויים נרחבים בניסוח של מסורות הסבר זהות, שינויים שאינם יכולים לנבוע משיבושי העתקה של הסכוליון, אלא בהכרח מורים על קיומו של ענף מסירה נפרד. נוסח הכלאיים, על פי נעם, הוא . עובדה זו, לדבריה, . אבחנתה של נעם באשר לנוסחים השונים של הסכוליון נתקבלה במחקר ללא עוררין.
לשון המגילה
המגילה נכתבה בארמית בינונית שהייתה נפוצה בימי הבית השני ובכך היא נבדלת מכל שאר ספרות התנאים, שנכתבה בעברית, ואף מספרות האמוראים, התלמוד הירושלמי שנכתב בארמית גלילית והתלמוד הבבלי שנכתב בארמית בבלית. אייזיק הירש וייס משער שהמגילה נכתבה במקורה בארמית .
המועדים במגילה
רשימת המועדים תרגום המגילה זיהוי המאורע מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד. מראש החודש של ניסן עד שמונה בו הוקם התמיד שלא לספוד. ישנן שתי גישות בהסבר המועד.
הגישה הראשונה מקבלת את ההסבר המובא בסכוליון, ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח האם קרבן התמיד יכול לבוא מכספי יחיד. ההסבר המקובל במחקר הוא שבעקבות ניצחון הפרושים חזרו לגבות את מחצית השקל. רוב החוקרים סוברים שהאירוע התרחש בתקופת שלומציון המלכה, ויש המתארכים אותו לתקופות אחרות.
גישה שנייה דוחה את פירוש הסכוליון, ומסבירה את שמונת הימים כשמונת ימי חנוכה, בין אם חנוכת המשכן, במדבר, ובין אם חנוכת המקדש בימי עזרא. מן תמניה ביה ועד סוף מועדא איתקין חגא דלא למספד משמונה בו ועד סוף המועד נתקן החג שלא לספוד. כהסבר הסכוליון, ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח על מועדו של חג השבועות.
רבים דחו את הסבר הסכוליון, והציעו הסברים שונים למהות החג שנקבע באותם ימים. בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם ודלא למספד. בשבעה באייר חנוכת חומת ירושלים שלא לספוד ראו דיון בהמשך בארבעה עשר ביה פסחא זעירא ודלא למספד בארבעה עשר בו הפסח הקטן ושלא לספוד. הקרבת קרבן הפסח למי שלא יכלו להקריבו בזמנו בי"ד בניסן, במסגרת פסח שני. בעשרים ותלתא ביה נפקו בני חקרא מן ירושלם. בעשרים ושלושה בו יצאו בני חקרא מירושלים כיבוש מצודת החקרא בידי שמעון התרסי בשנת 141 לפני הספירה. בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם בעשרים ושבעה בו ניטלו מסי הכתר מיהודה ומירושלים מיעוט החוקרים מקבל את הסבר הסכוליון, שמדובר בביטול עטרות ורד לכבוד עבודה זרה שהכריחו היוונים את היהודים לתלות על פתחי הבתים, כחלק מגזירות אנטיוכוס.
מרבית החוקרים דחו את הסבר הסכוליון, ופירשו שמדובר בביטול מיסי הכתר שהטילו היוונים. ישנן כמה הצעות לזיהוי ביטול המיסים בעקבותיו נקבע המועד, אולם ההצעה המקובלת היא ביטול המיסים בידי דמטריוס השני בתקופת שמעון התרסי, כמתואר בספר מקבים. בארבעה עשר לסיון אחידת מגדל צר בארבעה עשר בסיוון נכבש מגדל צור כהסבר הסכוליון, כיבוש מגדל שרשן (לימים קיסריה) (תוך אימוץ הגרסה במגילה "מגדל שר"). ההסבר הרווח הוא שמדובר בכיבוש מגדל שרשן על ידי אלכסנדר ינאי, ויש מי שהציע שמדובר בבנייתה של קיסריה על ידי הורדוס.
כיבוש בית צור בידי שמעון התרסי כמתואר בספר מקבים. שיטה זו מבוססת על כך שכיבושו של מגדל שרשן לא היה חלק משמעותי בכיבושיו של ינאי, ושאין ידיעות היסטוריות על חשיבות שייוחסה לעיר בתקופת החשמונאים. בחמשה עשר ביה ובשיתא עשר ביה גלו אנשי בית שאן בקעתא. בחמשה עשר בו ובששה עשר בו גלו אנשי בית שאן הבקעה. כיבוש בית שאן ועמק יזרעאל בידי יוחנן הורקנוס. בעשרים וחמשה ביה נטלו דומוסנאי מן ירושלםבעשרים וחמשה בו נסעו גובי המס מירושלים. החכרת גביית המס לידיו של יוסף בן טוביה, דבר שהביא לסילוק מוכסים זרים.
ביטול המיסים בידי דמטריוס השני בתקופת שמעון התרסי, כמתואר בספר מקבים. מאורע זה קדם לכיבוש החקרא בכ"ג באייר, ולכן דבקו חוקרים אלו בגרסה המופיעה בבבלי "בכ"ד בניסן".
ביטול העברת המיסים לרומאים בתחילת המרד הגדול, כמתואר ב"מלחמת היהודים". בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא. בארבעה בתמוז הוסר ספר הגזרות כהסברים המובאים בסכוליון, ביטול ספר כלשהו שהיה לאחת הכתות, צדוקים או בייתוסים.
ביטול ספרי גזרות שונות שהוטלו על היהודים. בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, ודלא למספד בהון. בחמישה עשר באב זמן עצי הכהנים ושלא לספוד בהםיום הבאת קרבן העצים, קרבן המוזכר לראשונה בספר נחמיה, שם מתוארת הפלת גורלות על זמני הבאת קרבן העצים. במשנה ובתוספתא במסכת תענית מבואר שזכר להתנדבות להבאת קרבן העצים בימי נחמיה נקבעו למשפחות השונות תאריכים בהם הם הביאו קרבן עצים במשך הדורות, ואילו ט"ו באב נקבע כמועד כללי ל. בעשרין וארבעה ביה תיבנא לדיננא. בעשרים וארבעה בו שבנו לדינינו. כהסבר סכוליון אוקספורד, ניצחון החשמונאים על היוונים, והחזרת דיני ישראל למערכת המשפט.
כהסבר סכוליון פרמה, ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח על ירושת הבת. בארבעה באלול חנכת שור ירושלם ודלא למספד. בארבעה באלול חנוכת חומת ירושלים ושלא לספוד.ראו דיון בהמשך בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם. בשבעה עשר בו יצאו הרומאים מירושלים. לדעת שלמה צייטלין, יציאת אגריפס השני ואנשיו לאחר כליאתם בארמון הורדוס על ידי הקנאים בראשית המרד הגדול כמתואר ב"מלחמת היהודים".
לדעות אחרות, מאורע אחר של עזיבת פקידים רומאים את ירושלים במהלך המרד הגדול
יש המתקנים את נוסח המגילה על פי הסכולין, ומפרשים את המאורע על פקידים סלווקיים או מתיוונים. בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא. בעשרין ושתיים בו שבו להרוג משומדים מסע הכיבושים של שמעון החשמונאי שכלל בין היתר את כיבוש גזר ויפו וביעור של מתייונים משטחים נרחבים מארץ ישראל, כמתואר בספר מקבים.
הרג החיילים הרומאים שנשארו בארמון הורדוס לאחר יציאת אגריפס ואנשיו.
חזרת הסמכות לפסוק עונש מוות לידי הסנהדרין, בשלב מסוים במרד הגדול. בתלתא בתשרי אתנטלת אדכרתא מן שטריא. בשלשה בתשרי ניטלה האזכרה מן השטרות. כהסבר הסכוליון, ביטול הזכרת שם שמיים בשטרות, בתקופת יוחנן כהן גדול או בתקופה אחרת.
התחלת המניין של הממלכה החשמונאית בתקופת שמעון התרסי כמתואר בספר מקבים. את ה"אזכרה" שהתבטלה מוצאים החוקרים בביטול המנייה למניין השטרות או בביטול אזכור שם המושל הנכרי. בעשרים ותלתא למרחשון סתור סוריגא מן עזרתא. בעשרים ושלושה במרחשוון סתרו את הסורג מהעזרה רוב החוקרים מסבירים שמדובר באירוע שהתרחש במהלך כיבושו של יהודה המכבי את המקדש, וכחלק ממסע טיהור המקדש. יש המציעים, לאור נוסח הכלאיים של הסכוליון, המתאר בניין שבנו היוונים ונסתר על ידי המכבים, שמדובר במזבח לעבודה זרה שנבנה על ידי היוונים או בפסלים שהוצבו בעזרה. היו שקיבלו את נוסח פרמה של הסכוליון, וקבעו שמדובר בהריסת מקום זונות שבנו היוונים במקדש.
הצעה אחרת מתעלמת מהסבר הסכוליון, ומציעה שהמועד נקבע לזכר הסרת סורג שהציב אלכסנדר ינאי בעזרה לאחר שהעם רגמו אותו באתרוגיהם. בעשרים וחמשא ביה אחידת שומרון שורא. בעשרים וחמישה בו נכבשה חומת שומרון כיבוש העיר שומרון על ידי יוחנן הורקנוס הראשון. בעשרים ושבעה ביה תבת סולתא למיסק למדבחא. בעשרים ושבעה בו שבה הסולת לעלות למזבח. רוב החוקרים קיבלו את הסבר הסכוליון, שהמועד נקבע לזכר ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח האם אוכלים את מנחת הנסכים או שהיא מוקרבת כולה למזבח.
מקצת החוקרים דחו את הסבר הסכוליון, והציעו שמדובר בחזרת הקרבת המנחות בעת טיהור המקדש על ידי המכבים, או בחזרת הקרבת המנחות לאחר תקופת מחסור. בתלתא בכסליו אתנטלו סמואתא מן דרתא בשלושה בכסליו הוסרו הסמלים מהחצר. הוצאה מהעזרה (שהיא "החצר" של בית המקדש) של חפצים שונים שהוכנסו אליה על ידי היוונים. האירוע התרחש במהלך טיהור המקדש על ידי יהודה המכבי בימים שקדמו לחנוכת המזבח.
הוצאה מירושלים של סמלי הלגיון ועליהם תמונתו של הקיסר טיבריוס, פסלים שהצבתם נעשתה כשבוע קודם לכן על ידי הנציב פונטיוס פילאטוס, כמתואר ב"מלחמת היהודים". בשבעה ביה יום טב בשבעה בו יום טוב.ראו דיון בהמשך בעשרים ואחד ביה יום הר גריזים. בעשרים ואחד בו יום הר גריזים כיבוש הר גריזים על ידי יוחנן הורקנוס הראשון כמתואר ב"מלחמת היהודים". בעשרים וחמשה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד. בעשרים וחמישה בו חנוכת ימים שמונה ושלא לספוד.ניצחון החשמונאים על היוונים, וחידוש העבודה בבית המקדש לאחר גזירות אנטיוכוס, חג החנוכה. בעשרים ותמניא לטבת יתיבת בי כנשתא על דינא. בעשרים ושמונה בטבת ישב בית הוועד על הדין. כהסבר הסכוליון, השתלטות הפרושים, בראשות שמעון בן שטח, על הסנהדרין, לאחר תקופה ארוכה בה שלטו הצדוקים בסנהדרין. בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. בשנים בשבט יום טוב שלא לספודראו דיון בהמשך בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא ולא למספד.בעשרים ושניים בו בטלה העבודה שאמר השונא להביא להיכל ולא לספוד.ביטול גזירת הקיסר קליגולה להעמדת פסל בבית המקדש. בעשרים ותמניה ביה נטל אנטיוכוס מן ירושלם. בעשרים ושמונה בו נסע אנטיוכוס מירושלים. בתמניה ובתשעה לאדר יום תרועת מטרא בשמונה ובתשעה לאדר יום תרועת המטר ירידת גשמים לאחר תענית והרעה בחצוצרות. אין זיהוי היסטורי למאורע ספציפי. (בתרין עשר ביה יום טוריינוס)בשנים עשר בו יום טוריינוס. ראו פירוט בהמשך בתלת עשר ביה ניקנור בשלשה עשר בו ניקנור בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ביה יומי פוריא אנון, ולא למספד. בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו ימי הפורים הם ולא לספוד.ניצחון היהודים על שונאיהם כמתואר במגילת אסתר, ימי הפורים. בשיתת עשר ביה שריאו למבני שור ירושלם ולא למספד. בשישה עשר בו התחילו לבנות חומת ירושלים ולא לספודראו דיון בהמשך בשבעה עשר ביה קמו עממיה על פליטת ספריה במדינת כלבוס בבית זבדי והוה פורקין. בשבעה עשר בו קמו העמים על פליטת הסופרים במדינת כלבוס בבית זבדי והייתה ישועה. בעשרים ביה צמו עמא על מטרא ונחת להון. בעשרים בו צמו העם על הגשם וירד להם. כהסבר הסכוליון, ירידת גשמים בעקבות תפילתו של חוני המעגל. בעשרים ותמניה ביה אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אוריתא ולא למספד. בעשרים ושמונה בו באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה ולא לספוד.
ממוזער|גוסטב דורה, מלחמת יהודה המכבי בניקנור, לזכרה נקבע יום ניקנור
ימי החומה במגילה
במגילה מצוינים שלושה ימים הקשורים לבניית חומת ירושלים (בארמית: "שוּר") ז' באייר וד' באלול המציינים ימים בהם נגמרה בניית החומה, וט"ז באדר המציין התחלה של בניית חומה או קבלת רישיון לבניית החומה. החוקרים נחלקו עם אילו חומות מזוהות החומות המוזכרות במגילה, והאם יש קשר בין תחילת הבנייה המצוינת באדר, לסיום הבנייה המצוין באחד מהימים האחרים. דעתם של החוקרים המסתמכים על הסכוליון עומדת בערבון מוגבל, כיוון שרוב החוקרים הכירו את נוסח הכלאיים של הסכוליון, שלקח הסברים שהופיעו בסכוליונים המקוריים ביום אחד, והצמיד אותם ליום אחר.
על פי הסכוליון לז' באייר, שני מועדי סיום בניית החומה, מכוונים אחד לסיום בניית חומות נחמיה, ואחד לסיום תיקון החומה בתקופה החשמונאית. מבין החוקרים שקיבלו את הסבר הסכוליון, היו שנטו להתאים את מועד ד' באלול לבניית חומות נחמיה, המתועדות בכתוב בכ"ה באלול, ואת ז' באייר לחומה החשמונאית. לעומתם, היו שזיהו את ז' באייר עם בניית חומת נחמיה, ואת ד' באלול עם חנוכת החומה החשמונאית.
ימי ה"יום טוב" במגילה
במגילה ישנם שני ימים בהם לא מופיע נימוק לקביעת היום, אלא מצוין רק התאריך, או התאריך ו"יום טוב". שני הימים הם ז' בכסלו וב' בשבט. על פי הסכוליון, שני הימים מציינים את מיתתם של מלכים רשעים שמשלו בעם ישראל: בז' בכסלו מת הורדוס, ובב' בשבט מת ינאי. בניגוד לנכתב בסכוליון, על פי כתבי יוסף בן מתתיהו עולה שהורדוס לא מת בחורף, אלא יותר לכיוון האביב. לפיכך היו שהציעו שחל בלבול בסכוליון ויש להפוך את המועדים ולומר שבכסלו מת ינאי ובשבט מת הורדוס.
יום טוריינוס
יום טוריינוס לא מופיע בכתבי יד אוקספורד ופרמה של המגילה, ונכנס לנוסח הכלאיים, ככל הנראה, כשאיבה מן המקבילות בתלמודים. על פי המובא בתלמודים, יום טוריינוס בטל, עוד קודם שבוטלה המגילה כולה, בשל צרה שקרתה בו. במקורות השונים ישנם הסברים שונים, ואף סותרים, לשאלה מדוע נקבע יום טוריינוס, ומדוע הוא בטל. על פי התלמוד הבבלי, טוריינוס הוציא להורג את פפוס ולוליאנוס, ונהרג מיד לאחר מכן, וכשמחה על כך שנעשתה בו נקמה נקבע יום חג. על פי הבבלי, יום טוריינוס בוטל כיוון שנהרגו בו "שמעיה ואחיה אחיו". מרבית החוקרים מקבלים תיאור זה, אך סוברים שאין הכוונה לטראיאנוס עצמו, אלא לשליחו ובא כוחו, לוסיוס קווייטוס, מי שהיה הנציב ביהודה מטעמו לצורך דיכוי המרד היהודי הידוע בשם "פולמוס קיטוס".
כתיבת המגילה
ממוזער|"בעשרים באדר צמו העם על הגשם וירד להם""יפתח ה' לך את אוצרו הטוב" - יצירתה של תרצה פרץ, מתוך התערוכה "מועדי ב׳: החגים האבודים של לוח השנה העברי", תערוכת כרזות זזות של מאיירי ומעצבי סטודיו דוב אברמסון בעקבות מגילת תענית
מגילת תענית היא המקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב, והמקור הכתוב היחיד (מלבד התנ"ך) שעמד בפני התנאים והאמוראים. מכיוון שהמגילה הייתה מקור כתוב, היה לה טקסט מוסמך, וחכמי המשנה והתלמוד יכלו לדקדק בלשונה כמו בספרי המקרא.
מטרת כתיבת המגילה
ישנם כמה כיוונים העולים בספרות חז"ל ובמחקר באשר לשאלה מדוע נכתבה המגילה.
כיוון ראשון הוא שמטרת כתיבת המגילה היא לציין את הימים שבהם נעשו ניסים לעם ישראל. כך מעיד רבן שמעון בן גמליאל בברייתא במסכת שבת שהמגילה נכתבה על ידי אנשים . כך גם לדברי רבי יוסה בתלמוד הירושלמי .
כיוון שני, הדומה במקצת לראשון, הוא שהמגילה נכתבה בתקופת המרד הגדול על ידי מנהיגי המרד, במטרה לעודד את המורדים ולהראות להם שבעבר ה' הושיע את עם ישראל וסייע להם לנצח, וכך גם להם יש סיכוי לנצח. כיוון זה מתבסס, לרוב, על זיהוי של אלעזר בן חנניה, ממנהיגי המרד, ככותב המגילה.
כיוון שלישי הוא שמטרת כתיבת המגילה היא הלכתית, והיא נועדה לקבוע את הימים המותרים והאסורים בתענית ובהספד. על כך מלמדים למשל, הסידור של המועדים על פי לוח השנה ולא בצורה כרונולוגית של סדר התרחשות האירועים, והתיאור הקצר והסתום של מה שאירע בתאריכים השונים. אולם מרבית החוקרים סברו כי המגילה היא מסמך היסטורי שנכתב מתוך תפיסה קנאית-לאומית-פרושית בימי המרד, בעקבות ניתוחו של צבי גרץ. לדעת אפרים אלימלך אורבך המגילה נכתבה במקור בתור מסמך היסטורי, ובשלב העריכה שלה הוסף לה החלק ההלכתי של איסורי התענית.
זמן כתיבת המגילה
ישנן כמה גישות לזיהוי זמן כתיבת המגילה. גישה ראשונה מתארכת את הכתיבה תוך התבססות על המסורת המאזכרת את כותבי המגילה. לפי גישה זו, המגילה נכתבה ככל הנראה בסוף תקופת הבית השני, ועורך המגילה קיבץ לתוכה מועדים קדומים (בעיקר מהתקופה החשמונאית, אשר מהווים עיקר המגילה) יחד עם מאורעות מזמנו. גישה שנייה מתארכת את הכתיבה על פי המאורעות המופיעים במגילה. הנוקטים בגישה השנייה חלוקים ביניהם בשאלה מתי נערכה המגילה, כיוון שיש מחלוקות באשר לזיהוי המדויק של המועדים המופיעים במגילה.
ישנם חוקרים הסבורים שיש במגילה מועדים המאוחרים לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, אולם גם לדעתם המגילה נערכה עוד קודם, ומועדים אלו צורפו למגילה קיימת וערוכה. לא ברור האם איסורי התענית (וההספד בחלק מהמקרים) במועדים הקדומים נקבעו בזמן בו הם אירעו, או שעורך המגילה קבע את דיניהם של כל המועדים, אולם ככל הנראה המועדים עצמם, ללא קביעת האיסורים ההלכתיים בהם, נקבעו כבר בזמן בו הם קרו.
זיהוי על פי המסורת המזכירה את כותבי המגילה
על פי המסורת, כתיבת המגילה נעשתה בידי חנניה בן חזקיה, או בידי בנו, רבי אלעזר בן חנניה. כדי לתרץ את הסתירה בין המקורות היו שהציעו להסביר שחנניה התחיל בכתיבת המגילה, ואלעזר חתם אותה, והיו שהגיהו את הנוסח וקבעו שבכל המקומות יש לגרוס אלעזר בן חנניה. משפחת חנניה בן חזקיה בן-גוריון מוזכרת בכמה מקומות בתלמוד, כשהעיקרי שבהם הוא בתיאור הכינוס לגזירת שמונה עשר דבר, שהתקיים בעלייתו של חנניה בן חזקיה. בכינוס השתתפו תלמידי בית שמאי ובית הלל, שפעלו במאה האחרונה לפני הספירה, כך שהזיהוי על פי המסורת מוביל לתקופה זו. היו שהציעו לצמצם את הזיהוי בצורה ממוקדת יותר, וזיהו את אלעזר בן חנניה כותב המגילה עם אלעזר בן חנניה המוכר מספרי יוסף בן מתתיהו כמנהיג של אחת מקבוצות הקנאים. לשיטתם, הוא כתב את המגילה אולם זיהוי זה מבוסס על השערות רבות, ולא נתקבל במחקר, והדעה העיקרית היא שאין דרך לקבוע מתי בדיוק פעלו בני משפחת בן-גוריון.
זיהוי על פי זמן התרחשותם של המועדים במגילה
הזיהוי על פי זמן ההתרחשות של המועדים נתון למחלוקות רבות. מוסכם על כולם, שרוב המועדים, גם אלו שאינם מזוהים בוודאות, התרחשו בתקופה החשמונאית. לפיכך, ישנה הסכמה כללית שהמגילה נערכה לכל המוקדם בסוף התקופה החשמונאית. אולם על הזמן המדויק של העריכה אין הסכמה. לדעת בן-ציון לוריא, המגילה נערכה בתקופתו של אלכסנדר ינאי, לאחר ניצחונו על היטורים בכלקיס. לדעתו, המסורת המספרת על אלעזר בן חנניה רק מספרת מי העלה את המגילה על הכתב, אולם היא הייתה קיימת כספר שלם וערוך עוד קודם לכן. ורד נעם מציינת שהמאורע המאוחר ביותר המזוהה באופן ודאי הוא ביטול גזירת הקיסר קליגולה (כ"ב בשבט) בשנת 41 לספירה, והואיל וקשה להניח שהמגילה נתחברה לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, ניתן לתחום את זמן כתיבת המגילה לשנים אלו, בדומה לזיהוי על פי המסורת.
כתיבת הסכוליון
זמן חיבורו של הסכוליון אינו ברור לחלוטין, וככל הנראה הוא לא נוצר בפעם אחת על ידי עורך שליקט מסורות הקשורות למגילה, אלא התהווה במהלך הדורות החל מכתיבת המגילה ועד למאות הראשונות לספירה. השוואה לקטעי פירוש למגילה המופיעים בספרות חז"ל יכולה ללמד על שאיבה דו כיוונית של מסורות.
הסכוליון של התלמוד הבבלי
בגמרא מצוטטים בכמה מקומות קטעים מהמגילה, יחד עם קטעי אגדה המפרשים אותם. מתוך ההקשר בסוגיות נראה שהחיבור בין קטעי האגדה למגילה לא נעשה על ידי הגמרא, והגמרא ציטטה קטעים מתוך "סכוליון" שהיה לפניה, ככל הנראה בעל פה. עם זאת, בתקופת הגמרא עוד נשמרה ההבחנה בין המגילה, שעמדה כקובץ בפני עצמה, לבין הביאור שלה. בסך הכל בתלמוד הבבלי מופיעים שלושה עשר מועדים מהמגילה, ומתוכם מופיעים קטעי "סכוליון" על אחת עשרה יחידות.
המגילה והסכוליון בתלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה
בתלמוד הירושלמי מופיעים תשעה אזכורים של המגילה. באחד מהם מופיע קטע אגדתי המבאר את המאורע (י"ג באדר, יום ניקנור). אולם בשונה מהבבלי, בו מצוטטים קטעי סכוליון כיחידה אחת עם המגילה, בקטע המובא בירושלמי אין ראיה שהביאור עמד בפני האמוראים כחלק מ"סכוליון", וניתן להניח שהאמוראים עצמם הם שחיברו בין קטע האגדה לציטוט מהמגילה.
במדרשי האגדה השונים אין אזכור של המגילה, ואף בקטעים בהם מובאות אגדתות המקבילות לאגדתות המופיעות בסכוליון, אין כל ראיה לשאיבה של המדרשים מהסכוליון או להפך.
היחס בין סכוליון הגמרא לסכוליונים שלנו
קטעי הסכוליון שמופיעים בגמרא דומים לסכוליון נוסח פרמה הן במסורות הביאור הדומות, והן בנוסח של מסורות הביאור שמובאות, אולם גם בין שניהם ישנם הבדלים משמעותיים, המובילים לקביעה ששני הסכוליונים לא שאבו אחד מהשני (היינו שלפני הגמרא לא עמד סכוליון פרמה, ולפני עורך סכוליון פרמה לא עמדה הגמרא) אלא שאבו שניהם יחד ממקור שלישי, ככל הנראה מהדורת סכוליון שהייתה קרובה למדי לנוסח פרמה.
סכוליון נוסח אוקספורד רחוק מאוד מהגמרא, שני הסכוליונים מביאים מסורות פירוש שונת לרבים מהמועדים, וגם במועדים בהם מסורות הפירוש דומות, שינויי הנוסח רבים כך שלא ייתכן ששתיהן שאבו מאותו מקור ערוך.
התהוות הסכוליונים
ורד נעם זיהתה שהסכוליונים השונים מכילים, מצד אחד, מסורות איכותיות ומקוריות, שאין להן אח בספרות חז"ל, ומצד שני, בחלק מהמועדים הסכוליונים לא מביאים מסורת של ממש, אלא רק משתמשים בתבניות קבועות כדי להסביר מועדים כמו כן, רבים מקטעי הסכוליון נמצאים מולנו בצורה קטועה כל כך, שלא ניתן להבין אותם ללא השוואה למקבילות.
לאור הממצאים המועטים של המגילה בשאר ספרות חז"ל, לא ניתן לקבוע איך ומתי בדיוק התחבר הסכוליון. את הדיון בנושא מסכמת ורד נעם כך:
הסכוליון כחיבור עצמאי
המגילה כחיבור הלכתי
איסורי התענית וההספד במגילה
בכותרת שבראש המגילה נאמר שהימים המופיעים בה אסורים בתענית, ומקצתם אסורים בהספד. ההבנה המקובלת של המשפט היא שתענית חמורה יותר, וכל הימים המופיעים במגילה אסורים בה, ואילו הספד קל יותר, ולכן רק חלק מן הימים אסורים בו. ויש שהסבירו להפך, שההספד חמור יותר, ולכן כל הימים אסורים בו, ורק חלק מן הימים אסורים בתענית.
המובן הפשוט של המונח "הספד", הוא אמירת דברים לזכרו של אדם בהלווייתו. מאיר בר–אילן הציע שמשמעות המונח הספד במגילה היא "קינה פולחנית", תפילה מסוג מסוים, כעין תפילות הסליחות ותחנון הנהוגות כיום. כמו כן, לדעתו איסור התענית נועד כנגד אנשים שהיו נוהגים להתענות בצורה סדירה, בין היתר כחלק מהמעמדות שליוו את עבודת המקדש, ולאו דווקא כנגד האפשרות של קביעת צומות על צרות, כדוגמת תעניות גשמים.
היתרי תענית בימים המצוינים במגילה
במשפט הסיום של המגילה נאמר . במשמעות המשפט נחלקו פרשנים וחוקרים לאורך הדורות. מוסכם, שהמשפט פוטר מאיסור התענית אנשים מסוימים, וקובע סייג למשפט "אלו הימים שאסורים בתענית", "מלבד איש ש", והמחלוקת היא מה משמעות הדברים "איתי עליהו אסיר בצלו". שני ההסברים העיקריים, הם: מלבד אדם שנדר תענית קודם שנכתבה מגילת תענית או מלבד אדם שנדר נדר תענית כללי (כגון לצום כל ימי שני וחמישי) וימי התעניות שלו התנגשו בימים המופיעים במגילת תענית.
בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.
ביטול מגילת תענית
איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה־3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים.
כתבי יד ודפוסים
למגילת תענית יש כעשרה כתבי יד, אולם רבים מהם מאוחרים, ותלויים בדפוס. נביא כאן את כתבי היד העיקריים של המגילה.כתבי יד של נוסח פרמה כתב יד פרמה. נמצא בספריית הפאלאטינה בפארמה 2298, אוסף דה רוסי 117, מספר 13205 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד, שהוא מהעתיקים שיש בידינו, נכתב, על פי עדות הקולופון, בחודש תשרי ק"ה (1344). כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה, שנקרא על שמו. כתב היד המלא כולל מספר חיבורים, ואורכו 140 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שבעה דפים, נמצאת בין דפים 84–90. כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה, ללא צפיפות בין המילים, ומצבו מצוין. כתב היד כולל 33 מועדים, ומשמיט את כ"ז באייר (איתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה) ואת י"ב באדר (יום טוריינוס). איכות מסירתו של כתב יד זה טובה משל כתב יד אוקספורד, ובשל כך הוא נבחר לשמש כנוסח הפנים של המגילה במהדורתו של עידו המפל ובמהדורתה של ורד נעם. כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של אדולף נויבאואר, ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל. ככל הידוע כיום (2020) כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה.סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר P, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם פ.כתבי יד של נוסח אוקספורד כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, אוסף מיכאל 388 (קטלוג נויבאואר 867), מספר 21628 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב, על פי הקולופון, על ידי . כתב היד הוא עד הנוסח העיקרי לנוסח אוקספורד, שנקרא על שמו. כתב היד כולל מספר חיבורים, ואורכו 196 דפים ומגילת תענית שתופסת שני עמודים נמצאת בדפים 193–194 כתב היד כתוב בצורה צפופה, וישנם מקומות בהם הוא מטושטש וקשה לקריאה. כתב היד כולל 34 מועדים, ומשמיט את י"ב באדר (יום טוריינוס). לא ידוע בדיוק ממתי כתב היד, אולם ככל הנראה הוא מהמאה ה־15 או ה־16. כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של נויבואר, ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל. סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר m, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם א.
כתב יד סנט פאול. נמצא בספריית המנזר הבנדיקטיני בסנט פאול (עמק הלַוונט — Lavanttal), אוסטריה, בכריכת קודקס 39c/4. כתב היד התגלה בשנת 2007 בספרייה בסנט פאול בכריכה של הספר מכלול התאולוגיה של תומאס אקווינס, ופורסם על ידי יואב רוזנטל. על פי ד"ר מרדכי גלצר, כתב היד נכתב לפני 1300. כתב היד כתוב בשני טורים בכתיבה אשכנזית מרובעת. כתב היד כולל דף אחד בלבד, ומכיל כ־40 אחוז מהביאור, החל מסוף הביאור לד/י בתמוז ועד תחילת הביאור לכ"ב בשבט. על מנת להבדילו מכתב יד אוקסופרד, כונה כתב היד על יד רוזנטל א בעוד כתב יד אוקספורד כונה אכתבי יד של נוסח הכלאיים כתב יד וינה – ניו יורק. נמצא כיום בבית המדרש לרבנים בניו יורק 10484, מספר 72979 במכון לתצלומי כתבי יד. על פי עדות הקולופון, נכתב על ידי יצחק אפומאדו בי"ט בשבט רס"ט (1309) בסלוניקי. כתב היד מכיל מספר חיבורים והמגילה נמצאת בו בעמודים רצט– שי. כתב היד היה בעבר בספריית וינה (מספר 31 בקטלוג שוורץ), ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעלם, והידע על על הנוסח שלו הגיע מכתב יד שהעתיק ממנו ומכמה מהדירים שפרסמו את נוסחאותיו כשינויי נוסחאות לדפוסים. כתב היד נתגלה מחדש ונרכש על ידי בית המדרש לרבנים בניו יורק בשנת 1998.
כתב יד קיימברידג'. נמצא בספריית האוניברסיטה בקיימברידג', add 648, מספר 16871 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב על ידי הסופר רפאל בן שלמה בן יעקב הכהן מפארטו, שחי בפירנצה במחצית הראשונה של המאה ה־16. כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה והניתן לקוראו בצורה נוחה. כתב היד מכיל מספר חיבורים ואורכו 384 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שישה דפים, נמצאת בין דפים 373–378. המפל סבר שהוא נעתק מהדפוס, ובשל כך חסר ערך מחקרי, אולם נועם קיבלה את דעתו של ליכטנשטיין שכתב היד הועתק מכתב יד שממנו הועתק הדפוס הראשון (היינו שהדפוס הראשון וכתב היד הם "אחים").
כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, קטלוג נויבאואר 2421, מספר 21701 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד תוארך בעבר על פי השימוש המשני שלו, כריכת ספרים, אז נכתבה בצידו הערה משנת 1603, שהמפל זיהה בטעות כקולופון, ותיארך את כתיבת כתב היד לשנה זו. על פי בדיקתו של פרופסור מלאכי בית-אריה, כתב היד נכתב במאה ה־13, והוא כתב היד הקדום ביותר של המגילה שיש בידינו. כתב היד כולל עמוד אחד, כתוב בשני טורים בכתיבה מרובעת. כתב היד מכיל את סוף המגילה בלבד, מאמצע הביאור על פורים.
דפוסים
המגילה נדפסה לראשונה בשנת רע"ד במנטובה שבאיטליה, עוד קודם להדפסת התלמוד הבבלי בשלמותו. מאז נדפסה המגילה עשרות פעמים נביא את העיקריים שבהם. בכל הדפוסים הלא מדעיים של המגילה, הודפסה יחד עם המגילה גם מגילת תענית בתרא, כאשר בדפוסים המוקדמים אין הבדל בינה לבין המגילה, ובדפוסים המאוחרים יש הבדל בין החיבורים (החל מדפוס המבורג, אולם בצורה לא סדירה)
מנטובה רע"ד. דפוס ראשון של המגילה, נדפס בבית הדפוס של שמואל לטיף. המגילה נדפסה בתוך קובץ של ספרי כרוניקה יהודית, מתכונת בה הודפסה פעמים רבות בהמשך. בדפוס מנטובה נדפסה המגילה יחד עם: סדר עולם רבא וזוטא, ספר הקבלה לראב"ד, זיכרון דברי רומי ומלכי ישראל בית שני. דפוס זה נדפס במספר עותקים רב באופן יחסי.
אמסטרדם תי"ט. נדפס עם שני פירושים מהרב אברהם הלוי (מהר"א) בן הרב יוסף סג"ל בן הרב אברהם פרץ סג"ל, פירוש כולל, וחידושי מהר"א. המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים, וזה הדפוס הראשון בו נדפסה המגילה לבדה .
המבורג תקי"ז. למגילה נוסף פירוש מאת הרב יעקב עמדין. המגילה נדפסה לאחר סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא (בדפים כג עמוד ב – ל עמוד ב), ובסופה נדפסה מגילת תענית בתרא, לראשונה תוך הבדלה בין המגילת למגילת תענית בתרא, ואחריהם נדפסו עוד כמה חיבורים מהרב עמדין .
דיהרנפורט תק"ע. נדפס בבית הדפוס של יוסף מייא. למגילה נוספו פירושים מאת הרב יהודה לייב ב"ר מנחם (דיין דק"ק קראטאשין): רש"י (ליקוט מפרושי רש"י על קטעי המגילה שמופיעים בתלמוד) תוספות חדשים (פירוש מרחיב הדן במגילה ובפירושים עליה, כעין התוספות על הגמרא) ופירושים בשם עין משפט – נר מצווה (הפניה למקומות בהם הפוסקים פסקו קטעים מהמגילה) מסורת הש"ס (הפניות למקבליות בש"ס) ותורה אור (הפניה למקורות הפסוקים המצוטטים, כולם פירושים כעין הפירושים המקבילים על הגמרא שחוברו על ידי הרב יהושע בועז). המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים .
ירושלים תרס"ח. נדפס בבית הדפוס שעהנבוים את ווייס. למגילה נוספו פירושים מאת הרב אברהם אליהו בן יחיאל מיכל בורנשטיין: פירוש קצר, פירוש האשל (כעין פירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אבל שניהם נתחברו על ידי הרב אברהם אליהו), וכן מסורת הש"ס תורה אור עין משפט נר מצווה. כל אלו נדפסו על הדף. בסוף המגילה נדפסו: פירוש ר"י עמדין, ופירוש מהר"א. בגוף המגילה ישנה הבדלה בין המגילה, הכתובה באותיות שונות מנוקדת ובפסקא נפרדת, לבין הסכוליון .מהדורות מדעיות המהדורה הראשונה של מגילת תענית שכללה השוואה לכתבי יד הייתה מהדורתו של אדולף נויבאואר, שבספרו סדר החכמים וקורות דברי הימים, שמכיל חיבורים יהודיים עתיקים שנושאם היסטוריה וכרונולוגיה, כלל גם את מגילת תענית. נוסח הפנים שלו התבסס על דפוס ראשון, על מהדורת אמסטרדם תע"א,
המהדורה המדעית הראשונה של מגילת תענית הייתה מהדורתו של הנס ליכטנשטיין (צבי אבנרי), שיצאה לאור בסינסינטי בשנת 1932 וכללה מחקר על המגילה, ומהדורה של המגילה. נוסח הפנים של המגילה של ליכטנשטיין היה אקלקטי, ואת הסכוליון הוא חילק לשני נוסחים, שהוא קרא להם הנוסח הספרדי (מיוצג לדעתו בכתב יד פרמה) והמשפחה הרחבה, או הנוסח האיטלקי, שכוללת את כתבי היד של נוסח הכלאיים. בכתב יד אוקספורד ראה ליכטנשטיין קיצור של המשפחה הרחבה. בהצגה של הסכוליון ליכטנשטיין הביא לפעמים את שני הנוסחים זה בצד זה, ולפעמים יצר מהדורה אקלקטית של הסכוליון מעדי הנוסח השונים (אוקספורד פרמה ונוסח הכלאיים).
המהדורה המדעית המקובלת לשימוש כיום היא מהדורת ורד נועם, שהוכנה כחלק מעבודת הדוקטורט שלה ויצא לאור בשנת 2003. המהדורה, שחוברה לאחר זיהוי ההבדל בין הסכוליונים השונים, מביאה את שלושת הסכוליונים זה לצד זה בשלושה טורים, תוך הצגת הדומה והשונה ביניהם, וכן חילופי נוסח והשוואה למקבילות בשאר ספרות חז"ל וימי הביניים.
מגילת תענית בתרא
מגילת תענית בתרא היא רשימה המונה ימים בהם נהגו לצום. רשימה זו נתחברה ככל הנראה במאות החמישית–השישית, והמקור הראשון המוכר לנו שמצטט אותה הוא בעל הלכות גדולות. הרשימה הועתקה בכתבי יד שונים, וביניהם במרבית כתבי היד של מגילת תענית (כתבי היד של נוסח הכלאיים) בסוף המגילה, ולכן מכונה מגילת תענית בתרא או מגילת תענית פרק אחרון, אולם היא אינה חלק ממגילת תענית, וחלק מהמועדים שבה אף סותרים את מגלת תענית. הרשימה נפסקה בספרי הלכה רבים, ביניהם הטור והשולחן ערוך.
רשימת התעניות צורפה למגילת תענית, ומופיעה במהדורות רבות כפרק האחרון של מגילת תענית. תוספת זו הביאה כמה אחרונים לטעון שהתענית הוזכרה בחז"ל, אך היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית הוכיח שרשימת הצומות אינה חלק מקורי של המגילה אלא תוספת שהוכנסה למגילה מדברי בה"ג. כך גם מקובל במחקר. אולם, בשל הופעתה בסוף מגילת תענית בכמה כתבי יד ובדפוסים רבים, מקובל במחקר לכנות אותה "מגילת תענית בתרא".
מעמדה של מגילת תענית בתרא נדון בספרות ההלכה. בעוד בעל הלכות גדולות כתב בתחילת הרשימה שבתעניות אלו מתענים "מן התורה", כותבים רבים השמיטו מילים אלו. בעל מנורת המאור כתב שמקצת חסידים מתענים בו, ורבי מנחם בן זרח בספרו צידה לדרך כתב שבעלי נפש מתענים בו. לעומתם, רבי יעקב חזן מלונדון כתב שרשימת התעניות בוטלה לגמרי, ובספר התדיר כתב שאין גוזרים גזירה שהציבור לא מסוגל לעמוד בה ועל כן לא צריך לצום. בעל ספר האשכול התייחס לרשימה זו בביטול מפני שלא ידוע מי מחברה. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך סיכם שראוי להתענות בימים אלו, ובעקבותיו כתבו כך פוסקים רבים, אם כי בספרו הבית יוסף כתב שלא ראה או שמע מעולם אף-אחד שנהג להתענות בהם. ורבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין כתב שלא גוזרים תעניות לאחר חתימת התלמוד.
לקריאה נוספת
נוסחים
כתבי יד
כתב יד פרמה של מגילת תענית באתר כתיב
כתב יד וינה של מגילת תענית באתר בית המדרש לרבנים באמריקה
כתב יד סנט פאול, קטע של הסכוליון נוסח אוקספורד.
מהדורות אחרות
מגילת תענית על פי כתבי יד פרמה וקיימברידג' (נוסח פרמה ונוסח הכלאיים) באתר מאגרים של המילון ההיסטורי ללשון העברית
מגילת תענית על פי כתב יד אוקספורד באתר מאגרים של המילון ההיסטורי ללשון העברית
מגילת תענית: על פי כתבי יד ודפוסים ישנים (עמ' 62–95) – מהדורת ליכטנשטיין
פירושים
על־אודות המגילה
ורד נעם, מגילת תענית – הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצירוף מהדורה בקורתית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד ()
מאיר בר-אילן, "בשבח המחקר ובגנות האסכולה", מועד: שנתון למדעי היהדות טז, תשס"ו (עמ' 114–130)
עדו המפל, מגילת תענית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת תל אביב תשל"ו
בן-ציון לוריא, מגילת תענית: פרשיות בתולדות בית חשמונאי, לאור משנה קדומה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ו ()
מאיר בר-אילן, "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, תשמ"ו (עמ' קיד-קלז)
יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (פרק שנים עשר: מגילת תענית, עמ' 307–322), ירושלים: מאגנס, תשנ"ה
ורד נעם, "לנוסחיו של ה"סכוליון" למגילת תענית", תרביץ סב, תשנ"ג (עמ' 55–99)
ורד נעם, "שתי עדויות על נתיב המסירה של מגילת תענית ועל מוצאו של נוסח הכלאיים לביאורה", תרביץ סה, תשנ"ו, (עמ' 389–416)
אפרים אלימלך אורבך, ההלכה – מקורותיה והתפתחותה (עמ' 44), גבעתיים: מסדה, יד לתלמוד, 1984
הרב יהודה הלל, "מגילת תענית – זמנה, סמכותה וביטולה", מקבציאל לא, תשס"ה, עמ' רסח–רצד
שולמית אליצור, למה צמנו?: מגילת תענית בתרא ורשימות צומות הקרובות לה''', האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ז.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ספרות חז"ל
קטגוריה:יצירות יהודיות בארמית
קטגוריה:התקופה החשמונאית בארץ ישראל
קטגוריה:ספרות יהודית בתקופת בית שני
תענית
| 2024-08-01T01:14:36
|
סאות' פארק
|
סאות' פארק (באנגלית: South Park) היא סדרת טלוויזיה קומית סאטירית מונפשת אמריקאית, שנוצרה על ידי טריי פארקר ומאט סטון, ומשודרת ברשת קומדי סנטרל, בגרסתה המקורית האמריקאית, משנת 1997 ועד היום (2024). הסדרה התפרסמה בעיקר בזכות ההומור השחור המוגזם שלה והגסויות שהיא כוללת, ועל כן על אף דמויותיה (ועקב סאטירה פוליטית ברוב עונותיה האחרונות) – לא-מיועדת לילדים. הסדרה עוקבת אחר הרפתקאותיהם של ארבעה ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הסדרה התפתחה משני סרטי אנימציה קצרים ובוטים שיצרו סטון ופארקר ב-1992 וב-1995. הסרטון השני עורר התעניינות בתעשייה והוביל ליצירת הסדרה.
הפרק הראשון של הסדרה שודר ב-13 באוגוסט 1997 וזכה ל-98,000 צופים, שהיה אז נתון נמוך וכמעט גרם לביטול הסדרה. מאז שידור הפרק השני של הסדרה, היא זוכה באופן עקבי במדרוג גבוה ולעיתים קרובות מתוארת הסדרה האחראית ל"הצבתה של קומדי סנטרל על המפה"; פרק הפיילוט של הסדרה, "הפלישה לפי הטבעת של קרטמן", הופק באמצעות הנפשת סטופ מושן בעוד שאר הפרקים הופקו בתוכנת מחשב המדמה סטופ מושן. אף על פי שמדרוג הסדרה צנח מאז עונותיה הראשונות, היא עדיין אחת מהמצליחות ביותר של קומדי סנטרל.
הסדרה זוכה במקביל הן לשבחים רבים והן לתגובות שליליות, ובאופן כמעט שנתי פרק מעונתה הנוכחית של הסדרה זוכה בפרס אמי לפרק הטלוויזיה הטוב ביותר. הפופולריות של הסדרה הובילה להפצת סרט קולנוע מונפש באורך מלא בשם "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" ביוני 1999 שהיה להצלחה מסחרית עם הכנסות של 83,137,603$. ב-2013 דורגה סאות' פארק על ידי מגזין TV Guide כסדרת האנימציה העשירית הגדולה ביותר בכל הזמנים.
לפי סקר שנערך ברשתות החברתיות בחשבונות השונים של סאות' פארק, הפרק המדורג ביותר של הסדרה עד אז היה "Make love, not Warcraft" (עונה 10, פרק 8)https://www.facebook.com/6708787004/posts/10158440729007005/?d=n.
העונה ה-23 של הסדרה עלתה לשידור ב-25 בספטמבר 2019. על פי מדריכי הפרקים הרשמיים, הספיישלים הטלוויזיוניים על מגפת הקורונה העולמית שיצאו בשנים 2020–2021, נחשבים רשמית לעונה 24. ב-2 בפברואר 2022 עלה לשידור בארצות הברית הפרק הראשון בעונה ה-25.
בישראל, שודרו שתי עונותיה הראשונות של הסדרה בערוץ 2 בזכיינית קשת בשעות הלילה המאוחרות, ובעוד שזכו לרייטינג גבוה בקרב הקהל הצעיר התקבלו גם תלונות מצופי הערוץ על הסדרה. העונה השלישית של הסדרה נרכשה על ידי הזכיינית והייתה אמורה להיות משודרת במתכונת מצונזרת בערוץ 2, במהלך שעות הערב המוקדמות, אך השידור המצונזר בוטל לבסוף והוכרז כי הסדרה תעבור לערוץ ביפ. כאמור מעונתה השלישית עד עונתה ה-12 של הסדרה היא שודרה בערוץ ביפ עד סגירתו, לאחר מכן עברה לערוץ הוט קומדי סנטרל ושם משודרת מאז עונתה ה-13 ועד היום, וכן בשידורים חוזרים של עונות קודמות. רוב פרקי הסדרה זמינים לצפייה ב-HOT VOD, פרט לפרקים 200 ו-201 מעונה 14 שצונזרו, כשבשנת 2019 הסדרה ירדה מהשירות של הוט, אך הועלתה אליו שוב בתחילת שנת 2020.
כל פרקי הסדרה זמינים לצפייה באתר הרשמי באנגלית של אולפני הסדרה, וללא עלות. בשנת 2023 הפכו הפרקים זמינים לצפייה בתחומי ארצות הברית בלבד. אולם בסוף אותה שנה, חזרו הפרקים להיות זמינים לצפייה דרך האתר גם בישראל.
בעבר חלק מעונות הסדרה היו זמינות לצפייה בשירות הסטרימינג "נטפליקס".
נושאים
סאות' פארק הייתה לתוכנית הטלוויזיה הראשונה שקיבלה הגבלת צפייה של (תוכנית המיועדת לנערים מעל גיל 17 בלבד) ומאז מיועדת בדרך כלל לקהל מבוגר. דמויות הילדים בסדרה משתמשות בשפה גסה ואלימות מוגזמת, מה שמביא לרוב לצנזורים כמעט בלתי פוסקים; יוצרי הסדרה, טריי פארקר ומאט סטון, טוענים כי השפה הגסה היא דוגמה לשפה הגסה שבה משתמשים נערים וילדים כשהם לבד עם עצמם. הסדרה עוסקת לרוב בנושאים אקטואליים כגון הפרק "חג מולד בקנדה!" שעסק בלכידתו של סדאם חוסיין.
הדמויות
ממוזער|250x250 פיקסלים|תמונת הנושא של הסדרה, המציגה את הדמויות הראשיות של הסדרה
הסדרה נסובה סביב הרפתקאותיהם של ארבעה ילדים אמריקאים – סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק – וחבריהם, החיים בעיר הקטנה סאות' פארק שבקולורדו. עד לאמצע העונה הרביעית למדו הילדים בכיתה ג', ומאז הם עדיין לומדים בכיתה ד'. הסדרה כוללת דמויות חוזרות נוספות רבות, בהן משפחותיהם של הילדים, צוות בית הספר, תלמידים נוספים, דמויות ששאובות מדתות שונות, דמויות מואנשות ואף מפלצות שונות. בין הבולטות שבהן הן באטרס סטוץ', שף (שכבר איננו חלק מהסדרה), מר גאריסון המורה ועוד. בנוסף ישנן דמויות משניות רבות.
סטן מארש וקייל ברופלובסקי מייצגים בסדרה את טריי פארקר ומאט סטון, בהתאמה, בעוד שאריק קרטמן מייצג את "הצד האפל" של יוצרי הסדרה.
הפקה
יצירה
ממוזער|250px|יוצרי הסדרה: מאט סטון (ימין) וטריי פארקר (שמאל), 2007ראשיתה של הסדרה ב-1992, אז נפגשו טריי פארקר ומאט סטון, סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת קולורדו, ויצרו במשותף סרט מונפש קצר בשם "ישו נגד פרוסטי". בסרט, שנוצר תוך שימוש בתקציב זעום וביד גסה, כיכבו אבות טיפוס של הדמויות הראשיות של "סאות' פארק", שכללו דמות שמזכירה את קרטמן בשם "קני", דמות חסרת שם שמזכירה את הדמות המוכרת כיום כקני, ושתי דמויות כמעט זהות זו לזו העשויות להתפרש כגרסאות הראשוניות של סטן וקייל.
ב-1995 צפה מפיק רשת הטלוויזיה "פוקס" בריאן גריידן בסרט והחליט לממן את יצירתו של סרט קצר נוסף בידי פארקר וסטון, אותו התכוון לשלוח לחבריו כסוג של כרטיס ברכה מודרני לקראת חג המולד. הסרט, שכונה "ישו נגד סנטה", הזכיר יותר בסגנונו את "סאות' פארק" ותיאר דו-קרב בסגנון משחקי "מורטל קומבט" בין ישו לסנטה קלאוס על רקע שאלת משמעותו האמיתית של חג המולד, שהסתיים בשביתת נשק. הווידאו זכה לפופולריות גדולה, בין השאר באינטרנט, והוביל מחד לדיבורים חיובים ומאידך שליליים על יצירתה של סדרה, תחילה בפוקס ולאחר מכן בקומדי סנטרל, בה עלתה "סאות' פארק" לבסוף לשידור ב-13 באוגוסט 1997 (עם הפרק הראשון, הפלישה לפי הטבעת של קרטמן). שני הסרטונים, שמוכרים שניהם כיום בשם "רוח חג המולד", נחשבים לאבותיה הקדמונים של הסדרה. הפרק "חג מולד מאוד מחורבן" (הפרק האחרון בעונה הרביעית) של הסדרה, בו מצליחים הילדים להשיב את רוח חג המולד לתושבי העיר על ידי יצירתו של סרטון וידאו דל-תקציב, מהווה פרודיה על יצירתו של הסרטון "ישו נגד סנטה". קטעים משני הסרטונים שולבו בפתיח של הסדרה בארבע עונותיה הראשונות.
הנפשה
סרטוני "רוח חג המולד", כמו גם פרק הפיילוט של הסדרה, נוצרו תוך שימוש בנייר סוכר ובטכניקות הנפשה מסורתיות של גזרי נייר. יצירתו של פרק הפיילוט ארכה שלושה חודשים. סגנון ההנפשה הושפע מהדמויות המונפשות שיצר טרי גיליאם מגזרי נייר עבור "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", סדרה שפארקר וסטון הצהירו שהייתה מושא הערצתם מאז ומעולם.
בפרקים הבאים נעשה שימוש בהנפשה ממוחשבת תוך שמירה על מראה דומה לזה של היצירות המקוריות. הדמויות נוצרות בעזרת תוכנת הגרפיקה הווקטורית "CorelDRAW", ומונפשות בעזרת כלי הנפשה ממוחשבים מודרניים, בתחילה "PowerAnimator" וכיום "מאיה". פארקר וסטון תיארו את השימוש בכלים אלה כ"בניית ארמון בחול בעזרת בולדוזר". הודות לשיטה זו יצירתם של פרקים אורכת בדרך כלל ארבעה או חמישה ימים בלבד, ומאפשרת ליוצרים להגיב במהירות לאירועים אקטואליים. כך למשל שודר הפרק "חג המולד בקנדה" שעסק בלכידתו של סדאם חוסיין, שלושה ימים בלבד לאחר המאורע עצמו, ותוך התייחסות למקום המחבוא המדויק בו נמצא חוסיין (שוחה לאדם אחד, "חור עכביש" בסלנג הצבאי האמריקאי). פרק זה, כמו גם הפרק "חמישיות 2000" שעסק בפרשת אליאן גונזלס, גרם לשינוי של הרגע האחרון בהפקתו של פרק בשל רצון להתמקד באירוע חדשותי אקטואלי.
המראה החיצוני של הדמויות והסצנות נעשה פשטני פחות במשך הזמן, בעיקר במטרה להעשיר את האפקט הקומי. אפקטים מיוחדים התווספו, כמו פיצוצים שנוצרו בגרפיקה מתקדמת והחליפו גזרי נייר של להבות אש, או טכניקות הצללה שנועדו להדגיש את הסצנות הרגשניות ואת מחוותיו הפיזיות הדרמטיות של קרטמן. במספר פרקים, בהם "הנרתיק החדש של מר גאריסון", משולבים קטעי וידאו של לייב אקשן. פרקים שעושים שימוש בחלקם בסגנון הנפשה שונה לגמרי מזה המקובל בסדרה כוללים את "זמנים טובים עם נשק" (אנימה) ו"עשו אהבה, לא וורקראפט" (משינימה). ההנפשות כוללות הצגת עצמים, תהליכים ומעשים מבחילים ומאוד קשים לצפייה כמו דימום מהרקטום או דג נעוץ בגוף אנושי, וכן איברי מין חשופים ועירום.
דיבוב
מאט סטון וטריי פארקר מדבבים את רוב הדמויות ממין זכר בסדרה, כאשר אפריל סטיוארט ומונה מרשל (בעבר מרי קיי ברגמן ואליזה שניידר) מדבבות את רובן של הדמויות ממין נקבה, בהן ונדי טסטבורגר ושילה ברופלובסקי. מדבבים אחרים הם אדריאן בירד (מדבב את טולקין בלאק), ורנון צ'טמן (טאולי) וג'ניפר סטיבנס (בבה סטיבנס). חברי עבר בצוות המדבבים כוללים את אייזיק הייז (שף) וג'ון האנסן (מר עבד). הייז, שהיה סיינטולוג, עזב לאחר שהסתכסך עם היוצרים על רקע טיפול הסדרה בנושא הסיינטולוגיה במסגרת הפרק "לכוד בארון".
צוות המדבבים מחקה לעיתים קרובות קולות של ידוענים שדמויותיהם מופיעות בסדרה, אך ישנם גם מקרים בהם תורם הידוען עצמו את קולו לדמותו, למשל ג'יי לנו, רוברט סמית' והלהקות רדיוהד וקורן. ידוענים שהתארחו בסדרה ותרמו את קולם לדמויות אחרות כוללים בין השאר את ג'ניפר אניסטון, ג'ורג' קלוני, הנרי וינקלר, הצמד צ'יץ' וצ'ונג, נטשה הנסטרידג' ופיטר סרפינוביץ'. סטון ופארקר טענו כי הם מעדיפים שאופן אירוח הידוענים יהיה "אקראי יותר" מאשר זה של סדרות כמו "משפחת סימפסון". כך למשל גילם ג'ורג' קלוני בפרק "השיט ההומואי הגדול של אל ההומו הגדול" דמות של כלב הומוסקסואל, ולג'רי סיינפלד שביקש להשתתף בסדרה הוצע לדבב בפרק "מרווין המורעב" דמות בשם "תרנגול הודו מספר 4", אך סוכנו של סיינפלד סירב להצעה.
מוזיקה
שיר הנושא המקורי של "סאות' פארק" היה קטע מוזיקלי בביצועה של להקת פרימוס. נעימת הפתיחה שהיוצרים התכוונו לעשות בה שימוש הייתה איטית ודלה יותר, ולבסוף הוחלט להפוך אותה לנעימת סיום ולהקליט שיר קצבי יותר שישמש כשיר פתיחה. השיר עובד מחדש שלוש פעמים עד כה ושורות אחדות שונו בו. החל מן הפרק "כיתה ד'" של העונה הרביעית נעשה שימוש בגרסת היפ הופ של השיר שנוצרה בידי פול רוב. לקראת העונה השישית הוכנה גרסה קצבית אף יותר עם השפעות קאנטרי. באמצע העונה העשירית עובד השיר כך שיכיל סימפול של השיר "Whamola" מאת להקת "קולונל לס קלייפול'ס פירלס פליינג פרוג בריגייד", פרויקט-צד של סולן פרימוס, לס קלייפול.
תרומות מוזיקליות נוספות לסדרה הגיעו מהזמר אייזיק הייז, שתרם את קולו לדמות שף שנהג לשיר שירים, בדרך כלל בעלי אופי מיני בוטה, כאמצעי "להסביר לילדים נושאים שונים מעולם המבוגרים". השיר "Chocolate Salty Balls" ("ביצי שוקולד מלוחות") אף יצא כסינגל בבריטניה לשם קידום האלבום "Chef Aid: The South Park Album" (אלבום של שירים מתוך הפרק "מופע הסיוע לשף" בו התארחו מוזיקאים נודעים רבים) והגיע שם למקום הראשון במצעד המכירות. פרקים רבים כוללים מוזיקת רקע רגשנית באופן קיצוני על מנת להדגיש באופן הומוריסטי את התוכן הדרמטי של הסצנה. לעיתים נוהג אריק קרטמן לפצוח בשיר על מנת להפגין רגשות מלאכותיים של זולתנות או אופטימיות ובכך לקדם את מניעיו האמיתיים. לדוגמה, בפרק "קני מת" משכנע קרטמן את חברי הסנאט להתיר את חקר תאי הגזע תוך ניצול עוצמתו הרגשית של השיר "Heat of the Moment" מאת להקת אסיה.
עד ליציאתו של סרט הקולנוע "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" לא באו לידי ביטוי בסדרה יכולותיהם המוזיקליות של היוצרים. פסקול הסרט, שנוצר בשיתוף עם המוזיקאי זוכה פרס גראמי מרק שיימן, כלל מספר שירים שהפכו ללהיטים, בהם "Blame Canada" שהועמד לפרס אוסקר ו-"Uncle Fucka" שזכה בפרס השיר הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע של MTV. סטון ופארקר הקימו עם עוד שני אנשי צוות של הסדרה להקת פאנק-רוק בשם DVDA, שמבצעת מדי פעם שירים אלה בהופעותיה.
תוכן
ממוזער|200px|כמעט כל פרק ב"סאות' פארק" נפתח בתניית פטור מזויפת שלשונה: "כל הדמויות והאירועים בסדרה זו--אפילו אלו המבוססים על המציאות--הם דמיוניים לחלוטין. כל קולות הידוענים הם חיקויים.....גרועים. התוכנית הבאה כוללת שפה גסה ובשל תוכנה אף אחד לא אמור לצפות בה".
ממוזער|200px|ארבע דמויותיה הראשיות של "סאות' פארק", מימין לשמאל: קני מקורמיק, סטן מארש, קייל ברופלובסקי ואריק קרטמן.
"סאות' פארק" נטתה להומור מזעזע ולסלפסטיק בפרקיה המוקדמים, באופן מובהק וקיצוני יותר מאשר בפרקיה הבאים. מרכיב הסאטירה, ששולב בפרקים בודדים בלבד של הסדרה בימיה המוקדמים, הפך עם הזמן לנפוץ יותר. חלק מהפרקים כוללים פרודיה על דמויות ונושאים מהתרבות הפופולרית, כמו השפעתה השלילית לכאורה של פריס הילטון על ילדות (הפרק "אוסף הווידאו של זונה מפונקת וטפשה", בו הוצגה הילטון כמה שמעודד ילדות צעירות לעסוק בזנות ובפורנו), וחלקם נוגעים בנושאים פוליטיים כמו מדיניות ההגירה האמריקאית (הפרק "גובאקס").
בדרך כלל, כאשר פרק עוסק בנושא פוליטי רגיש או במשבר, הוא מציג תגובה מוגזמת עד להתפקע של דמויות המבוגרים, בעוד שהילדים מהווים לכאורה את החזית הרגועה והשקולה ובו בזמן מתמודדים בהצלחה עם מצב אבסורדי לכאורה זה שנוצר. המונח "רפובליקני סאות' פארק" שהיה נפוץ באינטרנט בתחילת שנות האלפיים (אותו תיארו סטון ופארקר עצמם כ"רעיון טיפשי"), בא לתאר אמריקאים צעירים האוחזים בדעות פוליטיות שנובעות לכאורה מגישתה של הסדרה לפוליטיקה. נושאים נפוצים בסדרה הם התעללות בילדים והזנחתם, פורנו, עירום, יחסי מין, הומוסקסואליות, סטריאוטיפים על רקע גזעי ואף הצנזורה שהסדרה עצמה זוכה לה.
במדינות רבות, בהן ארצות הברית, בריטניה וישראל, הסדרה אינה מומלצת לילדים ועל כן ההגבלות בגיל הצפייה מחמירות.
העיר סאות' פארק
העיר הבדיונית סאות' פארק, בה מתרחש רובן המכריע של עלילות הסדרה, מתוארת בסדרה כחלק מאזור גאוגרפי בשם זה, אשר במציאות הוא אגן ניקוז מישורי בגודל אלף מיילים רבועים בלב הרי הרוקי. החורף שורר בעיר כמעט תמיד והיא מכוסה תמיד בשלג, ככל הנראה בגלל המראה החיצוני של הדמויות, שהוצגו בבגדי חורף בסרטון חג המולד שהיווה את ההשראה לסדרה. בפרק "ג'קובזאורים" מצוטט קרטמן כי "יש רק שתי עונות בסאות' פארק, חורף ויולי".
בעיר נמצאים בין השאר המוסדות "בית הספר היסודי של סאות' פארק" ובית החולים "המעבר לגיהנום". כוח המשטרה מורכב כמעט כולו משוטר אחד, השוטר ברבריידי (לא כולל שוטרי משרד השריף המחוזי ייטס ומרפי), והפוליטיקאי היחיד היא ראש העיר מק'דניאלס. דגל העיר הציג, עד הפרק "שף משתגע", אנשים לבנים המבצעים לינץ' באדם שחור. בפרק החליטו התושבים לשנות את הדגל שנחשב לגזעני, וכעת הוא מציג אנשים מגזעים שונים, בהם אדם שחור, המבצעים לינץ' באדם שחור. בעבר חי בעיר ישו שאף הנחה תוכנית-ייעוץ בטלוויזיה המקומית, עד למותו בפרק "חג מולד בעיראק".
העיר מושפעת מערים אמיתיות באגן הניקוז סאות' פארק כמו פיירפליי, ומפרוורים של דנוור כמו ליטלטון, המקומות בהם גדלו יוצרי הסדרה טריי פארקר ומאט סטון, בהתאמה.
הזמן
הזמן בסדרה אינו משתנה בצורה משמעותית והוא מתקדם לאט מאוד. בתחילת הסדרה גיבוריה הם ילדים בני 8 אשר לומדים בכיתה ג'. הם עולים כיתה רק באמצע העונה הרביעית בפרק "Fourth Grade" ("כיתה ד'"). כמו כן, רק בעונה ה-13 סטן הוא היחיד שחוגג את יום הולדתו ה-9, ובעונה 15 את יום הולדתו ה-10. מאז אין עיסוק בסדרה לגבי רמת כיתתם של הילדים וניתן להניח שהם עדיין בכיתה ד'. בעונה ה-21 צוין שטרנס ופיליפ הזדקנו.
הצנזורה והשערוריות החוזרות
הסדרה נחשבת לבוטה יותר מרוב סדרות הטלוויזיה האחרות, דבר שגרם בין השאר לכך שמספר רב של קטעים מן הסדרה צונזרו במהלך שידורי הסינדיקציה של פרקים רבים. צנזורה על הסדרה הופעלה בין השאר בישראל, כאשר בשידורה הראשון של העונה הראשונה בערוץ 2 הוחלט שלא לשדר את הפרק "השיט ההומואי הגדול של אל ההומו הגדול", עקב בדיחה במהלכו בנושא השואה. אולם הפרק שודר בערוץ מאוחר יותר וכן בערוץ ביפ. פרק נוסף שצונזר לשידור הוא "דלקת עיניים" (הנקרא גם "דלקת הלחמית"), במהלכו נראה אריק קרטמן מחופש לאדולף היטלר, מצדיע במועל יד תוך הכרזת "זיג הייל" ואף הוזה עצמו נואם בסגנונו של היטלר. הפרק מעולם לא שודר בערוץ 2 אלא רק בערוץ ביפ. לאחר שידור שתי העונות הראשונות בערוץ 2, תוכננה בשידורי קשת בשנת 2000 רצועת שידור לילדים ונוער בשעות הערב, שהייתה אמורה לכלול 8 מתוך 17 פרקי העונה השלישית שנמצאו מתאימים לשידור על ידי שידורי קשת. פנייה של מנכ"ל המועצה לשלום הילד אל נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה הביאה להפסקת שידורה של הסדרה בערוץ 2 ולהעברתה לערוץ ביפ, ששידר את עונות הסדרה במלואן. בשנת 2009 החל שידור העונה העשירית בערוץ ביפ באיחור של כ-3 שנים. סיבת האיחור אינה ידועה.
הסדרה עוררה לא מעט שערוריות ציבוריות על רקע עיסוקיה בנושאים שבני אדם רבים רואים כטאבו וכרגישים, כמו שימוש בניבול פה, דתות, כתות, מיניות, שימוש בסטרואידים והתחממות עולמית. בדצמבר 2005 מחה ארגון הליגה הקתולית נגד הפרק "בלאדי מרי", שבו הוצגה סצנה קשה לצפייה פסל של מרים הבתולה עם רקטום מדמם. במרץ 2006, בעקבות ביטול שידורו של הפרק "לכוד בארון", התפרסמו דיווחים על כך שטום קרוז הוא זה שגרם באיומים לביטול שידורו של הפרק שהציג באופן נלעג אותו ואת כת הסיינטולוגיה אליה הוא משתייך. באותו החודש עזב אייזיק הייז, אף הוא מאנשי הכת, את הסדרה על רקע היחס אליה. גם הפרק "גיהנום עלי-אדמות 2006" ששודר באוקטובר 2006, שבועות מספר לאחר מותו של סטיב ארווין ובו הוצג ארווין באופן אלים, כאשר הוא בגיהנום ודג טריגון נעוץ בגופו, עורר מחאות רבות. לעיתים מתייחסת הסדרה לשערוריות שהיא עצמה מעוררת ובפועל היא "שמה זין", "מצפצפת" ומתעלמת כמעט לגמרי מהמחאות והתגובות השליליות, למשל בפרקים "ספיישל פנטסטי לחג הפסחא" הלועג שוב לליגה הקתולית (ובו אזכורים לכל הנושאים שקשורים לנצרות, וכן לקטע המופיע בפרק "בלאדי מרי") ו"שובו של שף", המתייחס לעזיבתו של הייז.
נושא הצנזורה הוא אחד מהקבועים ביותר בסדרה, כאשר פרקים רבים לכל אורך הסדרה, כמו גם סרט הקולנוע "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר", מציגים עמדה שלילית כלפי הצנזורה והשפעותיה. הפרק הראשון שעשה זאת הוא הפרק השישי של הסדרה, "מוות", שהיווה פרודיה על הקריאות הרבות להורדתה של הסדרה מן האוויר בימיה הראשונים, תוך שימוש בקריקטורות של מאט סטון וטריי פארקר בשם "טרנס ופיליפ". פרק זה היה האחרון מתוך ששת הפרקים שהוזמנו במקור על ידי קומדי סנטרל, ויוצרי הסדרה היו בטוחים בעת יצירת הפרק שפרקים חדשים לא יוזמנו בשל המחאות הרבות. מאוחר יותר עסק צמד הפרקים "מלחמות המצוירים" מן העונה העשירית בפרשת קריקטורות מוחמד, ויוצרי הסדרה נקלעו למאבק קשה עם קומדי סנטרל על הצגת דמותו המאוירת של מוחמד. כמו כן, בפרק "זה פוגע במעריץ" נאמרת המילה "shit" כשהיא בלתי-מצונזרת מספר שיא של 162 פעמים, כאשר מונה בפינת המסך מציין כמה פעמים נאמרה המילה עד כה בפרק.
סטון ופארקר, למרות עוצמת המחאות והתגובות השליליות לסדרה, מתארים את עצמם כ"פוגעניים באופן שווה כלפי כולם" ופרקים שעוסקים בנושאים מעוררי מחלוקת לועגים לעיתים קרובות לכל הצדדים ולא מצדדים בבירור בעמדה כלשהי. הנושא הרגיש של הפלות מלאכותיות, למשל, זוכה לפרודיות רבות בסדרה, כאשר עמדת היוצרים איננה ברורה לחלוטין (בפרק "שף משתגע", למשל, נעשה שימוש בנושא ההפלות על מנת להדגיש את "שמרנותו" של קרטמן). מוטיב חוזר נפוץ הוא מעין "נאום סיכום" קצר מפיהם של הילדים על כך שאירועי הפרק לימדו אותם מוסר השכל חשוב (שבפועל אין בו שום דבר חינוכי אלא בוטות ואלימות).
באפריל 2010 פרסם ארגון מוסלמי קיצוני הודעה חריפה שפורשה בעיני חלק מהציבור כאיום על חיי יוצרי הסדרה, לאחר שידור הפרק "200" מהעונה ה-14 שבו הופיע מוחמד בחליפת דוב. ההודעה הזהירה את היוצרים כי "גורלם יהיה ככל הנראה זהה לזה של תאו ואן גוך" (נרצח ב-2004 בידי מוסלמי על פרסום דעות כנגד מוסלמים). בעקבות זאת צינזרה קומדי סנטרל את שמו של מוחמד וכן את "נאומי הסיכום" מפרק ההמשך, "201", בניגוד לשיקול דעתם של פארקר וסטון. מהלך זה של קומדי סנטרל גרר תגובות שליליות רבות ממבקרי טלוויזיה בארצות הברית. צמד הפרקים אף הועלה על ידי גורמי החוק בארצות הברית כגורם אפשרי לניסיון הפיגוע ב-2010 בכיכר טיימס. צמד הפרקים "200" ו-"201" הם היחידים בסדרה שמעולם לא שודרו בישראל.
חשיבות
ב-2007 כלל "טיים מגזין" את "סאות' פארק" ברשימת "100 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים", שם נכתב על הסדרה כי היא "מזה עשור מהווה את המקור הטוב ביותר באמריקה לסאטירה, כאשר היא מפציצה באש אוטומטית בני אדם צבועים מהשמאל ומהימין ומספקת את המילה האחרונה (ובדרך כלל הגסה ביותר) בנוגע לאליאן גונזלס, לטרי צ'יאבו ולמספר ידוענים שאיבדו שליטה על עצמם". ב-2008 דורגה הסדרה במקום ה-12 ברשימת "התוכניות הטובות ביותר ב-25 השנים האחרונות" של "אנטרטיינמנט ויקלי".
דעותיהם של יוצרי הסדרה בנושאים שונים כפי שהן משתקפות בסדרה הפכו לנושא מרכזי למחקר בספרות ובתקשורת בתחומי הפילוסופיה, התאולוגיה, הסוציולוגיה והפוליטיקה.
מכללת ברוקלין מציעה קורס ששמו "סאות' פארק ותקינות פוליטית". ריצ'רד הנלי, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת דלאוור שערך את קובץ המאמרים "סאות' פארק ופילוסופיה (גדול יותר, ארוך יותר, חודר יותר)" מ-2007, התייחס בהקדמה לספר אל הסדרה כ"אחת מסדרות הטלוויזיה החשובות ביותר מבחינה פילוסופית". עם זאת, בפועל יש המוחים על הדעות המציגות את הסדרה כחשובה, זאת בשל הפרובוקציות הרבות הכלולות בה.
מידרוג
"סאות' פארק" נחשבת, למרות (ואולי בגלל) ההומור השחור שלה, לגורם העיקרי להצלחתה של קומדי סנטרל ונכון ליוני 2008 היא נשארת הסדרה הנצפית ביותר של הערוץ. הסדרה זכתה לאחוזי מידרוג גבוהים יחסית לתוכנית המשודרת בכבלים החל משידורו של פרק הבכורה שזכה ל-65,000 צופים בארצות הברית. מספר הצופים עלה בהדרגה והפרק השני של העונה השנייה, "אמא של קרטמן היא עדיין זונה מלוכלכת", הפך למשדר הכבלים הנצפה ביותר מאז ומעולם שאינו משדר ספורט, עם 6.2 מיליון צופים. מספר בתי האב המחזיקים בערוץ קומדי סנטרל עלה מ-9.1 מיליון ב-1997 ל-50 מיליון ביוני 1998. בעונה השלישית, לעומת זאת, ירדו אחוזי המידרוג באופן חד (3.4 מיליון צופים בפרק הפתיחה של העונה לעומת 5.5 מיליון בעונה הקודמת), ירידה שיוחסה על ידי היוצרים לחולשתה היחסית של העונה השנייה בשל הלחץ אליו נקלעו על רקע יציאתו של סרט הקולנוע. סטון ופארקר ייחסו את צמצום קהל הצופים גם לסיקור התקשורתי הגדול לו זכתה הסדרה בשנה הקודמת וטענו כי קהל הצופים של העונה השלישית משקף את קהל המעריצים האמיתי של הסדרה. בעונה הרביעית חלה ירידה נוספת במידרוג, ועד לעונה התשיעית התייצבה הסדרה על קהל צופים ממוצע של בין 2.6 ל-2.8 מיליון צופים לפרק.
פרסים
"סאות' פארק" היא אחת מהסדרות המעטות שזכו בפרס "CableACE Award" (פרס המצוינות לטלוויזיה בכבלים, שהתחרה בפרס אמי בתקופה בה מוסד האמי לא הכיר בטלוויזיה בכבלים), בתקופה בה היו פעילות (1997). היא גם הסדרה האחרונה שזכתה בפרס זה. ב-1998 הועמדה הסדרה לפרס אנני (המוענק ליצירות מונפשות) בקטגוריית "הישג יוצא דופן לתוכנית פריים טיים או לייט נייט מונפשת". גם זכייתה בפרס זה הובילה למחאות רבות.
הסדרה הועמדה שש עשרה פעמים לזכייה בפרס אמי (התוכנית המונפשת הטובה ביותר ודיבוב הדמויות הטוב ביותר) (1998, 2000, 2002, 2004-2021), מתוכן זכתה ארבע פעמים, עבור הפרקים "חברים טובים לנצח" מ-2005, "עשו אהבה, לא וורקראפט" מ-2006, "מרגריטוויל" מ-2009 ו"להעלות את הרף" מ-2012. טרילוגיית הפרקים "ארץ הדמיון" מ-2007 זכתה בפרס אמי לתוכנית המונפשת הטובה ביותר בת שעה או יותר. ב-2006 זכתה הסדרה בפרס פיבודי, כאשר השופטים מתייחסים אליה כתוכנית האמיצה ביותר בטלוויזיה ומחמיאים לה על תרומתה להנצחת חשיבותה של הסובלנות.
סקירת סדרה
עונה 24
ב-15 בספטמבר 2020 פורסם כי ב-30 בספטמבר 2020 ישודר פרק ספיישל חד-פעמי באורך שעה בשם "ספיישל הקורונה" ("The Pandemic Special"), העוסק במגפת הקורונה. מדובר בפרק הספיישל הראשון של הסדרה והראשון באורך שעה. הפרק אינו נחשב כפתיחת העונה ה-24, אשר טרם הוכרזה. במרץ 2021 שודר פרק נוסף העוסק במגפה ובחיסון האוכלוסייה נגד הנגיף. בפרק הספיישל הראשון ניתן לצפות בין השאר באנשים המחכים בתור לקבלת חיסון נגד קורונה, החיסונים מגיעים לעיר במטוס ישראלי ובתוך המטוס נמצא בחור ישראלי המחלק אריזות ובתוכן חיסונים נגד קורונה לאזרחים.
על פי מדריכי הפרקים הרשמיים, הספיישלים הטלוויזיוניים על מגפת הקורונה העולמית שיצאו בשנים 2020–2021, נחשבים רשמית לעונה 24.
בשנים 2020–2021, בסך הכל יצאו ארבעה ספיישלים טלוויזיוניים על מגפת הקורונה: "The Pandemic Special", "South ParQ Vaccination Special",South Park: Post Covid: The Return of Covid (השניים האחרונים יצאו כסרטי טלוויזיה).
מדיות נוספות בזיכיון
הסרט
ב-1999, שנתיים בלבד מאז עלייתה לשידור של "סאות' פארק", יצא לאקרנים סרט הקולנוע "סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" המבוסס על הסדרה. הסרט, קומדיה מוזיקלית סאטירית, זכה באופן אירוני לביקורות חיוביות. הסרט התיימר ליצור סאטירה על המחלוקת שהוא עצמו יעורר, וב-2001 נכנס לספר השיאים של גינס עבור "מספר ניבולי הפה הרב ביותר בסרט מונפש". השיר "Blame Canada" ("האשימו את קנדה") מתוך הפסקול של הסרט הועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "המוזיקה הטובה ביותר, שיר מקורי".
סרט נוסף, המהווה למעשה איחוד של שלושת פרקי "ארץ הדמיון" ("Imaginationland"), יצא ב-2008 היישר לחנויות ה-DVD.
מוצרים נלווים
תעשיית המוצרים הנלווים לסדרה מכניסה סכום של מספר מיליוני דולרים מדי שנה. ב-1999 הוציאה סגה מכשיר פינבול המבוסס על "סאות' פארק". הסדרה היוותה השראה למספר משחקי מחשב, הראשון הוא משחק היריות בגוף ראשון "South Park" של אקליים עבור המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן, שיצא ב-1998. אחריו יצאו משחק החברה "South Park: Chef's Luv Shack" הכולל חידונים עבור דרימקאסט, המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן ב-1999, ומשחק המרוצים "South Park Rally" עבור דרימקאסט, המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן ב-2000. משחק הגנת מגדל של דאבלסיקס עבור Xbox 360 בשם "!South Park Let's Go Tower Defense Play" יצא ב-2009.
המשחק "South Park The Stick Of Truth" יצא למחשב, ל-Xbox 360 ולפלייסטיישן 3 ב-4 במרץ 2014 וזכה להצלחה רבה. במשחק משחקים את הילד החדש בסאות' פארק כאשר הוא עוזר לדמויות הקבועות בסדרה בהשגת מטרותיהם השונות לאורך המשחק. המשחק ידוע בהומור החריג שלו הכולל סצינות עירום ולחימה בזומבים המוצגים כנאצים. המשחק זכה לציון 9/10 באתר הגיימינג IGN. למשחק יצא ב-2017 משחק המשך בשם "South Park: The Fractured but Whole".
+רשימת משחקי סאות' פארקשם משחקשנת יציאהקונסולות בהם המשחק זמיןSouth Park1998נינטנדו 64
Windows 98
פלייסטיישןSouth Park: Chef's Luv Shack1999נינטנדו 64
דרימקאסט
Windows 98
פלייסטישןSouth Park Rally1999נינטנדו 64
דרימקאסט
פלייסטיישן!South Park Let's Go Tower Defense Play2009Xbox 360South Park: Tenorman's Revenge2012Xbox 360South Park: The Stick of Truth2014Windows 8
פלייסטיישן 3
Xbox 360
נינטנדו סוויץ'
פלייסטיישן 4
Xbox OneSouth Park: The Fractured but Whole2017Windows 10
נינטנדו סוויץ'
פלייסטיישן 4
Xbox OneSouth Park: Phone Destroyer2017iOS 11
iOS 12
iOS 13
iPadOS
iOS 14
אנדרואיד אוראו
אנדרואיד פאי
אנדרואיד 10
אנדרואיד 11South Park: Snow Day!2024
פרקי ספיישלים
כחלק מעסקה עם פרמאונט+ טריי פארקר ומאט סטון יצרו 14 פרקי ספיישלים עם שניים שיוצאים כל שנה לשירות הסטרימינג.
+מספר הפרקשם הפרקכותביםתאריך יציאה1"South Park: Post Covid"טריי פארקר25 בנובמבר 20212"South Park: Post Covid: The Return of Covid"טריי פארקר16 בדצמבר 20213"South Park The Streaming Wars"טריי פארקר1 ביוני 20224"South Park The Streaming Wars Part 2"טריי פארקר13 ביולי 20225"South Park: Joining the Panderverse"טריי פארקר27 באוקטובר 20236"South Park (Not Suitable for Children)"טריי פארקר20 בדצמבר 2023
לקריאה נוספת
ריצ'רד הנלי (עורך), סאות' פארק ופילוסופיה, ידיעות ספרים והוצאת פן
קישורים חיצוניים
סאות פארק: על הומניזם, חינוך וביקורתיות בלתי מותנית, באתר המאסף
הערות שוליים
*
קטגוריה:קומדיות מצבים אמריקאיות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
קטגוריה:תוכניות טלוויזיה סאטיריות
קטגוריה:קומדי סנטרל
קטגוריה:קומדיות מצבים מונפשות
קטגוריה:קומדיות שחורות
קטגוריה:יצירות שצונזרו בישראל
קטגוריה:זוכי פרס פיבודי
קטגוריה:זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: אנימציה
קטגוריה:סדרות הנפשה אמריקאיות
קטגוריה:טרנסג'נדר בטלוויזיה
קטגוריה:טיפולי המרה בטלוויזיה
| 2024-09-18T03:50:10
|
ניסוי הכלא של סטנפורד
|
שמאל|ממוזער|250px|לוח לציון המקום שבו התקיים הניסוי באוניברסיטת סטנפורד
ניסוי הכלא של סטנפורד היה ניסוי פסיכולוגי שנערך באוגוסט 1971, ובמהלכו נערכה הדמיה של סביבת כלא למשך שבועיים, תוך מעקב אחרי התנהגות המשתתפים. פיליפ זימברדו, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, עמד בראש צוות המחקר שניהל את המחקר. הניסוי יצא משליטה, והוא מהווה נקודת ציון בפסיכולוגיה חברתית ובקביעת כללי אתיקה בניסויים.
הניסוי
הסטודנטים שהשתתפו בניסוי גויסו באמצעות מודעה בעיתון. הם עברו מבחנים פסיכולוגיים, וידאו שאין להם עבר פלילי, וכן הובטח להם תשלום תמורת השתתפותם בניסוי. המשתתפים, כולם גברים בני המעמד הבינוני, חולקו באקראי לתפקיד של "אסיר" או "סוהר". המשתתפים שהוגרלו להיות האסירים נאסרו על ידי משטרת פאלו אלטו בביתם באמצע היום, הושמו באזיקים והועברו עם כיסוי עיניים למרתף המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, שהוסב זמנית לכלא, ואילו המשתתפים שהוטל עליהם להיות ה"סוהרים" קיבלו מדים, אלות ומשקפי שמש לצורך שמירה על מרחק פיקודי. במהלך כל הניסוי, שתוכנן להימשך שבועיים, החוקרים תיעדו את התנהגות המשתתפים באמצעות מצלמות שהוצבו במסדרונות ומיקרופונים שהוטמנו בתאים.
ה"סוהרים" היו חופשיים לקבוע את כללי ההתנהגות ולשמור על הסדר בכלא, אך הובהרה להם חשיבות תפקידם והסכנות האפשריות בסיטואציה זו. ה"אסירים" לעומת זאת, בדומה לאסירים אמיתיים, יכלו לצפות לחוסר פרטיות ולמידה מסוימת של הטרדה. המתנדבים יוּדעו על מצב זה בחתימתם על הסכמה להתנדב לניסוי.
למעשה, היחס של הסוהרים החל כקשוח ונוקשה מאוד ולאחר מספר ימים הייתה זו כבר התעללות של ממש. הסוהרים ערכו מספר מסדרי ספירה של האסירים במהלך כל משמרת של שלוש שעות. עונש נפוץ היה דרישה מהאסירים לבצע קפיצות במקום, שכיבות סמיכה או כפיפות בטן. סוהר אחד גם דרך על גב האסירים בזמן שביצעו שכיבות סמיכה או דרש מאסיר אחר לשבת על גב האסיר באותו הזמן. חלק מהסוהרים הפכו בהדרגה להיות יותר ויותר סדיסטיים, במיוחד בלילה כאשר חשבו שהמצלמות אינן פועלות, ונראה כי נהנו מהעוצמה והכוח שבתפקידם, אז ההתעללות עברה גם לרובד המיני וכללה גם התעללות מינית באסירים. האסירים, לעומת זאת, הפכו למדוכאים והראו סימני לחץ נפשי.
הניסוי יצא משליטה מהר מאוד. מרד פרץ ביום השני לניסוי, האסירים התבצרו בתאיהם וחסמו את הכניסה באמצעות מיטות והחלו לקלל את הסוהרים. הסוהרים התייעצו כיצד לדכא את המרד והחליטו לטפל בו בכוח. הם הפעילו מטף אש (שהיה במקום מטעמי בטיחות) כדי להכריח את האסירים להתרחק מהדלתות. הסוהרים הפשיטו את האסירים, לקחו את המיטות והעבירו את יוזמי המרד לצינוק שיצרו. הצינוק היה ארון שרוחבו כחצי מטר והייתה בו רק אפשרות לעמוד או לשבת ישיבה שפופה אך לא ישיבה רגילה. המרד הוביל לחיזוק הסולידריות בין הסוהרים והם התחילו לראות את האסירים כעושי צרות, ולכן החלו לאיים על האסירים ולהתנהג ביתר אלימות.
בימים הבאים המשיך הניסוי להידרדר. ולעיתים אפילו הליכה לשירותים נמנעה מן האסירים. לפני נעילת התאים בלילה, האסירים הורשו ללכת לשירותים במשותף פעם אחת אחרונה. ראשיהם מכוסים בשקים, אזיקים לרגליהם, ידיהם על כתפי האסיר שלפניהם, הם רצים במהירות לשירותים תוך צעקות של הסוהרים. אחרי נעילת התאים בלילה בשעה 22:00 הוכרחו האסירים לעשות את צורכיהם בדלי שהושאר בתאם. היו פעמים שהסוהרים לא אישרו לרוקן את הדליים, והכלא הסריח משתן ומצואה.
שלושה ימים לאחר התחלת הניסוי, החל אחד האסירים לסבול מהפרעה נפשית חמורה, שכללה מחשבה לא מסודרת, בכי וזעם. החוקרים, שנכנסו גם הם לתפקידם בניסוי כמנהלי הכלא, חשבו שהאסיר מנסה לשטות בהם על מנת שישחררו אותו ולכן הציעו לו בהתחלה לשתף פעולה עם הסוהרים בתמורה לכך שלא יטרידו אותו. לבסוף, הוא "שוחרר" מהניסוי. ביום הרביעי לניסוי נערך ביקור קצר של הורים וחברים. חלק מההורים היו המומים מהמצב של בניהם ופנו לחוקרים בנושא; הללו הפנו את האשמה מהניסוי אל ה"אסירים" עצמם. בהמשך שוחרר אסיר נוסף.
החוקרים החליטו להפסיק את הניסוי לאחר שישה ימים בלבד, לאחר שחברתו של זימברדו, שהגיעה לצפות בניסוי, הייתה עדה להתאכזרות הסוהרים אל האסירים וערערה על הלגיטימיות המוסרית של הניסוי. התנהגות החוקרים במחקר זה ספגה ביקורות רבות: על כך שלקח להם זמן רב מדי להבין שהמשתתף בניסוי מפגין סימני מצוקה נפשית אמיתיים עד שהותר לו לצאת מהניסוי, ועל כך שלמרות פניות ההורים על מצב בניהם וההתנהגות הסדיסטית של הסוהרים, לא הופסק הניסוי מוקדם יותר. זימברדו הגיב לכך בביקורת עצמית והודה שהוא נכנס לתפקידו כמנהל הכלא; כאשר היו שמועות על בריחה מתוכננת, הוא לא ישב מהצד וצפה בהתרחשויות אלא היה מוטרד מהבטיחות של הכלא שלו. הוא אף התרגז כאשר משטרת פאלו אלטו לא אישרה לו להעביר את הניסוי לכלא הישן שלה.
מטרת הניסוי הייתה לבחון התנהגות בשבי, אך ממצאיו ממחישים בראש ובראשונה את האכזריות החייתית שעשויים לנקוט בעלי סמכות כלפי פקודיהם. הסוהרים שהשתתפו בניסוי היו אנשים מן השורה, ובכל זאת הגיעו תוך ימים ספורים ליחס מרושע ואטום כלפי הנתונים למרותם. ממצאי הניסוי גם ממחישים כיצד האדם נכנס לתפקיד החברתי שיועד לו. אחד ה"אסירים" בניסוי כתב לזימברדו לאחר מכן שהוא הרגיש חסר זהות, שהאדם בעל השם שהוא היה, מתרחק ממנו, והוא הופך להיות למספר האסיר שלו. הממצאים ממחישים גם את הציות של אנשים כאשר ניתנת להם אידאולוגיה שיוצרת לגיטימציה להתנהגות מסוימת, ובנוסף לאידאולוגיה ישנה תמיכה חברתית וממסדית.
זימברדו טוען שלניסוי לא היו השפעות נפשיות ארוכות טווח, אף על פי שחלק מהמשתתפים הפגינו סימנים של התמוטטות נפשית במהלך הניסוי.
ביקורת
קיימת דעה רווחת לפיה הניסוי מצביע על פוטנציאל אלימות ופטרונות חבוי, שעשוי להתעורר אצל בני אדם בהינתן סיטואציות שמעודדות התנהגות כזו (בדומה לניסוי של מילגרם ותאוריית ה-Pecking Order). אך מסקנה זו היא חלקית ואף אינה חד-משמעית. בין הסוהרים, למשל, היו סטודנטים שלא פיתחו דפוסים של אלימות. חוקרים ופסיכולוגים מצביעים על תופעה חברתית רחבה המתחדדת על בסיס ניסוי הכלא בסטנפורד: אנשים נוטים לסגל דפוסי התנהגות כמצופה מהם במסגרת קבוצות וארגונים (בהתאמה לפונקציה ולתדמית שלהם בקבוצה). טשטוש האינדיבידואליות, בתוך מערך ארגוני או אידאולוגי של קבוצה, הוא שעשוי להוביל להקצנת דפוסי התנהגות.
המתודולוגיה של הניסוי ספגה ביקורת, והוא מעולם לא שוחזר בהצלחה.
מעדויות מאוחרות יותר של הניסוי עולה שההתמוטטות הנפשית של האסיר הראשון הייתה מזויפת, והוא ביצע אותה כדי לקבל שחרור מהכלא בשביל ללמוד למבחנים. בשנים האחרונות נחשפו גם הקלטות המעידות לכאורה שמתכנני הניסוי עודדו את הסוהרים לנהוג במידה רבה של קשיחות כלפי האסירים. טענות ועדויות אלו מבקשות לומר שהניסוי כולו, יחד עם מסקנותיו, הם זיוף. ד"ר בן בלום, שהוציא לאור ספר ובו הוא שוטח את טענותיו כנגד הניסוי, טוען שיש להתעלם מהניסוי ויש להסיר את אזכורו מתוכניות הלימודים באקדמיה.
התייחסות בתרבות פופולרית
אף על פי שכיום מחקר מסוג זה לא היה מקבל אישור של ועדות האתיקה האוניברסיטאיות (הצהרת הלסינקי), החיפוש אחר תוכניות מציאות מקוריות בטלוויזיה הוביל גם לתוכנית מציאות שבה קבוצת המשתתפים מוחזקת בכלא המפוקח על ידי פסיכולוגים.
בשנת 2001 הופק בגרמניה סרט מתח בשם "הניסוי" (בגרמנית: Das Experiment) על פי המוטיבים של הניסוי. בשנת 2010 הופק סרט אמריקאי בשם דומה (באנגלית - The Experiment), המבוסס על הסרט הגרמני, בכיכובם של אדריאן ברודי ופורסט ויטאקר. ב-2015 עלה לאקרנים בארצות הברית סרט אמריקאי נוסף, .
בספרו זוכה פרס הפוליצר של ריצ'רד פאוורס, The Overstory, דמותו הפיקטיבית של דאגלס פאבליסק משתתפת בניסוי, והדברים מסופרים מנקודת המבט שלו, כפי שהוא חווה אותם.
ראו גם
הגל השלישי (ניסוי "הנחשול")
הניסוי של מילגרם
סיטואציוניזם
מונחים בפסיכולוגיה חברתית
ניסוי הקונפורמיות של אש
קישורים חיצוניים
, ריאיון עם זימברדו על הניסוי ועוד
ניסוי הכלא של סטנפורד ביוטיוב
ניסוי הכלא המפורסם: לא מה שחשבתם, גילויים חדשים על הניסוי, מתוך מכון דוידסון.
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכולוגיה חברתית
קטגוריה:אתיקה
כלא של סטנפורד
כלא של סטנפורד
קטגוריה:כליאה
קטגוריה:1971 בארצות הברית
קטגוריה:אוניברסיטת סטנפורד
קטגוריה:היסטוריה של הפסיכולוגיה
| 2024-08-27T17:57:19
|
אל-קעידה
|
הפניה אל-קאעדה
| 2020-10-18T14:19:35
|
שדה (פיזיקה)
|
ממוזער|איור שמדמה שדה וקטורי – לכל נקודה מותאם וקטור. אפשר לחשוב על זה כשדה המהירויות של האוויר בהוריקן – בכל נקודה מצוירת מהירות האוויר, בחוץ הוא חזק וקרוב למרכז הוא חלש.
שָׂדֶה בפיזיקה הוא תכונה (במינוח מתמטי פונקציה) של המרחב, כלומר התאמה של מספר/וקטור/טנזור לכל נקודה במרחב. לדוגמה, טמפרטורה היא שדה משום שלכל נקודה במרחב מותאם מספר – הטמפרטורה שלה. שדה הוא מונח כללי הכולל סוגים רבים של פונקציות.
שדה יכול להיות בעל ממד אחד ואז יכונה השדה שדה סקלרי, השדה יכול להיות וקטור (ואז יהיה זה שדה וקטורי), טנזור, או גם פונקציה מורכבת יותר.
לעיתים נהוג לקרוא לשדה סקלרי פוטנציאל בגלל האנלוגיה לפוטנציאל חשמלי ואילו לשדה וקטורי נהוג לקרוא לעיתים שדה כוח או סתם "שדה".
דוגמאות לשדות:
שדה-כוח הוא שדה אשר מבטא את הכוח בין שני גופים, לדוגמה:
שדה אלקטרומגנטי שהוא שילוב של
שדה מגנטי (וקטורי)
שדה חשמלי (וקטורי)
שדה כבידה (וקטורי במכניקה הקלאסית וטנזורי במקרה הכללי בתורת היחסות הכללית)
שדה טמפרטורה (סקלרי)
שדה בתורת השדות הקוונטית הוא הכללה של חלקיק ושל גל יחד עם תורת היחסות הפרטית, ולכן הוא פונקציה מהמרחב הארבעה ממדי אל מרחב מורכב יותר, התלוי בסוג השדה. בתורה זו קיימים סוגים שונים של שדות, והחלקיקים נתפסים כעירורים של שדות.
ראו גם
שטף
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
| 2024-04-22T10:31:41
|
פרדוקס הערמה
|
שמאל|ממוזער|250px|מה יהפוך את המצבור (מימין) לערמה (משמאל)?
פרדוקס הערמה הוא פרדוקס המייצג משפחה של פרדוקסים העוסקים בגבולות ועמימות, לרוב של השפה. משפחה זו מכונה פרדוקסים סוריטיים, על שם הפרדוקס המקורי שנקרא ביוונית "פרדוקס סוֹרִיטֶס" ("סורוס" ביוונית היא ערמה). פרדוקסים אלה עוסקים במתח שבין תיאורים הנתפסים לכאורה כברורים ומדויקים, לבין ניסיונות לכמת אותם לכדי מונחים מספריים ברורים. השאלה שניצבת במרכזו של פרדוקס הערמה היא "כמה גרגרים צריכים להיות בערמה כדי שתיחשב ערמה?". מחד נדמה שיש הסכמה כללית שגרגר חול אחד אינו נחשב ערמה, ומאידך כמות מסוימת של גרגרים כן נחשבת לערמה לכל הדעות. אם כן מהו המספר המדויק שעד אליו אוסף הגרגרים אינו נחשב ערמה, וממנו והלאה כן? נדמה שלא ניתן לתת על כך תשובה חד משמעית.
ניתן לתאר את הפרדוקס כמבוסס על שתי ההנחות הבאות:
גרגר חול אחד אינו ערמה.
אם מצבור של גרגרי חול אינו ערמה, הוספת גרגר אחד לא תהפוך אותו לערמה.
אינדוקציה מתמטית מסיקה מן ההנחות האלה את הטענה המופרכת בעליל, שלא קיימות ערימות חול בעולם. כלומר, שכל אוסף סופי של גרגרי חול אינו מהווה ערמה. הרי עבור המקרה N=1, כלומר גרגר חול אחד, הטענה נובעת מההנחה הראשונה. ואם הטענה נכונה עבור N כלשהו, מההנחה השנייה נובע כי גם N+1 גרגרים אינם מהווים ערמה. כלומר אין ערימות חול בעולם.
הפרדוקס מדגים את העמימות המובנית של השפה האנושית. המונח "ערמה" אינו מבוסס על הגדרה החלטית ומדויקת, כי אם על מושג שתפיסתו היא מעורפלת וגמישה. יש שיאמרו שאין כלל מקום להפעיל על מונח לשוני זה כלים לוגיים פורמליים מהסוג שהודגם כאן.
ניתן להשאיל את הפרדוקס על מגוון של מונחים לשוניים. למשל מאיזה גובה בדיוק אדם נחשב "גבוה"? או מאיזה אורך גל, ייחשב הצבע לאדום? וכדומה. ניתן גם להפעיל אותו על שאלות מוסריות, כמו כמה אסירים יש לשחרר כדי להציל חיים של חף מפשע? איזו הסתברות מספיקה כדי להרשיע אדם בפלילים?
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מריוס כהן, "פרדוקס הערמה", באתר הידען, 1 באוגוסט 2008 (פורסם במקור בגיליון גליליאו מספר 116 מאפריל 2008).
ערמה
| 2023-09-04T04:54:08
|
פטר מינואי
|
פטר מינוּאי (Peter Minuit; 1580 – 1638) היה הולנדי שניהל חברות קולוניאליות ביבשת אמריקה.
ביוגרפיה
מינואי נולד בעיר וזל (Wesel) היום בשטח גרמניה.
נשלח על ידי חברת הודו המערבית ההולנדית לנהל את נכסיה ביבשת אמריקה, ומונה על ידה כמנכ"ל הולנד החדשה במסגרת זו הוא קנה בשנת 1626 את האי מנהטן מידי הילידים המקומיים תמורת מוצרים בשווי 60 גילדן הולנדי (24 דולר של ארצות הברית באותו זמן). הוא הקים שם את ניו אמסטרדם, שלימים הפכה לעיר ניו יורק. הוא פוטר מן החברה בשנת 1631, ואז נכנס למשא ומתן עם השוודים, כדי לגלות קולוניות חדשות. ב-20 בנובמבר 1637 הפליג מנמל גטנבורג עם משלחת שוודית ליבשת אמריקה, כדי לגלות את שוודיה החדשה.
הוא נפטר בשנת 1638 בסערת הוריקן באיים הקריביים באי סנט כריסטופר.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אדמירלים הולנדים
קטגוריה:ילידי 1580
קטגוריה:נפטרים ב-1638
| 2024-05-04T18:57:56
|
אלגברה ליניארית
|
ממוזער|250px|שמאל|שלושה מישורים במרחב שהחיתוך ביניהם הוא ישר. הנקודות בכל מישור מבין השלושה הן הפתרונות של משוואה ליניארית בשלושה נעלמים, ונקודות הישר הכחול הן הפתרונות של שתי המשוואות יחדיו.
אלגברה ליניארית (נהגה: לִינֵאָרִית) היא ענף של האלגברה העוסק במערכות של משוואות ליניאריות כמו ובהעתקות ליניאריות כמו והצגותיהן בעזרת מטריצות ומרחבים וקטוריים (בהתאמה).
אלגברה ליניארית היא תחום מרכזי במתמטיקה והשימוש בה נפוץ בתחומים רבים אחרים. למשל, אלגברה ליניארית חיונית להצגה מודרנית של גאומטריה, שכן היא מספקת הגדרה של מונחי היסוד הגאומטריים: נקודה, ישר ומישור, באמצעות מונחים אלגבריים. הגדרה זו מאפשרת גם להגדיר מרחבים אוקלידיים בעלי ממד גדול מ-3. נעשה שימוש נרחב באלגברה ליניארית במסגרת האלגברה המופשטת, האנליזה הפונקציונלית והגאומטריה האנליטית. כמו כן נעשה שימוש באלגברה ליניארית גם במסגרת מדעי הטבע, מדעי המחשב, הנדסה ומדעי החברה.
היסטוריה
אחד מיסודות האלגברה הליניארית הונחו על ידי רנה דקארט שפיתח את מערכת הצירים הקרטזית (הקרויה על שמו) ב-1637 לתיאור המישור והשתמש בה במסגרת הגאומטריה האנליטית לתקוף בעיות של הגאומטריה הקלאסית. על מנת לציין נקודה במישור, השתמש בסימון של זוג סדור .
עוד יסוד של האלגברה הליניארית הונח על ידי גוטפריד וילהלם לייבניץ, שהשתמש במושג הדטרמיננטה לפתרון מערכות משוואות ב-1693. לאחר מכן, ב-1750, פיתח גבריאל קרמר נוסחה לחישוב פתרון של מערכת משוואות, הנקרא כיום כלל קרמר. מאוחר יותר, השתמש המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס בשיטת החילוץ של גאוס (הנקראת גם שיטת הדירוג של גאוס) לפתרון מערכות משוואות.
האלגברה הליניארית המודרנית החלה את דרכה בשנים 1843 ו-1844. ב-1843 גילה ויליאם רואן המילטון (שטבע את המונח וקטור בהקשרו האלגברי) את אלגברת הקווטרניונים. ב-1844 פרסם הרמן גראסמן את ספרו "על אלגברה ליניארית".
ב-1857 הגדיר ארתור קיילי את המטריצה - אחת מאבני היסוד של האלגברה הליניארית. למרות התקדימים האלו, מרבית האלגברה הליניארית המודרנית פותחה במאה ה-20.
מושגי יסוד
שדה
כל דיון באלגברה ליניארית מתחיל בקביעת שדה הגדרה מסוים, שלאיבריו קוראים סקלרים. הם משחקים תפקיד של מספרים. ואכן במקרים רבים שדה זה הוא אוסף המספרים מסוג מסוים, למשל שדה המספרים הממשיים, שדה המספרים המרוכבים או שדה המספרים הרציונליים.
שדה הוא מבנה אלגברי הכולל לפחות שני איברים, 0 ו-1 בעל שתי פעולות בינאריות, המסומנות ב-"" ו-"" (חיבור וכפל) המקיים לכל ב-:
(קומוטטיביות, חוק החילוף לחיבור)
(אסוציאטיביות, חוק הקיבוץ לחיבור)
(0 הוא איבר נייטרלי לחיבור)
לכל קיים כך ש- (לכל איבר קיים איבר נגדי)
(חוק החילוף לכפל)
(חוק הקיבוץ לכפל)
(1 נייטרלי לכפל)
לכל שונה מ-0 קיים כך ש- (קיום איבר הופכי)
(דיסטריבוטיביות, חוק הפילוג)
מאקסיומות אלה נובעות כמה תכונות בסיסיות, כדוגמת יחידוּת של האיברים הנייטרליים (מכיוון שהתכונה ' לכל ' ייחודית לאיבר האפס, וכן בכפל לאיבר היחידה), יחידות האיבר הנגדי וההפכי, והעובדה שמכפלת כל איבר ב-0 שווה ל-0.
האלגברה הליניארית אינה עוסקת בשדות עצמם (לשם כך נועדה תורת השדות). רוב השאלות הבסיסיות באלגברה ליניארית אינן רגישות לשדה, וההתנהגות תהיה דומה למדי עבור שדות שונים. אולם חלק מההגדרות והתוצאות דורשות טיפול שונה בשדות עם מציין חיובי (בעיקר עבור מציין 2). כמו כן חלקים מתקדמים יותר של התורה תלויים בכך שהשדה סגור אלגברית, ובפרט בכך שהוא שדה המספרים המרוכבים, ושונים מהותית עבור שדות שאינם כאלה.
מערכת משוואות ליניאריות
מערכת משוואות ליניארית זו מערכת משוואות מהצורה:
כאשר הם המשתנים, הם המקדמים של המשתנים ו- הם המקדמים החופשיים. כל אלה הם איברים בשדה , ולרוב השדה הזה הוא המספרים הממשיים. אם מקיימים את המשוואות, הם והצגתם כ- נקראים פתרון.
הבעיה המכוננת של האלגברה הליניארית היא לתאר ולחקור את המבנה והסימטריות של אוסף הפתרונות למערכת משוואות כזאת. מערכת משוואות בה המקדמים החופשיים מתאפסים נקראת הומוגנית.
דירוג
שתי מערכות של משוואות ליניאריות נקראות שקולות אם יש להן אותם פתרונות. אפשר "להגיע" ממערכת ליניארית אחת למערכת ששקולה לה באמצעות עשיית מספר סופי של כל אחד מ-3 הסוגים הבאים של פעולות שורה עליה:
החלפת השורות של שתי משוואות
כפל בסקלר שונה מ-0 של כל המקדמים (גם החופשיים)
הוספת שורה מוכפלת בסקלר לשורה אחרת
ביצוע של כל אחד מ-3 הסוגים האלה של פעולות על מערכת משוואות ליניארית יצור מערכת משוואות ששקולה לה.
נאמר שמערכת משוואות היא מדורגת קנונית אם:
בכל שורה המקדם הפותח (המקדם הראשון בכל שורה שהוא לא 0) שווה ל-1.
המקדם הפותח של כל שורה נמצא משמאל למקדם הפותח של השורה שמתחתיה (מכאן המילה "מדורג").
בכל עמודה בה אחד המקדמים הוא פותח, כל שאר המקדמים שווים ל-0.
אחד המשפטים הבסיסיים של אלגברה ליניארית מראה שמכל מערכת משוואות ליניארית ניתן ליצור מערכת מדורגת קנונית יחידה ששקולה לה (ראו שיטת הדירוג של גאוס), ומכאן נובעות תכונות רבות של מערכות משוואות ליניאריות. ביניהן התכונה שלכל מערכת ליניארית מעל שדה אינסופי יש 0, 1, או אינסוף פתרונות.
מרחב וקטורי
המרחב
כאמור פתרון של מערכת משוואות ליניאריות הוא n-יה של מספרים ב-F (סדרה של n מספרים, או וקטור). ניתן לאגד את אוסף כל ה n-יות האלה לקבוצה אחת המסומנת ב-. ניתן לחשוב על כעל אובייקט גאומטרי. למשל, עבור מקבלים את הישר, המישור והמרחב (בהתאמה). הקבוצה מהווה אבטיפוס בסיסי למרחבים הווקטוריים. ההגדרה של מרחב וקטורי נוטלת מקבוצה זאת את המבנה והתכונות שלה והופכת אותם למושג מופשט.
אוסף הפתרונות של מערכת משוואת הומוגנית
אוסף הפתרונות של מערכת משוואת הומוגנית הוא תת-קבוצה של המהווה גם היא דוגמה למרחב וקטורי. דוגמה זאת מספקת צעד נוסף לקראת ההגדרה הכללית של מרחב וקטורי.
ההגדרה של מרחב וקטורי
מרחב וקטורי (או בשמו הנוסף מרחב ליניארי) מעל שדה (כגון שדה המספרים הממשיים או שדה המספרים המרוכבים) זהו מבנה אלגברי בעל 2 פעולות בינאריות "" ו-"" המקיים מספר תכונות. איברי המרחב הווקטורי נקראים וקטורים ואיברי השדה נקראים סקלרים. הפעולה הראשונה נקראת "חיבור וקטורי" והשנייה נקראת "כפל בסקלר", מכיוון שהפעולה הראשונה היא והשנייה . התכונות הן:
המבנה (עבור כלשהו) הוא חבורה אבלית, כלומר: החיבור אסוציאטיבי וקומוטטיבי, (הנקרא "וקטור האפס", לא בהכרח האיבר הנייטרלי של ) הוא איבר נייטרלי של , ולכל איבר יש נגדי;
לכל
לכל
לכל
לכל כאשר 1 הוא איבר היחידה בשדה .
לדוגמה, הוא מרחב וקטורי מעל . כל מרחב וקטורי מממד סופי איזומורפי למרחב מצורה זו.
צירוף ליניארי, בסיס ותת-מרחב
תת-מרחב ליניארי, בצורה לא פורמלית, הוא מרחב וקטורי שמוכל בתוך מרחב וקטורי אחר וסגור ביחס לאותן שתי הפעולות הבינאריות. כלומר, עבור 2 איברים בתת-המרחב, סכומם יהיה שייך לתת-המרחב ויהיה שווה לסכומם במרחב עצמו; באופן דומה עבור כפל בסקלר. מכיוון שפעולות אלו הן אותו דבר במרחב ובתת-המרחב, הן כבר מקיימות את כל האקסיומות של קומוטטביות, אסוציאטיביות, וכו', מה שאומר שהתכונות שצריכות להתקיים בתת-קבוצה של מרחב וקטורי כדי שהוא יהיה תת-מרחב ליניארי הן: לכל : ו- . תכונות אלו נקראות "סגירות ביחס לחיבור" ו"סגירות ביחס לכפל בסקלר" בהתאמה. בפרט הוא כולל גם את וקטור האפס של המרחב המקורי.
במרחב וקטורי מעל שדה , הווקטור מוגדר להיות צירוף ליניארי של אוסף הווקטורים אם עבור כלשהם (המקדמים). הפרישה (span) של סדרת (אוסף) וקטורים כזו היא אוסף כל הצירופים הליניאריים שלה, מה שיוצר תת-מרחב. בהינתן סדרת וקטורים , ניתן להציג את כצירוף ליניארי שלהם על ידי מקדמי 0. אם זאת הדרך היחידה שבה ניתן להציג את כצירוף ליניארי של הסדרה, הסדרה תיקרא בלתי תלויה ליניארית. בסיס של מרחב וקטורי הוא סדרת וקטורים בת"ל (בלתי תלויה ליניארית) שגם פורשת את . כתוצאה מהיותם של בסיסים האיזון הדק שבין קבוצה פורשת לקבוצה בת"ל, כל קבוצה פורשת של וקטורים ניתן לצמצם לבסיס וכל קבוצת וקטורים בלתי תלויה ליניארית ניתן להשלים לבסיס.
לכל שני בסיסים (בהנחה שהם סופיים) של מרחב וקטורי יש אותו גודל, המוגדר להיות המימד של , ומסומן ב- או ב-. בהינתן בסיס של מרחב וקטורי מעל שדה , נוכל ליצור קואורדינטות: הווקטור עם הקואורדינטות יהיה הווקטור . לכל וקטור יש קואורדינטות מפני שהסדרה פורשת, והקורדינטות הן יחידות בגלל שהסדרה בת"ל. לכן, קורדינאטות מוגדרות ביחידות לכל וקטור, מה שנותן דרך לייצג כל וקטור כ- סקלרים.
עבור שני תת-מרחבים של , ו-, נגדיר את סכומם להיות , ובצורה כללית יותר, עבור תתי מרחבים, סכומם יהיה . סכום של תתי-מרחבים הוא תת-מרחב בעצמו. הגדרה זו שונה מאיחוד של קבוצות, שכן איחוד כולל רק את איברי הקבוצות עצמם, וסכום כולל גם וקטורי סכום שאינם נמצאים באף אחד מתתי-המרחב לבדם.
בניסיון לחישוב מימד של סכום תתי מרחבים, נמצאה נוסחה הנקראת משפט הממדים:
.
העתקות ליניאריות
בהינתן שני מרחבים וקטוריים ו- מעל אותו שדה , העתקה ליניארית (הנקראת גם טרנספורמציה ליניארית או אופרטור ליניארי) מ- ל- היא פונקציה שהיא סגורה ביחס לחיבור ולכפל בסקלר, כלומר:
לכל .
אם העתקה ליניארית היא חח"ע ועל, נאמר שהיא איזומורפיזם, ושהמרחבים ו- הם איזומורפיים זה לזה. אם שני מרחבים (מעל אותו שדה) הם איזומורפיים זה לזה, הדבר שקול להיותם שווי מימד.
לכל העתקה ליניארית מוגדרים שני תת-מרחבים: גרעין ההעתקה (כל הווקטורים שנשלחים ל-0), ותמונת ההעתקה (כמו תמונה של פונקציה רגילה). שניהם תת-מרחבים ליניאריים, הגרעין תת-מרחב של תחום הפונקציה והתמונה תת-מרחב של טווח הפונקציה. יש קשר בין הממדים שלהם, הנקרא משפט הממדים:
.
ההעתקה T היא חד-חד ערכית אם גרעינה מתאפס. היא על אם ורק אם תמונתה היא כל W.
מטריצות
בהינתן שני מספרים טבעיים ו , מטריצה A בגודל על (מעל שדה ) היא פונקציה מהקבוצה לסקלרים ב-. הפונקציה הזו מוצגת בעזרת טבלה בת שורות ו עמודות, כאשר במקום ה בטבלה רשום הערך A(i,j) (שמקובל לסמן ב או ב ) . דוגמה פשוטה למטריצה מעל שדה המספרים הממשיים היא . כאן, במקום ה מופיע הערך 6, כלומר A_{2,1} = 6, ובמקום ה מופיע הערך 2, כלומר A_{1,2} = 2. שמות המטריצות לרוב מסומנות באותיות לטיניות גדולות.
שני שימושים בולטים של מטריצות הם הצגה של העתקה ליניארית לפי בסיס מסוים באמצעות מטריצות, והצגה של תבנית ריבועית באמצעות מטריצה סימטרית. כמו כן, אפשר לסמן מערכת משוואות ליניאריות באמצעות מטריצה אחת.
לכל העתקה ליניארית, כך ש- ו-, בהינתן שני בסיסים קבועים ל- ו-, אפשר להתאים להעתקה הליניארית מטריצה מסדר באמצעות וקטורי הבסיס של . בהרבה מקרים מתעניינים בהעתקות כך שהמטריצה ריבועית. ניתן גם להשתמש באותו הבסיס פעמיים. באופן הזה, כל מושג שמוגדר להעתקות ליניאריות ניתן להגדיר למטריצות ולהפך.
ההתאמה בין העתקה ליניארית למטריצה תלויה בבסיס שבו משתמשים. דבר זה יוצר מצב שבו העתקה אחת יכולה להתאים למטריצות רבות, ומטריצה אחת יכולה להתאים להעתקות רבות. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת הוגדר מושג נוסף: 2 מטריצות ריבועיות נקראות דומות אם הן מייצגות אותה העתקה ליניארית בבסיסים שונים (בכל הצגה של הטרנספורמציה הליניארית משתמשים פעמיים באותו בסיס למרחב הווקטורי , שהוא התחום של הטרנספורמציה וגם הטווח שלה).
הייצוג הזה יוצר קשר עמוק מאוד בין העתקות ליניאריות ומטריצות. למשל, בהינתן שתי העתקות ליניאריות כך שהמטריצה שמייצגת את היא ואת מייצגת , אז המטריצה היא המטריצה שמייצגת את ההרכבה (ביחס לבסיסים הנתונים). אחרי חישוב קל, מוצאים גם נוסחה מפורשת עבור כפל מטריצות. חישוב כפל מטריצות באמצעות הנוסחה המפורשת, מאפשר להגיע בקלות למטריצה המייצגת של הרכבת הטרנספורמציות.
דטרמיננטה
מושג מרכזי בתורת המטריצות היא הדטרמיננטה. דטרמיננטה היא פונקציה מקבוצת המטריצות הריבועיות לשדה מעליו הן מוגדרות. מבחינה גאומטרית, אם ניקח מטריצה ונשרטט את הווקטורים (שורות המטריצה) ב-, נוכל להשלים אותם למקבילון. הדטרמיננטה של המטריצה היא "הנפח המכוון של המקבילון" (זוהי ההגדרה של נפח מכוון).
לדטרמיננטה יש תכונות רבות. במקרים רבים, דטרמיננטה מספקת תשובות לשאלות בפיזיקה, מדעי מחשב ובתחומי מדע נוספים. גם במסגרת האלגברה הליניארית יש לה משמעות, בשל התכונה שמטריצה ריבועית היא מטריצה הפיכה אם ורק אם . מזה נובע, שסדרת וקטורים (שאורכה הוא כמו גודל ממד הווקטורים) היא בלתי תלויה ליניארית אם ורק אם הדטרמיננטה של מטריצה ששורותיה הן הווקטורים לא מתאפסת.
מרחב דואלי
בניה חשובה במרחבים ליניאריים היא "המרחב הדואלי". בניה זאת מתאימה לכל מרחב ליניארי מרחב אחר. הבניה מהווה ארכי-טופוס למושג דואליות שמופיע בתחומים רבים של המתמטיקה.
בהינתן מרחב V, נתן להגדיר מבנה טבעי של מרחב ליניארי על אוסף ההעתקות הליניאריונ מ-V לשדה F. מרחב זה נקרא המרחב הדואלי של V ומסומן ב .
ההתאמה המתאיה ל-V את המרחב היא פנקטור קונטרא-ווריאנטי. זאת אומרת שבהינתן ההעתקה בין מרחבים ליניאריים להגדיר באופן טבעי את ההעתקה הדואלית . אם נתון בסיס ל ניתן לבנות ממנו באופן טבעי בסיס ל- הנקרא הבסיס הדואלי. אם נתונה על ידי מטריצה (בבסיסים נתונים) אז נתונה על ידי המטריצה המוחלפת בבסיסים הדואליים. המטריצה המוחלפת מתקבלת מהמטריצה המקורית על ידי החלפת סדר האינדקסים i,j של המטריצה.
אם V מממד סופי אז איזומורפי (קנונית) ל-V. אחרת ניתן לראת ב-V תת-מרחב של . במילים אחרות קיים שיכון טבעי של פנקוטורים מהזהות להרכבת פנקטור הדואליות עם עצמו, ושיכון זה הוא איזומורפיזם עבור מרחבים מממד סופי.
מרחב מנה
בהינתן מרחב ליניארי V ותת מרחב שלו W ניתן להגדיר את מרחב המנה V/W. זהו מרחב ליניארי שאיבריו הם תתי-קבוצות של V מהצורה v+W, זאת אומרת תת-קבוצות שמתקבלים מ-W על ידי הזזה בווקטור מ-V.
דרך אחרת לראת בניה זאת היא אוסף כל אברי V כאשר אנו מזהים את כל עברי W עם 0, ובהתאם אנו מזהים שני וקטורים ב-V זה עם זה אם הפרשם נמצא ב-W.
וקטורים וערכים עצמיים
העתקות ליניאריות יכולות להיות מאוד מסובכות. בדיקה על ממדים קטנים מראה סוגים מרובים שלהם. וקטורים עצמיים מפשטים חישובים על העתקות ליניאריות ועל מטריצות.
בהינתן העתקה ליניארית , וקטור עצמי הוא וקטור עם ערך עצמי המקיימים:
.
העתקה ליניארית תיקרא לכסינה אם קיים בסיס של וקטורים עצמיים. אם נייצג את ההעתקה במטריצה בבסיס של הווקטורים העצמיים, המטריצה תהיה מטריצה אלכסונית עם הערכים העצמיים באלכסון. עבור מטריצות, מטריצה תיקרא לכסינה אם היא מייצגת העתקה ליניארית לכסינה, כלומר, היא דומה למטריצה אלכסונית.
אם מטריצה או העתקה ליניארית היא לכסינה, זה יקל מאוד על חישובים. כפל מטריצות, דטרמיננטה ומטריצה הופכית הם דוגמאות לדברים שנוח לחשב כשמטריצה או העתקה ליניארית היא לכסינה. אפשר למשל, באמצעות לכסון, למצוא נוסחה מפורשת לאיברי סדרת פיבונאצ'י (ולמעשה כל סדרה רקורסיבית דומה).
תבניות
באלגברה ליניארית תבנית היא פונקציה שמקבלת מספר משתנים וקטוריים ומחזירה סקאלר. בדרך כלל התבניות הן ליניאריות על פי כל אחד מהמשתנים בנפרד.
1-תבניות
המקרה הפשוט ביותר של תבניות הוא 1-תבניות. 1-תבניות על מרחב היא פשוט פונקציונל ליניארי על . במילים אחרות - העתקה ליניארית מ - לשדה. אוסף כל ה-1-תבניות על הוא המרחב הדואלי .
תבניות ביליניאריות
תבנית ביליניארית על מרחב וקטורי היא העתקה ליניארית על פי כל אחד מהמשתנים ב- . במילים אחרות היא מקיימת:
תבנית ביליניארית נקראת לא מנוונת (מימין) אם לכל קיים כך ש: . באופן דומה מגדירים תבנית לא מנוונת משמאל. עם מממד סופי אז שני המושגים האלה שקולים. חקר התבניות הבי-ליניאריות מתחלק בדרך כלל ל-2:
תבניות סימטריות - תבנית המקיימת
תבניות אנטי-סימטריות - תבנית המקיימת
במאפיין שונה מ-2 כל תבנית ניתן לכתוב באופן יחיד כסכום של תבנית סימטרית ואנטי-סימטרית.
אוסף התבנית הבי-ליניאריות על מרחב נתון הוא מרחב ליניארי. אוספי התבניות הסימטריות והאנטי-סימטריות מהווים תתי-מרחבים שלו.
תבניות ריבועיות
בהינתן תבנית בי-ליניארית ניתן להגדיר פונקציה על-ידי
פונקציות שמתקבלו בצורה זאת נקראות תבנית ריבועיות. במציין שונה מ-2 יש התאמה חד-חד ערכית ועל בין תבניות ריבועיות ותבניות בי-ליניאריות סימטריות.
אוסף התבנית הריבועיות על מרחב נתון הוא מרחב ליניארי.
תבניות פולי-ליניאריות
תבנית עם מספר רב יותר של משתנים שהן ליניאריות על-ידי כל אחד מהם בנפרד נרקאת תבניות פולי-ליניאריות.
אוסף התבנית הפולי-ליניאריות על מרחב נתון במספר נתון של משתנים הוא מרחב ליניארי.
תבניות פולי-ליניאריות אנטי-סמטריות
מקרה פרטי מעניין של תבניות פולי-ליניאריות הוא תבניות אנטי-סימטריות. תבנית פולי-ליניארית נקראת אנטי-סמטרית אם כשמחליפים שניים ממשתניה במקומותיהם ערכה מחליף את סימנו. גרסה של תבניות אלה שמשתנה כתלות בפרמטר חשובה במיחד בגאומטריה דיפרנציאלית לצורך אינטגרציה. גרסה זו נקראת תבנית דיפרנציאלית.
מספר המשתנים בתבנית פולי-ליניארית אנטי-סמטרית לא טריוויאלית לא עולה על ממד המרחב.
אוסף התבנית הפולי-ליניאריות אנטי-סימטריות על מרחב נתון, במספר נתון של משתנים הוא מרחב ליניארי.
תבניות פולי-ליניאריות אנטי-סמטריות עליונות
מקרה פרטי מעניין של תבניות פולי-ליניאריות אנטי-סימטריות הוא כשמספר המשתנים שווה לממד המרחב. תבניות אלה נקראות תבניות פולי-ליניאריות אנטי-סמטריות עליונות. ממד מרחב התבניות הפולי-ליניאריות אנטי-סמטריות עליונות הוא 1. מרחב זה שימושי לצורך הגדרת הדטרמיננטה.
תבניות ליניאריות למחצה
לעיתים מתעניינים בתבניות שאינן בדיוק ליניאריות אלא בעלות תכונה מעט שונה. תכונה זאת מעניינת במיוחד כאשר שדה הבסיס שלנו הוא . במקרה זה העתקה כאשר הוא מרחב וקטורי מעל נקראת ליניארית למחצה (לעיתים גם אנטי ליניארית) אם היא מקיימת:
לעיתים מתעניינים בתבניות שהן ליניאריות רק בחלק מהמשתנים וליניאריות למחצה ביתר המשתנים. מקרה פרטי חשוב הוא תבנית ב-2 משתנים, ליניארית על-פי הראשון וליניארית למחצה על-פי השני. תבניות כאלה נקראות ססקיו ליניאריות (Sesqui בלטינית זה אחד וחצי). תבניות ססקיו ליניאריות לא יכולות להיות סימטריות, אולם הן יכולות להיות סימטריות למחצה. זאת אומרת הן מקיימות:
תבניות ססקיו ליניאריות סימטריות למחצה נקראות תבניות הרמיטיות. התורה של תבניות הרמיטיות דומה למדי לתורה של תבניות ביליניאריות סימטריות.
אוסף התבנית הססקיו על מרחב ליניארי מעל הוא מרחב ליניארי מעל אך לא מעל מעל . אוסף התבנית ההרמיטיות הוא תת-מרחב של מרחב זה.
ניתן להגדיר תבניות ססקיו ליניאריות ותבניות הרמיטיות גם מעל שדות אחרים. לשם כך יש לקבוע אוטומורפיזם של השדה מסדר 2. אוטומורפיזם זה מחליף את התפקיד של ההצמדה המרוכבת בהגדרות מעלה. בהתאם אוספי התבניות הססקיו ליניאריות והתבניות ההרמיטיות אינם מרחבים ליניאריים מעל שדה הבסיס אלא מרחבים ליניאריים מעל תת-השדה של נקודות השבת של .
מרחבי מכפלה פנימית
אלגברה ליניארית חוקרת גם מרחבים וקטוריים עם מבנה נוסף הנקרא מכפלה פנימית. במקרה הממשי המכפלה הפנימית היא מקרה פרטי של תבנית ביליניארית והיא נותנת למרחב הווקטורי מבנה גאומטרי בכך שהיא מאפשרת להגדיר אורך וזווית. עבור מרחב וקטורי מעל , מכפלה פנימית היא פונקציה
המקיימת שלוש תכונות:
סימטריה:
ליניאריות:
מוגדרת חיובית: שוויון אם ורק אם .
עבור המרחב הווקטורי , המכפלה הפנימית הסטנדרטית (שנקראת גם מכפלה סקלרית ואין לבלבל בינה לבין כפל בסקלר) ניתנת על ידי הנוסחה:
הנוסחה מקיימת את כל שלושת התנאים בבירור. עבור מכפלה פנימית זו, ניתן להוכיח באמצעות משפט הקוסינוסים כי למעשה , כאשר היא הזווית בין הווקטורים. הוכחה זו נעזרת באורך של וקטור וגם בזווית בין שני ווקטורים, דברים שמוגדרים ב- אך לא במרחב וקטורי כללי. אבל, גם אורך וגם זווית ניתנים להגדרה עבור מרחב וקטורי כללי.
מפה, ניתן להגדיר אורך של וקטור על ידי ולהוכיח את אי-שוויון קושי-שוורץ האומר כי לכל שני וקטורים,
ברישום אחר, האי-שוויון אומר כי , מה שנותן לנו את האפשרות לסמן גודל זה בקוסינוס בין הזוויות.
המקרה המרוכב
ניתן להגדיר את המושג של מרחב מכפלה פנימית גם מעל המספרים המרוכבים. במקרה כזה המכפלה הפנימית צריכה להיות תבנית הרמיטית במקום תבנית בי-ליניארית סימטרית.
את האי-שוויון בתנאי המוגדרות חיובית בתור דרישה שהערך יהיה ממשי וחיובי. באופן מפורש, מכפלה פנימית על מרחב וקטורי מעל מכפלה פנימית היא פונקציה
המקיימת:
סימטריה למחצה:
ליניאריות לפי המשתנה הראשון:
מוגדרת חיובית: שוויון אם ורק אם .
טנזורים
בהיתן שני מרחבים וקטוריים ו - ניתן להגדיר מרחב וקטורי כך שאוסף התבניות הבי-ליניאריות יהיה איזומורפי קנונית לאוסף הפונקציונלים על . באופן כללי יותר, עבור כל מרחב וקטורי אוסף ההעתקות הביליניאריות איזומורפי קנונית לאוסף ההעתקות הליניאריות .
המרחב נקרא המכפלה הטנזורית של ו - . במקרה ש - ו - מממד סופי ניתן להגדיר את
בתור המרחב הדואלי של מרחב התבניות הביליניאריות .
בהינתן איבר ואיבר - ניתן להגדיר איבר מתאים ב - . איבר זה מסומן ב ונקרא המכפלה הטנזורית של איבר ואיבר .
איברים במכפלה הטנזורית נקראים טנזורים. בדרך כלל המלה טנזור מיתיחסת לאיברים במרחב
מספר ההופעות של נקרא הקונטרה-וריאנטיות של הטנזור ומספר ההופעות של נקרא הקו-וריאנטיות שלו. הסכום של שני מספרים אלה נקרא דרגת הטנזור.
בהינתן שני טנזורים
ו -
ניתן להכפיל אותם טנזורית ולקבל טנזור
בדומה להעתקות ליניאריות, גם טנזורים ניתן ליצג על ידי טבלאות של מספרים, אך בשונה מהעתקות ליניארית טבלאות אלה יהיו רב ממדיות (הממד הוא כמעלת הטנזור). בהקשרים מסוימים (בעיקר בפיזיקה ומדעי הנתונים) המלה טנזור מתייחסת לטבלאות אלה. הקשר בין מושג זה של טנזור והמושג שהוצג מעלה הוא כמו הקשר בין מטריצה לבין העתקה ליניארית.
בדומה לתבניות, גם טנזורים יכולים להיות סימטריים ואנטי-סימטריים. תכונת הסימטריה והאנטי-סימטריה של הטנזור יכולה להתייחס לחילוף של כל זוג קומפוננטות של הטנזור מאותה וריאנטיות. אוסף כל הטנזורים הסימטריים (לכל חילוף) הקונטרה וריאנטיים מדרגה על מרחב נקרא החזקה הסימטרית ה - של ומסומן ב - . אוסף כל הטנזורים האנטי-סימטריים (לכל חילוף) הקונטרה וריאנטיים מדרגה על מרחב נקרא החזקה החיצונית ה - של ומסומן ב - . קיימות גרסאות של מכפלה טנזורית של טנזורים עבור טנסורים סימטריים ואנטי-סימטריים. הן נקראות מכפלה סימטרית ומכפלה חיצונית בהתאמה.
תוצאות מרכזיות
תורת הממד
לכל מערכת משוואות ליניאריות הומוגניות עם פחות משוואות מנעלמים יש פתרון לא טריוויאלי (לא כל הנעלמים אפסים). זוהי למה בסיסית באלגברה ליניארית, שניתן להוכיח למשל על ידי דירוג. משפטים רבים באלגברה ליניארית מתבססים על למה זאת.
במרחב ליניארי, גודל קבוצת וקטורים בלתי תלויה לעולם לא יעלה על גודלה של קבוצת וקטורים פורשת. קל להסיק טענה זאת מהטענה הקודמת.
כל שני בסיסים במרחב ליניארי הם באותו הגודל. קל להסיק טענה זאת מהטענה הקודמת.
לכל מרחב ליניארי יש בסיס. אם למרחב הליניארי יש קבוצה פורסת סופית אז הוא נקרא מרחב מממד סופי וטענה זאת קלה להוכחה. אחרת ההוכחה יותר מסובכת והוכחתה משתמשת באקסיומת הבחירה.
שתי הטענות האחרונות גוררות שהמושג של ממד של מרחב ליניארי מוגדר היטב.
מיון של מרחבים ליניארים עד כדי איזומורפיזם: כל מרחב ליניארי מממד n מעל שדה איזומורפי ל-. משפט זה מנוסח בדרך כלל עבור מרחבים ממד סופי אך תקף (בהנחת אקסיומת הבחירה) גם למרחבים מממד אינסופי.
תכונות של ממד:
מונוטוניות: .
אדיטיביות: .
משפט הממדים שהוזכר מעלה.
העתקות ומטריצות
מיון של העתקות ליניאריות בין שני מרחבים נתונים: לאחר שבוחרים בסיס בשני המרחבים, אוסף ההעתקות האלה מזדהה עם אוסף המטריצות מהגודל המתאים.
נוסחת החלפת בסיס: בהינתן שני מרחבים ו- , הזיהוי הנ"ל תלוי בבחירת הבסיסים של ו- . שינוי בסיס באחד המרחבים יגרום לכך שהמטריצה שמייצגת את האופרטור תוכפל מאחד הצדדים (בהתאם למרחב בו אנו משנים את הבסיס) במטריצה הנקראת מטריצת מעבר בין הבסיסים.
מיון של העתקות ליניאריות בין שני מרחבים נתונים עד כדי שינוי בסיס בכל אחד מהמרחבים. מיון זה מאפשר להבין את המבנה הפנימי של ההעתקות השונות. קל להסיק מיון זה מדירוג מטריצות. המבנה של ההעתקה במובן זה נקבע על ידי הדרגה שלה, זאת אומרת מממד התמונה שלה. במילים אחרות: שתי העתקות בעלות אותה דרגה מתקבלות זו מזו על ידי הכפלת הבסיס בתחום ובטווח.
תכונות של דרגה:
סב-אדיטיביות: . הסימון מסמן דרגה.
משפט הממדים עבור העתקות ליניאריות שהוזכר למעלה.
מיון של העתוקות ליניאריות בין שני מרחבים נתונים עד כדי שינוי בסיס באחד מהמרחבים. מיון זה נובע בקלות מדירוג. המיון מאפשר להבין את אוסף תתי המרחבים של מרחב נתון.
פירוק מטריצה למטריצות אלמנטריות: כל מטריצה (ריבועית) הפיכה ניתן לכתוב כמכפלה של מטריצות אלמנטריות (ריבועיות). באופן כללי יותר, כל מטריצה ניתן לכתוב כמכפלה של מטריצות אלמנטריות מטריצה מהצורה
ושוב, מטריצות אלמנטריות (ריבועיות). ניתן להסיק תוצאה זאת בקלות מדירוג.
תכונות של דטרמיננטה:
התנהגות תחת פעולות שורה: הוספה של שורה אחת לאחרת לא משנה את הערך של הדטרמינטה. כפל של שורה בסקלר מכפילה את הדטרמיננטה באותו סקלר. תכונה זאת (יחד עם הזהות ) מגדירה את הדטרמיננטה ביחידות.
כפליות:
התנהגות תחת פעולת עמודות אנלוגית לחלוטין להתנהגות תחת פעולת שורות.
קריטריון הפיכות: מטריצה הפיכה אם"ם הדטרמינטה שלה לא מתאפסת.
את כל התכונות ניתן להסיק מהתכונה הראשונה ומפירוק מטריצה למטריצות אלמנטריות.
צורות קנוניות
מיון של ההעתקות הליניאריות ממרחב ליניארי (מממד סופי) לעצמו, עד כדי שינוי בסיס. מיון זה מאפשר להבין את המבנה הפנימי של ההעתקות השונות. כאשר מחליפים בסיס במרחב ליניארי המטריצה של אופרטור ליניארי מהמרחב לעצמו עוברת הצמדה, קרי כפל במטריצה מימין ובהופכית שלה משמאל. מעל שדה סגור אלגברית מיון זה נתון על ידי צורת ז'ורדן. במקרה הכללי הוא נתון על ידי הצורה הרציונלית הקנונית.
פירוק ז'ורדן-שבלה : מעל שדה מושלם, כל אופרטור ניתן להציג באופן יחיד כסכום של שני אופרטורים מתחלפים, כאשר האחד פשוט למחצה (זאת אומרת הוא ניתן לליכסון מעל הסגור האלגברי של השדה) והשני נילפוטנטי.
פירוק ז'ורדן-שבלה הכפלי: מעל שדה מושלם, כל אופרטור הפיך ניתן להציג באופן יחיד כמכפלה של שני אופרטורים מתחלפים, כאשר האחד פשוט למחצה והשני אוניפוטנטי (זאת אומרת אופרטור הזהות פלוס אופרטור נילפוטנטי).
מעל שדה סגור אלגברית ניתן להסיק בקלות את פירוק ז'ורדן-שבלה (בשתי גרסאותיו) מצורת ז'ורדן. מעל שדה מושלם כללי ניתן לההסיק את הפירוק מהמקרה הסגור אלגברית.
משפט קיילי-המילטון: המשפט מראה שהפולינום האופייני של מטריצה מאפס אותה. מכאן שהפולינום המינימלי של מטריצה מחלק את הפולינום האופייני שלה. למשפט זה שימושים רבים באלגברה. ניתן להסיק אותו בקלות מהצורה הקנונית של המטריצה וגם יש לו מספר הוכחות ישירות.
מרחבי מכפלה פנימית
מיון של מרחבי מכפלה פנימית (מעל או ) עד כדי איזומורפיזם : לכל מרחבי מכפלה פנימית יש בסיס אורתונורמלי. מכאן שכל שני מרחבי מכפלה פנימית מאותו ממד איזומורפיים. האלגוריתם למציאת בסיס אורתונורמלי נקרא תהליך גרם-שמידט.
המשפט הספקטרלי להעתקות נורמליות: במרחב מכפלה פנימית מממד סופי כל אופרטור נורמלי ניתן לליכסון על ידי מטריצה אורתגונלית/אוניטרית. למשפט יש גרסאות כלליות יותר באנליזה פונקציאנלית.
תבנית ביליניאריות
מיון של תבניות ריבועיות (או באופן שקול תבניות ביליניאריות סימטריות) עד כדי חפיפה: שתי תבניות נקראות חופפות אם אפשר לעבור מאחת לשנייה על ידי החלפת בסיס. במילים אחרות, אם יש איזומורפיזם שמעביר תבנית אחת לשנייה. מעל משפט סילבסטר נותן מיון כזה. למשפט גם גרסאות לשדה כללי.
מיון של תבניות הרמיטיות: מיון זה אנלוגי למיון של תבנית ריבועיות.
מיון של תבניות אנטיסימטריות עד כדי חפיפה: מעל כל שדה דרגה, של תבנות אנטיסימטרית חיבת להיות זוגית. כל שתי תבניות אנטיסימטריות בעלות אותה דרגה חופפות, וכל מספר זוגי הקטן מממד המרחב יכול להית דרגה של תבנית על מרחב זה.
פירוקי מטריצות
מלבד הפירוקים שהוזכרו מעלה, יש עוד מספר פירוקים חשובים ושימושיים של מטריוצות למכפלת מטריצות מצורה מסוימת. רובם מיתיחסים למטריצות ריבועיות אך לחלקם יש גרסאות גם למטריצות מלבניות.
פירוק ברוהה (Bruhat) - כל מטריצה הפיכה אפשר לכתוב כמכפלה של מטריצה משולשית עליונה, מטריצת תמורה ומטריצה משולשית עליונה. פירוק זה הוא מקרה פרטי של פירוק בעל אותו שם התקף כאשר מחליפים את חבורת המטריצות ההפיכות בכל חבורה רדוקטיבית.
פירוק LU - מפירוק ברוהה קל להסיק שכמעט כל מטריצה נתנת להצגה כמכפלה של מטריצה משולשית תחתונה ומטריצה משולשית עליונה. בהקשר זה הביטוי "כמעט כל" אומר "עבור קבוצה זריצקי פתוחה וצפופה של מטריצות". אם שדה הבסיס הוא שדה מקומי (לדוגמה , או ) אז מכאן נובע שהטענה מתקיימת עבור קבוצה פתוחה צפופה של מטריצות בטופולגיה "הרגילה" (ז"א בטופולוגיה המושרית מהשדה).
פירוק QR - כל מטריצה מרוכבת (או ממשית) ניתן להציג כמכפלה של מטריצה משולשית ומטריצה יוניטרית (או אורתוגונלית, במקרה הממשי). קל להסיק פירוק זה מתהליך גרם-שמידט - לפירוק זה הכללות עבור חבורת רדוקטיביות מעל שדות מקומיים, הנקראות פירוק איווסווה ופירוק קרטן.
פירוק לערכים סינגולריים - כל מטריצה ממשית אפשר לפרק למכפלה של מטריצה אורתוגונלית, מטריצה אלכסונית שעברי האלכסון בה עולים, ושוב מטריצה אורתוגונלית. לפירוק זה גם אנלוג למקרה המרוכב בעל אותו שם. הפירוק נקרה לעיתים בקיצור פירוק SVD (ראשי תיבות של השם באנגלית: Singular Value Decomposition). לפירוק גם גרסה כללית התקפה לחבורה רדוקטיבית מעל שדה מקומי, הנקראת פירוק קרטן.
פירוק פולרי - כל מטריצה ממשית ניתן לפרק באופן יחיד למכפלה של מטריצה אורתוגונלית ומטריצה סימטרית חיובית לחלוטין. לפירוק גם גרסה למטריצות מרוכבות. ניתן לראות בפירוק זה הכללה של קואורדינטות קוטביות במישור המרוכב. קל להסיק את קיומו של פירוק SVD מפירוק זה.
פירוק פולרי למטריצות נורמליות - אם המטריצה היא נורמלית אז הפירוק הוא לשתי מטריצות מתחלפות.
תכונות של מכפלה טנזורית
.
יש שיכון קנוני .
אם ו - מממד סופי אז שיכון זה הוא איזומורפיזם.
באופן כללי יותר, התמונה של שיכון זה הוא אוסף האפרטורים מדרגה סופית (זאת אומרת שהתמונה שלהם מממד סופי).
שימושים
אלגברה ליניארית היא תחום בסיסי ביותר במתמטיקה. חלק ניכר מהמתמטיקה מתבסס על אלגברה ליניארית בצורה כזאת או אחרת. האלגברה הליניארית לצידה של החדו"א הם התחומים המתמטיים השימושיים ביתר מחוץ למתמטיקה.
הסיבה המרכזית לשימושיות של האלגברה הליניארית היא הבסיסיות שלה. בעוד שכמעט אין בעיות במתמטיקה ומחוצה לה שנפתרות באופן בלעדי על ידי כלים מאלגברה ליניארית, במגוון עצום של בעיות האלגברה הליניארית היא השלב הראשון לעבר הפתרון.
באלגברה
אלגברה ליניארית משמשת דוגמה בסיסית לתחומים רבים באלגברה. ההתנהגות של מרחבים ליניאריים, פשוטה בהרבה מההתנהגות של אובייקטים אלגבריים אחרים, והיא מהווה צעד ראשון להבנתם. לדוגמה מודולים מעל חוג הם הכללה של מרחבים ליניאריים מעל שדה. חלק גדול מחקר מודולים מנסה לענות על השאלה "עד כמה הם שונים ממרחבים ליניאריים?". מאידך ניתן לחקור מודולים על ידי בניית מרחבים ליניאריים מהם (בדרך כלל על ידי הכפלה טנזורית שלהם עם שדה מעל חוג ההגדרה).
רובה של תורת ההצגות מהווה חקר של הפעולה של אובייקטים אלגבריים על מרחבים ליניאריים.
בתורת החבורות
ניתן לתאר חבורת רבות באמצעות האלגברה הליניארית. החבורה הבסיסית ביותר שניתן לתאר כך היא החבורה הליניארית הכללית . חבורה זו היא חבורת האוטומורפיזמים של מרחב ליניארי - ממדי. באופן שקול אפשר להגדיר חבורה זו בתור חבורת המטריצות ההפיכות . חבורות רבות ניתנות לשיכון בתוך . חבורה שניתנת לשיכון לתוך נקראת חבורה ליניארית. מספר ענפים בתורת החבורות עוסקים בחקר החבורות הליניאריות מנקודות מבט שונות. מספר חבורות ליניאריות חשובות ניתנות לתיאור בתור תתי החבורות של ששומרות על מבנה מסוים על המרחב הווקטורי. להלן הדוגמאות המרכזיות לחבורת אלה:
- החבורה הליניארית המיוחדת - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על תבנית נפח. באופן שקול חבורת המטריצות עם דטרמינטה 1.
- החבורה האורתוגונלית - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על הנורמה האוקלידית, שהיא תבנית ריבועית. באופן כללי יותר אפשר להגדיר את החבורה האורתוגונלית לכל תבנית ריבועית לא מנוונת.
- החבורה האורתוגונלית המיוחדת - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על תבנית ריבועית ועל תבנית נפח. באופן שקול חבורת המטריצות האורתוגונליות עם דטרמיננטה 1. זוהי תת-חבורה מאינדקס 2 ב- .
- החבורה הסימפלקטית - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על תבנית אנטי-סימטרית (לא מנוונת). החבורה הסימפלקטית קיימת רק במרחבים מממד זוגי מכיוון שתבניות אנטי-סימטרית (לא מנוונת) יש רק בממד זוגי. אם היא קיימת אז היא יחידה (בהינתן שדה וממד).
- החבורה האוניטרית - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על תבנית הרמיטית (לא מנוונת). בדומה לחבורות אורתוגונליות יש למעשה מספר חבורות כאלה.
- החבורה האוניטרית המיוחדת - חבורת האוטומורפיזמים השומרים על תבנית הרמיטית (לא מנוונת) ועל תבנית נפח.
חבורות אלו נקראות חבורת ליניאריות קלאסיות (או סתם חבורת קלאסיות)
אם עובדים מעל שדה סופי החבורת המתקבלות הן סופיות. בדרך כלל החבורת שמתקבלות כך אינן פשוטות אך קרובות מאוד ללהיות פשוטות. ניתן לקבל מחבורת אלו חבורות הפשוטות הנקראת חבורת פשוטות קלאסיות, והן מהוות את חלק הארי של החבורת הפשוטות הסופיות.
בגאומטריה
מרחב ליניארי (בדרך כלל מממד סופי מעל ) הוא אחד האובייקטים הגאומטריים הבסיסיים ביותר. אובייקטיים גאומטריים רבים נחקרים באמצעות מרחבים ליניאריים, למשל על ידי שיכונם לתוך מרחבים ליניאריים או הדבקתם ממרחבים ליניאריים.
ניתן לראות באלגברה הליניארית "גאומטריה אלגברית ממעלה 1": בעוד שהגאומטריה האלגברית עוסקת בקבוצות הפתרונות של מערכות משוואות פולינומיות, האלגברה הליניארית עוסקת בקוצות הפתרונות של מערכות משוואות פולינומיות ממעלה 1, זאת אומרת מערכות משוואות ליניאריות. מנקודת מבט זאת, האלגברה הליניארית היא צעד ראשון לקראת הגאומטריה האלגברית. למעשה חלקים באלגברה הליניארית עוסקים גם בפולינומים ממעלה יותר גבוהה. למשל תבניות ריבועיות הן פולינומים ממעלה שנייה, ולכן מיון של תבניות ריבועיות הוא חלק חשוב במיון השנייוניות.
אובייקטים גאומטריים רבים נראים בקרוב כמרחבים ליניאריים בסביבה של נקודה נתונה, כך ניתן לחקור בעיות גאומטריות באמצאות בעיות מאלגברה ליניארית שמקרבות אותם מקומית.
דרך נוספת לחקור אובייקטים גאומטריים באמצאות אלגברה ליניארית, היא באמצאות מרחב הפונקציות על אובייקט גאומטרי נתון . גם אם רחוק מאוד מלהית מרחב ליניארי, מרחב הפונקציות מ - לשדה (למשל ) הוא תמיד מרחב ליניארי. במקרים רבים ניתן לתרגם בעיות גאומטריות על לבעיות הקשורות לאלגברה הליניארית של מרחבי פונקציות על (זאת אומרת מרחבי פונקציות מ - לשדה).
לדרך חקר זאת יש מחיר. המרחבים הליניאריים המתקבלים בדרך זאת מ - גדולים בהרבה מ-. כך לדוגמה, גם אם סופית, מרחב הפונקציות עליו אינסופי. ואם איסופית מרחב הפונקציות עליו אינסוף ממדי, גם אם מממד סופי.
באנליזה
אחד הרעיונות המכוננים באנליזה הוא הקירוב של פונקציה כללית על ידי פונקציה ליניארית. במקרה של פונקציות במשתנה אחד, פונקציה ליניארית מאופיינת על ידי השיפוע שלה, ולכן קירוב זה מוביל למושג הנגזרת. אולם במקרה של משתנים רבים (וערכים רבים), פונקציות ליניאריות הן מרכבות יותר ולא ניתן לגלם אותן על ידי מספר אחד. חקר של פונקציות ליניאריות עם מספר ערכים במספר משתנים הוא למעשה האלגבה הליניארית.
שימוש נוסף של האלגברה הליניארית באנליזה הוא האנליזה הפונקציונלית. האנליזה הפונקציונלית חוקרת מרחבי פונקציות במקום להתמקד בפונקציה בודדת. מרחבי הפונקציות בהם עסקת האנליזה הפונקציונלית הם בדרך כלל מרחבים וקטוריים טופולוגיים אינסוף ממדיים. בכך אפשר לראות באנליזה פונקציאונלית הרחבה של האלגברה הליניארית העוסקת במרחבים וקטוריים שעליהם נתונה גם טופולוגיה.
בתורת ההסתברות ובסטטיסטיקה
אחד ממושאי המחקר הבסיסיים בתורת ההסתברות הוא משתנים מקריים והתפלגויתהם. משתנה מקרי הוא פונקציה על מרחב ההסתברות. בהתאם, אוסף כל המשתנים המקריים (עם ערכים בשדה או במרחב ליניארי) הוא מרחב ליניארי.
יתר על כן, ההתפלגות של משתנה מקרי היא פונקציה ממרחב הערכים של המשתנה ל - . כך שאוסף ההתפלגויות הוא תמיד מרחב ליניארי. חלק מהפעולות בתורת ההסתברות (כמו לשמשל התוחלת) הן ליניאריות. רבות אחרות (כמו למשל השונות), אינן ליניאריות, אך קשורות לאלגברה הליניארית.
שימושים אלה בהיסתברות מתורגמים לשימושים בסטטיסטיקה.
במדעי המחשב התאורטיים
שאלות אלגוריתמיות רבות במדעי המחשב מתמקדות בבעיות חישוביות באלגברה ליניארית. דוגמה נפוצה לבעיות אלה היא ביצוע יעיל ומדיוק של פירוקי המטריצות השונים שהוזכרו מעלה. התחום העוסק בשאלות אלה נקרא אלגברה ליניארית חישובית שהוא חלק מתחום האלגוריתמים המהווה את אחד מהתחומים המרכזיים במדעי המחשב התאורטיים.
אלגברה ליניארית מעל שדה סופי שימושית בקריפטוגרפיה, מכיוון שאפשר להציג כל מידע בתור וקטור במרחב ליניארי מעל שדה סופי, ופעולות כמו הצפנה או קידוד הופכות לטרנספורמציות בין מרחבים ליניאריים מעל שדה סופי. אומנם לא תמיד די בטרנספורמציות ליניאריות, אך אלה מהוות נקודת התחלה טובה.
בחישוב קוונטי
בחישוב קוונטי, את תפקיד הסיביות מוחליפות סיביות קוונטיות. מצבה של סיבית קוונטית מתואר על-ידי וקטור ב - . מצבן של סיביות קוונטיות מתואר על-ידי וקטור המכפלה הטנזורית של העתקים של . כל הפעולות שמחשב קוונטי יכול לבצע (מלבד המדידה שקוטעת את החלק הקוונטי של החישוב), הן למעשה אופרטורים ליניאריים על מרחבים וקטוריים אלה.
במתמטיקה שימושית
באופן פשטני, אפשר לתאר חלק ניכר מהמתמטיקה השימושית כך: יש לנו מידע עקיף על אובייקט מסוים ואנחנו רוצים לקבל מידע ישיר עליו. מידע על אובייקטים רבים נתן לתאר על ידי רשימת מספרים. את הקשר בין המידע העקיף לישיר אפשר לתאר בתור פונקציה. כך שבמקרים רבים הבעיה לובשת את הצורה הבאה: נתונה פונקציה יש לנו ידע על ואנו מעוניינים לבמידע לגבי . במילים אחרות, אנו מעוניינים בפתרון המשוואה . אם הפוקנציה היא אופרטור ליניארי אז הבעיה הופכת למערכת משוואות ליניאריות שזאת אחת הבעיות המכוננות של האלגברה הליניארית. באופן מעשי, נדירות הן הבעיות שבהן זה המצב. עם זאת, פונקציות רבות ניתנות לקירוב מקומי על ידי פונקציות ליניאריות, וחקר מערכת משוואות ליניאריות הוא כמעט תמיד צעד ראשון בחקר הפתרונות של כל משוואה.
במדע הנתונים
מדע הנתונים עוסק במציאת תבניות על נתונים. בדרך כלל ניתן להתאים לכל נתון ערך מספרי (למשל אחוז הסוכר בדמו של חולה). בדרך כלל הנתונים מאוגדים לרשומות מתאימות (למשל, אם אנו מעוניינים לנתח תוצאות בדיקות רבות של חולים רבים, ניתן לאגד את כל הבדיקות שנעשו עבור חולה נתון ברשומה אחת). כל רשומה מתאימה לוקטור ב - . וסך כל הנתונים מתאימים לקבוצת נקודות ב - . כך שמנקודת מבת זאת ניתן לנסח את הבעיה המכוננת של מדעי הנתונים בתור מציאת תבניות בקבוצות נקודות ב - .
אחת התבניות הפשוטות ביותר שניתן לדמין היא קשר ליניארי בין הנקודות. לדוגמה כל הנקודות נמצאות באותו תת-מרחב ליניארי של . במציאות, קשר כזה כמעט לעולם לא מתקיים. אולם תבניות רבות אחרות מבוססות על קשר ליניארי באופן זה או אחר.
בלמידת מכונה
למידת מכונה מבוססת על ניסיון לבנות מערכת שתתאים למשימה כלשהי או הרבה משימות שונות באופן הבא: המערכת מקבלת קלט, מעבדת אותו ופולטת פלט. צורת העיבוד תלויה בפרמטרים רבים, שאינם חלק מהקלט, אך ניתנים לשינוי. הרעיון הוא שניתן, לפי ביצועי המערכת, לטייב את בחירת הפרמטרים עד לקבלת ביצועיים מיטביים.
בדרך כלל, הן הפרמטרים, הן הקלט והן הפלט מורכבים ממספרים. כך שאפשר לחשוב על כל אחד משלושת אלה כעל וקטור במרחב ליניארי. הקשרים בין השלושה בדרך כלל לא ליניאריים כלל, אולם גם כאן קשר ליניארי הוא אחד הקשרים הפשוטים ביותר שאפשר לדמיין והוא מהווה בסיס לקשרים מורכבים יותר.
ברשתות ניורניות
דוגמה מרכזית למכונה לומדרת היא רשת נוירונים. ברשת נוירונים הפונקציה שמקשרת בין הקלט לפלט בנויה מהרכבה לסירוגין של אופרטורים ליניארים (או ליתר דיווק אפיניים) וטרנספורמציות לא ליניאריות פשוטות מאוד שפועלות על כל קואורדינאטה בנפרד. הפרמטרים של רשת נוירונים הם האופרטורים הליניאריים בהרכבה. מכיוון שאוסף האופרטורים הליניאריים בין שני מרחבים וקטוריים מממד סופי מהווה גם הוא מרחב וקטורי מממד סופי, מספר הפרמטרים גם הוא סופי.
במבט ראשון יכול להראות שהפונקציה שמספקת רשת נוירונים דומה לפונקציה ליניארית. "חוסר הליניאריות" היחיד מתבטא בפונקציה קבועה ופשוטה שפועלת על כל קאורדינטה בנפרד. אולם, העובדה שההרכבה בתבצעת לסירוגין, מאפשרת לקבל פונקציות מגוונות בהרבה מאשר סתם פונקציות ליניאריות. ואכן, במאה ה-21 התברר שרשתות נוירוניות עם מספר קטן יחסית של שלבי הרכבה (בדרך כלל פחות מ-20) מצליחות להתמודד עם משימות מורכבות ביותר. מאידך העובדה שרשתות נוירונים מורכבות בעיקרן מהעתקות ליניאריות מקלה על המחקר שלהן באמצעות האלגברה הליניארית.
במדעי המחשב הישומיים
בגרפיקה ממוחשבת
אחת המשימות הבסיסיות בגרפיקה ממוחשבת היא הצגת עולם תלת -ממדי בתמונה דו-ממדית. העולם התלת-ממדי מתאור על ידי המרחב בעוד שהתמנה הדו-ממדית מתוארת על ידי המרחב . כך שהגרפיקה הממוחשבת עוסקת רבות בטרנספורמציות בין ל - . ולהפיך. אומנם טרנספורמציות אלה לא תמיד ליניאריות אך הן כמעט תמיד מבוססות על טרנספורמציות ליניאריות.
בעיבוד תמונה ואותות
מנקודת מבט דיגיטלית, תמונה היא רשימת מספרים (עוצמת צבע של כל פיקסל בכל אחד מערוצי הצבע). באופן דומה גם אות הוא רשימת מספרים (עצמת האות בכל רגע שנדגם). לכן אוסף כל התמונות (בגודל נתון) הוא מרחב וקטורי. זה גם המצב עבור אוסף כל האותות. לכן כל פעולת עיבוד תמונה או עיבוד אותות היא למעשה טרנספורמציה ממרחב וקטורי אחד למשנהו. חלק גדול מהטרנספורמציות החשובות בעיבוד תמונה ועיבוד אותות הן ליניאריות (למשל התמרת פוריה או קונבולוציה עם גרעין נתון). גם ההתמרות הלא ליניאריות מבוססות במקרים רבים על התמרות ליניאריות.
בפיזיקה
אוסף כל המצבים של מערכת פיזיקלית מהווה מוקד עניין בפיזיקה. במקרים רבים אוסף זה הוא מרחב ליניארי. לדוגמה, אם אנחנו מתעניינים בשלושה כוכבי לכת הנעים בחלל, מצבו של כל אחד מהם מתואר לצורך העינין על ידי נקודה במרחב (מרכז הכובד שלו). אוסף כל שלוש הנקודות במרחב הוא מרחב ליניארי 9 ממדי (בהנחה שבחרנו ראשית למרחב, אחרת מדובר במרחב אפיני).
גם במקרים שאוסף זה לא מהווה מרחב ליניארי, אפשר לחקור אותו בדרך כלל במונחים של אלגברה ליניארית (כמו בדוגמאות למעלה).
כמו כן, גדלים פיזיקליים רבים, לרבות מהירות, תנע, כוח, מהירות זוויתית, טנזור התמד, מומנט כוח ועוד הם וקטורים במרחבים ליניאריים מתאימים.
במכניקת הקוונטים
בשונה מפיזקה קלאסית בה אוסף המצבים לא תמיד מהווה מרחב ליניארי ויחסי הגומלין בין גורמים פיזיקליים שונים כמעט לעולם אינם ליניאריים, בפיזיקה קוונטית אוסף המצבים הקוונטיים של מערכת מהווה מרחב הילברט (זהו מרחב ליניארי עם מבנה נוסף) ויחסי הגומלין בין הרכיבים הפיזיקליים השונים כמעט תמיד מתוארים על ידי אלגברה ליניארית. הדבר מתאפשר מכיוון שהמרחבים הליניאריים המדוברים הם בדרך כלל אינסוף ממדיים.
ביתר המדעים ובטכנולוגיה
השימושים של האלגברה הליניארית במתמטיקה השימושית הופכים אותה לכלי חשוב במדע ובטכנולוגיה. במאה ה-21, עם שיפור יכולת העיבוד ואיסוף הנתונים הפכו מדעי הנתונים לכלי מרכזי במדע והטכנולוגיה. יחד איתם הפכה האלגברה הליניארית לכלי אפילו חשוב יותר ממה שהייתה קודם.
לקריאה נוספת
אלגברה ליניארית, האוניברסיטה הפתוחה
אלגברה ליניארית 2, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ב
שמשון עמיצור, אלגברה א', האוניברסיטה העברית, תש"ל
אמנון יקותיאלי, מבוא לאלגברה ליניארית, המחלקה למתמטיקה, אוניברסיטת בן-גוריון
בן ציון קון ואברהם ברמן, אלגברה ליניארית
סיימור ליפשיץ, אלגברה ליניארית
שלמה הבלין ויפית מעין, אלגברה ליניארית - תאוריה ותרגילים, אוניברסיטת בר-אילן
קישורים חיצוניים
סדרת סרטונים על אלגברה ליניארית בערוץ 3Blue1Brown.
Linear Algebra Toolkit
אלגברה ליניארית - קורס שלם בווידאו (אנגלית)
קורס שלם בווידאו (עברית)
תוכנה חופשית לוויזואליזציה של מושגי יסוד באלגברה ליניארית.
הערות שוליים
*
קטגוריה:אלגברה
| 2024-08-01T01:14:46
|
סולם ריכטר
|
סולם ריכטר הוא סולם מדידה לעצמתה ("מגניטודה" בלעז) של רעידת אדמה. נהוג לתאר רעידות אדמה לפי סולם ריכטר כאשר פונים לציבור הרחב, אף שכבר אינו בשימוש על ידי סייסמולוגים. סולם זה מתאים למדידת עצמת רעידת אדמה בהיקף מקומי, וכיום משתמשים סייסמולוגים בסולם מגניטודה לפי מומנט, הנחשב מדויק יותר ואינו מוגבל לנתונים מקומיים בלבד.
הסולם ושיטת המדידה
ממוזער|צ'ארלס ריכטר בערוב ימיו.
סולם ריכטר פותח בשנת 1935 על ידי הגאולוג צ'ארלס ריכטר (Charles Francis Richter) בשיתוף עם בֶּנוֹ גוטנברג, שניהם מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (קאלטק).
סולם ריכטר מציג את עצמתן של רעידות אדמה בסקאלה לוגריתמית (לפי בסיס ). הדרגה בסולם ריכטר היא מדד יחסי של כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד רעידת האדמה, בדומה למדידת דציבל. כלומר, רעידת אדמה שדרגתה 7 בסולם ריכטר גדולה פי 30 מזו של רעידת אדמה שדרגתה 6 מבחינת כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד. הצורך בסקאלה לוגריתמית נובע מכך שגודלה של רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה (9.5 בסולם ריכטר) גדולה פי 1,600,000,000 מזו של רעידה במגניטודה 0.
ממוזער|דוגמה להמחשה, כיצד מחשבים את המגניטודה בסולם ריכטר.
הבסיס למדידה הוא תנודה של סייסמוגרף (מסוג מסוים) במרחק של 100 ק"מ ממוקד הרעש. מגניטודה של 1.0 בסולם ריכטר היא תנודה של מאית מיקרון. מגניטודה של 2.0 היא תנודה של עשירית מיקרון. מגניטודה של 3.0 היא תנודה של מיקרון וכן הלאה. כאמור, כמות האנרגיה המשתחררת בין דרגה אחת לשנייה בסולם ריכטר שקולה לפי 30 מהדרגה הקודמת. לכל רעידת אדמה מגניטודה אחת בלבד והיא תמיד מתייחסת רק למוקד הרעש. לסולם ריכטר אין סף עליון תאורטי, ואין סף תחתון.
דוגמה להמחשה
לצורך המחשה, ניתן להסביר את שיטת המדידה בעזרת האיור שמשמאל. הסקאלה השמאלית באיור מסמנת את הפרשי הזמנים בין הגעת גלי ה־P לתחנה הסייסמוגרפית, להגעת גלי ה־S לתחנה. המשמעות של הפרש זמנים זה היא כאמור מרחק התחנה ממוקד הרעידה. על כן לאורך הסקאלה הזו יש גם את סימון הפרשי הזמנים, וגם את משמעות המרחק של כל הפרש. הסקאלה הימנית היא גודל המשרעת המקסימלית (במילימטרים) של הסייסמוגרמה שנקלטה בתחנה (גודל המשרעת מבטא את כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד כפונקציה של המרחק ממנו). הסייסמוגרמה בראש האיור מציגה גודל מקסימלי של 23 מ"מ והפרש זמנים בין הגעת גלי P לגלי S של 24 שניות. נסמן על הסקאלה הימנית את הערך של 23 מ"מ, ועל הסקאלה השמאלית את הערך של 24 שניות ונחבר את שתיהן בישר. הנקודה בה יחתוך הישר את הסקאלה שקבע ריכטר (במרכז האיור) יהיה הגודל בסולם ריכטר, ובמקרה שלנו, 5 בסולם ריכטר. בכל תחנה בכדור הארץ שתקלוט את הרעידה באופן תקין, תתקבל אותה מגניטודה: זאת מכיוון שאם התחנה קרובה למוקד, גודל המשרעת המקסימלית יהיה גדול מאוד, אך הפרש הזמנים בין גלי P לגלי S יהיה קטן מאוד. אם התחנה רחוקה, גודל המשרעת יהיה קטן, אך הפרש הזמנים יהיה גדול, ובכל מקרה הישר יחתוך את הסקאלה של ריכטר באותה נקודה.
מההלכה למעשה
המגניטודה הגדולה ביותר שנמדדה אי פעם הייתה בסדרת רעידות אדמה במגניטודה 9.5 בצ'ילה בשנת 1960. רעידה זו גרמה לצונאמי בגובה 11.5 מטרים שחצה את כל האוקיינוס השקט והכה כמעט את כל איי האוקיינוס השקט ואת אוסטרליה, והגיע עד מזרח יפן.
ממוזער|דוגמה לאפקטים סייסמיים ברעידת אדמה שהתרחשה בצ'ילה ב־2010 בגודל 8.8 בסולם ריכטר, ובמרחק של כ־100 ק"מ מהאפיצנטר. יודגש, שצ'ילה ידועה ביישום תקני בנייה עמידה בפני רעידות אדמה ברמה מחמירה במיוחד.
הטבלה הבאה מציגה את תיאור הנזק האפשרי של רעידות אדמה לפי סולם ריכטר באתרים נבחרים ובעיקר בקרבת האפיצנטר, כולל תדירות טיפוסית (על בסיס נתונים מרחבי העולם):
תיאור דרגה בסולם ריכטר תוצאותיה של רעידת האדמה מספר מופעים ממוצע בשנה בעולם (הערכה) זעירה (Micro) פחות מ־2.0 רעידה זעירה, בלתי מורגשת מספר מיליונים קטנה מאוד (Very minor) 2.0-2.9 בדרך כלל אינה מורגשת, אבל נרשמת במכשירי המדידה מעל מיליון קטנה (Minor) 3.0-3.9 מורגשת בדרך כלל, אך אינה גורמת נזק מעל מאה אלף קלה (Light) 4.0-4.9 רעידה מורגשת של חפצים ביתיים, קולות שקשוק, בדרך כלל לא נגרם נזק משמעותי מעל עשרת אלפים בינונית (Moderate) 5.0-5.9 עלולה לגרום נזק ניכר למבנים הבנויים בצורה גרועה. נזק קל ביותר למבנים הבנויים היטב וייתכנו נפגעים מעל אלף חזקה (Strong) 6.0-6.9עלולה לגרום נזק במרחק 150 ק"מ ממוקד הרעש מעל מאה עצומה (Major) 7.0-7.9 עלולה לגרום נזק חמור באזורים שמרחקם כמאות קילומטרים ממוקד הרעש מעל עשרים כבירה (Great) 8.0-9.9 עלולה לגרום נזק חמור באזורים שמרחקם כ-500 ק"מ ממוקד הרעש אחת אפית (Epic) 10 ומעלה קשה להעריךמעולם לא נמדדה או תוארה בכתב
קיימות משוואות היפוך לחישוב כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד רעידת אדמה בגודל נתון לפי סולם ריכטר וכדלקמן: (1) כאשר היא כמות האנרגיה (ביחידות ארג) שהשתחררה במוקד ו־ הוא גודל רעידת האדמה בסולם ריכטר; (2) כאשר כאן היא כמות האנרגיה ביחידות של ג'אול.
ראו גם
סולם מגניטודה לפי מומנט
יחידות מידה על שם אישים
לקריאה נוספת
Charles F. Richter., 1958. Elementary Seismology. Freeman & Company, San Francisco & London, (Chapter 22) pp. 338 - 363
קישורים חיצוניים
בכמה גדולה יותר רעידת אדמה בגודל של 7.5 מאשר רעידה בגודל של 3.7?, אתר Ready.org.il
הערות שוליים
ריכטר, סולם
| 2024-03-28T18:24:39
|
החברה הפיאודלית
|
REDIRECTפיאודליזם
| 2005-06-06T18:27:41
|
סקאלה לוגריתמית
|
+
none|130px
none|130px
none|130px
none|130px
לעיל מוצגות 4 סקאלות שונות: סקאלה ליניארית-ליניארית, ליניארית-לוגריתמית, לוגריתמית-ליניארית וכן לוגריתמית לוגריתמית. הגרפים המשורטטים הם: y=x (בירוק), y=10x(באדום) וכן y=log(x) (בכחול)
thumb|400px|מפה של מערכת השמש עד לכוכב אלפא קנטאורי, המסודרת על פי קנה מידה המבוטא בצורה לוגריתמית.
סקאלה לוגריתמית היא דרך נוחה להצגת נתונים מספריים, המשתרעים על-פני טווח רחב מאוד של ערכים, שעל כן קיים קושי להציגם בצורתם הרגילה, בפרט בהצגה גרפית, אך גם בהצגה מספרית. בסקאלה לוגריתמית מוצג הלוגריתם של הנתון (לפי בסיס מסוים).
בסקאלה לוגריתמית בבסיס עשר, טווח המספרים בין 0 ל־10 יבטא טווח מספרים שבין 1 ל־ 10 מיליארד, כאשר כל יחידה היא מכפלה בעשר של היחידה הקודמת. וכך רעידת אדמה במגניטודה 6 בסולם מגניטודה לפי מומנט תהיה חזקה פי 10 מרעידת אדמה בעוצמה 5. ואילו רעידת אדמה בעוצמה 5.5 תהיה חזקה פי 3.162 לערך () מרעידה בעוצמה 5.
דוגמאות
ניסיון להציג את עלייתו של מדד המחירים לצרכן בישראל בעשור 1975-1985, שבו עלו המחירים פי 4,000 בערך, מגלה שאם נשתמש בסקאלה רגילה, ונציג בגרף את המדד בתחילת התקופה בקו שגובהו מילימטר אחד, יגיע גובהו של הקו שבסוף התקופה לארבעה מטרים. קשה להציג גרף כזה על דף נייר. מעבר לגרף בסקאלה לוגריתמית יביא לכך שאם המדד בתחילת התקופה מיוצג בקו שגובהו מילימטר אחד, הרי הקו בסוף התקופה מצריך קו שגובהו פחות מחמישה סנטימטר, כך שאין כל קושי להציג גרף זה.
הדבר בולט עוד יותר ברעידת אדמה, מכיוון שעוצמתה של רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה (9.5 בסולם מגניטודה לפי מומנט) גדולה פי 1,600,000,000 מזו של הרעידה החלשה ביותר שניתן למדוד. הצגה של רעידה מסוימת כרעידה בעוצמה של 10,345,080 בסולם כלשהו הייתה חסרת משמעות ולכן משתמשים בסקאלה לוגרתמית.
השימוש בסקאלה לוגריתמית עלול להרתיע, משום שנדרשת מיומנות מסוימת כדי להבין את המידע המוצג באמצעותה. גרף ישר בסקאלה לוגריתמית, למשל, פירושו גידול של הנתונים בטור גאומטרי. עם זאת מידע מסוגים שונים מסופק בסקאלה לוגריתמית, מבלי שרוב הציבור יהיה מודע לכך.
סולם ריכטר וסולם מגניטודה לפי מומנט למדידת גודלן של רעידות אדמה.
מדד pH למדידת חומציות של תמיסה.
ביטוי פיזיולוגי
על פי חוק ובר-פכנר התלות בין התפיסה לגירוי היא לוגריתמית, כלומר: אם הגירוי משתנה בטור גאומטרי, תשתנה התפיסה שלו בטור חשבוני. הניסוי של ובר עסק בגירוי של משקל המוחזק ביד אך החוק נכון גם עבור גירויים אחרים, כגון בהירות או תדירות צליל. כתוצאה מהתלות הלוגריתמית נוח להציג גירויים כאלו על ידי סקאלה לוגריתמית.
דציבל, למדידת עוצמת הצליל שהאוזן האנושית קולטת.
בהירות כוכבים, עקב הדרך שבה פועל חוש הראייה. סקאלת הבהירות היא סקאלה לוגריתמית הפוכה, כך שערך הבהירות יורד ככל שמקור האור בהיר יותר.
כוונון מושווה ותווי המוזיקה, עקב הדרך שבה פועל חוש השמיעה.
ראו גם
סקאלה ליניארית
קנה מידה
קישורים חיצוניים
Powers of 10, הצגה של היקום בסקאלה לוגריתמית, מהגלקסיות ועד לגרעין האטום.
Cosmic Zoom, הצגה של היקום בסקאלה לוגריתמית.
הערות שוליים
קטגוריה:לוגריתמים
| 2024-07-12T20:02:56
|
לוגריתם
|
ממוזער|250px|לוגריתמים בבסיסים שונים: הוא בבסיס e, בבסיס 2, בבסיס 1/2. לוגריתמים בכל הבסיסים עוברים דרך הנקודה (1,0), שכן כל מספר בחזקת 0 הוא 1.
לוגריתם (Logarithm) הוא פונקציה הפוכה לפונקציה המעריכית. הפונקציה מסומנת באותיות . פעולה זו מוצאת את המעריך בהינתן בסיס ותוצאה, כלומר היא עונה על השאלה: "באיזו חזקה יש להעלות את הבסיס b כדי לקבל את התוצאה a?". לוגריתם של a לפי בסיס b נכתב .
הגדרה
כאמור, הלוגריתם של בבסיס נתון (הגדול מאפס ושונה מ-1 ובהתאם x חיובי), הוא החזקה שבה יש להעלות את כדי לקבל את .אם וגם , נאמר ש־ הוא לוגריתם של לפי בסיס , ונכתוב זאת: .
כך, הזהות הלוגריתמית היסודית היא: .
דוגמה: , משום ש- .
ובמילים: הלוגריתם של לפי בסיס הוא , משום ש־ בחזקת שווה ל־.
בסיס ברירת המחדל:
שימוש בסימון ללא ציון הבסיס עלול לבלבל מעט, משום שמשמעותו משתנה לפי ההקשר:
בטקסטים מתמטיים משמעותו (הלוגריתם הטבעי, שבסיסו מספר אוילר). נהוג לכתוב פונקציה זו בקיצור .
בטקסטים הנדסיים משמעותו , לעיתים נכתב בקיצור .
בטקסטים שעוסקים במדעי המחשב משמעותו , לעיתים נכתב בקיצור .
רקע היסטורי
הלוגריתמים הוכנסו לשימוש בתחילת המאה ה-17 על ידי ג'ון נפייר בספריו. עד להחלפתם על ידי המחשב והמחשבון, בחצי השני של המאה ה-20, היו הלוגריתמים כלי עזר עיקרי לחישוב, באמצעות לוח לוגריתמים ובאמצעות סרגל חישוב. הרעיון הבסיסי מאחורי שני עזרי חישוב אלה הוא הכלל לפיו לוגריתם של מכפלה שווה לסכום הלוגריתמים של כל אחד מאיברי המכפלה. כלל זה מאפשר להחליף פעולת כפל, שהיא פעולה מורכבת יחסית, בפעולת החיבור הפשוטה יותר. בכלים אלה נעשה שימוש בלוגריתמים לפי בסיס .
חוקי הלוגריתמים
החוקים המפורטים להלן נכונים לכל ממשיים חיוביים, ובתנאי שבסיס הלוגריתמים שונה מ־1.
ערכים מיוחדיםכפל, חילוק והעלאה בחזקה
חוקים אלו יכולים להקל על חישובי כפל, חילוק, חזקה ושורש, באמצעות לוח לוגריתמים או סרגל חישוב.לכל ממשי:הלוגריתם והפונקציה המעריכית
חוקים אלו שימושיים לפתרון משוואות בהן הנעלם הוא "מעריך" של חזקה.לכל ממשי:שינוי בסיס הלוגריתם
חוק זה שימושי להמרת לוגריתמים במחשבונים.
לרוב המחשבונים יש לחצנים לחישוב לוגריתם טבעי (ln) ולוגריתם בבסיס 10 (), אבל לא לבסיס 2 ().
כדי לחשב את , מחשבים:
או שנותן תוצאה זהה.גבולותכאשר a > 1:
כאשר a < 1:
כאשר a > 1:
כאשר a < 1:נגזרתאינטגרל
שיטות לחישוב לוגריתמים
האלגוריתם של פיינמן
ריצ'רד פיינמן המציא אלגוריתם המאפשר לחשב לוגריתמים בקלות יחסית באמצעות שימוש בתהליך שדומה מאוד לחילוק ארוך ובטבלת ערכים לוגריתמיים מוכנים, שהוא שימושי מאוד במכונות חישוב בינאריות. הרעיון של האלגוריתם מתבסס על העובדה שכל מספר ממשי בטווח בין 1 ל-2 ניתן לפירוק לגורמים מהצורה באופן יחיד. האלגוריתם בונה מכפלות באופן סדרתי:
אם , אז משנים את P ל-. לאחר מכן בוחנים אם הגורם הבא בפיתוח של המספר הממשי לפירוק לגורמים הוא מהצורה . אם אז גילינו עוד גורם בפירוק של x לגורמים. האלגוריתם מפסיק כאשר k גדול מספיק כדי להשיג את הדיוק הדרוש. כיוון ש- הוא סכום של איברים מהצורה אשר הופיעו בפירוק לגורמים של x, אז ניתן לחישוב בעזרת חיבור פשוט, בעזרת טבלת ערכים של עבור כל ערכי k.
הערה: האלגוריתם אינו תחליף לשיטות האנליטיות הרגילות (למשל טורים אינסופיים), שכן אינו מספק שיטה לחשב את הערכים הלוגריתמיים היסודיים, כך שלא ניתן "לדלג" על פיתוח טכניקות "עמוקות" יותר.
הממוצע האריתמטי-גאומטרי
הממוצע האריתמטי-גאומטרי מספק קירובים מהירים ועתירי דיוק ללוגריתם הטבעי. החוקרים Sasaki ו-Kanada הראו ב-1982 שקירובים המבוססים על הממוצע האריתמטי גאומטרי מהירים במיוחד עבור דיוק בין 400 ל-1000 ספרות עשרוניות, בעוד ששיטות המבוססות על טור טיילור הן מהירות יותר כאשר נדרש פחות דיוק. בעבודתם (ln(x מקורב לדיוק של בעזרת הנוסחה הבאה (הודות לקרל פרידריך גאוס):
כאשר m נבחר כך ש- כדי להבטיח את הדיוק הדרוש.
ראו גם
סקאלה לוגריתמית
לוגריתם חוזר
פונקציה מעריכית
קישורים חיצוניים
צחי אבנור, לוגריתם - הגדרות, תכונות והוכחות (קובץ PDF על שרת ויקיפדיה)
How I Feel About Logarithms – סרטון הסבר של Vi Hart על לוגריתמים
קטגוריה:פונקציות ממשיות ומרוכבות
קטגוריה:לוגריתמים
| 2024-04-27T21:12:32
|
אירידיום
|
אירידיום (Iridium) הוא יסוד כימי ממשפחת מתכות המעבר שסמלו הכימי Ir ומספרו האטומי 77.
תכונות
אירידיום הוא מתכת מקבוצת הפלטינה, שצבעה לבן, קשה במיוחד המזכירה את פלטינה. אירידיום הוא המתכת העמידה ביותר בפני קורוזיה, בנוסף לכך הוא לא נתקף על ידי חומצות או על ידי מי מלך. החומרים שיכולים לתקוף אירידיום מתכתי הם מלחים מותכים כמו NaCl או NaCN.
אירידיום הוא היסוד בעל צפיפות החומר השנייה הכי גבוהה (22.56 גרם / סמ"ק). היסוד היחיד שצפוף יותר הוא אוסמיום.
צורה בטבע
בטבע, אירידיום מופיע לרוב בקרבת מרבצי יסודות מקבוצת הפלטינה והוא מופק מסחרית כתוצר לוואי של כריית ניקל.
אירידיום הוא יסוד נדיר בכדור הארץ, אך הוא נפוץ למדי במטאוריטים. יש הטוענים כי סיבת נדירותו היא בשל נטיתו להתרכב בברזל, וזה האחרון שקע אל ליבת כדור הארץ, בעת היווצרותו.
ריכוז גבוה יחסית של אירידיום אותר במאגר המים הפוסילים בהר הנגב שבמדינת ישראל ויש הרואים בכך תמיכה לתאוריה שלפיה פגע מטאוריט באזור בתקופות עתיקות.
שימושים
השימוש העיקרי של אירידיום הוא הקשחת סגסוגות פלטינה.
ייצור רכיבים העמידים בפני טמפרטורות גבוהות במיוחד.
לאירידיום שימושים כזרז בריאקציות כימיות.
מגוון סגסוגות לשימושים שונים.
ייתכן שימוש באירידיום בטיפול כימותרפי פחות מזיק, מאשר הטיפולים הרגילים.
היסטוריה
היסוד אירידיום זוהה ב-1803 על ידי סמית'סון טננט בלונדון שבאנגליה יחד עם אוסמיום במשקע כהה של פלטינה גולמית שהומסה במי מלך. שמו של היסוד ניתן לו על שם Ιρισ (איריס), המילה היוונית לקשת בענן ושם אלת הקשת היוונית, כיוון שלרבים ממלחיו צבעים עזים.
רמות חריגות של אירידיום, הנדיר בכדור הארץ אך נפוץ יותר במטאורים, בסלעי גבול K-T (שכבת הסלעים שבין סלעי הקרטיקון לסלעי השלישון) גרמו להעלאת ההשערה שההכחדה הגדולה בסוף הקרטיקון (שסימנה את סוף המזוזואיקון) נגרמה עקב פגיעת מטאור בכדור הארץ ולאישושה. כיום, תאוריית המטאור היא אחד ההסברים המקובלים להכחדת הדינוזאורים.
בשנת 1889 שימש מוט שעשוי מסגסוגת 90% פלטינה ו-10% אירידיום כמדד בינלאומי ליחידות מטר וקילוגרם.
מיזם הטלפונים הלוויני "אירידיום " נקרא כך מכיוון שבהתחלה רצו להתבסס על 77 לוויינים, כמספר האטומי של אירידיום.
אמצעי זהירות
אירידיום מתכתי אינו חומר מסוכן, אך תרכובותיו עלולות להיות רעילות.
קישורים חיצוניים
עדנה לבל, אירידיום.
אירידיום ב-Webelements (אנגלית)
הערות שוליים
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות יקרות
קטגוריה:מתכות מעבר
| 2023-06-14T11:32:50
|
רכבת ישראל
|
רכבת ישראל בע"מ היא חברה ממשלתית, האחראית להפעלת צי הנייד על מסילות הברזל הבין עירוניות בישראל. החברה עוסקת בשינוע נוסעים ומטען באמצעות רכבות, מפעילה את תחנות הנוסעים ותחנות טעינת משא ואחראית על תכנון ופיתוח תשתיות הרכבת במדינה.
איגרות חוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
מנכ"ל רכבת ישראל הוא משה (שיקו) זנה ויושב ראש דירקטוריון הרכבת הוא משה שמעוני.
היסטוריה
לפני קום המדינה
שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת יפו בשנת 1891, עוד בטרם נפתחה כתחנת הקצה המערבית של מסילת הרכבת יפו–ירושלים
250px|ממוזער|שמאל|תחנת הרכבת חיפה מזרח, מטה הרכבת המנדטורית בארץ ישראל, שנת 1931 לערך. מראהו המפואר של הבניין אבד לבלי שוב לאחר שפוצץ על ידי ארגון אצ"ל בשנת 1946.
250px|ממוזער|קטר 112 מסוג G-12 מוביל רכבת נוסעים סמוך לנתניה בשנת 1988
שמאל|ממוזער|250px|עיטורים בצורת סמל רכבת ישראל על הקיר התומך של מסילת הרכבת בכביש 431
שורשי רכבת ישראל טמונים בהתפתחות הרכבות בארץ ישראל לפני קום המדינה, מהנחת מסילת הרכבת יפו–ירושלים בסוף המאה ה-19 עד החלטת המוסדות הלאומיים באפריל 1948 על הקמת חברת רכבת ישראל.
ניתן לחלק את ההיסטוריה של הרכבות בארץ ישראל טרם קום המדינה לשלוש תקופות - תקופת השלטון העות'מאני, תקופת מלחמת העולם הראשונה ותקופת המנדט הבריטי.
בתקופת העות'מאנים הונחה מסילת הרכבת יפו–ירושלים (1892), הונחה המסילה החיג'אזית עם שלוחה מצמח לחיפה (השלוחה כונתה בשם "רכבת העמק") (1905) ובשפלה הונחה המסילה המזרחית בין עפולה לבאר שבע (1915).
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התקדם הצבא הבריטי צפונה מחצי האי סיני לכיוון עזה, וכל אספקתו התבססה על מסילת רכבת שהונחה עם התקדמות החיילים. במקביל עקרו הטורקים את הקטע המערבי של מסילת הרכבת יפו–ירושלים (הקטע שחיבר בין יפו ולוד) והשתמשו במסילה המזרחית כציר לוגיסטי בעודם סוללים את המשך הדרך לעבר ניצנה.
בתקופת המנדט הבריטי פעלה חברת הרכבת המנדטורית לפיתוח רשת הרכבות בפלשתינה-א"י - המסילות הקיימות (למעט רכבת העמק) שודרגו מרוחב צר (105 ס"מ) לרוחב תקני (143.5 ס"מ) וכמה שלוחות קצרות חוברו אליהן. הרכבת המנדטורית הגיעה לשיאה בסוף שנות ה-20, עת יצאו רכבות מתחנת הרכבת חיפה מזרח לשלוש יבשות - למצרים שבאפריקה, לסוריה שבאסיה ולאיסטנבול שבאירופה. לאחר המשבר הכלכלי של 1929 והשפל הגדול שבא לאחריו, התקשתה הרכבת לחזור לפעול בהיקף נרחב, בייחוד על רקע שיפור הכבישים והשתכללות המכוניות והאוטובוסים. ב-1946 נותקה רשת המסילות של פלשתינה-א"י מהמדינות השכנות - מצרים ולבנון הלאימו את המסילות שהיו בשטחן וגשר אל חמה שחיבר את רכבת העמק לסוריה וירדן פוצץ על ידי הפלמ"ח בליל הגשרים. במאי 1948 הוקמה חברת רכבת ישראל על מנת לרשת מהרכבת המנדטורית את האחריות על התחבורה המסילתית בארץ.
לאחר הכרזת החלוקה
מבין נהגי הקטר והעובדים המקצועיים של הרכבת המנדטורית היה מיעוט מבוטל של יהודים. מיד עם ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 החלה הסוכנות היהודית והוועד הלאומי בפעולות להקמת חברת רכבת יהודית (היא 'רכבת ישראל'), ולמנהלה מונה משה פייקוביץ', שהיה בעל תפקיד בכיר ברכבת המנדטורית. פייקוביץ' יחד עם יהודים נוספים שעמדו בתפקידים בכירים ברכבת המנדטורית פעל להכשרה רחבת היקף של יהודים למקצועות רכבתיים שונים, וכן דאג לריכוז ציוד מסילתי רב ככל האפשר מכל רחבי הארץ באזור חיפה, שנחשב לאזור בשליטה יהודית יחסית. פעולה זו יחד עם הצלחת הכיבוש היהודי הצבאי של חיפה ולוד במהלך מלחמת העצמאות, הובילה לכך שרוב מוחלט של רכוש הרכבת המנדטורית עבר לבעלות רכבת ישראל.
לאחר כיבוש חיפה ומנוסת הערבים באפריל 1948, הוחל בריכוז כל עובדי הרכבת היהודים, קורסי ההכשרה הרכבתיים והציוד הנייד בחיפה, וביוזמת פייקוביץ' הושג הסכם ב־23 באפריל 1948 עם הצבא הבריטי (שהמשיך להחזיק מובלעת באזור חיפה עד יוני 1948) בתיווך ארתור פ. קירבי, מנהל הרכבת המנדטורית, לפיו היהודים יפעילו את הרכבת, תוך מתן עדיפות לפעילות רכבות הצבא הבריטי, שפעלו לפינוי הצבא מארץ ישראל. כעבור ארבעה ימים, ב־29 באפריל, החלו לפעול רכבות המשא הראשונות מחיפה לחדרה. בהמשך שימש הקו רכבות משא. ביוני 1948 נפתח מחדש לתנועת נוסעים קו הרכבת הפרברית בין חיפה לקריות, ובסוף חודש זה הופעלה מחדש לנסיעות מיוחדות רכבת העמק לעפולה ועמק יזרעאל.
בראשית מלחמת העצמאות הוקמה 'פלוגת הרכבת' שנועדה להפעלת רכבות בתיאום עם צה"ל, ובראשה עמד דרור אלון (פייקוביץ'), בנו של משה פייקוביץ'.
לאחר הקמת מדינת ישראל
ממוזער|רכבת חשמלית חולפת על גשר הרכבת מעל עמק איילון
לאחר הקמת מדינת ישראל הוכפפה פעילות הרכבת לאחריות משרד התחבורה, ומשרדי הנהלת הרכבת פעלו בתחנת הרכבת חיפה מזרח. הרכבת החלה לפעול במדיניות של קרונות נוסעים אחידים לכל, ללא חלוקה בין מחלקות נוסעים באיכות ובמחירים שונים.
בתום מלחמת העצמאות החזיקה ישראל בחלקים שונים של המסילה המזרחית, בחלקה הצפוני (מאזור חדרה ועד חיפה), ובחלקה הדרומי (בין ראש העין ללוד), בעוד הלגיון הירדני והצבא העיראקי החזיקו בחלק המרכזי שבין חדרה לראש העין, שעבר במשולש, ובסמוך לטולכרם וקלקיליה. ישראל החזיקה במרביתה של מסילת הרכבת יפו–ירושלים (למעט קטעים קטנים באזור בתיר ובית צפאפה), במסילת העמק מחיפה לעפולה ועמק הירדן, עד נהריים, במסילת לוד - אשקלון ובמסילת חיפה - ראש הנקרה.
השליטה הצבאית החלקית על תוואי המסילה לא איפשרה את הפעלת הקו חיפה - תל אביב, וכתחליף לו הוחל בראשית 1949 בסלילת מסילת החוף בין חדרה לתל אביב. ב-4 בינואר 1949 נפתח שירות משולב רכבת-אוטובוס סדיר בין חיפה לתל אביב: קטע הנסיעה שבין חיפה לחדרה נעשה ברכבת ומשם המשיכו הנוסעים באוטובוס לתל אביב, כאשר בתחילה היו שתי רכבות יומיות בכל כיוון. בפתיחה החגיגית של הקו נכח שר התחבורה דוד רמז. באותו היום החלה רכבת ישראל אף בהפעלת חמש רכבות נוסעים יומיות בין חיפה לעכו. בתקופה זו פעלה הרכבת בהעברת עולים חדשים שהגיעו לנמל חיפה, הוסעו ברכבת לחדרה וממנה למחנות עולים זמניים.
במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הועבר אזור המשולש מירדן לישראל, כאשר המסילה המזרחית עברה ברובה המוחלט לשליטת ישראל, אך מנגד הייתה סמוכה ביותר לגבול החדש עם ירדן (הקו הירוק, בסמוך לקלקיליה ולטולכרם עברה המסילה במרחק של בין עשרות למאות מטרים מקו הגבול). קטע מסילה של כ־2 ק"מ בסמוך לתחנת טול כרם נשאר בשליטת ירדן. בנוסף הועברו קטעים קצרים של מסילת לוד - ירושלים מירדן לישראל, כדי לאפשר את הפעלת המסילה במלואה. גם מסילה זו עברה סמוך מאוד לגבול החדש.
בספטמבר 1949 חודש קו הרכבת בין חיפה לתל אביב, לאחר שנסלל תוואי חלופי לתוואי המסילה הישן אשר עבר בסמוך לטולכרם ונשאר בשליטת ירדן. במקביל נסלל קטע חיבור בין ראש העין לתחנת בני ברק החדשה (כונתה אז 'תל אביב צפון'), כדי לאפשר גישה רכבתית לתל אביב, בלא צורך במעבר דרך לוד (נקודת החיבור של המסילה המזרחית ומסילת יפו - ירושלים). תחנת תל אביב צפון הייתה מרוחקת יחסית מתל אביב, ולצורך הגעה אליה נדרש שירות אוטובוס משלים.
ב-7 באוגוסט 1949 חודש קו הרכבת מתל אביב לירושלים. מתחנת תל אביב דרום יצאה בשעה 8:00 בבוקר רכבת חגיגית ומקושטת לעבר הבירה, כאשר על הרכבת נסעו בין השאר דוד בן-גוריון ודוד רמז. המונים עמדו לאורך המסילה והריעו לרכבת. אולם, שירות רכבות נוסעים סדירות לירושלים מחיפה, דרך המסילה המזרחית ולוד (שם היה קשר לנוסעים שהגיעו מתחנת הרכבת תל אביב דרום) חודש רק ב-2 במרץ 1950.
בתחילת קיץ 1951 הושבתה רכבת העמק מפעילות, עקב העדר כדאיות כלכלית במסלולה בין חיפה לעפולה ועמק יזרעאל.
ב-15 באפריל 1953 צוינה בטקס חגיגי השלמת בניית מסילת החוף, לאורך 47 ק"מ, בין צומת רמז סמוך לפרדס חנה ותחנת הרכבת תל אביב צפון, אשר לימים נקראה תחנת הרכבת בני ברק. המסילה נבנתה בסיוע אמריקאי וקיצרה באופן משמעותי את זמן הנסיעה בין תל אביב לחיפה. ב-4 בנובמבר 1954 הושלמה הארכת המסילה כ-4 ק"מ עד לתחנת הרכבת תל אביב מרכז וזו נפתחה באותו היום לתנועת נוסעים. תחנה זו הייתה ממוקמת בשוליה הצפוניים של העיר ומרוחקת ממרכז העיר תל אביב של אז, ועקב כך עד היום מכונה לעיתים התחנה בטעות "רכבת צפון" בידי הציבור.
ב-29 במרץ 1956 נפתחה לתנועה מסילת הרכבת לבאר שבע.
בחודש נובמבר 1961 נפתח קטע מסילה קצר של שבעה קילומטר מצומת פלשת לנמל אשדוד. מסוף המטענים בנמל אשדוד משמש עד היום כתחנת מוצא לרבות מרכבות המשא ברכבת ישראל.
ב-8 בספטמבר 1965 נחנכת המסילה בין באר שבע לדימונה אשר משמשת בתחילה להובלת משא, ומ-1967 החלה לשמש גם לרכבות נוסעים.
לאחר מלחמת ששת הימים, נוספים כ-360 קילומטרים של מסילות ובסך הכל לרכבת כ-800 קילומטרים של מסילות בתקופה זו.
בספטמבר 1972 מופעל קו תל אביב-עזה-דיר אל בלח לנוסעים, קו זה נסגר במלחמת יום הכיפורים.
ב-1970 נסגרה התחנה ששכנה בסמוך לבית הדר, באזור שהיה בזמנו מרכזה של תל אביב. במקומה הוקמה תחנת הרכבת תל אביב דרום שמוקמה בקצה העיר ליד בית הספר הולץ. מהלך זה גרם לירידה משמעותית בכמות הנוסעים ברכבת, וסימל את תחילת דעיכתה של הרכבת בארץ, תקופה שנמשכה כמעט דור שלם עד להתחדשות הרכבת בשנות ה-90. במשך שנים סבלה הרכבת בישראל מהזנחה מתמשכת עקב העדפה לתחבורה ציבורית באמצעות אוטובוסים. בשנת 1988 אוחדה רכבת ישראל עם "רשות הנמלים" שהפכה לרשות הנמלים והרכבות, עד אז פעלה כיחידת סמך במשרד התחבורה.
בשנת 1994 שינתה הנהלת הרכבת את מדיניותה התקציבית - במקום לבקש מהממשלה תקציבים לפיתוח, שלא הגיעו, על מנת לבצע שיפורים במערך הרכבות, הוחלט להפעיל כל קו וכל תחנה שניתן להפעיל על מנת שהציבור יתחיל שוב לנסוע ברכבת ויפעיל לחץ על הממשלה להגדלת התקציב. הרכבת המאספת המייגעת מתל אביב לחיפה מולאה עד תום. הציבור דרש רכבת מהירה לחיפה לצד רכבת מתחנות הביניים לתל אביב. גם קווים אחרים שנפתחו בשנים אלו התמלאו עד מהרה בנוסעים כמו הקו בין רחובות לתל אביב. הגברת הדרישה אכן הביאה לשינוי. בו בזמן נעשה אף חיבור של רשת הרכבות הצפונית והדרומית דרך לבה של תל אביב באמצעות מסילת איילון העוברת בין מסלולי נתיבי איילון (עד אז יכלו רכבות מהצפון להגיע לדרום רק דרך עקיפת אזור המרכז במסילת ראש העין-לוד).
כחברה בע"מ
בספטמבר 2002 החליטה ממשלת ישראל כי רכבת ישראל תוצא מאחריותה של רשות הנמלים והרכבות, ותיהפך לחברה ממשלתית שתפעל על בסיס עסקי, כחלק מחוק ההסדרים לשנת 2003.
חברת "רכבת ישראל בע"מ" נוסדה ביולי 2003 לאחר הליך שכלל, בין היתר, חקיקה, חתימה על הסכם עם העובדים על תנאי השכר, חתימה על הסדרי הנכסים מול המינהל, הסכם סובסידיה ומימון מול האוצר, ופיתוח תוכנית עבודה רב שנתית. יושב הראש הראשון של החברה היה משה ליאון.
בעשור השני של המאה ה-21, הרכבת נהנית מתקציב פיתוח הגדול יותר מתקציב הכבישים. כתוצאה מהשיפור בהשקעות, גדלה תנועת הנוסעים ביותר מפי ארבעה, מ-6 מיליון נוסעים ב-1998 ל-26.8 מיליון נוסעים בשנת 2005.
במרץ 2015, הנפיקה רכבת ישראל שתי סדרות של איגרות חוב, שהחלו להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. כך החברה גייסה כ-850 מיליון שקל.
ב-25 במרץ 2020, לראשונה מאז נוסדה רכבת ישראל, הופסקה תנועת רכבות הנוסעים בכל הארץ כחלק מהגבלות שהטילה הממשלה על התחבורה הציבורית עקב התפשטות נגיף הקורונה. לאחר 89 יום של השבתה, חזרה הרכבת לפעול ב-22 ביוני 2020 עם הגבלות רבות. בהן הגבלת כמות הנוסעים ל-500 איש בכל רכבת, דרישה להזמין שובר מראש, איסור אכילה ושתייה בזמן הנסיעה וחובת עטיית מסכה לכיסוי הפה והאף. ב-6 במאי 2021 בוטלה חובת השימוש בשוברים.
בשנת 2017 החל פרויקט חשמול מסילות רכבת ישראל, אשר יאפשר להשתמש בציוד נייד חשמלי. העבודות אשר נמשכות מספר שנים גורמות להשבתה של נסיעות של חלק מהקווים בסופי שבוע ובלילות לתקופה ארוכה.
הקמת קריית רכבת ישראל בלוד
בשנת 2009 החליטה הנהלת רכבת ישראל על העברת כל יחידות הרכבת שהיו פזורות במבנים שונים ברחבי בארץ, אל תחנת הרכבת של לוד והקמת "קריית רכבת ישראל". ביוני 2017 יצא המכרז להקמת מרכז תחבורה משולב בתחנת הרכבת לוד. העלות המשוערת היא 100–150 מיליון שקל. בשנת 2018 נחנך בניין הנהלת רכבת ישראל החדש במתחם, ולאחר שנתיים בשנת 2020 נפתחה לתנועה תחנת הרכבת החדשה בלוד.
פעילות
שמאל|ממוזער|250px|פריסת מסילות הברזל
נכון לשנת 2018 רכבת ישראל מפעילה מדי יום באופן שוטף כ-565 רכבות נוסעים. רכבות הנוסעים נעות בין 69 תחנות נוסעים פעילות ומסיעות יותר מ-67 מיליון נוסעים בשנה. בנוסף, מפעילה הרכבת כ-150 רכבות משא מדי יום ובדרך זו משנעת כ-20,000 טון משא בכל יום.
בשנת 2005 עמד אורך המסילות הכללי של רכבת ישראל על 941.5 ק"מ, מתוכן 719 ק"מ משמשים כמסילות קו ראשי ו-222.5 ק"מ שלוחות משניות.
בתחילת שנת 2010 עמד מספר עובדיה של חברת רכבת ישראל על יותר מ-2,000. היקף פעילותה הכספית של החברה עמד אז על כמיליארד ש"ח ובמחזור זה נכלל תקציב פיתוח בסדר גודל של כ-30 מיליארד ש"ח.
את שנת 2008 סיכמה רכבת ישראל בשינוע של 130,000 נוסעים בממוצע ליום, ובהכנסה של חצי מיליארד שקלים ממכירת כרטיסים. מספר הנוסעים עלה ב-10.5% לעומת השנה שקדמה לה. את שנת 2014 סיכמה רכבת ישראל בשינוע כ-200,000 נוסעים בממוצע ליום, ולהערכת מנכ"ל החברה, בועז צפריר, תהיה זו השנה הראשונה בה תציג הרכבת רווח נקי.
במאי 2021 רכשה רכבת ישראל בעלות של 3.8 מיליארד ש"ח קרונות תקניים הנמוכים ב-20 ס"מ מרוב הרציפים. כיוון שתחנות רבות נבנו בתקן מיושן הרציף נמוך מגובה הקרונות המקובל כיום.
תעבורת נוסעים
בעקבות תנופת הפיתוח והקמת התחנות, הרכבת הגיעה ליישובים חדשים ותנועת הנוסעים גברה בה. יחד עם זה, הנסיעה מהתחנות החדשות שהוקמו בדרום הארץ משדרות ודרומה לכוון תל אביב, עדיין איטית מאוד יחסית לנסיעה לתל אביב ממרחק זהה בצפון, וזאת בשל עצירת הרכבת ב־8 תחנות ביניים משדרות לתל אביב.
+נתונים כלליים לשנים 2020-200120012002200320042005200620072008200920102011201220132014201520162017201820192020רמת דיוק - איחור עד 5 דקות (באחוזים)88.5288.6687.7591.5183.7784.6482.6391.3286.7089.1986.6089.9992.9395.3195.2994.3091.9סה"כ נוסעים (במיליונים)1517.519.822.926.828.331.735.135.935.935.940.345.248.552.859.564.667.769.024.2ממוצע רכבות ליום218252261288289349348338338340335394409443431אורך מסילה (בק"מ)9261,0011,0351,0791,1381,1531,1941,2771,3401384146214621486קרונות נוסעים179411411422581585645645645674719737752
בין 2012 ל-2015, עקב עומס רב ברכבות, הוגבלה נסיעת חיילים ברכבות בימי ראשון בבוקר והוסטה להסעות.
תשלום עבור הנסיעה ברכבת
שמאל|ממוזער|250px|רכבת בין אשקלון לשדרות
עלות כרטיס הנסיעה נקבעת על פי מרחק הנסיעה ומאפייני הנוסע, כגון גיל, שירות בצה"ל וכו'. בחלק מקווי הרכבת ניתן לרכוש בתוספת תשלום כרטיס הכולל מקום שמור בקרון ייעודי ברכבת.
ניתן לרכוש במחיר מוזל כרטיס המכיל מספר נסיעות (כרטיסייה), או כרטיס חופשי-חודשי. כמו כן, קיימים כרטיסי נסיעה ברכבת המשולבים עם כרטיסי נסיעה באוטובוס. החל מ-1 בדצמבר 2014, מתאפשרת רכישת כרטיס נייר בודד לכיוון אחד בלבד. רכישת כרטיסי הלוך-ושוב, כרטיסייה וחופשי-חודשי אפשרית רק באמצעות כרטיס הרב-קו.
במקרה של הגעת הרכבת לתחנת היעד באיחור של מעל לחצי שעה, זכאים הנוסעים לקבל כרטיס פיצוי חינם. היה והגיעה הרכבת ליעדה למעלה משעה לאחר המועד הנקוב בלוח הזמנים, יהיו הנוסעים זכאים לקבל שני כרטיסים לאותו קו בתור פיצוי.
בעקבות רפורמה בתעריפי הנסיעה, בראשית 2016 הוצעו הסדרי נסיעה אזוריים המשלבים רכבת ואוטובוס.
בעקבות רפורמה נוספת, בסוף מרץ 2018 הוצעו חוזי נסיעה בינעירוניים תקופתיים (בעיקר חופשי יומי/חודשי) המשלבים גם הם רכבת ואוטובוס, ובהם חוזה תקופתי כלל-ארצי. בד בבד, בוטלו כרטיסי הלוך-ושוב לטובת חוזים אלה ושימוש ב"ערך צבור".
בעקבות רפורמת דרך שווה בשנת ה'תשפ"ב, שונו תעריפי הרכבת לתעריף הנמדד על פי מרחק הנסיעה.
תפעול הרכבות
השליטה על תנועת הרכבות הארצית מבוצעת בעזרת (משוא"ה), הממוקם בתחנת חיפה חוף הכרמל. נכון לשנת 2020 נבנה מרכז בקרה נוסף בלוד.
חוקים ותקנות
בישראל אין חוקים מסודרים הקשורים לפעילות השוטפת של הרכבות. מ-1972 היא ניסוח מחודש של תקנות הרכבת מתקופת המנדט אך היא כללית מאוד ולא כוללת את כל האותות הנדרשים. לפיכך, באופן חריג ויוצא דופן בעולם, חברת הרכבת עצמה היא שכותבת את החוקים ומוציאה ספר המכיל את הוראות ההפעלה והאותות.
מתחמי תחזוקה
250px|ממוזער|שאל|מתחם התחזוקה והתפעול בלוד, נובמבר 2020
שמאל|250px|ממוזער|מנעולי בטיחות במוסך הרכבת בלוד. למניעת אסון, נקבע נוהל לפיו כל עובד תחזוקה העולה על הרכבת משאיר מנעול כחותם אישי, כך יכול נהג הרכבת לוודא בקלות לפני נסיעה שאין עובדים שעלולים להיפגע
רכבת ישראל מפעילה חמישה מתחמי תחזוקה גדולים:
מתחם בסמוך לתחנת הרכבת חיפה מזרח
סדנאות אפרים ("סדנאות הקישון"), סמוך לתחנת חוצות המפרץ) במפרץ חיפה
מתחם התחזוקה המרכזי בלוד (בסמוך לתחנת הרכבת)
מוסך קטרים בדימונה (בסמוך לתחנת הרכבת דימונה)
במתחם תחנת הרכבת באר שבע צפון נפתח מוסך גדול נוסף בשנת 2016.
בתחמים נעשים כל הטיפולים הדרושים להשמשת הציוד הנייד של רכבת ישראל, ובכלל זה קטרים וקרונות.
בטיחות ואמינות
שמאל|ממוזער|250px|תאונה שקרתה ב-7 באפריל 2011, בה היו מעורבות שתי רכבות סמוך לתחנת נתניה
ב-26 בדצמבר 1963 אירע המקרה החמור ביותר של התנגשות רכבות נוסעים בשנותיה הראשונות של רכבת ישראל, כאשר שתי רכבות מחיפה ומתל אביב התנגשו חזיתית בבית יהושע. איש לא נהרג בתאונה ומתוך 55 הפצועים, 5 נזקקו לאשפוז בבית חולים. בתאונה נהרסו שני קטרי דיזל (105 ו-118) ולאור המחסור בקטרים, נאלצה רכבת ישראל להפסיק את השירות בין חיפה לירושלים עד לחודש מרץ 1964, כאשר הגיעו קטרי דיזל נוספים מארצות הברית.
ב-2 באוגוסט 1985 נהרגו חמישה נוסעי מכונית פרטית מפגיעת רכבת במפגש מסילת ברזל סמוך לטירת יהודה.
בפברואר 2012 הורשעה רכבת ישראל בגרימת מוות ברשלנות עקב אסון רבדים ב-2005 בו נהרגו שבעה בני אדם. ביולי 2013 הורשעה הרכבת בגרימת מוות ברשלנות עקב תאונת הרכבת בבית יהושע בה נהרגו 5 נוסעים.
במהלך העשור השני של המאה ה-21 היו מספר תקלות של רכבות שעלו באש במהלך הנסיעה ובמקרים מסוימים רכבות נאלצו לעצור את נסיעתן עקב דיווחים על ריח שרפה, דבר שגרם לעיכובי נסיעות וכן ביטולים.
החברה והנהלה
שמאל|250px|ממוזער|בניין הנהלת רכבת ישראל בלוד
הרכבת פעלה כחלק ממשרד התחבורה החל מקום המדינה. ב-1988 פעילות הרכבת הועברה לרשות הנמלים והרכבות. בדצמבר 1996 החליטה ממשלת ישראל על הפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות, והקמת חברת רכבות ממשלתית. ב-2003 נוסדה חברת "רכבת ישראל" בע"מ.
משרדי הנהלת רכבת ישראל נמצאים סמוך לתחנת הרכבת לוד. הם עברו לשם לאחר שבמשך שנים שכנו בצמידות למוזיאון רכבת ישראל שבשטח תחנת חיפה מזרח, ולאחר מכן, בצמוד לתחנת הרכבת תל אביב מרכז.
יושבי הראש של רכבת ישראל
מספרדיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה 1 100px משה ליאון 15 ביוני 2003 26 באפריל 2006 2 100px יעקב אפרתי 23 ביוני 2008 13 בינואר 2011 3 100px דורון וייס 17 בנובמבר 2013 18 בספטמבר 2014 4 100px חוסם בשארה 6 ביולי 2015 17 ביולי 2016 5 100px דן הראל 20 ביוני 2018 פברואר 20206 100pxמשה שמעוני22 בדצמבר 2020מכהן
אין רציפות בזמני הכהונה של יושבי הראש כיוון שתפקיד זה לא אויש באופן רציף ולא מונו מחליפים.
המנהלים הכלליים של רכבת ישראל
מספרדיוקן שם תקופת כהונההערה 1 100px משה פייקוביץ' 1948 - 1951 2 100px אריה אפרתי 1951 - 1953 3 100px בנימין גלבוע 1953 - 1954 4 100px מנחם סבידור 1954–1964 5 100px אברהם צוויק 1964–1972 6 100px יהודה רשף 1972–1974 7 100px צבי צפרירי 1974–1985 8 100px אליהו ברק 1985–1990 9 100px משה בר כוכבא (בריל) 1991–1992 10 100px יעקב שן צור 1993–1994 11 100px אהוד הדר 1994–1996 12 100px עמוס עוזני 1996–2001 13 100px יוסי שניר 2001–2004 14 100px יוסי מור 2004–2005 15 100px עופר לינצ'בסקי 2005–2007 16 100px יצחק (חקי) הראל 2007–2011 17 100px בעז צפריר 2011–2016 18 100px שחר איילון 2017 - מרץ 2019פרש מתפקידו, לאחר כהונתו כיהן כמנכ"ל בפועל סמנכ"ל המטענים, אורי שריר, למשך 3 חודשים.19100pxמיכה מייקסנר25 ביוני 2019 - 11 באוקטובר 2023התפטר מתפקידו, לאחר כהונתו מונה כמנכ"ל בפועל סמנכ"ל התכנון וההפעלה, אבי אלמליח, לזמן קצר.20100pxמשה זנה23 באוקטובר 2023 - מכהן
מבנה ארגוני
באפריל 2012 בוצעה רפורמה ארגונית ברכבת ישראל. פעילות הרכבת חולקה בין שמונה חטיבות ומספר אגפים. כמו כן הוקמו שתי חברות בת: חברה להובלת מטענים (51% מהמניות שלה עתידים לעבור למשקיע פרטי) וחברה לנדל"ן ולפיתוח מסחרי בבעלות מלאה של רכבת ישראל. בנוסף לכך, נקבע כי 30% מהציוד הנייד הקיים והעתידי של רכבת ישראל יתוחזקו באמצעות חברה פרטית חיצונית, מהלך שלווה במאבק של וועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי, החל מהכרזת שר התחבורה ישראל כ"ץ על הרפורמה, באפריל 2011.
פירוט החטיבות
חטיבת נוסעים אחראית על הפעלת תחנות והסעת רכבות נוסעים.
חטיבת מטענים הפועלת כחברה עסקית ומשמשת להובלת מטענים. בנוסף אחראית החטיבה על תפעול רכבות המשא ונהגי המשא.
חטיבת נייד האחראית בין היתר על אחזקת הציוד הנייד מכל הסוגים (משא ונוסעים).
חטיבת פיתוח אחראית על פיתוח רשת המסילות.
חטיבת כלכלה וכספים אחראית תהליכי הרכש והביצועים הכספיים של החברה תוך התאמה ליעדי הממשלה והנהלת הרכבת.
חטיבת תשתיות אחראית על הנחת המסילות ותחזוקתן, מערכות איתות וחשמל ומערכות נוספות.
חטיבת בטיחות, ביטחון ואיכות הסביבה אחראית על בטיחות בתחומים כגון: ציוד נייד, תחנות רכבת, תשתית ועוד. בנוסף אחראית על מערך הביטחון הכולל של רכבת ישראל, ומבקרת את פעילות הביטחון, הבטיחות ואיכות הסביבה בהתאם לחוקים.
חטיבת משאבי אנוש ולוגיסטיקה אחראית פיתוח ההון האנושי, גיוס וקליטת כוח אדם, הדרכות, רווחת העובדים, שכר, ניהול לוגיסטיקה בתהליכים חוצי ארגון, הפצת נהלים בנושאי לוגיסטיקה ועוד.
סמל הרכבת
סמל רכבת ישראל הראשון, עוצב בשנת 1949 על ידי הגרפיקאי פרנץ קראוס. סמל זה היה בשימוש במשך שנים רבות, ועל אף שעוצב סמל חדש בשנת 1967, שהיה גרסה לאותו הסמל, שימשו שתי הגרסאות במקביל ובגוונים שונים (בהתאם לציוד עליו הוטבעו) עד לאמצע שנות ה-90.
באמצע שנות ה-90 הוחלף הסמל לחלוטין בעקבות התחדשות מערכת הרכבות בישראל. הסמל החדש עוצב על ידי "סטודיו אדלר", חברת המיתוג של משרד הפרסום אדלר חומסקי. בסמל ניתן לראות צללית של מגן דוד נטוי, ממנו מתפצלות מסילות לארבע רוחות השמים, כסימן להתחדשות ולהתרחבות מערכת המסילות והרכבות.
מדי הרכבת ובעלי תפקידים
נהגי קטר - חולצה שחורה עם לוגו הרכבת בלבן
פקחים - חולצה מכופתרת כחולה, תג שמי, עניבה כסופה, ומכנסיים שחורים.
מאבטחי רכבות - קיץ: מכנסי דגמ"ח בצבע שחור, חולצת פולו קצרה, ז'קט ספארי בצבע אפרפר - כחול ; חורף מכנסי דגמ"ח בצבע שחור, חולצת פולו קצרה, ז'קט פליז בצבע שחור.
מנהלי תחנות/מנהלי תחנות במשמרת - חולצה מכופתרת לבנה, תג שמי, עניבה שחורה, ומכנסיים שחורים.
דייל/ת שירות - חולצת טריקו לבנה, ווסט צהוב זוהר, תג שמי, ומכנסיים שחורים.
ציוד ותשתית
ציוד נייד ברכבת ישראל
250px|ממוזער|רכבת נוסעים דו-קומתית על רקע חוף חיפה והמכון לחקר ימים ואגמים
ממוזער|250px|רכבת נוסעים דו-קומתית הנוסעת מכיוון פתח תקווה לתל אביב במעבר מתחת לכביש 4
ממוזער|250px|מתחם הדיור של רכבת ישראל בבאר שבע צפון, מרץ 2020
ממוזער|250px|רכבות נוסעים במתחם הדיור של רכבת ישראל בבאר שבע צפון, מרץ 2020
עם הקמת רכבת ישראל ב-1948, ירשה הרכבת את הציוד של הרכבת המנדטורית. ציוד זה התבסס על קטרי קיטור ועל קרונות נוסעים ומשא שרובם היו ישנים ובמצב תחזוקתי גרוע. במהלך שנות ה-50 קנתה רכבת ישראל 11 קטרי דיזל מודרניים, 21 קטרי עיתוק, 312 קרונות משא, 8 קרונות נוסעים ופסי רכבת, הרכישה התאפשרה באמצעות הסכם השילומים עם גרמניה. ב-27 בפברואר 1959 הוציאה רכבת ישראל משימוש את אחרון קטרי הקיטור, לאחר טקס קצר עם קטר קיטור בתחנת הרכבת בלוד. בשנות ה-60 נרכשו קרונות נוסעים רבים והוצאו משימוש כל הקרונות של הרכבת המנדטורית. מאז שנות ה-90, עם העלייה הניכרת במספר הנוסעים נרכשו קטרים חדשים וקרונות נוסעים רבים, בהם גם מערכי קרונועים וקרונות דו-קומתיים. נכון לשנת 2011 ממשיכה רכבת ישראל להצטייד בקטרים ובקרונות נוסעים חדשים, כך שכל הציוד המשמש להסעת נוסעים הוא לכל היותר בן 20 שנים, אך עדיין מתקשה להתמודד עם העומס הכבד על רכבות הנוסעים שלא מצליחות לעמוד בביקוש.
רשת המסילות
רשת קווי הנוסעים שמפעילה רכבת ישראל מרוכזת סביב מסילה מרכזית, הקרויה הקו הראשי: הר צין - דימונה - באר שבע - לוד - תל אביב - בנימינה - חיפה - עכו - נהריה.
מהקו הראשי, שהוא למעשה חיבור של מסילת החוף, מסילת איילון, מסילת הרכבת יפו–ירושלים ומסילת הדרום, מתפצלות המסילות המשניות הבאות (מצפון לדרום):
מסילת עכו-כרמיאל: כרמיאל - אחיהוד - קריית מוצקין. מתחברת למסילת החוף דרומית לעכו וצפונית לקריות.
מסילת העמק: מרכזית המפרץ חיפה – עמק יזרעאל – עפולה – בית שאן. מתחברת למסילת החוף בחיפה, במתחם מרכזית המפרץ.
צומת רמז - תחנת חדרה מזרח (חלק מן המסילה המזרחית ההיסטורית).
מסילת השרון: הארכה של קו הנוסעים תל אביב-ראש העין מראש העין צפון לתחנות כפר סבא והוד השרון. מקטע נוסף הוקם ונפתח לתנועת נוסעים ב-2018 ומחבר את הוד השרון להרצליה דרך תחנת הרכבת רעננה דרום ותחנת הרכבת רעננה מערב ובכך נוצר למעשה מסלול טבעתי.
מסילת הירקון: תל אביב אוניברסיטה - בני ברק - פתח תקווה קריית אריה - פתח תקווה סגולה. מתחברת למסילה המזרחית מדרום לתחנת הרכבת ראש העין צפון
מסילת תל אביב – פלשת: תל אביב ההגנה - צומת חולון - תחנת הרכבת חולון - וולפסון - בת ים יוספטל - בת ים קוממיות - ראשון לציון משה דיין - יבנה מערב - צומת פלשת (מתחברת עם מסילת לוד-אשקלון וממשיכה לתחנת אשדוד עד הלום ואשקלון)
מסילת ירושלים - גנות: ירושלים יצחק נבון - נמל התעופה בן-גוריון - מחלף גנות (מתחברת עם מקטע הרכבת לוד - תל אביב).
שלוחה: מסילת מודיעין - ענבה: תחנת הרכבת מודיעין מרכז - תחנת הרכבת פאתי מודיעין - מחלף ענבה (מתחברת עם מסילת ירושלים - גנות לכיוון נמל התעופה בן-גוריון).
שלוחה: קשת מודיעין: מודיעין מרכז - פאתי מודיעין - מחלף ענבה (מתחברת עם מסילת ירושלים - גנות לכיוון ירושלים יצחק נבון).
המסילה המזרחית: מתחנת הרכבת לוד לתחנת הרכבת ראש העין צפון (חלק מן המסילה המזרחית ההיסטורית). ב-2019 החלו עבודות לחידוש של המסילה המזרחית לכל אורכה מחדרה ועד ללוד, והיא תכלול הקמת מסילה חדשה לאורך התוואי ההיסטורי בקטע חדרה-כפר סבא והכפלת המסילה הקיימת בקטע ראש העין-לוד והקמת תחנות רכבת חדשות בחדרה, טירה, אלעד ובשוהם ומשם תתחבר לתחנת הרכבת לוד.
מסילת לוד - אשקלון: לוד - באר יעקב - רחובות - יבנה מזרח - אשדוד עד הלום - אשקלון
שלוחה: באר יעקב - ראשון לציון הראשונים
שלוחה: צומת פלשת - מיון אשדוד
מסילת הרכבת יפו–ירושלים (מסילת שורק): נען - בית שמש - גן החיות התנכ"י - ירושלים מלחה
מסילת חלץ מקריית גת לאשקלון
מסילת אשקלון - באר שבע: צומת גורל - אופקים - נתיבות - שדרות - אשקלון
באר שבע - נאות חובב
צומת רותם - מפעלי רותם
מסופי מטען
בישראל קיימים מסופי מטען: ברמת חובב, אשדוד, בני ברק, חדרה, חיפה, בית שאן, קישון ולוד.
תוכניות פיתוח
תוכנית החומש
תוכנית החומש של רכבת ישראל לשנים 2003–2008 התבססה על תקציב של כ-30 מיליארד שקלים חדשים. במסגרתה מתוכננת הרחבה משמעותית של רשת הרכבות. חלק מתאריכי היעד של הפרויקטים נדחו, כך שעל פי הערכות, השלמות חלקים ממנה עתידות להסתיים לכל המוקדם בשנת 2040.
עם המיזמים הנכללים בתוכנית החומש נמנים:
פרויקטים שהושלמו
מסילת תל אביב – פלשת מתחנת ההגנה בתל אביב לראשון לציון מערב דרך חולון ובת ים, בין מסלוליו של כביש איילון דרום. קו זה יתחבר בעתיד לקו המהיר לירושלים ולמודיעין דרך תחנת הראשונים הקיימת ומשם מדרום לרמלה בין מסלוליו של כביש 431 עד לנקודת הפיצול למודיעין של הקו המהיר נמל התעופה בן-גוריון-ירושלים באזור מחלף ענבה. הקו לראשון לציון מערב ממשיך דרומה מתחנת הרכבת ראשון לציון משה דיין דרך יבנה לאשדוד ולאשקלון.
"מסילת העמק" מחיפה דרך עפולה לבית שאן, מתוך כוונה להמשיכה לאירביד שבירדן, כדי להוביל מטענים מירדן דרך נמל חיפה. חלק מקו זה נבנה על התוואי ההיסטורי של רכבת העמק, הקו נחנך כקו פרברי בין עתלית לבית שאן (דרך חיפה ועפולה).
מסילת אשקלון - באר שבע דרך שדרות, נתיבות ואופקים.
מסילת עכו-כרמיאל: קו הרכבת נחנך בספטמבר 2017.
מסילת השרון - מכפר שמריהו לאורך כביש 531 דרך רעננה, הוד השרון וכפר סבא עד למסילה המזרחית.
הקמת תחנות רכבת חדשות על מסילות קיימות, נתניה - ספיר, מזכרת בתיה, קריית מלאכי – יואב ועוד
פרויקטים בביצוע
פרויקט החשמול (בתהליכים מתקדמים) - הסבת הינע הרכבות מקטרים המונעים על ידי דיזל להזנת חשמול עילית
המסילה המזרחית (בתהליך) - חידוש המסילה המזרחית בין חדרה ללוד, פרויקט זה כולל הקמת תחנות רכבת חדשות בחדרה מזרח, טירה - כוכב יאיר, אלעד ושוהם ושיפוצה של תחנת ראש העין צפון. בשנת 2021, הוחלט לצמצם את מספר התחנות במסילה, משיקולים תקציביים, ובוטלו תחנת הרכבת אחיטוב, תחנת הרכבת טייבה, תחנת הרכבת כפר סבא צפון ותחנת הרכבת לוד צפון, כמו כן בוטל חידוש תחנת הרכבת ראש העין דרום. במסגרת הפרויקט יתבצעו הכנות תשתיות במיקומן המיועד אך הן לא ייבנו.
מסילה רביעית באיילון (בתהליך) - הוספת מסילת ברזל רביעית מתחנת תל אביב סבידור מרכז ועד לתחנת תל אביב ההגנה והוספת מסילות ברזל שלישית ורביעית מההגנה ועד לוד (ביצוע בפועל עד גנות). לצורך כך מבצעים במקביל עבודות לפיתוח אגן הניקוז לנחל איילון באזור פארק אריאל שרון, במטרה למנוע הצפה של הנחל בתעלת האיילון שמעליו תוקם המסילה הרביעית.
מסילת ראשון לציון – מודיעין (בתהליך) - הקמת מסילה מתחנת הרכבת ראשון לציון משה דיין מזרחה לעבר תחנת הרכבת ראשון לציון – הראשונים וכן הקמת שתי תחנות נוסעים נוספות בראשון לציון-מעוין שורק וברמלה דרום (והלאה בין נתיביו של כביש 431 בדרום גוש דן עד למחלף ענבה, שבו ייפגש עם הקו המהיר המתוכנן לירושלים ובו גם מתחיל קו הרכבת למודיעין).
פרויקטים עתידיים
הארכת מסילת ירושלים - גנות והקמת תחנות רכבת נוספות, ירושלים מרכז, חידוש תחנת ירושלים ההיסטורית כתת קרקעית, אולי אף חידוש תחנת מלחה.
הכפלת מסילת החוף - הקמת שתי מסילות נוספות שישמשו רכבות מהירות של 250 קמ"ש, בין סדנאות אפרים (חיפה) לשפיים במסגרת תוכנית התשתית הלאומית להכפלת מסילת החוף (תת"ל 65). קיימת מחלוקת לגבי תוואי המסילות המהירות והפרבריותהעירייה: לדחות את העתירה למען פיתוח שדה התעופה..
הקמת תחנות רכבת על מסילות קיימות או מתכננות: גן דרום, גלילות צפון, דרום גלילות, תחנת הרכבת חיפה – בית המכס, תחנת הרכבת רחובות – ששת הימים.
מסילת דימונה - ירוחם - הקמת מסילת רכבת שתסתעף מקו הרכבת לאילת בסמוך לדימונה דרומה לאורך 13 ק"מ ותחבר את ירוחם לרשת הרכבות הארצית. תחנת הרכבת בירוחם תהיה בסמוך לאזור התעשייה המקומי.
מסילת באר שבע - ערד - הקמת מסילה שתחבר בין באר שבע לערד ותשפר הנגישות אל ערד ויישובים הבדואים ותכלול תחנות רכבת נוסעים בערד, כסייפה ובנבטים.
מסילת מנשה - בניית מסילה מאזור אחיטוב אשר תתחבר למסילת העמק ותכלול תחנה בחריש. קו זה יקשר את עפולה לתל אביב ולמרכז ויאפשר קו מהיר מבלי להחליף באחת מתחנות חיפה כפי שנעשה במצב הנוכחי במסילת העמק.
מסילת עפולה-טבריה - בניית מסילה מעפולה לטבריה שכוללת 30 ק"מ של מסילה כפולה, קו זה יחבר את טבריה לרשת המסילות ויתחבר בתחנת עפולה, פרויקט זה יכלול מספר גשרים ומנהרות, תחנת הרכבת טבריה תבנה מחוץ לעיר באזור טבריה עלית ותחנת רכבת בכפר תבור.
מסילת ראש העין - אריאל - מסילת רכבת שתסתעף מהמסילה המזרחית אשר תקשר את העיר אריאל לרשת המסילות הארצית ותכלול תחנות באריאל, אזור תעשייה ברקן ובאלקנה.
מסילת הרכבת לאילת - בניית מסילה מחצבה עד לאילת, פרויקט זה יקצר את זמן ההגעה מתל אביב לאילת בכשעתיים, פרויקט זה כולל תחנות רכבת בחצבה, ספיר, פארן, יהל, יטבתה, נמל תעופה רמון, שחורת, מרכז אילת.
מסילת כרמיאל - קריית שמונה - בניית מסילה מכרמיאל לקריית שמונה, קו זה יחבר את הערים קריית שמונה, צפת וחצור הגלילית וגם כן את הר מירון לרשת המסילות המרכזית של רכבת ישראל וכולל הקמת תחנות רכבת בראש פינה-חצור הגלילית, קריית שמונה ובהר מירון.
מסילת זבולון - בניית מסילה מאזור נשר אשר תתחבר למסילת הגליל המערבי, קו זה יקשר את מפרץ חיפה לשלומי, ולרשת הרכבות הארצית וכולל תחנות רכבת בנשר, קריית אתא, כפר יאסיף.
מסילת הגליל המערבי - בניית מסילה מאזור כפר יאסיף אשר תתחבר למסילת החוף, קו זה יקשר את כפר יאסיף לשלומי, ולרשת הרכבות הארצית וכולל תחנות רכבת ב-כפר יאסיף, כברי, שלומי.
מסילת עוקף באר שבע - בניית מסילה מאזור צומת גורל שתעבור דרך להבים, שוקת, צומת הנגב עד לעיר הבה"דים.
מסילה פלשת שורק - עוקף לוד בניית מסילה מנמל אשדוד לאורך כביש 7 וכביש 41 תעצור בתחנה דרך גדרה עד למסילת הדרום
נתיבי ישראל
"נתיבי ישראל" היא תוכנית להאצת הקמתם של כבישים ומסילות רכבת לאורכה ולרוחבה של המדינה, בדגש על הנגב וצפון הארץ. התוכנית נהגתה וקודמה בשנת 2010 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ. היקף ההשקעה המקורי של התוכנית היה 51 מיליארד שקל, אולם בשל התנגדות משרד האוצר, קוצץ היקף ההשקעה ל-27.5 מיליארד שקל. התוכנית עוסקת בקידומם והקמתם של קווי רכבת חדשים שיאפשרו נסיעה במהירות של עד 200 קמ"ש. בין המיזמים הרכבתיים הכלולים בתוכנית, נמצאים תכנונם וסלילתם של קווי רכבת לקריית שמונה ולאילת. "המסילה המזרחית" בין לוד לחדרה, עכו-כרמיאל ורכבת העמק בין חיפה לבית שאן. עוד נקבע בתוכנית כי קווי המסילה עכו-כרמיאל ורכבת העמק, יבוצעו בידי החברה הלאומית לדרכים.
רכבת ישראל והרשות הפלסטינית
בנוסף לתוכניות אלו הועלה גם הרעיון של שימוש ברכבת ליצירת ה"מעבר הבטוח" של פלסטינים בין רצועת עזה ליהודה והשומרון. יתרונה של הרכבת בהקשר זה הוא שקיום המעבר באמצעות רכבת מספקת שליטה ביטחונית טובה יותר על תהליך המעבר מעזה ליהודה והשומרון לעומת התהליך שנוסה בעבר בו הוקדשו כבישים מסוימים ל"מעבר הבטוח". במסגרת תוכנית זאת ישוקם קו הרכבת הישן מיד מרדכי למעבר ארז ו"הקו המזרחי" מהוד השרון לטולכרם. כמו כן יוקמו תחנות רכבת לנוסעים וסחורות בטול כרם ובמסוף ארז. בנוסף, הגישה רכבת ישראל לאישור תוכנית למסוף נוסף באזור ג'נין בקצה שלוחה מקו רכבת העמק המשוקם שיעבור ליד עפולה (שלוחה דומה לג'נין מקו העמק פעלה לפני קום המדינה). קו מוצע נוסף הוא קו שיקשר בין עזה למחסום תרקומיא הממוקם צפון-מערבית לחברון (באופן מעשי מדובר על הארכת מסילת חלץ המגיעה לקריית גת ממערב לכיוון מזרח למרחק של 25 ק"מ בערך). שיקום הקטע הקצר מיד מרדכי לארז יאפשר גם לשנע סחורות מעזה לנמל אשדוד ולשאר חלקי הארץ.
קווי רכבת ישראל
קווים פעילים
קווי לילה
קווים שהושבתו
ראו גם
תחבורה ציבורית בישראל
תחנות רכבת בישראל
היסטוריה של רכבת ישראל
הרכבת המנדטורית
לקריאה נוספת
פול קוטרל, ישרו בערבה מסילה: היסטוריה מצולמת של הרכבת בארץ ישראל, הוצאת רכבת ישראל, 2008.
אילן פלקוב, רכבות בארץ-ישראל, עבר, הווה, עתיד, הוצאת "רכבת-ישראל", חיפה ספטמבר 1982.
אטלס רשת מסילות הברזל, רכבת ישראל בע"מ, חטיבת תשתיות, המרכז למיפוי ישראל, 2003.
יעקב אבוטבול (עורך), מילון מושגי הרכבת עברי אנגלי צרפתי, הוצאת רכבת ישראל, מהדורה ראשונה, ספטמבר 2001.
שמואל אביצור, ההינע בארץ-ישראל, תולדות ההרמה, הנשיאה, ההובלה וההסעה בארץ-ישראל, 'ארץ'- מחקרים ופרסומים בגאוגרפיה - מפעל לקידום ידע ארץ-ישראל: אוניברסיטת תל אביב, הסתדרות העובדים הכללית החדשה: האגף לחינוך, השכלה וספורט, מכון אבשלום: מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, תל אביב תשנ"ז 1996.
יוסי ביילין, התעשייה העברית – שורשים, בית הוצאה כתר (במסגרת 100 שנה לתעשייה העברית), ירושלים, 1987.
ב. ברכמן, סלומון א., פייטלסון ע., שפר ד., מקומה של הרכבת במערכת התחבורה בישראל, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 1993.
ראובן גפני (עורך), עת־מול – עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל – דו-ירחון, חוברת מס' 185, (חוברת נושאית. נושא החוברת: על הפסים וביניהם – עולמה של הרכבת בישראל, יד יצחק בן-צבי, ינואר 2006.
ד. כרמל, מסילות ודרכים – עתיד התחבורה בארצנו, מאי 1953.
גרשון ניסים (צדקיהו), ההתקפה על בתי המלאכה של רכבת פלשתינה (א"י) במפרץ חיפה – 17.6.1946 – י"ח בסיון, תש"ו – פרשת הקרב ולקט דברי רקע עליו, מפעולות לח"י בתנועת המרי העברית, הוצאת א. בן-הר (ממשתתפי ההתקפה), 2003.
רנה סיון, מרגלית ליאת (עורכות), רכבת לירושלים, מוזיאון מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים, אביב 2005 (אפריל 2005).
אבנר עובדיה (עורך), בתנועה מתמדת – תחבורה בישראל ביבשה, בים ובאוויר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, 2006.
פרידריך פרייהר, קרס-פון קרסנשטיין, עם הטורקים אל תעלת סואץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור בשיתוף בית-ספר שדה שדה-בוקר, 2003.
ברוך קטינקא (מהנדס), מאז ועד הנה, הוצאת "קרית-ספר", 1961.
צבי שטאל, תולדות התחבורה הציבורית בארץ-ישראל בראי כרטיסי הנסיעה, הוצאת ירון גולן, חולון 1995.
דוד תירוש, רכבת העמק, משרד החינוך והתרבות, אגף הנוער, האגף לטיפוח רווחה ושיקום, היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, החברה להגנת הטבע, מהדורה שנייה, 1994.
Paul Cotterell, The Railways of Palestine and Israel, Tourret Publishing, 1986.
{{lc:CROWTHER G.L., RAILWAY ATLAS OF THE MIDDLE EAST – M – 653 (ALSO NANIGATIONS AND STREET TRAMWAYS), PUBLISHER: G.L. CROWTHER, PRESTON, ENGLAND, 2006.
HATELEY R. K., (COMP.), LOCOMOTIVES OF THE MINISTRY OF DEFENCE, INDUSTRIAL RAILWAY SOCIETY, LONDON, ENGLAND, 1992.
HUGHES HUGH, MIDDLE EAST RAILWAYS, THE CONTINENTAL RAILWAY CIRCLE, MIDDLESEX, ENGLAND 1981, (DESIGNED BY OXFORD PUBLISHING Co.,OXFORD, ENGLAND.
KHAIRALLAH SHEREEN, RAILWAYS IN THE MIDDLE-EAST 1856 – 1948, POLITICAL AND ECONOMIC BACKGROUND, (ARAB BACKGROUND SERIES), LIBRAIRIE DU LIBAN, BEIRUT 1991.
L'ABBE NICOLE, LES VOYAGES ARTISTIQUES (MIS A LA PORTEE DE TOUT LE MONDE) JERUSALEM & LA PALESTINE, TOLRA – EDITEUR, PARIS, 1898.
LOCKMAN ZACHARY, COMRADES AND ENEMIES – ARAB AND JEWISH WORKERS IN PALESTINE, 1906 – 1948, UNIVERSITY OF CALIFORNIA PRESS, BERKELEY 94720, USA 1996.
NICHOLSON J., THE HEDJAZ RAILWAY, STACEY INTERNATIONAL PRESS, ENGLAND 01.05.20051 900988 81X]
NOLL DIETER (HERAUSGEBER), BICKEL BENNO, DENFFER AHMAG v., DIE HEDSCHAS-BAHN – EINE DEUTSCHE EISENBAHN IN DER WÜSTE, DEUTSCHE GESELLSCHAFT FÜR EISENBAHNGESCHICHTE e. V. SITZ KARLSRUHE, (DGEG), WERL, GERMANY 1995.
OCHSENWALD W., THE HIJAZ RAILROAD, CHARLOTTESVILLE, UNIVERSITY PRESS OF VIRGINIA, USA 1980
PICK W.P, ‘DEVELOPMENT OF RAILWAYS IN PALESTINE’, Ph.D. DISSERTATION, DROPSIE UNIVERSITY, USA 197?,
ROBINSON NEIL, WORLD RAIL ATLAS AND HISTORICAL SUMMARY VOL. 8 – THE MIDDLE EAST AND CAUCASUS, WORLD RAIL ATLAS Ltd, ENGLAND, PRINTED BY THE HIGHER SCHOOL OF TRANSPORT "T. KABLESHKOV", SOFIA, BULGARIA, 2006.
ROTHSCHILD RABBI WALTER, ARTHUR KIRBY AND THE LAST YEARS OF THE PALESTINE RAILWAYS 1945 – 1948, Ph.D THESIS, KING'S COLLEGE UNIVERSITY, LONDON 2007.
TAYLORSON KEITH, NARROW GAUGE AT WAR, PLATEWAY PRESS, BRIGHTON, ENGLAND 1987.
TAYLORSON KEITH, NARROW GAUGE AT WAR II, PLATEWAY PRESS, BRIGHTON, ENGLAND 1996.
THE STANDARD GAUGE LOCOMOTIVES OF THE EGYPTIAN STATE RAILWAYS AND THE PALESTINE RAILWAYS 1942 – 1945, COMPILED BY: THE MIDDLE EAST BRANCH, THE RAILWAY CORRESPONDENCE & TRAVEL SOCIETY, RAILWAY OBSERVER SUPPLEMENT №. 8, JULY 1946. (12PP.)
TOURRET RICK, ALLIED MILITARY LOCOMOTIVES OF THE SECOND WORLD WAR, TOURRET PUBLISHING, ABINGDON, OXON, ENGLAND 1995.
TOURRET RICK, HEDJAZ RAILWAY, TOURRET PUBLISHING, ABINGDON, OXON, ENGLAND 1989.
TRAVIS ANTHONY S., ON CHARIOTS WITH HORSES OF FIRE AND IRON – THE EXCURSIONISTS AND THE NARROW GAUGE RAILROAD FROM JAFFA TO JERUSALEM, HEBREW UNIVERSITY MAGNES PRESS, JERUSALEM, ISRAEL, NOVEMBER 2008.
USUL IBRAHIM (Ed.), HİCAZ DEMİRYOLU - FOTOĞRAF ALBÜMÜ - ISTANBUL' DAN MEDINE' YE BIR TARIH BELGESELI, ALBARAKA TÜRK, ISTANBUL 1999 [THE HEJAZ RAILWAY - ALBUM OF PHOTOGRAPHS - FROM ISTANBUL TO MADINAH, A DOCUMENTARY OF HISTORY, ALBARAKA TURKISH FINANCE HOUSE, ISTANBUL 1999.}}
קישורים חיצוניים
צור שיזף, מסע בעקבות הפסים - סרט על הרכבות בארץ-ישראל מהקמתן ועד 2001, באתר Shezaf.net של צור שיזף
"בארץ הקודש, "המליץ", סוכות תרנ"ג (1892)" - על השפעת מסילות הברזל על החיים ביפו, משאב הוראה מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
כרטיס רכבת, קו הרכבת יפו–ירושלים 1890, באתר הספרייה הלאומית
דוח שנתי לשנת 2013 לפי חוק חופש המידע, אתר רכבת ישראל
דוח תקופתי לשנת 2015, אתר רכבת ישראל
דוח תקופתי לשנת 2016, אתר רכבת ישראל
פתיחת השרות לנוסעים ברכבת קו חיפה - תל אביב - ירושלים, יומני כרמל מרץ 1950
חנוכת התחנה רכבת צפון, יומני כרמל 1954 (התחלה 0:21).
רכבת ישראל נוסעת לראשונה לירושלים, במעמד בן-גוריון, גולדה מאיר, דוד רמז, דב יוסף ודניאל אוסטר. יומני כרמל פברואר 1949
מסירת רכבת ארץ ישראל המנדטורית לידי רכבת מדינת ישראל, ישראל, הסיפור המתועד, בלוג ארכיון המדינה
שלומי דיאז, אישור התוואי לכותל באתר ישראל היום, 17 בפברואר 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברות ממשלתיות בישראל
קטגוריה:תאגידים שהורשעו בדין בישראל
קטגוריה:תל אביב-יפו: חברות
קטגוריה:ישראל: תחבורה - חברות תשתית
קטגוריה:חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב
| 2024-09-10T16:07:31
|
עופרת
|
עוֹפֶרֶת (באנגלית: Lead, בלטינית: Plumbum) היא יסוד כימי מסדרת מתכות המעבר העמידות שסמלו הכימי Pb ומספרו האטומי 82. עופרת היא מתכת כבדה ורעילה. הייתה ידועה לאדם עוד מימי קדם ובמהלך ההיסטוריה קנתה לעצמה שימושים רבים.
תכונות
צבע העופרת אפרפר עם גוון כחלחל, ההופך לאפור בתגובה עם האוויר. העופרת נמנית עם היסודות הצפופים ביותר, ולכן כבדה יחסית. היא מתכת רכה מאוד, תכונה המקנה לה יכולות עיבוד גבוהות. היא עמידה מאוד לשיתוך, מאחר שבמגע עם האוויר השכבה החיצונית של כלי העופרת הופכת לתחמוצת המצטיינת בכושר בידוד, ולכן מבודדת את שאר המתכת. העופרת ותרכובותיה רעילות מאוד לבני אדם. מוליכותה החשמלית ומוליכותה התרמית נמוכות. תכונה המייחדת את העופרת היא שלוח עופרת עבה דיו חוסם כל קרינה מייננת (בין השאר, קרינת גמא).
ניתן למצוא בטבע עופרת בצורתה הטהורה, אך הדבר נדיר. ברוב המקרים היא נמצאת בטבע בסמיכות ליסודות אחרים, בעיקר נחושת, אבץ וכסף. כן ניתן להפיק עופרת מהסולפיד שלה, PbS (גלנה).
העופרת היא היסוד הכי כבד בטבלה המחזורית שקיים לו איזוטופ יציב, וכל היסודות הבאים אחרי עופרת הם רדיואקטיבים.
שימושים
ממוזער|250px|יציקת עופרת סביב מוט חיבור ממתכת קשה במעקה אבן של גשר בוונציה. ביציקה נראים חורי מדגש שנועדו ללחוץ את העופרת לתוך החלל הפנוי
ממוזער|250px|חותמות עשויות עופרת
הוספה של עופרת טטרה אתיל לבנזין לשם העלאת דירוג האוקטן שלו, המאפשר קבלת הספק גבוה יותר ממנוע בנפח נתון. מאז שנות התשעים פסק השימוש בתוספי עופרת לדלק כמעט לגמרי, עקב התוצרים הרעילים (הנפלטים מן המפלט) ובמכוניות חדשות משתמשים בבנזין נטול עופרת. מכוניות אלו מצוידות בממירים קטליטיים שהעופרת מזיקה להם. תוספת העופרת נמצאת כיום רק בדלק למכוניות ישנות שמספרן פוחת עם הזמן. המנועים במכוניות אלו אינם מתוכננים לשימוש בדלק נטול עופרת ולכן דרוש להן דלק עם עופרת, בגלל תכונות הסיכה שלה.
העופרת משמשת להכנת האלקטרודות של סוללות עופרת-חומצה.
צבעי עופרת: מתרכובת העופרת כדוגמת עופרת פחמתית, הנקראת גם "עופרת לבנה", מכינים צבע לבן שהוא בסיס לצבעים רבים. צבעים אלו רעילים ומשום כך אין צובעים בהם פריטים שיש סכנה כי ייאכלו על ידי ילדים, כמו רהיטים וצעצועים.
לתרכובות אחרות של עופרת שימושים רבים - ייצור לכה, גפרורים, חומרי הדברה וצבעים (נוסף לצבע הלבן).
בעקבות עמידות העופרת לקורוזיה ובפני חומרים פעילים אחרים מצפים בעזרתה צינורות פליטה (ביוב וכו'), בקבוקי נוזלים שאינם מיועדים לשתייה וכו'. לעיתים אף מורחים את תחמוצת העופרת על כלי ברזל לשם מניעת החלדתם.
בשל המסה הסגולית הגבוהה של העופרת משתמשים בעיקר בה לייצור משקולות, כמו משקולות לוילונות, דיג וצלילה.
העופרת משמשת לציפוי כבלי חשמל בשל רכותה ועמידותה.
העופרת משמשת לציפוי ובניית קליעי נשק חם למיניהם.
מיגון מפני קרינה מייננת, בבדיקות רנטגן, בכורים גרעיניים ובמיגון.
משתמשים בעופרת כדי ליצור זכוכית הנקראת בדולח. תוספת העופרת למבנה הזכוכית משנה את התכונות האופטיות, מרככת את הזכוכית (וכך ניתן לעצב אותה על ידי חיתוך) ומקנה לה יכולת עצירת קרינה מזיקה.
לייצור פלומבות.
בעבר השתמשו בעופרת בדפוס בלט.
עופרת מעולם לא שימשה לייצור עפרונות; מתחילתם עפרונות הכילו גרפיט. ניתן להתחקות אחר מקור הטעות עד לחרט הרומי, penicillus (ומכאן המילה האנגלית לעיפרון, pencil), ששימש לחריטה על פפירוס, ולעיתים היה עשוי עופרת. סוג הגרפיט בעפרונות הראשונים כונה plumbago (מתנהג כמו עופרת), כיוון שבאותה עת (המאה ה-16) לא זיהו אותו נכונה.
הפקה
העופרת מופיעה בקרום כדור הארץ בשיעור של 16 חלקים במיליון וכורים אותה כמינרל המצוי באבני גיר הנקרא גלניט (Galena), שהוא סולפיד (גופרת העופרת, PbS). המינרל מכיל 86.5% עופרת (מסתו המולרית היא 239.3). כריית המינרל מתבצעת בעיקר באמריקה הצפונית, באוסטרליה ובמקסיקו אך יש ארצות אחרות שבהן כורים את הגלניט בכמויות רבות.
כדי להפיק עופרת נקייה מחומר הגלם גלניט, מחממים תחילה את הגלניט כדי להיפטר משאריות גופרית, ולאחר מכן מכניסים את הגלניט הנקי אל כבשן ביחד עם פחם האבן. לאחר חימום (לטמפרטורות גבוהות) הקשר הכימי בין הגופרית לבין העופרת מתנתק והתוצר הוא עופרת מותכת ונקייה יחסית. העופרת המתקבלת מתהליך זה מכילה לעיתים קרובות מתכות יקרות כמו כסף וזהב, שלעיתים כדאי לזקקן מן העופרת למען רווח נוסף.
חלק מהעופרת מיוצר באמצעות מיחזור גרוטאות, בעיקר לוחות מצברים וצינורות. את הגרוטאות מתיכים והתוצר הוא גוש עופרת נקי שאינו מעובד.
צבעים
צבע לבן הוכן מאבקה דקה של עופרת פחמתית בסיסית המורחפת בשמן ושימש לציפוי משטחי עץ ומתכת. הצבע הוכן מעופרת מתכתית ו- בקטליזה של חומץ. עופרת מתכתית הוכנסה לכלי חרס שבתחתיתם חומץ. סירים אלו הונחו בשכבות זה על זה כשביניהם קליפות עץ רטובות. הפירוק של קליפות העץ על ידי מיקרואורגניזמים (תסיסה) יצר חום ופליטת . החום אייד את החומץ בתחתית הסירים. אדי החומץ הגיבו עם העופרת ליצירת עופרת אצטט. עופרת אצטט מגיבה עם פחמן דו-חמצני לקבלת הפיגמנט: עופרת פחמתית בסיסית. לאחר כשלושה חודשים היו פותחים את הסירים ומפוררים את התוצר לקבלת הפיגמנט. תהליך זה כונה "התהליך ההולנדי" (Dutch process) והיה בשימוש נרחב במשך מאות שנים עד שהתגלו במחצית המאה העשרים מקרי פגיעה מוחית אצל ילדים שנחשפו לצבע מתפורר שהכיל את הפיגמנט הזה. ילדים שנחשפו לצבע גילו סימנים של:
נזק למוח ולמערכת העצבים.
קשיי למידה והתנהגות (כדוגמת היפראקטיביות).
האטה בצמיחה.
בעיות שמיעה.
כאב ראש.
פיגמנט לבן אחר היה עופרת גופרתית (עופרת סולפט) ואילו פיגמנט לצבע צהוב הוכן מעופרת כרומטית . זיהום אוויר בתרכובות גפרית יוצר ציפוי שחור של עופרת גופרית (סולפיד העופרת) PbS על פני השטח של משטחים הצבועים בצבעי עופרת, תופעה זו נצפית, למשל, בציורי כנסייה עתיקים באירופה. כדי לחדש את צבע התמונה יש לנקותה במי חמצן כך שהסולפיד מתחמצן ומתקבלת שוב עופרת סולפט לבנה.
היסטוריה
העופרת היא אחת משבע המתכות הידועות לאדם מימי קדם; ידוע שהאדם השתמש בה כבר בשנת 5000 לפנה"ס, ובשל היותה רכה וקלה לעיבוד נודעו לה שימושים רבים, המצרים השתמשו במשקלות עופרת לרשתות דייגים כבר באלף השני לפנה"ס. העופרת היא אחת משש המתכות המוזכרות ב:
בפרשת בשלח, שירת הים נכתב: "צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם אַדִּירִים...".
בספר ירמיהו מוזכר השימוש בעופרת לטיהור המתכת כסף מסיגים (אי נקיונות מתכתיים), היו מתיכים יחד כסף ועופרת, העופרת הייתה נשרפת (מתחמצנת) ובקירור התקבל כסף נקי
"מצודת דוד" מפרש ומרחיב בתוך כך על התהליך "דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג"
השימוש הנפוץ ביותר בעופרת בעולם העתיק היה לצנרת. עופרת היא חומר אידיאלי לאינסטלציה בשל תכונותיה:
נוחה לעיבוד ולעיצוב, ובשל נקודת ההיתוך הנמוכה יחסית (כ-C° 300), קלה לריתוך ולהלחמה.
אינה מחלידה, ועמידה בפני קורוזיה.
גמישה דיה שלא להתבקע בעת התפשטות הקרח בעת קפיאת מים בצינורות, כתוצאה מהאנומליה של המים.
אינה נוטה להיסדק (בניגוד לברזל).
בתקופת רומא העתיקה התקינו מן העופרת צינורות מים ואמבטיות, שימוש אשר נמשך עוד שנים רבות לאחר-מכן. שריד לכך נמצא כיום בשפות האירופאיות באנגלית: שרברבים (אינסטלטורים) נקראים plumbers ובצרפתית Plombier - מהשם הלטיני של העופרת: plumbum.
בימי הביניים סברו אלכימאים, כי העופרת היא הראשונה שבמתכות וכי בעזרת אבן החכמים ניתן להפיק ממנה זהב.
בתקופות מאוחרות יותר נמצאו לעופרת שימושים מגוונים: עשו ממנה גגות, ארונות מתים, מכלים, צבע לבן ועוד. ברם, כאשר התגלה כי העופרת רעילה לאדם הפסיקו להשתמש בעופרת בכל התחומים הנוגעים למגע ישיר ותכוף עם גוף האדם.
רעילות והשפעות על הגוף
העופרת היא מתכת רעילה. השפעותיה כוללות נזקים לקצות העצבים, וכן לדם ולמוח.
כאשר עופרת מתכתית מחוממת באוויר, נוצרים עליה גבישים בצבע צהבהב-אדום: זוהי חד תחמוצת העופרת או "ליתארג'". האבקה הזו מגיבה לחומץ (תגובת סתירה), והתוצאה היא חומר הנקרא "סוכר העופרת" (עופרת אצטט) שטעמו מתקתק.
שמאל|ממוזער|250px|חד תחמוצת העופרת, ליתארג' - Litharge
הרומאים נהגו להרתיח מיץ ענבים בכלי עופרת עד לקבלת נוזל צמיג ומתוק, שנקרא Sapa והכיל כגרם "סוכר עופרת" לליטר. הסירופ הזה שימש כממתיק במתכונים רבים וכן כחומר משמר ליין. לפני המצאת בקבוקי הזכוכית האטומים של ימינו היה היין חשוף להחמצה: חיידקים הפכו את האלכוהול בנוכחות חמצן מהאוויר לחומצה (חומץ בן יין). חד-תחמוצת העופרת שמרה על היין הן על ידי נטרול החומץ שכבר נוצר בו והן על ידי קטילת החיידקים - שבדומה לבני האדם, מורעלים ממתכות כבדות.
הצורך בשימור יין (מזון בסיסי לאורך תקופות היסטוריות ארוכות) היה כה חזק עד שגם כשהתבררה הרעילות של החומר במאה ה-18 נמשך השימוש. רק החלת עונש מוות לממתיקי יינות עצרה את השימוש בליתארג'.
היסטוריונים רבים מיחסים את שקיעת האריסטוקרטיה הרומית לנזק הנוירולוגי הכבד שגרמה החשיפה לעופרת. ייתכן שטירופם של קיסרים כקליגולה, נירון וקומודוס היה תוצאה של צריכת יין וממתקים רוויי עופרת. כמו כן, חשיפה לעופרת עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים ובפוריות אצל נשים.
בדיקה שנערכה ב 2024 במעבדה מיוחדת בבית החולים Mayo Clinic בחנה שלוש קווצות שיער, שבדיקה גנטית אישרה כי הגיעו מראשו של המלחין לודוויג ואן בטהובן. הבדיקה מצאה בשיערו של בטהובן ריכוז גבוה מאוד של עופרת. הדבר מראה שבטהובן נחשף לריכוזים גבוהים מאוד של עופרת, אולי כתוצאה משתייה מרובה של יין זול, שהכיל "סוכר עופרת". צוות חוקרים מסר כי כמות העופרת בגופו של בטהובן הייתה מספיקה כדי להסביר את חירשותו בסוף ימיו, ומחלות אחרות מהן סבל.
בשל רעילותה של העופרת, כיום משתמשים בה פחות ופחות במוצרים שהאדם בא במגע תכוף עמם: צבעים, ציפוי כלי אוכל ומכשירים המעורבים בתהליך ייצור מזון ושתייה. החומר הוגבל לשימוש על ידי האיחוד האירופי.
במחקר
הכימאי הבריטי פרדריק סודי (Soddy) שעבד בקנדה עם ארנסט רתרפורד גילה ב-1901, שבתהליך הרדיואקטיבי אטום כבד מתפרק והופך לאטום אחר וכן שאורניום (היסוד ה-92 בטבלה המחזורית) מתפרק תחילה לתוריום, שבתורו מתפרק לרדיום, ולראדון, פולוניום ועופרת. התפרקות כזו, כפי שהראה רתרפורד, נגרמת מפליטה של גרעין הליום מתוך גרעין האטום המקורי, כלומר שני פרוטונים ושני נייטרונים.
הכימאית סטפני/סטפניה הורוביץ (Horovitz) למדה כימיה באוניברסיטת וינה וב-1914 סיימה לימודי דוקטורט בתחום. הורוביץ זיהתה את המשקל האטומי של העופרת. היא והוניגשמיד פרסמו את ממצאיהם במאמר משותף ב-1914, שעורר הדים רבים בקהילה המדעית. הורוביץ גילתה שאיוניום הוא איזוטופ של היסוד תוריום, שמספרו בטבלה המחזורית הוא 90. תגלית שאפשרה ארגון נכון של הטבלה המחזורית והבנה שליסודות רבים יש איזוטופים.
ראו גם
גלנה
סוללת עופרת-חומצה
קישורים חיצוניים
עופרת - אתר המשרד להגנת הסביבה
עופרת באתר Webelements
הערות שוליים
*
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:טוקסיקולוגיה
קטגוריה:זיהום אוויר
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות
| 2024-09-29T09:44:47
|
ג'ון פ. קנדי
|
REDIRECT ג'ון פיצג'רלד קנדי
| 2004-10-21T23:11:37
|
רעידת אדמה
|
שמאל|ממוזער|350px|מפת פעילות טקטונית עולמית בכדור הארץ: תזוזת לוחות טקטוניים וגעשיות
רְעִידַת אֲדָמָה (או רעש) היא תופעת טבע גאולוגית, המתרחשת לרוב באזורי המגע שבין הלוחות הטקטוניים, והקשורה לתאוריית טקטוניקת הלוחות. בעת רעידת אדמה גובר לחצה של אנרגיה אלסטית, המצטברת לאורך זמן תחת פני כדור הארץ על כוח החיכוך המתקיים בין הלוחות הטקטוניים, והיא מומרת לאנרגיה אקוסטית בצורת גלים סייסמיים, המרעידים את קרום כדור הארץ ואת פני הקרקע ואף קורעים אותם.
באזורים מיושבים ובנויים גורמת רעידת אדמה לרוב לנזק רב בנפש וברכוש, בהתאם לעוצמת הרעש, המרחק ממוקד הרעש, איכות הבנייה וסוג הסלע עליו המבנה ניצב.
לאורך ההיסטוריה התרחשו רעידות אדמה רבות, חלקן היו קטלניות למדי. חקר רעידות האדמה כולל השקעה רבה בשכלול יכולת חיזוי רעידות אדמה, שמוביל לפיתוח והתקנה של מערכות התרעה לטווח קצר, כדוגמת מערכת "תרועה" הנפרסת בישראל, המאפשרות זמן התרעה הנע בין שניות בודדות לעשרות שניות.
כ-2% מכלל רעידות האדמה בעולם מתרחשות שלא לאורך הגבולות של הלוחות הטקטוניים אלא כתוצאה מהתפרצויות הרי געשבילי סביר, מאירה שגב, איריס שילוני, 2011. כדור הארץ – סביבה – אדם. המרכז לטכנולוגיה חינוכית, עמ' 169., מהיווצרות אגמים מלאכותיים שנוצרים בעקבות בניית סכרים ורעידות אדמה בפנים הלוחות הטקטוניים, בעקבות פעילות טרום-טקטונית והיווצרות שני לוחות טקטוניים או יותר, כשבדרך כלל הפעילות היא על גבול ארכאי של שני לוחות קדומים.
שמות רעידות האדמה
רעידות אדמה הרסניות מקבלות שמות רשמיים או עממיים. ברוב המקרים, שם רעידת האדמה ניתן לה על פי שם אתר ידוע הקרוב ביותר למוקדה. כך למשל, רעידת האדמה ההרסנית שהתרחשה בארץ ישראל בשנת 1927, נקראה "רעידת האדמה של יריחו" (The Jericho 1927 Earthquake) עקב קרבתה של העיר יריחו למוקד. רעידת האדמה ההרסנית שהתרחשה בשנת 1989 באזור סן-פרנסיסקו, נקראה "רעידת האדמה של לומה פריאטה" (The 1989 Loma Prieta Earthquake) עקב קרבתו של מוקדה לפסגת ההר "לומה פריאטה" ברכס סנטה-קרוז שבקליפורניה. רעידת האדמה הזו מכונה גם "רעידת אליפות העולם בכדור בסיס" (The World Series 1989 Earthquake), מכיוון שהיא התרחשה בזמן המשחק על אליפות צפון-אמריקה בכדור בסיס שהתקיים בסן-פרנסיסקו.
מאפייניה של רעידת אדמה
שמאל|ממוזער|250px|מיקום רעידות האדמה במחצית השנייה של המאה ה-20.
רעידות אדמה בכדור הארץ מתרחשות בשל החיכוך בעת תנועת הלוחות הטקטוניים על פני קרום כדור הארץ.
תופעות אופייניות של רעידת אדמה חזקה הן התמוטטות מבנים וגשרים, וכן גלי ים עזים. לעיתים קרובות סביב מועד רעידת אדמה גדולה ישנן רעידות קטנות יותר, שיכולות לבוא הן לפני והן אחרי הרעידה.
כאשר מתרחשת רעידת אדמה בימים ובאוקיינוסים, לעיתים קרקעית הים זזה במידה רבה, או שמתחוללת התמוטטות של הר מצולה או הר על החוף מתמוטט לתוך המים, ואז נוצרים גלי ענק המכונים גלי צונאמי. גלים אלו נעים במהירות של מאות קמ"ש, ומגיעים לגובה של עשרות מטרים בהגיעם אל החוף. יפן היא אחת הארצות הסובלות מגלי ענק אלו, שקשה מאוד לחזותם, ויכולים לחדור מספר קילומטרים לתוך החוף ולהשאיר חורבן רב.
רעידות אדמה הנגרמות בהשפעת פעילות אנושית, נקראות רעידות אדמה מושרות.
הגלים הסייסמיים ומדידתם
המקום בו התרחשה התנועה נקרא מוקד הרעידה. תנועה זו משחררת אנרגיה שהופכת לגלים סייסמיים – שהם גלי רעד בחומר – הנעים בכדור הארץ אל פני השטח, ומרעידים אותה מן המוקד (אפיצנטר) והלאה במעגלים הולכים ומתרחבים, הולכים ונחלשים.
ישנם שלושה סוגי גלים: גלי P, גלי S, וגלי L:
גלי P נעים על פני השטח, שבו ההתנגדות למעבר תנע נמוכה יותר, ומכאן מהירותם הגבוהה יותר. גלים ראשוניים אלו הם בעלי פוטנציאל היזק נמוך יחסית, ומהווים בעיקר כוח גוזר, הנע במקביל לפני הקרקע, ומכאן שיכולת הגזירה שלו נמוכה יחסית ("גלים משני שטח").
גלי S, לעומת זאת, נעים ממוקד הרעש, בצורה אנכית, אל פני כדור הארץ, בעברם דרך מרכז כדור הארץ, שהוא בחלקו נוזל צמיג, ומכאן שמהירות העברת התנע בו נמוכה יותר. משום כך השפעת הגל הזה מגיעה אל פני הקרקע באיחור, ביחס לגלי ה-P. מצד שני, לגלי ה-S ישנה יכולת גזירה בניצב אל פני הקרקע, ומכיוון שכך הם הרסניים ביותר (הם נקראים לעיתים "גלים משני נפח", וכשמם כן הם – הגזירה האנכית מפרקת כמעט כל מבנה, הבנוי אף הוא בניצב אל הקרקע).
כיוון שמהירות ההתפשטות של הגלים שונה, הם מגיעים בזמנים שונים למכשירי המדידה שבתחנות הסייסמוגרפיות. באמצעות מדידת הפרש הזמן בין ההגעה של הגלים השונים במספר נקודותראו מודל זמני הסעה של גלים סייסמיים המפרט נושא זה., ניתן לבצע איכון של מוקד הרעש.
סולמות סייסמיים
ישנם סולמות סייסמיים שונים המודדים את עוצמתן וגודלן של רעידות האדמה.
העוצמה הסייסמית של רעידת אדמה מיוצגת באמצעות ספרות רומיות (לדוגמה: I, II, III, IV, V), המציינות אפקטים שלה על פני השטח. אפקטים אלה מוערכים באמצעות דיווחים על השפעתם על תחושתם של בני אדם ובעלי חיים והשפעתם הישירה על נזקים במבנים בחתך רמות האיכות של מבנים אלה ודרגות הנזק שנגרמו להם. מבנים. דוגמאות לסולמות עצימות הם סולם מרקאלי האמריקאי, סולם MSK ו-EMS האירופאיים, האירופי, סולם ליידו הסיני, סולם JMA היפני ועוד.
המגניטודה – גודל רעידת האדמה, המבטא את כמות האנרגיה שהשתחררה בה – מיוצגת באמצעות ספרות הודיות-ערביות (5,4,3,2,1,0), המציינות את גודלה במדידה לא ישירה של האנרגיה הסייסמית שהשתחררה בה בישראל. בעבר היו גאולוגים משתמשים בסולם ריכטר למדידת גודל רעידת אדמה, אולם סולם זה מתאים רק לרעידות אדמה מקומיות עד לדרגה 7. כיום משתמשים בסולמות מגניטודה אחרים, אם כי בדיווחי תקשורת עדיין משתמשים בשם "סולם ריכטר". דוגמה לסולם מגניטודה הוא סולם מגניטודה לפי מומנט. מגניטודת רעידת האדמה הכי גבוהה הייתה 9.5 בסולם ריכטר.
המכשיר הרושם את הגלים הסייסמיים נקרא סייסמוגרף.
התנזלות קרקע
שמאל|ממוזער|250px|הטיית ונפילת מבנים כתוצאה מהתנזלות קרקע בעיר ניאיגטה ביפן, 1964
התנזלות קרקע היא תופעה גאולוגית בה קרקע לא מלוכדת הרוויה במים מתנהגת כנוזל צמיג בשל עומס יתר או תנודות עזות, והיא הסיבה העיקרית לנזקים כבדים הנגרמים למבנים בעת רעידת אדמה. התהליך מתרחש כאשר לתוך החלל שבין הגרגרים מחלחלים מים, המפרידים בין הגרגרים וגורמים להחלשת אחיזתם זה בזה, מה שגורם לקרקע להתנהג כנוזל. תופעה זו החלה להיחקר בשנת 1964 לאחר רעידות אדמה עזות בעיר ניגיאטה ביפן ורעידת האדמה של יום שישי הטוב באלסקה, בהן נצפו נזקי התנזלות כנטיית בניינים ושקיעתם, וכן ציפה של צנרת ביוב ומתקנים תת-קרקעיים. עם זאת, אירועים דומים תוארו עוד קודם לכן.
במהלך ההתנזלות מתרחשות בקרקע תופעות, שחלקן נראות על-פני השטח. אחת התופעות המסוכנות ביותר היא גלישה של שכבת קרקע עליונה מעל שכבה שהתנזלה, העשויה להתרחש גם במדרונות מתונים ביותר. גלישה כזו עשויה להתרחש אף במישור שאינו משופע, ואז תתרחש במרחקים קצרים ובתנודות דו-כיווניות ומחזוריות, כאשר משך התנודות משפיע על יכולתם של הקרקע והמבנים שעליה לשוב ולהתייצב. תנודות מסוג זה סודקות את הקרקע ויוצרות בה שברים. התנזלות של שכבת קרקע גורמת לדחיסת הגרגרים, לשקיעתה של השכבה ולפליטה של חול ומים מתוכה, ואף ליצירת "מזרקות" בוץ לאורך סדקים הבונות מבנים חוליים חרוטיים המכונים "הרי געש של חול".
חיזוי רעידות אדמה
ממוזער|250px|כביש בין ארצי 880 אוקלנד, קליפורניה, לאחר רעידת האדמה בשנת 1989
חיזוי רעידות אדמה נחלק לשני תחומים: חיזוי לטווח ארוך וחיזוי לטווח קצר המתחלק גם כן לשני תחומי משנה:
חיזוי לטווח ארוך
חיזוי לטווח ארוך מתבסס על עיבוד סטטיסטי של נתונים סייסמיים, ומהם מעריכים את התדירות והגודל (מגניטודה) של רעידות האדמה באזור מסוים. לדוגמה, באזורנו חוּשב כי רעידת אדמה בגודל של יותר מ-6 בסולם ריכטר מתרחשת אחת למאה שנה בממוצע גס למדיהנתון הוא סטטיסטי ומחושב באמצעים סטטיסטיים, אך אם נבדוק אותו על פני מאות השנים האחרונות, הרי שרעידת אדמה הרסנית באזור ארץ ישראל התרחשה בשנים: 1927; 1837; 1759 ו-1546. כלומר ממוצע הפרש השנים בין רעידת אדמה הרסנית למשנההּ בדוגמה זו הוא 127 שנים. ככל שניקח בחשבון יותר רעידות אדמה מהעבר, המספר יתקרב למאה שנים עם טווח שגיאה של כמה עשרות שנים.. הסיכוי לרעידת אדמה גדל ככל שחולף זמן רב יותר מאז הרעידה האחרונהזאת מכיוון שככל שחולף זמן ללא רעידת אדמה, יותר אנרגיה מצטברת על מישור השבר הפעיל ומחכה להשתחררות.. על הנחה זו מתבססת תאוריה נוספת של חיזוי לטווח ארוך – מיפוי פערים סייסמיים. פער סייסמי הוא מקטע בהעתק פעיל שלא התרחשה בו רעידת אדמה במשך זמן רב, ומשערים כי רעידה חזקה צפויה להתרחש בו בעשורים הקרובים.
חיזוי לטווח קצר
כאמור, חיזוי זה מתחלק גם כן לשני תחומים עיקריים:
חיזוי על פי מדדים שהופעתם עלולה להעיד על רעידת אדמה קרֵבה. מדובר בתופעות שונות המעידות כמו רעידות אדמה קטנות יחסית, שתדירות הופעתן חורגת מהדגם האופייני לאזור ובדיעבד עלולות להיחשב כרעידות משנה מקדימות (Foreshocks), שינוי במוליכות החשמלית של הסלע, שינויים בריכוז גז רדון בקרום כדור הארץ ושפיעתו אל מעל פני הקרקע, שינויים במפלסי המים בבארות, שינויים בהתנהגות בעלי חיים ועוד. עם זאת, לא נתגלתה תופעה מקדימה משותפת לכל רעידות האדמה המהווה תנאי הכרחי להתרחשותן, ואין כלל הכרח שיופיעו סימנים כאלה. לפיכך, שיטה לחזוי רעידות אדמה בטווח של ימים אינה מעשית בשלב זה של המחקר בעולם.
חיזוי של רעידת אדמה ברמה המיידית.
חיזוי רעידת אדמה, אפילו בהתרעה של שניות, עשוי להקטין במידה רבה את היקף הנפגעים והנזקים שגורמת רעידת אדמה. לאדם יש ידיעה ברורה על הרצועות על פני כדור הארץ שלאורכן צפויות להתרחש (מוקדי) רעידות אדמה. במהלך העשור הראשון של המאה הנוכחית פותחו שיטות לקבלת התרעה של כמה שניות לאתרים רלוונטיים לפגיעה מהרעידה. כלומר, אתרים המרוחקים עשרות קילומטרים מהמוקד ואפילו מאות בודדות. ככל שהאתר מרוחק יותר מהמוקד, כך זמן ההתרעה גדל.
ב-2020 גוגל השיקה דרך מערכת ההפעלה אנדרואיד את Android Earthquake Alerts System, מערכת המשתמשת במדי התאוצה של מכשירי הטלפון. המדים יכולים לחוש אותות המצביעים על רעידת אדמה שעלולה להתרחש. ריבוי ופיזור המכשירים מאפשר לעשות ניתוח סטטיסטי ובהתאם להתריע על רעש מתקרב.
חיזוי בישראל
בישראל, נכון לשנת 2020 המערכות שהוחלט עליהן נמצאות בשלבים שונים של הקמהמרכז המחקר והמידע של הכנסת. "מידע בנושא יישום החלטת הממשלה על הקמת מערכת התרעה מפני רעידות אדמה בישראל". נובמבר, 2017.. הן מתבססות על 2 סוגים של גאופונים או סייסמומטרים: סוג אחד קולט במספר אתרים הסמוכים למוקד הרעידה את תאוצת הקרקע המקסימלית באתר, והחל מסף מסוים שמעיד על פוטנציאל הרסני לרעידה, הגאופון משדר אות שמשודר במהירות הקרובה למהירות האור אל חיישנים שמוקמו ביעדים (למשל: בתי ספר), שקולטים את האות ומתריעים על רעידת אדמה קרבה; סוג שני קולט את הגלים הראשוניים (גלי הלחץ P שאינם הרסניים) של רעידת האדמה שמהירים פי 2 ממהירות הגלים השניונייםמהירות הגלים הראשוניים בסלע צפוף מאוד כמו גרניט היא יותר מ־5 קמ' בשנייה. מהירות הגלים השניוניים בסלע דומה היא כ־2.5 קמ' בשנייה. והאחרים שהם גם ההרסניים ביותר (גלי הגזירה S ואחרים), ומבצע שיגור אות לחיישנים כמו בסוג הראשוןמשרד האנרגיה והמים, מינהל המחקר למדעי האדמה והים, 2012. מערכת התרעה קצרת מועד לרעידות אדמה בישראל – המלצות ליישום. דצמבר, 2012.. לצורך יישום ההתרעות הללו, פוזרו בישראל גאופונים וסייסמומטרים מהסוגים הנדרשים לאורך השבר הסורי-אפריקני, שהוא המקור העיקרי לרעידות אדמה הרסניות בארץ ישראל, לאורך שבר היגור/הכרמל ולאורך חוף הים התיכון. המערכת נקראת "מערכת "תרועה". חיישנים שקולטים את ההתרעה הותקנו כבר, נכון לסוף שנת 2017, ב־2,900 בתי ספר. ברדיוס של 25 קמ' מהמוקד לא תיתכן התרעה כלל, אך בכל שאר האתרים, היא תגדל כאמור, ככל שהם רחוקים מהמוקד. במקרה של התרעה בת שניות אחדות, תלמידים בבתי ספר יכולים להיכנס מתחת לשולחנות, או לצאת לחצר אם הם בקומת קרקע ומדובר בהתרעה של יותר משניות בודדות. מעליות ומערכות אחרות שמחוברות להתרעה יכולות להפסיק את פעולתן, או להתחיל בתהליך הפסקה: מעליות יקבלו פקודה לעצור בקומה הקרובה לה, תריסים של מוסכי כבאיות יורמו אוטומטית כדי למנוע עיקום מסילותיהם ולכידת הכבאיות בפנים, וכור גרעיני למשל יכול להתחיל תהליך של הפסקת פעולה, שתועלת ההפסקה במקרה זה עולה בצורה מעריכית ככל שההתרעה מוקדמת יותר. קיימים מקומות בעולם, שמערכת זו יכולה להיות יעילה מאוד גם במרחק של מאות קילומטרים מהמוקד. ידוע המקרה של רעידת האדמה במקסיקו סיטי שסבלה מרעידות אדמה הרסניות רבות שמוקדן היה מרוחק בין 300 ל־400 קילומטר מהעיר.
חיזוי של רעידת אדמה בהתרעה של חודשים
ממוזער|ששת רעידות האדמה (M>5.5) שהתרחשו בפארקפילד, קליפורניה מאז 1857, ובהפרשי זמן קבועים של 22 שנה. החריג של שנת 1934 "מתוקן" על ידי הפרש 44 שנים בין הרעידה שלפניה לאחריה.
ב-16 באפריל 2004 הודיע צוות בראשות ולדימיר קייליס-בורוק, גאופיזיקאי מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, כי פיתח אלגוריתם שמאפשר לחזות רעידות אדמה בדיוק של חודשים. לטענתו הצליח לחזות רעידות אדמה קודמות. בהזדמנות זו הוא הזהיר כי רעידת אדמה חזקה תתרחש בדרום קליפורניה עד ה-5 בספטמבר 2004. התחזית מתבססת על נתונים שנאספו באזור במשך 18 שנים. קייליס-בורוק הבהיר כי שיטתו לחזות רעידות אדמה גדולות מבוססת על בסיס מעקב אחר רעשי אדמה בסדר גודל קטן ודפוסים היסטוריים במקומות מועדים לפורענות של רעידות אדמה, שיהוו אינדיקציה לרעשי אדמה גדולים יותר. רעידת האדמה הקרובה ביותר לתחזית הזו התרחשה ב-28 בספטמבר 2004 בפארקפילד קליפורניה במגניטודה 6.0. המקרה של פארקפילד הוא מיוחד במינו בתחום חיזוי רעידות אדמה על בסיס סטטיסטי פשוט. על קטע מישור ההעתק של סאן אנדריאס הסמוך לעיירה זו, התרחשו מאמצע המאה ה-19 שש רעידות אדמה הגדולות ממגניטודה 5.5 בסולם ריכטר ובמרווחי זמן דומים מאוד: ב-1857, 1881, 1901, 1922, 1934, 1966. העלאת המועדים הללו על ציר זמן מצביע על זמן חזרה קבוע של כ-22 שנים למעט חריג אחד והוא רעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1934. אך הפרש הזמנים בין הרעידה שלפניה – 1922 לזו שאחריה ב־1966 מצביע על הפרש של 44 שנים. כלומר, הפרש המחזיר את החוקיות לכאורה באינטרוואלים, "למקומה". על פי חוקיות האינטרוואלים הללו, הסיקו מדעני קליפורניה בשנת 1984, שהרעידה הבאה בגודל דומה במקטע זה, צפויה להתרחש בשנת 1993 עם חלון אפשרויות לטעות בין 1987 ל־1993. ביום 20 אוקטובר 1992, התרחשה רעידת אדמה בגודל של 4.7 בסולם ריכטר, על מקטע זה. המכון הגאולוגי האמריקני העריך בתחילה שמדובר ברעידה מקדימה (Foreshock) לרעידת האדמה שחזו על פי המודל המתואר לעיל והשלטונות נערכו בהתאם. זו הצפויה לא התרחשה, אלא רק בשנת 2004 במגניטודה 6 בסולם ריכטר. מדובר הפעם באינטרוואל של 38 שנים מהרעידה האחרונה בגודל דומה שהתרחשה בשנת 1996.
היערכות לרעידות אדמה
היערכות לרעידות אדמה, בייחוד באזורים מועדים לפורענות, היא אחת המשימות החשובות העומדות בפני מתכנני ערים. רעידת האדמה שארעה ב-17 בינואר 1994, בנורת'רידג' ליד לוס אנג'לס שבקליפורניה, ארצות הברית במגניטודה 6.7 גבתה 72 קורבנות, מספר נמוך בהתחשב באזור המאוכלס בו קרתה, וזאת בשל תכנון מבנים מתאים. עם זאת, הנזק ברכוש נאמד בכ-20 מיליארד דולר, רעידת האדמה היקרה בארצות הברית, וסביר להניח שהיקרה ביותר שהייתה איי פעם בעולם.
היערכות בישראל
ממוזער|הטבלה מתארת את ההתפלגות היחסית של הנזק במבנים על פי איכותם, ביישובים שצפויה בהם עוצמה סייסמית נתונה. זו מסומנת בספרות רומיות, ואיכויות הבנייה מסווגות על פי רמת תאוצות הקרקע שמבנים אלה באיכות: A, B ו-C אמורים לשרוד אותם ללא נזק מבני. הטבלה היא ע"פי סולם MSK-64 ולהמחשה בלבדמטריצה זו נבחרה להצגה עקב פשטותה. כיום קיימות מטריצות פגיעות מורכבות ומפורטות הרבה יותר. בעקבות: רון אבני, 1999. "רעידת האדמה של שנת 1927 – מחקר מאקרוסייסמי ע"ב מקורות התקופה". באר שבע: אונ' ב.ג. בנגב, עמ' 44ב'..
אחת מהדרכים להתכונן לרעידת אדמה עתידית היא בהכנת תרחיש ייחוס לרעידה כזו. מקובל במדינות המערב להתכונן לרע"א שההסתברות להתרחשותה לפחות פעם אחת ב-50 שנה היא 10%. כלומר, לרעידת אדמה שזמן המחזור הוודאי שלה הוא 500 שנהאבי שפירא, "סיכוני רעידת אדמה במדינת ישראל", ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה. עוצמת הרעידה הזו משתנה מאזור לאזור בהתאם לרמה הסייסמית של כל אזור. למשל, הרמה הסייסמית בקליפורניה היא בערך פי 10 מהרמה הסייסמית בישראל. עובדה זו משפיעה גם על קושי בתחום אחר של הכנת התרחישים בישראל. בקליפורניה ובמרכז אירופה התרחשו במהלך המאה ה-20 ועד היום מספיק רעידות אדמה שנחקרו לעומק, כדי להכין תרחיש על בסיס אחת מהן שעונה על הקריטריון של רעידת אדמה שההסתברות להתרחשותה לפחות פעם אחת ב־50 שנה היא 10%. בישראל הייתה בסך הכול רעידת אדמה אחת כזו מאז תחילת המאה ה-20, וקשה להכין תרחיש מתאים, שיענה על הדרישות לגבי כל אזור ואזור במדינה. ההיגיון שעומד מאחורי השיטה להכנת תרחיש על בסיס מה שידוע שהתרחש ברעידת אדמה דומה בעבר הוא: שמדובר ברעידת אדמה בעלת אותה עוצמה סייסמית ואותו מוקד או מישור שבר, וקרום כדור הארץ הוא אותו קרום, אזי, אותה כמות של אנרגיה שהשתחררה מאותו מקום בעומק הקרום, תביא לתפרושת מרחבית דומה של תאוצות הקרקע. מכיוון שיש מיתאם בין תאוצות הקרקע לעוצמה הסייסמית, ניתן להעריך מה תהיה העוצמה הסייסמית בכל יישוב או שכונה של עיר גדולה, ואז על פי מטריצות פגיעוּת מקובלות, ניתן להעריך את ההתפלגות היחסית של הנזקים במבנים ע"פי איכות המבנים ודרגות הנזק בכל אתר על פי העוצמה הסייסמית החזויה בו. להמחשה, ראו מטריצת פגיעות משמאלתרחיש לרע"א אדמה לכל עיר בישראל, חייב להתבסס על מה שצפוי לקרות ברעידה כזו שתתרחש במקום הקרוב ביותר האפשרי. אין לנו "מלאי" של רעידות אדמה מודרניות שנחקרו וידוע מה התרחש בהן בכל עיר בישראל. על הרציונל שעומד מאחורי הכנת תרחיש ע"ב הידוע שהתרחש ברע"א בעבר, ועל הבעייתיות הזו באזורנו ודרך אפשרית לפתור אותה ראו ב: רון אבני, 2008. הכנת תרחישים לרעידות אדמה באזורים בעלי רמה סייסמית בינונית. אופקים בגאוגרפיה 70 עמ' 92–104..
רמת המוכנות בישראל לרעידות אדמה היא נמוכה. מהנדסים מתריעים, שיש בארץ מספר רב של מבנים מסוכנים הבנויים שלא לפי התקנים המקובלים בעולם המערבי. מרבית מוסדות החינוך, גני ילדים ובתי ספר נמנים עם קבוצת המבנים המסוכנים. מבנים אלה, שנבנו בעיקר עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 צפויים להינזק באופן משמעותי ברעידות אדמה בינוניות עד חזקות. למעט התקנת תקן לבנייה עמידה כנגד רעידות אדמה (ת.י. 413) בשנת 1975, ועדכונו חמש פעמים פעמים במהלך השנים, לא נעשתה פעולה משמעותית על ידי ממשלות ישראל. זאת עד שנת 1999. בקיץ שנה זו התרחשה רעידת אדמה הרסנית בטורקיה שזכתה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית בשל מספר משפחות ישראליות שנפגעו, ופעילות משלחת הצלה ישראלית מטעם צה"ל, שבאחת מפעולות החילוץ שלה חולצה הילדה שירן פרנקו מהריסות הבניין בו שהתה, חילוץ שסוקר בשידור חי בטלוויזיה הישראלית. זמן קצר מאוד לאחר מכן, מינה שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר ועדת היגוי בין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה, אשר תרכז את פעולות הממשלה להתכוננות כנגד רעידת אדמה הרסנית. ועדה זו פועלת עד היום. אחת מהתוכניות שיזמה הוועדה, וזאת כדי לעודד בעלי בתים פרטיים לחזק את בתיהם בפני רעידות אדמה, הייתה תוכנית המאפשרת הקלות בניה בבניינים שאינם מוגנים, אשר יחוזקו במסגרת זו. הממשלה אישרה תוכנית זו בשנת 2005 והיא נקראת תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (תמ"א 38). בגלל המודל הכלכלי של התכנית, שמימושה רגיש מאוד למחירי הקרקע, לא הצליחה תוכנית זו "להתממש" מחוץ לערים הגדולות ובמיוחד ערי גוש דן. בערי הפריפריה כמעט ולא מומשה התכנית, כאשר דווקא ערים ועיירות אלה, הסמוכים לבקעת ועמק הירדן, הם המועדים לפורענות במקרה של רעידת אדמה הרסנית. זאת עקב היות השבר הסורי אפריקאי המקור הכמעט בלעדי לרעידות אדמה הרסניות בארץ ישראל.
באשר למבני ציבור (בתי חולים, בתי ספר ומתנ"סים), הממשלה אישרה בשנת 2008 תקציב של 3.5 מיליארד ש"ח לתקופה של 25 שנים לחיזוק בתי חולים, בתי ספר ומתנ"סים כנגד רעידת אדמה. מדובר בהקצבה של 140 מיליון ש"ח מדי שנה, בהם ניתן לחזק 4 בתי חולים ו-80 בתי ספר ומתנ"סיםלשאלה מדוע רק 4 בתי חולים לעומת 80 בתי ספר נשיב, שבתי חולים יש לחזק ברמה כזו, שהם ימשיכו לתפקד, וביתר שאת, לאחר רעידת אדמה. בתי ספר לעומתם, זקוקים לחיזוק משמעותי פחות, שיספיק להביא לידי כך שלא יהיו בהם נפגעים.. התכנית החלה להתממש בשנת 2010 אולם כעבור כ־3 שנים הופסקה, עקב ויכוחים בין משרד האוצר ומשרדי החינוך והתחבורה על המקורות לתקציב זה. ככל הידוע, מימוש תוכנית זו נתקלת בקשיים מרובים. קשיים אלה ואחרים, הביאו את מבקר המדינה לפרסם בשנת 2018 דוח ביקורת נוקב אודות חוסר הסמכויות של הוועדה והעדר הצלחות בפעילות הממשלה להתכוננות יעילה כנגד רעידת האדמה ההרסנית, אשר לדעת מומחים, ממשמשת לבוא.
רעידות האדמה הקטלניות ביותר שתועדו
שם רעידת האדמה תאריך מיקום הרוגים גודל (בסולם מגניטודה לפי מומנט) הערות שאאנשי (1556) 23 בינואר 1556 שאאנשי, סין 830,000 8 - גאנסו (1920) 16 בדצמבר 1920 נינגשיה-גאנסו, סין 273,400 8.5 על פי פרסום רשמי של סין7.8 על פי מקורות אחרים - טאנגשאן (1976) 28 ביולי 1976 טאנגשאן, סין 242,769 7.6 ההערכות מתייחסות למעל ל-750,000 הרוגים. האוקיינוס ההודי (2004) 26 בדצמבר 2004 מערבית לסומטרה, אינדונזיה מעל 230,210 9.3-9.1 הערכות של מעל ל-280,000 הרוגים מרעידת האדמה ומהצונאמי האיטי (2010) 12 בינואר 2010 פורט-או-פרנס, האיטי מעל ל-230,000 7.0 - דאמגן (856) 22 בדצמבר 856 דאמגן, איראן 150,000 8.5 (על פי הערכות) - צ'ינגהאי (1927) 22 במאי 1927 צ'ינגהאי, הרפובליקה הסינית 200,000 7.9 -
רעידות האדמה העוצמתיות ביותר שתועדו
שם רעידת האדמה תאריך מיקום הרוגים גודל (לפי סולם מגניטודה לפי מומנט) הערות וואלדיביה (1960) 22 במאי 1960 ואלדיביה, צ'ילה 6,000 9.5 רעידת האדמה העוצמתית ביותר שתועדה האוקיינוס ההודי (2004) 26 בדצמבר 2004 מערבית לסומטרה, אינדונזיה 230,210 9.1-9.3 הערכות של מעל ל-280,000 הרוגים מרעידת האדמה ומהצונאמי יום שישי הטוב (1964) 27 במרץ 1964 פרינס ויליאם סאונד, אלסקה, ארצות הברית 131 9.2 - סנדאי (2011) 11 במרץ 2011 סנדאי, יפן 15,891 9.0 רעידת האדמה גרמה גם לצונאמי שפגע בכור הגרעיני בפוקושימה. קמצ'טקה (1952) 4 בנובמבר 1952 קמצ'טקה, ברית המועצות ? 9.0 -
בארץ ישראל
בשל העובדה שארץ ישראל ממוקמת מעל אזור המגע של שני לוחות טקטונים, הלוח האפריקאי והלוח הערבי הקרוי השבר הסורי אפריקני, היא מועדת לרעידות אדמה ואלו אכן התרחשו במהלך ההיסטוריה. אחת מוזכרת בספר עמוס בתנ"ך ובעקבותיה שיפץ המלך עוזיה את הנזקים שנגרמו לבית המקדש הראשון. רעידה משנת 31 לפנה"ס גבתה כ-30,000 קורבנות בנפש לפי יוסף בן מתתיהו. רעידת אדמה אחרת החריבה את העיר בית שאן בתקופה הערבית הקדומה בשנת 749 לספירה.
רעידות אדמה בולטות בארץ ישראל
שמאל|ממוזער|250px|רעידת אדמה, בית גריי היל בהר הצופים, 1927
המאה ה-8 לפנה"ס (בסביבות 760) – רעידת אדמה בממלכת יהודה המתועדת בתנ"ך (ספר עמוס א,א; ספר זכריה, י"ד,ה). בעבר, נחשפו עדויות לכך, במספר מוקדים ברחבי ישראל, אך ב-2021, סבורים החוקרים לראשונה, שהצליחו לזהות שרידי חורבן, המעידים על כך, שרעידת האדמה פגעה גם בירושלים – בירת ממלכת יהודה באותם ימים.
31 לפנה"ס – רעידת אדמה שמוקדה היה כנראה יריחו. התרחשה בעיצומו של קרב אקטיום, בשנת מלכותו השביעית של הורדוס. נזקים בקומראן ובמצדה, קבר יאסון בירושלים נהרס. לפי יוסף בן מתתיהו נהרגו ביהודה כ-30,000 איש.
33 לספירה – רעש חזק בירושלים, שככל הנראה קשור לאירוע המתואר בברית החדשה, בסמוך למותו של ישו. חוקרים גורסים כי עוצמת הרעש הגיעה ל-8.2 בסולם ריכטר, או פחות.
129 או 130 לספירה – רעידת האדמה ביהודה בשנת 130 – רעידת אדמה חזקה ארעה כמה שנים לפני מרד בר כוכבא, וגרמה להרס רב במבצרים בכל רחבי הארץ.
363 – רעידות האדמה בגליל בשנת 363 – שתי רעידות אדמה אשר התרחשו באזור הגליל ובאזורים סמוכים ב-18 במאי וב-19 במאי 363 לספירה שהסבו נזקים בכל הארץ והחריבו את סוסיתאקיים חשש שעובדה זו מבלבלת עם העובדה שסוסיתא נחרבה ברעידת האדמה של שנת 749 לספירה. קשה להניח שרעידת אדמה אחת פגעה בסוסיתא בצפון ובפטרה שבדרום הרחוק.. באיגרת של קירילוס הבישוף של ירושלים מופיעה רשימת מספרי הנספים בכל עיר בארץ. רעידת אדמה זו הפסיקה את עבודות בניין בית המקדש השלישי שהיו בהוראת יוליאנוס הכופר. Russel שחקר רעידה זו בשנות ה-70 של המאה ה-20 הראה שגם פטרה ניזוקה קשה למדי, עובדה שמעצימה את גודל רעידת האדמה הזו.
19 באוגוסט 502 – הרס בעכו ובלאטרון/ניקופוליס.
9 ביולי 551 – רעש גדול. אלפי קורבנות בנפש. נזקים חמורים בירושלים, פטרה נהרסת וננטשת.
749 – רעש שביעית – ארמון הישאם ליד יריחו נהרס עם הערים סוסיתא, טבריה, בית שאן, סרטבה וחצור, ג'רש, כפר נחום, פלה, נזקים בירושלים. לפי אחד המקורות נהרגו כ-20,000 נפש.
5 בדצמבר 1033 – רעידת האדמה בבקעת הירדן ב-1033 – הערים רמלה, עכו, בניאס, יריחו, עזה וירושלים וחומותיה ספגו נזק רב, לפי דיווחים ברעידת האדמה נהרגו כ-70,000 בני אדם, זוהי ככל הנראה רעידת האדמה הקטלנית ביותר שאירעה על אדמת ארץ ישראל.
18 במרץ 1066 – העיר רמלה כמעט נהרסה.
1068 – רעידת האדמה במזרח הקרוב ב-1068 – אזור הצפוני ביותר בו הורגשה רעידת האדמה היה היישוב בניאס (שנמצא בעת המודרנית באזור חוף היום של סוריה) והאזור הדרומי ביותר בו הורגשה רעידת האדמה היה אזור חג'אז (שנמצא בעת המודרנית בערב הסעודית). העיר העתיקה של עילה, הממוקמת בקצה הצפוני של מפרץ אילת, בה נמצאת בעת המודרנית העיר עקבה, נחרבה לחלוטין. בנוסף גם העיר רמלה נהרסת כליל ברעידת האדמה. רעידת האדמה גרמה גם נזק לעיר העתיקה תיניס שבמצרים. בקהיר הנזק היחיד שגרמה רעידת האדמה היה נזק למסגד עומר אבן אל-אס. לפי ההערכות של הסייסמולוג ניקולס אמבריסיס רעידת האדמה גרמה לנזקים רבים במיוחד ברמאללה שם להערכתו היו בסביבות 15,000 מקרי מוות.
1160 – מנזר יוחנן המטביל ליד יריחו ומנזר אליאס ליד ירושלים נהרסים.
1202 – לפי אחד המקורות, שכנראה הגזים, מספר ההרוגים בשכם היה 30,000 איש. אחראית לתזוזתו האופקית של חצי מיצד עתרת למרחק של 1.6 מטרים.
2 במאי 1212 – הרעש הורגש בין ירדן למצרים. אזור אילת נפגע.
1267 – מי הירדן חדלים לזרום בגלל התמוטטות חוואר הלשון. מבצר נמרוד נפגע.
1456 או 1457 – רעש גדול, שהביא למותם של רבים. בירושלים נהרסו כנסיית הקבר ומסגד עומריה.
מרץ 1481 – רעש חמור ברוב חלקי הארץ.
1546 – רעידת אדמה בשבר הירדן (גשר אדם). צונאמי קשה בים המלח, וצונאמי בטריפולי. נזקים קשים בירושלים, חברון, שכם, רמלה, עזה ודמשק.
30 באוקטובר 1759 – רעידת האדמה בגליל ב-1759 – הרעש הורגש ברוב שטחי ארץ ישראל וסוריה. לפי הערכות שונות נהרגו 10,000–40,000 איש. הרס בצפת, טבריה, סאסא, גוש חלב, עין זיתים סג'רה, עכו ונצרת. תזוזה נוספת במיצד עתרת, חציו זז בחצי מטר.
23 במאי 1834 – נזקים בירושלים, בית לחם ובמנזר מר סבא שבמדבר יהודה. גושי אספלט גדולים צפים בים המלח.
1 בינואר 1837 – רעידת האדמה בגליל ב-1837 – רעידה שעוצמתה מ-5.75 עד 6.75. 5,000 הרוגים. צפת וטבריה נהרסות. סדקים בסלעים, גלים עצומים בכנרת.
11 ביולי 1927 – רעידת האדמה ביריחו ב-1927 – רעידת אדמה בעוצמה של 6.25. כ-290 הרוגים וכ-900 פצועים בארץ ישראל ובעבר הירדןרון אבני, 1999. רעידת האדמה של שנת 1927: מחקר מאקרוסייסמי על בסיס מקורות התקופה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.. נזקים רבים בישראל וסביבותיה.
22 בנובמבר 1995 – רעידת האדמה במפרץ אילת ב-1995 – רעידת אדמה בעוצמה של 7.1 שמוקדה היה בים סוף, כ-150 קילומטר דרומית לאילת. בעיר אילת נפערו סדקים בכבישים, בניינים ניזוקו קלות, ומלון "גני שולמית" יצא מכלל שימוש והוגדר כמבנה מסוכן.
היסטוריה של תפיסת רעידות אדמה
בתרבויות עתיקות רבות רעידת אדמה, כמו תופעות טבע הרסניות אחרות, נקשרה להבעת זעמו של אחד האלים כלפי בני האדם. תפיסה זו הייתה קיימת בתרבויות רבות עד לעידן האורות.
מיתוסים בעת העתיקה
במיתולוגיה היוונית, בעקבות הומורוס, פוסידון אל הים היה אחראי גם לרעידות האדמה. לפי הסבר זה כאשר כעס פוסידון, הוא הרעיד את האדמה בצעדיו המהירים.
במיתולוגיה הנורדית רעידות אדמה הוסברו על ידי מאבקים אלימים של האל לוקי. לפי האדה הפרוזאית, לוקי אחראי לרציחתו של האל בלדר. כדי להענישו, לוקי נכלא במערה על ידי האלים ונכבל על ידי קרביו של נַארְוִי. נחש ארסי הוצב מעליו ומטפטף טיפות ארס על פניו של לוקי. אשתו סיגוּן, נשארה איתו ואספה את טיפות הארס בקערה. אולם, כאשר התמלאה הקערה וסיגוּן רוקנה אותה, פגעו טיפות הארס בפניו של לוקי. לוקי רועד מהכאב ויוצר את רעידות האדמה בעולם.
בתנ"ך
בתנ"ך רעידת אדמה היא מעשי ידי האל – , ונקשרת לחטא מוסרי של בני האדם, כך למשל מתוארת רעידת אדמה צפויה בספר ישעיהו: "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה, הָאָרֶץ; פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה; וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלֹא-תֹסִיף קוּם".
בשני ספרים מתוארת רעידת אדמה גדולה לעתיד לבוא שנתפסת כחלק מתהליך הגאולה. בספר יחזקאל מתוארת רעידת אדמה לעתיד לבוא בזמן מלחמת גוג ומגוג: "אִם-לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל...וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם...וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל-חוֹמָה, לָאָרֶץ תִּפּוֹל.". ובספר זכריה מתואר כי לעתיד לבוא הר הזיתים יבקע ועם ישראל ינוס כמו שהוא נס בזמן הרעש שהיה בימי עוזיהו מלך יהודה.
בספר תהלים וכן במשלי ובאיוב מוזכרים באופן תכוף רעידות האדמה ביחס ליציבות או אי יציבות. כך גם הארץ מגיבה לאירועים באופן רגשי: הדבר בולט במזמורי "קבלת שבת" בתהלים – "אף תיכון תבל בל תימוט" – כלומר כמו שהארץ יציבה, כך מלכות ה' בעולם. ולעומת זאת הארץ מגיבה ברעד של שמחה או ברעידות של פחד במקרים שונים. "חילו מפניו כל הארץ", "ראתה - ותחל הארץ... הרים - כדונג נמסו", "חילו מפניו כל הארץ!". לעיתים מופיעה הארץ כבוגדנית בכך שהיא נראית יציבה ולפתע מתחילה לרעוד. בניגוד לכך הנביאים מדגישים שהברית של הקב"ה עם ישראל תישאר לנצח, למרות חטאיהם.
במדרש נכתב כי רעידות האדמה מתרחשות בעת חילופי שלטון, המדרש מסביר כי על זמן שהחלה מלכות בבל להתפורר, נאמר הפסוק .
יש המפרשים את קריעת ים סוף בעת יציאת מצרים, וכן את "קריעת הירדן" בעת כניסת יהושע לארץ, כרעידות אדמה, מלוות בצונאמי.
הסברים של פילוסופים יוונים קדומים
מספר פילוסופים יוונים קדומים ניסו לספק תאוריה או הסבר טבעי לרעידות אדמה ללא צורך באלים או כוחות על-טבעי נסתר כלשהו.
תלס ממילטוס (625–547 לפנה"ס) העלה תאוריות שונות לגבי נושאים בגאולוגיה. לפי עדותו של אריסטו, תאלס חשב שהאדמה צפה על גבי המים. תאוריה זו נדחתה על ידי המדע, אך יש לה דמיון לטקטוניקת הלוחות בהבדל שהנוזל המודבר אינו מים אלה מגמה רותחת.
התיאוריה של תאלס לגבי הגורם לרעידות אדמה עולה בקנה אחד עם ההשערה שלו שהאדמה צפה על פני המים. לפי עדותו של אאטיוס, תאלס ודמוקריטוס (460–371 לפנה"ס) חשבו שהמים הם הגורם לרעידות אדמה. סנקה ייחס לתאלס תיאוריה לפיה רעידות בכדור הארץ נובעות מסערות באוקיינוסים. אף על פי שהתיאוריה שגויה, ההשערה של תאלס היא רציונלית מכיוון שהיא מספקת הסבר שאינו פעולה של ישות נסתרת כלשהי. זוהי נחשבת התקדמות לתפיסה ההומרית המסורתית שרעידות אדמה נבעו מכעסו של פוסידון.
היו תיאוריות נוספות של פילוסופים יוונים קדומים. במהלך חייו של הפילוסוף היווני אנכסגורס במאה ה-5 לפנה"ס עד המאה ה-14 לספירה, רעידות אדמה יוחסו בדרך כלל ל"אוויר (אדים) בחללי כדור הארץ." הפילוסוף היווני אנכסימנס (585–526 לפנה"ס), טען לפיהן אפיזודות שיפוע קצרות של יובש ורטיבות גרמו לפעילות סיסמית. הפילוסוף הרומאי פליניוס הזקן כינה רעידות אדמה "סופות רעמים תת-קרקעיות".
בתלמוד
בתלמוד הירושלמי מנמקים את הסיבות לרעידות האדמה בחטאים מסוימים של בני אדם כמו אי הפרשת תרומות ומעשרות ("המביט לארץ ותרעד"), פריחת מקומות בילוי המוניים לעומת חורבנו של בית המקדש ("שאוג ישאג על נוהו") והפרת איסור משכב זכר ("אתה זיעזעת איברך על דבר שאינו שלך. חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש"). אבל הנימוק המקובל על רוב החכמים שהדבר נגרם בשל מחלוקות ומריבות. הצעה אחרת שם היא שרעידות אדמה מסמלות חילופי שלטון.
על פי ההלכה, בעת רעידת אדמה, ברגע שמתאפשר, יש לברך את ברכת הראייה עושה מעשה בראשית או שכוחו וגבורתו מלא עולם.
רעידות אדמה בתאולוגיה הנוצרית כטיעון נגד הקמת בית מקדש שלישי
רעידת האדמה בגליל ב-363 נכנסה לתרבות והפולקלור היהודי והנוצרי כאחד. כמוזכר לעיל, היא התרחשה בעיצומן של העבודות לבניית בית המקדש השלישי בהוראת הקיסר יוליאנוס. קיסר זה מוזכר במקורות היהודיים כ"יוליאנוס הקדוש", בעוד שבמקורות הנוצריים הוא מכונה "יוליאנוס הכופר" מאותה סיבה. רעידת האדמה והריסת כל מה שנבנה להקמת המקדש, ושרפתם שמשה את התאולוגים, הנוצריים בעיקר, כיד אלוהים שכעס על הכוונה להקים בית שלישי לעם ישראל בירושלים.
בימי הביניים
במאה ה-12, הרמב"ם שמתעמת עם תפיסות אליליות שהיו מקובלות בזמנו, סובר שפגעי הטבע ובכללם רעידות אינם מלמדים על תכונות אנושיות באלוהות כגון: כעס, שנאה ונקמה. אף על פי שתפיסתו לתורת הגמול איננה פשטנית, הוא שמאמין בהשגחה פרטית לבני האדם בניגוד לאריסטו, סובר שאירועים כאלו הם בגדר עונש צודק לבני אדם, לפי מה שהיו ראויים לו, ולא יכולים לשקף עוול:
"כן אנו מוצאים במעשׂיו כלפי בני-האדם פגעים גדולים הפוגעים בכמה פרטים ומכלים אותם או דברים כוללים המשמידים שבטים או אף חבלי-ארץ, ומאבידים בנים ובני בנים ואינם משאירים נשים וטף, כגון שקיעת האדמה, רעידות אדמה וברקים קטלניים וכגון שעם אחד יוצא נגד אחרים להשמידם בחרב ולמחות את עקבותיהם, ומעשׂים רבים כגון אלה, אשר אינם באים מצִדו של אחד מתוכנו כלפי אחר אלא מתוך כעס חזק, שנאה גדולה, או בקשת נקמה. לכן הוא נקרא לפי מעשׂים אלה קנוא ונוקם, ונוטר, ובעל חמה...הווה אומר שמעשׂים אשר כדוגמתם נובעים אצלנו מתוך נטייה נפשית, דהיינו, מתוך קנאה, נקמה, שנאה עמוקה או כעס, באים מלפניו יתעלה בהתאם למה שהיו ראויים לו אלה שנענשו, ולא בשום פנים מתוך היפעלות." (מורה נבוכים, חלק ראשון – פרק נ"ד).
בעידן האורות
בעקבות רעידת האדמה בליסבון (1755) – עיר קתולית אדוקה, בעת חג קתולי, ותוך הריסתן של כנסיות רבות, חלו שינויים ניכרים בתפישת האדם המודרני את תופעות הטבע. וולטר הושפע רבות מרעידה זו – והתרחק יותר מהתאוריות הנוצריות-פילוסופיות של לייבניץ, וכך גם ז'אן-ז'אק רוסו כחיזוק לטענת החיים הכפריים הטובים מהחיים בעיר.
ברעידת האדמה בצפת (ה'תקצ"ז 1837) הרב אברהם דב מאוורוטש שהתבלט קודם כמנהיג מקומי, ניצל עם קבוצת מתפללים כשבית המדרש התמוטט, אך הגג מעליו ואלו שקרבו אליו נותר על עמדו. יחד עם עמידת גבורה שלו במרד הדרוזים, הדבר השפיע על מזכירו של משה מונטיפיורי ששהה במקום, וייתכן שהיה מהמשפיעים על דרכו של מונטיפיורי לסיוע לעבודה עברית, הנמנעת מכספי החלוקה.
פעילות סייסמית בגרמי שמיים אחרים
300px|ממוזער|הדמיה להמחשת הדמיון והשוני במבנם הפנימי של כוכבי הלכת הארציים (בתמונה מופיעים כדור הארץ, מאדים והירח) דבר שעשוי להשפיע על סיבת הרעידות
מחקרים אסטרונומיים מראים כי לא רק בכדור הארץ ישנה פעילות סייסמית, אלא גם על גרמי שמיים אחרים במערכת השמש. אמנם, סיבות הרעידות לא בהכרח דומות לאלו שנגרמות על כדור הארץ, שכן פני השטח, המבנה הפנימי והרכבם שונים.
במהלך משימות אפולו הציבו האסטרונאוטים על פני הירח מודדים סייסמיים אשר גילו שיש בו רעידות אדמה.
בשנת 2019 תועדו לראשונה במאדים רעידות אדמה על ידי הנחתת InSight.
ייתכן שגם בירח "איו" של כוכב הלכת צדק ישנן רעידות אדמה.
ראו גם
רעידה עוקבת
טבעת האש
רשימת רעידות אדמה
מפולת שלג – יכולה להתרחש בעקבות רעידת אדמה
בולען – יכול להיפער בעקבות רעידת אדמה
לקריאה נוספת
Caught in the CRUNCH, Earthquakes and Volcanoes in New Zealand, by Rebecca Ansell and John Taber Harber Collins Publishers New Zealand, 1996,
רעידות אדמה – גיליון מיוחד. גלילאו – כתב עת למדע ולמחשבה. גיליון 158, אוגוסט 2011
קישורים חיצוניים
כללי
תמונות גוגל ארת' מראות את תזוזת האדמה לאחר הרעש בלוס אנג'לס ב-2019
U.S. Geological Survey Earthquake Hazards Program – אתר המפרט את כל רעידות האדמה האחרונות (באנגלית)
רעידות אדמה – באתר של המכון הגיאופיסי לישראל
המכון הגאולוגי בירושלים
עמידות מבנים בתנאי רעידת אדמה – פרופ' דוד ינקלבסקי מאתר ועדת ההיגוי הממשלתית להיערכות לרעידות אדמה
אמוץ עגנון, רעידות אדמה: היכן, מדוע, מתי? – הרצאת וידאו
אברהם בן-עזרא, עמידות מבנים ברעידת אדמה
מיכאל כהן, סדנה בין-לאומית בנושא היערכות לסיכונים מרעידות אדמה באתרי מורשת תרבות, 2014, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2014.
ההקשר הישראלי
היערכות לרעידת אדמה בישראל – אתר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידת אדמה בישראל
היסטוריה של רעידות אדמה בישראל – האתר לקידום המודעות והמוכנות לאסונות בישראל
חיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה (מינהל התכנון, משרד הפנים) האתר מכיל מסמכי התמ"א, הוראות החקיקה המשלימה, חוזרי מנכ"ל משרד הפנים בנושא תמ"א 38 וחומרים נוספים בנושא
אינג' אריה בוימל, האם בניין שתוכנן לפי התקן יעמוד ברעידת אדמה בדרגה 7.0 ? – באתר CivilEng
מהי רמת המוכנות של מדינת ישראל לרעידות אדמה?
המשמעות הסייסמית של אזורים שונים במדינת ישראל
רעידות אדמה בראי היהדות – "המבט לארץ ותרעד" – האתר לקידום המודעות והמוכנות לאסונות בישראל Ready.org.il
"ותרעד הארץ" – מעריב, 8 באפריל 1969, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
אבי שפירא, סיכוני רעידת אדמה במדינת ישראל, אתר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידת אדמה בישראל
הרצאה מוקלטת בנושא רעידות האדמה בישראל במסגרת הפודקסט: פה ושם בארץ ישראל, בהגשת יפתח מזור.
כאן 11, האם ישראל מוכנה לרעידת אדמה גדולה?, בערוץ היוטיוב ובאתר של תאגיד השידור, פברואר 2022
רעידת האדמה של 1927 שהעלתה את קבוצת בית זרע לנקודת התיישבות הקבע.
הערות שוליים
*
קטגוריה:סייסמולוגיה
| 2024-09-19T08:30:54
|
SETI
|
REDIRECT פרויקט סט"י
| 2007-03-13T11:37:00
|
סגר על ברלין
|
REDIRECT הסגר_על_ברלין
| 2015-09-26T11:03:54
|
מגוון ביולוגי
|
שמאל|ממוזער|250px|רשימה של המגוון הביולוגי של בעלי החיים במדגסקר.
המונח מגוון ביולוגי (באנגלית: Biodiversity) הוטבע כנראה על ידי אדוארד וילסון בשנת 1986 במהלך כינוס של "הפורום הלאומי בנושא המגוון הביולוגי", ביוזמת האקדמיה האמריקאית הלאומית למדעים ביחד עם המוזיאון הלאומי – סמית'סוניאן.
המגוון הביולוגי, כלומר כלל המערכות האקולוגיות בכדור הארץ, על שפע המינים שבהם ויחסי הגומלין ביניהם מהווה את "מערכת ההפעלה" של הפלנטה.
כיום משתמשים במונח "מגוון ביולוגי" על מנת לתאר את השונות בטבע הבאה לידי ביטוי בכל רמות הארגון הביולוגיות – המגוון הגנטי (שונות גנטית) בתוך כל מין, מגוון מינים (שונות בין מינים) ומגוון המערכות האקולוגיות.
המשמעות המבנית של מגוון ביולוגי מתבססת על המספר והשפע היחסי של הטיפוסים הגנטיים בתוך המינים, של המינים בתוך המערכות ושל טיפוסי המערכות האקולוגיות אשר ביחידות הנוף. המשמעות התפקודית של מגוון ביולוגי מתבססת על ההבדלים בין הגנוטיפים, המינים, והמערכות האקולוגיות השונות שביחידות הנוף, בהתייחס לתהליכים האקולוגיים והתפקודים שהגנוטיפים והמינים אשר במערכות אלה מעורבים בהם.
כמעט מחצית מכלל התרופות ששימשו את האדם בעולם המערבי באו, עד לא מכבר, ממקורות טבעיים. כמעט כל מזונותיו של האדם, שמקורם בעולם הצומח והחי, מבוססים על מיני בר שהתקיימו בטבע. עם העלייה החדה באוכלוסיית העולם בעשורים האחרונים, עולה הדרישה למזון. ככל שהמגוון הביולוגי גדול יותר, גדל הפוטנציאל לפיתוח זני מזון חדשים ולהסתייעות בזני הבר כדי להתגבר על מחלות הפוקדות את יבולי החקלאות.
ראו גם
צמחי בר בסכנת הכחדה בישראל
מין פולש
הכחדה
שמורת טבע
מעבר אקולוגי
לקריאה נוספת
אדוארד וילסון, החיים בתוך קובייה אחת קטנה, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 141, פברואר 2010
Levin, S Encyclopedia of Biodiversity. San Diego: Elsevier Academic Press.
קישורים חיצוניים
המגוון הביולוגי בישראל – ערוץ היוטיוב של אייל ברטוב
עמותת מן השדה לניטור המגוון הביולוגי, 'מן השדה', מערכת מידע גאוגרפי שיתופית (PPGIS)
התוכנית הלאומית למגוון ביולוגי בישראל, כתב העת "אקולוגיה וסביבה"
חדשות בתחום המגוון הביולוגי, באתר הידען
שמירה על המגוון הביולוגי, אתר טבעBIZ, החברה להגנת הטבע
קטגוריה:סביבה
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:שמירת טבע
| 2024-05-23T07:37:33
|
יער החיים
|
הפניהיער ירושלים#יער החיים
| 2011-07-09T03:31:35
|
חורף גרעיני
|
חורף גרעיני הוא מצב אקלים עולמי תאורטי הנחזה כתוצאה אפשרית של מלחמה גרעינית בקנה מידה גדול. הדעה הרווחת היא כי ניתן לגרום למזג אוויר קר מאוד על ידי פיצוץ מספר גדול של כלי נשק גרעיניים, במיוחד מעל מטרות מתלקחות כמו ערים, מה שיגרום לפליטת כמויות גדולות של עשן ואפר לסטרטוספירה של כדור הארץ. המונח מיושם גם כאחת מהתוצאות של פגיעת אסטרואיד או התפרצות-על געשית ואז מתפתח חורף געשי.
מנגנון משוער
כמויות גדולות של רסיסי חלקיקים שמפוזרות בתוך האטמוספירה יפחיתו באופן משמעותי את כמות אור השמש שמגיע לפני כדור הארץ, ועשויות להישאר באטמוספירה למשך חודשים ואף שנים. רוחות על קו המשווה בכיוון מדרום למזרח ישאו את האפר והאבק, וייצרו חגורה אחידה של חלקיקים המקיפה את חצי הכדור הצפוני בין קווי הרוחב 30° ו-60° (המטרות הראשיות של רוב תרחישי המלחמות הגרעיניות נמצאות כמעט בלעדית בטווח זה). ענני האבק יחסמו את רוב אור השמש, ויגרמו לטמפרטורה על פני הקרקע לצנוח באופן דרסטי.
היסטוריה
ב-1982, מהדורה מיוחדת של כתב העת אמביו הוקדשה להשלכות הסביבתיות האפשריות של מלחמה גרעינית; הוא כלל מאמר שנכתב בידי פול קרוצן וג'.בירקס על השפעות אטמוספיריות. הם העריכו מחדש ואישרו מחדש את ההשלכות עבור שכבת האוזון שצוינו בדוח של האקדמיה הלאומית למדעים משנת 1975 (עד 70% משכבת האוזון יהרסו) ומשכו תשומת לב בפעם הראשונה לאפשרות שכמויות גדולות של עשן ואבק יכולות להיווצר.
TTAPS (1983)
ב-1983 מחקר של ה-TTAPS (ראשי התיבות של שמות המשפחה של המחברים, ר.פ טורקו, או.ב טון, ט.פ אקרמן, ג'.ב פולאק וקארל סייגן) נטל על עצמו לבדוק באופן סיסטמי את ההשלכות האטמוספיריות; הם הושפעו חלקית לכתוב את המחקר על ידי ההצעות של דוקטור א.מ זלצברג (שבניגוד לכותבי ה-TTAPS, האמין שהאבק הראשוני שייזרק לאוויר יהיה האחראי הראשי לשינויים האקלימיים) ומאפקטי הקירור בעקבות סופות האבק של מאדים. על מנת לבצע חישוב של האפקט הם השתמשו במודל דו-ממדי מפושט מאוד של אטמוספירת כדור הארץ והניחו שהתנאים הנתונים בקו רוחב מסוים הם קבועים. המודל גם הניח ארץ מוצקה ושטוחה.
דו"ח WCRP (1986)
בשנת 1986 הארגון המטאורולוגי העולמי מינה את ג'.ס גוליסטין ונ.א פיליפס לסקור את המצב המדעי של הנושא. הם מצאו שמחקרים הניחו באופן כללי תרחיש שבו מחצית מכלי הנשק הגרעיניים בעולם ינוצלו, בעוצמה של 5000Mt בקירוב, הורסים 1,000 ערים בקירוב, ויוצרים כמויות גדולות של עשן פחמני.
העשן שייווצר יהיה אטום ברובו לקרינה מהשמש אבל עביר לקרינה תת-אדומה, ובכך יקרר על ידי חסימת אור השמש אבל לא יגרום לחימום על ידי הגברת אפקט החממה.
הצפיפות האופטית של העשן יכולה להיות גדולה מאוד. שרפות יער ממטרות לא-עירוניות עשויות להגדיל את תוצרי הרסיסים עוד יותר. אבק מהתפוצצויות הקרובות לקרקע נגד מטרות קשיחות תורם גם כן; כל פיצוץ שווה ערך ל-1 מגה-טון יכול לשחרר עד 5 מיליון טונות של אבק, אבל הרוב ייפול במהירות: אבק בגובה רב מוערך בטווח של 0.1-1 מיליון טון פר פיצוץ שווה ערך ל-1 מגה-טון. שרפה של נפט גולמי עשויה גם לתרום באופן משמעותי.
מודלים חד־ממדיים של הולכת חום שנעשה בהם שימוש במחקרים אלה הפיקו טווח של תוצאות, עם שיעורי קירור של 15-42°C בטווח זמן של 14–35 ימים לאחר המלחמה, עם "קו בסיס" של 20°C בקירוב. חישובים יותר מתוחכמים התבססו על שימוש במודלים אקלימיים עולמיים תלת־ממדיים (הדבר נחשב לפרימיטיבי בסטנדרטים של ימינו) ונתנו תוצאות דומות: הטמפרטורה תרד בשיעור של 20 עד 40°C, אבל באופן התלוי באזור.
כל החישובים מראים התחממות גדולה (עד 80°C) בקצה שכבת העשן בגובה של כ-10 קילומטרים; דבר זה מרמז על שינוי מבני במחזוריות ועל האפשרות של מעבר הענן לקווי רוחב נמוכים יותר ואל חצי הכדור הדרומי.
הדו"ח לא ניסה להשוות בין תמותת בני אדם מהקור שלאחר המלחמה לבין התמותה מהפיצוצים.
TTAPS (1990)
ב-1990, במסמך שכותרתו אקלים ועשן: אומדן של חורף גרעיני, TTAPS נתנו תיאור יותר מפורט של ההשפעות האטמוספיריות לטווח הקצר והארוך של מלחמה גרעינית באמצעות שימוש במודל תלת־ממדי:
חודש 1 עד 3: 10% עד 25% מהפיח שנזרק מסולק מיידית על ידי משקעים, כאשר השאר מועבר על פני הגלובוס בפרק זמן של שבוע עד שבועיים.
חישובים של הוועדה המדעית לענייני סביבה (SCOPE) להזרקת עשן בחודש יולי: ירידה של 22°C בקווי הרוחב המרכזיים. ירידה של 10°C באזורי אקלים לחים. הפחתה של 75% בכמויות הגשמים בקווי הרוחב המרכזיים. ירידה בעוצמת האור בין 10% בקווי רוחב דרומיים עד 90% באזורים שבהם הזרקת העשן חזקה.
חישובים של SCOPE להזרקת עשן בחורף: ירידה של 3 עד 4 מעלות צלזיוס. שנה עד שלוש שנים לאחר מכן: 25% עד 40% מהעשן מתייצב באטמוספירה. העשן יציב למשך שנה אחת בקירוב. טמפרטורת קרקע נמוכה במספר מעלות מתחת לנורמה. ירידה בטמפרטורת פני האוקיינוסים של 2 עד 6°C. התרוקנות של 50% משכבת האוזון שתגרום לעלייה של 200% בקרינת ה-UV שמגיעה לקרקע.
ויכוח מדעי
התקשורת דיווחה וביקרה בהרחבה את המחקר של TTAPS. הביקורות לא נתמכו על ידי מודלים אלטרנטיביים שנבדקו . מחקרים שנערכו לאחרונה (2006) הוכיחו שעשן מסופות אש עירוניות במלחמה אזורית יגרום לקירור ארוך טווח של כדור הארץ אבל באופן פחות דרמטי מתרחיש החורף הגרעיני.
אחת מן ההנחות בתאוריות של היווצרות חורף גרעיני כתוצאה משריפות ענקיות (Large Area Fires), קרי שריפות הבוערות סימולטנית בשטחים רחבים של עשרות קמ"ר, היא כי זמינות החמצן במרכזן של שריפות כאלו היא נמוכה וכתוצאה מכך תגדל כמות החלקיקים הפחמניים שיפלטו לאטמוספירה ויחסמו את קרני השמש. מיכאל פורה וג'ק סרמק פיתחו שיטה להדמיה במודלים פיזיקליים של שריפות ענק והראו באמצעות הדמיות כאלו כי ההנחה של חוסר חמצן בשריפות ענק היא שגויה. הדמיות אלו הראו כי האוויר החם הנוצר ליד הקרקע בשריפות ענק עולה כלפי מעלה בצורת פלומות חמות וביניהם ישנה תנועת כלפי הקרקע של אוויר משכבות האוויר העליונות. תנועה דומה מתקיימת ליד הקרקע במצבים מטאורולוגיים שכיחים. עבודתם פורסמה בכנס הבינלאומי שנערך בטוקיו על הדמיה במודלים ביולי 1988.
1. Poreh, M. and J. E. Cermak, Scale Model Simulation of Large Area Fire Plumes. Proceedings International Symposium on Scale Modeling, Tokyo, Japan July, 1988.
המחקר משנת 2006 על התוצאות של מלחמה גרעינית אזורית
מחקר שהוצג בכנס השנתי של האיגוד האמריקני לגיאופיזיקה בדצמבר 2006 מצא שאפילו מלחמה גרעינית אזורית בקנה מידה קטן, יכולה לגרום אבדות ישירות כמו שהיו במלחמת העולם ה-2 ולהפריע לאקלים העולמי למשך עשור או יותר. כאשר התרחיש הוא של עימות גרעיני אזורי היכן ששתי אומות הנלחמות זו בזו באזורים סובטרופיים יעשו שימוש בכלי נשק גרעיניים בעלי עוצמה הגבוהה פי 50 מהפצצה שהוטלה על העיר הירושימה (כלומר, 15 קילוטון כל אחד) על מרכזים מאוכלסים ראשיים, החוקרים העריכו שיהיו אבדות של 2.6 מיליון עד 16.7 מיליון לכל מדינה.
כמו כן, עד חמישה מיליון טונות של פיח ישתחררו, שיגרום לקירור של מספר מעלות מעל אזורים גדולים של אמריקה הצפונית ואירואסיה, כולל אזורי גידול התבואה. הקירור יתמשך על פני מספר שנים ועשוי להיות "קטסטרופי" לפי החוקרים.
בארות הנפט של כווית במלחמת המפרץ
השרפה של 526 בארות נפט כוויתיות במהלך מלחמת המפרץ הראתה את התוצאות של פליטות רחבות של חומר בצורת תרסיס לתוך האטמוספירה באזור גאוגרפי מוגבל; מודל חישובי מאולץ שנבדק בדיוק מתחת לתמרת העשן הראה שהטמפרטורה בזמן שיש אור יום עשויה לרדת עד 10 מעלות צלזיוס במרחק של 200 קילומטרים מהמקור.
פרופסור קרל סייגן מאוניברסיטת קורנל, ממחקר ה-TTAPS, ניבא בתוכנית הלילה של רשת ABC שהעשן משריפות הנפט יכול לגרום לאסון אקולוגי עולמי של עננים שחורים שתוצאתם היא קירור גלובלי. פרד סינגר, פיזיקאי לשעבר שהתמחה במדעי האטמוספירה והמומחה לשינויים אקלימיים, פטר את הנבואה של סייגן כשטויות, וחזה שהעשן יתפזר בתוך ימים ספורים. בספרו עולם רדוף שדים, סייגן נתן רשימה של טעויות שהוא עשה (כולל תחזיותיו על התוצאות שריפת בארות הנפט בכווית) כדוגמה של איך המדע הוא תהליך הכרוך בלמידה.
בתרבות הפופולרית
יצירות רבות עוסקות במלחמות, שואה גרעינית או אסונות טבע (לדוגמה: List of nuclear holocaust fiction) וחלקן תיארו מציאות או התייחסו לאיום של חורף גרעיני. בתחום הקולנוע ניתן לציין את מטריקס (כאשר ההתרחשות מתוארת באנימטריקס) ושליחות קטלנית 2: יום הדין. בתחום המוזיקה ניתן לציין את Rust in Peace של מגאדת'.
ראו גם
איכות הסביבה
הכחדה
סוחרי הספק
שעון יום הדין
לקריאה נוספת
Paul J. Crutzen and John W. Birks, The Atmosphere After a Nuclear War: Twilight at Noon, Ambio, Vol 11, No 2-3, p 114, 1982.
Georgii Golitsyn and Phillips, N.A. WCRP, Possible climatic consequences of a major nuclear war, WCP-113, WMO/TD #99, 1986.
R.P. Turco, O.B. Toon, T.P. Ackerman, J.B. Pollack, Carl Sagan, Nuclear Winter: Global Consequences of Multiple Nuclear Explosions, Science, V. 222, No; 4630, December 23, 1983.
Turco, R.P., Toon, A.B., Ackerman, T.P., Pollack, J.B., Sagan, C. (TTAPS) (1990) "Climate and Smoke: An Appraisal of Nuclear Winter", Science, volume 247, pp. 167-168, January.
Mark A. Harwell Nuclear Winter: The Human and Environmental Consequences of Nuclear War Springer, 179 pages, November 1984,
Nikita Moiseyev, Man, nature and the future of civilization: "nuclear winter" and the problem of a "permissible threshold" Novosti Press Agency Pub. House, Moscow, 92 pages, January 1986
M. I. Budyko, Georgii Golitsyn, Y. A. Izrael Global Climatic Catastrophes Springer, 99 pages, September 1988,
Guide to Nuclear Winter Study Papers, 1972-1993. Lawrence Livermore Laboratory
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אסונות סביבתיים
קטגוריה:נשק גרעיני: מונחים
קטגוריה:השפעות פיצוץ גרעיני
קטגוריה:שינוי אקלים
קטגוריה:זיהום גרעיני
קטגוריה:חורף
| 2024-05-09T06:59:46
|
המבול
|
320px|ממוזער|המבול ותיבת נוח מאוירים בכתב יד משנת 975, ספרד
הַמַּבּוּל הוא סיפור המתואר בספר בראשית ובו אלוהים מחליט למחות את בריאתו, על ידי שיטפון כלל עולמי אדיר, "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". לצד זאת, מנחה אלוהים את נח, הצדיק שבדור, לבנות תיבה ענקית שבה ימלט את משפחתו וזוגות מכל בעלי החיים היבשתיים מפני האסון וכך יינצלו. מיתוסים של מבול נפוצים בעמים ובתרבויות שונות ורבות, בכל רחבי העולם.
על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית, המבול מתוארך לשנת 1656 ליצירת אדם הראשון, או 2104 לפנה"ס. אפשר לראות במבול סיפור בריאה נוסף, מכיוון שלפי הכתוב בתנ"ך נכחדו כל האנשים ובעלי החיים היבשתיים שנותרו מחוץ לתיבה, והאנושות התחילה מחדש מבני נח ונשותיהם. כמה מסמכים מגניזת קהיר אכן מחשבים את מחזורי ברכת החמה מהמבול במקום מבריאת העולם כמקובל.
הסיפור במקורות
גזירת המבול
לפי ספר בראשית, לאחר מעשה בני האלוהים ובנות האדם ראה אלוהים כי מעשי בני האדם ומחשבותיהם הם רעים, התחרט על כך שיצר את האדם והחליט למחות את כל החיים מעל פני האדמה. לפי סדר עולם האל גזר על המבול כבר בשנת 480 לחיי נח, אך נתן לבני האדם ארכה של 120 שנה לחזור בתשובה. לפי , נגזרה גזרת המבול מפני שפשעו בחמס. ב, מוסבר שחמס שונה מגזל בכך שאינו שווה פרוטה:
בניית התיבה
שמאל|ממוזער|270px|ציור של בסאנו (1575) המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה
בבראשית פרק ו', כשאלוהים חזה ברשעת האנושות, הוא החליט להשמידה במבול:
נח, אשר מתואר על ידי התורה כ"צדיק תמים בדורותיו", מצטווה על ידי אלוהים לבנות תיבה – סירה גדולה אשר בעזרתה יינצלו הוא ומשפחתו מפני המבול, יחד עם כל בעלי החיים. לפי פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ג נמשכה הבניה 52 שנה.
אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה היה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (גובה בניין בעל 5 קומות). להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה היה כשל נושאת מטוסים קטנה. לתיבה היו 3 קומות – "תחתיים שניים ושלישים". התיבה הייתה משוחה בכֹּפֶר (כנראה אספלט) מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חדירת מים אליה וגגה היה משופע.
אל התיבה נצטווה להביא זוג יחיד מכל מין של חיות ועופות טמאים ושבעה זוגות ממיני הבהמות והעופות הטהורים, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול. לפי הנאמר בתורה הגיעו החיות הטמאות אל התיבה לבדן, בלי שהיה נח צריך לחפש אחריהן: . בשנת שש מאות לחיי נח, החל המבול לרדת על הארץ.
מהלך המבול
שמאל|ממוזער|250px|איור של המבול שצייר מיכלאנג'לו על הקפלה הסיסטינית
שמאל|ממוזער|240px|"המבול", גוסטב דורה, משפחות אדם וחיה טובעות יחד
התורה מציינת שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני, כאשר גשם זלעפות החל לרדת ומעיינות החלו לנבוע בעוצמה. הגשם ירד במשך 40 יום, ונחשולי המים כיסו את כל הארץ, ואף את פסגות ההרים הגבוהים. כעבור 150 יום נעצרה התרבות המים, והם החלו לפחות אט אט. בשבעה-עשר לחודש השביעי נחה התיבה על הרי אררט. באחד לחודש העשירי נראו ראשי ההרים.
מקץ ארבעים יום שילח נח את העורב, לבדוק האם כבר יבשה הארץ. העורב סירב להרחיק ולא סר מחלון התיבה. כעבור שבעה ימים שילח נח את היונה, וזו שבה כלעומת שיצאה. נח הסיק שעדיין יש מים על הארץ והמשיך להמתין. כעבור שבעה ימים נוספים שילח את היונה בשנית, וזו שבה עם עלה מעץ הזית. נח הבין מכך שהעצים כבר נראים לעין, אבל הארץ עדיין לא נראתה. כעבור שבעה ימים נוספים שלח נח את היונה בשלישית, וזו לא שבה אליו יותר, דבר שהביא את נח להבנה כי פני האדמה כבר נגלו. ב-1 בחודש הראשון הסיר נח את מכסה התיבה וראה שפני האדמה יבשים. ב-27 בחודש השני התייבשה האדמה לחלוטין ואז ציווה אלוהים על נח לצאת מן התיבה ולהוציא עמו את משפחתו ואת החיות, וכך אכן עשה נח.
חילופי גרסאות ופירושים לתאריכי המבול
לדעת רבי אליעזר המבול החל בי"ז בחשוון שהוא החודש השני מתשרי שבו נברא העולם לדעתו. לדעת רבי יהושע המבול החל בי"ז באייר שהוא החודש השני מניסן שבו נברא העולם לדעתו. לדעת רבי יוסי בסדר עולם פרק ד', מונים למבול כרבי אליעזר. 150 הימים שבהם גברו המים אינם כוללים את 40 ימי הגשם ולכן החודש השביעי שבו נחה התיבה הוא סיוון והמניין מתחיל מהפסקת הגשם בכ"ז בכסלו (לפי רש"י פסק בכ"ח בכסלו). 40 הימים שאחריהם שולח העורב החלו מיד לאחר 150 הימים (א' בסיוון-י' בתמוז) ולאחר שלושה שבועות היונה מצאה מנוח בראשי ההרים ביום שבו התגלו שהוא א' באב כי מניין החודש העשירי מתחיל בחשוון שבו התחיל המבול. 11 הימים (כי מקצת היום ככולו) הנוספים על 12 חודש, שזה זמן משפט הרשעים, נועדו להשלים למשך שנת חמה, שהיא 365 יום.
בתרגום השבעים הושוו תאריכי תחילת המבול ומנוחת התיבה לתאריך סיום המבול וכולם מתוארכים ל-27 בחודש. בנוסף, היראות ראשי ההרים מתוארכת לחודש 11 ולא 10. בספר היובלים שמתנגד ללוח שנה ירחי תוארך סיום המבול ל-17 בחודש כדי להציג את משך המבול כשנה שמשית, אם כי 27 נשמר כתאריך יציאת החיות מן התיבה. בנוסף, תאריך הפסקת הגשם נקבע לאחד בחודש הרביעי ותאריך ירידת המים לאחד בחודש השביעי כי ספר היובלים קובע את ימי תחילת ארבעת רבעי השנה לימי חג. יציאת נח מן התיבה מתוארכת לאחד בחודש השלישי. כניסת נח לתיבה מתוארכת לאחד בחודש השני לעומת פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ג שמתארך לי' בחשוון. בסוף ספר חנוך ב' מתוארכת הכניסה לתיבה לי"ח באייר, בחודש פמנחתף בלוח השנה הקופטי והיציאה ממנה לכ"ח בניסן, בחודש פרמותי שהוא החודש שאחרי פמנחתף - כלומר הייתה שנה מעוברת.
אחת ממגילות מדבר יהודה מתארכת את כל אירועי המבול לפי לוח השנה במגילות קומראן שבו כל תאריך חל תמיד באותו יום בשבוע: 40 ימי הגשם מיום ראשון 17 בחודש השני עד יום חמישי 26 בחודש השלישי, 150 יום מתחילת הגשם הסתיימו ביום שלישי 14 בחודש השביעי, המים חסרו במשך יומיים והתיבה נחה ביום שישי 17 בחודש השביעי, ראשי ההרים נראו ביום רביעי 1 בחודש העשירי ואחר 40 יום פתח נח את חלון התיבה ביום ראשון 10 בחודש 11, היונה שולחה בימי ראשון עד ה-1 בחודש 12, אחרי 31 יום הוסר מכסה התיבה ביום רביעי 1 בחודש הראשון, הארץ יבשה ביום ראשון 17 בחודש השני וביום ההוא יצא נח מן התיבה למועד שנה תמימה לימים 364.
לפי רבי אברהם סבע, המבול החל ביום רביעי. לפי הרב יהודה אריה אופנהיים, היונה נשלחה בשבת.
לאחר המבול
שמאל|ממוזער|250px|המים שוככים לאחר המבול, ציור מאת תומאס קול
כאשר יצא מהתיבה, בנה נח מזבח לאלוהים והקריב לו מן הבהמות והעופות הטהורים אשר היו בתיבה. אלוהים אמר בלבו שלא יוסיף עוד "לקלל את האדמה בעבור האדם" "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (), ושעונות השנה יתנהלו כסדרן ללא הפרעה נוספת:
לאחר מכן בירך אלוהים את נוח ואת בניו והטיל עליהם את מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כן כרת אתם ברית, ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:
בתרבות הפופולרית
שמאל|ממוזער|260px|משפחתו של נח לאחר המבול, ציור מאת יוזף אנטון קוךעל סיפור המבול נעשו הרבה יצירות אמנות: סרטי הקולנוע - המבול, ומבול של צרות. האלבום המוזיקלי Mabool של להקת Orphaned Land, השיר "נח" של יורם טהרלב ו"צא מן התיבה" של אהרן רזאל. כמו כן בתקופת הרנסאנס תיבת נח והחיות שבה הפכו למוטיב אמנותי מרכזי באמנות המערב, כגון בפרסקו של מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית, ציור של הירונימוס בוש ושל ג'קופו בסנו.
בביקורת המקרא
לפי השערת התעודות, המייחסת את כתיבת הטקסט המקראי למספר כותבים שונים, סיפור המבול הוא דוגמה להיתוך של שתי גרסאות שונות לכדי סיפור אחד. ניתן לפצל את הסיפור לשני תתי סיפורים, שאחד מהם מיוחס למקור הכהני, שמכנה כאן את האל בשם ״אלוהים״ ומסומן באות P; והשני מיוחס למקור היהוויסטי, שקורא לאל יהוה ומסומן באות J. כל אחד מהסיפורים עומד בפני עצמו, כלומר מכיל את המרכיבים העיקריים של הסיפור:
אלוהים רואה שהארץ הושחתה ומחליט למחות מעליה את החיים.
נח הוא צדיק בדורו.
אלוהים מצווה על נח להיכנס לתיבה עם זוגות של בעלי החיים.
נח נכנס לתיבה עם אשתו, בניו ונשותיהם.
מי המבול מכסים את ראשי ההרים
המבול נמשך זמן רב, ובסופו יוצאים מהתיבה נח עם אשתו, בניו ונשותיהם.
240px|ממוזער|"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים", גוסטב דורה
עם זאת, הסיפורים שונים זה מזה באופיים ובהרבה פרטים קטנים:
בסיפור J האל מתעצב ״כי רבה רעת האדם בארץ״ ומביע חרטה על עשותו את האדם, ובסיפור P האל לא מביע רגשות אלא רק מבחין ״כי השחית כל בשר את דרכו״ (כלומר: לא רק בני האדם הושחתו)
בסיפור J מורה האל לנח לקחת לתיבה ״שבעה שבעה זכר ונקבה״ מהבהמות הטהורות ומהציפורים וזוגות "איש ואשתו" (זכר ונקבה) מהבהמות הלא טהורות ולתיבה נכנס גם "מִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה" בלי שמצוין מספרם, ובסיפור P מסופר שנכנסו "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" "זכר ונקבה", "מכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ [...] מִכָּל הַבָּשָׂר".
בהתאם לסעיף הקודם, בסיפור J נח בונה מזבח ומקריב בהמות טהורות ועופות, ובסיפור P לא מוזכרים מזבח או קרבנות.
סיפור P שופע בפרטים טכניים על התיבה ואף מזכיר הכנסת צידה לדרך, וסיפור J לא נכנס לפרטים כאלה.
בהתאם לסעיף הקודם, בסיפור P נח מקבל את ההוראות לבנית התיבה, בונה אותה ולאחר פרק זמן לא ידוע, בגיל 600, פורץ המבול. בסיפור J נח מקבל התרעה של שבוע בלבד על המבול, ומשימתו היא רק להכניס את החיות לתיבה, הידועה כבר.
בסיפור J המבול נמשך ארבעים יום והאדמה מתייבשת לאחר שבועיים נוספים, ובסיפור P המבול נמשך 300 ימים, לאחר חודשיים וחצי נראים ראשי ההרים, לאחר 3 חודשים נוספים נעלמים המים, וכעבור עוד חודשיים האדמה מתייבשת.
בסיפור J מיוחסים מי המבול לגשמים בלבד, ובסיפור P מתווספים גם מעיינות התהום.
בסיפור J האל מודיע מראש מה יהיה משך המבול, ובסיפור P הוא עוצר את הגשמים לאחר שהוא נזכר בנח.
בסיפור J נח נעזר ביונה כדי לדעת מתי קלו המים ולבסוף רואה שהאדמה התייבשה ויוצא מהתיבה, ובסיפור P נח נעזר בעורב האל מורה לו לצאת.
באופן כללי, הכותב J מתאר את האל כבעל מאפיינים אנושיים רבים: הוא מתעצב, מתאכזב, מתחרט, אוהב את נח, מריח את הקרבנות ואומר בליבו. בגרסה של הכותב P האל לא מביע רגשות והוא מרוחק, פרקטי וענייני.
בטבלה להלן מוצגים הפסוקים כשהם ממויינים לשני סיפורים לפי הכותב J או P. הפסוקים מופיעים לפי סדר הופעתם בטקסט המקראי.
סיפור J סיפור P פרק ו'
ה וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
ו וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
ז וַיֹּאמֶר ה׳: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם".
ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳.
ט ...נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו...
פרק ז'
א וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.
ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.
ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'.
י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.
יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
טז ...וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ.
יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ...
כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.
פרק ח'
ב ...וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.
ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב...
ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם...
ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו, אֶל הַתֵּבָה.
י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה.
יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.
יג ...וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.
כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'. וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.
כא וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה, לֹא יִשְׁבֹּתוּ".
...ממשיך לסיפור שכרותו של נח וקללת כנען פרק ו'
ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ... אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.
יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.
טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.
טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.
יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע.
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.
יט וּמִכָּל הָחַי, מִכָּל בָּשָׂר, שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.
כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת.
כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה".
כב וַיַּעַשׂ נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה.
פרק ז'
ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ.
ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה, מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.
ח מִן הַבְּהֵמָה וּמִן הָעוֹף, וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה,
ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.
יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.
יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם, אֶל הַתֵּבָה.
יד הֵמָּה, וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ, וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף.
טו וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים...
יז ...וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.
יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.
כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם, וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.
כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם.
כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.
כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
פרק ח'
א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.
ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם...
ג ...וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט.
ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.
ו ...וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.
ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ...
יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ.
טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
טז "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.
יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ, מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, (הוצא) הַיְצֵא אִתָּךְ, וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ".
יח וַיֵּצֵא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ.
יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.
...ממשיך לשבע מצוות בני נח ולברית הקשת.
מקבילות לסיפור המקראי
מיתוסים של מבול נפוצים בעמים ובתרבויות שונות ורבות, בכל רחבי העולם. כמה מסיפורים אלו התגלו בממצאים ארכאולוגיים בני 3000 שנה ויותר. ישנם קווי דמיון בולטים בין סיפור המבול המקראי לכמה סיפורי מבול מאזורים סמוכים, בייחוד הסיפורים העתיקים ממסופוטמיה (ארם נהריים), ומקובל במחקר של מיתולוגיה השוואתית שהם הושפעו אלו מאלו בעת העתיקה. הסיפור המסופוטמי, לפי ההשערה רווחת, הוכנס לאחר מכן לקאנון המקראי, כנראה בעת גלות בבל.
שמאל|ממוזער|200px|לוח 11 מתוך האפוס של גילגמש, המגולל סיפור-מבול באכדית
כמה גרסאות של סיפור מבול קיימות במיתולוגיה המסופוטמית. הנרחבת שבהן היא סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה היו בני האדם בני אלמוות, והתרבו יתר על המידה. בשל הרעש שעוררו, האל אנליל החליט להשמידם במגפה ובמבול. אנכי, אל החכמה והמים המתוקים, המרה את פי אנליל ונגלה בחלום לבן-האנוש אתרחסיס. הוא הזהיר אותו מפני האסון הקרב, והדריך אותו כיצד לבנות ספינה. האלים מתחרטים על השמדת האנושות, מכיוון שלא נותר מי שיקריב להם קורבנות, אבל לאחר סיום המבול יוצא אתרחסיס מהתיבה, ובדומה לנח מעלה להם מנחה. בדומה לאלוהים המקראי, האלים הבבלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי. תחת זאת הם מגבילים את התרבותו בכך שהם גוזרים עליו מוות. סיפור דומה, בן 62 שורות באכדית שנכתב על לוח שתוארך למאה ה-18 לפנה"ס, מתאר תיבה שנבנתה בהוראת אאה-אנכי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה. בדומה לסיפור המקראי, גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות.
מקור קדום במיוחד לסיפור מבול מסופוטמי כלול בעלילות גילגמש, בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו במוזיאון הבריטי ופוענחו על ידי ג'ורג' סמית' בשנת 1872. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האלים, שילוח הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, וקורבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.
לצד הדמיון הבולט בין סיפורי המבול המסופוטמיים לסיפור המקראי, קיימים גם הבדלים רבים ביניהם. שמו של האיש בבבל הוא אותנפישתים (באבטיפוס השומרי - זיאוסודרה, "מאריך השנים") ולא "נח". בבבל נקרא הכלי "ספינה גדולה" או "היכל", ולא "תיבה"; גם המידות והחלוקה הפנימית שונים; גודל הספינה גדול לפחות פי ארבעה מגודל תיבת נח, ואת הכלי בבבל טחו גם בשמן; התיבה לא נחה על הרי אררט אלא דרומה מהם - על הר נציר. אותנפישתים משלח יונה, סנונית ואז עורב, והעורב הוא שלא שב; הבדל גדול נוסף הוא במשך זמנו של המבול - בעוד שלפי המקרא נמשך המבול שנה תמימה, בסיפור הבבלי הוא נמשך שבעה ימים בלבד.
מלבד ההבדלים הטכניים, בולט השוני בין ההשקפה האלילית בסיפור אתרחסיס ועלילות גילגמש, להשקפה המונותאיסטית בסיפור המקראי הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים בשל הריבוי האנושי הבלתי נמנע, בעוד במקרא - שחיתותם המוסרית של בני האדם. בסיפור הבבלי מיוחסים החורבן וההצלה לאלים שונים - אנליל ואאה - ולהם מניעים תועלתניים שונים, בעוד בסיפור המקראי אלוהים הוא מקור החורבן וההצלה, והמניע לשניהם זהה - צדק מוסרי. במיתוס הבבלי ניצלו גם עבדים, שפחות וספן, ובנוסף להם עלו לספינה גם אומנים, במטרה להציל את הישגי התרבות. בצאתו מהתיבה, אתרחסיס בוכה על גורל האנושות, ואילו במקרא, אין זכר למעשה כזה.
כשיצא נוח וזבח, מריח אלוהים "את ריח הניחוח", וכך למעשה מתוארת קבלת הקרבן, ואילו כשמקבילו הבבלי זובח, מריחים האלים ותאבונם מתעורר, והם נאספים "כמו זבובים" ואוכלים מהקרבן. הקשת אינה מוזכרת, ובמקומה האל אֵאַה עונד תליון למזכרת שאל לו להביא אסון נוסף. סיפור המבול המסופוטמי מסתיים בהטלת מגבלות שונות על הריבוי האנושי, בעוד מקבילו המקראי מתחיל אמנם בהגבלת תוחלת החיים האנושית ("לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"), אך מסתיים בברכת פריון אלוקית לנח ומשפחתו: "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ". לאחר המבול, אותנפישתים ואשתו מועברים אל "אפיקי תהומותיים", משכנם של האלים, והם זוכים לחיי נצח. נח, לעומתם, נשאר באנושיותו, ואף נכשל בשתייה לשוכרה וסובל עקב כך מקלון.
סיפור המבול הבבלי מהווה דוגמה מובהקת למוגבלות כוחם של האלים בדתות הפוליתאיסטיות, לעומת כוחו המוחלט של האל המקראי המונותאיסטי. בסיפור אתרחסיס נדרשים האלים לשיתוף פעולה והסכמה ביניהם כדי להביא את המבול, ואף לאחר שנוצר, הם לא שולטים בו עוד, והוא מסתיים מעצמו. במקרא לעומת זאת, מודגש כיצד אלוהים בורא ומסיים את המבול כרצונו. יתר על כן, המבול הבבלי מאיים על האלים עצמם, והם נמלטים ממקדשיהם הארציים אל השמיים: "האלים נבהלו מפני המבול, נסוגו, עלו שמימה ממלכת אנו: האלים הצטנפו כמו כלבים, רבצו בחוצות". אופיים המוגבל והארצי של האלים מתגלה ביתר קיצוניות בתלותם בקרבנות בני האדם, ובהיעדרם "האלים הגדולים ישבו בצמא וברעב". תלות זו היא כנראה הבסיס למסר של המיתוס כולו - יציבות קיומו של האדם מובטחת בשל תלותם של האלים בו. בעוד שהמבול המקראי מלמד לקח מוסרי את האנושות, המבול הבבלי מלמד לקח תועלתי את האלים.
שמאל|ממוזער|230px|הר אררט בטורקיה, המזוהה עם הר אררט המוזכר במקרא, עליו על־פי המסופר נחה תיבת נח בסיום המבול
למעט הטקסט המקראי עצמו, לא ידוע על סיפור מבול במיתולוגיה של ארץ כנען העתיקה. י"מ גרינץ ראה במסורת המדרשית (בראשית רבה לג, יא) כי בארץ ישראל לא ירד המבול, הסבר מדוע סיפור זה לא הגיע לכנען. בשנת 1956 התגלה בתל מגידו לוח כתוב אכדית המתוארך למאה ה-14 לפנה"ס, ומתאים ללוח השביעי ב"עלילות גילגמש" בנוסח נינוה. מכיוון שהאפוס המלא כולל את סיפור אותנפישתים, סביר שבתקופה הכנענית לכל הפחות הכירו את סיפור המבול המסופוטמי. בשנת 2007 הוצע כי שבר טקסט בן 14 שורות באכדית שהתגלה בשנת 1994 בספריה העתיקה של אוגרית, מאמצע האלף השני לפנה"ס, מתאר פתיחת חלון ושילוח יונה וציפור מים כדי למצוא חוף, וזאת בעצת אאה, האל הממלא תפקיד יועץ גם בסיפורי המבול המסופוטמים. פרט מעניין בסיפור זה הוא הציון כי אירע בראש חודש, בדומה לסיפור המקראי המציין את תאריכי המאורעות, ובניגוד לסיפורים המסופוטמים. ייתכן איפוא כי זהו חלק מסיפור מבול הדומה גם לסיפורים המסופוטמים וגם לסיפור המקראי.
שאלת הגלעין ההיסטורי
במחקר אנתרופולוגי של מיתולוגיה השוואתית הדעה הרווחת היא כי באזורים רבים בעולם שיש בהם מיתוסי מבול אין כלל אפשרות לשיטפונות גדולים, ולכן אין צורך בהם כדי להסביר מדוע מיתוסים כאלו הם נפוצים. ההסבר הסביר ביותר הוא שהמיתוסים נועדו מלכתחילה לשמש כמטאפורה להעברת המסר שהעולם כשל והבורא נצרך להורסו על מנת שיבנה מחדש בצורה טובה יותר. רעיון זה מתכתב עם יסורי המצפון על כישלונות ועם הרצון האנושי להזדמנות שנייה. המהות הסימבולית של שטיפת העולם במים לצורך תיקונו נפוצה גם בטקסי היטהרות הקיימים בדתות שונות.
עם זאת, יש גאולוגים וארכאולוגים המשערים לאור ממצאים בשטח, כי אכן היה במסופוטמיה אירוע שיטפון מקומי גדול או סדרת שיטפונות, שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי והיוו את הבסיס לנרטיב המבול המקראי. בעקבות השערות אלו, יחד עם פרשנותו לפסוקים ולדברי חז"ל על המבול, מפרש הרב אורי שרקי את סיפור המבול המקראי כמבול מצומצם.
הארכאולוג האנגלי ליאונרד וולי שבשנות ה-30 של המאה ה-20 עמד בראשה של חפירה באור, עיר שומרית בדרום מסופוטמיה, מצא שהאתר הקדום נקבר תחת שכבת חרסית בעומק 2–3 מטרים שמעידה על שיטפון של נהר, והסיק שהמוטיב של מבול התבסס על שיטפון בחלק התחתון של עמק הפרת והחידקל. רוב הארכאולוגים שחפרו בתילים אחרים באזור לא מצאו עדות לשיטפון מאותה תקופה, ודחו את מסקנתו. לעומת זאת החוקרים האמריקאיים ו צידדו בתאוריית השיטפון ותיארכו אותו לסביבות שנת 2900 לפנה"ס, על סמך ממצאים בשורופק.
שמאל|ממוזער|230px|הים השחור הנוכחי (תכלת) וכאגם מים מתוקים כ-7500 שנה לפני זמננו (כחול) על פי תאוריית מבול הים השחור
תאוריה אחרת שהועלתה על ידי הגאולוגים ויליאם רייאן ווולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, היא שמיתוסי המבול הם הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה בים השחור. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר ימה של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים אכן מצביעים כי הים השחור לפני כ-7,500 שנה היה קטן בממדיו מאשר ממדיו הנוכחיים וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל.
מיפוי קרקעית הים מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופייניים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון. ואולם מחקרים גאולוגיים וארכאולוגיים נוספים בים השחור מצאו כי העלייה בפני הים וגודל השטח שהוצף היו קטנים בהרבה מאלו שסברו ראיין ופיטמן, וכי העלייה במליחות המים הייתה הדרגתית מאוד ונמשכה על פני אלפי שנים.
תאוריה של זוג החוקרים טולמן מהמכון הגאולוגי של אוסטריה ניסתה להסביר את שכיחותם של סיפורי מבול בעולם בכך שכוכב שביט שחדר את האטמוספירה של כדור הארץ כ-9500 שנה לפני זמננו התפצל למספר שברים שנפלו באוקיינוסים שונים, וגרמו לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים ביחד עם גלי צונאמי עוצמתיים שהכו באזורים מיושבים. תאוריה זו התבססה על תיארוך מכתשי פגיעה תת-ימיים, אך 13 גאולוגים, פלאונטולוגים ופיזיקאים מאוניברסיטאות וממכוני מחקר שונים ברחבי העולם בדקו את התאוריה, מצאו שהיא נבעה מחוסר הבנה של הנתונים לגבי מכתשי הפגיעה, והגדירו אותה כפסאודו-מדע.
ראו גם
תיבת נח
עלילות גילגמש
הכחדה המונית
סיפורי התנ"ך
זיאוסודרה
מיתוסים של מבול
לקריאה נוספת
ויליאם ריאן ווולטר פיטמן, המבול של נוח: התגליות המדעיות החדשות על מאורע ששינה את ההיסטוריה (תל אביב: אפקים מדע; הוצאת עם עובד, 2007).
Norman Cohn, Noah's Flood: The Genesis Story in Western Thought. הוצאת אוניברסיטת ייל, 1996.
Reflections on the Mesopotamian Flood מאמר של שמואל נח קרמר באתר Penn Museum של אוניברסיטת פנסילבניה .
ניתוח סטטיסטי של מוטיבים משותפים לכ-200 סיפורי מבול מרחבי העולם.
קישורים חיצוניים
מאמרים על פרשת נח, באתר על התורה
פרופ' משה קוה, המבול והמדע, אתר אוניברסיטת בר-אילן
שמואל אפרים ליונשטם, המבול, אתר מקראנט
המחקר בים השחור וראיות למבול של נח, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
מאחורי סיפור המבול, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:סיפורי ספר בראשית
קטגוריה:מיתולוגיה יהודית
קטגוריה:שיטפונות
קטגוריה:דורות סוציולוגיים
קטגוריה:פרשת נח
| 2024-09-01T00:47:00
|
נשר מקראי
|
250px|ממוזער|נשר מקראי בתעופה בהר הכרמל
ממוזער|ביצת נשר מקראי, Gyps fulvus|250x250 פיקסלים
250px|ממוזער|תמונת ראש של נשר מקראי
250px|ממוזער|שמאל|רעיית נשיא מדינת ישראל נחמה ריבלין שחררה לטבע את הנשרים "נחמה ורובי" בטקס לציון 20 שנה ל"פורשים כנף", בחי-בר כרמל.
נשר מקראי (שם מדעי: Gyps fulvus; על פי האקדמיה ללשון העברית: נֶשֶׁר קֵרֵחַ) הוא מין בסוג נשר. דורס הניזון מפגרים ונפוץ בארצות אגן הים התיכון לרבות ישראל.
כיום נפוץ הבלבול בין "נשר" ל"עיט". הסוג עיט כולל עופות גדולים בעלי כנפיים ארוכות ורחבות. בני הסוג ניזונים בעיקר מבעלי חיים אותם הם קוטלים על ידי דריסה אך לעיתים גם מפגרים. ההחלפה בין הנשר והעיט איננה רק בת זמננו ושורשה עתיק יומין. מחברים שונים מזהים בלבול בין הנשר והעיט בספרות חז"ל ואולי אף במקרא.
גזרון
שם העצם השמי נ.ש.ר מופיע במבחר שפות שמיות: našru – נשר.
זיהוי הנשר במשמעותו בשפה העברית עם הנשר הרומאי מוטעה משום שהסמל הרומאי הוא של עיט זהוב (סלעים) (Golden Eagle) ולא של נשר (Vulture). החייל שנשא את פסלון ה"נשר" בראש הלגיון נקרא אקוויליפר (aquilifer) שם שמקורו בשם הלטיני של העיט – Aquila. בערוך השלם (ערך נשר) מפרש "שם עוף ידוע והושאל למלכות רומי שסימן בדגליהם היה נשר Aquila". בעבר השם Aquila התייחס באופן ספציפי למין עיט זהוב. השם הלטיני Aquila התגלגל לשם eagle באנגלית המודרנית. מקור השם הלטיני הוא אולי במונח הלטיני aquilus שמשמעותו בעל גוון כהה, שחרחר או חום המתאר את ניצוי העיט. השם נשר הושאל גם לחיה המיתולוגית גריפון "Griffin" (חציה אריה וחציה עיט). האבחנה בין שני המינים, הנשר (vulture) והעיט (eagle), חד־משמעית ולו רק על פי נוכחותן של נוצות על צוואר העיט לעומת הצוואר הקרח של הנשר. אמנם שני מינים אלו הם דורסים גדולים אך הם שונים מאוד באורח חייהם. בעוד שהנשר אוכל נבלות אובליגטורי (הכרחי) הרי שהעיט הוא דורס הצד את רוב טרפו בעזרת דריסה.
תיאור
הנשר הוא עוף גדול, אורך גופו כ־93–122 ס"מ, בעל מוטת כנפיים של עד כ־ ומשקלו עד 8 קילוגרם. בתעופתו מסוגל להגיע הנשר למהירות של עד 140 קמ"ש. צבע נוצותיו חום־אפור (לגוזלי הנשר צבעים כהים יותר). ראשו וחלק צווארו העליון מכוסים פלומת נוצות דקה מאוד. בהמשך הצוואר מצויה פלומה לבנה. זנבו ואברותיו המשונצים שחורים. רגליו קצרות וחזקות, בעלות טפרים מעוקלים. בשעת הליכתו על הקרקע צעידתו כבדה וכשהוא נמלט, פורש הוא את כנפיו ורץ בדילוגים.
מקורו של הנשר חזק, ארוך, רחב ומאונקל בקצהו העליון. חלק מהוושט משמש כזפק, לאגירת מזון מזדמן. ראייתו חדה מאוד ובעלת כושר הפרדה מעולה והוא מסוגל להבחין במזון מגובה של מאות מטרים וממרחק של קילומטרים רבים.
נקבת הנשר מטילה לרוב ביצה בודדת ודוגרת עליה כ־54 ימים. אורך חייו של נשר בשִׁבְיָה עד 41.4 שנה.
תפוצה ובתי גידול
הנשר שוכן במגוון סוגי נוף, החל ממדבריות וכלה בנופים הרריים. הוא מקים את קינו לרוב על צוקים. את טרפו הוא מוצא לרוב בשטחים פתוחים לצורך איתור מהיר של מזון מן האוויר.
בישראל
נכון לאפריל 2019, בארץ ישראל אוכלוסיית הנשרים מנתה כ־147 פרטים – 110 בנגב, ו־37 בכרמל ובגולן. המספר אינו כולל את הגוזלים שבקינים.
הכחדת הנשרים בישראל
בשנים האחרונות סבלה אוכלוסיית הנשרים מצמצום ניכר, עקב הרעלות, צמצום מקורות המזון, התחשמלות מקווי מתח והפרעה במקומות הקינון. יש ירידה עקבית של כ־7% בשנה באוכלוסיית הנשרים. על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הנשר נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.
בשנת 1998, הרעיל בוקר ברמת הגולן פגר פרה כדי לפגוע בזאבים שטרפו את עדרו, וגרם למותם של כ־29 נשרים – כרבע מאוכלוסיית הנשרים בגולן באותה עת.
במאי 2004, נמצאו כ־17 נשרים מתים בגליל העליון וברמת הגולן כשבגופם שרידי רעל.
בשנת 2007, כ־7 נשרים, ארבעה נשרים בוגרים ושלושה גוזלים, מתו בעקבות הרעלה.
במאי 2019, כ־8 נשרים הורעלו למוות ברמת הגולן ועוד כ־2 נפגעו מההרעלה ושרדו. נשרים אלו היוו כמחצית מאוכלוסיית הנשרים ברמת הגולן באותו הזמן. כ־3 מהנשרים שהורעלו הובאו בשנים האחרונות מספרד על מנת לשקם את אוכלוסיית הנשרים באזור.
באוקטובר 2021, כ־12 נשרים נמצאו מתים במדבר יהודה לאחר שהורעלו. תחילה, נמצאו כ־9 נשרים מתים באזור נחל קינה ונחל כמריר, לאחר שהורעלו, ולאחר כשבוע, נמצאו עוד כ־3 נשרים מתים שנפגעו מאותה ההרעלה, כך שמספר הנשרים הנפגעים מההרעלה עלה ל־12. אירוע ההרעלה זה הוא הגדול ביותר שנרשם זה 14 שנים.
באוקטובר 2022, שלושה נשרים נמצאו מתים מתחת למצוקי הלינה בנחל עקב. ישנו חשד שהורעלו.
במרץ 2024, בשיא עונת הקינון, שמונה נשרים, שני רחמים ודיה שחורה נמצאו מתים באזור עבדת בנגב.
מאמצי שימור מקומיים
על מנת לשמור על אוכלוסיית הנשרים בישראל, רשות הטבע והגנים בשיתוף החברה להגנת הטבע וחברת החשמל מפעילים יחד את פרויקט פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל. זאת באמצעות מיגון עמודי חשמל למניעת התחשמלויות, ניטור ומחקר, הקמה וטיפוח של גרעיני רבייה, ממשק נגד הרעלות וכן פעולות חינוך והסברה.
כמו כן, על מנת להעלות מודעות לבעיית היכחדות הנשרים בישראל, מציינת רשות הטבע והגנים את יום הנשר הבינלאומי, בין היתר בחי־בר כרמל.
ב־2020, כ־4 נשרים שהובאו לישראל מספרד שוחררו לטבע.
ב־2021, כ־6 נשרים מגרעיני רבייה שוחררו לטבע בישראל.
בין הכלים להרחבת המידע בנוגע למספר הנשרים בישראל, החלו לבצע ספירת נשרים ברחבי הארץ פעמיים בשנה.
תוצאות ספירת הנשרים בשנים האחרונות:
+שנת הספירהעונהמספר הנשרים שנצפוהערה2012חורף110קיץ1462020חורף184קיץ206
בתרבות
את האזכור הראשון בדבר אלוהויות מכונפות או דמויות נשר ניתן לזקוף לזכותן של כתובות בשפה השבאית שנתגלו בקרבת מאריב בתימן המתוארכות לתחילת המאה השביעית לפנה"ס, בכתובת מופיע שמו של האל 'נוּסוּר', אל זה נערץ בקרב תושבי חצי האי ערב.
דמות הנשר ולעיתים גם עוזניית הנגב נראית על כתרה של נחבת, שהייתה אלה מצרית ומתוארת לעיתים כחוה המצרית. היא נחשבה לפטרונית ומגינה של הפרעונים של מצרים עילית. בממלכה החדשה ואילך היא הגנה גם על האנשים הפשוטים. לרוב, כנפיה הארוכות היו פרוסות לשם הגנה. עבור הפרעונים עוף קדוש זה נחשב לנצחי. בשל זהות מראה הזוויגים בקרב הרחמים והנשרים בכלל, הם נחשבו לנקבות בלבד, ומכאן על פי אמונתם היה מסתורין בבקיעת צאצאיהן. הרחם, המכונה באנגלית "הנשר המצרי", נחשב גם לעוף קדוש כשאר הנשרים, ודמותו מוצגת בציורי קיר ועל חנוטים רבים. דמות נשר הייתה לעיתים סמלו של ארס, אל המלחמה השנוא על ידי שני הוריו, זאוס והרה.
בספר החיצוני חזון ברוך הסורי מאופיין הנשר בדימויי-מלאך עקב היותו השליח האלוהי של ברוך בן נריה הכהן, הנושא איגרת עבור הישראלים היושבים בפרת: "ואקרא לנשר ואדבר אליו כדברים האלה: אותך עשה עליון אשר תהיה גבוה מכל־עוף".
הכינוי "נשר" שכוון לאנשי הצבא הרומאי מקורו בסמלי לגיונותיו שנשאו דגלים וניסי יחידה טקסיים שעליהם צוירה או נחקקה דמותו של דורס גדול. על מעמדו של ה"נשר" כסמל רומאי אנו קוראים גם בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", שבו הוא מתאר קביעת "נשר" זהב מעל שער הר הבית על ידי הורדוס.
מחברים רבים שהתייחסו לזיהוי הנשר והעיט טענו שההחלפה בין שמותיהם מקורה כבר במקרא. הם מבססים את טענתם על כך שמתוך כמה מההקשרים שבהם הוזכר שמו של אחד מהמינים משתמע שהכוונה היא למין השני. באופן כללי המגמה המסתמנת היא שהשימוש בשם "נשר" ביחס לנשר המקראי נפוץ יותר. לעומת זאת בספרות חז"ל, בדרך כלל ה"נשר" הוא העיט הזהוב אלא אם כן מדובר בציטוטים מתוך המקרא.
ייתכן שההבדל בין התקופות קשור לכך שבתקופת המקרא הנשר נחשב לעוף קדוש וסמל מלכותי בארצות כמו מצרים, פרס ואשור ולא היה מקום לבלבול. מאוחר יותר לאחר שאלכסנדר הגדול (356–323 לפנה"ס) החליף את הנשר וקבע את העיט הזהוב כסמל מלכותי התחיל בלבול בינו לבין הנשר. מקור הטעות הוא בכך שהעיט הזהוב נפוץ באירופה ואילו הנשר נדיר יחסית. השם נשר שהיה מוכר באירופה איבד את משמעותו לטובת המין שהיה נפוץ יותר. השם המקראי מבטא את המשמעות שהייתה מקובלת במרחב השמי שבו הנשר המקראי היה נפוץ. לכן הנשר מוזכר בשם זה בכל השפות השמיות: אכדית, אוגריתית, ארמית, ערבית, אתיופית ועוד. לעומת זאת בספרות חז"ל, שהושפעה מהשפות היוונית והרומית-לטינית, ובתרגומים הלועזיים של התנ"ך תורגם הנשר ל-Aquila כלומר לעיט.
הדמיון הרב הקיים בין הנשר ועיט הסלעים בתכונות רבות תרם הן לבחירת עיט הסלעים כסמל על ידי אלכסנדר הגדול והן להחלפה בין המינים.
בקוראן מוזכר שמו של נַסְר כאחד מאלילי הישמעלים לפני בואו של מוחמד. "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את ועוש, את יעוק, ואת נַסְר".
בערבית הקלאסית קבוצת הכוכבים נשר נקראת אנסאר (א-תאיר).
בספרות
פעמים רבות הנשר מתואר כ"מלך העופות". כך למשל במשלו של קרילוב "הנשר והקוקיה": .
בגלל מעופו הגבוה והמהיר הנשר משמש גם כסמל המעוף והגובה. במובן זה משמש הנשר (יחד עם האריה, הצבי והנמר) כאחת מ"ארבע החיות" המופיעות כמוטיב חוזר בעיטור בתי כנסת ותשמשי קדושה. הביטוי "על כנפי נשרים" שימש כשמו של מבצע העלאת יהודי תימן, וכך גם בשיר "כנפי רוח":
הביטוי "עיני נשר" מתאר יכולת ראייה והבחנה למרחוק. כמו בשירה של לאה גולדברג "בארץ אהבתי השקד פורח":
בתנ"ך
בגלל גודלו, אורך כנפיו וגובה מעופו הנשר מהווה סמל לכוח אדיר ממדים. הנביא יחזקאל ממשיל את מלך בבל האדיר, נבוכנדצאר, לנשר: .
ראשו וצווארו של הנשר קרחים מנוצות, ולכן הוא נראה כאילו מרט את נוצותיו לאות אֵבֶל, כפי שאנשים נהגו בעבר למרוט את שערות ראשם: .
הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות: .
הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים: .
לפני מתן תורה אלוהים דימה את יציאת מצרים למשא על כנפי נשרים: .
על שאול ויהונתן נאמר: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ". גם שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם", ועוד אומר שלמה: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם". באיוב נאמר על הנשר: "וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא", וביחזקאל "וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן". הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ".
הנשר מוזכר כעוף הדואג ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ". רש"י מסביר כי הקב"ה מתייחס לבניו כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו ואינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.
בתלמוד
ביטוי לבלבול הקיים בזיהוי בן נשר לעיט אנו מוצאים בתוספות בתלמוד הבבלי:
"נץ - פירש בקונטרס אשפרוי"ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש רבינו תם שלוכד העוף ואוכלו מחיים. וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א, ואינו, דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה".
את העיט "על תקן" נשר אנו מוצאים מאוחר יותר באיורים על גבי תשמישי קדושה, ארונות קודש, פרוכות, קירות בתי כנסת, שערי ספרים ועוד. הרקע לאיורים אלו הוא במשנה: .
בעלי החיים המופיעים במשנה זו ייצגו מודל מועדף באמנות היהודית וכאמור ניתן לפוגשם בהקשרים רבים.
גלריה
קישורים חיצוניים
נשר מקראי בתוך מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש
השפה העברית - נשר או עיט?
הנשר, כרטיס ביקור, באתר של חברת החשמל
- על תוכנית חירום שנועדה לצמצם את סיכויי ההכחדה של הנשרים באמצעות גרעיני רבייה בשבי
נשר מקראי באתר הרשימה האדומה של IUCN
נשר מקראי, גן החיות התנכ"י בירושלים
הערות שוליים
קטגוריה:נשר
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1783
קטגוריה:ארץ ישראל: נציים
קטגוריה:יוון: עופות
קטגוריה:מרוקו: עופות
קטגוריה:ערב הסעודית: עופות
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
| 2024-06-30T14:22:28
|
נשר (פירושונים)
|
קטגוריה:שמות משפחה עבריים
| 2023-07-19T03:04:46
|
נשר דרומי
|
שמאל|ממוזער|נשרי רופל באכילה
ממוזער|ביצה של הנשר רופל
נשר דרומי הקרוי גם נשר רופל (שם מדעי: Gyps ruppellii) הוא מין בסוג נשר. הנשר הדרומי נפוץ במרכז אפריקה, כולל אתיופיה, סודאן, טנזניה וגינאה. שמו המדעי של הנשר הוא על שמו של אדוארד רופל, זואולוג וחוקר גרמני בן המאה ה-19.
הם מסוגלים לעוף במהירות של עד 35 קמ"ש ועשויים לעוף עד 150 ק"מ מאתר הקינון כדי למצוא מזון. הנשר הדרומי יכול לעוף לגובה רב, כשגובה של 6,000 מטר ( 20,000 רגל) הוא גובה רגיל למדי בעבורו, ובאירוע יוצא דופן שאירע ב-29 בנובמבר 1973 אף התנגש נשר דרומי במטוס מסחרי שטס מעל חוף השנהב ברום של 11,300 מטרים (37,000 רגל).
נשר זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה עקב אובדן בתי גידול והרעלה כתוצאה מתרופה שניתנת לבעלי החיים שאת נבלותיהם אוכלים הנשרים.
בישראל
ב-5 במאי 2014 נצפה בפעם הראשונה הנשר הדרומי בישראל, בגבעות גד. חודשיים וחצי לאחר מכן נצפה פרט שני. ב-19 במאי 2021 נצפה בפעם השנייה בישראל הנשר הדרומי, בקומה ה-43 במגדל בתל אביב הנמצא בשיפוץ. פקחי רשות הטבע והגנים הגיעו למקום והבחינו שהוא נמצא במצב לא טוב וכן זקוק לטיפול. הפקחים אספו אותו לבדיקה וטיפול בבית חולים לחיות בר, אך הנשר מת באותו היום. השערת המטפלים הייתה שמותו נגרם בשל תשישות או כתוצאה מהתנגשות במגדל, ונבדק גם חשד להרעלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נשר
קטגוריה:אתיופיה: עופות
קטגוריה:סודאן: עופות
קטגוריה:טנזניה: עופות
קטגוריה:עופות שמזדמנים לישראל
קטגוריה:עופות הסוואנה האפריקנית
| 2023-07-12T08:56:40
|
נשר אפריקני
|
ממוזער|נשר על נבלת פיל אפריקני
ממוזער|נשר אפריקני בעת תעופה
ממוזער|ביצת נשר אפריקני
נשר אפריקני (שם מדעי: Gyps africanus), הידוע גם בשם נשר לבן-גב, הוא מין של נשר של העולם הישן במשפחת הנציים, הכוללת גם עיט, נץ, עקב ודיות. הוא חי במערבה ובמזרחה של אפריקה.
בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם שתי תצפיות, שתיהן מ-2021: בתחילה הוא אותר בנחל אוג שבצפון מדבר יהודה, בהמשך הוא נצפה בסמוך לקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן, והתצפיות האחרונות בו היו סמוך לעמיעד במזרח הגליל העליון. הפרט השני נצפה ב-24 ביוני דרך מצלמות מעקב של רשות הטבע והגנים בתחנת האכלה של נשרים ברמת מדבר יהודה.
תפוצה
מין זה הוא הנשר הנפוץ ביותר באפריקה, אם כי כעת הוא נמצא בירידה מהירה. תפוצתו היא מסנגל, גמביה ומאלי במערב, ברחבי אזור הסאהל לאתיופיה וסומליה במזרח, דרך מזרח אפריקה למוזמביק, זימבבואה, בוטסואנה, נמיביה ודרום אפריקה בדרום. האוכלוסייה העולמית נאמדת בכ-270 אלף פרטים.
אנטומיה
ראשו וצווארו מכוסים בנוצות פלומה. כנפיהם רחבות וזנבם קצר. גבם של הבוגרים לבן. ניצוי הצעירים כהה ברובו. גודלם של הנשרים האפריקנים בינוני, ומשקלם הממוצע הוא 5.4 ק"ג.
תזונה
כמו נשרים אחרים, גם הנשרים האפריקנים הם אוכלי נבלות, שכן הם ניזונים בעיקר מפגרים של בעלי חיים שהם מוצאים בזמן מעופם מעל סוואנות אפריקה או אזורים מיוערים ואפילו אזורי מגורים. לדוגמה הם עוקבים אחרי זרמי המים במהלך העונה הרטובה, מקום אידיאלי למצוא בו מזון, כמו למשל בעלי חיים אחרים הנאספים כדי לשתות מהמים. נשרים אלו הם בסכנת הכחדה החיים בסביבה שמצטמצמת וגורמים אלו מביאים לירידה בכמות המזון הזמין. כל אלו מגבירים את התחרות על המזון, בין הנשרים ובין עצמם, ובינם ובין מינים אחרים.
מספר דוגמאות למזונו של הנשר האפריקני: זברות, צבאים, חזירי יבלות או יענים, אך הנשר יאכל פגר של כל חיה שהוא ימצא.
רבייה
לעיתים קרובות נעים הנשרים בלהקות. הם מתרבים על גבי עצים אך נרשם גם קינון על עמודי חשמל בדרום אפריקה (2013). מחזורי הקינון שלהם ארוכים מאוד ולכן הם מבלים חלק גדול מהשנה בסמוך לקן שלהם. הנשרים הם מונוגמיים ובעלי צורת טיפול דו-הורית בצאצאים, כלומר שני ההורים חולקים באחריות לדגירה על הביצה ולהאכלת הצאצא. צורת רבייה זו אפקטיבית לנשר האפריקני מכיוון שהנקבה מטילה ביצה אחת בכל הטלה, הדגירה על כל ביצה נמשכת כ-56 ימים עד לבקיעתה, והטיפול בגוזלים נמשך כ-120–125 ימים. לאחר מכן הגוזל עדיין תלוי באופן חלקי בהוריו לעוד כ-5–6 חודשים נוספים. בסך הכל כשנה של אחריות לדגור ולהאכיל את הצאצא. מרבית הנשרים אינם מבצעים נדידה עונתית (כלומר, הם "מאכלסים").
סיכון
המינים ניצבים בפני איומים כמו רגישות למעבר של בתי הגידול למערכות אגרו-פסטורליות ואיבוד הבר הפראי, דבר המוביל לירידה בזמינות של נבלות, ציד למסחר, רדיפות והרעלות.
במזרח אפריקה הבעיה העיקרית היא הרעלות (במיוחד על ידי חומרי הדברה רעילים ביותר), המתרחשת בעיקר מחוץ לאזורים המוגנים. בנוסף ציד עם תחמושת עופרת תורם גם הוא לתמותת המין. עדויות חדשות שנעשו על ידי תיוג כנף ומחקר טלמטרי מצביעים על כך שהתמותה השנתית, בעיקר מהרעלה מקרית, יכולה להגיע ל-25%. מקרים ברחבי אפריקה מעידים על כך שמין זה עלול להיות נתון להרעלה מכוונת אך גם להרעלה מקרית. כ-144 נשרים נהרגו לאחר שאכלו פגר פיל בפארק לאומי גונרזו, זימבבואה ב-2012, המודלים הראו כי אפילו לפגר פיל אחד מורעל יכולה להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה של הנשר.
בדרום אפריקה, נשרים נלכדים ונצרכים בשל היתרונות הרפואיים והפסיכולוגיים. הירידה במספרם וההשלכות האפשריות בניגריה יוחסו לסחר בחלקי הנשר עבור שיטות הג'וג'ו המסורתיות. נתוני הסחר במערב ומרכז אפריקה מוערכים בכ-924–1,386 נשרים על פני תקופה של 6 שנים, מה שמייצג כנראה חלק נכבד של האוכלוסייה המקומית. בנוסף, הנשר האפריקני בעל הגב הלבן הוא אחר ממיני העופות המועדפים במסחר על פי מרפאים וסוחרים מסורתיים. כתוצאה מכך ומלחצים סביבתיים ניתן לצפות כי האוכלוסייה בזולולנד עלולה להיכחד באופן מקומי בתוך 26 שנים, אלא אם כן שיעורי התמותה הוערכו בצורה לא נכונה ובמקרה זה האוכלוסייה תיכחד בתוך 10–11 שנים.
ב-2007 הוערך מצב השימור של הנשר מחדש, והוא סווג במצב "קרוב לסיכון" (בעוד שלפני כן מצבו היה "ללא חשש"). כיום מצבו של הנשר האפריקני הידרדר בצורה קיצונית והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
לקריאה נוספת
ערד בן דוד נשר לבן-גב, האורח האפריקני שעשה היסטוריה!, אתר הצפרות הישראלי, מחברת הנדירים, 9 במאי 2021
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1865
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאסו סלבדורי
קטגוריה:נשר
קטגוריה:סומליה: עופות
קטגוריה:דרום אפריקה: עופות
קטגוריה:עופות הסוואנה האפריקנית
קטגוריה:נמיביה: עופות
קטגוריה:ארץ ישראל: נציים
| 2024-09-26T06:25:35
|
דיסקט
|
REDIRECT תקליטון
| 2003-12-27T15:18:11
|
טיטאן (ירח)
|
טיטאן הוא הירח הגדול ביותר של כוכב הלכת שבתאי. הוא הירח השני בגודלו (מבחינת קוטר) בכל מערכת השמש, וקוטרו גדול אף יותר מזה של כוכב הלכת חמה. הוא התגלה ב־25 במרץ 1655 על ידי האסטרונום ההולנדי כריסטיאן הויגנס, אשר קרא לו בפשטות "ירחו של שבתאי" (שכן היה הראשון שנמצא). מאוחר יותר נמצאו עוד ארבעה ירחים על ידי ג'ובאני דומניקו קאסיני, והוא כינה אותם "ירחיו של לואי", על שם לואי הארבעה עשר. אסטרונומים רבים מאותה תקופה קראו לירחים שבתאי 1 עד שבתאי 5.
ג'ון הרשל טבע את שמות הירחים, במאמרו משנת 1847, "תוצאותיהן של תצפיות אסטרונומיות שבוצעו בכף התקווה הטובה", כשמותיהם של הטיטאנים, לפי המיתולוגיה היוונית.
נכון ל־2019 נתגלו 82 ירחים, כולל טיטאן, סביב שבתאי.
מידע כללי
טיטאן הוא ירח קר, אפל ואפוף ערפל ואבק. הוא הירח השני בגודלו במערכת השמש, אחרי גנימד, ירחו של צדק. הוא גדול יותר מכוכב הלכת כוכב חמה וקוטרו שווה כמעט למחצית קוטרו של כדור הארץ. הוא ידוע גם זה כמה עשרות שנים כירח היחיד במערכת השמש המכיל אטמוספירה. האטמוספירה שלו מורכבת מ־94% חנקן ו־6% מתאן. בטיטאן קיימים רבים מחומרי הגלם של החיים, כולל חנקן, פחמן ומים, אך במרחק 1.4 מיליארד ק"מ מהשמש, נעולים מרבית המים בטיטאן, אם לא כולם, בקרח, כך שהגשם היורד במקומות שונים על פני הירח עשוי ברובו ממתאן. המתאן משמש גם מרכיב חשוב בתרכובות אורגניות אחרות.
טיטאן מקבל רק כאחוז אחד מאנרגיית השמש, לעומת כדור הארץ, ולכן הטמפרטורות הממוצעות בו הן מינוס 180 מעלות צלזיוס.
טיטאן הולך ותופס לו מקום של כבוד ברשימת האתרים לחיפוש אחר חיים חוצניים. בדומה לירחו של צדק, אירופה, עשוי טיטאן להסתיר בחובו, מתחת לשכבת הקרח שעל פניו, שכבה תת־קרחית של מים זורמים.
פני השטח קרים מדי למים זורמים, שהם הדבר הדרוש ביותר לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם, אך עמוק מתחת לפני השטח עשוי להיות מספיק חם כדי להמיס את הקרח, ומדענים מצאו על טיטאן מולקולות אורגניות פשוטות, הדומות לאלו של דלק למכוניות. המולקולות הללו רחוקות מאוד מחיים, אך הן צעד ראשון לקראתם.
ב־14 בינואר 2005 נחתה הגשושית הויגנס על פניו של טיטאן ושידרה משם צילומים לכדור הארץ. מניתוח צילומים אלו, עולה שעל פניו של טיטאן מתקיימות תופעות גאולוגיות מסוג דיונות חול שנגרמות באמצעות רוחות, ערוצי נחלים ונהרות עם חלוקי נחל, מקווי אגמים וימות, ובליית סלעים שנגרמות על ידי "מחזור מתאן": המתאן מתאדה מימות מתאן נוזלי, מתעבה לענני מתאן אשר מורידים גשמי מתאן שנקווים למאגרים תת־קרקעיים שפורצים במעיינות וזורמים אל ימות המתאן בנחלים וחוזר חלילה בדומה ל"מחזור המים" על פני כדור הארץ.
ימות המתאן מרוכזות בעיקר בקטבים הקרים יותר, בהם מצב הצבירה הטבעי של המתאן הוא נוזל.
מחקרים מ-2018 מצאו כי על טיטאן מתחוללות סופות אבק. זהו המקום השלישי במערכת השמש שבו זוהתה סופת אבק, אחרי כדור הארץ ומאדים.
ראו גם
צוללת לחקר האגמים בטיטאן
קישורים חיצוניים
Titan moon's colossal methane seas מאתר ה־BBC
חלק שני
הערות שוליים
קטגוריה:ירחי שבתאי
| 2024-02-29T08:24:12
|
30 בדצמבר
|
30 בדצמבר הוא היום ה-364 בשנה (365 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשאר עוד יום אחד.
אירועים היסטוריים ביום זה
1460 – קרב וייקפילד במלחמות השושנים באנגליה
1730 – רעידת אדמה בהוקאידו שביפן
1843 – נחקקה חוקת האיטי החדשה של שנת 1843
1853 – רכישת גדסדן: ארצות הברית רוכשת ממקסיקו שטחים לאחר סיום המלחמה בין השתיים
1922 – מוקמת ברית המועצות
1922 – הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז הופכת לחלק מברית המועצות
1947 – מלך רומניה, מיכאי הראשון נאלץ לוותר על כיסאו בלחץ הקומוניסטים
1947 – טבח בתי הזיקוק בחיפה
1953 – הטלוויזיות הצבעוניות הראשונות מוצעות למכירה בארצות הברית
1961 – נחנך אולם "התיאטרון הקאמרי" ברחוב דיזנגוף בהעלאת ההצגה "כנרת כנרת" מאת נתן אלתרמן
1970 – סלע שניתק ממקומו עקב הגשמים מחץ חדר אוכל בבסיס צבאי ליד נאות הכיכר וגרם למותם של 19 חיילים
1973 – צוות משימת סקיילאב 4 מבצע שיחה ועידה עם מרכז הבקרה ביוסטון ומגיעים להסכמות המבטלות את "השביתה" בחלל, עקב עומס המטלות הרב עליהם. הוסכם כי לאסטרונאוטים מגיע זמן מנוחה לפני ואחרי תקופת השינה, וגם זמן לביצוע אימון גופני ממושך
1989 – מועצת חזית ההצלה הלאומית של רומניה מחליטה על פירוק הסקוריטטה
2004 – 194 הרוגים בשרפה במועדון לילה בבואנוס איירס
2006 – סדאם חוסיין, שליט עיראק לשעבר, מוצא להורג בתלייה
2010 – משה קצב מורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשתי עבירות אינוס ובעבירות נוספות
2020 – יונתן פולארד עולה לארץ עם אשתו לאחר 30 שנה בכלא האמריקאי
נולדו
ממוזער|203x203 פיקסלים|טיטוס
ממוזער|217x217 פיקסלים|הידקי טוג'ו
ממוזער|200x200 פיקסלים|טייגר וודס
39 – טיטוס, קיסר רומא (נפטר ב-81)
1371 – וסילי הראשון, נסיך מוסקבה (נפטר ב-1425)
1490 – אבוסוד אפנדי, שייח' אל-אסלאם באימפריה העות'מאנית, פוסק הלכה, פרשן הקוראן, ומשפטן חנפי (נפטר ב-1574)
1819 – תאודור פונטאנה, סופר ומשורר גרמני מהזרם הריאליסטי (נפטר ב-1898)
1865 – רודיארד קיפלינג, סופר ומשורר אנגלי (נפטר ב-1936)
1869 – סטיבן ליקוק, הומוריסטן קנדי (נפטר ב-1944)
1884 – הידקי טוג'ו, גנרל בצבא היפני הקיסרי וראש הממשלה של האימפריה היפנית בזמן מלחמת העולם השנייה (הוצא להורג ב-1948)
1902 – בנימין עומר (חתולי), מלחין, מעבד, מנצח מקהלות ותזמורות ומורה למוזיקה ישראלי (נפטר ב-1976)
1904 – דמיטרי קבלבסקי, מלחין רוסי (נפטר ב-1987)
1905 – דניאיל חארמס, סופר וסאטיריקן רוסי (נפטר ב-1942)
1921 – רשיד כראמי, ראש ממשלת לבנון (נרצח ב-1987)
1924 – דוד שומרון, איש מערכת הביטחון, חבר במטה המבצעים של הלח"י וכן שירת במוסד (נפטר ב-2020)
1928 – בו דידלי, גיטריסט וזמר אמריקני (נפטר ב-2008)
1930 – אורה נודל-ירון, שחקנית כדורסל ושחמטאית ישראלית
1930 – טו יויו, מדענית סינית שהתמחתה בכימיה פרמצבטית
1935 – עומר בונגו, נשיא גבון מאז 1967 (נפטר ב-2009)
1935 – עליזה ורדי, גנטיקאית ישראלית שהתמחתה בתחום ההדרים (נפטרה ב-2014)
1935 – סנדי קופקס, שחקן בייסבול אמריקאי ממוצא יהודי
1937 – גורדון בנקס, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2019)
1937 – שלמה גרופמן, איש עסקים ויזם נדל"ן
1940 – גדעון פרל, רב היישוב אלון שבות וממייסדיו (נפטר ב-2021)
1940 – ג'יימס בורוז, במאי טלוויזיה אמריקאי יהודי
1940 – גילה גולן, דוגמנית ישראלית ושחקנית קולנוע הוליוודית
1942 – ולדימיר בוקובסקי, דיסידנט סובייטי (נפטר ב-2019)
1946 – פטי סמית', מוזיקאית, זמרת יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית, זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק"
1946 – ברטי פוגטס, כדורגלן גרמני
1947 – ג'ורג'יה בנקרט, מתמטיקאית ופיזיקאית (נפטרה ב-2022)
1948 – עלי מוהר, פזמונאי ופובליציסט ישראלי (נפטר ב-2006)
1948 – חנוך מרמרי, עיתונאי ועורך
1952 – אמנון גופר, טייל, מורה דרך וחוקר התרבות הגלילית
1954 – פנינה רוזנבלום, אשת עסקים וחברת הכנסת לשעבר מטעם הליכוד
1956 – עבדאללה אבו מערוף, חבר הכנסת מטעם הרשימה המשותפת
1961 – בן ג'ונסון, אתלט קנדי
1974 – אלכס אלבס, כדורגלן ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2012)
1975 – טייגר וודס, שחקן גולף אמריקני
1982 – יאנה גור, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1984 – לברון ג'יימס, כדורסלן אמריקאי
1986 – אלי גולדינג, זמרת בריטית יהודייה
1993 – יובל ספרא, שחיין מים פתוחים ישראלי
1995 – V, זמר ושחקן דרום קוריאני
נפטרו
ממוזער|221x221 פיקסלים|ריצ'רד דוכס יורק
ממוזער|248x248 פיקסלים|סדאם חוסיין
ממוזער|210x210 פיקסלים|עבד א-רחמן וחיד
274 – ה פליקס הראשון (תאריך לידה לא ידוע)
1331 – ברנרדו גי, אינקוויזיטור (נולד ב-1261)
1436 – לודוויג השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ (נולד ב-1378)
1460 – ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק (נולד ב-1411)
1592 – האפיפיור אינוקנטיוס התשיעי (נולד ב-1519)
1644 – יאן בפטיסט ואן הלמונט, כימאי, פיזיולוג ורופא פלמי (נולד ב-1580)
1640 – ז'אן פרנסואה רז'י, מטיף וכומר צרפתי (נולד ב-1597)
1691 – רוברט בויל, מדען אירי (נולד ב-1627)
1803 – פרנסיס לואיס, מחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית (נולד ב-1713)
1894 – אמיליה בלומר, פעילה חברתית אמריקאית בתחום זכויות הנשים (נולדה ב-1818)
1941 – אל ליסיצקי, אמן רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל (נולד ב-1890)
1944 – רומן רולן, סופר, מחזאי וחוקר מוזיקה צרפתי (נולד ב-1866)
1947 – אלפרד נורת' וייטהד, פילוסוף, פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי (נולד ב-1861)
1966 – כריסטיאן הרטר, מדינאי אמריקני (נולד ב-1895)
1968 – טריגווה לי, פוליטיקאי נורווגי, מזכ"ל האו"ם הנבחר הראשון (נולד ב-1896)
2000 – ג'וליוס אפשטיין, תסריטאי אמריקאי (נולד ב-1909)
2006 – סדאם חוסיין, שליט עיראק (נולד ב-1937)
2008 – אריה בראון, חזן ישראלי, שימש כחזן הצבאי הראשי בצה"ל (נולד ב-1934)
2009 – עבד א-רחמן וחיד, פוליטיקאי ואיש דת מוסלמי אינדונזי, תאולוג ומחנך, נשיא אינדונזיה בין השנים 1999–2001 (נולד ב-1940)
2012 – ריטה לוי-מונטלצ'יני, כלת פרס נובל (נולדה ב-1909)
2014 – לואיז ריינר, שחקנית גרמניה-יהודייה שזכתה פעמיים בפרס אוסקר (נולדה ב-1910)
2018 – אדגר הילסנראט, סופר יהודי-גרמני ניצול השואה (נולד ב-1926)
2018 – הקטור טימרמן, עיתונאי, דיפלומט ופעיל זכויות אדם ארגנטינאי יהודי (נולד ב-1953)
2019 – גרטרוד הימלפרב, היסטוריונית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1922)
2020 – אברהם גינזבורג, פרופסור למדעי המחשב, משנה לנשיא הטכניון ונשיא האוניברסיטה הפתוחה (נולד ב-1926)
2020 – רוברט פרוש, מנהל סוכנות החלל הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל של ארצות הברית (נולד ב-1928)
2020 – יהושע מצא, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1931)
2021 – צבי בורודו, זמר בריטון, שחקן תיאטרון, פזמונאי ומעבד מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1929)
2021 – סם ג'ונס, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1933)
2022 – שמואל טולידאנו, איש "מוסד" בכיר, יועץ לענייני ערבים של ראשי הממשלה לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין, וחבר הכנסת בכנסת התשיעית (נולד ב-1921)
2022 – ברברה וולטרס, עיתונאית אמריקאית (נולדה ב-1929)
2023 – יהודית היבנר, פעילה ומנהיגה במגזר הדתי-לאומי בישראל (נולדה ב-1921)
חגים ואירועים החלים ביום זה
29 בדצמבר – 31 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל ל
קטגוריה:דצמבר
| 2024-07-31T10:33:00
|
31 בדצמבר
|
31 בדצמבר הוא היום ה-365 בשנה (366 בשנה מעוברת), בשבוע ה-53 בלוח הגרגוריאני. זהו היום האחרון בשנה.
אירועים היסטוריים ביום זה
406 – ונדלים, אלאנים ושוואבים חוצים את נהר הריין ומתחילים בפלישה לגאליה, אירוע שהיה חלק מנדידת העמים
535 – האימפריה הביזנטית משלימה את כיבוש סיציליה
1492 – כ-100,000 יהודים מגורשים מסיציליה
1600 – נוסדה חברת הודו המזרחית הבריטית
1621 – גאבור בתלן מלך הונגריה מוותר על כיסאו תמורת אישור חוזה ניקולסבורג על ידי פרדיננד השני קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1687 – השיט הראשון של הוגנוטים מצרפת לכף התקווה הטובה
1857 – המלכה ויקטוריה קובעת את אוטווה כבירת קנדה
1879 – תומאס אלווה אדיסון מציג לראשונה את הנורה החשמלית
1900 – בעיר דטרויט שבארצות הברית הוטמנה קפסולת זמן שתפתח לאחר מכן באותו תאריך בשנת 2000. זהו המקרה הראשון הידוע של הטמנת קפסולת זמן עם תאריך מוגדר לפתיחתה
1909 – גשר מנהטן נפתח לתנועת כלי רכב
1918 – סיום מלחמת גאורגיה-ארמניה, שהחלה ב-7 בדצמבר 1918, ונסתיימה עם התערבות הבריטים
1941 – הקראת הכרוז של אבא קובנר "אל נלך כצאן לטבח!" הקורא לנוער היהודי להתארגן למאבק חמוש בנאצים
1944 – הונגריה מכריזה מלחמה על גרמניה
1963 – הפדרציה של רודזיה וניאסלנד מתפצלת ל-3 מדינות: רודזיה, זמביה ומלאווי
1969 – ספינות שרבורג מגיעות לנמל חיפה
1973 – המערך בראשות גולדה מאיר זוכה בבחירות לכנסת השמינית
1981 – הפיכה צבאית בגאנה
1991 – סיום מלחמת האזרחים באל סלוודור
1999 – בוריס ילצין מתפטר מנשיאות רוסיה, ומעביר את השלטון לוולדימיר פוטין
1999 – תעלת פנמה עוברת לשלטונה הבלעדי של פנמה
1999 – בכל רחבי העולם חגגו את תחילתו של האלף ה-3, החגיגות התרחשו בצל החששות מבאג 2000 שהתבדו
2000 – צה"ל הורג את ראש הפת"ח בטול כרם, תאבת תאבת, בסיכול ממוקד
2000 – בית המשפט המחוזי בתל אביב גוזר 35 שנות מאסר על האנס בני סלע, העונש החמור ביותר שהטיל בית משפט בישראל על עבירות אונס
2003 – פירוק משרד הדתות
2023 – מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, התפטרה מתפקידה
נולדו
ממוזער|222x222 פיקסלים|מאטיס
ממוזער|227x227 פיקסלים|שמעון ויזנטל
ממוזער|173x173 פיקסלים|סלמאן מלך סעודיה
ממוזער|216x216 פיקסלים|טוביה צפיר
225 – לאורנטיוס מרומא, קדוש נוצרי (נפטר ב-258)
1378 – האפיפיור קליקסטוס השלישי (נפטר ב-1458)
1491 – ז'אק קרטייה, מגלה ארצות צרפתי (נפטר ב-1557)
1504 – ביאטריש מפורטוגל, דוכסית סבויה (נפטרה ב-1538)
1514 – אנדריאס וסאליוס, רופא פלמי (נפטר ב-1564)
1550 – אנרי הראשון, דוכס גיז (נפטר ב-1588)
1720 – צ'ארלס אדוארד סטיוארט, הטוען לכתר בריטניה ואירלנד (נפטר ב-1788)
1830 – אסמאעיל פאשא, מושל מצרים (נפטר ב-1895)
1869 – אנרי מאטיס, צייר צרפתי (נפטר ב-1954)
1880 – ג'ורג' מרשל, גנרל אמריקאי וחתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1959)
1881 – יעקב ישראל דה האן, קורבן הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל (נפטר ב-1924)
1896 – ישראל רוקח, ראש עריית תל אביב, חבר הכנסת ושר מטעם הציונים הכלליים (נפטר ב-1959)
1898 – אליהו דובקין, ממנהיגיה של תנועת העבודה בארץ ישראל, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, מחותמי מגילת העצמאות וממייסדי מוזיאון ישראל (נפטר ב-1976)
1899 – אריה שנארי, ציוני מברית המועצות (נפטר ב-1977)
1905 – גי מולה, ראש ממשלת צרפת (נפטר ב-1975)
1908 – שמעון ויזנטל, צייד נאצים (נפטר ב-2005)
1908 – ג'ים בראון, כדורגלן אמריקני (נפטר ב-1994)
1912 – זרבבל גלעד, משורר עברי, עורך ומתרגם (נפטר ב-1988)
1914 – שמואל בן ארצי, סופר ומשורר (נפטר ב-2011)
1917 – יוחנן כהן, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2013)
1922 – מארק אדלמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה (נפטר ב-2009)
1925 – ט. כרמי, משורר עברי, מתרגם ועורך ישראלי (נפטר ב-1994)
1929 – ג'רמי ברנשטיין, פיזיקאי, מחנך וסופר מדע פופולרי אמריקאי
1929 – שיינדי מילר, ניצולת השואה
1935 – רענן נעים, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1935 – סלמאן, מלך ערב הסעודית
1937 – אנתוני הופקינס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי-אמריקאי
1937 – אברהם הרשקו, ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
1939 – יואב לויטס הלוי, סופר ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2019)
1941 – אלכס פרגוסון, מאמן כדורגל סקוטי
1943 – ג'ון דנוור, זמר אמריקאי (נפטר ב-1997)
1943 – בן קינגסלי, שחקן בריטי
1945 – יוסי גנוסר, בכיר בשב"כ, ואיש עסקים שהתפרסם בקשריו עם בכירים ברשות הפלסטינית (נפטר ב-2004)
1945 – קוני ויליס, סופרת מדע בדיוני אמריקנית
1945 – לאונרד אדלמן, פרופסור למדעי המחשב ולביולוגיה מולקולרית
1945 – טוביה צפיר, שחקן ישראלי
1948 – דונה סאמר, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-2012)
1948 – יוסי לז'ה, כדורסלן ישראלי (נפטר ב-2024)
1952 – ווהן ג'ונס, מתמטיקאי אמריקאי וניו זילנדי (נפטר ב-2020)
1954 – אלכס סלמונד, פוליטיקאי סקוטי (נפטר ב-2024)
1955 – הרב מרדכי ישכר בער לייפר, האדמו"ר השלישי מפיטסבורג (נפטר ב-2020)
1959 – ואל קילמר, שחקן אמריקאי
1965 – אילנה ברגר, אלופת ישראל בטניס
1971 – ליעד שהם, עורך דין וסופר ישראלי
1973 – מורדי גרשון, שחקן, במאי תיאטרון ומחזאי ישראלי
1977 – סיי, זמר דרום קוריאני
1979 – עמיר מנור, במאי קולנוע ועיתונאי ישראלי
1991 – נואל סטיבנסון, קומיקסאית וכותבת אמריקאית
1992 – מאודו לו, כדורסלן גרמני
נפטרו
ממוזער|194x194 פיקסלים|קומודוס
ממוזער|233x233 פיקסלים|סילבסטר הראשון - לכבודו חוגגים את חג הסילבסטר, ביום פטירתו, היום האחרון של השנה
ממוזער|250x250 פיקסלים|זוויאד גמסחורדיה
192 – קומודוס, קיסר רומא (נולד ב-162)
335 – סילבסטר הראשון, אפיפיור (נולד ב-285)
1011 – רבי שמריה בן אלחנן, הרב הראשי בקהילת יהודי מצרים בקהיר ("פוסטאט"), בסוף המאה ה-10 ותחילת המאה ה-11
1384 – ג'ון ויקליף, כומר אנגלי מנושאי דגל המהפכה הדתית שמרדה בכנסייה הקתולית (נולד ב-1328)
1583 – תומאס ארסטוס, רופא ותאולוג פרוטסטנטי (נולד ב-1524)
1610 – לודולף ואן צאולן, מתמטיקאי גרמני-הולנדי מהילדסהיים (נולד ב-1540)
1705 – קתרינה, נסיכת פורטוגל, רעייתו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה (נולדה ב-1638)
1864 – ג'ורג' דאלאס, סגן הנשיא ה-11 של ארצות הברית (נולד ב-1792)
1877 – גוסטב קורבה, צייר צרפתי (נולד ב-1819)
1882 – לאון גמבטה, מדינאי צרפתי, מראשיה וממיסדיה של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נולד ב-1838)
1948 – ישראל פרידמן מהוסיאטין, האדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין ובין תומכי הציונות הדתית (נולד ב-1857)
1950 – קרל רנר, קנצלר ונשיא אוסטריה (נולד ב-1870)
1960 – רוי ארצ'יבלד יאנג, בנקאי אמריקאי ששימש כיושב ראש דירקטוריון הבנק הפדרלי עם פרוץ המשבר בוולט סטריט ב-1929 ותחילתו של השפל הגדול (נולד ב-1882)
1974 – סלמאן מוצפי, מקובל, ראש ישיבת "בני ציון" בירושלים (נולד ב-1900)
1980 – מרשל מקלוהן, חוקר תקשורת קנדי (נולד ב-1911)
1985 – סם שפיגל, מפיק קולנוע אמריקאי (נולד ב-1901)
1985 – ריקי נלסון, זמר ושחקן אמריקאי (נולד ב-1940)
1993 – זוויאד גמסחורדיה, נשיאה הראשון של גאורגיה (נולד ב-1939)
2000 – בנימין זאב כהנא, ראש ישיבת הרעיון היהודי, פעיל פוליטי ימני ישראלי, שהקים והנהיג את תנועת כהנא חי (נולד ב-1966)
2002 – מתתיהו זלצר, רופא ילדים, מומחה ברפואת היילוד (נאונאטולוגיה) ואחד מהאבות המייסדים של התחום (נולד ב-1922)
2004 – אלישבע גרינבאום, משוררת ומחזאית (נולדה ב-1965)
2006 – יעקב חודורוב, שוער כדורגל ישראלי (נולד ב-1927)
2007 – מוחמד עות'מאן א-סייד, פוליטיקאי לובי (נולד ב-1922)
2012 – ישראל רינג, משורר עברי, סופר והוגה דעות (נולד ב-1922)
2014 – אדוארד הרמן, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע אמריקני (נולד ב-1943)
2014 – דודו ירדני, מפיק, יוצר ושחקן ישראלי (נולד ב-1946)
2015 – מיכאל בהט, מחנך וחוקר תנ"ך ישראלי (נולד ב-1915)
2015 – נטלי קול, זמרת אמריקאית זוכת פרס גראמי (נולדה ב-1950)
2018 – מאיה קזביאנקה, זמרת ישראלית (נולדה ב-1941)
2018 – אלעזר מרדכי קניג, רב חסיד ברסלב, ומנהיג קהילת ברסלב בצפת (נולד ב-1945)
2018 – עזריה בסיס, רב ופוסק הלכה, רבה הראשי של ראש העין וחבר מועצת הרבנות הראשית (נולד ב-1945)
2019 – יצחק גרודזינסקי, רב ישראלי, מייסד וראש כולל תורת אברהם בבני ברק (נולד ב-1929)
2020 – דיק ת'ורנברג, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1932)
2021 – בטי וייט, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת 7 פרסי אמי (נולדה ב-1922)
2021 – חנה הראל, מורה ומחנכת ישראלית (נולדה ב-1923)
2021 – אליהוא כ"ץ, סוציולוג של התקשורת, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, פרופסור מחקר לתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה, חתן פרס ישראל למדעי החברה (נולד ב-1926)
2021 – ציפורה כגן, חוקרת ספרות ישראלית (נולדה ב-1931)
2021 – חגי רגב, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף (נולד ב-1943)
2022 – בנדיקטוס השישה עשר, האפיפיור ה-265, ממוצא גרמני (נולד ב-1927)
2023 – אדי ברניס ג'ונסון, פוליטיקאית אמריקאית (נולדה ב-1935)
2023 – אריה יאס, במאי תיאטרון וטלוויזיה, איש תקשורת, שחקן, עיתונאי, מפיק, יזם, מנחה, עורך ומחזאי ישראלי (נולד ב-1946)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סילבסטר, חג התחלפות השנה בלוח הגרגוריאני
פתיחת ראלי דקר
נובי גוד, חג התחלפות שנה אשר נהוג בקרב מדינות ברית המועצות לשעבר
30 בדצמבר – 1 בינואר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל לא
קטגוריה:דצמבר
| 2024-10-12T17:03:24
|
BRouter
|
BRouter (נהגה בי-ראוטר או בראוטר) או נתב–גשר הוא מכשיר ברשת מחשבים המשלב בין גשר (Bridge) לנתב (Router).
BRouter מחבר שתי רשתות מקומיות (כאשר כל אחת היא מתחם התנגשות נפרד, אך שתיהן ביחד מהוות את אותו מתחם שידור) אל רשת אזורית אחת או יותר (ובדרך כלל אל האינטרנט). ה־BRouter מנהל רישום של כתובות ה־MAC של רכיבי התקשורת בשתי הרשתות המקומיות המחוברות אליו, ומחבר ביניהן כמו גשר. כמו כן ה־BRouter יוגדר להיות השער (Default Gateway) של הרשתות המקומיות, כאשר מגיעה אליו חבילה הממוענת לכתובת ה־MAC של ה־BRouter (כלומר אל הרשת החיצונית) הוא מעביר אותה אל הרשת האזורית, כאילו היה נתב. מבחינת הרשת האזורית ה־BRouter הוא נתב לכל דבר, וכאשר הוא מקבל חבילה המיועדת לרשת הפנימית (על פי כתובת ה־IP שלה) הוא מעביר אותה אל הרשת המקומית הנכונה על פי כתובת ה־MAC.
BRouter מתפקד בשכבת הרשת של מודל ה־OSI ובשכבת הרשת של מודל ה־TCP/IP וגם בשכבת הקישוריות של מודל ה־OSI ובשכבה הפיזית של מודל ה־TCP/IP.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ציוד לתקשורת מחשבים
| 2024-04-24T17:54:17
|
רכזת
|
שמאל|ממוזער|250px|רכזת מתוצרת אדימקס עם כניסת UPLINK
שמאל|ממוזער|250px|שילוב של רכזת (hub) ומתג (switch) ברשת תקשורת. מחשבים A ו-B נמצאים באותו מתחם התנגשות, והמחשבים A, B ו-C נמצאים באותו מתחם שידור
רַכֶּזֶת (גם מרכזת; באנגלית: Hub) היא רכיב ברשת מחשבים המחבר בין שני מקטעים או יותר של אותה הרשת ומאפשר להגדיל את המרחק בין קצותיה. דהיינו, רכזת היא משחזר בעל יותר משתי כניסות.
הרכזת נכנסת לפעולה כאשר מתקבלת תשדורת באחד מקצותיה, היא מנקה את התשדורת מהפרעות, מחזקת את האות אם יש צורך בכך ולאחר מכן מעבירה אותו הלאה אל כל שאר קצוות הרשת. הרכזת לא מגבילה מתחמי שידור או מתחמי התנגשות.
רכזת היא רכיב של שכבה הפיזית הן במודל ה־OSI והן במודל ה־TCP/IP. בהיותה בשכבה הפיזית, הרכזת לא מבצעת פעולות מתוחכמות עם חבילות הנתונים שמגיעות, היא לא מנתחת את תוכן החבילות כדי לייעל את שליחתן, והיא איננה מודעת למקור החבילה או ליעדה.
רכזת היא רכיב פשוט יחסית ברשתות תקשורת, אשר לא מנהל את התעבורה העוברת דרכו. כל חבילת נתונים שמגיעה אליו דרך כניסה מסוימת מועברת אל שאר הכניסות של הרכזת. בגלל שהחבילות מגיעות ממקורות שונים שאינם מתואמים, ובגלל שהחבילה מועברת אל שאר הכניסות של הרכזת ללא הבחנה, לא פעם נוצרת התנגשות בין החבילות השונות - עובדה שמפחיתה מיעילות הרשת. הצורך של אמצעים שמחוברים לרכזת לזהות מצבים של התנגשות ולטפל בהם יוצרת הגבלות על כמות הרכזות שאפשר לחבר אחת לשנייה: ברשתות 10BASE-T ניתן לחבר עד 4 רכזות בין כל 2 תחנות, וברשתות 100BASE-T ניתן לחבר רק 2 רכזות זו לזו בין כל 2 תחנות - ואף זאת מתאפשר רק ברכזות אשר גורמות להשהייה נמוכה. ישנן רכזות אשר מתגברות על מגבלה זו באמצעות כניסה מיוחדת (כניסת UPLINK) שאינה מיועדת לקישור של תחנות אל הרכזת אלא לקישור של הרכזת אל ציוד רשת אחר (ובפרט רכזות אחרות). גם השימוש בכניסה זו לא מונע לחלוטין את בעיית ההתנגשויות, אך משפר במעט את ביצועי הרשת. ככל שהרשת מהירה יותר שב ועולה הסיכוי להתנגשות. על-מנת להתגבר על ההתנגשויות ולהגיע לביצועי רשת טובים יש צורך במתג.
רכזות רבות מסוגלות לזהות בעיות נפוצות, כגון ריבוי התנגשויות בכניסה מסוימת, ולנתק זמנית את הכניסה הזו משאר הכניסות. יכולת זו מונעת מתחנות את היכולת לשתק את כלל מתחם ההתנגשות, ומהווה יתרון בהשוואה לטופולוגיית רשת מסוג אפיק (כגון 10BASE-2). יתרון נוסף, אך פחות שימושי, הוא חיווי באמצעות נורות לד על הפעילות בכל כניסה. בניסיון לאתר פעילות חריגה של כניסה מסוימת ניתן להיעזר בנורות אלו על-מנת לאתר את הכניסה הבעייתית ולנתק אותה באופן ידני מהרכזת.
רכזות יכולות לשמש גם כחלופה לשיקוף פורטים, לעבודה עם רחרחן, ולרשתות בהן רוב התעבורה היא שידור הנובע ממקור יחיד אל שאר התחנות שמחוברות לרכזת.
ראו גם
נתב
מונחים ברשת מחשבים
Repeater
קישורים חיצוניים
קטגוריה:חומרה
קטגוריה:ציוד לתקשורת מחשבים
| 2022-11-27T11:11:43
|
משחזר
|
שמאל|ממוזער|250px|איור המדגים משחזר אלחוטי
משחזר (באנגלית: Repeater) הוא רכיב אלקטרוני המחבר בין שני מקטעים של אותה רשת תקשורת, ומאפשר להגדיל את המרחק בין שני קצותיה. המשחזר נכנס לפעולה כאשר מתקבלת תשדורת באחד מקצותיו, הוא מנקה את התשדורת מהפרעות, מגביר את האות אם יש צורך בכך, ומעביר אותו הלאה אל הקצה השני. משחזר לא מגביל מתחמי שידור או מתחמי התנגשות. לכל מדיית תקשורת מותאם משחזר ייחודי, וקיימים רכיבים עבור כל סוגי המדיות, ובין השאר עבור כבלים מוצלבים, סיבים אופטיים ואף לתקשורת אלחוטית.
משחזר של רשת מחשבים מתפקד בשכבה הפיזית של מודל ה-OSI ובשכבה הפיזית של מודל TCP/IP.
ראו גם
תקשורת מחשבים - מונחים
רכזת
תחנת ממסר
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ציוד לתקשורת מחשבים
| 2022-06-02T12:31:08
|
Brouter
|
REDIRECT BRouter
| 2003-12-27T18:36:20
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.