title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
תשדיר החרצית
|
ממוזער|350px|thumbtime=3|תשדיר החרצית, באורך מלא
תשדיר החרצית (באנגלית: Daisy; לעיתים Daisy Girl או Peace, Little Girl) הוא תשדיר בחירות של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בבחירות של 1964. התשדיר הופק על ידי יועצו האסטרטגי לענייני תעמולה, טוני שוורץ.
בקמפיין זה נוסתה כמעט לראשונה גישה שלפיה תעמולה אינה יכולה ליצור עמדות אשר אינן קיימות בציבור, אלא רק לחזק נטיות קיימות. בהתאם לכך נעזר שוורץ בסקרים על מנת למצוא את הדימוי של המועמד המתחרה, בארי גולדווטר, ומצא כי מיוחסת לו פזיזות. בנוסף, היה זה אחד הקמפיינים הראשונים שתפס את כוחה העולה של הטלוויזיה ואת השפעתה על חברת ההמונים. על רקע האִיום במלחמה גרעינית בין הגוש המערבי לגוש הקומוניסטי ששרר באותה תקופה, יצר שוורץ סדרת תשדירים שהציגו את גולדווטר כמחרחר מלחמה. בתשדירים השתמש שוורץ בהעצמת החרדה והפחד בציבור מפני הפזיזות של גולדווטר.
תשדיר החרצית היה הבוטה והמניפולטיבי ביותר בקמפיין. הוא שודר רק פעם אחת במהלך הקמפיין ברשת NBC, ב-7 בספטמבר 1964. התשדיר הורד מיד לאחר מכן עקב ההד הציבורי השלילי שליווה אותו וביקורת כלפי ג'ונסון על הפחדת הציבור. אף על פי כן, רבים מייחסים דווקא לתשדיר זה את נקודת המפנה במערכת הבחירות של 1964.
בתשדיר נראית ילדה (מוניק קוזי ) התולשת עלי חרצית וסופרת אותם בסדר עולה. בסוף הספירה מחליף אותה קול מבוגר ומאיים הסופר דווקא לאחור. המצלמה מתקרבת לעינה הימנית של הילדה ובה משתקף שיגור טיל גרעיני. בתום הספירה נשמע פיצוץ חזק, ועל רקע צילום פטרייה גרעינית נשמע הטקסט: . לסיכום התשדיר הוצגה הדרישה: .
הבחירות הסתיימו בניצחון מוחץ של ג'ונסון בפער של יותר מ-20%. התשדיר הפך לאבן דרך בשפה השיווקית הטלוויזיונית והשפיע רבות על תרבות השיווק והתעמולה בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
כל סרטי הקמפיין של ג'ונסון
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:הבחירות לנשיאות ארצות הברית
קטגוריה:1964 בארצות הברית
קטגוריה:לינדון ג'ונסון
קטגוריה:תעמולת בחירות בארצות הברית
קטגוריה:מחלוקות בטלוויזיה בארצות הברית
| 2024-05-30T12:49:59
|
המלחת מי תהום
|
המלחת מי תהום היא תופעה שבה חודרים מים מלוחים או מליחים לתוך אקוויפר של מים מתוקים, באופן שגורם להגדלת המליחות שלהם.
התופעה יכולה להתרחש בנסיבות שונות של מפגש בין גופי מים השונים זה מזה בהרכבם:
שאיבת יתר מאקוויפר מים מתוקים הנמצא בסמוך לחוף הים, ועקב כך שינוי הפרשי הלחצים בינו לבין אקוויפר תת-ימי מלוח. הקטנת עומד המים המתוקים גורמת לחדירת מים מלוחים דרך הפן הביני לתוך האקוויפר היבשתי. הדבר יכול לקרות כאשר מפלס מי התהום יורד מתחת לגובה פני הים, אולם ייתכן גם כאשר המפלס גבוה מפני הים, אך נוצר תת-לחץ מקומי עקב שאיבת יתר, וזה מאפשר חדירת מים מלוחים כלפי מעלה, לתוך האקוויפר היבשתי. בחתך של הפן הביני במקום כזה מתקבלת צורה דמוית חרוט, המכונה "חרוט יניקה", דרכו "נשאבים" המים המלוחים כלפי מעלה.
חדירת מים מלוחים מאקוויפר כלוא הנמצא מתחת לאקוויפר מים מתוקים, דרך סדקים בסלע. תופעה זו יכולה לקרות באופן טבעי בעקבות תנודות טקטוניות בעומק האדמה, אך גם בעקבות שאיבת יתר מקומית המשנה את הפרשי הלחצים בין האקוויפרים: אם במצב הטבעי עומד המים באקוויפר העליון מנע חדירת מים מלוחים מהאקוויפר התחתון, הרי שבעקבות שאיבת יתר יכול להיווצר חרוט יניקה המושך אליו מים מלוחים כלפי מעלה.
במקווי מים רדודים, כגון בריכות דגים, בריכות חימצון וכדומה, עולה מליחות המים עקב התאיידות. אם מקווה כזה מחלחל דרך סדקים בקרקע לתוך אקוויפר הנמצא מתחתיו, תיתכן המלחת המים באקוויפר.
בשדות מושקים באקלים חם, גורמת התאיידות מי ההשקיה לאורך זמן להמלחת הקרקע. כאשר מליחות הקרקע מגיעה לרמה שבה היא פוגעת בגידולים החקלאיים, יש הנוהגים לשטוף אותה בכמויות מים גדולות, ואז נשטפים המלחים מפני השטח לעומק, אל תוך מי התהום.
בישראל תועדו כמה וכמה מקרים של המלחת מי תהום מסיבות אלו, מרביתם באזורים שונים של אקוויפר החוף ובערבה. בחלקם אף גרמה ההמלחה להפסקת השאיבה מבארות.
ראו גם
זיהום מים
איכות הסביבה
קטגוריה:זיהום מים
קטגוריה:הידרולוגיה
קטגוריה:מי תהום
| 2023-08-31T18:03:56
|
יערות הגשם
|
REDIRECT יער גשם
| 2011-11-15T11:59:34
|
זיהום נפט
|
שמאל|ממוזער|200px|כתם נפט על חוף
זיהום נפט נובע משפיכה של כמות נפט רבה אל הסביבה. המונח מתייחס לרוב להתבקעות מכלית נפט, אך יכול לנבוע מסיבות נוספות, כגון דליפה מאסדת קידוח, באר נפט או מצינור נפט. לזיהום נפט השלכות סביבתיות חמורות, כגון הרס בתי גידול, הרעלת מזון של אדם ובעלי חיים, הכתמה פיזית של דגים ובעלי כנף ובכך מניעת יכולתם לנשום או לנוע, ועוד.
ניתן לחשב את נפח הנפט הנשפך לים על ידי הכפלת עובי שכבת כתם הנפט בשטחו.
השפעות סביבתיות
שמאל|ממוזער|ברווז מכוסה נפט. עוף זה נפגע בזיהום הנפט במפרץ סן פרנסיסקו. במהלך שפיכת הנפט, נשפכו לים כ-220 מטר מעוקב נפט, כאשר מכלית נפט התנגשה בעמוד תמך של גשר המפרץ בין אוקלנד לסן פרנסיסקו ב-7 בנובמבר 2007. הנפט נדבק לנוצותיו של הברווז, ובכך מונע ממנו את היכולת לעוף. אם יישאר במצב כזה, קרוב לוודאי שימות במהרה.
כתם נפט ימי על בעלי חיים
הרוב המכריע של בעלי החיים הנספגים בנפט ימות בסופו של דבר מהשפעותיו השונות. מחקרים מראים שפחות מאחוז אחד מבעלי החיים שנספגו בנפט ישרוד, אפילו אם נוקה בידי בני אדם. עם זאת, תועדו מקרים של הצלחה יתרה בהצלת חייהם של בעלי חיים שנפגעו מזיהום נפט. עיקרי ההשפעות הנפט על בעלי חיים, על הצומח ועל האדם הם כדלקמן:
נפט חודר לתוך סיבי נוצות ולסיבי פרוות בעלי חיים יבשתיים וימיים כאחד. תפקיד עיקרי של פרווה ושל נוצות הוא בידוד מפני חום וקור. הנפט פוגע מאוד בבידוד, והופך את בעל החיים פגיע ביותר לפגעי מזג האוויר.
בנוסף, נפט פוגע מאוד ביכולת התנועה של בעלי חיים. כך, למשל, עוף המכוסה בנפט מאבד את יכולתו לעוף. בכך הוא מתקשה למצוא מזון או להתחמק מטורפים.
נפט פוגע ביכולת של בעלי חיים לצוף על-פני המים.
לנפט ריח חזק, מה שמטשטש את ריחות הסביבה. התופעה פוגעת בבעלי חיים שמשתמשים בחוש הריח על-מנת למצוא את צאצאיהם, או בצאצאים למצוא את הוריהם. צאצא שאבד בגין תופעה זו בסופו של דבר יגווע למוות.
אותה התופעה פוגעת גם בבעלי חיים המשתמשים בחוש הריח על-מנת לחפש מזון.
נפט שנבלע בטעות בידי יצורים ימיים ועופות גורם לנזקים חמורים למערכת העיכול - הכבד והכליות הם אברי הגוף הפגיעים ביותר מבליעת נפט.
הפגיעה ביכולת למצוא מזון, בשילוב עם פגיעה בכבד ובכליות גורמים להתייבשות בעל החיים.
עופות מסוימים חווים שינויים הורמונליים כתוצאה מחשיפה לנפט. נמצא שנוי בהורמון מחלמן בגוף של עופות.
יצורים דו-חיים רבים נושמים באמצעות עורם, ולא באמצעות אפם. יצור כזה המכוסה בנפט מאבד את יכולתו לנשום ומת.
נפט עלול לעוור בעלי חיים, ולהותירם חסרי יכולת הגנה עצמית מפני טורפים וכן חסרי יכולת למצוא טרף.
ישנן מספר בקטריות הניזונות מנפט. שחרור כמות רבה של נפט לים תגרום לריבוי מינים אלה של חד תאיים, על חשבון יצורים אחרים. תופעה זו מוכרת כחדירת מין פולש.
כתם הנפט שנוצר בים מגיע עם זרמי הים והגלים אל היבשה. שם הוא מזהם את החופים וסוחף אליהם המוני דגים וציפורים מתים. הזיהום שנוצר שם מהווה בעיה לא רק לטבע אלא ממיט אסון על משאבי תיירות של עיירות שלמות ונזקיו הכלכליים לעיתים לא ניתנים לאומדן בשל ההפסד הכספי הרב.
שפיכת נפט ביבשה
נפט החודר אל מי תהום עלול לגרום לזיהום מים ולהופכם לבלתי ראויים לשתייה. היחס הכמותי בהיבט זה הוא עשר למיליון. משמע, עשרה ליטרים של נפט מספיקים בשביל לזהם מיליון ליטרים של מים נקיים, ודי בעשר טיפות נפט על מנת לזהם אמבטיה מלאה במי שתייה. כל הגורמים להרג יצורים ימיים כמפורט בתת-הפרק הקודם, תקפים גם לגבי יצורים יבשתיים.
דליקותו של הנפט עשויה לגרום לשרפה או לפיצוץ שגורמים לנזק נוסף ועשויים להביא לפגיעה קשה בחיי אדם וברכוש כאשר האירוע מתרחש במקום מיושב.
התבקעויות הרסניות לאורך ההיסטוריה
אסון הנפט של אקסון ואלדז: בשנת 1989 עלתה על שרטון מכלית הנפט אקסון ואלדז, שהובילה נפט מאלסקה לקליפורניה, והנפט שהיא הובילה דרומה נשפך לים וגרם לאחד האסונות הסביבתיים הכבדים בתולדות ארצות הברית.
דליפת הנפט במפרץ מקסיקו: דליפת נפט מסיבית ומתמשכת באזור מפרץ מקסיקו בשנת 2010, נחשבת לאסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה. דליפת הנפט החלה כתוצאה מהתפרצות באר נפט תת-מימית ב-20 באפריל 2010. ההתפרצות גרמה לפיצוץ קטלני על גבי אסדת קידוח הנפט "Deepwater Horizon" אשר ממוקמת בשדה הנפט התת-ימי Macondo Prospect, כ-64 ק"מ דרומית לחופי לואיזיאנה. כמות הנפט שנשפכה לים מוערכת ב-780 מיליון ליטר. לשם השוואה, באסון הנפט של אקסון ואלדז בשנת 1989, נשפכו בין 41 ל-120 מיליון ליטר.
אסון הרכבת בלק-מגנטיק: ביולי 2013, גרמה תאונת רכבת שבקנדה לדליפת עשרות מיליוני ליטרים של נפט גולמי שהתלקחו, והביאה למותם של עשרות בני אדם ולנזק כבד לבתי העיירה.
דליפת הנפט בשמורת עברונה: בדצמבר 2014 התפוצץ צינור נפט בקו אילת אשקלון של חברת קצא"א, דליפה של 5 מיליון ליטרים נפט אל שמורת ערבת עברונה. הנפט גרם לנזק סביבתי רב אשר הוא אחד האסונות הגדולים ביותר בתולדות הטבע בישראל. דליפת הנפט התקיימה בתקופת החורף, למרות האזור המדברי היה קיים החשש ששיטפונות ישטפו את הנפט אל מפרץ אילת ויפגעו בשונית האלמוגים ובמפרץ עצמו. סיכול השיטפונות התבצע על ידי הנחת מחסומי נפט אשר חסמו את הנפט מלזרום הלאה בנתיב אל אילת.
דליפת הנפט בנורילסק: במאי 2020 דלף סולר ממיכל של תחנת הכוח במחוז קרסנויארסק, דליפה של 21 אלף טון נפט אל הנהרות הסמוכים, גרם לנזק סביבתי רב אשר הוא האסון הגדול ביותר בתולדות הטבע ברוסיה.
התבקעויות נוספות לאורך ההיסטוריה
בפברואר 2019 דלפו כ-80 טון נפט מספינה שעלתה על שרטון באיי שלמה ליד שונית אלמוגים, באזור שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. הרשויות חוששות שעוד מאות טונות של נפט יזרמו לים.
ניקוי ושיקום
שמאל|ממוזער|200px|מתנדבים מנקים נפט מחוף ים בגליסיה שבספרד. זיהום הנפט נגרם בשל שקיעת מכלית נפט בשנת 2002
ניקוי נפט היא פעולה מסובכת. בעת ניקוי נפט ישנם מכשולים רבים, בהם סוג הנפט שנשפך, טמפרטורת המים, סוג החוף הפגוע ועוד. תכונה אחת של נפט היא שהוא קל מן המים ולכן צף על פניהם. תכונה נוספת של כלל השמנים, ובהם נפט, היא שהם אינם מתערבבים עם מים. תכונות אלו מקלות מאוד בעת התמודדות עם כתם נפט בים.
להלן מספר טכניקות לניקוי כתם נפט:
שיקום ביולוגי: שימוש במיקרואורגניזמים או בצורות חיים זעירות אחרות לשם פירוק כימי של הנפט.
הקשיה כימית: שימוש בכימיקלים הידרופוביים שגורמים להקשיה של הנפט לחומר דמוי גומי או מוצק למחצה, הצף על פני המים. כך ניתן בנקל לאסוף אותו באמצעים מכניים כגון רשתות.
שימוש בסקימר: זהו מכשיר מיוחד שייעודו הפרדת שמן ממים. השימוש בסקימר דורש מים שקטים בכל אורך הניקוי.
שמאל|ממוזער|200px|סקימר - מכשיר הנועד להפרדת שמן ממים. הגלגל מסתובב ומדביק אליו נפט בכל סיבוב. כנף ייעודית גורפת את מעט הנפט שנצמד לגלגל אל וממנה הנפט נשפך לתעלה, המזרימה את השמן למיכל.
שרפה: שריפת הנפט הצף על פני המים היא שיטה יעילה לפירוק מהיר של כתם הנפט. עם-זאת, ניתן לשרוף נפט הצף על-פני המים רק בתנאי רוח חלשה. כמו כן, שריפת נפט גורמת לזיהום אוויר.
פיזור כימי: על ידי הוספת פולימר מתאים, ניתן לפזר את כתם השמן. בכך הנפט נהיה מהול ביותר מים, וריכוזו כחומר רעיל יורד. עם זאת, ניסויים בתנאי מעבדה מראים כי תהליך זה מעלה ריכוז פחמימנים רעילים בדגים, ועלול לגרום למוות ביצי דגים.
אי-עשיית דבר: במקרים מסוימים, שיטות אגרסיביות לטיפול במפגע הנפט עלולות להיות כה הרסניות, עד כי האפשרות הטובה ביותר היא המתנה עד יעבור זעם.
גרירה: באמצעות רשת ניתן לגרור נפט הצפוף יותר ממים.
שאיבה וצנטריפוגה: ניתן לשאוב את הנפט יחד עם מים אל תוך מיכל ייעודי, ולשים את התערובת בתוך צנטריפוגה. זו מפרידה בין המים לשמן, ולרוב ניתן להשיב את המים העודפים בחזרה לים, אך עדיין עם כמויות מזעריות של שמן. את השמן ניתן לאסוף כאשר הוא כמעט נקי ממים. בארצות הברית ישנו תקן המגביל את כמות הנפט שיכול להישפך בחזרה לים בשימוש בשיטה זו.
רמת פגיעות הסביבה לזיהום הנפט
פרט לכמות הנפט שנפלט לסביבה, גם גורמים אחרים משפיעים על רמת הפגיעה הסביבתית. חשוב מאוד למפות אזורים הרגישים במיוחד לזיהום נפט, על מנת לקבוע סדר עדיפויות בעת ניקוי החוף והן לתכנן את אופן הטיפול במפגע, כמפורט בפרק ניקוי ושיקום בערך זה. בין הגורמים המשפיעים על רמת הרגישות:
סוג החוף
הגורמים הרלוונטיים הם רמת הקושי בניקיון החוף, משך הזמן שהנפט צפוי להישאר בחוף לולא ינוקה, וכמה עולם החי והצומח על החוף רגיש לזיהום.
משאבים ביולוגיים
אזור אשר תלויים בניקיונו בעלי חיים או צמחים בסכנת הכחדה יקבל עדיפות על פני אזור אחר. כמו כן, בעלי חיים וצמחים הרגישים במיוחד לזיהום נפט יקבלו עדיפות בהצלתם על-פני בעלי חיים אחרים.
שימוש האדם במשאבי הטבע באזור הפגוע
אם לאזור הפגוע חשיבות רבה לאדם, הוא יקבל עדיפות על-פני אזור פחות חשיבות. כאן ניתן לחלק את סוגי החשיבות לחשיבות היסטורית או תרבותית; חופים הפופולריים לרחצה או פעילות פנאי אחרת; אזורים מסחריים או בשימוש אחר בידי האדם (למשל צבאיים וכדומה); ואזור כרייה של משאבי טבע.
ראו גם
זיהום מים
איכות הסביבה
מאזן אקולוגי
דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)
דליפת הנפט בשמורת עברונה
אסון הנפט של אקסון ואלדז
קישורים חיצוניים
שי שמש, מי אחראי לזיהום בים התיכון? , ערוץ 20, 28 באוקטובר 2019
עופות ים כמדד לזיהום האוקיינוסים באתר הידען
סכנות זיהום השמן באתר מדע גדול, בקטנה, שי שמש, 26 באוקטובר 2018
הערות שוליים
קטגוריה:אסונות סביבתיים
קטגוריה:זיהום מים
קטגוריה:זיהום
קטגוריה:נפט
| 2024-09-10T09:21:09
|
טרילוביטים
|
250px|ממוזער|שחזור אפשרי של טרילוביט מסוג Olenoides.
ממוזער|שחזור של טרילוביטים
טרילוביטים (שם מדעי: Trilobita; מילולית: "בעלי שלוש אונות") היא מחלקה נכחדת של פרוקי-רגליים ימיים שהתקיימו בעידן הפלאוזואיקון בלבד, לפני כ-526 עד 250 מיליוני שנים. מחלקה זו שגשגה בקמבריון ובאורדוביק והלכה והצטמצמה במספר מיניה עד שנעלמה בסוף הפלאוזואיקון.
קבוצת הטרילוביטים היא אחת הקבוצות הנכחדות הידועות ביותר לצד הדינוזאורים. ממצאי מאובנים של טרילוביטים מתקופת הקמבריון התחתון, מעידים על המגוון הגדול של טרילוביטים שהתקיימו ועל תפוצתם הגאוגרפית הרחבה. בגלל המגוון הרחב שלהם והשלד החיצוני הנשמר היטב כמאובן, הותירו אחריהם הטרילוביטים מאובנים רבים של כ-17,000 מינים שונים הידועים למדע אשר התקיימו לאורך הפלאוזואיקון. למאובני הטרילוביטים חשיבות רבה למחקר בתחומי הביוסטרטיגרפיה, הפלאונטולוגיה וטקטוניקת הלוחות. בין היתר סייעו ממצאי הטרילוביטים בהערכת קצב היווצרות המינים (ספציאציה) במשך הפיצוץ הקמבריוני של תקופת הקמבריון, וזאת מאחר שהטרילוביטים היא הקבוצה המגוונת ביותר של בעלי חיים הידועים ממאובנים מתקופת תחילת הקמבריון, וקל לזהותם הודות למורפולוגיה המורכבת שלהם שנשמרה היטב במאובנים.
הטרילוביטים השונים חיו באופן שונה: חלקם חיו בקרקעית הים ומילאו תפקיד אקולוגי של טורפים, אוכלי נבלות או ניזונו ממזון שסיננו במים; אחרים שחו וניזונו מפלנקטון, ואילו אחרים פיתחו כנראה קשרים סימביוטיים עם חיידקי גופרית, שמהם הפיקו מזון. הגדול שבהם היה האיסוטלוס שהגיע לאורך 700 מ"מ.
גופם של הטרילוביטים היה מחולק לשלושה חלקי גוף, ראש, חזה-בטן, וזנב ולשלוש אונות אורך. לכל פרק של חזה-בטן היה מחובר זוג רגליים אשר בעזרתן הלך, שחה והתחפר. בראשם היו קבועות זוג עיניים ולחיים שבקצותיהן היה קוץ שפנה לאחור. הם חיו על קרקע ים חולית או בוצית במים רדודים, ואורך גופם היה בין 2–60 ס"מ. רבים מהם יכלו להתכדר לשם התגוננות כמו הטחביות.
סדרות הטרילוביטים
Agnostida
Asaphida
Corynexochida
Harpetida
Nectaspida
Redlichiida
Lichida
Odontopleurida
Phacopida
Proetida
Ptychopariida
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1771
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן ארנסט עמנואל וולך
| 2024-09-19T11:36:42
|
בלמניטים
|
שמאל|ממוזער|250px| מאובן של בלמניט מהיורה בצרפת
בלמניטים (שם מדעי: Belemnoidea) היא קבוצה נכחדת של רכיכות גדולות ממחלקת הסילוניות שחיו בתקופות הקרבון עד הקרטיקון מלפני 358 מיליון שנים ועד לפני 66 מיליון שנים.
מאפיינים
במראיהם הם דמו מאוד לתמנון והיו להם זרועות ארוכות וגמישות ועליהן כפתורי מציצה לאיכול הטרף. הם קרובי הדיונונים המודרניים, והיה להם גם כן שק דיו כמו קרוביהם המודרניים, אך שלא כדיונונים - היו להם 10 זרועות. שלדיהם הפנימיים היו גליליים ומחודדים ואורכם הגיע עד 22 ס"מ. בתת-המחלקה היו ארבע סדרות ו-22 משפחות.
קונכיית המין מגטאותיס גיגנתי שנמצאה באירופה ואסיה הגיעה לגודל של 46 ס"מ, מה שמרמז על אורך של 3 מטרים.
הקונכייה הפנימית של בלמניטים עשויה ארגוניט.
מיון
בקבוצה סווגו ארבע סדרות:
Aulacocerida
Phragmoteuthida
Belemnitida - בה הסילינדרוטאותיס
Diplobelida
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
| 2024-09-30T06:13:07
|
אמוניטים
|
אַמּוֹנִיטִים (שם מדעי: Ammonoidea) היא תת-מחלקה נכחדת של חסרי חוליות ימיים ממחלקת הסילוניות שהתקיימו בין תקופת הדבון עד לסוף הקרטיקון מלפני 410 עד 66 מיליון שנה מזמננו. קבוצה זו נכחדה ללא צאצאים אף שקרוביהם הנאוטילוסיים כוללים מספר מינים חיים. השם אמוניט פירושו: "קרני איל", בדומה לקרני האל המצרי אמון, שניחן בקרניים מסולסלות כמו של אילים.
מינים אלה שגשגו בימים הקדומים, דבר הנלמד מכמות המאובנים שהשאירו אף באזורים רחוקים מהים כיום (למשל בהרי האלפים). בישראל גם התקיימו אמוניטים (שחיו בים תטיס העתיק) וניתן לראות מאובנים שלהם ב"קיר האמוניטים" הסמוך ליציאה הדרומית ממכתש רמון, בנחל גלד ובצוקי תמנע.
סדרות
Anarcestida - מדבון
Clymeniida - מדבון עליון
Goniatitida - אמצע דבון- פרם עליון
Prolecanitida - דבון עליון - טריאס עליון
Ceratitida - פרם - טריאס
Ammonitida - יורה תחתון - קרטיקון עליון. ביניהם נכללו הסוגים סקפיטס והמין Parapuzosia seppenradensis.
תיאור
האמוניטים היו דומים מעט לתמנונים בעל זרועות מפותלים ושקועים בקונכיות מפותלות לסליל שטוח ועגלגל. הקונכייה הייתה בנויה מכמה תאים, ובכל שנה נוסף לה תא חדש. התאים המבוגרים היו מלאים בגז, וכך הייתה מסוגלת הקונכייה לצוף בים.
יצורים אלה היו בחלקם גדולים מהרבה מהרכיכות המודרניות. הגדול מביניהם היה המין Parapuzosia seppenradensis מגרמניה שהגיע לאורך 2.55 מ' ולמשקל 1,450 ק"ג.
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1884
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קרל אלפרד פון זיטל
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1884
| 2024-09-19T11:08:47
|
גליפטודון
|
ממוזער|שחזור של גליפטודון
גליפטודון (שם מדעי: Glyptodon או גליפטודונט; מילולית: "שן מחורצת") הוא סוג של יונק פרהיסטורי אשר חי באמריקה הדרומית ואמריקה הצפונית בתקופת הפליסטוקן וככל הנראה גם בתחילת ההולוקן.
מאפיינים
פירוש שמו של הגליפטודון מיוונית עתיקה הוא: "שן מחורצת" והוא מתייחס לשיניו העגולות. הגליפטודון דמה לארמדיל ענק והוא שייך לסדרת הארמדילאים ולמשפחת הארמדיליים, כשבעבר קבוצת הגליפטידוניים נחשבה למשפחה עצמאית.
אורכו של הגליפטודון עמד על שלושה מטרים. נהוג להניח כי הגליפטודון היה צמחוני והתקיים על ליקוט עשב וצמחייה אחרת אשר גדלה בסמוך לנהרות וגופי מים. הגליפטודון, יונק גדול וכבד, היה מסוגל לנוע במהירות מרבית של שלושה ורבע קילומטרים לשעה.
הגליפטודונים כוסו בשריון גרמי שהורכב מלמעלה מ־1,000 לוחות עצם בעובי 2.5 סנטימטרים. האוֹסטֶאוֹדֶרמִים, לוחות מגן אלו, שנו ממין למין של הגליפטודון בדוגמתם וסוגם. לוחות המגן ספקו לגליפטודון הגנה דומה לזאת של הצב, אולם נבצר ממנו להכניס את ראשו לתוך השריון, ולכן הוא פיתח כיפה עצמתית על חלקה העליון של גולגולתו. זנב הגליפטודון היה ענוד טבעות שריון וכמה דורבנות בקצהו.
שרירים שמטרתם לא ידועה הקטינו את חלל האף. אחדים שיערו כי השרירים נועדו לחדק כזה של הטפיר או הפיל. אף על פי כן, ברוב בעלי החדק מצויות עצמות אף המתארכות מהגולגולת, מאפיין שאיננו מתקיים בקרב הגליפטודונים. הלסת התחתונה של הגליפטודון הייתה עמוקה ותמכה בשרירי הלעיסה הגדולים. תמיכה זאת סייעה בלעיסת הצמחייה המחוספסת והסיבית המצויה לגדות נהרות ואגמים.
טורפי הגליפטודון יכלו לכלול את הטיגריס השנחרבי ושנחרבים אחרים ואולי את עופות האימה, אולם טורפים אלו יאלצו להיאבק כדי להפוך את הגליפטודון (השוקל בין טונה לשתי טונות) על גבו, כדי להגיע לאזוריו הבלתי מוגנים.
מקור הגליפטודונים באמריקה הדרומית והם היגרו לדרום־מערב אמריקה הצפונית, במהלך אירוע ההגירה המכונה ההחלפה האמריקנית הגדולה, ואירע לאחר חיבור צפון ודרום אמריקה בפנמה, לפני כ־3 מיליון שנים. הגליפטודוניים נכחדו לפני כ־10,000 שנים.
המאובנים של הגליפטודון התגלו בין היתר בגואטמלה, ארגנטינה וברזיל ותוארו על ידי החוקר ריצ'רד אוון ב-1839.
בתרבות
יונק זה הופיע בסדרות העולם החדש הפראי, פלאווורלד וענקי עידן הקרח ובמשחקים עולם היורה: המשחק וJurassic World: Alive.
קישורים חיצוניים
באתר BBC
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1839
קטגוריה:גליפטידוניים
קטגוריה:מגה-פאונה של הפלייסטוקן באמריקה הצפונית
קטגוריה:מגה-פאונה של הפלייסטוקן באמריקה הדרומית
קטגוריה:יונקים שחיו בפלייסטוקן באמריקה הצפונית
קטגוריה:יונקים שחיו בפלייסטוקן באמריקה הדרומית
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1839
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ריצ'רד אוון
| 2024-10-06T07:00:14
|
דינגו
|
שמאל|ממוזער|דינגו זכר עם צאצאיו
שמאל|ממוזער|דינגו באי פרייזר
דִּינְגּוֹ (שם מדעי: Canis lupus dingo) הוא כלב פרא המצוי בעיקר ביבשת אוסטרליה. מוצאו במזרח אסיה. רגליו גבוהות, ומראהו הכללי דומה לכלב מבוית. צבעו בדרך כלל צהוב אדמדם ולפעמים שחור מעורב בצהוב. אורכו הממוצע 1.2 מטר מהאף לקצה הזנב, גובהו כ-58 ס"מ ומשקלו הממוצע נע בין 13 ל-20 ק"ג. לדינגו חוש ריח מפותח בעזרתו הוא מוצא את טרפו. ניזון מזוחלים כגון נחשים ולטאות, ממכרסמים כגון ארנבות וחולדות, ומיונקים כגון חיות כיס בגדלים שונים וכן מחזירי בר וכדומה. נחשב למזיק בקרב החוואים באוסטרליה בשל טריפת כבשים, עיזים ועגלים, ואף על פי שהוא מוגן בחוק, מושמד על ידם במספרים גדולים. קיימים מספר דיווחים על טריפת בני אדם באוסטרליה על ידי הדינגו. עקב ריבוי מסיבי עם כלבים מבויתים הוכרז על ידי איגוד השימור העולמי כפגיע.
מוצא
השאלה אודות מוצאו של הדינגו עוררה עניין זמן רב בקרב חוקרים רבים, אולם בשנת 2004 קבוצת חוקרים בינלאומית מטעם האוניברסיטה הלאומית למדע, פרסמה מחקר גנטי המצביע על כך שככל הנראה מוצאו של הדינגו הוא מכלבים מבויתים שהביאו עמם יורדי-ים שהגיעו מדרום סין לפני כ-5,000 שנה. במחקר זה נאספו דגימות מ-211 דינגו והושוו גנטית ל-676 כלבים מבויתים מרחבי העולם, ונמצא כי הדינגו קרוב ביותר לכלב שורק ניו-גינאי וכלבים מבויתים ממזרח אסיה. עוד נטען כי כשהאירופאים הגיעו לראשונה, במאה ה-17 ליבשת אוסטרליה, הדינגו כבר היה נפוץ מאוד וחי בעיקר כחיית בר עצמאית, אולם האבוריג'ינים באותה תקופה נהגו להחזיקם כחיות מחמד או למטרות צייד. הדינגו לא הצליח להגיע לאי טסמניה בשל עליית גובה פני הים והפרדת האי מהיבשת כ-6,000 שנה קודם לכן.
התנהגות
הדינגו פעילים יותר בלילה באזורים חמים, אולם פעילים ביום באזורים נוחים יותר. עיקר הפעילות שלהם מתרכז סביב עלות השחר ובין הערביים. תקופת הפעילות שלהם קצרה, לרוב פחות משעה, עם זמני מנוחה קצרים. יש להם שתי צורות תנועה: תנועת חיפוש, ככל הנראה קשורה לציד, ותנועה חוקרת, ככל הנראה נועדה ליצירת קשרים חברתיים. בדרך כלל דינגו נרתעים מבני אדם, אולם יש גם מקרים המראים אחרת, למשל בסביבת גנים לאומיים או פארקים, ובמשך הלילה נצפו כלבי דינגו גם בתוך ערים.
למרות שהדינגו נצפים לרוב כבודדים, במיוחד באזורים שהאדם משמיד אותם, רובם שייכים לקבוצות מיוחדות שחברי הקבוצה שבהם נפגשים לפרקי זמן קצרים, אולם נשארים יחד לאורך כל תקופת הרבייה לצורך גידול הגורים. דינגו הוא חיה חברתית ומורכבת עם טריטוריות מוגדרות בינם לבין הלהקות השכנות. פולשים לרוב ייהרגו. להקה תורכב משלושה עד 12 פרטים, לרוב מזוג האלפא מהשגר הנוכחי ומהשגר של השנה החולפת. אולם ישנם משתנים רבים המשפיעים על הרכב הלהקה. כך למשל, ככל הנראה התמחות בטרף גדול יותר מעודדת התנהגות חברתית אחרת והתהוות להקות גדולות יותר. בשנת בצורת הלהקות מתפזרות ושיעור התמותה, ללא קשר להיררכיה, גבוה מאוד.
ללהקות יש היררכיות שונות לזכרים ונקבות, והדירוג ההיררכי מתהווה לרוב באמצעות התנהגות אגרסיבית טקסית, בעיקר בקרב זכרים. קרבות רציניים נצפו לעיתים רחוקות.
צייד
הדינגו הורג את טרפו לרוב באמצעות נשיכה בגרון הטרף, והוא מסגל את הטקטיקה שלו בהתאם לסיטואציה. לציד טרף גדול יחברו 2 פרטים או יותר, בשל כוחו והסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו. לציד טרף קטן כגון ארנבות הם יפעלו כבודדים.
ציד קנגורו יהיה מוצלח יותר בשטחים פתוחים מאשר בשטחי צמחייה צפופה, ודינגו צעירים מוצאים את מותם יותר מהבוגרים במהלך ציד זה. בדרך כלל השיטה הטיפוסית לציד קנגורו גדול היא באמצעות רדיפתו על ידי חלק מהלהקה לעבר יתר הלהקה שממתינים בסתר. חברי הלהקה שממתינים לבואו של הקנגורו, מתמחים לרוב בשינוי מהיר של כיוון הריצה במהלך המרדף.
באזור מסוים באוסטרליה למדו הדינגו להבריח את הקנגורו לעבר גדר תייל שתחסום את נתיב ההימלטות. הוא גם נוהג להבריח את הקנגורו במורד מדרונות, מה שגורם לקנגורו לאבד שליטה וליפול.
הדינגו יטרוף בעלי כנף על הקרקע או אם הניסיון לעוף ממנה לא יהיה מהיר מספיק. דינגו יגנבו טרף של עופות דורסים, ונצפה מקרה כאשר 3 פרטים תיאמו התקפה על לטאת כוח.
בנוסף, הוכח כי הדינגו יודעים לדוג יצורים ימיים. ישנם גם דיווחים על כך שכמה פרטים חיים אך ורק על מזון מהאדם באמצעות גנבות, חיפוש שאריות ותחינות למזון, ולמעשה בחלקים מסוימים של אוסטרליה התנהגות זו ידועה היטב. משערים כי התנהגות זו עשויה לגרום לאיבוד אסטרטגיות ציד ומבנה חברתי.
רבייה
הדינגו מתרבה פעם בשנה, עונת הרבייה היא בין החודשים ינואר ליולי. רוב הנקבות בטבע מתחילות להתרבות בגיל שנתיים, ובתוך להקה נקבת האלפא מתייחמת לפני האחרות בלהקה ותדכא אקטיבית נקבות אחרות מלהזדווג. באופן כללי בלהקה רק זוג האלפא יזדווג ויתר חברי הלהקה יסייעו בגידול הגורים, נקבת האלפא תהרוג גורים של נקבות אחרות בלהקה. כשלא בלהקה כל זוג נתון עשוי להתרבות. בגיל 3 שבועות הגורים יעזבו את המאורה בפעם הראשונה ויעזבו אותה לצמיתות בגיל 8 שבועות. הגורים יסיירו ברדיוס של 3 ק"מ מהמאורה, ולמסעות ארוכים יזכו לליווי פרטים בוגרים. בגיל 10 שבועות הגורים יתחילו לצרוך מזון מוצק. הגורים יהפכו לעצמאיים בין הגילאים 3 חודשים לחצי שנה, ויעזבו את הלהקה בשלב מאוחר יותר עד עונת הרבייה הבאה. לרוב לאחר הולדת הגורים, הגורים ממשיכים במסעם עם האב.
הדינגו והאדם
למרות מראהו כשל כלב מבוית, הדינגו בעל לסת חזקה ונשיכתו מסיבה נזק רב ומרסקת עצמות.
יחסם של תושבים באוסטרליה ללהקות הדינגו הוא שלילי, בעקבות ריבוי התקפות על בני אדם וחיות המשק. כך למשל, בין 1995 ל-2001 היו 20 מקרים של תקיפת בני אדם על ידי דינגו באי פרייזר שבקווינסלנד. ב-2001 נהרג ילד בן 9 בהתקפה כזו, והדבר גרם לתושבים להרוג 65 מתוך 200 הכלבים שחיו על האי, למרות היותם מין מוגן. בספטמבר 2006 הרגו פקחים דינגו שתקף ילד בן 4 ששיחק בחוף הים באי.
הדינגו למד לצוד חיות משק כגון כבשים ועגלים מחוות ושטחים חקלאיים, וחיות אלה הן טרף קל בעיקר בעונות בצורת. הדינגו נחשב לטורף העיקרי של חיות המשק, וחוואים משמידים אותם בהמוניהם חרף החוק האוסטרלי הקובע כי הדינגו הוא חיה מוגנת.
קיימת סברה לפיה האדם שהכניס את הדינגו ליבשת גרם לכך שהדינגו דחק אל הכחדה את טורף העל יליד היבשת, זאב הכיס. כיום הדינגו ממלא את מקומו של זאב הכיס שנכחד כנראה ב-1936, והוא מווסת ומבריא את אוכלוסיית יונקי הכיס באוסטרליה על ידי טריפת החלשים והחולים.
כ-80 אחוזים מאוכלוסיית הדינגו נחשבים בני כלאיים כתוצאה מזיווג עם כלבים מבויתים, ובשל כך הוכרז תת-המין כפגיע.
קישורים חיצוניים
כתבה אודות מוצא הדינגו - BBC
מחקר גנטי אודות מוצא הדינגו - Pnas
כתבה על הדינגו בעיתון הארץ
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרידריך אלבכרט אנטון מייר
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1793
קטגוריה:כלב
קטגוריה:אוסטרליה: יונקים
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:מינים מתפראים
| 2024-09-19T06:21:23
|
קוטילוזאוריה
|
קוטילוזאוריה (שם מדעי: Cotylosauria) היא קבוצת זוחלים קדומים שהתפתחו מדמויי זוחלים. צורתם דמתה ללטאה מגושמת ועבת גפיים. הם היו שוכני יבשה וביצות. הגדולים שבהם הגיעו לאורך של 3 מטרים. מהם הסתעפו בעלי שפיר עוברי המודרניים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי ארבע רגליים
קטגוריה:קבוצות זוחלים שהתבטלו
| 2020-04-24T00:42:50
|
פליקוזאוריה
|
250px|ממוזער|מקדימה: ה-Varanops דמוי-הלטאה, מאחוריו האופיאקודון בעל הלסתות הגדולות ואחריו הקוטילורוניצוס הדומה לצב קדום
פליקוזאוריה (שם מדעי: Pelycosauria) היא קבוצה פרפילטית של סינאפסידים קדומים יותר מהתראפסידים, אשר הופיעו בתקופת הקרבון ושגשגו בפרם המוקדם. כיום חוקרים רבים רואים בה קבוצה מבוטלת, מאחר שהיא מתבססת על נתונים לא טקסונומיים לחלוטין. מוצאם הוא מהסינאפסידים הבסיסיים, אשר התפתחו מדמויי זוחלים במשך הקרבון.
יצורים אלה היו מאבותיהם הרחוקים של היונקים המודרניים והם היו בעלי לסתות מפותחות, רגליים חזקות שעמדו מתחת גופם וחלקם היו בעלי מפרש גבי איתו הם שמרו על חום גוף קבוע.
חלקם מהם היו טורפים ואחרים צמחוניים או אוכלי כל. הם היו מגוונים בגודלם והגדול שבהם היה הקוטילורוניצוס שהגיע לאורך 6 מטרים ושקל עד 2 טונות.
הפליקוזאורים החלו לדעוך עם סיום הפרם ונכחדו לחלוטין בסוף עידן הפלאוזואיקון בהכחדה הגדולה של הפרם-טריאס.
מיון
משפחה Eothyrididae
משפחה Caseidae - בה האאוקסיה
משפחה Varanopidae
משפחה אופיאקודונטיים (Ophiacodontidae)
משפחה Edaphosauridae - בה האדפוזאורוס
משפחה Palaeohatteriidae
משפחה ספנקודונטיים (Sphenacodontidae)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1878
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:קבוצות פרפילטיות
| 2023-04-02T07:01:38
|
תראפסידה
|
ממוזער|פרידטרוגנתוסים (Pristerognathus)
ממוזער|קנמייריה
ממוזער|אסטמנוסוכוס
ממוזער|מוסכורינוס (Moschorhinus)
ממוזער|Myosaurus
ממוזער|עדר של פלסירות
ממוזער|הקיינודונט Diademodon
ממוזער|מגזוסטרודון
תראפסידה (שם מדעי: Therapsida) היא סדרה של בעלי חיים דמויי יונקים קדומים שהתפתחו מן הפליקוזאורים והופיעו באחרית הפרם ובראשית הטריאס. מהם התפתחו היונקים.
מאפיינים
תראפסידים היו יצורים טורפים, הולכי על ארבע ומיטיבי רוץ, שמרפקיהם וברכיהם מופנים לכיוון הגוף בדומה ליונקים. שיניהם החלו להתגוון ונוצרו בהן התמחויות לחותכות, ניבים וטוחנות. מספר העצמות שבלסת התחתונה הצטמצם, ומבנה הגולגולת החל מתקרב לזה שמאפיין את היונקים.
התראפסידים היו שכיחים ביותר בזמנם, אלא שבמהלך המזוזואיקון הם התמעטו עד שנכחדו, ככל הנראה עקב התפשטות הדינוזאורים, שהשתלטו על גומחות אקולוגיות רבות. צאצאי התראפסידים היו זוחלים דמויי יונקים ששרידים מועטים מהם נמצאו במרבצי מאובנים מסוף הטריאס ואילך. הם היו כמות מבוטלת יחסית בעולם החי של אותם הימים. ראשוני היונקים היו יצורים קטנים שנדחקו לגומחות אקולוגיות שבהן יכלו לשרוד בצל שלטון הדינוזאורים.
בחלק ממינים אלה נמצאו בלסת שיניים בעלות מזרקי ארס וכנראה שהיו ארסיים וכך הרגו את טרפם.
מיון
סדרה תראפסידה (Therapsida)
סוג ללא מקור Raranimus
משפחה Tetraceratopsidae
תת-סדרה Biarmosuchia
משפחה Biarmosuchidae
משפחה Eotitanosuchidae
תת-סדרה דינוצפאליה (Dinocephalia)
משפחה Estemmenosuchidae
אינפרא-סדרה Anteosauria
משפחה Anteosauridae
משפחה Brithopodidae
משפחה Deuterosauridae
משפחה Syodontidae
משפחה Stenocybidae
משפחה Styracocephalidae
משפחה Tapinocephalidae
משפחה Titanosuchidae
תת-סדרה Anomodontia
משפחה Otsheridae
משפחה Venyukoviidae
אינפרא-סדרה Dromasauria
משפחה Galeopidae
אינפרא-סדרה דיצינודונטים (Dicynodonta)
משפחה Endothiodontidae
משפחה Eodicynodontidae
משפחה Kingoriidae
משפחה Cistecephalidae
משפחה Emydopidae
משפחה Diictodontidae
משפחה Robertiidae
משפחה Aulacocephalodontidae
משפחה Dicynodontidae
משפחה Kannemeyeriidae
משפחה Lystrosauridae
משפחה Oudenodontidae
משפחה Pristerodontidae
משפחה Shanisiodontidae
משפחה Stahleckeriidae
תת-סדרה Gorgonopsia
משפחה גורגונופסיים (Gorgonopsidae)
תת-סדרה תרוצפליה (Therocephalia)
משפחה Lycosuchidae
משפחה Scylacosauridae
תת-סדרה Eutherocephalia (ייתכן ששייכת לתרוצפליה)
משפחה Hofmeyriidae
משפחה Moschorhinidae
משפחה Whaitsiidae
משפחה Bauriidae
משפחה Ericiolacteridae
משפחה Ictidosuchidae
משפחה Ictidosuchopsidae
משפחה Lycideopsidae
תת-סדרה קיינודונטיים (Cynodontia)
משפחה Dviniidae
משפחה Procynosuchidae
משפחה Galesauridae
משפחה Thrinaxodontidae
אינפרא-סדרה Eucynodontia
משפחה Cynognathidae
משפחה Diademodontidae
משפחה טרוורסודונטיים (Traversodontidae)
משפחה Trirachodontidae
משפחה Tritylodontidae
משפחה Chinquodontidae
משפחה Probainognathidae
משפחה Tritheledontidae
קבוצה זוחלים דמויי יונקים (Mammaliaformes)
מחלקה יונקים (Mammalia)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1905
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי רוברט ברום
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1905
קטגוריה:קבוצות פרפילטיות
| 2023-09-28T18:22:02
|
איכתיוזאוריה
|
ממוזער|איור של זוג שסטזאורוסים
איכתיוזאוריה (שם מדעי: Ichthyosauria) היא סדרת זוחלים קדומים מקבוצת הדיאפסידים דמויי איכתיוזאורים. הם התפתחו לפני 200 מיליוני שנים, לפני סיום תקופת הטריאס, והתקיימו עד הקרטיקון.
מאפיינים
צורת גופם של האיכתיוזאורים חזרה להיות דמוית דג. צווארם התכווץ והקנה לגוף צורה כישורית, הגפיים נתקצרו לכדי איברי היגוי קטנים. הם נעו כדגים, בתנועה גלית של הגוף ושל הזנב. על הגב התפתח סנפיר דגי, והזנב הפך להיות איבר שחייה חזק שמראהו היה כשל זנב הכריש. הם הסתגלו לחיים בים לא פחות מהדולפיניים הדומים להם מבחינות רבות. מעדות מאובנים נתברר שהם חדלו להטיל ביצים על היבשה והשריצו ולדות חיים.
רבים מבני הקבוצה, כגון האיכתיוזאורוס, דמו לדולפינים אך אין קשר אמיתי ביניהם. אחרים היו בעלי דמיון מסוים לפלזיוזאורים הענקיים שחיו בתקופתם.
מיון
סדרה איכתיוזאוריה (Ichthyosauria)
משפחה Quasianosteosauridae
קבוצה Hueneosauria
קבוצה Mixosauria
משפחה Wimaniidae
משפחה Mixosauridae - בה המיקסוזאורוס
קבוצה Longipinnati
משפחה Toretocnemidae
משפחה Cymbospondylidae
קבוצה Merriamosauria
משפחה Merriamosauridae
משפחה Besanosauridae
משפחה Shastasauridae
משפחה Shonisauridae
משפחה Californosauridae
קבוצה Parvipelvia
משפחה Hudsonelpidiidae
משפחה Macgowaniidae
תת-סדרה Neoichthyosauria
משפחה Temnodontosauridae
משפחה Leptonectidae - בה האאורינוזאורוס
משפחה Suevoleviathanidae
אינפרא-סדרה Thunnosauria
משפחה Ichthyosauridae
משפחה Stenopterygiidae
משפחה Ophthalmosauridae
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1835
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הנרי מארי דוקרוטאי דה בלנוויל
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1835
| 2024-09-02T14:28:00
|
פלזיוזאוריה
|
פלזיוזאוריה (שם מדעי: Plesiosauria) היא סדרה של זוחלים ימיים פראפסידים קדומים בני הקבוצה דיאפסידה. הם התקיימו מן הטריאס עד סוף הקרטיקון ונכחדו עם הכחדת הקרטיקון הגדולה שלפני 66 מיליון שנה. חלק מן הסוגים היו ענקי ממדים. הגדול ביותר מביניהם היה הפליוזאורוס שהגיע לאורך של 15 מטרים ולמשקל של 45 טונות.
לפלזיוזאורים היה צוואר ארוך או חרטום ארוך או שניהם גם יחד. הגוף היה קצר, רחב, ושטוח יחסית. בגלל גופם הקשוח וזנבם הקצר נמנעה מהם התפתחות של איברי תנועה דוגמת הדגים, ובמקום זה התפתחו גפיהם למבנים חזקים דמויי משוט, שבעזרתם חתרו במי הים כדרך שמשייטים הצבים במים. על פני היבשה היו מסוגלים לדדות ככלבי ים. הם ניזונו מדגים, אמוניטים ומבלמניטים.
לפלסיוזאורודים (Plesiosauroidea) היה צוואר ארוך, זנב קצר ומבנה של כלבי ים שאיפשר להם לעלות על החוף, כגון האלאסמוזאורוס והפלסיוזאורוס, ואחרים שנקראו פליואוזאורודים (Pliosauroidea), שהיו בעלי צוואר קצר, פה מוארך מלא שיניים חדות וגוף גדול יחסית, כגון הקרונוזאורוס, הבראכאוכניוס והליופלרודון.
מיון
סוג ללא מקור Anningasaura
סוג ללא מקור Archaeonectrus
סוג ללא מקור Bobosaurus
סוג ללא מקור מקרופלטה (Macroplata)
סדרה פלזיוזאוריים (Plesiosauria)
תת-סדרה פלסיוזאורודים (Plesiosauroidea)
סוג Leurospondylus
סוג Eoplesiosaurus
סוג Eretmosaurus
סוג Westphaliasaurus
משפחה פלסיוזאוריים (Plesiosauridae)
משפחה Microcleididae
משפחה קריפטולידיים (Cryptoclididae)
משפחה אלאסמוזאוריים (Elasmosauridae)
משפחה לפטוקלידיים (Leptocleididae)
משפחה פוליקוטיליים (Polycotylidae)
תת-סדרה פליואוזאורודים (Pliosauroidea)
סוג Megalneusaurus
סוג Pachycostasaurus
סוג Sinopliosaurus
משפחה רומלסוזאוריים (Rhomaleosauridae)
משפחה פליוזאוריים (Pliosauridae)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1835
| 2024-09-12T21:03:23
|
פטרוזאוריה
|
פטרוזאוריה (שם מדעי: Pterosauria) היא סדרה נכחדת של זוחלים מקבוצת ארכוזאוריה. קבוצה זו התקיימה במשך עידן המזוזואיקון מלפני 228 עד 66 מיליון שנה מימינו. אף אחד מהם לא שרד עד הפלאוקן. פטרוזאוריה היו חולייתנים מעופפים הכבדים ביותר הידועים לאנושות, אחריהם באים עם העופות והעטלפים.
רקע
הפטרוזאורים היו בעלי חיים נפוצים מאוד בעולם בתקופתם, וכן בעלי החוליות הראשונים שפיתחו יכולת תעופה, בהקדימם את העופות והעטלפים בעשרות מיליוני שנים. משמעות השם Pterosaur היא "לטאה מכונפת". השם הוא הלחם של המילה ptero, שפירושה "כנף" ומקורה במילה היוונית πτερόν, ומהמילה "saur", שפירושה "לטאה" ומקורה במילה היוונית "σαῦρος".
הפטרוזאורים שלטו בשמי עידן המזוזואיקון (בין 245 ל-65 מיליוני שנים לפני זמננו) במשך פרק זמן משוער של כ-150 מיליוני שנים. אך כיוון שהם מופיעים לראשונה בתיעוד המאובנים של תור הטריאס בצורה מפותחת, נראה שמקורם היה קדום אף יותר. בתקופת קיומם חיו הפטרוזאורים לצד הדינוזאורים, אך הסברה הרווחת בציבור שהפטרוזאורים הם דינוזאורים – שגויה, ולמעשה אלו שתי סדרות נבדלות הכלולות יחדיו בקבוצת הארכוזאוריה. מאז תור היורה התקיימו הפטרוזאורים לצידם של חברים מעופפים נוספים מקבוצת הארכוזאוריה – העופות, אך אין הם אבותיהם של אלה; אצל העופות התפתחה התעופה באופן עצמאי, ובמבנה שונה של הכנף. היבטים רבים בנושא אבולוציית הפטרוזאורים ומיונם לוקים בחסר ושנויים במחלוקת.
באופן מסורתי סדרת הפטרוזאורים מחולקת לשתי קבוצות: פטרוזאורים קדומים – ומאוחרים. על אף היותה מיושנת, הגישה מתארת באופן כללי את ההבדלים בין הקדמונים לצאצאיהם המאוחרים, המפורטים בפסקאות הבאות (מאפיינים הקשורים לתעופה ותנועה נכללו בסעיפים נפרדים). המינים הקדמוניים היו קטנים יותר, זנבם הארוך היה נוקשה, לסתותיהם היו בעלות שיניים, וראשם היה קצר, קטן ורחב יותר, ונראה כבולט ממרכז הגוף. בנוסף, הם התקשו בתנועה קרקעית, כנפיהם היו קצרות ורחבות יותר, ואצבע רגלם החמישית השתרבבה כלפי חוץ, ותמכה בחלק מקרום התעופה שלהם. לעומתם, בחלוף עשרות מיליוני שנים, הפטרוזאורים הפכו לגדולים יותר, זנבם קטן או אף נעלם לגמרי וכך גם האצבע החמישית ברגלם; כנפיהם הפכו צרות יותר, ראשם התארך וצווארם בדרך כלל התמתח והתעקל קמעה לצורה המזכירה את זו של העופות בני ימינו. כמו כן, הם הסתגלו לחיים קרקעיים, וכרבולותיהם הפכו מפוארות יותר.
מיני הפטרוזאורים השונים הופיעו במגוון גדלים: חלקם היו קטנים כציפורים, ואילו אחרים גבוהים כג'ירף, והיו המעופפים הגדולים ביותר שהתקיימו אי פעם. אף שקשה להסיק על אופי שריריהם בשל השתמרותם הגרועה, ניתן לעשות זאת באמצעות השוואתם לבעלי חיים אחרים ובחינת הראיות המשניות לקיומם – כגון חללים בשלד. ממחקרים כאלה עולה כי כתפיהם, גפיהם הקדמיות וצווארם היו שריריים ביותר, בניגוד לשחזורם השגוי בעבר כבעלי חיים עדינים. אחד מהמאפיינים המוכרים ביותר של יצורים אלה הייתה כרבולתם, שאף היא הופיעה במגוון גדלים וצורות ולרוב גם הייתה מפוארת למדי. לכרבולת הוצעו מספר תפקידים אפשריים, כשההשערה המקובלת ביותר מייחסת לה תפקיד בתקשורת.
הפטרוזאורים היו מעופפים טובים, בניגוד לדעה שהייתה מקובלת בעבר שראתה אותם כדואים מגושמים. בדומה לכך, הם לא היו שבריריים וקלי משקל כפי ששוער בעבר, אלא בעלי עצמות ושרירים חזקים. מנגנוני האבולוציה הפעילו לחץ כבד על הפטרוזאורים להתאים עצמם לתעופה, מה שניכר במיוחד בשוני הרב בין שלדם לזה של אבותיהם. יצורים אלה נעו באוויר באמצעות קרום עור שנתמך על ידי עצמות הכנף וסיבים עמידים, בסיוע כתפיים וגפיים קדמיות שהיו שריריות וגדולות מספיק כדי לאפשר תעופה באמצעות חבטות כנפיים. קצב חילוף החומרים המהיר שלהם איפשר להם לנוע באופן כזה במשך זמן רב, אך מסת גוף גדולה יותר משמעה ניצול אנרגיה מוגבר, כך שסביר להניח שהמינים הגדולים התעייפו מהר יותר מקרוביהם הקטנים מהם. בשל כך, אלה האריכו את תעופתם בעזרת מקורות כוח עילוי חיצוניים, כגון זרם אוויר חם, או על ידי "חבטה-דאייה-לסירוגין", כלומר תנועה מבוססת על חבטות כנפיים שביניהן מפרידים פרקי זמן של דאייה. כאמור, היה גיוון רב בין המינים, ובשל כך כנראה השוני התבטא באופני תעופה שונים, בהם דאייה בדומה לעופות הים, או תעופה הדומה לזו של עופות טורפים במעופם.
בנוסף לתעופה, הפטרוזאורים יכלו לנוע גם באופנים אחרים – כגון טיפוס, שחייה ואולי גם צלילה. למעשה, אף שהתעופה הייתה אחד המאפיינים המזוהים איתם ביותר, מחלוקת עיקרית בנוגע אליהם נגעה לאופן תנועתם הקרקעית. דעות רבות הוצעו, ביניהן הילוך מתנודד בדומה לפינגווין או גרירת גוף חסרת ישע. ברם, עם התקדמות המחקר התגלה כי הפטרוזאורים לא היו מוגבלים לתנועה אווירית, ובפועל נעו די בקלות על גבי הקרקע, תוך הילוך על ארבע גפיהם. יתרה מזאת, נראה כי מינים אחדים ואולי אף קבוצות מסוימות, העדיפו להעביר את מרבית חייהם על גבי הקרקע.
רבים מהפטרוזאורים ביססו את תפריטם על דגים, אולם אחוז לא קטן מהם העדיפו מזונות אחרים, כפירות, זרעים, חרקים ואף דינוזאורים. ממצאים שונים מצביעים על כך שמינים מסוימים, אם לא רובם, היו חברתיים למדי. דוגמה לכך היא מקבצי הענק של מאובני המין פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui). לעיתים הפטרוזאורים עצמם היו לטרף, מסקנה שעולה לדוגמה ממאובני פטרוזאורים בהם נעוצים שברי שיניהם של טורפים שונים, כגון האיריטייטור קרובו של הספינוזאורוס והכריש סקואליקורקס.
מאפיינים
גודל הגוף
במהלך האבולוציה שלהם התפתחו הפטרוזאורים במגוון גודלי גוף. חלקם היו קטני גוף יחסית, כדוגמת אוכלי החרקים סורדס (Sordes), שמוטת כנפיו הגיעה לכ-60 ס"מ, ואנורוגנתוס (Anurognathus) שמוטת כנפיו הגיעה לכחצי מטר ומשקלו הוערך בכ-35 גרמים.
להוציא מאובני פטרוזאורים צעירים שאך בקעו, המין הקטן ביותר שנתגלה הוא הנמיקולופטרוס (Nemicolopterus crypticus) מתקופת הקרטיקון התחתון של סין, שמוטת כנפיו הייתה כ-25 ס"מ. הפרט במאובן שנמצא אמנם אינו בוגר לחלוטין, אך החוקרים הסיקו משלב ההתגרמות של השלד כי זהו מתבגר, ולא צעיר שאך בקע. אמנם הפלאונטולוג דארן נייש (Darren Naish) הטיל ספק בכך בבלוג המפורסם שלו Tetrapod Zoology, שכן פטרוזאורים התבגרו ועזבו את הקן תוך זמן קצר (ראו סעיף התנהגות), מה שכולל התגרמות עצם בגיל מוקדם למדי. משום כך, הוא העלה את הסברה שהנמיקולופטרוס הוא למעשה פרט צעיר מן הסוג סינופטרוס (Sinopterus).
מינים רבים היו בעלי גודל גוף בינוני, כגון הקריפטודרקון (Kryptodrakon) שמוטת כנפיו הייתה כמטר וחצי. לעומתם, אחרים היו בעלי החיים המעופפים הגדולים ביותר הידועים למדע, בהם הפטרנודון (Pteranodon) שמוטת כנפיו הגיעה לכשישה מטרים, הקוואצלקואטלוס (Quetzalcoatlus) שמשקלו מוערך ב-250 ק"ג, ודומיו הענקיים לא פחות ההטצגופטריקס (Hatzegopteryx) והארמבורג'יאניה (Arambourgiania). מוטת כנפיהם המשוחזרת של שלושת האחרונים מוערכת ב-10 עד 12 מטרים, וגובהם כאשר עמדו על הקרקע בארבעה עד חמישה מטרים.
כסות הגוף
בכמה ממאובני הפטרוזאורים השתמרו לא רק השלד אלא גם רקמות רכות, תופעה נדירה המצריכה תנאי התאבנות מיוחדים. מאובנים כאלו מראים קשקשים, עור חשוף, רפידות בכפות הרגליים, קצות לסת עשויי חלבון, "נדנים" לטפרים (Claw sheaths) ואף מאפיין חריג לזוחלים – סיבים דמויי "שיער". הידע לגבי הרכב מבני העור השונים שלעיל לוקה בחסר, אך קרוב לוודאי שהמרכיב העיקרי היה קרטין – חלבון רב-תכליתי הנפוץ בקשקשים, טפרים, שיער, נוצות ומקורים בחולייתנים.
מעצם היותם זוחלים, גם הפטרוזאורים עטו קשקשים, אך אלו נמצאו רק על סוליות רגליהם, והיו קטנים, עגולים ובלתי-חופפים. קשקשים לא נמצאו באזורים אחרים בגוף הפטרוזאורים. האצבעות ברגליים הקדמיות והאחוריות היו מצוידות בטפרים עטויים בנדנים ארוכים ומעוקלים בעלי קצה מחודד. רבים מן המינים, ובכלל זה בעלי השיניים, ניחנו בתוספות קרטיניות בקצות לסתותיהם כמעין "מקור" קטן.
שיער
הפטרוזאורים היו עטויים בסיבים דמויי שיער, שלתאורם הומצא בשנת 2009 המונח pycnofibres. על קיום "שיער" בכמה מאובני פטרוזאורים דווח לראשונה כבר בשנים 1831 ו-1927, ואף שדיווחים אלו עוררו בזמנם מחלוקות, מקובל כיום על הפלאונטולוגים שמרבית או כל מיני הפטרוזאורים היו מכוסים בו (ראו קישורים חיצוניים לדוגמאות של שחזורי פטרוזאורים עם כסות שיער).
ה"שיער" היה בדרך-כלל קצר, כחמישה עד שבעה מילימטרים אורכו בפרטים מסוימים, ושונה במבנהו משיער היונקים – הוא צמח מפני השטח של העור ולא משכבה עמוקה שלו. הדעות חלוקות בנוגע למידת צפיפותו: האם היה דליל בדומה לשיער הצומח על יד האדם או פרוותי כמו אצל מרבית היונקים. נראה כי ההשערה האחרונה יותר מדויקת, שכן מספר מאובני פטרוזאורים השתמרו עם סבכים צפופים של שיער כזה. אצל חלקם (ואולי רובם) הוא צמח בעיקר על פניהם, אך לא על לסתותיהם. הוא צמח גם על שאר הגוף, ובמאובנים מסוימים היה ארוך למדי בצוואר.
אף שקשה להעריך זאת בבעל חיים נכחד, משוער כי שיער זה היה דומה בתפקידיו לכסות היונקים והעופות. לדוגמה, קרוב לוודאי שאף הוא מגוון בצבעיו, ותפקד כעזר תקשורתי לזיהוי מינים, למשיכת בני-זוג אפשריים, להרתעת מתחרים וכדומה. עם זאת, הסברה הנפוצה היא שתרומתו הראשונה במעלה הייתה בידוד מפני שינוי טמפרטורה חיצוניים, מה שבתורו תרם לוויסות הטמפרטורה ואיפשר קצב חילוף החומרים מהיר. על מנת לשמור על טמפרטורת גוף יציבה, היונקים והעופות בעלי הדם החם מוציאים אנרגיה בקצב מהיר פי עשרה בערך מבעלי הדם הקר, מה שמצריך "תדלוק" תדיר במזון. לפיכך, כדי לשמור על חום הגוף ולמנוע איבודו לסביבה, עופות ויונקים פיתחו נוצות ופרווה. כסות מבודדת דומה אינה מוכרת אצל בעלי דם קר, ובשל כך נראה כי "שיער" הפטרוזאורים מעיד על יכולתם לשמור על טמפרטורת גוף יציבה. הועלתה השערה נוספת שתפקידו העיקרי של שיער הפטרוזאורים היה הפחתת החיכוך בין העור לאוויר על מנת להפחית את הגרר בתעופה, ואולם נראה שהשערת וויסות החום סבירה יותר, בשל העדויות על אורח החיים הנמרץ וקצב הגדילה המהיר של הפטרוזאורים, המצריכים וויסות טמפרטורה שכזה.
נראה כי "שיער" הפטרוזאורים התפתח בנפרד ובאופן בלתי-תלוי משיער היונקים ומנוצות העופות – תופעה הידועה כאבולוציה מתכנסת שבה בקבוצות שונות של בעלי חיים מתפתח פתרון דומה לבעיה דומה. עם זאת, הועלתה גם השערה כי סיבי שיער אלו הם נוצות קדומות ההומולוגיות לאלו של הדינוזאורים התרופודים. משמעות השערה כזו היא שהאב הקדמון המשותף של הפטרוזאורים והדינוזאורים כבר היה בעל נוצות. בחינה מדוקדקת של שיער הפטרוזאורים הצביעה על כך שמבנהו אינו מזכיר כלל את זה של הנוצות הקדומות ביותר במאובני דינוזאורים. עם זאת, מספר מאובני דינוזאורים שנחשפו במאה ה-21 רומזים שמבני עור דמויי נוצה לא היו מוגבלים לקבוצת הדינוזאורים התרופודים קלורוזאוריה שבקבוצת הטטנורים (ראו: דינוזאורים מנוצים), וייתכן שהיו נפוצים גם בקבוצות דינוזאורים אחרות. בשל כך, טענת המוצא המשותף של נוצות הדינוזאורים ושיער הפטרוזאורים לא נפסלה לחלוטין, וייתכן שתגליות עתידיות יתמכו בה.
נשימה
בדומה לעופות, עצמות הפטרוזאורים היו חלולות ומחוברות לכיסי אוויר שהיו חלק מדרכי הנשימה. בנוסף, על פי צורת השלד, כגון השתלבות הצלעות עם עצם החזה, הוסק כי הפטרוזאורים נעו באופן דומה לזה של העופות. שתי תכונות אלו מצביעות על דמיון כללי למערכת הנשימה של העופות, שהיא בעצמה יעילה למדי יחסית לזו של זוחלים אחרים ויונקים (חוץ מהעטלפים). לעופות מערכת נשימה חד-כיוונית בה אוויר עשיר בחמצן נכנס במסלול אחד דרך כיסי האוויר אל הריאות, ויוצא דליל מחמצן דרך מסלול אחר. לעומתם, ליונקים וזוחלים בני-ימינו יש מערכת נשימה המערבבת אוויר עשיר עם דליל בכל נשימה. יונקים משתמשים בכלוב צלעות המסוגל להתרחב ושריר נשימה (סרעפת), אולם צורת השלד של מרבית הזוחלים אינה מאפשרת תנועה כזו, ומשום כך משתמשים בשרירי הבטן כדי לעשות כן.
מערכת העיכול
מערכת העיכול מורכבת מרקמות רכות ומכילה חיידקים רבים וחומרים כימיים, כך שהשתמרותה אינה סבירה. אף על פי כן, אפשר ללמוד עליה בעקיפין באמצעות ממצאים המספקים ראיות לא ישירות. אחד מאלו הוא מאובן קטן של רמפורינכוס (Rhamphorhynchus muensteri) שבתוכו נמצא דג
כמעט שלם באורך של כ-60% מאורך הבטן כולה. בנוסף, נראה שלרוב הפטרוזאורים לא היו בעלי גרון דמוי שק היכול להכיל טרף כה גדול, וכן שהם לא לעסו את מזונם, כך שהדרך היחידה לבלוע אותו היא באמצעות ושט היכול להתרחב מאד.
קרוב לוודאי שבדומה לארכוזאורים אחרים לבטן היו שני "מדורים": קיבת הבלוטות, שהיא החלק הקדמי אליו המזון מגיע ראשון, העובדת באופן דומה לקיבה האנושית בכך שהיא מעכלת מזון על ידי תהליכים כימיים; וקיבת השרירים, שהיא החלק האחורי המשמש לטחינת המזון. ארכוזאורים אחדים, בהם התנינאים וחלק מהעופות, נוהגים לבלוע גסטרוליתים ("אבני קורקבן") כדי לסייע לקיבת השרירים שלהם לטחון את מזונם. קיומו המשוער של מבנה כזה נחזה על פי מערכת היחסים האבולוציונית האפשרית שלהם, אך גם הפך מבוסס לראשונה על ידי גילוי אבני קורקבן בחלל הבטן של המין פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui).
לסת ושיניים
לסתותיהם של רוב הפטרוזאורים היו מוארכות וצרות. הם ירשו את שיניהם מאבותיהם חסרי המעוף, אך עם התפתחותם אלו קטנו או אף נעלמו לגמרי, דבר המופיע לראשונה בתור הקרטיקון אצל הפטרנודו]. הגיוון בצורתן, גודלן ומספרן רב, ומשום כך מיפוי של מערכת השיניים מאפשר לפלאונטולוגים לזהות מינים שונים: אצל חלקם השיניים הופיעו רק בקדמת הלסת, ואילו אצל אחרים הן פנו החוצה במידה ניכרת וכו'. לדוגמה, שיניו של הקולובוריינקוס (Coloborhynchus) היו ארוכות וחסונות, בעוד שאלו של האנהגוארה היו קצרות ודקות יותר. כמו כן, מינים אחדים היו בעלי מספר שיניים מועט, ואילו אחרים היו אף בעלי מאות ואלפי שיניים. מעצם היותם זוחלים, מספר השיניים גדל ומערכת השיניים הוחלפה ברציפות במשך חייהם, אבל בשונה מארכוזאורים אחרים, השן המחליפה הופיעה מאחורי קודמתה ולא ישר מתחתיה.
מגוון השיניים ומאפיינים דומים היו קשורים קשר הדוק לסוג הטרף ואופן לכידתו. הדסונגריפטרוס למשל היה פטרוזאור שככל הנראה ביסס את תפריטו על מאכלי ים. החוקרים הסיקו זאת מכיוון שלסתו מלאת שיניים קצרות אך גדולות למדי, אשר בשונה מפטרוזאורים אחרים הפכו גדולות ככל שהתקרבו ללוע. מאפיין זה מעיד על מזון קשה במיוחד – קרוב לוודאי צדפות וסרטנאים – שכן צורת השיניים נועדה לשבירה ולא לחיתוך, ומיקומן של הגדולות מביניהן עמוק וקרוב יותר לשרירי הלסת מגדיל את עוצמת הנשיכה. החלק הקדמי של הלסת היה חסר שיניים, וסביר להניח שהוא שימש לאחיזת הטרף. הלסת לא יכלה להיסגר לחלוטין, שכן הלסת התחתונה הייתה רחבה יותר מזו שמעליה, מה שגרם לחלק מהשיניים לבלוט אך סייע למין להחזיק בבעלי חיים מעוגלים כצדפות. על אף שפתחי הגולגולת שלו היו קטנים, המרכזי מביניהם היה יוצא מן הכלל ובו עברו שרירי הלסת, מה שרומז על שרירי לסת גדולים וחזקים. יתר על כן, המבנה הפנימי של עצמות הגולגולת של מין זה היה צפוף מזה של מינים אחרים, כך שיכל לספוג את זעזועי נשיכת טרף קשה מבלי להזיק לעצמותיו.
דוגמה להסתגלות אבולוציונית נוספת הקשורה לתזונה מופיעה אצל המין פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui). מלבד שיניים בעלות מראה רגיל, הלסת התחתונה שלו הייתה מצופפת בשורות שיניים גדולות ואנכיות, המזכירות את מזיפות הלוויתן. מין זה היה מסנן מזון מהמים באמצעות מאפיין דמוי מטאטא זה, ובכך לוכד טרף קטן כחסרי חוליות. חוקרים מצאו כי שרירי הלסת שלו היו מפותחים, ועל כן נשיכתו הייתה חזקה יחסית לפטרוזאורים אחרים.
אחד מהמאפיינים בהם ניחנים המינים הקדומים קשור לתלולית השן, שהוא שמן של הבליטות בקצה השן (cusp). רובם של המינים המאוחרים ניחנו בשיניים בעלות קצה יחיד, אולם אצל אבותיהם לחלק מהשיניים היו תלוליות נוספות – אחת מרכזית גדולה ושתיים קטנות יותר –תופעה הנקראת רב תלוליות (multicuspid), שבדרך כלל מסייעת בחיתוך רקמות קשות של הטרף, ובכך גם מאפשרת עיכול יעיל וקל יותר. תכונה זו נעלמה מתיעוד המאובנים עם חלוף תקופת טריאס עליון, אך שוער כי הייתה שימושית לפני כן לדוגמה, רב-תלוליות של מין האודימורפודון Eudimorphodon ranzii ככל הנראה שימשה אותו בפיצוח או ניקוב מעטה הקשקשים הקשה של מיני הדגים ממשפחת ה-Pholidophoridae, שכן קשקשיהם נמצאו בתוך כלוב הצלעות של פטרוזאור זה. על כן, שוער כי תכונה זו אפשרה להם לבסס את תפריטם על דגים, סרטנאים, חרקים גדולים ובעלי חיים דומים אחרים עם שריון חיצוני קשה. עם זאת, דעה אחרת מצביעה על כך שלא ניכר בבירור שינוי במקור המזון אצל הפטרוזאורים מהתקופות הבאות, אשר כאמור לא ניחנו ברב תלוליות. יתרה מזאת, נראה כי רב התלוליות של מינים אחרים, בהם הפטיינוזאורוס (Peteinosaurus), אינה אלא שריד אבולוציוני מאבותיהם, שכן היא מנוונת ולא שימושית לחיתוך.
שלד הגוף
הגוף עצמו (גו) קטן יחסית, רחב בחלקו הקדמי ומתחדד לקראת קצהו האחורי. ככל הזוחלים, עמוד השדרה שלהם מחולק לארבעה: חוליות הצוואר (cervical vertebrae), חוליות הגב (dorsal), חוליות העצה או המותן (sacral) וחוליות הזנב (caudal). מספר החוליות נע בין כ-30 לכ-70, בעיקר בגלל היעלמות הזנב אצל המינים המאוחרים.
כאמור בסעיף נשימה, עצמותיהם היו חלולות, אולם אין בכך להעיד על משקל גוף נמוך, שכן למעשה משקלם דמה לזה של בעלי חיים בסדר גודל דומה. אפשר לדמות את העצמות לבלון: הבלון שוקל פחות או יותר אותו הדבר כשהוא ריק מאוויר או מנופח. בשל "התנפחותן" הרבה, חלקן החיצוני (רקמת העצם הצפופה) של העצמות היה דק, ולעיתים קרובות עוביו היה קטן ממילימטר. עובדה זו אינה מצביעה על עצמות עדינות ושבירות, שכן עצמות מסוג זה עמידות יותר להתעקמות מעצמות מלאות בעלות חלק חיצוני עבה. בנוסף, עצמותיהן נתמכו על ידי מבנים דמויי מסבך שהגבירו את עמידותן. למעשה, כפי שעולה מממצא אחד, עצמותיהן היו כה חזקות עד ששיני דינוזאורים טורפים נשברו כשניסו לנשוך אותן (ראו סעיף מוות).
החלק הצווארי כולל תשע חוליות: שבע "חופשיות" ושתיים המשתלבות עם החלק הגבי. בדרך כלל, חוליות אלו הן הגדולות המורכבות והארוכות מבין כולן. צווארם של הפטרוזאורים המאוחרים היה ארוך באופן משמעותי מזה של המינים הקדומים. התארכות הצוואר לא נוצרה על ידי הופעת חוליות חדשות, אלא שבעת החוליות הקיימות התמתחו בעצמן. למעשה, במקרים קיצוניים אורך חוליה יחידה היה עשוי להיות גדול פי שמונה מרוחבה, ולהגיע לכמטר אחד. משוער כי צווארם של רוב המינים היה גמיש באופן סביר, אולם נראה כי אחדים מהמינים אורכי הצוואר היו מוגבלים קמעה. צורת ומיקום החוליות מרמזת על כך שהפטרוזאורים היו מסוגלים לקשת את צווארם כלפי מעלה ביתר קלות מאשר כלפי מטה.
חוליות הגב בדרך כלל שוות למדי בגודלן וצורתן. קשה לקבוע היכן מסתיים החלק הגבי ומתחיל החלק המותני, מכיוון שלעיתים אצל פטרוזאורים מבוגרים החוליות באזור זה מתמזגות אחת עם השנייה. אצל מספר פרטים גדולים ובוגרים, התמזגו חוליות הגב הראשונות עם הצלעות לכדי מבנה הנקרא notarium, אשר אצל המבוגרים ביותר מביניהם כלל אף שבע חוליות. מבנה זה מופיע גם אצל העופות, ותומך בשלד כנגד הכוחות שנוצרים על ידי הכנפיים.
חלק עליון: מבנה השלד של פטרונדון. חלק תחתון: מימין, מבנה הכנף של דוריגנתוס (Dorygnathus banthensis). משמאל, השוואה בין צורת הכנף של הפטרוזאור (1), העטלף (2) והעוף (3). 340px 180px160px
חוליות עצם העצה מאוחדות לגמרי וממוקמות בין עצמות האגן. בדרך כלל הן מונות שלוש–ארבע חוליות, אך אצל פרטים מבוגרים השתלבו חוליות הגב האחרונות עם הראשונות של המותן, כך שהמספר היה גבוה יותר. כמו כן, אצל פרטים אצלם ה-notarium היה מפותח למדי, נראה גם מבנה דומה לו מעל חוליות המותן. אלו לא התחברו ביניהם, כך שכארבע חוליות גב היו "חופשיות".
צורת, אורך וגודל הזנב היו מגוונים בין המינים השונים, ודוגמה לכך הוא מספר חוליות הזנב שנע בין 10 לכ-50. זנבם של הפטרוזאורים הקדומים היה ארוך ונוקשה, זאת בגלל מבנים דמויי מוט שהתארכו במקביל לחוליות, אך היה מסוגל להתגמש ולחזור לצורתו הקודמת. בקצהו גדלה תוספת עשוית עור, מעין "דגל" (vane) שאולי והיה צבעוני, אשר צורתו השתנתה בין המינים. תוספת זו הייתה פרושה תמיד הודות לחיזוק גרמי בבסיסה, עמדה אנכית לזנב, וככל הנראה סייעה בהיגוי בזמן התעופה. אצל הפטרוזאורים המאוחרים מספר החוליות קטן עם הזמן, מה שקיצר את הזנב, והמבנים דמויי המוט נעלמו, מה שהפך את הזנב לגמיש.
תעופה
הפיזיולוגיה והמורפולוגיה של הכנפיים שונים מאלו של בעלי חיים מעופפים אחרים. עם התפתחותם, הופיעו אצל הפטרוזאורים שתי צורות כנף. הראשונה, זו של המינים הקדומים, הייתה כנף רחבה הדומה בצורתה הכללית לזו של העטלף, אשר התחברה בקרום התעופה שלה לקרסול הרגל. הצורה המאוחרת הייתה כנף צרה שקרום התעופה שלה התחבר למפרק הברך. משום כך, קרום התעופה, ומבנה הכנפיים בכלל, השתנה בצורתו בין המינים: לדוגמה, אצל הקוואצלקואטלוס (Quetzalcoatlus northropi) הוא היה קטן יחסית, ולהפך אצל הקולובוריינקוס (Coloborhynchus).
על אף שקשה להסיק על אופי שריריהם בשל השתמרותם הגרועה, ניתן לעשות זאת באמצעות השוואתם לבעלי חיים אחרים ובחינת הראיות המשניות לקיומם (כגון חללים בשלד). מחקרים כאלו נעשו בעיקר לגבי גפיהם הקדמיות ולסתותיהם, וכן לגבי גפיה האחוריות אם כי במידה פחותה יותר. מאלו עלה שכנראה כתפיהם, גפיהם הקדמיות וצווארם היו שריריים ביותר, זאת בניגוד לשחזוריהם בעבר כבעלי חיים עדינים.
כפי שאפשר לראות בתמונות בטבלה המוסתרת שלהלן, לכנף ארבע אצבעות (לניקטוזאורוס Nyctosaurus רק אצבע אחת), כאשר עצמות האצבע הרביעית מוארכות מאוד ומאפשרות לה לתמוך בקרום הכנף (Patagium), המחולק לשלושה חלקים עיקריים. ה-brachiopatagium (או chiropatagium), שהוא החלק הגדול מביניהם, אשר נמתח עד לאזור התחתון של הגפיים האחוריות; אפשר להבחין בו בבירור אצל מינים שמאובניהם השתמרו טוב (כגון Sordes pilosus). החלק השני הוא ה-propatagium: חלק קטן שנמתח משורש כף היד ועד בסיס הצוואר, ונתמך על ידי עצם ייחודית לחיות אלו שאף נקראה על שמם, עצם ה-pteroid. קרום שלישי, המופיע בעיקר אצל המינים הקדמונים, נמתח בין הגפיים האחוריות לזנב, ונקרא uropatagium אם הוא התחבר לרגליים או לבסיס הזנב ו-cruropatagium אם התחבר בהמשכו (אצל חלק מהמינים הוא נתמך על ידי אצבע חמישית ברגלם). אצל המינים הראשוניים עצמות המסרק של היד היו קצרות מאלו של הבאים אחריהם.
בניגוד לעטלפים, אצלם הקרום הגדול נתמך באצבעות מוארכות נוספות, אצל הפטרוזאורים הוא נתמך על ידי סיבים עבים (actinofibrils). סיבים אלו העניקו קשיחות חלקית לקרום התעופה, כך שקימור הכנף היה קל, ומנעו ממנו להקרע או להתנופף כדגל ברוח. בנוסף, הם הקלו על קיפול הכנף כשבעלי חיים אלו נחו. רוב שרירי התעופה עוגנו בשני מבנים עיקריים: הראשון היא עצם החזה, והשני היא חגורת הכתפיים (Pectoral girdle), אשר בדומה לבעלי חיים מעופפים אחרים הייתה גדולה וחסונה. בשונה מהעופות, החלק העיקרי של השרירים שהניעו את הכנף עוגנו בחגורת הכתפיים ולא בעצם החזה, וכן מספר השרירים שהשתתפו בפעולה היה רב יותר מהשניים הגדולים של העופות.
המראה
כאמור, בעבר שוער כי משקלם של הפטרוזאורים היה נמוך מאוד, אפילו יותר משל העופות, אולם עם התקדמות המחקר תפיסה זו השתנתה לגמרי. נראה כי משקלם היה גבוה יותר יחסית לזה של העופות, מה שלכאורה יכול להוות בעיה בהמראה. בנוסף, בעבר גם שוער כי המראתם דרשה תנאים מסוימים כדי להתרחש, בהם זינוק מצוקים ומקומות גבוהים אחרים, זרמי אוויר חזקים וריצה במדרונות. אם נכון הדבר, פטרוזאורים שוכני חופים התקיימו בסביבה מתאימה יותר להמראה, שכן הייתה משוננת בצוקים וסלעים וסחופת רוח. אולם, סברה זו מתנגשת עם תיעודם של מינים רבים בפנים היבשה, בהם הגדולים ביותר כגון הקוואצלקואטלוס (Quetzalcoatlus), שעל פי הסברה הצריכו תנאים קיצוניים שלא יכלו למצוא בסביבה זו.
הבלבול הרב בנושא נבע בעיקר מחוסר המידע לגבי שלושה נתונים המהותיים למחקר תעופתי כלשהו: מסת גוף, מוטת כנפיים ועומס כנף. עם הזמן, נאספו והתחברו פיסות מידע רבות שגרמו למחקר לשנות את תפיסותיו בנושא. בניגוד למה שנחשב בעבר, הפטרוזאורים לא המריאו כמו העופות, תוך עמידה על שתי גפיהם האחוריות ודחיפת הגוף באמצעותן. אצל העופות ההולכים על שתיים, הרגליים האחוריות גדלות במהירות בתחילת חייהם, אפילו יותר מהכנפיים. לעומתם, ממאובני הפטרוזאורים עולה כי הגפיים האחוריות לא היו מפותחות ביותר אצלם, וכנראה היו חלשות מכדי לשמש אותם לקבלת תנופה הדרושה להמראה.
למעשה, החלק המפותח של בעלי חיים אלו היה גפיהם הקדמיות, במיוחד באזור הכתפיים. כפי שעולה ממחקרים, אלו היו מספיק חזקות כדי להניף ולהזניק מעמידה יצור במשקל כפול מבעליהן. בכלל, מעופפים ההולכים על ארבע, מסוגלים לנצל כוח רב יותר להמראה מאשר אלו ההולכים על שתיים, מה שהתבטא בגודלם הרב של הפטרוזאורים שאין דומה לו אצל העופות. לשם השוואה, העופות הידועים הגדולים ביותר הם הארגנטוויס והמין P. sandersi בסוג פלאגורניס. ככל הנראה, שניהם היו בעלי מוטת כנפיים של כשבעה מטרים, ומלבד שגודל זה היה קטן מאלו של הפטרזאורים הגדולים, קרוב לוודאי ששני מינים אלו יכלו בקושי להמריא ולעוף.
שני חוקרים, Mike Habib ו-Jim Cunningham, הציעו מודל שתיאר את ההמראה באופן הבא: ראשית, פטרוזאור המתעתד להמריא כורע אחורנית עם גופו ומרכין את ראשו. שנית, בעל החיים דוחף עצמו קדימה בעזרת גפיו האחוריות, תוך שהוא נשען על אלו הקדמיות. שלישית, הוא מזנק מעלה בעוצמה באמצעות גפיו הקדמיות השריריות. בתחילת השלב השלישי קצות הכנפיים נפרשים, לאחר מכן הפטרוזאור חובט חלקית בכנפיו ולבסוף פורש לגמרי את כנפיו ומתחיל לעופף. כל התהליך מתרחש במהירות רבה, ואף המינים הגדולים ביותר יכלו לעשות כן ברגע קט.
מודל זה הוא המקובל ביותר על החוקרים, ונתמך בהליכתם על ארבע של הפטרוזאורים, ובאופן ההמראה הדומה של הולכים על ארבע אחרים – העטלפים. מכיוון שעטלפים קטנים מסוגלים לנסוק כמעט אנכית, וכן בשל העובדה שזווית הנסיקה קטנה מ-90 מעלות ככל שהיצור הממריא גדול וכבד יותר, נראה כי מיני הפטרוזאורים הגדולים לא יכלו לחיות ביערות סבוכים, אלא נזקקו למרחב פתוח כדי להמריא.
נחיתה
המידע בנושא זה חסר למדי, אך ממצא שהתגלה בשנת 2009 עשוי לפזר קצת את הערפל. בצרפת, באתר הקרוי "חוף פטרוזאור" (Pterosaur Beach) אשר שופע במיוחד במסלולי עקבות של פטרוזאורים, התגלה מסלול לא רגיל. המסלול נחשב כמתאר את נחיתתו של בעליו, ומרמז על כך שהיא לא היוותה טרחה רבה בעבורו.
נראה כי הפרט איבד את רוב מהירות התעופה שלו לפני הנחיתה, ונחת בו זמנית על שתי רגליו. הוא לא נקט בריצה קצרה לאחר הנחיתה כדי להתייצב, אלא הזדקר כלפי מעלה, הפנה את רגליו קדימה והשתמש בכנפיו להאטת הנחיתה. לאחריה, הוא נשען גם על גפיו הקדמיות, ייצב עצמו למספר רגעים והסדיר את הליכתו.
סוגי תנועה אחרים
רגליהם של פטרוזאורי תור הטריאס ותחילת תור היורה (תקופת הליאס) היו מפותחות וחזקות הרבה יותר מאלו של בני תור הקרטיקון. המינים הקדומים היו ככל הנראה די מגושמים על גבי הקרקע, מפני שקרום התעופה שעל גפיהם האחוריות כבל אותן יחדיו ולפיכך הגביל את יכולתם לנוע על גבי הקרקע. בנוסף, תכונה המופיעה אצל המינים הראשונים, וכן אצל חלק מהמינים המאוחרים יותר, היא שרגליהם לא מוקמו ישירות מתחת לגוף אלא נטו מעט החוצה. בשל כך, הם נעו בזחילה או בהליכה מתנדנדת בדומה לברווזים. מאפיינים אלו מצביעים ככל הנראה על חיים על עצים או קריות סלע וצוקים כאשר לא עפו. לעומתם, צאצאיהם המאוחרים לא חוו את הבעיות הללו. קרום התעופה האחורי שלהם התפצל לשניים, ובכך שחרר את הרגליים; ולא הליכה על האצבעות. עצמות השוקית והשוקה היו ארוכות מעצם הירך, ואצל מינים מאוחרים השוקית אף נעלמה לגמרי.
על אף היותם זוחלים מעופפים, אחת מהמחלוקות המחקריות הגדולות בנוגע אליהם סבבה דווקא סביב אופן תנועתם על גבי הקרקע. מחלוקת זו התחילה כמעט בראשית המחקר עליהם, ועסקה בשאלה "האם
הפטרוזאורים הלכו על שתי רגליים או על ארבע", או כפי שתיאר זו הפלאוטולוג דייוויד אנווין (David M. Unwin): "רצים או מתנודדים". החוקרים הראשונים חשבו שיצורים אלו יכלו לנוע על גבי הקרקע די בקלות, אולם הם לא הצליחו להגיע להסכמה על אופן התנועה. באמצע המאה ה-20, החוקרים ראו בפטרוזאורים יצורים שעל גבי הקרקע היו חסרי אונים לחלוטין; הם יכלו לעמוד בקושי וגררו עצמם על הבטן באופן מגושם.
רמזים לפתרון הופיעו בשנות ה-80 של המאה ה-20. חוקרים אחדים החלו ללמוד את גפיהם של הפטרוזאורים, בעיקר בשל השתמרותם של שלדים שלמים אשר אפשרו להציבם ולתפעלם באופן הגיוני, כך שניתן להבחין בצורת התנועה הטבעית. על אף שמחקרים אלו פיצלו את הדעות לגבי ההליכה, הם בכל זאת פסלו את האפשרות של הגרירה חסרת הישע. הפרשנויות השונות להליכת הפטרוזאורים נחלקו להליכה על ארבע גפיים בדומה לעטלפים, להליכה מתנודדת על שתיים בדומה לזו של הפינגווינים, ולהליכה כפופה או טפיפה בדומה לדינוזאורים. אלו שתמכו בדעה האחרונה הצביעו על הקשר בין שתי הקבוצות, וטענו כי אביהם הקדמון לא היה שוכן עצים ההולך על ארבע, אלא מין הרץ על שתי גפיו האחוריות בדומה לדינוזאורים תרופודים.
אף על פי כן, חוקרי התקופה התעלמו מממצא בעל חשיבות רבה יותר לנושא, אשר למרבה האירוניה התגלה עשרות שנים לפי כן – עקבות המסלולים של הפטרוזאורים (pteraichnus). עקבות אלו נדחו בכך שנטען כי הן נעשו על ידי תנינאים, על אף שההבדלים ביניהם ניכרים למדי, ואילו רק באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הוכח באופן מוחלט כי יוצרי העקבות היו פטרוזאורים. יחד עם אלו נמצאו עקבות אחרות אשר החלו להשלים את הפאזל של התנועה הפטרוזאורית על גבי הקרקע.
המסקנה שעלתה מבחינה מדוקדקת של העקבות הייתה יחידה, שכן הן העידו בבירור על אופן ההילוך של המינים. התנועה נעשתה על ארבע גפיים, כשהקדמיות נשענות על אצבעותיהן (digitigrade) ואילו קרסולם של האחוריות היה בנוי בצורה כזו שאפשרה הליכה עם כף רגל ישרה ומקבילה לקרקע (plantigrade). בגפיים האחוריות כל האצבעות נגעו בקרקע, בעוד שבקדמיות רק שלוש אצבעות עשו כן, בעוד שהאצבע הרביעית, שכאמור תמכה בכנף, קופלה והצביעה אחורנית וכלפי מעלה.
עם זאת, מסלולי עקבות אחדים מצביעים על כך שזוחלים מעופפים אלו יכלו לנוע בקלות על גפיהם האחוריות כשהן כמעט או לגמרי ישרות, מבלי לרמז על הילוך מתנודד עם רגליים מפושקות או זחילה מאומצת. אולם, רוב העקבות כה מרוחקות אחת מהשנייה, עד שהדרך ההגיונית היחידה שבה הן נוצרה היא באמצעות ריצה. כלומר, מסלולים אלו נעשו בריצה קצרה כתנופה להמראה או כהאטה אחרי הנחיתה. בנוסף, אין המסקנות העולות מהנתונים שהוזכרו בסעיף זה מתייחסות לכל הפטרוזאורים, שכן מסלולי העקבות תועדו רק מתקופת הדוגר של תור היורה, בעוד שכאמור הפטרוזאורים תועדו בתקופות מוקדמות יותר.
טיפוס ושחייה
כפי שמתואר בסעיף אבולוציה ומיון, משוער כי אבותיהם הקדמוניים היו מטפסים. אם נכון הדבר, אלו הורישו להם מפרקי גפיים אחוריות המאפשרים ניידות רבה, שרירים חזקים והליכה עם כף רגל ישרה על גבי הקרקע. בקצה אצבעותיהם של הפטרוזאורים היו טפרים, אשר היו ארוכים יותר ברגל מאשר ביד. נראה כי מיני קבוצות אחדות מהסדרה היו מיומנים למדי בטיפוס, בהם הטפייריים (Tapejaridae) ומינים קדומים כגון הדימורפודון (Dimorphodon). לדוגמה, בסין נמצא פרט מהסוג סינופטרוס (Sinopterus) שידו השתמרה באופן מושלם. לאצבעותיו היו טפריו מעוקלים וצרים, והשורה המרוחקת של עצמות הגלילים הייתה ארוכה מהיתר. בשונה מפטרוזאורים אחרים, מפרקי כתפיו (glenohumeral joint) נטו לגמרי החוצה במקום מעט אחורה, כך שניידות הזרוע גדלה. על כן, מאפיינים אלו מצביעים על היותו מטפס טוב.
נוסף על תעופה והילוך על גבי הקרקע, נראה כי פטרוזאורים אחדים היו מסוגלים לשחות. התגלו מסלולי עקבות של פטרוזאורים המדשדשים ושוחים במים של גדות אגם, ומאובנים אחדים השתמרו עם עור או קרום שחייה בין אצבעות רגליהם. על כן, סביר להניח שחלק מהמינים חיו כמו עופות מים. יכול להיות שהשלד מלא החללים שלהם סייע להם גם לצוף על פני המים.
הראש ואיבריו
220px|ממוזער|גולגולות של מיני פטרוזאורים שונים: בפינה השמאלית העליונה, Guidraco; בפינה הימנית העליונה, אנהגוארה (למעלה) ו-Dsungaripterus (למטה); שתי הגולגולות באמצע שייכות ל-Tupandactylus (העליונה) ו-Tupuxuara (התחתונה); בפינה השמאלית התחתונה; מין לא מזוהה.
במקרים לא מעטים העדות היחידה לקיומו של מין פטרוזאור מסוים בעבר היא שאריות מגולגולתו. אצל הפטרוזאורים הראשוניים יחס הגדלים בין הגולגולת לגוף היה מאוזן למדי, אולם דבר זה השתנה עם התפתחותם. בדומה לגפיים, בתור הקרטיקון הגולגולת גדלה מאוד, זאת לעומת מרכז הגוף שנשאר קטן יחסית, והתחדדה בקצה. בגולגולת הופיעו פתחים (fenestrae), שבגרסתה המאוחרת גדלו גם הם מאוד. המרכזי מביניהם ממוקם אחרי ארובות העין (anteorbital fenestra) ומהווה אחד ממאפייני ההיכר של בני קבוצת ה-Archosauriformes, ואצל מספר רב מהמינים הכיל את הנחיריים והיווה בכך את חלל האף (Nasal cavity). חורים אלו היו מכוסים עור, והמרווח בין דופנות העור היה חלול. בנוסף לפתחיה, רוב הגולגולת הכילה אוויר, מה שסייע בהפחתת ופיזור משקלה והקל בכך על התעופה.
כאמור בסעיף המיון, משפחת האזדרקיים (Azhdarchidae) כללה את המינים הגדולים ביותר, אשר גם ראשיהם היו ככל הנראה הארוכים מבין כל בעלי החיים היבשתיים שחיו אי פעם. רק לצרטופסיים, דינוזאורים בעלי עטרה וקרניים שחיו בשלהי הקרטיקון, היו גולגולות בעלות אורך דומה. אחד מפטרוזאורים אלו היה ההטצגופטריקס (Hatzegopteryx), אשר לקח את דמות הענק למקרה קיצון. לשם השוואה, הספינוזאורוס והגיגאנוטוזאורוס הם שניים מהתרופודים בעלי הגולגולות הארוכות ביותר – כמטר וחצי לשניהם, אך לא יותר מ-1.75–1.8 מטר בהערכות שנויות במחלוקת. לעומתם, ראשו של ההטצגופטריקס היה כפול באורכו – כשלושה מטרים. ראשו היה כבד וחסון למדי, בשונה מפטרוזאורים אחרים, ורוחב חלקה האחורי של הלסת היה קרוב ל-50 ס"מ. גולגולת גדולה כזו הצריכה גם צוואר חזק ושרירי, בדומה לתרופודים הגדולים. למעשה, כשנמצאו לראשונה חלקי גולגולת של המין, שוער כי הם שייכים לדינוזאור תרופוד גדול.
150px|ממוזער|ימין|השוואת אורכי הגולגולות של הטצגופטריקס (למעלה), ספינוזאורוס (ימין) וגיגאנוטוזאורוס (שמאל).
מוח וחושים
המוח הוא האיבר שמכיל את אחוז המים הגבוה ביותר בגוף, ובשל כך הוא הראשון להירקב כאשר בעל חיים מת. אולם, מאובני הפטרוזאורים הולידו מידע רב לגבי מוחם, שכן לפעמים חלל הגולגולת מתמלא במשקעים שמתאבנים, מה שיוצר "יציקה" של צורת המוח (endocast). זו, בנוסף לשימוש בטומוגרפיה ממוחשבת, מאפשרת ללמוד רבות על המוח, כגון בחינה של הגדלים היחסיים השונים של חלקיו.
בעקבות זאת התגלה כי על אף שהם זוחלים בבירור, היה מוח הפטרוזאורים (בעיקר המאוחרים מביניהם) דומה מאוד לזה של העופות. למשל, לשניהם היה מוח גדול יחסית לארכוזאורים אחרים, וכן אצל שניהם הצינורות הקשתיים של מערכת שיווי המשקל ואונת הפָּתִית (Flocculus) של המוח הקטן מפותחים מאוד. אזורים אלו אחראים להבטים שונים של הקואורדינציה, בהם שיווי משקל, תפיסה מרחבית, ייצוב ומיקוד הראייה. על אף שמוחם של העופות היה גדול יותר באופן כללי, הצינורות הקשתיים של הפטרוזאורים היו גדולים יותר משל הראשונים, ואונת הפתית הייתה גדולה יותר משל כל חברי קבוצת בעלי ארבע רגליים.
בנוסף, עיניהם היו גדולות יחסית לגוף (אך מתגמדות לכאורה לעומת הגולגולת), וכן האונה העורפית האחראית על העיבוד החזותי וארובות העין. אצל המינים המאוחרים ארובות העין נעו כלפי מעלה ולעבר קדמת הפנים, מה שמרמז על כך שהמינים המודרניים היו בעלי ראייה דו-עינית טובה – מאפיינם של הטורפים – יותר מזו של קודמיהם. בשל כל אלו, נראה כי הפטרוזאורים היו בעלי ראייה מצוינת, וכן תפיסת עומק ויכולת לכידת טרף טובות.
תכונות אלו הן דוגמה נוספת לאבולוציה מתכנסת אצל הפטרוזאורים והעופות, שכן שניהם נאלצו להתמודד עם דרישות התעופה. בדומה לכך, כרוב העופות נראה כי חוש הריח של הפטרוזאורים לא היה יוצא מן הכלל, שכן פקעות ההרחה שלהם – אזור במוח הקדמי המעבד מידע לגבי ריחות – היו קטנות למדי.
כרבולת
דו צורתיות זוויגית 250pxלמעלה: גאוסטרנברגיה מהמין Geosternbergia sternbergi
A,B. זכרים בוגרים ; C. זכר צעיר; D. נקבה בוגרת.
למטה: פטרנודון מהמין Pteranodon longiceps
E,F,G,H. זכרים בוגרים ; I. זכר צעיר; J. נקבה בוגרת.
מלבד הכנפיים, המאפיין המזוהה ביותר עם הפטרוזאורים היא גולגולתם הייחודית נושאת הכרבולת, שהייתה שכיחה אצל המינים המאוחרים. הכרבולת הופיעה עוד בזמן מוקדם כתור הטריאס, כפי שאפשר להבחין אצל האוסטריאדקטילוס (Austriadactylus), אך הגיוון הרב החל להתפתח בתור יורה והגיע לשיאו בתור הקרטיקון. היא הופיעה במגוון גדלים וצורות: לדוגמה, אחת מהמוכרות ביותר שייכת למין הפטרנודון ומזכירה קרן המצביעה אחורנית, ואילו אצל מינים אחרים הכרבולת דמתה למפרש שהגיע לגדלים מרשימים, כמו אלו בני קבוצת הטפייריים (Tapejaridae). עם הזמן מתגלים מינים חדשים אשר נשאו אותה בקצה ראשם, שכן היא מצריכה תנאי שימור טובים מהרגיל, ועל כן לא מופיעה בכל מאובן שנמצא. משום כך, עם התקדמות המחקר ובחינה מחדש של ממצאים ישנים, נראה כי הכרבולת הייתה מאפיין נפוץ יותר מכפי שנחשב בעבר. למעשה, משוער כי רוב הפטרוזאורים נשאו כרבולת כלשהי.
אצל רוב המינים הכרבולת בלטה מאחורי הראש, אך אצל מינים אחדים, כגון האורניתוצ'יירוס (Ornithocheirus simus), היא הייתה ממוקמת בקדמת הלסת, מתחתיה או אף בשני קצות הראש. אצל חלק מהמינים הכרבולת הייתה עשויה לחלוטין מעצם ואילו אצל אחרים הורכבה מרקמות רכות, אולם נראה כי רוב המינים נשאו כזו המורכבת מרקמה רכה שצמחה על גבי ליבה גרמית. על אף שצדדיה בעלי שטח פנים נרחב, עוביה היה כנראה רק כמילימטרים אחדים.
שאלת תפקיד הכרבולת נידונה בהרחבה במשך השנים, והוצעו מספר אפשרויות הנחלקות לתחומים שונים. לדוגמה, סברה אחת היא היותה אזור חיבור לשרירים (בעיקר לשרירי הלסת), וסברה אחרת ראתה בה כמפחיתה את מומנט כוח המופעל על שרירי הצוואר. השערה נוספת, שהתבססה על הכרבולת הענקית והמרושתת כלי דם של התלסודרומאוס (Thalassodromeus sethi), ייחסה לה סגולות וויסות טמפרטורה.
חלק מהחוקרים העלו בדעתם כי הכרבולת מתפקדת כעזר תעופה המסייע בניווט (כגון הגה קדמי), ודוגמה לכך היא הדיון בנוגע לכרבולתם של המינים הטפייריים (Tapejaridae), ובאופן דומה אחרים ראו בה כעזר הידרודינמי. לדוגמה, אחדים שיערו כי כרבולתו של הקולובוריינקוס (Coloborhynchus) סייעה באיזון כאשר הוא טבל את ראשו במים כדי ללכוד טרף. אולם, במבחני מנהרת רוח (Wind tunnel) לא נמצא קשר בין מבנה הכרבולת ליתרון כלשהו בתעופה. כמו כן, שוער כי אצל הפטרודון היא תמכה ברקמה רכה שהתחברה למרכז הגב ובכך שימשה כהגה, אך אפשרות זו שנויה במחלוקת שכן מבנה כזה יגביל את תנועת הראש באופן משמעותי. עם זאת, אפשר וההשערה ההידוראלית יכולה להיווכח כנכונה, מכיוון שנמצאו מאובני עקבות ומסלולי הליכה של פטרוזאורים, המצביעים על יכולתם לשחות או לכל הפחות לצוף על פני המים.
חלק מהשערות אלו עשויות להיות נכונות, אולי כתפקיד משני להשערה הבאה עליה מסכימים רוב החוקרים. מבין כל האפשרויות, ההצעה החזקה ביותר היא שימושה כמבנה המיועד לתקשורת, ובעיקר לזיהוי מינים, הבחנה בין זכר ונקבה ולתצוגת ראווה (display). נמצא כי הכרבולת החלה לגדול רק בהיות הפרט בוגר, מה שמצביע על כך שהיא לא הייתה שימושית לתנועה ואפשרויות דומות, אלא קשורה להתנהגותם של בעלי חיים אלו. פרטים שונים גם ניחנו בדו-צורתיות זוויגית (שוני בין הזכר והנקבה) בכרבולותיהם. תגליות אלו מצביעות על כך שלא הברירה הטבעית היא הפועלת על הזכרים, אלא זו הברירה המינית האחראית לצורתן וגודלן של הכרבולות של המינים המוזכרים מטה (ומשוער כי גם על מינים אחרים). נוסף על כך, ממצא אחד של כרבולת פטרורינקוס (Pterorhynchus wellnhoferi) היה בעל פסים שנבדלו בצבעם, מה שמרמז על צבעוניות שדהתה זה מכבר, וכן ראייתם הטובה של הפטרוזארים יכלה לאפשר להם להבחין בבירור בכרבולות כאלו.
שני פטרוזאורים נמצאו מייצגים את דו הצורתיות הזוויגית באופן הברור ביותר, ואלו הם הפטרנודון והדרווינופטרוס (Darwinopterus), שנקרא על שם המדען המפורסם צ'ארלס דרווין. דרווינופטרוס היה פטרוזאור קטן מסין שהתקיים במהלך תקופת הדוגר (אמצע תור היורה), וידוע ממאובנים רבים. חלק מהפרטים שנמצאו היו חסרי כרבולת, ואילו אחרים ניחנו בכרבולת גרמית, שככל הנראה חברה גם לרקמות רכות שהגדילוה באופן ניכר. הפרטים השונים נבדלו גם בצורת האגן, שהיה לדוגמה רחב יותר אצל חסרי הכרבולת, ואצל פרט חסר כרבולת אחד אף נמצאה ביצה מאובנת, מה שמצביע על היותו נקבה (ראו סעיף חיי חברה ורבייה). דו הצורתיות הזוויגית ברורה: זכרים ניחנו באגנים קטנים יותר ובכרבולות מפוארות, ואילו הנקבות חסרות הכרבולת ניחנו באגן רחב. הפטרנודון, מין צפון אמריקני גדול יותר מתקופת הקרטיקון העליון, הציג דו צורתיות זוויגית דומה באגן, ועל אף שנקבות המין גם הן ניחנו בכרבולת, זו הייתה קטנה יותר יחסית לזו של הזכר. פטרוזאורים נוספים מפגינים תכונות אלו, בהם: קטנוצ'סמה, גרמנודקטילוס (Germanodactylus), ו-Anhanguera, ואולי גם הרפקטוגנתוס (Harpactognathus).
{| class="wikitable" style="clear: both; margin-left: auto; margin-right: auto; width: 95%;"
|-
! colspan="2" | כרבולות של מיני פטרוזאורים שונים
|-
| rowspan="3" width=650px |
איסטיודקטילוס מהמין Istiodactylus latidens
אורניתוצ'יירוס (Ornithocheirus simus)
סקפוגנתוס (Scaphognathus crassirostris)
מין מהסוג קולובוריינקוס (Coloborhynchus)
ליאונינגאופטרוס (Liaoningopterus gui)
טרופאוגנתוס (Tropeognathus mesembrinus)
סיארדקטילוס (Cearadactylus atrox)
פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui)
נורצ'יוס (Nurhachius ignaciobritoi)
סימוליופטרוס (Cimoliopterus cuvieri)
דוריגנתוס (Dorygnathus banthensis)
בלוברונוס (Bellubrunnus rothgaengeri)
פטרנודון מהמין Pteranodon longiceps
פטרנודון מהמין Pteranodon sternbergi
פטרודקטילוס
תלסודרומאוס (Thalassodromeus sethi)
ארמבורג'יאניה (Arambourgiania philadelphiae)
קוואצלקואטלוס (Quetzalcoatlus northropi)
מוזקוויזופטריקס (Muzquizopteryx coahuilensis)
טופנדקטילוס מהמין (Tupandactylus navigans)
טופנדקטילוס מהמין Tupandactylus imperator
טופוקסוארה מהמין Tupuxuara longicristatus
טופוקסוארה מהמין Tupuxuara leonardii
אנורוגנתוס (Anurognathus ammoni)
דימורפודון מהמין Dimorphodon macronyx
טייפיירה (Tapejara wellnhoferi)
שחזור נוסף של Tupandactylus imperator
אודימורפודון מהמין Eudimorphodon ranzii
מין של קמפילוגנטואידס (Campylognathoides)
רמפורינכוס (Rhamphorhynchus muensteri)
אירופיארה (Europejara olcadesorum)
שחזור נוסף של Tupandactylus/Ingridia navigans מין של ניקטוזאורוס (Nyctosaurus)
| 550px|מרכז|לא ממוסגר
|-
| לפטרוזאורים, במיוחד לזכרים, היו כרבולות מגוונות למדי במופעיהן, וככל הנראה גם בתפקידיהן. אלו שחזורים אמנותיים (מלבד מס' 13), ועל כן אינם משקפים את המופע האמיתי של המין או עשויים להיות לא מדויקים. בנוסף, אין התמונה מעידה על יחסי הגדלים האמיתיים בין ראשי המינים.
|-
|
מימין לשמאל: שחזור מבנה גולגולותיהם של רמפורינכוס (Rhamphorhynchus muensteri), בנגואלה (Banguela oberlii) ואנורוגנתוס (Anurognathus ammoni)
|}
אורח חיים
עד סביבות אמצע המאה ה-20 נתפשו הפטרוזאורים כיצורים המזכירים עופות ימיים, מעין דמויי שחפים המעופפים להם סביב צוקים וחופים או דמויי יסעוראים הדואים למרחקים מעל אוקיינוסים רחבי ידיים. תפיסה זו התבססה על מספר המאובנים הגבוה יותר שנמצאו בקרבת הים, ועל מבחר המינים המצומצם שהיה בימים אלו, שהיו בעיקר מינים קדומים רחבי כנף ובני קבוצת האורניתוכיירויים (Ornithocheiroidea) אוכלי חיות הים. יתר על כן, דפוסי התנהגותם היו בלתי ידועים, וככל המינים הנכחדים, אורח חייהם נתון ברובו לחסדי ההשערות, מה שמתעצם לאור העובדה שאין מינים דומים להם החיים בהווה. לאחר תקופה זו, החלו להתגלות ממצאים חדשים ששפכו אור על אורח חייהם של הפטרוזאורים, שהראו כי בהתאמה לתכונותיהם, גם הוא היה שונה בין המינים.
תזונה
המידע לגבי הרכב התפריט שלהם מתבסס בעיקר על מורפולוגיה (ראו סעיף הגולגולת ואיבריה): צורת השיניים ואופן שחיקתם, מבנה הגולגולת ושחזורים של מערכת השרירים. בנוסף, מידע מוסק מהסביבה בה התגלו או מבתי הגידול בהם משוער כי התקיימו, וכן ממינים נוספים שהתקיימו בתקופתם. לעיתים, מאובנים נדירים של פטרוזאורים כוללים בחובם שאריות מזון, אשר נכון לשנת 2014, כולן שייכות לדגים. לדוגמה, אצל הרמפורינכוס (Rhamphorhynchus muensteri) והאודימורפודון (Eudimorphodon ranzii) נמצאו שאריות דגים מעוכלות בבטנם, ואצל הפטרנודון נמצאו דגים שהתאבנו יחד עם טורפם זמן קצר לאחר מותם. אצל חלק מהפטרוזאורים השתמרה צורתו של שק מתחת לגרון, בדומה לזה של השקנאי, אולם רובם היו כנראה חסרים אותו.
אכן, רבים מהפטרוזאורים היו אוכלי דגים, אך למעשה חלק לא מבוטל מהם תפסו גם גומחות אקולוגיות אחרות. האנורוגנתוס (Anurognathus) היה בעל לסתות רחבות ומלאות שיניים קטנות, אשר העידו על היותו אוכל חרקים; הדסונגריפטרוס כאמור היה ניזון מפרוקי-רגליים ימיים; הטייפיירה (Tapejara wellnhoferi), שמקורו הזכיר את זה של התוכי, היה ככל הנראה צמחוני שביסס את תפריטו על פירות וזרעים, והסינופטרוס (Sinopterus) גם הוא היה ככל הנראה אוכל פירות. כמו כן, הקוואצלקואטלוס (Quetzalcoatlus) ניזון חלקית מבעלי חיים קטנים יחסית לגודלו, בדומה לחסידה.
חיי חברה ורבייה
ראיות אחדות מעידות על כך שלפחות מינים אחדים, אם לא רובם, היו בעלי חיים חברתיים. באתרים אחדים, בהם לומה דל פטרודאוסטרו (Loma del Pterodaustro) שבארגנטינה והתצורות קרטו (Crato) וסנטנה (Santana) מברזיל, הפטרוזאורים הם מאובני הטטרפודים השכיחים ביותר, מה שמרמז על התקהלותם בקבוצות גדולות במקומות אלו. לאמיתו של דבר, באתר לומה דל פטרודאוסטרו נמצאו כל כך הרבה פרטים של המין פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui), עד שהאתר נקרא על שמו. משוער כי הם חיו כלהקות הפלמינגו המודרני, עם פיהם מלא השיניים הפועלות כמסננת (ראו סעיף לסת ושיניים). דוגמה נוספת להתקהלות "פטרוזאורית" מגיעה מבני קבוצת האזדרקיים (Azhdarchidae), אשר רבים ממאובניהם נמצא בסמוך למספר פרטים אחרים מאותו המין.
זמן רב עבר מאז גילויים של הפטרוזאורים, אך דרכי הרבייה שלהם החלו להתבהר רק במאה ה-21. לפני כן, העניין היה נתון לספקות ומחלוקות שונות, שכן מהמאובנים לא היה ניתן לשלות שום מידע לגבי הטלת ביצים או השרצת ולדות חיים, וברובם אף מין הפרט היה קשה לזיהוי או לא זוהה כלל. בנוסף לכך, ממצאים ששימורם טוב, ובראשם ביצים והתנהגות מאובנת, הם נדירים מאוד. עוד בתחילת המחקר שוער כי הם היו מטילי ביצים, שכן הם זוחלים וכל הזוחלים משתמשים בביצים כדרך רבייה. אולם, חוסר המידע הוביל גם להשערה כי עובריהם היו מתפתחים בביצה בתוך הגוף עד אשר היו מוכנים לצאת אל העולם (Ovoviviparity), כפי שמפגינים הנחשים המודרניים.
פריצת הדרך הגיעה בשנת 2004, כאשר שלוש ביצים התגלו בהפרש של מספר חודשים בסין (2) ובארגנטינה (1). שלוש הביצים תוארכו לתקופת הקרטיקון התחתון והוכללו בקבוצות פטרוזאורים מסוימות, אך רק הביצה הארגנטינאית מביניהם זוהתה עד לרמת המין, ושויכה לפטרודאוסטרו. בשנת 2011 התגלה בסין ממצא ייחודי, שהיה לפרט הראשון אותו ניתן לזהות באופן מוחלט כנקבה. המאובן, לו ניתן הכינוי "גברת T" (Mr.s T), היה פרט בוגר של דרווינופטרוס (Darwinopterus) שהשתמר יחד עם ביצה בגופו, מה שמעיד על היותו נקבה. ממצא זה אפשר להבחין בהבדלים בין זכריו נקבות המין, כפי שמדובר בסעיף כרבולת)
העוברים שהתגלו בתוך הביצים היו בשלבי התפתחות שונים: מביצת הדרווינופטרוס משנת 2011 שהייתה חסרה עקבות כלשהן לקיומו של עובר, כך שקרוב לוודאי שהייתה בראשית התפתחותה, ועד לעובר קרוב לבקיעה. לביצים הייתה קליפה דקה מאוד, בעלת שכבה יחידה של קלציט בעובי של כ-30 מיקרומטר (שהם 0.03 המילימטר).מרקמה היה של עור רך, בדומה לביצים הזוחלים המודרניים ובשונה מהביצים קשות הקליפה של העופות. משום כך, קרוב לוודאי שהביצים נאלצו להיקבר מתחת לקרקע או בצמחייה כדי למנוע מהם להתייבש, והיו בעלות כושר ספיגה טוב.
רמת האחריות ההורית של הפטרוזאורים אינה ידועה, אך העוברים המאובנים מספקים מידע מסוים בנושא זה. פטרוזאורים צעירים אלו, ובראשם עובר של פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui) שעמד לבקוע, היו מפותחים לגמרי או כמעט לגמרי, מה שמצביע על יכולת לעמוד, ללכת ואולי אף לעוף. דברים אלו עשויים להעיד על השקעה הורית מועטה, בדומה לרוב הזוחלים, וכן על כך שהצעירים יכלו לפרוח מהקן זמן קצר אחרי שבקעו והיו כשירים לשרוד בטבע מבלי עזרה רבה מהוריהם (precocial). אם זוהי הייתה המציאות, הפטרוזאורים הפגינו תכונה שאין כדוגמתה אצל אף יצור מעופף מודרני (מלבד משפחת הדגרתיליים Megapodiidae): חרקים, עטלפים ועופות, כולם צריכים להגיע לשלב בוגר או כמעט בוגר בהתפתחותם לפני שהם מנסים לעוף. לעומתם, נראה כי הפטרוזאורים גדלו תוך כדי תעופתם. בכל זאת, לדבר זה יש מחיר, והוא גדילה איטית יותר. בשונה מחלק מהעופות והיונקים, אשר הוריהם דואגים לצורכיהם ורוב האנרגיה שלהם מופנית לגדילה, אותם פטרוזאורים צעירים היו צריכים לשרוד בכוחות עצמם, ובכך לשרוף משאבים שהיו יכולים לשמש לגדילה.
אולם, אין בכך להכליל את כל המינים או לשלול טיפול הורי לגמרי. כל הארכוזאורים המודרניים, עופות ותנינאים כאחד, מגנים באופן מסוים על צאצאיהם, כך שיכול להיות שהפטרוזאורים ההורים שמרו על ילדיהם. בנוסף, כפי שנאמר לעיל מינים אחדים נמצאו מקננים בקבוצות וחיים בלהקות. לדוגמה, בשנת 2014 התגלתה בסין מושבה של מין שלא היה ידוע לפני כן, אשר כללה כ-40 פרטים שמתו והשתמרו בעקבות מזג אוויר רע. המין נקרא המיפטרוס (Hamipterus tianshanensis), ונמצא כי הנקבות והזכרים היו שונים במראם (ראו סעיף כרבולת). עד שנה זו מאובני הביצים השתמרו בצורה כזו ששיטחה אותם לגמרי, אולם ממצא נדיר שכב לצד מאובני הבוגרים, ואלו היו חמש ביצים תלת־ממדיות. אלו לא היו הביצים התלת־ממדיות הראשונות, שכן מוקדם יותר באותה שנה נמצאו ביצי פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui) בלומה דל פטרודאוסטרו.
מוות
מעצם היותם בעלי חיים, גם זוחלים מעופפים אלו היו נתונים לטריפה, מחלות, פציעות וגורמי מוות אחרים. על אף שהתנהגות מאובנת של בעלי חיים נכחדים נדירה למדי, מספר ממצאים סיפקו רמזים לזו של הפטרוזאורים. עיוותי שלד כתוצאה מנקרוזה נפוצים בשלדי הפטרוזאורים, ודוגמה לכך הוא מאובן קולובוריינקוס (Coloborhynchus) אחד שאחת מצלעותיו הייתה שבורה: הוא שרד את התקרית, אך ככל הנראה מת בעקבות זיהומים בגולגולתו אשר גרמו לעיוות בעצמותיו. במקרה אחר, בו אפשר להבחין בתמונה התחתונה משמאל, עלה חד (דומה לאלו של הסוגים יוקה ואגבה) חדר את לסתו התחתונה של פרט מהמין לודודקטילוס (Ludodactylus). השריטות וסימני השיוף על חלקו התחתון של העלה רומזים על כך שהפטרוזאור הסובל ניסה להסירו, אך ללא הצלחה. העלה מנע מהיצור ביש המזל לאכול או שיצר פצע שהזדהם, ובכך גרם למותו. גם שברים הם דבר שכיח בתיעוד המאובנים, ודוגמה לכך היא מאובן של פטרוזאור שכשל בנחיתתו, כך שריסק את לסתותיו באופן כל כך משמעותי עד אשר מת מפצעיו.
גם הפטרוזאורים נאכלו, על אף שחלקם היו טורפים בעצמם. מאובנים אחדים תיעדו פטרוזאורים שנאכלו, עוכלו ואף נפלטו כשאריות (למשל). לדוגמה, מאובן מסוים מאיטליה כלל צנפה שהכילה את חלקיו המעוכלים למחצה של רמפורינכוס (Rhamphorhynchus), אשר עצמותיו הקטנות העידו על כך שחייו נגדעו באיבם. לא ידוע אם היה מת כבר כשנאכל או שנטרף, וכן מי היה זה שניזון ממנו, אך כנראה נאכל על ידי דג גדול או תנין. מאובנים רבים של תכולת קיבתם של טורפים אינם ניתנים לזיהוי מוחלט, אך בממצא אחד של ולוצירפטור נמצאה עצם של פטרוזאטור מקבוצת האזדרקיים (Azhdarchidae).
רבים מהמאובנים המעידים על טריפה התגלו בשכבת ה"זולנהופן" (Solnhofen limestone) הפוריה שבגרמניה (ראו היסטוריה: תיעוד המאובנים). חמישה מאובנים משכבה זו התגלו בשנת 2012, ואלו היו חמישה פרטים של הדג הטורף הקדום אספידורינכוס (Aspidorhynchus), כשליד חרטומם דמוי החרב שכבו מתים גם חמישה פטרוזאורים של רמפורינכוס (Rhamphorhynchus). אחד מהם, אותו אפשר לראות בתמונה העליונה משמאל, התגלה כממצא נדיר המתעד את אורח החיים המשולב של שלושה מינים. במאובן נראה חרטומו של הדג תקוע בקרום התעופה של הרמפורינכוס, אשר סעודתו האחרונה עדיין תקועה בגרונו (ככל הנראה דג מהסוג Leptolepides). על אף שפטרוזאור זה לא היה מרכיב בתפריטו של הדג, שמתכולת הקיבה של מאובנים רבים שלו עולה כי טרפו היה בעיקר דגים אחרים, קרוב לוודאי שהוא הותקף על ידו לאחר ציד מוצלח. כמו שמתואר במאובן, תקרית כזו גרמה לפעמים להסתבכות גופיהם ולאי יכולת להשתחרר אחד מהשני, מה שהוביל למות שניהם.
לעיתים נמצאות גם עצמות ועליהן סימני נשיכה, אך הגורם לפגיעה בהן לרוב אינו מזוהה. אולם, יש ובמקרים נדירים מתגלים יוצאים מהכלל. אחד מהממצאים היה שלד חלקי של פטרוזאור מקבוצת האזדרקיים (Azhdarchidae), אשר התגלה בשכבה מהקרטיקון העליון בפארק הפרובינציאלי דינוזאור. הפרט נאכל על ידי הדינוזאור הטורף (תרופודה) Saurornitholestes langstoni ממשפחת הדרומאוזאוריים (משפחתם של הולוצירפטור והמיקרורפטור הידועים). הטורף השאיר סימני נשיכה, וכן קצה שן שבור נעוץ באחת העצמות, והחוקרים מאמינים כי הוא היה אוכל נבלות. במקרה אחר פרט מהקרטיקון התחתון נמצא עם שן נעוצה באחת מחוליות הצוואר שלו, שהייתה שייכת למין Irritator ממשפחת הספינוזאוריים (משפחתו של הספינוזאורוס המוכר). מחסור עקבות פעולתם של הכימיקלים המצויים בקיבה מעיד על כך שהטורף מת בעודו ניזון מחלק זה של הפטרוזאור או זמן קצר לאחר מכן. ממצאים נוספים מעידים על כך שהכריש סקואליקורקס מתור הקרטיקון ניזון במקרים לא מעטים מבשר הפטרוזאורים.
תפוצה ובית גידול
הפטרוזאורים היו בעלי תפוצה רחבת ידיים, שכללה את כל יבשות העולם. מאובניהם נמצאים בעיקר בשוליהם של שכבות משקעים ימיים (כמו חוף ים), אך אין עובדה זו באה להצביע על היותם בעלי החיים המתקיימים לצד מקווי מים, אלא משקפת את תנאי השימור הטובים של אזורים אלו (כאמור, מה שצריכים מאובני הפטרוזאורים). למעשה, מינים התגלו ברחבי העולם במגוון שכבות יבשתיות מתור הקרטיקון. בנוסף, מינים שונים מפגינים הסתגלויות אבולוציוניות המעידות על חיים יבשתיים. ישנם עדויות מעטות לגבי פטרוזאורים שחיו ביערות וניהלו חיים על גבי העצים.
אבולוציה ומיון
לאחר החרקים, הפטרוזאוריה היו הקבוצה השנייה שאצלה התפתחה תעופה פעילה באמצעות חבטות כנפיים (בניגוד לדאייה לדוגמה), והראשונה מבין בעלי החוליות (אצל העופות והעטלפים התפתחה תעופה רק עשרות מיליוני שנים מאוחר יותר). מאובני פטרוזאורים תועדו בעידן המזוזואיקון: מתקופת הטריאס העליון ועד סוף הקרטיקון; פרק זמן הנמשך מכ-215 ועד כ-65 מיליוני שנים לפני זמננו. למרות זאת, נראה כי ההיסטוריה האבולוציונית שלהם קדמונית אף יותר מן התיארוך הקדום ביותר של מאובניהם המוכר כיום (ראו המחקר המאוחר: אמצע המאה ה-20 והלאה).
השערות להתפתחות מוקדמת
נכון לשנת 2014 אופן התפתחות הפטרוזאוריה עדיין אינו ברור, ופיענוחו הוא אחד מיעדיו העיקריים של המחקר בנושא. אבותיהם הקדמונים של הפטרוזאורים היו בוודאי חסרי יכולת תעופה, וקרוב לוודאי שהתפתחות מינים מעופפים התרחשה ביערות של תקופת הטריאס התיכון – סביבה שאינה מסבירה פנים לתהליך ההתאבנות. אחת ההשערות המוקדמות והעיקריות בנושא הועלתה בין שנות ה-70 לשנות ה-80 של המאה ה-20, והציעה כי אבי הפטרוזאורים היה יצור הדומה מאוד ללטאה, אשר טיפס על עצים והיה בעל קרומי עור שפעלו כמצנח כאשר קיפץ מעץ לעץ או כשנפל מהם. על פי השערה זו, עם הזמן גדלו הגפיים וקרומיהם ואפשרו יכולת דאייה מוגבלת. בהמשך אלו הלכו וגדלו, וייעלו בכך את התנועה האווירית עד לשלב שאיפשר התקדמות בחבטות כנפיים פעילות.
עם התקדמות המחקר, נראה כי השערה זו הפכה מיושנת קמעה, שכן בתקופת הופעתה הייתה הבנה מוגבלת למדי לגבי אילו זוחלים הם הפטרוזאורים. תעופה פעילה, בניגוד לדאייה, מצריכה אנרגיה רבה ודרישות נוספות או משוכללות יותר מקרום תעופה גרידא ומקום גבוה לנסוק ממנו. בנוסף, מחקר אבולוציית התעופה של העופות והעטלפים מלמד כי להתפתחותה קדם אורח חיים פעיל וקצב חילוף חומרים גבוה. התפיסה של קדם-פטרוזאור דמוי לטאה – המשתרע בפישוט איברים ובעלת גו ארוך, זנב כבד ושרירי גפיים מנוונים – מתאים יותר לחיה איטית שאינה מרבה בתנועה, ומיטיבה לדאות אך אינה מעופפת באופן פעיל.
משום כך, קרוב לוודאי שאבותיהם הקדמונים של הפטרוזאורים כבר ניחנו במאפיינים מקדימים הנדרשים לתעופה. ההשערה המקובלת מחלקת אותם לארבעה שלבים. כולם היו כנראה קטני גוף (כ-20–30 סנטימטרים אורכם), שכן מאפיין זה מתאים לגודל הפטרוזאורים הקדומים ביותר שהתגלו, כמו גם לשלבים הראשונים של התפתחות התעופה באורגניזמים אחרים. יצורים קטנים מתרבים ומתפתחים מהר יותר, וכן הם מותאמים יותר לתעופה עקב משקלם הנמוך.
השלב הראשון לפי השערה זו דמה במראהו לסקלרמוכלוס המתואר בסעיף המיון, וכמוהו ניחן ביציבה זקופה הנתמכת בגפיים הנמצאים מתחת לגופו, ולא משתרעים לצדדיו. הוא ניתר ודילג כדי לנוע במהירות, וצימח כסות פלומתית שמנעה איבוד חום לסביבה, ובכך אפשרה שמירה על טמפרטורת גוף יציבה וגבוהה, והוצאת אנרגיה מרובה. ככל הנראה הוא שיחר אחרי חסרי חוליות שונים על גבי קרקעית היער, והסתתר בינות לצמחייה נמוכה וסלעים. בדומה לרוב אבותיו הזוחלים, גם ליצור זה היו חמש אצבעות בכל גפה, כשהרביעית מביניהן בכף היד היא הארוכה ביותר.
השלב השני כבר היה מטפס עצים זריז, בעל גפיים קדמיות ארוכות וחזקות יותר משל קודמו המתאימות לאורח חייו. הוא עדיין מצא את מזונו על הקרקע, אך גם חיפש אותו בין עלוות העצים. מפרקי הכתף והירך שלו היו גמישים יותר כהתאמה לטיפוס, והוא ניחן בטפרים ארוכים שסייעו לו להיאחז בחוזקה. מכיוון שגפיו הקדמיות היו כבדות יותר בשל אורכן, הוא נאלץ לעמוד ולנוע על כל ארבע גפיו. אף שעדיין שוטט באמצעות דילוגים וניתורים, הוא עשה זאת לא רק כדי לנוע מהר אלא גם בשביל לחצות מרחקים ארוכים בין משטח גבוה למשנהו. לעומת זאת, האצבע החמישית של היד כבר לא נדרשה לטיפוס, ולכן התנוונה והפכה לשריד אבולוציוני. לעומתה שימשה אצבע הרגל החמישית כעזר לשיווי משקל, והפכה ארוכה וניידת יותר. כמוה התארך גם הזנב, ואף הפך קל יותר כך שסייע בשמירת שיווי המשקל.
בשלב השלישי הלכו ההסתגלויוית האבלוציוניות והשתכללו, ביניהם היעלמותה של אצבע היד החמישית. בנוסף, בשלב זה הופיע מאפיין עיקרי לקראת התפתחות התעופה – קרומי עור גמיש שנמתחו בין הגוף והגפיים. קרומים אלו אפשרו דאייה וצניחה מוגבלות שהאריכו את קפיצותיו בין משטחים גבוהים וריככו את הנחיתה. במשך הזמן דמו מבנים אלו יותר ויותר לכנף, וכן נתמכו ונמתחו בעיקר באמצעות אצבע היד הרביעית. עצמות המסרק של כף היד הפכו לגדולות שבה, והאצבע החמישית של הרגל התארכה ותמכה גם היא בחלק האחורי של קרום התעופה.
השלב הרביעי והאחרון לפני הופעת הפטרוזאורים האמיתיים היה המתקדם ביותר, ובו קרומי התעופה, הגפיים ואצבעות התומכות של היד והרגל התארכו והתעבו עוד יותר. אצבע היד הרביעית התארכה עד כדי כך שהקשתה על ההליכה כשהיא מיושרת, ועל כן התקפלה לצד הגוף. קרום התעופה הפך צר במקביל לצד הגוף והתרחב בעיקר לאורך אצבע היד הרביעית. אצבע זו איבדה את הטופר שלה, שכן הוא לא היה דרוש עוד לסייע בטיפוס ומנגד נטה להסתבך בצמחייה. בקרום התעופה הופיעו סיבים שתמכו בו, ומנעו את התבדרותו ברוח בדומה לדגל. גפיו הארוכות ושריריו החזקים, אותם ירש מאבותיו המטפסים, סייעו לשלב הרביעי לתפעל את כנפיו ולשלוט בתעופתו ביעילות יתרה. בשלב זה מופיעה תעופה באמצעות חבטות כנפיים, וקצב חילוף החומרים הואץ בשל צריכת האנרגיה המוגברת. הכתפים גדל ושריריהן התחזקו, מה שאפשר נסיקה היישר מהקרקע, וייתר את הצורך בקפיצה ממקום גבוה. התעופה בשלב זה עדיין לא דמתה לזו של הפטרוזאורים המוקדמים, שכן הייתה גסה למדי ויעילה רק למרחקים קצרים ולתנועה בלבד, ולא למרדף אחר טרף. בשל כך הוא עדיין צד את מזונו על הקרקע או בענפי העצים. יכולת התעופה מאפשרת אולי להגדיר שלב זה כפטרוזאור, בדומה לתעופת העופות שאף היא אחד מהמאפיינים המשמשים לעיתים קרובות להגדרת מין כ"עוף".
הסתעפות הקבוצה והכחדתה
220px|ממוזער|שחזור של חבורת פטרנודונים מעופפים על רקע פגיעת המטאוריט שיצר את מכתש צ'יקשולוב, ואולי היה הגורם להכחדת קרטיקון-שלישון.
התפתחות התעופה שחררה את הפטרוזאורים הקדמונים ממגבלות הקרקע של קודמיהם, ואפשרה להם לאכלס גומחות אקולוגיות שהיו בעבר פנויות. למשל, לפני הופעת הפטרוזאורים לא התקיימו מינים מעופפים גדולים (החרקים היו קטנים) שהיו מסוגלים ללכוד טרף תוך כדי תעופה, לקנן על צוקים וכו'. חוסר התחרות הזו הובילה לשגשוג ולהתפתחות מואצת של הפטרוזאורים, וכתוצאה מכך למגוון מינים גדול ולשוני גופני ניכר ביניהם במהלך 150 מיליוני השנים של קיומם. נראה כי אף פטרוזאור לא פיתח חוסר תעופה בדומה לעופות מסוימים, כגון הפינגוויניים והיען שאצלם יש לכנפיים תפקידים שונים, או הקיווי בעלי הכנפיים המנוונות.
הפטרוזאורים ה"מפותחים פחות" היו שונים באופן ברור מצאצאיהם המאוחרים (ראו מאפיינים), אך שתי קבוצות אלו חפפו בתקופת ואזור הקיום שלהן. עם הזמן, המינים המאוחרים, אשר הפגינו התאמות אבולוציוניות משוכללות יותר לסביבתם, נפוצו בהדרגה והפכו לקבוצה השלטת, תפסו את מקומם של מיני הקבוצה הקדומה אשר נעלמה מנופי אמצע המוזוזאיקון, ואכלסו גומחות אקולוגיות שונות שלא היו פתוחות בפני אבותיהם. ייתכן שגם העופות, אשר הופיעו בתור היורה כ-150 מיליון שנה לפני זמננו, התחרו עם הפטרוזאורים ה"מתקדמים פחות", ובכך האיצו את היעלמותם ותפסו את מקומם.
כך נכחדו חלוצי הפטרוזאורים, אך ממשיכי דרכם התקיימו עשרות מיליוני שנים אחריהם. אולם, עידן הפטרוזאורים נגדע סופית יחד עם זה של דודניהם הדינוזאורים, וקרוב לוודאי שכתוצאה מאותם אירועים. לקראת סוף הקרטיקון מיוצגת סדרת הפטרוזאוריה על ידי מאובנים בעלי גוף בינוני עד גדול משתי קבוצות: רובם המוחלט השתייכו לאזדרכיים (Azhdarchidae) והשאר לסוג ניקטוזאורוס (נדיר ביותר). אלו היו מינים מתמחים (specialist), כלומר כאלו המותאמים לאורח חיים מסוים, ולא מינים כוללנים (generalist) המסוגלים להסתגל לתנאים רבים ושונים. יתר על כן, בעלי חיים גדולים נוטים להתרבות ולהסתגל בקצב איטי יותר מאשר בעלי חיים קטנים. יהיו אשר יהיו אירועי הכחדת קרטיקון-שלישון שהתרחשה כ-65 מיליוני שנים לפני זמננו, סביר להניח שהם גרמו לשינויים סביבתיים שהפטרוזאורים המאוחרים להם לא היו מסוגלים להסתגל אליהם. הכחדת הפטרוזאוריה פינתה את הכס של שליטי השמיים, אותו תפסו יורשים החדשים שהחלו לשגשג ולפתח צורות מגוונות – העופות.
מיון
כחלק מפיתוח התעופה השתנתה מאוד צורת גופם של הפטרוזאורים מזו של אבותיהם הקדומים, ולכן השוואתם לקבוצות בעלי חיים אחרות אינה מעלה מידע רב. למרות ההתקדמות המשמעותית בחקר הפטרוזאורים, אי הסכמה כללית וחוסר ידע עדיין מאפיינים את המיון של בני הקבוצה, במיוחד הקדומים יותר, ומקומם האבולוציוני בעץ הפילוגנטי אינו ברור לחלוטין. תופעה זו נפוצה בענף הפלאונטולוגיה, שכן המינים הנחקרים כבר אינם בין החיים, ומאובניהם לעיתים קרובות מפוזרים וחלקיים. למעשה, מיון הזוחלים ככלל עדיין שנוי במחלוקות.
מוסכם על כל החוקרים כי הפטרוזאורים שייכים לקבוצת בעלי שפיר עוברי, הכוללת את הקבוצות סינאפסידה (היונקים ודמוייהם) וזאורופסידה; זו האחרונה כוללת בתורה את קבוצת הדיאפסידה. קבוצות אלו נבדלות במאפיינים שונים, כאשר החשוב מביניהם הוא מספרם של פתחים בגולגולת הקרויים פתחי צדע, מכיוון שהם נמצאים מאחורי ארובות העין באזור הרקה. האנאפסידים חסרים פתחי צדע, הסינאפסידים בעלי פתח אחד בכל צד של הראש, והדיאפסידים בעלי שניים בכל צד. הפטרוזאורים ניחנו במאפיינים שונים של הזוחלים, ובכך אינם משויכים לסינאפסידה אלא לזאורופסידה, וכן בשני פתחי הגולגולת האופייניים לדיאפסידים, כך שאינם שייכים לאנאפסידה.
מנקודה זו מיון הפטרוזאוריה הולך ונהפך מעורפל יותר. ההסכמה לגבי הכללתם בקבוצת הדיאפסידה אינה מסייעת רבות, שכן קבוצה זו היא גדולה ומסועפת מאוד, ומכילה קבוצות משנה רבות. ארבע השערות קיימות בספרות המחקר:
השערה א' הציעה כי הפרוטורוזאורים והפטרוזאורים נכללים בקבוצת הקשקשאים, הכוללת בין היתר את הלטאות והנחשים. השערה זו נחשבת כיום קיצונית למדי ובלתי סבירה על שום ממצאים אחרים הסותרים אותה ושיטות הניתוח השנויות במחלוקת בהן השתמשו כדי להציגה. לדוגמה, גולגולת הפטרוזאורים שונה מאוד מגולגולת הקשקשאים, וכמעט שאין דמיון בשלד גופם וגפיהם היכול להעיד על קשר קרוב בין שתי קבוצות אלו. בניגוד להשערה א' קיימת בקרב החוקרים כיום תמימות דעים כמעט מוחלטת לגבי הכללת הפטרוזאורים בקבוצה הדיאפסידית של הארכוזאורומורפים, אשר הוציאה מקרבה שושלות אבולוציוניות רבות, בהם כל הדינוזאורים וצאצאיהם העופות.
השערה ב' הציעה כי הפטרוזאורים נכללים בפרוטורוזאוריה – קבוצה מסועפת של מינים מתורי הפרם והטריאס, הממוקמת בבסיס העץ הפילוגנטי של דמויי הארכוזאורים. קרבה זו התבססה על השרוביפטריקס (Sharovipteryx), פרוטורוזאור בעל קרומי תעופה שהיה מסוגל לדאות, ואף הוצע כי הוא אביהם הקדמון של הפטרוזאורים. בדומה לפטרוזאורים, השרוביפטריקס היה בעל עצמות חלולות וסיבים שתמכו בקרומי התעופה שלו. מכיוון שמשוער כי התפתחות תעופתם של הפטרוזאורים כללה שלב של דאייה, השערה זו נראתה סבירה. ואולם מלבד קומץ מאפיינים דומים אלו, נראה כי השרוביפטריקס זה שונה מאוד מהפטרוזאורים ואין ביניהם קרבת משפחה. לדוגמה, ראשו של השרוביפטריקס קטן, צווארו ארוך יחסית לראש ולגוף, גפיו הקדמיות קצרות וחופשיות, בעוד שקרום התעופה שלו נמתח על רגליו האחוריות דווקא, וגולגולתו חסרה פתחי צדע. כל המאפיינים הללו הפוכים אצל הפטרוזאורים הקדומים ביותר הידועים כיום. סביר איפוא שהופעת קרום התעופה אצל שתי הקבוצות אינה אלא תוצאה של אבולוציה מתכנסת, שכן קרומי תעופה הופיעו פעמים רבות ובלתי-תלויות אצל בעלי חיים רבים, נכחדים וקיימים כאחד, בהם סוג הזוחל דרקון (Draco) וסדרת היונקים גלשנאים. יתרה מזאת, השוואות בין הפטרוזאורים לפרוטורוזאורים הראו כי השוני ביניהם רב על הדמיון. לדוגמה, הפרוטורוזאורים מתאפיינים בחוליות צוואר ארוכות, זיזי שדרה (neural spine) חסונים, צלעות צוואריות (Cervical rib) ארוכות, וחוסר בפתחי גולגולת בחלק האחורי של הלסת התחתונה. בניגוד לכך, על אף שהפטרוזאורים המאוחרים היו גם הם ארוכי צוואר, המינים הקדומים של הסדרה היו כאמור בעלי צוואר קצר יותר, ובנוסף הם חסרים את זיזי השדרה החסונים ואת הצלעות הצוואריות הארוכות, וניחנו בפתחי צדע בגולגולת (אלו נעלמו רק מאוחר יותר אצל חלק מהמינים).
קלדוגרם המציג את הגישות השונות למיון
בניגוד לשתי ההשערות הראשונות, רוב החוקרים מיקמו את הפטרוזאורים במעלה העץ הפילוגנטי בקבוצה דמויי ארכוזאורים, (Archosauriformes). מיון זה מסתמך על דמיון במאפיינים רבים למינים הקדומים בקבוצה, בהם פתחי צדע בגולגולת, לסת תחתונה בעלת חללים, מבנה גוף דק-גזרה ומספר קטן יתר של עצמות בבוהן החמישית. השערה ג' מעריכה כי הפטרוזאורים קרובים לבעלי חיים קדומים יותר בקבוצה זו, כגון היצור הזעיר אאופרקריה (Euparkeria), אך נמתחה עליה ביקורת בשל התעלמות ממאפיינים אחדים. לעומת השערה זו, רוב החוקרים תומכים בהשערה ד' אשר כוללת את הפטרוזאורים בקבוצת הארכוזאוריה שבתוך דמויי הארכוזאורים. בין הארכוזאורים, החוקרים מסווגים את הפטרוזאורים כ"קבוצה אחות" לדינוזאורים, אשר יחד איתם יוצרים תת-קבוצה של הארכוזאורים הנקראת אוומטאטרסליה (Avemetatarsalia). בתחילה, הכללה זו התבססה בעיקר על הדמיון בגפיים האחוריות של שתי הקבוצות, כגון גפיים אחוריות המאפשרות עמידה זקופה, והתמזגות עצמות קרובות מסוימות באזור הקרסול, אך עם הזמן התגלו מאפיינים רבים נוספים התומכים בקרבה. בתרחיש זה, היצור הנחשב כקרוב ביותר לקבוצה זו הוא הסקלרמוכלוס (Scleromochlus), בעל חיים קטן וארך רגליים מתקופת הטריאס העליון. על פי מיון זה, הקרובים ביותר לפטרוזאורים מבין היצורים החיים כיום הם צאצאי הדינוזאורים, העופות, וקרוביהם התנינאים.
עם זאת, ביקורת מסוימת על השערה ד' עדיין קיימת. חוקרים אחדים סברו שאגן הירכיים של הפטרוזאורים שונה למדי מאלו של הדינוזאורים, ואולם נראה כי ניתן להסביר זאת בכך שגוף הפטרוזאורים עבר שינוי רב בתהליך ההתאמה לתעופה, כולל עיוות האגן כך שיתאים לגפיים אחוריות התומכות בקרום תעופה ובשרירי תעופה גדולים וחזקים. ביקורת נוספת שהועלתה נגד השערה ד' ציינה שלעומת שאר בני אורניתודירה ההולכים על אצבעותיהם וגפיהם האחוריות, הפטרוזאורים הילכו על כל כף רגלם וכל ארבעת גפיהם. ואולם ממצאים שהתפרסמו אחרי הופעת ביקורת זו הראו כי ככל הנראה מינים נוספים של אורניתודירים קדומים הלכו באופן דומה לפטרוזאורים. יתר על כן, משוער כי מבנה הגפיים האחוריות של מינים אחרים, ביניהם הסקלרמוכלוס המדובר, איפשר להם לקפץ ולנתר על כל כף רגלם. אם השערה זו נכונה היא עשויה לרמז על אופן התפתחות התעופה אצל הפטרוזאורים הקדומים, שכן גם גפיהם של הפטרוזאורים מצביעים על יכולת ניתור טובה.
כאמור, תכונות אלו אינן מובילות להסכמה מוחלטת בין החוקרים, אף על פי שגילוי ממצאים חדשים ושיטות ניתוח מתוחכמות גורמות לרובם לנטות להכללת הפטרוזאוריה בתוך האורניתודירה על פי השערה ד'. המחלוקת קרוב לוודאי תמשיך להתקיים כל עוד לא ימצא אותו מין פטרוזאור קדום, אביהם הקדמון של הקבוצה אשר יהווה את החוליה החסרה שתקשר בין הפטרוזאורים לזוחלים אחרים.
מיון הסדרה עצמה
בעבר חולקה סדרת הפטרוזאורים לשתי תת-סדרות עיקריות: ה"רמפורינכיים" (Rhamphorhynchoidea) הקדומים וארוכי הזנב, וצאצאיהם ה"פטרודקטיליים" (Pterodactyloidea) המודרניים יותר בעלי הזנב הקצר או חסרי הזנב בכלל, וכן המגוונים הרבה יותר. עם התקדמות המחקר, הפכה גישה זו מיושנת ופשטנית מדי, שכן אינה משקפת כראוי את מערכות היחסים בין המינים השונים. נראה כי רק קבוצת הפטרודקטיליים, אותם מינים שהתקיימו בתורי היורה והקרטיקון, מייצגת קבוצה מונופילטית, ואילו כל השאר, אותם מינים "קדומים" שהתקיימו בתור טריאס וחפפו איתם בתור היורה, מכונים פשוט כ"לא-פטרודקטיליים". תיעוד המאובנים מעלה מידע רב יותר לגבי הפטרודקטיליים, מה שמרמז על שגשוג רב בתקופת הקרטיקון התחתון, אשר נחשב כ"תור הזהב" של הפטרוזאורים.
להלן קלדוגרם וטבלה המציגים את המיון הפנימי של הסדרה. גישה זו למיון מבוססת על הספר "Pterosaurs: Natural History, Evolution, Anatomy" (2013) של הפלאונטולוג מארק ויטון (Mark Witton), ועל מחקרם משנת 2010 של הפלאונתולוגים Junchang Lu
, דייוויד אנווין (David M. Unwin), Xingsheng Jin, Yongqing Liu ו-Qiang Ji.
קלדוגרם
רשימת הקבוצות והמינים ומידע קצר עליהם קבוצה: פטרוזאורים שאינם פטרודקטיליים קבוצה: מינים קדומים ודימורפודונטיים (Dimorphodontidae) || קבוצה: אנורוגנתיים (Anurognathidae)
|-
| אחת מקבוצות הפטרוזאורים לגביהן המידע חסר מאוד. תיעוד המאובנים המקוטע שלהם מצביע על תפוצה כלל עולמית, כשאירופה וצפון אמריקה הם המקומות בהם הם שכיחים יותר. בשנת 2010 תואר מין חדש (Faxinalipterus minima) מברזיל כפטרוזאור, אולם חוקרים אחדים טענו שאינו כזה על סמך דמיון לזוחלים אחרים מתקופתו ומחסור במידע. אם אכן הוא היה שייך לקבוצה זו, הוא מייצג את המין הקדום ביותר שכן מאובניו נמצאו בגבול בין הגילים הגאולוגיים קרניאן (Carnian) ונוריאן (Norian) – פרקי הזמן הראשון והאמצעי בהתאמה של תקופת הטריאס העליון. זו אינה הפעם הראשונה בה מתגלה מין פטרוזאור קדום לכאורה, ודוגמה לכך הוא הסוג Rhabdopelix.
בכל אופן, הפטרוזאורים הברורים הקדומים ביותר מופיעים באמצע וסוף הנוריאן. הם מקובצים יחד על פי מספר מאפיינים, בעיקר בלסת התחתונה ובגפיים הקדמיות, וכן על פי ראש גדול וכנראה גם יכולת טיפוס טובה. על אף היותם מינים קדומים, יכולת התעופה שלהם מפותחת לגמרי.
|| מינים קטני גוף, המפגינים שילוב של מאפיינים קדומים ומפותחים. הם כנראה היו מעופפים מוכשרים וזריזים, וכן בעלי ראייה טובה שכן עיניהם היו הגדולות ביותר מבין כל הפטרוזאורים האחרים. יחד עם גולגולתם קצרה, קרוב לוודאי שתכונות אלו סייעו להם לצוד חרקים קטנים בשעות הדמדומים.
מאובניהם די נדירים ולא ברורים, בשל גודלם הקטן וקיומם בבתי גידול יבשתיים שלא מתאימים במיוחד לשימור, ולכן נמצאו רק באתרים מעטים באירופה ואסיה.
|- style="text-align: center; background-color:BurlyWood"
| קבוצה: קמפילוגנטואידיים (Campylognathoididae) || קבוצה: רמפורינכיים (Rhamphorhynchidae)
|-
| אולי הקבוצה השנויה ביותר במחלוקת. מאובניהם תועדו באירופה, מאמצע הנוריאן עד סוף תקופת הליאס (Toarcian) שבתור היורה. חלק ממיני הקבוצה פיתחו יכולת לעיסה של מזון גס, אשר בנוסף למאפיינים אחרים כנראה אפשרו להם לבסס את תפריטם על מגוון מזונות רחב. על אף קדמוניותה, קבוצה זו הפגינה שינויים רבים ממאפייני הפטרוזאוריה.
|| בשונה מהקמפילוגנטואידיים, קבוצה זו שמרה על מאפייניה ה"קדמוניים". היא התחלקה לשני תת-משפחות: הרמפורינכינים (Rhamphorhynchinae) והסקפוגנתינים (Scaphognathinae). מאובני הרמפורינכינים הם הנפוצים יותר בתור היורה, ולכן מוכרים היטב למדע. לעומתם מאובני הסקפוגנתינים, על אף תפוצתם הרחבה, נדירים יותר ומוגבלים לסוף היורה.
|- style="text-align: center; background-color:BurlyWood"
| colspan="3" | קבוצה: ווקונגופטריים (Wukongopteridae)
|-
| colspan="3" | מינים קטנים, הקדומים ביותר (על פי הידוע בשנת 2013) שהפגינו את אחד המאפיינים המוכרים ביותר של הפטרוזאורים – הכרבולת. אחד ממיני הקבוצה, Darwinopterus modularis, הוא המין הראשון שהתגלה אשר משלב מאפיינים קדומים עם "מתקדמים", היחיד (נכון ל-2013) בו ניתן להבחין באופן מוחלט בין זכרים ונקבות, וכן בין המינים היחידים אשר נמצאו ביציהם (ראו סעיפי כרבולת ו-חיי חברה ורבייה). בשל היותו ממצא חשוב להבנת האבולוציה של הפטרוזאורים, שם הסוג נקרא על שמו של צ'ארלס דרווין, ושם המין מתייחס לאבולוציה מודולרית (Mosaic evolution) – תופעה שבה חלקי גוף מסוימים מתפתחים בקצב אבולוציוני שונה מחלקי גוף אחרים.
|- style="text-align: center; background-color:#8D95B1"
| colspan="2" | קבוצה: פטרודקטיליים (Pterodactyloidea)
|- style="text-align: center; background-color:#AA5D5F"
| colspan="2" | קבוצה: אורניתוצ'יירויים (Ornithocheiroidea)
|-
| colspan="2" | אחת משתי השושלות העיקריות של הפטרוזאורים המאוחרים הקרויים פטרודקטיליים. מיני קבוצה זו היו כה מותאמים לתעופה, עד שתנועתם על הקרקע הוגבלה חלקית. כנפיהם היו ארוכות מאוד, ראשיהם גדולים למדי, ולהפך לגבי גופם ורגליהם.
|- style="text-align: center; background-color:BurlyWood"
| קבוצה: איסטיודקטיליים (Istiodactylidae) || קבוצה: אורניתוכייריים (Ornithocheiridea)
|-
| מיני הקבוצה מופיעים בתיעוד המאובנים בתקופת הקרטיקון התחתון של חצי הכדור הצפוני, למשך כ-10 עד 20 מיליוני שנים. חוקרים אחדים הציעו כי חלק גדול מתפריטם של מינים אלו היו דגים, אולם אחרים הביעו כי על פי מאפיינים אחדים, בהם לסתות רחבות בעלות יכולת חיתוך, יש לראות בהם אוכלי נבלות. בדומה לאוכלי נבלות מודרניים, גולגולותיהם משלבות מאפיינים "חזקים" ו"חלשים": הם צריכים מבנה חזק מספיק כדי לקרוע בשר מפגרים, אך יכולים "להתפשר" על מאפיינים אחרים אותם צריכים טורפים כדי לרתק טרף נאבק.
|| אחת מקבוצות הפטרוזאורים העיקריות במחקר, שכן מאובניהם נפוצים ביותר ואופן השתמרותם טוב למדי. תיעוד המאובנים שלהם מתפרש על פני כ-55 מיליוני שנים, בעיקר בין הגילים הגאולוגיים ולנגינאן שבתחילת הקרטיקון התחתון וקנומן שבתחילת הקרטיקון העליון, וכן על פני כל יבשות העולם למעט אנטארקטיקה. בדומה לקמפילוגנטואידיים, גם המיון הפנימי של קבוצה זו שנוי במחלוקת עזה (לכן צוין רק שם הסוג).
|- style="text-align: center; background-color:BurlyWood"
| קבוצה: בוראופטריים (Boreopteridae) || קבוצה: פטרנודונטיים (Pteranodontia)
|-
| קבוצה קטנה שמופיעה בתיעוד המאובנים בתקופת הקרטיקון התחתון. מיניה ניחנו בשתי כרבולות קטנות: אחת בין עיניהם לקצה הגולגולת ושנייה מאחורי מצחם. לסתותיהם מוארכות מאוד ומצופפות בשיניים רבות, אשר ארוכות כל כך עד שהן בולטות מחוץ ללסת.
<center>
{{טורים
|רוחב=26em
|תוכן=
בוראופטרוס (Boreopterus)
Zhenyuanopterus
}}
</center> מיני הקבוצה ניחנו בכרבולת דמויות קרניים, חוסר בשיניים ולסתות ארוכות. אחד מאלו הוא הפטרנודון המוכר. קבוצה: לופוקרטיה (Lophocratia) אחת משתי השושלות העיקריות של הפטרוזאורים המאוחרים הקרויים פטרודקטיליים. מיני קבוצה זו היו מותאמים לתנועה קרקעית יותר מהאורניתוצ'יירויים, וניחנו בגפיים ארוכות וחסונות. פירושו של השם Lophocratia הוא "ראשים בעלי כרבולת", ומתייחס לכרבולותיהם הגדולות של רוב המינים. הכרבולת הייתה ארוכה כמעט כגולגולת עצמה, ופרצה מאמצע הלסת העליונה וגדלה אחרונית. קבוצה: קטנוצ'סמטיים קבוצה: Dsungaripteroidea הקדומים ביותר מבין הלופוקרטים היו הקטנוצ'סמטיים. תיעוד המאובנים שלהם מתחיל בתקופת המלם של סוף היורה ועד הקרטיקון התחתון בדומה לאורניתוצ'ייריים, גם להם היה חלק מרכזי במחקר הפטרוזאורים, אולם בשונה מהם המיון הפנימי של קבוצה אחיד למדי בקרב החוקרים. אחד ממיני הקבוצה, הפטרודקטילוס, היה הפטרוזאור הראשון שתועד מדעית.
מיני קבוצה זו היו גדולי גוף, האריכו חיים והיו שונים למדי במראם אחד מהשני. נראה כי אורח חייהם דמה לזה של חלק מהחופמאים, אשר משכשכים בחופים תוך הטבלת לסתותיהם המצוידות במבנים מותאמים לסינון מזון מן המים. גודלם של מיני הקבוצה היה קטן עד בינוני, ותיעוד המאובנים שלהם מצביע על תפוצה נרחבת בתורי היורה והקרטיקון, במשך כ-40 מיליוני שנים.
הם היו יוצאי דופן: צווארם וגופם היה קטן יחסית, ובשונה מרוב מיני הפטרוזאורים שהיו שריריים אך דקי גזרה, גזרתם ועצמותיהם של מיני קבוצה זו היו עבות יחסית, במיוחד הגולגולת והשיניים. מאפיינים אלו הוסיפו למשקלם, וככל הנראה הקשו על תעופתם. בנוסף, רגליהם האחוריות היו חסונות למדי, ושימשו ככל הנראה לבלימת הזעזוע של הנחיתה כיצורים כבדים.
קרוב לוודאי שמאפיינים אלו מעידים על חיים קרקעיים ברובם ועל גיחות תעופה למרחקים קצרים, וכן על תפריט ואורח חיים "קשוחים" יותר. קבוצה: Lonchodectidae קיימת מחלוקת לגבי קיומה של קבוצה זו, הנובעת בעיקר מאוסף המאובנים הדל שלהם הכולל בעיקר שברי לסתות וגפיים תיעוד המאובנים מגיע משכבות הקרטיקון של בריטניה. קבוצה: אזדרקויים (Azhdarchoidea) רוב המינים ששרדו עד להכחדת קרטיקון-שלישון היו שייכים לקבוצה זו. הם נבדלו מאחרים במאפיינים אחדים, בהם לסתות חסרות שיניים, פתחי גולגולת גדולים ורגליים ארוכות. קבוצה: טפג'ריים (Tapejaridae) קבוצה: Chaoyangopteridae קבוצה זו נפוצה במיוחד בתקופת הקרטיקון התחתון, ומאובניה התגלו לראשונה ב-1989. הם ניכרו בגולגולת קצרה, חוטם דמוי מקור הפונה מטה, ובכרבולות שהיו מבין המפוארות ביותר שתועדו אצל הפטרוזאורים. ההיסטוריה האבולוציונית של קבוצה זו הייתה קצרה, אך הספיקה להם כדי להתפרש על פני העולם. קבוצה: תלסודרומיים (Thalassodromidae) אזדרקיים (Azhdarchidae) קבוצה קטנה שמיניה היו בעלי כרבולות גדולות במיוחד הפונות אחורנית. השם Thalassodromeus פירושו "רץ-ים", ומתייחס לתפיסה השגויה שלהם כניזונים באופן דומה לגזרן.
תלסודרומאוס (Thalassodromeus)
הסוג טופוקסוארה:
Tupuxuara deliradamus
Tupuxuara leonardii
Tupuxuara longicristatus אחת מקבוצות הפטרוזאורים המצליחות ביותר, אשר כללה גם את המינים הקיצוניים ביותר במאפייניהם. היא התקיימה במשך כ-80 מיליוני שנים על פני כדור הארץ, ותפוצת מיניה הייתה כלל עולמית לקראת סוף תור הקרטיקון – יותר מכל משפחת פטרוזאורים אחרת.
פטרוזאורים במחקר ובתרבות
תיעוד המאובנים מהווה מקור חשוב להבנת תהליכי האבולוציה השונים, אך ישנן קבוצות שאינן מיוצגות בו באופן מושלם. הפטרוזאוריה היא קבוצה כזו, ותיעודה לוקה בחוסרים רבים. המחסור במידע בולט בעיקר אצל הפטרוזאורים מתור הטריאס, החשובים במיוחד להבנת מוצאה של הסדרה, שכן הם היו המינים הקדומים יותר בהופעתם. המחסור נובע מתיעודם המוגבל לפרקי זמן גאולוגיים קצרים יחסית, השתמרותם החלקית ואוסף הממצאים המצומצם.
עם זאת, הפטרוזאורים סיקרנו את הציבור לא פחות מדודניהם הדינוזאורים, ועל כן מופיעים באמצעי התקשורת ובתרבות הפופולרית במשך פרק הזמן ארוך לא פחות. בשונה מן הדינוזאורים, המוכרים בציבור ממגוון גדול של סוגים, הפטרוזאורים מיוצגים בתקשורת באופן כמעט בלעדי על ידי סוג מפורסם אחד – הפטרנודון.
סימוכין עיקריים
Buffetaut, Eric, and Jean-Michel Mazin (ed.), "Evolution and Palaeobiology of Pterosaurs", Geological Society, London, Special Publications (217), 2003. .
Butler, Richard J., Paul M. Barrett, and David J. Gower (2009), "Postcranial skeletal pneumaticity and air-sacs in the earliest pterosaurs.", Biology Letters 5(4): 557–560.
Dalla Vecchia, F. M., "Triassic pterosaurs", In: Nesbitt, Sterling J., Julia Brenda Desojo, and Randall B. Irmis, "Anatomy, Phylogeny and Palaeobiology of Early Archosaurs and Their Kin", pp. 119–155, Special publication – Geological Society of London (379), 2013. .
Knell, R. J., et al (2013), "Sexual selection in prehistoric animals: detection and implications.", Trends in ecology & evolution, 28(1): 38–47.
Pterosaur.net, Contributors: Mike Habib, David Hone, Darren Naish, Mark Witton, Luis Rey, and Ross Elgin. Accessed Aug–Sep 2014.
Veldmeijer, Andre J., Ilja Nieuwland, and Mark Witton, "Pterosaurs: Flying Contemporaries of the Dinosaurs", Sidestone Press, 2012. .
Wellnhofer, Peter (2008), "A short history of pterosaur research.", Zitteliana B28: 7–19.
Witton, Mark P., "Pterosaurs: Natural History, Evolution, Anatomy", Princeton University Press, 2013. .
Excerpts (קטעים מהספר): Chapter 1. "Leathery-Winged Harpies", Chapter 17. "Boreopteridae", Sampler.
ראו גם
תעופת בעלי חיים
דינוזאורים
דינוזאורים מנוצים
עופות
עטלפים
לקריאה נוספת
ראו גם סימוכין והצעות קריאה נוספים המוזכרים בתוך המקורות המצוינים בסעיף סימוכין עיקריים''.
רשימת ספרות ומחקרים מדעיים להרחבה ספרות מדעית ומדע פופולרי
Andres, Brian Blake, "Systematics of the Pterosauria", Yale University, 2010.
Martill, David, David Unwin, Robert F. Loveridge, "The Pterosauria", Cambridge University Press, publication planned for 2015. .
Unwin, David, "Pterosaurs: from deep time", Pi Press, 2005. .
Wellnhofer, Peter, "The Illustrated Encyclopedia of Pterosaurs", Salamander Books Limited, 1991. .
מחקרים מדעיים
המאה ה-18 המאוחרת עד אמצע המאה ה-19
Bowerbank, James Scott (1848), "Microscopical observations on the structure of the bones of Pterodactylus giganteus and other fossil animals.", Quarterly Journal of the Geological Society 4(1-2): 2-10.
Buckland, W. (1829), "On the discovery of a new species of pterodactyle; and also of the faeces of the Ichthyosaurus; and of a black substance resembling sepia, or Indian ink, in the Lias at Lyme Regis.", Proceedings of the Geological Society of London 1.
Collini, C. (1784), "Sur quelques Zoolithes du Cabinet d’Histoire naturelle de SASE Palatine & de Bavière, à Mannheim.", Acta Academiae Theodoro Palatinae, Mannheim, Pars Physica 5: 58-103.
Cuvier, G. (1801), "Extrait d’un ouvrage sur les espèces de quadrupèdes dont on a trouvé les ossements dans l’intérieur de la terre.", Journal de Physique, de Chimie et d’Histoire Naturelle 52: 253–267.
Cuvier, G. (1809), "Mémoire sur le squelette fossile d'un reptile volant des environs d'Aichstedt, que quelques naturalistes ont pris pour un oiseau, et dont nous formons un genre de Sauriens, sous le nom de Ptero-Dactyle", Annales du Muséum national d'Histoire Naturelle, Paris 13: 424–437.
שנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך
Andres, Brian (2012), "The early evolutionary history and adaptive radiation of the Pterosauria.", Acta Geologica Sinica‐English Edition 86(6): 1356-1365.
Bennett, S. Christopher (1992), "Sexual dimorphism of Pteranodon and other pterosaurs, with comments on cranial crests.", Journal of Vertebrate Paleontology 12(4): 422-434.
Bennett, S. Christopher (2000), "Pterosaur flight: the role of actinofibrils in wing function.", Historical Biology 14(4): 255-284.
Bennett, S. Christopher (2001), "The Osteology and Functional Morphology of the Late Cretaceous Pterosaur Pteranodon Part II. Size and Functional Morphology.", Palaeontographica Abteilung A: 113-153.
Bennett, S. C. (2007), "Articulation and function of the pteroid bone of pterosaurs.", Journal of Vertebrate Paleontology 27(4): 881-891.
Butler, R. J., Barrett, P. M., Nowbath, S., and Upchurch, P. (2009), "Estimating the effects of sampling biases on pterosaur diversity patterns: implications for hypotheses of bird/pterosaur competitive replacement.", Paleobiology, 35(3), 432-446.
Butler, R. J., Benson, R. B., and Barrett, P. M. (2013), "Pterosaur diversity: untangling the influence of sampling biases, Lagerstätten, and genuine biodiversity signals.", Palaeogeography, Palaeoclimatology, Palaeoecology, 372: 78-87.
Claessens, Leon PAM, Patrick M. O'Connor, and David M. Unwin (2009), "Respiratory evolution facilitated the origin of pterosaur flight and aerial gigantism.", PloS one 4(2): e4497.
Elgin, Ross A., David WE Hone, and Eberhard Frey (2011), "The extent of the pterosaur flight membrane.", Acta Palaeontologica Polonica 56(1): 99-111.
Hone, David W. E., and Eric Buffetaut (guest Eds), Zitteliana B28, 2008:
Wellnhofer, Peter, "A short history of pterosaur research.": 7-19.
Padian, Kevin, "Were pterosaur ancestors bipedal or quadrupedal?: Morphometric, functional, and phylogenetic considerations.": 21-33.
Hone, David WE, and Michael J. Benton, "Contrasting supertree and total-evidence methods: the origin of the pterosaurs.": 35-60.
Barrett, Paul M., et al, "Pterosaur distribution in time and space: an atlas.": 61-107.
Steel, Lorna, "The palaeohistology of pterosaur bone: an overview.": 109-125.
Bennett, S. Christopher, "Morphological evolution of the wing of pterosaurs: myology and function.": 127-141.
Witton, Mark P., "A new approach to determining pterosaur body mass and its implications for pterosaur flight.": 143-158.
Habib, Michael B., "Comparative evidence for quadrupedal launch in pterosaurs.": 159-166.
Elgin, Ross A., et al, "Aerodynamic characters of the cranial crest in Pteranodon.": 167-174.
Elgin, Ross A., and Carlos A. Grau, "Catastrophic failure in a pterosaur skull from the Cretaceous Santana Formation of Brazil.": 175-183.
Lockley, Martin, Jerald D. Harris, and Laura Mitchell, "A global overview of pterosaur ichnology: tracksite distribution in space and time.": 185-198.
Unwin, David M., and D. Charles Deeming, "Pterosaur eggshell structure and its implications for pterosaur reproductive biology.": 199-207.
Martill, David M., Mark P. Witton, and Andrew Gale, "Possible azhdarchoid pterosaur remains from the Coniacian (Late Cretaceous) of England.": 209-218.
Rodrigues, Taissa, and Alexander WA Kellner, "Review of the pterodactyloid pterosaur Coloborhynchus.": 219-228.
Lü, Junchang, Li Xu, and Qiang Ji, "Restudy of Liaoxipterus (Istiodactylidae: Pterosauria), with comments on the Chinese istiodactylid pterosaurs.": 229-241.
Martill, David M., "First pterosaur remains from the Exu Formation (Cretaceous) of the Araripe Basin, Brazil.": 243-248.
Buffetaut, Eric, "Late Cretaceous pterosaurs from France: a review.": 249-255.
Humphries, Stuart, et al (2007), "Did pterosaurs feed by skimming? Physical modelling and anatomical evaluation of an unusual feeding method.", PLoS biology 5(8): e204.
Kellner, Alexander WA, et al (2010), "The soft tissue of Jeholopterus (Pterosauria, Anurognathidae, Batrachognathinae) and the structure of the pterosaur wing membrane.", Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences 277(1679): 321-329.
Lü, Junchang, et al (2010), "Evidence for modular evolution in a long-tailed pterosaur with a pterodactyloid skull.", Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences 277(1680): 383-389.
Martill, David M. (2014), "Palaeontology: Which Came First, the Pterosaur or the Egg?", Current Biology 24(13): R615-R617.
Naish, D., and D. M. Martill (2003), "Pterosaurs – a successful invasion of prehistoric skies.", Biologist 50(5).
Peters, D. (2009), "A reinterpretation of pteroid articulation in pterosaurs.", Journal of Vertebrate Paleontology 29(4): 1327-1330.
Sankar Chatterjee, R. J. Templin, "Posture, Locomotion, and Paleoecology of Pterosaurs", Geological Society of America, 2004. .
Taquet, Philippe, and Kevin Padian (2004), "The earliest known restoration of a pterosaur and the philosophical origins of Cuvier’s Ossemens Fossiles.", Comptes Rendus Palevol 3(2): 157-175.
Unwin, David. M. (2003), "On the phylogeny and evolutionary history of pterosaurs.", In Buffetaut, 2003: 139-190.
Unwin, David M., and Natasha N. Bakhurina (1994), "Sordes pilosus and the nature of the pterosaur flight apparatus.", Nature 371(6492): 62-64.
Upchurch, P., Andres, B., Butler, R. J., and Barrett, P. M. (2014), "An analysis of pterosaurian biogeography: implications for the evolutionary history and fossil record quality of the first flying vertebrates.", Historical Biology, (ahead-of-print): 1-21.
Veldmeijer, André J., Marco Signore, and Enrico Bucci, "Predator-prey interaction of Brazilian Cretaceous toothed pterosaurs: a case example.", In: Predation in Organisms, pp. 295–308, Springer Berlin Heidelberg, 2007.
Wang, X., Zhou, Z., Zhang, F., and Xu, X. (2002), "A nearly completely articulated rhamphorhynchoid pterosaur with exceptionally well-preserved wing membranes and “hairs” from Inner Mongolia, northeast China.", Chinese Science Bulletin 47(3): 226-230.
Wilkinson, M. T., Unwin, D. M., and Ellington, C. P. (2006), "High lift function of the pteroid bone and forewing of pterosaurs.", Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences, 273(1582): 119-126.
Witmer, Lawrence M., et al (2003), "Neuroanatomy of flying reptiles and implications for flight, posture and behaviour.", Nature 425(6961): 950-953.
Witton, Mark P (2010), "Pteranodon and beyond: the history of giant pterosaurs from 1870 onwards.", Geological Society, London, Special Publications 343(1): 313-323.
Witton, Mark P., and Darren Naish (2008), "A reappraisal of azhdarchid pterosaur functional morphology and paleoecology.", PLoS One 3(5): e2271.
Witton, Mark P., and Michael B. Habib (2010), "On the size and flight diversity of giant pterosaurs, the use of birds as pterosaur analogues and comments on pterosaur flightlessness.", PloS one 5(11): e13982.
קישורים חיצוניים
רשימת אתרים להרחבה, ואוסף תמונות, סרטונים וקובצי שמע The Pterosaur Database – מסד נתונים בנושא.
אוסף ביבליוגרפיה מאת החוקר ס. כריסטופר בנט.
הבלוג של הפלאונטולוג מרק ויטון (Mark Witton).
הבלוג Archosaur Musings של הפלאונטולוג דייב הון (Dave Hone).
הבלוג Tetrapod Zoology של הפלאונטולוג Darren Naish, ברשת הבלוגים של סיינטיפיק אמריקן (Scientific American). הבלוג פעל בעבר ברשת הבלוגים ScienceBlogs (קישור).
Pterosaurs: dragons of the air – מידע נרחב לגבי הפטרוזאורים, באתר אוניברסיטת פורטסמות'.
The Imaginary Pterosaur – בלוג המתעד שחזורי פטרוזאורים.
מדיה
שחזורים של פטרוזאורים בעלי שיער באתר deviantArt: גווידרקו (Guidraco venator) מאת Julio-Lacerda, פטרנודון מהמין Pteranodon sternbergi מאת Julio-Lacerda, Dsungaripterus מאת Julio-Lacerda, פטרודאוסטרו (Pterodaustro guinazui) מאת Julio-Lacerda, טופנדקטילוס מהמין Tupandactylus imperator מאת Smnt2000, ''Dsungaripterus'' מאת puntotu.
תמונות ממחקר אווירודינמי שנעשה על ידי ג'ורג וויטפילד, בו נבנה דגם פטרנודון. בבלוג האתר "The Pterosaur Database".
אנימציה המדגימה כיצד הפטרוזאורים המריאו: הועלה על ידי BlandfordNatureCtr ב-26 במאי 2009.
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1834
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן יקוב קאופ
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1834
| 2024-07-28T21:39:23
|
פטרנודון
|
ממוזער|השוואה בין 2 סוגי גודלי פטרנודון לאדם
פטרנודון (שם מדעי: Pteranodon; מילולית: "מעופף חסר שיניים") הוא סוג של זוחל קדום מעופף מסדרת הפטרוזאוריה.
מאפיינים
מוטת הכנף של הפטרנודון הייתה באורך 8 מטרים, ועל ראשו הייתה כרבולת ארוכה. ניזון מדגים ששהו קרוב לפני המים על ידי דקירתם במקורו החד, מבלי שהוא עצמו יטבול במים.
הפטרנודון התקיים בתקופת הקרטיקון העליון באמריקה הצפונית. נמצאו למעלה מ-1,200 מאובנים של פרטים מסוג זה, ורבים מהם נשמרו היטב. עם זאת, ישנה מחלוקת לגבי מאובנים אלה באשר לשאלה האם בכולם מדובר באותו סוג של פטרנודון, או שמא חלק מהמאובנים הללו למעשה משתייכים לענף עצמאי שהתפתח בשלב מאוחר יותר. החוקר ברונו (מייקל) שטיינהרדט הוא אחד החוקרים הבולטים המצדדים בסברה השנייה.
הוא דמה מאוד לפטרוזאור גאוסטרנברגיה וזמן רב סברו חוקרים כי מדובר באותו הסוג.
הפטרנודון תואר על ידי החוקר האמריקאי עותניאל צ'ארלס מארש ב-1876.
בתרבות
הפטרנודון הופיע בכל סרטי פארק היורה למעט בסרט הראשון (לא נראה גם בשני הספרים). הוא מתואר כיצור גדול ותוקפני שיכול לתפוס אנשים ולהמריא כשהם אחוזים תחתיו.
אך ליוצרי הסרט היו כמה טעויות: לפטרנודון לא היו שיניים, קרומי כנפיו לא היו מכוסי עור אלא בשריר, זנבו מוצג בתנוחה שגויה והוא לא היה מסוגל לנחות על ענפים או לתפוס טרף ברגליו מאחר שלא היו לו אצבעות אחוריות, והוא גם לא נהג לקנן.
הפטרנודון הופיע בעוד כמה סרטים חשובים כמו קינג קונג והסדרות פלאווורלד, בראשית ובראשית: עולם חדש. פרטי פטרנודון נראים גם בסרטיו של נייג'ל מארוון: נרדף בידי דינוזאורים ומפלצות ים.
הפטרנודון מופיע במספר משחקי מחשב כמו Jurassic World Evolution 2, עולם היורה: המשחק, Jurassic World: Alive ופארק היורה 3: בניית פארק.
בנוסף הפטרנודון הוא המאובן הלאומי של קנזס לצד הטילוזאורוס.
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1876
קטגוריה:פטראנודוניים
קטגוריה:פטרוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באמריקה הצפונית
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1876
| 2023-10-08T13:56:37
|
תקודונטיה
|
ממוזער|שלד של פוסטוסוכוס (Postosuchus)
תקודונטיה (Thecodontia) היא קבוצה פרפילטית של זוחלים טורפים שהתקיימו בסוף הפרם עד סוף הטריאס. בעבר נחשבה זו לקבוצה שממנה התפתחו הדינוזאורים, הפטרוזאורים והתנינאים. בין התקודונטים הקדומים היו הולכים על ארבע, אולם התארכות הרגליים האחוריות והשינויים שחלו באגן הירכיים מרמזים על הסתגלות שהתחילה בכמה מהם להליכה על שתיים.
מיון
בקבוצה זו ישנם 4 טקסונים:
Proterosuchia - קבוצה שהתפרקה מהענף דמויי ארכוזאורים
פייטוזאוריים (Phytosauria)
אטוזאורים (Aetosauria)
פסאודוסוכיה (Pseudosuchia)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:זוחלים מעידן הפלאוזואיקון
קטגוריה:ארכוזאורים פרהיסטוריים
קטגוריה:קבוצות זוחלים שהתבטלו
| 2023-04-02T01:54:05
|
דימטרודון
|
דימטרודון (שם מדעי: Dimetrodon) הוא סוג של סינאפסיד טורף פרהיסטורי בעל מפרש גבי מהתקופה הפרמית. במראהו הוא דמה לזוחל מודרני אך היה בעל קירבה גבוהה יותר ליונקים. הוא התקיים באמריקה הצפונית שלפני 295 עד 272 מיליון שנה מזמננו.
מאפיינים
הדימטרודון היה מהטורפים הגדולים ביותר של תקופתו - אורכו הגיע ל-1.8 עד 4.5 מטרים ומשקלו הגיע עד 250 ק"ג, אם כי אולי היה קטן יותר מקרובו הטפנוזאורוס.
הוא התהלך על ארבע רגליים, ונראה דומה ללטאה בעלת "מפרש" גדול על גבו עם זנב ארוך. ה"מפרש" היה למעשה עור מתוח מלא בכלי-דם, שהוחזק במקומו על ידי סחוס שבקע מגבו של הדימטרודון. מומחים מאמינים, כי המפרש שימש את הדימטרודון לחימום גופו, וכמו כן לחיזור ולהרתעה. ייתכן שחי באדמות ביצה והעביר את רוב היום בחימום גופו בשמש באמצעות המפרש כשמרבית פעילותו הייתה בשעות הלילה.
הדימטרודון התגלה בטקסס בשנת 1884 על ידי אדוארד דרינקר קופ, והוא זה שהעניק לו את שמו - בלטינית: "שיניים בעלות שני גדלים" - מכיוון שלדימטרודון שתי מערכות שיניים נפרדות: חותכות וטוחנות.
בתרבות הפופולרית
הדימטרודון מופיע בסדרה ללכת עם מפלצות של ה-BBC בפרק השני. הוא נראה כטורף-על הנטפל לעדר אדפוזאורוסים וטורף את צעיריהם אך גם קניבלי. נקבה של דימטרודון נאבקת על שטח בנקבה אחרת ואז מטילה ביצים אך הצעירים שלה נאכלים בידי זכרים קניבלים רבים. בסדרה הוא מופיע באזורים יבשים כשלמעשה מקובל להניח שהוא חי באזורי ביצות לחות.
בסרט עולם היורה: עולם חדש נראים דימטרודונים במכרות שב"עמק ביוסין", כשחלקם רודפים אחרי אלן, אלי ומייזי אך אלה ניצלים כשהשער נפתח בידי מלקולם. הוא נראה גם כדיורמה במוזיאון של לוקווד בסרט עולם היורה: נפילת הממלכה. פרטים שלו נראים גם במשחקים: עולם היורה: המשחק וJurassic World: Alive.
דימטרודון מופיע בהופעה קצרה בסרט המסע לעמק החלומות אך הוא מוצג דומה ללטאת כוח יותר מליצור האמיתי.
בסרט מסע לבטן האדמה מ-1959 נראה דימטרודון בגילום של איגואנה קרנפית מגודלת בעלת מפרש.
הוא מופיע בקצרה בסרט צעצוע של סיפור: הזמן שנשכח.
דימטרודון נראה בסדרה הקומית דינוזאורים.
בסדרה פאוור ריינג'רס עוצמת הדינוזאור נראה היצור "Dimetrozord" המבוסס על הדימטרודון.
הדימטרודון מופיע במשחקי המחשב: Zoo Tycoon 2 בחלק על היצורים הפרהיסטוריים, Jurassic World Evolution 2, פארק היורה 3: בניית פארק וב-ARK: Survival Evolved.
בנוסף הוא מופיע בסדרה פלאווורלד.
גלריה
ראו גם
סקודונוזאורוס
ספנקודון - קרוב משפחה קדום בעל מפרש נמוך יותר.
טפנוזאורוס - קרוב משפחה בעל ממדים דומים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1878
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:ספנקודונטיים
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בפרם באמריקה הצפונית
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1878
קטגוריה:טקסונים שהתפתחו בפרם
| 2023-07-29T16:54:37
|
אדפוזאורוס
|
אדפוזאורוס (שם מדעי: Edaphosaurus) הוא זוחל קדום צמחוני מסדרת הפליקוזאוריה, אשר התאפיין בהתארכות של קוצי חוליות הגב, שנעשו מוטות גרמיים ארוכים ומשענות לקרומים דמויי מפרשים, ששימשו כנראה לוויסות החום. במראהו דמה לדימטרודון, שאולי היה טורפו. היצור חי במהלך הקרבון הפנסילבני ובחלק מהפרם, בערך לפני 303.4-272.5 מיליון שנה מהיום.
מאפיינים
האדפוזאורוס תואר לראשונה בידי החוקר אדוארד דרינקר קופ ב-1882, כשמספר מינים שויכו לסוג. משמעות השם: "לטאת מרצפת", בגלל מבנה השיניים שלו. לעיתים מתורגם בטעות ל"לטאת האדמה", עקב הדמיון לשם אדמה ביוונית (אדפוס, כמו אדפולוגיה).
מאובנים של אדפוזאורוס התגלו באמריקה הצפונית במספר אזורים כמו ניו מקסיקו, אוקלהומה, וירג'יניה המערבית ואוהיו אך ייתכן שגם בגרמניה.
אורכו המרבי הגיע בדרך כלל ל-3.5 מטרים ומשקלו עד 300 ק"ג. הוא היה בעל מבנה מגושם עם ראש קטן ומבנה שיניו מרמזים על תזונה צמחונית. ככל הנראה היה בעל דם קר והשתמש במפרשו לוויסות טמפרטורה.
בתרבות
האדפוזאורוס מופיע בסדרה ללכת עם מפלצות שם נראה פרט צעיר שנטרף על ידי נקבת דימטרודון.
בנוסף הוא מופיע בסדרה פלאווורלד ובמשחק Jurassic World: Alive.
ראו גם
לופאוזאורוס - סוג שחי לצידו של האדפוזאורוס.
קישורים חיצוניים
מידע אודות אדפוזאורוס
ממוזער|ימין|איור של אדפוזאורוס
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1882
קטגוריה:פליקוזאוריה
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בקרבון פנסילבני באמריקה הצפונית
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בפרם באמריקה הצפונית
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1882
| 2023-04-01T23:57:05
|
אלאסמוזאורוס
|
אלאסמוזאורוס (שם מדעי: Elasmosaurus; משמעות השם: "זוחל דק-לוחית") הוא סוג של זוחל ימי קדום מסדרת הפלזיוזאורים וממשפחת האלאסמוזאוריים אשר חי במימי הקרטיקון, לפני 80.5 מיליון שנה באמריקה הצפונית .
מאפיינים
מאובניו של זוחל ימי זה התגלו ב-1867 בקנזס ותוארו בידי החוקר אדוארד קופ ב-1868. סוג זה כולל מין אחד, כשמינים נוספים שהשתייכו אליו בוטלו או הועברו לסוגים דומים.
האלאסמוזאורוס היה זוחל גדול מאוד ואורכו הגיע ל-10.3 מטרים, כשצווארו היה ארוך פי שניים משאר חלקי גופו. כאשר התגלה לראשונה נחשב בעל צוואר קצר וזנב ארוך ונחשי בשל חלוקה שגויה של החוליות. מבנה הצוואר הקל על בעליו בלכידת דגים ואמוניטים באוקיינוס הקדום. היו לו חושי מגע וחוש ריח חדים ביותר ואיתם התקרב לטרפו.
בתרבות
אלאסמוזאורוס מילא תפקיד ב"מלחמת העצמות" בין אדוארד דרינקר קופ לעותניאל צ'ארלס מארש ותרם לאיבה ביניהם, כאשר מארש תיקן טעות גסה של קופ ששיחזר את הזוחל הימי כאשר הראש נמצא בקצה הזנב.
פרטים גדולים ביותר של אלאסמוזאורוס מופיעים בסרט מסע אל בטן האדמה בעודם אוכלים דגים.
בסדרה מפלצות ים של נייג'ל מארוון בחלק האחרון של "ים הקרטיקון" מופיעים פרטי אלאסמוזאורוס הדגים יחד, אך מותקפים בידי טילוזאורוסים.
הוא מופיע בסדרות הילדים רכבת הדינוזאורים, "Dino-Riders" ו-"You Are Umasou".
הוא נראה במשחקי המחשב: עולם היורה: המשחק, Jurassic World Evolution 2, Jurassic Park Builder, פארק היורה 3: בניית פארק, "Jurassic Park 2: The Chaos Continues" ו-ARK: Survival Evolved.
זוחל ימי זה מופיע בסרט Sea Rex 3D.
בנוסף הוא מופיע בסדרות פלאווורלד וכוכב הדינוזאורים.
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1868
קטגוריה:אלאסמוזאוריים
קטגוריה:בעלי חיים שחיו בקרטיקון עליון באמריקה הצפונית
קטגוריה:פלזיוזאורים שחיו בקרטיקון באמריקה הצפונית
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדוארד דרינקר קופ
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1868
| 2023-07-16T17:11:53
|
קלורוזאוריה
|
ממוזער|השוואת גדלים של שלדי מינים במשפחה
ממוזער|סטרותיומימוס
ממוזער|אליוראמוס
קלורוזאוריה (שם מדעי: Coelurosauria, מבוטא באנגלית: צלורוזאוריה) היא קבוצה של דינוזאורים מתת-סדרת התרופודה אשר ממנה התפתחו העופות. זוהי הקבוצה הגדולה ביותר של התרופודים.
מאפיינים
בני קבוצה זו היו דו-רגליים בעלי לסתות גדולות והם נפוצו בכל רחבי העולם. חלקם היו קטנים מאוד כמו הקומפסוגנתוס ואחרים היו גדולים מאוד כשהגדול מכולם היה הטירנוזאורוס רקס שהגיע לאורך 12 מטר. הם התפתחו לראשונה בתור היורה לפני 165 מיליון שנה ונכחדו עם הכחדת הקרטיקון לפני 66 מיליון שנה.
ככל הנראה חלק ממיני קבוצה זו פיתחו מעטה נוצות והחלו לפתח מאפיינים המתאימים לתעופה. דינוזאורים אלה התפתחו לעופות הראשונים.
מיון
קבוצה קלורוזאוריה (Coelurosauria)
סוג ללא מקור Aniksosaurus?
סוג Bicentenaria
סוג Gualicho?
סוג לורינינוזאורוס (Lourinhanosaurus)?
סוג Phaedrolosaurus
סוג ריצ'רדואסטסיה (Richardoestesia)
סוג סקווירומימוס (Sciurumimus)
סוג Teinurosaurus
סוג Vayuraptor
סוג Xinjiangovenator
קבוצה טירנורפטורה (Tyrannoraptora)
משפחה קומפסוגנתוסיים (Compsognathidae)?
על-משפחה טירנוזאורים (Tyrannosauroidea)
קבוצה מנירפטורומורפה (Maniraptoromorpha)
קבוצה דמויי-מנירפטורים (Maniraptoriformes)
קבוצה דמויי-אורניתומימיים (Ornithomimosauria)
קבוצה מנירפטורים (Maniraptora)
משפחה מגרפטוריים (Megaraptora)?
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1914
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרידריך פון הינה
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1914
| 2024-09-14T20:40:23
|
זאורופודה
|
ממוזער|350px|ארגנטינוזאורוס - מגדולי הדינוזאורים שחיו אי-פעם: הערכות אורכו הן 30–40 מטר והערכות משקלו הן 70–100 טון.
ממוזער|350px|אירופזאורוס בנוף מיוער האופייני לשלהי תור היורה, תקופה בה שגשגו הזאורופודים.
זאורופודה (שם מדעי: Sauropoda; משמעות השם היא: " sauro pod" - "רגלי לטאה") היא אינפרא-סדרה של דינוזאורים צמחוניים שמשתייכת לסדרת בעלי אגן דמוי לטאה ונודעו בגודלם הרב. הזאורופודים היו הולכי על ארבע, בעלי צוואר וזנב ארוכים. בקבוצה זו היו כמה מינים ענקיים, שעלו בממדיהם ובמשקלם על כל בעל חיים אחר ביבשה אי פעם. הם הופיעו בטריאס עליון והגיעו לשיא הצלחתם ביורה, אז פשטו כמעט בכל העולם והתרבו הן במספרם והן במגוונם. הצלחתם נמשכה גם בקרטיקון, ובתקופה זו שלטו הטיטאנוזאורים ביבשות הדרומיות והגיעו לשיא גודלם. הזאורופודים נחשבים לקבוצה מוצלחת במיוחד של דינוזאורים וגודלם הרב ריתק דורות של מדענים, אמנים, שוחרי טבע וילדים. הזאורופודים המוכרים ביותר הם הדיפלודוקוס הארוך (שמפאר מוזיאוני טבע ידועים), האפטוזאורוס הכבד, "ברונטוזאורוס" - "לטאת הרעם" (שתקופה מסוימת נחשב למין של אפטוזאורוס), הברכיוזאורוס הגבוה והארגנטינוזאורוס שהיה כנראה הגדול מכולם.
תיאור
ממוזער|250px|השוואה בין צווארי זאורופודים
ממוזער|250px|העתק מפורסם של שלד של דיפלודוקוס המוצב במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון.
ממוזער|250px|שלד של ג'ירפטיטאן במוזיאון הטבע בברלין.
ממוזער|250px|איור של ראש של דיפלודוקוס
ממוזער|250px|גולגולת של קמרזאורוס לנטוס
ממוזער|250px|עדר של אלמוזאורוס - זאורופוד ענק ששרד באמריקה הצפונית עד לסוף הקרטיקון.
הזאורופודים היו צמחוניים והתאפיינו בצווארים וזנבות ארוכים במיוחד שהתחברו לגוף דמוי-חבית הנתמך בידי 4 רגליים דמויות עמודים. הצוואר הארוך אפשר רעיית מזון יעילה יותר בפחות מאמץ וכן הגעה למקורות מזון (צמרות עצים) שהיו חסומים בפני אוכלי צמחים אחרים. הזנב שימש כנראה לאיזון הצוואר אך גם להגנה עצמית. ראשם היה קטן מאוד ביחס לגופם. היה בקבוצה זו היו כמה מינים ענקיים, שעלו בממדיהם ובמשקלם על כל בעל חיים אחר ביבשה אי פעם.
הם הופיעו בטריאס עליון והתפתחו מפרוזאורופודים. בתחילת תור היורה נכחדו הפרוזאורופודים ואת מקומם תפסו הזאורופודים הראשונים. הם המשיכו להתפתח לאורך כל תור היורה אז פשטו כמעט בכל העולם והתרבו הן במספרם והן במגוונם. בגיל המלם הגיעו הדיפלודוקיים לשיא הצלחתם. הצלחתם של הזאורופודים נמשכה גם בקרטיקון, ובתקופה זו שלטו הטיטאנוזאורים ביבשות הדרומיות והגיעו לשיא גודלם.
לגודלם של הזאורופודים היו יתרונות רבים. ראשית, ככל שבעל חיים גדול יותר כך קשה יותר לטרוף אותו (כיום למשל היפופוטמים כמעט חסינים מטריפה על ידי תנינים בשל גודלם הרב). שנית, ככל שנפח הגוף גדול יותר ביחס לשטח הפנים אובדן החום לסביבה קטן יותר. מאחר שנפח פרופורציוני לאורך בחזקת 3 ואילו שטח הפנים פרופורציוני לאורך בריבוע (כלומר: ) עולה שככל שייצור גדול יותר יחס זה גדול יותר () ולכן הוא מאבד פחות חום לסביבה. דבר זה אפשר להם להיות מזותרמיים ולהתבסס פחות על דם חם לשמירת טמפרטורת הגוף גבוהה מספיק ובכך להסתפק בפחות ממזון מאשר בעל-חיים בעל דם חם בגודל דומה. יתרון הוא נוסף קשור לתזונה והיכולת להתקיים על מזון בעל ערך תזונתי נמוך.
כובד גופם העצום חייב פיתוח גם של הרגליים הקדמיות לאיזון בשעת ההליכה. מלבד הברכיוזאוריים, אצל כולם נותרו הרגליים האחוריות גדולות, עבות וחזקות מן הרגליים הקדמיות. ברגליהם היו 5 אצבעות, בדומה ללטאות, ומכאן נבע שמה המדעי של התת-סדרה: "רגלי לטאה", שנחשב ללא מוצלח במיוחד. כנראה שחלק ממיני הזאורופודים יכלו להתרומם לזמן קצר על רגליהם האחוריות בלבד, כאשר הם נעזרים בזנבם כמעין "רגל שלישית", על מנת להגיע לצמרות עצים גבוהות במיוחד.
להקלת הרמתו של גופם הכבד סייעו החוליות החלולות בעמוד השדרה, ששקי האוויר שבהן היו מחוברים לריאות, בדומה לעופות. שקי אוויר אלה ייעלו גם את תהליך הנשימה שלהם. בעבר סברו כי הם לא היו יכולים להתקיים אלא בביצות ועל גדות אגמים, כדי שמשא גופם יוקל על ידי טבילתם במים. לפי תפישה זו הם פיתחו אורח חיים אמפיבי ונשמו כשקצה ראשם, בעל נחיריים גדולים על הפדחת בין העיניים, בלט מעל פני המים. כיום יודעים שסברות אלה מוטעות והזאורופודים היו בעלי חיים יבשתיים, כאשר הנחיריים היו קרוב לחוטם בקדמת הפה, כאשר רקמות רכות הובילו את האוויר אל פתחי הנחיריים בגולגולת שהיו באזור המצח.
הזאורופודים היו צמחוניים ואכלו שיחים, עלים, ענפי עצים וצמחי מים ונראה שכמה מהם אכלו אף 300 ק"ג מדי יממה. היו זאורופודים שהתמחו במזון מסוים בעוד שמיני זאורופודים רבים ניזונו ממזון צמחי מגוון. צווארם הארוך שימש לא רק להגעה לעלים הגבוהים שבצמרות העצים אלא גם לרעייה יעילה יותר על צמחים נמוכים. אצל רובם השיניים היו חלשות יחסית ונועדו בעיקר לתלישת העלים והצמחייה. העיכול התבצע בעיקר בקיבה. במשך שנים הסברה המקובלת הייתה שהזאורופודים השתמשו בחלוקי קיבה (גסטרוליתים), אבנים שבלעו הדינוזאורים וטחנו את המזון שבפנים. מחקר חדש הטיל ספק בסברה זו וטען שבתוך מערכת העיכול של הזאורופודים היו חיידקים וחד-תאיים רבים שסייעו בעיכול ופירוק התאית של החומר הצמחוני שאכלו הזאורופודים.
המשפחות הידועות ביותר של הזאורופודים הן:
ממנצ'יזאוריים - דינוזאורים ארוכי צוואר ממזרח אסיה. ידועים בעיקר בשל צוואריהם הארוכים במיוחד שמנו יותר חוליות מכל צוואר אחר של דינוזאור. הסוג הידוע והמצליח ביותר במשפחה הוא הממנצ'יזאורוס, וייתכן שאורכו המרבי היה 26–35 מטר. נכחדו בסוף תור היורה.
דיפלודוקיים - דינוזאורים ארוכים אך רזים יחסית, בעלי זנב ארוך דמוי שוט, בעלי ראש קטן וצר שבקצהו שיניים דמויי עפרונות ששימשו לתלישת עלים מצמרות העצים. הידועים שבהם הם הדיפלודוקוס והאפטוזאורוס הכבד (26–30 מטר, 32–72 טונות) והם כוללים את אחד הדינוזאורים הארוכים ביותר: הסופרזאורוס (34 מטר, 35–40 טונות). נכחדו בסוף תור היורה.
ברכיוזאוריים - דינוזאורים גבוהים וכבדים, בהם הרגליים הקדמיות גדולות יותר מהאחוריות. ראשיהם היו דמויי קופסה ובעלי נחיריים גדולים. במשפחה זו נמצא הברכיוזאורוס (26 מטר, 28–43 טון) ששנים נחשב לזאורופוד הגדול ביותר הידוע משרידים שלמים והיה נפוץ בארצות הברית ובאפריקה. הגדול במשפחה זו הוא הזאורופוסידון (28–34 מטר, 50–60 טון) שהתנשא לגובה של 17 מטרים.
טיטאנוזאוריה - ענף שכלל את הזאורופודים המצליחים והמגוונים ביותר, שרדו עד לשלהי הקרטיקון. חיו בעיקר ביבשות הדרומיות. כללו מצד אחד את הדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם – הארגנטינוזאורוס, הפטגוטיטאן, הפוארטזאורוס והאלמוזאורוס (ארבעתם באורכים של 30–40 מטר ומשקל של 70–100 טון) – אך מצד שני גם זאורופודים קטנים יחסית, כגון הסלטזאורוס.
התפתחות ואבולוציה
הזאורופודים התפתחו מהפרוזאורופודים - קבוצות שונות של דינוזאורים בינוניים ארוכי צוואר שהלכו הן על ארבע רגליים והן על שתיים וניזונו מצמחים. הפרוזאורופודים, בהם פלטאוזאוריים, מאסוספונדיליים וריוחזאוריים הופיעו באמצע תור הטריאס ובטריאס עליון הופיעו לראשונה הזאורופודים האמיתיים, שכללו בעיקר צורות פרימיטיביות ובינוניות בגודלן של זאורופודים. בתחילת תור היורה התפתחו הנאו-זאורופודים הראשונים שהיו גדולים באופן ניכר מהפרוזאורופודים. מאחר שהללו התחרו על אותה נישה, אך הזאורופודים היו גדולים יותר ובעלי צוואר ארוך יותר, הפרוזאורופודים נכחדו והותירו את הזירה לזאורופודים האמיתיים ולדינוזאורים צמחוניים קטנים יותר מסדרת בעלי אגן דמוי עוף. באמצע תור היורה ובסופו הגיעו הזאורופודים כנראה לשיאם ולמערך גדלים אדיר. הם נפוצו בכל היבשות כולל אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אסיה, אפריקה ואירופה. בגיל המלם של תור היורה שלטו באמריקה הצפונית הדיפלודוקיים הענקיים שהיו מהדינוזאורים הארוכים ביותר שחיו אי-פעם. נציגיהם כללו את הדיפלודוקוס, האפטוזאורוס, הבארוזאורוס ואת הסופרזאורוס שהיה הגדול מביניהם. למרות הצלחתם הם נכחדו בתור הקרטיקון.
בשלהי היורה הופיעו זאורופודים מהענף Macronaria ("גדולי נחיריים"). משפחות הקמרזאוריים והברכיוזאוריים היו הנפוצות מביניהם עד סוף הקרטיקון תחתון. הברכיוזאוריים היו דינוזאורים גבוהים וכבדים והיו נפוצים באמריקה הצפונית ואפריקה. הידועים מביניהם הם הברכיוזאורוס, הג'ירפטיטאן והזאורופוסידון שהיה הגדול מבין הברכיוזאוריים. באמצע קרטיקון תחתון התפתחו הטיטאנוזאורים. הם היו הזאורופודים המצליחים, המגוונים והגדולים ביותר ושרדו ביבשות הדרומיות עד לשלהי תור הקרטיקון.
בספרות הדינוזאורים הישנה, בעיקר ספרי מדע פופולרי, מופיעה הטענה שהזאורופודים הגיעו לשיאם בתור היורה ודעכו בקרטיקון עם הופעת אוכלי צמחים יעילים יותר דוגמת ההדרוזאוריים והצרטופסיים. סברה זו שלטה בקרב הקהילה המדעית במשך עשרות שנים, אך עורערה עקב מחקרים ותגליות רבות החל משנות ה-90 של המאה ה-20. עשרות מינים חדשים של זאורופודים שנתגלו בשנים אלה מתוארכים לכל שלבי הקרטיקון וליבשות רבות, כאשר התגליות המסעירות ביותר כנראה היו באמריקה הדרומית שם נתגלו הדינוזאורים הגדולים ביותר, דוגמת הארגנטינוזאורוס, וכן קינים עם ביצים מאובנות של זאורופודים. כיום הדעה השלטת בקהילה המדעית היא שהזאורופודים היו מצליחים ונפוצים גם בקרטיקון, בעיקר ביבשות הדרומיות.
גודל
הזאורופודים היו הדינוזאורים הגדולים ביותר: גופם היה כבד ורחב ומשני קצותיו בלטו צוואר ארוך מאוד וזנב ארוך מאוד גם כן. הגודל של הזאורופודים הוא אחד המאפיינים הבולטים שלהם ומרכז חלק נכבד מתשומת הלב הציבורית כלפי הדינוזאורים. המפורסמים בין המינים הם האפטוזאורוס (שנודע בשמו האחר, ברונטוזאורוס), הברכיוזאורוס והדיפלודוקוס. הארגנטינוזאורוס, הזאורופוסידון, הסופרזאורוס הפוארטזאורוס והאלמוזאורוס, שאורכם למעלה מ-30 מטר ומשקלם עשרות טונות נחשבים לדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. דינוזאור בשם אמפיקויליאס (Amphicoelias fragillimus), ממנו נמצאו מאובנים בודדים על ידי אדוארד דרינקר קופ שאחר כך אבדו, מוערך כגדול יותר: אורכו נאמד ב-40–60 מטר ומשקלו בלמעלה מ-100 טונות. בגלל העדר מאובנים יש מחלוקת על מין זה, אך מחקר שפורסם ב-2015 מצא שהערכות אלה מוגזמות ביותר והמין אמפיקויליאס פרג'ילימוס הוא ככל הנראה פשוט פרט גדול של דיפלודוקוס. הדינוזאור הגדול ביותר שידוע מחומר מאובנים סביר הוא הארגנטינוזאורוס עם אורך של ומשקל של 70–100 טונות. לשם השוואה, בעל החיים הגדול ביותר היום - הלווייתן הכחול הענק - הוא בעל אורך מקסימלי של כ- ומשקל מקסימלי של כ-177–180 טונות.
ממוזער|800px|מרכז|איור השוואתי של גודלי דינוזאורים מפורסמים מ-5 ענפים שונים (למעלה) והשוואה של גודלי הדינוזאורים הגדולים ביותר - הטיטאנוזאורים (למטה). מקרא ומפתח מינים: , , , , , , , , , , , , .
הערכות גודל ומשקל של זאורופודים
הערכות האורך והמשקל של זאורופודים מתאפיינות בטווח ערכים רחב ובאי-ודאות גדולה בדרך כלל. הסיבה לכך היא שלגבי רוב הזאורופודים חומר המאובנים חלקי עד חלקי יותר (לפעמים הוא כולל רק חוליות בודדות) ורק לעיתים רחוקות מוצאים שלדים כמעט שלמים. לכן נאלצים הפלאונטולוגים לבצע אקסטרפולציה כדי להעריך את הנתונים האלה. הערכות אלה משתנות כאשר מתגלים מאובנים חדשים או כאשר הערכות הגודל מבוצעות בשיטות שונות על ידי חוקרים שונים. הערכות האורך והמשקל יכולות להיות מאוד לא מדויקות, בייחוד כאשר חומר המאובנים חלקי, ולכן שגיאות ההערכה הן בדרך כלל גבוהות. ראוי לציין שהערכות המשקל ודאיות פחות מהערכות האורך, שכן הרקמות הרכות (ובהם בשר, שרירים ושומן שמהווים חלק רב מהמסה) של הזאורופודים לא נשמרים במאובנים ולכן הן מאופיינות בטווח ערכים רחב שמשתנה באופן תדיר (עקב גילוי מאובנים או חדשים או שימוש בשיטות שונות על ידי חוקרים שונים). למעשה, בגלל הקושי הרב לתת הערכות מדויקות של אורך ומשקל הזאורופודים, חוקרים שונים, מאמרים שונים וספרים שונים יכולים להציג הערכות שונות למדי לגבי אותו מין.
שיטות מקובלות להערכת אורך הן השוואה לטקסון קרוב (מין אחר או סוג אחר באותה משפחה) שממנו ידוע שלד יותר שלם, והנחה שמבנה הגוף והפרופורציות שלהם דומות. לעיתים קרובות מגלים שלד שלם של פרט לא בוגר ממין מסוים ומאוחר יותר מגלים מאובנים בודדים גדולים יותר, של אותו מין. מהמאובנים הגדולים יותר אפשר להעריך את אורכו המקסימלי באמצעות שינוי סקלה איזומטרי: מחשבים את היחס בין אורך המאובן החדש והגדול לבין אורך המאובן הישן והקטן, וביחס זה כופלים את האורך. כדי לחשב הערכה של המסה יש לכפול את ההערכה הישנה ביחס הנ"ל בחזקת 3 שכן המסה פרופורציונית לחזקה השלישית של האורך.
טבלת גדלים של זאורופודים ידועים
להלן טבלה המשווה בין גודלי הזאורופודים הידועים ביותר. הטבלה מסודרת לפי ההערכה המקסימלית של האורך ולא לפי משקל. המספרים המופיעים בטבלה הם בחלקם הערכות, הנובעות מכך שלא נמצא שלד שלם של הדינוזאור שאליו מתייחסות ההערכות. הערכות אלה משתנות כאשר מתגלים מאובנים חדשים או כאשר הערכות הגודל מבוצעות בשיטות שונות על ידי חוקרים שונים. הערכות האורך והמשקל יכולות להיות מאוד לא מדויקות, בייחוד כאשר חומר המאובנים חלקי, ולכן שגיאות ההערכה הן בדרך כלל גבוהות. הערכות שמוטלות בספק רב מסומנות בצהוב בהיר, וכך גם טקסונים שקיומם מוטל בספק. הדינוזאור שנחשב כיום לגדול ביותר במידה גדולה של סבירות מסומן בתכלת.
שם מדעי שם בעברית קבוצה אורך (במטרים) משקל (בטונות) הערות Amphicoelias fragillimus אמפיקויליאס פרג'ילימוס דיפלודוקיים 40–60 120 רק עצמות בודדות נמצאו והן אבדו, ההערכות כאן הן ההערכות המקוריות של קופ, אשר ב-2015 נמצאו שגויות ומוגזמות יתר על המידה, וגם המין עצמו מוטל בספק Argentinosaurus ארגנטינוזאורוס אנטארקטוזאוריים 30–40 70–100 נחשב לדינוזאור הגדול ביותר שידוע מחומר מאובנים סביר Patagotitan פטגוטיטאן טיטאנוזאוריה 37–40 69–77 נתגלה ב-2014, תואר מדעית ב-2017.. נחשב לדינוזאור הגדול ביותר שידוע מחומר מאובנים טוב. Breviparopus ברוויפארופוס ברכיוזאוריים 34–37 ? מין מוטל בספק (איכנוגנוס) והערכה, נמצאו רק מספר עקבות באפריקה Mamenchisaurus sinocanadorum ממנצ'יזאורוס סינוקנדורום ממנצ'יזאוריים 26–35 25–60 הערכות אלה שנויות במחלוקת Bruhathkayosaurus ברוהאתקאיוזאורוס טיטאנוזאוריים 28–34 139 הערכות, חומר המאובנים גרוע מאוד והמין מוטל בספק Supersaurus סופרזאורוס דיפלודוקיים 33–34 35–40 כנראה הדינוזאור הארוך ביותר שידוע מחומר מאובנים טוב Sauroposeidon זאורופוסידון ברכיוזאוריים 28–34 50-60 גובהו 17 מטר Futalongkosaurus פוטאלונגקוזאורוס טיטאנוזאוריה 28–34 30–56 ידוע מחומר מאובנים טוב (70% מהשלד) Antarctosaurus giganteus "אנטארקטוזאורוס" גיגנטוס אנטארקטוזאוריים 33 69 מין מוטל בספק והערכה, מאובנים חלקיים מאוד Paralititan פרליטיטאן טיטאנוזאוריים 26–32 59 כנראה הדינוזאור הגדול ביותר באפריקה Puertasaurus פוארטזאורוס טיטאנוזאוריה 30 50–100 הערכה: נמצאו חוליות בודדות, אבל ענקיות Alamosaurus אלמוזאורוס אנטארקטוזאוריים 30 44–88 הערכה, בהתבסס על חומר מאובנים חלקי Apatosaurus אפטוזאורוס דיפלודוקיים 26–30 32–72 הערכה לפי חוליה ענקית ששייכת למאובן OMNH 1670 ומאובנים ענקיים חדשים נוספים Ruyangosaurus רויאנגוזאורוס טיטאנוזאוריה 30 34–50 הערכה, כנראה הדינוזאור הגדול ביותר באסיה Turiasaurus טוריאזאורוס טוריאזאוריה 21–30 40–48 כנראה הדינוזאור הגדול ביותר באירופה Diplodocus hallorum דיפלודוקוס הלורום דיפלודוקיים 27–32 22–27 נקרא בעבר סיסמוזאורוס Dreadnoughtus דרדנוטוס טיטאנוזאוריה 26 59 כמראה הטיטאנוזאור שידוע מחומר המאובנים השלם ביותר Brachiosaurus ברכיוזאורוס ברכיוזאוריים 26 28–43 בעבר נחשב לדינוזאור הגדול ביותר שידוע מחומר מאובנים טוב Giraffatitan ג'ירפטיטאן ברכיוזאוריים 22–26 23–37 בעבר נחשב כמין של ברכיוזאורוס Apatosaurus אפטוזאורוס דיפלודוקיים 22–26 18–35 הערכות ישנות וקטנות יותר מההערכות החדשות Diplodocus דיפלודוקוס דיפלודוקיים 20–26 11–18 תלוי במין, לא כולל דיפלודוקוס הלורום Camarasaurus קמרזאורוס קמרזאוריים 15–23 15–47 תלוי במין Mamenchisaurus ממנצ'יזאורוס ממנצ'יזאוריים 22–26 21–27 לא כולל ממנצ'יזאורוס סינוקנדורום Brontosaurus ברונטוזאורוס דיפלודוקיים 22 18–35 בעבר נחשב למין של אפטוזאורוס, מחקר שפורסם ב-2015 טוען שמדובר בסוג נפרד Cetiosaurus צטיוזאורוס צטיוזאוריים 16–18 11–20 הזאורופוד הראשון שנתגלה Astrodon אסטרודון טיטאנוזאוריים 15–18 10 - Saltasaurus סלטזאורוס סלטזאוריים 12 10 היה מכוסה בשריון קשקשים גרמיים 850px|מרכזאיור המשווה בין גודלי הזאורופודים השונים.
שיאני אורך ומשקל
להלן רשימות של 15 הזאורופודים הארוכים ביותר ו-15 הזאורופודים הכבדים ביותר. הרשימות מסודרות לפי ההערכה המקסימלית. הרשימות מורכבות רק מנתונים שעליהם יש הערכה סבירה ומקובלת, ולא כוללת מינים שמוטלים בספק (כגון אמפיקוליאס פרג'ילימוס) או נתונים שנויים במחלוקת.
הדינוזאורים הארוכים ביותר:
סופרזאורוס:
ארגנטינוזאורוס:
פטגוטיטאן:
ממנצ'יזאורוס סינוקנדורום:
זאורופוסידון:
פוטאלונגקוזאורוס:
שינג'יאנגטיטאן:
פרליטיטאן:
דיפלודוקוס הלורום ("סייסמוזאורוס"):
פוארטזאורוס:
אלמוזאורוס:
רויאנגוזאורוס:
אפטוזאורוס:
טוריאזאורוס:
ברכיוזאורוס:
הדינוזאורים הכבדים ביותר:
ארגנטינוזאורוס: 70–100 טונות
פוארטזאורוס: 50–100 טונות
אלמוזאורוס: 44–88 טונות
פטגוטיטאן: 69–77 טונות
אפטוזאורוס: 32–72 טונות
זאורופוסידון: 50–60 טונות
ממנצ'יזאורוס סינוקנדורום: 25–60 טונות
דרדנוטוס: 40–59.3 טונות
פרליטיטאן: 59 טון
פוטאלונגקוזאורוס: 30–56 טונות
רויאנגוזאורוס: 34–50 טונות
טוריאזאורוס: 40–48 טונות
קמרזאורוס סופרמוס: 47 טונות
ברכיוזאורוס: 28–43 טונות
סופרזאורוס: 35–40 טונות
מיון טקסונומי
ממוזער|250px|איור שלד של צטיוזאורוס, הזאורופוד הראשון שנתגלה ושימש את סר ריצ'רד אוון בהגדרת הקבוצה דינוזאוריה.
ממוזער|250px|איור שלד של ברונטוזאורוס מאת עותניאל צ'ארלס מארש. השחזור שהציג מארש (באיור זה) איננו מדויק.
באינפרא-סדרה זאורופודה נכללים הקבוצות והענפים הבאים:
סוג ללא מקור אמיגדלודון (Amygdalodon)
סוג Archaeodontosaurus?
סוג בליקנזאורוס (Blikanasaurus)
סוג Chinshakiangosaurus
סוג Gongxianosaurus
סוג Isanosaurus
סוג קוטזאורוס (Kotasaurus)
סוג פרוטוגנתוזאורוס (Protognathosaurus)?
סוג Pulanesaura
סוג Sanpasaurus?
סוג Yizhousaurus?
משפחה לסמזאוריים (Lessemsauridae)
קבוצה גרוויזאוריה (Gravisauria)
משפחה וולקנודוניים (Vulcanodontidae)
קבוצה אאוזאורופודה (Eusauropoda)
משפחה צטיוזאוריים (Cetiosauridae)
משפחה ממנצ'יזאוריים (Mamenchisauridae)
קבוצה טוריאזאוריה (Turiasauria)
קבוצה נאוזאורופודה (Neosauropoda)
קבוצה דמויי-דיפלודוקיים (Diplodocoidea)
קבוצה מקרונריה (Macronaria)
משפחה קמרזאוריים (Camarasauridae)
משפחה ברכיוזאוריים (Brachiosauridae)
קבוצה סומפוספונדילי (Somphospondyli)
משפחה איהלופיים (Euhelopodidae)
קבוצה טיטאנוזאוריה (Titanosauria)
משפחה טיטאנוזאוריים (Titanosauridae)?
משפחה אנטארקטוזאוריים (Antarctosauridae)?
משפחה ליריינוזאוריים (Lirainosaurinae)
משפחה אילוזאוריים (Aeolosauridae)
משפחה נמגטוזאוריים (Nemegtosauridae)
משפחה סלטזאוריים (Saltasauridae)
בתרבות הפופולרית
גודלם הרב של הזאורופודים ריתק דורות של מדענים, אמנים, שוחרי טבע וילדים, ועד היום גילוי ותיאור זאורופודים ענקיים זוכים לכותרות גדולות בכלי התקשורת ההמוניים.
יחד עם טירנוזאורוס רקס, הזאורופודים הם המזוהים ביותר עם הארכיטיפוס של הדינוזאור הענק, והברונטוזאורוס (שתקופה ארוכה נחשב למין של אפטוזאורוס עד לפרסום מאמר ב-2015 שהגדיר אותו כסוג נפרד) הכבד בעל ה"דבשת" הפך לאייקון תרבות. דמותו המצוירת של גרטי הדינוזאור מתבססת על אפטוזאורוס. ברכיוזאורוס (שלמעשה התבסס על שלד של ג'ירפטיטאן, שזוהה אז כמין של ברכיוזאורוס) כיכב בסרט פארק היורה והסצנה בהם המונד והפלאונטולוגים פוגשים ברכיוזאורוס חי ענק לראשונה נחשבת לאחת הסצנות הקסומות בתולדות הקולנוע.
במשך שנים נחשבו הזאורופודים לבעלי חיים איטיים, מגושמים וטיפשים שלא יכלו לתמוך במשקלם הרב ולכן נאלצו לזחול בביצות ומקווי מים רדודים. לפי הסברות אז הזאורופודים היו כל כך מגושמים, טיפשים ומיושנים וזו הסיבה שנכחדו. מסיבה זו, למונח "דינוזאורים" הודבקה הקונוטציה של משהו ישן ומגושם שדינו הכחדה. כיום יודעים המדענים שסברות אלה היו שגויות. הזאורופודים היו בעלי חיים יבשתיים לחלוטין (שיכלו לשאת את משקלם הרב) ומקבוצות הדינוזאורים המצליחות ביותר, ששרדה עד הכחדת קרטיקון-שלישון בה גורם חיצוני (מטאוריט שפגע בכדור הארץ) גרם להכחדה המונית של יצורים חיים הרבים, בהם הדינוזאורים.
גלריה
ראו גם
דמויי-זאורופודים (Sauropodomorpha)
פרוזאורופודה
לקריאה נוספת
- עמ' 183–211
- עמ' 218–255
. זהו המקור העיקרי להערכות גודלי הזאורופודים שמצוטטות בטבלה.
Scientific American, Dinosaurs! How They Lived. Why They Dided, Kristina A. Curry Rogers & Michael D. D'Emic, Triumph of the Titans, pages 12-19, 2014
קישורים חיצוניים
ויקיפדיה האנגלית:
Sauropoda - על הזאורופודים
Dinosaur size - רשימה מקיפה של גודלי דינוזאורים
בריאן סוויטק, Biggest Dinosaur ever? Maybe. Maybe Not, נשיונל ג'יאוגרפיק, 19 במאי 2014
איורי שלדים של זאורופודים מאת סקוט הארטמן
דמויי-זאורופודים סיכום הרצאה מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן
Sauropod Vertebra Picture of the Week - בלוג העוסק בפלאונטולוגיה של זאורופודים
סקוט הארטמן, The Biggest of the Big, באתר Skeletal Drawing, מעודכן ל-2013
Know Your Sauropod, באתר המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע
הערות שוליים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
קטגוריה:טקסונים שהתפתחו בטריאס עליון
| 2024-08-06T06:21:46
|
ארכאופטריקס
|
שמאל|ממוזער|250px|גודל מאובני ארכאופטריקס יחסית לרגל האדם
אָרְכאוֹפְּטֶריקְס (שם מדעי: Archaeopteryx; מיוונית עתיקה: ἀρχαῖος, "עתיק" ו-"πτέρυξ", "נוצות" או "כנף") הוא סוג של דינוזאור דמוי עוף המהווה מאובן מעבר בין דינוזאורים מנוצים לעופות המודרניים ונחשב לקדום שבהם. הארכאופטריקס השתייך לקבוצת העופות הקמאים, והתקיים בתור היורה, לפני 150 מיליון שנה. מידותיו כשל עורב. פיתח נוצות אבל היו לו שיניים וזנב בדומה לזוחלים. ממצאים המיוחסים לבעל חיים קדום זה נמצאו בדרום גרמניה. בגרמנית מכונה הארכאופטריקס גם "Urvogel" (שפירושו "העוף המקורי", "העוף הקדמוני" או "העוף הראשון"). לעיתים נעשה שימוש במונח זה גם במקורות שאינם בשפה הגרמנית.
תיאור
הארכאופטריקס היה בערך בצורה של העקעק הזנבתן ויכל לגדול לגודל של חצי מטר. למרות גודלו הקטן, כנפיו הרחבות ויכולתו לעוף, הארכאופטריקס היה דומה יותר מבחינה ביולוגית לתרופודים מאשר לעופות מודרניים. בין המאפיינים המשותפים לו ולדינוזאורים: לסת עם שיניים חדות, שלוש אצבעות עם טופרים, זנב ארוך (המורכב מעצם), נוצות (שעשויות להצביע על הומיאותרמיות) ומאפיינים של השלד. הארכאופטריקס הוא למעשה המאובן הראשון שניתן לכנותו "מאובן מעבר", בין דינוזאורים לציפורים, ומחקר הארכאופטריקס תורם הן לחקר מקור העופות והן לחקר הדינוזאורים.
טקסונומיה ומאובנים
מאובנים של הארכאופטריקס נמצאו ביורה הפרנקית, בתוך אבני גיר שהכילו משקעים מתקופת היורה המאוחרת ("אבן גיר זולנהופן"). הגילוי הראשון של מאובני ארכאופטריקס היה ב-1861. החוקר הרמן פון מאייר תיאר משקע נוצות מבודד. באותה שנה התגלה גם מאובן המכיל את שלד הארכאופטריקס ולאחריו נמצאו עוד לפחות תשעה שלדים שלמים.
הארכיפטריקס התגלה שנתיים בלבד לאחר שצ'ארלס דרווין פרסם את התאוריה שלו "מוצא המינים" והפכה להיות אחד הממצאים התומכים באבולוציה. במהלך השנים התגלו מאובנים נוספים. למרות השוני ביניהם, מרבית המומחים מתייחסים אליהם כמשתייכים למין יחיד, אם כי השאלה נתונה למחלוקת בין המדענים.
קיימים פלאונטולוגים הטוענים כי הארכאופטריקס הייתה דינוזאור מנוצה (מכוסה נוצות) ולא עוף קדום, ושניתן לסווג אותה יחד עם התרופודה כמו המיקרורפטורים. בשנת 1980 לי ספטנר טען שמדובר בזיוף. דעתו לא התקבלה על ידי רוב המדענים. במהלך 20 השנים האחרונות נמצאו מספר מאובנים של עופות קדומים ושל יצורים דמויי-עופות, בייחוד בסלעים מתקופת הקרטיקון בצפון סין (חבורת ג'הול), כך שהארכאופטריקס למעשה אינו יחיד כ"מאובן מעבר" אלא חלק (מורפולוגי) מהתפתחות של דינוזאורים ההופכים באופן הדרגתי לעופות.
דינוזאוריה
תרופודה (Theropoda)
פאראבס (Paraves) - לפני כ-175 מיליון שנה
סקנסוריופטריגיים (Scansoriopterygidae)
אפידקסיפטריקס (Epidexipteryx hui) (יורה 151)
אאומנירפטוריים (Eumaniraptora) - לפני כ־173 מיליון שנה
דרומאוזאוריים (Dromaeosauroidea)
טרודוניים (Troodontidae)
אביאלאה (Avialae) - לפני כ-170 מיליון שנה
אורורניס (Aurornis xui) (יורה 160)
אנכיאורניס (Anchiornis huxleyi) (יורה 161)
ארכאופטריקס (Archaeopteryx lithographica) (יורה 145)
שיאוטינגיה (Xiaotingia zhengi) (יורה 160)
ג'הולאורניס (Jeholornis prima) (קרטיקון 125)
פיגוסטיליה (Pygostylia) (לפני כ-131 מיליון שנה)
עופות בתראים (Neornithes) - לפני כ-80 מיליון שנה, כוללים את כל העופות בני זמננו
בתרבות הפופולרית
הארכיאופטריקס מופיע במספר סדרות וסרטים:
בסרט קינג קונג נראים כנראה מספר פרטים שנמלטים מסטגוזאורוס כועס וכן מקונג בעת שהוא נלחם במלחים.
בפנטזיה של דיסני נראה ארכיאופטריקס על ענף כשטרודון כמעט תופס אותו אך הוא מעופף משם (לא ברור אם פרט אמיתי יכל לעופף כך).
בעידן הקרח: עלייתם של הדינוזאורים הטירנוזאורוסית מביאה לצאצאיה עוף לא-מעופף שאולי מבוסס על ארכיאופטריקס. כשסיד מחלץ אותו הוא נופל אך נטרף בידי קוואצלקואטלוס.
הוא מוצג בתוכנית הדוקומנטרית של דייוויד אטנבורו: המוזיאון להיסטוריה של הטבע בחיים.
הוא מוצג גם בסרט מ-2019: "When Whales Walked: Journeys in Deep Time".
הוא נראה גם במספר פרקים של רכבת הדינוזאורים. כמו כן נראה בסדרות ג'ייגנטו והדינוזאורים, פלאווורלד, הדינוזאורים! ודינו דן.
במשחקי המחשב פארק היורה: המשחק, פארק היורה 3: בניית פארק, Jurassic Park Builder ו-ARK: Survival Evolved נראה ארכיאופטריקס.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1861
קטגוריה:ארכיאופטריקיים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי כריסטיאן אריך הרמן פון מייר
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1861
| 2024-09-19T10:45:52
|
חקר הסביבה הקדומה
|
הפניה פלאונטולוגיה
| 2011-03-16T23:56:00
|
איבר יעקובסון
|
ממוזער|שמאל|350px|החלק הקדמי של מערות האף של עובר אנושי באורך 28 מילימטרים, במבט מלמטה. ניתן לראות את פתחי הכניסה לאיבר יעקובסון (מסומנים בשחור) משני צידי חלקה התחתון של מחיצת האף (בכחול)
איבר יעקובסון (באנגלית: Vomeronasal Organ, VNO) הוא איבר הרחה נוסף לאף הקיים אצל בעלי חיים. האיבר ממוקם בעצם וומר (vomer bone) המצויה בין האף לבין הפה. תאי העצב המצויים באיבר מסוגלים לזהות תרכובות כימיות שונות. נחשים משתמשים באיבר זה להרחת הטרף שלהם על ידי שליפת הלשון. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלהמן, במטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.
רוב בעלי החיים שלהם איבר יעקובסון מפותח משתמשים בו על מנת לזהות פרומונים, אף שחלק מהפרומונים מורגש גם על ידי האף.
איבר יעקובסון מתנוון במהלך ההתפתחות העוברית האנושית, בדומה לכרישים, עטלפים וקופים. טרם נמצא כל חיבור עצבי בין האיבר האנושי המנוון לבין מערכת העצבים המרכזית, על אף מחקרים מדוקדקים ונשנים למציאת קשר ביניהם. כמו כן נמצא כי הגנים הנושאים את המידע הדרוש לייצור קולטני הפרומונים באיבר יעקובסון התנוונו כבר לפני כ-23 מיליוני שנים במהלך האבולוציה האנושית. עם זאת, קיים מגוון רחב של עדויות התומכות בכך שקולטנים באף האנושי מסוגלים לזהות מספר פרומונים. כך למשל, נמצא כי תינוקות בני יומם נמשכים לריח השד האמהי.
בשנת 1703 דיווח האנטומאי ההולנדי פרדריק רויש (Frederik Ruysch) לראשונה על האיבר בבני אדם. לאחר שהאנטומאי היהודי-דני לודוויג לוין יעקובסון דיווח בשנים 1811, 1813 על זיהוי האיבר ביונקים אחרים, נקרא האיבר על שמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אנטומיה של חולייתנים
קטגוריה:ריח
| 2022-10-05T03:29:42
|
אפאטוזאור ינהפין
|
הפניה דיפלודוקיים
| 2007-04-29T05:57:35
|
אפאטוזאור לואיזה
|
הפניה דיפלודוקיים
| 2007-04-29T05:57:30
|
אלברט אינשטיין
|
REDIRECT אלברט איינשטיין
| 2004-01-01T17:29:23
|
דינוזאור
|
הפניה דינוזאורים
| 2012-04-24T10:49:35
|
אלברטוזאור ארקטונגוס
|
REDIRECT אלברטוזאורוס
| 2013-02-10T11:05:21
|
גורגוזאורוס
|
גורגוזאורוס (שם מדעי: Gorgosaurus; מילולית: "לטאה איומה") הוא סוג של דינוזאור טורף ממשפחת הטירנוזאוריים אשר חי באמריקה הצפונית בתור הקרטיקון. דינוזאור זה התגלה כבר ב-1914 אך במשך שנים נחשב כמין בסוג אלברטוזאורוס. בסוג זה ישנו מין אחד - גורגוזאורוס ליברטוס (Gorgosaurus libratus).
תיאור
אורכו של הגורגוזאווס הגיע ל-8–9 מטרים, משקלו ל-2.5–3 טונות וגובהו לשלושה מטרים. אורך הגולגולת שלו הגיע למטר אחד. הוא היה הולך על שתיים בעל לסתות גדולות המעוצבות לנשיכה חזקה ובעל זרועות קצרות בעלות 2 אצבעות.
יצור זה התגלה במחצבים של המדינה הקנדית אלברטה ובתצורות במונטנה. מראהו דמה למראה של טירנוזאורוס רקס אך הוא היה קטן יותר. ייתכן והוא היה מכוסה נוצות, בדומה לתרופודים נוספים.
הוא היה טורף-על שניזון מדינוזאורים אחרים באמריקה הצפונית של הקרטיקון העליון לפני 75–76 מיליון שנה.
בתרבות
הגורגוזאורוס מופיע במספר סרטים וסדרות:
בסרט "ללכת בין דינוזאורים", הנבל הראשי הוא "גורגון", גורגוזאורוס בעל אצבעות קטנות שהוא האויב הראשי של הפכירינוזאורוסים. הוא הורג את ההורים של פאטצ'י וסקולר וכמעט הורג את סקולר, אלמלא התערבות העדר נגדו. בקרב מול פאטצ'י הוא מאבד את שינו שלאחר מיליוני שנים מתאבנת.
הוא מופיע גם ב"נדידת הדינוזאורים" בתור הטורף העיקרי של הצפון, בעיקר של האדמונטוזאורוס והאדמונטוניה. עם זאת האדמונטוניה מצליח לפגוע ברגלו ולגרום למוות ארוך מאובדן דם. בסרט זה הוא מכיל נוצות וגם קשקשים.
ייתכן שהוא מופיע כשלד ב"פולחן האביב" בסרט "פנטזיה" של דיסני.
הוא מוזכר בפרק השלישי של "הכוכב דינוזאור".
הוא נראה במשחקי המחשב: "עולם היורה: המשחק", "Jurassic World: Alive", "ללכת עם דינוזאורים", "Fossil Fighter Champions" ,"Fossil Fighters" ו-"Fossil Fighters Frontier".
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1914
קטגוריה:טירנוזאוריים
קטגוריה:קנדה: פלאונטולוגיה
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באמריקה הצפונית
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי לורנס למב
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1914
| 2023-02-09T11:52:18
|
ברכיוזאורים
|
הפניה ברכיוזאורוס
| 2010-10-15T09:30:37
|
ג'יגאנוטוזאור
|
REDIRECT גיגאנוטוזאורוס
| 2013-02-10T11:06:23
|
ולוסירפטור מונגולי
|
הפניה ולוצירפטור
| 2007-05-06T19:15:19
|
סרטוזאור
|
REDIRECT צרטוזאורוס
| 2013-07-11T12:06:39
|
צרטוזאורוס נסיקורניס
|
הפניה צרטוזאורוס
| 2013-07-11T11:31:00
|
דיפלודוקיים
|
דיפלודוקיים (שם מדעי: Diplodocidae) היא משפחה של דינוזאורים מקבוצת זאורופודה, המאופיינים בין השאר בראש קטן ומוארך עם שיניים דמויות עיפרון, צוואר ארוך וזנב ארוך במיוחד דמוי שוט.
מאפיינים
הדיפלודוקיים חיו בתור היורה העליון וסוג אחד - ליינקופל התקיים בקרטיקון התחתון. הם ניזונו בעיקר מצמחייה נמוכה אך כנראה אכלו לעיתים גם מעלי העצים הגבוהים.
הדיפלודוקים היו ארוכים אך רזים יחסית: אורכו של הדיפלודוקוס היה כ-27 מטר ומשקלו לא יותר מ-20 טון. דיפלודוקיים אחרים היו כבדים יותר אך עדיין בעלי מבנה גוף רזה יחסית לטיטאנוזאורים. הגדולים שבמשפחה היו האפטוזאורוס (הדינוזאור הכבד ביותר במשפחה) והסופרזאורוס (הדינוזאור הארוך ביותר במשפחה) והסיסמוזאורוס (שמאוחר יותר סווג מחדש כמין של דיפלודוקוס). הם הגיעו לארכים של עד 34 מטרים, משקל של למעלה מ-40 טונות והיו מן היצורים הארוכים ביותר שחיו אי-פעם עלי אדמות, ומענקי תור היורה.
ב-2015 התפרסם ב-PeerJ מחקר שמסווג מחדש את מיני משפחת הדיפלודוקיים, ובין השאר קבע שברונטוזאורוס הוא טקסון תקף ונפרד מאפטוזאורוס.
סוגי המשפחה
אמפיקוליאוס (Amphicoelias)
אפטוזאורוס (Apatosaurus)
אטלנטוזאורוס (Atlantosaurus)
ברונטוזאורוס (Brontosaurus)
בארוזאורוס (Barosaurus)
דינהרוזאורוס (Dinheirosaurus)
דיפלודוקוס (Diplodocus)
Galeamopus
Kaatedocus
ליינקופל (Leinkupal)
סופרזאורוס (Supersaurus)
טורניאריה (Tornieria)
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2023-05-10T14:44:33
|
דיפלודוקוס האיי
|
הפניה דיפלודוקוס
| 2012-09-03T14:11:44
|
אורניתומימיים
|
אורניתומימיים (שם מדעי: Ornithomimidae) היא משפחה של דינוזאורים מקבוצת הקלורוזאורים.
האורניתומימים היו דמויי יען ושכנו בלאוראסיה (היום צפון אמריקה, אסיה ואירופה). הם היו קלי תנועה בשל רגליהם האחוריות הארוכות. הגפיים הקדמיות שימשו להם לאחיזה. צווארם היה ארוך וראשם קטן. חסרו להם כל השיניים, ובמקומן היה להם מקור קרני. הם כנראה היו אומניבורים (אוכלי-כל) שניזונו מחולייתנים קטנים, פרוקי-רגליים, ביצים וצמחים.
שרידי עקבות של מין מהמשפחה, כנראה או סטרותיומימוס או של אלפרוזאורוס (Elaphrosaurus) שבעבר זוהה כאורניתומימיי, נמצאו בבית זית.
סוגים
אנסרימימוס (Anserimimus)
ארכיאורניתומימוס (Archaeornithomimus)
Aepyornithomimus
דרומיסיומימוס (Dromiceiomimus)
גלימימוס (Gallimimus)
אורניתומימוס (Ornithomimus)
Qiupalong
Rativates
סינואורניתומימוס (Sinornithomimus)
סטרותיומימוס (Struthiomimus)
Tototlmimus
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1890
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
| 2023-04-02T04:43:02
|
דיפלודוקוס קרנגי
|
הפניה דיפלודוקוס
| 2012-09-03T14:11:31
|
דיפלודוקוס לונגוס
|
הפניה דיפלודוקוס
| 2012-09-03T14:54:23
|
טיטנוזאורידים
|
הפניה טיטאנוזאוריה
| 2017-08-09T09:33:55
|
ספינוזאורידים
|
הפניה טטנורים
| 2007-04-29T06:44:27
|
גיגאנוטוזאורוס
|
גיגאנוטוזאורוס (שם מדעי: Giganotosaurus; משמעות שמו: "לטאה ענקית דרומית") הוא סוג של דינוזאור תרופוד טורף ממשפחת הקרכרודונטוזאוריים. בסוג זה מין יחיד - Giganotosaurus carolinii. מאובניו נתגלו בפטגוניה בשנות ה-90 של המאה ה-20, והוא הוגדר כמין טקסונומי בשנת 1995. במקור שימש שם זה לסוג זאורופוד מאנגליה, בידי החוקר הארי סיילי מ-1869, אך כיום סוג זה בטל מספק.
הגיגאנוטוזאורוס היה הדינוזאור הקרניבור היבשתי הגדול ביותר לאחר הספינוזאורוס, הגדול ביותר בבני משפחת הקרכרודונטוזאוריים (וקבוצת האוונתרפודה) ובטורפים של אמריקה הדרומית. הוא חי לפני 97 מיליון שנה, והיה מוגבל בתפוצתו לדרום אמריקה (הוא נתגלה רק בפטגוניה, שנמצאת כיום במרכז ארגנטינה). ככל הנראה לפני 100-80 מיליון שנה קצוות היבשות: צפון אפריקה, דרום אמריקה ודרום ארה״ב היו קרובות או מחוברות, מה שמסביר איך משפחת הקרכרודונטוזאוריים הצליחה להשתרע לשטח רב כל כך.
תיאור
הגיגאנוטוזאורוס היה יחסית גדול מן הטירנוזאורוס רקס, והוא היה אחד היצורים האימתניים ביותר שנעו אי פעם על פני האדמה. אורכו היה ומשקלו 8–9 טונות. אורך הגולגולת הגיע ל- ואורך עצם הירך שלו הגיע למטר וחצי. זנבו היה ארוך ושרירי במיוחד, וכנראה נשמר מורם כל הזמן משיקולי שווי משקל, בפרט בשעה שרץ. עם זאת, ממחקרים אחרונים נובע שהיה מסוגל להגיע למהירות רבה (יותר בהמשך), אך המומחים מעריכים כי לא נזקק כלל לריצה מהירה כי טרפו ככל הנראה היה מהאיטיים והמגושמים ביותר שבדינוזאורים היבשתיים.
היה לו ראש גדול במיוחד ביחס לגוף שנישא על צוואר שרירי, עבה וקצר. היו לו שיניים חדות ומשוננות שאורכן היה בערך , צורתן נועדה לעזור לטורף לחתוך בקלות בבשר הטרף ולגרום לדימומים עמוקים. ידיו היו קצרות וחזקות ושימושן היה לחתוך חתיכות קטנות מבשר הטרף אחרי שהיה מת על הקרקע, היו בהן שלוש אצבעות נושאות טפרים חדים וארוכים, שאורך כל אחד מהם כ-30 ס"מ. הגיגאנוטוזאורוס הלך על שתי רגליים.
במקביל לגיגאנוטוזאורוס חיו באזור ארגנטינה באותה תקופה זאורופודים, כמו אראגוזאורוס וארגנטינוזאורוס, שקרוב לוודאי שימשו מזון לגיגאנוטוזאורוס. הטורף הענקי השתמש בלסתותיו הכבדות מלאות השיניים המחודדות וייתכן שצד בדומה לקרוב משפחתו מאמריקה הצפונית - האקרוקנתוזאורוס שנודע כצייד זאורופודים.
לפי מחקרים הג׳יגנוטוזאורוס היה מהיר מאוד יחסית לגודלו העצום והגיע למהירויות של 50 קמ״ש, ככל הנראה ההסבר לכך הוא שעל פי מחקר השוואתי בין הטורף הזה לטי-רקס, משקלו ביחס לגודלו היה קטן הרבה יותר משל הטירנוזאורוס. המשקל המופחת נובע מרמת שריר נמוכה יותר שאפשרה לו להגיע לגודל רב יותר ועם זאת גם למהירות גבוהה.
במחקר אף הוסיפו הבדלים רבים בין שני הטורפים האדירים הללו וביניהם הוא שלגיגאנוטוזאורוס ככל הנראה לא הייתה ראייה בניקולרית (מצב שבו שתי העיניים פונות קדימה ובכך משתפרת משמעותית יכולת ניתוח המרחק והגודל של הטרף, מצוי ברוב הטורפים.) וזה מעלה השערות כגון:
א.) אם עיניו לא התאימו לגמרי לעיני טורף, אולי זה מרמז יותר שהיה אוכל נבלות.
ב.) אם לא היה לו גישה לניתוח גודל משופר של הטרף, אולי לא היה צריך אותו כלל, כי צד חיות גדולות ואיטיות במיוחד.
הבדל נוסף מלבד היחס במשקלים שלהם (גיגאנוטוזאורוס היה גדול אך קל יותר ביחס לטי-רקס) הוא, צורת ותפקיד הגולגולת, הלסת והשיניים שלהם. מצאו שלגיגאנוטוזאורוס הייתה נשיכה חלשה משמעותית, אך שיניים המותאמות לחתוך חתיכות מהטרף בעודו בחיים ובכך לשבוע בלי קרב קשה מהטרף, בנוסף החתכים יגרמו לדימומים ובמקרים קשים אף לזיהומים שיבטיחו ארוחה גדולה בהמשך.
לפי מחקרים אחרונים מצאו כי הגיגאנוטוזאורוס היה ״בעל דם-חם״ והמטבוליזם שלו היה במהירות בין זוחל ליונק. הדם החם עזר לו לעלות במשקל בזמן יותר קצר ובכך להגדיל את סיכויי הישרדותו, והגדלת הסיכוי להגיע לגודל עצום ככל האפשר.
בתרבות
למרות שהוא התגלה רק בשנים האחרונות הגיגאנוטוזאורוס כיכב במספר סרטים:
גיגאנוטוזאורוס נראה בסדרה נרדף בידי דינוזאורים של נייג'ל מארוון. הוא טורף פרט של מקרוגריפוזאורוס ולאחר מכן להקת גיגאנוטוזאורוסים צדה צעירי ארגנטינוזאורוס, גדולים מהם לא פחות.
הוא מופיע בסדרה בראשית כיצור שיוצא ממעבר בסמוך לשדה תעופה וטורף את נייגל מארוון שלא ראה אותו. בהמשך הוא רודף אחרי מטוסים בשדה התעופה, אך לבסוף חוזר למעבר וגורר איתו 2 עיתונאים.
הוא נראה בסרט דינוזאורים: ענקי פטגוניה מ-2007, שם הוא מנסה לצוד פרטי ארגנטינוזאורוסים אך נכשל.
גיגאנוטוזאורוס גדול מופיע בסרט מסע אל בטן האדמה מ-2008, שם הוא רודף אחרי טרוור ושון, אך נופל מהסלעים לתוך לבה רותחת. הוא נראה גם בחלומו של טרוור, בו הוא כמעט תופס אותו.
הגיגאנוטוזאורוס מופיע בסרט עולם היורה: עולם חדש בתור טורף-על ב"עמק ביוסין" המהווה את היריב העיקרי של הטירנוזאורוס והוא מאיים גם על חבורת הגיבורים שמצליחים להימלט ממנו במטוס, תוך שהטירנוזאורוס והתריזינוזאורוס של העמק הורגים אותו יחדיו. הוא מופיע גם בפרולוג עולם היורה: עולם חדש, בו הוא נלחם בטירנוזאורוס ואף הורג אותו. בסרט עולם היורה הוא מהווה את החומר הגנטי שממנו נוצר ה"אינדומינוס רקס" הקטלני, הדומה במקצת לגיגאנוטוזאורוס. שלדו של יצור זה נראו בסרט ההמשך עולם היורה: נפילת הממלכה.
בסדרה הכוכב דינוזאור מוצגים זוג קרכרודונטוזאורים בפרק ״הביצה של אלפא״, אך הפרק מתרחש בדרום אמריקה בתקופה בה חי הגיגאנוטוזאורוס, כך שייתכן שמדובר בפרטי גיגאנוטוזאורוס.
מככב בסדרת ילדים בנטפליקס שנושאת את שמו, בה קיצרו את שמו ל"גיגנטו".
בנוסף הוא מופיע במשחקי המחשב Jurassic World: Alive, עולם היורה: המשחק, פארק היורה 3: בניית פארק, Jurassic World Evolution וJurassic World Evolution 2.
גלריה
קישורים חיצוניים
Rodolfo A. Coria and Leonardo Salgado, A new giant carnivorous dinosaur from the Cretaceous of Patagonia, Nature 377 (1995), 224 - 226
Jorge Orlando Calvo and Rodolfo Coria, New specimen of Giganotosaurus Carolinii (Coria & Salgado, 1995), supports it as the largest Theropod ever found
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1995
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי לאונרדו סגדו
קטגוריה:קרכרודונטוזאוריים
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באמריקה הדרומית
קטגוריה:ארגנטינה: מאובנים
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1995
| 2024-04-19T11:52:58
|
דרומאוזאוריים
|
250px|ממוזער|השוואה בין מיני הדרומזאוריים
דרומאוזאוריים (שם מדעי: Dromaeosauridae) היא משפחה של דינוזאורים מקבוצת הקלורוזאורים.
משפחת הדרומאוזאוריים היא מן הקרובות ביותר לארכאופטריקס ולעופות. סימני מעטה נוצות נמצאו במאובני ולוצירפטור, מיקרורפטור, צ'אנגיורפטור וסינאורניתוזאור. בעקבות זאת סברה המקובלת בין הפלאוטנולוגים היא שכל בני המשפחה, גם אלו שעדיין לא נמצאו אצלם עדות לנוצות, היו עטויים בנוצות.
מיון
סוג אדזאורוס (Adasaurus)
סוג Luanchuanraptor
סוג אורניתודסמוס (Ornithodesmus)
סוג Pamparaptor
סוג פירורפטור (Pyroraptor)
סוג Shanag
סוג טיאניורפטור (Tianyuraptor)
סוג וארירפטור (Variraptor)
סוג ג'ניואנלונג (Zhenyuanlong)
סוג צ'אנגיורפטור (Changyuraptor)
סוג Graciliraptor
סוג הספרוניקס (Hesperonychus)
קורו (Kuru)
סוג מיקרורפטור (Microraptor)
סוג סינאורניתוזאורוס (Sinornithosaurus)
סוג טיאניורפטור (Tianyuraptor)
סוג וולונג (Wulong)
סוג Zhongjianosaurus
תת-משפחה Halszkaraptorinae
סוג הלצ'קרפטור (Halszkaraptor)
סוג Mahakala
סוג הולסנפס (Hulsanpes)
תת-משפחה Unenlagiinae
סוג אוסטרורפטור (Austroraptor)
סוג בויטררפטור (Buitreraptor)
סוג נאוקנרפטור (Neuquenraptor)
סוג Pamparaptor?סוג יוננלנגיה (Unenlagia)
סוג יונקוילוזאורוס (Unquillosaurus)?
תת-משפחה Saurornitholestinae
סוג אטרוסירפטור (Atrociraptor)
סוג במבירפטור (Bambiraptor)
סוג זאורורניתולסט (Saurornitholestes)
תת-משפחה Dromaeosaurinae
סוג אכילובאטור (Achillobator)
סוג באלאור (Balaur)
סוג דקוטרפטור (Dakotaraptor)
סוג דיינוניכוס (Deinonychus)
סוג דרומזאורוידס (Dromaeosauroides)
סוג דרומזאורוס (Dromaeosaurus)
סוג איטמירוס (Itemirus)
סוג יוטרפטור (Utahraptor)
סוג Yurgovuchia
סוג Zapsalis
תת-משפחה Velociraptorinae
סוג אכירורפטור (Acheroraptor)
סוג Boreonykus
סוג דינאובלטור (Dineobellator)
סוג Linheraptor
סוג נודטיס (Nuthetes)?
סוג טסאגן (Tsaagan)
סוג ולוצירפטור (Velociraptor)
כיום משייכים את חלק מהסוגים למשפחה עצמאית - יוננלנגיים שהתקיימה בקרטיקון העליון.
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1922
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי וויליאם דילר מתיו
| 2023-05-23T14:52:07
|
סטגוזאוריה
|
סטגוזאוריה (שם מדעי: Stegosauria) היא אינפרא-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף אוכלי צמחים שהיו קרובים לאנקילוזאורים.
הסטגוזאורים התאפיינו בלוחות גרמיים או בליטות גרמיות חדות על גבם. לעיתים כלל זנבם חודי עצם נוספים, ששימשו כנראה להגנה מפני טורפים. הם התקיימו במשך היורה ותחילת הקרטיקון. המפורסם מכולם היה הסטגוזאורוס, שפירוש שמו הוא "לטאה מכוסה" או "לטאה בעלת גג", שנתן את השם לאיפרא-סדרה כולה.
מיון
משפחת הואיאנגוזאוריים (Huayangosauridae)
משפחת סטגוזאוריים (Stegosauridae)
סוגים ללא מקור:
בשנוזאורוס (Bashanosaurus)
Amargastegos
קרטרוזאורוס (Craterosaurus)
גיגאנטספינוזאורוס (Gigantspinosaurus)
Isaberrysaura
ג'יאנגונוזאורוס (Jiangjunosaurus)
פרנתודון (Paranthodon)
רגנוזאורוס (Regnosaurus)
דרוידוזאורוס (Dravidosaurus)?
מונקונוזאורוס (Monkonosaurus)?
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1877
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
| 2024-09-14T20:47:14
|
פכיצפלוזאורים
|
250px|ממוזער|שלד של דרקורקס
פכיצפלוזאורים (שם מדעי: Pachycephalosauria) היא אינפרא-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף בתוכה משפחה יחידה: פכיצפלוזאוריים (Pachycephalosauridae). כמה חוקרים רואים בשלושה סוגים במשפחה חברים במשפחה נפרדת - הומלוצפליים (Homalocephalidae).
פכיצפלוזאורים היו מאופיינים בראשים מעוגלים ובמצחיהם המעובים. הם החלו להופיע באמצע הקרטיקון והתקיימו עד סופו. מאובנים מעטים מהם נמצאו. אפשר שמעולם לא שגשגו כקבוצה או שמא חיו במקומות שבהם לא היו התנאים הדרושים להתאבנות שרידיהם.
כאמור, המאפיין הבולט ביותר שלהם הוא גולגולתיהם המעובות, שאף נתן להם את שמם: "לטאות ראש עבה" ("פכי" = עבה, "צפלו" = ראש, "זאור" = לטאה). הפכיצפלוזאורים הפרימיטיביים היו בעלי גולגולת מועבה אך שטוחה אך הפכיצפלוזאורים המתקדמים יותר היו בעלי גולגולת מעובות שהתסיימו בכיפת עצם עבה במיוחד וסביבה קישוטים שונים, בליטות וקרניים קטנות. קיימת מחלוקת בין פלאונטולוגים למה שימשו גולגולות מוזרות אלה: אין ספק שהם שימשו לצורכי ראווה וחיזור אחרי נקבות, אך לא ברור האם שימשו כ"אייל ניגוח" שבו פכיצפלוזאורים הסתערו אחד על השני והטיחו ראשם זה בזה (כשם שכבשי בר או עזי בר עושות).
ממוזער|מרכז|600px|גודל של פכיצפלוזאורים שונים
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2023-04-02T07:44:07
|
אלוזאורוס
|
אלוזאורוס (שם מדעי: Allosaurus) הוא סוג של דינוזאור תרופוד במשפחת האלוזאוריים ובו 3 מינים, כאשר המין שלפי הוגדר הסוג, Allosaurus fragilis (מארש, 1877), קרוי כך משום עצמותיו החלולות ותו לא, משום שהיה דינוזאור טורף גדול באורך של ומשקל של 2 טונות. הוא חי בסוף היורה והיה טורף העל הנפוץ בסביבתו.
כיום ידועים בסוג אלוזאורוס 3 מינים:
A. fragilis Marsh, 1877
A. europaeus Mateus et al., 2006
A. jimmadseni Chure & Loewen, 2020
מאפיינים
גולגולתו הייתה גדולה מאוד. שיניו רחבות וחדות ולסתותיו עמוקות וארוכות, ככל הנראה הלסת שלו הייתה חלשה אף יותר מן האריה של ימינו והשל כך מומחים בטוחים שהשתמש בשרירי הצוואר החזקים שלו כדי להשתמש בפה שלו כמעין גרזן וליצור חתכים ודימומים בגופו של הטרף. ידיים גדולות יחסית לתרופוד עם ציפורניים חדות סייעו לו לחתוך חתיכות קטנות מגוף הטרף לאחר ההרג. סידור העצמות בגולגולתו היה מאפשר תנועה בין עצם הקודקוד ועצם המצח, ועל ידי כך, בליעת כמויות גדולות של בשר בדומה לנחשים. לפי דעת מדענים פרט אלוזאור בוגר היה חייב לאכול 150 קילו בשר בשבוע על מנת להישאר בחיים ולשרוד, מה שמצביע על כך שהיה טורף פעיל ללא ספק. קיימות תאוריות שלאלוזאורוס היו מספר קרובי משפחה ובהם: זאורופגנקס (Saurophaganax) ואפאנטריאס (Epanterias) שהיו מעין גרסאות גדולות ומפחידות יותר של אלוזאורוס שברירי (פרגיליס), גודלם נע בין 11–13 מטרים. לעומת זאת ישנם מומחים הטוענים שהם אלוזאורים רגילים שפשוט גדלו להיות ענקיים יחסית לאחרים. בכול מקרה טורפים אלה היה נדירים ואופייניים הרבה פחות מהאלוזאור מה שהפך דווקא אותו לטורף על ברוב אזורי המחיה.
התקיים ושגשג בתקופת היורה, לפני כ-155 עד 150 מיליון שנים, בנוסף נמצאו מינים נושפים דמויי אלוזאור שחיו באזורים שונים בעולם כמו באירופה ולהפתעה גם באזורים קוטביים וקרים שהצליחו לשרוד שם זמן רב הרבה יותר אל גם היו קטנים יותר (נמצא דינוזאור דמוי האלוזאור באורך 6.5 מטר באזור קוטבי). האלוזאורוס חי לצד דינוזאורים רבים בתקופת היורה כגון: זאורופודים שהיו נפוצים מאוד באותה תקופה כמו הדיפלודוקוס והברכיוזאורוס, סטגוזאורוס שעמו האלוזאור חווה יריבויות רבות, דריוזאורים רבים ששימשו לרוב כמזון בשבילו ועוד מינים רבים שחיו באותה תקופה.
באזור מחצבה ביוטה, ארצות הברית, נמצאו אלפי מאובני עצמות של אלוזאורוס. הואיל ובדרך כלל מאובניהם של דינוזאורים טורפים נמצאו הרחק אלה מאלה, הועלתה ההשערה שמאחר ומאובני האלוזאורוס קרובים הם היו צדים בקבוצה או להקות שמספרן נע לפי גודל הטרף האופייני ללהקה, כלומר שאם הטרף גדול, חייבת הלהקה להיות גדולה מספיק בשביל לצוד אותו, אולי גם האלוזאורים היו טורפים מצליחים ומספרם היה גדול יחסית. עוד אפשרות שהועלתה, ונחשבת לסבירה יותר, שמדובר במספר רב של אלוזאורים שנמשכו לגופה של דינוזאור חסר ישע כדי לזכות בארוחת חינם.
הימצאות של מאובנים דומים של דינוזאורים ביבשות שונות מוסברת בשל טקטוניקת הלוחות וחלוקתה של יבשת העל הקדומה, פנגיאה שהחלה להיפרד מחלקיה לפני כ-170 מיליון שנים. לעיתים, גילוי מאובנים מלמד אותנו מעט יותר ממה שידוע היה לנו על חלוקת היבשות. באפריקה, למשל, נמצאו מאובנים של דינוזאור שדומה לאלוזאור מאמריקה הצפונית. מאובנים אלה מתוארכים לתקופה שלפני 130 מיליון שנים, עובדה המצביעה על כך שאפריקה נפרדה מן היבשת הצפונית הקדומה, לאוראסיה, מאוחר יותר ממה שסבורים היו עד כה.
האלוזאורוס בתרבות
האלוזאורוס מרבה להופיע בסרטים ובסדרות העוסקות בדינוזאורים.
הוא מופיע בספרו של ארתור קונאן דויל, העולם שאבד מ-1912 ומופיע גם בסרט בעל שם דומה מ-1925. אלוזאורוס גדול בשם גואנגי נראה בסרט העמק של גואנגי מ-1969 ובסרט המסע לעמק החלומות. אלוזאורוס מופיע גם בסדרה המצליחה פארק היורה, בסרט עולם היורה: נפילת הממלכה ועולם היורה: עולם חדש (הוא מופיע גם בסרט הקודם כהולוגרמה ובסרט הקרב בביג רוק). הוא מוזכר גם בעולם היורה: מחנה הקרטיקון כדינוזאור שאולי יפתחו בפארק (מה שבאמת קרה). הוא נראה גם בסדרה עולם היורה: תאוריית הכאוס בו פרט שצד אחר ברוקלין וכנראה הרג אותה.
סדרות טלוויזיה בהם נראה אלוזאורוס כוללים את הסדרה ללכת עם דינוזאורים וסדרות ההמשך שלה: ללכת עם מפלצות (בקטע האחרון) והבלדה של Big Al וגם סדרות כמו הכוכב דינוזאור, מהפכת הדינוזאורים, הדינוזאורים!, פלאווורלד ו-בראשית בתוך תמונה.
דינוזאור זה הופיע במשחקי המחשב Jurassic Park: Operation Genesis, פארק היורה 3: בניית פארק, ללכת עם דינוזאורים, Jurassic World Evolution 2 וJurassic World Evolution.
בסדרת המנגה והאנימה וואן פיס מאת אייצ'ירו אודה, הדמות אקס-דרייק הוא פיראט שאכל פרי שנותן לו את הכוח להפוך להיות אלוזאורוס.
בנוסף הוא המאובן הלאומי של יוטה ועד 2018 היה גם הדינוזאור הלאומי, אז הוחלף ביוטרפטור.
באנימה וואן פיס הפיראט אקס דרייק שהוא מארין בחשאי מסוגל להפוך לאלוזאורוס.
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1877
קטגוריה:אלוזאוריים
קטגוריה:ארצות הברית: מאובנים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1877
| 2024-05-28T16:09:54
|
פרוטוצרטופס
|
פרוטוצרטופס (שם מדעי: Protoceratops; משמעות השם: "פרצף מקורנן ראשון") הוא סוג של דינוזאור במשפחת הפרוטוצרטופסיים, מאבות הצרטופסיים הגדולים. הוא חי במדבר גובי שבמונגוליה וסין במשך הקרטיקון העליון לפני 75 עד 71 מיליון שנים.
מאפיינים
מיני הפרוטוצרטופס היו דינוזאורים קטנים למדי, גודלם היה כגודל סוס פוני בערך: אורכם היה כ-1.8 מטר, גובהם בכתף 60 ס"מ ומשקלם פחות מ-180 ק"ג. ראשיהם היו מצופים בציפוי עצם כבד וצוואריהם עטו מניפה מעצם ובה שני חללים גדולים. פיהם היה דומה למקור והלסת עוגנה בבליטות עצמיות בתחתית המניפה. הגולגולת של הפרוטוצרטופס היא אב טיפוס לגולגולות של שאר הצרטופים למעט העובדה שלדינוזאור זה לא היו קרניים.
פליאונטולוגים גילו מאות מאובנים שלהם ושל ביציהם הלא מבוקעות, בשכבות קרטיקון במונגוליה. ממאובנים אלה אפשר ללמוד לא רק על חיי החברה של הדינוזאורים אלה גם על התפתחותם וגדילתם. מהמאובנים עולה שמדובר בדינוזאור צמחוני שחי בעדרים.
הנקבות הטילו 18 ביצים בקן מעגלי. על הקן שמרו מספר אמהות, בזמן שהשאר עסקו בליקוט אוכל. מיני הפרוטוצרטופס היו הורים טובים ודאגו לצאצאיהם. אויביהם היו בעלי חיים הניזונים מביצים, לרבות יונקים קדומים ודינוזאורים טורפים. מאובן מפורסם מציג מלחמה פרהיסטורית בין פרוטוצרטופס לולוצירפטור שניסה להפיל אותו. השניים נקברו כנראה בסופת חול למותם.
באותם מקומות בהם נמצאו מאובני הפרוטוצרטופס נמצאו גם מאובני אובירפטור לצד ביצים. קיימת מחלוקת בין החוקרים האם הביצים היו שייכות לפרוטוצרטופס והאובירפטור נהג לשדוד אותם או שהביצים היו שייכות לאובירפטור בעצמו.
בתרבות
שלד של פרוטוצרטופס מופיע בסרט עולם היורה: נפילת הממלכה בגלריה של בנג'מין לוקווד. פרטים חיים לא נראו על המסך אך כנראה מצויים בתוך הפארק שנסגר.
בסרטים "Tarbosaurus: The Mightiest Ever" ,"Tarbosaurus: Speckles The Tarbosaurus" ו-"Tarbosaurus: Journey to Fire Mountain" מופיע פרוטוצרטופס.
הפרוטוצרטופס מופיע בסדרה כוכב הדינוזאורים בפרק הראשון, בו פרט אחד נאבק בולוצירפטור ושניהם נקברים בסופת חול, בהתבסס על המאובן "דינוזאורים נלחמים", המציג אותם קבורים יחד.
הוא מופיע גם בסדרה נרדף בידי דינוזאורים של נייג'ל מארוון, שגם בו פרטי הפרווצרטופס נטרפים בידי ולוצירפטורים בעונת הקינון.
הוא נראה בסדרה האמת על דינוזאורים רצחניים בפרק השני. כמו כן הוא נראה בפרק שלוש של הסדרה מהפכת הדינוזאורים, בו פרט צעיר ובוגר שומר עליו מולוצירפטורים במדבר גובי הקדום.
הפרוטוצרטופס נראה בסדרות רכבת הדינוזאורים, פלאווורלד והדינוזאורים!.
הוא נראה או מוזכר במשחקי המחשב: פארק היורה 3: בניית פארק, Jurassic World Evolution, "Jurassic World: Alive", Prehistoric Kingdom,
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1923
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ויליאם קינג גרגורי
קטגוריה:צרטופסים
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באסיה
קטגוריה:סין: מאובנים
קטגוריה:מונגוליה: מאובנים
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1923
| 2024-02-04T14:42:34
|
גלימימוס
|
גלימימוס (שם מדעי: Gallimimus; משמעות השם: "מחקה תרנגולת") הוא סוג של דינוזאור ממשפחת אורניתומימיים.
מאפיינים
דינוזאור זה חי בתקופת הקרטיקון המאוחרת (מאסטריכט). אורכו המרבי של הגלימימוס מגיע לארבעה עד שישה מטרים, ומשקלו עשוי להגיע ל-440 קילוגרמים. הוא היה אחד האורניתומימיים הגדולים ביותר.
על הגלימימוס ידוע ממספר פרטים, החל מצעירים (גובה הירך היה חצי מטר) וכלה במבוגרים (גובה הירך היה שני מטרים). שאריות המאובן של דינוזאור זה התגלו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 במדבר גובי שבמונגוליה על ידי החוקרת הלצ'קה אוסמולסקה.
הגלימימוס היה חסר שיניים ובעל ראש קטן אך רגליו היו ארוכות וסייעו לו לנוע במהירות כדי לברוח מטורפים. ככל הנראה היה הגלימימוס צמחוני או אוכל-כול ולא טורף.
בתרבות
הגלימימוסים מופיעים בכל סרטי "פארק היורה" (למעט "פארק היורה 3"), לרבות בעולם היורה: מחנה הקרטיקון ובתצוגת ה-IMAX של פרולוג עולם היורה: עולם חדש. הגלימימוסים נראים מהירים ודו-רגליים הנעים בלהקות ובורחים מטורפים, כגון הטירנוזאורוס, אך לעיתים גם נתפסו על ידו. גלימימוסים מופיעים גם במשחקי המחשב של הסדרה (כולל בJurassic World Evolution) ובמשחק "Ark: Survival Evolved". במשחק המחשב "מלך הדינוזאורים" גם נראים גלימימוסים וגם במשחקי המחשב "Carnivores".
בנוסף, נראים מספר גלימימוסים בסרטי "המסע לעמק החלומות" ובמשחק "ללכת עם דינוזאורים".
גלריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1972
קטגוריה:אורניתומימיים
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באסיה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הלצ'קה אוסמולסקה
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1972
קטגוריה:מונגוליה: מאובנים
| 2023-03-14T13:30:32
|
אורניטומימוס
|
הפניה אורניתומימיים
| 2007-04-29T05:57:34
|
טריצראטופס אמריקני
|
הפניה טריצרטופס
| 2007-04-29T07:06:57
|
קרכרודונטוזאורוס
|
קרכרודונטוזאורוס (שם מדעי: Carcharodontosaurus) הוא סוג של דינוזאור תרופוד טורף שחי בצפון אפריקה בתור הקרטיקון. פירושו המילולי של השם – "לטאת שן חדה", אך בפועל השם נובע משמו של סוג הכריש קרחה לבנה, ולכן יש לקרוא את שמו כ"לטאת כריש" או "לטאת שן-כריש". הקרכרודונטוזאורוס היה כנראה קרוב משפחה של הגיגאנוטוזאורוס והמפוזאורוס שחיו בדרום אמריקה והאקרוקנתוזאורוס שחי בצפון אמריקה - כולם השתייכו למשפחת הקרכרודונטוזאוריים .
לפי מחקרים אחרונים שבדקו את הפיזיולוגיה של משפחתו, ככל הנראה הקרכרודונטוזאורוס הגיע למהירויות של יותר מ-52 קמ״ש, מהיר מאוד ביחס למשקלו.
בזכות גודלו הרב היה ללא ספק טורף על בשטחו ונהנה מטריטוריה רחבה. שיניו, דמויות שיני הכריש, היו נשקו העיקרי ונועדו לחתוך את בשר הטרף ולגרום לדימומים עמוקים. טרפו היה הדרוזאוריים כמו האורנוזאורוס וזאורופודים בינוניים וגדולים שהיו נפוצים באותה תקופה בצפון אפריקה.
מינים
בסוג קרכרודונטוזאורוס התגלו 2 מינים:
קרכרודונטוזאורוס סהרה (Carcharodontosaurus saharicus) - מין צפון אפריקני שמאובניו נתגלו במדבר סהרה במרוקו בשנת 1925. אורכו הוערך בין 12 ל- ומספר פלאונטולוגים העריכו את גודלו המרבי ב- אורך ו-10 טונות במשקל, גדול יותר מהטירנוזאורוס רקס ושווה גודל לגיגאנוטוזאורוס מאמריקה הדרומית. בשל גודלו היה חייב להחזיק בטריטוריה ענקית שככל הנראה היה נלחם עליה פעמים רבות בחייו בדינוזאורים אחרים שחיו באזור באותה תקופה כמו הרוגופס, הספינוזאורוס שהיה נדיר על האדמה בה שלט, וכמובן קרכרודונטוזאורים אחרים. כמו כן, סמוך למקווי המים היה עליו גם להיזהר מהסרקוסוכוס (דמוי-תנין ענק).
ב-2007 נתגלה בניז'ר מין נוסף של קרכרודונטוזאורוס, Carcharodontosaurus iguidensis אורכו היה ומשקלו היה 4.5 טונות.
בתרבות
הקרכרודונטוזאורוס מופיע בסדרות הכוכב דינוזאור ומפלצות חוזרות לתחייה.
בזיכיון פארק היורה הוא נראה במשחקי המחשב Jurassic Park: Operation Genesis, Jurassic World Evolution וJurassic World Evolution 2 אך לא מופיע בסרטים.
מופיע גם במשחק המחשב Ark: Survival Evolved
גלריה
קישורים חיצוניים
אתר המוקדש לדינוזאורים
מרכז|ממוזער|450x450 פיקסלים|קרכרודונטוזאורוס (בכתום) לצד תרופודים אחרים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1931
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארנסט שטרומר
קטגוריה:קרכרודונטוזאוריים
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון עליון באפריקה
קטגוריה:מרוקו: מאובנים
קטגוריה:מצרים: מאובנים
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1931
| 2024-02-04T11:58:58
|
היפסילופודון
|
היפסילופודון (שם מדעי: Hypsilophodon; משמעות השם: "odon" - שיניים, "Hypsilophus" - שמה המדעי הקדום של האיגואנה, כלומר: "שיני איגואנה"; שם זה נועד שלא לבלבל עם האיגואנודון שפירוש שמו זהה) הוא סוג דינוזאור ממשפחת היפסילופודוניים אשר חי באירופה במשך הקרטיקון התחתון שלפני 125–130 מיליון שנה.
המאובנים של ההיפסילופודון נמצאו ב-1949 מהאי וייט שבבריטניה, שם היה מצבור גדול של מאובנים, והוא תואר לראשונה ב-1867 בידי החוקר תומאס הנרי האקסלי. הסוג הכיל מין בודד - Hypsilophodon foxii שפירושו: שועל.
תיאור וטקסונומיה
אורך הדינוזאור הגיע ל-1.8 מטר ולמשקל ממוצע של 20 ק"ג, קטן יחסית לדינוזאור. במשך השנים היו תפיסות מוטעות לגבי מראהו ותכונותיו. חוקרים מראים כיום שבניגוד לתפיסה הרווחת הוא לא יכל לטפס על עצים לזמן רב ולא היה מכוסה בשריון קשקשים. כמו כן העריכו בעבר שאורכו הגיע ל-2.3 מטרים והתברר שזו הייתה טעות. הוא היה אוכל צמחים או אוכל-כול והיה דו-רגלי שנע בזריזות כדי לחמוק מטורפים כמו הנאוונאטור. מספר חוקרים רואים בו שוכן עצים קופצני החי בדומה לקנגורו אילני. היו לו טפרים על אצבעותיו. הוא היה יכול לברוח מטורפים במהירות רבה.
לא ברור מה הקשר בין ההיפסילופודון לבני קבוצת האורניתופודה שבה ההדרוזאוריים. הוא היה קרובם של הדריוזאורוס והאורודרומיאוס למשפחת ההיפסילופודוניים.
בתרבות
ההיפסילפודון מופיע בסדרה העולם שאבד של ה-BBC כיצור החי במרומי יער האמזונאס.
בסדרה הקומית מ-1991 דינוזאורים הבן הבכור, רובי סינקלייר הוא היפסלופודון.
פרטי היפסילופודון מופיעים בהמסע לעמק החלומות.
גולגולת של היפסילופודון מופיעה בפארק היורה אך לא מופיע פרט חי בסרט (למרות שכמעט הוסיפו הופעה שלו בסצנה שנמחקה). הוא מופיע גם בשני הספרים כיצור יער זריז (ייתכן שמבלבל עם דריוזאורוס). בנוסף הוא מופיע במשחק פארק היורה 3: בניית פארק.
ההיפסילופדון מופיע בסדרה הדינוזאורים!.
גלריה
ממוזער|דגם של היפסילופודון
קישורים חיצוניים
קטגוריה:היפסילופודוניים
קטגוריה:דינוזאורים שחיו בקרטיקון תחתון באירופה
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: מאובנים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס הנרי האקסלי
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1869
קטגוריה:טקסונים שהתפתחו בקרטיקון תחתון
| 2024-04-23T07:58:58
|
אנקילוזאורידים
|
REDIRECT אנקילוזאורוס
| 2013-02-10T11:05:31
|
צרטופסים
|
ממוזער|250px|איור של גולגולת של טריצרטופס. עצם מספר 10 היא ה-rostral הייחודית לצרטופסים. העצמות המסומנות ב-3,4,5 מרכיבות את העטרה המאפיינת נאוצרטופסים.
ממוזער|250px|תרשים (לא בקנה מידה) של מגוון הגולגולות הרב של הצרטופסיים (Ceratopsidae), שהיו הגדולים והמפותחים ביותר שבצרטופסים. לחצו על התמונה למקרא.
ממוזער|250px|איור של פנטצרטופס
ממוזער|250px|פסל שולחן של טריצרטופס
צרטופסים (שם מדעי: Ceratopsia) היא תת-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף שהייתה שייכת לקבוצת המרגינוצפליה בה היו חברים גם הפכיצפלוזאורים, דינוזאורים דו-רגליים עם גולגולות בעלות בליטה כיפתית עבדה בקודקוד. כל חברי הצרטופסיה מאופיינים בעצם ה-rostral שמהווה מקור מכוסה קרטין ובמדף עצם בחלק האחורי של הגולגולת. למתקדמים שבהם הייתה עטרה שבלטה מהעורף ולצרטופסים ממשפחת הצרטופסיים היו אף קרניים - מאפיין שהעניק את השם לתת-הסדרה, שכן "צרטופס" פירושו ביוונית עתיקה "פנים בעלות קרניים".
מאפיינים
הצרטופים הופיעו בשלהי היורה באסיה, אך התפתחו לצורתם המתקדמת ופרחו רק בקרטיקון. בשלהי אותה תקופה היוו את אחת הקבוצות המשגשגות ביותר של הדינוזאורים. קרוב לוודאי שחיו בעדרים גדולים ונדדו במישורים. המאפיין הייחודי של קבוצה זו היא עצם ה-rostral שאיחדה את שתי עצמות ה-premaxilla בלסת העליונה וכוסתה בקרטין (חומר קשה ממנו עשויות קרני פריים וציפורניים). עצם זו יצרה מקור חד, שאפיין את כל הצרטופסים. הצרטופסים היו צמחונים. בחלק הקדמי של פיהם לא היו שיניים, אלא מקור שדמה מאוד למקור של תוכי. המקור היה מורכב מעצמות ה-rostral וה-predentary שכוסו בשכבת קרטין. מאחורי המקור היו שיניים חותכות חדות. המדענים סבורים שהצרטופסים אכלו עלים קשים, כמו עלי דקל. הם חתכו אותם לחתיכות קטנות, ואז בלעו אותם. המקור גם שימש להגנה עצמית, ונשיכתם של הצרטופסים הייתה חזקה וכואבת.
הגולגולת של הצרטפוסים התאפיינה גם בעצמות לחיים חדות ובבליטה דמויות מדף בחלק האחורי של הראש. בקרב הנאוצרטופסים עצם זו התפתחה לעטרה - צווארון עצם שבלט מחלקה האחורי של הגולגולת והקיף את הצוואר. בקרב הפרוטוצרטופסיים העטרה גדלה והתרחבה ואף נוצרו בעצמותיה שני "חלונות".
הצרטופסים המתקדמים ביותר היו בני משפחת הצרטופסיים, שהיו גם הצרטופסים הגדולים ביותר. ראשם היה גדול, כשליש מאורך גופם, וזאת בשל עטרה משוננת הנמצאת על ראשם כמעין צווארון מסולסל מעל הצוואר. זוהי למעשה התרחבות של עצמות הקודקוד והצדדים שנמשכת לאחור. העטרות היו גדולות באופן ניכר ועוטרו בזיזים שונים וציורים צבעוניים. עיקר שימושם היה כנראה לצרכים חברתיים בעדר (זיהוי, סמל מעמד, הפחדה וכו') אך ייתכן שגם שימשו לוויסות חום וכעוגן לשרירי הלסת. לצרטופסיים היו גם קרניים. צורותיהם של הקרניים והעטרה שבאחורי הגולגולת השתנו ממין למין. הקרניים שימשו לצרכים חברתיים אך גם להגנה עצמית מפני טורפים כמו הטירנוזאוריים ששלטו באמריקה הצפונית ומזרח אסיה בקרטיקון העליון.
הצרטופסים כללו דינוזאורים מפורסמים כמו הפסיטקוזאורוס, פרוטוצרטופס, לפטוצרטופס, סטירקוזאורוס וטריצרטופס.
הצרטופסים היו בין הדינוזאורים האחרונים שהתפתחו. מספרם של הצרטופסים היה גדול ביותר לפני 80 עד 66 מיליוני שנים, כלומר בסוף תקופת הקרטיקון. רובם הגדול חיו בחלק המערבי של צפון אמריקה, וכמה סוגים חיו במזרח אסיה. הצרטופסים היו דינוזאורים מצליחים ביותר והיו מבין הנפוצים ביותר באזורים בהם חיו.
התפתחות
הצרטופסים הקדומים ביותר הופיעו בשלהי היורה התיכונה (Middle Jurassic) והיו דינוזאורים קטנים הולכים על שניים. הצרטופסי הקדום ביותר שידוע למדע כיום הוא יינלונג ( Yinlong) שחי באסיה בתקופת היורה העליונה. הצרטופסי הבולט הראשון היה פסיטקוזאורוס ("לטאת תוכי"), שחי לפני 95 מיליון שנים לערך ביבשת אסיה. הוא הלך על רגליו האחוריות כמו רוב הדינוזאורים הצמחוניים, והשתמש בידיו כדי להחזיק את מזונו. לפסיטקוזאורים היו מקור ושיניים כמו לצרטופסים המאוחרים יותר, ואורכם היה שני מטרים בערך. הפסיטקוזאורוס היה דינוזאור נפוץ מאוד ומצליח, וחיו בו מינים רבים במשך עשרות מיליוני שנים.
אחריהם באו הנאו-צרטופסים (Neoceratopsia) שלהם כבר הייתה עטרה בולטת. רבים מהם עברו להליכה על 4 רגליהם בשל ראשם הכבד. מהם התפתח הענף Coronosauria שכלל צרטופסים גדולים יותר שהלכו על 4 רגליים ובעלי עטרה ארוכה וגדולה, ואף קרניים. הפרוטוצרטופס ממדבר גובי נחשב לאחד מראשוני הקורונוזאורים ומכיל את רוב מאפייני המשפחה: עטרה גרמית מסביב לצוואר, מקור חד, חיים בעדר ואגן דמוי עוף והליכה על ארבע. ענף נוסף של הקורונוזאורים היה דמויי-צרטופסיים שכלל את זוניצרטופס ואת הצרטופסיים הגדולים והמרשימים.
גם באמריקה הצפונית התפתחו ושגשגו צרטופים. הלפטוצרטופסיים הקטנים והעדינים חיו די מוקדם בקרטיקון עליון ושרדו עד הכחדת קרטיקון-פלאוגן שבה הוכחדו כל הדינוזאורים. כ-80 מיליון שנה לפני זמננו הופיע בצפון אמריקה הזוניצרטופס. זה היה הצרטופסי הראשון עם קרניים. גודלו היה בינוני והוא היווה ככל הנראה שלב מעבר בין הנאוצרטופסים הפרימיטיביים לצרטופסיים.
הצרטופסיים היו הצרטופסים הגדולים והמתקדמים ביותר. הם התאפיינו בעטרות וקרניים מפותחות, ובסוללות שיניים גדולות וצפופות. ראשונים להופיע היו בני תת-המשפחה צנטרוזאורים שהתאפיינו בעטרות קצרות אך בעלות זיזים, גולגולת קצרה אך עמוקה וקרן אף מפותחת יותר מקרני הגבה. אחריהם הופיעה תת-המשפחה כסמוזאורים שהתאפיינו בעטרות ארוכות, גולגולת ארוכה וקרני גבה מפותחות לעומת קרן אף קצרה. אחרונים להופיע היו בני השבט טריצרטופסיני שכלל את הטריצרטופס המפורסם. הם היו הצרטופסים הגדולים ביותר (אורך של 7–9 מטר ומשקל של פיל אפריקני בוגר) וחיו עד לסוף עידן הדינוזאורים, כ-66 מיליון שנה לפני זמננו.
ציר זמן
להלן תרשים ציר זמן המתאר את התפתחות הצרטופסים בזמן, מיינלונג ביורה עליון ועד לטריצרטופס בסוף הקרטיקון:
מיון טקסונומי
300px|ממוזער|צרטופסים (למעט הצרטופסיים)
300px|ממוזער|צרטופסיים
תת-סדרה צרטופסים (Ceratopsia)
סוג ללא מקור Albalophosaurus
סוג מיקרופכיצפלוזאורוס (Micropachycephalosaurus)
סוג Stenopelix
סוג ימצרטופס
סוג יינלונג (Yinlong)
משפחה צ'אויאנגזאוריים (Chaoyangsauridae)
משפחה פסיטקוזאוריים (Psittacosauridae)
ענף נאוצרטופסים (Neoceratopsia)
סוג אקווילופס (Aquilops)
סוג אורורצרטופס (Auroraceratops)
סוג Craspedodon?
סוג קוריאצרטופס (Koreaceratops)
סוג Kulceratops
סוג Liaoceratops
סוג מיקרוצרטוס (Microceratus)
סוג Mosaiceratops
סוג Notoceratops?
סוג סרנדיפצרטופס (Serendipaceratops)?
משפחה ארכאוצרטופיים (Archaeoceratopsidae)
קבוצה Coronosauria
סוג גרסיליצרטופס (Graciliceratops)
משפחה לפטוצרטופסיים (Leptoceratopsidae)
משפחה פרוטוצרטופסיים (Protoceratopsidae)
משפחה בגצרטופסיים (Bagaceratopsidae)
קבוצה דמויי-צרטופסיים (Ceratopsoidea)
סוג טוראנוצרטופס (Turanoceratops)
סוג זוניצרטופס (Zuniceratops)
משפחה צרטופסיים (Ceratopsidae)
תת-משפחה צנטרוזאורים (Centrosaurinae)
תת-משפחה כסמוזאורים (Chasmosaurinae)
שבט טריצרטופסיני (Triceratopsini)
גדלים
הצרטופסים הגדולים ביותר היו ממשפחת הצרטופסיים (Ceratopsidae) של צפון אמריקה: האאוטריצרטופס (Eotriceratops), הטריצרטופס (Triceratops), הטורוזאורוס (Torosaurus) והטיטאנוצרטופס (Titanoceratops) - כולם באורך של כ-7 עד 9 מטרים ומשקל של פיל סוואנה אפריקני, אך האאוטריצרטופס היה גבוה יותר, וכנראה גם כבד יותר, מכולם.
הצרטופסים הקטנים ביותר היו מיקרוצרטוס (Microceratus), צ'אויאנגוזאורוס (Chaoyangsaurus), גרסיליצרטופס (Graciliceratops) ו-Xuanhuaceratops, כולם דינוזאורים שנתגלו בעשור האחרון באסיה, ואורכם הוא כ-60 ס"מ.
ממוזער|800px|מרכז|השוואת גדלים של מספר צרטופסיים בולטים ובן אדם (גודל כל משבצת הוא מטר על מטר).מקרא: , , , , , , , .
גלריה
סוגי צרטופסים שונים
מבנה השלד
לקריאה נוספת
(מידע בגוגל ספרים)
- עמ' 276–290 (מידע בגוגל ספרים)
- עמ' 350–373
קישורים חיצוניים
גלריית ומדריך צרטופים, באתר המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון)
Introduction to the Ceratopsians
תמונות של צרטופסים, בפליקר
סיכומי הרצאה על מרגינוצפליה וצרטופסים מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1890
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי עותניאל צ'ארלס מארש
| 2024-10-05T19:30:41
|
אורניתופודה
|
ממוזער|Tethyshadros
ממוזער|השוואת גדלים לאדם
אורניתופודה (שם מדעי: Ornithopoda) היא אינפרא-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף. האורניתופודים היו קבוצה גדולה של דינוזאורים צמחונים. פרוש השם אורניתופוד הוא "בעל רגל עוף". שם זה ניתן לקבוצה מפני שחלק מהאורניתופודים הקטנים יותר הותירו טביעות רגליים הדומות לאלה של עופות.
האורניתופודים היו דינוזאורים קטנים עד גדולים (באורך של 1–15 מטר) שהלכו רוב הזמן על רגליהם האחוריות. הם היו שכיחים במשך המזוזואיקון ונמנו על אוכלי הצמחים המצליחים ביותר.
האורניתופודים התקיימו לאורך כל עידן הדינוזאורים. חלק מהדינוזאורים הקדומים ביותר היו אורניתופודים שחיו בחלקה הדרומי של אפריקה לפני כ-215 מיליון שנים. הם היו הראשונים בקבוצה בעלי אגן דמוי עוף. סוגים שונים של אורניתופודים התקיימו עד לפני כ-66 מיליון שנה, אז נכחדו כל הדינוזאורים והזוחלים הגדולים.
תיאור
משפחת האיגואנודונטיה הייתה משפחה של אורניתופודים שהתקיימה לפני 140 עד 65 מיליון שנים. רובם חיו באירופה ובצפון אמריקה, אך היו כמה שחיו באפריקה ובאוסטרליה. הם הגיעו לאורך של חמישה עד עשרה מטרים.
ההיפסילופודוניים היו אורניתופודים קטנים או בינוניים. הם התהלכו על רגליהם האחוריות, והשתמשו בקדמיות כדי לאחוז בצמחייה בעוד הם תולשים ענפים ועלים. סוגים רבים של היפסילופודונים התקיימו בכול רחבי כדור הארץ.
האורניתופודים המפותחים והגדולים ביותר היו ההדרוזאוריים, שלצד כרבולות שונות ומגוונות על ראשם, אופיינו בסוללות דנטליות מתקדמות - מערכים של מאות שיניים - שבאמצעותן הם לעסו את המזון.
מיון
סוג Burianosaurus
סוג Convolosaurus
סוג Gideonmantellia?
סוג Weewarrasaurus
משפחה היפסילופודוניים (Hypsilophodontidae)?
קבוצה אלסמריה (Elasmaria)?
קבוצה איגואנודונטיה (Iguanodontia)
קבוצה Rhabdodontomorpha
קבוצה Dryomorpha
משפחה דריוזאוריים (Dryosauridae)
קבוצה אנקילופולקסיה (Ankylopollexia)
משפחה קמפטוזאוריים (Camptosauridae)
קבוצה Hadrosauriformes
משפחה איגואנודונטידים (Iguanodontidae)
על-משפחה דמויי הדרוזאורים (Hadrosauroidea)
קבוצה הדרוזאורומורפה (Hadrosauromorpha)
משפחה הדרוזאוריים (Hadrosauridae)
קישורים חיצוניים
*
| 2024-09-14T20:45:53
|
דפדפנים
|
REDIRECT דפדפן
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2017-02-26T18:56:41
|
אוסלו
|
שמאל|250px|צילום העיר מאונייה המתקרבת לנמל|ממוזער
שמאל|ממוזער|250px|נמל אוסלו
שמאל|ממוזער|250px|מזרקה רבת סילונים באוסלו
שמאל|250px|אנדרטה לזכר יהודי נורווגיה שנרצחו בשואה. האנדרטה ממוקמת בגן סמוך לרציף באוסלו שבו הועלו מאות יהודים, בשני גירושים, לאוניות שהובילו אותם לגרמניה, ומשם, ברכבות, לאושוויץ|ממוזער
אוסלו (בנורווגית: Oslo) היא עיר הבירה של נורווגיה.
אוסלו היא העיר המאוכלסת ביותר במדינה – בעיר עצמה חיים כ-620,000 תושבים ובכלל המטרופולין חיים כ-1,450,000 תושבים (נכון לינואר 2013). אוסלו ממוקמת בדרום המדינה, ושטחה הכולל הוא 454 קמ"ר, מתוכם 115 קמ"ר שטחים בנויים (שבהם 22 קמ"ר של שטחים פתוחים) ו-7 קמ"ר שטחי חקלאות, מרבית שטח העיר מכוסה ביערות ובאגמים.
היסטוריה
אוסלו נוסדה בשנת 1048. העיר נחשבה לעיר הבירה של נורווגיה החל ממלכותו של המלך הוקון החמישי בין השנים 1299–1319, אשר היה המלך הראשון אשר גר בעיר מגורי קבע. הוא גם היה זה שהחל את הבנייה של מבצר אקשהוס. מאה שנה לאחר מכן נורווגיה הייתה החלק החלש יותר באוניה הפרסונלית עם דנמרק, ותפקידה של אוסלו הצטמצם להיות מרכז מנהלי מחוזי, בעוד המלכים גרו בקופנהגן. בזמן המגפה השחורה נפגעה אוסלו במידה הרבה ביותר מכל אזורי נורווגיה.
העיר המקורית נהרסה כליל במספר שריפות ענק, ורק לאחר השריפה הארבע עשרה במספר, בשנת 1624 כריסטיאן הרביעי מלך דנמרק (ונורווגיה) החליט לבנות מחדש את העיר במיקום חדש מול המפרץ, באזור שכבר היה מרכז סחר ותרבות ליד מבצר אקשהוס, והעניק לה את השם כריסטיאניה. בשנת 1814 כריסטיאניה נהפכה שוב לעיר הבירה הרשמית של נורווגיה, לאחר שהאיחוד עם דנמרק בוטל.
עד לשלהי המאה ה-19 הייתה אוסלו עיר קטנה שאוכלוסייתה לא עלתה על 100,000 איש. בתקופה זו הפך נמלה המצוין לנמל סחר חופשי, נמתחה באזור רשת טלגרף והחלה בניית מסילת רכבת מסועפת שחיברה את ההון התעשייתי שמקורו באוסלו עם אזורים קטנים, נידחים ולא מוכרים בנורווגיה כולה. במהלך המאה ה-19, נבנו בעיר מבנים חשובים רבים, ביניהם ארמון המלוכה (נבנה בין השנים 1825–1848), "סטורטינג" (הפרלמנט הנורווגי) (נבנה בין השנים 1861–1866), אוניברסיטת אוסלו, התיאטרון הלאומי ובניין הבורסה. בין האנשים המפורסמים אשר חיו באוסלו במאה התשע עשרה היו המחזאי הנריק איבסן וקנוט האמסון (זוכה פרס נובל לסיפרות). בשנת 1850 מספר תושבי כריסטיאניה עבר את מספר תושבי ברגן וכריסטיאנה הפכה לעיר המאוכלסת והצפופה ביותר בנורווגיה. ב-1 בינואר 1925 שונה השם של העיר חזרה לשם המקורי - אוסלו.
ביוני 2022 התרחש בעיר פיגוע ירי בו נהרגו אנשים.
אקלים
אוסלו בעלת אקלים נוח יחסית. הטמפרטורות בקיץ גבוהות ונעות בין 20–23 מעלות צלזיוס במהלך היום ובין 11–15 מעלות צלזיוס במהלך הלילה. החורף לעומת זאת, מאופיין בטמפרטורה ממוצעת של 4- מעלות צלזיוס (בחודשים ינואר ופברואר). עקב מיקומה הצפוני של אוסלו, קיים הבדל גדול מאוד במספר שעות האור בין הקיץ לחורף. בחודשים יוני/יולי לאוסלו יש בממוצע 18 שעות אור ביממה ואילו בסוף דצמבר מספר זה נופל ל – 6 בלבד. כמות משקעי הגשם השנתית הממוצעת באוסלו היא 763 מילימטר.
גאוגרפיה
אוסלו שוכנת בצפון אוסלופיורד. הפיורד - לשון ים צרה וארוכה - ממוקם על נמל המשמש גשר טבעי בין שני המחוזות הגדולים בנורווגיה (וסטפלד ואוסטפלד - מעונם של המלכים הראשונים בנורווגיה), ובהם נמצא הריכוז הגבוה ביותר של אדמה חקלאית ושל תעשייה. פיורד זה נמצא מדרום לעיר, ומכל שאר הכיוונים מוקפת אוסלו בגבעות ירוקות ובהרים. ישנם 40 איים בתחומי העיר, הגדול מביניהם הוא מאלמיריה (0.56 קמ"ר), ואיים רבים נוספים סביב אוסלופיורד. לאוסלו 343 אגמים, הגדול מביניהם הוא מרידאלסוונט (3.91 קמ"ר). כמו כן זהו מקור עיקרי למי שתייה לחלקים גדולים מחלקה המערבי של אוסלו. הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא קירקברגט בגובה 629 מטר. אף על פי שאוכלוסיית העיר קטנה בהשוואה לרוב ערי הבירה האירופאיות, היא פרושה על שטח אדמה גדול. גבולותיה מקיפים שטחים פתוחים ופארקים רבים עד כדי כך ששטחי יערות ואזורי מים מהווים כ-2/3 משטחה (כפול מאזורים עם בנייה עירונית).
טבע
אוסלו היא בעלת צמחייה עשירה (במונחים נורווגיים). קיימות לכך שתי סיבות טבעיות עיקריות. ראשית, אוסלו מאופיינת באקלים יחסית חמים ולכן הדבר מאפשר קיומם של זני צמחים "אוהבי חום". למעשה, אוסלו מהווה גבול צפוני למספר זני צמחים כאלו. שנית, אוסלו היא בעלת קרקע יחסית פורייה.
באזורים המיוערים של אוסלו ניתן למצוא אוכלוסיות של צבאים, מוס ובאזורי הבנייה העירונית ניתן למצוא גיריות, סנאים וקיפודים. בנחלים של אוסלו נמצאים בונים וסוגים רבים של חרקים התורמים להאבקה של זני צמחים ייחודיים. בנוסף, לעיתים ניתן לצפות בכלבי ים בפיורד.
תרבות
האדריכלות באוסלו היא באופן כללי סולידית, פשוטה וחדשה למדי.
מדי שנה בחודש מרץ נערכים בהומנקולן תחרויות הסקי הגדולות בעולם. תחרויות אלה מושכות תיירים רבים לשטחי העיר. בשנת 1952 נערכו משחקי החורף האולימפיים באוסלו.
אוסלו ידועה גם כעיר שיצאו ממנה אמנים רבים. אדוורד מונק התגורר בעיר ועם מותו תרם את אוסף עבודותיו לעירייה. זו מצידה הקימה את מוזיאון מונק שפתח את שעריו לציבור ב-1963. בסוף 2019 ייסגר בניין המוזיאון הקיים ובשנת 2020 עתיד לאכלס את משכנו החדש שיהיה אחד המוזיאונים הגדולים בעולם המוקדשים לאמן בודד. בפארק פרוגנר (האטרקציה הכי מתויירת בנורווגיה) מוצגים כ-200 פסלים מעשה ידי הפסל גוסטב ויגלנד. התזמורת הפילהרמונית של אוסלו פועלת בעיר מאז 1879.
ספורט
באצטדיון יולבאל (Ullevål) שבעיר משחקת קבוצת הכדורגל המקומית, ואלרנגה (Vålerenga) וכמו כן, מתקיימים בו משחקי גמר הגביע הנורווגי. בעיר משחקת גם קבוצת כדורגל נשים. בעיר משחקות גם קבוצות הוקי קרח וכדוריד.
העיר מארחת גם תחרויות בינלאומיות של סקי, ביאתלון, ואירחה את אולימפיאדת אוסלו (1952), את אליפות העולם באופני כביש לשנת 1993 ואת משחקי ליגת היהלום שהתקיימו באצטדיון ביסלט שבעיר.
בין מתקני הספורט ניתן לציין הולמנקולבאקן, מקפצת סקי מהוותיקות בעולם.
תחבורה
אוסלו בעלת אמצעי תחבורה ציבורית רבים: אוטובוסים, חשמליות, רכבת תחתית, סירות ורכבת עילית המקשרת את אוסלו לערים אחרות בנורווגיה, בשוודיה, הדנמרק ודרומה לשאר אירופה.
נורווגיה היא המדינה בעלת שיעור הרכבים החשמליים לנפש הגבוה בעולם. על כן, ברחבי העיר פזורות חניות רבות לרכבים חשמליים שמצוידות בעמדות הטענה.
אתרים
מוזיאון מונק
פארק פרוגנר
טירת אקשהוס
מרכז פרס נובל לשלום
מוזיאון הספנות הוויקינגי
מוזיאון קון-טיקי
בית האופרה
כמו כן אוסלו היא העיר היקרה ביותר בעולם, כך על פי דו"ח שערכה חטיבת ניהול העושר של בנק UBS השווייצרי (עדכון לשנת 2010). לשם השוואה תל אביב דורגה במקום ה-25 וניו יורק במקום ה-6.
ערים תאומות
ראו גם
הסכמי אוסלו
בית האופרה של אוסלו
לקריאה נוספת
כריסטיאן בקנר, 100 הערים הגדולות בהיסטוריה העולמית, הוצאת עופרים
קישורים חיצוניים
אוסלו באתר נורווגיה
הערות שוליים
*
קטגוריה:נורווגיה: ערי חוף
קטגוריה:אירופה: ערי בירה
קטגוריה:נורווגיה: ערים
קטגוריה:ערים שאירחו משחקי חורף אולימפיים
קטגוריה:נורווגיה: מחוזות
קטגוריה:הערים המאוכלסות ביותר במדינתן
קטגוריה:מזרח נורווגיה: מחוזות
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-11
| 2024-04-23T03:18:02
|
אינטרנט אקספלורר
|
אינטרנט אקספלורר (באנגלית: Internet Explorer: בקיצור: אקספלורר, IE או MSIE) הוא דפדפן אינטרנט שפותח על ידי חברת מיקרוסופט ושווק כחלק ממערכת ההפעלה Windows.
היסטוריה
מקורו של IE במוזאיק, דפדפן לא-מסחרי, שרישוי הקוד שלו לשימוש מסחרי נרכש על ידי חברת Spyglass. בשנת 1995, קנתה מיקרוסופט את רישוי הקוד לשימוש מסחרי של מוזאיק בחוזה לפיו תשלם לחברת Spyglass עמלה ותחלוק עמה את רווחיה משיווק הדפדפן.
IE3 היה הדפדפן הראשון בסדרה זו, ובו תמיכה ב-CSS. השיפורים שנעשו בו היו מרחיקי לכת, ואפשרו לו להתחרות אל מול נטסקייפ (Netscape). באותם ימים, ניסו מיקרוסופט ונטסקייפ לקבוע תקנים דה פקטו, לפני שהוקם ה-W3C וקבע תקנים רשמיים.
180px|ממוזער|אינטרנט אקספלורר 1.5
IE לא היה דפדפן נפוץ במיוחד עד לגרסה 4, ששוחררה באוקטובר 1997 ושולבה במהדורת OSR2.5 של חלונות 95, ומאוחר יותר כחלק מובנה ממערכת ההפעלה חלונות 98, שילוב שזכה לביקורות רבות. גרסה 5, ששוחרה בספטמבר 1998, הביאה איתה שיפורים רבים, וביניהם תמיכה בטקסט דו-כיווני, XML ו-XSL.
ב-1996 יצאה לראשונה גרסה של התוכנה למחשבי מקינטוש. בין השנים 1997 ל-2003, במסגרת הסכם בין מיקרוסופט לאפל, היה אינטרנט אקספלורר דפדפן ברירת המחדל במערכות הפעלה של מקינטוש. ב-2003 הוציאה אפל את דפדפן Safari כדפדפן ברירת המחדל במחשבי מקינטוש, אז הוציאה מיקרוסופט את הגרסה האחרונה של אינטרנט אקספלורר למקינטוש.
גרסה 6 יצאה באוקטובר 2001, יחד עם מערכת ההפעלה Windows XP. גרסה זו עודכנה עדכון עיקרי גדול במסגרת SP2 ל-Windows XP.
גרסה 7 יצאה באוקטובר 2006. הגרסה כוללת שיפורים ביכולות האבטחה, הוספת גלישה בטאבים, קורא RSS ושיפור במנוע הרינדור של הדפדפן. הגרסה זמינה בשתי מהדורות: הראשונה, מיועדת ל-Windows Vista. השנייה, מיועדת ל-XP, ומכילה שיפורים בדפדפן (הוספת יכולות) ושיפורים בתחום האבטחה.
גרסה 8 הסופית יצאה ב-19 במרץ 2009. בין החידושים בגרסה זו נמנים אפשרויות חיפוש נוספות, אבטחה מוגברת, מאיצי גלישה, שינויים בשורת הכתובת ובהשלמה האוטומטית, הפרדת לשוניות על ידי צבעים שונים ושחזור לשוניות. גרסה 8 תומכת בכ-25 שפות, לרבות עברית.
גרסה 9 יצאה ב-14 במרץ 2011. השינויים העיקריים בגרסה זו לעומת הגרסאות הקודמות הם במהירות הגלישה ובכך שהיא הגרסה הראשונה אשר אינה זמינה לשימוש ב-Windows XP אלא ב-Windows Vista SP2 וב-Windows 7 בלבד.
גרסה 10 הושקה ב-26 באוקטובר 2012 למערכת ההפעלה Windows 8 ו-Windows Server 2012 בלבד. ב-26 בפברואר 2013 נוספה תמיכה גם ל-Windows 7. בגרסה זו שופרה התמיכה בתקני האינטרנט החדשניים, כולל תמיכה בגרדיאנטים (מעברי צבע) של CSS3.
גרסה 11 ל-1.Windows 8 הושקה ב-17 באוקטובר 2013, וב-7 בנובמבר 2013 ל-Windows 7.
מיקרוסופט אדג', שנחשף לראשונה בכנס מפתחים שנערך באפריל 2015, החליף את אינטרנט אקספלורר כדפדפן ברירת המחדל ב- Windows 10.
על פי מיקרוסופט, הופסק פיתוח תכונות חדשות לאינטרנט אקספלורר, אך תימשך התמיכה בו בגרסאות Windows הכוללות אותו. באוגוסט 2020 הודיעה מיקרוסופט כי החל מ-17 באוגוסט 2021 תפסיק סביבת העבודה של מיקרוסופט 365 לתמוך בדפדפן. ב-19 במאי 2021 מיקרוסופט הכריזה על הסרת הדפדפן לחלוטין מכל גרסאות חלונות 10 ביוני 2022.
מאפיינים
אינטרנט אקספלורר משולב באופן קבוע במערכת ההפעלה Windows. בעבר הוא שווק בחינם גם עבור Mac OS X וסולאריס, אך גרסאות אלה אינן מתוחזקות יותר. IE מופיע כדפדפן ברירת המחדל במערכות Windows של מיקרוסופט החל מגרסת Windows 98 ועד Windows 7.
נגישות ושימושיות
מכיוון ש-IE מהווה חלק ממערכת ההפעלה, הוא עושה שימוש בכלי הנגישות אותם מספקת מערכת Windows. IE כולל ממשק לגישת FTP, הדומה במבנהו ובצורת השימוש בו ל-Windows Explorer. עם זאת, כחלק מההרחקה של גרסה ה-7 ממערכת ההפעלה, הופשט מאוד ממשק ה-FTP, כשהמשתמש מופנה לפקודה באפשרויות התוכנה שטוענת את ה-FTP ישירות ב-Windows Explorer.
היכולת לחסום חלונות קופצים (חלונות הנפתחים בניגוד לרצונו של המשתמש באמצעות JavaScript) הוכללה לראשונה בגרסה 6, SP2. עדיין, אתרים רבים מצאו דרכי עקיפה למנוע החסימה של הגרסה הזו. עם גרסה ה-7 שודרג החוסם לסכל גם את הפתחים הללו ונוספה תמיכה בכרטיסיות.
אבטחה
מערכת האבטחה של IE מבוססת על חלוקת אתרי האינטרנט לקבוצות על בסיס תנאים מסוימים. השיטה מאפשרת מניעה של שימוש במגוון רחב של אפשרויות באתרים מסוג מסוים, אך גם הגבלת אפשרויות ספציפיות.
עדכוני האבטחה באינטרנט אקספלורר 7 שרץ תחת ויסטה, כוללות אפשרות להרצה מבודדת של הדפדפן על כל תכניו, כך שלא הדפדפן ולא האתרים שמוצגים בו יכולים לגשת ולפגוע במערכת ההפעלה או במחשב, וכך מצטמצמת אפשרות הפגיעה במחשבו של המשתמש ללא אישורו. בגרסת IE7 ל-Windows XP ישנם שיפורים גם בטיפול ובעבודה עם ActiveX, רמת אבטחה גבוהה יותר שמיועדת להגן על המערכת ולמנוע הרצה בלתי מורשית של מזיקים.
עדכוני אבטחה ותיקונים לקוד מתפרסמים אחת לתקופה באתר Windows Update. מאוקטובר 2006, העדכונים זמינים רק למערכות Windows XP ומעלה.
תמיכה בתקנים
אינטרנט אקספלורר 9 תומך כמעט לגמרי ב-HTML 4.01, CSS 2, XML 1.0, ו-DOM רמה 1, עם פערי מימוש מינוריים. בנוסף, תומך באופן חלקי בלבד ב-CSS 3, HTML 5 ו-DOM רמה 2.
ביקורת
300px|ממוזער
אבטחה
IE זוכה לכמות גבוהה של ביקורת, הנוגעת לרוב ברמת האבטחה: חלק נרחב מהסכנות הקיימות באינטרנט (ובהן דואר זבל, וירוסים, Spyware ו-Adware) עושות שימוש, לפחות באופן חלקי, בפרצות האבטחה הרבות הקיימות ב-IE. משתמשים ובוני אתרים רבים טוענים כי חברת מיקרוסופט לא עושה די על מנת לתקן את פרצות האבטחה בדפדפן בפרק זמן סביר. ישנן מספר חברות המנהלות בסיסי נתונים ובהם רישום פרצות האבטחה ב-IE שטרם פורסם עבורן תיקון. נכון ליוני 2005, ישנן בין 20 ל-27 פרצות אבטחה ב-IE ל-Windows XP SP2, ו-146 פרצות ב-IE6 ל-Windows 2000 SP4.
רבים קיוו כי IE 7 ישפר את תדמית הדפדפן בשל היותו מאובטח יותר, אך לא כך היה הדבר - בדפדפן חורי אבטחה רבים, והוא לא מצליח לענות על דרישות השוק בצורה מלאה.
הרחבת תקנים
ביקורות אחרות, שמקורן בעיקר בבוני ומפתחי אתרים ותוכנות המבוססות על עיצוב אינטרנט, נוגעות לחוסר התמיכה של IE בסטנדרטים. IE תומך ברמה מסוימת במספר טכנולוגיות תקניות, אך הוא סובל מחוסר התאמה מלאה, ובכך גורם לעלייה במספר המפתחים המתלוננים. גידול זה הוא אחד הגורמים לירידת נתח השוק של IE ולעלייתם של דפדפנים אחרים, המספקים תמיכה טובה יותר בתקנים (מוזילה פיירפוקס, למשל).
IE יצר מגוון רחב של הרחבות לתקנים, ביניהם HTML, CSS ו-DOM. כתוצאה מכך, דפים רבים שפותחו בהתאמה לאקספלורר, נצפו כראוי אך ורק בו. על אף שגם הדפדפן Netscape Navigator היה אחראי ליצירתן של הרחבות בלתי תקניות רבות, מבקריה של חברת מיקרוסופט רואים בכך מקרה נוסף של EEE (embrace, extend and extinguish), שיטה שבאמצעותה מיקרוסופט מסלקת מתחרים מן השוק בכך שהיא מאלצת אותם לעשות שימוש בטכנולוגיות שפיתחה מיקרוסופט עצמה.
דפדפני מעטפת
קיימים בשוק דפדפנים שמתבססים על מנוע התצוגה של אינטרנט אקספלורר, כגון מקסתון. דפדפנים אלו אינם עצמאיים ותלויים בדפדפן אינטרנט אקספלורר שמותקן על המכונה וחשופים לאותן בעיות אבטחה, ובמידה שהמשתמש בוחר שלא לעדכן את הגרסה של אינטרנט אקספלורר שמותקנת אצלו מקומית על המכונה, הוא עשוי למצוא את עצמו משתמש בגרסה חדישה יחסית של המעטפת, כאשר מתחת למכסה המנוע עדיין מדובר בגרסה ישנה ולא מאובטחת של אינטרנט אקספלורר 6.
נתח שוק
אינטרנט אקספלורר היה הדפדפן הנפוץ ביותר באינטרנט החל מ-1999, שיא אחוז השימוש בו היה כ-95% ב-2002 ו-2003, אם כי החל משנת 2004 צונח באופן עקבי נתח השוק שלו לטובת דפדפנים אחרים. נכון לינואר 2019, אחוז השימוש בדפדפן מוערך בכ-2.7%, כאשר המתחרה העיקרי שלו, גוגל כרום הוא הדפדפן הנפוץ ביותר, עם נתח שוק המוערך בכ-60%.
הסרה
הסיבה לכך שלא ניתן להסיר את IE במערכות הפעלה ישנות (Windows Vista ומטה) היא שהוא נמצא ב-Ring 0 שבה שוכנת גם הליבה של מערכת Windows.
במערכת ההפעלה Windows 7 ישנה אפשרות להסרת IE בעקבות תלונות שנתקבלו באיחוד האירופי.
האפשרות להסיר את IE ממערכת Windows הועלתה לראשונה כשהתגבר משבר האמון בדפדפן. מבקרי הדפדפן טענו שיש לאפשר למשתמש לממש את זכותו להסיר את IE כמו כל תוכנת מחשב אחרת.
אחד מטיעוניה של חברת מיקרוסופט במהלך משפט שנערך בנידון היה שהסרת IE ממערכת Windows עשוי לפגום ביציבות המערכת, ושהסרת הדפדפן לא תאפשר שימוש ב-Windows Update, ובכך תשאיר את המשתמש ללא עדכוני אבטחה קריטיים למערכת ההפעלה. עם זאת, הוכח שהסרת IE ממערכת Windows 98 לא פוגעת כלל בתפקוד מערכת ההפעלה. עורך הבדיקה יצר תוכנה המסירה את הדפדפן, הידועה בשם 98lite/XPLite. מיקרוסופט טוענת כי התוכנה לא הסירה את כל הקבצים השייכים ל-IE, והשאירה קובצי DLL רבים מאחור.
ראו גם
מלחמת הדפדפנים
קישורים חיצוניים
Internet Explorer – אתר הבית
הערות שוליים
קטגוריה:דפדפנים של Windows
קטגוריה:היסטוריה של האינטרנט
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1995
| 2024-02-10T16:37:52
|
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
|
בְּצַלְאֵל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים היא מכללה אקדמית לאמנות, עיצוב ואדריכלות. הוא נוסד בשנת 1906 על ידי בוריס שץ כ"בית מדרש לאמנות ולמלאכות האמנות" והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. העבודות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.
כיום לומדים בבצלאל למעלה מ-2,500 סטודנטים וסטודנטיות לקראת תואר ראשון ושני במגוון רחב של דיסציפלינות: עיצוב תעשייתי, עיצוב קרמי וזכוכית, תקשורת חזותית, אמנות, אמנויות המסך (אנימציה ווידאו), צילום, צורפות ואופנה, ארכיטקטורה ועיצוב אורבני, תואר עיוני בתרבות חזותית וחומרית ומדיניות ותיאוריה של האמנויות.
בצלאל, שהחל מסוף שנות ה-80 פעל בעיקר בקמפוס הר הצופים, השלים בסוף מרץ 2023 את המעבר לקמפוס ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במרכז ירושלים, במתחם מגרש הרוסים, בסמוך לעיריית ירושלים וכיכר ספרא, על גבעה המשקיפה אל העיר העתיקה. בית הספר לארכיטקטורה שוכן בבנין ההיסטורי של בצלאל ברחוב שמואל הנגיד במרכז ירושלים. לבצלאל שלוחה חרדית הממוקמת בשכונת גבעת שאול בירושלים, התואר השני בעיצוב תעשייתי פועל מבית הנסן בשכונת טלביה בירושלים ובנוסף ישנה שלוחה בתל אביב בה נלמדת התכנית לתואר שני באמנויות.
שמאל|ממוזער|250px|בוריס שץ (1911)
שמאל|ממוזער|250px|"חתונה אלגורית" (1906) מתווה לשטיח מאת אפרים משה ליליאן. צבעי-שמן, פחם ועיפרון על בד, 185x305.5 ס"מ, אוסף מוזיאון ישראל.
רקע
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", גלויה מן הקונגרס הציוני ה-5 שנערך בבזל בשנת 1901, עם איור מאת אפרים משה ליליין
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|"היהודי הנצחי" (1899) מאת שמואל הירשנברג, על גלויה של בית הנכות בצלאל
אמנות ואומנות יהודית במאה ה-19
במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 התקיימו בארץ-ישראל מסורות של אמנות עיטורית בעלת מאפיינים דתיים, במיוחד יהודיים ונוצריים, שנוצרו עבור עולי רגל, אך גם ליצוא ולצריכה מקומית. האמנים שיצרו אותם היו חסרים את המוטיב הלאומי, שעתיד להיות מרכזי בפעילותו של "בצלאל" בעשורים הראשונים של המאה ה-20.
בתוך היישוב הישן פעלו סדנאות ובתי מלאכה קטנים שייצרו חפצים במדיה מסורתיות כגון צורפות, רקמה, וייצור חפצים בטכניקות של גילוף עץ, אבן או שנהב. החפצים הללו כללו מגוון של מוצרי צריכה, מזכרות לתיירים וחפצים ליטורגיים, שעוטרו במגוון של טכניקות, שהתבססו על דימויים גרפיים. במקביל למסורות אלו התפתחה מסגרת מודרנית לעשייה אומנותית בבית-הספר "תורה ומלאכה", שנפתח בשנת 1882 על ידי "כי"ח". בבית הספר נפתחו מחלקות לייצור חפצי אומנות, כגון שטיחים, תוך שילוב בין עבודת יד לבין שימוש במכונות מודרניות, בסגנון נאו קלאסי ובארוקי.
הציונות והאמנות היהודית באירופה
בסוף המאה ה-19 החל להופיע המושג "אמנות יהודית" באירופה. הביטויים הראשונים לכך התמקדו באספנות של חפצי ליטורגיקה יהודיים והקמת מוזיאונים אתנוגרפיים. במקביל, בעקבות האמנציפציה ליהודים, הופיעו אמנים יהודים שעסקו בתיאור היבטים יהודיים כגון מוריץ דניאל אופנהיים, מאוריצי גוטליב, איזידור קאופמן ואחרים. על כן, היה זה טבעי כי גם ציור ופיסול הפכו בידי התנועה הציונית לכלי ביטוי לשאיפות לאומיות.
אחד הביטויים המעשיים הראשונים לכך היה בפעילותו של הקונגרס הציוני העולמי החמישי, שהתקיים בשנת 1901 בבזל ובו הועלה תפקידה של האמנות הפלסטית במסגרת המפעל הציוני. הפילוסוף מרטין בובר קרא בנאומו על בימת הקונגרס ל"שילוב ידיים" בין האמנות ליהדות במטרה "להביא לתחייתו המחודשת של העם היהודי". בעיני בובר נתפשה האמנות כמכשיר הומניסטי לקידום דמותו של היהודי הציוני החדש. את הקונגרס ליוותה תערוכת יצירות אמנות שארגן אפרים משה ליליין וכן הוקם בית הוצאה לאור יהודי בשם "יודישער פערלאג" ובו התפרסמו יצירותיהם של אמנים יהודים רבים.
היסטוריה
הקמת בצלאל 1903–1907
שמאל|ממוזער|250px|בניין בצלאל הראשון 1906–1908 ברח' שאול אדלר 7 – בית הקיסרית טאיתו, שנבנה כאכסניה לצליינים אתיופיים, על ידי מנליק השני, קיסר אתיופיה
ממוזער|247x247 פיקסלים|תלמידי ומורי "בצלאל" בכניסה לבניין בצלאל הראשון, בית הקיסרית טאיתו ברחוב החבשים. במרכז: שץ ולחובסקי. תצלום: אצ"מ.
שמאל|ממוזער|250px|בניין בצלאל בשנת 1913 ברחוב שמואל הנגיד 12
שמאל|ממוזער|250px|הבניין ההיסטורי של האקדמיה בצלאל במרכז ירושליםשמאל|ממוזער|250px|אריחי קרמיקה מתוצרת בצלאל, שנות ה-20
שמאל|250px|קרמיקה מקורית בכניסה לבית שץ מאחורי בית ספר בצלאל במרכז העיר|ממוזער
היוזמה להקמת בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות האמנות, הייתה של פרופסור בוריס שץ. שץ, יליד הכפר ורנאי שליד קובנה אשר בליטא, פרש בגיל צעיר מלימודיו בישיבה כדי ללמוד ציור ופיסול בווילנה ואחר כך בוורשה. שץ זכה לפרסום רב בזכות פסלו "מתתיהו החשמונאי", ועקב כך קיבל הזמנה מפרדיננד הראשון, נסיך בולגריה, לשמש כפסל החצר ולייסד בסופיה את האקדמיה המלכותית הבולגרית לאמנות.
בראשית שנת 1903 נפגש בוריס שץ עם בנימין זאב הרצל בווינה. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות בארץ ישראל. השם שבחר שץ עבור בית הספר היה מחווה לבצלאל בן אורי, האמן המקראי המוזכר בספר שמות כמי שאחראי להורות את האמנים כיצד לבנות את המשכן וכליו.
עד אותה עת גיבש לעצמו שץ תודעה לאומית-יהודית שהושפעה ממגמות לאומיות ואתנוגרפיות שנחשף אליהן במסעותיו בעולם. תודעתו זו הלכה וגדלה ובהמשך קיבלה משנה חשיבות בעקבות השתתפותו בתערוכה העולמית שנערכה בסנט לואיס בשנת 1904. בתערוכה זו ראה שץ תצוגות אמנות של עמים שונים והתחזקה בו ההכרה שגם על העם היהודי לגבש את ייחודו היצירתי והעצמאי.
עם מותו של הרצל בשנת 1904 החל שץ בניסיון לגייס תומכים ותורמים נוספים לרעיון הקמת בית הספר. בשנת 1905 שהה שץ בברלין במטרה לצקת כמה מפסליו. בעת שהותו שם נפגש שץ עם עסקנים ציוניים ובייחוד עם אוטו ורבורג ופרנץ אופנהיימר, שפעלו להגשמת חזונו. בינואר החליטה הנהגת התנועה הציונית בגרמניה, שנשלטה בידי תומכי "הציונות המעשית", לתמוך ברעיון של שץ ואף להקים ועד מייסד להקמת בית מדרש לאמנות בירושלים. בנוסף החלה בגיוס מעשי של תרומות לשם הקמת בית הספר. עוד באותו החודש חיבר ועד ההקמה של בית הספר מסמך שפורסם בגיליון השני של כתב העת "אלטנויילנד" (1906), ועליו היו חתומים שץ, אפרים משה ליליאן, הרמן שטרוק, הירש הילדסהיימר, ורבורג, אופנהיימר וזליג סוסקין. המסמך הציג את התפיסה הציונית שראתה ביישוב א"י ובעידוד היישוב היהודי בה – באמצעות פיתוח האמנות – משימה עליונה. דרך זו נועדה לשחרר את היישוב היהודי מכספי "החלוקה" לטובת דרך של יצרנות ועצמאות כלכלית. ורבורג הציג את התוכנית במסגרת הקונגרס הציוני העולמי השביעי שנערך בבזל וזכה לתמיכה רחבה בתוכנית. ב-8 באוקטובר 1905 נרשם "בצלאל" כאגודה שיתופית גרמנית שמטרתה הייתה "קידום מלאכת-יד ותעשיית-בית בארץ-ישראל ובארצות השכנות".
בסופה של שנת 1905 היה שץ עסוק בגיוס תרומות נוספות לבית הספר, אולם נתקל בקשיים רבים לאחר שמרבית המוסדות היהודיים היו עסוקים בשיקום הקהילות היהודיות לאחר "פרעות הטירונים" ופרעות "המאות השחורות" ברוסיה. בנוסף עסק שץ בבחירת תלמידים לבית הספר וברכישת חומרי עבודה ועזר ובבחירתו של מורה נוסף לציור, רישום ואמנות שימושית שהיה עתיד להצטרף אליו ואל ליליאן כסגל ההוראה של בית הספר.
בדצמבר הגיע לארץ ישראל יוליוס רוטשילד - המורה הנבחר - מגרמניה ואילו שץ וליליאן הגיעו לירושלים ב-17 בינואר 1906 דרך קונסטנטינופול וביירות. בואם היווה אירוע משמעותי בחיי העיר. ב-19 בינואר, לדוגמה, מופיעה ידיעה על בואם בעיתון "השקפה". ב-18 בינואר קיבל שץ, על פי "השקפה", 40 תלמידות מתוך כ-400 מועמדות, שביקשו להתקבל למחלקת השטיחים בבצלאל.
הקמת בצלאל התבססה על ניסיונו של שץ בניהול האקדמיה הבולגרית לאמנות במשך עשור. בחזונו ראה שץ את בצלאל כמקור פרנסה לכאלף משפחות, תהליך שהתרחש באקדמיה לאומנות בסופיה. בית הספר הוקם מראש כמוסד משולש: בית ספר לאמנות לצעירים בעלי הכשרה קודמת, בית ספר ערב לחסרי השכלה אמנותית אשר יוכלו להתמחות במקצוע מסוים אחד ובתי מלאכה שבהם ילמדו את מלאכות תשמישי הקדושה והשטיחים כשהתכנית היא להתרחב במשך הזמן ולהוסיף את מלאכות הטקסטיל, העץ, המתכת והאבן.
בית הספר נפתח ב-1 במרץ 1906. למחזור הראשון נתקבלו עשרה תלמידים מחו"ל: חמישה מרוסיה, שלושה מאוסטריה וגרמניה ושניים מבולגריה, ותלמידים אחרים ילידי הארץ. המחלקה למלאכה כללה בית חרושת לשטיחים, וכן שיעורי ערב לפועלים. לשם כך הזמין שץ מרחבי הארץ פועלים לירושלים על מנת להשתלם במלאכת הסתתות. פועלים אלו למדו את מלאכתם מסתתים תימנים במשך היום ובערבים השתלמו באמנות ב"בצלאל".
משנפתח "בצלאל" היו בו שתי מחלקות ראשיות: מחלקת האמנות ומחלקת המלאכה. מחלקת האמנות נחלקה לשלוש כיתות: האחת - בית ספר למורים ול"ציירי תוכניות" (דגמים), השנייה - מכינה והשלישית - כיתת שיעורי ערב. במחלקת המלאכה היה הדגש על תעשיית השטיחים אך היו בה גם כיתות לכיור, מלאכת נוי ויציקת גבס בהן לימד שץ. בוגרי הכיתה הגבוהה היו אמורים להתפתח כמורים וכציירי דגמים למוצרים שונים. בכיתה הנמוכה, המכינה, למדו לצייר לפי מודלים בהוראת יוליוס רוטשילד.
בתחילת פעילותו שכן בית הספר בצמוד לבבית הקיסרית טאיתו בשכונת החבשים. את משכנו הראשון תיארה רחל ינאית בן-צבי, שהתגוררה בבניין באותה העת: "...ברחוב החבשים ישנו בניין ישן וריק. זה היה ביתו של 'בצלאל', עד שעבר לבית קבע משלו... מה הדור הבית רב הממדים, ובפרט הקומה העליונה...גזוזטראות מסביב כתלויות באוויר, חלונות גבוהים ופתוחים לרווחה, וסביב החצר - עצים. בסמוך - בכנסייה החבשית - כיפה רמה, חלונות צבעוניים וההוד הנישא מהכנסייה נאצל גם על חצר זו."
אחת המשימות הראשונות שהוטלו על בית הספר ומוריו הייתה לעצב דגמי שטיחים שייוצרו בבית המלאכה הראשון שהוקם ב"בצלאל". המתווה של ליליאן "חתונה אלגורית" (1906), שנועד לשמש כמתנה לדוד וולפסון, ראש הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, שיקף את רוחו המתגבשת של בית הספר בכל הקשור להשפעת האר נובו האירופי בשימוש בדגמים עיטורים "מזרחיים" ובהשפעה של אמנות עתיקה מן המזרח הקרוב. מתווה זה לא נארג לבסוף וגם המתווים הנוספים שליליאן אמור היה ליצור לא הושלמו בשל סכסוך בין ליליאן לשץ.
לאחר שעזב ליליאן את בית הספר הוטל על רוטשילד להשלים את תכנון מתווי השטיחים עבור בית הספר, אולם אף הוא לא סיים את המלאכה. בשנת 1907 פוטר רוטשילד ממשרתו משום שקבוצת סטודנטים התלוננה על רמתו המקצועית. גדעון עפרת מציין בעניין זה את קרבתו המשפחתית של רוטשילד אל אפרים כהן רייס, מנהל "חברת עזרה" והמפקח על הוצאות שץ ובצלאל בפני הוועד בברלין, קרבה שהשפיעה כנראה על יחסו השלילי של שץ אליו.
1908–1912
עם פתיחת בצלאל ברחוב החבשים, החל שץ במאמציו לרכוש שטח לשם הקמת בניין קבע למוסד. ב-31 באוגוסט 1906 החליטה הוועידה הציונית השנתית על הקמת בניין לבצלאל. רק ב-1908 קיבל שץ מן הקרן הקיימת שני בניינים טורקיים שרכשה מאפנדי בשם אבו שקיר, שנועדו לשמש בית יתומים. בבניינים אלו, ברחוב שמואל הנגיד במרכז ירושלים, פעלו לימים בצלאל ובית הנכות (מוזיאון בצלאל). כיום פועל בבניין בצלאל ההיסטורי בית הספר לארכיטקטורה, ובבניין בית הנכות פועל בית האמנים.
דרך הפעולה של "בצלאל", שהתוו שץ והוועד הגרמני של בית הספר, כללה הפרדה בין מלאכת התכנון ועיצוב פריטי האמנות, שנעשתה על ידי מורי בית הספר ותלמידיו, ובין סדנאות העבודה שהכשירו אמנים. החפצים שיוצרו בבתי המלאכה נמכרו בתערוכות שונות שארגן שץ באירופה ובארצות הברית. כמו כן הוקם בשנת 1912 "ביתן בצלאל" ליד שער יפו והוא כלל חנות ואולם תצוגה למוצרי בצלאל. עד לשנת 1911 הגיע מספר עובדי הסדנאות לכ-259. בין עובדים אלו הייתה קבוצה של כ-70 ילדים מתחת לגיל 12 שהועסקו בסדנאות כפועלים.
עיצובן הרוחני של סדנאות אלו הושפע מאוד מתנועות אומנות אירופיות, כגון תנועת האמנויות והאומנויות של ויליאם מוריס, מהגותו של ג'ון ראסקין ואחרים. יצירות האומנות של בצלאל נשענו על עבודה ידנית עמלנית. אחד הביטויים להשפעות אלו הייתה הקמתה של "מושבת בצלאל" בבן שמן, שהוקמה בשנת 1910 ובה יושבו צורפים עולים מתימן, מתוך מטרה ליצירת שילוב ציוני בין חיי האומנות המסורתית לעיבוד האדמה. את המושבה ניהל בן-ציון בן-אהרון ובניהולה היה מעורב גם שמואל פרסוב, ראש המחלקה למלאכת כסף בבצלאל, שהושתתה אף היא על כישורי הצורפים התימנים.
בשנת 1908 נפטר שמואל הירשנברג, שהגיע לבית הספר כמורה לציור במקומו של רוטשילד בשנת 1907. מותו הותיר את שץ כמורה היחיד לאמנות בבית הספר. בשנים לאחר מותו היווה הניסיון לאיוש משרה זו כר למאבקים בין שץ לוועד המפקח בגרמניה. נוסף על כך, תקופת שהותו הקצרה של הירשנברג, שאמנותו התמקדה בתיאור ריאליסטי-אקדמי ובנושאים מהווי היהודים בגולה, לא הצליחה להשאיר את חותמה על האמנות שהתהוותה בבצלאל של אותה עת. מבחינה סגנונית הכילו העבודות השפעה של ה"אר נובו" וה"יוגנדסטיל" בעיצוב הקומפוזיציות, בנטייה לדקורטיביות ובשימוש בדגמים עיטוריים. אולם עיצוב הדמויות והנוף הושפע דווקא מן האמנות הקלאסית והנאו-קלאסית. מבחינה איקונוגרפית הציגו העבודות גם את השאיפה ליצירתה של אמנות "מזרחית" המעוצבת בקווים אירופיים.
אחד האמנים שהשפיעו יותר מכל על תוצרת בצלאל היה זאב רבן, שהגיע לבצלאל בשנת 1912 ולימד במחלקות המִּקְשָה (ריקוע ותבליט), הפיסול והרישום. עד שנות ה-20 הפך רבן למעצב העיקרי של בית הספר, והיה אחראי על עיצוב דגמים למחלקות בית הספר השונות. בין העבודות הידועות שעיצב היו אריחי קרמיקה המעטרים בתים רבים בתל אביב, כיסא אליהו (1916–1925) וארון הקודש שהוצג ב-1921 בתערוכה הראשונה במגדל דוד. חלק מהיצירות של רבן ובצלאל יוצרו בסדנאות חיצוניות לבצלאל כגון בית המלאכה "מנורה" שהקים רבן עם מאיר גור אריה ובית המלאכה "שרא"ר" ועל ידי אמנים כגון הצורף יחיא ימיני. למעשה בשם "בצלאל" הופיע מבחר גדול של חפצי אמנות שימושית של בתי מלאכה שונים, חלקם של אנשי בית הספר לשעבר, שניצלו את השם לשם קידום מוצריהם.
אבל פן, שהגיע ל"בצלאל" בשנת 1913, הביא אל האמנות הבצלאלית גישה שונה לרוח הלאומית-סמלית של שץ ורבן. יצירתו האיורית של רבן הושפעה מרומנטיקה אירופית ותפיסות אוריינטליות.
עם המורים הנוספים בבית הספר נמנו מספר גדול יחסית של אמנים, זאת בשל התחלופה הגדולה של מורי בית הספר ובשל התרחבותו. עד שנת 1912 צמח מספר התלמידים בבית הספר ל-380 ומספר הסדנאות גדל במידה רבה ונפתחו סדנאות גילוף בעץ, סדנת צילום, מחלקת תחרים ועוד. עם המורים נמנו אמנים כגון אהרון לחובסקי, מאיר גור אריה, שמואל בן-דוד, אהרן שאול שור, אריך גולדברג, אדולף ברמן, שמואל לוי, אברהם בר-אדון ואחרים.
במסגרת בצלאל הקים שץ מוזיאון ('בית נכות' בלשון התקופה) שמטרתו העיקרית הייתה לשמש מקור לימוד והשראה לתלמידי בית ספרו. המוזיאון כלל חפצי אומנות אשר נתרמו מפעילים ציוניים ואומנים יהודים מאירופה, עתיקות שנמצאו בארץ ונתרמו לבצלאל, וכן אוסף זואולוגי שנוהל על ידי ישראל אהרוני. אהרוני, המכונה ה'זואולוג העברי הראשון', הגיע לירושלים במטרה להיות מורה לעברית בבצלאל, אך בעקבות הצלחתו כזואולוג תרם למוזיאון בצלאל פוחלצים של חיות ואוסף ציפורים. חלקם הושגו על ידי יחזקאל חנקין שעבד כצייד עבור אהרוני.
בצלאל שימש כמרכז תרבות בירושלים, ובמסגרתו ניתנו הרצאות פופולריות לקהל הרחב בנושאים שונים, נערכו תערוכות של עבודות התלמידים וכן נשפים.
בצלאל בתקופת מלחמת העולם הראשונה
מראשית קיומו היה "בצלאל" נתון בקשיים כספיים תמידיים. נוסף על כך, בוריס שץ ניהל סביב בית הספר מאבקים שונים. מן הצד האחד הם היו שקועים במאבקים משפטיים כנגד סוחרים ובעלי בתי מלאכה על השימוש המסחרי בשם "בצלאל", ומן הצד האחר נאבקו שץ ותומכיו עם הוועד בברלין על השליטה האמנותית והמנהלתית בבית הספר. פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הקשתה עוד יותר על בית הספר בשל הניתוק מברלין והקושי הגובר בגיוס תרומות ותלמידים לבית הספר. בשנת 1915 קיבלו חלק מן התלמידים והמורים אזרחות של האימפריה העות'מאנית. ב-1916 אף נשלחו תלמידי בית הספר לשירות צבאי במסגרת הצבא העות'מאני, בעוד תלמידים אחרים שהיו תושבי מדינות נייטרליות עבדו במושבות שונות בשרון בחקלאות, ביקב "כרמל מזרחי" בראשון לציון או במחנות עבודה כגון מחנה "עֵמֵלִיה" בבאר שבע. חלק משכרם של אותם תלמידים נועד למימון פעילותו של בית הספר. שיאו של משבר זה היה ב-1917, אז נסגר בית הספר לכמה חודשים ושץ עצמו הוגלה לדמשק ואחר כך ישב בטבריה ובצפת.
עם סיומה של המלחמה ותחילת המנדט הבריטי חזר בית הספר לפעילות גם ללא שץ, שחזר לבית הספר ב-1919. התגייסותם של חלק מן התלמידים ל"גדודים העבריים" הקשתה על פעילותו הסדירה של בית הספר.
1919–1929
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|פרסומת לתוצרת בתי המלאכה של בצלאל שנמכרה בביתן בצלאל (1919)
השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היוו שנות משבר מתמשך ב"בצלאל". נפסקה התמיכה של יהדות גרמניה, ששקעה במשבר כלכלי גדול, ושץ לא הצליח לגייס תרומות חדשות בקרב יהודי ארצות הברית. גם מצב מכירות המוצרים השונים היה רע, וחלק מן המחלקות, הקבוצות ובית-המלאכה השונים שפעלו תחת חסותו נסגרו במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-20 של המאה ה-20.
ביטוי למצבו הכספי הקשה של בית-הספר ניתן למצוא בשורה של משברים שעברו בתי המלאכה וכללו שביתות פועלים, לצד סגירת שעריהם. ב-1 באפריל 1921 נסגרו כל בתי המלאכה של בצלאל, שהעסיקו באותה עת 70 עובדים. כעבור כחודשיים חודשה העבודה עם 25 פועלים. סגירה נוספת התרחשה ב-1 בינואר 1922.
למרות המשברים הרבים, המשיך שץ בניסיון להגשים את חלומותיו להגדלת בצלאל, שכללו כעת גם הקמת מרכז חנויות להשכרה ושכונת מגורים, שתשמש את אמני בצלאל.
ביוני 1921 התפרסם מאמר ביקורת מאת שמואל הוגו ברגמן נגד בית-הספר בעיתון "דאס אידשע פאלק" בניו יורק. ב-6 בנובמבר 1925 התפרסמה בעיתון "דואר היום" ביקורת חמורה על בית הספר ועל שץ.
באוקטובר 1927 בצלאל נסגר עקב קשיים תקציביים. ב-1928 נפתח מחדש בתמיכת האגודה האמריקנית "בני ציון".
ב-1929 בצלאל נסגר סופית בגלל משבר תקציבי.
ב-1930 נסע שץ לארצות הברית לגייס כספים לפתיחת בצלאל. ב-1932 נפטר שץ בדנוור, קולורדו בהיותו בן 66 ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
בצלאל החדש, 1935 ואילך
ממוזער|שיעור טיפוגרפיה ב"בצלאל החדש", בהוראת ירחמיאל שכטר, שנות ה-40. צילום: לו לנדאוור.
לאחר סגירת "בצלאל" בראשותו של בוריס שץ, בשנת 1929, עמדו חלקים מן המבנים בשיממונם. אחרים שימשו כסדנאות עבודה לאמנים שהמשיכו לפעול בשמו של בית הספר. בשנת 1934 החלה לפעול המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית במטרה להקים מחדש את המוסד הציוני. פעילותם הציונית נועדה בראש ובראשנה לעזור בקליטתם של עולים מגרמניה, שרבים מהם הגיעו ב"עלייה החמישית" לארץ ישראל. בשונה מבצלאל ה"ישן", הלימודים בבצלאל ה"חדש" היו חפים מאסתטיקה מזרחית. גם האווירה הפרועה של נשפי בצלאל וההווי המיוחד נעלמו לטובת השפעות מודרניסטיות, בייחוד של ערכי הבאוהאוס הגרמני בכל הקשור לפונקציונליות של הצורה.
ממוזער|יוליה קיינר וסטודנטית במחלקה לאריגה, "בצלאל החדש", שנות ה-40, צילום: לו לנדאוור.
ממוזער|שבתאי בראון ותלמידיו משלימים את יצירתו של ל"י וולפרט, מעטפת לספר תורה, שהוענקה כמתנת מדינת ישראל לנשיא ארצות הברית הארי טרומן, 1948.
ממוזער|סטודנטים וסטודנטיות במחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל החדש", בהנחיית ראובן דיין, שנות ה-40. צילום: לו לנדאוור
ארתור רופין עמד בראש ועד ההקמה של בית הספר, שמנה מלבדו גם את אנה טיכו, אלברט טיכו, יוסף לוריא, פרופ' ל"א מאיר, ח.א. סטיוארט (האחראי על המסחר והמלאכה במסגרת המנדט הבריטי, ורנר סנטור, גאורג לנדואר, זלמן שוקן והרמן שטרוק. רופין פעל נמרצות להקמת בית הספר, ובמסגרת הקונגרס הציוני ה-י"ט, שנערך ב-1935 בלוצרן, הכריז על הקמת בית הספר. בנוסף הוקמה גם "חברת בצלאל החדש", שנועדה לגייס כספים להקמת בית הספר. רופין אף פנה בשנת 1934 אל הקק"ל וקיבל מהם הסכם חכירה של מבני בצלאל. הדבר גרם לתרעומת בקרב האמנים ששכרו עד אז חלקים ממבנה בית הספר.
שמאל|ממוזער|150px|בול דואר ישראל לכבוד יובל בצלאל, 1957
ב-30 במאי התכנס ועד חברת בצלאל בראשות ד"ר מקס אייטינגון ובו היו חברים מירה אטינגון, אליהו ברלין, יצחק גרינבאום, בן-ציון דינור, עו"ד שלום הורוביץ, אנה טיכו, הלנה כגן, ד"ר לוריא, מרדכי נרקיס, מ. קרינין ומ. שניאורסון. הלימודים בבית הספר החלו ב-22 באוקטובר וסגל המורים כלל את יוסף בודקו כמנהל בית הספר ומחזור הלימודים הראשון כלל 22 תלמידים. טקס הפתיחה הרשמי נערך ב-22 באוקטובר 1935 (ד' בחשוון ה'תרצ"ו).
המחלקה הגדולה ביותר בבצלאל החדש הייתה מחלקת הגרפיקה השימושית. מרדכי ארדון, שמונה למנהל בית הספר לאחר מותו של בודקו ב-1940, וראובן (דויטש) דיין, מנהל המחלקה בין השנים 1937–1965, ביססו אותה כבעלת שליחות חברתית ואמנותית גם יחד. תלמידי המחלקה עיצבו סמלים וחומר פרסומי עבור מבחר גופים ציוניים ארצישראלים. ב-1940 נפתחה במחלקה סדנה לליתוגרפיה בראשות משה כהן המדפיס הראשי של דפוס "גרפיקה". סגנון העיצוב שהשליט דיין במחלקה התמקד בדימוי מרכזי פיגורטיבי, בהשפעת "כרזת-האובייקט" (Sachplakat) הגרמנית. בשנת 1936 ייסד דיין את "אגודת הציירים העבריים לגרפיקה שימושית בארץ ישראל".
מחלקה בולטת נוספת הייתה המחלקה למתכת בראשות לודוויג יהודה וולפרט (בשנים 1935–1956) ודוד היינץ גומבל (בשנים 1936–1955). במחלקה השתלמו התלמידים בהתקנת חפצים ממתכת בעבודת יד ובמכונות. התלמידים יצרו מגוון חפצים לשימוש אישי, יודאיקה ופריטים לאומיים כמו מעטפת לספר תורה שהוענקה כמתנת מדינת ישראל לנשיא ארצות הברית הארי ס. טרומן ב-1948.
את שיעורי הכתב (טיפוגרפיה) העביר הקליגרף ולימים מנהל בצלאל, ירחמיאל שכטר. במחלקת הכתב, שליוותה את שתי המחלקות הראשיות מאז ראשית הקמת "בצלאל החדש", ביקש שכטר לשלב את עיצוב האות לבין המכשיר שבאמצעותו נכתבת האות. נח אופיר, מהבולטים שבבוגרי המחלקה מעיד: "למדנו פיתוח אותיות בצורה מודרנית, למדנו גם לחבר דברים חדשים. לצורך כתב בסיסי נלמדו – העבר (תולדות הכתב־העברי), ההווה (כתב בודקו) והעתיד.״
את שיעורי הכיור (פיסול) העבירו יעקב לב וזאב בן-צבי. בתחילה שיעורי הכיור התמקדו בהכשרת תלמידי המחלקה למתכת לעיצוב תלת-ממדי ולאחר מכן הוסבו לכיוון קדרות החימר.
ב-1941 הוקמה מחלקת האריגה בראשות יוליה קיינר. במחלקה השתלמו הסטודנטים באריגת יד, רקמה, הכנת בדים מחומרים שונים וכו'. בשנת 1942 פרסם מרדכי ארדון, מנהל "בצלאל החדש" מזה שנתיים, מאמר מסכם על הישגי המוסד, ולאחר פירוט המחלקות לגרפיקה שימושית, מתכת וכתב, התייחס למחלקה שנפתחה שנה קודם לכן - המחלקה לאריגת יד. לדבריו, משימת המחלקה הייתה – בחסות משרד המסחר והתעשייה – להכשיר מומחים בתחומי הטקסטיל, אריגת בדים בעיקר, אך גם שטיחים:
"המְשָקים שלנו נותנים צמר רב, שלפי שעה אין הוא טוב לאריגת בדים, אבל יפה הוא למעשה מרבדים וברצוננו לפתור את שאלת השטיח העממי שלנו, גם כן כמלאכת בית. […] הצמר הארצישראלי והגוון של הארץ צריכים לשָוות לשטיח העממי הזה את אופיו המיוחד, שיעשה אותו גם ראוי לאקספורט."
מחלקת האריגה הותירה חותם על תולדות האופנה הישראלית: "משכית" הייתה חברה ממשלתית לייצור ושיווק אוּמנות מקומית, והתפרסמה בעיקר בזכות עיצוב טקסטיל ששילב בין תרבות עממית מזרחית לעיצוב מודרני מערבי. בשנותיה הראשונות של החברה פנתה המייסדת, רות דיין, אל נחמה בראון (שעבדה אז כמורה במחלקה), כדי שתדריך את העולות במושבי העולים במלאכת רקמת חולצות במפעל "אתא". בדומה למשכית, התוצרים במחלקה הושפעו הן מהנעשה במערב, ובעיקר מסגנון ה"באוהאוס", והן מהתרבות המקומית כששילבו מוטיבים תימניים, בוכריים וכדומה.
במהלך מלחמת העצמאות גויסו רוב תלמידי "בצלאל החדש" לשירות צבאי. רבים מהם הועסקו כמשרטטי מפות ובעיצוב מתקני הסוואה. בבית הספר, שלא סגר את שעריו, נותרו כ-20 תלמידות. כמו כן נפגעו חלקים ממבנה בית הספר (בעיקר סדנת המתכת). למרות המצור על ירושלים, עם התקדמות המלחמה חזר בית הספר לפעילות רגילה. רבים מן התלמידים חזרו ללימודים מלאים או חלקיים ואף התקבלו 16 תלמידים חדשים לבית הספר, מרביתם עולים חדשים. בנוסף, שימש בית הספר אכסניה לשיעורים של האוניברסיטה העברית, שבנייניה בהר הצופים נסגרו.
בשנת 1950 הוקם סניף של בצלאל בהר ציון, בבנין בית הספר גובאט שנשכר מהכנסייה הפרוטסטנטית. בסניף לימדו בין השאר ליטוגרפיה, תחריט ופיסול הצייר דוד בן-שאול, הצייר והפסל אברהם אופק והפסל והצייר דוד פלומבו שעבר להתגורר בהר בשנת 1961. הסניף פעל עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20.
בצלאל במאה ה-21, יחידות ומחלקות
המוסד שכן במתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים שבירושלים. בשנת 2023 הושלם המעבר לקמפוס ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במרכז ירושלים. בבצלאל לומדים מעל ל-2,500 תלמידים לתואר ראשון ושני. מחלקות התואר הראשון: אמנות (.B.F.A), ארכיטקטורה (.B.Arch), עיצוב קרמי וזכוכית (.B.F.A), עיצוב תעשייתי (.B.Des), צורפות ואופנה (.B.F.A), צילום (.B.F.A), תקשורת חזותית (.B.Des), אמנויות המסך (אנימציה ווידאו) (.B.F.A) ותואר עיוני בתרבות חזותית וחומרית (.B.A). תוכניות התואר השני: אמנויות (.M.F.A), עיצוב אורבני (M.Urb.Des.), עיצוב תעשייתי (M.Des.), מדיניות ותיאוריה של האמנויות (M.A.) ותקשורת חזותית (M.Des.).
בבצלאל נפתחת בכל שנה עם סיום הלימודים תערוכת סוף השנה, שהיא התערוכה הגדולה ביותר המוצגת בכלל בתי הספר לעיצוב ואמנות בישראל, ובמסגרתה מציגים הבוגרים הטריים את פרויקטי הגמר.
מרחבים אקדמיים בבצלאל:
המרכז להוראת אמנות ועיצוב: פועל ליצירת תשתית מקצועית לפיתוח הוראה בבצלאל בהתייחס למאפייני ההוראה והלמידה הייחודיים של המוסד.
המרחב לפיתוח מקיים: מעודד את הסטודנטים לקחת חלק מנהיגותי דרך זיהוי אתגרים מערכתיים, לשאול שאלות, לנקוט עמדה ביקורתית וליישם פתרונות הלוקחים בחשבון היבטים חברתיים, קהילתיים וסביבתיים.
בצלאל X - המרחב לטכנולוגיות חדשות: עוסק במחקר שוטף של טכנולוגיות וכלים חדשים ובפיתוח מיומנויות בכדי להרחיב את תחומי הידע ושדות הפעולה הנלמדים בבצלאל. במסגרת פעילות המרכז, מקודמים שיתופי פעולה עם התעשייה לשם חשיפה והנגשה של טכנולוגיות חדשות עבור הסטודנטים וסגל ההוראה.
רשות המחקר והחדשנות: הסמכות המקצועית בכל הקשור לקידום המחקר, מגייסת משאבים אקדמיים, ויוצרת שיתופי פעולה. בין פעילות הרשות: איתור קולות קוראים למחקרים והפצתם בקרב חברי הסגל הרלוונטיים; סיוע בהגשת בקשות לקרנות מחקר, בדגש על היבטי תכנון, כתיבה ותקצוב; וייעוץ מקצועי בתחום האתיקה במחקר. הרשות כוללת גם את מאגד JLM Impact, שיתוף פעולה בין מרכזי החדשנות והיזמות של שלושה מוסדות אקדמיים בירושלים: בצלאל (212 – מעבדת החדשנות של בצלאל), האוניברסיטה העברית, ועזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה.
המרכז לחקר הביטוי החזותי של השואה: מציע פלטפורמה אקדמית המתמקדת בבחינת מופעיו השונים של הביטוי החזותי הקשורים בשואה, כגון ציור, פיסול, קולנוע, צילום, קומיקס ואיור המייצרים שפה של סימנים וסמליים, המשמשים כתשתית ההפצה של ידע היסטורי על אודות השואה.
המרחב להוגנות מגדרית: במרץ 2018 החלה "בצלאל" תהליך עבודה למען קידום שוויון והוגנות מגדרית, כחלק ממהלך המתנהל בכלל מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, תוך שימת לב לאמות המידה האקדמיות המקובלות ומבלי לפגוע בייחודה של בצלאל כאקדמיה לאמנות ועיצוב.
הקמת קמפוס ג'ק ג'וזף ומורטון מנדל במרכז ירושלים
ממוזער|250x250 פיקסלים|הקמפוס החדש של בצלאל במגרש הרוסים
בשנת 2019 החלו עבודות הבינוי של הקמפוס החדש על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, במתחם מגרש הרוסים במרכז ירושלים. בניין הקמפוס החדש תוכנן על ידי משרד האדריכלים היפני SANAA. הוא נבנה על שטח של 13 דונם וגודלו 42,000 מ"ר.
בנוסף לבניין עצמו מתוכנן לקום באזור חניון עירוני תת-קרקעי של כ-4 קומות. על פי התכנון החניון יהיה בשטח של כ–8,700 מ"ר.
בניין הקמפוס החדש מתפרס על שש קומות – שתי קומות תחתונות מתחת לפני הקרקע וארבע קומות מעל פני הקרקע. הבניין מורכב מלוחות בטון חשוף שיערמו בתצורה העוקבת אחר ההדרגה הטבעית של הנוף, כדי להשתלב במרחב העירוני ולדמות את הנוף המדורג של ירושלים. לוחות הבטון נתמכים על ידי שישה גרעינים המחופים באבן ירושלמית, כאשר מעטפת הבניין כולו היא זכוכית שקופה. השקיפות נועדה להכיל ולשקף את המבנים שסביב, אך גם להיות סימבולית ולאפשר לציבור "לראות דרך" הבניין.
הקמפוס החדש מכיל חללים של סטודיו, כיתות לימוד, סדנאות, משרדי הנהלה וכן שטחים ציבוריים כגון גלריות תצוגה, מתחם חנויות וקפיטריה.
הקמפוס החדש נחנך בשנת 2023.
ספרייה וארכיון בצלאל
ספריית בצלאל - מכילה למעלה מ־60 אלף ספרים, סרטים ופריטים בנושאי אמנות, בהם כמה ספרים נדירים, קטלוגים של תערוכות, ספרי אמן, מהדורות פקסימיליה, אוספים מקיפים בנושאי אמנות וצילום ואוסף חדש של משחקי קופסה למעצבים. הספרייה מנויה על כתבי עת מודפסים ומקוונים ומאגרי המידע מאפשרים גישה לטקסט המלא של מאות כתבי עת.
ארכיון בצלאל - מאגר ממוחשב, הכולל תיעוד דיגיטלי של ההיסטוריה של בצלאל, אירועים, כנסים, תערוכות, ימי עיון, עבודות סטודנטים וסטודנטיות, פרויקטי גמר ותערוכות בוגרים ובוגרות ואוספים של עבודות בצלאל ממקורות שונים.
הארכיון ההיסטורי של האקדמיה שכולל חומרים ארכיוניים פיזיים, נמצא בין השאר, במוסדות הבאים: הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון עיריית ירושלים, מוזיאון ישראל, בית שץ, ובארכיב 2000.
בית הנסן
בשנת 2013 הועברו למתחם "בית הנסן" בירושלים התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי (ששכנה קודם לכן בקמפוס הר הצופים), היחידה ללימודי חוץ ובהמשך התוכניות לתואר שני בעיצוב אורבני, מדיניות ותאוריה של האומנויות והתכנית לתואר שני בתקשורת חזותית).
השלוחה החרדית
ממוזער|סמל השלוחה החרדית
בשנת 2013 הוקמה ביחד עם בית הספר הגבוה לאמנויות לציבור החרדי "אמן",אודותיהם ראו כאן. שלוחה חרדית לנשים בשכונת רוממה בירושלים. המקום נחנך על ידי ראש עיריית ירושלים ניר ברקת.לראשונה שלוחה חרדית לאקדמיית האמנות בצלאל, באתר ערוץ 7, "שלוחה חרדית של בצלאל" באתר אקטואליק
השלוחה הוקמה על ידי רבקה ורדי, אשר קבלה על כך פרס נבחרי ירושלים.ראה על כך באתר קהילת נשארים בירושלים https://jlmvibe.org/
תוכנית הלימודים זהה לבצלאל, במקום נלמדים אמנות ארכיטקטורה ותקשורת חזותית, המסגרת מעודדת לימודים ומשפחה.
מנהלי בית הספר
ראו גם
בית הנסן
ביתן בצלאל
ספריית בצלאל
לקריאה נוספת
ברוך שץ, בצלאל - תולדותיו, מהותו ועתידו, הוצאת סנונית, ירושלים, תר"ע, 32 עמ'. (לספר הסרוק)
גדעון עפרת, בצלאל החדש, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים, 1987
יעל גילעת, "כי מציון יצא יפי ואמנות מירושלים"-עליתה ונפילתה של מחלקת הפיליגרין בבצלאל, עת־מול, מרץ 2006 (למאמר בטקסט מלא)
רחלי רוגל, "האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל בבית הנכות בצלאל", הוצאת אריאל 2013, עמ' 145
זאב זליג, בצלאל שלי — אמנות יהודית ארץ ישראלית 1906–1955, בהוצאת המחבר, 2021
Dalia Manor, 'Orientalism and Jewish National Art: The Case of Bezalel', in Orientalism and the Jews, edited by I. D. Kalmar and D. J. Penslar, Brandeis University Press, 2005, pp. 142–161.
קישורים חיצוניים
לימודי חוץ והמשך בבצלאל
ארכיון בצלאל מכיל אוסף תצלומים, סרטים ומסמכים המתעדים את פעילות הסטודנטים באקדמיה
, מתוך "סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות"
מיכאל יעקובסון, על תכנון קמפוס בצלאל החדש במרכז ירושלים, 14 באוגוסט 2011, Xnet
טקס הנחת אבן הפינה של הקמפוס החדש של בצלאל, מגרש הרוסים, ירושלים אוקטובר, 2015
אריאל שנבל, מגזין מוצ"ש מקור ראשון, עבר לצד עתיד, שמאל מול ימין וחופש הביטוי לעומת הסתה. נשיא בצלאל, פרופ' עדי שטרן, מרגיש נטוע עמוק בישראליות, 10 בדצמבר 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים
קטגוריה:ירושלים: מבנים
קטגוריה:ירושלים: אוניברסיטאות ומכללות
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לציור ופיסול
קטגוריה:ישראל: בתי ספר לאמנות
קטגוריה:ישראל: בתי ספר לקולנוע
קטגוריה:הר הצופים
קטגוריה:ישראל: חברות ממשלתיות שהופרטו
קטגוריה:ישראל: מכללות אקדמיות
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1958
| 2024-10-15T13:49:02
|
כרמלית
|
כרמלית היא כלי תחבורה ציבורית תת-קרקעי, הראשון שפעל בישראל. הכרמלית מחברת בין שלושה אזורים מרכזיים בעיר חיפה: העיר התחתית, שכונת הדר ומרכז הכרמל. לכרמלית קו בודד ובו שש תחנות פעילות, היא מופעלת על ידי חברת "הכרמלית חיפה בע"מ". הקמתה של הכרמלית החלה במאי 1956 והסתיימה במרץ 1959.
בניגוד לתפיסה הרווחת, לפיה הכרמלית היא רכבת תחתית, אין היא אלא פוניקולר, רכבל הנע על מסילה במקום להיות תלוי באוויר. שלא כמו רכבת, אין בקרונות הכרמלית מנוע, ומשקלם של הקרונות היורדים הוא הכוח העיקרי המניע את הקרונות העולים (מנוע בתחנת הקצה העליונה תורם אף הוא כוח הנעה).
הרכבת והמסילה
אופן פעולה
הכרמלית מורכבת מארבעה קרונות - כאשר זוג קרונות עולה במעלה ההר, זוג הקרונות השני יורד באותו זמן. מאחר שרוחב המנהרה הוא כשל קרון אחד, המנהרה מתרחבת במחצית הדרך, בין תחנות הנביאים ומסדה, כדי לאפשר לקרונות היורדים לחלוף על פני הקרונות העולים. קרונות הכרמלית החדשים ממוזגי אוויר ומופעלים על-פי עקרון הפעולה של מעלית. הם נעים על מסילת ברזל תקנית באמצעות גלגלי פלדה הזהים לגלגלי רכבת רגילה ונמשכים על ידי כבל המופעל מבניין התחנה הראשית מרכז הכרמל (גן האם לשעבר). בתחנה זו ממוקם גם חדר הבקרה הראשי וממנו נשלטות כל מערכות הפעלת הכרמלית. בתחנת העיר התחתית (כיכר פריז) נמצאים הדפו ומחסני המערכת.
הכרמלית מופעלת על ידי מערכת מחשוב אוטומטית הכוללת בין היתר תוכנה לוויסות פעילותה על-פי תנועת הנוסעים, מצלמות וידאו במעגל סגור הממוקמות בחזית הקרונות ומסך המקרין תמונות בזמן אמת, הן בתא הנהג והן במרכז השליטה בתחנת מרכז הכרמל (גן האם לשעבר). בנוסף פועלים בחדר הבקרה ובתא הנהג אמצעי שליטה לבקרת נסיעתה ועצירתה של הרכבת, והיא יכולה להעצר בבלימת חירום גם על ידי הנוסעים. בכל שש התחנות ובכל רציף קיים כפתור כריזה אל חדר הבקרה.
הכרמלית פועלת בימי חול מ-06:00 בבוקר עד חצות, בימי שישי וערבי חג עד השעה 15:00, ובמוצאי שבת מ-20:00 עד חצות הלילה.
מפרט טכני
שני קרונות המערך מהדור הראשון קשורים זה לזה באמצעות כבל פלדה שקוטרו 53 מ"מ וחוזק השבר שלו 175 טון.
בסוף המערכים (דור 1) קשורים כבלי מתיחה בקוטר 30 מ"מ המחוברים למשקל נגדי בן 28 טון.
כבל המשיכה עובר על גלגלי משיכה שקוטרם 5.50 מטר.
רוחב מסילת הרכבת - 1,980 מ"מ.
אורך המנהרה: 2,000 מטר (כולל תחנות), 1,803 מטר (ללא התחנות). רוחב חתך המנהרה: 3.30 מטר. (במקום המפגש בין מערכי הקרונות - רוחב המנהרה כפול - 6.60 מטר). גובה המנהרה: 4.21 מטר.
הפרש הגבהים: 268 מטר בין קצות המנהרה ו-274 מטר בין תחנות מרכז הכרמל לעיר התחתית שיפוע המנהרה המרבי עומד על 17.5 מעלות, ובממוצע 8 מעלות.
העומק הממוצע של רציפי התחנות מתחת לפני הקרקע הוא כ-16 מטר.
עומק המנהרה מתחת לפני הקרקע נע בין 5 ל-30 מטר.
אורך הרכבת (שני קרונות) - 33 מטר.
משקל הרכבת (שני קרונות) - 80 טון.
מהירות מקסימלית - 28 קמ"ש.
זמן הנסיעה: כ-8 דקות בין תחנת מרכז הכרמל לעיר התחתית.
הדור הראשון של הכרמלית הונע על ידי מנוע חשמלי בעל הספק של 1,350 כוח סוס.
כל אחד ממערכי הקרונות עובר במשך שנה אחת כ-65 אלף קילומטר.
היסטוריה
פיתוח הרעיון
הרעיון להקמת קשר רכבתי בין שלושת מרכזיה של העיר חיפה עלה לראשונה בספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד" המתאר את
תיאור נוסף המופיע ב"אלטנוילנד":
שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, עוד בימיו הראשונים, החל נותן דעתו לבעיית הקשר המהיר והנוח בחיפה בין רצועת החוף הנמוכה (העיר התחתית), מדרונות ההר (הדר הכרמל) ורכס הרי הכרמל. עם תום מלחמת העולם הראשונה, ביקש השלטון הצבאי הבריטי תוכניות שיפתרו בעיה זו ואף הוגשו לו חמש תוכניות. גם ההנהלה הציונית נתנה דעתה לכך, ובשנת 1919 התעורר שוב הרעיון על ידי ד"ר ארתור רופין, שהחל בתכנון רכבת שתקשר בין שלושת חלקי העיר המתפתחת. בשנים 1921–1922 הגה בעניין זה פנחס רוטנברג ואף הכין תוכנית. בין השנים 1927–1929 עסקו בתכנון המהנדסים בראייר את אלק. בשנת 1936 הועלתה תוכנית חדשה שמקור מימונה אמור היה לבוא מכספי "הסכם ההעברה".
כל התוכניות הללו לא יצאו אל הפועל, ומאז ועד לשנת 1948 עלו מספר תוכניות לרכבת כבלים שתחבר את העיר התחתית לכרמל. לאחר קום המדינה, חודשו רעיונות שונים: בין היתר הוצעה הקמת רכבל ורכבת כבלים שתעבור בחלקה על פני האדמה ובחלקה מתחת לפני האדמה. לאחר בדיקות ממושכות הוחלט בעיריית חיפה לדחות תוכניות אלה שהיו כרוכות בהפקעת קרקעות יקרה, בהריסת מבנים, בחוסר יעילות ובמטרדי רעש לתושבים. בעקבות מסקנות אלה התגבשה בעירייה דעה כי הפתרון היעיל ביותר הוא הקמת פוניקולר שיחבר בקו ישר את שלושת מרכזיה של העיר.
תהליכי ההקמה
שמאל|ממוזער|250px|אבא חושי (במרכז), באתר החציבה של מנהרת הכרמלית
על הקמת הכרמלית בחיפה, במתכונתה הנוכחית, הוחלט בשנת 1953. באותה עת הוזמנו והגיעו מומחים משווייץ ונוהל משא ומתן עם יהודי רומני בשם מקסימוב שעמד בראש קבוצת בנקאים שווייצרים ושעליו המליצו חוגים רבי השפעה. נאמר עליו כי הוא משקיע בינלאומי שיוכל לממן את הפרויקט. מקסימוב הציע כי עבודות ההקמה תבוצענה על ידי יצרן הרכבות השווייצרי Von Roll אך לבסוף לא יצאה העסקה אל הפועל.
בשנת 1955 החלה העירייה לנהל משא ומתן עם הנציג המקומי של החברה הצרפתית "חברת דנקירק לקבלנות" (Compagnie Dunkerquoise d'Entreprises, s.a) שהציעה לעירייה להקים את רכבת הכבלים התת-קרקעית - הכרמלית. בישיבתה מיום 5 במאי 1955 החליטה הנהלת העירייה לאשר עקרונית את המשא ומתן עם החברה הצרפתית ולהזמין את באי כוחה מצרפת לשם סיומו. בעקבות הזמנה זו הגיעה ארצה באוקטובר 1955 משלחת צרפתית רמת דרג שכללה את המהנדס הראשי של הרכבת התחתית של פריז (מטרו) - מר ז'אק גאסטון, המהנדס הראשי של "חברת דנקירק לקבלנות", שייצג גם את "החברה לחקר התעבורה והתקשורת" (Société d´Études de Transports et de Communications, s.a) ומנהלה של "החברה הצרפתית לעסקאות בינלאומיות". לאחר דיונים עם חברי המשלחת נחתם "זיכרון דברים מקדמי" על-פיו קיבל על עצמו נציג שתי החברות הראשונות לעבד תוכנית ביצוע מפורטת להקמת רכבת כבלים תת-קרקעית. בסוף חודש דצמבר 1955 הוגשה לעירייה תוכנית שעובדה על ידי שתי החברות הנ"ל - בסיוע מהנדסי ה"מטרו" מפריז וכללה טיוטת הסכם על תנאיו ונספחיו.
בישיבתה של מועצת העירייה מ-1 בינואר 1956, הוחלט על מינוי ועדה בת 7 חברים שמתפקידה לבדוק את פרטי התוכנית ולדווח למועצה אודות מסקנותיה. עם תום הדיונים עם נציגי החברות הצרפתיות, החליטה העירייה לקבל את התוכנית בשלמותה וחתמה ב-2 בפברואר 1956 על החוזה המוצע בכפוף לאישור המועצה והממשלה. מועצת העירייה אישרה את התוכנית ואת חתימת החוזה בישיבתה ב-12 בפברואר 1956. החוזה אושר על ידי שר הפנים ב-23 במרץ 1956, והתקבלה הסכמתו העקרונית של משרד האוצר. באפריל 1956 הוחל בעבודות. התחלת החציבה צוינה בטקס שהתקיים ביולי 1956. חציבת המנהרה בוצעה על ידי שני צוותים, מכיוונים מנוגדים, והיא היא הסתיימה במאי 1957, כאשר שני הצוותים נפגשו מתחת לכיכר "סולל בונה". הקמתה של הכרמלית הסתיימה בשנת 1959 עם הגעתם של שני מערכי קרונות (שני קרונות בכל מערך) מתוצרת חברת Brissonneau & Lotz.
חנוכת הפרויקט
250px|ממוזער|שמאל|יום חנוכת הכרמלית, 6 באוקטובר 1959
בעת הרצת הרכבת, אירעה תאונה באחת מנסיעות המבחן שגרמה לעיכוב בחנוכתה. הכרמלית הופעלה לרשות הציבור לראשונה ב-6 באוקטובר 1959 בשעה 05:30 בבוקר. טקס חנוכתה הרשמי של הכרמלית נערך ב-21 באוקטובר 1959 בנוכחות ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שר התחבורה משה כרמל ושר המשטרה בכור-שלום שטרית. לרגל פתיחת הכרמלית העיתונאי מרדכי לבנון, ממובילי העיתונות המקומית של חיפה כתב את "קדימה בכרמלית", שיר המתאר את חוויית הנסיעה בכלי התחבורה העתידני.
הוצאות הקמת הפרויקט הגיעו לכדי 5.9 מיליון דולר (11 מיליון ו-340 אלף ל"י) - לעומת אומדן מקורי של 3.5 מיליון דולר שהובא לפני מליאת מועצת העירייה ביום אישור החוזה ולעומת אומדן גמיש יותר שהוצע לפנים - 4.2 מיליון דולר. תאריך הפתיחה נדחה בעקבות קשיים הנדסיים שהתגלו בעת ההקמה - משתנה שגרם לייקור במחיר ההקמה.
בהתאם לתוכנית המקורית, הייתה אמורה להתבצע כל נסיעה בין שתי התחנות הקיצוניות במשך 6 דקות. בינואר 1960 ארעה תאונה מסתורית בכרמלית: חוט חשמל שנמצא קרוע בלוח הבקרה מנע את עצירת הכרמלית במקום שבו הייתה אמורה לעצור - תחנות "כיכר פריז" ו"גן האם". מערך הקרונות התנגש בקירות התחנות ונעצר. נזק קל נגרם לדפנות הפח ולמערכת הגלגלים.
בפברואר 1960 הוחלט, לאחר התאונה האחרונה ומטעמי בטיחות, להאט את מהירות הנסיעה, במיוחד בקטעי המפגש של מערכי הקרונות ובסוף הנסיעה עם כניסת מערך הקרונות לתחנה הסופית, כך שמשך זמן הנסיעה הוארך ל-7 דקות. לאחר הפסקה של למעלה משלושה שבועות במהלך הכרמלית, חודשה ההפעלה ב-17 במרץ 1960. החל מ-6 באוקטובר 1960, הופעלה הכרמלית בין השעות 05:30 - 24:00 בתדירות אחידה של 6 נסיעות לשעה בכל כיוון.
ב-28 ביוני 1961 פרסם שר התחבורה את תקנות התעבורה (סדרי תנועה ושמירת הביטחון בכרמלית בחיפה), התשכ"א-1961. התקנות מפרטות את סמכויותיהם של מפעילי הכרמלית (התחנאי ומלווה הקרון) באכיפת סדרי התנועה והביטחון בכרמלית ובתחנותיה. תקנות אלה נמצאות בתוקף עד היום.
ביום שישי, 24 בנובמבר 1961, בשעה שהתבצעו בכרמלית עבודות להחלפת כבל המשיכה, ניתקו לפתע ממקומם שני קרונות שחנו בתחנת המוצא בגן האם. הרכבת התדרדרה והתהפכה בתחנת מסדה. שני הקרונות של המערך נפגעו, וכן נפגע הרציף בתחנה.
בתום הפסקה בת כחודשיים וחצי נפתחה מחדש הכרמלית ב-8 בפברואר 1962, תוך יישום והפקת לקחים. ואולם, לאחר שנות פעולה מעטות נוצר צורך לשפץ שיפוץ מקיף את שני מערכי הקרונות. בחורף 1963 שקעה תשתית המסלול בקטע שבין תחנות "מסדה" ו"הנביאים". ניסוי לייצוב קטע זה בוצע בהצלחה על ידי מהנדסים מהטכניון בסתיו 1964 בשיטת אלקטרו-סיליפיקציה: לתוך המסלול הוחדרו אלקטרודות אלומיניום בקוטר 6 ס"מ לעומק של 1.5 מטר. דרכן הוחדר סודיום-סיליקט (Na2SiO3) תוך העברת חשמל בזרם ישר. לאחר החורף הגשום נשארה הקרקע יציבה.
ממוזער|שמאל|250px|הכרמלית ביום החנוכה הראשון 1959
בשלהי שנת 1964 הוחל בתכנון מוסך ובית מלאכה תת-קרקעיים בתחנת "כיכר פריז". בתחילת אפריל 1966 פורסם מכרז להקמת המבנים התת-קרקעיים. עם גמר התכנון ופרסום המכרז, הוחל מיד בעבודות הכנה להעברת קווי ביוב וטלפון במקום. עבודה זו בוצעה במשך קיץ 1966. בשנים 1966–1967 נבנה בתחנת "כיכר-פריז" המוסך התת-קרקעי שבו הוקם בית-מלאכה מצויד היטב המאפשר ביצוע עבודות תיקונים ושיפוץ קרונות בקנה מידה גדול וביתר יעילות והעיקר - ללא כל הפרעה לתנועת הנוסעים הסדירה בכרמלית. עבודות הכרייה והבניה העיקריות למוסך נדחו עקב עונת הגשמים והחלו באביב 1967. ב-15 ביולי 1967 ארעה תקלה במערכת המשקל הנגדי שבתחנת "כיכר פריז". תנועת הכרמלית הושבתה למשך שבוע ימים. חדירת מי תהום למקום המשקל הנגדי וקלקול המשאבות גרמו להארכת זמן התיקון לכדי 6 ימים. עבודות הקמת המוסך הסתיימו בפברואר 1968 למעט כיסוי התקרה ושיפורים בשטח הכיכר שהושלמו בחודשים אפריל-מאי 1968.
במוסך נבנה מקום למערך של שני קרונות רזרביים ונעשו כל הסידורים המכניים שאיפשרו הוצאת קרון מקולקל או הטעון שיפוץ בקלות. כמו כן, ניתן היה להכניס קרון רזרבי במהירות לפעולה. במטרה לאפשר שיפוץ כללי ויסודי של שני מערכי הקרונות הקיימים לאחר פעילות כמעט רצופה למן חודש אוקטובר 1959, הוזמן באוקטובר 1966 - על ידי מהנדס העיר יוסף כהן ומנהל הכרמלית יצחק צ׳לניק - מערך קרונות נוסף (שלישי: קרונות מס' 5, 6) מהיצרן הצרפתי CIMT-LORRAINE שזכה במכרז. המערך השלישי החדש כלל כקודמיו שני קרונות ונבנה במיוחד עבור הכרמלית; לקהל הנוסעים נראה רק שוני אחד: הכיסאות המרופדים הוחלפו בכיסאות קשיחים מפלסטיק אבל בפועל היה במערך גם שינוי מההיבט הטכני: שיטת הבלימה בעצירה ובחירום שונתה לשיטה המקובלת ברכבות (חיכוך רפידות על המשטח החיצוני של חישוקי הגלגלים) במקום זו המקובלת במשאיות. בין השנים 1968 ל-1974 נעשו שיפוצים במוסך התת-קרקעי לשני המערכים המקוריים, וכן הוחלף כבל המשיכה של הכרמלית.
סגירת הכרמלית ושיפוצה
ב-27 פברואר 1986 פרסם "המפקח על התעבורה" אזהרה פומבית ובה נאמר כי סכנה נשקפת לכל מי שישתמש בכרמלית, בשל תנאי הבטיחות הלקויים שבהם הופעלה, אך העירייה המשיכה להפעיל אותה. ב-24 במאי נפצע נער קשה שרגלו נתפסה בדלת והכרמלית המשיכה בנסיעה. במוצאי שבת, 20 בדצמבר 1986, בסמוך לחצות ולאחר 27 שנות הפעלה רצופות, הופסקה פעילותה של הכרמלית כתוצאה ישירה מהתיישנות המערכת: הן קרונות הנוסעים והן מערכות התשתית ומבני התחנות.
בנובמבר 1986 הציעה החברה הממשלתית הספרדית לרכבות "אינרייל" לעיריית חיפה, שיפוץ כללי של הכרמלית, תוך הבטחת מימון ממשלתי ואפשרות ליטול על עצמה את הפעלתה. גם חברת "דיקהוף ויצמן" הגרמנית הציעה הצעה דומה אך דבר לא יצא אל הפועל משתי הצעות אלה.
הוצא מכרז בינלאומי כללי תחת הכותרת "עבודות חידוש ושיקום הרכבת התחתית בחיפה, כולל מנהרה ותחנות". שתי חברות ניגשו למכרז. חברת SAES מצרפת הגישה הצעה שעל-פיה תבצע את העבודה בתוך 26 חודשים, תמורת 29.2 מיליון שקלים (על-פי ערכי המטבע בשנת 1988). חברת Von Roll השווייצרית דיברה על ביצוע העבודות בתוך 16 חודשים, תמורת 23 מיליון שקל, אך התברר שבחברה טעו לחשוב שמדובר ברכבל המעלה אנשים בעמידה עם ציוד לסקי ולא ברכבת להסעה המונית, ובהמשך תוקנה הצעתם ל-23 מיליון דולר. במקביל לשתי הצעות אלה, הגישה חברת הכרמלית (הישנה) הצעת שיפוץ ושדרוג במחיר משוער של 9 מיליון דולר במונחי שנת 1988.
חוסר הבנה מקצועי בנושא הביא להחלטת העירייה לשכור את שירותיה של חברת ייעוץ מיוחדת לרכבות תחתיות - חברת "טכניטאס" מצרפת, שתמורת 200 אלף פרנקים צרפתים, הייתה אמורה להכריע בין שתי המתמודדות העיקריות במכרז. אחרי כשנה של דיונים, התכתבויות וביקורים בפריז, המליצה החברה המייעצת על התקשרות עם החברה השווייצרית Von Roll. בדצמבר 1988 הודיעה עיריית חיפה לחברה אודות זכייתה.
בין השנים 1986–1990 המשיכו שישה מעובדי הכרמלית לתחזק את המערכת המחלידה: מתחת לפני האדמה, במנהרה הטחובה של הכרמלית המושבתת, הופעלו קרונות הכרמלית פעמיים ביום הלוך וחזור. כמו כן, הופעלו המדרגות הנעות, החשמל הודלק והשירותים הושארו פתוחים לרשות הציבור בשתי תחנות: "גן האם", ו"הנביאים".
במרוצת שנת 1989 פנה משרד התחבורה אל "המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה" והזמין מחקר מקיף אודות כדאיות שיקום הכרמלית. המסקנות הצביעו בבירור על כך שהכרמלית איננה יכולה להוות פתרון לעומס התנועה בצירים סתומים של תחבורה ציבורית.
למרות כל התחזיות, החליטה עיריית חיפה לשקם במרץ את הכרמלית: ב-22 באוגוסט 1989 קיבלה לידיה החברה הכלכלית לחיפה את הפרויקט שבוצע במשך 20 חודשים רצופים החל מ-29 באוקטובר 1990 שבו "נורתה יריית הפתיחה לעבודות". עלותו הכללית של הפרויקט החדש נאמדה ב-27–28 מיליון דולר. חברת "פנחס כהן איטליקה" בע"מ, ממפרץ חיפה, חתמה הסכם עם החברה הכלכלית לחיפה, לציפוי קרמי של 6 תחנות הביניים במסלול הכרמלית, בהשקעה של 400 אלף דולר.
1992 - 2017 הכרמלית החדשה
ממוזער|שמאל|250px|קרון הכרמלית טרם השרפה בשנת 2017
הכרמלית הייתה אמורה להיפתח לשימוש ב-1 ביוני 1992. אך בפועל, נדחה מועד הפתיחה כמעט בחודשיים משום שכאשר הונחו הקרונות החדשים בתוך המנהרה, התנגשו שני קרונות ונגרם נזק כבד שהצריך יבוא חלקי חילוף מהיצרן בשווייץ. חברת VON ROLL התחייבה לשלם 5,000 דולר על כל יום עיכוב.
לבסוף, נחנכה הכרמלית מחדש בטקס רשמי במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין וראש עיריית חיפה אריה גוראל, ב-28 ביולי 1992, בגן האם.
לרגל סיום תקופת ההרצה של הכרמלית החדשה, היא נסגרה לציבור מ-28 באוגוסט 1992 למשך שבועיים לצורך בדיקות קבלה סופיות על ידי החברה הכלכלית לחיפה (במהלך תקופת ההרצה, הופעלה הכרמלית באחריות החברה השווייצרית VON ROLL). המערכת כולה הופעלה באמצעות 22 עד 25 עובדים בשנות ה-90. עד שנת 2002 ירד מספר העובדים ל-17.
ביולי 2003 הוחלף שמה של תחנת הכרמלית "גולומב" בשם "בני-ציון", על שם בית החולים הסמוך אליה. במקור נקראה התחנה על שם הרחוב בו היא נמצאת. אולם, התחנה שבה לשמה המקורי "גולומב" עם פתיחתה המחודשת של הכרמלית בשנת 2018.
ממוזער|שמאל|250px|רציפי הכרמלית בשיפוע
במהלך חודש ספטמבר 2003 פתחה עיריית חיפה במשא ומתן עם חברה פרטית במטרה להביא למהפכה בתחבורה הציבורית בחיפה. הרעיון היה שימוש בטכנולוגיה החדשנית של "השיטה ההיברידית", המשלבת תחבורה תחתית (הכרמלית), תחבורה בגובה הכביש ותחבורה עילית (בגובה של 4–5 מטרים מעל גובה הכביש). את המהלך הוביל יו"ר מועצת המנהלים של "הכרמלית" באותה עת, עמוס ארן, שיצר קשר עם קבוצת "P.N.D", שבראשה עמד אז הרמטכ"ל לשעבר, דן שומרון. המודל שנדון היה של רכבת עילית הנוסעת על ציר הכביש, אך אינה מפריעה לתחבורה המתנהלת על הכביש. דובר על רכבת הפועלת על חשמל אשר אינה פוגעת באיכות הסביבה ואינה מזהמת את האוויר. היות שמדובר היה בפרויקט חסר תקדים בהיקפו בחיפה, שעלותו עשויה הייתה להגיע למאות מיליוני דולרים, הציע ארן להוציא את הפרויקט למכרז בינלאומי בשיטת בנה-הפעל-העבר (BOT). התקופה המרבית עליה דנו הייתה 90 שנה. הרעיון לא יצא אל הפועל.
המספר המועט של התחנות גורם לכך שהכרמלית משרתת רק אזור מצומצם בחיפה - מקומות שהיוו את המרכזים החשובים של האוכלוסייה והעסקים בעת תכנון הכרמלית. בשנות האלפיים, רובה הגדול של אוכלוסיית העיר אינו מתגורר בסמוך לתחנות הכרמלית, ולכן השימוש בכרמלית מועט ביותר. בעבר דובר על הרחבת מנהרות הכרמלית כדי להגיע אל מרכזי אוכלוסייה נוספים, אך הרחבה שכזו מעולם לא בוצעה, בעיקר מסיבות של מחסור בתקציב. במקום זאת, נמצאים בשימוש רחב בחיפה האוטובוסים של חברת אגד והמטרונית, המכסים את רוב שטחי העיר.
חשב העיר חיפה כתב בדו"ח של שנת 2004 (פורסם ב־2005) על דעיכת השימוש בכרמלית. על־פי הדו"ח, בכרמלית משתמשים רק 2,000 נוסעים בכל יום, והיא אינה כלכלית מאז פתיחתה המחודשת בשנת 1992. ההפסדים המצטברים מאז 1992 ועד 2003 מסתכמים ביותר מ־191 מיליון שקלים חדשים.
למרות ההפסדים הכספיים, בספטמבר 2011 אושרה בעיריית חיפה התוכנית להרחיב את שעות פעילות הכרמלית בימי חול עד השעה חצות (במקום עד השעה 22:00, כפי שפעלה עד אז).
שילוב במערך התחבורה הציבורית
ממוזער|250px|שמאל|מכונת כירטוס בכניסה לתחנת הכרמלית בשנת 2019
החל מאוקטובר 2010 מותרת הכנסתם של אופניים לקרונות הכרמלית, ולשם כך אף הותקנו בקרונות מנשאי אופניים מיוחדים. בראשית 2013, לנוכח עליה של 20% בנסיעות בכרמלית אמר יו"ר דירקטוריון הכרמלית שהוא יפעל לצירוף הכרמלית למערכת הרב-קו בישראל. מאז תחילת פעילותה של המטרונית בשנת 2013, ניתן לעבור מהכרמלית אל כל קווי המטרונית בתחנות כיכר פריס (קווים 1 ו-2) או הנביאים (קו 3).
במרץ 2015 הושבתה הכרמלית למשך ארבעה חודשים, בעקבות סדקים שאותרו בכבל המניע אותה. היא חידשה את פעילותה ביולי לאחר שהותקן בה כבל חדש. בנוסף, הותקנה בה בתקופה זאת גם מערכת כרטוס חדשה המאפשרת שימוש בה בכרטיס הרב קו, אך בתחילה לא שולבה הכרמלית בהסדרי נסיעה משולבים עם חברות תחבורה אחרות (אגד, רכבת ישראל והמטרונית). המהלך הושלם ב-1 בינואר 2017, כשמאותו יום, הכרמלית משולבת בחוזי הנסיעה התקופתיים האזוריים והנסיעה בה כלולה בכרטיס המעבר במטרופולין חיפה. כך מתאפשרת נסיעה של 90 דקות באמצעי התחבורה השונים, כולל הכרמלית, במחיר נסיעה בודדת, כאשר נעשה שימוש בכרטיס ה"רב קו".
שרפה ושדרוג המערך
ב-4 בפברואר 2017 פרצה שרפה בתחנת כיכר פריז. אחד ממערכי הקרונות נהרס כליל מהאש ונגרם נזק רב למנהרה. בשל כך הושבתה הכרמלית לכשנה וחצי. זמן קצר לאחר השרפה, החלו עבודות שיקום הנזקים. לאחר הגשת הצעת מחיר החליטו עיריית חיפה והנהלת הכרמלית לרכוש שני מערכי קרונות חדשים מהתאגיד השווייצרי-אוסטרי דופלמאייר-גאראוונטה ולהחליף את מערך הכבל המיושן המניע את הרכבת.
הצפי לפתיחה המחודשת תוזמן למחצית השנייה של שנת 2018. עלות מערך הרכבות החדש עומד על כ-50 מיליון שקל שרובם ישולמו על ידי עיריית חיפה מכספי הביטוח בעקבות השרפה.
באביב 2018 הגיעו לנמל חיפה תשתיות הכרמלית החדשות והוכנסו למנהרה דרך תחנות גן האם וכיכר פריז. לצורך כך ולקראת הכנסת מערך הקרונות החדש ביולי באותה שנה, פורקו מרצפות כיכר פריז לראשונה מאז שופצה בשנת 2011. ב-25 ביוני 2018 הוצאו קרונות הכרמלית אשר נפגעו בשרפה. בתחילת חודש יולי הוכנסו למנהרה ארבעת הקרונות החדשים שהגיעו מנמל אנטוורפן. המהלך בוצע ברחבת כיכר פריז, בה נמצא פתח הכנסת קרונות הכרמלית, ששימש עוד בשנת 1959 להכנסת קרונות הכרמלית המקורית. שני הקרונות, שמשקלם הכולל 50 טון הונפו בעזרת מנופי ענק והועמסו על גבי משאיות, אשר הובילו אותם למתחם מוזיאון הרכבת.
המערך החדש של הכרמלית כולל שתי רכבות, שבכל אחת קרון בעל 48 מקומות ישיבה, נוסף על מקומות עמידה. רכבת אחת יכולה להסיע כ-264 נוסעים בו זמנית ובסך הכל, כ-528 נוסעים בשתי הרכבות בו-זמנית. מהירות הנסיעה היא 8 מטרים בשנייה (28 קמ"ש) והרכבת תעשה את המסלול במלואו, מקצה לקצה, כולל עצירה בתחנות הביניים ב-10 דקות. הכרמלית, בקרונותיה החדשים, היא כלי הרכב הראשון בישראל בו מותקנת מערכת כיבוי אוטומטית בתוך קרון הנוסעים. הכרמלית נפתחה מחדש בתאריך 4 באוקטובר 2018. החודש הראשון לפתיחה המחודשת שימש כתקופת הרצה, במהלכה הנסיעה לציבור הייתה ללא תשלום. עם פתיחתה המחודשת של הכרמלית לאחר השרפה, שונו שמות רוב התחנות (מלבד התחנות "מסדה" ו"הנביאים", וכן תחנת "גולומב" ששבה לשמה המקורי לאחר 15 שנים בשם "בני ציון". אולם באוגוסט 2024 שונה שוב שמה לשם "ביה"ח בני ציון").
תחנות
תחנות הכרמלית קטנות ופונקציונליות, ורק בשתי תחנות הקצה - גן האם וכיכר פריז - הותקנו אולמות כניסה. מאז הפתיחה המחודשת ב-1992, ברוב הכניסות לתחנות הותקנו סככות צהובות אופייניות, המגוננות על המדרגות המוליכות אליהן. בתחנות הותקנו גם דרגנועים, אך אלה משמשים רק את הנוסעים העולים מהן אל הרחוב. רכישת הכרטיסים נעשית באמצעות מכשירים אוטומטיים, ויש לתקף אותם בכניסה לרציפים. תחנות הכרמלית מעוצבות באופן דומה, ורציפיהן מדורגים כדי להתאים לנטיית מסלול הרכבת בתחנה (זווית הנטייה משתנה בין תחנה לתחנה). הכניסה לקרונות נעשית מהרציף המזרחי והיציאה מהן באמצעות הרציף המערבי, למעט בתחנת הנביאים שבה הכניסה והיציאה נעשות מהרציף היחיד בתחנה, בצידה המערבי של הרכבת. עיצובן של תחנות הכרמלית דומה. לרגל חידוש הפעילות ב-1992 אומץ העיצוב המוכר בעל הסככות הצהובות ברוב התחנות, וכן כיסוי קירות התחנות באריחים, בעיקר בגווני כחול, לבן וצהוב. שמות התחנות מופיעים על שילוט כחול בעברית, אנגלית וערבית, ושלטי מידע אלקטרוניים הותקנו בכל אחת מהתחנות. ב-2018, כאשר שבה הכרמלית לפעילות לאחר השריפה, נוספו לתחנות גם שלטי אבן כהים עם שמות התחנות. וכן הוסרה הסככה הצהובה באחת היציאות מתחנת מרכז הכרמל.
רשימת התחנות בסדר יורד:
תחנה מיקום גובה מעל פני הים קישור מרכז הכרמל (עד 2018, "גן האם")מרכז|150pxמרכז|150px בקרבת גן החיות של חיפה השוכן בגן האם ובסמוך למגדלי פנורמה במרכז הכרמל 287 מטר קווי אגד: 3, 28, 30, 31, 32, 33, 33א, 34, 37, 37א, 51, 51א, 131, 132, 133, 136, 236.
קוי שבת: 23, 23א, 35
קווי לילה: 193, 200, 205, 208ביה"ח בני ציון
(1959-2003, 2018-2024
"גולומב";
2003-2018, "בני ציון")מרכז|150pxמרכז|150pxרח' גולומב, ליד המרכז הרפואי בני ציון בהדר הכרמל 194 מטר קווי אגד: 12, 21, 28, 37, 37א, 76, 131, 132, 133
קווי לילה: 205, 208מסדהמרכז|150pxמרכז|150pxרח' מסדה 29 בהדר הכרמל 118 מטר קו 41 של אגד, קו שכונתי (סיבובי) היוצא משכונת הדר תחתון בחיפה, עוצר ברחוב מסדה בסמוך לבתים 20–22.הנביאיםמרכז|150pxמרכז|150pxברח' הנביאים 22 בהדר הכרמל 70 מטר קווי אגד: 6, 12, 25, 28, 37, 37א, 40, 40א, 41, 42, 42א, 110, 115, 148.
מטרונית: 3, 5
קווי שבת: 23, 23א
קווי לילה: 200, 205, 208.הדר עירייה (עד 2018, "סולל בונה")מרכז|150pxמרכז|150pxליד מגדל הנביאים בפינת הרחובות הנביאים כורי וחסן שוקרי בהדר הכרמל 63 מטר קווי אגד: 3, 6, 10, 13, 16, 18, 19, 24, 36, 36א, 112.
קווי שבת: 14, 14א, 245.עיר תחתית (עד 2018, "כיכר פריז")מרכז|150pxמרכז|150pxבכיכר פריז, בשד' המגינים, ליד שד' פלי"ם ורח' העצמאות בעיר התחתית 12 מטר קווים 1, 2, 5א של המטרונית,תחנת הרכבת חיפה מרכז,נמל חיפה קווי אגד בסביבה: 3, 17, 16, 18, 19, 19א, 24, 36, 36א, 112.
קווי שבת: 14, 14א, 245.
קווי לילה: 200
מרכז|ממוזער|850px|מפת הכרמלית
לקריאה נוספת
יאיר ספרן (עורך), הכרמלית חוזרת, הוצאת הנהלת הכרמלית חיפה, ספטמבר 2018 - קובץ מאמרים על תולדותיה, תחנותיה ועקרון ההפעלה של הכרמלית
קישורים חיצוניים
אביתר רייטר, הכרמלית - הסיפור המלא, באתר תפוז אנשים, 7 בפברואר 2012
כניסות לכל התחנות בתצוגת הרחוב של גוגל, מלמעלה למטה לפי הסדר: גן האם * בני ציון * מצדה * הנביאים * סולל בונה * כיכר פריז
הכרמלית, באתר UrbanRail
פתיחת הכרמלית, 1959, בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אלבום הכרמלית בחיפה מתוך הארכיון ע"ש אבא חושי, האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
מיכאל יעקובסון: סיבוב בכרמלית (מבוסס על מאמריהם של המנהל הראשון והמהנדס של הכרמלית), באתר 'חלון אחורי', 2 בספטמבר 2017
גיא שחר, הכרמלית בחיפה - סקירה טכנית למתקדמים
The subway world קבוצת פייסבוק על רכבות תחתיות הכוללת אינפורמציה ותמונות רבות של הכרמלית
הערות שוליים
קטגוריה:תחבורה ציבורית בחיפה
קטגוריה:פוניקולרים
קטגוריה:העיר התחתית
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:חיפה: חברות עירוניות
קטגוריה:דופלמאייר-גאראוונטה
| 2024-09-22T09:50:29
|
תקשורת חזותית
|
הפניה עיצוב גרפי
| 2008-12-11T02:04:23
|
ספרטה
|
ספרטה (ביוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη, ביוונית דורית: Σπάρτα; מכונה גם לאקדיימון, ביוונית: Λακεδαίμων) היא עיר קטנה ביוון שהתפרסמה כפוליס חשובה ביוון העתיקה. היא חרבה בשלהי העת העתיקה, ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.
שמה של ספרטה התפרסם בזכות אורח חייהם של אזרחיה ולוחמיה בעת העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן עד אז אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (כ-4,000 קמ"ר).
ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית וכן בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כאשר אלה ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.
לאחר המלחמה נגד ממלכת פרס הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|שטחה של ספרטה בעת העתיקה
ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אֶוּרוֹטַס. הטריטוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, בה שוכנת ספרטה עצמה, ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית.
מדובר ביחידה טריטוריאלית עצמית המופרדת משאר פלופונסוס בהרי ארקאדיה שמצפון לה. הרי ארקאדיה מתחילים בהר ליקאון במערב, דרך הרי סקיריטיס במרכז ועד להרי קינוריה במזרח. מרכס הררי זה יוצאים שלושה רכסי הרים נוספים לכיוון דרום. שני רכסי הרים קרובים לים ומקבילים לקו החוף, הר פרנון במזרח, הר איתומה במערב, ורכס הרי טייגטוס העובר במרכז. טייגטוס ושני רכסי ההרים האחרים מחלקים את השטח לשני עמקים גדולים. העמק המזרחי והקטן מבין השניים, ששטחו כ-3,500 קמ"ר, הוא לאקוניה, מולדתה של ספרטה, והעמק המערבי הוא מסניה, ושטחו כ-4,000 קמ"ר.
למרות החופים הארוכים, אין בדרום פלופונסוס נמלי ים טבעיים רבים. נמלים טובים יש רק באי קיתרה, דרומית-מזרחית ללאקוניה, ובפילוס, במערב מסניה. תנאים אלה הגבילו את הסחר הספרטני, וביחד עם הימצאות אדמות פוריות רבות בעמקים רחבי הידיים היו בין הסיבות שהגבילו את התפתחות המסחר בחלק זה של העולם היווני.
היסטוריה
ההיסטוריה של ספרטה מתחילה בפלישה הדורית, שהתרחשה בשלהי התקופה המינואית בתולדותיה של יוון. ספרטה היא אחת הפולייס (פוליס ברבים) החשובות ביוון העתיקה. היא הגיעה לבכורה במאה ה-5 לפנה"ס והצליחה להדביר במאה ה-4 לפנה"ס את אתונה ופולייס אחרות. התמעטות אוכלוסייתה בגלל משברים כלכליים-חברתיים, אסונות טבע ומלחמות גרמו לירידת כוחה והיא נכבשה סופית בעת הפלישה הרומית. העיר נהרסה על ידי הברברים ושוקמה רק במאה ה-19 בהוראתו של מלך יוון.
התקופה הפרהיסטורית ותקופת המעבר
לפי המסורת היוונית, ספרטה נוסדה על ידי לאקדיימון, בנה של זאוס וטייגטה, שקרא לעיר על שם אשתו, בתו של אאורוטס. ספרטה שמוזכרת באיליאדה היא ככל הנראה יישוב מינואי, הנמצא כמה ק"מ דרומית לספרטה היוונית. כ-80 שנה לאחר מלחמת טרויה אירעה ההגירה הדורית, שוב לפי המיתולוגיה היוונית. השבטים הדוריים התאחדו עם האייטולים ונכנסו לחצי האי פלופונסוס דרך האיסתמוס הקורינתי. האייטולים התיישבו באליס (בצפונו של חצי האי) ואילו הדורים המשיכו הלאה.
המציאות כנראה הייתה שונה במעט מהמתואר במיתוס. סביר יותר להניח שהיו מספר פלישות שבאו בגלים ולא פלישה אחת. סביר להניח שהדורים קיבלו תמיכה מיסודות מינואיים, שלא אהבו, בלשון המעטה, את האכאים. כזכור, האכאים הרסו את התרבות המינואית ביבשת היוונית.
בהתחלה, המדינה החדשה לא הייתה חזקה. היא חסרה יציבות וחברתה לא הייתה מאוחדת. ליקורגוס, שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון.
בשום מקום אחר ביוון העתיקה הפרט לא דוכא בצורה כה קשה כמו בספרטה. כל החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. כל יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.
ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.
התקופה הארכאית
התפשטותה של ספרטה
קשה לעקוב בפירוט אחר תהליך כיבושה של לאקוניה על ידי ספרטה, אך ככל הנראה בזמן מלכותם של ארכלאוס וכארילוס נכבש עמק אאורוטס העליון עד הגבול עם אאגיס. בנו של ארכלאוס, טלקלוס, ככל הנראה כבש את אמיקלאה, פאריס וגרונתראה ובכך הפך את מישור לאקוניה לביתה של ספרטה. בנו אלקמנס שיעבד את ההלוטים וכבש את עמק אאורוטס התחתון.
באותה תקופת זמן, הארגיבים, ששטחם כלל את כל החוף המרכזי של פלופונסוס ואת האי קיתרה, איבדו חלק ניכר משטחם ששולב במדינה הספרטנית. כעבור זמן קצר פרצה המלחמה המסיאנית הראשונה, ולאחר 20 שנים נוצחו המסנים ונאלצו לשלם מס כבד. המסנים ניסו למרוד, אך המרד דוכא, שטחם שולב סופית במדינה הספרטנית והמסנים הפכו להלוטים.
התפשטות זו של ספרטה הטרידה את שכניהם בחצי האי. ארקאדיה (במרכז פלופונסוס) וארגוס ניסו לתמוך במסנים במרידתם נגד הספרטנים, אך ללא הועיל. לאחר המלחמה המסנית השנייה (ככל הנראה בסביבות 631 לפנה"ס) הספרטנים הפכו לאחד מהכוחות הדומיננטיים בחצי האי, ורק כוחן של ארקאדיה ושל ארגוס השתווה לו.
המאה השישית לפני הספירה
בתחילת המאה השישית לפנה"ס המלכים הספרטנים לאון ואגאסיקלס פתחו במתקפה על טגאה, אחת הערים החזקות בארקאדיה, אך רק לקראת אמצע המאה הצליחו להביסה כליל ולהכלילה בליגה הפלופונסית. המאבק הסופי על הבכורה בפלופונסוס היה עם ארגוס, שהייתה בזמנו הפוליס החזקה בחצי האי והביסה את הספרטנים במאה ה-7. אך ארגוס, באותה עת, כבר לא הייתה בשיא כוחה – הליגה שלה התפרקה בתחילת המאה והיא לא יכלה לסמוך על בעלות בריתה הוותיקות ארקאדיה ומסניה היות שהן כבר נכבשו על ידי ספרטה. הספרטנים ניצחו את הארגיבים ב-546 לפנה"ס וכבשו את חבל קינוריאה, שהיה העילה לפרוץ המלחמה.
המכה האחרונה הונחתה על ידי קלאומנס הראשון בשנת 494 לפנה"ס, שפגע בארגיבים בצורה אנושה, מה שהותיר את ספרטה ללא גורמים מתחרים בחצי האי. מאמצע המאה ה-6 לפנה"ס הכירו כל ערי יוון בהגמוניה הספרטנית והמפקדים הספרטנים נבחרו להנהיג את הצבא ההלני נגד הפרסים בשנת 480 לפנה"ס, למרות זאת, ספרטה התקשתה למשול ביוון. היא לא התענייתה בטובת כלל יוון והגבילה עצמה לענייני פלופונסוס בלבד. בנוסף היא לא שאפה להשיג שטחים חדשים וכמעט ולא נטלה חלק במפעל הקולוניזציה היווני שהחל במאה ה-8 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-6 לפנה"ס, וכן לא נטלה כמעט חלק במסחר ובחיי התרבות היווניים.
התקופה הקלאסית
המאה החמישית לפני הספירה
בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, הייתה ספרטה בשיא כוחה, אם כי יוקרתה נפגעה בעקבות נפילת שושלתו של פייסיסטראטוס בשנת 510 לפנה"ס, שזכה לתמיכתה. גם המלחמה הנמשכת עם פרס, פגעה במעמדה. אמנם ספרטה פיקדה על צבאותיה של יוון, אך למרות התהילה לה זכתה בקרב תרמופילאי והובלה לניצחון היוונים במלחמה, תרומתה המכרעת של אתונה לניצחון הימי בקרב סלמיס והצי שלה נתפסו כגורם שהכריע את המלחמה. כן העיבה על מעמדה התנהגותם האנוכית של הספרטנים שלא רצו בתחילה להתערב בנעשה מחוץ לגבולות פלופונסוס ורק תחבולות אתונאיות שכנעו אותם.
אחרי קרב פלטאיה (479 לפנה"ס) בו ניצח המצביא הספרטני פאוסניאס את הפרסים, בעיקר בזכות עמידתם האיתנה של כוחותיו, הספרטנים השיבו לעצמם את מעמדם. אך חוסר רצונם להמשיך במלחמה בפרסים לאחר מכן והותרת אתונה לבדה מול האימפריה הפרסית, הביאה את האתונאים להקים ברית משלהם, הליגה האטית-דלית מול פרס. הניצחון בקרב מיקאלה שבא לאחר מכן באותה שנה והושג על ידי הצי היווני, בעיקר האתונאי, הרים את קרנה של אתונה בעיני היוונים. הספרטנים שחששו מתחרות שלחו את פאוסאניאס, מנצח קרב פלטאיה, לפקד על הצי היווני המאוחד, אך למרות הצלחותיו הצבאיות, התנהגותו הרודנית והחשדות שהוא מנהל משא ומתן מאחורי הגב עם הפרסים גרמה לאפורים לנשל אותו מתפקידו. מחליפו דוריס, היה אדם חלש ואיפשר את מעבר הסמכות מספרטה לאתונה. לאחר פרישתה של ספרטה ובעלות בריתה מהמלחמה, נוהלה המלחמה על ידי אתונה והליגה שלה בלבד.
בראשיתה הייתה הליגה האטית-דלית ברית בין שווים, אך לאחר מכן היא הפכה לאימפריה בראשות אתונה. בהתחלה לא עשתה ספרטה שום צעד על מנת למנוע זאת. האינטרסים שלה לא התנגשו באינטרסים של אתונה, היות שאתונה הכלילה בליגה שלה רק את איי הים האגאי וערי החוף המזרחי והצפוני של הים האגאי שבהם לא היה לספרטה עניין. בנוסף לכך הייתה תשומת הלב הספרטנית נתונה לתככיו של פאוסאניאס, שהפעם התחיל לקשור קשרים לא רק עם המלך הפרסי, אלא אפילו עם ההלוטים. המרד של טגאה (בסביבות 473–471 לפנה"ס) העיד על התעוררותה מחדש של ארגוס, ורעידת האדמה של שנת 464 לפנה"ס פגעה בספרטה קשות. מיד אחריה באה התקוממות של ההלוטים המסניים. קימון שכנע את האתונאים לשלוח חיל משלוח לעזרת הספרטנים לדיכוי המרד, אך הספרטנים השיבו אותם הביתה בבושת פנים. הדבר גרם להתמרמרות באתונה, שהדמוקרטיה הישירה שלה התחזקה תחת הנהגתם של אפילטס ופריקלס. האתונאים כרתו ברית עם ארגוס שהייתה גם היא תחת משטר דמוקרטי, מה שגרם לקרע בינם לבין הליגה הפלופונסית.
במלחמה, שבדרך כלל מתייחסים אליה כאל המלחמה הפלופונסית הראשונה, לקחה ספרטה רק חלק קטן ועזרה להביס את האתונאים בקרב טנגרה בשנת 457 לפנה"ס. לאחר הקרב הוכרזה שביתת נשק, שאיפשרה לאתונאים לפרוק את זעמם על הבויאוטים, אנשי פוקיס והלוקרים. בשנת 449 לפנה"ס הוכרזה שוב שביתת נשק לחמש שנים ולאחר קרבות נוספים שבהם הפסידה אתונה אחיזות באדמת יוון היבשתית, ופריצה של מרד במגארה, הוכרז על שלום ל-30 שנה, ככל הנראה בחורף של 446–445 לפנה"ס. אתונה נאלצה לוותר על אי אלו שטחים, אך הסטטוס קוו פחות או יותר נשמר.
מאבק חדש, המוכר בשם המלחמה הפלופונסית השנייה התפרץ בשנת 431 לפנה"ס, בין שתי עדות המרכיבות את יוון, הדורים והאכאים, שניתן לראות בו גם מאבק בין דמוקרטיה לבין אוליגרכיה, אך כמו רוב הסכסוכים האחרים, הבסיס למלחמה זו היה כלכלי בעיקרו.
העליונות האתונאית בים הביאה לפיתוח משמעותי במסחר שלה, וחברות מפתח בליגה הפלופונסית, שעושרן היה מושתת על סחר ימי, כמו קורינתוס, מגארה, סיקיון ואפידאורוס, החלו להיפגע. ספרטה עצמה לא נפגעה, אך נאלצה לצאת למלחמה בעקבות לחץ בעלות בריתה. למרות הכרזת המלחמה, הספרטנים לא ביצעו מהלכים משמעותיים נגד אתונה, מלבד קרבות קטנים וכאשר בשנת 425 לפנה"ס נשבו כמה מאות ספרטנים בקרב פילוס נכרתה הפסקת אש בין הצדדים תחת תנאים הדדיים סבירים.
תנאים אלה מכונים שלום ניקיאס של שנת 421 לפנה"ס שסיים את החלק הראשון של המלחמה. הניצחון הספרטני הסופי בא רק בשנת 404 לפנה"ס, והוא הגיע בעיקר מטעויות האתונאים ולא ממאמץ ספרטני. הטעות המרכזית הייתה מסע המלחמה האתונאי לסיציליה, שנחל כישלון גדול. בוגדנותו של אלקיביאדס, מדינאי ומצביא אתונאי, תרמה גם כן את תרומתה הצנועה לניצחון הספרטני. לאחר הניצחון, החליטו הספרטנים לקחת על עצמם את תפקיד משחררי יוון מהעול הפרסי ויצאו למלחמה נגד פרס, אך היעדר בסיס כלכלי מתאים מנע הצלחות משמעותיות.
המאה הרביעית לפנה"ס
לאחר נפילתה של אתונה, שוב הייתה ספרטה למעצמה החזקה ביוון. ספרטה ביטלה את המשטר הדמוקרטי באתונה והחליפה אותו במשטר אוליגרכי פרו-ספרטני שהורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני. תחת הנהגתו של אגסילאוס השני נראה היה כאילו ספרטה תהפוך את יוון לאימפריה ספרטנית ואגסילאוס אכן יצא למסע מלחמה באסיה הקטנה, אך תסיסה ומתח פנימיים, אילצו אותו לחזור ולהשיב את הסדר על כנו.
בנוסף, אחרי שהסובסידיות הפרסיות פסקו והפרויקט השאפתני של ליסנדרוס לא צלח והוא נהרג בקרב האליאטרוס בשנת 395 לפנה"ס, הובס הצי הספרטני על ידי הפרסים בהנהגתו של קונון האתונאי בקרב קנידוס. האופוזיציה היוונית התחזקה, למרות הצלחותיו של אגסילאוס, וכעבור 20 שנה חודש המאבק הפנימי ביוון. בשנת 387 לפנה"ס נחתם חוזה שלום עם הפרסים הידוע בשם שלום אנטלקידס. לפי החוזה, כל הערים היווניות של אסיה הקטנה וקפריסין חזרו לשלטון פרס. תבאי לא הסכימה לפירוק הליגה הבויאוטית שבראשותה ויצאה למלחמה בספרטה, אותה הביסה בקרב לאוקטרה שהסתיים במותו של המלך הספרטני קלאומברוטוס. התוצאה הבלתי נמנעת של ההפסד הייתה העברת ההגמוניה ביוון מהספרטנים לידי תבאי.
לאחר הקרב, ערך אפמינונדס מתבאי מספר מסעות מלחמה לתוככי פלופונסוס. כתוצאה מהפלישות האלה, נקרעה מסניה מהמדינה הספרטנית ונוסדה עיר חדשה, מגלופוליס ששימשה כבירה של ארקאדיה. לא רק זאת, הצבא הזר הרס את כל החלק הדרומי של הפוליס. במסע המלחמה האחרון של אפמינונדס הוא התנגש עם הספרטנים בקרב מנטיניאה בשנת 362 לפנה"ס. התבנים, בברית עם הארקדים, המסנים והארגיבים, ניצחו את הכוח המשולב של מנטיניאה, אתונה וספרטה. אפמינונדס עצמו נהרג בקרב, אך למרות זאת, לא הצליחה ספרטה לזכות מחדש במעמדה. היא המשיכה להתקיים בגבולות המקוצצים תוך שהנוכחות העוינת של מסניה וארקאדיה משאירה אותה בחשש תמידי לביטחונה. היא חברה לאתונה ואכאיה בניסיונות לבלום את פיליפוס השני במעבר תרמופילאי על מנת למנוע ממנו את הכניסה לפוקיס, אך פרט לניסיון זה, היא לא לקחה חלק במלחמה היוונית בכיבושים של פיליפוס ממוקדון.
לאחר קרב כירונאה סירבה ספרטה להכיר בעליונותה של מוקדון ולא הצטרפה לליגה הקורינתית. בהיעדרו של אלכסנדר הגדול ששהה במסע המלחמה שלו בפרס, ניסתה ספרטה להתמרד תחת הנהגתו של אגיס השלישי, אך אנטיפטרוס, המצביא של אלכסנדר ביוון, דיכא אותו. ניסיון נוסף נעשה בימי מלכותו של ארכידאמוס הרביעי בשנת 294 לפנה"ס אך גם ניסיון זה לא צלח.
התקופה הלניסטית
המאה השלישית לפנה"ס
בשנת 272 לפנה"ס הותקפה העיר בידי כוחותיו של פירוס מלך אפירוס, אך התקפה זו נהדפה. בסביבות 242 לפנה"ס פלש הצבא האיטולי ללאקוניה תוך כדי גרימת נזק עצום ושיעבוד חלק ניכר מהאוכלוסייה (לפי מקורות שונים בין 10,000 ל-50,000 בני אדם).
רפורמות בספרטה
שמאל|ממוזער|250px|ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית וההלניסטית – אחת הסיבות החשובות לירידת כוחה
ההידרדרות במצבה של ספרטה שהחלה עוד בשלהי התקופה הקלאסית, הגיעה לשיאה בתקופה ההלניסטית. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה הידלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטניים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך מפני שינויים כלכליים מפליגים שהתרחשו בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית.
הרפורמות של אגיס הרביעי
אגיס הרביעי מהשושלת האאוריפונטידית (שלט בין 244 לפנה"ס ל-241 לפנה"ס) ניסה להפוך מגמה זו על ידי רפורמות חברתיות-כלכליות מרחיקות לכת. מה גם שתבוסות צבאיות נגד מגלופוליס ונגד מנטינאה (סביבות 250 לפנה"ס) שקדמו לעלייתו של אגיס לשלטון הדגישו את הצורך ברפורמות. השלב הראשון והחשוב מכל היה שמיטת חובות כללית. היות שמתוך 700 אזרחים ספרטנים – 600 היו נתונים בחובות כבדים. שלב נוסף היה חלוקה מחודשת של האדמות, כדי להגדיל את כמות האזרחים ולהקטין את הקיטוב החברתי-כלכלי בחברה הספרטנית. כמו כן, ביקש אגיס לחדש את ימיה של האגוגה – שיטת החינוך הספרטנית, שהתדרדרה מאוד כ-30 שנים לפני עלייתו לשלטון.
מלכי ספרטה היו מוגבלים בכוחם הפוליטי. עיקר תפקידם היה צבאי ודתי ואילו בענייני מדיניות הכריעו גופים אחרים: האפורים, הגרוסיה (מועצת הזקנים) והאַפֶּלַה (אספת העם); יתרה מכך, בספרטה שלטו שני מלכים משני בתי מלוכה. לכן, כדי להעביר את הרפורמות הזדקק אגיס לשיתוף פעולה מצדם של הגופים האחרים. כדי לזכות בתמיכה זו, הצליח אגיס לגרום לבחירתו של ליסנדרוס בן ליביס לאפורוס, אך זה לא הספיק. הצעת החוק נתקעה בגרוסיה ובלי רוב בגרוסיה לא הייתה יכולה לעבור לאשרור אספת העם. גרוע מכך, המלך השני, לאונידס השני מהשושלת האגאידית, התנגד לרפורמות. אגיס הצליח, בעזרתו של ליסנדרוס, להדיח את לאונידס מכסאו ובזכות כך עברה הצעת החוק בגרוסיה. במקומו עלה על הכס האגאידי חתנו, קלאומברוטוס.
תרגילי השהייה פוליטיים בהם נקטו מתנגדיו של אגיס דחו את ביצוע הרפורמות הלכה למעשה ובזמן מכריע זה ביקש אראטוס, סטרטגוס של הליגה האכאית, את עזרתה של ספרטה נגד הליגה האיטולית. ספרטה הייתה מחויבת להיענות לבקשת העזרה של הליגה האכאית בגלל הברית בין השתיים. אגיס יצא בראש הצבא הספרטני לעזרת האכאים. מתנגדיו ניצלו את היעדרותו וסיכלו את הרפורמות. תקופת כהונתו של ליסנדרוס הסתיימה ואילו מתנגדיו הפוליטיים של אגיס הביאו לחזרתו של לאונידס המודח, שהופיע בראש צבא שכירים. כשחזר אגיס לספרטה מתנגדיו גררו אותו למשפט ראווה מבוים שבו ישבו בדין מתנגדיו הפוליטיים והוא הוצא להורג. קלאומברוטוס ניצל בכך שברח למקדש פוסידון בטָינָרוֹן (כיום כף מטפן).
הרפורמות של קלאומנס השלישי
ממוזער|קלאומנס השלישי, הרפורמטור הגדול של ספרטה
בעקבות הוצאתו להורג של אגיס, קלאומנס השלישי, בנו של המלך לאונידס השני מהשושלת האגידית, עלה לשלטון בשנת 235 לפנה"ס. הוא נשא לאשתו את גרושתו של אגיס והחל בשיקום הצבא הספרטני, לאחר מכן פתח במערכה צבאית מוצלחת נגד מגלופוליס.
המצב החברתי-כלכלי בספרטה נותר קשה וקלאומנס שכל כך התנגד בשעתו לרפורמות של אגיס, החל בביצוע רפורמות דומות, אם כי מקיפות יותר. בניגוד לאגיס, שניסה לפעול במסגרת ההליך החוקי הקיים, ביצע קלאומנס הפיכה של ממש בשנת 227 לפנה"ס. קלאומנס השתמש במערכה הצבאית נגד מגלופוליס כדי להסתיר את תוכניתו להפיכה צבאית. הוא הותיר את עיקר הצבא באזור בחזית, וחזר עם קומץ שכירי חרב נאמנים לספרטה. בעזרתם של אלה ביצע את ההפיכה. הוא דאג להרחיק את האפורים מהעיר. זמן קצר לאחר מכן נרצחו ארבעה מתוך חמשת האפורים על ידי אנשיו ואילו האפורוס האחרון ברח. ו-80 מהאזרחים הספרטנים העשירים ביותר, שהיו מהמתנגדים העיקריים לרפורמה, הוגלו.
כאמור הרפורמה של קלאומנס הייתה מקיפה הרבה יותר מזו של אגיס. לא רק שחובות עבר נשמטו, אלא האדמה חולקה מחדש. בנוסף, פתח קלאומנס גם בסדרת רפורמות בממשל הספרטני. מוסד האפורים בוטל, ומוסדות ישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית) וסיסיטיה (סעודה משותפת) הוחזרו. כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ – הבחירות לחברות במוסד היוקרתי הוסבו ככל הנראה לשנתיות וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף – פטרונומוס, שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה. קלאומנבס הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו – מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בסופן של הרפורמות גדל מספר האזרחים הספרטנים מכ-700 לכ-4,000.
מלחמת קלאומנס
בקרב סלאסיאה הובס קלאומנס על ידי הכוח המשולב של אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון והליגה האכאית. מותו של המלך הספרטני בעת מסעו למצרים שמה קץ לניסיונות השיקום של ספרטה. הרפורמה בוטלה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנטיגונוס לאחר קרב סלאסיה וגם שלטון המונרכיה הכפולה נפל. לאחר חילופי שלטון אינטנסיביים שכללו המלכה ורציחה של מספר מלכים, תפס המצביא נאביס את השלטון ומשל בספרטה בכוח הזרוע של שכירי חרב זרים.
התקופה הרומית
העימותים בין הליגה האכאית לבין מוקדון לא פסקה עד אשר רומא שלחה את צבאה בראשותו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס למלחמה נגד פיליפוס החמישי, מלחמה הידועה בשם המלחמה המוקדונית השנייה. בזמן המלחמה, הוכרח נאביס להיכנע ולסגת מכל אחיזותיו מחוץ ללאקוניה, תוך כדי ויתור על הצי ועל הבסיסים הימיים ותשלום קנס של 500 טלנטים.
נאביס נהרג על ידי מתנקשים, בשנת 192 לפנה"ס וספרטה שולבה בכוח בליגה האכאית תחת הנהגתו של פילופוימן. העניין גרם לתסיסה בתוך ספרטה, שהביאה להתערבות אכאית מזוינת שהסתיימה בדרישה מספרטה להרוס את חומותיה, לפזר את חיל השכירים שלה ולהחליף את החוקה הליקורגית הישנה בחוקים אכאים. ב-188 לפנה"ס ניסו הספרטנים לבקש את עזרתו של הסנאט הרומאי. הסנאט פסק לטובת ספרטה, ובסופו של דבר בשנת 146 לפנה"ס בוטלה הליגה ויוון צורפה לפרובינקיה הרומית של מוקדון.
עבור ספרטה הייתה זו תקופה של רגיעה יחסית ורווחה כלכלית. בתור בעלת ברית של רומא, לא הייתה נתונה למיסוי ישיר.
ספרטה בימי הביניים
בשנת 406 החריב אלאריק הויזיגותי את העיר. לאחר מכן התיישבו באזור שבטים סלאביים, בעיקר המלינגים ואזרטים, שמאוחר יותר נכנעו לאימפריה הביזנטית. הפרנקים בהגיעם למוראה (חצי האי פלופונסוס) גילו עיר מבוצרת בשם לאקדיימוניה, שזוהתה עם ספרטה. בשנת 1249 בנה גיום השני וילאהרדואין מבצר בעיר מיסטרס, כ-3 ק"מ צפונית מערבית לספרטה העתיקה. המבצר עבר לידי הביזנטים, עד אשר האימפריה העות'מאנית בראשותו של הסולטאן מהמט השני כבשה את העיר בשנת 1460. בשנת 1687 העיר עברה לרשותה של ונציה ונכבשה בחזרה על–ידי הטורקים כשלושים שנה לאחר מכן.
תרבות וחיי חברה
שמאל|ממוזער|250px|חורבותיה של ספרטה
המאה ה-5 לפנה"ס, התאפיינה ביריבות תרבותית גדולה בין אתונה לבין ספרטה. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, אתונה שמה דגש על פיתוח המחשבה וערכי האסתטיקה.
בתחום החינוך – אגוגה – הייתה ספרטה יוצאת דופן בתקופתה. בכך שהנהיגה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, שהיה מבוסס על אימונים גופניים. עד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" – הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). גם חינוך הנערות כלל אימונים גופניים. הנושא היחיד בתחום החינוך שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.
ההופעה הספרטנית
הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, עטה הספרטני על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל ליוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים ועבור גנרלים. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. צורת המטה הנפוצה הייתה T. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריצי התרבות הספרטנית ביוון.
הספורט בספרטה
אולי כיוון שנמצאו במצב מלחמה מתמיד ושלטו על אוכלוסייה משועבדת הגדולה מהם פי 25, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטני נודע בצביונו הספורטיבי. הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה, ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוראוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות.
למרות כישוריהם, בני ספרטה, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים והדירו רגליהם מהן, אולי בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה, שהצליחו מאוד בתחרויות אלו.
דת
הדת שהייתה נהוגה בספרטה לא הייתה שונה מהדת היוונית העתיקה, אך בדומה לערים אחרות גם בה היו דגשים מסוימים המותאמים לטעמם של בני המקום. הדת תפסה מקום חשוב יותר בספרטה מאשר בפולייס האחרות. הגאוגרף והתייר היווני פאוסניאס מזכיר 43 מקדשים לאלים, 22 מקדשים לגיבורים, תריסר פסלי אלים וארבעה מזבחות.
תפקיד מרכזי בפנתאון הספרטני תפסה אלת הציד ארטמיס. היה לה תפקיד חשוב בכל החגיגות הדתיות של ספרטה. פן נוסף היה פולחנו של גיבור מלחמת טרויה, אכילס. פולחנם של גיבורי מלחמת טרויה נוספים היה מקובל גם הוא, אם כי בהיקף קטן יותר. כמו כן סגדו הספרטנים גם לזוג התאומים קסטור ופולוקס. הדואליות שלהם מצאה את ביטויה המעשי לפי הספרטנים בקיום המלוכה הכפולה בעיר. בין הסגולות שיוחסו להם היה השמירה על חיי הלוחמים בקרב. פולחנו של הרקלס תפס גם כן מקום מרכזי מאוד בפולחן הספרטני. תריסר מטלותיו סימלו בעבורם את הרוח הספרטנית.
תפקיד הכוהנים הגדולים נשמר למלכים. הם אלה שהקריבו את הקורבנות הפומביים הגדולים. הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות ופעמים רבות כלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלים.
מדינה וחברה
מבנה האוכלוסייה
הומואוי (ὁμοίοι) היו אזרחים בעלי זכויות מלאות, שכונו גם "ספרטיאטים". קבוצה זו כללה רק גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה), בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא. לכל ספרטני הוקצתה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים. ספרטני שאיבד את חלקת האדמה, איבד את מעמדו כאזרח. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס, גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. כל אזרח ספרטני חויב לשרת בצבא עד גיל 60.
פריאויקים (περίοικοι) – ביוונית "היושבים מסביב". היו בעלי זכויות תושב, שלא כללו רשות לקחת חלק בהצבעות. הם עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
הֶלוֹטִים – התושבים המקוריים של מסיניה, בעת כיבושה על ידי ספרטה. מעמדם היה של עבדים נטולי זכויות כלשהן. הם היוו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה שמשו ההלוטים בדרך כלל כחיילים בעלי חימוש הקל.
המותאקים היו צאצאי אבות ספרטנים ואמהות הלוטיות או ילדיהם של ספרטנים עניים.
צורת השלטון
שמאל|ממוזער|250px|פסל בדמותו של ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את החוקה הספרטנית
לפי המסורת הספרטנית, עוצב המשטר הייחודי של ספרטה על ידי המחוקק ליקורגוס, כך שיהיה בעל אופי ממוזג, המורכב מיסוד מלוכני, יסוד אוליגרכי ויסוד דמוקרטי. בראש המדינה עמדו בו זמנית שני מלכים, שעיקר סמכותם הייתה בתחום הצבאי והדתי; לצדם פעלה הגֵרוּסִיָה – מועצת זקנים שהייתה מעין מועצה מחוקקת, והאַפֵלה – אספת האזרחים-הלוחמים, שזומנה מפעם לפעם לאשר החלטות הרות גורל של הגרוסיה. אספת האזרחים בחרה גם את האֶפורים – חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה והיו אף בעלי סמכויות פיקוח על המלכים.
היסוד הדמוקרטי במשטר הספרטני התייחס רק לשכבה צרה של מי שהיו בעלי זכויות אזרח – הספרטנים; הללו מנו בתקופת השיא 10,000 גברים. על גברים אלו, שגודלו מילדות להיות חיילים, נאסרה כל עבודה נוספת. הם קיבלו בעלות על אדמות, שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר, ומהן התפרנסו. מגיל 30 ואילך נעשו הספרטנים בעלי זכות בחירה, ומגיל 60 יכלו להיבחר לגרוסיה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה.
הכלכלה הספרטנית
הכלכלה בספרטה, כמו בכל העולם באותם ימים, הייתה מבוססת על חקלאות; אבל האזרחים הספרטנים, שהיו בעלי הקרקע, לא עסקו בעבודת כפיים – זו הייתה מלאכתם של ההלוטים. בתאוריה, כל האזרחים הספרטנים היו אמורים להיות שווים זה לזה בעושרם. על מנת להבטיח שוויון זה, ליקורגס אסר על החזקת מטבעות זהב וכסף. המטבע הספרטני היה עשוי מברזל. היות שמטבעות ברזל היו חסרי ערך במדינות אחרות, המסחר הספרטני היה דליל ביותר. ליקורגוס גירש את בעלי "המקצועות המיותרים" מספרטה. האיסור על החזקת מטבע עובר לסוחר גרם לכך שבעלי מקצועות כאלה לא שבו לספרטה גם אחרי מותו של ליקורגוס. הספרטנים ניהלו אורח חיים סוציאליסטי ונהגו לחלוק את רכושם עם ספרטנים אחרים. על פי החוק, הספרטני היה יכול להיכנס לבית השכן ולקחת את מה שרצה, בתנאי שהשכן לא היה צריך את החפץ לעצמו.
השוויון הזה נפגע בצורה קשה אחרי המלחמה הפלופונסית. הכנסת מטבעות זהב וכסף יצרה פערים בין המעמדות ופגעה במבנה החברה הספרטנית. יצירת המעמדות וירידת הספרטנים מנכסיהם דיללה את מאגר הכוח הצבאי של ספרטה, שכן לפי החוקה, רק ספרטני בעל רכוש היה יכול לשרת בצבא. על מנת להתמודד עם בעיה זו ניסו מספר מלכים ספרטנים לבצע רפורמות חברתיות (ראו לעיל).
מעמד הנשים
הנשים הספרטניות, אף שלא היו שוות זכויות לגברים, נהנו מחופש רב יותר מאשר בשאר העולם היווני. הן הורשו להחזיק רכוש משל עצמן, לנהל אותו וכן לנהל את רכוש קרובי משפחתן, הגברים שיצאו למלחמה. חוקי הגירושים היו זהים לגברים ולנשים. כמו כן, אם לאישה לא היו אחים, היא ירשה את רכוש משפחתה. בחורות התאמנו בעירום, בדומה לבחורים, והורשו להשתתף בחגיגות הגימנופדיה ("חגיגות הצעירים הערומים").
השירות והאימון הצבאי
שמאל|ממוזער|250px|פסל של הופליט ספרטני מהמוזאון הארכאולוגי של ספרטה
האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפורוס למשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל זה.
מסופר שזמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני מועצת הזקנים ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיזית, הוא הושלך מראש הצוק בהרי טייגטוס לתוך נקיק שכונה "אַפּוֹתֵטַס" (יוונית: ἀποθέτας "הפקדות" בלשון נקיה). עם זאת, חפירה ארכאולוגית שנעשתה במקום לא גילתה ממצאים לשלדי ילדים. כן נמצאו שלדים של אנשים בוגרים, כך שייתכן שמדובר במיתוס ולא בפרקטיקה שהייתה מקובלת הלכה למעשה.
בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו. בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו ועבר לרשות המדינה. הילד נלקח לאגוגה – אימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. כן הוספו לקשיי הטירונים כמות מצומצמת של אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון שלו (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.
בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל כ-15 חברים שסעדו יחד, נלחמו יחד, ישנו יחד ועוד. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד המעקב על ההלוטים הופקדו בידי משטרה חשאית, הקריפטיה.
היסטוריוגרפיה ומחקר מודרני
פרט לחיבוריו של קסנופון, נכתבו יתר החיבורים בידי אנשים שחיו מחוץ לספרטה. במהלך המאה ה-6 לפנה"ס ספרטה החלה להיסגר ובאופן רשמי לא לאפשר לזרים להיכנס אליה או לספרטנים לצאת ממנה. היא אף נהגה בגירוש זרים, קסנלאסיה (ξενηλασία), מחשש שאלו ישפיעו לרעה על האוכלוסייה בה, . הספרטנים לא צפו בקומדיות או טרגדיות, . יתרה מכך, מאחר שהחיים בספרטה הוקדשו לרוב לאימון וללחימה, הייתה נהוגה חשאיות יתרה והפצת שמועות כזב על התנהלותה הפנימית. אלו אשר חיו מחוץ לספרטה לא יכלו לדעת מה באמת התרחש בה. כל המידע על ספרטה התקבל מגורם שלישי. אולייר (Francois Ollier) טבע בשנות השלושים של המאה ה-20, את המונח "le mirage spartiate". ולכן עד היום יש חילוקי דעות בנוגע לזהותה האמיתי של ספרטה.
בעיה נוספת עם המקורות הוא תארוך החיבורים וכתיבתם. ספרטה הגיעה לשיא עוצמתה במהלך התקופה הקלאסית, לאורך המאה ה-6 עד המאה ה-4 לפנה"ס, שבהן היה שינוי משטרי ותרבותי בחברה והחלה לשנות את ערכיה בתקופה הקלאסית. קספונון בעצמו עמד על השינויים, . אוכלוסייתה הקטנה שמנתה בשיאה לא יותר מעשרת אלפים איש, יכלה בקלות להיות מושפעת מרעיונות אשר חדרו לאנשיה בעקבות המערכות הצבאיות המרובות של ספרטה מחוץ לשטחה. בנוסף, נכנסו לספרטה זרים: תלמידים, עבדים ושוהים חיצוניים. קסנופון עצמו היה זר. סימונידס, אופוליס, קרטינוס והורטודוס ביקרו בה.
קסנופון כתב במהלך המאה הרביעית לפנה"ס וחי בספרטה. אריסטו, שכתב על ספרטה גם הוא כתב במאה הרביעית לפנה"ס אבל לא התגורר בה. פלוטארכוס כתב במאה הראשונה לספירה ואומנם ביקר בספרטה אבל הפרשי הזמן השפיעו ללא ספק על אמינות חיבורו. כאמור, יש לקחת בחשבון גם את השינויים שחלו בחברה. אמנם ספרטה המשיכה להיות סגורה רשמית עד לתקופת מלכותו של אגיס הרביעי אבל בפועל היא עברה שינויים חברתיים, כלכלים ושלטוניים בדיוק כפי שכל חברה אחרת עוברת במהלך השנים.
ספרטה המודרנית
במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה התקיימה ספרטה ככפר קטן לצידו של מיסטרס, יישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לו את שמה. העיר תוכננה על ידי אדריכלים זרים. ספרטה היא בירת חבל לקוניה. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב איטי. בשנת 2001 התגוררו בתחום השיפוט המוניציפלי של ספרטה כ-18,000 תושבים.
החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה-19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים של ספרטה.
ראו גם
תאורית ספרטה
הצבא הספרטני
לקריאה נוספת
משה עמית. תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ן.
קסנופון. מדינת הספרטנים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, 2011.
פלוטרכוס. ספרטה – אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.
ניל בר, שווים - סיפורה של ספרטה, הוצאת זרש, 2021
Paul Cartledge, Sparta and Lakonia. A Regional History, 1300-362 B.C.. N.Y. and London, Routledge, 2002 (2nd edition).
Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
קישורים חיצוניים
אתונה מול ספרטה, באתר מגזין e-mago
אתר שמוקדש לספרטה העתיקה
אתר מקיף על ההיסטוריה של ספרטה העתיקה
הערות שוליים
*
קטגוריה:יוון: ערים
קטגוריה:ערים עתיקות שנהרסו
| 2024-10-03T06:25:00
|
אינפוגרפיקה
|
אינפוגרפיקה (באנגלית: Information graphics או Infographics) היא סוגה בתחום תקשורת חזותית שמשתמשת בשילוב של הדמיית נתונים, תמונות וטקסט להעברת מידע הסברתי שלא ניתן להעביר בפשטות ובמהירות דרך טקסט בלבד. בדרך כלל זה כולל מידע מופשט, כמו נתונים ותהליכים, מידע נסתר, כמו המבנה הפנימי של גוף האדם או מכונה והנחיות לפעולה.
אינפוגרפיקה מיועדת לקהל הרחב ומשמשת לצורך הסבר מידע בתקשורת ההמונים.
יוצר האינפוגרפיקה מחליט מראש על אופן ההסבר של סיפור, מידע או מסר שהוא רוצה להעביר ולאיזו השפעה הוא רוצה לגרום. לפי הגדרה זו, אינפוגרפיקה היא מקבילה חזותית לכתבת פרשנות או סיקור. אינפוגרפיקה מציגה רק את המידע הספציפי שתומך במטרת ההסבר. זאת, בניגוד להצגת מידע שמאפשרת למשתמשים בה לחקור ולהפיק תובנות מן הנתונים באופן עצמאי.
אחד מחוקרי האינפוגרפיקה המודרנית הוא פרופסור אדוארד טאפטי, אשר כתב מספר ספרים בנושא. בספריו מרבה טאפטי לתת דוגמאות מההיסטוריה ולהזכיר שהסינים היו מהראשונים שהשתמשו באינפוגרפיקה. תחום זה נהנה מהתפתחות רבה בתחילת המאה ה-21 וניתן לראות שילוב אינפוגרפיקה הולך וגובר בעיתונות, גאוגרפיה, חינוך, שיווק.
ראו גם
הדמיית נתונים
מערכת מידע גאוגרפי
ניתוח מערכות מידע
עיצוב מידע
סימולציה
החזיית מידע
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של אדוארד טאפטה
הרצאה של רוני לוית בנושא אינפוגרפיקה
הערות שוליים
*
קטגוריה:טכנולוגיה תקשורתית
קטגוריה:מידע
קטגוריה:עיצוב גרפי
קטגוריה:ארגון מידע
| 2024-07-12T09:11:47
|
זוג שזור
|
שמאל|ממוזער|250px|איור של זוג גידים שזור
זוג שזור (באנגלית: Twisted Pair) הוא כבל חשמלי המורכב מזוג גידים מוליכים אשר כל אחד מהם מורכב ממוליך פנימי ומשכבת בידוד חיצונית, והם שזורים זה על זה.
כבלי זוג שזור נפוצים להעברת אותות תקשורת חשמליים בתשתיות של מערכות טלפוניה וכחלק מכבלים מורכבים יותר, המכילים בתצורות שונות זוג שזור אחד או יותר (כבל Ethernet, לדוגמה). יתרונותיו של הזוג השזור, בהשוואה לכבלי תקשורת אחרים, הם גודל פיזי קטן, משקל נמוך, פשטות בייצור ובשימוש (חיבור על ידי הדקים לחיצים, נועלי כבל, או הרכבה של סוגי מחברים אחרים), ויכולת טובה להתמודד עם הפרעות באות (ראו גם ).
עמידות להפרעות
השימוש בזוג שזור הוא לרוב בצורה הפרשית (דיפרנציאלית). בצורה זו נשלחים אותם האותות בשני הגידים, אך בקוטביות הפוכה. על מנת לגלות את האות המקורי, המקלט נדרש לבצע חיסור בין האותות שבשני הגידים. מאחר שזוג הגידים הוא שזור, הפרעה אלקטרומגנטית שמגיעה לאחד הגידים, תצטרף במידה דומה גם לגיד ההפוך. חיסור של ההפרעה מאחד הגידים בהפרעה הדומה בכבל ההפוך, ייצור אפקט של ביטול כמעט מוחלט של ההפרעה.
בנוסף, כיוון שכל גיד נושא את אותו האות אך בקוטביות הפוכה, הפליטה האלקטרומגנטית של כל גיד מבטלת את הפליטה מהגיד השני. בסיכומו של דבר הפליטה האלקטרומגנטית הכוללת של הזוג השזור קטנה משמעותית מפליטה של כל גיד בנפרד, זאת בניגוד למצב שבו זוג גידים אינו שזור. כאשר זוג הגידים אינו שזור, אחד הגידים יימצא קרוב יותר למקור הפרעה, ויספוג יותר הפרעה מאשר הגיד השני. במצב זה חיסור בין האותות שבגידים יניב רק ביטול חלקי של ההפרעה הכוללת.
אחד הנתונים המגדירים בצורה טכנית את הזוג השזור הוא קצב השזירה (ובאנגלית Twist Rate). נתון זה מציין את כמות הליפופים של גיד אחד על משנהו, ביחידת אורך אחת של כבל התקשורת. כללית, קצב שזירה גבוה יותר הוא יקר יותר ומקנה עמידות גבוהה יותר מהפרעות ומזליגת אותות.
בכבלים המורכבים ממספר זוגות שזורים נהוג להשתמש בזוגות שזורים בעלי קצבי שזירה שונים. זאת משום שאם לשני זוגות שזורים, המרכיבים את הכבל היה אותו קצב שזירה, אחד הגידים מהזוג הראשון היה תמיד יהיה קרוב יותר לאחד הגידים מהזוג השני. במצב כזה לא מתאפשר אפקט ביטול הפרעות בין הפרעות ההשראה של הזוגות השונים שבתוך הכבל, זה על זה.
היסטוריה
מערכות הטלפוניה הראשונות השתמשו בקווי טלגרף. כאשר החלו להיפרס הרכבות הקלות הראשונות, הן פעלו באמצעות קווי חשמל עיליים, שגרמו להשראת הפרעות בקווי הטלפון. בעיות אלו גרמו לתביעות משפטיות ולבסוף להסבת תשתית הטלפון לממשק הפרשי-מאוזן. לשינוי זה הייתה תועלת נוספת, בכך שהקווים החדשים היו בעלי ניחות נמוך יותר, ולכן אפשרו מרחק גדול יותר בין מכשירי הטלפון לבין המרכזיות.
כאשר גם מערכות להפצת חשמל נפרסו, היה שימוש משותף באותם העמודים, והם החזיקו גם את קווי הטלפון וגם את קווי החשמל. במצב זה, השימוש בממשק הפרשי-מאוזן לא מנע את ההפרעות, ושוב נוצרה השראה הדדית בין התשתיות השונות. על-מנת לבטל את ההפרעה הגידים של תשתית הטלפון החליפו את מיקומם (ימין-שמאל) אחת לכמה עמודי תשתית. בגלל המסלול הפיזי הדומה בין קווי הטלפון וקווי החשמל, החלפת מקום זו יצרה בקירוב את אותה ההפרעה בשני הגידים של הטלפון, והפרעה זו בוטלה על ידי חיסור האותות בין שני הגידים.
גם כיום, במספר אזורים כפריים בעולם, עדיין יש שימוש בשיטת ההחלפה בין כבלי הטלפון.
דוגמאות כבלים
שמאל|ממוזער|250px|
שמאל|ממוזער|250px|
שמאל|ממוזער|250px|
שמאל|ממוזער|250px|
UTP
Unshielded twisted pair הוא כבל זוגות שזורים בעל שמונה גידים (ארבעה זוגות) ללא סיכוך. UTP הוא הכבל הנפוץ ביותר ברשתות מחשבים כיום בשל מחירו הזול, הקלות שבהתקנתו והביצועים הטובים ביחס לפתרונות אחרים.
STP
Shielded Twisted Pair הוא כבל זוגות שזורים בעל שמונה גידים (ארבעה זוגות) כאשר לכל זוג גידים קיים סיכוך. נפוץ בעיקר ברשתות מחשבים בהן השימוש ב־UTP לא אפשרי בשל בעיות של הפרעות אלקטרומגנטיות (בקרבת חוטי חשמל לדוגמה), ברשתות בהן המרחק בין שני מכשירים גדול (עשרות מטרים) וברשתות מסוג Token ring. כיום השימוש בכבלי STP נעשה נדיר יותר ויותר בשל העלייה בביצועים של כבלי ה־UTP הזולים באופן משמעותי.
FTP
Foiled Twisted Pair הוא למעשה כבל UTP בעל סיכוך חיצוני לכל שמונת הגידים ביחד, שנועד להקטין את הרגישות להפרעות חיצוניות. נקרא גם Screened Unshielded Twisted Pair (בקיצור S/UTP) או Screened Foiled Twisted Pair (בקיצור S/FTP).
S/STP
Screen Shielded Twisted Pair הוא כבל זוגות שזורים בעל שמונה גידים (ארבעה זוגות) כאשר לכל זוג גידים קיים סיכוך ובנוסף הוא מכיל גם סיכוך חיצוני לכל שמונת הגידים, המספק הגנה נוספת מפני הפרעות אלקטרומגנטיות. כבל ה"S/STP" מספק את ההגנה הטובה ביותר נגד הפרעות אלקטרומגנטיות חיצוניות ופנימיות.
ראו גם
תקשורת מחשבים – מונחים
RJ-45
TIA-568
קישורים חיצוניים
קטגוריה:חומרה
קטגוריה:כבלי תקשורת
| 2023-06-01T09:11:25
|
UTP
|
REDIRECT זוג שזור#UTP
| 2005-06-10T17:44:26
|
STP
| 2019-06-21T11:26:01
|
|
קרל מאי
|
קרל פרידריך מאי (בגרמנית: Karl Friedrich May; 25 בפברואר 1842 – 30 במרץ 1912) היה סופר גרמני. התפרסם בשל ספרי המערב הפרוע שכתב.
מאי נולד בארנסטאל שבסקסוניה, גרמניה. הוא היה הילד החמישי מבין 14 ילדיה של משפחה ענייה. לפי דבריו באוטוביוגרפיה שלו, סמוך ללידתו התעוור, עד שנותח בגיל 4 והושב לו מאור עיניו. הוא למד הוראה בוולדנבורג שבסקסוניה החל מ-1865. כשהחל את הכשרתו כמורה, הוא פוטר לאחר שגנב ששה נרות. מאי ערער והורשה להמשיך בהכשרתו בפלאואן. לאחר שחברו לחדר האשים אותו בגניבת שעון, מאי נכלא לשישה שבועות בקמניץ, ורישיונו להוראה נשלל. לאחר מכן עסק ללא הצלחה רבה במתן שיעורים פרטיים בשפות שונות ובנגינה ואף הקים מקהלה ותזמורת. מאי הסתבך שוב בפלילים ונכלא לארבע שנים, בין 1865 ל-1869, בטירת אוסטרשטיין שבצוויקאו. עקב התנהגותו הטובה, מונה מאי לאחראי הספרייה בכלא וקרא מאות ספרים. כן הכין רשימה של כל הספרים שברצונו לכתוב. לאחר שהשתחרר חזר לחיי הפשע, כשהוא מתחזה לדמויות שונות, כגון רופא או שוטר, ומשתמש בכושר המצאתו לבדות סיפורים על מנת להשיג כסף מאנשים. הוא נעצר, והצליח להימלט בזמן שהועבר לחקירה. הוא ברח לבוהמיה, שם נעצר בעוון שוטטות. מאי הוחזר לסקסוניה ונכלא לארבע שנים נוספות בעיר ולדהיים. בכלא פגש איש דת קתולי שעזר לו רבות.
בשנת 1874, לאחר שחרורו, שב לבית הוריו והחל בכתיבה (ולא כמו במיתוס אשר נרקם אודותיו, לפיו ישב וכתב את הספרים בכלא). הוריו מכרו את חיבוריו להוצאת ספרים ידועה, מה שהפך את מאי לסופר ידוע על אף שעל יצירות רבות חתם בשמות בדויים. סיפורי ההרפתקאות שכתב מתרחשים במערב הפרוע באמריקה ובמזרח התיכון.
ב-1899–1900 ערך מסע ארוך במזרח התיכון, ביקר בארץ ישראל והגיע עד לאי סומטרה.
מאי ביקר לראשונה בצפון אמריקה בשנת 1908, זמן רב לאחר שספריו יצאו לאור, וגם בביקור זה לא הרחיק מעבר למדינת ניו יורק. תיאוריו המפורטים של החיים במערב הפרוע לא התבססו על ניסיונו האישי, אלא על דמיונו ועל מקורות מידע שעמדו לרשותו (ספרי מסעות וכדומה). הוא פרסם את ספריו תחת שמות עט רבים.
גיבורי ספריו הם וִינֶטוּ, האינדיאני, יד הנפץ (Old Shatterhand), חברו הלבן, יד האש ודמויות נוספות. חלק מהספרים שכתב עסקו בקורות גיבורי העלילה במדבריות ערב ובאורח החיים של שבטי הבדואים ובחלקם גם תיאר את קורותיהם של מלחי ספינות פירטים.
ספריו של קרל מאי זכו להצלחה רבה באירופה ותורגמו ליותר משלושים שפות, בהן עברית. לפי אונסק"ו, מאי הוא הסופר הגרמני המתורגם בתדירות הגדולה ביותר. לפי אנציקלופדיה שהוקדשה למאי, הוא הסופר הנקרא ביותר בלשון הגרמנית, ומספר העותקים של ספריו נאמד בכ-200 מיליון. רבים מספריו עובדו לסרטים ולסדרות טלוויזיה.
קרל מאי נפטר בראדבל שבסקסוניה. מדענים שבדקו את שרידי גופתו ב-2014 הסיקו שמאי נפטר כתוצאה מהרעלת עופרת במים, וכן מחשיפה לטבק.
בספרו "מיין קאמפף" כותב היטלר בהתלהבות על ספריו של מאי. לדעת היטלר, העובדה שמאי לא ביקר באתרים בהם מתרחשים סיפורי ההרפתקאות שלו באמריקה רק מעידה על כושר הדמיון וההמצאה שלו ועל גדולתו הספרותית. היטלר המליץ לגנרלים של הצבא הנאצי על ספריו של מאי, דאג שספריו יחולקו לחיילים, והילל את כושרו הטקטי של וינטו האינדיאני, גיבורו של מאי. הערצתו של היטלר לקרל מאי גרמה לקלאוס מאן להאשים את מאי (שנפטר ב-1912) בכך שהיה "מנטור" של היטלר. אולם היטלר התעלם לחלוטין מיחסו החיובי יחסית של קרל מאי ליהודים, ומגישתו ההומניסטית שהייתה אפילו פאציפיסטית.
אחדים מספריו שיצאו לאור בעברית
יד הנפץ (Old Shatterhand) תורגם מגרמנית על ידי יצחק הירשברג והופיע במהדורה של שנת 1967 בהוצאת א. זלקוביץ.
יד הנפץ בממלכת ארי הכסף הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
יד הנפץ וארי גאולת הדם הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
וינטו ויד הנפץ הופיע בהוצאת יסוד בתרגום
וינטו הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
וינטו בין הקומנצ'ים הופיע בספרית העולם הגדול.
וינטו ובגידת הקומנצ'ים הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
וינטו ואנשי המערב הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
וינטו ויד האש הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
בשבי האינדיאנים הופיע בהוצאת יסוד.
בערבות קולורדו הופיע בהוצאת יסוד.
המערב הפרוע הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
האינקה האחרון הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
המנהיג הצהוב הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
בין שודדי סין הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
צידי העבדים הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
שודדי המדבר הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
בעקבות השודדים הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
דרך כורדיסטן הפראית הופיע בהוצאת מודן.
בארץ המהדי הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
שטן ובוגד הופיע בהוצאת עמיחי.
המטמון הנעלם הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
עמק המות הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
קפיטן קאימאן הופיע בהוצאת א. זלקוביץ.
אולד שורהנד הופיע בהוצאת א. לוין אפשטיין.
שישה סיפורי קארל מאי:
וינטו הצעיר
וינטו מנהיג האפאצ'ים
המטמון באגם הכסף
נסיך (מלך) הנפט
בן הצייד
המפץ הוותיק
וינטו האביר אדום-העור, הוד השרון: אסטרולוג, 2013.
(מרבית ספריו תורגמו לעברית על ידי יצחק הירשברג)
לקריאה נוספת
אלי אשד, הפרק "האינדיאני הגרמני" בספר "מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית בעברית", הוצאת בבל, 2002.
חיים גורן, "המקום שבו האל עצמו פורט על נבל - מסעותיו של קרל מאי לארץ הקודש", עת־מול''', שבט תשס"ג.
קישורים חיצוניים
אלי אשד, דמויות והיסטוריות בדויות, 2 ביולי 2004
אלי אשד, קרל מאי -"יד הנפץ " במזרח התיכון, 6 ביולי 2012
קרל מאי, My Life and My Efforts, באתר פרויקט גוטנברג.
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:סופרים גרמנים
קטגוריה:סופרי מתח ואימה
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער גרמנים
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1842
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1912
| 2024-10-13T15:00:16
|
הכרמלית
|
REDIRECT כרמלית
| 2004-01-01T19:03:40
|
בזק
|
בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ המוכרת בשם המקוצר בזק היא חברת תקשורת ישראלית המספקת שירותי טלפון ואינטרנט. החברה הוקמה ב-1980 כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל, שהופרדו ממשרד התקשורת שבמסגרתו פעלו עד להקמת החברה. במאי 2005 החברה הופרטה, וכיום היא נמצאת בשליטת קרן סרצ'לייט האמריקאית ובני הזוג פורר, דרך חברת B קומיוניקיישנס שבשליטתם.
"בזק" כקבוצה, מחזיקה בבעלות מלאה של חברת תקשורת בינלאומית ואינטרנט בזק בינלאומי, חברת שירותי מענה קולי ומוקדים בזק און ליין, חברת הלוויין והתוכן yes, וחברת הסלולר פלאפון תקשורת, וכן מפעילה רשת שירות וקמעונאות תחת המותג "בזק סטור" הכוללת אתר אונליין (הפועל לצד אתר פלאפון אונליין), 5 חנויות מותג (חלקן משולבות בתחנות שירות ומכירה של פלאפון) ו-10 נקודות משווקות מורשות.
ממוזער|עמוד טלפון ישן עקום ועמוס בגבעת נשר בעיר נשר
היסטוריה
ממוזער|מכשירי טלפון של בזק, דגם זמיר
מאז קום המדינה ניתנו שירותי הטלפוניה באמצעות משרד ממשלתי: תחילה משרד התחבורה ואחר כך משרד הדואר, ששינה שמו למשרד התקשורת. במסגרת זו הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה עבור שירותים אלו הועבר ישירות למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם, בין השאר, להמתנה ארוכה מאוד להתקנת קווי טלפון (במקרים רבים, אף מספר שנים) ולשירות גרוע באופן כללי.
כל שינוי וחידוש בשירותי הטלפון הצריך בירוקרטיה במתן אישורים, לכן שירות הטלפון של משרד התקשורת לא היה יכול להתאים עצמו בצורה דינמית לשינויי הסביבה והטכנולוגיה. גם לאחר הפיכתה לחברה ממשלתית חלו על החברה תקנות והגבלות, אך במידה כזו שאפשרה לחברה להגיב במהירות יחסית לנעשה בשוק.
הפיכתה לחברה ממשלתית
בינואר 1964 הועבר לשר הדואר, אליהו ששון, דו"ח של ועדה בראשות צבי דינשטיין שהמליצה להעביר את שירותי הטלפוניה בישראל לידי חברה, שבשלב ראשון יהיו מניותיה בידי הממשלה. להמלצות התנגדו עובדי משרד הדואר, מנכ"ל המשרד, ח. בן מנחם והשר אליהו ששון והן לא יושמו. יצחק מודעי כשר תקשורת ביקש ב-1979 להקים את חברת הטלפוניה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה אברהם פרידמן. העובדים לעומת זאת תמכו בהקמת החברה בתקווה להעלאת משכורותיהם. מנכ"ל החברה המיועד היה גדעון לב, מנכ"ל משרד התקשורת, אולם עם התמשכות הליכי הקמת החברה המינוי לא יצא אל הפועל.
בדצמבר 1980 מינה יצחק מודעי את דירקטוריון החברה, ובראשה את ישראל סחרוב. החוק להפעלת החברה כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל, עבר בכנסת באמצע 1982 ואז מונה מנכ"ל, צבי אמיד. אולם החברה לא הופעלה בגלל מריבות על סמכויות, עד תחילת 1984. עם הקמת החברה עמד תור הממתינים להתקנת טלפון ב-250,000.
בשנת 1997 נפתח שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, ולתחום נכנסו שתי חברות: 012 קווי זהב, ו-013 ברק. פעילותה של בזק בתחום זה עברה לחברה-הבת שלה, "בזק בינלאומי" בקידומת 014. בשנת 2004 נכנסו חברות נוספות לתחום זה (אינטרנט זהב בקידומת 015, נטוויז'ן בקידומת 017, אקספון בקידומת 018), והתגברה התחרות בתחום זה.
המאה ה-21
250px|ממוזער|בניין מטה בזק בחולון
בנובמבר 2000 אישר שר התקשורת בנימין בן אליעזר לבזק להפעיל שירות ADSL וכך נפתח בישראל עידן הפס הרחב. במסגרת האישור, איפשר שירות ה-ADSL קישור בקצב מהיר בין ספקי האינטרנט ללקוח באמצעות מודם ADSL שמותקן על קו הטלפון של בזק. בזק נעתרה לבקשת משרד התקשורת לפרק השירות למרכיבים (Unbundling) בשיטת Bit Stream access. לצורך זה התאפשר לספקי האינטרנט להתחבר לשירות בסיב אופטי, או באמצעות חברת בזק ל-DSLAM במתקני חברת בזק.
בשנת 2004 החלה בזק לספק שירותי טלפוניה מתקדמים ללקוחותיה העסקיים והארגוניים על בסיס מערכת של "רשת חכמה" (Intelligent Network), שכללה שירותי ניתוב חכמים בכל רחבי הארץ תחת עומסים של שיחות (למשל שיחות המגיעות ליעד שמחייגים אליו בבת אחת ובכמויות כמו מוקדי שירות או מוקדי חירום), שירותי 1–800, שירותי כוכביות, "קו כשר", הפתרון מציע יכולות משולבות של סלולר ו-WiFi, במודל הנקרא fixed-mobile converged technology - FMC וקווים וירטואליים. המערכת נבנתה עבור בזק על ידי חברת פרסונטה (Personeta), חברת הזנק ישראלית. כמעט עשור לאחר מכן, ב-2013 הוחלפה המערכת באחת חדשה, שנבנתה לבד על ידי מתכנתים בתוך בזק על בסיס קוד פתוח בתקשורת "קמיליו", שהתפתח בדומה לאסטריסק. בשנת 2004 החברה השיקה גם "נתב שיחות עסקי", המיועד לעסקים קטנים וגדולים. השירות הוא הראשון שהופעל ממשפחת שירותי Network IVR, ואפשר ניתוב שיחות נכנסות באמצעות תפריט קולי. עם השקת שירות נתב עסקי הציגה החברה את המספור העסקי החדש - 1-599.
בשנת 2005 החלה בזק בהקמת תשתית לשירות IP Centrex. במכרז להקמתו זכו Broadsoft ו-Veraz Networks (כיום חלק מ-Dialogic).
בשנת 2006 איבדה בזק את הבלעדיות על שוק השיחות המקומיות, כשמשרד התקשורת החל במתן רישיונות לשירותי טלפוניה פנים ארצית. במסגרת התיקון בחוק התקשורת ניתנת אפשרות על ידי שימוש ברישיון מפ"א (מפעיל פנים ארצי) לספק שירותי תקשורת לשוק הציבורי והפרטי תחת מגבלות מסוימות. כמו כן, באותה שנה החלו מגעים בין חברת yes לבין בזק.
בתחילת 2008 החליטה בזק להשקיע בפריסת טכנולוגיית ה-NGN. לצורך ההקמה רכשה בזק מתג איתותים של Telesis שנועד להחליף מערכת איתות ותיקה בפרוטוקול SS7, הפועלת ברשת בזק מאז 1993, והמופעלת בין המתגים בהליך קדם הקמת השיחה. עד אותה עת, הטופולוגיה של רשת התקשורת של בזק הייתה בנויה על ליבה, שאחריה יש כ-120 מרכזות פזורות בישראל. מהמרכזות יוצאים קווים לארונות הסעף ברחוב, ומשם מתחברים קווים לבתים. פריסת רשת ה-NGN שינתה משמעותית מצב זה, כשהתבטל הצורך במרכזות. הקו עובר מרשת הליבה היישר לארונות הסעף הנקראים MSAG.
בקיץ 2012, לקראת פתיחת אולימפיאדת הקיץ בלונדון הכריזה החברה על הגדלת ליבת הרשת שלה לקיבולת בהיקף של 100 ג'יגה-בייט. זאת, על מנת לאפשר לגולשים לצפות בשידורי האולימפיאדה ברשת. בתקופה זו שדרגה החברה את הקיבולת בשיעור הגלישה פי 10 באזורים רבים בארץ, הידועים כאזורי העומס העיקריים, על מנת לאפשר למירב הלקוחות לגלוש בו זמנית ללא תקלות והפרעות וכן לקלוט ולהעביר את כמות התנועה הרבה על גבי רשת האינטרנט. כמו כן נערך עיבוי לליבת הרשת ולנפח התנועה בה, בהתבסס על המתגים של ג'וניפר.
בשנת 2012 הקימה בזק מוקד שירות ראשון למגזר הבדואי, ביישוב חורה, כדי לשפר את השירות וכדי לספק תעסוקה לנשים בדואיות.
בנובמבר 2012 חשפה בזק מתקן תקשורת נייד (מת"ן), מערך גיבוי הניתן לשינוע. מתקן התקשורת משמש גיבוי חם לכ-100 חדרי תקשורת ברחבי הארץ. במקרה של פגיעה במתקן התקשורת המרכזי בעיר, המשתק את כלל קווי התקשורת והשירותים באותה עיר וסביבתה, ישונע המת"ן לאתר הנפגע, יוצב בסמוך לו ויחובר לכבלי התקשורת שישיבו את שירותי התקשורת לתקינותם במהירות המרבית.
בנובמבר 2013 נודע כי בזק מבצעת שדרוג גדול לטובת חברת הבת פלאפון והדור הרביעי בסלולר. הפעילות כוללת הקמת רשת IP חדשה שתשמש את פלאפון לטובת הדור הרביעי בסלולר, וכן מפעילים נוספים שיהיו מעוניינים בשירותים החדשים שהרשת תציע. הרשת החדשה שתקים בזק תיכנס בהדרגה כרשת ייעודית לסלולר והיא תתפקד כרשת שלישית במקביל לרשתות הייעודיות לאינטרנט ולאינטרנט לעסקים. הרשת החדשה תאפשר לפלאפון לנהל בעצמה את תעבורת הנתונים ברשת שלה, דבר שעד אז נעשה על ידי בזק עצמה. על ידי כך מקבלת פלאפון עצמאות וגמישות בניהול משאבי הרשת, נושא שהוא מאוד קריטי וחשוב ברשתות דור רביעי בגלל הגידול בתעבורת תקשורת הנתונים ובגלל הצורך לאפשר יישומים רבים במהירויות גבוהות יותר. באותו חודש החלה החברה לשווק נתב חדש בשם SUPER-WIFI.
ביולי 2015 השיקה החברה שירות בית חכם המאפשר ללקוח לנהל את הבית באמצעות רכיבים שונים. באוגוסט 2016 השיקה בזק עיר חכמה כאשר מודיעין נבחרה, במסגרת העיר החכמה הותקנו חיישנים שונים לניהול חנייה, אשפה, מים ועוד.
פריסת סיבים אופטיים
250px|ממוזער|שמאל|נתב בי-מאש של בזק המראה שאין תקשורת אינטרנט
בסוף אוגוסט 2012, דירקטוריון החברה אישר פרויקט תשתיתי "Fiber NGN" בהיקף השקעה של מיליארדי שקלים שבמסגרתו ייפרשו סיבים אופטיים עד לבית הלקוח. הפרויקט הוא המשך למיזם ה-NGN שהסתיים ב-2013. החברה פרסה 15–20 אלף קילומטרים של סיבים במיזם לאורך כשבע שנים, עד 2020.
באפריל 2013 שלח משרד התקשורת לבזק מכתב הדורש תוכנית מפורטת של פריסת הסיבים האופטיים עקב החשש של המשרד שהחלטה על מבנה הרשת עשויה להשפיע בעתיד על "השוק הסיטונאי", במסגרתו הספקיות רוכשות רוחב פס מחברות התשתיות וינהלו אותו בעצמן במקום שחברת התשתית תעשה זאת. המכתב כלל דרישה לתיאור מפורט של ניסויים שנעשו עד כה בפריסת סיבים אופטיים ברשת הגישה שיכלול בין היתר מיפוי גאוגרפי של מרחב הניסוי, הכולל תיאור אתר הניסוי, שמות רחובות הניסוי, מספר לקוחות שהשתתפו בניסוי וסיווגם כלקוחות פרטיים/עסקיים. כמו כן, דרש המשרד תיאור טופולוגיות שונות לפריסת סיבים אופטיים ברשת הגישה והשוואה ביניהם ופירוט העדפות בזק לבחירה בטופולוגיה הנבחרת עבור סוגי לקוחות שונים. בנוסף דרש המשרד מידע לגבי הרשת הקיימת של בזק וכיצד היא פרוסה וכן מידע לגבי טכנולוגיות שהחברה מתכוונת ליישם עד שתשלים את פריסת הסיבים האופטיים בכל שטחה של ישראל.
לקראת סוף שנת 2021 הודיעה בזק כי פרסה סיבים אופטיים למיליון בתי אב. בשנת 2023 בזק עברה החברה את רף 2 מיליון משקי הבית בישראל אליהם נפרסה תשתית של סיבים אופטיים וכן צירפה החברה קרוב ל-400 אלף לקוחות אינטרנט סיבים.
שינויים רגולטוריים בעשור השני של המאה ה-21
בנובמבר 2014 אישר שר התקשורת את החלת רפורמת "השוק הסיטונאי" במסגרתה בזק תחויב להחכיר את התשתית הפיזית שלה לחברות מתחרות. החברות המתחרות יוכלו למכור שירותי אינטרנט, טלפוניה ו-IPTV כאשר הן קונות מבזק תשתית במחיר שנקבע על ידי משרד התקשורת ומוכרות אותה לצרכן. בפברואר 2015 נכנסה הרפורמה לתוקף, כאשר החברות סלקום ופרטנר טוענות כי בזק מערימה קשיים על יישום הרפורמה.
ביולי 2016 קבע היועץ המשפטי לממשלה כי בנימין נתניהו, ראש הממשלה המשמש גם כשר התקשורת, אינו יכול לטפל בענייניה של בזק בעקבות קשרי חברות עם בעלי קבוצת בזק, שאול אלוביץ'. באוקטובר 2016 הנחה מבקר המדינה את השר צחי הנגבי שלא לעסוק בנושא ההפרדה המבנית של בזק, עד אשר תושלם הביקורת בנושא רפורמת השוק הסיטונאי.
עסקת בזק-yes
עד יוני 2015, החזיקה בזק אשר בשליטת שאול אלוביץ', ב-49.8% ממניות חברת הלוויין yes. בחודש זה רכשה בזק בעסקת בעלי עניין את יתרת המניות מחברת יורוקום שבבעלות אלוביץ'. ב-20 ביוני 2017 הפכה לגלויה חקירה של הרשות לניירות ערך סביב אותה עסקה, במסגרת החקירה הגלויה פשטה הרשות על משרדי חברת בזק ו-yes, החרימה מסמכים ומחשבים וחקרה מנהלים בכירים ודירקטורים בשתי החברות. מנכ"ל yes, רון אילון, וסמנכ"ל הכספים של yes, מיקי ניימן נחקרו ונשלחו למעצר בית למספר ימים. שאול אלוביץ' נחקר אף הוא ונאסר עליו ליצור קשר עם עובדים בקבוצת בזק או יורוקום למשך מספר ימים, כמו כן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. גם מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, נחקרה בחשד למרמה. לפעילות החקירה השפעה על מניית בזק והיא ירדה ב-11% במצטבר עד ל-25 ביוני, חמישה ימים לאחר תחילת החקירה הגלויה.
ב-13 ביולי 2017 הודיעה הרשות לניירות ערך כי מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר נחקר בחשד נוסף הקשור לבזק ולבעל השליטה בה, שאול אלוביץ', במסגרת פרשת בזק. הרשות טענה כי פילבר העביר לבזק מסמכים מסווגים בעלי מידע משמעותי עבור החברה, וכי בכירי החברה העבירו את הערותיהם ואת התיקונים הנדרשים על גבי המסמכים. ב-14 ביולי נשלח פילבר למעצר בית של שבועיים, על אלוביץ' והנדלר הוטל מעצר בית של 9 ימים. לאחר תום תקופת מעצר הבית שבה הנדלר לעבודה במשרדי החברה, ובמרץ 2018 הודיעה על כוונתה לפרוש מהחברה תוך ארבעה חודשים. בנובמבר 2020 פורסם שפרקליטות המדינה החליטה להעמיד לדין בפרשה זו את שאול ואור אלוביץ'; מזכירת "בזק" לשעבר עו"ד לינור יוכלמן; סמנכ"ל "בזק" לשעבר עו"ד עמיקם שורר; ומנכ"ל "yes" לשעבר רון אילון.
ביוני 2019 נחתמה עסקה בשווי 485 מיליון ש"ח שבמסגרתה קרן סרצ'לייט ודוד פורר קנו 75% ממניות בי-קום שמחזיקה ב-26.3% ממניות בזק. העסקה אושרה בנובמבר 2019.
שיתוף פעולה - אמזון, גוגל, מיקרוסופט
בשנת 2023 דווח כי בזק תאפשר לכלל הלקוחות להתחבר לעננים של אמזון AWS, גוגל, מיקרוסופט ואורקל, באמצעות שירות חדש בשם Hyper Connect.
שירותי החברה
שמאל|ממוזער|250px|טלפון ציבורי של בזק בחיפה
טלפוניה:
שרותי טלפוניה מקומית ובינעירונית PSTN. לבזק תשתית טלפוניה הגדולה בישראל, עם מרכזיות הפרוסות בכל רחבי הארץ. באמצע 2014 היו לחברה כ-2.2 מיליון קווי מנויים אשר ביצעו ברבעון הראשון של 2014 כ-1.6 מיליון דקות יוצאות וקיבלו כ-1.4 מיליון דקות שיחה נכנסות.
שרותי תקשורת סלולרית באמצעות חברת הבת פלאפון. ברבעון הראשון של 2014 היו לפלאפון כ-2.6 מיליון מנויים.
שירות תא קולי בשילוב פקס.
תקשורת נתונים:
חיבור פס רחב לאינטרנט באמצעות הטכנולוגיות ADSL, ו-VDSL על גבי רשת ה-NGN. באמצע 2014 היו לחברה כ-1.2 מיליון מנויים לאינטרנט, עם רוחב פס ממוצע של 20 מס"ש. כ-97% ממנויי האינטרנט חוברו באמצעות ה-NGN. לציבור הרחב בזק משווקת חבילות גלישה בקצב נתונים של עד 100 מס"ש, ובניסויים סגורים עד 1 גס"ש (גיגהסיביות לשנייה) בשיטות FTTB ו-FTTH.
שירותי ספק אינטרנט באמצעות בזק בינלאומי.
רשתות IP/VPN.
אבטחת רשתות תקשורת.
שירותים נוספים:
טלוויזיה בלוויין באמצעות Yes הטלוויזיה בלוויין. ברבעון הראשון של 2014 היו ל-yes כ-607 אלף מנויים.
שירותי תקשורת בינלאומית באמצעות כבלים תת-ימיים.
שרותי תמסורת.
תחזוקת משדרי תחנות רדיו מקומיות ומשדרי DTT של עידן+.
שירותי מידע.
הפעלת תחנת הקשר הימי בחיפה - בין השנים 1986-2009 באחריות בזק, ומאז שנת 2009 באחריות בזק און ליין.
בספטמבר 2007 השיקה בזק את שירות B144 המשמש כמדריך טלפוני מקוון בו רשומים אנשים פרטיים ובתי עסק.
טכנולוגיה
תשתית
NGN
רשת ה-NGN משמשת כיום כתשתית דרכה החברה מספקת שירותי תקשורת למנויים. הרשת נבנתה בין השנים 2008–2013 בהשקעה של כמיליארד שקל בשנה. הרשת מבוססת על חיבור סיבים אופטיים בשיטת FTTC כך שהסיב מגיע מליבת הרשת עד ארון הסעף של בזק (שמכיל MSAG) הנמצא ברחוב. ארונות ה-MSAG בבזק מסופקים על ידי 3 חברות: UTStarcom, טלדאטה ונוקיה סימנס נטוורקס, כאשר מרבית הארונות הם של נוקיה סימנס. מארונות הסעף יוצאים זוגות כבלי נחושות המגיעים אל בתי המנויים. ניתן לנצל את הכבל להעברת שירותי טלפוניה ואינטרנט בו זמנית, במקרה כזה הלקוח יתקין מפצלים מיוחדים על שקעי בזק בבית על מנת שהשירותים יוכלו לעבוד בצורה תקינה בו זמנית.
הארונות, שמכילים רכיבי ה-MSAG, תומכים בטכנולוגיית DSL על מנת לאפשר גישה לאינטרנט. תקן ADSL תומך במהירויות גלישה עד 15 מגה, תקן VDSL תומך במהירויות גבוהות מ-15 מגה ועד מקסימום של 100 מגה נכון להיום. המהירות המקסימלית אותה המנוי יכול לקבל, מושפעת משמעותית מאורך כבלי הנחושת אליהם מחובר המנוי, ככל שהמרחק מבית המנוי לארון הסעף גדול יותר, יש יותר שיבושים והפרעות על כבל הנחושת, ולכן המהירות תהיה קטנה יותר ולהפך.
על מנת להתגבר על מגבלת ההפרעות בכבל הנחושת, החברה החלה בשנת 2013 לבצע שדרוג של רשת ה-NGN בעזרת חברת אלקטל-לוסנט בעלות של עשרות מיליוני דולרים, ואשר יתפרס על פני מספר שנים. אלקטל-לוסנט מספקת לבזק את טכנולוגיית ה-Vectoring הפועלת על תקן VDSL2. הטכנולוגיה מפחיתה את ההפרעות בכבל הנחושת, ומאפשרת לבזק לספק מהירויות גבוהות תוך שימוש בכבלי הנחושת של תשתית ה-NGN הקיימת.
Fiber NGN
לקראת סיום פריסת רשת ה-NGN, במהלך שנת 2012, החלה החברה את פרויקט Fiber NGN. במסגרת פרויקט זה הסיבים האופטיים יגיע עד לבניין בשיטת FTTB או עד לשקע עצמו בשיטת FTTH. כבר באותה שנה בזק קיימה ניסוי משתמשים בפתח תקווה ובו הצליחה להגיע למהירויות של 1 ג'יגה. השירות הושק ללקוחות במרץ 2021 כאשר עד למועד זה נפרסה תשתית עבור 1.5 מיליון משקי בית.
בינואר 2016 פורסם כי החברה החלה ניסוי במודיעין לבחינת טכנולוגיית G.fast המאפשרת מהירות של עד 1 ג'יגה על גבי תשתית הנחושת.
שיווק ומסחר
מיתוג ופרסום
שם החברה בראשיתה היה "בֶּזֶק" כחלופה עברית למילה טלקומוניקציה, העברת מידע בין גופים, תחום עיסוקה המרכזי של החברה. סמליל החברה מראשיתה היה שמה מנוקד באותיות חתוכות בצבע כחול.
הסמל שונה בשנת 2001 לסמל מחודש וצבעוני הכולל את האות B. סמל זה נוצר על ידי המעצב עדלי סטוק ושימש עד 2007. מטרת הצבעוניות הייתה לשחרר את החברה מהתדמית המונופוליסטית הכבדה וחוסר העדכניות, וכן לקשור את החברה לרעננות וחום אנושי בעזרת הצבעים. הסלוגן שליווה את הלוגו היה: "בזק בכל עתיד שתבחר".
בשנת 2008 בוצע שינוי מותג נוסף במהלכו צומצמה צבעוניות המותג והאות B נצבעה בכחול. המטרה הייתה ליצור בידול בין בזק לבין חברות התקשורת האחרות שלכל אחת מהן יש צבע המיוחס לה. בנוסף הסלוגן שליווה את הלוגו של בזק היה: "הכי טוב בבית", ובמגזר העסקי: "עסקים מרגישים בבית". מטרת החברה הייתה לייחס לעצמה שילוב בחיי היום יום של הלקוח בבית מתוך הרחבת השירותים שהעניקה ללקוחותיה. בעקבות תהליך המיתוג, קיבל סמנכ"ל השיווק דאז (ועד לאחרונה מנכ"ל בזק), רן גוראון, את תואר איש השיווק של השנה לשנת 2009.
במרץ 2017 בוצע שינוי בסמליל. האות B עברה שינוי עיצובי, קוויה עוגלו כדי לשדר רכות, והסלוגן "הכי טוב בבית" הוחלף ב"להרגיש בבית". המהלך היה כחלק מהשקת שירות "עסק חכם".
מבנה התעריפים
למרות התחרות בשוק התקשורת בישראל, בזק מוגדרת על ידי הרשות להגבלים עסקיים כמונופול בתחום הטלפוניה הקווית וכן בתחום תשתית האינטרנט. על מנת להגביר את התחרות, מחירי החברה נמצאים בפיקוח, וכל מבצע חדש וסל שירותים צריך לעבור את אישור משרד התקשורת. כתוצאה מכך משרד התקשורת מבטל מדי פעם מבצעים שהחברה מכריזה עליהם. בפברואר 2014 עצר משרד התקשורת מבצע של החברה בטענה כי "חברת בזק מנסה לעשות שימוש בכוחה המונופוליסטי על מנת לדחוק באגרסיביות את שאר המתחרים".
מבנה ארגוני
עד שנת 2006 המבנה הארגוני של החברה היה גאוגרפי. עם הפרטת החברה בוצע שינוי ארגוני, בוטלו חטיבות הביצוע הגאוגרפיות והוקמה חטיבה ללקוחות פרטיים וחטיבה ללקוחות עסקיים.
מבנה ארגוני נכון ל-2022:
יו"ר דירקטוריון:
מזכירות הקבוצה והממונה על האכיפה
מבקר הפנים
מנכ"ל החברה:
חטיבת כספים
חטיבת שיווק וחדשנות
חטיבת טכנולוגיות ורשת
חטיבת לקוחות פרטיים
חטיבת לקוחות עסקיים
חטיבת כלכלה ורגולציה
תקשורת תאגידית
יועץ משפטי
קבוצת בזק
בעלות
מיום הקמתה מתפקדת בזק כמונופול בכל תחומי התקשורת האלקטרונית. ממשלת ישראל החליטה על הפרטה של החברה ועל הפסקת הבלעדיות שלה במרבית תחומי פעילותה. בשלב ראשון נמכרה חבילת מניות לחברה הבריטית Cable and Wireless, וזו מכרה אותן לאיש העסקים הישראלי גד זאבי. במאי 2005 הופרטה החברה ונמכרה לקבוצת "אייפקס-סבן-ארקין" בראשות איש העסקים הישראלי חיים סבן.
בשנת 2010 מכרה קבוצת "אייפקס-סבן-ארקין" את השליטה בבזק לחברת אינטרנט זהב-קווי זהב, מקבוצת יורוקום - הנמצאת בבעלות איש העסקים הישראלי שאול אלוביץ'. העסקה בוצעה באמצעות חברת הבת של אינטרנט זהב הנקראת "B קומיוניקיישנס". ב-2011 הותר ל-B קומיוניקיישנס לרדת מתחת לשיעור המזערי של אחזקות במניית בזק. בינואר 2014 התיר ראש הממשלה בנימין נתניהו שיעבוד מניות השליטה בבזק, מה שאפשר לחברת B קומיוניקיישנס הנפקת איגרות חוב.
את תפקיד מנכ"ל בזק מילא עד לחודש אפריל 2013 אבי גבאי (שהיה קודם לכן מנכ"ל בזק בינלאומי), לאחר כ-6 שנים בתפקיד. במהלך מרץ 2013 מונתה סטלה הנדלר לתפקיד זה. החברה הודיעה כי תעזוב את התפקיד באוגוסט 2018 בשל מעורבותה בפרשת בזק-אלוביץ' וכי תמנה את דודו מזרחי במקומה. רן גוראון שהיה מנכ"ל חברת הבת יס, החליף את דודו מזרחי בתפקיד מנכ"ל בזק בשנת 2022. ב-2024 מונה ניר דוד למנכ"ל, לאחר הודעת הפרישה של גוראון.
חברות בת
בזק בינלאומי - הוקמה בשנת 1996, בבעלות מלאה של בזק. החברה מספקת שרותי תקשורת בינלאומית, שרותי נס"ר, שרותי אינטרנט שונים, משרדי החברה נמצאים בפתח תקווה.
בזק און ליין - הוקמה בשנת 2001, בבעלות מלאה של בזק. החברה מתמחה במתן שרותי מוקדי שירות לקוחות.
פלאפון תקשורת - בבעלות מלאה של בזק. החברה מספקת שירותי טלפון סלולרי. משרדי החברה נמצאים בפתח תקווה.
Yes הטלוויזיה בלוויין (D.B.S) - בבעלות מלאה של בזק. החברה מספקת שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין ועל בסיס רשת האינטרנט (IP).
חברות בנות בעבר
פורטל וואלה - עד שנת 2020 החזיקה בזק בפורטל באמצעות בחברת בזק בינלאומי.
בזקכל - הוקמה בשנת 1995, הייתה חברה בת בבעלות בזק וסיפקה פתרונות תקשורת לעסקים כגון מרכזיות. בשנת 2006 רכשה בזק בינלאומי את החברה ומיזגה אותה לתוכה.
בזק זהב - הוקמה בשנת 1995, 75% ממניות החברה היו בבעלות בזק, יתר המניות היו בבעלות חברת מלם. החברה סיפקה פתרונות להעברת מידע אלקטרוני בין ארגונים ובין בנקים. בשנת 2006 רכשה בזק בינלאומי את המניות מידי חברת מלם ומיזגה את בזק זהב לתוכה.
נתונים (כולל חברות בת)
שמאל|ממוזער|250px|מרכזת הטלפונים של בזק באור יהודה
מספר העובדים: כ-18 אלף
מנכ"ל בזק: ניר דוד
מנכ"לים קודמים :
רן גוראון (2022-2024)
דודו מזרחי (2022-2018)
סטלה הנדלר (2018-2012)
אבי גבאי (2007–2012)
יעקב גלברד (2005–2007)
אמנון דיק (2003–2005)
אילן בירן (1999–2003)
עמי אראל (1997–1999)
יצחק קאול (1997-1990)
צבי אמיד - מנכ"ל בזק הראשון (1990–1984)
מנכ"ל פלאפון: אילן סיגל
מנכ"לים קודמים :
רן גוראון (2015-2022)
גיל שרון (2005–2015)
יעקב גלברד (? - 2005)
מנכ"ל yes: אילן סיגל
מנכ"לים קודמים :
רן גוראון (2018-2022)
רון איילון (2006-2018)
מנכ"ל בזק בינלאומי: רון גלב (2023-)
מנכ"לים קודמים :
אילן סיגל (2022-2023)
רן גוראון (2018-2022)
מוטי אלמליח (2014-2018)
איציק בנבנישתי (2007–2014)
אבי גבאי (2005–2007)
לקריאה נוספת
דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, 2022.
קישורים חיצוניים
אבי וייס, אין שום תחרות בבזק וגם לא תהיה, באתר טלקום ניוז, 19 בפברואר 2015
מדריך הטלפונים והעסקים בזק 144
חוק התקשורת (בזק ושידורים) - נקרא בעבר "חוק הבזק"
ארכיון בזק באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב
קטגוריה:חברות תקשורת ישראליות
קטגוריה:יורוקום
קטגוריה:ישראל: חברות ממשלתיות שהופרטו
קטגוריה:מונופולים בישראל
קטגוריה:ישראל: חברות שהוקמו ב-1980
קטגוריה:חולון: חברות
| 2024-07-21T10:25:44
|
מבשרת ציון
|
מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, המכונה גם בקיצור מבשרת, היא מועצה מקומית בפרוזדור ירושלים השוכנת על רכס בהרי ירושלים, ממערב לירושלים.
המועצה ממוקמת משני צידיו של כביש 1, כ-6 קילומטרים מערבית לכניסה לירושלים. גובהה נע בין 640 מטרים (שכונה ח') ל-810 מטרים (שכונה ה') מעל פני הים.
מבנה המועצה הנוכחי נוצר מאיחוד היישובים מבשרת-ירושלים, מעוז-ציון א' ומעוז-ציון ב' למסגרת מוניציפלית אחת, שקיבלה את השם "מבשרת ציון". שטח השיפוט של המועצה הוא כ-6,410 דונמים וכולל כ-6,000 יחידות דיור ב-15 שכונות. במרכז מבשרת ציון מתנשא הר מעוז, שגובהו הוא 799 מ', ובו נמצא "גן לאומי הקסטל".
מבשרת ציון היא המועצה המקומית הרביעית בגודלה מבחינת כמות האוכלוסייה בישראל (לאחר פרדס חנה-כרכור, גדרה וערערה), היישוב הגדול ביותר בפרוזדור ירושלים והיישוב השלישי באוכלוסייתו במחוז ירושלים.
מבשרת ציון ממוקמת בהרי יהודה, אזור הררי ומיוער, מוקפת בשמורות טבע ושבילים: שביל ישראל, נחל חלילים, נחל שורק, אגם בית זית, עין צובה-בלמונט, הר חרת, הר איתן, עמק הארזים, מצודת הקסטל, סטף ועין חמד.
ראש המועצה המכהן מנובמבר 2013 הוא יורם שמעון.
החל מינואר 2017 כיהן ראובן בן שחר כמנכ"ל המועצה למשך מספר חודשים, והחל מדצמבר 2017 ועד היום, מנכ"ל המועצה הוא תמיר פרץ.
מקור השם
ישעיהו מספר בנבואתו על הר גבוה, סמוך לירושלים, שממנו תבוא הבשורה על גאולת ציון: .
היסטוריה
מעוז ציון
בפברואר 1951 הוקמה מעברת עולים – "מעברת הקסטל", באזור הקסטל מדרום לכביש ירושלים-תל אביב. המעברה ובה כ-400 צריפי-פח, קלטה עולים מעיראק וכורדיסטן שהגיעו במבצע עזרא ונחמיה.
כשנה לאחר קליטתם הוקמו מבני קבע במורדות המזרחיים של הגבעה עליה שכנה המעברה, מעבר לכביש המוביל אל צובה. רוב שוכני המעברה עברו למבני הקבע, שהיו ליישוב בעל אופי כפרי המשלב משקי עזר ושמו "מעוז ציון", שהשתייך למועצה אזורית מטה יהודה. הגופים המיישבים עודדו את התושבים לעסוק בחקלאות על חלקות האדמה סביב לביתם, אך רק מעטים נרתמו ליוזמה, וגם הם החזיקו מעמד שנים ספורות כיוון שלא השתלם להם – רובם היו בעלי משפחות מרובות ילדים, והעבודה החקלאית לא הספיקה לכלכלת משפחתם. חלק מהתושבים עבדו במחצבה שהייתה בחלק הדרומי של היישוב, אחרים עסקו בעבודות דחק ובעבודות שונות שמצאו בעיר הקרובה, ירושלים. צריפי המעברה נותרו על מקומם, ועד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 שוכנו בהם עולים שהגיעו ממרוקו ומאירן. ב-1956 הסתיימה הכשרת השטח ממערב למעברה, ואליו עברו העולים ממרוקו ומאיראן וכל שאר המשפחות מעיראק וכורדיסטן שנותרו בצריפי המעברה. הצריפים פורקו ובמקומם הוקמו מבני ציבור ושטחי מסחר לשתי שכונות – השכונה ממזרח שנקראה מעוז ציון א', והשכונה ממערב שנקרא מעוז ציון ב'.
שני היישובים נקראים במשך שנים רבות גם בשם הבלתי רשמי "קסטל" שמקורו במילה הרומית "קסטלום" (Castellum) אשר משמעותה "מצודה", המתייחסת למצודה שהרומאים בנו במקום לשמירה על הדרך לירושלים. השם הרומי השתמר גם בשמו של הכפר הערבי אל-קסטל ומשלט ה"קסטל" שנכבשו במלחמת העצמאות. שם זה נשתמר בפי מגני ירושלים ובהמשך על ידי תושבי היישוב וכן ניתן בהתאמה גם לאנדרטת ההנצחה לזכר קרבות מלחמת העצמאות שנמצאת במעלה הר הקסטל, ההר שלרגלו שוכנת מעוז ציון.
מבשרת ירושלים
ב-1956 הוקם היישוב "מבשרת-ירושלים" מעברו הצפוני של כביש ירושלים-תל אביב ואוכלס על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה. בתי היישוב הראשונים נבנו על מורדות גבעה עליה שכנו בתי הכפר הערבי קאלוניה. המתיישבים הראשונים הגיעו ממרוקו, אלג'יריה, ותוניסיה במסגרת פרויקט הקליטה "מהאנייה אל הכפר", בהליכים מזורזים, תוך כדי דילוג על שהייה במעברות או מחנות קליטה – משפחות העולים הובאו במשאיות הישר מנמל חיפה אל המבנים שנבנו לאכלוס מיידי. מבשרת ירושלים תוכנן כיישוב בעל אופי כפרי עם בתים בני קומה אחת ובהם שתי יחידות דיור בכל בית. מעטות ממשפחות העולים נענו להצעת המוסדות המיישבים וניסו לטפח משק-עזר בשטח סביב בתיהם ולהתפרנס מחקלאות זעירה. הרוב העדיפו לעסוק בעבודות כפיים שהוצעו להם – ייעור, סלילת כבישים, וכיוצ"ב.
מבשרת ירושלים, כמו היישוב השכן "מעוז ציון" השתייך למועצה אזורית הרי יהודה. בגלל קרבתו לגבול הירדני סבלו מתיישביו מאש שנורתה עליהם מעמדות הלגיון הירדני, ומחדירה של מסתננים. ב-1957 נהרג שמעון סויסה, בנו של דוד סויסה, רב מקומי ומנכבדי הקהילה, מפיצוץ של פגז מרגמה בשדות היישוב בהם טייל. על שמו נקרא היום אחד הרחובות המרכזיים ביישוב.
האיחוד – מבשרת ציון
thumb|פסלו של דוד סוזנה, בשערי ירושלים, מבשרת ציון
במרץ 1963 1964 אוחדו שני היישובים ליישוב אחד בשם "מבשרת ציון" – שם שהוא שילוב השמות של שני היישובים המרכיבים אותה: מבשרת ירושלים ומעוז ציון. היישוב המאוחד עדיין נכלל במועצה אזורית הרי יהודה. בפברואר 1964 הפך היישוב למועצה מקומית עצמאית. את ענייני הרשות החדשה ניהלה וועדה מאוחדת שהורכבה מנציגים של הוועדים על פי יחסי הכוחות המפלגתיים בשני היישובים, ומינויה קיבל תוקף רשמי של שר הפנים. הוועדה הממונה הורכבה מארבעה נציגי מפא"י, ארבעה נציגי מפד"ל, 2 מחירות ו־1 מהמפלגה הליברלית הישראלית. הוועדה נוהלה על ידי קואליציה בין מפא"י למפד"ל, כאשר בתחילה כיהן רחמים אברהמי ממפא"י כראש המועצה ולאחר ששה חודשים התפטר והוחלף באשר לזימי ממפד"ל. עם הקמת המועצה הקים לזימי קואליציה בתמיכת חירות וליברלים, וכיהן כיו"ר המועצה עד מערכת הבחירות הראשונה במבשרת ציון במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו כשנה לאחר מכן, ב-1965.
במלחמת ששת הימים עלתה חטיבת הראל ממקום כינוסה ביער חולדה דרך כביש רמת רזיאל כדי לא להיחשף לעיני הירדנים שחלשו על הכביש הראשי לירושלים. כשהגיעו לאזור הקסטל ומעוז ציון נפתחה עליהם הפגזה ירדנית כבדה. בהפגזה זו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה. לזכרם הוקמה אנדרטה במרכז מעוז ציון.
הישוב משנות השבעים עד ימינו
החל משנת 1978 החלה להגיע ליישוב אוכלוסייה חדשה, חילונית ברובה שיצאה מירושלים וערי המרכז מתוך שאיפה להתגורר בסביבה שקטה בעלת צביון כפרי ועם זאת להישאר סמוך לעיר לצורך עבודה ושירותים עירוניים. למרות האיחוד והשם הרשמי של המועצה המקומית, יש רבים המשתמשים עדיין בשמות מעוז-ציון וקסטל לחלק הדרומי ומבשרת לחלק הצפוני. הקסטל מתאפיין בתושביו המקוריים, עולים מעיראק וכורדיסטן שממשיכים להתגורר בו כיום, ורבים מהם בנו על חלקות הקרקע סביב ביתם המקורי – בתים לילדיהם ובני דור ההמשך. כך גם העולים ממרוקו ומאיראן שרבים מהם עדיין מתגוררים בשכונה עם בני משפחותיהם.
מאז שנת 1980 היישוב נמצא בתנופה גדולה, והוקמו בו מוסדות חינוך, תרבות ומסחר רבים.
ראשי המועצה לאורך השנים
מרץ - אוגוסט 1963 : רחמים אברהמי (מפא"י)
אוגוסט 1963 - נובמבר 1965 : אשר לזימי (מפד"ל)
נובמבר 1965 - דצמבר 1966 : צבי אברהם (מפא"י)
דצמבר 1966 - 1969 : אשר לזימי (מפד"ל)
1969 - 1975: נתנאל גבאי (מפא"י)
1975 - 1976: מלכיאל ברזני (גח"ל)
1976 - 1977: ועדה קרואה
1977 - 1982: אלי מויאל (המערך)
1982 - 1983: צדוק בן-יצחק (מפד"ל)
1983 - 1986: ועדה קרואה
1986 - 1998: אלי מויאל (רשימת "מבשרת אחת")
1999 - 2003: דני עזריאל (רשימת "מבשרת בתנופה")
2003 - 2007: כרמי גילון
2007 - 2013: אריה שמם (רשימת "כן" – קדימה)
2013 - מכהן: יורם שמעון (רשימת "חי")
מבנה פוליטי
הרכב המועצה הנוכחית:
שם הסיעהמספר מנדטיםחברי המועצהחברי מועצה שעזבו במהלך הקדנציהתפקידים נוספיםקואליציה (14 חברים)חי בראשות יורם שמעון8יורם שמעון, ד"ר איילת מיכאל גייגו, חדווה אלחנני, אל"ם (במיל') אירית מרום, אריה מלמד, אריה הדר, בן מועלם ואדי מזרחי.ד"ר הילה שביבאיילת מיכאל גייגו- מ"מ וסגנית יו"ר ומחזיקת תיק בריאות.
חדווה אלחנני- סגנית יו"ר.
אירית מרום- מחזית תיק תרבות, נוער וקידום מעמד האישה.
אריה מלמד- מחזיק תיק החינוך.
בן מועלם- מחזיק תיק תיירות ויו"ר ועדת שמות.
אדי מזרחי- מחזיק תיק ביטחון וחירום.ש"ס1רו"ח יגאל ברזנייו"ר ועדת כספיםמבשרת ציון אחת בראשות דובי כדורי2דובי כדורי ושי בנימין.דובי כדורי- מחזיק תיק רווחה וגמלאים.
שי בנימין- מחזיק תיק איכות הסביבה.צעירי מבשרת2אבי חיים ואורית שרף.אבי חיים- סגן יו"ר ומחזיק תיק תחבורה.שלכם רוני שטייניץ1רוני שטייניץאופוזיציה (חבר אחד)כן- כולנו מבשרת ציון1יוסי בן גיגימחזיק תיק הספורט
אוכלוסייה
בין תושבי היישוב ניתן למנות לא מעט מנהלים בכירים במשק וכן שרים ח"כים ואנשי רוח: השר יובל שטייניץ, השר צחי הנגבי, ח"כ מיקי לוי, דלית זילבר, ירון אנג'ל, צ'רלי ביטון, אלון ליאל, גדעון אלון, אמי פלמור, רן כהן, כרמי גילון, יצחק איתן, אפרים מאיר, משה אשר, שי טלמון, ארנון תורן, איל דשא, דוד ויצטום, צבי שטרן, גד ליאור, אריה ברנע, ברטולד פרידלנדר, עמיר בלבן, פרופסור אמנון שעשוע, ד"ר חדוה בר, הרב דוד מנחם, פרופסור נטלי בלבן, פרופסור דני פפרמן, הסופרת דינה רובינה והסופר דויד גרוסמן.
שכונות ומתחמים במועצה המקומית
ממוזער|מעוז ציון ב'|250px
ממוזער|בתי מבשרת ציון|250px
ממוזער|מבשרת ציון - שכונה ד|250px
ממוזער|מערת חלילים בנחל חלילים אשר סמוך לשכונת רכס חלילים|250px
סך הכל יש במבשרת ציון כ-15 שכונות אשר חלקן נחשבות לשכונות ותיקות בעלות אופי עירוני וחלקן נחשבות לשכונות יוקרה בעלות אופי כפרי:
שכונה א' – שכונה ותיקה אשר מכילה קוטג'ים טוריים, דו-משפחתיים ובתים פרטיים.
שכונה ב' – מכילה בתים דו משפחתיים.
שכונה ג' – אחת מהשכונות הראשונות של מבשרת מכילה בניינים.
שכונה ד' – מכילה ברובה קוטג'ים ווילות.
שכונה ה' – מכילה בניינים ודירות טוריים.
שכונה ו' – בדומה לשכונה ה' גם היא מכילה בניינים ודירות טוריים.
שכונות ז-ח' (רכס חלילים) – שתיים מהשכונות החדשות במבשרת אשר מהוות ביחד את שכונת "רכס חלילים" אשר גובלת בשכונות ה'-ו', השכונה דומה במבנה ובאופי המבנים לשכונות ד'-ו'. מספר רחובות בשכונה עוברים את הקו הירוק.
שכונה ט' – מכילה בניינים ואף שיכונים.
שכונה י"א (עין חמד).
מבשרת ירושלים – שכונה ותיקה וגדולה, גובלת בשכונה ט' ובשכונה ג'.
מוצא הקטנה.
מעוז ציון א' – בנייתה החלה בתחילת שנות ה-50, השכונה נועדה לשמש במקור כמעברה לעולים מכורדיסטן ועיראק ובהמשך כיישוב בעל אופי כפרי המשלב משקי עזר, כיום (2016) מאופיינת השכונה בתהליכי התחדשות כאשר לצד מבנים קטנים חד-קומתיים משנות ה-50, נבנים בשכונה קוטג'ים חד ודו-משפחתיים.
מעוז ציון ב' – בניית השכונה החלה באמצע שנות ה-50 בצמוד לבניית שכונת מעוז ציון א'.
נוף הרים – שכונה יוקרתית שבנויה מרחוב אחד ודומה באופייה לשכונות ד'-ו'.
שכונת קרן היסוד – בשכונה יש דירות וקוטג'ים מדורגים.
שכונה י' – עתידה להיבנות בשנים הקרובות על ידי חברת נצבא.
פרויקט עין חמד – בשנת 1994 נבנו שבעה קוטג'ים בגבעה ממערב למעוז ציון בניגוד לתוכנית המתאר הארצית המייעדת את האזור לנופש בלבד. לאחר הליכים משפטיים סבוכים שהסתיימו בפברואר 2003 חייב בית המשפט העליון את המשפחות שגרו במקום להתפנות ונכון ל-2010 עומדים הקוטג'ים נטושים. בגבעה זו נמצא גם מבנה ישן משנות השלושים של המאה העשרים, ששימש אז כתחנת נוטרים, ונקרא "נחלת יצחק" על שם בעליו יצחק פלר. בשנת 1936 שימש המבנה כנקודת אימון של יחידת הנודדת של ההגנה, ובשנים 1937–1938 הוא שימש את "פלוגת הכביש" של האצ"ל באבטחת הדרך לירושלים, וב-1948 יצאו ממנו כוחות ההגנה שכבשו את הקסטל. בשנות השישים שכנה במבנה ישיבת "קריית החינוך" עד שעברה למשכנה במבשרת ציון.
מרכז הקליטה – בין הרחובות הראל ויסמין. המרכז המשתייך לסוכנות היהודית הוקם בשנות ה-70 והיה בשימוש, כמקום מגורים, עד שלהי העשור השני של המאה ה-21. בתחילה הוא אוכלס על ידי עולים מארצות המערב, בעיקר אנגליה וארצות הברית, ומאז שהו בו עולים חדשים מארצות שונות. כשהחלה העלייה מאתיופיה הועברו אליו עולים חדשים מעלייה זו, וכך, שימש כמרכז הקליטה הגדול בישראל והיחיד במרכז הארץ עבור עולי אתיופיה. המתחם משתרע על פני חמישים דונם שעליהם פרושים 344 דירות צמודות קרקע המאוכלסות בעולים חדשים ומבנים צבוריים כמו בית כנסת, מועדון נוער וספרייה. ילדי העולים ששכנו במקום למדו בגנים ובבתי ספר ברחבי ירושלים והסביבה ואילו בני הנוער למדו בחלקם בפנימיות.
מצפה מבשרת/הרים - שכונה חדשה וייחודית, בין מבשרת לבין קיבוץ צובה, מוקפת בכרמים וחורש, המכילה מתחם הייטק חדשני, מסחר, גנים, בי"ס, מתנ"ס, פארקים ושבילים.
חינוך
ממוזער|מתחם בית ספר הדרור|250px
ממוזער|בית ספר היובל ובתי מבשרת ציון מאחוריו|250px
בתי ספר ממלכתיים: בית ספר השלום, בית ספר "הדרור תל"י", בית ספר מולדת מופ"ת
בית ספר ממלכתי-דתי "חמדת השקד" ו״צלילי נעם״ (לשעבר ״אורות״).
חטיבת ביניים "היובל".
בתי ספר תיכוניים – תיכון הראל, ו"קול מבשר" (ישיבה תיכונית).
בית מדרש מר"ץ- כולל לאברכים הניגשים למבחני הסמכה לרבנות.
תרבות
ממוזער|בתי מבשרת|250px
ממוזער|גינת משחקים|250px
תחום התרבות במבשרת נסמך בעיקר על ירושלים שכן למבשרת אין מרכז תיאטראות, קולנוע ובידור גדול אשר יכול לשרת את כל תושבי היישוב, אך המועצה המקומית פתחה מספר מוסדות שנועדו לכך שתושבי מבשרת יוכלו לפתח את תרבותם ביישוב ולא בירושלים והיא מקיימת פעילות תרבותית ענפה בתחומי האמנות השונים: מוזיקה, קולנוע (הקרנת סרטים), הצגות ילדים, ספרות, פעילויות בתחום האמנות הפלסטית וכו':
במבשרת ציון יש שני מתנ"סים, מתנ"ס מבשרת ומתנ"ס מרכז פיס קהילתי.
"מרכז תרבות וקהילה מעוז ציון" בשכונת מעוז ציון.
ספרייה ציבורית ע"ש פמלה וסטנלי צ'ייס המופעלת על ידי המועצה המקומית של מבשרת ציון. הספרייה כוללת ספריית השאלה ובה ספרי קריאה לילדים, נוער ומבוגרים. בנוסף לעברית, ניתן למצוא ספרים באנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, יידיש ועוד. כמו כן, ישנה גם ספריית עיון ובה אנציקלופדיות, מגזינים, כתבי עת וספרי עיון שונים.
היכל תרבות גדול ביישוב (ליד תיכון הראל), שבו יש גם "מרכז צעירים" ואולם תיאטרון.
גלריית אמנות פלסטית המקיימת קורסים מגוונים בתחום, הרצאות אמן, שיח-גלריה, הצגת כ-5–6 תערוכות שנתיות בתחום הגלריה, תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של אמנים מוכרים עכשוויים, בחלקם של אמני מבשרת ציון.
קונסרבטוריון למוזיקה (מוזיקון) בניהולו של ברק יבין.
בית חב"ד בשליחות הרב מנחם מנדל שניאורסון שהוקם על-ידי הרב אברהם יצחק וחנה רבינוביץ. במקום יש בית כנסת פעיל וספריה לילדים ומבוגרים.
מספר תנועות נוער ביניהם הסיירות, שבט הצופים יונתן על שמו של יוני נתניהו, שלושה סניפים של תנועת בני עקיבא, קן של תנועת הנוער העובד והלומד, סניף של נוער תל"ם, וסניף של תנועת עזרא.
קאנטרי קלאב בגודל 9,000 מ"ר.
אירועי שבתרבות, המארחים דמויות מפתח בחברה הישראלית, כמו חברי כנסת שרים אומנים יוצרים ודיפלומטים.
פורום "הורים מובילים קהילה, מבשרת" שהוקם על ידי קבוצת אימהות צעירות ששמו להן למטרה לקדם ביישוב פעילויות תרבות ופנאי טובות ואיכותיות למשפחות הצעירות ביישוב – ללא תשלום – בהתבסס על תושבים מתנדבים ושיתוף פעולה עם מוסדות היישוב.
אמפי-פארק חדש, המכיל כ-5000 צופים – בו מופיעים מופעי תרבות וקונצרטים.
ספורט
קבוצת הכדורגל של המועצה, הפועל מבשרת ציון התאחדה עם זו של אבו גוש ונקראה הפועל מבשרת/אבו גוש. ב- הקבוצה התאחדה עם הפועל קטמון ירושלים, איחוד שהחזיק רק שנה אחת בסופה הקבוצה התפרקה לרכיביה המקוריים. היום הקבוצה היא הקבוצה הראשונה שמייצגת גם יישוב ערבי וגם יישוב יהודי. נכון לעונת הקבוצה משחקת בליגה ב' מרכז-דרום.
כלכלה ותחבורה
ממוזער|קניון הראל|250px
קניון הראל ממוקם בכניסה למבשרת ציון (סמוך למחלף הראל). הקניון משרת את תושבי מבשרת ציון, ויישובי הסביבה. כמו כן, הוא משמש כקניון דרכים לנוסעים על כביש 1, ופועלים בו כ-80 עסקים, והוא הקניון הגדול ביותר בפרוזדור ירושלים.
קניון מבשרת ממוקם במעוז ציון, גם הוא סמוך לכניסה למבשרת ציון. יש בו מגוון חנויות במגוון תחומים: אופנה, הנעלה, קוסמטיקה, כלי בית, אופטיקה, יופי, פנאי, בתי קפה, מסעדות ובתי קפה, סופר מרקט ענק ועוד.
כיום במבשרת יש אזור תעשייה אחד קטן ועוד אזור תעשייה ברחוב החוצבים.
מבשרת ציון ממוקמת בסמוך לכביש 1 המחבר את ירושלים עם תל אביב.
מבשרת מחוברת לירושלים דרך 3 כיונים: מרכז: דרך כביש 1, ישירות לבנייני האומה ותחנת הרכבת יצחק נבון. צפון: בשנת 2007 נפתח כביש 9 הירושלמי מאפשר נסיעה ישירה לשכונות הצפוניות של ירושלים ולים המלח ללא מעבר בכניסה הצפופה של העיר. דרום: דרך כביש 395 לעין כרם והשכונות הדרומיות.
על פי התכנון, בעתיד מבשרת ציון תחובר עם עין חמד בכביש ישיר משדרות החוצבים למחלף עין חמד.
מבחינת תחבורה ציבורית ביישוב חל מהפך בשנים האחרונות (2008) עקב יוזמות של התושבים. בין השינויים החשובים היו הרחבת שירותי קווי אגד היוצאים מירושלים והעוברים דרך מחלף הראל שבכניסה ליישוב. המהפך הושלם בדצמבר 2012 לאחר שהתחבורה ביישוב הועברה לידי אגד תעבורה.
בשנת 2013 פורסם שמקודמת תוכנית על ידי מינהל מקרקעי ישראל והמועצה המקומית לבנות מרכז עסקים גדול בשטח שנותר לאחר פירוק גשר הראל. התוכנית מציעה ליצור 4 קומות חניה תת-קרקעיות ליצירת חניון חנה וסע של כ-1,000 מקומות חניה ציבוריים וכ-500 מקומות חניה לשטחי המסחר שייבנו מעל הקרקע, וכן חניון אוטובוסים. מעל הקרקע מתוכננת בנייה של כ-6000 מ"ר של מבני מסחר ו-14,000 מ"ר של משרדים, בצידו המערבי של השטח. מעברו המזרחי של המתחם, מתוכנן הקמת מגורים של כ־200 יחידות דיור הצופות לכיוון ירושלים מעל כביש מס' 1 המחודש. מבחינה אורבנית התוכנית אמורה ליצור רצף טריטוריאלי בין שני חלקי היישוב, מבשרת ומעוז ציון. ועדת התשתיות הלאומיות אישרה את הפרויקט באוגוסט 2015.
מסורות
בפורים בשנת 2014 התקיימה העדלאידע לאחר הפסקה של 9 שנים.
בסופו של החופש הגדול ועם תחילת שנת הלימודים מתקשט היישוב בצבע מסוים (ע"פ הגדוד הבוגר של שבט הצופים).
בשנת 2016 התקיים לראשונה "פסטיבל הקובה". הקובה הוא מאכל המזוהה עם העולים מעיראק וכורדיסטן שרבים ממנה תושבים ביישוב. בנוסף בפסטיבל מופיעים זמרים פופולריים ושפים מפורסמים.
ערים תאומות
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
"אנחנו הנשים מהקסטל" – מאת שלומי רוזנפלד, בהוצאת המועצה המקומית מבשרת ציון, 2012
"עלי לך מבשרת" – מאת שלומי רוזנפלד, בהוצאת המועצה המקומית מבשרת ציון, 2016
קישורים חיצוניים
שלומי רוזנפלד, פרקי היסטוריה מהספר "עלי לך מבשרת", הוצאת המועצה המקומית מבשרת ציון, 2016
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: מועצות מקומיות
קטגוריה:ישראל: מועצות מקומיות במחוז ירושלים
קטגוריה:רשויות מקומיות מאוחדות בישראל
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1951
| 2024-10-01T00:49:42
|
מקינטוש
|
ממוזער|200x200px|הדגם הראשון של מחשב המקינטוש, 1984|טקסט=
מקינטוש (באנגלית: Macintosh), או בקיצור מק (Mac), היא סדרת מחשבים אישיים המעוצבת, מיוצרת ומשווקת על ידי חברת אפל מאז 24 בינואר 1984. מחשבים אלו פועלים באמצעות מערכת ההפעלה macOS. מקור השם "מקינטוש" בשמו של זן תפוחים, בעקבות שם החברה Apple ("תפוח" בעברית). כיום מחשבי מקינטוש מחולקים לכמה סדרות - iMac (מחשבים שולחניים), MacBook (מחשבים ניידים), ו-Mac (מחשבים נייחים). לכל סדרה יש דגם ״מקצועי״ ומתקדם יותר בשם Pro או Studio, ולחלק מהסדרות יש דגם בסיסי יותר בשם Air (נייד) או Mini (נייח).
טקסט=|ממוזער|375x375 פיקסלים|סטיב ג'ובס מציג את ה-MacBook Air ב-2008
המקינטוש היה המחשב האישי הפופולרי הראשון שלו ממשק משתמש גרפי ועכבר, בניגוד לממשק שורת הפקודה שבמערכות הפעלה אחרות. במקביל למקינטוש, המשיכה אפל בייצור מחשבי Apple II שלה, שהיו מקור ההכנסה העיקרי של החברה, עד שמחשבי המקינטוש האפילו עליהם החל מ-1987.
המקינטוש המשיך לאורך השנים לעמוד בחזית הטכנולוגיה בתחום המחשוב האישי, והפך את ממשק המשתמש הגרפי, שימוש בחלונות, תצוגה גרפית ממופת זיכרון, שימוש בגופנים בתצוגת המחשב ובהדפסה זמינים במחשב אישי. מחשב המקינטוש ומערכת ההפעלה של אפל היו גורם מרכזי בהפצת השימוש בפוסטסקריפט, ויחד עם מדפסת LaserWriter שהוצגה ב-1985, היה גורם מרכזי במהפכת ההוצאה לאור השולחנית. המק גם היה אחד הגורמים המרכזיים במהפכת המחשוב בתחום הגרפיקה, המוזיקה והוידאו.
טקסט=|ממוזער|מבט מהצד על iMac 3G מ-1998, מחשב ה-iMac הראשון וגם אחד המחשבים הידועים בסדרה
עד 1998 התבססו המקים בעיקר על טכנולוגיה וחומרה ייחודיים של אפל. באותה שנה החלה אפל לעבור בהדרגה לטכנולוגיה וחומרה סטנדרטיים, עם המעבר לשימוש ביציאות USB, שבבי זיכרון תקניים ועוד. בשנת 2005 הכריזה אפל על כוונתה להעביר את קו מחשבי מקינטוש לשימוש במעבדי אינטל, שיחליפו את מעבדי ה-PowerPC ששימשו עד אז. בתחילת 2006 יצאו הדגמים הראשונים המבוססים על מעבדי אינטל. בשנת 2020 אפל הודיעה על הפסקת פיתוח מחשבים מבוססי מעבדי אינטל תוך שנתיים ולעבור למעבדי ״Apple Sillicon״ משל עצמה. המחשב החדיש ביותר בסדרה נקרא Mac studio.
היסטוריה
1979 - 1984: פיתוח והצגה
שמאל|ממוזער|250px|חלק מצוות הפיתוח של המקינטוש הראשון. התמונה, כפי שהוצגה על שער מגזין תחת הכותרת "מהפכה בעמק". מימין לשמאל: ג'רי מנוק, ביל אטקינסון, אנדי הרצפלד, ברל סמית', ג'ואנה הופמן, ג'ורג' קרואו.
החל ב-1979, הוביל ג'ף רסקין, עובד חברת אפל, מיזם שמטרתו הייתה פיתוח מחשב ביתי, קטן וזול יותר מאפל II, לצד פרויקט אפל III שיועד לחלק העליון של השוק, וליישומים עסקיים. מיזם זה קיבל את השם "מקינטוש". בספטמבר 1979 קיבל רסקין אישור לגייס עובדים למיזם; הוא החל לחפש מהנדס שיוכל לבנות אב טיפוס. ביל אטקינסון, חבר בצוות הפיתוח של פרויקט ליסה , הציג לרסקין את בארל סמית', טכנאי שירות שהחל לעבוד באפל בתחילת אותה שנה.
בנוסף לסמית, גייס רסקין צוות פיתוח קטן, שתכנן ובנה אבטיפוס של מחשב, לפי המפרט שפותח. לוח האם הראשון שסמית' פיתח עבור המקינטוש היה מבוסס על מפרט זה: היו בו זיכרון של 64 קילובייט, מעבד 8 סיביות, מוטורולה 6809E, והוא תמך בתצוגת מונוכרום של 256x256 פיקסלים. הצוות היה מצומצם - ארבעה אנשים בלבד. למעשה, הפרויקט אפילו נסגר, אבל רסקין ביקש ממנכ"ל אפל, מייקל סקוט ("סקוטי"), וממייק מרקולה (מייסד אפל יחד עם ג'ובס ווזניאק, שבתקופה זו היה למעשה הממונה על מנכ"ל "סקוטי"), ארכה של עוד מספר חודשים, והם נעתרו לבקשתו.
במקביל לפרויקט של רסקין, התנהלו באפל מספר פרויקטים נוספים. אחד מהם נקרא "ליסה". חברת זירוקס קנתה את חברת "שוגרט אסושיאטס", יצרנית כונן הדיסקטים של אפל II, ובכך הפכה לספקית חומרה מרכזית עבור אפל. מכירות המחשב, ובפרט מכירות כונני הדיסקטים, גדלו בצורה משמעותית, ואפל הפכה ללקוח חשוב עבור זירוקס. במסגרת היחסים ההדוקים בין החברות, אפל הציעה לזירוקס רכישה משמעותית של מניות לפני (או במסגרת) ההנפקה הראשונית, וכחלק מהתחממות היחסים הזו, נערך לג'ובס "סיור פרטי" במחלקת המחקר המתקדם של החברה, זירוקס פארק (שאז נקראה בפשטות PARC). ג'ובס התלהב, בעיקר מממשק המשתמש הגרפי שהוא פגש בו לראשונה, ודרש וקיבל סיור שני, אליו הביא את רוב צוות הפיתוח של המחשב החדש, ובהנהגת ג'ובס, שונה המפרט של ליסה, והוחלט שהמחשב ישתמש בממשק הגרפי החדש.
באד טריבל, מתכנת מקינטוש, היה שותף לדירה עם ביל אטקינסון מצוות ליסה, והתרשם מאוד מהביצועים הגרפיים של האבטיפוס שבנה בורל סמית'. הוא שאל את סמית' האם ניתן להסב את לוח האם שלו ממעבד 8 סיביות 6809 למעבד של ליסה, 68000, תוך כדי שמירה על עלויות ייצור נמוכות. בספטמבר 1980 הצליח סמית' לעצב לוח אם מבוסס על 68000, במהירות שעון של 7.83 מגהרץ (לעומת 5 מה"ץ בליסה). לכאורה, עלייה של כ-60% בביצועי המעבד, אך בפועל, המעבד נאלץ להתחלק בגישה לזיכרון עם מעגלי הווידאו, וביצועי המק היו דומים לביצועי הליסה (ונחותים מהביצועים של Atari ST ואמיגה, שהוצגו ב-1985, והשתמשו גם הם במעבד 68000 במהירות שעון של 8 מגהרץ, בלי לשלם את ה"קנס" של מעגל הווידאו).
במקביל, מנכ"ל אפל, "סקוטי", החליט שג'ובס מפריע לעבודת צוות הליסה, ומעכב את הפרויקט, ואסר עליו כל מגע עם הצוות. אף על פי שג'ובס הוא אחד ממיסדי החברה, ובתקופה זו החזיק בתואר נכבד, הוא נאלץ לציית לסקוטי, וכך מצא עצמו למעשה "מובטל" באפל. כשג'ובס שמע על האבטיפוס שבנה סמית, הוא הדיח את רסקין מפרויקט המקינטוש, והשתלט עליו, באמביציה להוכיח שהוא יכול לפתח מחשב טוב יותר מאפל II של ווזניאק, וטוב יותר מהליסה, ממנה הודח. הוא גייס לפרויקט מפתחים נוספים, בעיקר משורות אפל II וליסה. צוות התוכנה הונהג על ידי ביל אטקינסון (ליסה) ואנדי הרצפלד (אפל II), והחומרה על ידי בורל סמית.
סמית בנה שורה של לוחות אם, כל אחד בפונקציונליות מלאה יותר מהקודם. העיצוב הסופי של לוח האם היה "ברוח ווזניאק" (כפי שסמית עצמו תיאר), ומימש את הפונקציונליות בחיסכון מרשים ברכיבים, תוך שימוש ברכיבי PAL (Programmable Logic Array ), לצד שני רכיבים ייעודיים: רכיב שפותח באפל, ו"צימצם" את שמונת השבבים של בקר הדיסקטים של אפל II לשבב יחיד, וכונה IWM (Integrated Woz Machine, כלומר "מכונת ווזניאק משולבת" ), ושבב קלט/פלט חדש של חברת זילוג (8530), שמימש את הממשקים הטוריים לחיבור מדפסת ומודם, ויכל לשמש רשת פרימיטיבית שזכתה לכינוי AppleTalk. בעזרת פחות מ-30 שבבים (מהם כשבעה רכיבי PAL), בנוסף למעבד ולשבבי הזיכרון. גרסת חומרה קרובה לגרסה הסופית הייתה מוכנה כבר ב-1982, אם כי היא עברה מספר שינויים לא גדולים בשנתיים הבאות.
במהלך הפיתוח פותח שבב יחיד שריכז חלק ניכר מהפונקציונליות של לוח האם, וכונה IBM (Integrated Burrell Machine), אך קשיים בפיתוח השבב הביאו לזניחתו, וסמית השלים את הפיתוח בעזרת שבבים סטנדרטיים ורכיבי PAL.
המחשב הכיל פחות זיכרון מרוב המחשבים האישיים בני הזמן - 128KB RAM, בתצורה של 16 שבבי 64Kbit RAM שהולחמו על המעגל המודפס. הוא כלל מסך מונוכרום של 9 אינץ', ברזולוציה 512×342, כונן דיסקטים 3.5, שני פורטים טוריים למדפסת ומודם (שכאמור, יכלו לשמש גם לרשת פרימיטיבית לחיבור בין מספר מחשבים), ואת גולת הכותרת עכבר - לא המחשב הראשון עם עכבר, אבל הראשון שהוצע במחיר שיכול להחשב "מחשב אישי". מחיר היעד של ה"מקינטוש" של רסקין היה פחות מ-$1,000. כשהשתנה המפרט והוחלף המעבד, עלה מחיר היעד ל-$1,500, ובמשך הזמן התברר שאפל לא תוכל למכור את המחשב במחיר זה, אך צוות הפיתוח, וג'ובס, קיוו שניתן יהיה להציע את המחשב בפחות מ-$2,000.
סקאלי, המנכ"ל החדש, החליט, בניגוד לדעתו של ג'ובס, ולמגינת ליבם של המפתחים, לתמחר את המחשב ב-2,495 דולר.
המקינטוש הוצג לראשונה לציבור בפרסומת הנודעת "1984", אותה ביים רידלי סקוט, שהוקרנה במהלך משחק הסופרבול ב-22 בינואר 1984. הוא הושק רשמית והוצע למכירה ב־24 בינואר 1984 במחיר 2,495 דולר. ההתלהבות בשוק הייתה רבה, ועד מאי 1984 נמכרו כ-70,000 מחשבים, אך במהרה התברר שהמחשב חלש מדי, עם מעט מדי זיכרון, וללא אפשרות מעשית להשתמש בדיסק קשיח, עם מעט מאוד תוכנה זמינה, והשוק החליט שהמחיר הגבוה אינו מוצדק. ההתלהבות שככה, ולקראת סוף השנה המכירות היו הרבה מתחת ציפיותיה של אפל, דבר שגרם למתיחות רבה, בעיקר בין ג'ובס וסקאלי, שהאשימו זה את זה בכישלון.
המקינטוש היה חלש מכדי להריץ מערכת פיתוח תוכנה, ובשנים הראשונות, כדי לפתח תוכנה למקינטוש היה צורך להשתמש במערכת פיתוח שרצה על מחשב ליסה. צוות התוכנה באפל פיתח את הקושחה של המחשב, שמימשה את ממשק המשתמש הגרפי, מערכת ההפעלה, ומערכת הגישה לקבצים על כונן הדיסקטים, ובנוסף, מספר תוכנות נוספות, ביניהן תוכנת "צביעה" (בשחור לבן) בשם MacPaint, ותוכנת ניהול קבצים בשם Finder, כשבתור מערכת פיתוח שימש בתחילה אפל II, ובהמשך ליסה. אפל פנתה לחברות נוספות, ובראשן מיקרוסופט לפיתוח תוכנה עבור המק, ומעבד התמלילים Word של מיקרוסופט, היה אחת התוכנות הבודדות שלא באו מאפל והיו זמינות בשנה הראשונה. במקביל ל-Word, אפל הציע מעבד תמלילים משלה, בשם MacWrite. רק אחרי שיצא "מקינטוש 512K" לקראת סוף השנה, וביתר שאת אחרי שיצא "מקינטוש פלוס" בתחילת 1986 (שנתיים אחרי המק המקורי), החלו לצאת לאור תוכנות של חברות אחרות בצורה משמעותית.ממוזער|אבטיפוס של ה"מקינטוש" של רסקין, מבוסס 6809לקראת סוף 1984 הציעה אפל גרסה עם 512KB, ובשנים הבאות הופיעו דגמי מק חזקים יותר ויותר, הופיעו תוכנות שניצלו בצורה טובה יותר את ממשק המשתמש, ותוכנות שידעו לעשות דברים חדשים, שתוכנות של מחשבים אחרים לא ידעו לעשות, המכירות החלו להתאושש, וב-1987 הכנסות אפל ממכירת מחשבי מקינטוש עלו לראשונה על ההכנסות ממכירת אפל II, בן העשר.
1985-1989: עידן ההוצאה לאור השולחנית
ב-1985, השילוב של המק, המדפסת של אפל (LaserWriter) ותוכנות ייעודיות למק כמו MacPublisher של חברת בוסטון תוכנה ו-PageMaker של חברת אלדוס (כיום Adobe PageMaker) אפשרו למשתמשים לעצב, להציג ולהדפיס דפים הכוללים גרפיקה וטקסט. כלים אלו, שאפשרו לראשונה הוצאה לאור שולחנית, היו ייחודיים למקינטוש למשך שנים אחדות, אולם לבסוף הגיעו גם אל מחשבי IBM PC ותואמיהם. מאוחר יותר חיזקו תוכנות כמו FreeHand של חברת אלדוס, קווארק אקספרס ו-Adobe Illustrator את מעמד המקינטוש בתחום הגרפיקה הממוחשבת וסייעו בפיתוח תחום ההוצאה לאור השולחנית.
בתחילת 1986 הופיע מק פלוס, עם זיכרון של מגהבייט אחד, אפשרות הרחבה לארבעה מגהבייט, וממשק SCSI, שנתן לראשונה אפשרות מעשית להשתמש בדיסק קשיח, ולראשונה הפך המק ל"מחשב רציני". אף על פי שעדיין לא הייתה אפשרות הרחבה כמו באפל II וב-PC, ממשק ה-SCSI פיצה על כך במידה מסוימת, והופיע ציוד היקפי שמתחבר לממשק הזה בנוסף לדיסקים קשיחים, כמו סורקים. גם נפח כונן הדיסקטים של המחשב הוגדל ל-800 קילובייט. המק פלוס סימן את תחילת שינוי הכיוון, ואף על פי שלא נמכר בכמויות שמשתוות ל-PC, או אפילו לאפל II, יחסית לדגמים הקודמים הוא היה הצלחה גדולה.
בשנת 1987 הציגה אפל את ה-מקינטוש 2, שסימן דרך חדשה עבור המקינטוש. בנוסף למעבד חדש - מוטורולה 68020 במהירות 16 מגהרץ, עם ערוץ גישה לזיכרון ברוחב 32 סיביות ומרחב כתובות גדול, החידוש העיקרי היה צבע, ושבעה חריצי הרחבה, שינויים ש"סגרו את הפער" עם PC ואפל II, ולראשונה שמו את המק מעל הקומודור אמיגה ואטארי ST.
במקביל למקינטוש 2 הוצג מחשב (מונוכרום) בפורמט דומה למקים הקודמים, כלומר מחשב ומסך בקופסה אחת - מקינטוש SE, עם חריץ הרחבה פנימי יחיד (SE הוא ראשי תיבות של System Expansion - הרחבת מערכת). ה-SE חלק את עיצוב ה-"Snow White" של המקינטוש 2, וגם את העכבר והמקלדת של ה-Apple Desktop Bus שהוצגו לראשונה במחשבי ה-Apple IIgs מספר חודשים קודם לכן.
בשנת 1988 הגיע מקינטוש 2x עם מעבד מוטורולה 68030. הוא הציג שיפורים פנימיים שכללו מעבד MMU מובנה. ב-1989 הוצגה גרסה קומפקטית של המקינטוש SE ובה פחות חריצי הרחבה ועם מעבד מוטורולה 68030 במהירות 16 מגהרץ. מאוחר יותר באותה השנה היה מקינטוש IIci, במהירות של 25 מגהרץ, מחשב המק הראשון שהיה "32-Bit Clean". הוא תמך בזיכרון רב יותר מ-8MB, להבדיל מקודמיו אשר הצריכו שימוש בזיכרון ROM שנקרא "32-bit dirty".
מערכת ההפעלה "מערכת 7" (System 7) הוצגה והייתה למערכת ההפעלה הראשונה של המקינטוש התומכת במיפוי זיכרון של 32 ביט. אפל אף הציגה את ה-Macintosh Portable, בעל מעבד 68000 בקצב שעון של 16 מגהרץ עם צג LCD. בשנה שלאחר מכן הוצג המקינטוש IIfx, בקצב שעון של 40 מגהרץ. מחירו היה 13,000 דולר. מלבד המעבד המהיר היו בדגם זה שיפורים ארכיטקטוניים מהותיים, כולל זיכרון מהיר וצמד מעבדי עזר ייעודיים עבור קלט ופלט.
1990-1998: עליות ומורדות
חלונות 3.0 של מיקרוסופט, שאליה מתייחסים רבים כגרסה הראשונה של "חלונות" שהתחרתה במקינטוש, יצאה במאי 1990 והייתה חלופה זולה למקינטוש. תגובתה של אפל הייתה הצגת מגוון דגמי מקינטוש לא יקרים יחסית באוקטובר 1990: המקינטוש הקלאסי (Macintosh Classic), גרסה פחות יקרה למקינטוש SE, שנמכר ב-999 דולר, עובדה שהפכה אותו לדגם המקינטוש הזול ביותר, עד להשקה המחודשת של ה-iMac 400 בפברואר 2001.
המקינטוש LC, שלו מעבד 68020, במארז "קופסת פיצה" הייחודי שלו, נמכר ב-1,800 דולר וכלל מסך חדש ויחסית לא יקר בגודל 512X384 פיקסלים, ואיפשר גרפיקה בצבע, וכן המקינטוש IIs 250 מגהרץ, שכלל חריץ הרחבה אחד בלבד, ועלה 2,500 דולר. כל שלושת הדגמים נמכרו היטב, אף שהרווח של אפל עליהם היה נמוך בצורה משמעותית מאשר בדגמים הקודמים.
ממוזער|סמל מערכת ההפעלה macOS
ב-1991 הגיעה ההשקה המיוחלת של מערכת ההפעלה 7, שהייתה שדרוג מערכת ההפעלה של מקינטוש ל-32 ביט, דבר ששיפר את יכולות ניהול הצבע, זמינות הזיכרון וניצולו, חיבור לרשת, ריבוי משימות וכן זיכרון וירטואלי. מאוחר יותר באותה שנה הציגה אפל את המקינטוש Quadra, ה-700 ו-900: שני דגמי המקינטוש הראשונים שכללו מעבד מוטורולה 68040 מהיר. הצטרפו אליהם גרסאות משופרות של להיטי השנה הקודמת, מקינטוש קלאסי II ומקינטוש LC II. זה האחרון שודרג וצויד במעבד 68030 16 מגהרץ.
באותו זמן הוצגו שלושת הדגמים הראשונים של סדרת המחשבים הניידים של אפל, ה-PowerBook: ה-PowerBook100 - מקינטוש מיניאטורי נייד שנבנה על ידי סוני, ה-PowerBook140, עם מעבד 68030 16 מגהרץ, וה-PowerBook170, עם מעבד 68030 25 מגהרץ. היו אלה שלושת המחשבים הניידים הראשונים בעלי מקלדת משולבת עם משענת לכף היד, ומתקן הצבעה ובחירה בחזית המקלדת.
ב-1992 החלה אפל למכור את דגמי המקינטוש הזולים ביותר בקו הייצור שלה, ה-Performa, באמצעות מוכרים "לא רשמיים". סוכני אפל רשמיים הציעו את גרסת "אמצע הדרך" של ה-Quadra שנקראה מקינטוש Centris, ומיד הוחלף שמה ל-Quadra, לאחר שהצרכנים החלו להתבלבל בין שמות הדגמים השונים: Classics, LCs, IIs, Quadras, Performas ו-Centrises. במקביל ליציאת מספר מוצרי מקינטוש חדשים לשוק חשפה אפל את סדרת ה-PowerBook Duo, שהייתה אמורה לספק את אותה הנגישות של תחנת עבודה שולחנית בסביבת העבודה. ה-PowerBook Duo ירד מפס הייצור בתחילת 1997.
השלב הבא בהתפתחות מעבדי מקינטוש היה המעבר לארכיטקטורת RISC PowerPC, שפותחה בשיתוף פעולה של אפל, יבמ ומוטורולה. באותה שנה הוציאה אפל דור שני של דגמי PowerBook, סדרת ה-PowerBook 500, שכללה את משטח העקיבה המפורסם.
ב-1995 המשיכו מיקרוסופט ואינטל לנגוס בפלח השוק של אפל, עם מערכת הפעלה חלונות 95 ומעבדי פנטיום, שהגבירו בצורה משמעותית את יכולות המולטימדיה והביצועים של מחשבי IBM PC ותואמיהם. בתגובה החלה אפל את תוכנית תואם מקינטוש במטרה לחדש את דריסת הרגל שלה בשוק המחשבים השולחניים-האישיים. התוכנית נמשכה עד אוגוסט 1997, אז חזר סטיב ג'ובס לאפל וביטל את התוכנית בטענה שעל החברה להתמקד בעתיד.
1999 ועד היום: התחלות חדשות
בשנת 1998, שנה אחרי חזרתו של ג'ובס לחברה, הציגה אפל מחשב מקינטוש "הכל-כלול" שדמה למקינטוש המקורי 128K; ה-iMac, בעיצוב חדש שהכיל את רוב סוגי החיבור של אפל, כגון SCSI, ו-ADB שהוחלפו בהמשך בחיבורי USB. עיצובו היה חדשני וכיסוי הפלסטיק השקוף שלו, במקור בכחול ובלבן, ומאוחר יותר בצבעים רבים אחרים, נחשב לאבן-דרך בעיצוב התעשייתי של שנות ה-90 המאוחרות. ה-iMac התברר כהצלחה משמעותית, כשנמכרו ב-1998 800,000 יחידות שהכניסו לחברה רווח של 309 מיליוני דולרים - השנה הרווחית הראשונה של אפל מאז הפך מייקל ספינדלר למנכ"ל בשנת 1995.
בתערוכת MacWorld של שנת 2000 בסן פרנסיסקו התרברב ג'ובס במכירתם של 1.35 מיליון מחשבי iMac ברבעון הקודם. מחשב ה-Power Macintosh עוצב מחדש לפי אותם קווים.
בשנת 1999 הציגה אפל מערכת הפעלה חדשה, Mac OS X Server 1.0, עם גרפיקת ממשק משתמש חדשה ויסודות חזקים של יוניקס. דמיונו של הממשק לממשק NeXT הותיר משתמשי מק רבים מאוכזבים ותוהים כיצד יראו הדורות הבאים של ממשקי מערכות ההפעלה. Mac OS X התבססה על NeXTSTEP, מערכת ההפעלה שפותחה על ידי NeXT, החברה שניהל סטיב ג'ובס אחרי אפל. מערכת ההפעלה Mac OS X לא שווקה עד ספטמבר 2000, אז הוצגה כ-Mac OS X Public Beta, עם ממשק "מים" (Aqua) כחול-בהיר, בשונה מ-Mac OS Server. היא עלתה $29.99 ואיפשרה למשתמשי מקינטוש הרפתקניים לטעום את מערכת ההפעלה החדשה של אפל, ולספק משוב לחברה לגבי מה שרצו לראות בהשקה האמיתית.
טקסט=|ממוזער|250x250 פיקסלים|MacBook Pro היא סדרת הניידים הראשונה של אפל שמבוססת על מעבדי אינטל. הסדרה משווקת מ-2006, ונכון ל-2020 נמצאת בדורה החמישי
באמצע 1999 הציגה אפל את ה-iBook, מחשב נייד חדש שתוכנן להיות דומה במראהו ל-iMac שהוצג שנה קודם לכן. שישה שבועות לאחר חשיפתו של ה-iBook הוזמנו יותר מ-140,000 מחשבים, ועד אוקטובר הפך המחשב להיט מכירות כמו ה-iMac. אפל המשיכה להוסיף מוצרים חדשים לקו שלה, כגון ה-eMac וה-Power Mac G4 וגם שידרגה משמעותית את ה-iMac פעמיים. ב-11 בינואר 2005 הכריזה אפל על ה-Mac Mini במחיר של $499, דגם המקינטוש הזול ביותר מעולם.
בשנים האחרונות עלו משמעותית מכירות המקינטוש. רבים גורסים כי זו תוצאה, חלקית, של הצלחת נגן המוזיקה אייפוד המונח "אפקט ההילה" הוטבע כדי לציין את ההשפעה על בעלי אייפוד מרוצים, שקונים מוצרים נוספים של אפל, מקווי מכירות אחרים שלה. נגני המוזיקה אייפוד משכו תשומת לב למקינטוש, שלא נראתה מאז השקת קו המחשבים בשנת 1984. משנת 2001 ועד לשנת 2005 צמחו מכירות המקינטוש באופן קבוע. ב-11 באוקטובר 2005 הציגה אפל את תוצאות הרבעון הרביעי שלה, עם דיווח על מכירת 1,236,000 מחשבי מקינטוש - עליה של 48% מאותו הרבעון בשנה הקודמת. עם הצגת איימקים כפולי-ליבה (iMac Core Duo) וה-MacBook Pro ב-10 בינואר 2006, עברה אפל משבבי PowerPC לשבבים המיוצרים על ידי אינטל. החלפת שאר דגמי המקינטוש תוכננה להסתיים עד סביבות אוגוסט 2006.
מוצרים
קו המוצרים הנוכחי
תמונהשםסוגיעדתיאורטקסט=|לא ממוסגר|84x84 פיקסליםMac Miniשולחניאישימחשב ממוזער מבית אפל, ברוחב של כשני כרטיסי אשראי, שיצא לשוק הרחב בינואר 2005 כשהוא מכיל בתוכו את כל הרכיבים במחשב אישי רגיל, על אף גודלו. יתרונו העיקרי הוא מחירו הזול, שמציב אותו כמתחרה לשאר המחשבים האישיים.51x51px|The iMac G5iMacשולחניאישי/מקצועימחשב משולב מסך שהוצג לציבור ב-7 במאי 1998. האיי-מק היה הצעד החשוב הראשון בשינוי הכיוון באפל לאחר חזרתו של סטיב ג'ובס לתפקיד המנכ"ל הזמני בחברה. לבד מעיצובו החדשני ופורץ הגבולות, שהוליד שורה ארוכה של חקיינים לדגמיו וצבעיו השונים, סימן האיי-מק גם את המעבר של אפל מסגירות לפתיחות בחומרה. באוגוסט 2004 הוצגו דגמים חדשים בעלי עיצוב שונה, שהעלו את המכירות.51x51px|The iMac ProiMac Proשולחנימקצועימחשב משולב מסך הזהה בעיצובו ל-iMac, הוצג ב-14 בדצמבר 2017. האיי-מק פרו מיועד לאנשי מקצוע המעוניינים לרכוש מחשב הכולל בתוכו מסך בגודל 21 או 28 אינץ', ללא הצורך בקניית מסך בנפרד. מחשב זה זהה לאיי-מק הסטנדרטי, אך שונה בצבעו החדש - "אפור חלל", המופיע אף על המקלדת והעכבר המצורפים; ובעל חומרה משופרת באופן ניכר, כגון זיכרון RAM מקסימלי של 128 ג'יגה בייטים ומאיץ גרפיקה מהיר, אשר משמשים לעבודה עם תוכנות מקצועיות ולביצועי משחק מהירים יותר.לא ממוסגר|100x100 פיקסליםMac Proשולחנימקצועי דגם מחשב מקינטוש המבוסס על מעבדי אינטל Xeon מרובי-ליבות. דגמי מק פרו תופסים בקו המוצרים של אפל את גומחת מוצרי הקצה העליון, ומכוונים בעיקר לשוק המקצועי, לעסקים ולאוניברסיטאות. המחשבים מצוידים בדרך כלל בטכנולוגיות העדכניות ביותר של אפל ומחירם הוא הגבוה ביותר.42px|MacBook with Retina DisplayMacBookניידאישיה-Macbook הוא המחשב הנייד הדק ביותר של אפל המיועד לשוק האישי. הוא משתמש במעבד אינטל Core m3/i5 במהירויות שעון 3.0-3.2GHz ועם מסך בגודל 12 אינצ'ים. יצורו הופסק בשנת 201876x76 פיקסלים|The MacBook ProMacBook Proניידאישי/מקצועיה-MacBook Pro הוא מחשב נייד של אפל המיועד לשוק המקצועי והמתקדם יותר. הוא משתמש במעבד M3 של אפל במהירות שנעה בין 2.4 ל-2.93 ג'יגה הרץ, עם מסך בגודל 13 או 15 אינצ'ים.לא ממוסגר|66x66 פיקסליםMacBook Airניידאישיה-MacBook Air הוא מחשב נייד דק המיועד לשוק האישי. הוא משתמש במעבד M3 של אפל ומגיע עם מסך בגודל 11 ו-13.3 אינצ'ים.
תוכנה
מערכת הפעלה
ממוזער|250px|מערכת ההפעלה מקינטוש (Mac OS) עם ממשק משתמש גרפי (Graphic User Interface- GUI) משנת 1984
שמאל|ממוזער|250px|מערכת 7 - השדרוג הגדול הראשון של מערכת ההפעלה הגרפית של המקינטוש
שמאל|ממוזער|250px|Mac OS X 10.4 "Tiger". אף על פי שהממשק עבר שינויים משמעותיים, מספר אלמנטים נשארו, למשל ה-Menu Bar בחלקו העליון של המסך. השדרוג הגדול השני
מערכת ההפעלה "מקינטוש" הייתה ידועה בתחילה כ-"מערכת הפעלה" (Operating System), או בפשטות, "מערכת" (System). עם הוצאת מערכת 7.6 הפך שמה של המערכת באופן רשמי ל-macOS. משנת 2001 הוחלפה מערכת ההפעלה Mac OS ה"קלאסית" במערכת BSD מבוססת יוניקס, "מערכת ההפעלה עשר". אפל הציעה מערכת יוניקס נוספת אחרת, A/UX, לשרתי המקינטוש המוקדמים שלה, ללא הצלחה רבה. מערכת ההפעלה Mac OS נחשבת בקרב רבים לאחת הנקודות האטרקטיביות של פלטפורמת מקינטוש, ואפל קידמה את השקתה בכנסים גדולים מיוחדים ואירועים ביום ההשקה.
אפל בחרה להישאר עם מאפייני ממשק משתמש כלליים בכל השקותיה ויש נקודות דמיון רבות בין מערכת ההפעלה Mac OS 9 לבין Mac OS X. מערכות הפעלה אלטרנטיביות למחשבי מקינטוש עכשוויים הן, בין היתר, לינוקס ומערכות BSD שונות.
Mac OS הייתה מערכת ההפעלה הראשונה שעשתה שימוש נרחב בממשק משתמש גרפי. אף גרסה של מערכת Mac OS ה"קלאסית" לא הכילה "שורת פקודה" (Command Line). במקור הייתה זו מערכת הפעלה למשימה אחת בזמן נתון, אך תמיכה בריבוי משימות בו-זמנית הוצגה עוד במערכת 5. השדרוג המשמעותי הבא היה במערכת 7, בשנת 1991, שכללה עיצוב צבע-מלא חדש, ריבוי משימות מובנה, סקריפטים (AppleScript) ועוד אפשרויות תצורה (קונפיגורציה) למשתמש. Mac OS המשיכה להתפתח עד לגרסה 9.2.2, אך הארכיטקטורה הוותיקה שלה, כמו שימוש בריבוי משימות במקום הגרסה החדשה יותר של ריבוי משימות מקדים (preemptive multitasking) - דרשה שינוי.
במרץ 2001 הציגה אפל את מערכת ההפעלה 10 ומאז אפל מוסיפה את הספרה הרומית x ונותנת מספר *.10 ושם ממשפחת החתולים, שהם מערכות הפעלה מודרניות ובטוחות יותר מקודמותיהם מבוססות היוניקס, שהשתמשה בדרווין כיסודותיה. Mac OS X נגזרת באופן ישיר מ-NeXTSTEP, מערכת הפעלה שפותחה על ידי חברתו של סטיב ג'ובס, NeXT, לפני שקנתה אותה אפל.
מערכת הפעלה Mac OS קיימת יכולה עדיין לרוץ תחת Mac OS X במכונה וירטואלית מיוחדת המכונה "קלאסיק", אך אפשרות זו קיימת רק במחשבי מק המבוססים על מעבדי PowerPC ולא במחשבים שבהם מעבדי אינטל. במחשבים המבוססים על מעבדי אינטל קיימת תוכנת וירטואליזציה הנקראת רוזטה ומאפשרת להריץ תוכנות שנכתבו עבור מעבדי PowerPC.
היסטוריית תוכנה
אף על פי שהתוכנה המובנת במקינטוש עשתה רושם טוב יותר מזו של המתחרים ואפילו שימשה השראה למתחרים (ממשק גרפי, אשף נגישות, מוכנות טובה יותר לבאג ה-2000 וכיוצא בזה) מאז הצגתו נמתחה ביקורת רבה על המקינטוש, בעיקר על המחסור בתוכנות זמינות להוספה למערכות ההפעלה שלו. בשנת 1984 היה ברור כי מבחר רחב יותר של תוכנות זמינות למחשבים של יבמ, כי אלו השתמשו במערכת ההפעלה הנפוצה ביותר של זמנם, MS-DOS. אפל נאבקה כדי לשכנע מפתחי תוכנה לכתוב תוכנות למקינטוש. ביל גייטס ממיקרוסופט הבין כי ממשק המשתמש הגרפי יהפוך לתקן בתעשייה וכי התוכנה שלו תוכל להימכר בכמויות רבות יותר אם תהיה זמינה למשתמשי מקינטוש. בשנת 1984 הפכו תוכנת עיבוד התמלילים של מיקרוסופט, Microsoft Word, וגיליון הנתונים MultiPlan לזמינות והעלו את הביקוש למחשבי מקינטוש, אולם למקינטוש היו חסרים עדיין משחקים ותוכנות עסקיות. בשנת 1985 הציגה לוטוס את לוטוס ג'אז, לאחר הצלחת לוטוס 1-2-3 במחשבי IBM PC ותואמיהם, אולם, זו לא זכתה להצלחה רבה.
בשנת 1987 הקימה אפל את עסק התוכנה שלה קלריס. היא העניקה את קוד התוכנה והזכויות עליו לכמה תוכנות שנכתבו בתוך אפל, במיוחד MacWrite, MacPaint ו-MacProject. בשנות ה-80 המאוחרות השיקה קלריס מספר כותרי תוכנה מחודשים; התוצאה היא סדרת ה"פרו", לרבות MacPaint Pro, MacDraw Pro, MacWrite Pro ו-FileMaker Pro. כדי לספק חבילת משרד כוללת, רכשה קלריס את הזכויות לתוכנת הנתונים Informix WingZ spreadsheet של מקינטוש וקראו לה Claris Resolve, והוסיפה את תוכנת המצגות קלריס Impact.
בתחילת שנות ה-90 שולבה קלריס ברוב מחשבי מקינטוש המיועדים לצרכן הביתי והייתה בשימוש נרחב. בשנת 1991 השיקה קלריס את ClarisWorks, שהפכה במהרה לתוכנה השנייה-הנמכרת ביותר שלה.
כיום נמכרים כל מחשבי המקינטוש כשהם מותקנים מראש עם חבילת תוכנות לצרכן הביתי בשם "iLife". תוכנת iLife הראשונה הייתה iMovie ששווקה בשנת 1999 לעבודה על iMac DV. הבאה הייתה iTunes, תיבת נגן מדיה דיגיטלי שתוכנן לעבוד עם נגן המוזיקה הדיגיטלי של אפל, האייפוד. ב־7 בינואר 2002 השיקה אפל את iPhoto, אלבום תמונות דיגיטלי קל לשימוש לצרכן הביתי. בשנת 2004 שיווקה אפל את תוכנות אלו יחד עם iDVD ו־GarageBand, בחבילת תוכנה בשם iLife בעלות של 49 דולרים. כיום נמכר כל מקינטוש עם חבילת iLife מובנית. הכלי הנפוץ ביותר בחבילה הוא תוכנת iTunes, כיום גם בגרסת חלונות, המפיצה את חנות הרשת הפופולרית ביותר, באותו השם.
חומרה
משפחת מוצרי מקינטוש הנוכחית משתמשת ברכיבי חומרה רבים; בהם מעבדי PowerPC שפותחו על ידי אפל, יבמ ומוטורולה יחד ומיוצרות כיום על ידי יבמ ו-Freescale, לשעבר חטיבה במוטורולה. מאז ינואר 2006, מעבדי X86 של אינטל משולבים במק אף הם. כל דגמי מקינטוש משווקים עם 512 MB RAM כסטנדרט ומאז ה-12 באוקטובר 2005, ה-iMac G5 השיק את המייטי-מאוס של אפל, עכבר אופטי רגיש למגע עם כדור עקיבה לחיץ מזערי דמוי כדור עקיבה המיוצר על ידי אפל.
מחשבי מקינטוש הנוכחיים משתמשים לצורכי גרפיקה בסדרת המעבדים של ATI Radeon או ב-Geforce של Nvidia, וכוללים כונן קומבו או סופר-דרייב. מקינטושים כוללים שני פתחי העברת מידע תקניים: ה-USB, שנכנס כתקן בשנת 1998 עם ה-iMac; וה-FireWire, תקן נפוץ פחות שפותח על ידי אפל כדי לתמוך במכשירים בעלי יכולת גבוהה יותר.
מבנה מעבדים
מעבד מק 68000 המקורי היה מעבד CISC 16/32, בעל 32 ביט פנימי שעבד בתדר 8 מגהרץ במחשבים שולחניים, על אף שהמקינטוש הנייד וה-PowerBook 100 שניהם השתמשו בגרסת ה-16 מגהרץ. המקינטוש 2 הציג את מוטורולה 68020, מעבד 32 ביט, אך דגמי המקינטוש של אותה תקופה תמכו בגישה לזיכרון בת 24-bit בלבד. לכן, היה נהוג להתייחס למקים עם מגבלה זו כאל "32 ביט מלוכלך" ("32-bit dirty"). יורשו, מקינטוש 2x, הציג את המעבד מוטורולה 68030, שהכיל את יחידת ניהול הזיכרון (Memory Management Unit).
ל-68030 לא הייתה יחידת נקודה צפה מובנית; כך, מקינטושים מבוססי 030' שילבו יחידת נקודה צפה נפרדת: 68881, או 68882. דגמים פשוטים לא הכילו יחידה זו, אף שהם הכילו מחבר ליחידה כזו, אם יחליט המשתמש להוסיף יחידה כזו.
המקינטוש ה-"32 ביט הנקי" הראשון שיכול היה להשתמש בזיכרון 32-bit היה ה-IIci. מאוחר יותר, השיקה אפל את ה-Macintosh IIfx, שלא רק שהכיל מעבד 68030 בתדר 40MHZ, אלא גם שני מעבדי MOS Technology 6502 (המעבד הראשי הוא מסדרת ה-Apple II הישנה) ששימשו כיחידת גיבוי.
בשנת 1991 אפל הוציאה לאור את המחשבים הראשונים עם מעבד מוטורולה 68040, שהכילו את יחידת הנקודה הצפה בתוך המעבד הראשי. שוב, דגמים זולים לא הכילו את יחידות הנקודה הצפה, בהתבססם על מעבדי מוטורולה 68LC040 הזולים יותר.
מאז שנת 1994 השתמשה אפל בקו המעבדים PowerPC, בהתחילה עם ה-PowerPC 601, שמאוחר יותר שודרג ל-603 ול-604. בשנת 1997 הציגה אפל את המחשב מבוסס המעבד המשודרג מאוד PowerPC G3 הראשון שלה; עקב אחריו בשנת 1999 ה-PowerPc G4. הדור האחרון של המעבד בשימוש הוא מעבד 64-bit PowerPC G5, שהוצג בשנת 2003. בזמן המעבר ל-PowerPC כתב צוות "Cognac" של אפל תרגום של מעבד 68030 למעבד PowerPC שהורץ עם התחלת מערכת ההפעלה במהירות האמולציה; אמולציה היא לעיתים רחוקות מהירה. אולם, הם הבינו כי הם יוכלו לנצל את "חוק 90/10", "חוק" הומוריסטי שגורס, בפשטות, כי בעת כתיבת תוכנה גדולה, רק 10% מהקוד רץ במשך 90% מהזמן.ממוזער|חיבורי FireWire,אשר פותחו על ידי אפל והיו נפוצים במחשבי המק לפני שחיבור USB הפך לתקן הקבוע במקינטושים מודרניים החל מה-iMac הראשון בשנת 1998 ועד היום.|טקסט=|160x160 פיקסליםטיפול מסוג זה שחרר משאבים ומחזורי שעון (clock cycles). ההערכה היא כי הגרסה הראשונה של מערכת ההפעלה שהושקה עם מעבדי ה-PowerPC הראשונים רצו ב-95% אמולציה. גרסאות אחרונות של מערכת ההפעלה העלו את אחוז הקוד המקורי של ה-PowerPC, עד שמערכת ההפעלה OS X הביאה אותו ל-100% קוד מקורי.
ב-6 ביוני 2005, יושב הראש של אפל, סטיב ג'ובס, הודיע כי החברה תחל בהמרת קו המקינטוש ממעבדי PowerPC למעבדים של אינטל שצפויים להיות מפותחים עד סוף שנת 2006, והציגה גרסה של Mac OS X שרצה על מחשב שמונע על ידי מעבד פנטיום 4 של אינטל. מקים-מונעי אינטל יוכלו להריץ תוכנות מקינטוש מותאמות למעבדי PowerPC בעזרת מערכת תרגום דינמית המוכרת בשם רוזטה. הסיבה למעבר זה נוגע לבעיות עם צריכת החשמל ופיזור החום של מעבדי G5 של IBM, יחד עם חוסר היכולת של IBM לעמוד בלוח הזמנים של הפיתוח. המקינטושים הראשונים עם מעבדי אינטל הם ה-iMac Core Duo וה-MacBook Pro, כשעל שניהם הודיעו בתערוכת מקוורלד בינואר 2006, תוך שימוש במעבד Core Duo.
ב-10 בנובמבר 2020 השיקה אפל מחשבי מקינטוש ראשונים המופעלים על ידי מעבדים תוצרת עצמית מבוססי ARM.
הרחבות ותקשורת
התצורה המוקדמת ביותר של הרחבות למקינטוש היא ה-PDS (מחבר ישיר למעבד, Processor Direct Slot), שהוצע החל מדגם ה-SE ואילך. ה-PDS היה קיצור דרך לתושבת המעבד, ולא פס תקשורת (חיבור מקבילי) - מה שמצביע על כך שרכיבים ל-PDS היו קשורים לדגם מסוים של מקינטוש, עם יוצא דופן מיוחד: חיבור LC PDS שהפך לסטנדרטי בקו ה-LC כולו. חיבור ה-PDS יכול לשמש לשדרוגי המעבד, לחיבור כרטיס ה-Apple IIe, או כרטיסי וידאו. אחרון המקינטושים בו שולבו חריצי PDS, היה הדור הראשון של מחשבי ה-PowerMac.
המקינטוש הראשון שהכיל חיבור מקבילי להרחבה היה ה-Macintosh II, בתצורה של שישה חריצי NuBus (חיבור bus 32-bit מקבילי). ה-NuBus ננטש לטובת PCI במחשבי ה-PowerMac מהדור השני, ומחשבי ה-G4 הוסיפו חריץ AGP לכרטיסי וידאו. מחשבי ה-G5 האחרונים משתמשים בחריצי PCI Express לגרפיקה והרחבות. לזיכרון השתמשה אפל בכרטיסי SIMM תקניים (30 ו-72 פינים) ומאוחר יותר בכרטיסי DIMM, עם יוצא דופן אחד: Macintosh IIfx, שהשתמש בכרטיס SIMM 64 פינים מיוחד ונדיר ביותר. כיום, מחשבי ה-PowerMac G5 הטובים ביותר משתמשים בכרטיסי זיכרון DDR2 SDRAM עם 240 פינים. המקינטושים המוקדמים ביותר השתמשו בחיבור מקבילי מייצור עצמי לכוננים קשיחים ולכונני דיסקטים חיצוניים, עד שהוצג SCSI עם ה-Macintosh Plus. ה-SCSI נשאר חיבור הכוננים הנבחר למקינטוש עד ה-PowerMac G3, כשכונני EIDE זולים יותר הפכו תקניים.
מחשבי PowerMac עכשוויים משתמשים ב-SATA לכוננים פנימיים, EIDE לכוננים אופטיים פנימיים וב-FireWire לכוננים חיצוניים. ה-Apple Desktop Bus הוצג עם ה-Macintosh II לחיבור אביזרים היקפיים (מדפסות, סורקים וכדומה). זה היה מחבר הקלט הסטנדרטי עד שהוצג ה-USB עם ה-iMac. המקינטוש האחרון שהכיל ADB היה ה-PowerMac G3 הכחול-לבן, אף של-G4 מבוסס ה-PCI היו חיבורים מתאימים עבורו. חיבורי מקינטוש היקפיים קלאסיים אחרים כוללים את ה-GeoPort המקבילי וכניסת ה-AAUI לתקשורת. למידע וידאו חיצוני משתמשת אפל במחבר ה-DB-15 בכל הדגמים הקודמים ל-G3 הכחול-לבן, שעשה שימוש בחיבור VGA; ה-VGA ננטש כשהגיע זמנו לטובת ה-Apple Display Connector ב-PowerMac G4. במקינטושים האחרונים ביותר, עשתה אפל שימוש בחיבור DVI כפול (dual-link).
השפעות על תעשיית הטכנולוגיה
מספר חידושים שפיתחה אפל עבור מקינטוש 128K אומצו מאוחר יותר על ידי שאר התעשייה, כתקן לעיצוב מחשבים. ההשפעה הגדולה ביותר של אפל על התעשייה הייתה השימוש הנרחב בממשק משתמש גרפי בתוכנות של מערכות ההפעלה. כיום, כמעט כל מערכת הפעלה נשענת על ממשק משתמש גרפי, וברבות ממערכות ההפעלה ניתן לזהות את עיצובו של ממשק המשתמש של המקינטוש המקורי: השימוש בהקלקה כפולה (Double Click), יכולת ה"גרירה" ואפילו העכבר עצמו. המקינטוש 128K היה גם הפעם הראשונה שבה נוצרה תוכנת WYSIWYG (מה-שאתה-רואה-זה-מה-שתקבל, What You See Is What You Get) שאפשרה עריכת מלל וגרפיקה, לצד שיפורים טכנולוגיים משמעותיים כגון שמות קובץ ארוכים המתירים רווחים בין מילים, וללא צורך בסיומת לקובץ (שתגדיר את סוג הקובץ). מאפיינים אחרים שהיו רבי השפעה הם כונני דיסקטים 3.5 אינץ' כרכיב תקני, סאונד ברמת 8 ביט מונו (8-bit mono) עם רמקולים מובנים ויציאת קול כתוספת תקנית.טקסט=|ממוזער|250x250 פיקסלים|Mac Pro, ממשיך הדרך של המקינטוש המקורי, דגם 2019המקינטוש הציג חידושים ורעיונות רבים שהיו להם השפעה חשובה על תעשיית המחשוב, בעיקר בתחום תקנים של תקשורת. אחד הראשונים היה ה-Macintosh Plus, שהציג לעולם בהצלחה את ה-SCSI בשנת 1986. במקינטוש IIsi והמקינטוש LC היו כניסה ויציאה של קול כתקן בשנת 1990. כיום מגיעים חיבורים אלה כתקן ברובם המוחלט של המחשבים. ב-iMac הציגה אפל לראשונה בשנת 1998 כתקן את ה-USB ואת FireWire, חיבור טורי להעברת מידע במהירות גבוהה, הנפוץ כיום במחשבים לעריכת מדיה וכמעט בכל מצלמות הווידאו הדיגיטליות. אפל חידשה גם בשטח התקשורת, עם שיווק מסיבי ויישום מוקדם של פרוטוקול התקשורת (IEEE 802.11b Airport) בקווי המקינטוש הניידים בשנת 1999. בנוסף הציגה פלטפורמת המקינטוש רבים מאמצעי האחסון שהפכו כיום לתקן: בשנת 1992 היה המקינטוש IIvx המחשב הראשון שכלל כונן תקליטורים (CD-ROM) כתקן. ה-iMac, שהושק בשנת 1998, היה אחד המחשבים הראשונים שלא הכיל כונן דיסקטים 3.5 אינץ'. לבסוף, הפאוורבוק G4 עם הסופר-דרייב (SuperDrive, כונן משולב צורב DVD ודיסקים) הציג בשנת 2001 את צורב ה-DVD הראשון במחיר סביר.
אפל תרמה רבות גם לתחום המחשבים הניידים ותכונות רבות של המחשבים הניידים שלה הפכו לנורמה בשוק. ה-PowerBook 100, 140 ו-170 קבעו את התקן הארגונומי של מיקום המקלדת בשנת 1991, על ידי העברת המקלדת אל מעבר למנח כף היד (palm rest), במקום בצדו התחתון של המחשב הנייד. בשנת 1991 כללה סדרת הניידים PowerBook 100 את אביזר ההצבעה המובנה הראשון במחשב נייד: כדור עקיבה. ה-PowerBook Duo גם הציג את גישת תחנת העגינה ב-1992. אחת מהתכונות החשובות ביותר שהתווספה אי-פעם לקו הפאוורבוק הייתה משטח עקיבה (touchpad) כמכשיר עקיבה ב-PowerBook 500 בשנת 1994; כיום משתמשים בו רוב המחשבים הניידים כמכשיר העקיבה שלהם. לאחרונה, ה-PowerBook G4 הפך למחשב הנייד בגודל מלא (full size laptop) הראשון שהכיל מסך רחב (widescreen). בשנת 2003 הוא היה המחשב הנייד הראשון עם מסך בגודל 17 אינץ' ובשנת 2004 היה למחשב הנייד הראשון שכלל חיבור DVI כפול (dual-link).
קיימות כמה השערות לגבי הסיבה שמרכיבי מקינטוש רבים כל כך אומצו על ידי המתחרים. על אף שיש להם עבר עשיר בהטמעת כמה מהטכנולוגיות המובחרות ביותר הזמינות לשוק האישי, מקים - ומרכיביהם - הם לרוב יקרים בהרבה ממחשבי PC מבוססי חלונות. אי לכך, ניתן לטעון כי בדגמי המקינטוש הקדימו לכלול רכיבים שעתידים להפוך לתקן, במחיר גבוה יותר. מחיר הפיתוח של מוצר חדש גבוה בהרבה מאשר העתקתו. בנוסף, נאלצו המתחרים להעתיק ממקינטוש מסיבות של תחרות עסקית והשאלה האם חידושים אלה היו התקדמות אמיתית אינה רלוונטית. התומכים במק טוענים כי המוצרים של אפל פשוט טובים יותר.
פרסום
שמאל|ממוזער|250px|עמוד ראשון מעלון הפרסומת, "הצגת המקינטוש" 1984, שפורסם במגזין Newsweek
מאז הצגת המקינטוש בשנת 1984 עם תשדיר "1984" המפורסם בארצות הברית, התפרסמה אפל במאמציה ליצירת פרסום יעיל ושיווק למקינטוש. חוברת פרסום בת 20 עמודים בשם "מבוא למקינטוש" (Macintosh Introduction) צורפה למספר כתבי עת בדצמבר 1983, וזו משכה תשומת לב משום שבעמוד 15 בחוברת הופיע ביל גייטס. בנובמבר 1984 שילמה אפל יותר מ-2.5 מיליון דולר כדי לקנות את כל דפי הפרסום (39 בסך הכל) בגיליון אחרי-בחירות מיוחד של 'ניוזוויק'.
אפל גם פתחה במבצע קידום מכירות של "נסיעת מבחן במקינטוש" (Test Drive A Macintosh), שבו היו יכולים קונים פוטנציאליים של מקינטוש המחזיקים בכרטיס אשראי לנסות מקינטוש ל-24 שעות, ולהחזיר אותו למוכר לאחר מכן. זו החלה להראות כהצלחה כשהיו 200,000 משתתפים ומגזין הפרסום Advertising Age הכתיר על המבצע כאחד מעשרת מהלכי הפרסום המוצלחים של 1984. אך המוכרים בחנויות לא אהבו את שיטת קידום המכירות הזו, והיצע המחשבים לא הדביק את הביקוש. בנוסף, מחשבים רבים הוחזרו במצב כה רע, שלא ניתן היה למכור אותם ללקוח אחר.
בסופרבול של שנת 1985 עלתה לאוויר פרסומת "הלמינגים" (Lemmings). אפל הרחיקה עד כדי הוצאה לאור של עיתון פרסום שהצהיר "אם אתה הולך לשירותים בזמן הרבע הרביעי, אתה תצטער על כך". פרסומת זו התבררה ככישלון גדול שלא התקרב לתשומת הלב הגדולה שלה זכה התשדיר "1984".
בהמשך הופקו חוברות פרסום רבות נוספות לדגמים חדשים: מקינטוש פלוס (Macintosh Plus) ו-Performa. בשנות ה-90 יצאה אפל בקמפיין פרסום בשם "מה נמצא על הפאוורבוק שלך?" (What's on your PowerBook?), עם מודעות צבע ופרסום טלוויזיוני שהציג אנשים המתארים כיצד עוזר להם הפאוורבוק בעסק ובחיי היומיום שלהם. בין המציגים: פרנסס ליר, טמה ינוביץ, מייקל או'בריאן, טוד ראנדגרן, ארט מונק, מרטינה נברטילובה, בריאן דורקין והנרי רולינס. ב-1995 הגיבה אפל להשקת מערכת ההפעלה "חלונות 95" במודעות ובקמפיין טלוויזיוני המציג את חסרונותיה ואת חוסר החדשנות שלה. בשנת 1997 הציג קמפיין "חשוב אחרת" (Think Different) את הסמליל (לוגו) החדש של אפל ובעקבותיו, בשנת 2002, הוצג הסמליל "החלף" (Switch).
כיום ממקדת אפל את מאמצי הפרסום שלה סביב "אירועים מיוחדים", מצגות בכנסים כגון האקספו (Apple Expo) ומקוורלד (MacWorld Expo). אירועים אלה מושכים נציגים רבים של התקשורת וצופים רבים. בעבר נוצלו אירועים מיוחדים כדי לחשוף את הפאוור-מק G5 (Power Mac G5), ה-iMac בעיצוב החדש, וכן מוצרי מקינטוש רבים אחרים.
נתח שוק
בארצות הברית
מאז הצגת המקינטוש 128K בשנת 1984 התאמצה אפל לכבוש נתח משמעותי משוק המחשבים האישיים. בתחילה היה מגוון התוכנות למקינטוש מצומצם, והדבר הוביל למכירות מאכזבות בשנת 1985, כי הצרכנים הכירו בכך שתוכנות רבות יותר היו זמינות למחשבי IBM PC ותואמיהם. עד שנת 1985 נמכרו רק 500,000 מקים. ג'ובס העריך בתחילה כי ימכרו חמישה מיליונים תוך שנתיים; לבסוף חצו המכירות את רף שני המיליון בשנת 1988 ושלוש שנים מאוחר יותר הגיע מספר המחשבים שנמכרו לחמישה מיליונים. בשנת 1997 היו יותר מ-20 מיליון משתמשי מק. בסוף שנת 2003 היה הנתח של אפל בשוק המחשבים השולחניים 2.06% בארצות הברית, והוא צמח ל-2.88% ברבעון הרביעי של 2004. קשה להעריך את מספר מחשבי המקינטוש המותקנים באמת. ההערכות נעות בין 3% להערכה אופטימית מאוד של 16%. ברבעון השני של שנת 2023, מעל 13% ממכירות המחשבים האישיים בארצות הברית היו מתוצרת אפל.
בישראל
ממוזער|הלוגו של iDigital,נציגי אפל בארץ כיום
עד צאת מכשיר האייפון, במדינת ישראל זכה המקינטוש לנתח שוק קטן יחסית, וחלק גדול מהציבור הישראלי כלל לא היה מודע לקיומו. ניתן לייחס זאת לשתי סיבות עיקריות: הראשונה - הישראלים מעדיפים מחשבים זולים יותר, שכן מחשבי המקינטוש מיובאים מחו"ל במחירים גבוהים יחסית לשאר המחשבים בשוק ובמיוחד מול התואמים. והשנייה - העובדה שאפל לא השקיעה מאמץ להיכנס לשוק הישראלי, בניגוד למתחרותיה, ובהן IBM ומיקרוסופט, כך שהיצע התוכנות הישראליות במקינטוש היה דל.
תחום שבו זכה המקינטוש להצלחה רבה הוא ענפי הגרפיקה וההוצאה לאור, שבהם זכה המקינטוש לתוכנות משובחות (כגון Freehand), שרק בשלב מאוחר למדי הותאמו גם לעבודה על מחשבי IBM PC.
הדומיננטיות של אינטרנט אקספלורר בשוק הדפדפנים גרמה לכך שמפתחי אתרים רבים אינם טורחים על תאימות גם לדפדפנים הפועלים על מקינטוש, מגבלה הפוגעת אף היא בתפוצת המקינטוש בישראל. דפדפן כרום שהחליף את אינטרנט אקספלורר בשוק הדפדפנים שינה את התמונה, שכן הוא תואם מקינטוש. בנוסף, הפופולריות של מכשיר האייפון הפכה את דפדפן ספארי של חברת אפל לאחד הדפדפנים הגדולים בשוק.
נציגתה של אפל בישראל עד שנת 2007 הייתה חברת ידע. במהלך 2007, העבירה אפל את הייצוג לחברת iDigital.
יתרונות, חסרונות וביקורת
המקינטוש שונה במספר אופנים ממחשבים אישיים המריצים חלונות של מיקרוסופט. החומרה ומערכת ההפעלה מיוצרות שתיהן על ידי חברת אפל, להבדיל מחברת מיקרוסופט המספקת את מערכת ההפעלה לחברות כגון Dell, HP ו-IBM המוכרות לרוב מחשבים שמורכבים מרכיבי חומרה המיוצרים על ידי יצרנים רבים. התוצאה היא מספר דגמי מק מעטים יחסית בהשוואה למגוון העצום של מחשבים אישיים מבוססי "חלונות"; הדבר הפחית בצורה משמעותית בעיות תאימות בין התוכנה לחומרה ועזר להעלאת המוניטין של אפל כיצרנית מחשבים יציבים ואמינים. מערכת ההפעלה מבוססת היוניקס מבצעת כתקן משימות רבות-משתמשים. עם זאת, היותה של מערכת ההפעלה נדירה בשוק המחשבים האישיים העולמי גורמת לצמצום מגוון התוכנות המפותחות על ידי חברות תוכנה. למרות זאת קיימות ברוב התחומים תוכנות ראויות מסוג מיקרוסופט אופיס.
עיצוב מחשבי המקינטוש (חומרה ומערכת הפעלה) שם דגש על חוויית משתמש אחידה, הנדסת האנוש פורצת דרך ותגובתיות (responsiveness). משתמשי מק רבים טוענים שגישה זו מביאה לעקומת לימוד נוחה יותר ולסביבת עבודה יצרנית יותר.
לאפל יש היסטוריה ארוכה של המצאות חדשניות המתבטאות בעדכוני תוכנה משמעותיים. סביבת הקלאסיק מאפשרת הרצת תוכנות ישנות (מבוססות מערכת הפעלה 9) על מחשבים חדשים המריצים מערכת ההפעלה 10, לרוב בצורה טובה כאילו שהן רצות על המערכת הישנה, אמנם ללא היתרונות של תוכנות שמנצלות את יכולות מערכת הפעלה 10. בתחילת שנת 2006 עברה אפל לשימוש במעבדי אינטל במחשביה, והפסיקה לתמוך בסביבת קלאסיק. המעבר הצריך הידור מחדש של תוכנות ישנות והתאמתן לסביבה החדשה, כדי למצות את יכולתם של המעבדים החדשים, בתקופת הביניים יכולות תוכנות ישנות שלא עברו הידור מחדש לרוץ על מחשבים מהדור החדש בעזרת מעבד האמולציה "רוזטה".
ברוב ימי ההיסטוריה של המקינטוש, עד להופעת מחשבי ה-PCI Power Macs, הייתה ידועה חומרת המקינטוש לשמצה כארכיטקטורה סגורה. מתאמים והרחבות היו פיתוח פרטי של אפל, והדבר הצריך ציוד היקפי או כבלים מיוחדים, וארכיטקטורת החומרה הייתה קשורה מאוד למערכת ההפעלה Mac OS כך שהיה בלתי אפשרי להתקין מערכת הפעלה אחרת על מחשבי המק; המעקף האפשרי היחידי, שאף היה בשימוש על ידי אפל עצמה עבור מערכת ההפעלה A/UX, היה לטעון ראשית את Mac OS ואז להעביר את השליטה לתוכנה המשמשת לאתחול מערכות אחרות.
הסביבה הסגורה מהווה חלק חשוב בגורם נוסף - מחירו של מק גבוה הרבה יותר (פי שניים או שלושה) ממחיר מחשב אישי גנרי בעל חומרה מקבילה. תמחור זה הביא לתופעת ההקינטוש - מחשבי PC גנריים וזולים עליהם מותקנת מערכת ההפעלה של המק. למותר לציין שחברת אפל אינה מביטה על שימוש זה בעין יפה, גם אם מערכת ההפעלה נרכשה. בדומה לחברות תוכנה רבות, מדיניותה של אפל היא שהמשתמש מקבל תמורת כספו רישיון מוגבל לשימוש במערכת ההפעלה, רישיון שאינו כולל התקנה על חומרה שאינה ממותג אפל.
אפילו כיום מערכות הפעלה כגון לינוקס ו־NetBSD עושות שימוש דומה עבור תמיכה בחומרה ישנה על אף העובדה שמדובר בתוכנות שאינן של אפל. טכניקה זו אינה נחוצה עבור מחשבי מק מבוססי טכנולוגיית OpenFirmware, אולם זה היה בשימוש עבור רוב המערכות מבוססות Old World ROM עקב תקלות ביישום הקושחה. (טכניקה חלופית שהייתה בשימוש על ידי חברת Tenon עבור מערכת ההפעלה MacTen והיישום של Minix עבור המק, הייתה להריץ מערכת הפעלה חלופית כתהליך הרץ בתוך מערכת ההפעלה Mac OS.) מחשבי מק מודרניים מאותחלים ישירות מ-OpenFirmware או EFI, ואינם מוגבלים ל-Mac OS בלבד.
התדיינות משפטית
סביב המקינטוש היו לא מעט תביעות משפטיות במשך השנים. לרוב - עקב הפרת זכויות יוצרים של מראה המחשב וסימנים מסחריים שונים של אפל. אמנם רוב התביעות הסתיימו בניצחונה של אפל, אך היא הפסידה במספר תביעות חשובות שבהן תבעה את מיקרוסופט בנושא ממשק המשתמש של חלונות. אפל טענה שהוסכם בינה לבין מיקרוסופט על שימוש בממשק גרפי רק לגבי שתי הגרסאות הראשונות של חלונות. לטענתה, מיקרוסופט המשיכה להשתמש בהון הרוחני גם בגרסאות המאוחרות יותר שלא לפי תנאי החוזה שביניהן.
"שודדי עמק הסיליקון" (Pirates Of Silicon Valley), סרט משנת 1999 המבוסס על התביעה הזו, עוקב באדיקות אחר האירועים האמיתיים. זהו סרט עלילתי חצי הומוריסטי, המבוסס על אירועים אמיתיים, אודות האנשים שיצרו את העולם הטכנולוגי של ימינו, מאבקיהם בימי הקולג', ייסוד חברותיהם, והפעולות שעשו על מנת להקים את האימפריות הגלובליות אפל ומיקרוסופט. בסרט מככבים אנטוני מייקל הול כביל גייטס ונוח וילי כסטיב ג'ובס.
הקינטוש
ניתן גם להתקין את OS X על מחשבים שאינם מתוצרת אפל, ובכך להפוך אותם לתואמי מקינטוש לכל דבר. הליך זה עומד בניגוד למדיניותה של אפל כי OS X תפעל רק על מחשבים מתוצרתה (ולטענתה, מותאמים במיוחד עבורה).
קישורים חיצוניים
Macintosh - קהילת משתמשי מקינטוש ופורום פתוח
אנקדוטות על הפיתוח של מחשב המקינטוש ועל האנשים שפיתחו אותו
, עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחשבים אישיים
| 2024-09-15T04:01:36
|
קריית הוותיקן
|
קריית הוותיקן, או בקיצור הוותיקן (רשמית "מְדִינַת קִרְיַת הוָתִיקָן"; באיטלקית: Città del Vaticano; בלטינית: Status Civitatis Vaticanæ), היא המדינה העצמאית הקטנה בעולם מבחינת שטחה – פחות ממחצית קמ"ר, אשר נמצאת בתוך העיר רומא שבאיטליה. כמו כן, היא הקטנה בעולם גם מבחינת האוכלוסייה – כ-521 נפשות (נכון ל-2023). קריית הוותיקן היא הביטוי הטריטוריאלי לעצמאותו וריבונותו של הכס הקדוש (הממשלה האוניברסלית של הכנסייה הקתולית) והאפיפיור. קריית הוותיקן משמשת כמרכז הנצרות הקתולית בעולם, ובהתאם רוב התושבים הם אנשי דת קתולים אשר עוסקים בוותיקן במקצועות שירותי הדת הקתולית, באתרי הביקור, בארכיון ובמוסדות הכס הקדוש.
שם המדינה
השם "קריית הוותיקן" הופיע לראשונה ב-1929 במסגרת ההסכמים הלטראניים שבהם נוסדה קריית הוותיקן כריבונות עצמאית בתוך איטליה. קריית הוותיקן קרויה על שם גבעת הוותיקן (בלטינית: Mons Vaticanus) שעל שטחה היא נמצאת וקרויה כך עוד מימי רומא העתיקה. ככל הנראה מקור השם של גבעת הוותיקן ביישוב אטרוסקי בשם Vatica או Vaticum שהיה באזור. עם זאת, לא נמצאו שרידים של יישוב כזה. תאוריה אחרת קושרת את השם לאל הרומי הקדום Vagitanus או Vaticanus , שהיה קשור לבכי הראשון של תינוק שזה עתה נולד.
בעברית התעתיק השגור והמקובל הוא "ותיקן", על אף שעל פי האקדמיה ללשון העברית צריך להיות "וטיקן".
היסטוריה
הישות ממנה התפתח הוותיקן של ימינו התגבשה במאה הרביעית כ"נחלת פטרוס הקדוש" – שטחים בריבונות האפיפיור במרכז איטליה. עם השנים הרחיבו האפיפיורים את שליטתם באזור ובמאה השמינית כבר שלטה מדינת האפיפיור על רומא וסביבתה המורחבת. בעקבות איומים מצד הלומברדים פנה האפיפיור לפפין הגוץ, שליט הפרנקים אשר העניק למדינת האפיפיור שטחים רבים שאותם כבש במלחמתו מול לומברדיה. מחווה זו, אשר התרחשה בשנת 756 לספירה, אושררה כעבור זמן על ידי בנו של פפין, קרל הגדול והיא נחשבת בעיני רבים לתחילת קיומה של מדינת הוותיקן.
במאה ה-9 קיבלה המדינה עצמאות מוחלטת ואף ניהלה מלחמות על קיומה מול הקיסרים הגרמנים אשר ראו בה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה, מלחמות אשר הגיעו לקיצן בסוף המאה ה-13.
השלטון האפיפיורי במדינה התערער מאוד עקב הפילוג הגדול וגלות אביניון בשנים 1309–1377, אך היא המשיכה להתקיים וחזרה לגדולתה בתקופת הרנסאנס בה היוותה גורם כוח מכריע במפה הפוליטית של אירופה.
בשנת 1791 סיפחה צרפת, בראשות נפוליאון, את המדינה לתחומיה. נפוליאון נהג במדינה כבשלו ואף ביטל את שלטון האפיפיור פעמיים. בשנת 1815, בקונגרס וינה, הוחזר השלטון במדינה לאפיפיור, אשר הנהיג בה משטר אבסולוטי ריכוזי. הדבר נתפס באיטליה כמכשול לאיחוד ההולך ומתקרב. האפיפיורים נעזרו בצבאות זרים כדי לנסות ולמנוע את סיפוח שטחיהם לממלכת איטליה המתגבשת, אך עם נסיגת הצבא הצרפתי מרומא ב-1870 סופחה העיר ומדינת האפיפיור כולה לאיטליה ובוטל שלטון האפיפיור. האפיפיור סירב להכיר בסיפוח עד 1929 – השנה בה נוסדה קריית הוותיקן כריבונות עצמאית בתוך איטליה בהסכם שיזם מוסוליני, ההסכמים הלטרניים, ונחתם בין האפיפיור פיוס האחד עשר לבין מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי.
בינואר 1976 פרסמה "המזכירות הקדושה לענייני אמונה" של הוותיקן את "המסמך המיני של הוואתיקן", שעיקריו: אין יותר התנגדות ליחסי-מין גם אם לא נועדו להביא ילדים.
תרבות
קריית הוותיקן היא מקום משכנן של כמה מיצירות האמנות המפורסמות בעולם. בזיליקת פטרוס הקדוש, אשר בין מעצביה נמנו דונטו ברמנטה, מיכלאנג'לו, ג'קומו דלה פורטה, קרלו מדרנו וג'ובאני לורנצו ברניני, היא יצירת מופת של אדריכלות הרנסאנס. הקפלה הסיסטינית מפורסמת בזכות ציורי הקיר שבה, כולל תקרת הקפלה של מיכלאנג'לו ועבודות של פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי, קוזימו רוסלי, לוקה סיניורלי ואחרים. בין האמנים האחרים שעיטרו את מבני הוותיקן נמנים רפאל ופרה אנג'ליקו. ספריית הוותיקן ואוספי מוזיאון הוותיקן הם בעלי חשיבות עליונה מבחינה היסטורית, מדעית ותרבותית. בשנת 1984 הכריז אונסק"ו על קריית הוותיקן כאתר מורשת עולמית, זוהי המדינה היחידה בעולם אשר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית. קריית הוותיקן היא אף האתר היחיד בעולם עד היום המופיע ברשימת אונסק"ו כאתר המכיל מונומנטים בהתאם לאמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין.
ממשל ופוליטיקה
"הכס הקדוש" הוא מכלול הסמכות והריבונות לניהול הכנסייה הרומית-קתולית ברחבי העולם. ככזה, הוא ישות משפטית שוות ערך למעמד מדינה. ניהול המדינה עצמה מואצל על ידי האפיפיור ל"ועדה האפיפיורית למדינת קריית הוותיקן". חוקי הדת תקפים במדינה, ובמקרים אותם אין הדת מכסה – חוקי רומא תקפים. הרשות המבצעת והגוף המנהלי העליון של הכס הקדוש הוא הקוריה הרומאית, שמשרדיה נמצאים בוותיקן (אך היא אינה מנהלת את קריית הוותיקן עצמה אלא את העולם הקתולי כולו).
הוותיקן הוא מקרה נדיר של מונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. המונרך הוא האפיפיור, והוא נבחר על פי הכלל, לכל ימי חייו על ידי מועצת הקרדינלים המתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). למרות כלל זה, פעמים ספורות לאורך ההיסטוריה פרש אפיפיור מתפקידו בטרם נפטר, לאפיפיור סמכויות עליונות בתחום התחיקתי, הביצועי והשיפוטי בכל הנוגע ל"כס הקדוש" ומדינת קריית הוותיקן. מה שהופך אותו למונרך האבסולוטי היחיד שנותר באירופה.
שטחו המצומצם של הוותיקן מוכר בין-לאומית כטריטוריה ריבונית, מאז 1929. אך "הכס הקדוש" הוא הישות המתקשרת בהסכמים בין-לאומיים, שולחת ומקבלת שגרירים במסגרת יחסי החוץ של הכס הקדוש וכדומה. השגרירויות הזרות, כולל שגרירות איטליה, ממוקמות בפועל בעיר רומא, מהיעדר שטח בתחומי הוותיקן.
הוותיקן היא המדינה העצמאית היחידה שמשקיפה באו"ם ולא חברה מלאה בה.
כלכלה
ממוזער|שמאל|כיכר פטרוס הקדוש ומבט מזרחה לעבר רומא
כלכלת המדינה ייחודית בכך שאינה מסחרית. סך תקציב המדינה הוא כרבע מיליארד דולר (2003). מרבית הכנסות המדינה מקורן בתרומות של קתולים מרחבי העולם. חלק קטן מהכנסותיה מקורו במכירת בולים ומזכרות, הוצאה לאור של פרסומים וכתבי קודש, ודמי כניסה של תיירים למוזיאון.
גאוגרפיה
קריית הוותיקן ממוקמת על גבעת הוותיקן (בלטינית: Mons Vaticanus) בצפון-מערב רומא, ממערב לנהר הטיבר. גובה הגבעה נע בין 75 מטרים ל-19 מטרים מעל פני הים. אורך גבולותיה של המדינה כ-3.5 ק"מ, והיא גובלת באיטליה בלבד שמקיפה אותה מכל עבריה. זוהי המדינה הריבונית הקטנה ביותר בעולם, ושטחה הוא כמחצית הקמ"ר בלבד. כל שטח המדינה הוא יבשתי, ואין לה מוצא לים.
האקלים, באופן טבעי, זהה לזה של רומא – ים תיכוני, עם חורף (ספטמבר עד אמצע מאי) מתון וגשום, וקיץ (מאי עד ספטמבר) יבש ולח. שלג יורד לעיתים נדירות.
הוותיקן ממוקם בקואורדינטות גאוגרפיות '41°54 צפון, 12°27′ מזרח.
דמוגרפיה
אוכלוסיית הוותיקן מונה (נכון ל-2015) כ-1,000 נפש. האוכלוסייה כוללת את ראשי הכס הקדוש, אנשי כמורה ונזירות, וכן 100 חיילי המשמר השווייצרי האחראים על הסדר והביטחון בתחומיה. כל האוכלוסייה, כולל חיילי המשמר, קתולים. שפת המדינה הרשמית היא לטינית. איטלקית נפוצה בקרב מרבית תושביה, חיילי המשמר השווייצרי דוברים גרמנית. כוח העבודה כולל בעיקר 3,000 עובדי יום שאינם תושבי הוותיקן.
צבא
שמאל|ממוזער|170px|חיילי קריית הוותיקן במדיהם המסורתיים
חיל המשמר של קריית הוותיקן הוקם ב-22 בינואר 1506 על ידי האפיפיור יוליוס השני והוא מורכב מ-135 נוצרים קתולים (נכון לשנת 2018), תושבי שווייץ שגובהם חייב להיות 1.74 מטרים לפחות וגילם נע בין 19 ל-30. מדי הצבא עוצבו על ידי מפקד המשמר בשנת 1914, בהשפעת ציורים מתקופת הרנסאנס. כוח צבאי זה מגן על ארמון האפיפיור, על הכניסה לעיר, והאחראי לביטחונו האישי של האפיפיור. על אף שחיילי המשמר עוברים הכשרה צבאית מלאה והם מצוידים בכלי נשק מודרניים (כגון רובים ואקדחים), הם עדיין לומדים להשתמש בחרבות, בגרזנים, בהאלברד ובכלי נשק עתיקים נוספים.
רכבות
תחבורת הרכבות בקריית הוותיקן מתנהלת על מערכת של 300 מטר מסילות רכבת והיא מערכת מסילות הרכבת הלאומית הקטנה ביותר בעולם. גישה למערכת הרכבות האיטלקית הובטחה לתושבי הוותיקן בהסכמים הלטרניים (1929), ומסילות ותחנות רכבת נבנו במהלך כהונתו של פיוס ה-11 כאפיפיור באותה תקופה. עיקר פעילות הרכבות בוותיקן היא בהעברת סחורות ייבוא, אך לעיתים הרכבות גם משמשות נוסעים, בדרך כלל מסיבות סמליות או טקסיות.
האפיפיור גרגוריוס השישה עשר (שכיהן בתפקיד מ-1831 עד 1846) מנע את בניית מסילות הרכבת במדינת האפיפיור, והוא ידוע באמירתו "chemin de fer, chemin d'enfer" (בעברית: "מסילת הברזל היא המסילה לגיהנום"). מחליפו, פיוס התשיעי, החל בבניית קו רכבת מבולוניה לעיר הנמל אנקונה, בניגוד לדעת קודמו, אך האזור הותקף על ידי צבאות שלחמו לאיחוד איטליה ב-1861, לפני סיום בניית המסילות. תחבורת רכבות הפכה להכרח עם העלייה ההמונית לרגל לקריית הוותיקן במאה ה-19, שהחלה בערך ב-1858, והייתה לאחד מהגורמים שמיתנו את ההתנגדות לרכבות בוותיקן.
בניית תחנות רכבת בקריית הוותיקן והזיקה שלה למערכת הרכבות האיטלקית הובטחו בהסכמים הלטרניים מה-11 בפברואר 1929. הגוף הרשמי שעסק בבניית מסילות רכבת באיטליה הוציא לפועל את ההבטחה הזו והתחיל בבנייה ב-3 באפריל 1929, תחת מימונה של הממשלה האיטלקית. הכספים שהושקעו בבנייה נלקחו מתוך הכספים שהובטחו לוותיקן כפיצוי בהסכמים הלטרניים.
הקטר הראשון נכנס לוותיקן במרץ 1932. ועדה משותפת לענייני רכבות של איטליה והוותיקן אושרה ב-12 בספטמבר 1934, ובאוקטובר באותה שנה הושלמה בניית מערכת הרכבות על ידי הגוף שעסק בכך המוזכר לעיל והמערכת הועמדה לרשות הוותיקן וה-Ferrovie dello Stato, מפעילת מערכת הרכבות האיטלקית.
מאז ה-7 ביוני 1929, החקיקה האיטלקית בענייני רכבות מחייבת גם את מערכת הרכבות של הוותיקן.
ספריית הוותיקן
קריית הוותיקן מכיל ספרים מתקופות שונות בהיסטוריה האנושית, וכן ספרים, קלפים וציורים נדירים.
ארכיון הוותיקן משתדל לשמר את כלל הספרים והכתבים שהועברו לידיו על ידי שימורם, והעברתם למקום מקורר בו אפשרות הפגיעה בקלף או בנייר יהיה מינימלי. בנוסף, משתדל הוותיקן לרכוש ולאתר ממצאים וכתבים שונים מידיים פרטיות טרם התכלותם.
אתרים חשובים
מדינה זו מפורסמת באתרי התיירות והעתיקות שבה, בין האתרים החשובים:
כיכר פטרוס הקדוש
בזיליקת פטרוס הקדוש
בזיליקת סנטה מריה מג'ורה
הקפלה הסיסטינית
מוזיאוני הוותיקן
בזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות
אחוזת האפיפיור בקסטל גנדולפו
ארמון האפיפיור
ספריית הוותיקן
קישורים חיצוניים
אתר הוותיקן
הערות שוליים
*
ותיקן
ותיקן
קטגוריה:נצרות
קטגוריה:קריית הוותיקן: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:ערי מדינה
קטגוריה:מדינות מובלעות
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות איטלקית
קטגוריה:מדינות ללא צבא
קטגוריה:אירופה: מובלעות
ותיקן
| 2024-10-11T10:40:30
|
רשת האינטרנט
|
REDIRECT אינטרנט
| 2004-01-01T21:58:10
|
ותיקן
|
הפניה קריית הוותיקן
| 2024-10-16T20:33:59
|
ואתיקן
|
REDIRECT קריית הוותיקן
| 2005-05-22T15:52:09
|
הואתיקן
|
REDIRECT קריית הוותיקן
| 2005-06-06T18:15:56
|
הגבלת ילודה בסין
|
ממוזער|שמאל|250px|שלט המטיף לשימוש באמצעי מניעה, הוצב על ידי הממשלה בכניסה לשכונת עוני בנאנצ'אנג, שם נהגו להסתתר נשים הרות מפני פקידי הממשל האוכפים את מדיניות הילד היחיד.
התוכנית להגבלת הילודה בסין או מדיניות הילד היחיד (2015-1979) היא תוכנית שהוכרזה בשנת 1979, ונועדה להתמודד עם החשש מפיצוץ אוכלוסין במדינה בעלת אוכלוסייה הגדולה בעולם.
משנות החמישים ועד סוף שנות השישים גדלה האוכלוסייה בסין בקצב מהיר, כ-20 מיליון מדי שנה. לקראת סוף שנות השישים פתחה המדינה בקמפיין לתכנון המשפחה שנקרא "לדחות, לחכות, לצמצם" (להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הבאת ילדים, ולהביא לעולם פחות ילדים).
ב-1979, על סף מיליארד התושבים ולמרות הצלחת הקמפיין (ירידה של כמחצית בשיעור הפריון) הוחלט על מדיניות חדשה - מדיניות הילד האחד.
באוקטובר 2015 הודיעה המפלגה השלטת בסין על שינוי מדיניות הילד האחד, כך שזוג יורשה להביא לעולם שני ילדים. במאי 2021 שונתה המדיניות להגבלה של שלושה ילדים.
רקע היסטורי
בעת עלייתה לשלטון של המפלגה הקומוניסטית בראשות מאו דזה-דונג ב-1949, מנתה אוכלוסיית סין כ-530 מיליון איש. שיעור הפריון היה גבוה, ובשנות החמישים התקרב ל-6 ילדים למשפחה. על אף שמרבית האוכלוסייה הייתה כפרית וענייה, השלטון החדש עודד ילודה, אסר על השימוש באמצעי מניעה והעניק תעודת "אם גיבורה" לנשים שילדו מספר רב של ילדים.
ב-1958 הכריז המשטר הקומוניסטי על תוכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", שאמורה הייתה לעודד את התעשייה להגדיל את הייצור והייצוא, ולשנות את ארגון החקלאות במדינה. יישום התכנית הביא למותם של כ-30 מיליוני אזרחים במה שנודע בתור "הרעב הגדול בסין". ב-1961 פחתה אוכלוסיית סין בכמה מיליוני אזרחים.
ב-1963 החלה האוכלוסייה להתאושש עם 30 מיליון לידות בשנה. באותה תקופה אף נרשמה ירידה חדה בתמותת תינוקות וילדים, הודות לאימוץ עקרונות של רפואה מתקדמת. בשנות ה-60 גדלה אוכלוסיית סין ב-20 מיליון בני אדם מדי שנה, והגידול באוכלוסייה בכל חמש שנים היה שווה למספר התושבים בבריטניה וצרפת גם יחד.
הפעלת התכנית
בשלב זה החל המשטר להיות מוטרד מהתפוצצות אוכלוסין, וב-1969 יצא בתוכנית לצמצום הילודה בשם "לדחות, לחכות, לצמצם" שמטרתה להגביל את הילודה לשני ילדים למשפחה. התוכנית נחלה הצלחה. בנוסף הועלה הגיל המינימלי שמותר להתחתן בו.
כאשר דנג שיאופינג, מייסד הכלכלה הסינית המודרנית, עלה לשלטון ב-1976, עמד שיעור הפריון בסין על פחות מ-3 לידות לבית אב. עם זאת, הייתה סין על סף מיליארד תושבים, וב-1979 נחקק "חוק הילד האחד". החוק קבע כי משפחה עירונית לא תוכל להביא יותר מילד אחד לעולם, ואילו משפחה כפרית יכולה ללדת שני ילדים אם נולדה בת ראשונה (מתוך הנחה שבנים הם דור ההמשך במשק החקלאי). מי שהפר את הוראות החוק חויב בקנסות כבדים בהתאם למצבו הכלכלי.
עד לשלב הזה הפגינה סין התערבות מתונה יחסית של המדינה בחיי הפרט. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שהמשפחה היא תא מרכזי ובסיסי ויש להשפיע עליו כדי להגיע לתוצאות המבוקשות, עברה המדינה לקמפיין הילד האחד. במקביל לקמפיין השקיעה סין ממון רב בשיפור אמצעי המניעה והעניקה מענקים כספיים ויתרונות נוספים למתחייבים להביא לעולם רק ילד אחד. בהמשך השתמשה המדינה בלחץ חברתי על מנת למנוע מזוגות להביא לעולם ילד נוסף, ובעקבות קבלת מידע על נשים בהריון שני, הפעילה עליהן סנקציות על מנת לשכנען לבצע הפלה מלאכותית. בשלבים מוקדמים של התוכנית אף התבצעו הפלות ועיקורים כפויים בחלק קטן מהאזורים הכפריים, אך בהמשך התמתנה המדיניות וכיום עיקר הסנקציות המוטלות על ילדים "לא חוקיים" הן כלכליות.
המדיניות אינה מיושמת באזורים המנהלתיים המיוחדים של הרפובליקה (הונג קונג ומקאו).
השפעותיה של המדיניות
בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, השתנה הדגש החברתי-תרבותי באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. מדיניות הילד היחיד יצרה משפחות בהן זוג הורים וארבעה סבים הממוקדים כולם בילד, ובו מושקעים מירב משאביהם הרגשיים והכלכליים. ילדים כאלו מכונים בסין "קיסרים קטנים" ונחשבים למפונקים, אך גם סובלים מלחץ פסיכולוגי עצום להצליח. בעיה נוספת שמדיניות זו יצרה היא הטיפול במבוגרים, המוטל בסין באופן מוחלט על ילדיהם: שני בני זוג, ששניהם ילדים יחידים, צריכים לטפל בארבעה הורים.
הגבלת הילודה הביאה לרצון של משפחות רבות להביא זכר שימשיך את השושלת המשפחתית, ולא נקבה. הסיבה לכך היא בעיקר תפיסה מסורתית המושרשת בתודעה הסינית הקונפוציאנית: בתקופות השושלתיות נהוג היה שנשים יעברו לגור אצל הבעל לאחר הנישואין, ולכן הן לא הועילו לגרעין המשפחתי בטווח הארוך. העיקרון הפטרי-לוקאלי הזה יצר העדפה ברורה לצאצאים זכרים, וכפועל יוצא הפך את החברה הסינית כולה לפטריארכיה. כיום, נדידת הבנות אחרי הנישואין כבר איננה מקובלת, אך ההבניה של האשה כנחותה עדיין מקובעת בחברה הסינית מכוח מסורת זו. משום כך יש לא מעט מקרים של רצח תינוקות בנות או הימנעות בכלל מהריון ובמקום זאת רכישת בנים זכרים חטופים. מחירו של בן זכר יכול להגיע ל-5,000 דולרים באזורים העניים של סין. הביקוש לבנים זכרים הוליד תעשייה שלמה של חטיפות ילדים בסין, שנאבקת בתופעה בלא הצלחה.
עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי שאיפשר לקבוע את מין הילוד, בחרו משפחות סיניות רבות בדרך זו כדי להביא בן זכר לעולם. עובדה זו הובילה לכך שכיום היחס בין המינים בסין עומד על 115 גברים על כל 100 נשים.
הקלות בהגבלה
בעשור השני של המאה העשרים ואחת התרככו הסנקציות נגד המשפחות, ובכפרים הותר להביא לעולם שני ילדים, כל עוד היילוד הראשון היא בת. כמו כן, לבני זוג ששניהם ילדים יחידים הותר להביא לעולם שני ילדים. גם בערים הותר למשפחות להוליד שני ילדים, אולם זאת בתמורה לוויתור על סובסידיות שונות של הממשלה לאותה משפחה.
ב-15 בנובמבר 2013 החליטה ממשלת סין להקל על מגבלות הילודה בסין. במסגרת הרפורמה תאפשר סין ללדת שני ילדים במקום אחד, וזאת בתנאי שאחד ההורים הוא בן יחיד.
ב-29 באוקטובר 2015 הודיעה המפלגה השלטת בסין על שינוי מדיניות הילד האחד, כך שכל זוג יורשה להביא לעולם שני ילדים.
ב-31 במאי 2021 שונתה המגבלה לשלושה ילדים לזוג , וביולי 2021 הוסרו כל המגבלותChina scraps fines, will let families have as many children as they’d like.
ראו גם
פיקוח ילודה
זכויות האדם בסין
התפוצצות אוכלוסין
מדיניות הכלב האחד
מס על חוסר ילדים
קישורים חיצוניים
, פורסם במקור ראשון
הערות שוליים
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: דמוגרפיה
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: היסטוריה
קטגוריה:פיקוח ילודה
קטגוריה:סין: פגיעה בזכויות האדם
קטגוריה:נשים בסין
| 2024-09-15T11:54:50
|
הוותיקן
|
REDIRECT קריית הוותיקן
| 2005-05-22T15:51:38
|
טעות התקן של המדידה
|
טעות התקן של המדידה היא מונח בתורת המבחנים הקלאסית. זהו אומדן לטעות המדידה של המבחן, שמאפשר לחשב טווח טעות בתוכו נופל הציון האמיתי של האדם.
ציוניו של אדם אינם זהים ממדידה אחת לאחרת, הדבר נובע מכך שלכל מדידה יש טעות. יש לראות את הציון של האדם כאומדן לציון האמיתי, אומדן שמכיל טעות. הידע או היכולת האמיתיים של התלמיד נקראים ציון אמיתי.
טעות התקן של המדידה מאפשרת להעריך את מידת ההשתנות של ביצועי התלמיד, מתוך נתוני הקבוצה. הנוסחה לחישוב טעות המדידה היא:
S היא סטיית התקן של ציוני המבחן.
r הוא מקדם המהימנות של המבחן.
לדוגמה: אם המהימנות הפנימית של המבחן היא 0.93 וסטיית התקן היא 8.5, אז החישוב יהיה:
אדם שקיבל ציון 64 במבחן, למעשה הציון האמיתי שלו נע בין פלוס 7.14 למינוס 7.14 מהציון שקיבל. נעריך שהציון האמיתי שלו נופל בטווח שבין 57 ל-71.
ראו גם
מונחים בהערכה פורמלית
קטגוריה:שיטות מחקר במדעי החברה
קטגוריה:טעויות
| 2021-01-21T08:08:12
|
חבר המדינות
|
250px|שמאל|ממוזער|בירוק כהה חבר המדינות, בירוק בהיר מדינה נילוות (טורקמניסטן)
שמאל|ממוזער|250px|מפגש ראשי המדינות החברות בחבר המדינות בסוצ'י, 2017
שמאל|ממוזער|הבנק הבין מדינתי של חבר המדינות העצמאיות
150px|שמאל|ממוזער|סמל המטה ללוחמה בטרור של חבר המדינות העצמאיות
חבר המדינות או בתרגום מדויק חבר המדינות העצמאיות (בראשי תיבות: חמ"ע; ברוסית: Содружество Независимых Государств, СНГ; באנגלית: Commonwealth of Independent States, CIS, בבלארוסית: Член Незалежных Дзяржаў; לעיתים משתמשים בשם "חבר העמים", אך זוהי טעות) הוא ארגון המאגד 9 מדינות דוברות-רוסית, מתוך 15 מדינות ברית המועצות לשעבר, שהיו כלולות בברית המועצות וזכו לעצמאות ושלטון חופשי לאחר התפרקות השלטון הסובייטי.
בחבר המדינות חברות רוסיה, בלארוס, מולדובה, קירגיזסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, ארמניה ואזרבייג'ן.
הארגון אינו כולל את המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה, שהעדיפו להיות חברות באיחוד האירופי ולא רצו כל קשר עם רוסיה. גאורגיה הייתה חברה בחבר המדינות ופרשה פורמלית ב-17 באוגוסט 2009. טורקמניסטן היא "חברה נלווית" משנת 2005, ואוקראינה הייתה "חברה בפועל", עד לפרישתה מן הארגון אחרי סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה ב-2014, ומאז 2018 חדלה גם מלהיות חברה נלווית.
מטה "חבר המדינות" ממוקם במינסק, בירת בלארוס. יושב-ראש חבר המדינות הנוכחי הוא סרגיי לבדב, לשעבר מנהל הסו"ר, שירות הביון הנגדי והחיצוני של רוסיה. המדינות החברות משתפות פעולה בנושאי סחר, ביטחון, לחימה בפשיעה, מדיניות חוץ ורישוי קניין רוחני.
בשנת 2018 הועברה ראשות הארגון לידי טג'יקיסטן, ובשנת 2019 החליפה אותה טורקמניסטן.
מוסדות הארגון
הגוף העליון הגבוה ביותר בארגון הוא "מועצת ראשי מדינות חבר המדינות", מועצה שבה חברים כל ראשי המדינות החברות בארגון, נשיאים בעיקר. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה.
מועצת ראשי הממשלות של "חבר המדינות העצמאיות" מתכנסת ארבע פעמים בשנה ומגבשת החלטות לתיאום בין החברות בארגון בנושאי כלכלה ורווחה ועניינים הנוגעים לפנים המדינה.
הוועד הביצועי (האקזקוטיבה) של הארגון הוא ארגון הניהול של "חבר המדינות העצמאיות".
הבנק הבין-מדינתי
הבנק הבין-מדינתי של "חבר המדינות העצמאיות" הוא המוסד הפיננסי הבכיר בארגון. מטרותיו השתנו אומנם לאורך השנים, אך הוא נותר כארגון פיננסי בין-מדינתי בכיר האחראי לגיבוש החלטות בנושאי מימון בין מדינות "חבר המדינות".
האספה הבין-פרלמנטרית של "חבר המדינות העצמאיות"
האספה הבין-פרלמנטרית של "חבר המדינות העצמאיות" היא האספה הכללית של הארגון, העצרת המרכזית הנחשבת לפרלמנט המרכזי של הארגון. מקום מושבה בארמון טבריצ'סקי שבסנקט פטרבורג. יו"ר האספה הוא סרגיי מירונוב, יושב ראש הבית העליון בפרלמנט הרוסי.
המרכז ללוחמה בטרור
המרכז למלחמה בטרור של "חבר המדינות העצמאיות" (Антитеррористический Центр государств-участников СНГ) הוקם במוסקבה, רוסיה ב-21 ביוני 2000 ונועד לתאם את הפעילות ומבצעי הלוחמה בטרור בשטחי "חבר המדינות העצמאיות" בין ארגוני המודיעין וביטחון פנים של המדינות החברות בארגון.
הלשכה לתיאום המאבק בפשע המאורגן ופשעים מסוכנים אחרים בשטחי "חבר המדינות העצמאיות"
ארגון תיאום מודיעיני המופקד על העברת נתוני מידע בין סוכנויות אכיפת החוק של מדינות "חבר המדינות".
מועצת ראשי ארגוני הביטחון והמודיעין של "חבר המדינות העצמאיות"
מועצת ראשי ארגוני הביטחון והמודיעין של "חבר המדינות העצמאיות" (Совет руководителей органов безопасности и специальных служб государств – участников СНГ) הוא ארגון המאגד את ראשי כל שירותי הביטחון וסוכנויות הביון של מדינות ברית המועצות לשעבר; הארגון מנהל פורום בין ראשי הארגונים העוסק בתיאום מודיעיני וביטחוני בנושאים שונים. הלכה למעשה מאגדת המועצה את כל הארגונים, יורשי הקג"ב שהוקמו לאחר פירוקו.
הקמת הארגון
"חבר המדינות העצמאיות" הוקם על ידי שלוש הרפובליקות הסובייטיות לשעבר: הרפובליקה של בלארוס, הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית הרוסית והרפובליקה של אוקראינה.
שלושתן חתמו ב-8 בדצמבר 1991 בוויסקולי (בבלארוסית: белор. Віскулі) שבבלארוס על ההסכם להקמת חבר המדינות העצמאיות, ואליהן הצטרפו שבועיים לאחר מכן הרפובליקות המרכז אסייתיות, וכן ארמניה ואזרבייג'ן. עם הקמת הארגון מדינת ישראל הכירה בכל המדינות החברות בו כמדינות עצמאיות.
המדינה תאריך אישור כתב הזכויות של הארגון תאריך אישור מסמך ההסכמה על הקמת הארגון(החל מ-21 בדצמבר 1991) תאריך אשרור ההסכמה על הקמת הארגון(החל מ-8 בדצמבר 1991) 14 בדצמבר 1993 24 בספטמבר 1994 לא חתום 16 במרץ 1994 18 בפברואר 1992 18 בפברואר 1992 18 בינואר 1994 10 בדצמבר 1991 10 בדצמבר 1991 20 באפריל 1994 23 בדצמבר 1991 23 בדצמבר 1991 12 באפריל 1994 6 במרץ 1992 לא חתום מולדובה 27 ביוני 1994 8 באפריל 1994 8 באפריל 1994 20 ביולי 1993 12 בדצמבר 1991 12 בדצמבר 1991 4 באוגוסט 1993 26 ביוני 1993 לא חתום לא חתום 26 בדצמבר 1991 לא חתום 9 בפברואר 1994 4 בינואר 1992 4 בינואר 1992 לא חתום 10 בדצמבר 1991 10 בדצמבר 1991
בינואר 1993 נחתמה אמנת הארגון (ברוסית: Устав, אוסטב). באמנה הוגדרה המשמעות והתנאים לחברות ב"חבר המדינות". מדינה חברה הוגדרה ככזאת אם אשררה את האמנה (סעיף 2, פסקה 7).
התפתחויות
גאורגיה הצטרפה לארגון כחברה מלאה ב-1993. משנת 2006 לא השתתפה עוד בדיונים, ובעקבות המלחמה בדרום אוסטיה באוגוסט 2008 פרשה למעשה מחבר המדינות. הפרישה הפורמלית, על פי האמנה, נעשתה ב-17 באוגוסט 2009.
טורקמניסטן, שביקשה לשמור על מעמד בינלאומי נייטרלי, לא אשררה את האמנה והפכה באוגוסט 2005 לחברה נלווית.
באוגוסט 2008 טען ראש לשכת הנשיא האוקראיני שארצו אינה חברה ב"חבר המדינות" כיוון שאמנת הארגון לא אושררה בפרלמנט האוקראיני.
שר החוץ האוקראיני טען באותה עת שאוקראינה אינה "חברה מלאה" אלא "חברה בפועל".
ב-18 באוקטובר 2011 נחתם על ידי 8 מחברי הארגון הסכם סחר חופשי.
בעקבות התערבותה של רוסיה במלחמת האזרחים באוקראינה, ובעיקר עקב הסיפוח של חצי-האי קרים, הודיעה אוקראינה ב-2014 על נטישת "חבר המדינות".
מזכ"לי "חבר המדינות העצמאיות"
איוואן קורוטשנייה (1993-1998)
בוריס ברזובסקי (1998-1999)
יורי יארוב (1999-2004)
ולדימיר רושאיילו (2004-2007)
סרגיי לבדב (מ-2007)
קישורים חיצוניים
אמנת חבר המדינות
הוועד הפועל של חבר המדינות
המרכז ללוחמה בטרור של חבר המדינות
הערות שוליים
חבר המדינות
קטגוריה:ארגונים בין-ממשלתיים
קטגוריה:משקיפים בעצרת הכללית של האומות המאוחדות
| 2023-07-24T18:55:42
|
העולם המוסלמי
|
360x360px|ממוזער|שיעור המוסלמים ברחבי העולם, נכון ל-2022
העולם המוסלמי הוא מונח המשמש לתיאור כלל הישויות הפוליטיות הנמצאות בשליטה מוסלמית או כלל הקהילות המוסלמיות בעולם.
נכון לשנת 2020, 1.8 מיליארד מאוכלוסיית העולם הם מוסלמים. 91% מאוכלוסיית המזרח התיכון וצפון אפריקה הם מוסלמים, 89% במרכז אסיה, 40% בדרום מזרח אסיה, 31% בדרום אסיה' 30% באפריקה שמדרום לסהרה, 25% באסיה, 1.4% באוקיאניה, 6% באירופה, ו-1% במדינות אמריקה.
האסלאם היא הדת השנייה בגודלה בתבל (אחרי הנצרות עם 33%)/ המוסלמים מהווים מעל ל-22% מאוכלוסיית העולם כולו.
ברחבי תבל, ישנן כ-50 מדינות מוסלמיות וכאלו בעלות רוב מוסלמי.
קהילות מוסלמים בימינו
אנשים מכל מוצא אתני יכולים להצטרף לשורות המאמינים בדת האסלאם, ולכן ישנן קהילות מוסלמים בכל העולם. מדינות מוסלמיות (קרי מדינות שהמוסלמים מהווים רוב מתושביהן) נמצאות באסיה, באפריקה, ובאירופה. אוכלוסיית המוסלמים הגדולה ביותר חיה באינדונזיה (כ-13%)
יבשת אסיה
יבשת אפריקה
יבשת אירופה
(אוטונומית למחצה)
(אוטונומית למחצה)
בחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר (ובפרט אלו באזור מרכז אסיה, אירואסיה, והקווקז) ישנן גם מדינות שבהן שולטת דת האסלאם, אולם מצבן הגאופוליטי אינו ברור דיו, בשל עברן הקומוניסטי תחת השלטון הסובייטי. בכל מדינות ברית המועצות לשעבר, הפיקוח של המפלגה הבולשביקית אסר על הצגת סממני דת ברורים בקרב האוכלוסייה, ובכך דיכא את כל הדתות שהיו בהן ברמות שונות.
ראו גם
העולם הנוצרי
העולם הערבי
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חלוקת העולם על פי האסלאם
קישורים חיצוניים
עולם האסלאם עד 1600
רפרנס למאמרים על מוסלמים במדינות העולם
הערות שוליים
קטגוריה:אסלאם
קטגוריה:תרבות אסלאמית
| 2024-05-08T02:13:27
|
תרבות המערב
|
שמאל|ממוזער|250px|בזיליקת סנטה מריה דה רוטונדה, השוכנת בבניין הפנתאון ברומא. המזיגה בין התרבות היוונית-רומית הקלאסית לדת הנוצרית היא תשתית תרבות המערב.
תרבות המערב (גם הציוויליזציה המערבית או הציוויליזציה האירופית) היא שמה הנפוץ של הציוויליזציה שהתפתחה באירופה, בארצות שהווייתן עוצבה על ידי מורשת האימפריה הרומית המערבית והנצרות הלטינית. כיבושן ויישובן של אמריקה ואוקיאניה בידי אירופאים הפיצו את תרבות המערב ליבשות אלו, והיא משפיעה במידת מה על רוב האנושות, עקב הדומיננטיות של המדינות הנושאות אותה. היא כוללת שילוב ייחודי של נורמות חברתיות, ערכי מוסר, מנהגים מסורתיים, אמונות דתיות, מערכות פוליטיות, וכן מוצרים וטכנולוגיות מסוימות.
לתרבות המערב שני מקורות קדומים עיקריים:
התקופה הקלאסית של העידן היווני-רומי והנצרות, ומהם היא שאבה את הרעיונות, המחשבה והמסורות בנושאי האמנות, הפילוסופיה, הספרות והמשפט.
מורשתן של הקבוצות האתניות הלאטיניות, הקלטיות, הגרמאניות ולשונותיהן, וכן המסורת הרציונליסטית, שפותחה על ידי הפילוסופיה ההלניסטית, הסכולסטיציזם, ההומניזם, המהפכה המדעית והנאורות. המחשבה הפוליטית של תרבות המערב מתאפיינת בטיעונים רציונליים בעד חופש מחשבתי, זכויות אדם, שוויון ודמוקרטיה.
סקירה היסטורית קצרה של תולדות התרבות המערבית ותהליכי התפתחותה תתחיל ביוון הקדומה, ולאחריה ברומא העתיקה, גל ההתנצרות שעבר על אירופה במהלך ימי הביניים, תנועות הרפורמה והמודרניזציה שהחלו בתקופת הרנסאנס ועד לתהליך הקולוניאליזציה שגרם להפצתן של מסורות אירופיות ברחבי העולם החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20.
המחשבה המערבית התפתחה על גבי מצע מורכב של פילוסופיות, תנועות ותפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. מיסטיקה ורציונליזם, הומניזם ופשיזם, סוציאליזם וקפיטליזם, חילוניות ורליגיוזיות. בהקשר העולמי, התרבות האירופית צמחה עם דחף חזק לאמץ, להסתגל ובסופו של דבר להשפיע על העולם.
השפעת יוון העתיקה על תרבות המערב
יוון תרמה רבות לתרבות המערב ורבים מחשיבים אותה לתחילתה. החקר וההגות שהתפתחו ביוון עזרו לפיתוחן של תאוריות על המבנה האידיאלי של החברה, המשטר, החוקים והמחקר ובכך יצרו חברה חדה ותרבות חדשה: תרבות המערב.
שמאל|ממוזער|250px|אדריכלות הבית הלבן מחקה במכוון מקדשים יווניים
בין התרומות של תרבות יוון העתיקה לתרבות המערב ניתן למנות את:
עקרונות חירות המחשבה וחופש הביטוי
המחקר הפילוסופי והמתמטי ככלי להבנת הטבע
השאיפה לשלמות ולהצטיינות
תחרותיות
הספורט
התיאטרון
אמנות יוון העתיקה: פיסול, שירה, מיתולוגיה יוונית, אדריכלות
התפתחותה של המתמטיקה היוונית - שיטת הספירה הראשונה בה השתמשו היוונים מבוססת על בסיס עשרוני. הסמל של כל מספר היה האות הראשונה של אותו מספר ביוונית, אלא אם כן המספר היה מורכב מיותר מיחידת בסיס אחת (יחידות הבסיס היו המספרים בין 1 ל-9). כך למשל, המספר 5 (ביוונית: Πέντε) סומן באות פאי. שיטה זו נקראה השיטה האטית, על שם האזור ממנו השיטה התפתחה - אטיקה. עם זאת, התרומה העיקרית של יוון העתיקה לחשיבה המתמטית הייתה הלוגיקה והפיכת המתמטיקה למערכת פורמלית בה כל טענה דורשת הוכחה מדוקדקת ותקפה לוגית המסתמכת על האקסיומות ומשפטים שהוכחו קודם לכן. הדוגמה הבולטת ביותר לכך הוא הספר "היסודות" של אוקלידס.
התפתחות החשיבה המדעית - כך התפתח הידע האנושי דרך מציאת פתרונות לבעיות יום יום, על ידי הבחנות, מאיסוף תצפיות (כמו בלוחות השנה של כוהנים) ומיצירת שיטות. אולם אלה היו תרבויות עבדים, בהן העבדים עבדו והאדונים חשבו. מתח זה יצר מעמד עליון, אשר עסק במדע שלא לצורכי פתרון בעיות היום-יום, אלא מתוך שאיפות אינטלקטואליות. עובדה זו ניכרת בעיקר ביוון העתיקה, מקום שם הגיעה התפתחות המחשבה הקלאסית לשיאה. ביוון, התבונה נחשבה לתכונה הנאצלה ביותר באדם. אנשים כאריסטו (322–384 לפני הספירה), אשר למעשה ערכו הבחנות וניסויים מדויקים, כמחקריו על הטבע או מחקרו "חלקי החיות", מעוררים את התפעלות חוקרי המדע הניסויי בני זמננו. עקב זאת, אפשר לומר כי אריסטו במחקריו הביולוגיים היה חוקר ניסויי היוצא מן הפרט אל הכלל; אך בתאוריות שלו, על התבל ומקומו של האדם בה, פעל, כמורו אפלטון, על דרך ההיקש (בניגוד לשיטה המדעית האמפירית).
השפעת הנצרות על תרבות המערב
בעוד פיתוח המדעים והאומנויות בתרבות המערבית הגיעו בעיקר מיוון ורומא העתיקה, מקור הפן המוסרי והדתי של המערב הוא בנצרות המערבית-לטינית והסתעפויותיה. תרבות המערב יונקת עמוקות מן הנצרות, גם לאחר החילון רבתי שהתחולל עם הרפורמציה והנאורות. הרעיונות הנוצריים אודות כך שכל האומות צריכות לחלוק דת אחת, ושכל בני האדם שווים בתוך הכנסייה, התגלגלו לאוניברסליות ולהומניזם; הסלידה הנוצרית מן העולם הזה וראיית הפרישות ממנו כאידיאל, שנגזרה ממנה לגיטימציה לשלטונות ולסדרים הקיימים, אפשרו את ההפרדה בין החילוני והדתי (קטגוריות שאינן קיימות בתרבויות אחרות); והכפירה הפרוטסטנטית בסמכות הממסד הדתי היא אחת המקורות החשובים לסובייקטיביות ולאינדיבידואליזם.
הביבליה (הברית החדשה עם הברית הישנה) ויתר הקאנון הנוצרי, כולל סיפורי הקדושים וספרות המוסר, עיצבו את התודעה המערבית. הנצרות עצמה היוותה במשך כ-1,500 שנים את הגורם המניע בהיסטוריה של המערב: הפצתה בקרב עובדי האלילים גיבשה את הממלכות האירופאיות; הרצון להגן על ארץ הקודש מפני המוסלמים הביא למסעות הצלב; מחלוקות על פרשנותה עוררו מלחמות דת פנימיות לאינספור; והשאיפה להביאה לכל עמי תבל היה אחת המוטיבציות מאחורי עידן התגליות והקולוניאליזם.
תרבות המערב בימי הביניים
בימי הביניים תרבות המערב הייתה באירופה בלבד, ובעיקר במערבה ומרכזה. תרבות המערב הייתה נוצרית דתית ותרמה רבות לפיתוח הפאודליזם, ובהמשך גם לשלטון האבסולוטי.
תרבות המערב בעת החדשה
בתחילת העת החדשה ייצוגה של תרבות המערב בעולם היה הקולוניאליזם והאימפריאליזם של מעצמות אירופה באסיה, אפריקה ואמריקה אשר התחילו עם עידן התגליות.
בנוסף לקודם, עידן האורות הביא לחילון החברה המערבית, להקטנת שיעור האנלפבתים והעלאת רמת השכלתה.
ראו גם
ליברליזם
דמוקרטיה
זכויות האדם
סוציאליזם
קפיטליזם
נצרות
תרבות נוצרית
תרבות הצריכה
העידן החדש
קישורים חיצוניים
Roger Dunkle, The Classical Origins of Western Culture.
.
הערות שוליים
*
קטגוריה:לימודים קלאסיים
קטגוריה:תרבויות
| 2024-08-30T21:02:44
|
העולם המערבי
|
שמאל|ממוזער|360px|מפת הציוויליזציות של העולם. המדינות שנחשבות כיום למדינות מערביות צבועות ב .
שמאל|ממוזער|העולם הנוצרי
העולם המערבי או "המערב" הוא מושג המשמש במדע המדינה, ביחסים הבינלאומיים, בתרבות ובכלכלה לאפיון חלקים מהעולם, שלהם מכנים משותפים כלשהם בתחומים אלו. הגדרתו המדויקת של המושג משתנה לפי ההקשר, ומדינה יכולה להיכלל בו רק בהקשרים מסוימים אך לא באחרים. בהקשר התרבותי מציין המושג את המדינות שתרבותן התפתחה מתוך תרבות מערב אירופה, ובאופן רחב זו שהתפתחה, ושואבת, מתרבות יוון העתיקה. בהקשר הכלכלי והפוליטי מציין המושג מדינות דמוקרטיות בעלות כלכלה מפותחת וקפיטליסטית או סוציאל-דמוקרטית. בנוסף על כך, בהיבט החברתי והתרבותי, מדינות מוגדרות מערביות כאשר הן מקיימות בתוכן רף מסוים של זכויות אדם.
מיהו מערבי
שמאל|ממוזער|300px|מפת מדד הפיתוח האנושי של האו"ם לשנת 2013. המדינות הצבועות בכחול הן המדינות המפותחות ביותר, לפי המדד.
ככל שגוון הצבע בהיר יותר, כך המדינות מפותחות פחות.
ניתן לראות מתאם ברור בין המדינות שנחשבות כיום למדינות המערביות לבין מדד הפיתוח האנושי שלהן.
התנאים להכלתה של מדינה בהגדרה "מדינה מערבית" משתנים לפי התקופה בהיסטוריה ולעיתים גם לפי המתבונן אך באופן עקרוני לפי הפיתוח והמודרניות של המדינה. בתקופת המלחמה הקרה ציין המושג את בעלות בריתה העיקריות של ארצות הברית (כולל אלה שלא היו דמוקרטיות). במקרים רבים המונח בא לציין, בפשטות, הבחנה מהעולם השלישי וארצות מתפתחות.
מבחינה דמוגרפית רוב בני העולם המערבי הם ממוצא אירופי ומשתייכים לדת הנוצרית.
נהוג לומר כי התרבות המערבית כוללת את מדינות: ארצות הברית, קנדה, הממלכה המאוחדת, מדינות האיחוד האירופי, נורווגיה, איסלנד, שווייץ, אוסטרליה וניו זילנד. הגדרה רחבה יותר תכלול גם את ישראל, יפן, סינגפור, קוריאה הדרומית, טאיוואן, הונג קונג ומקאו באסיה, בעיקר מטעמים כלכליים כמדינות שאימצו אורח חיים מודרני, וזאת למרות שאינן חלק מהמערב התרבותי באופן היסטורי.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התקיים עימות בין העולם המערבי לישויות כברית המועצות וגרורותיה בעולם (מזרח אירופה, וייטנאם וקובה), העולם השלישי (מדינות עניות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית) והעולם המוסלמי. אחדים מעימותים אלה נמשכים גם במאה ה-21. כחלק מהתהליך שהחל בהתפרקות ברית המועצות ולאחר שעברו תהפוכות ורפורמות, והצטרפו לאיחוד האירופי בראשיתה של המאה ה-21, כמה ממדינות מזרח אירופה, ובראשן פולין וצ'כיה (אך גם אסטוניה וסלובניה), הפכו לחלק בלתי נפרד מהמערב.
המערב כציוויליזציה
לדעתו של החוקר סמואל הנטינגטון, המערב כולל את האומות הנוצריות הקתוליות-פרוטסטנטיות, והוא ציוויליזציה בפני עצמה. על פי הגדרה זו, המערב אינו כולל את יפן (אותה הוא מחשיב כציוויליזציה בפני עצמה) ואת העמים האירופיים האורתודוקסיים, ובכללם יוון. מצד שני, הוא מכליל בציוויליזציה זו, כשחקניות משנה, את מדינות אמריקה הדרומית הקתוליות בעיקרן, ואת אוסטרליה וניו זילנד, חרף ריחוקן הגאוגרפי מרוב שאר ארצות המערב. ציוויליזציה זו עומדת לדעתו בקונפליקט עם הציוויליזציה הסינית, הכוללת את סין וגרורותיה במזרח אסיה, הציוויליזציה האורתודוקסית שבמרכזה רוסיה, והציוויליזציה המוסלמית. לדעתו של הנטיגטון, ניסיונה של אוסטרליה להשתלב במרחב האסיאתי הקרוב אליה נדון לכישלון, משום שמדובר בשתי ציוויליזציות נפרדות. הנטינגטון פרסם תאוריה זו במאמרו "התנגשות הציביליזציות", ומאוחר יותר בספר באותו שם.
ראו גם
מדינה מפותחת
תרבות המערב
תרבות נוצרית
פילוסופיה מערבית
אינדוקטרינציה
לקריאה נוספת
ניל פרגוסון, ציוויליזציה: המערב וכל השאר, תל אביב: עם עובד, 2013.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:גאוגרפיה
| 2024-08-16T05:18:27
|
משבר האנרגיה העולמי
|
שמאל|ממוזער|400px|משבר האנרגיה התבטא בעלייה תלולה של מחירי הנפט הגולמי, החל בשנת 1973
משבר האנרגיה העולמי או משבר האנרגיה של 1973 הוא משבר אנרגיה שפרץ לפני מלחמת יום הכיפורים והחמיר במהלכה ובעקבותיה, כאשר ארצות ערב נקטו בנשק הנפט תוך צמצום אספקת הנפט לעולם המערבי והעלאה חדה של מחירו. שורשיו של משבר זה נראו כבר מאוגוסט 1973.
רקע
עד שנת 1973 ייבאה אירופה את מרבית הנפט מהמדינות החברות בארגון אופ"ק (ערב הסעודית, איראן, עיראק, קטר, כווית, אלג'יריה, לוב, ניגריה, ונצואלה, איחוד האמירויות הערביות, גבון ואינדונזיה). אספקת הנפט אל השווקים האירופאיים הייתה סדירה, זולה ובשפע.
בתקופה שלפני המלחמה נראו סימנים למשבר מתקרב שנבעו ממאבקים פנימיים בין המדינות מפיקות הנפט ובינן לבין חברות הנפט המערביות. מחסור בנפט מזוקק, אי ביצוע של תוכניות הפקה ודלדול מקורות בשנות ה-60 המאוחרות ותחילת שנות ה-70 הביאו לסכנה של חוסר בנפט זמין, דבר שהעצים את יכולת השימוש בנפט כנשק פוליטי. המתח בין מדינות ערב לארצות המערב בשנים אלה הביא לכך שהמדינות הערביות השולטות במקורות הנפט, התפתו להשתמש בנשק זה. עם זאת, הייתה מחלוקת בין מפיקות הנפט לבין עצמן. חלק מהן, כמו איראן למשל, רק התחילו את פיתוח יכולת הפקת הנפט ורצו להפיק עוד ועוד כדי להמשיך ולפתח את כלכלתן. לעומתן רצו הספקיות הוותיקות כמו ערב הסעודית ולוב להאט את הקצב כדי להעלות את מחיר הנפט. התארגנותן של המדינות מפיקות הנפט באופ"ק משנת 1960 הייתה על רקע חילוקי דעות אלה.
המשבר
לאחר מלחמת יום הכיפורים, הטילו מפיקות הנפט במזרח התיכון (ראו נפט במזרח התיכון) חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל. מלבד זאת, הן הביאו גם לידי החלטה בארגון אופ"ק להעלות את מחיר חבית הנפט בשיעור מדהים: מ-2 דולר אמריקני לפני המלחמה הרקיע עד 40 דולר אמריקני לאחר ההחלטה.
כתוצאה מכך, שותקה כמעט התחבורה במערב אירופה, וזו שבאמריקה הצפונית התקשתה לפעול. במפעלי תעשייה חדלו לעבוד, חברות כלכליות בעלות עצמה התמוטטו לחלוטין ובמערב אירופה לא יכלו התושבים לחמם את בתיהם בעיצומו של החורף הקר.
המשבר גרם גם לשינוי דרמטי במאפייני המכוניות הנמכרות. מנועים קטני נפח והנעה קדמית הפכו לרווחיים. מכוניות גדולות (בעיקר אמריקאיות בעלות מנועי V רבי צילינדרים) כמעט ונכחדו כליל. חברות רכב (בעיקר יפניות) שדגמיהן היו חסכוניים מלכתחילה זכו להצלחה, בעוד אחרות ספגו הפסדים אדירים ואיבדו את השוק למתחרים היפניים.
משבר זה גרם בסופו לסטגפלציה הגדולה של שנות ה-70, כאשר ההיצע ירד בעקבות המחסור בנפט והחל מיתון יחד עם אינפלציה.
הלקחים
הלקחים שהופקו בסופו של המשבר הם בהחלטות של ההנהגות במדינות מערב אירופה לבטל את תלותן בארגון אופ"ק, בעיקר על ידי הגברת חיפושי נפט בים הצפוני, שמופק בו נפט באופן מסחרי. בארצות הברית החליטו שלא להעניק לארצות ערב שוב יכולת להשבית את המשק האמריקני, הקימו את מאגר הנפט האסטרטגי של ארצות הברית והרקע למלחמת המפרץ ולמלחמת עיראק, היה גם בשל זכר הימים הקשים בעת משבר האנרגיה.
ישראל ומשבר האנרגיה
השלכות מדיניות
מטרתו המוצהרת של חרם הנפט הערבי הייתה לגרום למדינות הצרכניות (מערב אירופה, ארצות הברית ויפן) להסיר את תמיכתן בישראל במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי, ובכך לבודד את ישראל מהבחינה המדינית. חרם הנפט פעל בשיטה דיפרנציאלית, המדינות הצרכניות סווגו לשלוש קטגוריות על פי יחסן לערבים. מדינות שסווגו כידידותיות לערבים (צרפת ובריטניה) קיבלו אספקת נפט סדירה, מדינות נייטרליות (יפן, גרמניה, איטליה) סבלו מקיצוצים באספקה, מדינות עוינות (ארצות הברית, הולנד, דרום אפריקה) לא קיבלו דבר.
מפת היחסים הבינלאומיים באותה תקופה עמדה בסימן המלחמה הקרה. העולם היה מחולק לשלושה גושים: הגוש המזרחי, הגוש המערבי וגוש המדינות הבלתי מזדהות. חרם הנפט הערבי פעל על הגוש המערבי. לשיטה הדיפרנציאלית שהנהיגו מובילי החרם היה אפקט של הפרד ומשול - הערבים הצליחו לפצל את הגוש המערבי, הישג מדיני חסר תקדים באותה תקופה. מדינות שעד החרם היו נייטרליות, ואף נטו לצדד בישראל בסכסוך הישראלי-ערבי, הפנו עורף לישראל וקיבלו את טענות הערבים במלואן. רמת הכניעה לדרישות הערבים עמדה ביחס ישיר לרמת החשיפה והתלות בנפט הערבי. יפן לדוגמה, שהייתה תלויה לחלוטין בנפט הערבי, הזדרזה להוציא הצהרה מדינית שבה היא מגנה את ישראל, קוראת לה לסגת באופן מיידי לקווי 1967 ומאיימת בניתוק יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
לארצות הברית הייתה חשיפה נמוכה יחסית לנפט הערבי ולכן היא עמדה בלחץ, המשיכה לגבות את העמדה הישראלית ואף העבירה משלוחי נשק וסיוע כלכלי במהלך מלחמת יום הכיפורים. לאמריקאים היו גם שיקולים אחרים לתמיכה בישראל: יותר משהם פחדו מנשק הנפט הערבי, הם חששו מהשתלטות סובייטית על המזרח התיכון. מצרים וסוריה היו בעלות ברית של הסובייטים, וקיבלו מהם סיוע צבאי בהיקף נרחב. ארצות הברית, שדגלה בתאוריית הדומינו, לא יכלה להרשות שבעלת בריתה תוכרע על ידי נשק סובייטי, שכן השלכות של אירוע כזה ישפיעו על כל הזירות בעולם (גרמניה, וייטנאם, אמריקה הלטינית וכו').
השלכות כלכליות
למן הקמתה סבלה ישראל מקשיים בהשגת אספקה סדירה של נפט. הליגה הערבית החרימה את "הישות הציונית" עוד לפני הקמת המדינה ואף תבעה מחברות הנפט הבינלאומיות להחרים את ישראל. גם ברית המועצות הפרה את חוזי אספקת הנפט לישראל לאחר מבצע קדש (1956) בעקבות לחץ ערבי. לעומת זאת, בין השנים 1957–1979 נהנתה ישראל מאספקת נפט סדירה. ספקית הנפט המרכזית של ישראל הייתה איראן של משטר השאה, ומקורות נוספים היו מקסיקו, נורווגיה וכן קידוחי הנפט בחצי האי סיני.
בזמן משבר האנרגיה העולמי של 1973 סבלו מדינות רבות בעולם המערבי ממחסור חמור בנפט. לונדון הוחשכה, ובתחנות הדלק בארצות הברית השתרכו תורי ענק. דווקא בישראל לא הורגש מחסור כלל שכן הנפט מאיראן, מסיני וממקסיקו המשיך לזרום כרגיל. אמנם ממשלת ישראל הורתה לבעלי הרכב בישראל להשבית את מכוניותיהם ליום אחד בשבוע כדי לקצץ בצריכת הדלק, אבל זה היה בעיקר צעד של הזדהות עם העולם המערבי שסובל ממחסור בדלק בגלל תמיכתו בישראל.
עם זאת, ההתייקרות החדה של הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים במשק הישראלי, ובהמשך בלימת הצמיחה, משבר חריף במאזן התשלומים ותהליך של סחרור אינפלציוני. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ובתחילת שנות ה-80 כבר נכנסה ישראל לעידן של היפר-אינפלציה. התוצר באותה תקופה גדל בשיעור של כ-3% לשנה – שיעור מקביל בקירוב לשיעור גידול האוכלוסייה, דהיינו העדר צמיחה. תקציב המדינה התנפח לממדים חסרי תקדים, ויצר גירעון ממשלתי שמצידו תרם תרומה נכבדה ללחץ האינפלציוני.
ראו גם
אנרגיה בישראל
אנרגיה מתחדשת
החרם הערבי
אמברגו הנפט (1967)
קישורים חיצוניים
מאמר על משבר האנרגיה העולמי באתר של מכון ויצמן למדע
פרק מקיף על משברי האנרגיה בשנות ה-70 וה80 מתוך הסדרה the prize
הערות שוליים
קטגוריה:היסטוריה כלכלית
קטגוריה:המאה ה-20
קטגוריה:נפט בפוליטיקה
קטגוריה:חרמות
קטגוריה:ישראל: היסטוריה כלכלית
קטגוריה:לוחמה כלכלית
קטגוריה:אופ"ק
קטגוריה:1973 בפוליטיקה
| 2024-08-07T08:56:30
|
חמור הבית
|
ממוזער|אתון
ממוזער|חמור מושך עגלה
ממוזער|שמאל|חמור מושך עגלה עמוסה בגיאורגיה
ממוזער|קבוצת חמורים באיטליה
שמאל|ממוזער|חמור במדבר יהודה
ממוזער|חמורים באגמון חולה
חמור הבית (שם מדעי: Equus africanus asinus) הוא תת-מין של חמור שבוית לפני כ-7,000 שנה מן הערוד.
תיאור
חמור הבית הוא תת-מין ממשפחת הסוסיים. הוא בעל דמיון לסוס, אך ראשו גדול יותר, אוזניו ארוכות וזקופות ולו רעמת שיער דלילה מאשר לסוס, וקול שונה – בעוד הסוס צוהל, החמור נוער. נקבת החמור קרויה אָתון. היריון האתון אורך כשנה ומספר הוולדות הוא אחד. צאצא החמור נקרא עייר. החמור חי בין עשרים לחמישים שנה. מזונו הוא צמחים ועשבים, קש חציר ותבן. אורך גופו 2 מטר, גובה כתפיו 1.25 מטר ומשקלו 300 ק"ג. כאשר מזדווג החמור עם סוסה נולד יצור הכלאיים פרד, בעל חיים עקר.
החמור הוא חיית משק ויש המשתמשים בו כבהמת משא. ביכולתו לשאת משאות מעט כבדים יותר מאשר הסוס, אלא שהוא מגושם ואיטי ממנו בהרבה.
חמור הבית שימש במהלך אלפי השנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים, עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי תבל וכיום משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה.
חלב חמורים (אתונות) שניתן על ידי אתון, נקבת חמור הבית, שימש מאז ימי-קדם למטרות קוסמטיות, כמו גם כמזון לתינוקות.
טקסונומיה
הכללים לבחירת השם המדעי של מיני בעלי החיים נקבעים בספר "International Code of Zoological Nomenclature" ("הקוד הבין-לאומי של הנומנקלטורה הזואולוגית"), ובהם הכלל כי השם המדעי התקין הקדום ביותר בו כונה בעל חיים יהיה השם הקובע. השם המדעי התקין הראשון של המין אליו משתייך חמור הבית נקבע על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758 כ-Equus asinus, ובהתאמה קיבל חמור הבית שהוא תת-מין את השם המדעי Equus asinus asinus. תת-המינים של הערוד, סוג של חמור-בר, כונו משום כך בשם מדעי שהחל ב-Equus asinus, לדוגמה – ערוד נובי כונה Equus asinus africanus. ב-2003 החליטה הוועדה הבין-לאומית לנומנקלטורה זואולוגית (International Commission on Zoological Nomenclature) כי לשמות המדעים של מיני חיות הבר יש עדיפות על פני השמות המדעיים של המינים המבויתים, וקבעה את השימוש ב-Equus africanus כשמו של המין במקום Equus asinus. החלטה זו שינתה גם את שמות תת-המינים ושמו המדעי של חמור הבית, השתנה ל-Equus africanus asinus. עם זאת, השם הקודם של חמור הבית (Equus asinus asinus) נפוץ מאוד בספרות, ויש אפילו הנוהגים לתאר את חמור הבית כמין נפרד ולהשתמש בשם המין הקודם בלבד (Equus asinus).
בתרבות
לחמור יוחסו התכונות עיקשות וטיפשות, אף על פי שמחקרים שונים גילו שלסטיגמה זו אין בסיס. החמור מופיע במטבעות לשון רבים.
בעברית קיימים כמה ביטויים בהם "חמור" משמש כביטוי של זלזול, בהם "חמור נושא ספרים" לציין מי שאוגר ידע אבל איננו נבון ואינו יודע לעשות בו שימוש מושכל. "מי שחמור שיאכל קש" כמו "מי שבישל את הדייסה שיאכל אותה", "חמור חמורותיים" לציין מישהו טיפש ואטום במיוחד. ו"קבורת חמור" מציין קבורה לא ראויה, או השלכה ללא כל קבורה, על פי האמור ב על יהויקים מלך יהודה.
למרות התדמית השלילית, ישנן דוגמאות לתכונות חיוביות וטובות כמו: "איה" של פו הדב אשר שלח ידו בכתיבת שירה, "חמור שכולו תכלת" עלה לגדולה והיה אור לגויים בסיפורו של נחום גוטמן, ו"חמור" של סמי ברדוגו זכה בפרס ספיר לשנת 2020.
החמור ביהדות
החמור מוזכר במקורות, כבעל תכונות של עקשנות וכוח התמדה, וכמובן – מקום חשוב בביאת המשיח.
סיפור בלעם ואתונו, המדברת אליו אחרי שראתה את מלאך אלוהים ועמדה מלכת, מה שגרר את מכותיו.
בברכת יעקב אבינו לבניו, הוא מברך את יששכר "יששכר חמור גרם", כלומר ההשוואה לחמור המתמיד היא תכונה חיובית, משום שהחמור מצטיין בסיבולת גבוהה. בעקבות ברכת יעקב החמור הוא סמלו של שבט יששכר ומסמל את העובדה כי כמו שהחמור לא עוזב את עבודתו וממשיך בה כך היה יששכר שוקד בתורה כל הזמן.
החמור נקרא כך מאחר שהוא מסמל חומריות והידבקות לחומר, ומתאר את זרע ישמעאל. במקורות נרמז הדבר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה" (בראשית כ"ב ה').
לחמור יש מקום חשוב בביאת המשיח, שאמור לרכוב על חמור, הוא חמורו של משיח: "גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה,ט',ט'), ולפי תפישה עממית, יהיה זה חמור לבן.
במקרא אנו מוצאים עדות מפורשת כי החמור שימש בהמת משא, ואף מצווה לעזור במקרה שהוא כושל תחת משאו: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ – עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ" (שמות כ"ג ה'). מצווה מיוחדת יוחדה לחמור היא מצוות פטר חמור, שבו על פי האמור במקרא יש לפדות חמור בכור בשה, ואם לא יש להורגו (שמות ל"ד כ').
החמור מופיע הרבה באגדות חז"ל, וחמוריהם של צדיקים, כמו חמורו של רבי פנחס בן יאיר וחמורו של רבי חנינא בן דוסא, אפילו קיימו הלכות. בתלמוד רבי עקיבא מתאר את שנאתו לתלמידי חכמים בתקופה שהיה עם הארץ, ואומר שבאותה תקופה אמר: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" כיוון שהוא נושך ושובר עצמות בניגוד לכלב שנושך ולא שובר עצמות.
על האדם המוביל את החמור, התייחסו בשתי ההלכות הבאות: סוגיית חמר גמל, לגבי תחום השבת, והלכת המחמר האוסרת להפעיל חיות בשבת.
גזעי חמורים נפוצים בישראל
שמות הגזעים אינם רשמיים אך עם זאת מקובלים בקרב מגדלי החמורים בישראל ובמזרח התיכון כדי להבדיל בין הגזעים השונים:
חמור מצרי – בדרך כלל צבעו לבן והוא גבוה מגזעי החמורים האחרים.
חמור קפריסאי – צבעו לבן, מכונה גם "חמורו של משיח".
חמור פרסי – צבעו אפור כהה, מבנה גופו מאסיבי. בעל רעמה כהה מאוד ושני פסים שחורים על עורפו דמויי אוכף.
חמור ערבי – או חמור פשוט, צבעו אפור בהיר, רעמתו מסומרת מזכירה רעמת זברה
חמור ספרדי – צבעו חום כהה.
חמור דרום אמריקאי פרו – צבעו שחור. העייר פרוותו רכה וארוכה.
ראו גם
חמור (תת-סוג)
ערוד
חלב חמורים (אתונות)
לקריאה נוספת
יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, חמוריות: מסע בעקבות החמור: מיתולוגיה, אלגוריה, סמליות וקלישאה, מרכז זלמן שזר
אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
קטגוריה:מינים מבויתים
| 2024-06-30T20:46:16
|
מלכי יהודה
|
הפניה מלכי ישראל ויהודה
| 2023-12-07T22:54:57
|
מלכי ישראל
|
הפניה מלכי ישראל ויהודה
| 2023-12-07T22:55:07
|
אביה (מלך יהודה)
|
אֲבִיָּה (אֲבִיָּם) הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת יהודה בשנים 911 לפנה"ס עד 908 לפנה"ס. בנם של רחבעם מלך יהודה ומעכה.
תפיסת השלטון
כאשר מת רחבעם מלך יהודה ב-911 לפנה"ס, אביה בנו תפס את מקומו, למרות שלא היה בכור הבנים. הוא נבחר בשל היותו בכור בניה של מעכה, שהייתה האשה האהובה על רחבעם:
מלכותו ומלחמתו
אביה הפיח רוח תנופה חדשה במלחמת האחים הממושכת בין יהודה לממלכת ישראל, ויזם את חידוש המלחמה נגד ירבעם בן נבט:
. במלחמה זו הצליח אביה לכבוש לא רק את שארית שטחו של בנימין, שהשתייך מבחינה מדינית ליהודה, אלא גם חלק ניכר מדרום אפרים: בית אל (ביתילו), יְשָנָה (בורג' אל איסאנה), עפרון (טייבה) והגיע עד הר צמרים אשר בהר אפרים. (החוקר יהודה אליצור מזהה את הר צמרים כראס א-טחונה שמצפון לאל-בירה).
מותו
אביה מלך שלוש שנים ומת ב-908 לפנה"ס. בנו אסא מלך תחתיו.
במקרא
אביה בן רחבעם מוזכר בספר מלכים א (פרק ט"ו, פסוקים א'-ח') ובספר דברי הימים ב (פרק י"ג). בעוד שספר מלכים סוקר בקצרה בלבד את תקופת מלכותו, בדברי הימים מוזכרת הלחימה נגד ירבעם בן נבט, והניצחון בה.
בחז"ל
על פי ספר מלכים וחז"ל, אביה היה דמות שלילית, השטופה בעבודה זרה (בניגוד לבנו, אסא). לאחריותו נזקף רצח הנביא אחיה השילוני. כמו כן נמתחה ביקורת על אביה על כי חירף ברבים את ירבעם בן נבט בעת שנלחם עמו. מותו של אביה לאחר תקופת מלוכה קצרה נחשב כעונש על חטאיו.
ראו גם
מלחמת אביה וירבעם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מלכי יהודה
קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס
| 2024-02-23T10:24:45
|
אסא
|
ממוזער|שמאל|250px|אסא מנתץ את פסלי האלילים. איור משנת 1392
אָסָא היה על פי המקרא מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים -), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים א' ().
מלכותו
ראשית שלטונו
אסא עלה לשלטון בגיל צעיר. הוא לא המשיך בדרך אביו ולא לחם בפועל נגד ממלכת ישראל אלא רק שלח את ארם להילחם בישראל (: "בימיו שקטה הארץ עשר שנים").
לפי המסופר בדברי הימים, אסא היה הראשון שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:
המלחמה נגד מצרים
ככל הנראה כבר בתחילת מלכותו רווחה הרגשה של מזימות מצריות כנגד הממלכה, שכן בתקופה זו נמשכה בניית ערי המצור ביהודה () יחד עם הגברת הציוד הצבאי לחיל הרגלי הכבד ("נושאי צינה ורומח") וגם נעשה חידוש במערך הצבאי, על ידי הקמת חיל רגלי מקרב בני בנימין, שנאמנותם לבית דוד הוכחה והיו קלעים מיומנים.
ההכנות הללו עזרו לאסא כאשר זרח הכושי עלה על יהודה עם רכב ויחידות נוביות ולוביות (; : "הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב ולרכב ולפרשים להרבה מאוד").
:
"ויבן ערי מצודה ביהודה. כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח יי' לו. ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים... ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף. ומבנימין נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה (תרגום השבעים גורס: "צפונה") למרשה... ויגף יי' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יי' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יי' עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה הייתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו וַיִּשְׁבּוּ צאן לרב וגמלים וַיָּשֻׁבוּ ירושלם".
ההתקפה המתוארת של מלחמת אסא והכושים הייתה כנראה בתקופת שלטונו של אוסורקון א' מלך מצרים, אולי כהמשך למסעו של אביו שישק שתקף את יהודה כמה שנים לפני כן - אם כי אין עדויות מצריות למסע מלחמה נוסף לארץ ישראל בתקופה זו. אסא בחר להתעמת עם צבא מצרי זה במעלה נחל לכיש (פתח הכניסה הטבעי להרי יהודה מדרום-מערב), באחד הגאיות הצרים והארוכים (הנמשכים בכיוון צפון-דרום), או זה שבין מרשה לבית גוברין, או זה שבין בית גוברין לתל גדידה, במקום בו הרכב המצרי מנוטרל והצבא המצרי לא יכול להתפרס והופך לשדרת מסע ארוכה וצרה שקל לפגוע בה על ידי קלעים וקשתים הממוקמים על הגבעות משני עברי הגיא.
היחסים עם ארם
מלחמת האחים הארוכה בין ממלכות ישראל ויהודה, שבאה בעקבות הפילוג ונמשכה כל ימי בית ירבעם ובית בעשא (928 - 883), החלישה את שתי הממלכות מבחינה צבאית וגרמה בעקיפין להתעצמותה של דמשק. לאחר פילוג הממלכה, הגיעה ממלכת ישראל בצפון עד צפון הבשן, אולם במרוצת השנים הארמים החלו מספחים אט אט שטחים לממלכתם.
על היחסים בין יהודה לישראל בימי בית ירבעם בן נבט לא נמסר בפירוש, אך רמז לכך נמצא במ"א טו, יח-יט: "וייקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות יי' ובית המלך וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברמן בן חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר. ברית ביני ובינך בין אבי לבין אביך, הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל".
מסתבר שכבר בימי רחבעם נקשרה ברית בין יהודה לבין דמשק. ברית זו הייתה, כנראה, מחויבת על רקע האינטרסים המסחריים המשותפים של שתי המדינות, ובמיוחד כל עוד המשיכה יהודה לשלוט על אדום, אך אין זה מן הנמנע שמניע נוסף של רחבעם בברית זו היה הרצון למנוע התארגנות חזית ארמית-ישראלית נגדו. מצד שני, מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי גם לישראל הייתה ברית בעבר עם דמשק, לפחות בימי בעשא.
בשנה ה-38 לאסא, עלה למלוכה בישראל אחאב ושנה אחר כך חלה אסא ברגליו (כנראה במחלת השיגדון). אז החל ככל הנראה יהושפט בנו לכהן כעוצר המלוכה. לאחר 41 שנים של מלוכה מת אסא ובמקומו עלה בנו יהושפט למלוכה ביהודה.
בספר דברי הימים ב' מסופר שחנני הרואה הזהיר את אסא, שלא יכרות ברית עם מלך ארם. דבר זה הכעיס את המלך וזה העניש את חנני
אסא משליך את הנביא לבית המהפכת. לפי רש"י . יש הסוברים כי הנביא מילא תפקיד של דובר רצון העם ובהמרצתו.
התנהגותו של אסא אל חנני היא אחד הגורמים למחלתו. חנני בנאומו נוזף באסא על מעשיו. הוא טוען כי הוא נכשל במלחמתו. דבריו כוללים הסבר לשתי המלחמות וזאת לפי הכתוב:
מותו
קבורתו של אסא מוזכרת ומפורטת בדברי הימים (): הניחו את גופתו בקבר שכרה לעצמו לפני מותו בעיר דוד. שמו בקברו בשמים ו"זְנים מרֻקחים במרקחת מעשה" (יש משערים שתוספת הבשמים נדרשה עקב מחלתו), ואף שרפו לכבודו רכוש רב, "שרפה גדולה עד מאד", כמקובל.
ראו גם
עודד הנביא
קישורים חיצוניים
אסא בספר דברי הימים
אסא בספר מלכים
הערות שוליים
קטגוריה:מלכי יהודה
קטגוריה:יהודי המאה התשיעית לפנה"ס
קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס
| 2024-10-18T03:59:25
|
עימוד
|
ממוזער|סידור אלמנטים גרפיים וטקסטואליים על-גבי עמוד
עימוד היא טכניקה, תפיסה התכנונית ועיצוב של מספר אלמנטים גרפיים וטקסטואליים על-גבי עמוד. ברוב המקרים, בהקשר של עיתון, מגזין, אתר אינטרנט או ספר.
מקובל לחשוב שעימוד נעשה עבור תוכן מודפס, אם כי גם בפלטפורמות דיגיטליות יש צורך בעימוד טכני של מיקום אובייקטים בשורת הקוד שמרכיבה את אתר האינטרנט.
עימוד מתייחס לגודל הכותרות, סוג וגודל הגופן, הטיפוגרפיה, אורך השורות ורוחב הטורים, חלוקת העמוד לטקסט ותמונה והיחסים ביניהם, הטמעת תרשימים ואינפוגרפיקה, שילוב מודעות ועוד.
בעידן המודרני העימוד נעשה לרוב בתכנות ייעודיות כדוגמת אינדיזיין (Indesign, של חברת אדובי מערכות), פבלישר (Publisher, של חברת מיקרוסופט) או בתוכנת "הוצאה לאור שולחנית" אחרת.
קיימות גם תכנות ייעודיות לעימוד ספרי קודש לפי התבנית המקובלת בהם, כגון תוכנת "תג", ותוכנת "משבצת".
קישורים חיצוניים
עימוד תורני לספרי קודש, באתר טקסט רץ
קטגוריה:ספר
קטגוריה:מונחים בהדפסה
| 2024-08-30T14:12:12
|
פרנק דרייק
|
פרנק דרייק (באנגלית: Frank Drake; 28 במאי 1930 – 2 בספטמבר 2022) היה פרופסור לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה אמריקאי, מיוזמי פרויקט סט"י לחיפוש חיים תבוניים ביקום, ומנסח נוסחת דרייק לחישוב מספר התרבויות התבוניות ביקום.
ביוגרפיה
דרייק נולד בשיקגו ב-1930.
בשנת 1961 ארגן, יחד עם ג'. פטר פירמן, את הוועידה הראשונה של פרויקט סט"י (SETI) שהתקיימה במערב וירג'יניה. באותה התכנסות צנועה, בנוכחות שנים-עשר מדענים בלבד, הציע את הנוסחה ההסתברותית הנושאת את שמו, נוסחת דרייק. מטרת הנוסחה לקבוע את מספר הציוויליזציות בגלקסיית שביל החלב שמנסות ליצור עמנו תקשורת רדיו, ובכך להגיע לאומדן של הסיכוי ליצור קשר עם חיים מחוץ לכדור הארץ. בשנת 1972 עיצב עם קרל סייגן את דיסקית פיוניר, המסר הראשון שנשלח לתרבויות חוצניות תבוניות, וצורף לחלליות פיוניר 10 ו-11, שנשלחו אל מחוץ למערכת השמש.
דרייק היה חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ואף שימש כחבר בוועד המנהל של המועצה לפיזיקה ואסטרונומיה בשנים 1989 עד 1992. כמו כן, היה נשיא האגודה הפסיפית לאסטרונומיה. היה פרופסור לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת קורנל בשנים 1964–1984 ומנהל מצפה הכוכבים של ארסיבו.
דרייק היה פרופסור לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שם היה גם דיקן מדעי הטבע בשנים 1984–1988.
נפטר ב-2 בספטמבר 2022.
ראו גם
פרדוקס פרמי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אסטרופיזיקאים אמריקאים
קטגוריה:אסטרונומים אמריקאים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז
קטגוריה:חברי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת קורנל
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:שיקגו: אישים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1930
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2022
| 2023-12-13T09:01:02
|
נוסחת דרייק
|
שמאל|ממוזער|180px|פרנק דרייק ב־2008
נוסחת דרייק המכונה גם "משוואת דרייק" היא נוסחה שפיתח האסטרונום האמריקאי פרנק דרייק בשנת 1960. באמצעותה ניסה לקבוע דרייק את מספר הציוויליזציות התאורטי בגלקסיית שביל החלב שיוכלו ליצור תקשורת רדיו עם האנושות, ובכך להגיע לאומדן של הסיכוי ליצור קשר עם חיים מחוץ לכדור הארץ באמצעות חישוב המכפלה של סדרת שברים כשיעור הכוכבים שחיים יכולים להתפתח בכוכבי הלכת שלהם.
הנוסחה היא:
כאשר:
: מספר הציוויליזציות שמנסות ליצור עם האנושות תקשורת רדיו.
: מספר הכוכבים בגלקסיה שלנו (שביל החלב).
: החלק היחסי של הכוכבים שיש להם כוכבי לכת.
: החלק היחסי של כוכבי לכת, שהתנאים עליהם מתאימים להתפתחות חיים.
: הסיכוי שעל כוכב לכת עם תנאים מתאימים להתפתחות חיים, אכן יתפתחו כאלו.
: הסיכוי שבכוכב לכת עם חיים, יופיעו בשלב כלשהו חיים אינטליגנטיים, שיפתחו ציוויליזציה.
: אותו חלק של ציוויליזציות שיפתחו טכנולוגיות שפולטות אותות ניתנים לגילוי לחלל.
: משך הזמן הממוצע שציוויליזציה כזו תמשיך לפלוט לחלל אותות ניתנים לגילוי.
על ידי הצבת פרמטרים לתוך הנוסחה, בהתייעצות עם מדענים שונים שכל אחד מומחה בתחומו (כימיה, ביולוגיה וכדומה), הגיע דרייק לערכים שונים עבור N. אלו נעו בין כמה ציוויליזציות בודדות ועד ל־50 מיליון.
אחד הפרמטרים שעודכן בעשור האחרון הוא - אחוז הכוכבים שיש להם מערכת פלנטרית. עד שנת 2019 התגלו כ־3872 כוכבי לכת חוץ שמשיים בכ־1200 מערכות פלנטריות שונות.
ב-18 באפריל 2018 שוגר טלסקופ החלל TESS שהחליף את טלסקופ החלל קפלר, ושיפר רבות את יכולת וקצב זיהוי כוכבי לכת חיצוניים, ולמעשה לשפר את הסיכוי לגלות כוכבי לכת דמויי ארץ, עליהם תיתכן, אולי, ציוויליזציה תבונית.
גורמים חסרים במשוואה
בספרם כדור הארץ הנדיר (Rare Earth), שהתפרסם בשנת 2000, מצביעים פיטר ווארד ודונלד בראונלי על שגיאה של דרייק. הספר מציג את "היפותזת כדור־הארץ הנדיר": חיים פשוטים (בקטריולוגיים) הם נפוצים מאוד ביקום; חיים מורכבים (בעלי־חיים רב תאיים, קל וחומר תבוניים) הם נדירים עד מאוד.
השגיאה, לפי היפותזת "כדור הארץ הנדיר", בחישוב של דרייק, ביסודו של דבר, הייתה בהנחה כי די לו לכוכב לכת שיהיה במרחק המתאים משמש הולמת כדי שיתפתחו עליו חיים מורכבים בסבירות גבוהה. למעשה, טוענים ווארד ובראונלי, עלינו לסקור כל אחת ואחת מהתכונות של כדור הארץ, ולהעריך מחדש את חשיבותה לקיום חיים.
ראו גם
פרדוקס פרמי
פרויקט סט"י
דיסקית פיוניר
תקליט הזהב של וויאג'ר
הודעת ארסיבו
תקשורת בין-כוכבית
קישורים חיצוניים
Matt Williams, What is the Drake Equation?, in "Universe Today" website, 13 Jun, 2017
הערות שוליים
קטגוריה:קוסמולוגיה
קטגוריה:אסטרוביולוגיה
| 2024-05-08T03:14:47
|
בלז פסקל
|
בְּלֶז פסקל (בצרפתית: Blaise Pascal; 19 ביוני 1623 – 19 באוגוסט 1662) היה מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף צרפתי. איש מדע רב-תחומי, שפעולותיו חבקו תחומים רבים ומגוונים. כילד היה ילד פלא שחונך על ידי אביו, גובה מיסים בעיר רואן. עבודתו המוקדמת של פסקל הייתה במדעי הטבע. פסקל תרם גם להבנת התנהגותם של זורמים, והבהיר את מושגי היסוד של לחץ וריק באמצעות הכללת עבודתו של אוונג'ליסטה טוריצ'לי. פסקל גם כתב בהגנתה של השיטה המדעית.
ב-1642, בעודו נער, הוא החל בעבודה חלוצית על מכונות חישוב, ולאחר שלוש שנות מאמץ ו-50 דגמי אב, המציא את המחשב המכני.
הוא בנה עשרים מכונות כאלו (שנקראו המחשב של פסקל ומאוחר יותר הפסקלין) במהלך עשר השנים הבאות. פסקל היה מתמטיקאי חשוב, ועזר ליצור שני ענפים רבי עוצמה ומרכזיים חדשים בתחום: בגיל 16 כתב חיבור משמעותי על גאומטריה פרויקטיבית, ומאוחר יותר התכתב עם פייר דה פרמה בנוגע לתורת ההסתברות, ובכך השפיע מאוד על התפתחות הכלכלה המודרנית ומדעי החברה. כמו גלילאו וטוריצ'לי לפניו, הוא התנגד לטענתם של ממשיכי אריסטו שהתעקשו כי הטבע מפחד מהריק. תוצאות מחקריו של פסקל גרמו למחלוקות רבות עד שהתקבלו בסופו של דבר.
ב-1646, פסקל ואחותו ז'קלין הזדהו עם התנועה הדתית הקתולית הידועה בקרב מתנגדיה כיאנסניזם. אביו מת ב-1651. לאחר חוויה מיסטית שעבר בתחילת 1654, הוא חווה את "המרתו השנייה", נטש את עבודתו המדעית והקדיש עצמו לפילוסופיה ולתאולוגיה. שתי עבודותיו המפורסמות ביותר מתקופה זו הן "המכתבים הפרובינציאליים" שהביא לקונפליקט בין היאנסניסטים והישועים, ו"הגיגים" (Pensees). באותה שנה כתב גם חיבור חשוב על המשולש האריתמטי. בין 1658 ל-1659 הוא כתב על הציקלואיד ואפשרות השימוש בו לצורך חישוב נפחם של גופים.
פסקל סבל כל חייו מבריאות רעועה ובמיוחד לאחר גיל 18, ולבסוף נפטר חודשיים לאחר יום הולדתו ה-39.
חייו
פסקל נולד בקלרמון-פראן שבצרפת, והיה השלישי מבין ארבעה ילדים. התייתם מאמו, אנטואנט בגון, בגיל שלוש, וגודל בידי אביו, המתמטיקאי אטיין פסקל. בגיל תשע עבר עם משפחתו לפריז. בגיל 16 הציג פסקל את עבודתו המתמטית הראשונה, שעסקה בגאומטריה פרויקטיבית. בהמשך אותה שנה עברה המשפחה לרואן שבצפון נורמנדי, שם התמנה האב לגובה מס, וכעבור זמן קצר פרסם פסקל את עבודתו על חתכי חרוט.
אביו, אטיין פסקל (1588–1651), היה שופט מקומי וחבר באיגוד "Noblesse de Robe", שהתעניין מאוד גם במדע ובמתמטיקה. לפסקל היו שתי אחיות, הצעירה יותר ז'קלין והמבוגרת יותר גילברט.
ב-1631, חמש שנים לאחר מות אשתו, עבר אטיין פסקל עם ילדיו לפריז. המשפחה שכרה את שירותיה של לואיז דלפו, עוזרת בית שבסופו של דבר הפכה לחלק מהמשפחה. אטיין, שמעולם לא נישא מחדש, החליט שהוא לבדו יחנך את ילדיו, שכן כולם הראו יכולת אינטלקטואלית יוצאת מגדר הרגיל, ובמיוחד בנו בלז. פסקל הצעיר הראה נטייה מדהימה למדע ולמתמטיקה.
נושא שעורר בפסקל עניין רב הייתה עבודה של דזארג על חתכי חרוט. כשהוא ממשיך את קו החשיבה של דזארג, פסקל, בעודו בן שש עשרה שנים בלבד, הפיק, במובן של הוכחה, חיבור קצר על מה שנקרא מאז "The Mystic Hexagram", ושלח אותו - עבודתו המתמטית הרצינית הראשונה - למרן מרסן בפריז: התוצאה המהווה את גולת הכותרת של חיבור זה ידועה עד היום כמשפט פסקל. המשפט קובע כי אם משושה חסום בחתך חרוט כלשהו אזי שלוש נקודות החיתוך של זוגות צלעות נגדיות של המשושה נחות על ישר אחד (הנקרא ישר פסקל).
בהוכחת המשפט פסקל יישם בהצלחה רעיונות גאומטריים מבריקים מגאומטריה פרויקטיבית (שהוא היה ממייסדיה) כמו "נקודה באינסוף" ורעיונות מפרספקטיבה. בעבודתו פסקל הראה כי המשפט שלו הוא המפתח לבנייה של תאוריה כללית של חתכי חרוט, בה טענותיו של אפולוניוס מופיעות כמסקנות מטענות מוכללות יותר. באותה עבודה מופיעה גם המסקנה הפשוטה אך החשובה ביותר ממשפטו - "כל חתך חרוט נקבע באופן ייחודי על ידי חמש נקודות שעליו", כלומר אם נסמן חמש נקודות במישור, ישנו רק חתך חרוט אחד שעובר דרך כולן.
עבודתו של פסקל הייתה כל כך מבריקה ומתקדמת שדקארט היה משוכנע שאביו של פסקל כתב אותה. כשמרסן אימת בפניו שהחיבור היה פרי עבודתו של הבן ולא של האב, אמר דקארט: "אינני מחשיב זאת למוזר שהוא הציע טענות על חתכי חרוט הולמות יותר מאלו של הקדמונים", והוסיף, "אבל קשה להאמין שדברים אחרים הנוגעים לנושא זה יגיעו למוחו של ילד בן שש עשרה".
בצרפת באותו זמן משרדים ועמדות יכלו - והיו - נקנות ונמכרות. ב-1631 מכר אטיין את משרתו כנשיא השני של בית המשפט המקומי Cour des Aides בעבור 65,665 ליברים. הכסף הזה הושקע באיגרת חוב ממשלתית אשר סיפקה למשפחת פסקל הכנסה לא-גבוהה אך נוחה, שאפשרה להם לעבור לפריז. אבל ב-1638, הקרדינל רישלייה, נואש לכספים להמשיך את מלחמת שלושים השנים, לא עמד בהחזר כספי האיגרת הממשלתית. הכנסתו של אטיין פסקל צנחה לפתע מקרוב ל-66,000 ליברים לפחות מ-7,300.
שמאל|285px|ממוזער|הפסקלין, בתצוגה במוזיאון לאמנויות ומקצועות בפריז
כמו רבים באותה עת, נאלץ אטיין בסופו של דבר לברוח מפריז בשל התנגדותו למדיניות הכספית של הקרדינל רישלייה, כשהוא משאיר את שלושת ילדיו בחסות שכנתו, מאדאם סנקטו. רישלייה סלח לאטיין רק כאשר נכח במחזה ילדים שבו השתתפה ז'קלין, ששיחקה היטב. לאחר שיפור יחסיו של אטיין עם הקרדינל, הוא מונה ב-1639 לגובה וממונה על המסים מטעם המלך בעיר רואן - עיר שרישומי המס בה, עקב התקוממויות, היו בכאוס מוחלט.
משנת 1642 טרח במשך שלוש שנים על המצאת מכונת חישוב מכנית - פסקלין, מעין מחשבון שביצע רק פעולות חיבור וחיסור. הוא המציא זאת כדי לעזור לאביו בעבודתו כגובה מס. מכונת חישוב זו פעלה על עקרון גלגלי שיניים והיוותה בסיס למכונות חישוב מכניות מסוג זה שפעלו עד שבאו לעולם מכונות החישוב האלקטרוניות. שתיים ממכונות החישוב המקוריות מוצגות במוזיאון לאמנויות ולמקצועות בפריז ובמוזיאון הצווינגר בדרזדן בגרמניה. אף על פי שהמכונות הללו הן מבשרים מוקדמים של הנדסת מחשבים, המחשב לא זכה להצלחה מסחרית גדולה. כיוון שהיה יקר במיוחד, הפסקלין הפך לצעצוע וסמל סטטוס לעשירי צרפת ואירופה. אף על פי כן, פסקל המשיך לשפר את תכנונו במהלך העשור הבא ובנה בסך הכל עשרים מכונות כאלה.
תרומות למתמטיקה
ימין|220px|ממוזער|משולש פסקל - כל מספר במשולש מתקבל כסכום של שני המספרים מעליו המשולש היה ידוע עוד לפני פסקל, ואף הוצג בספר של מתמטיקאי סיני מהמאה ה-13. המשולש בנוי למעשה מהמקדמים הבינומיים. אף על פי כן, בחיבורו Traité du triangle arithmétique ("חיבור על המשולש האריתמטי") פסקל תיאר צורת הצגה טבלאית נוחה למקדמים בינומיים, ובנוסף תיאר את השימושים הקשורים בה בתורת ההסתברות. לצורך החישובים הקומבינטוריים הרבים שעשה בעבודתו בתורת ההסתברות, פסקל עשה שימוש אינטנסיבי במשולש, וחשף תכונות קומבינטוריות רבות שלו. בשל תרומה ייחודית זאת ליסודות הקומבינטוריקה ותורת ההסתברות, צורת הצגה טבלאית זאת נקראת מאז תחילת המאה ה-18 בשם משולש פסקל. המשולש משמש עד היום להדגמת רעיונות קומבינטוריים רבים.
פסקל מגדיר את המספרים במשולש באמצעות רקורסיה: נקרא למספר שנמצא בשורה ה-(m+1) ובטור ה-(n+1) כ- . אז לכל m = 0, 1, 2 ... ו־n = 1, 2, 3... . תנאי ההתחלה הוא . פסקל לאחר מכן מסיק עם הוכחה:
ב-1654, בעקבות התעניינותו של חבר בבעיות הימורים, הוא החל להתכתב עם פייר דה פרמה על הנושא, ומשיתוף פעולה זה נולדה התאוריה המתמטית של הסתברות. החבר היה שבליה דה מרה, והבעיה הספציפית הייתה זו של שני שחקנים שרוצים לסיים משחק מהר, ובהינתן הנסיבות הנוכחיות של המשחק, ורוצים לחלק את הנקודות באופן שווה, בהתבסס על הסיכויים של כל אחד לנצח במשחק החל מנקודה זו. בדיון הזה נוצר והוצג לראשונה מושג התוחלת (ערך צפוי). מאוחר יותר השתמש פסקל בטיעון הסתברותי (ב"הגיגים"), כדי להצדיק אמונה באל ובחיים צנועים. צלילתו של פסקל אל תוך תחשיב ההסתברויות הניחה יסוד חשוב לניסוחו של לייבניץ את החשבון האינפיניטסימלי. כשהוא חוזר לגאומטריה מאוחר יותר בחייו, פסקל קידם את התאוריה של הציקלואיד.
לאחר חוויה דתית שעבר ב-1654, זנח פסקל את רוב עבודתו המתמטית.
פילוסופיה של המתמטיקה
תרומתו הגדולה של פסקל לפילוסופיה של המתמטיקה באה עם חיבורו De l'Esprit géométrique ("על הרוח הגאומטרית"). חיבור זה נכתב במקורו כהקדמה לספר לימוד לגאומטריה בעבור אחד מקבוצת בתי הספר המפורסמים של התקופה: "Petites-Ecoles de Port-Royal" ("בתי הספר הקטנים של פור רויאל"). עבודתו זו נותרה לא מפורסמת במשך למעלה ממאה שנה אחרי מותו. פסקל תיאר שם כיצד מתגלות אמיתות חדשות, וטען שהשיטה האידיאלית לכך תהיה למצוא את כל הטענות הנובעות מאמיתות מבוססות מסוימות. מצד שני, הוא טען שהדבר בלתי אפשרי משום שאמיתות מבוססות כאלה יצריכו אמיתות אחרות כדי להישען עליהם כיסוד. עקרונות ראשוניים, לפיכך, אינם ניתנים להשגה. בהתבסס על כך, פסקל טען שההליך שנעשה בו שימוש בגאומטריה הוא מושלם ככל האפשר, עם עקרונות מסוימים שמניחים את נכונותם וטענות אחרות הנגזרות מהם. בכל מקרה, אין שום דרך לדעת אם העקרונות המונחים נכונים או לא.
פסקל נעזר גם ב-De l'Esprit géométrique כדי לפתח תאוריה של הגדרה. הוא הבחין בין הגדרות המהוות תוויות מוסכמות שהוגדרו על ידי מחברן לבין הגדרות שנטמעו בשפה ומובנות על ידי ההדיוטות משום שהן מתייחסות באופן טבעי למושאן. סוג ההגדרות השני אופייני לפילוסופיה של מהותנות. פסקל טען שרק ההגדרות מהסוג הראשון חשובות למדע ומתמטיקה, וצודד בכך שתחומים אלו יאמצו את הפילוסופיה של פורמליזם כפי שנוסחה על ידי דקארט.
ב-De l'Art de persuader ("על אמנות השכנוע"), פסקל בחן את השיטה האקסיומטית בגאומטריה, במיוחד השאלה כיצד אנשים הגיעו לידי שכנוע בנכונות האקסיומות שעליהן הם מפתחים טענות. פסקל הסכים עם מונטן שהשגת ודאות באקסיומות ובמסקנות הללו באמצעות שיטות אנושיות אינה אפשרית. הוא טען שהעקרונות הללו ניתנים לתפיסה רק באמצעות אינטואיציה, ושעובדה זו ממחישה את הנחיצות שבשירות האל בחיפוש אחר אמיתות חדשות.
תרומות למדעים הפיזיקליים
ממוזער|דיוקן של פסקל
עבודתו של פסקל בתחומים של הידרודינמיקה והידרוסטטיקה התמקדה בעקרונות של נוזלים הידראוליים. המצאותיו כוללות את המכבש ההידראולי (שימוש בלחץ הידראולי כדי להכפיל כוח) ואת המזרק. הוא הוכיח שהלחץ ההידרוסטטי תלוי לא במשקל הנוזל אלא בהפרש הגבהים בין קצותיו. לפי השמועה, הוא הדגים את העיקרון הזה על ידי הצמדת צינור דק לחבית מלאה במים ולאחר מכן מילא את הצינור במים עד לגובה של קומה שלישית בבניין. זה גרם לחבית להישבר, במה שמכונה "ניסוי החבית של פסקל". ניסוי זה אינו נזכר בכתביו של פסקל אך מיוחס לו על ידי כותבים מהמאה ה-19.
ב-1646, פסקל למד על ניסוייו של אוונג'ליסטה טוריצ'לי עם ברומטרים. כשהוא משחזר ניסוי הכרוך בהכנסת צינור מלא בכספית לתוך קערה של כספית, פסקל שאל איזה כוח החזיק כמות מסוימת של כספית בצינור ומה מילא את החלל שמעל הכספית בצינור. בהשפעת ניסוייו אלו כתב פסקל את המסה "הקדמות למחקר על החלל הריק", בה מודגשת חשיבות הניסוי במדע. באותו הזמן, הריק היה בלתי ידוע ורוב המדענים טענו שבחלל היה נוכח תמיד מעט חומר בלתי נראה. זה התבסס על הרעיון האריסטוטלי שבריאה הייתה סוג של חומר, נראה או בלתי-נראה; ושהחומר היה תמיד בתנועה. יותר מכך, אריסטו קבע ש-"כל דבר שנמצא בתנועה חייב היה להיות מוזז על ידי משהו". לפיכך, למדענים חדורי המסורת האריסטוטלית בני תקופתו של פסקל, ואקום לא היה בגדר האפשר. כהוכחה, הם הצביעו על העובדות הבאות:
האור חלף דרך מה שנקרא "ואקום" בשפופרת הזכוכית.
אריסטו כתב איך הכל נע, וחייב היה להיות מוזז על ידי משהו
לפיכך, מכיוון שהיה חייב להיות "משהו" בלתי נראה כדי להניע את האור דרך שפופרת הזכוכית (שכן האור נע לאט יותר בתוך מעטה הזכוכית, ומהר יותר כשהוא בתוך השפופרת, לפיכך משהו חייב להתניע את התנועה שלו), לא היה ואקום בשפופרת הזכוכית. לא בשפופרת הזכוכית ולא בשום מקום אחר. ואקום – היעדרו של כל דבר – היה פשוט בגדר אי אפשרות.
לאחר ניסוי החבית של פסקל, פסקל ביצע עוד ניסויים בנימה דומה (ב-"ניסויים חדשים עם הריק"). פסקל פירט כללים בסיסיים המתארים לאיזו דרגה נוזלים שונים יכלו להיתמך על ידי לחץ אוויר. הוא גם סיפק נימוקים מדוע היה זה למעשה ואקום מעל לעמוד הנוזל בשפופרת הברומטר.
בתגובה לביקורת המתוארת לעיל ולביקורות נוספות לפיהם מעט חומר בלתי נראה חייב להתקיים במרחב הריק, הגיב פסקל לאסטיין נואל כי תאוריות מדעיות מאופיינות על ידי ניתנותן להפרכה (רעיון שפיתח לימים קרל פופר). הייתה זו אחת הטענות המוחצות בהגנתה של השיטה המדעית במאה ה-17.
פסקל גם המציא ובנה רולטה, במסגרת מאמציו בחיפוש אחר מכונת תנועה נצחית.
חייו הבוגרים; כתביו - דת, פילוסופיה וספרות
שמאל|250px|ממוזער|פסקל חוקר את הציקלואידה.
המרה דתית
בחורף של 1646, אביו בן ה-58 של פסקל שבר את מפרק הירך כאשר החליק ונפל ברחוב קרחי ברואן; בהתחשב בגילו של האיש ומצב הרפואה במאה ה-17, שבר בצוואר הירך הייתה פגיעה אנושה מאוד, אפילו פטאלית. רואן הייתה ביתם של שניים מהרופאים הטובים בצרפת: דוקטור דזלנדס ודוקטור דה לה בוטיילרי. פסקל הזקן "לא נתן לאף אחד פרט לאנשים האלה לבקר אותו... זו הייתה החלטה טובה, שכן האיש הזקן שרד והיה מסוגל ללכת שוב...". אבל טיפול והחלמה לקחו שלושה חודשים, תקופה במהלכה לה בוטיילרי ודזלנדס הפכו לבני הבית.
שני האנשים היו חסידיו של ז'ין גוליברט, תומך של קבוצה קטנה מהזרם הקתולי אשר השקפתה ידועה כיאנסניזם. הקבוצה הקטנה הזאת באותו זמן חלחלה באופן מפתיע לקהילה הצרפתית הקתולית באותו זמן. היא צידדה באוגוסטיניזם קפדני. בלז דיבר עם הדוקטורים באופן תדיר, ובזכות הטיפול המצליח שלהם באטיין, מצא זמן לשאול מהם יצירות של מחברים יאנסניסטים. בתקופה זו, פסקל חווה סוג של "המרה דתית ראשונה" והחל לכתוב על נושאים תאולוגיים במהלך השנה הקרובה.
פסקל הפסיק את מעורבותו הדתית הראשונית וחווה מספר שנים של מה שהביוגרפים שלו מכנים "התקופה הגשמית" שלו (1648–1654). אביו מת ב-1651 והשאיר את ירושתו לפסקל וז'קלין, ופסקל הפך לאפוטרופוס שלה. ז'קלין הצהירה שהיא בקרוב תהפוך למועמדת במנזר היאנסניסטי של פור רויאל. פסקל נפגע עמוקות ונעצב מאוד, לא בגלל הבחירה שלה, אלא בגלל בריאותו הקשה הכרונית; הוא היה זקוק לה.
בסוף אוקטובר ב-1651, נתיב פיוס החל להופיע בין האח והאחות. בתמורה לסטיפנדיה בריאותית שנתית, ז'קלין מסרה את חלקה בירושה לאחיה. גילברט כבר קיבלה את חלקה בירושה בצורה של נדוניה. בתחילת ינואר אותה שנה, ז'קלין עזבה לפור רויאל. ביום הזה, לפי גילברט שדאגה לאחיה, "הוא פרש לחדרו עצוב מאוד מבלי לראות את ז'קלין, שחיכתה עבורו בטרקלין קטן...". בתחילת יוני 1653, אחרי מה שנראה כהצקה ללא די מז'קלין, פסקל מסר את מלוא חלק הירושה של אחותו לפור רויאל, אשר לטעמו "החל להריח כמו כת". כאשר שני שלישים של הונו של אביו נעלמו, פסקל בן ה-29 נידון כעת לעוני ודלות מתמדת.
למשך זמן מה, פסקל דבק בחיים של אדם בודד. במהלך ביקורים את אחותו בפור רויאל ב-1654, הוא הביע לעג לענייני היומיום, אבל עדיין לא דבק באמונה באלוהים.
חווייתו הדתית
ב-23 בנובמבר 1654, בין 10:30 ל-12:30 בלילה, פסקל חווה חיזיון דתי אינטנסיבי ותיעד באופן מיידי את החוויה בפתק קצר שכתב לעצמו במילים הבאות: "אש. אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב, לא של הפילוסופים והמלומדים...", וסיכם את שאירע עליו באמצעות ציטוט : "לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ. אמן". נראה כי הוא תמיד הכניס את המסמך הזה למעילו ותמיד העביר אותו כאשר הוא החליף בגדים; משרת גילה אותו ביד המקרה אחרי מותו. המסמך הזה ידוע כעת כתזכורת (Memorial). כשהאמונה והמחויבות הדתית שלו עוברות תחייה מחדש, פסקל ביקר את העתיק יותר בשני המנזרים שבפור רויאל במהלך שני שבועות בינואר 1655. במהלך ארבע השנים הבאות, הוא נסע באופן תדיר בין מנזר פור רויאל לפריז. זה היה בנקודה הזו מיד אחרי החוויה הדתית שלו שהוא החל לכתוב את עבודתו הספרותית הראשונה על דת, המכתבים הפרובינציאליים.
המכתבים הפרובינציאליים
החל מ-1656, פסקל פרסם את מתקפתו הזכורה על קזואיסטיקה, שיטה אתית פופולרית שרווחה בקרב אנשי מחשבה קתולים בתחילת התקופה המודרנית (במיוחד הישועים, ובהם אנטוניו אסקובר). פסקל הוקיע את הקזואיסטיקה כשיטה שמהותה שימוש בדרך הסקה מורכבת כדי להצדיק מותרות מוסרית וסוגים שונים של חטאים. הסדרה בת ה-18 מכתבים נתפרסמה בין השנים 1656 ו-1657 תחת שם העט לואיס דה מונטלט והרתיחה את לואי הארבעה עשר. המלך הורה שהספר יקרע ויישרף ב-1660. ב-1661, בעיצומה של מחלוקת ההתנסחות (Formulary controversary), בית ספר היאנסניסטי בפור רויאל גונה ונסגר. אלו שהיו מעורבים בסגירת בית הספר היו חייבים לחתום ב-1656 על בולה אפיפיורית שגינתה את הלימוד של יאנסן כאפיקורסי. המכתב האחרון של פסקל, ב-1657, הביס אף את אלכסנדר השביעי עצמו. אפילו האפיפיור אלכסנדר, בזמן שבאופן ציבורי התנגד לפסקל, השתכנע מטיעוניו.
מלבד השפעתם הדתית, המכתבים הפרובינציאליים היו נפוצים כיצירה ספרותית. השימוש של פסקל בהומור, לעג, וסאטירה אכזרית בטיעונים שלו הפך את המכתבים לבשלים לצריכה ציבורית, והשפיע על הפרוזה של סופרים צרפתים מאוחרים יותר כמו וולטר וז'אן-ז'אק רוסו.
המכתבים הפרובינציאליים זכו לשבחים. למשל, צ'ארלס פראולט כתב על המכתבים: "הכל נמצא שם - טהרתה של השפה, אצילות המחשבה, מוצקות בצורת ההסקה, עדינות במידת הלצון, ואחדות רעיונית שלא ניתן למצוא כמוה בשום מקום אחר".
הגיגים
פסקל לא השלים את חיבורו התאולוגי המשפיע ביותר, "הגיגים" (או מחשבות, במקור: Pensees). הטיוטות שנמצאו בעיזבונו התפרסמו לאחר מותו. הספר יועד במקור לשמש כבחינה מקיפה וכהגנה על האמונה הנוצרית, וכותרתו המקורית הייתה Apologie de la religion Chrétienne ("הגנה על הדת הנוצרית"). אחת האסטרטגיות המרכזיות של ה-Apologee הייתה להשתמש בפילוסופיות המנוגדות של ספקנות וסטואיזם, שנתגלמו בהגותם של מונטן מצד אחד ואפיקטטוס מצד שני, כדי להביא את האדם הלא מאמין ליאוש ובלבול כה רב עד שהוא בסופו של דבר יכיר בקיומו של אלוהים.
פסקל כותב כי "ללב יש את הסיבות משלו שהשכל לא יכול להבין" ואף מסיק בספר כי "אנו מגיעים אל האמת, לא בידי השכל, אלא בזכות הלב".
"הגיגים" של פסקל נחשב ליצירת מופת ולנקודת ציון בפרוזה הצרפתית. כשהוא מעיר על חלק מסוים בספר (מחשבה #72) סנט-בב שיבח אותו כדפים המשובחים ביותר בשפה הצרפתית. ויל דוראנט קרא לו "הספר הרהוט ביותר בפרוזה הצרפתית".
במהלך הספר סוקר פסקל מספר פרדוקסים פילוסופיים: חיים ומוות, רוח וחומר, אמונה ושכל, אינסוף ולא-כלום, משמעות וכלות, ולמראית עין אינו מגיע לשום מסקנה נחרצת מלבד צניעות, חסד וענווה. כשהוא קושר בין הטיעונים לאחד, פסקל מפתח את הימור הפתאים של פסקל: הטענה בדבר כדאיות האמונה באלוהים משיקולים תועלתניים - הסתברותיים.
על היהדות
שנותיו האחרונות ומותו
ממוזער|הספדו של פסקל בסנט אטיין דה מונט, המקום בו נקבר
טי אס אליוט תיאר אותו בשלב זה של חייו כ"איש העולם הגדול בין הנזירים, ונזיר בין אנשי העולם הגדול". אורח החיים הנזירי של פסקל נגזר מאמונה שזה טבעי והכרחי בשביל אדם לסבול. ב-1659, פסקל נפל לחולי רציני. במהלך שנותיו האחרונות, הוא דחה עזרה רפואית למרות הפצרות חוזרות ונשנות של הרופאים שלו, באומרו "חולי הוא המצב הטבעי בשביל נוצרים".
לואי ה-14 דיכא את התנועה היאנסניסטית בפור רויאל ב-1661. בתגובה, פסקל כתב את אחת מעבודותיו האחרונות, Écrit sur la signature du formulaire ("Writ on the Signing of the Form"), ובו שכנע את היאנסניסטים לא לוותר. מאוחר יותר באותה שנה, אחותו ז'קלין מתה, מה ששכנע את פסקל להפסיק את המסאות שלו על יאנסניזם. ההישג המרכזי האחרון של פסקל, היה הגיית רעיון התחבורה הציבורית, והקמת קו התחבורה הציבורית הראשון בהיסטוריה, שהסיע נוסעים בתוך פריס בתוך עגלות מרובות מושבים.
ב-1662, החולי של פסקל נעשה אלים יותר ויותר, ומצבו הרגשי הלך והידרדר בעקבות מותה של אחותו. כשהוא מודע לכך שבריאותו נחלשת במהרה, פסקל חשב לעבור לבית חולים, אך רופאיו הכריזו שמצבו הרפואי היה יותר מדי לא יציב לנוע בכרכרה. בפריז ב-18 באוגוסט 1662, פסקל סבל מעוויתות ומצבו הידרדר בצורה פתאומית. הוא מת בבוקר למחרת, ומילותיו האחרונות היו "שאלי לעולם לא ינטוש אותי", ונקבר בבית העלמין של סנט אטיין דה מונט.
מורשתו
שמאל|250px|מסכת המוות של בליז פסקל.
כהוקרה על תרומותיו המדעיות, השם פסקל ניתן ליחידת המידה ללחץ, לשפת התכנות פסקל, ולחוק פסקל, העומד ביסוד מדעי ההידרוסטטיקה וההידרודינמיקה.
פיתוח תורת ההסתברות בידי פסקל היה תרומתו המשפיעה ביותר למתמטיקה. במקור תורה זו יושמה להימורים, היום היא חשובה במיוחד בכלכלה, בייחוד במדע אקטוארי. ג'ון רייס כותב כי "תורת ההסתברות והתגליות שבאו בעקבותיה שינו את האופן שאנו חושבים על אי ודאות, סיכון, קבלת החלטות, ועל יכולתו של היחיד והחברה להשפיע על השתלשלות אירועי העתיד". אף על פי כן, גם פסקל וגם פרמה, על אף שעשו עבודה מוקדמת חשובה בתחום ולמעשה אתחלו את התחום, לא דחפו את התאוריה מאוד רחוק. כריסטיאן הויגנס, שלמד על הנושא מההתכתבות של פסקל ופרמה, כתב את הספר הראשון בנושא. דמויות מאוחרות יותר שהמשיכו את הפיתוח של התחום כוללות את אברהם דה מואבר ופייר-סימון לפלס.
בספרות, פסקל נחשב לאחד המחברים החשובים ביותר בתקופה הקלאסית הצרפתית והוא נקרא כיום כאחד המאסטרים הגדולים ביותר של הפרוזה הצרפתית. כתביו התאולוגיים יצרו דוקטרינה של אמונה שהעמידה במרכז את חוויית קיומו האל באמצעות הלב במקום על ידי השכל (מבטאת זאת יותר מכל אמירתו "אנו מגיעים אל האמת, לא בידי השכל, אלא בזכות הלב"). השימוש שלו בסאטירה והומור השפיע על מסאים מאוחרים יותר. התוכן של עבודתו הספרותית זכור בצורה הטובה ביותר כמביע התנגדות נחרצת לרציונליזם של רנה דקארט, ומאידך כטוען בבירור באופן סימולטני שהפילוסופיה המתחרה הראשית, אמפיריציזם, גם היא לא מספיקה כדי לקבוע אמיתות משמעותיות.
תרומתו לבניית מכונות חישוב סללה את הדרך לעידן המחשוב המכני, ומכונת החישוב האוטומטית שפיתח היוותה בסיס למכונות חישוב מכניות מסוג זה שפעלו עד שבאו לעולם מכונות החישוב האלקטרוניות.
חרף חייו הקצרים, הצליח פסקל להטביע חותם עמוק בתחומים בהם עסק, והוא נחשב לאחד מהגאונים הגדולים שהאנושות הוציאה מקרבה.
כתביו שתורגמו לעברית
הקדמה למחקר על החלל הריק: וכתבים אחרים על טבע המדע והספרות (תרגם מצרפתית: יעקב קופלביץ), ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ח-1948 (מהדורה נוספת בשנת תשכ"ד)
הגיגים (תרגם מצרפתית בצירוף מבוא והערות: יוסף אור), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו. בתרגום חדש נדפס הספר שוב תחת כותרת אחרת: מחשבות, תרגום: רמה איילון, עריכה מדעית: ז'ואל הנסל, הוצאת מאגנס, 2016
עבודותיו
חיבור על חתכי חרוט (1639) - עבודתו המתמטית הראשונה, אשר אבדה, שעסקה בגופים תלת־ממדיים ובגאומטריה פרויקטיבית. משפט פסקל הופיע והוכח בעבודה אבודה זו. אף על פי כן, מהרפרנסים שערך גוטפריד לייבניץ שקרא עבודה זו ותיאר אותה כ-"כה מבריקה, עד כי קשה להאמין שנכתבה בידי איש צעיר כל כך", ניתן לבנות שחזור דומה למדי למקור. בין היתר עולה כי פסקל הסיק מעל 400 טענות ממשפט זה, וכי הוא הראה שרבות מהטענות המפורסמות של אפולוניוס מפרגה על חתכי חרוט הן מסקנות ממשפט פסקל.
מחקרים חדשים על החלל הריק (1647)
חיבור על המשולש האריתמטי (1653) - עוסק ביישומים של משולש פסקל בתורת ההסתברות.
המכתבים הפרובינציאליים (1656 - 1657)
על הרוח הגאומטרית (1657 או 1658) - תרומתו המרכזית לפילוסופיה של המתמטיקה. פסקל תרם בחיבור זה לשיטה האקסיומטית ופיתח תאוריה של הגדרה.
הגיגים (לא הושלם לפני מותו)
ראו גם
משולש פסקל
חוק פסקל
פסקל (יחידת מידה)
ביקורת האתאיזם
קישורים חיצוניים
בלז פסקל באתר גלילאו
בלז פסקל: האיש שהימר על אלוהים באתר נענע10
דב ויגיסר, בלז פסקל במאה העשרים ואחת
הערות שוליים
*
קטגוריה:מתמטיקאים צרפתים
קטגוריה:חוקרי תורת ההסתברות
קטגוריה:פיזיקאים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים נוצרים
קטגוריה:פילוסופים של ראשית העת החדשה
קטגוריה:חלוצי המחשוב
קטגוריה:אישים שעל שמם יחידות מידה
קטגוריה:ילידי 1623
קטגוריה:נפטרים ב-1662
| 2024-07-28T23:31:44
|
גופן
|
גּוֹפָן, או פוֹנְט בלועזית, הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כלשהו, פיזי כמו דפוס, דיגיטלי כמו תוכנת מחשב או באמצעות פלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופָנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי. תורת עיצוב גופנים הנעשית באופן ידני היא קליגרפיה.
שמאל|ממוזער|250px|המילה "עתיקות" בשלט של גלריה לעתיקות כתובה בגופן "סת"ם", ובכך מעבירה גם באופן חזותי את המסר הטקסטואלי המופיע בה
לגופָנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופָנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים שהם מיטביים לדפוס וגופנים שמיטביים לתצוגה במחשב.
הבדל זה נובע מאיכות הצגים הירודה יחסית לעומת איכות המדיה המודפסת. ולכן, סוגים מסוימים של גופנים לא יוצגו באיכות מקסימלית בצג. עם זאת, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית באיכות הצגים, הבדל זה הולך ונעלם.
בתקופת גירוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב, וכיום כל אדם יכול ליצור לעצמו פונט בכתב ידו גם ללא הכשרה מקצועית.
ממוזער|הנרי פרידלנדר בודק מתארים של גופן הדסה. צולם בחדר עבודתו במוצא עילית, 1978|טקסט=הנרי פרידלנדר בודק מתארים של גופן הדסה. צולם בחדר עבודתו במוצא עילית, 1978
הגיזרון והמינוח
המילה גּוֹפָן מופיעה עוד בתלמוד הבבלי (), והייתה בשימוש מועט בספרות הרבנית. כך, למשל, בצוואת החת"ם סופר, המבקש שבנותיו תקראנה ספרים הכותבים בגרמנית דווקא אם הם באותיות עבריות: "והבנות יעסקו בספרי אשכנז בגופן שלנו". אולם היא קנתה לה אחיזה בעברית החדשה ובשפה המקצועית רק בשנות השישים של המאה העשרים, בעקבות קריאתו של הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי לאמצה, במדורו "פנת הלשון" בתמוז תשט"ו–יולי 1955. עד אז השתמשו במילים אות, אותיות, אות דפוס או שריפט (מגרמנית). בתחילה היו מילונאים שקבעו את המילה במלעיל (כלומר במשקל דופֶן), אולם כיום רק הצורה המלרעית שלטת. אבינרי ציין כי העדיף את הצורה המלעילית בזכות דמיונה לשם אופֶן ובזכות צורת הרבים גְּפָנות (כמו דְּפָנוֹת; בשונה מגֶּפֶן-גְּפָנִים). משערים שהמילה התלמודית חודשה בשינוי הגייה מיוונית: grapheion כתיבה.
כיום קיימת הפרדה ברורה בין המושגים אות וגופן: אות היא המושג המופשט והכללי של התווים או סימני הדפוס המייצגים צליל אחד או יותר בלשון, ואילו גופן הוא המימוש הגרפי של כל סימן דפוס, אשר לרוב אחיד בסוגו ובגודלו.
גופן מורכב מקבוצה של עצמים גרפיים (גליפים) שמייצגים את כל התווים הרלוונטיים. בין התווים ניתן למנות את האותיות, הספרות, סימני הפיסוק וסימנים מיוחדים כגון "₪" (שקל חדש).
סוגים שונים של גופָנים
באלפבית העברי, ובמידה גדולה יותר באלפבית הלטיני, יש עשרות רבות של גופנים פרי עיצוב קפדני. מרבית הגופנים משמשים למטרות עיצוב גרפי (עיצוב פרוספקטים, מודעות, כותרות וכו'), ורק חלק מהם משמשים להדפסת ספרים. תכונה בסיסית של גופן להדפסת ספר היא קריאות גבוהה ומראה נעים לעין, הן לאות הבודדת והן לדף השלם. הגופן הנפוץ ביותר בהדפסה עברית של טקסט הוא "פרנק-ריהל" שעוצב בשנת 1910, ומקובלות גם אותיות הגופנים "נרקיס", "דוד", "הדסה", שעוצבו בחצי השני של המאה העשרים (הגופנים העבריים קרויים בדרך כלל על-שם מעצביהם).
דוגמה בולטת לחשיבות הגופן בעיצובו של ספר ניתנת בתנ"ך קורן: הגופן "קורן", שעוצב במיוחד לשם הדפסתו, הפך לגופן המועדף להדפסת פסוקים מן התנ"ך. מפורסם ותיק יותר הוא כתב רש"י, אחד הגופנים העתיקים ביותר בשפה העברית, ששימש באופן בלעדי כמעט להדפסת לתנ"ך ולתלמוד, כמו גם פירושים אחרים.
לכל גופן מספר מאפיינים, המשייכים אותו לקבוצה זו או אחרת של גופנים. להלן מספר מאפיינים המשמשים לסיווג הגופנים העבריים:
צורות האותיות
ממוזער|שמאל|אותיות הגופן "פרנק ריהל"
הכתב המרובע – הכתב הנפוץ ביותר, בעל צורות מרובעות. התפתח מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי, כגון ספרי תורה וכתבי קודש אחרים. באופן מסורתי מזהים שני סגנונות של הכתב המרובע. בסגנון האשכנזי הקווים האופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקווים האנכיים דקים. דוגמאות מובהקות של סגנון זה הן גופנים "דרוגולין", "וילנא" ו"ליבורנה". לעומתו הסגנון הספרדי מתאפיין על ידי הבדל קטן בלבד בין עובי הקווים האנכיים והאופקיים. דוגמאות לסגנון זה הן הגופנים "שוקן" ו"טולדו".
כתב מעוגל – כתב היד הנפוץ כיום (המאה ה-21) במדינת ישראל, שוטף ובעל צורות מעוגלות. התפתח מכתב אשכנזי קורסיבי של ימי הביניים.
כתב רש"י – הכתב המשמש כיום כמעט בלעדית להדפסת פירושים לתנ"ך ולתלמוד. התפתח מכתב ספרדי חצי קורסיבי של ימי הביניים, אשר שימש בכתבי יד בעלי אופי פרטי או בענייני חול.
כתב חצי קולמוס – כתב ספרדי
אפיון מסחרי של גופָנים עבריים
כיום נהוגות שיטות שונות להבחנה בין סוגי גופנים שונים על סמך התפקוד שלהן (כלומר, לאיזו מטרה וגודל אות נוצרו ולאילו מטרות יצלחו).
בשיטה זו אין משתמשים בשאר העולם היהודי (מחוץ לישראל), שבו עיקר השימוש באותיות עבריות הוא לצורכי קודש, ולכן אין צורך בגופנים עבריים לשימושים מסחריים.
לעיתים ישנן "משפחות גופנים" הכוללות משקלים שונים בטווחים שונים (למשל משקל רגיל לעימוד ספר או טקסט, ומשקל דקיק ושמן לצורך עימוד כותרות).
לרוב, מעוצבים הגופנים בצורה היברידית, כך שהם יכולים לשמש לכמה קטגוריות. למשל - גופן "הדסה" של הנרי פרידלנדר יכול לשמש לעימוד ספר, טקסט, וכותרת. ככל שרמת הגרפיוּת של האות עולה, וככל שרמת הקריאות יורדת, כך מתמעטות אפשרויות השימוש (ורסטיליוּת או "רב גוניוּת") בגופן. כלומר, גופן מסוג "אות ראווה" אינו יכול לשמש כגופן לעימוד ספרים ("אות ספר"), וחלק מהגופנים מסוג זה יאבדו פרטים כאשר הם מודפסים במידות קטנות. עם זאת גופן "אות ספר" יכול לשמש לכותרות ואפילו כאות בודדת, אך הפוטנציאל האסתטי והגרפי שלו נמוך מגופן מסוג "אות ראווה".
ממוזער|אות ספר, חרוטה באבן, בשלט בית ברחוב פינסקר בירושלים
החלוקה הבאה מבוססת בחופשיות על חלק מן האפיונים של חברות הפונטים השונות:
אות ספר – גופן המתאים לעימוד גושי טקסט ארוכים לספרים או עיתונים במידות אות עד לכ-18 נקודות (מרבית הספרים מודפסים ב-10–12 נקודות, והעיתונים ב-8–10 נק'). עבודת המעצב/ת על גופן שכזה היא הכי קשה ומורכבת, מכיוון שעל האותיות להיות הרמוניות, ברורות, קריאות, ומובדלות אחת מהשנייה בצורתן (לדוגמה, ההבדל שבין האות כ' ל-ב'). כאשר מעמדים טקסט עם גופן מסוג "אות ספר", השורות צריכות ליצור טקסטורה אחידה. על האותיות להיות "שקופות" בעיצובן, כלומר, כדאי שהן לא ימשכו תשומת לב לצורתן אלא יאפשרו קריאה מהירה, קלה, וקולחת. לעומת זאת, אין זה אומר שעל האותיות להיות מכוערות או משעממות, ואפשר בהחלט להשתמש בגופני "אות ספר" לעימוד כותרות, פוסטרים וכיוצא בזה. הדגש באות ספר הוא על קלות הקריאה יותר מאשר על אסתטיקה.
גופנים לדוגמה: פרנק-ריהל, נרקיסים, דוד, הדסה, קורן.
אות טקסט – גופן המתאים לגושי טקסט קצרים ואינו מתאים לקריאה ממושכת. אותיות אלה מתאימות למיתוג או לעימוד טקסט קצר כדוגמת קטלוגים. יתרונן של אותיות אלו הוא בכך שהן לא מתעייפות מהר כמו אותיות ראווה. כלומר, עיצוב האות אינו נישתי או מפורש וגרפי כמו "אות ראווה", אלא שומר על קריאות, הרמוניה, ועניין גרפי, מה שמאפשר לגופן לשמש למגוון שימושים. ברוב המקרים מדובר ב"משפחות גופנים" בעלי משקלים מרובים, מה שפותר טווח אפשרויות גיוון בעימוד, מבלי שיאבד אותו ניחוח ייחודי של טיפוס האות שנבחר. גופנים מסוג זה הם לעיתים קרובות גופנים נטולי עוקצים (בדומה לאותיות ה"סאנס-סריפיות" הלועזיות), ולעיתים קרובות בעלי צורה נקייה ומדויקת (אף על פי שאין הדבר מחייב).
אות כותרת – גופנים המתאימים לעימוד מילים בודדות כותרות במגזינים ולעיצוב שלטי חנויות, מיתוג ולוגו, מפאת צורתם המושכת. כאן הדגש הוא פחות על קריאות ותפקוד בתוך ובתור טקסט, ויותר על אות שמעבירה מסר גרפי ברור ומושך.
גופנים לדוגמה: חיים, שלום.
אות ראווה – גופנים מסוג זה הם בעלי האופי הגרפי, המוחצן, והבומבסטי ביותר (כלומר הם נוצרו יותר על מנת ליצור עניין גרפי מאשר לשרת את מטרת הקריאות), ומתאימים לעימוד כותרות במגזינים ולעיצוב שלטי חנויות, ולוגו מפאת צורתם המושכת, האסתטית או הלא-אסתטית, הבולטת, או הקישוטית. בקטגוריה זו ניתן למצוא את האותיות המוזרות, החופשיות, הפרועות, והמסוגננות ביותר (כגון אותיות "מלוכלכות", אותיות בסגנון גראנג', ואותיות בסגנון גרפי חופשי). הדגש הוא גרפי לחלוטין, ולעיתים יכולים גופנים אלה לשמש רק למטרת עיצוב עם אותיות בודדות ('איניציאל' – אות גדולה, ולעיתים מעוטרת, הפותחת ספר או פרק של ספרים לועזיים מימי הביניים ואילך) קטגוריה זו נכונה לרוב למשקלים הקיצוניים ("אולטרא-שחור" או "דקיק") של משפחות גופנים, ולעיתים גופנים אלה בעלי מבנה מוארך או מורחב באופן קיצוני.
אות רהוטה – גופנים מסוג זה מנסים לחקות צורות שונות של כתב יד עברי, לעיתים מחובר, על מנת לשקף אופי אישי ולא ממסדי. לעיתים כוללים גופנים אלה גם צורניות קליגרפית המושפעת מכתיבה רהוטה בעט נובע או בקולמוס. "אות רהוטה" משתייכת לקטגוריית "אות ראווה", מכיוון שאין לאותיות אלה רמת קריאוּת טובה (הקורא העברי רגיל לאותיות הדפוס העבריות ה"מרובעות"), ולכן הן משמשות בעיקר לצרכים גרפיים ברמה של משפטים או מילים בודדות.
גופן לדוגמה: "גוטמן יד".
אות מקורות – גופן בעל אופי יהודי עתיק, המזכיר בצורותיו (או נוצר בהשראת) כתבים יהודים עתיקים או גופנים ישנים. גופנים מסוג זה הם לעיתים קרובות בעלי סיגנוּן קליגרפי ועוקצים. סיווג זה כולל את שאר הסיווגים, מכיוון שגופן יכול להיראות כ"אות מקורות", וגם להשתייך לשאר הסיווגים כגון אות ספר או אות טקסט וכיוצא בזה. סיווג זה הוא כאמור סיווג מסחרי, והוא משקף את שינוי הסטנדרטים והסיווגים של הגופנים העבריים לאורך השנים. גופן ששימש פעם לעימוד ספר (כמו "דרוגולין"), יכול להיות מסווג כיום כ"אות מקורות" מסוג "אות טקסט" (זאת מכיוון שהסטנדרטים לקריאוּת של גופן עברי השתנו עם הזמן).
גופנים לדוגמה: וילנא, דרוגולין, קורן, שלום.
ציורים – גופנים מסוג זה אינם מכילים בדרך כלל אותיות, אלא איורים ווקטוריים (שנקראים בלועזית Dingbats). גופנים אלה נמכרים לצורך קישוטי, והם ההמשך הדיגיטלי ל"ווינייטות" - איורים שנמכרו לבתי דפוס בלט על מנת לעטר את עיצובי הדפוס.
גופן לדוגמה: Wingdings.
אות לועזית – כל גופן שאותיותיו בשפה שאינה עברית.
גופן לדוגמה: הלווטיקה.
אות מותאמת לגופן לועזי – אות שעוצבה כדי לשמש כתרגום עיצובי עברי לגופן לועזי קיים.
גופנים לדוגמה: אריאל, טאהומה, Microsoft Sans Serif, Segoe UI.
אות משולבת או אות רב-שפתית – כינוי לגופנים שעוצבו במיוחד על מנת להכיל אותיות עבריות ולועזיות תואמות. גופנים אלו הם תופעה חדשה יחסית, והם נותנים פתרון למצוקה חריפה בתחום העיצוב הגרפי העברי – עימוד טקסט הכולל שילובים של טקסט עברי ולועזי.
גופנים לדוגמה: אורון, רץ (של עודד עזר).
תגים
ממוזער|לוגו קיה עם אותיות בעלות סריפים
התגים (או "עוקצים") הם קווים קטנטנים המחוברים מהצד לקצה הקו העיקרי של האות. התגים בגופנים העבריים התפתחו מצורה של משיכת מכחול קליגרפי, שבה הקווים העיקריים תמיד התחילו מתנועה מאונכת קצרה כדי למנוע מריחת דיו לכל הכיוונים. זאת בניגוד לתגים בגופנים הלטיניים שמופיעים משני צדי הקו, ובמקור נועדו למנוע שבירת אבן בעת חקיקת אותיות עליה. כיום התגים מעוצבים בצורות שונות ומגוונים ולעיתים אין קשר בין האות למקור הקליגרפי של התג, כך שהוא מתפקד כתוספת סגנונית.
גופנים עם תגים (serif) – (מכונים גם "גופנים עם עוקצים" או "גופנים סריפיים") מרבית הגופנים המשמשים להדפסת ספרים הם מסוג זה. ישנה סברה כי גופנים עם תגים נוחים יותר לקריאה מפני שהתגים מסייעים לעין להתמצא בשטף הטקסט, ליצור קצב ולהאיץ את קצב הקריאה, כאשר התגים מתפקדים כמעין נקודות ה"דוחפות" את עין הקורא קדימה. הכינוי "סריפי" לגופנים מסוג זה הוא עברוּת שגוי של המונח הלועזי Serif (תוספת לקווי היסוד של האות הלועזית, בעלי צורניות שונה שמקורה באותיות חקוקות) המצביע על הקרבה הרעיונית בין מושגי ה"עוקץ" וה"סריף". כיום העוקצים מעוצבים בצורות שונות ומגוונים ולעיתים אין קשר בין האות למקור הקליגרפי של העוקץ, כך שהעוקץ מתפקד כתוספת סגנונית.
גופן לדוגמה: פרנק-ריהל.
גופנים עם סלאב סריף – מושג השאול מעולם הטיפוגרפיה הלועזי, וכוונתו בעברית לאות בעלת עוקץ עברי בעל צורה מרובעת, המזכירה את סגנון ה-"Slab serif" או ה-"Egyptienne" הלועזיים.
גופנים לדוגמה: הדסה, "מוזאון" (ערך בכרך).
גופנים ללא תגים (sans serif), שנקראים לעיתים גם גרוטסקיים, החלו את דרכם בתחילת המאה העשרים. גופנים אלה הם בדרך-כלל בעלי מראה גאומטרי מובהק, וצורות האותיות הן פשוטות. הם משמשים בעיקר לכותרות ולהדפסת קטעי טקסט קצרים. יש המעדיפים גופנים אלה להצגת מידע על צג.
גופנים לדוגמה: חיים, "אורון".
גופנים מעוצבים – זו משפחה שניתן להגדיר בנוסף לסוגים העיקריים לעיל. אלה הם גופנים בעלי צורות מורכבות וחופשיות ונושאים לעיתים אופי חזק שעוזר לבטא באמצעותם מסרים גרפיים ברורים. משפחה זו זוכה לפריחה בתחום הוצאה לאור ממוחשבת, וניתן למצוא בה הן גופנים בעלי תגים, והן גופנים נטולי תגים.
בנוסף ניתן לאפיין כל גופן לפי קריטריונים נוספים: רוחב האות, סגנון, מגוון סימנים. קריטריונים אלה באים לידי ביטוי בעת בחירת הגופן.
תג (סריף) עברי בגופן דוד
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.ללא תג (סן-סריף) עברי בגופן אריאל
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.דוגמה לטקסט עברי עם סריף ובלעדיו
דוגמאות לגופנים בעברית
מרכז
גודל האותיות
גובה האותיות נמדד ביחידת מידה הקרויה נקודה (point). נקודה היא 1/72 של האינץ'. 12 נקודות הן פיקה (pica), כלומר באינץ' שש פיקות. בצמוד להחלטה על גודל האות יש להחליט על המרחק בין שורה לשורה (leading). שני גדלים אלה נרשמים יחדיו בצורה 10/12 למשל, שפרושה אות בגודל 10 נקודות, ומרחק של 12 נקודות בין שורה לשורה. החלטה כפולה זו משפיעה במידה מכרעת על כמות הטקסט שתכנס בדף, אך כמות זו מושפעת גם מסוג האותיות. באותיות שעוצבו צרות יחסית, ניתן להכניס יותר טקסט בדף מאשר באותיות רחבות יחסית. גובה מקובל לאותיות רגילות, שבהן מודפס עיקר הטקסט, הוא 8 עד 12 נקודות (זהו גובהה של אות רגילה, שאינה חורגת אל מעל לשורה או מתחתיה – x-height).
גודל אותיות חריג יושם בספר The Compact Edition of the Oxford English Dictionary. בגרסה קומפקטית זו צולם כל דף בהקטנה קווית של 50%, כך שנתאפשרה הדפסת ארבעה עמודים של המילון המקורי בעמוד אחד של הגרסה הקומפקטית. באמצעות טכניקה זו, ותוך שימוש בנייר דק, נדחסו 13 הכרכים של המילון המקורי לשני כרכים בלבד. עקב מידותיהן הזעירות של האותיות צורפה למילון גם זכוכית מגדלת.
גודלי אותיות שונים המשמשים בעיצובו של סידור התפילה יצרו שני ביטויים לתיאור גודלן של אותיות:
אותיות טל ומטר, שהן אותיות זעירות, הקרויות כך על שם המילים "ותן טל ומטר לברכה" הנוספות לתפילה רק בחלק מחודשי השנה, ולכן מודפסות בסידור באותיות קטנות מהרגיל.
אותיות קידוש לבנה, שהן אותיות גדולות מאוד, הקרויות כך על שם האותיות הגדולות שבהן מודפסת ברכת "קידוש לבנה", שקוראים אותה בדרך כלל לאור הירח.
בדומה לכך גם השימוש השגור בביטוי 'לקרוא את האותיות הקטנות' שמטרתו להקדיש תשומת לב ייחודית לפרטים הקטנים, נפוץ בשל מבנהו של חוזה או הסכם מכירה, שכן מנהגם של מוכרים להציג דווקא באותיות קטנות (פיזית, או מטפורית בשולי החוזה) את התנאים וההגבלות הבלתי אטרקטיביים לצד השני בעסקה.
שילוב גופנים להבחנה בין סוגי טקסט שונים
בדרך כלל מודפס ספר בגופן אחד (בעברית הגופן הנפוץ הוא פרנק-ריהל), אך לעיתים משמשים בספר גופנים אחדים, להבחנה בין סוגי טקסט שונים, בין אם החלפה בין דוברים, בין אם הבחנה בין הטקסט המסופר לבין טקסטים שנקראים על ידי הדמויות כמו מכתבים או קטעים שהם עצמם מטקסט שלכאורה מנותק מהעלילה.
דוגמה לשימוש בגופנים לציון החלפה בין דוברים הוא ספרו של יגאל שוורץ, "מקהלה הונגרית", שבו נעשה שימוש בשבעה גופנים שונים, לשם זיהוי הדוברים השונים: גופן אחד (פרנק-ריהל) למספר, שני (אהרוני) לאחותו, שלישי (הדסה) לאמם, רביעי לאביהם, חמישי (דוד) לסיפור של רות אלמוג, "גמדים על הפיז'מה", המובא בתחילת הספר, שישי למשפטים המצוטטים ממנו לכל אורך הספר, ושביעי (חיים) למובאות מיצירות ספרותיות אחרות.
ראו גם
טיפוגרפיה
פונטוגרפר – תוכנה לעיצוב גופנים
ASCII – קוד לייצוגם של תווים בזיכרון מחשב ובקובצי מחשב.
לקריאה נוספת
עדה ורדי (עורכת), ״דפוסים משתנים : מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר״, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015
משה שפיצר (עורך), אות היא לעולם – קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, בהוצאת האגודה לאמנות יהודית, תשמ"א
מולכו אילן (עורך), "טיפוגרפיה עברית: קטלוג אותיות שימושי", הוצאת בצלאל, 1980 (קטלוג אותיות למכונות דפוס)
גרשון זילברברג, (כתב וערך) "תורת הדפוס", הוצאת ארגון מפעלי הדפוס בישראל, תשכ"ח – 1968. ציור העטיפה: צבי נרקיס
Philip Gaskell, A New Introduction to Bibliography, Oxford University Press 1985 pp. 9-56
קישורים חיצוניים
אתר ובו עשרות רסטורציות לאבות־הטיפוס של אותיות הדפוס וכתבי היד העבריים
דנה פאר, "בגוף הטקסט", באתר "נענע10"
הלשכה לטיפוגרפיה עברית, מאגר ידע משותף למחקר הטיפוגרפיה העברית
כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?
גּוֹפָן, באתר האקדמיה ללשון העברית
אלעד מדן, כיצד גופנים תמיד לקחו חלק בשינויים חברתיים וכיצד ניתן לעשות זאת היום?, אות לשינוי
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טיפוגרפיה
קטגוריה:דפוס
קטגוריה:עיצוב גרפי
| 2024-09-08T12:49:14
|
משולש פסקל
|
שמאל|ממוזער|250px|חמשת השלבים הראשונים של משולש פסקל
ממוזער|250px|כל מספר במשולש פסקל מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו
ממוזער|250px|שלושים הקווים הראשונים של משולש פסקל
משולש פסקל הוא סידור של מספרים בצורת משולש, הנבנה באופן הבא: הקודקוד העליון של משולש זה מכיל את המספר 1, וכל מספר במשולש מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו (המספרים שנמצאים על שוקי המשולש הם כולם 1). למשולש פסקל יש חשיבות רבה בקומבינטוריקה מכיוון שהמספר ה-m בשורה ה-n הוא מספר הדרכים השונות שבהן אפשר לבחור m עצמים מתוך n עצמים, ללא חזרות וללא חשיבות לסדר. (השורה הראשונה שבה מופיע המספר 1 ממוספרת כ-0, כלומר לא נחשבת בספירה. כמו כן ה"טור" הראשון, שממוספר ב-1 לא נחשב כספירת טורים. ולכן בשורה הרביעית (4,6,4) האיבר ה-2 הוא 6, וזה בדומה ל-).
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|"משולש פסקל" בספרו של המתמטיקאי הסיני בן המאה ה-13, יאנג חווי
משולש פסקל היה ידוע כבר בימי הביניים למלומדים סיניים, הודיים ומוסלמים. בלז פסקל עסק במשולש זה, שאותו כינה "המשולש האריתמטי", בספרו Traité du triangle arithmétique, שיצא לאור בשנת 1655, ועסק בשימושים של משולש פסקל בתורת ההסתברות. השם משולש פסקל, שהתקבל בעקבות תיאורו בספרו של פסקל, ניתן לו רק בתחילת המאה ה-18.
תכונות מתמטיות
מקדמי בינום
ממוזער|250px|המקדמים הבינומיים של הבינום של ניוטון מרכיבים יחד את משולש פסקל
כמה דרכים יש לבחור ועד בן m חברים בכתה שיש בה n תלמידים? במילים אחרות, כמה תת-קבוצות בגודל m יש לקבוצה בגודל n? שאלה זאת ממלאת תפקיד מרכזי בקומבינטוריקה, ולכן התשובה לה זכתה לסימון מיוחד: , הנקרא מקדם בינומי. זהו הערך במקום ה-m בשורה ה-n של משולש פסקל (בשורה ה-n יש n+1 ערכים, הממוספרים 0 עד n).
כדי להיווכח בכך נקבע איבר מיוחס בקבוצה הנתונה בגודל n. יש תת-קבוצות בגודל m שאינן כוללות את האיבר הזה, ועוד תת-קבוצות באותו גודל הכוללות את האיבר (ועוד m-1 איברים אחרים). מכאן ש- . משולש פסקל מקודד את העובדה הזו באופן גרפי, משום שהמספרים שמעל המקום ה-m בשורה ה-n במשולש הם המקומות ה-m וה-(m-1) בשורה ה-(n-1).
בזכות נוסחת הנסיגה הזו, המספרים במשולש פסקל מופיעים בנוסחת הבינום של ניוטון: , ולכן המקדם של בביטוי משמאל שווה לסכום המקדמים של ושל בחזקה . כך למשל, .
תכונות של שורות
כל שורה במשולש פסקל היא סימטרית סביב האמצע שלה: . ניתן להיווכח בכך באופן פשוט: מספר הדרכים לבחור m עצמים, שווה למספר הדרכים לא לבחור את n-m העצמים שנותרו.
הסכום של המספרים בשורה ה-n במשולש שווה ל- (בנוסחא: ). ניתן להיווכח בכך באינדוקציה: כל מספר בשורה מסוימת, תורם פעמיים לסכום המספרים בשורה שמתחתיו; מכאן משתמע שסכום המספרים בכל שורה הוא בדיוק פעמיים סכום המספרים בשורה שמעליה.
סכום הערכים במקומות הזוגיים בשורה נתונה, שווה לסכום הערכים במקומות האי-זוגיים באותה שורה (מלבד בשורה העליונה). הסיבה היא שלכל מתקיים .
כל שורה במשולש פסקל הנה סדרה אונימודלית.
סדרות של מספרים
הקו שמתאר את הצלע החיצונית ביותר במשולש פסקל מכיל את המספרים 1,1,1,1,1...
הקו הבא המקביל לו מכיל את המספרים הטבעיים: 1,2,3,4....
הקו הבא המקביל לו מכיל את המספרים המשולשים: 1,3,6,10,.... מספרים אלו מתקבלים כאשר בונים משולש שווה-צלעות מקבוצת עצמים.
הקו הבא המקביל לו מכיל את המספרים הטטרהדרליים: 1,4,10,20,35... מספרי הכדורים הנחוצים לבניית פירמידה משולשת.
הקו הבא המקביל לו מכיל את מספרי סימפלקס 4.
אם צובעים את המספרים האי-זוגיים במשולש בשחור, ואת המספרים הזוגיים בלבן, מתקבל פרקטל הקרוי משולש שרפינסקי.
ראשוניות
הוא ראשוני אם ורק אם כל המספרים בשורה מתחלקים ב (חוץ מהאחדות שבצדדים).
הוכחה:
א. נניח ש-p ראשוני. לפי ההגדרה הקומבינטורית היחס הוא שלם, אבל p מחלק את המונה שלו, וזר למכנה. מכאן שהיחס שלם (וזאת לכל k).
ב. נניח ש-n אינו ראשוני. נסמן ב-p את הגורם הראשוני הקטן ביותר של n, ונכתוב . ביחס , הראשוני p מחלק את המכנה אבל לא את המונה, מכיוון ש-, ולכן היחס אינו שלם.
ראו גם
המשולש ההרמוני של לייבניץ
קישורים חיצוניים
כל המתמטיקה שמאחורי
קטגוריה:אריתמטיקה
קטגוריה:קומבינטוריקה
קטגוריה:בלז פסקל
| 2023-10-26T16:31:47
|
DSL
|
Digital Subscriber Line (בראשי תיבות: DSL; בתרגום חופשי: קו מנוי דיגיטלי) היא משפחה של טכנולוגיות לתקשורת נתונים דיגיטלית באמצעות תשתיות הטלפון, היינו על גבי זוג חוטי הנחושת שמחברים את קו הטלפון המסורתי (POTS) אל מרכזית הטלפונים.
מהירויות ההורדה ב-DSL מצורף בטבלה מטה והן תלויות בטכנולוגיה הספציפית שבשימוש, ובאיכות השירות (רמת ציוד, מרחק מהמרכזיה, חבילת השירות וכו'). בטכנולוגית ADSL (ראשי תיבות של Asymmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי אסימטרי), כמשתמע משמה, אין סימטריה בין מהירות ההעלאה ומהירות ההורדה (שהיא הגבוהה יותר). בטכנולוגית SDSL (ראשי תיבות של Symmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי סימטרי), הקצבים בהעלאה והורדה שווים (שיטה זו לא תוקננה ואינה נפוצה בעולם).
היסטוריה
מאז המצאת הטלפון ועד ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 מקובל היה לפרוס זוג חוטי נחושת שזור בין מרכזית הטלפון למנויי הטלפון, כדי לספק שרות של שיחות טלפון. בראשית שנות ה-90 תפוצת הטלפון הקווי במדינות המערב הייתה גבוהה מאוד. העברת נתונים על גבי קווי הטלפון, נעשתה באמצעות מודם חיוג שהגיע לכל היותר לקצב העברת נתונים של 56 קילוביט לשנייה.
מראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, העברת נתונים בקצב גבוה יותר סופקה באמצעות שרות "קו שכור"(Leased Line) על גבי קווי E1 או T1 המאפשרים העברת מידע דיגיטלי בקצב של עד 2.048 או 1.544 מגהביט לשנייה - בהתאמה. שרות זה ניתן בעיקר לארגונים, מחירו היה יקר, הוא היה מוגבל במרחק ודרש סלילת קו מיוחד למקבל השרות. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 פותחה לראשונה טכנולוגית ISDN BRI שאפשרה העברת נתונים באופן דיגיטלי על גבי קו של מנוי טלפון (DSL). קצב העברת הנתונים היה 144 קילוביט לשנייה, המורכב משני ערוצים של 64 קילוביט לשנייה וערוץ של 16 קילוביט בשנייה. עד ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 פריסת קווי ISDN הייתה דלה. בשנת 1990 החלה פריסה של ISDN במספר מדינות באירופה, בעיקר בגרמניה ומספר ממדינות סקנדינביה.
עם התפתחות האינטרנט וה -World Wide Web והרצון לספק שירותים חדשים כגון, וידאו לפי דרישה וטלוויזיה ברזולוציה גבוהה, התעורר הצורך במתן שרותיי העברת נתונים, בקצבים גבוהים הרבה יותר ובמחיר זול. כיוון שבעולם כבר הייתה פריסה רחבה מאוד של קווי טלפון היה צורך לנצל את קווי הטלפון הקיימים ובכך להימנע מפריסה יקרה של תשתית חדשה ויקרה אל בתי המנויים. צורך זה הוביל לפיתוח טכנולוגיות DSL בקצבים גבוהים. פיתוח הטכנולוגיה נעשה על ידי מעבדות בלקור (Bellcore) על פי דרישה של חברות הטלפון האזוריות בארצות הברית. כאשר טכנולוגית ADSL פותחה עבור מנויים ביתיים ואפשרה העברת נתונים במקביל לביצוע שיחות טלפון. טכנולוגית VDSL פותחה כגרסה של ADSL המסוגלת להעביר קצבים גבוהים מאוד לטווח קצר יותר. כאשר טכנולוגית HDSL פותחה כתחליף זול ובעל טווח ארוך לשירותים מבוססי E1 ו-T1 המיועדים לארגונים עסקיים.
ניסויי שדה של טכנולוגית ADSL החלו להתבצע על ידי חברת בל אטלנטיק בשנת 1993. במחצית השנייה של שנות ה-90 החלפה פריסה של קוי ADSL ו-HDSL המבוססים על פתרונות קנייניים, הדבר חייב רכישה של המודמים בשני צידי הקו מאותו יצרן והקשה על הפריסה. בשנת 1999 פרסם ארגון ITU-T את תקן G.992 עבור ADSL. ובשנת 2001 פורסם תקן G.991 עבור Single-pair high-speed digital subscriber line) SHDSL) ותקן G.993 עבור VDSL. פרסום התקנים אפשר רכישת DSLAM מיצר אחד ומודם מרוחק (ביתי) מיצרן אחר.
ציוד
שמאל|ממוזער|250px|מודם DSL
מהצד של הלקוח, הציוד הדרוש הוא מודם DSL. המודם ממיר את אות אנלוגי חשמלי בטווח תדרים מתאים לקו הטלפון למידע דיגיטלי המכיל חבילות מידע.
מהצד של ספק התשתית (Network Access Provider - NAS), נמצא התקן DSLAM (ראשי תיבות של Digital Subscriber Line Access Multiplexer - מֶרַבֶּב כניסת קו מנוי דיגיטלי) המכיל מערך של מודמים ומטפל באותות הדיגיטליים שמועברים בטכנולוגיית ה-DSL ומעביר את המידע לכיוון ספק השרות.
בתחילת דרכה של הטכנולוגיה, נדרש טכנאי להגיע ללקוח כדי להתקין "מפצל", שהותקן בנקודה שבה תשתית הטלפון המקומית מתחברת לתשתית הביתית, ומשם יצא קו ייעודי ל-DSL. כיום, ניתן לרוב לבצע התקנה עצמית של המודם על ידי הלקוח, בעזרת ציוד והוראות פשוטים - וכך לא נעשה שינוי בתשתית הטלפון הביתית. עם זאת, במקום הקו הייעודי נדרש הלקוח להתקין מסנן על כל שקע שנמצא בשימוש על ידי מכשיר טלפון, כדי להפריד את רוחב הסרט שמוקצה לשיחות טלפון ופקס, ולזה שמוקצה להעברת הנתונים בטכנולוגית DSL. אותו מסנן גורם בדרך כלל להורדת עוצמת האות.
טכנולוגיות DSL
להלן מגוון סוגי xDSL הערות מרחק מהמרכזייה מהירות סוג xDSL טכנולוגיה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק ובעלי תשתיות פרטיות (קיבוצים ועוד) 1.5 / 5.5 קילומטר הורדה 2Mbps / 8.1Mbps - העלאה 786Kbps ADSL טכנולוגיה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק ובעלי תשתיות פרטיות (קיבוצים ועוד) / קילומטר הורדה 12Mbps - 25Mbps העלאה 640Kbps - 1.2Mbps ADSL2+/2 טכנולוגיה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק על גבי רשת ה-NGN ובעלי תשתיות פרטיות (קיבוצים ועוד). 0.3 / 1.3 קילומטר הורדה 13Mbps / 52Mbps - העלאה 16Mbps VDSL טכנולוגיה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק על גבי רשת ה-NGN ובעלי תשתיות פרטיות (קיבוצים ועוד).
בשילוב טכנולוגיית Vectoring להפחתת הפרעות על הקו ניתן להגיע למהירות גבוהה במרחק גדול יותר. לדוגמה: 100Mps במרחק עד 500 מטר. פחות מ-0.3 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים
200Mbps VDSL2 טכנולוגיה הנמצאת בשלבי אישור תקינה מתקדמים על ידי ה-International Telecommunication Union וצפויה להיות מאושרת במהלך שנת 2014.
בישראל בזק הודיעה כי תבצע ניסוי בטכנולוגיה זו בשנת 2014. פחות מ-0.2 קילומטר עד 1Gbps הורדה G.fast ללא תמיכה בטלפון, דורש שימוש ב-2 קווים (4 חוטים) 3.6 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 1.54Mbps או 2.048Mbps בתקן אירופאי HDSL ללא תמיכה בטלפון 6.5 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 2.3Mbps / 2.3Mbps SDSL ללא תמיכה בטלפון מעל 10 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 1.44Kbps / 1.44Kbps IDSL ללא תמיכה בטלפון 8.8 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 2.0Mbps / 2.0Mbps MSDSL העברת מידע בכיוון אחד בו זמנית - Half Duplex 10Mbps / 1.5Mbps Etherloop הורדה 1.52Mbps - העלאה 100Kbps CDSL 5.5 קילומטר הורדה 7Mbps - העלאה 1Mbps RADSL ידוע גם כ-G.Lite / U.lite הורדה 256Kbps - העלאה 64Kbps ADSL Lite
VDSL
(ראשי תיבות של Very High bitrate Digital Subscriber Line) (קו מנוי דיגיטלי (DSL) בעל מהירות גבוהה מאוד) היא אחת מהטכנולוגיות המהירות ביותר להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בקווי טלפון רגילים. ואחת משלל טכנולוגיות ה-DSL המטפלות בהשגת מטרה זו.
המרחק בין המרכזייה ללקוח חשוב מאוד מאחר שככל שהמרחק גדל המהירות יורדת בגלל ניחות הנוצר בעוצמת האות,
בתנאים אופטימליים מהירות הקו יכולה להגיע לקצב של:
הורדה - 52Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה
הורדה - 13Mbps - במרחק של עד 1.3 קילומטר מהמרכזייה
העלאה - 16Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה
טכנולוגיית VDSL פועלת על גבי זוג שזור של חוטי-מתכת ומשתמשת ב-4 תחומי תדירויות, שניים לקשר בין הלקוח לשרת (Upstream) ושניים לקשר בין השרת ללקוח (Downstream). התקן מגדיר שתי שיטות אפנון QAM (שהיא טכנולוגיה זהה לזו שיש במודמי הכבלים) ו-DMT. כיום מקובל להשתמש בטכנולוגיות xDSL באפנון DMT מאחר ששיטה זו מציגה ביצועים עדיפים על QAM. תקן VDSL2 מגדיר תמיכה באפנון DMT בלבד.
נכון לסוף 2012, VDSL מהווה 18% מכלל טכנולוגיות הגישה לאינטרנט בעולם (כבלים, DSL, אלחוטי ואחרים).
בישראל, בזק משתמשת בטכנולוגיית ה-VDSL2 על-גבי רשת ה-NGN ומציעה מהירויות גלישה של עד 100 מגה-ביט. כמו כן, בשילוב טכנולוגיית Vectoring בזק יכולה לספק מהירויות גבוהות יותר ללקוחות אשר נמצאים במרחק גדול מהמרכזיה.
בקיבוצים בעלי תשתיות פרטיות וקמפוסים נוספים, מותקנות טכנולוגיות ה-ADSL ו-VDSL.
HDSL
(ראשי תיבות של High bitrate Digital Subscriber Line) היא טכנולוגיה להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בשני קווי טלפון רגילים. אחת משלל טכנולוגיות ה-DSL המטפלות בהשגת מטרה זו.
בשונה מטכנולוגיית ADSL השידור הוא סימטרי לשני הכיוונים וללא תמיכה בטלפון, ובשל כך יכול לשמש כאלטרנטיבה זולה לקווי T1 בשוק העסקי כקו להעברת נתונים מהירה בהעלאה ובהורדה.
הרעיון שמאחורי ה-HDSL הוא שימוש באפנון דיגיטלי בטווח תדרים הגבוה מזה שבו עושה שימוש מכשיר הטלפון הביתי (תדרי קול גבוהים שאוזן אנוש אינה שומעת).
בשיטה זו המהירות המרבית להעברת הנתונים בכל כיוון נמוכה מזו שניתן להגיע אליה בקווי ADSL והיא מגיעה למהירות העברה של עד 1.54Mbps לכל כיוון במרחק של עד 3.6 קילומטר מהמרכזייה.
ראו גם
DOCSIS - הטכנולוגיה המקבילה להעברת אינטרנט בכבלים
בדיקת מהירות גלישה - על פי מדריך המחשבים הישראלי PCMagazine
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
| 2024-06-30T11:09:15
|
The Sims (סדרת משחקים)
|
The Sims (בעברית: הסימס) היא סדרת משחקי מחשב שפותחה על ידי ויל רייט וחברת "Maxis" והופצה על ידי חברת EA Games. במשחק ניתן להתנהל בתור דמות וירטואלית המכונה "סים" בסביבת חיים משתנה בהתאם למשחק ולהרחבות שנקנו או התקבלו.
נכון לשנת 2017, הזיכיון כולו מכר 200 מיליון עותקים ברחבי העולם, והוא זיכיון המשחקים הנמכר ביותר למחשב האישי והשמיני הנמכר ביותר בכל הזמנים.
בישראל משווק המשחק על ידי חברת הד ארצי (המשחק לא תורגם לעברית) ובחנויות הדיגיטליות "Origin" ו-"סטים".
רקע
את הרעיון למשחק הגה ויל רייט בשנת 1990 לאחר שאיבד את ביתו ורכושו בשרפה. בזמן שבנה בית חדש, רייט החל לחשוב על משחק שמדמה את החיים. הוא האמין שביכולתו לתכנת ולעצב משחק כזה, "בית בובות דיגיטלי", כפי שהגדיר אותו.
בשנת 1993 פנה רייט לחברת "Maxis" והציע להם את הרעיון. הרעיון נדחה בשל חוסר אמונם של אנשי החברה במוצר, ומתוך הנחה שהמחשבים של אותה תקופה אינם מסוגלים לתמוך במשחק. בשנת 1995 חברת EA Games (שהפכה ב-1997 לחברת האם של "Maxis") הציעה לרייט להמשיך לפתח את המשחק.
באותה שנה החל תהליך פיתוחו של המשחק, שזכה לשם "Project X" (בעברית: פרויקט X). כעבור שנתיים המשחק קיבל את שמו הרשמי - "The Sims", שם שנועד להציג את המשחק כשלב נוסף בשורת משחקי הסימולציה הקודמים שפיתח רייט (כגון סים סיטי).
המשחקים המרכזיים בסדרה
המשחקשנהפלטפורמותThe Sims2000Microsoft Windows, MacOS, PlayStation 2, GameCube, XboxThe Sims Online 2002Microsoft WindowsThe Sims 22004Microsoft Windows, OS X, Game Boy Advance, GameCube, Nintendo DS, PlayStation 2, Xbox, PlayStation Portable, הטלפון הניידThe Sims Life Stories 2007Mac OS X, Microsoft WindowsThe Sims Pet Stories 2007Microsoft Windows, Mac OS XThe Sims Castaway + Stories 2008The Sims Castaway Stories: Microsoft Windows, Mac OS X
The Sims Castaway: PlayStation 2The Sims Carnival 2008Microsoft WindowsThe Sims 3 2009Microsoft Windows, Mac OS X, Android, BlackBerry OS, Windows Phone, PlayStation 3, Xbox 360, Nintendo DS, Wii, Nintendo 3DSThe Sims Medieval 2011Microsoft Windows, Mac OS X, iOS, Windows PhoneThe Sims Social 2011פלטפורמת פייסבוקThe Sims FreePlay 2011iOS, Android, BlackBerry 10, Kindle Fire, WebOS, Windows PhoneThe Sims 42014Microsoft Windows, macOS, PlayStation 4, Xbox OneThe Sims Mobile 2017iOS, Android
קונסולות משחקים
החל משנת 2003 משחק "הסימס" יצא גם בגרסאות שונות עבור קונסולות משחקים:
"The Sims"- משחק דומה למשחק הבסיס. יצאה בגרסאות פלייסטיישן 2, Xbox ונינטנדו גיימקיוב.
"The Sims: Bustin' Out" – משחק אשר מתמקד במעבר בין בתים. יצא בגרסאות פלייסטיישן, Xbox, נינטנדו גיימקיוב, וגיים בוי אדוונס.
"The Sims: Urbz"– משחק אשר מתמקד בקבוצות חברתיות. יצא בגרסאות עבור כל הקונסולות המוזכרות לעיל וגם בגרסת נינטנדו DS.
The Sims Bowling – מותאם לאייפוד, הסימס יוצאים לעיר לשחק באולינג.
The Sims Pool – מותאם לאייפוד, הסימס יוצאים לעיר לשחק סנוקר.
The Sims 2 Apartment Pets – מותאם לנינטנדו DS, הסימס חיות מחמד בגרסה לקונסולה הניידת DS.
The Sims 2 Castaway- משחק עבור פלייסטיישן 2, Wii, NDS, ו-PSP. במשחק זה, בדומה ל-The Sims Castaway Stories, מנהל השחקן את חיי הסים באי בודד, אולם משחק זה אינו בעל עלילה.
The Sims 3 – מותאם לאיפוד ואייפון, הסימס 3 - גרסה דומה למקור אבל בעלת אפשרויות מועטות יחסית למשחק המקורי במחשב.
The Sims 3: Ambitions – מותאם לאיפוד ואייפון, הסימס 3: שאיפות - גרסה דומה לחבילת ההרחבה שקיימת לסימס 3 אבל בעלת אפשרויות מועטות יחסית למשחק המקורי במחשב (המשחק משלב את The Sims 3 לאייפון בתוכו)
The Sims 3: World Adventures – מותאם לאיפוד ואייפון, הסימס 3: חוויות עולם - גרסה דומה לחבילת ההרחבה שקיימת לסימס 3 אבל בעלת אפשרויות מועטות יחסית למשחק המקורי במחשב. (המשחק משלב את The Sims 3 לאייפון בתוכו).
"The Sims 3" - בשנת 2010 יצאו שתי גרסאות לסימס 3 ל-PS3 ול-Wii.
סימס 4 שווק מלכתחילה גם בגרסה לקונסולות משחק, במקביל למשחק המחשב.
ביקורות
ממוזער|150px|הסימס כתופעה אוניברסלית, על בול צרפתי
במשך השנים הוקמו אתרי אינטרנט ופורומים רבים המוקדשים למשחק. רוב האתרים אף מציעים תוספות שונות למשחק (חלקן תמורת תשלום). עם זאת, במהלך השנים הועלו גם ביקורות שונות כנגד המשחק. בין היתר חברת "Maxis" הואשמה במסחור יתר של המשחק בשל פיתוח חבילות הרחבה רבות ויקרות. בנוסף, הושמעה גם ביקורת על כך שהמשחק משדר מסר חינוכי שגוי לפיו הכסף הוא גורם ישיר ומרכזי בדרך לאושר.
בקולנוע
במאי 2007 הודיעה חברת פוקס המאה ה-20 כי רכשה את הזכויות לסרט על "הסימס". החברה הודיעה כי בסרט ישחקו שחקנים חיים (לא סרט אנימציה) הפקת הסרט התעכבה במשך שנים ואף לוותה בשמועות על ביטולה האפשרי, לאחר רכישת פוקס על ידי דיסני בשנת 2019 בוטל הסרט באופן סופי.
ב-21 במרץ 2024 נודע כי מרגו רובי תפיק סרט על "הסימס". בספטמבר 2024, פורסם כי הסרט יבוים על ידי קייט הרון, שביימה את "לוקי", והיא גם תכתוב את התסריט יחד עם בריוני רדמן. הוצהר כי הסרט יהיה "שיקוף אותנטי" של חוויית המשחק ב-"The Sims" ויכלול אלמנטים מההיסטוריה הארוכה של המשחק, בניסיון להפוך אותו לחלק מהתרבות הפופולרית. הסרט יכלול "הרבה סיפור רקע" מתוך עולם המשחק, ויכיל אזכורים לדמויות קלאסיות כמו בלה גות'. חוויות מוכרות מהמשחק, כמו בריכות ללא סולמות, יופיעו בסרט.
בעולם המוזיקה
ידוע כי הרבה זמרים מפורסמים הקליטו שירים בשפה הדמיונית של המשחק. יש גם זמרים שעשו שירים המבוססים על המשחק כמו קייטי פרי ונלי. בנובמבר 2020, הזמרת ביני שחררה את השיר שלה "KOOL", יחד עם הווידאו קליפ, אשר מבוסס על המשחק ואפילו מראה את המשחק מנקודת המבט של הדמויות, אשר כביכול מבולבלות וכועסות ממי ששולט בהן בחיים האמיתיים.
בישראל להקת הדג נחש הקליטו בשפה הסימית את שירם ״זה לא מספיק״.
דמויות מוכרות במשחקי הסימס
כל משחק בסדרת הסימס מציג תקופת זמן שונה. סימס 1 מציג את ההווה, סימס 2 את העתיד, סימס 3 את העבר, וסימס 4 יקום מקביל למשחקים הקודמים ושונה במעט בעלילתו כפי שניתן לראות על מספר דמויות:מורטימר גות' – בסימס 1, הוא נשוי לבלה, אב לקסנדרה ומדען כושל. בסימס 2 הוא כבר מבוגר, אב לאלכסנדר וקסנדרה ופרש לגמלאות בהצלחה בעולם המדע. בסימס 3, הוא ילד וחברה הטוב ביותר של אשתו לעתיד, בלה. בסימס 4, הוא נשוי לבלה ואב לקסנדרה ואלכסנדר.בלה גות' (לשעבר בצ'לור) - בסימס 1, היא נשואה למורטימר, ולשניהם נולדה בת בשם קסנדרה. בסימס 2 בעלה זקן, קסנדרה מאורסת לדון לות'ריו, יש לה בן נוסף בשם אלכסנדר, מתגלה שאחיה הוא מייקל בצ'לור הוא חיה הגדול והיא לא מופיעה ב-Pleasantview יחד עם משפחתה משום שנחטפה על ידי חייזרים. ניתן למצוא אותה ב-Strangetown, אך ללא זכרונות משום שכנראה החייזרים שחטפו אותה מחקו את הזכרונות שלה. בסימס 3, מוצגת בלה עם שם משפחתה הקודם, בצ'ולר, בתור ילדה. היא מופיעה חברתו הטובה ביותר של בעלה לעתיד, מורטימר גות'. גם בסימס 3, בימי זקנותה עברה לגור ב-Lunar Lakes, עיר שניתנת לרכישה בחנות הרשמית של סימס, ושם נפטרה. בסימס 4, נשואה למורטימר ואמא לקסנדרה ואלכסנדר.קסנדרה גות' – בסימס 1, היא ילדה מצטיינת ובתם של בלה ומורטימר. בסימס 2, היא ארוסתו של דון לות'ריו, אשר בוגד בה עם זוג אחיות מ-Pleasantview. בסימס 3, היא עוד לא נולדה ובסימס 4, היא נערה למשפחה אמידה.אלכסנדר גות' – בסימס 1, הוא לא נולד. בסימס 2, הוא אחיה הצעיר של קסנדרה ובן זקונים למורטימר ובלה גות'. בסימס 3, הוא גם כן עוד לא נולד. בסימס 4, כמו בסימס 2, הוא ילדם של מורטימר ובלה ואחיה הקטן של קסנדרה.מייקל בצ'לור – בסימס 1, הוא בחור צעיר וסיים את הקולג'. בסימס 2 הוא נפטר ומתגלה שהוא אחיה הגדול של בלה גות'. בסימס 3, הוא אחיה הגדול של בלה גות' גם כן. בסימס 4, הוא לא מופיע.דון לות'ריו – בסימס 2, הוא התארס לקסנדרה גות', אך למרות זאת מאוהב בדינה קליינטה, נינה קליינטה ובעוזרת הבית שלו, קיילין לנגרק. בסימס 3, חזר אחורה בזמן וחיי בעיר Riverview לבדו ליד אסם של משפחת מק'דרמוט (McDermott). בסימס 4, הוא בן-זוגה של אמן של התאומות קליינטה.נינה קליינטה – בסימס 1, היא לא מופיעה. בסימס 2, היא אחותה של דינה ואחת מאהובותיו של רודף השמלות דון לות'ריו. בסימס 3, מתגוררת עם אחותה ושותפה חדשה. בסימס 4, היא אחותה של דינה גם כן ומתגוררת עם אמה ודון, אך היא לא אחד מאהובותיו במשחק.רוברט (בוב) ניובי – בסימס 1, הוא בעלה של בטי. בסימס 2, הוא נפטר. בסימס 3, הוא נער וחברה הטוב ביותר של בטי.בטי ניובי – בסימס 1, היא אשתו של בוב. בסימס 2 היא נפטרה. בסימס 3 היא נערה וחברתו הטובה ביותר של בוב.אגנס קרומפלבוטום (גברת קרומפלבוטום) - בסימס 1 היא נקראת Miss Crumplebottom* (או בעברית: גברת קרומפלבוטום) ומגיעה עם חבילת ההרחבה "דייט לוהט" ומפריעה לזוגות המתנשקים בציבור. בסימס 2 היא נפטרה ובסימס 3 היא אלמנה צעירה, אחותה של קורנליה.קורנליה גות' (לשעבר קרומפלבוטום) - בסימס 1, היא מגיעה עם חבילת ההרחבה "חיות וחוויות" והיא אשתו של גנת'ר וסבתה של קסנדרה. בסימס 2, היא נפטרה ומתגלה שהיא אחותה הגדולה של אגנס, או גברת קרומפלבוטום לפי שמה בסימס 1. בסימס 3, מתגוררת קורנליה עם בעלה, גנת'ר ובנה, מורטימר והיא אחותה הגדולה של אגנס גם כן.גנת'ר גות' – בסימס 1, הוא מגיע עם חבילת ההרחבה "חיות וחוויות" והוא בעלה של קורנליה, אבו של מורטימר וסבה של קסנדרה. בסימס 2, הוא נפטר ומתגלה שלו אחות קטנה ששמה פרידה. בסימס 3, הוא גר עם קורנליה, אשתו ועם בנו, מורטימר.קיילין לנגרק – בסימס 1, היא אינה מופיעה. בסימס 2 היא המאהבת של דון לות'ריו ודניאל פלסנט ועובדת כמנקה. בסימס 3, היא ילדה מסודרת, חמודה ואמנותית שגרה עם משפחתה.*הערה: אין לבלבל בין Miss Crumplebottom לבין Mrs. CrumpleBottom,''' שהיא זהה ל-Miss Crumplebottom מסימס 1 במראה החיצוני ובשמה. אושר על ידי EA שהדמות מסימס 1 היא אגנס קרומפלבוטום והדמות מסימס 2 היא דמות נפרדת.
קישורים חיצוניים
The Sims Wikia - אתר אינפורמטיבי על המשחק בסביבת ויקי
ביקורת משחק: The Sims 3, אתר משחקים ויגיימס
ביקורת משחק: The Sims Medieval, אתר משחקים ויגיימס
הערות שוליים
קטגוריה:זוכי טקס נבחרי הילדים
קטגוריה:משחקי Windows
קטגוריה:משחקי אקס בוקס
קטגוריה:משחקי גיימקיוב
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2000
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2002
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2004
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2007
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2009
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 2014
קטגוריה:משחקי פלייסטיישן 2
קטגוריה:משחקי רשת מרובי-משתתפים
קטגוריה:סדרות משחקי וידאו
קטגוריה:סימולציות ניהול ממוחשבות
קטגוריה:The Sims
קטגוריה:משחקי וידאו שפותחו בארצות הברית
| 2024-09-18T08:08:12
|
Age of Empires
|
Age of Empires, המכונה גם AoE, הוא משחק מחשב מסוגת אסטרטגיה בזמן אמת (RTS) אשר מבוסס על העת העתיקה שיצא ב-1997. המשחק פותח על ידי ריק גודמן בחברת Ensemble Studios והופץ על ידי חברת מיקרוסופט. המשחק אפשר לשחקן לשמש כמנהיג שבט או תרבות היסטוריים. המשחק הפך לפופולרי במיוחד ופותחו לו המשכים וחבילת הרחבה בשם "Rise of Rome". משחקים נוספים השתמשו בנוסחה של Age of Empires, כגון Empire Earth ו־Rise of nations. למשחק שווקה גרסה עבור מחשבי כיס ב-2003.
המונח Age of Empires לפעמים גם מתייחס לסדרת Age of Empires באופן כללי, הכוללת את Age of Empires II: The Age of Kings ואת Age of Empires III. ב 15 ביוני 2017 הכריזה מיקרוסופט שבכוונתה ליצור גרסה מחודשת למשחק.
ב 21 באוגוסט 2017 הכריזה מיקרוסופט בכנס גיימסקום שכותר רביעי של הסדרה, הנקרא Age of Empires IV נמצא בפיתוח. בניגוד למשחקים האחרים בסדרה, את המשחק תפתח חברת relic entertainment.
במשחק יש מספר תרבויות אותן יכול לשחק השחקן. במשחק יש 4 עידנים (עידן האבן, העידן הנאוליתי, עידן הברונזה, עידן הברזל) טכנולוגיים כאשר כל התקדמות לעידן חדש מלווה בטכנולוגיות חדשות, מבנים חדשים ויחידות חדשות. על השחקן לנהל אימפריה ועליו להפעיל דיפלומטיה, כלכלה וצבא כדי לבנות אימפריה מצליחה.
תרבויות במשחק
במשחק זה ישנן 12 תרבויות:
אשור
בבל
חת
יוון העתיקה
מצרים העתיקה
פרס
צ'וסון (קוריאה)
פיניקיה
שאנג (סין)
שומר
יאמטו (יפן)
כמו כן בחבילת ההרחבה הוספו ארבע תרבויות:
רומאים
קרתגים
תדמורים
מקדונים
יחידות
קשתים
פשוטים
רגליים
קשת על מרכבה
על פיל
על סוס
חיל רגלים
Clubman (נושא אלה) - מתפתח ל-Axeman (נושא גרזן)
סייף (Swordsman) - מתפתח ל סייף עם חרב יותר גדולה
הופליט (Hoplite) - מתפתח ל פלנקס (Phalanx) ו שר מאה (Centurion)
לוחם קלע (רק בחבילת ההרחבה)
חיל הפרשים
גשש
מרכבה (Chariot)
פרש - מתפתח לפרש כבד ושר פרשים
רוכב גמל (רק בחבילת ההרחבה)
פיל מלחמה - מתפתח לפיל מלחמה משוריין (רק בחבילת ההרחבה)
מכונות מצור
בליסטרה - מתפתחת להליופוליס
קטפולטה
אנשי דת (Priest)
ביכולתם לרפא יחידות פגועות ולהמיר יחידות של האויב לצד שלהם.
חיל הים
גליאה
גליאה היורה אבני בליסטראות
ספינת הבערה (רק בחבילת ההרחבה)
אזרחים
פועלים (Villager) (כוחות הקרב שלהם קיימים אך מוגבלים ביותר)
אוניות דיג
אוניות מסחר
אוניות להעברת חיילים וכלי מצור
מבנים
מבנים אזרחיים
בתי מגורים (כל בית מספק מגורים לארבעה איש).
מחסני מזון (משמש גם לפיתוח חומות ומגדלי שמירה).
נפחיה\מכרה לרבות מזון מן החי (משמש גם לפיתוח שריונות ומגינים).
שוק, אשר משמש לפיתוח טכנולוגיה אזרחית (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, לא ניתן לעבור לתקופת הברונזה בלעדיו).
מבנים צבאיים
מחנה חיל רגלים
מחנה הקשתים (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, ובתנאי שנבנה מחנה חיל רגלים).
אורווה הפרשים (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, ובתנאי שנבנה מחנה חיל רגלים).
מפעל (ניתן לבנותו החל מתקופת הברונזה, ובתנאי שנבנה מחנה קשתים).
אקדמיה צבאית, שמפתחת הופליטים, ומשדרגת אותם (ניתן לבנותו החל מתקופת הברונזה, ובתנאי שנבנה מחנה פרשים).
מרכז פיתוח טכנולוגיה צבאית (ניתן לבנותו החל מתקופת הברונזה).
מבנים שונים
נמל
חומה (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, לאחר פיתוח).
מגדל שמירה (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, לאחר פיתוח).
שדה (ניתן לבנותו החל מהעידן הנאוליתי, ובתנאי שנבנה שוק).
מקדש (ניתן לבנותו החל מתקופת הברונזה).
מרכז עיר (קיים בכל התקופות, אך ניתן לבנותו החל מתקופת הברונזה).
פלא-עולם - "בנין פלאים" לאחר שנבנה מתחילה ספירה לאחור עד לניצחון הבונה (או הריסת הבניין על ידי האויב) (ניתן לבנותו רק בתקופת הברזל). עלותו גבוהה (1000 זהב 1000 עץ 1000 אבן) תהליך בניינו ארוך ביותר וכן מקבלים היריבים אזהרה מיד בתחילת בניינו.
קיימים בשטח גם אבנית רוניות ועגלות ניצחון נייטרליות אשר כל חייל הנוגע בהם כובשם. אם נכבשים כולם על ידי עם אחד, מתחילה ספירה לאחור עד לניצחונו (או שחרור אחד מהם על ידי עם אחר).
כלכלת המשחק
המשאבים מהם יוצרים דברים במשחק הם עץ, מזון, זהב ואבן. המשאבים נאספים מהטבע על ידי הפועלים, ואת המזון ניתן לאסוף גם משדות הנזרעים על ידי האדם וצורכים עץ לייצורם.
שימושים למשאבים:
האבן משמשת לבניית חומות ומגדלי שמירה (ובכמות מעטה גם למיידי אבנים ולתיקון בניינים מסוימים) בלבד. בשל כך כמותו המעטה ביותר (אף פחות מזהב) מכל משאבי הטבע. האבן מסמלת כל חומר בניה "קשה" כגון טיט, שיש וכו'.
העץ משמש לבניית מבנים, אניות, מכונות מצור, מרכבות סוסים ולקשתים פשוטים, וכן לשימוש אזרחי לבניית שדות וסחר ימי ובשל כך כמותו היא הרבה ביותר במשחק. עיבוד העץ הוא אוטומטי.
המזון והזהב משמשים לרכישת חיילים ופיתוח טכנולוגיה צבאית. כל החיילים עולים מזון (למעט אנשי דת שעולים זהב בלבד), והחיילים המובחרים גם זהב. הזהב מסמל את כל המתכות, כולל כסף או יהלומים.
המזון הוא המשאב שיש לו הכי הרבה מקומות השגה - החל משיחי פירות יער, דרך דגים ועד לחוות ובעלי חיים יבשתיים למיניהם.
בבסיס שיפור הכלכלה עומדת לצד פיתוח אמצעי כריה מהירים יותר, גם נשיאה גדולה יותר בכלי הפועל, על מנת שיעסוק יותר זמן באיסוף מאשר בהובלת התוצרת.
סיום המשחק
ניצחון מתרחש כאשר הושמדו כל העמים האחרים.
הפסד מתרחש כאשר הושמד עם השחקן.
קיימים שני מצבים בהם מתחילה ספירה לאחור עד לניצחון אחד העמים:
נבנה על ידו פלא-מקומי (כלומר בניין שבנתה התרבות בהיסטוריה ונחשב להישג יוצא מהכלל).
נכבשו על ידו כל אבני הרוניות או עגלות הניצחון.
משימות
בנוסף למשחק "הרגיל" בו על השחקן להשמיד את העמים השכנים, ניתן לבחור את אחת מהתרבויות העתיקות ולעקוב אחר התפתחותם, כשאז נדרש השחקן לבצע משימות שונות ומורכבות, כשרק לאחר ביצוע משימה אחת ניתן להתקדם למשימה הבאה.
התרבויות שניתן לבחור הם:
רומא (ארבע תקופות שונות, כל תקופה רצף משימות נפרד, נמצא אך ורק בחבילת ההרחבה)
יוון
בבל
יאמטו
התרבות המצרית משמשת לצורך למידת המשחק ואינה מציבה אתגרים ממשיים.
במשימות לעיתים קרובות מופיעות דמויות מיוחדות שאינם נמצאות במשחק הרגיל, כן עלות החיילים והמבנים עשויה להשתנות.
המשכים
Age of Empires II: The Age of Kings (1999)
Age of Empires III (25 באוקטובר 2005)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:משחקי רשת מרובי-משתתפים
קטגוריה:משחקי וידאו משנת 1997
קטגוריה:Age of Empires
קטגוריה:משחקי וידאו שפותחו בארצות הברית
| 2024-10-14T19:29:21
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.