title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
מצריים
|
REDIRECT מצרים
| 2004-01-03T21:21:08
|
שמירת כדור הארץ
|
הפניה סביבתנות
| 2007-04-09T19:39:25
|
באר שבע
|
באר שבע היא עיר במחוז הדרום המשמשת כבירת המחוז (ולעיתים מכונה "בירת הנגב"). היא העיר התשיעית באוכלוסייתה במדינת ישראל והשנייה בגודל אוכלוסייתה במחוז הדרום אחרי אשדוד. שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם, ובשטח השיפוט היא הרביעית בגודלה בישראל והשלישית במחוז הדרום, אחרי דימונה וערד. הוכרזה כעיר בשנת 1906. משמשת כמרכז מטרופולין באר שבע.
העיר שוכנת בצפון הנגב, בקצה המערבי של בקעת באר שבע. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז הרפואי סורוקה, בית המשפט המחוזי, מפקדת מחוז הדרום של משטרת ישראל, ומפקדת פיקוד הדרום של צה"ל.
בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, ובהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.
ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.
היסטוריה
באר שבע בתנ"ך
"על-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם" (בראשית כא, לא).
מקור השם באר שבע שאוב מהמקרא, מתקופת אברהם אבינו. בספר בראשית, נכתב כי אברהם העניק שבעה כבשים לאבימלך מלך גרר, בתמורה לבאר שחפר באזור, וכרת עמו ברית. על כן נקרא המקום באר-שבע. מלבד ספר בראשית, נזכרת באר-שבע גם בספר יהושע, כאחת מהערים המרכזיות השייכות לשבט שמעון.
באר שבע בעת העתיקה
היישוב האנושי הראשון בבאר שבע התקיים בתקופה הכלקוליתית באלף הרביעי לפנה"ס, בשלושה יישובים על גדותיו של נחל באר שבע, הנקראים חורבת צפדי, ביר אבו מטר וחורבת בתר. לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות להתיישבות בבקעת באר שבע בתקופת הברונזה, אולם במקרא מוזכרת באר שבע כמקום התיישבות של אברהם ויצחק.
בתקופת הברזל התקיימו שני יישובים באזור, תל באר שבע בו שכן היישוב "שבע", שבו רוכזו מוסדות המינהל והשלטון. ו"באר שבע" שהשתרעה על שטח של כ-30 דונם באזור שבין השוק הבדואי לגדתו הצפונית של נחל באר שבע. במקום נמצאו ממצאים ארכאולוגיים שתוארכו למאה ה-8 לפנה"ס, בהם צלמיות של האלה הכנענית עשתרת, נרות חרס וקנקני אגירה. בספר יהושע באר שבע מוזכרת כאחת מערי שבט שמעון, ומאז מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך כעיר הדרומית המשמעותית של ממלכת ישראל בביטוי . בזכות הקשר בין העיר לשלושת האבות: אברהם יצחק ויעקב, מכונה באר שבע "עיר האבות".
בתקופות הרומית עד המוסלמית המוקדמת
בתקופה ההרודיאנית התקיים בבאר שבע ישוב קטן שעליו הוקם באמצע המאה ה-3 מחנה צבא גדול. שרידי יישוב יהודי שתוארכו למאה הראשונה לספירה התגלו בשכונת הרקפות בצפון העיר.
בכתביהם של אוסביוס מקיסריה ושל הירונימוס מהמאה הרביעית מתוארת באר שבע כעיירה ובה חיל משמר רומי. העיר מוזכרת גם במפת מידבא. במהלך התקופה הביזנטית בארץ ישראל נבנו סביב המחנה לפחות שש כנסיות שחלקן היו בשימוש עד התקופה האומיית. במהלך התקופה הרומית והביזנטית התפתחה העיר בצורה ניכרת ושטחי הקבורה בפריפריה של העיר הפכו לאזורי מגורים. תהליך ההתפשטות של העיר בתקופות אלו הגיע לשיאו במאה ה-6. בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל המשיך השימוש בחלק מהמבנים הביזנטיים, אך הייתה דעיכה איטית של העיר, שהתבטאה בהריסת מבני הציבור והפיכתם למקור חומר גלם לבניה משנית. במחצית השנייה של המאה ה-8 ננטשה העיר.
בתקופה העות'מאנית
ממוזער|250px|באר שבע בשנת 1917
השלטון העות'מאני חידש את היישוב בבאר שבע בסמוך לשנת 1900 מתוך כוונה להגביר את אחיזתו בשולי האימפריה ותוך ניסיון להפוך את הבדואים ליושבי-קבע. באר שבע היא העיר היחידה שתוכננה והוקמה על ידי האימפריה העות'מאנית בכל ארבע מאות שנות שלטונה בארץ ישראל. מיקום העיר נבחר בגבול שלושת המטות הבדואים הגדולים בנגב (עזאזמה, זורבה ומחמדין). בנוסף, במיקום זה היו מי תהום גבוהים, דבר שאיפשר השגת מים ליישוב בקלות יחסית.
בשנת 1901 הוקם בית הסראייה. בשנת 1906 הוכרזה באר שבע כעיר בטקס רשמי, שבו נחנך גם המסגד הגדול. רוב התושבים היו ערבים מאזור חברון ועזה ומיעוטם בדואים. בשיאה התגוררו בה כ-1,000 תושבים: כמעט כולם מוסלמים, מעט נוצרים, ויהודים בודדים. במלחמת העולם הראשונה הפכה העיר מרכז לוגיסטי-צבאי חשוב ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה. בקרבתה הוקם שדה התעופה הראשון בארץ ישראל. בנוסף, ב-30 באוקטובר 1915, לאחר תשעה חודשי בנייה, נחנכה תחנת הרכבת שחיברה את העיר דרך "המסילה המזרחית" ללוד ובהמשך התחברה למסילת הרכבת החיג'אזית.
תקופת המנדט הבריטי
שמאל|ממוזער|250px|כוחות צה"ל נכנסים לבאר שבע, 22 באוקטובר 1948
ב-31 באוקטובר 1917 נכבשה העיר על ידי הכוחות הבריטיים של הגנרל אלנבי בקרב באר שבע. בימי השלטון הבריטי הייתה ביר א-סבע עיר ערבית ועד 1936 חיו בה מספר משפחות יהודיות. על פי מפקד אוכלוסין של שנת 1922 היו בבאר שבע 2,356 תושבים מתוכם 235 נוצרים, 98 יהודים ו-11 דרוזים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בבאר שבע 2,919 תושבים, מהם 2,751 מוסלמים, 152 נוצרים, 11 יהודים ו-5 בהאים. בעיר היו 545 בתים. על פי סקר הכפרים 1945 חיו בה כ-5,570 תושבים. הבריטים מינו לראשות העירייה את השייח' פריח אבו מדין, שייח' שבט החנאג'רה, שהיה מהאנשים המשפיעים באוכלוסיית האזור ושימש במלחמת העולם הראשונה כמורה דרך לכוחות הבריטיים. השייח' היה אחד הבדואים הבודדים שגרו אז בעיר. הבריטים המשיכו לפתח את העיר לפי תוכניות בינוי עיר, שתאמו את התוכנית, לפיה בנו הטורקים את העיר. המפורסמת בתוכניות אלו הייתה של הנרי קנדל, משנת 1937.
במדינת ישראל
250px|ממוזער|שמאל|מראה העיר בשנת 1950 לערך
שמאל|ממוזער|250px|צילום אוויר של באר שבע מכיוון דרום מערב, 1968
על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, שהתקבלה בהצבעה בכ"ט בנובמבר 1947, העיר הייתה אמורה להיכלל בשטח המדינה הערבית. אך במסגרת מבצע משה, שהיה חלק ממבצע יואב, נכבשה העיר בשעות הצהריים של 21 באוקטובר 1948 על ידי כוחות צה"ל
רוב תושבי העיר נמלטו מזרחה, לעבר הרי חברון, ומספר ימים לאחר הכיבוש גורשו כמה מאות התושבים הנותרים לרצועת עזה.
מיכאל הנגבי נתמנה למושל הצבאי של העיר. מיד לאחר הכיבוש נמסרה העיר לידי חברת אפיקים בנגב כדי שתפתח את העיר, והיא נוהלה במשותף על יד החברה והמושל הצבאי, שהחלו באכלוס הבתים שניטשו על ידי התושבים הערבים במשוחררי צה"ל ובעולים חדשים, תוך הקפדה שהמתיישבים יהיו בעלי עבודה שיוכלו להתפרנס בה. בעקבות סכסוך בין המתיישבים לחברת "אפיקים בנגב", החברה פורקה וב-26 בפברואר 1950 נערכה במועדון החייל, הישיבה הראשונה של הוועדה העירונית בראשות דוד טוביהו.
ביום ראשון, 31 בדצמבר 1950 התקיים טקס חנוכת העיר החדשה במעמדה של שרת העבודה גולדה מאיר. תוכנית בינוי העיר של הנרי קנדל לבאר שבע, שלפיה פיתחו הבריטים את העיר, הוחלפה בשנת 1952 בתוכניתו של אריה שרון, שלפיה נבנו השכונות, בשנות החמישים והשישים, כשכל אחת מהן מרוכזת סביב מרכז מסחרי שכונתי. השכונות החדשות נבנו בעיקר מצפון לעיר הטורקית-בריטית, והן קלטו עולים רבים. העיר פותחה על פי תוכנית של "עיר גנים" פרברית בה בתים צמודי קרקע מפוזרים במרחקים גדולים. אך לאחר מכן הוחלט שתוכנית זו לא מתאימה לתנאי הסביבה והאקלים, ובמהרה צופפו השכונות החדשות.
ב-1960 נחנך בית החולים סורוקה. ב-1970 נחנכה בעיר אוניברסיטת הנגב, ששמה הוסב אחר כך לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנות ה-90 עם בוא גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר, קיבלה העיר תנופה מחודשת וכמעט הכפילה את שטחה הבנוי ואת אוכלוסייתה.
במהלך מבצע עופרת יצוקה, בדצמבר 2008 נורו לראשונה לעבר העיר רקטות גראד ששוגרו מרצועת עזה. ירי רקטות לעבר העיר התקיים גם לאחר מכן במתקפת הטרור בדרום ישראל, ובמהלך מבצע צוק איתן.
באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם שווקו במשך חמש שנים כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.
בשנת 2021 אושרה תוכנית מתאר לבניית 34 אלף יחידות דיור בעיר, התוכנית תוביל להגדלת מספר התושבים שמתגוררים בעיר – ל-400 אלף.
גאוגרפיה ואקלים
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|נחל באר שבע, החוצה את העיר, צחיח ברוב ימות השנה. לעיתים בחורף, לאחר סופת גשם, נראית בו זרימת מים חזקה.
העיר באר שבע נמצאת בחלקה המערבי של בקעת באר שבע. 100 ק"מ מדרום מזרח לתל אביב וכ-65 ק"מ מדרום מערב לירושלים. העיר ממוקמת על מפגש הכבישים 25, 40 ו-60.
רובה של העיר משתרע בשטח הבקעה, עם פני קרקע מישוריים יחסית. השכונות הצפוניות (רמות) נמצאות על האזור הגבעתי של כתף באר שבע. במזרח גובלת באר שבע בבקעת באר שבע, בצפון ובדרום ברכסים גבעיים המתקרבים זה לזה במערב העיר, ובמפתח ביניהם עוברים הנחלים נחל באר שבע בדרום ונחל פטיש בצפון.
שטח העיר כולל שני אגני ניקוז - בצפון נחל פטיש שיובליו העיקריים הם נחל עשן ונחל כובשים, ובדרום נחל באר שבע אליו מתנקזים מתחום העיר נחל כתף (מצפון) ונחל בקע (מדרום).
הקרקע בבקעת באר שבע ובנגב היא אדמת לס, המורכבת מטין ומכמויות קטנות יותר של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי. משקע הלס הוא לרוב הומוגני ונקבובי. הגשם לרוב אינו חודר את השכבה העליונה של הלס בגלל תכולת החרסית הגבוהה, שהופכת באופן מהיר לבוץ האטום למים, ועל כן אזורי לס רגישים במיוחד לשיטפונות. הנחל הראשי בבקעת באר שבע הוא נחל באר שבע. בעוד שבקיץ זורמים בו מים מושבים שמקורם בנחל חברון, הוא עשוי להיות מוצף בשיטפונות בחורף.
מבחינת גאוגרפיה עירונית, משמשת באר שבע כמטרופולין. היא מוקפת במספר רב של ישובי לוויין קטנים ממנה, בהם עומר, להבים ומיתר, הערים דימונה, ירוחם ואופקים, בקיבוצים ומושבים רבים, וכן ביישובים בדואיים - העיר רהט, חורה, כסייפה, לקייה, ערערה בנגב, ועוד. כמרכז המנהלתי, התרבותי והתעסוקתי של האזור בולטת בה תופעת היוממות.
אקלים
האקלים השורר בבאר שבע (שיטת קפן), הוא אקלים צחיח למחצה חם ויבש, עם השפעות של אקלים ים-תיכוני. ההשפעה המדברית ניכרת בהפרשי הטמפרטורות הגדולים בין היום ללילה, ובין הקיץ לחורף. הקיץ חם ויבש והחורף קריר עם גשמים. הגשמים בתקופת הקיץ נדירים ביותר, ואף בחורף הם מועטים ביחס לממוצע במדינת ישראל: כ-204 מילימטרים ב-41 ימי גשם, בממוצע.
הפרשי הטמפרטורות הגדולים ביותר הם בתקופת החורף, בין היום ללילה. הטמפרטורות הממוצעות בחודשים דצמבר עד פברואר מגיעות בשעות היום עד 18 מעלות בממוצע, בעוד בלילה יורדות ל-6 מעלות בממוצע. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בבאר שבע הגיעה למינוס חמש מעלות, ב-31 בינואר 1895.
הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בבאר שבע הגיעה ל-46 מעלות, ב-13 ביוני 1933.
תקופות המעבר מתאפיינות במערכות שרביות, ברוחות עזות ובאובך כתוצאה מסופות חול.
אוכלוסייה
מאחר שהן נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והן נתוני רשות האוכלוסין אינם כוללים את מי שלא שינה את כתובתו במשרד הפנים, ומאחר שבאר שבע היא עיר אוניברסיטאית, ניתן להניח כי מספר התושבים המתגוררים בה בפועל גדול יותר משמעותית. בנוסף, בהיותה העיר הגדולה, המפותחת תרבותית, המתועשת והמרכז המנהלי של מחוז הדרום, בולטת בה תופעת היוממות, כאשר מאות אלפים נוספים עובדים בה ונמצאים בה בשעות היום.
270px|ממוזער|סוחרים וקונים ברחוב קק"ל
להלן נתוני התפתחות אוכלוסיית תושבי הקבע בעיר:
כלכלה
אזורי תעשייה
בבאר שבע שלושה אזורי תעשייה:
אזור תעשייה צפון: נמצא ממזרח לבאר שבע, משתרע בצורת סהר מתחנת הרכבת באר שבע צפון בצפונו ועד לכביש 25 במערבו, בין שכונה ג' לתוואי הרכבת. האזור כולל מפעלים מתעשייה קלה ועד כבדה, תחנת רכבת למשאות, משרדים ומרכזי מסחר גדולים. תחנת כיבוי האש האזורית נמצאת במרכז אזור התעשייה.
עמק שרה נמצא מדרום לבאר שבע, בין כבישים 40, 25 ו-406. אזור זה כולל בעיקר מפעלי תעשייה. רשמית מחולק לחלקים א' עד ה'
קריית יהודית הוא אזור תעשייה קטן הנמצא בדרום העיר ממערב לכביש 406. האזור כולל בעיקר תעשייה קלה, ואת מתחם הבילויים ישפרו פלאנט.
בעבר, אכלסו חלקים מהעיר העתיקה תעשייה קלה (בצלעה הדרום-מזרחית, נקרא גם "מתחם המלאכה"). נכון לראשית המאה ה-21 נותרו עדיין מספר מצומצם של בתי מלאכה בעיר העתיקה, אך רוב מבני התעשייה עומדים נטושים.
פארק ההייטק
בשנת 2013 הוקם פארק גב ים נגב שבו פועלות חברות היי-טק, לצד אוניברסיטת בן-גוריון וקריית התקשוב של צה"ל. בעיר פועלות, נכון ל-2021 98 חברות טכנולוגיות, עליה מ-68 בשנת 2015, כולל מספר שלוחות של חברות ישראליות בינלאומיות משמעותיות כגון DELL-EMC, רד תקשורת מחשבים, דויטשה טלקום, נס טכנולוגיות, WIX, יבמ ישראל, רפאל, וסייברארק, וכן מספר גופים התומכים בהקמת חברות הזנק. הפארק משתרע על כ-93 דונם ומתוכננים בו 15 בניינים, בשטח כולל של 190,000 מטרים רבועים. סמוך לפארק נמצאת תחנת הרכבת באר שבע צפון. בינואר 2016 נחנך גשר להולכי רגל, "גשר הסליל הכפול", המחבר בין הפארק לתחנה.
מרכזים מסחריים
גרנד קניון, הביג, קניון הנגב, פלאנט, סינמה סיטי, המבנה (וואן פלאזה לשעבר), מול 7, קניון קריית הממשלה, קניון שאול המלך, קניון אביה, מתחם שיזף.
שווקים
משנת 1905 ועד 2017 פעל בבאר שבע השוק הבדואי.
השוק העירוני
בשנת 1961 נחנך שוק של 90 חנויות שנבנה על ידי משקיעים פרטיים בסמוך לעיר העתיקה. בשנת 1965 החלה בסמוך "החברה לפיתוח באר שבע" בפיתוח שוק עירוני חדש על שטח של 60 דונם, שכלל גם מתחם חדש לשוק הבדואי. הבנייה התעכבה עקב חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום, בהן נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. השוק הבדואי החדש נחנך בשנת 1967, ובשנת 1969 נחנך השוק העירוני, הממוקם בסמוך לתחנה המרכזית, בין הרחובות דרך חברון, רמב"ם ובית אשל. השוק משתרע על שטח של כ-38 דונם ובו 622 דוכנים וחנויות בבעלות העירייה (מהם 415 חנויות המוחכרות בהסכמים ארוכי טווח ל-49 שנים).
עד שנת 2000 ניהלה את השוק העירוני "החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע בע"מ", שבבעלות העירייה, שהעבירה את ניהול השוק לעמותה של סוחרי השוק. בשנת 2006 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על ניהול ותחזוקת השוק, בין השאר על גגות האזבסט שהותקנו בו.
מוסדות ציבור
ממוזער|המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה|300x300px
אתרים עירוניים וממלכתיים: היכל המשפט באר שבע, בית משפט השלום, קריית הממשלה המחוזית, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, יד לבנים (באר שבע), פיקוד הדרום, מגן דוד אדום (מחוז דרום), בית הלוחם - מחוז דרום.
אתרים ומוסדות חשובים בסביבתה הקרובה של באר שבע: הקריה למחקר גרעיני, בסיס חיל האוויר חצרים, עיר הבה"דים, נאות חובב, באר משאבים, כלא באר שבע.
תרבות ואתרי בילוי
פסטיבלים
270px|ממוזער|בית המושל (מוזיאון הנגב לאמנות)
בבאר שבע מתקיימים מספר פסטיבלים, שהבולט ביניהם הוא פסטיבל סמילנסקי המתקיים משנת 2006, פסטיבל רחוב שנתי המתקיים ברחוב סמילנסקי במתחם העיר העתיקה. כמו כן, מתקיימים לילה לבן, פסטיבל הפרינג', פסטיבל הבירה, פסטיבל היין, שני במוזיאון ועוד.
אתרי טבע
פארק נחל באר שבע, נווה מדבר עירוני, פארק הילדים, פארק החייל האוסטרלי, פארק האגדות בבאר שבע, פארק הסופרים, פארק המשחקים רמות, פארק תנועות הנוער, פארק מרמלדה, נגב Zoo (נסגר ב-2022), מדבריום (נפתח ב-2023), שביל סובב באר שבע, מרכז חווידע טבע.
ספורט
אצטדיון טרנר, אולם הקונכייה, סקייטפארק באר שבע, בייק פארק באר שבע, המרכז לטניס, מועדון השחמט באר שבע, מוטור סיטי - פארק מוטורי הכולל מסלול מרוצים סגור באורך 2.1 ק"מ.
אתרים היסטוריים
אנדרטת חטיבת הנגב, בית אשל, באר אברהם, המסגד הגדול של באר שבע, בית הספר לילדי הבדואים, תחנת הרכבת הטורקית, בית הקברות הצבאי הבריטי, מצבת הזיכרון הטורקית, בית מרקחת הנגב, גשר הרכבת הטורקי.
אמנות
היכל התרבות, הספרייה העירונית, מרכז הצעירים, בית האומנים, הקונסרבטוריון העירוני, תיאטרון באר שבע, תיאטרון הפרינג', עשן הזמן, המשכן לאמנויות הבמה, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, להקת המחול קמע, בת-דור באר שבע, תזמורת כלי הנשיפה באר שבע, פורום באר שבע, המרכז לאמנויות באר שבע.
מוזיאונים
המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, מוזיאון הנגב לאמנות, המרכז להנצחת חיילי אנז"ק בבאר שבע, פארק קרסו למדע, לונדע, מוזיאון סטרומה.
בסביבת באר שבע
מוזיאון חיל האוויר, דרך הפסלים בחצרים, המוזיאון הפתוח עומר.
שכונות ואתרים
שכונות העיר
שמאל|ממוזער|250px|מדרחוב קרן קיימת לישראל
שמאל|ממוזער|210px|רחוב "הנוקם" לזכרו של שלום שוורצבארד
באר שבע התפתחה מתוך "העיר העתיקה" שנבנתה בשלהי התקופה העות'מאנית, והיום משמשת בעיקר לצורכי מסחר ותרבות. השכונה הראשונה שנבנתה אחרי מלחמת העצמאות היא שיכון דרום הצמודה לה מדרום. לאחר מכן נבנו רוב השכונות מצפון לעיר העתיקה, וניתנו להם שמות אלפביתיים לפי סדר הקמתן, משכונה א' ועד שכונה י"א (לא כולל ז',ח',י'). שכונה נוספת שנבנתה באותה תקופה היא נווה נוי שנמצאת מדרום לעיר העתיקה, מעבר לנחל באר שבע.
משנות ה-90 נוספו לשכונות אלה שכונת רמות, נווה זאב, נאות לון, נחל עשן ונחל בקע.
רובע החדשנות
ממוזער|שמאל|משרדי חברת Nvidia בעיר, אפריל 2023
רובע החדשנות משלב בין שכונות מגורים ותיקות (ג' וד') לבין אוניברסיטת בן-גוריון, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, פארק גב ים נגב שבו פועלות חברות היי-טק וקריית התקשוב של צה"ל.
אדריכלות
בעוד אדריכלות השיכון הציבורי של באר שבע בכללותה אינה ייחודית לעיר (מלבד השכונה ה' לדוגמה שלהלן), מבני הציבורי בעיר, מספר מבני מגורים ושכונה ה' לדוגמה מתייחדים באדריכלות ברוטליסטית. אדריכלות ששמה ניתן לה בהשראת המונח בטון חשוף בצרפתית béton brut. הכוונה מאחורי השם היא אדריכלות "של אמת" החושפת את תוכנה, את הסטרוקטורה שלה ואת חומריה. אדריכלות שייחודית למקום ולאנשים, ואינה תלויה באופנה.
בשנות השישים-שבעים נבנו בבאר שבע מבנים ברוטליסטיים רבים: בית העם, הוסטל לאקדמאים אלטשול, מרכז הנגב, קולנוע אורות, שכונה ה' לדוגמה (כולל שיכון רבע הקילומטר, בית כנסת הכיפה ועוד), מגדל המגירות, בית הפירמידה, השוק העירוני, בית העירייה, אנדרטת חטיבת הנגב, בתי פטיו משותפים בשכונה ב', מבני קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון (שלב א'), מעונות סטודנטים ג', הקונסרבטוריון, בית הכנסת הבבלי, בית יד לבנים, בית חולים ליולדות ומרכז מחקר בקמפוס סורוקה, בניין אשפוז מרכזי, אולם רפי ובניין ויילר ארנו בקמפוס סורוקה.
ממוזער|שמאל|מדרחוב ויילר ארנו
מבנים אלו, כולל מרקם השטיח והמבנים ההיקפיים של השכונה לדוגמה ייחודיים לבאר שבע, כיוון שהם שילבו בין האתיקה הברוטליסטית הבינלאומית לבין מרכיבים מקומיים ייחודיים המתייחסים לאדריכלות מדברית. הם הושפעו מאדריכלות ערבית מקומית הכוללת את האוהל, הקסבה והבית סביב החצר הפנימית, העמותה לקידום מורשת האדריכלות הברוטליסטית
מיסודם של אדר' ד"ר הדס שדר ואדר' עמרי עוז אמר, רואה בריכוז מבני איכותי זה אמצעי להתחדשות עירונית בבאר שבע ושמה לה כמטרה לקדם את ההכרה בבאר שבע כ"בירת הברוטליזם הישראלי".
300px|ממוזער|פארק סיאטל בבאר שבע הנקרא גם "גן סיאטל" על שם העיר התאומה סיאטל בארצות הברית
חינוך
250px|ממוזער|בניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
250px|ממוזער|בניין הקונסרבטוריון העירוני בתכנון האדריכל יעקב רכטר
250px|ממוזער|שמאל|עיריית באר שבע ממעוף הציפור
250px|ממוזער|שמאל|המשכן לאמנויות הבמה באר שבע ממעוף הציפור
250px|ממוזער|קמפוס באר שבע של המכללה האקדמית להנדסה בנגב
נכון לשנת 2011, בבאר שבע מתגוררים 31,813 תלמידים המתפרשים על 79 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בעיר. מספר התלמידים הממוצע לכיתה עומד על 25. על פי נתוני משרד החינוך, נכון ל-ה'תשע"ו אחוז הזכאים לבגרות בעיר עומד על 70.0%, ואחוז הנשירה מבתי הספר הוא 1.3%.
מוסדות להשכלה גבוהה
בבאר שבע פועלת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהיא אחת מתשע האוניברסיטאות בארץ. לאוניברסיטה יש קמפוסים גם בשדה בוקר ואילת. בבאר שבע יש גם קמפוס של האוניברסיטה הפתוחה. בנוסף, יש בעיר עוד מספר מוסדות להשכלה גבוהה:
המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, המכללה הטכנולוגית באר שבע, ישיבת ההסדר בית מוריה, מכללת קיי, המכללה למנהל, גודמן - בית ספר למשחק בנגב, המכון למחקר שימושי, מכללת עתיד אחת מתוך רשת מכללות עתיד.
תנועות נוער בעיר
מועצת הנוער - כפופה למועצת התלמידים והנוער הארצית, והיא הגוף המייצג והנבחר של כל בני ובנות הנוער בעיר. מועצת הנוער העירונית פועלת דרך מחלקת הנוער, למען גיבוש ושילוב בין בתי הספר דרך מועצות התלמידים, קידום תנועות וארגוני הנוער הפועלות בעיר ואחראית למסגרות פנאי משמעותיות לנוער.
איגי - ארגון נוער גאה - פעילות התנועה מתקיימת במרכז איגי בבאר שבע
אריאל - סניף בנות בשכונת רמות
בית"ר - פעילות התנועה מתקיימת בשכונה י"א
בנות בתיה - פעילות המתקיימת בעיקר בשבתות, בבתי הספר "בית יעקב".
עזרא - פעילות התנועה מתקיימת ב־3 סניפים בשכונת דרום, שכונה ה' ורמות.
בני עקיבא - פעילות התנועה פרוסה בשבעה סניפים בעיר: באר שבע מרכז, הנגב, רמות, שאול המלך (סניף של הקהילה האתיופית), נווה זאב, נחל עשן ושכונה ג'
הנוער הלאומי - סניף אחד בשכונה ב'
הנוער העובד והלומד - פעילות התנועה מתקיימת בחמישה קנים בעיר: קן בארי, קן ט',קן נווה זאב, קן רמות הרכס וקן י"א.
הצופים - פעילות התנועה מתרכזת בשלושה שבטים המונים מעל ל-500 חניכים: שבט "ניצני הנגב" (שנה"ב) בשכונת נווה זאב, שבט "יואב" בשכונת רמות-הרכס, ברחוב גד טדסקי 9 ושבט "אדם" שהוא השבט הדו לשוני הראשון בארץ ושוכן בשכונה ג'.
השומר הצעיר - פעילות התנועה מתקיימת בשני קנים: קן רמות וקן באר שבע מרכז
חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מימון - הפעילות מתקיימת במקומות שונים בעיר, המשרד נמצא בשכונת נחל עשן
חוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע - הפעילות מתקיימת במקומות שונים בעיר, המשרד נמצא בעיר העתיקה
כנפיים של קרמבו - פעילות בסניף באר שבע במתנ"ס מרגליות בשכונת דרום
מכבי צעיר - פעילות התנועה מתקיימת בשני סניפים: סניף רמות וסניף נווה נוי
נוע"ם - פעילות התנועה מתקיימת בסניף בשכונה ט'
נוער חובב תנ"ך - פעילות הארגון במחוז דרום מתקיימת בשכונה ה'.
מש"צים - מדריכי של"ח צעירים
מנהיגות מדעית - התוכנית למנהיגות מדעית משלבת לימוד מדעי יחד עם עידוד מנהיגות חברתית ויצירת בסיס איתן להכנסתם של בני נוער רבים ללימודי מדעים פיזיקה ואסטרונומיה תוך העצמה אישית וחברתית. תלמידי כיתות י' – יב' בעלי יכולות למידה ומוטיבציה גבוהה, מדריכים תלמידים מבתי הספר היסודיים בנושאי מדע שונים בשילוב פעילות חברתית חווייתית. בתחומים פיזיקה ואסטרונומיה מתקיימת הפעילות בשיתוף מרכז אילן רמון.
תחבורה
תשתיות כבישים בין עירוניים
250px|ממוזער|גשר הצינורות בפארק נחל באר-שבע
250px|ממוזער|שמאל|פרישת השדרות המרכזיות בתוך באר שבע
250px|ממוזער|התחנה המרכזית של באר שבע
250px|ממוזער|תחנת הרכבת באר שבע מרכז
את באר שבע חוצים מספר נתיבי תחבורה עיקריים.כביש 40 / כביש 406בעבר חצה כביש 40 את העיר באר שבע מדרום לצפון, אך עם סלילת כביש עוקף באר שבע שונה מספרו של קטע הדרך שבין צומת גורל לצומת הנוקדים (הקטע אותו עוקף כביש עוקף באר שבע) לכביש 406. כביש 406 מהווה כיום את הכניסה הצפונית והמרכזית ביותר אל העיר. התוואי שלו עבר בדרך הנשיאים (היום שדרות רגר) בסיומן של שדרות רגר ועם מפגשו עם שדרות דוד טוביהו אשר בתוואי שלו עובר כביש 25. מתאחדים שני התוואים דרומה אל שדרות חכם עד שהם נפרדים; בצומת שבין שדרות חכם, יגאל אלון ודרך אילת. ממשיך כביש 25 אל דרך יגאל אלון וכביש 406 לכיוון דרך אילת.
כביש 25כביש 25 נכנס אל באר שבע מכיוון צפון מערב. בעבר, עד אשר נסלל מקטע באר שבע-בית קמה, כניסה זו הייתה הכניסה הראשית אל העיר. כיום כניסה זו מהווה את היציאה לערים אופקים נתיבות, שדרות, אשקלון ועוד יישובים הממוקמים צפון מערבית לבאר שבע. כביש 25 ממשיך עם שדרות דוד טוביהו עד איחודו עם כביש 406 לאחר היפרדותם הוא ממשיך דרום מזרחה לכיוון דימונה ומשם עד לצומת הערבה בו הוא נפגש עם כביש 90 (כביש הערבה).
כביש 60כביש 60, הקרוי בעיר "דרך חברון", יוצא מבאר שבע מכיוון צפון מזרח אל חברון ומשם לירושלים. על אף היותו הדרך הקצרה ביותר מבאר שבע אל ירושלים, אין בו נוסעים רבים מפני שהוא עובר בהר, אינו מפותח ובמיוחד בגלל היותו בתחום הגדה המערבית ובחלק ממקטעי הדרך אף חוצה יישובים פלסטיניים.
כביש זה מהווה גם את היציאה מבאר שבע לכיוון ערד וישובים הממוקמים צפון מזרחית לבאר שבע כמו עומר ומיתר.
כביש 2375כביש זה עובר בתוואי הדרך של שדרות ג'ו אלון ומשם יוצא מהעיר ביציאה צדדית לכיוון חצרים ובסיס חצרים.
כיכרות באר שבע
בבאר שבע ישנם למעלה מ-250 מעגלי תנועה או בלשון העם כיכרות, כשמרביתם כוללים פיתוח מושקע. לכ-50 מעגלי תנועה אלה יש שם ייחודי והם מקושטים באלמנטים מעוצבים (פסל, מזרקה או גינון מושקע), על ידי אמנים ידועי שם (כיכר הסוסים של מנשה קדישמן, כיכר הטפטפת של ג'רמי לנגפורד). חלק מהכיכרות מנציחות אנשים ידועים, ארגונים בינלאומיים ומקומיים וחלק מציינות אירועים חשובים ומשמשות כאנדרטה. חלק הן כיכרות על שם הערים התאומות של באר שבע וחלק מהכיכרות הן מיזמי מים כמו מזרקה והן חלק ממיזם נווה מדבר עירוני.
כיכרות ידועות הן: כיכר אילן רמון, מטוס פנטום בקרבת בית הספר הטכני של חיל האוויר, כיכר האלופים בסמוך לאולם הקונכייה ובקרבה לאצטדיון טרנר שבו משחקת הפועל באר שבע, כיכר השחמט על שם אליהו לבנט, כיכר ארציאלי (הנבל) בסמוך לקונסרבטוריון העירוני ולהמשכן לאמנויות הבמה באר שבע, כיכר אוסקר לוי (המכללות) נמצאת בין המכללה הטכנולוגית לבין המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון.
רחובות עיקריים ופריסת הרחובות
רחובות העיר העתיקה, נסללו בידי הטורקים בשתי וערב. מדינת ישראל המשיכה דפוס זה רק בשכונה נוספת - שכונת דרום - וגם זאת לא במדויק. שאר שכונות העיר נבנו, כל אחת, כשלעצמה והרחובות בה תוכננו לפי הטופוגרפיה או גורמים אחרים. ישנם מספר רחובות ראשיים שמקשרים את השכונות. חלקם חוצים את העיר וחלקם יוצרים מעין כבישי טבעת.
שדרות רגר (לשעבר הנשיאים) הן למעשה המשכו של כביש 406. הן חוצות את רוב העיר החדשה ומגיעות עד לעיר העתיקה. שדרות אלו עוברות ליד מוסדות ציבור רבים וחשובים.
שדרות טוביהו הן המשכו של כביש 25. הן חוצות את העיר ממרכזה במערב עד לקצה הדרום מזרחי שלה.
דרך ג'ו אלון היא המשכו של כביש 3557 אל תוך העיר, כמעט עד לעיר העתיקה.
שדרות אליהו נאווי וחלק מדרך חברון, הם המשכו של כביש 60, בקטע שהוא בתוך העיר.
קטע דרך זה מהווה גם חלק מכביש הטבעת, יחד עם שדרות נפתלי הרץ אימבר, שדרות יגאל ידין, דרך מצדה, קטע משגרות רגר ושדרות דוד בן-גוריון.
קטע דרך זה, יחד עם שדרות נפתלי הרץ אימבר וחלק מדרך ג'ו אלון, מהווים חלק מכביש הטבעת החיצוני, יחד עם דרך אילן רמון, רחוב האצ"ל, רחוב הצדיק מירושלים ודרך אביגדור אביטל.
רחובות בולטים נוספים:
מדרחוב קרן קיימת לישראל, שבעיר העתיקה
הרמב"ם
שדרות שז"ר
רחוב יוהנה ז'בוטינסקי
אוטובוסים
במרכז העיר מצויה התחנה המרכזית, המשרתת את תחבורת האוטובוסים הבין עירוניים מאילת ועד כרמיאל.
עד 2003 פעלה בעיר חברת תחבורה עירונית בבעלות העירייה. בשנה שירותי התחבורה בעיר הופרטו, ובמכרז להפעלת הקווים בעיר זכתה חברת האוטובוסים מטרודן שהוקמה לשם כך.
החל מ-25 בנובמבר 2016 החליפה אותה חברת דן באר שבע, שלראשונה בישראל מפעילה את כל הקווים ללא תשלום לנהג, אלא רק על ידי מכשירים אוטומטיים לתיקוף.
בסוף 2021 נכנסו לפעילות 15 אוטובוסים מפרקיים תוצרת חברת סולאריס הפולנית, זאת במטרה לתת מענה לקו 12 שהוא העמוס ביותר. בסביבות יולי 2022 נכנס לפעילות הייגר גט"ד נמוך רצפה.
רכבת
בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת באר שבע – מרכז, הסמוכה לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיר ותחנת הרכבת באר שבע – צפון / אוניברסיטה, בקרבת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמו כן, העיר מקושרת במסילות ברזל לארבעה כיוונים:
לכיוון מרכז הארץ דרך קריית גת - פרויקט שדרוג מסילת הדרום שהסתיים בשנת 2012 קיצר את זמן הנסיעה ברכבת מבאר שבע למרכז הארץ וכן איפשר את הגדלת מספר הרכבות הפועלות בקו.
לכיוון מרכז הארץ דרך אשקלון, גם כן במסילה כפולה.
לדימונה במסילה חד כיוונית
לרכבות משא בלבד, קיימת גם מסילה לנאות חובב
בשנת 2016 הוכרז על תחילת התכנון של הרכבת הקלה של באר שבע.
ספורט
בעיר קיימים מועדוני ספורט: הפועל באר שבע, הפועל באר שבע כדורסל, מכבי באר שבע, מועדון ספורט באר שבע ואס"א באר שבע.
בעיר אצטדיון טרנר המכיל 16,126 מקומות ישיבה מקורים, שנחנך בספטמבר 2015, ובו משחקת הפועל באר שבע. האצטדיון הוא חלק מ"קריית ספורט" הממוקמת בצפונה של העיר ושכוללת גם את אולם הקונכייה - היכל ספורט רב תכליתי בן 3,000 מקומות, מתחם מגרשי אימונים ומרכז נופש וספורט. בעיר שכן אצטדיון וסרמיל, שהכיל 13,000 מקומות ישיבה ונהרס בשנת 2019.
250px|ממוזער|שמאל|הסקייטפארק, ספטמבר 2013
באוגוסט 2013 נחנך סקייטפארק באר שבע לגולשי סקייטבורד ורולרבליידס, בעלות של כ-7.5 מיליון ש"ח, על שטח של כ-2800 מ"ר אליו מצטרף מתחם בייק פארק באר שבע שהוקם בשנת 2018 לרוכבי אופניים על שטח של כ-5 דונם, הכולל בתוכו רחבת החלקה בגודל 2,000 מ"ר עם שלל מסלולים לפיתוח מיומנויות רכיבה וביחד זהו המתחם הגדול בישראל.
אתלטיקה
בשנת 1953 התקיים מרוץ שליחים הראשון בבאר שבע, 7x1000 מטר מבאר שבע לקיבוץ חצרים ובאר שבע זכתה בגביע. מועדון הפועל באר שבע באתלטיקה נוסד בשנת 1962 ובשנת 1966 הוכשר מסלול הריצה הראשון באצטדיון העירוני. המועדון הביא לעיר הישגים רבים. האתלטים הבולטים היו: חנה שזיפי, אלופה ושיאנית ישראל ואסיה בריצות ל-800 ול-1500 מטר, שאול לדני, שיאן עולם בהליכה תחרותית, נחשב לבכיר ההלכים בישראל בכל הזמנים, רבקה קוגמן, אלופת ישראל בריצות ל-100 מטר ול-200 מטר. בשנות ה-80 זכה באליפות ישראל יוסי גולינסקי בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת. בשנת 1986 הוקמה קבוצת מכבי באר שבע באתלטיקה. האתלטים הבולטים היו: שגית סגל, אלופת ישראל בהדיפת כדור ברזל ועופר גרשון, אלוף ישראל בזריקת דיסקוס. מועדון אתלטיקה מכבי בני הנגב באר שבע, הוקם בעיר דימונה בשם מכבי בני הנגב דימונה וכלל ספורטאים מדימונה, מיתר, להבים, ירוחם ובאר שבע. בשנת 2001 נדד המועדון לבאר שבע והפך למרכז הפעילות של האתלטיקה בבאר שבע והדרום עד כה (2012). המועדון מתמחה במקצועות הזריקה והדיפה ומרבית אלופי ישראל ושיאני ישראל משתייכים למועדון: סיוון ג'אן, יבגניה זבולוטני, איתמר לוי, ויקטור זגינאיקו ועשהאל ארד, בריצות: אנסטסיה קירילוב, טטיאנה אדמנקו.
היאבקות
באר שבע זכתה באלופי ישראל רבים בענף היאבקות. כבר בשנות ה-60 זכה ג'קי אזולאי מספר רב של פעמים באליפות ישראל בהיאבקות. הענף בבאר שבע זכה בהישגים בינלאומיים עם הגעתו של המאמן דוד נטיס בשנת 1975. בשנות ה-80 שלטה הפועל באר שבע בענף בישראל באופן מוחלט. הבולטים במתאבקים היו: מוריס ציציאשווילי, אלוף העולם לקדטים (1981), בני מגרילישווילי, סגן אלוף העולם לקדטים (1982), משה בן-סימון, סגן אלוף עולם לקדטים (1983), מאור צחנסקי, אלוף העולם לקדטים (1985), אליהו חריטון, אלוף המכביה (1988), אבן ברנשטיין מקום תשיעי באולימפיאדת סיאול (1988), גיל חננשווילי רביעי באליפות העולם (1987), גיורא איבשין - שני באליפות העולם (1987), אריק מנדיל סגן אלוף עולם לקדטים (1989) וגוצ'ה ציציאשווילי אלוף עולם (2003), מקום חמישי באולימפיאדת אטלנטה (1996) ומקום שישי באולימפיאדת סידני (2000).
ג'ודו
בסוף שנות ה-60, הקים מוריס סמדג'ה את מועדון הג'ודו הראשון בבאר שבע. המועדון פעל בבית הפועל בשכונה ב' ואחר כך עבר למועדון "נירים" בשכונה ד'. בנו, אורן, זכה במדליית ארד אולימפית (ברצלונה 1992), והיה לספורטאי הישראלי השני שזוכה במדליה אולימפית. המועדון מוציא אלופות ואלופי ישראל רבים, ביניהם משה פונטי שהשתתף במשחקים האולימפיים (לוס אנג'לס 1984), מאמן נבחרת ישראל, יושב ראש איגוד הג'ודו בישראל וחבר הדירקטוריון ובהנהלת איגוד הג'ודו האירופי.
התעמלות
שנות ה-70 זכו מתעמלים מקבוצת הפועל באר שבע באליפויות ישראל בהדרכת יהודה קפלן. רון קפלן השתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992) ובאליפויות עולם בהתעמלות. מאיר חסקו ועוזי רחמים השתתפו אף הם באליפויות עולם בהתעמלות.
כדורגל
בשנת 1949 הוקמה קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. הקבוצה זכתה חמש פעמים באליפות ישראל (1975, 1976, 2016, 2017 ו-2018) שלוש פעמים בגביע המדינה (1997, 2020 ו-2022), בארבעה גביעי טוטו (שלושה לליגת העל ואחד לליגה הלאומית) וארבע פעמים בגביע אלוף האלופים.
קבוצות נוספות בבאר שבע הן מכבי באר שבע ומועדון ספורט באר שבע (לשעבר בית"ר באר שבע) המשחקות בליגות הנמוכות.
כדורסל
קבוצת הכדורסל גברים של הפועל באר שבע משחקת בליגת העל בכדורסל. הפועל באר שבע אסא משחקת בליגה ב' נגב.
קבוצת אס"א באר שבע היא קבוצת הנשים של העיר, משחקת בליגה ארצית דרום ובליגת המכללות.
שחייה
בשנת 1978 הוקם בבאר שבע מועדון השחייה הפועל באר שבע שפעל עד שנת 1982. פעילותו חודשה בשנת 1987. המועדון לא זכה להישגים ארציים משמעותיים, אך מספר שחיינים שהתחילו את דרכם במועדון, קבעו שיאים ישראלים וזכו באליפויות ישראל בשחייה, כששחו במועדונים אחרים. בין שחיינים אלה ניתן למנות את ברק עטר, שימש קפטן נבחרת ישראל בשחייה בשנים 1992-1989, שקד זרוצקי ואנפיסה חסדן.
בבאר שבע מתקיימת ליגה למקומות עבודה בשחייה, משנת 2000 למאסטרס (שחיינים מבוגרים שאינם מקצועניים).
שחמט
בבאר שבע קיים מועדון שחמט גדול, שהוקם בשנת 1973 על ידי אליהו לבנט. המועדון נחשב לאחד ממועדוני השחמט הטובים בישראל. המועדון זכה באליפויות ישראל רבות וייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. במועדון משחקים 8 רבי-אמנים (האחוז הגבוה ביותר של רבי אמנים לנפש בעולם). רבי-האמנים נכון לעונת הליגה ב-2013 הם: אלון גרינפלד, אלכסנדר חוזמן, מיכאל רויז, מקסים רודשטיין, יבגני פוסטני, תמיר נבאתי, איליה חמלניקר ומרק צייטלין. בשנת 2005 אירחה העיר את "מונדיאל השחמט", גמר הגביע העולמי לנבחרות.
באר שבע היא העיר בעלת המספר הגבוה ביותר בעולם של מאסטרים בשחמט, ביחס לאוכלוסיית העיר.
ענפים נוספים
בעיר פעילה אגודת הטניס שולחן הגדולה בישראל, הפועל "חובטי אריה" באר שבע. האגודה הוקמה בשנת 1973 והיא מיוצגת בליגות הגברים, הנשים והנוער על ידי 17 קבוצות תחרותיות. שחקני האגודה משתייכים באופן קבוע לסגלי נבחרות ישראל ומייצגים את ישראל באליפויות אירופה ואליפויות העולם.
באר-שבע בלאק סווארם משחקת בליגת הפוטבול הישראלית. קבוצת הבייסבול המקומית היא באר שבע ברייבס. אס"א קאמלס היא הקבוצה המקומית ברוגבי.
קבוצת לקרוס באר שבע היא הקבוצה המובילה בישראל בענף זה. הקבוצה זכתה באליפות המדינה לגברים בשנים 2016 ו-2017. אס"א בן-גוריון באר שבע היא הקבוצה המקומית בכדוריד.
ראשי העירייה
ערים תאומות
250px|ממוזער|שלט הכניסה לפארק גן סיאטל
250px|ממוזער|פארק סיאטל בבאר שבע הנקרא גם "גן סיאטל" על שם העיר התאומה סיאטל
לבאר שבע יש קשרים עם 13 ערים תאומות ומחוז אחד ברחבי העולם:
הערים אדיס אבבה, אוני, וופרטל, ליון, מונטריאול וקלוז'-נאפוקה, מונצחות בכיכרות ברחבי העיר. רובן נמצאות בשדרות הערים התאומות ובקרבתו.
מרכז|ממוזער|750px|באר שבע בלילה
מרכז|ממוזער|750px|מראה העיר מתל באר שבע
centre|ממוזער|750x750px|באר-שבע בלילה
מרכז|ממוזער|750px|שכונות העיר החדשות מאנדרטת חטיבת הנגב
לקריאה נוספת
זאב וילנאי, באר שבע - עיר אבות ובנים, ירושלים: הוצאת אריאל, תשכ"ז, (מהדורה שנייה) תשמ"ב.
יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר שבע, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1979.
איתן כהן, באר שבע - העיר הרביעית, הוצאת כרמל, 2006
(פרק נבחר)
משה גבעתי, בדרך המדבר והאש- תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 214–232.
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי באר שבע - ציר זמן קהילתי המציג את התפתחות העיר
מפת העיר באר שבע
קרן באר שבע לפיתוח
צילומי אוויר של באר שבע באתר מקראות גדולות הכתר
סרטון המיתוג של באר שבע, יום העצמאות 2013. מתוך ערוץ היוטיוב של עיריית באר שבע
תיירות בבאר שבע - מתוך אתר מדרשת שדה בוקר
מבנים ואתרי התיישבות היסטוריים בבאר שבע - מתוך אתר המועצה לשימור אתרים, באר שבע והדרום
איתי כ"ץ, איך זה לגור בתוך ניסוי בארכיטקטורה?, כתבה מצולמת על אייקונים אדריכליים שנבנו בבאר שבע בשנות ה-50 וה-60. באתר xnet, 15 במרץ 2012
אלי אשד ההיסטוריה הסודית של באר שבע יְקוּם תַּרְבּוּת. 28 במאי 2013
אילן גל-פאר, יש מאין במדבר - 120 שנה לבאר שבע, מגזין סגולה להיסטוריה וידיעת הארץ, סיוון תש"ף, יוני 2020
צילום אווירי של באר שבע בדילוגי זמן על פני 37 שנים (1984 עד 2020), באתר Google Earth
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: ערים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1900
ביר א-סבע
קטגוריה:אתרי ספר בראשית
קטגוריה:נחלת שבט שמעון
קטגוריה:יישובי המקרא
קטגוריה:פורום ה-15
קטגוריה:בארות במקרא
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:ערים במחוז הדרום
| 2024-10-17T10:59:19
|
קרנף צמרירי
|
קרנף צמרירי (שם מדעי: Coelodonta), הידוע גם כקרנף צמרי וקרנף שעיר הוא סוג קדום במשפחת הקרנפיים. יצור זה חי באירואסיה, בעידן הקרח האחרון, בתקופת הפליסטוקן.
מאפיינים
לקרנף זה היה גוף אדיר ממדים: גובהו היה כ-2 מטרים, אורכו כ-3 מטרים וחצי ומשקלו כ-2–3 טון. פרוותו העבה הגנה עליו מהאקלים העוין של הטונדרה. היו לו זוג קרניים גדולות באורך כמטר וחצי. הוא ניצוד על ידי האדם הקדמון לפני 30,000 שנה, ועדויות לכך נראות כיום במערות בצרפת. גילויים ארכאולוגים חדשים מראים כי התקיימה אוכלוסיית קרנפים צמריריים בסיביר עוד בשנת 8,000 לפני הספירה.
הקרוב החי בעל הקשר האבולוציוני הקרוב אליו ביותר הוא הסוג דיצרורינוס, בו המין קרנף סומטרה. סוג נוסף בעל שיער שקרוב אליו, אך נכחד, הוא הסטפנורינוס שהתקיים ברחבי אירואסיה, ועצמות של אחד ממיניו נמצאו אף באתרים ארכאולוגיים בארץ ישראל.
הקרנף הצמרירי הופיע באירואסיה לפני כ-3.5 מיליון שנה ונכחד לפני כ-10,000 שנה. ישנה מחלוקת האם הוכחד עקב התחממות האקלים או עקב ציד-יתר של האדם. טווח הזמן הארוך בו שרד הסוג, שהתאפיין אף בטמפרטורות קיצוניות יותר מאלו ששררו בזמן הכחדתו, מרמזים כי דווקא חדירת האדם הקדמון לאזורי מחייתו והציד שחולל בו משך עשרות אלפי שנים לפחות, הם הגורם המכריע שגרם לצמצום באוכלוסייתו מעבר ליכולת הריבוי הטבעי ועד להכחדתו המלאה מכל אזורי מחייתו.
מיני הסוג
Coelodonta antiquitatis Blumenbach, 1799
Coelodonta nihowanensis Chow, 1978
Coelodonta thibetana Deng, et al., 2011
Coelodonta tologoijensis Beliajeva, 1966
בתרבות
קרנף זה הופיע בסדרות "ללכת עם חיות" ו"ענקי עידן הקרח" ובמשחק "Jurassic World: Alive".
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קרנפיים פרהיסטוריים
קטגוריה:מגה-פאונה של הפלייסטוקן באירואסיה
קטגוריה:יונקים שחיו בפלייסטוקן באירופה
קטגוריה:מפריטי פרסה שחיו בפלייסטוקן
קטגוריה:מאובני טקסונים שתוארו ב-1831
| 2024-10-06T07:38:32
|
מלוכה
|
REDIRECT מונרכיה
| 2010-11-13T17:35:25
|
מונארכיה
|
REDIRECT מונרכיה
| 2004-06-23T06:42:08
|
דביבון מצוי
|
דביבון מצוי או רָקוּן רַחֲצָן או דביבון רוחץ (שם מדעי: Procyon lotor) הוא מין בסוג דביבון, שמצוי באמריקה. הדביבון המצוי הוא מין הראקון הנפוץ ביותר בצפון אמריקה. מקום המחיה המועדף עבור הדביבון המצוי הוא יערות בקרבת המים, אך הוא חי גם באדמות מעובדות, אזורי ערים ופרברים. בעבר דביבון גוואדלופ, נחשב מין בפני עצמו, אבל מחקרים עדכניים מראים שהוא בעצם תת-מין של הדביבון המצוי.
מאפייני המין
על אף שידועים מקרים של דביבונים מצויים שחיו בשבי יותר מ-20 שנים, בדרך כלל הם חיים 1.8–3.1 שנים. פרט יכול לשקול בין 5 ל-26 ק"ג. בפניו סביב עיניו יש צבעים שחורים. הוא בעל זנב עבה עם טבעות כהות ובהירות לסירוגין (5–7 טבעות שחורות). צבע פרוותו של הדביבון המצוי הוא תערובת של אפור, חום ושחור. במקרים נדירים הדביבון המצוי יכול להיות לבקן. אורך גופו 40–70 ס"מ ואורך זנבו 24–26.5 ס"מ.
ההזדווגות בדרך כלל מתרחשת בינואר או בפברואר (משך ההריון בין 60–70 יום), והנקבה ממליטה 4–7 גורים באפריל או במאי (משתנה בהתאם לאקלים). דביבונים מתגוררים בדרך כלל בעצים חלולים, מאורות קרקע או במערות. הזכר אינו משתתף בגידול הגורים. לקראת סוף הקיץ הגורים נגמלים מיניקה ומתחילים להאכיל את עצמם.
הדביבון המצוי פעיל בדרך כלל בלילה. הוא אוכל-כול. תזונתו מורכבת מכ-40% חסרי חוליות, 33% צמחים (למשל גרגרים) ו-27% בעלי חוליות. פירוש המילה lotor בשמו הלטיני היא "רוחץ". הדביבון המצוי נודע כ"רוחץ" את מזונו לפני אכילתו, אך הוא לא באמת רוחץ אותו, אלא המים עוזרים לו להרגיש את המזון (ישנם חוקרים הטוענים כי התנהגות זאת נובעת מכך שלפני אלפי שנים הדביבון היה רוחץ את הצפרדעים הרעילות שאכל במים כדי שייצא מהן הרעל, ובמשך השנים התחיל לרחוץ כל מזון מתוך אינסטינקטים).
בתקופות של חורף קשה הוא עשוי לישון במשך תקופות ממושכות, אך לא לישון שנת חורף.
בריאות
הדביבונים יכולים לחלות בכלבת, ולהדביק בני אדם על ידי נשיכות. בשנת 2021, מתוך 3,663 בעלי חיים שדווחו כחולים בכלבת בארצות הברית, כ-28% היו דביבונים.
דביבונים סובלים מפטוגנים נוספים, כגון נגיף הפארוו הכלבי, כלבלבת, וסוגים של תולעים נימיות (Baylisascaris procyonis).
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:ראקוניים
קטגוריה:פארק לאומי ילוסטון: בעלי חיים
קטגוריה:בעלי חיים ביערות ממוזגים באמריקה הצפונית
קטגוריה:מקסיקו: יונקים
קטגוריה:קנדה: יונקים
קטגוריה:אוכלי נבלות
קטגוריה:ארצות הברית: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-09-19T11:42:02
|
דן חמיצר
|
ממוזער|250px|דן חמיצר ובנו, גיורא חמיצר
דן חמיצר (נולד ב-21 בינואר 1947) הוא חידונאי, טייס, אמן, סופר ואיש חינוך ישראלי.
ביוגרפיה
דן חמיצר נולד בירושלים, גדל ברמת גן, וכיום הוא תושב עין הוד. אביו, , נהרג במלחמת העצמאות בקרב על ניצנים, סבו היה הרופא והפסל רפאל חמיצר. בנו הוא יוצר הטלוויזיה גיורא חמיצר, אחיהם של אמיר חמיצר ועימי חמיצר.
בשירותו הצבאי היה חמיצר טייס מסוקים. אחרי שחרורו מצה"ל היה קברניט בחברת התעופה "ארקיע" ומחלוצי ענף התעופה הזעירה בישראל.
במקביל לעיסוקו כטייס, היה חמיצר בעל טור בכמה כתבי עת, ובהם מוניטין, כותרת ראשית וצומת השרון, וכן בעיתונים בולטים: דבר, הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב. חמיצר מצא את דרכו גם לעיתונות המשודרת, והיה מגיש בגלי צה"ל ומנחה בטלוויזיה הכללית. כחלק מעיסוקיו העיתונאיים היה שותף לזאב ענר בהפקת מאות משחקי "מחפשים את המטמון" ברחבי הארץ.
לחמיצר תואר שני במדעי החברה מאוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר שלו (משנת 1978), במסגרת החוג ללימודי עבודה, עסקה בהשפעת גורמים סביבתיים ואנושיים על שגיאות טייסים, ונחשבה לפורצת דרך בחשיפתם ובהבנתם של תהליכים, עד אז חסויים, בתא הטייס.
כחידונאי
250px|ממוזער| ממשק הפעלה של חמיצר חידון צה"ל
את עיקר פרסומו קנה חמיצר בתוכנית הרדיו של רזי ברקאי ושלי יחימוביץ', "הכל דיבורים". התוכנית שודרה מדי יום ברשת ב', ולחמיצר הייתה בה פינה יומית בשם "חידת חמיצר". המדובר בסוג חדש של חידות, הנשענות על דמיון ואסוציאציה ולא רק על ידע. החידה הייתה קשה לפיצוח, וכדי לפתור אותה היה צורך "להיכנס לראש" של חמיצר ולזהות את האסוציאציות הפרטיות שלו. הפרס המצטבר לפותר החידה עלה מדי יום והגיע לסכומים גבוהים ביותר, עובדה שמשכה האזנה עצומה בניסיון לעלות לשידור כדי לפתור את החידה ולזכות בפרס. בשבע שנותיה העלתה את אחוזי ההאזנה של התוכנית לאחד מן הגבוהים בתולדות הרדיו – 17%. בהמשך ובמקביל, עבר חמיצר לפיתוח והפקת חידות וחידונים בטלוויזיה, ובהם "אוצר הנגב", "ימי עדן בגליל", "יובל למדינה", "אוצרות מאה שנות ציונות", "מטמון המונדיאל" ו"חג מטמון ה-60".
חמיצר חזר לרדיו ב-2004 עם חידה חדשה בשם "משפט חמיצר", שהציבה את הפרס הגבוה ביותר בתולדות החידות: 340 אלף ש"ח לפותר יחיד. ב-2009 הפיק חמיצר את "מטמון ה-VOD" ב-HOT. בשנת 2010 הפיק את "מטמון 100 שנות הקיבוץ" וב-2011 את "חידון צה"ל החדש".
בשנת 2018 הפיק משחק ארצי בשמורות טבע על שביל ישראל.
וגם את "בעקבות חמיצר ואוצרות 70 שנות משטרת ישראל". ובשנת 2019 הפיק התמודדות ארצית על תולדות הכנסת.
"חידת חמיצר" היא חידה הנשענת על שיטת קידוד מקורית ובלעדית שהייתה למושג לאומי – כלי הנעה שמפעיל מדי שנה מאות אלפים מתושבי המדינה.
השורש "חמיצר" נכנס לסלנג של השפה העברית ומוטה בשלל צורות על מנת לתאר חידות מתוחכמות במיוחד. L
על בסיס רעיונותיו ותוכניותיו של חמיצר הוקמה ב-1998 בגרמניה וארצות הברית החברה TREASURACE inc. שעסקה בפיתוח הפעלות ומשחקי רשת.
חמיצר בחינוך
250px|ממוזער|תעודת גמר לקורס החידות
מה שהחל כחידה יומית ברדיו שהניעה מדי יום מאות אלפים לכוונם של מאגרי מידע, ספריות, קבוצות חקר, בניית כלים מקוריים ותצפיות בחיפוש הפתרונים – יצרה שלל מגוון של תשובות יצירתיות שהביאו את חמיצר למחשבה להעתיק את הדינמיקה לשדות מערכות החינוך, הלימוד וההדרכה.
חמיצר פיתח את "שיטת הלימוד באמצעות חיד"א" – חידת דמיון אסוציאטיבי – כחלק מתוכניות הלימודים בבתי הספר בישראל. בעשורים האחרונים הופעלו מעל חצי מיליון תלמידים בשלל מיזמים שבסיסם חידת הדמיון של חמיצר.
חמיצר מתייחס לחידות כשיטה לפיתוח חשיבה המצאתית. את מטרת השיטה מסביר דן חמיצר כך: .
בעשור השני של המאה ה-21 בנה חמיצר, בשיתוף מכללת סמינר הקיבוצים והסתדרות המורים את "מאגר החידות הלאומי", המאפשר לכל איש חינוך בישראל להפעיל את תלמידיו באמצעות קבלת חידות דמיון בכל נושא ובכל רמה שיבחר.
מיזמי חינוך
דוגמאות ממיזמי חינוך והדרכה שנבנו בשיטת חמיצר:
מיזם ראשון מסוגו שמאפשר לכל מורה לבחור ולקבל חידות דמיון להפעלת תלמידיו עלה לאוויר ב-2015.
מיזם ארצי שנתי שמניע תלמידי מערכות החינוך בישראל להכיר בחשיבות אורח חיים בריא במטרה לשמור על בריאות הלב בדרך משחקית, בלתי אמצעית, בעברית וערבית.
כלי מקורי שמופעל מ-2015 במרחב העיר חיפה, לחיבור התלמידים וההורים אל שכונתם, קהילתם, עברם ומערכות החינוך באזורם. (מגרש עברית וערבית).
הפעלה ארצית של תלמידי ישראל במטרה להנחיל את מורשת מנהיגי המדינה שהלכו לעולמם. 2018-2013.
מיזם ארצי לחיכוך וחיבור כלל ילדי מערכות החינוך בישראל במורשת יהדות אתיופיה.
הפצת מורשת תנועת העבודה, הגותה ומנהיגיה. מכללת בית ברל והכנסת, 2012
עדכון חידון צה"ל הקלאסי לכדי מיזם אינטרנטי חדשני שנועד לקרב כל חייל להתמודדות על ערכים, מורשת ואיכות הסביבה, 2010.
משחק דמוי מונופול, לטובת ילדי מערכת החינוך, להטמעת חשיבות ידיעת השפה העברית והשימוש הרהוט בה. 2009, משרד החינוך.
הפעלה שנתית בתקופה 2013–2015 של ילדי אילת ללימוד מורשת עירם ועברה.
כלי חדשני להטמעת תוכני מקצוע הסוציולוגיה לבתי ספר תיכוניים, 2013–2015
תחרות ארצית לחיכוך ילדי ישראל במרכזיות העליות לישראל וחשיבותה של הקליטה הנכונה של תלמידים עולים בחברה. 2016 – משרד החינוך.
"אורידע" 2018 – הפעלת ילדי אור יהודה בהתמודדות על חיכוך בתולדות עירם, אנשיה ועברה.
ה"עתלידע" 2019– הפעלת תושבי עתלית להכרת יישובם ועברם.
מיזם Sybermaze התמודדות עובדי חברות על הטמעת ידע על סיכוני סייבר בשיתוף חברת "קונסינטה".
"אוצרות שביל הבנים" 2022 התמודדות ארצית על מורשת העדה הדרוזית.
עיסוק באמנות ואיכות הסביבה
כפעיל סביבתי הפיק חמיצר שורה של פרויקטים שנועדו לקדם את איכות הסביבה בישראל, ובהם "שורת הפראיירים" ו"מדינת הזבל". מיזמים אלה נועדו בעיקרם להמחיש את הרס נופי ישראל בידי תושביה ופרנסיה.
בשנת 2019 יזם חמיצר את הקמת חברת SAVEZ– סטארט-אפ שנועד לייצר ולמסד, באמצעות הרשתות החברתיות, מכרה פליטות פחמן דו- חמצני חדשני. המיזם נבנה לשמש כלי בידי דור צעירי העולם במאבקם הגורלי בהתחממות כדור הארץ.
חמיצר, תושב כפר האמנים עין הוד, פעיל בתחומי האומנות הפלסטית הקונספטואלית ומציג מיצירותיו בפיסול סביבתי ברחבי ישראל, בתערוכות רבות, בגלריות ומוזיאונים.
ספריו
ספר החידות של חמיצר - מהאיטלקיה הממונעת ועד לאצבע העיראקית (כתר ספרים 1992)
פנטה ריי - חללים בארגז של סבתא (הוצאת זמורה ביתן, 1998) - ספר אישי על אביו,
ספרי ילדים
חידני בממלכת החיות (הוצאת מטר, 2009)
חידני פוגש חברים (הוצאת מטר, 2010)
חידני שומר על הסביבה (הוצאת מטר, 2011)
ספרי שירה
מבנה מכונס (1993) – כולל גם שירים מעזבונו של חברו, קברניט ארקיע טריגוה (טריג) מסינג, (1923–1989)
נחיתת אונס (1997) – חלק מן השירים בספר בוצעו על ידי הזמר דודו אלהרר בתקליט משנת 1998
אשת, 2008
לקריאה נוספת
נועה שקד, מה טמון בחידת חמיצר? עבודת דוקטורט הפקולטה לחינוך אוניברסיטת חיפה, מרץ 2019
קישורים חיצוניים
Chamizer.com - אתר האינטרנט של דן חמיצר
יורם יובל, שיחת נפש עם דן חמיצר, באתר יוטיוב
דן חמיצר, מלחמת ההתשה, באתר יוטיוב
אסנת עילם מדור לדור – מיצג חמיצר לתערוכה משפחתית בלייפציג וידאו 2019
תמונות מאוסף דן חמיצר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
קטגוריה:חידונאים ישראלים
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:פעילי איכות הסביבה ישראלים
קטגוריה:טייסי חיל האוויר הישראלי
קטגוריה:טייסי ארקיע
קטגוריה:עין הוד: אישים
קטגוריה:יתומי צה"ל
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:משפחת חמיצר
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1947
| 2024-05-31T14:12:27
|
קיצורים מקובלים לשמות ספרי התנ"ך
|
הפניה תנ"ך#חלוקה לספרים
| 2006-09-19T22:11:06
|
צפת
|
ממוזער|כתובת על קיר בעיר צפת, קיץ 2018
ממוזער|250px|מפת העיר העתיקה של צפת
ממוזער|250px|סימטה בעיר העתיקה של צפת
ממוזער|250px|גשר העיר העתיקה של צפת
ממוזער|צפת בשלג|250px
ממוזער|צפת בשלג|250px
צְפַת היא עיר במחוז הצפון בישראל, השוכנת על הרי הגליל העליון, בפסגות הרי צפת (המצודה) וכנען. נכון ל-2024, העיר מונה כ-40 אלף תושבים, והיא בירתה של נפת צפת. צפת ידועה בשל היישוב היהודי הישן בה, שמתקיים מאז המאה ה-11 ובזכותו היא נחשבת לאחת מ"ארבע ערי הקודש", וכן בשל גובהה, שמגיע עד ל-930 מטר מעל פני הים (בהר כנען) והופך אותה לעיר הגבוהה בישראל.
היסטוריה
העת העתיקה
במצודת צפת נתגלו מערות קבורה מתקופת הברונזה, שנעשה בהן שימוש במשך כ-800 שנה (מרבית האלף ה-2 לפנה"ס), ומעידות על קיום התיישבות כנענית באזור. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על יישוב בצפת החל מתקופת הברזל ועד לתקופה הפרסית. היישוב היה בשטח ממלכת ישראל (נחלת שבט נפתלי), עד שבאו האשורים והגלו את תושבי הגליל. מטבעות עתיקים של המלך אלכסנדר ינאי נמצאו בצפת, המעידים על יישובה גם בתקופת החשמונאים.
השם "צְפַת" מוזכר בתנ"ך פעם אחת, כשם אחר לעיר חורמה; אבל חורמה הייתה בנגב, כך שזו איננה צפת של היום. האזכור המובהק הקדום ביותר לצפת הוא בכתבי יוסף בן מתתיהו (המאה ה-1 לספירה), בהם תיעד את פועלו כמפקד הגליל במהלך המרד הגדול:
לאחר המרד, שבו חרב בית המקדש, ניצולי הכהנים עברו לגליל, שם חיו בקהילות קטנות – כל משמרת כהונה וקהילתה. מקום מושבה של משמרת יקים, לפי ממצאים רבים מהתקופה הביזנטית, היה "פשחור צפת". התלמוד הירושלמי מזכיר את צפת, בכך שנהגו להדליק בה משואות בעת קידוש החודש, גם אחרי שרבי יהודה הנשיא ביטל את המשואות.
רבי אשתורי הפרחי, ברוח דברי האמורא רבי יהושע בן לוי, הציע ש"נֹפֶת צוּפִים" המוזכרת בתהילים אינה אלא דבש שמקורו בצפת:
רבי אברהם אזולאי זיהה את צפת עם עיר המקלט קֶדֶשׁ בגליל. זיהוי זה אינו נפוץ כיום, ומקובל יותר לזהות את קֶדֶשׁ עם תל קדש שמצפון לצפת.
התקופה הצלבנית
שמאל|ממוזער|250px|שרידי המצודה הצלבנית, 2008
בהמאה ה-11, בשלהי התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ, צפת הייתה כפר ובו מגדל בודד (בורג' אל-יתים) במקום שבו נבנתה לימים המצודה. עם זאת, יש עדויות לקיומו של יישוב יהודי בצפת כבר מתקופה זו, עוד לפני מסעי הצלב: נמצאה תעודת קנייה שנערכה בשנת 1023 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי, ומאותה השנה נמצאה בגניזה הקהירית כתובה שנכתבה בצור עבור זוג יהודי שקבע את מושבו בצפת: נתן הכהן בן שלמה ורחל.
בשנים 1099–1188 ממלכת ירושלים הצלבנית שלטה בצפת (Sephet), ובתקופה זו היא התפתחה מכפר קטן לעיר. בשל מיקומה האסטרטגי של העיר, החולש על השטח בין עמק החולה לארץ כינרות ועל עורקי התחבורה שחצו את הירדן דרך גשר בנות יעקב, הצלבנים החלו לבנות בשנים 1102–1103 את מצודת צפת (Castrum Sephet).
צפת הייתה למבצר הצלבני הגדול במזרח, שכונה "מפתח הגליל", וניתנה לה לנחלה (castellany) חלק ניכר מהגליל העליון: גבולותיה היו נחל דישון מצפון, נהר הירדן ממזרח, ארץ כינרות והגליל התחתון מדרום, וקו שנמתח מסאג'ור לתל ראש ממערב. לצפת יוחסה גם חשיבות דתית, כאשר היא זוהתה עם מקום המערה של "טוביה", וגם עם "בתוליה" (Βαιτυλούᾳ) מספר יהודית. זיהוי של בתוליה עם בית אל המקראית, מקומו של חלום יעקב, גרר שרשרת טעויות: גשר החוצה את הירדן ממזרח לצפת נקרא גשר בנות יעקב (עד היום), כי זוהה עם מעבר יבוק; חאן ג'וב יוסף, בעמק העולה לצפת, זוהה כמקום הבור בו הושלך יוסף; ומערת שם ועבר בצפת – כמקום בו הודיעו ליעקב על מות יוסף.
בשנת 1168 העניק המלך אמלריך הראשון את צפת לאבירי היכל שלמה (הטמפלרים), שהחזיקו בה במשך כעשרים שנה. בנובמבר 1188 עלה סלאח א-דין על המצודה וצר עליה , וב-6 בדצמבר נכנעו הטמפלרים ומסרו את צפת לאיובים. בימי מסע הצלב החמישי (1219 לערך) הורה הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא להרוס את מצודת צפת, כי חשש שתשוב ותיפול בידי הצלבנים.
בשנת 1240 החזירו האיובים את צפת לצלבנים. בהנהגתו של בנואה ד'אלינואן , הבישוף של מרסיי, בנו הטמפלרים מחדש את מצודת צפת, גדולה ועצומה משהייתה: שטחה היה כ-40 דונם, חומותיה היו בגובה 28 מטר, ובהן שבעה מגדלים. היה בה חיל מצב של כ-80 אבירים ומשרתים.
בתקופה הצלבנית עלה ערכה של צפת, ובמאה ה-13 הייתה למרכז של יהודי הגליל. בשנת 1216 פגש יהודה אלחריזי בצפת, כאשר היה בדרכו לדמשק, את . בגניזת קהיר נמצאה עדות המתוארכת למאה ה-13 על .
התקופה הממלוכית
ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטאן הממלוכי ביברס, שהפכה לבירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צפד" (صؘفؘد). גבולות המחוז היו מנהר הליטני בצפון עד לעיר ג'נין בדרום. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. באותה תקופה נבנה המסגד האדום, שנמנה בין המבנים הראשונים של התקופה הממלוכית בארץ ישראל.
ביברס הושיב בעיר מוסלמים מהעיר דמשק.Abbasi 2003, p. 53.
בתקופה הממלוכית היה בצפת יישוב יהודי בן כ-300 משפחות. בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית הכנסת האר"י הספרדי.
התקופה העות'מאנית
"תור הזהב"
ב-1517 נכבשה ארץ ישראל, ובכללה צפת, בידי הטורקים. בתקופה זו התיישבו בצפת יהודים רבים מגולי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. במאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש, כמחציתם יהודים. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו-1522 מתאר במילים הבאות את העיר צפת באותה העת:
בצפת ישבו ופעלו במאה ה-16 גדולי המקובלים: רבי משה קורדובירו, האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", המשוררים רבי ישראל נג'ארה ורבי שלמה אלקבץ ורבנים מפורסמים אחרים. מכאן יוזמתו של גדול הרבנים של אותו דור, רבי יעקב בירב, שניסה לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין. בצפת היו באותה תקופה שמונה עשרה ישיבות, עשרים ואחד בתי כנסת, ובית ספר גדול לילדי העניים. היהודים כינוה "בית אל", והיא הייתה אחת מארבע ערי הקודש (שלוש האחרות הן ירושלים, טבריה וחברון).
מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר, חומר שעיבודו הצריך משאבי מים רבים, ולשם כך בנו מתקנים שונים כדוגמת המבטשה ואחרים.שמואל אביצור, צפת מרכז לתעשיית אריגי צמר במאה הט"ז, ספונות ו (תשכ"ב), עמ' מג-סט. בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר. תושביה עסקו גם במסחר בדבש, במשי ובתבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים.
דעיכת הקהילה היהודית
במאה ה-17 הורגשה ירידה במעמדה הכלכלי של העיר. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגפות. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם, והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נמנו כ-300 הרוגים.
התאוששות בהתיישבות היהודית אירעה בשנת 1778, כאשר הגיעה לארץ שיירה בת 300 חסידים שהתיישבו ברובם בצפת (עליית תלמידי הבעל שם טוב). ניתן להגדיר תקופה זו כראשית "היישוב הישן" האשכנזי בצפת. ב-1799, מיד לאחר נסיגת צבאו של נפוליאון בונפרטה מארץ ישראל, נהרס הרובע היהודי על ידי פורעים ערבים מקומיים ורבים מיהודי העיר נטבחו. ב־1808 עלו לעיר גם מתנגדים מתלמידי הגאון מווילנה, שבראשם עמדו ר' מנחם מנדל משקלוב ור' ישראל משקלוב (עליית תלמידי הגר"א). חיזוק זה של היישוב בצפת גרם לפריחה כלכלית מחודשת. אחד העולים, ישראל ב"ק, (שמשך אחריו כ-200 עולים מברדיצ'ב) יסד בה בית דפוס עברי, הראשון בארץ ישראל בעת החדשה.
שמאל|ממוזער|250px|הרובע הספרדי בצפת, 1895
פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. ב-1823 אירעה רעידת אדמה שבעקבותיה הייתה ביזה רבה בעיר. ב-15 ביוני 1834 הייתה הביזה הגדולה בצפת – רבים מיהודי העיר נרצחו או נפצעו ורכוש היישוב נשדד על ידי המון ערבי. ב-1 בינואר 1837 הרסה רעידת אדמה נוספת את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. בזמן הרעש, ניצלו המוסלמים את המצב ושדדו ובזזו את היהודים וצבא טורקי נשלח להגן עליהם ועל הנוצרים.
מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה, ב-1838, פרעו מורדים דרוזים ומוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש, הביאו להידלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה.
על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, ישבו בצפת 1338 יהודים. ב-1856 מצא בה ד"ר פרנקל 2,100 יהודים: כ-1,300 אשכנזים וכ-800 ספרדים.
הקונסול הבריטי באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, ציין בספרו את "רוחם הגברית" של יהודי צפת "בהשוואה לכל שאר בני אומתם בארץ ישראל" ואת היותם מסוגלים הרבה יותר מהם "לעמוד על שלהם".
העיתון שערי ציון מכ"ג תמוז תרמ"א (1881) מדווח תחת הכותרת: "שמועה על רעש גרמה למנוסה מצפת", ובהמשך הכתבה :"מצפת מודיעים כי פשטה השמועה על פני העיר כי העיר תרגז ותרעש תחתיה, ויען כי רבים מתושבי העיר עוד יזכרו את המהפכה אשר הפך ד' ביום חרון אפו, לפני ארבעים שנה, ופחדו לנפשותיהם וילונו שני לילות מחוץ לעיר, וכאשר נוכחו כי לשווא פחדו, שבו איש לביתו".
השלטון העות'מאני הושיב באזור צפת גולים צ'רקסים בשנות ה-60 של המאה ה-19, ואלג'ירים בשנת 1878, אולי במאמץ לחזק את אופיו המוסלמי של האזור. לפחות שתי משפחות בעיר, ערבי ודלסי, היו ממוצא אלג'ירי. לפי המסיונר הבריטי מאסטרמן, שביקר בצפת בשלהי המאה ה-19, האוכלוסייה המוסלמית בצפת כללה דמשקאים (שהתיישבו בעיר בתקופה הממלוכית), אלג'ירים, כורדים, בדואים מבקעת הירדן, ומהגרים מן הכפרים סביב העיר. במאה ה-19 תושבי העיר המוסלמים המשיכו לתחזק קשרים חברתיים ותרבותיים הדוקים עם דמשק.
היישוב בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, ומנה ערב מלחמת העולם הראשונה כ-13,500 נפש, בהם רוב של כ-7,500 יהודים, אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על החלוקה. הקושי בפיתוח של צפת נבע בין השאר מהעדר דרכים סלולות אל העיר (ההגעה לעיר הייתה אפשרית באמצעות רכיבה על בעלי חיים ובהמות משא בלבד), המרחק הרב לנמל ביירות ונמל יפו, והעדר קרקעות מתאימות לחקלאות מודרנית בסביבות העיר. הקהילה היהודית בעיר כמעט ולא הייתה מאורגנת מבחינת ציבורית, ובעיר לא פעלו כמעט מוסדות ציבור.
בעיר פעלו קהילות חסידיות רבות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה פקד את העיר רעב, מגפות והחרמות רכוש בידי השלטון הטורקי. בין השנים 1916–1918 פקדה את העיר מגפת טיפוס הבהרות שהפילה חללים רבים. הרופא היחיד שפעל בעיר, הד"ר אברהם חיים גרין פעל למגור המגפה.
המיסיונרים האנגלים גורשו מהעיר כאזרחי האויב, ובית-החולים שלהם נסגר. עם התגברות המגפה הוחרם בית-החולים רוטשילד מידי הקהילה היהודית והוקדש לטיפול בנפגעי הטיפוס בניהול רופאים טורקיים. בקיץ 1916 הוסב בית-החולים לבית חולים צבאי עבור פצועי המלחמה הטורקיים.
חלק מתושבי העיר בעלי נתינות זרה גורשו מהארץ, חלק אחר בחר לעזוב את העיר למקומות בטוחים יותר, וחלק גויס בכפייה לצבא העות'מאני ולפלוגות העבודה שלו. כתוצאה מכל אלו פחת מאוד מספר תושבי העיר היהודים, מכ־7,000 בתחילת המלחמה לכ־2,700 בסופה. האוכלוסייה הערבית נפגעה אף היא מהמלחמה, אך בצורה פחותה מהאוכלוסייה היהודית, ומספר תושבי העיר הערביים פחת בכרבע במהלך המלחמה. במהלך המלחמה נשלחו חלק ממגורשי תל אביב לצפת, שהיו בה דירות ריקות רבות באותה תקופה. במהלך המלחמה נסלל בידי הצבא הטורקי קטע הדרך שבין ראש פינה לצפת כדרך כבושה לעגלות (עד אז ניתן היה להגיע לצפת רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים).
שמאל|ממוזער|250px|ערביי צפת, ראשית המאה העשרים
תקופת המנדט
שמאל|ממוזער|250px|בנין המשטרה העירונית הבריטית
לפי מפקד 1922, ישבו באותה עת בעיר כ-3,000 תושבים יהודים.
בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. צפת (Safed, כפי שמופיעה במסמכים רשמיים מתקופת המנדט) הייתה לבירתה של נפת צפת המנדטורית אשר שימשה כמרכז מנהלי, תרבותי וכלכלי לכפרי הנפה.
במאורעות תרפ"ט 1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים. בעקבות זאת עלו תלונות על הזנחת צפת על ידי המוסדות הלאומיים, דבר שהביא להגירה של הצעירים מהעיר ועלו קריאות להקמת שכונות יהודיות ליד העיר העתיקה של צפת. באמצעות 100,000 לא"י שהוקדשו על ידי שרה לוי לצורך כך הוקמה קריית שרה על הר כנען בראשית שנות ה-30. לעומת זאת, הבטחה של קרן העזרה להקים שכונה על אדמת המצודה לא נתקיימה.
במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים, אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו. המאורעות השפיעו לרעה על מצבם הכלכלי של יהודי העיר, בשל החרם הערבי, היעדר הביטחון והפגיעה במגזר התיירות הקייצי, והובילה לעזיבת תושבים יהודים. במהלך המאורעות, הבריטים חתרו לצמצום החיכוך ולכן סללו את מעלות עולי הגרדום, דרך מדרגות מאוד רחבה שחוצה את צפת העתיקה ממבנה המשטרה ועד לבית הקברות, כגבול הרמטי בין השכונות הערביות לשכונות היהודיות. בראש מבנה תחנת המשטרה הועמד פרוז'קטור גדול שהאיר את הדרך וכל מי שניסה בלילה לעבור מצד לצד זוהה ונורה על ידי צלף שישב במשטרה.
בשלהי תקופת המנדט, ועם שיפור המצב הביטחוני שימשה העיר כמקום קיט ליהודי הארץ, אך הקהילה היהודית סבלה מהגירה שלילית של צעירים, ומהעדר תעשייה ואספקה מסודרת ומספקת של מים. בעיר הופעל גנרטור ליצור חשמל רק בשלהי 1944 (שפעל רק בחלק מהיום, סיפק רק חלק מהתצרוכת, וסבל מתקלות), ורק בשלהי 1947 הוחל בסלילת קו חשמל מטבריה (שהייתה מקושרת עם תחנת הכוח בנהריים) לעבר צפת.
על פי תוכנית החלוקה שפורסמה בסוף נובמבר 1947, יועדה צפת להיות בשטחה של המדינה היהודית (על אף שרוב האוכלוסייה בעיר הייתה ערבית), אך כביש הגישה אליה (כביש עכו - צפת) עבר ברובו בשטח המדינה הערבית.
במלחמת העצמאות
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת הדוידקה בצפת
שמאל|ממוזער|250px|הפילבוקס בעיר העתיקה של צפת
ערב מלחמת העצמאות ב-1948, חיו בצפת כ-12 אלף ערבים וכ-2,000 יהודים. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו. אחת האימרות הידועות משחרור צפת הייתה של רב העיר זיידה הלר, ש'צפת ניצלה בזכות שני דברים: הנס והמעשה. המעשה – אלו התפילות של תושבי צפת כמימים ימימה, והנס – שלוחמי הפלמ"ח הגיעו בזמן'.
לאחר הקמת מדינת ישראל
עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים. בריחת התושבים הערבים הביאה לכך שהעיר נותרה ברובה ריקה. חלק מהבתים הערביים פוצצו במיוחד בשכונת חרת אל אקראד, כחלק מהמדיניות הביטחונית למנוע את חזרתם של הערבים שברחו מהערים המעורבות. לאחר שוך הקרבות נכנסו לחלק מהבתים עולים חדשים ועיריית צפת יזמה פינוי ההריסות והאשפה ואנשי העיר תיקנו חלק מהבתים שנהרסו. לראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות ה-30 והיה אחראי לכך שהעיר לא פונתה בפרעות 1936 ולפני מלחמת השחרור, כפי שדרשו השלטונות הבריטיים. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים צפת שמשכה אליה את מיטב האמנים הישראלים בשנות ה-50 וה-60 ומיתגה את העיר כמרכז לאמנות הישראלית והיהודית. לסגנו של פדהצור מונה הד"ר אלי סלים כהן.
העיר קלטה עולים חדשים ואף הוקמה מעברה בצפת, משרד השיכון הקים את השכונה החדשה בהר כנען. בשנת 1953 התגוררו בעיר כ-7000 תושבים. ניסיונות להביא לצפת תעשייה לא צלחו בגלל המרחק הרב ממרכזי האוכלוסייה ובצפת נוצר כיס אבטלה. היו שהתלוננו שהמדינה משקיעה בהקמת ערים סמוכות: קריית שמונה וחצור הגלילית במקום לפתח את צפת. בתחילת 1965, לאחר עבודה של כשנתיים, נקבעו שמות לרחובות העיר. בשנת 1968 בתמיכת ישראל חיים ברקוביץ שהיה ראש העיר, החלו חסידי ברסלב להקים את קריית ברסלב בחלק התחתון של הרובע היהודי בעיר העתיקה. העבודות עוררו חששות לפגיעה ברובע היהודי ולדיון ציבורי סביב הקמת הקריה. בשנת 1976 החלה חברת שיכון ופיתוח בהקמת השכונה המערבית של צפת שבשלב הראשון תוכננה לכלול 270 יחידות דיור ובשלב השני 450 יחידות דיור. השכונה המערבית המשיכה להתפתח והגיעה ל-1600 יחידות דיור. בסוף שנות ה-70 הוחל גם בבניית הקריה החרדית "מאור חיים" במערב צפת. עד שנת 1983 הוקמו גם שכונות הדר ובנה ביתך בדרום העיר וקרית חב"ד בשיפולי הר כנען.
ממוזער|מבט על צפת והנוף שלה
במהלך שנות השמונים והתשעים הוקמו בצפון העיר על הר כנען השכונות, רמת מנחם בגין, נוה אורנים, ואיביקור. בשיפולי ההר, בקרבת ראש פינה, הוקמה שכונת נוף כנרת שנבנתה כשכונת יוקרה, נבנו בה בתי נופש, וילות, וצימרים רבים. מלון מרשת ישרוטל מצפה הימים עומד בכניסה לשכונה. לשכונת נוף כנרת יש נוף למזרח בו נמצאת רמת הגולן והכנרת, ולשכונה מגיעים תיירים. אך יעדי השכונה הושגו במידה מועטה ממה שהיה צפוי, מחיר הדירות לא התרומם ומרחקה היחסי של השכונה ממרכז העיר עומד בעוכריה.
בשנים אלו שוכנו בעיר עולים חדשים רבים שעלו לישראל בגל העלייה מרוסיה בשנות התשעים, כמו כן הוקמו בעיר שני מרכזי קליטה שבהם נקלטו מאות עולים מאתיופיה.
במהלך שנות התשעים והאלפיים הואץ תהליך ההתחרדות של העיר והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים רבים, ישיבות, כוללים ומכללות חרדיות, כמו כן הוקם בה גרעין תורני שבמרכזו ישיבת אורות האר"י, שבראשה עמד עזרא שיינברג.
בשנת 2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה העיר כמעט מדי יום במטחי טילים והעיר ננטשה ממרבית תושביה עד לאחר המלחמה (בשבוע האחרון נשארו בעיר רק כ-7,000 איש).
בשנת 2011 הוקמה בעיר פקולטה לרפואה שהיא שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן. צפת נבחרה על מנת לעודד את פיתוח העיר ויצירת מקומות עבודה חדשים. במהלך שנות ה-2000 התקיים פסטיבל הכלייזמרים של צפת בחודשי הקיץ, בו השתתפו רבבות ישראלים.
באפריל 2020 אושר פרויקט להרחבת הקמפוס לרפואה, על פי התכנון שטח הקמפוס יגדל ל-32 דונם, יוקמו כעשרה מבני מחקר ומעבדות והקמת חיבור בין חלקי הקמפוס מעל רחוב באזור הפקולטה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל נשמעו מדי פעם התרעת אזעקות מחשש לירי טילים או חדירת כלי טיס חשוד מלבנון, שכוונו כלפי בסיסי צה"ל בהר מירון ובסיס פיקוד צפון. הירי על העיר התגבר עם ההתנקשות בפואד שוכר ומבצע חיצי הצפון ובעיר היו פגיעות ישירות של טילים מלבנון בבתים פרטיים, צמתים ורחובות.
ראשי העיר
משה פדהצור 1948–1955
אברהם הכהן 1955–1965
מאיר מיבר 1965–1967
יעקב הופרט 1967–1971
אלי קדוש 1971–1973
אהרן-רפאל נחמיאס 1973–1983
זאב פרל 1983–1993
משה חניא 1993–1998
יוסף עוז 1998–2001
עודד המאירי 2001–2003
ישי מימון 2003–2008
אילן שוחט 2008–2018
שוקי אוחנה 2018–2024
יוסי קקון 2024–
אוכלוסייה
להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר
גאוגרפיה
צפת ממוקמת בפינה הדרומית מזרחית של הגליל העליון, והיא העיר היהודית העתיקה השנייה בגודלה אחרי ירושלים. גובהה הוא 845 מ' מעל פני הים, והיא הגבוהה בערי ישראל. ההרים המקיפים אותה גבוהים ממנה: הר ביריה מצפון 955 מ', הר כנען ממזרח 937 מ', ואילו הר מירון שממערבה, השני בגובה מבין הרי ישראל, המתנשא לגובה של 1,204 מ'.
הגבעות עליהן בנויה צפת תחומות על ידי שני נחלים שחרצו בה גאיות עמוקים: נחל עכברה ממזרח ונחל ביריה מצפון.
העיר משתרעת על גבעת צפת (גבעת המצודה) ועל הר כנען ממזרח, שבה נמצא רוב השטח הבנוי. ביניהם נמצא אוכף צר בגובה 766 מ' המשמש ציר כניסה לעיר, וממנו מתפלגות דרכים אל עורקי התחבורה הראשיים המוליכים לטבריה ולעכו. גבעת צפת והר כנען משתפלים דרומה, אולם בעוד שלהר כנען גב הר רחב למדי, גבעת צפת היא צרה ומורדותיה תלולים ממערב וממזרח. אורכה של העיר המשתרעת על גבעת צפת הוא כ-3 ק"מ ורוחבה - לא יותר מאשר 1.3 ק"מ. שיאה הוא בגבעת המצודה הצלבנית שמצפון שגובהה 834 מ'. צפת היא עיר הררית מבותרת ובעלת שיפועי קרקע חריפים, המותירים רק מעט שטחים מישוריים נוחים לבנייה. בהר כנען השיפועים מתונים יותר ואינם עולים על 10 אחוזים, המאפשרים בינוי רב יותר. שטחה של גבעת צפת הוא כ-3,150 דונם, אולם רק כשליש מן השטח ראוי לבנייה, ואילו בהר כנען המשתרע על כ-6000 דונם, השטחים הראויים לבנייה מגיעים לכשני שלישים. תחום השיפוט של העיר משתרע על כ-5,000 דונם.
ביולי 2022 דווח על הימצאותו של מעיין שלא הוכר לפני זה בקרבת מגרש הכדורגל עירוני צפת ונחצבה לו בריכת איגום
אקלים
צפת היא העיר הגבוהה והקרה ביותר במדינת ישראל. מזג האוויר בחורף קר וגשום, ולעיתים יורד בעיר שלג. בקיץ נוח עם אחוזי לחות נמוכים יחסית.
ממוזער|עץ רימון בסתיו בבית קסטל, צפת.
תיירות
שמאל|ממוזער|250px|בתים בעיר העתיקה בצפת
שמאל|ממוזער|250px|מראה בעיר העתיקה
צפת קנתה לעצמה מוניטין כעיר קייט לחודשי הקיץ בשל מזג האוויר הפחות חם בה לעומת מישור החוף. עם זאת כבר בתחילת שנות השישים נטען שאף על פי שהוקמו בצפת בתי מלון ומקומות בילוי, היא אינה מממשת את הפוטנציאל התיירותי שלה.
משנות ה-50 פרח בצפת רובע אמנים, שנודע כקריית האמנים צפת על גבול הרובע היהודי ההיסטורי. קריית האמנים, ממוקמת במה שהיה הרובע הערבי לפני 1948, דרומית לרובע היהודי העתיק (או רובע בתי הכנסת), מכיל מספר גדול של גלריות וסדנאות המנוהלות על ידי אמנים ומוכרי אמנות בודדים. כמה גלריות ומוזיאונים מתפקדים בבתיהם של אמני צפת (בית קסטל, מוזיאון פרנקל פרנל). "התערוכה הכללית" מציגה מספר אמנים מייצגים שונים בעבר ובהווה, ושוכנת במסגד (1902), הידוע בכינויו "מסגד השוק".
מועדון מילוא שימש מקום הכינוס של חברי הקריה שמנו ציירים, פסלים וסופרים. עם הציירים נמנו משה קסטל, משה רביב, יעקב מיטלר, אריה מרזר, מרדכי אבניאל, שמשון הולצמן, הירש שיליס, דוד לבקובסקי, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון, רחל שביט, יצחק פרנקל ועוד. עם הפסלים נמנו ויקטור חלואני ומשה ציפר (ביותו משמש כיום מוזיאון), ועם הסופרים נמנו יהושע בר יוסף ושושנה שרירא.
בסוף שנות ה-70 החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. כיום יש בעיר מספר מפעלי תעשייה, אולם היא עדיין מתקיימת בעיקר על נופש ותיירות. מוקדי התיירות המרכזיים נמצאים בעיר העתיקה בצפת והם כוללים בתי כנסת עתיקים, גלריות אומנים בקרית האומנים, מפעל נרות צפת, מחלבת המאירי וקדוש, המייצרות גבינה צפתית, ומוזיאון בית המאירי.
בשבתות רבים מן האורחים פוקדים את בתי הכנסת בעיר העתיקה. בחודשי החורף לאחר תפילת השבת נערכת "שירת הבקשות" בחלק מבתי הכנסת בעיר.
מאז שנת 1987 מתקיים בעיר בימי הקיץ פסטיבל הכליזמרים בצפת, ובו מגיעים לעיר אלפי מבקרים הנהנים מימים של מוזיקה יהודית. הפסטיבל מתקיים על מספר במות בסמטאות של העיר צפת והוא מתפרס על כשלושה ימים. המופעים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום.
כמקום מגוריו של האר"י ורבי חיים ויטאל מגדולי הקבלה מושכת העיר גם רבים המתעניינים בלימודי הקבלה והיא נחשבת כמרכז עולמי למיסטיקה וקבלה, שרגא ברג נקבר בבית העלמין בעיר וקברו מושך אף הוא מבקרים רבים.
במקום הגבוה ביותר בעיר ובמרכזה, סביב שרידי "מצודת צפת" הוקם "גן המצודה" שתוכנן בשלהי תקופת המנדט הבריטי, על ידי אדריכל הגנים שלמה אורן ויינברג, הגן משתרע על כל השטח העתיק של מצודת העיר, ומשמש דוגמה לתכנון גן רב שכבתי הלוקח בחשבון את הארכאולוגיה, ההיסטוריה, הנוף, הצמחייה והמבקרים. בפסגת הגן מוצבת אנדרטה לזכר הלוחמים בקרבות על צפת בתש"ח. בחורף 1991–1992 נפגעו קשות עצי האורן בגן.
בצפת קיימים מספר מלונות: מלון רות רימונים, מלון כנען ספא, מלון מרכזי, עשרות חדרי אירוח וצימרים.
שיקום ושימור לצד פגיעה בעיר העתיקה
הגורם המשמעותי ביותר בהצלת כמה מהמבנים ההיסטוריים בעיר, שעמדו בפני סכנת הריסה או התפוררות, היא המכללה האקדמית צפת שרכשה כמה מהמבנים ההיסטוריים הבולטים בעיר וקבעה את משכנה במבנים אלה לאחר שעברו ביוזמתה שיקום ושימור באופן מקצועי וברמה אדריכלית גבוהה. הבולטים בהם הוא מבנה בית החולים רוטשילד שהוקם בראשית המאה העשרים, בית ספר כי"ח ומתחם בית בוסל (בית החולים האנגלי) שנבנו בראשית המאה העשרים. במתחם בית בוסל, הסתיים בשנת 2017 שיקום ושימור "בית השער" ובשנת 2018 החל שימור המבנה ההיסטורי המרכזי במתחם.למעט מבנים אלה לא נעשו שנים רבות עבודות שיקום ושימור מבנים היסטוריים ציבוריים.
עליית מחירי הנדל"ן לא פסחה על צפת ויחד איתה הגיעו גם משקיעים ויזמים פרטיים שהבינו את הפוטנציאל הטמון בעיר הייחודית. בעיר העתיקה מתבצעת בשנים האחרונות תנופת שיקום בתים, לרוב ללא הכוונה ופיקוח על שמירה קפדנית וראויה של שימור המבנים והמרקם העתיק של העיר. לא מעט מהשיפוצים גורמים לפגיעה במרקם הייחודי של העיר.
קברי צדיקים
250px|ממוזער|שמאל|מבט מצפת על בית הקברות העתיק
ממוזער|מבט משכונת כנען על נחל עכברה והשכונה הדרומית של צפת
בצפת והאזור קבורים עשרות צדיקים, ביניהם: האר"י הקדוש, בניהו בן יהוידע, נחום איש גמזו, רבי פינחס בן יאיר (חמיו של רבי שמעון בר יוחאי), בנימין הצדיק, הושע בן בארי, חנה ושבעת בניה, רבי שלמה אלקבץ, רבי יהודה בר אילעי. רבי יוסף קארו. בבית העלמין העתיק בצפת קבורים חלק מהם, חלקם פזורים בשכונות העיר ומחוצה לה.
בית העלמין העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. בית הקברות מצוי לאורכו של המדרון המערבי של העיר צפת. מדי שנה מבקרים בו למעלה מ-700 אלף איש. בשטח בית העלמין נמצא גם מקווה האר"י.
תרבות
250px|ממוזער|שמאל|קברה של שרה לוי (1872 - 1969) במלון כנען ספא על הר כנען בצפת. היא הגיעה למקום בימי המנדט ובנתה שם בית מלון ושכונת נופש קטנה בשם קריית שרה. במאורעות 1936 נשארה במקום ובמלחמת השחרור זה היה בסיס הפלמ"ח שכבש את צפת. המלון שלה והשכונה הקטנה נהרסו ובמקום נבנה מלון כנען ספא. לזכרה ולכבודה נקברה בשטח המלון
קריית האמנים
בצפת פועלים אמנים, ביניהם ציירים בעלי שם וחשיבות היסטורית בסצנת האמנות הישראלית כגון יצחק פרנקל פרנל, משה קסטל ויוסי ברגנר. הציירים הראשונים הגיעו בשנות ה-30 כאשר הגיע יצחק פרנקל לעיר ב-1934. לאחר מלחמת העצמאות פעלו בה אמנים רבים וחלק נכבד מיצירותיהם נוצרו בצפת ועוצבו על ידי נופיה ואנשיה. קיום עדיין פועלים בצפת גלריות אשר מחזיקות עבודות של אמנים אלו כמו גלריית בית קסטל, התערוכה הכללית ומוזיאון פרנקל פרנל.
בצפת פועלים מספר מוקדי תרבות:
בית יגאל אלון – היכל תרבות ע"ש יגאל אלון.
חאן החמור הלבן – מרכז הפועל בעיר העתיקה, השואף לקדם תוכניות בריאות, אקולוגיה ותרבות. מופעל על ידי עמותת הלב"ב – המרכז לחיים בריאים בצפת.
מתנ"סים – בצפת קיימות שלוש שלוחות של החברה למתנ"סים: מתנ"ס בלום הפועל בשכונה הדרומית, מרכז "ארזים" הפועל בשכונת רמת רזים ומתנ"ס וולפסון הפועל במרכז העיר והממוקם בבית הסראייה.
מודיעין צפת – מרכז מידע לתיירים בצפת המספק שירות ללא תשלום למבקרים בצפת.ללא|ממוזער|367x367 פיקסלים|גלריית בית קסטל שבצפת
דת
צפת מהווה את אחת מארבע ערי הקודש ביהדות, וככזו היא משמשת מרכז דתי חשוב ומוקד עלייה לרגל עבור מאמינים. תהליך ההתקדשות החל במאה ה-16 עת התיישבו בה גולי ספרד והפכוה למרכז דתי. חכמי צפת עסקו רבות בתורת הקבלה והסוד. מרבית העולים לרגל מבקרים בבית הקברות העתיק של צפת ובבתי הכנסת העתיקים, בהם על פי המסורת התפללו ופעלו חכמי צפת. הפעילות הדתית כוללת תפילה באתרים קדושים, השתטחות על קברי צדיקים, תלייה של בדים על עצים סמוכים, הדלקת נרות, טבילה במקווה וכו'.
בצפת ישנן כמה ישיבות: ישיבת הסדר, ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש, ישיבה תיכונית, ועוד.
אדמורי"ם
בעיר פעל רבי אברהם דב מאווריטש, שהיה מנהיג הקהילה החסידית בעיר.
וכן פעל בעיר רבי אהרן יחיאל לייפער מנדבורנא שהקים בשנת תש"י את חצר קדשו בעיר,היום פועל בנו רבי ישכר בער מנדבורנא.
רבנים
במאה ה-19 כיהן בעיר רבי שמואל הלר. בשנת תרע"ט הוכתר הרב אפרים שרגא וינגוט כרב העיר מטעם העדה החרדית. הוא כיהן ברבנות עד לפטירתו בשנת תשי"א.
הרבנים לאחר קום המדינה מטעם הרבנות הראשית:
הרב שמחה קפלן (תש"ח - תשמ"ט)
הרב לוי ביסטריצקי (תשמ"ט – תשס"ב)
הרב יהושע פיטוסי (עד תשל"א).
הרב דוד דיין (עד תשמ"ח)
הרב שמואל אליהו (החל מתשנ"ג)
רבנים בולטים נוספים בעיר: הרב אלעזר מרדכי קניג, מנהיג קהילת ברסלב בעיר מחשובי רבני ברסלב.
הרב מרדכי ביסטריצקי בנו של הרב לוי, המכהן כרבה של קהילת חב"ד בעיר, ועומד בראש מערך כשרות פרטי ומערך הכשרות של העיר צפת.
הרב רפאל כהן ראש מוסדות "יתד התשובה". ומחזיר בתשובה בעיר.
הרב מרדכי דב קפלן, בנו של הרב שמחה, רב ביהכנ"ס האר"י. ומכונה "רב העיר העתיקה".
הרב אליעזר ארנסטר, רב קריית מאור חיים בעיר.
הרב זאב רייך, רב בית הכנסת "צאנז" בעיר העתיקה.
בעשור האחרון עם התיישבותם של בני העדה החרדית בצפת, מונה מורה הוראה מטעם העדה החרדית הרב מאיר ירבלום.
תנועות נוער
בצפת פועלים מספר שלוחות של תנועות נוער כגון הנוער העובד והלומד, אריאל, בני עקיבא, פנסאים, צבאות ה', כנפיים של קרמבו, אחרי ותנועת תרבות.
כמו כן, פועלת בעיר תנועת הנוער המקומית, פסגות, הפועלת לחיזוק הקשר לעיר והתנדבות בעיר. בעיר פועלת גם מועצת נוער שאליה נבחרים נציגים מכל מוסדות וגופי הנוער בעיר, ומקיימים פרויקטים ואירועים לקידום הנוער בעיר.
בנוסף קיימים מרכזי נוער שונים: מרכז הפוך על הפוך, מרכז מוזיקה סלקום ווליום, מרכזי נוער במרכזים הקהילתיים - "שינקלט" שבמרכז "ארזים", "המגדל" שבמרכז "וולפסון" ו"המרתף" שבמרכז "סקטר".
מוסדות אקדמיים ומוסדות חינוך
מוסדות אקדמאיים
שמאל|ממוזער|250px|אחד ממבני המכללה האקדמית צפת
המכללה האקדמית צפת – מכללה אקדמית שהוקמה בשנת 1970, תחת חסותה האקדמית של אוניברסיטת בר-אילן.
החל משנת הלימודים תשס"ח, באישור המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), החלו מתקיימות במכללה תוכניות לימוד עצמאיות לתואר ראשון במספר מסלולים.
המכללה עובדת בשיתוף עם המכללה האזורית צפת, אשר מאז הקמתה, בשנת 1987, פועלת בסמוך למכללה האקדמית, ונעזרת במתחם הקמפוס שלה, לשם פעילותה השוטפת.
הפקולטה לרפואה בגליל – שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן, שהלימודים בה החלו בשנת הלימודים תשע"ב (2011–2012). בפקולטה שלושה מסלולי לימוד לתואר ד"ר לרפואה: מסלול לימודים ארבע-שנתי לבוגרי תואר ראשון ומסלול לימוד שלוש-שנתי לישראלים בוגרי שלוש שנות לימודי רפואה באוניברסיטאות מחוץ לישראל.
התכנית השלישית היא תוכנית חדשה (נכון ל-2023).תוכנית שש שנתית. התוכנית מיועדת לסטודנטים ללא רקע קודם שבסופה יקבלו את התואר ד"ר לרפואה.
בתי ספר
ממלכתיים
ממלכתי ב' (בית ספר יסודי)
אגמים (ממלכתי ג' לשעבר. בית ספר יסודי)
בית הספר הרב תחומי ע"ש מנחם בגין (בית ספר תיכון שש-שנתי)
ממלכתיים-דתיים
נעם (בית ספר יסודי)
בירב (בית ספר יסודי)
האר"י (בית ספר יסודי)
ישיבה תיכונית אמי"ת (בנים)
תיכון מקיף אמי"ת "יד לכ"ב" (בנות)
אולפנית אמי"ת צפת ע"ש אוולין שרייבר (בנות)
חרדיים
בית הספר "הרבנית דיין"
בית הספר אור מנחם חב"ד בנים
בית הספר אור מנחם חב"ד בנות
"בית יעקב" אלשיך
תלמוד תורה "פרחי כהונה" (ממלכתי א' לשעבר)
שכונות
שמאל|ממוזער|220px|בניין העירייה
שמאל|ממוזער|220px|שכונת כנען בשלג (מבט מהמצודה)
250px|ממוזער|רב-קומות שנבנה בשנות ה-70 במערב צפת
צפת מורכבת משש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שכונת קריית שרה, שכונת רמת רזים, שכונת נוף כנרת, השוכנת במורדות לכיוון ראש-פינה ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר. קריית שרה, שגובהה 939 מטר מעל פני הים, היא השכונה הגבוהה ביותר בישראל שבתוך הקו הירוק (שכונת רמת ממרא בקריית ארבע והיישובים נווה דניאל ומג'דל שמס גבוהים ממנה). היא הוקמה על ידי שרה (אדלר) לוי בשנת 1928 והיום שוכן בה המכון לרפואה יהודית על שם הרמב"ם.
בשנת 1985 סופח הכפר הסמוך עכברה לשטחה המוניציפלי של העיר.
אתרים בצפת
שמאל|ממוזער|100px|סמליל קריית האמנים
בית עבו – ביתה של משפחת עבו, ממנו יוצאת תהלוכת ספר התורה העתיק כל ערב ל"ג בעומר, לקבר הרשב"י במירון החל משנת 1833, מסורת זו היא המסורת העתיקה בארץ.
מצודת צפת
אתרי "לבנות ולהבנות" - מנהרות תת-קרקעיות ושרידי השכונה הספרדית מהמאה ה-16. כולל מאפייה, מקווה, בתים ובורות מים.
בית העלמין העתיק – בית קברות בדרומה של העיר העתיקה היה בשימוש יהודי צפת במשך מאות שנים. בין היתר טמונים בו: רבי יצחק לוריא (האר"י) גדול מקובלי צפת, רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך ורבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי". את בית הקברות פוקדים מאות אלפי מבקרים במשך כל ימות השנה ובמיוחד בה' באב שהוא יום פטירת האר"י. הקבורה בבית העלמין הופסקה בשנות ה-60 של המאה ה-20.
מקווה האר"י
בית הכנסת האר"י הספרדי – נחשב כבית כנסת העתיק ביותר בצפת. הנוסע משה באסולה מזכירו בתיאור ביקורו בצפת בראשית 1522: "ויש בה ג' בתי כנסיות... ואחד של מערביים (=יוצאי צפון אפריקה), וקורין לה כנסת של אליהו ז"ל, כי היא קדומה, וקבלה בידם שאליהו ז"ל התפלל בה". על פי המסורת בבית כנסת זה התפלל ולמד האר"י. בית הכנסת נפגע ברעידת האדמה של 1837 ושוקם לאחר מכן בעזרת הנדבן האיטלקי יצחק גואטה.
בית הכנסת האר"י האשכנזי – הוקם במהלך המאה ה-16 על ידי עולים יוצאי ספרד. במאה ה-18, לאחר עליית החסידים, שימש את הקהילה האשכנזית בעיר ושמו הוסב ל"בית הכנסת האר"י האשכנזי". נפגע קשות ברעידת האדמה שפקדה את העיר בשנת 1837 ושופץ מחדש בשנת 1857.
המרכז הבינלאומי לקבלה הצפתית
בית הכנסת אבוהב
ממוזער|דלת כחולה בבית קסטל בצפת|220x220 פיקסליםגלריית בית קסטל, גלריה לאמנות המציגה יצירות של אמני צפת, בין האמנים: יצחק פרנקל, משה קסטל, רולי שפר ועוד.
בית כנסת האלשיך
בית החולים רבקה זיו
בית הכנסת המפואר של ברסלב מעל בית הקברות העתיק
המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית
מוזיאון בית המאירי לתולדות צפת
בית הכנסת רבי יוסף קארו
מוזיאון הדפוס (בצפת הוקם בית-הדפוס הראשון בארץ)
קריית האמנים, בעיר העתיקה במורדות המערביים של הר צפת
מוזיאון התנ"ך בגן המצודה
גן הפסלים והגלריה של הפסל משה ציפר
מרכז הסת"ם, להכרת מלאכת הסופרות ספרי תורה תפילין ומזוזות. נמצא בהגדוד השלישי
870px|ממוזער|מרכז|העיר העתיקה בצפת ברקע הרי מירון
870px|ממוזער|מרכז|מבט פנורמי על צפת, בירת הגליל העליון, מכיוון שכונת כנען. בקצה התמונה ניתן להבחין באגם הכנרת.
870px|ממוזער|מרכז|מבט פנורמי למרכז "רובע האמנים" של צפת
ערים תאומות
במשך כ-20 שנה, עד שנת 2014, הייתה לצפת ברית ערים תאומות גם עם העיר ליל, צרפת. בעקבות מבצע צוק איתן החליטה מועצת העיר ליל, המקיימת ברית דומה עם שכם, להקפיא חד-צדדית את ברית הערים התאומות, כמחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה.
ראו גם
כיכר המעיין הרדום
העיר העתיקה של צפת
בית קסטל
יצחק פרנקל פרנל
ישראל
שמשון הולצמן
רולי שפר
משה קסטל
לקריאה נוספת
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה – רמת גן, מהדורה שנייה: 1974. מאמרים מתוך הספר:
יעקב שאול אלישר, אחרי מות ר' חיים פרחי – 1819–1834
ישראל משקלוב, ראשית ישוב הפרושים בארץ – 1808–1826; ויסורי ארץ ישראל – 1813–1836
מנחם מנדל מקאמיניץ, התנפלות הפלחים המורדים על יהודי צפת והרעש בצפת – 1834–1837
יהושע ילין, התיישבות העולים לצפת – 1834–1863
זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, הוצאת תור – ארץ ישראל, ירושלים, מהדורה שלישית: 1948
יוסף הקר, "יוונים' נקבצים אלי צפת במאה השש-עשרה', שלם ז (תשס"ב), עמ' 150-133.
מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984 (מידע על צפת: עמ' 136–140)
חגי עמיצור, סקירה כללית מתוך: צפת ואתריה, עורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002
מנחם כהן, סיפורי צפת, הוצאת משרד הביטחון, 2003
אייל מירון (עורך), צפת וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2006
מאיר מיבר-מייברג, בצל המצודה, הוצאת מלוא, 1989
אמנון גופר, סודות גליליים, הוצאת עם עובד, 2007, עמ' 10–41
זאב גלילי, בריחה מצפת, 2017
מוסטפא עבאסי, צפת בתקופת המנדט 1948-1918, ערבים ויהודים בעיר מעורבת, הוצאת יד בן צבי, 2015
נתן שור, תולדות צפת הוצאת עם עובד דביר - תל אביב, הוצאה ראשונה 1983
מרוה בלוקה (עורכת), צפת, עת-מול 284 (אוקטובר 2023)
קישורים חיצוניים
אתר עיריית צפת
פורטל על העיר צפת
אמיר פרוינדליך, בית כנסת האר"י האשכנזי: תעוד וסקר מבנה בית הכנסת, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2003
אורית סופר, ורדית שוטן-הלל, אבנר הילמן ועופר גרוסמן, בית כנסת האר"י הספרדי: שיקום החזית הראשית של המבנה, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2005
אמיר פרוינדליך, גן המצודה: תעוד מצודת צפת, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2004
ואדים צייטלין, אבנר הילמן, אמיר פרוינדליך, ורדית שוטן-הלל ויעקב שפר, גן המצודה: ייצוב והסדרת מסלול, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2007
פרויקט נאמני שימור למורשת העיר צפת, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2011
ארכיון צפת מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
מוזיאון לאמנות נפתח בצפת, יומני כרמל, מאי 1953 (התחלה 2:58)
צפת, עיר המסתורין, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, יולי 1958 (התחלה 6:11)
אני מצפת, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 13 בספטמבר 2021היסטוריה מחקרים ומקורות על צפת''' - חלק א, חלק ב, יצא בסדרת "ספונות", הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, בעריכת יצחק בן-צבי ומאיר בניהו
אברהם ישראל רוזניס, ביקור בצפת ובהילולה במירון סביב 1867, , , , , ,
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת בית שני
קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד
קטגוריה:ישראל: ערים
קטגוריה:ישראל: ערים קדושות
קטגוריה:ארץ ישראל: ערים עתיקות
קטגוריה:הגליל העליון: יישובים
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הצלבנית
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הממלוכית
קטגוריה:ערים במחוז הצפון
קטגוריה:הגליל העליון: קהילות ויישובים ערביים שנחרבו במלחמת העצמאות
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל שנחרבו בתקופה העות'מאנית
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות
קטגוריה:מקומות שהונצחו בשטרות כסף ישראליים
| 2024-10-19T06:53:16
|
תורת השדות הקוונטית
|
תורת השדות הקוונטית היא תאוריה מדעית פיזיקלית המשלבת את תורת השדות הקלאסית, את תורת היחסות הפרטית, ואת מכניקת הקוונטים. התורה מהווה את הבסיס התאורטי לפיזיקת החלקיקים ולתיאור מלא של פיזיקה של חומר מעובה ומערכות מרובות חלקיקים.
תורת השדות הקוונטית צמחה מתוך תורת הקוונטים החל משנות ה-20 של המאה ה-20, עקב הצורך בתיאור מערכות רבות חלקיקים ותגובות בין חלקיקים, בפרט תגובות שבהן חלקיקים נוצרים ומתפרקים, שלא ניתנות לתיאור בתורת הקוונטים. היישום הראשון של התורה היה תיאור אינטראקציה בין פוטונים לחומר, שהוביל לתורת השדות הקוונטית הראשונה והמדויקת ביותר עד היום שהיא אלקטרודינמיקה קוונטית.
במודל הסטנדרטי של החלקיקים היסודיים, מתארים בעזרת תורת השדות את מקורם ותכונותיהם של כל כוחות היסוד בטבע מלבד כבידה, הנובעות מסימטריות מיוחדות. התורה מתארת את הפיזיקה של תופעות בקנה מידה קטן ביותר, עד מיליארדית של מיליארדית המטר (אלפית מגודלו של גרעין האטום). התורה מתארת את התנהגותם של החלקיקים היסודיים והמורכבים (כמו אלקטרונים, פוטונים ואבני הבניין של גרעין האטום), ומתארת את הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש.
שדה קוונטי מייצג סוג של חלקיקים, והוא גודל התלוי במרחב ובזמן. חלקיק בתורת השדות הוא עירור, או מצב קוונטי של השדה, ויש לו מיקום, תנע, אנרגיה ותכונות אחרות. להסבר על השדות (סוגי החלקיקים היסודיים) הידועים בטבע ותכונותיהם, ראו המודל הסטנדרטי.
תורת שדות קוונטיים נבנית מסימטריות כיול ומשדות קוונטיים, שקובעים את הלגרנז'יאן של התורה, שהוא התלות של האנרגיה בשדות ונגזרותיהן, וממנו נגזרים כל שאר הגדלים והפתרונות. בנוסף, סימטריות כיול (סימטריות שתלויות במיקום במרחב) יוצרות שדות חדשים, שנקראים שדות כיול.
באמצעות תורת השדות ניתן לחשב את תוצאות הפיזור מהתנגשות שני חלקיקים במאיץ חלקיקים, שהם מקור המידע המקיף ביותר על חלקיקים יסודיים, ומתוך תוצאות אלו למצוא את מבנה החומר הבסיסי ביותר (החלקיקים היסודיים), ואת הסימטריות הבסיסיות. תורת שדות קוונטית גם מאפשרת לחשב את תכונותיהם של חלקיקים מורכבים כמו אטומים.
קיימות שיטות חישוב רבות בתורה, שכן אין שיטה אחת שמאפשרת פתרון כללי מדויק. השיטה הנפוצה ביותר היא תורת ההפרעות עם שימוש בדיאגרמות פיינמן. שיטות אחרות הן תורות שדה על סריג ( לדוגמה כרומודינמיקה קוונטית על סריג) ותורות קונפורמיות מסוימות.
גדלים רבים בתורות שדה הם סכומים אינסופיים שהגדרתם המתמטית אינה תמיד בהירה, ולכן חישובים רבים זקוקים לרגולריזציה ולרנורמליזציה, שהיא דרך לסכום גדלים אלה בצורה שמעבירה גודל אינסופי לתוך גודל שאינו מדיד, כך שהגודל המדיד ("גודל פיזיקלי") הוא סופי ומוגדר היטב.
הקדמה
אחת ממטרות הפיזיקה היא הניסיון לפתח תאוריה של הכל, תאוריה פיזיקלית אחת שתתאר ותאחד את כל תופעות הטבע בעזרת מספר מצומצם של גדלים יסודיים. התורה הפיזיקלית המתקדמת ביותר הקיימת כיום אשר מתקרבת צעד נוסף לחזון זה ושאוששה בניסויים היא תורת השדות הקוונטית. תורה זו מצליחה לאחד את תורת הקוונטים עם תורת היחסות הפרטית, מצליחה לתאר את החלקיקים השונים בטבע ולאחד שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים בטבע.
לפי תורת השדות הקוונטית הדבר הבסיסי ביותר אינו חומר, אנרגיה או כוח אלא שדה. ישנם שדות שיוצרים את חלקיקי החומר ושדות שיוצרים את הכוחות היסודיים בטבע. בעזרת תורת כיול ניתן להראות ששדות רוב הכוחות היסודיים בטבע נובעים מתוך שדות החומר, כך ששדות החומר הם גדלים יסודיים יותר משדות כוח אלה.
בנוסף, בפיזיקה המודרנית יש חשיבות רבה לסימטריות. כאשר יש מספר חלקים סימטריים זה לזה, הכוונה היא שאי אפשר להבדיל ביניהם. מתוך משפט נתר מתברר שסימטריות הן מקור לחוקי שימור. לדוגמה, חוק שימור התנע נובע מתוך סימטריה מרחבית - כאשר אין הבדל בין כל כיוון בו אפשר לנוע (בשום כיוון אין כוחות שמפריעים בדרך) התוצאה היא שבכל כיוון התנע נשמר (אין שום כוח שיגרום לו להשתנות). לפי תורת השדות הקוונטית, השדה נמצא בתחום מסוים של המרחב והזמן וכופה באזור זה סימטריה מסוימת שיוצרת גדלים נשמרים כמו מסה, מטען חשמלי, תנע וכדומה (במילים אחרות השדה יוצר חלקיקים בעלי הגדלים הנשמרים הללו). לכן כדי להסביר את החלקיקים והכוחות השונים בתורת השדות הקוונטית השדות צריכים לקיים סימטריות שונות, בייחוד נחפש מתי האנרגיה של השדה (שמבוטאת מבחינה מתמטית בעזרת לגראנז'יאן) תישאר סימטרית, כלומר אילו פעולות אפשר לעשות על השדה ובכל זאת האנרגיה לא תשתנה. כך אפשר למצוא את משוואות התנועה שמתארות את התנהגות החלקיקים השונים הנוצרים בשדה. בנוסף, פיזיקאים גילו שאפשר להגיע (כמעט) לכל הכוחות היסודיים בטבע בעזרת תורת כיול.
סכימת היסטוריות
עיקרון בסיסי של תורת השדות הקוונטית הוא העיקרון של סכום של היסטוריות.
ביום יום אנו רגילים שכאשר גוף נע בין שתי נקודות, הוא עובר דרך מסלול אחד.
בגלל אופייה ההסתברותי של תורת הקוונטים, לכל חלקיק הנע בין שתי נקודות, יש מספר מסלולים אפשריים. כמו כן, בדרך החלקיק יכול לפלוט או לבלוע חלקיקים אחרים. כל מסלול כזה (כולל כל התהליכים שקרו לחלקיק בדרך) נקרא "היסטוריה" אפשרית של החלקיק, ויש לו הסתברות מסוימת.
עקרון הסיכום על היסטוריות קובע, שהחלקיק למעשה יעבור דרך כל המסלולים האפשריים בו זמנית, כך שכדי לדעת מה יקרה לו בסופו של דבר צריך לסכם (בצורה מיוחדת) על כל ההיסטוריות האפשריות של החלקיק, תוך התחשבות בהסתברות של כל היסטוריה, בדומה לתוחלת בהסתברות. אנו אומרים, שההיסטוריה של החלקיק היא סופרפוזיציה קוונטית של כל ההיסטוריות האפשריות שלו.
הקשר לתורת שדות קלאסית
כיוון שכל חלקיק עובר סופרפוזיציה של כל התהליכים האפשריים שהוא יכול לעבור, מסתבר שכל אלקטרון פולט ללא הרף פוטונים ובולע אותם חזרה, לאחר שהם "מתרוצצים" סביבו. כך נוצרת מעין "הילה" של פוטונים סביב כל אלקטרון; פוטונים אלה קרויים פוטונים וירטואליים. כאשר אלקטרון אחר עובר ב"הילה" זו, הוא עשוי לבלוע חלק מהפוטונים הללו, וכך נוצרת אינטראקציה בין שני האלקטרונים - הפוטונים שיעברו ביניהם יגרמו להם לשנות את תנועתם, מה שייראה כהפעלת כוח אלקטרומגנטי ביניהם. לפיכך, "הילה" זו היא למעשה שדה אלקטרומגנטי, כלומר שדה חשמלי ושדה מגנטי.
לפני פיתוח תורת הקוונטים, עסקה הפיזיקה הקלאסית בשדות כמו אלה כבגדלים בסיסיים, הקיימים סביב אלקטרונים ומטענים חשמליים אחרים. תורת השדות הקוונטית מסבירה מהם שדות אלה במונחים של חלקיקים.
גם נקודת המבט ההפוכה היא לגיטימית: ניתן להתייחס לשדה (כמו השדה האלקטרומגנטי) כאל הגודל הבסיסי, ולחשוב על חלקיקים (כמו הפוטונים) כעל שינויים קטנים ומחזוריים בשדה. לשינויים כאלה אנו קוראים גלים, כפי שגל ים מהווה שינוי קטן ומחזורי (בקירוב) בגובה פני הים. ואולם, לפי מכניקת הקוונטים הגלים בתורת הקוונטים מתנהגים באופן שונה מהגלים שאנו מכירים בחיי היום-יום - הם באים ב"חבילות", ולא באופן רציף, וחבילות אלה הן החלקיקים.
כל זה נכון לגבי חלקיקים שהם בוזונים (לדוגמה הפוטונים). מספר בוזונים מאותו סוג יכולים להימצא באותו מקום. שדה המתאים לחלקיקים אלה קרוי 'שדה בוזוני', וכאמור הוא צירוף של חלקיקים רבים מאותו סוג (מה שנקרא מצב קוהרנטי).
חלקיקים מסוג אחר קרויים פרמיונים (לדוגמה אלקטרונים). שני פרמיונים מאותו סוג ובאותו מצב פיזיקלי לא יכולים להימצא באותו מקום. באופן פורמלי אפשר להגדיר גם שדה המתאים לחלקיקים כאלה, וקרוי שדה פרמיוני, אך הוא אינו דומה לשדות הקיימים בפיזיקה קלאסית.
תורת השדות הקוונטית והמודל הסטנדרטי
שלושה ענפים של תורת השדות הקוונטית מרכיבים יחד את המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים:
אלקטרודינמיקה קוונטית (QED) היא התורה המסבירה את תופעות האלקטרומגנטיות. החלקיקים בתורה זו הם אלקטרון ופוזיטרון (אנטי-אלקטרון) - או כל חלקיק אחר בעל מטען חשמלי - ופוטונים.
הפוטון הוא החלקיק הנושא את הכוח האלקטרומגנטי. מטען חשמלי מוסבר בתורה זו כסיכוי לפלוט או לבלוע פוטון. סיכוי זה, עבור חלקיק בעל מטען חשמלי 1 (ביחידות של מטען האלקטרון, שהוא כ- קולון), הוא (באנרגיות נמוכות) 1/137, ומספר זה קרוי קבוע הצימוד של התורה.
אלקטרודינמיקה קוונטית היא תורת כיול בעלת חבורת כיול .
כרומודינמיקה קוונטית (QCD) היא התורה המסבירה את מקורו של הכוח הגרעיני החזק. החלקיקים בתורה זו הם קווארקים, אנטי-קווארקים וגלואונים.
הגלואון הוא החלקיק הנושא את הכוח בתורה זו (שממנו נובע הכוח הגרעיני החזק). זאת, בדומה לתפקידו של הפוטון ב-QED. בניגוד ל-QED, שם יש רק סוג אחד של מטען (מטען חשמלי), הרי ב-QCD יש שלושה סוגי מטענים. מטענים אלה מכונים צבעים (למרות שאין שום קשר בינם לצבע במובנו היום-יומי), ושלושת הסוגים נקראים כחול, אדום וירוק.
קבוע הצימוד בתורה זו, שהוא הסיכוי של חלקיקים בעלי "צבע" לפלוט או לבלוע גלואון, תלוי באנרגיה של החלקיקים, והתורה מקיימת חופש אסימפטוטי - באנרגיות נמוכות קבוע הצימוד גדול, ובאנרגיות גבוהות הוא קטן. תכונה נוספת שלה היא כליאה - החלקיקים מצויים רק בקבוצות חסרות "צבע".
כרומודינמיקה קוונטית היא תורת כיול בעלת חבורת כיול .
מודל גלשאו-ויינברג-סאלאם הוא התורה המתארת את הכוח הגרעיני החלש ומשלבת אותו עם האלקטרומגנטיות. היא כוללת בתוכה גם את האלקטרודינמיקה הקוונטית. תורה זו עוסקת בחלקיקים הבאים: לפטונים (כמו אלקטרון וניוטרינו), אנטי-לפטונים (כמו פוזיטרון ואנטי-ניוטרינו), קווארקים ואנטי-קווארקים, וכן בפוטון (הנושא את הכוח האלקטרומגנטי) ובחלקיקים הנושאים את הכוח החלש - בוזוני W ו-Z.
מודל גלשאו-ויינברג-סאלאם הוא תורת כיול בעלת חבורת כיול , כאשר הסימטריה הלוקאלית המתאימה נשברת (שבירת סימטריה ספונטנית) ל- במנגנון היגס. לפיכך, לבוזוני W ו-Z יש מסה (בניגוד לחלקיקים נושאי כוח אחרים, שהם חסרי מסה).
דיאגרמות פיינמן
דיאגרמות פיינמן הן שיטה לחישוב תגובות בין חלקיקים. המטרה היא חישוב פונקציית הקורלציה (הנקראת גם פונקציית גרין) בין מצבים חיצוניים מסוימים: N-חלקיקים נכנסים או יוצאים. הגודל המחושב הוא המשרעת (אמפליטודה) של כל דיאגרמה, וסכום כל הדיאגרמות האפשריות הוא האמפליטודה, או פונקציית הקורלציה של N-חלקיקים.
דיאגרמות פיינמן הן חישוב מקורב בתורת ההפרעות: החישוב המדויק אינו אפשרי באופן ישיר. בתורת ההפרעות מניחים שעוצמת האינטראקציה היא חלשה באופן יחסי וככזו ניתן לבטאה כתלות בפרמטר קטן מתאים הנקרא קבוע צימוד. השיטה של דאגרמות פיינמן מאפשרת לנו לכתוב את פונקציית הקורלציה כטור מתכנס של איברים שכל אחד מהם כולל מקדם הכופל חזקה כלשהי של קבוע הצימוד. קבוצת דיאגרמות בעלות אותה חזקה של קבוע הצימוד נקראת סדר, וככל שמחשבים סדר גבוה יותר התוצאה מדויקת יותר, אך גם מורכבת יותר לחישוב, כיוון שמספר הדיאגרמות יחסי רב יותר וגם החישוב של כל דיאגרמה מורכב יותר.
מתוך פונקציית הקורלציה מחשבים גדלים רבים בתורת החלקיקים: מסה של חלקיקים מורכבים, חתכי פעולה של תגובות, זמן מחצית חיים של חלקיקים.
הדיאגרמות עצמן מצוירות ומחושבות באמצעות כללי פיינמן, שהם נוסחאות המתארות את החלקיקים ואת האינטראקציות המותרות. קו בדיאגרמה מייצג חלקיק (צורות שונות של הקו מייצגות סוג חלקיקים שונה), וצומת מייצג אינטראקציה.
דוגמה: פיזור קומפטון
אלקטרודינמיקה קוונטית היא סוג של תורת שדות קוונטית שבה קיימים אלקטרונים (קווים ישרים) ופוטונים (קווים עקלתוניים) בלבד, וצומת אחד: פוטון עם שני אלקטרונים.
פיזור קומפטון (ראו תמונה) הוא תגובה שבה פוטון פוגע באלקטרון ומוחזר ממנו לכוון אחר. בדיאגרמות פיינמן האינטראקציה הכוללת מתוארת באמצעות שני קווי פוטונים ושניים של אלקטרונים, כאשר באמצע "קופסה שחורה" - סך כל הדיאגרמות (הדיאגרמה השמאלית). הדיאגרמה הראשונה בסכום היא דיאגרמת סדר-עץ, ושתי הבאות הן דיאגרמות מסדר לולאה אחת.
ממוזער|500px|ללא|פיזור קומפטון באלקטרודינמיקה קוונטית. באיור נראות אחדות מתוך דיאגרמות פיינמן בתורת ההפרעות אשר יחד מתחברות לפיזור קומפטון.
דוגמה נוספת
חישוב תגובה בין ארבעה חלקיקים בתורה שיש בה חלקיק מסוג אחד (סקלר) ואינטראקציה מסוג אחד בלבד, צומת של ארבעה חלקיקים, עם מקדם g.
קיימת רק דיאגרמה אחת לסדר הראשון. הסדר הראשון, g, נקרא "סדר עץ" (tree-level), כי הוא מתואר באמצעות כגרף עץ ואין בו לולאות. לעומת זאת בסדר השני, g2, קיימות 4 דיאגרמות, כל אחת בעלת לולאה אחת. הסדרים נקראים גם על שם מספר הלולאות.
רנורמליזציה
בתורת השדות חישוב נאיבי של גדלים רבים מתבדר. התוצאה הזו אינה תואמת את התוצאות האמפיריות של גדלים מדידים, שהן סופיות, ולעיתים קרובות מובילה לתוצאות שכלל אינן מוגדרות. לכן נדרשת תורת השדות לתהליך אשר ייתן תוצאה סופית, ויסביר את מקורו של הגודל האינסופי המקורי. התהליך הזה נקרא רנורמליזציה.
ניתן לראות תוצאה אינסופית, לדוגמה, בחישוב של דיאגרמת פיינמן עם לולאה אחת. סדר העץ הוא סופי, אך לעיתים קרובות סדר לולאה נותן אינסוף (או תוצאה שאינה מוגדרת) בחישוב.
השלב הראשון הוא "כימות" של האינסוף: רגולריזציה. מכניסים גודל חדש לחישוב שבגבול מסוים אינו משפיע. למשל אנרגיית קיטעון, כך שהאינטגרל מתבצע בתחום סופי של התנע והאנרגיה במקום בתחום אינסופי, והחישוב בכללו סופי אך תלוי בגודל המלאכותי שהוספנו. בגבול שבו אנרגיית הקיטעון אינסופית התוצאה חוזרת לתוצאה האמיתית.
תהליך הרנורמליזציה "מחביא" את האינסוף: מגדירים את הפרמטרים המקוריים של החלקיקים (מסה, מטען, מקדם אינטראקציה) בעזרת הגודל המלאכותי, כך שהתוצאה הכוללת היא סופית. נאמר שהפרמטרים המקוריים הם "עירומים" (bare) ולכן אינסופיים ולא מדידים, ורק הפרמטרים המנורמלים הם סופיים ומדידים ("פיזיקליים").
התהליך הזה גרם לאי-נוחות רבה בקרב פיזיקאי החלקיקים המוקדמים, אך נתן תוצאות כה מדויקות ומתאימות לניסויים עד שהוא לבסוף התקבל כפרוצדורה הסטנדרטית בתורת החלקיקים. כיום תהליך זה מובן כעדות לקיומה של פיזיקה שאינה ידועה במרחקים קצרים ביותר, אשר שקולים בתורת הקוונטים לאנרגיות גדולות ביותר - מרחקים ואנרגיות בהם ידוע כי תורת השדות הקוונטית דורשת השלמה, בפרט כדי לתאר את כוח הכבידה. במקרים אחרים, תהליך זה נדרש דווקא במקרים בהם ההתבדרות מתרחשת במרחקים מאד גדולים (או אנרגיות השואפות לאפס) - ובמקרה זה התהליך מובן כמתאר בצורה טובה יותר את האופן בו מבוצעת מדידה על ידי מכשירים מציאותיים בעלי דיוק סופי.
בנוסף לטיפול באינסוף, רנורמליזציה היא בעלת משמעות פיזיקלית עמוקה. אחת המסקנות היא שאכן "קבועים" בתורת השדות תלויים באנרגיה שבה נערך הניסוי: הקבוע של אינטראקציה אלקטרומגנטית גדל באנרגיה מאוד גבוהה, שמקבילה למרחקים קצרים. גם תוצאה זו נתמכת בניסויים.
ראו גם
תורת הקוונטים
המודל הסטנדרטי
התפתחות הפיזיקה במאה ה-20
פיזיקת חלקיקים
פיזיקה של חומר מעובה
תורת כבידה קוונטית
תורת כיול
לקריאה נוספת
Michael E. Peskin, Daniel V. Schroeder, An Introduction to Quantum Field Theory, Addison-Wesley Advanced Book Program (now Perseus Books), 1995
Jean Zinn-Justin, Quantum Field Theory and Critical Phenomena (Fourth edition), The International Series of Monographs on Physics, Oxford University Press, 2002
קישורים חיצוניים
חופשי ומאושר - בלוג של ניר להב באתר תפוז, שדות היגס לנצח - בחיפוש אחר הסימטריה האלוהית הסבר על תורת השדות הקוונטית, תורות כיול וחלקיק ההיגס
*
קטגוריה:תורות פיזיקליות
קטגוריה:מכניקת הקוונטים
שדות קוואנטים
| 2024-05-21T09:43:26
|
זרם סילון
|
שמאל|ממוזער|250px|איור של זרם הסילון הצפוני
במטאורולוגיה, זרם סילון הוא זרם אוויר חזק וצר יחסית בשכבות הגבוהות של הטרופוספירה, בגובה 11 קילומטר לערך מגובה פני הים. זרם הסילון נוצר מניגודי טמפרטורה. הזרם מקיף את כדור הארץ כולו והוא מצוי בעיקר בשכבת הטרופופאוזה של האטמוספירה. רוח תחשב כזרם סילון רק אם מהירותה תעלה על 75 קשר (כ-139 קמ"ש).
בכל המיספירה, כלומר חצי כדור, שני זרמי סילון. הסילון הסובטרופי והסילון הפולארי, כאשר שני אלה נמצאים בגבול בין אזורי האקלים בעולם וזורמים באופן כללי ממערב למזרח. הסילון הסובטרופי נוצר בשל ההבדלים בטמפרטורה שבין האזור הסובטרופי לבין הטמפרטורה באזור הממוזג, בעוד שהסילון הפולארי נוצר בשל ההבדלים בטמפרטורה שבין האזור הממוזג לבין אזור הקוטב. זרמי הסילון מדרימים ומצפינים בהתאם לתנועת גושי האוויר הגורמים להם. בקיץ בהמיספירה הצפונית, זרמי הסילון חלשים משום שניגודי הטמפרטורה בין האזור הפולארי לבין האזור הממוזג ובין האזור הממוזג לבין האזור הסובטרופקי אינם גדולים כל-כך, וצפוניים מפאת התפשטות האוויר החם צפונה. רוחב הזרם נע בין 100 ל-500 ק"מ והוא נמצא לרוב ברוחב של 200 ק"מ.
מדען יפני בשם ואסאבורו אואישי גילה את זרמי הסילון כבר ב-1920. את ממצאיו הוא פרסם באספרנטו ולכן הם לא זכו לתפוצה נרחבת.
זרמי הסילון התגלו במלחמת העולם השנייה על ידי טייסים שטסו מארצות הברית לאירופה, בעיקר לאנגליה. אלה שמו לב כאשר טסו לאנגליה שמהירות המטוס גדולה מהמהירות הפוטנציאלית לכאורה שיכול המטוס לטוס בה. במהלך המלחמה ניצלו היפנים את זרם הסילון לתקוף את ארצות הברית בעזרת כדורים פורחים הנושאים חומרי נפץ. נשלחו 9,000 בלונים מסוג זה, אך מלבד ניסיון כושל של זריעת טרור פסיכולוגי, גבה המבצע רק שש נפשות בצורה ישירה.
כיום נעשה מחקר בתחום זה כדי להפיק אנרגיה מתחדשת באמצעות טורבינות שיועלו לגובה של זרם הסילון באמצעות עפיפוני ענק או צפלינים ויהיו מחוברים בכבל חשמלי לאדמה.
ראו גם
מטאורולוגיה - מונחים
מערבולת פולארית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סינופטיקה
קטגוריה:מטאורולוגיה
| 2024-09-10T06:46:17
|
אלכסנדר יהלומי
|
250px|ממוזער|שמאל|אלכסנדר יהלומי בסרט "יהודית", 1964
אלכסנדר יהלומי (22 בינואר 1912 - 15 באוגוסט 2003) היה שחקן ובדרן.
חייו
נולד בדינבורג שבלטביה בשם אברשה ריבק. בהשכלתו בוגר גימנסיה עברית בווילנה, בוגר לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה (1937), וכן בוגר סטודיו עברי למשחק בווילנה, במסגרתו הופיע בשם הבמה "אלכסנדר ניי" כחלק מלהקה בת שלושה סטודנטים בשם "פיקולו".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח לביאליסטוק, שהייתה אז חלק מברית המועצות. הופיע כקונפרנסייה ברוסית ברחבי ברית המועצות.
בשנת 1942 התגייס יהלומי לצבא אנדרס הפולני. הופעותיה של הלהקה הצבאית עמה נמנה הביאו אותו לטהראן, קהיר ובגדאד. כשהגיעו לתל אביב ב-1942, ערק מיחידתו ופשט את המדים.
התחיל להופיע אצל השחקן-אמרגן מאיר תאומי. לאחר מכן הצטרף ללהקה בשם "צימוקים ושקדים" (ראזשינקעס מיט מאנדלען), בה כיכבו ג'ני לוביץ', מרדכי הילסברג, מינה ברן, פרידה שפר ונחום גרוספלד. ההרכב הופיע בקפה סמדר שברחוב הירקון במסגרת "פינתנו" וב"קפה הוברמן" בטיילת תל אביב הישנה.
ההרכב, שזכה להצלחה רבה, צורף על ידי משה ואלין לתיאטרון לי לה לו. יהלומי החל לעסוק בהנחיה ובמשחק, וכן בביצועי פרודיות מזומרות. בשנים 1947–1949 שירת בלהקה הצבאית הראשונה של צה"ל, "ציל צליל" של פיקוד הצפון.
ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל ב-1948 הופיע בכיכר מלכי ישראל.
יהלומי יצא בינואר 1950 לסבוב הופעות בארצות הברית במסגרת שלישיית "צימוקים ושקדים" עם מינה ברן ומתתיהו רוזין. הייתה זו יוזמה של אמרגן יהודי מניו יורק, שהגיע להופעה של לי לה לו והבטיח לשלושה סכומי כסף גדולים. במקור תכננו השלושה לצאת לשלושה חודשים. בתחילת מאי 1950 נפטר מתתיהו רוזין מהתקף לב. מינה ברן הכירה גבר בניו יורק, התאהבה בו ונשארה שם. יהלומי גויס, מטעם המגבית המאוחדת, לסדרת הופעות ושב לבדו לישראל לאחר כשנה וחצי. כשחזר, הופיע שוב ב"לי לה לו", "דו רה מי", "סמבטיון" ועוד.
ב-1957 הנחה את תחרות מלכת היופי.
יהלומי נודע בעיקר כמנחה עם חוש הומור וחן רב (מה שנקרא אז "קונפרנסייה"), ששילב בהנחייתו בדיחות ופרודיות. הקטע המפורסם ביותר שלו היה קטע שתורגם מפולנית בידי רפאל קלצ'קין. כשהוא מלווה את עצמו בפסנתר, היה יהלומי מפרט בזריזות לשון את שפע האנשים אשר נושאים את השם גולדנברג.
בשנותיו האחרונות הוזמן להופיע במיוחד בתוכניות עם טעם של נוסטלגיה, והקהל קיבלו תמיד באהדה גם אם סיפר בדיחות שהעלו כבר עובש, בזכות חנו הרב והייחודיות של הגשתו.
ב-1973 הופיע כמנחה בסרטו של נסים דיין, "אור מן ההפקר".
זכה בפרס אמ"י ב-1980 ובתואר יקיר תל אביב ב-1988.
אלכסנדר יהלומי הלך לעולמו ב-15 באוגוסט 2003, בהיותו בטיול בגרמניה, בגיל 91. נקבר בבית העלמין ירקון.
הוא הותיר אחריו את רעייתו אדית, בן, בת, נכדים ונינים.
ייחודיות ההומור של יהלומי (או: "מפניניו")
אשה מבוגרת ניגשת אל יהלומי לאחר הופעה ופונה אליו בזו הלשון: "מר יהלומי, הבדיחה שספרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". משיב לה יהלומי מניה וביה: "מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?".
יהלומי מספר שכאשר ליווה את עצמו בפסנתר (הוא לא הצטיין במיוחד בנגינה), בשיר רוסי באחת ההופעות שלו, הבחין בדמעות של אחד האנשים מהקהל. "בוודאי אתה מזיל דמעות בגלל הזכרונות שעולים אצלך מרוסיה", אמר יהלומי. "לא, אני פסנתרן!" השיב האיש, כך יהלומי...
"רבותי מגיע מזל-טוב למלווה שלי", הכריז יהלומי באמצע ההופעה, "נולד לו בן במזל טוב", ולאחר שהקהל מחא כף, הוא הוסיף: "אבל אשתו עדיין אינה יודעת מזה...".
באמצע ההופעה כשנכנסת לאולם קבוצת מאחרים, מפסיק את הקטע ופונה אליהם בנימה מתנצלת: "סליחה שהקדמנו...".
בדיחה אופיינית של יהלומי: ילד אחד אומר לילד של השכנים: "אמא שלי יותר טובה מאמא שלך." עונה הילד השני: " כן! זה גם מה שאבא שלי אומר."
קישורים חיצוניים
יהלומי בהופעה חיה
קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים
קטגוריה:שחקני תיאטרון יידיש
קטגוריה:זוכי פרס אמ"י
קטגוריה:ישראלים ילידי לטביה
קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:חיילי צבא אנדרס
קטגוריה:יהודים בצבא הפולני
קטגוריה:חברי להקות צבאיות ישראליות
קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1988
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות ירקון
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2003
קטגוריה:זוכי פרס מפעל חיים של אמ"י
| 2024-07-31T13:39:10
|
נפתלי הרץ אימבר
|
שמאל|ממוזער|250px| הבית הראשון והפזמון בכתב ידו ועם חתימתו של נפתלי הרץ אימבר, תרס"ח-1908, נשמר באוספי הספרייה הלאומית
נפתלי הרץ אימבר (בכתיב יידי: נפתלי הערץ אימבער; חנוכה תרי"ז, 27 בדצמבר 1856 – שמחת תורה תר"ע, 8 באוקטובר 1909) היה משורר עברי ומחבר ההמנון העברי "תקוותנו", שגרסה מקוצרת שלו (בתוספת לשינויים קלים) היא "התקווה" – ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.
קורות חייו
ילדות ונעורים
אימבר נולד להאדל בת יעקב צבי שוורץ ולשמואל יעקב אימבר בעיר זלוצ'וב שבגליציה (אז בשלטון האימפריה האוסטרית, כיום במחוז לבוב שבאוקראינה).
אביו התפרנס בדוחק מניהול בית מרזח. משפחתו הייתה דתית ואימבר קיבל חינוך תורני, והוריו נמנו עם המתנגדים לחסידות בזרם הליטאי. בילדותו, הקשה נפתלי על הוריו, ולכן סבל לעיתים תכופות מנחת זרועו של אביו. לטענת אחיו שמריהו, אביו לא האמין בכשרונותיו וגם קינא בו על שאימו נטתה לפנקו.
אימבר למד בתלמוד תורה שבעירו והצליח בלימודיו, אולם הקשה גם על רבו. הוא סירב לשבת לשולחן התלמידים, ובמקום זאת ישב מתחת לשולחן ודרש מרבו שיבחן אותו בסיום יום. רבו נדהם מכישרונו ומיכולותיו, ובגיל שמונה למד אצל גדול המלמדים ולמד בבית המדרש שבו למדו בני 15. בגיל 10 כונה עילוי שבעילויים כיוון שהחל ללמוד את ספר הזוהר.
בנעוריו החל להימשך לרעיונות ההשכלה, קרא ספרות כללית רבה והתעניין גם בספרות הקבלה. מספר שנים מאוחר יותר חיבר פואמה בשם "אוסטריה", שאותה הקדיש לקיסר פרנץ יוזף, שהעניק לו פרס כספי על השיר. בזכות שיר זה התפרסם בקרב הקהילה.
בגיל 18, בעקבות מות אביו וקשייה של אמו לנהל את בית המרזח ולטפל בשאר חמשת אחיו ואחיותיו, ובעקבות האווירה האנטי-חסידית בעיר שלא היטיבה עמו, עבר אימבר לברודי. שם התוודע לאנשי תנועת ההשכלה, ביניהם אברהם קרוכמל, יהושע השל שור וירמיהו מוזן. הם סייעו בידו להדפיס את שירו "אוסטריה" וכן שלחו אותו עם מכתב המלצה ללבוב אל הרב יששכר-בר לווינשטיין.
הרב הכיר בכישרונו של הנער, שיכן אותו עמו ושכר לו מורים שילמדו אותו לימודים כלליים. לאחר כחצי שנה נאלץ לשוב לבית אמו, שהגיעה לקחת אותו בעקבות שמועות שהגיעו אליה, שבנה התרחק מן היהדות במראהו ובלבושו. לאחר זמן קצר בבית אמו, החליט לצאת ולנדוד ברחבי אירופה – בהונגריה, בסרביה וברומניה. ברומניה התגורר תקופה מסוימת בעיר יאשי בבית הרב משה ולדברג, ובשנת 1878 כתב את שני הבתים הראשונים של השיר "תִּקְוָתֵינוּ", אשר מאוחר יותר נקראו בשם "התקווה" ונקבעו כהמנונה הרשמי של מדינת ישראל.
אימבר החל לנדוד בערים, ובשנת 1881 הגיע לקושטא, אז בירת האימפריה העות'מאנית, שם התפרנס מרוכלות. באותה עת נתוודע ללורנס אוליפנט – דיפלומט אנגלי נוצרי וציוני, שהתיידד עמו. אוליפנט הציע לאימבר לבוא לארץ ישראל עמו ולהשתקע בכרמל.
בארץ ישראל
ממוזער|150px|לורנס אוליפנט, 1829-1888
שמאל|ממוזער|150px|בית אוליפנט בחיפה
שמאל|ממוזער|150px|בית הקיץ של אוליפנט בדלית אל כרמל
שמאל|ממוזער|250px|חדרו המשוחזר של אימבר במרתף בית הייסמן בראשון לציון
נפתלי הרץ אימבר הגיע לארץ ישראל עם אוליפנט ורעייתו אליס בנובמבר 1882. אימבר התמנה למזכירו ומתרגמו האישי של אוליפנט. אימבר לימד את לורנס ואליס עברית, ואילו אליס לימדה את אימבר את השפה האנגלית. לדברי שמריהו, אחיו של נפתלי, סיבת הגעתו עם הזוג אוליפנט הייתה כי "היא ובעלה לא עשו מבלי עצתו והסכמתו דבר, הן בענייני הכלל, והן בענייני הפרט", אך אין כל אימות לדבר.
אימבר התגורר בחדר בווילה ששכר אוליפנט במושבה הגרמנית שבחיפה (כיום בית אוליפנט). כיוון שבני הזוג אוליפנט סבלו מחום הקיץ בחיפה, הקים לורנס עבורו ועבור רעייתו בית קיץ בכפר דאלית אל כרמל (בית אוליפנט המשמש כיום כ"בית יד לבנים"). בבית הקיץ שהו בעיקר אימבר ואליס אוליפנט לעיתים תכופות.
הוא הרבה לבקר במושבות הראשונות ראשון לציון, זכרון יעקב, עקרון, גדרה, ראש פינה, פתח תקווה ומשמר הירדן, ואף כתב שירים לכבוד חלקן, אשר הפיחו בקרב המתיישבים ביטחון ותקווה. שירתו, הרוויה במוטיבים לאומיים, כמו השירים "משמר הירדן" ו"תִּקְוָתֵינוּ", ביטאה הערצה רבה ל"יהודים החדשים" אנשי העלייה הראשונה שהוא פגש בארץ, והם זכו לאהדה רבה בקרב המתיישבים.
במהלך שהותו בארץ פרסם אימבר שירים, מאמרים וקטעי סאטירה רבים, מקיץ 1883 החל לפרסם בכתב העת "חבצלת" ולאחר מכן בעיתון "הצבי". תחילה כתב בעד פועלו של הברון רוטשילד.
בעת שהותו בירושלים בשנת 1884 חלה אימבר בקדחת ואוליפנט מימן את עלויות הטיפול בו. בנוסף שכר לאימבר חדר אצל האיכר שרגא פייבל היסמן בראשון לציון, בו החלים במשך שלושה חודשים ממחלתו.
בעת החלמתו בראשון לציון עמד מקרוב על המצב במושבה והתוודע לכעסם של המתיישבים על פקידות הברון. הוא האשים את פקידות הברון ביחס מזלזל ופוגע כלפי המתיישבים במאמרים ושירים בעיתונות העברית. כמו כן צידד בפעילות כנגד פקידות הברון על רקע שנת השמיטה והיה מעורב בפרשת המרידות כנגד הפקידות.
גם לאחר שעזב את הארץ, בימי שבתו בלונדון, לא פסק זעמו על הפקידות, ופרסם שיר נגד הברון ששמו "פותר החלומות". במחלוקת שבין העיתון "חבצלת" לבין "הצבי", צידד ב"חבצלת", וטען שאליעזר בן-יהודה כיסה על פשעי מנהלי הפקידות. עמדתו זו גרמה לכעס רב של בן-יהודה עליו, והביאה לידי פולמוס חריף בינו ובין המשורר.
כיוון שעיסוקו של אימבר כמזכירו של אוליפנט לא העסיקה אותו באופן מלא, שלח אוליפנט את אימבר לביירות על מנת לעבור הכשרה מקצועית כשען. אימבר אף פתח חנות בחיפה למשך תקופה קצרה. אוליפנט ניסה להכניס את אימבר ללימודי חקלאות במקווה ישראל ופנה בעניין במכתב אל שמואל הירש, המנהל דאז, בספטמבר 1884. למרות התלהבותו של אימבר מן המוסד הוא לא התקבל ללימודים שם.
במצרים
בשנת 1885 נסע אימבר למצרים. בשני מאמרים שפרסם בעיתון "חבצלת", טען אימבר כי נסיבות נסיעתו למצרים היו כי התלווה לד"ר פול ורנייה הצרפתי, שאליו התוודע כאשר ביקר ביפו. אימבר התרשם מוורנייה עקב היותו דובר 12 שפות. בנוסף לוורנייה, הצטרף חברו ד"ר יוהנס לפסיוס. לדברי אימבר הוא התלווה לשניהם כדי לראות פירמידות. במהלך ביקורו במצרים חלה אימבר בגרענת קשה ואושפז בבית חולים למשך חודשיים.
את רשמיו מביקורו במצרים כתב במאמר "מסע מצרים" ששלח משם לעיתון "חבצלת" באותה שנה.
במהלך שהותו במצרים נודע לו על מותה של אליס אוליפנט (בתחילת ינואר 1886) מקדחת. נטען כי אימבר היה מאוהב באליס, הוא כתב שיר לזכרה, "בית עולמי", שהופיע בקובץ שיריו הראשון "ברקאי" ("ברקא" משמע כוכב הבוקר)), שהופיע בירושלים באותה שנה.
בספר נכלל גם השיר "תִּקְוָתֵינוּ" אותו הרחיב (מן הטיוטה שכתב ברומניה) ל-9 בתים במהלך ביקוריו במושבות וסיימו בשנת 1884. שני הבתים הראשונים מתוכו:
בעקבות פטירתה של אליס שב אימבר לארץ ואילו לורנס אוליפנט, שסבל מדיכאון רב בעקבות פטירתה, החליט לשוב לאנגליה.
עקב עזיבתו של אוליפנט נותר אימבר ללא תמיכה כלכלית ועזב אף הוא את הארץ במרץ 1887 לאירופה.
"תִּקְוָתֵינוּ" החל להתפרסם בארץ ישראל זמן קצר לאחר שעזב אימבר את הארץ.
בערוב ימיו
שמאל|ממוזער|250px|נפתלי הרץ אימבר ורעייתו אמנדה קטי
אימבר חזר לאירופה במרץ 1887, ולאחר נדודים בברלין, ובפריז המשיך לאפריקה והגיע עד בומביי שבהודו. מהודו הגיע ללונדון והתיישב בה. שם התיידד עם ישראל זנגוויל, סופר יהודי-אנגלי ידוע, ממייסדי התנועה הציונית באנגליה. זנגוויל לימד את אימבר אנגלית ולמד מפיו עברית. לאחר כחצי שנה תרגם זנגוויל את "התקווה" ואת "משמר הירדן" לאנגלית ואימבר כתב באופן קבוע שירים ומאמרים לעיתון ה"ג'ואיש סטנדרט" (שמו העברי "דגל ישורון"), עיתון חרדי באנגלית. בדגל ישורון פרסם בהמשכים בשנים 1888–1890 שלושים פרקים ראשונים מזכרונותיו. את הפרקים כתב, ככל הנראה, באנגלית. בנוסף פרסם גם שירים ביידיש בשבועון "השולמית".
ב-23 בדצמבר 1888 נפטר לורנס אוליפנט באנגליה ואימבר נמנה עם המעטים שהשתתפו בהלווייתו. כמו כן, הוא הספיד אותו ב"ג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת".
לואיס, עורך ה"ג'ואיש סטנדרט", התפטר מתפקידו ועבר לארצות הברית. העורך החדש, שמונה לעיתון, הפסיק לפרסם מאמרים של אימבר ובשנת 1891 פסק העיתון מלהופיע.
בשנת 1892 עזב לארצות הברית, שם התגורר עד יום מותו. חייו באמריקה היו רצופים בסבל ומחסור. השופט מאיר סולצברגר מפילדלפיה העניק לו תמיכה חודשית למשך מספר שנים. כשישב בבוסטון ערך במשך זמן מה עיתון בשם "אריאל", שהיה מוקדש לקבלה, וכתב מחקרים באנגלית על הקבלה ועל התלמוד. כאשר הרגיש אימבר מחנק נפשי במקום שהותו החליט לצאת לטייל ברחבי ארצות הברית. בנדודיו חיבר שירים וכתב מאמרים בכתבי עת שונים בעברית, ביידיש ובאנגלית. במהלך נדודיו הגיע לעיר סנט לואיס ובה חלה ובזכות מאיר סולצברגר, שמימן לו רופא שטיפל בו, הבריא ממחלתו. לאחר מכן יצא באונייה להחלים באנגליה, שבה שהה זמן קצר ושב לניו יורק.
בשנת 1899 התחתן אימבר בדנוור, קולורדו עם רופאה גיורת בשם אמנדה קטי. אלה היו נישואיה השניים ושמה בתעודות מרגרט א' ליפייד. הנישואים החזיקו רק מספר חודשים שבמהלכם עזב אימבר את הבית מספר פעמים כיוון שבני משפחת אשתו לא חיבבו אותו, אולם רק בשנת 1906 התגרשו רשמית.
בשנת 1904 כתב ספר שירים בעברית, ברקאי השלישי, אותו הקדיש לקיסר יפן מוצוהיטו. הספר כלל שירי הלל ליפן על ניצחונה על רוסיה הצארית והאנטישמית במלחמת רוסיה–יפן.
את שנותיו האחרונות בילה בשכונת לואר איסט סייד בניו יורק, שבשכונותיה היהודיות היה ידוע בחידודים השנונים והעוקצניים שלו. בשנים אלה סבל ממחלת השגרון והתמכר ליין מתוך צער ומרירות.
לואי ליפסקי, מראשי התנועה הציונית בארצות הברית העיד עליו:
אימבר נפטר ממחלת כליות, שנגרמה כתוצאה משתייה מופרזת, בעוני ובחוסר כל.
בכתביו הותיר מעין "צוואה" שבה כתב, בין השאר:
הוא נטמן בבית העלמין הר ציון (Mt. Zion Cemetery) בקווינס שבניו יורק. בהלוויה השתתף קהל רב וכתבות ומאמרי מערכת עליו הופיעו במספר עיתונים בהם "הניו יורק טיימס", ה"ניו יורק אמריקן" וה"ג'ואיש כרוניקל".
קבורתו המחודשת בישראל
לפני מותו כתב שיר מיוחד בשם "השבעה", בו פנה אל עמו בדרישה:
ממוזער|אימבר נפתלי הרץ
בשיר זה הביע אימבר את רצונו להקבר בארץ ישראל.
לאחר הקמת מדינת ישראל הוקם ועד ציבורי בראשות פרופסור יוסף קלוזנר בעניין העלאת עצמותיו של אימבר לארץ. הוועד נעזר בקבוצת ציונים בראשות משה מרגוליס בארצות הברית. בעניין פעל גם ג'ק (יצחק) צייקל - שנפתלי היה דודו. ג'ק אף נפגש עם הנשיא וויצמן שהבטיח לו כי "יהא ליבך סמוך ובטוח, יבוא יום ויעלו את עצמותיו." ארונו של נפתלי נשלח לארץ באונייה ״תל אביב״ וב-16 באפריל 1953 הגיע הארון לנמל חיפה. בשל חגיגות יום העצמאות, מסע ההלוויה יצא ב-23 באפריל מחיפה דרך זכרון יעקב להר המנוחות בירושלים. אימבר נטמן בחלקה השמורה לאבות הציונות וסופרי התחייה, סמוך לקברו של הסופר ישראל אפרויקין. מאוחר יותר נטמן יוסף קלוזנר לצידו. רק בסוף שנת 1955 הוקמה מצבה על קברו.
ארכיונו נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.
אחיו, שמריהו, הוא אביו של יחיאל - אביה של קריינית קול ישראל שמירה אימבר.
כתביו והתקבלות יצירתו
התקווה
אימבר, שהיה לפי דבריו ציוני, הציע את שירו "תקוותינו", על גלגולי נוסחיו כהמנון התנועה הציונית לתיאודור הרצל לקראת הקונגרס הציוני החמישי, אך נדחה על ידו.
בקונגרס הציוני השישי, שנידונה בו תוכנית אוגנדה, בשנת 1903, הושר "התקווה" בשירה אדירה, בגלל הפסוק: "עינו לציון צופיה" – שקיבל משמעות מיוחדת לאור המחלוקת בין תומכי התוכנית, לבין "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. גם בסיום הקונגרסים הבאים הושר התקווה, והחל מן הקונגרס הציוני האחד-עשר שרו אותו כהמנון ובעמידה.
שירו של אימבר "התקווה" הושר בקונגרסים הציונים והפך החל מן הקונגרס השמונה-עשר בשנת 1933 להמנון הרשמי של התנועה הציונית.
אף על פי שבפועל שימש "התקווה" כהמנונה של מדינת ישראל מיום הקמתה, מבחינה חוקית נקבעה "התקווה" כהמנון המדינה על ידי הכנסת רק ב-10 בנובמבר 2004, בתיקון ל"חוק הדגל והסמל", ששמו שונה ל"חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה".
יצירותיו שפורסמו
שמאל|ממוזער|150 פיקסלים|שער הספר
במהלך חייו אימבר פרסם עשרות שירים ומאמרים, שכללו שירי ציון, שירי ארץ ישראל ופרוזות. העיקריים שבהם היו:
ברקאי (1886)
ברקאי החדש (1900)
ברקאי השלישי (1904)
ייזכור בעד הנשחטים והנשרפים בארץ הדמים, ארץ רוסיה (1905)
לך עברית (1907)
קובצי כתביו
דב סדן (עורך), כל שירי נפתלי הרץ אימבר, (ביוגרפיה: שמריהו אימבר; מבוא: דב סדן), תל אביב: הוצאת מרדכי נוימן, 1950.
בשנת 1929 ריכז אחיו שמריהו אימבר חלק מכתביו.
יצירותיו תורגמו לאנגלית, ושירים בודדים תורגמו לצרפתית ולספרדית.
מלבד יצירות בודדות לא זכה אימבר להכרה מיוחדת מצד אנשי הספרות והקהל הרחב.
לקריאה נוספת
מאמרים
שמריהו אימבר, משורר "התקוה", ב-"העולם", 26 בספטמבר 1940.
שלום שטרייט, נפתלי הירץ אימבר, ב-"הארץ", 30 בספטמבר 1932.
מחקרים
יעקב קבקוב, בעל התקווה, לוד: הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, תשנ"א-1991
נקדימון רוגל, תיק אימבר: בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ ישראל, ירושלים: הספרייה הציונית של יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1997.
אליעזר רפאל מלאכי, שירי נ.ה. אימבר על פרעות קישינב, ברקאי, מ"א, תשל"ד-1974, עמ' 53–55.
טוביה פרשל, נ.ה. אימבר בעקבות היינה, הדאר, נ', תשל"א, עמ' 7.
ספרות יפה
רם אורן, נפש הומיה רומן היסטורי, הוצאת קשת, 2012
קישורים חיצוניים
כתבים
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים גליציאנים
קטגוריה:אנשי העלייה הראשונה
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:סגל חבצלת
קטגוריה:ראשוני הציונות
קטגוריה:אישים שהועלו לקבורה בשנית בארץ ישראל
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1856
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1909
| 2024-06-10T12:27:19
|
ראשון לציון
|
250px|ממוזער|שמאל|שלט אהבה לראשון לציון
290px|ממוזער|שמאל|מבט מהאוויר על ראשון לציון
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן היא העיר הרביעית בגודלה בישראל. העיר ממוקמת במישור החוף, בין חלקו הדרומי של גוש דן לאזור הצפוני של שפלת יהודה, גובלת בבת ים בצפון-מערב, בחולון מצפון-מזרח, בדרום בפלמחים ובנס ציונה, גובלת בצריפין במזרח ומשתרעת לאורך הים התיכון ממערב. העיר חלק מגוש דן וחברה בארגון פורום ה-15.
העיר נוסדה ב-31 ביולי 1882, טו' באב תרמ"ב, והוכרזה כעיר בשנת 1950. היא הוקמה כמושבה חקלאית ציונית; היא המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. בראשון לציון עוצב דגל ישראל; חודשה התרבות העברית – בייחוד בשפה ובחינוך. ב-1920 הוכרזה כמועצה מקומית וב-1950 הוכרזה כעיר ואם בישראל. בסוף המאה ה-20 התרחבה העיר מערבה וצפונה וגדלה באופן ניכר, והפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.
מקור השם
"ראשון לציון" הוא צירוף מקראי הלקוח מספר ישעיהו:
תולדות העיר
ראשון לציון נוסדה בשנת 1882 ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה, ועד שהוקם כדי לקנות קרקעות ולייסד מושבות של עובדי אדמה. חיים אמזלאג, סגן הקונסול הבריטי ביפו, רכש על שמו את אדמת עיון-קרא, ששכנה כ-12.5 ק"מ דרומית ליפו העתיקה, על שטח של 3,340 דונם. על שטח זה נבנתה המושבה ראשון לציון, שמקור שמה בפסוק המבטא את שאיפת בוניה לשיבת ציון:
הקמת המושבה
חיים אמזלאג, סגן קונסול בריטניה ביפו, רכש את אדמות עיון-קרא מידי מוסטפא עבדאללה עלי דג'אן. השלטונות העות'מאניים הערימו קשיים בפני המתיישבים ולא נתנו להם אישורי בנייה, אך העלימו עין עד לסיום הבנייה, שכן חששו מאי-נעימויות מצד סגן-הקונסול, שהאדמות נרשמו כרכושו. אמזלאג חתם בפני המתיישבים על הצהרה שכל המבנים והבתים על שטח זה לעולם לא ישתייכו לו.
בט"ו באב ה'תרמ"ב (31 ביולי 1882) עלו על הקרקע שבעה עשר מייסדי המושבה. לפי התקנות הראשונות, עיבוד הקרקע צריך היה להתבצע בשיתוף, ללא חלוקה בין המתיישבים. מים הובאו בעגלה ממקוה ישראל ומבית דג'אן. מהמעיין המקומי "עיון קרא" ניתן היה להפיק רק מים לעבודת הבנייה, עד שנחפרה הבאר הראשונה.
בנובמבר 1882 החלו קבוצת הביל"ויים לעבוד בראשון לציון, לאחר שקרל נטר, מייסד מקוה ישראל, הבטיח להם אדמה במושבה ושלושה בתים שעמדו בבנייה אז. עם השלמת הבתים שמואל הירש, מנהל מקוה ישראל, הפר את הבטחתו של נטר ונתן את הבתים שהובטחו להם למשרתי ציבור במושבה, ועל כן חלק מהביל"ויים עברו לגדרה.
מעורבות הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
ממוזער|240px|שדרת הדקלים בגן המושבה, אשר ננטעה בשנת 1890
לאחר סבל גדול ותלאות רבות שנגרמו מפגעי הטבע וחוסר הניסיון בחקלאות, בא לעזרת המושבה הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד והקים בה את יקבי כרמל. יוסף פיינברג, אחד מעשרת המתיישבים הראשונים של ראשון לציון, התנדב לצאת לפריז בתום השנה הראשונה למושבה, ויצר קשר עם הברון רוטשילד באמצעות הרב הראשי של פריז - הרב צדוק כהן. הברון, התרשם והודיע, "כי יקציב 30,000 פרנק להשלמת הבאר, יבנה בתים לשש המשפחות העניות שהצטרפו למושבה ויעמיד גם גנן־אגרנום לעזרת המתיישבים האגרונום שנבחר היה שאול הלזנר מבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שהברון הורה לו ללמד את האיכרים כיצד לעבד את שדותיהם ולטעת עצי פרי. כמו כן, שמואל הירש, מנהל מקוה ישראל, מונה לפקח על ענייני הכספים.
העזרה למתיישבי ראשון לציון הייתה תחילת פעילותו של הברון רוטשילד בארץ ישראל. היה זה בתום השנה הראשונה לקיום המושבה, שהייתה אז על סף התפרקות. רוטשילד סייע למתיישבים הראשונים במימון העמקת הבאר לעומק 48 מטר, עד שנמצאו מים. בהמשך הרחיב את עזרתו לסיוע כספי לתושבים, בשנים שנדרשו להכשרתם לעבודת האדמה ולהכנת האדמה לנטיעות. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת כדי שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין – גידול זה נחשב המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי.
השדות הזרועים לא הניבו יבולי חיטה, והאיכרים נאלצו למשכן את האדמות כדי להתקיים. לאחר שהברון שילם את דמי המשכנתה, עברה אדמת ראשון לציון להיות בבעלותו. המושבה חדלה להיות עצמאית בסוף שנת תרמ"ג. היו בה אז 39 משפחות, שהסתכמו ב-135 נפשות. לאחר שבוטל כוחו של ועד המושבה, קבע שמואל הירש שאת כל עבודות החקלאות יעשו רק לפי ההוראות המקצועיות של האגרונום; בתמורה יקבלו מדי חודש תמיכה חודשית לקיומם. התוצאה, לפי משה סמילנסקי: "רוח האיכרים דוכאה וענייני המשק הוזנחו". הברון רוטשילד לא נענה לבקשות לשינוי ההסדרים. הירש מינה את יהושע אוסוביצקי לפקיד המושבה, שישב בה בקביעות.
הנהגת אוסוביצקי
אוסוביצקי הגיע לראשון לציון בשנת 1884, והתקבל בהתלהבות על ידי האיכרים והביל"ויים, שראו בו כאחד משלהם. בשנת 1885 נבחר אוסוביצקי להניף דגל רקום עם שני פסים וביניהם מגן דוד בצבע כחול, בראש התהלוכה לציון שלוש שנים למושבה. דגל זה, שנקרא אז דגל ראשון לציון, דומה לדגל ישראל, והייתה זו הפעם הראשונה שהוא הונף בפומבי בארץ ישראל.
אוסוביצקי רכש 3,000 דונם אדמה בעיון קרא ומכר חלקות לעולים בעלי רכוש שנטעו באמצעיהם הפרטיים כרמי גפנים. באופן כזה נוצרה שכבת איכרים שאינם תלויים בחסדי הברון. ביניהם היה מיכאל הלפרין, שייסד בראשון לציון "איגוד פועלים" ראשון בארץ. עם הזמן נהפך הלפרין לאחד המתנגדים החריפים לשלטון אוסוביצקי. שם המקום זוהה, באופן שגוי כנראה, עם מקומו המשוער של המעיין עין הקורא הנזכר בתנ"ך: ".. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ספר שופטים טו, יט).
בשנת 1886 החלו היחסים בין אוסוביצקי והאיכרים להתערער. הפקיד פיתח גינוני שררה, הטיל קנסות וקירב אליו מלשינים וחנפנים. המושבה התפלגה לשני מחנות: "רודפי שלום" ובראשם פיינברג, שהתנגדו לאוסוביצקי, ו"אגודת רעים", שתמכו בו וטופחו על ידיו. באפריל 1887 הגיע המתח במושבה לשיא. הלפרין שלח לחובבי ציון ברוסיה מכתב תלונה על אוסוביצקי. כשנודע לאוסוביצקי על המכתב, בערה בו חמתו. הלפרין נאלץ להתעמת עם אוסוביצקי והוא ציווה עליו להסתלק מיד מהמושבה. אירוע זה הצית את המרד במושבה. בינתיים שלח אוסוביצקי שליח למושל הטורקי ביפו והודיע לו כי פרץ מרד בראשון לציון. מיד נשלחה כיתת חיילים כדי לאסור את המורדים. החיילים ניצבו מול המתיישבים, וניתנה פקודה לטעון את הרובים אם המתיישבים יתנגדו למאסר. ברגע האחרון הגיע שמואל הירש מנהל מקוה ישראל, ושכנע את החיילים לעזוב, ואת המתיישבים – להתפזר. אוסוביצקי עזב את ראשון לציון ביחד עם הירש. המורדים חגגו את "ניצחונם", אך לא לאורך ימים.
ב-1 במאי 1887 הגיע הברון רוטשילד לביקורו הראשון בארץ ישראל. המורדים "התקפלו" לנוכח איומי הברון. הברון התנה את סליחתו לאיכרים בכך שפיינברג, שהיה ממנהיגי המורדים, יעזוב את המושבה, וזה עשה כן, משום טובת היישוב, לאחר שהופעל עליו לחץ רב. לאחר חמש שנים וחצי מכר פיינברג את נחלתו בראשון לציון ועבר לגדרה.
280px|ממוזער|בית הכנסת הגדול (צולם בין 1910 ל-1924)
הקמת בית הכנסת
בית הכנסת הגדול בראשון לציון נבנה בשנים 1885–1889, על פי התכנון של המהנדס והאדריכל ברוך פפירמייסטר, והיה מוקד חשוב בחיי המושבה. בית הכנסת, שניצב על פסגת גבעה בקצה רחוב רוטשילד ובלט למרחוק, היה במשך שנים רבות אחד המבנים המפוארים במושבה הקטנה ומרכז חברתי למתיישביה.
בניית בית הכנסת החלה נתקלה בהתנגדות של השלטון העות'מאני, ובמצוקה כספית. כדי להתגבר על התנגדות השלטון בנו המתיישבים את בית הכנסת במסווה של מחסן לציוד חקלאי. בניין הבית הושלם בזכות תרומה של הברון רוטשילד. בבית הכנסת שתי קומות: בראשונה מקום ל-150 מתפללים, ובשנייה נמצאת עזרת הנשים. בחלונות משני צדי ארון הקודש ישנם ויטראז'ים של שנים-עשר שבטי ישראל.
בסמוך לבית הכנסת גם בית הספר העברי הראשון – "בית ספר חביב", והמוזיאון לתולדות ראשון לציון.
שמאל|ממוזער|250px|רחוב במושבה בשנת 1937
ממוזער|250px|שכונת עזרא ובצרון בעת הקמתה בשנת 1945 בחולות ראשון לציון
גידול הגפנים
תחילת גידול הגפנים במושבה הייתה בהיסח הדעת. מיכל זלמן פוחצ'בסקי, שהיה גנן ומומחה לגידול גפנים, סיפר על הניסיון שהצליח וגרם לתחילת גידול גפנים על בסיס מסחרי באדמת ראשון לציון ובסופו של דבר לבניית היקב הראשון בארץ ישראל. מייסדי המושבה ניסו לגדל בשדותיהם חיטה, אך התאכזבו. בדרכם מיפו למושבה הבחינו תושבי ראשון לציון בצדי הדרך בשתילי הגפן המקומית. הם הביאו זמורות מהגפנים אל ביתם ושתלו אותם בגינה הביתית. בהנחה כי היות שהגפן היא אחד משבעת המינים שארץ ישראל משתבחת בהם, יש סיכוי כי שתילי גפן ישגשגו גם באדמת ראשון לציון, ואכן כך היה.
כשביקרה במושבה משלחת של מומחים חקלאיים מצרפת בשליחות הברון רוטשילד, היא בדקה את אפשרויות גידולי החקלאות במושבה. בסיורם במושבה נוכחו המומחים כי בגינות התושבים גדלות בהצלחה גפנים. הם חזרו לצרפת והמליצו בפני הברון לעודד את גידול הגפנים במושבות.
שתילי הגפנים גדלו בהצלחה, אך האיכרים עדיין לא הצליחו בנטיעת הכרמים על פני שטחים נרחבים. הברון רוטשילד החליט לסייע ושלח לארץ מומחה מיקביו "שאטו לאפיט רוטשילד", וזה הגיע למסקנה כי יש לבחור את מין הגפן המתאים לקרקע הארץ ומניב גפנים באיכות הראויה לייצור יין. הוא בחר את המינים המצליחים באירופה אך משום שמחלת הפילוקסרה, הפוגעת בשורשי הגפן, פשטה אז בכרמי אירופה, הציע לברון לייבא מהודו זמורות של גפנים, אשר יוכלו לשמש ייחורים. כך ניטעו הכרמים הראשונים בראשון לציון. עם סיום הנטיעה רחבת ההיקף הראשונה, הונחה אבן הפינה ליקבי כרמל מזרחי ונפתחה תקופה של שגשוג כלכלי בראשון לציון. הדוגמה של ראשון עברה לאחר מכן לשאר המושבות בארץ.
בשנת 1898 ביקר במושבה תיאודור הרצל, בראש משלחת ציונית שנועדה לפגוש את קיסר גרמניה בזמן ביקורו בארץ ישראל. באותו הזמן מנתה אוכלוסיית המושבה כ-400 נפש.
במלחמת העולם הראשונה ידעה המושבה קשיים רבים: סגירת השווקים לחוץ לארץ, מכת הארבה בשנת 1915 והקרבות שהתנהלו בדרומה של המושבה בנובמבר 1917.
במרץ 1921 הגיע שר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל לביקור בארץ ישראל, במהלכו ביקר בראשון לציון ונפגש עם איכריה. לאחר שובו ללונדון, חזר מספר פעמים על התרשמותו הרבה מהמושבה, כדי להצדיק את מדיניות הבית הלאומי היהודי של בריטניה.
מלחמת העצמאות
במהלך מלחמת העצמאות הפציצו מטוסי חיל האוויר המצרי את העיר ב-3 ביוני 1948. בהפצצה נהרגו 25 תושבים וחיילים והיו פצועים רבים.
ההתנכלויות נגד הנוסעים לראשון לציון וממנה גרמו להתמעטות הנסיעות וצמצמו כך גם את שירותי הדואר, עד שהעירייה הסדירה שירותי דואר מיוחדים באמצעות מכוניות משוריינות וגם הפיקו לשם כך את בול ראשון לציון.
בשנת 1996 הקימה עיריית ראשון לציון אנדרטה לחללי ההפצצה המצרית בקרבת צומת הרחובות הרצל ורוטשילד, לא הרחק מאתרי ההפצצה.
האנדרטה ניצבת על במה עגולה בכניסה לגן ציבורי. היא כוללת שני עמודי אבן ומעליהם שלוש פצצות בדרכן כלפי מטה - פצצות דמויות אלו שהוטלו מהמטוסים המצריים. בין העמודים שלט המביא את פרטי ההנצחה ושמות החללים.
לאחר מלחמת העצמאות
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לקרבנות הפצצת המטוסים המצרים על ראשון לציון במלחמת העצמאות
ממוזער|250px|מדרחוב רוטשילד המחודש לאחר שיפוצים ועיצוב מחדש שנעשה ב-2013.
בשנת 1950 ניתן לראשון לציון מעמד של עיר. העיר קלטה עליה והעולם התיישבו בעיקר בשתי שכונות מרוחקות מהעיר. שיכון המזרח במזרח ורמת אליהו במערב. בשנות השישים והשבעים העיר עברה תנופת בניה בשכונות הוותיקות של העיר, עם בניה רוויה שהחליפה את הבניה הישנה. הבנייה במערב זכתה לתאוצה עם היבחרו של מאיר ניצן לראש העיר בשנת 1983, באפריל 1988 צורף המושב נחלת יהודה לעיר. ובשנות התשעים החלו להיבנות שכונות שלמות על שטחי החולות הנרחבים שבין כביש 4 לחוף הים. כאשר עוד לפני בניתם כבר בתחילת שנות התשעים מתחם מב"ת מערב הצמוד לחולון הפך להיות מוקד תעסוקה ובילוי, אך בעיקר היה ידוע במרכזי הקניות הרבים שבו ובראשם קניון הזהב שהביאו לעיר את המיתוג של "עיר הקניונים", באותה תקופה גם נחנך הסופרלנד. באותו עשור השכונות הוותיקות של העיר קלטו עשרות אלפי עולים חדשים מברית המועצות ואתיופיה. הבניה של "עיר חדשה" במערב לצד קליטה של עולים חדשים הפכו אותה מהעיר התשיעית בגודלה בישראל ב-1983 לרביעית בגודלה ב-1995.
בשנות ה-2000 הוקמה בעיר קריית הלאום, בה רוכזו בית משפט השלום ומשרדים מרכזיים של המוסד לביטוח לאומי ומשרד הפנים. בשנת 2009 נפתח לתנועה במלואו כביש 431 המחבר את ראשון לציון עם העיר מודיעין-מכבים-רעות אך גם עם כבישים חשובים כמו כביש 1, כביש 40 וכביש 6 במזרח וכביש 4 וכביש 20 במערב. ניצן כיהן כראש עיריית ראשון במשך 25 שנה, עד שהוחלף בדב צור בבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 2008. ב-2010 נפתחו בראשון שני מרכזי מסחר גדולים: סינמה סיטי במערב העיר וחנות איקאה באזור התעשייה מעוין שורק ליד הכביש לפלמחים. בעשור השני של המאה ה-21 החל דוב צור בגל שיפוצים נרחב בראשון הוותיקה ובמזרח ראשון, שכללו: שיפוץ כבישים ומדרכות, שיפוץ חזות בתים משותפים (חלקם במסגרת תמ"א 38), הקמת גינות ומזרקות ברחבי העיר, שיפוץ המדרחוב, שימור ושחזור מבנים עתיקים, הקמת גן בעברית וכן שיפוץ הכניסה הצפונית לראשון והקמת טיילת המכבים לצידה. אחד מהמהלכים השנויים במחלוקת היה הריסת המבנים הישנים של הגימנסיה הריאלית והקמת מבנה חדש ומודרני במקומם.
ב נסגר היקב העתיק של יקבי כרמל והופסקה הפעילות בו. כיום המבנה ניצב נטוש למחצה כשבשטחו חניון זמני. העירייה ומספר יזמים הגישו תוכנית להקמת מגדלי מסחר ומגורים על מבני היקב המודרניים בעוד שמבני היקב ההיסטוריים (בהם "הבניין האדום" שחזיתו פונה לרחוב) ישומרו וישמשו כמוזיאון ואתר תיירות. התוכנית הנ"ל שנויה במחלוקת וטרם אושרה סופית.
בשנת 2019 החלה הקמת מתחם ה-1000 – רובע עסקים ותעשיית היי-טק בשטח ליד אגמון הסופרלנד והקמת שכונות הנרקיסים, הנוריות וחלום ראשון החדשה.
כעת מורכבת העיר משני חלקים עיקריים:
מזרח העיר - ממזרח לכביש 4. זהו החלק הישן של ראשון ובו נמצא המרכז העתיק שלה ואתריה ההיסטוריים. במזרח יש בעיקר שכונות מגורים. בחלקו הצפוני של חלק זה נמצא אזור התעשייה הישן הקרוי מב"ת (מסחר, בילוי, תעשייה) צפון. בדרומו נמצאים תחנת הרכבת הראשונים וקניון ראשונים, ובמזרחו מחנה צריפין ובית החולים יצחק שמיר. הרחובות הראשיים במזרח העיר הם שדרות הרצל, שדרות ז'בוטינסקי, שדרות רוטשילד ושדרות ירושלים.
מערב העיר - ממערב לכביש 4. בחלקו הצפון-מערבי של חלק זה נמצא אזור התעשייה החדש, הקרוי מב"ת מערב, ובו מרכזי קניות רבים. בחלק זה נמצאים מרכזי מסחר ובילוי רבים, בהם קניון הזהב, סינמה סיטי, הסניף של דקטלון בישראל, הסופרלנד, פלאנט ואצטדיון הכדורגל העירוני. כן שוכנים בו מערכות העיתונים "גלובס" ו"ידיעות אחרונות". חלק זה גובל בים התיכון, ובשוליו נמצא השפד"ן המכון לטיהור שפכים של גוש דן ובסיס פלמחים. מערב העיר מהווה חלק מחולות ראשון לציון.
פיגועי טרור בעיר
במאה ה-21 ראשון לציון כמעט שלא סבלה מפיגועי טרור. עם זאת, בעיר אירעו מספר פיגועים שבוצעו על ידי מחבלים פלסטינים:
7 במאי 2002: פיגוע התאבדות במועדון "שפילד'ס קלאב" בו נרצחו 15 בני אדם.
22 במאי 2002: פיגוע התאבדות שביצע פלסטיני בן 16 בגן המושבה בו נרצחו 2 בני אדם.
ירי רקטות M-75 ופג'ר 5 בזמן מבצע עמוד ענן. ב-20 בנובמבר 2012 פגעה רקטת פג'ר ישירות בבניין מגורים גרמה לנזק רב ולמספר פצועים.
2 בנובמבר 2015: מחבל ערבי ביצע פיגוע דקירה בתחנה המרכזית הישנה ופצע קשה 3 אזרחים לפני שנעצר על ידי המשטרה.
11 במאי 2021: במהלך מבצע שומר החומות שיגרו הפלסטינים מטח רקטות כבד על גוש דן, רקטה אחת הרגה אישה ופצעה עוד מספר אזרחים.
13 במאי 2023: בזמן מבצע מגן וחץ, בשעה 21:40, נפל ליד הלייב פארק, רסיס של כיפת ברזל שיירט רקטה שנורתה לעבר ראשון לציון, היכן שהייתה אמורה להתקיים ההופעה של הבקסטריט בויז שבוטלה בהמלצת פיקוד העורף. להופעה היו צפויים להגיע כ-15 אלף צופים.
במהלך מלחמת חרבות ברזל, פגעו מספר רקטות בראשון-לציון. פגיעה ב-7 באוקטובר 2023 פצעה קשות שני אזרחים.
ציוני דרך בתולדות ראשון לציון
שמאל|ממוזער|250px|היקב של ראשון לציון (בעבר יקב כרמל מזרחי, היום יקב יקבי כרמל)
ממוזער|250px|שביל ראשונים (בצבע צהוב) - העובר דרך אתריה ההיסטוריים של ראשון - ליד שדרות הרצל וגן המושבה.
250px|ממוזער|שמאל|הפסל "עליה לפסגת הגל" בחוף ראשון לציון
מאורעות חשובים בתולדות העיר
31 ביולי 1882 (ה'תרמ"ב) - התיישבו על הקרקע 17 המשפחות הראשונות.
1882–1897 - המושבה נוהלה על ידי פקידות הברון רוטשילד.
1886 - הוקם בית הספר העברי הראשון "בית הספר חביב".
1898 - נפתח גן הילדים העברי הראשון, בהנהלתה של אסתר שפירא גינזבורג.
1900 - ניתן אישור מטעם הפקידות לוועד המושבה לנהל את העניינים החברתיים והתרבותיים.
1912 - השלטון העות'מאני הכריז על ראשון לציון כעיר (בלדיה) והורה על איחודה עם נס ציונה (דבר שלא בוצע מעולם).
1915 - ג'מאל פאשה, המושל העות'מאני של ארץ ישראל וסוריה מבקר במושבה. כאות הוקרה והתפעלות מפיתוח המושבה, המושל הרחיב את גבולות המושבה על ידי הוספת שטח החולות לתחומה של ראשון לציון.
1922 - ראשון לציון קיבלה מעמד של מועצה מקומית.
1948 - ב-3 ביוני הפציצו מטוסים מצריים את ראשון לציון. בהפצצה נהרגו 25 בני אדם ונפצעו רבים. נזק רב נגרם לבתים ולרכוש. ב-1996 הוקמה אנדרטה לזכרם בגן העיר. באנדרטה - לוח זיכרון ועליו שמות ההרוגים. מעל האנדרטה יש פסל של פצצות נופלות.
1950 - ראשון לציון קיבלה מעמד של עיר ואם בישראל.
1988 - המושב נחלת יהודה צורף לעיר והפך לשכונה בה.
1995 - נחנך הקמפוס של המסלול האקדמי המכללה למינהל
2000 - ראשון לציון העיר הרביעית בגודלה בישראל.
2002 - סופחו כ-8,000 דונם ושטחה גדל ל-58,611 דונם.
2016 - קבוצת הכדורסל מכבי ראשון לציון זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורסל.
2021 - ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם, תושבי העיר, זכו במדליית זהב במשחקים האולימפיים טוקיו 2020 בענפי ההתעמלות וההתעמלות האמנותית בהתאמה.
2021 - שטח תחום השיפוט העדכני הוא 63,840 דונם.
זכות ראשונים לראשון לציון
בה נתפר והונף לראשונה דגל ישראל כטלית שעליה מגן דוד בצבעי כחול ולבן בשנת 1885 (הונף בחגיגת שלוש שנים למושבה).
בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל ומחוצה לה - "חביב", הוקם ב-1886.
האורקסטרה של ראשון - התזמורת העברית הראשונה בארץ ישראל, נוסדה ב-1895.
הגן העברי הראשון בארץ ישראל ובעולם, הוקם על ידי אסתר שפירא בשנת 1898.
היקב המסחרי הראשון (היקב הראשון למעשה פעל בבית הספר החקלאי מקוה ישראל).
שביתת פועלים עבריים ראשונה (ביקב).
"התקוה" הושרה לראשונה במושבה, לאחר שהאיכר שמואל כהן התאים לטקסט של נפתלי הרץ אימבר מנגינה של שיר עם רומני.
האישה הראשונה שכיהנה כראש עיר בארץ ישראל - חנה לוין כיהנה בתפקיד משנת 1956.
הסמל והדגל
סמל העיר הוזמן על ידי המועצה המקומית לציון יובל השישים לעיר. הסמל מורכב ממספר אלמנטים הקשורים לראשיתה של ראשון:
באר "מצאנו מים" (לצד הכיתוב "מצאנו מים") לזכר הבאר המוצלחת הראשונה שנחפרה בעיר, במורד כיכר המייסדים (כיום במזרח המדרחוב).
גפנים - המסמלים את תעשיית היין של העיר ואת היקב העתיק.
פרדס עצי פרי הדר - המסמלים את הפרדסים הרבים שהיו נטועים בראשון.
מפעלי תעשייה - המסמלים את אזור התעשייה הישן שהתפתח בראשון.
דגל ראשון לציון מורכב ממלבן כתום, לציון פרדסי פרי ההדר הרבים שהיו בעיר, שעליו מוטבע סמל העיר בירוק על גבי לבן.
לעיר נכתב המנון מאת ריקה ברקוביץ שהולחן על ידי נחום הימן. קדם לו "המנון המושבה" מאת אריה ליפא שביט.
אוכלוסייה
לפי נתוני מרשם האוכלוסין של משרד הפנים, נכון לסוף רבעון הראשון (31 במרץ) של שנת 2019, היו בראשון לציון 252,190 תושבים. פריסתם בשלושת האזורים העיקריים בעיר היא כדלקמן: במרחב מזרח (מזרח העיר עד כביש 412) כ-38%, במרחב תיכון (בין כביש 412 לכביש 4) כ-23% ובמרחב מערב (מכביש 4 ועד לים התיכון) כ-39%. הנשים בראשון לציון מהוות 51% מהאוכלוסייה העירונית ואילו הגברים 49%. 43,180 מתושבי העיר הם עולים חדשים.
חינוך, תרבות וספורט
חינוך
ממוזער|שמאל|250px|בית ספר חביב - בית הספר העברי הראשון
ממוזער|250px|הגימנסיה הריאלית - התיכון הוותיק בראשון (בתמונה: המבנה החדש)
בראשון לציון פועלים שלושה עשר בתי ספר תיכוניים מקיפים, מהם תיכון אחד דתי (מקיף ב' "אוריה"). אלו הם בתי ספר שש שנתיים מכיתה ז' ועד י"ב, בעקבות רפורמה של ראש העיר דב צור בשנת הלימודים תשע"א, "לומדים שש-שש", לביטולן של חטיבות הביניים. כל התיכונים בראשון מציעים הן לימודים עיוניים במגוון תחומים והן לימודיים מקצועיים/טכנולוגיים ולכן נקראים "מקיף". בנוסף קיימת בראשון לציון ישיבה תיכונית (בני עקיבא) ואולפנה ("עלמא ע"ש מיכל קלדרון ז"ל").
הראשון מבין התיכונים בראשון לציון שנחשב לתיכון מקיף הוא הגימנסיה הריאלית ע"ש אליעזר קררי (מקיף א'), שנוסד בשנת 1939, ומתוקף כך זוכה לתואר "התיכון הוותיק ביותר בראשון לציון" והתיכון החמישי בוותק שלו בישראל. בנוסף לאחוזי הצטיינות גבוהים, לגימנסיה גם נבחרת כדורסל המתחרה בליגת העל בכדורסל לבתי ספר תיכוניים וזו זכתה ב-3 אליפויות.
בראשון לציון נוסדו גן הילדים העברי הראשון ובית הספר העברי הראשון בעולם, "בית ספר חביב", בו כל הלימודים התנהלו בעברית ואחד ממוריו היה אליעזר בן-יהודה, ממחיי השפה העברית. במסגרת "בית הספר חביב" תחילה, הוקם בשנת 1986 "מרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים" המספק העשרה בתחומים שונים כגון מדעים, טכנולוגיה, פילוסופיה, לוגיקה, אמנות, מוזיקה ומדעי הרוח לילדים שהובחנו כמחוננים בכיתות ג'–ט'.
במערב העיר נמצא הקמפוס של המסלול האקדמי המכללה למינהל, ובו לומדים מנהל עסקים, כלכלה, משפטים, עיצוב פנים ומדעי המחשב. מוסד אקדמי נוסף בסמוך לשכונת נווה ים – "המכללה למדעים ראשון לציון" – שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה.
נכון לסוף שנת 2013, 26 בתי ספר לוקחים חלק בפרויקט העירוני "הגגות הסולאריים" לייצור חשמל באופן ירוק. בכל בית ספר הותקנו פאנלים סולארים על שטח של כ-600 מ"ר ובסך הכל למעלה מ-15 דונם של פאנלים סולאריים בכל בתי הספר. המערכות מייצרות 50 קילוואט שעה כל אחת, ובסך הכל כ-1.5 מגה-ואט.
תרבות
ממוזער|253x253 פיקסלים|היכל התרבות ע"ש מאיר ניצן
התזמורת העברית הראשונה בארץ ישראל הייתה האורקסטרה של ראשון שהוקמה ב-1895 ונהפכה למוסד התרבותי החשוב במושבה הצעירה. האורקסטרה הופיעה בבית העם (מבנה קטן שעדיין קיים ומשמש לפעילויות תרבות) ובגן המושבה. מנצח האורקסטרה כיום הוא מיכאל יערן.
את תזמורת האורקסטרה ירשה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, שהוקמה בשנת 1988 על ידי מאיר ניצן ושמעון כהן. מאז 1989 היא משמשת כתזמורת הבית של האופרה הישראלית.ממוזער|252x252px|שמאל|מוזיאון יעקב אגם לאמנותהיכל התרבות ע"ש מאיר ניצן, אשר כיהן במשך 25 שנה כראש העירייה של ראשון לציון, הוא המרכז התרבותי של ראשון, נחנך בשנת 1998, עם אולם להצגות וקונצרטים. באולם 686 מקומות ישיבה, בטרקלין 201 מקומות ישיבה, וביציע עליון 83 מקומות ישיבה. בהיכל התרבות שני אולמות קטנים לסדנאות אמן. מאז פתיחתו הועלו בהיכל מאות הצגות ומופעים והוא זכה להצלחה רבה המתבטאת במספר מנויים גבוה. במרחק קצר מהיכל התרבות עומד Friends, אולם "מופת" לשעבר, הניצב בסמוך לבית הסתדרות העובדים במרכז העיר. בעבר שימש המקום אולם הבית של התיאטרון השחור היחיד במדינה שנקרא "פנטאזי" בראשו עומד השחקן ליאור כלפון.
בראשון לציון יש מוזיאון ומרכזים לתולדות הציונות וראשון, ביניהם "מוזיאון ראשון לציון", הכיתה המשוחזרת בבית ספר חביב ובית זרובבל חביב (מדרשה לחקר הציונות). כמו כן מצוי בעיר בית יד לבנים (בניין הפקידות הישן של הברון רוטשילד) המוקדש להנצחת בני העיר שנהרגו במערכות ישראל ומשמש גם לקיום פעילויות תרבות.
כמו כן, נפתח בראשון לציון מוזיאון יעקב אגם לאמנות. המוזיאון, יוזמה משותפת של עיריית ראשון לציון והאמן המוכר בעולם כאבי התנועה הקינטית, מציג יצירות פורצות דרך משישה עשורים של עשייה בינלאומית, אשר הוצגו בעבר במוזיאונים ובאוספים נחשבים.
החל משנת 1989 מתקיים בראשון כל סוכות פסטיבל חג היין, בהמשך שונה שמו לפסטיבל "הילולים", והחל משנת 2008 נקרא "פסטיבל ראשון לציון לזמר עברי".
לכבוד חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל נערך לראשונה כנס "לשון ראשון" המוקדש לשפה העברית. מאז הוא נערך מדי שנה.
בין השנים 1998–2013 התקיים ב"אמפיפארק" (אמפיתיאטרון במערב העיר, ליד החי-כיף) ביום העצמאות מופע "רוק עצמאות" בו מיטב אומני הרוק של ישראל הופיעו במרתון מהערב עד הבוקר שלמחרת. הפסטיבל בוטל מאחר שלא היה כלכלי והפסיד כספים בשנותיו האחרונות. באמפיתיאטרון גם מתקיימות הופעות בינלאומיות עם אומנים אורחים. בשנים 2013–2015 נבנה ה"אמפיפארק" החדש "לייב פארק" ליד אגמון הסופרלנד כחלק מפיתוח פארק האגם במערב העיר. אמפיפארק זה הוא הגדול בישראל מכיל כ-20,000 איש, מתוכם 4,000 בישיבה.
בילויים וחיי לילה
ממוזער|250px|פארק השעשועים סופרלנד ומתחם הקולנוע פלאנט, ליד האגם בחולות ראשון לציון.
אחד מאזורי הבילוי של ראשון לציון נמצא בבתי הקפה והמסעדות ברחוב רוטשילד בעיר. אזור נוסף הוא מתחם "הרובע" הנמצא באזור התעשייה הישן בצפונה של העיר, מזרחית ל"דרך המכבים". מתחם זה תוכנן בשנת 2011 על ידי מייזליץ-כסיף אדריכלים ושופץ בשנת 2012. הוא כולל מדרחוב וכיכר מרכזית ברחוב משה בקר ומגוון רב של מועדונים, בתי קפה ומסעדות. במקום נערכות תערוכות גרפיטי (כגון של האמן Dede), מסיבות רחוב והופעות חיות.
מוקדי פנאי ובידור נוספים במערב ראשון הם הסופרלנד (פארק שעשועים) וחוף הים. חוף הים כולל טיילת, חוף רחצה, מסעדות ובתי קפה. בחוף קיים גם אזור המיועד לגולשים, ובו מועדון גלישה.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 פעלו בעיר קניונים רבים, ולכן כונתה "עיר הקניונים". כיום נותרו רק שישה בולטים: "קניון רוטשילד" במרכז העיר, "קניון הזהב", הגדול ביותר באזור הקניונים של ראשון לציון מערב, "קניון שער ראשון" המתפקד כתחנה המרכזית החדשה במערב ראשון, קניון ה-"סינמה סיטי" באזור התעשייה במערב העיר ובו משולב גם בית קולנוע, "קניון הבאר" במערב העיר וקניון עזריאלי ראשונים ליד מחלף ראשונים בדרום-מזרח העיר. הקניונים כוללים מגוון רב של חנויות, מסעדות, בתי קפה ובעבר בתי קולנוע רב-אולמיים. בנוסף, בקניון הזהב ישנו אזור המוקצה למשחקי וידאו ("ארקייד") ומיני-באולינג, שדרת הצעירים עם חנויות אופנה ייעודיות וכן שדרת נעליים. ב-2008 החלו עבודת שיפוץ קניון הזהב והגדלתו, וביולי 2011 נפתח חלקו החדש של קניון הזהב ובעתיד יפתח בו גם מתחם IMAX שנועד להחליף את בית הקולנוע גלובוס, שנסגר ב-2010 עקב פתיחת הסינמה סיטי.
בנוסף לכל אלו קיימים מרכזי קניות נוספים במערב כמו "חונים קונים" מרכז "G1 (הצלחת יחזקאל לשעבר)", שידוע כמתחם קניות פתוח, ומרכזים מסחריים נוספים הפרוסים ברחבי העיר.
ב-17 במרץ 2010 נפתחו במערב ראשון מתחמי G2 ו-G Cinema City הכוללים את סינמה סיטי ראשון לציון, מגה-קומפלקס הכולל 26 אולמות קולנוע, מסעדות וחנויות. מחוץ למתחם מוצגת תערוכת בובות ענק אנימטרוניות של דינוזאורים, ובגג המתחם יש קאנטרי קלאב ומכון כושר.
ב-19 ביולי 2012 נפתח למבקרים פלאנט, מגה-קומפלקס נוסף של קולנוע. בדצמבר 2022 הופסק שיתוף הפעולה עם חברת יס, והשם שונה ל"פלאנט". המקום נבנה ליד הסופרלנד כחלק מפיתוח של אזור האגם בעיר. המתחם החדש כולל 24 אולמות קולנוע, בהם גם אולמות IMAX, ואולמות ארבעה ממדים. בנוסף, קיימים במקום שני אולמות אירועים ומספר מסעדות אשר צופות על אגמון הסופרלנד. תוך בניית המתחם, שופץ אזור האגם והוקמה עליו טיילת דואה. ב-2018 נפתח ליד אגמון הסופרלנד האמפיפארק "לייב פארק" המשמש להופעות מוזיקה ובו כ-20,000 מקומות עמידה.
ב-16 במרץ 2017 נפתח במזרח ראשון במתחם תחנת הרכבת הראשונים קניון עזריאלי ראשונים, מרכז קניות ומגדל משרדים. הקניון כולל כ-20,000 מ"ר של חנויות ומסעדות, ומגדל המשרדים כולל כ-32,000 מ"ר ב-14 קומות. מתחת לקניון יש חניון תת-קרקעי בן חמש קומות ובעל קיבולת של 1,500 מקומות חנייה.
ספורט
ממוזער|250px|מכבי ראשון לציון בכדורסל חוגגים את הזכייה באליפות ליגת העל בכדורסל .
שמאל|ממוזער|250px|תבליט של יעקב חודורוב, השוער יליד העיר, בכניסה הראשית לאצטדיון הברפלד בראשון לציון.
250px|ממוזער|שחקני ראשון דווילס במגרש ההוקי רולר של ראשון לציון.
לראשון לציון קבוצת כדורסל בליגה הלאומית בכדורסל מכבי ראשון לציון, וקבוצת כדורגל בליגה הלאומית, הפועל ראשון לציון.
בכדוריד שולטות הקבוצות המקומיות בענף בישראל זה כמה עשורים. מאז עונת 1984/85 זכו הפועל ראשון לציון ומכבי ראשון לציון בכל האליפויות של ליגת העל בכדוריד למעט בעונות 2001/02 ו-2013/14. שחקניה הידועים של הפועל ראשון לציון הם עידן מימון, השוערים ולדימיר זייקמן ואנדריי קמישב והדוגמן דודי בלסר. שחקניה הידועים של מכבי ראשון לציון הם דוד עמר, יואב נאמן הקפטן וגם המאמן המצליח גלעד מאור. נבחרת הכדוריד של בית הספר "עמית עמל" (מקיף ג') זכתה פעמיים באליפות העולם לבתי ספר תיכוניים.
בשחמט, מועדון השחמט "פלדקליין" ראשון לציון, הנקרא ע"ש אברהם פלדקליין, אחד מאחד-עשר בני המושבה שנהרגו בקרב ליד גן-יבנה בינואר 1948, הוא אחד הטובים בארץ וזכה שלוש פעמים באליפות המדינה. בשורותיו משחקים מבכירי השחקנים, בהם בוריס גלפנד. בתקופה מסוימת, גארי קספרוב שיחק מספר משחקים בשורותיו. המועדון משקיע הרבה בטיפוח הנוער וכל יום שישי מתקיימות במועדון תחרויות ליגה עירונית לנוער, שהפכו למסורת.
בהתעמלות אומנותית, בראשון לציון ישנה נבחרת מקצועית "הפועל ראשון לציון". בנבחרת מתעמלות מכל הגילאים, הייתה מספר שנים אלופת המדינה ויצגה את ישראל פעמים רבות בחוץ לארץ. הספורטאית הבולטת של הנבחרת היא לינוי אשרם, שזכתה במדליית זהב אולימפית במשחקים האולימפיים טוקיו 2020, בנוסף למדליות רבות בתחרויות בינלאומיות.
בנוסף, תושב העיר ארטיום דולגופיאט זכה במדליית זהב אולימפית בהתעמלות מכשירים (תרגיל הקרקע) באולימפיאדת טוקיו (2020).
בענף האופניים ראשון לציון ידועה כעיר ידידותית לרוכבים עם שבילי אופניים המתחילים בפארקים בשכונות המערב לאורך שדרות משה דיין המובילות לחוף הים. בתחומים התחרותיים כמו מרוצי אופני כביש בולטים רוכבים שזכו באליפויות ישראל: צחי בויגן (1999), דניאל הלסטוך (2001), איתי ליפשיץ (2002), מקסים בורלצקי (2006) ונתי הורטיג (2008).
במחול, בראשון ישנם מספר בתי ספר לריקוד כגון: המרכז הישראלי הראשון למעודדות בהנהלת יעל בריינס "C.D.A" "גוף ראשון", "לילך פרידמן", "הסטודיו של דבי", "דנס" ו"קצב הגוף".
בראשון לציון ישנן שלוש להקות המייצגות את העיר, מבית הספר למחול "שובל" של ורדה שובל, הלהקות הן "גוונים" "הילולים" ו"ניצנים ראשונים".
בטיסנאות, בראשון ישנו מועדון של קלוב התעופה לישראל, אשר בו מתקיימים חוגים לבנייה והטסת טיסנים, והשתתפות בתחרויות הארציות. למועדון הישגים רבים, ביניהם - המועדון המצטיין (מקום ראשון) במשך 3 שנים, אלוף עולם לנוער, וזכיית נבחרת ישראל (שכללה את חברי המועדון) במקום הראשון באליפות העולם ובאליפות אירופה לנוער.
בהוקי קרח, בראשון קיימות 2 קבוצות בוגרים ומספר קבוצות נוער וילדים. קבוצת ראשון דווילס היא אלופת ישראל לעונת 2014/2015, עונה שלישית ברציפות.
בהוקי רולר, בראשון קיימות 4 קבוצות בוגרים ומספר קבוצות נוער וילדים. קבוצת ראשון דווילס מובילה את ליגת העל בשנים האחרונות אך ללא אליפות מאז שנת 2008.
בראשון לציון פועלים שני סקייטפארקים. האחד כחלק מפארק נאות שקמה במערב העיר והשני כחלק ממרכז הנוער בצומת הרחובות תש"ח – הרצל.
ב-17 בנובמבר 2011, זכתה ראשון לציון במכרז של המועצה להסדר ההימורים בספורט לבניית היכל ספורט רב-תכליתי הכולל 7,000 מקומות ישיבה ועומד בתקן הבינלאומי לאירוח אירועי ספורט בינלאומיים שונים.
ממוזער|תאורה חדשנית בחוף הים, ראשון לציון
ב-17 באפריל 2012, הודיעה עיריית ראשון על הקמת מבנה חדש למועדון גלישת הגלים בחוף ימה, המקום נקרא "מועדון הגלישה העירוני" חוף הגולשים.
בראשון לציון מספר מגרשי ספורט. אצטדיון הברפלד אשר משמש את קבוצת הכדורגל, בית מכבי המשמש את קבוצת הכדורסל העירונית ואת קבוצת מכבי ראשון לציון בכדוריד, ומגרש ההוקי רולר של ראשון לציון, מגרש הוקי רולר מקצועי, הראשון ומבין היחידים בארץ שבנוים לפי התקן של IIHF.
אצטדיון האתלטיקה העירוני שמשמש לאימונים של ספורטאים, שחלקם רשומים במועדון האתלטיקה של מכבי ראשון לציון. האצטדיון שואף להשיג דירוג בינלאומי גבוה יותר מאצטדיון האתלטיקה הדר יוסף בת"א ולארח בו חלק מהתחרויות הישראליות בענפי האתלטיקה וכן תחרויות בינלאומיות.
בראשון פועלות מספר בריכות שחייה, בהן הבריכה העירונית בשיכון המזרח, קאנטרי ההסתדרות ברחוב בן-גוריון וקאנטרי "גלי הדר" בדרום העיר.
גנים וטבע
270px|ממוזער|גן המושבה
שמאל|ממוזער|250px| בריכת נוי בגן בעברית, פארק עירוני בנושא השפה העברית שהוקם במזרח ראשון בשנת 2013
הפארק העירוני הוותיק והמפורסם ביותר בראשון לציון הוא גן המושבה שבמרכז העיר, המשתרע בין המדרחוב בצפון לרחוב הכרמל בדרום, מזרחית לשדרות הרצל, וכולל מספר אתרים היסטוריים. הגן שופץ בשנות ה-90 של המאה ה-20.
במערב החדש מספר רב של פארקים עירוניים גדולים, בהם פארק החולות בדרום המערב החדש, פארק הזיכרון, פארק חסידי אמות עולם ובו אנדרטה לזכר השואה, פארק ערים תאומות וכן גנים במרכזי שכונות כגון נאות אשלים ונאות שקמה. ב-2008 החל ראש העיר דב צור בשיפוץ והקמת פארקים חדשים בעיר הישנה ובמזרח ראשון. גינות רבות שופצו והוקמו פארקים חדשים, הבולטים שבהם הם גן מנהיגי האומה (הידוע גם בשם גן המנהיגים ומוקדש למנהיגי המדינה ולתומכי הקמת מדינת ישראל באו"ם) בשכונת כצנלסון סמוך לשדרות ז'בוטינסקי, גן בעברית בצפון-מזרח העיר ליד צריפין המוקדש לשפה העברית, גן הפיזיקה בשכונת נחלת יהודה וגן המוזיקה ליד דרובין.
בראשון יש גם טבע עירוני. בעבר היו בראשון פרדסים ושטחים פתוחים רבים, בהם שדות שופעי פריחה. עקב הרחבת העיר ובנייה במרכזה רבים מהם נעקרו ונהרסו לטובת בניית שכונות חדשות (כגון מישור הנוף). כיום נותרו שדות טבעיים בדרום העיר, ליד כביש 431 וכן בצפון העיר, סמוך לבית העלמין הישן. מדרום לראשון וליד נס ציונה נמצאת גבעת האירוסים, שמורת טבע קטנה של גבעת כורכר הכוללת פריחה רבה של אירוס הארגמן, כלנית מצויה, רותם, אלקנת הצבעים, חרצית עטורה ועוד. במערב העיר נמצאים חולות ראשון לציון ובהם מגוון ביולוגי רחב של בעלי חיים וצמחים המותאמים לחיים בחולות. כיום מאוים מגוון זה על ידי הבנייה הרבה באזור והפיתוח המואץ בעשורים האחרונים במערב העיר. ממערב לנתיבי איילון דרום נמצאים שני אגמים שהוקמו ב-1992: אגמון הסופרלנד ואגם הנקיק, המהווים מקום מפלט ועצירה למינים רבים של עופות מים, ציפורים נודדות, חרקים ובעלי חיים נוספים, כגון תנים. אגמים אלה הפכו ליעד צפרות חשוב באזור גוש דן ומהווים דוגמה לטבע עירוני בישראל. בין ראשון לציון ופלמחים נמצאת גבעת חומרה ובה פריחה רבה ומגוונת, הכוללת את אירוס הארגמן, כלנית מצויה, חרצית עטורה, צבעוני השרון, שקדייה, חמציץ נטוי, אלקנת הצבעים, סביונים, נורית אסיה, שום תל אביב ועוד.
במהלך שנת 2019, נערך סקר טבע עירוני ראשון-לציון . בסקר מופו ערכי החי והצומח בעיר.
בינואר 2021 הוכנה תוכנית לשימור עצים עתיקים בראשון לציון, במסגרתו תועדו אלף העצים הוותיקים ביותר בעיר.
במרץ 2023 החל סקר יונקים קטנים, בתוך מטווח 24 במערב העיר, ובשטח הסובב לו, כדי להעריך אותו מבחינה חשיבותו האקולוגית. אחרי ארבעה חודשי סקר, נתגלו פרטים רבים של מריוני חולות, גורים וצעירים, מין אנדמי שקיים רק בישראל וכמעט נכחד מכל אזור התפוצה שלו.
בתוך העיר גינות פרטיות רבות ושטחי מעזבות בהם פורחים פרחים רבים כגון סביונים, מרור הגינות, חמציץ נטוי, חרצית עטורה, פרג אגסני וגדילן מצוי. צמחי גינון נפוצים בעיר הם היביסקוס, סיגלון חד-עלים ופלומריה ריחנית.
אתרים עיקריים בעיר
אתרים היסטוריים
250px|ממוזער|בית הכנסת הגדול כיום
ממוזער|250px|בית הספר חביב - בית הספר העברי הראשון
ממוזער|250px|הגימנסיה הריאלית - התיכון הוותיק בראשון
ממוזער|250px|בית התבשיל העתיק
שמאל|ממוזער|250px|שער גן המנהיגים ובו דגליהם של 33 מדינות שתמכו בהחלטת החלוקה.
שמאל|ממוזער|250px|פארק נאות אשלים
שמאל|ממוזער|250px|שדרת זוכי פרס נובל
שמאל|ממוזער|250px|מרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים ומצטיינים, המבנה החדש
שמאל|ממוזער|250px|שער פריז של קניון הזהב
שמאל|ממוזער|250px|מתחם הקולנוע, המסעדות והבילויים של פלאנט
בית הכנסת הגדול, בצומת רחוב רוטשילד (כיום חלק זה של הרחוב נקרא כיכר המייסדים) ורחוב "אחד העם". הוקם 1885–1889 ובמשך שנים היה מרכז דתי וחברתי של המושבה.
בית הספר העברי הראשון בארץ, "חביב". נמצא ברחוב "אחד העם", מדרום לבית הכנסת הגדול. פעיל עד היום. חלקו המזרחי נהרס ויבנו בו מבני לימוד מודרניים ואילו חלקו המערבי, החלק ההיסטורי הסמוך לרחוב אחד העם, יעבור שימור ויהפוך למרכז התרבות "בית לעברית ראשון לציון".
המדרחוב או בשמו הרשמי מדרחוב רוטשילד, נמצא במרכז העיר הישנה, ובו בית העירייה הישן (בעבר בית הרופאים). לצד העירייה המדרחוב מכיל מסעדות, בתי קפה וחנויות. סמוך לו מדרום נמצאים גן המושבה, באר "מצאנו מים" ומרכז זד"ל (זלמן דוד ליבונטין). בעבר כלל המדרחוב מזרקה גדולה במערבו, עדניות גדולות עם צמחייה ורחבת משחקים הכוללת לוח דמקה/שחמט ענק. ב-2012 שופץ המדרחוב ועוצב מחדש וכיום כולל מרצפות חדשות ולאורכו תעלת מים מלאכותית ומזרקות.
באר "מצאנו מים"', הבאר הראשונה בה נמצאו מים שאפשרו את קיום המושבה. הבאר היא חלק מהמוזיאון ובו חיזיון אורקולי ייחודי על חפירת הבאר הראשונה ותולדות המושבה. הבאר ממוקמת בדרום-מזרח המדרחוב ולצידה מגדל המים הישן.
מגדל המים הישן, נבנה ב-1898.
בית העירייה הישן: בניין עתיק לשימור הנמצא בלב מדרחוב רוטשילד. הוקם ב-1888 כ"בית הרופאים" והפך לאחר מכן לבית העירייה, תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים, עד להקמת בית העירייה החדש בדרום גן המושבה. ב-2017 הוחלט לשמר את הבניין ולהפכו למלון בוטיק. ב-2023 נפתח המלון בשם "רפאל-האוס".
בית העם: נמצא ממזרח לגן המושבה, זהו בית העם העברי הראשון בארץ,1897, שם התקיימו פגישות מועצת האיכרים של ראשון, הוקמה בו ספרייה ושם ניגנה האורקסטרה של ראשון - התזמורת העברית הראשונה בארץ-ישראל, 1895. כיום המבנה משמש לפעילויות תרבות ואמנות (הרצאות, הופעות, ערבי זמר).
רחוב הכרמל (מדרום לגן המושבה), ובו מגוון בניינים עתיקים, כולל היקב ובית יד לבנים.
יקב "יקבי כרמל" (לשעבר "כרמל מזרחי") - היקב העתיק של ראשון לציון, שהוקם במאה ה-19 והיווה את אחד מענפיה המרכזיים של העיר יחד עם פרדסנות ושתילת גפנים. במהלך השנים נבנה מפעל מודרני מאחורי המבנה הישן של היקב, שנהפך למוזיאון וכולל גם מועדון ואולם אירועים. בקרוב יועבר המפעל המודרני של היקב למקום אחר, וכל המתחם הישן יוקדש כולו למוזיאון לתולדות היקב ותהליך ייצור היין. מבנה היקב בולט חיצונית בזכות הצבע האדום העז בו הוא צבוע וניחוח היין התוסס הבוקע ממנו. כיום היקב אינו פעיל ועובר תהליכי שימור. בשטח הסלול שמסביב למבני היקב פועל חניון בתשלום.
בית יד לבנים - לשעבר בית הפקידות של הברון רוטשילד והיום זהו מוסד המוקדש להנצחת בני ראשון שנהרגו במלחמות ישראל. נמצא בקצה רחוב הכרמל, בצומת עם רחוב אחד העם וירושלים.
אורוות הברון 1888, ברחוב מוהליבר.
המדרשה לחקר חיבת ציון ע"ש זרובבל ושולמית חביב ברחוב לבונטין.
המוזיאון לתולדות ראשון לציון בפינת רחוב אחד העם וכיכר המייסדים. כולל מספר אתרים היסטוריים כמו בית הרפואות והדואר, מלון גורדון, בית שליט, בית הייסמן ועוד.
מועצת העיר ומוזיאון ראשון לציון התקינו את שביל הראשונים העובר דרך רבים מאתרים אלו.
אתרים ארכאולוגיים
גן הגיתות - אתר ארכאולוגי ובו ריכוז גיתות מתקופות שונות, בקצה רחוב רוטשילד, צומת בן-גוריון. המקום מגודר וסגור לביקור.
המצודה האשורית - מצודה בקצה הדרום-מערבי של שכונת נווה שקמה השוכנת על תל חולי. היא התגלתה בתחילת שנות ה-90 באקראי ומתוארכת למאה ה-8 לפנה"ס.
תל יונה - תל ליד חוף ימה של העיר, בשטחו של מטווח 24, בו נמצאו שרידי עתיקות מתקופות שונות.
מוסדות תרבות
היכל התרבות ע"ש מאיר ניצן, מרכז מודרני לתיאטרון ומוזיקה, כולל אולם מרכזי גדול להצגות וקונצרטים ושני אולמות קטנים יותר לכיתות אמן. נמצא בין רחוב ז'בוטינסקי לרחוב גרינבוים, סמוך לקניון רוטשילד. מקום משכנה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.
מוזיאון ראשון לציון ובתי מייסדים משוחזרים. נמצא בכיכר המייסדים.
כותר ראשון - הספרייה העירונית המרכזית של ראשון לציון, נמצאת ברחוב תרמ"ב המחבר בין הרחובות מוהליבר והרצל. לספרייה מספר סניפים ברחבי ראשון.
מוזיאון יעקב אגם לאמנות, מוזיאון עם יצירותיו של יעקב אגם. ממוקם במערב ראשון, ממערב לתחנה המרכזית החדשה ובסמוך לבית משפט השלום בעיר (נפתח ב-2017).
מרכז המוזיקה - קונסרבטוריון ראשון לציון - הקונסרבטוריון העירוני ובית ספר למוזיקה, נמצא ברחוב תמר אבן ליד מסוף אבי האסירים.
בית לעברית ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות. מוקם במתחם בית ספר "חביב" בלב העיר ההיסטורית.
גלריה בית גורדון-לונדון – גלריה עירונית לאמנות בבית גורדון - מלון לונדון.
מרכזי בילוי
הרובע - אזור רחוב/מדרחוב משה בקר באזור התעשייה הישן, כולל מסעדות, פאבים ומועדונים רבים. במדרחוב מתקיימים גם פסטיבלים והופעות.
סופרלנד, פארק שעשועים במערב העיר.
מנחת ראשון לציון - מנחת תעופה במערב העיר כ-350 מטרים ממערב למחלף מבוא איילון וכ-700 מטרים מדרום לאצטדיון הברפלד ומזרחית לאגם הנקיק ואגמון הסופרלנד.
מתחם סינמה סיטי/G2 - מרכז מסחרי ומרכז בילוי שבמרכזו נמצא מתחם הסינמה סיטי ובו 23 אולמות קולנוע ומגוון רחב של מסעדות ופאבים. ליד המתחם נמצא גן "פסלים" ובו דגמי ענק אנימטרוניים של דינוזאורים ושני דגמי ענק של הרובוטריקים.
מתחם פלאנט - מרכז בילוי על גדת אגמון הסופרלנד במרכזו מתחם פלאנט ובו 26 אולמות קולנוע ומגוון מסעדות. המתחם משקיף על האגם וכולל טיילת דואה מעל המים. לידו נפתח ב-2015 "אמפיתיאטרון זאפה לייב פארק" להופעות.
חוף הים והטיילת - חוף רחצה ולידו טיילת ובה מסעדות ובתי קפה.
קניון הזהב - קניון השוכן במערב העיר הקניון הגדול בארץ הכולל 342 חנויות, הקניון משרת את תושבי ראשון והסביבה.
עזריאלי ראשונים - מרכז קניות הנמצא בסמוך לתחנת הרכבת הראשונים בפינת שדרות נים ורחוב הרצל. הקניון כולל חנויות, מרפאה, בתי קפה ומסעדות.
מרכזי ספורט
האצטדיון העירוני על שם הברפלד – אצטדיון כדורגל במערב ראשון על שם חיים הברפלד, מזכ"ל ההסתדרות ויו"ר ההתאחדות לכדורגל. בעל תכולה של 6,000 צופים.
היכל הספורט הישן בגן נחום – אולם ספורט לכדורסל וכדוריד, ששימש כביתן של מכבי ראשון לציון (כדורסל) ומכבי ראשון לציון (כדוריד) עד בניית "בית מכבי".
היכל הספורט בית מכבי – אולם ספורט במערב העיר המשמש כביתן החדש של קבוצת מכבי ראשון לציון (כדורסל) ומכבי ראשון לציון (כדוריד). בנוסף מארח טורנירי כדוריד וכדורסל ארציים.
אצטדיון האתלטיקה העירוני – אצטדיון אתלטיקה מהמשוכללים בארץ, שנפתח ב-26 ביוני 2013.
סקייטפארק ומרכז לצעירים – מגרש החלקה ומרכז תרבות לצעירים שהוקם בשנת 2013 בשדרות תש"ח.
סככת השחמט בגן המושבה – מקום מפגש מודרני בגן המושבה (סמוך לשדרות הרצל) הכולל סככה ושולחנות שנועד לטובת תושבי העיר הנוהגים להיפגש מדי יום ולשחק שחמט, שש-בש, דמקה, קלפים ודומינו. ב-22 במאי 2002 התפוצץ ליד הסככה מחבל מתאבד פלסטיני בן 16 ורצח שני ישראלים.
אולם גמי – אולם הספורט של הגימנסיה הריאלית.
מוסדות חינוך ומחקר
הקריה החקלאית (מכון וולקני) – זהו קמפוס חקלאי מחקרי של מדינת ישראל המכיל מספר מכוני מחקר העוסקים בביולוגיה, גנטיקה, זואולוגיה, בוטניקה, חקלאות ורפואה וטרינרית. בקמפוס המכון נמצא גם משרד החקלאות וכן חלקות גידולים וחממות. הקמפוס ממוקם מצפון לאזור התעשייה הישן, משני צדדיה של "דרך המכבים" ("כביש בית דגן").
המסלול האקדמי המכללה למינהל – מכללה הממוקמת ממערב לכיכר רבין והתחנה המרכזית החדשה בעיר. במכללה מספר מבנים בסגנון אדריכלות מודרני.
מרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים – מרכז חינוכי לילדים מחוננים, בעבר שכן בבית ספר חביב, אך ב-2013 עבר למבנה חדש בעיצוב מודרני בפינת רחוב אבי האסירים ושדרות הרצל.
ישיבת ההסדר ראשון לציון - ישיבה ציונית דתית על תיכונית
גנים ואתרי טבע
ממוזער|250px|גן המושבה - המדשאה הגדולה ושדרת הדקלים
ממוזער|250px|פארק נאות אשלים
גן המושבה, נקרא גם גן העיר או גן הנדיב – הפארק ההיסטורי של ראשון לציון, משתרע בין המדרחוב בצפון לרחוב הכרמל בדרום, ובין שדרות הרצל במערב למדרחוב זד"ל במזרח. הגן מפורסם בזכות שדרת הדקלים שלו, שננטעה ב-1890 לכבוד הברון רוטשילד.
גן בעברית – פארק עירוני וגן נושא המבוסס על השפה העברית. הפארק כולל מדשאות, מתקני שעשוע לילדים, מזרקות, סככות, שדרה עם צמחים לפי סדר האלפבית ובריכה אקולוגית ובה צמחי מים, נימפאות ודגים. הפארק, הממוקם במזרח ראשון לציון סמוך לצריפין, נחנך ב-14 באוקטובר 2013.
גן המוזיקה – פארק ציבורי וקהילתי המשלב חוויה מוזיקלית בעיר.
גן ליאור – בשיכון המזרח בין הרחובות החורש והרקפת. מוקדש ללוחם ליאור שבתאי שנהרג בלבנון ב-1997. בכניסה לגן מרחוב הרקפת יש לוח זיכרון מעץ עליו מונצחים שמות הלוחמים בני שיכוני המזרח שנהרגו במערכות ישראל.
אגמון הסופרלנד – אגם מלאכותי, הנמצא בסמוך לסופרלנד, שנוצר עקב גשמים חזקים וחפירות באזור בשנת 1992. האגם מהווה מקום מפלט לציפורים וחרקים רבים ובחורף יש בו פריחה רבה. הגדה המערבית של האגם פתוחה למבקרים אך כניסה למי האגם אסורה.
אגם הנקיק – פארק טבעי בהקמה סביב אגם צר וארוך דמוי נקיק שמפריד בין אגם הסופרלנד לשפד"ן. סביב האגם נטועה חורשת עצי אקליפטוס וישנם מספר שבילי הליכה ושבילי אופניים.
פארק הזיכרון – פארק במערב ראשון לציון, שטח הגן כ-85 דונם. בגן ממוקמת אנדרטת השואה שתוכננה על ידי דוד כ"ץ. שדרות חסידי אומות העולם שתוכננו על ידי אדריכל הנוף משה בירקנטל ופסל הנצחה לפרטיזנים לזיכרון ל-50 שנה לניצחון על הנאצים על ידי הפסלים ורדה גבעולי ואילן גלבר. גן הזיכרון מחבר בין המרכיבים השונים ונותן לתושבי העיר גן עירוני הכולל אגם ומתקני משחק ברמה גבוהה. הגן קיבל פרס מגשים ישראל יפה במעמד נשיא מדינת ישראל.
פארק נאות אשלים – גן פנימי בשכונת נאות אשלים בצורת מלבן צר שבמרכזו עובר נחל מלאכותי מעוצב, וסביבו דשא וגינון ירוק.
החי-כיף – גן החיות של העיר, לצד חיות הוא ידוע ב"ספינת הפיראטים" הנמצאת בו ומיועדת למשחקי ילדים.
גן המנהיגים (פארק מנהיגי האומה) – גן העוטף מצפון את "משולש ז'בוטינסקי" בתכנון אדריכל הנוף חיים כהנוביץ. הגן מוקדש למנהיגי האומה ולמדינות שהצביעו בעד תוכנית החלוקה. הגן נחנך לרגל מלאת 60 שנה להחלטת האו"ם על תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל. בשער הפארק קיר ועליו דגלי 33 המדינות שתמכו בהחלטה. באמצע הפארק אנדרטה של שלהבת אש ובתוכה מזרקת מים. מסביב לה ראשים מפוסלים של חיים ויצמן, יצחק רבין, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל, דוד בן-גוריון מנחם בגין וגולדה מאיר. מהאנדרטה יוצאת תעלת מים המסתיימת בבריכה בצורת מגן דוד.
גן הבנים, "גן הניצחון" – מדובר בכיכר הנמצאת בדרום ראשון, במקום בו מתפצל רחוב הרצל לרחובות הרצל וז'בוטינסקי במעין משולש. הכיכר כוללת רחבה עגולה גדולה, שמסביב לה גינות ודשא. בראש המשולש נמצאת מצבה גדולה לזכר בני ראשון שנהרגו במלחמות ישראל ומאחוריה תותח "קרופ" 75 מ"מ הפונה אל הצומת. בכיכר זו נמצאת האנדרטה לזכר בני ראשון לציון שנפלו במערכות ישראל ובה נערך הטקס הראשי של יום הזיכרון בראשון לציון.
פארק ערים תאומות – גן לציון 13 הערים התאומות של העיר. גובל מצפון בכביש משה דיין, ומדרום בשכונת קריית ראשון.
טיילת המכבים – טיילת שנחנכה ב-2013 בצידה המערבי של דרך המכבים. הטיילת כוללת קיר אקוסטי מעוצב ומואר, גינון ודשא, שביל אופניים וכן מתקני נופש וספורט לאורך הטיילת.
אתרים ממלכתיים
בית העירייה החדש – בניין משרדים מודרני שבו משרדי העירייה, שוכן בדרום גן המושבה, מול היקב.
קריית הלאום – ממוקמת במערב העיר, ממערב לתחנה המרכזית החדשה. בה נמצא בית משפט השלום לצד בית המשפט נמצאים גם מספר סניפים של משרדים ממשלתיים, כגון משרד הפנים, וסניף של המוסד לביטוח לאומי.
אנדרטה לזכר בני ראשון לציון שנפלו במערכות ישראל – אנדרטה לזכר בני ראשון לציון שנהרגו במערכות ישראל. האנדרטה כוללת מצבת אבן גדולה, לוח שמות הנופלים ותותח קרופ 75. נמצאת במפגש הרחובות הרצל וז'בוטינסקי.
אנדרטה לקורבנות הטרור מתושבי ראשון לציון, הוקמה ב-2004 ביוזמת ראש העיר מאיר ניצן. נמצאת בקרן הרחובות ירושלים ויגאל אלון. האנדרטה עשויה מעמוד אבן מרובע.
אנדרטה לזכר יצחק רבין, פסל בצורת חרבות וחניתות ההופכות לאתים, במרכז כיכר רבין במערב ראשון.
רחובות מרכזיים
ממוזער|250px|שמאל|שדרות הרצל צפונית לתחנה המרכזית הישנה, מבט דרומה
ממוזער|250px|מסוף הרצל, לשעבר התחנה המרכזית הישנה של ראשון לציון, בלב שדרות הרצל אחרי שיפוץ נרחב במאה ה-21
ממוזער|250px|שמאל|רחוב רוטשילד, מבט משדרות ז'בוטינסקי מזרחה
ממוזער|250px|שדרות ז'בוטינסקי, מבט דרומה
ממוזער|250px|הקטע המרכזי של שדרות ירושלים, בין רחוב שיבת ציון לרחוב השומר (מבט מזרחה)
ממוזער|250px|שדרות יגאל אלון
כיכר המייסדים: קטע הנמצא בין בית הכנסת הגדול (מפגש הרחובות אחד-העם ויהודה לייב פינסקר) ובין תחילת רחוב רוטשילד (צומת רחובות נורדאו רוטשילד ודרור). זוהי הגבעה שסביבה הוקמה ראשון לציון בשנת 1882 ומכילה את רוב אתריה ההיסטוריים.
רחוב אחד העם: משתרע מדרום לצפון, מתחיל בצומת ירושלים-הכרמל ומסתיים בצומת יהודה הלוי. זהו אחד הרחובות העתיקים בראשון ובקטע שבין שדרות ירושלים לכיכר המייסדים מרוכזים הרבה ממבניה ההיסטוריים: בית הכנסת הגדול, בית הספר חביב, מלון לונדון העתיק, המוזיאון לתולדות ראשון לציון, הפוסטה, בית הפקידות ועוד.
רחוב רוטשילד: רחוב המשתרע ממזרח למערב, המשכו של "כיכר המייסדים". הרחוב מתחיל במפגש הרחובות נורדאו ודרור ומסתיים בצומת רחובות בן-גוריון ושדרות ההסתדרות. החלק שבין רחוב מוהליבר ורחוב הרצל הוא מדרחוב. ברחוב זה נמצאים מספר מבנים היסטוריים של המושבה, מועצת הפועלים ואולם הפועל, קניון רוטשילד ומגוון רב של בתי עסק, חנויות, מסעדות ובתי קפה.
שדרות הרצל: אחד הרחובות הארוכים בראשון, החותך אותה מצפונה לדרומה ומחבר בין כביש בית דגן בצפון ("דרך המכבים") לרחוב ויצמן בנס ציונה שבדרום. ברחוב זה יש מגוון רב של בתי עסק, חנויות ושירותים לציבור. הוא מהווה גבול המפריד בין שכונותיה של ראשון הוותיקה. הרחוב מהווה עורק תחבורה ראשי ובמשך עשרות שנים שכנה במרכזו התחנה המרכזית הישנה ועד היום קיימת בו תחנת אוטובוסים מרכזית הקרויה גם "התחנה המרכזית הישנה" של ראשון לציון. רחוב הרצל הוא הגבול המערבי של היקב העתיק, גן המושבה והמדרחוב. ב-2013 נחנכה בחלקו הצפוני "טיילת המכבים" הכוללת קיר אקוסטי מעוצב, תאורה, דשא, גינון ומתקני נופש וספורט.
רחוב ז'בוטינסקי: מתפצל מרחוב הרצל בכיכר התותח ("אנדרטת התותח") ומחבר בין ראשון לכביש גהה (4) ושדרות משה דיין המובילות למערב ראשון. ברחוב זה יש מגוון בתי עסק, חנויות ועסקים. כמו כן, בו נמצאת תחנת המשטרה המרכזית של ראשון לציון, תחנת מד"א, והיכל התרבות ע"ש מאיר ניצן.
שדרות משה דיין/שדרות רחבעם זאבי: אחד מרחובותיה הארוכים של ראשון, שיוצא מסוף רחוב ז'בוטינסקי ומגיע עד חוף הים. מרחוב זה אפשר להגיע לרוב השכונות במערב ראשון וכן לרדת לאיילון דרום (כביש מס' 20) וכביש 4. ממזרח לכביש 20 קרוי הקטע "שדרות רחבעם זאבי" וקטע זה מגיע עד לחוף הים התיכון.
שדרות ההסתדרות/שדרות יצחק רבין: מחברות בין רחוב רוטשילד לתחנה המרכזית החדשה ולמערב ראשון לציון.
רחוב הכרמל: רחוב היקב, משתרע לדרום גן המושבה ובו נמצא בניין העירייה החדש ובתים עתיקים, בהם היקב, בית התבשיל ובית בלקינד-לוין. במערב הוא מסתיים בצומת טי עם רחוב הרצל, במזרח הוא ממשיך לרחוב ירושלים.
רחוב מוהליבר: רחוב ובו בתים עתיקים, בהם אורוות הברון ובית הפקידות הראשון. משתרע ממזרח למדרחוב.
רחוב/שדרות ירושלים: רחוב המחבר בין מרכז העיר העתיקה לשיכוני המזרח. מתחיל בצומת רחובות הכרמל ואחד העם ומסתיים במחנה צריפין במזרח.
רחוב יגאל אלון: מתחיל בשדרות נים ומסתיים בצומת עם רחוב ירושלים. ממזרחה לו משתרעים שיכוני המזרח וממערב נמצאות שכונות מישור הנוף ונווה הדרים.
רחוב צבי פרנק: משתרע ממזרח למערב ומחבר בין רחוב גבעתי (מפינת בית העלמין הישן) לרחוב הרצל.
רחובות גבעתי/השומר/הפלמ"ח: שלישיית רחובות הממשיכים אחד את השני ומשתרעים מצפון לדרום בין השיכונים הישנים (שכונת הרמב"ם ושכונת השומר) למישור הנוף. רחוב גבעתי מתחיל בבית הקברות הישן ומסתיים בצומת ירושלים-השומר. השומר מתחיל שם ומסתיים בצומת הפלמ"ח-שיבת ציון. הפלמ"ח מתחיל שם ומסתיים בשדרות נים.
שדרות נים: רחוב זה מחבר בין כביש 412 (מחלף ראשונים) למחלף נס ציונה וכביש 4313 (באר יעקב). סמוך לרחוב זה, בקצהו המערבי (כביש 412), ממוקמים תחנת הרכבת "הראשונים" וקניון ראשונים, תחנת הרכבת לא פעילה בשנתיים האחרונות עקב עבודות החשמול. רחוב זה הוא למעשה גבולה הדרומי של העיר.
שדרות תש"ח: מחברות את רחוב הרצל (כביש 412) עם רחוב רמז ועם כביש 42 במחלף עין הקורא, שם אפשר לעלות בנוסף על כביש 4311 (המוביל לפלמחים), כביש 4 וכביש 431. השדרות נמתחות ממזרח למערב, ועוברות בשטחים פתוחים, שדות ושטח חקלאי, ולכן מהוות מסלול פופולרי לצעדות. בחלק הצפון-מזרחי של השדרות הוקם מרכז קהילתי לצעירים ובו מתנ"ס וסקייטפארק. ממערב לו נמצא אולם הספורט "גמי" וקמפוס בן-גוריון/דורות שבעבר שימש את קריית החינוך השש-שנתית הגימנסיה הריאלית וכיום משמש את חטיבת הביניים "ידלין".
רחוב לישנסקי: הרחוב הראשי באזור התעשייה החדש במערב העיר, ובו ניתן למצוא מרכזי קניות בילוי וקניונים רבים.
רחוב נורדאו: מחבר בין רחוב הפלמ"ח לרחוב כיכר המייסדים. ברחוב ישנו בית ספר ממלכתי-דתי ("סיני") ומספר בתי כנסת.
רחוב שיבת ציון: רחוב קטן שבו שכנה שכונת התימנים ושיכון לעולים חדשים. כיום רוב הבתים ברחוב הם בניינים משותפים מודרניים, ברחוב ישנו גן ציבורי, מתנ"ס ו-2 בתי כנסת.
רחוב הגדוד העברי: משתרע מדרום לצפון ומחבר בין רחוב ירושלים לאזור התעשייה הישן.
רחוב בן-גוריון: גבולה המערבי של ראשון הישנה, מערבה לו נמצא כביש 4 (מופרד בסוללת עפר) ועוד יותר מערבה - השכונות החדשות של מערב ראשון. רחוב בן-גוריון כולל את בית ספר תיכון, מרכז פיס קהילתי, 2 חטיבות ביניים, קאנטרי קלאב, מרכז מסחרי ואתר חפירות ארכאולוגי (בצומת רוטשילד).
שדרות לוי אשכול: מחבר בין שדרות ההסתדרות לשדרות משה דיין.
רחוב ישראל גלילי: בו נמצא בית המשפט השלום ומשרדי ביטוח לאומי.
רחוב רמז: אחד מהרחובות המתחברים לרחוב רוטשילד. מחבר את דרום העיר עם הכניסה מכביש 4. זהו הרחוב המרכזי בשכונה שקיבלה גם כן את הכינוי 'שכונת רמז', המהווה את לב המערב הוותיק של העיר.
רחוב משה בקר: רחוב הממוקם באזור התעשייה הישן של העיר. מהווה אזור ריכוז מקומות בילוי צפוף. במקום מספר רב של בתי-קפה, מסעדות מגוונות, ברים ומועדונים. בסביבת אזור הבילויים מצוי מגוון של מפעלי תעשייה קטנה ורשתות קניות גדולות.
רחוב יעקב פריימן: משתרע מדרך חיים הרצוג במזרח ועד לדרך המכבים במערב. מהווה ציר כניסה ויציאה מהיר ונוח לתושבי מזרח העיר ומקל על הצפיפות במרכזה. הוא הגבול הצפוני של שכונת מרום ראשון, בית הקברות הישן ושכונת נעורים. באזור שכונת נעורים מצפון לכביש מצוי מרכז קליטה.
תחבורה
שמאל|ממוזער|250px|רכבות בתחנת ראשון לציון – הראשונים
250px|ממוזער|נתיבי אופניים לאורך כביש 441
כביש 4 חוצה את ראשון לציון לראשון הישנה (מזרח ומרכז) ולראשון החדשה (מערב ראשון). בקטע בו הוא חוצה את ראשון נקרא הכביש "דרך צה"ל". מדרום העיר נפתח כביש 431, שהוא כביש מהיר המחבר את ראשון עם מחלף פלמחים וכן עם כביש 40, כביש 6, כביש 1 ומודיעין. מספר מחלפים מהווים כניסות חשובות לראשון: מחלף ראשון לציון, מחלף גן רווה ומחלף ראשון דרום בכביש 4, מחלפים מחלף משה דיין ומחלף רבין בכביש 20 ומחלפים מחלף עין הקורא, מחלף קריית ראשון, מחלף ראשון דרום ומחלף ראשונים (לשעבר צומת גן הוורדים) ומחלף נס ציונה בכביש 431.
כביש חשוב נוסף החוצה את ראשון הוא כביש 412. בקטע שבין צומת בית דגן לרחוב פיק"א הוא נקרא "דרך המכבים" ובקטע שבין פיק"א לצומת ראשונים (גן הוורדים) הוא נקרא "שדרות הרצל" או "רחוב הרצל". קטע זה הוא עורק מרכזי בראשון הישנה ובו נמצאים בתי עסק רבים וכן התחנה המרכזית הישנה. וכך גם כביש 441 המקשר בין חוף הים למרכז העיר וידוע כ"דרך משה דיין" במערב העיר, וכ"רחוב ז'בוטינסקי" במזרח העיר.
בראשון לציון תחבורה ציבורית הכוללת אוטובוסים, רכבת. בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת ראשון לציון – הראשונים בדרום העיר, ליד צומת ראשונים (גן הוורדים), שנפתחה בשנת 2003, ותחנת הרכבת ראשון לציון – משה דיין במערב העיר, שנפתחה בשנת 2011.
התחנה המרכזית החדשה (המשולבת בקניון שער ראשון), הנמצאת ליד מחלף גן רווה החליפה ב-1998 את התחנה המרכזית הישנה, שמוקמה במרכז העיר ברחוב עין הקורא. מסופים עירוניים חשובים הנם מסוף קניון הזהב, מסוף אזור התעשייה הישן, מסוף הנמצא במתחם האלף ומסוף רכבת הראשונים. כמו כן קיים מסוף אבי האסירים, משם יוצאים קווי האוטובוס של חברת "דן". את השירות העירוני ואת רוב השירות הבינעירוני מפעילה "אגד", אך ישנם גם קווים של "דן","מטרופולין", וקווים.
בעיר קיימות עבודות על הקו הירוק של גוש דן, וכן אמורים לעבור בעיר קו המטרו M1. בנוסף לקו החום אשר אמור לחצות את העיר ממזרח למערב.
שכונות
מזרח ראשון
קדמת ראשון (כוללת את נעורים) (זהו שמה הרשמי של השכונה המוכרת גם כ"גני אסתר")
גני ראשון
רביבים
מישור הנוף (כוללת את קריית שמחה וחלום ראשון)
נווה הדרים
שיכוני המזרח (כוללים את שיכון המזרח, שיכון גורדון, כפר אריה)
מרום ראשון (צוריאל)
צמרות
נוריות (בהקמה)
הרקפות (בהקמה)
נרקיסים (בהקמה)
חצבים (בהקמה)מרכז ראשון ומערב ישן
אברמוביץ'
השומר (כוללת את שכונת שיבת ציון)
כצנלסון (כוללת את "בנות חיל" ומשולש ז'בוטינסקי)
הראשונים (כולל את גן נחום)
רמב"ם
רמז (כולל את שיכון מפ"ם)
נחלת יהודה - הוקמה כמושב בשנת 1913 על שם יהודה לייב פינסקר. סופחה בשנת 1988 כשכונה לעיר.
מב"ת צפון (מסחר בילוי ותעשייה, ידוע גם כאזור התעשייה הישן)
נחלת מערב החדשה
האירוסמערב ראשון
שער הים
נווה ים
נווה חוף (ידוע גם כ"פואבלו אספניול" ובעבר כ"גני יהודית")
קריית גנים
קריית כרמים
נאות אשלים
נאות שקמה
נווה דקלים
קריית הלאום (ראשון לציון)
קריית ראשון
קריית חתני פרס נובל
רמת אליהו
מב"ת מערב (ידוע גם כאזור התעשייה החדש)
מרכז עסקים שורק
מתחם האלף
נתוני האוכלוסייה מעודכנים לשנת 2018.
ראשונים
ממוזער|250px|בית הספר הממלכתי-דתי "סיני" ברחוב נורדאו
שכונת (ה)ראשונים, הכוללת את גן נחום, היא אחת השכונות הוותיקות בראשון. היא משתרעת מרחוב הכרמל בצפון עד לשדרות נים בדרום, ומרחוב נורדאו והפלמ"ח במזרח עד לשדרות הרצל במערב. הכניסות העיקריות לשכונה הן מרחוב אבי האסירים, רחוב נורדאו ורחוב סוקולוב. בחלק הדרומי של השכונה הבנייה היא נמוכה וכוללת בעיקר בתים פרטיים. בחלקה הצפוני הבנייה גבוהה וכוללת בתים משותפים. בשכונה מספר גינות קטנות. בשכונה מספר גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים: בית ספר ממלכתי ("הדרים"), בית ספר ממלכתי-דתי ("סיני"), חטיבת ביניים ("זלמן ארן"), תיכון מקיף ("גימנסיה גן-נחום") והקונסרבטוריון העירוני. בשכונה יש מספר בתי כנסת, ובהם בית הכנסת המרכזי של הזרם הדתי-לאומי ולידו סניף של בני עקיבא. עקב הקרבה לבתי כנסת ובית ספר ממלכתי-דתי בשכונה יש אוכלוסייה דתית גדולה יחסית ואחד הרחובות אף סגור לתנועה בשבת. בחלק הדרום-מערבי של השכונה, סמוך לקריית החינוך גן נחום, נמצא היכל הספורט גן נחום (אולם ספורט ומגרש כדורסל) ולצידו מסוף אבי האסירים (מסוף תחבורה ציבורית). ליד מסוף זה ישנם מספר מבני ציבור, בהם מרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים ומרכז חינוך מדעי. צמוד לשכונה, מצפון לה, נמצא היקב העתיק של ראשון, שהיה פעיל עד העשור השני של המאה ה-21. שכונת ראשונים היא השכונה הדרומית ביותר בראשון הוותיקה, ומדרום לה נמצאים תחנת רכבת הראשונים וקניון ראשונים. בשכונה גרים כ-14,000 תושבים.
אברמוביץ'
ממוזער|רחוב ראשי בשכונת אברמוביץ' המאופיינת בבנייה רוויה וצפופה של בתים משותפים
שכונת אברמוביץ' היא אחת השכונות הוותיקות בעיר, היא משתרעת בין רחוב הרצל במזרח לרחוב ז'בוטינסקי במערב, וגובלת בצפונה בנחלת יהודה. בשכונה ממוקמים מבני ציבור, לרבות היכל התרבות, תחנת המשטרה, תחנת מגן דוד אדום (בה שוכן המוקד הטלפוני של מרחב איילון) ומועדון השחמט. למרות סממנים אורבניים רבים, כמו מגדלי סנטרל המשקיפים על העיר, מרכז רוטשילד ומוסדות פיננסיים, היא שומרת על צביון, שקט, בנייה נמוכה וצמחייה רבה. מרבית צעירי השכונה לומדים בבתי ספר שדורגו גבוה במבחני המיצב התשע"ג. בשכונה גרים כ-16,000 תושבים.
רמב"ם
ממוזער|250px|רחוב רמב"ם בלב השכונה
רמב"ם היא שכונה במזרח-מרכז ראשון לציון, מהשכונות הוותיקות בעיר והמאוכלסת ביותר בהן. השכונה משתרעת בין רחוב הרצל במערב לרחוב גבעתי במזרח, ובין רחוב פיקא בצפון לרחוב ירושלים בדרום. בחלקה הדרומי-מערבי נמצא המתחם ההיסטורי של ראשית המושבה. מתחמים היסטוריים נוספים הם מתחם המגורים הראשון של עולי תימן ברחוב נחמה ושכונת האורפלים. בפינת הרחובות גבעתי-ירושלים ישבו גרעיני עליה לקיבוצים שדה נחום (1929–1936), רביבים (1938–1948) ונצר סירני (1948). בשכונה נמצאים בתי הספר "רוזן", "תרבות", "חביב", "מעלה שמעוני" (ממ"ד), בית ספר חרדי לבנות "בית יעקב" ובית ספר חרדי לבנים "חפץ חיים". מוסדות נוספים בשכונה הם המועצה הדתית המקומית, בניין יד שרה, "ספריית רוזן" ואולם ספורט ששוכנים בצמוד לבית הספר "רוזן". בשנים האחרונות השכונה פותחה לאחר שנים של הזנחה, הפיתוח כלל בין היתר שיפוץ בניינים ובניית חדשים ושיפוץ גינות ישנות. כיום, השכונה נחשבת למפותחת ומתקדמת, בצמוד למרכזי קניות רבים וגנים שונים. בשכונה גרים כ-32,000 תושבים.
רמז
ממוזער|250px|שמאל|רחוב רמז המחבר בין רחוב רוטשילד לדרום העיר ומהווה ציר מרכזי בשכונה
השכונה מכונה "המערב הישן" של ראשון לציון, משום שעד שנות ה-80 של המאה ה-20, עת נבנו שכונות במערב העיר, הייתה השכונה הקרובה ביותר לחוף הים.
ראשיתה הייתה ב-1933, בבית בודד בקצה המושבה ראשון לציון, ברחוב רמז פינת הגליל כיום. הבית נבנה על ידי אברהם ודבורה אברמוב שעלו מבולגריה שנתיים קודם לכן. בזמן המרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939 שימש הבית את ה"גפירים" - משטרת היישובים העבריים - כעמדה קדמית להגנה על המושבה.
גבולותיה של השכונה הם בין שדרות הרצל ורחוב ז'בוטינסקי במזרח, שדרות תש"ח בדרום, רחוב רוטשילד בצפון ורחוב שפרינצק במערב. חלקה הדרומי-מערבי של השכונה הוקם בשנת 1937 וכונה "שכונת הבולגרים". דרומית לחלק זה הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20 נווה הלל. חלקה המזרחי של השכונה מאופיין בבנייה רוויה של בתים משותפים. חלקה המערבי כולל גם בנייה נמוכה ובתים פרטיים, בעיקר בשיכון מפ"ם. השכונה כוללת בתוכה גם את שיכון מפ"ם.
בשכונה ישנה ספרייה ציבורית ע"ש יצחק שדה, ונמצאים בה מספר מוסדות חינוך: תיכון מקיף א' הגימנסיה הריאלית, השוכנת ברחוב האחים סמילצ'נסקי, ובתי הספר היסודיים "ידלין", "אשכולות", "ניצנים", "עין הקורא" ובית הספר הממלכתי-דתי "הראל". ברחוב ויניק שוכן בית האבות לעולי בולגריה. בעבר נקראה השכונה "גבעת לוינסון" ובה מתרחשת עלילת הספר "ימי הפופ" מאת עמיחי שלו.
בשכונת רמז גרים כ-25,000 תושבים, בכ-9500 בתי אב.
השומר
ממוזער|250px|שדרות ירושלים הן הגבול הצפוני של שכונת השומר
שכונת השומר משתרעת בצורת משולש מרחוב ירושלים בצפון לרחובות השומר והפלמ"ח במזרח ורחוב נורדאו במערב. בשכונה בית ספר יסודי ממלכתי אחד: עדיני (אחרי ש"אורנים" נסגר), בית ספר "בלקינד" לחינוך מיוחד, מספר גני ילדים, מתנ"ס ומספר בתי כנסת. השכונה כוללת בתוכה את השכונות ההיסטוריות "נווה ציון" ו"שיבת ציון", בהן התיישבו העולים מתימן החל ב-1912. רבים מהמבנים ב"שיבת ציון" הם מבנים צנועים ומלבניים שנבנו על ידי קק"ל, בתכנונו של האדריכל ריכארד קאופמן. בין המבנים ההיסטוריים ב"שיבת ציון": בית אברהם טביב; מבנה המרפאה וטיפת חלב שהוקם ב-1924, ושב-1939 עבר אליו גן הילדים (כיום מועדון גמלאים); בית הכנסת "שיבת ציון" שהוקם בכספי תרומות ב-1924, ובשל כך סגנונו האדריכלי שונה מיתר בתי השכונה; מגדל המים שהוקם בשנות ה-30 בסמוך לבית הכנסת.
בחלקה הצפוני של השכונה שני אתרי מורשת: האחד הוא "מגדלי בריכות המים" בסמטת בנימין, שם פעלו לפני קום המדינה תחנה של משטרת היישובים העבריים והמשמר הנע, תחנת איתות של "ההגנה" ואתר אימונים של חברי הארגון; השני הוא "בית שלומית וזרובבל חביב" ברחוב לבונטין, בו פועלת המדרשה לחקר חיבת ציון. לאורך רחוב לבונטין נמצאים גם מספר מבנים בסגנון בינלאומי. בין רחוב בלקינד ורחוב ביל"ו נמצא "גן הפרדס", בו שחזור של פרדס מראשית המאה ה-20 שהיה במקום. בשכונה גרים כ-5,000 תושבים.
רביבים
250px|ממוזער|שמאל|מגדל המים בשכונת רביבים
נמצאת בצפון ראשון לציון. היא משתרעת ממחנה צריפין במזרח עד לרחוב גבעתי במערב, ומרחוב ירושלים בדרום עד לרחובות כתריאל רפופורט ויוסף בורג בצפון. בחלקה המערבי של השכונה נמצא שיכון סלע, בו מתבצעת תוכנית פינוי בינוי ונכון ל-2017 נבנו בו 5 מגדלי מגורים וגלריה בפרויקט הנקרא "קריית האמנים". החלק שמזרחית לרחוב חנה ומיכאל לוין הוא "נווה זאב". השכונה נקראת על שם גרעין העלייה לקיבוץ רביבים. סימן ההיכר של השכונה הוא מגדל המים "שרירא", שבנוי בצורת שעון חול ומעוטר בצבעים. בשכונה תיכון מקיף ז' "רביבים" (כולל את חטיבת הבניים "מיכה רייסר"), בית ספר יסודי "אופקים" ומרכז "אשכול פיס". בשנות ה-60 הוקמה בחלקה הדרומי של השכונה קריה חרדית של חסידות קאליב. בית הכנסת שבקריה נחנך ב-1966, וכלל גם מקוה, ישיבה ופנימיה. מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 פועלת במקום ישיבה של חב"ד. בפינה הדרום-מערבית של השכונה "חורשת רביבים", בה אנדרטה לגרעיני התיישבות שיצאו מראשון לציון, ו"גן גבעתי", שמנציח את חמשת גדודי חטיבת גבעתי (תש"ח).
ב-2013 הוקם פארק גדול ממזרח לדרך חיים הרצוג המחברת את השכונה עם כביש 44, על שטח שפינה צה"ל ממחנה צריפין. הפארק נקרא "גן בעברית" וכולל מדשאות, מתקני שעשועים לילדים, בריכה אקולוגית ועוד, ומבוסס על השפה העברית.
שיכוני המזרח
ממוזער|ימין|שדרות יעקב, ביחד עם שדרות יגאל אלון, מהוות את ציר התנועה העיקרי בשיכוני המזרח
שיכוני המזרח מורכבת ממספר שכונות: שיכון המזרח, שיכון גורדון, כפר אריה, שכונת צמרות וכלניות. שכונות צמרות וכלניות הן שכונות קטנות יחסית, והן נחשבות כפרבר שכונתי. היא נמצאת במזרח ראשון.
שיכון המזרח היא שכונה במזרח ראשון לציון בת 16,000 תושבים, והיא אחת מהשכונות הגדולות בראשון לציון.
במקור שכן במקום כפר ערבי בשם "אבו ריזק" שהיה קן לכנופיות פורעים שהטרידו את העיר במיוחד במאורעות 1936 ואילך. לאחר קום המדינה נקרא המקום ע"ש חלל מבני העיר שנהרג על ידי מרצחים בני הכפר. במשך שנים היה השיכון "אקס טריטוריאלי" לעיר והיה מופרד ממנה פיזית על ידי פרדסים ושדות.
השכונה גובלת מצפון במחנה צריפין ורחוב ירושלים, ממזרח בבאר יעקב ומחנה צריפין, בדרום בשיכון גורדון ובמערב בשכונות נווה הדרים ומישור הנוף (רחוב יגאל אלון). עם הקמת המדינה שוכנו בשכונה בעיקר עולים ממדינות ערב במעברות, ולאחר מכן הועברו לשיכונים. מרבית הבתים בשכונה הם צמודי קרקע, בשכונה כיום הוקם מתנ"ס מודרני וקניון "מגדלי העיר" ופועלים בו שני בתי ספר יסודיים: "דוד רמז" ובית הספר הדתי "ישורון".
נווה הדרים
השכונה השוכנת במזרח העיר הוקמה בשנת 1990 ובעבר כונתה שכונת ברנשטיין. במערב השכונה נתחמת על ידי רחוב השומר, במזרח על ידי רחוב יגאל אלון, בצפון על ידי רחוב ירושלים ובדרום על ידי רחוב ראם. שמות הרחובות הם על שם בעלי הכנף. בשכונה 5,401 תושבים נכון ליוני 2012. בשכונה פועל 'מרכז ספורט נווה הדרים' ומתנ"ס שכונתי בשם 'נווה הדרים יגאל אלון'.
מישור הנוף
מישור הנוף היא אחת השכונות החדשות במזרח ראשון. היא משתרעת מרחוב הפלמ"ח במערב לרחוב יגאל אלון במזרח, ומשדרות נים בדרום לרחוב גרינשפן בצפון. השכונה נבנתה על גבי פרדסים ושדות בשנות ה-90 של המאה ה-20. בדרום השכונה בתים צמודי קרקע ובצפונה רבי קומות. הגבול הדרום-מזרחי של השכונה הוא מסלול צעדות פופולרי. בשכונה גרים כ-5,000 תושבים.
רמת אליהו (נווה אליהו)
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לנופלים במערכות ישראל בשכונת רמת אליהו
מראה בפרויקט "פואבלו אספניול" בנווה חוף|250px|שמאל|ממוזער
ממוזער|250px|רבי קומות בשער הים, סמוך לחוף הים
שמאל|ממוזער|250px|נאות שקמה
השכונה הוותיקה ביותר במערב העיר. ממוקמת בסמוך לכביש 4 (גשר ראשון). נוסדה בסוף 1936 על ידי חברת "עזרה וביצרון" כדי לשכן במקום משפחות של פליטים יהודים משכונות גבול תל אביב-יפו שנמלטו מבתיהם בתחילת מאורעות 1936. השכונה נקראה על שם החברה המייסדת והתושבים חיו חיים קשים בתוך החולות, מנותקים. ב-8 בדצמבר 1966 שונה שם השכונה ל"רמת אליהו" על שם המרגל אלי כהן. שכונה זו קלטה עולים רבים יוצאי עדות המזרח ויוצאי רומניה בעיקר. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל גל עליית עולי אתיופיה ורבים מהם הצטרפו לשכונה. ב-1995 אוחדה השכונה עם שכונת נווה ים הסמוכה ושמה שונה ל"נווה אליהו" אך לאחר התנגדות ועד שכונת נווה ים הוחלט בעירייה לבטל את האיחוד. רמת אליהו מונה כ-12,000 תושבים. בשכונה פועל קיום מתנ"ס מודרני ובריכה מקורה. בנוסף פועלים בה הסדנא לאמנות רמת-אליהו, בית הספר ויתקין, ישיבת ההסדר ראשון לציון ותחנת מכבי האש העירונית. בשכונה פועל גם שבט "יעד" מתנועת הצופים, סניף "רמת אליהו" של הנוער העובד והלומד, "בית היוצרים" של תנועת תרבות ובנוסף פועל גם סניף של בני עקיבא. בעבר פעל בשכונה "קולנוע הדר".
בנובמבר 2014 נחתם הסכם גג בין עיריית ראשון לציון למשרד האוצר, משרד השיכון והבינוי ומינהל מקרקעי ישראל הכולל פרויקט התחדשות עירונית בשכונה. הפרויקט מבוסס על תוכנית בינוי-פינוי-בינוי ראשונה מסוגה במסגרתה בשלב ראשון ייבנו דירות חדשות בשכונות אחרות בעיר אליהן יעברו חלק מתושבי השכונה, לאחר מכן בשלב שני ייהרסו בתיהם של אלה שעברו ובמקומם ייבנו דירות חדשות אליהן יועברו שאר תושבי השכונה ובשלב השלישי והאחרון ייהרסו אחרוני הבתים בשכונה ובמקומם ייבנו דירות חדשות נוספות. בנוסף במסגרת הפרויקט יתבצע חיזוק ועיבוי של שאר הבניינים בשכונה במתכונת תמ"א 38/2.
נווה ים
נווה ים היא שכונה במערב ראשון לציון. השכונה הוקמה בשנות ה-90 המוקדמות. כיום השכונה מונה יותר מ-11 אלף תושבים.
במשך השנים נעשו כמה ניסיונות של העירייה לאחד את השכונה עם שכונת רמת אליהו (לימים נווה אליהו) אך התנגדות של ועד השכונה הכשילה את יוזמה זו.
בשכונה פועלים כיום שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה, תיכון "מקיף י", בית הספר היסודי איתמר בן אבי וחטיבת הביניים אבני החושן. כמו כן נמצא בשכונה בית אבות אחוזת ראשונים מרכז מסחרי "ראשונים", בית הספר היסודי ויתקין, תנועת נוער בני עקיבא ובית הכנסת המרכזי בשכונה "מעיין חיים".
נווה חוף
אחת מהשכונות המערביות ביותר בראשון לציון.
גבולותיה: במערב - שכונת שער הים. בדרום - שדרות רחבעם זאבי (בעבר שדרות משה דיין מערב), בצפון - הגבול המוניציפלי עם בת-ים ובמזרח - מב"ת מערב (אזור התעשייה החדש).
נקראה בעבר בשמות "נווה יהודית" (בשנות השבעים והשמונים), "פואבלו אספניול" (ע"ש פרויקט הבינוי המרכזי בה שנבנה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 שעיצובו כשל בנייה ספרדית כביכול).
תחילת השכונה (כ"גני יהודית") בבניית בנייני שיכון של עמידר בצידו הצפוני של רחובה הראשי (כיום רחוב זלמן שזר) באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, פרויקט בינוי עצום בשם "פואבלו אספניול" שכלל בתים רבי קומות, בתים פרטיים וגם את מבנהו המקורי של בית הספר היסודי "חופית", "נווה חוף" באמצע שנות השמונים מהווה גם היום את רוב בנייני השכונה ונתן לשכונה את שמה הלא רשמי. כחלק ממסע הפרסום הקבלן נתן חסות לסרט "נשיקה במצ"ח", ולכן הסצנה הראשונה מתרחשת בחנייה של רחוב חיים לנדאו 1.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 ממזרח לרחוב כורש נבנו בתים פרטיים רבים שלקראת תחילת שנות התשעים התרחבו עד לסוללת העפר שמשקיפה על מב"ת מערב ובו-בזמן 2 פרויקטים של מדורגים המכונים "מדורגי הים התיכון ומדורגי אל-גל נבנו במערב השכונה.
בעשור הראשון למאה ה-21 מולאו "חורים" בשכונה בעזרת בניינים רבי קומות חדשים בחלקה הצפוני-מערבי של השכונה וכמו כן מעבר לרחוב "חיל השריון" לכיוון חוף הים ממש.
בשכונה בתי הספר היסודיים: "חופית" ו"נווה חוף" ומתנ"ס נווה חוף.
שמותיהם של רחובות השכונה מאופיינים בשמות חילות צה"ל (במערב) ובשמות הלקוחים ממגילת אסתר (בבתים הפרטיים שבמערב). שלושה יוצאי הדופן לכלל זה הם הרחובות הראשיים זלמן שזר וכורש היוצרים כמעיין "צלב" ורחוב לנדאו שהוא הרחוב הראשי של פרויקט "פואבלו אספניול" בו נמצא בית הספר "חופית". בשכונה גרים 9,670 תושבים.
קריית גנים
שכונת קריית גנים היא שכונה במערב ראשון לציון, בסמוך למחלף גן רווה. השכונה מוקפת בפארק, ומכאן שמה. השכונה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומונה כ-7,000 תושבים. הרחוב הראשי, הנקרא על שם קיבוץ "נגבה", מקיף את השכונה וממנו מתפצלים יתר הרחובות הנקראים על שמות מושבי וקיבוצי חומה ומגדל, כגון: שדמות דבורה, שדה ורבורג, גנוסר, ניר דוד, בית הערבה, בית יהושע, שדה נחום וכו'. בשכונה חטיבת הביניים קריית גנים, בית הספר היסודי נגבה, מתנ"ס, מרכז מסחרי, טיפת חלב ובית כנסת.
נאות אשלים
ממוזער|ימין|200px|נאות אשלים - רבי קומות סביב הפארק
שכונת נאות אשלים ממוקמת במערב העיר. היא גובלת במזרח בקריית גנים, במערב בקריית חתני פרס נובל ובצפון בקריית הלאום. השכונה נמצאת בגבולה הדרומי של העיר ומדרום לה משתרע כביש 431 ומחלף קריית ראשון המחבר את הכביש לשכונה. רחוב התזמורת שאורכו קילומטר וחצי הוא רחובה הראשי של השכונה. ממנו מתפצלים שאר רחובות השכונה הנקראים על שמות כלי נגינה: המפוחית, האורגן, העוגב, הפסנתר, הגיתית, התוף, הכינור, החליל והקלנרית. רחובות החצוצרה והמצלתיים מקשרים את פנים השכונה החוצה וההפך ממזרח וממערב. בשכונה שלושה בתי ספר יסודיים: אומנויות, אתרים ואשלים אנתרפולוגי, ובית ספר על יסודי מקיף ט', שמולו ממוקם היכל מרדכי רוזנשטיין בו מתאמנת קבוצות הכדוריד השונות של הפועל ראשון לציון. בסמוך למקיף פועל שבט "איתן" מתנועת הצופים העבריים. בשכונה מספר פארקים וגינות בתכנון אדריכל הנוף חיים כהנוביץ. עיצוב השכונה, זיכה אותה באות "מגשים ארץ ישראל יפה". השכונה מונה כ-11,000 תושבים.
כצנלסון
ממוזער|250px|חלקו המרכזי של רחוב כצנלסון בו יש מעבר מבנייה גבוהה בחלק המזרחי לבנייה נמוכה (בתים פרטיים) בחלקו המערבי.
אחת מהגדולות שבשכונות ראשון ומונה כ-10,000 תושבים. השכונה מחולקת לשני חלקים:
החלק הדרומי והוותיק יותר נקרא עד האיחוד "נווה כרמית" והוא משתרע משדרות בגין עד רחוב רוטשילד. בחלק הזה נמצאים בתי הספר וכמו כן המתנ"ס של השכונה (בתי הספר היסודיים "בארי" ו"יסוד המעלה", ומקיף ג' עמית עמל) הוא מורכב ברובו מבניינים משותפים רבי קומות ובמיעוטו מבתים פרטיים ישנים משלהי שנות ה-70.
החלק הצפוני והחדיש יותר נקרא עד האיחוד "משולש ז'בוטינסקי" באופן לא רשמי ו"בנות חיל" באופן רשמי בשל העובדה שהרחובות באזור הזה נקראים על שם נשות ראשי ממשלה ונשיאים, ונשים שתרמו תרומה לחברה הישראלית והוא משתרע מגן מנהיגי האומה עד שדרות בגין, חלק זה מורכב ברובו המוחלט מבתים פרטיים ווילות.
בשנת 2007 אוחדו שני החלקים הללו לשכונה אחת שנקראת על שם הרחוב הראשי שבה - כצנלסון. השכונה משתרעת בין רחוב רוטשילד בדרום לגן המנהיגים בצפון, ובין רחוב ז'בוטינסקי במזרח לכביש 4 שדרות בן-גוריון במערב.
כרמים
שוכנת במערב העיר ומונה כ-7,400 תושבים. ובה בית ספר יסודי "כרמים", בית ספר יסודי ממלכתי דתי "זבולון המר" וחטיבת הביניים "רבין". בשכונה מרכז מסחרי וכן פארק הזיכרון הכולל אגם ומתקני משחק. במהלך מבצע "עמוד ענן", בניין בשכונה נפגע כתוצאה מירי רקטה. ליד השכונה יש את שכונת קריית הלאום, שתלמידיה הולכים לבתי ספר בשכונת כרמים. שכונת כרמים היא שכונה מאוד מפותחת ומשפחתית.
נאות שקמה
נאות שקמה היא שכונה במערב העיר. השכונה הוקמה לקראת סוף שנות התשעים על שטח החולות שהיה ידוע כ"חולות ה' ". שמות רחובותיה קרואים ברובם על שמות רבנים גדולים כגון: הרב קאפח, הרב נריה ועוד, וכן גם על שמות של אנשי רוח, סופרים ומשוררים כגון: מרטין בובר, רחל המשוררת. ארבעת הרחובות הראשיים בשכונה הם: גדולי ישראל, תור הזהב, מורשת ישראל והשירה העברית. בשכונה שוכן קניון "הבאר" ומרכז מסחרי בשם "קארדו". בצידה הצפון מערבי של השכונה, נמצא פארק שקמה, הגובל ברחוב הראשי משה דיין פינת חיים בר-לב ומול הסינמה סיטי. בקצהו הדרום מערבי של הפארק, נמצא אצטדיון האתלטיקה העירוני. בשכונה שלושה בתי ספר יסודיים: נווה עו"ז, שקמה ומרחבים, ושני בתי ספר על יסודיים: מקיף ח' ע"ש חיים בר-לב ומקיף יא' הראשונים ע"ש אילן רמון. בשכונה ישנו ציבור דתי גדול, ולכן קיים בה רחוב דתי סגור בשבת ופועלים בה שלל בתי כנסת. בשכונה יש כ-15,000 תושבים.
מרום ראשון (צוריאל)
מרום ראשון (צוריאל) היא שכונה חדשה בצפון-מזרח ראשון לציון. אכלוסה החל בשנת 2012. השכונה תחומה בין הרחובות מנחם גינדי מצפון, ד"ר יוסף בורג ממערב, כתריאל רפפורט מדרום, ושד' חיים הרצוג ממזרח. בשכונה בנייה בלתי צפופה, גינות ירוקות עם מתקני שעשועים לילדים, מוסדות חינוך חדישים ומרווחים: 7 גני ילדים, ובית-ספר יסודי 'תמיר' אשר מיישם עקרונות ידידותיים לסביבה. כמו כן, במרחק הליכה מהשכונה נמצא "גן בעברית", פארק רחב ידיים, שנבנה על חלק משטח מחנה צריפין שפונה, ובו מרחבים ירוקים, מסלולי הליכה ורכיבה, מתקני שעשועים לילדים העושים שימוש במאפיינים מתוך השפה העברית (כגון: גבעת האותיות), בריכה אקולוגית ואפילו בית קפה 'גן סיפור'. שמות הרחובות בשכונה נקראים על שם ההכשרה וההתיישבות העברית ויישובים שגרעיני מקימיהם יצאו מראשון לציון. הגישה אל שכונת מרום ראשון נוחה הודות לקווי התחבורה הציבורית העוברים בגבולותיה (אך לא בתוך השכונה) והודות לקרבתה לכניסה המזרחית שנפתחה לראשון לציון (בשד' חיים הרצוג) ומובילה לכביש 44 ולאזור צריפין והמרכז הרפואי אסף הרופא.
נחלת יהודה
את נחלת יהודה הקימו נציגים מוועד חובבי ציון ב-1913 כמושב חקלאי מצפון לראשון לציון. הוא נקרא על שם ד"ר יהודה לייב פינסקר, והיה למושב העובדים השני שהוקם בארץ. עם השנים עברו תושבי המושב בהדרגה מפרנסה מחקלאות לשינוי ייעוד הקרקע ומכירתה למבני מגורים עבור תושבים חדשים. שאלת האיחוד עם ראשון לציון עלתה עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אך האיחוד יצא לפועל באופן רשמי רק ב-1988. באפריל 2018 אישרה הוועדה המחוזית תוכנית התחדשות בצפון ראשון לציון, כאשר במסגרת "פינוי בינוי", ייבנו בשכונה כ-800 דירות חדשות.
עיריית ראשון לציון
שמאל|ממוזער|250px|חזית בית עיריית ראשון לציון
שמאל|ממוזער|250px|בית העירייה הישן במדרחוב רוטשילד, כיום מלון רפאל האוס
עיריית ראשון לציון היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהול השוטף של העיר ראשון לציון, ובה מכהנים 29 חברי מועצה. ככל רשות מקומית, עוסקת העירייה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון ותברואה וכדומה.
ואלה הם ראשי העירייה שכיהנו בראשון לציון:
מניין ראש העירייה מספר קדנציות רצופות משך הכהונה סיעה1 אליקום אוסטשינסקי 1 1950–1951הציונים הכלליים2 אריה שפטל 1 1951–1952 מפא"י3 משה גבין 1 1952–19554 גרשון מן 1 1955–19565 חנה לוין 1 1956–1960 הציונים הכלליים(2) אריה שפטל (כהונה שנייה) 11960–1962 מפא"י6 נעם לאונר 1 1962–1965 הציונים הכלליים(2) אריה שפטל (כהונה שלישית) 11965–1969 מפא"י7 חנניה גיבשטיין 3 1969–1983 גח"ל (קדנציה ראשונה), רשימה עצמאית (2 קדנציות)8 מאיר ניצן 5 1983–2008 מפלגת העבודה9 דב צור 2 2008–2018 רק ראשון10 רז קינסטליך 1, מכהן 2018– הירוקים + הצעירים
בתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ, העות'מאנים מינו לכל יישוב מוכתר, ובידיו הייתה הסמכות הבלעדית על תושבי היישוב. כאשר כבשו הבריטים את ארץ ישראל בשנת 1917, צומצמו מאוד זכויות המוכתר, וחוקי המנדט נכנסו לתוקף. במושבה ראשון לציון נבחר ועד ויו"ר הוועד, ומאוחר יותר נבחרה מועצה מקומית ויו"ר המועצה, וענייני המושבה נוהלו באמצעים דמוקרטים. המושבה התרחבה ובשנת 1946 נבחר אליקום אוסטשינסקי ממפלגת הציונים הכלליים לראשות המועצה ועמד בראשה עד שנת 1951, כאשר בתקופת כהונתו, בשנת 1950, הוכרזה ראשון לציון כעיר.
בית העירייה שוכן ברחוב הכרמל 20 (מול היקב) מ-2005, אז עברה אליו ממשכנה הקודם במדרחוב רוטשילד. ראש העירייה הנוכחי הוא רז קינסטליך.
ראשי ועד המושבה והמועצה המקומית
ערים תאומות
ראשון לציון מקיימת קשרים עם 17 ערים תאומות:
אקלים
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
זלמן דוד ליבונטין, ייסוד המושבה ראשון לציון 1882 - 1883, (בתוך) זכרונות ארץ ישראל, העורך: אברהם יערי, פרק ל"ח
משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, כרך א' ואחרים, תל אביב: הוצאת דביר, 1939
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
רן אהרנסון, הברון והמושבות - ההתיישבות היהודית בא"י בראשיתה, ירושלים 1990
מנשה מאירוביץ, קומץ הזרעונים הראשון, 1882 - פרק מ"א
דוד יודילביץ, בית הספר העברי הראשון בראשון לציון, 1886 - 1885 - פרק מ"ב
מיכל זלמן פוחצ'בסקי, לתולדות הגפן בראשון לציון, 1882 - 1889 - פרק מ"ג
דב חביב לובמן וזרובבל חביב, קורות ראשון לציון: מיום ייסודה עד פרוץ מלחמת ששת הימים, ראשון לציון: הוצאת המחבר, תשל"א 1971.
רן אהרנסון, "ראשון לציון", בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצ' יד בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 17–51
אורי פורת, "רישון: המזרח הפרוע", אנקדוטות וסיפורים מבדחים מראשון הקטנה והפרלמנט של ראשון
"שנתון סטטיסטי ראשון לציון" בהפקת המרכז לתכנון אסטרטגי ומידע (מתא"מ) בעיריית ראשון לציון
יונה שפירא, בזכות הנשים: נשים בראשון לציון, ראשון לציון: מוזיאון ראשון לציון, 2008
מחקר
(חסר: עמ' 98–99)
רן אהרנסון, 'שימורה של מושבה בלב עיר', בתוך: עת־מול 224: 130 שנה לראשון לציון, 2012
קישורים חיצוניים
"דיוקן העיר", קטלוג ספרים ומאמרים בנושא ראשון לציון
"מדריך רחובות העיר ראשון לציון 2009", עיריית ראשון לציון
סיור במרכז ראשון לציון, אתר "טבע ונופים בישראל"
טיולים בראשון לציון, אתר "טיולי"
אתר מוזיאון ראשון לציון
(על מפה משנת 1890)
חגיגת בציר בראשון לציון, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
*
קטגוריה:פורום ה-15
קטגוריה:מושבות
קטגוריה:ישראל: ערים
קטגוריה:יישובים שהוקמו בעלייה הראשונה
קטגוריה:ערים במחוז המרכז
קטגוריה:גוש דן
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1882
| 2024-10-19T19:00:48
|
נען
|
נַעַן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ המאוחד (כיום "התנועה הקיבוצית") הממוקם כ-3 קילומטר מזרחית לעיר רחובות במועצה אזורית גזר. קיבוץ נען נמצא צפונית ליישוב גני הדר, מזרחית למושב סתריה, מערבית לכביש 6 ודרומית לכביש 4304.
מקור השם
השם נען נבחר על ידי חברי הקיבוץ באוקטובר 1936. השם ניתן לקיבוץ בשל קרבתו לכפר הערבי נענה, וכן בשל צלילו של השם היו מי שרצו לקרוא לקיבוץ בשם "נעמה" בשל קרבתו לחורבות העיר הקדומה "נעמה" (). אולם ברוב קולות נבחר השם נען. מתוך אהבתם אל ישובם, נוהגים תושביו לומר: אין כ-נען, בארץ כנען.
ממוזער|פעוטות בנען 1940–1935
ממוזער|פסח בחדר האוכל בנען 1940–1935
ממוזער|פסח בחדר האוכל בנען 1940–1935
ממוזער|פסח בחדר האוכל בנען 1940–1935
ממוזער|ערבים בפסח בחדר האוכל בנען 1940–1935
ממוזער|חדר האוכל בנען 1940–1935
היסטוריה
קיבוץ נען הוא הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי חברי תנועת הנוער העובד. הוא הוקם על ידי חברים בתנועה מתל אביב שבקשו לעבוד בחקלאות והחלו בקיץ 1926 בעבודות הבציר ברחובות. במהלך השנים נוספו אליהם חברים רבים, בהם יוצאי כפר ילדים ובוגרי מאיר שפיה. לאחר תום תקופת הבציר החליטה הקבוצה על ייעוד התיישבותי, וניסתה להקים התיישבות על אדמות שהיו שייכות לחקלאי הרחובותי משה סמילנסקי. התגלע בין חברי הקבוצה לבין סמילנסקי סכסוך, ולבסוף התחברה הקבוצה למנחם מנדל רוזנבוים שהיה חבר בעמותת מהפכנים שגלו מרוסיה לארצות הברית. בסיוע כספי עמותה זו נקנו אדמות ליד הכפר הערבי נענה וחברי הקבוצה עלו על הקרקע יחד עם רוזנבוים וייסדו את הקיבוץ.
הקיבוץ נוסד בסוכות, תרצ"א, אוקטובר 1930 על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר" ברחובות. זהו הקיבוץ הראשון שנוסד על ידי חניכי תנועת "הנוער העובד" וכן גם הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי נערים שנולדו בארץ ישראל.
בתחילת 1950 נסלל כביש גישה לקיבוץ מכביש רמלה-בילו, באורך 2.25 קילומטר.
בתחילת 2005 הוחלט ברוב קולות בדבר שינוי מקיף שכולל הפרטה ומעבר לשכר דיפרנציאלי עם רשת ביטחון כך שתושבי הקהילה משלמים מס קהילה ובנוסף "מס איזון" לאבטחת הכנסה לאוכלוסיות חלשות בקהילה.
כלכלה
בשנת 1937 הוקם בקיבוץ מפעל לתבניות מתכת וייצור עגלות וכעבור שנה שינה המפעל את ייעודו למפעל לייצור ממטרות ובהמשך קיבל את השם: "נען מוצרי השקיה". בשנת 1970 נוסד בקיבוץ דן מפעל "דן ממטירים" לייצור השקיה זעירה; בשנת 2001 התאחדו שני המפעלים ושם החברה שונה ל"NaanDan". בשנת 2007 קנתה חברת "ג'יין" ההודית 50% מן הבעלות על המפעל ושם החברה שונה ל"NaanDanJain", כאשר ברשות ההודים שמורה אופציית "Call" לרכישת מלוא הבעלות על החברה. ב-15 במאי 2012 הודיעה חברת ג'יין על מימוש אופציית ה"Call", אך הודיעה גם כי החברה תמשיך לתפקד באותו האופן, וכן נחתמו חוזי העסקה עם העובדים הוותיקים עד לשנת 2020 לפחות.
לקיבוץ רפת משותפת עם קיבוץ שובל המספקת חלב ל"טרה", ענף גידולי שדה הנפרש על פני כ-8,000 דונמים (גידולים עיקריים: כותנה, תירס, אבטיח) וכמו כן בעלות על שטחי מטעים, פרדסים וחצילים ומספר ענפים נוספים הפועלים בתוך הקיבוץ.
שמאל|ממוזער|250px|המטוס מגן המטוס על גג תחנת האמבולנס הממוגנת בנען
הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.
אתרים
סליק "בית החמרה" בנען - בית מגורים שנבנה מאדמת חמרה, מים וקש שהיו בנמצא באזור. מתחת לבית היה סליק ששימש כמחסן סודי לנשק.
בית ניגונים לדוד זהבי - בית לפעילות מוזיקלית חברתית וחינוכית, הממשיך את מורשתו של המלחין דוד זהבי. בבית מתקיימים ערבי שירה, קונצרטים והרצאות על המלחין דוד זהבי וכן סיורים בקיבוץ בעקבות שיריו.
מבני ציבור שונים - קיבוץ נען עשיר במבנים שתכננו על ידי אחדים מחשובי האדריכלים בישראל. מאז הקמתו ב-1930 ועד תחילת שנות השמונים, הוזמנו אדריכלים מוכשרים כגון שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, חנן הברון וגדעון שריג לתכנון מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ כמו חדר האוכל, בית ברל והתיאטרון הפתוח.
תחנת הרכבת נען - נמצאת סמוך לקיבוץ. הייתה בעבר תחנת משא של הרכבת המנדטורית. התחנה איננה פעילה יותר, אך רכבות עוברות דרכה כיום בקו הרכבת בין באר שבע ללוד.
גן המטוס - גן משחקים השוכן בלב הקיבוץ. המטוס מוצב מעל המבנה הרפואי הסמוך. המטוס הוא מטוס ריסוס חקלאי בצבע צהוב מסוג SNOW COMMANDER S-2D.
בית הביטחון - בעקבות אירועי 1929, הוקם בראש הגבעה בית ביטחון בן שתי קומות, ראשון המבנים שנבנו בנען. תוכנן בידי יוחנן רטנר. סביב הגג הוקמה חומה נמוכה ובה חרכי ירי. לימים היה זה בית הילדים הראשון בקיבוץ.
אישים
האישים הבאים קשורים לקיבוץ נען:
ישראל גלילי - היה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. נמנה עם מייסדיו של קיבוץ נען, שבו היה חבר עד יום מותו.
עינב גלילי - עיתונאית, סאטיריקנית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו ישראלית. נכדתו של ישראל גלילי. נולדה בקיבוץ נען.
דוד זהבי (גולדיס) - היה מלחין ישראלי, ממייסדי קיבוץ נען. חתן פרס אלקוני לזמר העברי. בבגרותו הצטרף למייסדי קיבוץ נען, מהנוער העובד, והיה חבר הקיבוץ כחמישים שנה, עד יום מותו.
משה כרמל (זליצקי) - היה מראשי "ההגנה", אלוף בצה"ל, איש ציבור ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. פיקד והוביל את כיבוש מרבית הגליל בחזית הצפון במלחמת העצמאות. בשנת 1930 היה בין חברי הגרעין להקמת ההתיישבות הראשונה של התנועה שנקראה לאחר מכן קיבוץ נען.
משה בּרַסלַבסקי - היה איש הקיבוץ, סופר והיסטוריון. בשנת 1933 הצטרף לקיבוץ נען של התנועה. שם נותר עד יום מותו, ושם נקבר.
שמריה גוּטמן - היה ארכאולוג ישראלי. ידוע בעיקר הודות לתרומתו לחקר מצדה ולחשיפת גמלא. היה מראשוני קיבוץ נען, והיה חבר בו עד יומו האחרון.
יעקב ירקוני - היה קצין בפלוגת סיור של חטיבת שריון, שלחם בחזית המצרית במלחמת ששת הימים ונפל בקרב רפיח. על פעולתו בימי המלחמה עוטר ירקוני בעיטור המופת. ירקוני נולד בנען ונקבר בה.
שאול ורדי - היה לוחם בחיל השריון שקיבל את עיטור הגבורה עבור לחימתו בקרב על קלע בחזית הסורית במלחמת ששת הימים. ורדי נולד וגדל בקיבוץ נען. הוא היה מרכז גידולי השדה ומרכז המשק בקיבוץ ולאחר שנים ניהל מפעל של מיכל נגרין בקיבוץ. ורדי נפטר בביתו בקיבוץ נען.
פנחס בן פורת - היה מראשוני הטייסים בפלמ"ח ובחיל האוויר הישראלי. התגורר בקיבוץ נען.
צביקה יעקבי - היה משורר עברי ומתרגם שירה. נולד וגדל בקיבוץ נען. נקבר בקיבוץ נען.
גדי יציב - היה סוציולוג ואיש ציבור ישראלי, ממייסדי תנועת "שלום עכשיו" ובכיר במפ"ם, כיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-11, נולד בקיבוץ נען.
יעקב בן-אריה - הוא אלוף פאראלימפי. נולד בקיבוץ נען.
חיים קִיוֶה - היה צייר ישראלי. היה חבר קיבוץ נען.
משה מוֹסֶנזוֹן - היה עורך וסופר ישראלי. היה שותף להקמת קיבוץ נען ובו חי רוב חייו. נקבר בקיבוץ נען.
ורד מוֹסֶנזוֹן - סופרת ומשוררת ישראלית. בתו של משה מוסנזון. נולדה וגדלה בקיבוץ נען.
יובב כץ - שדרן רדיו, פזמונאי, במאי תיאטרון ומגשר ישראלי. נולד וגדל בקיבוץ נען.
יורם רבין - משפטן ישראלי. נולד וגדל בקיבוץ נען.
אראל מרגלית - יזם ישראלי שכיהן כחבר כנסת. נולד בקיבוץ נען.
מיכל נֶגְרִין - אמנית, מעצבת תכשיטים ואופנה ישראלית. נולדה בקיבוץ נען.
סמדר מודעי - אתלטית עבר ישראלית. גדלה בקיבוץ נען, והתאמנה בהפועל נען.
גדעון אוּקוֹ - עיתונאי ישראלי, מגיש רדיו, ועורך ומגיש תוכניות טלוויזיה. נולד וגדל בקיבוץ נען.
עודד גינדין - ספורטאי עבר ישראלי. גדל בקיבוץ נען. התאמן הן באתלטיקה בקבוצת הפועל נען והן בכדורסל בקבוצת הפועל גבעת ברנר/נען.
אורי נעמתי - פעיל ציבור ישראלי. כיהן כראש מועצה אזורית אשכול. נולד וגדל בקיבוץ נען.
עמי-יָעָל אקסלרוד - היה קצין צנחנים. עוטר בעיטור העוז במלחמת יום הכיפורים, שבה נהרג. נולד בקיבוץ נען.
אילזה קַנטוֹר - הייתה מאיירת ספרי ילדים ישראלית, התגוררה מספר שנים בקיבוץ נען.
ממוזער|250px|אולם הספורט הרב-תכליתי בתכנון האדריכל חנן הברון
ממוזער|250px|קיבוץ נען, עמדת שמירה, 1947
ראו גם
סליק בית החמרה בנען
לקריאה נוספת
מיה קסטרו: עוטף נען - טיולים קרובים לבית, הוצאה עצמית, קיבוץ נען, 2013
מוטי זעירא: כמו קול של הלב - סיפור חייו ויצירתו של דוד זהבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
עמוס שיפריס: קיבוץ נען - ביוגרפיה של מקום, הוצאת קיבוץ נען, 2010
עירית שטינוול ושלומית מוסנזון (עורכות): אדמה נענית, הוצאת קיבוץ נען, 1981
ברוך כנרי, יוסקה רבינוביץ - עדות, רמת אפעל: יד טבנקין, 2014
קישורים חיצוניים
סיפורו של קיבוץ נען על גבי ציר זמן - סיפור מקומי ארכיון קהילתי
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על אולם הספורט בקיבוץ נען, אתר 'חלון אחורי', 9/2012
מיכאל יעקובסון: על חדר האוכל וגן הזיכרון בקיבוץ נען, אתר 'חלון אחורי', 9/2012
מיכאל יעקובסון: כתבה על "בית ברל" והתיאטרון הפתוח בנען בתכנון אדריכל שמואל מסטצ'קין, אתר 'חלון אחורי', 10/2012
הערות שוליים
*
קטגוריה:הנוער העובד והלומד
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:מועצה אזורית גזר
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1930
| 2024-10-15T11:17:32
|
בית אלפא
|
ממוזער|שמאל|250px|קיבוץ בית אלפא בשנת 1923
בֵּית אַלְפָא הוא קיבוץ. מיקומו במזרח עמק יזרעאל בעמק חרוד לרגלי הגלבוע ליד גן השלושה ("הסח'נה"), ובסמיכות לכביש 71 (בית שאן - עפולה). הקיבוץ ממוקם בגובה של כ-73 מטר מתחת לפני הים.
מקור השם
מקור השם הוא בשמו של יישוב יהודי קדום שישב במקום עד המאה ה-6 לספירה ואחריו ישב במקום יישוב ערבי קדום בשם בית אילפא. על פרוש השם הקדום יש שתי סברות: האחת מהמילה 'אלוף' שפרושה שור, כלומר מקום שגידלו בו שוורים. השנייה מהמילה 'אולפנא', כלומר מקום לימוד, בית ספר. הגן הלאומי בית אלפא ובתחומו בית הכנסת עם רצפת הפסיפס שנתגלו בשנת 1928 נמצאים בשטחו של קיבוץ חפציבה הסמוך.
היסטוריה
הקמה ועלייה לקרקע
הקיבוץ הוקם על ידי בוגרי תנועת הנוער השומר הצעיר, ברובם מגליציה, ששהו כפליטים בווינה בזמן מלחמת העולם הראשונה ושם התוודעו לתנועה. במהלך 1920 עלו לארץ בוגרי התנועה, וחלקם הגדול התקבץ בשלושה מקומות: חוות אום אל-עלק (שוני) סמוך לבנימינה, בית גן (יבנאל) ומאוחר יותר ביתניה עילית וכביש חיפה-ג'דה - שם הוקם גדוד שומריה בהנהגת אבא חושי (שנלר) ומרדכי שנהבי. באפריל 1921 כל הקבוצות התאחדו והקימו את קיבוץ א' של השומר הצעיר. באוקטובר 1921 עזב את הקיבוץ מנהיגו מאיר יערי, לאחר סכסוך שהתגלה בינו לבין שאר החברים, שהונהגו על ידי דוד הורוביץ. באפריל 1922 הוציא הקיבוץ את הקובץ 'קהליתנו' בעריכת נתן אגמון (ביסטריצקי), שנתן ביטוי להגותם ולקורותיהם הסוערים בימי ביתניה עילית, והפך לאבן דרך ספרותית ורעיונית של העלייה השלישית. המחזה ליל העשרים של יהושע סובול מתבסס על הספר ועל המיתוסים של ביתניה עילית, כפי שהשתקפו גם בזיכרונותיהם של מי שהיו שם.
אחרי תקופת הכשרה בעבודות חלוציות, סמוך לנהלל ובמחנה ליד גבע, הקיבוץ עלה על הקרקע ב-4 בנובמבר 1922, י"ג חשון תרפ"ג. המוסדות הציוניים לא נתנו ברכתם למהלך, בשל גילם הצעיר של המייסדים וחוסר בשלותם להתיישבות, כמו גם העובדה שבקרקעות גוש נוריס בהם התיישבו כבר הוקמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף. הקיבוץ הוקם על קרקעות של הקרן הקיימת לישראל וגם הודות לתרומות של יהודי גליציה שגויסו על ידי חברי הקיבוץ וחברי הקיבוץ הסמוך חפציבה. השם שיועד לו היה כפר שטנד, על שם הפעיל הציוני האוסטרי שנפטר ב-1919 אדולף שטנד, אך מייסדיו בחרו בשם בית אלפא בשל הזיקה ליישוב הקדום. עד 1936, עם הקמת תל עמל בית אלפא היה הנקודה המזרחית ביותר בעמק.
השנים הראשונות
בחג השבועות 1924 נערך בבית אלפא כנס ארצי של השומר הצעיר, בו נקבע המשך דרכה של התנועה בארץ ובגולה והוא נחשב אבן יסוד בתולדות התנועה. בנובמבר 1925 הוקם בוועידה בבית אלפא חבר הקבוצות, לימים איחוד הקבוצות והקיבוצים, והקיבוץ הצטרף כחבר בו. ב-1925 הוקמה חברת הילדים של בית אלפא, בה למדו גם ילדי הקיבוצים השכנים, ביניהם חפציבה, לצד ילדי חוץ. חברת הילדים, שהוקמה ביוזמת חבר בית אלפא אליהו רפפורט, התאפיינה בשיטות לימוד חדשניות ולימדו בה אנשי החינוך הידועים דוד אידלסון, שמואל (מילק) גולן ויהודה רון-פולני. היא פעלה עד 1929 והוקמה מחדש ב-1930.
באוגוסט 1929, בעת מאורעות תרפ"ט, הותקף הקיבוץ על ידי בדואים מהשבטים שישבו בשכנות לו ממזרח. בשל התרעה מוקדמת עזבו עוד לפני המתקפה הנשים והילדים את בית אלפא, והועברו לגבע. חברי הקיבוץ שנותרו התבצרו בבית חברת הילדים, המבנה היחיד שבבית אלפא באותה עת. יחד עם אנשי חיל הספר שהגיעו לנקודה הם הצליחו להדוף את המתקפה.
"הטרנספר"
אף על פי שחברי הקיבוץ היו בוגרי השומר הצעיר, בשנים הראשונות התנועה לא הייתה קיימת כגוף פוליטי מאגד בפלשתינה-א"י והקשר בינה לבין בית אלפא ניתק באופן מעשי. הדבר הביא לבחירה חופשית של חברי הקיבוץ בהשתייכות פוליטית, והחל מאמצע שנות ה-20 נוצרו שלושה פלגים בבית אלפא: תומכי אחדות העבודה (מ-1930 מפא"י) בהנהגת אפרים רייזנר, השמאל (גלגול של האופוזיציה השמאלית בגדוד העבודה) בהנהגת בנימין דרור והשומר הצעיר בהנהגת אליעזר הכהן. עם הקמת הקיבוץ הארצי ב-1927 חברי בית אלפא החליטו לא להצטרף אליו, ורק להתיר לחברים שמעוניינים בכך לעשות זאת באופן פרטני. המתח גאה עם השנים. בשנת 1934 הגיעה לקיבוץ השלמה של חברי השומר הצעיר מקיבוץ הסולל, ושינתה את האיזון הפוליטי הפנימי בקיבוץ לטובת השומר הצעיר. ב-1936 החליט ילדי השכבה הבוגרת של חברת הילדים, בעידוד מדריכם אברהם יפה, חבר תל עמל, להקים קן ולהצטרף לתנועת השומר הצעיר. הדבר הביא למתיחות חריפה והתפרצות סכסוך מר בין הפלגים, שגלש גם מחוץ לקיבוץ. ברל כצנלסון אף טען לגזילת הילדים בעורמה מידי הוריהם, חברי מפא"י. לאחר מספר שנים של ניסיונות פשרה ובוררות, ביוני 1940 נערכו חילופי חברים עם קיבוץ רמת יוחנן (שחווה משבר פנימי דומה בין חברי מפא"י לחברי השומר הצעיר שהגיעו מהשלמת קיבוץ פלנטי). אנשי השומר הצעיר של רמת יוחנן עברו לבית אלפא והצטרפו לאנשי השומר הצעיר והשמאל שבמקום, ואנשי מפא"י והבלתי-מפלגתיים הצטרפו לאנשי מפא"י ברמת יוחנן. הפרשה נודעה בשם "הטרנספר" או "פרשת בית אלפא".
ממוזער|250px|בחגיגות 25 שנים לקיבוץ, 1948
בית אלפא הצטרף לקיבוץ הארצי וב-1943 קיבל השלמה נוספת מהתנועה, של בוגרי גדוד השדה מקן תל אביב צפון. באותה שנה הוקם סמוך לקיבוץ מוסד חינוכי גלבוע לילדי ונערי גוש קיבוצי הקיבוץ הארצי שבסביבה (בית אלפא, רשפים, מסילות וניר דוד). המוסד נסגר ב-2003 וכיום פועל בשטחו מרכז קליטה לעולים. בשנת 2018 הוקם במקום, ליד המתחם בו שכן המוסד החינוכי, בית הספר היסודי "גלבוע" לתלמידים מבית-אלפא, חפציבה ובית השיטה.
ענפים ותעשייה
בשנותיו הראשונות תפס בית אלפא מקום מרכזי בפיתוח החקלאות בארץ והענפים המשקיים. זן המלפפון "בית אלפא" פותח על ידי חברת הקיבוץ חנקה לזרסון, ופיתוחים של זנים בגידולים כגזר, בצל וכרובית נעשו על ידי חבר הקיבוץ חיים פלדנר.
במהלך השנים פיתח הקיבוץ גם תעשייה. בשנת 1957 הוקם בקיבוץ מפעל "קב־קור" ליצור תרמוסטטים, במטרה לספק תעסוקה לחברים המבוגרים. את התרמוסטטים פיתח חבר הקיבוץ משה גולדנברג, והם נמכרו ליצרני מקררים ודודי חשמל. במהלך השנים המפעל הרחיב את קו המוצרים שלו. הוקם קו ייצור למנורות בטיחות בשם "קב־אור", סיפק שירותי ציפוי אלקטרוליטי ושיחום מתכות, ובשנת 1977 קנה המפעל גם קו ייצור לכריות וסדינים חשמליים. המפעל נקלע לקשיים בתחילת שנות ה-2000, והוקם מחדש בשם "אלפא סמארט". אחר כך המפעל נמכר לחברת "סי.פי.סי סולושנס" (CPC) ועבר ליקנעם עילית.
במהלך שנות ה-60, במטרה לגוון את מקורות הפרנסה של הקיבוץ, החל הקיבוץ לספק שירותי תכנון ובצוע של עבודות עפר וביצורים באמצעות ציוד מכני כבד שרכש. בשנת 1969 הוקמה מחצבה מדרום מערב לקיבוץ, סמוך לגן השלושה, במטרה לספק חומרי חציבה להקמת מקלטים ליישובי האזור. רשות שמורת הטבע ביקשה לסגור אותה, עקב הפגיעה בנוף, אך לבסוף היא קיבלה רישיון הפעלה. המחצבה הפסיקה לפעול בשנות ה-90 והתמלאה במי תהום. הקיבוץ הקים מחצבה נוספת, בין הקיבוצים בית השיטה ושדה נחום, מצפון לכביש 71, המפיקה מוצרי חציבה מאבן בזלת בשטח כולל של כ-230 דונם.
מפעל "בית-אלפא טכנולוגיות"
ימין|150px|ממוזער|לוגו חברה "בית-אלפא טכנולוגיות"
בשנת 1967, החל חבר הקיבוץ גדעון צימנד, לייצר במסגריה של הקיבוץ עוקבי מים נגררים, ועד מהרה ייסד את מפעל "נגררים". המפעל ייצר מיכלי מים ודלק נגררים, ובהמשך ציוד לכיבוי אש, זרנוקים, משאבות כיבוי אש ושאיבת מים, מתקני תאורה ניידים, מכונית לניקוי ביוב וסולמות ניידים. בשנת 1977 זכה המפעל בהזמנה לייצור כלי רכב משוריינים לחברת ברינקס. בשנות ה-80, סיפק המפעל רכבי פיזור הפגנות (מכת"ז) למשטרת ישראל, למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ל, לצרפת, תאילנד ומדינות נוספות.
בתחילת השנות ה-2000, שונה שם המפעל ל"בית-אלפא טכנולוגיות" והוא התמקד בייצור כבאיות, רכבי חבלה ורכבי פיזור הפגנות, בין השאר מכרה ציוד לרוסיה, סין, טורקיה, ארצות הברית, משטרת ישראל, נציבות כבאות והצלה ומשרד הביטחון. על המפעל נמתחה ביקורת, על כך שהוא מוכר ציוד לפיזור הפגנות למשטרים רודנים ברחבי העולם. בתגובה נהג מייסד המפעל, גדעון צימנד, לומר "עדיף שיתיזו מים משיירו על ההמון".
בתחילת שנת 2020 מכר הקיבוץ את המפעל לחברת "גבעסול".
אירוח כפרי בית-אלפא
מאז סוף המאה ה-20 עבר הקיבוץ תהליך הדרגתי של הפרטה, בעקבות התהליך הוקמו בקיבוץ מספר עסקים קטנים. בנוסף פיתח ענף חדש, אירוח כפרי.
שמאל|250px|ממוזער|חדר האוכל
שמאל|250px|ממוזער|ה"מועדון לחבר"
שמאל|250px|ממוזער|ספריית הקיבוץ
בתרבות העברית
בבית אלפא חיו ויצרו במהלך השנים אנשי ונשות תרבות רבים, והקיבוץ עצמו זכה לאזכורים שונים ביצירות מגוונות. המוכר מכולם הוא שיר העמק של נתן אלתרמן (לחן: דניאל סמבורסקי), שנכתב ב-1934 ומוכר בשורה החוזרת "מבית אלפא עד נהלל". מתתיהו שלם, שהיה רועה צאן בבית אלפא, שאב השראה ממשלח ידו ומהנופים והמראות של הקיבוץ, והרבה לכתוב על כך בשיריו. אחד המוכרים שבהם הוא יוחנן וגבריאל, שנכתב על גבריאל רפפורט מבית אלפא ויוחנן להמן מחפציבה. אזכורים בולטים נוספים לבית אלפא הם בשירו של עמנואל הרוסי שכב בני, שנכתב בעקבות מאורעות תרפ"ט וכולל את השורה: "בוערת הגורן בתל יוסף, וגם מבית אלפא עולה עשן"; ובשיר ארבע אחרי הצהריים שכתב יורם טהרלב: "בחמש, בשש, בשבע, עין חרוד, בית אלפא, גבע".
בשנים 1960–1967 פעלה בבית אלפא חמישיית גלבוע, בניהולו המוזיקלי של נחום היימן. ההרכב הופיע והקליט בתוכניות רדיו רבות, ליווה להקות זמר וזמרים ידועי שם והוציאה שורה של אלבומים. בשנת 1965 יצרו הסופרת לאה נאור ונחום היימן את המחזמר "זרעים של מסטיק" עבור הצגת הסיום של ילדי כיתה ו' בחברת הילדים בבית אלפא. כשנה לאחר מכן הופק תקליט עם כל שירי המחזמר בביצוע דליה פרידלנד ובליווי ילדי בית אלפא. בעקבות ההצלחה הוא הפך לתקליט ילדים מוכר ואף זכה לביצועים מחודשים ברבות השנים.
סי היימן, שנולדה וגדלה בבית אלפא, כתבה ושרה את השיר "בדרך לבית אלפא" - שיר של אדם השב בבגרותו אל מחוזות ילדותו ומשקיף על המקום במבט עכשווי וביקורתי: "בדרך לבית אלפא עוברים את ואדי עארה, ומבית אלפא לבית שאן - אותו מרחק קיים... בדרך לבית אלפא רואה מקומות לא שלי, והר הגלבוע שותק, השקט כאן מקרי".
בשנת 1977 הוקמה חבורת הזמר של קיבוץ בית אלפא, לימים היא נקראה "האירוסים". הלהקה הוציאה חמישה אלבומים. המנהל המוזיקלי הראשון היה רפי פסחזון, שנפטר בשנת 1991. משנת 1994 המנהל המוזיקלי הוא עוזי אסנר. אחד משיריה הוא השיר "בית אלפא ביתי" (מילים: תלמה אליגון, לחן: רפי פסחזון): "ביתי, ביתי, כאן עצי צאלון ושלווה אמיתית, על הדשא יושבים סבי ובִתי, בית אלפא ביתי". בקיבוץ התגוררו גם המוזיקאים שלמה יפה ודוד עורי. מזה כשלושים שנה, מתקיים סמוך ליום העצמאות ערב השירה הגדול בבית אלפא שמושך קהל רב מרחבי הארץ.
משנות ה-50 עד שנות ה-70, קבוצת הכדורסל "הפועל בית אלפא" (מסוף שנות ה-60 "בית אלפא-ניר דוד") שיחקה ב לסירוגין 11 עונות.
חברים ידועים
בין מקימי הקיבוץ שעזבו בשנים הראשונות להקמתו היו ראש הקיבוץ הארצי ומפ"ם מאיר יערי, נגיד בנק ישראל הראשון דוד הורביץ, ראש עיריית חיפה אבא חושי, איש החינוך והתעשייה מרדכי שנהבי, הסופר יהודה יערי, המפיק סם שפיגל, הצייר אליעזר הלבני (לוזר) והפסל משה ציפר. הפזמונאי מתתיהו שלם, הרקדנית והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין, איש השומר צבי וולף, המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד, יעקב חזן ואיש התיאטרון יהושע ברנדשטטר אף הם היו מראשוני המקום. בחברת הילדים התחנכו כילדי חוץ יגאל מוסינזון, רחל מרקובסקי לנדאו וחיים גורי. בהשלמת גדוד השדה שהגיעה לבית אלפא היו חברים בין היתר הסופר נתן שחם, הבמאי והכוריאוגרף זאב חבצלת, הסופר והמתרגם אריה אהרוני, המוזיקאי תאודור הולדהיים ואיש הפלמ"ח והקיבוץ הארצי גידי אילת. עוד התגוררו בקיבוץ הסופרת נעמי פרנקל, טייס הניסוי אברהם הכהן, העיתונאי והסופר ישראל זמיר, הפסל עזרא אוריון, המוזיקאי דוד עורי, איש הפלמ"ח ומייסד יחידת החילוץ וההצלה הארצית גבריאל רפפורט ("גברוש"). הרמטכ"ל משה לוי ("מוֹיְשֶה וָחצי") היה תושב הקיבוץ ונשוי לחברת הקיבוץ. נחום היימן וביתו סי גרו בקיבוץ בעבר, עם משפחתם. הכדורסלן ארז חזן גר בקיבוץ מספר שנים בילדותו. הוריו של השחקן ההוליוודי סת' רוגן הכירו בקיבוץ בתור מתנדבים. בקיבוץ גר גם מאיר יעקובי, לוחם יחידה 101 שנפל בשבי יחד עם אורי אילן במבצע צרצר. לאחר שחזר מהשבי נשפט על כך שנפל בשבי ללא קרב. למרות זאת חזר לשירות והיה סגן מפקד סיירת צנחנים. נפל במבצע קדש. בקיבוץ מתגוררים היוצרים מאיה (בת קיבוץ) ויהודה דביר, שסדרת ציורי הקומיקס שלהם One of Those Days זיכתה אותם במיליוני עוקבים ברשתות החברתיות.
ראו גם
בית הכנסת בבית אלפא
ביתניה עילית
קהליתנו
השומר הצעיר
הקיבוץ הארצי
לקריאה נוספת
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב', פרק קטו: "לקראת התיישבות בבית אלפא", מדברי המתיישבים, תרפ"ו (1922), עמ' 1211–1212.
נתן שחם, ההר והבית, תל אביב: ספרית פועלים, 1984.
דוד כהנא (עורך), פרשת בית אלפא, רמת יוחנן, 1942.
אפרים רייזנר, מוקדמות ומאוחרות: כתבים נבחרים, רמת יוחנן: איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1984.
שאול סלומניצקי, אומגה בואדי קקאו, קיבוץ בית אלפא, 2002.
יצחק יהלום, מבעד למשקפיים שלי, תל אביב: הקיבוץ הארצי, 1959.
משה גולדנברג, והקרן עודנה קיימת, תל אביב: ספרית פועלים, 1965.
זאב בלוך, במערכות הקיבוץ: ראשי-פרקים לתולדות הקיבוץ-הארצי, תל אביב: ספרית פועלים, 1952.
דוד הורוביץ, האתמול שלי, תל אביב: שוקן, 1969.
מתתיהו מינץ, חבלי נעורים: התנועה השומרית 1911-1921, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1995
דוד זית, החולם והמגשים: פרקי חייו של מרדכי שנהבי, גבעת חביבה: יד יערי, 2005.
דוד זית, חלוצים במבוך הפוליטי: התנועה הקיבוצית 1927-1948, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1993.
משה שביט, "חינוך בצל עימות": החינוך המשותף בקבוץ בית אלפא על רקע עימות אידאולוגי חברתי ואישי תרפ"ג-ת"ש (1922-1940), עבודת מאסטר באוניברסיטת תל אביב, 1990.
נתן ביסטריצקי, ימים ולילות, 1926.
יהודה יערי, כאור יהל, 1937.
צבי קרניאל, ימי בראשית, הוצאת קיבוץ רמת יוחנן, 1992.
מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית אלפא, באתר 'חלון אחורי', 23 במאי 2020
עומר עינב, נישאר פה לעולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022
קישורים חיצוניים
בית אלפא באתר הרשות לפיתוח הגליל
תמונות של בית הכנסת
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:עמק חרוד
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1922
קטגוריה:מועצה אזורית הגלבוע
קטגוריה:עמק בית שאן
קטגוריה:הגלבוע: יישובים
בית אלפא (בית אילפא)
| 2024-10-11T09:21:05
|
מבחן פסיכומטרי
|
REDIRECTבחינה פסיכומטרית
| 2005-11-16T05:47:58
|
ליבה (מערכות הפעלה)
|
ממוזער|200px|הליבה מחברת את יישומי התוכנה לחומרת המחשב.
במחשבים, ליבה (באנגלית: Kernel) היא הרכיב המרכזי של מרבית מערכות ההפעלה; זהו הגשר שבין תוכניות המחשב לבין עיבוד הנתונים עצמו שמבוצע ברמת החומרה. אחד התפקידים העיקריים של הליבה הוא ניהול משאבי המערכת (התקשורת שבין רכיבי החומרה והתוכנה). בדרך כלל, בתור הרכיב הבסיסי של מערכת הפעלה, הליבה יכולה לספק את שכבת האבסטרקציה ברמה הנמוכה ביותר עבור המשאבים (בייחוד עבור מעבדים והתקני קלט-פלט) שהתוכניות צריכות לשלוט עליהם על מנת לבצע את תפקידן. בדרך כלל הליבה הופכת שירותים כאלה לזמינים עבור תהליכים של תוכניות באמצעות מנגנוני תקשורת בין תהליכים (inter-process communication) וקריאות מערכת.
המשימות של מערכות הפעלה מבוצעות באופן שונה על ידי ליבות שונות, בהתאם לעיצוב ולמימוש שלהן. בעוד שליבות מונוליתיות (Monolithic Kernels) מריצות את כל הקוד של מערכת ההפעלה באותו מרחב כתובות על מנת לשפר את ביצועי המערכת, מיקרו-ליבות (Microkernels) מריצות את מרבית שירותי מערכת ההפעלה במרחב המשתמש כשרתים, במטרה לשפר את האמינות והתחזוקתיות של מערכת ההפעלה. קיים מגוון של אפשרויות בין שתי הדוגמאות הקיצוניות האלה.
ליבת מערכת ההפעלה היא התוכנית היחידה אשר מוכנה לריצה בכל זמן שהוא. בנוסף, הליבה היא התוכנה היחידה שיכולה לבצע אוסף פקודות בצורה אטומית (ללא שום הפרעה או הפסקה מגורם כלשהו). כל מערכת הפעלה חייבת ליבה כדי לפעול, אך הליבה אינה בהכרח ייחודית למערכת ההפעלה – מערכות הפעלה שונות יכולות להשתמש בליבה זהה. לדוגמה, על ליבת לינוקס ניתן להריץ הפצת לינוקס שולחנית אך גם אפשר להריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד למכשירים ניידים.
תפקידיה הבסיסיים של ליבה
תפקידה הראשי של הליבה הוא לנהל את משאבי המחשב ולאפשר לתוכניות אחרות לרוץ ולהשתמש במשאבים אלה. בדרך כלל בין משאבי המחשב נכללים:
יחידת העיבוד המרכזית (המעבד). זהו החלק המרכזי ביותר במערכת מחשב, האחראי לריצה או ביצוע של תוכניות על גביו. בכל רגע נתון, באחריות הליבה לקבוע עבור איזו מהתוכניות הרבות שרצות יש להקצות את המעבד או המעבדים (שכל אחד מהם בדרך כלל יכול להריץ רק תוכנית אחת בו זמנית).
זיכרון המחשב. הזיכרון משמש הן לאחסון של הוראות של תוכניות והן לאחסון של נתונים. בדרך כלל גם על ההוראות וגם על הנתונים להיות מאוחסנים בזיכרון לצורך ביצועהּ של התוכנית. בדרך כלל תוכניות רבות יבקשו גישה לזיכרון, ולעיתים קרובות ידרשו יותר זיכרון מהזיכרון הזמין שיש במחשב. באחריות הליבה לקבוע באיזה חלק מהזיכרון כל תהליך רשאי להשתמש, ולקבוע מה יש לעשות כאשר אין מספיק זיכרון זמין.
התקני קלט-פלט (I/O) שמחוברים אל המחשב, כגון מקלדת, עכבר, כונני דיסקים, מדפסות, צגים וכולי. הליבה מעבירה בקשות לביצוע קלט/פלט מהתוכניות אל ההתקן המתאים (או לחלקים מההתקן, במקרה של קבצים על דיסק או חלונות על גבי צג), ומספקת דרכים נוחות לשימוש בהתקן (בדרך כלל תוך ביצוע הפשטה עד לרמה בה התוכנית לא צריכה לדעת את פרטי המימוש של ההתקן).
הגורמים העיקריים הדרושים לניהול משאבים הם הגדרה של מרחב כתובות (execution domain) ומנגנון הגנה שמשמש לתיווך הגישה אל המשאבים בתוך הדומיין.
בדרך כלל ליבות מספקות גם אמצעים לסנכרון ולתקשורת בין תהליכים. ליבה יכולה לממש רכיבים אלה בעצמה, או שהיא יכולה להסתמך על תהליכים מסוימים שהיא מריצה על מנת לספק שירותים אלה עבור תהליכים אחרים, אם כי במקרה כזה על הליבה לספק אמצעי כלשהו לתקשורת בין תהליכים על מנת לאפשר לתהליכים לגשת לשירותים שהם מספקים זה לזה. ולבסוף, על הליבה לספק לתוכניות הרצות אמצעי להגיש בקשות לקבלת שירותים אלה.
ניהול תהליכים
המשימה העיקרית של ליבה היא לאפשר הרצה של תוכניות מחשב ולספק להן שירותים כגון אבסטרקציה של החומרה. תהליך מגדיר אילו חלקים מהזיכרון יהיו נגישים לתוכנית, וניהול התהליכים שמתבצע בליבה צריך לקחת בחשבון את החומרה המובנית לצורך הגנה על הזיכרון.
כדי להריץ תוכנית, בדרך כלל הליבה מגדירה עבורה מרחב כתובות, טוענת לזיכרון את הקובץ שמכיל את הקוד של התוכנית, יוצרת מחסנית קריאות, מצביעה למיקום מסוים בתוך התוכנית ובכך מתחילה את הביצוע שלה.
ליבות התומכות בריבוי משימות מסוגלות ליצור אשליה עבור המשתמש, כאילו מספר התהליכים שרצים בו זמנית על גבי המחשב הוא גדול יותר מהמספר המקסימלי של תהליכים שהמחשב פיזית יכול להריץ בו זמנית. בדרך כלל מספר התהליכים שמערכת יכולה להריץ בו זמנית שווה למספר המעבדים שמותקנים במחשב (עם זאת, המצב יכול להיות שונה אם המעבדים תומכים בריבוי תהליכונים בו-זמנית (simultaneous multithreading).
במערכת המבוססת על ריבוי משימות מוסדר (preemptive multitasking), הליבה תיתן לכל תוכנית פרוסת זמן ותבצע מיתוג (switch) מתהליך לתהליך במהירות כזאת עד שהדבר יראה למשתמש כאילו תהליכים אלה מורצים בו זמנית. הליבה משתמשת באלגוריתמי תזמון על מנת לקבוע מה יהיה התהליך הבא שירוץ וכמה זמן יוקצה לו. האלגוריתם הנבחר יכול לאפשר לחלק מהתהליכים להיות בעלי קדימות גבוהה יותר מזו של אחרים. הליבה בדרך כלל גם מספקת לתהליכים אלה אמצעי כלשהו להתקשר; דבר זה ידוע בתור תקשורת בין תהליכים (IPC), והשיטות העיקריות לצורך כך הן זיכרון משותף, העברת מסרים והפעלת פרוצדורות מרחוק (ראו: מחשוב מקבילי).
מערכות אחרות (בייחוד על גבי מחשבים קטנים ופחות עוצמתיים) יכולות להיות מבוססות על ריבוי משימות שיתופי (cooperative multitasking), שבו כל תהליך מורשה לרוץ ללא פסיקות ("ללא הפרעה"), עד שהוא מגיש בקשה שאומרת לליבה שהיא יכולה לבצע מיתוג לתהליך אחר. בקשות כאלה נקראות yielding (ויתור), בדרך כלל הן מתרחשות בתגובה לבקשות לתקשורת בין תהליכים, או כאשר מחכים לאירוע שיתרחש. גרסאות ישנות יותר של Windows ו-Mac OS השתמשו בריבוי משימות שיתופי, אבל שתיהן עברו לעבוד בשיטת ריבוי משימות מוסדר ככל שגדלה עוצמת המחשבים שעבורם תוכננו.
מערכת ההפעלה עשויה לתמוך גם בריבוי עיבודים (multiprocessing), בארכיטקטורת ריבוי עיבודים סימטרי (Symmetric multiprocessing) או גישה לא אחידה לזיכרון (Non-Uniform Memory Access). במקרה זה, תוכניות ותהליכונים שונים יכולים לרוץ על מעבדים שונים. הליבה עבור מערכת כזאת צריכה להיות מתוכננת כך שתוכל בו זמנית להריץ בבטחה שני חלקים שונים של הקוד שלה. בדרך כלל המשמעות של כך היא שיש לספק מנגנוני סנכרון (כדוגמת spinlock) על מנת להבטיח שלא יקרה מצב בו שני מעבדים מנסים לשנות את אותם הנתונים באותו זמן.
ניהול זיכרון
לליבה יש גישה מלאה לזיכרון המערכת ותפקידה לאפשר לתהליכים לגשת לזיכרון זה בצורה בטוחה בהתאם לדרישותיהם. בדרך כלל השלב הראשון לצורך כך הוא מיעון וירטואלי (virtual addressing), המושג בדרך כלל באמצעות דפדוף או סגמנטציה. מיעון וירטואלי מאפשר לליבה לגרום לכתובת פיזית בזיכרון להופיע בתור כתובת שונה, הכתובת הווירטואלית. מרחבי כתובות וירטואליים עשויים להיות שונים עבור תהליכים שונים; הזיכרון אליו ניגש תהליך אחד בכתובת (וירטואלית) מסוימת עשוי להיות זיכרון שונה מהזיכרון שאליו ניגש תהליך אחר באותה הכתובת. זה מאפשר לכל תוכנית להתנהג כאילו היא התוכנית היחידה (חוץ מהליבה) שרצה, ובכך מונעת מתוכניות להפיל אחת את השנייה.
במערכות רבות, הכתובת הווירטואלית של תוכנית עשויה להצביע לנתונים שלא נמצאים כרגע בזיכרון. שכבה נוספת זו של פעילות עקיפה המסופקת על ידי מיעון וירטואלי מאפשרת למערכת ההפעלה להשתמש באמצעי אחסון אחרים, כגון דיסק קשיח, על מנת לאחסן נתונים שאחרת היו חייבים להישאר בזיכרון הראשי (RAM). כתוצאה מכך, מערכות הפעלה יכולות לאפשר לתוכניות להשתמש ביותר זיכרון מהזיכרון הפיזי הפנוי במערכת. כאשר תוכנית זקוקה לנתונים שלא מאוחסנים כרגע בזיכרון ה-RAM, המעבד מאותת לליבה על כך שהדבר התרחש, והליבה מגיבה על ידי כתיבה לדיסק של התוכן של בלוק בזיכרון שלא נמצא כרגע בשימוש (אם הדבר נדרש) ואז מחליפה תוכן זה בנתונים שהתבקשו על ידי התוכנית. לאחר מכן התוכנית יכולה להמשיך לרוץ מהנקודה שבה היא נעצרה. שיטה זו ידועה כדפדוף לדרישה (demand paging).
מיעון וירטואלי מאפשר גם יצירה של מחיצות זיכרון וירטואליות בשני אזורים שונים, כאשר אחת שמורה עבור הליבה (מרחב הליבה) והשנייה עבור התוכניות (מרחב משתמש). המעבד אינו מאפשר לתוכניות להשתמש בזיכרון הליבה, ובכך מונע מתוכניות לפגוע בליבה הרצה. חלוקה עקרונית זו של מרחב הזיכרון תרמה רבות לעיצובן של הליבות המודרניות שמיועדות לשימוש כללי, והיא אוניברסלית כמעט לכל המערכות מסוג זה, אם כי קיימות כמה ליבות מחקר (למשל Singularity) אשר נוקטות בגישות אחרות.
ניהול התקנים
כדי לעשות פעילות מועילה כלשהי, לתהליכים צריכה להיות גישה לציוד ההיקפי (peripherals) שמחובר למחשב. ציוד היקפי זה נשלט על ידי הליבה באמצעות מנהלי התקנים (device drivers). מנהל התקנים (דרייבר) הוא תוכנת מחשב המאפשרת למערכת ההפעלה ליצור אינטראקציה עם התקן חומרה כלשהו. מנהל ההתקנים מספק למערכת ההפעלה מידע כיצד לשלוט על יחידת חומרה מסוימת ואיך לתקשר איתה. לדרייבר חשיבות מכרעת עבור תוכנית יישומים. המטרה בתכנון מנהל התקנים היא ליצור אבסטרקציה על ידי תרגום קריאות של פונקציות (function/programming calls) היוצאות ממערכת ההפעלה, לקריאות הספציפיות עבור התקן מסוים. עקרונית, התקן אמור לעבוד באופן תקין עם מנהל ההתקנים המתאים עבורו. בדרך כלל מהנדסים כותבים את הקוד עבור מנהלי התקנים. הם פועלים על: כרטיסי מסך, כרטיסי קול, מדפסות, סורקים, מודמים, כרטיסי רשת, ועוד.
לדוגמה, כדי להציג למשתמש משהו על גבי המסך, תוכנית תגיש בקשה לליבה, שבתורה תעביר את הבקשה למנהל ההתקנים של המסך, אשר באחריותו לבצע את ההצגה עצמה של התו או הפיקסל.
על הליבה להחזיק ברשימה של כל ההתקנים הזמינים. רשימה זו יכולה להיות ידועה מראש (למשל במערכת משובצת מחשב שבה הליבה תיכתב מחדש אם החומרה תשתנה); יכולה להיות מוגדרת על ידי המשתמש (טיפוסי למחשבים אישיים ישנים ובמערכות שלא מיועדות לשימוש אישי); או שהיא מזוהה על ידי מערכת ההפעלה בזמן ריצה – הכנס-הפעל (plug and play). במערכת הכנס-הפעל, מנהל ההתקנים תחילה מבצע סריקה על אפיקי חומרה שונים, כגון PCI ו-USB על מנת לזהות התקנים מותקנים, ואז מחפש אחר הדרייברים המתאימים.
מכיוון שניהול התקנים הוא ייחודי ותלוי מערכת הפעלה, כל אחד מסוגי התכנון של ליבות מטפל במנהלי התקנים אלה באופן שונה. אך בכל מקרה, הליבה צריכה לספק את האמצעים לביצוע קלט/פלט על מנת לאפשר למנהלי ההתקנים גישה פיזית אל ההתקנים שלהם דרך פורט מסוים או מקום כלשהו בזיכרון. יש לקבל החלטות חשובות מאוד בזמן התכנון של מערכת לניהול התקנים, מכיוון שבחלק מהעיצובים, הגישה להתקנים יכולה להיות כרוכה בהחלפות הקשר, מה שהופך את הפעולה לכזאת שדורשת פעילות אינטנסיבית של המעבד, ובכך יכולה לגרום לירידה משמעותית בביצועי המערכת.
קריאות מערכת
קריאת מערכת (system call) היא מנגנון המשמש תוכניות לצורך בקשת שירות ממערכת ההפעלה. הן משתמשות בהוראות בשפת מכונה אשר גורמות למעבד לשנות מצב. דוגמה לכך יכולה להיות מעבר בין המצבים supervisor mode ל-protected mode. כאן מערכת ההפעלה מבצעת פעולות כמו גישה להתקני חומרה או ליחידת ניהול הזיכרון (MMU). בדרך כלל מערכת ההפעלה מספקת ספרייה שיושבת בינה לבין התוכניות הרגילות. בדרך כלל זוהי ספרייה בשפת C כמו glibc או Windows API. הספרייה מטפלת בפרטים ברמה הנמוכה (low level) של העברת מידע אל הליבה ומעבר למצב משגוח (supervisor mode). קריאות מערכת נפוצות הן: close, open, read, write.
כדי לעשות פעילות מועילה כלשהי, על התהליך להיות מסוגל לגשת לשירותים שמספקת הליבה. דבר זה ממומש באופן שונה על ידי כל ליבה, אבל רובן מספקות ספרייה – C standard library, או ממשק תכנות יישומים (API), שבתורם קוראים לפונקציות של הליבה.
סוגי ליבות
ליבה מונוליטית
ממוזער|150px|דיאגרמה של ליבות מונוליטיות
בליבה מונוליטית (monolithic kernel) כל שירותי מערכת ההפעלה רצים ביחד עם התהליכון הראשי של הליבה, ולכן הם גם שוכנים באותו האזור בזיכרון. שיטה זו מאפשרת גישה עשירה ורבת עוצמה לחומרה. חלק מהמפתחים, כמו קן תומפסון, המפתח של UNIX, טוענים כי "קל יותר לממש ליבה מונוליטית" לעומת מיקרו-ליבות (microkernels). החסרונות העיקריים של ליבות מונוליתיות הם התלויות שבין רכיבי המערכת – באג במנהל התקנים עלול לגרום לקריסת המערכת כולה, וכמו כן ליבות גדולות עשויות להפוך לקשות מאוד לתחזוקה.
ליבות מונוליתיות, אשר באופן מסורתי שימשו במערכות הפעלה דמויות-יוניקס, מכילות את כל פונקציות הליבה של מערכת ההפעלה ואת מנהלי ההתקנים (תוכניות קטנות שמאפשרות למערכת ההפעלה לתקשר עם התקני חומרה כגון כונני דיסקים, כרטיסים גרפיים ומדפסות). זהו העיצוב המסורתי של מערכות UNIX. ליבה מונוליטית היא תוכנה אחת שמכילה את כל הקוד הדרוש לביצוע כל המשימות שקשורות לליבה. כל חלק שלא ניתן לגשת אליו על ידי רוב התוכניות ושלא ניתן להכניסו לתוך ספרייה יימצא במרחב הליבה: מנהלי התקנים, מתזמנים, ניהול זיכרון, מערכות קבצים, מחסניות רשת, ועוד. קריאות מערכת רבות מסופקות לתוכניות על מנת לאפשר להן גישה לכל השירותים הנ"ל. אף על פי שתחילה ליבות מונוליטית היו עמוסות בתתי-מערכות שאולי לא היה בהן צורך, ניתן היה לכוונן אותן לרמה בה הן פועלות באותה המהירות או אף מהר יותר מליבה שתוכננה ספציפית עבור חומרה מסוימת. ליבות מונוליתיות מודרניות כגון הליבות של לינוקס ו-FreeBSD (שתי מערכות הפעלה הנכנסות לקטגוריית מערכות הפעלה דמויות-יוניקס), כוללות את היכולת לטעון מודולים בזמן ריצה, ובכך מאפשרות הרחבה פשוטה של יכולות הליבה בהתאם לדרישה, ועוזרות להקטין את כמות הקוד שרץ במרחב הליבה. מהיתרונות שנזקפים לטובת הליבות המונוליטיות:
מכיוון שמעורבות פחות תוכניות, הליבה גם מהירה יותר.
מכיוון שזוהי תוכנה יחידה, היא אמורה להיות קטנה יותר גם כקוד מקור וגם בצורה שעברה הידור.
בדרך כלל פחות קוד, משמע גם פחות באגים שבתורם יכולים להוות בעיות אבטחה.
מרבית העבודה בליבה מונוליטית מבוצעת דרך קריאות מערכת. אלו הם ממשקים הנשמרים בדרך כלל במבנה טבלאי, ואשר ניגשים לתת מערכת כלשהי בתוך הליבה, כמו ביצוע פעולות על דיסק למשל. בעיקרו של דבר, קריאות מתבצעות בתוך תוכניות ועותק בדוק של הבקשה מועבר דרך קריאת מערכת. מכאן שהמסלול הוא לא ארוך בכלל. ניתן להפוך את הליבה המונוליטית של לינוקס לקטנה במיוחד לא רק בזכות היכולת שלה לטעון דינאמית מודולים, אלא גם בגלל הקלות לבצע בה התאמות אישיות. למעשה, קיימות כמה גרסאות קטנות דיין שיכולות להיכנס ביחד עם מספר גדול של יישומים ותוכניות אחרות לתוך נפח של כ-2MB ועדיין לספק מערכת הפעלה פונקציונלית לכל דבר (אחת ממערכות ההפעלה הפופולריות מהסוג היא OpenWRT, הפצה פופולרית לנתבים). היכולת הזאת למזעור של הליבה שלה, הובילה גם לצמיחה המהירה בשימוש בלינוקס במערכות משובצות מחשב (מעגלים ממוחשבים המובנים לתוך מוצרים אחרים).
ליבות מהסוג הזה מורכבות מהפונקציות הבסיסיות של מערכת ההפעלה וממנהלי התקנים עם היכולת לטעון מודולים בזמן ריצה. הן מספקות הפשטות עשירות ורבות עוצמה של החומרה שמתחת. כמו כן הליבות מספקות סט קטן של הפשטות פשוטות ומשתמשות באפליקציות שנקראות שרתים (servers) על מנת לספק עוד פונקציונליות. גישה זו מגדירה ממשק וירטואלי גבוה (high-level) מעל החומרה, ביחד עם קבוצה של קריאות מערכת שממשות שירותי מערכת הפעלה כגון ניהול תהליכים, מקביליות וניהול זיכרון, אשר מתבצעים במצב משגוח (supervisor mode). בעיצוב זה ישנם כמה פגמים ומגבלות:
תכנות במרחב הליבה הוא קשה מאחר שלא ניתן להשתמש בספריות המקובלות (כמו libc על כל שירותיה). ניפוי שגיאות הוא קשה אף יותר (קשה להשתמש במנפה שגיאות ברמת הקוד כמו GDB). אתחול של המחשב נדרש לעיתים קרובות. זוהי איננה רק בעיית נוחיות עבור המפתחים. ניפוי השגיאות קשה יותר, וככל שהקשיים נעשים רציניים יותר, כך גם עולה הסבירות שהקוד יכיל יותר באגים.
לבאגים בחלק מסוים בליבה יכולות להיות תופעות לוואי חמורות. מאחר שלכל פונקציה בליבה יש את כל ההרשאות, באג בפונקציה כלשהי יכול לפגוע במבנה נתונים בחלק אחר ובכלל לא קשור של הליבה, או בכל תוכנית אחרת שרצה.
לעיתים קרובות ליבות הופכות לענקיות וקשות מאוד לתחזוקה.
אפילו אם קיימת חלוקה למודולים נפרדים, האינטגרציה של הקוד יכולה להיות קשה לביצוע.
מכיוון שהמודולים רצים באותו מרחב כתובות, באג באחד מהם עלול להפיל את המערכת כולה.
עוד חיסרון של ליבות מונוליתיות הוא בכך שהן לא יבילות. כלומר יש לשכתב אותן עבור כל ארכיטקטורה שמערכת ההפעלה תפעל עליה.
מיקרו ליבה
ממוזער|250px|מיקרו-ליבה
מיקרו-ליבה (microkernel, µK) הוא מונח המתאר גישה לתכנון מערכות הפעלה, בה הפונקציונליות של המערכת מועברת החוצה מה"ליבה" המסורתית, אל קבוצה של "שרתים" אשר מתקשרים דרך ליבה "מינימלית", ובכך משאירה כמה שניתן פחות ב"מרחב המערכת" וכמה שיותר ב"מרחב המשתמש". מיקרו-ליבה אשר מתוכננת עבור פלטפורמה או מכשיר ספציפי, תמיד תכיל אך ורק את הדרוש לה על מנת לפעול. תפישת המיקרו-ליבה כוללת הגדרה של אבסטרקציה פשוטה של החומרה, ביחד עם קבוצה של פרימיטיבים או קריאות מערכת כדי לממש שירותי מערכת הפעלה מינימליים כגון ניהול זיכרון, ריבוי משימות ותקשורת בין תהליכים. שירותים אחרים, כולל אלו שבדרך כלל מסופקים על ידי הליבה, כמו רישות (networking), ממומשים בתוכניות שרצות במרחב המשתמש, המכונות שרתים. מיקרו-ליבות הן פשוטות יותר לתחזוקה לעומת ליבות מונוליתיות, אבל המספר הגדול של קריאות מערכת והחלפות הקשר עלול להאט את המערכת מכיוון שהן בדרך כלל דורשות יותר משאבים לעומת קריאות פשוטות של פונקציות.
רק החלקים שבאמת חייבים לעבוד במצב עם הרשאות מלאות (privileged mode) נמצאים במרחב הליבה: תקשורת בין תהליכים (IPC), המתזמן הבסיסי או פרימיטיבים של תזמון, ניהול זיכרון בסיסי, פרימיטיבים בסיסיים לקלט/פלט. במקרה זה חלקים קריטיים רבים רצים במרחב המשתמש: המתזמן המלא, ניהול זיכרון, מערכות קבצים ומחסניות רשת. מיקרו-ליבות הומצאו בתגובה לעיצוב ה"מונוליטי" של ליבות, שבו כל הפונקציונליות של המערכת הוכנסה לתוך תוכנה סטטית אחת, אשר רצה במצב "מערכת" מיוחד של המעבד. במיקרו-ליבה מתבצעות רק המשימות הבסיסיות ביותר, כמו היכולת לגשת לחלק מרכיבי החומרה (לא בהכרח אל כולם), ניהול זיכרון, וניהול העברת מסרים בין תהליכים. מהיתרונות של מיקרו-ליבות:
בדרך כלל התחזוקה פשוטה יותר.
ניתן לבחון תיקונים חדשים ביחידה נפרדת, ולאחר מכן להכניס אותם במקום יחידה קודמת במערכת שכבר נמצאת בייצור (production).
זמן פיתוח מהיר יותר.
במערכות הפעלה רבות יש קוד ליבה מודולרי שאפשר להוריד ולטעון ללא צורך באתחול הליבה.
עמידות גבוהה יותר בתקלות (שרידות; persistence). ניתן להריץ יותר מיחידה אחת ובמקביל, ואם אחת משתבשת, להפעיל את השנייה.
מרבית המיקרו-ליבות משתמשות במערכת מסוג כלשהו להעברת מסרים על מנת לטפל בהעברת בקשות משרת אחד לשני. מערכת העברת המסרים בדרך כלל עובדת על בסיס פורטים עם המיקרו-ליבה. לדוגמה, אם נשלחת בקשה לעוד זיכרון, נפתח פורט עם המיקרו-ליבה והבקשה נשלחת דרכו. לאחר שהבקשה הגיעה למיקרו-ליבה, הצעדים הם זהים לקריאות מערכת. ההיגיון שעמד מאחורי תכנון כזה, היה בכך שהוא ייצור מודולריות בארכיטקטורת המערכת, אשר תוביל למערכת נקייה יותר, קלה יותר לניפוי שגיאות או לשינוי דינאמי, ניתנת להתאמה אישית לפי צורכי המשתמשים, ובעלת ביצועים טובים יותר.
אף על פי שמיקרו-ליבות הן קטנות מאוד בפני עצמן, בשילוב עם כל קוד העזר עבורן, לעיתים קרובות הן הופכות להיות גדולות יותר מליבות מונוליתיות. התומכים בליבות מונוליתיות מציינים גם שהמבנה הדו-שכבתי של מערכות מיקרו-ליבה, שבו מרבית ממערכת ההפעלה לא מתקשרת באופן ישיר עם החומרה, מביא לירידה ביעילות המערכת. ליבות מסוג זה מספקות רק את השירותים המינימליים כגון הגדרת מרחבי כתובות, תקשורת בין תהליכים, וניהול תהליכים. משימות אחרות כמו הרצת התהליכים של החומרה, לא מטופלות באופן ישיר על ידי מיקרו-ליבות. התומכים של מיקרו-ליבות מציינים כי החיסרון הקיים בליבות מונוליתיות הוא ששגיאה בליבה עלולה לגרום למערכת כולה לקרוס. לעומת זאת במיקרו-ליבה, אם אחד מתהליכי הליבה מתרסק, עדיין אפשרי למנוע את קריסת המערכת כולה, פשוט על ידי הפעלה מחדש של השירות שגרם לשגיאה. החשיבות של היתרון הזה מוטלת בספק, מפני שמערכות הפעלה עם ליבות מונוליתיות, כמו לינוקס, הפכו ליציבות ביותר ויכולות לרוץ במשך שנים מבלי לקרוס.
שירותים אחרים המסופקים על ידי הליבה, כמו עבודה ברשת (networking), ממומשים בתוכניות למרחב המשתמש, המכונות שרתים (servers). השרתים מאפשרים לשנות את מערכת ההפעלה פשוט על ידי הפעלה ועצירה של תוכניות. לדוגמה, מכונה אשר אינה תומכת בעבודה ברשת, לא מפעילה את שרת ה-networking. מיקרו-ליבות בדרך כלל מציגות ביצועים נחותים ביחס לעיצובים המסורתיים בגלל התקורה של המעברים אל ומחוץ לליבה על מנת להעביר נתונים בין התוכניות והשרתים השונים. בעיה זו טופלה בגרסאות חדשות יותר של הליבה. עם זאת קיימים חסרונות נוספים במיקרו-ליבות:
צריכת זיכרון גבוהה.
נדרשות יותר תוכנות להתממשקות, מה שיכול להוביל לירידה בביצועים.
באגים בהעברת מסרים יכולים להיות קשים יותר לתיקון בגלל המסלול הארוך יותר שעל המסרים לעבור לעומת המצב של עותק יחיד בליבה מונוליטית.
ניהול תהליכים עשוי להיות מאוד מסובך.
מיקרו-ליבה מאפשרת לממש את יתר מערכת ההפעלה כתוכנית יישומים רגילה, הנכתבת בשפה עילית. כמו כן ניתן להריץ מערכות הפעלה שונות על גבי אותה הליבה שאיננה משתנה. ניתן להחליף דינאמית בין מערכות הפעלה ושתהיה יותר ממערכת אחת פעילה בו זמנית.
הגישה של מיקרו-ליבות הייתה נפוצה מאוד בחוגי האקדמיה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, בשנים שבהן תוכננו רבות ממערכות ההפעלה שמשתמשים בהן היום. כתוצאה מכך הן מערכת ההפעלה Windows NT (שממנה נוצרו כל הגרסאות השולחניות המודרניות של מערכת חלונות) והן מערכת Mac OS X שנמצאת במחשבי מקינטוש מודרניים, תוכננו במקור כמערכות מיקרו-ליבה. אולם בהמשך נזנחה הגישה הזו ובשתי המערכות הללו יש בפועל ליבה מונוליטית.
דוגמאות למערכות הפעלה שבנויות מעל מיקרו-ליבה:
QNX – משמשת בעיקר במערכות מבוזרות, אך גם בכמה טלפוני בלקברי.
HURD – הייתה אמורה להיות מערכת ההפעלה של פרויקט גנו. בפועל ירשה גנו/לינוקס את מקומה. המערכת עדיין בפיתוח אולם אין לה כמעט שימוש. במערכת HURD משתמשים במיקרו-ליבה Mach שמספקת רק מיפוי כתובות והעברת הודעות.
מיניקס.
ראו גם
מעטפת
dmesg
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מערכת הפעלה
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2024-09-30T11:23:57
|
אדמית
|
אֲדָמִית הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, השייך למועצה האזורית מטה אשר.
הקיבוץ ממוקם בגליל המערבי בסמוך לגבול עם לבנון, מזרחית לעיר נהריה, בגובה של כ-474 מטרים מעל פני הים.
שם הקיבוץ
את השם "אֲדָמִית" משבשים לעיתים קרובות ל"אִידְמִית". הקיבוץ נקרא בשם אתר סמוך – "חִ'ירבֶּת אִידְמִית' (خربة إِدمث), וזו כנראה הסיבה לשיבוש הרווח.
בשם אֲדָמִית נקראת גם הרמה הנישאה מעל הנחלים נמר ובצת, שממנה נשקפים נופי הגליל והלבנון. מקור השם לא הוברר עד תומו. שמות מקומות מקראיים דומים הם אָדָם, אֲדָמָה, אַדְמָה, אֲדָמִי ומַעֲלֵה אֲדֻמִּים.
היסטוריה
המתיישבים בקיבוץ, בוגרי תנועת השומר הצעיר ילידי הארץ ועולים מצרפת, הגיעו למקום למחרת יום הכיפורים, בספטמבר 1958. בתי היישוב נבנו לפני הגעת המתיישבים למקום. הקיבוץ הוקם כיישוב ספר בסמוך לגבול לבנון מול הכפר הבדואי ערב אל-עראמשה. הוא נקרא על שמה של חורבה סמוכה בשם אִידְמִית.
בשנת 1969 ננטש הקיבוץ והמקום הוחזק על ידי בני קיבוצים מהקיבוץ הארצי בשנת שירות.
בשנת 1971 יושב הקיבוץ מחדש על ידי עולים חדשים מאנגליה, ארצות הברית וקנדה, לאחר שעברו שנת הכשרה במשמר העמק. באותה העת התפרנסו חברי הקיבוץ בעיקר מענפי החקלאות אשר היה מבוסס על גידולי שדה, מטעי עצים נשירים, פרדסים, גידולי אבוקדו, גידולי טבק, חומוס, לול, בננות וענבים. בהמשך התרחב הקיבוץ, עם קליטתם של גרעינים נוספים.
במהלך שנות השמונים הורע מצבו הכלכלי של הקיבוץ כתוצאה מהצטברות חובות כספיים, והוחל בהליך של הסדר חובות מול הבנקים שהסתיים בשנת 2011. בשנת 2003 יזם הקיבוץ את הקמתה של שכונת ההרחבה, שכוללת 187 מגרשים לבניה עצמית, והיא כיום בתהליך מואץ של אכלוס.
כלכלת הקיבוץ מבוססת היום על לולי פיטום, מטעי נשירים, מטע אבוקדו וגידולי שדה. במקום גם המפעל "מתאד", לעיבוד שבבי.
הקיבוץ עבר תהליך של הפרטה ופתח את שעריו לקליטה. בקיבוץ בריכת שחייה. בעבר פעלה בקיבוץ מרפאה של שירותי בריאות כללית.
החל משנת 2016 פועלת בקיבוץ שלוחה של המכינה הקדם-צבאית רבין.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
אדמית, באתר הרשות לפיתוח הגליל
מיכאל יעקובסון: סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים גדות, שמרת ואדמית, באתר 'חלון אחורי', 23 בספטמבר 2017
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1958
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:יישובים עבריים המשמרים שם ערבי
קטגוריה:יישובים בצפון ישראל שפונו במלחמת חרבות ברזל
| 2024-10-13T19:55:41
|
איילון
|
קטגוריה:שמות משפחה עבריים
| 2023-03-22T02:47:22
|
אליפז (קיבוץ)
|
250px|ממוזער|חדר האוכל בקיבוץ אליפז|שמאל
אֱלִיפַז הוא קיבוץ בדרום הערבה. הקיבוץ שייך לזרם הקיבוץ הארצי, וממוקם בשטח השיפוט של המועצה האזורית חבל אילות.
היסטוריה
באפריל 1982 הוקמה במקום היאחזות נח"ל בשם "נחל אליפז" על ידי גרעין קוצן של השומר הצעיר, והיישוב אוזרח בינואר 1983.
במרץ 2012 התקבל זוג דרוזי לחברות בקיבוץ.
כלכלה
הענפים העיקריים הם: מטע תמרים, פרדס פומלות וחדרי אירוח.
אנרגיה סולארית
בשטח קיבוץ אליפז פועל שדה סולארי בינוני של חברת ערבה פאוור בשם אליפז סאן. השדה בעל כושר ייצור של 7 מגוואט, ומשתרע על שטח של 96 דונם, הוא מורכב מ-24,000 פאנלים פוטו-וולטאיים של חברת JA Solar. עלות הפרויקט הייתה: 105 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 21 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור קומפני, קרן נוי וקק"ל.
במשך 20 שנות הפעילות של השדה 'אליפז סאן' הוא צפוי לחסוך הפקה של כ-177,000 טון מטרי של פחמן דו-חמצני. מאז 2013 פועלות בקיבוץ 4 טורבינות רוח.
קישורים חיצוניים
אליפז, באתר מועצה אזורית חבל אילות
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1983
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:היאחזויות נח"ל
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:ישראל: יישובים הקרויים על שם אישים
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:בקעת תמנע
קטגוריה:הערבה: יישובים
| 2024-09-12T10:47:05
|
בית זרע
|
270px|ממוזער|שמאל|בית זרע ב-1933
בֵּית זֶרַע הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השוכן בעמק הירדן, כ-15 ק"מ דרומית לעיר טבריה. שייך למועצה אזורית עמק הירדן. הוקם על ידי קבוצת מרקנהוף, קבוצת הכשרה מגרמניה, שעלתה על הקרקע בספטמבר 1927.
היסטוריה
עד מלחמת העצמאות
בית זרע הוא הקיבוץ הרביעי שהוקם בעמק הירדן לאחר דגניה א', קבוצת כנרת ודגניה ב'. המייסדים היו חברי תנועת "בלאו וייס" מגרמניה. הגרעין המייסד הוקם בשנת 1919 בחוות מרקנהוף בגרמניה, שם עברו חברי הקבוצה הכשרה חקלאית, ולכן כונו "קבוצת מרקנהוף".
בשנת 1921 עלו לארץ שבעה מהחברים, שעברו הכשרה בחווה, והתיישבו כקבוצה חקלאית קטנה בעין גנים. לאחר שנתיים, בסתיו 1923, עברו חברי הקבוצה, שמספרם עלה ל-25, לרובע-אל-נצרא, שהיה אז אתר הכנה להתיישבות בעמק יזרעאל. לאחר שנתיים קשות, וכשהבינו כי לא יקבלו את מכסת הקרקע שהובטחה להם, קבלו את הצעת המרכז החקלאי לעבור לעמק הירדן. הוצע להם לגור באופן זמני באום ג'וני, ובהמשך להקים קיבוץ מדרום לדגניות, בנקודה לא מאוכלסת, שנקראה "כפר גון". לאחר עיכובים שונים עברה הקבוצה לגור בחושות של אום ג'וני באוקטובר 1926. חברי הקבוצה התכוננו לשהות במקום כמה שנים, בהתאם לקצב האיטי של ההתיישבות באותה תקופה. אבל שהותם באום ג'וני נקטעה כעבור שמונה חודשים, ביולי 1927, בגלל רעידת האדמה בישראל (1927). כל החושות של אום ג'וני התמוטטו ברעידת האדמה, ובנס לא היו שם פגיעות בנפש. אסון זה אילץ חברי הקבוצה להקדים את עלייתם המתוכננת על הקרקע. הם העבירו את חודשי יולי-אוגוסט תחת כיפת השמים באום ג'וני, בזמן שפועלים מובטלים, שקיבלו שכר מהמוסדות, בנו את הנקודה. ב-20 בספטמבר 1927, עברו 34 חברי הקבוצה למקום המיועד ובנובמבר אותה שנה, החלו בבנית הבית הראשון.
המקום עצמו עבר כמה גלגולי שם: בתחילה, כאמור, נקרא כְּפַר גּוּן, אחר כך הוסב לכפר נָתָן, על שם נתן לסקי, פעיל ציוני מבריטניה, וקבוצת המייסדים בחרה לו את השם "בית זרע". הביטוי "בית זרע" היה נפוץ בתקופת המשנה ואחריה, וציין מידת קרקע הדרושה לזריעה. בעיקר ידועה האימרה, שהייתה במקור הבחנה בין קרקעות: "כאן בית נטע כאן בית זרע" (כלומר, כאן מידת קרקע מתאימה לנטיעה (ואילו) כאן מידת קרקע המתאימה לזריעה). את השם הזה הציע לקבוצה גרשם שלום עוד בגרמניה, אך עם עלייתה לקרקע היא נתקלה בהתנגדות המוסדות המיישבים. הקבוצה יצרה קשר עם ש"י עגנון וחיים נחמן ביאליק שהתערבו במחלוקת, תמכו בשם "בית זרע" והציגו את שורשיו במקורות ישראל. בהשפעתם התקבל השם ונקבע סופית.
בשנת 1928 ניטע מטע הבננות הראשון. בשנת 1930 ניטע הפרדס הראשון.
בשנת 1934 הצטרפה לקיבוץ קבוצה של 65 חברי "קיבוץ ליטא א'" מווילנה, ממייסדי תנועת השומר הצעיר בליטא ומראשוני בוגריו. במקביל לקליטתם הצטרף הקיבוץ לתנועת "הקיבוץ הארצי".
ב-1935 הוקמה במקום מאפייה ושנתיים אחר כך, החל לפעול ענף הצאן.
הקיבוץ היה שותף במפעל המים מכון חמשת הקיבוצים, שהוקם בשנים 1942–1943, וכלל מכון שאיבה על גדות הירמוך שהעלה את המים אל ראש אמת מים, ממנה זרמו המים במערכת תעלות פתוחות להשקיית השדות.
בשנת 1943 הוקם מכון הקירור, נחפרו בריכות הדגים והוקם ענף המדגה.
בשנת 1946 הצטרפה לקיבוץ הקבוצה הראשונה מבני הקיבוץ, קבוצת "אשל", שסיימה את לימודיה במוסד משמר העמק. איתה הגיעה קבוצת בוגרים נוספת מאותו מוסד: קבוצת "אורן", נוער עולה מפולין.
מלחמת העצמאות
ב-15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת המדינה, הופצץ הקיבוץ מהאוויר על ידי הסורים. בהפצצה נהרגה שיינדל כהנא-פרוינד, ממייסדות הקיבוץ, וחבר אחד נפצע. ב-18 במאי כבשו הסורים את צמח, ואז נפלה ההחלטה על פינוי הנשים והילדים לחיפה. הפינוי החפוז התבצע במשאיות. התינוקות והפעוטים הוסעו דרך ואדי פיג'אס (נחל יבנאל). הילדים והנוער הוסעו דרך קבוצת כנרת, תחת הפגזה סורית מצמח, אותה עברו בשלום. בקיבוץ נשארו כ-80 חברים. היו להם 21 רובים, כמה תתי-מקלעים ושני מקלעים. מפקד המקום היה מיכאל צימרמן, חבר הקיבוץ. לא היה כל כוח תגבור נוסף. למשך כמה ימים עברו החברים "לגור" בעמדות, ספגו הפגזות, ובין לבין העמיקו את תעלות הקשר ומתחו גדרות חוטי-תיל בציפייה לטנקים הסורים. אך הסורים ניגפו בשערי דגניה א' ב-21 במאי. בזאת הוכרע הקרב על עמק הירדן, ובית זרע והעמק כולו יצאו מכלל סכנה.
הכפר הערבי עובדייה שכן על תל קדום סמוך לבית זרע. מיד לאחר התבוסה הסורית עזבו תושבי עובדייה את כפרם והלכו אל מעבר לירדן, אל מרגלות הגלעד. יחסיו של הקיבוץ עם תושבי עובדייה היו מתוחים למדי מראשית העלייה על הקרקע. היו התנכלויות שונות מצד תושבי הכפר, בעיקר בשטחי החקלאות, ואף ירי לעבר הקיבוץ.
עד שנת 2000
בשנת 1951 הגיעה לקיבוץ מחלקת הנח"ל הראשונה.
בשנת 1963 הוקם מפעל "ארקל" למוצרי פלסטיק. באותה שנה הגיעה לקיבוץ חברת הנוער האחרונה, "עופרים".
הקיבוץ בשנות האלפיים
בשנת 2008 החל בקיבוץ תהליך הפרטה. נכון ל-2017 קיימת בו הפרטה כמעט מלאה, תוך שמירה על ערכי הליבה שלו לערבות הדדית בנושאי בריאות, חינוך, סיעוד ועזרה לבעלי מוגבלויות וחסרי יכולת התפרנסות. כל זאת באמצעות קרנות ייעודיות.
חברי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (מטעים, גידולי שדה, כרם, רפת), תעשייה ("ארקל מוצרי פלסטיק" ו"ארקל מערכות סינון"), תיירות ועסקים קטנים. חלקם עובדים גם מחוץ לקיבוץ, ברחבי עמק הירדן, במפעלים, מכללת עמק הירדן, תיירות ועוד.
חינוך
עד גיל בית ספר: פועלים בקיבוץ בית תינוקות, פעוטונים וגנים.
בתי ספר: כיתות א'-ח' לומדות בבית הספר האזורי באפיקים, "אפיקי ירדן"; כיתות ט'-י"ב לומדות בבית הספר האזורי "בית ירח".
חינוך בלתי פורמלי: בקיבוץ פועלות מסגרות של חינוך בלתי פורמלי (חוגים, תנועת נוער ועוד) בכל ימי השבוע, לאחר שעות בית הספר, וגם בימי שישי וחופשים.
ספורט
לאורך שנים ייצגה את הקיבוץ קבוצת הכדורעף הפועל בית זרע. הקבוצה השתתפה בליגת העל בכדורעף וזכתה באליפות ובגביעים וחדלה מלהתקיים בתחילת שנות ה-90. בשנים האחרונות נערך בקיבוץ טורניר כדורעף אזורי לזכרו של חבר הקיבוץ המנוח חיים בורר, ששיחק בנבחרת ישראל בכדורעף בשנות החמישים.
קבוצות נוער וגרעיני התיישבות
הקיבוץ, כמו שאר הקיבוצים בארץ, התגייס גם למשימות לאומיות. שתי תרומות בולטות היו קליטה של קבוצות נוער ו"אירוח" גרעינים כהכנה להתיישבות במקום הקבע. תרומה נוספת הייתה "אימוץ קיבוץ צעיר", שהיה נהוג בתנועה הקיבוצית. קיבוץ ותיק ומבוסס, יחסית, היה מאמץ קיבוץ צעיר ומגיש לו עזרה מסוגים שונים, כולל שליחת משפחות צעירות לתקופה מסוימת לשם חיזוק חברתי וכלכלי. הוועדה שעקבה אחר התהליך הייתה מחליטה מתי הקיבוץ הצעיר כבר אינו זקוק, או פחות זקוק, ל"אימוץ" והייתה מעבירה את הקיבוץ הוותיק לאימוץ חדש. באופן זה אימץ בית זרע את קיבוץ חורשים ואחריו את קיבוץ סאסא.
קליטת קבוצות נוער
הקיבוץ קלט קבוצות נוער, ששהו בו בדרך כלל עד גיל 18. לכל קבוצה הוקצה דיור וצוות חינוכי-מטפל. הייתה לה מערכת לימודים מסודרת, מותאמת לצרכיה, והיא קבלה את כל מה שקיבלו ילדי הקיבוץ. לכל חניך הייתה גם "משפחה מאמצת".
ב-1936, שנתים לאחר האיחוד עם הליטאים, כבר אירח הקיבוץ את קבוצת הנוער הראשונה.
להלן רשימת קבוצות הנוער שעברו קליטה חינוכית בבית זרע:
1936 - קבוצת "נוער א'" מגרמניה.
1938 - קבוצת "נוער ב'". מגרמניה.
1939 - קבוצת נוער ג מאוסטריה, גרמניה צ'כיה.
1946 - קבוצת "אורן". נוער עולה מפולין.
1954 - קבוצת נוער "זוהר". ישראלית.
1963 - חברת נוער "עופרים". ישראלית. זו הייתה חברת הנוער האחרונה בבית זרע.
הקיבוץ המשיך לתרום לחברה הישראלית בפרויקטים של "בית ראשון במולדת" (קליטת העלייה הרוסית) בשנות ה-90 וגרעיני צבר (קליטת נוער יהודי מחוץ לישראל שנה לפני הגיוס) בשנות ה-2000.
גלריית תמונות
אתרים בקרבת היישוב
תל עובדיה - אתר פרהיסטורי הנחשב לאחד האתרים הקדומים ביותר בעולם ובעל חשיבות רבה בקנה מידה עולמי להבנת האבולוציה של האדם. נמצא כקילומטר דרומית-מערבית ליישוב.
קישורים חיצוניים
בית זרע באתר הרשות לפיתוח הגליל
מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על מבנה חדר האוכל, בבלוג "חלון אחורי", 1 ביולי 2015
האדמה של 1927 ששמה את בית זרע על המפה (ההתיישבות בנקודת הקבע) ב"ארכיונתן"
הערות שוליים
*
קטגוריה:מועצה אזורית עמק הירדן
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1927
| 2024-09-03T12:11:11
|
בית ניר
|
בֵּית נִיר הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי הממוקם בחבל לכיש.
שמאל|ממוזער|250px|חדר האוכל של הקיבוץ
שמאל|ממוזער|250px|מגדל המים בקיבוץ
נקרא על שם מַקס אִיזִידוֹר בּוֹדנְהיימֶר (לפי תרגום שמו מגרמנית לעברית), מעוזריו הראשונים של בנימין זאב הרצל, ממייסדי ההסתדרות הציונית וממנהליה הראשונים של קק"ל.
הקיבוץ שוכן בסמיכות למספר אתרים ארכאולוגיים מרכזיים בשפלת יהודה. כקילומטר מדרום לו נמצא תל בורנה, המזוהה עם העיר המקראית לבנה, וכקילומטר מצפון מערב לו נמצאת חרבת ד'כרין, המזוהה עם העיירה התלמודית הגדולה כפר דיכרין.
היסטוריה
היישוב הוקם לראשונה ביולי 1955 כמושב שיתופי על ידי גרעין של בני הארץ בלתי מפלגתיים בני חקלאים מאזור ראשון לציון ובאר יעקב. היישוב עסק בגידול בקר, והתושבים התייחסו לתפקיד הבוקרים בצורה רומנטית ובמקום נתלו שלטים: "מסבאה", "באר" ו-"שריף".. במקום היו זוג אחד, בחורים ומעט בחורות.
במקום התעוררו קשיים חברתיים קשים, לפי גרסה אחת בגלל פיצול לשתי קבוצות יריבות, ולפי גרסה אחרת בגלל שלטון יחיד של אחד החברים. על כל פנים, רוב החברים עזבו ונשארו רק 13 מהם. ב-10 באוקטובר 1956 הודיעו 9 מהם להנהלת החבל שהם מסתלקים מהמקום ומאחריותם עליו. בעקבות זאת הוחלט בסוכנות להעביר את המקום לידי השומר הצעיר, שתבעו לקבל את המקום. ארבעת החברים שנותרו לא ויתרו, וניסו להביא גרעין אחר השייך לתנועת חירות. כעבור כשבוע, 10 אנשים מתנועת החירות נכנסו למקום ללא רשות המחלקה להתיישבות, הם פונו לבסוף בהתערבות המשטרה, ובו ביום נמסר המקום לגרעין של השומר הצעיר. גרעין הקבע של השומר הצעיר עלה על הקרקע ב-11 באוגוסט 1957.
כלכלה
כלכלת הקיבוץ נשענת בעיקר על חקלאות, ומתחלקת לענפים אחדים: גידולי שדה ומטעים" לקיבוץ ענף גידולי שדה גדול מאוד, שכולל גידולי פלחה כגון חיטה וחמצה, וגידולי שלחין, כגון כותנה.
גידולי השדה מתפרסים על שטחים נרחבים (מעל 10,000 דונם) ומהווים חלק מכלכלת הקיבוץ. בנוסף לגידולי השדה, לקיבוץ גם פרדסים וכרמי זיתים.
גידול בקר ענף הבקר הוא חלק בלתי נפרד מהקיבוץ עוד מראשית דרכו. לקיבוץ עדר בקר גדול בן כ-700 אמהות הרועה בשטחי המרעה המקיפים את הקיבוץ ומתפרסים על פני עשרות אלפי דונמים.
בנוסף לעדר הבקר במרעה ישנה גם מפטמה.
שמן זית בקיבוץ נמצא בית בד המפיק שמן זית באיכות גבוהה מהזיתים מכרמי הקיבוץ וממגדלים נוספים.
מפעל "גניר" לקיבוץ מפעל משותף עם קיבוץ גת, בשם "גניר" המייצר מיצים טבעיים ומוצרי פרי שונים לשוק המקומי ולייצוא. בשוק המקומי נמכרים המיצים תחת המותג "פרימור" אשר הוקם ביחד עם גת, וב-2007 נכנס לשותפות גם קיבוץ גן שמואל. המפעל הווה את מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוץ.
בנוסף לענפי החקלאות והייצור, בקיבוץ קיימים גם מספר ענפי שירות הנותנים שירות לתושבי הקיבוץ והסביבה כגון מוסך וכלבו (מינימרקט).
בקיבוץ נמצא מוזיאון משה שק, גלריה לאמנות להנצחת הפסל הישראלי משה שק, שהעביר בקיבוץ את מרבית שנותיו
קישורים חיצוניים
"בין מטאטא לשוקת", ספר אודות ההיסטוריה של בית ניר
מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית ניר, באתר 'חלון אחורי', 1 במאי 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:ישראל: יישובים הקרויים על שם אישים
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:מועצה אזורית יואב
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1957
| 2024-06-28T18:56:26
|
בית קמה
|
בֵּית קָמָה הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי במועצה אזורית בני שמעון בנגב הצפוני שעלה על הקרקע בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה ופולין. הקיבוץ נמצא כ-4.5 ק"מ צפונית לרהט וכ-20 ק"מ צפונית לבאר שבע.
היסטוריה
קיבוץ בית קמה עלה על הקרקע בתאריך 19 באפריל 1949 במסגרת "הקיבוץ הארצי" ונקרא תחילה בשם "ספיח". המייסדים עלו מהונגריה במסגרת תנועת "השומר הצעיר" וישבו, לפני עלייתם על הקרקע, במושבה הדר (כיום חלק מהוד השרון).
בטקס העלייה על הקרקע, נכתב במגילת העלייה של הקיבוץ:.
ביוני 1951 הוחלף שם הקיבוץ ל"בית קמה". השם בית קמה מציין את שדות הקמה, התבואה המשתרעים בסביבה זו. בנוסף, השם סמלי, על פי הפסוק "והיה כאסוף קציר קמה" (ישעיהו ז').
ביולי 1951, נחנך בקיבוץ מפעל "אשלים" המייצר ציוד משרדי ממתכת. באוגוסט 1951 צורף למועצה האזורית בני שמעון שזה עתה הוקמה.
בשנים שלאחר הקמתו קלט הקיבוץ קבוצות השלמה ("גרעינים") מפולין, ארגנטינה, צרפת וישראל. כמו כן, נקלטו בקיבוץ בוגריהן של שתי חברות נוער שהתחנכו בקיבוץ ובני קיבוץ, שהצטרפו אליו כחברים.
אופי היישוב
בשנות ה-2000 גדל מספר התושבים בבית קמה. התושבים החדשים השתלבו היטב בחברה הקיבוצית ורבים מהם פעילים בחיי התרבות והחברה בבית קמה.
בית קמה הוא קיבוץ מופרט. חדר האוכל בקיבוץ פעיל ומתפקד וכך גם המועדון, המשמש לפעילות תרבותית ופעולות חברתיות שונות. כיום נמצא הקיבוץ בעיצומו של מהלך הרחבה קהילתית.
שמאל|ממוזער|250px|חדר האוכל של הקיבוץ
שמאל|ממוזער|250px|נערים עובדים בקיבוץ בשנות ה-50
חינוך
במסגרת מערכות החינוך הרך והחינוך החברתי ביישוב מתחנכים כ-700 ילדים.
בית הספר היסודי האזורי "ניצני הנגב", השייך למועצה האזורית "בני שמעון", נמצא בשטח הקיבוץ וכולל את הכיתות א'-ו'. ילדי הקיבוץ בגילאי ז'-י"ב מתחנכים בבית הספר התיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל. ילדי הקיבוץ בשכבות ד'-י"ב פעילים בקן המקומי של תנועת השומר הצעיר, בו פעילים כ-350 חניכים ומדריכים.
חקלאות, שירותים ותעסוקה
ענפי החקלאות של הקיבוץ כוללים שני תאגידים בשיתוף עם קיבוץ משמר הנגב. תאגיד גידולי השדה "שקמה" ותאגיד הרפת "משמר קמה". רפת החולבות המשותפת נמצאת בבית קמה. ענף חקלאי נוסף בבית קמה הוא לול פיטום.
בקיבוץ פועלים כסדרם כל ענפי השירותים המסורתיים: נגריה, חשמליה, מסגריה, נוי, מכבסה, מרפאה, מרפאת שיניים וחנות כל-בו.
בקיבוץ פעלה חברת קמהפארם אשר נרכשה על ידי חברת קמהדע בשנת 1990. בשנת 1999 מכר הקיבוץ את מניותיו בחברה. פעילות הייצור של חברת קמהדע ממשיכה להתבצע במתקנים בשטח הקיבוץ.
מספר רב מחברי הקיבוץ מועסקים בעבודות חוץ שונות.
קישורים חיצוניים
מורשת קיבוץ בית קמה
בית קמה באתר המועצה האזורית בני שמעון
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:הנגב: יישובים
| 2024-04-16T07:25:24
|
ברעם
|
250px|ממוזער|שמאל|מגדל ברעם בפסגת הר שפרה
250px|ממוזער|שמאל|תצפית ממגדל ברעם-קיבוץ ברעם בתוך היער, ברקע הכפר הלבנוני מרון א-ראס
בַּרְעָם הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן בהרי מרום הגליל, על גבול הלבנון, 736 מטר מעל פני הים.
שם הקיבוץ
הקיבוץ נקרא על שם כְּפַר בַּרְעָם, יישוב יהודי קדום מימי בית שני ששרד מאות בשנים גם בימי הביניים ובו שרידי בית כנסת מהמפוארים בארץ. את השם הקדום שימר הכפר הערבי בִּרְעִם ששכן במקום עד מלחמת העצמאות.
משמעות השם "ברעם" לא הובררה עד תומה. ייחוס השם למילה הערבית "בורעום" (بُرْعُم) שמשמעותה "ניצן" או "נבט" או "חוטר" נובע ככל הנראה מהתאמה מקרית של השם הקדום למילה מוכרת בערבית. הרכיב "עַם" בשמות מקומות במקורות העבריים הוא במקורו מילה שמית עתיקה שמשמעותה "קיבוץ אנשים בני מוצא משותף", "קהל", "ציבור".
היסטוריה
כאמור, הקיבוץ נקרא על שמו של יישוב יהודי קדום שראשיתו לכל המאוחר בימי בית שני ואחריתו בתקופה הממלוכית עת נודע בשם כפר ברעם. במרחק של כ-3 ק"מ מהקיבוץ נמצא גן לאומי ברעם, הכולל בית כנסת מתקופת התלמוד.
בתקופה העות'מאנית היו תושבי הכפר נוצרים מרונים. במלחמת העצמאות פונו תושבי בירעם בצו צבאי, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה.
ב-14 ביוני 1949 עלו לקרקע מייסדי הקיבוץ, יוצאי שלוש ההכשרות של תנועת השומר הצעיר מישראל, רומניה וצ'כוסלובקיה, וכן יוצאי חטיבות הפלמ"ח: יפתח, הראל, וחטיבת הנגב.
ממוזער|250px|שמאל|בחגיגות הקמת הקיבוץ, אפריל 1949
ברעם היה הקיבוץ האחרון שהעביר את ילדיו מהלינה המשותפת, שכללה שינה בבתי-הילדים בקיבוץ, ללינה משפחתית, שבה ישנים הילדים בבתי ההורים. המעבר התרחש ב-1997.
ב מונה אוכלוסיית הקיבוץ כ-300 חברים ובנוסף עוד 200 נפש אשר אינם חברים, רובם ילדי חברים. קיבוץ ברעם הוא בין הקיבוצים האחרונים שאינם מופרטים באופן מוחלט. יש בו חדר אוכל קיבוצי גדול ופעיל, מכבסה קיבוצית וכן שירותי חינוך ובריאות משותפים.
בקיבוץ פועלת מכינת גליל עליון.
היישוב פונה זמנית מתושביו ב־2023 בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במהלך המלחמה ירה חזבאללה עשרות רקטות וטילי נ"ט לעבר היישוב שהסבו נזק כבד לרכוש. סמוך ליישוב התנהלו מדי יום חילופי אש כבדים בין צה"ל לחזבאללה. נכון לאוגוסט 2024, תושבי הקיבוץ עוד לא שבו לביתם.
ענפי הקיבוץ
אלכם מדיקל - אלכם הוא מפעל הזרקת פלסטיק לייצור מוצרי רפואה חד פעמיים. בין מוצריו ניתן למצוא סטופקוקים, מניפולד, מוצרי נידלס ("ללא מחט") ועוד. אתר ייצורי נוסף של החברה נמצא באזור התעשייה דלתון ליד כרם בן-זמרה. המפעל מעסיק הן בני קיבוץ והן תושבים רבים מהאזור
מטע - מטע ברעם מגדל מינים רבים של פירות נשירים למיניהם. בין המינים השונים ניתן למצוא תפוח, נקטרינה, אגס וקיווי. כמו כן, מדי שנה ממשיך הקיבוץ בעונת הקטיף לגייס סטודנטים מכל רחבי הארץ על מנת לעבוד בקטיף ולסייע לסטודנטים במימון לימודיהם.
לול - לולי ברעם מורכבים מ-3 לולי פיטום המשתרעים על שטח של 4.3 דונם
מוסך
חקלאות שלחין - בשטחים אשר שייכים לקיבוץ בעמק החולה. בין גידולים אלו ניתן למצוא תירס, שעועית, תפוחי אדמה, אפונה, חיטה ועוד
דפוס ברעם - בית דפוס
דרך האור - מרפאה לרפואה משלימה בקיבוץ ברעם. הוקמה בשנת 2004 על ידי קבוצת מטפלים מוסמכים חברי קיבוץ ברעם
מוזיאון - בקיבוץ ברעם שוכן מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה
הוצאת קורות - הוצאת ספרים במהדורות קטנות
יקב ברעם
פטריות כמהין ענף חדש הן בארץ והן בקיבוץ.
אולם מופעים
ממזרח לחדר האוכל ממוקם אולם מופעים, הנקרא בלשון תושבי הקיבוץ "בית העם". אולם המופעים מומן מכספי תרומת שר האוצר ספיר, את המבנה תכנן חיליק ארד על-פי הוראותיו של במאי הקאמרי גרשון פלוטקין. בסוף שנות התשעים, שופץ המבנה ביוזמת כמה מחברי הקיבוץ.
יער ברעם
ליד ברעם נמצאת שמורת אלוני ברעם בתוך יער ברעם. היות שהשטח היה שייך לכנסייה המרונית נמנעה כריתת עצים. כתוצאה מכך התהווה במקום יער מפותח של עצי אלון מצוי.
מכביש 899 מובילה דרך סלולה באספלט בתוך היער, לפסגת הר שפרה, שם נמצא מגדל ברעם - מגדל תצפית לשריפות בגובה 743 מטר וממנו תצפית רחבה על יער ברעם והרי הגליל העליון.
גלריה
לקריאה נוספת
צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.
קישורים חיצוניים
אתר קיבוץ ברעם
אתר מוזיאון בר-דוד
מפעל אלכם מדיקל
ברעם במרכז המידע להתיישבות בגליל
ברעם באתר הרשות לפיתוח הגליל
רבקה שפק ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13, מגזין e-mago
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין חדר האוכל בקיבוץ ברעם, באתר 'חלון אחורי', 9.9.2014
שרה אוזצקי, היסטוריה של איקרית ובירעם
אתר קיבוץ ברעם, "ברעם - בירעם"
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:הגליל העליון: יישובים
קטגוריה:יישובים בצפון ישראל שפונו במלחמת חרבות ברזל
| 2024-10-13T19:57:47
|
ברקאי
|
ממוזער|250px|חדר האוכל
250px|שמאל|ממוזער|הדשא הגדול
בַּרְקַאי הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, נוסד בשנת 1947 על ידי עולים מרומניה ומפולין, ועלה על הקרקע בתאריך 10 במאי 1949. הקיבוץ ממוקם בפתח המערבי של בקעת עירון ובסמוך לחריש ופרדס חנה-כרכור.
ב-1950 הצטרף לקיבוץ גרעין גדול של בוגרי תנועת השומר הצעיר מצפון אמריקה. חבריו השפיעו רבות על אופי הקיבוץ והם מהווים הגוף הגדול ביותר באוכלוסייה.
שמו של הקיבוץ הוצע על ידי פרופ' נתן מארק מרומניה, ויש לו שני פירושים. הראשון הוא ראשי תיבות ל"בני עבודה, רומניה, קיבוץ, ארץ ישראל", לכבוד הגרעין המייסד של הקיבוץ. השני מסמל את ברקאי, כוכב השחר, שזרח מחשכת האימה של מלחמת העולם השנייה.
כלכלה
ב-1971 נוסד בקיבוץ מפעל הפלסטיקה "פוליאון ברקאי" המייצר מוצרי בידוד תרמי ובידוד אקוסטי, מוצרי אריזה למזון, ויריעות ללמינציה. זהו המפעל היחיד בקיבוץ.
ב-1979 יצא הקיבוץ ממסגרת הסוכנות היהודית, והיה לעצמאי מבחינה כלכלית. ב-2000 הופרד המשק מהקהילה, והקיבוץ חתם על הסדר הקיבוצים. ב-2003 התקבלה בקיבוץ החלטה על שיוך נכסי ייצור (מתן זכויות קניין לחברי הקיבוץ בנכסים היצרניים של הקיבוץ) וב-2004 שונה מודל ההשתכרות של חברי הקיבוץ למודל משולב - "מודל ברקאי". במודל זה תקציבו החודשי המשולב של כל חבר נקבע כסכום בסיס (הנגזר ממספר החברים בתא המשפחתי) בתוספת אחוז מסוים משכרו ברוטו, ותוספת ותק. כמו כן נקבע "תקציב קיום הוגן" - כעין שכר מינימום, שתקציבם של חברים שיהיה קטן ממנו, יקבל השלמה לסכום זה. חלק משירותי הקיבוץ הופרטו לחלוטין (ביניהם הצרכנייה וחדר האוכל), באחרים ישנה השתתפות חלקית של החברים בעלות השירות. בקיבוץ גם כן גן אירועים וכנסים הנבנה סביב מצודה ארכאולוגית עתיקה.
חקלאות כיום
רפת
לול
אבוקדו
גידולי שדה
חקלאות בעבר
ענפי חקלאות שהיו בעבר בקיבוץ, אך הוא כבר אינו עוסק בהם כיום, כללו:
פלחה – גזר, תפוחי אדמה, אספסת ועוד
מטעים – שזיפים, הדרים, בננות ועוד
משק חי – לול מטילות ודיר צאן
ענפים נוספים – כוורות דבש, חממת ורדים ועוד
ממצאים ארכאולוגיים
בשטח הקיבוץ נחשפו ממצאים ארכאולוגיים המוצגים במבנה ערבי שנשאר מיישוב ערבי קטן בשם "ואדי עארה" שננטש במלחמת העצמאות.
קישורים חיצוניים
ד"ר זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת עם עובד, כרך א' (1969)
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים במחוז חיפה
| 2023-02-07T14:25:01
|
גבולות
|
גְּבוּלוֹת הוא קיבוץ בנגב המערבי, משתייך לקיבוץ הארצי. מייסדיו הגיעו מבולגריה, מרומניה ומטורקיה. הוקם כראשון משלושת המצפים בנגב (יחד עם רביבים ובית אשל) בשנת 1943, על ידי חברי קיבוץ ארץ-ישראלי ג' של תנועת השומר הצעיר, שעברו לאחר מכן להתיישב בחצור.
היסטוריה
קיבוץ גבולות, השוכן בצפון מערב הנגב, באזור חבל אשכול (חבל הבשור), עלה לקרקע ב-12 במאי 1943 כתחנת ניסיון חקלאית (מצפה) - הראשון משלושת המצפים בנגב. מצפה גבולות שימש בסיס יציאה במבצע להקמת 11 הנקודות במוצאי יום כיפור 1946, ממנו יצאו מקימי הקיבוצים אורים ונירים. חברי הקיבוץ הפעילו מאפייה אזורית אשר סיפקה לחם ליישובים בעת המצור על הנגב. לאחר מלחמת העצמאות הועתק היישוב למקומו הנוכחי, כקילומטר צפונית מזרחית למצפה. כיום מצפה גבולות הוא אתר לאומי המקיים ביקורים ופעילויות חינוכיות חווייתיות.
הקיבוץ הוקם בשנת 1946 על ידי חברי גרעין "אלמגור". באוגוסט 1947 הותקף טנדר של הקיבוץ על ידי ערבים. אחד מחברי הקיבוץ, בנימין רוזנברג, נרצח, ושלושה אחרים נפצעו מדקירות סכין.
הקיבוץ כיום
קיבוץ גבולות הוא "קהילה כפרית תיירותית" הנהנית משילוב של חקלאות מתקדמת במסגרת "גד"ש חלוצה", שיתוף פעולה עם קיבוץ צאלים ו"רפת הנגב" - מיזם משותף לקיבוצים בארי, מגן וגבולות, מפעל "פולימר גבולות" ושירותי תיירות אינטגרליים המאגדים בתיירות גבולות והכוללים את "אורחן המצפה", שירותי הסעדה, את "מצפה גבולות" ואת "נוער נגב", מרכז סמינרים ופעילויות חינוכיות.
בשנים האחרונות קיבוץ גבולות עבר שורה של שינויים מהותיים, הנהיג "שכר דיפרנציאלי" והפריט את רוב השירותים הניתנים לחברים. עם זאת, הקיבוץ מקיים מסגרות משותפות (חינוך, תרבות וחגים) וכמו כן מערכת סולידרית לעזרה הדדית (רשת ביטחון).
לקיבוץ מערכת חינוך מלאה (מלידה ועד י"ב), הכוללת:
הגיל הרך: בית תינוקות, עבור תינוקות עד שנה וחצי; פעוטון-גן צעיר "אמנון ותמר", מגיל שנה וחצי עד שלוש; גן נרקיס: גן מעורב, מגיל 3 שנים ועד 5, כולל הכנה לקראת כיתה א' - גן טרום חובה וחובה.
גיל בית הספר יסודי: ילדי גבולות לומדים בבית ספר הקיבוצי "ניצני אשכול", ומתחנכים ב"בית אשלים", מרכז פעילות לגילאי 6 - 12.
גיל תיכון: רוב בגבולות לומד בבית החינוך המשותף "נופי הבשור", ומעבר לכך בקיבוץ קיימת
מערכת לפעילות בשעות אחה"צ וחינוך בלתי פורמלי - "נעורים גבולות".
פסטיבל המוזיקה האלטרנטיבית אינדינגב נערך במצפה גבולות מדי שנה, מאז 2007.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
אתר קיבוץ גבולות
סיפור מקומי קיבוץ גבולות - ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן
תולדות גבולות באתר מיזם הנגב המערבי והגליל
תיירות קיבוץ גבולות
מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על בניין חדר האוכל, באתר 'חלון אחורי', 25 במרץ 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1943
קטגוריה:מועצה אזורית אשכול
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות
| 2024-10-08T13:03:38
|
גזית
|
גָּזִית הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי המשתייך לתנועה הקיבוצית (תק"ץ). הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל, והוא המזרחי ביותר מבין יישוביה – כ-15 ק"מ מזרחית לעפולה. הקיבוץ קרוי על שם סוג של אבני בניין המוזכר בתנ"ך: .
היסטוריה
תחילתו של הקיבוץ ב-27 ביולי 1948, כאשר ראשוני המתיישבים הגיעו לכפר הנטוש טירה, הממוקם כשני קילומטר צפונית למיקום היישוב הנוכחי, והתארגנו שם להקמת יישוב חדש. התושבים היו גרעין של עולים מטורקיה, חברי "השומר הצעיר", יחד עם קבוצת עולים מרומניה ופולין. באביב 1949 הגיע לטירה גרעין על שם "טוסיה אלטמן" - נוער ניצול שואה יוצאי פולין. חברי הגרעין יוצאי טורקיה, עזבו את המקום תוך חצי שנה.
בשנת 1950 החל מעבר הקיבוץ למיקומו הנוכחי, כשני קילומטר דרומית לטירה. את מתיישבי קיבוץ גזית הקדימה בכפר טירה התיישבות קבוצה שנשאה את השם "ארגון בורכוב". הם הגיעו למקום בשנת 1943 ועזבו בשנת 1947, בגלל תנאי המקום הקשים הוחלט לצרף אותם למושב רמת צבי.
בשנת 1950 הוטמן בחצר הקיבוץ מצבור של נשק. הדבר נעשה ביוזמת מחלקת הביטחון של "הקיבוץ הארצי". איש הפלמ"ח, חבר קיבוץ בית אלפא ריכז לצורך ביצוע המשימה כחמישה חברי קיבוץ שנשבעו לשמור סוד. מוסדות הקיבוץ היו ממודרים, והדבר לא עלה לשיחת קיבוץ. בראשית שנות האלפיים התפרסם הדבר באמצעי התקשורת השונים. השר רפי איתן, בכיר המוסד לשעבר, נדרש לעניין ושיגר מכתב לקיבוץ בו הוא מעיד כי לחברי הקיבוץ ומוסדותיו לא הייתה נגיעה לנושא והוא מעולם לא הובא לידיעתם או אישורם.
בשנת 1950–1951 הצטרפה לקיבוץ קבוצה ראשונה של בוגרי "השומר הצעיר" מארגנטינה, אשר הניחה את היסודות להמשך קליטתן של קבוצות שונות מהמדינה. בהמשך הצטרפו לקיבוץ גרעינים של תנועת "השומר הצעיר", והן בוגרים של תנועות נוער אחרות, בעלות זיקה לשמאל הציוני, כולל צעירים מהקהילה היהודית-ספרדית בארגנטינה, שעלייתם לארץ והצטרפותם לקיבוץ היוותה פריצת דרך חשובה עבור קהילה זו.
בעקבות משפטי פראג חל פילוג במפלגת מפ"ם (בשנת 1952). משה סנה, יחד עם מספר חברי מפלגה, עבר אל המפלגה הקומוניסטית. בגזית התארגנה קבוצת חברים תומכי סנה.
בשנת 1953 נקלע הקיבוץ למשבר אידאולוגי. בסוף דיונים מרתונים הוחלט בשיחת הקיבוץ, בה השתתף יעקב חזן, להרחיק את החברים תומכי סנה. זה היה משבר אידאולוגי קשה שהסתיים בהוצאת 20 חברים, מהמרכזיים מבין יוצאי ארגנטינה. בעקבות המשבר הזה הוחלט בתנועה לצרף לקיבוץ גרעין ישראלי, שתרומתו למקום במשך השנים הייתה משמעותית ביותר בכל תחומי החיים. בשנים שלאחר מכן נקלטו בקיבוץ קבוצות שונות, בעיקר מארגנטינה יחד עם בני הקיבוץ שבחרו להישאר בו ולבנות בו את ביתם.
בשנותיו הראשונות לא היה כביש שחיבר את הקיבוץ לכביש 65 וגם אספקת המים הייתה מועטת, והיישוב התקיים ללא חיבור למערכת החשמל, כשאפשר היה להסתמך אך ורק על גנרטור אחד. בשנת 1953 נסלל כביש הגישה לנקודה ושנה לאחר מכן, ביוזמת המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית נחפרה באר, שסיפקה מים לשתייה, להשקיה ולצרכים נוספים.
בשנים הראשונות, בגלל מחסור במים, הוקמו תחילה ענפי החי: רפת לחלב, בקר לבשר, דיר צאן ולול. ענפי השדה, לעומת זאת, סבלו מאוד ממחסור במים ומשנות בצורת, שחזרו ובאו בזו אחר זו. אי לכך, באין מספיק מקורות פרנסה, נשלחו קבוצות של חברים לעבודה בקיבוצי הסביבה.
בשנת 1952 הוקם מפעל לייצור כלי קרמיקה, כשלוחה של מפעל "נעמן", והוא נקרא "נעמן-גזית". מאחר שהמפעל לא ענה לציפיות ולצרכים, הוא נסגר בשנת 1956, ארבע שנים לאחר פתיחתו.
בשנת 1975 הוקם על אדמת גזית מפעל לייצור מוצרים פלסטיים, שנרכש שנתיים קודם לכן בחיפה, וחברי הקיבוץ עבדו בו עד לסיום בנייתו של המבנה. מפעל "פלזית", שהתחיל כמפעל לאריזות מזון מפלסטיקה, צמח וגדל למפעל המייצר גם לוחות שקופים, המיועדים לייצוא. המפעל גדל מאוד במשך השנים, ושלוחותיו מפוזרות בארץ ובעולם. כעת משמש המפעל מקור פרנסה עיקרי לאוכלוסיית הקיבוץ.
ענפי הפרנסה המסורתיים של הקיבוץ הם גידולי שדה, פרדס (בקרבת נחל תבור), מטעי שקדים וזיתים, דיר כבשים, בקר לבשר, ולול ורפת הפועלת בשיתוף פעולה עם קיבוץ משמר העמק. חלק מן החלקות משמשות לגידולים אורגניים. בקיבוץ קיימת נגריה המייצרת משטחי עץ. בנוסף קיימת בקיבוץ יזמות פרטית.
בשנים 1990–1991 קלט הקיבוץ עשר משפחות מיוצאי ברית המועצות, כששבע משפחות מתוכן ממשיכות לחיות במקום.
הקיבוץ החל בהפרטת חלק מנכסיו לתושבים (ההצעות העומדות על הפרק מתייחסות לחלוקת חלק מרווחי המפעל ומיפוי החקלאות) אך באופן שמרני ואיטי יותר מקיבוצים אחרים. חלק ניכר מתושבי הקיבוץ עובדים כיום מחוצה לו.
בחמש השנים האחרונות נקלטו בקיבוץ כ-25 משפחות צעירים של בני קיבוץ ואחרים, אשר חיים במקום בעצמאות כלכלית ואחראים על פתרונות הדיור שלהם באופן עצמאי.
לצד השינויים באורחות החיים, דואג הקיבוץ לשמר את הערבות ההדדית בתחומי הליבה, כגון – בריאות, סיעוד, חינוך ועוד.
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי גזית - ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן, תמונות, מסמכים וזכרונות
גזית באתר הרשות לפיתוח הגליל
מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גזית (סקירה אדריכלית), באתר 'חלון אחורי', 10 במרץ 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1948
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:עמק יזרעאל
| 2024-02-21T08:29:07
|
עיצוב אתר אינטרנט
|
240px|ממוזער|דוגמה לעיצוב אתר בעזרת Layouts ו-CSS
עיצוב אתר אינטרנט הוא תהליך של המשגה (conceptualization), תכנון, ועיצוב אתר המיועד לצפייה באמצעות דפדפן, ומוגדר באמצעות שפת תגיות (markup language) שאותה הדפדפן מסוגל לפענח ולהציג. האתר מורכב מדפים המוצגים כל אחד בנפרד, ובדרך כלל מקושרים ביניהם. העיצוב כולל את העיצוב של כל אחד מהדפים המוצגים, במסגרת עקרונות העיצוב של האתר כולו.
הדפים בנויים מאלמנטים עיצוביים (כמו מסגרות, טבלאות, רקעים וכדומה), מלל, תמונות, טפסים, ועוד.
שיפורים בתאימות של הדפדפנים עם הסטנדרטים של W3C הובילו לכך שרוב אתרי האינטרנט מוצבים בעזרת שפת HTML או XHTML בשילוב CSS.
עם הגידול במספר אנשי המקצוע בתחומי עיצוב תקשורת חזותית (Communication Design) וטכנולוגיית המידע (Information technology), נהוג להבדיל בין מקצוע עיצוב אתרי אינטרנט (Web design) לבין פיתוח רשתות (Web Development) - עבודה שמתמקדת בתחזוקה הכוללת של כל השירותים מבוססי הרשת.
היסטוריה
טים ברנרס-לי, ממציא ה-World Wide Web, פרסם אתר אינטרנט לראשונה באוגוסט 1991. דפי אינטרנט נכתבים בשפת תגיות הנקראת HTML.
תכונות כמו הטבלות, שהוגדרו מלכתחילה כדי להציג מידע טבלאי, עברו במהרה לשימוש בוני האתרים ככלי עיצובי לשליטה על צורת הדף. מאוחר יותר הסטנדרט התפתח, ונוספה אליו הגדרת גיליונות סגנון מדורגים (CSS) שנחשב כיום לדרך נכונה יותר לשלוט בעיצוב הדף, וכיום רוב המעצבים משתדלים להגביל את השימוש בטבלאות להצגת מידע טבלאי בלבד.
עיצוב אתר אינטרנט
עיצוב אתר אינטרנט מוגדר כסידור ויצירת אוסף דפים, שביחד מהווים "אתר".
יש אספקטים רבים (שיקולי עיצוב) שנלקחים בחשבון בתהליך, ובשל ההתפתחות המהירה של רשת האינטרנט, אספקטים חדשים יכולים להיווצר גם כן. עבור אתרי אינטרנט מסחריים טיפוסיים האספקטים הבסיסים בעיצוב האתר הם:
תוכן: באיזו מידה החומר הנגיש באתר רלוונטי ומכוון לקהל היעד.
שימושיות: עד כמה האתר ידידותי למשתמש, האם הממשק פשוט, אמין, ונוח לניווט.
מראה: האסתטיקה, האחידות והעקביות של הגרפיקה והטקסט.
זמינות: עד כמה האתר ידידותי למנועי חיפוש ומדיות פרסום.
נגישות: באיזו מידה האתר נגיש לגולשים עם מוגבלויות, כמו מוגבלויות ראייה או שמיעה, עיוורון צבעים, קשיי קואורדינציה וכולי.
אתר אינטרנט אופייני מכיל טקסט, גרפיקה, ולעיתים גם מדיה (אודיו ווידאו). העמוד הראשון של אתר האינטרנט ידוע בשם דף בית (Home page) או אינדקס. לכל עמוד באתר כתובת אינטרנט משלו (URL).
אתר אינטרנט אופייני כולל אמצעים לניווט בין הדפים השונים, ובמקרים רבים אמצעים לחיפוש תוכן ספציפי באתר.
דפי אינטרנט מסווגים כדפים סטטיים או דינמיים:
עמודים סטטיים הם למעשה קבצים שמאוכסנים בשרת, ונשלחים אל הגולשים כמו שהם.
עמודים דינמיים מיוצרים על ידי השרת, בדרך כלל לפי מידע משתנה שמאוחסן בבסיס נתונים, קבצים שאינם בצורת דפי HTML בעצמם, או מידע שהשרת מושך משרתים אחרים ברשת בעת טעינת הדף. התכנה שמייצרת את הדפים מכונה "תוכנת צד שרת", ויכולה להיות כתובה בשפת תכנות כלשהי. יש מספר שפות תכנות שייעודן העיקרי הוא כשפה לתוכנת צד שרת באינטרנט, למשל ASP, JSP, ו-PHP. שפות תכנות נוספות הנפוצות במימוש תוכנת צד שרת הן Java, , Perl, ופייתון). בשרתי האינטרנט המוקדמים, תמיכה בתוכנת צד שרת מומשה בדרך כלל בעזרת מנגנון שנקרא Common Gateway Interface, או בקיצור CGI, ולעיתים משתמשים בקיצור CGI או CGI-bin כדי לציין תוכנת צד שרת, אם כי שימוש זה מקובל פחות ופחות.
דרישות רב תחומיות
עיצוב אתרי אינטרנט כולל דיסציפלינות שונות, ובהן - מערכות מידע, טכנולוגיות מידע ועיצוב תקשורת חזותית. נהוג להפריד את העבודה על אתר אינטרנט ל-Front-end ול-Back-end. העבודות שמתמקדות בצד הוויזואלי של האתר (כגון מבנה העמוד, ממשק המשתמש, הגרפיקה, והאודיו) נכללות תחת שם הגג "Front-end". התחום שעוסק בבנייה הדינמית של הדפים בעזרת המידע שנאסף מהמקורות השונים ועיבוד הקלט מהמשתמש, מכונה "Back-end".
מעצב אתרים ואפליקציות
מעצב אתרים ואפליקציות (נקרא גם מעצב Web) הוא אדם העוסק בעיצוב גרפי וטיפוגרפיה של אתרים ואפליקציות אינטרנט ("עיצוב אתרים"). הידע הנדרש כדי לעסוק בתחום זה כולל ידע ב-HTML, ב־CSS (כולל CSS Preprocessors דוגמת SASS), וכן ידע ב־Javascript ובספריות שלה (כגון Jquery). מעבר לכך נדרש גם ידע בתוכנות עיצוב גרפי, כגון תוכנה לבניית תמונות וקטור (כגון Illustrator) ותוכנות ליצירה ועיבוד תמונה (כגון Photoshop).
יש מעצבים המפתחים תבניות (Themes) עבור מערכות ניהול תוכן ספציפיות דוגמת דרופל או מג'נטו.
מעצבי אתרים מסייעים למתכנתים, בעלי אתרים, ואחרים, בפתרון בעיות עיצוב ובפיתוח ויישום של תקדים עיצובי ברמת התמונה, שהוכן על ידי ארט-דיירקטור או גרפיקאי. על מעצב האתרים לדעת גם את המגבלות הטכניות שאולי עומדות בפני מתכנת מסוים המפתח את האתר או האפליקציה, וליצור עיצובים שיהיה לו נוח ויעיל לעבוד עימם מבחינה טכנית.
ראו גם
HTML
עיצוב מידע
עיצוב גרפי
גיליונות סגנון מדורגים
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:עיצוב גרפי
| 2023-09-13T10:57:41
|
גן שמואל
|
260px|ממוזער|שמאל|בית אורי אילן, חדר הנצחה לנופלים בני גן שמואל
260px|ממוזער|חגיגות ביכורים בקיבוץ בשנת 1945
ממוזער|260px|חגיגות פורים בגן שמואל. 1951, בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
ממוזער|260px|אנשים סועדים בחדר האוכל בקיבוץ
גַּן שְׁמוּאֵל הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן במחוז חיפה מזרחית לחדרה ושייך למועצה אזורית מנשה, בה הוא מהווה היישוב המערבי ביותר. הקיבוץ נקרא על שם הרב שמואל מוהליבר ממבשרי הציונות.
היסטוריה
ממוזער|260px|הזמרת ברכה צפירה שרה בסדר הפסח בגן-שמואל
מהקמת הקיבוץ ועד קום המדינה
יעקב הינדין, גיסו של הרב שמואל מוהליבר, תרם ב-1895, לציון יום הולדתו ה-70 של מוהליבר, 50 דונם מתוך 5,000 הדונמים שרכש מפעילי תנועת חובבי ציון בארץ ישראל לטובת נטיעת פרדס אתרוגים על שמו של מוהליבר. את ההצעה לכך העלה אברהם יעקב סלוצקי באספת חובבי ציון שהתקיימה בקיץ תרנ"ג בדרוסניק. מייסדי חדרה שנטעו את הפרדס קראו את שמו "גן שמואל". ד"ר זליג סוסקין ניהל את עבודות הכשרת הקרקע לנטיעת הפרדס. לצד הפרדס נבנה בית ובו שתי קומות, הקומה הראשונה שימשה לאחסון כלי עבודה וכאכסניית בעלי חיים והקומה השנייה נמסרה לשימושו של מנהל הפרדס.
בגלל החשש שאתרוג מורכב אינו כשר לברכה, לא הרכיבו בפרדס את ענפי האתרוג על כנות עמידות וכתוצאה היה יבול האתרוגים דל והאתרוגים לא היו יפים מספיק לייצוא ולכן לא החזיק הפרדס את עצמו מבחינה כלכלית וניטש.
לאחר מכן, הועברו אדמות גן שמואל לידי הקרן הקיימת לישראל. ליד הפרדס היה מטע זיתים שלא הצליח, והאחים גולדברג תרמו גם אותו לקרן הקיימת.
ב-1923 קבלה קבוצת חלוצים קטנה את עיבוד הקרקעות (הפרדס ומטע הזיתים), והתגוררה בבית הקומתיים. החלוצים קיימו חיי קבוצה. קבוצת המייסדים היציבה התגבשה שנה לאחר מכן, וכללה עולים מרוסיה, פולין ואוסטריה. בשנת 1921 הוכר גן שמואל כקבוצה, בשנות ה-30, עם הגידול במספר החברים הפכה הקבוצה לקיבוץ ורק בשנת 1935 הצטרף הקיבוץ לתנועת הקיבוץ הארצי.
ימין|ממוזער|260px|שער ומבנה קבוץ גן-שמואל בשנת 1922. בקומת הקרקע הרפת, בקומה הראשונה מחסן מזונות ומגורי החלוצים
ב-1925 נרכשו עבור הקיבוץ אדמות "שטח החמרה" בהיקף של 472 דונם. שנה לאחר מכן, הוקם צריף ששימש כחדר האוכל הראשון. בסוף 1928 נמנו בגן שמואל 53 נפשות.
בשנים ראשונות עסקו חברי הקיבוץ בפרדסנות, ותפוזי גן שמואל זכו לשבחים בתערוכה חקלאית שנערכה ב-1929. בשנת 1930 הצטרפה לקיבוץ קבוצת חלוצים בשם: "בני ישראל" מרומניה. בשנת 1933 הצטרפה לקיבוץ קבוצת "בנימינה", שהתפלגה מקיבוץ עין שמר והייתה מורכבת מבוגרי תנועת השומר הצעיר בפולין. באותה שנה, הוקם הסילו, שהוא מחסן התבואה, ובשנה לאחריה נקנה הטרקטור הראשון. על "הבנימינאים" נמנו פייגה אילנית, שהייתה מאוחר יותר חברת כנסת ובעלה, שלמה אילן.
בשנת 1935 הצטרף הקיבוץ לתנועת הקיבוץ הארצי; וכן, הגיעה קבוצת חניכי "השומר הצעיר" מצ'כוסלובקיה. הקיבוץ חובר לרשת החשמל, והותקן הטלפון הראשון במשק. בשנת 1936 הצטרפה קבוצה של חברת הנוער מגרמניה ואוסטריה; וכן נרכש הרדיו הראשון והוצב בחדר האוכל. בשנת 1938 נרצח חבר הקיבוץ יצחק גלייכר בעת ששמר על העובדים בשטחי החמרה, על ידי ערבי שהתחזה לידיד. ב-1941 הושלם מבנה הקבע לחדר האוכל. ב-1941 הוקם מפעל תעשייה למוצרי פרי הדר בשם "גן שמואל מזון" שהתפתח לאחד ממפעלי המזון הגדולים בישראל וליצואן המזון המעובד המוביל בישראל. בשנת 2007 רכשה החברה את מפעל "גניר", בעל המותג "פרימור" בתמורה לאחוזים מהחברה המאוחדת. המפעל מייצר מכירות של כ-250 מיליון דולר לשנה, הרוב הגדול ליצוא. הצורך במפעל עלה עקב הקושי למכור את פירות ההדר בחוץ לארץ בשנות מלחמת העולם השנייה. באותה שנה חזרו בני הקיבוץ הראשונים מההכשרה במוסד החינוכי במשמר העמק והצטרפו כחברים לקיבוץ. בשנת 1944 הצטרפו חברים נוספים מחברת הנוער וכן הצטרפו חניכי השומר הצעיר בתל אביב (גדוד "השדה"). שנה לאחר מכן צורפו לקיבוץ קרקעות נוספות, בהיקף של 280 דונם. בשנת 1946 הצטרפו ניצולי השואה מחברת הנוער "איתנים" לקיבוץ, הוקם המתבן, ונרכש מקרן הקולנוע הראשון. ב-1947 הונחה אבן הפינה למוסד החינוכי בקיבוץ.
מקום המדינה ועד סוף שנות ה-80
בשנת 1948 החל הקיבוץ בגידול בננות ונרכשה מכונת חליבה חדשה, שנה לאחר מכן נפתח סניף דואר בקיבוץ. ב-1950 הצטרפו לקיבוץ חברי הנוער "יסעור" ומשפחות עולים מארגנטינה, שטחי הפלחה הוכפלו, מרפאה חדשה נחנכה וקבוצת הפועל גן-שמואל זכתה באליפות המדינה בכדורעף. בשנה זו הופסק גידול הבננות עקב קפיאתן ושבירת ענפיהן שגרם החורף המושלג. בשנת 1951 הצטרפה קבוצת "ניצנים" למשק, הוקם מגרש ספורט מואר ומרוצף והקיבוץ מסר שטחי פלחה עליהם הוקם המושב תלמי אלעזר. ב-1955 הצטרפה קבוצת נוער עולים מאמריקה הלטינית למוסד החינוכי בשם קבוצה "צאלים". ב-1957 נפתח אולפן ללימוד עברית בקיבוץ. בשנת 1958 הוחל בייצור מוצר מקורי במפעל הקרוי "כתש" שהיה גורם ראשי בהפניית תוצרתו מהשוק המקומי ליצוא, ומהסתמכות על עבודה שכירה לעבודה עצמית שנשמרה בו עד שנות ה-90. בשנת 1959 הוקמו ענף הנשירים, שהתמקד בעיקר בגידול תפוחי עץ וענף הבקר לבשר. ב-1963 הושלמה הקמתו של "בית העם", אולם המופעים של הקיבוץ. בשנת 1964 חוסל ענף הבקר ליצור בשר מחוסר כדאיות כלכלית. שנה לאחר מכן החלה ההגשה העצמית בחדר האוכל.
ב-1967 נפתחה חנות "דוכן" ליד הכביש הראשי, שמכרה עודפי תוצרת חקלאית לקהל הרחב. בראשית שנות ה-70 הוכנסו במפעל חידושים טכניים וטכנולוגיים רבים שהכפילו את תפוקתו ורווחיו בלי כמעט תוספת כוח אדם והוא הפך לגורם ראשי בכלכלת הקיבוץ. בשנת 1972 נבנתה בריכה לחברי הקיבוץ.
ב-1973 נחשפה פרשת הריגול על ידי אודי אדיב, בן הקיבוץ והייתה לנקודת משבר עמוק עבור הקיבוץ והסעירה המדינה.
ב-1974 חוסל ענף הנשירים מסיבות כלכליות ומחוסר ידיים עובדות. קבוצת הכדורסל של הקיבוץ, הפועל גן-שמואל, עלתה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה) ב-1975. ב-1978 נחנך חדר אוכל חדש ושנה מאוחר יותר נפתח מפעל הדפסה למבוגרים והחלו לחבר טלפונים למגורי החברים. בשנת 1982 הוקם ענף גידול דגי הנוי "מג-נוי", כמו כן נרכשו עבור הקיבוץ קרקעות בהיקף של 392 דונם. שנה מאוחר יותר החלו ברכישת מקלטי טלוויזיה למגורי החברים. ב-1984 הוקם ענף לגידול תניני הנילוס בשיתוף עם חברת "כלל". התנינים גודלו למכירת עור ולבשר. מפעל המיצים של הקיבוץ זכה בתואר היצואן המצטיין ב-1986. ב-1988 הוקם "בית דורות", בית אבות סיעודי ונחנכו מגרשי טניס חדשים. בשנת 1989 החליט הקיבוץ על מעבר הילדים ללינה משפחתית. בשנה זו נחשפה גם מעילה גדולה ב"דוכן".
משנות ה-90
החל מ-1991 עברו ילדי הקיבוץ ללמוד בבית הספר היסודי האזורי "רעות". המפעל שהיה קרוי עד אז "חרושת שימורים גן שמואל" והתבסס על עבודה עצמית הפך לחברת "גן-שמואל מזון" שיצאה לבורסה, הנפיקה מניות ב-1993 והרחיבה את העסקת השכירים שהפכו בשנות ה-2000 לרוב עובדיה. בשנה זו חוסל ענף התנינים בשל החורף הקשה שנה קודם, שגרם למותו של חלק גדול מן העדר. ב-1995 הוקמה קרן פנסיה לכל חברי הקיבוץ ושנה מאוחר יותר נפתח הפארק המסחרי בשטח הקיבוץ. החל משנת 1997 עברו תלמידי התיכון חברי המשק ללמוד בבית הספר התיכון האזורי "גוונים".
התפתחות האוכלוסייה
ממוזער|260px|גן שמואל, סוף שנות ה-70
שנהאוכלוסייה 1927 54 1934 84 מבוגרים, 36 ילדים 1940 174 1948 456 1961 664 1972 845 1983 990 1990 1,201 1995 949 2005 82520231000 (+)
הקיבוץ כיום
פעילות חקלאית
ממוזער|260px|קטיף בפרדסי גן שמואל, שנות ה-30
שמאל|ממוזער|250px|פעילות חקלאית מיון עגבניות לתעשייה, גן שמואל, 1987.
ממוזער|260px|בית החרושת "גן שמואל מזון", 2008
מרכז|ממוזער| תיאור חג הביכורים בחג שבועות בקיבוץ גן שמואל 2009
הקיבוץ כיום עוסק בתחומי הפעילות החקלאית הבאים:
גן שמואל מזון בע"מ - המפעל עוסק בייצור מיצים ורכז הדרים, הוקם בשנת 1942 ומהווה גב כלכלי לקיבוץ מאז הקמתו. זהו אחד המפעלים הגדולים בתחומו בארץ ומייצא את תוצרתו לעשרות מדינות זרות. מחזיק המותג "פרימור".
פרדסנות - מן הענפים הוותיקים במשק. מגדלים תפוזים, אשכוליות, פומלית וזני הדרים שונים לתעשייה.
גידולי שלחין - בעיקר עגבניות, כותנה, בוטנים וחיטה.
רפת - עוסק בגידול בקר לחלב. מהענפים הוותיקים במשק, יציב ורווחי לאורך שנים.
ברווזיה - הענף הוקם בראשית ימי הקיבוץ ועוסק בגידול ברווזים לבשר. ענף זה נסגר.
מטעים - הענף הוקם בשנות ה-80 וכולל אבוקדו, קיווי ומנגו.
הודים - עוסק בגידול תרנגולי הודו לבשר.
מדגה - הענף עוסק בגידול דגים למאכל, בעיקר קרפיונים, בורים, אמנון, כסיף ואמור. ענף זה נסגר בשנת 2017.
"מג נוי" - ענף זה עוסק בגידולם של דגי נוי. אלה משווקים בעיקר לאירופה.
פעילות עסקית
הקיבוץ כיום עוסק בתחומי הפעילות העסקית הבאים:
דוכן גן שמואל - מרכול, נמצא בתוך הפארק המסחרי
הפארק המסחרי - עוסק בהשכרת מבנים למסחר
בריכת השחיה של הקיבוץ - בריכה מקורה, ולידה גם בריכת ילדים
מפעל הדפסה - עוסק בהדפסת משי על מוצרי טקסטיל שונים
חברת טריסן - עוסקת בסחר בינלאומי בתחום חומרי גלם לתעשיית ההדרים
המרכז לרפואה משולבת - מרכז לרפואה משלימה בהשגחה רפואית
"האולפן של רעיה" - אולפן ללימוד עברית ברמות שונות
"וידאו גן שמואל" - אולפן להפקת וידאו ותקשורת קהילתית, הוקם בשנת 2000
קליניקה פסיכולוגית
מכון לייעוץ פסיכולוגי, חינוכי וקהילתי
מכון לאבחון דידקטי
"ניטרו"- הבית של הספורטאים
Bary שוקולד
מיד ליד - חנות יד שנייה
הקיבוץ הוא בין הקיבוצים היחידים שנותרו שיתופיים ושלא עברו הפרטה. הודות להצלחתו הכבירה של מפעל המיצים שבו, נמנה כיום הקיבוץ עם הקיבוצים העשירים והמובילים בארץ.
ספורט
קבוצת הכדורסל של הקיבוץ הופיעה בעבר בליגה הלאומית, והיום נקראת הפועל גן שמואל.
גן שמואל הוא קיבוץ שמארגן בכל שנה תחרות טריאתלון למרחק חצי ארוך.
ראו גם
ח'ירבת צ'רקס
שמורת אלון
לקריאה נוספת
גן-שמואל, בתוך קונטרס, י"ד, י"ג תשרי תר"פ, עמ' 25–27.
קישורים חיצוניים
גן שמואל 2008, סרט שהוכן לכנס של הזרם השיתופי
אתר חברת "גן שמואל מזון"
אתר חג הביכורים בקיבוץ גן שמואל
מרדכי אשל עשיתי לי גנות ופרדסים, גן שמואל מפרדס אתרוגים לקיבוץ קובץ PDF באתר יד יצחק בן צבי
סרטון חג שבועות בגן שמואל 1951, באתר יוטיוב
סרטון חג שבועות בגן שמואל 2016, באתר יוטיוב
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:ישראל: יישובים הקרויים על שם אישים
קטגוריה:קיבוצים במחוז חיפה
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1913
| 2024-08-22T19:05:38
|
געש
|
גַּעַשׁ הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, הממוקם על חוף הים התיכון, נמצא צפונית לקיבוץ שפיים ושייך למועצה אזורית חוף השרון.
היסטוריה
הקיבוץ נוסד בשנת 1949 על ידי העולים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בדרום אמריקה, ועלה לקרקע ב-5 ביולי 1951.
במלחמת העצמאות השתתפו מייסדיו בהגנה על קיבוץ נגבה, וביקשו להתיישב במקום בו נפלו שלושה מחברי הגרעין, אולם ראשי הקיבוץ הארצי - אליו משתייך הקיבוץ - שכנעו אותם. בין המשכנעים יעקב חזן שאמר: "גם חוף הים הוא גבול וגם המרכז חזית", וכך הוא עלה למיקומו הנוכחי, לחוף הים התיכון, בין נתניה והרצליה, ממערב לכביש החוף וממזרח לפארק לאומי חוף השרון.
על פי אגדה מקומית, שם היישוב ניתן לו באופן זמני על ידי אברהם הרצפלד, שבמפגש עם חברי הקיבוץ אמר: "אני רואה שאתם דרום אמריקאים רועשים גועשים, ואני מציע לכם את השם 'געש'", זאת על-אף שהשם שהוצע על ידי ועדת השמות הממשלתית היה "מצפה ים".
בשטח הקיבוץ היה פרדס גדול שניטע על ידי משפחת ליטוינסקי (גן ליטוינסקי) ובמרכזו בית בצורת טירה. כעבור שנים נעזב המקום והבית נשאר עזוב ומוזנח עד ששופץ בשנת 1987 והפך לגן אירועים.
בשנת 2007 עלה קיבוץ געש לכותרות בעקבות עסקת נדל"ן גדולה בה הקיבוץ מכר ליזמים פרטיים קרקע שהייתה מיועדת לבני הקיבוץ. היזמים, חברה בשם "צוקי ארסוף" תכננה לבנות במקום שכונת יוקרה לאלפיון העליון. בתחילה, ועדה מחוזית מרכז בהחלטה תקדימית ביטלה את התוכנית לאחר שקיבלה החלטה לתכנון מחדש, החלטה ששונתה על ידי בית המשפט בסוף 2007.
כלכלה
כלכלת הקיבוץ מבוססת על תעשייה געש תאורה, חקלאות דשא מוכן געש, מטעים, רפת "חוף השרון"), תיירות ופנאי חמי געש,, הטירה, סטואה , יבוא ותעשייה ת.ש.ר. געש - טכנולוגיה מסייעת לנגישות מידע עברי ולועזי לעוורים, כבדי ראייה ולקויי למידה) ומרכז מסחרי ("חצר געש"). כיום מרבית חברי הקיבוץ עובדים מחוץ לקיבוץ.
חינוך
בקיבוץ קיימת מערכת חינוך הכוללת חינוך לגיל הרך, בית ספר יסודי וחברת נעורים. ישנם שלושה פעוטונים לגילאי 0–3, ושלושה גני ילדים לגילאי 4–6. החינוך לגיל הרך מתנהל בשיטת החינוך הקיבוצי ומדגיש חיבור לטבע ולקהילה.
בית הספר היסודי א.ד.ם וסביבה הממוקם בגעש הוא בית ספר ייחודי הנמצא בבעלות הקיבוצים געש ויקום וקולט את ילדי הקיבוצים וילדים מיישובי הסביבה. בין עקרונותיו נמנים איכפתיות, דמוקרטיה, מיצוי הפוטנציאל וסביבה. בית הספר פועל ברוח החינוך הפרוגרסיבי, משלב בתוכו חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, ושואב השראה משיטת מונטסורי. הלמידה מתרחשת בכיתות תלת-גילאיות, כאשר לכל כיתה מוקצים שני מחנכים. בית הספר עורך פעילויות שונות וחוגים שונים בנושא איכות הסביבה וקיימות והוסמך ב-2015 לבית ספר ירוק.
נערי הקיבוץ לומדים בבית הספר האזורי חוף השרון הממוקם בקיבוץ שפיים, ובקיבוץ פועל מועדון חברתי לגילאים הללו.
שמורת ביצת געש
מצפון לבתי היישוב משתרעת שלולית חורף. במפת ה-PEF משנת 1880 נקראת הביצה Birket Shîshân "בריכת שישאן".
השליש הצפוני של הבריכה מופרד מיתר חלקיה באמצעות סוללת אדמה, והוא מוכרז כשמורת טבע "שמורת ביצת געש". במקום גדלה צמחיית ביצות אופיינית וצפרדעים, קרפדות וטריטון הפסים מגיעים אליה בחורף על-מנת להתרבות. סרטנים דוגמת זימרגל ארץ ישראלי ותריסן מטילים במקום את ביציהם ואלה בוקעות עם בוא הגשמים.
קישורים חיצוניים
געש באתר המועצה האזורית חוף השרון
שמורת געש
מיכאל יעקובסון: סקירה על אדריכלות ואמנות בקיבוץ געש, באתר 'חלון אחורי', 31 ביולי 2019
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1951
קטגוריה:קיבוצים
בריכת געש
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:שביל ישראל
| 2024-10-19T04:44:17
|
געתון (קיבוץ)
|
גַּעְתּוֹן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי בגליל המערבי, ממזרח לעיר נהריה וממערב לעיר מעלות-תרשיחא.
היסטוריה
הקיבוץ הוקם בשנת 1948 על ידי חברי גרעין העלייה "אחד במאי" מהונגריה. גרעין "שדה", שהתהווה מלהבות צעיר מירושלים, רחובות וחולון, היה ההשלמה הראשונה של קיבוץ געתון ב-1953. כמו כן קלט הקיבוץ עולים מאמריקה הלטינית.
שמו ניתן לו על שם היישוב "געתון" הנזכר בתלמוד עם היישובים שאכלסו עולי בבל בגבול הצפוני, ונשתמר כנראה בשם ח'רבת גיעת'ון הסמוכה. בסמוך, לחורבת געתון, גבעה טבעית שטוחה כ-2 ק"מ ממערב לקיבוץ ובה שרידי מחנה ואמת מים מהתקופה ההלניסטית, שרידי ח'אן ומרתפים חצובים מן התקופה הערבית. את השם קיבל גם הנחל העובר סמוך לקיבוץ, נחל געתון, החוצה את העיר נהריה לרוחבּה. השדרה המרכזית של העיר נקראת "שדרות הגעתון" ובקצה שלה נשפך הנחל לים התיכון.
חברת הכנסת לשעבר יעל רון בן משה נולדה בגעתון והיא חיה בו.
בקיבוץ "כפר מחול" ובית הספר למחול בו פועלת להקת המחול הקיבוצית, שנוסדה על ידי חברת הקיבוץ יהודית ארנון, ומנוהלת אמנותית על ידי חבר ובן הקיבוץ רמי באר.
ילדי הקיבוץ מתחנכים בבית חינוך אופק שבקיבוץ עברון.
בקיבוץ געתון פועלת תנועת הנוער השומר הצעיר.
חדר האוכל של הקיבוץ
לאחר הפרטת ענף המזון וסגירתו של חדר האוכל ניתנה לו הזדמנות שנייה והוא הוסב לאולם מחול, אחר שרמי באר, הכוראוגרף ומנהל להקת המחול הקיבוצית, החליט להמשיך ולפתח את כפר המחול שפועל בקיבוץ מאז 1970. את ההסבה ביצע המתכנן המקורי של חדר האוכל – האדריכל מנחם באר.
קישורים חיצוניים
געתון באתר הרשות לפיתוח הגליל
מיכאל יעקובסון: סקירה על אדריכלות חדר האוכל בגעתון שהוסב לאולמות מחול, אתר 'חלון אחורי', 14 במאי 2016
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1948
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
| 2024-04-17T18:41:02
|
גשור
|
גְּשׁוּר הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי בדרום רמת הגולן, בגובה 345 מטרים מעל פני הים, בסמוך לנחל סמך. הוא קרוי על שם הממלכה ההיסטורית ממלכת גשור, ששכנה באזור הגולן בתקופת המקרא.
נח"ל גשור
היאחזות נח"ל גשור הוקמה ב-8 באפריל 1968 על ידי שני גרעינים של השומר הצעיר בצמוד להר פרס מדרומו ליד צומת רפיד, והיה אז נקודת היישוב המזרחית ביותר בישראל. טקס רשמי לציון הקמת ההיאחזות התקיים לאחר חצי שנה באוקטובר 1968. ההיאחזות שכנה באופן ארעי בבסיס של חיל האספקה הסורי עד לסיום הקמת נקודת הקבע שלה.
במקום היו מבנה גדול ושני צריפים שהיוו את כל ההיאחזות. במרץ 1970 כבר הייתה ההיאחזות בנקודת הקבע שלה במרחק של ק"מ מהמקום הקודם. בינואר 1970 חוברה ההיאחזות לרשת הטלפון.
ההיאחזות סבלה מהפגזות ויריות מסוריה. ביוני 1970 נהרגה אחת מחיילות ההיאחזות מהפגזה פתאומית שגם גרמה נזק כבד לבתי היישוב. בעקבות ההפגזה נחפרו תעלות בתוך היישוב ונבנו מבנים חדשים במקום אלו שניזוקו קשות. בפברואר 1971 עברה ההיאחזות למקום חדש במרחק 7 ק"מ מערבה, כדי להתרחק מהגבול ומההפגזות..
אזרוח היישוב נדחה על ידי תנועת הקיבוץ הארצי בגלל אי רצונה להקים יישובי קבע בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. חברי הגרעין במקום התווכחו ביניהם האם ראוי לאזרח את המקום. במרץ 1973 הוחלט לאזרח את היאחזות גשור ובמאי 1973 הוקצה שטח להקמת היישוב האזרחי במקומו הנוכחי, צפונית מזרחית לקיבוץ אפיק. באוקטובר 1973 הבטיח שר השיכון שבניית מבני הקבע של היישוב תחל עוד באותה שנה תקציבית. עם פרוץ המלחמה פונתה ההיאחזות ובחודשים שלאחר מכן שימשה את חיילי צה"ל שנערכו ברמה. חיילי הנח"ל לא שבו אל ההיאחזות לאור הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, על פיה נכלל צומת רפיד בשטח המפורז. אולם התוכניות להקים את יישוב הקבע גשור נמשכו. ב-30 ביוני 1974 אישרה מועצת הקיבוץ הארצי להתיישב בגשור במיקומו החדש.
קיבוץ גשור
הגרעין של מקימי היישוב האזרחי גשור התיישב במחנה פיק ב־15 באפריל 1975, ועבר למקומו הנוכחי ב־22 בנובמבר 1976. בשנת 1979 יצא הקיבוץ למסע פרסום לגיוס חברים נוספים
כלכלת היישוב מבוססת על חקלאות שלחין (ענבים לייצור יין, זיתים עבור שמן זית, אבוקדו, תפוחים), כותנה וכן גידול בקר לבשר ולולי עופות לפיטום. חלק מחברי הקיבוץ עובדים במפעל בת של טל-דור (בשיתוף עם קיבוץ עין דור) המייצר כבלי חשמל למטוסים.
במקום פועל בר מצליח בשם "פאס"(Fass). הבר מושך אנשים הבאים אליו מכל אזור דרום רמת-הגולן, ועמוס בעיקר בימי חמישי ומוצאי שבת.
לקריאה נוספת
מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993
קישורים חיצוניים
גשור - באתר הגולן
הערות שוליים
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1968
קטגוריה:היאחזויות נח"ל
| 2024-09-25T20:25:25
|
גת (קיבוץ)
|
גַּת הוא קיבוץ במחוז הדרום בישראל, בגבול מישור חוף יהודה ושפלת יהודה. הקיבוץ ממוקם כ-3 קילומטרים צפונית מזרחית לקריית גת.
מייסדי הקיבוץ הם אנשי הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, רובם הגיעו מפולין, מיוגוסלביה ומאוסטריה. גרעין הקיבוץ היה בכפר סבא ונקרא "המנוף". בט"ו בשבט תש"ב, 2 בפברואר 1942 עלה הקיבוץ על הקרקע אל מול אל-פאלוג'ה (סמוך לקריית גת של היום) ושמו שונה לגת על שם העיר הפלשתית המקראית ששכנה באזור.
קיבוץ גת שימש בסיס חשוב במלחמת השחרור ללוחמים היהודים נגד המצרים שהתבצרו בפלוגות (פלוג'ה) הסמוכה.
גת נמצאת כ-100 מטר מעל פני הים.
כלכלת הקיבוץ מבוססת בין השאר על מפעל "גניר", מפעל למיצים ורכזים המייצר בין היתר את המותג "פרימור". המפעל התאחד ב-2007 עם גן שמואל. הכלכלה בקיבוץ מבוססת גם על גידולי שדה, פרדס, רפת וגני ילדים הפתוחים לתושבים מהאזור.
עד קיץ 2018, פעל בקיבוץ "קלאב גת", הכולל בריכה ומתקני ספורט שהיווה הכנסה נוספת לקיבוץ. אולם מקיץ 2018 ואילך, המקום פתוח לתושבי הקיבוץ בלבד.
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי - קיבוץ גת, ארכיון קהילתי מבוסס תמונות, סרטונים וזכרונות מהווי הקיבוץ
מיכאל יעקובסון: סקירה על אדריכלות בקיבוץ גת, באתר 'חלון אחורי, 7 בנובמבר 2018
שמאל|ממוזער|350px|קיבוץ גת היישוב הזמני מול עיראק אל-מנשייה
שמאל|ממוזער|350px|בניית חדר האוכל שהחליף את הצריף הישן שנשרף, היה במקור מוסך ועבר הסבה, 1953
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1942
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות
| 2024-08-01T01:17:27
|
דליה (קיבוץ)
|
דַּלִיָּה הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר השוכן ברמת מנשה, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מגידו. בצד הכביש ממחלף אליקים לקיבוץ גלעד.
שם היישוב נבחר בהשפעת הכפר הערבי השכן - דאלית א-רוחא (دالية الروحا). פירוש המילה העברית "דליה", הוא ענף של גפן. הקיבוץ הוקם על ידי איחוד של שני גרעיני השומר הצעיר, "במעלה" מרומניה ו"במפנה" מגרמניה שרוכזו יחד כקבוצת עלייה.
היסטוריה
הקיבוץ עלה על הקרקע ב-1 במאי 1939 במסגרת יישובי "חומה ומגדל", על קרקע שרכשה חברת "צור". לאחר שפונו אריסים ערבים מהכפר אום א-דפוף שעיבדו את הקרקע במקום הוקם יישוב הקבע של הקיבוץ.
עזרה זהר תיאר את ההתרגשות שעוררה הקמת דליה: .
ראשוני העולים של גרעין "במעלה" עברו הכשרה חקלאית ברומניה, הגיעו לארץ ישראל ב-1933 ושהו בכפר מל"ל, ברמתיים ובמגדיאל. הגרעין השני, קיבוץ "במפנה", היה מורכב מחברים יוצאי גרמניה. לפני עלייתם ארצה עברו הכשרה חקלאית בדנמרק ומיעוטם בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. ראשוני החברים עלו ב-1933 וכעבור זמן הגיעו למושבה כרכור. בכרכור עבדו החברים בחקלאות, בעיקר בגן הירק על שטח של כ-40 דונם, בעבודת בניין, ובסבלות בנמל חיפה. ההחלטה על איחוד שני הקיבוצים נפלה במזכירות הקיבוץ הארצי ב-26 באפריל 1939.
בשנת 1945 מנה הקיבוץ כ-320 תושבים.
בין שנת 1944 ושנת 1968 הוקם תיאטרון פתוח בטבע ליד הקיבוץ בו התקיים "כנס המחולות של דליה" שהתפרסם בכל הארץ.
שביל סובב דליה
שביל סובב דליה הוא שביל הליכה המקיף את הקיבוץ ומשקיף על נופי האזור. שביל דליה הוקם ומתוחזק לאורך כל השנה על ידי משפחות הקיבוץ. השביל מחולק ל 15 מקטעים, כאשר כל מקטע מתוחזק ומטופח על ידי משפחה מהקיבוץ. מסלול השביל הוא מעגלי ואורכו הוא כ 5 ק”מ.
כלכלה
בקיבוץ נמצאים מפעלי התעשייה "זהר דליה" לסבונים ודטרגנטים ו"ארד" לייצור מדי מים, שהיו מחלוצי פיתוח התעשייה הקיבוצית. כן נמצאים בבעלות הקיבוץ בית ההוצאה לאור "מערכת", שהקים המשורר אלי נצר חבר הקיבוץ. לצד התעשייה קיימים בקיבוץ ענפי חקלאות - פלחה, מטעים, צאן ותבלינים - וכן אתר האירוח "זהר בדשא".
מפעל "זהר דליה" הוקם בשנת 1936 כמסבנה (מפעל לייצור סבון) שראשיתה עוד במגדיאל לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע, אחד החברים ידע לייצר סבון ויזם את הקמתו. בשנת 1954 החל בייצור חומרי גלם וחומרי ביניים לתעשיית הדטרגנטים ומוצרי ניקוי למשק הבית ולשוק המוסדי. החל מסוף שנות ה-60 היה ליצואן הגדול ביותר בישראל של דטרגנטים.
מפעל "ארד" הוקם בשנת 1941 על בסיס מסגריה שהפעילו הגרעינים המיסדים של הקיבוץ עוד לפני שעבר ליישוב הקבע, ועל בסיס מפעל קטן בחיפה למכניקה עדינה ולייצור חלקי מודדי מים, בבעלותו של מר רקוביצקי, מורה בטכניון (שלימים שינה את שם משפחתו לרכבי). מקור השם החברה הוא ראשי התיבות של איחוד רכבי דליה. בשנת 1950 חתמה החברה על הסכם לשיתוף פעולה טכני עם מפעל שווייצרי למדי מים בשם "אקווה-מטרו" והחלה מייצרת מדי מים לפי דגמי המפעל. ב-1954 הורחב המפעל, והוקם בניין חדש וקיבוץ רמות מנשה נתקבל כשותף. בשנת 1955 ייצא לראשונה המפעל את תוצרתו לטורקיה. עד שנת 1964 סיפק המפעל 500,000 מתוך 600,000 מדי המים שהותקנו במדינת ישראל והחברה נכנסה לתחום חדש של מערכות אוטומציה להשקיה.
גלריית תמונות
גן הפסלים
קישורים חיצוניים
דליה באתר מועצה אזורית מגידו
דליה באתר הרשות לפיתוח הגליל
מיכאל יעקובסון: סיבוב באמפי שבקיבוץ דליה שהוא הגדול ביותר שהוקם בישראל וכיום נטוש, באתר 'חלון אחורי', 10 בפברואר 2021
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1939
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:רמות מנשה: יישובים
קטגוריה:יישובי חומה ומגדל
קטגוריה:יישובים עבריים המשמרים שם ערבי
| 2024-03-10T13:40:04
|
דן (קיבוץ)
|
דָּן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, השייך למועצה אזורית הגליל העליון וממוקם בצפון אצבע הגליל.
שם הקיבוץ
בתחילה נקרא הקיבוץ "אוסישקין ב'", כשמו של הוגה המבצע "מצודות אוסישקין", שבמסגרתו עלה היישוב על הקרקע. אולם חברי הקיבוץ ביקשו להיקרא בשמה של העיר המקראית החשובה דן, הנזכרת בספר בראשית ובספר שופטים, שלמרגלות שרידיה בתל דן יושב הקיבוץ. במקרא מסופר ששם העיר היה תחילה לַיִשׁ (או לֶשֶׁם), ובני שבט דן שישבו בה שינו את שמה לדן: "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (שופטים יח, כט). העיר דן נחשבה לקצה גבולה הצפוני של ארץ ישראל, ועל כן היא מונצחת בצירוף "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע" – ביטוי שמשמעותו כל הארץ כולה. כך למשל בימי שלמה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה, ה). השם דן שרד בביטוי גם בצורתו המעודכנת: "מדן ועד אילת".
היסטוריה
הקיבוץ נוסד כאחד מיישובי חומה ומגדל ומצודות אוסישקין ב-4 במאי 1939. המקימים היו קבוצת עולים מטרנסילבניה, רומניה וחברי תנועת השומר הצעיר, שהגיעו לכפר סבא בשנים 1931–1932, והקימו קיבוץ ארעי ב-1933 בגבעת השומר, ליד כפר סבא. ב-1939 נתנו מוסדות היישוב את אישורם לעלייה לקרקע, והקיבוץ נוסד באורח של קבע בקרבת צומת הגבולות ישראל - סוריה - לבנון. הקיבוץ השתייך לתנועה המיישבת "הקיבוץ הארצי".
מיקומו באזור הגבול גרם להיותו מקום קליטה ראשוני לעולים שהגיעו בדרך בלתי חוקית מסוריה ולבנון לפני קום המדינה, ולסיבה שבעטיה ספג הקיבוץ הפגזות והתנכלויות לאורך השנים שלאחר הקמת המדינה. במלחמת העצמאות כשלו הסורים בניסיונם לכבוש את קיבוץ דן שלוש פעמים (בינואר, מאי ויוני 1948). בשנות החמישים והשישים הותקף הקיבוץ בצליפות והפגזות, עד למלחמת ששת הימים. ב-ששה ביוני 1967, היום השני למלחמת ששת הימים, תקף טור שריון סורי בן שלושה טנקים מלווה ביחידות חיל רגלים את דן. על הקיבוץ הגנו חברי הקיבוץ, אשר הצליחו להדוף את המתקפה הסורית, זאת בעקבות טעות של המודיעין הצה"לי, שבשלו מוקמו יחידות צה"ל במקום הלא נכון. לאחר המלחמה היו אירועים של ירי קטיושות על הקיבוץ, עד מבצע שלום הגליל, אך המצב הביטחוני השתפר משמעותית, יחסית לתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, ואיפשר תנופת פיתוח כלכלי ואנושי.
קיבוץ דן שותף במיזם נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים), וקולט קבוצות של חיילים בודדים מרחבי העולם במסגרת גרעין צבר.
משנות הששים ועד סוף שנות השמונים, הקיבוץ גידל שדות כותנה, אשר זו הייתה הגידול העיקרי בגידולי שדה שלו, וגם הרווחי ביותר. הפסיקו לגדל כותנה משלוש סיבות: מחסור במים ושנות בצורת, עלייה במחירי המים, ומחירי הכותנה בעולם ירדו בעקבות גידול מאסיבי של כותנה בסין. על כן, כבר לא היה כלכלי לגדל כותנה, אך לעומת זאת, גידולים אחרים וחדשים באזור נעשו יותר רווחיים ופחות צרכו מים.
בתחילת מלחמת חרבות ברזל פונה הקיבוץ.
כלכלה
כלכלת קיבוץ דן נשענת על מספר מפעלים חקלאיים, טכנולוגיים ותיירותיים:
בקיבוץ דן מגודלים דגי פורל בחוות "דגי הדן", אחת החוות המתקדמות בעולם בתחומה, דגי חידקן לייצור קוויאר (תחת המותג "קרט קוויאר"), ודגים אחרים בבריכות דגים. כמו כן, הקיבוץ מחזיק גם מכוורת להאבקה ולייצור דבש, מטעי אבוקדו והדרים, וגידולי שדה: חיטה, שיבולת שועל, תירס, עגבנייה, אבטיח, גזר, בצל, בוטנים, וחמניות.
בקיבוץ מספר מפעלים טכנולוגיים: מפעל נען-דן ג'יין, לייצור ופיתוח מוצרי השקיה (בעבר "דן ממטירים", כיום בבעלות של התאגיד ההודי "ג'יין"), ומפעל דן-פל, המתמחה באדריכלות אור - ייצור לוחות מעבירי אור לענף הבנייה ומערכות מבוקרות באמצעות מחשב לצורך בקרת כמות אור השמש. בבעלותו של הקיבוץ גם מפעל דנ-טק, המייצר תעלות וצנרת פלסטיק להעברת חוטי חשמל (המפעל עבר לאזור התעשייה הצפוני של קריית שמונה).
בקיבוץ פועל מוזיאון בית אוסישקין, מוזיאון לחי, צומח, היסטוריה וגאולוגיה של אזור הגליל העליון, הגולן והחרמון.
בין בוגרי הקיבוץ נמנים בין היתר תת-אלוף בדימוס ובעל עיטור המופת רפי נוי, העיתונאית ואשת התקשורת יעל דן, חברת הכנסת לשעבר ענבר בזק והבדרן ארז שלם.
קישורים חיצוניים
דן במרכז המידע להתיישבות בגליל
קיבוץ דן באתר ההתיישבות בגליל
אתר הבית של חוות "דגי הדן"
אתר הבית של "קרט קוויאר"
אתר הבית של "נען-דן ג'יין"
אתר הבית של דן-פל (עברית, בינלאומי).
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על קיבוץ דן באתר 'חלון אחורי', 26 במאי 2015
"ההר שהיה למפלצת", יעל דן על גבורתו של קיבוץ דן במלחמת ששת הימים. גלי צה"ל, מאי 2017
מסלול שביל ישראל אשר מתחיל מבית אוסישקין בקיבוץ.
ארכיון קיבוץ דן פרויקט שימור לדורות
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1939
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:שביל ישראל
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:יישובי חומה ומגדל
קטגוריה:עמק החולה: יישובים
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות
קטגוריה:יישובים בצפון ישראל שפונו במלחמת חרבות ברזל
| 2024-10-13T19:58:28
|
הזורע
|
הַזּוֹרֵעַ הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן במערב עמק יזרעאל, למרגלות רמות מנשה, על כביש חיפה-מגידו, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. זהו הקיבוץ היחיד שנוסד על ידי בוגרי תנועת הנוער היהודית גרמנית "ורקלויטה" (Werkleute - אנשי המעשה/עבודה), תנועה שהייתה במקורה בעלת אוריינטציה ליברלית-סוציאליסטית, והפכה לציונית עם עליית הנאצים לשלטון.
היסטוריה
הקיבוץ עלה על הקרקע למרגלות הכרמל ליד יקנעם, בשנת 1936, כאשר כח חלוץ היה במקום כבר בתחילת ינואר 1936. השטח כלל 20,000 דונם שנקנו על ידי חברת הכשרת היישוב ויועדו למושבה פרטית. 5,000 דונם מתוכם נמכרו לקרן הקיימת לצורך התיישבות קיבוצית של עולי גרמניה, אולם בגלל בעיות הקשורות לפינוי האריסים מהקרקע ניתן היה להתיישב רק על מעט מהקרקע. מייסדי הקיבוץ היו מגרעין של עולים שהתגבשו בחדרה במהלך 1934. רובם הפסיקו לימודים אקדמיים או לימודי מקצוע ויצאו להכשרות לקראת עלייה. בחדרה נבחר השם הזורע, שביקש לסמל את הקשר לאדמה ולהתחדשות בארץ ישראל.
במשך קרוב לשלוש שנים ישבו חברי הגרעין על חלקת אדמה קטנה באורך 300 מטר ורוחב של 60 מטר באוהלים וצריפים ארעיים וסבלו מהתנכלויות בתקופת המרד הערבי הגדול. במהלך הזמן נעשו ניסיונות להגיע להסדר פינוי עם הבדואים האריסים שישבו על אדמתם, אך הדבר לא התאפשר בגלל לחץ של קיצונים ערביים. ב-6 בספטמבר 1938 פונו הבדואים מהקרקע על ידי משטרת המנדט והועברו לקרקע חלופית של חברת הכשרת היישוב. בדצמבר 1938 הונחה אבן הפינה למבנה הקבע הראשון של הקיבוץ, בית הילדים.
בשנות השלושים הצטרפו לקיבוץ קבוצת חלוצים מגרמניה שעד לעלייתם ארצה הוכשרו בחווה הציונית החלוצית גוט וינקל ליד ברלין. בשנת 1942 הצטרפה לקיבוץ קבוצה של יוצאי גרמניה, רובם יוצאי ה"וורקלויטה", שעזבו את קיבוץ שמיר. כן קלט הקיבוץ קבוצת נוער מבולגריה שלא מעטים מבניה התגייסו מיד לאחר מכן לפלמ"ח ולצה"ל, ונפלו במלחמת העצמאות. זמן קצר לאחר מכן נקלטה קבוצת ילדים בני מרוקו, וכן נערים שעלו מסוריה ולבנון. לאחר מלחמת העצמאות קיבל הקיבוץ תוספת אדמה שהייתה לפני כן אדמות הכפרים קירי ואבו זריק.
בהמשך נקלטו בקיבוץ עולים מארצות רבות שהגיעו תחילה לאולפן העברית שפעל בו משנת 1956 ונסגר ב-2006.
הווה
בספטמבר 2013 התקבלה בקיבוץ הזורע החלטה על שינוי אורחות החיים, מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מופרט. הפרטה זו, יחסית להפרטות אחרות בתנועה הקיבוצית, לא הייתה אגרסיבית והצליחה לשמור על רשת ביטחון כלכלי רחבה ולשמר את חיי התרבות והקהילה של הקיבוץ.
בקיבוץ נמצא מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הכולל אוסף של אמנות המזרח הרחוק, שתוכנן על ידי האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי ויינראוב. בחודש אוגוסט 2020 התבצע שוד במוזיאון שבו נגנבו עשרות פריטי אמנות בשווי של כשני מיליון שקלים.
בתחום הקיבוץ נמצא בית הספר היסודי האזורי "פלגים", בו לומדים ילדי הקיבוץ עם ילדים מיישובים שכנים. בית הספר התיכון האזורי אליו שולח הקיבוץ את ילדיו הוא בית הספר מגידו בעין השופט.
בתחום הכלכלי, בצד המשק החקלאי, ניתן למצוא בקיבוץ את "פלסטופיל", מפעל לייצור יריעות פלסטיק, חברת מ.ב.א לבקרת איכות וכן ענפים חקלאיים: בריכות לגידול דגי נוי, גידולים באמצעות הידרופוניקה וגידולי שלחין. כמו כן, ישנם עסקים קטנים של חברי הקיבוץ ועסקים השוכרים שטח בקיבוץ. בשטח הקיבוץ גם נמצאת תחנת דלק דור-אלון כולל חנות נוחות 'אלונית' במתחם המסחר הסמוך לקיבוץ, לצד כביש 66.
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
קיבוץ הזורע 1936–1996: מעגלי יחיד ויחד. עורכת, רוני כוכבי. הוצאת קיבוץ הזורע, 1996
הזורע : עשר השנים הראשונות ; התהוותו של קבוץ, יוסף שתיל, קיבוץ הזורע: המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה, 1977
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי קיבוץ הזורע - סיפורו של הזורע על ציר זמן שיתופי
הזורע באתר הרשות לפיתוח הגליל
הזורע באתר מועצה אזורית מגידו
ימי הזורע - אלבום תמונות עם מבחר מצילומיו של אשר בנארי, מראשוני הקיבוץ (באתר "ביתמונה")
אתר מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, השוכן בהזורע
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית והיסטורית על חדר האוכל והמוזיאון, באתר 'חלון אחורי', 23 ביולי 2016
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:עמק יזרעאל
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1936
| 2024-10-19T04:38:00
|
מיקי מאוס
|
שמאל|ממוזער|250px|מיקי מאוס מצייר את וולט דיסני, באמצעות התבוננות בהשתקפות במראה שלו עצמו.
מיקי מאוס (באנגלית: Mickey Mouse , מילולית: "מיקי עכבר"; הופיע לראשונה ב-18 בנובמבר 1928) הוא דמות בדיונית מונפשת של עכבר מואנש, המהווה קמע, סמל ודמות הדגל של חברת וולט דיסני. מיקי מאוס הוא מהדמויות הבדיוניות המוכרות ביותר בעולם.
מיקי מאוס נוצר על ידי וולט דיסני ואב אייוורקס באולפני וולט דיסני בשנת 1928. מיקי הוא עכבר מואנש הלובש בדרך כלל מכנסיים קצרים אדומים, נעליים גדולות רחבות בצבע צהוב, וכפפות לבנות.
כהשראה משחקני הסרטים האילמים מאותה עת, כמו צ'רלי צ'פלין ודאגלס פיירבנקס, גם דמותו של מיקי מאופיינת כדמות אנדרדוג סימפתית, שבעזרת כושר אלתור והמצאה עומדת בפני האתגרים הניצבים בפניה.
מיקי, שנוצר כתחליף לדמות דיסני הקודמת, אוסוולד הארנב, הופיע לראשונה בסרט האילם הלא מוכר "שיגעון של אווירון", וקיבל הכרה ציבורית לראשונה בסרט הקצר "ספינת הקיטור וילי" (1928), אחד מסרטי ההנפשה הראשונים בעלי פסקול וסרט ההנפשה הראשון בו הקול והתמונה מתואמים, הוצג בשחור-לבן והציג את מיקי בתור משיט ספינת קיטור, את מיני אהובתו ואת פיט השחור. הוא המשיך והופיע בלמעלה מ-130 סרטים, כולל "קונצרט הלהקה", "חייט קטן ואמיץ", ו"פנטסיה" (1940), שם באחת הסצנות היותר מוכרות של מיקי מאוס הוא מופיע כשוליית קוסם המכשף מטאטאים לנקות במקומו את מעבדתו של הקוסם. אמנם בתחילה הופיע מיקי בסרטים קצרים, אך בהמשך הופיע גם בסרטים באורך מלא. עשרה מהסרטים המצוירים של מיקי היו מועמדים לפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר, ואחד מהם, "תן כף", אף זכה בפרס בשנת 1942.
ב-18 בנובמבר 1978 לכבוד יום הולדתו ה-50, הפך מיקי מאוס לדמות המצוירת הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
בתחילת 1930 מיקי שולב באופן נרחב כדמות קומיקס עם רצועת קומיקס משל עצמו. באותה תקופה החלה לרוץ סדרת עיתונים הנושאת את שמו של מיקי, שהתקיימה במשך 45 שנה. מיקי הופיע גם בספרי קומיקס רבים ובסדרות טלוויזיה כמו "מועדון מיקי מאוס" (1955–1996) וסדרות נוספות. הוא מופיע גם בסוגי מדיה אחרים כמו משחקי וידאו, וכן בשיווק. הדמות שמופיעה רבות בשלל צורות בפארקים של דיסני.
בתחילה אופיין מיקי מאוס כדמות חסרת אופי, מצחיק ושובב, ללא תכולות ערכיות. עם הזמן עבר מיקי מיתוג מחדש כבחור נחמד, ישר וגיבור. בשנת 2009 חברת דיסני החלה למתג מחדש את מיקי שוב, הפעם על ידי השמת דגש מופחת על אישיותו הידידותית בעלת הכוונות הטובות, והשבת הצדדים המאיימים ואסרטיביים יותר באישיותו.
למיקי מאוס יש בת זוג בשם "מיני מאוס". אט-אט נוספו למיקי ומיני מאוס חברים נוספים, בהם: פלוטו כלבם, דונלד דאק השכן – הברווז הרגזן, גופי השכן השלומיאל ועוד.
בתחילה קרא וולט דיסני לדמות המצוירת בשם "מורטימר מאוס", אך בעקבות טענת אשתו שהשם "מורטימר" ארוך מדי, החליט דיסני לקצר את שמו ל"מיקי מאוס".
עקב היות דמותו של מיקי מאוס לוגו של חברת וולט דיסני, קיימת מסורת של החברה לשרבט את ראשו של מיקי מאוס במקומות נסתרים בסרטיהם. כך לדוגמה בסרט "היפה והחיה", כשגסטון מניח את רגליו על שולחנה של בל, הבוץ הניגר ממגפיו דומה דמיון ניכר לראשו של מיקי מאוס.
בינואר 2024 פגו זכויות היוצרים על דמותו של מיקי מאוס בעיצובו כפי שהופיע לראשונה, בסרט ספינת הקיטור וילי.
היסטוריה
קולנוע
מקור
מיקי מאוס נוצר כתחליף לאוסוולד הארנב, דמות מצוירת שנוצרה קודם לכן באולפני דיסני עבור צ'ארלס מינץ (Charles Mintz), מפיק סרטים שהפיץ את תוצריו באמצעות חברת סרטי יוניברסל (מינץ החזיק בזכויות על הדמויות של וולט דיסני בעקבות חוזה שחתמו). באביב 1928, כשהסדרה הפכה פופולרית, צ'ארלס מינץ ניסה להשתלט על חברת וולט דיסני, ולהפטר מוולט עצמו. מינץ הודיע לו שחתם חוזה עם חברת יוניברסל והיא בעלת הזכויות החדשה על הדמות אוסוולד. בנוסף, מינץ חשף בפני וולט שהוא חתם עם רוב העובדים בחברת דיסני חוזה עבודה מאחורי גבו, לצורך הפקת הדמות אוסוולד. מינץ הציע לוולט לחתום על חוזה חדש בו מינץ יהיה הבעלים החדש של חברת דיסני, בעוד וולט יהיה שכיר, כשהמשכורת שהוצעה הייתה ירודה. העובדות החדשות שהציג מינץ והחוזה החדש שהציע לא מצאו חן כלל בעיני וולט דיסני. עם זאת, הוא נאלץ להפיק את אנימציות הדמות אוסוולד האחרונות כדי לקיים את החוזה שעומד לפוג. דיסני נבהל מהבגידה על ידי צוותו, אך היה נחוש בדעתו להתחיל דף חדש. אולפני דיסני החדשים כללו את האנימטור אב אייוורקס, האומן הנאמן לס קלארק ווילפרד ג'קסון, שהיו הבודדים שנשארו נאמנים לוולט. שיעור אחד שלמד דיסני מהחוויה, הוא תמיד לוודא שהוא בעל הזכויות על כל הדמויות שמיוצרות על ידי החברה שלו.
ממוזער|250px|מיקי מאוס ופיט השחור, בהופעתו הראשונה של מיקי מאוס בסרט האנימציה הקצר "ספינת הקיטור וילי" מ-1928
מאוחר יותר באותה שנה, ביקש דיסני מאב איוורקס להתחיל לשרבט רעיונות חדשים לדמויות. אייוורקס ניסה לצייר מגוון חיות, כמו כלבים וחתולים, אבל אף אחד מהם לא מצא חן בעיני דיסני. פרה נקבה וסוס זכר, שהתפתחו מאוחר יותר לקלרבל הפרה והוראס הורסקולר, נדחו גם הם, וכך גם דמות צפרדע זכרית, שלאחר מכן עלתה בסדרה עצמאית של אייוורקס – "Flip The Frog". וולט דיסני קיבל השראה למיקי מאוס מעכבר מאולף על שולחנו באולפני "Lauph-O-Gram" בקנזס, מיזורי. בשנת 1925, יו הרמן צייר מספר סקיצות של עכברים מסביב לצילום של וולט דיסני. הדבר השפיע על אב אייוורקס ליצור דמות עכבר חדשה לדיסני. "מורטימר מאוס" היה שמה המקורי של הדמות, עד שאשתו של דיסני, ליליאן, שכנעה אותו לשנות את השם, ובסופו של דבר השם מיקי מאוס עלה. השחקן מיקי רוני טען שבזמן סדרת הסרטים שלו "Mickey McGuire", הוא פגש קריקטוריסט בשם וולט דיסני באולפני האחים וורנר, ושההשראה לשם מיקי מאוס הגיעה משמו. היסטוריון דיסני, ג'ים קורקיס, דחה את הטענה הזו, מפני שבעת פיתוח הדמות מיקי מאוס אולפני דיסני היו ממוקמים בשדרות היפריון למשך מספר שנים, ווולט דיסני מעולם לא שכר משרד או מקום עבודה באולפני האחים וורנר, ולא היו שום קשרים מקצועיים איתם, שהרי הדמויות הקודמות שפותחו הופצו על ידי חברת יוניברסל.
הופעה ראשונה (1928)
איוורקס היה האנימטור הראשי של הסרט הקצר בו יככב מיקי, מה שעל פי דיווחים לקח לו שש שנים. יו הרמן ורודולף אייסינג סייעו גם הם. הם כבר חתמו את החוזה שלהם עם צ'ארלס מינץ, אך הוא עדיין היה עסוק בתהליך של יצירת הסטודיו החדש שלו, ולכן בזמן זה עדיין הועסקו על ידי דיסני. זהו הסרט הקצר האחרון שהם יצרו במתכונת המוזרה הזו.
מיקי היה הראשון שהוצג בהקרנת הבדיקה של הסרט "שיגעון של אווירון" ב-15 במאי 1928, אבל נכשל במבחן הקהל ולא נמצא מפיץ לסרט. וולט המשיך הלאה ליצירת הסרט הקצר השני "הגאוצ'ו הדוהר", שגם לא ראה אור בגלל חוסר התעניינות מצד המפיצים. ספינת הקיטור וילי היה הראשון שהוקרן, ב-18 בנובמבר 1928 בניו יורק. זה היה בימוי משותף של וולט דיסני ואב איוורקס. איוורקס שוב שימש כאנימטור ראשי, בעזרתם של ג'וני קנון, לס לקארק, וילפרד ג'קסון ודיק לנדי. סרט קצר זה התכוון להיות פארודיה לסרט של באסטר קיטון, "ביל המלח", שהוקרן ב-12 במאי באותה שנה. אף על פי שזה היה הסרט המצויר של מיקי השלישי במספר, זה הראשון שנמצא לו מפיץ. ולכן נחשב כהופעה הראשונה של חברת דיסני עם הדמות מיקי. הסרט חשף שינויים במראה של מיקי (בעיקר הפשטת עיניו לשתי נקודות גדולות) שביסס את מראהו בסרטים המצוירים הבאים ובסרטים רבים של וולט דיסני.
הסרט לא היה הסרט הראשון שהציג פס-קול מתואם עם התנועות. אולפני פליישר ("Fleischer Studios"), בהובלת האחיים דייב ומקס פליישר, כבר הוציאו לאור מספר סרטים מצוירים עם סאונד, אך הם לא שמרו על סנכרון בין הסאונד לתנועות לאורך כל הסרט. לעומת זאת "ספינת הקיטור וילי", דיסני הקליטו את הסאונד בשיטת "Click track", שיטה בה יש מנגנים פעימות שעוזרות לשמור על קצב לפי הביט. התזמון המדויק הזה ניכר בקטע בו מתנגן "Turkey in the Straw" (שיר עם אמריקאי) כשפעולותיו של מיקי תואמות בדיוק לכלי הנגינה. היסטוריוני הנפשה התלבטו רבות מי היה המלחין של המוזיקה המקורית המופיעה בסרט. התפקיד מיוחס לוילפרד ג'קסון, קרל סטאלינג וברט לואיס, אך אין זיהוי רשמי. וולט דיסני בעצמו היה מדובב גם של מיני וגם של מיקי ונשאר הקול של מיקי לסרטים מצוירים עד לשנת 1946. ג'ימי מקדונלד לקח את התפקיד ב-1946, אך וולט חזר לתפקיד בשנים 1955–1959 לסדרת הטלוויזיה "מועדון מיקי מאוס" ברשת ABC.
בתקופה בה יצא לאור הסרט "ספינת הקיטור וילי" דווח על התלהבות הקהל מהשימוש בסאונד למטרת בידור. סרטים עם סאונד עדיין נחשבו חדשניים. הסרט הראשון באורך מלא עם רצף דיאלוגים, "זמר הג'אז" בכיכובו של אל ג'ולסון, הוקרן לראשונה ב-6 באוקטובר 1927. בשנות הצלחתו, ברוב בתי הקולנוע בארצות הברית הותקן ציוד שמע. וולט דיסני רצה לנצל את היתרון של הטרנד, וככל הנראה, הוא גם הצליח. רוב אולפני הסרטים המצוירים האחרים עדיין הופקו ללא סאונד כלל, כך שלא באמת יכלו להתחרות בדיסני. כתוצאה מכך מיקי הפך במהרה לדמות המצוירת הבולטת ביותר באותו זמן. וולט דיסני פעל מהר להוספת סאונד ל"שיגעון של אווירון" ול"הגאוצ'ו הדוהר", שני סרטיו הקודמים, שפורסמו בתחילה ללא סאונד. עד מהרה הוסיף להצלחה ולפופולריות של מיקי. סרט קצר רביעי בסדרת הסרטים של מיקי, "ריקוד האסם", התחיל להתבשל, אך מיקי לא באמת דיבר, עד לסרט "נער הקרנבל" ב-1929, כשמילותיו הראשונות היו "Hot dogs, Hot dogs!" ("נקניקיות, נקניקיות!"). אחרי השחרור של "ספינת הקטור וילי", מיקי נהיה מתחרה צמוד לפליקס החתול, והפופולריות שלו הוסיפה לגדול עם ההופעות הנוספות שלו בסרטים מצוירים עם סאונד. עד 1929 פליקס החתול איבד מהפופולריות שלו בתיאטראות, ופט סוליבן (Pat Sullivan) החליט ליצור את כל סרטיו של פליקס העתידיים עם סאונד. הקהל לא הגיב באהדה למעבר של פליקס לסאונד ב-1930, ופליקס נעלם מהמסך.
סרטים בשחור לבן (1929–1935)
בסרטיו המוקדמים של מיקי הוא לא אופיין כגיבור, אלא כמחזר צעיר וחסר השפעה למיני מאוס. "ריקוד האסם" (14 במאי 1929) הוא הפעם הראשונה בה מיקי נדחה על ידי מיני לטובת פיט.
"בית האופרי" הוא הפעם הראשונה בה הופיע מיקי כשהוא לבוש בכפפות לבנות. מיקי לובש אותם כמעט בכל הופעותיו הבאות, ודמויות רבות הלכו בעקבותיו. שלושת הקווים בגב הכפפות של מיקי המשתרעים בין אצבעותיו תאמו את עיצוב הכפפות באותו עידן.
"כאשר החתול איננו" (18 באפריל 1929) – למעשה חידוש לקומדיית אליס "Alice Rattled by Rats" (Alice Comedies, סדרת אנימציות מצוירות של וולט דיסני משנות ה-20) – הופעה לא רגילה עבור מיקי מאוס. אף על פי שמיקי ומיני עדיין תחזקו את דמויותיהם המואנשות, הם תוארו בגודל עכברים אמיתיים החיים יחד עם עכברים אחרים כמזיקים בתוך בית. מאוחר יותר הם מופיעים בגודל של בני אדם עם תכונות משל עצמם. כשהופיע יחד עם בני אדם, מיקי תואר בגובה 60–90 ס"מ. הסרט הקצר הבא של מיקי היה גם הוא בלתי רגיל. "קרב החצר" (25 באפריל 1929) היה היחיד שתיאר את מיקי כחייל וגם כלוחם במלחמה. "נער הקרנבל" היה הפעם הראשונה בה מיקי דיבר. לפני כן הוא רק שרק, צחק ונהם. המילים הראשונות שלו היו "Hot dogs, Hot dogs!" ("נקניקיות, נקניקיות!") שנאמרו תוך כדי מכירת נקניקיות בקרנבל. "השטויות של מיקי" יצרו את השיר "יו-הו של מיני" שהפך לשיר הנושא של סרטי מיקי מאוס במספר השנים הבאות. מאוחר יותר נעשה שימוש בשיר עם הנפשת רקע שונה כסרט קצר מיוחד כשלעצמו שהוצג רק בתיאטראות המבוססים על מיקי, בתחילת שנות ה-30. הכלב של מיקי, פלוטו, הופיע לראשונה כחיית המחמד של מיקי ב"ציד האיילים" (1931) לאחר שקודם לכן הופיע ככלב של מיני, רובר, ב"הפיקניק" (1930).
"נער הקקטוס" היה הסרט האחרון שצויר על ידי אב אייוורקס בדיסני. מעט לפני שחרור הסרט, אייוורקס עזב לטובת סטודיו משלו, במימון המפיץ של דיסני פט פאוורס (Pet Powers). דיסני הסתכסך עם פאוורס על הכסף בחוזה ההפצה שלהם. בתגובה לסכסוך, סגר פאוורס עסקת הפצה עם אייוורקס, שכבר מזמן חשק לעמוד בראש סטודיו משלו. העזיבה נחשבת לנקודת מפנה בקריירה של מיקי, ועימה הקריירה של וולט דיסני. וולט איבד את איוורקס, האיש ששימש כקולגה הקרובה והאמינה ביותר שלו מאז 1919. מיקי איבד את האיש שאחראי לעיצוב המקורי שלו, ושל הבמאי והאנימטור שלו במספר סרטים קצרים עד לנקודה זו. בתחילה פורסמה דמותו של מיקי מאוס עם הקרדיט "קומיקס של וולט דיסני, איור על ידי אב איוורקס". מאוחר יותר חברת דיסני בהוצאות הבאות של אותם סרטים נותנת קרדיט לוולט דיסני בלבד.
דיסני והצוות שנותר המשיכו בייצור של סדרת מיקי מאוס, ובסופו של דבר הוא הצליח למצוא מספר אנימטורים שיחליפו את אייוורקס. במהלך השפל הגדול ודעיכתו של פליקס החתול מהאקרנים, פופולריותו של מיקי גדלה, וב-1932 ל"מועדון מיקי מאוס" היו מיליון מנויים. בטקס פרסי אוסקר החמישי ב-1932, מיקי קיבל את המועמדות לפרס הראשון על "היתומים של מיקי" (1931). וולט דיסני קיבל אוסקר על יצירתו של מיקי מאוס. אף על פי שנפגש מהסרט הקצר "שלושה חזירים קטנים" (1933) מיקי עדיין נחל פופולריות רבה, עד 1935, כשסקרים הראו שפופאי היה פופולרי יותר ממיקי. עד שנת 1934, סחורה של המותג מיקי מאוס הכניסה 600 אלף דולר בשנה. ב-1935, דיסני החל לשלוח במועדוני מיקי מאוס בעקבות בעיות ניהוליות.
בסביבות הזמן הזה, אמני סיפור בדיסני התקשו בכתיבת חומרים עבור מיקי מאוס. ככל שהוא התפתח כמודל לחיקוי עבור ילדים, הם היו מוגבלים יותר בסוגי הבדיחות שהם יכולים לכתוב. הדבר הוביל את מיקי להפוך לדמות משנית יותר בחלק מסרטיו הבאים, מה שמאפשר דגש גדול יותר על דמויות אחרות. ב"ההתרמה לבית היתומים" מיקי הופיע לראשונה לצד דונלד דאק שנוצר מוקדם יותר באותה שנה בסדרה "סימפוניות טיפשיות". הברווז הנסער יספק לדיסני כמעט אינסוף רעיונות לסיפורים ויהפוך דמות קבועה באנימציות מיקי מאוס.
סרטים בצבע (1935–1953)
מיקי הופיע לראשונה כדמות מצוירת צבעונית ב"מצעד מועמדי הפרסים" ב-1932, אבל הסרט נוצר בשביל טקס פרסי אוסקר ה-5 ולא יצא לאור. ההופעה הרשמית הראשונה של מיקי בסרט עם צבע הייתה ב-1935 עם "קונצרט הלהקה". שיטת הטכניקולור שימשה ליצירת הסרט. כאן מיקי מנצח על האופרה "וילהלם טל", אבל טורנדו סוחף את הלהקה. אומרים שהמנצח ארטורו טוסקניני כל כך אהב את הסרט הקצר הזה, כך שבפעם הראשונה שראה את הסרט ביקש מהמקרין הקרנה נוספת. ב-1994, "קונצרט הלהקה" דורג כאנימציה השלישית בטיבה בכל הזמנים בסקר של מומחי הנפשה. על ידי הצביעה של מיקי ומעט עיצוב מחדש שלו, וולט החזיר את מיקי לפסגה שוב, ומיקי הגיע לשיא פופולריות שמעולם לא קרה לפני כן. גם ב-1935 וולט קיבל פרס מיוחד מליגת האומות על יצירת מיקי.
אבל ב-1938, דונלד דאק בר ההשפעה גבר על מיקי הפסיבי, מה שגרם לעיצוב מחדש של העכבר בין 1938 ל-1940, ששם את מיקי בשיא הפופולריות שלו. במחצית השנייה של שנות ה-30 מופיעה הדמות גופי כסדרה רגילה. ביחד, מיקי, דונלד דאק וגופי ייצאו יחד למסעות. חלק מהסרטים של הטריו הם חלק מהסרטים המוערכים ביותר של מיקי, הם כוללים את "גשר האש של מיקי" (Mickey's Fire Brigade, 1935), "ציידי האיילים" (Moose Hunters, 1937), "מנקי השעונים" (Clock Cleaners, 1937), "רוחות רפאים בודדות" (Lonesome Ghosts, 1937), "בוני הסירה" (Boat Builders, 1938) ו"הטריילר של מיקי" (1938). במשך אותה תקופה, מיקי ככב גם ב"חייט קטן ואמיץ" (1938), עיבוד של אגדה גרמנית הנושאת את אותו שם, סרט שהיה מועמד לאוסקר.
מיקי עוצב מחדש עם הנפשה של פרד מור, הנפשה שהופיעה לראשונה ב"המצביע" (The Pointer, 1939). במקום שיהיו לו עיניים מוצקות שחורות, ניתנו לו עיניים לבנות עם אישונים, צבע עור פנים של אדם לבן, וגוף בצורת אגס. בשנות ה-40, הוא שוב השתנה ב"הסופה הקטנה", שם השתמשו במכנסיים, אחד מסימני ההיכר שלו. בשינוי נוסף הוא איבד את זנבו, וקיבל אוזניים אמיתיות יותר שהשתנו עם שינויי הפרספקטיבה, ומבנה גוף שונה. אבל השינוי הזה החזיק רק לתקופה קצרה, לאחר מכן חזרו למראה שהיה ב"המצביע", מלבד השינוי של המכנסיים. בהנפשות האחרונות שלו בשנות ה-50, ניתנו למיקי גבות, שהוסרו ביצירות מאוחרות יותר.
בשנת 1940 מיקי הופיע בסרט הוארך מלא הראשון שלו, "פנטסיה". תפקידו כשוליית הקוסם שהפכה לסימפוניה באותו השם על ידי פול דיקא, הוא כנראה הקטע המוכר ביותר בסרט ואחד מתפקידיו האיקוניים של מיקי. בקטע אין דיאלוג בכלל, אלא רק מוזיקה. השוליה, מיקי, לא התכוון לעשות את מטלותיו. הוא חבש את כובע שוליית הקוסם כשהקוסם הלך לישון, ומטיל כישוף על מטאטא, שגורם למטאטא להתעורר לחיים ולבצע את המטלה המתישה ביותר – מילוי באר עמוקה באמצעות שני דליי מים. כשהבאר לפתע מוצפת, מיקי מוצא את עצמו חסר שליטה על המטאטא, מה שמוביל לשיטפון כמעט. כשהקטע מסתיים, רואים צללית של מיקי לוחץ יד עם לאופולד סטוקובסקי, שניצח על כל המוזיקה הנשמעת בסרט. מיקי מוצג לעיתים קרובות בגלימה האדומה וכובע הקוסם הכחול בתסחור. הדבר הגיע לשיאו בפנטזמיק!, אטרקציה בפארקים של דיסני.
החל מ-1940 הפופולריות של מיקי ירדה, עד להופעתו המחודשת ב-1955 כאישיות טלוויזיונית יומית לילדים. למרות זאת, הדמות המשיכה להופיע באופן קבוע בסרטים מצוירים עד 1943 (זכה באוסקר היחיד שלו עם חברו פלוטו בקטגוריית הסרטים הקצרים, בסרט "תן כף") ושוב מ-1946 ועד 1952.
החלק האחרון של סדרת סרטי מיקי מאוס הגיע בשנת 1953 עם "הדברים הפשוטים" בו מיקי ופלוטו הולכים לדוג.
סרטים וסדרות
ב-18 בנובמבר 1928 הציג וולט דיסני את סרט ההנפשה הראשון בו הקול והתמונה מתואמים – "ספינת הקיטור וילי".
בשנת 1947 יצא סרט ההנפשה הראשון באורך מלא של מיקי מאוס שנקרא מיקי מאוס ואפונת הקסם, בסרט הופיעו גם חבריו דונלד דאק וגופי.
בשנת 1983 יצא הסרט השני של מיקי שנודע בשם "חג שמח מיקי מאוס", שמבוסס על מזמור חג המולד של צ'ארלס דיקנס. בסרט זה מיקי גילם את בוב קרצ'יט ואילו את סקרוג' גילם הברווז הזקן והקמצן סקרוג' מקדאק.
בשנת 1990 יצא הסרט השלישי של מיקי בשם "בן המלך והעני" שהתבסס על רומן בעלת אותו שם. בסרט זה מגלם מיקי את שני התפקידים הראשיים.
בשנת 2001 החל להופיע בסדרה "בית העכבר" בתפקיד המארח של המועדון הקרוי בשם זה.
בשנת 2004 יצא סרט נוסף שבו מיקי מאוס כיכב ביחד עם דונלד דאק וגופי. הסרט נקרא "מיקי, דונלד, גופי: שלושת המוסקטרים" והוא מבוסס על הרומן שלושת המוסקטרים. בסרט זה מיקי מאוס וחבריו הם מוסקטרים שמצילים את הנסיכה שאויבו של מיקי מאוס, פיט השחור, נעל במגדל גבוה; בסופו של הסרט מציל מיקי את חברתו האגדית מיני מאוס, דונלד דאק מציל את דייזי דאק וגופי הרווק רק נלחם בפיט עד שהוא מנצח אותו וזוכה באהבתה של קלרבל הפרה.
בשנת 2006 שודרה סדרת טלוויזיה לילדים בשם "מועדון החברים של מיקי מאוס" שבה כיכבו מיקי מאוס וחבריו. בישראל שודרה הסדרה בערוץ הופ! (עד 2015) ובערוץ דיסני ג'וניור ישראל (2011 ואילך). לאחר סיום הסדרה הופקה סדרת המשך בשם ״מיקי מאוס ומכוניות המירוץ״ לאחר מכן הופקה הסדרה "מיקי מאוס: הרפתקאות מבולבלות", שלאחר סיומה הופקה סדרה נוספת בשם "מיקי מאוס: כייף של בית".
בשנת 2013 החלה סדרה חדשה בערוץ דיסני המשמרת את הפורמט הראשוני של ההנפשה וההומור של מיקי מאוס.
משחקי וידאו
בשנת 2002 יצא המשחק Kingdom Hearts שבו מיקי מככב כאחת הדמויות, וב-2004 יצא המשחק Kingdom Hearts 2 שם הוא משחק לוחם.
בשנת 2010 יצא ל-Wii משחק בשם אפיק מיקי בו נכנס מיקי לווסטלנד ופוגש שם את קודמו אוסוולד הארנב, אשר משתף איתו פעולה.
בשנת 2023 יצא המשחק "אי האשליות" לנינטנדו סוויץ' בו מיקי מאוס, מיני מאוס, דונלד דאק וגופי יוצאים להרפתקה כדי למצוא שלושה ספרים קסומים ולהציל את האי המסתורי מונוט.
מדבביו של מיקי מאוס
מיקי מאוס מדובב בפלסט. משנת 1928 מדבבו של מיקי מאוס היה וולט דיסני. בשנת 1946, דיסני, שהיה עסוק מדי, ויתר על רוב הדיבוב ותפקיד זה הועבר לג'יימס מקדונלד. דיסני עצמו דיבב פרקים אחדים בסדרות טלוויזיה של מיקי. לאחר פרישת מקדונלד במחצית שנות ה-70, עבר קולו של מיקי מאוס לוויין אולוויין אשר דיבב דמות זו החל מסוף שנות השבעים עד למותו בשנת 2009, מאז מדבב בראט אייוון את דמותו של מיקי.
בעברית מדבב את הדמות שחקן התיאטרון אוהד שחר, מ-1989 עד היום.
יום מיקי מאוס
יום מיקי מאוס הבין-לאומי הוא מועד בין-לאומי המצוין מדי שנה ב-18 בנובמבר, ציון יום ההולדת של מיקי מאוס. היום בו הוצג לראשונה סרט ההנפשה הראשון בו הקול והתמונה מתואמים – מיקי מאוס.
יום מיקי מאוס העולמי מצוין ברחבי העולם במסיבות ובחגיגות. יש החובשים על ראשם אוזניים הדומות לאוזניו של מיקי מאוס, או מאחלים לו יום הולדת שמח עם תוספת האשטאג: #MickeyMouseBirthday.
מיקי מאוס כיכב בסרטי אנימציה רבים, אשר הוצגו בבתי קולנוע והיו מקור לבידור והנאה לילדים ולמבוגרים. סרט האנימציה הפופולרי הראשון שבו כיכב מיקי מאוס נקרא "ספינת הקיטור וילי". הסרטון, בשחור-לבן, שהוקרן לראשונה בבתי הקולנוע ב-18 בנובמבר 1928, הציג את מיקי בתור משיט ספינת קיטור, את מיני אהובתו ואת פיט השחור.
ב-18 בנובמבר 1978, לכבוד יום הולדתו ה-50, הפך מיקי מאוס לדמות המצוירת הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
ראו גם
באגס באני
דונלד דק
פלוטו
מיני מאוס
יקום מיקי מאוס
קישורים חיצוניים
"הוליד עכבר" – סיפורו של מיקי מאוס בפודקאסט "מינהר הזמן", "כאן", תאגיד השידור הישראלי
ללמוד איך לצייר את מיקי מאוס
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים בדיוניים
קטגוריה:דמויות ממיקי מאוס
קטגוריה:דמויות בדיוניות שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד
קטגוריה:עכברים בדיוניים
| 2024-10-02T16:54:27
|
המעפיל
|
הַמַּעְפִּיל הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר. היישוב הוא חלק מהמועצה האזורית עמק חפר.
הקמת הקבוצה
קבוצת "המעפיל" נוסדה בשנת 1938 בחדרה. גרעין מייסדיו היו יוצאי השומר הצעיר בגליציה, פולין, גרמניה ואוסטריה, שקיבלו את הכשרתם במרחביה, בבית זרע ובמעברות. רוב חברי הקבוצה היו מעפילים ומכאן בחרו את שם הקבוצה. בחדרה עסקה הקבוצה בעבודות מזדמנות בפרדס ובבנייה, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטמצם ייצוא פרי ההדר, וכך איבדו את עבודתם. חברי הקבוצה החליטו לנדוד בקבוצות כדי למצוא פרנסה, אך ב-1941 פקדה אותם מגפת טיפוס וקדחת. המגפה הביאה את הקבוצה לנטוש את חדרה, ולעבור למפרץ חיפה, לצד בית חרושת נעמן, שם התפרנסו מעבודות סבלות בנמל חיפה. לאחר המעבר, התאחדה הקבוצה יחד עם קבוצת "נחשונים" שישבה בקריית חיים, תחת השם "המעפיל".
אדמות היישוב
האדמות אשר עליהן הוקם הקיבוץ נרכשו בשנת 1932 על ידי יהושע חנקין מידי הכפר הערבי קאקון, שהיה מגדולי היישובים הערביים בשרון בזמנו. האדמות נמכרו כחלקות בודדות לבעלי מלאכה, לסוחרים ולאנשים שונים שרצו להשקיע את כספם בפרדסים. קוני האדמות התאגדו לשם הקמת משק הדרים מרוכז במקום, ובמסגרת ההכנות חפרו באר והקימו את שכונת "מרץ ב'" שהתעתדה ליישוב עם תחילת תנובתם של מטעי ההדרים שבמקום. אולם פרוץ מאורעות תרצ"ו הפך את התוכניות, מעט התושבים שהיו בשכונה נטשוה ופורעים מהכפר הסמוך קאקון השמידו את הצריפים המעטים והבאר שבמקום. בשנת 1942 רכשה הקק"ל את האדמות מידי הבעלים שלא חפצו בהן עוד, והוחלט למסור אותן לקבוצת "המעפיל".
העלייה לקרקע והשנים הראשונות
ב-2 בנובמבר 1945, יום השנה להצהרת בלפור, עלתה הפלוגה הראשונה לאדמות אלו במסגרת מבצע העלייה של שתים עשרה נקודות ההתיישבות. עם היתד הראשונה הצטרפה קבוצת גרעין מאנגליה וקבוצות השלמה מחברות נוער שהתחנכו במקום. בשנים הראשונות להקמתו המשק סבל קשות מקרבתו לכפר הערבי קאקון, וספג יריות, צליפות והטרדות בלתי פוסקות. במלחמת העצמאות החמיר המצב והקיבוץ סבל ללא הרף מהתנכלויות, יריות וצליפות שמנעו מהחקלאים לקצור את אדמתם עד כדי כך שנצרכו לקצור לאור הירח. מתוקף היותו היישוב המזרחי ביותר בעמק חפר, הקיבוץ שימש כבסיס לכוחות צה"ל בתקיפתם את הכפרים הערביים שנותרו בשרון. חומרת האירועים הביאה לפינוי ילדי הקיבוץ לחדרה עד שוך הקרבות, ומרבית העיסוק היה סביב הלחימה. חברי המעפיל שעבדו בשדות שימשו כסיירים לחטיבת אלכסנדרוני שהובאה כתגבורת על מנת להסיג את הכוחות הערביים שישבו על גדרות היישוב. גם לאחר כיבוש קאקון, המשיך הקיבוץ לסבול מהתקפות הנגד שביצעו העיראקיים. רק עם סיום המלחמה התפנה הקיבוץ לבניין המשק החקלאי בו.
כלכלה
ענפי הכלכלה העיקריים בקיבוץ הם:
ענפי החקלאות השונים - רפת, פרדס, אבוקדו, גידולי שדה, מדגה.
מפעלי תעשייה -
מפעל "תגה" - שותפות מוגבלת בבעלות הקיבוץ, העוסקת בייצור ובשיווק גרביים והלבשה תחתונה בישראל תחת המותג "תגה", וכן עבור חברות ומותגים אחרים. בשנת 2001 במסגרת מיזוג עם חברת דלתא, נמכרה פעילות ייצור ושיווק הגרביים.
מפעל MCP - מפעל לפיתוח מוצרי פלסטיק מתקדמים, בשותפות עם קיבוץ גזית.
תרבות וספורט
בתחום הספורט מחזיק הקיבוץ קבוצת כדורעף - הפועל המעפיל, שזכתה באליפות ישראל 14 פעמים, ובגביע המדינה 12 פעמים.
חברת הקיבוץ אורה גולדשטיין-אנלין הייתה אלופה פאראלימפית ושיאנית עולם בספורט הנכים, שזכתה ב-13 מדליות, מהן 4 זהב, ב: 1968, 1972 ו-1976.
בחגיגות 60 השנה להיווסדו, הפיק הקיבוץ את "אלבום חג השישים", הכולל תיעוד צילומי של תולדות היישוב.
אישים בולטים שפעלו בקיבוץ
ד"ר שלמה שאלתיאל - מורה ומחנך, היסטוריון וחוקר תולדות התנועה הקיבוצית, תנועות הנוער ויהדות בולגריה, ביד יערי גבעת חביבה.
חיה ארבל - מלחינה ישראלית זוכת פרס אקו"ם.
"שלישיית המעפיל" - אחד ההרכבים היציבים והאהובים ביותר שצמחו בהתיישבות העובדת.
רבקה בסמן בן-חיים - משוררת יידיש ומורה.
רונית אופיר - זמרת ישראלית
מולה בן-חיים - צייר יהודי
יובל דניאלי - אמן ואוצר ישראלי
זאב לוי - פרופסור לפילוסופיה ולמחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה.
אורה גולדשטיין-אנלין - אלופה פאראלימפית ושיאנית עולם בספורט הנכים.
נחום חופרי - ראש עיריית רעננה.
יוסי לוי בלז - פרופסור לפסיכולוגיה קלינית ומומחה בתחום מניעת אובדנות
עלית קרפ כותבת, עורכת, מתרגמת, בעלת טור דעה בעיתון מקור ראשון
חיה גילאור - סופרת ילדים
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
אלי אלון, בית התינוקות שוחזר והפך לארכיון, באתר TheMarker, 21 בדצמבר 2013 (מאורכב בוייבאק מאשין)
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1945
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:מועצה אזורית עמק חפר
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:יישובי חומה ומגדל
| 2024-01-29T09:16:44
|
העוגן
|
העוגן (הָעֹגֶן) הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השייך למועצה אזורית עמק חפר.
היסטוריה
גרעין קיבוץ העוגן נוסד בשנת 1939 על ידי עולים יוצאי צ'כוסלובקיה ומהונגריה. הגרעין שהה כ-8 שנים במחנה ליד גן חיים, על הדרך בין כפר סבא לרמת הכובש. בשנת 1944 מנה הקיבוץ 137 נפש, בהם 17 תינוקות. באוגוסט 1945 הצטרפו לקיבוץ 10 מגולי מאוריציוס.
הקיבוץ עלה על הקרקע ב-28 באוגוסט 1947. מקור השם סמלי: "הטלנו עוגן במולדת".
לקיבוץ הייתה חשיבות בתקופת מלחמת העצמאות שפרצה כמה חדשים לאחר מכן, בהיותו נקודת משמר על כביש השרון, שהיה אחד מעורקי החיים החשובים של היישוב היהודי דאז.
מפעלים
בשנותיו הראשונות הקיבוץ הקים מפעל לחידוש צמיגים ועבודות גומי. לאחר קום המדינה הורחב הייצור לצינורות וצמיגי אופניים והוקמה מעבדה למחקר ופיתוח.
הקיבוץ היה הבעלים של מפעל "העוגנפלסט" המייצר יריעות PVC, המשמשות בין היתר לאיטום בריכות מים וגגות, לריצוף, לציפוי דלתות פלדה ופרופילי אלומיניום לחלונות, ועוד. בדצמבר 2021 נמכר המפעל לחברת קאפ הגרמנית 150 מיליון ש"ח, מהם קיבל הקיבוץ 63 מיליון ש"ח על חלקו בבעלות.
ב-1984 הוקם בקיבוץ אולפן הקלטות.
קישורים חיצוניים
העמותה לשימור התרבות של קיבוץ העוגן הקימה במלאת לו שישים שנה אתר לתולדות המקום
ילדי קיבוץ העוגן בכרם, שנה?
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1947
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:מועצה אזורית עמק חפר
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
| 2024-09-24T07:40:43
|
הראל (קיבוץ)
|
הַרְאֵל הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי שהקימו יוצאי חטיבת הפלמ"ח הראל שנלחמה על פריצת הדרך לירושלים ולשיחרור פרוזדור ירושלים במלחמת העצמאות. הקיבוץ נוסד ב-27 באוקטובר 1948 על אדמות הכפר הערבי בית ג'יז, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור. האדמות הוכרזו נכסי נפקדים ועליהן הוקם הקיבוץ. שטחו של הקיבוץ - כ-12,000 דונם.
הקיבוץ נמצא על כביש 44, מזרחית לגיזו, צפונית לכפר אוריה ומערבית למושב תעוז.
מקור השם
על שם חטיבת הפלמ"ח הראל שרבים ממקימי הקיבוץ שרתו בה.
היסטוריה
רוב המייסדים היו ישראלים, משוחררי פלמ"ח, ומיעוטם עולים מפולין ומהונגריה.
בראשית ימיו היה הקיבוץ שרוי בתהפוכות פוליטיות על רקע הקרע האידאולוגי בין תומכי האגף השמאלי במפ"ם בראשותו של משה סנה לבין שאר התנועה. בתחילת 1953 סולקו ממפ"ם ומהקיבוץ הארצי ראשי האגף השמאלי, גירוש שגרר בעקבותיו משבר בקיבוץ הארצי והוביל להרחקתם מהקיבוצים של כ-250 חברים שתמכו בעמדותיו של סנה, בהם מספר חברי הראל. המשבר הביא לבסוף להתפרקותו הזמנית של הקיבוץ ב-1955. גרעיני נח"ל רבים של השומר הצעיר הוצבו בקיבוץ הראל: גרעין מורג, גרעין שורק, גרעין אל הר, גרעין ברקן. גרעין אל הר היה גרעין גדול ובו 60 חברים שבאו מקיני השומר הצעיר: נהריה, קריית חיים, קריית אתא, קריית טבעון, ירושלים ובאר שבע. הגרעין החל את השל"ת המוקדם מיד לאחר מלחמת ששת הימים ביולי 1967. לאחר השחרור מצה"ל נשארו רבים מחברי גרעין אל הר בקיבוץ, שהחל לעלות על דרך המלך, אך בעקבות משבר חברתי שוב פורק הקיבוץ זמנית ב-1978.
בשנת 1978 החל גלגול שלישי של הקיבוץ. הקיבוץ נותר קטן למרות שבמשך השנים עברו בו מאות אנשים, רובם עולים ובני גרעינים ישראלים, לתקופות ארוכות.
בשנת 2004 מונה לקיבוץ ועד ממונה מטעם רשם האגודות השיתופיות,
בשנת 2005 עבר הקיבוץ למתכונת של "קיבוץ מתחדש".
בשנת 2007 החל הקיבוץ בקליטתם של בנות ובני החברים כחברי קיבוץ בעצמאות כלכלית.
בשנת 2008 הוחל בתהליך קליטת משפחות צעירות לחברות בקיבוץ במתכונת החדשה.
ב-23 במאי 2019 גרמה שרפה גדולה לפינוי כל התושבים מהקיבוץ ולנזק לאחדים מבתי הקיבוץ ולרכוש בו.
אישים
בין חברי הקיבוץ בראשיתו היו מספר אישים שהתבלטו אחר כך באמנות והתקשורת הישראלית ובהם יעקב אגמון, אלימלך רם, בני אמדורסקי, עמיקם גורביץ' ודני קרוון.
אתרים
יקב קלו דה גת נמצא בשטח הקיבוץ.
בתחום הקיבוץ נמצא "בית הקשתות" - שריד לכפר הערבי בית ג'יז. בבית זה הוצא להורג מאיר טוביאנסקי שהואשם בשוגג בריגול ב-1948.
מצפה הראל נמצא כקילומטר מזרחית לקיבוץ. בתקופת מלחמת השחרור שכן כאן מוצב של חטיבה 7, שאבטחה את התנועה בדרך בורמה. ליד המצפה מוצב דגם גדול, שממחיש את דרך בורמה ואתריה.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין חדר האוכל, באתר 'חלון אחורי', 17 במרץ 2015
הערות שוליים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:הנצחת הפלמ"ח
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1948
קטגוריה:קיבוצים במחוז ירושלים
קטגוריה:הראל (קיבוץ)
| 2024-10-18T23:16:26
|
זיקים
|
זִיקִים הוא קיבוץ במועצה אזורית חוף אשקלון, דרומית לאשקלון. הקיבוץ נוסד ב-1949, בידי גרעין של חניכי תנועת הנוער השומר הצעיר על אדמות הכפר הנטוש הרביא. סמוך לו נמצאים מאגר שקמה, כרמיה, מחנה זיקים וחוף זיקים. בתקופה שלפני הקמתו היו מעט יישובים יהודיים באזור.
מקור השם
זיקים הם ניצוצות. פרופ' מיכאל הרסגור העניק לקיבוץ את שמו "זיקים", ציטוט מתשובת ה"הדֶקַבְּרִיסְטִים" למכתבו של אלכסנדר פושקין אליהם, האומר (בתרגום לעברית): "מזיקים - תצא להבה".
גרסה אחרת, סוברת ששם זה מסמן את השפעת התרבות הקומוניסטית אף בקרב יהודים בארץ ישראל שעלו ממזרח-אירופה הדיי רחוקה, וכי השם הוא תרגום עבר לעיתונו ברוסית של לנין - "זיקים".
בתנ"ך, המילה ׳זיקים׳ מופיעה בספר תהילים ובספר משלי .
אוכלוסייה
לאורך השנים היו גלי הצטרפות מרובים מארצות שונות, ביניהן: רומניה, אנגליה, ישראל, ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי.
בשנת 2008 הוחל בבניית "שכונת הרחבה קהילתית" בסמוך לבתי החברים בקיבוץ.
מערכת חינוך
מערכת החינוך בקיבוץ מפעילה בית תינוקות, פעוטון, גנון צעיר וגן חובה. החל מכיתה א' עד יב' לומדים הילדים בבתי ספר אזוריים ביד מרדכי. מערכת החינוך בזיקים פעילה כל ימות השנה הן עבור הילדים המתגוררים בזיקים והן עבור ילדי הסביבה.
היסטוריה
250px|ממוזער|שמאל|הקיבוץ בשנת 1956
קיבוץ זיקים נוסד ב-1 בינואר 1944 בהחלטת הסמינריון הראשון של תנועת השומר הצעיר ברומניה לאחר שחרורה מידי הנאצים על ידי הצבא האדום. שנה וחצי לאחר ייסוד הקיבוץ בבוקרשט, ב-1 ביולי 1945 יצאה לדרכה לארץ הפלוגה הראשונה וב-1 באוגוסט אותה שנה, יצאה הפלוגה השנייה. שתי הקבוצות הללו היטלטלו בדרכי אירופה בגנבת גבולות ולאחר חצי שנת נדודים בדרכים, הגיעו שמונה מהם, על סיפון ספינת המעפילים "חנה סנש", לחוף נהריה, ב-25 בדצמבר 1945. השמונה נשלחו לקיבוץ שמיר להכשרה. ב-14 במאי 1946 הגיעו ארצה 30 חברי זיקים על סיפונה של ספינת המעפילים, מקס נורדאו. אלה הצטרפו לקבוצה הראשונה בשמיר ובכך, למעשה, נוסד הגרעין הראשון של קיבוץ זיקים בארץ ישראל. ב-29 ביולי 1946 הגיעו 30 חברים נוספים על סיפונה של אוניית המעפילים "הגנה". היו אלה המעפילים האחרונים שלא גורשו לקפריסין והם נשלחו לקיבוץ עמיר והצטרפו למעפילים הקודמים להם אשר ישבו בשמיר השכן. בראשית 1947 המצב הוא כדלהלן: שני גרעינים נמצאים בקיבוצים "שמיר" ו"עמיר", גרעין אחד במחנה עתלית וגרעין נוסף בגירוש קפריסין. בנוסף, בתקופה זו עדיין שהו ברומניה כ-70 חברים, בעבודת התנועה ובהנהגתה. במאי 1947 יצאו ראשוני החברים, כמקובל באותם ימים, להתיישבות במושבה – ברחובות. במקביל נשלחה קבוצה לעזרת קיבוץ רוחמה. לאט החלו להתרכז מרבית חברי הקיבוץ ברחובות כולל חברי הגרעין שגורשו למחנות המעצר בקפריסין והועלו משם.
ב-20 ביוני 1948, הם עלו להתיישב בחוות שפון יחד עם אנשי קיבוץ נצר סרני. אולם עלייה זאת לא נסתייעה ובהמשך 1948 הקיבוץ היה ברחובות.
ב-15 בפברואר 1949, ט"ו בשבט התש"ט, עלה קיבוץ זיקים על הקרקע על אדמותיה של משפחת עלמי (בכפר הרביא שנחרב 3 חודשים קודם בנובמבר 1948, בנקודה בה הצטלב גבולה הדרומי של מדינת ישראל עם חוף הים התיכון.
ממוזער|שביל אופייני בקיבוץ לפנות ערב
עוד בתקופת הישיבה ברחובות וכן לאחר העלייה על הקרקע ובמקביל בקבוצת ההכשרה במשמר העמק, סבל הקיבוץ מפילוג רעיוני מצד קבוצת מיעוט קומוניסטית. לאחר מאבק פנימי, גורשו מהקיבוץ ומקבוצת משמר העמק כ-29 חברי מק"י, וחברים רבים נוספים העדיפו לעזוב את הקיבוץ. למעשה החל בקיבוץ תהליך של התפוררות חברתית. על מנת "להציל את המצב" החליט "הקיבוץ-הארצי" לשלוח לקיבוץ גרעין של יוצאי תנועת "השומר הצעיר" באנגליה. גרעין זה החל להתרכז בזיקים לאחר תקופת הכשרה בקיבוץ "עין החורש" במחצית השנייה של שנות החמישים. במקביל הוחלט ב"קיבוץ הארצי" להפנות לזיקים גם גרעין ישראלי גדול – גרעין "שומריה", אשר כדרך אותם ימים, היה מחולק לשני גרעינים, א' ו- ב'. ראשוני גרעין "שומריה" החלו להגיע לזיקים בשנת 1954. במקביל נמשכה עזיבת רבים מהמייסדים ועד מהרה היה צורך להוסיף השלמות לקיבוץ. במחצית הראשונה של שנות השישים הגיע גרעין "עינת", אף הוא גרעין ישראלי ופחות או יותר באותה תקופה החלה קליטת יוצאי תנועת "השומר הצעיר" ותנועות קרובות לה מארצות דרום-אמריקה. ראשונים היו הברזילאים ובעקבותיהם חברים מארגנטינה ואורוגוואי.
ביטחון
200px|ממוזער|שמאל|ילדי קיבוץ זיקים שפונו מהקיבוץ, במסיק זיתים עם יצחק הרצוג נשיא מדינת ישראל, 2 בנובמבר 2023
מיקומו של הקיבוץ על גבול רצועת עזה, יוצר בעיות ביטחון במשך שנים רבות. בעיות כגון חדירות תושבי האזור הקודמים לצורך גנבות יבול, משאבות וציוד חקלאי בתקופות הפדאיון של שנות ה-50, ואילו בשנים 2007–2008 תקיפות באמצעות רקטות קסאם ופצמ"רים. במסגרת מאבקי ביטחון אלה, נפל בימיו הראשונים של הקיבוץ, המא"ז אריה גולדשטיין, כאשר עלה על מוקש שהוא עצמו טמן.
בראשית שנות ה-2000 התמודד הקיבוץ עם בעיות הביטחון על ידי גידור משוכלל, שמירה ומיגון בתי הילדים ובתי החברים והתושבים. בשנת 2018 הוקם גם המכשול הימי בגבול רצועת עזה.
במהלך מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 תקפו את הקיבוץ שישה מחבלים שהגיעו ברכב סוואנה. כיתת כוננות שנערכה מראש ניהלה איתם קרב שנמשך כשעה והצליחה להרוג ארבעה מהם, לאחר שאחד מחברי כיתת הכוננות הצליח לאגף את המחבלים, והשאר ברחו. שני חברי קיבוץ נפצעו. בהמשך פונו חברי הקיבוץ לקיבוץ מעלה החמישה.
כלכלה
כלכלת זיקים מבוססת על שני תחומים עיקריים: תעשייה – מפעל "פולירון" המייצר מזרנים אורתופדיים ומוצרי שינה; מפעל "פולירית" המייצר מוצרים מפוליאוריטן בטכנולוגיית הזרקה, וחקלאות – רפת גדולה ומודרנית; מטע אבוקדו ומטע סברס; גידולי שדה בשותפות עם מושבי הנגב. בנוסף, לזיקים מרכז לרפואה משלימה הנקרא "היפר טבע", המצוי באשקלון; מוסך לטיפול בכל סוגי הרכב ועוד מספר ענפים קטנים.
כלכלת זיקים עברה תהפוכות רבות. לאחר מספר שנים לא פשוטות בראשית שנות ה-2000, בהן התמודד הקיבוץ עם עומס חוב אדיר שהכביד מאוד על הניהול השוטף של המשק והקהילה, הצליחו בעזרת התגייסות של כלל האוכלוסייה ובשילוב עם עסקאות שהניבו תמורות כספיות משמעותיות להגעה להסדרים כספיים המאפשרים את מחיקת מרבית החובות.
אטרקציות
שמורת טבע חוף זיקים.
שמורת כורכר גברעם
שביל הנגב המערבי מתחיל בחוף הים הסמוך לקיבוץ.
שמורת כרמיה
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי - קיבוץ זיקים, ארכיון קהילתי דיגיטלי
אתר חוף זיקים
קיבוץ זיקים, באתר תנועת העבודה הישראלית
מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על מבנים מיוחדים בקיבוץ זיקים, באתר "חלון אחורי". 12 בספטמבר 2013
הערות שוליים
*
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1949
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:עוטף עזה
קטגוריה:מישור החוף הדרומי
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:יישובים בדרום ישראל שפונו במלחמת חרבות ברזל
| 2024-10-16T18:20:08
|
חורשים
|
חוֹרְשִׁים הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, במועצה אזורית דרום השרון. הקיבוץ שוכן במרכז השרון כ־5 ק"מ צפונית לראש העין ודרומית־מזרחית לכפר סבא, בין ג'לג'וליה לכפר קאסם. מקור השם בכפר בשם "חירבת חרש", שיבוש השם "חירבת קורייש".
היסטוריה
הקיבוץ עלה על הקרקע בינואר 1955 כקיבוץ ה-69 של הקיבוץ הארצי. מקימיו היו גרעין של חברי השומר הצעיר ילידי ישראל, רובם מאזור חיפה. בשנת 1957 נכנסו שש המשפחות הראשונות לבתי הקבע הראשונים. על פי ההזמנה לטקס העלייה על הקרקע בדצמבר 1954 (בגלל גשם שוטף נדחה והתקיים ב-13.1.55), בתחילה נקרא הקיבוץ החורשים. בהזמנה לחגיגות במלאת שנה כבר קוצר שמו לחורשים (בשני השמות במשמעות חרישה). טעות קריינית בהודעות תנועה ברדיו יצרה בטעות את השיבוש חורָשים (במשמעות חורשה). שטח הקיבוץ בעת הקמתו היה כ-1,400 דונם.
שטח הקיבוץ הוא כ-3,000 דונם. ממזרח לקיבוץ שוכן יער חורשים.
בקיבוץ פועלים מספר מפעלי תעשייה לרבות "תרמוקיר" לקידום בנייה ירוקה ושיטות מתקדמות בבנייה. המפעל הוקם בשנת 1980 והחל משנת 2002 בראשו עומד אלי כהן.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
סיפור מקומי קיבוץ חורשים - סיפור התפתחות הקיבוץ בארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ הארצי
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:יישובי המועצה האזורית דרום השרון
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1955
קטגוריה:יישובי חורשים
| 2024-10-01T00:50:02
|
אויר
|
הפניה אטמוספירת כדור הארץ
| 2009-11-26T06:16:35
|
מפה
|
שמאל|ממוזער|250px|מפה של העולם שהכין יוהאנס קפלר
שמאל|ממוזער|250px|מפה פיזית ומדינית של העולם
מפה היא תיאור סימבולי של מרחב, מיקום מרכיבים שונים בתוך המרחב, וקשרים ביניהם. בתחילה מפות היו עצמים דו-ממדים, שהיו לרוב מישוריים, שייעודם העיקרי היה ייצוג של עצמים תלת-ממדיים על פני המרחב האוקלידי. תכלית המפה היה הצגה מופשטת של המרחב, והיא עזרה לניווט והתמצאות. בעבר יצירת מפות הייתה אמנות, אך בעידן המודרני תחום זה הפך למדע המכונה קרטוגרפיה.
כיום משמשת המפה גם לייצוג נתונים מורכבים באופן מופשט, ניתוח ופילוח של נתונים מרחביים, חברתיים, אנושיים ופיזיים. המפה לעולם לא תייצג את כלל הנתונים המרחביים ויצירתה מחייבת החלטה סובייקטיבית בדבר המידע המיוצג מתוך כלל המידע הקיים וירידה בקנה המידה. קיימות מפות קוגניטיביות המייצגות תפיסה של מרחב והיא מאפשרת לזהות על פי יחסי הפרופורציה בתוך המפה איזה מקומות חשובים יותר ואיזה פחות עבור האדם שצייר את המפה וכאשר לוקחים קבוצה חברתית ניתן להסיק מסקנות בנוגע למקומות החשובים והלא חשובים לקבוצה ואת מערכות היחסים הרגשיות והסימבוליות בין המקומות השונים ביחס לקבוצה החברית הנבדקת, וקיימות גם מפות שמייצגות נתונים מרחביים על פני מרחבים שאינם אוקלידיים כמו מפות של יחסי כוח בשכונה, מפות של קשרים בין אישיים או מיפוי של מצבים חברתיים וכו'.
המפה היא כלי עזר ראשון במעלה להתמצאות של האדם בסביבתו, ולמעשה ניתן להציג באמצעותו מתווה לתופעות ותהליכים מכל סוג: החל מהיעדים הקלאסיים של מדידה וניווט, עבור בתופעות פיזיקליות כגאולוגיה ואקלים, ועד לתהליכים דמוגרפיים, אפידמיולוגיים ותרבותיים. כך למשל סקירה רפואית מסוימת של גוף האדם קרויה מיפוי עצמות, וההסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית כונה "מפת הדרכים".
מפות כבישים ורחובות הן כנראה המפות שבשימוש הרחב ביותר היום, והן מהוות תת-סוג של מפות ניווט שכוללות גם מפות אווירונטיות וימיות, מפות של רשת הרכבות, ומפות טיולים. מבחינה כמותית, המספר הגדול ביותר של מפות מיוצר, כנראה, בסקרים מקומיים, שמבוצעים על ידי רשויות עירוניות, רשויות שירותים, בוחני מס, ספקי שירותי חירום, וגופים מקומיים אחרים. מבצעי סיקור לאומיים רבים מבוצעים על ידי הצבא.
היסטוריה והקשרים תרבותיים
שמאל|ממוזער|200px|במפת ארץ ישראל ששורטטה בידי הרב יהוסף שוורץ בשנת 1847 שורטטו גבולות הארץ גם כדי לדעת את האזורים שבהם יש לקיים את המצוות התלויות בארץ
עשיית מפות מתחילה כבר מתקופת האבן, ונראה כי היא הקדימה את השפה הכתובה בכמה אלפי שנים. אחת המפות הקדומות ביותר ששרדו, מצוירת על קיר באתר צ'טלהויוק בדרום מרכז אנטוליה (היום טורקיה), ומתוארכת ל-6200 לפנה"ס.
מפה חרוטה על לוח חומר בגודל 7.6X6.8 ס"מ שנמצאה ליד כירכוכ תוארכה למאות ה-24 לפני הספירה עד ה-25 לפני הספירה מציגה ואדי בין שתי גבעות. גבעות מיוצגות על ידי חצאי עיגול, ערוצי נחל בקווים וערים בעיגולים. על המפה מצוינים גם הכיוונים. כיתובים בכתב יתדות מציינים שמות מקומות ומשייכים שטח שגדלו 120 דונם לאדם בשם אַזַלַה.
מפה של העיר ניפור על לוח חומר בגודל 18X21 ס"מ, מתוארכת למאה ה-15 לפני הספירה, מציגה את החומות, השערים, המקדשים והבניינים המרכזיים לפי קנה מידה מדויק. המפה מצוירת כך שצידה העליון הוא כיוון צפון מערב והצפון חופף את כיוון צפון מזרח. במפות מודרניות גבולה הדרום-מערבי של המפה הוא נהר הפרת.
בעוד שאנו חושבים על מפות כתוצר של ראיית עולם רציונליסטית ומדעית, למפות יש גם איכות מיתית. מפות פרה-מודרניות, ומסורות מיפוי שאינן מערביות, פעמים רבות ממזגות בין הגאוגרפיה לקוסמוגרפיה לא מדעית, כשהיא מראה את היחס בין האדם לבין היקום. מפות מסוג אורביס טרארום מימי הביניים, לדוגמה, מראות את ירושלים במרכז העולם, ובמקרים מסוימים משייכת את "גוף" העולם ל"גופו" של ישו. לעומת זאת, מפות ניווט מהים התיכון מאותה התקופה מדויקות להפליא. גם היום, מפות עשויות להיות כלים רטוריים בעלי עוצמה, ודבר זה הביא לביקורת מפות רבה בעשרים שנה האחרונות, במיוחד בכתיבתם של ג'יי. בי. הארלי, מארק מונמונייר ודניס ווד, ומישל פוקו.
משום שמפות הן ייצוגים אבסטרקטיים של העולם, הן אינן מסמכים נייטרליים, ולכן יש לפרשן בזהירות. כמובן, אבסטרקציה זו היא שעושה אותן למועילות. לואיס קרול ציין את הנקודה הזו בהומור ב"סילבי וברונו" כשדיבר על מפה בדיונית, שקנה המידה שלה הוא "מיל למיל". ואחת מהדמויות מציינת את קשיי השימוש במפה כזו, ואומר כי "אנו משתמשים בארץ עצמה כמפה, ואני מבטיח לך שזה עובד לא רע בכלל". אחד מסיפוריו הקצרים של חורחה לואיס בורחס, Del rigor en la ciencia (ספרדית: "על דיוק המדע"), מתאר אימפריה שבה יוצרה מפה כה מפורטת עד שהיא כיסתה את שטח האימפריה כולה.
אוריינטציה של מפות
בדרך כלל, ברוב המפות הגאוגרפיות, הצפון הוא בצד העליון של המפה כאשר היא ישרה, ולכן הצפון מקושר לצד העליון של הדף.
מפות שבהן הצפון אינו בצד העליון:
מפות של הקוטב.
מפות דימקסיון.
ישנן מפות המיוצרות באוסטרליה שבהן הקוטב הדרומי מוצג בצד העליון. אלה משמשות בעיקר כמפות לתיירים וכמזכרות.
מפות ישנות של אדו (טוקיו העתיקה), מראות את הארמון היפני האימפריאלי ב"צד העליון", אך עם זאת גם באמצע המפה. התוויות על המפה מסודרות כך שאי אפשר לקרוא אותן אלא אם כן הארמון נמצא מעל לראשך.
מפות העולם הימי ביניימיות (מפה מונדי) מסוג אורביס טרארום, כמו ה"מפת הרפורד" מורכזו על ירושלים, כאשר המזרח הוא בצד העליון.
מפות מהעת העתיקה כמו מפת מידבא שבהן המזרח הוא למעלה.
אם אדם נמצא בנקודה ידועה במפה כזו, אזי אפשר למקם את המפה כך שכל נקודה במפה נמצאת באותו הכיוון כמו הנקודה המקבילה במציאות.
קנה מידה ודיוק
שמאל|ממוזער|250px|מפה של הרכבת בין ירושלים לתל אביב-יפו
רוב אך לא כל המפות משורטטות לפי קנה מידה, כך שהקורא יכול להבין את הגודל האמיתי של דברים ואת המרחקים ביניהם. קנה מידה גדול יותר מראה פרטים רבים יותר, ולכן מצריך מפה גדולה יותר עבור אותו השטח. לדוגמה, מפות טיולים בארץ הן בקנה מידה של 1:50,000, כלומר שכל יחידה במפה מקבילה ל-50,000 יחידות במציאות, בעוד שמפות כבישים הן בדרך כלל בקנה מידה של 1:100,000 או יותר. מפות שמשתמשים בהן בקריטריון אחר חוץ מהשטח הממשי על מנת להחליט על הגודל היחסי, קרויות קרטוגרמות.
ישנן מפות ללא קנה מידה כגון מפות טופולוגיות אשר נועדו להצגת כיוונים ומידע מהיר למסתכל (לדוגמה, מפות תחנות רכבת). מפה כזו אינה נחשבת לקרטוגרמה (כיוון שאין כל אמת מידה עקיבה של המרחק).
למעשה, רוב מפות הניווט הרגילות, כגון מפות כבישים וערים, מקריבות כמות מסוימת של דיוק על מנת להיות יעילות ושמישות יותר, לדוגמה בכך שמגזימים ברוחב הכבישים. לכן גם לא תמיד יופיע כל פרט מהשטח, כדי לא לבלבל את הקורא.
לדוגמה, מפת כבישים עשויה שלא להראות פסי רכבת, ואם כן, היא תדגיש אותם פחות מאת הכבישים.
כל מפה מישורית של פני השטח העקומים של כדור הארץ משתמשת בהיטל כלשהו שנפטר מן העקמומיות. "Theorema Egregium" שהוכחה על ידי קרל פרידריך גאוס, קובעת כי בכל היטל קיים עיוות, ולכן בוחרים היטל על פי הגדלים שמעדיפים שיתעוותו במפה: המרחקים, הזוויות או השטחים. למשל היטל מרקטור יעיל לתכלית של ניווט (בעיקר ימי) אך אינו יעיל לתכלית של מדידות גאודטיות, מכיוון שהוא שומר על זוויות ומעוות שטח.
סוגי מפות
שמאל|ממוזער|250px|מפה המתארת את סוגי הכתב השונים בעולם
מפות עולם
מפות של העולם או של אזורים גדולים אחרים הן בדרך כלל "מדיניות" או "פיזיות". השימוש החשוב ביותר של מפה מדינית הוא להראות את הגבולות הטריטוריאליים; המטרה של המפות הפיזיות היא להראות פרטים גאוגרפיים כמו הרים, סוג קרקע או סוג השימוש בקרקע. מפות גאולוגיות מראות לא רק את פני השטח הפיזיות, אלא גם את התכונות של הסלע, העתקים גאולוגיים ומבנים תת-קרקעיים אחרים.
מפה אלקטרונית
מאז הרבע האחרון של המאה ה-20, המכשיר החשוב ביותר של הקרטוגרף הוא המחשב. רוב עבודת הקרטוגרפיה, במיוחד עבודת איסוף הנתונים, מרוכזת כיום ב"מערכת מידע גאוגרפי" (GIS). גם כאשר GIS לא מעורב, רוב הקרטוגרפים משתמשים במגוון של תוכנות מחשב גרפיות על מנת לייצר מפות חדשות.
כיום מפות אלקטרוניות ממוחשבות נגישות באינטרנט, ומאפשרות לקבל מידע רב המקוטלג וממופה באמצעות מפה. יתרונן של מפות אלו שהן דינמיות, ומאפשרות לשנות את קנה המידה, בהקטנה והגדלה של המפה (zoom in ו-zoom out). בפעולת המיקוד של מפות מסוג תמונה מוצגת לעיתים מפה אחרת בעלת פרטים נוספים, ולעיתים מתבצעת רק הגדלה חזותית של הפיקסלים. במפות וקטוריות, פעולת המיקוד אכן מגדילה את אותה המפה, ומוסיפה פרטים לתצוגה אם אלו הוגדרו מראש כמתאימים להצגה בקנה המידה.
שימוש נפוץ במפות אלקטרוניות הוא במערכות ניווט לווייני מבוססות GPS המאפשרות תכנון מסלול וייעוץ בניווט. מערכות אלו מנטרות את מיקומו של המשתמש בעזרת מערך לוויינים.
מפה אילמת
מפה אילמת היא סוג של מפה שמציינים בה רק קווי מתאר ונקודות בולטות באזור, ומטרתה בדרך כלל לבחון את הידע הגאוגרפי של תלמידים, שאמורים להוסיף את הנתונים החסרים.
מפה טופוגרפית
250px|ממוזער|שמאל|מפת תבליט של ארץ ישראל שיצאה בשנת 1949 בהוצאת יוסף שפירא
שמאל|ממוזער|250px|קטע ממפה טופוגרפית
שמאל|ממוזער|250px|מקרא של מפה טופוגרפית. קווי הגובה מסומנים ברווח אנכי של 100 מטר. כל תחום גבהים מצוין בצבע שונה
מפה טופוגרפית היא מפה שיעודה לתת מידע ויזואלי לגבי צורתו החיצונית של השטח, באופן הקרוב ביותר למציאות, כאשר מושם בה דגש על תבליט השטח המיוצג באמצעות קווי גובה. במפה טופוגרפית ביחד עם פרטי התבליט יופיעו פרטים נוספים כמו פרטי התכסית. במפות צבאיות הקרויות מפות שליטה, יופיעו מתחמים וצירים בעלי שמות קוד.
המפה הטופוגרפית חייבת להיות ערוכה בקנה מידה. משורטטים בה פרטים לגבי צורתו החיצונית של שטח מסוים, כמו נתוני תבליט, תכסית, גבהים ונקודות גובה אקראיות, תוך הקפדה על פרופורציה בין העצמים ותיאור גודל יחסי שלהם עד רמת פירוט של בניינים, תעלות מים, מערות, הרים ומעיינות וכדומה.
מפה בתימטרית היא מפה טופוגרפית של אזורים תת-מימיים.
מפה גאולוגית
מפה גאולוגית היא תיאור גרפי של תפוצת תוצרים ומבנים גאולוגיים על פני השטח של כדור הארץ. המפה מציגה מידע שנאסף בשטח ומציינת יחידות סלע – סוגי הסלעים השונים הנחשפים על פני השטח, יחידות זמן גאולוגי – ייצוג לעידנים השונים בלוח הזמנים הגאולוגי, וכן מבנים המופיעים בשטח – דוגמת העתקים ומבני קימוט. הצבעים והסמלים המופיעים במפה – המציינים יחידות סלע, זמן ומבנה – מפורשים באמצעות מקרא המצורף למפה.
הנתונים המופיעים במפות הגאולוגיות הן ביטויים תלת-ממדיים של סקרים גאולוגיים, ובאמצעותם ניתן לחשב את עומקן של שכבות המסלע – שהיערכותן מלמדות על המבנה הגאולוגי של האזור.
מפת כוכבים
מפת כוכבים או מפת שמים היא מפה המתארת את מראה השמים בשעות הלילה תוך ציון מיקום הכוכבים המזלות והגלקסיות כפי שהם מופיעים בשמי הלילה. מפה זו משמשת לצורכי ניווט.
מפה טופולוגית
מפה טופולוגית היא מפה ללא קנה מידה, שלרוב אינה מדויקת מבחינת השטח האמיתי, אך נותנת מידע באופן מהיר יותר למסתכל. מפה כזו אינה נחשבת לקרטוגרמה (כיוון שאין כל אמת מידה עקיבה של המרחק), אלא נותנת אך ורק את הכיוונים הכלליים. דוגמה למפות מסוג זה הן מפות תחנות מסילות ברזל.
מפה נושאית
מפה נושאית או מפה תמטית היא מפה המיועדת להדגים תמה מסוימת הקשורה לאזור גאוגרפי מסוים. כך לדוגמה יכולה המפה להציג מאפיינים סוציאליים, כלכליים, פוליטיים, היסטוריים, תרבותיים, חקלאיים, אקלימיים של אזור גאוגרפי (יבשת, מדינה, מחוז או עיר).
חישוב מרחק על-פי המפה
הנתונים המצוינים במפה מאפשרים מציאת קירוב של המרחק בין שתי נקודות המופיעות במפה. לעריכת החישוב משמשים:
קנה המידה של המפה.
נקודת ציון (נ.צ.) של כל אחת משתי הנקודות.
מדידה זו מספקת קירוב מצוין של המרחק כאשר המפה בקנה מידה גדול (כלומר כאשר המפה מתארת שטח קטן יחסית), אך ככל שהשטח שהמפה מתארת גדול יותר, מדידה כזו מספקת תוצאות פחות מדויקות, משום שמפה מישורית לא יכולה לספק יצוג נאמן שומר מרחק ("איזומטרי") של פני כדור.
על מנת לדעת מה המרחק בין שתי נקודות במפה, אפשר למדוד את המרחק ביניהן על המפה ולפי קנה המידה להפוך אותו למרחק ממשי.
מפות באמנות
אמנים רבים יוצרים יצירות עם מפות, או על קטעי מפות או שהמפות מתוארות בהן.
בשנת 2018 הוצגה במוזיאון ארץ-ישראל בתל אביב, התערוכה 'המפה לקרוא בין הקווים', באצירת בתיה דונר בה הוצגו מעל 100 יצירות אמנות של 54 אמנים ואמניות.
ראו גם
מפות ז'אקוטן
משפט ארבעת הצבעים
אטלס (ספר מפות)
היטל פולר
לקריאה נוספת
נפתלי קדמון ואבשלום שמואלי, מפות ומיפוי, כתר הוצאה לאור, 1982
משה גלעד, מסעות בלי קנה מידה, הוצאת עם עובד, 2010
קישורים חיצוניים
מפה מקוונת של ישראל
מפות עתיקות, חבילת תוכן באתר החינוך של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
*
קטגוריה:קרטוגרפיה
קטגוריה:אינפוגרפיקה
קטגוריה:ניווט
קטגוריה:אמנות
קטגוריה:ציוד סיירות
| 2024-09-30T08:43:25
|
רכבת מהירה
|
רכבת מהירה היא רכבת שנעה במהירות גבוהה, בדרך כלל 200 קמ"ש ומעלה. רוב הרכבות המהירות היום בעולם נעות במהירות שבין 230 ל-350 קמ"ש, אולם בניסויים הצליחו רכבות להגיע עד ל-603 קמ"ש. רכבות מהירות מונעות כמעט תמיד באמצעות חשמל, ובנויות כקרונועים או כרכבות מו-דו עם קטרים בשני קצוות הרכבת.
שמאל|250px|ממוזער|רכבת ICE הגרמנית
שמאל|ממוזער|250px|שלט מהירות מציג את מהירות הרכבת הבינעירונית בייג'ינג-טיינג'ין במהלך הנסיעה
בעולם נתפסות הרכבות המהירות כאלטרנטיבה למטוסים, בניגוד לשאר סוגי הרכבות, שמשמשות כאלטרנטיבה בעיקר למכוניות פרטיות ואוטובוסים. הן מקשרות בין ערים ראשיות שמרוחקות בין 150 ל-1,000 קילומטר. בין היתרונות של רכבות מהירות על מטוסים נמנים תהליך בידוּק (check-in) מהיר, חיבור בין מרכזי הערים ולא שדות התעופה שלהן ונוחות נסיעה משופרת הכוללת מרחב רב, קרון מסעדה, חיבור סלולרי ועוד. בנוסף לכך, הרכבות הללו נועדו להיות זולות באופן משמעותי מטיסות, אם כי הופעתן של חברות-תעופה זולות מהווה תחרות קשה לרכבות המהירות.
כדי לספק שירות במהירות ותדירות טובה הרכבת המהירה נעה על מסילות מיוחדות שמאופיינות בהפרדה מלאה ממסילות אחרות ומכבישים, בשיפועים נמוכים, במסלולים ישרים ובדיוק טכני רב. סלילה של נתיב כזה דורשת בדרך כלל חפירה של מנהרות רבות וגשרים ארוכים. מנהרת הרכבת הארוכה ביותר וגשר הרכבות הגדול ביותר נבנים בימים אלו באירופה עבור מסילות מהירות כאלו. מסיבות אלו, קווי רכבות מהירות יקרים מאוד לבנייה.
הרכבת המהירה הראשונה בעולם, השינקָנְסֶן, נחנכה ביפן בין טוקיו לאוסקה לכבוד האולימפיאדה של שנת 1964. מאז, מדינות רבות, בעיקר באירופה, פרסו רשת רכבות מהירות.
שנגרי-לה של העולם היא הרכבת המהירה הארוכה בעולם; כ-3,668 ק"מ.
מיזמים של רכבות מהירות בעולם
שינקנסן
שינקנסן (יפנית 新幹線) היא רשת רכבות מהירות ביפן, המופעלת על ידי חברת הרכבות של יפן. מאז שנפתחה מסילת טוקאידו שינקנסן, בשנת 1964, התפתחה הרשת והיא מחברת היום את רוב הערים הראשיות על האיים הונשו וקיושו ברכבות שמהירותן מגיעה ל-300 קמ"ש וזאת בסביבה הנתונה תמיד לסכנות של רעשי אדמה וסופות טייפון. בנסיעות מבחן הגיעה השינקנסן למהירות של 443 קמ"ש לרכבת על גלגלים ו-580 קמ"ש לרכבת ריחוף מגנטי.
פירושו המילולי של השם "שינקנסן" ביפנית הוא "קו ראשי חדש" ובמובנו הצר מתייחס למסילה בלבד, בעוד ששמן הרשמי של הרכבות ביפנית הוא "סופר מהירה", יחד עם זאת לעיתים נדירות ההבחנה הזו נעשית אפילו ביפן. בניגוד לקווי הרכבת הישנים ביפן, השינקנסן נוסעת על מסילה ברוחב סטנדרטי (1,435 מ"מ), והיא עוברת במנהרות ובגשרים כדי לחצות מכשולים, במקום להתפתל סביבם.
TGV
TGV, (מבוטא: טֶה-זֶ'ה-וֶה, בצרפתית: train à grande vitesse - רכבת במהירות גבוהה) הוא מיזם הרכבות המהיר הראשון והמפותח ביותר באירופה. במרכזו רשת מסילות, שיוצאת מפריז לכיוון דרום (לליון ומרסיי), מזרח (שטרסבורג), מערב וצפון (בריסל ולונדון). למרות שהעבודות על הרשת החלו כבר בסוף שנות השישים, קטעים ממנה עדיין לא גמורים. בעתיד, הרשת צפויה לעבור את הגבול הצרפתי לעבר ברצלונה, מדריד, פרנקפורט ובזל. רכבות ה-TGV נעות במהירות של 300 קמ"ש באופן סדיר. בניסוי שנערך ב-3 באפריל 2007 שבר ה-TGV את שיא העולם במהירות לרכבות על פסים עם מהירות של 574.8 קמ"ש.
קווים לדוגמה:
פריז-ליון: מרחק של 450 ק"מ בפחות משעתיים. כיום, כ־90% מהתעבורה בקו זה מתבצעת ברכבת.
פריז-מרסיי: מרחק של 780 ק"מ בשלוש שעות בלבד. קו זה מומלץ למטיילים המעוניינים לשלב טיול בפריז ובפרובאנס (לקו עצירה באביניון).
קישורי TGV
אתר האינטרנט של ה-TGV
אתר חובבים פרטי על הרשת
Thalys
שמאל|ממוזער|250px|רכבת Thalys
Thalys (מבוטא טאליס - השם חסר משמעות והומצא על ידי מחשב) הוא אחד ממיזמי הרכבות המהירות הבינלאומיים הראשונים. מדובר בשירות רכבות שמרכזו בבריסל, המקשר אותה לאמסטרדם, פריז וקלן. בחורף נוסעת הטאליס גם לאתרי הסקי בצרפת. בכל מדינה נעות הרכבות האדומות של Thalys על מסילות רכבת מהירה של הרשת המקומית. לצד היורוסטאר, ה-Thalys היא בין הגורמים שהביאו להתמוטטות חברת התעופה הלאומית הבלגית סבנה, משום שתושבי בלגיה יכולים להגיע בזמן מאוד קצר לשדות התעופה הגדולים סכיפהול (ליד אמסטרדם) ושארל דה גול (ליד פריז) ומשם לטוס לכל רחבי העולם.
ל-Thalys גם חשיבות לאיחוד האירופי שמשרדיו ממוקמים בבריסל.
קווים לדוגמה:
פריז-בריסל: הקו העיקרי ברשת שמרכז כמחצית מהנוסעים. את 300 הקילומטר שמפרידים בין הערים חוצות הרכבות בשעה ו-25 דקות. הצלחתו של הקו הביאה לכך שמעל ל-90% מהנוסעים בין פריז ובריסל עושים זאת ברכבת. כיום אין עוד טיסות ישירות בין שתי הערים הללו. את רוב הדרך עושות הרכבות על מסילת TGV Nord שמשמשת גם את היורוסטאר.
פריז-אמסטרדם: את המרחק של כ-500 ק"מ עושות הרכבות בארבע שעות ועשר דקות. קו זה מנקז לתוכו 45% מהתעבורה בין הערים. בקרוב יסתיימו העבודות על המסילה המהירה בין בריסל ואמסטרדם, מה שיקצר את זמן הנסיעה בשיעור ניכר.
קישורי Thalys
ערך באנגלית
אתר האינטרנט
יורוסטאר
שירות ה-יורוסטאר נוצר כדי לנצל בצורה אופטימלית את מנהרת התעלה שנחפרה מתחת לתעלת למאנש ומחברת את בריטניה ליבשת אירופה. הרכבות פועלות מתחנת סנט פנקרס בלונדון לבריסל ופריז. בעבר הרכבות היו פועלות מתחנת ווטרלו בלונדון (שבאופן אירוני נקראת על שם העיירה בבלגיה שבה התחולל הקרב בין אנגליה לצרפת בימי נפוליאון במאה ה-19).
השירות נחשב מצליח מאוד וכ-60% מהתעבורה בין לונדון לפריז מתבצעת באמצעותו. זמני הנסיעה מלונדון לפריז הם שעתיים ו-35 דקות ולבריסל שעתיים ועשרים. 14 רכבות ביום מופעלות לפריז ו-8 לבריסל.
השיפור המשמעותי ביותר לשירות יהיה מיזם ה-CTRL (ראשי תיבות של Channel Tunnel Rail Link) - מיזם תשתיתי בעלות של 7.5 מיליארד אירו לחיבור מהיר של לונדון למנהרת הרכבת שמתחת תעלת למאנש. עם השלמתו תוכלנה הרכבות לעבור את הדרך בין לונדון לפריז בשעתיים ורבע, ותדירותן תוכל לעלות משמעותית. שלב ראשון של הקו נפתח ב-2003. עם סיום המיזם, יצאו הרכבות מתחנת הרכבת המחודשת סנט פַּנְקרס בלונדון.
במנהרה מתחת לתעלת למאנש מופעל גם שירות העברת כלי רכב מצד לצד, באמצעות קרונות רכבת מיוחדים עליהם מועמסים כלי הרכב.
קישורי יורוסטאר
אתר האינטרנט
אתר ה-CTRL באינטרנט
ICE
שמאל|ממוזער|250px|קרון רכבת ה-ICE
ICE (גרמנית: InterCity Express) הוא מותג הרכבות המהירות של הרכבת הגרמנית
(DB - Deutsche Bahn). אף שבגרמניה התחילו לפתח את הרכבות המהירות רק בשנות התשעים, הם הדביקו את הפער לעומת הצרפתים וכיום רכבות ה-ICE3 הן מהמתקדמות והמהירות בעולם. כמו כן, הגרמנים משקיעים רבות בטכנולוגיית הרחיפה המגנטית (Magnetic levitation) - רכבת שמרחפת ומונעת באמצעות מגנטים.
קווים לדוגמה:
פרנקפורט-קלן: קו זה שנפתח בדצמבר 2002 בהשקעה של מעל שני מיליארד אירו משרת לא רק את קלן אלא גם את בוֹן ודיסלדורף הסמוכות אליה. המהירות של הרכבות בקו היא 330 קמ"ש והן עושות את המרחק בשעה לעומת שלוש שעות וחצי ברכבות מאספות רגילות בנתיב הישן והיפה לאורך הריין. אורך הקו הוא כ־177 ק"מ, בחמישים קילומטר קצר יותר מהנתיב הישן. קיצור זה הושג הודות לשימוש נרחב במנהרות וגשרים.
שטוטגרט-פרנקפורט-הנובר-המבורג: נתיב זה שחוצה את גרמניה מצפון לדרום היה הראשון ברשת ה-ICE. זמן הנסיעה בין פרנקפורט להמבורג הוא שלוש שעות וחצי.
קישורי ICE
ערך באנגלית
אתר DB באנגלית
טרנס־אירופה אקספרס
רשת רכבות מהירות, אלגנטיות ונוחות שפעלו במדינות הקהילה האירופית ובשווייץ משנות ה־50 עד שנות ה־80.
קו ציריך-מילאנו
רוב תנועת הרכבות המהירות באירופה עוקפת את הרי האלפים הקשים למעבר. מסיבה זו מנותקים רשת הרכבות האיטלקית וליבה של שווייץ משאר אירופה. כדי לפתור בעיה זו נבנתה בעלות של 20 מיליארד אירו קו רכבת שחוצה את האלפים מצפון לדרום, לאורכה של שווייץ. בקו זה שלוש מנהרות גדולות בין ציריך לצוג (באורך של 20 ק"מ), מתחת למעבר ההרים בסן-גוטהארד (באורך של 57 ק"מ) וליד לוגאנו (באורך של 15 ק"מ).
המנהרה בסן-גוטהארד היא הארוכה ביותר בעולם, אפילו יותר מהמנהרה שמתחת לתעלת לה-מנש. החפירה התבצעה מחמישה כיוונים במקביל: משני הקצוות ומשלוש תעלות גישה למנהרה הראשית. מנהרה זו נמצאת 600 מטר נמוך יותר ממנהרות הרכבת והרכב הנוכחיות (מנהרת הרכב היא באורך של 16 ק"מ). הפרש גבהים זה מאפשר קיצור משמעותי של התוואי, הקטנת השיפועים והעלאת המהירות.
אחד המניעים העיקריים של השווייצרים בהקמת הקו הוא הורדת כמות המשאיות הנעה על כבישי ארצם. כבר כיום, משאיות העומדות בקריטריונים מסוימים מוטענות על קרונות רכבת כאשר הן חוצות את שווייץ. כך מפנים השווייצרים את הכבישים ממשאיות ומפחיתים משמעותית את זיהום האוויר.
בעקבות הפרויקט, הנסיעה מציריך למילאנו אורכת רק שעתיים וארבעים דקות ואילו לוצרן ולוגאנו מרוחקות רק שעה וחצי.
קישורי קו ציריך-מילאנו
אתר האינטרנט של המיזם
הסבר מפורט על המיזם
Acela
Acela (מבוטא אֵסֶלַה) הוא שירות הרכבות המהירות של חברת אמטראק (Amtrak) שפועל לאורך נתיב המחבר את וושינגטון די. סי., פילדלפיה, ניו יורק, ובוסטון. יעדים נוספים לאורך הנתיב: בולטימור, פרינסטון, ניוארק, ניו-הייבן ופרובידנס. זהו פרויקט הרכבות המהירות היחיד בארצות הברית שפועל כיום. זמני נסיעה לדוגמה: ניו יורק וושינגטון - שלוש שעות ועשר דקות, ניו-יורק בוסטון - שלוש שעות וחצי.
AVE
AVE (ר"ת Alta Velocidad Española) הוא מיזם הרכבות הספרדי בעלות של 41 מיליארד אירו שמטרתו העיקרית היא חיבור כל ערי המחוז (סביליה, מאלגה, גרנדה, בילבאו ועוד) למדריד כך שמכל אחת מהן יהיה אפשר להגיע למדריד בפחות מארבע שעות ולברצלונה בפחות משש שעות וחצי.
הקו הראשון של AVE נפתח ב-1992 ומקשר את מדריד עם קורדובה וסביליה. הנסיעה ממדריד לסביליה (471 ק"מ) נמשכת כשעתיים וחצי.
X2000
X2000 היא רשת הרכבות המהירות השוודית. הרשת מחברת את סטוקהולם עם הערים הראשיות במדינה (גטבורג, מאלמה ועוד) ודרך גשר ארסונד היא מגיעה גם לקופנהגן, בירת דנמרק. בניגוד למיזמי רכבות מהירות אחרות, הרכבות ב-X2000 הן רכבות רוכנות שנוסעות על רשת המסילות הרגילה. מסיבה זו הן פועלות במהירות של 200 קמ"ש בלבד. (ערך באנגלית)
KTX
קוריאה הדרומית היא המדינה השנייה במזרח אסיה, לאחר יפן שמרשתת את הערים המרכזיות שלה ברכבות מהירות. בתחילה, רוב הטכנולוגיה הגיעה מחברות צרפתיות שמעורבות בפרויקט ה-TGV, ואחר כך פותחה בקוריאה רכבת הסנצ'און. השירות נקרא Korea Train Express - KTX הקווים הראשונים שמחברים את סיאול לערים המרכזיות בדרום המדינה (פוסאן, דיג'ון, דגו ומוקפו) נחנכו ב-31 במרץ 2004. זמן הנסיעה מסיאול לפוסאן (מהקצה הצפון מערבי של המדינה לקצה הדרום מזרחי) התקצר מ-260 ל-160 דקות והוא צפוי להתקצר עד ל-116 דקות עד שנת 2010 כאשר כל המסילות יוחלפו במסילות המיועדות רק לרכבות מהירות.
קישורי KTX
ערך באנגלית
אתר KTX באנגלית
ספסאן
שמאל|ממוזער|רכבת ספסאן רוסית בנסיעה מסנקט פטרבורג למוסקבה.
סאפסן (ברוסית: Электропоезд «Сапсан») היא רכבת מהירה רוסית שנבנתה בשיתוף פעולה נרחב עם סימנס הגרמנית ומשמשת את קו הרכבת המהיר "נבסקי אקספרס" מסנקט פטרבורג למוסקבה. הרכבת המהירה ברוסיה יצאה לדרך בדצמבר 2009 ונוסעת במהירות של 270 קמ"ש ויותר. ב-2012 נוספה ניזני נובגורוד וכעת הרכבת נוסעת מסנקט פטרבורג לניז'ני נובגורוד דרך מוסקבה. הרכבת מאפשרת הגעה ממרכז מוסקבה עד לבירה הצפונית של רוסיה תוך 3 שעות ו-45 דקות בלבד במקום 8 שעות בממוצע ברכבות רגילות. הרכבת נבנתה בגרמניה והיא בעצם מדגם Valero Rus מתוצרת "סימנס" (Siemens) בייצור מיוחד עבור רכבות רוסיה. משמעות השם "ספסאן" ברוסית הוא בז נודד, שיכול להגיע למהירות של 90 מטר לשנייה (322 קמ"ש).
קרונות הרכבת עוצבו במיוחד עבור רוסיה ובהתאם לדרישות חברת הרכבות הרוסית. הרכבת כוללת מחלקה עסקית, מחלקת תיירות וקרון מסעדה. מערכת מיזוג האוויר הותאמה גם לתנאי האקלים ברוסיה.
קישורי ספסאן
הבלוג הרשמי של ספסאן
רכבות מהירות בישראל
נכון להיום (2018) בישראל קיימת תוכנית לבניית קו רכבת מהירה לאילת. שאר המסילות במערכת הרכבות הרגילה בישראל מחברות בין מרחקים קצרים, ומהירות הנסיעה בהם נמוכה בהרבה (100 עד 160 קמ"ש). הקו החדש לירושלים מאפשר מהירות של עד 160 קמ"ש בקטעים מסוימים (משך הנסיעה מנתב"ג לירושלים כיום הוא כ-22 דקות) - מהירות שלא עומדת בתקנים האירופאיים.
עקב גודלה של המדינה אין בישראל מרכזים עירוניים שמרוחקים מספיק אחד מהשני. הקו הארוך ביותר בין הערים הגדולות בארץ הוא קו תל אביב - באר שבע באורך של כ־110 ק"מ (הכולל כיום מסילה כפולה בעלת יכולת הסעה של עד 200 קמ"ש, אך עם עצירות בהרבה תחנות ביניים), לכן אין כל כדאיות בבניית ותפעול רכבות מהירות במיוחד. מסיבה זו אין גם כמעט טיסות פנים ארציות בהיקף רחב (למעט לאילת).
בעבר, דובר על רכבת מהירה לאורך הערבה שתוכל לשמש את ישראל וירדן, בשנת 2007 אושרה התוכנית להקמת המסילה.
הצעד העיקרי לשיפור מהירות הרכבות הוא התוכנית להעביר את רוב הרכבות להנעה חשמלית ושדרוג מערכת האיתות והשליטה. מיזם החישמול החל בפועל ב-2016.
ראו גם
מנוע השראה ישר
קישורים חיצוניים
אתר המכיל סקירה מפורטת על מיזמי רכבות בעולם
הערות שוליים
*
מהירה
קטגוריה:יפן: המצאות
| 2024-04-27T14:15:33
|
1907
|
שמאל|ממוזער|150px|רוברט באדן פאוול, צולם ב-1919
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1907 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:24
|
1908
|
__TOC__
אירועים בולטים בעולם
200px|שמאל|ממוזער|30 ביוני: אירוע טונגוסקה פקד את המחוז הפדרלי הסיבירי שברוסיה וגרם להרס סביבתי עצום. הנזק נגרם ככל הנראה כתוצאה מפגיעת מטאוריט.
200px|ממוזער|שמאל|22 בספטמבר: בולגריה מכריזה על עצמאותה מהאימפריה העות'מאנית.
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1908 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2021-12-08T02:05:55
|
1909
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
אוגוסט
30 באוגוסט - הבן איש חי מבגדאד (נולד ב 2 באוגוסט 1835)
לוח שנה
שנת 1909 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:38
|
1910
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1910 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:48
|
1911
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1911 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:34:57
|
1912
|
ממוזער|250px|הטיטאניק
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1912 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:35:05
|
1913
|
__TOC__
אירועים
נולדו
180px|ממוזער|שמאל|ריצ'רד ניקסון
180px|ממוזער|שמאל|מנחם בגין
180px|ממוזער|שמאל|ג'סי אוונס
נפטרו
לוח שנה
שנת 1913 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-08-10T12:28:49
|
1914
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1914 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-01T23:32:50
|
1915
|
שמאל|ממוזער|250px|קרב גליפולי
__TOC__
אירועים
נולדו
180px|ממוזער|שמאל|אבא אבן
180px|ממוזער|שמאל|משה דיין
180px|ממוזער|שמאל|גדעון האוזנר
180px|ממוזער|שמאל|יצחק שמיר
נפטרו
לוח שנה
שנת 1915 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:35:26
|
1916
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1916 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T00:02:04
|
1917
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1917 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-01T23:56:27
|
1918
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1918 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2022-10-08T02:05:10
|
1919
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1919 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T00:04:29
|
בליז פסקל
|
REDIRECT בלז פסקל
| 2004-01-04T20:41:14
|
1920
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1920 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-01T23:58:23
|
1921
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1921 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-04-01T23:36:23
|
1922
|
ממוזער|שמאל|200px|ב-30 בדצמבר 1922 נוסדה ברית המועצות
אירועים
נולדו
ממוזער|177x177px|יצחק רבין
ממוזער|191x191 פיקסלים|אמיל חביבי
ממוזער|191x191 פיקסלים|ג'ודי גרלנד
ממוזער|191x191 פיקסלים|סטן לי
ממוזער|191x191 פיקסלים|כריסטופר לי
נפטרו
ממוזער|אהרן דוד גורדון
לוח שנה
שנת 1922 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2023-08-07T20:41:24
|
1923
|
__TOC__
אירועים
נולדו
180px|ממוזער|שמאל|מרסל מרסו
180px|ממוזער|שמאל|שושנה דמארי
180px|ממוזער|שמאל|גרשון אדלשטיין
180px|ממוזער|שמאל|שמעון פרס
180px|ממוזער|שמאל|חנה מרון
נפטרו
לוח שנה
שנת 1923 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:36:33
|
1924
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1924 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:36:46
|
1925
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
שנת 1925 לפי הלוח היוליאני
|}</div></div>
קישורים חיצוניים
| 2024-07-01T10:44:00
|
1926
|
__TOC__
אירועים
נולדו
טקסט=|ממוזער|187x187 פיקסלים|לזלי נילסן
טקסט=רפי איתן|ממוזער|225x225 פיקסלים|רפי איתן
טקסט=|ממוזער|176x176 פיקסלים|מל ברוקס
טקסט=|ממוזער|198x198 פיקסלים|אליזבת השנייה
טקסט=|ממוזער|220x220 פיקסלים|מרילין מונרו
שמאל|ממוזער|158x158 פיקסלים|פידל קסטרו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T07:18:29
|
1927
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-12-03T03:18:16
|
1928
|
__TOC__
אירועים
נולדו
120px|ממוזער|שמאל|חיים קניבסקי
120px|ממוזער|שמאל|אריאל שרון
120px|ממוזער|שמאל|חוסני מובארכ
120px|ממוזער|שמאל|סטנלי קובריק
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:37:23
|
1929
|
__TOC__
אירועים
נולדו
150px|שמאל|ממוזער|אנה פרנק
150px|שמאל|ממוזער|מנחם גולן
150px|שמאל|ממוזער|ליא קניג
טקסט=|ממוזער|209x209 פיקסלים|מרטין לותר קינג
150px|שמאל|ממוזער|רפאל איתן
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:37:34
|
1930
|
__TOC__
אירועים
נולדו
150px|שמאל|ממוזער|מרדכי גור
150px|שמאל|ממוזער|נעמי שמר
150px|שמאל|ממוזער|ניל ארמסטרונג
150px|שמאל|ממוזער|באז אולדרין
150px|שמאל|ממוזער|יהודה וינר
ממוזער|ריי צ'ארלס|טקסט=|180x180 פיקסלים
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-05-17T19:46:56
|
1931
|
__TOC__
אירועים
21 ביוני נוסדה ברית עברית עולמית בברלין
יולי-נובמבר - במהלך הצפות בסין נהרגו בין 145,000 ל-4 מיליון תושבים.
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:37:56
|
1932
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-07-08T08:57:47
|
1934
|
ראו גם:
1934 בספרות
1934 במדע
1934 בקולנוע
1934 בספורט
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T03:40:57
|
1935
|
__TOC__
אירועים
נולדו
120px|ממוזער|אליהו מצא
120px|ממוזער|אלביס פרסלי
120px|ממוזער|לאה נאור
120px|ממוזער|דליה פרידלנד
120px|ממוזער|אורי אילן
120px|ממוזער|יעקב טירקל
120px|ממוזער|משה נסים
120px|ממוזער|שמוליק קראוס
120px|ממוזער|שבח וייס
120px|ממוזער|חיים טופול
120px|ממוזער|ישראל גוריון
120px|ממוזער|וודי אלן
נפטרו
ממוזער|שמאל|אברהם יצחק הכהן קוק
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-09-15T21:48:42
|
1936
|
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-08-26T13:44:27
|
1937
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T02:43:54
|
1938
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2022-01-08T02:03:22
|
1939
|
__TOC__
אירועים
נולדו
טקסט=|ממוזער|182x182 פיקסלים|אריק איינשטיין
ממוזער|120x120 פיקסלים|מרווין גיי
טקסט=|ממוזער|184x184 פיקסלים|עמוס עוז
טקסט=|ממוזער|180x180 פיקסלים|עדה יונת
טקסט=|ממוזער|156x156 פיקסלים|גילה אלמגור
טקסט=|ממוזער|155x155 פיקסלים|ראובן ריבלין
160x160px|ממוזער|יעקב נאמן|טקסט=
ממוזער|178x178px|מוטי קירשנבאום|טקסט=
טקסט=|ממוזער|183x183 פיקסלים|טינה טרנר
טקסט=|ממוזער|176x176 פיקסלים|יהורם גאון
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-09-08T05:40:09
|
1940
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T03:21:04
|
1941
|
__TOC__
אירועים
נולדו
טקסט=|ממוזער|160x160 פיקסלים|ג'ואן באאז
טקסט=|ממוזער|160x160 פיקסלים|בוב דילן
טקסט=|ממוזער|120x120 פיקסלים|אוטיס רדינג
טקסט=|ממוזער|173x173 פיקסלים|חנן גולדבלט
טקסט=|ממוזער|120x120 פיקסלים|פול סיימון
טקסט=|ממוזער|148x148 פיקסלים|ארט גרפונקל
קישור=Special:FilePath/עליזה_עזיקרי.jpg|טקסט=|ממוזער|162x162 פיקסלים|עליזה עזיקרי
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2021-11-25T22:45:53
|
1942
|
__TOC__
אירועים
נולדו
ממוזער|150x150 פיקסלים|מאיר אריאל
150px|שמאל|ממוזער|סטיבן הוקינג
150px|שמאל|ממוזער|אאוזביו
157px|שמאל|ממוזער|אהוד ברק
180px|שמאל|ממוזער|גאולה נוני
150px|שמאל|ממוזער|האריסון פורד
150px|שמאל|ממוזער|ג'ימי הנדריקס
150px|שמאל|ממוזער|יורם ארבל
ממוזער|150px|אריתה פרנקלין
160px|שמאל|ממוזער|פול מקרטני
ממוזער|191x191 פיקסלים|ג'ו ביידן
נפטרו
150px|שמאל|ממוזער|אדית שטיין
150px|שמאל|ממוזער|יאנוש קורצ'אק
150px|שמאל|ממוזער|אברהם שטרן (יאיר)
150px|שמאל|ממוזער|פנחס רוטנברג
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-01-08T23:21:40
|
1943
|
__TOC__
אירועים
נולדו
קישור=link=link=Special:FilePath/Shusha_shaham_award.jpg|ממוזער|טקסט=|150x150 פיקסלים|שושה גורן
שמאל|ממוזער|182x182 פיקסלים|ג'ורג' האריסון
טקסט=|ממוזער|231x231 פיקסלים|מלקולם מקדואל
טקסט=|ממוזער|200x200 פיקסלים|אריאל זילבר
טקסט=|ממוזער|199x199 פיקסלים|דני ליטני
ממוזער|179x179 פיקסלים|פני מרשל
200x200px|ממוזער|ג'ים מוריסון|טקסט=
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-12-05T08:54:18
|
1944
|
שמאל|ממוזער|300px|פלישת בעלות הברית לנורמנדי
__TOC__
אירועים
נולדו
ממוזער|200x200px|דיאנה רוס|טקסט=
150px|אושיק לוי|ממוזער
טקסט=|160x160 פיקסלים|רון חולדאי|ממוזער
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2022-05-08T02:13:27
|
1945
|
ממוזער|אלפרד יודל חותם על כניעת גרמניה הנאצית
ממוזער|הטלת פצצה גרעינית על הירושימה ונגסאקי, אוגוסט 1945
אירועים
נולדו
120px|ממוזער|שמאל|בוב מארלי
120px|ממוזער|שמאל|יענקל'ה רוטבליט
120px|ממוזער|שמאל|עמי אילון
120px|ממוזער|שמאל|אהוד אולמרט
120px|ממוזער|שמאל|משה קצב
נפטרו
מרץ (לא ידוע תאריך מדויק) - אנה פרנק נרצחת במחנה ברגן-בלזן
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-06-05T10:32:29
|
1946
|
__TOC__
אירועים
נולדו
ממוזער|200x200 פיקסלים|יוני נתניהו
ממוזער|200x200 פיקסלים|שלום חנוך
ממוזער|200x200 פיקסלים|פרדי מרקיורי
ממוזער|200x200 פיקסלים|קרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-07-23T14:06:32
|
1947
|
שמאל|ממוזער|250px|ריקודים עם היוודע דבר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל.
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
לקריאה נוספת
אליזבת אוסברינק, 1947: סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה, תרגמה רות שפירא, הוצאת אחוזת בית, 2020.
קישורים חיצוניים
| 2022-08-25T16:47:54
|
1948
|
ממוזער|250px|דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-02-16T14:14:15
|
1949
|
__TOC__
אירועים
שמאל|ממוזער|250px|הנפת דגל הדיו ב-10 במרץ מסמלת את סיום מלחמת העצמאות
נולדו
טקסט=|ממוזער|182x182 פיקסלים|בילי ג'ואל
טקסט=|ממוזער|198x198 פיקסלים|יורם שפטל
טקסט=|ממוזער|211x211 פיקסלים|ריצ'רד גיר
טקסט=|ממוזער|140x140 פיקסלים|צביקה פיק
טקסט=|ממוזער|187x187 פיקסלים|בנימין נתניהו
טקסט=|ממוזער|243x243 פיקסלים|סנדרה שדה
טקסט=|ממוזער|140x140 פיקסלים|שלמה ארצי
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-02-13T12:48:14
|
המבחן הפסיכומטרי
|
REDIRECT הבחינה הפסיכומטרית
| 2005-11-16T05:36:14
|
1950
|
שמאל|ממוזער|200px|ירושלים - בירת ישראל
__TOC__
אירועים
נולדו
טקסט=|ממוזער|180x180 פיקסלים|יונה אליאן
טקסט=|ממוזער|149x149 פיקסלים|סטיבי וונדר
טקסט=|ממוזער|200x200 פיקסלים|ישראל אהרוני
טקסט=|ממוזער|195x195 פיקסלים|ריקי גל
טקסט=|ממוזער|173x173 פיקסלים|גידי גוב
טקסט=|ממוזער|188x188 פיקסלים|יגאל בשן
טקסט=|ממוזער|130x130 פיקסלים|דני סנדרסון
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-04-24T16:40:31
|
1951
|
__TOC__
אירועים
נולדו
120px|ממוזער|שלמה יידוב
120px|ממוזער|פיל קולינס
120px|ממוזער|נורית גלרון
120px|ממוזער|מרים פיירברג
120px|ממוזער|מוני מושונוב
120px|ממוזער|יוני רכטר
120px|ממוזער|אפרים שמיר
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T07:32:06
|
1952
|
__TOC__
אירועים
תאריך לא ידוע
נוסדה חברת ישקר
במרסיי הושלם הבניין הראשון שתכנן לה קורבוזיה על-פי עקרון יחידת מגורים (Unité d'Habitation)
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2024-10-04T18:13:01
|
1953
|
__TOC__
אירועים
תאריך מדויק לא ידוע
יולי - ד"ר וירג'יניה אפגאר מציגה לעולם את מבחן אפגאר, שיטה להערכת בריאות ילוד, אשר הפחיתה דרסטית תמותת תינוקות בעולם.
נוסדה התעשייה האווירית לישראל (תחת השם "חברת בדק מטוסים")
נולדו
150px|שמאל|ממוזער|חנה לסלאו
180px|שמאל|ממוזער|אבי מלר
180px|שמאל|ממוזער|משה נוסבאום
150px|שמאל|ממוזער|אסתר חיות
190px|שמאל|ממוזער|משה איבגי
150px|שמאל|ממוזער|גלי עטרי
150px|שמאל|ממוזער|אודטה שוורץ
150px|שמאל|ממוזער|שימי תבורי
נפטרו
200px|שמאל|ממוזער|יוסיף סטלין
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2022-05-08T02:04:00
|
1954
|
__TOC__
אירועים
נולדו
ממוזער|140px|ג'רי סיינפלד|טקסט=
140px|ממוזער|שמאל|אילן רמון
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T04:39:31
|
1955
|
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| 2023-04-02T03:10:41
|
1956
|
שמאל|ממוזער|100px|אות מלחמת סיני אשר פרצה ב-29 באוקטובר 1956.
שמאל|ממוזער|250px|"דגל ישראל על הר סיני", שער דבר לילדים בתום המלחמה
__TOC__
אירועים
נולדו
נפטרו
לוח שנה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T04:43:24
|
1957
|
__TOC__
אירועים
8–19 במאי – נשיא דרום וייטנאם, נו דין דיים, ביקר בארצות הברית
2–9 בספטמבר – נשיא דרום וייטנאם, נו דין דיים, ביקר באוסטרליה
נולדו
200px|שמאל|ממוזער|לאה שבת
160px|שמאל|ממוזער|ברי סחרוף
160px|שמאל|ממוזער|עפרה חזה
160px|שמאל|ממוזער|אלישע לוי
160px|שמאל|ממוזער|סמדר שיר
180px|שמאל|ממוזער|צחי הנגבי
160px|שמאל|ממוזער|אוסאמה בן לאדן
160px|שמאל|ממוזער|זאהי ארמלי
160px|שמאל|ממוזער|דני רובס
160px|שמאל|ממוזער|ניק קייב
160px|שמאל|ממוזער|שרי אריסון
נפטרו
לוח שנה
1957 באסטרונאוטיקה
קישורים חיצוניים
| 2022-11-27T09:04:51
|
1958
|
__TOC__
אירועים
נולדו
טקסט=|ממוזער|163x163 פיקסלים|שרון סטון
טקסט=|ממוזער|163x163 פיקסלים|פרינס
טקסט=|ממוזער|151x151 פיקסלים|מדונה
טקסט=|ממוזער|213x213 פיקסלים|מייקל ג'קסון
טקסט=|ממוזער|164x164 פיקסלים|שרה נתניהו
נפטרו
לוח שנה
1958 באסטרונאוטיקה
קישורים חיצוניים
| 2023-04-02T06:54:47
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.