title
stringlengths 1
146
| content
stringlengths 0
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
מפא"י
|
מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה – מפלגת העבודה) מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.
עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי, ויש אומרים בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים, היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה, מפלגת העבודה הישראלית, אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.
מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".
שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקרל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר – דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 – "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).
השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי.
היסטוריה
הרקע להקמת מפא"י
בשנת 1929 פעלו ביישוב מספר מפלגות ציוניות סוציאליסטיות. המרכזיות מביניהן היו:
אחדות העבודה (שנוצרה על ידי איחוד של פועלי ציון עם קבוצת "הבלתי מפלגתיים");
הפועל הצעיר;
השומר הצעיר;
וכן מפלגה שמאלית קטנה, פועלי ציון שמאל.
המנהיגות של כל המפלגות הייתה מורכבת בעיקר מאנשי העלייה השנייה, מלבד מנהיגי השומר הצעיר, מאיר יערי ויעקב חזן, שהיו מראשוני העלייה השלישית. המפלגות הללו היוו את הזרם המרכזי בהנהגת היישוב, והקימו את ארגוניה המרכזיים, ביניהם גם ההסתדרות. מפלגות אלו ופעיליהן עסקו ושלטו ברוב הפעולות המרכזיות בארץ – התיישבות, קליטת העלייה ומגעים עם שלטונות המנדט הבריטי, בציפייה לקיום ההבטחה להקמת מדינה יהודית הטמונה ב"הצהרת בלפור". אנשי "אחדות העבודה" ובראשם ברל כצנלסון, האידאולוג המפלגתי, ודוד בן-גוריון איש המעשה, ראו עצמם מחויבים לבניית חברה צודקת וסוציאליסטית, אך עם זאת ציונית. אנשי "הפועל הצעיר", ובראשם א. ד. גורדון (עד למותו בשנת 1922), ראו עצמם מחויבים לערכים המיוחדים של מנהיגם, מחויבות לעבודה יצרנית כערך בפני עצמו, ללא שימת דגש על מלחמת המעמדות או המאבק המפלגתי.
שנת 1929 הביאה עמה את המשבר החמור של פרעות תרפ"ט, אשר היו לשבר ממשי בחיי היישוב בארץ ודרשו את ליכוד הכוחות אל מול האיום החיצוני. העוינות הערבית שהופגנה ותגובתו של שלטון המנדט הבריטי היוו איום של ממש על המשך קיומו של היישוב, איום אל מולו יש להתלכד.
הרכבו האנושי של היישוב השתנה מאוד מאז ימי העלייה השנייה. אנשי העלייה השלישית היו אף הם ברובם מאותו זרם אידאולוגי בעל אופי פועלי-סוציאליסטי, אשר הרכיב גם את אנשי העלייה השנייה, אולם אנשי העלייה הרביעית שהגיעו ארצה בתקופה המדוברת היו כבר שייכים לקבוצה סוציולוגית אחרת. היו אלו בחלקם סוחרים זעירים, ובורגנים, שנמלטו מגזירותיו האנטישמיות של ולדיסלב גרבסקי בפולין. בתנועת העבודה התחזק החשש מהתגברותה של התנועה הרוויזיוניסטית, בראשות זאב ז'בוטינסקי, בהסתדרות הציונית. נראה היה גם כי חלק מאנשי העלייה הרביעית סברו כי ניתן לפתח את הארץ מבחינה כלכלית אף מבלי להזדקק לאנשי תנועת הפועלים ולמוסדותיהם.
מזה זמן מה היו אנשי תנועות הפועלים פועלים במשותף כנגד טענות אלו, והפיצול ביניהן נראה מלאכותי. בין המפלגות השונות היו הבדלים במינון שניתן ל'מעמדיות' (האידאולוגיה הסוציאליסטית) אל מול ה'לאומיות' (האידאולוגיה הציונית), אך כאשר נתגלתה מטרה משותפת נראו המחלוקות אזוטריות וגבר המשותף על השונה. ב-5 בינואר 1930, בתל אביב נוסדה המפלגה החדשה. היה זה איחוד מרשים של האושיות המרכזיות בתנועה הציונית, בין מקימיה ניתן למנות את דוד בן-גוריון איש "אחדות העבודה" ואנשי הפועל הצעיר חיים ארלוזורוב ויוסף אהרונוביץ'. האיחוד לא היה מלא שכן תנועת השומר הצעיר והפלג השמאלי פועלי ציון שמאל נותרו מחוץ לאיחוד. לימים יהיו אנשים אלו, בצירוף אלמנטים שמאליים ממפא"י עצמה, בין מקימי "מפ"ם".
שנים ראשונות – 1930 עד 1944
עם הקמתה הייתה מפא"י למפלגה החזקה ביותר הן ביישוב היהודי בארץ ישראל והן בתפוצות. ערב האיחוד, ב־1927 קיבלו אנשי תנועות השמאל בנפרד 22% מן הקולות בבחירות לקונגרס הציוני, אולם כבר בבחירות של שנת 1933 קיבלה המפלגה המאוחדת 44%, מהם 71% מקולות המצביעים. המפלגה השתלטה על עמדות ביצוע בסוכנות היהודית, והייתה לכוח מוביל.
הכלי העיקרי באמצעותו שלטה מפא"י בשנים אלו ביישוב היה ההסתדרות. ארגון עובדים זה, שנוסד בשנת 1920 החל להקים לעצמו מוסדות כלכליים ושלטוניים, והיה למעין 'מדינה בתוך מדינה' בשלטון המנדט הבריטי. "חברת העובדים" הייתה המסגרת הארגונית הכללית, אשר ייסדה בנק (בנק הפועלים), חברת ביטוח (הסנה), חברה לעבודות חקלאיות (יכין), ומוסדות קואופרטיבים – (דן ואגד, מרכז הקואופרציה ורבים אחרים). להסתדרות אף היה עיתון משלה (דבר) אותו ערך איש מפא"י ברל כצנלסון, תיאטרון (האהל, אותו הקים איש הבימה משה הלוי), תנועת נוער (הנוער העובד והלומד) ואף ארגון ספורט – הפועל. כל אלו נוסדו בעשור הראשון לקיומה של ההסתדרות.
בבחירות לוועידה הרביעית של ההסתדרות בשנת 1933 היה לאנשי מפא"י רוב של 82% שהבטיח את שליטתם המוחלטת בארגון.
אל מול בנייה מאסיבית זו של כוח, עמדו אנשי הימין מפוצלים ומפולגים. תנועתו של זאב ז'בוטינסקי קראה לשבור את ההסתדרות (במאמרו המפורסם של ז'בוטינסקי "יא, ברעכען!" (יידיש: "כן, לשבור!") בשנת 1932 שורטטו קווי השבר האידאולוגיים שבין תנועת הפועלים ובין מתנגדיה מן הימין. בשנת 1933 החריף המשבר עם רציחתו של ארלוזורוב, אשר בה הואשמו (ורבים האומרים כי הייתה זו האשמת שווא) חברי בית"ר, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. ב-1935 פרשו אנשיו של ז'בוטינסקי מן הקונגרס הציוני, ושליטתה של מפא"י בגוף זה הפכה למוחלטת.
בשנים אלו המשיכה ההסתדרות במפעלי הבנייה הגדולים. הוקמה חברת סולל בונה, הוקם המשביר (מרכז לאספקה סיטונאית, ורשת צרכניות), והוקמו או הורחבו מאוד מוסדות כקופת החולים הכללית ומשען.
בד בבד חישלה מפא"י את כוחה הצבאי. אנשיה עמדו בראש תנועת ההגנה, ואף הסדירו את הגיוס אל הבריגדה היהודית לפי מכסות. הפלמ"ח, אשר פעיליו העיקריים היו מבני המשקים, נשלט על ידי אנשי מפ"ם, עובדה שהיוותה מקור להתנגשויות בין ראשיה לבן-גוריון עת הקמת צה"ל.
דוד בן-גוריון, אשר עמד בראש ההסתדרות עד לשנת 1935, נבחר בשנת 1935 ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית. בכך היה למנהיגו של היישוב ומוביל דרכו המדינית והצבאית, תוך שהוא דוחק את רגליו של חיים ויצמן כמנהיגה של התנועה הציונית. אמרתו של דוד בן-גוריון בשנים אלו "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה באירופה ונלחם בגרמנים כאילו אין ספר לבן" כמו גם "תוכנית בילטמור" שהגו ויצמן ובן-גוריון בשנת 1942, הצעות אשר זכו לביקורת הן מימין והן משמאל, הן מקרב תומכי שלמות הארץ, והן מקרב תומכי המדינה הדו לאומית, הן דוגמאות לפרגמיטזם המדיני של מפא"י בשנים אלו.
סיעה ב'
במהלך שנות השלושים הפכה מפא"י למובילת מוסדות היישוב וההסתדרות, בד בבד צמחה בתוכה אופוזיציה פנימית. האופוזיציה הפנימית צמחה ראשית בסניף תל אביב ולאחר מכן כללה גם את חיפה ואת קיבוצי הקיבוץ המאוחד. האופוזיציה הפנימית, שהחוקרת אניטה שפירא רואה בה בעיקר את התמודדותו של דור העלייה השלישית מול המנהיגות המסורתית של העלייה השנייה, כונתה "סיעה ב'".
סיעה ב' התארגנה בשנת 1937 על רקע האבטלה שנגרמה בעקבות המרד הערבי הגדול בצורת תביעה ממנהיגי ההסתדרות לדאוג לפועל העברי לתעסוקה (בניגוד לעיסוק המוגבר של ההסתדרות בנושאים לאומיים בהשראתו של בן-גוריון) ותוך טענות למיגור השחיתות שפשטה במוסדות ההסתדרות. את ההתארגנות הנהיגו ראשי מועצת הפועלים של תל אביב ובניהם ישראל אידלסון (בר יהודה) ויצחק בן אהרן, ישראל גלילי ואהרן ציזלינג. ההתארגנות התאפיינה בתביעה לדמוקרטיזציה, לעמידה לצד הפועל העירוני מטעם ההסתדרות וחברה ל"גוש" הקיבוץ המאוחד בהנהגת יצחק טבנקין ברוב העמדות, כולל בעמדה ה"אקטיביסטית" הניצית נגד השלטון הבריטי ונגד חלוקת הארץ. היא התנגדה לניסיונות הפיוס בין בן-גוריון לז'בוטינסקי, להסכמתו של בן-גוריון לתוכנית החלוקה של ועדת פיל ולניסיונות של ברל כצנלסון ואחרים לאחד את התנועות הקיבוציות (הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות והקיבוצים).
בשנות הארבעים הפכו אנשי סיעה ב' למקורבים יותר לחוגי השמאל כפועלי ציון שמאל והשומר הצעיר ותבעו גילוי אהדה רשמי של מפא"י לברית המועצות. הסיעה הפגינה התנגדות גם למאמצו של בן-גוריון להגיע למדינה יהודית בתוכנית בילטמור. בוועידת המפלגה בכפר ויתקין (1942) הצליחו בן-גוריון וחברי הנהגה אחרים להעביר החלטה לחיסול הסיעות וה"גושים" הפנימיים במפא"י וב-1944 פרשו אנשי סיעה ב' (ששלטו בקיבוץ המאוחד) ממפא"י והקימו את התנועה לאחדות העבודה, אליה הצטרפה מפלגת פועלי ציון שמאל במסגרת המשותפת התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון.
הפילוג – 1944
לאחר הקמת מפא"י נותרו מחוץ למסגרת המפלגתית החדשה אנשי השומר הצעיר ופועלי ציון שמאל. מפלגות אלו לא עמדו מחוץ למחנה ולא פרשו מן ההסתדרות, כמפלגות הרוויזיוניסטיות, אלא המשיכו ליטול חלק במוסדות היישוב המאורגנים, ובתנועות ההגנה הממוסדות. עם זאת הן ראו עצמן כממשיכות את מלחמת המעמדות באמצעות "בניין הארץ" ו"חלוציות", תוך שהן משלבות את תורתו של בר בורוכוב עם יסודות מרקסיסטים לניניסטים. חילוקי הדעות נגעו לעצם שאלות היסוד שעמדו אז במבחן – אנשי השומר הצעיר תמכו במדינה דו לאומית כפתרון לבעיות השעה. אנשי מפא"י הסתייגו מכך. אנשי השומר הצעיר ראו עצמם כבעלי זיקה שאינה ניתנת לניתוק לברית המועצות ולעומד בראשה סטלין, דבר שהיה רחוק ממחשבתם של מנהיגי מפא"י כדוד בן-גוריון. אנשי השומר הצעיר פעלו במספר ארגונים, בין היתר במסגרת מפלגה עירונית שנקראה "הליגה הסוציאליסטית" אשר קמה בשנת 1936, אם כי עיקר כוחם היה במסגרת הקיבוץ הארצי.
בבחירות לוועידת ההסתדרות שנערכו בשנת 1941 זכו אנשי מפא"י בכ-70% מן הקולות, בעוד שאנשי השומר הצעיר, פועלי ציון שמאל, ו"הליגה הסוציאליסטית" זכו בכ-25% מן הקולות.
במפא"י עצמה קמו ועלו קולות שמאליים, של אנשי תנועת "אחדות העבודה" אשר שמרו על מסגרתם הארגונית, "הקיבוץ המאוחד". מתחים אידאולוגיים בין אנשי האינטרנציונליזם הפועלי, בראשות יצחק טבנקין, לבין דוד בן-גוריון, אשר החל לחשוב במונחים "ממלכתיים", אשר היה בהם כדי להחליש את סדר היום של הפועלים ושל אנשי הקיבוצים, לקראת הקמת המדינה ועיגון מוסדותיה, כמו גם יריבויות אישיות בין אנשי העלייה השנייה ואנשי העלייה השלישית הביאו בשנת 1944 לפרישת "סיעה ב'" בראשותו של טבנקין ממפא"י. הפורשים התאחדו עם "פועלי ציון שמאל" ולאחר זמן גם עם אנשי "השומר הצעיר" ליצירת מפ"ם.
הקמת המדינה
קווי מדיניות ואידאולוגיות לקראת הקמת המדינה
שמאל|ממוזער|250px|דוד בן-גוריון
מפא"י בראשות בן-גוריון, הכינה עצמה לקראת הקמת המדינה מזה כעשור. מתוכנית בילטמור (1942), דרך ההחלטה על המאבק כנגד המנדט הבריטי ב־1945 והקמת תנועת המרי העברי, עד ההסכמה לתוכנית החלוקה, והכנת העם והצבא לקראת מלחמת העצמאות פעלה מפא"י כמפלגת שלטון, כאשר לה מטרה ברורה, אשר היא חותרת אליה.
כל הכרעה מהכרעות אלו הייתה כרוכה במאבק פנימי קשה. המאבק כנגד הבריטים ספג ביקורת קשה מחיים ויצמן בעל האוריינטציה הבריטית. ההסכמה לחלוקת הארץ נתקלה בהתנגדות התומכים בשלמות הארץ, התומכים במדינה דו לאומית, ואלו השוללים הקמת המדינה.
בן-גוריון הוביל מדיניות פרגמטית, השואפת להקים מדינה עצמאית, ולו על שטח כלשהו מאדמת ארץ ישראל, ולבסס את תמיכתן של המעצמות במדינה זו. כך, למשל, ניהל משא ומתן חשאי, באמצעות גולדה מאיר עם עבדאללה מלך ירדן, וזאת מתוך ראייתה של ירדן, שהייתה באותו הזמן תחת השפעה בריטית חזקה וצבאה הונהג בידי הקצין הבריטי גלאב פאשה, כבת ברית אפשרית עתידית. חוגים אחרים, כאנשי מפ"ם היו בעלי נטייה לטובת ברית המועצות וראו בירדן יציר "האימפריאליזם המערבי", ובחלקם אף חפצו מתוך ראייה אקטיביסטית לכבוש את כל ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן.
אך הבעיה העיקרית בפניה עמד בן-גוריון לקראת הקמת המדינה, ובפניה עמדה מפא"י, היא המעבר מ"יישוב" למדינה. היישוב הסתמך על מסגרות שהיו בסופו של דבר וולנטריות, והתבססו על תמיכה אידאולוגית של הפרט. ויתרה מכך – האתוס השליט היה זה של התנגדות לשלטון. במשך שנים עסק היישוב, על כל פלגיו, בהתנגדות לשלטון. בהתיישבות, עליה, והקמת כוח מגן, כנגד רצון הממשלה הרשמית, היא ממשלת המנדט הבריטי. המעבר ממצב זה, למצב בו המוסדות הרשמיים של המדינה העצמאית החדשה כופים את דעתם, ומחייבים את תושבי המדינה, לא היה מעבר קל. צבאות פרטיים כגון האצ"ל, הלח"י וההגנה, מערכות חינוך נפרדות, מסגרות כלכליות וחברתיות נפרדות, ואורח מחשבה שמקומו לא יכירנו במדינה ריבונית, היו הבעיה שהיה צריך להתמודד עמה. בן-גוריון טבע את המונח "ממלכתיות" לתיאור התהליך בו עוברים המוסדות הפרטיים והוולונטריים, שהוקמו מתוך ראייה מגזרית צרה, למסגרות רחבות, המנוהלות בידי הממשלה, מתוך ראיית צורכי המדינה ככלל. במאבק זה הייתה מפא"י הכלי העיקרי באמצעותו השתמש בן-גוריון לשליטה פוליטית במוסדות המדינה הנבחרים.
הגישה נתנה למעשה ביטוי אידאולוגי להעברת מרכזי השליטה במדינה מהחברה לממשלה ולביסוס ריבונותה של המדינה. שורשיה של הגישה נעוצים בתפיסה שדגלה במעבר "ממעמד לעם" והדגישה את תפקידיה הלאומיים של מפא"י על חשבון תפקידיה התנועתיים. פירוק הפלמ"ח, ביטול זרם העובדים בחינוך והלאמת לשכות העבודה נתנו ביטוי למעבר מתנועתיות לממלכתיות.
ההחלטה על הקמת המדינה
עם התקרב יומו האחרון של המנדט הבריטי הייתה מפא"י המפלגה הגדולה במוסדות הלאומיים. ב"מועצת העם" אשר קדמה לכנסת הייתה מפא"י המפלגה הגדולה ביותר, וב"מינהלת העם" שקדמה לממשלה היו לה ארבעה חברים מתוך שלושה עשר, כאשר חבר נוסף שייך למפלגת לוויין ספרדית עדתית. נאמן להרגלו, לא צירף בן-גוריון איש מאנשי התנועה הרוויזיוניסטית (תנועת החרות לעתיד) ומן המפלגה הקומוניסטית אל מינהלת העם (עם זאת שותפו שתי אלה במועצת העם).
לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החלו פקפוקים בתוך מפא"י עצמה, ובמנהלת העם בדבר התועלת שתהיה בצעד זה, ובדבר האפשרות לדחותו. הפלישה בה איימו צבאות ערב, כמו גם סדקים שנתגלו בעמדת ארצות הברית ובתמיכתה במדינה החדשה, הביאו חברים מרכזיים במפא"י כמשה שרת ויוסף שפרינצק, אליעזר קפלן, פנחס לבון ודוד רמז, להתנגד להכרזת עצמאות מיידית. ב־11 במאי 1948 התכנס מרכז מפא"י, והחליט על תמיכה בהכרזה מיידית, ברוח עמדתו של בן-גוריון. בהצבעה שהתקיימה במנהלת העם ב־12 במאי הצביעו שניים מאנשי מפא"י (אליעזר קפלן ודוד רמז) נגד ההכרזה, בעוד ששני הנציגים האחרים (דוד בן-גוריון ומשה שרת) הצביעו בעדה. ההצבעה הוכרעה בעד הכרזת המדינה ברוב של שישה מול ארבעה.
הממשלה הראשונה
הבחירות לאספה המכוננת נערכו ב־25 בינואר 1949. מערכת הבחירות התרכזה במיוחד בניגוד שבין מפ"ם, בעלת האוריינטציה הפרו-סובייטית, ה"חלוצית" והמהפכנית, ובין מפא"י, הממוסדת והממלכתית. בחירות אלו באו על רקע פירוקו של הפלמ"ח, ההכרעות בדבר המשך הלחימה, ועצם דמותה של המדינה בכל מובן אפשרי. מצעה של מפא"י בבחירות אלו עסק בחתימה על הסכמי שביתת נשק במלחמה, העלאת עולים ויישובם באופן שיעזור לביטחון המדינה, מעורבות ממשלתית למען מניעת משבר כלכלי, קשירת קשרים דיפלומטיים עם מדינות שוחרות שלום, פיתוח ירושלים, יצירת "משטר ממלכתי" במדינה, חקיקת חוק חינוך חובה, הלאמת מפעלים גדולים והגנה על פועלים, מתן שוויון לנשים, דאגה לחיילים וחינוך חלוצי.
במערכת בחירות זו זכתה מפא"י בהישג של 46 צירים, בעוד שמפ"ם הסתפקה ב־19 צירים. "חרות" קיבלה אז 14 צירים, וה"חזית הדתית המאוחדת" 16 צירים. הציונים הכלליים והפרוגרסיבים קיבלו יחדיו 12 צירים.
הכרעה חשובה שלקח בן-גוריון בימים אלו הייתה ההכרעה בדבר הקואליציה הראשונה. נאמן לשיטתו, הותיר בן-גוריון את אנשי מפ"ם מחוץ לממשלה והקים קואליציה שהסתמכה על תמיכת הדתיים והליברלים. "החלוציות" המפ"מית, נדחקה הצידה לטובת "הממלכתיות" של מפא"י.
המשימות המוטלות על ממשלה זו היו גדולות וקשות. את המלחמה היה צורך לסיים, ותוך שמירה על ההשגים. היה צורך בקליטת מאות אלפי עולים, פליטי השואה, ויוצאי ארצות ערב, ולבסס את מוסדותיה השלטוניים של המדינה החדשה.
ממשלה זו התקיימה עד התפטרותו של דוד בן-גוריון, בחודש פברואר 1951 על רקע משבר החינוך האחיד. ברקע המשבר ניסיונו של בן-גוריון להקים שיטת חינוך אחידה לעולים. כאן ניכרת התפיסה ה"ממלכתית" כאשר לצידה תפיסה מפלגתית ברורה. היה ברור כי מפא"י שהיא בעלת השליטה במוסדות הקולטים, מכינה לעצמה עתודה אנושית של מצביעים לדור הבא.
במאי 1951 פרץ במלוא עוזו משבר נוסף, הוא הפילוג בקיבוץ המאוחד. הקרע עם אנשי מפ"ם הביא לגירושם של אנשי מפא"י מקיבוץ נען עד מהרה פשטה בתנועה הקיבוצית כשלהבת רוח הפילוג, ושלושים קיבוצים הודיעו על פרישתם מהקיבוץ המאוחד.
שנות המדינה הראשונות
ממוזער|"פנקס אדום" שהיה בשימוש בשנות ה-50
בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה מפא"י מפלגת השלטון העיקרית, והציר המרכזי לקבלת ההחלטות. מימין למפא"י עמדו אנשי הציונים הכלליים (ימין כלכלי, אשר שותפו לעיתים בשלטון) ותנועת החרות (ימין מדיני, אשר בן-גוריון דחק את רגליהם מכל מוסדות השלטון, בסיסמה "בלי חרות ומק"י"). משמאלה – אנשי מפ"ם.
בשנים אלו צעדה המדינה קדימה, נבנתה והתבססה. התקבלו הכרעות גורליות ומרחיקות לכת כגון הסכם השילומים, המדיניות הכלכלית החדשה, ומפעלי ענק כגון קליטת העלייה ההמונית, ובניית כוחו של צה"ל תוך מאבק מתמיד בתופעת ה"מסתננים" שגבתה קורבנות רבים. במישור הבינלאומי נעשו ניסיונות להתקרב אל המערב, ולהקים בריתות עם בריטניה וצרפת. בכל אלו הייתה מפא"י ומוסדותיה הגוף המוביל, והמקום בו נתקבלו ההכרעות.
הכרעות אלו, ומעשים אלו, דרשו מפלגת שלטון חזקה שיהיה בכוחה לכפות את רצונה ולהוביל את המדינה בכיוון הרצוי לה. לאישיותו הדומיננטית של בן-גוריון חלק ניכר בכיוון זה. עם זאת היה לכך צד שלילי שהתבטא בהעדפת אנשי מפא"י במוסדות השלטון, ובהשלטת המנגנון המפלגתי על מוסדות שלא היו מפלגתיים באופיים. שיטת ה"פתקים", נוסח "הנ"ל מאנ"ש" (הנ"ל מאנשי שלומנו), הביאה למנגנון של העדפה מפלגתית, וחסימת כל מי שלא נשא את "הפנקס האדום" משירות המדינה. נשמעו גם טענות כלפי שירות הביטחון הכללי בראשות איסר הראל ששימש אף למעקב אחרי מתנגדים פוליטיים של מפא"י כאנשי מפ"ם, ועורכי העיתון הרדיקלי העולם הזה. ההסבר של המערכת למעקב זה היה כי הוא נעשה מטעמי ביטחון. מפ"ם, למשל, הייתה מפלגה פרו-קומוניסטית ומנהיגה יעקב חזן אף הכריז על ברית המועצות כעל "מולדת שנייה". לעומת זאת, יצחק שמיר, מראשי הלח"י לשעבר, התקבל לשורות המוסד על ידי אותו איסר הראל.
במערכות הבחירות לכנסת השנייה נישאה בפי מפלגת הציונים הכלליים הסיסמה "מספיק ודי בשלטון מפא"י". הוגי הסיסמה היו צריכים להמתין עשרים ותשע שנים מיום ייסודה של המדינה עד שיוחלף השלטון. מפא"י ניגשה לבחירות עם מצע שקרא לשיפור יחסי החוץ, קליטת עלייה, פיתוח כלכלי, ביטחון חברתי, יצירת משטר דמוקרטי מתוקן, פתרון בעיות דיור, תמיכה חסרת פשרות במדיניות הקיצוב ובמלחמה בשוק השחור, חינוך ממלכתי, חקיקת חוקי יסוד, ומלחמה בכפייה הדתית והאנטי-דתית.
אחת השאלות החשובות ביותר היא כיצד הצליחה מפא"י לשמור על כוחה שנים רבות כל כך בעוד שההרכב הדמוגרפי במדינת ישראל השתנה לחלוטין בעקבות גלי העלייה (מ-1930 עת הקמת המפלגה ועד ל-1968 עת פירוקה הוכפלה אוכלוסיית הארץ פי ארבעה לערך ובמושביה במוסדות היישוב לא נרשם שינוי מאוד דרסטי). התשובה נעוצה על פי דעתם של חוקרי מדע המדינה רבים במספר סיבות:
הקמת המדינה הייתה אירוע דרמטי בחיי עם ישראל, שלא היה כמותו דורות רבים. ההערצה לאישיותו של דוד בן-גוריון, שנחשב בעיני רבים "מקים המדינה", הרקיעה שחקים והביאה להצבעה מאסיבית למפא"י בכל חוגי הציבור ובמיוחד בקרב העולים.
מפא"י התמקדה בציונות מעשית דהיינו בעשייה אקטיבית של בנייה שהתאימה יותר להלך הרוח בארץ ולדעות הציבור.
על אף שמפא"י הייתה מפלגה סוציאליסטית היא העדיפה פעמים רבות לזנוח את הסוציאליזם ולהתמקד בצורכי העם והמדינה, בסיסמה "ממעמד לעם" שנטבעה על ידי בן-גוריון.
אנשי מפא"י שלטו במנגנוני קליטת העלייה, במפעלים, בהסתדרות ולמעשה ברוב המוסדות הפרלמנטריים והחוץ פרלמנטריים ועל כן הייתה להם יכולת רבה יותר לגייס מצביעים כמו גם ליצירת מצב לחץ הגורר הצבעה כזו.
מסע התעמולה האפקטיבי שנוהל והביא לדה-לגיטימציה של תנועת החרות והעומד בראשה מנחם בגין. בן-גוריון נמנע שנים רבות מלקרוא לו בשמו, והתייחס אליו כ"האיש היושב ליד חבר הכנסת יוחנן באדר".
פרישתו של בן-גוריון לשדה בוקר, ושובו
בדצמבר 1953 הודיע דוד בן-גוריון על פרישתו מראשות הממשלה, וזאת לטובת הגשמה בקיבוץ שדה בוקר בנגב. צעד זה נועד ליצור תנופת התיישבות בנגב ברוח חזונו של בן-גוריון. יש האומרים כי היה זה מעשה מחושב, על מנת להראות כי לא ניתן לנהל את המדינה בלעדיו, ולקבל סמכויות רבות יותר וכח רב יותר עם שובו. למחליפו מונה משה שרת.
שרת ניסה להוביל מדיניות מתונה, וזאת בזמן של הידרדרות ביטחונית ומדינית לקראת מלחמה. אך עד מהרה התברר כי על אף שבירושלים יושב ראש הממשלה משה שרת, ההכרעות מתקבלות בצריפו של בן-גוריון בשדה בוקר. "צעירי בן-גוריון" כשמעון פרס, שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, ומשה דיין שמונה לרמטכ"ל ערב עזיבתו של בן-גוריון, המשיכו את דרכו המדינית האקטיביסטית אל מול שרת, ולמעשה הצרו את צעדיו.
צעד שננקט בשנת 1954 על מנת לטרפד את יציאת הכוחות הבריטים מתעלת סואץ, הפך למשבר חמור, שהטיל את צילו על מפא"י במשך שנים רבות לאחר מכן. העסק הביש יסודו בהוראה שניתנה לקבוצת יהודים אזרחי מצרים שהוכשרו על ידי סוכנים של אמ"ן, לפעול נגד מדינתם ולהטמין מטעני חבלה במטרות מערביות (ארצות הברית ובריטניה), וזאת על מנת ליצור סכסוך בין מצרים לבין מדינות המערב. חוסר מזל הביא להתפוצצות אחד המטענים בעודו ברשות חבר הקבוצה. הקבוצה התגלתה, שניים מחבריה הוצאו להורג, והיתר נדונו לתקופות מאסר ממושכות בכלא בקהיר, ושוחררו בעסקת חילופי השבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים.
כתוצאה מכך התפטר שלא מרצונו פנחס לבון מתפקיד שר הביטחון בפברואר 1955 ואת מקומו שב ותפס דוד בן-גוריון. בבחירות שהתקיימו ביולי 1955 עמד בן-גוריון בראש רשימת מפא"י. אל הבחירות הלכה מפא"י עם מצע שקרא לביסוס העולים, ביטחון כלכלי, יישוב שטחים ריקים, העלאת עולים, פיתוח החקלאות, פיקוח על הסכמי שביתת הנשק, חיסול המעברות, שמירה על עצמאות ההסתדרות, בתמיכה בשיטת בחירות אזורית-רובית, בחקיקת חוקי יסוד ובליכוד העם.
שלטונו של בן-גוריון – 1955 עד 1960
לאחר שובו של בן-גוריון משדה בוקר, לא קמו עוד עוררין על שלטונו. המדינה שתחת הנהגתו, יצאה למלחמת סיני, ושבה עטורת ניצחון. אמנם, תחת לחץ בינלאומי כבד נאלץ בן-גוריון לוותר על ההישגים הטריטוריאליים של המלחמה, אך עם סיום המלחמה היה בן-גוריון בשיא תהילתו. הן מתוך שורות מפלגתו, והן מחוצה לה, לא קמה דמות מנהיגותית שתישא עליו תיגר. מנחם בגין לא נראה באותם הימים כאופציה שלטונית (לא מעט בזכות הדמוניזציה שערך לו בן-גוריון עצמו) ואילו בשמאל לא קם מנהיג דומיננטי, כאשר אנשים כיגאל אלון וישראל גלילי נראו כצעירים מכדי להגיע להנהגה.
לאחר תקופת כהונתו של משה שרת, לא קם בתוך מפא"י פנימה מתחרה לבן-גוריון. בן-גוריון טיפח דור צעיר בתוך המפלגה, משה דיין, טדי קולק, שמעון פרס ואחרים, אך היה ברור כי עד שאלו יתפסו את השלטון, תחלופנה שנים רבות. מצב זה בו עובר לפיד ההנהגה מידיו של בן-גוריון ישירות לידי הצעירים, לא נראה לדור הביניים במפלגה, ואנשים כלוי אשכול וגולדה מאיר ראו כיצד הסיכוי שלהם להנהיג את המדינה הולך ונעלם.
בשנים אלו הגיעה המדינה להישגים רבים נוספים. הוקם הכור הגרעיני בדימונה, המצב הכלכלי השתפר לאין ערוך, ועל אף אירועים כאירועי ואדי סאליב הלך מצבה של מפא"י והשתפר מבחירות לבחירות. בבחירות של נובמבר 1959 הגיעה המפלגה ל־47 חברי כנסת. הסיסמה "הגידו כן לזקן" שידרה יציבות, ביטחון כלכלי ותנופת עשייה.
הפרשה
ממוזער|טקסט=ועידת מפא"י התשיעית, 1963, נואם ראובן ברקת|ועידת מפא"י התשיעית, 1963, נואם ראובן ברקת
בשנת 1960 עמדו בן-גוריון וצעיריו, מול שכבת הביניים במפלגה. זלמן ארן, פנחס ספיר וגולדה מאיר, אנשי העלייה השלישית עמדו מול בן-גוריון, שייצג את דור הנפילים מן העלייה השנייה, ומול הצעירים, להם התכוון בן-גוריון להעביר את לפיד ההנהגה ביום מן הימים. לקבוצה זו הצטרף פנחס לבון. נראה היה כי על הנהגת מפא"י מתחרות שתי קבוצות, אם כי ברוח הימים ההם, לא היה לכך כל ביטוי רשמי.
סכסוך בדבר דרישתו של לבון לטהר את שמו כאחראי למתן ההוראה שהובילה ל"עסק הביש", התפתח לכלל מאבק, שעד מהרה עמד בו בן-גוריון אל מול לבון, כאשר היה ברור כי בסופו של דבר יישאר במפלגה אחד מהם, אך לא שניהם.
ב־31 בינואר 1961 הודיע בן-גוריון על התפטרותו מראשות הממשלה על רקע "עסק הביש". הבחירות שהתקיימו לאחר מכן, באוגוסט 1961 הביאו לירידה בכוחה של מפא"י שנראתה כמפלגה מפוצלת על סף פילוג. מפא"י ירדה מ־47 מנדטים ל־42 מנדטים. אך עדיין היה בכוחה להרכיב את הממשלה. הכוח המניע מאחורי הממשלה בשלב זה היה לוי אשכול.
בן-גוריון החל לחוש כי אינו מסוגל עוד לנהל את המדינה כבימים עברו. הערעור על מנהיגותו, שהתבטא בצורה חריפה בהיעדר גיבוי לעמדתו בעניין המדענים הגרמנים במצרים, הביא אותו לפרוש בהודעה פתאומית שניתנה ב־16 ביוני 1963. לאחר פרישתו המליץ על אשכול כיורשו בראשות הממשלה. הוא התפטר אף מן הכנסת, ושב לשדה בוקר.
פילוג והקמת המערך
בשנת 1964 החלו מגעים לאיחודה של מפא"י עם אנשי אחדות העבודה - פועלי ציון. תנועה זו שהייתה חלק ממפ"ם, יצאה לדרך עצמאית, עשר שנים קודם לכן, והייתה קרובה מאוד בעמדותיה לאנשי מפא"י. בשלב זה איימו מספר מאנשי לבון, שיצרו חוג רעיוני בשם "מן היסוד" לפרוש מן המפלגה אם לא יוחזר לבון לתפקידיו מהם הודח בשנת 1961. אנשי אחדות העבודה תמכו בהם בצעדים אלו. היה ברור כי אם יסכים אשכול לדרישות אנשי "מן היסוד" ודרישות אחדות העבודה, ייגרם קרע בינו ובין בן-גוריון.
בפברואר 1965 התכנסה ועידת מפא"י שנועדה להכריע בשאלת הקמת ועדת חקירה משפטית, ובשאלת האיחוד עם אחדות העבודה. כבר עם כינוס הוועידה התברר כי אנשי בן-גוריון נמנים עם מחנה "המיעוט", ואילו אנשי אשכול הם "הרוב". מאמציו של "ממליך המלכים" במפלגת העבודה, שרגא נצר, להביא לכדי פשרה בין הניצים, נתקלו בחומה של סירוב מטעם אנשי הרוב, שראו הזדמנות להסיט מדרכם את מתנגדיהם. אנשי המיעוט, ביניהם משה דיין, שמעון פרס, יוסף אלמוגי, אבא חושי ואחרים. כמה מן הבולטים במחנה "הצעירים" לא עמדו לצידם, כאבא אבן, אריה אליאב, אברהם עופר ואשר ידלין. בפגישה דרמטית במלון "שרתון" בתל אביב, עשה אף נשיא המדינה, זלמן שזר, מאמץ להביא לפיוס בין אשכול ובין בן-גוריון, אך נכשל בכך.
בוועידה עצמה נשאו אישים מרכזיים במפלגה דברים חריפים ביותר כנגד בן-גוריון. משה שרת, אשר היה כחמישה חודשים לפני מותו בגיל 70, הגיע על כיסא גלגלים, ונשא נאום חריף נגד המנהיג בן ה-79. בסיום הנאום נשקה לו גולדה מאיר על מצחו, ולאחר מכן נשאה נאום חריף עוד יותר. בסיומה של הוועידה נשא אשכול נאום שבו קרא להפסיק את העיסוק ב"פרשה" ולהקים את המערך החדש. הוא קרא לבן-גוריון – "תן לי אשראי!" בסיום הוועידה הצביעו רוב הצירים כנגד הצעת בן-גוריון לבירור "הפרשה" בוועדת חקירה משפטית. הוועידה עסקה אף בעניין המשא ומתן עם אחדות העבודה. הצעת אנשי המיעוט הייתה כי המשא ומתן ינוהל בתנאי שתהיה הסכמה כי הדבר לא יפגע ביוזמה לשינוי שיטת הבחירות. גם הצעה זו נדחתה ברוב קולות.
ב-3 ביוני 1965 נערכו הבחירות לראשות מפא"י ובהם ביקש בן-גוריון להיבחר כמועמד המפלגה לראשות הממשלה, אך מרכז מפא"י בחר ברוב גדול דווקא את אשכול.
ביוני 1965 הכריז בן-גוריון על פרישתו ממפא"י, ועל הקמת רשימת פועלי ישראל. אל הרשימה הצטרפו "צעירי בן-גוריון" – שמעון פרס, משה דיין, טדי קולק, יצחק נבון ויוסף אלמוגי.
בבחירות שהתקיימו בנובמבר 1965 נחלה רשימתו של בן-גוריון מפלה קשה וזכתה לעשרה מנדטים בלבד, אל מול 45 מנדטים שניתנו לרשימה המאוחדת של מפא"י ואחדות העבודה. רשימה זו כבר לא נקראה "מפא"י" כי אם "המערך" וסימנה לא היה האות א' עמה התמודדה מפא"י בבחירות למן הווסדה, כי אם האותיות את (א' היה סימנה של מפא"י ו-ת' – סימנה של אחדות העבודה - פועלי ציון).
הקמת מפלגת העבודה
ממשלתו של לוי אשכול, שהוקמה ב־1965, זכתה להישג ההיסטורי של הניצחון האדיר במלחמת ששת הימים. לאחר מכן נראו הסכסוכים ההיסטוריים בדבר "הפרשה" כעניין שחלף זמנו. בתקופה שקדמה למלחמה נכנסו אנשי רפ"י כמשה דיין לממשלה. בדצמבר 1967 קיבלו אנשי רפ"י החלטה להצטרף אל מפא"י ואל "המערך" ולהתאחד עמם למפלגה אחת – מפלגת העבודה. האיחוד הרשמי התבצע ב-1968. בן-גוריון הודיע על פרישתו מרפ"י והקמת "הרשימה הממלכתית", אך הוא היה כמעט היחיד שהתנגד לאיחוד ובמפלגה המאוחדת נותר רוב לאנשי מפא"י. כמזכ"ל המפלגה מונתה גולדה מאיר.
היה זה סופה של מפא"י מבחינה ארגונית, ותחילת סופה כמפלגת שלטון יחידה. ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים לא הייתה מוכנה עוד לקבל שלטון של מפלגה יחידה, כפי שהיה בעשורים הראשונים לקיומה. אמנם יחלוף עוד עשור בטרם ידיח הבוחר את המפלגה מן השלטון, ותדרש לשם כך הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, אך הוויתור על המותג "מפא"י" ועל האות "א", היה תחילתה של הדרך שהובילה לאובדן ההגמוניה של התנועה הפועלית בהנהגת מדינת ישראל.
מראשי התנועה
דוד בן-גוריון – ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. ממיסדי המפלגה ומנהיגה במשך רוב שנות קיומה.
חיים ארלוזורוב – מראשי סיעת הפועל הצעיר אשר התמזגה עם "אחדות העבודה" ליצירת מפא"י. ממנהיגי המפלגה בשנותיה הראשונות. נרצח בשנת 1933 עת שימש כראש המחלקה המדינית של הסוכנות (למעשה "שר החוץ" הבלתי רשמי של היישוב).
ברל כצנלסון – האידאולוג של המפלגה, ואיש הרוח הבולט בה. במשך שנים ערך את עיתון ההסתדרות "דבר" אשר ביטא נאמנה את עמדות המפלגה אשר שלטה בהסתדרות ללא עוררין.
יצחק בן-צבי – נשיאה השני של מדינת ישראל. ממקימי כוח המגן העברי, וממנהיגי המפלגה בשנותיה הראשונות.
זלמן שזר – נשיאה השלישי של מדינת ישראל, הוגה דעות ואיש רוח, עיתונאי וחוקר. שימש לצידו של ברל כצנלסון בעריכת העיתון דבר, והמשיך כעורך לאחר מות ברל.
משה שרת – ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. מראשי המפלגה, ומייצג נאמנה של הזרם המתון והמדיני במפלגה זו, אל מול ה"אקטיביזם" אותו ייצג בן-גוריון.
לוי אשכול – ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. איש כלכלה וביצוע. במשך שנים רבות היה עוזרו המסור של בן-גוריון. הקרע ביניהם הביא לפרישתו של בן-גוריון ולהקמת רפ"י.
גולדה מאיר – ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל. שימשה כשרת החוץ.
דוד רמז – איש ארגון וכלכלה. שימש כמחליפו של בן-גוריון בראש ההסתדרות, בין השנים 1935–1945. לאחר מכן היה לשר בממשלות ישראל.
פנחס לבון – מזכ"ל ההסתדרות, איש ביצוע וארגון, שימש כשר הביטחון בממשלתו של משה שרת. הקרע במפא"י בשנות השישים אירע, בשל הפרשה הקשורה בשמו, על רקע הסכסוך בינו ובין בן-גוריון.
יוסף שפרינצק – מזכיר ההסתדרות לאחר רמז, ויושב ראשה הראשון של הכנסת
שלמה לביא – מאנשי העלייה השנייה והוגי רעיון הקיבוץ.
שמואל דיין – מפעילי המפלגה בשנותיה הראשונות. איש תנועת המושבים. אביו של משה דיין.
אברהם הרצפלד – "איש הביצוע" של תנועת ההתיישבות בארץ. יזם והקים עשרות יישובים, ועמד בראש המרכז החקלאי.
אליעזר קפלן – שר האוצר הראשון של מדינת ישראל. מראשי המפלגה, אשר שימש כגיזבר הסוכנות במשך השנים שקדמו להקמת המדינה.
פנחס ספיר – מילא שורת תפקידים כלכליים בתחילה כעוזרו של לוי אשכול, ולאחר מכן כשר האוצר. נחשב ל"ממליך המלכים" במפלגה, ולאדם אשר החפץ בעמדת הנהגה במסגרת המפלגה צריך לשאת חן בעיניו.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערותמועצת המדינה הזמנית
(1948)10 נציגים: דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, מאיר ארגוב, אליהו דובקין, גולדה מאיר, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, דוד רמז, מרדכי שטנר, משה שרת הכנסת ה-1
(1949)46 מנדטים: דוד בן-גוריון, משה שרת, אליעזר קפלן, דוד רמז, יוסף שפרינצק, גולדה מאיר, יצחק בן-צבי, זלמן שזר, דב יוסף, חיים בן אשר, אברהם הרצפלד, עדה מימון, שלמה לביא, שמואל דיין, יוסף ברץ, יחיאל דובדבני, בבה אידלסון, פרץ נפתלי, פנחס לבון, זלמן ארן, בן-ציון דינור, אליהו הכרמלי, נטע הרפז, יהודית שמחוני, אבא חושי, יזהר סמילנסקי, ראובן שרי, יונה כסה, אפרים תבורי, יוסף מיכאל לם, אריה שפטל, אברהם טביב, צבי יהודה, עקיבא גוברין, יוסף אפרתי, אריה בהיר, חסיה דרורי, אליעזר ליבנה, דוד הכהן, ישראל גורי, עמי אסף, מאיר ארגוב, דבורה נצר, שרגא גורן, השל פרומקין, דוד בר-רב-האי, יצחק קנב, הרצל ברגר, ז'ניה טברסקי, ישראל ישעיהו-שרעבי, ברוך אזניה, מנחם כהן, רפאל בש ב-20 באפריל 1950 נפטר אברהם טביב. החליף אותו יצחק קנב.
ב-5 בפברואר 1951 פרשה מהכנסת יהודית שמחונית. החליף אותה הרצל ברגר.
ב-5 בפברואר 1951 פרש מהכנסת השל פרומקין. החליפה אותו ז'ניה טברסקי.
ב-12 בפברואר 1951 פרש מהכנסת אריה שפטל. החליף אותו ישראל ישעיהו-שרעבי.
ב-12 בפברואר 1951 פרש מהכנסת אבא חושי. החליף אותו ברוך אזניה.
ב-19 במאי 1951 נפטר דוד רמז. החליף אותו מנחם כהן.
ב-21 במאי 1951 פרש מהכנסת יוסף-מיכאל לם. החליף אותו רפאל בש.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השנייה
(1951) 45 מנדטים: דוד בן-גוריון, יוסף שפרינצק, משה שרת, אליעזר קפלן, גולדה מאיר, דב יוסף, פנחס לבון, בכור-שלום שטרית, יצחק בן-צבי, זלמן שזר, שלמה לביא, אברהם הרצפלד, לוי אשכול, עדה מימון, זלמן ארן, מרדכי נמיר, מאיר ארגוב, פרץ נפתלי, בבה אידלסון, יוסף אפרתי, יעקב אורי, זאב שפר, שמואל דיין, עקיבא גוברין, אליעזר ליבנה, ראובן שרי, דוד הכהן, אליהו הכרמלי, קדיש לוז, שרה כפרי, ישראל גורי, ישראל ישעיהו-שרעבי, יעקב שמשון שפירא, יחזקאל הן, הרצל ברגר, יונה כסה, ז'ניה טברסקי, ברוך אזניה, עמי אסף, ראובן פלדמן, דוד בר-רב-האי, דבורה נצר, אפרים תבורי, חיים בן אשר, יזהר סמילנסקי, רחל צברי, אברהם כלפון, יעקב ניצני, שלמה הלל, ברוך קמין ב-4 באפריל 1952 נפטר יחזקאל הן. החליפה אותו רחל צברי.
ב-13 ביולי 1952 נפטר אליעזר קפלן. החליף אותו אברהם כלפון.
ב-8 בדצמבר 1952 פרש יצחק בן-צבי מהכנסת, בעקבות בחירתו לנשיא מדינת ישראל. החליף אותו יעקב ניצני.
ב-21 בדצמבר 1952 נפטר אליהו הכרמלי. החליף אותו שלמה הלל.
ב-1 בדצמבר 1953 פרש מהכנסת דוד הכהן. החליף אותו ברוך קמין.
הצטרפו לסיעה ב-13 בינואר 1954 מטעם הסיעה הבלתי תלויה – לאחדות העבודה (שהקימו לאחר שפרשו ממפ"ם ב-21 בפברואר 1952).
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השלישית
(1955) 40 מנדטים: דוד בן-גוריון, משה שרת, יוסף שפרינצק, גולדה מאיר, לוי אשכול, בכור-שלום שטרית, דב יוסף, פרץ נפתלי, זלמן ארן, פנחס לבון, זלמן שזר, ברל לוקר, מרדכי נמיר, אברהם הרצפלד, בבה אידלסון, יונה כסה, ישראל ישעיהו-שרעבי, מאיר ארגוב, עקיבא גוברין, שמואל דיין, יוסף אפרתי, ישראל גורי, דוד הכהן, סנטה יוספטל, שלמה הלל, רחל צברי, הרצל ברגר, קדיש לוז, עמי אסף, יעקב שמשון שפירא, אהוד אבריאל, אהרן בקר, שמואל שורש, אריה בהיר, שרה כפרי, יוסף אלמוגי, דוד ליבשיץ, אהרן רמז, דבורה נצר, ברוך אזניה, יעקב ניצני, יזהר סמילנסקי, ישראל קרגמן, דוד בר-רב-האי, חנה למדן, עמוס דגני, חיים יוסף צדוק, ז'ניה טברסקי ב-14 בנובמבר 1955 פרש מהכנסת יעקב-שמשון שפירא. החליף אותו יעקב ניצני.
ב-1 באוקטובר 1956 פרש מהכנסת אהרן בקר. החליף אותו יזהר סמילנסקי.
ב-8 באוקטובר 1956 פרש מהכנסת שניאור זלמן שזר. החליף אותו ישראל קרגמן.
ב-24 באוקטובר 1956 פרשה מהכנסת סנטה יוספטל. החליף אותה דוד-בר-רב-האי.
ב-31 ביולי 1957 פרש מהכנסת אהוד אבריאל. החליפה אותו חנה למדן.
ב-19 בדצמבר 1957 פרש מהכנסת אהרן רמז. החליף אותו עמוס דגני.
ב-28 בינואר 1959 נפטר יוסף שפרינצק. החליף אותו חיים יוסף צדוק.
ב-6 ביולי 1959 פרש מהכנסת שלמה הלל. החליפה אותו ז'ניה טברסקי.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת הרביעית
(1959) 47 מנדטים: דוד בן-גוריון, משה שרת, גולדה מאיר, לוי אשכול, בכור-שלום שטרית, פנחס לבון, זלמן ארן, מרדכי נמיר, פנחס ספיר, קדיש לוז, גיורא יוספטל, אבא אבן, משה דיין, בבה אידלסון, ישראל ישעיהו-שרעבי, אברהם הרצפלד, עמי אסף, יוסף אלמוגי, יונה כסה, רחל צברי, עקיבא גוברין, ישראל גורי, מאיר ארגוב, שמעון פרס, אהרן בקר, יזהר סמילנסקי, ברוך אזניה, משה סרדינס, אשר חסין, הרצל ברגר, משה ברעם, דבורה נצר, דוד הכהן, יוסף אפרתי, דוד בר-רב-האי, יוסף פישר, עמוס דגני, דוד פתל, מנחם כהן, שמואל שורש, חיים יוסף צדוק, יצחק קורן, ישראל קרגמן, חנה למדן, גדעון בן-ישראל, מרדכי זר, ז'ניה טברסקי, אהרן ידלין ב-23 במאי 1960 פרש מהכנסת אהרן בקר. החליף אותו אהרן ידלין.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת החמישית
(1961) 42 מנדטים: דוד בן-גוריון, משה שרת, גולדה מאיר, לוי אשכול, בכור-שלום שטרית, זלמן ארן, מרדכי נמיר, פנחס ספיר, קדיש לוז, גיורא יוספטל, אבא אבן, משה דיין, בבה אידלסון, ישראל ישעיהו-שרעבי, אברהם הרצפלד, עמי אסף, יוסף אלמוגי, יונה כסה, רחל צברי, עקיבא גוברין, ישראל גורי, מאיר ארגוב, שמעון פרס, אהרן בקר, יזהר סמילנסקי, ברוך אזניה, משה סרדינס, אשר חסין, הרצל ברגר, משה ברעם, דבורה נצר, דוד הכהן, יוסף אפרתי, דוד בר-רב-האי, יוסף פישר, עמוס דגני, דוד פתל, מנחם כהן, שמואל שורש, חיים יוסף צדוק, יצחק קורן, ישראל קרגמן, חנה למדן, גדעון בן-ישראל, מרדכי זר, ז'ניה טברסקי, אהרן ידלין, ארי אנקוריון ב-23 באוגוסט 1962 נפטר גיורא יוספטל. החליפה אותו חנה למדן.
ב-28 באוגוסט 1962 נפטר הרצל ברגר. החליף אותו גדעון בן-ישראל.
ב-17 במאי 1963 נפטר עמי אסף. החליף אותו מרדכי זר.
ב-24 בנובמבר 1963 נפטר מאיר ארגוב. החליפה אותו ז'ניה טברסקי.
ב-9 באפריל 1964 נפטרה ז'ניה טברסקי. החליף אותה אהרן ידלין.
פרש ממפא"י ב-22 בדצמבר 1964 והקים סיעת יחיד.
ב-7 ביולי 1965 נפטר משה שרת. החליף אותו ארי אנקוריון.
פרשו ממפא"י ב-14 ביולי 1965 והקימו את רפ"י.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השישית
(1965) 37 מנדטים (מתוך 45): לוי אשכול, קדיש לוז, גולדה מאיר, בכור-שלום שטרית, זלמן ארן, פנחס ספיר, אבא אבן, אליהו ששון, עקיבא גוברין, חיים גבתי, חיים יוסף צדוק, ראובן ברקת, ישראל ישעיהו-שרעבי, מרדכי נמיר, אהרן בקר, דוד הכהן, ישראל קרגמן, דב סדן, אריה אליאב, אהרן ידלין, דבורה נצר, משה ברעם, שמואל שורש, משה סרדינס, זאב שרף, מנחם כהן, צבי דינשטיין, מרדכי זר, אשר חסין, רחל צברי, ברוך אזניה, דוד פתל, שולמית אלוני, מרדכי עופר, אהרן אוזן, יוסף פישר, משה ורטמן, אמנון לין, דוד גולומב, ארי אנקוריון ב-17 בינואר 1966 פרש מהכנסת משה כרמל. החליף אותו משה ורטמן.
ב-28 בינואר 1967 נפטר בכור-שלום שטרית. החליף אותו אמנון לין.
ב-23 בינואר 1968 התאחדו המפלגות מפא"י ואחדות העבודה-פועלי ציון שהרכיבו את סיעת המערך, יחדיו עם מפלגת רפ"י, והקימו את מפלגת העבודה.
ב-9 בדצמבר 1968 פרש מהכנסת דוב סדן. החליף אותו דוד גולומב (כחבר סיעת העבודה).
ב-28 בינואר 1969 הקימו המפלגות העבודה ומפ"ם את סיעת המערך (השני).
ב-26 בפברואר 1969 נפטר לוי אשכול. החליף אותו ארי אנקוריון (כחבר סיעת המערך השני).
ארכיון המפלגה
ארכיון מפא"י שמור בארכיון מפלגת העבודה ע"ש משה שרת בבית ברל.
אוסף מפלגת פועלי ארץ ישראל שמור בספרייה הלאומית ומספרו V 1745.
לקריאה נוספת
יעקב גולדשטיין, מפלגת פועלי ארץ ישראל: גורמים להקמתה, תל אביב: עם עובד, 1975.
יעקב גולדשטיין, בדרך להגמוניה: מפא"י – התגבשות מדיניותה, 1930–1936, תל אביב: עם עובד, 1980.
אבי בראלי, מפא"י בראשית העצמאות 1948–1953, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2007.
מאיר אביזוהר, בראי סדוק: אידיאלים חברתיים ולאומיים והשתקפותם בעולמה של מפא"י, הוצאת עם עובד והמכון למורשת בן-גוריון, תל אביב, תש"ן–1990.
יונתן שפירא, עלית ללא ממשיכים: דורות מנהיגים בחברה הישראלית. תל אביב: ספריית פועלים, 1984.
ארנון למפרום, לוי אשכול: ביוגרפיה פוליטית 1944–1969, תל אביב: רסלינג, 2014.
חוה אשכולי, אלם: מפא"י לנוכח השואה, 1939–1942, ירושלים: יד בן צבי, 1994.
יחיעם ויץ, מודעות וחוסר אונים: מפא"י לנוכח השואה, 1943–1945, הוצאת יד בן צבי, 1994.
ערן אלדר, הדרך ל־77' – קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים 1965–1977, הוצאת עם עובד, 2018.
יעל ישי, סיעתיות בתנועת העבודה: סיעה ב' במפא"י, תל אביב: עם עובד, 1978.
נתן ינאי, קרע בצמרת: המשבר שזעזע את מפא"י והביא להקמת רפ"י, תל אביב: א' לוין-אפשטין, 1969.
קישורים חיצוניים
מפא"י, באתר תנועת העבודה הישראלית
אתר ארכיון מפלגת העבודה https://archavoda.keysofthost.com/
כרזת בחירות של מפא"י לכנסת השנייה, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
אורן קלמן, 'נייר מתוצרת הארץ: מפעל הנייר בחדרה ומדיניות הפיתוח של ממשלות מפא"י בשנות המדינה הראשונות', עיונים בתקומת ישראל, כרך 26 (2016), עמ' 348–385.
ראיון עם מיכאל (מיש) לפידות, מזכיר סיעת מפא"י, על פעילות הסיעה בכנסת
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ישראל: מפלגות היסטוריות
קטגוריה:מפלגות ביישוב
קטגוריה:ציונות סוציאליסטית
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות שמאל
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-1
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-2
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-3
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-4
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-5
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-6
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-7
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-8
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-9
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-10
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-11
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-12
קטגוריה:ישראל: מפלגות שלטון
| 2024-09-21T09:33:52
|
מסע בזמן
|
מסע בזמן הוא פעילות היפותטית של מסע אל העבר או אל העתיד. מסע בזמן הוא מושג מוכר מאוד בפילוסופיה ובספרות, בעיקר בספרות המדע הבדיוני. בספרות, מסע בזמן מושג בדרך כלל באמצעות מכשיר היפותטי הנקרא מכונת זמן. הרעיון של מסע בזמן צבר פופולריות בזכות הרומן של הרברט ג'ורג' ולס משנת 1895, "מכונת הזמן". Extract of page 180
ממוזער|העמוד הראשון של הספר מכונת הזמן
אין ודאות האם מסע בזמן אל העבר אפשרי מבחינה פיזיקלית. מסע כזה, אם בכלל אפשרי, עשוי לעורר שאלות בנוגע לסיבתיות. מסע בזמן קדימה, מחוץ לתפיסת זמן הרגילה, הוא תופעה שנצפית באופן נרחב ומובנת היטב במסגרת תורת היחסות הפרטית והכללית. עם זאת, לא ניתן בעזרת הטכנולוגיה הנוכחית לגרום לגוף אחד להתקדם או להתעכב יותר מכמה אלפיות השנייה ביחס לגוף אחר. בנוגע למסע אחורה בזמן, אפשר למצוא פתרונות בתורת היחסות שמאפשרים זאת, כמו חור שחור מסתובב. מסע לנקודה שרירותית במרחב-זמן זוכה לתמיכה מוגבלת מאוד בפיזיקה תאורטית, ונקשר בדרך כלל רק עם מכניקת הקוונטים או חורי תולעת.
הקדמה
מסע בזמן בקנה מידה קטן, בצורת התארכות זמן, כבר הודגם פעמים רבות במעבדה. ואולם, ביצוע התארכות זמן משמעותית עבור בני אדם תתאפשר רק כאשר ניתן יהיה להגיע למהירות תנועה קרובה למהירות האור, או להתקרב לשדה כבידה חזק דיו כדוגמת השדה בקרבת חורים שחורים.
מסע בזמן דרך לולאה דמוית-זמן או חור תולעת הוא עדיין היפותטי, ויש הטוענים שהוא איננו אפשרי, בין השאר משום שהוא מאפשר מסע אחורה בזמן. מצד שני, להשערה כי מסע אחורה בזמן איננו אפשרי, הקרויה "השערת שמירת הכרונולוגיה", אין עדיין ראיות ניסיוניות או אפילו סיבות תאורטיות. למעשה, ההתנגדות
היחידה לסוג כזה של מסע בזמן נובעת מהאפשרות שהוא יוביל לפרדוקסים אונטולוגיים, הקרויים "פרדוקסים של מסע בזמן". בעיות אלו לא מונעות ממסע בזמן, על גרסאותיו השונות, להופיע כמוטיב מרכזי בספרות המדע הבדיוני, ובסרטי הקולנוע של ז'אנר זה.
הפיזיקאי עמוס אורי זכה להתעניינות התקשורת הפופולרית לאחר שפרסם בשנת 2005 בעיתון המדעי Physical Review Letters מאמר שהציג לטענתו מודל ריאלי למסע בזמן.
התארכות זמן
התארכות זמן יחסותית
ממוזער|שמאל|250px|התארכות זמן יחסותית. השעון האדום מתקדם בקצב איטי יחסית לשעון הכחול
תורת היחסות הפרטית טוענת ששעונו של צופה הנע במהירות גבוהה מתקדם בקצב נמוך יחסית לצופה במנוחה. לתופעה זו קוראים התארכות זמן יחסותית, וניתן להדגים אותה בעזרת חלקיקים הקרויים מיואונים. זמן החיים הממוצע של מיואונים הוא 2.2 מיקרו-שניות, כלומר אם הם נעים במהירות קרובה מאוד למהירות האור אז המרחק הממוצע שהם יעברו עד להתפרקותם יהיה 660 מטר. אולם, מיואונים רבים שנוצרים באטמוספירה בגובה של עשרות קילומטרים, כתוצאה מפגיעת קרינה קוסמית באוויר, מגיעים עד פני כדור הארץ. אצל מיואונים אלו אשר נעים במהירות קרובה מאוד למהירות האור חלה התארכות זמן. תוצאה דומה מושגת בניסויי האצת מיואונים, והיא תיושם במאיצי חלקיקים עתידיים על מנת להגדיל את זמן החיים של המיואונים.
התארכות זמן יחסותית הופכת למסע בזמן כאשר הצופה הנע והצופה הנייח נפגשים. ניתן להדגים תוצא זה בעזרת פרדוקס התאומים, שבו אחד מתוך זוג תאומים הוא אסטרונאוט היוצא למסע בחלל במהירות גבוהה, ואילו אחיו נשאר על פני כדור הארץ. עבור האסטרונאוט שנע במהירות גבוהה תתרחש התארכות זמן, ובעת המפגש המחודש שלהם, עם חזרתו מהמסע, הוא יהיה צעיר יותר מהתאום השני. אישוש לתופעה זו התקבל בעזרת שעון אטומי שהוצב במטוס סילון אשר הקיף את כדור הארץ. פרדוקס זה תואר ושומש בסרט "בין כוכבים" של כריסטופר נולאן.
התארכות זמן כבידתית
על פי תורת היחסות הכללית, התארכות זמן כבידתית מתרחשת עבור גוף שנמצא בשדה כבידה חזק. כך למשל, עבור גוף שנמצא סמוך לאופק האירועים של חור שחור, הזמן חולף בקצב איטי יחסית לגוף רחוק מאופק האירועים. תאום שהתקרב לאופק אירועים של חור שחור מבלי לחצות אותו, וחזר לבסיס האם שלו, יהיה צעיר יותר מאחיו שלא ערך את המסע, כלומר התרחש מסע בזמן.
ככל שהגוף נמצא בשדה כבידה חזק יותר כך התארכות הזמן גדולה יותר, וניתן לומר על גוף שנמצא על אופק האירועים עצמו כי הזמן בשעונו עצר יחסית לצופה מרוחק. אם הגוף נכנס פנימה לאופק האירועים, אז הוא חווה התארכות זמן נוספת ככל שהוא מתקרב לסינגולריות במרכז החור השחור, וכאשר הוא מגיע לסינגולריות עצמה אז הזמן בשעונו עוצר יחסית לכל צופה שהוא, הן בתוך החור השחור הן מחוצה לו. תופעה זו מובילה לפרדוקס, שהשערת הצנזורה הקוסמית אמורה להגן עלינו מפניו.
גם בשדה כבידה חלש מתרחשת התארכות זמן. ניתן לומר למשל שהזמן על פני כדור הארץ נע בקצב איטי מאשר הזמן בתחנת החלל הבינלאומית, ואפילו ניתן למדוד התארכות זמן על פני הקרקע יחסית לגג של גורד שחקים. התארכות זמן כזו נמדדה בניסוי בעזרת אפקט מסבאואר, שמאפשר מדידה מדויקת של שינוי בקצב זרימת הזמן. ביישומים בהם נדרש דיוק גבוה במדידת הזמן, כמו במערכת ה-GPS, יש לקחת את התארכות הזמן הכבידתית בחשבון.
שמאל|ממוזער|Die Erwartete- "האחת המיועדת" ; ציור מאת פרדיננד גאורג ואלדמולר, 1860. ציור מסוים הזה היה נושא להשערות ותיאוריות רבות בקרב חובבי מסע בזמן שטענו שהאישה המצוירת אוחזת בטלפון סלולרי וגולשת בו, בזמן הליכתה, טכנולוגיה מודרנית שאינה מתאימה לתקופה שבה צויר, במחצית המאה ה-19. למעשה, היסטוריונים של האמנות הצביעו על כך שמדובר בספר תפילה קטן, האופייני לאותה תקופה.
לולאות דמויות-זמן
לולאה דמוית-זמן היא מסלול סגור במרחב-זמן, כלומר מסלול שבו נקודת המוצא ונקודת הסיום זהות. מסלול כזה אפשרי בתורת היחסות הכללית במקרים מיוחדים. קיומה של לולאה דמוית-זמן מצביע על אפשרות של מסע אחורה בזמן, משום שתנועה כזו מתחייבת במסלול סגור שבו נקודת ההתחלה ונקודת הסיום נמצאות בזמן זהה.
חורי תולעת
חור תולעת הוא מבנה המתואר על ידי מרחב-זמן מיוחד, שקיומו אפשרי מנקודת מבטה של תורת היחסות הכללית. בהיותו "מסדרון" המקשר בין נקודות שלולא קיומו היו רחוקות מאוד זו מזו, ניתן להתייחס לחור תולעת בתור "קיצור דרך" ביקום. על מנת שחור התולעת יהיה גוף יציב, עליו להיות בנוי מחומר בעל מסה שלילית. בהתאם לתורת הקוונטים חומר כזה יכול להתקיים, למשל בצורת חלקיקים וירטואליים, אך לא ברור אם חומר בעל מסה שלילית יכול להתקיים למשך זמן רב. כלומר, לא ברור אם חור תולעת יכול להיות מבנה יציב.
בהנחה שחור תולעת יציב יכול להתקיים, ניתן לבצע בעזרתו מסע אחורה בזמן. נניח שחור תולעת מחבר בין שני תאומים. אחד מהם, האסטרונאוט, יוצא למסע בחלל במהירות גבוהה וגורר פתח אחד של חור התולעת בחללית, ואילו אחיו המדען נשאר על פני כדור הארץ עם הפתח השני. חור התולעת יכול להיות קצר ביותר, ולצורך ההסבר ניתן אפילו להניח ששני האחים מחזיקים ידיים דרך חור התולעת לכל אורך המסע, כלומר הזמן בשני קצותיו של חור התולעת מסונכרן. כאשר האסטרונאוט חוזר לכדור הארץ, אז בהתאם לפרדוקס התאומים חלף בשעונו זמן קצר מאשר בשעונו של אחיו. כעת, המדען שנשאר על פני כדור הארץ, או כל אדם אחר שנשאר עמו, יכול לעבור דרך חור התולעת מהצד של האסטרונאוט אל הצד של המדען, שעדיין מחזיק את ידו של האסטרונאוט, ובכך לחזור אחורה בזמן.
לדוגמה, האסטרונאוט יצא למסע בשנת 2100 וחזר לבית אחיו, על פני כדור הארץ, כאשר בשעונו (של האסטרונאוט) השנה הייתה 2101. אולם, על פי פרדוקס התאומים, בשעונו של המדען חלף זמן רב יותר. נניח שעל פני כדור הארץ חלפו חמישים ואחת שנה ולכן בשעונו של המדען השנה היא כבר 2151. המדען, שנותר בביתו, יכול כעת להיכנס לחור התולעת הפתוח מהצד של האסטרונאוט וכך לחזור לכדור הארץ של שנת 2101, ולפגוש את עצמו צעיר יותר. בצורה זו הוא חוזר חמישים שנה אחורה בזמן. יש לשים לב שהמסע אחורה בזמן מוגבל לזמן בו יצא האסטרונאוט למסע, ולעולם לא ניתן לחזור לזמן שלפני בניית חור התולעת עצמו. כהמשך לאותה דוגמה, יכול אדם על פני כדור הארץ בשנת 2151, לחזור בזמן דרך חור התולעת הפתוח לכדור הארץ של שנת 2101 ולפגוש שם את סבו.
פרדוקסים של מסע בזמן
מסע אחורה בזמן, גם אם הוא אפשרי מבחינה פיזיקלית, עלול להביא למספר פרדוקסים אונטולוגיים, כלומר להצביע על חוסר ההבנה שלנו את העולם. כך למשל, לפי פרדוקס הסבא, המהווה את אחד הפרדוקסים של מסע בזמן, אדם נוסע לאחור בזמן והורג את סבו קודם שיפגוש את רעייתו, סבתו של הנוסע. כתוצאה מכך הוא לא אמור להיוולד, משמע הסבא לא יכול להירצח, שכן אין בעצם מי שיחזור בזמן ויעשה זאת. שתי הדרכים המקובלות להתמודד עם פרדוקסים אלו הן להניח שמסע אחורה בזמן איננו אפשרי ("השערת שמירת הכרונולוגיה"), או לחלופין להניח שמסע אחורה בזמן אפשרי והפרדוקסים יסתדרו בדרך שהיא מעבר ליכולת הבנתנו, או לפחות מעבר ליכולת הבנתנו הנוכחית.
אפשרות נוספת להתמודד עם פרדוקסים של מסע בזמן מתבססת על אחד הפירושים של תורת הקוונטים. על פי פירוש זה, הקרוי פירוש העולמות המרובים, מתרחשת התפצלות של ההיסטוריה בכל רגע שמתרחש אירוע קוונטי. ההתפצלות מוכתבת לפי פונקציית הגל באותו רגע. בהקשר של מסע אחורה בזמן, מושגת כאן דרך להימנע מפרדוקסים. כך למשל, ייתכן שאותו אדם שחוזר אחורה בזמן והורג את סבו, ממשיך בהיסטוריה אחרת, ולא בהיסטוריה שבה הוא נכנס למכונת הזמן. ההיסטוריה החדשה שלו מתרחשת במקביל להיסטוריה המקורית שממנה הוא יצא, כלומר היא מצויה בעולם מקביל.
מצב המחקר הנוכחי בכלל, וחוסר קיומה של תורת כבידה קוונטית בפרט, מונעים מאיתנו בשלב זה להתמודד עם השאלה המסקרנת לגבי האפשרות לנוע אחורה בזמן, ולהכריע לגבי קיומו או אי קיומו של חץ זמן מקרוסקופי מוגדר.
מסע בזמן בתרבות
ספרות
ספרו של אייזק אסימוב "קץ כלזמן".
ספרו של אנריקה גספר אי רימבאו, "אל אנאקרונופטה", הרומן הראשון שבו מוצג רעיון מכונת הזמן.
ספרו של הרברט ג'ורג' ולס, "מכונת הזמן", נחשב ליצירת מופת בתחום זה. הספר עובד למספר סרטים בשם זה.
ספרו של מארק טוויין, "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור".
ספרה של אודרי ניפנגר, "אשתו של הנוסע בזמן" המתאר גבר בעל פגם גנטי הגורם לו לעבור בזמן, ואת בתו שירשה ממנו את אותה תכונה.
הספר "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" מתאר מסע בזמן בעזרת מחולל זמן.
הספר "מכונת הזמן המקרית" מאת גו הלדמן מתאר חוקר צעיר לפיזיקה שמגלה בטעות מכונת זמן.
הספר "חמישה־עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט" מאת קלייר נורת'מתאר מסע בזמן בו הגיבור מת ומתעורר שוב כשהוא צעיר, כך מחזור אחרי מחזור.
ספריה של קוני ויליס, "ספר יום הדין" ו"מלבד הכלב".
ספריה של גלילה רון־פדר-עמית, "מנהרת-הזמן".
ספרו של קן גרימווד, "בהילוך חוזר", מתאר מסע בזמן בו הגיבור מת ומתעורר שוב כשהוא צעיר, כך מספר מחזורים, בזה אחר זה.
ספריה של דיאנה גבלדון, "נוכרייה", מתארים מסע בזמן לסקוטלנד של 1742.
ספריהם של נתנאל ובת-אל אפשטיין, "הגיע הזמן".
ספרו של יואב בלום, "כהרף עין".
קולנוע
ממוזער|שמאל|250px|מכונת זמן הבנויה ממכונית דלוריאן בסרט "בחזרה לעתיד"
סדרת הסרטים "בחזרה לעתיד".
סדרת הסרטים "שליחות קטלנית".
סרטי "מסע בין כוכבים": "מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה", "מסע בין כוכבים 7: דורות", "מסע בין כוכבים 8: המפגש", "סטארטרק".
הסרט "דוני דארקו".
הסרט "קליק".
הסרט "נקסט".
הסרט "12 קופים".
הסרט "אפקט הפרפר".
בסרטו של וודי אלן, "חצות בפריס", גיבור הסרט מדלג בין ההווה ובין שנות ה-20 של המאה ה-20.
הסרט "אשתו של הנוסע בזמן", המבוסס על ספר באותו השם (ראו לעיל).
הסרט "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", המבוסס על ספר באותו השם (ראו לעיל).
הסרט "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" בו מתוארים קורותיו של נסיך שבפגיון שלו חול מיוחד המאפשר נסיעה אחורה בזמן.
בסרט מר פיבודי ושרמן.
הסרט "בין כוכבים" של כריסטופר נולאן
הסרט "טנט" של כריסטופר נולאן
הסרט "גורל ידוע מראש"
הסרט "טיימקופ"
הסרט "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד"
הסרט "מסע הכזבים של ביל וטד"
הסרט "ביל וטד שורפים ת'זמן"
הסרט "לקום אתמול בבוקר"
הסרט "קצה המחר"
הסרט "לופר"
הסרט "אקס-מן: העתיד שהיה"
הסרט "נווט מכוכב אחר"
הסרט "הנוקמים: סוף המשחק"
הסרט "לתפוס את הבוס"
הסרט "הפתן השחור: אחורה וקדימה"
הסרט "זה קרה מחר"
הסרט "הנימיץ אינה עונה"
הסרט "שנות אור"
הסרט "רוכב הזמן"
הסרט "היורשים: עלייתה של רד"
טלוויזיה
"דוקטור הו"
"מנהרת הזמן"
"נערת המחר"
"הפלאש"
"זרה"
"האי"
"ביום שהאדמה רעדה"
"זינוק לאתמול"
"טיימלס"
"אגדות המחר"
"רצף הזמן"
"נסיכת הזמן"
" לוקי"
"בראשית"
"בראשית: עולם חדש"
"כמעט מלאכים"
"דני הוליווד"
"אקדמיית המטרייה"
"אפל"
"הגופה"
"מסעות בזמן"
"הנוסעים בזמן של איי ג'יי"
"דני וגיל במסע בלתי רגיל"
"ספורט בילי
"פונזי וחבורת ימים מאושרים"
ראו גם
רשימת סרטי מסע בזמן
לקריאה נוספת
הנרי אונגר, קולנוע ופילוסופיה, הוצאת דביר, 1991, סעיף יג: "טיול פילוסופי במכונת זמן", עמ' 128–138.
קישורים חיצוניים
, בערוץ של כאן – תאגיד השידור הישראלי
״קחו את הזמן״ - על ההיסטוריה של המסע בזמן בפודקאסט ״מינהר הזמן״, "כאן", תאגיד השידור הישראלי
NOVA Time Travel Episode , סרטון באתר יוטיוב
Time-Travel by Dr David Deutsch Antenna BBC 1992 , סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
*
קטגוריה:תורת היחסות
קטגוריה:חורים שחורים
קטגוריה:זמן
קטגוריה:טכנולוגיות מדע בדיוני
| 2024-10-12T23:24:21
|
יען הנגב
|
יען הנגב או יען סורי (מיון מדעי: Struthio camelus syriacus) הוא תת-מין במין יען מצוי שגדל בעבר במדבר הסורי, בירדן, בנגב ובסיני. הוא קטן בממדי גופו מהיען האפריקני. בנוסף, ליען הארץ ישראלי הייתה ביצה חלקה, בעוד שביצת היען האפריקני בעלת נקבוביות עמוקות. היען נעלם מן הטבע בישראל במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 עקב ציד.
תפוצה וגידול
על מציאותו של היען בנוף הארץ ישראלי בתקופות הקדומות ישנן עדויות ארכאולוגיות רבות. הרבה שרידים של קני יענים נמצאו באזורים המדבריים של הארץ. קני יענים ובהם ביצים שלמות נמצאו גם בשפיים וליד תל מיכל (הרצליה), דבר המעיד על תפוצתם גם באזור מישור החוף. עדויות נוספות לשכיחות היענים הם ציורי סלע מאזורים רבים מדרום הארץ בהם נראים עופות אלה, למשל באתר ה'מרכבות' בבקעת תמנע (המאות הארבע עשרה- חמש עשרה לפנה"ס) או עדר יענים וציד שלהם בדרום סיני.
בתקופת ימי הביניים עדיין היו היענים שכיחים ונצפו באזורים שונים של ארץ ישראל עד אמצע שנות העשרים. בשנת 1929 הוצג ביריד המזרח בתל אביב יען חי שניצוד במרחק של כשעתיים הליכה מבאר שבע. זהו הפרט האחרון של יען הנגב שניצוד בארץ. מאז בוצעו ניסיונות להשיב את המין לטבע, אך ללא הצלחה.
ניסיונות לגדל יענים לצורך שימוש בנוצותיהם נעשו בארץ עוד בתחילת המאה העשרים. החלוץ בתחום זה היה שמואל צבי הולצמן (1883–1960), לימים מגואלי הקרקעות בגוש עציון, שהחליט להקים חוות יענים בארץ ונתקל בקשיים רבים. ידיעה נוספת על גידול יענים בארץ מופיעה בעלון החקלאים משנת 1913. אך ניסיונות הגידול נערכו בעיקר ביענים שיובאו מאפריקה, ולא בתת-המין המקומי.
ביצי היענים
ביצי יענים שימשו בעת העתיקה לצרכים שונים. ממצא של שימוש בקליפות של ביצי יענים להכנת חרוזים לתכשיטים, נמצא בדרום סיני ובתל אל-עג'ול מהאלף השני לפנה"ס. אולם השימוש הרווח בביצים היה ככלי קיבול, כפי שהתגלה באתרים ארכאולוגים רבים בארץ. שימוש בביצי יענים ככלי קיבול למים התקיים עד העת החדשה, כפי שהעיד ישראל אהרוני בהיותו במדבריות שבעבר הירדן המזרחי.
ביצי יענים שימשו גם לקישוט וכאובייקט בעל משמעות סמלית במקומות קדושים לבני דתות שונים. דוגמה לכך ניתן לראות עד היום בתקרה של כמה מהחדרים שבהם מצויים ציוני המצבות של האבות במערת המכפלה בחברון. דוגמאות נוספות ניתן למצוא במסגדים ובכנסיות המזרחיות בכל המזרח התיכון. לביצים אלו היה שימוש פרקטי; הן נתלו מעל מנורות התאורה שהשתלשלו מהתקרה והיוו מחסום והגנה על שמן המאור מפני חולדות ועכברים רעבים. תליית ביצים הייתה תופעה עממית גם בבתים פרטיים, ושימשה כנגד עין הרע.
נוצות היען
נוצות היען שימשו לקישוט במזרח ובמערב עוד מתקופות קדומות, נוהג שהיה מקובל גם בארץ ישראל. הנוצות (Pennes) נזכרות ברשימות המיסים, שהוטלו על הסחורות בעיר עכו במחצית הראשונה של המאה ה-13. המסחר בנוצות, קרוב לוודאי נוצות של יענים, נזכר רבות במזרח התיכון, והיהודים נטלו בו חלק נכבד. מרי אליזה רוג'רס שערכה מסע לארץ ישראל באמצע המאה ה-19 מתארת את לבושם של כמה משבטי הבדווים בצפון הארץ, ואת חניתותיהם המעוטרות בנוצות יענים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1919
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי וולטר רוטשילד
קטגוריה:יעניים
קטגוריה:עופות שהוכחדו בידי האדם
קטגוריה:ארץ ישראל: בעלי חיים שנכחדו
קטגוריה:עופות שנכחדו בהולוקן
קטגוריה:אסיה: עופות שנכחדו
| 2022-10-14T12:08:40
|
יען מצוי
|
ממוזער|230px|יען בטנזניה
ממוזער|230px|אפרוח יען
ממוזער|230px|יען בריצה בנמיביה.
יען מצוי (שם מדעי: Struthio camelus) הוא מין העוף הגדול ביותר שחי כיום על פני כדור הארץ וגם המהיר ביותר מבין כל בעלי החיים ההולכים על שתיים (כ-65 קמ"ש). בעבר הוא היה המין היחיד בסוגו אך ב-2014 נמצא כי קיים מין דומה, אך קטן יותר, של יען - יען סומלי. אורך גופו של היען הוא כשני מטרים, גובהו עד 2.5 מטרים ומשקלו עד 160 קילוגרם.
כנפי היען קטנות יחסית לגודל הגוף ואינן מסוגלות לשאת את משקל גופו, לכן היען אינו יכול לעוף. היען נעזר בכנפיו בעת ריצה לייצוב הגוף, לביצוע פניות חדות ולעצירה פתאומית. נוצות היען שימשו את האדם לקישוט מאז ימי קדם, בין השאר לקסדות וכובעים.
היען ניזון מעשב, מזרעים, מחרקים ומזוחלים קטנים.
היען נוהג לבלוע גסטרוליתים ("אבני קורקבן") כדי לסייע לקיבת השרירים שלו לטחון את מזונו. במקרים אחדים נמצאו בבטנם של יענים עצמים אחרים, כמו חפצים עשויי מתכת ושעוני יד.
ליען אין איברי קול אך בעונת הייחום משמיע הזכר באמצעות הוושט קול עמום שנשמע למרחקים. ראייתו של היען היא מהטובות ביותר מבין העופות שאינם מעופפים.
יען עשוי לחיות בטבע עד גיל 40 ובשבי אף עד גיל 50 שנים. תפוצתו כוללת את יבשת אפריקה בלבד.
היען חי בעיקר בנופים פתוחים באזורי ערבה ומדבר. גורמי ההכחדה עיקריים של היען הם ציד ואיסוף ביצים.
תת-מינים:
יען צפון-אפריקאי (S. c. camelus)
יען דרום-אפריקאי (S. c. australis)
יען מסאי (S. c. massaicus)
יען הנגב (S. c. syriacus) - נכחד
היען הסומלי היה בעבר תת-מין של היען המצוי אך כיום נחשב למין עצמאי.
רבייה
היען מגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים עד ארבע, נקבות בדרך כלל כחצי שנה לפני הזכרים. עונת הייחום נמשכת ממרץ ועד ספטמבר. הזכר מכין נחלת קינון ומזמין נקבות באמצעות שריקה וקולות אחרים וכן טקס חיזור הכולל שימוש בכנפיים. היען הוא פוליגני.
היענים מתחלקים בדגירה על הביצים. ביום דוגרת עליהם הנקבה, שצבעה אפור ומשתלב היטב בסביבה המדברית, ובלילה דוגר עליה הזכר שצבעו השחור משמש הסוואה טובה בלילה.
מיתוסים
ישנו מיתוס הגורס, כי היען טומן את ראשו בחול בעת סכנה, אולם במציאות אין זה כך. היען מתכופף בעת סכנה בניסיון להסתיר את עצמו, אך במצב רגיעה בעת שהוא אוכל ייתכן שתהיה אשליה שראשו מוטמן בחול עקב גודלו היחסי הקטן של הראש (מספיקה תלולית קטנה כדי להסתיר את הראש מעיני הצופה, מה שיראה כאילו הראש טמון בקרקע).
לעומת זאת, בעיטת היען אינה מיתוס. ליען רגליים גבוהות הן ביחס לרוב בעלי החיים והן באופן יחסי לגודלו. הרגליים גם חזקות, יחסית לעופות, כיוון שהיען אינו מעופף, ומשמשות בין היתר להגנה. כאשר זכרים מתקוטטים הם משתמשים ברגליהם ככלי נשק ובועטים זה בזה. יען החש בסכנה עלול לבעוט במי שהוא חושב שמהווה סיכון ויכול לפגוע קשות באדם או בחפץ בו הוא בועט.
היען בארץ ישראל
עד תחילת המאה ה-20 היה היען נפוץ בנגב. גודלה המדויק של אוכלוסייה זו אינו ידוע. קן עתיק, בן כ-5,000 שנה, נמצא ליד הרצליה. הקן מעיד שהמין חי בעבר הרחוק גם במרכז הארץ. תת-המין המזרח תיכוני, יען הנגב (Struthio camelus syriacus) נכחד מן העולם. הוא נעלם מן הארץ במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.
בשנת 1973 הוקם גרעין רבייה בחי-בר יוטבתה כאשר הגיעו מאתיופיה לישראל 18 אפרוחים מתת מין של היענים שמקורו במדבריות אתיופיה. בשנות האלפיים נעשה ניסיון ראשון בעולם להשיב לטבע יענים, אולם ללא הצלחה לעת עתה, אך עדיין יש כוונה להשיבם לטבע בארץ בעתיד.
היען בתנ"ך
בתנ"ך מוזכר פעם אחת בלבד השם יענים במגילת איכה: וזיהויו המקובל הוא ליען.
שמות נוספים שיש שמזהים אותם עם היען: בספר איוב נזכר עוף בשם "כנף רננים": שעל פי תיאור אורח חייו יש שמשערים שהוא היען.
יש שסוברים ששמו של העוף שנזכר באיוב הוא חסידה, אך במקורות אחרים וודאי שהחסידה היא עוף אחר.
ברשימת העופות הטמאים מופיע העוף "בת יענה": אשר מזוהה כיען לפי התרגומים הארמיים שמתרגמים "בת נעמיתא", לפי מסורת התרגום לערבית של רס"ג שתרגם: נעאמה-نعامة ולפי מאמר חז"ל שמסביר את התוספת בת: "'ואת בת היענה': 'בת' זו ביצת היענה - יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים. 'יענה' הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת אל בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר ואבל כבנות יענה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף לא עמוד א). וכן: "תני רבי ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית" ().
עם זאת יש כיום חוקרים שסוברים, על פי מקומות נוספים בתנ"ך בהם מוזכרת בת היענה בחברה אחת עם עופות דורסים שונים בהקשרים של חורבן ואבל, שבת היענה היא עוף דורס לילי, קרוב של הינשוף, המתגוררת בנקיקי סלעים במדבריות ונקראת כך על שם בת קולה שחוזר ונשמע כמענה מסלע אחד למשנהו. בעוד שהיען אוהב שטחים פתוחים, וגם לא נוטה להשמיע קולות מלבד בעונת החיזור.
בתנ"ך מוזכרת כך:
וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה ()
תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי ()
לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר ()
עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה ()
אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה ()
אך לפי פרופסור זהר עמר ניתן להתאים את כל המקורות הללו ליען, כיוון שבאף מקור לא מצוין שבת היענה משמיעה קול, ואף ניתן לומר שנכתב "אבל" כשם לעצב בשתיקה, לעומת "מספד" שזה יללה. ואף ניתן לפרש שה"אבל" שמצוין בפסוקים מכוון לקול שמשמיע היען הזכר בתקופת הייחום שנשמעת כאנחה עמומה. והיען גם מסתתר לעיתים בחורבות במדבר, שהוא מקום חיותו.
היען במקורות אחרים
בתרבות הארמית, במשנה, בגמרא ובשאר השפות השמיות נקרא היען גם נַעֲמִית (כמו בערבית: نعامة - "נַעַאמַה̈"), והוא השם המזוהה ביותר עם היען.
נראה שבתקופת חז"ל היו משתמשים ביען לשם זיקוק זהב: "אמר רבי אבין לשם מקומו הוא נקרא וזהב מאופז זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותו לנעמיות והן מסננות אותו" ().
בשל מנהגו של היען לבלוע חפצים שונים, סברו שהוא ניזון מזכוכית: "רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו (נח לתיבה) זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות." (בראשית רבה, פרשה ל"א, סימן י"ד).
בקרב יהדות תימן יש שנהגו לתלות בבית הכנסת ביצת יען שרוקנה מתוכנה.
מרוצי יענים
בכמה מדינות, נהוגים מרוצי-רכיבה על יענים. המנהג נהוג באפריקה ובמקומות אחרים הוא נדיר למדי. רכיבה על יענים נעשית בצורה דומה לרכיבה על סוסים, עם אוכפים, מושכות ומתגים מיוחדים. עם זאת, היענים קשים יותר לשליטה לעומת סוסים.
המרוצים הם אף חלק מתרבותה של דרום אפריקה המודרנית. בארצות הברית, נפתחה בשנת 1892 בג'קסונוויל, פלורידה "חוות היענים". החווה ומרוציה היו לאטרקציה תיירותית ידועה, אחת האטרקציות המוקדמות בהיסטוריה של פלורידה. כיום, מתקיים באופן שנתי "פסטיבל היענים" בצ'נדלר, אריזונה, ובו מתקיימים גם מרוצי יענים. מרוצים התקיימו גם במקומות רבים אחרים בארצות הברית, כמו וירג'יניה סיטי בנבדה ומסלולי מרוצי הסוסים קנטרברי פארק במינסוטה, פריירי מידוס באיווה ואליס פארק בקנטקי.
גלריה
ראו גם
יען הנגב
קישורים חיצוניים
בין יען לבת יענה באתר סנארק.
וכי בת יש לה ליענה? מאמר מאת ד"ר משה רענן באתר פורטל הדף היומי.
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:יעניים
קטגוריה:מגה-פאונה של אפריקה
קטגוריה:דרום אפריקה: עופות
קטגוריה:עופות הסוואנה האפריקנית
קטגוריה:קניה: עופות
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-07-15T12:35:21
|
ראם לבן
|
ממוזער|311x311px|ראם לבן בחי-בר יטבתה|טקסט=
ממוזער|232x232 פיקסלים|עגל של ראם לבן בגן החיות התנכ"י
ממוזער|233x233 פיקסלים|ראם לבן באזור שימור מדברי בדובאי
ממוזער|234x234 פיקסלים|עדר ראמים לבנים בחוות האנטילופות בערבה
ממוזער|236x236 פיקסלים|דוגמה לראם לבן בעל בעיה כלשהי בקרן שגורמת למראה של קרן אחת. גן החיות התנכ"י
ממוזער|242x242 פיקסלים|ראמים לבנים במתחם בחולות וואביה, עומאן
ממוזער|243x243 פיקסלים|ראם לבן מוחזק בתנאים מנוגדים לתנאי מחייתו הטבעיים בגן החיות של ציריך
ממוזער|244x244 פיקסלים|קבוצת ראמים לבנים בגן החיות אל עין באזור המזרחי של אמירות אבו דאבי
ראם לבן, ראם ערבי או ראם התועפות (Oryx leucoryx) הוא אנטילופה בגודל בינוני עם בליטת כתף בולטת, קרניים ארוכות וישרות וזנב שעיר. הוא מין של ראם שבמשפחת הפריים, והוא הקטן שבראמים. הראם הלבן חי במדבריות והערבות של חצי האי ערב. הוא נכחד בטבע בראשית שנות ה-70, אך שרד בגני חיות ובשמורות פרטיות והושב לטבע החל משנת 1980.
בשנת 1986 הוגדר הראם הלבן כמין בסכנת הכחדה ברשימה האדומה של Insu, ובשנת 2011 הפך לבעל החיים הראשון שירד למצב פגיע לאחר שנרשם בעבר כמין שנכחד בטבע. הראם הלבן מופיע באמנת וושינגטון, ובשנת 2011 נאמדה אוכלוסייתו ברחבי העולם ביותר מ-1,000 פרטים בטבע וכ-6,000–7,000 פרטים בשבי.
הראם הלבן אינו החיה המוזכרת בתנ"ך בשם זה.
תיאור
גובה הכתף של הראם הלבן הוא כמטר ומשקלו הוא כ-70 ק"ג. הפרווה שלו היא לבנה, החלק התחתון והרגליים שלו חומים ופסים שחורים מופיעים במקום בו הראש פוגש את הצוואר, במצח, באף ועוברים מהקרן מטה לרוחב העין לפה. הראם הלבן בעל שתי קרניים מעוגלות ארוכות ישרות או מעט מעוקלות שאורכן הוא 50–75 ס"מ.
הראם הלבן נח בזמן החום של היום ויכול לזהות גשמים ולנוע לעברם, כלומר יש להם שטח מרעה גדול; עדר בעומאן יכול לרעות על פני שטח של מעל 3,000 קמ"ר. עדרי ראם לבן כוללים גם זכרים וגם נקבות ולרוב הם מכילים בין 2 ל-15 פרטים, אם כי דווחו עדרים של עד 100 פרטים. הראם הלבן אינו אגרסיבי, ולכן עדרים יכולים להתקיים זה לצד זה במשך זמן מה.
מלבד בני אדם, זאבים הם הטורפים היחידים של הראם הלבן. גם בישראל נצפו מקרים בהם זאבים טרפו ראמים. בשבי ובתנאים בטוחים בטבע, אורך חיים של הראמים הלבנים מגיע עד 20 שנה. עם זאת, בתקופות של בצורת, תוחלת החיים שלהם עשויה להיות להתקצר משמעותית בגלל תת-תזונה והתייבשות. סיבות מוות נוספות כוללות קטטות בין זכרים, הכשות נחש, מחלות וטביעה במהלך שיטפונות.
תפוצה ובתי גידול
תפוצה
מבחינה היסטורית, הראם הלבן חי ככל הנראה ברוב המזרח התיכון. בתחילת 1800 עדיין היה ניתן למצוא אותם בסיני, בארץ ישראל, בעבר הירדן, ברוב עיראק וברוב חצי האי ערב. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הצטמצמו שטחי המחיה של הראמים לעבר ערב הסעודית, ועד 1914 שרדו רק ראמים מעטים מחוץ למדינה. דווחו על פרטים מעטים בירדן בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולם באמצע העשור, האוכלוסיות היחידות שנותרו היו במדבר נפוד בצפון מערב ערב הסעודית ובאזור רובע אל ח'אלי בדרום.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו נסיכים ערביים ופקידים בחברות נפט לצוד ראמים לבנים בעזרת מכוניות ורובים. הציידים הלכו והתרבו, ודווח כי חלקם העסיקו כ-300 כלי רכב. באמצע המאה ה-20, אוכלוסיית הצפון נכחדה למעשה. דווח כי הראם הלבן האחרון בטבע לפני ההשבה מחדש נצפה בשנת 1972.
הראם הלבן הושב בחזרה לעומאן, ערב הסעודית, ישראל, איחוד האמירויות הערביות, סוריה וירדן. אוכלוסייה קטנה הושבה לאיי חוואר ואוכלוסיות גדולות הושבו לכמה אתרים בקטר ובאיחוד האמירויות הערביות. סך כל הפרטים בטבע כיום נאמד בכ-1,000 פרטים, מה שמציב את הראם הלבן מעבר לסף 250 הפרטים (שדרוש כדי להיות במעמד "בסכנת הכחדה").
בתי גידול
ראם לבן מעדיף לחיות במדבר חצץ או בחול קשה, שם המהירות והסיבולת שלהם תגן עליהם מפני רוב הטורפים, כמו גם מרבית הציידים שצדים אותם ללא כלי רכב. במדבריות החולות בסעודיה, הם נמצאו בעבר באזורי החול הקשים של השטחים בין הדיונות והרכסים הרכים יותר.
אקולוגיה
התנהגות
הראם הלבן מתקיים בבתי הגידול מהצחיחים ביותר על פני כדור הארץ, ומגלה הסתגלות מרשימה לתנאי המדבר: הוא אינו צורך מים רבים ויכול לחיות חודשים רצופים ללא שתייה של ממש, כאשר את מעט הלחלוחית הנדרשת לו הוא משיג ממזונו הצמחוני. כדי לשמור על נוזליו הראם פעיל בעיקר בלילה ובמשך היום הוא נח בגומה שהוא חופר לעצמו או בצילו של דקל התמר. הראם חי בדרך כלל בעדר, שגודלו משתנה בהתאם לזמינות המזון והעונה.
בכל עדר יש מספר זכרים ונקבות המקיימים היררכיה חברתית. ישנו זכר דומיננטי שתפקידו להרבות את הנקבות ולשמור על מבנה העדר, וכן להגן מפני טורפים. הנקבה הדומיננטית מובילה את העדר. תוחלת החיים של הראמים היא מעל ל-20 שנים. הריונם אורך כחצי שנה ומסתיים בולד יחיד.
תזונה
התזונה של הראם הלבן מורכבת בעיקר מעשבים, אך הם אוכלים מגוון גדול של צמחים הכולל: ניצנים, פירות, פקעות ושורשים. עדרים של ראמים לבנים עוקבים אחרי גשמים נדירים כדי לאכול את הצמחים החדשים שצומחים אחרי הגשמים. הם יכולים ללכת מספר שבועות מבלי לשתות מים.
הידלדלות האוכלוסייה
עד תחילת המאה ה-19 הראמים הלבנים היו מצויים במדבריות המזרח התיכון. עם כניסת הנשק החם החל ציד חסר רסן של הראם הלבן שבסיסו בשתי סיבות: בשרם הטעים ואמונות טפלות שיוחסו לדמם ולמוחם כיעילים כנגד הכשות נחשים ומרפאים שיתוק. גם לקרנו של הראם הלבן יוחסו סגולות פלא שהמחזיק בהן מוגן מפני חיות טרף. הציד הכחיד כמעט לחלוטין את הראם הלבן והאזורים היחידים שבהם נותרו פרטים בטבע החופשי הוא במדבריות המזרחיות של ערב הסעודית. כניסתן של חברות נפט לאזור החמיר עוד יותר את מצבם של הראמים עד שבשנת 1962 נספרו קבוצות בודדות בלבד וב-1972 נכחד אחד מאחרוני עדרי הראמים שבטבע לאחר ציד אכזרי של עדר ראמים שלם בעומאן. בשלב זה הראם הלבן כמעט שהגיע למצב שימור של נכחד בטבע (Extinct in the Wild; EW). ארגון IUCN סיווג את מצב השימור של הראם הלבן כ"נתון בסכנת הכחדה", אך ב-2011 שונה הסיווג ל"פגיע", לאחר הצלחתה של תוכנית שבה הוחזרו ראמים לבנים לטבע, בעקבותיה חיים כיום בטבע כ-1,000 פרטים.
שימור
גן החיות של פיניקס ועולם החי והצומח (בעבר "החברה לשימור החיות והצומח בלונדון") בסיוע כספי של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, אחראים להצלת הראם הערבי מהכחדתו. בשנת 1962 הקימו קבוצות אלה את העדר הראשון על מנת שיתרבה, בגן החיות של פיניקס. מבצע הצלה זה מכונה "מבצע ראם". העדר בגן החיות התחיל מ-9 פרטים ועד היום היו מעל ל-240 לידות מוצלחות. מגן החיות נשלחו ראמים לגני חיות ופארקים אחרים ברחבי העולם כדי להקים עדרים חדשים.
בשנת 1968, שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, הקים את גן החיות אל-עין כדי לשמר את הראמים מתוך דאגה לחיות הבר של איחוד האמירויות ובמיוחד לפרסתנים.
הראם הלבן ניצוד על לכדי הכחדה בטבע עד שנת 1972. עד ל--1980 מספר הראמים בשבי עלה לנקודה בה יכולה להתאפשר השבה לטבע. ההשבה הראשונה, לעומאן, היה עם ראמים מפארק הספארי של סן דייגו. אף כי מספר הפרטים בעומאן ירד, כיום ישנן אוכלוסיות בטבע בערב הסעודית וישראל. אחת האוכלוסיות הגדולות ביותר נמצאת באזור מחאסט א-סייד שהוא שמורה גדולה ומגודרת בסעודיה, המשתרעת על למעלה מ-2,000 קמ"ר. בזכות גרעין השימור הזה, עד 1990 מספר הראמים הלבנים עלה ל-1,300.
ביוני 2011, הוגדר מחדש הראם הלבן כפגיע על ידי הרשימה האדומה של IUCN. ה-IUCN העריך שיש יותר מאלף ראמים לבנים בטבע, ו-6,000–7,000 פרטים בשבי ברחבי העולם בגני חיות, שמורות טבע ואוספים פרטיים. חלקם נמצאים במתחמים גדולים ומגודרים (נדידה חופשית), כולל אלה בסוריה, בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. הראם הלבן היה החיה הראשונה שסווגה מחדש על ידי ה-IUCN כמין פגיע לאחר שסווג בעבר כנכחד בטבע.
בערב הסעודית מספר הפרטים ממשיך לגדול בהתמדה. מ-400 ב-1997 לכ-700 בתחילת 2003. באיחוד האמירויות שוחררו ב-2007 כ-100 פרטים למדבר אבו דאבי כחלק מתוכנית חומש להשבת 500 פרטים לטבע עד 2012.
ב-28 ביוני 2007 שמורת הראם הלבן של עומאן הייתה האתר הראשון שאי פעם הוסר מרשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו. הסיבה לטענת אונסק"ו הייתה שממשלת עומאן אישרה לפתוח 90% מהאתר לחיפוש נפט. מספר הפרטים בשמורה צנח מ-450 פרטים ב-1996 ל-65 בלבד בראשית 2007, וכיום נותרו פחות מארבעה זוגות באתר.
השבתו לישראל
הראם הערבי נכחד מישראל לחלוטין והושב אליה בשנת 1978 בעזרת אגודת החי בר שרכשה בכספי תרומות ארבעה זוגות של ראמים לבנים בעלות של 15,000 דולרים לפרט. הראמים שוחררו בחי בר יטבתה וכיום מספרם בטבע מגיע ל-200, כך שישראל מהווה מוקד משיכה ייחודי לחובבי טבע וחוקרים המעוניינים לצפות בראמים בסביבתם הטבעית. הראמים בישראל מצויים בעיקר באזור הערבה, אף על פי שמאז 2014, החלו שחרורים באזורים אחרים בנגב, והם משוטטים בכל השטח שבין אילת למכתש רמון.
בנוסף, ניתן למצוא ראמים לבנים במספר גני חיות בישראל, אשר ברובם יש תוכנית רבייה והשבה לטבע. בין גני החיות נמצאים: הספארי ברמת גן, גן החיות התנכ"י, חי-בר יטבתה וחוות האנטילופות בערבה.
ב-2021, נצפה עדר של 16 ראמים לבנים, שכולם נולדו בטבע, בנחל ציחור, בערבה.
הראם כסמל
ממוזער|245x245 פיקסלים|שבר אסטלה דרום ערבי המתאר יעל שוכב ושלושה ראשי ראם לבן. היעל היה אחת החיות הקדושות ביותר בדרום ערב, ואילו הראם הלבן נקשר לאל עטר, המאה החמישית לפני הספירה.
הראם הלבן הוא החיה הלאומית של ירדן, עומאן, איחוד האמירויות הערביות, בחריין וקטר.
כמו כן, מספר עסקים בחצי האי ערב ובמיוחד אל מאה איירווייז (חברת תעופה) ואל מאה פטרוליום קרויים על שמו של הראם הלבן.
ראם לבן קטרי בשם "אורי" (Orry) נבחר לקמע המשחקים הרשמי במשחקי אסיה 2006 בדוחה, והוא מוצג על כנפי המטוסים השייכים לחברת התעופה המזרח תיכונית קטר איירווייז. כמו כן, הראם הלבן הוא החיה הלאומית של עומאן ושל מדינות נוספות.
מיתוס החד קרן
בעבר היה מיתוס שנפוץ שקישר את הראם הלבן אל החד קרן, ואריסטו ופליניוס הזקן טענו כי הראם הלבן הוא האב טיפוס של החד קרן. כך גם בתרגום המלך ג'יימס לתנ"ך, המילה ראם מתורגמת כ"חד קרן".
המיתוס עשוי להיות מבוסס על ראמים שאיבדו קרן אחת, שכן בהתחשב בכך שקרניו עשויות מעצם חלולה שלא ניתנת לחידוש, אם הראם היה מאבד את אחת מקרניו הוא היה נשאר עם קרן אחת לשארית חיו. בנוסף, מן הצד נראה הראם לעיתים כבעל קרן אחת בלבד, וכך צויר במצרים הקדומה - ציורים שהיו לימים לאחד ממקורות האגדות על חד־קרן.
קישורים חיצוניים
ממוזער|150px|בול ראם לבן, 1971
הערות שוליים
קטגוריה:ארץ ישראל: מכפילי פרסה
קטגוריה:בחריין: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
קטגוריה:בעלי חיים שהושבו לישראל
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1777
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פטר סימון פאלאס
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:ערב הסעודית: יונקים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ראמים
| 2024-09-26T08:38:45
|
הליכוד
|
הליכוד – תנועה לאומית ליברלית היא מפלגת ימין שמרנית ציונית ישראלית. היא קמה בשנת 1973 כאיחוד של מספר מפלגות ימין, שרצו לראשונה כמפלגה מאוחדת בבחירות לכנסת השמינית.
מההכנסת השמינית ואילך הייתה המפלגה הגדולה או השנייה בגודלה בכנסת, למעט ב. בעקבות היחלשות מפלגת העבודה הישראלית, יריבתה העיקרית, מהכנסת העשרים ואילך הפכה הליכוד למפלגה הגדולה בכנסת. המפלגה בראשות בנימין נתניהו מחזיקה כיום בשלטון במדינת ישראל, וכן החזיקה בשלטון ברוב השנים משנת 1977.
היסטוריה וציוני דרך
הקמה
ממוזער|300x300 פיקסלים|זאב ז'בוטינסקי, אביה הרעיוני של תנועת הליכוד
הליכוד הוקם ב-13 בספטמבר 1973, לקראת הבחירות לכנסת השמינית, כרשימה משותפת למספר מפלגות ותנועות:
גח"ל (רשימה משותפת למפלגות תנועת החרות והמפלגה הליברלית, היה המרכיב העיקרי בליכוד)
הרשימה הממלכתית
המרכז החופשי
התנועה למען ארץ ישראל השלמה
תנועות אלו שמרו על מוסדותיהן המפלגתיים. הרשימה לכנסת הורכבה, על פי מפתח מוסכם, מנציגי התנועות השונות. היוזם העיקרי של מהלך זה, שהוביל בסופו של דבר לאיחוד מלא, היה אריאל שרון, שפרש באותה שנה מצה"ל. בראש הליכוד נבחר לעמוד מנהיגה הוותיק של תנועת החרות ומפקד האצ"ל לשעבר, חבר הכנסת מנחם בגין. בגין, שעד הקמת הליכוד הוביל את מפלגת חרות כסמן הימני הניצי במפה הפוליטית הישראלית, בחר להנהיג את המפלגה החדשה בדרך ימנית מתונה.
באוגוסט 1973, הנהלת גח"ל דחתה את בקשת הליגה להגנה יהודית להצטרף לליכוד.
בראשות מנחם בגין
ממוזער|286x286px|מנחם בגין
ב (1973) התמודד הליכוד בראשות מנחם בגין וזכה ב-39 מנדטים, לעומת 51 ל. ב-1976 התאחדו המפלגות הקטנות הרשימה הממלכתית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, והמרכז העצמאי (פורשי המרכז החופשי) והקימו את מפלגת לע"ם, שנשארה חברה בסיעת הליכוד. עם הקמת לע"ם, התבססה המפלגה החדשה כחטיבה השלישית בגודלה בליכוד, לצד חירות והמפלגה הליברלית.
בשנת 1976 התקיימה ועידת הליכוד בחברון, לפי דרישת מנחם בגין. בוועידה נקבע כי "השאיפה היא להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון".
ב ב-17 במאי 1977, שהתקיימו על רקע אינפלציה גואה, טראומת מלחמת יום הכיפורים ממנה לא הצליחה עדיין המדינה להתאושש, ותחושת מיאוס ציבורי הולכת וגדלה כלפי פרשות שחיתות בהן היו מעורבים בכירי המערך, ובמיוחד ההאשמות נגד אשר ידלין ואברהם עופר ופרשת חשבון הדולרים שהביאה לפרישתו של ראש הממשלה יצחק רבין, הסתמנה לראשונה אפשרות אמיתית לחילופי שלטון בישראל. בנוסף לכך נראה היה כי בני הברית המסורתיים של שלטון המערך אינם מוכנים עוד לחסות בצילו, ואירועים כגון יום האדמה ומשבר קליטת מטוסי ה־F-15 בשבת, אותתו על התרחקותם של הציבור הערבי והדתי ממנו.
על היערכות הליכוד למערכת הבחירות העיב התקף לב קשה ממנו סבל בגין בתחילת אפריל, אשר מנע ממנו ליטול חלק ברוב שלבי המערכה. לבסוף למרות בריאתו הרופפת, הצליח בגין להשתתף בעימות טלוויזיוני ראשון מסוגו מול שמעון פרס. אף שבעימות לא היה מנצח ברור, הצליח בגין לשלול את התדמית הקיצונית שביקשו להדביק לו אנשי המערך, והצטייר כמנהיג שקול ומוכן להנהגה.
הליכוד ניצח בבחירות עם 43 מנדטים, לעומת 32 בלבד למערך, ומנחם בגין היה לראש הממשלה. ניצחון הליכוד כונה בפי שדר החדשות חיים יבין "מהפך", מילה שהפכה למטבע לשון שגור בפי רבים. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל בה ראש הממשלה הנבחר לא היה נציג תנועות הפועלים על גלגוליהן השונים, ושלטונם הרציף של מפא"י ויורשיה, שנמשך למעשה עוד מאז הקמתה בימי היישוב ב-1930, הגיע לידי סיום.
הישגיה העיקריים של ממשלת הליכוד הראשונה היו הסכם השלום עם מצרים, הנפת נס ההתיישבות היהודית ביש"ע וב, תוכנית שיקום שכונות והפצצת הכור הגרעיני בעיראק במסגרת מבצע אופרה. בנוסף נחקק בתמיכת ממשלת בגין חוק ירושלים, שעיגן בחוק את מעמדה של ירושלים המאוחדת כבירת מדינת ישראל.
ב-1981, על רקע מערכת בחירות סוערת במיוחד לכנסת העשירית זכה הליכוד ב-48 מנדטים לעומת 47 של המערך והקים ממשלה צרה בראשותו של בגין. ממשלה זו ידועה בשל המשכם של מפעלי הממשלה הקודמת, חקיקת חוק רמת הגולן, וכן בשל החלטתה על היציאה למבצע שלום הגליל.
ב-1983 התפטר מנחם בגין מראשות הממשלה ומראשות הליכוד בהצהירו "אינני יכול עוד". עד לפטירתו ב-9 במרץ 1992 התבודד בביתו ולא שב לפעילות ציבורית.
בראשות יצחק שמיר
ממוזער|286x286px|יצחק שמיר
ראש הממשלה השני מטעם הליכוד היה יצחק שמיר, אשר מונה לראשות הממשלה בעקבות פרישתו של בגין בשנת 1983. זאת, לאחר שניצח את דוד לוי בבחירות שנערכו במרכז הליכוד ב-2 בספטמבר אותה שנה. כבר בחודשי כהונתו הראשונים, נאלץ שמיר להתמודד עם משברים רבים. אסון צור השני שהתרחש ב-4 בנובמבר 1983 המחיש את פגיעותו של צה"ל, שהיה שרוי עדיין בעומק לבנון. גם המצב הביטחוני בפנים הארץ נראה כמדרדר, לאחר אירועים כגון פיגוע באוטובוס בירושלים ב-6 בדצמבר 1983 (שנחשב לאירוע חריג בזמנו), והשתלטות מחבלים על קו 300, שגררה אף משבר פוליטי-חוקתי קשה לאחר שנתגלה כי אנשי השב"כ הרגו שניים מן המחבלים בחקירתם, לאחר שאלו נחלצו ללא פגע מהפיגוע עצמו. באופן חריג נאלצה הממשלה להתמודד גם עם טרור יהודי, לאחר שנתגלה דבר קיומה של המחתרת היהודית שהייתה אחראית לשורת פיגועים נגד הפלסטינים ביהודה ושומרון.
במישור הכלכלי סבלה המדינה מכישלון תוכנית "המהפך הכלכלי", עלותה של מלחמת לבנון, המיתון העולמי, ומשבר מניות הבנקים שפרץ במלוא עוצמתו ב-2 באוקטובר 1983 לאחר שהבנקים לא יכלו להמשיך לווסת את מניותיהם בבורסה. כל אלו הכו בכלכלת ישראל, גרמו להיפר-אינפלציה, והביאו את המשק אל סף התמוטטות.
גם הקיטוב בין המחנות הפוליטיים בארץ, שעלה אל השטח בעקבות מלחמת לבנון, המשיך להחמיר, ורציחתו של פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצוויג הביאה את האלימות הפוליטית בארץ לשיא חדש.
למרות כל אלו הצליח שמיר למתן את הירידה הקשה שהייתה צפויה בכוחו של הליכוד, וב ב-1984 זכה הליכוד ב-41 מנדטים, לעומת 44 למערך בראשות שמעון פרס. בשל התיקו הפוליטי היחסי שנוצר נאלץ פרס להקים ממשלת אחדות לאומית יחד עם הליכוד. במסגרת הסכם רוטציה עמד בראשה פרס למשך שנתיים, ולאחר מכן שמיר החל מ-1986 למשך שנתיים נוספות. ממשלת אחדות זו התאפיינה בעיקר במאמציה המוצלחים לבלום את האינפלציה המשתוללת ולייצב את המשק, וכן בהמשך הנסיגה ההדרגתית מדרום לבנון, וביסוס רצועת הביטחון. בנוסף זכור הסכם לונדון שיזם פרס לשלום עם ירדן במסגרתו תשלוט זו בפלסטינים בשטחי יש"ע, הסכם שלא יצא אל הפועל בשל התנגדות שמיר.
בתקופה זו בלטה תופעת המחנאות והמאבקים הפנימיים בליכוד, ובמיוחד בלטו דוד לוי, ואריאל שרון כאופוזיציה לשמיר. למרות מאמציהם לא הצליחו השניים ליצור איום ממשי על שמיר, על אף מאבקים פנימיים לא קלים, שהגיעו לשיאם בכינוס מרכז תנועת החרות שפוצץ ב-1986 על ידי פעילים ממחנה לוי. שמיר אמר אחרי הכנס: "זוהי תנועה שמאבדת את עצמה לדעת".
ב-25 באוגוסט 1988 אוחדו סופית מוסדות חרות והליברלים והתנועה החדשה נקראה הליכוד – תנועה לאומית ליברלית. לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה הקים יצחק שמיר פעם נוספת ממשלת אחדות עם המערך, אך בראשותו. גם בממשלה זו ניסו לקרוא על שמיר תיגר מימין "החישוקאים": אריאל שרון, דוד לוי, ויצחק מודעי. בכינוס מרכז הליכוד בפברואר 1990, שזכה לכינוי "ליל המיקרופונים" ביקש שמיר את אמון חברי המרכז בו ובמדיניותו. בעוד מורמות אצבעות החברים, החל שרון לקרוא ממיקרופון אחר: "אני שואל את חברי המרכז: מי בעד חיסול הטרור? שירים את ידו! מי נגד שיתוף מגורשים? שירים ידו! מי נגד שיתוף ערביי מזרח ירושלים? ירים ידו!".
ב-1990 התפוררה ממשלת האחדות עקב "התרגיל המסריח" שבו ניסה שר האוצר שמעון פרס לרקוח בחשאי הסכם עם החרדים להקמת ממשלה בראשותו. לאחר כישלונו של פרס להרכיב קואליציה, וקריאתו המפורסמת של שמיר "אברשה חזור הביתה!" אל חבר הכנסת אברהם שריר שעזב קודם לכן את הליכוד, הוקמה ממשלת ימין-דתיים צרה, שזכורה בעיקר בשל הסכמת שמיר להשתתף ב ובהסכמתו למשא ומתן עם הצדדים במזרח התיכון מלבד אש"ף, בשל ההבלגה הישראלית במלחמת המפרץ ובשל מפעלי העלייה מברית המועצות לשעבר ועליית יהודי אתיופיה.
ב ב-1992 נחל הליכוד תבוסה והשיג רק 32 מנדטים, וזאת לעומת 44 מנדטים ל. בעקבות כך פרש שמיר מתפקידו כיו"ר המפלגה.
בראשות בנימין נתניהו: כהונה ראשונה
ממוזער|285x285 פיקסלים|בנימין נתניהו
לאחר התפטרותו של שמיר התקיימו בחירות לראשות הליכוד, בהן התמודד בנימין נתניהו על תפקיד יו"ר המפלגה מול דוד לוי, משה קצב ובני בגין. מערכת הבחירות לוותה בחילופי האשמות והשמצות קשות בין נתניהו ללוי, שיאן בפרשת הקלטת הלוהטת, בה טען נתניהו בשידור ישיר בטלוויזיה כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" מנסה לסחוט אותו באמצעות קלטת בה הוא נראה בוגד באשתו. נתניהו נבחר ברוב גדול להנהגת הליכוד.
נתניהו הנהיג את הליכוד באופוזיציה לממשלת רבין ובהתנגדות להסכמי אוסלו, וביסס את מעמדו בראשותו. לאחר רצח רבין התנגד נתניהו להקדמת הבחירות משום שסבר שהדבר יתפרש כניצול לא ראוי של הרצח. במהלך כהונת הכנסת הגיעו יחסיהם של נתניהו ולוי, שדומה היה שלא יכלו להחמיר עוד, לשפל חדש כאשר זה האחרון פרש מהליכוד והקים את מפלגת גשר. ערב הבחירות לכנסת ה-14 הצליח נתניהו לצרף את לוי ומפלגתו, כמו גם את צומת של רפאל איתן, לרשימה משותפת בראשותו. יותר משנעשה הדבר על מנת להגדיל את כוחו של הליכוד, הייתה מטרת האיחוד למנוע מהשניים להתמודד מול נתניהו בבחירות האישיות לראשות הממשלה שהתקיימו אז לראשונה, ויעיד על כך השריון הלא פרופורציונלי לכוחן האמיתי שניתן למפלגותיהם: שבעה נציגים במקומות שנחשבו ריאליים לכל אחת מהן.
בבחירות זכה נתניהו בראשות הממשלה ברוב דחוק מול שמעון פרס, אך הרשימה המשותפת זכתה רק ל-32 מנדטים, מהם 22 לליכוד. נתניהו לא הצליח לשמור על יחסים טובים עם שריו והביא לפרישת מספר שרים מהממשלה ולאחר מכן מהליכוד. תנועת "גשר" של דוד לוי פרשה מהשותפות עם הליכוד וחברה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה בשנת 1999, ל במסגרת ישראל אחת. נתניהו ניסה בעת ובעונה אחת להמשיך בתהליך אוסלו שאליו הייתה מחויבת הממשלה בהסכמים בין-לאומיים, ולנקוט קו תקיף יותר נגד הפלסטינים בהתאם לעמדתו הניצית המסורתית של הליכוד, אך לא הצליח להביא את שריו לתמוך בדרכו. בני בגין פרש מהממשלה בעקבות הסכם חברון ולאחר חתימת הסכם ואי שהביא להקדמת הבחירות, הקים את חרות ב-23 בפברואר 1999. מנגד, קבוצת חברי כנסת שהיו ממוקמים משמאלו, בראשות יצחק מרדכי, חברו להקמת מפלגת המרכז. צומת החליטה גם היא שלא להתמודד בבחירות ביחד עם הליכוד.
בבחירות 1999 הפסיד נתניהו לברק בבחירות האישיות לראשות הממשלה, והליכוד בראשותו השיג 19 מנדטים בלבד, שיא שלילי כמוהו לא נראה מאז הקמתו. בעקבות התבוסה פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומהכנסת.
בראשות אריאל שרון
ממוזער|286x286 פיקסלים|אריאל שרון
לאחר פרישתו של נתניהו מונה אריאל שרון לשמש במקומו כיושב ראש זמני. ב-2 בספטמבר 1999 גבר שרון בפריימריז על אהוד אולמרט, מאיר שטרית ופרופ' ולדימיר הרצברג, ונבחר באופן רשמי לראשות המפלגה. שרון הנהיג את הליכוד בזמן תקופת כהונתו של אהוד ברק כראש הממשלה. כיו"ר הליכוד, יזם שרון תוכניות הבראה וייעול במנגנוני התנועה, צמצם את הגרעון התקציבי של המפלגה והחל במסע לראשות הממשלה. בחודש יולי 2000 הוביל הליכוד את בחירתו של חבר הכנסת מטעמו, משה קצב, לנשיא מדינת ישראל. ב-2001, על רקע כישלון ועידת קמפ דייוויד ופרוץ האינתיפאדה השנייה, התנהלו בחירות חדשות לראשות הממשלה. בנימין נתניהו סירב להתמודד ללא בחירות חדשות לכנסת והשאיר את הבמה לאריאל שרון שזכה ברוב מוחץ ונתמנה לראש הממשלה, לאחר שהקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה. חודשים אחדים לאחר שנבחר שרון לראשות הממשלה הכריז בפני כנס מורות בלטרון, בניגוד למצע הליכוד, כי הוא מוכן לאפשר לפלסטינים הקמת מדינה עצמאית. על רקע כוונותיו אלו יזמה קבוצה של חברי מרכז הליכוד בשם "הפורום לשמירת ערכי הליכוד" שבראשה עמד ח"כ אלי כהן, הצעת החלטה הקובעת כי הליכוד מתנגד להקמתה של מדינה פלסטינית בין הירדן לים. הצעת החלטה זו התקבלה על ידי מרכז הליכוד, הגוף המחוקק והעליון של התנועה, ברוב מוחץ.
בנובמבר 2002 פרשה מפלגת העבודה מהממשלה, והובילה את המערכת הפוליטית לבחירות חדשות. בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד לקראת הבחירות הכלליות, שנערכו לאחר שבנימין נתניהו קיבל את הצעתו של שרון לשמש כשר החוץ, התמודד נתניהו מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד ושרון נבחר לעמוד בראש הליכוד. לאחר ההתמודדות הפנימית חבר נתניהו לשרון וב ב-2003 ניצח שרון פעם נוספת ונבחר לראשות הממשלה, והליכוד קיבל 38 מנדטים, פי שניים מבכנסת הקודמת. זמן קצר לאחר מכן התאחדה מפלגת ישראל בעליה עם הליכוד, ומספר המנדטים שלו הגיע ל-40.
את מדיניותה הכלכלית של הממשלה החדשה הוביל נתניהו שמונה לשר אוצר, וזאת אף על פי שרצה תחילה להמשיך בתפקידו כשר חוץ. בתקופתו הובילה הממשלה רפורמות כלכליות ליברליות רבות, שכללו בין השאר קיצוץ חד בקצבאות הרווחה, הורדת מיסים (לצד ביטול פטורים והרחבת בסיס המס), והפרטת גופים ממשלתיים. השיפור במצבו של המשק שהיה נתון במשבר מאז פריצת האינתיפאדה, והצמיחה הגבוהה בשנים שלאחר מכן מיוחסים על ידי רבים למדיניות זו, אף על פי שיש הטוענים כי אמצעים חריפים אלו הובילו לפגיעה קשה מדי בשכבות החלשות, ואף פגעו בבסיס התמיכה של הליכוד.
בתקופה זו גברה הביקורת בציבור על כוחו העצום של מרכז הליכוד, שנבע משליטתו על בחירת הרשימה לכנסת, ומהגידול הפוליטי בכוחו של הליכוד כולו. בתקשורת הועלו טענות על סידור מכרזים לחברי מרכז ומינויים פוליטיים מתרבים במשרדי הממשלה שנשלטו על ידי התנועה, כמו גם על תופעות אזוטריות יותר כגון נוכחות ערה של חברי הכנסת של התנועה באירועים משפחתיים של חברי המרכז, מתוך רצון לשמור על יחסים טובים איתם. גם ריחוק גופים מקצועיים ממוקדי קבלת ההחלטות, שהתקבלו בתכיפות הולכת וגדלה ב"פורום החווה", והתחושה בקרב חלקים בציבור כי ויתוריו המדיניים המפתיעים של שרון נבעו מרצון להימנע מהעמדה לדין בשל החשדות הפליליים נגדו, גררו האשמות בדבר השחתת הנורמות הציבוריות.
תוכנית ההתנתקות והמחלוקות
ב-2004 החל שרון לקדם תוכנית פרי יוזמתו, תוכנית ההתנתקות, שעיקרה פינוי רצועת עזה מהתנחלויות ישראליות ויציאת הצבא ממנה, וכן פינוי ארבעה יישובים בצפון השומרון. בשל התנגדות עזה נוספת מצד גורמים בתנועה החליט שרון להעמיד את התוכנית לאישור חברי הליכוד. תוצאות המשאל היו דחיית תוכנית ההתנתקות על ידי מתפקדי הליכוד, ברוב של 59.5%. חרף דחיית התוכנית הצהיר שרון שמנוי וגמור עמו לבצעה והוא הביא אותה למשאל נוסף בפני חברי מרכז הליכוד, תוך הבטחה כי תוצאות המשאל יחייבו אותו, על אף שאין למשאל זה תוקף חוקי מחייב. לאחר שהתוכנית נדחתה גם במשאל שנערך בקרב חברי המרכז אמר שרון "נכשלתי, אחשוב על תוכנית חדשה" והביא את התוכנית לאישור הממשלה, תוך שהוא מאיים כי שר שלא יתמוך בתוכנית יפוטר. התוכנית אושרה על ידי הממשלה ומאוחר יותר הובאה להצבעה בכנסת, שוב כששרון מאיים על חברי סיעת הליכוד כי ינקטו סנקציות נגד ח"כ שלא יצביע בעד ההצעה. התוכנית אושרה בכנסת בהצבעה שכונתה "ליל השפנים" וביצועה החל ב-15 באוגוסט 2005 והושלם ימים אחדים לאחר מכן. היו שאמרו כי בעקבות ההחלטה לבצע את התוכנית חל פילוג "דה-פקטו" בליכוד, כאשר שלושה-עשר מחברי-הכנסת של הסיעה, שכונו "המורדים" (על ידי נאמני שרון), הצביעו נגד ממשלת שרון בשל הפרת החלטת משאל המתפקדים על-ידו. כשבוע לפני ביצוע התוכנית התפטר שר האוצר, בנימין נתניהו, מן הממשלה.
בהצבעה שנערכה בוועידת הליכוד על הקדמת הבחירות לראשות המפלגה, דחה המרכז את ההצעה ברוב של כ-52%. תוצאה זו נחשבה לניצחון לשרון ולתבוסה קשה ליריבו הפוליטי, בנימין נתניהו.
שרון גם לא נענה להחלטת ועידת הליכוד לקיים משאל עם בנושא תוכנית ההתנתקות, אף שגם רוב גדול בסיעה – 27 חברי כנסת תמך בקיום משאל עם כזה. בהצבעה על הנושא בכנסת התפלגה הסיעה בהצבעה ו-13 שרים וח"כים הצביעו בכנסת נגד משאל עם בניגוד לעמדת הסיעה, כתוצאה מכך נפלה ההצעה לקיים משאל עם בעניין תוכנית ההתנתקות. ימים אחדים לאחר מכן הביא שרון לכנסת לאישור את הצעתו למנות כשרים חדשים בממשלתו את רוני בר-און ואת זאב בוים והודיע לכנסת על מינוי סגני שרים שהתנגדו כמוהו למשאל העם. המינויים החדשים זכו לגינוי רחב של כל סיעות הבית, משום שנראו כמתן תמורה אישית על דרך ההצבעה של אותם ח"כים. שרון הסיר את הצעתו למינוי השרים מאחר שקבוצת חברי כנסת במפלגתו הודיעו שלא יתמכו בה ולא הובטח למינוי הרוב הדרוש. בעקבות כישלון המינויים אמר שרון "בסך הכל רציתי לעשות טובה לחברים, למה שקרה היום יהיו השלכות גדולות".
ימים ספורים לאחר פרשת מינוי השרים, בנובמבר 2005 פרש שרון מהליכוד על רקע ההתנגדות העזה במפלגה למהלכיו האחרונים ועל רקע כישלון מינוי השרים. יחד עם עוד שלושה-עשר חברי כנסת שפרשו מהליכוד הוא הקים את מפלגת קדימה. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו למפלגה החדשה גם פורשים ממפלגת העבודה.
בראשות בנימין נתניהו: כהונה שנייה
ממוזער|286x286 פיקסלים|בנימין נתניהו
עם פרישת שרון החל מסע הבחירות לראשות הליכוד, כשהמתמודדים היו בנימין נתניהו, סילבן שלום, שאול מופז, משה פייגלין, עוזי לנדאו וישראל כץ. הבחירות המוקדמות התקיימו ב-19 בדצמבר. בתחילת דצמבר הודיע המועמד עוזי לנדאו על פרישתו מהמירוץ ותמיכתו בבנימין נתניהו על בסיס מצע מדיני משותף. כשבוע לאחר מכן, הודיע שר הביטחון שאול מופז במפתיע על הצטרפותו למפלגת קדימה בניגוד לעמדתו המוצהרת הקודמת. בנימין נתניהו זכה בבחירות אלו ברוב גדול, עם 44 אחוזי תמיכה, ושב לראשות הליכוד.
ממוזער|100px|פתק הצבעה לליכוד מהבחירות לכנסת השבע עשרה|ימין
בבחירות 2006 ספגה סיעת הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, את המכה הקשה בתולדותיה. לאחר מערכת הבחירות בהן גרפה מפלגת קדימה בראשות אהוד אולמרט אחוז נכבד מהמצביעים הפוטנציאליים של הליכוד, התרסקה הליכוד ממפלגת שלטון בעלת 38 מנדטים ל־12 מנדטים בלבד, ובכך הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השווה בגודלה לסיעת ש"ס. עם זאת, כיוון שהליכוד הייתה הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה (ש"ס הייתה בקואליציה), כיהן יושב־הראש שלה, בנימין נתניהו, כראש האופוזיציה, עד לבחירות ל ה-18.
למרות התבוסה הקשה שספגה המפלגה בהנהגתו, זכה נתניהו לעדנה מסוימת בעין הציבור לאחר שאירועים כגון השתלטות החמאס על רצועת עזה והתגברות ירי הקסאמים, ובצידם פריצת מלחמת לבנון השנייה נראו כמוכיחים את אזהרותיו המוקדמות בדבר הסכנות הביטחוניות הטמונות לישראל, אזהרות שתוארו בזמן הבחירות כ"קמפיין הפחדה" וזכו ללעג מצד מתנגדיו. גם פעילות ההסברה הענפה מחוץ לישראל בה עסק בזמן המלחמה בלבנון זכתה להערכה. מדיניותו הכלכלית הקפיטליסטית שהובילה לתבוסתו בבחירות, נחשבה לאחד הגורמים לשגשוג הכלכלי המחודש (ששרר עד פרוץ משבר הסאבפריים).
ביולי 2007, לאחר הבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה שבהן ניצח אהוד ברק, החליטו ראשי הליכוד כי עליהם להיערך לבחירות הבאות לכנסת ולהקדים את הבחירות לראשות התנועה. נתניהו, שהתמיכה בו בקרב הציבור הייתה גבוהה לפי הסקרים באותה התקופה, טען שיש לקיים את הבחירות לראשות התנועה בהקדם האפשרי, ואילו סילבן שלום טען שיש לערוך אותן רק בסוף 2007. לאחר שמרכז הליכוד החליט לקיים את הפריימריס כבר ב-14 באוגוסט, פרש שלום מהמירוץ בטענה שלא ניתן לו זמן להיערך לבחירות וכינה את ההחלטה על הקדמת הבחירות "הצגה נוסח משטר הבעת' הסורי". בבחירות על ראשות הליכוד התמודדו נתניהו, משה פייגלין ודני דנון, יו"ר הליכוד העולמי. נתניהו ניצח בהן ברוב של 73%, פייגלין קיבל 23.4% מקולות המצביעים ודנון קיבל 3.5% מהקולות בלבד.ממוזער|שלט בחירות 2006 של הליכוד|200x200 פיקסליםהבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18 התקיימו ב-8 בדצמבר 2008 והשתתפו בהן כלל מתפקדי הליכוד אשר בחרו 12 נציגים ברשימה ארצית ושני נציגים למשבצות העולים. בנוסף, כל מתפקד בחר נציג של המחוז אליו הוא משתייך. המקום הראשון שוריין לנתניהו. תוצאות ראשונות פורסמו בלילה שאחרי הבחירות, אך לאחר מכן פורסמו תוצאות שונות במקצת על פי פרשנות אחרת של תקנון הליכוד. ערעורים שונים הוגשו לבית המשפט המחוזי על הרשימה, אולם רק ערעורו של מיכאל רצון, על דחיקת נציגי הרשימה הארצית מפני נציגי המחוזות, התקבלה, בטענה שהשינוי נעשה על מנת לדחוק אחורה את משה פייגלין, שהוא שיקול זר. אולם בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה באומרו שהתערבות בהליכים בתוך מפלגה צריכים להיות מוגבלים למקרים קיצוניים, ושלא הוכח שאכן היו שיקולים זרים בפני בית הדין העליון של הליכוד, בניגוד לוועדת הבחירות שלה. השופטים גם בקשו שהליכוד תנקוט אמצעים כדי שמקרים כפי שהובאו בערעורים לא יישנו. סמוך להגשת הרשימה לוועדת הבחירות המרכזית חתם הליכוד על הסכם איחוד עם מפלגת אח"י, שפרשה מהבית היהודי, ובמסגרתו שוריינו לאח"י המקומות 39 (שלום לרנר) ו-45 (אדמונד חסין) ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת השמונה עשרה.
בבחירות לכנסת ה-18 קיבלה תנועת הליכוד 27 מנדטים. אף על פי שקדימה קיבלה 28 מנדטים, הצליח בנימין נתניהו לגבש רוב קואליציוני יחד עם מפלגת ישראל ביתנו, ש"ס ומפלגת העבודה ולהרכיב ממשלה. הממשלה אושרה ב-69 קולות, כאשר חמישה מחברי מפלגת העבודה בחרו להיות נוכחים במליאת הכנסת אך לא להשתתף בהצבעה. ב-31 במרץ 2009 הושבעה ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו שבה היו חברים 30 שרים ושמונה סגני שרים והיא הייתה מהממשלות הגדולות בהיסטורית מדינת ישראל.
ממוזער|חברי הליכוד מתייעצים עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אחרי הבחירות לכנסת העשרים, בהם זכה הליכוד ל-30 מנדטים.|200x200 פיקסלים
בתחילת דצמבר 2011 הודיע בנימין נתניהו על הקדמת הפריימריז על ראשות מפלגת הליכוד. כעבור מספר שבועות זכתה ההודעה לתמיכת ואישור מרכז המפלגה, ונקבע מועד ההתמודדות לתאריך 31 בינואר 2012. סילבן שלום, שהתכוון להתמודד מול נתניהו, יצא בהכרזה על אי חוקיותו של ההליך, אך לבסוף הסיר את התמודדותו מול נתניהו. היחיד שהתייצב מול נתניהו היה משה פייגלין. בבחירות ניצח נתניהו כשהוא מקבל 74% מקולות הבוחרים, לעומת פייגלין ששימר את הישגו מהבחירות הקודמות – 24%.
באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו (יו"ר הליכוד) ואביגדור ליברמן (יו"ר מפלגת ישראל ביתנו) על כוונתם להגיש רשימת מועמדים משותפת לשתי המפלגות, שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", ב. הסיעה המשותפת זכתה ב-31 מנדטים, מתוכם 20 לליכוד, ונתניהו מונה להקים את הממשלה השלישית בראשותו.
ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת הליכוד חזרה לתפקד כסיעה עצמאית.
ב-2 בדצמבר 2014 פיטר ראש הממשלה נתניהו ממשלתו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, בהאשמת חתרנות נגדו. בהמשך הערב התפטרו יתר שרי יש עתיד, ונתניהו הודיע על כוונתו לתמוך בהצעות החוק להקדמת הבחירות שהונחו על שולחנה של הכנסת באותם ימים. ב שנערכו ב-17 במרץ 2015, זכה הליכוד לניצחון, והגדיל כוחו ל-30 מנדטים. ניצחון זה הושג בניגוד לתחזיות מוקדמות, שהראו על יתרון למפלגת המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג, והוצג על ידי נתניהו והליכוד ככזה שהושג "כנגד כל הסיכויים". תומכי הליכוד טענו כי הקמפיין הנגטיבי והאגרסיבי שנעשה לטענתם נגד המפלגה מצד "חוגי השמאל והתקשורת", יצר אפקט הפוך והוביל לתמיכה גדולה של מצביעים בבחירות אשר הציבה את הליכוד שוב כמפלגת השלטון. ביום הבחירות לכנסת העשרים, במטרה לגייס מצביעים נוספים למפלגתו, יצא נתניהו בהצהרה כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". ההתבטאות גררה ביקורת רחבת היקף נגד נתניהו, בישראל ומחוצה לה. הביקורת, שהחלה כבר ביום הבחירות, נשמעה גם חודשים לאחר מכן. אמירתו של נתניהו העלתה לדיון את השיח סביב הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, זהותם הלאומית של ערביי ישראל ואופן ההתייחסות לזכות ההצבעה והבחירה שלהם.
200x200px|ממוזער|בכנס החירום של הליכוד, 17 בנובמבר 2019
בספטמבר 2018, הצטרפה המפלגה לארגון גג של מפלגות שמרניות האיחוד הדמוקרטי הבין-לאומי.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, ב-20 בפברואר 2019, נמסרה הודעה משותפת לליכוד ול, בה נאמר כי סוכם שרשימת עוצמה יהודית תרוץ כבלוק טכני עם הבית היהודי, ובתמורה הליכוד מתחייב לשריין את המקום ה-28 ברשימתו לכנסת, עבור ח"כ מהבית היהודי, שיוכל לעבור לבית היהודי מיד לאחר היבחרו לכנסת. חבר הכנסת ששוריין הוא סגן שר הביטחון אלי בן דהן, וכדי למנוע עתירות נגד המהלך הועברה מפלגת אח"י של אפי איתם לידיו של בן דהן ובוצע איחוד מפלגות עם הליכוד. הליכוד זכה בכ-35 מנדטים המונים כ-26.46% מן הקולות.
נשיא המדינה ראובן ריבלין הטיל על יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להרכיב את ממשלת ישראל השלושים וחמש, אך זה כשל במשימה ודחף לקיום בחירות בפעם השנייה ב-2019, לראשונה בתולדות המדינה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיעו ראשי המפלגות הליכוד וכולנו, על ריצה משותפת בבחירות. נציגי כולנו בכנסת ישובצו במקומות 5, 15, 29 ו-35. המפלגה קיבלה 32 מנדטים כך שרק שלושת המקומות הראשונים נכנסו, מתוכם יפעת שאשא-ביטון הוצבה כחלק ממפלגתה בעוד שאר הרשימה הצטרפה לליכוד.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש בוטלו הפריימריז לרשימת ליכוד והמועמדים לכנסת נשארו באותו מיקום, עם השריון למועמדי כולנו בראשות יפעת שאשא-ביטון. ב-26 בדצמבר 2019, בפריימריז שנערכו, התמודד גדעון סער על ראשות הליכוד מול נתניהו, ונתניהו נבחר כשקיבל 72.5% מהקולות.
בבחירות לכנסת העשרים ושלוש קיבלה המפלגה 36 מנדטים (תוספת של 4 מנדטים מהבחירות הקודמות), לעומת 33 מושבים למפלגת כחול לבן. הוקמה ממשלת ישראל השלושים וחמש, ממשלת אחדות לאומית תוך התחיבות לרוטציה של נתניהו עם ראש כחול לבן, בני גנץ.
לקראת מערכת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הודיע גדעון סער כי הוא פורש מהליכוד כדי להקים את מפלגת תקווה חדשה. חברי הכנסת זאב אלקין, שרן השכל, מיכל שיר ויפעת שאשא-ביטון הצטרפו אליו. לאחר הבחירות והקמת ממשלת ישראל השלושים ושש, הליכוד הלך לאופוזיציה לאחר 12 שנות שלטון רצופות.
לקראת מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הוחלט על פי חוקת הליכוד שיתקיימו בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימה. אולם לאחר פרישת ח"כ יולי אדלשטיין מהמירוץ לראשות המפלגה, נשאר יו"ר הליכוד בנימין נתניהו מועמד יחיד ונבחר לראשות התנועה באופן אוטומטי. הבחירות המקדימות בליכוד (2022) בהן נקבעה רשימת המפלגה לכנסת התקיימו ב-10 באוגוסט.
בית הדין של הליכוד פסק כי לאחר שחברי המרכז לא נבחרו מחדש למעלה מעשור, מתפקדי הליכוד יבחרו את נציגי המחוזות ברשימה.
בשנת 2020, לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, מפלגת הליכוד הייתה חייבת לכנסת יותר מ-73 מיליון ש"ח. סכום זה מהווה 85% מגובה החוב שמותר למפלגה לקחת מהכנסת. בשנת 2022 עמד החוב על 65 מיליון ש"ח. בדצמבר 2022, לאחר הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע הליכוד חזר להנהגת המדינה ונתניהו התמנה לעמוד בראשות הממשלה.
אפיון ואידאולוגיה
השקפה מדינית
מבחינה מדינית, תנועת החרות, שהייתה המרכיב העיקרי בליכוד, היא ממשיכתה הרעיונית של התנועה הרוויזיוניסטית, אשר תבעה בעלות על כלל שטחי ארץ ישראל, כולל על עבר הירדן המזרחי. תנועת הליכוד תמכה במפעל ההתנחלויות מראשיתו, והרחיבה אותו במידה ניכרת, החל מתחילת כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלה ועד לחילופי השלטון לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992. תומך בולט בהתיישבות ביש"ע בהנהגת הליכוד היה אריאל שרון, אשר לאורך שנות ה-80 ניצח על הקמתן של מרבית ההתנחלויות, במסגרת תפקידו כשר המסחר והתעשייה ולאחר מכן כשר הבינוי והשיכון.
בשאלת יחסי ישראל–סוריה, הביע הליכוד תמיכה עקרונית בפיתוח ההתיישבות ברמת הגולן והתנגדות לנסיגה ממנה, ואף הוביל את החלת החוק הישראלי עליה. בפועל לא גדל מספר היישובים והתושבים בגולן באופן משמעותי בתקופת שלטונו.
למרות עמדתו המוצהרת הנוקשה בסוגיית עסקאות מסוג שטחים תמורת שלום, היה זה דווקא הליכוד בראשות מנחם בגין אשר הוביל ב-1979 את הסכם השלום עם מצרים, וב-2005 אריאל שרון הוביל את תוכנית ההתנתקות, במסגרתם התחייבה ישראל לנסיגה מלאה מחצי האי סיני, יישובי חבל ימית, עזה וצפון השומרון. האפשרות לוויתורים מדיניים גרמה לאורך השנים למחלוקות חריפות בתנועה יותר מכל נושא אחר. כאשר היא נעשתה ללא הסכם שלום בתוכנית ההתנתקות, היא אף הביאה לפיצול בליכוד ולהקמת מפלגת קדימה בסוף 2005.
ב-28 בינואר 2024 השתתפו השרים חיים כץ, מאי גולן, עידית סילמן, עמיחי שיקלי, שלמה קרעי וחברי הכנסת חנוך מילביצקי, ניסים ואטורי, עמית הלוי, טלי גוטליב, אתי עטיה, משה פסל, אריאל קלנר ודן אילוז בכנס "ניצחון ישראל" - כובשים ומיישבים את חבל עזה. השר מיקי זוהר השתתף בסרטון שמקדם את הכנס.
ביטחון
מדיניותו הביטחונית של הליכוד גורסת תמיכה בצעדים תקיפים נגד הטרור הפלסטיני, ונגד מבצעיו בישראל ומחוצה לה. במסגרת מדיניות זו יזם שלטון הליכוד את מבצע שלום הגליל במטרה לפגוע בנוכחות אש"ף בלבנון. אף על פי שמשימה זו נחלה לבסוף הצלחה עם עזיבתם הכפויה של יאסר ערפאת ואנשיו את ביירות, תרמה המלחמה לצמיחתם של ארגונים פנים לבנונים עוינים לישראל כגון חזבאללה ואמל, וגררה נוכחות ישראל בלבנון (מוגבלת החל מיוני 1985 לרצועת הביטחון) שנמשכה כ-18 שנים. בנוסף תמך הליכוד, יחדיו עם שר הביטחון מטעם מפלגת העבודה יצחק רבין, ביד תקיפה לדיכוי האינתיפאדה הראשונה. מבחינה צבאית גרידא נחלה מדיניות זו הצלחה וההתקוממות הפלסטינית האלימה גוועה ברובה, אך ישראל לא הצליחה לדכא את שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים, ותדמיתה הבין-לאומית נפגעה.
בשנות אוסלו הנהיג הליכוד את הימין בהתנגדות להסכם, תוך שהוא מצביע על הסכנות הביטחוניות הטמונות בו. לאחר גל הפיגועים בפברואר-מרץ 1996, הובילה את קמפיין הבחירות של נתניהו הסיסמה "עושים שלום בטוח", הבאה להדגיש את נכונותו של הליכוד להמשיך בתהליך המדיני, אך תוך דרישה תקיפה מהרשות הפלסטינית לעמוד בהתחייבויותיה הביטחוניות. ממשלת הליכוד שקמה ב-1996 המשיכה בהסכמים מדיניים עם הפלסטינים כהסכם חברון והסכם ואי, אך תבעה את עקרון ההדדיות, ודרשה מהפלסטינים לנקוט בצעדים תקיפים נגד ארגוני טרור כדוגמת חמאס והג'יהאד האסלאמי בתמורה לוויתורים מדיניים. בנוסף לא היססו ממשלות הליכוד להפעיל את צה"ל הרחק מעבר לגבולות מדינת ישראל נגד מה שתפסו כאיומים על שלומה. כך נפגעה קשות (ולמעשה חוסלה) תוכניתה הגרעינית של עיראק במבצע אופרה, וננקטו צעדים נגד אש"ף אף במהלך שהותו בתוניסיה לאחר גרושו מלבנון, כגון הפצצת מפקדותיו וחיסולו של אבו ג'יהאד.
כלכלה
גם מבחינה כלכלית ממוקם הליכוד בעל השורשים במפלגה הליברלית בימין, והוא התנגד מראשיתו למדיניות הכלכלית הסוציאליסטית של שלטון המערך, ותמך בעידוד יזמות עסקית, הקטנת המעורבות הממשלתית במשק, והפרטת גופים ממשלתיים. עם זאת ניתן לזהות שניות מסוימת בין תמיכתו של הליכוד בליברליזם כלכלי, לבין מיתוגו כמפלגה חברתית השואפת לקדם את רווחת השכבות החלשות. דוגמה לכך ניתן לראות בכהונתו של בגין, שבה לצד תוכנית המהפך הכלכלי שכללה צעדים ליברליים רבים כגון הסרת מגבלות על שוק המט"ח וביטול סובסידיות ממשלתיות, נקט הליכוד במדיניות של השקעה ממשלתית ניכרת בתקציבי רווחה, שהתבטאה בין השאר בתוכנית שיקום השכונות ובהגדלה משמעותית של קצבאות הביטוח הלאומי. לאחר כישלון התוכנית הכלכלית של הליכוד, בין השאר בגלל משבר האנרגיה העולמי ושקיעתו של המשק במשבר כלכלי קשה, ממנו נחלץ רק לאחר תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, נקט הליכוד בגישה מתונה יותר ולא יזם רפורמות מקיפות במשק בשאר כהונתו של שמיר. חזרה מתונה למצעו הכלכלי של הליכוד הייתה בעת שובו של הליכוד לשלטון ב-1996 וב-2001 שהביאה לנקיטת רפורמות כלכליות מסוימות, אולם ניסיון משמעותי נוסף למימושה של האידאולוגיה הכלכלית של הליכוד התרחש רק עם תחילת כהונתו של נתניהו כשר האוצר ב-2003, שהביאה עמה מדיניות קפיטליסטית תקיפה שכללה רפורמות ליברליות רבות במטרה להפחית את הוצאות הממשלה ואת נטל המס, ולהגביר את התחרותיות במשק. עם זאת, עקב ירידה בהכנסות ממיסים, כמו גם עקב התחייבויות הרבות לשותפי הקואליציה, החלה ממשלתו השנייה של נתניהו את כהונתה בגל של העלאות מיסים, ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות.
חוקת הליכוד מגדירה את מטרת התנועה בתחום הכלכלי כחתירה למשק חופשי תוך צמצום ההתערבות הממשלתית, לצד "אחריות ממלכתית לרמה סבירה של ביטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה, ואיכות הסביבה".
היסטורית, אחד הדגלים העיקריים של הליכוד היה המאבק נגד הסתדרות העובדים שנשלטה בידי מפא"י ובהמשך המערך. נושא זה איבד מחשיבותו עם הירידה בהשפעתה של ההסתדרות והיחלשות הקשר בינה לבין מפלגת העבודה. במשך השנים אף השתלבו בעמדות כוח בליכוד ראשי ועדי עובדים חזקים במשק, כחיים כץ מוועד התעשייה האווירית ופנחס עידן מוועד עובדי רשות שדות התעופה.
דת ומדינה
בשאלת יחסי דת ומדינה והמאבק על הסטטוס קוו נחשב הליכוד למקורב לפלג המסורתי בוויכוח. הליכוד תמך בחוקים שונים בנימוק של שמירת צביונה היהודי של המדינה כגון חוק חג המצות (איסורי חמץ), האוסר הצגת חמץ למכירה בפומבי בפסח, וחוק יסודות המשפט שקבע כי יש לפנות ל"עקרונות מורשת ישראל" במקרה של לאקונה בחוק. גם במאבקים על פתיחת מקומות בילוי ומסחר בשבת, שפרצו במלוא עוזם במהלך שנות ה-90, התייצב הליכוד בדרך כלל לצד הדתיים. הדבר היה מנוגד לעמדותיו של ז'בוטינסקי שהיה בעל השקפה חילונית. המפד"ל הייתה חברה בכל ממשלות הליכוד עד לתוכנית ההתנתקות, והחינוך הממלכתי דתי, כמו גם מפעל ישיבות ההסדר והמכינות קדם צבאיות זכו לתמיכה רבה בתקופה זו. עם התבססות חזון גוש אמונים בלב הקונצנזוס הציוני דתי, הלך והפך שידוך זה לברור מאליו, וימיה של תנועת המזרחי כבת ברית קבועה של שלטון מפא"י והמערך חלפו ללא שוב.
ממשלות הליכוד, למעט ממשלת ישראל ה-30 וממשלת ישראל ה-33, כרתו ברית עם המפלגות החרדיות. ממשלתו של בגין הסירה את המגבלה על מספר הפטורים הניתנים במסגרת הסדר תורתו אומנותו (שעמד אז על 800 בשנה), פעולה שהביאה ברבות השנים למצב בו 11% ממחזור הגיוס אינו מתגייס מסיבה זו, נכון ל-2007. ממשלות הליכוד גם הגדילו במידה ניכרת את תקציב הישיבות, החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך התורני של ש"ס, כמו גם את התמיכה בעמותות חרדיות. בגין החליט גם על הענקת קצבת הבטחת הכנסה גם לאברכים. אף על פי שגם ממשלות המערך הפגינו נכונות לוויתורים מופלגים לחרדים במסגרת הקואליציות שהקימו לאורך השנים, נראה שהמרכיב המסורתי החזק בקרב גרעין התמיכה של הליכוד והצבעה לליכוד בעיקר בקרב אוכלוסייה המגדירה את עצמה כמסורתית ודתית, ומנגד אפיונן החילוני המובהק של תנועות השמאל בישראל, וזיהוין בקרב המגזר החרדי כחלק מאליטה שהחרדים מעולם לא חשו עצמם כשייכים לה, גרמו להזדהות רגשית עם הליכוד בקרב רבים במגזר החרדי, ובו בזמן לרגשי טינה עמוקים כלפי המערך והעבודה. רגשות אלו התבטאו בין השאר בנאום השפנים והחזירים של הרב שך.
שבר גדול ביחסיו של הליכוד עם הדתיים הלאומיים אירע בזמן תוכנית ההתנתקות ב-2005, שבמהלכה הובילה ממשלה בראשות הליכוד את פינוי כלל יישובי רצועת עזה וצפון השומרון. אומנם העובדה שהמהלך הפתאומי היה מזוהה עם שרון יותר משהיה מזוהה עם הליכוד, וכי רוב התומכים בו עזבו לקדימה לאחר פילוג התנועה, הביאה במידה מסוימת לאיחוי הקרע, אך האפשרות לוויתורים מדיניים נוספים מוסיפה להיות מוקש אפשרי ביחסיו של הליכוד עם הציבור הדתי-לאומי. בניגוד לברית זו עם הדתיים הלאומיים, אשר על כל קשייה מתבססת על חזון מדיני משותף ואמונה באידאולוגיה הציונית, כמו גם על נוכחות מסורתית ואף דתית חזקה בתוך הליכוד, נראה שהחיבור לחרדים היה פוליטי יותר מאשר אידאולוגי, ואידיאל לימוד התורה כדרך חיים לא זכה מעולם לתמיכה רבה במפלגה. גם הסתגרותם המופגנת של החרדים מפני החברה הישראלית לא אפשרה חיבור משמעותי בינם לליכוד. עקב כך בשנת 2003 הסכים הליכוד ללא היסוס רב לדרישתה של מפלגת שינוי להקים קואליציה ללא חרדים לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה, ואף קיצץ עמוקות בקצבאות במסגרת מדיניותה הכלכלית של הממשלה שהוקמה בראשותו לאחריהן. גם בהתלהט הוויכוח סביב נושאי הגיור והיתר המכירה בשנות השמיטה, התנגדו ככלל אנשי הליכוד לגישתם ההלכתית הנוקשה של החרדים.
תומכים
בשנים 1969–1992 היו תומכי הליכוד צעירים יותר בממוצע מתומכי המערך. ככל הנראה, הסיבה לכך היא בתחלופה דורית ולא בשינוי אישי אצל המצביעים במהלך החיים. לעומת זאת, לא נמצא כל קשר בין מגדר לבין דפוסי הצבעה. מצביעי הליכוד הגיעו בממוצע ממעמד יותר נמוך. בעוד בסקרים לא נמצא קשר בין דפוסי הצבעה לרמת הכנסה, מצביעי הליכוד באופן מסורתי מגיעים מאזורי הפריפריה, ומתאפיינים במגורים בצפיפות גבוהה יותר. הבדלי השכלה בין מצביעי הליכוד והמערך לא נמצאו בשנים 1969–1977, אך התחילו להופיע בבחירות 1981 והתחזקו בבחירות של 1984–1992.
בשנים 1969 ו-1973 לא היו מצביעי הליכוד דתיים יותר ממצביעי המערך, אף על פי שהם תמכו יותר בצביון יהודי למדינה, אולם בשנים 1977–1981 היו מצביעי הליכוד דתיים יותר ממצביעי המערך ובבחירות 1984–1992 היו מצביעי הליכוד הרבה יותר דתיים ממצביעי המערך ומפלגת העבודה.
תוצאות בחירות 2015, הצביעו על תמיכה משמעותית וחזקה לליכוד בערי הפריפריה של ישראל. בבחירות אלו התבסס ניצחון הליכוד על תמיכתם של מצביעים מסורתיים ודתיים מערי הפיתוח ומההתנחלויות ביהודה ושומרון. לפי סקרים המבוססים על הצבעה בבחירות לכנסת העשרים וארבע, 56% ממצביעי הליכוד הם מסורתיים (33% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת), 31% הם חילונים (45% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת), 11% הם דתיים לאומיים (12% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת) ו-2% הם חרדים (10% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת).
עדה
עיקר תומכי המפלגה הליברלית היו אשכנזים, כך שלמרות תמיכה של מזרחים ותיקים בתנועת החרות, גח"ל לא זוהתה בהכרח עם תומכים מזרחיים. במעבר מגח"ל ב-1969 לליכוד ב-1973 גברה התמיכה של המזרחים בליכוד ובבחירות 1977 גדלה התמיכה עוד יותר כך שהליכוד גבר על המערך בבחירות אלו כמעט בכל השכונות, היישובים והערים בהם האוכלוסייה הייתה בעיקרה של מזרחים. בשנה זו היו כ-52% ממצביעי הליכוד מזרחים (יהודים שעלו מאסיה-אפריקה או ילדים של יהודים שעלו מאסיה-אפריקה), 38% אשכנזים (יהודים שעלו מאירופה-אמריקה או ילדים של יהודים שעלו מאירופה-אמריקה) ו-10% ילידי ישראל. ב-1977, 53% מהמזרחים ו-44% מילידי ישראל הצביעו לליכוד, אך רק 20% מהאשכנזים.
התמיכה של המזרחים בליכוד, ובגח"ל ממנה צמח הליכוד, התגברה עם השנים והייתה בעלת היקף שונה בהתאם למרחק מהערים הראשיות של ישראל. המזרחים הוותיקים תושבי שכונות ישנות בערים הגדולות, כמו מוסררה, נחלאות, כרם התימנים, שכונת התקווה, כפר שלם, נווה שלום וואדי סאליב, היו תומכים מסורתיים של תנועת החרות וכבר ב-1965, זכתה גח"ל בתמיכה של 40.7% בממוצע בשכונות אלו. לאחר הקמת הליכוד ב-1973 עלה שיעור התמיכה ל-46.7% וב-1977 הגיע ל-55.7%. בשיכוני עולים בערים הגדולות, דוגמת רוממה, קריית יובל, עיר גנים, פרדס כץ, תל גיבורים וג'סי כהן בחולון, עמישב, תל כביר, מחנה דוד בחיפה רמת הרצל ודורה בנתניה, זכה גח"ל ב ב-1965 ב-25.6% בממוצע. התמיכה עלתה עם השנים, בשנת 1973 זכה הליכוד ברב שיכוני העולים ביותר קולות מהמערך, וב-1977 הגיעה התמיכה בליכוד ל-47.4% בממוצע. בערי עולים ליד הערים הוותיקות, דוגמת אור יהודה, ראש העין, אור עקיבא, קריית אתא, יהוד, לוד, קריית ים ורמלה, היה שיעור תמיכה דומה לזה שבשיכוני העולים בערים. התמיכה עלתה מ-23.7% ב-1965, ל-45.8% ב-1977. בערי הפיתוח היה שיעור התמיכה בגח"ל ב-1965 נמוך יחסית ועמד על 17.5% בממוצע. עמירם גונן משער שהסיבה לשיעור נמוך זה הוא התלות של תושבי הפריפריה בשלטון המרכזי. שיעור התמיכה בערי הפיתוח עלה ב-1977 ל-44.1% ובשנה זו הליכוד קיבל יותר קולות מהמערך כמעט בכל ערי הפיתוח.
הזיהוי של הליכוד עם המזרחים הגיע לשיאו בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, שבהן היה השסע העדתי חלק מרכזי במערכת הבחירות. בעצרת בחירות של המערך אמר דודו טופז, במה שנודע כנאום הצ'חצ'חים: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אספות בחירות... הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". מנחם בגין הגיב למחרת על הדברים באומרו לבוחריו להתקשר למכריהם:
הזיהוי של הליכוד עם המזרחים המשיך להיות חזק מאוד גם בשנים שלאחר מכן. בבחירות 1992, 41% מהמזרחים ו-24% מילידי ישראל הצביעו לליכוד, אך רק 16% מהאשכנזים. כתוצאה מכך, 68% ממצביעי הליכוד היו מזרחים, 21% אשכנזים ו-11% ילידי ישראל. ירידת כוחן של המפלגות הגדולות, עלייתה של מפלגת ש"ס ועליית שיעור הנישואים הבין-עדתיים הקהו את השיוך העדתי של המפלגות הגדולות בישראל, כך שאף על פי שעדיין יש לליכוד יותר תמיכה אצל המזרחים, השיוך אינו כה מובהק.
מבנה המפלגה
הגוף הרחב ביותר במפלגת הליכוד הוא מתפקדי (חברי) התנועה, הקונים את חברותם בתשלום דמי חבר שנתיים. גוף זה בוחר את יו"ר המפלגה (ומועמדה לראשות הממשלה), את חברי המרכז של המפלגה, ורשאי להיבחר למוסדותיה. בעקבות שינוי בחוקת הליכוד שבוצע לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, עברה למתפקדי התנועה גם הזכות לבחור את חברי הכנסת של התנועה בבחירות אישיות (פריימריס). נכון לשנת 2022 חברים בליכוד כ-137 אלף איש.
מוסדותיו הארציים של הליכוד הם:
מרכז הליכוד – זהו המוסד העליון של התנועה, הרשאי להחליט בכל עניין ועניין של התנועה. בזמן התכנסותו הראשונית נקרא מוסד זה ועידת הליכוד, אך לאחר מכן הוא נהפך למרכז למשך ארבע השנים הבאות, עד לבחירתו מחדש. במרכז חברים כ-3000 צירים המורכבים מצירים שנבחרו בבחירות בסניפי התנועה בערים ומצירים מתוקף תפקידם. אלו הם חברי המרכז. בין השאר, מוסמך המרכז לשנות את חוקת המפלגה. עד 2006 היה המרכז אמון על בחירת חברי הכנסת של התנועה, אולם מספר שבועות לפני הבחירות הכלליות ב-2006 בחר המרכז לקבל את הצעתו של היו"ר, בנימין נתניהו, ולשנות את חוקת התנועה כך שהסמכות לבחירת הח"כים תועבר למתפקדים. היו"ר הנוכחי של מרכז הליכוד הוא חיים כץ.
לשכת הליכוד – זהו המוסד האמון על כל הנושאים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והבין-מפלגתיים המצויים על סדר יומה של התנועה. הלשכה מורכבת בין השאר מחברי הכנסת של התנועה, ראשי ערים של התנועה וראשי הסניפים העירוניים של התנועה, אך תפקידה מוגבל לדיונים והמלצות בלבד ואין החלטותיה מחייבות, ולכן נחשבת לגוף חסר שיניים.
מזכירות הליכוד – מוסד זה אחראי על תפקודה השוטף של תנועת הליכוד, והוא מטפל בענייניה היום-יומיים. הוא מונה עד 61 חברים, ובאחריותו מינוי מנכ"ל התנועה וראשי האגפים הביצועיים של התנועה, וכמו כן הגדרת תפקידיהם סמכויותיהם ותחומי פעילותם, תוך הנחייתם ופיקוח עליהם במילוי תפקידם. יו"ר מזכירות הליכוד הוא ישראל כ"ץ.
בית הדין – המוסד השיפוטי העליון של התנועה. חברי התנועה ומוסדותיה כפופים להחלטותיו ומחויבים לשיפוטו. בבית הדין חברים שופטים בדימוס ומשפטנים, והם המכריעים בענייני בוררות בנושאים שונים וכן בעניינים מהותיים, חוקתיים וערכיים. בראש נשיאות בית הדין כיום עומד חה"כ לשעבר מיכאל קליינר.
בנוסף למוסדות אלו קיימים סניפי הליכוד, המהווים את המוסדות המוניציפליים (עירוניים) של הליכוד, הקיימים בכל רשות או מועצה מקומית, בכפוף לקיומו של מספר מתפקדים מינימלי של הליכוד באותה רשות מקומית. סניפי הליכוד מורכבים כל אחד ממועצת סניף ומהנהלת סניף. מועצת הסניף אמונה על בחירת רשימת הליכוד בבחירות המקומיות ומועמדו לראשות הרשות המקומית הרלוונטית. כמו במוסדות הארציים, רק חברי ליכוד רשאים לבחור ולהיבחר להיות חברי מועצות הסניפים והנהלותיהם, בכפוף לתקופת אכשרה.
מחלקת קשרי חוץ והסברה – הגוף המנהל את קשרי החוץ של הליכוד עם מפלגות וגופים זרים וכן מופקד על הסברה מטעם תנועת הליכוד. בראש המחלקה עומד אלי חזן.
כמו כן, לליכוד סיעה משלו בהסתדרות, וכן נציגים בהתאחדות הסטודנטים הארצית. לליכוד גוף צעירים רשמי המכונה "צעירי הליכוד", המקיים, בין היתר, תאים סטודנטיאלים באוניברסיטאות ובמכללות, המכונים בדרך כלל כיום "תא לביא". ראשיהם פעמים רבות, הם מועמדי הליכוד ליו"ר אגודת הסטודנטים באותו מוסד אקדמי. כפי ש"צעירי תנועת החירות" הצמיחו בעבר מנהיגות שחלקה נבחר לכנסת (מיקי איתן, מיכי רצון, ישראל כץ, מיכאל קליינר, לימור לבנת, רוני מילוא, צחי הנגבי ואחרים), כך גם "צעירי הליכוד" נחשבים "חממה" להצמחה של מנהיגות פוליטית ופרלמנטארית. כך בהיות יושבי ראש "צעירי הליכוד" – גלעד ארדן ויואל חסון – הפכו במרוצת השנים לחברי כנסת. יו"ר צעירי הליכוד הנוכחי הוא דוד שאין.
בנוסף לצעירי הליכוד, ישנו גם נוער הליכוד שפועל להפצת האידאולוגיה של התנועה בקרב גילי 14–18. בדומה לצעירים, גם מנוער הליכוד יצאו מספר חברי כנסת כגון ניסים ואטורי (שאף כיהן כיו"ר הנוער) ומיכל שיר.
ממוזער|משתתף במצעד הגאווה בתל אביב מניף דגל של מפלגת הליכוד עם הכיתוב "בליכוד יש לך בית" בשנת 2015
הליכוד העולמי, ארגון הגג של סניפי הליכוד בעולם, אחראי על הטיפול בסניפים בארצות זרות ועל הקשר של תנועת הליכוד עם יהדות התפוצות. לליכוד העולמי מספר סניפים בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, אפריקה ורוב מדינות אירופה. החל משנת 2020 העומד בראש הליכוד העולמי הוא דני דנון, כאשר במקביל אליו מונה מיקי זוהר כיו"ר עמית.
משרדי ומנגנוני התנועה שוכנים במצודת זאב, המבנה ההיסטורי ששימש גם את תנועת החירות, ברחוב המלך ג'ורג' 38 בתל אביב.
במקביל לגופים הרשמיים, פועלים בליכוד כמה ארגונים פנימיים וקבוצות מתפקדים הזוכים להכרה רשמית, אך אינם מהווים חלק ממנגנון המפלגה. בין הקבוצות הפעילות ניתן למנות את קבוצת הליברלים בליכוד שעוסקת בקידום מדיניות כלכלית חברתית הנשענת על עקרונות הליברליזם הקלאסי, המטה הלאומי בליכוד המקדם את נושא ההתיישבות ואת הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית שמקדמים אג'נדה ליברלית-דמוקרטית.
סמל
אותיות סמל המפלגה נוצרו במקור בשנת 1977 על ידי המעצב הגרפי גדעון שגיא, אשר יצר גם את הסלסול של האות למ"ד כך שידמה לדגל המתנופף ברוח. בשנת 1981 שיפץ הפרסומאי ראובן אדלר את הסמל על בסיס הגופן העברי "חיים" בתצורה מוטה והוסיף את הצבע הכחול. קמפיינים רבים של מועמדי הליכוד שלמ"ד בשמם משלבים את הלמ"ד המסולסלת, המזוהה עם הסמל.
הליכוד ברשויות המקומיות
בבחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2018 הכניסה המפלגה 114 נציגים ל-52 עירייות, מתוכם 16 ראשי עיר.
יעקב אדרי נבחר מטעם הליכוד לראשות העיר אור עקיבא, אך ב-20 במרץ 2023 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, שיבוש מהלכי חקירה, גניבה בידי עובד ציבור, מרמה, הפרת אמונים ותקיפה פיזית, ועקב כך התפטר מתפקידו.
הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2024)
מפלגת הליכוד הגישה רשימות מטעמה להתמודד ב-60 רשויות מקומיות בבחירות ב-2024, והייתה שותפה להגשת רשימות בתשע רשויות נוספות. בבחירות נבחרו כ-106 נציגים מטעם הליכוד בכ-49 רשויות מקומיות, מתוכם 15 ראשי עיר:
+ ראשי עיר מטעם הליכוד ראש העיר העיר איציק דנינו אופקים יחיאל לסרי אשדוד אריה גארלה בני עי"ש צביקה ברוט בת ים בני ביטון דימונה יצחק קשת חריש נילי אהרון ירוחם יאיר רביבו לוד יורם שמעון מבשרת ציון אליה וינטר מצפה רמון יחיאל זוהר נתיבות יאיר מעיין ערד אלי דוקורסקי קריית ביאליק דוד אבן צור קריית ים אילן ירימי קריית עקרון יעקב פרץ קריית אתא מיכאל וידל רמלה
גבי נעמן מכהן בראשות העיר שלומי מטעם סיעה משותפת לליכוד, אך רשימתו נפסלה מלהתמודד בבחירות, שנדחו בשלומי לפברואר 2025
ראשי המפלגה
יושב-ראשכהונהממשלות שבראשן עמדמס'דיוקןשם תחילה סיום 1טקסט=|100x100 פיקסלים|מנחם בגין ב-1978 מנחם בגין(1913–1992)13 בספטמבר 19732 בספטמבר 1983השמונה עשרההתשע עשרה 2טקסט=|100x100 פיקסלים יצחק שמיר(1915–2012)2 בספטמבר 198325 במרץ 1993העשריםהעשרים ושתייםהעשרים ושלושהעשרים וארבע 3טקסט=|100x100 פיקסלים|בנימין נתניהו ב-2012 בנימין נתניהו(1949–)25 במרץ 19936 ביולי 1999העשרים ושבע 4טקסט=|100x100 פיקסלים|אריאל שרון ב-2001 אריאל שרון(1928–2014)6 ביולי 199921 בנובמבר 2005העשרים ותשעהשלושים(3)טקסט=|100x100px|בנימין נתניהו ב-2012 בנימין נתניהו(1949–)20 בדצמבר 2005 מכהןהשלושים ושתייםהשלושים ושלושהשלושים וארבעהשלושים וחמשהשלושים ושבע
נציגי הליכוד בכנסת
כנסת
(בחירות)מושבים
(בהשבעת הכנסת)שיוך סיעתיחברי הכנסתחילופי גברי והערותהשמינית
(1973) מנחם בגין, יוחנן בדר, בנימין הלוי, חיים לנדאו, יוסף קרמרמן, מנחם ידיד, יורם ארידור, חיים קורפו, בן-ציון קשת, דוד לוי, איתן לבני, יצחק שמיר, מאיר כהן-אבידב, משה ארנס, מתתיהו דרובלס, גאולה כהן, אברהם שכטרמן אלימלך-שמעון רימלט, שמחה ארליך, בנימין הלוי, אריאל שרון,, יוסף תמיר, שניאור זלמן אברמוב, אליעזר שוסטק, גדעון פת, משה נסים, יחזקאל פלומין, פסח גרופר, אברהם כץ, ידידיה בארי, ליאון דיציאן, חיים קופמן יגאל הורביץ, זלמן שובל, אמנון לין, יצחק פרץ שמואל תמיר, עקיבא נוף, אהוד אולמרט אברהם יפה הלל זיידל
ציטה לינקר, אמל נסראלדין יגאל כהןחילופי גברי
ב-23 בדצמבר 1974 פרש אריאל שרון מהכנסת. החליף אותו יגאל כהן.
ב-19 בינואר 1977 פרש בנימין הלוי מהכנסת. החליף אותו חיים קופמן
ב-25 בינואר 1977 פרש שמואל תמיר מהכנסת. החליפה אותו ציטה לינקר.
ב-25 בינואר 1977 פרש עקיבא נוף מהכנסת. החליף אותו אמל נסראלדין.
הערות
אהוד אולמרט ואליעזר שוסטק פרשו מהמרכז החופשי ב-1974 והקימו את מפלגת המרכז העצמאי, שנשארה חברה בסיעת הליכוד.
בנימין הלוי פרש מהליכוד ב-18 במרץ 1975 והקים סיעת יחיד.
ב-1976 התאחדו המפלגות המרכז העצמאי, הרשימה הממלכתית, והתנועה למען ארץ ישראל השלמה, והקימו את מפלגת לע"ם, שנשארה חברה בסיעת הליכוד. חברי המרכז החופשי עקיבא נוף ושמואל תמיר לא הצטרפו למפלגה החדשה, ופרשו מהליכוד ב-26 באוקטובר 1976 על מנת להקים מחדש את המרכז החופשי כסיעה עצמאית.
הלל זיידל הצטרף לליכוד ב-15 בפברואר 1977 מטעם סיעת "אחדות", שהקים לאחר שפרש מליברלים עצמאיים.התשיעית
(1977) מנחם בגין, עזר ויצמן, יצחק שמיר, משה ארנס, דוד לוי, יורם ארידור, גאולה כהן, חיים קורפו, יגאל כהן-אורגד, איתן לבני, מרדכי צפורי, דב שילנסקי, יוסף רום, משה קצב, רוני מילוא, מיכאל דקל, מאיר כהן-אבידב, משה מרון, אמל נסראלדין, חיים קופמן שמחה ארליך, משה נסים, גדעון פת, יחזקאל פלומין, אברהם שריר, פסח גרופר, הלל זיידל, יצחק מודעי, אברהם כץ, שמואל רכטמן, יצחק ברמן, אליקים-גוסטב בדיאן, שרה דורון, יוסף תמיר, מנחם סבידור יגאל הורביץ, אליעזר שוסטק, משה שמיר, יגאל כהן, אמנון לין, אהוד אולמרט, זלמן שובל, יצחק פרץ אריאל שרון, יצחק יצחקי עקיבא נוף
דוד שטרןחילופי גברי
ב-18 ביוני 1979 פרש שמואל רכטמן מהכנסת. החליף אותו דוד שטרן.
הערות
יצחק יצחקי ואריאל שרון הצטרפו לתנועת החרות משלומציון ב-5 ביולי 1977.
משה שמיר פרש מהליכוד ב-15 במאי 1979.
גאולה כהן פרשה מהליכוד ב-17 ביולי 1979 והצטרפה למשה שמיר בהקמת סיעת בנא"י (התחיה).
יוסף תמיר פרש מהליכוד ב-31 בדצמבר 1979 והצטרף ל.
יצחק יצחקי פרש מהליכוד ב-14 באוקטובר 1980. ב-11 בנובמבר 1980 הקים את סיעת ישראל אחת.
יגאל הורביץ, יצחק פרץ וזלמן שובל פרשו מהליכוד ב-26 בינואר 1981 והקימו את סיעת רפ"י – הרשימה הממלכתית.
עקיבא נוף הצטרף לליכוד מסיעת אחווה, שנוצרה לאחר הפילוג בסיעת ד"ש, ב-28 בינואר 1981.
יצחק פרץ חזר לליכוד ב-27 במאי 1981.העשירית
(1981) מנחם בגין, דוד לוי, יעקב מרידור, יצחק שמיר, יורם ארידור, אריאל שרון, משה ארנס, דב שילנסקי, חיים קורפו, מרדכי צפורי, אליהו בן-אלישר, רוני מילוא, משה קצב, מיכאל דקל, חיים קופמן, דוד מגן, אמל נסראלדין, יוסף רום, מרים גלזר תעסה, יגאל כהן-אורגד, מאיר כהן-אבידב, מאיר שטרית, איתן לבני, מיכאל רייסר, עקיבא נוף שמחה ארליך, משה נסים, יצחק מודעי, גדעון פת, יצחק ברמן, פסח גרופר, מנחם סבידור, אברהם שריר, דוד שיפמן, פנחס גולדשטיין, דן תיכון, שרה דורון, דרור זייגרמן, אליעזר קולס, צבי רנר, יהודה פרח, בני שליטא, יצחק זיגר אליעזר שוסטק, יגאל כהן, אהוד אולמרט, אמנון לין, יצחק פרץ
מיכאל קליינר אריאל וינשטיין אברהם הירשזוןחילופי גברי
ב-19 בינואר 1982 פרש מהכנסת משה ארנס. החליף אותו מיכאל קליינר.
ב-18 באוקטובר 1982 נפטר דוד שיפמן. החליף אותו אריאל וינשטיין.
ב-19 ביוני 1983 נפטר שמחה ארליך. החליף אותו אברהם הירשזון.
הערות
אמנון לין ויצחק פרץ פרשו מהליכוד ב-26 באוקטובר 1982 והצטרפו למערך.
ב-1984 נטמעה מפלגת לע"ם בתוך תנועת החרות.האחת עשרה
(1984) יצחק שמיר, דוד לוי, משה ארנס, אריאל שרון, יגאל כהן-אורגד, יורם ארידור, אליעזר שוסטק, אליהו בן-אלישר, משה קצב, דוד מגן, רוני מילוא, מאיר שטרית, דב שילנסקי, מיכאל דקל, מיכאל רייסר, גדעון גדות, אהוד אולמרט, מיכאל איתן, מרים גלזר תעסה, מאיר כהן אבידב, יגאל כהן, עוזי לנדאו, דן מרידור, אמל נסראלדין, עובדיה עלי, חיים קופמן, חיים קורפו יצחק מודעי, משה נסים, אברהם שריר, פסח גרופר, גדעון פת, יצחק זיגר, אריאל וינשטיין, פנחס גולדשטיין, שרה דורון, אוריאל לין, יהושע מצא, אליעזר קולס, בני שליטא, דן תיכון אהרן אבוחצירא, יגאל הורביץ
יעקב שמאי דוד מורחילופי גברי
ב-5 בפברואר 1985 נפטר יצחק זיגר. החליף אותו יעקב שמאי.
ב-27 באוקטובר 1988 נפטר מיכאל רייסר. החליף אותו דוד מור.
הערות
אהרן אבוחצירא הצטרף לסיעה ב-29 באוגוסט 1988 מתמ"י.
באוגוסט 1988 התאחדו סופית המפלגות חרות והמפלגה הליברלית שהרכיבו את הסיעה המשותפת, והקימו את מפלגת הליכוד.
יגאל הורביץ הצטרף לסיעה ב-27 בספטמבר 1988 מאומץ.השתים עשרה
(1988)יצחק שמיר, דוד לוי, יצחק מודעי, אריאל שרון, משה ארנס, יגאל הורביץ, משה נסים, משה קצב, בנימין נתניהו, אברהם שריר, דוד מגן, אהרן אבוחצירא, זאב בנימין בגין, דן תיכון, דן מרידור, אליהו בן-אלישר, גדעון פת, יעקב שמאי, רוני מילוא, פנחס גולדשטיין, חיים קורפו, אהוד אולמרט, אוריאל לין, עובדיה עלי, אריאל וינשטיין, ראובן ריבלין, יגאל כהן, יהודה פרח, מיכאל איתן, יהושע מצא, יוסף גולדברג, גדעון גדות, דב שילנסקי, פסח גרופר, עוזי לנדאו, צחי הנגבי, שאול עמור, שרה דורון, זלמן שובל, יהושע שגיא, אפרים גור
מיכאל קליינר, חיים קופמן, לימור לבנתחילופי גברי
ב-6 בדצמבר 1988 נפטר יגאל כהן. החליף אותו מיכאל קליינר.
ב-8 באוקטובר 1990 פרש זלמן שובל מהכנסת. החליף אותו חיים קופמן.
ב-14 באפריל 1992 פרש חיים קורפו מהכנסת. החליפה אותו לימור לבנת.
הערות
יוסף גולדברג, פנחס גולדשטיין, פסח גרופר, יצחק מודעי, חיים קופמן ואברהם שריר פרשו מהליכוד ב-15 במרץ 1990 והקימו את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.
אברהם שריר חזר לליכוד ב-18 ביוני 1990.
יוסף גולדברג חזר לליכוד ב-4 בדצמבר 1990.
אפרים גור הצטרף לליכוד ב-17 במאי 1992 לאחר שפרש מהמערך ב-25 בדצמבר 1990.השלוש עשרה
(1992)יצחק שמיר, אריאל שרון, דוד לוי, משה קצב, בנימין נתניהו, זאב בנימין בגין, רוני מילוא, משה נסים, דב שילנסקי, מאיר שטרית, אליהו בן-אלישר, אהוד אולמרט, דן תיכון, דוד מגן, דן מרידור, גדעון פת, עוזי לנדאו, שאול עמור, יהושע מצא, יעקב שמאי, צחי הנגבי, מיכאל איתן, עובדיה עלי, דוד מנע, אברהם הירשזון, חיים קופמן, רון נחמן, אסעד אסעד, אפרים גור, לימור לבנת, נעמי בלומנטל, סילבן שלום
אריאל וינשטיין, יוסף אחימאיר, מיכאל רצוןחילופי גברי
ב-30 בדצמבר 1993 פרש רוני מילוא מהכנסת. החליף אותו אריאל וינשטיין.
ב-7 באוגוסט 1995 נפטר חיים קופמן. החליף אותו יוסף אחימאיר.
ב-10 במרץ 1996 נפטר אריאל וינשטיין. החליף אותו מיכאל רצון.
הערות
אפרים גור פרש מהליכוד ב-7 במרץ 1996 והקים סיעת יחיד.
דוד לוי ודוד מגן פרשו ב-1 במרץ 1996 והקימו את גשר.הארבע עשרה
(1996)הליכוד-גשר-צומתבנימין נתניהו, יצחק מרדכי, אריאל שרון, משה קצב, זאב בנימין בגין, אהוד אולמרט, דן מרידור, צחי הנגבי, עוזי לנדאו, לימור לבנת, מיכאל איתן, סילבן שלום, גדעון עזרא, מאיר שטרית, אליהו בן-אלישר, דן תיכון, נעמי בלומנטל, יהושע מצא, אברהם הירשזון, דוד ראם, זאב בוים, שאול עמור
ראובן ריבלין, ישראל כ"ץ, דורון שמואליחילופי גברי
ב-1 בספטמבר 1996 עזב אליהו בן-אלישר את הכנסת. החליף אותו ראובן ריבלין.
ב-18 בנובמבר 1998 עזב אהוד אולמרט ששימש במקביל כראש עיריית ירושלים את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו ישראל כ"ץ.
ב-30 בנובמבר 1998 עזב פיני בדש חבר צומת, ששימש במקביל כראש מועצת עומר-להבים, את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו דורון שמואלי.
הערות
ב-23 בפברואר 1999 עזבו נציגי גשר את הסיעה המשותפת, ושמה שונה להליכוד-צומת. בני בגין ודוד ראם עזבו את הליכוד והקימו את חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור עזבו את הליכוד והקימו את מפלגת המרכז.
ב-4 במרץ 1999 פרשו נציגי צומת מהסיעה המשותפת.הליכוד-צומתהחמש עשרה
(1999)בנימין נתניהו, סילבן שלום, משה קצב, לימור לבנת, מאיר שטרית, גדעון עזרא, נעמי בלומנטל, אריאל שרון, עוזי לנדאו, ראובן ריבלין, דני נוה, צחי הנגבי, ישראל כ"ץ, מיכאל איתן, יהושע מצא, משה ארנס, אברהם הירשזון, ציפי לבני, איוב קרא, יחיאל לסרי, רוני מילוא
יובל שטייניץ, זאב בוים, אלי כהןחילופי גברי
ב-6 ביולי 1999 פרש בנימין נתניהו מהכנסת. החליף אותו יובל שטייניץ.
ב-31 ביולי 2000 פרש משה קצב מהכנסת עקב בחירתו לנשיא מדינת ישראל. החליף אותו זאב בוים.
ב-22 בפברואר 2002 פרש יהושע מצא מהכנסת. החליף אותו אלי כהן.
הערות
יחיאל לסרי ורוני מילוא הצטרפו לליכוד ב-6 בנובמבר 2002 ממפלגת המרכז.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן.השש עשרה
(2003)אריאל שרון, בנימין נתניהו, צחי הנגבי, סילבן שלום, דני נוה, לימור לבנת, ישראל כ"ץ, גדעון עזרא, נעמי בלומנטל, עוזי לנדאו, גילה גמליאל, יובל שטייניץ, ציפי לבני, מיכאל איתן, מאיר שטרית, דוד לוי, רוחמה אברהם, גדעון סער, דניאל בנלולו, מיכאל רצון, מג'לי והבה, יעקב אדרי, אהוד יתום, אלי אפללו, משה כחלון, עמרי שרון, מיכאל גורלובסקי, גלעד ארדן, רוני בר-און, ענבל גבריאלי, יחיאל חזן, אהוד אולמרט, זאב בוים, אברהם הירשזון, לאה נס, ראובן ריבלין, חיים כץ, איוב קרא, יולי אדלשטיין, מרינה סולודקין
פנינה רוזנבלום, דוד מנעחילופי גברי
ב-10 בדצמבר 2005 פרש צחי הנגבי מהכנסת לטובת מפלגת קדימה. החליפה אותו פנינה רוזנבלום.
ב-5 בינואר 2006 פרש עמרי שרון, שעבר קודם לכן לקדימה, מהכנסת עקב הרשעתו בפלילים. החליף אותו דוד מנע.
הערות
יולי אדלשטיין ומרינה סולודקין הצטרפו לסיעה ב-10 במרץ 2003 ממפלגתישראל בעלייה.
ב-23 בנובמבר 2005 עזבו 14 ח"כים את הליכוד, והקימו יחד עם דוד טל מסיעת היחיד נוי, את סיעת "אחריות לאומית", אשר החליפה את שמה בהמשך לקדימה.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן.השבע עשרה
(2006)בנימין נתניהו, סילבן שלום, משה כחלון, גלעד ארדן, גדעון סער, מיכאל איתן, ראובן ריבלין, דני נוה, יובל שטייניץ, לימור לבנת, נתן שרנסקי, ישראל כ"ץ
חיים כץ, יולי אדלשטייןחילופי גברי
ב-20 בנובמבר 2006 פרש נתן שרנסקי מהכנסת. החליף אותו חיים כץ.
ב-25 בפברואר 2007 פרש דני נוה מהכנסת. החליף אותו יולי אדלשטיין.
הערות
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן.השמונה העשרה
(2009)בנימין נתניהו, גדעון סער, גלעד ארדן, ראובן ריבלין, זאב בנימין בגין, משה כחלון, סילבן שלום, משה יעלון, יובל שטייניץ, לאה נס, ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין, לימור לבנת, חיים כץ, יוסי פלד, מיכאל איתן, דן מרידור, ציפי חוטובלי, גילה גמליאל, זאב אלקין, יריב לוין, ציון פיניאן, איוב קרא, דני דנון, כרמל שאמה הכהן, אופיר אקוניס, מירי רגב
אללי אדמסוחילופי גברי
ב-16 בספטמבר 2012 פרש יוסי פלד מהכנסת. החליף אותו אללי אדמסו.
הערות
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאןהתשע עשרה
(2013)הליכוד - ישראל ביתנובנימין נתניהו, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, ישראל כ"ץ, דני דנון, ראובן ריבלין, משה יעלון, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, יריב לוין, יולי אדלשטיין, חיים כץ, מירי רגב, משה פייגלין, יובל שטייניץ, צחי הנגבי, לימור לבנת, אופיר אקוניס, גילה גמליאל
כרמל שאמה הכהןחילופי גברי
ב-10 ביוני 2014 נבחר ראובן ריבלין לתפקיד נשיא המדינה. החליף אותו כרמל שאמה הכהן.
ב-6 באוגוסט 2014 נבחר כרמל שאמה הכהן לתפקיד שגריר ישראל ל-OECD החליף אותו אלכס מילר (ממפלגת ישראל ביתנו).
ב-4 בנובמבר 2014 התפטר גדעון סער מהכנסת. החליף אותו לאון ליטינצקי (ממפלגת ישראל ביתנו).
הערות
לרשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את נציגי ישראל ביתנו, ראו כאן.העשרים
(2015)בנימין נתניהו, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, מירי רגב, סילבן שלום, משה יעלון, זאב אלקין, דני דנון, יריב לוין, בני בגין, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, גילה גמליאל, אופיר אקוניס, דוד ביטן, חיים כץ, ז'קי לוי, יואב קיש, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, מיקי זוהר, ענת ברקו, איוב קרא, נאוה בוקר, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, נורית קורן, ירון מזוז, אורן חזן
שרן השכל, אמיר אוחנה, יהודה גליק, אוסנת מארקחילופי גברי
ב-27 באוגוסט 2015 מונה דני דנון לשגריר ישראל באו"ם. החליפה אותו שרן השכל.
ב-27 בדצמבר 2015 התפטר סילבן שלום מהכנסת. החליף אותו אמיר אוחנה.
ב-23 במאי 2016 התפטר משה יעלון מהכנסת. החליף אותו יהודה גליק.
ב-18 בנובמבר 2018 התפטר ז'קי לוי מהכנסת לאחר שנבחר לראש העיר בית שאן. החליפה אותו אוסנת מארק.העשרים ואחת
(אפ' 2019)35 לרשימהבנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן, גדעון סער, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, זאב אלקין, חיים כץ, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי חוה עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, שרן השכל, מיכל שיר, קטי שטרית, פטין מולא, מאי גולן, עוזי דיין, אריאל קלנר, אוסנת מארקהערות
אלי בן-דהן שוריין במקום ה-28 ברשימת הליכוד מטעם מפלגת אח"י. ביוני 2019 פרש בן-דהן והקים סיעה עצמאית.העשרים ושתיים
(ספ' 2019)32 לרשימהבנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן, משה כחלון, גדעון סער, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, זאב אלקין, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי חוה עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, שרן השכלֿ, מיכל שיר, קטי שטריתהערות
ארבעה מקומות שוריינו ברשימת הליכוד לנציגי מפלגת כולנו. שניים מתוך שלושת המשוריינים שנבחרו לכנסת (משה כחלון ואלי כהן) התפקדו לליכוד טרם הבחירות.העשרים ושלוש
(2020)36 לרשימהבנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן, גדעון סער, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, זאב אלקין, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי חוה עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, שרן השכל, מיכל שיר, קטי שטרית, פטין מולא, מאי גולן, טלי פלוסקוב, עוזי דיין
אריאל קלנר, אוסנת מארק, עמית הלוי, ניסים ואטורי, שבח שטרן, איוב קרא, מטי יוגבחילופי גברי
ב-5 ביולי 2020 הפסיקה ציפי חוטובלי את חברותה בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותה אריאל קלנר.
ב-5 ביולי 2020 התפטר גלעד ארדן מהכנסת לאחר שנבחר לשגריר ישראל באו"ם. החליפה אותו אוסנת מארק.
ב-30 ביולי 2020 הפסיק אמיר אוחנה את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו עמית הלוי.
ב-13 בדצמבר 2020 התפטר גדעון סער מהכנסת כדי להקים את מפלגת "תקווה חדשה". החליף אותו ניסים ואטורי.
ב-24 בדצמבר 2020 התפטרה מיכל שיר מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליף אותה שבח שטרן.
ב-25 בדצמבר 2020 התפטרה שרן השכל מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליף אותה איוב קרא.
ב-27 בדצמבר 2020 התפטר זאב אלקין מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליפה אותו מטי יוגב.
הערות
יפעת שאשא-ביטון ממפלגת "כולנו" שוריינה ברשימה לכנסת.העשרים וארבע
(2021)30 לרשימהבנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל-אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דודי אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, אורלי לוי-אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא, מאי גולן
טלי פלוסקובחילופי גברי
ב-4 באוגוסט התפטר גדי יברקן מהכנסת. החליפה אותו טלי פלוסקוב.
הערות
אופיר סופר שוריין ברשימה לכנסת מטעם מפלגת "עתיד אחד". ב-27 ביוני 2021 פרש מסיעת הליכוד והצטרף למפלגת "הציונות הדתית".העשרים וחמש
(2022)בנימין נתניהו, יריב לוין, אלי כהן, יואב גלנט, דוד אמסלם, אמיר אוחנה, יואב קיש, ניר ברקת, מירי רגב, מיקי זוהר, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, שלמה קרעי, עמיחי שיקלי, דני דנון, עידית סילמן, דוד ביטן, יולי אדלשטיין, אליהו רביבו, גלית דיסטל-אטבריאן, ניסים ואטורי, שלום דנינו, חיים כץ, אופיר אקוניס, טלי גוטליב, חנוך מילביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אליהו דלל, גילה גמליאל, אופיר כץ, מאי גולן
דן אילוז, אריאל קלנר, אתי עטייה, עמית הלוי, צגה מלקו, אושר שקלים, קטי שטרית, משה פסל, ששון גואטה, אביחי בוארוןחילופי גברי
ב-6 בינואר 2023 הפסיק מיקי זוהר את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו דן אילוז.
ב-6 בינואר 2023 הפסיק חיים כץ את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו אריאל קלנר.
ב-7 בינואר 2023 הפסיקה עידית סילמן את חברותה בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליפה אותה אתי עטייה.
ב-17 בינואר 2023 הפסיק עמיחי שיקלי את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו עמית הלוי.
ב-10 בפברואר 2023 הפסיק אופיר אקוניס את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליפה אותו צגה מלקו.
ב-13 בפברואר 2023 הפסיק אלי כהן את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו אושר שקלים.
ב-13 בפברואר 2023 הפסיקה מירי רגב את חברותה בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליפה אותה קטי שטרית.
ב-26 במרץ 2023 הפסיק יואב קיש את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו ששון גואטה.
ב-31 במרץ 2023 הפסיק דוד אמסלם את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". החליף אותו אביחי בוארון.
ב-14 באוקטובר 2023 התפטרה גלית דיסטל-אטבריאן מתפקיד שרת הסברה, וחזרה לכנסת במסגרת "החוק הנורווגי"; בעקבות זאת, סיים בוארון את כהונתו.
ב-30 ביוני התפטר דני דנון מהכנסת לקראת מינויו לשגריר ישראל באומות המאוחדות. החליף אותו אביחי בוארון.
תוצאות בחירות
בחירות מנהיג קולות מושבים +/- קואליציה/אופוזיציה הערות 1973מנחם בגין 473,309 (#2) 7 1977 583,968 (#1) 4 במהלך הקדנציה התמזגה שלומציון עם המפלגה והוסיפו לה 2 מנדטים 1981 718,941 (#1) 3 1984יצחק שמיר 661,302 (#2) 7 1988 709,305 (#1) 1 1992 651,229 (#2) 8 1996בנימין נתניהו 767,401 (#2) 10 כחלק מהליכוד-גשר-צומת1999468,103 (#2) 3 סמוך לתחילת הקדנציה התפטר נתניהו מהכנסת ושרון מונה ליו"ר הליכוד וניצח בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-20012001אריאל שרון 2003 925,279 (#1) 19 2006בנימין נתניהו 281,996 (#4) 26 2009 729,054 (#2) 15 2013 885,163 (#1) 7 כחלק מהליכוד - ישראל ביתנו 2015 985,408 (#1) 12 2019 א 1,140,370 (#1) 5 2019 ב 1,113,617 (#2) 3 מיזוג עם רשימת "כולנו" 2020 1,352,449 (#1) 4 20211,066,892 (#1) 6 2022 1,115,336 (#1) 2
שיתופי פעולה וארגונים בין-לאומיים
מפלגת הליכוד הצטרפה בסוף שנת 2016 כחברה במפלגת "ברית השמרנים והרפורמיסטים באירופה" אשר מפעילה את סיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופים ב. בנוסף, נמצאת המפלגה במגעים להצטרפות לארגון הבין-לאומי של המפלגות השמרניות, ה-International Democrat Union, IDU. למפלגת הליכוד נציגויות בארצות הברית ובאירופה, ואף ארגון בין-לאומי בשם הליכוד העולמי, והיא בעלת נציגות בהסתדרות הציונית העולמית ומוסדותיה.
במאי 2017 הצטרפה המפלגה לארגון "האינטרנציונל השמרני", ארגון גג למפלגות ימין שמרניות על משקל האינטרנציונל הסוציאליסטי, שהוקם באותה שנה. מנהל אגף קשרי החוץ של המפלגה, אלי חזן, השתתף בכנס היסוד שנערך במיאמי, פלורידה. בפברואר 2018 צורפה המפלגה לארגון גג שמרני נוסף, האיחוד הדמוקרטי הבין לאומי, בכנס שנערך במדריד, והתקבלה על ידי יושב ראש האיחוד, ראש ממשלת קנדה לשעבר סטיבן הרפר.
מפלגת הליכוד קיימה שיתופי פעולה גם עם מפלגות ימין קיצוניות, בהן מפלגות שהוחרמו על ידי משרד החוץ הישראלי בשל עמדות אנטישמיות ואף פעילות נאו-נאצית בחלק מהמקרים. ח"כ יהודה גליק מהליכוד קרא לראש ממשלת ישראל לשנות את המדיניות הנהוגה כיום של החרמת תנועות בעלות סממנים אנטישמיים. חברי כנסת של הליכוד נפגשו בין היתר עם נציגי המפלגות הבאות:
אוסטריה: מפלגת החירות האוסטרית; מפלגת הליכוד אירחה את היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיגה לשעבר של המפלגה, אשר תועד מצדיע במועל-יד והיה חלק מתנועת נוער נאו-נאצית.
איטליה: האחים של איטליה; ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם ג'ורג'יה מלוני בתפקידה כראש ממשלת איטליה.
בלגיה: פלאמס בלאנג; ח"כ אופיר אקוניס נפגש עם נציגי המפלגה.
ספרד: מפלגת ווקס; אלי חזן, מנהל אגף קשרי החוץ של הליכוד הביע תמיכה פומבית במפלגה.
צרפת: האיחוד הלאומי; ח"כ אורן חזן מהליכוד הביע תמיכה במנהיגת המפלגה, מרין לה פן.
שוודיה: השוודים הדמוקרטים; עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, נפגש עם בכירי המפלגה השוודית בביקורם בישראל. לביקור זה קדם מפגש של חברי כנסת נוספים מהליכוד עם חברי פרלמנט מהמפלגה השוודית בעקבות יוזמה של ח"כ עמית הלוי מהליכוד. המפלגה, אשר מוחרמת על ידי משרד החוץ ויהודים בשוודיה בשל אידאולוגיה ופעילות אנטישמית ונאו-נאצית בעבר, ביקשה להצהיר על התנתקות מעברה האנטישמי ותמיכה בישראל, ובכלל זה הכרה בחשיבות המאבק באיראן; התנגדות לתמיכה בטרור על ידי הרשות הפלסטינית; דרישה מממשלת שוודיה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את שגרירותה לירושלים; וקריאה להכניס את ארגון חזבאללה בשלמותו לרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי.
ראו גם
המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)
המפלגה השמרנית (בריטניה)
המפלגה העממית (ספרד)
הרפובליקנים (צרפת)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הליכוד, באתר "כנסת פתוחה"
ביאורים
הערות שוליים
*
ליכוד, ה
קטגוריה:מפלגות ציוניות
ליכוד, ה
קטגוריה:ציונות רוויזיוניסטית
קטגוריה:ציונות כללית
קטגוריה:מפלגות שמרניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין
קטגוריה:ישראל: מפלגות ליברליות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-18
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-19
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-20
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-21
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-22
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-23
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-30
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-32
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-33
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-34
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-35
קטגוריה:ישראל: מפלגות שלטון
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1973
| 2024-10-19T09:47:46
|
מייקל קרייטון
|
ג'ון מייקל קרייטון (באנגלית: John Michael Crichton, בחלק מהתרגומים לעברית שמו תועתק בטעות "קריצ'טון"; 23 באוקטובר 1942 – 4 בנובמבר 2008) היה סופר, תסריטאי ובמאי קולנוע אמריקאי. ספריו נמכרו ביותר מ-200 מיליון עותקים ברחבי העולם, ויותר מתריסר עובדו לסרטים. יצירותיו הספרותיות ברובן כוללות טכנולוגיה והן בדרך כלל נוגעות בז'אנר המדע הבדיוני, מותחן-טכנולוגי והרפואה העתידנית. הרומנים של קרייטון חוקרים לעיתים קרובות את ההתקדמות הטכנולוגית האנושית וניסיונם להשתלט על הטבע, שניהם עם תוצאות קטסטרופליות לעיתים קרובות; רבות מיצירותיו הן סיפורי אזהרה, במיוחד בנוגע לנושאים של ביוטכנולוגיה. כמה מסיפוריו מתרכזים במיוחד סביב נושאים של שינוי גנטי, הכלאה, פליאונטולוגיה ו/או זואולוגיה. רבים כוללים יסודות רפואיים או מדעיים, המשקפים את ההכשרה הרפואית והרקע המדעי שלו.
קריטון בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד בשנת 1969, אך לא עסק ברפואה, ובחר להתמקד בכתיבה במקום זאת. בתחילה כתב תחת שם בדוי, בסופו של דבר כתב 26 רומנים, ביניהם רבי המכר: "זרע אנדרומדה" (1969), "איש המסוף" (1972), "שוד הרכבת הגדול" (1975), "קונגו" (1980), "כדור" (1987), "פארק היורה" (1990), "שמש עולה" (1992), "חשיפה" (1994), "העולם האבוד" (1995), "תאונה אווירית - חקירה" (1996), "קו זמן" (1999), "טרף" (2002), "שלטון הפחד" (2004) ו-"הלאה" (2006). מספר רומנים, בשלבי סיום שונים, פורסמו לאחר מותו ב-2008.
קרייטון היה מעורב גם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. ב-1973 הוא כתב וביים את "עולם המערב", הסרט הראשון שעשה שימוש בעיבוד תמונה דיגיטלי, אשר הייתה טכניקה פורצת דרך באותה התקופה. הוא גם ביים את "עילפון חושים" (1978), "שוד הרכבת הגדול" (1978), "Looker" (1981) "Runaway" (1984). הוא היה היוצר של סדרת הטלוויזיה ER (1994–2009), וכמה מהרומנים שלו עובדו לסרטים, בעיקר זיכיון "פארק היורה".
ביוגרפיה
מייקל קרייטון נולד ב-23 באוקטובר 1942 בשיקגו, אילינוי, וגדל בלונג איילנד, ניו יורק.
הוא למד אנתרופולוגיה פיזית בהרווארד קולג' וב-1964 סיים את התואר הראשון בהצטיינות יתרה. ב-1965 הוא שימש כמרצה אורח לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'. ב-1969 הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת הרווארד והוסמך לרופא. את עבודתו הפוסט דוקטורנטית הוא עשה במכון סאלק למחקר ביולוגי בין 1969 ל-1970. ב-1988 הוא היה סופר אורח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.
בזמן לימודיו באוניברסיטת הרווארד הספיק קרייטון לכתוב 2 ספרים תחת שמות העט ג'ון לאנג' (John Lange) וג'פרי הדסון (Jeffery Hudson). אחד הספרים, מצוקה, זכה ב-1969 בפרס אדגר לספר הטוב ביותר. בנוסף הוא כתב ביחד עם אחיו הקטן דגלאס ספר הנקרא "Dealing", שפורסם תחת שם העט מייקל דגלאס (Michael Douglas). בכריכה האחורית של הספר מופיעה תמונה משותפת שלהם שצילמה אימם כשהיו ילדים.
שמות העט נוצרו כמשחק על גובהו של קרייטון, שהתנשא לגובה של 2.06 מטרים: לאנג' (נהגה בגרמנית "לאנגה") הוא שם משפחה גרמני שפירושו אדם גבוה, ואילו סר ג'פרי האדסון היה גמד מפורסם בחצרה של המלכה הנרייט מארי.
קרייטון נפטר בגיל 66 אחרי מלחמה ממושכת במחלת הסרטן.
ספריו שתורגמו לעברית
מצוקה (1968), תרגמה דבורה נגבי, ספריית מעריב, 1994.
זרע אנדרומדה (1969), תרגמה אלאונורה לב, הוצאת בוסתן, 1974. תרגום נוסף: תרצה גור-אריה, ספריית מעריב, 1994.
בינארי (1972), תרגם חנוך לבבי, זמורה-ביתן, 1984.
האדם האלקטרוני (1972), תרגמה אלאונורה לב, הוצאת בוסתן, 1974.
איש המסוף, תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 1995. (תרגום נוסף ל"האדם האלקטרוני")
שוד הרכבות הגדול (1975), תרגמה נורית גלזר, הוצאת בוסתן, 1977.
קונגו (1980), תרגמה אלה כהן, ספריית מעריב, 1982.
כדור (1987), תרגמה שפי פז, ספריית מעריב, 1988.
פארק היורה (1990), תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 1992.
שמש עולה (1992), תרגם יוסף אשכול, ספריית מעריב, 1992.
חשיפה (1994), תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 1994.
העולם האבוד (1995), תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 1996.
תאונה אווירית - חקירה (1996), תרגמה מאירה לבנת, ספריית מעריב, 1997.
קו זמן (1999), תרגם יובל קשדן, הד ארצי, 2000.
טרף (2002), תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 2004.
שלטון הפחד (2004), ספריית מעריב, 2006.
הלאה (2006), תרגם עמנואל לוטם, ספריית מעריב, 2008.
הפיראטים (2009), תרגמו רותי ונועם אור, ספריית מעריב, 2011.
קישורים חיצוניים
פרק בעברית מתוך הספר טרף
אלי אשד, האיש שהחיה את הדינוזאורים: על מייקל קרייטון, בלוג באתר "רשימות", 28.2.2009
משה ריינפלד, מת מייקל קרייטון מחבר פארק היורה, חדשות מחלקה ראשונה, 06/11/2008
הערות שוליים
*
קטגוריה:שיקגו: אישים
קטגוריה:סופרי מדע בדיוני אמריקאים
קטגוריה:סופרי מתח ואימה אמריקאים
קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:תסריטאי קולנוע אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס אדגר
קטגוריה:בוגרי בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1942
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2008
| 2024-10-11T06:23:29
|
הנס כריסטיאן אנדרסן
|
הנס כריסטיאן אַנדֶרסֶן (, 2 באפריל 1805 – 4 באוגוסט 1875) היה סופר ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו. סיפוריו מיועדים לא רק לילדים כי אם גם למבוגרים. כתב גם מחזות, רומנים וספרי מסע.
משפחתו וילדותו
אנדרסן נולד בשכונת עוני בעיר אודנסה שבדנמרק ב-1805. אביו, הנס אנדרסן, היה סנדלר משכיל, ואמו, אן מרי אנדרסדטר, הייתה כובסת. אף על פי שאמו הייתה חסרת השכלה, היא פתחה בפני אנדרסן הצעיר את עולם הפולקלור, ואביו הקריא בפניו את משלי לה פונטן וקלסיקאים נוספים. המשפחה הייתה ענייה והתגוררה בדירה בת חדר אחד.
בשאיפה ליוקרה ולתגמול כספי התגייס אביו של אנדרסן כחייל לצבאו של נפוליאון ולחם במלחמות הנפוליאוניות, אולם לאחר תבוסתו של נפוליאון חזר האב לביתו, ונפטר בשנת 1816. אנדרסן הפסיק ללכת לבית הספר, הוא בנה תיאטרון בובות קטן והיה מעסיק את עצמו בתפירת בגדים לבובות. הוא אהב מאוד ספרות, במיוחד את המחזות של לודוויג הולברג וויליאם שייקספיר, והיה ממחיז אותם בעזרת בובותיו.
אחר כך עבד אנדרסן תקופה קצרה כשוליה של חייט, והחל לעבוד במפעל טבק. בגיל 14 עבר לקופנהגן במטרה לפתוח בקריירה של שחקן, הוא בורך בקול טנור מצוין. למרות הקשיים הצליח אנדרסן לסלול את דרכו לתיאטרון המלכותי, אך נאלץ לעזוב אותו לאחר שהשתנה קולו.
בשנת 1822 קיבל אנדרסן מלגה לבית הספר היסודי של סלגלס מקולין, במאי בתיאטרון המלכותי. אנדרסון היה אז בן 17, ולמד עם ילדים בני 12. הוא התגורר בביתו של המנהל, מייסלינג, שניסה לעזור לו להשתלב בחיים ולהתגבר על רגישותו הרבה. מאוחר יותר התקבל לאוניברסיטת קופנהגן, שם השלים את השכלתו.
אמו נפטרה בשנת 1833, לאחר שהתמכרה לשתיית אלכוהול.
חייו כסופר
סיפור המעשייה הראשון אותו כתב אנדרסן בעודו תלמיד היה כפי הנראה "נר החלב", סיפור המשתרע על 6 עמודים שלא פורסם ונמצא רק באוקטובר 2012. ב-1829 זכה להצלחה יחסית בעקבות פרסום הספר "מסע ברגל מתעלת הולמנס לנקודה המזרחית של אמגר" שכלל קובץ סיפורים דמיוניים ואחריו פרסם מחזה בשם "אהבה במגדל הכנסייה של ניקולאס הקדוש".
בשנת 1833, בזכות מלגה קטנה ממלך דנמרק, החל אנדרסן לטייל בכל רחבי אירופה, והוא כתב תיאורי מסע על שוודיה, ספרד, איטליה, פורטוגל והמזרח התיכון. במהלך טיוליו פגש אנדרסן בויקטור הוגו, בהיינריך היינה, בבלזק, באלכסנדר דיומא ובצ'ארלס דיקנס.
את פריצת הדרך שלו כסופר עשה אנדרסן בשנת 1835, עם פרסום "המאלתר". היה זה ספר אוטוביוגרפי שתיאר את כניסתו של ילד עני אל החברה. הספר זכה להצלחה ובמשך חייו של אנדרסן היה למפורסם שבכתביו. ב-1837 פרסם אנדרסון את "רק כנר", שנחשב לטוב שברומניו. לאחר מכן הפנה אנדרסן את מרצו לתיאטרון, עד 1840, אז פרסם את קובץ הסיפורים "ספר התמונות ללא תמונות". למרות הצטיינותו בכתיבת סיפורי אגדות, שאף אנדרסן להתקדם ולהצליח כנובליסט וכמחזאי.
בין השנים 1835 - 1872 פרסם אנדרסן סיפורי אגדות לילדים. הוא היה מפרסם את סיפוריו בכל שנה בחג המולד, כאשר השתמש בסיפורים ששמע בילדותו ובהדרגה החל להמציא סיפורים משלו. הקובץ השלישי, שפורסם ב-1837, הכיל את "בגדי המלך החדשים" ו"בת הים הקטנה". סיפורים מפורסמים נוספים שפורסמו בקבצים אלו הם "הברווזון המכוער", "הנסיכה על העדשה", "חייל הבדיל" ו"מלכת השלג". הוא התפרסם כאבי האגדות המודרניות, שכן חלק גדול מאוד מסיפוריו היה מקורי: רק אחדות מבין האגדות היו מבוססות על פולקלור.
בחג המולד ב-1872 פרסם אנדרסן את קובץ האגדות האחרון. באביב אותה שנה נפגע אנדרסן באופן חמור לאחר שנפל ממיטתו, ומאז לא החלים לגמרי. הוא נפטר ב-4 באוגוסט 1875 באחוזת "רוליהיד" (בדנית, "שלווה") של הבנקאי היהודי מוריץ מלכיאור (Melchior) בסמוך לקופנהגן והוא בן 70. נטמן בבית הקברות אסיסטנס שבקופנהגן.
יצירתו
למרות התדמית הילדותית והתמימה המיוחסת לסיפוריו של אנדרסן בימינו, הוא כתב חלק גדול מסיפוריו כסיפורים קשים ואפלים, שטמונה בהם ביקורת חברתית נוקבת (לדוגמה מוכרת הגפרורים הקטנה), או שמתארת מערכות יחסים אכזריות בין בני האדם (לדוגמה, הברווזון המכוער). רבים מסיפוריו של אנדרסן מסתיימים במוות או בעוול שנעשה לדמות (חייל הבדיל, מותה של אריאל ב"בת הים הקטנה"). חלקם מלנכוליים ועגמומיים, וחלקם אירוניים וציניים (בגדי המלך החדשים, הנסיכה על העדשה).
סיפוריו הקצרים של אנדרסן עובדו במהלך השנים לסיפורי ילדים. בהתאם, הושמטו מחלקם פרטים מטרידים, ובאחרים שונה הסוף ל"סוף טוב", כפי הנראה שלא כמו כוונת המשורר.
חייו האישיים
אנדרסן היה גמלוני. בילדותו היה דחוי חברתית, ובבגרותו הסתגר בביתו חלק מהזמן ולא התערה בחברה. הוא לא התחתן מעולם, ולא היו לו ילדים. לימים התגלו מכתבי הערצה ואהבה שכתב לשחקן בו היה מאוהב. בתקופה בה חי, במאה ה-19, בתרבות אירופה הוויקטוריאנית השמרנית, נדרש מחיר כבד על מנת שאדם יזהה עצמו כהומוסקסואל; אף שאילו חי כיום, ייתכן שהיה מגדיר כך את עצמו.
ממוזער|שמאל|פסל הנס כריסטיאן אנדרסן בעיר ברטיסלאבה, סלובקיה
סיפורים ידועים
אנדרסן בתרבות
בשנת 1952 הופק סרט מוזיקלי בשם "הנס כריסטיאן אנדרסן" על ידי פרנק לסר המבוסס באופן רופף על הביוגרפיה של הנס כריסטיאן אנדרסן בכיכובו של דני קיי. הסרט זכה להצלחה גדולה והיה מועמד באותה שנה לשישה פרסי אוסקר.
בגני טיבולי שבקופנהגן, דנמרק הוקם מתקן בהשפעת סיפוריו המפורסמים.
פסלו של אנדרסן ניצב במרכז העיר קופנהגן.
ראו גם
האחים גרים
לקריאה נוספת
תום זיידמן-פרויד, עשר שיחות לילדים, מבחר מאגדות האחים גרים, אנדרסן, ועוד, (1922) תורגם : חיים נחמן ביאליק, 1923.
ק.ב. בורנט, בן הסנדלר – חיי הנס כריסטיאן אנדרסן, תרגום מ. בן אליעזר, עם עובד, 1960
הנס כריסטיאן אנדרסן – מתוך 'מסע רגלי מתעלת הולמנס לנקודה המזרחית של אַמַה' (מדנית: אלה נובק), דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
Hans Christian Andersen כולל רשימת סיפורים מלאה (וקישורים אליהם)
כשלושים סיפורים מאת אנדרסן, בתרגום דוד פרישמן באתר פרויקט בן-יהודה
אלי אשד, "הנס כריסטיאן אנדרסן: גרסת היקום החלופי"
אתר המוקדש לזכרו של הסופר
מבחר סיפורים מוקלטים פרויקט גוטנברג
הנסיכה על גרגר האפונה, מדנית: דנה כספי, באתר כתב העת אורות
זיוה שמיר, הֵדים מאגדות הנס כריסטיאן אנדרסן בקלסיקה העברית, אתר מב"ע, אוגוסט 2024
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:סופרים דנים
קטגוריה:משוררים דנים
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער דנים
קטגוריה:פולקלוריסטים
קטגוריה:כותבי מכתבים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי רומניה
קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי
קטגוריה:אישים שהונצחו בשטרות כסף דניים
קטגוריה:דנים שנולדו ב-1805
קטגוריה:נפטרים ב-1875
| 2024-09-13T08:36:12
|
מייקל קריצ'טון
|
REDIRECT מייקל_קרייטון
| 2015-09-26T11:04:19
|
חזון העצמות היבשות
|
שמאל|ממוזער|250px|תבליט המתאר את החזון, על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת
שמאל|ממוזער|250px|תחריט מאת גוסטב דורה
שמאל|ממוזער|250px|פסוק י"ד מהחזון חקוק בשערי יד ושם, בירושלים.
250px|ממוזער|שמאל|חזון העצמות היבשות בציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 לספירה
חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל. הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי.
בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.
הנבואה נקראת בהפטרה של שבת חול המועד פסח.
הפרשנות היהודית המסורתית
בפרשנות המסורתית זכתה הנבואה לשתי גישות פרשניות:
דברי הנביא פשוטם כלשונם וכוונתו לתחיית המתים באחרית הימים.
גישה אחרת טוענת כי על רקע נטייתו של הנביא להציג את עמדותיו בעזרת דברי משל, הרי העצמות היבשות מסמלות את עם ישראל, הקבר מסמל את גלות העם והשיבה למולדת משולה לתחיית העצמות אותה מזכיר יחזקאל בחזונו.
בתלמוד הבבלי נחלקו התנאים האם נבואה זו אכן התרחשה במציאות או שהיא רק משל. "רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו". רבי יהודה אומר: [ב]אמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר "מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". כלומר הוא סובר שהיה להם המשך במציאות עד כדי כך, שר' יהודה בן בתירא מעיד: "עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".
על דמותם של המתים אותם החיה יחזקאל נחלקו אמוראים בתלמוד. האמורא רב אומר כי מדובר בקבוצה של בני אפרים אשר ברחו ממצרים שלושים שנה קודם ליציאת מצרים ונהרגו על ידי אנשי גת. " שמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצווה... רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים".
בנוסף, קיימים פרשנים ודרשנים המרחיבים את החזון גם מעבר לתחום תחיית המתים הרגילה. למשל ה"בית יעקב" (הרב יעקב ליינר), פרשן חסידי מאמצע המאה ה-19 פירש שה"מתים" שזקוקים לתחיה הם בעצם החלומות והמאווים שהיו באדם ונתיישנו, אבדו כביכול. לדבריו יש להבין את הנבואה כמשל לפיו שום דבר לא מת, דבר לא הולך לאיבוד. אין להתייאש, תמיד יש תקווה עמוקה לישועה, לאור, לרוח שתחזיר את הפנימיות והחדווה.
תפיסת החזון בציונות
בציונות, קיבל החזון מימד של משל שהתגשם. הרב שמואל מוהליבר השתתף כנשיא הכבוד באספה הראשונה של חובבי ציון בעיר קטוביץ (ועידת קטוביץ). הוא הרגיש שהענות לתנועה באה ברובה מאנשים שאינם דתיים, לפיכך הוא הדגיש בנאומו את חזון תחיית העצמות היבשות של יחזקאל, וציטט את דברי חז"ל: במילים אלה רצה להעיר את אוזני החרדים באספה, כי גם הנביא יחזקאל ראה בחזונו את תחייתו של עם ישראל, וידע כי הראשונים לתחיה יהיו אנשים שאין בהם "לחלוחית של מצווה", וכדומה.
העצמות היבשות של הרוגי מחנות הריכוז ופליטי השואה קרמו כביכול עור וגידים וקמו לתחיה בדמות מדינת ישראל והתחייה הציונית. הפלא הוא התקומה מהחורבן המוחלט המתגלם ב"בקעה מלאת עצמות" כפשוטו, באושוויץ, אל העצמאות המדינית המתגלמת בהכרזת העצמאות.
בבית הכנסת העתיק אשר במצדה נמצאו קטעי מגילות שכללו את חזון העצמות היבשות.
הביטוי הספרותי
הנביא, המצטיין בכתיבה אומנותית בכל ספרו, מגיע בחזון זה לשיא ספרותי. התיאור הוא מציאותי במיוחד, כאשר כל מילה בו מתארת בעצמה ובבירור מצב פיזי שניתן לדמיינו בקלות. תיאור העלאת הרקמות על העצמות היבשות הדרגתי ומפורט ומוליך לשיא - הכנסת הרוח. התיאור עושה שימוש בחושים: ראיה (הנביא רואה את הבקעה והיא מלאת עצמות), שמיעה (וְהִנֵּה-רַעַשׁ, פסוק ז'), מישוש (תחושת רוח נושבת) ואף ריח (הנוצר בדמיונו של הקורא המנסה לדמיין בקעה מלאה עצמות).
המילה המובילה בנבואה היא "רוח" המופיעה עשר פעמים בעשרה פסוקים. רבים מהפרשנים והדרשנים רואים בכך את ניצחון הרוח על החומר. העצמות היבשות מתארות את העולם החומרי, היבש והמת, אשר רק הרוח מחייה אותו.
החזון בנצרות ובאסלאם
נצרות
בנצרות מהווה החזון דגם לתחיית המתים באחרית הימים. בנוסף, ובאופן אלגורי, קיימת התייחסות אל העולם כולו כאל "בקעת העצמות היבשות" המלאה באנשים שאינם מכירים את דרך האמת. תפקידו של הנוצרי הוא להחדיר באנושות כולה את הכרת הנצרות ועל ידי כך "להשיב בהם רוח" ולהחיות אותם.
אסלאם
לאבן על-עבאס יש חדית' (פרק מאוסף של הלכות, אגדות וסיפורים) המושפע מהחזון. בו מסופר על אירוע שקרה באזור ושמו דמרדאן, שם התחוללה מגפה. מלאך המוות קרא אל בני האדם "מותו", בעוד הנביא עמד מנגד וציווה עליהם "חיו בשם אללה". עצמות המתים הצטרפו אלו לאלו, הם קמו לתחיה והיללו את שם אללה.
התייחסויות בתרבות ובאומנות
החזון העניק לשפה העברית את הביטוי קרם עור וגידים לתיאור ציורי של רעיון שהתגשם
השורה הפותחת את הפזמון החוזר של המנון המדינה התקוה: "עוד לא אבדה תקותנו" הוא מענה לפסוק י"א: "הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ"
מספר רב של ציורים לאורך הדורות, של רבים מהציירים
תבליט המתאר את החזון משובץ במנורת הכנסת
שמו של הקומיקס Dry Bones מבוסס על חזון העצמות היבשות.
בטקסים רשמיים של מדינת ישראל כגון טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם או טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, נקרא פעמים רבות החזון, כחלק מהטקס
בתרבות הפופולרית, חיים חפר כתב את השיר ההיתולי "יחזקאל" ובו השורות:
שירו של עמיר בניון "חזון יחזקאל" עוסק בנושא זה
בנובלה העתידנית-האפוקליפטית שלו "Ape and Essence" מביא אלדוס האקסלי ציטוט כמעט מדויק מחזון העצמות. הציטוט משמש חיזוק אסוציאטיבי לתיאור מצבם של בני האדם לאחר מלחמת עולם שלישית, אך גם תוספת לתיאור החזותי של כמויות כבירות של עצמות ממשיות שנותרו מן הנספים במלחמה.
במשחקי סופר מריו לשלדי הקופא (יצורי הצב במשחק) המהלכים קוראים "Dry Bones".
ראו גם
משל הלבנה
חזון העצים
קישורים חיצוניים
יחזקאל פרק לז (ללא ניקוד)
חזון העצמות היבשות מאת יאיר הופמן
חול המועד פסח - חזון העצמות היבשות מאת יהושע אנגלמן
סרטון ציוני "חזון העצמות היבשות" קישור ישיר בין השואה לתקומה דרך החזון
חזון העצמות היבשות ופשרו (יחזקאל לז א-יד) מאת רימון כשר
תמונות בנושא
חזון העצמות היבשות אריה יואלי, באתר NEWS1
הערות שוליים
קטגוריה:פרקים בתנ"ך
קטגוריה:נבואה
קטגוריה:יחזקאל
קטגוריה:חיים לאחר המוות
| 2024-10-01T00:50:12
|
רבנים
|
הפניה:קטגוריה:רבנים
| 2009-06-11T09:22:10
|
יהודה אטלס
|
ממוזער|כריכת הספר הילד הזה מאת יהודה אטלס
יהודה אטלס (נולד ב-12 בפברואר 1937) הוא סופר, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
ביוגרפיה
יהודה אטלס נולד במושב עין עירון, לאסתר ויצחק שעסקו בחקלאות. למד בבית ספר יסודי בכרכור ובית ספר תיכון בחדרה. שירת בצה"ל בחטיבת גולני. היה חבר קיבוץ מזרע ועבד כמדריך ילדים בבתי ספר חקלאיים.
למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
אטלס ערך את כתב העת לנוער: ׳במחנה גדנ"ע׳ ושימש סגן-העורך של המוסף: "7 ימים" של העיתון: ידיעות אחרונות. במוסף זה פרסם במשך שמונה שנים מדור בשם: ׳ילד גדול׳ שעסק בספרי-ילדים ובסופרים שכתבו אותם.
הספר אשר הביא לפרסומו היה והילד הזה הוא אני (1977), המכיל שירי ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד. ספר זה זכה גם בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
בשנת 2013 זכה אטלס בפרס סטימצקי על ספרו "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון".
בעקבות הצלחתו הרבה של ספר זה (שגם תורגם לאנגלית ונקרא בשם It's Me), באו בעקבותיו ספרים נוספים בסגנון דומה:
גם הילד הזה הוא אני (1979)
ורק אני לא (1981)
אני רוצה שפתאום (1983)
הילדה שאני אוהב (1988)
על הכתיבה לילדים כמבוגרים כתב:
ב-1979 יצא אלבום תקליט מוזיקלי בשם "והילד הזה הוא אני", ובו מבוצעים שירים מן הספר שהולחנו בידי אבנר קנר. לצד קנר שרים באלבום דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר. אטלס עצמו מקריא באלבום מספר שירים.
שלושת ספרי ילדים גדולים, שיצאו בשנת 2003, הם פרויקט גדול שלו בתחום חקר ספרות הילדים. הכרך הראשון בספר זה מתרכז בשחר ספרות הילדים וביוצרים אנגלים, השני - באמריקאים, והשלישי - בעיקר באירופאים. אטלס מעביר סדנאות והרצאות על ספרות ילדים, לעיתים קרובות בהתנדבות.
ב-2011 זכה בפרס היצירה למתרגמים, נימוקי השופטים: .
ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בפברואר 2020 פורסם כי אטלס יזכה בפרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך. הפרס בסך 7,500 שקלים, יוענק לאטלס באירוע הגמר של תחרות הכותבים הצעירים שמקיים המרכז מדי שנה, ב-18 בפברואר 2020 בבית דני בתל אביב. אטלס נבחר על ידי המרכז בראשות דן פוטרמן, מנכ"ל המרכז. בשנים הקודמות זכו בפרס לאה נאור, נורית זרחי, סמדר שיר, גלילה רון-פדר-עמית, אפרים סידון ועוד.
בשנת 2015 הוציא את הספר ה-33 במספר שלו: "אני רוצה לדבר איתך!". מדובר בספר מצויר, שאייר גיא מורד, העוסק בנושא האלימות בין ילדים (ילד המתמודד עם אלימות המופנית כלפיו מצד חברו לכיתה). גיבור הסיפור הצעיר מצליח לשים קץ לסיטואציות האלימות שהוא חווה בדרך מיוחדת אשר הופכת את הסיפור למעין משל על תקשורת בין בני אדם, ומעלה על הדעת גם נושאים אחרים הקשורים לתחומי חיים אחרים בישראל של סוף שנת 2015.
הספר הוא למעשה סיפור אוטוביוגרפי ומבוסס על חוויות שעברו על יובל, ילדו השלישי של אטלס, כשהיה בכיתה ג' או ד':
ממוזער|250px|יהודה אטלס ב-2002
בשנת 2017 עסק יהודה אטלס בחיבור נוסף על נוער בסיכון.
אטלס מספר שהחל לכתוב על ילדים בסיכון אחרי הרצאה שנתן לעובדים סוציאליים במרכז הקהילתי בית דני בשכונת התקווה.
אטלס מספר כי מטרת הפרויקט היא לעורר מודעות לתחום הילדים ונוער בסיכון. מטרתו היא בעזרת השירים שנכתבים לעורר פעולה בנושא.
בפברואר 2021 הוציא את ספרו "ילדים של אף אחד", שעוסק בילדים בסיכון. שחלקו כולל סיפורים קשים על התעללות מינית בילדים. אחד משיריו רמז לטענותיה של גליה עוז על התנהגותו של אביה עמוס עוז כלפיה: "אבא שלי הוא איש מפורסם/ נערץ, מכובד, גם מעבר לים/... אבל הרחק מההמון, אצלנו בבית/ הוא בכלל לא יונה עם עלה של זית/ מעניין מה יקרה אם יידעו האנשים/ איך הוא מעליב ואיך הוא מאשים/... איך מכל האנשים בעולם ובעמו/ האיש מעריץ רק את עצמו/... איך האיש שמדבר בתבונה ובטעם/ רק את נפש ילדיו לא הבין אף פעם".
פניה עוז-זלצברגר, בתו האחרת של עוז, טענה כלפי אטלס, כי הוא "עשה כאן, בהינף עטו הקליל, מעשה נתעב".
אטלס נשוי בשנית. אב לשלושה וסב לארבעה. מתגורר בתל אביב. ארכיונו של אטלס הועבר לארכיון גנזים של אגודת הסופרים, בבית אריאלה, תל אביב.
ספריו
עד עמוד-התלייה - סיפור המחתרת הציונית בעיראק, 1969
והילד הזה הוא אני (הופיע גם כתקליט),1977 ; 2012
גם הילד הזה הוא אני, 1979
ורק אני לא, 1981
לראות איך, 1982
אני רוצה שפתאום, 1983
סיפורים שאהבתי, 1985
הילדה שאני אוהב, 1988 ; 2014
עניבות במדבר, 1992
אני רוצה שאימא, 1994
היפופוטם במרק, 1995
אלף-בית: מאפרוח ועד תרנגולת, 1995 - סדרה של 22 כרכים על פי אותיות הא'-ב'
זבוב על האף, 1996
תיקון הלב, 1996
סימן שאני גדול, 1997
ילד נושך, 1999
כל אחד והמשפחה שלו, 2000
שיעור בחשבון, 2002
הטוחן, הבן והחמור, 2002
האישה שאהבה חביתות, 2002
כבודו במקומו, 2002
מעשה באדם שהיה עולה בהר, 2002
האיש הכי חשוב בעולם, 2002
ילדים גדולים, 2003
האנגלים
האמריקאים
בעיקר אירופאים
יעקב גרטי, צמחי תרבות; חריזה: יהודה אטלס; ראש הפרויקט: רות סטרול-נוביק; צילומים: אייל ברטוב [ואחרים], תל אביב: רמות; מרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי – בית הספר לחינוך – אוניברסיטת תל אביב ('הספרייה של מבט לגן'), תשס"ט 2009
אופנים של גדולים, 2011
אני רוצה לדבר איתך!, 2015
הילד הזה: עין עירון, דואר כרכור - פרקי ילדות ונעורים, 2017
דמעות כחולות, 2018
ילדים של אף אחד (2021)
הילדה עם המדליות (2022)
תרגומיו
צפור האש: ספור עם רוסי, 2006
היום מתחשק לי לאכל ילד, סילביאן דוניו, 2007
נסיכה קטנה, פרנסס הודג'סון ברנט, 2010
מכרות המלך שלמה, הנרי ריידר הגרד, 2012
הקומדיה האנושית, ויליאם סרויאן, 2014
מה עושים עם בעיה, קובי ימאדה, 2016
לקריאה נוספת
שלמה הראל, מביאליק עד אטלס: על כמה מתכונות "שירתנו הצעירה" לילדים בהיבט דיאכרוני, נדפס בעיונים בספרות ילדים, תשמ"ג 1983
קישורים חיצוניים
גאולה אלמוג, יהודה אטלס כמציץ לתוך חיינו, עיונים בספרות ילדים 14, תשס"ד/ 2004
יהודה אטלס משוחח עם ענבל גזית על ספרו "אני רוצה לדבר איתך!", בתוכנית "בילוי היום", גלי צה"ל, 29 בדצמבר 2015
יהודה אטלס בשיחה עם עמית קלינג, טיים-אאוט תל אביב, 31 בדצמבר 2015
יהודה אטלס, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
דורי, נ' (2017). חצי דתי חצי חילוני: שיריו ההומוריסטיים של יהודה אטלס לילדים בטרנספורמציה לילדי הציבור הדתי-לאומי בשירי אורי אורבך. חוקרים@הגיל הרך 5, עמ' 1–17.
מכּתביו:
הערות שוליים
קטגוריה:סופרי ילדים ונוער ישראלים
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:עיתונאים כותבי עברית
קטגוריה:מתרגמים ישראלים
קטגוריה:חוקרי ספרות ישראלים
קטגוריה:זוכי פרס זאב
קטגוריה:סגל ידיעות אחרונות
קטגוריה:זוכי פרס סטימצקי
קטגוריה:זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
קטגוריה:עין עירון: אישים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:בוגרי תיכון חדרה
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1937
| 2024-10-02T21:04:43
|
הרמן הסה
|
הֶרְמָן הֶסֶה (בגרמנית: Hermann Hesse; 2 ביולי 1877 – 9 באוגוסט 1962) היה סופר ומשורר מגדולי הסופרים של גרמניה, אשר היגר ממולדתו לשווייץ בגיל 42, וחי שם עד סוף חייו. הסה זכה בפרס נובל לספרות ובפרס גתה ב-1946, בעיטור פור לה מריט ב-1954 ובפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית ב-1955.
ספריו של הרמן הסה מתאפיינים במאבקים מוסריים (פנימיים של דמות מסוימת או כקונפליקט בין שתי דמויות) ומציאת מיקומו של האדם בתוך החברה המנוכרת והתעשייתית הסובבת אותו. הוא הושפע עמוקות מפילוסופיה מערבית (ובעיקר של ההוגים ניטשה, שפינוזה ושופנהאואר) וגם מפילוסופיה הודית וסינית. הסה אינו נחשב אקזיסטנציאליסט אך הושפע מהוגים שזוהו עם האקזיסטנציאליזם ועסק בסוגיות המוסר האישיות בדומה להם.
ביוגרפיה
שמאל|ממוזער|166px|ציור דיוקנו של הסה בצעירותו
הרמן הסה נולד בשנת 1877 בעיר קאלף (Calw), באזור היער השחור שבגרמניה, לאב גרמני-בלטי מאסטוניה ולאם גרמניה שנולדה בהודו, והוא נכד למיסיונר שהגיע להודו במסגרת (מכאן ההכרה הראשונית של התרבות ההודית שבאה לידי ביטוי בספריו לאחר מכן). שני הוריו היו נוצרים פרוטסטנטים אדוקים מאוד וציפו ממנו לפתח קריירה ככומר. הסה התחיל ללמוד בסמינר פרוטסטנטי ב-1891, אך סולק ממנו. לאחר התנסות קצרה במספר בתי ספר נוספים, הפסיק את לימודיו והתחיל לעבוד כמוכר ספרים וכמכונאי. בתקופה זו התעמק בכתבי גתה ויוצרים גרמניים אחרים. בשנים 1898–1899 הוציא לאור שני ספרים ראשונים (אחד מהם ספר שירה. שניהם לא תורגמו לעברית). הצלחתו החלה בגיל 27 עם צאתו לאור של ספרו פטר קמנצינד ב-1904.
זמן קצר לאחר מכן התחתן הסה עם . לזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1911 נסע לטיול בהודו ולמרות אכזבתו ממנה, היו רשמיו מהטיול (והיכרותו מילדות את התרבות ההודית) - השראה בעתיד לכתיבת ספרו סידהארתא.
בשנות העשרה של המאה ה-20 עבר הרמן הסה טיפול פסיכואנליטי אצל קארל יונג. ב-1914 הוציא לאור את ספרו האחוזה רוסהלדה, שבו חקר את השאלה האם על האמן להינשא. תשובתו השלילית בספר שיקפה את הבעיות בחייו הפרטיים - אשתו לא הייתה יציבה נפשית, ובנו היה חולה.
במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה ביקר את הלאומנות והתוקפנות שהתפשטו באירופה ופעל למען אסירי מלחמה - פעולות שהצמידו לו את הכינוי "הבוגד" בקרב גרמנים רבים באותה תקופה.
ב-1919 הוציא לאור את רומן ההתבגרות דמיאן תחת שם העט אמיל סינקלייר (שהוא גם שמו של המספר בספר). הספר היווה פריצת דרך עבורו, ורבים היללוהו (לרבות תומאס מאן). באותה שנה עזב את משפחתו ועבר להתגורר בדרום שווייץ. באותה תקופה כתב גם את סידהרתא, שיצא לאור ב-1922. באותה שנה הוציא לאור גם ספר אגדות שעוד לא תורגם לעברית, שאותו הקדיש ל. הסה הכיר את ונגר ב-1919, עזב את משפחתו למענה והתחתן איתה ב-1924, אך התגרש ממנה לאחר חודשים ספורים בלבד. בזמן זה הוא כתב את אחד הספרים המוכרים ביותר שלו, זאב הערבה, שמו של הספר היה ההשראה ללהקה האמריקאית בעלת אותו השם (Steppenwolf), שהתפרסמה עם הלהיט Born to Be Wild וכן לשמו של פרוטגוניסט הסרט השיחה בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ב-1972. ב-1931 התחתן הסה עם , יהודיה אשר עמה התכתב מאז 1909 (בגיל 14 בלבד), לאחר ששלחה לו מכתב.
הרמן הסה התנגד בחריפות לנאצים, כתב ודיבר רבות בגנותם. ב-1941, בהדפסה מחודשת של נרקיס וגולדמונד (שראה אור במקור ב-1930), סירב בתוקף לערוך מחדש קטעים העוסקים באנטישמיות וב-1943 הוחרם על ידי גרמניה הנאצית. ב-1943 הוציא לאור בשווייץ את יצירת המופת שלו , לאחר שהספר נפסל לפרסום על ידי הנאצים ב-1942. בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, בגיל 69, זכה הרמן הסה בפרס נובל לספרות. לאחר זכייה זו לא כתב עוד ספרים אלא רק שירים ומאמרים.
הרמן הסה נפטר בגיל 85, בשנת 1962, בתקופה שבה צעירים בארצות הברית החלו לגלות את יצירותיו ואימצו אותן בחום. עבור ילדי הפרחים בשנות השישים והשבעים הוא היה סופר נערץ. ספריו זכו להתעניינות גדולה מאוד בזכות ההומאניות והרגישות הרבה שבהם, גישתו החופשית והאנטי-בורגנית, והאלמנטים מהתרבות ההודית. "זאב הערבה" ו"סידהרתא" הפכו לספרי קאלט בתרבות הביטניקית וההיפית של שנים אלו.
כתביו
רשימה מלאה - גרמנית (אותיות גדולות)/אנגלית/עברית (לא כולם תורגמו):
כתבים שראו אור בחייו (המסומנים ב* תורגמו לעברית)
Romantische Lieder - 1899
Eine Stunde Hinter Mitternacht - 1899
Hinterlassene Schriften Und Gedichte Von Hermann Lauscher - 1901
1904 - Peter Camenzind/פטר קמנצינד*
1906 - Unterm Rad/מתחת לגלגל*
Gertrud - 1910/גרטרוד*
Rosshalde - 1914/האחוזה רוסהלדה*
Knulp - 1915/קנולפ *
1919 - Demian/דמיאן (פורסם תחילה תחת שם העט אמיל סינקלייר)*
Klingsors Letzter Sommer - 1920/הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור*
1922 - Siddhartha/סידהרתא*
Blick Ins Chaos/In Sight Of Chaos - 1923
Piktor's Verwandlungen - 1925
Gesammelte Erzählungen - 1927
Der Steppenwolf/Steppenwolf - 1927/זאב הערבה*
Betrachtungen - 1928
1930 - Narziss Und Goldmund/נרקיס וגולדמונד *
Die Morgenlandfahrt - 1932
Die Gedichte - 1942
1943 - Das Glasperlenspiel/משחק חרוזי הפנינים
Berthold - 1945
Traumfährte - 1945
Krieg Und Frienden - 1946...
Frühe Prosa - 1948
Briefe - 1951
Späte Prosa - 1951
Dichtungen/(6 Vols) - 1952
Zwei Idyllen - 1952
Die Gedichte/Poems (Trans. Of 31 Poems) - 1953)
The Prodigy - 1957
Gesammelte Schriften - 1957 כתבים שראו אור לאחר מותו
Prosa Aus Dem Nachlass - 1965
Neue Deutsche Bücher - 1966
Kindheit Und Jugend Vor - 1966
Briefwechsel. Hermann Hesse - Thomas Mann - 1968
Politische Betrachtungen - 1970
Gesammelte Werke/(12 Vols) - 1970.)
Strange News From Another Star - 1972
Gesammelte Briefe - 1973
Hours In The Garden And Other Poems - 1974
Tales Of Student Life - 1975
Hermann Hesse And Romain Rolland: Correspondence - 1976
Die Romane Und Grossen Erzählungen/(8 Vols) - 1977
Six Novels With Other Stories And Essays - 1980
Pictor's Metamorphosis And Other Tales - 1982
Stories Of Five Decades - 1984
Soul Of The Age - 1991
ספריו בעברית
האחוזה רוסהלדה, עברית - בצלאל וכסלר, שוקן, 1978.
גרטרוד, עברית בצלאל וכסלר, שוקן, 1977.
דמיאן, סיפור נעוריו של אמיל סינקלר, מגרמנית - דב קווסטלר, שוקן, 1976.
דמיאן, תולדות נעוריו של אמיל סינקלר, תרגום קודם, עברית - רנה קלינוב, תל אביב, 1942.
זאב הערבה, תרגמה עדנה קורנפלד, בצירוף מסה מאת האנס מאיר, שוקן, ירושלים תל אביב, 1977.
מתחת לגלגל, תרגם בצלאל וכסלר, שוקן, 1975.
נדודים, בליווי רישומים צבעוניים מאת המחבר, תרגם מגרמנית יהודה עמיחי, שוקן, 1978.
נפשו של ילד, תרגם וצרף מבוא ואחרית דבר יהודה ארליך, אורים, תל אביב, 1954.
נרקיס וגולדמונד, מגרמנית - יעקב פיכמן, שוקן, 1975.
סידהרתא, סיפור נוסח הודו, מגרמנית - אברהם כרמל, שוקן, 1975.
פטר קמנצינד, ספור, תרגם מגרמנית ש’ הרברג, תל אביב, 1941.
הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור (3 נובלות: נפשו של ילד, קליין ווגנר והקיץ האחרון בחייו של קלינגסור) מגרמנית - בצלאל וכסלר, שוקן 1978.
קסמו של ספר, מאמרים, מגרמנית - בצלאל וכסלר, שוקן 1982.
קנולפ, עברית - ד"ר בצלאל וכסלר, שוקן, 1977.
לקריאה נוספת
אריה יעקב לייב, הרמן הסה - המסע אל האם הקוסמית, הוצאת גל, 1993.
י.ק. רבנאל, הרמאן הסה, מאזנים ט"ז (לט), 1962, עמ' 44–48 (זמין בטקסט מלא באתר Jstor)
גיטה אבינור, ושוב: הרמן הסה, קשת ס"ג, 1974.
קישורים חיצוניים
ביוגרפיות, כתבים, ביקורות ועוד על הרמן הסה
זאב פלדינגר, 50 למותו של הסופר בן האלמוות, באתר "במחשבה שנייה"
קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות
קטגוריה:סופרים גרמנים
קטגוריה:משוררים גרמנים
קטגוריה:סופרים שווייצרים כותבי גרמנית
קטגוריה:משוררים שווייצרים
קטגוריה:כותבי מכתבים
קטגוריה:זוכי פרס נובל גרמנים
קטגוריה:מעוטרי פור לה מריט
קטגוריה:רפובליקת ויימאר: תרבות: אישים
קטגוריה:גרמנים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:זוכי פרס השלום של התאחדות הסופרים הגרמנית
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1877
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1962
קטגוריה:זוכי פרס גתה
| 2023-10-02T17:54:38
|
לפטון
|
הלפטונים (מיוונית: "לפטוס" - "קל", בניגוד להאדרון - "כבד") הם קבוצה של חלקיקי יסוד בעלי ספין חצי שלם, כלומר פרמיונים, אשר אינם מגיבים לכוח החזק. במיון החלקיקים, הלפטונים מהווים קבוצה המקבילה לקבוצת הקווארקים.
מקור השם הוא, כאמור, במילה היוונית "לפטוס", שפירושה "קל"; שם זה נתקבל בתקופה שבה עדיין לא היה ידוע הטאו, שהוא כבד יותר מהפרוטון ומהנייטרון, וכל הלפטונים הידועים היו קלים מאוד בהשוואה לחלקיקים אחרים.
מאפיינים
הלפטונים הם האלקטרון, המיואון והטאו, ושלושה סוגי נייטרינו המקבילים להם, וכן האנטי-חלקיקים המתאימים להם.
לכל הלפטונים מטען שלם, כאשר ללפטונים עצמם מטען שלילי, לאנטי-לפטונים מטען חיובי, ולנייטרינואים מטען 0. ללפטונים הטעונים יכול להיות ספין הן שמאלי והן ימני, ואילו בקרב הנייטרינואים יש הפרדה: הנייטרינואים מתנהגים כבורג שמאלי, והאנטי-נייטרינואים - כבורג ימני.
בתגובות בין חלקיקי יסוד, המספר הלפטוני, מספר הלפטונים מכל סוג ("דור"), משתמר כמעט בכל המקרים (יוצא דופן בולט הוא תנודת נייטרינואים). חוק שימור נוסף, המתקיים גם הוא כמעט תמיד (יוצא הדופן הוא האנומליה הכיראלית), הוא שימור מספר הלפטונים הכולל.
הלפטונים
שם סימון מטען מסה (MeV/c2) אלקטרון 1- 0.511 נייטרינו אלקטרוני 0 מיואון 1- 105.6 נייטרינו מיואוני 0 0.17> טאו 1- 1777 נייטרינו טאוני 0 15.5>
ראו גם
המודל הסטנדרטי
מיון החלקיקים
קישורים חיצוניים
מידע מוסמך על תכונות החלקיקים שנאסף על ידי ה-Particle Data Group
*
קטגוריה:פרמיונים
| 2023-04-20T19:03:21
|
סטאף
|
ממוזער|נערה אוחזת בשני מקלות סטאף, מנזנר, 1943, צולם על ידי אנסל אדמס
סטאף שייך לאומנויות הלהטוטנות. הסטאף הוא מקל באורכים שונים שמסובבים אותו בעזרת הידיים, ולעיתים משתמשים בשני מקלות בו זמנית (מקל אחד בכל יד). ניתן להשתמש בכל דבר כסטאף, החל ממקל של מטאטא וכלה במקלות מיוחדים שעשויים מחומרים קלים אך עמידים. ישנם גם, מקלות שניתן להבעיר באש. ישנם מספר סוגי סטאף, כגון: קונטקט סטאף, דרגון סטאף וספינינג סטאף.
ראו גם
דוויל סטיק
להטוטנות עם אש
קרקס
קישורים חיצוניים
Home of Poi, אתר המלמד איך להשתמש בסטאף
קטגוריה:קרקס
| 2022-10-12T03:45:06
|
להטוטנות עם אש
|
250px|ממוזער|להטוטן עם אש
להטוטנות עם אש היא שימוש באביזרי להטוטנות בוערים באש.
חומרי דליקה
החלק הבוער נעטף בקוולר (חומר מרוכב) ונטבל בחומר דליקה. חומרי דליקה שונים ידלקו לאורך זמן שונה ובצבעי אש שונים.
קרוסין - חומר נקי. חומר זה מיוצר לשימוש במטוסים ואינו נגיש לציבור הרחב. לכן יש כמה תחליפים:
נפט - נוח לשימוש ולא דליק מדי, אך מפיץ עשן סמיך וריח.
גז בוטאן נוזלי (נוזל מצתים) - חסר ריח הלוואי של הנפט, דליק.
בנזין - דליק ומסוכן.
בנזין לבן
שמן מנורות - ללא עשן, כמעט ללא ריח, נדלק מצוין ומתאים במיוחד לשימוש להטוטנות.
ביהדות
.
ראו גם
אומנויות הקרקס
קישורים חיצוניים
להטים מופעי אש - אתר המכיל מידע רב בנוגע לאומנות האש
Home of Poi - בטיחות ושימוש באש בלהטוטנות
קטגוריה:קרקס
קטגוריה:אש
| 2022-03-15T08:57:12
|
ביו דיזל
|
שמאל|ממוזער|150px|דוגמית של ביו-דיזל צמחי
שמאל|ממוזער|150px|מרצדס דיזל ישנות יותר פופולריות להפעלת ביו-דיזל
שמאל|ממוזער|150px|במדינות מסוימות הביודיזל עולה פחות מהסולר הקונבנציונלי
שמאל|ממוזער|250px|ניתן להניע משאיות ואוטובוסים בעזרת שמן תעשייתי המופק מבוטנים
ביו דיזל הוא סוג של דלק ביולוגי, כלומר דלק מבוסס מולקולות אורגניות המכונות אלקיל – אסטרים ארוכות המורכבות ממולקולות פחמניות כגון: מתיל או אתיל. דלק זה מיוצר משמנים צמחיים או שומן מן החי. ביו דיזל יכול לשמש כתחליף חלקי ואף מלא לסולר המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי (כגון: סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. הפקת הביו דיזל לרוב כרוכה בתגובה כימית בין תרכובות שומן (ליפידים) לבין מולקולות כהל.
היסטוריה
התהליך הכימי אשר מאפשר להפוך שמן צמחי לביו דיזל מכונה טרנס-אסטריפיקציה. זוהי תגובה בה חלה החלפה של השרשראות הפחמימניות בין מולקולת כהל לבין מולקולת אסטר. התהליך הוצג בשנת 1853 על ידי זוג החוקרים א. דופאי ו- ג'. פאטריק (E. Duffy, J. Patrick).
מנוע הדיזל הראשון, שהומצא על ידי רודולף דיזל, בשנת 1893 הונע באמצעות שמן בוטנים.
מרכז|ממוזער|300px|תגובת אסטריפיקציה בין אלכוהול לאסטר לתת אלכוהול שונה ואסטר שונה על ידי החלפת השייר הפחמני
שמאל|ממוזער|150px|רודולף דיזל
באוגוסט 1937 החוקר הבלגי ג. צ'אביין (G. Chavanne) מאוניברסיטת בריסל, הגיש פטנט בשם "תהליך הייצור של דלקים משמנים צמחיים" (בשפת המקור: fr. "Procédé de Transformation d’Huiles Végétales en Vue de Leur Utilisation comme Carburants) זהו תהליך המתאר את תגובת הטרנס-אסטריפיקציה להפרדת חומצות השומן מהגליצרול על ידי החלפת הגליצרול בכהלים ליניאריים קצרים. זהו האזכור הראשון בהיסטוריה לתהליך הייצור המוכר היום לייצור ביו דיזל.
בהמשך, בשנת 1977 החוקר הברזילאי א. פארנטה (E. Parente) המציא והגיש פטנט המתאר את התהליך התעשייתי הראשון מסוגו לייצור ביו דיזל. תהליך זה מסווג כביו דיזל על ידי סטנדרט בינלאומי, אשר מגדיר את מאפייניו ואיכותו של הביו דיזל המופק, וזהו הסטנדרט המקובל על יצרני הרכב. כיום, חברתו של פארנטה Tecbio משתפת פעולה עם נאס"א ויצרנית המטוסים האמריקאית בואינג לקידום והסמכת ביו קרוסין – דלק חלופי נוסף אשר הומצא על ידי החוקר הברזילאי.
מאפיינים
לביו דיזל יש תכונות סיכוך טובות יותר והוא דליק פחות מכל הדלקים נטולי הגופרית השימושיים. הוספה של ביו דיזל לדיזל המחצבי מורידה את השחיקה המכנית של מערכת הדלק במנוע. במערכות הפועלות בלחץ, הוספת הביו דיזל מאריכה במידה מסוימת את אורך החיים של מערכות הזרקת הדלק. יש הטוענים כי השימוש בביו דיזל מעלה את יעילות המנוע, הודות ליתרונות שלו במניעת חיכוך ושריפה מלאה יותר של הדלק.
הערך הקלורי של ביו דיזל תלוי בחומר הגלם ממנו הוא עשוי, כאשר ממוצע הערך הקלורי הוא 37.27 מגה-ג'אול לקילוגרם. ערך זה נמוך ב כ- 9% מהדיזל המחצבי הנמכר בשוק.
צבעו של הביו דיזל מגוון ונע בין זהב לחום כהה, כתלות בחומר המוצא שלו. הביו דיזל אינו מסיס במים, הוא בעל נקודת רתיחה גבוהה ולחץ אדים נמוך יותר משל דיזל בהתאמה.
נקודת ההבזק של הביו דיזל היא לפחות 130 מעלות צלזיוס (266 מעלות פרנהייט). נקודת ההבזקה משמעותית גבוהה יותר משל דיזל מחצבי (64 מעלות צלזיוס, 147 מעלות פרנהייט) או של בנזין (מינוס 45 מעלות צלזיוס, מינוס 52 מעלות פרנהייט).
צפיפותו של הביו דיזל גבוהה מעט משל דיזל מחצבי - כ-0.88 גרם למיליליטר לעומת כ-0.85 גרם למיליליטר.
ביו דיזל אינו מכיל תרכובות גופרית כלל, לפעמים ניתן להוסיף אותו לסוגי דיזל בעלי כמות גופרית נמוכה לצורך שיפור הסיכוך. תרכובות הגופרית הקיימות בדלקים מחצביים גורמות לחיכוך רב וכן לפליטות מזהמות.
תערובות
ביו דיזל יכול לשמש תחליף עבור רוב מנועי הדיזל, ללא הצורך לבצע בהם שינויים מבניים, וכן לשמש לצורך הסקה ביתית. ניתן להשתמש במגוון יחסי ערבוב, בין הביו-דיזל לדיזל מחצבי רגיל, וכן להשתמש בביו-דיזל בלבד. תערובות כאלו זמינות בשוק גם ללקוחות פרטיים. השיטה הנפוצה לקיטלוג תערובות הדלקים החלופיים האלו היא פקטור "B" אשר מסמל את כמות הביו דיזל בתערובת. למשל סוג B20, מכיל 20% ביו-דיזל והשאר דיזל רגיל.
בתערובות של B20 ומטה ניתן לעשות שימוש במנוע דיזל רגיל, ללא צורך בשינויים או עם התאמות מזעריות, כאשר רוצים להשתמש בביודיזל טהור (B100), יש צורך לבצע מספר שינויים במנוע כדי למנוע בעיות של תחזוקה וביצוע. כמו כן, מספר יצרני רכב אינם מכסים נזק שנגרם למנוע או לחלקיו עקב שימוש בדלק חלופי במסגרת האחריות הניתנת על ידי החברה.
ייצור ותפוקה
ישנן מספר שיטות לביצוע תגובת הטרנס-אסטריפיקציה בהן: ריאקטור מנתי או רציף עם סוגי זרזים שונים (לרוב אנאורגני כמו בסיסי או חומצי, או אנזימטי - ליפאז), תהליך בתנאים סופר-קריטיים, שיטות מבוססות על אולטרה סאונד ואפילו שימוש בגלי מיקרוגל.
מבחינה כימית, ביו דיזל הוא תערובת של אסטרים מונו אלקיליים המורכבים משרשראות ארוכות של חומצות שומן. התגובה מתרחשת בתמיסה נוזלית כאשר התגובה היא בין טריגליצרידים (1) (המורכבים ממולקולות של חומצת השומן) לביו מולקולות כהל (2) (הכהל הנפוץ ביותר בתגובת הטרנס-אסטריפיקציה הוא מתנול). תוצר התגובה המתקבל הוא מולקולת מתיל-אסטר המכונה גם FAME - Fatty acid methyl ester. ניתן להשתמש גם באתנול על אף שהוא יקר יותר ולקבל אתיל-אסטר (Fatty Acid Ethyl Ester – FAEE) ובכהלים ארוכים יותר, כגון איזופרופנול ובוטאנול, אך יעילות התגובה יורדת כלל שמשתמשים בכוהל ארוך יותר. תוצרי האסטרפיקציה הם אסטרים אלקיליים (3) ותוצר הלואי הוא הגליצרול (4). עבור כל טון של ביו דיזל מיוצר, נוצרים 100 קילוגרמים של גליצרול. בעבר היה משתלם למכור את הגליצרול הלא מעובד לתעשיות אחרות, אך כיום זהו שלב שאינו מוסיף לרווחיות התהליך.
מרכז|ממוזער|500px|תגובת הטרנס-אסטריפיקציה בין טריגליצריד(1) לבין מולקולת אתנול(2) לתת ביו דיזל (אסטר אלקילי)(3) וגליצרול(4)
לאחר ביצוע התהליך הביודיזל נבדל משמן צמחי נוזלי ביכולת השריפה שלו הדומה לזו של דיזל מחצבי המופק מנפט. מקור המתנול בו משתמשים במרבית התהליכים לייצור ביו דיזל הוא מדלק, אך ישנם מקורות להפקת מתנול מתחדש בתעשיות המשתמשות בפחמן דו-חמצני ובביו מסה כחומרי גלם. בצורה כזו ניתן להוריד את השימוש במשאבים מתכלים לאפס.
היקף ייצור
קיימת עליה מתמדת בכמויות הביו דיזל המיוצרות, בשנים 2002–2006 חלה עליה של כ-40% מדי שנה. במהלך שנת 2006 לדוגמה יוצרו כ 6 מיליון טונות של ביו דיזל, כאשר 4.9 מיליון טונות יוצרו באירופה וחלק ניכר מהיתר יוצר בארצות הברית. בשנת 2008 היקף הייצור עלה ל-7.8 מיליון טונות באירופה בלבד. בעוד שהביקוש באירופה לביו דיזל בשנת 2006 עמד על ערך משוער של 490 מיליון טונות. ערך זה עולה אפילו על היקף הייצור העולמי הכולל של כל סוגי השמנים הצמחיים אשר עמד רק על 110 מיליון טונות.
בשנת 2011 תעשיית ייצור הביו דיזל בארצות הברית, העומדת בתקן EPA Renewable Fuel Standard, ייצרה כמות ביו דיזל של למעלה ממיליארד גלונים (הם 3.3 מיליון טונות). היעד הבא אותו הציבה התעשייה הוא לייצר 12 מיליארד גלונים עד 2020.
תנובה
ממוזער|זרעי סויה משמשים כמקור להפקת ביו דיזל
ממוזער|זרעי יטרופה קורקס המכילים בממוצע 27-40% שמן, ומשמשים להפקת ביו דיזל
בדיקת הכדאיות של ייצור ביו דיזל מתבצעת בעזרת בדיקת התנובה המתקבלת מגידולים חקלאיים ליחידת השטח אשר תספק כמות ביו דיזל לכלי רכב. יש צורך לכמת את השטח החקלאי הדרוש לייצור ביו דיזל בקנה מידה תעשייתי.
סוג היבול תנובה [ליטר/10 דונמים] שמן דקלים 4752 אגוז קוקוס 2151 קנולה 954 סויה 554-922 בוטנים
842 חמניה
767 ג'טרופה. 2000
יעילות וטיעונים כלכליים
כאשר מדובר ביעילות חשוב לקחת בחשבון גם את צריכת המשאבים (הדלק) הנדרשת לצורך עיבוד הקרקע, זריעה, קצירה וכדומה. על פי מחקר שנערך ברשות עמק טנסי, בחווה ממוצעת יש צריכה של 82 ליטרים של דלק לדונם אדמה עליה גדל סוג יבול אחד. בעוד שבממוצע התנובה היא כ-1,030-1,350 ליטר לדונם. ממאזן זה מתקבל כי היחס בין הכמות המושקעת לנצרכת הוא בערך 1:15. יעילות תהליך הפוטוסינתזה (קיבוע פחמן דו-חמצני ליצירת מולקולות אורגניות) בצמחים הוא 3-6% מאנרגיית השמש הזמינה. בהנחה שכל הצמח (פרי, גבעולים ועלים) נדרש ליצור ביו דיזל, היעילות של התהליך הכולל היא בערך 1%. כאשר משווים נתונים אלו למקור אנרגיה חלופית כגון תא פוטו-וולטאי המשולב עם מנוע חשמלי (מבוסס סוללה), היעילות של הפקת ביו דיזל נמוכה יותר. אך, הרווחיות מנקודת מבט על עלות הייצור מטה את הכף לטובת הביו דיזל עקב צפיפות האנרגיה הנמוכה של הסוללות ברכבים החשמליים. מנגד מחקר משנת 2005 מגלה כי בתהליך הייצור של ביו דיזל מצמח הסויה נצרכת כמות דלק מחצבי גדולה ב 27% מהכמות המופקת, ו-118% יותר כאשר הפקת הביו דיזל נעשית מפרחי חמניה. השוואות אלו אינן מספיקות כדי לקבל החלטה חד משמעית האם התהליך משתלם. יש לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון: כמות האנרגיה הדרושה לתהליך במונחים של דלק מחצבי, תנובת הדלק מהשמן הגולמי, השפעת הביו דיזל על מחירי המזון ובהתאמה השפעה זו על מחירי הביו דיזל לעומת דיזל המופק מנפט, זיהום וצריכת מים מחוות חקלאיות, הידלדלות הקרקע וכן עלויות חיצוניות נוספות הנובעות משיקולים פוליטיים וצבאיים הנובעים מחוסר התלות בארצות עשירות במשאבים טבעיים אשר מכתיבות את מחירי הדלק המחצבי. לנושא הסבוך ועמוס בפרטים זה נוסף הנושא של ניצול קרקע, המעבר לרכבים המונעים על ביו דיזל טהור ידרוש שטחי ענק לגידול יבולים, גם אם שטחים אלו לא יתחרו על קרקע המנוצלת למזון. אם התעשייה תנצל רק צמחים מסורתיים אשר משמשים למזון, למרבית מדינות העולם לא יהיה מספיק קרקע חקלאית כדי ספק את כל דרישות האנרגיה של המדינה. בנוסף אזורים רבים לא יוכלו להרשות לעצמם להסב קרקעות אלו לצורכי אנרגיה עקב מחסור במזון.
יישומים
כאמור ניתן להשתמש בביו דיזל טהור (B100) או בתערובות שלו עם דיזל מחצבי ברוב מנועי הזרקת דלק המיועדים לשימוש בדיזל. לביו דיזל תכונות המסה שונות מאשר לדיזל מחצבי, והוא שוחק רכיבים העשויים גומי טבעי המצויים בצנרת של כלי רכב (במיוחד רכבים ששנת הייצור שלהם מוקדמת מ-1992). לכן, לרוב יש צורך להחליף חלקים בצנרת, מסננים ואטמים במשאבת הדלק העשויים גומי, לחומרים עמידים יותר כגון FKM.
זמינות והפצה
מאז שהועבר החוק ל"פעילות אנרגטית שנת 2005" (Energy Policy Act of 2005) בארצות הברית, השימוש בביו דיזל נהיה נפוץ יותר. בבריטניה, הממשלה הוציאה הוראה אשר מחייבת את ספקי הדלקים לספק 5% דלקים מתחדשים מסך הדלקים הנמכרים בבריטניה (Renewable Transport Fuel Obligation), זאת עד 2010. באשר לסולר המיועד לתחבורה, מכירת דיזל מסוג B5 היא פתרון אפקטיבי למימוש ההוראה.
שימוש ברכבים ומוכנות יצרני הרכב
ממוזער|אוטובוס עם הכיתוב "אוטובוס זה פועל על ביו דיזל מסויה
מספר כלי רכב ייעודיים לשימוש בביו דיזל יוצרו בשנים האחרונות, בהם: רכב השטח של חברת קרייזלר, Liberty CRD, שהוגדר כמתאים לתערובת של 5% ביו דיזל. בשנת 2007, החברה הביעה רצון להרחיב את האחריות הניתנת על רכביה גם לדיזל בהרכב של 20% ביו דיזל, בתנאי שיהיה תקן לאיכות הביו דיזל המשווק בארצות הברית. גם חברת פולקסווגן הגרמנית הצהירה כי היא מעוניינת לייצר מספר דגמים אשר יהיו בעלי תשתית תואמת לביו דיזל טהור (B100) ולביו דיזל מסוג B5 המיוצר משמן זרעי-ענבים ותואם את תקן EN-14214. האחריות שתינתן תחול על הרכבים בהם יעשה שימוש בסוגי הדיזל המוזכרים.
ישנם מקומות מסוימים בעולם המעודדים את השימוש בדלקים חלופיים כדי להקטין את השימוש בדלקים לא מתכלים ובכך להקטין את היקף הפליטות של הרכבים, לדוגמה בעיר הליפקס (נובה סקוטיה) שבקנדה, אוטובוסים עירוניים מונעים בעזרת ביו דיזל המיוצר משומן דגים. אומנם בתחילת פעילות המיזם, בשנת 2004, נתקלו המפעילים במספר תקלות טכניות אך כיום כל מערך האוטובוסים מתפקד בצורה מוצלחת.
אף בתעשיית המזון המהיר נעשים מאמצים לנצל את פסולת שמן הטיגון כדי לייצר ביו דיזל. בבריטניה, רשת מקדונלד'ס הכריזה בשנת 2007 על ביצוע תהליך ייצור ביו דיזל מפסולת השמן לצורך הפעלת מערכות שונות בסניפי הרשת.
רכבות ומטוסים
ממוזער|רכבת בארצות הברית המונעת על ידי ביו דיזל המופק משאריות שומנים של מסעדות, ניתן לראות את מכל הדלק החיצוני הצמוד לרכבת
חברת הרכבות הבריטית וירג'ין רייל אשר טוענת כי היא המובילה בתחום השימוש בביו דיזל, מפעילה רכבות המונעות על ידי ביו דיזל בריכוז של 20%. כמו כן נציגי החברה טוענים כי המעבר לביו דיזל מסוג זה מקטין את היקף הפליטות של הרכבות ב-14%. החל משנת 2007 הרכבות של חברת Royal Train מונעות בעזרת ביו דיזל טהור המסופק על ידי חברת Green Fuels בע"מ.
בדומה לחברה הבריטית גם חברת הרכבות הממשלתית במזרח וושינגטון ביצעה במהלך קיץ 2008 נסיעת מבחן עם ביו דיזל בהרכב של 25% עשוי מקנולה.
חברת תעופה צ'כית ביצעה טיסת מבחן במטוס סילון מונע על ידי ביו דיזל. כמו כן, חברות אחרות ביצעו טיסה דומה תוך שימוש בדלק חלופי מסוגים אחרים. בנובמבר 2011, חברת יונייטד איירליינס ביצעה את הטיסה הראשונה של מטוס מסחרי המונע על ידי 40% דלק מטוסים ביולוגי מבוסס אצות ו-60% דלק מטוסים מחצבי. טיסת המבחן ארכה כשעתיים וחצי – מנמל התעופה שבעיר יוסטון אל העיר שיקגו.
המצב בישראל
בישראל ניתן לרכוש ביו-דיזל בצורה מסחרית. החברה הראשונה העוסקת בייצור מסחרי של ביו-דיזל היא גרין-בי (GreenBe). בנוסף, קיימות סדנאות להכנת ביו-דיזל על ידי מיחזור שמן בישול משומש.
שמאל|ממוזער|250px|מכונה ביתית לייצור ביודיזל
גם בישראל השימוש בשמנים בכמויות גדולות זול מאשר השימוש בסולר. עלות ייצור ביו-דיזל משמן צמחי נקי היא כ-1 שקל לליטר. עלות הייצור משמן טיגון משומש היא כ-4 שקלים לליטר.
ראו גם
אנרגיה חלופית
איכות הסביבה
מיחזור
ביופלסטיק
קישורים חיצוניים
ביו דיזל מתוך אתר "פעולה ירוקה"
מערכת הדגמה של ייצור ביודיזל, באתר הגן הסולרי
שימוש בביו דיזל בקיבוץ חפציבה, אתר nrg
הכנה ביתית של ביודיזל , באתר גרין-בי
שיפור מערך הפקת האנרגיה מפסולת אורגנית בישראל, כתב העת אקולוגיה וסביבה
ארגון ביודיזל
ייצור ביודיזל בבית - אנגלית, כולל תרשימים להכנת מכונה לייצור ביתי
הערות שוליים
קטגוריה:אנרגיה מתחדשת
קטגוריה:תחבורה בת קיימא
קטגוריה:מיחזור
קטגוריה:דלק
| 2024-01-26T22:49:13
|
עולמות מתנגשים
|
עולמות מתנגשים הוא ספר מאת עמנואל וליקובסקי, המציג את השערתו לפיה כוכב הלכת נוגה נפלט מתוך כוכב הלכת צדק, ונדד כשביט ברחבי מערכת השמש תוך שהוא גורם לסדרה ארוכה של קטסטרופות בכדור הארץ. לפי ההשערה, אירועים אלה מתוארים במקרא ובמיתוסים קדומים נוספים מרחבי העולם. ההשערה עוררה סערה עולמית גדולה, נדחתה על ידי הקהילה המדעית ונחשבת לפסאודו-מדע.
הרעיונות המרכזיים של הספר
לשיטתו של וליקובסקי, לפני כ־3,500 שנה נפלט כוכב הלכת נוגה מתוך כוכב הלכת צדק ונדד ככוכב שביט במערכת השמש, במהלך כך הוא חלף בקרבה גדולה לכדור הארץ תוך שהוא משנה את מסלולו של כדור הארץ על ידי השפעת הגרוויטציה, וגורם לתופעות טבע יוצאות דופן, עד שלבסוף הסתפח למערכת השמש ככוכב לכת חדש. בספר מצטט וליקובסקי עדויות מתצפיות אסטרונומיות עתיקות, תעודות היסטוריות, ספרות עתיקה, מסורות וממצאים ארכאולוגיים מרחבי העולם – כמו מצרים, מקסיקו, נורווגיה וסין לתרחיש זה, והסיק מתוכם כי כוכב הלכת נוגה הוא כוכב השביט שתואר במסורות.
ביקורת
התאוריה המוצגת בספר אינה מקובלת על הקהילה המדעית ונחשבת לפסאודו־מדע, והוא נתקל בביקורת עזה בפרט בקרב אסטרונומים, היסטוריונים וחוקרי מיתולוגיה. אסטרונומים כקארל סייגן ואחרים טענו כי ההשערות של וליקובסקי אודות נוגה מתארות תהליכים שנוגדים את חוק שימור האנרגיה ואת חוק שימור התנע הזוויתי, וכן את הידע הקיים אודות התפתחות מערכת השמש. הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד כתב במאמרו "וליקובסקי בהתנגשות": . אשורולוגים ואגיפטולוגים טענו כי וליקובסקי עושה שימוש סלקטיבי בממצאים כדי להוכיח את השערותיו. אברהם זקס , אשורולוג ומומחה לכתב יתדות, אמר כי . סי. לירוי אלאנברגר , שותפו לשעבר של וליקובסקי ועורך המגזין "קרונוס" , כתב במאמרו "שיעור מווליקובסקי":
סתירות בין הספר למדע המקובל
התיאורים המוצגים בספר סותרים את מה שידוע למדע על המכניקה של מערכת השמש, ודורשת מכוכבי הלכת לנוע במסלולים שסותרים את חוק שימור האנרגיה ואת חוק שימור התנע הזוויתי. גם תגליות שנתגלו לאחר חיבור ספריו על המבנה וההרכב של נוגה וצדק סותרות את השערותיו.
וליקובסקי זקף את הקטסטרופות לכוחות אלקטרומגנטיים, משום שהאמין שכוח אלקטרומגנטי יכול לנגוד כוחות גרביטציוניים בקנה מידה כוכבי, אך כיום ידוע בוודאות שהדבר בלתי אפשרי. מעבר לכך, אין עדויות לקטסטרופות שפקדו את כדור הארץ בתקופה עליה מדובר. לדוגמה, התפתחות הפלאוקלימטולוגיה אפשרה לשחזר את אקלים כדור הארץ בעבר הרחוק, ואין עדויות לכך שלפני כמה אלפי שנים הייתה התחממות פתאומית של האוקיינוסים.
בנוסף, וליקובסקי עִרבב בין מיתולוגיות שונות באופן שגוי. לדוגמה, הוא מבסס את השערתו שכוכב הלכת נוגה (ונוס) נפלט מתוך כוכב הלכת צדק (יופיטר) על האגדה היוונית שהאלה אתנה קפצה מתוך מצחו של זאוס, אך היוונים לא זיהו את אתנה עם כוכב הלכת נוגה ולא את זאוס עם כוכב הלכת צדק.
כחלק מהמסקנות שגזר וילקובסקי משיטתו, הוא הציע שיטה חדשה לסידור הכרונולוגיה של העת העתיקה, שבמסגרתה צמצם כ-500 שנה מהכרונולגיה המקובלת. גם שיטה זו נדחתה על ידי הקהילה המדעית. עם זאת ישנם חוקרים חובבים שקיבלו במידת מה את מסקנותיו של וליקובסקי והציעו במסגרות פופולריות שיטות דומות לסנכרון בין הסיפורים המקראיים לבין הממצאים הארכאולוגיים במצרים ובאזור.
תפוצה ותרגומים
הספר יצא לאור לראשונה באנגלית בשנת 1950 (בשם: "Worlds in Collision") והגיע תוך זמן קצר לראש רשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס. הוא עמד בראש הרשימה לאורך אחד עשר שבועות, ובעשירייה הראשונה לאורך 20 שבועות.Ellenberger, C. Leroy (1984). Worlds in Collision in Macmillan's Catalogues. Kronos, 9 (2), 46-57.
חלק א' של הספר, העוסק בזמן יציאת מצרים, תורגם לעברית, אך חלק ב' העוסק בימי אחז וחזקיהו לא תורגם. בנספח המהדורה העברית מוצגים אישורים שונים מחקר החלל הקשורים לנאמר בספר.
אזכורים בתרבות
בשנת 2013 פרסם עידו נתניהו מחזה בשם "עולמות מתנגשים" המבוסס על שמו של הספר, ומציג קרב מוחות דמיוני בין וליקובסקי לאלברט איינשטיין. המחזה עלה בתיאטראות שונים, בהם בפסטיבל התיאטרון הבין־לאומי יפו ב־2019, ואף נבחר להיות אחד מהמחזות שמשרד התרבות הרוסי העלה לרשת לצפייה מקוונת, בשל משבר הקורונה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| 2024-04-28T06:26:21
|
תחנת כוח
|
שמאל|ממוזער|250px|תחנת כוח גיאותרמית - איסלנד
תחנת כוח היא מתקן תעשייתי גדול להפקת אנרגיה חשמלית. תחנת כוח מופעלת בדרך כלל באמצעות מקור אנרגיה.
סוגי תחנות כוח
שמאל|ממוזער|250px|מדחף בטורבינה של תחנת כוח
שמאל|ממוזער|250px|חוות טורבינות רוח באוסטריה
תחנות כוח נחלקות לסוגים אחדים, בהתאם למקור האנרגיה המשמש להפעלתן:
תחנת כוח מבוססת על דלק: מונעת באמצעות שריפת דלק מאובנים לסוגיו: מזוט, פחם, גז טבעי, פצלי שמן
תחנת כוח הידרואלקטרית: מונעת בכוח מים הנופלים בכוח הכובד לאחר שנאגרו בסכר או ממפל מים טבעי דרך טורבינה המניעה את יחידת ייצור החשמל. בשנת 2010 בתחנות כוח מסוג זה יוצרו 16% מכלל החשמל המלאכותי בעולם.
תחנת כוח גרעינית: מונעת על ידי קיטור הנוצר מחום המופק על ידי כור גרעיני.
תחנת כוח גאותרמית: מונעת בכוח מים חמים או קיטור המצויים בקרקע.
תחנת כוח המופעלת באמצעות אנרגיית הרוח, היוצרת חשמל מטורבינות המונעות על ידי הרוח. בדרך כלל מכונה אוסף כזה של טורבינות - "חווה".
תחנת כוח המופעלת מכוחות גאות ושפל של הים.
תחנת כוח פוטו-וולטאית: מופעלת על ידי המרה ישירה של אנרגיית השמש לחשמל.
תחנת כוח סולארית קיטורית: מונעת על ידי קיטור הנוצר מחום השמש.
קיימים גם סוגים נדירים נוספים של תחנות כוח (כמו תחנות הפועלות על תסיסת אשפה).
תחנת הכוח הגדולה בעולם היא תחנת כוח סכר שלושת הערוצים בסין. הספק התחנה עומד על 22.5 ג'יגה ואט.
תחנות כוח בישראל
שמאל|ממוזער|250px|תחנת הכוח אורות רבין, חדרה
במדינת ישראל פועלות חמש תחנות כוח חופיות, המתופעלות בידי חברת החשמל לישראל:
תחנת הכוח אורות רבין, הגדולה בישראל - חדרה
תחנת הכוח רוטנברג - אשקלון
תחנת הכוח רדינג - תל אביב-יפו
תחנת הכוח אשכול - אשדוד
תחנת הכוח חיפה - חיפה
טורבינות גז (חברת החשמל) ותחנות כוח פרטיות מופעלות בגז:
תחנת הכוח גזר - מועצה אזורית גזר
תחנת הכוח צפית - כפר מנחם
תחנת הכוח אילת - אילת
תחנת הכוח עטרות - ירושלים
תחנת הכוח רמת חובב - דרומית לבאר שבע. הוקמה על ידי חברת החשמל ובהמשך נמכרה.
תחנת הכוח חגית - מחלף אליקים. הוקמה על ידי חברת החשמל ובהמשך מחציתה נמכרה.
תחנת הכוח אלון תבור - אזור התעשייה אלון תבור. הוקמה על ידי חברת החשמל ובהמשך נמכרה.
תחנת הכוח דוראד - תחנת הכוח הפרטית השנייה בגודלה בישראל
תחנת הכוח דליה - תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל שהחלה לפעול ביוני 2015
תחנת הכוח אתגל - תחנת כוח פרטית בינונית הפועלת בישראל
תחנת הכוח דלק אנרגיה - תחנת כוח פרטית (כ-80 מגה ואט) המשולבת עם מתקן התפלה
תחנת הכוח OPC רותם - תחנת כוח פרטית הממוקמת במישור רותם (כ-440 מגה ואט)
תחנת הכוח צומת אנרגיה - תחנת כוח פרטית במחזור פתוח של חברת OPC הממוקמת בסמוך לקריית גת (כ-400 מגה וואט).
תחנות כוח היסטוריות:
תחנת הכוח נהריים - נהריים - תחנת כוח היסטורית ולא פעילה, שהושבתה במהלך מלחמת העצמאות
תחנת הכוח ירושלים - מתחם תחנת הרכבת ירושלים - תחנת כוח היסטורית לא פעילה (כרגע הבניין נמצא ברשות חברת החשמל).
שמאל|ממוזער|250px|תחנת כוח באמצעות רוח
ראו גם
משק חשמל
חברת החשמל לישראל
לקריאה נוספת
צבי פלטיאל, "ביקוע גרעיני והשימוש בו להפקת חשמל", פי האטום, אפריל 1992.
ריצ'רד ריבס, "אנרגיה גרעינית: שלם עכשיו, שלם מאוחר יותר", פי האטום, אפריל 1992.
ג'. ה. פרמלין, "אנרגיה גרעינית: שלם עכשיו, חסוך בעתיד", פי האטום, אפריל 1992.
לואיס טפר, "תחנות כוח גרעיניות - המצב בארץ ובעולם", פי האטום, אפריל 1992.
גילברט הרברט ואיטה היינצה-גרינברג, ראשית האדריכלות המודרנית בארץ ישראל : תחנות הכוח הראשונות 1921-1932, חיפה : חברת החשמל - היחידה לתקשורת, קשרי הציבור והפרסום, 1997.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ייצור חשמל
קטגוריה:אנרגיה
| 2024-08-01T01:23:51
|
אלברט אברהם מייקלסון
|
אלברט אברהם מייקלסון (באנגלית: Albert Abraham Michelson; 19 בדצמבר 1852 – 9 במאי 1931) היה פיזיקאי יהודי אמריקני יליד פולין, אשר יחד עם אדוארד מורלי הוכיח שגלים אלקטרומגנטיים (ובהם אור) נעים בריק, מדד את מהירות האור בדיוק חסר תקדים בעזרת האינטרפרומטר שהמציא ונקרא על שמו "אינטרפרומטר מייקלסון-מורלי", והוכיח שמהירות האור אינה תלויה במערכת הייחוס שבה היא נמדדת - תגלית שהובילה לפיתוח תורת היחסות הפרטית. האמריקני הראשון שזכה בפרס נובל והיהודי הראשון שזכה בפרס נובל לפיזיקה.
חייו
אלברט מייקלסון נולד בפרוסיה (בעיר שנמצאת עתה בתחום פולין) לאב שהתפרנס ממסחר. המשפחה היגרה לארצות הברית כאשר הוא היה בן שנתיים. הוא גדל בקליפורניה ונבדה.
לאחר לימודיו בתיכון, החל ללמוד באקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס. בעקבות הישגיו במדעים ועל אף שלא הצטיין בימאות, הוצע לו לשמש כמדריך למדעים של האקדמיה. בשנים 1880–1882 השתלם אצל הרמן פון הלמהולץ ובפריז.
ב-1881 התפטר משירותו בצי האמריקאי והצטרף כפרופסור למכון הטכנולוגי ע"ש קייס שבקליבלנד במדינת אוהיו. שם ערך ב-1887 יחד עם אדוארד מורלי את הניסוי הקרוי על שמם, שנחשב לאחד מן הניסויים החשובים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה. הוא פורש כראיה המוצקה הראשונה נגד נכונות תאוריית האֶתֶר, אשר הייתה התאוריה השלטת בקרב הפיזיקאים עוד מתחילת המאה ה-18. מטרת הניסוי הייתה לבדוק את מהירות כדור הארץ באתר. מטרתם לא הייתה להוכיח או להפריך את קיום האתר, משום שקיומו נחשב במאה ה-19 לעובדה מדעית שמעטים פקפקו בה. כדי למדוד את מהירות כדור הארץ הם השתמשו בשיטה אופטית-התאבכותית הידועה בשם "אינטרפרומטריה". הרעיון מאחורי הניסוי היה לצרף שתי קרני אור, אשר אחת מהן נעה בכיוון התקדמות כדור הארץ, והשנייה נעה בניצב. בהנחה שהאור מתקדם בתווך כלשהו-באתר- ושכדור הארץ נע ביחס אליו, צריך להיות הבדל במהירויות שתי הקרניים, והאינטרפרומטר של מייקלסון מורלי היה רגיש מספיק בשביל למדוד הבדל זה. ממדידת ההבדל ניתן היה להסיק את מהירות כדור הארץ. חשיבותו של הניסוי התבטאה בין היתר גם בקבלת תורת היחסות של אלברט איינשטיין ובפיתוח האינטרפרומטריה. על עבודה זו, לצד פיתוח ענף האינטרפרומטריה, הוענק בשנת 1907 פרס נובל לפיזיקה למייקלסון.
בשנת 1892 התמנה לפרופסור לפיזיקה הראשון באוניברסיטת שיקגו.
הוא נפטר בפסדינה, קליפורניה.
אותות הוקרה וחברויות
ב-1888 קיבל את פרס רמפורד.
ב-1907 הוענק לו פרס נובל לפיזיקה. הוא היה האמריקאי הראשון שזכה בפרס.
ב-1907 החברה המלכותית העניקה לו את מדליית קופלי.
ב-1912 קיבל את מדליית אליוט קרסון.
ב-1916 קיבל את מדליית הנרי דרייפר מטעם האקדמיה הלאומית למדעים.
ב-1923 הוענקה לו מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה.
ב-1923 קיבל את מדליית פרנקלין.
על שמו נקרא מכתש על הירח.
מייקלסון היה חבר בחברה המלכותית, באקדמיה הלאומית למדעים (NAS), באגודה האמריקאית לפיזיקה (APS) ובאגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS).
ראו גם
ניסוי מייקלסון-מורלי
לקריאה נוספת
אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 181–193.
קישורים חיצוניים
אלברט אברהם מייקלסון, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:זוכי פרס נובל לפיזיקה
קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים
קטגוריה:פיזיקאים יהודים אמריקאים
קטגוריה:זוכי מדליית קופלי
קטגוריה:זוכי מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה
קטגוריה:יהודים זוכי פרסי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
קטגוריה:סגל אוניברסיטאות ומכללות בארצות הברית
קטגוריה:עמיתים זרים בחברה המלכותית
קטגוריה:עמיתים יהודים בחברה המלכותית
קטגוריה:חברי היכל התהילה לאמריקאים הגדולים
קטגוריה:בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית
קטגוריה:זוכי מדליית אליוט קרסון
קטגוריה:נשיאי האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)
קטגוריה:זוכי מדליית הנרי דרייפר
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1852
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1931
קטגוריה:זוכי מדליית פרנקלין
| 2024-01-22T17:21:04
|
פיטר זימן
|
פיטר זימן (בהולנדית: Pieter Zeeman; 25 במאי 1865 – 9 באוקטובר 1943) היה פיזיקאי הולנדי, זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1902 יחד עם הנדריק לורנץ על גילוי אפקט זימן הקרוי על שמו ועל התרומה למחקר על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה.
זימן נולד בעיר זונמייר שבהולנד. כבר מגיל צעיר התעניין בפיזיקה. בהיותו תלמיד תיכון צפה בתופעת זוהר הקוטב בהולנד בשנת 1883 ושרטט תיאור של התופעה שפורסם במגזין Nature. לאחר סיום הלימודים בתיכון החל ללימוד שפות קלאסיות בעיר דלפט, אז דרישה מקדימה ללימודים באוניברסיטה, שם פגש לראשונה בהאיקה קמרלינג אונס, לימים המנחה בעבודת התזה שלו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פיזיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:זוכי פרס נובל לפיזיקה
קטגוריה:פיזיקאים הולנדים
קטגוריה:אמסטרדם: אישים
קטגוריה:זוכי פרס נובל הולנדים
קטגוריה:זוכי פרסי האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
קטגוריה:סגל אוניברסיטת ליידן
קטגוריה:סגל אוניברסיטת אמסטרדם
קטגוריה:זוכי מדליית רמפורד
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ליידן
קטגוריה:זוכי מדליית הנרי דרייפר
קטגוריה:הולנדים שנולדו ב-1865
קטגוריה:הולנדים שנפטרו ב-1943
קטגוריה:זוכי מדליית פרנקלין
| 2023-09-30T22:20:28
|
קרב קרני חיטין
|
קרב קרני חיטין התחולל ב-4 ביולי 1187, באזור קרני חיטין, כ-5 ק"מ ממערב ומעל טבריה, בין צבא ממלכת ירושלים הצלבני-נוצרי בראשות גי דה ליזיניאן, לצבא המוסלמי בפיקודו של צלאח א-דין מהשושלת האיובית. בקרב זה הביסו הכוחות המוסלמים את הצלבנים, מה שהוביל לכיבוש מחדש של כל שטח ממלכת ירושלים הצלבנית על ידי המוסלמים תוך זמן קצר.
תבוסת הצלבנים הייתה נקודת השבר המכרעת של הממלכה הנוצרית, שהוקמה בארץ ישראל בעקבות מסע הצלב הראשון. אחרי מפלתם בקרב, שבמהלכו הושמד צבאם כמעט לחלוטין, החלה הממלכה הצלבנית לשקוע, עד שחדלה להתקיים כ-100 שנים לאחר הקרב. התבוסה הייתה כה קשה עד כי, בהמשך, רוב היישובים והמבצרים הצלבניים בארץ ישראל נכנעו לצלאח א-דין. זמן קצר אחר כך ממלכת ירושלים הצלבנית חדלה להוות גורם משמעותי בלבנט.
קרב קרני חיטין היה שיאו של מאבק ארוך בין הצלבנים למוסלמים, שראשיתו במסע הצלב הראשון. הצלבנים הגיעו לארץ ישראל מארצות מערב אירופה החל מסוף המאה ה-11. משתתפי מסעי הצלב, ה"צלבנים", נקראו "פרנקים" בפי הערבים. שני השמות נמצאים בשימוש רחב בספרות העוסקת בתקופה זו.
הצלבנים הצליחו להקים ממלכה גדולה שהשתרעה מעזה ואילת עד לבנון, סוריה ועבר הירדן של היום. הישגי הצלבנים, שהצליחו לכבוש שטחים ניכרים תוך שימוש בכוח צבאי קטן יחסית, שלרוב לא עלה על 1,500 איש, היו חסרי תקדים באזור זה. המוסלמים התפעלו מעוצמתם הצבאית של הלוחמים האירופים. במשך שנים נעשו ניסיונות מצד המוסלמים להחזיר לעצמם את השטחים שנלקחו מהם, אך הם נחלו כישלון. רק לאחר שנתגלעו בקיעים בתוך מחנה הצלבנים, ומאבקים פנימיים ערערו את הסדר בממלכה הנוצרית, הצליחו המוסלמים לבסוף להשיב לידיהם את הארץ כולה.
רקע
הישרדותם של ה"פרנקים", אנשי ממלכת ירושלים האירופים, במשך מאה השנים שחלפו מייסוד ממלכתם עד קרב קרני חיטין, נבעה בעיקר מאיכות צבאם, שלטונם הריכוזי ופירוד הכוחות בקרב המוסלמים. נחיתותם המספרית הבולטת אל מול התושבים המקומיים מנעה מהצלבנים לנצל את הצלחתם הראשונית בשדה הקרב ולכבוש חלקים נוספים במזרח התיכון. השלטון המרכזי החזק ששלט בממלכה הצלבנית במחצית הראשונה של המאה ה-12, נחלש במחצית השנייה של המאה, והאצילים החלו לפרוק את עול המלוכה תוך שהם מנצלים פרצות בחוקים ובמנהגים שהיו רווחים באירופה לניהול מדיניות עצמאית. הפירוד המוסלמי לנסיכויות קטנות ויריבות היה לעזר רב לנוצרים. הנסיכויות המוסלמיות לחמו אחת בשנייה ולעיתים אף כרתו בריתות צבאיות עם ממלכת ירושלים נגד נסיכויות מוסלמיות אחרות.
הפירוד המוסלמי הגיע לקצו עם עלייתו של נור א-דין בסוריה באמצע המאה ה-12. נור א-דין הצליח לאחד תחת שלטונו את האמירויות הסוריות, ולאחר מלחמות אחדות הצליח לכבוש את מצרים. בתקופת שלטונו של נור א-דין היו מספר פעולות איבה בינו לבין הצלבנים, אך אף צד לא הצליח לזכות ביתרון משמעותי. נציבו של נור א-דין במצרים, צלאח א-דין הכורדי, החל עד מהרה לחתור תחת אדונו, ועם מותו קרע את הירושה מבניו והשתלט בעזרת כוחות מצריים על השטחים שהיו בשליטת אדונו.
יש הרואים בצלאח א-דין את יוזם הג'יהאד נגד הנוצרים בארץ ישראל ומצביעים על המסורות שירש מישיבתו במוסול ומאדונו, נור א-דין, חדור האמונה, אך התמונה המלאה מורכבת יותר. אין מדובר רק בחזון משיחי של מוסלמי חדור אמונה המגרש את הכופרים הנוצריים מאדמת ארץ ישראל. ישנן עדויות הסותרות במידת מה את תפישת החזון המשיחי. צלאח א-דין לא קיבל את תמיכת הח'ליפה לפעולותיו, והיסטוריונים מוסלמים אחדים בני התקופה הסתייגו אף הם מפועלו. יתרה מכך, הח'ליפה עזר לעיתים לגרועים שבאויביו. כמו כן, בעשור הראשון לשלטונו לא ביקש צלאח א-דין לחסל את הממלכה הצלבנית, אם כי דאג מפעולותיה נגד מצרים, שהייתה באותה עת תחת שלטונו. בשלבים מאוחרים יותר, ידע לנצל את כוחו המשלהב של הג'יהאד לגיוס המונים לצבאו נגד הנוצרים, ואכן יזם את הג'יהאד בשלב מסוים במטרה למוטט את הממלכה הנוצרית.
המלך בלדווין הרביעי (1174–1185), שהיה שליט הממלכה במשך רוב התקופה שבה התמודדו הצלבנים עם צלאח א-דין, הצליח אמנם לבלום את ניסיונות ההתפשטות של האיובים, אך שלטונו עורער בצורה קשה על ידי האצולה הבכירה של הממלכה. אצולה זו שאפה להגביל את כוחו של השלטון המרכזי ולהגדיל על ידי כך את עצמאותה. עם מותו של בלדווין הרביעי, עבר השלטון להלכה ליורשו, בלדווין החמישי שמת שנה לאחר מכן בעודו ילד. בעזרת תככים ותחבולות שונות, הצליח גי דה ליזיניאן לתפוס את השלטון ולסלק את רמון מטריפולי שהיה העוצר לילד והיה אמור לקבל את השלטון במקרה שהילד ימות. הפיכת החצר הסתיימה ללא שפיכות דמים, אך כוחה של האצולה הבכירה התגבר, ולכך היו השפעות הרות אסון על הממלכה במלחמתה נגד צלאח א-דין.
רנו משאטיון היה אחד מהאצילים שביקשו לפרוק את עול השלטון המרכזי. הוא עשה בנחלתו כבמדינה עצמאית הכפופה רק להלכה לשלטון המרכזי. הוא סירב להישמע להוראות המלך, ואף ניהל מדיניות חוץ עצמאית, תוך התעלמות מוחלטת מהסכמים שנחתמו בין המלך לבין צלאח א-דין. התנהלות זו של רנו משאטיון הייתה בין הגורמים המרכזיים לפרוץ מעשי האיבה שהביאו לקרב קרני חיטין ולתבוסת הנוצרים. עם זאת, רנו לא היה יוצא דופן בהתנהגותו המתריסה כלפי השלטון המרכזי. אצילים רבים ראו במלוכה גורם עוין וביקשו להצר את צעדיה. ייתכן גם שמעשי האיבה היו פורצים ללא התגרויותיו של רנו, אך התקפותיו על נתיבי מסחר מוסלמיים ועל עולי הרגל לחאג', היו לעילת מלחמה נוחה לצלאח א-דין, ועזרו לו ללכד את כוחותיו בג'יהאד נגד הנוצרים הפוגעים בעולי הרגל.
שדה הקרב ותנאיו
הדרך ממעיינות ציפורי לטבריה עוברת בערוצי נחל סלעיים ויבשים. ניתן למצוא מים באזור זה רק בחודשי החורף הגשומים. בשם "קרני חיטין" מכונה הר לא גבוה (הנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה 326 מטר מעל פני הים) בעל שתי פסגות, הן הקרניים.
צבאות התקופה לא הוגבלו לדרכים סלולות, ולרשות הצבא הצלבני עמדו מספר דרכים להגיע לטבריה שהייתה נתונה במצור על ידי צלאח א-דין. הדרך הקצרה ביותר עברה ממעיינות ציפורי עד טורעאן (אזור מחלף גולני של היום) והתפלגה שם לשני כיוונים אפשריים – האחד דרך כפר סבת (מושב אילניה של היום). השני דרך לוביה וחיטין לעבר הכנרת ומשם דרומה לאורך חופה של הכנרת לעבר טבריה. אפשרות נוספת הייתה לפנות צפונה לפני לוביא ולעשות עיקוף דרך הר חיטין. מים היו מצויים רק בעין תורעאן הסמוך לכפר (כיום מועצה מקומית) טורעאן, כפר סבת ועין ג'וזה (כיום עין לפידות) וכפר חיטין. המעיינות של טורעאן היו מעטים ותפוקתם דלה, ולא ניתן היה להשקות במימיהם צבא גדול על סוסיו ואנשיו. נחל יבנאל השופע יותר, שזורם ליד כפר סבת, היה תחת שליטה מוסלמית. זאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לניסיון הצלבנים להגיע לטבריה בדרך עוקפת דרך חיטין ובקעת ארבל.
למרות האמור לעיל, אפשר לתאר רק בקווים כלליים את המסלול המדויק שבו נע הצבא הצלבני. נעשו מספר שחזורים שהתבססו על ממצאים ארכאולוגיים שחשפו דרך רומית באזור ועל מקורות ראשוניים, אך המסלול המדויק אינו ידוע.
הקרב עצמו התרחש בחודש יולי, אחד החודשים החמים בארץ ישראל. הצלבנים סבלו ממחסור במים וממזג האוויר החם, ואלה היו בין הגורמים העיקריים לתבוסתם. בנוסף לכך, הוצתה אש בקוצים ובשדות שסבבו את קרני חיטין והעשן והחום שגרמה האש הכבידו עוד יותר על הנוצרים. למוסלמים, לעומתם, היו מקורות מים בשפע והם סבלו פחות מהנוצרים מהחום בגלל זמינות המים והמיגון הקל יחסית של הפרשים והרגלים שלהם, בניגוד לשריון הגוף הכבד שנשאו על גופם האבירים וחלק מהרגלים בצבא הצלבני.
הצדדים הלוחמים
הצבא הנוצרי ופיקודו
שמאל|ממוזער|250px|אביר רכוב בחימוש מלא – על לוחמים אלו התבססה עוצמת הצבא הצלבני
שמאל|ממוזער|250px|קשת מוצלבת – עזרה לשמור את הפרשים המוסלמים במרחק בטוח מהצלבנים
המקורות מימי הביניים המתארים את קרב קרני חיטין חסרי תועלת מפני שהם "מנופחים" במידה מוגזמת מאוד. בשל כך מסתמכים ההיסטוריונים על הערכה מלומדת באשר לגודל היחסי של הצבאות הלוחמים. הפיקוד העליון על הצבא הנוצרי היה נתון בידיו של מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן, שתחת פיקודו הישיר נמצא צבא הממלכה שהיווה כמחצית מכל הכוחות הנוצריים שהשתתפו בקרב. מחציתו השנייה של הצבא הייתה נתונה לפיקוד שני ראשי המסדרים – ז'ראר דה רידפור ראש המסדר הטמפלרי ורוז'ר דה מולן ראש המסדר ההוספיטלרי. אף שהמסדרים לא היו כפופים למלוכה, הם נשמעו להוראות המלך ולא פעלו באופן עצמאי בעת הקרב. מהרשומות מהתקופה הקרובה לקרב עולה שצבא הממלכה כלל בין 647 ל-675 אבירים וכ-5,000 סרז'נטים (חיילים פשוטים). סביר להניח, אם כך, שמספר האבירים שהממלכה הצליחה לגייס לקרב עמד על 600 עד 700 איש. כמעט כל הסרז'נטים של הממלכה היו רגלים ומיעוטם פרשים. מאחר שבדרך כלל מעריכים את עוצמת המסדרים כשווה לעוצמת הממלכה, לכן הצבא המאוחד כלל כ-10,000 סרז'נטים (רובם רגלים) וכ-1,200 אבירים. קיימות הערכות נוספות, אך הן דומות. לצד האבירים והסרז'נטים שירתו בצבאות הצלבנים גם פרשים קלים המכונים טורקופולים. חימושם היה רבגוני וכלל לרוב כידוני הטלה וכלי נשק דומים. לעיתים חומשו הטורקופולים גם בקשתות.
עיקר כוחו של הצבא הנוצרי היה בלכידות שבין חיל רגלים לאבירים. הרגלים עזרו להדוף את התקפות הקשתים הרכובים של המוסלמים בעזרת ירי מקשתות מוצלבות ואפשרו לאבירים לצאת להסתערות מוחצת ברגע המתאים. די היה בהסתערות אבירים מוצלחת אחת על מנת לנצח בקרב. היה זה נשקו המאיים ביותר של הצבא הצלבני, והוא יצא מנצח מקרבות רבים הודות להסתערויות מיומנות של אביריו המשוריינים. תפקיד הפרשים הקלים היה משני; הם סייעו לרגלים להדוף את הפרשים הקלים של המוסלמים ועסקו בתפקידים מסורתיים של פרשים קלים כמו סיור, אבטחת אגפים, איסוף מודיעין ועוד. הפיקוד הצלבני היה לרוב יעיל, מרוכז ומקצועי, אך בקרב זה סירבו הרגלים להישמע להוראות המלך, וסירובם זה היה אחד הגורמים לתבוסה הנוצרית. התרופפות המשמעת נגרמה, בין היתר, בשל המחסור במים, גודל הכוחות המוסלמים והתנאים הקשים שאליהם נקלע הצבא הצלבני.
הצבא המוסלמי ופיקודו
ימין|ממוזער|250px|קשת רכוב – יחידות אלו הכריעו את הצלבנים
הפיקוד המוסלמי היה נתון בידיו של צלאח א-דין. בקרב עצמו פיקד צלאח א-דין על מרכז צבאו. אחיינו, תאקי א-דין, פיקד על האגף הימני, וגיסו, מט'פר א-דין קוקבורו, פיקד על האגף השמאלי. צלאח א-דין לא היה אסטרטג או טקטיקן מזהיר. הטקטיקה שבה נקט בקרב הייתה אופיינית לצבאות שהתבססו על התקפות פגע וברח של פרשים קלים והוא עצמו לא חידש דבר ולא המציא תחבולות משלו. התבוסה הנוצרית נגרמה בעיקר מטעויות הפיקוד הנוצרי ולא מתחבולות הפיקוד המוסלמי.
מספר לוחמיו של צלאח א-דין לא ידוע בוודאות, אך ככל הנראה גייס לקראת הקרב כ-12,000 פרשים ומספר דומה של רגלים ומשרתים. בניגוד לצלבנים, שלחימתם התבססה על שיתוף פעולה הדוק בין רגלים לפרשים, חייליו הרגלים של צלאח א-דין לא השתתפו כמעט בקרב ואיכותם נפלה מאיכות הרגלים הצלבנים.
צבאו של צלאח א-דין הגיע משני קצוות האימפריה שלו – מצרים מדרום וסוריה וצפון עיראק בצפון. המצרים תרמו את הפרשים הממלוכים המעולים ואילו האזורים הצפוניים תרמו את הפרשים הכבדים ופרשים קלים נוספים. קשה להעריך את גודלו המדויק של הצבא המוסלמי, אך מצרים תרמה ככל הנראה כחמשת אלפים עד ששת אלפים פרשים ועוד כשבעת אלפים פרשים הגיעו מהמחוזות הצפוניים של האימפריה.
הצבא המוסלמי סבל מצורת הגיוס שלו – רוב החיילים גויסו אד הוק והיה צריך לשחררם כעבור פרק זמן קצר. מכאן נבעה השאיפה של המפקדים המוסלמים, ובכללם צלאח א-דין, להגיע מהר ככל האפשר לקרב הכרעה, לפני שהחיילים מתפזרים לביתם.
הצבא עצמו היה מורכב בעיקר מפרשים קלים, קשתים רכובים (חלקם מוגנים בשריון), מעט פרשים כבדים וחיל רגלים. עיקר כוחו של הצבא המוסלמי היה בקשתיו הרכובים אשר יכלו להטריד את הצלבנים ללא הפסקה. ההטרדה הזאת גרמה לכך שהצבא הצלבני אולץ לנוע בשדרת מסע צפופה ומהירות תנועתו הייתה כקצב הליכתו של החיל הרגלי, וזאת על מנת לאפשר לקשתים הצלבנים להרחיק את הפרשים המוסלמים ככל שניתן מהטור הנוצרי.
הקרב
הערכות הצבאות
שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור העימות
בשנת 1185 נחתם הסכם הפסקת אש בין הצלבנים ובין האיובים שאמור היה להיות בתוקף עד שנת 1189. בשנת 1187 החליט צלאח א-דין כי השעה כשרה להגשמת שאיפתו מזה זמן רב להחריב את ממלכת ירושלים. הוא החליט שאין לקיים את הפסקת האש היות שרנו משאטיון תקף שיירות מוסלמיות בעוד הסכם הפסקת האש בתוקף. הוא ניצל את התקפותיו של רנו משאטיון כאמתלה נוחה להכרזת מלחמה על הממלכה הצלבנית. באביב החלה לשכתו בדמשק לשלוח מכתבים ואיגרות לכל רחבי המזרח התיכון בקריאה לג'יהאד נגד הצלבנים. המוסלמים נענו, וצבא גדול התקבץ תחת דגלו.
ב-13 במרץ יצא צלאח א-דין מדמשק אל צבאותיו שנאספו בראס אלמא, שנמצאת על הדרך שבין דמשק לטבריה. תחילה תקף, עם הצבאות שנאספו עד עתה, את נחלתו של רנו משאטיון בנסיכות עבר הירדן, אך רנו לא התפתה לצאת לקרב גלוי ונשאר בתוך ביצוריו. צלאח א-דין נשאר בנחלותיו של רנו עד סוף מאי, ובינתיים קיבל תגבורת גדולה מנחלותיו המצריות שהצטרפה אליו באלקריתין (דרומית מזרחית לכרך).
בזמן שהייתו של צלאח א-דין בעבר הירדן, הגיעו כוחות מנחלותיו המזרחיות והתרכזו בראס אלמא. ב-24 ביוני נערך המסדר הסופי של הכוחות המוסלמים וב-27 ביוני חצה צלאח א-דין את הירדן בסמוך לקצה הדרומי של הכנרת. הוא הטיל מצור על טבריה וב-30 ביוני השתלט על כפר סבת שנמצא בין מעיינות ציפורי לטבריה ולידו זורם נחל יבנאל.
באותה עת היה הצד הנוצרי כמרקחה. מותו של בלדווין הרביעי (1185) הותיר את בולדווין החמישי, אחיינו בן השש, בראש המדינה. בשל גילו הצעיר, נבחר לו רמון מטריפולי לעוצר. הילד מת במפתיע שנה לאחר שירש את השלטון (1186). על פי תנאי ההסכם בין רמון לאצולה הגבוהה, רמון היה אמור לרשת את הילד במקרה שהוא ימות. אך בגלל תככי חצר, עבר השלטון לגי דה ליזיניאן ורמון התבצר בנחלותיו. הכתרתו של דה ליזיניאן גרמה לקרע חמור בינו לבין רמון והאחרון אף הגדיל לעשות וכרת הסכם נפרד עם צלאח א-דין כהתרסה נגד שלטונו של דה ליזיניאן.
כשנודע לצלבנים על ההיערכות המסיבית מצדו של צלאח א-דין, הסכים דה ליזיניאן לשלוח משלחת לרמון בסוף חודש מרץ 1187. המשלחת כללה את ראשי שני המסדרים הצבאיים ואישי ממשל ודת בכירים.
בזמן שהמשלחת שהתה אצל רמון, ב-30 באפריל, הגיעו גדודי פושטים מוסלמים לאזור. רמון הציע להמתין בתוך החומות עד יעבור זעם, אך אזהרתו נתקלה בהתרסה מצדו של ז'ראר דה רידפור, מפקד המסדר הטמפלרי, שלא הסכים לסבול שוד והרס מוסלמי בנחלות צלבניות. תגבורת הוזעקה ממבצר הטמפלרים בקאקון. הכוחות המשותפים של המשלחת ושל חיל המצב מנו כ-130 אבירים. למחרת הסתערו הצלבנים על המוסלמים בקרבת מעיין קרסון, אך מספרם העודף של המוסלמים הכריע את הכף והגדוד הצלבני הושמד. רק ז'ראר דה רידפור ושומרי המטען הצליחו להציל את נפשם. כל יתר האבירים נהרגו.
שמאל|ממוזער|250px|שרידי מבצר צלבני בציפורי
אזהרתו של רמון והברית שכרת עם צלאח א-דין הולידו שמועות על מעורבותו, כביכול, במעשה, ועל אישור שנתן כביכול לגדודי הפושטים המוסלמים לעשות שמות בשטחים נוצריים. אין זכר לפרשה זו במקורות מוסלמים וגם בצד הנוצרי היא מסתמכת על מקור יחיד. סביר להניח שלא היו דברים מעולם וכל כוונתו של הכותב הייתה להשחיר את דמותו של רמון, במיוחד לנוכח בריחתו מקרב קרני חיטין.
המפלה בקרב קרסון גרמה לזעזוע בקרב הצלבנים הפרנקים. המלך הסכים להיפגש אישית עם רמון, שלא היה יכול להתעלם מהסכנה המוסלמית. הם יצאו זה לקראת זה ונפגשו במבצר ההוספיטלרי "איוב הקדוש". נוכח הסכנה המשותפת, התפייסו האישים ורמון ביטל את הברית שכרת עם צלאח א-דין. לאחר ההתפייסות פנו לשכם לכינוס מועצה מסכמת להתמודדות מול האיום המוסלמי. גם ראשי המסדרים הסכימו להתפייס ביניהם. אף שהצדדים הגיעו לכאורה לעמק השווה, רחשו מתחת לפני השטח רגשות שנאה וקנאה. אף שרמון התפייס עם ז'ראר דה רידפור, לא סלח לו דה רידפור עד תום, והאיבה בין שני האצילים הבכירים הייתה בעוכרי הצבא הנוצרי.
אחרי ועידת שכם, קרא המלך לגיוס כללי של כוחות הממלכה. הצבאות הנוצריים התחילו להתקבץ במקום כינוסם הקבוע במעיינות ציפורי (באמצע הדרך בין טבריה לחוף הים התיכון).
בציפורי כינסו הצלבנים מועצת מלחמה ב-2 ביולי. רמון תמך שוב בטקטיקת השהיה והציע להתבצר בציפורי. הייתה זו הטקטיקה המקובלת של הצלבנים מזה עשרות שנים. בגלל האופי העונתי של הלחימה המוסלמית, היה צפוי שהצבא המוסלמי הגדול יתפזר מעצמו ללא קרב. בנוסף לכך, שפע המים בציפורי הבטיח הספקה סדירה של מי שתייה. אילו צלאח א-דין היה רוצה להתקיפם, היה עליו לעבור קצת פחות מ-40 ק"מ מטבריה לציפורי. דרך זו עברה ברובה דרך שטח יבש עם מעיינות מעטים. התקפה מוסלמית הייתה נתקלת בקשיים דומים לאלו שנתקלו בהם הפרנקים בדרכם לטבריה. עצתו של רמון התקבלה תחילה על ידי המלך וקציניו.
בלילה נכנס ז'ראר דה רידפור לאוהלו של המלך ודיבר על לבו בארבע עיניים. תוכן השיחה לא השתמר במקורות, אך ייתכן שהשנאה שרכש ז'ראר דה רידפור לרמון או פזיזותו, כפי שבאה לידי ביטוי בתבוסה בקרב קרסון, הן אלו שגרמו לו להיכנס לאוהל המלכותי ולנסות לשכנע את המלך לצאת לקרב מיד. אין לדעת אם היו אלו טיעוניו של המפקד הטמפלרי ששכנעו את המלך, או שמא זכר הססנותו בעת מצור כרך בשנת 1183, שהביאה להדחתו מתפקידו על ידי בולדווין. בין כך ובין כך המלך השתכנע שעדיף לצאת לקרב מאשר להמתין בחוסר מעש. פקודות חדשות ניתנו ועם שחר יצא המחנה לדרכו האחרונה.
3 ביולי
שמאל|ממוזער|300px|שדה הקרב ותנועת הצבאות; המוסלמים בירוק, הצלבנים בכחול-אפור
השכם בבוקר ב-3 ביולי יצא הצבא הצלבני מעיינות ציפורי לכיוון טבריה. בראש כוח החלוץ עמד רמון מטריפולי. הזכות להוביל את הצבא נפלה בחלקו כי הצבא עבר בנחלתו הפאודלית. עיקר הצבא המלכותי היה נתון לפיקודו של גי דה ליזיניאן ואילו במאסף הוצבו בעיקר כוחות המסדרים הצבאיים.
מרגע שנודע לצלאח א-דין על יציאת הצבא הצלבני מציפורי, הוטרדה שדרת המסע הצלבנית ללא הפסקה על ידי פרשיו הקלים וקשתיו הרכובים, והצלבנים ספגו אבדות ניכרות ביום הצעידה הראשון. אופי הלחימה המוסלמי בשלב זה, שהתבסס בעיקר על התקפות חוזרות ונשנות של קשתים רכובים, אילץ את הצלבנים להיערך בריבועים גדולים, כשהפרשים הוצבו במרכז הריבוע והרגלים הגנו עליהם מבחוץ, והאיט את קצב התקדמותם.
ההתקפות העזות של המוסלמים נמשכו ללא הפסקה לכל אורך הדרך. הקשת הקלה ששימשה את הפרשים המוסלמים לא הייתה יכולה לחדור את השריון הכבד של האבירים, אלא אם כן החץ נורה מטווח קצר, אך המטרה העיקרית של הקשתים המוסלמים הייתה סוסי האבירים ולא הרוכבים עצמם. הסוסים, שלא היו מוגנים בשריון, והרגלים שהיו חשופים יותר לחיצי הקשתים המוסלמים, סבלו קשות מהירי הבלתי פוסק.
במהלך היום הצליחו הצלבנים לעבור כ-18 ק"מ, כמחצית המרחק מציפורי לטבריה. לדעת יהושע פראוור, הלחץ המוסלמי והצמא גרמו לצבא הצלבני לסטות מנתיב התנועה המתוכנן שלו (המסלול הקצר ביותר לטבריה, דרך כפר סבת, אילניה של היום) ולנוע לכיוון צפון-מזרח, במטרה להגיע למעיינות שליד כפר חיטין, כ-8 קילומטר צפונית לנקודה שבה היו, ולנוע משם לטבריה במסלול עוקף דרך בקעת ארבל. ייתכן שהסטייה מהדרך הייתה מתוכננת מראש, היות שבקרבת כפר מסכנה ישנם מספר בורות מים ובריכת מי גשמים גדולה. האבירים הטמפלרים שבמאסף ניסו להדוף את ההתקפות המוסלמיות, אך לא הצליחו להרחיק את הפרשים הקלים של האויב. הפרשים הכבדים בכוח החלוץ ניסו להניס את המוסלמים, שחסמו את מסלול ההתקדמות של הצבא הצלבני, אך לא יכלו להרחיק לכת, משום שלא רצו להסתכן בניתוק הקשר בין הפרשים לבין הרגלים האיטיים יותר. עקב השעה המאוחרת, עצרו הצלבנים לחניית לילה במקום עומדם בין כפר לוביא לכפר מסכנה. המוסלמים גילו את שינוי הנתיב של הצלבנים והעבירו את המחנה העיקרי שלהם מכפר סבת ללוביא.
4 ביולי
שמאל|ממוזער|250px|על הפסגות האלה, המכונות "קרניים" התבצרו שאריות הצבא הצלבני בסוף הקרב
למחרת בבוקר, הצליחו הצלבנים להתקדם כמה קילומטרים נוספים עד שנבלמו על ידי המוסלמים בשטח ההררי שלמרגלות הר חיטין. קשה לקבוע את סדר האירועים בעת הקרב כי המקורות הראשוניים חלוקים ביניהם. בנימין זאב קדר טוען שכלל לא ניתן לשחזר את סדר האירועים המדויק, ולעומתו פרופ' חבר בפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת ניו יורק טוען שהקרב החל בסמוך לשעה 9 בבוקר בתקיפה מוסלמית נמרצת של המאסף הנוצרי. הטמפלרים ואחריהם ההוספיטלרים שהיו במאסף תקפו בשצף את המוסלמים, אך הסוסים העייפים מצמא לא הצליחו להביא את האבירים לניצחון. המסדרים ביקשו את עזרת המלך, אך הוא לא יכול היה להגישה כי הוא עצמו היה טרוד בהדיפת התקפות מוסלמיות. הטור כולו נעצר, אך ניסיון להתבצר למרגלות ההר לא צלח, והוקמו שלושה אוהלים ששמשו כנקודות אחיזה. האש, שייתכן שהוצתה עוד בלילה, יחד עם החום הכבד התחילו להעיק על הצלבנים הצמאים.
בשעת צהריים פקד המלך על ריימון מטריפולי, שעמד בראש כוח החלוץ, לתקוף את הכוח המוסלמי, שחסם את נתיב התנועה של הצבא הצלבני אל מקורות המים. המקורות הראשוניים, ובעקבותיהם מחקרים מודרניים העוסקים בקרב, חלוקים ביחס לשאלה מה היה יעדו של הפיקוד הצלבני בשלב זה של הקרב. לפי המקורות הראשוניים המוסלמיים, הצלבנים ניסו להמשיך בתנועה מזרחה, במטרה להגיע לכנרת בדרך הקצרה ביותר, בעוד שלפי מקורות אחרים הם ניסו לפרוץ את הדרך אל בקעת ארבל, במטרה לאפשר לכוח העיקרי של הצבא להגיע למעין הסמוך לכפר חיטין (כיום "חורבת חיטים", סמוך לנבי שועייב) ועל ידי כך להציל אותו מהשמדה. טאקי א-דין, אמיר חמה, שפיקד על האגף הימני של הצבא המוסלמי, נהג בהתאם לטקטיקה המוסלמית המקובלת במקרה של התקפת פרשים כבדים. הוא הורה לכוחותיו לפתוח את שורותיהם ולאפשר לפרשים הצלבניים לעבור דרך מערכם, מבלי להסב לו נזק ממשי. לפי גרסה שונה, המופיעה באחת הכרוניקות העתיקות העוסקות בקרב, טאקי א-דין כיתר את כוחו של ריימון, לאחר שזה חדר לעומק המערך המוסלמי, והשמיד את רובו. רק קבוצת פרשים קטנה, שכללה את ריימון עצמו וכתריסר אבירים נוספים (כולל ארבעת בניו החורגים של ריימון, וריימון בנו של נסיך אנטיוכיה) הצליחו להימלט משדה הקרב. לאחר שעברו הפרשים של ריימון, נסגרו השורות המוסלמיות, וטבעת הכיתור סביב הכוח הצלבני העיקרי התהדקה. במקום להסתובב לאחור ולהכות באויב בעורפו, בחר ריימון להציל את עצמו ואת שרידי כוחו, ורכב צפונה לכיוון צור. לפי טענה אחרת, אותה מביא בנימין זאב קדר, נותק ריימון מעיקר הצבא ולא נותרה לו ברירה, אלא להציל את נפשו. כך או כך, בריחתו של ריימון משדה הקרב שימשה לאחר מכן כחומר להתקפות אישיות נגדו והייתה אחת הסיבות להשחרת דמותו במקורות הנוצריים.
לו היה הצבא הצלבני מסוגל לשמור על הלכידות בין הפרשים לרגלים, ייתכן שהיה מצליח להיוושע, אך הוא כשל בכך. מהמקורות הראשוניים לא ברור אם היו אלו המוסלמים שהצליחו להפריד בין הרגלים לפרשים או שהצבא התפרק מעצמו, אך דבר אחד ודאי – המלך לא הצליח לשלוט בכוחותיו וצבאו התמוסס תחת מטר החצים המוסלמים והחום הכבד. שרידי הרגלים החלו לנוס לעבר הקרן הצפונית של קרני חיטין, אך גם בפסגה לא נמצאו להם האמצעים להגנה נגד ההתקפות המוסלמיות העזות.
נסיגה זו סתמה את הגולל על הצבא הנוצרי. הפקודות החוזרות ונשנות של המלך לרדת מהפסגה ולבוא לעזרת האבירים שהמשיכו להילחם במוסלמים למרגלות ההר נענו בשלילה. האבירים לחמו בגבורה, אך לבסוף נאלצו לסגת אף הם לעבר הפסגה והתקבצו סביב אוהלו האדום של המלך שהוצב סמוך לקרן הדרומית. פעמיים הסתערו האבירים לעבר השורות המוסלמיות ופעמיים הצליחו להגיע סמוך לעמדתו של צלאח א-דין עצמו, למרות העדיפות המכרעת של המוסלמים. לרוע מזלם של הנוצרים, לא היה די במעשי גבורה אלו על מנת להביס את הצבא המוסלמי. ללא עזרת הרגלים, נידונו ניסיונות התקיפה של האבירים לכישלון. מרבית סוסיהם נהרגו/נפצעו מחיצי הקשתים הרכובים המוסלמים, והם נאלצו להילחם רגלית. בשלב הסיום של הקרב, הצליח כוח פרשים קטן מחיל המאסף, בראשות באליאן ד'אבליין, רז'ינאלד מצידון וז'וסלין לפרוץ את טבעת הכיתור המוסלמית ולהימלט, אך הרוב המכריע של הצבא הצלבני כותר והושמד סמוך לקרני חיטין.
ניתוח הטקטיקה
הקרב החל בצורה דומה למרבית הקרבות בין המוסלמים לצלבנים – הפרשים הקלים המוסלמים החלו להטריד את שדרת המסע הצלבנית בירי חיצים ובתקיפות פגע וברח, אך לא היה די בכך להכריע צבא גדול. ביום הראשון למסע הצליחו הצלבנים בעזרת קשתיהם הרגליים להדוף את ההתקפות המוסלמיות בלי שנגרמו להם אבדות כבדות במיוחד.
הקושי העיקרי של הצבא הפרנקי היה נעוץ בהיעדר מים ובחום הכבד ששרר באזור במהלך הקרב. אלו וסיבות נוספות הובילו להתרופפות המשמעת בקרב חיל הרגלים הצלבני. כתוצאה מכך ביום השני למסע, בו נערך הקרב העיקרי, סירבו הרגלים להישמע להוראות המלך. סירובם של הרגלים הותיר את סוסי האבירים חשופים לחיצי הפרשים המוסלמים ולא הייתה להם תשובה הולמת לאיום זה. החום הציק לאבירים עוד יותר מאשר לרגלים, אך הם לא ברחו והמשיכו להילחם. לרוע מזלם לא עזרו להם אומץ לבם ואימוניהם המעולים. הצבא המוסלמי היה גדול והסתערויות חוזרות ונשנות של אבירים משוריינים לא הצליחו למוטט את המערך המוסלמי.
היעדר התיאום בין הרגלים לפרשים הוא זה שגרם לתבוסה הצלבנית בקרב חיטין, אם כי, האחריות רובצת בעיקר על הפיקוד הבכיר של הצבא הצלבני בכלל ועל מפקד הטמפלרים בפרט. האחרון אחראי לשכנוע המלך גי דה ליזניאן לעזוב את מעיינות ציפורי, ולצאת למסע רצוף סכנות לעבר טבריה בעיצומו של הקיץ. הצלבנים נקלעו למצב דומה בקרב צנברה ביולי 1113. בקרב ההוא, התבצרו הצלבנים בגבעה ונתנו למוסלמים לפשוט על הסביבה. כעבור שלושה שבועות הסתלק הצבא המוסלמי. אם היו נוהגים כך בקרב זה, נראה שהיו חוסכים מעצמם את התבוסה.
תוצאות הקרב
התוצאות היו הרות אסון לצלבנים. כמעט כל צבאם הושמד במערכה ויחד איתו אבדה כמעט כל האצולה הבכירה שניהלה את המדינה. מי שלא נהרג בקרב נשבה וגם "הצלב האמיתי" אבד. בין השבויים רמי המעלה היו המלך גי דה ליזיניאן, רנו משאטיון, ז'ראר מפקד הטמפלרים ואחרים. מתוך 1,200 אבירים שיצאו לקרב רק מעטים הצליחו להימלט וכ-150 מהם נשבו. פחות מאלף רגלים ופרשים הצליחו להימלט משדה הקרב והשאר נהרגו בקרב או נפלו בשבי. רנו משאטיון הוצא להורג באופן אישי על ידי צלאח א-דין, והאבירים הטמפלרים וההוספיטלרים שנכנעו, נרצחו אף הם בפקודת האחרון. המלך הצלבני וקומץ האצילים, ששרדו את הקרב ונפלו בשבי, הוגלו לדמשק. השבויים הבלתי מיוחסים נכבלו ונשלחו לשוקי העבדים בסוריה.
עבור המוסלמים, הניצחון היה לא רק צבאי, אלא היה לו גם אפקט תעמולתי ראשון במעלה. הייתה זו הפעם הראשונה מאז כינונה של ממלכת ירושלים שצבא צלבני גדול הפסיד בהיקף כזה לצבא מוסלמי. מיתוס הצלבנים הבלתי מנוצחים חלף מהעולם. התדהמה והשמחה שאחזו במוסלמים כשנודע להם גודל הניצחון עזרו להם להתגבר על מסעות הצלב האחרים שלא אחרו לבוא. הצלבנים לא העזו עוד לצאת לקרב גדול ללא סיוע מאסיבי מאירופה והם המתינו, לפיכך, למסע צלב חדש שיגאל אותם מתבוסתם וישיב להם את שטחיהם האבודים.
הגיוס הטוטאלי של ממלכת ירושלים פגע בה קשות כי לא נותרו מספיק חיילים כדי להגן על המבצרים ועל הערים הבצורות. קומץ המגינים שנשאר להגן על מקומות היישוב הצלבניים נכנע במהירות ורק נקודות יישוב בודדות נשארו בידיים פרנקיות בפרק הזמן הקצר שעבר בין הקרב לבין שטיפת הארץ בנחשול המוסלמי. מספר מבצרים וערים בצורות המשיכו להחזיק מעמד. כך למשל מבצר כוכב הירדן החזיק מעמד כשנה וחצי של מצור קשה. אבל כוכב הירדן היה יוצא הדופן. רוב המבצרים האחרים אבדו.
חשוב בהרבה מאובדן המבצרים והערים הבצורות היה אובדנה של ירושלים. הנוצרים הורשו לעזוב עם כל רכושם אחרי מצור בן שבועיים, אך האובדן היה קשה ביותר לנוצרים. הזעזוע שגרמה התבוסה יחד עם איבוד ירושלים והמקומות הקדושים לנצרות היה הגורם שהניע את מסע הצלב השלישי מאירופה לארץ ישראל. מסע הצלב החדש, שבו השתתפו כמה עשרות אלפי חיילים, לא הצליח להשיב את מה שאבד לממלכה בקרב בודד זה. רק רצועת חוף צרה ודלה נכבשה בחזרה.
הודות לעזרה של אירופאים במסעות צלב, תרומות כספיות וכיוצא באלה, הצליחה הממלכה להתאושש מעט, ובימיו של פרידריך השני, במחצית הראשונה של המאה ה-13, אפילו הצליחו להחזיר את ירושלים לידיים נוצריות לתקופה של 15 שנה בעזרת מאמציו הדיפלומטיים של פרידריך. הישג זה נמחה אחרי מפלה קשה נוספת ב-17 באוקטובר 1244. ביום זה ספגו הצבא הצלבני ובעלי בריתו המוסלמים תבוסה מוחצת מצדם של הממלוכים בקרב הירביה. כמעט כל הצבא הצלבני אבד וכמעט כל השטחים שחזרו לידיים פרנקיות ב-50 השנים שחלפו בין מפלת קרני חיטין לקרב זה אבדו. רק רצועת חוף צרה ביותר נותרה בידיים צלבניות.
התבוסה בקרב הירביה שמה קץ לניסיונות ההתפשטות הנוצריים. אף שבתקופות מאוחרות אפשר היה למצוא בערים 1000 ולעיתים גם 2000 אבירים ורגלים רבים, לא יצאו עוד הצלבנים להתקפות גדולות. הם הסתגרו בין חומותיהם וצפו בהרס שיטתי של מבצריהם ועריהם הבצורות על ידי המוסלמים. מדי פעם גילו התנגדות, אך לא ניצלו הזדמנויות למתקפה חדשה. כך לא עזרו למונגולים בקרב עין ג'אלות בשנת 1260 ושמרו על נייטרליות. בסופו של דבר, לא הייתה עוד תקומה למפעל הצלבני ורצועת החוף הנוצרית הלכה והתכווצה לאטה עד אשר גורשו אחרוני הצלבנים בשנת 1291 מאדמת ארץ ישראל.
השפעת הקרב על המחשבה ועל הפוליטיקה הערבית המודרנית
מלבד התוצאות המיידיות על ממלכת ירושלים, הניצחון המוסלמי על הצלבנים העלה את צלאח א-דין לדרגת סמל לאומי עבור הערבים. השפעתו של הניצחון ניכרת עד היום, ושמו של צלאח א-דין מוזכר באופן תדיר בנאומים, בכתבות ובמאמרי דעה של הוגי דעות, פוליטיקאים, סופרים ואינטלקטואלים ערבים. אישים אחרים מושווים אליו בהקשרים של פאן-ערביות ושל ניצחון על המערב. יתרה מכך, פוליטיקאים ערבים עם שאיפות פאן ערביות או כאלה שהתנגדו למערב דוגמת נאצר וסדאם חוסיין השוו את עצמם לצלאח א-דין.
לצלאח א-דין ולניצחונו בקרב קרני חיטין ישנה השפעה גם על התעמולה האנטי ישראלית בקרב המוסלמים. ערבים רבים רואים במדינת ישראל ובציונות המשך ישיר למסעי הצלב והם נוהגים להשוות את ישראל לממלכת ירושלים הצלבנית. זיכרון הקרב משמש ככלי תעמולה בניסיונות שכנוע של המוסלמים בצדקת דרכם. יחס דומה אפשר למצוא גם בקשר לארצות הברית, ובמיוחד אחרי הפלת משטרו של סדאם חוסיין.
זכר הניצחון בקרב משפיע לא רק על אינטלקטואלים ואישי ממשל בכירים, אלא הוא שגור גם בקרב אנשים מהשורה. בדומה לאירועים רבי משמעות אחרים, גדודי צבא במדינות ערב ובארגונים ערביים מזוינים נקראים על שם הקרב. כך למשל, נקרא אחד מגדודיו של צבא ההצלה בשם "חיטין" על שם הקרב.
לקריאה נוספת
קיימים כמה עשרות מקורות ראשוניים שמתארים את מהלכי הקרב ואת השתלשלות האירועים שהביאו לפרוץ מעשי האיבה. דיון מפורט בהם אפשר למצוא בנספח לספרו של רונסימן. חלק מהמקורות הראשוניים ניתן למצוא במאגר אלקטרוני באתר Medieval Sourcebook.
פרופ' יהושע פראוור מהאוניברסיטה העברית כתב מספר ספרים על ממלכת הצלבנים בארץ ישראל. הספרים יצאו בהוצאת מוסד ביאליק. אלו המקורות המקיפים והזמינים ביותר לקורא העברי. קיימים גם מקורות זמינים רבים באנגלית ובצרפתית. המידע על המסדרים הצבאיים והצבאות השונים נמצא בספרים ממוקדים יותר וקשה למצוא מידע מקיף אודותיהם בספרי רקע גדולים שעוסקים בדרך כלל בתהליכים הגדולים ולא בפרטים הקטנים.
ספרים כלליים שסייעו בכתיבת ערך זה
יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך א, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל ובתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית
יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
H.E. Mayer, The Crusades, Oxford, 1973
Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952
ספרים על הצבאות ועל הקרב עצמו
הוצאת אוספרי מתמקדת בפן הצבאי, הטקטי והאסטרטגי של ההיסטוריה
קישורים חיצוניים
(גרסה טקסטואלית באתר סנונית)
קבלת החלטות ראציונאליות - הרצאה מפי פרופ' בנימין זאב קדר באוניברסיטה העברית ירושלים, הכולל תיאור מפורט של הרקע ומהלך הקרב
סרן ניר דינר ומד"ר המטל"ק, קרב קרני חטין - על רעיון מבצעי ותחבולה, על הנסיכה הקסומה וצלאח א-דין שמנע מהצלבנים להציל אותה (פודקאסט), המכללה לפיקוד טקטי, 20 ביולי 2020
ד"ר מיקי ארליך, הקרב האחרון, בספרייה הווירטואלית של מטח, פורסם במקור במגזין סגולה
תמר הירדני, "מפלה בין הקרניים", מגזין סגולה
ענת פלד, סיור בעקבות קרב קרני חיטין, באתר יוטיוב
הערות שוליים
קרני חיטין
קרני חיטין
| 2024-08-11T08:52:22
|
המנונים
|
להלן רשימה ממוינת של ההמנונים הלאומיים של מדינות העולם. בשלב זה הרשימה כוללת רק המנונים עליהם נכתב ערך בוויקיפדיה העברית.
מדינות חסות או מדינות לשעבר מופיעות ברשימה רק אם יש להן המנון נפרד מההמנון של מדינת האם שלהן. לצורך נוחות, שמות האומות אשר לא קיימות עוד או אינן מדינות עצמאיות, אך למרות זאת בעלות המנון רשמי נטויות.
המנונים בעלי ערך בוויקיפדיה העברית
רשימה של המנונים לאומיים שקיימים בוויקיפדיה העברית:
מדינה המנון שם ההמנון מדינות עצמאיות המנון אוגנדה הו אוגנדה, ארץ היופי המנון אוזבקיסטן ההמנון הלאומי של אוזבקיסטן המנון אוסטריה ארץ ההרים, ארץ פלג מים המנון אוסטרליה צעדי קדימה אוסטרליה הנאה! המנון אוקראינה תהילת אוקראינה לא אבדה ולא חרותה המנון אורוגוואי בני המזרח, המולדת או הקבר המנון אזרבייג'ן ההמנון הלאומי של אזרבייג'ן המנון איחוד האמירויות הערביות חֲיִי ארצי המנון איטליה שיר האיטלקים המנון איי בהאמה המשיכי לצעוד, ארץ הבהאמה המנון איי מרשל איי מרשל לעד המנון איי שלמה אלוהים, שמור על איי שלמה שלנו המנון אינדונזיה אינדונזיה הגדולה המנון איסלנד מזמור המנון איראן ההמנון הלאומי של הרפובליקה האסלאמית של איראן המנון אירלנד שיר החיילים המנון אלבניה הימני אי פלאמוריט המנון אלג'יריה מתוך שבועה המנון אל סלוודור ההמנון הלאומי של אל סלוודור המנון אנגולה אנגולה קדימה! המנון אנדורה קרלמן הגדול המנון אנטיגואה וברבודה אנטיגואה הנאווה, אנו מצדיעים לך המנון אסטוניה מולדתי, האושר והשמחה שלי המנון אסוואטיני אלוהים, שמור על סווזילנד המנון אפגניסטן סורוד אה מלי המנון אקוודור אנו מצדיעים לך מולדתנו המנון ארגנטינה ההמנון הלאומי של ארגנטינה המנון אריתריאה אריתריאה, אריתריאה, אריתריאה המנון ארמניה מולדתנו המנון ארצות הברית הדגל זרוע הכוכבים המנון אתיופיה צעדי קדימה, אדמת אתיופיה היקרה המנון בהוטן ממלכת דרקון הרעם המנון בוטסואנה ארץ זו שלנו המנון בולגריה מולדת יקרה המנון בוליביה בוליביאנים, גורל מועדף ביותר המנון בוסניה והרצגובינה אינטרמצו המנון בורונדי בורונדי האהובה המנון בורקינה פאסו המנון הניצחון המנון בחריין בחריין שלנו המנון בלארוס אנו, בלארוסים המנון בלגיה הבראבאנטית המנון בליז ארץ החופשיים המנון בנגלדש בנגלדש המוזהבת שלי המנון בנין שחר של יום חדש המנון ברבדוס בזמני שפע ומחסור המנון ברוניי האל יברך את הסולטאן המנון ברזיל ההמנון הברזילאי הלאומי המנון גאורגיה חירות המנון גאנה אלוהים ברך את מולדתנו גאנה המנון גבון האחווה המנון גואטמלה ההמנון הלאומי של גואטמלה המנון ג'יבוטי ג'יבוטי המנון גיאנה אדמת גיאנה היקרה, של מישורים ונהרות המנון גינאה חירות המנון גינאה ביסאו זו ארצנו האהובה המנון גינאה המשוונית בואו נצעד בדרך המנון גמביה למען גמביה מולדתנו המנון ג'מייקה ג'מייקה, המדינה אותה אנו אוהבים המנון גרמניה שיר גרמניה המנון גרנדה הידד גרנדה המנון דומיניקה אי היופי, אי הפאר המנון דנמרק ישנה ארץ נפלאה המנון דרום אפריקה המנון דרום אפריקה המנון דרום סודאן דרום סודאן הידד! המנון האיטי שיר הדסלין המנון הודו ג'אנה גאנה מאנה המנון הולנד שירו של וילהלמוס המנון הונגריה המנון המנון הונדורס ההמנון הלאומי של הונדורס המנון הממלכה המאוחדת אלוהים נצור את המלך המנון הרפובליקה המרכז אפריקאית התחייה המנון וייטנאם מצעד צבאי המנון ונואטו אנו, אנו, אנו המנון ונצואלה תהילה לעם האמיץ קריית הוותיקן המנון הוותיקן מארש האפיפיורות המנון זימבבואה ברך את אדמת זימבבואה המנון זמביה עמוד ושיר על זמביה גאה וחופשית המנון חוף השנהב השיר של אבידג'אן המנון טג'יקיסטן ההמנון הלאומי של טג'יקיסטן המנון טובאלו טובאלו למען האל המנון טוגו ארץ אבותינו המנון טונגה השיר של מלך איי טונגה המנון טורקיה מצעד העצמאות המנון טורקמניסטן ההמנון הלאומי של מדינת טורקמניסטן העצמאית והנייטרלית המנון טנזניה אלוהים ברך את אפריקה המנון טרינידד וטובגו עשויים מאהבת החירות המנון יוון המנון לחירות המנון יפן שלטונך המנון ירדןההמנון המלכותי הירדני המנון ישראל התקווה המנון כווית ההמנון הלאומי המנון כף ורדה שיר החירות המנון לאוס פנג סאט לאו המנון לבנון כולנו למען המולדת, התהילה והדגל המנון לובאללה הוא הגדול מכולם המנון לוקסמבורג המולדת שלנו המנון לטביה אלוהים, ברך את לטביה המנון ליבריה כולם הריעו, ליבריה, הריעו!!! המנון ליטא השיר הלאומי המנון ליכטנשטיין מעל, במקור הריין המנון לסוטו לסוטו ארץ אבותינו המנון מאוריטניה ההמנון הלאומי של מאוריטניה המנון מאוריציוס מולדת המנון מאלי מאלי המנון מדגסקר מולדנו האהובה המנון מוזמביק מולדת אהובה המנון מולדובה השפה שלנו המנון מונגוליה ההמנון הלאומי של מונגוליה המנון מונטנגרו הו, שחר בהיר של מאי המנון מונקו מארש נאמני האומה המנון מזרח טימור מולדת המנון מיאנמר עד סוף העולם המנון מיקרונזיה הפטריוטים של מיקרונזיה המנון מלאווי הו אלוהים ברך את מדינתנו מלאוויו המנון המלדיביים באיחוד הלאומי אנו מצדיעים לאומתנו המנון מלזיה נגראקו המנון מלטה ההמנון המלטזי המנון מצרים ארצי, ארצי, ארצי המנון מקדוניה הצפונית היום מעל מקדוניה המנון מקסיקו ההמנון הלאומי המקסיקני המנון מרוקו ההמנון השריפי המנון נאורו השיר של נאורו המנון נורווגיה כן, אנו אוהבים את המדינה הזאת המנון ניגריה קומו, בני הארץ המנון ניו זילנד אל הגן על ניו זילנד המנון ניז'ר לה ניגריינא המנון ניקרגואה שלום לך, ניקרגואה המנון נמיביה נמביה, ארצם של האמיצים המנון נפאל המנון לאומי המנון סאו טומה ופרינסיפה עצמאות מוחלטת המנון סודאן אנו צבא אלוהים ואדמותינו המנון סומליה עד סוף העולם המנון סוריה חומת א-דיאר מגיני המולדת המנון סורינאם אלוהים היה נא עם סורינאם המנון סיירה לאון שבחו לדגל המנון סיישל נתאחד סיישלים המנון הרפובליקה העממית של סין מארש המתנדבים המנון סינגפור מג'ולה סינגפורה המנון סלובניה הזְדְרַאוְולִיצָה המנון סלובקיה ישנו ברק מעבר לטאטרה המנון סן מרינו ההמנון הלאומי המנון סנגל פרטו כולם על קורותיכם, הכו בבלפונים המנון סנט לוסיה בנים ובנות של סנט לוסיה המנון סנט קיטס ונוויס הו ארץ היופי המנון ספרד המארש המלכותי המנון סרביה אלוהים של צדק המנון סרי לנקה מת'ה סרי לנקה המנון עומאן נשיד אס-סאלם אס-סולטאני המנון עיראק מולדתי, מולדתי המנון ערב הסעודית יחי המלך המנון פולין מזורקת דומברובסקי המנון פורטוגל השיר הפורטוגלי המנון פיג'י אלוהים ברך את פיג'י המנון הפיליפינים האדמה הנבחרת המנון פינלנד אדמתנו המנון פלאו פלאו שלנו המנון פנמה המנון המצר המנון פפואה גינאה החדשה הו, קומו, כל בני הארץ המנון פקיסטן אדמה טהורה המנון פרגוואי פרגוואים, רפובליקה או מוות המנון פרו ההמנון הלאומי של פרו המנון צ'אדֶשירם של בני צ'אד המנון צ'ילה ההמנון הלאומי של צ'ילה המנון צ'כיה היכן ביתי? המנון צרפת המארסיז המנון קובה ההמנון של ביאמו המנון קולומביה ההמנון הלאומי של הרפובליקה של קולומביה המנון קומורו איחוד האיים הגדולים המנון הרפובליקה של קונגו השיר של קונגו המנון הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קומו קונגולזים המנון קוסטה ריקה מולדת אצילה, דגלך היפה המנון קוריאה הדרומית השיר הפטריוטי המנון קוריאה הצפונית תנו לבוקר להאיר המנון קזחסטן המנון רפובליקת קזחסטן המנון קטר א-סלאם אל-אמירי המנון קירגיזסטן ההמנון הלאומי של הרפובליקה הקירגיזית המנון קיריבטי עמדי קיריבטי המנון קמבודיה נוקור ריטש המנון קמרון השיר המלכד המנון קנדה הו קנדה המנון קניה אלוהי כל היצורים המנון קפריסין המנון לחירות המנון קרואטיה מולדתנו האהובה המנון רואנדה רואנדה היפה המנון רומניה התעורר רומני! המנון הפדרציה הרוסית המנון הפדרציה הרוסית (ההמנון הנוכחי) המנון שוודיה הו עתיק, הו חופשי המנון שווייץ מזמור שווייץ המנון תאילנד המנון לאומי המנון תוניסיה מגיני המולדת המנון תימן הרפובליקה המאוחדת טריטוריות ושטחים אחרים המנון הרפובליקה הסינית שלושת העקרונות של העם המנון הרשות הפלסטינית לוחם המנון טרנסניסטריה אנו מהללים אותך, פרידנסטרוביה המנון סומלילנד אורך ימים בשלום הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין המנון הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מצעד העצמאות מדינות לשעבר המנון ברית המועצות המנון האיחוד הסובייטי העיר החופשית דנציג המנון העיר החופשית דנציג לדנציג גרמניה המזרחית המנון גרמניה המזרחית קמנו לתחייה מההריסות המנון סרביה ומונטנגרו היי סלבים
*
קטגוריה:רשימות
| 2023-08-04T06:11:00
|
זמן
|
ממוזער|את הזמן ניתן למדוד באמצעות כרונומטר
זמן הוא מושג יסודי המתאר את התמשכות הקיום, ואת רצף האירועים. תפיסת הזמן מתגבשת מתוך חוויות של שינוי ותנועה, היוצרות הבחנה בין עבר, הווה ועתיד. בפיזיקה, זמן הוא גודל פיזיקלי, שמיוצג על ידי יחידות כמו שניות, דקות או ימים, ומשמש לכימות משך האירועים, סדר התרחשותם, קצבם והמרווחים ביניהם.
מרחב וזמן הם מושגי יסוד בפילוסופיה, בפיזיקה ובמתמטיקה. לכל אירוע יש מיקום במרחב ורגע בזמן. לעצמים יש ממדים מרחביים (אורך, רוחב וגובה) וכן 'ממד זמן' המייצג את משך קיומם. לפיכך, הזמן מכונה לעיתים 'הממד הרביעי'. עם זאת, קיימת הבחנה מרכזית: בעוד שבמרחב ישנה חופש תנועה, הזמן הוא חד-כיווני. תכונה זו משקפת עיקרון בסיסי בפיזיקה – חוקי הסיבתיות, הקובעים כי העתיד נקבע על ידי ההווה והעבר, אך לא להפך.
הגדרה
אף שתורת היחסות מתארת את הזמן כממד במרחב-זמן, כל מדידות הזמן מתבצעות באמצעות תנועה, ואין הוכחה ישירה לקיום הזמן כישות נפרדת מתנועה. בתורת היחסות, תנועה מתייחסת לתנועה יחסית בין שני גופים, בעוד שהזמן מתאר את ההשפעה של תנועה יחסית על התנועה הפנימית של הגוף הנע, כגון של שעון שהוצב בתוכו.
בפיזיקה, המונח 'זמן' מתייחס בדרך כלל לתנועה המשמשת מדד לתנועות אחרות כמו תנועת מחוגי השעון, שמאפשרת למדוד תנועה אחרת באמצעות השוואתה לתנועת השעון. איינשטיין הביע רעיון זה באומרו "זמן הוא מה שהשעון קורא", כשהוא מתכוון לתופעות פיזיקליות עקביות כמו זו של המטוטלת, שמאפשרות לשעון לפעול ולמדוד תנועות נוספות.
בעוד שהגדרת הזמן כמדד היא פרקטית ושימושית במישור הפיזיקלי והיומיומי, היא אינה מתמודדת עם השאלות הפילוסופיות העמוקות, כגון: האם הזמן הוא רק תנועה או סוג של תנועה, או האם הוא ישות בפני עצמה? אם הזמן הוא ישות, האם הוא מאפשר את התנועה, או שהתנועה היא זו שמביאה לידי ביטוי את הזמן? שאלות אלו לגבי קיומו ואופיו של הזמן המופשט נותרות פתוחות לדיון פילוסופי.
ברוב השפות הטבעיות, המונח "זמן" הוא רב-משמעי ומשמש במספר הקשרים שונים - ממד הזמן כתכונה יסודית של המציאות המאפשרת שינויים ותנועה, פרק זמן נמדד שהוא מונח נרדף ל"תקופה" (כמו "בזמן המלחמה") או ל"מועד" ספציפי (כמו "זמן הזריחה"), רצף כרונולוגי המתייחס לסדר התרחשות האירועים לפי המוקדם והמאוחר, ובמושגים מתמטיים של מדידת זמן כמו משך, תדירות, קצב וביחידות מדידה שונות (שעה, יום וכו'). המשמעות הספציפית של "זמן" נגזרת מההקשר בו הוא מופיע.
מהות הזמן
בפיזיקה ובפילוסופיה קיימות גישות שונות לגבי טבעו של הזמן. הפיזיקה הקלאסית התייחסה לזמן כגודל פיזיקלי יסודי, קבוע ומוחלט - ציר אובייקטיבי שלאורכו מתרחשים האירועים, המשמש כמדד עצמאי לתופעות פיזיקליות.
לעומת זאת, הפיזיקה המודרנית, ובמיוחד תורת היחסות של אלברט איינשטיין, מציגה תפיסה שונה. היא אינה רואה את הזמן כתכונה מוחלטת, אלא כחלק בלתי נפרד ממרחב-זמן. בגישה זו, הזמן המתבטא בתנועה פנימית של גופים, משתנה בהתאם למהירות ולכוח הכבידה הפועל עליהם. ככל שהמהירות גבוהה יותר וככל שכוח הכבידה חזק יותר, הזמן היחסי של הגוף - הנמדד על פי קצב התנועות הפנימיות שלו, איטי יותר בהשוואה לזמן היחסי של גוף נייח בשדה כבידה חלש יותר. אף שבתנאים רגילים, השפעת המרחב-זמן זניחה, במערכות מדויקות כמו GPS נדרשת התחשבות בה לצורך ניווט מדויק.
תיאוריות מתקדמות נוספות, כגון מכניקת הקוונטים ותורות של כבידה קוונטית, מציעות פרספקטיבות נוספות על טבע הזמן. תיאוריות אלו לעיתים אף מאתגרות היבטים מסוימים של תפיסת הזמן בתורת היחסות, במיוחד בתנאים קיצוניים.ממוזער|שעון אטומי, מקליט את מחזורי הזמן של אטום הצסיום וממיר אותם למחזורים ארוכים יותרחץ הזמן האנטרופי הוא מושג פיזיקלי הנגזר מתורת האנטרופיה. לפי תיאוריה זו, במערכת סגורה האנטרופיה גדלה עם הזמן, כלומר מידת האנטרופיה בנקודת זמן מאוחרת תהיה גדולה יותר מאשר בנקודת זמן מוקדמת יותר. חץ הזמן מתאר את הכיוון שבו מערכות נוטות לנוע במציאות, כאשר האנטרופיה משמשת מדד לכך שקיים עבר עם אנטרופיה נמוכה ועתיד עם אנטרופיה גבוהה.
בפיזיקה, קיימים סוגים שונים של חיצי זמן. החץ הסיבתי מתאר את הכיוון שבו קיימת התקדמות מסיבה לתוצאה, החץ התרמודינמי מתאר מעבר מאנטרופיה נמוכה לגבוהה, והחץ הקוונטי מצביע על כך שקריסת פונקציית הגל של חלקיק מתרחשת רק לאחר מדידה.
בפיזיקה, הזמן מתאר את השינוי ביחסים בין גופים פיזיים, כמו התנועה של מחוג השעון ביחס ליחידות הזמן שעל גבי הרקע שלו. זמן זה נמדד במונחים של תנועה ושינויים במיקום או במצב של גופים, וניתן לכימות ולתיאור מתמטי.
בהיבט הפילוסופי, הזמן נתפס כהמשכיות – מצע סטטי קבוע שעליו מתרחשים המאורעות. במובן זה, הזמן אינו מחולק ליחידות זמן כשלעצמו; החלוקה ל"יחידות זמן" היא תוצאה של תפיסתנו האנושית את הזמן הפיזי, המתבססת על שינויים פיזיקליים. על פי קרלו רובלי, הזמן כפי שאנו מכירים אותו עשוי להיות מושג תודעתי מוגבל. בסקלות פיזיקליות מסוימות, הזמן לא קיים במובן מוחלט, אלא נובע מהאופן שבו אנו חווים שינויים ביקום. במילים אחרות, הזמן הוא תוצר של תפיסתנו את השינויים הפיזיקליים ולא ישות נפרדת או מצע מוחלט.
זמן בפילוסופיה
לאורך ההיסטוריה התקיימו חילוקי דעות לגבי אופן הגדרת הזמן. ניוטון הגדיר את הזמן כמשתנה בלתי תלוי, שאינו תלוי או מושפע מתופעות חומריות, וזורם באופן רציף ומוחלט במרחב, ואף בחלל הריק.
קאנט אימץ את גישתו של ניוטון במובן שהזמן זורם ברציפות ואינו מושפע מהחומר. מאידך הוא גם סבר שהזמן אינו מהווה בהכרח תכונה ממשית, אלא תוצר תודעתי שנועד לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד ייתכנו רצף השינויים במרחב.
לייבניץ חלק לחלוטין על גישתו של ניוטון וטען שהזמן הוא משתנה תלוי המתקיים על ידי החומר עצמו. כך שלכל עצם זמן משלו הנקבע על פי המהירות והכבידה. לדבריו את השינויים במרחב ניתן להסביר באופן מספק על ידי תנועות העצמים, ולפיכך הניסיון לתאר את הזמן כישות עצמאית הוא מיותר ונוגד את "עקרון הטעם המספיק" שאותו הגה לייבניץ. עוד הוא סבר שגם זמנים רציפים, קרי תופעות מחזוריות רציפות הקיימות בטבע, הם יחסיים מטבעם ולא מוחלטים, מפני שהזמן החומרי מושפע מתופעות שונות במרחב שמעוותים את זרימתו. גישתו זו של לייבניץ קבלה אישוש מדעי רק בתחילת המאה העשרים עם פרסום תורת היחסות הפרטית, ומקובלת כיום על ידי רוב האמפיריציסטים.
אטימולוגיה
מופיעה לראשונה בתנ"ך בספרים המאוחרים, ככל הנראה שאולה משפה אחרת, אך הגיזרון אינו ברור: יש הטוענים שמקורה במילה בפרסית-עתיקה zrvan ("תקופה"), או במילה jamān ("דבר שהולך"), ראו גם קדם-פרסית: גֲ'מַנַא (jamānā) אך יש הטוענים שהסבר זה מפוקפקמילון קליין, זְמָן התיבה מצויה גם באכדית simānu (לא ברורה אם נשאלה מפרסית או להפך), ומשם ארמית מקראית זְמָן (מקור ישיר המילה העברית), ערבית زَمَن זַמַן, ארמית סורית ܙܰܒܢܳܐ זָבנַא.
מדידת זמן
התנודות האחידות והיציבות ביותר המוכרות למדע הן התנודות האטומיות. תדירותן קובעת את יחידת הזמן היסודית ממנה נגזרות כל יחידות הזמן האחרות, והיא משמשת בסיס לפעולתם של שעונים אטומיים מדויקים, המבטיחים דיוק מרבי במדידת הזמן.
שעונים מודרניים מייצגים זמן באמצעות תנודות של אטומי צסיום. שנייה מוגדרת כ-9,192,631,770 מחזורים של תדר המעבר האטומי בצסיום-133. שניות אלו נצברות ליחידות זמן גדולות יותר. היממה, 24 שעות, היא משך סיבובו המלא של כדור הארץ סביב צירו ביחס לשמש. סיבוב כדור הארץ משתנה במקצת בגלל גורמים כמו גאות ושפל ואירועים גיאופיזיים. לפיכך, הזמן האוניברסלי המתואם (UTC) מותאם מעת לעת לזמן האסטרונומי על-פי תצפיות.ממוזער|מגדל השעון של מורטן
חברות חקלאיות וחברות מסורתיות רואות את הזמן כמחזור יום ולילה הקובע את היממה ואת העבודה הנדרשת, מחזור עונות הקובע סדרי חיים, מחזור של שנות מחסור ושנות שפע. בחברות אלו אין כמעט משמעות לשעה המדויקת או לחלקיה. מושגי זמן יכולים להתמצות בזריחה, בוקר, צהריים, אחרי הצהריים (או ערביים), שקיעה, ערב ולילה. בחברות אלו יש משמעות רבה לטקסים החוזרים על עצמם אחת לתקופה (קבלת שבת כל שבוע, ראש חודש, חגים הנחוגים כל שנה בטקסיות דומה). ומכאן מחזוריות והמשכיות.
לעומתן, בחברות תעשייתיות יש חשיבות לפרקי זמן קצרים, ויש משמעות רבה לדקות ואף לשניות. מחזור הזמן בא לידי ביטוי רק במקרים נדירים (יום מנוחה פעם בשבוע) ולרוב תהיה מדידת הזמן מכנית ומתמשכת על ציר ששורשו בעבר והמשכו בעתיד.
תפיסת זמן זו התבטאה כבר בתרבויות עתיקות כמו תרבות המאיה והתרבות היהודית.
סיוע לתפיסת זמן זו היא הנצרות, שקבעה תאריך מסוים כשנת האפס, ותיארכה אירועים מסוימים לפני ואירועים אחרים אחרי אותה נקודת ייחוס, ובכך עזרה להתהוות תפיסת הזמן המישורית. בנוסף, הנצרות הביאה לקביעת שעונים ושעונים מצלצלים על כנסיותיה, ובכך הכפיפה את כל הקהילה ללוח זמנים אחיד, אשר סייע מצידו להתהוות החברה התעשייתית בה כולם מגיעים לעבודה באותה שעה. המשך התהליך היה בקביעת זמן עולמי אחיד - שעון גריניץ'.
מלבד יחידות זמן קבועים, אדם מסוגל לקבוע ציוני זמן, שהם מאורעות מסוימים בהשוואה אליהם נמדדים מאורעות אחרים. דוגמה: בוקר (מאורע זריחת השמש ותחילת היום) הוא ציון זמן עבור פעולות שונות, המתרחשות לפני, אחרי או במהלך הבוקר.
חוקיות מול היסטוריה
ההבדלה העיקרית בין מידע אודות הזמן נעשית בין חוקיות לבין היסטוריה.
חוקיות היא קביעת מידע אודות הזמן, המתארת את המנגנון הפנימי של התהליכים השונים ביחס לציר הזמן. במובן זה, הזמן משמש לקביעת האופן התאורטי בו יתאימו פרקי הזמן לתהליכים שונים, בלא קשר לשאלה האם הם התרחשו בפועל. דוגמה למובן זה של הזמן, היא הקביעה "פלוני מסוגל לרוץ 1000 מטר ב-5 דקות". קביעה זו היא קביעה המתארת חוקיות פוטנציאלית של ריצת פלוני, ולא את התרחשותה בפועל. למעשה, ייתכן כי אותו פלוני מעולם לא מימש את האמירה הזאת.
היסטוריה היא קביעת התרחשות המציאות בפועל, ביחס לזמן המאפיין אותה. היסטוריה היא רצף האירועים, כפי שהם באו לידי ביטוי על ציר הזמן. ההיסטוריה אינה מחייבת קביעת חוקיות כלשהי, אך ניתן להצביע על קיומה של חוקיות מתוך ניתוח ההיסטוריה. דוגמה לקביעה היסטורית היא הקביעה "פלוני רץ 1,000 מטר ב-5 דקות בתאריך 12 בינואר". קביעה זו, אם היא נכונה, מחייבת את התרחשות הריצה בפועל, וניתן לגזור ממנה את האמירה שבדוגמה הקודמת.
זמן ותודעה
העבר, ההווה והעתיד הם מרכיבים מרכזיים בחוויה האנושית ובאופן שבו האדם תופס את קיומו של הזמן באמצעות תודעתו. התודעה מאפשרת לאדם להבין את רצף הזמן ואת המעברים בין תקופות שונות.
העבר מתייחס לאירועים ולחוויות שכבר התרחשו ונשמרים בזיכרון האנושי. חוויות העבר מעצבות את האישיות והזהות של האדם בהווה, על בסיס הניסיון והלקחים שנלמדו.
ההווה הוא הרגע הנוכחי, החוויה הישירה והחושית של האדם ברגע זה. ההווה הוא המצב היחיד שבו האדם חי ומבין את העולם באופן מודע.
העתיד מייצג את האירועים והמצבים שטרם התרחשו, הציפיות, התקוות והחלומות של האדם לגבי מה שעתיד לבוא. העתיד נבנה על בסיס ההחלטות והפעולות של האדם בהווה, אשר מושפעות מהחוויות שלו בעבר.
התודעה האנושית מקשרת בין העבר, ההווה והעתיד. באמצעות תהליכים קוגניטיביים כגון חשיבה, זיכרון, דמיון ורגשות, האדם חווה את ההווה, לומד מהעבר ומתכנן לקראת העתיד.
קיימות גישות רבות להסבר משמעותו של הזמן, ביחס לתודעה. שתי הגישות העיקריות הן האובייקטיבית והסובייקטיבית.
הגישה האובייקטיבית
הגישה האובייקטיבית רואה בזמן ממד מציאותי מוחלט, המוגדר בצירוף עם ממד המרחק. על פי גישה זו, לכל גורם במציאות קיימים שני מאפיינים עיקריים: נקודת הזמן בו הוא מוגדר, והמיקום בו הוא נמצא, ואלו מגדיריהם היסודיים של כל הגורמים במציאות.
על פי גישה זו, עצם מסוים מוגדר בכך שהוא שומר על תכונה מסוימת לאורך זמן מסוים. דוגמה: כדור משחק מסוים הוא סך כל האטומים היוצרים צורת כדור, במשך כל הרגעים בהם הם אכן עונים לדרישה זו.
גישה זו מתארת מציאות קיימת, המהווה את אוסף כל הנתונים הקיימים בפועל. הזמן הוא תכונה של נתונים, המוגדרת בהתאם למדד מוחלט הקיים מעצם קיומה של המציאות.
קיימת גישה אובייקטיבית טהורה, אשר לפיה הזמן מוחלט, במובן זה, שהוא אינו תלוי בקיומם של גורמים המכילים אותו. על פי גישה זו, הזמן קיים באופן תאורטי גם בלא שיהיה קיים כל גוף הנמדד ביחס אליו.
לעומת גישה זו, ניתן להעמיד את הגישה על-פיה הזמן הוא תכונה של גופים, כלומר - מוגדר על ידי התנועה. בהגדרה זו, באם לא תהיה תנועה במציאות, אזי לא תהיה משמעות לזמן.
תודעה, על-פי הגישה האובייקטיבית, היא נגזרת של יכולת הזיכרון האנושית. הזיכרון האנושי פרוס, על פי תפיסה זו, על פני הזמן כך שהוא תקף בכל רגע רק עבור ערכי זמן קודמים ממנו (כלומר - האדם זוכר רק את העבר). התודעה האנושית היא, אם כן, פונקציה התלויה בזרימת זמן אובייקטיבית, וכל תחושת זמן אנושית היא ניסיון למדוד זרימה זו.
עבור גישה זו, הווה הוא מונח יחסי ארעי, אשר מתקיים רק מהנחת נקודת מוצא שרירותית. למעשה, קיימים אינסוף "הווים" שקולים, לאורך כל הזמן. בהתאם לכך, העתיד והעבר יחסיים, ומתארים רק את פריסת המאורעות על פני ציר הזמן.
הגישה הסובייקטיבית
על פי הגישה הסובייקטיבית, הזמן הוא נגזרת של תודעה (ולא להפך), כלומר - הזמן הוא ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו.
גישה זו מבטלת את מושג הזמן כמושג מוחלט, ורואה בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית. יחידות הזמן, על-פי גישה זו, אינן קבועות בפועל (אף על פי שהגדרתן קבועה).
דוגמה: פרק הזמן הכלול ביממה הוא תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אדם, בה הוא חש כי כדור הארץ השלים מחזור שלם. אם האדם חש כי עבר זמן רב (דוגמה: בעקבות יום מלא בהתרחשויות נפשיות), אזי היממה הייתה ארוכה יותר מאשר אילו חלף זמן מועט יותר.
תפיסת זמן
תפיסת זמן היא תכונה ביולוגית המאפשרת ליצור חי לחוות את השינויים שסביבו באופן השוואתי. דוגמה, היכולת של אדם לבחון כמה חלקי-יממה אורכת פעולה מסוימת, היא תפיסת הזמן שלו לגבי אותה פעולה.
תפיסת הזמן היא ביטוי ליכולת הפנימית של אדם להיות מזוהה עם מעבר הזמן. קיימות זוויות בחינה שונות לשאלה, האם תפיסה ביולוגית היא נרכשת, כלומר - נגזרת מקיום חוקיות של פרקי הזמן במציאות הממשית, או בלתי נרכשת, כלומר - מבטאת יכולת ביולוגית טבעית לחוש מעבר זמן ביחס למהירות תהליך החשיבה עצמו.
על פי התפיסה הראשונה (תפיסת זמן כמיומנות נרכשת), אזי יחידות הזמן השונות: שנייה, שעה, יממה וכולי, נלמדות עקב הפנמה של תהליכים שיטתיים שונים: יום-ולילה, מהלך השעון וכולי. על-פי התפיסה השנייה (תפיסת זמן בלתי-נרכשת), יחידות הזמן השונות הן כלי לכימות תפיסת הזמן, אשר קיימת בלא קשר לקיומן.
ידוע כי קיימות מספר תפיסות זמן מקבילות, הנבדלות בקנה מידה. הקשר בין תפיסות הזמן השונות הוא ככל הנראה מורכב. דוגמה: אורך יממה עשוי להיקבע באופן שונה, בהתאם לקנה המידה. לעיתים, במהלך היום אדם חש כי הוא ארוך ביותר, אך לעומת זאת, בסיכום שבועי נראה כל יום כקצר.
תפיסת הזמן של האדם המערבי מחולקת לתפיסת העבר, ההווה והעתיד. באופן תאורטי, קיומה של תודעה המתייחסת לזמן מחייבת את עצם קיומם של עתיד, עבר והווה כמושגים הנגזרים מתפיסת האדם.
ההווה, אם כן, הוא המצב האפשרי היחיד המתקיים עבור התודעה, בעוד העתיד והעבר הם הפשטות שאינן קיימות בפועל. עם זאת, ככל שהתודעה מתקדמת בזמן, העבר מכיל מאורעות רבים יותר, ואילו העתיד מכיל מאורעות מעטים יותר.
תפישות זמן אחרות קיימות בתרבויות אחרות. למשל, בתרבות ההודית תפישת הזמן היא מחזורית. כתוצאה מכך, יחידות הזמן של שנייה, דקה, שעה, יממה, שבוע, חודש ושנה, הודות לכך שהן מבוססות על מחזורי היום והלילה, משמשות בהודו בצורה דומה לדרך בה הם משמשות בשאר העולם. אולם, שאר יחידות הזמן מוגדרות על ידי סיבובי גלגל החיים.
תפיסת העבר והעתיד
אדם עשוי לתפוס את העבר, אך ורק דרך זיכרון. זיכרון הוא תכונה המתארת את ההיסטוריה אותה מכיר האדם, והחוקיות המסוימת אותה גיבש מתוך התנסות ההיסטוריה.
במובן הפשוט, הזיכרון משמש את האדם הן ככלי, המאפשר לו להתמודד עם מציאות נתונה. דוגמה: הזיכרון כי כלב מסוים נושך, משמשת את האדם כדי להחליט האם יש להתרחק מכלב זה. במובן אחר, הזיכרון הוא מושא לדמיון. במובן האחרון, האדם מעורר לעצמו תחושות, על פי זיכרון מצב זכור. דוגמה: היזכרות בסרט, וחוויית תחושות עקב היזכרות זו.
תפיסת העתיד נובעת מיכולתו של האדם לדמות מציאות שאינה קיימת, על ידי חיזוי. בדומה לתפיסת העבר, גם תפיסת העתיד עשויה להיות במובן של כלי, המשמש לתכנון מעשי האדם, או במובן של מושא לדמיון.
המובן השני (הזיכרון וחיזוי העתיד כמושאים לדמיון) נתפס לעיתים כחוויית זמן ממשית. על-פי תפיסה פילוסופית זו, האדם חי את הזמן אותו הוא מדמה (או, לחלופין, תחליף זכור של אותו הזמן). תפיסה מחייבת גישה סובייקטיבית כלפי הזמן.
תפיסות העבר והעתיד נעשות על ידי תחושות ישירות, הנובעות מהזכירה ומהחיזוי, כדוגמת פחד, תקווה וכולי (כלפי העתיד), או כדוגמת אבל, התרפקות וכולי (כלפי העבר).
מלבד היכולת לחוות תחושות ישירות כלפי העבר והעתיד, קיימת היכולת לבצע הפשטות של העבר והעתיד. משמעות הפשטות אלו היא קביעת אמירה כללית, אשר יכולה לשמש את האדם גם בלא לעורר באופן ישיר את התחושות הישירות, או את הדימוי הממשי של הדברים בפועל. הפשטות אלו הן מכלול הידע (בזיקה לעבר) והדעה (בזיקה לעתיד) של האדם.
העתיד, בשונה מהעבר, מובדל בכך שקיימת עבורו אפשרות בחירה. למשמעות העתיד משמעות עמוקה עבור תפיסת המושג "רצון חופשי" ודטרמיניזם.
תפיסת ההווה
תפיסת ההווה נעשית על ידי חוויה ישירה של מאורעות, כלומר - שינוי מצב נפשי עקב שינוי במציאות. תפיסת הווה היא המאפשרת קיום של רגש, ולמעשה כל תפיסה של עבר או עתיד נגזרת משינויים נפשיים בהווה.
על-פי התפיסה האקזיסטנציאליסטית, ההווה אינו קיים באופן ממשי, מהנימוק הבא: התודעה משיגה גורמים שונים במציאות על ידי חישה שלהם. חישה זו היא לעולם כלפי העבר, שכן קיים פרק זמן בין התרחשות הדברים בפועל לבין מועד תפיסתם על ידי החשיבה. פרק זמן זה, המציין את הזמן הדרוש לתהליך החשיבה והתפיסה, גורם לכך שלא ניתן באופן עקרוני לתפוס את ההווה הממשי, אלא רק את העבר הקרוב.
תפיסה זו מתארת את העתיד במנותק מהעבר ומהסיבתיות. על פי תפיסה זו, האדם בוחר את העתיד שלו, במובן זה שהוא בוחר האם לאשר את העבר, וכיצד להשפיע על תפיסת העבר שלו עצמו. תפיסה זו מניחה כי סיבתיות אינה קיימת באופן אובייקטיבי אלא נתונה לבחירה סובייקטיבית.
זמן ומרחב
סוגיית הזמן והמרחב מרכזית בהבנת הזמן, שכן הזמן מתייחס לשינוי, ומרבית השינויים (אם לא כולם), הם שינויים במרחב.
על פי גישה מסוימת, ניתן לתפוס את המרחב כרקע, עליו פועל הזמן, או להפך. בניסוח אחר, המרחב והזמן הם שונים באופן מהותי.
גישה אחרת מציגה את המרחב והזמן כשקולים, כך שההבדל ביניהם הוא אשליה נוצרת על ידי קיום תודעה בעלת זיכרון. בניסוח האובייקטיביסטי של גישה זו, שזמן והמרחב הם צירים כמותיים, מאונכים בייצוגם המתמטי, המגדירים את המציאות.
על פי הגישה המתמטית הטהורה, המניחה כי הזמן והמרחב שקולים, עשויים להתקיים יותר מציר זמן כללי אחד, כפי שקיימים שלושה צירי מרחב לכל הפחות. יתרה מזאת, קיימים פיתוחים פיזיקליים-תאורטיים מודרניים מאוחרים, המנבאים את קיומם של כמה צירי זמן כאלו (בצירוף עם מספר גדול יותר של צירי מרחב).
סיבתיות
סיבתיות היא קביעת עמדה עבור הזמן, לפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. סיבתיות היא המגדירה הבדל בין עתיד, שהוא השינוי המאוחר, לבין עבר, שהוא השינוי המוקדם. למעשה, סיבתיות, עתיד ועבר, הן מקשה פילוסופית אחת בלתי ניתנת להפרדה.
חריגה מסיבתיות
מלבד הגישות הפילוסופיות אשר אינן מכירות בסיבתיות (כדוגמת האקזיסטנציאליזם) בזכות תפיסה סובייקטיבית שלה, קיימות תאוריות שונות המתארות חריגה מהסיבתיות, על בסיס תפיסתה האובייקטיבית.
נבואה מטאפיזית, במשמעותה הקלאסית, היא מנגנון נפשי המאפשר לאדם לחזות את העתיד שלא על-סמך מעקב אחר הסיבתיות שלו. נבואה עשויה לעשות שימוש בכוחות נפשיים אוטונומיים (דוגמה: נביא המדבר בלשון האל במהלך טרנס), או בסימנים מטאפיזיים ממשיים (אסטרולוגיה, נומרולוגיה, נביא המקבל את נבואותיו בחלום או בהתגלות אלוהית ממשית וכולי), על מנת לחזות באופן נכון את העתיד. נבואה מטאפיזית חסרת ביסוס מדעי כיום, וכמעט שאין חולק בעולם המדע על כך שלא קיימת סיבתיות המאפשרת אותה. עם זאת, במשך מרבית ההיסטוריה האמינו רוב בני האדם כי יכולת כזו אפשרית ואף ממשית.
מעבר בזמן, במשמעות זאת הוא יצירת שני רצפי זמן: האחד כללי, והאחר ספציפי לעצם מסוים. כאשר שני רצפים אלו אינם זהים, אזי מתבצע מעבר בזמן ("מעבר בזמן" אינו מציין, לרוב, את מעבר הזמן הרגיל, בו גדל העבר וקטן העתיד).
מעבר בזמן בפועל, מאופיין בכך שהעצם העובר, בנקודת הזמן בה מתבצע המעבר, אינו משפיע על המציאות באופן סיבתי ישיר. בנקודה אחרת, היא נקודת היעד, מושפעת המציאות על ידי אותו העצם, אך לקיומו אין סיבה. דוגמה: כאשר טייס זמן עובר מזמן אחד לזמן אחר, גופו מפסיק להשפיע ולהתקיים בזמן ממנו יצא, ומופיע ללא כל סיבה בזמן אחר, ומשפיע על המציאות בזמן זה.
טענות כי נעשה מסע בזמן בפועל אינן נפוצות, וברובן שייכות לעידן המודרני, שכן הרעיון בדבר המסע בזמן חדש יחסית להיסטוריה האנושית. עם זאת, תחומי מדע חדשים, ובעיקר תורת היחסות, הפכו את המסע בזמן לאפשרות מדעית תאורטית.
זמן ומדע
במדע, ובמיוחד בפיזיקה, מתייחסים לזמן כאל ממד אובייקטיבי. זו אינה בהכרח התפיסה של המדען עצמו, אולם השיטה המדעית דורשת התייחסות אובייקטיבית כדי ליצור מהימנות פנימית.
הזמן הנדרש לגוף לנוע מרחק מסוים בתנועה קווית ובמהירות קבועה, ניתן לחישוב באמצעות המשוואה: t = s/v. כאשר t מייצג את הזמן, s את המרחק והמהירות v. המרחק מוגדר כאורך המסלול שבין שתי נקודות במרחב, ואילו המהירות מוגדרת כשיעור השינוי של המרחק ביחס לזמן (v = ds/dt). במקרה של תנועה קווית ומהירות קבועה, המהירות היא קבוע, ולכן המשוואה לעיל תקפה. הזמן במקרה זה נחשב כמשתנה התלוי במרחק (משתנה בלתי תלוי) ובמהירות הקבועה.
קינמטיקה היא ענף של המכניקה הקלאסית, המתאר את תנועתם של גופים. הקינמטיקה בוחנת כיצד נעים גופים, מהירותם ומסלוליהם, תוך שימוש במערכות קואורדינטות שונות כגון קרטזיות או קוטביות. בניגוד לתורת היחסות, אשר משלבת מרחב וזמן לתוך רצף ארבע-ממדי, הקינמטיקה מתייחסת למרחב ולזמן כנפרדים, ואינה מתייחסת לכוחות הגורמים לתנועה.
בתפיסת המדע את הזמן חל מהפך משמעותי ביותר עם פיתוח תורת היחסות על ידי אלברט איינשטיין. על פי תפיסת הזמן שלאחר המהפך, הזמן הוא יחסי, ומדידתו תלויה בצופה, באופן המעוגן בחוקי הפיזיקה.
משמעות תפיסה זו היא שמצבו של הצופה, כשהוא בא לידי ביטוי במהירותו, משפיעה על המדידות שיבצע בגופים שמצבם (מהירותם) שונה, כך שעבור תהליך זהה, יתקבלו שתי מדידות שונות. למעשה, תורת היחסות מתארת מספר רצפי זמן שונים, כך שכל תנועה של גוף יוצרת עבורו רצף זמן עצמאי.
תורת היחסות הכללית מרחיבה תפיסה זו, ומתארת כי קיים רצף "מרחב-זמן" ניתן לעיקום, על ידי קיומם של גופים בתוכו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות בין היתר מסע בזמן. שלא כמו הגישה הסובייקטיבית הפילוסופית, תורת היחסות מתארת את יחסיות הזמן כמתקבלת ממדידה אובייקטיבית, גם בלא חיוב תודעה התופסת מדידה זו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות על פי תאוריות מסוימות אף מסע בזמן, מבחינה פיזיקלית-אובייקטיבית.
סטיבן הוקינג, תאורטיקן שהתייחס להיווצרות היקום ועתידו, ניסח תאוריה המעמידה את מושג אינסופיות הזמן בצורה שונה לחלוטין. על-פי תאוריה זו, צורת המרחב-זמן סגורה, כך שליקום, הפרוס על פני המרחב-זמן, צורה המתארת כדור (בעל יותר משלושה ממדים, שכן הזמן הוא ממד נוסף בתיאור זה).
על פי תאוריה זו, יחס הזמן לצורת ה"כדור", הוא כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ. במובן זה, קיימת נקודה מסוימת המתארת את ראשית הזמן, בה אין רלוונטיות לשאלה, מה היה לפניה (ובהתאמה: נקודת סיום לזמן), שכן שאלה זו מקבילה לשאלה, איזו נקודה צפונית לקוטב הצפוני.
גישות חדשות יותר עבור הזמן ניתן למצוא במכניקת הקוונטים, על מובניה השונים. גישה מסוימת, לדוגמה, מניחה כי תהליך מושפע מהעבר וגם מהעתיד, בניגוד לתפיסת הסיבתיות הרגילה. גישה מדעית מודרנית אחרת מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק. אופרטור הזמן במכניקת הקוונטים הוא אופרטור המדידה של הזמן.
ראו גם
גבולות הזמן
מדידה וציון של זמן
אזור זמן
מרחב-זמן
חותם זמן (timestamp)
מסע בזמן
נצח
שעון
אותות זמן
לקריאה נוספת
אנרי ברגסון, מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה, תרגם מצרפתית יוסף אור, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ז 1977
מאמר על הנתונים המידיים של התודעה, תרגם רואי בן בשט, רסלינג, 2017
סמואל א. גודסמיט ורוברט קלייבורן, זמן, תל אביב: ספרית מעריב, 1980
אמיליה פרוני (עורכת), זמן – מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
עומרי מורג, הכול זמני – משמעות הזמן בחיינו, הוצאת רימונים, 2010
ד"ר ירון סנדרוביץ, פנומנולוגיה של הזמן: תודעת זמן וסובייקטיביות, רסלינג
אבנר וישניצר, היו זמנים: על שעונים ואנשים בשלהי התקופה העוסמאנית [צ"ל העותמאנית]; תרגם מאנגלית: עידן בריר. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס – האוניברסיטה העברית, תשפ"ב 2022
קישורים חיצוניים
אבשלום אליצור, הרהורים על טבע הזמן בפיזיקה של המאה העשרים ואחת
יוחאי עתריה, על אופי הקשר שבין זמן לתודעה , מרחבים: כתב-עת אינטראקטיבי למחשבה פסיכואנליטית, גיליון ב, 2011
זינוק אל ההווה: עפרי אילני מראיין את הנס אולריך גומברכט, באתר הזמן הזה, ספטמבר 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:פילוסופיה של המדע
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
| 2024-09-23T06:39:47
|
אלופי העולם בשחמט
|
אלופי העולם בשחמט נקבעים בתחרויות של אליפות העולם בשחמט, שפתוחות גם להשתתפות נשים. משנת 2023 מחזיק בתואר דינג לירן. אליפות העולם בשחמט לנשים נערכת בנפרד. כמו כן, מתקיימות אליפויות עולם בשחמט לנערים ונערות, לוותיקים וותיקות ולתוכנות מחשב.
אלופי עולם רשמיים
אלופי פיד"ה בין השנים 1993–2006
אנטולי קרפוב (1993–1999)
אלכסנדר חליפמן (1999–2000)
וישוואנתן אנאנד (2000–2002)
רוסלן פונומריוב (2002–2004)
רוסטם קסימג'אנוב (2004–2005)
וסלין טופאלוב (2005–2006)
בין השנים 1993 - 2006 לא היה אלוף עולם מוסכם, אך קספרוב היה כמעט בלתי מנוצח (רק קראמניק ניצח אותו בדו-קרב בלונדון ב-2000).
אלופות העולם בשחמט לנשים
תחרויות הנשים נערכות בנפרד מהתחרויות הפתוחות, שבהן משתתפים בעיקר הגברים. החל מ-1927 נערכו תחרויות אליפות העולם בשחמט לנשים. השחמטאית שנחשבת לטובה ביותר בהיסטוריית השחמט, יהודית פולגאר, מעולם לא לקחה חלק בתחרויות אלה.
סוזן פולגאר מעולם לא הפסידה את תוארה במשחק, אך התואר נלקח ממנה לאחר שסירבה לשחק בנסיבות שהוכתבו לה על ידי פיד"ה. על התואר שנלקח ממנה התחרו שיה ג'ון ועליסה גליאמובה והראשונה זכתה. סוזאן פולגאר תבעה את פיד"ה וזכתה לפיצוי, אך לא חזרה להתחרות על התואר.
שחמטאים שנחשבו לשחקנים הטובים ביותר בתקופתם טרם אליפויות העולם
פדרו דמיאנו (בערך 1520)
רוי לופס דה סגורה (בערך 1560)
ג'ובאני לאונרדו די בונה (בערך 1575)
פאולו בוי (בערך 1575)
אלסנדרו סלביו (בערך 1600)
ג'ואקינו גרקו (בערך 1620)
לגל דה קרמר (בערך 1730–1747)
פרנסואה אנדרה פילידור (בערך 1747–1795)
אלכסנדר דשאפל (בערך 1800–1820)
לואי שארל דה לה בורדונה (בערך 1820–1840)
הווארד סטאונטון (1843–1851)
אדולף אנדרסן (1851–1858)
פול מורפי (1858–1859)
אדולף אנדרסן (1859–1866)
וילהלם שטייניץ (1866–1886)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:שחמט
קטגוריה:רשימות אישים
קטגוריה:רשימות בנושא ספורט
| 2023-12-27T19:35:02
|
חגי ישראל
|
הפניה חגי_ישראל_ומועדיו
| 2023-12-27T05:50:13
|
מכונת זמן
|
הפניה מסע בזמן
קטגוריה:טכנולוגיות מדע בדיוני
| 2015-10-25T20:06:44
|
12 ביולי
|
12 ביולי הוא היום ה-193 בשנה (194 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 172 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1191 – מסע הצלב השלישי: הסתיים המצור על עכו בכניעתם של מגיני עכו בפני הצלבנים
1690 – קרב בוין בין ויליאם מאוראנז' והפרוטסטנטים וג'יימס השני, מלך אנגליה והקתולים. נחגג על ידי היוניוניסטים האירים
1906 – אלפרד דרייפוס זוכה סופית על ידי בית משפט לערעורים בצרפת ודרגותיו הוחזרו לו
1943 – קרב קורסק בין הצבא הסובייטי לבין צבא גרמניה הנאצית
1947 – האצ"ל חוטף שני סמלים (סרג'נטים) בריטים בנתניה, ככלי מקח כנגד שלושה נידונים למוות הכלואים בכלא עכו
1967 – מתחילים ארבעה ימים של מהומות על רקע גזעי בניוארק, ניו ג'רזי. 27 אנשים נהרגו
1975 – סאו טומה ופרינסיפה מכריזה על עצמאות
1979 – קיריבטי מכריזה על עצמאות
1993 – רעידת אדמה במגניטודה 7.8 ליד חוף האי הוקאידו ביפן גורמת לגל צונאמי הרסני. 202 איש נספים באי הקטן אוקושירי (Okushiri)
1998 – KDE 1.0 משוחררת
1998 – מנצחת את בתוצאה 3 – 0 במשחק הגמר של מונדיאל 1998
2002 – בית המשפט העליון של אונטריו מורה להכיר בנישואים חד מיניים
2005 – מחבל מתאבד התפוצץ בסמוך לקניון השרון בנתניה בפיגוע נרצחו חמישה ישראלים
2006 – מחבלי חזבאללה חוטפים שני חיילי צה"ל והורגים שמונה, ובכך פורצת מלחמת לבנון השנייה
2017 – קרחון ענק בגודל של כ-6,000 קמ"ר ניתק ממדף הקרח "לרסן" באנטארקטיקה
2021 – השיטפונות באירופה (2021) – גשם חזק גורם לשיטפונות באזור הגבול של גרמניה ובלגיה, וכתוצאה מכך 229 הרוגים: 184 בגרמניה, 42 בבלגיה ו-2 ברומניה. האירוע מיוחס לזרם סילון מואט שנגרם על ידי שינויי האקלים
נולדו
ממוזער|267x267 פיקסלים|יוליוס קיסר
100 לפנה"ס – יוליוס קיסר, שליט האימפריה הרומית (נרצח ב-44 לפנה"ס)
1651 – מרגריטה תרסה מספרד, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה (נפטרה ב-1673)
1675 – אוואריסטו פליצ'ה דאל'אבאקו, כנר, צ'לן ומלחין איטלקי (נפטר ב-1742)
1817 – הנרי דייוויד תורו, סופר ופילוסוף (נפטר ב-1862)
1854 – ג'ורג' איסטמן, ממציא מצלמת קודאק (נפטר ב-1932)
1880 – טוד בראונינג, במאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1962)
1884 – אמדאו מודיליאני, צייר (נפטר ב-1920)
1895 – בקמיינסטר פולר, ארכיטקט אמריקאי (נפטר ב-1983)
1895 – קירסטן פלגסטד, זמרת סופרן אופראית (נפטרה ב-1962)
1902 – דולה בן-יהודה ויטמן, בתו הצעירה של אליעזר בן-יהודה, שעסקה בשימור וטיפוח מורשתו (נפטרה ב-2004)
1904 – דנג שיאופינג, מנהיג סיני (נפטר ב-1997)
1904 – פבלו נרודה, סופר, חתן פרס נובל לספרות 1971 (נפטר ב-1973)
1912 – פטר סטמבוליץ', ראש ממשלת ונשיא הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (נפטר ב-2007)
1916 – לודמילה פבליצ'נקו, צלפית אוקראינית ששירתה בצבא האדום במלחמת העולם השנייה (נפטרה ב-1974)
1927 – אווה שבק, משוררת וסופרת ילדים יהודייה-הונגרייה זוכת פרס אטילה יוז'ף (נפטרה ב-2012)
1928 – אליאס ג'יימס קורי, כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה
1935 – הנס טילקובסקי, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2020)
1937 – רוברט מקפרלן, קצין של חיל הנחתים ופקיד ממשל אמריקאי (נפטר ב-2022)
1937 – ביל קוסבי, שחקן וקומיקאי אמריקאי
1937 – ליונל ז'וספן, ראש ממשלת צרפת
1938 – ריי סקוט, כדורסלן ומאמן אמריקאי
1943 – כריסטין מקווי, זמרת, קלידנית, ופזמונאית בריטית (נפטרה ב-2022)
1943 – פול סיילאס, כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי
1944 – ג'ורג' בורבה, כדורגלן ישראלי
1945 – דימיטר פנב, כדורגלן ומאמן כדורגל בולגרי
1948 – אילן מוכיח, מלחין, מנצח, מוזיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי
1950 – מנחם הופנונג, חוקר מדע המדינה, משפטן ישראלי ופרופסור באוניברסיטה העברית
1951 – רמי דנוך, זמר ישראלי
1951 – שריל לאד, שחקנית אמריקאית
1954 – דרור גרין, ד"ר לפסיכותרפיה וסופר עברי
1957 – ריק האסבנד, קולונל בחיל האוויר האמריקאי, טייס חלל ומפקד מעבורת החלל קולומביה בטיסתה האחרונה (נפטר ב-2003)
1959 – צ'ארלי מרפי, שחקן, קומיקאי וסופר אמריקאי (נפטר ב-2017)
1967 – ג'ון פטרוצ'י, גיטריסט ומוזיקאי אמריקאי
1970 – עופר שטרית, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ
1970 – שרון כידון, עיתונאית ומגישת התוכנית "כידון ובן סימון"
1975 – שאיין ג'קסון, שחקן קולנוע, טלוויזיה וזמר אמריקאי
1975 – ניב רסקין, עיתונאי, שדרן, מנחה ושדר ספורט ישראלי
1975 – אנסטסיה מיכאלי, חברת הכנסת בכנסת ה-18 מטעם "ישראל ביתנו"
1977 – יונית לוי, שדרנית רדיו וטלוויזיה, מגישת חדשות ועיתונאית ישראלית
1977 – ברוק לסנר, מתאבק אמריקאי
1978 – טופר גרייס, שחקן קולנוע אמריקאי
1979 – מיכאל הנגבי, שחקן ומנחה ישראלי
1985 – נטשה פולי, דוגמנית רוסיה
1987 – יבהן דיידיי, פוליטיקאי אוקראיני (נפטר ב-2022)
1991 – חאמס רודריגז, כדורגלן קולומביאני
1995 – לוק שו, כדורגלן אנגלי
1996 – סרחיו מומו, שחקן ורקדן ספרדי
1997 – מלאלה יוספזאי, זוכת פרס נובל לשלום
נפטרו
ממוזער|248x248 פיקסלים|ארסמוס מרוטרדם
ממוזער|226x226 פיקסלים|אלפרד דרייפוס
1536 – ארסמוס מרוטרדם, סופר ופילוסוף הולנדי (נולד ב-1466 או 1469)
1773 – יוהאן יואכים קוונץ, חלילן, בונה חלילים ומלחין גרמני (נולד ב-1697)
1804 – אלכסנדר המילטון, פוליטיקאי, מדינאי, עיתונאי, עורך דין וחייל אמריקאי (נולד ב-1755 או 1757)
1887 – אלכסנדר זיסקינד מימון, סופר ופרשן תלמוד ומשנה (נולד ב-1809)
1926 – גרטרוד בל, ארכאולוגית, סופרת, מרגלת ומנהלנית, ידועה כ"מלכה הלא-מוכתרת של עיראק" (נולדה ב-1868)
1935 – אלפרד דרייפוס, קצין צבא צרפתי יהודי (נולד ב-1859)
1979 – מיני ריפרטון, זמרת אפרו-אמריקאית, ידועה בשל מנעד ייחודי של חמש וחצי אוקטבות ובשל להיטה Lovin' You. (נולדה ב-1947)
1995 – ג'ון יודקין, מדען ופיזיולוג בריטי, חלוץ בתחום מדעי התזונה (נולד ב-1910)
2011 – לייבי קלצקי, ילד חרדי שנחטף ונרצח בברוקלין (נולד ב-2002)
2014 – ולריה נובודבורסקיה, עיתונאית ופוליטיקאית ליברלית רוסייה, מתנגדת משטר סובייטית (נולדה ב-1950)
2020 – ג'ואנה קול, סופרת ילדים אמריקאית (נולדה ב-1944)
2020 – וים סורביר, כדורגלן ומאמן כדורגל הולנדי (נולד ב-1945)
2020 – קלי פרסטון, שחקנית אמריקאית ודוגמנית (נולדה ב-1962)
2021 – שמואל ארגמן, סופר חרדי-ישראלי (נולד ב-1944)
2024 – רות וסטהיימר, סקסולוגית (נולדה ב-1928)
2024 – ביל ויולה, אמן וידאו ארט אמריקאי (נולד ב-1951)
חגים ואירועים החלים ביום זה
קיריבטי – יום העצמאות (1979)
מונגוליה – פסטיבל הנאדאם (היום השני)
סאו טומה ופרינסיפה – יום העצמאות (1975)
צפון אירלנד (וריכוזים אירים בעולם) – מצעדי יוניוניסטים פרוטסטנטים
זריחה ושקיעה עוברים בדיוק לאורך הקו המרכזי של הגריד של רחובות מנהטן
מתחיל מטר דלתא אקוורידים דרומיים
11 ביולי – 13 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז יב
קטגוריה:יולי
| 2024-09-15T06:25:34
|
מדעים מדויקים
|
מדעים מדויקים (באנגלית: Exact sciences) הוא תחום אקדמי ושם כוללני לתחומי המדע העוסקים במתמטיקה ובתופעות של החומר הדומם (להבדיל ממדעי החיים). המדעים המדויקים עוסקים בחומר מן הרמה הפשוטה ביותר שלו, שהיא אטומים וחלקיקים, דרך הרמה המורכבת יותר שלו, הכוללת יסודות, תרכובות, תערובות ומולקולות, וגופים גדולים יותר, עד לכוכבים וגלקסיות.
בעבר נכללו המדעים המדויקים, יחד עם מדעי החיים, בתחום שנקרא מדעי הטבע. עם גידולן של האוניברסיטאות והעמקת ההתמחות, פוצלה באוניברסיטאות רבות הפקולטה למדעי הטבע לשתי פקולטות נפרדות, מדעים מדויקים ומדעי החיים. בישראל מתקיים פיצול זה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר-אילן, ואילו באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת אריאל ובאוניברסיטה הפתוחה פועלת פקולטה מאוחדת למדעי הטבע.
תחומים עיקריים במדעים המדויקים
הנדסת חשמל
מתמטיקה
מתמטיקה עיונית
מתמטיקה יישומית
סטטיסטיקה וחקר ביצועים (בחלקם התאורטי; בחלקם היישומי נחשבים כחלק ממדעי החברה והניהול)
תורת המשחקים (כל העוסקים בה הם מתמטיקאים אולם הם לא מחשיבים אותה לחלק מהמתמטיקה)
מדעי טבע מדויקים:
כימיה
כימיה פיזיקלית
כימיה קוונטית (מהווה גשר בין הכימיה הפיזיקלית ובין הפיזיקה הקוונטית)
כימיה אנליטית
כימיה אורגנית
ביוכימיה (מהווה גשר בין הביולוגיה ובין הכימיה האורגנית, ובכך נכללת גם במדעי החיים)
כימיה אי-אורגנית
פיזיקה
פיזיקה קלאסית
פיזיקה קוונטית
פיזיקה גרעינית
פיזיקת חלקיקים
פיזיקה של אנרגיות גבוהות כולל תורת המיתרים
תרמודינמיקה
פיזיקה של חומר מעובה ופיזיקה של מצב מוצק
אסטרונומיה, אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה
פיזיקה של מערכות מורכבות
פיזיקה רפואית
מדעי כדור הארץ
גאודזיה
גאוכימיה
גאופיזיקה
גאולוגיה
מדעי הסביבה
מדעים פלנטריים
ננוטכנולוגיה (בין-תחומי)
ביוטכנולוגיה (בין-תחומי)
קישורים חיצוניים
אוניברסיטת בר-אילן - הפקולטה למדעים מדויקים
אוניברסיטת חיפה - הפקולטה למדעים
האוניברסיטה העברית - הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע
האוניברסיטה הפתוחה - המחלקה למדעי הטבע והחיים
אוניברסיטת תל אביב - הפקולטה למדעים מדויקים
קטגוריה:תחומי מחקר מדעיים
קטגוריה:מדעי הטבע
| 2024-04-07T12:13:28
|
פרס נובל לפיזיקה
|
ממוזער|200px|וילהלם קונרד רנטגן (1845-1923), הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיקה, עבור גילוי קרני ה-X שמאוחר יותר נקראו על שמו בשם "קרני רנטגן"
פרס נובל לפיזיקה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיקה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
בין השנים 1901 ו-2012, הפרס לא חולק שש פעמים. 32 פעמים ניתן הפרס לשני אנשים בו זמנית, ו-36 פעמים ניתן לשלושה זוכים בו זמנית. בסך הכול קיבלו אותו עד שנת 2023, 225 איש, מתוכם חמש נשים בלבד (מארי קירי (1903), מריה גופרט-מאייר (1963), דונה סטריקלנד (2018),אנדראה גז (2020) ואן ל'ווילייה (2023)) כאשר כל הנשים חלקו את הפרס עם אנשים אחרים. ג'ון ברדין הוא היחיד שקיבל את הפרס פעמיים. 56 יהודים קיבלו את הפרס, 25% מכלל הזוכים.
נכון לשנת 2023, סכום הפרס הוא 10 מיליון קרונות שוודיות לפרס נובל מלא.
חתני פרס נובל לפיזיקה
1901–1910
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1901 וילהלם רנטגן אוניברסיטת מינכן בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא בגילוי הקרניים המיוחדות, קרני X.1902 הנדריק לורנץ אוניברסיטת ליידןבהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו במחקרם על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה.פיטר זימןאוניברסיטת אמסטרדם 1903 אנרי בקרל אקול פוליטקניק בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא באמצעות גילוי הרדיואקטיביות הספונטנית. פייר קירי ESPCI - פריזבהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל. מארי קירי 1904 הלורד ריילי המכון המלכותי על מחקריו בנושא צפיפות הגזים החשובים ביותר ועל גילוי הארגון במחקרים אלה. 1905 פיליפ לנארד אוניברסיטת קיל על עבודתו בחקר הקרניים הקתודיות. 1906 ג'יי ג'יי תומסון אוניברסיטת קיימברידג' בהוקרה לערכם הגדול של מחקריו התאורטיים והניסיוניים בהולכת חשמל על ידי גזים. 1907 אלברט אברהם מייקלסון אוניברסיטת שיקגו על המכשור האופטי המדויק שלו, ועל המחקרים הספקטרוסקופיים והמטרולוגיים שערך בעזרת ציוד זה. 1908 גבריאל ליפמן סורבון על השיטה ליצירת תצלומים צבעוניים המבוססים על תופעת ההתאבכות.1909 גוליילמו מרקוני חברת מרקוניעל תרומתם להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית.קרל פרדיננד בראוןאוניברסיטת שטרסבורג 1910 יוהנס דידריק ואן דר ואלס אוניברסיטת אמסטרדם על עבודתו על משוואת המצב של גזים ונוזלים.
1911–1920
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1911 וילהלם וין אוניברסיטת וירצבורג על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום. 1912 נילס גוסטב דאלן חברת AGA על המצאת שסתום אוטומטי לשימוש במצבורי גז להארת מגדלורים ומצופים. 1913 האיקה קמרלינג אונס אוניברסיטת ליידן על מחקרו על תכונות החומר בטמפרטורות נמוכות, שהביא בין השאר לייצור הליום נוזלי. 1914 מקס פון לאואה אוניברסיטת גתה בפרנקפורט על גילוי תופעת העקיפה של קרני X במעבר דרך גבישים.1915 ויליאם הנרי בראג הקולג' האוניברסיטאי של לונדון על תרומתם באנליזה של גבישים באמצעות קרני X.ויליאם לורנס בראג אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר 1917 צ'ארלס גלובר ברקלה אוניברסיטת אדינבורו על גילוי קרינת הרנטגן האופיינית ליסודות. 1918 מקס פלאנק אוניברסיטת הומבולדט בהוקרה על תרומותיו לקידום הפיזיקה באמצעות גילוי קוונט האנרגיה. 1919 יוהנס שטארק אוניברסיטת גרייפסוואלד על גילוי אפקט דופלר בקרני תעלה, ופיצול קווים ספקטרליים בשדה חשמלי. 1920 שארל אדואר גיום הלשכה הבינלאומית למידות ולמשקלות בהוקרה על תרומתו למדידות מדויקות בפיזיקה על ידי גילוי אנומליות בסגסוגות פלדת ניקל.
1921–1930
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1921 אלברט איינשטיין מכון הקייזר וילהלם על תרומתו לפיזיקה התאורטית, ובפרט על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי. 1922 נילס בוהר אוניברסיטת קופנהגן על תרומתו לחקר מבנה האטומים והקרינה הנפלטת מהם. 1923 רוברט מיליקן המכון הטכנולוגי של קליפורניה על עבודתו אודות המטען החשמלי הבסיסי ואודות האפקט הפוטואלקטרי. 1924 מאנה סיגבאן אוניברסיטת אופסלה על גילוייו ומחקריו בתחום של ספקטרוסקופיית קרני רנטגן.1925 ג'יימס פרנק אוניברסיטת גטינגןעל גילוי החוקים השולטים בפגיעה של אלקטרון באטום. גוסטב הרץ אוניברסיטת האלה 1926 ז'אן-בטיסט פרן סורבון על עבודתו על המבנה הבלתי רציף של החומר, ובייחוד על גילוי שיווי המשקל המשקעי. 1927 ארתור קומפטון אוניברסיטת שיקגו על גילוי האפקט הקרוי על שמו. צ'ארלס וילסון אוניברסיטת קיימברידג' על שיטתו לגרום למסלולי חלקיקים טעונים חשמלית להיות נראים באמצעות עיבוי אדים (ראו: תא ערפל). 1928 אוון וילאנס ריצ'רדסון אוניברסיטת לונדון על עבודתו על התופעה התרמיונית ובמיוחד על גילוי החוק הקרוי על שמו. 1929 לואי דה ברויי סורבון על גילוי האופי הגלי של האלקטרונים. 1930 ונקאטה רמאן אוניברסיטת כלכותה על עבודתו על פיזור אור ועל גילוי האפקט הקרוי על שמו.
1931–1940
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק1931 לא חולק 1932 ורנר הייזנברג אוניברסיטת לייפציג על יצירתה של מכניקת הקוונטים, שיישומה הוביל, בין היתר, לגילוי צורות אלוטרופיות של מימן. 1933 ארווין שרדינגר אוניברסיטת הומבולדט על גילוי צורות מועילות חדשות של התורה האטומית.פול דיראקאוניברסיטת קיימברידג'1934 לא חולק 1935 ג'יימס צ'דוויק אוניברסיטת ליברפול על גילוי הנייטרון. 1936 ויקטור הס אוניברסיטת אינסברוק על גילוי הקרינה הקוסמית. קארל דייוויד אנדרסון המכון הטכנולוגי של קליפורניה על גילוי הפוזיטרון.1937 קלינטון דייוויסון מעבדות בלעל הגילוי הניסיוני של עקיפת אלקטרונים על ידי גבישים.ג'ורג' פג'ט תומסוןאוניברסיטת לונדון 1938 אנריקו פרמי אוניברסיטת רומא על הוכחת קיומם של יסודות רדיואקטיביים שנוצרים באמצעות הקרנת נייטרונים ועל גילוי ריאקציות גרעיניות שנגרמות על ידי נייטרונים איטיים. 1939 ארנסט לורנס אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על המצאת הציקלוטרון ופיתוחו, ועל התוצאות שהושגו בו, בייחוד בנוגע ליסודות רדיואקטיביים מלאכותיים.1940 לא חולק
1941–1950
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק19411942 לא חולק 1943 אוטו שטרן אוניברסיטת קרנגי מלון על תרומתו לפיתוח שיטת הקרן המולקולרית, ועל גילוי המומנט המגנטי של הפרוטון. 1944 איזידור אייזק רבי אוניברסיטת קולומביה על שיטת התהודה למדידת התכונות המגנטיות של גרעינים אטומיים. 1945 וולפגנג פאולי אוניברסיטת פרינסטון על גילוי עקרון האיסור, הקרוי גם עקרון פאולי. 1946 פרסי ברידגמן אוניברסיטת הרווארד על המצאת מכשיר ליצירת לחץ גבוה במיוחד, ועל התגליות שנעשו בעזרתו בתחום הפיזיקה של לחץ גבוה. 1947 אדוארד אַפֵלְטון המחלקה למחקר מדעי ותעשייתי על חקירת הפיזיקה של האטמוספירה העליונה, ובמיוחד על גילוי שכבת אפלטון. 1948 פטריק בלקט אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר על קידום שיטת תא הערפל של וילסון, ועל התגליות שנעשו בעזרתה בתחום של פיזיקה גרעינית וקרינה קוסמית. 1949 הידקי יוקאווה אוניברסיטת קיוטו ואוניברסיטת קולומביה על ניבוי קיום מזונים על בסיס עבודתו התאורטית על כוחות גרעיניים. 1950 ססיל פאוול אוניברסיטת בריסטול על פיתוח שיטת צילום למחקר תהליכים גרעיניים, ולתגליותיו הנוגעות למזונים שהתקבלו בשיטה זו.
1951–1960
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1951 ג'ון קוקרופט אוניברסיטת קיימברידג' על עבודתם החלוצית על טרנסמוטציה של גרעיני אטום על ידי חלקיקים אטומיים מואצים מלאכותית.ארנסט וולטוןטריניטי קולג' 1952 פליקס בלוך אוניברסיטת סטנפורדעל פיתוח שיטות חדשות למדידות מגנטיות גרעיניות מדויקות, ולתגליות הקשורות בהן. אדוארד מילס פרסל אוניברסיטת הרווארד 1953 פריץ זרניקה אוניברסיטת חרונינגן על הדגמת שיטת קונטרסט הפאזה, ובייחוד על המצאת מיקרוסקופ קונטרסט הפאזה. 1954 מקס בורן אוניברסיטת אדינבורו על מחקרו הבסיסי במכניקת הקוונטים, ובמיוחד על הפרוש הסטטיסטי של פונקציית הגל. ולתר בותה אוניברסיטת היידלברג ומכון מקס פלאנק על שיטת צירוף-המקרים והתגליות שנעשו בעזרתה. 1955 ויליס לם אוניברסיטת סטנפורד על גילוייו בנוגע למבנה הדק של ספקטרום המימן. פוליקרפ קוש אוניברסיטת קולומביה על הקביעה המדויקת של המומנט המגנטי של האלקטרון. 1956 ויליאם שוקלי בקמן אינסטרומנטס על מחקריהם במוליכים למחצה ועל גילוי אפקט הטרנזיסטור. ג'ון ברדין אוניברסיטת אילינוי וולטר בראטייןמעבדות בל 1957 צ'ן-נינג יאנג המכון למחקר מתקדם בפרינסטון על מחקרם החודר של חוקי הזוגיות שהוביל לתגליות חשובות בתחום חלקיקים אלמנטריים.צונג-דאו ליאוניברסיטת קולומביה 1958 פאבל צ'רנקוב מכון לבדב לפיזיקה על גילוי אפקט צ'רנקוב ופירושו.איליה פרנקאוניברסיטת מוסקבה ומכון לבדב לפיזיקהאיגור תםאוניברסיטת מוסקבה ומכון לבדב לפיזיקה 1959 אמיליו סגרה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על גילוי האנטיפרוטון. אוון צ'מברלין אוניברסיטת קליפורניה בברקלי 1960 דונלד גלייזר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על המצאת תא הבועות.
1961–1970
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1961 רוברט הופסטדטר אוניברסיטת סטנפורד על מחקריו החלוציים על פיזור אלקטרונים בגרעין האטום, והגילויים שנבעו מכך לגבי מבנה הנוקליאונים. רודולף מסבאואר האוניברסיטה הטכנית של מינכן והמכון הטכנולוגי של קליפורניה על מחקריו בנוגע לבליעה רזוננטית של קרינת גמא וגילוי האפקט הקרוי על שמו. 1962 לב לנדאו האקדמיה למדעים של ברית המועצות על התאוריות החלוציות שלו עבור חומר מעובה, ובייחוד הליום נוזלי. 1963 יוג'ין ויגנר אוניברסיטת פרינסטון על תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים האלמנטריים, בפרט באמצעות גילוי ויישום של עקרונות סימטריה יסודיים. מריה גופרט-מאייר אוניברסיטת קליפורניה בלה הוייה על תגליותיהם בנוגע למבנה הקליפה הגרעינית.יוהנס הנס דניאל ינסן אוניברסיטת היידלברג 1964 צ'ארלס טאונס המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על עבודה בסיסית בתחום של אלקטרוניקה קוונטית, שהובילה לבניית מתנדים ומגברים המבוססים על עקרון המייזר-לייזר. ניקולאי באסוב מכון לבדב לפיזיקה אלכסנדר פרוכורוב מכון לבדב לפיזיקה 1965 שינאיצ'ירו טומונאגה אוניברסיטת טוקיו לחינוך על עבודה בסיסית באלקטרודינמיקה קוונטית בעלת מסקנות פורצות דרך לפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים. ג'וליאן שווינגר אוניברסיטת הרווארד ריצ'רד פיינמן המכון הטכנולוגי של קליפורניה 1966 אלפרד קסטלר אקול נורמל סופרייר על גילוי ופיתוח שיטות אופטיות למחקר תהודה הרציאנית באטומים. 1967 הנס בתה אוניברסיטת קורנל על תרומתו לתאוריה של ריאקציות גרעיניות, ובפרט על תגליותיו הנוגעות ליצירת האנרגיה בכוכבים. 1968 לואיס אלוורז אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על תרומותיו לפיזיקת החלקיקים, ובפרט על גילוי מספר גדול של מצבי תהודה, שנתאפשר בזכות פיתוח טכניקה של תא בועות מימני וניתוח הנתונים. 1969 מארי גל-מאן המכון הטכנולוגי של קליפורניה על תרומותיו ותגליותיו באשר לסיווג החלקיקים האלמנטריים והאינטראקציות ביניהם. 1970 האנס אלפוון המכון המלכותי לטכנולוגיה על עבודה יסודית וגילויים במגנטו-הידרודינמיקה, שנשאה פירות בתחומים שונים של פיזיקת הפלזמה. לואי נל אוניברסיטת גרנובל על עבודה יסודית וגילויים הנוגעים לאנטי-פרומגנטיות ופרומגנטיות שהובילו ליישומים חשובים בפיזיקת מצב מוצק.
1971–1980
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1971 דניס גאבור אימפריאל קולג' על המצאת השיטה ההולוגרפית ופיתוחה. 1972 ג'ון ברדין אוניברסיטת אילינוי על הפיתוח המשותף של התאוריה של מוליכות על הקרויה תאוריית BSC.לאון קופראוניברסיטת בראוןרוברט שריפראוניברסיטת פנסילבניה 1973 לאו אסאקי IBMעל תגליותיהם הניסיוניות בתופעות מינהור במוליכים למחצה ומוליכי על, בהתאמה.איוואר גיאוור ג'נרל אלקטריק בריאן ג'וזפסון אוניברסיטת קיימברידג' על ניבוייו התאורטיים על תכונות של זרם-על דרך מחסום מינהור, ובייחוד התופעות הידועות כאפקט ג'וזפסון 1974 מרטין רייל אוניברסיטת קיימברידג' על מחקרם החלוצי באסטרופיזיקת רדיו: לרייל, על תצפיותיו והמצאותיו, ובייחוד על טכניקת סינתזת המיפתח, וליואיש על תפקידו המכריע בגילוי פולסרים. אנתוני יואיש אוניברסיטת קיימברידג' 1975 אווה בוהר אוניברסיטת קופנהגן על גילוי הקשר בין תנועה קולקטיבית ותנועת חלקיקים בגרעין האטום, ופיתוח התאוריה של גרעין האטום בהתבסס על קשר זה. בן מוטלסון המכון הנורדי לפיזיקה תאורטית ג'יימס ריינווטר אוניברסיטת קולומביה 1976 ברטון ריכטר אוניברסיטת סטנפורד על עבודתם החלוצית בגילוי חלקיק יסודי כבד מסוג חדש. סמואל טינג המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס 1977 פיליפ אנדרסון מעבדות בל על המחקר התאורטי הבסיסי של המבנה האלקטרוני של מערכות מגנטיות ולא מסודרות. נוויל מוט אוניברסיטת קיימברידג' ג'ון ואן ולק אוניברסיטת הרווארד 1978 פיוטר קפיצה האקדמיה למדעים של ברית המועצות על המצאותיו וגילוייו הבסיסיים בתחום של פיזיקה בטמפרטורות נמוכות. ארנו פנזיאס מעבדות בלעל גילוי קרינת הרקע הקוסמית. רוברט וילסון מעבדות בל 1979 שלדון גלאשו אוניברסיטת הרווארד על תרומתם לתאוריה המאוחדת של האינטראקרציה החלשה והאלקטרומגנטית בין חלקיקים יסודיים, כולל, בין השאר, ניבוי הזרם החלש הנייטרלי. מחמד עבד א-סלאם המכון הבינלאומי לפיזיקה תאורטית ואימפריאל קולג' סטיבן ויינברג אוניברסיטת הרווארד 1980 ג'יימס קרונין אוניברסיטת שיקגו על גילוי ההפרה של עקרונות סימטריה בסיסיים בהתפרקות של מזוני K נייטרליים. ואל פיץ' אוניברסיטת פרינסטון
1981–1990
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1981 ניקולס בלומברגן אוניברסיטת הרווארדעל תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיית לייזר. ארתור שולוב אוניברסיטת סטנפורד קאי סיגבאן אוניברסיטת אופסלה על תרומתו לפיתוח ספקטרוסקופית אלקטרונים ברזולוציה גבוהה. 1982 קנת וילסון אוניברסיטת קורנל על התאוריה לתופעות קריטיות בהקשר למעברי פאזה. 1983 סוברהמניאן צ'נדראסקאר אוניברסיטת שיקגו על המחקר התאורטי של התהליכים הפיזיקליים הנוגעים למבנה ולהתפתחות של הכוכבים. ויליאם אלפרד פוֹלֶר המכון הטכנולוגי של קליפורניה על מחקריו התאורטיים והניסויים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים ביקום. 1984 קרלו רוּביה CERNעל תרומתם המכריעה לפרויקט הגדול שהביא לגילוי בוזוני W ו-Z, מתווכי האינטראקציה החלשה. סימון ואן דר מיר CERN 1985 קלאוס פון קליצינג מכון מקס פלאנק על גילוי אפקט הול הקוונטי. 1986 ארנסט רוּסקַה מכון מקס פלאנק על עבודתו הבסיסית באופטיקת אלקטרונים, ועל תכנון מיקרוסקופ האלקטרונים הראשון. גרד ביניג IBMעל תכנון מיקרוסקופ מִנהור סורק. היינריך רוֹרֵר IBM1987 גאורג בדנורץ IBM על פריצת הדרך החשובה בגילוי מוליכות־על בחומרים קרמיים. אלכסנדר מילר IBM1988 לאון לדרמן מעבדת המאיץ הלאומית פרמיעל שיטת אלומת הנייטרינו ועל הדגמת מבנה הדובלט של הלפטונים על ידי גילוי הנייטרינו המיואוני. מלווין שוורץ Digital Pathways ג'ק שטיינברגר CERN 1989 נורמן רמזי אוניברסיטת הרווארד על המצאת שיטת השדה האוסצילטורי הנפרד והשימוש בה במייזר המימן ובשעונים אטומיים אחרים. הנס דֶמֶלט אוניברסיטת וושינגטון על פיתוח טכניקת מלכודת היונים. וולפגנג פאול אוניברסיטת בון 1990 ג'רום פרידמן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על מחקר חלוצי בפיזור אינאלסטי עמוק של אלקטרונים על פרוטונים ונייטרונים קשורים, שהיה בעל חשיבות חיונית לפיתוח מודל הקווארקים בפיזיקת החלקיקים. הנרי קנדול המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ריצ'רד טיילור אוניברסיטת סטנפורד
1991–2000
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 1991 פייר ז'יל דה-זֶ'ן קולז' דה פראנס על הגילוי שאפשר להכליל שיטות שפותחו למחקר תופעות סדר במערכות פשוטות עבור צורות מורכבות יותר של חומר, ובפרט עבור גבישים נוזליים ופולימרים. 1992 ז'ורז' שרפק ESPCI - פריז ו-CERN על המצאה ופיתוח של גלאי חלקיקים, ובמיוחד התא הפרופורציונלי הרב-חוטי. 1993 ראסל הולס אוניברסיטת פרינסטון על גילוי סוג חדש של פולסר, גילוי שפתח אפשרויות חדשות במחקר הכבידה. ג'וזף טיילור אוניברסיטת פרינסטון 1994 ברטרם ברוקהאוז אוניברסיטת מקמסטר על תרומה חלוצית לפיתוח טכניקות של פיזור נייטרונים לחקירת מצב מעובה על פיתוח ספקטרוסקופית נייטרונים. קליפורד שאל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על פיתוח טכניקת עקיפה של נייטרונים. 1995 מרטין פרל אוניברסיטת סטנפורד על תרומה ניסויית חלוצית לפיזיקת הלפטונים. על זיהוי הטאו. פרדריק ריינס אוניברסיטת קליפורניה באירוויין על הגילוי הניסויי של הנייטרינו.1996 דייוויד לי אוניברסיטת קורנל על גילוי נוזליות על בהליום-3. דאגלס אוֹשֵרוֹף אוניברסיטת סטנפורד רוברט ריצ'רדסון אוניברסיטת קורנל 1997 סטיבן צ'וּ אוניברסיטת סטנפורד על פיתוח שיטות לקירור ולכידת אטומים בעזרת קרני לייזר. קלוד כהן-טנוג'י קולז' דה פראנס ואקול נורמל סופרייר ויליאם פיליפס המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה 1998 רוברט לַפְלין אוניברסיטת סטנפורד על גילוי צורה חדשה של נוזל קוונטי עם אקסיטציות של מטען שבור. הורסט שטורמר אוניברסיטת קולומביה דניאל צוּי אוניברסיטת פרינסטון1999 חרארד 'ט הופט אוניברסיטת אוטרכט על הבהרת המבנה הקוונטי של האינטראקציות האלקטרו-חלשות בפיזיקה. מרטינוס פלטמן אוניברסיטת אוטרכט 2000 ז'ורס אלפרוב מכון יופה על עבודה בסיסית בטכנולוגית מידע ותקשורת. על פיתוח הטרו-מבנים מולכים למחצה המשמשים באלקטרוניקה מהירה ואופטית. הרברט קרמר אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה ג'ק קילבי טקסס אינסטרומנטס על חלקו בהמצאת המעגל המשולב.
2001–2010
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 2001 אריק קורנל אוניברסיטת קולורדו על השגת עיבוי בוזה איינשטיין בגז מדולל של אטומים אלקאליים, ועל מחקרים בסיסיים מוקדמים על תכונות העיבוי. וולפגנג קֵטֵרְלֵה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס קארל וימַן אוניברסיטת קולורדו 2002 ריימונד דייוויס ג'וניור אוניברסיטת פנסילבניה על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי נייטרינואים קוסמיים. מסטושי קושיבה אוניברסיטת טוקיו ריקרדו ג'אקוני אוניברסיטת ג'ונס הופקינס על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי מקורות לקרינת X קוסמית. 2003 אלכסיי אבריקוסוב המעבדה הלאומית ארגון על תרומה חלוצית לתאוריה של מוליכי על ונוזלי על. ויטאלי גינזבורג מכון לבדב לפיזיקה אנטוני לֵגֵט אוניברסיטת אילינוי2004 דייוויד גרוס אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה על גילוי חופש אסימפטוטי בתאוריה של האינטראקציה החזקה. דייוויד פוליצר המכון הטכנולוגי של קליפורניה פרנק וילצ'ק המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס 2005 רוי גלאובר אוניברסיטת הרווארד על תרומתו לתאוריה הקוונטית של קוהרנטיות אופטית. ג'ון הול אוניברסיטת קולורדו והמכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה על תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיה מדויקת מבוססת לייזר, כולל טכניקת מסרק התדירויות האופטי. תאודור הנש מכון מקס פלאנק ואוניברסיטת מינכן2006 ג'ון מאת'ר נאס"אעל גילוי הצורה המתאימה לקרינת גוף שחור ואי האחידות של קרינת הרקע הקוסמית. ג'ורג' סמוט אוניברסיטת קליפורניה בברקלי2007 אלבר פר אוניברסיטת פריז - סודעל גילוי תופעת ההתנגדות המגנטית העצומה. פטר גרינברג מכון המחקר יוליך 2008 יויצ'ירו נאמבו אוניברסיטת שיקגו על גילוי המכניזם של שבירת סימטריה ספונטנית בפיזיקה תת-אטומית. מקוטו קובאיאשי KEK על גילוי מקור הסימטריה השבורה שחוזה את קיומן של לפחות שלוש משפחות של קווארקים בטבע. טושיהידה מסקאווה אוניברסיטת קיוטו סנגיו ואוניברסיטת קיוטו 2009 צ'ארלס ק. קאו מעבדות סטנדרט טלקומיוניקיישן והאוניברסיטה הסינית של הונג קונג על הישגים פורצי דרך בנוגע להעברת אור בסיבים לתקשורת אופטית. וילארד בויל מעבדות בלעל המצאת מעגל מוליך למחצה לדימוי - חיישן ה-CCD. ג'ורג' סמיתמעבדות בל 2010 אנדריי גיים אוניברסיטת מנצ'סטר על ניסויים פורצי דרך בחומר הדו-ממדי גרפן. קונסטנטין נובוסלוב אוניברסיטת מנצ'סטר
2011–2020
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק 2011 סול פרלמוטר המעבדה הלאומית לורנס ברקלי ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי על גילוי ההאצה של התפשטות היקום דרך תצפיות בסופרנובות מרוחקות (בעזרת טלסקופ החלל הָאבֶּל). בריאן שמידט האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליהאדם ריס אוניברסיטת ג'ונס הופקינס והמכון המדעי של טלסקופ החלל 2012 סרז' הרוש קולז' דה פראנס ואקול נורמל סופריירעל שיטות ניסיוניות פורצות דרך המאפשרות מדידה ומניפולציה של מערכות קוואנטיות פרטניות. דייוויד וינלנד המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה ואוניברסיטת קולורדו2013 פרנסואה אנגלר האוניברסיטה החופשית של בריסלעל הגילוי התאורטי של מנגנון שתורם להבנת מקור המסה של חלקיקים תת-אטומיים, שאושר בגילוי החלקיק היסודי הנחזה, בניסוי שנערך על ידי ATLAS וCMS במאיץ LHC של CERN. פיטר היגס אוניברסיטת אדינבורו 2014 איסאמו אקאסאקי אוניברסיטת מייג'ו ואוניברסיטת נגויהעל המצאת ה-דיודה פולטת אור כחולה יעילה שאפשרה ייצור מקורות אור לבן בהירים וחוסכי אנרגיה. הירושי אמאנו אוניברסיטת נגויה שוג'י נקמורה אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה 2015 טקאקי קג'יטה אוניברסיטת טוקיועל גילוי אוסצילציות הנייטרינו, המראה שלנייטרינו יש מסה. ארתור מקדונלד אוניברסיטת קווינס 2016דייוויד ג'יימס ת'אולס אוניברסיטת וושינגטוןעל גילויים תאורטיים של מעברי פאזה טופולוגיים ופאזות טופולוגיות של חומר. דאנקן הולדיין אוניברסיטת פרינסטון ג'ון מייקל קוסטרליץ אוניברסיטת בראון2017ריינר וייסLIGOעל תרומתם המכרעת בפרויקט LIGO ועל זיהוי גלי הכבידה.בארי ברישקיפ תורן2018 ארתור אשקין מעבדות בל על פיתוח "מלקחיים אופטיים" והשימוש בהם במערכות ביולוגיות ז'ראר מורו אוניברסיטת מישיגןעל פיתוח שיטה ליצירת פולסים אופטיים אולטרה-קצרים ורבי עוצמה דונה סטריקלנד אוניברסיטת ווטרלו2019 ג'יימס פיבלס אוניברסיטת פרינסטון על תגליות תאורטיות בקוסמולוגיה מישל מאיור אוניברסיטת ז'נבהעל גילוי כוכב לכת חוץ-שמשידידיה קלו מעבדת קוונדיש ואוניברסיטת ז'נבה2020 רוג'ר פנרוז אוניברסיטת אוקספורד על גילוי כי היווצרות חורים שחורים היא ניבוי חזק של תורת היחסות הכללית ריינהרד גנצל מכון מקס פלאנק לפיזיקה מחוץ לכדור הארץ אוניברסיטת קליפורניה בברקליעל גילוי של אובייקט קומפקטי סופר מסיבי במרכז הגלקסיה שלנואנדראה גז אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
2021–2030
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוק2021 סוקורו מנבה אוניברסיטת פרינסטוןעל מודלים פיזיקליים של אקלים כדור הארץ, כימות השתנותו והחיזוי האמין של ההתחממות עולמית קלאוס האסלמן מכון מקס פלאנק למטאורולוגיה ג'ורג'ו פאריזי ספיאנצה – אוניברסיטת רומאעל גילוי ההשפעה ההדדית של אי-סדר ופלקטואציות במערכות פיזיקליות מקנה מידה אטומי ועד פלנטרי2022אלן אספהאוניברסיטת פריז-סאקלהעל ניסויים בפוטונים שזורים העומדים בבסיס הפרתם של אי-שוויונות בל, וחלוציות במדע האינפורמציה הקוונטיתג'ון פ' קלאוזרחברת ג'ון פ' קלאוזר ושות' (פיזיקאי עצמאי)אנטון ציילינגראוניברסיטת וינה2023פייר אגוסטיניאוניברסיטת המדינה של אוהיועל פיתוח שיטות לייצור הבזקי אור קצרים במיוחד - מיליארדית של מיליארדית השנייה. אן ל'ווילייהאוניברסיטת לונדפרנץ קראוסמכון מקס פלנק לפיזיקה2024ג'ון ג'וזף הופפילדאוניברסיטת פרינסטון על תגליות בסיסיות והמצאות המאפשרות למידת מכונה בעזרת רשתות עצביות מלאכותיותג'פרי הינטוןאוניברסיטת טורונטו
קישורים חיצוניים
פרס נובל, האתר הרשמי
פרס נובל לפיזיקה, האתר הרשמי
חתני פרס נובל לפיזיקה, באתר פרס נובל
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
* פרס נובל לפיזיקה
קטגוריה:פרסי נובל
נובל
נובל לפיזיקה
| 2024-10-13T06:34:45
|
פרס נובל לכימיה
|
פרס נובל לכימיה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הכימיה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
בשנים 1901–2013 היו שמונה פעמים שבהן הפרס לא חולק, 24 פעמים שבהם הוא ניתן, בו זמנית, לשני זוכים ו-26 פעמים שבהם הוא ניתן לשלושה זוכים. נכון לשנת 2023, זכו בפרס 194 בני אדם, מתוכם שמונה נשים. שישה ישראלים זכו בפרס, כולם במאה העשרים ואחת ו-36 (19% מסך כל הזוכים) היו יהודים.
חתני פרס נובל לכימיה
שנהמקבלי הפרסשיוך מוסדינימוקים 190175px|[יאקובוס ואן 'ט הוףיאקובוס ואן 'ט הוף אוניברסיטת הומבולדט של ברלין על גילוי חוקי הדינמיקה הכימית והלחץ האוסמוטי בתמיסות. 190275px|הרמן אמיל פישרהרמן אמיל פישר אוניברסיטת הומבולדט של ברלין על עבודתו בסינתזת סוכר ופורין. 190375px|סוונטה אוגוסט ארהניוססוונטה אוגוסט ארהניוס אוניברסיטת סטוקהולם על התאוריה האלקטרוליטית של דיסוציאציה 190475px|ויליאם רמזיויליאם רמזי הקולג' האוניברסיטאי של לונדון על גילוי היסודות הגזיים האינרטיים באוויר. 190575px|אדולף פון באייראדולף פון באייר אוניברסיטת מינכן על עבודתו על צבעים אורגניים ותרכובת הידרוארומטיות. 190675px|נרי מואסאןאנרי מואסאן סורבון על חקירת ובידוד היסוד פלואור, ועל הכבשן החשמלי הקרוי על שמו. 190775px|אדוארד בוכנראדוארד בוכנר המכללה החקלאית ברלין על מחקריו הביוכימיים וגילוי תסיסה חוץ-תאית. 190875px|ארנסט רתרפורדארנסט רתרפורד אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר על מחקריו בהתפרקות היסודות ובכימיה של חומרים רדיואקטיביים. 190975px|וילהלם אוסטוולדוילהלם אוסטוולד אוניברסיטת לייפציג על עבודתו בנושא קטליזה, ומחקריו בשיווי משקל כימי ומהירות תגובה. 191075px|אוטו וולךאוטו וולך אוניברסיטת גטינגן על עבודתו בתחום התרכובות האליציקליות. 191175px|מארי קירימארי קירי סורבון על גילוי הרדיום והפולוניום, בידוד הרדיום וחקר התכונות והתרכובות של יסוד בלתי רגיל זה. 191275px|ויקטור גריניארויקטור גריניאר אוניברסיטת נאנסי על גילוי תרכובת גריניאר שתרמה רבות להתקדמות הכימיה האורגנית.75px|פול סבטייהפול סבטייה אוניברסיטת טולוז על השיטה שפיתח לההידרוגנציה של תרכובות אורגניות בנוכחות מתכות. 191375px|אלפרד ורנראלפרד ורנר אוניברסיטת ציריך על עבודתו על קשרי האטומים במולקולות. 191475px|תיאודור ויליאם ריצ'רדסתיאודור ויליאם ריצ'רדס אוניברסיטת הרווארד על קביעת משקלם האטומי של יסודות רבים. 191575px|ריכרד וילשטאטרריכרד וילשטאטר אוניברסיטת מינכן על מחקריו בנושא פיגמנטים צמחיים, ובייחוד כלורופיל. 1916 1917 לא הוענק 191875px|פריץ הברפריץ הבר מכון קייזר וילהלם לכימיה פיזיקלית ואלקטרוכימיה על הסינתזה של האמוניה. 1919 לא הוענק 192075px|ולטר נרנסטולטר נרנסט אוניברסיטת הומבולדט של ברלין על מחקריו בתרמוכימיה. 192175px|פרדריק סודיפרדריק סודי אוניברסיטת אוקספורד על תרומתו להבנת הכימיה של חומרים רדיואקטיביים ומחקריו על תכונותיהם ומקורותיהם של האיזוטופים. 192275px|פרנסיס ויליאם אסטוןפרנסיס ויליאם אסטון אוניברסיטת קיימברידג' על גילוי איזוטופים למספר גדול של יסודות לא-רדיואקטיביים בעזרת ספקטרוגרף המסה שלו, ועל הצגת כלל המספר השלם. 192375px|פריץ פרגלפריץ פרגל אוניברסיטת גראץ על המצאת שיטת המיקרו-אנליזה של חומרים אורגניים. 1924 לא הוענק 192575px|ריכרד אדולף ז'יגמונדיריכרד אדולף ז'יגמונדי אוניברסיטת גטינגן על הדגמת האופי ההטרוגני של תרכובות קולואידיות והשיטות בהן השתמש. 192675px|תאודור סוודברגתאודור סוודברג אוניברסיטת אופסלה על עבודתו במערכות מפוזרות. 192775px|היינריך אוטו וילנדהיינריך אוטו וילנד אוניברסיטת מינכן על מחקריו בתחום חומצת המרה וחומרים קרובים. 192875px|אדולף וינדאוסאדולף וינדאוס אוניברסיטת גטינגן על מחקרו בסטרולים והקשר שלהם לוויטמינים.192975px|ארתור הרדןארתור הרדןאוניברסיטת לונדוןעל מחקריהם בנושא התססת סוכר ואנזימים מתסיסים.75px|[הנס פון אוילר-שלפיןהנס פון אוילר-שלפין אוניברסיטת סטוקהולם 193075px|הנס פישרהנס פישר האוניברסיטה הטכנית של מינכן על מחקרו בתחום הכלורופיל והמין.1931frameless|106x106px|קרל בושקרל בוש אוניברסיטת היידלברג, אי גה פארבןעל תרומתם לשיטות כימיות בלחץ גבוה.75px|פרידריך ברגיוספרידריך ברגיוס 193275px|אירווינג לאנגמיוראירווינג לאנגמיור ג'נרל אלקטריק על עבודתו בכימיה של פני שטח. 1933 לא הוענק 193475px|[הרולד יוריהרולד יורי אוניברסיטת קולומביה על גילוי המימן הכבד.193575px|פרדריק ז'וליו-קיריפרדריק ז'וליו-קירי מכון הרדיוםעל יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים.75px|אירן ז'וליו-קיריאירן ז'וליו-קירי 193675px|פטר דבייפטר דביי מכון קייזר וילהלם לפיזיקה על עבודתו בנושא מבנה מולקולרי דרך מחקריו במומנט דיפול והשתברות קרני רנטגן ואלקטרונים בגזים. 193775px|וולטר הוורת'וולטר הוורת' אוניברסיטת בירמינגהם על עבודתו בפחמימנים וויטמין C.75px|פאול קאררפאול קארר אוניברסיטת ציריך על עבודתו על קרוטנואידים, פלאבינים והוויטמינים A ו-B2. 193875px|ריכרד קוןריכרד קון מכון קייזר וילהלם לרפואה, אוניברסיטת היידלברג על עבודתו בקרוטנואידים וויטמינים. 1939 75px|אדולף בוטנאנדטאדולף בוטנאנדט מכון קייזר וילהלם לביוכימיה, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין על עבודתו על הורמוני מין.75px|לבוסלב רוז'יצ'קהלבוסלב רוז'יצ'קה המכון הטכנולוגי של ציריך על עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים. 1940 1941 1941 לא הוענק 1943 75px|ג'ורג' דה הוושיג'ורג' דה הוושי אוניברסיטת סטוקהולם על עבודתו בתחום השימוש באיזוטופים כסמנים לחקירת תהליכים כימיים. 194475px|אוטו האןאוטו האן מכון קייזר וילהלם לכימיה על גילוי הביקוע של גרעינים כבדים. 194575px|ארטורי אילמארי וירטאנןארטורי אילמארי וירטאנן אוניברסיטת הלסינקי על מחקריו והמצאותיו בתחום החקלאות וכימיית התזונה, ובמיוחד על שיטת שימור החציר שלו. 194675px|ג'יימס בטשלר סאמנרג'יימס בטשלר סאמנר אוניברסיטת קורנל על גילוי האפשרות לגבש אנזימים.75px|ג'ון הווארד נורתרופג'ון הווארד נורתרופ מכון רוקפלר למחקר רפואיעל הכנת אנזימים וחלבוני נגיפים בצורה טהורה.75px|ונדל מרדית' סטנליונדל מרדית' סטנלי 194775px|רוברט רובינסוןסר רוברט רובינסון אוניברסיטת אוקספורד על מחקריו בתוצרי צמחים, במיוחד אלקלואידים. 194875px|ארנה טיסליוסארנה וילהלם קאורין טיסליוס אוניברסיטת אופסלה על מחקרו בתחום האלקטרופורזה ואנליזת ספיחה. 194975px|ויליאם פרנסיס ג'יוקויליאם פרנסיס ג'יוק אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על תרומותיו לתחום התרמודינמיקה הכימית.195075px|אוטו פאול הרמן דילסאוטו פאול הרמן דילס אוניברסיטת קילעל גילוי ופיתוח סינתזת דיאן.75px|קורט אלדרקורט אלדר אוניברסיטת קלן195175px|אדווין מקמילןאדווין מקמילןאוניברסיטת קליפורניה בברקליעל תגליותיהם בתחום הכימיה של היסודות הטרנס אורניים.75px|[גלן תיאודור סיבורגגלן תיאודור סיבורג1952106x106pxארצ'ר ג'ון פורטר מרטין המכון הלאומי למחקר רפואיעל המצאת שיטת הכרומטוגרפיה למקוטעין.75px|ריצ'רד לורנס מילינגטון סינג'ריצ'רד לורנס מילינגטון סינג' מכון רווט למחקר 195375px|הרמן שטאודינגרהרמן שטאודינגר אוניברסיטת פרייבורג, מכון המחקר המדינתי לכימיה מאקרומולקולארית על תגליותיו בתחום הכימיה המקרומולקולרית. 195475px|לינוס פאולינגלינוס פאולינג המכון הטכנולוגי של קליפורניה על מחקריו בעניין אופי הקשר הכימי. 1955לא ממוסגר|94x94 פיקסליםוינסנט דו ויניו אוניברסיטת קורנל על עבודתו על תרכובות גופרית בעלות חשיבות ביוכימית, ובמיוחד על הסינתזה הראשונה של הורמון פוליפפטידי.195675px|[סיריל נורמן הינשלוודסר סיריל נורמן הינשלוודאוניברסיטת אוקספורדעל מחקריהם בעניין המנגנון של תגובות כימיות.75px|ניקולאי סמיונובניקולאי סמיונוב המכון לכימיה פיזיקלית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות 195775px|אלכסנדר טודאלכסנדר טוד אוניברסיטת קיימברידג' על עבודתו על נוקליאוטידים וקו-אנזימים נוקליאוטידים. 195875px|פרדריק סנגרפרדריק סנגר אוניברסיטת קיימברידג' על עבודתו על מבנה החלבונים, ובפרט אינסולין. 195975px|[ירוסלאב היירובסקיירוסלאב היירובסקי המכון הפולרוגרפי של האקדמיה הצ'כוסלובקית למדעים על גילוי ופיתוח שיטות אנליזה פולרוגרפיות. 196075px|וילארד ליביוילארד ליבי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס על שיטתו לשימוש בפחמן-14 לתיארוך בארכאולוגיה, גאולוגיה, גיאופיזיקה וענפי מדע נוספים 196175px|מלווין קלוויןמלווין קלווין אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על מחקריו בעניין קליטת פחמן דו-חמצני בצמחים.196275px|מקס פרוץמקס פרוץ המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואיעל מחקריהם בנושא המבנה של חלבונים גלובולריים75px|ג'ון קנדרוג'ון קנדרו1963106x106pxקרל ציגלרמכון מקס פלאנק למחקר הפחםעל גילויים הקשורים לפולימרים כבדים.75px|ג'וליו נטהג'וליו נטה פוליטכניקו די מילאנו 1964 75px|דורותי קרופוט הודג'קיןדורותי קרופוט הודג'קין אוניברסיטת אוקספורד, החברה המלכותית על קביעת מבניהם של חומרים ביוכימיים חשובים בעזרת טכניקות קרני רנטגן. 196575px|רוברט ברנס וודוורדרוברט ברנס וודוורד אוניברסיטת הרווארד על הישגיו יוצאי הדופן באומנות הסינתזה האורגנית. 196675px|רוברט מוליקןרוברט מוליקן אוניברסיטת שיקגו על עבודתו הבסיסית על הקשרים הכימיים והקונפיגורציה האלקטרונית של המולקולות על ידי שיטת האורביטל המולקולרי.196775px|מנפרד אייגןמנפרד אייגןמכון מקס פלאנק לכימיה פיזיקליתעל מחקריהם בתגובות כימיות מהירות מאוד, המושפעות על ידי הפרעת שיווי משקל בעזרת פולסים קצרים ביותר של אנרגיה75px|רונלד ג'ורג' רייפורד נורישרונלד ג'ורג' רייפורד נוריש אוניברסיטת קיימברידג'75px|ג'ורג' פורטרג'ורג' פורטר המכון המלכותי של בריטניה הגדולה 196875px|לארס אונסאגרלארס אונסאגר אוניברסיטת ייל על פיתוח היחסים הקרויים על שמו להם חשיבות בסיסית בתחום התרמודינמיקה של תהליכים בלתי הפיכים196975pxדרק הארולד ריצ'רד ברטוןאימפריאל קולג'על תרומותיהם לפיתוח הקונספט של קונפורמציה.75pxאוד האסל אוניברסיטת אוסלו 197075pxלואיס פדריקו ללואר המכון למחקר ביוכימי על גילוי נוקליאוטידים סוכריים ותפקידם בביוסינתזה של פחמימנים. 1971 75pxגרהרד הרצברג מועצת המחקר הלאומית של קנדה על תרומותיו להבנת מבנה אלקטרוני וגאומטריה של מולקולות, ובייחוד רדיקלים חופשיים. 1972 75pxכריסטיאן אנפינסן המכונים הלאומיים לבריאות על עבודתו על ריבונוקלאז, במיוחד בדבר הקשר בין רצף חומצות האמינו והמבנה המרחבי המאפשר פעילות ביולוגית75pxסטנפורד מור אוניברסיטת רוקפלרעל תרומתם להבנה של הקשר בין המבנה הכימי לפעילות הקטליטית של מולקולת הריבונוקלאז.75pxויליאם סטיין197375pxארנסט אוטו פישר האוניברסיטה הטכנית של מינכןעל עבודתם בנושא הכימיה של תרכובות אורגנו-מתכתיות.75pxג'פרי וילקינסוןאימפריאל קולג' 197475pxפול פלורי אוניברסיטת סטנפורד על עבודתו הבסיסית, תאורטית וניסיונית, בכימיה הפיזיקלית של מקרומולקולות. 197575pxג'ון קורנפורת' אוניברסיטת סאסקס על עבודתו בעניין הסטריאוכימיה של תגובות המזורזרות על ידי אנזימים. 75pxולדימיר פרלוג המכון הטכנולוגי של ציריך על מחקרו בעניין הסטריאוכימיה של מולקולות ותגובות אורגניות. 197675pxויליאם נון ליפסקומב אוניברסיטת הרווארד על מחקריו בעניין מבנה הבוראנים השופכים אור על בעיות במבנה הקשר הכימי 1977 75pxאיליה פריגוז'ין האוניברסיטה החופשית של בריסל, אוניברסיטת טקסס באוסטין על תרומתו לתרמודינמיקה שלא במצבי שיווי משקל, ובייחוד לתאוריה של מבנים דיסיפטיביים 197875pxפיטר מיטשל מעבדת המחקר גלין על תרומתו להבנת נשיאת אנרגיה ביגולוגית על ידי ניסוח התאוריה הכימיאוסומטית.197975pxהרברט בראוןאוניברסיטת פרדו על פיתוח השימוש בתרכובות מבוססות בור וזרחן כמגיבים בסינתזה אורגנית. 75pxגאורג ויטיג אוניברסיטת היידלברג 198075pxפול ברג אוניברסיטת סטנפורד על מחקריו הבסיסיים בתחום הביוכימיה של חומצות גרעין, במיוחד בהקשר של DNA רקומביננטי.75pxוולטר גילברט אוניברסיטת הרווארד,על תרומתם לקביעת רצפי הבסיסים בחומצות גרעין. 75pxפרדריק סנגר המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי1981 75pxקניצ'י פוקויאוניברסיטת קיוטועל התאוריות שפיתחו בעניין מהלכן של תגובות כימיות. 75pxרואלד הופמן אוניברסיטת קורנל 1982 75pxאהרון קלוג המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי על פיתוח מיקרוסקופ האלקטרונים הקריסטלוגרפי והבהרת המבנה של קומפלקסי חומצת גרעין - חלבון 1983 לא ממוסגר|86x86 פיקסליםהנרי טאובה אוניברסיטת סטנפורד על עבודתו על מנגנוני תגובות העברת אלקטרונים, בייחוד בקומפלקסים מתכתיים 1984 75px|ברוס מריפילדברוס מריפילד אוניברסיטת רוקפלר על פיתוח המתודולוגיה של סינתזה כימית על מצע מוצק.198575pxהרברט האופטמן הקרן הרפואית של באפלועל הישגיהם בפיתוח שיטות ישירות לקביעת מבנה גבישי. 75pxג'רום קרל מעבדת המחקר של חיל הים האמריקני198675pxדאדלי הרשבאךאוניברסיטת הרווארדעל תרומתם בעניין הדינמיקה של תהליכים כימיים אלמנטריים.105x105 פיקסליםיואן ליאוניברסיטת קליפורניה בברקלי 75pxג'ון פולני אוניברסיטת טורונטו198775pxדונלד קראםאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לסעל הפיתוח והשימוש במולקולות בעלות תגובות מותאמות מבנה עם סלקטיביות גבוהה.75pxז'ן-מארי להן אוניברסיטת לואי פסטר, קולז' דה פראנס75pxצ'ארלס פדרסן דופונט198875pxיוהאן דייזנהופר המרכז הרפואי אוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרןעל קביעת המבנה התלת-ממדי של מרכז תגובה פוטוסינתטי.75pxרוברט הובר מכון מקס פלאנק לביוכימיה frameless|92x92pxהארטמוט מישל מכון מקס פלאנק לביופיזיקה198975pxסידני אלטמןאוניברסיטת יילעל גילוי התכונות הקטליטיות של RNA. 75pxתומאס צ'ק אוניברסיטת קולורדו 1990 75pxאליאס ג'יימס קורי אוניברסיטת הרווארד על פיתוח התאוריה והמתודולוגיה של סינתזה אורגנית. 1991 75pxריכרד ארנסט המכון הטכנולוגי של ציריך על תרומותיו לפיתוח ספקטרוסקופיית NMR ברזולוציה גבוהה. 1992 103x103 פיקסליםרודולף מרקוס המכון הטכנולוגי של קליפורניה על תרומותיו לתאוריה של תגובות העברת אלקטרונים במערכות כימיות.199375pxקארי מוליסעל המצאת שיטת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR)לא ממוסגר|107x107 פיקסליםמייקל סמית' אוניברסיטת קולומביה הבריטיתעל התרומות לייסוד שיטת מוטגנזה מכוונת מבוססת אוליגונוקלואידים ופיתוחה למחקר חלבונים. 1994 75pxג'ורג' אולה אוניברסיטת דרום קליפורניה על תרומתו לכימיית הקרבוקטיון.1995102x102 פיקסליםפול קרוצןמכון מקס פלאנק לכימיהעל עבודתם על כימיה אטמוספירית, ובפרט ההיווצרות וההתפרקות של אוזון.75pxמריו מולינההמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס 90x90pxפרנק שרווד רולנד אוניברסיטת קליפורניה באירוויין1996לא ממוסגר|152x152 פיקסליםריצ'רד סמוליאוניברסיטת רייסעל גילוי הפולרן.75pxרוברט קרל 75pxהארי קרוטו אוניברסיטת סאסקס1997לא ממוסגר|100x100 פיקסליםפול בויראוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לסעל הארת המנגנון האנזימטי בבסיס סינתזת האדנוזין טריפוספט.ימין|לא ממוסגר|75x75 פיקסליםג'ון ווקר המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי 75pxינס סקואו אוניברסיטת אורהוס על גילוי האנזים המעביר יונים באופן פעיל דרך קרום התא, משאבת נתרן-אשלגן (Na+K+-ATPase). 1998 75pxוולטר קוהן אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה על פיתוח תורת פונקציונל הצפיפות. לא ממוסגרג'ון פופל אוניברסיטת נורת'ווסטרן על פיתוח שיטות חישוביות בכימיה קוונטית. 1999 75pxאחמד זוויל המכון הטכנולוגי של קליפורניה על מחקריו בתחום מצבי המעבר בתגובות כימיות תוך שימוש בספקטרוסקופיות פמטו-שנייה200075pxאלן היגראוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברהעל גילוי ופיתוח פולימרים מוליכים חשמלית.75pxאלן מקדיארמידאוניברסיטת פנסילבניה 98x98 פיקסליםהידקי שירקאווה אוניברסיטת צוקובה2001 75pxויליאם נולסעל עבודתם על תגובות הידרוגנציה מזורזות כיראלית. 75pxריוג'י נויורי אוניברסיטת נגויהלא ממוסגר|97x97 פיקסליםקרל בארי שארפלס מכון המחקר סקריפס על עבודתו על תגובות חימצון מזורזות כיראלית.200275pxקורט ויטריך המכון הטכנולוגי של ציריךעל פיתוח ספקטרוסקופית תהודה מגנטית גרעינית לניתוח המבנה התלת-ממדי של מקרומולקולות ביולוגיות בתמיסה.75pxג'ון פן אוניברסיטת הקומונוולת' של וירג'יניה על פיתוח שיטות יינון עבור ספקטרומטרית מסה של מקרומולקולות ביולוגיות 112x112 פיקסליםקואיצ'י טנקה תאגיד שימאדזו 2003 75pxפיטר אגרה בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס על גילוי תעלות מים (Aquaporin) בקרום התא. 75pxרודריק מק'קינון אוניברסיטת רוקפלר על מחקר המבנה והמכניקה של תעלות יונים200498x98pxאהרן צ'חנוברהטכניון - מכון טכנולוגי לישראלעל גילוי תהליך מתווך אוביקוויטין לפירוק חלבון.75pxאברהם הרשקו 75pxאירווין רוז אוניברסיטת קליפורניה באירוויין2005 75pxאיב שאוביןהמכון הצרפתי לנפטעל פיתוח שיטת המטתזה בסינתזה אורגנית75pxרוברט גרבס המכון הטכנולוגי של קליפורניה 93x93pxריצ'רד שרוק המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס 2006 75pxרוג'ר דויד קורנברג אוניברסיטת סטנפורד על מחקריו בתחום הבסיס המולקולרי של תעתוק איקריוטי. 2007 75pxגרהרד ארטל מכון פריץ הבר של מכון מקס פלאנק על מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים.200875pxאוסאמו שיממורה המעבדה לביולוגיה ימית, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטוןעל גילוי ופיתוח השימוש בחלבון הפלואורסצנטי GFP75pxמרטין צ'לפי אוניברסיטת קולומביה 75pxרוג'ר טסיין אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, מכון הווארד יוז לרפואה200975pxעדה יונתמכון ויצמן למדעעל מחקריהם שתרמו להבנת מבנה ותפקיד הריבוזום117x117pxונקטרמן רמאקרישנןהמעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי 75pxתומאס סטייץ אוניברסיטת ייל, מכון הווארד יוז לרפואה201075pxריצ'רד הקאוניברסיטת דלאוורעל תגובות מצומדות מזורזות פלדיום בסינתזה אורגנית75pxאי איצ'י נגישיאוניברסיטת פרדו94x94pxאקירה סוזוקיאוניברסיטת הוקאידו2011לא ממוסגר|112x112 פיקסליםדן שכטמןהטכניון - מכון טכנולוגי לישראלעל גילוי קוואזי-גביש201275pxרוברט לפקוביץ' מכון הווארד יוז לרפואה, המרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוקעל מחקר קולטנים המצומדים לחלבון G111x111pxבריאן קובילקה בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד201375pxאריה ורשל אוניברסיטת דרום קליפורניהעל פיתוח מודלים מרובי-סקאלות להבנת מערכות כימיות מורכבות75pxמרטין קרפלוס אוניברסיטת שטרסבורג, אוניברסיטת הרווארד75pxמיכאל לויט בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד2014לא ממוסגר|114x114 פיקסליםאריק בציגקמפוס ג'נלינה של מכון הווארד יוז לרפואה, אוניברסיטת קליפורניה בברקליעל פיתוח מיקרוסקופייה פלואורסצנטית ברזולוציית-על75pxשטפן הלמכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזית, המרכז הגרמני לחקר הסרטן75pxויליאם מורנראוניברסיטת סטנפורד201575pxתומאס לינדלמכון פרנסיס קריק, מעבדות קלייר הולעל מחקריהם בנושא המכניזם של התיקון העצמי של ה-DNA75pxפול מודריץ'מכון הווארד יוז לרפואה, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת דיוק75pxעזיז סנג'אראוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל201694x94 פיקסליםז'אן-פייר סובאז' אוניברסיטת שטרסבורגעל התכנון והסינתזה של מכונות מולקולריות94x94 פיקסליםפרייזר סטודרט אוניברסיטת נורת'ווסטרןלא ממוסגר|100x100 פיקסליםבן פרינחה אוניברסיטת חרונינגן2017לא ממוסגר|106x106pxז'אק דובושהאוניברסיטת לוזאןעל תרומתם בפיתוח מיקרוסקופיה אלקטרונית קריוגנית ברזולוציה גבוהה לבחינה של מערכות ביוכימיות בתמיסותלא ממוסגר|109x109 פיקסליםיואכים פרנקאוניברסיטת קולומביהלא ממוסגר|94x94 פיקסליםריצ'רד הנדרסוןהמעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי2018לא ממוסגר|75pxפרנסס המילטון ארנולדהמכון הטכנולוגי של קליפורניה על האבולוציה המכוונת של אנזימים 75px|ג'ורג' פ. סמית' ג'ורג' פ. סמית' אוניברסיטת מיזוריעל שימוש בנגיפים תוקפי חיידקים (בקטריופאג'ים) לשם ייצור חלבונים, בהם נוגדנים של מערכת החיסוןלא ממוסגר|75 פיקסליםגרג וינטרהמעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי2019 75px|ג'ון גודאינף ג'ון גודאינף אוניברסיטת טקסס באוסטיןעל פיתוח סוללת יוני ליתיוםלא ממוסגר|100x100 פיקסלים סטנלי ויטינגהם אוניברסיטת ברינגהמפטון 75px|אקירה יושינו אקירה יושינו חברת אסהי קאסי, אוניברסיטת מייג'ו 202075pxעמנואל שרפנטייה יחידת מקס פלאנק למדע פתוגנים על פיתוח שיטה לעריכת גנום 75pxג'ניפר דאודנה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי 2021 75pxבנימין ליסט מכון מקס פלאנק לחקר הפחם על פיתוח קטליזה אורגנית א-סימטרית 75pxדייוויד מקמילן אוניברסיטת פרינסטון2022 75pxקרולין ברטוציאוניברסיטת סטנפורדעל פיתוח כימיית ה"קליק" והכימיה הביו-אורתוגונלית 75pxמורטן מלדלאוניברסיטת קופנהגן 75pxקרל בארי שארפלסמכון סקריפס למחקר 202375pxאלכסיי יקימוב החברה לטכנולוגיית ננו-גבישיםעל מחקרם בחקר נקודות קוונטיות75pxלואיס ברוסאוניברסיטת קולומביה75pxמונג'י בוונדיהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס202475pxדייוויד בייקראוניברסיטת וושינגטון, מכון הווארד יוז לרפואהעל מחקרם בחיזוי המבנה המרחבי של חלבונים ותכנון חלבונים בעלי מבנה מסוים75pxדמיס הסביסDeepMind75pxג'ון ג'מפרDeepMind
קישורים חיצוניים
פרס נובל, האתר הרשמי
פרס נובל לכימיה, האתר הרשמי
חתני פרס נובל לכימיה, באתר פרס נובל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
כימיה
| 2024-10-13T05:55:38
|
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
|
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה. הפרס מוענק על ידי מכון קרולינסקה השוודי.
בין השנים 1901–2023 הוענקו 114 פרסי נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. הפרס הוענק ל-227 זוכים מתוכם 13 נשים (5.7%) ו-59 יהודים (26%). סכום הפרס לשנת 2023 נקבע על 10 מיליון קרונות שוודיות לפרס נובל מלא. ברברה מקלינטוק היא האישה היחידה שקיבלה פרס נובל מלא לשנת 1983 שלא חולק. חתן הפרס הצעיר ביותר - פרדריק בנטינג, היה בן 32 כשזכה בפרס הרפואה לשנת 1923 על גילוי האינסולין. חתן הפרס המבוגר ביותר - פייטון רוס, היה בן 87 כאשר הוענק לו פרס הרפואה לשנת 1966 על גילוי נגיפים הגורמים לגידולים.
חתני פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
שנהמקבלי הפרס מוסד נימוקים 1901לא ממוסגר|133x133 פיקסליםאמיל אדולף פון ברינג אוניברסיטת מרבורג על עבודתו בטיפול בעזרת נסיוב בייחוד כנגד דיפתריה 1902לא ממוסגר|142x142px רונלד רוס אוניברסיטת ליברפול מחקרו על המלריה בו הראה כיצד היא נכנסת לגוף 1903לא ממוסגר|144x144px נילס ריברג פינסן מכון פינסן לאור רפואי פוטותרפיה למחלת שחפת העור (lupus vulgaris) 1904לא ממוסגר|141x141px איוואן פבלוב האקדמיה לרפואה צבאית בסנקט פטרבורג על הבנת הפיזיולוגיה של מערכת העיכול 1905לא ממוסגר|130x130px רוברט קוךהמכון למחלות מידבקות על גילוי הגורם למחלת השחפת 1906לא ממוסגר|141x141px קמילו גולג'י אוניברסיטת פאביה מחקרם על מבנה מערכת העצביםלא ממוסגר|136x136px סנטיאגו רמון אי קחאל אוניברסיטת מדריד 1907לא ממוסגר|141x141px שארל לואי אלפונס לבראן מכון פסטר על תפקיד הפרוטוזואה כמחולל מחלות 1908לא ממוסגר|141x141px איליה מצ'ניקוב מכון פסטר על חקר מערכת החיסוןלא ממוסגר|133x133 פיקסלים פאול ארליך אוניברסיטת גטינגן, המכון המלכותי לטיפול נסיוני 1909לא ממוסגר|151x151 פיקסלים אמיל תאודור קוכר אוניברסיטת ברן מחקרו על הפיזיולוגיה, הפתולוגיה וניתוח בלוטת התריס 1910לא ממוסגר|139x139 פיקסלים אלברכט קוסל אוניברסיטת היידלברג תרומתו להבנת הכימיה של התא, דרך מחקרו על חלבונים כולל חומרי הגרעין1911לא ממוסגר|145x145pxאלבר גולסטרנדאוניברסיטת אופסלהעבודתו על הדיופטריקה של העין1912לא ממוסגר|119x119pxאלכסיס קארלמכון רוקפלר למחקר רפואיעבודתו על תפירת כלי דם והשתלות כלי דם ואיברים1913לא ממוסגר|141x141pxשארל רובר רישהסורבוןעל גילוי האנפילקסיס.1914לא ממוסגר|144x144pxרוברט באראניאוניברסיטת וינהעבודתו על הפיזיולוגיה והפתולוגיה של מערכת שיווי המשקל1915 19161917 1918לא הוענק1919לא ממוסגר|141x141pxז'ול בורדהאוניברסיטת בריסלגילוי מערכת המשלים כחלק ממערכת החיסון1920לא ממוסגר|135x135pxשק אוגוסט סטינברג קרוגאוניברסיטת קופנהגןעל גילוי המכניזם של מנוע הבקרה הנימי1921לא הוענק1922לא ממוסגר|141x141pxארצ'יבלד ויויאן היליוניברסיטי קולג' לונדוןגילוייו לגבי יצירת החום בשרירלא ממוסגר|141x141pxאוטו פריץ מאירהוףאוניברסיטת קילעל גילוי היחס הקבוע בין צריכת החמצן לבין המטבוליזם של חומצה לקטית בשריר.1923לא ממוסגר|132x132pxפרדריק בנטינגאוניברסיטת טורונטועל גילוי האינסוליןלא ממוסגר|117x117pxג'ון מקלאוד1924לא ממוסגר|131x131pxוילם איינטהובןאוניברסיטת ליידןגילוי מנגנון האלקטרוקרדיוגרם1925לא הוענק1926לא ממוסגר|148x148pxיוהנס אנדראס גריב פיביגראוניברסיטת קופנהגןגילוי התולעת הנימית Spiroptera carcinoma1927לא ממוסגר|160x160pxיוליוס ואגנר-יאורגאוניברסיטת וינהעל ריפוי "השיתוק הכללי המתקדם" של חולי עגבת על ידי הדבקה במלריה1928לא ממוסגר|133x133pxשארל ז'ול הנרי ניקולמכון פסטרמחקר על טיפוס1929לא ממוסגר|130x130pxכריסטיאן אייקמןאוניברסיטת אוטרכטעל גילוי הוויטמין האנטי-נאוריטילא ממוסגר|141x141pxפרדריק גואולנד הופקינסאוניברסיטת קיימברידג'גילוי הויטמינים מעוררי הגדילה1930קרל לנדשטיינרמכון רוקפלר למחקר רפואיעל גילוי סוגי הדם האנושי1931לא ממוסגר|141x141 פיקסליםאוטו היינריך ורבורגמכון הקייזר וליהלם לביולוגיהגילוי והאנזים האחראי על צריכת החמצן של תאים1932לא ממוסגר|139x139pxצ'ארלס סקוט שרינגטוןאוניברסיטת אוקספורדגילויים על תפקוד הנוירוניםלא ממוסגר|141x141pxאדגר דאגלס אדריאןאוניברסיטת קיימברידג'1933לא ממוסגר|133x133pxתומאס האנט מורגןהמכון הטכנולוגי של קליפורניהגילוי תפקיד הכרומוזומים בתורשה1934לא ממוסגר|141x141pxג'ורג' הויט ויפלאוניברסיטת רוצ'סטרגילוי טיפול בעזרת כבד לריפוי מאנמיהלא ממוסגר|141x141pxג'ורג' ריצ'רדס מיינוטאוניברסיטת הרווארדלא ממוסגר|136x136 פיקסליםויליאם פרי מרפיאוניברסיטת הרווארד, בית החולים בריגהאם1935לא ממוסגר|141x141pxהנס שפמןאוניברסיטת פרייבורגעל גילוי המארגנים בהתפתחות העוברית1936לא ממוסגר|121x121pxהנרי דיילהמכון הלאומי למחקר רפואיתכליותיהם על ההעברה הכימית של אותות עצבייםלא ממוסגר|141x141pxאוטו לויאוניברסיטת גראץ1937לא ממוסגר|127x127 פיקסליםאלברט סנט-גיירגיאוניברסיטת סגדגילוייו לגבי תהליכי הבעירה הביולוגית ובייחוד תפקידם של וויטמין סי ושל החומצה הפומרית.1938לא ממוסגר|141x141pxקורניי ז'אן פרנסואה היימנסאוניברסיטת גנטגילוי התפקיד של גופיפים בעורק תרדמני ובאבי העורקים בבקרה על מערכת הנשימה1939לא ממוסגר|141x141pxגרהרד דומקאוניברסיטת מינסטרעל גילוי ההשפעות האנטי-בקטריאליות של פרונטוזיל1940לא הוענק1941 19421943לא ממוסגר|141x141pxהנריק דאםהמכון הפוליטכני של קופנהגןעל גילוי ויטמין Kלא ממוסגר|141x141pxאדוארד אדלברט דויזיאוניברסיטת סנט לואיסעל גילוי התכונות הכימיות של ויטמין K1944לא ממוסגר|141x141pxהרברט ספנסר גסרמכון רוקפלר למחקר רפואיעל גילוי ההבדלים בתפקוד של סיבים עצבייםלא ממוסגר|141x141pxיוסף ארלנגראוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס1945לא ממוסגר|142x142pxאלכסנדר פלמינגאוניברסיטת לונדוןעל גילוי הפניצילין והאנטיביוטיקה לריפוי מחלות זיהומיות מידבקותלא ממוסגר|141x141pxארנסט בוריס צ'ייןאוניברסיטת אוקספורדלא ממוסגר|141x141pxהווארד וולטר פלורי1946לא ממוסגר|140x140 פיקסליםהרמן מולראוניברסיטת אינדיאנהעל גילוי יצירת מוטציות גנטיות באמצעות קרני X1947לא ממוסגר|141x141 פיקסליםקארל פרדיננד קוריאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיסעל גילוי מסלול ההמרה הקטליטית של גליקוגןלא ממוסגר|141x141pxגרטי תרזה קורילא ממוסגר|153x153pxברנרדו אלברטו הוסייהמכון לביולוגיה ורפואה ניסוייותעל גילוי תפקיד הורמון בלוטת יותרת המוח הקדמית במטבוליזם של סוכר1948לא ממוסגר|141x141pxפאול הרמן מילרמעבדות מפעל הצבעים גייג'יעל גילוי יעילות הדי די טי כרעל מגע כנגד כמה פרוקי-רגליים1949לא ממוסגר|141x141pxוולטר רודולף הסאוניברסיטת ציריךעל גילוי הארגון התפקודי של מוח הביניים כמתאם הפעילות של האיברים הפנימיים.לא ממוסגר|141x141pxאנטוניו אגש מונישאוניברסיטת ליסבוןעל גילוי הערך של לובוטומיה עבור טיפול פסיכוזות מסוימות1950לא ממוסגר|135x135 פיקסליםאדוארד קלווין קנדלמאיו קליניקעל גילוי ההורמונים של בלוטת יותרת הכליה, המבנה שלהם, והשפעתם הביולוגיתלא ממוסגר|141x141 פיקסליםפיליפ שוולטר הנץ'לא ממוסגר|140x140pxטדאוש רייכשטייןאוניברסיטת בזל1951לא ממוסגר|141x141pxמקס תיילרהמחלקה לרפואה ובריאות הציבור של קרן רוקפלרעל תגליותיו לגבי קדחת צהובה וכיצד להילחם בה1952לא ממוסגר|123x123pxסלמן אברהם וקסמןאוניברסיטת ראטגרסעל גילוי הסטרפטומיצין, האנטיביוטיקה היעילה הראשונה נגד שחפת1953לא ממוסגר|141x141pxהנס אדולף קרבסאוניברסיטת שפילדעל גילוי מעגל החומצה הציטריתלא ממוסגר|131x131pxפריץ אלברט ליפמןבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי מסצ'וסטסעל גילוי קואנזים A, וחשיבותו למטבוליזם התאי1954לא ממוסגר|141x141pxג'ון פרנקלין אנדרסבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, בית החולים לילדים של בוסטוןעל גילוי האפשרות של וירוס שיתוק ילדים לגדול בתרבית בסוגי רקמות שונותתומאס הקל וולרבית החולים לילדים של בוסטוןלא ממוסגר|141x141pxפרדריק צ'פמן רובינסאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב1955לא ממוסגר|141x141pxאקסל הוגו תאודור תאורלמכון קרולינסקהעל גילוייו לגבי האופי ודרכי הפעולה של אנזימים מחמצנים1956לא ממוסגר|141x141pxאנדרה פרדריק קורנאןאוניברסיטת קולומביה, בית החולים בלוויועל תגליותיהם לגבי צנתור לב ושינויים פתולוגיים במערכת הדםלא ממוסגר|141x141 פיקסליםורנר פורסמן דיקינסון וו. ריצ'רדסאוניברסיטת קולומביה1957לא ממוסגר|141x141pxדניאל בובהאינסטוטו סופיריורה די סניטהעל גילוי תרכובות מלאכותיות שמעכבות פעולה של חומרים מסוימים בגוף, ובייחוד את פעולתם על מערכת הדם ושרירי השלד1958לא ממוסגר|141x141 פיקסליםג'ורג' וולס בידלהמכון הטכנולוגי של קליפורניהעל הגילוי שגנים פועלים על ידי פיקוח על אירועים כימיים מוגדריםלא ממוסגר|141x141pxאדוארד לורי טטוםמכון רוקפלר למחקר רפואילא ממוסגר|121x121pxיהושע לדרברגאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסוןתגליותיו לגבי רקומבינציה גנטית והארגון של החומר הגני של חיידקים1959לא ממוסגר|133x133pxסברו אוצ'ואההקולג' הרפואי של אוניברסיטת ניו יורקעל הסינתזה של חומצות הגרעין RNA ו-DNAלא ממוסגר|148x148 פיקסליםארתור קורנברגאוניברסיטת סטנפורד1960לא ממוסגר|131x131 פיקסליםפרנק מקפרלן ברנטמכון וולטר ואלייזה הול למחקר רפואיעל גילוי סבילות חיסונית נרכשתלא ממוסגר|141x141pxפיטר בריאן מדאווריוניברסיטי קולג' לונדון1961לא ממוסגר|141x141 פיקסליםגאורג פון בקשיאוניברסיטת הרווארדהבהרת המנגנון הפיזי של הגירוי בשבלול האוזן1962לא ממוסגר|100x100pxפרנסיס קריקהמעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואיעל גילוייהם לגבי המבנה המולקולרי של חומצות הגרעין וחשיבותו בהעברת מידע בחומרים חייםלא ממוסגר|100x100pxג'יימס ווטסוןאוניברסיטת הרווארדלא ממוסגר|141x141 פיקסליםמוריס וילקינסאוניברסיטת לונדון1963לא ממוסגר|127x127 פיקסליםג'ון קריו אקלסהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליהעל תגליותיהם לגבי המנגנונים היוניים המעורבים בעירור ובעיכוב של החלקים הקיצוניים והמרכזיים של קרום תא העצבלא ממוסגר|141x141pxאלן לויד הודג'קיןאוניברסיטת קיימברידג'לא ממוסגר|141x141pxאנדרו פילדינג הקסלייוניברסיטי קולג' לונדון1964לא ממוסגר|133x133 פיקסליםקונרד אמיל בלוךאוניברסיטת הרווארדעל תגליותיהם לגבי מנגנון המטבוליזם של כולסטרול ושל חומצות שומןלא ממוסגר|141x141pxפאודור לינןמכון מקס פלאנק לכימיה תאית1963לא ממוסגר|141x141pxפרנסואה ז'קובמכון פסטרעל תגליותיהם לגבי הבקרה הגנטית על יצירת אנזימים ווירוסיםלא ממוסגר|141x141pxאנדרה לווףלא ממוסגר|141x141pxז'ק מונו1966פייטון רוסאוניברסיטת רוקפלרעל גילוי וירוסים הגורמים לגידוליםצ'ארלס ב. הגינסאוניברסיטת שיקגועל גילוי הטיפול לסרטן הערמונית באמצעות הורמונים1967לא ממוסגר|141x141 פיקסליםרגנר גרניטמכון קרולינסקהעל תגליותיהם לגבי תהליכי הראייה הפיזיולוגיים והכימיים הראשוניים בעיןלא ממוסגר|141x141 פיקסליםהלדן קפלר הרטלייןאוניברסיטת רוקפלרלא ממוסגר|141x141pxג'ורג' וולדאוניברסיטת הרווארד1968לא ממוסגר|127x127pxרוברט וו. הוליאוניברסיטת קורנלעל הפרשנות של הקוד הגנטי וביטויו בסינתזה של חלבוןלא ממוסגר|141x141pxהר גובינד קוראנהאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסוןלא ממוסגר|112x112 פיקסליםמרשל וורן נירנברגהמכונים הלאומיים לבריאות1969לא ממוסגר|161x161pxמקס דלבריקהמכון הטכנולוגי של קליפורניהעל תגליותיהם בתחום מנגנון השכפול והמבנה הגנטי של וירוסיםלא ממוסגר|146x146pxאלפרד הרשימכון קרנגי למדעלא ממוסגר|100x100pxסלבדור לוריאהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס1970לא ממוסגר|133x133pxברנרד כץיוניברסיטי קולג' לונדוןעל עבודתם בתחום מוליכים עצבייםלא ממוסגר|145x145 פיקסליםאולף פון אוילרמכון קרולינסקהלא ממוסגר|133x133 פיקסליםג'וליוס אקסלרודהמכונים הלאומיים לבריאות1971לא ממוסגר|132x132 פיקסליםארל וו. סת'רלנד, הבןאוניברסיטת ואנדרבילטעל גילוי פעולת הורמונים, באופן מיוחד אפינפרין, דרך שליחים שניוניים1972לא ממוסגר|142x142 פיקסליםג'רלד אדלמןאוניברסיטת רוקפלרעל גילוי המבנה הכימי של נוגדניםלא ממוסגר|133x133 פיקסליםרודני ר. פורטראוניברסיטת אוקספורד1973לא ממוסגר|158x158 פיקסליםקרל פון פרישהמכון הזואולוגי של אוניברסיטת מינכןעל חקר התנהגות חיות חברתיות, במיוחד הסבר שפת הריקוד של הדבורה ועל תופעת ההחתמה בעופותלא ממוסגר|150x150 פיקסליםקונראד לורנץמכון קונרד לורנץ של האקדמיה האוסטרית למדעיםלא ממוסגר|133x133 פיקסליםניקולאס טינברגןאוניברסיטת אוקספורד1974לא ממוסגר|134x134 פיקסליםאלבר קלודאוניברסיטת לווןעל תיאור המבנה והפעולה של האברונים בתאים ביולוגייםלא ממוסגר|100x100 פיקסליםכריסטיאן דה דובאוניברסיטת רוקפלר, אוניברסיטת לווןלא ממוסגר|132x132 פיקסליםג'ורג'ה אמיל פאלאדהאוניברסיטת ייל1975לא ממוסגר|133x133 פיקסליםדייוויד בולטימורהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטסעל ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התאלא ממוסגר|118x118 פיקסליםרנאטו דולבקוהקרן האימפריאלית לחקר הסרטןלא ממוסגר|133x133 פיקסליםהווארד מרטין טמיןאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון1976לא ממוסגר|122x122 פיקסליםברוך שמואל בלומברגהמכון לחקר הסרטן, פילדלפיהעל גילוי נגיף הצהבת מסוג Bלא ממוסגר|100x100 פיקסליםדניאל קרלטון גאידושקהמכונים הלאומיים לבריאותעל תיאור מחלת קורו הנגרמת על ידי קניבליזם1977לא ממוסגר|126x126 פיקסליםרוז'ה גימןמכון סאלק למחקרים ביולוגייםעל תיאור הורמון פפטידי המופק במוחלא ממוסגר|130x130 פיקסליםאנדרו שליבית החולים של מנהל הווטרנים, ניו אורלינסלא ממוסגר|148x148 פיקסליםרוזלין זוסמן יאלובית החולים של מנהל הווטרנים, ברונקסעל פיתוח שיטת רדיו-אימונואסיי למדידת כמויות זעירות של הורמון פפטידי על ידי שימוש בנוגדנים מסומנים רדיואקטיבית1978לא ממוסגר|150x150 פיקסליםורנר ארבראוניברסיטת בזלעל גילוי אנזימי הגבלה השימושיים בגנטיקה מולקולריתדניאל נתנסבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינסלא ממוסגר|133x133 פיקסליםהמילטון או. סמית'בית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס1979אלן מקלוד קורמאקאוניברסיטת טאפטסעל פיתוח הטומוגרפיה הממוחשבתלא ממוסגר|126x126 פיקסליםגודפרי האונספילדמעבדות המחקר של EMI1980לא ממוסגר|133x133 פיקסליםברוך בנאסרףבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארדעל גילוי הגנים של MHC (Major Histocompatibility Complex)לא ממוסגר|131x131 פיקסליםז'אן דוסהסורבוןג'ורג' ד. סנלמעבדות ג'קסון1981לא ממוסגר|136x136 פיקסליםרוג'ר וולקוט ספריהמכון הטכנולוגי של קליפורניהמחקרו על ההתמחות הפונקציונלית של המיספירות המוחלא ממוסגר|144x144 פיקסליםדייוויד הובלבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד מחקרם על עיבוד מידע במערכת הראייהלא ממוסגר|144x144 פיקסליםטורסטן ויזלבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד 1982לא ממוסגר|133x133 פיקסליםסונה ברגסטרםמכון קרולינסקהעל גילוייהם לגבי פרוסטגלנדיניםלא ממוסגר|131x131 פיקסליםבנט סמואלסוןמכון קרולינסקהלא ממוסגר|129x129 פיקסליםג'ון ר. וייןקרן ולקם1983לא ממוסגר|100x100 פיקסליםברברה מקלינטוקמעבדת קולד ספרינג הארבורעל גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים ("הגנים הקופצים" - הטרנספוזונים)1984לא ממוסגר|115x115 פיקסליםנילס ק. ג'רןמכון בזל לאימונולוגיהעבודתם על מערכת החיסון וייצור נוגדנים מונקלוניים (נוגדנים חד שבטיים)ז'ורז' קלרמכון בזל לאימונולוגיהלא ממוסגר|100x100 פיקסליםסזר מילשטייןהמעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי1985לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמייקל ס. בראוןהמרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקססעל תיאור ויסות מטבוליזם הכולסטרוללא ממוסגר|125x125 פיקסליםג'וזף גולדשטייןהמרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס1986לא ממוסגר|133x133 פיקסליםסטנלי כהןבית הספר לרפואה באוניברסיטת ואנדרבילטעל גילוי גורמי הגדילהלא ממוסגר|133x133 פיקסליםריטה לוי-מונטלצ'יניהמכון לביולוגיה של התא במועצת המחקר הלאומי של איטליה1987לא ממוסגר|135x135 פיקסליםסוסומו טונגאווההמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטסעל גילוי המנגנון הגנטי המוביל למגוון הנוגדנים1988לא ממוסגר|100x100 פיקסליםסר ג'יימס וו. בלאקבית הספר לרפואה בקינגס קולג' לונדוןעל גילוי עקרונות חשובים בטיפול תרופתי שהובילו ליצירת תרופות חדשותלא ממוסגר|120x120 פיקסליםגרטרוד עליוןמעבדות המחקר של בורוז וולקםלא ממוסגר|114x114 פיקסליםג'ורג' ה. היצ'ינגסמעבדות המחקר של בורוז וולקם1989לא ממוסגר|146x146 פיקסלים ג'. מייקל בישופבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקועל גילוי המקור התאי של אונקוגנים רטרו וירוסייםלא ממוסגר|133x133 פיקסליםהרולד א. ורמוסבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו1990לא ממוסגר|100x100 פיקסליםג'וזף א. מאריבריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטלעל עבודתם בשטח השתלות איברים ותאיםלא ממוסגר|103x103 פיקסליםדונל תומאסמרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן1991לא ממוסגר|100x100 פיקסליםארווין נהרמכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזיקלית על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהםלא ממוסגר|114x114 פיקסליםברט זקמןמכון מקס פלאנק למחקר רפואי1992לא ממוסגר|128x128 פיקסליםאדמונד פישראוניברסיטת וושינגטוןעל הגילוי כיצד הוספת זרחה (PO4) לחלבונים מאפשרת ויסות תהליכים ביולוגייםלא ממוסגר|100x100 פיקסליםאדווין ג. קרבסאוניברסיטת וושינגטון1993לא ממוסגר|134x134 פיקסליםריצ'רד ג'. רוברטסניו אינגלנד ביולבזעל הגילוי כי גנים באיקריוטיים אינם שרשרות רציפות אלא מכילים אינטרונים וכי הקטיעה של mRNA כדי להוריד את אותם אינטרונים יכולה להתרחש בדרכים שונות, כך נוצרים חלבונים שונים מאותו רצף DNAלא ממוסגר|157x157 פיקסליםפיליפ א. שרפהמרכז לחקר הסרטן של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס1994לא ממוסגר|118x118 פיקסליםאלפרד גילמןהמרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקססעל גילוי חלבון G ותפקידו בתרגום אותות בתאלא ממוסגר|145x145 פיקסליםמרטין רודבלהמכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית1995לא ממוסגר|100x100 פיקסליםאדוארד ב. לואיסהמכון הטכנולוגי של קליפורניהעל גילוי מנגנוני בקרה גנטית בשלבים עובריים מוקדמים, בעזרת מחקרים על זבוב הפירותלא ממוסגר|147x147 פיקסליםכריסטיאנה ניסליין-פולהרדמכון מקס פלאנק לביולוגיה התפתחותיתלא ממוסגר|100x100 פיקסליםאריק פ. וישהאוסאוניברסיטת פרינסטון1996לא ממוסגר|130x130 פיקסליםפיטר צ. דוהרטיבית החולים המחקרי לילדים סנט ג'ודעל הגילוי כיצד נעשה שימוש במולקולות MHC בתאי הדם הלבנים כדי לאתר ולהרוג תאים הנגועים בנגיףלא ממוסגר|100x100 פיקסליםרולף מ. צינקרנגלהמכון לאימונולוגיה ניסויית של אוניברסיטת ציריך1997לא ממוסגר|100x100 פיקסליםסטנלי פרוזינרבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקועל גילוי הפריון, חלקיקי חלבון מדבקים1998לא ממוסגר|100x100 פיקסליםרוברט פרשגוטהמרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת מדינת ניו יורקעל גילוי תכונות האיתות של חנקן חמצני (NO) בלא ממוסגר|100x100 פיקסליםלואיס איגנרובית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לסלא ממוסגר|124x124 פיקסליםפריד מורדבית הספר לרפואה באוניברסיטת טקסס ביוסטון1999לא ממוסגר|149x149 פיקסליםגינתר בלובלאוניברסיטת רוקפלרעל הגילוי כי חלבונים שזה עתה סונתזו מכילים "תוויות כתובת" המכוונות אותם למיקום הנכון בתא2000לא ממוסגר|128x128 פיקסליםארוויד קרלסוןאוניברסיטת גטבורגעל שהוכיח כי דופמין הוא מוליך עצבי במוח שחסרונו מוביל לתסמינים של מחלת פרקינסוןלא ממוסגר|114x114 פיקסליםפול גרינגרדאוניברסיטת רוקפלרעל שהראה כי מוליכים עצביים פועלים על התא ויכולים להפעיל מולקולה מרכזית הידועה בשם DARPP-32לא ממוסגר|100x100 פיקסליםאריק קנדלאוניברסיטת קולומביהעל שתיאר כיצד זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך מתבטאים ברמה המולקולרית2001לא ממוסגר|100x100 פיקסליםלילנד ה. הרטוולמרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטןעל גילוי משפחת חלבוני הציקלין וקינאזות תלויות ציקלין, מולקולות מרכזיות בוויסות מחזור התאלא ממוסגר|120x120 פיקסליםטים הנטהקרן האימפריאלית לחקר הסרטןלא ממוסגר|132x132 פיקסליםפול נרסהקרן האימפריאלית לחקר הסרטן2002לא ממוסגר|129x129 פיקסליםסידני ברנרהמכון למדעים מולקולרייםעל תגליותיהם לגבי בקרה גנטית של התפתחות איברים ומוות תאי מתוכנת (אפופטוזה) על ידי מחקרים בתולעת Caenorhabditis elegansלא ממוסגר|150x150 פיקסליםרוברט הורביץהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטסלא ממוסגר|151x151 פיקסליםג'ון סלסטוןמכון סנגר של קרן ולקם2003פול לוטרבוראוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפייןעל תגליותיהם ביחס ל-MRIלא ממוסגר|128x128 פיקסליםפיטר מנספילדבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת נוטינגהאם2004לא ממוסגר|125x125 פיקסליםריצ'רד אקסלאוניברסיטת קולומביהעל גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריחלא ממוסגר|150x150 פיקסליםלינדה באקמרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן2005לא ממוסגר|100x100 פיקסליםבארי מרשל המרכז הרפואי QEII, אוניברסיטת מערב אוסטרליהעל גילוי חיידק הליקובקטר פילורי שגורם לדלקות בקיבה, לכיב קיבה, לכיב תריסריון, ולמחלות סרטן בקיבה ובתריסריוןלא ממוסגר|116x116 פיקסליםרובין וורן2006לא ממוסגר|125x125 פיקסליםאנדרו פיירבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורדעל הגילוי של "הפרעת RNA" - השתקת גנים על ידי סליל כפול של RNAלא ממוסגר|100x100 פיקסליםקרייג מלובית הספר לרפואה באוניברסיטת מסצ'וסטס2007לא ממוסגר|153x153 פיקסליםמריו קפקיאוניברסיטת יוטהעל גילוי העיקרון שבשינוי גנטי מכוון בעכברים על ידי שימוש בתאי גזעלא ממוסגר|150x150 פיקסליםמרטין אוונסאוניברסיטת קארדיףלא ממוסגר|147x147 פיקסליםאוליבר סמיתיסאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל2008לא ממוסגר|129x129 פיקסליםהרלד צור האוזןהמרכז הגרמני לחקר הסרטןעל גילוי הקשר בין נגיף הפפילומה האנושי לסרטן צוואר הרחםלא ממוסגר|138x138 פיקסליםפרנסואז בארה-סינוסיהמחלקה לוירולוגיה במכון פסטרעל זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידסלא ממוסגר|145x145 פיקסליםלוק מונטנייההקרן העולמית למחקר ולמניעת איידס2009לא ממוסגר|100x100 פיקסליםאליזבת בלקברןאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקועל הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראזלא ממוסגר|116x116 פיקסליםקרול גריידראוניברסיטת ג'ונס הופקינסלא ממוסגר|143x143 פיקסליםג'ק שוסטקבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי מסצ'וסטס, מכון הווארד יוז לרפואה2010לא ממוסגר|133x133 פיקסליםרוברט אדוארדסאוניברסיטת קיימברידג'על פיתוח ההפריה החוץ-גופית2011לא ממוסגר|150x150 פיקסליםברוס בויטלרהמרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס, מכון סקריפס למחקרעל תגליותיהם לגבי הפעלת מערכת החיסון המולדת על גילוי התא הדנדריטי ותפקידו במערכת החיסון הנרכשתלא ממוסגר|150x150 פיקסליםז'ול הופמןאוניברסיטת שטרסבורגלא ממוסגר|133x133 פיקסליםראלף סטיינמןאוניברסיטת רוקפלר2012לא ממוסגר|146x146 פיקסליםג'ון גרדוןמכון גרדוןעל הגילוי שניתן להפוך תאים בוגרים לתאי גזע פלוריפוטנטיםלא ממוסגר|100x100 פיקסליםשיניה יאמאנקהאוניברסיטת קיוטו, מכון גלדסטון2013 לא ממוסגר|115x115 פיקסליםג'יימס רותמןאוניברסיטת יילעל הגילוי המנגנון השולט על תנועת בועיות, כלי מרכזי להעברת חומרים בתאי הגוףלא ממוסגר|115x115 פיקסליםרנדי שקמןאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מכון הווארד יוז לרפואהלא ממוסגר|100x100 פיקסליםתומאס סודהוףאוניברסיטת סטנפורד, מכון הווארד יוז לרפואה2014לא ממוסגר|129x129 פיקסליםג'ון אוקיףיוניברסיטי קולג' לונדוןעל עבודתם לזיהוי התאים המעניקים את תחושת ההתמצאות במרחב במוח האנושי.לא ממוסגר|113x113 פיקסליםמיי-בריט מוסרהאוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיהלא ממוסגר|100x100 פיקסליםאדוורד מוסרהאוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה2015לא ממוסגר|100x100pxויליאם קמפבלאוניברסיטת דרועל טיפול חדש נגד זיהומים הנגרמים על ידי תולעים נימיותלא ממוסגר|100x100pxסטושי אומורהאוניברסיטת קיטסאטולא ממוסגר|100x100pxטו יויוהאקדמיה הסינית לרפואה סינית מסורתיתעל טיפול חדש נגד מלריה2016לא ממוסגר|133x133pxיושינורי אושומיהמכון הטכנולוגי של טוקיועל גילוי מנגנונים לאוטופגיה2017לא ממוסגר|125x125pxג'פרי סי. הולאוניברסיטת מייןעל גילוי המנגנון המולקולרי המשפיע על השעון הביולוגילא ממוסגר|100x100pxמייקל רוסבאשאוניברסיטת ברנדייס, מכון הווארד יוז לרפואהלא ממוסגר|142x142pxמייקל יאנגאוניברסיטת רוקפלר2018לא ממוסגר|147x147pxג'יימס אליסוןמרכז מ.ד. אנדרסון לסרטן באוניברסיטת טקסס, מכון פרקר לאימונותרפיהעל גילוייהם בתחום הטיפול בסרטן באמצעות אינהיביציה של רגולציה חיסונית שליליתלא ממוסגר|150x150pxטסוקו הונג'ואוניברסיטת קיוטו2019לא ממוסגר|135x135 פיקסליםויליאם קייליןאוניברסיטת הרווארדעל תגליותיהם בנושא הסתגלות התאים לזמינות משתנה של חמצןלא ממוסגר|125x125pxפיטר ג'יי. רטקליףאוניברסיטת אוקספורדלא ממוסגר|100x100 פיקסליםגרג ל. סמנזהאוניברסיטת ג'ונס הופקינס2020לא ממוסגר|100x100pxהארווי אלטרהמכונים הלאומיים לבריאותעל גילוי נגיף הפטיטיס Cלא ממוסגר|125x125pxמייקל האוטוןאוניברסיטת אלברטהלא ממוסגר|100x100 פיקסליםצ'ארלס רייסאוניברסיטת רוקפלר2021 לא ממוסגר|100x100 פיקסליםדייוויד ג'וליוסאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקועל גילוי קולטנים לטמפרטורה ולמגע לא ממוסגר|100x100 פיקסליםארדם פטפוטיאןמכון הווארד יוז לרפואה, מכון סקריפס למחקר2022לא ממוסגר|143x143 פיקסליםסוונטה פבומכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציוניתעל תגליותיו בחקר הגנום של הומיניניים שנכחדו ואבולוציית האדם2023לא ממוסגר|107x107 פיקסליםקטלין קריקואוניברסיטת סגד ואוניברסיטת פנסילבניהעל תגליותיהם בנוגע לשינויים בבסיס נוקלאוזידים שאיפשרו פיתוח חיסוני mRNA יעילים נגד COVID-19 לא ממוסגר|107x107 פיקסליםדרו וייסמןאוניברסיטת פנסילבניה2024 לא ממוסגר|107x107 פיקסליםויקטור אמברוסבית הספר לרפואה באוניברסיטת מסצ'וסטס על גילוי microRNA ותפקידו ברגולציה גנטית לאחר שעתוקגארי רובקוןבית החולים הכללי מסצ'וסטס ובית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד
קישורים חיצוניים
חתני פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, באתר פרס נובל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
פיזיולוגיה או לרפואה
נובל
קטגוריה:מכון קרולינסקה
נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
| 2024-10-08T06:58:25
|
פרס נובל לספרות
|
פרס נובל לספרות מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לסופר, שיצר את "היצירה יוצאת הדופן ביותר בעלת נטייה אידיאליסטית" (the most outstanding work of an idealistic tendency). המונח "יצירה" מתייחס בדרך כלל למכלול ספריו של הסופר, אם כי לעיתים בוחרת ועדת הפרס לציין ספר ספציפי. האקדמיה השוודית היא זו הקובעת את זהות מקבל הפרס.
הפרס הוענק פעם אחת לסופר ישראלי, ש"י עגנון, בשנת 1966.
התפלגות דמוגרפית של הזוכים
את פרס נובל בספרות מקבלים בעיקר סופרים שכותבים דווקא בשפות מסוימות ובמשפחות של שפות מסוימות. נכון לשנת 2021, 93% מהחתנים כתבו בשפות הינדו-אירופיות וחמש השפות השכיחות ביותר בהן כתבו חתני הפרס הן, על פי סדר השכיחות, הן אנגלית (25%), צרפתית (14%), גרמנית (12%), ספרדית (9%) ושוודית (6%), שמתוכם רק אחד כתב בשפה מענף לא אירופי של שפות אלו. כמו כן, 73% מהזוכים נמנים כתושבי מדינות אירופאיות, ו-11% כתושבי ארצות הברית. אזרחי שאר העולם זכו ב-16% מהפרסים בלבד. ראו את הדיאגרמות לפירוט נוסף.
נכון לשנת 2024, מתוך 121 הזוכים, רק 18 (15%) היו נשים. יותר ממחציתן זכו בו בשלושת העשורים האחרונים מתוך 12 העשורים, בהם הוא מחולק. כמו כן, 16 מהזוכים היו יהודים (13%).
ביקורות
תנאי האידיאליזם
בשנים הראשונות של פרס נובל, הקריטריון של "אידיאליזם", שנקבע על ידי צוואתו של אלפרד נובל היה הגורם העיקרי לכך שסופרים ומחזאים חשובים כמו לב טולסטוי, אנטון צ'כוב, אמיל זולא, אוגוסט סטרינדברג, ג'ק לונדון, הנרי ג'יימס, תומאס הארדי והנריק איבסן, שיצירותיהם נחשבות פסימיות מדי, לא זכו בפרס. על פי היסטוריון הספרות פרנסואה קומבה, האקדמיה השוודית, בהשפעת המזכיר הנצחי קרל דוד אף וירזן, קירבה בתחילה את מושג ה"אידיאליזם" ל"פטריוטיות" וכיבדה את כל הספרות הלאומנית או האזורית האירופית (תיאודור מומסן, הנריק סינקביץ', פרדריק מיסטרל...). במהלך מלחמת העולם הראשונה, שבה שוודיה לא השתתפה, תבעה הוועדה קו של נייטרליות, ותגמלה סופרים ממדינות לא לוחמות, כמו דנמרק או סופרים כמו רומן רולאן, שחזונם האוניברסליסטי והאופטימי היה קונצנזואלי.
אחרי 1920 השתנתה הגישה.
סופרים אירופאים
המספר הרב של הזוכים האירופאים בכלל, והשוודים בפרט היה נושא לביקורת. נכון לשנת 2021, 73% מחתני הפרס היו אזרחי מדינות באירופה.
בשנת 2008 הצהיר הוראס אנגדהל, אז המזכיר הקבוע של האקדמיה, כי "אירופה היא עדיין מרכז העולם הספרותי", וכי "ארצות הברית היא מבודדת וסגורה מדי. הם לא מתרגמים מספיק ולא ממש משתתפים בדיאלוג הגדול של ספרות". בשנת 2009, מחליפו, פיטר אנגלונד, דחה את הטענה באומרו: "ברוב השפות יש סופרים שמגיע להם לקבל פרס נובל, וזה נכון גם לגבי סופרים הן מארצות הברית והן מאמריקה הלטינית". כמו כן, הוא הודה באירופוצנטריות של הפרס, ואמר כי "אני חושב שזו בעיה. אנו נוטים להזדהות בקלות רבה יותר עם הספרות שנכתבה באירופה, במסורת האירופית". מבקרים אמריקאים ציינו את העובדה שסופרים אמריקאים מפורסמים כגון פיליפ רות, קורמאק מקארתי או תומאס פינצ'ון, או סופרים מאמריקה הלטינית, כגון חורחה לואיס בורחס, חוליו קורטאסר או קרלוס פואנטס לא זכו בפרס, ואילו סופרים פחות ידועים כגון הסופרת הגרמנית הרטה מולר, שכמעט ואיננה מוכרת מחוץ לגבולות מדינתה זכו.
באפריל 2018 חברים בוועדת הבחירה של הפרס התפטרו בעקבות חקירה של הטרדות מיניות של ז'אן-קלוד ארנו הנשוי לאחת מחברות הוועדה. בעקבות זאת החליטה האקדמיה השוודית לדחות את ההכרזה על פרס נובל ל-2018 כך שיפורסם יחד עם הזוכה של 2019.
חתני פרס נובל לספרות
שנה מקבלי הפרס תמונה מדינה ושפת כתיבה פרטים סוגה 1901 סילי פרידום 75px צרפת,
כתב בצרפתית כהוקרה מיוחדת ליצירתו הפואטית המעניקה אידיאליזם נשגב, שלמות יצירתית ושילוב אמנותי נדיר של רגש ואינטליגנציה.שירה
מסה 1902 תאודור מומזן 75px גרמניה,
עבודתו דרשה התמצאות בגרמנית, לטינית וצרפתית לאמן הטוב ביותר בן ימינו של כתיבה היסטורית, עם התייחסות מיוחדת לעבודתו המונומנטלית, "דברי ימי רומא".היסטוריה
חוק 1903 ביירנסטרנה ביירנסון 75px נורווגיה,
כתב בעיקר נורווגית וסייע בהתפתחות שפה זושירה
רומן
דרמה 1904 פרדריק מיסטרל 75px צרפת,
כתב בצרפתית ובפרובנסאלית - ניב של אוקסיטנית, שהיא שפה רומאניתשירה
פילוסופיה חוסה אצ'גראי75px צרפת נולד בספרד, כתב בספרדית בהכרה בשפע יצירותיו המבריקות אשר, בדרך ייחודית ומקורית, החיו את המסורות הדגולות של הדרמה הספרדיתדרמה 1905 הנריק סנקביץ' 75px פולין,
כתב בפולנית "על גדולתו כמספר אפי"רומן 1906 ג'וֹזוּאֶה קַרְדוּצּ'י 75px איטליה,
כתב באיטלקיתשירה 1907 רודיארד קיפלינג 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגלית "על כושר התבוננות, דמיון מקורי, עוצמת התפיסה והתיאור, המאפיינים את יצירתו של סופר רב מוניטין זה".רומן
סיפור קצר
שירה 1908 רודולף אויקן 75px גרמניה,
כתב בגרמנית ועבודתו עסקה גם בבלשנות שפות רומאיותפילוסופיה 1909 סלמה לגרלף 75px שוודיה,
כתבה בשוודית על ה"אידיאליזם האצילי שלה, עושר הדמיון ונדיבות ויופי הצורה שאפיינו את עבודתה"רומן
סיפור קצר 1910 פאול הייזה 75px גרמניה,
כתב בגרמנית ועבודתו עסקה גם בבלשנות שפות רומאיות על "אמנותו המושלמת והאידיאליסטית, שבאה לידי ביטוי בפעילות ממושכת וראויה לשבח בשטח השירה, הדרמה, הרומן וסיפורים קצרים בעלי שם עולמי"שירה
דרמה
רומן
סיפור קצר 1911 מוריס מטרלינק 75px בלגיה,
כתב בצרפתית "על סגולותיו הספרותיות המגוונות, מתוך יחס מיוחד ליצירתו הדרמטית, המצטיינת בעושר הדמיון ובאידיאליזם פיוטי, המוסווה לעיתים בצורת האגדה. הוא חונן באינטואיציה עמוקה, הפונה בצורה מסתורית אל רגשות הקורא".דרמה
שירה
מסה 1912 גרהרט האופטמן75px גרמניה,
כתב בגרמנית "במיוחד כהכרה בפעילותו הפורה, מגוונת ובולטת בתחום אמנות הדרמה"דרמה
רומן 1913 רבינדרנת טאגור 75px הודו,
כתב בבנגלית "בגלל פסוקיו חדורי הרגישות, הרעננים והיפים, בעזרתם, בכישרון מושלם, הוא הפך את הגותו הפיוטית, מנוסחת במילותיו בשפה האנגלית, לחלק מספרות המערב"שירה
דרמה
רומן
סיפור קצר
מוזיקה 1914 לא הוענק 1915 רומן רולן75px צרפת,
כתב בצרפתית "כמחווה לאידיאליזם הנאצל בו מצטיינת פעילותו הספרותית, ולאהדה ואהבת האמת בעזרתם הוא תיאר סוגים שונים של בני אדם"רומן 1916 ורנר פון היידנסטם 75px שוודיה,
כתב בעיקר בשוודית "לאות הכרה בחשיבותו כנציג תקופה חדשה באומנות"שירה
רומן 1917 קרל גילרופ 75px דנמרק,
כתב בדנית ובגרמנית "על שירתו הרב-גוונית והעשירה, אשר אידיאלים נשגבים שימשו לה השראה"שירה הנריק פונטופידן 75px דנמרק,
כתב בדנית "על תיאוריו האותנטיים של החיים בדנמרק בתקופתו"רומן 1918 לא הוענק. אריק אקסל קרלפלט היה מועמד לקבלו אך סירב. לבסוף הוא קיבל את הפרס בשנת 1931. 1919 קרל שפיטלר 75px שווייץ,
כתב בגרמנית "כהערכה מיוחדת ליצירה האפית 'אביב אולימפי'"שירה 1920 קנוט האמסון 75px נורווגיה,
כתב בנורווגית "על עבודתו המונומנטלית 'ברכת האדמה'"רומן 1921 אנטול פראנס 75px צרפת,
כתב בצרפתית "בהכרה בהישגיו הספרותיים המבריקים, המאופיינים באצילות הסגנון, אהדה אנושית עמוקה, חסד ומזג גאלי אמיתי"רומן
שירה 1922 חסינטו בנאבנטה 75px ספרד,
כתב בספרדית ותרגם לספרדית על "החייאת המסורת המפוארת של הדרמה הספרדית"דרמה 1923 ויליאם בטלר ייטס 75px אירלנד,
כתב באנגלית ובאירית על "ההשראה של יצירתו, שצורתה האמנותית הגבוהה נותנת ביטוי לרוחה של האומה כולה"שירה 1924 ולדיסלב ריימונט75px פולין,
כתב בפולנית "על האפוס הלאומי הגדול 'איכרים'"רומן 1925 ג'ורג' ברנרד שו 75px אירלנד,
כתב באנגלית "על עבודתו המצטיינת באידיאליזם ואנושיות גם יחד, שהסאטירה הממריצה שבה חדורה תכופות יופי פיוטי ייחודי"דרמה
ביקורת 1926 גרציה דֶּלֶדּה 75px איטליה,
כתבה באיטלקית "על כתביה המצטיינים בנטייה אידיאליסטית אשר בנהירות פלסטית משקפים את חיי האי בו נולדה ודנים בבעיות אנושיות כלליות בעומק ובאהדה"שירה
רומן 1927 אנרי ברגסון 75px צרפת,
כתב בצרפתית וסייע בתרגום כתביו לאנגלית "בהכרה ברעיונותיו השופעים והמרעננים והכישרון המבריק בעזרתו הוצגו"פילוסופיה 1928 סיגריד אונדסט 75px נורווגיה,
כתבה בנורווגית "בעיקר על תאוריה המזהירים על חיי סקנדינביה בימי הביניים".רומן 1929 תומאס מאן 75px גרמניה,
כתב בגרמנית בעיקר עבור הספר בית בודנברוק שזכה להכרה הולכת וגוברת כאחת העבודות הקלאסיות של הספרות המודרניתרומן
סיפור קצר
מסה 1930 סינקלר לואיס 75px ארצות הברית,
כתב באנגלית על "אמנותו הגדולה והחיה בציור חיים, על כישרונו ביצירת טיפוסים בעלי חריפות והומור"רומן
סיפור קצר
דרמה 1931 אריק אקסל קרלפלט 75px שוודיה,
כתב בשוודית "על השירה של אריק אקסל קרלפלט"
(אריק אקסל קרלפלט נפטר לפני טקס קבלת הפרס)שירה 1932 ג'ון גולסוורתי 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגלית "על דרכו הייחודית באמנות הסיפור שהגיעה לשיאה בהגדה לבית פורסייט"רומן
דרמה 1933 איוואן בונין 75px צרפת,
כתב ברוסית "על סגולותיו האומנותיות והספרותיות שהכשירוהו לתת תיאור נאמן לטיפוסים האופייניים של העם הרוסי"סיפור קצר
שירה
דרמה 1934 לואיג'י פיראנדלו 75px איטליה,
כתב באיטלקית "על חידוש נועז ומזהיר של הדרמה ושל הבימה".דרמה
רומן
סיפור קצר 1935 לא הוענק 1936 יוג'ין או'ניל 75px ארצות הברית,
כתב באנגלית "על העצמה, היושר והרגשות המעמיקים של יצירתו הדרמטית, הממחישים גישה מקורית לטרגדיה"דרמה 1937 רוז'ה מרטן די גאר 75px צרפת,
כתב בצרפתית "על החיות האומנותית והנאמנות בהן צייר את הניגודים בחיי האנשים כמו כן את האספקטים היסודיים של חיי תקופתנו"רומן 1938 פרל בק 75px ארצות הברית,
כתבה באנגלית "על התיאורים העשירים של חיי האיכרים בסין ועל יצירות המופת הביוגרפיות שלה"רומן
ביוגרפיה 1939 פראנס אמיל סילנפא 75px פינלנד,
כתב בפינית "על הבנתו העמוקה ואמונתו המיוחדת במינה בתיאור חיי האיכרים והטבע של ארצו ועל תיאור ההשפעה ההדדית ביניהם".רומן 1940 לא הוענק 1941 1942 1943 1944 יוהנס וילהלם ינסן 75px דנמרק,
כתב בדנית "על העצמה והפוריות הנדירים של דמיונו הפיוטי בעזרתם משתלבים סקרנות אינטלקטואלית רחבה עם סגנון נועז ורענן"שירה 1945 גבריאלה מיסטרל 75px צ'ילה,
כתבה בספרדית "על שירתה הלירית השואבת השראתה מרגשות בעלי עוצמה, שהפכו את שמה לסמל השאיפות האידיאליסטיות בכל רחבי דרום אמריקה".שירה 1946 הרמן הסה 75px שווייץ נולד בגרמניה,
כתב בגרמנית "על כתביו מלאי ההשראה, אשר העמיקו לחדור והדגימו אידיאלים אנושיים קלסיים ואיכות גבוהה של סגנון"רומן
שירה 1947 אנדרה ז'יד 75px צרפת,
כתב בצרפתית "על כתביו רחבי היריעה שתרומתם האמנותית משמעותית,
בהם אהבת אמת ללא מורא ותובנה פסיכולוגית חדה משמשות להצגת מצבים וסוגיות אנושיות"רומן
שירה
מסה 1948 ת"ס אליוט 75px ארצות הברית,
כתב באנגלית "על תרומתו הבולטת, החלוצית לשירה של ימינו"שירה 1949 ויליאם פוקנר 105x105px ארצות הברית,
כתב באנגלית "על תרומתו העוצמתית והייחודית לרומן האמריקאי המודרני"רומן
סיפור קצר 1950 ברטראנד ראסל 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגלית
היה חוקר שפות "כאות הוקרה על כתביו המגוונים והמשמעותיים שבהם דגל באידיאלים הומניטריים ובחופש מחשבה"פילוסופיה 1951 פר לגרקוויסט 75px שוודיה,
כתב בשוודית "על כוחו האמנותי ועל העצמאות המושרשת עמוק ביצירותיו, המתאמצת לתת תשובה על שאלות האנושות הנצחיות"שירה
רומן
סיפור קצר
דרמה 1952 פרנסואה מוריאק 75px צרפת,
כתב בצרפתית "על התובנה הרוחנית העמוקה והעצמה האמנותית שבה חודרת יצירתו לדרמה של החיים"רומן
סיפור קצר 1953 וינסטון צ'רצ'יל 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגלית "על שליטתו באמנות התיאור ההיסטורי והביוגרפי כמו גם על דבריו המבריקים להגנת ערכים נעלים"היסטוריה
מסה
זיכרונות 1954 ארנסט המינגוויי 75px ארצות הברית,
כתב באנגלית "על שליטתו באמנות הסיפור אשר לאחרונה באה לידי ביטוי ב'הזקן והים', ועל השפעתו החדשנית על סגנון הכתיבה"רומן
סיפור קצר
תסריט 1955 הלדור לכסנס 75px איסלנד,
כתב באיסלנדית "על כוחו האפי המבריק, שחיה את האומנות הסיפורית הגדולה של איסלנד"רומן
סיפור קצר
דרמה
שירה 1956 חואן רמון חימנס 75px ספרד,
כתב בספרדית "על שירתו הלירית, שמהווה דוגמה לעצמת רוח וטוהר אמנותי בשפה הספרדית"שירה 1957 אלבר קאמי 75px צרפת,
נולד באלג'יריה הצרפתית,
כתב בצרפתית "על יצירתו הספרותית החשובה, אשר בכנות ברורה מדגישה את הלבטים של המצפון האנושי בימינו"רומן
סיפור קצר
דרמה
פילוסופיה
מסה 1958 בוריס פסטרנקנאלץ לדחות את הפרס בלחץ השלטון הסובייטי, בשנת 1989 קיבל בנו את פרס בשמו 75px ברית המועצות,
כתב ברוסית "על הישגו החשוב הן בשירה לירית עכשווית והן בתחום המסורת האפית הרוסית הגדולה"רומן
שירה
תרגום 1959 סלווטורה קווזימודו 75px איטליה,
כתב באיטלקית "על שירתו הלירית, אשר עם בערה קלאסית מבטאת את החוויה הטרגית של חיים בימינו"שירה 1960 סן-ג'ון פרס 75px צרפת,
כתב בצרפתית "על המעוף ועזות המבע של שירתו אשר ממחישה ומשקפת את ימינו"שירה 1961 איוו אנדריץ' 75px יוגוסלביה,
כתב בסרבו-קרואטית "על העצמה האפית בעזרתה עקב אחרי תמות ותיאר גורלות אנושיים שאובים מתולדות ארצו"רומן
סיפור קצר 1962 ג'ון סטיינבק 75px ארצות הברית,
כתב באנגלית "על כתביו הריאלסטיים והדמיוניים, המשלבים הומור אוהד וראיה חברתית חדה"רומן
סיפור קצר
תסריט 1963 יורגוס ספריס 75px יוון,
כתב ביוונית "עבור כתיבתו הפיוטית הדגולה, אשר מקבלת את השראתה מתרבות העולם ההלניסטי"שירה 1964 ז'אן-פול סארטר (סירב לקבל את הפרס)לא ממוסגר|108x108 פיקסלים צרפת,
כתב בצרפתיתרומן
פילוסופיה
דרמה
ביקורת
תסריט 1965 מיכאיל שולוחובלא ממוסגר|120x120 פיקסלים ברית המועצות,
כתב ברוסיתרומן 1966 ש"י עגנוןלא ממוסגר|118x118 פיקסלים ישראל,
נולד בגליציה המזרחית,
כתב בעברית"על אמנות הסיפור המדויקת והטיפוסית עם מוטיבים מחיי העם היהודי"רומן
סיפור קצר נלי זק"ש 110x110px שוודיה,
נולדה בגרמניה
כתבה בגרמניתשירה
דרמה 1967 מיגל אנחל אסטוריאס 75px גואטמלה,
כתב בספרדיתרומן
שירה 1968 יאסונרי קאוובטה 75px יפן,
כתב ביפניתרומן
סיפור קצר 1969 סמואל בקט 75px אירלנד,
כתב באנגלית, אירית וצרפתיתרומן
דרמה
שירה 1970 אלכסנדר סולז'ניצין 75px ברית המועצות,
כתב ברוסיתרומן 1971 פבלו נרודה 75px צ'ילה,
כתב בספרדיתשירה 1972 היינריך בל 75px גרמניה,
כתב בגרמניתרומן
סיפור קצר 1973 פטריק וייט 75px אוסטרליה,
כתב באנגליתרומן
סיפור קצר
דרמה 1974 אייווינד יונסון 75px שוודיה,
כתב בשוודיתרומן הארי מרטינסון 75px שוודיה,
כתב בשוודיתשירה
רומן
דרמה 1975 אֶוּג'ניו מוֹנטאלה 75px איטליה,
כתב באיטלקיתשירה 1976 סול בלו 75px ארצות הברית נולד בקנדה,
כתב באנגלית על הבנת האנושי והניתוח המתוחכם של התרבות העכשווית השזורים בעבודתורומן
סיפור קצר 1977 ויסנטה אליכסנדרה 75px ספרד,
כתב בספרדיתשירה 1978 יצחק בשביס-זינגר 100x100px ארצות הברית נולד בפולין,
כתב ביידישרומן
סיפור קצר
זיכרונות 1979 אודיסיאס אליטיס 75px יוון,
כתב ביווניתשירה 1980 צ'סלב מילוש 75px פולין,
כתב בפולניתשירה
מסה 1981 אליאס קנטי 75px הממלכה המאוחדת,
נולד בבולגריה,
כתב בגרמניתרומן
דרמה
זיכרונות
מסה 1982 גבריאל גארסיה מארקס 75px קולומביה,
כתב בספרדיתרומן
סיפור קצר
תסריט 1983 ויליאם גולדינג 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגליתרומן
סיפור קצר
דרמה 1984 ירוסלב סייפרט 75px צ'כוסלובקיה,
כתב בצ'כיתשירה 1985 קלוד סימון 75px צרפת,
כתב בצרפתיתרומן 1986 וולה סויינקה 75px ניגריה,
כתב באנגליתדרמה
רומן
שירה 1987 יוסף ברודסקי 75px ארצות הברית,
נולד בברית המועצות,
כתב בעיקר ברוסיתשירה 1988 נגיב מחפוז 75px מצרים,
כתב בערביתרומן 1989 קמילו חוסה סלה99x99px ספרד,
כתב בספרדיתרומן
סיפור קצר 1990 אוקטביו פס 75px מקסיקו,
כתב בספרדיתשירה
מסה 1991 נדין גורדימר75px דרום אפריקה,
כתבה באנגליתרומן
סיפור קצר
מסה 1992 דרק וולקוט 75px סנט לוסיה,
כתב באנגליתשירה 1993 טוני מוריסון 75px ארצות הברית,
כתבה באנגליתרומן 1994 קנזאבורו אואה 75px יפן,
כתב ביפניתרומן
סיפור קצר 1995 שיימוס היני 75px אירלנד,
כתב באנגליתשירה 1996 ויסלבה שימבורסקה 75px פולין,
כתבה בפולנית ועסקה בתרגום לצרפתית "על שירה אשר בעזרת דקדקנות אירונית מאפשרת לסיפור ההיסטורי והביולוגי להתגלות במקטעים של מציאות אנושית"שירה 1997 דאריו פו 75px איטליה,
כתב באיטלקית "לזה אשר מחקה את ליצני החצר של ימי הביניים כדי לייסר את הרשות ולתמוך בכבודם של הנרדפים"דרמה 1998 ז'וזה סאראמאגו 75px פורטוגל,
כתב בפורטוגזיתרומן
דרמה
שירה 1999 גינטר גראס 75px גרמניה,
כתב בגרמנית מי שאגדותיו האפלות והעולזות מציגות את דיוקנה הנשכח של ההיסטוריה"רומן
דרמה
שירה 2000 גאו שינג'יאן75px צרפת,
נולד בסין
כתב בצרפתיתרומן
דרמה
ביקורת 2001 וידיאדר סורג'פרסאד נייפול 75px הממלכה המאוחדת,
נולד ברפובליקה של טְרִינִידַד וְטוֹבַּגּוֹ,
כתב באנגלית "על השילוב של סיפור מוחשי ובחינה מדוקדקת בעבודותיו המאלצים אותנו לראות את קיומן של היסטוריות מודחקות"רומן
מסה 2002 אימרה קרטס 75px הונגריה,
כתב בהונגריתרומן 2003 ג'ון מקסוול קוטזי 75px דרום אפריקה,
כתב באנגלית, תרגם לאנגלית מהולנדית ומאפריקנסרומן
מסה
תרגום 2004 אלפרידה ילינק 75px אוסטריה,
כתבה בגרמנית על "הזרם המוזיקלי של קולות וקולות-נגד בנובלות ובמחזות שלה, אשר חושף בקנאות לשונית יוצאת-דופן את האבסורד שבקלישאות החברתיות ואת כוחן המשעבד"רומן
דרמה 2005 הרולד פינטר 75px הממלכה המאוחדת,
כתב באנגלית "במחזותיו חושף את התהום הפעורה תחת הלהג היומיומי וכופה כניסה לחדרים הסגורים של הדיכוי"דרמה 2006 אורהאן פאמוק75px טורקיה,
כתב בטורקית "בחיפושו אחר נשמתה המלנכולית של עיר הולדתו, גילה סמלים חדשים להתנגשות והשתלבות של תרבויות"רומן
תסריט
מסה 2007 דוריס לסינג 75px הממלכה המאוחדת,
כתבה באנגלית "על כתיבתה האפית אודות החוויה הנשית, אשר בספקנות, להט וחזון העמידה חברה שסועה לבחינה מדוקדקת"רומן
דרמה
שירה
סיפור קצר
זיכרונות 2008 ז'אן-מארי גוסטב לה קלזיו 75px צרפת,
כתב בצרפתית"מחבר של עזיבות חדשות, הרפתקאות פואטיות ואקסטזה חושנית, חוקר האנושיות שמעבר ומתחת לציוויליזיציה השלטת"רומן
סיפור קצר
מסה
תרגום 2009 הרטה מילר 75px גרמניה,
נולדה ברומניה
כתבה בגרמנית"מי שבאמצעות התמציתיות של השירה והכנות של הפרוזה, הציגה את נוף המנושלים"רומן
שירה 2010 מריו ורגס יוסה 75px פרו,
כתב בספרדית"על המיפוי של מבני הכוח ועל תיאוריו המדויקים של התנגדות, מרד ותבוסה של היחיד"רומן
סיפור קצר
מסה
דרמה 2011 תומאס טראנסטרמר 75px שוודיה,
כתב בשוודית"על כי באמצעות הדימויים התמציתיים והצלולים שלו, נותן לנו גישה רעננה למציאות"שירה
תרגום 2012 מו יאן 75px סין,
כתב במנדרינית"באמצעות ריאליזם הזייתי, הוא משלב בין סיפורי עמים, היסטוריה ויצירה עכשווית"רומן
סיפור קצר 2013 אליס מונרו 75px קנדה,
כתבה באנגלית"אמנית הסיפור הקצר העכשווי"סיפור קצר 2014 פטריק מודיאנו 75px צרפת,
כתב בצרפתית"על אמנות הזיכרון שבאמצעותה עורר את הגורלות האנושיים הבלתי נתפסים ביותר וחשף את עולם החיים של הכיבוש"רומן 2015 סבטלנה אלכסייביץ' Swetlana Alexandrowna Alexijewitsch|75px בלארוס
כתבה ברוסית"על כתביה הרב-קוליים, אנדרטה לסבל ולאומץ בזמננו" 2016 בוב דילן75px ארצות הברית
כתב באנגלית"יצר דרכי ביטוי פואטיות חדשות במסורת השירה האמריקנית, ביטא הומניזם וקידם את אמנות כתיבת השיר"שירה 2017 קאזואו אישיגורו75px בריטניה
נולד ביפן
כתב באנגלית"ברומנים מלאי כוח רגשי הוא חשף את התהום שמונחת תחת הקשר המסולף שדרכו קולטים חושינו את העולם" רומנים תסריטים סיפורים קצרים2018(הוענק בדיעבד בשנת 2019)אולגה טוקרצ'וק75pxפולין
כתבה בפולנית "על דמיון עלילתי שיחד עם תשוקה אנציקלופדית מייצג את חציית הגבולות כדרך חיים"רומן, שירה, מסה2019פטר הנדקה75pxאוסטריה
כתב בגרמנית"על יצירה משפיעה שבה המצאה לשונית שבחנה את ההיקף והייחודיות של החוויה האנושית"רומן, דרמה2020לואיז גליק75pxארצות הברית
כתבה באנגלית"על קולה הפואטי שאי אפשר לטעות בו שביופי מחמיר הופך את הקיום האינדיבידואלי לאוניברסלי"שירה2021עבדולראזק גורנה75pxנולד בזנזיבר, מתגורר באנגליה
כתב באנגלית"על עיסוקו הבלתי מתפשר והרחום בהשפעות הקולוניאליזם על גורלם של הפליטים במפגש שבין תרבויות ויבשות"רומן, סיפור קצר2022אנני ארנו75pxצרפת,
כתבה בצרפתית"על האומץ והחריפות הקלינית שבה היא חושפת את שורשיו של הזיכרון האישי, ניכוריו וריסוניו"אוטוביוגרפיה2023יון פוסה75pxנורווגיה,
כתב בנורווגית"על המחזות והפרוזה החדשניים שלו שנותנים קול לבלתי ניתן לומר"דרמה, רומן2024האן קאנגלא ממוסגר|99x99 פיקסליםקוריאה הדרומית, כתבה בקוריאנית"על הפרוזה הפואטית והאינטנסיבית שלה שמתעמתת עם טראומות היסטוריות וחושפת את השבריריות של חיי אדם"רומן, סיפור קצר
לקריאה נוספת
פניני נובל - מבחר נאומים של כלות וחתני פרס נובל לספרות, כתר הוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים
פרס נובל, האתר הרשמי
פרס נובל לספרות, האתר הרשמי
חתני פרס נובל לספרות, באתר פרס נובל
בועז כהן, האם פרס נובל לספרות הוא פרס חשוב?, בלוג באתר "רשימות", 28.12.2006
Oscar Villalon, Chronicle Book Editor, What's a Nobel in literature really worth?, San Francisco Chronicle, 9.10.2004
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
ספרות
נובל
נובל לספרות
| 2024-10-13T17:17:10
|
פרס נובל לשלום
|
פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות האדם ומודעות סביבתית.
בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו, שאת ועדת הפרס יבחר הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.
מועמדות לפרס
ממוזער|180px|מרכז נובל לשלום, באוסלו
מועמדים לפרס יכולים להיות מוצעים על ידי אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי הפרלמנט הלאומי, פרופסורים (בתחומים מסוימים), רקטורים ונשיאי אוניברסיטאות, שופטים בינלאומיים, חברי הוועדה לשעבר ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.
המועמדויות מוגשות בדרך כלל בסביבות חודש פברואר של שנת הפרס, אך הן יכולות להיות מוגשות עד ישיבתה הראשונה של הוועדה.
הוועדה היא בת חמישה חברים וראשת הוועדה הנוכחית היא ברית רייס-אנדרסון, חברת פרלמנט ושרה לשעבר, שכיהנה מטעם מפלגת העבודה הנורווגית. היא מכהנת בתפקידה מ-2017. שפת הדיונים של הוועדה היא נורווגית. המועמדויות יכולות להיות מוגשות בשפות שונות, בדרך כלל אנגלית, אולם היו מועמדויות שהוגשו בגרמנית וצרפתית.
רשימת המועמדים לפרס בשנים 1901–1955 פורסמה.
עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שוודי מהמפלגה הסוציאליסטית. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים, והגשתו הייתה סאטירית ונועדה להגחיך את מועמדותו של נוויל צ'מברלין על חלקו בהסכם מינכן.The darkly ironic 1939 letter nominating Adolf Hitler for the Nobel Peace Prize מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.
לא רק אישים יכולים להיות מועמדים אלא גם ארגונים. בין הארגונים המפורסמים שזכו בפרס נמנים: הצלב האדום, האיחוד האירופי, והארגון למניעת הפצת נשק כימי.
זוכים שסירבו לקבל את הפרס
רק זוכה אחד סירב לקבל את הפרס מיוזמתו: לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973 אותו נבחר לקבל עם הנרי קיסינג'ר.
בנוסף אנדרי סחרוב שהיה דיסידנט זכה בפרס ב-1975 אך לא הורשה על ידי שלטונות ברית המועצות להשתתף בטקס. ליו שיאובו שזכה בפרס ב-2010 היה אסיר פוליטי באותה תקופה והשלטונות בסין מנעו ממנו ומאשתו להגיע לטקס הענקת הפרס.
הסכסוך הישראלי-ערבי והפרס
שמאל|ממוזער|200px|ראלף באנץ' ראשון הזוכים בפרס על תרומתו לפתרון הסכסוך. צילום: קארל ואן וכטן
מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכם אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בשיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.
הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת עזה אף בתוך ועדת הפרס עצמה. באופן חסר תקדים, קורה כריסטיאנסן, אחד מחמשת חברי הוועדה התפטר במחאה על הענקת הפרס לערפאת. אמנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השעו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. בראיון שהתקיים עמו כעבור ארבע שנים הוא טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו המשכתי להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת".
זוכי פרס נובל לשלום
שמאל|ממוזער|ברק אובמה מקבל את פרס נובל לשלום - "על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים"
שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים 1901 75px ז'אן אנרי דינן שווייץ מייסד הצלב האדום. 75px פרדריק פאסי צרפת מייסד החברה הצרפתית לשלום 1902 75px אלי דוקומון שווייץ מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ. 75px שארל אלבר גובאט מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי 1903 75px רנדל קרמר הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות 1904 75px המוסד לחוק בינלאומי על מאמציה כגוף לא רשמי לנסח את העקרונות הכלליים של מדע המשפט הבינלאומי 1905 75px ברטה פון זוטנר נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה 1906 75px תאודור רוזוולט נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה–יפן, הסכם פורטסמות' 1907 75px ארנסטו תאודורו מונטה נשיא הליגה הלומברדית לשלום 75px לואי רנו צרפת פרופסור לחוק בין-לאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז 1908 75px קלאס פונטוס ארנולדסון חבר הפרלמנט השוודי ומייסד הליגה השוודית לשלום ובוררות 75px פרדריק באייר חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ 1909 75px אוגוסט ברנארט ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג 75px פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן צרפת סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית 1910 75px לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ שווייץ ששימשו כקישור בין אגודות השלום במדינות השונות. 1911 75px טוביאס אסר מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג 75px אלפרד הרמן פריד עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte. 1912 75px אליהוא רוט מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות 1913 75px הנרי לה פונטן סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ 1914 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה. 1915 1916 1917 75px הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ על לקיחת המשימה הכבירה של ניסיון להגן על זכויותיהם של אסירי מלחמה רבים בכל הצדדים (של מלחמת העולם הראשונה), לרבות זכותם ליצור קשר עם משפחותיהם 1918 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה. 1919 75px וודרו וילסון נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים 1920 75px לאון בורז'ואה צרפת מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים 1921 75px ילמאר ברנטין ראש ממשלת שוודיה ונציג שוודיה במועצת חבר הלאומים 75px כריסטיאן לאנגה מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי 1922 75px פריטיוף ננסן מדען וחוקר, ונציג נורווגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים 1923 לא הוענק 1924 1925 75px סר אוסטן צ'מברלין הממלכה המאוחדת מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו 75px צ'ארלס דוז סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית 1926 75px אריסטיד בריאן צרפת שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו 75px גוסטב שטרזמן גרמניה קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו 1927 75px פרדיננד בואסון צרפת פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם 75px לודוויג קווידה גרמניה פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום 1928 לא הוענק 1929 75px פרנק קלוג מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכם קלוג-בריאן 1930 75px נתן סודרבלום ארכיבישוף שוודי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות 1931 75px ג'יין אדמס סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש 75px ניקולס מארי באטלר נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכם קלוג-בריאן 1932 לא הוענק 1933 75px סר נורמן אנג'ל הממלכה המאוחדת סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית 1934 75px ארתור הנדרסון מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932 1935 75px קרל פון אוסייצקי גרמניה הנאצית עיתונאי ופציפיסט גרמני, על מאבקו נגד ההתחמשות של גרמניה 1936 75px קרלוס לאמאס מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה 1937 75px רוברט ססיל הממלכה המאוחדת פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, ממיסדי חבר הלאומים ופעיל שלום במסגרתו 1938 75px משרד ננסן הבינלאומי לפליטים על עבודתם בעזרה לפליטים. 1939 לא הוענק עקב מלחמת העולם השנייה. 1940 1941 1942 1943 1944 75px הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945. 1945 75px קורדל הול מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות 1946 75px אמילי גרין באלץ' פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש 75px ג'ון מוט יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים 1947 75px מועצת שירות הידידים הבריטית הממלכה המאוחדת בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים" אגודה אמריקאית לשירותי הידידים 1948 לא הוענק 1949 75px לורד בויד אור הממלכה המאוחדת רופא בריטי, אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום 1950 75px ראלף באנץ' פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948 1951 75px לאון ז'ואו צרפת נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי 1952 75px אלברט שווייצר צרפת על ייסודו של בית חולים בגאבון 1953 75px ג'ורג' מרשל מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל 1954 נציבות האו"ם לפליטים ארגון סיוע בינלאומי נוסד על ידי האו"ם ב-1951 1955 לא הוענק. 1956 1957 75px לסטר פירסון שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, על הקמת כוח החירום של האומות המאוחדות לאחר מבצע סיני 1958 75px דומיניק פיר אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde". 1959 75px פיליפ נואל-בייקר הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי. 1960 75px אלברט לוטולי איחוד דרום אפריקה (נולד ברודזיה הדרומית) נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה 1961 75px דאג המרשלד המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו) 1962 75px לינוס פאולינג מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני 1963 75px הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ עבור עבודתם בהגנה על זכויות האדם ב-100 שנות קיומה של הצלב האדום הבינלאומי. 75px הליגה של אגודות הצלב האדום 1964 75px מרטין לותר קינג על מאבקו למען זכויות האזרח 1965טקסט=|75x75 פיקסלים יוניסף קרן הילדים של האומות המאוחדות 1966 לא הוענק. 1967 1968 75px רנה קאסן נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם 1969 75px ארגון העבודה הבינלאומי 1970 75px נורמן בורלוג על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי 1971 75px וילי ברנדט גרמניה המערבית על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק) 1972 לא הוענק 1973 75px הנרי קיסינג'ר על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם 75px לה דק טהו וייטנאם (צפון) 1974 75px שון מקברייד נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא ועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה 75px אייסאקו סאטו ראש ממשלת יפן, הוענק עבור הוויתור על האופציה הגרעינית ביפן ועל מאמציו לקדם פיוס באזור. 1975 75px אנדריי סחרוב על פעילותו למען זכויות אדם 1976 75px בטי ויליאמס הממלכה המאוחדת מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד 75px מייריד קוריגן 1977 אמנסטי אינטרנשיונל הממלכה המאוחדת על פעילותם להגנת זכויות האדם של אסירי מצפון ולמניעת עינויים. 1978 75px אנואר סאדאת על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים. 75px מנחם בגין (נולד ב- רוסיה) 1979 75px אמא תרזה (נולדה ב-סקופיה, כיום ) מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה 1980 75px אדולפו פרס אסקיבל על פעילותו למען זכויות אדם 1981 נציבות האו"ם לפליטים פרס נובל שני לארגון הסיוע הבינלאומי שנוסד על ידי האו"ם ב-1951 1982 75px אלווה מירדאל נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש 75px אלפונסו גרסיה רובלס 1983 75px לך ואלנסה 22px|גבול פולין מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין 198475px דזמונד טוטו דרום אפריקה הבישוף של יוהנסבורג; מזכ"ל לשעבר, מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, על פעילותו נגד האפרטהייד 1985 75px האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית 1986 75px אלי ויזל (נולד ב-) סופר וניצול שואה, הפרס הוענק על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", שבראשה עמד. 1987 75px אוסקר אריאס סנצ'ס נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה 198875x75 פיקסלים כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות עבור מאמציהם אשר שתרמו תרומה חשובה לקראת מימוש אחד העקרונות הבסיסיים של האומות המאוחדות. 1989 75px טנזין גיאטסו (נולד ב-) הדלאי לאמה ה-14, הוענק על מאבקו למען שחרור טיבט, הוא התנגד בעקביות לשימוש באלימות. במקום זאת הוא הטיף פתרונות של שלום המבוסס על סובלנות וכבוד הדדי כדי לשמר את המורשת ההיסטורית והתרבותית של בני עמו. 1990 75px מיכאיל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה 1991 75px אונג סן סו צ'י 22px|גבול בורמה על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם 1992 75px ריגוברטה מנצ'ו כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים 1993 75px נלסון מנדלה דרום אפריקה על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה 75px פרדריק וילם דה קלרק 1994 75px יאסר ערפאת(נולד ב-) על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו 75px יצחק רבין 75px שמעון פרס (נולד ב-22px|גבול פולין) 1995 75px יוסף רוטבלט על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל 75px קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים 1996 75px קרלוס פליפה חימנז בלו על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור 75px חוזה רמוס הורטה 199775x75 פיקסלים המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם 75px ג'ודי ויליאמס 1998 75px ג'ון יום על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד75px דייוויד טרימבל 199975x75 פיקסלים רופאים ללא גבולות על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות 2000 75px קים דה-ג'ונג על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט 2001 75px האומות המאוחדות על עבודתם לארגון עולם שליו יותר 75px|Kofi Annan, Photo: Harry Wad קופי אנאן 2002 75px ג'ימי קרטר על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית 2003 75px שירין עבאדי על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם 2004 75px ואנגרי מאטאיי על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום 200593x93 פיקסלים הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים 75px מוחמד אל-בראדעי 2006 75px מוחמד יונוס על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש113x113 פיקסלים בנק גרמין 200775x75 פיקסליםהפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית 75px אל גור 2008 75px מרטי אהטיסארי על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים 2009 75px ברק אובמה על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים 2010 75px לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין 2011 75px אלן ג'ונסון-סירליף על מאבקן הבלתי-אלים למען ביטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום 75px לימה בואי 75px תוואכול כרמאן 2012 75px האיחוד האירופי על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה 201375x75 פיקסלים הארגון למניעת הפצת נשק כימי בינלאומיעל מאמציו הנרחבים להשמיד את הנשק הכימי בעולם 2014 75px מלאלה יוספזאי על מאבקם נגד הדיכוי של ילדים ואנשים צעירים ועל זכותם של כל הילדים לחינוך. 75px קאילש סאטיארת'י 2015 75px קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה על פעולותיו למען הדמוקרטיה בעת מהפכת היסמין בתוניסיה 2016 75px חואן מנואל סנטוס על מאמציו ההחלטיים להביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכת יותר מ-50 שנה. 201775x75 פיקסליםהתנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני "על פועלם למקד את תשומת הלב להשלכות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני, ועל מאמציו הבלתי נדלים לקדם אמנה עולמית שתאסור שימוש בנשק מסוג זה". 2018 75px דניס מקווגי על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים 75px נאדיה מוראד 2019טקסט=|99x99 פיקסלים אבי אחמד על מאמציו לקידום השלום ושיתוף פעולה בין לאומי ובפרט על מאמציו לפתרון סכסוך הגבולות עם אריתריאה 2020טקסט=|75x75 פיקסלים תוכנית המזון העולמית על מאמציו להילחם ברעב, על תרומתו לשיפור התנאים לשלום באזורים שנפגעו מסכסוך ופועל ככוח מניע במאמצים למנוע את השימוש ברעב כנשק מלחמה וסכסוך202175pxדמיטרי מוראטובעל מאבקם למען חופש הביטוי 75px מריה רסה2022 75pxאלס ביאליצקי בלארוסעל קידום החברה האזרחית במדינותיהם, ועל קידום הזכות לבקר כוח ולהגן על על זכויות אזרחיות בסיסיות ממוריאל רוסיההמרכז לחירויות אזרחיות אוקראינה2023לא ממוסגר|100x100 פיקסליםנרגוס מוחמדי איראןעל מאבקה נגד דיכוי נשים באיראן ומאבקה לקידום זכויות אדם וחירות לכולם202475pxניהון הידאנקיועל על מאמציו ליצור עולם ללא נשק גרעיני, ועל הצגת עדויות לכך שאסור שייעשה אי פעם שימוש נוסף בנשק גרעיני.
ראו גם
קונצרט פרס נובל לשלום
קישורים חיצוניים
פרס נובל, האתר הרשמי
פרס נובל לשלום, האתר הרשמי
חתני פרס נובל לשלום, באתר פרס נובל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
שלום
נובל
נובל לשלום
| 2024-10-16T12:57:14
|
פרס נובל לכלכלה
|
פרס נובל לכלכלה, או בשמו הרשמי פרס בנק שוודיה למדעי הכלכלה לזכרו של אלפרד נובל (בשוודית: Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne), הוא פרס המוענק מדי שנה לכלכלנים בולטים על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים. אף שהפרס מוכר יותר כ"פרס נובל לכלכלה", הוא אינו חלק ממורשתו של אלפרד נובל ומוענק מאז שנת 1969 ביוזמת הבנק המלכותי השוודי, הבנק המרכזי במדינה, לציון 300 שנה להיווסדו.
תהליך הענקת הפרס
ההחלטה על הענקת הפרס, כמו בשאר פרסי נובל, נתונה בידיה של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, והפרס מוענק יחד עם שאר הפרסים במדעים. שמותיהם של כמאה מועמדים נשלחים בכל שנה על ידי ממליצים מוסמכים לוועדת הפרס, המונה חמישה עד שמונה חברים. זו בתורה שולחת רשימה מצומצמת לאספת נובל, שמצביעה על המועמדים (עד שלושה). הפרס ניתן בטקס הנערך בסטוקהולם, והוא מלווה במענק כספי בסך 10 מיליון קרונות (בערך מיליון אירו נכון לסוף 2004). כל המידע על תהליך בחירת הזוכים נשמר בסוד במשך 50 שנה, בדומה לפרסי נובל האחרים.
חתני פרס נובל לכלכלה
עד 2022 (ועד בכלל) הפרס חולק ל-92 זוכים אשר 55 מתוכם הם תושבי ארצות הברית, ורק שלוש נשים נכון לשנת 2024. שלושה ישראלים זכו בפרס: ישראל אומן, דניאל כהנמן וג'ושוע אנגריסט ו-37 יהודים (40% מהסך הכל). הגיל הממוצע של זוכי הפרס לכלכלה (67) הוא גבוה יחסית לפרסי נובל האחרים (הגיל הממוצע של זוכי כל הפרסים הוא 59).
שנה מקבלי הפרס מוסד נימוק 1969 רגנר פריש אוניברסיטת אוסלו על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים יאן טינברגן אוניברסיטת ארסמוס 1970 פול סמואלסון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על העבודה המדעית בה פיתח תאוריות כלכליות סטטיות ודינמיות, פעולה שתרמה להעלאת רמת הניתוח במדע הכלכלי 1971 סיימון קוזנץ אוניברסיטת הרווארד על הפרשנות המבוססת אמפירית של צמיחה כלכלית שהובילה לתובנות מעמיקות לגבי המבנה והתהליך הכלכליים והחברתיים של פיתוח1972 ג'ון היקס אוניברסיטת אוקספורדעל התרומות החלוציות לתאוריית שיווי המשקל הכלכלי הכללי ולתיאורית הרווחה קנת' ארו אוניברסיטת הרווארד 1973 וסילי לאונטיף אוניברסיטת הרווארד על פיתוח שיטת תשומה-תפוקה ועל יישומה בבעיות כלכליות חשובות1974 גונאר מירדאל אוניברסיטת סטוקהולם על עבודתם החלוצית בתחום התאוריה של הכסף והתנודות הכלכליות, ועל הניתוח החודר של קשרי הגומלין בין תופעות כלכליות, חברתיות וממסדיות פרידריך אאוּגוסט פון האייק אוניברסיטת וינה 1975 לאוניד קנטורוביץ' האקדמיה למדעים של ברית המועצותעל תרומותיהם לתאוריה של אופטימיזציה של הקצאת משאבים צ'אלינג קופמאנס אוניברסיטת ייל 1976 מילטון פרידמן אוניברסיטת שיקגו על הישגיו בתחומים של ניתוח צריכה, היסטוריה ותאוריה מוניטרית ועל שהדגים את הסיבוכיות של מדיניות ייצוב 1977 ברטיל אולין בית הספר לכלכלה של סטוקהולם על תרומותיהם פורצות הדרך לתאוריה של סחר בינלאומי ותזוזות הון בינלאומיות ג'יימס מיד אוניברסיטת קיימברידג' 1978 הרברט סיימון אוניברסיטת קרנגי מלון על מחקרו החלוצי על תהליך קבלת ההחלטות בארגונים כלכליים 1979 תיאודור שולץ אוניברסיטת שיקגועל מחקרם החלוצי על פיתוח כלכלי ובמיוחד בקשר לבעיות של מדינות מתפתחות ארתור לואיס אוניברסיטת פרינסטון 1980 לורנס קליין אוניברסיטת פנסילבניה על יצירה של מודלים אקונומטריים ויישומם לניתוח של תנודות כלכליות ומדיניויות כלכליות 1981 ג'יימס טובין אוניברסיטת ייל על הניתוח של שווקים פיננסיים וקשריהם להחלטות הוצאה, תעסוקה, ייצור ומחירים 1982 ג'ורג' שטיגלר אוניברסיטת שיקגו על מחקריו רבי ההשפעה של מבנים תעשייתיים, תפקוד שווקים והסיבות והתוצאות של רגולציה ציבורית 1983 ז'ראר דברה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הכנסת שיטות אנליטיות חדשות לתאוריה הכלכלית, ועל הניסוח הריגורוזי של התאוריה של שיווי משקל כללי 1984 ריצ'רד סטון אוניברסיטת קיימברידג' על תרומות בסיסיות לפיתוח מערכת חשבונאות לאומית ששיפרה את הבסיס לניתוח כלכלי אמפירי 1985 פרנקו מודיליאני המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על הניתוח החלוצי של חיסכון ושל שווקים פיננסיים 1986 ג'יימס מ. ביוקנן המרכז לחקר בחירה ציבורית על הבסיס החוזי והחוקתי לתאוריה של קבלת החלטות כלכלית ופוליטית 1987 רוברט סולו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על תרומותיו לתאוריה של צמיחה כלכלית 1988 מוריס אלה בית הספר הלאומי הגבוה למכרות בפריז על תרומותיו החלוציות לתיאורית השוק ולניצול יעיל של משאבים 1989 טריגבה הבלמו אוניברסיטת אוסלו על הבהרת היסודות ההסתברותיים של האקונומטריקה ועל הניתוח של מבנים כלכליים בו-זמניים1990 הארי מרקוביץ' אוניברסיטת העיר ניו יורקעל עבודתם החלוצית בתאוריה של כלכלה פיננסית מרטון מילר אוניברסיטת שיקגו ויליאם שארפ אוניברסיטת סטנפורד 1991 רונלד קואס אוניברסיטת שיקגו על הגילוי וההבהרה של חשיבות עלויות עסקה וזכויות הקניין למבנה המוסדי ולפעולה של הכלכלה 1992 גארי בקר אוניברסיטת שיקגו על הרחבת התחום של ניתוח מיקרו-כלכלי למגוון רחב של התנהגות ואינטראקציה אנושית1993 רוברט פוגל אוניברסיטת שיקגועל חידוש המחקר בהיסטוריה כלכלית על ידי יישום של תאוריה כלכלית ושיטות כמותיות בשביל להסביר שנויים כלכללים ומוסדיים דאגלס נורת' אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס1994 ג'ון הרסני אוניברסיטת קליפורניה בברקליעל הניתוח החלוצי של שיווי משקל בתאוריה של משחקים לא-שיתופיים ג'ון נאש אוניברסיטת פרינסטון ריינהרד זלטן אוניברסיטת בון 1995 רוברט לוקאס אוניברסיטת שיקגו על שפיתח את ההנחה של ציפיות רציונליות ויישם אותה, ובכך שינה את הניתוח המקרו כלכלי והעמיק את הבנתנו במדיניות כלכלית1996 ג'יימס מירליס אוניברסיטת קיימברידג'על תרומתם הבסיסית לתאוריה הכלכלית של תמריצים תחת מידע א-סימטרי ויליאם ויקרי אוניברסיטת קולומביה1997 רוברט קרהרט מרטון אוניברסיטת הרווארדעל שיטתם החדשה לקביעת הערך של נגזרים מיירון שולס Long-Term Capital Management 1998 אמרטיה סן אוניברסיטת קיימברידג' על תרומותיו לכלכלת הרווחה 1999 רוברט מנדל אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של מדיניות מוניטרית ופיסקלית תחת משטרים שונים של שער חליפין ועל הניתוח של אזורי מטבע אופטימליים2000 ג'יימס הקמן אוניברסיטת שיקגו על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח מדגמים סלקטיביים דניאל מקפאדן אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח בחירה בדידה2001 ג'ורג' אקרלוף אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של שווקים עם מידע א-סימטרי מייקל ספנס אוניברסיטת סטנפורד ג'וזף שטיגליץ אוניברסיטת קולומביה2002 דניאל כהנמן אוניברסיטת פרינסטון על הכנסת תובנות מהמחקר הפסיכולוגי למדע הכלכלי, בייחוד בקשר לשיפוט אנושי וקבלת החלטות תחת אי-ודאות ורנון סמית' אוניברסיטת ג'ורג' מייסון על מיסוד ניסויי מעבדה ככלי לניתוח כלכלי אמפירי, בייחוד במחקר של מנגנוני שוק אלטרנטיביים2003 רוברט אנגל אוניברסיטת ניו יורק על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם תנודתיות משתנה בזמן (ARCH) קלייב גריינג'ר אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם מגמות משותפות (קואינטגרציה)2004 פין קידלנד אוניברסיטת קרנגי מלון ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברהעל תרומותיהם בדינמיקה מקרו-כלכלית: הקונסיסטנטיות בזמן של מדיניות כלכלית והכוחות המניעים מאחורי מחזורי עסקים אדוארד פרסקוט אוניברסיטת המדינה של אריזונה והפדרל ריזרב של מיניאפוליס2005 ישראל אומן האוניברסיטה העברית בירושליםעל חיזוק הבנתנו של עימות ושיתוף פעולה דרך ניתוח של תורת המשחקים תומאס שלינג אוניברסיטת מרילנד 2006 אדמונד פלפס אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של שקלול תמורות בין-זמניות במדיניות מקרו-כלכלית2007 ליאוניד הורביץ אוניברסיטת מינסוטהעל הנחת היסודות לתאוריית תכנון המכניזמנים אריק מסקין המכון למחקר מתקדם בפרינסטון רוג'ר מאירסון אוניברסיטת שיקגו 2008 פול קרוגמן אוניברסיטת פרינסטון על ניתוח דפוסי מסחר ומיקום של פעילות כלכלית2009 אלינור אוסטרום אוניברסיטת אינדיאנה ואוניברסיטת המדינה של אריזונה על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס למשאבי הכלל אוליבר ויליאמסון אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס לגבולות של העסק2010 פיטר דיאמונד המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על ניתוח שווקים עם חיכוכי חיפוש דייל מורטנסן אוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת אורהוס כריסטופר פיסרידס בית הספר לכלכלה של לונדון2011 תומאס סרג'נט אוניברסיטת ניו יורקעל מחקרם האמפירי על סיבתיות במקרו-כלכלה כריסטופר סימס אוניברסיטת פרינסטון2012 אלווין רות אוניברסיטת הרווארדעל התאוריה של הקצאה יציבה והפרקטיקה של תכנון שוק לויד שפלי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס2013 יוג'ין פאמה אוניברסיטת שיקגועל הניתוח האמפירי של מחירי נכסים לארס פיטר הנסן אוניברסיטת שיקגו רוברט שילר אוניברסיטת ייל 2014 ז'אן טירול אוניברסיטת טולוז על הניתוח של כוח שוק ורגולציה 2015 אנגוס דיטון אוניברסיטת פרינסטוןעל הניתוח של צריכה, עוני ורווחה2016 אוליבר הארט אוניברסיטת הרווארדעל תרומתם לתורת החוזים בנגט הולמסטרום המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס 2017 ריצ'רד ת'יילר אוניברסיטת שיקגו על תרומתו לכלכלה התנהגותית2018 ויליאם נורדהאוס אוניברסיטת ייל על הכללת שינויי אקלים באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח פול רומר בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק על הכללת חדשנות טכנולוגית באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח2019 אבהיג'יט בנרג'י המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על גישתם הניסויית להפחתת העוני העולמי אסתר דופלו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס מייקל קרמר אוניברסיטת הרווארד2020 פול מילגרום אוניברסיטת סטנפורד על שיפורים בתורת המכרזים ובהמצאות של פורמטים חדשים של מכירות פומביות רוברט וילסון (כלכלן) אוניברסיטת סטנפורד2021 דייוויד קארד אוניברסיטת קליפורניה בברקליעל תרומותיו האמפיריות לכלכלת העבודה ג'ושוע אנגריסט המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על תרומותיהם המתודולוגיות לניתוח יחסי סיבתיות חידו אימבנס אוניברסיטת סטנפורד2022 בן ברננקי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס למחקר על בנקים ומשברים פיננסיים דאגלס דיימונד בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו פיליפ דיבוויג בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ייל 2023 קלודיה גולדין אוניברסיטת הרווארד על קידום המחקר בנוגע לנשים בשוק העבודה2024 דרון אג'מולו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על מחקר כיצד מוסדות נוסדים ומשפיעים על שגשוג סיימון ג'ונסון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ג'יימס א. רובינסון אוניברסיטת שיקגו
המחלוקת
מספר מבני משפחת נובל הביעו תרעומת על השימוש בשם "פרס נובל לכלכלה". פטר נובל טוען שבנק שוודיה "הפר את הסמל המסחרי של השם נובל. שני שלישים מהפרסים של הבנק בכלכלה הוענקו לכלכלנים אמריקאים מאסכולת שיקגו, שיוצרת מודלים מתמטיים כדי לתת ספקולציות בשוק המניות והאופציות - ההפך הגמור ממטרותיו של אלפרד נובל, להיטיב עם בני האדם".
מתנגדי הפרס ומדיניות הבחירה בזוכים בו העלו את הטענות הבאות:
הקישור לשם נובל על אף שהפרס לא נתרם על ידי אלפרד נובל.
הכלכלנים החשובים ביותר כבר זכו בפרס בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים ועל כן המועמדים שנותרו בתחום הם חלשים יותר ולכן יותר מעוררי מחלוקת.
קישורים חיצוניים
פרס נובל, האתר הרשמי
פרס נובל לכלכלה, האתר הרשמי
חתני פרס נובל לכלכלה, באתר פרס נובל
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
כלכלה
נובל
נובל לכלכלה
| 2024-10-17T05:48:35
|
פרס נובל לרפואה
|
הפניה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
| 2009-10-03T00:49:29
|
משחק
|
ממוזער|שמאל|250px|משחק דמקה משפחתי, ציור מאת לואי-לאופולד בואיי, 1803
ממוזער|250px|ציור של ילדים משחקים משנת 1897
שמאל|ממוזער|250px|פיטר ברויגל האב, משחקי ילדים, 1560
משחק הוא פעילות בידור ופנאי, המנותקת מצרכי הקיום המידיים, למטרת הנאה או למידה. במקרים רבים פעילות זו דורשת הבנה מופשטת או הפעלה של דמיון.
לבד מן ההנאה, המשחק חשוב לצורך למידה ומרבית היונקים נוהגים לשחק במהלך הילדות. האדם הוא אחד היונקים היחידים הממשיכים לשחק כל ימי חייהם. תופעה מסוג זה מכונה נאוטוניה.
היסטוריה והתפתחות
250px|ממוזער|שמאל|משחק סנת כולל לוח ועשרים אבני משחק. המשחק מאזור העיר טאניס במצרים התחתונה מהמאות ה-15 עד ה-13 לפנה"ס - השושלות ה-18 וה-19. מוזיאון ישראל
ממוזער|250px|ציור של נשים המשחקות במשחקי לוח סיניים, כמו גו ושוגי
ממוזער|250px|ילדים משחקים בדג מלוח
ממוזער|250px|משחקים כדורעף בחצר הגדולה בגן שמואל בשנת 1944
טקסט=משחק פאזל|ממוזער|256x256 פיקסלים|משחק פאזל
המשחק מלווה את האדם בכל גיל, מקום וחברה.
ידוע כי האדם שיחק במשחקים עוד בתקופה הפרה-היסטורית.
בתרבויות הקדומות המשחקים היו חלק מהפולחן הדתי.
גם בתקופה המודרנית ישנם משחקים הקשורים לחגים מסוימים, כמו משחק בסביבון בחנוכה.
משחקים רבים מועברים בווריאציות קלות כמסורת מדור אחד למשנהו. כמו כן, ניתן למצוא משחקים דומים מאוד במדינות שונות. תופעה זו מעידה על כך שלילדי העולם ישנם צרכים נפשיים זהים, מעבר לזמן ולמקום.
בשנות ה-80 החל השימוש הרחב במשחקי המחשב, אשר נועדו במקור לשעשוע ובהמשך החל לשמש גם לחינוך וללימוד. ישנה מחלוקת בנוגע להשפעתם של משחקי המחשב. המתנגדים טוענים שהם אלימים מידי, גורמים להתמכרות ושהמשחק בהם גוזל זמן רב על חשבון עיסוקים חשובים אחרים כמו פעילות גופנית וקריאת ספרים. התומכים טוענים שמשחקים אלה מלמדים את מיומנויות השימוש במחשב, משפרים את הריכוז ואת הקואורדינציה המוטורית.
תכונות המשחק
ממוזער|250px|סוסים משחקים עם כדור משחק גדול במיוחד
פעילות המשחק אינה ייחודית לבני אדם. גם בעלי חיים צעירים משתעשעים בשעת הפעלת גופם ובמיוחד גורים של יונקים. משחקיהם של בעלי החיים מכילים את עיקרי תכונותיו של המשחק כמו חוקיות, לקיחת תפקיד והעמדת פנים, תיחום בזמן ובמקום ועוד.
כל משחק הוא בעל משמעות החורגת מתחומיהן של הפעולות הפיזיולוגיות הנובעות מעצם התשוקה לשרוד. זוהי פעילות הנעשית לשמה ואינה משמשת ככלי להשגת פיצוי חומרי, טובת הנאה או תועלת אישית.
הסיבה והמטרה של כל המשחקים היא הרצון להשתעשע, לפרוק מרץ ולמצוא דרך להכרת העולם. פעולתו של המשחק כרוכה בכוונה והוא הנותן לעיסוקי החיים משמעות. המשחק יכול להפיג מתחים ולחדש כוחות. כאשר אדם נהנה ממשחק ומקדיש לו את מלוא תשומת הלב הוא מתנסה בחוויית זרימה.
להבדיל מתהליכים טבעיים אחרים, המשחק הוא מעשה הנובע מרצון ולא מכורח. לכן, משחק המוטל על אדם לשחק בו בכוח אינו עוד בגדר משחק. בהתאם לכך, נהוג להפריד בין משחקים לבין עבודה, המוצעת בעיקר עבור פיצוי או תגמול כלשהו. כמו כן, נהוג להפריד את המשחקים גם מאמנות, תחום הנוגע בביטוי רעיונות, דעות ואמונות.
תנאים הכרחיים לקיומו של משחק
פעילות משחקית מתאפשרת רק כל עוד מתקיימים מספר תנאים הכרחיים, אשר מגנים על המשחקים וסביבתם. הפרה של אחד מהתנאים הללו גורמת לכך שהמשחק מפסיק להיות מקור הנאה ובמקרים קיצוניים יותר אף עלול להביא לידי סכנה פיזית או נפשית.
תנאים אלו כוללים:
כללים ברורים ומוגדרים.
בחירה חופשית והשתתפות מרצון של כל אחד מהשחקנים, ללא כפייה חיצונית כלשהי.
קביעה של מסגרת זמן עם נקודת התחלה ונקודת סיום מוגדרות (מתי מתחילים לשחק ומתי מפסיקים).
קביעה של מרחב הפיזי מוגדר שבו מתקיים המשחק.
ילדים מבחינים באופן אינטואיטיבי במצב בו הופר אחד מהתנאים הללו ובפריצה של הגבול בין המרחב המשחקי לבין המציאות שמחוץ למשחק. במקרים אלו הקריאה ”פוס משחק” באה להפריד בין המשחק לבין המציאות.
מזל מול מיומנות
מרכיבי המפתח במשחקים הם המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה ההדדי. משחקים דורשים בדרך כלל כוח פיזי, שכלי או מנטלי. בעוד שבמקרים רבים המשחקים מצריכים הפגנה של יכולת ומיומנות, ישנם גם משחקים המבוססים על מזל, אשר מוסיף מתח ועניין למשחק. משחקי מזל מאפשרים לשחקנים חלשים להשתחרר מאחריות לכישלון ולנצח שחקנים מיומנים מהם.
ממוזער|261x261 פיקסלים|ראש ממשלת ישראל מנחם בגין והיועץ לביטחון לאומי זביגנייב בז'ז'ינסקי משחקים שחמט במהלך פסגת קמפ דייוויד
משחקים תחרותיים
משחקים מדרגות גבוהות ומפותחות יותר משמשים גם לתחרויות המוצגות בפני קהל.
התחרות מוסיפה מוטיבציה חיצונית, מאתגרת את השחקנים ומעודדת אותם למתוח את גבולות היכולת. תחרות גם מאפשרת התמודדות עם הצלחה וכישלון בתנאים ידידותיים המאפשרים לגיטימציה לטעויות ומתרגלים התמודדות מול מצבי חוסר הצלחה בחיים. עם זאת, תחרות יכולה גם לאיים כאשר היא הופכת למטרה בפני עצמה.
מספר המשתתפים
במשחק משתתפים בדרך כלל שחקנים אחדים. משחקים רבים, כגון שחמט ודמקה, הם לשני שחקנים. למשחקים שונים המיועדים לשני שחקנים, כגון טניס, יש וריאציה שבה משתתפים שני זוגות. משחקי ספורט רבים, כגון כדורגל וכדורסל, הם בהשתתפות שתי קבוצות. משחקי קלפים אחדים, כגון ברידג', מיועדים לארבעה שחקנים. במשחקים אחרים אין הגבלה על מספר המשתתפים, משניים ומעלה. קיימים גם משחקים, כגון סוליטר או מחשבת, המיועדים לשחקן יחיד. אף שבמשחקים אלה אין מתחרים, השחקן היחיד יכול להתמודד עם שיפור ביצועיו במשחק, כגון משך הזמן הנחוץ להשלמתו. ניתן לראות משחקים כאלה גם כחידה או כשעשוע. משחקים שונים, כגון הטלת חיצים, המקובלים כמשחקים של משתתפים אחדים, אפשריים גם כמשחק לשחקן יחיד.
משחקי מחשב רבים מיועדים לשחקן יחיד, הנדרש להתמודד עם האתגר שמציב המשחק. התפתחות תקשורת המחשבים, ובפרט התפתחות האינטרנט, הובילה ליצירת משחקי מחשב מרובי משתתפים.
המשחק במהלך החיים
ממוזער|שמאל|250px|פעוטות משחקים במתקן מתנפח
ממוזער|שמאל|250px|ילדים משחקים בגולות
ממוזער|250px|מבוגרים משחקים במשחק מילים
ממוזער|250px|משחק קלפים בגיל הזהב
המשחק מלווה את האדם לאורך כל חייו באופנים שונים. זאת משום שסוגי המשחק משתנים עם הגיל.
בשנות החיים הראשונות, חשיבותו הגדולה ביותר של המשחק טמונה בהנאה המידית שהילד מפיק ממנו, אשר מתרחבת ונהפכת להנאה כללית מהחיים עצמם.
בנוסף, למשחק תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד.
רוב הלמידה של פעוטות נעשית מעצם ההתנסות בעזרת החושים. בגיל זה ניתן משקל רב לחיקוי המציאות במשחקים סוציו-דרמטיים. משחקים אלו משמשים כהכנה למצבים עתידיים כמו מילוי חובות ותפקידים בוגרים. המשחק מאפשר גם התנסות חברתית משמעותית בתהליך החיברות.
ילדים משחקים בראש ובראשונה משום שנעים לשחק ולהשתעשע.
לילדים יש יכולות למידה גבוהות וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולת שלהם לשחק וללמוד בכוחות עצמם. המשחק מאפשר לילדים להעשיר ולפתח את הדמיון שלהם.
רוב ההורים מבינים את חשיבות המשחק לילדם ויודעים שהוא לא רק עיסוק מהנה, אלא גם עיסוק רציני וחשוב. הם שמחים לספק לילדם צעצועים ומשחקים שונים, מעודדים אותו ועוזרים לו להשתמש בהם. הם גם דואגים להבטיח שישחק גם עם ילדים אחרים.
במהלך ההתפתחות התקינה, גם ילדים מוכשרים מאוד נתקלים במגוון קשיים במהלך חיי היום יום. על ידי ביטוי היבטים נבחרים של אותן בעיות באמצעות המשחק, הילד יוכל להתמודד עם בעיות מורכבות מאוד צעד אחר צעד. כמו כן, בדרך זו הילד יכול גם להתמודד עם תהליכים פנימיים שהוא לא לגמרי מודע אליהם. לרוב הדבר נעשה בדרכים סמליות שלעיתים קרובות אינן מובנות בקלות אף לילד עצמו. מבחינה זו המשחק יכול לשמש כאמצעי לריפוי עצמי עבור ילדים.
עם ההתבגרות מתמעטות ההזדמנויות הספונטניות למשחק. לכן מתגבר הצורך להתפנות במודע למשחק בשעות הפנאי.
המשחק ככלי טיפולי וחינוכי
למשחקים רבים ישנם יתרונות מבחינה התפתחותית, בנוסף להנאה מעצם המשחק. המשחק חיוני להתפתחות התקינה והוא גם הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית. זאת משום שכל משחק יכול לזמן פיתוח של כישורים שונים. באמצעות המשחק הילד מתחיל להבין איך הדברים פועלים, מה אפשר לעשות עם חפצים שונים, מהם חוקי ההתנהגות בסביבתו החברתית ועוד.
בהתאם לכך, אנשי מקצועות פרא רפואיים רבים מטפלים בלקוחותיהם בעזרת משחק.
ממשחקו של ילד אפשר לגלות כיצד הוא רואה את העולם ומבין אותו, מה מעסיק אותו ואילו בעיות מציקות לו.
המשחק יכול גם לאפשר לילד לבטא דברים שקשה לו לתאר במילים.
לכן כשהלקוחות הם ילדים, טיפול במשחק כמו גם אבחון בעזרת משחק עשוי להיות מועיל עוד יותר.
גם אנשי חינוך, ובמיוחד אלו המלמדים ילדים, עשויים להיעזר במשחק, כמו למשל במסגרת הוראה מתקנת.
למידה דרך משחק היא יעילה יותר משום שהיא מזמנת למידה טבעית. בלמידה דרך משחק המטרות הלימודיות מושגות בדרך עקיפה, והוא יכול להשתלב בכל שלבי הלמידה.
עם זאת, קיים מתח בין התפיסה ההומניסטית הטוענת שהמשחק הוא מטרה בפני עצמה, לבין השימוש במשחק ככלי פדגוגי. בפיתוח משחק לימודי עלול להיווצר מצב של דידקטיות-יתר, העלולה לגרום לכך שהוא ישמש בפועל באופן הדומה מדי לדף עבודה מספר לימוד, אשר מתחזה למשחק אך למעשה הוא אינו משחק כלל.
ניתן להשתמש במושג המשחק הסוציו-דרמטי לתאר אינטראקציה בין מספר ילדים המשחקים משחק חופשי בגן. סוג משחק זה, אשר מגיע מיוזמת הילדים, הוא פעילות לא-מובנית בה מספר משתתפים, לרוב ילדים צעירים, מתנהגים כאילו היו בעלי תפקידים מהעולם המוכר להם. תפקידים אלה יכולים להיות קשורים לעולמו הישיר של הילד (למשל אבא וילדה, גננת ותלמיד) או לדמויות בדיוניות מעולם הספרות, הקומיקס, הטלוויזיה או הקולנוע (משחקים אלו כוללים גם משחקי "שוטרים וגנבים" וגיבורי-על טובים הנלחמים נגד הרעים ומשתמשים בהם בצעצועים המעוצבים ככלי נשק מפלסטיק). המשחק הסוציו-דרמטי בפינות הגן תורם להתפתחות קוגניטיבית, חברתית, רגשית וגופנית של הילד. הילד משלב במשחק פעילות יצירתית, הנאה וחשיבה, תוך הפעלת דמיון עשיר וחסר גבולות.
תחומים שניתן לפתח בעזרת משחק
ממוזער|250px|המשחק הוא דרך טבעית ומהנה ללמידה ולפיתוח מיומנויות חדשות. דרך המשחק ילדים יכולים להתנסות בדברים חדשים, לחקור את העולם וליצור אינטראקציות חברתיות.
התחומים העיקריים שניתן לפתח בעזרת שימוש במשחקים הם:
מוטוריקה – המשחק הוא אמצעי יעיל לאימון ותרגול השרירים. הוא יכול לשמש ככלי לשיפור הכושר הגופני, לפיתוח הקואורדינציה, המוטוריקה הגסה והמוטוריקה העדינה.
קוגניציה – המשחק הוא כלי מעולה לפיתוח כשרים שכליים ומיומנויות חשיבה. לדוגמה: חשיבה, זיכרון, קשב, תפיסה כמותית וכו'. במהלך המשחק הסוציו-דרמטי הילד רוכש מיומנויות חדשות, הוא חוקר את סביבתו, מתנסה בחפצים מגוונים למטרות שונות מייעודן, הילד לומד על תכונות החפצים השונים: משווה ביניהם הן מבחינת גודל, צבע ומרקם, הילד ממיין ומסיק מסקנות בנוגע אליהם וכך מתרגל את הכללים הלוגיים השונים. הילד מפתח אסטרטגיות יצירתיות בפתרון בעיות שעולות במהלך המשחק בעזרת הדמיון לדוגמה שני ילדים חפצים באותו תפקיד ונוצרת בעיה אחד הפתרונות האפשריים שילד יכול למצוא לבעיה זו היא ששני ילדים יגלמו את אותו תפקיד ו"כאילו" היו שניים.
שפה – דרך המשחק ניתן לפתח כישורים שפתיים ותקשורתיים. המשחק הקבוצתי מעורר שיחה המפתחת את שפתו של הילד ואת כושר הביטוי שלו.
למידה – ההתנסות במסגרת המשחק מאפשרת חשיפה לחוקי הטבע והפיזיקה (כמו במשחקי כדור). היא מאפשרת גם רכישה של ידע ומושגים מתחומים רבים: אוצר מילים, מושגים חשבוניים (לדוגמה: כמות, גודל, מרחב ועוד). בתחום הקוגניטיבי דרך המשחק הילד לומד להכיר בתכונות שונות של חפצים, צורות ודרכי ההפעלה שלהם ובכך מפתח את יכולת ההכללה והסקה שלו. בנוסף לכך הילד משתחרר מהאחיזה בחפצים קונקרטיים ועובר לחשיבה יותר מופשטת ומתחיל להבין יחסי פיסקליים של חפצים כמשקל, צורה וכולי מה שמלמד אותו לחבר בין המציאות למשחק. המשחק יכול לשמש ככלי ללמידה על ידי חיקוי של עולם המבוגרים. לאחר שלב ההקנייה, המשחק יכול לשמש גם ליישום ולתרגול של הנושא הנלמד.
יצירתיות ודמיון – המשחק יכול לפתח את הדמיון היוצר. כמו למשל במשחקי בנייה, הרכבה ועיצוב.
כישורים חברתיים – המשחק בקבוצה יוצר אינטראקציות חברתיות. המשחק החברתי כפוף למערכת חוקים שהמשתתפים מקבלים עליהם. יש לו ערך חינוכי רב ותרומה משמעותית לתהליך החיברות על ידי הבהרת חשיבות השמירה על החוקים והפסד בכבוד. באופן זה הוא יכול לפתח את יכולת ההסתגלות לחיים בחברה. "המשחק הסוציו-דרמטי, משקף את מודעותו והתעניינותו הגוברת של הילד לסביבתו החברתית. המשחק הסוציו-דרמטי הוא כלי חברות חשוב ביותר שכן הוא תורם ליחסי הגומלין בקבוצת השווים. האינטראקציה החברתית מאפשרת לילד לחקור סוגיות שונות בחיי היום יום באמצעותן הוא לומד ומאפשר לילד ללמוד נורמות חברתיות בתוך הקבוצה, תרומה נוספת הקשורה לתחום החברתי היא עיצוב הזהות המינית והטמעה של תפקידי המגדר השונים. המשחק מאפשר לילד התנסות פעילה ביחסי אנוש באמצעות ייצוג סימבולית. משחק סוציו-דרמטי מאפשר לילד להיות בו זמנית שחקן, צופה ולקיים קשרים הדדיים." (סמילנסקי, 2003)
התחום הרגשי-נפשי – המשחק יכול לשמש לפיתוח הכישורים הנפשיים. הוא מאפשר מתן ביטוי לאישיות, לחרדות, לרצונות כמוסים ועוד. באופן זה למשחקים יכולה להיות השפעה משמעותית על עיצוב אישיותו של הילד. במשחק הילד חווה מחדש אירועים אשר לא נעמו לו במציאות היומיומית כגון ביקור אצל רופא שיניים, אך בשונה מהמציאות הילד הוא זה ששולט במצב. בעת שחזור האירוע הילד מכין את עצמו להתמודדות נוספת בעתיד המציאותי כך שיהיה מוכן להתמודד בשנית עם אותו אירוע. תחושת היכולת שנוצרת בזמן המשחק מבצרת את הביטחון העצמי של הילד.
תפקידו של הצוות החינוכי
שכלולו של המשחק הסוציו-דרמטי מתאפשר בעזרת האינטראקציה עם מבוגר משמעותי לפיכך תפקידן של הצוות החינוכי במשחק זה הוא מכריע ארגון הסביבה הלימודית בגן באמצעות חפצים, כלים, נתינת זמן למשחק וזמינות של מרחב יתרמו להרחבת המשחק הסוציו-דרמטי ולהפיכתו למשמעותי ומעמיק עבור הילד שיוביל אותו לחקירה וגילוי.
המשחק הסוציו-דרמטי מהווה נקודת מפגש של הצוות החינוכי עם עולמו הפנימי של הילד לכן חשוב שהכשרתם תכלול ידע רב, ידע על שיטות התערבות שיטות צפייה והערכה, חשוב שהצוות החינוכי ידע את מקומו במשחק ולא יוביל אותו וייתן לילד לנהלו ולהובילו כרצונו מה שמצריך מהצוות החינוכי סבלנות, ערנות ומעקב, אך עליו להיזהר שמעורבותו לא תהפוך למעורבות כפויה שבה הוא לוקח את מושכות המשחק ומשליך על הילד את תכניו שלו על עולמו הפנימי, חוסר הקשבה לצורכי הילד אינו מועיל להתפתחותו ואף מזיק לו, תפקידו של הצוות החינוכי במשחק להקשיב ולעודד את הילד לחקור את עולמו הפנימי.
משחק לכל גיל
על אף שהמשחק מלווה את האדם בכל הגילאים, ישנה נטייה להשתמש במשחקים לצורכי הוראה בעיקר עבור הגילאים הצעירים ולהזניח את השימוש בו בגילאים בוגרים יותר. זאת בעקבות הדעה השגויה שמשחקים נועדו לילדים ושמשחק לא יכול להכיל תכנים מורכבים. למעשה, לומדים בחטיבות ביניים ותיכון, כמו גם לומדים מבוגרים מפיקים תועלת רבה ממשחקים המותאמים להם.
התאמה אישית של משחקים קיימים
קיים מגוון רחב של משחקים המתאימים לכל גיל, הרכב שחקנים, מקום וזמן.
חוסר התאמה של המשחק יכול לעורר תסכול אם המשימות או מהלך המשחק קשים מדי עבור משתתפיו. לאורך זמן תסכול מאתגר קשה מידי יכול להפוך לדאגה ואף להתעצם לחרדה.
לחלופין, חוסר התאמה של המשחק יכול ליצור הרגשת זלזול אם הוא קל מדי ואינו מהווה אתגר, ויכול גם לעורר שעמום עבור פעילות שהיא מתחת ליכולותיו של האדם.
תפקידם של אנשי המקצוע הוא להתאים את סוג המשחק כך שיקדם את המטרות החינוכיות או הטיפוליות, תוך התחשבות בצרכיו ובמאפייניו האישיים של כל אדם.
בין הגורמים שיש לקחת בחשבון הם: גיל, יכולת מוטורית, אינטליגנציה, מצב רגשי, תחומי עניין ועוד.
יצירה של משחקים חדשים
הכנה של משחק חדש דורשת השקעה של משאבים כמו זמן וכסף. לעיתים השקעה זו נתפסת כלא משתלמת לאור המגוון העצום של משחקי הקופסה הניתנים לרכישה בחנויות. זאת במיוחד משום שהם כוללים משחקים בנושאים רבים ומכוונים לאוכלוסיות שונות.
עם זאת, המשחקים המסחריים הם לרוב בעלי תכנים כוללניים מאוד המיועדים לאוכלוסיות רחבות ומתמקדים בעיקר בלומדים הצעירים. בעקבות זאת לא תמיד ניתן למצוא משחק התואם במדויק את חומר הלימוד הספציפי, או משחק המותאם היטב לרמת הידע והיכולות של התלמידים. לכן במקרים רבים יצירה של משחק חדש מאפשרת לתת מענה מדויק ויעיל יותר למטרות החינוכיות המבוקשות.
יתרון נוסף ליצירה של משחק חדש הוא התייחסות למאפיינים האישיים, החברתיים והרגשיים של הלומד. אחת הדרכים לעשות זאת היא להשתמש בתמונות של הלומדים או בנושאים מתוך חיי היום יום שלהם, תוך התחשבות בהעדפות ותחומי העניין של כל אחד. באופן זה החומר הנלמד הופך להיות יותר רלוונטי וקרוב לליבם של הלומדים. כך גדל הסיכוי שהלמידה תהיה יותר משמעותית ומעמיקה.
אפשרות נוספת היא לאפשר ללומד להכין בעצמו את המשחק כחלק מתהליך הלמידה. בדרך זו ניתן לפתח תפקודים ניהוליים כמו תכנון וארגון.
משחק צריך להיות מהנה, מזמין וידידותי, אחרת הוא מפסיק להיות משחק. לכן, על אף שמטרת המשחק הלימודי היא להשיג יעדים חינוכיים, יש להקפיד לאורך כל שלבי התכנון שהפן הלימודי לא יפגום ברוח המשחק.
צירוף דף הוראות למשחק חשוב הן כדי לעודד למידה עצמאית ולמנוע אי הבנות. הוראות יעילות הן קצרות ותכליתיות, באופן שיהיה ברור ומותאם לאוכלוסיית היעד.
מבחינה אוריינית, קריאת הוראות המשחק מפתחת את הבנת הנקרא, וכתיבה של הוראות על ידי הלומד מתרגלת יכולת הבעה בכתב.
משחוק
מִשׂחוּק הוא השימוש בטכניקות עיצוב משחקים, משחקי חשיבה ומכניקת המשחק, על מנת לשפר הקשרים לא-משחקיים.
משחוק פועל באמצעות הפיכת הטכנולוגיה למרתקת יותר, על ידי עידוד המשתמשים לעסוק בהתנהגויות רצויות, על ידי הצגת הדרך להשגת שליטה עצמית ואוטונומיה. דבר זה נעשה על ידי סיוע בפתרון בעיות והימנעות מהסחות דעת ועל ידי ניצול הנטייה הפסיכולוגית של בני אדם לעסוק במשחקים. הטכניקה יכולה לעודד אנשים לבצע מטלות שהם בדרך כלל תופשים כמשעממות, דוגמת מילוי סקרים, ביצוע קניות, מילוי טופסי מס, או קריאה באתרי אינטרנט.
תורת המשחקים
תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים, כדוגמת המצבים המתעוררים במשחקי לוח שונים, בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי.
לניבוי נכון של התנהגות השחקנים עשויה להיות חשיבות מעשית רבה. בהתאם לכך, שיטות ומושגים מתורת המשחקים תופסים מקום של כבוד בענפי הכלכלה השונים ובמנהל עסקים ומשמשים גם במדעי חברה אחרים, כמו מדע המדינה ופסיכולוגיה, וכן במשפטים. תורת המשחקים משמשת גם בענפי ביולוגיה שונים, בעיקר בחקר התנהגות ואסטרטגיות אבולוציוניות של יצורים חיים.
סוגי משחקים
ממוזער|250px|משחק כדור
ישנם סוגים רבים של משחקים. המשחקים יכולים להתקיים בבית או בחוץ, בקבוצות או ביחידים, בישיבה או בתנועה במרחב. חלק מהמשחקים מצריכים שימוש באמצעי עזר וחלק לא.
סיווג לפי כלי המשחק
אחת הדרכים לסווג את המשחקים היא על פי כלי המשחק שבהם השחקנים משתמשים במהלכו.
משחקי לוח
ממוזער|250px|ציור של ילדה הלומדת לשחק במשחק לוח של שחמט
משחק לוח הוא משחק המיועד לשחקן אחד או יותר, המתנהל בעיקר, או באופן בלעדי, על-גבי לוח שסומן מראש לצורך זה, בהתאם לכללים קבועים מראש. בדרך כלל נעשה שימוש בכלי משחק שונים, כגון חיילי משחק וקוביות משחק.
משחקי קלפים
משחק קלפים הוא משחק שיש בו שימוש בקלפים, בין אם אלה קלפי משחק תקניים או קלפים ייחודיים אשר מיועדים למשחק הספציפי. קיימים משחקי קלפים רבים מספור, חלקם בעלי חוקים פורמליים וחלקם בעלי חוקים המשתנים לפי תרבות, מיקום או האדם המשחק.
משחקי קופסה
משחקי קופסה הוא משחק שמגיע בערכה עם חוברת הוראות וכלי משחק, לרוב (אך לא בהכרח) לוח, חיילי משחק, קלפים וקוביית משחק. משחקי קופסה משוחקים בדרך כלל על שולחן גדול, וקיימים רמות שונות של משחקי קופסה - ממשחקים פשוטים לילדים וכלה במשחקים מסובכים הדורשים חשיבה אסטרטגית ומיועדים לבוגרים.
סוגים נוספים של כלי משחק
ממוזער|250px|כדורסל - משחק כדור תחרותי
משחקי עט ונייר
משחקי חברה ללא עזרים
משחקי כדור
משחקי מחשב ומשחקי וידאו
סיווג לפי אופי המשחק
משחקי ספורט
משחקי תפקידים
משחקי מלחמה
משחקי אסטרטגיה
משחקי ילדים
משחקי חשיבה
משחקי מזל
משחקי חברה
משחקי פעולה
ראו גם
גדעון לוין
חשיבות המשחק
צעצוע
גן שעשועים
שעשוע ילדים
משחק ילדים
לקריאה נוספת
גיליון המוקדש לנושא "משחק", משקפיים 8 (1990)
מיכאל סבן, "משחקי לוח קדומים בארץ ישראל", קדמוניות, 144, עמ' 50–64 (2012)
גדעון לוין, המעורבות המשתפת של הגננת במשחקים דרמטיים של ילדים, הגיל הרך הד הגן, 67 (4), 12 - 20
סמילנסקי, ש' ושפטיה, ל' (1993) המשחק הסוציודרמטי. תל -אביב: הוצאת אח
סנפיר, מ' (2003) רק משחק, הד לגן,67(4), 11-4
לוין, ג' (2000 א') משחקי ילדים, הד הגן, 64(4), 47-42. (2000 ב')
Diagram Group, The Way To Play - The Illustrated Encyclopedia Of The Games Of The World, Paddington Press, 1975
David Pritchard, The Family Book of Games, Brockhampton Press, 1994
קישורים חיצוניים
מאיר בר-אילן, משחקי ילדים בעת העתיקה, דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות, ירושלים תשנ"ד, חטיבה ב, כרך א', עמ' 23–30
עוזי מלמד, שילוב משחקי מחשב בלמידה, הרצאה בכנס מופ"ת (2011)
חמוטל ארבל, דנוש לחמן, נורה אפשטיין והגר קאופמן, המשחק הלימודי: פיתוח ועיצוב, באתר בית ברל
אתר משחקים חינם למחשב הגדול בישראל - יויו משחקים, באתר יש מעל 8000 משחקים
פיטר גריי, תנו לילדים לשחק, באתר אלכסון, 6 באוקטובר 2013
הערות שוליים
*
קטגוריה:למידה
| 2024-10-20T11:13:58
|
משחק קופסה
|
ממוזער|250px|ילדים משחקים במשחק הקופסה "המתיישבים של קטאן"
ממוזער|250px|חיילים של משחק קופסה
משחק קופסה (בלעז Tabletop Games או משחקי שולחן) הוא שם כולל למשחקי לוח, משחקי קלפים, משחקי קוביות, משחקי מלחמה ועוד. במשחקי קופסה משחקים בדרך כלל על שולחן, והם נמכרים בקופסה שנועדה לשמור על חלקי המשחק.
משחקים קלאסיים מפורסמים הם שחמט וגו שנחשבים לקטגוריה בפני עצמה. משחקי הקופסה התפתחו לכדי תחביב מודרני שזוכה לפופולריות רבה במדינות מפותחות, כשמדי שנה כמה אלפי כותרים משוחררים לשוק.
משחקי הקופסה משמשים לפעילות חברתית, קבוצתית ומשפחתית לשעות הפנאי ואף כפעילות ספורט תחרותית - חלק ממשחקי הקופסה, בעיקר משחקי קלפים, הם תחרותיים ובהם יש טורנירים נושאי פרסים.
משחקי הקופסה נחלקים לקטגוריות רבות. חלק מהמשחקים מבוססים על תרחיש של מלחמה בין השחקנים כמו משחק הדמקה, ולחלק מהמשחקים יש נושא מסוים כמו במשחק קטאן בו הנושא הוא בניית ערים ומסחר. המשחקים מגוונים גם ברמת הקושי שלהם, ישנם משחקים עם חוקים פשוטים יחסית ומשחקים עם חוקים מסובכים יותר. מטרתם של רוב המשחקים היא לנצח את שאר השחקנים, אם כי קיימים גם משחקים שבהם כל השחקנים פועלים למען הגשמת מטרה משותפת וניצחון משותף.
היסטוריה של משחקי הקופסה
משחקי קופסה מהעת העתיקה ועד המאה ה-20
משחקי קופסה היו קיימים ברוב התרבויות העתיקות במהלך ההיסטוריה. משחקים רבים נמצאו במהלך חפירות ארכאולוגיות שונות, הקדום מביניהם הוא סנת, אשר התגלה במספר קברים במצרים העתיקה והוא מתוארך לשנת 3500 לפנה"ס. משחק היסטורי נוסף הוא המשחק המלכותי של אור - הוא משחק לוח שהתגלה בחפירות הקברים המלכותיים של אוּר שבשומר ומתוארך לשנת 2600 לפנה"ס.
חלק מהמשחקים הקדומים עדיין זוכים לפופולריות היום, וביניהם:
גו – משחק לוח שמקורו בסין העתיקה. גו נחשב למשחק הלוח העתיק ביותר בעולם שעדיין משחקים בו עד היום.
שחמט – אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית.
דמקה – משחק לשני שחקנים שמשחקים בו בדרך כלל על לוח מרובע בן 64 משבצות (8 טורים ו-8 שורות; הלוח שמשמש גם למשחק השחמט).
מנקלה – משפחה של משחקי לוח שמשחקים מסביב לעולם ועוד.
משחקי קופסה במאה ה-20
בזכות הייצור ההמוני במאה ה-20, התפתחה תעשיית משחקי הקופסה מאוד במאה ה-20. לאורך המאה ה-20 נוצרו רבים ממשחקי הקופסה אשר נמצאים בשימוש נרחב היום:
מונופול – משחק לוח המבוסס על עולם העסקים. משחק זה הוצא לאור על ידי הסברו בשמם של האחים פרקר בעיצומן של שנות "השפל הגדול". הצלחת המשחק הייתה גורפת והוא זכה לגרסאות שונות בעולם בעשרות שפות. המשחק מרתק עד היום ילדים ומבוגרים כאחד, ויש גם אליפויות עולם למשחק זה. בישראל המשחק מיוצר ומשווק על ידי קודקוד.
הרמז – משחק לוח בלשי פופולרי בו השחקנים משחקים דמויות שמטרתן לגלות מיהו הרוצח באחוזה בה הם מתארחים. המשחק יצא בשנת 1948 וזוכה עד היום להדפסות מחודשות ובסגנונות שונים. המשחק מיוצר ומשווק בישראל על ידי קודקוד.
סיכון – משחק אסטרטגיה ומלחמה על גבי מפת העולם בו השחקנים מנסים לכבוש את העולם בעזרת צבאותיהם, הקרבות במשחק מתבצעות על ידי הטלת קוביות. המשחק יצא לאור בשנת 1957 ובהמשך החלה לשווקו בישראל חברת קודקוד. מאז שנות ה-90 יצאו למשחק גרסאות שונות, כגון סיכון "שר הטבעות" וסיכון "מלחמת הכוכבים".
צוללות – הוא משחק לוח המשלב טקטיקה ומזל. הוא הומצא בשנת 1931 כמשחק עט ונייר.
סטרטגו – משחק לוח אסטרטגי שיצא בשנת 1961.
טליסמן – משחק לוח שמבוסס בעולם בדיוני דמוי מבוכים ודרקונים. המשחק יצא בשנת 1983 ובהמשך תורגם ויובא לישראל על ידי חברת מאנקי טיים וקודקוד, למשחק מספר גרסאות
קטאן – משחק לוח אסטרטגי המשלב אסטרטגיה ומזל. הוא הומצא בשנת 1995 על ידי קלאוס טויבר.
ההתפתחות של משחקי הקופסה המודרניים
התפתחות משחקי הלוח חלה במקביל באירופה ובארצות הברית, מה שהוביל להתפתחות של שני סגנונות משחקים: משחקי יורו ומשחקים אמריקאיים (הידועים גם כ-Ameritrash). המשחקים האמריקאיים התפתחות בשנות ה-70 וה-80, לצד ההוצאה לאור של מבוכים ודרקונים, בדגש על משחקי מלחמה, מיניאטורות ועוד, בעיקר מבית חברת Avalon Hill, SPI ועוד.
בשנות ה-90 של המאה העשרים משחקי הקופסה שמקורם באירופה (בעיקר בגרמניה) תפסו תאוצה בשוק האמריקאי. המשחקים היו בעלי מספר מאפיינים ייחודיים שהיוו חידוש לשחקני משחקי הקופסה בארצות הברית. נהוג לייחס את הסנונית הראשונה לתור הזהב למשחק המתיישבים של קטאן שיצא לאור בשנת 1995 בגרמניה. המשחק עורר את שוק משחקי הקופסה וגרם לפריחה שלו. אחת התופעות הייחודיות למשחקי הקופסה מתקופה זו הוא הדגש שניתן למעצב משחק הקופסה - שמות המעצבים התחילו להיכתב על גבי קופסאות המשחקים ובכך יצרו הערצה מסוימת ליוצרי המשחקים. לפיכך משחקים מאז שנות ה-90 מכונים גם לעיתים "משחקי מעצבים".
הגידול במשחקי הקופסה יחד עם הזמינות של האינטרנט הנגיש את התחביב לקהל רב יותר בעולם. נוצרו ערוצי יוטיוב מיוחדים למשחקי קופסה (בדומה למשחקי מחשב) ואתרים שמרכזים את התחביב ברמה העולמית ומהווים מאגר גדל והולך של כלל משחקי הקופסה שישנם. כנסים שמיועדים למשחקי קופסה ראו גידול משמעותי במבקרים. בישראל נוסד בשנת 2007 כנס דרקוניקון שמתרחש בתל אביב באוגוסט, כנס Spiel בעיר אסן שבגרמניה אשר הפך לכנס המרכזי באירופה למשחקי קופסה, וכנס ג'נקון שבארצות הברית אשר בשנת 2015 ביקרו בו כ-60,000 מבקרים.
מספר משחקים משפיעים וחשובים מתקופה זו ועד ימינו:
המתיישבים של קטאן - משחק קופסה רב משתתפים שתוכנן על ידי קלאוס טויבר ויצא לראשונה בגרמניה ב-1995. המשחק תורגם לעברית על ידי חברת "הקוביה".
מנצ'קין - משחק קלפים הומוריסטי, שיצא לאור ב-2002 כפרודיה על משחקי תפקידים. מנצ'קין הוא הכינוי באנגלית לנק"ניסט - שחקן המשחק רק כדי לצבור כוח. הוא תורגם לעברית על ידי חברת "הקוביה".
דומיניון - משחק קלפים שנוצר על ידי דונלד וקריניו והושק ב-2008. שיטת המשחק היא "בניית חפיסה", שהתפרסמה וצברה תאוצה בזכות משחק זה.
פוארטו ריקו - משחק גרמני שנחשב מסובך יותר מבחינת משחקיות. המשחק יצא בשנת 2002 ותוכנן על ידי Andreas Seyfarth.
דיקסיט - משחק קלפים מבית היוצר ג'ין לואיס רובירה, יצא בשנת 2010 וזכה בתואר משחק השנה הגרמני. המשחק תורגם לעברית על ידי חברת "הקוביה".
קלפים נגד האנושות - הוא משחק קלפים ומסיבות קבוצתי שמומן ב-Kickstarter ומשלב תוכן סאטירי ובוגר עם מכניקות משחק פשוטות.
כרטיס לנסיעה (Ticket To Ride) - משחק אירופאי קלאסי שיצא בשנת 2004 נוצר על ידי Alan R. Moon. מטרת המשחק היא לבנות מערכת רכבות, כשיש מספר גרסאות: ארצות-הברית, אירופה ועוד. המשחק תורגם לעברית על ידי חברת "הקוביה".
פנדמיק - משחק לוח שיתופי בו על השחקנים להתמודד יחד נגד מגפות שמתפרצות בעולם. משחק זה היה חדשני באופן שבו השחקנים נדרשים לשחק יחד נגד הלוח ולא אחד נגד השני. המשחק יצא בשנת 2007 מאת המעצב Matt Leacock.
קרקסון - משחק אסטרטגי עם מכניקה של הנחת אריחים. השחקנים מתחרים בבניית טירות בעיר הצרפתית קרקסון וכך צוברים נקודות ניצחון. המשחק נוצר בשנת 2000, על ידי קלאוס יורגן ורדה, בגרמניה. המשחק תורגם לעברית על ידי חברת "מאנקי-טיים".
קיילוס (Caylus) - משחק אסטרטגיה בטכניקה של "הצבת עובדים". המשחק יצא בשנת 2005 למעצב William Attia. משחק זה הציג את הטכניקה של "הצבת עובדים" לתחום משחקי הלוח.
סוגים של משחקי שולחן בהתאם למדיה
שמאל|ממוזער|250px|מונופול, אחד ממשחקי הקופסה הפופולריים
ניתן לאפיין את משחקי השולחן השונים בהתאם ליישום הפיזי שלו ומה כלול בקופסה ובמשחק.
סוג משחקהסברדוגמאותמשחק לוחמשחק לוח הוא משחק המיועד לשחקן אחד או יותר, המתנהל בעיקר, או באופן בלעדי, על-גבי לוח שסומן מראש לצורך זה, בהתאם לכללים קבועים מראש. בדרך כלל נעשה שימוש בכלי משחק שונים, כגון חיילי משחק וקוביות משחק.מונופול (משחק לוח), טליסמן (משחק), המתיישבים של קטאן.משחק קלפיםמשחקי קלפים משתמשים בעיקר בחפיסת קלפים ולא דורשים לוח משחק, או שלוח המשחק הוא בעל חשיבות משנית במשחק. ישנם משחקי קלפים שמהווים ספורט בפני עצמם כמו הברידג' והפוקר.
תת-קטגוריה של משחקי קלפים היא קלפי אספנות. משחק קלפי האספנות בולט הוא מג'יק ואחריו יצאו מאות קלפי אספנות עד ימינו.טאקי, מג'יק, חתולים מתפוצציםמשחקי קוביותבמשחקי קוביות עיקר המשחק מתרכז סביב קוביות המשחק, אשר יכולות להגיע במגוון צורות ומספר משתנה של פאות.שש בש, יאצי, מלך טוקיו.משחק תפקידיםמשחקי שולחן בהם לכל שחקן יש דמות אותה הוא מייצג, חלק מהמשחקים משלבים אלמנטים של משחקי לוח וחלקם מציגים עולם פנטזיה.מבוכים ודרקונים, מרוצללים, איי הסערהמשחק מלחמה (משחק אסטרטגיה)משחקי מלחמה (לעיתים נקראים משחקי מיניאטורות עקב השימוש הנפוץ שלהם במיניאטורות) מתאפיינים במטרה שלהם ליצור הדמיה של מלחמה בין השחקנים. מבחינת חלקי המשחק עצמו מדובר לרוב במפה המתארת שטח גאוגרפי מסוים (אמיתי או דמיוני) ועליו חיילי משחק (המיניאטורות) שמדמים יחידות צבאיות וששייכים לכל אחד מהשחקנים. רובם של משחקי המלחמה הוא לשני שחקנים אשר משחקים את הצדדים היריבים למלחמה.וורהאמר פנטזיה, וורהאמר 40,000, דיפלומטיה, Memoir' 44, סיכון
חלק ממשחקי השולחן משתמשים במספר סוגים של מדיה, למשל משחקי לוח שמגיעים עם מיניאטורות או משחקי לוח שמנסות לדמות את החוויה של משחק תפקידים.
סוגים של משחקי שולחן בהתאם למכניקה
בתחום משחקי השולחן ניתן גם לאפיין מספר מכניקות שונות, אשר מצביעות על אופי המשחק, המורכבות שלו והאורך שלו.
משחקים אירופאים
נקראים בעגה של שחקני הקופסה גם "משחקי יורו" או "יורוגיימס". למשחקי הקופסה האירופאים מספר מאפיינים ייחודיים:
משך זמן המשחק נע בין חצי שעה לשעתיים.
המכניקות של המשחק פשוטות ומופשטות וניתנות ללימוד בקלות. אם כי ישנם גם משחקים מסובכים יותר.
האינטראקציה בין השחקנים נעשית בצורה עקיפה. כלומר פעולות של שחקן אחד לא מערבות שחקנים אחרים אך הם יגרמו לזה ששחקנים אחרים יושפעו מכך.
חלקי המשחק הם אבסטרקטיים (לדוגמה: מיפל הוא כלי משחק מעץ שמייצג אנשים/עובדים במשחקים האירופאים).
אלמנט המזל כמעט ולא משמעותי במשחק.
מדינת המוצא של המשחקים האירופאים היא גרמניה, אך עם הזמן החלו לייצר משחקים כאלו גם בצרפת ומדינות אירופאיות אחרות. בעקבות התבוסה במלחמת העולם השנייה נוצר טאבו בגרמניה על משחקי קופסה שמדמים מלחמה וקרבות בין השחקנים (בניגוד לארצות הברית שם משחקי הקופסה הלכו בכיוון של משחקי מלחמה) וכך התפתחו משחקי הקופסה הגרמניים בכיוון שאינו כולל אינטראקציה ישירה בין השחקנים. נושאים פופולריים למשחקים שמקורם בגרמניה הם בניית ערים ותרבויות, גידול חוות, הרפתקאות, רכישת אומנות וכדומה. מאפיין נוסף ומשמעותי במשחקים האירופאים הוא שאין "חיסול שחקנים" - משמע לא ניתן להפסיד ולצאת מהמשחק תוך כדי שהוא מתנהל.
דוגמאות: קטאן, קרקסון, כרטיס לנסיעה.
משחקים אמריקאים
משחקים אמריקאים מתאפיינים בכך שהנושא של המשחק הוא דומיננטי בהם, הם מעודדים קונפליקט ישיר בין השחקנים (לדוגמה: קרבות) ויש בהם ברוב המקרים אלמנט משמעותי של מזל. משחקים אמריקאים נמשכים לעיתים זמן רב ויש בהם מכניקות משחק מסובכות יותר יחסית לשאר המשחקים. לא כל המשחקים מארצות הברית נחשבים כמשחקים אמריקאים, ישנם גם משחקי מסיבות ומשחקי משפחה שמקורם בארצות הברית. משחקים אמריקאים מכונים לעיתים בסלנג של שחקי הקופסה בכינוי "אמריטראש" (מאנגלית: Ameritrash) מלשון Trash (זבל) אך במשמעות חיובית ולא שלילית של המילה.
נושאים עיקריים המאפיינים משחקים אמריקאים הם חקר החלל, מדע בדיוני, פנטזיה, זומבים ומלחמה. את התפתחות המשחקים האמריקאים ניתן לראות החל מהמשחק Cosmic Encounter שיצא בשנת 1977 והיה בתחום המדע הבדיוני ועד היום הוא נחשב כמוביל בתחום ומודפס מחדש לעיתים תכופות.
דוגמאות: Axis & Allies, טליסמן, Twilight Imperium.
משחקים משפחתיים ומשחקי שער
משחקים משפחתיים מתאפיינים ביכולת שלהם להתאים לכלל בני המשפחה, קטנים וגדולים כאחד. פרס משחק השנה הגרמני מחולק באופן מסורתי למשחקים שעונים על הקטגוריה הזו.
"משחקי שער" (Gateway Games) הם מונח שמתאר קבוצה דומה מאוד למשחקים המשפחתיים מבחינת המאפיינים שלה אך מכוון למטרה אחרת. המונח "שער" מתייחס לשער הכניסה לתחום משחקי הקופסה. משחקי שער אלה משחקים אשר מומלץ לתת לשחקנים חדשים להתנסות בהם בטרם הם עוברים למשחקים מסובכים יותר. שחקנים מנוסים מעדיפים להכניס לתחביב שחקנים חדשים יותר בצורה מבוקרת ונעימה ולכן ממליצים על משחקים מסוימים שיתאימו יותר לשחקנים חדשים. שחקנים שכבר מרגישים שהם שולטים במשחקי השער מתקדמים לאחר מכן למשחקים שמתאימים יותר לטעם האישי שלהם ויותר מסובכים.
ניתן למצוא רשימות רבות של משחקי שער מומלצים למשפחות ברחבי האינטרנט וההמלצות מתעדכנות מעת לעת. להלן מספר דוגמאות למשחקי משפחה פופולריים:
קטאן - מסורתית, הרבה מאוד שחקני משחקי קופסה היום התחילו במשחק קטאן, שהיה ועודנו להיט עולמי. עקב כך נחשב קטאן למשחק שער מובהק.
קרקסון - משחק משפחתי פשוט להבנה ומתאים לשלל רחב של גילאים. המשחק הוא משחק אירופאי בסיסי שמשלב מכניקה של הנחת אריחים, ולכן ממליצים לשחק בו לפני שעוברים למשחקים מסובכים יותר.
שם-קוד - משחק מסיבות מהיר, שמתאים למספר שחקנים רב של עד שמונה, מתאים לקבוצות גדולות.
דיקסיט - משחק משפחתי ובו קלפים עם ציורים מרהיבים, אשר שם דגש על הדמיון של השחקנים, והמכניקה שלו פשוטה יחסית. המשחק מתאים לכל המשפחה, וצבר פופולריות גדולה מאוד.
משחקים שיתופיים
משחק קופסה שיתופי הוא משחק קופסה בו השחקנים משתפים פעולה זה עם זה כדי להשיג מטרה משותפת, כאשר תוצאת המשחק היא ניצחון או הפסד לכל חברי הקבוצה.
משחקי קופסה שיתופיים נבדלים ממשחקי קופסה תחרותיים, בהם השחקנים מתחרים זה מול זה בבודדים או בקבוצות. גם משחקי קופסה בהם השחקנים יוצרים בריתות בחלק מהזמן, דוגמת דיפלומטיה, אינם מסווגים כמשחקים שיתופיים מכיוון שבסופו של דבר רק אחד מהשחקנים יזכה בניצחון.
המשחקים השיתופיים הראשונים יוצרו בשנות ה-50 של המאה ה-20, והחלו להיות נפוצים יותר החל משנות ה-80.
משחקי מסיבות
משחקי מסיבות נקראים כך משום שהם מיועדים למפגשים שיש להם אופי של מסיבה, וכללי המשחק מתרכזים באספקטים יותר בידוריים של המשחק. בדרך כלל, משחקי מסיבות מיועדים לקבוצה גדולה של שחקנים, ומתמקדים בדינמיקות החברתיות בין השחקנים ופחות נשענים על מכניקות משחק מסובכות.
משחקי חברה משיקים לקטגוריה של משחקי המסיבות, והם דומים מאוד במטרות שלהם. לדוגמה המשחק "הרוצח" הוא משחק מסיבות, וגם משחק חברה מפורסם שניתן לשחק בו בהרבה שחקנים, והוא דורש כריזמה וגם אסטרטגיה.
משחקים מופשטים
משחקים מופשטים הם משחקים בהם אין נושא מוגדר והם מתמקדים באסטרטגיה טהורה. במשחקים מופשטים המזל משחק תפקיד נמוך והם מתמקדים באסטרטגיה ודרכים יצירתיות לגבור על היריב. רבים מהמשחקים הקלאסיים הם משחקים מופשטים, לדוגמה שחמט, דמקה וגו. משחקים מופשטים פופולריים מהעת החדשה הם אבאלון והעוקץ, ששניהם מופצים בישראל.
משחקי קופסה בישראל
ההיסטוריה של משחקי הקופסה בישראל מושפעת ישירות מתרבות משחקי הקופסה בחוץ לארץ. העליות השונות הביאו עמן תרבויות שונות של משחקי קופסה. העלייה של שנות השלושים מגרמניה, שנחשבת בין המדינות המובילות בעולם בייצור צעצועים, תרמה רבות להתפתחות התחום בארץ. בתקופת חומה ומגדל ייצר מפעל "צעצועי אלונים" משחק בנושא זה שנקרא "נקודת כיבוש". בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ניתן לציין את המשחק רמיקוב שיצא בשנות ה-40 בארץ וזכה להצלחה אדירה. לאחר קום המדינה ניתן למצוא הרבה משחקים בנושאים ציוניים וצבאיים שמתקשרים למציאות הישראלית, "משחק האלופים" הוא דוגמה למשחק שכזה. יחסית לשוק העולמי מספר משחקי הקופסה המקוריים מישראל הוא נמוך יחסית. חלק מהמשחקים הישראליים הם עיבוד של משחקים מוכרים יותר בעולם. כמו המשחק רכוז שהוא גרסה של מונופול בעברית והמשחק טקטיקו שהוא גרסה של המשחק סטרטגו. משחק קופסה מפורסם שמקורו בישראל הוא המשחק הסאטירי "חבילה הגיעה" של אפרים קישון.
בשנות ה-90 חל מהפך בשוק העולמי של משחקי הקופסה בזכות המשחקים האירופאים ותופעה זו לא דילגה על ישראל. הפריצה של המשחק קטאן לשוק העולמי הגיעה גם לישראל דרך חברת "הקוביה משחקים" והוא הפך במהרה למשחק נפוץ ופופולרי שמוביל בטבלאות המכירות. לצדו יצאו בשנים שלאחר מכן עוד משחקים פופולריים בעברית כגון מנצ'קין, שם-קוד ועוד. בנוסף לחברת "הקוביה" יש עוד מספר חברות פעילות בתרגום משחקים, כגון פרש משחקים, מאנקי-טיים, ליאם משחקים ועוד. רבים ממשחקי הקופסה נמכרים בחנויות אינטרנטיות דוגמת אמזון ומגיעים עד בית הלקוח.
בנוסף, יש גם חברות ישראליות שהפיקו משחקי לוח מקוריים בעברית ובאנגלית, ומספר יוצרים מקומיים אשר מוציאים לאור משחקים דרך חברות זרות, זאת בנוסף לחיים שפיר שמשחקיו מיוצאים מחוץ לישראל שנים רבות. קמו גם מספר חברות ישראליות שהפיקו משחקים באנגלית, בעיקר דרך אתר Kickstarter, השתיים הידועות הן Golden egg games (כנגדה עומדות תלונות על הונאת לקוחות) ושל היזם סער שי.
תופעה יחסית מיוחדת למשחקי קופסה היא השימוש שלהם במימון המונים להדפסת המשחק, באנגלית דרך אתר האינטרנט Kickstarter; באתר זה יזמים שרוצים לפרסם משחק קופסה מקבלים מימון המונים לפרויקט שלהם. בשנות ה-2010 משחקי הקופסה החלו לתפוס את עיקר הנפח בפרויקטים ב-Kickstarter, והתופעה הגיעה גם לישראל ואף מספר משחקים של יוצרים ישראלים זכו להצלחה בעזרת שימוש בפלטפורמת הדסטארט הן עבור משחקי לוח והן עבור משחקים נוספים.
בנוסף למפגשים של חברים בבתים, מתרחשים גם אירועים גדולים יותר המוקדשים למשחקי קופסה ולוח. כנס דרקוניקון שמתרחש כל שנה בקיץ במשך יומיים הוא הכנס הגדול בישראל למשחקי לוח וקופסה, עם טורנירים, מתחם דוכנים ועוד. בחנוכה מתקיים טורניר ענק של קטאן, בשם חנוקטאן. בנוסף, ברוב כנסי המדע-בדיוני, משחקי תפקידים ופנטזיה בישראל, קיים לרוב גם חדר שמשמש למפגש של שחקני לוח. בנוסף לכנסים הגדולים, קיימים גם אירועים שבועיים וחודשיים שמתרחשים ברחבי הארץ, חלקם במסגרות פרטיות, וחלקם כאירועים בתשלום בפאב או מועדון.
בישראל, כמו בחוץ-לארץ, הזמינות של משחקי הקופסה המודרניים מוגבלת בחנויות הספרים והצעצועים - שם ניתן למצוא בעיקר משחקים שתורגמו לעברית. ההיצע הרחב של משחקי קופסה נמצא בחנויות משחקי ייעודיות (הידועות בכינוי FLGS - Friendly Local Gaming Stores) כגון החנות פריק שבתל אביב וחנות הממלכה בהוד השרון.
ראו גם
צעצוע
משחק לוח
לקריאה נוספת
גדי כפיר, ציונות ומשחקי קופסה 1900–1948, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2016
חיים גרוסמן, "ציונות היא גם משחק ילדים", בתוך: , עמ' 7–18
קישורים חיצוניים
Board Game Geek - אתר משחקי הקופסה המרכזי בעולם, המכיל סקירות ומידע רב על משחקים.
הפונדק - אתר ישראלי בעל סקירות ומאמרים בעברית.
Unbored with Boardgames משחקי לוח בישראל - קבוצת דיונים בפייסבוק
ישראמיפל - קבוצת דיונים בפייסבוק
משחקי לוח בירושלים - ערוץ יוטיוב ישראלי שמאגד סרטוני הסבר בעברית על משחקי לוח
הערות שוליים
*
קטגוריה:משחקי קלפים
קטגוריה:משחקי קובייה
קטגוריה:משחקי אסטרטגיה
| 2024-09-03T19:15:15
|
משחקי לוח
|
הפניה משחק קופסה
| 2016-10-09T00:32:54
|
היסטוריה של מדינת ישראל
|
220px|ממוזער|הנפת דגל הדיו לאחר מלחמת העצמאות
מדינת ישראל קמה עם הכרזת העצמאות בארץ ישראל בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948.
עם הקמתה התגוררו בה כ-600,000 יהודים, אשר הִוּוּ כמעט 6% מן העם היהודי ברחבי העולם באותה העת. מספר מדויק של ערבים אינו ידוע, ההערכה שכ-700,000 ערבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב וכ-156,000 נשארו במדינה. עלייה גדולה וריבוי טבעי הביאו את אוכלוסיית המדינה בערב ראש השנה ה'תש"פ ל-9.092 מיליון תושבים, כ-74.2% הם יהודים (כ-6.744 מיליון), כ-21% הם ערבים או דרוזים (כ-1.907 מיליון), וכ-4.8% אחרים, שהם כ-441 אלף נוצרים לא-ערבים, בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת במשרד הפנים. המספרים אינם כוללים עובדים זרים אשר הערכת מספרם היא בכ־192,000.
ישראל קמה כמדינה מוקפת אויבים, ומיום הקמתה עברה המדינה מלחמות אחדות, וחתמה על הסכמי שלום עם שכנותיה מצרים וירדן. הסכסוך העיקרי המעיב במאה ה-21 על ביטחון תושביה הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
רקע היסטורי
מדינת ישראל קמה בארץ ישראל, שעל פי התנ"ך, הובטחה לאברהם, אבי האומה הישראלית, לבנו יצחק ולנכדו יעקב, ואליה שבו צאצאיהם, בני ישראל, לאחר מאות שנות עבדות במצרים, והתיישבו בה. לאחר מאות שנים, במהלכן שלטו שופטים זמניים בארץ, שהייתה נתונה לכיבושים חוזרים ונשנים, המליכו לעצמם בני ישראל מלך והקימו את ממלכת ישראל המאוחדת, שהתפצלה מאוחר יותר לשתי ממלכות: ישראל ויהודה. ממלכת ישראל הצפונית התקיימה עד 721 לפני הספירה, אז נכבשה בידי אשור וחלק מתושביה הוגלו, כאשר רובם נשאר בארץ וחלק גדול מהם ברחו ליהודה כפליטים. ממלכת יהודה התקיימה עד שנכבשה על ידי הבבלים שהחריבו את בית המקדש בשנת 586 לפני הספירה. רוב תושבי יהודה הוגלו לבבל לאחר הכיבוש.
לאחר הכיבוש הפרסי, בעקבות הכרזת המלך כורש, התאפשרו חזרת יהודים לארץ, אוטונומיה יהודית ואף בנייתו מחדש של בית המקדש (בסוף המאה ה-6 לפנה"ס). מאוחר יותר, בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, קמה מלכות יהודה מחדש בראשות בית חשמונאי, שמרד בשלטון הסלאוקי.
בשנת 63 לפני הספירה נכבשה יהודה בידי פומפיוס והפכה למדינת חסות רומית. בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול לאחר שרבו הגזרות נגד קיום הדת. המרד דוכא בידי הרומים ובסיומו החריב הקיסר טיטוס את בית המקדש השני. בעקבות דיכוי המרד וחורבן ירושלים עבר המרכז הדתי ליבנה, ומאוחר יותר לערים שונות בגליל. בשנת 132 פרץ מרד בר כוכבא. המרד התחיל בניצחונות של כוחות המורדים, אולם בסופו של דבר דוכא באכזריות לאחר שלוש שנים.
מהמאה ה-4 לספירה עד המאה ה-20, החליפה ארץ ישראל, שהייתה ידועה בלעז כפלשתינה (למעט התקופה העותמאנית בה התייחסו אליה כחלק מסוריה), ידיים רבות בין כובשים מלאומים ודתות שונות, והונהגו בה משטרים שונים, לרוב בחסות מעצמות דומיננטיות באזור. בכל הדורות גרו ועלו יהודים ארצה מהעולם כולו, אך עלייה מרוכזת של קבוצות החלה בתקופה מאוחרת יותר, המוכרות מבין עליות אלו היו עליית תלמידי הגר"א ועליית החסידים. ראשיתה של התנועה הציונית בתנועת חיבת ציון, ובעקבותיה הגיעו גלי עלייה משמעותיים יותר אשר הגדילו את היישוב היהודי הוותיק. העליות הגדולות החלו בשלהי מאה ה-19, במקביל לכינונה של התנועה הציונית הממוסדת.
הציונות והחלטות חשובות שקדמו להקמת המדינה
שמאל|ממוזער|220px|חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל
ראשית ההיסטוריה של מדינת ישראל בהתעוררות יהודים ברחבי העולם לעלייה לארץ ישראל; כהמשך לתנועת העלייה לארץ ישראל במשך הדורות. מספר הוגי דעות יהודים, הנחשבים למבשרי הציונות, ניהלו תעמולה לעלייה לארץ ישראל כדי להקים בה מדינה, דהיינו ריבונות יהודית עצמאית, בהם רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי, משה הס, הרב צבי הירש קלישר, יהודה לייב פינסקר, ומשה לייב לילינבלום, אשר פרסמו ספרים ומאמרים שטענו כי הקמת מדינה יהודית היא הפתרון למצוקתו של העם היהודי. הדוגמאות הבולטות להתעוררות זו היו העלייה היהודית מתימן בשנת 1881 ותנועת חובבי ציון באימפריה הרוסית.
בשנת 1896 פרסם בנימין זאב הרצל את ספרו "מדינת היהודים" שבו שרטט את חזונו למדינה יהודית. הרצל ניהל מגעים דיפלומטיים להפצת רעיונותיו ולהשגת צ'רטר (הרשאה מאת הסולטאן העות'מאני ליישב יהודים בארץ ישראל). הרצל הנהיג את הזרם של הציונות המדינית. בניגוד לאישים אחרים בתנועה הציונית, ראה הרצל חשיבות רבה בהשגת הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל, קודם לתחילת ההתיישבות בפועל. בכך, ביקש הרצל לעקר מתוכן את התנגדותם הצפויה של תושביה הערביים של ארץ ישראל להתיישבות הממשמשת ובאה.
בשנת 1897 כינס הרצל את הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל שבשווייץ, שם הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית. התנועה הציונית שמה לעצמה למטרה להקים "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים", כפי שהגדיר זאת הקונגרס, הגדרה שנודעה בשם "תוכנית בזל". ההסתדרות הציונית החלה בהקמת תשתיות ליסוד מדינה יהודית בארץ ישראל: רכישת קרקעות (באמצעות קרן קיימת לישראל), הקמת מוסדות פיננסיים, ניהול מדיניות חוץ והכוונה ועזרה להתיישבות היהודית בארץ ישראל. הרצל הנהיג את התנועה הציונית מהיווסדה ב-1897 עד מותו ב-1904. אחד הפעילים הבולטים לצד הרצל, בייחוד בתחום הדיפלומטי, היה חיים ויצמן, שהפך לאחר מותו של הרצל לאחד ממוביליה, ולימים לנשיא מדינת ישראל.
מדיניות החוץ של ההסתדרות הציונית נחלה הצלחה רבתי עם פרסומה של הצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917 שבה הצהירה ממשלת בריטניה שהיא רואה בעין יפה בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. ההצהרה הפכה למשמעותית ביותר בעקבות השלמת כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה. על סמך הצהרה זו קיבלה בריטניה מחבר הלאומים מנדט לשליטה על ארץ ישראל, שהותנה בהקמת גוף יהודי שייעץ לבריטים בעניינים הקשורים לבית הלאומי היהודי.
גוף זה אכן הוקם וזכה לשם הסוכנות היהודית. עם הקמתה, הפכה הסוכנות את היישוב היהודי בארץ ישראל ל"מדינה בדרך", כאשר כמעט כל המאפיינים של מדינה מופיעים בזה אחר זה: מדיניות וכוחות ביטחון, מדיניות חוץ ופנים, כלכלה וכו'. מידת השליטה של הנהגת היישוב על אלמנטים אלה עדיין לא הייתה מוחלטת, אך הנהגת היישוב תפקדה עד להכרזת המדינה כממשלה לכל דבר, מה שהקל על המעבר משלטון זר לעצמאות. בשנות ה-20 וה-30 היו כמה גלי עלייה לארץ שחיזקו את היישוב היהודי בארץ, מדינת היהודים החלה להתגבש, אמנם עדיין לא הייתה מדינה, אך יהודים רבים החלו לגור ביישוב היהודי בארץ ולהתארגן בו.
בעקבות הפרעות שהיו בארץ הקימה בריטניה ב-1936 את ועדת פיל שתדון בעניין. ועדת פיל קבעה כי ארץ ישראל תחולק לשתי מדינות בהתאם לגודל האוכלוסייה, מדינה יהודית שתכלול את עמק יזרעאל, בית שאן והגליל התחתון, ומדינה ערבית שתכלול את עבר הירדן המזרחי ומערב ארץ ישראל (שטחי יהודה ושומרון של ימינו). הערבים דחו את תוכנית החלוקה של ועדת פיל, הם חשבו שאין מקום להכרה בזכותם של היהודים על חלק מן הארץ, רעיון החלוקה של ועדת פיל נדחה.
בשנת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוד לפני שנודעו ממדי השואה, הביא יושב ראש הסוכנות, דוד בן-גוריון לקבלת תוכנית בילטמור. תוכנית זו פתחה את המאבק להקמת המדינה, גם במחיר ויתורים טריטוריאליים. דבר שהוביל בסופו של דבר לכך, שהנהגת היישוב תחליט לנצל את ההזדמנות ההיסטורית ולהכריז על הקמת המדינה.
השואה והשפעתה על הקמת מדינת ישראל
ממוזער|278x278 פיקסלים|מפת תוכנית החלוקה
בין השנים 1940 ל-1945 ביצעה גרמניה הנאצית רצח עם שיטתי ביהודים. היהודים נרדפו בכל רחבי אירופה והובלו אל מחנות ההשמדה, שם נרצחו בין היתר בתאי הגזים. יהודים רבים אחרים נרצחו בידי האיינזצגרופן בגאיות ההריגה וביערות, וכן בפרעות של הצבא הנאצי, משתפי פעולה מקומיים והמון אנטישמי מוסת. על אף שידיעות על המתרחש באירופה זלגו לכוחות הברית (בעיקר בריטניה וארצות הברית), הם נמנעו מלפעול בהחלטיות למען היהודים עד לסיום מלחמת העולם. היישוב היהודי בארץ ישראל, ששמע גם הוא על השואה, לא הצליח לספק עזרה מספקת ליהודים שם - למרות התגייסותו למיגור הנאצים (הבריגדה היהודית למשל) ודרישתו להקל כניסה לניצולי השואה.
בשוך המלחמה, בעקבות משפטי נירנברג, נגלו זוועות הנאצים לכלל העולם וזעזעו את דעת הקהל. מראות מחנות הריכוז וההשמדה, והסבל הרב שנגרם ליהודים עוררו אצלם רגשות אהדה והזדהות. למרות זאת, הממשלה הבריטית המשיכה להקשיח את ליבה וסירבה להתיר לניצולים ולעקורים לעלות לארץ ישראל. הנהגת היישוב הציוני בארץ ישראל החליטה להעלות את אותם יהודים בכל מחיר - גם בדרכים לא לגליות - והחלה בארגון מבצע העפלה נרחב, בראשות המוסד לעלייה ב'. במסגרת המבצע, העפילו יהודי אירופה לארץ ישראל דרך הים, בהתגנבות בלתי לגלית באמצעות ספינות. מספר רב של ספינות נתפס ונוסעיהם היהודים הועברו למחנות המעצר בקפריסין. במקרה אחד - המקרה של אוניית המעפילים אקסודוס - החליטו הבריטים להחזיר את נוסעי האונייה לצרפת, והסיפור עורר מהומה תקשורתית ותגובות מזועזעות ברחבי העולם. מחנות המעצר וסיפורה של האקסודוס זעזעו את דעת הקהל העולמית ובייחוד את דעת הקהל הבריטית, שהתייאשה מהחזקת ארץ ישראל בעקבות האנדרלמוסיה שיצרה (ראו גם: תנועת המרי העברי).
לזוועות השואה הייתה השפעה לא רק על דעת הקהל העולמית, אלא גם על הלך רוחם של ניצולי השואה והיהודים שחיו בארץ ישראל. הלך רוח זה, שאפשר לתמצתו במוטו: "לעולם לא עוד", גרס שהעם היהודי לא יכול לסמוך על אף אחד זולת עצמו ושעליו להגן על עצמו בכוחות עצמו. מאורעות השואה הדגישו את החשיבות של מדינה לעם היהודי, בה הם יוכלו לחיות ללא רדיפות עם כוח מגן חזק, שיגן עליהם מפני הקמים להשמידם. תודעה זו עדיין עומדת בבסיס תורת הלחימה של צה"ל ובסיס הנחות היסוד של מדינת ישראל. לשואה הייתה השפעה גם בהמשך ההיסטוריה של מדינת ישראל ועל אירועים חשובים בראשית דרכה.
לקשר המסובך שבין השואה להקמת מדינת ישראל ניטש ויכוח אקדמאי ער, ישנן טענות שהקשר בין השואה להקמת מדינת ישראל הוא הפוך: השואה כמעט חיסלה את מאגר היהודים שבפוטנציה יכלה הייתה להתיישב בארץ ולהקים ארץ חזקה.
באביב 1947, כאשר ימיו של המנדט הבריטי היו ספורים, מינתה עצרת האו"ם ועדת חקירה בינלאומית, ועדת אונסקופ, שתבדוק את שאלת ארץ ישראל ותביא את המלצותיה לפתרון. הוועדה סיירה בארץ במטרה לבדוק את שאלת ארץ ישראל, היהודים קיבלו את הוועדה בשמחה, בעוד שהערבים החרימו אותה לחלוטין. ב-29 בנובמבר 1947- כ"ט בנובמבר (אור לי"ז בכסלו תש"ח) נערכה הצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה, 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו, 10 נמנעו ואחת נעדרה. רוב היישוב העברי חגג את ההחלטה, בעוד שהערבים ראו בהחלטה אסון והחליטו לסכל אותה בכוח.
הקמת המדינה ומלחמת העצמאות
ממוזער|250px|דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל
בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית - פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (ה' באייר התש"ח) (יום לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל) קרא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל. אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, ירדן ועיראק הצטרפו ללחימה. הסורים, הלבנונים והעיראקים פלשו מצפון, הסורים נבלמו בדגניה, העיראקים לא הצליחו במאמציהם לחצות את נהר הירדן ונבלמו על הגבול, הלבנונים נבלמו גם הם על הגבול. ממזרח פלש הלגיון הירדני, הוא כבש את ירושלים המזרחית וניתק את העיר המערבית - ירושלים הייתה נצורה. יחידות ההגנה הצליחו לבלום את המצרים באזור איסדוד ויחידות האצ"ל בלמו את המצרים באזור רמת רחל. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש למשך חודש ימים, בזמן הפסקת האש הקימה המדינה את צבא הגנה לישראל. לאחר הפסקת האש הייתה ידו של צה"ל על העליונה והוא לקח יוזמה התקפית ולאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש. במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבעו קווי שביתת נשק, הקו הירוק, שלמעשה הפכו לגבולות זמניים של המדינה. עיראק סירבה לחתום עם ישראל על הסכם שביתת נשק מכיוון שהיא אינה גובלת בה, ובעקבות זאת עד היום ישנו מצב מלחמה בין ישראל לעיראק.
במערכה על עצמאות ישראל, מיום החלטת עצרת האו"ם ועד לכריתת הסכמי שביתת הנשק, נפלו כ-6,000 איש ואשה, מתוכם כ-2,400 אזרחים, מתוך אוכלוסייה יהודית שמנתה בעת הכרזת המדינה כ-650,000 איש.
מהכרזת המדינה עד 1967
הקמת המדינה וסוף מלחמת העצמאות
בעקבות ההכרזה על המדינה היהודית, ביקש ראש הממשלה בן-גוריון לבסס את המעמד הממלכתי. הוא פירק את הפלמ"ח, צירף את ארגוני ההגנה, אצ"ל והלח"י לצה"ל, ופעל נגד פיצול הכוחות כמו בפרשת אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השוודי פולקה ברנדוט, שבעקבותיו חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת מניעת טרור. לח"י וארגון בשם "חזית המולדת", שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור ונעצרו כ-200 איש, בהם אחד משלושת ראשי הלח"י, נתן ילין-מור. בינואר 1949 התקיימו הבחירות הראשונות בישראל לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר קיבלה האספה המכוננת את חוק המעבר, שבו נקבע כי בית המחוקקים ייקרא "הכנסת". במאי אותה שנה התקבלה ישראל כחברה באו"ם.
קליטת עלייה ובניית המדינה
שמאל|ממוזער|250px|עולים מעיראק במסגרת מבצע עזרא ונחמיה מגיעים לנמל התעופה לוד
בשנותיה הראשונות של המדינה החלה העלייה ההמונית של יהודים מארצות רבות ותוך מספר שנים הוכפל מספרם במדינה. נעשו מבצעים מיוחדים להעלאת יהודים במיוחד מארצות ערב, שהמפורסמים שבהם היו מבצע על כנפי נשרים ועזרא ונחמיה. מספר כה גדול של מהגרים בזמן כה קצר, הפך את ארץ ישראל למחנה אחד גדול, והביא לתופעת המעברות ולתקופת הצנע. בשנים הראשונות הייתה ישראל במשבר כלכלי, ששיאו בשנת 1951 ובניסיון להיחלץ ממנו הוחלט על המדיניות הכלכלית החדשה שהובילה להגמשת מדיניות הצנע. בד בבד עם גלי העלייה, המדינה פעלה ליישוב הארץ באמצעות מפעלים שונים: סלילת כבישים, ייבוש החולה ופרויקט המוביל הארצי.
שמאל|ממוזער|250px|מנחם בגין נואם בהפגנה כנגד הסכם השילומים
ב-1952 נחתם הסכם השילומים לאחר דיונים סוערים בכנסת וסערת רוחות במדינה הצעירה שבמסגרתו העבירה גרמניה המערבית לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. באוגוסט 1953 אושר בכנסת חוק החינוך הממלכתי, שנועד לבטל את שיטת הזרמים בחינוך ולעבור לחינוך ממלכתי. בדצמבר אותה שנה פרש בן-גוריון מראשות הממשלה ובמקומו התמנה משה שרת. שרת התאפיין כראש ממשלה חלש ותקופת שלטונו הייתה קצרה - עד לאחרי הבחירות לכנסת השלישית שנערכו בסוף 1955, אז חזר בן-גוריון לכהן כראש הממשלה.
מבצע קדש
העימותים בין יהודים לערבים נמשכו ובאו לידי ביטוי בפעולות עוינות הדדיות, טבח מעלה עקרבים, טבח כפר קאסם. גורמים עוינים הסתננו בגבולות עם מצרים וירדן ופגעו ביישובי הספר של המדינה בעיקר מדרום. ישראל הגיבה בפעולות תגמול והקימה לצורך זה את יחידה 101. ישראל ניסתה לפעול כנגד מצרים ולחבל בחשאי במתקנים מערביים במצרים, כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על ידי מחתרת לאומנית מצרית, ובכך לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים. הפעולה שנודעה בכינוי העסק הביש הסתבכה ועמדה על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות והביאה למשברים פוליטיים.
שמאל|ממוזער|250px|כוחות ישראלים מתכוננים ללחימה בחצי האי סיני, 1956
ב-1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ והחלטתה לסגור מצרי טיראן בפני כלי שיט ישראליים, דחפו בריטניה וצרפת, את ישראל לפתוח במלחמת סיני ("מבצע קדש") - לכיבוש חצי האי סיני ולהשגת שליטה על תעלת סואץ. במבצע כבשה ישראל את רצועת עזה ואת חצי האי סיני וכוחות צה"ל נעצרו 16 ק"מ מתעלת סואץ בהתאם לדרישת הבריטים והצרפתים. במרץ 1957 נסוגה ישראל מחצי האי סיני בעקבות לחץ כבד מצד המעצמות, אך לקחה כשלל אמצעי לחימה וציוד הנדסי רב ("מבצע לקט") ואף הרסה את תשתיות הצבא המצרי בסיני, מבצע עמורה. במלחמת סיני נהרגו 171 חיילי צה"ל, מאות נפצעו וטייס אחד שמטוסו הופל והוא נשבה.
התעצמות צבאית
ב-1958 החלה בנייתה של הקריה למחקר גרעיני בסיוע צרפתי. ביולי 1959 התרחשו אירועי ואדי סאליב שהיוו מרי חברתי כנגד קיפוח ואפליה עדתית, וכנגד הממסד של מפא"י ששלט בשנים אלו במדינה.
ב-1960 נלכד פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן בידי סוכני מוסד בארגנטינה והובא למשפט בארץ. ב-1961 נפתח משפט אייכמן במשכן "בית העם", שנפתח לתקשורת המקומית והזרה. במהלך המשפט העלה התובע גדעון האוזנר שורה של עדים ובהם ניצולי השואה, שחשפו בפני הציבור הרחב עדויות מזעזעות, שתארו את הזוועות שעוללו הנאצים ליהודים בשואה. בסוף המשפט, נמצא אייכמן אשם ונידון למוות בתליה. המשפט שינה את היחס בארץ לניצולי השואה וגרם לציבור להתעניין בסיפוריהם ולתעדם למען הדורות הבאים.
ב-5 ביולי 1961 שוגר "שביט 2", רקטה מתוצרת ישראל. התמונות ברחבי העולם שהראו את בן-גוריון, ואת סגן שר הביטחון שמעון פרס, צופים בשיגור, גרמו לסערה, ולהאצת מרוץ חימוש אזורי. שיגור הטיל עורר התרגשות רבה וגאווה רבה בישראל. השיגור נעשה כשבועיים לפני הבחירות לכנסת החמישית, ולכן נמתחה ביקורת על המועד שנבחר לו. בבחירות איבדה מפלגת השלטון, מפא"י, שישה מנדטים, כך שלא ברורה השפעת הטיל על הבוחר.
בתחילת שנות ה-60 התעוררה מחדש שערוריית העסק הביש והממשלה החליטה למנות לבירור נוסף ועדה שהורכבה משבעה שרי ממשלה ("ועדת השבעה"). הוועדה הגישה את מסקנותיה בדצמבר 1960 ובהן נקבע כי פנחס לבון לא נתן את ההוראה ולא ידע על הפעולה. בן-גוריון התנגד לכך שוועדה פוליטית של שרים תדון ותקבע בעניין אשמתו או אי-אשמתו של שר אחר, ודרש הקמת "ועדת חקירה משפטית". מאבקו של בן-גוריון לא הובן בציבור והתפרש כהתנכלות אישית כנגד לבון. השערורייה פגעה ביוקרתו של בן-גוריון ובשנת 1963 הוא פרש מתפקיד ראש הממשלה והוחלף על ידי לוי אשכול. בן-גוריון המשיך להיאבק על דעותיו, הקים תנועה בשם רפ"י, ומשלא נתקבלו תביעותיו, גורש ממפא"י. יחד עם אחדים מתומכיו, ובהם שמעון פרס הפך בשנת 1965 את רפ"י למפלגה נפרדת, אליה הצטרף גם משה דיין. ב-1965 הוקם גם גוש חירות-ליברלים שב-1973 היה למרכיב העיקרי של הליכוד. בשנת 1966 בוטל הממשל הצבאי שהוטל על ריכוזי האוכלוסייה הערביים במדינה.
בשנת 1966 הסתיימה בניית פרויקטים גדולים - המוביל הארצי, נמל אשדוד, מפעלי ים המלח. סיום העבודה על פרויקטים אלו הביא לירידה בהיקף העבודות הציבוריות, ולצמצום הפעילות הכלכלית. במשק קטן כמו המשק הישראלי היו לכך תוצאות מיידיות. בעקבות זאת הוביל שר האוצר פנחס ספיר מדיניות של העלאת מיסים והתייקרויות, שהביאה למיתון.
ממלחמת ששת הימים עד הסכם השלום עם מצרים
מלחמת ששת הימים
ממוזער|250px|שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל יצחק רבין נכנסים לעיר העתיקה בירושלים אחרי שחרורה מידי ירדן.
במהלך אפריל ומאי 1967 התחדש המתח בין ישראל לשכנותיה. בעקבות איומים של מצרים, סוריה וירדן, גירוש כוחות האו"ם מרצועת עזה, וסגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי, שהיוותה "עילה למלחמה" (קאזוס בלי), החלה ישראל לגייס מילואים והתכוננה למלחמה. החל לחץ ציבורי על אשכול לוותר על תיק הביטחון ולהעבירו למשה דיין. ב-1 ביוני הוקמה ממשלת ליכוד לאומי: ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, העביר את תיק הביטחון למשה דיין, מנחם בגין (ראש האופוזיציה) ויוסף ספיר מגח"ל מונו לשרים בלי תיק. ב-5 ביוני פתחה ישראל במתקפת מנע כנגד צבאות מדינות ערב, שהתפתחה למלחמת ששת הימים. המלחמה - שנמשכה שישה ימים, הייתה ניצחון כביר למדינת ישראל, שכבשה את חצי האי סיני, רמת הגולן רצועת עזה והגדה המערבית ובכך שילשה את השטח שבשליטתה. בהתאם לכך נקבעו גבולות השליטה החדשים - הקו הסגול. במהלך המלחמה כבשה ישראל את העיר העתיקה בירושלים מידי הירדנים, כולל את המקומות הקדושים ביותר ליהדות: הר הבית והכותל המערבי, רגע מרגש שתועד בתצלום הצנחנים בכותל המערבי. כ-780 חללים איבדה ישראל במלחמה, כ־2590 נפצעו ו-15 חיילים נפלו בשבי. הערבים ספגו אבדות קשות, כ-451 מטוסי קרב הושמדו (רובם במבצע מוקד) ולמעלה מ-21,500 חיילים נהרגו.
החל מסוף שנת 1968, בעקבות התקפות ארטילריה וקומנדו מצריות על חיילי צה"ל, בנתה ישראל את קו בר-לב, קו מוצבים לאורך תעלת סואץ, עליו קיבל חיל ההנדסה הקרבית את פרס ביטחון ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים התחולל בגבול עם מצרים עימות ארוך הידוע בשם מלחמת ההתשה שהסתיים באוגוסט 1970, עת שהצדדים הסכימו על הפסקת אש.
בשנת 1967 החלו גרעיני התיישבות של אנשי הציונות הדתית לנסות ליישב את יהודה ושומרון. ניסיונות אלו בהתחלה נתקלו בהתנגדות של השלטון וגורמים בינלאומיים שונים, אבל במשך הזמן הגיעו לפשרות, שהובילו לייסוד ההתנחלויות הראשונות. לאחר עליית הליכוד הוקמו מספר רב של התנחלויות. שמאל|ממוזער|250px|התנחלות ביהודה ושומרון, 1978
בינואר 1968 הוקמה מפלגת העבודה מאיחוד של מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. באותו החודש טבעה הצוללת דקר וכל 69 אנשי צוותה נספו.
ב-1968 נוסדה הטלוויזיה הישראלית. הקמת הטלוויזיה הישראלית ותחילת השידורים תוכננו מלכתחילה לשנות ה-70 אך הוקדמו כדי למנוע מהמדינות הערביות השכנות לתפוס את הערוצים וגם מתוך אמונה של המנהיגות הישראלית שבאמצעות הטלוויזיה אפשר יהיה להראות למדינות השכנות את הפנים היפות של המדינה.
גל הטרור של אש"ף
ב-1964 הוקם הארגון לשחרור פלסטין (הידוע בראשי התיבות שלו אש"ף) במטרה לרכז את המאבק הפלסטיני להשמדת מדינת ישראל. האסטרטגיה שנקט אש"ף הייתה טרור נגד מטרות ישראליות בתוך ישראל וברחבי העולם.
במרץ 1968 ביצע צה"ל את פעולת כראמה, פשיטה על הכפר כראמה שבירדן שבו הייתה מפקדת הפת"ח. באותה שנה היו מספר פיגועי טרור שבוצעו גם נגד מטרות ישראליות מחוץ לישראל, בתגובה לכך ביצע צה"ל את מבצע תשורה, פעולה בשדה התעופה של ביירות בה פוצצו 14 מטוסים אזרחיים של חברות תעופה ערביות.
ב-26 בפברואר 1969 נפטר ראש הממשלה לוי אשכול. סגן ראש הממשלה, יגאל אלון, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה בפועל במשך 19 יום, עד שמונתה גולדה מאיר לתפקיד.
בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות מחוץ לישראל, בעיקר באירופה. בפברואר 1970 מחבלים תקפו את מטוס אל-על בטיסה 435 בנמל התעופה של מינכן. במאי הותקף אוטובוס ילדי אביבים ונהרגו 12 אנשים. שיא גל הטרור היה בשנת 1972, שבמהלכה התבצעו מספר פעולות טרור שהבולטות שבהן הן חטיפת מטוס סבנה, הטבח בנמל התעופה לוד וטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. ישראל הגיבה לרצח הספורטאים במבצע זעם האל בו חיסלו סוכני המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים את רוב המחבלים האחראים לטבח.
ב-1971 קמה תנועת הפנתרים השחורים, התנועה צמחה על רקע תחושת הקיפוח של יוצאי עדות המזרח ותושבי שכונות מצוקה שטענו כי עולי ברית המועצות זוכים ליחס מועדף. לאחר מאבק ציבורי והפגנות סוערות הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם ולשסע העדתי בישראל. מסקנות ועדת הבדיקה העלו כי אכן שכבות רבות הופלו לרעה ובעקבות כך, הוגדלו באופן משמעותי תקציבי המשרדים שעסקו בעניינים חברתיים.
מלחמת יום הכיפורים
ממוזער|250px|טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים
ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה - מלחמת יום הכיפורים, במטרה להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים. צה"ל ספג מכה בתחילת המלחמה, אך הוא יצא מהמלחמה כשידו על העליונה, וב-24 באוקטובר 1973, עם הכרזת האו"ם על הפסקת האש היו דמשק וקהיר בטווח הארטילריה הישראלית. עד תום הלחימה נגרמו לצה"ל כ-2,600 חללים הרוגים, יותר מ-7,000 פצועים, 314 שבויים ועשרות נעדרים.
בחוצות ישראל פרץ שבר גדול בציבור הישראלי וחוסר אמון כלפי מקבלי ההחלטות במדינה, בשל הקרבת החיילים לשווא כתוצאה משגיאותיהם של המפקדים והשרים, גם במהלך הימים הראשונים של המלחמה. ב-18 בנובמבר החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת האירועים שקדמו למלחמה וימי הלחימה הראשונים, ועדת אגרנט.
חרף תוצאות המלחמה נבחרה גולדה מאיר בשנית לראשות הממשלה בבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973, אך נאלצה להתפטר באפריל 1974 בעקבות פעילות תנועות המחאה, שמחאתן התגברה עם פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט. בעקבות התפטרותה התמנה יצחק רבין לראש ממשלה. במאי 1974 אירע הפיגוע במעלות שבו נרצחו 27 איש.
ממשלת רבין הראשונה והמהפך
ביוני 1976 נחטף מטוס נוסעים של אייר פראנס בידי מחבלים פלסטינים וגרמניים. המחבלים חטפו את המטוס לנמל אנטבה שבאוגנדה ואחרי משא ומתן עם אידי אמין שחררו רק את הנוסעים הלא-יהודיים. ממשלת ישראל החליטה על מבצע חילוץ נועז, וסיירת מטכ"ל תחת פיקודו של יוני נתניהו שחררה את החטופים במבצע יונתן. בעקבות המבצע זכתה מערכת הביטחון הישראלית, ובייחוד "היחידה" ליוקרה ומוניטין רב בקרב הקהילה הבינלאומית.
במרץ 1976 נחשפה פרשת חשבון הדולרים, שבעקבותיה הודיע רבין כי לא יהיה מועמד המערך לראשות הממשלה. שמעון פרס נבחר על ידי מרכז המפלגה להחליף את רבין כמועמדה לראשות הממשלה. בבחירות לכנסת התשיעית שהתקיימו במאי 1977 ניצח הליכוד ומנחם בגין הפך לראש הממשלה. ניצחונו של הליכוד זכה לכינוי "המהפך", מאחר שזו הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, שראש הממשלה הנבחר לא היה נציג מפלגות הפועלים, מפא"י ומפלגת העבודה.
בסוף אוקטובר 1977 הודיע שר האוצר, שמחה ארליך על "המהפך הכלכלי" - שורת רפורמות ברוח "השוק החופשי" שכללו את ביטול הפיקוח על מטבע החוץ, ביטול מיסים ועוד צעדים שהביאו להגדלת הצריכה ללא בסיס כלכלי איתן ולכן לא בלמו את עליית האינפלציה בישראל, מורשת הממשלה הקודמת. בעקבות כישלון הרפורמות נאלץ ארליך להתפטר מתפקיד שר האוצר ב-1979, והוחלף על ידי יגאל הורביץ, שבניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, החליף את הלירה ישראלית בשקל בשנת 1980.
ב-19 בנובמבר 1977 הגיע לישראל נשיא מצרים, אנואר סאדאת, והיה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל. ישראל ומצרים ניהלו שיחות שלום שהובילו בהמשך לחתימתם של הסכמי קמפ דייוויד בספטמבר 1978, וב-1979 לחתימת הסכם שלום.
ב-11 במרץ 1978 ביצעו מחבלים את פיגוע כביש החוף, שנודע גם בשם "אוטובוס הדמים", ובו נהרגו 35 בני אדם. הפיגוע הביא את ממשלת ישראל להחלטה לצאת למבצע ליטני, במטרה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון.
שנות ה-80 של המאה ה-20
הסכם השלום עם מצרים
שמאל|ממוזער|250px|החתימה על הסכמי קמפ דייוויד. מימין לשמאל: נשיא מצרים אנואר סאדאת, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר וראש ממשלת ישראל מנחם בגין
ב-1979 חתמו ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ונשיא מצרים, אנואר סאדאת, על הסכם שלום בין שתי המדינות, שבמסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני ופתחת רפיח, ופינתה עשרות יישובים. היא גם הסכימה לתת אוטונומיה לערביי השטחים, שבה יהיה כוח שיטור עצמאי חזק. ב-1978 זכו בגין וסאדאת בפרס נובל לשלום.
כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, ב-7 ביוני 1981 במבצע אופרה הפציץ חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני העיראקי תמוז שליד העיר אוסירק, במטרה למנוע מעיראק לייצר נשק גרעיני. רבים שייכו את עיתוי התקיפה לבחירות לכנסת העשירית, שהתקיימו כשלושה שבועות לאחר מכן, ובהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס, ברוב דחוק, לאחר שהמערך הוביל בהפרש ניכר בסקרים. כיום הדעה הרווחת היא כי בעיתוי התקיפה לא נשקלו שיקולים אלה.
מלחמת לבנון הראשונה
ממוזער|250px|נגמ"ש של צה"ל בדרום לבנון, 1982.
ביוני 1982 נעשה ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. בעקבות ניסיון ההתנקשות ובעקבות ריכוז גדל והולך של מחבלים פלסטיניים בדרום לבנון ("פתחלאנד"), פתחה ישראל ב-6 ביוני במלחמת לבנון הראשונה, שכונתה "מבצע שלום הגליל", במטרה להגן על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים. בתחילת המלחמה פתח צה"ל במבצע ערצב 19 בו השמיד את מערך ההגנה האווירית של צבא סוריה בלבנון, ובקרב האוויר שהתפתח בעקבותיו הפיל חיל האוויר הישראלי למעלה מ-80 כלי טיס ומטוסי קרב סורים ללא אבדות. צה"ל פלש ללבנון ואף כבש חלק מביירות, והצליח לגרש את אש"ף לתוניס. בספטמבר ביצעו כוחות הפלנגות הנוצריות את טבח סברה ושתילה. ישראל נתפסה כמעורבת בטבח, שהרי צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו. בישראל התעוררה סערה ציבורית והוקמה ועדת כהן. לאחר כ-3 שנים נסוג צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון, במטרה להקים חיץ שיגן על יישובי הצפון. לאחר 18 שנים החליטה ממשלת ברק על הסגת כוחות צה"ל לקו הגבול הבינלאומי. לצה"ל נהרגו כ-670 חיילים במהלך מלחמת לבנון, ובסך הכול כ-1,216 חיילים בין השנים 1982–2000.
ב-28 באוגוסט 1983 הודיע ראש הממשלה מנחם בגין בישיבת הממשלה על כוונתו להתפטר. בגין התפטר בלא שנימק את התפטרותו. ישנם הטוענים שהתפטר בגלל מספר ההרוגים הגבוה במלחמת לבנון. אחרים מעריכים שההתפטרות נבעה ממחלתו המתמשכת אשר מנעה ממנו לתפקד.
ביולי 1984 התקיימו הבחירות לכנסת האחת עשרה, שבעקבות תוצאותיהן כוננה ממשלת אחדות לאומית והוחלט לנהל רוטציה בין המנהיגים, שמעון פרס ויצחק שמיר, בתפקיד ראש הממשלה.
בין סיום תקופת הצנע (ב-1955) ומלחמת יום הכיפורים, צמח המשק הישראלי במידה ניכרת. לאחר המלחמה, בין השאר בשל חרם הנפט, התדרדר מצבה הכלכלי של ישראל. בשנות ה-80 המוקדמות התדרדר המשק הישראלי לאינפלציה גדולה, ששיאה היה ב-1984, שבה הגיעה האינפלציה בישראל ליותר מ-400%. את מצבו הקשה ממילא של המשק ערער עוד יותר משבר מניות הבנקים, שפרץ ב-1983 ושהביא להלאמת הבנקים הגדולים בישראל. תקופה כלכלית זו הסתיימה בעקבות תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שהונהגה על ידי שר האוצר יצחק מודעי וראש הממשלה שמעון פרס. במסגרת יישום התוכנית, הוצע מנגנון חוקי חדש בשם חוק ההסדרים.
במאי 1985 בוצעה עסקת ג'יבריל שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויים (חזי שי, נסים סאלם ויוסף גרוף) שנלכדו בידי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל בזמן מלחמת לבנון הראשונה. במבצע רגל עץ באוקטובר אותה שנה הפציץ חיל האוויר את מפקדות אש"ף בתוניסיה.
האינתיפאדה הראשונה
בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה (=התקוממות) בשטחים. האינתיפאדה, שהייתה בתחילתה התקוממות עממית נגד השליטה הישראלית בשטחים וכללה בעיקר הפרות סדר המוניות הפכה בהמשכה לפעילות טרור מתמשכת שנפסקה למעשה רק עם כינוס ועידת מדריד, ב-1991, והיא נחשבת אחד הגורמים העיקריים להסכמי אוסלו.
בבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 ניצח הליכוד בהפרש של רבבות קולות, ואף היה באפשרותו הרכבת ממשלת ימין-דתיים. שמיר, ראש הליכוד, חש שלא בנוח בממשלה זו והקים ממשלת אחדות לאומית, בלי רוטציה. ב-15 במרץ 1990 הפילו ש"ס והמערך את ממשלת האחדות, בניסיון להקים ממשלת שמאל-דתיים, במהלך שנודע לימים בשם "התרגיל המסריח", על-פי הכינוי שנתן לו יצחק רבין, אחד מראשי מפלגת העבודה. הניסיון כשל, ושמיר הרכיב ממשלת ימין-דתיים צרה.
בספטמבר 1988 שיגרה ישראל את אופק 1 ובכך הצטרפה כחברה השמינית למועדון היוקרתי של מדינות ששיגרו בכוחות עצמן לוויין מתוצרתן.
שנות ה-90 של המאה ה-20
העלייה מחבר העמים ומלחמת המפרץ
במהלך שנות ה-90 עלו לישראל כמיליון מיהודי ברית המועצות בעקבות התפרקות ברית המועצות.
במלחמת המפרץ (ינואר-פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ארצות הברית הפעילה לחץ כבד על ממשלת ישראל כדי שלא תגיב להתקפות העיראקיות. בהתקפות הטילים נהרגו 2 אזרחים ישראלים. ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר, נמנעה מלהגיב. ארצות הברית שיגרה לישראל סוללות של טילים נגד טילים פטריוט, אך הסתבר שנזקם היה רב על תועלתם.
בשלהי ימיה של הכנסת השתים עשרה חוקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. חוקי יסוד אלו חוללו שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל, והיו הבסיס למהפכה החוקתית שהוביל אהרן ברק. בית המשפט העליון התייחס אל חוקי יסוד אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה אליהם.
ממשלת רבין השנייה והסכמי אוסלו
שמאל|ממוזער|250px|יצחק רבין, יאסר ערפאת וביל קלינטון בעת חתימת הסכמי אוסלו, 13 בספטמבר 1993
בשנת 1992 התקיימו הבחירות לכנסת השלוש עשרה בהן ניצחה מפלגת העבודה בראשותו של יצחק רבין. הממשלה בראשותו של רבין הורתה באותה שנה על גירוש פעילי החמאס ללבנון. הממשלה הובילה מספר מהלכים לשלום עם שכנותיה, שהיו שנוים במחלוקת עם מפלגות הימין וגרמו למתח רב בציבור. במסגרת מאמצים אלו נחתמו הסכמי אוסלו בשנת 1993 והסכם השלום עם ירדן בשנת 1994, והתקיימו מגעים מתקדמים לשלום עם סוריה תמורת רמת הגולן. בעקבות קבלת הערבויות האמריקניות, הוזרם כסף רב לשיפור התשתיות של המדינה, לדוגמה, הקמת מחלפים רבים בכבישים המהירים.
ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, מתנקש יהודי שהתנגד למהלכים הפוליטיים אותם הוביל רבין. מאז נעשו מספר ניסיונות להמשיך את השיחות עם הפלסטינים אך טרם הושג הסכם קבע. לאחר רצח רבין היה שמעון פרס לראש הממשלה בפועל, וב-22 בנובמבר הציג את ממשלתו, בה היה גם שר הביטחון.
בתחילת אפריל 1996 ירה חזבאללה מטחי קטיושות לעבר יישובי גבול הצפון של ישראל. כאשר מטחים אלה התגברו, החליט פרס שלישראל אין בררה אלא להגיב, והורה על פתיחת מבצע ענבי זעם ב-11 באפריל. באותה שנה ביצע החמאס גל פיגועי התאבדות.
ממשלת נתניהו הראשונה וממשלת ברק
ממוזער|250px|מבט לתוך מוצב שרייפה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
250px|ממוזער|שמאל|יציאתם לתקשורת של אהוד ברק ויאסר ערפאת, מלווים בנשיא ארצות הברית ביל קלינטון, במהלך דיוני ועידת קמפ דייוויד ביולי 2000
בבחירות שנערכו על רקע גל הטרור הפלסטיני הפסיד שמעון פרס לבנימין נתניהו, שהפך לראש הממשלה הראשון של ישראל שנבחר בבחירה ישירה. בבחירות אלה התחזקה בנוסף גם מפלגת ש"ס שנשאה את הקיפוח המזרחי על דגלה. נתניהו עלה על רקע הבטחותיו לקו נוקשה יותר במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, והתניית כל התקדמות בפעולות כנגד הטרור. למרות הסיסמה שטבע "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו", הסכים נתניהו ללחוץ יד עם יאסר ערפאת ואף חתם על הסכם ואי והסכם חברון שבהם נמסרה העיר לשליטת הפלסטינים. בעקבות מהלכים אלה, וטענות רבות בנוגע להתנהלותו האישית, נפלה ממשלתו וב-1999 נערכו בחירות נוספות, בהן זכה אהוד ברק.
בחלקו השני של העשור התגבר הלחץ לפינוי רצועת הביטחון בדרום לבנון, בין היתר כתוצאה משני אירועים מרובי נפגעים לצה"ל ב-1997: אסון המסוקים ואסון השייטת.
לפני היבחרו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל הבטיח שתוך שנה יוציא את כוחות צה"ל מלבנון בהסכם וזכה לכך לתמיכה מרוב האוכלוסייה בישראל, כאשר שיאה הייתה סמוך לנסיגה עצמה. ברק פעל באופן נמרץ כדי להשיג הסכם שלום עם סוריה וכתוצאה מכך הזניח את הערוץ הפלסטיני, אולם כאשר נכשל המשא ומתן עם הסורים בועידת שפרדסטאון, שאם היה מצליח היה אמור להביא להסדר גם בין ישראל ללבנון, הוביל ברק מהלך של נסיגה חד-צדדית אל הגבול. מכיוון שממשלת לבנון סירבה לדון בקביעת הגבול, תואם המהלך עם האו"ם בראשות שליחו לאזור טריה לארסן. עם התקרבות הנסיגה הצפויה החל תהליך התפוררות של צד"ל שהואץ על ידי תהלוכות של אזרחים, שארגן החזבאללה, שעלו על מוצבי צד"ל. באמצע מאי נפלו כך עוד ועוד מוצבים של צד"ל, והוחלט על זירוז הנסיגה. ב-24 במאי 2000, כ-18 שנה לאחר כיבוש השטח במלחמת לבנון ומאות הרוגים בצד הישראלי והלבנוני, יצא אחרון חיילי צה"ל מרצועת הביטחון. רבים מחיילי צבא דרום לבנון (צד"ל) נמלטו בבהילות לישראל בהשאירם מאחוריהם את רכושם, ולעיתים את משפחותיהם והחלו תהליך קליטה בישראל. לעומתם חזרו רבבות תושבים שנמלטו מהאזור צפונה בתקופת קיום הרצועה. האו"ם הכיר בכך שישראל נסוגה לחלוטין בלבנון, דבר שגרם בהמשך (2005) ללחץ בינלאומי כבד על סוריה לסגת מלבנון ולפרק את ארגון חזבאללה מנשקו. בניגוד לתקוות ודרישות ישראל צבא לבנון לא התפרס באזור, וכוחות החזבאללה שלטו בו. ב-7 באוקטובר 2000 חטף חזבאללה 3 חיילים בהר דב ומאוחר יותר גם את אלחנן טננבאום. טננבאום וגופות 3 החיילים הוחזרו ב-2004 תמורת שחרור מאות אסירים ערביים.
ברק, שניסה לכפר על הקיפאון במשא ומתן עם הפלסטינים, דחף לפסגה בתיווך נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, שבה יושג הסדר קבע והסכסוך ייחתם אחת ולתמיד. בעקבות מהלך זה, התפרקה רוב ממשלתו של ברק והוא נסע לועידת קמפ דייוויד (2000) ללא קואליציה. בקמפ דייוויד עצמו, המשא ומתן התפוצץ, וברק הטיל את האשמה על יאסר ערפאת - טענה שזכתה לגיבויו של נשיא ארצות הברית קלינטון.
העשורים הראשונים של המאה ה-21
האינתיפאדה השנייה וההתנתקות
ממוזער|250px|שרידי אוטובוס בחיפה, שנפגע מפיגוע התאבדות שביצע מחבל פלסטיני בשיא האינתיפאדה השנייה.
בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה, שנפתחה כמענה לתביעתו של ראש הממשלה אהוד ברק להכריז על קץ הסכסוך, כאשר התואנה הייתה שעלייתו של אריאל שרון להר הבית איימה על קודשי האסלאם. באוקטובר החל גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל - אירועי אוקטובר 2000. האינתיפאדה השנייה התבטאה בגל טרור פלסטיני ששיאו מאות פיגועי התאבדות בתוך ערי ישראל, לצד פיגועי ירי ומטעני חבלה רבים ביהודה, שומרון ועזה.
בתחילת 2001, תוך כדי האינתיפאדה, התקיים משא ומתן בועידת טאבה, שהופסק משום שנערכו הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, שבהן ניצח מועמד הליכוד, אריאל שרון. שרון הקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה ובמשך זמן מה ניסה לקיים מדיניות הבלגה מול הטרור הפלסטיני. בסופו של דבר, אחרי פיגוע קשה במיוחד במלון פארק בנתניה בפסח 2002, הורה שרון על מבצע חומת מגן שבמסגרתו כבש צה"ל את הערים הפלסטיניות. מבצע זה והמבצעים הצבאיים שבאו אחריו, וחיסול מנהיגי הטרור אחמד יאסין, עבד אל-עזיז א-רנתיסי ואחרים בסיכולים ממוקדים, תרמו להפחתת הפיגועים ולדעיכת האינתיפאדה בסוף 2004. במסגרת מאמצי ההתגוננות מפני הטרור גם הלכה ונבנתה גדר ההפרדה לאורכה של מדינת ישראל בסמוך לקו הירוק. מפרוץ האינתיפאדה ועד 2005 נהרגו למעלה מאלף ישראלים בפיגועי טרור.
בנוסף לאירועים הביטחוניים-מדיניים חלו שינויים בישראל גם בתחומי הכלכלה והחברה. המשק נכנס למיתון בשנים 2004-2002 אך לאחר מכן התאושש ושב לצמוח, תוך כדי העמקת הפערים בין העשירונים ופגיעה בקצבאות הסעד. כמו כן הופרטו מספר חברות ממשלתיות גדולות, בהן אל על, מפעל הנשק הקל של תע"ש, בזק ובנק דיסקונט.
שמאל|ממוזער|250px|תוכנית ההתנתקות שהוביל אריאל שרון סיימה את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. בתמונה בתי היישוב קטיף לאחר הריסתם באוגוסט 2005.
בבחירות לכנסת ה-16 שהתקיימו ב-2003 ניצח הליכוד בראשות שרון באופן ניכר. בקדנציה השנייה שלו דחף ראש הממשלה את תוכנית ההתנתקות, תוכנית להסיר את מוקדי החיכוך בין יהודים לערבים, באורח חד צדדי וללא כל הסכם, באמצעות פינוי יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. צעד זה התקבל בהתנגדות חריפה מהימין, אף שבשמאל. אף על פי שמצביעי הליכוד הצביעו נגד התוכנית, באוגוסט 2005 בוצעה ההתנתקות ולמרות החששות הסתיימה ללא אלימות חמורה ושפיכות דמים. ביצוע ההתנתקות, יחד עם מותו של יאסר ערפאת בשלהי 2004 ועלייתו לשלטון של מחמוד עבאס (אבו מאזן) הביא לתקווה שהאינתיפאדה תסתיים ויחודש התהליך המדיני. לאחר ההתנתקות התעצם הטרור מרצועת עזה.
לתוכנית ההתנתקות קמה התנגדות רבה גם מתוך הליכוד, וקמה קבוצת מתנגדים שכונו "המורדים" שפעלו להצר את צעדיו של שרון. בעקבות ההתנגדות הרבה ממפלגתו החליט שרון בנובמבר 2005 לפרוש מהליכוד ולהקים את מפלגת קדימה אליה הצטרפו תומכי שרון מהליכוד, יוצאי מפלגת העבודה שלא מצאו את מקומם בעבודה לאחר בחירתו של עמיר פרץ ותומכים מחוץ למערכת הפוליטית. ב-4 בינואר 2006 לקה שרון באירוע מוחי קשה, שבעקבותיו הועברו סמכויותיו לממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט אשר הוביל את מפלגת קדימה כחודשיים לאחר מכן, לניצחון בבחירות לכנסת ה-17 ולמהפך במפה הפוליטית אשר החליש מאוד את מפלגת השלטון, מפלגת הליכוד, בדרך להקמת קואליציית מרכז-שמאל עם מפלגת העבודה.
מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה
ממוזער|בית בחיפה שנפגע מפגיעת רקטה
בסוף יוני 2006 נהרגו שני חיילי צה"ל, וגלעד שליט נחטף אל רצועת עזה. בעקבות האירוע ובעקבות ירי רקטות קסאם מהרצועה החל צה"ל במבצע גשמי קיץ שהסתיים בסוף נובמבר. ב-12 ביולי 2006 חטפו מחבלי חזבאללה שני חיילים בגבול הצפון. החטיפה התפתחה למלחמה בין צה"ל לחזבאללה, שנודעה כמלחמת לבנון השנייה. המלחמה נמשכה למעלה מחודש וכללה הפצצה אווירית מסיבית מצד צה"ל וכניסה קרקעית מוגבלת ללבנון, ומצד חזבאללה הפגזה של העורף הישראלי באלפי רקטות. לאחר המלחמה, בעקבות מחאה ציבורית שדרשה הקמה של ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדלי המלחמה הוקמה ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת וינוגרד. ב-16 ביולי 2008 הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו ללבנון במסגרת עסקת חילוף גופות ומחבלים חיים (בהם סמיר קונטר).
ב-2006 נפתחה חקירה פלילית נגד נשיא המדינה משה קצב, שהובילה ליציאתו לנבצרות זמנית, ובתום המשפט הוא נידון ל-7 שנות מאסר בגין אונס. במקומו נבחר שמעון פרס לנשיא מדינת ישראל, וזה כיהן בתפקיד בשנים 2007–2014.
ב-6 בספטמבר 2007 השמיד חיל האוויר הישראלי כור גרעיני בסוריה שנבנה בסיוע קוריאה הצפונית. בתקופה שאחרי הפעולה, סירבה הממשלה להתייחס אליה, והצנזורה אסרה על כל פרסום בנושא, אך במרץ 2018 אישרה ישראל רשמית שהפציצה את הכור, ופרסמה פרטים על המבצע, ששמו הרשמי "מבצע מחוץ לקופסה".
ב-27 בדצמבר 2008, כתגובה לירי הגובר של רקטות מרצועת עזה יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה. המבצע נמשך 3 שבועות ונהרגו בו 13 ישראלים ובין 1,166 ל-1,300 פלסטינים, מהם כ-700 פעילי חמאס, ונזק כבד נגרם לתשתיות חמאס ברצועה. בעקבות המבצע נמתחה ביקורת קשה על ישראל והיא הואשמה בפשעי מלחמה, בין השאר על ידי צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה בראשות ריצ'רד גולדסטון, שמאוחר יותר חזר בו מהדו"ח שגרם נזק מדיני לישראל.
לאחר שבמהלך כהונתו של אולמרט רבו הביקורות על שחיתויות שהיה מעורב בהן, הוא התפטר מתפקידו ב-2008. כשנה לאחר שהגיש את מכתב התפטרותו מראשות הממשלה, הוגש כתב אישום נגדו לבית המשפט המחוזי. לבסוף הורשע אולמרט בפרשות "מרכז ההשקעות" ובפרשת טלנסקי, וזוכה בפרשת "ראשונטורס". כמו כן, הורשע בקבלת שוחד בפרשת הזרע זוכה מחמת הספק מקבלת שוחד בפרשת הולילנד והורשע בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט.
ממשלות נתניהו
בעקבות הבחירות שנערכו ב-2009 נבחר בשנית בנימין נתניהו להקים ממשלה בראשות הליכוד.
במאי 2010, הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
ב-2 בדצמבר 2010 פרצה השרפה בכרמל, שרפת יער עצומת ממדים שנהפכה לאסון השריפה הכבד ביותר בישראל בו נספו 44 בני אדם ונשרפו 50,000 דונם וכ-5 מיליון עצים. השריפה כובתה תוך מספר ימים אחרי מאמץ מרוכז בסיוע צה"ל, מתנדבים וסיוע בינלאומי שכלל מטוסים לכיבוי שריפות. בעקבות האסון נמתחה ביקורת קשה על מוכנות ישראל למצבי חירום, מצבם הקשה של שירותי כבאות והצלה והאשמה העיקרית הוטלה על שר הפנים אלי ישי .
על ממשלת נתניהו הופעל לחץ רב מצד ממשל הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות של הגדה המערבית ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009, פנה אובמה לעולם הערבי, והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים, וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה". ב-14 ביוני, עשרה ימים בלבד לאחר הנאום של אובמה, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. מ-26 בנובמבר 2009 נכנסה לתוקפה הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים, לאחר שהקבינט המדיני-ביטחוני אישר את הצעת נתניהו בעקבות הלחץ של ממשל אובמה להקפאת הבנייה בהתנחלויות. בספטמבר 2010, הסכים נתניהו להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים, אך עם תום תקופת ההקפאה דרשו הפלסטינים תקופת הקפאה נוספת, ולאחר שישראל דחתה דרישה זו הייתה הקפאה של המשא ומתן בין הצדדים.
ממוזער|250px|מפגינים במסגרת המחאה החברתית, תל אביב-יפו, 27 באוגוסט 2011
בתקופת ממשלת נתניהו נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:
משבר מתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת כהונתו של נתניהו, בעיקר בעקבות המשט לעזה ותקרית המרמרה בסוף מאי 2010.
המשך תהליך ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית על ידי הכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967.
ב-14 ביולי 2011 החלה המחאה החברתית הגדולה בתולדות ישראל נגד מחיר הדיור בארץ, כשהפגנות רבות התרחשו בעיקר בשדרות רוטשילד שבתל אביב וגם בערים נוספות. המפגינים האשימו את הממשלה במחירי המחייה הגבוהים בארץ ודרשו רפורמות כלכליות במשרד האוצר, וחלק מהמפגינים אף דרשו את התפטרות הממשלה בראשות בנימין נתניהו. שיא ההפגנות היה ב-3 בספטמבר, כאשר כ-400,000 אנשים הפגינו ברחבי הארץ. בתגובה הקימה הממשלה את ועדת טרכטנברג.
ב-18 באוקטובר 2011 שב החייל החטוף גלעד שליט לישראל מרצועת עזה במסגרת עסקת חילופי שבויים (עסקת שליט), כשתמורתו שחררה ישראל כאלף אסירים. באותה שנה הפכה מערכת ההגנה האווירית נגד רקטות וטילים "כיפת ברזל" למבצעית ורשמה יירוטי בכורה.
ב-14 בנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן: גל תקיפות אוויריות של תשתיות טרור שבא תגובה לירי רקטות בימים שקדמו לו. בתחילת המבצע הרג צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, ופגע במשגרי רקטות. בתגובה, חמאס וארגונים נוספים ברצועה שיגרו אלפי רקטות אל יישובים בדרום ישראל. כיפת ברזל יירטה מאות מהן. בקריית מלאכי נהרגו שלושה אזרחים ישראלים מפגיעה ישירה של גראד בבניין. לראשונה שוגרו רקטות פג'ר 5 לגוש דן, ולראשונה מאז מלחמת המפרץ נשמעה אזעקת אמת בתל אביב. ביום השלישי למבצע נשמעה לראשונה אזעקת אמת באזור ירושלים. במבצע נהרגו 4 אזרחים ישראליים ו-2 חיילים, ואילו לפלסטינים נהרגו 120 פעילי טרור ו-57 אזרחים. המבצע הסתיים כעבור 8 ימים בהסכם על הפסקת אש בין ישראל לחמאס שהושג בתיווך ארצות הברית ומצרים.
ב-22 בינואר 2013 נערכו הבחירות לכנסת התשע עשרה. בעקבות הבחירות כוננה ממשלת ישראל השלושים ושלוש, ממשלתו השלישית של בנימין נתניהו. זמן קצר לאחר כינון הממשלה ערך הנשיא האמריקני ברק אובמה ביקור בישראל ובהשפעתו שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, התנצל על תוצאות אירועי המשט לעזה, והשניים סיכמו על נורמליזציה והשבת יחסי טורקיה-ישראל לתקנם והחזרת השגרירויות לעבודה.
ב-2013 השלימה ישראל את הקמת גדר הגבול ישראל-מצרים. הגדר צמצמה מאוד את פעילויות הטרור, ההברחה וההסתננות מאפריקה לישראל מאזור חצי האי סיני.
ב-12 ביוני 2014 נחטפו ונרצחו שלושה נערים ישראליים בידי מחבלים פלסטיניים מחמאס. כוחות הביטחון יצאו למבצע שובו אחים לחיפוש וחילוץ הנערים, שגורלם לא נודע, אך כעבור חודש אותרו גופותיהם. במהלך המבצע נעצרו מחבלי חמאס רבים, כולל חלק ממשוחררי עסקת שליט, ותשתית הטרור של חמאס ביהודה ושומרון ספגה מכה קשה. הרוצחים עצמם אותרו על ידי השב"כ ונהרגו בנוהל סיר לחץ.
ממוזער|250px|וידאו: מבצע צוק איתן.
ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה, לאחר שהפלסטינים בראשות חמאס ירו עשרות ארטילריה רקטות אל עבר ערי ויישובי ישראל. במהלך המבצע ירו ארגוני הטרור בראשות חמאס למעלה מ-4,000 רקטות ופצמ"רים על ישראל, לרבות על עוטף עזה, גוש דן ואף ירושלים. ב-17 ביולי נכנסו כוחות צה"ל לתוך רצועת עזה לתמרון קרקעי שמטרתו השמדת מנהרות הלחימה של רצועת עזה שחדרו לתוך שטח ישראל. כעבור שלושה ימים החל קרב שג'אעייה. התמרון הסתיים ב-5 באוגוסט אחרי שחיל ההנדסה הקרבית השמיד למעלה מ-30 מנהרות, אך הלחימה נמשכה לסירוגין עד ה-26 באוגוסט, אז הוכרזה הפסקת אש ארוכה. במהלך המבצע נהרגו 72 ישראלים: 67 חיילים ו-5 אזרחים. לפלסטינים נהרגו כ-2,200 בני אדם, מהם בין כ-1,000 לכ-1,400 מחבלים, ונפגעו למעלה מ-5,000 מטרות ותשתיות טרור.
ב-17 במרץ 2015 נערכו הבחירות לכנסת העשרים, שהביאו להקמת ממשלת ישראל השלושים וארבע, ממשלתו הרביעית של בנימין נתניהו.
ביולי 2015 חרף מסע השכנועים של ישראל, חתמו המעצמות בראשות ארצות הברית על הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית עם איראן להקפאת תוכנית הגרעין הצבאית של איראן ל-10–15 שנה תמורת הסרת הסנקציות הכלכליות עליה.
במהלך 2015 חלה הסלמה בסכסוך עם הפלסטינים ובראש השנה ה'תשע"ו פרץ גל הטרור הפלסטיני (2015–2016) שהתבטא במספר רב של פיגועי דקירה, פיגועי דריסה, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה ואף מספר פיגועי ירי. גל טרור זה, שהמשיך גם בתחילת 2016, זכה לכינויים "אינתיפאדת הסכינים", "אינתיפאדת הדקירות" ו"אינתיפאדת היחידים". גל הטרור עצמו דעך לקראת סוף 2016 ובו נרצחו 43 ישראלים ונהרגו למעלה מ-260 מחבלים ערביים.
מאז 2012 ישראל מתמודדת עם זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל ברמת הגולן. חיל האוויר הישראלי תקף מספר פעמים שיירות נשק שהעבירו אמצעי לחימה לחזבאללה. במספר תקיפות נהרגו מפקדים בכירים בחזבאללה וגנרל במשמרות המהפכה של איראן. החל מ-2015 מתמודדת ישראל עם עליית ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) בסוריה ובחצי האי סיני.
ב-22 בנובמבר 2016 החל גל השרפות בישראל שנמשך 5 ימים.
ב-6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל. טקס העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים נערך ב-14 במאי 2018.
ב-30 במרץ 2018 החלו עימותים בגבול ישראל-רצועת עזה, שכללו בהמשך השנה גם שיגור עפיפוני תבערה ובלוני תבערה וסבבי הסלמה, ששיאם ב-2018 בהסלמת נובמבר, בהם שגרו הפלסטינים מאות רקטות ופצמ"רים על יישובים בישראל. העימותים נמשכו גם לאורך שנת 2019.
ב-4 בדצמבר 2018 פתח צה"ל במבצע מגן צפוני שנמשך עד ל-13 בינואר 2019, ובמהלכו אותרו ונוטרלו שש מנהרות טרור חודרות גדר, שחפר חזבאללה לתוך שטח ישראל. ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הצהרה בדבר הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן. הבחירות לכנסת העשרים ואחת הוקדמו ונערכו ב-9 באפריל 2019, אך לאחר שבנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, בתקופת המשבר הפוליטי, התפזרה הכנסת ב-30 במאי. הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוקדמו ונערכו ב-17 בספטמבר 2019. לאחר שנתניהו ובני גנץ לא הצליחו להרכיב ממשלה, התפזרה הכנסת העשרים ושתיים, והבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוקדמו ונערכו ב-2 במרץ 2020. עם רקע משפטו של נתניהו באישומי שוחד, מרמה והפרת אמונים, הקימו ב-17 במאי 2020 נתניהו וגנץ ממשלת אחדות, ממשלת ישראל השלושים וחמש. עד ל-22 בדצמבר 2020 הממשלה כלל לא הגישה הצעת תקציב לאישור הכנסת, ולאחר שכשלו הניסיונות לדחות שוב את המועד האחרון לאישור תקציב המדינה, התפזרה הכנסת ב-23 בדצמבר.
בפברואר 2020 החלה מגפת הקורונה בישראל. תחילה, הוטלו מגבלת על חלק מהשבים מחוץ לישראל. בהמשך, החל תהליך של החמרת ההנחיות, סגירה עסקים, סגירת מוסדות חינוך הגבלת התכנסויות ותנועה וכדומה, כחלק מהמאבק בהתפרצות. במקביל, החל שפל כלכלי וגידול חד באבטלה. ב-19 באפריל 2020, החלו הקלות ראשונות, אך בספטמבר הוטל סגר ארצי שני. בדצמבר הוטל סגר שלישי, והחל מבצע "לתת כתף" למתן חיסון נגד COVID-19 לתושבים.
ממוזער|טקס חתימת הסכמי אברהם בבית הלבן. מימין לשמאל: שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד א-לטיף א-זיאני.|250px
בספטמבר 2020 חתמה ישראל על סדרת הסכמי נורמליזציה עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין, כחלק מהסכמי אברהם, ובהמשך עם מרוקו.
בדצמבר 2020 פוזרה הכנסת העשרים ושלוש, נמנעה הרוטציה מבני גנץ והוקדמו הבחירות לכנסת העשרים וארבע שנערכו ב-23 במרץ 2021.
ב-30 באפריל 2021 התרחש אסון הר מירון. ב-10 במאי 2021 יצאה ישראל למבצע שומר החומות שנמשך 11 יום, ובמקביל פרצו מהומות אלימות בישראל מצד ערביי-ישראל, בעיקר בערים המעורבות כגון לוד, רמלה ועכו. אירועים אלה קרו במהלך מגעים להקמת ממשלה חדשה.
ממשלת בנט-לפיד
ב-13 ביוני 2021 הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש בראשות נפתלי בנט וראש הממשלה החלופי יאיר לפיד.
הממשלה התמודדה עם הגל הרביעי והחמישי של מגפת הקורונה בישראל. בתקופת התחממו היחסים עם ירדן והמשיכה הקרבה למצרים, איחוד האמירויות הערביות, מרוקו ובחריין. במרץ 2022 החל גל טרור ובתגובה פתחו צה"ל, השב"כ ומג"ב במבצע שובר גלים למלחמה בטרור. ב-30 ביוני 2022 התפזרה הכנסת, והוחלט על הקדמת הבחירות לכנסת העשרים וחמש ל-1 בנובמבר 2022. למחרת ב-1 ביולי החל לפיד לכהן כראש הממשלה ה-14, ונפתלי בנט כראש הממשלה החלופי. ב-5 באוגוסט 2022 פתח צה"ל במבצע עלות השחר.
באוקטובר נחתם הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון בו נקבע קו תיחום האזור הכלכלי הבלעדי וקו תיחום המים הטריטוריאליים בין שתי המדינות כאשר לגבי חמשת הקילומטרים המזרחיים ("קו המצופים") הוסכם לשמר את מעמדם בפועל עד להסדרת הגבול היבשתי בין המדינות. הצדדים סיכמו שהסכם זה קבע פתרון קבוע של הסכסוך הימי ביניהן.
ממשלת נתניהו השישית
ב-29 בדצמבר 2022 הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע בראשות בנימין נתניהו. עם השבעתה עסקה הממשלה ברפורמות נרחבות במערכת המשפט שהולידו גל מחאה נרחב.
ב-9 במאי 2023 פתח צה"ל במבצע מגן וחץ לחיסול בכירי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
ב-3 ביולי 2023 פתח צה"ל והשב"כ במבצע בית וגן במחנה הפליטים ג'נין ובעיר ג'נין שבצפון השומרון המבצע התמקד נגד תשתיות טרור אמל"ח, ומעצר מבוקשים של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, גוב האריות וארגוני טרור אחרים, ומטרתו הייתה הרחבת חופש הפעולה בצפון השומרון ושינוי המגמה הסיכולית. המבצע כלל כוחות אוויריים וקרקעיים.
מלחמת חרבות ברזל
ציוני דרך
מלחמות ומבצעים גדולים
1947-1949: מלחמת העצמאות
1956: מלחמת סיני (מבצע קדש)
1967: מלחמת ששת הימים
1967–1970: מלחמת ההתשה ומלחמת ההתשה בבקעת הירדן
1973: מלחמת יום הכיפורים
1974-1973: מלחמת ההתשה במובלעת הסורית
1976: מבצע יונתן - חילוץ בני הערובה באנטבה
1978: מבצע ליטני
1981: מבצע אופרה - השמדת הכור העיראקי
1982–1985: מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל)
1987–1991: האינתיפאדה הראשונה
1991: מלחמת המפרץ
1993: מבצע דין וחשבון
1996: מבצע ענבי זעם
2000: נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון
2000–2005: האינתיפאדה השנייה
2002: מבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה
2004: מבצע ימי תשובה
2006: מבצע גשמי קיץ
2006: מלחמת לבנון השנייה
2007: תקיפת הכור הגרעיני בסוריה
2008–2009: מבצע עופרת יצוקה
2012: מבצע עמוד ענן
2014: מבצע צוק איתן
2019: מבצע חגורה שחורה
2021: מבצע שומר החומות
2022: מבצע עלות השחר
2023: מבצע מגן וחץ
2023: מבצע בית וגן
2023-2024: מלחמת חרבות ברזל
מפעלים הנדסיים
ייבוש החולה
המוביל הארצי
הקמת הנמל באילת ואשדוד
הקמת העיר מודיעין
נתב"ג 2000
כביש 6
נתיבי איילון
גיבוש וביצוע של חלק מתוכנית הפיתוח של רכבת ישראל
גדר ההפרדה
גדר הגבול ישראל-מצרים
הרכבת הקלה בירושלים
מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב
תרשימי אירועים וכהונת ראשי ממשלות בישראל
ראו גם
מלחמות ישראל
היסטוריה של עם ישראל
עליות לארץ ישראל
פיזור אוכלוסין
תוכנית המצפים בגליל
ההיסטוריוגרפיה של הציונות
לקריאה נוספת
מיכאל בר-זוהר, קיצור תולדות ישראל, ידיעות ספרים, 2018.
נסים משעל, 70 לישראל, ידיעות ספרים
קישורים חיצוניים
55 שנות מדינה בראי הכנסת באתר הכנסת
חברת "מזרח", אודסה, "חיי היהודים בארץ ישראל" - סרט על ארץ ישראל בשנת 1913, שצולם עבור הקונגרס הציוני ה-11, באתר יוטיוב
אוצר התיישבות היהודים סיפורו של בנק יחיד מסוגו בעולם, בעקבות האוצר של הרצל
הערות שוליים
*
ישראל
קטגוריה:ישראל
קטגוריה:ישראל לפי נושא
| 2024-09-23T19:21:49
|
חיים נחמן ביאליק
|
חיים נַחמן ביאליק (י' בטבת ה'תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז ה'תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה משורר לירי, מגדולי משוררי ישראל בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות בשירתו ובפעליו על התרבות העברית החדשה, וזכה לתואר "המשורר הלאומי". יצירותיו תורגמו למספר שפות זרות.
קורות חיים
ילדותו ונעוריו
נולד בכפר ראדי הסמוך לז'יטומיר, בחבל ווהלין שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בשטח אוקראינה) לדינה פריבה ויצחק יוסף ביאליק. בגיל שש עבר עם הוריו לז'יטומיר, ואביו פתח שם בית מרזח. באותה שנה התייתם מאביו, ועבר לגור אצל סבו האדוק יעקב משה ביאליק, ששקד על התורה כל העת, ולא השגיח בהתעללות שעבר חיים נחמן בידי בני דודיו שקינאו בכישרונו. ההתייתמות וחוויותיו ממראות בית המרזח, שבו התבזה אביו בהענקת שירותים לאנשים שתויים, באו לידי ביטוי ביצירתו של ביאליק, ובמיוחד במחזור השירים "יתמות".
שמאל|ממוזער|260px|ביאליק, 1903 ה'תרס"ג
בשנת 1890 ה'תר"ן הגיע ביאליק בן ה-17 לישיבת וולוז'ין, בראשות הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ושהה בה כשנה וחצי. לימוד גמרא לא היה הסיבה המרכזית בגינה הגיע לישיבה, אלא רצונו העז לרכוש השכלה כללית. ביאליק חשב שהוא מגיע לישיבה שבה לומדים גם לימודי חול, אך התאכזב כשגילה כי בסדרי הישיבה לומדים רק קודש. במהלך החודשים הראשונים לשהותו בישיבה התמיד ביאליק לשקוד על תלמודו, אך בהמשך השתלב בחברה ה"משכילית" שבישיבה, שעסקה גם בלימודי חול ובפעילות ציונית. ביאליק היה מהבחורים הפופולריים בחוג ה"משכילי", ויצאו לו מוניטין של צעיר רהוט ושנון הבקיא בתנ"ך ובעברית.
בישיבה כתב ביאליק את שירו "אל הציפור", ונמנה עם מקימי האגודה הציונית הסודית "נצח ישראל". הוא אף חיבר את המניפסט שלה ופרסמו בעילום שם בעיתון "המליץ".
בעת המרד נגד הנצי"ב מצד חלק מהבחורים, על רקע הכוונה למנות את בנו הרב חיים ברלין לראשות הישיבה, לא התערב ביאליק. הוא רק השאיר לנצי"ב מכתב עלום שם, מנומס ומליצי. ראש הישיבה השתבח באיכות הלשון במכתב והבטיח פרס למי שיחשוף את הכותב. עקב הסכסוך החמור, ששיתק את הלימודים, עזב ביאליק את וולוז'ין. יותר ממאה תלמידים ליוו אותו לתחנת הרכבת "שתי פרסאות" עד תחנת הרכבת. הוא כתב מאוחר יותר בפואמה המתמיד: הגבעה מעליה נפרד מחבריו כונתה לימים "גבעת ביאליק". יחסו הדו-ערכי לשהותו בוולוז'ין, שנמסכו בו נוסטלגיה וכבוד ללומדי התורה לצד תסכול וסלידה מצרות האופקים והניוון של העולם המסורתי, התבטא בשירים כמו "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ".
ממוזער|בית סבו של ביאליק בז'יטומיר
באודסה
ממוזער|260px|שמאל|ביאליק, מנדלי, בן עמי ושלום עליכם
בשנת 1892 ה'תרנ"ב הגיע ביאליק לאודסה, מוקדה של ההשכלה והתרבות היהודית החדשה בדרום רוסיה. ביאליק חשש מתגובת סבו האדוק לכך שישתקע במוקד של פריקת עול, והסתיר את נסיעתו. אודסה הפכה בהמשך למקום מגוריו העיקרי: הוא שהה בה כמעט ברצף בין 1900 ל-1921 (תר"ס-תרפ"א), למעט שנה בוורשה ב-1904 ה'תרס"ד, וכתב בה את רוב יצירותיו.
ממוזער|הבית בו התגורר ביאליק באודסה
עם הגעתו לראשונה העירה, התארח ביאליק במשך מספר חודשים בביתו של הרב אברהם יואל אבלסון. שם גם ראה הרב נתן לליליינבלום את מחברת השירים שלו, וזה הפנה אותו לאחד העם, אשר המליץ עליו בפני עורך ה"פרדס" י"ח רבניצקי. רבניצקי היה לימים שותפו במפעלותיו. בחוברת הראשונה של "הפרדס", בשנת תרנ"ב, התפרסם שירו של ביאליק "אל הצפור".
לקראת ציון שנת היובל של ביאליק, תיאר אחד העם את הפגישה עימו באודסה כפגישה מכוננת, שבה החל ביאליק לרכוש את אהדתו:
אחרי כחצי שנה שב לז'יטומיר אל סבו, ששכב על ערש דווי. מאחר שישיבת וולוז'ין נסגרה, לא היה יכול עוד לטעון שהוא שוהה שם. השיבה לז'יטומיר הייתה כרוכה בייאוש גדול, שלימים קיבל ביטוי בשירו "בתשובתי", ונראה היה לו שנסתם הגולל על שאיפותיו. במהלך השנה בה ישב בבית סבו בעל כרחו, כתב כעשרים שירים, בהם הוא מציג את עצמו כאסיר מדוכא השואף למרחבים.
בשנת 1893 שידכו לו סבו ובני המשפחה את מאניה לבית אָוֶרְבּוּך, בת למשפחת סוחרי עצים אמידה מהעיירה הסמוכה קורוסטישיב. לאחר נישואיו נכנס ביאליק לעסקיהם. לו ולאשתו לא היו ילדים כל חייהם. בתקופה זו כתב כמה יצירות שנחשבות למרכזיות בשירתו, בהם השירים: "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ", "מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים", ואת הפואמה "הַמַּתְמִיד".
בשנת ה'תרנ"ז (1897) כתב ביאליק את שיר התוכחה הראשון שלו, "אָכֵן חָצִיר הָעָם", על רקע ההכנות לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל בסוף אותה שנה עברית. כמו כן כתב באותה תקופה את השיר "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת", והחל בכתיבת סיפורים. הראשון בסיפוריו הוא "אריה בעל גוף". משם עבר לסוסנוביצה לעסוק בהוראה.
בשנת ה'תרנ"ט (1899) נפתח באודסה החדר המתוקן בהנהלת הסופר והפדגוג ש. בן-ציון, וחברי הוועד הציעו לביאליק להורות ב"חדר" החדש. ביאליק הסכים והחל לעבוד כמלמד בחדר. עם התלמידים בחדר המתוקן נמנה נחום גוטמן. שנותיו הראשונות באודסה היו תקופה מאושרת בחיי ביאליק, ובה חיבר שירים רבים, ביניהם "צפרירים", "שירתי", "זהר" ו"משירי החורף". קובץ השירים הראשון שלו ראה אור בשנת ה'תרס"א 1901.
יחד עם י"ח רבניצקי, ש. בן ציון, אלחנן ליב לוינסקי ומאיר דיזנגוף, ייסד ב-1902 את הוצאת "מוריה", שמטרתה הייתה להוציא לאור ספרי לימוד הכתובים בשפה העברית.
בשנת ה'תרס"ג (1903), בגיל שלושים, חיבר רשימה אוטוביוגרפית לבקשת פרופ' יוסף קלוזנר.
בעקבות פרעות קישינב, שהיו בסוף פסח של אותה שנה, כתב ביאליק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר, שהיו גם הקשות והחריפות ביניהן: "עַל הַשְּׁחִיטָה" ו"בְּעִיר הַהֲרֵגָה". פואמה זו, "בעיר ההרגה", פורסמה לראשונה בעיתון "הזמן". בגלל דרישת הצנזור הרוסי קוצצו ממנה מספר שורות, ושמה שונה ל"משא נמירוב", כאילו הייתה אודות גזירות ת"ח-ת"ט.
פרסום הפואמה, שכללה תיאורי זוועה וביקורת נוקבת על החולשה וחוסר האונים של היהודים שהסתתרו והתפללו בעוד נשיהם ובנותיהם נאנסות, עורר הד גדול. היא נתפשה בציבור כקריאה לאימוץ ערכי גבורה וגבריות, ולצורך בארגון הגנה עצמית ועמידה נחושה מול הפורעים.
בשנת הפרעות הכיר ביאליק את הציירת אירה יאן, שהתגרשה מבעלה בשל הקשר עם המשורר. ביאליק היה אז נשוי ומיואש מכך שהוא ואשתו לא הצליחו להביא ילדים. היא הפכה בהשפעתו ממהפכנית סוציאליסטית לציונית, ועלתה עם בתה לארץ ישראל ב-1906. ביאליק חי בפחד מתמיד פן תתגלה פרשת האהבים ותעיב על שמו הטוב, וניתק את הקשר עמה זמן מה לאחר שעלתה לארץ. הקשר התגלה לציבור רק ב-1972.
בשנים הבאות חיבר ביאליק שירי אהבה בעברית כמו "הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת", "הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי", קוּמִי צְאִי (אֲחוֹתִי כַלָּה)", "רַק קַו-שֶׁמֶשׁ אֶחָד" ו"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ".הוא יצר גם בשפת העם, ובין 1899 ל-1915 חיבר כתריסר שירים ביידיש.
ביאליק השתתף בשלושה קונגרסים ציוניים, הקונגרס השמיני ב-1907, הקונגרס ה-11 ב-1913 והקונגרס ה-17 ב-1931. ביאליק ביקר בארץ ישראל בפעם הראשונה (ביחד עם רבניצקי) בשנת 1909. הוא נחת בחוף יפו ב-29 במרץ. הוא התקבל בהערצה רבה על ידי היישוב היהודי הקטן בארץ. מיפו יצא לסיור במושבות ארץ ישראל. נלווה אליו לחלק מסיור זה הסופר הצעיר ש"י עגנון, שהתגורר ביפו. בכך החלה ידידותם, שנמשכה עד לפטירתו של ביאליק.
באותה עת כתב בין היתר את סיפורו "מאחורי הגדר" סיפור אהבה בין נער יהודי בשם נֹח (היפוך הצירוף ח"נ – חיים נחמן) לנערה גויה, המנכר את הגיבור ממשפחתו. סיפורים מרכזיים נוספים שלו הם "סָפִיחַ", "יום הששי הקצר" ו"החצוצרה נתביישה". בין השנים 1910 ל-1920, בנוסף לחיבורם של שירים חשובים כמו "מְגִלַּת הָאֵשׁ", ו"צָנַח לוֹ זַלְזַל", עסק ביאליק בייחוד בכתיבת מסות. הוא חיבר את "הלכה ואגדה" ו"גילוי וכיסוי בלשון", שהן מהחשובות ביותר במסות בספרות העברית החדשה.
ביאליק תרגם שורה של יצירות קלאסיות אירופיות לעברית, ביניהן, נוסח מקוצר ברוסית של יצירת המופת הספרדית "דון קישוט" מאת מיגל דה סרוואנטס, "יוליוס קיסר" מאת שייקספיר, "וילהלם טל" מאת שילר, ושירים של היינריך היינה. הוא תרגם מיידיש את "הדיבוק" לש. אנ-סקי. הקים יחד עם רבניצקי ושמריהו לוין את הוצאת "דביר", וערך עם רבניצקי את "ספר האגדה" (1908–1911). מאחורי העיסוק המוגבר במסות, והתרגום והליקוט של מעשיות זרות, ניצב משבר קשה בחייו של ביאליק. במקביל להפיכתו למשורר לאומי, הוא חש כי יבש מעיין יצירתו השירית. "צָנַח לוֹ זַלְזַל" שנכתב באלול תרע"א (1911) היווה מעין קינה מראש על האובדן הצפוי:
לאחר מכן, כמעט שלא הוסיף ביאליק לכתוב שירה. עד מותו בשנת 1934 כתב רק עוד תשעה שירים. ארבעה שירים נכתבו בתרע"ה-תרע"ו (1915–1916), שניים בתרפ"ג (1923) ושלושה בתרצ"א (1931).
בשנת 1918 ייסד באודסה עם רבניצקי ודרויאנוב את המאסף לזכרונות, אתנוגרפיה ופולקלור, "רשומות". המאסף שם לו למטרה לבטא את ההוויה והמסורת של כל תפוצות ישראל. עד 1921 התגורר ביאליק כמעט ללא הפסקה באודסה. באותה שנה, הוצאת "מוריה" נסגרה על ידי השלטון הקומוניסטי החדש. בעקבות התערבותו האישית של הסופר הרוסי מקסים גורקי, ובהוראתו המיוחדת של לנין, ניתנה לביאליק רשות לעזוב את ברית המועצות עם קבוצה של כמה סופרים יהודים.
בארץ ישראל
ממוזער|260px|שמאל|הספרייה בביתו של ביאליק בתל אביב
בשנת 1921 הגיע ביאליק לברלין, שם עסק רבות בהוצאת ספרים בשפה העברית במסגרת הוצאות הספרים "מוריה" ו"דביר". בשנת 1922 עבר, בעצת רופאו, לעיר המרחצאות באד הומבורג, והתגורר בה כשנתיים. באותה תקופה הכיר את הציירת וסופרת הילדים תום זיידמן פרויד, אחייניתו של זיגמונד פרויד. הם הקימו ביחד את הוצאת "אופיר" לספרי ילדים בעברית, וביאליק תרגם את חרוזיה של פרויד בספר "מסע הדג" מ-1924. ההוצאה התפרקה עקב חילוקי דעות עם בעלה.
ב-1924 עלו ביאליק ורעייתו לארץ ישראל. כעבור שנה וחצי עברו להתגורר בבית בתל אביב, ואליהם הצטרפו חותניו. ביאליק ואשתו אמצו כלב לו קראו "קאפי".
בשבתו בתל אביב, תרם ביאליק להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב. בתחילת 1927 הנהיג את מסורת "עונג שבת" – מפגשי תרבות שנערכו מדי שבת אחר הצהריים, ובמסגרתם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של נושאים ובהם ספרות, היסטוריה, יהדות והגות, על ידי טובי המרצים והמלומדים. ב-1929 הקים הנדבן שמואל בלום את בית "אוהל שם" כאכסניה למפגשי "עונג שבת".
שמאל|ממוזער|250px|קברו של ביאליק בבית הקברות טרומפלדור
ב-1928 פרסם את "אלוף בצלות ואלוף שום", מקאמה הומוריסטית לילדים שהומחזה מאז כמה פעמים. ב-1933, חגג היישוב את יום הולדתו השישים בטקסים ובאירועים, וכל תלמידי בתי הספר בתל אביב הוכרחו לנכוח ולחלוק לו כבוד. לרגל האירוע יצאה מהדורה מחודשת של כתביו וכן יצא הספר "שירים ופזמונות לילדים". זמן קצר לאחר מכן עבר לגור ברמת גן, והחל בהכנות לבנות שם את ביתו.
לאורך שבע שנותיו האחרונות סבל ביאליק מאבנים בכליות. ב-1934 נסע לווינה לצורך טיפול. לפני נסיעתו פנה מעל בימת "עונג שבת" במסר אודות חמשת חוליי היישוב:
ביאליק נפטר בווינה ב-4 ביולי (כ"א בתמוז תרצ"ד),מותו נרשם בפנקס הפטירות של הקהילה היהודית של וינה, ה-IKG, בספר מס' 1297 שנת 1934. עקב סיבוך בניתוח. מותו גרם לאבל כבד ביישוב. לאחר העברת גופתו לארץ ישראל, עברו על פני ארונו והשתתפו בהלווייתו כ-100,000 איש. הוא נטמן בבית הקברות טרומפלדור.
הערכת שירתו
יצירת ביאליק כוללת שירים ליריים, שירי תוכחה, סיפורים, אגדות, מאמרים, פירושים, וגולת הכותרת: הפואמות "המתמיד", "מתי מדבר", "בעיר ההרגה", "הבריכה", ו-"מגילת האש". ביאליק החשיב את מראות הטבע שחזה בילדותו כמקור השראתו. הוא השתמש באגדה למבע לירי ובעולמו הנפשי האוטוביוגרפי כלבוש לדברי אגדה. כמעט כל צירופי-המלים שבשיריו מבוססים על מקורות מהמקרא או מספרות חז"ל או מאוצר היצירה העממי, תוך הקניית משמעויות חדשות למטבעות לשון עתיקים. שירתו מתאפיינת בצמצום ופשטות, באמת-בניין חמורה, בקיפול עולמות מלאים תחת ניבים מעטים.
כתב יעקב פיכמן: "הוא הביא תמיד רק את הפרי אשר גידל בגן־נשמתו ימים רבים, העניק רק מאשר הצמיח בעצמו – ויתר על כל שלל מקרי, על מה שאינו כולו שלו; לא זכה מעולם מן המוכן גם בצורה... בשירתו נתכוון תמיד ליותר משירה – לנעלה גם ממנה... יצר לנו שוב את הניב המוצק, הקדמוני, – הניב המצומצם והחריף, שבו רוכזו הכוחות הפזורים, האבודים, שבו שבה ואזרה עוז הרוח הנחשלת... בכל יצירה של ביאליק, הייתה תמיד מעין השתחררות של כוחות אסורים, שיצאו לאור־עולם.... ביצירתו נתגלם בניין האומה בכוח".
ביאליק ראה חיזוק ליצירה בכל המשך לספרות העבר. המקורות הכתובים העיקריים שהשפיעו על יצירת ביאליק היו המקרא, מדרשי חז"ל ואגדותיהם, ושירת יהדות ספרד של ימי הביניים. בנוסף לכך השפיעו עליו במיוחד המשוררים הבאים. ביאליק העריץ את יל"ג, ראה בו את רבו ומורו כל ימיו, כפי שהתבטא למשל בשיר הקינה "אל האריה המת", והתרשם מהאופן בו שילב יל"ג את שפת המקרא והתלמוד. במחזות הרמח"ל ראה אבטיפוס לשירה העברית החדשה, וראה עצמו כממשיך מהלכו הספרותי. בתחילת דרכו חיבר שירים בהשפעה מובהקת של שירת פרוג. כמשורר לירי ביאליק הושפע מהשירים והמאמרים של מרדכי צבי מאנה. הוא חיבר את השיר "אל הציפור" בעקבות שירו של מאנה "משאת נפשי", כן שירי טבע אחרים שלו שואבים משירתו. ביאליק הקפיד על אמת-בניין חמורה, ברוח "נוסח אודסה" של מנדלי מוכר ספרים ואחד העם, בהם ראה את רבותיו. מחוץ למקורות יהודיים, ביאליק הכיר היטב את השירה הרוסית. הוא אהב מאוד את שירת פושקין, ויש קוים מקבילים בין שירתו לבין משוררי הרומנטיקה, הריאליזם והסימבוליזם הרוסי.
שתי תקופות בהתפתחות ביאליק כמשורר. האחת, המשורר הלירי שרבים מיהודי מזרח אירופה הזדהו עם שיריו בהם ראו את בבואת עצמם.השנייה, משורר הייסורים והתוכחה שהוכתר כמשורר הלאומי.
ממוזער|240x240 פיקסלים|שירי ביאליק בתרגום לרוסית של ז'בוטינסקי, 1917
כתב שאול טשרניחובסקי:
לאחר ששירת ביאליק תורגמה ללשון רוסית, כתב עליו הסופר הרוסי מקסים גורקי:
ברוך קורצווייל, מחשובי המפרשים של ביאליק, כתב:
ביאליק והתרבות העברית
ממוזער|198x198 פיקסלים|חוברת של ביאליק על הוצאות הספרים "מוריה" ו-"דביר", תרפ"ו (1926)
יעקב רבינוביץ ראה את ביאליק כמי שלא רק פעל בכל שדות הספרות העברית המתחדשת, משירה ועד הגהה ותיקון גופנים, אלא היה מעורב למכביר ביצירתם של רבים אחרים. ביאליק עודד משוררים וסופרים וחוקרים צעירים, בשיחות בעל-פה, בתשובות למכתבים שנשלחו אליו, בעריכת ספריהם והוצאתם לאור.
ביאליק היה ממייסדי "ברית עברית עולמית" בברלין בשנת 1931. ביאליק החל בפעולות לחידוש השפה העברית עוד בישיבת וולוז'ין והתמיד בעיסוק בתחום זה כל חייו. הוא היה שותף בוועדות לחידושי מילים בתחומים כתברואה, חשמל, טכניקה ודפוס. ביצירתו חידש ביאליק מילים עבריות אשר רבות מהן נקלטו בשפה ובהן המילים "מטוס", "תגובה", "גחלילית", "שלדג", "פַקָּח", "קדחתני", "מצלמה", "מענק" ו"פריון". כך גם המילים "יבוא" ו"יצוא". הוא חידש יותר מ-300 מילים, והעניק משמעות חדשה לכ־100 מילים מן המקורות. ביאליק העיר פעם על התקבלות תחדישיו:
כינוס אוצר המילים הקדום היה חשוב משום שביאליק העדיף לנצל מילים קיימות מרבדים קדומים של השפה על פני המצאת מילה חדשה. ביאליק התנגד ליצירת מילים חדשות באמצעות הוספת הסיומת "יה" או "יון". כך, למשל, הציע "סוכך" ו"אספוג" במקום חידושיו של בן יהודה מטרייה וסופגנייה.
לביאליק מייחסים פניני-לשון וחידודים מרובים. למשל הגדרתו את משחק הביליארד (מתחרז בהברה אשכנזית): "עומדים שני לצים, אוחזים בעצים, מכים בביצים; והמטיב להכניס ללוך (חור), הרי זה משובח". בפסח, כשראה מצות עם מי סודה, הוא קרא לזה: "לחם צר ומים לחץ".
משנתו היהודית
ביאליק הפריד בין אמונות דתיות לבין המשכיות התרבות היהודית. על פי תפיסתו, אין להבין את כל גודל ועומק היצירה והמסורת היהודית רק במונחים דתיים, ויש להמשיכה תוך התאמתה לימינו. במובנים אלה היה הוא תלמידו המובהק של אחד העם. ניתן לזהות מספר יסודות במשנתו להמשכיות זו. הוא הטיף ל"כינוס", לאיסוף של הנכסים הספרותיים מן המסורת היהודית והפיכתם למקור לתרבות הציונית החדשה. ביאליק שלל את הטענה שליצירות העבר אין תוקף ותועלת, וראה בהן משאב ראשון במעלה לרוח הלאומית. הוא עצמו ורבניצקי ערכו ביחד את "ספר האגדה", לקט של מדרשים מכל כתבי חז"ל.
שמאל|ממוזער|260px|ביאליק ורבניצקי, עורכי מפעל ה"כינוס"
לטענת ביאליק חיי תרבות כרוכים בשפה, בספרות, ביצירה ובאמנות, אך הם קשורים יותר מכך באורחות חיים, בהכרעות משותפות, בבניית רשות רבים בעלת אופי מסוים ובמחויבות עמוקה. בשפתו של ביאליק תרבות נבנית על יסודות של אגדה והלכה. ביאליק טען שתרבות שאין בה הלכה היא "תרבות אוננית". במרכז תפיסתו התרבותית-הלכתית העמיד ביאליק את השבת, שבה ראה יסוד חברתי ותרבותי ראשון במעלה לעיצוב קלסתרו הרוחני של העם. הרעיון והיישום של יום שבועי שבו נוהגים בקדושה, מהווה לטעמו של ביאליק את היסוד של התרבות העברית ואת מתנתה הגדולה לתרבויות העולם.
בניסיון להחיות את רעיון השבת בארץ, ייסד ביאליק את פרויקט "עונג שבת". הוא עישן בביתו בשבת, אך ראה בשבת יסוד מכונן של התרבות היהודית, ויצירת פרהסיה ללא שבת עלולה הייתה לדעתו למוטט את המפעל הציוני. בעניין זה הזהיר את החלוצים: "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו... בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל".
ב-1930 התנגד ליצירת טקסים מחודשים עבור הפסח, אלא קבע שיש לחוג בצורה מסורתית, ולהוסיף רק מעט ובצורה אורגנית, ללא חידוש יתר.
ביאליק בזמר העברי
שמאל|ממוזער|300px|שירי ביאליק מעטרים קרן רחוב בהרצליה
לביאליק שירים רבים המולחנים בזמר העברי. החל משירו הראשון "אל הציפור" והמשך בשירים כמו "ברכת עם" ("תחזקנה"), "ביום קיץ, יום חום", "ים הדממה פולט סודות", "אחרי מותי", "הכניסיני תחת כנפך" או "קומי צאי".
מלחינים הרבו לעסוק במזמורים ובפזמונות של ביאליק. נחום נרדי התאים בין היתר מנגינות בעלות אופי "ים תיכוני" לשירים כמו "בין נהר פרת ונהר חדקל" או השיר "יש לי גן", שהולחנו במיוחד עבור הזמרת ברכה צפירה. צפירה הרבתה לשלב בהופעותיה משירי ביאליק, בליווי נרדי ליד הפסנתר. פזמונות אחרים שהולחנו הם "מנהג חדש" ("מנהג חדש בא למדינה"), "שיר העבודה והמלאכה" ("מי יצילנו מרעב?"), "שבת המלכה", "תרזה יפה", "לא ביום ולא בלילה", "בין העצים הירקרקים - (אונטער די גרינינקע בוימעלעך)", "לא ידע איש מי היא" ואחרים.
רבים משירי הילדים של ביאליק הולחנו גם כן, כגון "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" (נד-נד, נד-נד), "בגנת הירק" (בערוגת הגינה, מסביב לחבית), "הפרח לפרפר" (פרפר, פרפר, פרח חי), "מעבר לים", ו"לכבוד החנוכה" (אבי הדליק נרות לי).
בתקופות מאוחרות יותר שבו מלחינים ועסקו בשירי ביאליק ובפזמוניו, כשהם מלחינים (ולעיתים קרובות שבים ומלחינים פעם נוספת) שירים כמו "קומי צאי" (נעמי שמר), "בשל תפוח" (שלמה ארצי), "היא יושבה לחלון", "תאמר אהיה רב", ו"הכניסיני תחת כנפך" (מיקי גבריאלוב), "אחרי מותי" (ציפי פליישר) ו"מאחורי השער".
שיריו גם הולחנו לתחרויות זמר אחרי קום המדינה, כגון "מנהג חדש" (פסטיבל הזמר תשכ"ו) ו"תִרזה יפה" (פסטיבל הזמר תשכ"ז 1967, ו-תש"ל 1970).
בין מבצעי שיריו של ביאליק מוכרים במיוחד ביצועיה של נחמה הנדל באלבום שהוקדש לשירי ביאליק, הביצועים ל"הכניסיני תחת כנפך" של אסתר עופרים וריטה, הביצוע של אריק איינשטיין בלחן חדש של מיקי גבריאלוב והלחן של נורית הירש בביצועו של יהורם גאון.
בשנת 1967 יצא תקליט שירי ילדים של ביאליק בעיבודי ג'אז של מוני אמריליו, אלברט פיאמנטה ובני נגרי בשם "ח.נ. ביאליק - שירים ופזמונות" ובו ביצעו את השירים יהורם גאון, אופירה גלוסקא, שולה חן וליאור ייני.
בשנת 1991 הוציא גיל אלדמע את המחרוזת זר שירי ביאליק לילדים, שכלל את תווי השירים : נד נד (נדנדה (שיר)), פרפר פרפר, קן ציפור, רוץ בן סוסי, בגינה, בערוגת הגינה, מקהלת נוגנים, גדוד העיר, אופניים, גד גדי, עלי באר, מעבר לים, שתי בנות, היש כעוללי, שיר העבודה והמלאכה, ליצירותיו של ביאליק, בהשתתפות המלחינים מנשה רבינא, יצחק אדל, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי, ולעיבודו של גיל אלדמע.
בשנת 2008 יצא אלבום אוסף המאגד את שיריו המולחנים של ביאליק, ובו נכללו גם שירים חדשים, ביניהם "רועת הכוכבים" של נתן סלור ויסמין אבן.
בשנת 2010 הוציאה להקת "אל המשורר" אלבום הנושא את שם הלהקה ובו שירו הגנוז של ביאליק "אל המשורר". חברי הלהקה הלחינו את כל שירי האלבום וביצעו בעיבודים מודרניים שירים נוספים שלו, שלא נכנסו לאלבום.
דמותו הציבורית
עוד משלב מוקדם של דרכו האמנותית זכה ביאליק להכרה רחבה כמשורר הלאומי, ונודעה לו השפעה רבה בחיי הציבור. יצירתו נכנסה לקאנון הספרותי העברי, והיא נלמדת בבתי הספר היסודיים והתיכוניים ונחקרת באוניברסיטאות. ספרות עיונית ענפה העוסקת בה התפרסמה לאורך השנים. מספר מהדורות של מכלול יצירת ביאליק יצאו לאור, בהן "ספר היובל" שיצא לאור בשנת החמישים לחייו, ב-1923. מהדורות שיצאו לאחר מותו כוללות גם כתבים נוספים על היצירות שפורסמו בחייו - מכתבים, נאומים, רשימות שונות ויצירות גנוזות מתוך ארכיונו.
על דמותו הציבורית של ביאליק העיבה עוד בחייו עלילת שווא כאילו התבטא נגד הספרדים, שמקורה בעיוות אמירה של אריה לייב סמיאטיצקי. במקור, אמר סמיאטיצקי כי 'איך אפשר לשנוא את הערבים, הלא הם דומים לפרענקים', אך הציטוט המעוות, שיוחס לביאליק ולא לסמיאטיצקי, היה 'אני שונא את הערבים על שהם דומים לפרענקים'. ביאליק עצמו הזדעזע כששמע שהדברים יוחסו אליו: "שמע, בני, הדברים שהשמעת פסולים מעיקרם, ואיני יודע אם הם מופצים בזדון או כהומור-נפשע. ורק זאת אומר: אין עלילה נוראה מזו, והשם ירחם על עמו כשהם חוטאים". כתוצאה מעלילה זו התעורר בסוף שנות ה-60 פולמוס ציבורי כאשר נכנס למחזור שטר כסף בן 10 לירות עם דיוקנו, והיא אף מצאה את ביטויה באזכורים לדמות ביאליק בכתביהם של משוררים וסופרים כגון קובי אוז, איתן נחמיאס גלס ויוסי סוכרי.
הנצחתו
130px|ממוזער|שמאל|בול ישראלי משנת 1959 לזכר 25 שנים לפטירתו של ביאליק
לכבוד יום הולדתו ה-60 קבעה עיריית תל אביב פרס ספרותי על שמו, פרס ביאליק, לספרות יפה ולמחשבת ישראל. רחוב ביאליק בתל אביב, שבו התגורר, נקרא על שמו עוד בחייו, וכן נקראו על שמו הרחובות בתל אביב: שדרות ח"ן (ראשי תיבות של שמותיו: חיים נחמן) ו"אלוף בצלות" על שם יצירתו "אלוף בצלות ואלוף שום".
לאחר מותו הונצח ביאליק במספר רב של אופנים. ימי ביאליק היה מפעל הנצחה שהופק בשנת פטירתו, כלל תערוכה ומופעים שחגגו את התרבות העברית המתחדשת, והתקיים בין התאריכים 16 באפריל 1935 עד 25 במאי 1935 ביריד המזרח בתל אביב.
הציבור חש לקרוא בשם המשורר חשוך הילדים את בניו ובנותיו, ובדרך זו נפוץ שם המשורר באופנים שונים בתפוצות הגולה וברחבי ארץ ישראל, ממטולה ועד אילת: חן, בת־חן, ביאליק, ביאליקה ועוד.
על שמו נקראו העיר קריית ביאליק, המושב גבעת ח"ן והיישוב השיתופי כפר ביאליק, שהוקם על ידי עולים מגרמניה בשנת מותו של ביאליק. בשנת 1935 נקראה על-שמו הוצאת הספרים "מוסד ביאליק". כן נקראו על שמו בתי ספר, ורחובות בחמישה עשר מערי ישראל, ביניהן: רמת גן, בית שמש, באר שבע, ראשון לציון, רעננה, אשדוד, חולון, פתח תקווה, נס ציונה
ממוזער|רחוב ביאליק, כפר סבא
ב-18 בנובמבר 1951, נחנך בית ספר יהודי על שם ביאליק בבואנוס איירס ארגנטינה. לרגל האירוע נופקה מדליה שעליה נטבעה דמות דיוקנו. המדליה מוצגת במוזיאון בית ביאליק השוכן בביתו הישן (ששופץ) של ביאליק בתל אביב.
בשנת 1959, במלאת 25 שנים לפטירתו, הונפק בול דואר עם דיוקנו.
באוגוסט 1970 נכנס למחזור שטר כסף בן 10 לירות עם דיוקנו.
בשנת 1977 הופיע שירו "למתנדבים בעם" על שובל הבול "התנדבות". בשנת 1984 הופיע שיר הילדים שלו, "מעבר לים" על בול בסדרה "ספרי ילדים". בשנת 2013 הופיע שיר הילדים שלו, "רוץ בן סוסי" על בול בסדרה "מוזיקה ישראלית -שירי ילדים". בשנת 2017 נכלל בול עם מילות שירו "הכניסיני תחת כנפך" בסדרה "מוזיקה ישראלית - שירי אהבה".
ביבליוגרפיה של ביאליק
יצירתו
שמאל|ממוזער|260px|ספרי יצירותיו של ביאליק: קובץ סיפורים, קובץ שירים וספר ניתוח שיריו
כתביו של ביאליק יצאו לאור בחייו בארבע מהדורות: כינוס ראשון בוורשה ב-1901, כינוס שני בקרקוב ב-1908, כינוס שלישי בברלין ב-1923 וכינוס רביעי בתל אביב ב-1933. שתי המהדורות הראשונות כוללות רק שירים, ובמהדורה השלישית נוסף לכרך השירים כרך של סיפורים ומסות ושני כרכים של תרגומים (דון קישוט ווילהלם טל). המהדורה הרביעית (בכרך אחד) כללה את השירים, הסיפורים והמסות (ללא התרגומים).
שירים (1901)
מגלת האש, דפוס י. פישר, קראקוי, תרס"ו, 1906.
שירים (1908)
מימי הילדות (1911)
ספר האגדה (עם יהושע חנא רבניצקי. 1914)
המלך שלמה והדבורה, מעבד על פי נוהמי על ידי מ. חן (הוצאת ספרי), מו"ל: מוריה, אודיסה, תרע"ז, 1916.
התרנגולים והשועל (1918)
ספר הדברים, איור : תום זיידמן-פרויד, הוצאת אופיר, ירושלים, ברלין, תרפ"ב, 1922.
כל כתבי ח"נ ביאליק (1923)
אצבעוני (1923)
דוד המלך בילדות: שלוש אגדות כתובות בידי חיים נחמן ביאליק, איור : נחום גוטמן, הוצאת דביר, תל אביב, תרפ"ח, 1927.
ויהי היום,תשל"ט, (1933), איור: נחום גוטמן, הוצאת דביר.
שירים ופזמונות לילדים (1933), איור : נחום גוטמן, הוצאת דביר, תל אביב.
אלוף בצלות ואלוף שום (1934)
אגרות ביאליק | מכונסות ומסודרות בצירוף הערות פישל לחובר, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ח - תרצ"ט, 1937.
לידער און פאעמען / שירים, הוצאת השומר הצעיר בהעפלה, מינכן, גרמניה, 1948.
ספיח | חיים נחמן ביאליק: בצירוף מערכת ליתוגראפית ורישומים מעשי ידי אביגדור אריכא, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תשט"ו, 1955.
מזמורים ופזמונות: מעין שירי עם / מאת ח.נ. ביאליק, עם רשומי צפורן מאת יוסל ברגנר, הוצאת דביר, תל אביב, 1973.
ח"נ ביאליק, (5 כרכים), הוצאת דביר, נדפס בדפוס י. זילברברג, תל אביב (כרך "כל שירי ח"נ ביאליק" נדפס בדפוס "שם", (הדפסה שנייה), תל אביב), תשי"ז-תשי"ח, 1956-1957.
בעריכתו
דברי נביאים: עם ציורים: פרקים מספרי הנביאים לנערים, / מסודרים ומפורשים על ידי יהושע חנא רבניצקי, ח"נ ביאליק, ושמחה בן-ציון, מוציא לאור: מוריה, קראקוי, תרס"ו, 1906.
דברי משל ואמרות חכמים < לתלמידים > : מלקטים מתוך התלמוד והמדרשים ושאר ספרים / סדורים לפי העניינים על ידי יהושע חנא רבניצקי וח"נ ביאליק, אודיסא, דפוס ח"נ ביאליק וש. בורישקין, תרע"א, 1910.
די יודישע אגדות: פאלקסטימליכע ערצעהלונגען, זאגען, לעגענדען, משלים, אפאריזמען און שפריכווערטער, געקליבען פון תלמוד און מדרשים נאכ'ן העברעאישען "ספר האגדה" בערבייט און גרופירט נאכ'ן אינהאלט דורך י.ח. רבניצקי און ח.נ. ביאליק, דפוס מוריה, אדעסא, תרע"ב, 1911, (2 כרכים).
דברי כתובים: עם ציורים: פרקים מתהילים, משלי, ואיוב, / מסודרים ומפורשים על ידי יהושע חנא רבניצקי, ח"נ ביאליק, וש. בן-ציון, מוציא לאור: מוריה, אודיסה, תרע"ט, 1918, (137 עמודים).
ספר המשלים והפתגמים-מלקטים מתוך המקרא, התלמוד והמדרשים והספרות שלאחריהם- סדורים, מנקדים ומבארים על ידי יהושע חנא רבניצקי וח.נ. ביאליק, הוצאת " דביר " תל אביב ,(ברלין, תרפ"ד),מנחם-אב, תרפ"ד, ברלין, (1924). 232 עמודים.
שירי שלמה אבן גבירול, מקובצים על פי ספרים וכתבי יד, סדורים, מוגהים ומבוארים על ידי ח.נ. ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, (אוצר שירת ישראל בספרד, כרך א'-ז'), הוצאת דביר תל אביב / ברלין, ברלין תרפ"ד - תרצ"ב
שירי משה בן יעקב אבן עזרא, מקובצים על פי ספרים וכתבי יד, סדורים, מוגהים ומבוארים על ידי ח.נ. ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, הוצאת דביר תל אביב, ירושלים תרפ"ח
נתן שיפריס, יחיאל גרינפלד, מלון למונחי התכניקה: סדר על פי..."מלוני התכניקה המצוירים", בהשתתפות חיים נחמן ביאליק, ויוסף טישלר, ונערך בידי "הועדה למונחי התכניקה" בתל אביב, על ידי ועד הלשון העברית בירושלים, הוצאת שלומן-אולדנבורג, תרפ"ט, 1929.
סדר זרעים של שישה סדרי משנה מנוקדים ומפורשים על ידי ח. נ. ביאליק, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ב, 1932 (פירוש למסכת כלאים כאן) .
ספורי המקרא לילדים, נסדרו על ידי ח.נ. ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, שמחה בן-ציון, התמונות מעשה ידי נחום גוטמן, הוצאת דביר, תל אביב, 1938.
דור דור וסופריו : אנתולוגיה ספרותית לתלמידים ולעם, המסדרים : חיים נחמן ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, ובהשתתפות יעקב פיכמן, הוצאת דביר, תל אביב, 1957, (2 כרכים).
תרגומים
ש. אנ-סקי, הדיבוק: בין שני עולמות, מו"ל לא ידוע, גרמניה?, 1922, (הוצאה מחודשת : הוצאת אור-עם, תל אביב, 1983).
נובק וילהלם, הליכות המדינה של העברים בימי קדם עד ימי חורבן בית שני, (תורגם במשותף עם א. זליצ'נקו), הוצאת אחיאסף, ווארשא, 1904, (הוצאה מחודשת: מקור, ירושלים, תשל"א, 1970).
תום זיידמן-פרויד, עשר שיחות לילדים, (מבחר מאגדות האחים גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד), הוצאת פרגרין בבעלות בילה יעקב זיידמן ותום זיידמן-פרויד, (1922), תורגם על ידי ביאליק ב-1923.
תום זיידמן-פרויד, מסע הדג, הוצאת פרגרין, (1923), תורגם על ידי ביאליק ב-1924, (הוצאה מחודשת : הוצאת אבן חושן, 2003).
תום זיידמן-פרויד, ספר ספורי הארנבת, (1924), תורגם על ידי ביאליק בשם : על הארנבת, (1938), הוצאת דביר, מהדורה שנייה - (1947).
ח.נ. ביאליק, י.ח. רבניצקי, חיים פרל, Sefer Ha-aggadah, הוצאת דביר, תל אביב, 1988. תרגום לאנגלית של קטעים חשובים מתוך "ספר האגדה".
ח.נ. ביאליק, י.ח. רבניצקי, agada, תרגום לרוסית של "ספר האגדה", שתי הוצאות: הוצאת ס.ד. זלצמן, ברלין, גרמניה, 1922. הוצאת ספרית עליה, ירושלים, ישראל, 1993.
ראו גם
תקופת התחייה
שיר תיאורי
לקריאה נוספת
יעקב פיכמן, שירת ביאליק, מוסד ביאליק, ירושלים, תרי"ג, 1952.
פישל לחובר, חיים נחמן ביאליק חייו ויצירותיו (ספר א' : ימי הילדות והבחרות, ספר ב': ימי ההתלבטות וההתגברות), הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ז, 1936 (הספר בקטלוג ULI)
ברוך קורצווייל, ביאליק וטשרניחובסקי - מחקרים בשירתם, מהדורה שלישית, הוצאת שוקן, 1967.
פישל לחובר (עריכה), אגרות ח"נ ביאליק מכונסות ומסודרות - בצירוף הערות על פי פ. לחובר, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ח - תרצ"ט, (1937-1938), (5 כרכים).
יהושע חנא רבניצקי, חיים נחמן ביאליק, באתר פרויקט בן-יהודה
ראובן בריינין, חיים נחמן ביאליק, באתר פרויקט בן-יהודה
זלמן אפשטיין, להערכתו של ביאליק, באתר פרויקט בן-יהודה
יוסף ליכטנבוים, השפעות בשירת ביאליק, בתוך מאזנים טבת תשכ"א (ינואר 1961) (על השפעות שירת פושקין ולרמונטוב על שירת ביאליק).
עדי צמח, הלביא המסתתר - עיונים ביצירות של ח"נ ביאליק, הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1966.
אהרן מזיא, ביאליק האחד, בסובכי פרשנות ומחקר, רשפים תשל"ח.
שמואל טרטנר, מכל העמים: עיונים בשירה הלאומית של ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן, ספריית "הילל בן חיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010.
אריאל הירשפלד, כינור ערוך - לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2011
מיכאל גלוזמן, חנן חבר, דן מירון, בעיר ההריגה: ביקור מאוחר במלאת מאה שנה לפואמה של ביאליק, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2005.
צבי לוז, תשתיות שירה, עיקרים בפואטיקה של ביאליק, הוצאת ספריית הפועלים, תשמ"ה, 1984.
דן מירון, הפרידה מן האני העני, מהלך התפתחות שירתו המוקדמת של חיים נחמן ביאליק 1891 - 1901, (בלווית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני), האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, מחקרי האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ו, 1986.
הלל ברזל, חיים נחמן ברזל, שמואל יוסף עגנון : מחקר ופירוש, הוצאת יחדיו, תשמ"ו, 1986.
זיוה שמיר, הצרצר משורר הגלות: על היסוד העממי בשירת ביאליק, 1986.
זיוה שמיר, שירים ופזמונים גם לילדים: חקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, 1986.
זיוה שמיר, השירה מאין תימצא: ארס פואטיקה בשירת ביאליק, 1987.
צבי לוז, על מתי מדבר, מסות על פואמה לביאליק, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשמ"ח, 1988
דב סדן, חיים נחמן ביאליק ודרכו בלשונו ולשונותיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.
הרולד שימל, התנערי מעפר קומי: ראשית דרכו של ביאליק, בתוך מאזניים נ"ז מספר 7, טבת תשמ"ד (1983).
הלל ברזל, שירת התחייה \ ביאליק, (תולדות השירה העברית מחיבת ציון ועד ימינו, (כרך ב'), ספריית הפועלים, תשנ"א, 1990.
זיוה שמיר, מה זאת אהבה - אגדת שלושה וארבעה: צוהר לעולם הדעות האישי של ביאליק, 1991.
חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם; ביאליק, ברנר, עגנון - מערכות יחסים, עם עובד, 1992.
זיוה שמיר, באין עלילה: סיפורי ביאליק במעגלותיהם, 1998.
זיוה שמיר, צבי לוז, (מבוא ועריכה), על ספיח לביאליק (הסיפור ספיח ומסות עיון), אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשנ"ח, 1998.
זיוה שמיר, צבי לוז, (מבוא ועריכה), על גילוי וכיסוי בלשון: עיונים במסתו של ביאליק, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשס"א, 2001.
רחל אליאור,"גילוי וכיסוי בלשון" ושפת האין והיש, בתוך: על "גילוי וכיסוי בלשון" (בעריכת ז' שמיר וא' לוז), עמודים 113–127, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"א
זיוה שמיר, שְלח יונה מבשֹרת: הֶרמזים לקנייני התרבות של העם והעולם ביצירת חיים נחמן ביאליק, הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2016.
אבא בלושר, ביאליק בוולוז'ין, בתוך פרופ' עמנואל אטקס וד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי עורכים, ישיבות ליטא, פרקי זיכרונות, מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004.
אבנר הולצמן, "כזה נעשיתי אני המקום היחידי של אני", ביאליק היום, עתון 77, גיליון 303, יולי-אוגוסט 2005
נורית גוברין, 'בעיר ההרגה; ביאליק שלי' בדורה ולדורות, בתוך: קריאת הדורות, ספרות עברית במעגליה, כרך ג', ירושלים: הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח/2008, עמודים 185 - 197.
רוביק רוזנטל, רשרוש הגחלילית וצרחת השלדג, עת־מול 214, דצמבר 2011
זיוה שמיר, מים ומקדם: עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2012
זיוה שמיר, לפי הטף: על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק, תל אביב, ספרא 2012
זיוה שמיר, צפרירים: ביאליק נגד הרצל ו"הצעירים" , הוצאת ספרא, 2013.
זיוה שמיר, המשורר, הגבירה והשפחה, הוצאת ספרא, 2014.
זיוה שמיר, מעל כל במה: ביאליק והתיאטרון, הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2014.
גבריאל מוקד, תפישות היהדות של חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון, ואורי צבי גרינברג, עמדה חדשה, עכשיו, תל אביב, 2014.
זיוה שמיר, תחת כנף השכינה או מאחורי הגדר? (השפעת ביאליק על עגנון), מאזנים - דו ירחון לספרות, עורך: משה גרנות, גיליון מספר 1, כרך פ"ח, שבט תשע"ד, פברואר 2014, עמודים 7–10
זיוה שמיר, המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים, הוצאת אבן-חושן, 2015
זיוה שמיר, ח"ן הנסתר: תעלומות מארכיון ביאליק, הוצאת ספרא, 2016
זיוה שמיר, מאוהב לאויב: עגנון מהרהר על ביאליק, תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
זיוה שמיר, בחיל וברוח: גיבורי התנ"ך בראי יצירתו של ח"נ ביאליק, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018
זיוה שמיר, אבני ח"ן: מאוצרות לשונו של ביאליק, תל אביב: ספרא, 2020.
זיוה שמיר, בעקבי האב: עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק, תל אביב: ספרא, 2020.
שמואל אבנרי, כמה ביאליק יש?: על ריבוי פניו של המשורר הלאומי, ידיעות ספרים, 2020.
דוד פישלוב, כנפי ביאליק - מעמדו הקנוני ודיאלוגים עם יצירתו, הוצאת כרמל, 2023.
Sami Shalom Chetrit, Revisiting Bialik: A Radical Mizrahi Reading of the Jewish National Poet, Comparative Literature (2010) 62 (1): 1–21.
עוזי רמון, 'סמל החרבה בשירת ביאליק', בתוך: עוז נפש נפלא, כתבים ורעיונות, עוזי רמון. הוצאה עצמית, ניסן תשפ"א, 2021.
יעל דורון, נחום גוטמן פינת ביאליק: דיאלוג בין ספרות לאמנות, הוצאת רסלינג, 2022.
אב"א אחימאיר, ח. נ. ביאליק: ברוח אחד-העם, בתוך: עין הקורא, סופרים וספרים, עיתונאים ועיתונים, כתבים נבחרים, כרך ו', הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 2003
יהודה ויזן, על שורות אחדות מתוך 'בעיר ההרֵגה' לביאליק, דחק, כרך יז', 2024.
קישורים חיצוניים
חידושי מילים של חיים נחמן ביאליק באתר ויקימילון
"מלך היהודים" - חיים נחמן ביאליק, סרט בבימוי יאיר קדר.
ביאליק: 1924–1934, סרט דוקומנטרי.
שירת חיים נחמן ביאליק ביידיש באתר יידישע פאעזיע און פראזע
חיים נחמן ביאליק איש הלשון, באתר האקדמיה ללשון העברית
חיים נחמן ביאליק בן 120, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 22 בנובמבר 2021
כל שירי חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, באתר הספרייה הלאומית.
קפה ראשון עם ניר ברנד - ספיישל חיים נחמן ביאליק
הארכיון של בית ביאליק, באתר הספרייה הלאומית
אריק גלסנר, ביאליק – השורות הגדולות, כתב עת השילוח, מאי 2023
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:יהודים מווהלין
קטגוריה:בוגרי ישיבת וולוז'ין
קטגוריה:יוצאים בשאלה
קטגוריה:משוררים יהודים אוקראינים
קטגוריה:סופרים יהודים אוקראינים
קטגוריה:סופרי תקופת התחייה
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:מתרגמים לעברית
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:סופרים עבריים ביישוב
קטגוריה:סופרים כותבי יידיש
קטגוריה:חבורת אודסה
קטגוריה:מו"לים יהודים אוקראינים
קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית
קטגוריה:ראשוני הציונות
קטגוריה:פולקלוריסטים יהודים
קטגוריה:תל אביב-יפו: אישים
קטגוריה:אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
קטגוריה:נשיאי ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית
קטגוריה:מחדשי מילים וביטויים בשפה העברית
קטגוריה:נשיאי אגודת הסופרים העברים
קטגוריה:משוררים ששיריהם הולחנו
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו בשטרות כסף ישראליים
קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי
קטגוריה:משוררי ילדים ישראלים
קטגוריה:חברי ועד הלשון העברית
קטגוריה:תלמידי הנצי"ב
קטגוריה:פרשני המשנה
קטגוריה:ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישוב
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1873
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1934
| 2024-10-17T23:42:56
|
אפרים קישון
|
ממוזער|שמאל|250px|קישון בחדר העבודה שלו בביתו בתל אביב
250px|ממוזער|אפרים קישון זוכה פרס כינור דוד, 1964
250px|ממוזער|שמאל|צילום מאחורי הקלעים מן הסרט "סאלח שבתי". מימין לשמאל: אפרים קישון, גאולה נוני וחיים טופול, נובמבר 1963
ממוזער|שמאל|250px|ראש הממשלה יצחק רבין והסאטיריקן אפרים קישון עם דניאלה שמי בתוכנית מיוחדת ליום העצמאות
אפרים קישון ( 23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005; נולד בשם פֶרֶנְץ הופמן ומאוחר יותר נקרא פרנץ קישהונט) היה סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי, עיתונאי, פובליציסט, בעל טור, צייר ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל וניצול השואה. קישון, מהסאטיריקנים והבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם, הוא הבמאי הישראלי הראשון שסרט בבימויו היה מועמד לפרס אוסקר, וכן הישראלי הראשון שסרטים בבימויו זכו בפרס גלובוס הזהב.
ביוגרפיה
200 פיקסלים|ממוזער|שמאל|אפרים קישון, איור מאת חיים טופול
ממוזער|שמאל|200px|קישון עם נורית הירש באירוע בתל אביב
נעוריו ומלחמת העולם השנייה
אפרים קישון נולד בבודפשט, בירת הונגריה ב-23 באוגוסט 1924 בשם פֶרֶנץ הופמן (Ferenc Hoffmann). אביו עבד כמנהל בנק ואמו הייתה מזכירה. לקישון אחות: אגנס קישון קארצ'וני. הוא חסר כל חינוך דתי, ואת ההפטרה בבר-המצווה שלו קרא מתעתיק באותיות לטיניות.
כישרון הכתיבה שלו ניכר כבר בנעוריו. בשנת 1940 זכה בפרס הראשון בתחרות כתיבת נובלה לתלמידי תיכון. בגלל פרסום החוקים האנטי יהודיים בהונגריה, ובמיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי, לא הורשה להמשיך את לימודיו באוניברסיטה ולכן החל בשנת 1942 בלימודי צורפות. בשנת 1944 גויס לשירות העבודה ונשלח למחנה ביולשבה, בשטח שנכבש מסלובקיה, ממנו נמלט עם קבוצת חברים. הופמן חזר לבודפשט וחי שם בהיחבא. בתוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה" סיפר כי הוא חייב את חייו לאדם שלימד אותו כיצד לזייף חותמות רשמיות, באופן גרפי, באמצעות עט רגיל, ודאג לו לכל צרכיו במחבוא. מאחת מצעדות המוות בודפשט-הדיישהאלום (סתיו 1944) ניצל כאשר באמצע הדרך העמיד פני ישן ונחשב כנראה למת. כשהגיע לבודפשט נקלע למרתף בקו האש שבין כוחות הרוסים לכוחות הגרמנים, ושם שהה זמן רב כשהוא ניזון מירקות כבושים שפגעו בקיבתו וגרמו לה נזק בלתי הפיך. עם שחרור בודפשט נלקח לזמן מה לעבודת כפייה על ידי הצבא האדום. לאחר המלחמה גילה כי הוריו ואחותו שרדו, אך בני משפחה רבים אחרים נרצחו בתאי הגזים באושוויץ.
בשנת 1948 השלים את לימודיו בפיסול מתכת ובתולדות האמנות והחל לפרסם מאמרים הומוריסטיים, בין היתר גם בשבועון הסאטירי לודאש מתי שהחל להופיע בבודפשט בשנת 1945, בשם פרנץ קישהונט (Kishont - השם הנפוץ הונט בתוספת הקטנה [קיש = קטן]). במאי 1949 יצא עם רעייתו הראשונה, חוה קלאמר, מהונגריה ועלה לישראל באוניה "גלילה". את שמו העברי קיבל קישון מידיו של פקיד הסוכנות בנמל. לדברי קישון, שאל אותו פקיד הסוכנות לשמו וכאשר נענה "פרנץ" אמר: אין דבר כזה, ורשם "אפרים", וכך עשה גם ביחס לשם משפחתו.
קישון התגורר תחילה במעברת "שער העלייה" שליד חיפה, בדירה אחת עם משפחה מרובת ילדים שעלתה ממרוקו. לאחר מכן עבר לקיבוץ כפר החורש, שבו עבד כסניטר, ואת זמנו הפנוי ניצל ללימוד עברית בעזרת שכנו לצריף יוסף ביליצר. את השפה הוא רכש בכך שהעתיק את מילון השפה העברית של יהודה גור, מילה במילה, בכתב ידו. כבר בתקופה זו כתב מספר רשימות הומוריסטיות בהונגרית לעיתון "אוי קלט". משם עבר לשיכון עממי, כשהוא רוכב על אופנוע, אותו כינה באהבה "הדוקטור" (על–שם הפושע הנאצי ד"ר ארנסט קלטנברונר, שכן האופנוע היה שחור "כנאצי טרום-שילומי"). הוא למד עברית באולפן "עציון" בירושלים, ועד מהרה השתלט על השפה והחל מחדש בה חידושים. רק המבטא ההונגרי הכבד שלו ליווה אותו לאורך כל ימיו.
תחילת דרכו בעיתונות הישראלית
את דרכו בעיתונות הישראלית החל בשנת 1951 בכתיבת טור סאטירי בעיתון היומי בעברית קלה "אומר" ומאוחר יותר אף בעיתון האם, "דבר", שבו פרסם סאטירה בשם "אגדה על תעלה בתל אביב", עליה התבסס בסופו של דבר התסריט של "תעלת בלאומילך" (דבר היה העיתון היומי של ההסתדרות הכללית, והיה רב השפעה באותה תקופה). באותה שנה יצא לאור ספרו הראשון בישראל, "העולה היורד לחיינו", שנכתב בהונגרית ותורגם לעברית על ידי אביגדור המאירי. שמו של הספר שיקף את תוכנו, שעסק בעיקר בחוויות חייהם של עולים חדשים. בשנת 1952 החל לכתוב טור סאטירי קבוע בשם "חד גדיא" בעיתון "מעריב". קישון התמיד בכתיבת המדור כשלושים שנה, כאשר בעשרים השנים הראשונות פרסם טור כמעט מדי יום.
בתוך שנים ספורות הפך קישון להומוריסטן והסאטיריקן הבולט ביותר בישראל. מחזהו הראשון "שמו הולך לפניו" הועלה בתיאטרון "הבימה" בשנת 1953 ואחריו הוסיף קישון וכתב מספר מחזות מצליחים כמו, "שחור על גבי לבן" (1956) על גזענות, "הכתובה" (1959) על חיי זוגיות ונישואים, "אף מילה למורגנשטיין" (1960) על נפלאות הפקידות הישראלית, "הוא והיא" (1961), ערב מערכונים עם אריק לביא ושושיק שני, "תוציא את השטקר, המים רותחים" (1968) על אמנות מודרנית ועולם ביקורת האמנות, ו"הו, הו יוליה", מחזה שנון המנסה לנחש מה היה גורלם של רומיאו ויוליה לולא התאבדו. נוסף על כך, כתב שורה ארוכה של מערכונים שהוצגו על ידי תיאטרון המטאטא (בתוכנית 'אתה מספר לי?' ב-1954), תיאטרון דו-רה-מי (בתוכנית 'שלום שלום'ב-1955), להקת הנח"ל ובצל ירוק. בשנים אלו קנה לעצמו גם הצלחה ראשונה מחוץ לישראל, כאשר "הניו יורק טיימס" האמריקני בחר בספרו "הביטי לאחור, גברת לוט" לספר החודש בשנת 1959.
שנות השישים ועד שנות השבעים המאוחרות
בראשית 1964 נערכה בישראל תחרות בבקיאות בכתבי אפרים קישון. למבחן המוקדם נגשו עשרות מתמודדים. בתחרות הגמר, ששודרה בתוכנית 'טובים השניים' בקול ישראל (בהנחיית יצחק שמעוני ומרדכי פרימן, השופט: אפרים קישון) הוכתר המנצח - גדעון רון - בתואר 'אלוף הארץ בכתבי אפרים קישון'.
סרטים
קישון הרחיב את פעילותו בתחילת שנות השישים לתחום הקולנוע. כמו השפה העברית שלמד במהירות לשלוט בה ולחדש חידושים, גם כאן, ללא רקע או השתלמות מיוחדת, הוא רכש שליטה ופתח בקריירה כבמאי סרטים עם:
"סאלח שבתי" (1964). סאטירה נוקבת בכיכובו של חיים טופול כסאלח שבתי, תיארה את עלילותיו של עולה מארצות המזרח ואת יחסה של החברה לעולים החדשים. הסרט זכה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה. בישראל נמכרו כשני מיליון כרטיסים (כמעט כרטיס לכל תושב) ומחוץ לישראל זכה הסרט לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר (טופול) ולסרט הזר הטוב ביותר. בפסטיבל הסרטים של סן פרנסיסקו זכה הסרט לפרס התסריט והשחקן הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס האוסקר.
"ארבינקא" (1967). התבסס על ההומורסקות של קישון בהן כיכב ארבינקא, דמות האדם המסתדר היטב בכל מערכת. גם סרט זה זכה להצלחה גדולה. גם בסרט זה כיכב חיים טופול ולצדו בלטו גילה אלמגור ושייקה אופיר בתפקיד קטן של שוטר.
"תעלת בלאומילך" (1969). התבסס אף הוא על הומורסקה. בסרט מתואר חולה הבורח מבית חולים לחולי נפש ומתחיל לקדוח בפינת אלנבי. בסיוע הבירוקרטיה הענפה הוא מצליח ליצור תעלה בלב העיר, המוכרזת לפיכך "ונדיג של המזרח הקרוב" (כשמה הגרמני של העיר ונציה). בסרט כיכב בומבה צור (בתפקיד המשוגע - הטקסט שלו כלל רק מילה אחת - בלאומילך).
"השוטר אזולאי" (1971). הוא בעיני רבים סרטו הטוב ביותר, בין השאר בזכות משחקו המרגש של שייקה אופיר, שכיכב בסרט כשוטר תמים ולא יוצלח המתאהב בפרוצה. הסרט זכה למועמדות נוספת לפרס אוסקר כסרט הזר הטוב ביותר, וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר ובפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה, פרס הבמאי בפסטיבל מונטה קרלו ופרס השופטים באטלנטה.
"השועל בלול התרנגולות" (1978). בעקבות הרומן הסאטירי שלו "עין כמונים" (במקור, 1955; יצא בשנת 1972 במהדורה חדשה בשם "השועל בלול התרנגולות"). בסרט כיכב שייקה אופיר כעסקן ההסתדרותי אמיץ דולניקר המגיע לכפר קטן ושלו, הנדמה בעיניו כה נחשל עד ש"עדיין לא נוצרו בו הפערים החברתיים שיש לבטלם" ודואג להפוך את הכפר לבוקה ומבולקה של יצרים ומריבות. הסרט נכשל בישראל ובעולם וחתם את הגולל על הקריירה של קישון כבמאי קולנוע. שנים רבות אחרי כן עדיין תהה קישון מדוע נכשל הסרט והגיע למסקנה כי לא הסרט נכשל אלא "הקהל נכשל".
מחזות
בשנות השישים, עת עמד קישון בשיא הצלחתו האמנותית והיצירתית, הופקו מחזות שלו גם בברודוויי ("רחמו על גלית") בעקבות ספריו "אוי למנצחים" ו"סליחה שניצחנו" שנוצרו במהלך מלחמת ששת הימים ואחריה. בגרמניה, לא במעט בזכות תרגומיו המעולים של הסופר פרידריך טורברג, זכה קישון להצלחה כבירה לאורך שנים רבות, גם בזכות ספריו וגם בזכות העלאתם של מחזות כמו "הו הו יוליה" שאריק לביא ושושיק שני הופיעו בהם (בכל התפקידים) ברחבי גרמניה במשך שנים ארוכות.
בשנות השישים כתב אפרים קישון את המחזה "הרמאי" שעלה בסופו של דבר כאופרה.
מאמצע שנות השבעים
בתקופה זו ניכרה ירידה חדה בתפוקה של קישון וברעב היצירתי שלו. כעדותו, הוא כתב על כל דבר שבעולם, פעמיים. בסוף שנות השבעים פרש קישון מכתיבת הטור שלו בעיתון מעריב. בעשרים וחמש השנים האחרונות לחייו חילק את חייו בין תל אביב לעיירה אפנצל שבצפון שווייץ. באותן שנים, הרבה קישון לקבול על יחס מזלזל כלפיו מצד האליטות בישראל. לטענתו, לאחר שהזדהה עם עמדות הימין בישראל, החרימה אותו התקשורת הישראלית והמבקרים כתבו ביקורות שליליות על יצירות שלו שקודם לכן כתבו עליהן ביקורות אוהדות. קישון נתן דוגמאות רבות לסופרים אשר התעלמו ממנו. לעומת זאת, קהל קוראים רחב ונאמן הפך שורה ארוכה של ספרים, שכולם התבססו על הומורסקות ותיקות שלו שנארזו בלקטים, לרבי מכר לאורך שנים ארוכות.
בעקבות טבח מעלות, הוא הצטרף לקריאה של חוגים נרחבים בעם, לתת עונש מוות למחבלים. את העונש הוא הציע שלא לתת מיידית, אלא להעמיד על תנאי (וכך למנוע פיגועי מיקוח): אם חוליית טרור לוקחת בני ערובה ודורשת שחרור מחבלים, ומאיימת בהריגת בני הערובה במקרה של אי היענות - ישראל, מצידה, מכריזה שאם בני הערובה יירצחו, היא תוציא להורג את כל המחבלים שדרשו את שחרורם.
משנות השמונים ועד פטירתו
בשנת 1988 העלתה "הבימה" גרסת מחזמר של "סאלח שבתי" אותה ביים קישון. המחזמר, בכיכובו של זאב רווח זכה להצלחה עצומה בקרב הקהל, ולביקורות קשות מצד המבקרים, עובדה שהעמיקה את מרירותו של קישון. עם זאת, החל מאמצע שנות התשעים התרחשה 'רהביליטציה' הדרגתית של קישון בישראל, שסימן פרסומו של ספר השיחות שלו עם ירון לונדון, דו-שיח ביוגרפי, ב-1993. סרטיו זכו להערכה ואהבה מחודשת והקרנות תכופות במועדי חג בטלוויזיה הישראלית. כמו כן, הופקה סדרת טלוויזיה בשם "ייסורי אפרים" שהתבססה על הומורסקות מתוך "ספר משפחתי" של קישון (לקט הומורסקות שהופיעו קודם בספרים שונים).
בשנת ה'תשס"ב זכה קישון בפרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה ויום הולדתו ה-80 נחוג בישראל בשנת 2004 בשורה של טקסים. בשנת 2003 החלה הוצאת הספרים "ידיעות אחרונות" בהוצאה מחדש של כל כתביו, תוך שהיא מוסיפה עליהם ספרים שטרם ראו אור בעברית. במסגרת זו יצאו לאור:
בשנת 2004: הספר "נקמתו המתוקה של פיקאסו", מסה נגד האמנות המודרנית שכתב קישון שנים רבות קודם לכן.
בתחילת 2005: המחזה "משפט האבהות של הנגר יוסף".
הגשש החיוור ביצעו ארבעה מערכונים שנוצרו במקור על ידי קישון: "תיבת הדואר" (לפי 'בולמוס') בעיבודו של שייקה אופיר; "אופסייד סטורי", "המוסך" (לפי 'לפי רצון') ו"קסיוס קליי נגד חלפון" (לפי 'הערצה גלויה') שעובדו על ידי יוסי בנאי.
אפרים קישון נחשב חבר במה שכונה בחיבה ה"מאפיה ההונגרית" בארץ, עמה נמנו גם יוסף (טומי) לפיד והקריקטוריסטים זאב ודוש.
חיים אישיים
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון בכניסה לביתו של אפרים קישון בתל אביב
250px|ממוזער|שמאל|קברו של אפרים קישון בבית הקברות טרומפלדור
עם אשתו הראשונה חווה קלאמר עלה לארץ מהונגריה וממנה נולד ב-1957 בנו הבכור רפאל (כיום וטרינר). בשנת 1959 התגרש מחוה והתחתן עם שרה ליפוביץ, עמה התגורר בשכונת אפקה שבתל אביב, וממנה נולדו ילדיו עמיר (1964) ורננה (1968). בני משפחתו הרבו להופיע ביצירתו.
בשנת 1997 עבר להתגורר בשווייץ, אך המשיך להגיע לישראל לעיתים מזומנות. שרה נפטרה בשנת 2002. חווה נפטרה בשנת 2017. בשנת 2003 התחתן בשלישית, עם ליזה ויטאסק, אוסטרית לא-יהודייה שהייתה צעירה ממנו בשנים רבות. קישון כתב צוואה בה הוריש את רוב עיזבונו לאשתו השלישית, אך לאחר מאבק משפטי ארוך זכו ילדיו בזכויות היוצרים של כתביו.
קישון היה גם צורף של תכשיטים, צייר ושחקן ביליארד ופינג פונג. על שמו עורך איספא - איגוד ישראלי לספורט ביליארד את אליפות ישראל בביליארד. כמו כן היה קישון שחמטאי מחונן ואף היה מעורב בפיתוח תוכנת מחשב למשחק השחמט. כישורי השחמט שלו הצילו אותו בימי השואה, כאשר הצליח לעורר את תשומת לבו של מפקד המחנה בו היה כלוא.
אפרים קישון נפטר ב-29 בינואר 2005 בביתו שבשווייץ בגיל 80 בעקבות דום לב. גופתו הובאה לישראל והוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
התקבלות ופולמוס
בחייו היה קישון אדם שנאבק על מקומו בתרבות הישראלית. במשך שנים ניסו כמה יוצרים מן החוגים שנחשבו צעירים וצבריים להציגו כ"עולה חדש נצחי", הנטוע עמוק בתרבות האירופית ותלוש מן המציאות הישראלית, והעלו על נס סופרים דוגמת דן בן אמוץ כסמלים ליצירה ישראלית צברית "חצופה" ואנטי-ממסדית. קישון נעלב מאוד מתיאורים אלה. מעריציו חזרו וטענו כי בפועל הוא עצמו היה אנטי-ממסדי הרבה יותר מן היוצרים התל אביביים הצברים, ואדרבה, הם אלה שהיוו את "הממסד" משום שבפועל שלטו בקרב "קובעי הטעם" התקשורתיים של אז. הוא עצמו הלין על כך שבתיאורים שונים שלו באנציקלופדיות, לקסיקונים ובמות תקשורתיות בארץ הוא תמיד הוצג כ"הומוריסט" או כ"סאטיריקן" שעה שבכל העולם התייחסו אליו כאל סופר ומחזאי. היו שתלו את קיפוחו של קישון בדעותיו הימניות (הגם שקישון לא הרבה להתבטא בנושאים של שלום וביטחון, וכאשר נחתמו הסכמי אוסלו הוא הביע תמיכה זהירה בהם). כאשר עבר לגור בשווייץ בבית שהקצתה ממשלת שווייץ במיוחד עבורו - הרבו חוגי השמאל הישראלי ללגלג על הפטריוטיזם הצבוע שלו כביכול, אך קישון הגיע תכופות לביתו שבישראל ואף רמז לא אחת כי התרחקותו מחוץ לישראל נבעה לא במעט מתחושת העלבון עקב היחס כלפיו. מחוץ לישראל הוא אף הופיע בבמות טלוויזיוניות רבות והגן על ישראל ועל מהלכיה מפני מאשימים ומלעיזים בתקשורת האירופית. כאשר זכה בפרס ישראל, היה זה עבור "מפעל חיים", ולא פרס ישראל לספרות, וגם בכך ראו מעריציו טעם לפגם (טומי לפיד התרעם על כך). היו מי שהסבירו זאת בכך שהפרס ניתן לא רק על יצירתו הכתובה אלא גם על יצירתו הקולנועית ועל מפעלו בהגנה על שמה של ישראל, אך רבים אחרים סברו כי היה כאן ביטוי נוסף לאי-ההכרה המתמשכת בערכו כסופר. שנים אחדות לאחר מותו הלכה החברה הישראלית והכירה בתרומתו העצומה, ומחזותיו מועלים שוב ושוב בתיאטראות ישראל.
באוקטובר 2014 נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב המתנדב 48 בשכונת אפקה בתל אביב. בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת רחוב על שמו בשכונת "עיר ימים" במערב העיר. שמו הונצח ברחובות בהרצליה ובבאר יעקב ובכיכר במעלות-תרשיחא. בתל אביב החליף שמו את שמו של רחוב הקישון. מקומות על שמו נקראו בעוד כמה ערים בישראל.
יצירתו
ממוזער|250px|חבילה הגיעה, משחק קופסה של אפרים קישון
השפעתו של קישון על התרבות הישראלית - עצומה, וניכרת בתרומותיו לשפה העברית בהמצאת מטבעות לשון, לא פחות מאשר בתרומותיו כמבקר חברתי ביצירותיו הכתובות, המומחזות והמוסרטות. סאלח שבתי, שם שהפך למושג, היה השתקפות סיפור קליטתם של עולים מארצות מצוקה. מצד אחד הסרט מציג סטראוטיפים שליליים על העלייה מארצות האסלאם כאשר גיבור הסרט מגלם דמות של עולה פרימיטיבי מארץ נחשלת של העולם השלישי. מנגד, הסרט מגלה אמפתיה רבה אל העולים וביקורת חריפה על הממסד שקלט אותם. סלאח שבתי מתגלה כאדם ערמומי אשר יכול להשיג את שלו מהממסד האטום והמטומטם, במיוחד בתקופת מלחמת בחירות. בסרט, מצליף קישון גם בצביעותו של הממסד, כמו למשל בסצנת החלפת השלטים ביערות, בכל פעם שבא תורם אחר. הסרט הוצג בהצלחה רבה גם בחו"ל.
גיבוריו של קישון: ארבינקא הפרוע והחינני, השוטר אזולאי התמים והמסורבל, שטוקס האינסטלטור, פליקס זליג החשמלאי, השחקן ירדן פודמניצקי, הבירוקרטים קונשטטר וד"ר בר-ביצוע, שולטהייס הממולח, בירנבוים בעל החשיבות העצמית, ראש העיר קויבישבסקי, ציגלר הפקיד הנמוך והנרמס, העוזרת התימניה אתרוגה, ועוד אחרים, הפכו לחלק בלתי נפרד מן הנוף התרבותי של ישראל הצעירה.
קישון התעמת עם המבקר הנודע חיים גמזו, על רקע ביקורותיו הנוקבות של זה האחרון על מחזותיו. גמזו, שהתפרסם כמבקר חריף ונוקב, זכה להיות למושג ולפועל מידי קישון, "לגמוז" שמשמעו להשמיד, להרוס או להרוג (הביטוי לא נכנס לסלנג העברי, שהעדיף בדרך כלל את הפועל 'לכסח' בשנות השבעים והשמונים ו'לקטול' בשנות התשעים ואילך). בעקבות הביקורת של גמזו על המחזה "סמי ימות בשש", שבה כתב "לדידי יכול היה למות בחמש", כתב קישון, בספרו הסאטירי על התיאטרון "חור במסך", כאשר דמותו של המבקר הנודע י.ל. קונשטטר כותבת על ההצגה "החלבן תלה עצמו בשש": "חבל שלא תלה את עצמו בחמש".
הביקורת של אפרים קישון כלפי הממסד הייתה חדה אך ההומור שעטף אותה הפכה לנטולת בוטות. למשל: בביקורתו על איכות הממסד השולט הוא קבע כלל באחת הסאטירות שלו "הרי זה מכבר ידוע שכל שר בממשלה מקבל תיק בו אין לו כל מושג". בכמה מן הסאטירות שלו השתעשע על דמויות פוליטיות (לעיתים מתוך לגלוג ולעיתים בחיבה ואף בהערכה): לנוכח יומרותיו של דוד בן-גוריון להבנה בתנ"ך ונטייתו לחשאיות, על טהרנות הלשון של משה שרת, על האנגלית הגבוהה לעילא של אבא אבן, ועוד.
חוש ההומור היה מופיע בעדינות, אפילו בפרט הבא: מקובל שלפני המצעד הצבאי ביום העצמאות ניגש מפקד המצעד לכבוד הנשיא ומבקש רשות לפתוח אותו. "ומה יהיה אם הנשיא יסרב לתת רשות כזאת?" שואל בנימה "מודאגת" קישון באחת ההומורסקות שלו.
בהומורסקה "הביתן הישראלי" כותב קישון כביכול מתוך יומנו של פקיד מכס שמונה, בזכות קשרים במפלגה, לארגן את הקמת הביתן הישראלי ביריד המסחרי הבינלאומי בלונדון. הפקיד אינו יודע מימינו ומשמאלו, מבזבז את תקציב העתק שקיבל על שטויות, ולבסוף מאלתר דברים עלובים. סאטירה זו הותירה שני קטעים בלתי נשכחים:
(א) "ביקשתי במברק דחוף 30 דולאר ממשרד הפנים, אך הם הטיסו מייד שליח כדי למסור לי תשובה שלילית".
(ב) "מחר אקבל את פני המלכה [אליזבת] ירום הודה, המכבדת בביקורה את הביתן הישראלי. אומרים שהיא אינה יודעת מילה יידיש".
סאטירת יומן אחרת היא "חייו הכפולים של שולטהייס", בה הוא מתאר פקיד ממשלה את מאמציו הקדחתניים לבזבז את תקציבו ולהישאר בגירעון לקראת סיום שנת התקציב, כי בלעדי זה לא יקבל העלאה בתקציבו.
הסאטירה "זכר צדיק לברכה", גם היא קלסיקה בלתי נשכחת, מספרת כיצד בשל טעות של עורך עיתון שכתב למגיה הערה - "יצחק, הסוף איננו" - פורסמה מודעת אבל מטעם ההסתדרות לאדם בלתי-קיים בשם "יצחק הסוף", ושורת המספידים ההולכת וגדלה - בשל כוחה של ההסתדרות - בנתה בהדרגה דמות יש מאין והפכה אותה לאחד מגדולי האומה.
הומורסקת המופת שלו על עלייתו לארץ משקפת את המצוקה הכלכלית במדינה הצעירה כמו גם את בעיותיהם ותקוותיהם של העולים הטריים והנבוכים. מקצת ההברקות הזכורות משם הן: (א) "על פני הים כבר הספקתי ללמוד את האותיות העבריות הראשונות שלי, והייתי חזק במיוחד בלמ"ד". (ב) "החום העיק עלינו מן הרגע הראשון, עד שלא הוסבר לנו שזה בעצם רק הרטיבות; אז הרגשנו הקלה". (ג) "דודי יעקב הבטיח להכניס אותי [לעבודה] למזנון אוטומאטי בתל אביב בתור אוטומאט". (ד) "העיקר, כתב דודי, לא ללכת לקיבוץ, כי שם מדברים עברית". (ה) "התהלכו על הדוד יעקב אגדות שלמות בחוגים ציוניים בגולה, שהוא הגיע לארץ לפני שלושים שנה בלי כלום, עם מזוודה קטנה בלבד, והיום יש לו זוג אופניים".
הביקורת שמתח על הבירוקרטיה בישראל התבטאה לא רק בהומורסקות, מחזות וסרטים, אלא גם במשחק-הלוח שהגה "חבילה הגיעה", בו על מנת לקבל חבילה על השחקן לנוע במשעול מתפתל של בירוקרטיה כדי להשיג אישורים שונים.
קישון הרבה גם לכתוב הומורסקות על הווי החיים של הישראלי הממוצע, שאין בהם מימד אנטי-ממסדי, אך הן רוויות ביקורת אירונית על הישראליות בכללה. הסאטירה "פרטאצ'יה אהובתי" מתארת את אופיו של העם ה"פרטאצ'י" הרשלן והמאלתר, ובעצם מתארת את הישראלים. "טוטו קדמון" - אף היא סאטירה בצורת יומן - מספרת את סיפורה של משפחה שהשולחן שלה נשבר והיא מסרה אותו לתיקון אצל נגר בשם יוסף קדמון. הנגר דוחה אותה בלך ושוב אינסופיים, ובינתיים מתוודעת המשפחה אל עוד כמה משפחות כמוה, והללו מפתחות הווי חברתי הכולל גם משחק טוטו על הבטחותיו של קדמון ועל תירוציו. לבסוף כאשר מגיע השולחן הוא מתקבל בתדהמה, ובני המשפחה, שכבר שכחו מה בדיוק עושים בו, מתחילים לאכול מתחתיו.
וישנן גם הומורסקות ללא מימד ביקורתי כלל: ההומורסקה "אב נולד", למשל, מספרת על הולדת בנו של קישון, ואחריה כיכב רפי (כיום ד"ר רפי קישון) בהומורסקות רבות נוספות. כאשר הגיעה לארץ תופעת הסופרמרקטים, שהביאה משפחות ישראליות לתזזית קניות פרועה, תיאר קישון כיצד הלכו הוא ואשתו אל אותו מקום עתיר "סחורות מסחררות", כביכול בלי כסף כדי לוודא שלא יבזבזו, אך לבסוף קנו אינספור דברים מיותרים ובטעות גם את בנם, שנבלע בינות למוצרים. כותרתה של סאטירה זו משעשע לא פחות מתוכנה: "יש קונה עולמו בשעה אחת". כשנוסדה הטלוויזיה הישראלית כתב את ההומורסקה "המפנה", בה הוא מתאר כיצד כל ימיו ביקש להגיע לתודעת הציבור אך כל מפעליו הכבירים לא הועילו לכך, ואילו ברגע אחד שבו אמר לכמה נערים את המשפט הבנאלי "יהיה טוב", ששודר בטלוויזיה, הוא זכה לתשומת לב ציבורית עצומה. בהומורסקה "רונדו" מספר קישון על בונבוניירה שעברה כמתנה מיד ליד עד שלבסוף הגיעה בחזרה אל הנותן הראשון. בהומורסקה "לא מקשיבים" מתאר קישון כיצד אנשים עונים תשובות אוטומטיות מבלי לשמוע מה באמת מדברים אליהם. בהומורסקה "המרק תמיד חם" הוא מתלונן על כך שבכל מקום נוהגים להרתיח את המרק באופן שאי אפשר לאכלו, אך מה שזכור הרבה יותר מהומורסקה זו הוא דווקא קטע הפתיחה שלה, שבה מתאר קישון בנימה כמעט פיוטית את אהבתו למרק. ב"על חוט השערה" הוא מתאר - שוב בדרך של יומן - את מבוכותיו ותירוציו של אדם המקריח בהדרגה. הברקה מסוג שונה מופיעה בהומורסקה אחרת: "אני אייצר כובע מזכוכית - הכריז ארבינקא - יש לו יתרון גדול: אין צורך להרימו לאחר שנפל".
קישון אהב גם להשתעשע לנוכח גודלה הזעיר של המדינה. כך, למשל, כשהוא מתאר בלגלוג את אילת של שנות החמישים הוא מספר בהתלהבות מעושה כי כבר הדרך אליה מלהיבה: נוסעים חמש שעות וזו עדיין ישראל! בהומורסקה ידועה אחרת סיפר קישון כי כאשר דודו אגון הגיע ארצה בפעם הראשונה הוא ביקש ממנו להראות לו כל פינה בארץ ישראל ולדרוך על כל רגב מאדמתה. "בסדר", ענה קישון, "ומה נעשה אחר הצהריים?".
קישון גם זכור כמי שטבע אמרות שונות כגון: "כשמגיע רגע האמת - זה הזמן להתחיל לשקר". התירוץ הנצחי לכך שדברים אינם פועלים כסדרם: "המפתחות אצל ה'גינג'י". את שפת אמו ההונגרית כינה דרך קבע "מלעילית". את אשתו כינה "הקטנה". כמות משחקי המילים שיצר מדהימה בהתחשב בעובדה שעברית לא הייתה שפת אמו. ביניהם: "רבבות עולים ללא רבב", "סחורות מסחררות" "משמש כבוש מיפן הכבושה" ועוד הרבה.
למרות הביקורת הנוקבת של קישון כלפי הממסד והמדינה, ניכרה בכתיבתו האהבה הגדולה שלו לעם היהודי ולמדינת ישראל. במבוא לספר "הכיפה הסרוגה, ועוד כמה סאטירות פרו ישראליות", הוא מתאר כל מיני מאפיינים שלה, ובולטת במיוחד השורה התחתונה:
"זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם.
זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת אך תושביה מקבלים אולקוס דווקא מן השכנים למעלה.
זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה,
זוהי הארץ שלי".
השפעתו
יצירתו של אפרים קישון השפיעה על רבים מן היוצרים ובעלי הטור בישראל בדור שלאחריו. הנטייה לשלב בדרך הומוריסטית תיאורי הווי משפחתי עם ביקורת חברתית, ולעיתים אף פוליטית, מצויה בכתיבתם של מחברים ישראלים דוגמת סייד קשוע. הנטייה להציג את המסר הסרקסטי באמצעות דמויות טיפוסיות, מוגזמות ומשעשעות, חלחלה לכתיבתו של ישראל וורצל. עם זאת, דומה כי אף אחד מן היוצרים הישראלים לא ירש את נטייתו של קישון למשחקי מילים ולחידושי לשון.
ספריו
בעברית
העולה היורד לחיינו, 1951. אוסף טורים שפורסמו בעיתון "אוי קלט", יצא לאור בהונגרית בשם Ige-mige ותורגם לעברית בידי אביגדור המאירי.
אלף גדיא וגדיא, 1954. אוסף הומורסקות שפורסמו בטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב".
עין כמונים, 1955. יצא לאור מחדש בשם "השועל בלול התרנגולות", 1972.
לא נורא, 1957. אוסף הומורסקות שפורסמו בטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב".
מערכונים, (מקבץ מערכונים) 1957.
הכל תלוי, 1961. אוסף הומורסקות שפורסמו בטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב".
באחד האמשים: הומורסקות, 1962. אוסף הומורסקות שפורסמו בטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב".
הוא והיא, (מקבץ מערכונים), 1963.
שמיניות באוויר, 1964.
סליחה שניצחנו, 1967 (יחד עם הקריקטוריסט דוש).
עצם בגרון, 1967.
גומזים, גומזים, סאטירות 1969.
בעד, 1970.
אוי למנצחים, 1970 (יחד עם הקריקטוריסט דוש).
הכלבו של אפרים קישון, 1972 הוצאת ספריות מעריב. אוסף הומורסקות שפורסמו בטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב". ציורים ביד דוש.
חור במסך, (הומורסקות על התיאטרון) 1973.
פרטאצ'יה אהובתי, 1974.
25 (ציורים של זאב) 1974 בהוצאת משרד הביטחון.
חיוך בבצורת, 1978.
ספר משפחתי, 1980 (לקט)
אלה מסעי יונתן (לילדים), 1981.
הגביע הוא שלנו (לילדים), 1981.
דודים על חוטים (לילדים), 1981.
ההרפתקה הבלתי גמורה (לילדים), 1981.
מסטיק עם פסים (לילדים), 1981.
שבע קומדיות, (הוצא קודם כ"שש קומדיות" ב-1977), 1989.
ספר הסאטירות הראשון, 1989.
ארבינקא, 1991.
ספר הסאטירות השני, 1991.
ספר הסאטירות השלישי, 1992.
הכיפה הסרוגה ועוד כמה סאטירות פרו ישראליות, 1993.
58 מערכונים, 1995.
מלחמת הנמלים (לילדים), 1995.
הרקולס ושבעת הננסים (לילדים), 1995.
אילוף הכלבה הסוררת (לילדים), 1995.
שעיר, לעזאזל, 1998. בהקדמה לספר כתב קישון שהיסודות לספר זה כבר נכתבו בשנות ה-40, כשנרדף על ידי הנאצים.
עד המדינה: פרוטוקול, 1999.
הג'ינג'י עם המפתח, 2002 (לקט).
ספר המסעות, 2003 (לקט).
פרטאצ'יה ללא הפסקה, 2004 (לקט).
נקמתו המתוקה של פיקאסו, 2004. ביקורת על האמנות המודרנית.
משפט האבהות של הנגר יוסף, 2005.
ספר קישוני - מבחר בעריכת נוית בראל, 2015.
בהונגרית
Humoreszk, הוצאת נ. טברסקי, ת"א, תשכ"ז
באנגלית
The Seasick Whale. An Israeli Abroad
Noah's Ark, Tourist Class
Look back, Mrs. Lot!
Unfair to Goliath
Blow Softly in Jericho
The Fox in the Chicken Coop
מחזותיו
שמו הולך לפניו, קומדיה 1953. הוצג בתיאטרון הבימה.
אתה מספר לי, 1954. הוצג בתיאטרון המטאטא.
שחור על גבי לבן, קומדיה 1956. הוצג בתיאטרון הבימה.
אף מילה למורגנשטיין, 1959. הוצג על ידי להקת בצל ירוק.
הכתובה, 1961. הוצג בתיאטרון האוהל. הצגה מחודשת של הכתובה הועלתה בהבימה במרץ 1980. הבמאי היה היי קילוס, את התפאורה הכינה רות דר, ההצגה הועלתה 150 פעמים. בין השחקנים היו: שפרירה זכאי, שמואל וילוז'ני, ניסים עזיקרי, ליא קניג, טובה פרדו, טלי לובראני ועוד.
תוציא את השטקר, המים רותחים, קומדיה 1965. הוצג בתיאטרון הקאמרי.
הו, הו יוליה, 1974. הוצג בתיאטרון הבימה.
סאלח שבתי, 1988. הוצג בתיאטרון הבימה.
משפט האבהות של הנגר יוסף, 2005. מחזה המתרחש בשנת 0 לספירה.
פתוח לרגל שיפוצים
למי אכפת הביקורת
מערכונים לגשש החיוור
אופסייד סטורי
אוסף הבולים
המוסך
קסיוס קליי נגד חלפון (עיבוד: יוסי בנאי)
תיבת הדואר (עיבוד: שייקה אופיר)
פרסים והוקרה (רשימה חלקית)
פרס סוקולוב לעיתונאות (1958)
פרס כינור דוד (1964)
פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים סן פרנסיסקו על סרטו "סאלח שבתי" (1965)
פרס גלובוס הזהב על סרטו "סאלח שבתי" (1965)
פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר (1970)
פרס פסטיבל הקולנוע בברצלונה על סרטו "תעלת בלאומילך" (1970)
פרס השופטים בפסטיבל הקולנוע במונטה קרלו על סרטו "תעלת בלאומילך" (1970)
פרס גלובוס הזהב על סרטו "השוטר אזולאי" (1972)
פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל מונטה קרלו על סרטו "השוטר אזולאי" (1972)
פרס השופטים בפסטיבל הסרטים באטלנטה על סרטו "השוטר אזולאי" (1972)
פרס אופיר על מפעל חיים (1993)
פרס ביאליק (1998)
פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (2002)
הנצחה
בתאריך 9 בפברואר 2016 דאר ישראל הנפיק בול דאר לזכרו של אפרים קישון, שעוצב במשותף על ידי הצלם - מעצב פיני חמו ורננה קישון. על השובל מופיעה חתימת ידו של קישון.
על שמו נקראו רחובות בערים הרצליה, חולון, ראשון לציון, רמלה ובאר יעקב
לקריאה נוספת
גידי נבו, הסַטירה הבורגנית של אפרים קישון, חברה וכלכלה בישראל, ב', 2005.
ירון לונדון, דו-שיח ביוגרפי, ספרית מעריב, תל אביב, 1993.
ירון לונדון, קישון: שמו הולך לפניו, כתר הוצאה לאור, 2017.
יובל אליצור, אפרים קישון - הומוריסט כסופר מתוסכל, 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, הוצאת "כרמל", 2008, עמודים 211–216
קישורים חיצוניים
ביבליוגרפיה
קישון במדריך התיאטרון
יצירות של קישון ברשת
ציטוטים מיצירתו של קישון "העולה היורד לחיינו", באתר ויקיציטוט
ציטוטים מהספר "ארבינקא", באתר ויקיציטוט
אחדים מטורי "חד גדיא":
("יצחק הסוף איננו")
(טור שלא הופיע בספריו)
לקט מטוריו הראשונים בליווי הסברים להקשרים לכתיבתם
מחזותיו בגרמנית
מאמרים וביקורות
אביעד רוזנבוים, הצחיק אותנו כל כך, עד שכמעט שכחנו על מה יש לבכות: עשור למותו של קישון, באתר בית אבי חי, ינואר 2015.
אלי אשד, אפרים קישון נגד האלוהים - על תפיסותיו התאולוגיות של קישון
אפרים קישון הלך לעולמו, כאן נעים
ריאיון עם רפי קישון ועם עורכת "ספר קישוני", נוית בראל, לרגל צאת המבחר הראשון מסיפורי אפרים קישון במלאת עשור למותו
נתן בכרך, עולים וקולטים בשנות ה-50 בראי יצירתו של א’ קישון, עלון למורה לספרות, 16, 1996.
אריאל הורוביץ, סוכן זיכרון גרוע, על ספרו של ירון לונדון, "שמו הולך לפניו", באתר מקור ראשון
זיוה שמיר, חביבה של אלתרמן וחַבּוּבָּה של קישון- איך התקרב משורר ענק לסגנונו של כותב-מערכונים מתחיל, ידיעות אחרונות, 23 באוגוסט 2024
אתרים שונים
חיים שכאלה עם אפרים קישון, הערוץ הראשון, 1989
בנקסי: אפרים קישון: הומור קטלני על המליצה הפקידותית: פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" בהגשת יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:מחזאים כותבי עברית
קטגוריה:סגל מעריב
קטגוריה:סגל דבר
קטגוריה:במאי קולנוע ישראלים
קטגוריה:הומוריסטנים ישראלים
קטגוריה:פיליטוניסטים כותבי עברית
קטגוריה:סאטיריקנים ישראלים
קטגוריה:בעלי טור ישראלים
קטגוריה:סופרים אקסופוניים
קטגוריה:מחדשי מילים וביטויים בשפה העברית
קטגוריה:יהודים בשואה: הונגריה
קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
קטגוריה:זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
קטגוריה:זוכי פרס סוקולוב
קטגוריה:זוכי פרס ז'בוטינסקי
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
קטגוריה:יהודים הונגרים
קטגוריה:זוכי פרס כינור דוד
קטגוריה:זוכי פרס נורדאו
קטגוריה:ליברליזם בישראל
קטגוריה:ניצולי השואה
קטגוריה:כפר החורש: אישים
קטגוריה:סגל אוי קלט
קטגוריה:הונגרית בישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:ישראלים ילידי הונגריה
קטגוריה:אישים שהועלו לקבורה בארץ ישראל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1924
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2005
| 2024-10-03T08:21:45
|
קרינת בטא
|
שמאל|ממוזער|250px|קרינת בטא מינוס
קרינת בטא (β) היא סוג של קרינה רדיואקטיבית, שמקורה בגרעין האטום. החלקיק המהווה את קרינת הבטא, או חלקיק בטא, הוא אלקטרון (חלקיק בטא מינוס) או פוזיטרון (חלקיק בטא פלוס). קרינת בטא היא קרינה מסיבית - כלומר, לחלקיקים הנושאים אותה יש מסת מנוחה, בדומה לקרינת אלפא ובשונה מקרינת גמא.
הכוח היסודי האחראי לקיומה של קרינת בטא הוא הכוח החלש. זאת, מכיוון שאירועי קרינת בטא מערבים שינוי טעם של חלקיק בגרעין האטום, כלומר, הפיכה של חלקיק מפרוטון לנייטרון או להפך על ידי שינוי הטעם של אחד מקווארקי הערכיות. רק הכוח החלש מסוגל לגרום לחלקיק לשנות את טעמו. תהליך קרינת בטא מערב בהכרח פליטה של אלקטרון או פוזיטרון, שהרי כל החלקיקים מצייתים לחוקי שימור מסוימים, כגון חוק שימור המטען החשמלי. כדי שפרוטון, בעל מטען חשמלי 1, יוכל להפוך לנייטרון, בעל מטען חשמלי 0, עליו "להעביר" את יחידת המטען לחלקיק אחר - במקרה זה, פוזיטרון. גם חוקי שימור אחרים מתבטאים בתהליך של קרינת בטא, לרבות חוק שימור המספר הלפטוני, המחייב כי יחד עם הפוזיטרון (בעל מספר לפטוני ) ייפלט גם חלקיק נייטרינו (בעל מספר לפטוני 1). כך, נשמר המספר הלפטוני משני צדי התהליך, שכן לפרוטון ולנייטרון מספר לפטוני של 0. ישנה אפשרות תאורטית להתפרקות בטא כפולה ללא פליטת נויטרינו. בתהליך זה נפלטים שני חלקיקי בטא ושני חלקיקי נייטרינו וירטואליים שמאיינים זה את זה. חיפוש אחר התפרקות בטא כפולה נטולת נייטרינו נמצאת בחזית המחקר הנסיוני בתחום דעיכות הבטא.
קרינת בטא מינוס מתרחשת כאשר אחד הנייטרונים בגרעין הופך לפרוטון תוך פליטת אלקטרון ואנטי-נייטרינו אלקטרוני:
מכיוון שהפרשי המסה בין הנייטרון לפרוטון גדולים ממסת האלקטרון (והנייטרינו), תהליך זה מתרחש באופן ספונטני עבור נייטרונים בודדים, ועבור איזוטופים בהם היחס בין מספרי הפרוטונים והנייטרונים קטן. אולם עבור איזוטופים בהם יחס זה גדול יותר, התוספת באנרגיה החשמלית של הגרעין תהיה מספיק גדולה בשביל להפוך תהליך זה ללא כדאי מבחינה אנרגטית.
קרינת בטא פלוס מתרחשת כאשר אחד מהפרוטונים בגרעין הופך לנייטרון, תוך פליטת פוזיטרון ונייטרינו:
מכיוון שמסת הפרוטון קטנה ממסת הנייטרון תהליך זה אינו מתרחש ספונטנית עבור פרוטונים בודדים. הוא מתרחש בגרעינים בהם היחס בין מספרי הפרוטונים והנייטרונים גדול, ובהם הרווח האנרגטי שנגרם מהורדת הדחייה החשמלית גדול יותר מהאנרגיה הדרושה להשקעה בתהליך. תהליך נפוץ יותר, הדומה לקרינת בטא פלוס הוא לכידת אלקטרון, בו אלקטרון נופל אל תוך הגרעין האטום, נבלע בפרוטון שנהפך לנייטרון תוך כדי פליטת ניוטרינו.
מבחינת המודל הסטנדרטי, ברמת הקווארקים, קרינת בטא מינוס מתרחשת כאשר קווארק למטה אחד בנייטרון (נייטרון מכיל שני קווארקים למטה בעלי מטען חשמלי 1/3e- וקווארק למעלה אחד בעל מטען 2/3e+) הופך לקווארק למעלה.
התפרקות בטא והנייטרינו
המחקר של התפרקות בטא סיפק הוכחה הפיזיקלית הראשונה לקיומו של הניטרינו. בהתפרקות אלפא ובהתפרקות גמא, לחלקיק האלפא או הגמא שנוצר הייתה אנרגיה בתחומים מוגדרים, מפני שהחלקיק בהתפרקויות אלה נושא את האנרגיה שמקורה בהבדל בין המצב הגרעיני הראשוני והסופי של הגרעין ממנו נפלט. לעומת זאת, התפלגות האנרגיה הקינטית, או הספקטרום, של חלקיקי בטא שנמדדו על ידי ליזה מייטנר ואוטו האן בשנת 1911 ועל ידי Jean Danysz בשנת 1913, הראו כי לחלקיקים אלה אנרגיה קינטית המתפלגת בתחום רחב. מדידות אלו הצביעו על כך שלחלקיקי בטא יש ספקטרום רציף
.
בשנת 1914, ג'יימס צ'דוויק השתמש בספקטרומטר מגנטי עם אחד המונים החדשים של הנס גייגר כדי לבצע מדידות מדויקות יותר שהראו שהספקטרום של קרינת בטא הוא רציף
. ההתפלגות של אנרגיות חלקיקי בטא הייתה בסתירה לכאורה לחוק שימור האנרגיה. אם התפרקות בטא הייתה פשוט פליטת אלקטרונים, כפי שהניחו באותה עת, אז האנרגיה של האלקטרון הנפלט צריכה להיות בעלת ערך מסוים ומוגדר היטב
. עם זאת, עבור התפרקות בטא, ההתפלגות הרחבה של האנרגיות הראתה שבתהליך ההתפרקות בטא אובדת אנרגיה. הספקטרום הזה עורר תמיהה במשך שנים רבות.
בעיה שנייה הייתה קשורה לשימור התנע זוויתי. לדוגמה: התנע הזוויתי שנמדד עבור הספין הגרעיני של חנקן-14 היה 1 (כלומר שווה לקבוע פלאנק המופחת). באופן כללי, הספין הוא סכום שלם עבור גרעינים בעלי מסה זוגית וחצי שלם עבור גרעינים בעלי מסה אי זוגית. תופעה זו הוסברה מאוחר יותר על ידי מודל הפרוטון-נייטרון של הגרעין [8]. התפרקות בטא משאירה את המסה של הגרעין ללא שינוי, ולכן השינוי בספין הגרעיני חייב להיות מספר שלם. לעומת זאת, הספין של האלקטרונים בהתפרקות בטא הוא 1/2, ומכאן שתנע זוויתי לא נשמר אם התפרקות בטא הייתה רק פליטת אלקטרונים.
משנת 1920 עד 1927, צ'ארלס דראמונד אליס (יחד עם צ'דוויק ועמיתיו) קבע עוד שספקטרום ההתפרקות בטא הוא רציף. בשנת 1933, אליס ונוויל מוט הציגו ראיות חותכות לקיום גבול עליון לאנרגיה בספקטרום בטא. נילס בוהר הציע הסבר לספקטרום הבטא בתנאי ששימור האנרגיה נכון רק במובן סטטיסטי, ולכן עיקרון זה עלול להיות מופר בכל התפרקות. אך הגבול העליון באנרגיות בטא שנקבע על ידי אליס ומוט שלל את הרעיון הזה. כך הלכה והחריפה הבעיה של השונות באנרגיה של תוצרי התפרקות הבטא, ושימור התנע הקווי והתנע הזוויתי בתהליך.
במכתב מפורסם שכתב וולפגנג פאולי ב-1930, הוא ניסה לפתור את חידת האנרגיה של חלקיקי בטא בכך שהציע שבנוסף לאלקטרונים ופרוטונים, גרעיני האטום מכילים גם חלקיק נייטרלי קל במיוחד, שאותו כינה הניטרון. הוא הציע שה"נייטרון" הזה נפלט גם במהלך התפרקות בטא (ובכך אחראי לאנרגיה החסרה הידועה, התנע הקווי והתנע הזוויתי), אבל הוא פשוט עדיין לא נצפה.
בשנת 1931, אנריקו פרמי שינה את שם ה"נייטרון" של פאולי ל"נייטרינו" ('נייטרון קטן' באיטלקית). פרמי חקר את קרינת בטא, פליטה של אלקטרונים מגרעין האטום, והציע את הבסיס התאורטי לתופעה: נייטרון, החלקיק שגילה ג'יימס צ'דוויק (Chadwick) ב-1932, מתפרק לפרוטון, אלקטרון, וחלקיק נייטרלי קטן נוסף, שקיבל במעברת פרמי את הכינוי - "נייטרינו". ב-1933 פרסם פרמי את התיאוריה החשובה שלו לגבי התפרקות בטא, שם יישם את עקרונות מכניקת הקוונטים על חלקיקי חומר, בהנחה שניתן ליצור ולאיין אותם, בדיוק כמו קוונטים של האור במעברים אטומיים.
לפי פרמי, הנייטרינו נוצרים בתהליך התפרקות הבטא, אינם קיימים בגרעין; וכך גם לגבי האלקטרונים. האינטראקציה של הנייטרינו עם החומר הייתה כל כך חלשה שזיהויו באמצעות ניסיון היה קשה ביותר. עדות עקיפה נוספת לקיומו של הנייטרינו הושגה על ידי צפייה ברתיעה של גרעינים שפלטו, לפי תיאוריה זו, נייטרינו לאחר קליטת אלקטרון. נייטרינו זוהה ישירות רק בשנת 1956 על ידי קלייד קואן ופרדריק ריינס בניסוי הניטרינו של קואן-ריינס
.
המאפיינים של הנייטרינו היו (עם כמה שינויים קלים) כפי שחזו פאולי ופרמי.
ראו גם
הכוח החלש
קרינת אלפא
קרינת גמא
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:רדיואקטיביות
קטגוריה:הכוח החלש
| 2024-07-24T03:19:04
|
מגדל משה אביב
|
מגדל משה אביב (או בשמו השני מגדל אוסיף-אביב על שם החברה שבנתה אותו), הידוע גם בשמו הקודם מגדל שער העיר, הוא גורד שחקים ברח' ז'בוטינסקי 7, סמוך למתחם הבורסה שברמת גן. המגדל בעל 68 הקומות מתנשא לגובה של 235 מטר. המגדל היה גורד השחקים הגבוה בישראל עד בניית מגדל עזריאלי שרונה בשנת 2016, שגבוה ממנו ב-3.5 מטרים. לאחר פטירת היזם שהקים אותו, משה אביב, נקרא המגדל על שמו.
היסטוריה
הפרויקט החל בשנת 1995, כאשר הקבלן משה אביב רכש מגרש של 4.5 דונם בצומת הרחובות דרך אבא הלל וז'בוטינסקי ברמת גן, עליו היה ממוקם חניון למכוניות משומשות בשם "המגרש של אפשטיין". באותה שנה השלים 2 עסקות עם בעלי קרקעות במגרש צמוד למגרש שכבר נרכש ששטחו 4.5 דונמים, וצרוף את שני המגרשים למגרש אחד בן כ-9 דונם. תוכנית בניין עיר, באותה עת התירה לבנות במקום מגדל מגורים בן 25 קומות ואביב ביקש לשנות אותה כך שתתיר לו לבנות מגדל בן 46 קומות, ובו 30,000 מ"ר משרדים, 7,300 מ"ר מגורים ו-1,250 מ"ר למסחר. השינוי אושר בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ב-1997.
בניית שלד הבניין החלה בסוף 1997. ב-1999 רכש אביב שני מגרשים צמודים נוספים, אחד שהיה בבעלות חברת טבע ועיריית רמת גן, והשני בבעלות ידידיה כהן וחברת גבעת-מרום. לאחר העברת זכויות הבנייה משני המגרשים הנוספים למגדל, אושר לבנות לגובה של 66 קומות. טבע ועיריית רמת גן מכרו בהמשך מגרש נוסף שהיה בבעלותן, שאיפשרה לאביב להוסיף 2 קומות נוספות למגדל, ובתוספת הקומות הטכניות מתנשא המגדל ל-69 קומות. בסך הכל גדלו זכויות הבנייה מ-275% בייעוד מגורים, ל-500% בייעוד מגורים ומשרדים במהלך בנייתו.
ביוני 2000 רכש בנק המזרחי, תמורת 29.4 מיליון דולר, את 7 הקומות התחתונות, בשטח 10,400 מ"ר, במגדל. עם פתיחתו העביר למקום את ההנהלה המרכזית שלו. באוקטובר 2002 רכש שתי קומות נוספות מקבוצת קבוצת האחים עופר.
באוקטובר 2001 נפטר היזם משה אביב, לאחר שנפצע בתאונת רכיבה, והוחלט לקרוא למגדל על שמו.
אכלוס הבניין החל במהלך 2002, והוא הושלם באופן סופי ונחנך בדצמבר 2003.
באפריל 2007, רכש איש העסקים ארקדי גאידמק את השליטה בחברת אוסיף השקעות ופיתוח, שהחזיקה בחלק מהדירות בבניין, מידי משפחת אביב. בספטמבר 2008, מכר שלוש קומות פנטהאוז במגדל תמורת כ-45 מיליון שקל.
ביוני 2017 מכר בנק מזרחי טפחות את הקומות שבבעלותו תמורת 278 מיליון שקל וברווח של כ-100 מיליון שקל.
המבנה
המבנה נמצא בפינתו הצפון-מזרחית של צומת עלית, רמת גן. קודמו בתואר הבניין הגבוה בישראל היה מגדל עזריאלי העגול.
בשנת 2017 נחנך מגדל עזריאלי שרונה, שגובהו הוא 238.5 מטרים, כלומר שלושה וחצי מטרים גבוה יותר ממגדל משה אביב ובכך היה מגדל עזריאלי שרונה לבניין הגבוה ביותר בישראל.
מרבית קומות המגדל משמשות למשרדים, אך 12 הקומות העליונות משמשות למגורים בלבד. השטח הבנוי במגדל כולל כ-63,000 מטר רבוע למשרדים, 17,000 מטר רבוע למגורים ו-1,200 מטר רבוע של שטחים ציבוריים. בין היתר יש בו בית כנסת גדול. משקלו הכולל של המגדל הוא 160,000 טון. במגדל כ-1,230 מקומות חניה, 98 דירות ו-24 מעליות. מעל ל-5,000 אנשים עובדים בבניין ועלות הקמתו נאמדה ביותר מ-130 מיליון דולר.
המגדל, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים אמנון ניב ואמנון שוורץ, מעוצב בסגנון הפוסט מודרני, תוך שימוש נרחב בזכוכית ומתכת. בקומה רגילה 42 חלונות פנורמיים שמשקיפים על מתחם הבורסה ברמת גן ועל תל אביב. מול המגדל שכן המפעל ההיסטורי של עלית ברמת גן.
עם חנוכתו, ובעקבות מידע שגוי אודות גובהו של המגדל כבן 244 מטרים, דורג הלה במקום 88 ברשימת גורדי השחקים הגבוהים ביותר בעולם. בשנת 2010, בהתבסס על אותה השגיאה, דורג המגדל במקום ה-161. ניתן לראותו פחות או יותר בבירור מנתניה בצפון עד יבנה בדרום וממודיעין-מכבים-רעות במזרח. המגדל גם נראה לעין בימים בהירים ממערב השומרון.
מבחר תמונות
ראו גם
גורדי שחקים בישראל
קישורים חיצוניים
מבט על תל אביב וגוש דן - צילומים מגג המגדל
הערות שוליים
משה אביב, מגדל
משה אביב, מגדל
משה אביב, מגדל
קטגוריה:מתחם הבורסה
קטגוריה:רמת גן: בתי מגורים
קטגוריה:כביש 481
| 2024-03-17T22:26:47
|
אנריקו פרמי
|
אֶנְרִיקוֹ פֶרְמִי (באיטלקית: Enrico Fermi; 29 בספטמבר 1901 – 28 בנובמבר 1954) היה פיזיקאי איטלקי-אמריקאי, הידוע בשל עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים. פרמי הוא חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1938.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
אנריקו פרמי נולד ב-29 בספטמבר 1901 ברומא, לאלברטו פרמי, מבקר ראשי במשרד התעבורה, ולאידה דה גטיס. הוא החל להתעמק בלימודי פיזיקה בנעוריו, בניסיון להתגבר על הכאב שחש עקב טרגדיה משפחתית שבה אחיו ג'וליו, שהיה גדול ממנו בשנה ושאליו היה קשור עמוקות, מת כתוצאה מניתוח פשוט בגרון בשנת 1915.
חבר של המשפחה, אדולפו אמידי, סייע בלימודיו של פרמי בתחומי אלגברה, טריגונומטריה, הנדסה אנליטית ומכניקה. אמידי היה זה שייעץ לפרמי לא לנסות להתקבל לאוניברסיטת רומא אלא לפנות ל-"Scuola Normale Superiore”, המוסד האוניברסיטאי היוקרתי לתלמידים מחוננים שבעיר פיזה. הבוחן של Scuola Normale Superiore, שקרא את מאמר הכניסה שהכין פרמי, העריך שהוא באיכות של עבודת דוקטורט, ולכן זימן את פרמי וחזה כי יהיה מדען גדול.
שנות הבגרות
פרמי למד ב-Scuola Normale Superior בין השנים 1922-1918 וסיים לימודי תואר דוקטור. בשנת 1923 ניצל מלגה שקיבל מממשלת איטליה כדי ללמוד באוניברסיטת גטינגן (שהייתה המוסד המוביל בתחום תורת הקוונטים באותה תקופה) אצל פרופסור מקס בורן. הוא לא היה שבע רצון משיטת הלימוד הפורמלית מדי במקום ועזב כעבור שישה חודשים. בשנת 1924 עבר לליידן שבהולנד כדי לעבוד עם פאול ארנפסט ופגש שם את אלברט איינשטיין. בהמשך אותה שנה עבר לפירנצה ולימד שנתיים פיזיקה מתמטית ומכניקה באוניברסיטת פירנצה.
בשנת 1926 גילה פרמי את חוקי הסטטיסטיקה הידועים כיום כ"סטטיסטיקת פרמי". חוקים אלה מתארים את התנהגות משפחת החלקיקים שכלל האיסור של וולפגנג פאולי חל עליהם, חלקיקים הידועים כיום כפרמיונים.
פרמי עבר לאוניברסיטת רומא בשנת 1927 ולימד בה כפרופסור בקורס הראשון לפיזיקה תאורטית, קורס שנוצר עבורו על ידי הדיקן של המכון לפיזיקה, פרופסור אורסו מריו קורבינו . קורבינו עזר לפרמי לבחור את צוות המדריכים והעוזרים שכלל בין השאר את אדוארדו אמלדי, ברונו פונטקורבו, פרנקו רזטי ואמיליו סגרה. הצוות קיבל את הכינוי "הבחורים מוויה פניספרנה" (על שם הרחוב שבו שכן המכון). בקבוצה זו כונה פרמי "האפיפיור" בשל העובדה שמעולם לא טעה.
בשנת 1928 נישא פרמי ללאורה קפון שהייתה ממוצא יהודי. לזוג נולדו שני ילדים, ג'וליו ונלה.
בשנת 1933 פיתח פרמי את התאוריה להסבר התפרקות בטא. הוא הניח שהנייטרון, שהתגלה שנה לפני כן, מתפרק לפרוטון תוך כדי פליטת אלקטרון וחלקיק שטרם התגלה ושלו הוא קרא נייטרינו. התאוריה פותחה על מנת להסביר את הפעילות שאחר כך הוכרה ככוח הגרעיני החלש.
הקבוצה שסביב פרמי חקרה ביסודיות את נושא הנייטרונים. הם הפציצו בנייטרונים את מרבית היסודות שבטבלה המחזורית. הם האטו נייטרונים באמצעות מעבר בפרפין, וגילו שבכך הנייטרונים היו אפקטיביים יותר לתהליכי הפגזת היסודות. בין השאר ייצרו מוצר מוזר חדש כשהפציצו אורניום בנייטרונים, שאחר כך הוכר כביקוע אטומי האורניום. החל משנת 1935 החלה הקבוצה להתפרק. רזטי עזב לקנדה, פונטקורבו לצרפת וסגרה העדיף ללמד בפלרמו.
סוף שנות ה-30
פרמי נשאר ברומא עד 1938.
בשנת 1938 זכה בפרס נובל לפיזיקה עבור "הוכחות לקיומם של יסודות רדיואקטיביים חדשים באמצעות הקרנה על ידי נייטרונים, ועבור התגלית הקשורה לכך של תגובות גרעיניות עקב נייטרונים איטיים". פרמי ומשפחתו נסעו לשוודיה לטקס קבלת הפרס, וניצלו את ההזדמנות לעזוב את איטליה לצמיתות בשל חששם מהמשטר הפשיסטי (כאמור אשתו של פרמי, לאורה קפון, הייתה יהודייה). הם היגרו לארצות הברית, ופרמי קיבל משרה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.
החיים בארצות הברית
שמאל|ממוזער|250px|תמונת התגית של פרמי במעבדה הלאומית לוס אלמוס
ביקוע הגרעין התגלה בתחילת 1939 על ידי אוטו האן, פריץ שטרסמן וליזה מייטנר, ופרמי ראה מיד את האפשרות לפליטה של נייטרונים משניים ולתגובת שרשרת. לאחר שאלברט איינשטיין שלח את מכתבו המפורסם לנשיא רוזוולט שבו העלה את האפשרות לייצורה של פצצת אטום, מימן חיל הים האמריקאי ניסיונות ליישום אנרגיה אטומית באוניברסיטת קולומביה. פרמי וליאו סילארד תכננו ביחד את הכור הגרעיני הראשון. פרמי, שלא ידע אנגלית היטב, כינה את המתקן "ערימה" (PILE).
מכיוון שמרכז המחקר המדעי של פרויקט מנהטן לייצור הפצצה האטומית היה במעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו, עזב פרמי את אוניברסיטת קולומביה, שהתמקדה בהפרדת איזוטופים, ועבר לאוניברסיטת שיקגו, שם הוביל את בניית ה"ערימה" במגרש הסקווש שמתחת ליציע המערבי של אצטדיון הפוטבול הנטוש של אוניברסיטת שיקגו, סטאג פילד. ב-2 בדצמבר 1942 הופעל הכור הגרעיני הראשון בהצלחה, ובוצעה תגובת השרשרת הגרעינית המבוקרת הראשונה בהיסטוריה האנושית. היה זה השלב הראשון בפיתוח הפצצה, והידיעה הועברה למרכז בוושינגטון בטלפון במשפט הצופן המפורסם "יורד הים האיטלקי הגיע לעולם החדש".
בהמשך, היה לפרמי תפקיד משמעותי בפתרון בעיות הקשורות בפיתוח פצצת האטום הראשונה, כאחד הפיזיקאים המובילים בצוות פרויקט מנהטן, שעסק בפיתוח אנרגיה אטומית ופצצת האטום.
בשנת 1944 קיבל פרמי אזרחות אמריקאית, ועם סיום המלחמה (1946) התמנה לפרופסור במכון ללימודי הגרעין שבאוניברסיטת שיקגו (כיום המכון ע"ש פרמי), משרה שהחזיק בה עד מותו ב-1954. שם הוא הפנה את עיקר מרצו לחקר התגובה שבין נוקליאונים לפאיונים.
בשנים האחרונות לחייו, עסק פרמי בבעיית המקור המסתורי של הקרינה הקוסמית, ופיתח תאוריה לפיה שדה מגנטי אוניברסלי הפועל כמאיץ ענקי מסביר את האנרגיות העצומות הגלומות בחלקיקי הקרינה הקוסמית. פרמי היה בין היוזמים להקמת מאיץ הסינכרוטרון באוניברסיטת שיקגו.
מותו
אנריקו פרמי מת בשיקגו בגיל 53 ממחלת סרטן הקיבה ב-29 בנובמבר 1954, שהתפתח כנראה כתוצאה מהקרינה הרדיואקטיבית לה נחשף במהלך ניסיונותיו, ונקבר בבית הקברות "אוק וודס" שבשיקגו. כפי שכתב אחר כך חברו ושותפו בפרויקט מנהטן יוג'ין ויגנר: "עשרה ימים לפני שנפטר אמר לי פרמי 'אני מקווה שזה לא ייקח זמן רב'. הוא השלים לחלוטין עם גורלו".
הערכה
פרמי היה אדם מבריק, בעל יכולת שכלית מופלאה והגיון בריא. הוא היה תאורטיקן מוכשר וכפי שהתאוריה שלו על התפרקות בטא הוכיחה, הוא היה מוכשר גם לעבודה במעבדה. פרמי ייחס תמיד את זכייתו בפרס נובל לזריזותו במעבדה, באומרו שגם אחרים היו מגיעים לתגליותיו, הוא פשוט היה זריז יותר.
כשהוא הציע את עבודתו המפורסמת על התפרקות בטא לביטאון היוקרתי "Nature", סירב העורך לקבלו משום ש"המאמר מכיל ספקולציות שאין קשר בינן למציאות". לכן הודפס המאמר של פרמי באיטלקית ובגרמנית לפני שהודפס באנגלית. הוא מעולם לא שכח את החוויה של להיות מוקדם לזמנו, ונהג לומר לבני חסותו "אף פעם אל תהיו ראשונים, נסו להיות שניים".
הוקרה והנצחה
אנריקו פרמי זכה לשלל הנצחות:
פרמיון - חלקיק בעל ספין לא שלם המציית לעקרון האיסור של פאולי.
פרמיום - יסוד כימי שמספרו האטומי 100.
פרדוקס פרמי - כשנשאל בנוגע לאפשרות של חיים תבוניים אחרים ביקום (ראה פרויקט סט"י) שאל "אם כן, היכן הם?"
על שמו נקראת הפרמילאב, מעבדת מאיץ החלקיקים הלאומית של ארצות הברית.
על שמו נקרא מכון פרמי באוניברסיטת שיקגו.
פרס אנריקו פרמי לפיזיקה (הוא היה ראשון מקבליו).
התפלגות פרמי-דיראק - התפלגות שמתארת את ההתנהגות הסטטיסטית של פרמיונים.
פרמי - יחידת אורך המאפיינת את גודלו של גרעין האטום.
אנרגיית פרמי - רמת האנרגיה המרבית בפיזיקה קוונטית המאוכלסת על ידי אלקטרונים.
ארכיטקטורה של מעבדים גרפיים בשם Fermi, תוצרת Nvidia, אותם ניתן למצוא בכרטיסי GeForce 400 ו-500, וכן בכרטיסי Quadro ו-Tesla.
מחשב-על פרמי - מחשב-על תוצרת Nvidia, שבלבו מעבדים גרפיים הבנויים בארכיטקטורה זו.
טלסקופ החלל פרמי - לווין המשמש לאיתור התפרצויות גמא מהחלל
ספרו בעברית
תרמודינמיקה, תרגם מאנגלית: יונתן ברוידא, הוצאת יחדיו, תל אביב, 1963.
ראו גם
בעיית פרמי
חישוב על גב מעטפה
לקריאה נוספת
אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 230–240.
קישורים חיצוניים
איתי נבו, האפיפיור של הפיזיקה הגרעינית, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 29 בספטמבר 2021
אנריקו פרמי באתר של Fermilab
אנריקו פרמי ברשימת 100 האישים החשובים ביותר במאה העשרים שנערכה על ידי השבועון TIME
שירות הדואר של ארצות הברית מנציח את אנריקו פרמי
קטגוריה:פיזיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:זוכי פרס נובל לפיזיקה
קטגוריה:פיזיקאים איטלקים
קטגוריה:פיזיקאים אמריקאים
קטגוריה:עובדי פרויקט מנהטן
קטגוריה:זוכי פרס נובל איטלקים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:סגל ספיינצה – אוניברסיטת רומא
קטגוריה:איטלקים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:אישים שעל שמם יסודות כימיים
קטגוריה:מהגרים מאיטליה לארצות הברית
קטגוריה:מדענים שהיגרו לארצות הברית
קטגוריה:אישים שעל שמם יחידות מידה
קטגוריה:זוכי מדליית יוז
קטגוריה:זוכי מדליית מקס פלאנק
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1901
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1954
קטגוריה:שיקגו: אישים
קטגוריה:זוכי מדליית פרנקלין
| 2023-12-06T05:52:23
|
זמן לאמנות
|
שמאל|ממוזער|250px|פנים חלל התצוגה
מרכז "זמן לאמנות" היה חלל תצוגה מוזיאלי אשר פעל במרכז תל אביב בין השנים 2002–2005. מטרת המרכז הייתה להוות בית ומרכז תרבותי לאמנים ישראלים ויצירותיהם ולכלל שוחרי האמנות. המרכז הוקם במבנה בסגנון אקלקטי בן שלושה מפלסים ברחוב מונטיפיורי 36 בתל אביב, אשר שומר בידי האדריכל גד הלפרין.
הרעיון בהקמת המרכז היה בשילוב של מסעדה ומוזיאון באותו המבנה, כאשר רווחי המסעדה היו אמורים למממן את פעילות המוזיאון. המרכז הוקם ומומן על ידי יורם ואילנה וקשלק, והוא הציג בשנות פעילותו תערוכות קבוצתיות שונות בנושאים מגוונים. מרבית התערוכות נאצרו על ידי חוקר האמנות הישראלית ד"ר גדעון עפרת. על התערוכות נמנו ""שיבת ציון, מעבר לעיקרון המקום"; "'מחורבותייך אבנך...', דימוי החורבה בישראל 1803-2003"; "'כן תעשה לך', תחיית היהדות באמנות הישראלית"; "OmanutIsrael.com". בהמשך נאצרו עוד תערוכות נוספות, חלקן של עפרת, וחלקן של אוצרים ואוצרות אחרים כגון תמי כץ-פרימן והאוצרת נטע גל-עצמון. בשנת 2005 המרכז נסגר ובמקומו נפתח - "מונטיפיורי מכירות פומביות". כיום פועל במקום בית המלון "מונטפיורי".
קישורים חיצוניים
מונטפיורי מכירות פומביות
קטגוריה:תל אביב-יפו: מוזיאונים
זמן לאמנות
קטגוריה:לב העיר
קטגוריה:ישראל: מוזיאונים שנסגרו
| 2024-03-17T22:19:56
|
מירוץ חימוש ביולוגי
|
הפניה קו-אבולוציה#מרוץ חימוש ביולוגי
en:Evolutionary arms race
pt:Corrida armamentista evolutiva
| 2024-06-09T18:04:07
|
מגדל שלום מאיר
|
שמאל|ממוזער|250px|משה מאיר, יוזם הקמת המגדל
מגדל שלום מאיר (בקיצור מגדל שלום, ידוע גם בשם העממי "כלבו שלום"), הוא בניין גדול בעל עירוב שימושים, המפורסם בישראל בשל היותו גורד השחקים הראשון בתל אביב ובישראל. נחנך בשנת 1965 בקצה רחוב הרצל, במקומו של המבנה הישן של הגימנסיה העברית "הרצליה" שנהרס. בעת חנוכתו התנשא המגדל לגובה של 123 מטרים והיה המבנה הגבוה ביותר באסיה.
לאחר שיפוץ ובניית תוספת לחלקו העליון בין השנים 2003–2004, גובהו הגיע לכ־129 מטרים ב־34 קומות. תוספת בנייה זו הסבה את קומותיו העליונות למגורים והוסיפה בריכת שחיה פרטית על גג המגדל בפינתו הדרום מערבית. בסיס המגדל מכיל קומת מסחר.
היסטוריה של המגדל
מגדל שלום הוקם על ידי חברת "כיכר הרצליה", שהייתה שותפות של הלל דן, האחים מאיר, פדרמן וג'ורג' פרידלנדר. עם הזמן רכשו האחים מאיר את רוב מניות החברה והמגדל נקרא על שם אביהם שלום מאיר. הוא תוכנן על ידי האדריכלים יצחק פרלשטיין, גיסו של מרדכי מאיר, גדעון זיו ומאיר לוי. בתוכניות המגדל המקוריות נישא הבניין לגובה של כ-112 מטרים, מגדל בן 100 מטרים הניצב על פודיום בגובה 12 מטרים, תכנון זה נבע מדרישת העירייה שהבניין לא יחסום את המשך רחוב הרצל, ואכן, התכנון אפשר לרחוב לחצות תחת המגדל בלא מפריע. באוקטובר 1961 נחתם הסכם בין החברה לעירייה על בניית המגדל ופיתוח האזור סביבו. בנייתו נעשתה בידי חברת רסקו בשיטה שוודית ולא נעזרה בפיגומים עצמאיים, אלא נסמכה על שני פירי המגדל היצוקים ממזרח וממערב. בתחילת 1962 הוחל בחפירת היסודות, החניון התת-קרקעי, ואף הכנה לחיבור תחנה לרכבת תחתית עתידית. כתוצאה מפעילות זו נתערערו היסודות של מבנה ספריית שער ציון הסמוך, שנסגר ויועד להריסה. הבנייה נמשכה באופן רצוף עד 1965. בשלב ראשון נבנו 17 הקומות הראשונות, ולאחר עצירה קצרה בשל מחסור במימון, נעתרה מדינת ישראל לסיוע ורכשה חלק מקומות המגדל, ומיד לאחר מכן הושלמו הקומות העליונות. בחנוכת המגדל נחשף הציבור לדרגנוע הראשון במדינת ישראל.
ב-18 בספטמבר 1965 נפתח הכלבו בבניין וכלל כאלפיים משרדים, בתי כל-בו וחנויות. את הכל-בו ניהל רפאל (רפי) ברוך במשך 11 שנים. באוקטובר 1965 נכנס בנק לייצוא לרגלו המזרחית של המגדל. בהמשך פעל לתקופת מה בית מלון "המגדל" ברגלו המערבית, שם ממוקמים משרדי הבנק הבינלאומי הראשון. לפיכך, היה בעת השלמתו מבנה זה נחשוני ופורץ-דרך בתחומים רבים.
בשנת 1971 פרצה שרפה בכלבו שלום וגרמה לנזק של כמיליון לירות.
לשם בניית המגדל, נהרס בניין "גימנסיה הרצליה", אחד המבנים האקלקטיים המרשימים והייחודיים שנבנו בראשית ימי תל אביב, בקצה רחוב הרצל, שהיה הרחוב המרכזי של העיר. הריסת מבנה היסטורי זה עוררה את תנועת השימור העירוני, ובעקיפין הביאה להקמת המועצה לשימור מבנים ואתרים. עם חלוף השנים הלכה וגברה הביקורת על עצם בניית המגדל, בעיקר עקב מיקומו במרכז ההיסטורי של תל אביב. זמן קצר לאחר הריסת גימנסיה הרצליה, נהרס גם בניין ספריית שער ציון, שהיה ברחוב מונטפיורי פינת אחוזת בית. הספרייה עברה למבנה ארעי בשדרות שאול המלך, עד להקמת משכן הקבע שלה בבית אריאלה.
שנים מאוחרות
עם השלמתו החזיק המגדל בתואר "המגדל הגבוה ביותר באסיה" עד לשנת 1968 עם השלמת "בניין קסומיגסקי" בטוקיו, יפן. כמו כן החזיק המגדל בתואר "המגדל הגבוה ביותר במזרח התיכון" עד לשנת 1979 עם השלמת בניין "מרכז הסחר העולמי" בדובאי. הבניין החזיק בתואר גורד השחקים הגבוה בישראל למשך כ-34 שנים, עד לחנוכת מגדל עזריאלי העגול בשנת 1999.
עד העשור השני של המאה ה-21 אכלס הבניין משרדי ממשלה רבים. במרתף המגדל היה מתחם באולינג.
סרטי הקולנוע "עליזה מזרחי" (1967) ו"סיפורי תל אביב" (1992) צולמו במגדל, והם מנציחים את המקומות שהיו בו: חנות הכל-בו, מוזיאון השעווה, פארק השעשועים והמצפה.
בשנת 2003 החל שיפוץ של הקומות העליונות במגדל כדי להסב אותן למגורים. בקומות אלו נבנה מספר מצומצם של דירות יוקרה המנצלות את מיקום המגדל המרכזי, נוף הים, והסמיכות לשכונת נווה צדק ההיסטורית.
ב-17 בנובמבר 2010 פרצה שרפה בקומות העליונות של המגדל. כיבוי השרפה ארך כשלוש שעות, זמן רב יחסית, עקב קריסת מערכת החשמל באחת הקומות שנפגעו, שמנעה פעולה תקינה של משאבות המים. כתוצאה מן השרפה נפגעו עשרה אנשים באורח קל משאיפת עשן.
הניהול, התפעול והאחזקה של מגדל שלום מתבצעים תחת חברה מעורבת שבה מחזיקה מדינת ישראל בכ-12%.
תיאור המגדל
שמאל|ממוזער|250px|מגדל שלום מאיר בחשיכה
שמאל|ממוזער|250px|מודל המגדל המקורי כפי שמוצג היום בארכיון אדריכלות ישראל
שמאל|ממוזער|250px|רחוב הרצל בתל אביב. צילום מפינת רחוב וולפסון. בקצה נשקף מגדל שלום מאיר הניצב לרוחב הכביש, 2007.
שמאל|ממוזער|250px|המגדל בעת שיפוצו
המבנה בנוי בסגנון מודרני. הוא מלבני בתוכניתו, מורכב משורות חלונות אופקיים, ומחופה אריחי פסיפס איטלקיים בגוון בז'. בחזיתות המזרחית והמערבית שורת חלונות אנכית המלווה את שתי ליבות הבניין המנותקות זו מזו. המגדל נח על פודיום גדול בן שתי קומות, כאשר מבואת המגדל אינה נמצאת בגישה ישירה מן הרחוב, בקומת הקרקע כמקובל, כי אם בקומת ביניים מעליה. גישה אל קומת הביניים אפשרית רק לאחר עלייה בדרגנוע. לבניין שתי מבואות, מזרחית ומערבית, בהתאם לליבות המגדל. במהלך השנים ניטשו ויכוחים לגבי עיצוב המגדל ומראהו הבומבסטי למביטים בו מכיוון רחוב הרצל. בכך דומה המגדל לבניין "פאן-אם" בניו-יורק, שהושלם שנתיים קודם לכן, בשנת 1963, וחסם את שדירת פארק באופן דומה.
במשך שנים רבות היה מגדל שלום המגדל היחיד בישראל שבו ייעדו מתכנניו מקום להקמת תחנת רכבת תחתית, עבור הרכבת התחתית של תל אביב. הכנה זו לא זירזה את הקמת הרכבת התחתית, והייעוד לא מומש. מאז תוכננו כך גם מגדל רובינשטיין בתל אביב ומגדל הנביאים בחיפה, שבו נוצל התכנון ונבנתה תחנה עבור הכרמלית. חידוש תחבורתי נוסף במגדל שלום היה הכביש הדו-מסלולי שעובר מתחתיו.
בהיותו המגדל הגבוה בישראל, הוקמו אנטנות רבות על גגו ובהן אנטנת NDB המסייעת בנחיתת מכשירים בנמל התעופה בן-גוריון. האנטנות הוסרו בתחילת שנות ה-2000.
המרכז להכרת תל אביב
על קירות רחבת הכניסה המערבית למגדל נמצאים שני פסיפסים גדולי ממדים, המתארים תמונות מהחיים בתל אביב. הראשון: "הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה" נוצר על ידי הצייר נחום גוטמן עם הקמת המגדל, והשני: "יפו-תל אביב: דור שני" נוצר בשנות ה-90 על ידי הצייר דוד שריר. מולם הוצב פנס הרחוב הראשון של תל אביב.
בשתי הקומות התחתונות של הבניין מוצגת תערוכה בנושא תולדות תל אביב. חלק מהמוצגים הועברו מהמוזיאון לתולדות תל אביב שפעל בעבר בכיכר ביאליק ונסגר. התערוכה כוללות תמונות נדירות, תצלומים של שמעון קורבמן משנות ה-20' וה-30', אוסף מפות היסטוריות, דגמים של פרויקטים שנבנו וכאלה שתוכננו אך לא נבנו, דגמים של תל אביב הקטנה, פינה להנצחת פטריק גדס ותוכניתו, ודגם של רוב שטח תל אביב על כל בנייניה (משנת 1999), שהועבר לשם מבניין העירייה. במרתף הבניין שוכן ללא קשר למרכז להכרת תל אביב, גם ארכיון אדריכלות ישראל.
פארק שעשועים - מאירלנד
ב-30 במאי 1975 על הגג הפתוח התחתון של המגדל הוקם פארק שעשועים קטן בשם "מאירלנד". הפארק היה פעיל עד 1994.
מוזיאון השעווה הישראלי הראשון
ב-7 ביוני 1973 הוקם במגדל "מוזיאון השעווה הישראלי" על ידי רפאל (רפי) ברוך. במוזיאון, שהיה מוזיאון השעווה היחיד בישראל, היו כמאה בובות שעווה. הוא נסגר בשנת 1995 כתוצאה מבעיות כלכליות. לאחר סגירת המוזיאון הוצבו בקומה הראשונה של המגדל, ליד הכניסה המערבית, בובות של חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי וחנה רובינא, שעיצב מיכאל רפופורט.
מצפה
על גגו של מגדל שלום פעלו משנת 1966 מצפה עם גג פתוח עם משקפות תצפית בשם "מצפה שלום", ומסעדה. שניהם נסגרו בשנת 1999, עקב פתיחת "המצפה המקורה הסגור" במגדל העגול של מגדלי עזריאלי ולנוכח ירידה מתמשכת במספר המבקרים.
חנות הכל-בו הפרטית הראשונה בארץ
במגדל פעלה חנות כלבו גדולה, בשם "כל-בו שלום", שהייתה מפורסמת בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20, לפני שנבנו בישראל קניונים. הייתה זו חנות הכל-בו הפרטית הראשונה שנפתחה בישראל. חנויות הכל-בו של המשביר לצרכן, החלו לקום בישראל כבר מ-1947. כל-בו שלום נוהל בין 1965–1976 על ידי רפאל (רפי) ברוך ומ-1976 על ידי שי מאיר שהיה המנהל הראשי (Managing Director) של הכלבו עד למכירתו בשנת 1987. עקב פרסומה הרב של החנות, רבים מכנים את הבניין עד היום בשם "כל-בו שלום". החנות נסגרה ב-4 באוקטובר 1989 עקב ירידה במספר המבקרים ובנפח המכירות.
ספרייה
במגדל שלום פועלת ספרייה עירונית.
מפת הסביבה
ראו גם
גורדי שחקים בישראל
לקריאה נוספת
שי מאיר, סיפורם של האחים מאיר
יוסי קליין, האמריקניזציה של תל אביב: פרשת הריסתה של הגימנסיה העברית "הרצליה" לטובת הקמת גורד-השחקים הישראלי הראשון "מגדל שלום מאיר" (1966-1959), הוצאת כרמל, 2011.
עידו רוזן, Tel Aviv Storeys: רבי קומות וגיבורות במטרופולין תל אביב. גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה (1). תל אביב: רסלינג, 2018
קישורים חיצוניים
מגדל שלום יושלם ב-1965, כתבה מעיתון על המשמר, 23.3.1963, משאב הוראה של אתר החינוך של הספרייה הלאומית
יוסי קליין ורות קרק, הריסת בניין גימנסיה הרצליה ובניית מגדל שלום מאיר כראשית ה'אמריקניזציה' של תל אביב
- שיחה עם אדריכל יוסי קליין על השפעתו של מגדל שלום על התכנון ותל אביב
הערות שוליים
קטגוריה:משפחת מאיר
שלום מאיר, מגדל
קטגוריה:רחוב אחד העם
קטגוריה:רחוב הרצל (תל אביב)
קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן יצחק פרלשטיין
*
| 2024-09-16T09:58:26
|
חיזוי מזג אוויר
|
ממוזער|חיזוי קצב התקדמות הוריקן ריטה
חיזוי מזג האוויר הוא הפעילות העוסקת במתן תחזיות על מזג האוויר הצפוי.
מבחינת האדם יש חשיבות לידיעת מזג האוויר הצפוי באזור מסוים בעתיד הקרוב. תחזית מזג האוויר משפיעה על פעולתם של חקלאים, תיירים, ולמעשה על כל אדם היוצא מביתו ומתלבט האם להצטייד במטריה או במשקפי שמש. מהלכים צבאיים מושפעים במידה רבה ממזג האוויר, כך למשל התלבטו האם להוציא את הפלישה לנורמנדי עד לרגע האחרון בשל מזג האוויר הצפוי.
בעבר הייתה התחזית בלתי מדויקת לחלוטין, ותרבויות שונות הסתמכו על סימנים שונים על מנת לחזות אותו. אולם כיום משתמשים בדרכים אמינות יותר לאיסוף המידע והצגתו, כמו מכ"ם עננים, קלימוגרף ומפה סינופטית. מפאת העובדה שיש מערכות מטאורולוגיות שונות שמתנהגות על אותו בסיס כל פעם (כמו שקעים), ניתן לזהותן ולצפות את המשך התפתחות המערכת. אולם, שיטה זו אינה מדויקת ויכולה לכשול אם המערכת הנוכחית לא מתנהגת כרגיל (ר' להלן חיזוי סובייקטיבי).
בשנת 1922 פרסם ל.פ. ריצ'רדסון (Lewis Fry Richardson) את המאמר Weather Prediction by Numerical Process ובו הציג את תוכניתו לביצוע חיזוי נומרי, אולם לתהליך שהציע היו שתי מגבלות: היעדר מכונת חישוב ומערכת משוואות לקויה בפתרון שהניבה. בעקבות זאת, נעשה בשנת 1948, ניסיון נוסף על ידי ז'. צ'רני ופון נוימן והפעם באמצעות מחשב, אולם התוצאות היו דלות ולא משביעות רצון.
אחת הבעיות בהן נתקל החיזוי מזג האוויר הוא חוסר היכולת לחזות התפתחות של מערכת פיזיקלית, תופעה הקרויה כאוס. היטיב לתאר זאת המתמטיקאי אדוארד לורנץ, כאשר בהרצאה שנשא בשנת 1979 שאל את הנוכחים אם משק כנפיו של פרפר ביערות ברזיל עלול לחולל סופת טורנדו בטקסס.
התקדמות ניכרת בחיזוי הנומרי הושגה רק משפותחו מחשבי העל; אנשי תוכנית החלל שנזקקו לכוח חישוב רב לתכנון משימותיהם ואנשי המטאורולוגיה שנזקקו לעבד סימולציות של תהליכים אטמוספיריים, היו ועודם צרכנים של מחשבים בעלי יכולות חישוב אדירות ומחשבי על שנבנו עבורם החלו להפיק מנוסחאות מסובכות ביותר, תוצאות נתונים שאפשר היה להסתמך עליהם.
חיזוי סובייקטיבי
סוג זה של חיזוי היה מקובל עד שנות ה-60 של המאה העשרים. בסוג זה חיזוי, החזאים מתרכזים במערכות הזרימה והלחץ הסינופטיות. הם מעיינים במפה הסינופטית ומבקשים להעריך את הערכים העתידיים של המשתנים השונים.
בשלב ראשון היה החזאי מחלץ את המידע באמצעות כלים אמפיריים ובונה מפה.
בשלב השני היה החזאי מתרגם את המפה למונחי מזג אוויר בהתאם לכללים מסוימים, תוך התאמה לתנאים הייחודיים של האזור הנבדק - דוגמת המאפיינים הגאוגרפים של האזור.
כך למשל חזאים, בהתאם לכללי החזאות, כאשר זיהו שקע קפריסאי, כלומר אזור לחץ נמוך שמרכזו בקפריסין, וצפוי להביא עימו חזית קרה ממערב, היו החזאים מעריכים מזג אוויר גשום בישראל בימים העוקבים. עם זאת, פעמים רבות, שקעים מסוג זה נעים צפונה או מתפוגגים בטרם ישפיעו על ישראל.
חיזוי נומרי
חיזוי נומרי של מזג האוויר מתבצע באמצעות מודל מטאורולוגי המורץ על גבי מחשב, לרוב על גבי מחשב-על עקב העומס החישובי שנדרש לשם כך. המודל המטאורולוגי הוא מודל מתמטי המחלק את העולם לסריג (Grid) תלת-ממדי כאשר כל תא בסריג מכיל את המשתנים המטאורולוגיים החזויים באזורו הגאוגרפי. על ידי שימוש במשוואות כגון משוואות זרימה ומשוואות תרומדינמיקה, מחושב כיצד ישתנו המשתנים בכל סריג כעבור פרק זמן - תהליך זה נקרא צעד זמן. לאחר שמתבצע צעד זמן מוזנים הנתונים שהתקבלו מהצעד שנית אל המודל כדי לבצע צעד זמן נוסף וחזור חלילה. כיוון שהמודל אינו חוזה בדיוק מלא את העתיד בכל צעד זמן ישנה שגיאה, כך שהצעד שבא לאחריו מתבסס על מידע פחות מהימן ולרוב נוטה לייצר שגיאה גדולה יותר לאחר מכן. עקב אופיין הלא ליניארי של משוואות הזרימה שגיאה קטנה בנתונים המוכנסים לצעד של המודל עלולה לגרום לשגיאה משמעותית יותר, על כן לא ניתן לחזות לטווחי זמן ארוכים.
טרם הפעלת המודל מתבצע תהליך של איסוף מידע כדי לייצר נתונים לצעד הזמן הראשון. כיוון שלא בהכרח ניתן לאסף נתונים בכל תא ותא בסריג טרם הצעד הראשון מתבצעת אינטרפולציה אשר מעריכה במקורב את הנתונים עבור כל תא. אפשרות נוספת אשר היא שימוש בתוצאות של מודל קדום אשר בתוכם הוטמעו נתונים מתוך המדידות, תהליך זה נקרא הטמעת נתונים (Data assimilation).
מודלים מטאורולוגיים
המודלים העיקריים שמשמשים את התעשייה והצרכנים הפרטיים בעולם הם מודלים שממומנים ברמה לאומית או ברמה בין לאומית על ידי איגוד של מדינות, ולצורך כתיבת הקוד שלהם מתבצע שיתוף פעולה בין מספר אוניברסיטאות. מדינת ישראל חברה בארגון ECMWF שמריץ את המודל המטאורולוגי האירופאי. היא מיוצגת דרך השירות המטאורולוגי הישראלי שכפוף למשרד התחבורה.
כל הארגונים אשר מריצים מודלים מטארולגים חברים בארגון המטארולוגיה העולמי שמספק להם נתונים מטאורולוגיים מכל רחבי העולם.
מודלים ידועים
ECMWF
GFS
UKMET
WRF
יישומים ושימושים
באופן כללי, חיזוי מזג אוויר מסייע לחזות עומסי חום מסוכנים או קור קיצוני שעשויים לפגוע בחיי אדם, שיטפונות, תנאי רוח קיצוניים או סיכוני קרינת אולטרא סגול. מעבר לכך, ישנם שימושים ספציפיים למטאורולוגיה:
תנאי תעופה – מטאורולוגיה מסייעת לחזות תופעות מזג אוויר שיפריעו לתנועת מטוסים בשמיים (כיסי אוויר) או לנחיתתם בנמלי תעופה (ערפל), פעילות דאונים וגלישת רוח. תנאי עננות ומזג אוויר משפיעים על שיגורי לוויינים.
תנאי ים – מטאורולוגיה מסייעת לחזות את מצב הים המתבטא בגובה גלים ובכך להעריך אפשרות קיום פעילות ימית (מצבי ים מסוימים דורשים האטת מהירות ואף מהווים סכנה להתהפכות כלי שיט), כניסת או יציאת אוניות מנמלים, סיכון לרוחצים ופעילות ספורט ימי כגון גלישת גלים.
חקלאות – חקלאים מתעניינים במידת ההתאיידות על מנת לקבוע את מידת ההשקיה הנדרשת.
מניעת שריפות – ניתן להעריך את הסיכון לשריפות באופן שיקל למנוע את היווצרותן או התפשטותן.
תצפיות אסטרונומיות – אסטרונומים מתעניינים בעיקר בנתוני כיסוי עננים ולחות.
ראו גם
טפיגרמה
תחזית עונתית
מפה סינופטית
אקלים ארץ ישראל
בלון לחיזוי מזג אוויר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מטאורולוגיה
| 2024-08-01T01:24:52
|
ניקוד העברית בת ימינו
|
ניקוד העברית בת ימינו הוא הניקוד המשמש בתמלילים של העברית בת ימינו. הוא מבוסס על הניקוד הטברני שבו מנוקד התנ"ך, אבל כלליו פשוטים ואחידים יותר.
הניקוד משמש בעברית בת ימינו לשתי מטרות עיקריות: הראשונה – לסייע למי שמתקשה בשפה העברית, כגון ילדים ועולים חדשים; והשנייה – כאשר לכותב המילה יש חשש שהקורא לא יֵדַע לקרוא נכון את המילה, בין אם משום שהמילה אינה מוכרת (כגון מילים זרות) ובין אם משום שללא ניקוד, המילה נכתבת באופן זהה למילה אחרת (הומוגרפיה). במקרה זה הניקוד יהיה לעיתים קרובות חלקי. בהתאם לכך הניקוד נפוץ בספרי ילדים, בעיתונים שמיועדים לעולים חדשים, וכן בספרי שירה, שבהם הטקסט יכול להיות רב־משמעי.
תולדות הניקוד
הניקוד העברי הומצא בראשית ימי הביניים. בראשיתו הוא נועד לקבע את ההגייה המסורתית של התנ"ך, פן תאבד. עם הזמן עבר לשמש גם בטקסטים אחרים: ספרות חז"ל, תרגומי התנ"ך לארמית, ופיוטים. בעבר התקיימו ארבע שיטות ניקוד שונות: טברנית, בבלית, ארץ־ישראלית, וארצישראלית-טברנית. מערכת סימני ניקוד נוספת שימשה את השומרונים בכתבי יד של התורה. שיטת הניקוד הטברנית זכתה ליוקרה רבה בקרב קהילות ישראל, ועם הזמן דחקה כמעט לחלוטין את השיטות האחרות. עם תחיית הלשון העברית נמשך גם השימוש בסימני הניקוד הטברניים, אף על פי שנשמעו – ועדיין נשמעות – קריאות לפשט או להחליף את הניקוד.
הגיית העברית בימינו מבוססת על ההגייה הארצישראלית, בעוד שסימני הניקוד מתאימים להגייה הטברנית. התוצאה היא שהניקוד הוא במידה מסוימת מלאכותי: חלק מההגיים אינם משתקפים בסימני הניקוד, ומאידך חלק מסימני הניקוד אינם משתקפים בהגייה. באופן יחסי קל ללמוד את קריאת סימני הניקוד, אך הצבתם דורשת ידע נרחב, והיא נעשית בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע.
סימני הניקוד ואופן הגייתם
סימני התנועות (ראו טבלת תנועות גדולות וקטנות בהמשך)
סימן הניקוד שם הסימן הגייה דוגמה ימין|50px קמץ /a/ראו ערך קמץ זָנָבימין|50pxקמץ-קטן/o/תָּכְנִית (נהגה כמו תּוֹכְנִית) ימין|50px חטף קמץ צָהֳרַיִם (נהגה כמו "צהוֹרַיִם") ימין|50px פתח (על הפתח באותיות הח"עסופיות ראו ערך פתח גנובה) /a/ קַל ימין|50px חטף פתח חֲלוֹם ימין|50px סגול /e/ מֶלֶךְ ימין|50px חטף סגול נֶאֱמָן ימין|50px צירי לֵב ימין|50px שווא /e/ או העדר תנועה.ראו ערך שווא יִכְתְּבוּ ימין|50px חיריק /i/ שִׁיר ימין|50px קובוץ (קיבוץ) /u/ דֻּבִּים (בכתיב חסר ניקוד – דובים) ימין|50px חולם חסר /o/ חֹלִי (בכתיב חסר ניקוד – חולי)
סימנים הבאים באֵם־הקריאה ו"ו
סימן הניקוד שם הסימן הגייה דוגמה ימין|50px שורוק /u/ סוּס ימין|50px חולם מלא /o/ נוֹף
סימן הדגש
סימן הניקוד שם הסימן שימוש ימין|50px דגש סימן הדגש משמש בעברית בת ימינו להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות בכ״פ: כאשר יש באותיות אלו דגש, הן נהגות [b k p]. כאשר אין בהן דגש הן נהגות [v x f]. דגש זה מכונה בדקדוק המסורתי "דגש קל".
בעבר שימש הדגש הקל גם להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות גד״ת. בימינו נהגות אותיות אלו בצורה סותמת בלבד, גם כשאין בהן דגש. כמו כן, בעבר שימש הדגש לסמן הכפלה של העיצור (אז הוא מכונה "דגש חזק"); כך למשל גַמּד נהגה במ"ם כפולה [gammad]. כיום אין לדגש החזק משמעות בהגייה, אך כאשר הוא בא מסיבות דקדוקיות באותיות בכ״פ, הן נהגות כאילו יש בהן דגש קל, למשל במילה מְסַבֵּךְ.
סימן המפיק
סימן הניקוד שם הסימן שימוש ימין|50px מפיק סימן המפיק זהה גרפית לסימן הדגש. קיים רק באות ה' בסוף מילה. הוא מציין שיש להגות את האות ה' כעיצור [h] ולא כאם קריאה לתנועות /a e o/. השימושים העיקריים במפיק הם בסופית שייכות בנקבה, כאשר היא מוטעמת (שולחנהּ), ובשורשי ג"ן כת"ם (ג-ב-הּ, נ-ג-הּ, כ-מ-הּ, ת-מ-הּ, מ-ה-מ-הּ).
הנקודה המבחינה באות שי"ן
סימן הניקוד שם הסימן שימוש ימין|50px נקודה דיאקריטית כאשר הנקודה בצד ימין, האות ש' נהגית כצירוף sh באנגלית (/ʃ/), לדוגמה: שֵׁם ימין|50px כאשר הנקודה בצד שמאל, האות ש' נהגית כאות ס' (/s/), לדוגמה: עֶשֶׂר
סימנים נדירים
סימן הניקוד שם הסימן שימוש ימין|50px רפה סימן הרפה משמש לציין שהאות אינה דגושה. בראשית ימיה של העברית החדשה שימש הסימן לציון העדר דגש קל במילים זרות (כגון כֿימיה), אך עם הזמן כמעט נעלם מהשימוש. בכתיב התקני של יידיש לפי ייווא נעשה שימוש סדיר בסימן הרפה באותיות בֿ פֿ שצלילן /v f/. ימין|50px מתג לסימן היו מספר שימושים שונים במסגרת טעמי המקרא. בעברית חדשה הוא משמש לציון ההברה המוטעמת בספרים אחדים (בהם מילון אבן שושן). ימין|50px חטף־חיריק סימן נדיר המופיע בכתר ארם צובא:מלכים א יז יא. "לקחי־נא"תהלים יד א: "השחיתו", "התעיבו"תהלים נג ב: "השחיתו", "והתעיבו"
יסודות בכללי הניקוד
חוק ניקוד ההברות
תנועות גדולות ותנועות קטנות
במקור שיקף כל אחד מסימני הניקוד הגייה שונה. ממציאי הניקוד לא ניקדו את התנ"ך על פי כללים, אלא על פי הדרך בה הגו את המילים: כאשר שמעו בהגייתם את תנועת הקמץ, כתבו קמץ, כאשר שמעו את תנועת הפתח, כתבו פתח, וכן הלאה. לכן כל ניסיון לצקת את הניקוד לכללים אחידים ומדויקים נדון מראש לכישלון. עם זאת, הגיית העברית בפי ממציאי הניקוד הייתה בעלת מערכת סדירה ברובה. על סמך הכרת המערכת הזו ניתן בחלק מהמקרים לשחזר כיצד היו ממציאי הניקוד מנקדים מילה מסוימת. כלל הניקוד הבסיסי, המכונה "חוק ניקוד ההברות", מושתת על סדירות זו.
"חוק ניקוד ההברות" מתבסס על חלוקה של סימני הניקוד ל"תנועות גדולות" ול"תנועות קטנות" (חלוקה זו היא תאורטית בלבד, ואין לה אחיזה בהגייה של ממציאי סימני הניקוד). זוהי החלוקה:
תנועה "תנועה גדולה" "תנועה קטנה""חצי-תנועה" a קמץ: אָ פתח: אַחטף-פתח: אֲ e צירי: אֵ סגול: אֶחטף-סגול: אֱ i חיריק מלא: אִי חיריק חסר: אִאין o חולם: אֹ קמץ קטן: אָחטף-קמץ: אֳ u שורוק: אוּ קובוץ: אֻאין
בנוסף, קיים סימן השווא, הנראה כך: בְ. קיימים 3 סוגים: שווא נח, שווא נע, ושווא מרחף.
כאשר השווא מצוי בסוף הברה, הוא שווא-נח.
במצבים הבאים, השווא נע:
איך נזכור?מה זה אומר?דוגמהאראש מילהבתחילת מילה, שווא יהיה שווא נעשְׁמִיעָה - השווא על הש' הוא שווא נעבהשני (ב) מבין שני שוואיםכאשר יש שני שוואים ברצף, הראשון יהיה שווא נח והשני שווא נעיִשְׁמְעוּ - השווא על הש' הוא שווא נח, השווא על המ' הוא שווא נעגאחרי תנועה גדולהאחרי תנועה גדולה, שווא יהיה שווא נעשָמְעוּ - מאחר שהאות מ' מגיעה לאחר ש' עם תנועה גדולה (קמץ), השווא תחתיה הוא שווא נעדתחת דגשתחת אות דגושה, השווא יהיה שווא נעלִמְּדוּ - באות מ' יש דגש תבניתי (מפני שהיא בבניין פִּעֵל הכבד), ולכן השווא תחתיה הוא שווא נע ולא שווא נח (למעשה, הוא שווא מרחף...)ההללויה!כאשר יש שתי אותיות זהות ברצף, השווא על האות הראשונה יהיה שווא נע (ההיגיון: כדי להקל על ההגייה)המילה הַלְלוּיָה היא דוגמה נהדרת: שתי ל' ברצף, ולכן השווא על הל' הראשונה מוכרח להיות שווא נע (אם תנסו להגות אותו כשווא נח תראו עד כמה זה לא נוח)
שווא מרחף: שווא שנובע מחיטוף של תנועה גדולה. הוא נהגה כשווא-נח, אך מתפקד כשווא-נע. כך למשל, לא יבוא דגש קל אחריו.
טבלת כלל ניקוד ההברות
לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת, והאם היא פתוחה או סגורה. סימן לזיכרון הכלל הוא סל"ק - סגורה לא-מוטעמת קטנה כלומר תנוקד בתנועה קטנה, וכל שאר המקרים (מפ"ג: הברה מוטעמת והברה פתוחה) ינוקדו בדרך כלל בתנועה גדולה. כלל זה נקרא חוק ניקוד ההברות, ולהלן טבלה המציגה את הכלל על חריגיו העיקריים:
הברה פתוחה הברה סגורה הברה בלתי מוטעמת תנוקד בתנועה גדולהחריגים עיקריים: לפני אות גרונית ללא תשלום דגש (התנַחם, מִחוץ), ה' של הפעיל בפעלי א' גרונית מגזרת ע״ו (הַעירותי) תנוקד בתנועה קטנהחריגים לכלל זה מעטים, למשל בָּתִּים. הברה מוטעמת תנוקד בתנועה גדולהחריגים עיקריים: מבנים סגוליים (דֶּלֶת, כֹּבֶד), כינוי המושא של המדבר בעבר (ראַני) תנוקד בתנועה גדולההברה סגורה מוטעמת באה לרוב בסוף המילה והחריגים הבולטים הם: אֵלֶּה, אָנָּא, הֵמָּה, לָמָּה, שָׁמָּה. מנוקדים בתנועה קטנה: הכינויים החבורים "הכבדים" (־הֶם, ־כֶם), הברת a סגורה בפועל (שָׁבַרְתִּי), הברות שמקורן בגזרת הכפולים (חַג משורש חגג, לְבַד משורש בדד), שמות מרובעים כפולי הברה (תַּלְתַּל), הברת ay (לַיְלָה).
קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות
אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:
כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת אם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר אם בסוף ההברה בא דגש חזק או שווא נח. לא ניתן לקבוע זאת על סמך הגיית העברית בת ימינו בהיגוי הנפוץ, שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים. משום כך נדרשת היכרות עם ההגיה המסורתית הקפדנית של עדות ישראל בקריאת התורה ובתפילה, או ההגיה הקלאסית שאומצה בעבר באמצעי השידור בישראל.
כדי לנקד לפי הכללים צריך להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.
ניקוד הנטייה של שמות העצם והפעלים
ככלל, גם הנטייה של שמות העצם והפעלים כפופה לחוק ניקוד ההברות, אלא שחוק זה אינו יכול לצפות מראש את אופן הנטייה. כך, למשל, במספר מילים מופיע בנטייה דגש באות האחרונה של צורת היסוד, כגון חַרְצָן – חַרְצַנִּים. אין חוק אחיד שקובע האם דגש כזה יופיע ומי שרוצה לנקד מילה באופן תקני חייב ללמוד את רשימת המילים האלה בעל־פה.
הכללים המסדירים את הנטייה של שמות ופעלים בעברית בת ימינו הם הכללים שנדונו והתקבלו בדיוניה של האקדמיה ללשון העברית. כללים אלו סוכמו על ידי המזכירות המדעית של האקדמיה, ויצאו לאור כחוברת בשם "החלטות האקדמיה בדקדוק".
ניקוד מילים שאולות
בעברית בת ימינו נעשה שימוש תדיר לסימון הגייתן של מילים לועזיות. לשם כך קבעה האקדמיה ללשון כללים מיוחדים, שפורסמו בפרק 5 של "החלטות האקדמיה בדקדוק". גרסה מקוונת של הכללים נמצאת כאן.
בשנת 2007 אושרו באקדמיה כללים חדשים לתעתיק מילים לועזיות לעברית. החלטות אלו מתייחסות בעיקר לשמות מקומות ואישים. גרסה מקוונת של הכללים נמצאת בקישור.
סימון ההטעמה
אין דרך תקנית לסמן את ההטעמה בעברית חדשה. הדרך הנפוצה היא להשתמש בסימן "עולה" (למשל: "חת֫ול"), אבל יש גם מספר דרכים אחרות.
הבדלים לעומת שיטת הניקוד הטברנית
ההבדלים העיקריים בין שיטת הניקוד בעברית בת ימינו לבין מולידתה, שיטת הניקוד הטברנית:
בטברנית מילה המסתיימת בהברה פתוחה מרפה לעיתים אות בג"ד כפ"ת הפותחת את המילה שאחריה (בעיקר כאשר שתי המילים מחוברות בטעם מחבר או במקף ונקראות לפיכך כ"מילה אחת"). מנגד הברה פתוחה יכולה גם למכפל את האות הפותחת במילה שאחריה גם אם היא לא בג"ד כפ"ת.
בטברנית הניקוד תלוי בהטעמת המשפט. כך למשל המילה מים, שניקודה באמצע משפט בפתח, בסוף משפט באה על פי רוב בקמץ ("צורת הפסק").
ניקודה של ה' הידיעה, וניקודן של אותיות השימוש בכ"ל פחות סדיר מבעברית בת ימינו. כך למשל לא תמיד יופיע דגש אחרי ה' הידיעה, בעיקר באות עם שווא.
מחשבים וניקוד
מערכת ההפעלה Microsoft Windows מאפשרת לנקד טקסטים עבריים. במעבד התמלילים וורד אפשר אף לצבוע את הניקוד בצבע שונה מאשר האותיות.
השיטה בויקיפדיה:ניקוד#הקלדת ניקוד במערכות ההפעלה חלונות וגנו/לינוקס היא כללית, ואינה מוגבלת רק לוויקיפדיה. אפשרות נוספת היא העתק הדבק. לרשום במחשב טקסט לא מנוקד. לנסות אתרי אינטרנט להוספת ניקוד. ולהעתיק חזרה לתוכנה במחשב.
במערכות הפעלה דמויות־UNIX שמשתמשות במערכת הגרפית X Window System, דוגמת לינוקס ו־FreeBSD ניתן להשתמש במספר פריסות מקשים עבריות, כאשר העיקריות הן עברית תקנית, הדומה לפריסה החלונות ופריסת LyX, שבה סימני הניקוד מוקלדים בדרך כלל על ידי לחיצה על Shift ועל האות הראשונה של שם סימן הניקוד: קמץ מוקלד על ידי ק+shift, צירי מוקלד על ידי צ+shift, וכו'. באופן דומה היא גם שיטת הניקוד בווינדוס 10: קמץ מוקלד על ידי ק+ctrl+alt (או ק+alt ימני), צירי מוקלד על ידי צ+ctrl+alt (או צ+alt ימני) וכו'.
משנת 2009 עובד מכון התקנים הישראלי על רוויזיה לת"י 1452, "מערך קלידים במקלדת עברית-לטינית למחשבים". מטרת רוויזיה זו היא להביא את תווי הניקוד למקשים שיהיו נוחים יותר לזכירה ולשימוש.
ישנן תוכנות לניקוד, שמנסות לנקד מילים באופן אוטומטי. בגלל המבנה המורכב של העברית, לא ניתן לנקד טקסט באופן מושלם ולנחש באופן אוטומטי את הניקוד הנכון של כל מילה. אחת מהתוכנות הידועות ביותר מהסוג הזה היא נקדן טקסט של מט"ח שאף זכתה בפרסים.
משמעות רוחנית
על פי תיקוני הזוהר כל ניקוד הוא כנגד ספירה אחרת. פתח כנגד ספירת חכמה, קמץ כנגד ספירת כתר, צירי כנגד ספירת בינה, סגול כנגד ספירת חסד, שבא כנגד ספירת גבורה, חולם כנגד ספירת תפארת, חיריק כנגד ספירת נצח, שורוק כנגד ספירת הוד, קובוץ כנגד ספירת יסוד, ול-ספירת מלכות אין ניקוד משלה, אלא היא כוללת את כל התשעה.
ראו גם
כתיב מלא
כתיב עברי
סימן דיאקריטי
דקדוק עברי - מונחים
כללי ניקוד בסיסיים, באתר ויקימילון
לקריאה נוספת
ניסן נצר, הניקוד הלכה למעשה, ירושלים תשל"ו
יהושע בלאו, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים תשכ"ז
החלטות האקדמיה בדקדוק, בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, מהדורה שנייה, 2006.
שאול ברקלי, לוח השמות השלם, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשכ"ד
שאול ברקלי, לוח הפעלים השלם, הוצאת ראובן מס, ירושלים תש"ם (באתר אוצר החכמה)
אמיר אהרוני, Vocalization of Modern Hebrew, מתוך Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, כרך 3, עמודים 944–951, 2013
קישורים חיצוניים
חוק ניקוד ההברות
כללי הניקוד העברי - על קצה המזלג, באתר זולו
סימני הניקוד ואופן הגייתם, באתר לרגו (LerGO)
עיקרי תורת הניקוד, באתר האקדמיה ללשון העברית
ניקודן של מילים לועזיות בלשוננו, באתר האקדמיה ללשון העברית
ניקוד שמות מקומות, אישים, מוסדות וכו' השאולים מלועזית, אתר האקדמיה ללשון העברית
ימימה עברון, פתאום הרגשנו שצריך מהפכה, אתר הארץ
ישי נוימן, "לא על הקמץ לבדו: לפולמוס המתחדש בין מסורות טבריה וארץ ישראל", לשוננו לעם נז, [ב] (תשס"ח), עמ' 77–143.
יוסף עופר, שמות סימני הניקוד, באתר האקדמיה ללשון העברית, מרץ 2019
כלים לניקוד
תוכנות ניקוד אוטומטיות
נִקֻּדַהּ - אתר חינמי לניקוד מילים אוטומטי המבוסס על מאגרי ספרים מנוקדים כגון התנ"ך, פרקי אבות ושירי משוררים
נקדן - נקדן אטוטמטי חינמי מבית DICTA
נקדן מבוסס רשת נוירונים ברמת התו (פרויקט אקדמי)
נקדן - תוכנה לניקוד דרך האינטרנט או סרגל כלים לניקוד ידני בוורד, באתר "סנופי"
נקדנית - סרגל כלים לניקוד אוטומטי וידני בוורד
נקדת - סרגל כלים לניקוד אוטומטי וידני, ופתיחת ר"ת בוורד
פריסות מקשים וניקוד ידני
טיוטה לתקן חדש של פריסת מקלדת עברית – פריסת מקלדת שאפשר להתקין בחלונות, לינוקס ומאק. הפריסה מבוססת על הפריסה הנפוצה בעברית ומוסיפה יכולת להקליד בקלות את המקף העברי ואת סימני הניקוד
הנקדן של זולו - מאפשר ניקוד מילים ידני ללא שימוש בוורד ומכיל את כללי הניקוד, באתר "זולו"
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:עברית
קטגוריה:פונולוגיה
קטגוריה:ניקוד עברי
| 2024-09-22T12:16:02
|
שער העיר רמת גן
|
הפניה מגדל משה אביב
| 2009-04-09T16:57:44
|
עיר עולם
|
ממוזער|ניו יורק. עיר עולם מסוג אלפא פלוס
ממוזער|לונדון. עיר עולם מסוג אלפא פלוס
עיר עולם או עיר גלובלית (באנגלית: Global City או World City) היא עיר מתמחה המהווה נקודה מרכזית בעלת השפעה כלכלית, חברתית, או פוליטית ולעיתים קרובות גם תרבותית ואף דתית ישירה ומוחשית על הזירה הבין-לאומית, בעידן הגלובליזציה. ערי עולם מוגדרות כבעלות קשר ישיר, שאינו מוגבל למיקומן הגאוגרפי, עם העולם החיצוני למדינת הלאום.
את המונח טבעה הסוציולוגית והכלכלנית ססקיה סאסן (S. Sassen) ב-1991.
מאפיינים
קיימות ארבע רמות שאליהן יש להתייחס בעת בחינה של מידת ה"עולמיות" של עיר:
המערכת האורבנית הגלובלית.
הקשרים האזוריים של העיר.
הקשר שיש לעיר עם ערים גלובליות אחרות, בלי צורך בקשר פיזי ביניהן.
העיר עצמה כמטרופולין.
בעיר זו ירוכזו מטותיהן המרכזיים של חברות מקומיות ובין-לאומיות, מרכזי הבנקים הגדולים, הבורסה למסחר בניירות ערך ובתי עסק רבים המשרתים את הגורמים הפיננסיים השונים, לצד שירותים נלווים, כמו תחבורה בין-לאומית ענפה.
כך למשל חברות שירות מיוחדות אלו צריכות לספק שירות גלובלי שמשמעותו רשת עולמית של שותפים או צורה אחרת של שותפות, וכתוצאה מכך ניתן לראות התחזקות של עסקאות ורשתות חוצות גבולות בין ערים. דבר המעיד על מערכות עירוניות טרנס-לאומיות. צמיחת השווקים הגלובליים לפיננסים ושירותים מיוחדים, הצורך ברשתות שירות בין-לאומיות עולה עקב עלייה חדה בהשקעות בין-לאומיות, התפקיד המופחת של הממשלה בהסדרת הפעילות הכלכלית הבין-לאומית, והעלייה המקבילה של זירות מוסדיות אחרות – בעיקר שווקים גלובליים ומטה תאגידי – כולם מצביעים על קיומה של שורה של רשתות טרנס-לאומיות של ערים. השערה קשורה למחקר היא שההון הכלכלי של ערים אלה מתנתק יותר ויותר ממדינות העורף הרחבות יותר או אפילו מהכלכלות הלאומיות שלהן. במידה רבה מרכזי העסקים הגדולים בעולם כיום שואבים את חשיבותם מרשתות בין-לאומיות אלו. אין דבר כזה עיר גלובלית אחת – ובמובן הזה יש ניגוד חד עם בירות האימפריות של העברSassen, S. (2004). The global city: Introducing a concept. Brown J. World Aff., 11, 27..
תכונות כלליות
למרות שהגדרת עיר מסוימת כ"עיר עולם" היא סובייקטיבית מאוד מטבעה, הרי שהתכונות הבאות משותפות לכל הערים שהוכרו כ"ערי עולם":
השפעה פעילה על אירועים בין-לאומיים וענייני עולם והשתתפות בהם; למשל, בניו יורק שוכן מטה האומות המאוחדות, ובבריסל מטה האיחוד האירופי. לכן, ערים אלו, שבהן נקבעות מדיניות בעלות עניין, מושכות תשומת לב תקשורתית רבה.
אחד המאפיינים של ערי עולם זה האטרקטיביות שלהם בקרב מהגרים והם מאופיינים באחוזים גדולים של אוכלוסייה הגרה בהם שאינה נולדה במדינה בה נמצאת העיר. גם אם מדובר באשרות זמניותYamamura, S. (2022). From global city makers to global city-shapers: Migration industries in the global city networks. Urban Studies, 59(11), 2234–2254..
מוסדות פיננסיים בין-לאומיים (כמו HSBC בלונדון ודויטשה בנק בפרנקפורט), לשכת עורכי הדין, מטה תאגידים (כמו ויבנדי בפריז ו-GE בניו יורק), ובורסות (כמו הבורסה לניירות ערך בניו יורק, נאסדאק, בורסת סאו פאולו, בורסת פריז, ובורסת לונדון) בעלי השפעה על הכלכלה העולמית.
דירוג ערי העולם של GaWC
שמאל|ממוזער|400px|פריסת ערי עולם לפי הדירוג של GaWC מ-2010
החל משנת 1999, מנסה ארגון ה-Globalization and World Cities Study Group and Network (הרשת וקבוצת המחקר לגלובליזציה וערי עולם), ה-GaWC, לדרג ולהגדיר את ערי העולם. דירוג ה-GaWC מזהה שלוש דרגות של ערי עולם (אלפא, ביתא וגמא) ומספר דרגות משניות.
הארגון נותן דירוגים לערי העולם כאשר זהו ההסבר שלו לערי העולם השונות:
ערים אלפא++ בכל הניתוחים, לונדון וניו יורק בולטות כאינטגרטיביות ביותר מכל הערים האחרות בעולם ומהוות רמת אינטגרציה גבוהה משלהן.
ערים אלפא+ ערים אינטגרטיביות מאוד אחרות המשלימות את לונדון וניו יורק, וממלאות במידה רבה את צורכי השירות המתקדמים עבור אסיה והאוקיינוס השקט.
אלפא רגיל ואלפא מינוס אלו ערי עולם חשובות מאוד המקשרות אזורים ומדינות כלכליות מרכזיות לתוך הכלכלה העולמית
כל הערים ברמת בטא אלו הן ערי עולם חשובות המסייעות בקישור האזור או המדינה שלהן לכלכלה העולמית. תל אביב נחשבת לפי הארגון כעיר עולם ברמת בטא+.
כל הערים ברמת גמא אלו יכולות להיות ערי עולם המקשרות אזורים או מדינות קטנות יותר לתוך הכלכלה העולמית, או ערי עולם חשובות שהיכולת הגלובלית העיקרית שלהן אינה בשירותי יצור מתקדמים.
דירוג ערי העולם של GaWC 2020
בראש דירוג ערי העולם של ארגון ה-GaWC לשנת 2020 נמצאות הערים הבאות:
דירוגאירופהאסיההמזרח התיכון וצפון אפריקהארצות הברית וקנדהאמריקה הלטיניתאפריקה שמדרום לסהרהאוקיאניהאלפא ++לונדוןניו יורקאלפא +פריזהונג קונג
סינגפור
שנגחאי
בייג'ינג
טוקיודובאיאלפאאמסטרדם
מילאנו
פרנקפורט
מדריד
מוסקבה
בריסלמומבאי
קואלה לומפור
ג'קרטהלוס אנג'לס
טורונטו
שיקגומקסיקו סיטי
סאו פאולוסידניאלפא -ורשה
ציריך
סטוקהולם
וינה
דבלין
לוקסמבורג סיטי
מינכן
ליסבון
פראגסיאול
בנגקוק
גואגג'ואו
טאיפיי
דלהי
מנילה
שנג'ן
בנגלוראיסטנבול
ריאדסן פרנסיסקו
מונטריאול
בוסטוןבואנוס איירס
סנטיאגו דה צ'ילהיוהנסבורגמלבורןבטא +רומא
המבורג
ברלין
דיסלדורף
ברצלונה
בודפשט
קופנהגן
בוקרשטצ'נגדותל אביב
דוחה
קהיר
ביירותוושינגטון DC
דאלאס
מיאמי
יוסטון
אטלנטה
ונקוברבוגוטה
לימהבריזבן
אוקלנדבטאאתונה
קייב
אוסלו
הלסינקיהו צ'י מין סיטי
טיינג'ין
צ'נאי
האנוי
ניינג'ינג
צ'ונגצ'ינגאבו דאבי
קזבלנקה
מנאמה
קראצ'ידנוור
פילדלפיה
סיאטלמונטווידאו
ריו דה ז'ניירו
פנמה סיטיקייפטאון
ניירוביפרת'
ממוזער|ניו יורק
מכון GaWC באוניברסיטת לונדון החוקר את תופעת ערי עולם
הערות שוליים
עולם
קטגוריה:גלובליזציה
| 2024-08-22T11:19:04
|
טוקיו
|
ממוזער|225px|גשר ניג'ובאשי בטוקיו. לציבור מותר לעבור בו פעמיים בשנה: בראש השנה וביום הולדתו של הקיסר
ממוזער|225px|יסודות המגדל המרכזי בטירת אדו. לפי המסורת היפנית, לאחר שהמגדל חרב באחת מרעידות האדמה, העדיף השוגון להשקיע את כל ממונו בשיפוץ העיר במקום בשיפוץ מבצרו
טוקיו (ביפנית: 東京都 – IPA: ) היא עיר הבירה של יפן ומהווה את המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. טוקיו ממוקמת בחופו המזרחי של האי הונשו שהוא האי הראשי של יפן, על גדות מפרץ טוקיו.
בטוקיו חיים למעלה מ-14 מיליון תושבים, ובמטרופולין טוקיו מעל ל-37 מיליון תושבים, מה שהופך אותה למטרופולין המאוכלסת בעולם. למעלה משני מיליון איש המתגוררים מחוץ לעיר נוסעים בקביעות לעבוד בתוכה. התמ"ג של העיר הוא הגבוה ביותר בעולם.
טוקיו עיר מתקדמת ומודרנית. קו הרקיע שלה עמוס בגורדי שחקים המעוצבים בחדשנות, מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם, מערכת הכבישים שבה יעילה וניתן למצוא בה אזורי קניות ובילוי המשלבים בין המודרניות של עיר מערבית גדולה לבין מאפיינים יפניים מסורתיים, חלקם ייחודיים לאזור טוקיו.
אטימולוגיה
בעברה, נודעה טוקיו בשם "אדו", אשר משמעותו שפך נהר, בהתאם למיקומה. שם העיר שונה לטוקיו (טו – מזרח, קיו – בירת) כאשר הפכה אדו לבירת הקיסרות בשנת 1868, בקנה אחד עם מסורת מזרח אסיאתית בה כוללים את המילה "בירה" בשם עיר הבירה. בתקופת מייג'י המוקדמת, העיר נקראה גם "טוקאי" (Tōkei), הגייה אלטרנטיבית לאותן אותיות סיניות המייצגות את המילה "טוקיו". בכמה מסמכים מערביים ששרדו, נהוגה ההגייה "Tokei". עם זאת, ההגייה הזאת ארכאית ואינה בשימוש.
ממשל
מבחינה רשמית ומנהלית השם "טוקיו" אינו מתייחס לעיר אחת אלא למחוז שלם (ביפנית "טוקיו-טוֹ"). עיר עצמאית בשם טוקיו ("טוקיו-שִי") התקיימה רשמית רק עד שנת 1943, ולאחר מכן התמזגה עם המחוז הפרברי שממערב לה ("טוקיו-פוּ") כדי ליצור את מחוז טוקיו הנוכחי, שמעמדו המנהלי זהה לשאר 46 המחוזות ביפן. מחוז זה נקרא בשפות זרות "מטרופולין טוקיו".
השטח במרכז המטרופולין, שהוגדר בעבר כטוקיו העיר, חולק במסגרת הארגון מחודש ל-23 "רבעים מיוחדים" (tokubetsu-ku) שכל אחד מהם הוא במעמד מנהלי של עיר עצמאית. בחלק הפרברי של המחוז ישנם 26 ערים, 5 עיירות ו-8 כפרים. כמו כן כלולים במחוז טוקיו איים מרוחקים באוקיינוס השקט.
23 רובעי טוקיו
320px|שמאל
מרכז טוקיו מורכב מ-23 ערים במעמד של "רובע מיוחד". כל הרבעים האלה הם ישויות עירוניות עצמאיות, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו. נכון לשנת 2003, התגוררו ברבעים 8.34 מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת: 13,416 נפשות לקמ"ר.
הרבעים המיוחדים הם:
ערים
ממוזער|תמונת לווין של טוקיו רבתי|250px
מערבית ל-23 הרבעים של טוקיו מצויים "ערים" ("שִׁי") אשר מעמדן המשפטי זהה למעמד ערים אחרות ביפן. ערים אלה מהוות פרברים של טוקיו, ומקום מגורים לעובדים הרבים היוממים בעיר. קבוצת ערים אלה מכונה "מערב טוקיו".
היסטוריה
את חשיבותה הנוכחית של טוקיו ניתן לשייך לפועלם של שני אנשים: השוגון טוקוגאווה איאיאסו, והקיסר מוצוהיטו.
בשנת 1603, לאחר איחוד המדינות השונות למדינה אחת, השוגון טוקוגאווה איאיאסו, הפך את העיר, שנקראה אז אדו לעיר הבירה מבחינה מעשית, אם כי מבחינה פורמלית עיר הבירה ("קיו" ביפנית) המשיכה להיות קיוטו, מאחר ששם שכנה המשפחה הקיסרית. השוגון הקים את מבצרו המרשים, מקום מגוריו, מגורי לוחמיו הסמוראים והמרכז המנהלי, במקום שהיום נמצא הארמון הקיסרי (皇居). אז היה זה ממש מעל לנמל, אך כיום הוא במרכז העיר, שכן חלקים גדולים מהעיר נמצאים על מילוי אדמה מלאכותי.
כתוצאה מפעולה זו גדלה העיר והפכה לאחת הערים הגדולות בעולם (במאה ה-18 התגוררו בעיר למעלה ממיליון תושבים).
לאחר ההפיכה באמצע המאה ה-19 שהפילה את השוגונים והחזירה את שלטון הקיסר, עבר בשנת 1869 הקיסר מוצוהיטו בן ה-17 מקיוטו לאדו, שינה את שם העיר לטוקיו, והפך אותה לבירה הקיסרית. את ארמונו קבע הקיסר במתחם הגדול (קוטרו כחמשה ק"מ) שבו שכן מבצרו של השוגון. כיום ניתן לבקר בחלק קטן ממתחם זה, המכונה "הגנים המערביים", בעוד שלמתחם הפנימי ניתן להיכנס רק פעמיים בשנה: ב-23 בדצמבר, יום הולדתו של הקיסר מוצוהיטו, וב-2 בינואר, לרגל השנה החדשה. בתמונות המתפרסמות בכלי תקשורת רבים נראים הקיסר ומשפחתו יוצאים למרפסת ומנופפים מספר פעמים לקהל הרב (כ-40,000 איש המתחלפים בכל פעם).
אסונות
בשנת 1923 נפגעה העיר ברעידת האדמה הגדולה בקאנטו (קאנטו הוא חבל הארץ אשר טוקיו במרכזו). ברעידת אדמה זו נהרגו כ-140,000 בני אדם וכשני מיליון איש איבדו את ביתם, בעיקר בשל שריפות ענק שהשתוללו בכאוס שלאחר הרעידה. כ-20 שנה לאחר מכן, העיר עמדה שוב בפני סכנה גדולה. הפצצות בעלות הברית במהלך 1945 פגעו קשה בעיר.
כחלק ממאמצי השיקום המוצלחים שנערכו ביפן בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שוקמה העיר. התוצאה היוותה בסיס לטוקיו המודרנית. הוקמו בה מערכות רכבת תחתית ורכבות מצוינות, נבנו גורדי שחקים רבים, ומרכזי מסחר ובילויים קרמו עור וגידים. כיום טוקיו נחשבת למופת של השתקמות מהפצצות, בקנה מידה אחד עם ברלין המשוקמת.
גאוגרפיה
טוקיו ממוקמת בצפון מערב מפרץ טוקיו, לחוף האוקיינוס השקט. גודל העיר כ-90 ק"מ ממזרח למערב וכ-25 ק"מ מצפון לדרום.
הרים
מלבד הר פוג'י הגובל בטוקיו, הנחשב לאחד מסמלי יפן ולאחד ההרים המפורסמים בעולם, ישנם מספר הרים נוספים בטוקיו. ההר הגבוה ביותר המצוי בשטח המטרופולין הוא הר קומוטורי שגובהו 2,017 מ'. הרים נוספים בטוקיו הם הר טאקאסו (1,737 מ'), הר אודאקה (1,266 מ'), והר מיטאקה (929 מ').
בחלקה המערבי ביותר של העיר נמצא מחוז נישיטאמה ("גאן" ביפנית), אשר רובו הררי מאוד ואינו מאפשר מגורים.
איים
ממוזער|איי איזו|210px
במפרץ טוקיו נמצא האי המלאכותי אודאיבה. מלבדו, מרבית האיים השייכים לעיר טוקיו פרוסים עד למרחק של 1,300 ק"מ ממרכז העיר. הם מנוהלים על ידי סניפים של הממשל המטרופוליני, ורובם נחשבים למעשה לכפרים ולא לחלק מטוקיו עצמה.
איי איזו
אושימה – איי קוזושימה, ניי-ג'ימה, אושימה וטושימה.
מייאקה – איי מיקוראג'ימה ומייאקג'ימה (העיר העיקרית באיים: מייאקה).
האצ'יג'ו – איי אאוגאשימה והאצ'יג'וג'ימה (העיר העיקרית באיים: האצ'יג'ו).
ארכיפלג אוגסווארה
איי בונין, וכן איי נישינושימה, קיטא איוו ג'ימה, איוו ג'ימה, ומינאמי איוו ג'ימה. כמו כן, האי המזרחי ביותר ביפן, מינאמיטורישימה, והאי הדרומי ביותר ביפן, אוקינוטורישימה, מהווים חלק משרשרת האיים השייכת לטוקיו.
פארקים לאומיים
במערב טוקיו מצויים שלושה פארקים לאומיים:
פארק לאומי צ'יצ'יבו טאמה, פארק לאומי מייג'י נו מורי טאקו קוואסי ופארק אואנו ("מתנה קיסרית").
דרומית לטוקיו נמצא הפארק הלאומי איי אוגסווארה.
אתרים עיקריים
ממוזער|שיבויה, אזור בילוי הידוע כאחד ממתחמי הקניות השוקקים בעולם|225px
במרכזה של טוקיו מצוי הארמון הקיסרי – במקום בו עמדה בעבר טירת אדו.
בניין השלטון המטרופוליני של טוקיו נמצא בשינג'וקו.
אזורי העסקים והכספים העיקריים של טוקיו, בהם נמצאים הנהלות הבנקים הגדולים הם מארונוצ'י ואטמאצ'י.
אזורי הקניות והבידור העיקריים הם אזורי גינזה ויוראקוצ'ו.
שיבויה הוא מרכז אופנה, קניות ובילויים יוקרתי והומה בצורה יוצאת מגדר הרגיל אפילו בקנה המידה של טוקיו. מעבר החצייה המרכזי בשיבויה, הסמוך לתחנת הרכבת שיבויה, הוא מעבר החצייה ההומה ביותר בעולם. אתרים מפורסמים בשיבויה: חנות הכלבו 109 ופסלו של הכלב האצ'יקו.
ברובע מינאטו-קו מצוי מגדל טוקיו, מגדל תקשורת ותצפית ומגדל תומכות הפלדה הגבוה בעולם.
בסומידה ניתן לצפות בעיר טוקיו ממגדל עץ השמיים, מגדל תצפית שהוא הגבוה ביותר ביפן. במגדל יש 2 תחנות תצפית. בתחנת התצפית הראשונה הוצבו מול החלונות מסכים אינטראקטיביים, המאפשרים להציג את תמונת הנוף הנשקף מהחלון כפי שהיא נראית בשעת יום ובשעת לילה.
באואנו מצוי פארק אואנו וגן החיות אואנו וכן מספר רב של מוזיאונים. סמוך לפארק אואנו נמצא שוק אמיוקו, אחד השווקים הגדולים באסיה, בו ניתן למצוא בגדים, אביזרי אופנה, מוצרי מזון ומתנות.
ממוזער|200px|הבורסה של טוקיו
סביבה
עיריית טוקיו חוקקה תקנה אשר מטרתה לצמצם בפליטת גזי חממה. המושל שינטרו אישיהארה יצר את מערכת איזון הפליטה הראשונה ביפן, בכוונה להוריד את פליטת גזי החממה בשיעור מצטבר של 25% עד 2020, מתחת לרמה של 2000.
טוקיו היא דוגמה לאי חום עירוני (מטרופולין חמה בצורה יוצאת דופן מאשר האזור המקיף אותה), והתופעה בולטת במיוחד ברבעי המטרופולין (ולא בערים המרכיבות את טוקיו). על פי ממשלת מטרופולין טוקיו, הטמפרטורה הממוצעת השנתית עלתה בכ-3 מעלות צלזיוס במהלך 100 השנים האחרונות. זהו שינוי בולט כל כך, עד שבחוגים מסוימים מצוטטת טוקיו כ"דוגמה משכנעת לקשר שבין צמיחה עירונית לאקלים"
דמוגרפיה
טוקיו רבתי 35.77 מיליון מטרופולין טוקיו 13.18 מיליון 23 הרבעים 8.96 מיליון אזור טאמה 4.1 מיליון אזור האיים 28,000 לפי גיל קבוצת גיל מספר באחוזים קטינים (0–14) 1.461 מיליון 11.8% מגיל העבודה (15–64) 8.546 מיליון 69.3% פנסיונרים (65+) 2.332 מיליון 18.9%
כמות האנשים הנמצאים בעיר לפי שעות היממה (נכון לשנת 2007)
בשעות היום: 14.978 מיליון
בשעות הלילה: 12.416 מיליון
לפי לאום
תושבים זרים: 364,653 (נכון ל-2006)
כלכלה
מטרופולין טוקיו היא בעלת הכלכלה המטרופולינית הגדולה בעולם. על פי מחקרים שנערכו, בשנת 2008 לאזור העירוני של טוקיו (35.2 מיליון תושבים) היה תמ"ג כולל של 1.479 מיליארד דולר (שווי כוח הקנייה), מה שמיקם את טוקיו במקום הראשון ברשימה. על פי נתונים שנאספו בשנת 2009, 51 מהחברות שמדורגות במדד הפורצ'ן גלובל 500 (המדרג את 500 התאגידים הגדולים בעולם על פי הפדיון שלהם), בסיסן בטוקיו. מספר זה הוא כפול ממספר חברות במדד שנמצאות בעיר המדורגת במקום השני מבחינת מספר החברות, פריז (27 חברות).
על פי דירוג רשימת הערים העשירות בעולם שפרסמה חברת ייעוץ ההגירה הנלי אנד פרטנרס בתחילת 2024, טוקיו היא העיר השלישית בדירוג המקומות המועדפים ביותר על עשירי העולם אחרי העיר ניו יורק ואזור מפרץ סן פרנסיסקו. נכון ל-2024 גרים בה מעל 298,000 מיליונרים ומתוכם 14 מוגדרים כמיליארדרים.
תחבורה
ממוזער|שמאל|קו גינזה – קו הרכבת התחתית הראשון באסיה, הפועל החל משנת 1924|225px
טוקיו, כמרכז אזור טוקיו רבתי, הוא השטח הגדול ביפן מבחינת תחבורה קרקעית ואווירית. התחבורה הציבורית בתוך טוקיו נשלטת על ידי רשת ענפה של רכבות ורכבת תחתית, הידועות ביעילותם ובניקיונם. בנוסף, ישנן מספר מפעילות תחבורה ציבורית המספקות שירותי אוטובוסים, מונורייל, וחשמליות, המהוות אמצעי תחבורה יעיל אך שולי יחסית.
שדות תעופה
לטוקיו שני שדות תעופה מרכזיים. נמל התעופה טוקיו האנדה, שהוא נמל התעופה הגדול ביפן, ומשמש בעיקר לטיסות פנים, ונמל התעופה טוקיו נריטה (ממוקם בנריטה שבצ'יבה), המשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות.
בנוסף, לטוקיו ארבעה שדות תעופה משניים: שדה התעופה צ'ופו שב-צ'ופו סיטי, המשמש לטיסות מקומיות לאיי איזו; שדה התעופה אושימה, שדה התעופה הצ'יג'וג'ימה ושדה התעופה מייאקג'ימה.
רכבות
שמאל|ממוזער|250px|מפת הרכבת התחתית בטוקיו
ממוזער|ימין|200px|קו יאמאנוטה
מערכת הרכבות היא אמצעי התחבורה הראשי של טוקיו (ושל יפן). בטוקיו נמצאת גם תחנת שינג'וקו שהיא תחנת הרכבת העמוסה בעולם ותחנת הרכבת טוקיו שמהווה תחנת מעבר ראשית לרוב קווי השינקנסן. קו יאמאנוטה, קו קייהין טוהוקו, קו צ'והו וקו סובו מהווים את קווי הרכבת העיקריים המשרתים את תושבי טוקיו. חברת הרכבות של יפן מפעילה את כל הקווים האלה, דרך חברת הבת שלה, חברת הרכבות של מזרח יפן. בעיר פועלת גם רכבת השינקנסן.
קו יאמאנוטה הוא קו מעגלי, המופעל בידי חברת הרכבות של מזרח יפן, ועובר דרך מרבית התחנות החשובות של מרכז טוקיו, ודרך האזורים השוקקים ביותר שלה: גינזה, שיבויה, אקיהברה ושינג'וקו. על פי נתונים מ-2008, ביום ממוצע נוסעים בקו יאמאנוטה כ-3.232 מיליון נוסעים. סך הכול אורכו הכולל של הקו, על כל 29 תחנותיו, הוא 34.5 קילומטר.
רכבת תחתית
בהיותה מהיעילות, נקיות, מורכבות ומקיפות בעולם, נחשבת מערכת הרכבת התחתית של טוקיו, הטוקיו מטרו, לטובה ביותר בעולם. היא משמשת כציר תחבורה מרכזי בעיר, ויש הטוענים (המספרים שונים ממחקר למחקר ומשתנים באופן תדיר) שהיא מערכת הרכבת התחתית העירונית העמוסה בעולם.
על הפעלת הרכבת התחתית מופקדת "לשכת התחבורה של מטרופולין טוקיו" ("טואיי סבוואי"). ראו למשל את קו גינזה.
אוטובוסים
ממוזער|שמאל|אוטובוס בטוקיו|200px
בנוסף על השלטון המקומי המפעיל רשת אוטובוסים רחבה, פועלות בטוקיו מספר חברות אוטובוסים פרטיות.
לאוטובוסים בטוקיו תפקיד משני בלבד והוא השלמת קווי הרכבת התחתית.
מוניות
המוניות משמשות את תושבי טוקיו בעיקר אחרי חצות הלילה, כאשר קווי הרכבת התחתית אינם פעילים.
תרבות
מוזיאונים
ממוזער|המוזיאון הלאומי של טוקיו|200px
ממוזער|תיאטרון קבוקי זה|200px
ממוזער|גשר הקשת בענן|250px
המוזיאון הלאומי של טוקיו
המוזיאון הלאומי לאומנות מערבית
מוזיאון המדע הלאומי
מוזיאון אדו טוקיו
מוזיאון טאיאן לאומנות של מטרופולין טוקיו
המוזיאון הלאומי לאומנות מודרנית (טוקיו)
המוזיאון הפתוח לארכיטקטורה אדו טוקיו
מוזיאון הצילום המטרופוליני של טוקיו
מוזיאון האמנות המטרופוליני של טוקיו
קוקוגיקאן – מוזיאון הסומו
מוזיאונים שוליים
מוזיאון שיטמאצ'י
טוקיו בונקה קייקאן
מוזיאון פוקאגאווה אדו
מוזיאון החברות היפני
עיר האופרה של טוקיו
מוזיאון מורי ארט
מוזיאון טיין לאומנות
תיאטראות
התיאטרון הלאומי טוקיו
קאבוקי - זה
תיאטרון נו הלאומי (קוקוריטסו נוהגאקו דו)
התיאטרון הלאומי של יפן (קוקוריטסו גקיג'ו)
תזמורות
התזמורת הפילהרמונית של טוקיו
התזמורת הסימפונית של טוקיו
התזמורת הסימפונית NHK
תזמורת יומיורי
מבנים בעלי חשיבות
ממוזער|בניין טוקיו אינטרנשיונל פורום|200px
מגדל טוקיו
גשר הקשת בענן
בניין הדיאט הלאומי
הבריכה האולימפית יויוג'י
בניין עיריית טוקיו
טוקיו ביג סייט
תחנת טוקיו
טוקיו אינטרנשיונל פורום
האקדמיה לאומנות
טוקיו בתרבות
טוקיו, בהיותה אחת מהערים המערביות והגדולות באסיה, מהווה בעשורים האחרונים מוקד משיכה רב לאישים שונים בתרבות המערבית. ספרים, מחזות, סרטים וסדרות עוסקים בה.
עיריית טוקיו מנהלת סיומת אינטרנט .tokyo.
בסרטים
מהיותה של טוקיו העיר הגדולה של יפן, ומכיוון שממוקמים בה מרבית אולפני הסרטים והטלוויזיה של יפן, מהווה העיר תפאורה למרבית הסרטים, סדרות וסרטי הטלוויזיה, ואף סדרות וספרי ההנפשה היפנית (הן אנימה והן מאנגה).
השכלה
טוקיו מהווה את מרכז ההשכלה של יפן, ונמצאות בה אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר מקצועיים רבים.
הטובה באוניברסיטאות יפן היא אוניברסיטת טוקיו. אוניברסיטאות חשובות נוספות הן אוניברסיטת קייו, אוניברסיטת היטוטסובאשי ואוניברסיטת ואסדה.
אוניברסיטאות בטוקיו
ממוזער|שמאל|שער אקאמון באוניברסיטת טוקיו|200px
שמאל|ממוזער|250px|מקדש עתיק יומין לצד מגדל טוקיו מאפיינים את השילוב הישן לחדש בטוקיו
אוניברסיטאות לאומיות
אוניברסיטת טוקיו
אוניברסיטת אוצ'אנומיזו
האוניברסיטה לאלקטרו - קומוניקציה
בית הספר לרפואה ולרפואת שיניים של טוקיו
אוניברסיטת טוקיו ללימודים זרים
אוניברסיטת טוקיו גאקוגיי
אוניברסיטת טוקיו למדעי הים והטכנולוגיה הימית
אוניברסיטת טוקיו גייג'וטסו דייגאקו
אוניברסיטת טוקיו לאומנות
המכון לטכנולוגיה של טוקיו
אוניברסיטת טוקיו לחקלאות
אוניברסיטת היטוטסובאשי
אוניברסיטאות ציבוריות
אוניברסיטת המטרופולין של טוקיו
אוניברסיטאות פרטיות
אוניברסיטת אאויאמא גאקוין
אוניברסיטת אסיה
אוניברסיטת אובירין
אוניברסיטת גאקושוין
אוניברסיטת קייו
אוניברסיטת קוגאקויין
אוניברסיטת קוקוגאקויין
האוניברסיטה הנוצרית הבינלאומית
אוניברסיטת קוקושיקאן
אוניברסיטת קומאזאווההמכון לטכנולוגיה שיבאורה
אוניברסיטת סופיה
אוניברסיטת שווה
אוניברסיטת סנשו
אוניברסיטת דאייטו בונקה
אוניברסיטת טאקושוקו
אוניברסיטת צ'ואו
אוניברסיטת טייקיו
אוניברסיטת טמפל יפן
אוניברסיטת טוקיו לחקלאותאוניברסיטת טוקיו למדע
אוניברסיטת טוהו
אוניברסיטת ניהון
אוניברסיטת הוסיי
המכון לטכנולוגיה מוסאשי
אוניברסיטת מייג'י
אוניברסיטת מייג'י גא'קווין
אוניברסיטת ריקיו
אוניברסיטת ואסדה
ספורט
שמאל|ממוזער|250px|טוקיו דום, אצטדיון הבית של יומיורי ג'איינטס
לטוקיו אצטדיון ספורט אחד מרכזי, הבולט מעל השאר: הטוקיו דום. הוא אצטדיון בייסבול, בו משחקים היומיורי ג'איינטס. צורתו הייחודית זיכתה אותו בכינוי "הביצה הגדולה של טוקיו" והוא אחד המבנים הידועים בעיר.
בטוקיו שתי קבוצות בייסבול מקצועיות:
קבוצת יאקולט סוולוס (Yakult Swallows)
וקבוצת יומיורו ג'יינטס (Yomiuri Giants)
איגוד הסומו היפני ממוקם בטוקיו, ומדי שנה, בינואר, במאי ובספטמבר נערכות תחרויות סומו.
בשנת 1964 נערכו משחקי הקיץ האולימפיים בעיר.
מדי שנה נערך בעיר מרתון טוקיו, אחד מששת המרתונים הנכללים בסבב המרתונים המרכזיים העולמי.
בקיץ 2021 אירחה העיר טוקיו את האולימפיאדה שוב.
ערים תאומות
לטוקיו 11 ערים תאומות:
יתר על כן, לרבים מהרבעים והערים בתוך טוקיו יש ערים תאומות.
נוף העיר
ראו גם
היסטוריה של טוקיו
קישורים חיצוניים
מיכל חדד, טוקיו שיק, באתר את, 6 במאי 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:אסיה: ערי בירה
קטגוריה:יפן: ערים
קטגוריה:יפן: ערי חוף
קטגוריה:ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים
קטגוריה:הערים המאוכלסות ביותר במדינתן
קטגוריה:יפן: מחוזות
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1943pap:Tokio
| 2024-06-30T13:18:55
|
לואי השבעה עשר, מלך צרפת
|
לואי השבעה עשר, מלך צרפת ונווארה (27 במרץ 1785 – 8 ביוני 1795), הידוע גם בתור לואי-שארל, דוכס נורמנדי ודוֹפֵן צרפת, היה בנם של לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. מיום מותו של אביו ב-21 בינואר 1793 ועד מותו שלו שנתיים וחצי מאוחר יותר הוא נחשב למלך צרפת דה יורה על ידי תומכי המלוכה הצרפתיים, אף על פי שבמהלך כל תקופת שלטונו הוא היה כלוא על ידי תומכי הרפובליקה ולא מלך מעשית.
ילדותו
ימין|ממוזער|200px|הנסיך לואי-שארל, לעתיד המלך לואי השבעה עשר (מימין), יחד עם אימו, מארי אנטואנט, ואחותו הגדולה מארי תרז
הנסיך לואי-שארל נולד ב-27 במרץ 1785 בארמון ורסאי, ילדם השלישי ובנם השני של לואי השישה עשר, מלך צרפת ורעייתו מארי אנטואנט. עם לידתו קיבל את התואר דוכס נורמנדי. כשהיה בן ארבע נפטר אחיו הגדול לואי ז'וזף, דופן צרפת משחפת והוא הפך ליורש העצר לממלכה הצרפתית. לואי גודל וחונך בוורסאי על ידי אשת החצר אגתה דה רמבו, שהייתה לו כאם.
ב-10 באוגוסט 1792 נאסר לואי יחד עם הוריו במבצר הטמפל שבפריז לאחר שהמון משולהב הסתער על ארמון טווילרי. חודש לאחר מכן, ב-21 בספטמבר, בוטלה המונרכיה הצרפתית וצרפת הוכרזה כרפובליקה.
הפיכתו למלך
לפי המסורת הצרפתית, המכתיבה כי יורש העצר הופך למלך ברגע מותו של אביו, ללא צורך בהכתרה רשמית, הפך לואי-שארל למלך צרפת ב-21 בינואר 1793, לאחר הוצאתו להורג של המלך לואי השישה עשר, תחת השם לואי השבעה עשר. הראשון שהכיר בלואי כמלך צרפת החדש היה דודו, רוזן פרובנס, לעתיד המלך לואי השמונה עשר, שברח מצרפת לבלגיה בשנת 1791. בשל העובדה שהמלך החדש היה כלוא הכריז על עצמו רוזן פרובנס כעוצר בשמו. תומכי המלוכה בצרפת והאצולה הצרפתית הגולה הכירו גם הם במלך החדש ואף חרתו על דגליהם "יחי לואי השבעה עשר".
המלך הצעיר היה כלוא יחד עם אימו, אחותו מארי-תרז ודודתו אליזבת במבצר הטמפל עד לערב ה-3 ביולי 1793, אז הגיעו לתא המעצר נציגים רפובליקנים עם הוראות להפריד את לואי משאר משפחתו. מארי אנטואנט לא הסכימה לתת את בנה לשומרים אפילו לאחר שהם איימו להורגה, אולם לאחר שאיימו להרוג את בתה הצעירה היא שחררה את לואי, שעתיים לאחר שנכנסו הנציגים לראשונה לתא. לואי הועבר לתא נפרד במבצר תחת השגחתו של אנטואן סימון מהפכן רדיקלי שהיה ידידו של רובספייר. כוונת הרפובליקנים הייתה להפוך את לואי לאזרח מן השורה ולהחדיר למוחו ערכים רפובליקנים, וכן למנוע מתומכי המונרכיה לנסות לשחררו. במהלך כל מאסרו פנו אליו השומרים בשם לואי קאפה, לפי שמה של שושלת מלכי צרפת, השושלת הקפטינגית, שנוסדה על ידי איג קאפה, מלך צרפת.
ב-6 באוקטובר 1793 ביקרו את המלך לואי הרפובליקנים פייר גספאר שומט, ז'אן ניקולא פאש וז'אק אבר ואילצו אותו להודות בהתעללות מצד אימו. מארי אנטואנט, שעמדה למשפט באותו הזמן, הואשמה כי ביצעה גילוי עריות בלואי. בנאום מרגש שתועד בבית המשפט פנתה מארי אנטואנט לאימהות היושבות בקהל ואמרה כי הפשע שמאשימים אותה בו מחריד מכדי שניתן יהיה להאשימה בו: "הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת". חפותה בנושא זה נקבעה, אולם היא הואשמה בבגידה וב-16 באוקטובר הוצאה המלכה להורג, והמלך לואי נותר יתום. לואי לא זכה לראות את אחותו או דודתו, ונותר להמשיך את חייו הקצרים מנותק ממשפחתו.
לפי המלוכנים של אותה התקופה סימון ורעייתו התעללו בלואי בעודו מתגורר עימם, אף על פי שלהאשמות אלו לעולם לא נמצאו ראיות. המלוכנים טענו כי בנוסף לכך שסימון הרביץ ועינה את המלך הצעיר, הוא גם הכריח אותו לקלל את הוריו ואת המלוכה וכן לשכב עם פרוצות. אולם הראיות הקיימות מראות כי כל עוד לואי היה תחת השגחתו של סימון הוא נותר במצב בריאותי טוב. בינואר 1794 סימון ורעייתו עזבו את המבצר ולואי הושם בתא מבודד וחשוך עד למותו של רובספייר ביולי של אותה השנה. אולם ששת החודשים בתא הקטן הספיקו לגרום להידרדרות בבריאותו של המלך הצעיר; הוא סבל מגרדת ותזונתו הייתה לקויה מאוד.
מותו של לואי והמסע של לבו
שמאל|ממוזער|250px|לבו של לואי השבעה עשר, כפי שהוצג בבזיליקת סן-דני עד שנת 2004
ב-8 ביוני 1795 מצאו שומרי המבצר את גופתו של לואי. למחרת בוצעה בגופה נתיחה שלאחר המוות שקבעה כי הילד מת ממחלת החזירית, שנגרמה ממחלת השחפת. המלך לואי השבעה עשר היה בן עשר בלבד, ובילה את שלוש שנותיו האחרונות בכלא. גופתו של לואי נקברה בקבר בלתי מזוהה ברובע האחד עשר של פריז אולם לבו, שהוצא מגופו במהלך הנתיחה, הוברח מהמבצר על ידי הרופא פיליפ-ז'אן פלטן.
פלטן, שהשרה את הלב באלכוהול, ניסה להחזיר את הלב לדודיו של לואי, המלכים לואי השמונה עשר ושארל העשירי, אולם הם סירבו להאמין כי הוא שייך לאחיינם. אחד מתלמידיו של פלטן גנב את הלב ושמר עליו עד ששכב על ערש דווי וביקש מרעייתו להחזיר אותו למורו לשעבר. אולם במקום זאת העבירה האישה את הלב לארכיבישוף של פריז, אצלו הוא נשאר עד למהפכת 1830. הלב הגיע בדרך לא ידועה לספרד, שבשנת 1975 החזירה אותו לצרפת. הלב המשומר הושם באגרטל זכוכית בבזיליקת סן-דני, מקום הקבורה ההיסטורי של מלכי צרפת.
שמועות על בריחה ומתחזים
בצרפת כולה נפוצו שמועות שונות ומשונות אודותיו. היו שטענו כי המלוכנים הצליחו למלטו ובמיטתו הניחו גופת ילד אחר לשם הטעיה, אחרים סיפרו שלואי הצעיר נמלט מכלאו בכוחותיו שלו כי התייסר לדעת שאין מי שיעמוד בראש התנועה המלוכנית וביקש תפקיד לעצמו, והיו שאף הרהיבו וטענו כי למעשה מנהיג הנער את האומה בסתר. שמועה זו כבשה את לבם של ההמונים ומשלא שב לואי הצעיר ולא נראה עוד, קמו לו ללואי ה-17 מתחזים רבים, שהתרבו במיוחד לאחר הרסטורציה של שושלת בורבון.
המתחזה הידוע מכולם היה שען גרמני בשם קארל וילהלם נאונדורף, שבשנת 1827 פרסם את "זכרונותיו" בהם טען כי הוא בנו האמיתי של לואי השישה עשר וכי הוא הוחלף בכלא על ידי יתום חרש שמת לאחר מכן. אף על פי שנאונדורף בקושי דיבר צרפתית הוא הצליח לשכנע רבים מחצר המלוכה של לואי השישה עשר כי הוא אכן היה לואי-שארל. הוא הכיר אפילו את הפרטים הקטנים והאישיים של חיי החצר ודיבר אל החצרנים כאילו הכיר אותם מילדותו. אפילו אגתה דה רמבו, אומנתו של לואי השבעה עשר ולמעשה האישה שגידלה אותו במשך שבע שנותיו בארמון, השתכנעה כי הוא היה המלך. לעומת זאת מארי תרז, אחותו של לואי שארל, לא האמינה כי נאונדורף היה אחיה ואף לא הסכימה להפגש עמו. בשנת 1836 הגיש נאונדורף תביעה כנגד הנסיכה מארי תרז בה תבע רכוש שלכאורה היה שייך לו, אולם המעשה גרם למלך דאז, לואי-פיליפ, להורות על מעצרו ולגרשו לאנגליה. נאונדורף מת בשנת 1845 בהולנד, ועל מצבתו נכתב "כאן שוכב לואי השבעה עשר, מלך צרפת". עד ימינו טוענים צאצאיו לכתר המלכות. עם זאת, היכולת לבחון באופן מדעי את ממצאי ה DNA מגופתו של נאונדורף אל מול אלה של מארי אנטואנט ולואי ה-16 הפריכו את טענות המתחזה ב-1998, כאשר לא נמצא קשר בין המשפחה המלכותית לבין המתחזה.
קבורתו הסופית והוכחה מדעית
ב-1999 נפתרה התעלומה באופן סופי כאשר נשלחו דוגמיות מליבו לכאורה של לואי השבעה עשר לשתי מעבדות מהמובילות בעולם לניתוח DNA - אוניברסיטת מינסטר בגרמניה והאוניברסיטה הקתולית של לוון שבבלגיה - והושוו לשיער שנלקח מקברה של מארי אנטואנט, כדי לגלות אחת ולתמיד האם הלב שייך למלך הילד. בשנת 2000 פורסמו תוצאות הבדיקות לפיהן הלב היה שייך לצאצא קרוב של המלכה. ההתאמה הייתה מושלמת. כיום ניתן לומר בוודאות כי הנסיך הצעיר מת בבדידות ממחלה ומהזנחה, על ידי המהפכנים שהפרידו אותו ממשפחתו ונטשו אותו. ליבו של לואי נקבר ב-8 ביוני 2004 בבזיליקת סן-דני לצד הוריו ואבותיו.
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
Cadbury Deborah, The lost king of France, 2002
קישורים חיצוניים
על לואי השבעה עשר מלך צרפת
אורי קציר, לואי ה-17: בדידות אין קץ
Mitochondrial DNA analysis on remains of a putative son of Louis XVI, King of France and Marie-Antoinette: Jehaes, Decorte, Peneau, Petrie, Boiry, Gilissen, Moisan, Van den Berghe, Pascal & Cassiman, 1998
הערות שוליים
קטגוריה:אבירי מסדר גיזת הזהב
קטגוריה:בית בורבון
קטגוריה:אישים שלבם קבור בנפרד מגופם
קטגוריה:צרפתים שנפטרו משחפת
קטגוריה:מלכי צרפת מהמאה ה-18
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1785
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1795
| 2023-04-17T03:16:20
|
אל ניניו
|
אל ניניו (בספרדית: El Niño; בתרגום לעברית: הילד) היא תופעה אקלימית המתרחשת אחת לכמה שנים, של עלייה בטמפרטורת מי האוקיינוס השקט ממערב לפרו ואקוודור בדרום אמריקה לפרק זמן של כמה חודשים. לתופעה השפעה על האקלים באזורים נרחבים בעולם, בחלקם אף מרוחקים עד מאוד מהיבשת הדרום אמריקנית.
מקור שמה של התופעה ("הילד" בספרדית) הוא בהתרחשותה סמוך לחג המולד, המציין את הולדת ישו הנוצרי. משך התופעה בדרך כלל הוא כחודש, אולם אחת לכמה שנים, באופן לא מוסבר, היא מתארכת מעבר לתקופה הרגילה.
לתופעת אל ניניו יש השלכות אקלימיות נרחבות באוקיינוס השקט, באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי. השפעת האל ניניו על האוקיינוס האטלנטי מורגשת 12–18 חודשים לאחר השפעתו על האוקיינוס השקט וההודי.
תופעת האל ניניו
שמאל|ממוזער|450px|ההפרש בין טמפרטורת פני השטח של האוקיינוס בימים כתיקונם ובזמן האל ניניו בדצמבר 1997
אל ניניו מוגדר כחריגה בטמפרטורת פני השטח של האוקיינוס ביותר מחצי מעלת צלזיוס. עליית טמפרטורה כזו מתרחשת מדי שנה לפרק זמן של כחודש, אך אחת לכמה שנים עולה הטמפרטורה לפרק זמן ארוך יותר.
הסימנים הראשונים לאל ניניו הם:
עלייה בלחץ האטמוספירי מעל האוקיינוס ההודי, באזור אינדונזיה ואוסטרליה
ירידה בלחץ האטמוספירי מעל טהיטי, מרכז האוקיינוס השקט וחלקו המזרחי
החלשות הרוחות בדרום האוקיינוס השקט, או שינוי כיוונן מזרחה
אוויר חם עולה ליד פרו וצפון צ'ילה וגורם לגשם במדבריות פרו וצ'ילה
זרמים חמים ממערב האוקיינוס השקט לחלקו המזרחי וגשם באזורים יבשים בדרך כלל
מעבר להשפעות האקלימיות הגלובליות, לתופעה השפעה מקומית המביאה לתמותה המונית של דגים, ופגיעה בבעלי חיים הניזונים מהם. פגיעה זו מביאה לנזק לכלכלת פרו, ולצרכני הדגים. ריבוי פגרי הדגים והעופות מביא עמו סירחון ומגביר התפשטות מחלות.
רוב המדינות המושפעות מתופעות האל ניניו הן מדינות מתפתחות.
לעיתים מופיעות תופעות אקלימיות חריגות בשנה שלאחר הופעת אל ניניו חזק במיוחד. תופעות אלו מכונות לה ניניה - הילדה והן מתבטאות בתופעות הפוכות- ירידה ממוצעת של חצי מעלה ויותר וגשמים מועטים.
האל ניניו החזק האחרון התרחש ב-2015, והוא נקשר להצפות הקשות זה שנים רבות שהתרחשו בדרום אמריקה בדצמבר באותה שנה, וכן להתחממות השיא שנרשמה, אך מתחילה שוב ב-2023.
המערכות האקלימיות
המערכת הרגילה
שמאל|ממוזער|300px|המערכת האקלימית הנורמלית מול חופי פרו ואקוודור
באזורים שבהם נושבת הרוח השלטת במקביל לחוף, נסחפים המים בניצב לו. בחופי פרו נושבות רוחות דרומיות, הסוחפות את המים העליונים המחוממים על ידי קרינת השמש, מערבה. כתוצאה מכך עולים מן המעמקים מים קרים עשירים במזון. בעקבות זאת מתרבים דגים ממינים שונים ובהם האנשובי. דיג האנשובי מהווה מקור הכנסה חשוב לפרו ונדבך חשוב ביבול החקלאי המיוצא לשוק האמריקני.
המים החמים מגיעים לצדו המערבי של האוקיינוס השקט באזור המשווני, וגורמים לתנאי אקלים טרופיים - חום, לחות ולחץ אוויר נמוך. הלחות היתרה גורמת שם לטייפונים ולסופות רעמים.
האוויר החם עולה למעלה בצדו המערבי המשווני של האוקיינוס השקט, ונע מזרחה תוך כדי התקררותו. הוא מגיע לחופים המערביים של דרום אמריקה ומשרה שם אקלים קר ויבש.
מערכת אל ניניו
שמאל|ממוזער|300px|המערכת האקלימית מול חופי פרו ואקוודור בזמן אל ניניו
רצף הרוחות הדרומיות נקטע, ועקב כך גם נעצרת אספקת המים הקרים ועשירי התזונה. אוויר חם עולה למעלה במרכז האוקיינוס השקט, ונע מזרחה ומערבה לחופי היבשות.
האל ניניו גורם לקיץ (דצמבר-פברואר) חם ורטוב בצפון פרו ובאקוודור, ולעיתים להצפות, כשהתופעה חזקה במיוחד. באזורים הקרובים לחוג הגדי בדרום אמריקה (צפון ארגנטינה, דרום ברזיל, צפון צ'ילה ובוליביה) האל ניניו גורם לשנה גשומה מהרגיל, ובמרכז אמריקה, קולומביה ואגן האמזונאס האקלים יבש וחם יותר מהרגיל. המדינות בצדו השני של האוקיינוס השקט חוות אף הן אקלים חם ויבש מהרגיל בעקבות האל ניניו, בחודשים יולי-אוגוסט. השפעות האל ניניו מגיעות לאזורים נוספים בעולם, כולל צפון אמריקה, אפריקה ואנטארקטיקה.
קישורים חיצוניים
.
הערות שוליים
קטגוריה:שינוי אקלים
קטגוריה:מטאורולוגיה
קטגוריה:מילים וביטויים בספרדית
קטגוריה:האוקיינוס השקט
| 2024-05-04T06:41:34
|
משפט פריז
|
משפט פריז, המכונה במקורות היהודים גם "ויכוח פריז" או "ויכוח רבינו יחיאל מפאריש", היה דיון משפטי שהתקיים בארמון לואי התשיעי מלך צרפת ב־12 ביוני 1240. הוא עסק בהאשמה של היהודים על הכתוב בתלמוד ובסופו, חבר השופטים הנוצרי מצא את התלמוד אשם בדין וגזר על שריפת התלמוד.
אירועים מקדימים
בשנת 1215 התכנסה הכנסייה לוועידה מכרעת בשאלת היהודים והמוסלמים – ועידת לטראנו הרביעית. בהחלטות נקבע שיש לאסור על יהודים לעסוק בתפקידים ציבוריים וכן שיהודים ומוסלמים ילבשו בגד מיוחד שיזהה אותם ויבדילם מן הנוצרים. עקב כך חויבו היהודים לשאת על בגדיהם טלאי בצבעי אדום ולבן. בהתאם להחלטות ועידת הכנסייה, החליט האפיפיור לפעול ביד קשה כנגד המוסלמים והיהודים וגם כנגד הנוצרים שסטו מהדוגמה הקתולית, המינים.
באותה תקופה העבירו יהודים מומרים לעיונם של מלומדים נוצריים כמו פייר המכובד קטעים מהתלמוד ומהברייתא, הצביעו לפניהם על מספר רב של אגדתות המכילות הגשמת אלוהים ועל דינים שבהם יחס שלילי ביותר למי שאינם יהודים. גם דברי האגדה שבהם מוטחים דברים קשים בישו ובנוצרים זכו לתשומת לב. בה בעת, התחזקו שני מסדרים נוצריים חשובים, של הפרנציסקנים ושל הדומיניקנים, שהרבו לעסוק בפעולות של הטפה וכפייה דתית והיו בעלי מאפיינים של שנאת היהדות.
בוועידה הוחלט להעמיד את היהודים לדין על הכתוב בתלמוד. הנוצרים לא יכלו לשפוט את היהודים על הכתוב בתנ"ך, הואיל והתנ"ך הוא גם חלק מכתבי הקודש הנוצריים.
המשפט
בשנת 1236 שלח הנזיר הפרנציסקני ניקולס דונין, שהיה יהודי מומר ותלמידו של רבי יחיאל מפריז, איגרת לאפיפיור גרגוריוס התשיעי, ובה האשמות רבות כנגד התלמוד. רק שלוש שנים אחר כך התקבלה התשובה. האפיפיור קבע כי כל ספרי היהודים יוחרמו מבתי המדרש ויועברו לעיון המסדרים. לשם ביצוע הוראותיו הוא הפנה את ניקולס דונין לבישוף של פריז ולמלכי אירופה. על התלמוד כתב האפיפיור באיגרתו:
רק מלך צרפת, לואי התשיעי, הסכים לשתף פעולה עם דרישותיו של האפיפיור. המשפט התנהל בפריז בחודש יוני שנת 1240, לעיני מלך צרפת. בראש חבר השופטים ישבה המלכה בלאנש מקסטיליה ולצידה אנשי כמורה בכירים כמו ההגמונים מפריז ומסנס (Sens), האינקוויזיטור מקלן, נשיא האוניברסיטה וניקולס דונין.
את היהדות ייצגו ארבעה נציגים של יהודי צרפת ובראשם רבי יחיאל מפריז ועימו רבי משה מקוצי, מחבר ספר מצוות גדול, רבי יהודה ב"ר דוד ממילון ורבי שמואל ב"ר שלמה משאטא-טיער (Château-Thierry). ייתכן שאת כתב ההגנה חיבר רבי יוסף בן נתן אופיציאל (Official) בעל ספר יוסף המקנא.
טענות התביעה
על מנת לספק מקור לטענותיו כי התלמוד כולל דברי כפירה, מצווה על איבה כלפי הנוצרים ומתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול ממנו ואף להורגו, ציטט ניקולס דונין מן התלמוד מספר קטעים. בין שאר ציטוטיו, השתמש דונין באמרה "טוב שבגוים הרוג", ובאמרה "אסור ליתן לגוי מתנת חנם משום 'לא תחנם', ואסור ליהודי לומר כמה נאה גוי זה". הוא ציין שבעיני התלמוד, גויים חשודים על רביעה של חיות או של זכרים, על עריות ועל שפיכות דמים.
תשובות ההגנה
תשובתם של הרבנים לגבי יחסו השלילי של התלמוד אל הגוי הייתה שאין למתוח קו משווה בין הגויים שאליהם מתייחס התלמוד לבין הנוצרים, ועובדה היא שאכן יהודים סוחרים עם נוצרים גם ביום חגם של האחרונים, מתייחדים איתם, מלמדים אותם תורה, ועוד. כן השיבו הרבנים תשובות פרטניות לגבי דברי האגדה שהטיח בהם ניקולס. הרבנים הבליטו את עתיקותו של התלמוד, את היותו פירוש למקרא ולא תחליף לו, וציינו שהיהודים לומדים את התלמוד במשך מאות שנים, ועד כה בכירי הכנסייה הנוצרית לא מצאו בכך כל פסול, כך שההתקפה כנגד התלמוד אינה אלא יוזמת המומר ניקולס ואינה מבוססת בנצרות. רבי יחיאל התייחס ליכולתו של הנוצרי להיגאל, על פי הדת היהודית. הוא טען שעל ידי קיומן של שבע מצוות בני נח יכול כל גוי, לרבות הנוצרי, להיגאל. לתפישה זו ישנם אכן מקורות מבוססים במחשבה היהודית.
לגבי הדברים בגנותו של ישו, השיבו הרבנים כי המדובר הוא באדם אחר ששמו ישו: , וביססו את תשובתם על כך שישו מוזכר בתלמוד כתלמידו של יהושע בן פרחיה, שחי כמה דורות לפני תקופת ישו על פי הכרונולוגיה הנוצרית.
הערכת תשובות הרבנים
בגלל אופיו של המשפט וזהותם של השופטים, הרבנים המשיבים היו מוגבלים בחופש הביטוי, ונזקקו לעיתים לפרשנות חופשית ויצירתית על מנת להדוף את הטענות שהוטחו בהם. ההבחנה בין גויים שבתלמוד לבין נוצרים שבה הסבירו הרבנים את אי הרלוונטיות של הדינים שציטט דונין אפשר שהייתה טקטית לצורך המשפט בלבד. הספרות ההלכתית לא מבדילה ברובה בין עובדי עבודה זרה לבין הנוצרים הקתולים. אומנם יש מקורות שהשתמשו בהבחנה זו באופן חלקי, אך הרבנים המתווכחים עשו בה שימוש גורף. עם זאת, יש חוקרים שטענו שהצורך להצטדק במשפט גרם להפנמה כנה של השקפות סובלניות, דבר שהחוקרים מנסים לאפיין בו במיוחד את רבי מנחם המאירי, חמישים שנה אחר כך. כפי שמעיר יעקב כ"ץ:
ההכרעה
בסיום המשפט מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין, ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל כתבי היד של התלמוד הוחרמו. בשנת 1244 שרפו הצרפתים בפריז במשך כשתי יממות את כל כתבי היד של התלמוד. על פי דברי מהר"ם מרוטנבורג, נשרפו באותו מאורע 24 קרונות עמוסים בספרי תלמוד.
ההשלכה של המשפט הייתה ברורה וחדה. הנוצרים עשו דבר שנמנעו ממנו במשך כל הדורות עד אז – והתערבו בתפיסה ובאמונה היהודית עצמה, בלי להשלים איתה מתוך ראיית היהודים כעדים לאמיתות הנצרות באומללותם הנוכחית או בהתנצרותם לעתיד לבוא.
המשפט ושרפת התלמוד שבעקבותיו היו צעד משמעותי בהיסטוריית רדיפת היהודים במערב אירופה במאות האחרונות של ימי הביניים, והביאו לתסיסה אנטישמית קשה.
ראו גם
הפולמוס היהודי-נוצרי
עליית בעלי התוספות
נצחון ישן
ויכוח ברצלונה
ויכוח טורטוסה
לקריאה נוספת
אורה לימור, בין יהודים לנוצרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, כרך 5.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:צרפת: אנטישמיות
קטגוריה:תולדות עם ישראל
קטגוריה:יהודים ויהדות בימי הביניים
קטגוריה:יהדות צרפת
קטגוריה:תלמוד
פריז
קטגוריה:פריז: היסטוריה
| 2024-08-19T15:47:15
|
רש"י
|
רבי שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש"י (ד'ת"ת, 1040 בערך – כ"ט בתמוז ד'תתס"ה, 13 ביולי 1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת). פועלו ופירושיו השפיעו השפעה רבה על עיצוב דמותה של היהדות. פירוש רש"י מתמקד בפשט, פשוטו של מקרא, המובן המילולי של מקראות. הפירוש מסתמך כמעט תמיד על המקורות כגון תלמוד, תנ"ך ומדרשי חז"ל.
כתוב שרש"י מיועד למגוון רחב של לומדים: לתלמיד חכם וגם ללומדים מתחילים. רש"י חידש מאות מילים בעברית.
מקור הכינוי "רש"י"
בכתבי בני תקופתו מכונה רש"י בשם רשז"ל (רבינו שלמה זכרונו לברכה), ללא י'; ברוב המקרים, בכתבי היד מימי הביניים, מכונה רש"י בשם רבינו שלמה או רבנו שלמה הצרפתי.
בכתבי בעלי התוספות (שהיו בחלקם נכדיו של רש"י) הוא מכונה כסדר בכינוי "רש"י". וכשהם מביאים מפירושו הם מקדימים לכתוב "פרש"י" (ראשי תיבות של 'פירש רבי שלמה בן יצחק').
הכינוי רש"י הוא מאוחר יותר, ומשמעותו שנויה במחלוקת: הפירוש הנפוץ הוא שמשמעותו רבי שלמה יצחקי, על שמו של אביו של רש"י - יצחק הצרפתי. החיד"א, שציטט כתבים מאוחרים בהם חתום רש"י כ"שלמה בן יצחק", הוסיף הסבר לתוספת שם האב שבכינוי "רש"י": . שינויים דומים נעשו בשמותיהם של רבי שמשון משאנץ ורבי שמשון מקוצי, שנקראו "הש"ר" ולא ר"ש.
הטענה לפיה אבי רש"י נקרא יצחק נתמכת בכתבי יד של תשובות רש"י בהם מצויה חתימתו "שלמה ב"ר יצחק", אולם חקירת מקורותיהם בימינו העלתה שאלו השלמות של מעתיקים מאוחרים ולא הכיתוב המקורי. בנוסף, בתחילת פירושו לתורה כתב רש"י אמרה בשם "רבינו יצחק", וכתב על כך רבי חיים פלטיאל בספרו "פירושי תורה":
אלא ששלמה בובר מצא את כתב היד של מדרש תנחומא, ובו ציטוט מפי רבי יצחק, שהיה אם כן תנא או אמורא; הציטוט, בתוספת השלמה ממדרש רבה למקום, זהה באופן מדויק לדברים שכתב רש"י בשם רבינו יצחק, ואם כן אין המדובר באביו של רש"י אלא במימרה קדומה שרש"י העתיקה. למרות זאת, ייתכן שרש"י פתח את פירושו לתורה באזכור השם יצחק, על מנת להזכיר את שם אביו.
אם אכן האות י' שבכינוי "רש"י" אינה מתייחסת לאביו רבי יצחק, היו שהציעו שהיא מהווה קיצור למילה ירחי, כשם משפחתו של רש"י, המרמז (לדעה זו) על מוצאה הקדום של המשפחה - מהעיר לוניל שבצרפת, המכונה "עיר הירח" (lune הוא ירח בצרפתית).
אברהם גרוסמן משער שאפשר שהמשמעות המקורית של הכינוי הייתה רבינו שיחיה, כפי שכינוהו תלמידיו בסתם. אחרים הציעו שראשי התיבות הן רבינו שלמה יחי, והיו גם שפירשו את הכינוי בדרך של ראשי תיבות בדיעבד כרבם של ישראל.
קורות חייו
שמאל|ממוזער|250px|תמונת בית מדרש על שם רש"י בוורמיזא, המאה ה-19
שמאל|ממוזער|250px|העתק בית המדרש על שם רש"י, בבית התפוצות
שמאל|ממוזער|250px|בול שהונפק בישראל במלאת 950 שנה להולדתו של רש"י
משפחתו
רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרוי"שׂ' בתעתיק לעברית) שבצפון צרפת - בירת רוזנות טרואה וחבל שמפאן - לאביו יצחק הצרפתי, ואמו לאה מרים ב"ר אליקים קלונימוס, בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041). ההערצה הכבירה של כל הדורות לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם פרטים ביוגרפיים מעטים מאוד ידועים על תקופת נעוריו.
החיד"א מביא טענות ששמע אודות אי-ייחוסו של רש"י למשפחת רבנים ידועה, או שאביו לא היה מלומד כלל (למעשה הדברים כתובים לראשונה בספר בני המכירי כמאה שנים אחרי רש"י, ונאמרים שוב כהשערה כחמש מאות שנה אחרי רש"י, בהקדמה לספר טורי זהב של ר' דוד הלוי סגל); החיד"א דוחה שם טענות אלו.
רש"י מביא פעם אחת בפירושיו את "לשון אבא מורי מנוחתו כבוד", ודוחה לפיה את דעת מורו ורבו; מכך עולה שאביו היה חכם וגדול בתורה שכתב פירוש על התלמוד או על חלק ממנו, ואותו מצטט רש"י - וכן שרש"י ייחס לאביו משקל מספיק כדי לדחות מפני דעתו את דברי רבו הגדול. כנראה שמפי אביו למד רש"י תורה בימי ילדותו. מאידך, ישנו ספק אם פירוש זה נכתב על ידי רש"י עצמו, ויש הסוברים שהרשב"ם כתב אותו והתייחס לאביו ר' מאיר בן שמואל.
דודו של רש"י, אחי אמו רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה במגנצא שבאשכנז, ואף רשם לעצמו את תורתו. רש"י מביא מספר פירושים בשמו.
שהותו בגרמניה
סביב שנת העשרים לחייו יצא רש"י מצרפת אל הישיבות הגדולות שבגרמניה, בעמק הריין, שם עוצב ונבנה עולמו הרוחני. תחילה בא רש"י אל ישיבת מגנצא, שבה לימד רבנו גרשום שני דורות לפני כן, ושמה יצא למרחקים; במגנצא למד רש"י אצל רבי יעקב בן יקר, מתלמידי רבנו גרשום מאור הגולה, שנעשה לרבו המובהק ולימדו תורה במשך שש שנים. רש"י מכנה אותו בפירושיו "רבי הזקן", ומזכיר את פירושיו במקומות שונים. אצלו למד רש"י מקרא ותלמוד גם יחד, ודרך הלימוד של רבי יעקב בר יקר נותרה אצל רש"י כל ימיו, כפי שהעיד רש"י: .
רבינו יעקב בן יקר נפטר בשנת ד'תתכ"ד (1064), ואחרי פטירתו עבר רש"י ללמוד תלמוד לפני רבי יצחק בן יהודה, אף הוא מגדולי חכמי מגנצא ומתלמידי רבנו גרשום. כעבור תקופה עבר רש"י אל הישיבה שבעיר וורמייזא הסמוכה למגנצא, ושם קיבל תורה מפי רבי יצחק הלוי המכונה ר"י הלוי סג"ל כלומר סגן לויה). רש"י שהה בוורמייזא בין שלוש לחמש שנים.
גם לאחר חזרתו לצרפת המשיך רש"י לעמוד בקשרי מכתבים עם רבותיו שבאשכנז, ואולי גם עם חבריו מישיבות וורמייזא ומגנצא. בנוסף לשלושת רבותיו המובהקים, למד רש"י באשכנז גם מפי רבינו דוד הלוי ממגנצא, ואף עמו הוסיף לעמוד בקשר מכתבים לאחר שיבתו לצרפת.
בשנות לימודיו של רש"י באשכנז היה עליו לדאוג לפרנסתו ולפרנסת אשתו ובנותיו, ולעת זקנותו תיאר שנים אלו בכתבו .
בצרפת
לאחר כעשר שנים בהן שהה בגרמניה שב רש"י אל צרפת (טרוייש), בסביבות שנת ד'תתכ"ט (1069), כשהוא כבן שלושים, והשתלב מיד בחיי החברה היהודית שם. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה. לאחר כחמש שנים שב רש"י אל וורמייזא, ולאחר פרק זמן בו למד בישיבת וורמייזא נסע בחזרה אל טרוייש, בה נותר לגור עד פטירתו.
ככל הנראה התפרנס רש"י בטרוייש ממסחר; אחרים שיערו, על פי הידע הרב שמפגין רש"י בפירושיו בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אולם לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין.
זמן קצר לאחר בואו לטרוייש ייסד רש"י בעיר ישיבה, שהתפרסמה בצרפת ומחוצה לה ומשכה אליה תלמידי חכמים מופלגים; רבנים בולטים מאשכנז באו ללמוד בישיבתו, כמו הריב"א משפיירא, תלמידו של ר' יצחק בר יהודה רבו של רש"י, וכן תלמידים מהארצות הסלאביות. כראש ישיבה לא נטל רש"י שכר, כמנהג אותם הזמנים, ואף היה עליו לדאוג לכלכלת תלמידיו.
גדלותו העצומה של רש"י הוכרה מיד בעולם היהודי, ושאלות רבות הופנו אל בית מדרשו בתחומים רבים ושונים. בידינו שאלות שנשלחו אל רש"י מקהילות רבות בצרפת ומעמק הריין, ואף מגדולי רבני אשכנז, כמו רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר ממגנצא, פונים אל רש"י בשאלות. שמו הלך לפניו, והפירושים שכתב ב'קונטריסים' שלו התקבלו במהירות הבזק ברחבי הארץ. שני חתניו היו מתלמידי החכמים הראשונים במעלה בצרפת, וסביבו התפתחה יצירה תורנית שהזניקה את יהדות צרפת אל תור הזהב שלה.
רש"י אף עמד בקשרים עם חכמי ארצות רחוקות יותר, ובכתבי הראשונים מוזכרת שאלה ששיגר אל רבינו נתן מרומי בעל הערוך ואל שני אחיו, שהיו ראשי ישיבה בעיר רומא שבאיטליה.
רש"י תיקן כמה תקנות חשובות בקהילות יהודי צפון צרפת. אברהם גרוסמן כתב כי .
בערוב ימיו של רש"י התרחשו גזירות תתנ"ו, כאשר יצא מסע הצלב הראשון לדרכו בשנת ד'תתנ"ו (1096); יהדות צרפת כמעט ולא ניזוקה מידי הפורעים, אולם יהדות אשכנז המפוארת ספגה מכה אנושה. בפרט הרע גורלן של קהילות שו"ם, ובהן וורמייזא ומגנצא; אלפי יהודים נהרגו בהן, ומרכזי התורה בהם למד רש"י נחרבו. בפיוטיו מתייחס רש"י כנראה לגזירות תתנ"ו; בפיוטו 'תורה התמימה', למשל, הוא פונה בקריאה אל התורה:
בסוף ימיו היה רש"י חולה במחלה קשה שלא אפשרה לו אפילו לכתוב. על השאלות הרבות ששוגרו אליו השיב בקושי רב תוך הכתבת התשובה לתלמידיו או בני ביתו ששהו במחיצתו באותה העת.
הייתה תקופה שבה גלה רש”י מצרפת לאחת מערי ספרד, והתאכסן בביתו של פרנס העיר, לימים הפציר בו שיתעכב בביתו וילמד והוא יפרנסו, ורש”י הסכים לזה, וכשישב שם חיבר ספר, ולאות תודה קראהו על שמו 'ספר הפרנס'כך מובא בספר קב הישר (פרק עב), ובסדר הדורות (ד’ אלפים תתס”ה)..
רש"י הוא מקור של מאות מילים בצרפתית עתיקה שללא רש"י היו אובדים.
פטירתו וקבורתו
רש"י נפטר ביום חמישי, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105) ונקבר, על פי המסורת, בעיר הולדתו טרויש. לפי אחת מן המסורות העתיקות בקרב יהודי טרואה, נטמן רש"י בבית קברות יהודי בטרואה, שבתחילת המאה ה-15 חרשו אותו המקומיים ומאז נקרא "שדה היהודים". בשנת 1992 נחנך במקום על ידי הממשל אנדרטה שיצר ריימונד מורטי לזכרו של רש"י. סביב שנת 2012, חוקר קברי הצדיקים החרדי ישראל מאיר גבאי פעל לסמן ולהנציח את אזור בית הקברות כקבריהם של רש"י וכמה מבעלי התוספות וראשונים נוספים ב'שדה היהודים'.
ב-2016 החוקר דייוויד שפירו פרסם מאמר בנושא קבורת רש"י וציטט עדות מאוחרת אותה מביא רבי גדליה אבן יחיא, בן המאה ה-16, בספרו שלשלת הקבלה, לפיה העידו לו תלמידי המהר"ם מפאדובה שראו את קברו של רש"י בפראג: "וקבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי... שהלכו לחצר הקיסר במלכות בואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים, ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם". אולם ציין, כי אין כל מקור מהימן לכך שרש"י הגיע לסביבה מרוחקת זו, וידוע שהיה חולה בביתו שבטרוייש בשנותיו המאוחרות, ולא יצא למסעות ברחבי אירופה.
תלמידיו
בין תלמידיו של רש"י היו:
חתנו, רבי מאיר בן שמואל מרמרו, המכונה "אבי הגאונים" - אבי רשב"ם, רבנו תם, ריב"ם, ורבי שלמה 'אבי הדייקנים'
חתנו השני, רבי יהודה בן נתן, שחלק מפירושו נדפס כהשלמה לפירוש רש"י למסכת מכות
רבי יוסף קרא, פרשן המקרא
רבנו שמעיה, 'מזכירו' של רש"י ותלמידו המובהק
הרשב"ם, בכור נכדיו של רש"י ומחשובי בעלי התוספות, שאף השלים את פירושו של רש"י למסכת בבא בתרא ולמסכת פסחים.
רבי יעקב בר שמשון מפלייזא, פרשן תלמוד ופוסק. היה קרוב לרש"י ואף רשם מפיו תשובות לשאלות שנשלחו אל רש"י בשעת מחלתו, בה לא יכול היה לכתוב
רבי יצחק בן אשר הלוי, הריב"א משפיירא
האחים רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר
רבי שמחה בן שמואל מוויטרי
רבי אליקים בן יוסף ממגנצא
ייחוסו
עוד בימי חייו זכה רש"י להכרה בגדולתו, וזו הלכה והתעצמה לאחר מותו. רש"י לא נולד למשפחה מיוחסת, אך בעקבות תהילתו רבו המבקשים להתייחס אליו.
לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא קשור לרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל.
המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ויותר.
שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד נחשב בטעות כסימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן חושבים שמקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת. אולם השם טרייויש נגזר משם העיר הגרמנית טריר בצרפתית (Trèves).
אגדות
מעשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו של גדול הפרשנים, וכולן מאוחרות בשנים וחסרות בסיס איתן.
על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבי יצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבור איקונין, שנחשב ביהדות לעבודה זרה. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לו אליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי.
רבי גדליה אבן יחיא מוסר אגדה נוספת בספרו "שלשלת הקבלה", לפיה קודם צאתו של גוטפריד מבויון למסע הצלב הראשון שהנהיג בשנת 1096, ערך ביקור אצל רש"י, גדול יהודי צרפת ששמו כבר הלך לפניו, על מנת לקבל את ברכתו למסע הצלב שלו ולהתייעץ עמו. אולם רש"י חזה שהמסע ייגמר בכישלון, והזהיר את גוטפריד כי הוא ישוב לבדו לעירו, מלווה בשלושה פרשים בלבד שיזכו לשוב עמו לביתם. חמתו של גוטפריד בערה בו, והוא נשבע כי אם לא יתקיימו דברי רש"י, והוא ישוב מהמסע עם יותר משלושה אבירים - ינקום נקמה נוראה ברש"י ובכל היהודים. ואכן, גוטפריד נכשל בקרבותיו, ושב לצרפת עם ארבעה מלווים בלבד. מייד בבואו שם את פעמיו להינקם ברש"י, כיוון שכעת היו עמו ארבעה פרשים, ולא שלושה; אולם בהיכנסם בשער העיר התנתקה אחת מאבני השער, ומחצה את ראשו של הפרש הרביעי. יש מן הסיפורים הממשיכים ומספרים כי כאשר התקיימו דברי רש"י מיהר גוטפריד אל רש"י לבקש ממנו סליחה ולהכיר בגדלותו, אולם משהגיע למקום גילה כי נערכת שם לווייתו של רש"י.
למעשה, יש לציין כי גוטפריד מבויון מעולם לא שב לצרפת אחרי מסע הצלב הראשון, ומצא את מותו בנסיבות בלתי ברורות בארץ ישראל, וזאת עוד לפני פטירת רש"י; אולם כל ייחוס האגדה לגוטפריד מבויון מקורו ב"סדר הדורות" המאוחר, ואילו ב"שלשלת הקבלה" לא נזכר מקומו של האביר גוטפריד. מקורות קדומים אחרים כרכו את האגדה בשמו של גוטפריד הראשון דוכס לוריין (אנ'), המכונה "האמיץ" או "הגדול"; תולדות חייו היו סוערות, ותקופת חייו (1060–1139) אכן חופפת לזמנו של רש"י.
בעיר וורמס שבגרמניה מצוי עד היום בית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שעל פי האגדה ממנה התנתקה הלבנה שקטלה את סוסו הרביעי של גוטפריד מבויון.
האגדה מוסיפה ומספרת שכאשר עסק רש"י בכתיבת פירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" - ושם נפטר, ו"יצאה נשמתו בטהרה". ובשעת פטירתו, מספרת האגדה, יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".
אישיותו
אישיותו של רש"י ניחנה בשילוב של גדלות מופלגת בתורה ומידות טובות, שילוב שעליו מעידים פירושיו ותלמידיו של רש"י גם יחד.
גדלותו בתורה
גדלותו בתורה הייתה יוצאת דופן. ההיסטוריון שמעון שוורצפוקס כתב עליו:
שמעו של רש"י יצא כבר בחייו באירופה כולה, ובפירושיו ניכרת בקיאותו הגדולה בכל חלקי התורה.
מידותיו והליכותיו
אברהם גרוסמן ציין:
מעיון בפירושיו של רש"י בולטת ענוותנותו הגדולה. הוא כמעט ואינו סותר את דברי קודמיו, וכאשר הוא עושה זאת הוא חולק להם כבוד ואינו מבטל את דבריהם בשפה קשה; בעשרות מקומות בפירושו הוא כותב על פרטים מסוימים: "לא ידעתי", ובתשובותיו מצוי במקומות רבים שכותב רש"י כי טעות הייתה בידו בעניין זה או אחר, והוא חוזר בו מדבריו.
ביחסיו עם תלמידיו ניכרים יחסי קרבה עמוקים. רש"י קירב וחיבב את תלמידיו ביותר, ועודדם תדיר ליצור וללמוד עוד ועוד.
מאידך, בשעת הצורך לא נאחז רש"י בענווה יתירה אלא נכנס לעובי הקורה ופסק את פסקו. כך, לדברי גרוסמן, לא חשש לצאת חוצץ כנגד מסורות מקובלות ואף מנהגים ודינים מדברי הגאונים שעליהם חלק.
כבוד האישה
גרוסמן כתב בספרו "אמונות ודעות בעולמו של רש"י": "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחיי העולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".
חיבוריו
אברהם גרוסמן כותב כי רש"י החל בכתיבת פירושיו כדי למלא את המטרות הבאות:
להפיץ תורה ברבים: היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד, ולא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום: היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
הפולמוס עם הנוצרים: בפירושים למשלי ולדניאל יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עמה. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי-יהודית ארסית".
פירושו לתנ"ך
שמאל|ממוזער|250px|ספר חמישה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. ניתן להבחין במחיקות בדיו כהה המסתירים חלק מפירושו מטעמי צנזורה נוצרית.
רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו:
פירושו על התורה הוא הפירוש הפשטני ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.
שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא.
פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים למדרש יותר מפירושיו לתורה.
דרכו של רש"י בפירושו לתורה
בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו. לפי שיטה אחרת, רש"י דווקא מדגיש בדבריו אלה (ובמקומות נוספים) שדרכו כוללת הבאת מדרשי אגדה (אף אם אין קושי בפסוק), אבל מגביל עצמו לדברי אגדה שיכולים להתיישב על לשון הפסוק ועל הקשר הדברים.
דוגמאות
: מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.
: בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.
בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.
לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:
– נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.
לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק, ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.
דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.
כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
פירושים לשאר ספרי המקרא
בנוסף לפירושו על התורה, רש"י חיבר פירוש על רוב ספרי המקרא האחרים. פירוש זה קצר יותר מפירושו על התורה, והוא מרבה להביא בו מדרשים.
פירושי מקרא המיוחסים לרש"י
הפירוש המיוחס לו לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים לא חוברו על ידו. פירושו לספר איוב חסר מאמצע פרק מ (פסוק כ), ובכתבי היד הובאו פירושים אחרים להשלמת פירושו, כגון פירוש רשב"ם או ר"י קרא. גם על שאר הפירוש יצאו פקפוקים בדבר זהות המחבר.
פירושו לתלמוד
פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.
רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.
פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י מביא לעיתים נדירות מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים כגון התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ועל פי רוב הוא איננו מרחיב בביאור ובהשוואה בין הסוגיה שהוא מפרש אותה לבין סוגיות קשורות ממסכתות אחרות; זאת בניגוד לשיטת בעלי התוספות, שמזכירים במפורש ובאריכות את הסוגיות הקשורות, ומפרשים את היחס ביניהן.
כתבים נוספים
פיוטים
רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר כמה סליחות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שפיוט אחד שכתב נתחבר על רקע גזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות. שניים מהפיוטים שכתב נוהגים האשכנזים לומר בימי הסליחות. בין היתר חיבר את הפיוט "אז טרם נמתחו נבלי שכבים" שעוסק בדברים שבריאתם קדמה לבריאת העולם, ואת הפיוט "יי אלהי הצבאות נורא בעליונים". המהרש"ל מייחס לו את שמתא תתנם לחרפה אך חוקרים מפקפקים בייחוס זה.
פירוש למסכת אבות
פירוש רש"י על מסכת אבות מצוטט רבות בראשונים, והוא אף נדפס פעמים רבות, כאשר ישנם שינויים רבים בין ההוצאות השונות. יש מי שפקפק בייחוס הפירוש לרש"י. בשנת תשס"ה הפירוש יצא לאור במהדורה חדשה על ידי מוסד הרב קוק, תוך ניפוי התוספות המרובות שנוספו בתוך הפירוש. המהדיר טען שרש"י חיבר שתי מהדורות לפירוש זה, והדפיסן בנפרד.
פירוש לבראשית רבה
לדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.
היחס לפירושיו
רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.
פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.
רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"י איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.
רש"י כפוסק
רש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. אף בצרפת תיקן רש"י תקנות רבות, רבות מהן בענייני הנהגות כספיות של הקהילות היהודיות. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגון מחזור ויטרי, ספר האורה, איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידי ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י". על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים.
היחס לפירושו על התלמוד לענייני הלכה
מעבר לכך, גם בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. השאלה האם רש"י בפירושו נחשב כפסקן (פוסק הלכה) או כפרשן (מפרש) שנויה במחלוקת בין הפוסקים האחרונים.
כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מפירוש רש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו. הראשון שהתייחס לזה הוא רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף, שכותב כך: וכן כותב גם הרדב"ז:
גם הרב מאיר מאזוז בספרו 'מגדולי ישראל' ערך רבינו שלמה יצחקי כותב, רבותינו קבעו שרש"י פרשן הוא ולא פסקן. ומביא בשם החיד"א בספרו 'שם הגדולים' וזה לשונו: 'רש"י לא כיוון בפירושיו לעניין פסק הלכה'.
מאידך, גדולי חכמי אשכנז התנגדו לכך, לדוגמת רבי יום טוב הלוי הלר בספרו תוספות יו"ט על פירוש הרא"ש, יצא בבקורת חריפה על מה שכתב הבית יוסף שרש"י פרשן ולא פסקן.
לשון בחיבורי רש"י
חידושי מילים בפירוש רש"י
רש"י בחר לכתוב את פירושיו בלשון הקודש, והוא משתמש בתרגום לשפות אחרות רק בלית בררה. רש"י בפירושו מחדש מילים שלא השתמשו בהם קודם לכן, ולפעמים גם מרחיב את המילה ממשמעותה המקורית. חלק מאותן מילים נמצאות בשימוש עד היום.
נוסח פירוש רש"י
בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.
הבעיה קשה להכרעה מפני שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.
גרסאות בתלמוד
רש"י בפירושו לתלמוד מביא מדי פעם נוסח שונה של התלמוד מזה שהיה מקובל לפניו, לעיתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעיתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסה ציין רש"י באותיות ה"ג = הכי גרסינן. רש"י כתב בפירושו שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידים שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותב רבנו תם, נכדו של רש"י, על שינויי הגרסה בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:
כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום שבו נכתב בפירוש רש"י 'ה"ג', ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים לדוגמה רבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.
לעזי רש"י
רש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תרגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינו הצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות.
לדוגמה, בפירוש הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות, י"ד 11), מפרש רש"י:
"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם - וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש (se por feilance de non foses)."
רש"י תרגם מעל אלף מילים מהעברית המקראית ומהארמית שבתלמוד לצרפתית עתיקה, שהייתה השפה המדוברת בזמנו. שפה זו אינה מדוברת כיום, אופן היגויה המדויק אינו ידוע, והתעתיק שהותיר אחריו רש"י, באותיות עבריות, מאפשר כיום הצצה נדירה וייחודית לבלשנים חוקרי הצרפתית העתיקה, באשר לאוצר המילים ואופן הגייתן.
בימינו ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"ר משה קטן.
במקביל ערכו הרבנים אברהם גלאנצר וחנוך טוביאס תרגום ניקוד ואיות מדויק של לעזי רש"י בעברית, אנגלית וצרפתית בת ימינו בתוספת הארות והסברים המרחיבים את הדעת. את מחקריהם פרסמו בספר מעייני אג"ם. עבודתם על לעזי רש"י בתלמוד, נדפסה בתלמוד מהדורת לובלין בהוצאת מכון המאור.
הם גילו כי פעמים רבות רש"י נעזר בשפה הצרפתית ככלי עזר להסברה, במקומות שקוראיו ולומדיו דווקא בהיותם דוברי צרפתית עלולים להיכשל בהבנה מוטעית. לפעמים מילה בודדת בצרפתית חוסכת הסבר ארוך בעברית, ומאידך ישנם פסוקים שדווקא החושבים ומדברים בצרפתית עלולים להיכשל בהבנתם. במקומות אלו נאלץ רש"י להאריך בפירוש שלדוברי עברית נראה אולי כמיותר אך הוא חיוני לצרפתים.
כתב רש"י
שמאל|ממוזער|250px|כתב רש"י
הדפסה ראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י לתורה נוצרה בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.
מפרשי רש"י
על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר בשם "עיקר שפתי חכמים".
בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן), "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה וינפלד, ירושלים ו"רש"י כפשוטו" בהוצאת "לשם".
רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. יסוד השיטה היא בדברי רש"י שפירושו מיועד ל"בן חמש למקרא", והוא אמור להתאים לרמת הבנתו וידיעותיו של ילד בן חמש. על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). כללי השיטה רוכזו בספר "כללי רש"י" (מאת הרב טוביה בלוי. ירושלים תשנ"א).
הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו.
מפות רש"י
ממוזער|טקסט=מפת ארץ ישראל לפי רש"י, סריקת כתב היד מן הספרייה הבריטית באתר הספרייה הלאומית|מפת ארץ ישראל לפי רש"י, סריקת כתב היד מן הספרייה הבריטית באתר הספרייה הלאומית
במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י: במדבר לד, שופטים כא, יחזקאל מה, יחזקאל מח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י (אם כי לא של רש"י עצמו), שבהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' מאיר גרובר, פרופ' יוסף עופר, פרופ' בנימין זאב קדר וד"ר דוד שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש ללומדים את דמותה של ארץ ישראל.
אחת התופעות שטרם נחקרו היא: מדוע מפת רש"י העוסקת בתיאור "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא, כא), מופיעה בפירוש רש"י במהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי (גיטין ז, ע"ב), אולם איננה מודפסת בפירוש רש"י לספר שופטים.
תפילין של רש"י
ישנן ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין. השיטה הנפוצה והמקובלת ביותר מכונה בטרמינולוגיה ההלכתית 'שיטת רש"י' (ראו סדר הפרשיות בתפילין).
בשולחן ערוך נפסק שחובה להניח תפילין של רש"י, כיוון שכך הוא מנהג העולם. ואכן בימינו נוהגים להניח תפילין של רש"י בכל קהילות ישראל. יש המניחים לאחר מכן עוד זוג תפילין לפי אחת השיטות האחרות. הנפוצה ביניהן, מלבד רש"י, היא שיטת רבינו תם.
משפחת רש"י
לרש"י נולדו שלוש בנות.
הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל, ולהם נולדו חמישה צאצאים: שמואל – הוא הרשב"ם; יעקב – הוא רבנו תם; יצחק – הוא הריב"ם; שלמה, שנפטר בצעירותו; ובת, מרים, שהייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי בן רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות.
בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. היו שגרסו שמרים בת רש"י הייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי והיא אמו של ר"י הזקן, אולם מדובר בטעות שנצרה בעקבות בלבול בין מרים בת רש"י למרים בת יוכבד, נכדת רש"י.
ככל הנראה, הייתה לרש"י בת שלישית, אולם מלבד ששמה היה רחל, ושנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו - לא ידוע עליה דבר.
ראו גם
יצחק הצרפתי, אביו של רש"י
בנות רש"י
רבינו תם
רשב"ם
תוספות
רבי שמעיה
לקריאה נוספת
יצחק אבינרי, היכל רש"י, חמישה כרכים, הוצאת המחבר. (כרכים: 1, 2, 3 באתר היברובוקס).
הרב טוביה בלוי (עורך), כללי רש"י, הוצאת קה"ת, כפר חב"ד, תש"מ.
שמואל גלברד, לפשוטו של רש"י - באור לפירוש רש"י על התורה.
בנימין גלס, פשט ודרש בפרשנותו של רש"י.
אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006.
אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, הוצאת תבונות, ישיבת הר עציון - אלון שבות.
אברהם גרוסמן ושרה יפת (עורכים), רש"י: דמותו ויצירתו, מרכז זלמן שזר, 2008.
אברהם גרוסמן, רש"י והפולמוס היהודי־הנוצרי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
רפאל הלפרין, רש"י חייו ופירושו, תשנ"ז.
נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית.
נחמה ליבוביץ ומשה ארנד, פירוש רש"י לתורה - עיונים בשיטתו, קורס של האוניברסיטה הפתוחה.
אליעזר מאיר ליפשיץ, ספר רש"י, תשכ"ו (מהדורת צילום).
יונה פרנקל, דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי, הוצאת מאגנס, 1975.
שרה קמין, רש"י - פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, הוצאת מאגנס, 2007 (מהדורה מחודשת).
ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2010.
אבינעם כהן (עורך), רש"י ובית מדרשו, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ג
חנוך גמליאל, רש"י כפרשן וכבלשן - תפיסות תחביריות בפירוש רש"י לתורה, מוסד ביאליק, 2010.
אברהם מאיר הברמן, .
Kearney, J. Rashi - Linguist Despite HImself,T&T Clark, 2010
קישורים חיצוניים
מאמרים על רש"י באתר 'מקראנט'
גליונות מפעל מתיבתא דרש"י ללימוד והעמקה בפירוש רש"י על החומש
10 דברים שלא ידעתם על רש"י, הרב יוני לביא, ה, אדר ב' תשפ"ד
כתבי יד
מספריו במרשתת
פירוש רש"י לתורה, באתר דעת
תשובות רש"י, בעריכת ישראל ש' אלפנביים
פרופ' שמא פרידמן, פירושי רש"י למסכתות התלמוד
משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתנ"ך
משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתלמוד
משה קטן, החיים בימי רש"י, באתר היברובוקס.
סרטונים
רש"י ובעלי התוספות, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
מסכת חייו של רש"י, באתר הידברות.
רש"י, סיפור חייו ופועלו, סרט אנימציה תיעודי בהפקת קרן דסטני.
רש"י - רבן של ישראל - תערוכה מיצירתו שבאוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
מאמרים
מנחם כהן,נוסח המקרא שהיה לפני רש"י ותלמידיו, פרשני צרפת באתר מקראות גדולות הכתר
חנוך גמליאל, עצמאותו של רש"י בתחום המילון, לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448, באתר האקדמיה ללשון העברית.
יואב שורק, אוצר חכמת ראשונים - מקור ראשון, 7 אוקטובר 2008.
גישת רש"י בפירושיו לריאליה גאוגרפית, באתר מכללת ליפשיץ (ארכיון האינטרנט).
ראשון בין פרשנים - כתבה על רש"י מחדשות נענע
אברהם גרוסמן, לו משפט הבכורה, עת־מול 181, 2005, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
אברהם (רמי) ריינר, מהלכה לפרשנות - רש"י והלכות גדולות.
ערן ויזל, 'למי מיען רש"י את פירושיו למקרא?', בית מקרא, 52 (2007), עמ' 168-139
שבח קנביל, תולדות גדולי ההוראה תולדות רש"י, עמ' 1, ניו יורק תשט"ו, (באתר היברובוקס).
שונות
פרק 69 – דבר היום: לרבע את המעגל – על קשיים כרונולוגיים בספר מלכים בפירוש רש"י בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
נעם אשכולי רש"י מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית
אשירה לרש"י - שירו המפורסם של שמשון מלצר על רש"י
הערות שוליים
*
קטגוריה:משפחת רש"י
קטגוריה:פרשני המקרא
קטגוריה:פרשני התלמוד
קטגוריה:ראשוני צרפת
קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשונים
קטגוריה:בית דוד
קטגוריה:יהדות אשכנז
קטגוריה:רבנים אשכנזים
קטגוריה:יוצרים בשפות וניבים יהודיים
קטגוריה:יהודים הקבורים בצרפת
קטגוריה:פייטני אשכנז וצרפת
קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:יהדות וורמייזא (וורמס)
קטגוריה:טרואה: רבנים
קטגוריה:פרשני הפיוט
קטגוריה:נפטרים ב-1105
| 2024-10-15T12:43:41
|
מנהטן
|
מנהטן (באנגלית: Manhattan) הוא אחד מחמשת רובעי העיר ניו יורק, וכן אחד ממחוזות מדינת ניו יורק – מחוז ניו יורק (County of New York). הרובע מורכב בעיקר מן האי מנהטן ולצידו כמה איים קטנים, בהם האי רוזוולט, האי רנדל, האי וורד, האי ליברטי (אי החירות), האי אליס, האי או תאנט, האי מיל רוק, והאי גברנרז, וכן על שטח קטן בשם "גבעת מארבל" הסמוך לרובע הברונקס. הרובע גובל במזרח באיסט ריבר, במערב בנהר ההדסון ובצפון בנהר הארלם.
רובע מנהטן הוא הצפוף ברובעי העיר ניו יורק ומחוז ניו יורק הוא מהמחוזות הצפופים בארצות הברית, ובו כ-1.6 מיליון תושבים בשטח קרקעי של 59 קמ"ר. כמו כן, הוא מהעשירים במחוזות ארצות הברית, עם הכנסה שנתית ממוצעת של למעלה מ-100,000 דולר לאדם.
הרובע הוא המרכזי ברובעי העיר ניו יורק, ונודע כאחד ממרכזי העסקים, התרבות והבידור הגדולים בעולם. נמצאת בו הבורסה לניירות ערך של ניו יורק, שהיא הבורסה לניירות ערך הגדולה בעולם, וכן רבים ממרכזי חברות התקשורת האלקטרונית והכתובה, מרכזי תיאטרון, מוזיקה, אופרה ואמנות מהחשובים בעולם. המרכז העולמי של ארגון האומות המאוחדות שוכן בו אף הוא. בעבר שכן ברובע גם מרכז הסחר העולמי המקורי, שנהרס בפיגועי 11 בספטמבר 2001.
אטימולוגיה
מקור השם "מנהטן" אינו ברור. השם מנאהטה מופיע לראשונה ביומנו של רוברט ג'ואט, קצין בספינתו של הנרי הדסון אשר חקר את האזור בשנת 1609.
במפה משנת 1610 מופיע השם בשני מקומות – הן בגדתו הימנית של נהר מאוריציוס (לימים נהר ההדסון), כלומר במקום שבו נמצא כיום האי, והן על גדת ניו ג'רזי של הנהר.
מקור המילה בשפת הילידים המקומיים משבט הלנאפי ופירושה "האי מרובה הגבעות", מאנה-האטה; או בשפת המונסי - משמעות השם: "המקום בו העצים עבור חצים וקשתות").
היסטוריה
התקופה הקולוניאלית
שמאל|ממוזער|275px|מפת מנהטן (תוכנית קסטלו) בשנת 1660
קודם לראשית ההתיישבות האירופית, היה האזור מיושב על ידי שבט הילידים "לנאפי". בשנת 1524 הגיע אל האזור החוקר האירופאי הראשון – ג'ובאני דה וראצאנו. עם זאת, היה זה הנרי הדסון שמיפה את האזור לראשונה עבור חברת הודו המזרחית ההולנדית ב-11 בספטמבר 1609. הדסון המשיך בנהר שעתיד לקבל את שמו ולהפוך לנהר הדסון עד אזור אולבני, בירתה העתידית של מדינת ניו יורק.
ההתיישבות הראשונה באי החלה בשנת 1624, עת האזור נקרא "הולנד החדשה", עם הקמת תחנת מסחר הולנדית לסחר בפרוות באי גברנרז, כש-30 משפחות שהגיעו מהולנד התיישבו באי. בשנת 1625 החלה הקמת מצודת "ניו אמסטרדם" (בהולנדית: Nieuw Amsterdam) בדרום האי, לצורכי הגנת התושבים, מצודה שסיום בנייתה מסמל את הקמת העיר ניו יורק. בשנת 1626, רכש סוחר הולנדי בשם פטר מינואי את האי מתושביו האינדיאניים באמצעות החלפת סחורות בשווי של 60 גילדרים (שבהמשך שוערכו ל-24 דולרים), סכום שכיום מוערך בסביבות 1,000 דולר.
בשנת 1647 מונה פיטר סטויוסאנט כמושל האחרון של המושבה מטעם הולנד. בשנת 1652 קיבלה המושבה ממשל עצמי, וב-2 בפברואר 1653 התאגדה כעיר.
בשנת 1664 כבשו הבריטים את האזור מההולנדים במהלך מלחמת הולנד-אנגליה השנייה ושינו את שם המושבה ל"ניו יורק" על שם ג'יימס השני שהיה באותה עת דוכס יורק ואולבני. במסגרת החלפת המושבות, דנה מועצת העיר עם הבריטים בזכויות התושבים והגיעה להסכמה לפיה יקבע חופש דת בעיר עבור התושבים ההולנדים. בשנת 1673, במהלך מלחמת הולנד–אנגליה השלישית, כבשה הולנד את האזור שוב ושינתה את שמו ל"ניו אורנג'", אך האזור הוחזר לבריטים זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1674.
המהפכה האמריקאית
בשנת 1765 התכנס במנהטן "קונגרס הבולים", התכנסות של נציגי המושבות במחאה על "חוק הבולים", וממנו יצאה הצהרת הזכויות שעיקרה נודע במשפט: "אין מיסוי ללא ייצוג". מדובר היה בשיתוף הפעולה הפוליטי הראשון של המושבות שהוביל להקמת הקונגרס הקונטיננטלי כתשע שנים לאחר מכן. תגובה נוספת לחוק הבולים שהתרחשה במנהטן הייתה הפיכת הרובע למרכז פעילותו של ארגון "בני החירות", מיליציה פטריוטית שפעלה נגד השלטון הבריטי.
במהלך המהפכה האמריקנית, הייתה מנהטן לב המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי, והיו בה מספר קרבות בתחילת המהפכה. לאחר קרב מצודת וושינגטון ב-16 בנובמבר 1776, נאלצו כוחות הצבא הקונטיננטלי לסגת מהאזור, ובעקבות כך הפכו הבריטים את מנהטן למרכזם הצבאי והפוליטי לשארית המלחמה. ב-21 בספטמבר אותה שנה, פרצה השרפה הגדולה של ניו יורק, שסיבת פריצתה אינה ידועה ושפגעה קשות במנהטן. השליטה הבריטית על מנהטן נמשכה עד 25 בנובמבר 1783 כשעזבו את ארצות הברית, והנשיא הראשון של ארצות הברית ומפקד הצבא הקונטיננטלי, ג'ורג' וושינגטון, נכנס למנהטן. יום זה מצוין כ"יום הפינוי".
מ-11 בינואר 1785 עד סתיו 1788 הייתה העיר ניו יורק אחת מחמש בירות ארצות הברית לפי סעיפי הקונפדרציה, כשהקונגרס הקונטיננטלי התכנס בעיר בפונדק פראונסס. לאחר קבלת חוקת ארצות הברית הייתה העיר בירת המדינה מ-4 במרץ 1789 עד 12 באוגוסט 1790. הקונגרס החדש התכנס בבניין העירייה שבעיר. בית המשפט העליון של ארצות הברית שכן במנהטן עד העברתו לוושינגטון הבירה, כשאימוץ מגילת הזכויות התרחש בעיר.
המאה ה-19
שמאל|ממוזער|200px|ציור של מנהטן ממבט על, 1873
ניו יורק החלה להתפתח כמרכז כלכלי, בעיקר בעקבות הקמת תעלת אירי בשנת 1825, שחיברה בין הימות הגדולות לאוקיינוס האטלנטי ובכך הפכה את נמל ניו יורק לנמל חשוב הן עבור ארצות הברית והן עבור קנדה. בשנת 1835 עקפה העיר את פילדלפיה והפכה לעיר הגדולה ביותר בארצות הברית. סנטרל פארק, שנבנה בלב האי מנהטן בשנת 1858, היה הפארק הציבורי המתוכנן הראשון שנבנה בארצות הברית. על מנת להקים את הפארק רכשה העירייה שטחים נרחבים בין השדרה החמישית והשדרה השמינית ובין רחובות 59 ו-110.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, התעורר מתח חברתי בעיר ומרמור כלפי מדיניותו של הנשיא, אברהם לינקולן, בשל העובדה שעשירי האזור יכלו להתחמק מחובת הגיוס למלחמה על ידי תשלום קנס של כ-300 דולר, לעומת העובדים הפשוטים שלא יכלו. המתח החברתי הוביל למהומות הגיוס של ניו יורק שנמשכו כשלושה ימים החל מ-13 ביולי 1863. במהלך המהומות נהרגו כ-119 איש ונפצעו עוד כמה מאות, עובדה שהופכת אותן לתקרית חוסר הסדר האזרחי הקשה בתולדות ארצות הברית.
מאחר שהעיר הפכה לנמל ההגירה הראשי של ארצות הברית, ומיליוני מהגרים מאירופה עברו דרכה, הוקם על האי ליברטי ששימש עד אז לצרכים צבאיים, פסל החירות ב-28 באוקטובר 1886, שהתקבל כמתנה מאזרחי צרפת לתושבי ארצות הברית.
בשנת 1874 הפך חלקו המערבי של מחוז הברונקס לחלק מהמחוז של מנהטן, מחוז ניו יורק, וב-1895 יתרת הברונקס סופחה למחוז. בעקבות האיחוד הוקמה "ניו יורק רבתי" בשנת 1898, ומנהטן והברונקס הפכו לשני רבעים של העיר המאוחדת. ב-1 בינואר 1914 הופרד מחוז הברונקס ממחוז מנהטן והפך מחדש למחוז נפרד, מחוז ניו יורק.
המאה ה-20
שמאל|ממוזער|200px|ראשוני גורדי השחקים. מנהטן ב-1909.
שמאל|ממוזער|200px|הקמת בניין אמפייר סטייט
הקמת הרכבת התחתית של ניו יורק, שהחלה לפעול בשנת 1904, אפשרה איחוד של החלקים השונים של ניו יורק ויצרה את הביקוש הרב למקרקעין בדרום מנהטן שהביא לעלייה חדה במחיר הקרקע ובכך לצורך בהקמת גורדי השחקים הרבים של העיר. ב-25 במרץ 1911 פרצה שרפה במפעל בגריניץ' וילג' שבה נספו 146 עובדי המפעל. האסון הביא לשינוי בתקנות התכנון והבנייה בעיר ניו יורק, ולשיפור במחלקת כיבוי האש בעיר. בשנת 1925, בעקבות גל הגירה של אפרו-אמריקנים ממדינות דרום ארצות הברית, הפכה ניו יורק לעיר המאוכלסת בעולם, כשהיא עוקפת את לונדון. העלייה החדה בצפיפות גם היא הייתה זרז לעלייה במחירי הקרקעות ובצורך בהקמת גורדי שחקים.
בשנת 1934 נבחר פיורלו לה גוארדיה לראשות עיריית ניו יורק, כשכהונתו כראש עיר ועוד קודם לכן בתור נציג בבית הנבחרים התאפיינה בחקיקת חוקי העסקה חדשים שהביאו לעלייה בעושר מעמד הפועלים, והקלו על התאוששות העיר לאחר השפל הכלכלי הגדול. באותה התקופה, על רקע המשבר הכלכלי הגדול, הסתיימה במנהטן בניית גורדי שחקים רבים, חלקם יצירות מופת בסגנון אר דקו – כגון בניין קרייזלר, בניין אמפייר סטייט ובניין ג'י אי.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הביאו חיילים שחזרו לארצות הברית דרך העיר ניו יורק, לפריחת העיר בכלל ולפריחת מנהטן בפרט. גורם נוסף שהביא לפריחת מנהטן לאחר המלחמה היה מיקום מטה ארגון האומות המאוחדות במזרח מנהטן בשנת 1951.
במהלך שנות ה-60 התרחשו במנהטן מהומות על רקע גזעי, אך אלה היו רגועים יחסית למהומות דומות שהתרחשו שמקומות אחרים ברחבי ארצות הברית. בשנת 1965, עם אימוץ חוקי ההגירה החדשים של ארצות הברית שלא התייחסו יותר למדינות המוצא של המהגרים אלא למצבם הפרטי, נוצר שינוי באוכלוסיית מנהטן שהתבטא בעליית אחוז התושבים ממוצא מזרח אסייאתי ולירידה באחוז התושבים הלבנים. שנות ה-70 נחשבות לנקודת השפל בהיסטוריה של העיר ניו יורק ובכלל זה גם מנהטן. נפילת הבורסה לניירות ערך יחד עם הירידה בתיעוש העיר הובילו לעלייה באבטלה ובשיעור הפשע בעיר. בעקבות כך, החלה עזיבה המונית של תושבי מנהטן, בעיקר ממעמד הביניים, לפרוורים הסמוכים לניו יורק. העיר הייתה על סף משבר כלכלי שנבלם אך ורק בזכות הלוואת כספים מהממשל הפדרלי על ידי ראש העיר, אברהם בים.
בשנות ה-80, חזרה הבורסה לניירות ערך בוול סטריט לשגשג, והפכה למובילה עולמית. עם זאת, החלה הידרדרות חוזרת בכלכלת האזור כאשר אחוז המובטלים עלה בסוף העשור ושיעור הפשיעה נשאר כמות שהוא. בשנת 1993 נעשה ניסיון לפיגוע במגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי במנהטן על ידי ארגון הטרור האיסלאמי אל-קאעידה בעזרת מכוניות תופת, ניסיון שנכשל והסתיים ברציחתם של 6 אנשים ובפציעת יותר מ-1,000. באותה שנה נבחר רודולף ג'וליאני לראשות העיר ניו יורק. כהונתו התאפיינה במלחמת חורמה בפשיעה מתוך אמונה בתאוריית החלונות השבורים לפיה הזנחה ופשע יגררו הזנחה ופשע. בנוסף לכך, החל ג'וליאני בטיפוח מנהטן ופיתוחה, יחד עם כל ניו יורק, כאזור תיירות. סיבות אלו, יחד עם התשתיות המפותחות וצבירת התאוצה של הבורסה לניירות ערך, החזירו את ניו יורק ליעד הגירה ותיירות נחשק, כשמנהטן הופכת למרכזה הכלכלי של העיר. סדרות טלוויזיה וסרטים רבים המתרחשים על רקע העיר בכלל ומנהטן בפרט (כגון חברים, סיינפלד, וסקס והעיר הגדולה) הפכו את מנהטן למותג בינלאומי.
המאה ה-21
ימין|ממוזער|190px|מגדלי התאומים בוערים במהלך פיגועי 11 בספטמבר
שמאל|ממוזער|190px|מגדל החירות
שגשוג מנהטן המשיך גם אל תוך המאה ה-21, אך נעצר בפתאומיות בשל האירוע המכונן של ארצות הברית בתחילת המאה – פיגועי 11 בספטמבר. כחלק מסדרה של פיגועי טרור ברחבי ארצות הברית, טרוריסטים מהארגון האיסלאמי אל-קאעידה חטפו שני מטוסי נוסעים וריסקו אותם במגדלי התאומים שקרסו בזה אחר זה תוך זמן קצר. במהלך הפיגוע הזה בלבד נרצחו 2,996 אזרחים ונפצעו עוד אלפים. מלבד ההשלכות הרות האסון על ארצות הברית כולה בעקבות הפיגועים שהתבטאו בסגירת שמי המדינה ונפילת הבורסות לניירות ערך במדינה מיד לאחר פתיחתן המחודשת ב-17 בספטמבר (הנפילה החדה בהיסטוריה עד למשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008), היו השלכות קשות על ניו יורק ועל מנהטן בפרט: ענף התיירות נפגע קשות, הנזק של קריסת המגדלים והפגיעה בבניינים קרובים מוערכת בסביבות ה-30 מיליארד דולר (יותר משליש מתקציב מדינת ישראל במונחים של אותה שנה), וכ-430,000 אנשים איבדו את עבודתם בעיר ניו יורק (בעיקר במנהטן). בנוסף לכך, בשל קריסת המגדלים התפזרו למעלה מ-2,500 חומרים רעילים במנהטן ובמשך כחמישה חודשים נשארו ענני אבק בסביבת מרכז הסחר העולמי. בעקבות הפיגועים נערכו שינויים רבים בתקנות הבטיחות של הבנייה במנהטן.
בדצמבר 2002 ארגן איגוד מנהטן התחתית ("Lower Manhattan Development Corporation – LMDC") תחרות רעיונות לשימוש חדש של שטח מרכז הסחר העולמי ההרוס. בסופו של דבר אומצה התוכנית של האדריכל דניאל ליבסקינד בשנת 2005, תוכנית שעל פיה נבנו 5 בניינים חדשים ולצידם מוזיאון ואנדרטה לזכר נרצחי הפיגועים הכוללת פארק ושתי בריכות עמוקות במקומות בהם עמדו מגדלי התאומים. בין הבניינים נבנה מגדל החירות, מגדל בגובה של כ-1,776 רגל (כשנת קבלת העצמאות של ארצות הברית) שהם כ-541.3 מטרים ובראשו אנטנה ממנה תצא אלומת אור, גם היא לזכר הנרצחים.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|175px|מפת הגריד מ-1811. בשלב זה טרם תוכננה הקמת סנטרל פארק.
ימין|ממוזער|175px|תמונת לווין של מנהטן. במרכז ניתן לראות את הסנטרל פארק.
רובע מנהטן של העיר ניו יורק כולל את האי מנהטן ומספר איים נוספים: האי רוזוולט (נקרא בעבר: "אי וולפייר" וגם "אי בלקוולס"), האי או תאנט (נקרא בעבר "אי בלמונט"), האי מיל רוק, האי גברנרז, וחלק קטן מאזור היבשה הנקרא גבעת מארבל שנמצא בסמוך לרובע הברונקס. גבעת מארבל הייתה במקור חלק מהאי מנהטן אולם תעלת נהר הארלם שנחפרה בסוף בשנת 1895 בין מנהטן לברונקס על מנת לשפר את יכולת ההפלגה בנהר ההארלם הפרידה את הגבעה מהאי מנהטן. חלק מהנהר שהפריד בין הגבעה לברונקס התייבש בתחילת העשור השני של המאה ה-20 והגבעה התחברה לברונקס.
אורכו של האי מנהטן נחלק לדאונטאון, מידטאון, ואפטאון, ורוחבו נחלק למזרח ומערב על ידי השדרה החמישית. האי נתחם במערב על ידי נהר ההדסון, במזרח על ידי איסט ריבר, ובצפון על ידי נהר הארלם. אורכו של האי מנהטן הוא 21.5 ק"מ ובשיא רוחבו הוא מגיע ל-3.7 ק"מ. שטחו של המחוז כולו הוא 87.5 קמ"ר, מתוכם 59.5 קמ"ר הם שטחי יבשה ו-28 קמ"ר הם שטחי מים (כ-32.01 מהשטח הכולל של המחוז).
במהלך השנים, בשל יוקר הקרקעות בדרום האי, בוצעו מספר הרחבות לשטח האי באמצעות ייבוש נהר ההדסון. הייבוש הראשון נעשה בשלהי המאה ה-19 עת יובש הנהר בסמוך לרחוב גריניץ' ועד המקום בו עובר כיום רחוב ווסט. ייבוש נוסף בוצע בעת שהוקם מרכז הסחר העולמי – במהלך חפירת יסודות המבנה הוצאו 917,000 מטרים מעוקבים של אדמה אשר נעשה בהם שימוש לייבש את האזור בו הוקמה באטרי פארק סיטי.
המחוזות הגובלים באי הם מחוז ברגן (של מדינת ניו ג'רזי) מצפון-מערב, מחוז הדסון (ניו ג'רזי) בדרום-מערב, מחוז ברונקס בצפון-מזרח, מחוז קווינס במזרח, מחוז קינגס (ברוקלין) בדרום-מזרח, ומחוז ריצ'מונד (סטטן איילנד) בדרום-מערב.
חלוקת האזורים במנהטן
שמאל|ממוזער|175px|שרטוט של שכונות מנהטן.
תוכנית משנת 1811 הציעה הקמת 12 שדרות אשר תעבורנה מצפון לדרום במקביל לחופי נהר ההדסון. התוכנית קבעה שרוחב כל שדרה יהיה 30 מטרים, כאשר השדרה הראשונה תהיה בצד המזרחי של האי, והשדרה השתים עשרה בצד המערבי. מספר שדרות נוספות נבנו מזרחית לשדרה הראשונה בשל צורתו של האי – שדרות אלה נקראות A, B C ו-D (אזור המכונה כיום אלפבית סיטי בשל שמות השדרות).
על פי התוכנית, מוספרו רחובות מנהטן הרצים בציר מזרח-מערב, כאשר המספור מתחיל צפונית לרחוב האוסטון. רוחב הרחובות 18 מטרים, כאשר בין רחוב לרחוב בלוקים שרוחבם כ-60 מטרים.
לפי שיטה זו, גדלו של כל גוש בניינים הוא 80 מטרים על 60 מטרים, ובכל מייל רבוע יש 20 גושי בניינים.
15 מהרחובות החוצים הוגדרו כרחובות רחבים (שרוחבם 30 מטרים) בהם: רחוב 34, רחוב 42, רחוב 57 ורחוב 125.
היוצא דופן בגריד הרחובות החוצה את העיר הוא רחוב ברודוויי החוצה את העיר באלכסון מקצה הדרום-מזרחי של האי לקצהו הצפון-מערבי. הכיכרות העיקריות של העיר הן במפגש רחוב ברודוויי עם רחובות אחרים – כיכר יוניון במפגש של ברודוויי ורחובות 13, 14 והשדרה החמישית; כיכר הרולד במפגש ברודוויי, השדרה השישית ורחוב 34; כיכר טיימס במפגש ברודוויי, השדרה השביעית ורחוב 42; כיכר קולומבוס במפגש ברודוויי עם השדרה השמינית ורחוב 59.
איסט סייד, ווסט סייד – הצד המזרחי והצד המערבי של העיר
השדרה החמישית מחלקת את האי מנהטן לשני חלקים. רחובות האי מחולקים לפי חלוקה זו – כאשר הרחובות ממזרח לשדרה החמישית נקראים עם המילה "מזרח" לאחר מספר הרחוב, לדוגמה – "רחוב 27 מזרח", והרחובות ממערב לשדרה החמישית נקראים בהתאם עם המילה "מערב" בשמם.
אפטאון, דאונטאון, מידטאון – צפון העיר, דרום העיר ומרכז העיר
מנהטן מחולקת גם לחלק הצפוני מנהטן עילית המכונה "אפטאון", צפון העיר, אליו שייכים כל הרחובות הצפוניים לרחוב 59. החלק הדרומי של מנהטן מכונה מנהטן תחתית ("דאונטאון") דרום העיר, אליו משתייכים כל הרחובות הדרומיים לרחוב 14. רחובות הדאון טאון הם צרים יותר והם בעלי שמות "רגילים" ולא ממוספרים. החלק האמצעי של מנהטן נקרא "מידטאון מנהטן", מרכז העיר. מרכז העסקים של מנהטן נמצא בחלקו בדרום העיר ("דאונטאון") ובחלקו במרכז העיר ("מידטאון"). בכך שונה מנהטן משאר ערי ארצות הברית בהן מרכז העסקים ממוקם לרוב במרכז העיר (אזור המכונה בדרך כלל "דאון טאון" מבלי קשר למיקומו הגאוגרפי או הטופוגרפי).
אקלים
אף שמנהטן ממוקם באותו קו רוחב של ערים כגון נאפולי ומדריד שבאירופה, שאקלימן חם יותר, בעיר אקלים ממוזג ולח בקיץ, וקר ומושלג בחורף, בשל רוחות קרות הנושבות ממרכז יבשת אמריקה הצפונית וממישורי הקרח של קנדה. קרבת העיר לים גורמת לחודשי הקיץ להיות חמים ובעלי לחות גבוהה, אולם בחודשי החורף יורדים בעיר בין 63.5 ל-88.9 ס"מ שלג מדי שנה.
טמפרטורות הקיץ גבוהות, ומגיעות לכ-32 מעלות צלזיוס בממוצע במשך כחודש בממוצע. טמפרטורת השיא הגבוהה שנמדדה בעיר הייתה 41 מעלות צלזיוס (ב-9 ביולי 1936), והנמוכה הייתה 26 מעלות צלזיוס מתחת לאפס (ב-9 בפברואר 1934).
בחודשי הקיץ האי מהווה אי חום אורבני בו המבנים הרבים אוגרים חום במהלך היום. שחרור החום בלילה מעלה את הטמפרטורה ברחובות העיר בעד 7 מעלות פרנהייט מעל טמפרטורת הסביבה.
+ מזג האוויר ברובע מנהטן חודש ינו' פבר' מרץ אפר' מאי יוני יולי אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ' שנתי טמפרטורות שיא ממוצעות, °F(°C) 38(3) 40(4) 50(10) 61(15) 72(22) 80(27) 85(30) 84(29) 76(24) 65(18) 54(12) 42(6) 62(17) טמפרטורות שפל ממוצעות, °F(°C) 25(-4) 27(-3) 35(2) 44(7) 54(12) 63(17) 68(20) 67(19) 60(16) 50(10) 41(5) 31(-1) 47(8) כמות משקעים, אינצ'ים (מ"מ) 3.4(86) 3.3(84) 3.9(99) 4.0(102) 4.4(112) 3.7(95) 4.4(112) 4.1(104) 3.9(99) 3.6(91) 4.5(127) 3.9(99) 46.7(1,124)
אוכלוסיית מנהטן
כל הנתונים נכונים לשנת 2022 אלא אם נאמר אחרת:
האוכלוסייה במנהטן מונה כ-1.6 מיליון בני אדם. והוא המחוז הצפוף ביותר בארצות הברית.
כ-35% מהאוכלוסייה במנהטן הם בין הגילאים 20–40. 17% מתחת לגיל 20, ו-24% מעל גיל 60.
מבחינה אתנית 45% מהאוכלוסייה היא לבנה, 12% שחורים, ו-12% אסיתאים. היספנים מהווים 26% מהאוכלוסייה.
כ-50% מהאוכלוסיית מנהטן הם רווקים, 37% הם נשואים, ו-9% גרושים. האוכלוסייה במנהטן משכילה עם שיעור של 64% אקדמאים מהאוכלוסייה.
62% דוברי אנגלית כשפת אם, ו-21% ספרדית. כ-28% מאוכלוסיית מנהטן נולדה מחוץ לארצות הברית.
ההכנסה החציונית למשק בית היא כ-95.8 אלף דולר לשנה (שווה לכ-28 אלף ש"ח בחודש). אלו מורכבים מ-32% ממשקי בית המרווחים מתחת ל-50 אלף דולר בשנה, ו-27% ממשקי הבית המרוויחים מעל ל-200 אלף דולר בשנה.
מחוז ניו יורק (מנהטן) מפוצל מאוד מבחינה דתית: נכון לשנת 2023 52% מהאוכלוסייה הם נוצרים (שליש מהנוצרים הם היספאנים). 34% חסרי השתייכות דתית, 9% יהודים, 3% מוסלמים, 2% בודהיסטים ו-1% הינדוהיסטים.
נתוני אוכלוסייה היסטוריים
שנת מפקד אוכלוסייה שינוי 1790 33,111 -- 1800 60,489 82.7% 1810 96,373 59.3% 1820 123,706 28.4% 1830 202,589 63.8% 1840 312,710 54.4% 1850 515,547 64.9% 1860 813,669 57.8% 1870 942,292 15.8% 1880 1,206,299 28% 1890 1,515,301 25.6% 1900 2,050,600 35.3% 1910 2,762,522 34.7% 1920 2,284,103 -17.3% 1930 1,867,312 -18.2% 1940 1,889,924 1.2% 1950 1,960,101 3.7% 1960 1,698,281 -13.4% 1970 1,539,233 -9.4% 1980 1,428,285 -7.2% 1990 1,487,536 4.1% 2000 1,537,195 3.3% 2010 1,585,873 3.2% 2020 1,694,2516.8%
פני וקו הרקיע של מנהטן
ימין|ממוזער|150px|בניין האמפייר סטייט
שמאל|ממוזער|150px|בניין קרייזלר
שמאל|ממוזער|150px|גנים על גגות מרכז רוקפלר
קו הרקיע הייחודי של מנהטן ידוע במספר הרב של גורדי השחקים שבו. עם 100 בניינים בעלי גובה של מעל ל-200 מטרים. עוד מתחילת המאה ה-19 הרובע של מנהטן התאפיין בבנייה לגובה, מה שגרם להפצת סיפור ניסור האי מנהטן על ידי נגר לפיו יש צורך לנסר ולסובב את האי מנהטן כך שמרכז הכובד יעבור למרכז יבשתי ועל-מנת למנוע את שקיעתו. קו רקיע זה החל להתרומם מעל פני האי בשלהי המאה ה-19, ובין השנים 1890–1973 המבנה הגבוה ביותר בעולם היה על האי כשכל פעם מבנה אחר מבין תשעה מבנים שהחזיקו שיא זה היה ממוקם על האי, למעט הפסקה קצרה של 4 שנים עם בניית בניין עיריית מילווקי במילווקי שבוויסקונסין עד בניית בניין פארק רו.
המבנה הראשון שנשא בתואר זה והיה ממוקם על האי היה בניין ניו יורק העולמי בפארק רו שגובהו הגיע ל-94 מטרים. המבנה החזיק בתואר משנת 1890 ועד שנת 1895. ב-1955 נהרס המבנה על מנת להקים מעבר גישה חדש לגשר ברוקלין. בשנת 1899 הוקם בניין פארק רו המתנשא לגובה של 119 מטרים והחזיק בתואר הבניין הגבוה ביותר עד שנבנה בניין סינגר ב-1908 שהתנשא לגובה של 187 מטרים. בניין סינגר נהרס בשנת 1968. בעת הריסתו היה המבנה, למבנה הגבוה ביותר שנהרס אי פעם. בשנת 1909 נבנה מגדל חברת הביטוח מטרופוליטן לייף שהתנשא לגובה 213 מטרים והפך לגובה בעולם, כשבניין וולוורת' שנבנה בסגנון גותי ושהתנשא לגובה 241 מטרים לקח את התואר בשנת 1913.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 שלושה מבנים בעיר נשאו בתואר "המבנה הגבוה בעולם" בתוך שנה אחת – המבנה בוול סטריט 40 שהושלם במאי 1930 עבור בנק מנהטן נשא בתואר זמן קצר, לאחריו בניין קרייזלר נשא בתואר (הבניין הוא הרביעי בגובהו בין בנייני העיר בין 1973–2001 ומאז נפילת מגדלי מרכז הסחר העולמי הוא השני בגובהו בעיר), ובמאי 1931 הפך בניין האמפייר סטייט לגבוה בעיר ובעולם עם גובה של כ-381 מטרים, כשהוא נושא בתואר עד הקמת מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי ב-1972. מגדלי התאומים התנשאו לגובה של 415 מטרים ו-417 מטרים. המגדלים הפכו לסמל של מנהטן והעיר ניו יורק, כשכתוצאה מכך גם לעוצמתה הכלכלית של ארצות הברית. בשנת 1973 עזב התואר את מנהטן עם בניית מגדל סירס בשיקגו. לאחר הרס מגדלי התאומים במהלך פיגועי 11 בספטמבר, נושא האמפייר סטייט כיום בתואר המבנה הגבוה בעיר. תואר הבניין הגבוה בארצות הברית ומהגבוהים בעולם חזר למנהטן בסוף שנת 2014, עם סיום בניית מגדל החירות המתנשא לגובה של 1,776 רגל, שהם כ-541 מטרים.
מנהטן הוא מהאזורים המובילים בארצות הברית בשילוב של איכות הסביבה בפני המחוז. הביטוי הבולט והקדום ביותר לכך הוא בשילוב הצמחייה באזור, בין אם בפארקים הנרחבים או בשתילה של עצים בודדים ברחובות, כשהדוגמה הבולטת היא הסנטרל פארק. הסנטרל פארק היה לפארק המתוכנן הראשון בארצות הברית, כשבשטח של כ-3.4 קמ"ר הוא כולל בתוכו אזורים ירוקים מגוונים בסוגם ובמראם בשילוב של אזורים לפנאי ובילוי התושבים. בפארק צמחייה נרחבת עם למעלה מ-226,000 עצים מסוגים שונים, מה שגורם להפיכת הפארק למוקד משיכה לציפורים נודדות. בסך הכל כ-18% מכלל הרובע, שהם כ-10.9 קילומטרים רבועים, משמשים לפארקים.
בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה ברובע בנייה שמשלבת מודעות לאיכות הסביבה, בנייה שהחלה עם חנוכת מגדל הרסט, מגדל בגובה של 182 מטרים שליד כיכר קולומבוס, שלשם בנייתו השתמשו רבות בחומרים ממוחזרים ונעשה בו שימוש במיחזור מים ובייצור אנרגיה מחום. גם מגדל החירות נבנה כך ב-20% מהאנרגיה שתיעשה בה שימוש בבניין תהיה מתחדשת. דוגמה נוספת להיטמעות איכות הסביבה בבנייה היא בגנים הממוקמים על גגות מרכז רוקפלר.
כלכלה
שמאל|ממוזער|250px|חזית בניין הבורסה לניירות ערך בניו יורק כפי שהיא נראית מרחוב וול סטריט
האי מנהטן מהווה את המרכז הכלכלי של העיר ניו יורק ואחד המרכזים הכלכליים החשובים בעולם. במנהטן נמצאים המשרדים הראשיים של 7 מתוך 8 משרדי הפרסום הגדולים בעולם (משרדים שמרוכזים בשדרת מדיסון), והמשרדים של 5 קרנות הסחר בניירות ערך הגדולות בארצות הברית. הבורסה לניירות ערך של ניו יורק היא הבורסה לניירות ערך הגדולה בעולם והיא ממוקמת במנהטן רחוב וול סטריט (כשיותר מ-50% מהעובדים במנהטן בתחום הפיננסי מועסקים דרך הבורסה הזאת) בנוסף לכך, מנהטן הוא מקום מושבן של שאר הבורסות לניירות ערך הגדולות בארצות הברית, ובהן הנאסד"ק והבורסה האמריקנית לניירות ערך. בסך הכל אזור מידטאון לבדו הוא האזור הכלכלי הגדול ביותר בארצות הברית, ואזור דאון טאון הוא האזור הכלכלי השלישי בגודלו בארצות הברית.
במנהטן נמצאים נכסי הנדל"ן היקרים ביותר בארצות הברית, ועלות המגורים בו היא מהגבוהות בארצות הברית. כך יוצא המצב שרק 20.3% מתושבי מנהטן מתגוררים בדירה שברשותם, האחוז הנמוך ביותר בארצות הברית אחרי הברונקס. מנהטן הוא אחד המקומות בהם חיים מעל למיליון איש בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר בארצות הברית. בשנת 2004 תשלום מס ההכנסה הממוצע בלבד עמד על כ-25,874 דולר. שכונת "אפר איסט סייד" נחשבת למרכז העושר, שכן בה חיים מעל ל-100,000 איש שהכנסתם היא למעלה מ-90,000 דולר. ההכנסה החציונית לבית עומדת על כ-47,030 דולר, וההכנסה החציונית למשפחה עומדת על כ-50,229 דולר. עם זאת, ההכנסה הממוצעת לאדם במחוז עומדת על כ-42,922 דולר, כש-17.6% מהמשפחות בו נמצאות מתחת לקו העוני.
מנהטן הוא המנוע הכלכלי של העיר ניו יורק, כש-2.3 מיליון העובדים שבו מהווים כשני שלישים מסך העובדים בה. תופעת היוממות במנהטן היא הנרחבת ביותר בארצות הברית, עם כ-1.46 מיליון עובדים שחיים מחוץ לרובע ומגיעים אליו בשביל לעבוד בו, מספר שהוא גדול יותר מפי 3 ממספר היוממים בוושינגטון הבירה (העיר השנייה בגודל תופעת היוממות שלה בארצות הברית) שעומד על כ-480,000. מנהטן בנוי בעיקר על כלכלת מקצועות חופשיים, בעיקר עבודה פיננסית ובנקאית. בשנים האחרונות צמחה במנהטן גם תעשיית סטארטאפים, המכונה "Silicon Alley", כפרפרזה למרכז הטכנולוגי המכונה "Silicon Valley" בקליפורניה.
תרבות
שמאל|ממוזער|220px|כיכר טיימס – מרכז התיאטרון של ניו יורק
שמאל|ממוזער|220px|חזית מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
במנהטן שוכנים מוסדות תרבות ובידור מהמובילים בעולם. אזור תיאטראות ברודוויי שסמוך לכיכר טיימס, כולל את התיאטראות הנחשבים לטובים ביותר בארצות הברית בפרט ומהטובים בעולם בכלל. סמוך להם נמצא אזור "אוף ברודוויי" ("מחוץ לברודוויי") שכולל תיאטראות קטנים יותר בגדלים של 100 עד 500 מקומות ישיבה ובהם מחזות מתחילים את דרכם. מעט צפונית להם נמצא מרכז לינקולן המשמש משכן לכ-12 להקות אומנות, המטרופוליטן אופרה, שהיא להקת האופרה הגדולה בצפון אמריקה ומהגדולות בעולם שמעלה כ-240 הופעות בשנה.
הרובע הוא גם ביתם של מגוון רחב של מוזיאונים מהגדולים והחשובים בעולם, בהם מוזיאונים לאמנות דוגמת מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית ואוסף פריק, ומוזיאונים בתחומים נוספים דוגמת המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע שהוא הגדול בעולם בתחומו, מוזיאון העיר ניו יורק, מוזיאון דל בריו, מוזיאון גורדי השחקים, וכן המוזיאון היהודי של ניו יורק ומוזיאון הקלויסטרס הייחודי.
משנת 2006 מתקיים פסטיבל הסרטים במנהטן.
ספורט
שלוש קבוצות הספורט העיקריות הפועלות במנהטן הן קבוצת כדורסל הגברים ניו יורק ניקס שמשחקת בליגת ה-NBA, קבוצת כדורסל הנשים ניו יורק ליברטי, וקבוצת ההוקי קרח ניו יורק ריינג'רס. מגרש הבית של שלוש הקבוצות הוא המדיסון סקוור גארדן, אולם הספורט המקצועי היחיד במחוז. במנהטן לא פועלות קבוצות בייסבול או פוטבול מהליגות הלאומיות של ארצות הברית.
תחבורה
מנהטן הוא ייחודי בין מחוזות ארצות הברית בשימוש הרב בתחבורה הציבורית שבו. לפי סקר משנת 2001 בעוד שברחבי ארצות הברית 88% מהתושבים נוהגים למקום עבודתם ברכב פרטי. במפקד משנת 2022 נמצא ש-44% מהתושבים מגיעים בתחבורה ציבורית לעבודה, 18% הולכים ברגל, ורק 6% נוהגים לעבודה.
הרכבת התחתית של ניו יורק, היא בין המערכות הגדולות והעמוסות בעולם, היא אמצעי התחבורה העיקרי בעיר. חרף שמה, כ-40% ממערכת הרכבת התחתית של ניו יורק היא עילית, אך רובע מנהטן ייחודי באחוז הגבוה ביותר שלו מבין הרבעים עם הקווים התחתיים ולא העיליים, כשכמעט כל קווי המערכת עוברים ברובע. מערכת רכבות תחתיות נוספת היא מערכת PATH ("דרך", ראשי תיבות של Port Authority Trans-Hudson) שמחברת בין מנהטן ל-6 תחנות בצפון ניו ג'רזי, מערכת שפועלת 24 שעות ביממה. בנוסף לכך, שתי תחנות הרכבת העילית הראשיות ברובע (תחנות פן וגרנד סנטרל) הן מתחנות הרכבת העמוסות בארצות הברית.
האי מנהטן מתחבר עם האי רוזוולט בעזרת רכבל האי רוזוולט שמעביר יוממים מהאי למנהטן תוך פחות מ-5 דקות. רובע מנהטן מתחבר עם הרובע סטטן איילנד בעזרת מעבורת סטטן איילנד, מעבורת שפעילה כל שעות היממה וכל ימות השנה, ומדי שנה עוברים בה כ-19 מיליון איש. מלבד מערכת PATH, מנהטן מתחברת עם ניו ג'רזי גם בעזרת מנהרת לינקולן, מנהרה באורך של 2.4 קילומטרים שעוברת מתחת לנהר ההדסון ומשמשת למעבר של כ-120,000 כלי רכב ביום, ונחשבת למנהרת כלי הרכב העמוסה ביותר בעולם. רובע מנהטן מתחבר גם עם הרובע קווינס בעזרת מנהרה באורך של כ-2 קילומטרים המשמשת מדי יום כ-80,000 כלי רכב.
מערכת האוטובוסים של ניו יורק מתרכזת במנהטן ובעלת קווים לכל רחבי מטרופולין העיר ניו יורק לשימוש היוממים הרבים לעיר בכלל ולמנהטן בפרט. בשנת 2004 נסעו במערכת האוטובוסים כ-740 מיליון אנשים, המספר הגדול בארצות הברית וכפול ממספר הנוסעים במערכת האוטובוסים שבלוס אנג'לס. מערכת המוניות בעיר כוללת למעלה מ-13,000 מוניות והיא מרוכזת ברובה במנהטן, ובדרך כלל ניתן למצוא בה מונית ברוב שעות היממה וכמעט בכל מקום ברובע.
השכלה וחינוך
שמאל|ממוזער|200px|הכניסה לספרייה הציבורית של ניו יורק
במנהטן נמצאים מוסדות יוקרתיים ומובילים רבים להשכלה גבוהה, אוניברסיטת קולומביה בצפון מנהטן, ואוניברסיטת ניו יורק בדרומו נמנים עם האוניברסיטאות היוקרתיות והנחשבות ביותר בעולם.
מוסדות בולטים נוספים הם ג'וליארד, המוסד הטכנולוגי של ניו יורק, בית הספר מנהטן למוזיקה, אוניברסיטת ישיבה, אוניברסיטת פייס, ואוניברסיטת סנט ג'ון. במנהטן נמצאת האוניברסיטה העירונית של ניו יורק שהיא מערכת מכללות עירוניות ציבוריות של ניו יורק וכוללת בין היתר את מכללת ברוך, מכללת האנטר, מכללת ג'ון ג'יי למשפטים ומכללת העיר ניו יורק. באוניברסיטה העירונית לומדים כ-226,000 תלמידים, ובכך היא מערכת האוניברסיטאות העירוניות הגדולה בארצות הברית. כשליש מבוגרי המכללות שחיים בניו יורק הם בוגרי האוניברסיטה העירונית, וכמחצית ממסיימי לימודי המכללות בעיר כל שנה מסיימים את לימודיהם באוניברסיטה העירונית.
בשנת 2003 היו כ-52.3% מתושבי מנהטן בני 25 ומעלה בעלי תואר ראשון, השיעור החמישי בגודלו מבין מחוזות ארצות הברית. בשנת 2005 היו כ-60% מתושבי מנהטן בוגרי מכללות וכ-25% היו בעלי תארים מתקדמים, נתונים שהופכים את מנהטן לאחד הריכוזים הצפופים של בעלי השכלה גבוהה בארצות הברית.
במנהטן נמצאות כ-35 ספריות, ובהן הספרייה הציבורית של ניו יורק, שהיא מערכת הספריות הגדולה במדינת ניו יורק ומהגדולות בעולם. מלבד כך, הספרייה הציבורית נחשבת למובילה בתכניה, כשבין היתר ניתן למצוא בה את תנ"ך גוטנברג, ואת ספרו של אייזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע.
נוף עירוני
360° – מראה פנורמי של מנהטן מבניין אמפייר סטייט (2005)
מנהטן מג'רזי סיטי (2010)
דאונטאון מנהטן מבניין ג'י אי (2005)
ראו גם
ניסור האי מנהטן
לקריאה נוספת
פיטר מילר, טבעה האמיתי של ניו יורק, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 136, ספטמבר 2009
קישורים חיצוניים
מפת מנהטן
הסיפור של מנהטן – טקסט מלא של ספר משנת 1901 במסגרת
תמונות של מנהטן
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ניו יורק: רבעים
קטגוריה:ניו יורק: איים
קטגוריה:מדינת ניו יורק: מחוזות
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1624
| 2024-10-18T11:13:14
|
מערת המכפלה
|
שמאל|250px|ממוזער|ציון קבר אברהם
שמאל|ממוזער|250px|צילום מקרוב של מוזאיקה במערה – צולם בין 1920–1933
שמאל|ממוזער|250px|מערת המכפלה בלילה
שמאל|ממוזער|250px| לוחם מג"ב שומר בתוך מערת המכפלה. בתמונה אולם שרה מהצד הערבי (ניתן להבחין בכיתוב הערבי בשילוט ליד המצבה)
250px|ממוזער|שמאל|מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים
250px|ממוזער|שמאל|הכניסה למסגד בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים
מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, בתעתיק מדויק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: "המקום הקדוש של אברהם") היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק ויעקב, ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (חוץ מרחל, שנקברה בקבר רחל בבית לחם). מערת המכפלה היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות ולאסלאם.
מערת המכפלה בספר בראשית
בספר בראשית מוזכרת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החתי כדי לקבור בה את שרה אשתו:
בעקבות כך כתבו חז"ל:
מערת המכפלה במסורת ישראל
בספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו: "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן" (בראשית נז).
הזוהר חדש מוסיף: "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך), עד שבא אברהם אבינו עליו השלום, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)..." (רות, ע"ט, ד').
בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב: "ואל הבקר רץ אברהם" () – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר." (פרק לו).
עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר, כאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה. על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים: וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא (יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (). דוד המלך רצה לכבוש את ירושלים ולא הצליח שנאמר "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר: לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים, לֵאמֹר: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (). רק אחרי שדוד הסיר את העיוורים והפסחים הוא כבש את ירושלים.
במסכת סוטה בתלמוד הבבלי כפרשנות לפסוק "ויבוא עד חברון" בספר במדבר, מסופר על כלב בן יפונה ש"פירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות".
שם המקום
פשר שמה של המערה אינו מפורש במקרא, ומספר פירושים נתנו לכך:
לדעת רב: כיוון שבנויה משתי מערות, זו על גב זו.
לדעת שמואל: על שם הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
על פי רבי אבהו: "שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה".
לדעת רשב"ם, רמב"ן ורד"ק: המערה נמצאה בשדה ששמו מכפלה, "ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות".
מסורות נוספות
על פי המסורת, מערת המכפלה סמוכה ל"פתח גן עדן".
בפרקי דרבי אליעזר מסופר שאף ראשו של עשיו טמון במערת המכפלה.
המבנה
הבניין שמעל מערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר שהשתמרו מתקופת בית שני. יש הסוברים שהבניין נבנה על ידי המלך הורדוס, מכיוון שהסגנון האדריכלי שלו דומה לסגנון הבנייה ההרודיאני, לדוגמה בהוספת האומנות בחלקו העליון של המבנה, עיצוב המהווה מאפיין הרודיאני מובהק. מנגד יש הסוברים שבימיו של הורדוס כבר עמד הבניין על תלו, ונבנה קודם לכן על ידי האדומים. לדעת אחרים הוא נבנה מאוחר יותר, בימי אדריאנוס.
הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה (570-560), שביקר במתחם בימי השלטון הביזנטי, מספר שבנויה שם בזיליקה "בת ארבע שדרות עמודים... מהצד האחד נכנסים הנוצרים ומהצד האחר - היהודים, המקטירים הרבה לבונה... וכך מתאסף המון לאין מספר מכל הארץ של היהודים". בימי השלטון המוסלמי הפכה הבזיליקה למסגד המכונה "מסגד אברהם".
מתוך חיבור לטיני שנכתב בחברון ככל הנראה בסוף המאה ה-10, מתברר כי לאחר הכיבוש הערבי בשנת 638 הייתה בחברון קהילה יהודית קטנה שבנתה בית כנסת ליד המערה. בית הכנסת הזה נזכר גם בעדותו של בנימין מטודלה. מתוך מקור יהודי מתקופת שלטון הפאטימים, מתברר כי הקהילה היהודית בחברון החליטה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש.
למן התקופה הממלוכית נאסר על יהודים להיכנס למתחם, והותר להם להגיע רק עד המדרגה השביעית סמוך לשער הדרום-מזרחי. לאחר כיבוש המערה במלחמת ששת הימים שבו היהודים להתפלל במערת המכפלה לאחר יותר מ-700 שנה שהכניסה למערת המכפלה הייתה אסורה עליהם.
ארכאולוגים שחקרו את המקום הצביעו על הזיקה האדריכלית המובהקת בין המבנה של מערת המכפלה למתחם הר הבית. מבנה נוסף מאותו טיפוס הוא זה שבאלוני ממרא מצפון לחברון. בשלושתם בולטים מאפיינים אדריכליים כגון שימוש באבני ענק, סיתות שוליים, אומנות אחוזות ועוד. הארכאולוג ד"ר יובל ברוך הציע כי המבנה נוסד על ידי הורדוס כמתחם אדומי (של האוכלוסייה האדומית המגוירת), לצד בנייתו של הר הבית בירושלים.
תיאורי הנוסעים
בנימין מטודלה
הנוסע רבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה ה-12, וכתב:
נוסעים אחרים במאות ה-12–15
הרמב"ם ביקר בשנת ד'תתקכ"ו (1165) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלהים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם – אמן".
עוד מידע מסר ר' שמואל ב"ר שמשון שהיה במערה בשנת 1210 כי "ירד כ"ד מדרגות למערה, בדרך צר מאד, עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד".
במגילת פירנצה, המתוארכת לעשור השני של המאה ה-14, מתעדת את הנוהג היהודי להתפלל סמוך למדרגה השביעית בגרם המדרגות הסמוך למערה.
גם הנוסע המוסלמי אבן בטוטה עבר בחברון במאה ה-14. הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה. משם חצה לרוחב את הארץ והגיע לחברון. בחברון הוא ביקר במערת המכפלה ושאל את האימאם: אם אבות האומה אכן קבורים פה? האימאם השיב שכל המלומדים שפגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור: "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף גם שלפי מסורת בעל פה, ציווה שלמה המלך על ה"ג'ינים" – השדים שפועלים לפי פקודתו – לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה.
רבי עובדיה מברטנורא ביקר במערה במאה ה-15 וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים".
משולם מוולטרה
רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל (1481) כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.
בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. היו נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":
לחם, לשונות בחרדל ועגל רך וטוב – כמו שאברהם אבינו נתן למלאכים.
ציד ומטעמים – כמו שעשיו הכין ליצחק אבינו.
לחם ונזיד עדשים – כמו שיעקב אבינו הכין לעשיו.
בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.
משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".
נוסעים במאות ה-15–19
נוסעים נוצרים במאות ה-15–16 מספרים שהכניסה למערה אסורה על היהודים והנוצרים, אולם מותר להם להתפלל מול חלון אחד, שדרכו ניתן לראות את פנים המבנה. גם נוסעים במאה ה-19 מספרים על חור בקיר שממנו יכולים היהודים להביט פנימה. אדוארד רובינסון ועלי סמית מצאו בביקורם ב-1838 את החור בקיר "סתום במכסה מבפנים". הנרי בייקר טריסטראם ביקר במקום בפברואר 1864 וכמעט הצליח להציץ מהחלון הידוע, אך גורש כמיטב המסורת המקומית על ידי "כמה יושבי קרנות וצעקות של פרחחים". טריסטראם חזר בספרו על הדעה כי הבניין המרשים על אבניו האדירות, "שמקצתן מגיעות לגודל מדהים של 11.5 מטר על מטר", הוא שריד "ממפעלי הבניה של המלך שלמה", וכי לא סביר שהוא נבנה "ביוזמת הורדוס". הסופר הצרפתי פייר לוטי תיאר את שראה ב-1894:
.
מרגרט תומאס, אנגליה שהתגוררה בארץ ישראל בשנים 1895–1897, ציינה כי הנוצרים והיהודים "רשאים רק לצעוד צעדים מספר לתוך אחת הדלתות, מקום שם רואים חור בכותל, בו שמים היהודים מכתבים כתובים אל אברהם", וכי ישנו סימון מדויק על אבן שמאחוריה אין רגלם של היהודים רשאית לדרוך.
בעת החדשה
אתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום האמרי אמת בשנת 1935: האדמו"ר התרעם על האיסור ליהודים להיכנס למערה.
בתמוז תרפ"ט ביקר ביישוב היהודי בחברון האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. האדמו"ר ביקר בנכסים שהופקעו מידי חב"ד בהם בית רומנו בהשתדלות לייזר-דן סלונים, קיבל האדמו"ר אישור מיוחד להתפלל בתוך מערת המכפלה. יחד איתם נכנסו חתנו שמריהו גוראריה הרב יעקב יוסף סלונים רב העיר, לייזר-דן סלונים, ישראל זיסל דבורץ, ואחיו יצחק – תלמידי ישיבת חברון. ועוד אחד מחסידי האדמו"ר.
בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון ומאז ליהודים לא הייתה כל גישה למערה.
המבנה נבדק ותועד בתקופת המנדט הבריטי על ידי ואנסאן ומקיי שפרסמו את המחקר המקיף ביותר על המקום בספר בצרפתית בשם: "לה חרם אל-חליל".
בשלטון ישראל
במהלך קיץ 1967 החליט הרב שלמה גורן לקבוע במערת המכפלה ארון קודש ובו ספר תורה, מחשש ששר הביטחון משה דיין יורה להחזיר את המקום לניהול מוסלמי, בדומה להסדר שנקבע בהר הבית. כעבור מספר ימים הודיע דיין לרב גורן כי עליו להסיר את דגל ישראל שנתלה על המבנה, להוציא את ארון הקודש, וכי כל יהודי הנכנס למבנה מחויב לחלוץ נעליו, כמקובל בכניסה למסגד. הרב גורן נאבק בהחלטה זו, ובעקבות מאמציו הושהתה הפקודה. זמן-מה אחרי מלחמת ששת הימים התקיימה בר־המצווה הראשונה במערה. הייתה חגיגה רבתי, ואף ראש עיריית חברון הירדני מוחמד עלי אל-ג'עברי (שנשאר בתפקיד בתום המלחמה), שיגר מכתב ברכה.
ב-9 באוקטובר 1968 נזרקו רימונים על יהודים ששהו בסמוך ל"מדרגה השביעית" ו-43 יהודים נפצעו. בעקבות כך הורה דיין להכשיר דרך גישה חדשה ליהודים ולהקים סביבה עמדות אבטחה. ב-10 באוקטובר 1968, הפקיעה ישראל מידי הקאדי של חברון את החזקה שלו על מערת המכפלה. במקביל הוחל בעבודות להקמת בית כנסת לצד המבנה במטרה למנוע חיכוכים, אך הבניין נעצר בלחץ ערביי חברון שחששו שיערכו חפירות מתחת למבנה המערה.
ב-1969 הורה אלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי להרוס את המדרגות שסימלו את ההשפלה באיסור כניסת יהודים למערת המכפלה במשך מאות שנים.
באוקטובר 1972 נקבעו סדרי תפילה חדשים באתר, ונקבע כי תותר תפילת יהודים באולמות אברהם ויעקב בכל השנה וכי יוכנסו אליהם ארון קודש, בימה ושולחן. באוגוסט 1975, לאחר שערבים פגעו בפרוכת וקרעו סידורי תפילה שונו הנהלים פעם נוספת ונקבע כי באולם יצחק, הג'וואליה והיוספיה יתפללו המוסלמים וכי בין יסגרו הדלתות בין מתחמי התפילה בשעה התפילות. לצד כך בוטלה הגבלת השעות שהותרו לתפילת היהודים במערה.
בראש השנה תשל"ז (25 בספטמבר 1976), שחל במקביל לעיד אל-פיטר, נפגעה פרוכת באתר בידי ערבים. בעקבות כך קיימו היהודים תפילה גדולה בבית הכנסת אברהם אבינו שטרם נפתח באופן מסודר, ופוזרו בידי כוחות הביטחון, דבר שהביא למהומה. במהלך המהומה נכנס יהודי לאוהל יצחק כדי לגלות את הפתח המוביל למערה תחתונה. לטענתו, הוא נתקל בקוראנים עתיקים המפוזרים על הרצפה, ומתוך חשש שהדבר יתפרש כאי כבוד אספם בשקית והלך. היעלמות הקוראנים העתיקים הביאה להארכת העוצר שהוטל בחברון, עד להשבתם לידי הרב גורן. הפגיעה בקוראנים עוררה סערה גדולה ברחוב הפלסטיני, וב-3 באוקטובר, ערב יום הכיפורים, פרץ המון למערה וחילל את תשמישי הקדושה היהודים שבה, בהם שבעה ספרי תורה. לאחר האירוע נותרה הערה סגורה עד ל-1 בינואר 1977.
בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994) אירע במערה טבח, שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מוסלמים שהתפללו במקום. לאחר הרצח נסגרה המערה לכניסת יהודים עד 1996. בעקבות מסקנות ועדת שמגר חולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים. האולם המרכזי, אולם יצחק ורבקה, פתוח למתפללים מוסלמים בלבד רוב ימות השנה.
ב-7 ביולי 2017 הכריזה אונסק"ו על העיר העתיקה של חברון, הכוללת את מתחם מערת המכפלה, כאתר מורשת עולמי פלסטיני.
על פי נתוני הסיכום השנתי של משמר הגבול במערת המכפלה, בשנת 2019 נכנסו למערת המכפלה כמיליון וחצי מבקרים ומתפללים, מתוכם כ-700,000 יהודים, כ-600,000 מוסלמים, וכ-100,000 תיירים בני לאומים שונים.
כיום פועלים במקום "מוסדות מערת המכפלה" הכוללים: כוללי אברכים, תלמוד תורה, הכנסת אורחים חברון ועוד, ומתקיימים בו עשרות מנייני תפילה בכל יום.
ביוזמת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, מתקיימות במערה עצרות סליחות המוניות בכל שנה בימי הסליחות, ומשתתפים בהן עשרות אלפי איש.
מבנה המערה
שמאל|ממוזער|250px|אולם יצחק ורבקה במהלך חוה"מ סוכות – בזמן כניסת יהודים
שמאל|ממוזער|250px|אולם יצחק ורבקה בזמן הכניסה למוסלמים (ניתן לראות על הרצפה שטיחים – שנלקחים בימים בהם יהודים נכנסים לאולם יצחק ורבקה).
שמאל|ממוזער|250px|מזוזת הכניסה הראשית במערת המכפלה, יצירת האמן אסף קדרון
ב חילקו הביזנטים את המבנה שמעל המערה לשניים, ואסרו כניסת יהודים לכנסייה שהוקמה בצד המזרחי שבמבנה. ב, לאחר הכיבוש הערבי המבנה הוסב למסגד. בשנת 1100 – לאחר מסע הצלב הראשון – הסבו הצלבנים את המסגד חזרה לכנסייה, וב הממלוכים שוב הסבו את הכנסייה למסגד. האולם עצמו קיים עד היום והוא האולם הגדול והמפואר שבאולמות התפילה שבמבנה, ומכונה "אולם יצחק", על־שם מצבת קברו של יצחק הנמצאת במרכזו.
כמו כן בנו הממלוכים במתחם המבנה מספר אולמות קטנים נוספים – על מצבות קבריהם של אברהם, שרה, יעקב ולאה. כמו כן מצדו הדרומי של המבנה בנו הממלוכים את אולם יוסופיה (ב כונה "קבר יוסף") ומצדו הצפוני את מסגד אל-ג'וואלי.
המבנה נתון לשליטת ישראל והוא נמצא בחלק H2 של חברון, הנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית. את המבנה מאבטחים שוטרי מג"ב, ובמקרים רבים ניסו פלסטינים לדקור שוטרים בשער הכניסה למוסלמים. האתר נמצא במוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון.
את מערת המכפלה פוקדים מדי יום מאמינים רבים, יהודים ומוסלמים. מתקיימות בו שמחות רבות – חגיגות ברית מילה, בר מצווה ובת מצווה, חתונות ועוד.
לאחר טבח מערת המכפלה, ובעקבות המלצת ועדת שמגר, מתחם המערה חולק לשניים, והשערים שבין החלקים נעולים. כניסת יהודים מתאפשרת מרחבת מערת המכפלה בלבד דרך אולם יוסופיה. האולמות הפתוחים לכניסת יהודים הם אוהל אברהם ושרה, אוהל יעקב ולאה והחצר המרכזית. כניסת מוסלמים למבנה מתאפשרת משביל גישה העובר מצדו המערבי של המבנה, דרך מסגד אל-ג'וואלי ומשם לאולם יצחק. כניסת נוצרים מותרת לשני המתחמים.
במשך 20 ימים בשנה סדרי החלוקה במערה מתבטלים: בעשרה ימים (שני ימים של ראש השנה, יום אחד בעשרת ימי תשובה, יום הכפורים, יומיים בחול המועד סוכות, שבת חיי שרה, יומיים בחול המועד פסח וערב ראש חודש אלול) המבנה כולו פתוח ליהודים, ובכעשרה ימים (מוולד א-נבי, לילת אל-מעראג', ימי שישי של הרמדאן, לילת אל-קדר, עיד אל-פיטר, חג הקורבן וראש השנה ההג'רית) המבנה כולו פתוח לכניסת מוסלמים.
בשנת 2013 התלכדו מועדי לילת אל-קדר וראש חודש אלול, והמנהל האזרחי הורה לפתוח את האתר ליהודים בלבד.
ב-2018 החל מאבק למען הנגשת המערה למבקרים בעלי מוגבלות, אשר מתקשים לעלות מדרגות רבות ולהגיע לפתח המערה. במאי 2020 הודיעה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים על פרסום צו ההפקעה לטובת פרויקט ההנגשה, וביוני 2021 אישר שר הביטחון, בני גנץ את ביצוע הפרויקט. התנגדויות ועתירות של תושבים פלסטינים, ארגון "עמק שווה" ועיריית חברון נגד הפרויקט נדחו. ביוני 2023 הסתיימו והמעלית נפתחה לשימוש הציבור.
החלל התת-קרקעי מתחת למערה
קיימת עדות מהתקופה הצלבנית, לפיה מתחת למצבות הקבורה קיים פתח לחלל תת-קרקעי גדול שהוא מערת המכפלה הקדומה. בשנת 1922 מיפה הארכאולוג לואי-איג ונסאן את המערה וכן תיאר מערה שמצא מתחת למבנים, ובה מצבות ופתחים שונים למערות נוספות.
עדות נוספת על ירידה למערות הקבורה הגיעה מג'ק סקלן, יהודי שנכנס למערה בשנות ה-30 בעזרתו של קצין בריטי בעת ביקורו בארץ, באותה תקופה. בראיון שנערך עמו שבוע לפני מותו, תיאר סקלן את הקברים הנמצאים בתוך המערה לדובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון.
לאחר מלחמת ששת הימים הוריד בכיר השב"כ יהודה ארבל אל החלל הפנימי את בתו מיכל בת ה-13, שסיירה בחלל והביאה תצלומים ושרטוטים שלו. בעקבות סיור זה פרסם משה דיין מאמר ראשוני ובו תיאור של המערכת התת-קרקעית. בשנת 1981 ירדה אל החלל התחתון קבוצה של מדריכים ממדרשת חברון בקרית ארבע. הם תיארו קומה נוספת ובה מערה כפולה המזכירה מערת קבורה כנענית. במערה הפנימית התגלו כלי חרס שתוארכו לתקופת בית המקדש הראשון (מאות 8–9 לפנה"ס). לאחר מכן ירדה למערה משלחת נוספת ובה נציגי צה"ל והארכאולוג זאב ייבין. ייבין הראה שהמערה דומה למערות קבורה רבות בהר חברון, האופייניות לאלף השני לפנה"ס, שפיר אנכי מוביל אליהן ובתחתיתן מצוי חדר קבורה.
לקריאה נוספת
אלי שילר, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, 1976.
נעם ארנון, מערת המכפלה שורשי העם היהודי, בהוצאת מחדשי היישוב היהודי בחברון, תשס"ב.
נעם ארנון, המערה, הוצאת בית אל – מדרשת חברון, 2017.
קישורים חיצוניים
נעם ארנון, מערת המכפלה: תולדות האתר מראשיתו עד שלהי העת העתיקה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, אוניברסיטת בר-אילן תשפ"א, כרך א, באתר אסיף; ושם: כרך ב(1), כרך ב(2)
(אנגלית)
המחקר על מערת המכפלה משנת 1923, אתר ארכיון רשות העתיקות (אנגלית)
מאמרים
דותן גורן, היהודי ששיפץ את מערת המכפלה, עת־מול, 201 (אוגוסט 2009), עמ’ 14–17
רועי מרום, מסורות מערת המכפלה (אל־חרם אל־אבראהימי) בספרות המסעות המוסלמית, במעבה ההר 12, 2022, עמ' 55–81
נעם ארנון, המבנה שמעל מערת המכפלה – "המאוזוליום היהודי": מקורות ההשראה והמשמעויות הרוחניות-ארכיטקטוניות, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ח עמ' 125–138
.
פודקאסטים
מערת המכפלה, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
סיור במערת המכפלה – באתר "טבע ונופים בישראל"
תמונות
תמונות 360 במערת המכפלה - אתר ישראל ב-360
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
מערת המכפלה
מערת המכפלה
קטגוריה:קברי צדיקים בחברון
קטגוריה:אתרי עלייה לרגל (אסלאם)
קטגוריה:הרשות הפלסטינית: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:מבנים עתיקים
קטגוריה:אתרי ספר בראשית
מכפלה, מערת ה
קטגוריה:חברון: מבנים
קטגוריה:ארץ ישראל: מאוזוליאומים
קטגוריה:ישראל: מסגדים
קטגוריה:ישראל: אתרי מורשת לאומית
קטגוריה:פרשת חיי שרה
קטגוריה:פרשת וישלח
קטגוריה:פרשת ויחי
קטגוריה:יהודה: אתרים ארכאולוגיים
| 2024-10-13T04:00:19
|
חברון
|
חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; בתעתיק מדויק: אַלְחַ'לִיל) היא עיר במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים וכ-50 ק"מ צפונית לבאר שבע. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה העריכה ב-2016 את מספר תושבי העיר ב־215 אלף, רובם המוחלט פלסטינים. היישוב היהודי בחברון התקיים במשך שנים רבות, עד לשנת 1936. כיום מתרכז היישוב היהודי בעיר העתיקה של חברון וגרים בו כ-750 יהודים.
על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ארבעת הזוגות: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. מערת המכפלה מכונה בערבית "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים וליהודים.
חברון הייתה אחת הערים הגדולות בתקופת הברזל בארץ ישראל, ועל-פי המסופר במקרא, היא שימשה כבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור H1 הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, ואזור H2 הנמצא בשליטת צה"ל.
ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.
שם העיר
כל הנראה מקור השם "חברון" בשני שורשים שמיים, המתלכדים לצורה "חבר" שמשמעותה בעברית ובאמורית היא "לחבור", "להתאגד", כדוגמת המילים "חבר" ו"חברה" בעברית. ייתכן שהוראתו המקורית של השם "חברון" הוא ברית.
בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל"). מכאן שהשם הערבי מתרגם באופן ישיר את המשמעות המילולית של חברון בעברית, במובן של "חבר".
גאוגרפיה
חברון נמצאת בהרי יהודה, כ־35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. כק"מ צפונית לחברון נמצאת חלחול. מזרחית ובצמוד לחברון נמצאת ההתנחלות קריית ארבע ו-8 ק"מ מזרחה נמצאת העיירה הפלסטינית בני נעים. יישובים סמוכים נוספים לעיר הם דורא הנמצאת כ-7 ק"מ מדרום-מערב, תפוח ממערב והכפר בית כאחיל כ-7 ק"מ מצפון מזרח לעיר.
חברון היא העיר המרכזית בנפת חברון, הנפה הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שמספר תושביה עומד על כ-730 אלף (נכון לשנת 2016).
בעיר העתיקה של חברון 13 שכונות: אל-קלעה (القلعة), אל-ח'דמה (الخدمة), אל-מדרסה (المدرسة), אל-מחתסבין (المحتسبين), א-סואכנה (السواكنة), אל-עקאבה (العقابة), אל-קזאזין (القزازين), אל-חושיה (الحوشية), בני דאר (بني دار), אל-משארקה (المشارقة), שיח' עלי אל-בכאה (حارة الشيخ علي البكاء), אל-אכראד (الاكراد), קיטון (قيطون). בין השכונות של חלקה החדש של העיר: עין סארה (عين سارة), ואדי תֻפאח (وادي التفاح), א-ראמה (حي الرامة), קיזון (قيزون), נִמְרה (نمرة), חרם א-ראמה (بئر حرم الرامة), ואדי אל-הריה (وادي الهرية), אל-ג'אמעה (الجامعة), א-שעאבה (الشعابة), עין בני סלים (عين بني سليم) וראס אל-ג'ורה (رأس الجورة).
אקלים
במקרא ובמדרש
במקרא מסופר שחברון נבנתה שבע שנים לפני העיר צען שבמצרים, ושמה המקורי היה קריית ארבע, על שמו של בעל המקום, ארבע, שהיה "האדם הגדול בענקים".
המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר. על פי אותה מסורת קנה אברהם את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי; אברהם קבר בחלקה שקנה את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו, ולאחר מכן נקברו בה יצחק ורבקה, ויעקב ולאה. גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון, וכן יעקב, שבסיום מסעו מחרן חזר והתיישב ליד יצחק אביו בחברון. בשל כך מכונה חברון "עיר האבות".
לפי המקרא, לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר, בה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק. העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון במלחמתו בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך בעיר הוֹהָם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה. גם הענקים שישבו בעיר הושמדו. העיר הייתה בתוך נחלת שבט יהודה והיא ניתנה, על פי הגורל שנערך במשכן שילה, לכוהנים כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים, ואילו את "שדה העיר ואת חצריה" נתנו לכלב בן יפונה, העיר כולה הוכרזה כאחת מערי המקלט.
בחברון הומלך דוד, בה קבע את בירתו הראשונה, ובה מלך שבע שנים, עד שכבש את ירושלים מידי היבוסים וקבע אותה כבירת ישראל. לאחר העתקת ממלכתו מחברון, מרד נגדו בנו אבשלום. מהמרד ואילך יורדת חברון מבימת הסיפור המקראי.
על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא. רש"י כתב: .
היסטוריה
העת העתיקה
תקופת הברונזה
על פי ממצאים ארכאולוגיים, יושבה חברון בתקופת הברונזה הקדומה, כ-5,000 שנים לפני זמננו, והייתה לעיר כנענית מרכזית, עד שחרבה במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל ב. העיר שכנה בתל חברון ("תל רומיידה"), ששטחו המרבי הוא כ-50 דונם. בתקופת הברונזה התיכונה, שכנה בתל עיר מבוצרת בחומה (בדומה לחומות התקופה משכם ושילה), המקיפה שטח של כ-20 עד 30 דונם.
בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאו בתל שרידי יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופה המקבילה לתקופת יציאת מצרים במקרא), אם כי נחשפו בו קברים עשירים מהתקופה.
בחפירות קודמות אותרה חומה איתנה מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות.
שמאל|ממוזער|240px|חפירות ארכאולוגיות בתל חברון (תל רומיידה)
תקופת הברזל
מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) התגלו בתל חברון ממצאים רבים. בין היתר, התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 (תקופת השופטים) ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים ומתקני איסום. ממצאים אלה מתקשרים עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה.
לאחר חורבן בית ראשון בשנת 587 לפנה"ס, הוגלו רוב יהודי הר חברון, ובהם תושבי חברון, ואת מקומם תפסו האדומים. בשל כך, נודע האזור במהלך תקופת בית שני בשם "אִידוּמיאָה".
תקופת בית שני והרומאים
שמאל|ממוזער|250px|מערת המכפלה בחברון, 2010
בחברון לא נמצאו שרידים מהתקופה הפרסית, ועקב כך סבורים חוקרים שבתקופה זו המקום לא היה מיושב. מהמשך תקופת הבית השני נתגלו בתל חברון קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. במהלך תקופת בית שני התרחבה העיר מהתל הקדום לאזור שבו ממוקם מרכז העיר של היום.
בשלהי ימי הבית השני, הורדוס בנה את החומה שמקיפה עד היום את מערת המכפלה. במהלך המרד הגדול ברומאים נכבשה חברון בידי שמעון בר גיורא, מנהיג הסיקריים, ללא שפיכות דמים. העיר נכבשה בהמשך המרד על-ידי המצביא הרומי סקסטוס וטולנוס קריאליס. יוסף בן מתתיהו כתב כי קריאליס "כבש את מבואי העיר בחֹזק־יד וצִוה להמית את כל המון אנשי־המלחמה הנשאר בתוכה, ואת העיר שרף באש". לאחר שהרומים דיכו את מרד בר-כוכבא בשנת 135 לספירה, שבויים יהודים רבים נמכרו לעבדות בשוק העבדים של חברון.
בשטח קיימות עדויות רבות המאוששות את המקורות ההיסטוריים על מרידות יהודה ברומא התגלו בשתי 'שכבות חורבן' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא.
התקופה הביזנטית
במאה הרביעית, בתקופת האימפריה הביזנטית, בנה קונסטנטין הראשון כנסייה על מערת המכפלה. חכם נוצרי בן המאה החמישית ושמו סוזומינוס מספר שבחברון היו נערכות בימיו חגיגות עממיות בכל קיץ. מדבריו ניתן ללמוד שבדורות שקדמו לכיבוש הערבי, הייתה העיר קדושה לבני כל הדתות בארץ ישראל.
מן התקופה הביזנטית נמצאו בחברון חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, וכן נחשפה גת משוכללת.
הכנסייה שבנה קונסטנטינוס במערת המכפלה נהרסה בידי הסאסאנים (פרסים זורואסטרים) שכבשו את ארץ ישראל ב-614 לספירה, אך שוקמה עם כיבושה של הארץ מחדש בידי הביזנטים ב-627 לספירה. קינה עתיקה מתקופת הביזנטים מזכירה את "כפר חברונה" שהיו בה "חכמים סופרים בתורה ובתורת כהנים מהירים". בעיר נמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת האמוראים. משמע, שהיישוב היהודי בעיר עמד על תלו במאות השנים שלאחר החורבן.
ימי הביניים
תקופת השלטון המוסלמי
סביב 638 תפסה הח'ליפות האסלאמית את חברון בלא כל התנגדות, והפכה את הכנסייה הביזנטית שעל מערת המכפלה למסגד. בתקופה זו הפכה העיר חברון למרכז מסחר חשוב, במיוחד בקרב הבדווים בנגב ואוכלוסיית ים המלח. מקורות מוסלמים ונוצרים מציגים את עמר בן אלחטאב כמי שהרשה ליהודים לבנות בתי כנסת ולערוך טקסי קבורה במקום, בעוד שהקראים תארו שהייתה נוכחות קבועה של יהודי שהיה "שומר המערה". בסביבות שנת 985 תיאר הגאוגרף הערבי המקומי אלמוקדסי את המסגד והמטבח המרכזי שהמוסלמים הקימו למען עולי הרגל, עניים ועשירים. מנהג קבלת הפנים עם תבשיל עדשים בשמן זית לעולי הרגל כונה במסורת הערבית "ארוחתו של אברהם" (סימאת אל-ח'ליל).
מסורות מוסלמיות מספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחת המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי.
תקופת השלטון הצלבני
השלטון הערבי על החקלאים באזור היה חשוף למסיונרים נוצרים עד 1099, כשגוטפריד מבויון תפס את חברון, שינה את שמה ל"קסטליון של הקדוש אברהם" והעניק אותה לאחד מאציליו, ז'ראר מאוון מרוזנות אינו, שהיה שבוי באפולוניה צפונית ליפו, ונפצע בידי כוחותיו של גוטפריד במהלך המצור על הנמל, ומאוחר יותר הוחזר מהמוסלמים כמחווה של רצון טוב. נוכח חיל המשמר הפרנקי, בראשות טנקרד נסיך הגליל השמירה הפכה הכרח, שכן היה זה "אי נוצרי באוקיינוס מוסלמי".
מסעות הצלב המירו את המוסלמים, הפכו את בית הכנסת לכנסייה וניצרו את היהודים שגרו במקום. בשנת 1106 יצא מסע מצרי לתפיסת דרום ארץ ישראל וכמעט שיכל לצלבנים של בלדווין הראשון מלך ירושלים שהוביל את מערכת הנגד בעצמו. האציל וההיסטוריון הדמשקאי אבן אלקלניסי מתאר שרידים של האבות, מה שעורר סקרנות בקרב שלוש הקהילות של א"י.
בתקופת הצלבנים, ככל הנראה לא היו יהודים בחברון.
עד סוף התקופה של מסעות הצלב ב-1166 ביקר הרמב"ם בחברון וכתב "ביום הראשון של השבוע, ביום התשיעי לחודש מרחשוון, עזבתי את ירושלים לחברון, כדי לנשק לקברי האבות במערת המכפלה. וביום זה ממש, עמדתי במערה והתפללתי ושיבחתי את ה' על הכל". הוא ייסד חג שנתי לעצמו ולבניו ב-ט' בחשוון כזיכרון ליום התפילה במערה.
איובים וממלוכים
ב-1260 אלמלכ אלזהיר רוח' אלדין ביברס אלבונדקדרי הקים את השלטון הממלוכי. מינרטים נבנו על המסגד האברהמי, הוא מערת המכפלה. בתקופה זו קהילה יהודית קטנה המשיכה לחיות בחברון, אך יחס השלטון המוסלמי היה פחות סובלני כלפי יהודים ונוצרים מאשר בתקופה המוסלמית המוקדמת. יהודים שרצו לבקר במבנה לרוב אולצו לשלם מס כניסה, וב-1266 יצא צו האוסר על יהודים ונוצרים להיכנס למבנה שמעל המערה, ומתיר להם רק לטפס כמה מדרגות בקיר המזרחי. סר ג'ון מנדוויל כתב שהיהודים והנוצרים נתפסו כ"כלבים".
מבקרים יהודים ונוצרים רבים כתבו על הקהילה, בהם גם תלמידו של הרמב"ן (1270), הרב אשתורי הפרחי (1322), רבנו עובדיה מברטנורה (1489) ורבים אחרים. בדו"ח מ-1333 מספר חכם יצחק הילה מלריסה (יוון) שהגיע לחברון וצפה ביהודים עובדים בתעשיית כותנה ומסחר זכוכית. הוא ציין שהיה במקום "בית כנסת עתיק שהתפללו בו יום ולילה".
העת החדשה
ממוזער|270px|שמאל|צפון חברון במחצית השנייה של המאה ה-19
תקופת השלטון העות'מאני
הממלוכים שלטו על חברון עד 1516, אז עברה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).
ימין|ממוזער|250px|חברון בסביבות שנת 1910
תחת השלטון של האימפריה העות'מאנית (1517–1917) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה חצר פנימית וייסד את בית הכנסת על שם אברהם אבינו, שסביבו התגבש הרובע היהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום, גולים ממגורשי ספרד, קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. במהלך אותה תקופה, ננטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים.
בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שבה בלטה קהילת חב"ד בחברון. ב־1831 אבראהים פאשא (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון. ב-1834 נערך פוגרום ביהודים. ב-1840 סולק פאשה מהעיר.
על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי, בשנת 1839 ישבו בחברון 423 יהודים, אולם על פי הערכת הקונסול הבריטי, באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש.
ב-1840 השתלט על העיר עבד אל-רחמאן אל-עאמר, תקיף מקומי, בן למשפחה מכפר דורא, כשהרג את המושל המקומי מטעם השלטון המצרי. רחמאן עסק בגביית דמי חסות מהאיכרים, כופר מהיהודים ושוד של עוברי אורח, עד שב-1846 הוענש על ידי הפחה. בראשית 1852 נכלא על ידי הממשלה ובמקומו מונה טורקי למושל העיר. כעבור מספר ימים ברח מירושלים ומייד השתלט שוב על חברון. הוא הדיח את המושל החדש באיומים, גירש את המופתי של חברון מביתו והחל לקנוס את התושבים, ובמיוחד את היהודים. בין היתר, החזיק עבד אל-רחמאן מלאי עצום של חיטה בתקופת בצורת ורעב, כדי לשמור על מחירה הגבוה. עבד אל-רחמאן נלחם באחיו, סאלם, על השליטה בחברון, עד שב-1860 נלכדו שניהם, וסוראיה פחה שלח אותם, בנוסף למנהיגי שודדים אחרים בארץ, לעבודת-פרך במצודות רודוס וקפריסין.
לפי ד"ר פרנקל, ב-1856 היו בחברון כ-400 יהודים. על פי רחמים יוסף אופלטקה, ב-1876 היו בחברון כ-700 יהודים. על פי אברהם משה לונץ, ב-1895 היו 1,429 יהודים בחברון: 810 ספרדים ו-619 אשכנזים.
בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגיעה הקהילה היהודית בעיר לשיא גודלה. בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסייתה הכללית של העיר על כ-10,000 תושבים.
ממוזער|מראה העיר חברון בשנות ה-60 של המאה ה-20.
שמאל|ממוזער|155 פיקסלים|דימוי של חברון בעבודת "קרמיקה בצלאל", המשובצת בקיר בית ספר בתל אביב, ראשית שנות העשרים
המנדט הבריטי והשלטון הירדני
בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון והיא נשארה בשליטת המנדט הבריטי עד 1948. בשנת 1921 תוארה העיר על ידי קונסול ארצות הברית בירושלים כמרכז מסחר עם שבטי הבדואים וכבעלת תעשייה זעירה, בין השאר בייצור זכוכית.
בשנת 1929, בשיאם של מאורעות תרפ"ט, הערבים טבחו ביהודי חברון ובעקבות כך פונו יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947.
ב־1948 השתלטה ממלכת ירדן על חברון עם שאר יהודה ושומרון ובהמשך סיפחה אותם לשטחה. בתקופת שלטונה נהרס חלק מהרובע היהודי ותחתיו הוקם שוק סיטונאי. בית הכנסת נחרב גם כן ועליו הוקם דיר. בדומה לכל שטחי הגדה המערבית, גם למקומות הקדושים ליהדות בחברון לא התאפשרה כניסה של יהודים. במבצע כפפות משי שנערך כפעולת תגמול של צה"ל בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי חברון, הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.
שלטון ישראל אחרי מלחמת ששת הימים
ימין|ממוזער|225px|נערה פלסטינית בחברון ליד גרפיטי בעברית "חברון שלנו לנצח" ועליו גרפיטי באנגלית "Free Palestine", ספטמבר 2009
במלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. בעקבות התקפת מחבלים בבית הדסה בשנת 1980, גירשה ישראל את ראש עיריית חברון והקאדי שלה לירדן, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיר הוביל במשך השנים להרוגים רבים, יהודים ופלסטינים.
מאז טבח מערת המכפלה בפברואר 1994 פעל בעיר כוח המשקיפים של הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון. בראשית 2019 הפסיקה ישראל את פעילותו.
בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ובעקבות הסכם חברון שנחתם בין בנימין נתניהו ליאסר ערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. העיר חולקה לאזור שתחת אחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור תחת שלטון ישראלי (H2). באזור H2 חיים כ־33 אלף פלסטינים וכ־750 יהודים. בעקבות הנסיגה אסר צה"ל על כניסת ישראלים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה, כגון ישיבת כנסת ישראל (חברון) הוותיקה. מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר מספר תקריות אלימות, פתח צה"ל במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע חומת מגן ויצר הפרדה בין יהודים לפלסטינים בעיר. פלסטינים יכולים להיכנס ברגל אך לא ברכב לחלק שבו מותרת שהיית ישראלים, כ-3% משטח העיר. לשאר חלקי העיר אסורה כניסת ישראלים, אולם בפועל נאכף איסור זה לגבי יהודים בלבד.
בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון (ואת קבר רחל בבית לחם) לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה. ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית. נימוקי ההחלטה מציינים את חשיבותה ההיסטורית והדתית של העיר שבה שוכנים קברי האבות והאמהות ומסגד אברהם, וכן את הייחוד האדריכלי בבנייה הממלוכית והעות'מאנית ואת שימור המרקם העירוני הממלוכי רבעים בעלי אפיון אתני או מקצועי וסגנון הבנייה הייחודי של בתים הבנויים מקבוצות חדרים המסודרים במבנה דמוי עץ.
ב-2017 הוענקו סמכויות מונציפליות למנהלת ליישוב היהודי בחברון. בשל הסמיכות בין יהודים ופלסטינים בעיר פועלים בה צה"ל ומשמר הגבול בכוחות גדולים יחסית.
אוכלוסייה
ממוזער|200px|מרכז חברון (H1)
ממוזער|250px|מעבר מאזור H1 לאזור H2, פברואר 2018
ממוזער|250px|השוק הערבי החדש בחברון
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה גרים בעיר, נכון לשנת 2016, כ-215,452 פלסטינים. מעל ל-80% משטחה כוללים את שטח H1, שבשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית. בין החמולות הידועות בעיר: חמולת קוואסמה וחמולת ג'עברי.
יתרת השטח נמצאת בשליטת צה"ל, וכניסת ישראלים מותרת רק לכ-3% משטח העיר, שבהם גרים כ-750 יהודים, תושבים ותלמידי ישיבה בשכונות היישוב היהודי בחברון, וכן למערת המכפלה.
+ אוכלוסיית העיר לפי שניםשנהמוסלמיםנוצריםיהודיםסה"כ הערות 1538 749 משקי בית 7 משקי בית 20 משקי בית 776 משקי בית Cohen & Lewis 1774 300 אזולאי 1817 500 משרד החוץ 18201,000 182460 משקי בית (40 משקי בית ספרדים, 20 אשכנזים) 1832 400 משקי בית 100 משקי בית 500 משקי בית 1837 423 מפקד מונטיפיורי1838 7001839 1295 משפחות משפחה אחת 241 David Roberts1840700-800 James A. Huie1851400 Clorinda Minor 1866 497 מפקד מונטיפיורי 1881 800 5,000 The Friend 1890 1,490 Jewish Encyclopedia 1895 1,400 The encyclopedia of Hasidism 1906 1,10014,000 (690 ספרדים, 410 אשכנזים), Jewish Encyclopedia 1922 16,074 73 430 16,577 מפקד המנדט הבריטי 1922 1,500 17,000 First Encyclopaedia of Islam192970019300 1931 17,277 109 134 17,532 מפקד המנדט הבריטי 1944 24,400 150 0 24,560 אומדן של המנדט הבריטי 1961 37,868 מפקד של השלטון הירדני 1967 38,073 136 38,348 מפקד ישראלי 1997 530 119,093 מפקד פלסטיני 2007 500 163,146 מפקד פלסטיני 2016 500 215,452 נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
היישוב היהודי בחברון
ימין|ממוזער|220px|יהודים מטיילים ברחוב דוד המלך (שוהאדה)
יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, התפתחה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה.
במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה. היישוב שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר עם הקמת מדינת ישראל.
בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסו מתנחלים לחברון. ב-1971 הוקמה בסמוך ההתנחלות היהודית קריית ארבע, אשר נקראה כאחד משמותיה הקדומים של העיר. היישוב היהודי בחברון, המאוגד תחת ועד מוניציפלי הנקרא "ועד היישוב היהודי בחברון", הוקם באישור הממשל הצבאי ומשרד הפנים. הוא הוגדר ב"הסכם חברון" בתור אזור בשליטה ביטחונית ישראלית והוא מהווה ישות מוניציפלית עצמאית ונפרדת מקרית-ארבע הסמוכה. כוחות צה"ל שומרים על הסדר והביטחון בעיר ולצידם פעל בעיר בשנים 1994–2019 גם כוח משקיפים בינלאומי.
מחד גיסא, יהודי העיר סובלים מאז הקמתה מחדש של השכונה היהודית בעיר ב-1979, מהתנכלויות ומפיגועי טרור מצד האוכלוסייה הערבית בעיר. מאידך גיסא, דווחו גם פעולות תגמול אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר.
ב-15 בנובמבר 2002 אירע הפיגוע בציר המתפללים, שבו נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו. במפות שהציג צה"ל לבג"ץ לא מופיעה סגירת הרחוב, ובהמשך אף נטען בבג"ץ כי הרחוב סגור בשגגה והוא ייפתח. אולם במציאות החנויות והבתים ברחוב (להוציא ארבעה) עודם סגורים לכניסת פלסטינים, בשעה שהיהודים נעים ברחוב בחופשיות.
במאה ה-21 קנו יהודים בעזרת אנשי קש בתים בעיר במספר הזדמנויות. בחלק מהמקרים הם נכנסו לבתים, פונו על ידי כוחות הביטחון, על רקע טענות כי הם פלשו אליהם ללא אישור, ושבו בהמשך לאחר שהוכחה הבעלות.
אתרי תפילה וקברי צדיקים
220px|ממוזער|בית הכנסת אברהם אבינו
220px|ממוזער|חלקת "קדושי תרפ"ט" בבית העלמין העתיק בחברון
מערת המכפלה: על פי המסורת היהודית, במערה נקברו אבות האומה ואִמותיה. גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם.
קבר אבנר בן נר: מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי, סמוך למערת המכפלה. הקבר נמצא בשליטת ישראל אך הגישה לקבר אסורה על ישראלים ברוב ימות השנה, ומותרת רק בעשרה ימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
קבר עתניאל בן קנז: סמוך לכיכר השוטר. בקומתו הראשונה מערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19, אך נעזב לאחר טבח חברון (תרפ"ט). מאז מבצע חומת מגן, צה"ל שולט למעשה בשטח ומתאפשרת כניסת יהודים מספר פעמים בשנה באבטחת צה"ל.
קבר רות וישי
בית העלמין העתיק בחברון: בית עלמין עתיק הפעיל עד ימינו.
בית הכנסת אברהם אבינו: בית כנסת מהמאה ה-16 שנחרב במאורעות תרפ"ט. מבנה בית הכנסת שוחזר וחזר לפעול.
השכלה ותרבות
ממוזער|שמאל|250px|אוניברסיטת חברון, 2010
מוזיאון חברון
מרכז גוטניק
אוניברסיטת חברון – הוקמה ב-1971 ובה לומדים כ-8,000 סטודנטים.
אוניברסיטת פוליטכניק
אוניברסיטת אל-קודס
ישיבת שבי חברון
בית הממשל הצבאי בחברון
אתרים ארכאולוגיים
אלוני ממרא הוא אתר ארכאולוגי המזוהה כאלוני ממרא המקראית, מקום מגוריו של אברהם. האתר מצוי כשני ק"מ מצפון-מערב לחברון.
תל חברון - המחקר הארכאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס האמונד, שחשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, קברים מתקופת הברונזה המאוחרת, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל והורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה, שכלל רשימת בעלי חיים שהובאו לקורבן על פי הזמנת מלך העיר. תעודה זו מלמדת על היות חברון עיר ממלכה ומרכז פולחני בתקופה זו. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה איתנה מהתקופה הכנענית הקדומה. אתר ארכאולוגי בו התקיימה חברון בתקופת הברונזה ותקופת הברזל (התקופה הישראלית). בשנת 2018 נערכו במקום עבודות שימור רחבות היקף על ידי יחידת הארכאולוגיה במינהל האזרחי אשר במהלכן נחשפו ממצאים חדשים בתל. בתום העבודות נפתח האתר "תל חברון" לציבור הרחב.
אתרי טבע
אשל אברהם הוא עץ במערב חברון, שנקרא על שם האשל שנטע אברהם. בעץ נקשרו אגדות רבות.
מעיין שרה
מעיין אברהם אבינו
ספורט
כדורגל
בחברון נמצא אצטדיון הכדורגל השני בגודלו ברשות הפלסטינית, אצטדיון אל-חוסיין אבן אל-עלי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר. באצטדיון משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. מועדוני הכדורגל המרכזיים בעיר הם שבאב אל-ח'ליל, אלופת ליגת העל הפלסטינית לעונת 2015/2016,
ואהלי אל-ח'ליל, מחזיקת גביע פלסטין 2015.
אתרים על שמה של חברון
על שמה של חברון נקראו רחובות רבים בערי ישראל.
יישובים אחדים בעולם נקראו על שמה של חברון. רבים מהיישובים מצויים בארצות הברית, בהם עיירה במדינת קונטיקט, כפר במדינת אוהיו, עיירה במדינת אינדיאנה, יישוב במדינת קנטקי, עיר במדינת נברסקה, כפר במדינת אילינוי, יישוב במדינת ניו המפשייר, יישוב במדינת מיין, עיר במדינת דקוטה הצפונית וכפר במדינת טקסס.
ראו גם
הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון
הסכם חברון
לקריאה נוספת
יהודה קרמון ואבשלום שמואלי, חברון – דמותה של עיר הררית, תל אביב: גומא, 1970
עודד אבישר (עורך), ספר חברון: עיר האבות ויישובה בראי הדורות, ירושלים: כתר, 1970
גרשון נדיבי, שרשים בחברון, 1979
אריה קליין, חצרות בעיר האבות – ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון, הוצאת מכון חיים ביהודה, 2007
עמנואל איזנברג, "ביצורי חברון בתקופת הברונזה", ארץ ישראל – ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 14–32
נעם ארנון, 4000 שנה ועוד 40, סיפורה של עיר האבות, הוצאת 'מחדשי היישוב היהודי בחברון', תשע"ב, 2012
קישורים חיצוניים
אתר היישוב היהודי בחברון
חברון – תשוקות דתיות ונרטיבים סותרים, מגזין ארץ אחרת, גיליון 32
מצודת משטרת חברון - בית הממשל הצבאי בחברון בפרויקט טיגארט, אפריל 2023
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:נפת חברון
קטגוריה:אתרי ספר בראשית
קטגוריה:יהודה ושומרון: יישובים
קטגוריה:ערים חצויות
קטגוריה:הרשות הפלסטינית: ערים
קטגוריה:ישראל: ערים קדושות
קטגוריה:ארץ ישראל: ערים עתיקות
קטגוריה:ערי מקלט
קטגוריה:נחלת שבט יהודה
קטגוריה:ערי הכהנים
קטגוריה:יישובי המקרא
קטגוריה:ארץ ישראל: ערי בירה לשעבר
קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה המוסלמית הקדומה
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הממלוכית
קטגוריה:קהילות ויישובים עבריים שנחרבו בתקופת המאורעות
קטגוריה:אתרי מורשת עולמית בסיכון
קטגוריה:אתרים בספר יהושע
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית
חברון (חברון)
| 2024-10-15T08:06:42
|
קו מאז'ינו
|
שמאל|ממוזער|250px|תוואי הקו
שמאל|ממוזער|250px|ביצור של קו מאז'ינו במחוז ריין תחתון
קו מאז'ינו (בצרפתית: Ligne Maginot) היה מערך של ביצורי בטון, מכשולי טנקים, עמדות למקלעים ואמצעי הגנה נוספים שבנתה צרפת לאורך גבולותיה עם גרמניה ועם איטליה, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המונח "קו מאז'ינו" מתייחס למערכת הכוללת של קו הביצורים, ולעיתים רק לחלק על גבול גרמניה, ואילו הביצורים על גבול איטליה מכונים "הקו האלפיני". הצרפתים האמינו כי קו מאז'ינו יספק את הזמן לעצירת כוחות תוקפים עד להעברת כוחות צבא לתגבור וכמו כן יחסוך בחיי החיילים שהיו בנחיתות מספרית מול האיום הגרמני.
הדוקטרינה
החשיבה שעמדה מאחורי קו מאז'ינו מקורה באסכולות מלחמתיות נוסח סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. בתקופה ההיא המלחמה לא הייתה מהירה אלא איטית וסטאטית. הכוחות היו נערכים בביצורים ויוצאים מהם להתקפות בשטח הסמוך להם. קו מאז'ינו היה פיתוח של אותן דוקטרינות, והושקעו מיטב המאמצים כדי להציב את ההישגים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בתחום ההגנה.
תכנון
את הרעיון לבניית קו הביצורים העלה לראשונה שר ההגנה ז'וזף ז'ופר (Joseph Joffre). מול דעה זו עמדו מודרניסטים דוגמת פול ריינו ושארל דה גול, שהעדיפו גישה התקפית והשקעה בשריון ובחיל אוויר על פני פרדיגמה הגנתית. דעתו של ז'ופר נתמכה על ידי אנרי פיליפ פטן (הידוע לשמצה עקב כניעתו המהירה לנאצים ב-1940), והממשלה הצרפתית מינתה מספר ועדות לחקר הנושא. הקו עצמו תוכנן בידי שר המלחמה, פול פנלבה, אך היה זה אנדרה מאז'ינו (André Maginot) ששכנע את הממשלה להשקיע בתוכנית. מאז'ינו היה יוצא צבא ובוגר מלחמת העולם הראשונה שהפך לשר לענייני יוצאי הצבא של צרפת ולאחר מכן מונה לשר המלחמה. מאז'ינו היה שר החוץ כאשר הכריז על בניית הקו ב-1927, אולם הבנייה החלה רק כעבור 3 שנים.
הקו נבנה במספר שלבים החל מ-1930 על ידי "מחלקת ההנדסה" (בצרפתית: STG, Section Technique du Génie), תחת הפיקוח של ה-CORF (ראשי תיבות של Commission d'Organization des Régions Fortifiées). הבנייה העיקרית הושלמה בשנת 1935 במחיר של כ-3 מיליארד פרנק (מה שהביא לקיצוץ ברכישת נשק חדיש יותר ובאימון חיילים, דבר שהיה בעוכרם של הצרפתים).
ביצורי הקו
קו מאז'ינו היה מערכת ביצורים עצומה ומתוחכמת, שרוחבה היה 20–25 ק"מ. הקו היה מורכב ממגוון אמצעי הגנה:
המבצרים הראשיים: 44 מבצרים ראשיים נבנו לכל אורך הגבול בין גרמניה לצרפת (אך לא לאורך הגבול עם שווייץ ולא לאורך הגבול עם בלגיה). המבצרים העצומים הללו נבנו כשלושים מטר מתחת לפני האדמה ושטחו של כל אחד היה בסביבות 4 קמ"ר. המבצרים הראשיים, בהתאם לדוקטרינת הלחימה שהייתה מקובלת באותה עת (ראה לעיל), נועדו לשכן בזמן מלחמה כוחות חיל רגלים עצומים ולהוות בסיס ליציאה להתקפות קרקעיות כחלק ממאמץ הבלימה ולספק להן חיפוי באש. בהתאם לכך נבנו במבצרים הראשיים מחסני מזון, מחסני תחמושת, מרפאות, מקלחות, חדרי אוכל ומגורים ל-1,000 הלוחמים שהיו אמורים לאייש את הקו בשעת מלחמה. בתוך המבצרים נעה רכבת חשמלית בין האזורים השונים כדי להקל על שינוע מהיר של כוחות ואספקה מתחת לפני השטח. אמצעי ההגנה של המבצרים היו מגוונים וכללו:
תותחי 75 מ"מ שהיו מוצבים בשלשות וחלשו על אזור השמדה בן 12 ק"מ לכל כיוון מהמבצר.
תותחי 135 מ"מ שהיו מוצבים על גג המבצר ונבנו כך שיוכלו להסתבב ולירות לכל כיוון.
62 מבצרים קטנים יותר שהיו אמורים לאבטח בין המבצרים הראשיים.
מצדיות, עמדות התרעה, תצפית ומכשולים אנטי טנקיים.
לאורך הגבול עם בלגיה לא נבנה קו מאז'ינו מ-3 סיבות עיקריות:
הראשונה הייתה שהמטה הכללי הצרפתי החליט שלא ניתן להעביר כוחות שריון גדולים ביערות הארדנים (בגבול עם לוקסמבורג ודרום בלגיה) הסבוכים וכי אין טעם לבנות קו הגנה מול גבול שאויב לא יעבור בו.
השנייה הייתה סיבה פוליטית והיא, שלצרפת הייתה עד 1936 ברית הגנה עם בלגיה כנגד גרמניה, ואם הצרפתים היו בונים גבול מחוזק בינם ובין הבלגים, פירוש הדבר שהבלגים יהיו בבחינת הפקר לצרפת. ההסכם עם בלגיה שנחתם ב-1920 אמר כי במקרה של מתקפה גרמנית, יתלכד הצבא הבלגי עם צבא צרפת ואלו יילחמו יחדיו נגד הגרמנים. הסכם זה בוטל חד-צדדית על ידי מלך בלגיה בשנת 1936 וצרפת ניסתה להרחיב את ההגנות בגבול צרפת-בלגיה אך אלה היו חפוזות עקב חוסר בזמן ותקציב ולא השתוו לאלו של קו מאז'ינו המקורי.
השלישית הייתה היעדר תקציב. חפירת מערכת המבצרים העצומה מתחת לאדמה, ציודם בכלי נשק עוצמתיים, אגירת מלאים גדולים של תחמושת והספקה, בניית המכשולים ותשתיות התחבורה והתקשורת יצרו עומס כבד מאוד על תקציב ההכנה למלחמה של צרפת ולאורו החליטו מתכנני הקו להתכנס בתוואי קצר יותר מחד אך מבוצר יותר מנגד ולא להרחיב את הקו לאזורים שלדעתם לא היו צפויים לעמוד במתקפה.
מאמץ אחרון להשלמת הקו נעשה בשנים 1939–1940 לאור המדיניות התוקפנית שהראתה גרמניה עם סיפוח אוסטריה, סיפוח חבל הסודטים ועם הפלישה לשאר חלקי צ'כוסלובקיה. הוכנסו שיפורים כלליים לאורך כל החזית כאשר הקו הסופי היה החזק ביותר סביב האזורים התעשייתיים של מץ, לוטר ואלזס.
מטרות
בניית קו מאז'ינו נועדה למלא מספר מטרות:
למנוע חדירה לשטח צרפת על ידי מתקפת פתע גרמנית, לאפשר מתן התרעה ולזהות את אזור המאמץ העיקרי.
לעכב את הצבא הגרמני, לגרום לו אבדות בעוד לצבא הצרפתי יש זמן לגיוס והתארגנות.
הגנה על המחוזות התעשייתיים אלזס ולוריין שהועברו לשליטת צרפת במסגרת חוזה ורסאי.
לחסוך בכוח אדם: איוש קו ביצורים מצריך כמות קטנה יחסית של לוחמים, לעומת הגנה על שטח בלתי מבוצר.
לשמש בסיס למתקפת נגד של חיילות שריון ורגלים.
לאלץ את צבא האויב לבצע מהלך איגוף דרך שטח בלגיה שאליו יופנו הכוחות הניידים של צרפת ובלגיה (בהתאם לברית ההגנה).
פלישת גרמניה לצרפת במלחמת העולם השנייה
תוכנית הפלישה הגרמנית של 1940 (Sichelschnitt – "איבחת מגל") הייתה להיכנס לצרפת דרך הגבול עם בלגיה. באזור זה הקו היה חלש משום שבעת בניית הקו הצרפתים לא צפו לאיום מאזור זה. כוח פיתיון בגודל של כמה דיוויזיות הוצב מול קו מאז'ינו על קו זיגפריד בגבול הגרמני, כשכוח צבאי אחר בגודל של שתי דיוויזיות שריון התקרב דרך בלגיה ויער הארדנים. ב-10 במאי תקפו הכוחות הגרמניים. הם הצליחו לחדור לעומק צרפת תוך חמישה ימים, והמשיכו להתקדם בשטחה עד 24 במאי, ואז נעצרו מול העמידה החזקה של הצבא הצרפתי ליד העיירה דנקרק, סמוך לתעלת למאנש. עד תחילת יוני בודדו הכוחות הגרמניים את הקו מיתר צרפת, והממשלה הצרפתית ערכה גישושים לשביתת נשק. אבל הקו עדיין נותר ללא פגע, ואויש על ידי מספר מפקדים שרצו להחזיק מעמד. ב-20 ביוני תקפו כוחות איטלקיים את מבצרי הקו בגזרה האלפינית אך לא הצליחו לחדור את המערך הצרפתי הדליל שמרבית כוחותיו נשלחו לסייע לבלום את הוורמכט. בסופו של דבר לא נותר למקסים וייגאן, רמטכ"ל הצבא הצרפתי המוכה, אלא לחתום על הסכם כניעה, שחתמה את גורלו של קו מאז'ינו כאשר אילצה אותם לעזוב את עמדותיהם.
הפולשים הגרמנים אמנם איגפו את הקו כמעט לכל אורכו, אך המבצר הצפוני ביותר שלו "Fremont", הצליח לפגוע ולזנב בכוחות הגרמניים וגרם לכמה עשרות הרוגים. אולם התנגדות גרמנית עיקשת שכללה הצבת תותחי מצור ענקיים, הביאה לכניעתו של המבצר שלא יכול היה לעמוד לבדו בפני המתקפה הגרמנית העצומה. כיום משמש האתר מרכז מבקרים וניתן להיכנס אליו ולראות את פלאי ההנדסה שלו, שלא זכה להועיל לצרפתים באופן ממשי.
כשפלשו צבאות בעלות הברית ביוני 1944 מרבית כוחותיהם נאלצו לעקוף שוב את הקו, כשהקרבות רק נגעו בחלק מהביצורים ליד מץ בצפון אלזס לקראת סוף 1944. בעלות הברית עשו זאת משלוש סיבות עיקריות:
הגרמנים עצמם פרצו ב-1944 בקרב על הבליטה דרך הארדנים ב"פרצת לוסהיים" (Losheim Gap) בדיוק באותה דרך בה פרצו ב-1940, שם היה על בעלות הברית להילחם נגדם.
הסתערות דרך קו מאז'ינו אמרה הסתערות גם דרך קו זיגפריד הגרמני שעמד מולו, הסתערות שלפי הפיקוד של בעלות הברית הייתה עולה בחיי אדם רבים.
חיילים גרמנים התבצרו בקו מאז'ינו עצמו וכיוונו את אישם לעבר כוחות בעלות הברית שהתקדמו ממערב.
אחרי המלחמה אויש הקו מחדש על ידי צרפת ועבר מספר שינויים. רובו נזנח כאשר פרשה צרפת מהמרכיב הצבאי של נאט"ו (1966), ועם עלייתו של גורם ההרתעה הגרעיני של צרפת (1969) ננטש הקו על ידי הממשלה. חלקים ממנו נמכרו לציבור הרחב במכירה פומבית.
המונח "קו מאז'ינו" משמש כמטאפורה למשהו שאפשר לסמוך עליו בביטחון, על אף שאינו מביא לתוצאות. למעשה, הוא שימש בדיוק למטרה שלה הוא יועד: לחסום חלק מצרפת ולאלץ את התוקף לעקוף אותו. כשם שנדמה היה בתחילה, קו מאז'ינו היה חלק בתוכנית הגנה גדולה יותר, שבה בשלב ראשון התוקפים ייתקלו בהתנגדות של הצבא הצרפתי, אבל הצרפתים לא הצליחו ליישם את החלק האחרון והחשוב ביותר, דבר שהוביל לאיבוד יעילותו של הקו, ובסופו של דבר לקריסתו.
ראו גם
קו מולוטוב
קו זיגפריד
קו בר-לב
המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה
קישורים חיצוניים
אתר על מערכת הביצורים
קטגוריה:המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה
קטגוריה:זירת מערב אירופה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: מערכות ביצורים
| 2024-04-22T13:17:15
|
האיגוד הישראלי לשחמט
|
האיגוד הישראלי לשחמט הוקם ב-1935 ונקרא בשם האגודה השחמטית הארץ ישראלית, והוא מוביל ומרכז חלק נכבד מפעילות השחמט בישראל, לרבות כלל הליגות לשחמט במדינה. בין היתר, פועל האיגוד להפצת השחמט בישראל, לייצוג השחמטאים ומועדוני השחמט הישראלים בישראל ומחוצה לה.
האיגוד חבר באיגוד השחמט העולמי פיד"ה ובאיגוד השחמט האירופאי ECU, ולו זכות ההשתתפות הבלעדית במפעלים השונים של גופים אלו.
מטרות
בין מטרות האיגוד: הפצת השחמט בישראל, פיתוחו וקידומו. החדרת השחמט כנושא לימוד פורמלי בכל מוסדות הלימוד בארץ. קידום וסיוע לאגודות השחמט בישראל. קביעת חוקים, תקנונים, תקנות נהלים וסדרים. עריכת תחרויות שחמט, לקבוצות וליחידים בישראל ומחוצה לה. מיונם ודירוגם של השחמטאים בישראל. קביעת נציגי ישראל, יחידים ונבחרות, ושיגורם לתחרויות הרשמיות של פיד"ה.
סמכויות
לשם השגת מטרותיו מוסמך האיגוד, בין היתר: ליזום, לערוך ולנהל תחרויות שחמט. לארגן אליפויות ליחידים ולקבוצות לרבות אליפות ישראל. לארגן את הליגה לשחמט. למיין, לסווג ולדרג שחמטאים וקבוצות. לארגן הדרכה ושיעורים. לפרסם מידע רלוונטי במדיה הדיגיטלית ובתקשורת. לאסוף ולגבות כספים.
חברות באיגוד
כל גוף, אגודה או קבוצה בישראל שהתארגנו כעמותה ו/או מלכ"ר בהתאם לחוק העמותות והמורכב משמונה אנשים לפחות, בעלי כרטיס שחמטאי בתוקף, יוכל להיות חבר באיגוד.
ליגה
האיגוד יקיים בכל שנה תחרויות של קבוצות המייצגות את האגודות. לשם כך תחולקנה הקבוצות המשתתפות בתחרויות אלו למספר ליגות. הסמכות בידי ההנהלה לקבוע את כללי הליגה ולאשרם.
כל אזרח ו/או תושב ישראל רשאי לשחק במשחקי הליגה בכפוף לכללי הליגה. כל שחקן הרשום בפיד"ה, גם אם אינו אזרח או תושב ישראל, רשאי לשחק בליגה בכפוף לתנאי הליגה.
עם מייסדי האיגוד נמנה אליעזר פאר.
בעשור הראשון של המדינה עמד בראשו אלוף ליטא לשעבר בשחמט, אלכסנדר מאכט.
יו"ר האיגוד הישראלי לשחמט הוא ד"ר צבי ברקאי. עם קודמיו בתפקיד נמנו יוסף לפיד, אביב בושינסקי, אביעד יפה, אליהו שפייזר ומשה שלו. נשיא האיגוד הוא תיאודור אור. עם נשיאי האיגוד בעבר נמנו מרדכי בן דרור ופנחס רוזן שימש כנשיא כבוד. מנכ"ל האיגוד הוא גיל בורוחובסקי, אביו של רב-אמן אביטל בורוחובסקי.
ראו גם
שחמט בישראל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
שחמט
קטגוריה:ישראל: עמותות
קטגוריה:ארגוני שחמט בישראל
| 2023-02-07T18:20:17
|
פולסר
|
שמאל|ממוזער|220px|הפולסר במרכז ערפילית הסרטן
220px|ממוזער|שמאל|סוגים שונים של כוכבי נייטרונים (איור)
פולסר הוא כוכב נייטרונים מסתובב הפולט קרינה אלקטרומגנטית. כוכב נייטרונים הוא גוף צפוף מאוד שנוצר מכוכב מסיבי בעת סופרנובה.
הפולסר קורן קרינה אלקטרומגנטית לחלל בשתי אלומות צרות בכיווני הקטבים המגנטיים שלו, שיכולים להיות שונים מכיוון ציר סיבובו. כאשר צופה נמצא קרוב מספיק לחרוט הדמיוני שיוצר ציר הקטבים המגנטיים של הפולסר במרחב, הוא יכול למדוד פולסים של קרינה, שמחזוריותם היא מחזוריות הסיבוב של הכוכב. פולסים אלו נתנו לפולסר את שמו.
הפולסר הקרוב ביותר למערכת השמש מקוטלג כ-CP0950. מרחקו ממערכת השמש כמאה שנות אור, ומחזור סיבובו 0.2530646 שנייה.
הפולסר הראשון התגלה ב-28 בנובמבר 1967 על ידי ג'וסלין בל ברנל ואנתוני הייוויש מאוניברסיטת קיימברידג', ובתחילה חשבו האסטרונומים שמדובר בשידור של חוצנים אינטֶליגנטיים, בשל המחזוריות המדויקת שלו. הם אף כינו את המקור "LGM-1" כראשי תיבות של "Little green men" ("אנשים ירוקים קטנים")
מיפוי מערכת השמש על ידי פולסרים בפיוניר 10 ופיוניר 11
שמאל|ממוזער|מיקום מערכת השמש יחסית לארבעה עשר פולסרים ולמרכז הגלקסיה בדיסקית פיוניר
בדיסקית פיוניר שנשלחה עם הגשושיות פיוניר 10 ופיוניר 11 נעשה ניסיון לציין את מיקום מערכת השמש בגלקסיית שביל החלב באמצעות ארבעה עשר פולסרים. אם אכן תגיע הדיסקית לחוצנים מתקדמים טכנולוגית הם יוכלו, על ידי זיהוי הפולסרים, לגלות את מיקום כדור הארץ ואף את המועד שבו שולחה הדיסקית לחלל.
תדר המחזור של ארבעה-עשר הפולסרים, המשורטטים בדיסקית, מובע באמצעות סימנים בינאריים כשהמפתח הוא תדר הגל של המימן, היסוד הנפוץ ביותר בחלל, שהאטום שלו מתואר בדיסקית. המרחק ביניהם לבין מערכת השמש מתואר באמצעות קווים בעלי אורך יחסי, וכאשר החוצנים יזהו את הפולסרים על-פי מחזוריותם, הם יוכלו לקשר בינם לבין מרחקם ממערכת השמש. צירוף זה נותן נקודת ציון למיקום כדור הארץ.
בנוסף לכך יוכלו אותם יצורים גם לדעת מתי שוגרה החללית בגלל השינוי הקבוע בפליטה המחזורית של הפולסרים. רק ברגע נתון מסוים התרחש צירוף של תדירות 14 הפולסרים כמתואר בדיסקית - זהו רגע שיגור החללית.
בשיטה המקובלת לקיטלוג הפוסרים שמו כולל נתונים של עלייה ישרה ונטייה. למשל PSR J0537-6910 הוא בעל עלייה ישרה של 5 שעות 37 דקות ונטייה של 69- מעלות ו-10 דקות.
בתרבות
על עטיפת האלבום Unknown Pleasures של להקת ג'וי דיוויז'ן מופיע פלט אות של גלי רדיו מפולסר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:רדיו אסטרונומיה
קטגוריה:כוכבים
| 2024-04-20T07:57:55
|
ברוך בן-יהודה
|
שמאל|ממוזער|250px|בן יהודה, גימנסיה הרצליה.1913
ברוך בן-יהודה (לייבוביץ) (כ"ט באדר ה'תרנ"ד – כ"ז בתמוז ה'תש"ן; 6 באפריל 1894 – 20 ביולי 1990) היה איש חינוך שפעל בשדה החינוך העברי במשך עשרות שנים. בן-יהודה היה מורה בבית הספר בראש-פינה, מורה בגימנסיה הרצליה ומנהלה שנים רבות. בן-יהודה כיהן כראש אגף החינוך והתרבות של הוועד הלאומי בארץ ישראל, ולאחר קום המדינה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות הראשון, ראש מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל ונשיא החברה לחקר המקרא בתל אביב.
ביוגרפיה
ממוזער|334x334px| 1928 ד"ר ברוך בן יהודה (יושב במרכז) עם חניכיו השמיניסטים מגימנסיה הרצליה, המכונים "החוג הזקן" משום שהיה ראשון החוגים המגשימים "שעלו על הקרקע" (בטוי של הימים ההם להיאחזות והקמה של קיבוץ חדש) ומהם צמחה תנועת הנוער המחנות העולים. עומדים (מימין לשמאל): גרשון מרינבך, שבתי פינשריבר, ימימה אבידר-טשרנוביץ, מאיר מוזס, אפרתיה מרגלית, כתריאל כ"ץ; יושבים: יונה בן-יעקב, יהודית פודולית, שמריה צמרת, ברוריה בן-יעקב, יצחק כפכפי, רבקה יפה.
ברוך בן יהודה נולד במריאמפולה שבליטא לזיסל ויעקב ליבוביץ, סופר, מורה הוראה ושו"ב. למד ב"חדר מתוקן" ובישיבה מודרנית לנערים. מגיל 10 כבר היה בן-יהודה פעיל בתנועת הנוער הציונית "תקוות ציון".
בן-יהודה עלה לארץ ישראל בגפו בשנת 1910, כאחד מארבעים הנערים הראשונים שהגיעו ללא הורים ללימודים בגימנסיה הרצליה והיה בוגר המחזור השני. במקביל עבד בכרמי רחובות עבור שכר לימוד ולמד ניצוח ומוזיקה ונגינה בפסנתר, קונצרטינה ומנדולינה אצל מורה הגימנסיה חנינא קרצ'בסקי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הקים עם חבריו אליהו גולומב, משה שרת ודב הוז את "הסתדרות הדור הצעיר" ("הגימנזיסטים") שהועידו את עצמם לשירות לאומי בחינוך עברי לילדים. בהמשך נשלח לדגניה ושימש כמורה לעברית לחברי הקבוצה ומדריך תרבותי. על דמותו החלוצית המגנה על ערכים ועקרונות, כתב נתן אלתרמן את המחזה "כנרת כנרת". ב-1916 לאחר שחלה בקדחת נאלץ לעבור לראש פינה, שם לימד עברית ומוזיקה בבית הספר המקומי שבהנהלת וילקומיץ'. הקים את ארגון "ראש פינה הצעירה" לחיזוק ההתיישבות ונשא לאישה את יפה טורקניץ ביתו של המורה אהרן טורקניץ, שלימים לאחר מותו של וילקומיץ' ממגפת הטיפוס (1919) התמנה למנהל בית הספר. ב-1920 קיבל מלגה מטעם הברון רוטשילד ללימודי מתמטיקה ופיזיקה בבריסל ולאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות לתואר דוקטור במתודיקה של הוראת המתמטיקה שב לארץ ולימד בגימנסיה הרצליה. בנוסף לימד בגימנסיה את המקצועות תלמוד, תנ"ך, תולדות הציונות כמקצוע חובה בתעודת הבגרות ומוזיקה.
בן-יהודה חיבר ספרי לימוד רבים במתמטיקה, חשבון דיפרנציאלי, גאומטריה אנליטית, לוח השנה העברי, הנבואה בישראל, התודעה היהודית ותולדות הציונות, והיה שותף לעריכת ספרים רבים ביניהם: "מילון למוזיקה", "מילון כיס צרפתי-עברי". כמו כן היה בצוות עורכי "אנציקלופדיה נעורים" וערך את ספר "הגימנסיה". הוא כתב גם ספר "כולם אהובים" על זיכרונותיו כמחנך.
הקים את שבט הצופים בגימנסיה הרצליה ועמד בראשו. תנועת "צופי הגימנסיה" הוציאה הכשרות מגויסות לפלמ"ח והשתתפה בהקמת קיבוצים ברחבי הארץ.
במהלך שנות מלחמת העולם השנייה (1940-1944), עמד ד"ר ברוך בן יהודה בראש ועדת הביצוע להוצאת תלמידי בתי הספר התיכוניים למחנות עבודה בקיץ, לעזרת המשקים.
בתחילת שנת הלימודים תש"ח, ב-2 באוקטובר 1947, נבחר ד"ר בן-יהודה כמנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. לאחר הקמת משרד החינוך והתרבות כיהן כמנכ"ל המשרד עד שנת 1952.
שימש כיושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים ונחשב לשופט מחמיר שזוהה עם המשפטים "הבא אחריו!" ו"זמנך עבר!". לימים הפכו חידונים אלו לבסיס למערכון בסרט "לול", בו מגלם אורי זוהר את דמותו באינטונציה ובמימיקה מדויקת.
ייסד את מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל ועמד שנים רבות בראשה.
זכורה הופעתו בתוכנית "שרתי לך ארצי" (תוכנית בטלוויזיה הישראלית של דן אלמגור ואליהו הכהן) בה ניגן בקונצרטינה את השיר "פה בארץ חמדת אבות", וסיפר את סיפור צמיחתו של השיר בגימנסיה ואיך נתפרסם בכל הארץ הודות לטיול שערכה הגימנסיה.
בן-יהודה נשאר בתודעה הציבורית כבעל בקיאות מופלגת בתנ"ך ובתלמוד, בלשון העברית הדקדוק והניקוד, בתורות המוזיקה ונגן וירטואוז בקונצרטינה, והיה קפדן ושמרן בדעותיו. כשהוצע לו ב-1948 להיות שר החינוך, הוא עמד על כך שיכהן כמנכ"ל בלבד, שכן כאיש חינוך אל לו להיות מעורב בפוליטיקה, סירב להתפקד למפלגת מפא"י וכיהן כמנכ"ל בדרגת שר עד 1952 ואז חזר לנהל את גימנסיה הרצליה, העביר אותה למשכנה החדש ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב ולאחר מכן נבחר לנשיאה.
היה אב לשלוש בנות: עודדה 'דדי' בן יהודה שנפטרה ב-22 במרס 2024 והובאה למנוחת עולמים במושב כליל בגליל; צלילה אורגד, עיתונאית ומבקרת אמנות, שהייתה נשואה למוזיקאי בן-ציון אורגד; ונתיבה בן-יהודה, לוחמת הפלמ"ח, לשונאית וחוקרת זמר.
בשנת 1976 זכה להכרה כיקיר העיר תל אביב-יפו.
בשנת 1979 זכה בפרס ישראל על מפעל חייו בחינוך.
נקבר בבית העלמין קריית שאול.
ספריו
כולם אהובים - רומן פדגוגי, דביר, 1977
המקרא, מסדה 1974
הנבואה בישראל, מסדה 1974
בצל הסהר: תולדות ארץ ישראל בתקופת השלטון המוסלמי, 1974
המאבק על דמות הבית הלאומי, מסדה 1973
פרקי השתלמות במתמטיקה: מתורת הקבוצות ומתורת המספרים, מסדה 1971
ספורה של הגמנסיה "הרצליה, הגמנסיה הרצליה, 1970 (שותף בעריכה אוריאל אופק)
גאומטריה אנליטית של המישור, מסדה 1969
חשבון הלוח העברי, מסדה
טעמי המקרא, לבתי הספר, מסדה 1968 (יחד עם בן-ציון אורגד)
למהותה של המתמטיקה, הוצאת הסתדרות המורים בישראל, 1966
מתמטיקה בכיתה ז' בלימוד מוגבר, המזכירות הפדגוגית, 1963
מתמטיקה בכיתה ח בלימוד מוגבר, המזכירות הפדגוגית, 1963
קול החנוך הציוני : סדרת שיחות. סדרת שיחות למחנכים ששודרו ב"קול ציון לגולה", הקרן הקימת לישראל 1955
עלילת דריפוס: חומר לבתי-הספר לשנת הרצל, מועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל 1955
הקרן המחנכת, הקרן הקיימת לישראל 1952
יסודות ודרכים לחנוך הציוני בבית-הספר : סדרת הרצאות, הקרן הקימת לישראל 1952
פילוסופיה של הפוליטיקה, דפוס עזריאל, 1947
משה שרת: אדם ומנהיג, הוצאת משרד החינוך
תולדות הציונות: תנועת התחיה והגאולה בישראל מסדה, 1942
אנציקלופדיה נעורים: ספר המדעים לילד, לנער ולעם (בשישה כרכים), מסדה 1941–1943
הלכות מדינה לפי מקורות ישראל, הקרן הקיימת לישראל
פרקי תלמוד; ספר לימוד, עם עובד
המאבק לביטחון ולעצמאות, מסדה
ספר יובל לכבודו
בן-ציון לוריא (עורך), ספר ד"ר ברוך בן-יהודה: מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל, תל אביב: החברה לחקר המקרא בישראל, תשמ"א 1981.
לקריאה נוספת
'בן־יהודה (לַיבוביץ), ברוך', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 90.
"לדמותו של ברוך בן-יהודה", בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א):
משה גולדשטיין, 'חיים של יעוד ושליחות', עמ' 9–19.
דניאל אופיר, 'מהמהר"ל עד ברוך בן-יהודה: תולדות משפחת ברוידא-ליבוביץ', עמ' 20–29. (כולל לוח גניאלוגי)
ניר מיכאלי, 'מחנך פרוגרסיבי בגימנסיה אריסטוקרטית: מפעלו החינוכי של ד"ר ברוך בן יהודה', דור לדור (קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות) כז (תשס"ו), 79-120.
ביבליוגרפיה של פרסומיו:
'ביבליוגרפיה (לא מלאה) של פרסומי: ספרים ומאמרים, עד שנת תש"ם', בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א), 558–563.
קישורים חיצוניים
'בן־יהודה (ליבוביץ), ברוך בן יעקב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 123 (, תמונה 1321).
(ריאיון עם שלושה דורות במשפחת בן-יהודה)
, מתוך "שרתי לך ארצי"
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי העלייה השנייה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לחינוך
קטגוריה:בוגרי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:מנהלי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:מנכ"לי משרד החינוך
קטגוריה:תנועת הצופים בישראל
קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1976
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:בוגרי המחנות העולים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1894
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1990
קטגוריה:זוכי פרס לעובדים בתחום החינוך העברי
| 2024-09-03T15:37:17
|
פרוטסטנטים
|
REDIRECT נצרות פרוטסטנטית
| 2004-12-08T02:15:57
|
אינטרלינגואה
|
אינטרלינגואה (או אינטרלינגווה, אינטרלינגוה; Interlingua) היא שפה מתוכננת המבוססת על השפות המערב-אירופיות העיקריות, אשר נועדה לשמש כשפת עזר בינלאומית. אינטרלינגואה, שפורסמה לראשונה בשנת 1951, היא השפה המתוכננת המדוברת ביותר אחרי אספרנטו. תקופה מוסימת היא נוצלה כשפת פיבוט בכנסים.
לשם בניית הדקדוק ואוצר המילים של אינטרלינגואה נבחרו מספר "שפות בקרה" שהן: אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית (כאשר שתי האחרונות נחשבות כיחידה אחת), בנוסף לשתי שפות אפשריות נוספות - גרמנית ורוסית.
אוצר המילים של אינטרלינגואה נבנה על סמך בדיקת אוצר המילים של כל אחת משפות הבקרה: אם מילה הופיעה בשלוש מתוך ארבע שפות הבקרה, היא נכנסה לאוצר המילים של אינטרלינגואה; אם מילה הופיעה רק בשתי שפות בקרה, אך גם בגרמנית או ברוסית, גם היא נכנסה לאוצר המילים של השפה החדשה.
הדקדוק של אינטרלינגואה נבנה כך שאם כלל דקדוקי כלשהו היה חסר באחת משפות הבקרה, כלל זה לא נכנס לדקדוק השפה החדשה. התוצאה הייתה דקדוק פשוט הדומה לדקדוק האנגלי, משום שהדקדוק האנגלי נחשב מכמה בחינות כפשוט יותר מהדקדוק של שפות הבקרה האחרות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שפות מתוכננות
| 2024-04-26T06:19:19
|
כולרה
|
כוֹלֵרָה (בספרות העבריתבסוגים של 'עברוּת' מתבטא בצורת - 'חוֹלִי-רַע' מצוי גם הכתיב חֳלִירַע ובכתיב מלא חולירע; בלועזית: Cholera) היא מחלה זיהומית מידבקת, הנגרמת מהחיידק Vibrio cholerae ומתבטאת בשלשולים מרובים, לעיתים עד כדי התייבשות ומוות. תפוצתה העולמית של המחלה גבוהה, במיוחד באזורים בעלי תשתית תברואה ירודה או אזורים מוכי אסון, ומגיעה לממדי מגפה. החיידק פוגע במערכת העיכול וגורם לאיבוד מהיר של עד ליטר נוזלים בשעה. 50% מהמפתחים מחלה קשה, אם אינם מטופלים, מתים מהמחלה (אך אחוזי התמותה נמוכים יותר).
מקור המילה "כולרה" הוא במונח היווני-לטיני למרה, הליחה הצהובה אשר נקשרה במחלות שלשולים ובעונת הקיץ, בדומה למחלת הכולרה.
אפידמיולוגיה
תיאורים ראשונים של מחלה בעלת מאפיינים של כולרה מופיעים בכתבים עתיקים בסנסקריט, והסברה הרווחת היא כי כולרה הייתה מצויה באזורי הדלתה של נהר הגנגס בהודו במשך מאות בשנים, לאחר שהתפתחה שם בעקבות זיהום הנהר. גרסיה דה אורטה, רופא פורטוגלי ממוצא יהודי שפעל בגואה במאה ה-16, היה הראשון לתאר בפירוט את תסמיני המחלה בספרו, "שיחות על אודות צמחי מרפא וסמים של הודו".
מגפות והתפרצויות
במאות האחרונות התפשטה המחלה לאורך נתיבי סחר ימיים ויבשתיים מחוץ להודו, עם מספר התפרצויות של מגפות כולרה עצומות ממדים במקומות שונים בעולם. מן המאה ה-19 ועד לעשור השני של המאה ה-21 מונים שבע מגפות עולמיות של כולרה, שמקורן בתת-יבשת ההודית, בנוסף למספר התפרצויות מקומיות. עוד לפני כן מתועד כי במאה ה-17 הגיעה המחלה לאינדונזיה, שם תוארה ב-1628 על ידי הרופא ההולנדי יעקובוס בונטיוס, ולפי מקורות סיניים, הגיעה כולרה מהודו לסין ב-1669.
בין השנים 1817–1824 התפרצה מגפת הכולרה הראשונה באזורי סרי לנקה, מאוריציוס, חופי מזרח אפריקה, סין ויפן. דרך ארצות ערב הגיעה המחלה לפרס וסוריה ועד לאימפריה הרוסית. מעריכים כי המחלה התפשטה אל מחוץ לתת-היבשת ההודית דרך חיילים בריטים שלחמו בצפון הודו. מגפת הכולרה השנייה שהגיעה לממדי ענק נמשכה מ-1828 עד 1851 ועברה דרך סין, רוסיה ואירופה, אל האוקיינוס האטלנטי והתפשטה לצפון אמריקה. במגפה זו הוכח שהמחלה מסוגלת להתפשט בארצות בעלות אקלימים שונים ביותר, מהודו הטרופית ועד רוסיה, נורווגיה וקנדה בצפון.
מגפת הכולרה השלישית , בין השנים 1846–1863, חבקה גם את כל האזורים הצפוניים של אירופה ואמריקה. רוסיה ספגה את המגפה השלישית באופן הקשה ביותר, כשהמגפה גובה את חייהם של כמיליון בני אדם. התפתחות מסילות הברזל וספינות הקיטור אפשרה את התפשטות המגפה השלישית במהירות גדולה בהרבה מן הראשונה. בהתפרצות שפקדה את לונדון ב-1854 נפגעו קשות תושבי בתים ששתו ממי באר נגועה, ואילו אלה שלא שתו ממנה כמעט שלא נפגעו. הרופא ג'ון סנואו הצליח לשחזר את נתיב התפשטות המחלה, לאתר את הבאר הנגועה ולנטרלה. באמצעות מפה שהמחישה את מעגל התפשטות המגפה על ידי ספירת מקרי המוות ומרחקם מהבאר הצליח סנואו לשכנע כי המחלה מועברת על ידי מים מזוהמים.
מגפת הכולרה הרביעית נמשכה מ-1865 עד 1875. לקראת סוף המאה ה-19 נודעה לשמצה ההתפרצות הגדולה בהמבורג שבאה בעקבות מגפה ברוסיה.
מגפות הכולרה הגדולות במאה ה-19 עשו רושם עצום על תושבי אירופה והטילו פחד שכמותו לא נודע מימי "המוות השחור" (מגפת הדבר) במאה ה-14. כשהגיעה המגפה לפריז ב-1832 ברחו רבבות אנשים מן העיר. העיירות היהודיות במזרח אירופה, שבהם עשתה המגפה השמות, זועזעו עמוקות. קהילות הגיעו לסף כיליון, המון פליטים נפחדים נדדו בדרכים. בהרבה מקומות נערכו תהלוכות שכללו נשיאת ספרי תורה לשם עצירת המגפה. גם בכפרים הרוסיים נערכו תהלוכות דתיות של נושאי צלב, שבמהלכן התוו מעגלי כישוף סביב לכפר. ההמונים האשימו את הרופאים ה"כופרים" באסון ואף רצחו כמה מהם.
במאה ה-20 שבה והתפרצה המגפה באירופה, נאפולי (1910-1911),McNeill, William Hardy. Naples in the Time of Cholera, 1884-1911. Bulletin of the History of Medicine, vol. 71 no. 3, 1997, p. 546-547. Project MUSE, ובאופן מצומצם בקרב הצבאות הלוחמים ובין הפליטים במלחמת הבלקן ב-1913, וכן במחנות שבויים במלחמת העולם הראשונה.
מצרים הייתה מוקד של התפרצויות כולרה בגלל העלייה לרגל למכה, שכן עולי רגל ממצרים היו נפגשים במכה עם עולי רגל מהודו ומן המזרח הרחוק, ולאחר מכן חוזרים למצרים. ב-1902 פרצה מגפה גדולה במצרים והתפשטה משם לטורקיה ולארץ ישראל, בה פגעה המגפה קשה: כ-20,000 איש נספו ומוקדיה העיקרים היו: עזה, לוד והקהילה הערבית ביפו.
ב-1947 הייתה התפרצות זעירה של המחלה במצרים. הודו והמזרח הרחוק נשארו נגועים בכולרה בקנה מידה רחב עד לדור האחרון. מ-1923 עד 1939 מתו כשני מיליון וחצי איש מן המחלה. התפרצות הכולרה של תחילת המאה ה-20, שנחשבת למגפת הכולרה השישית, כמעט ולא הגיעה לאירופה בזכות העלייה באיכות הרפואה הציבורית.
התפרצות המחלה בשנות ה-60, שנחשבת למגפת הכולרה השביעית , החלה בשנת 1961 באינדונזיה, והתפשטה לרוב חלקי אסיה עד שנת 1966. התפרצות זו הייתה מזוהה בעבר עם התפרצויות נוספות שהיו בשנות ה-90 באפריקה ובאמריקה הלטינית, אך מחקרים מאוחרים הראו שככל הנראה מדובר בהתפתחות נוספת של המחלה שהתפתחה במקביל להתפרצות הגדולה של שנות ה-60.
ההתפרצות האחרונה שאירעה בארץ ישראל, החלה ב-1 בספטמבר 1970 ונמשכה עד מחצית אוקטובר. בימינו התפרצויות המחלה הן נדירות במערב (המפותח מבחינה סניטארית), אך עדיין מופיעות בכ-40 מדינות ברחבי העולם, בעיקר באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה.
בעידן המודרני מתרחשות התפרצויות של כולרה בעיקר באזורים בהם נפגעו תשתיות עקב אסון טבע או מצב מלחמה מתמשך. ב-2010, לאחר רעידת אדמה שהביאה להרס רב, החלה התפרצות של מגפת הכולרה בהאיטי, שהביאה למות אלפים. בשנת 2014, קבע האו"ם כי המגפה גרמה למותם של כ-8,000 איש עד עת פרסום הדו"ח, וכי מדובר בהתפרצות מגפת הכולרה החמורה ביותר בעולם. ב־2017 דווח על התפרצות קשה של מחלת הכולרה בתימן, למעלה מ-125,000 נפגעים, וכאלף הרוגים, על רקע מלחמת אזרחים מתמשכת.
מאפיינים אפידמיולוגיים נוספים
שמאל|ממוזער|300px|מקומות בהם קיימת כולרה
שיעורי התחלואה בכולרה אינם מדויקים מאחר שמקרים רבים מתרחשים במדינות מתפתחות, שם אבחנה ודאית אינה אפשרית, מערכות הדיווח לוקות בחסר ולעיתים ישנו אינטרס של המדינה לטשטש את ממדי המחלה בתחומה בשל השפעת הסטיגמה שיש למחלה על מסחר ותיירות. עם זאת, ארגון הבריאות העולמי אומד את שיעור ההיארעות ב-3–5 מיליון מקרים בשנה.
באירועי מגפה, שיעורי התחלואה אינם משתנים עם הגיל, אם כי מבוגרים מפתחים פחות תסמינים מילדים. במדינות בהן המחלה היא אנדמית, התחלואה גבוהה יותר בקרב ילדים קטנים. יוצאים מכלל זה הם תינוקות יונקים, שנחשפים פחות למים מזוהמים וכן מקבלים נוגדנים בחלב האם.
מזג האוויר וגורמים סביבתיים משפיעים אף הם על מועדי התפרצויות כולרה. במדינות בהן המחלה אנדמית, ובאסיה בפרט, עולה מספר מקרי כולרה לפני עונת גשמי המונסון ואחריה, ובעת שיטפונות עולים שיעורי כולרה בהשוואה לתקופות יבשות. כמו כן, שינויים בטמפרטורת פני המים ושגשוגם של פלנקטון מביאים לגידול באוכלוסיית החיידק.
גורם
ממוזער|החיידק Vibrio cholerae
מחולל הכולרה הוא החיידק Vibrio cholerae, מתג גראם-שלילי אווירני בעל צורת פסיק, החי בסביבה מימית ונפוץ באזורי שפך נהר וחוף. החיידק התגלה באופן בלתי תלוי על ידי פיליפו פצ'יני ב-1854 באיטליה, ועל ידי רוברט קוך שלושים שנה לאחר מכן, עת בודד את החיידק בתרבית מצואה נגועה בעת התפרצות במצרים ובהודו.
אורכו של החיידק 1.5–2 מיקרון ורוחבו 0.5 מיקרון. הוא בעל שוטון דק המקנה לו כושר תנועה גבוה, והוא צומח על מצעים פשוטים כגון מי פפטון. הטמפרטורה המיטבית להתפתחותו היא בין 30 ל-40 מעלות צלזיוס, אם כי החיידק מסוגל להתקיים על פני טווח טמפרטורות גדול. החיידק מומת במהירות יחסית במים מזוקקים, וכן מתקשה להתקיים בתנאי יובש, אך במי שתייה, מי ביוב, בהפרשותיו של אדם חולה ובבגדים רטובים הוא יכול להתקיים מספר ימים. באדם נגוע בכולרה, מספרם של חיידקים אלה מגיע לכ-500 מיליון בכל סמ"ק של נוזל מעי.
החיידק מסווג למעל 200 זנים הנבדלים סרולוגית, בהתבסס על האנטיגן O של הליפופוליסכריד. מתוך אלה רק הזנים O1 ו-O139 הם הזנים הגורמים להתפרצויות ולמגפות. הזן O1 נחלק לשני תת-זנים: הקלאסי ואל טור. המגפות המודרניות של כולרה נגרמו כולן, ככל הנראה, מהתת-זן הקלאסי של O1, למעט השביעית המשויכת לאל טור. הזן O139 מוגבל לדרום אסיה.
פתוגנזה
העברה
לרוב, מקור ההדבקה הוא במחזור צואה-פה, עת אדם נגוע המפריש את החיידק בצואתו או במזון או מי שתייה מזוהמים בחיידק. רסיסי צואה הנגועים במחלה יכולים לזהם פירות וירקות המושקים במי ביוב וגם את הידיים, אם אין מקפידים לרחוץ אותן היטב לאחר עשיית הצרכים. לצורך הדבקה נדרש מזרע (אינוקולום) גבוה של 100 מיליון חיידקים, אך פחות מכך אם ישנה ירידה בחומציות הקיבה. תקופת הדגירה של החיידק נמשכת עד חמישה ימים.
החיידק נעלם מהפרשות החולה ימים ספורים (על פי רוב שבוע) לאחר החלמתו. קיים אחוז מזערי של בני אדם, המסוגלים להידבק בחיידק אך לא לחלות במחלה עצמה, הללו הופכים למפרישי-חיידקים, ועלולים להפיץ את המחלה מחוץ לאזור המגפה.
גורמי אלימות ורעלנים
החיידק מגיע לדופן המעי באמצעות שוטון ונצמד אליה בעזרת פילוס המשמש להיצמדות ונקרא toxin coregulated pilus, ובראשי תיבות TCP. הפילי הללו מקודדים בעיקרם על ידי האופרון tcp, שבו הגן tcpA מקודד לתת-יחידה העיקרית בו. אופרון זה נמצא על גבי אי מרענות המקודד למספר גורמי אלימות יחדיו וככל הנראה נרכש בהעברה גנטית אופקית על ידי אב קדמון של החיידק. מעבר להיצמדות עצמה לתאי המעי, הפילוס מתווך יחסי גומלין בין חיידקי הכולרה ליצירת מושבות במעי הדק ומקנה עמידות נגד חומרים במעי שרעילים לחיידק.
בעת התיישבותו במעי החיידק מפריש רעלן מעי (אנטרוטוקסין), שנקרא רעלן הכולרה, הפוגע באפיתל המעי וגורם בתחילה לדלקת, אשר מלווה בפליטה מוגברת של נוזלים (מים ובתוכם מומסים מלחים) מן הגוף אל תוך חלל המעי. רעלן הכולרה הוא חלבון המורכב מתת-יחידות A ו-B. חמש תת-יחידות מסוג B נקשרת לקולטן ספציפי מסוג גליקוספינגוליפיד, GM1, המצוי על פני קרום תא המעי (אנטרוציט). קישור זה מאפשר את חדירתה של תת-יחידה A אל ציטופלזמת התא ופגיעה בו. התת-יחידה A מתווכת את הקישור בין ADP ריבוז לקולטן המצומד לחלבון G אשר מגביר רמות אדנילאט ציקלאז, שגורם לעלייה ברמות cAMP. כתוצאה מכך עולה הפרשת יוני כלור לחלל המעי, עלייה שמלווה באובדן נוזלים לחלל המעי בצורת שלשול.
מקור הגנים המקודדים לרעלן הכולרה, ctxA ו-ctxB, אינו בגנום הקדום של חיידק הכולרה, אלא בבקטריופאג' CTXΦ, אשר הדביק את החיידק והפך אותו לחיידק מחולל מחלה. הקולטן אשר מאפשר את כניסת הבקטריופאג' לתא החיידק הוא TCP, ולא זו בלבד, אחד ממשפעלי השעתוק של הגנים לרעלן הכולרה, דומה גנטית לאופרון tcp ומקודד בתוך אי הפתוגניות של TCP. אחד המנגנונים האמונים על בקרת הפרשת הרעלנים בעת נוכחות החיידק במעי הוא חישת מניין. מנגנוני בקרה נוספים הם משפעלי השעתוק ToxT ו-ToxR, אשר נמצאים בקרום התא החיידקי ומתחילים שרשרת איתותים ביוכימיים אשר מביאים לשעתוקם של גנים הקשורים בגורמי האלימות של החיידק.
תסמינים וסימנים
התסמינים האופייניים למחלה הם הפרשת כמויות גדולות מאוד של שלשול מימי (עד עשרה ליטרים ביום), הקאות, התכווצויות שרירים מלוות בכאב, ירידה בחום הגוף, הלם והפסקת השתן. התמותה במקרים חמורים ובלתי מטופלים מגיעה לכ-50% ולמעלה מזה. סיבת המוות העיקרית היא איבוד נוזלים בעקבות השלשול וההקאה. לרוב המחלה מופיעה באופן פתאומי ללא סימני אזהרה. שרירי הבטן והגפיים מתכווצים בחוזקה, לעיתים עד כדי קריעת שריר. הנשימה נעשית מהירה ושטחית והדופק מהיר וחלש. הקול נחלש והדיבור מתקרב ללחש. בשל ההתייבשות הנוצרת כתוצאה מאיבוד מים, הפנים הופכות כחושות (האף הופך מחודד והעיניים נראות שקועות בארובותיהן) והעור נמלא קמטים. החולה חש צימאון שקשה להרוותו, אולם הכרתו אינה נפגמת. המוות עלול לבוא תוך שעות אך בדרך כלל תוך יומיים לאחר הופעת הסימנים הראשונים.
השינויים הפתולוגיים הם תוצאה של ההפסד העצום של נוזלי גוף ועימם של כלורידים ומתכות אלקליות. קיים גם הפסד ניכר ברמת האשלגן. שיעור הנוזלים בדם יורד, תהליך הגורם לעליית מספר הכדוריות האדומות ביחס לנפח הנוזלים וכן עלייה בריכוז החלבונים בפלסמת הדם. המשקל הסגולי של הדם עולה ולחץ הדם יורד. הפרשת השתן נפסקת וכמות השתנן בדם עולה. לאחר המוות, מופיעה צפידת מוות מהירה, השרירים קשים וצבעם אדום ביותר. גם הכבד והכליות גדושים בדם. המעיים הדקים מתנפחים על ידי נוזלים ולרירית שלהם צבע אדמדם, אך אין הריסה ניכרת של תאי הציפוי ואין בקיעים ברירית. הממצא העיקרי הוא התרחבות רבה של נימים.
סיבת ההפסד העצום של נוזלי הגוף בעקבות מחלת הכולרה עדיין שנויה במחלוקת. יש סבורים, שהוא נגרם על ידי שינויים במעי הגס, המאבד את כושרו לספוג את הנוזלים היורדים לתוכו, ויש סבורים שהוא נגרם על ידי נזק לחומר הרקע הבין נימי והריסת המוצין, על ידי הרעלן החיידקי.
בדיקות עזר
בדיקות דם
למרות שבירת המאזן האלקטרוליטרי במעי, רמות האלקטרוליטים בדם נשמרות על פי רוב, אולם עלייה בקראטינין וב-Blood urea nitrogen יכולה להעיד על התייבשות. ספירת הדם עשויה להדגים המטוקריט גבוה בשל ריכוז הדם על רקע ההתייבשות ולויקוציטוזיס כביטוי למצב הזיהומי החריף. בבדיקת הגזים בדם ניתן לראות חמצת מטבולית עם ערכי pH סביב 7.2, ביקרבונט נמוך בצורה ניכרת עקב יציאתו בשלשולים המרובים ופער אניוני גבוה בשל העלייה בריכוזם של חומצה לקטית, חלבונים וזרחה.
בדיקות מיקרוביולוגיות
ניתן לזהות את חיידק הכולרה בצואה בהסתכלות ישירה דרך מיקרוסקופיית שדה אפל, ולהבחין בין הקבוצות הסרולוגיות באמצעות אנטיסרום. בידוד החיידק וגידולו בתרבית דורשים מצעי מזון בררניים כגון אגר טאורוכלורט-טלורין-ג'לטין (TTG) או אגר תיוסולפט-ציטרט-מלחי מרה-סוכרוז (TCBS). שיטה נוספת לזיהוי במקום של החיידק היא בתבחין מסחרי שבו נעשה שימוש במקלון טבילה בצואה, והוא נועד למקומות שבהם שיטות המעבדה אינן מתקדמות ויש צורך בזיהוי מקורב ומידי.
אבחנה
האבחנה הסופית של כולרה אינה נדרשת בטרם התחלת טיפול, אולם באזורים שאינם אנדמיים גובר הצורך לאבחן באופן ודאי זיהום בכולרה מטעמים אפידמיולוגיים. לפי ארגון הבריאות העולמי החשד לכולרה כגורם למחלה השלשולית מתעורר בהתקיים אחד מאלה:
באזורים אנדמיים לכולרה, החל מגיל 5, בעת שלשול מימי חריף, בליווי או בהיעדר הקאות
באזורים שאינם אנדמיים לכולרה, החל מגיל 5, בעת שלשול מימי חריף הגורם להתייבשות חמורה או למוות.
האבחנה מתבצעת כאמור בזיהוי החיידק בדגימות צואה בשיטות המיקרוביולוגיות המצוינות לעיל.
אבחנה מבדלת
באבחנה המבדלת לכולרה עומדות מחלות זיהומיות אחרות של הקיבה והמעיים, לרבות זיהומים הנגרמים כתוצאה מחיידקים אחרים כגון אשריכיה קולי או סלמונלה.
טיפול
נוזלים
עיקר הטיפול בכולרה מתמקד בהשבת מאזן הנוזלים, כאשר אופן מתן הנוזלים וקצב החזר הנוזלים תלויים במידת ההתייבשות, בגיל האדם החולה ובמשקלו. החזר של מים ואלקטרוליטים בשתיית תמיסות השבת נוזלים פומיות (Oral Rehydration Solution, ובראשי תיבות ORS) אפשרי במקרים קלים–בינוניים. תמיסות אלו כוללות מים ואלקטרוליטים כגון נתרן, כלור וגלוקוז, שילוב אשר מגביר את כושר ספיגת הנוזלים חזרה תוך שימוש בנשא גלוקוז מסוג SGLT1, אשר מעביר גלוקוז ונתרן מחלל המעי לתוך תאי הרירית. ניתן להכין תמיסות אלו מתכשירים ייעודיים להכנת ORS או באופן ביתי בהוספת חצי כפית מלח בישול ושש כפיות סוכר לליטר מים נקיים. תמיסות אלה אינן כוללות אשלגן, שאותו ניתן להשיג מהמזון. אנשים שאינם מסוגלים לשתות, ומידת ההתייבשות שלהם אינה דורשת עירוי נוזלים, יכולים לקבל את החזרי הנוזלים בזונדה.
הטיפול באנשים בדרגת התייבשות קשה מכולרה כולל החזרי נוזלים ואלקטרוליטים בעירוי. מבין התמיסות הקיימות, תמיסת הרטמן (לקטט רינגר), ובפרט תמיסת הרטמן בתוספת דקסטרוז בריכוז 5%, היא התמיסה המועדפת להחזר נוזלים בעירוי. תמיסה נוספת בשם סליין כולרה, או תמיסת דאקה, מכילה כבר דקסטרוז, יחד עם יותר אשלגן וביקרבונט מאשר הרטמן, ועל כן היא נותנת מענה לאובדן אלקטרוליטים נוספים בצואה. קצב העירוי הממוצע באדם עם התייבשות קשה הוא 200 מ"ל לק"ג גוף ב-24 השעות הראשונות, כאשר חצי מהכמות ניתנת ב-3–4 השעות הראשונות. לאחר החייאת נוזלים מספקת, וברגע שהאדם המקבל את העירוי מסוגל לשתות, מתווספים גם החזרי נוזלים בשתייה.
טיפול מתאים בנוזלים מפחית את התמותה מכולרה לפחות מ-1%. עם זאת, במדינות נחשלות שבהן תשתית הרפואה ובריאות הציבור ירודה, אנשים רבים מתים מכולרה עוד בטרם מגיעים לטיפול רפואי.
אנטיביוטיקה
התפקיד של אנטיביוטיקה בטיפול בכולרה הוא משני ושמור למקרים בדרגת חומרה בינונית–קשה. הטיפול האנטיביוטי מקצר את משך המחלה, מפחית בכ-50% את נפח השלשולים ומקצר את משך הפצת החיידק לסביבה. מתן האנטיביוטיקה מתבצע רק לאחר תיקון מאזן הנוזלים, על פי רוב לאחר ארבע השעות הראשונות לטיפול בנוזלים. בחירת סוג האנטיביוטיקה מתבססת על דפוסי העמידות המקומיים.
שלוש קבוצות תרופות משמשות בטיפול בכולרה: טטרציקלינים, פלואורוקינולונים ומקרולידים. מבין הטטרציקלינים, טטרציקלין ודוקסיציקלין משמשות בטיפול בכולרה, אולם שיעורי העמידות לקבוצה זו הולכים ועולים, ועל כן הן אינן משמשות לטיפול אמפירי, אלא אם כן ידוע שהתפרצות מסוימת נגרמת מזן הרגיש לתרופה. העמידות למקרולידים נדירה, ועל כן טיפול באזיתרומיצין, אשר ניתן במנה חד-פעמית, הוא המועדף. גם לפלואורוקינולונים דוגמת ציפרופלוקסצין ישנם אזורים עם עמידות נרחבת.
טיפול תומך נוסף
תזונה עתירת קלוריות מיד לאחר החזר הנוזלים הראשוני מומלצת למניעת תת-תזונה וסיבוכי היפוקלמיה והיפוגליקמיה. אמהות מיניקות מעודדות להמשיך להיניק תינוקות חולים במקביל ל-ORS. תוספי אבץ הוכחו כמפחיתים משך שלשולים ונפח צואה בילדים, כמו גם אירועים חוזרים של שלשולים בחודשים שלאחר ההחלמה מכולרה. על כן ממליץ ארגון הבריאות העולמי לתת תוספי אבץ לילדים מתחת לגיל 5.
תרופות עוצרות להפחתת תנועתיות המעיים ותרופות להפחתת הקאות לא הוכחו כמועילות בכולרה, ואף עלולות להאריך את משך הזיהום.
מניעה
מגפות הכולרה באירופה במהלך ההיסטוריה נתנו דחיפה עצומה להתפתחות ההיגיינה הציבורית. לאחר המגפות הגדולות, הותקנו מערכות ביוב והונהג סינון דרך חול למי השתייה בערים הגדולות, הוכנסו שיפורים בתנאי הדיור, ובייחוד בבניית בתי שימוש. הארגון התברואתי המודרני הוא במידה רבה תוצאה של הפחד שעוררו מגפות הכולרה הגדולות במאה ה-19.
מערכת סניטרית תקינה (כמו זו שקיימת בארצות מפותחות) היא תנאי הכרחי – ובדרך כלל גם מספיק – למניעת המגפה. היא חסרה עדיין בכמה ערים בהודו ובמזרח הרחוק, ומקרי כולרה מופיעים בהן כמעט מדי שנה. הסגר בזמן מחלה הכרחי, אך אינו מספיק לבדו. מרדכי זאב חבקין פיתח חיסון נגד כולרה על ידי חיידק מומת. השימוש בחיסון הונהג בהודו ובאזורי סיכון אחרים, אך הופסק לימים עקב יעילות נמוכה. בהודו עדיין נוהגים לחסן המונים בזמן מגפה או בזמן סכנת מגפה, ובייחוד עולי רגל למקומות קדושים. לאחר הזריקה מצב החסינות נמשך כ־3–4 חודשים בלבד, זריקות נוספות נדרשות כל שישה חודשים. ב-1995 פותח חיסון חדש הניתן בשתייה, שהוא יעיל ובעל תופעות לוואי מעטות.
גם החלמה מכולרה אינה מבטיחה חסינות מפני מחלה חוזרת. הטיפול המונע הטוב ביותר למחלת הכולרה הוא הקפדה על היגיינה בדגש על שטיפת ידיים, הימנעות ממגע עם צואת החולים, מניעת השקיית ירקות במי ביוב וכן טיהור מי השתייה.
ראו גם
מקס פון פטנקופר
לקריאה נוספת
Matthew K. Waldor and Edward T. Ryan, Vibrio cholerae, Mandell, Douglas, and Bennett's Principles and Practice of Infectious Diseases, 8th Edition, Elsevier Saunders, 2015, pp. 2471-2479.
קישורים חיצוניים
רוביק רוזנטל, חולירע, לא מה שחשבתם, בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים, 28 במאי 2014
יאיר זלטנרייך, לחיות בנאפולי ולמות, מגזין סגולה להיסטוריה וידיעת הארץ, אייר תש"ף, מאי 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:מחלות זיהומיות של המעיים
קטגוריה:מגפות
קטגוריה:נשק ביולוגי
קטגוריה:הרעלת מזון
| 2024-03-18T12:03:24
|
תרופה
|
ממוזער|250px|בקבוקי תרופות היסטוריים, ירושלים, ראשית המאה ה-20, מתוך התערוכה "ירושלים: גיליון רפואי", מגדל דוד
ממוזער|250px|תרופות המיוצרות בתעשייה הפרמצבטית
תְּרוּפָה (באנגלית: pharmaceutical drug או medicinal product או בקיצור drug או medication) היא חומר כימי או ביולוגי פעיל, בודד או כחלק מתערובת של חומרים, המשמש למניעה או לפתרון בעיות כגון כאב, חרדה, מחלה ועוד. חלק מהתרופות מסווגות לפי משפחה כימית או משפחה תרפויטית.
בעבר הרחוק, התרופות היו ממקור טבעי בלבד, אבל התקדמות התעשייה הכימית ומדעי הכימיה הביאה לעולם חומרים כימיים בעלי פעילות פרמקולוגית ניכרת. לקראת סוף המאה ה-20, בשל התקדמות מדעי הביוטכנולוגיה, נוספו לשוק גם תרופות ביולוגיות, המורכבות מחלבונים בעלי מבנים גדולים ומסובכים המשמשים כתרופה.
מאחר שבמקרים רבים התרופה מכילה כמות מינון מזערית, בתהליך הייצור שלה מוסיפים לה רכיבים שאינם פעילים וזאת בהתאם לצורה שבה היא נרקחת (לדוגמה, סירופים יכילו חומר ממתיק או משפר טעם כלשהו, טבליות יכילו חומר נותן נפח כגון לקטוז ומרכיבים נוספים שיעזרו לייצר את הכדור בתנאי מפעל וכיוצא בזה).
מדעי הפרמקולוגיה הם תחום במדעי הטבע והכימיה שעוסקים בתחום התרופות, איך תרופות פועלות בגוף, על אילו איברי מטרה הן פועלות, אילו תופעות-לוואי צפויות מהתרופה ואיך הגוף מתייחס לתרופה (במונחים של כיצד התרופה נספגת ומהם המנגנונים הקיימים בגוף שקשורים בפירוק התרופה והפרשתה מהגוף).
היסטוריה
משחר האנושות האדם מחפש מזור למכאוביו ומחלותיו. בתחילה הוא עשה זאת תוך הסתכלות על סביבתו וחיפוש אחר גורמים בסביבה (כגון צמחים ובעלי חיים) שיתרמו לבריאותו. לפיכך בתחילת דרכה של הרפואה, תרופות הורכבו בעיקר מצמחים או מבעלי חיים. כאשר קוראים כתבי רפואה עתיקים, ניתן לראות התייחסות שונה לרפואה ולריפוי, כאשר בחלק מהמקרים נקשרו גורמים מיסטיים לעולם הצמחים המשמשים ברפואה. בעבר הייתה גם חפיפה בין אלכימיה לרפואה ולרוקחות.
לאורך ההיסטוריה, התרופות עברו גלגולים שונים ויוצרו בשיטות שונות לחלוטין ובצורות רקיחה שונות. לעולם העתיק היו ידועות רק מספר בודד של צורות רקיחה, כגון תרופות הניתנות בזריקה, בנוזל לבליעה, בנוזל חיצוני והיה גם נפוץ שימוש באבקות. במאה השנים האחרונות, תחום הפרמקולוגיה והרוקחות עבר שינוי משמעותי עם הופעת תרופות בייצור מסחרי, ובעקבותיו נוצרו צורות רקיחה שלא היו מוכרות לעולם העתיק (כגון טבליות, משאפים, מדבקות וכיוצא בזה).
עם התקדמות המדעים, חל מפנה גם בהתייחסות לתרופות ובחיפוש אחר רפואה מבוססת ראיות, שבה השפעות של תרופות נבדקות במחקרים קליניים המאפשרים איכות טיפולית ותרופות שמוכחות כיעילות גם מעבר לאפקט פלצבו ואפקטים אחרים שמשפיעים פסיכולוגית על מטופלים בנטילת תרופות.
הגדרות
על פי משרד הבריאות בישראל, הגדרת המונח "סמי מרפא" על פי פקודת הרוקחים (נוסח חדש 1981) היא:
"מוצר כימי, תכשיר רוקחות, תרופה, תרכיב, נסיוב וכל מצרך או חומר אחרים לשימוש ברפואה".
באירופה, ההגדרה של התרופה היא:
כל חומר או שילוב של חומרים שיש להם תכונות לטיפול או מניעת מחלות בבני אדם
כל חומר או שילוב חומרים שניתן להשתמש בו או בם וניתן לתת אותם לבני אדם כדי לתקן או לשנות תפקוד פיזיולוגי בגוף באמצעות פעילות פרמקולוגית, אימונולוגית או מטבולית או כדי לאבחן מחלות.
בארצות הברית, ההגדרה של תרופה היא:
חומר שמוכר על ידי פרמקופיאה רשמית
חומר המיועד לאבחון, ריפוי, הקלה, טיפול או מניעת מחלה
חומר (שאיננו מזון) שמכוון להשפיע על המבנה או התפקוד של הגוף
חומר שמשמש כמרכיב ברפואה אך הוא איננו התקן או איננו חלק מהתקן
חומרים ביולוגיים כלולים בהגדרה זאת והם בדרך כלל נמצאים תחת אותו פיקוח חוקי, אבל יש שינויים בייצור שלהם בהשוואה לתרופות המיוצרות בתהליכים כימיים.
מאפיינים
לחומר הפעיל של התרופה יש מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מחומרים אחרים בגוף החי.
ראשית, תרופה מכילה חומר שנוצר מחוץ לגוף (exogenous). לכן חומרים הנוצרים בתוך הגוף (כמו הורמונים או מוליכים עצביים) אינם נחשבים במרבית המקרים לתרופה (להוציא מקרים ספציפיים כגון מתן הורמון בלוטת התריס במטופלים שסובלים מתת פעילות בלוטת התריס ומתן אינסולין למטופלים עם סוכרת). עם זאת, חומרים סינתטיים המחקים את הפעולה של חומרים הנוצרים בגוף כן נחשבים לתרופה.
בדומה לרעלים שיכולים לגרום לנזק ולמוות למי שנוטל אותם, תרופה עלולה להיות מסוכנת אם היא ניטלת במינונים לא מתאימים, בדרכים לא נכונות או במצבים לא מתאימים. נטילה תרופה מעל המינון המומלץ שלה עלול לגרום להשפעה טוקסית ובכך לגרום לתופעות לוואי קשות ובמקרים קיצוניים אף למוות.
ניתן למיין תרופות במספר דרכים, ובין היתר ניתן למיינן על פי המבנה הכימי (או הביולוגי) שלהן, על פי השתייכותן למשפחה פרמקולוגית כלשהי, על פי אזור פעולתה בגוף, על פי ההתוויה שלשמה היא ניתנת וכו'. לדוגמה: מתילפנידאט היא תרופה שהמבנה הכימי שלה הוא פנתילאמין, היא שייכת לקבוצת התרופות המכונות מגרות (סטימולנטיות) מערכת העצבים המרכזית, היא פועלת על מערכת העצבים המרכזית וניתנת לטיפול בהפרעות קשב ובנרקולפסיה.
פעילות
פרמקודינמיקה היא מונח המתייחס לפעילות של תרופה בגוף. המושג פעילות התרופה מתייחס לשינויים הפזיולוגיים שחלים בעקבות השימוש בתרופה. לתרופה ישנה פעילות פרמקולוגית מוכחת, אשר אמורה להיטיב עם המטופל כל עוד היא ניתנת במינונים המומלצים שלה. פעילות לא רצויה של תרופה מוגדרת כתופעת לוואי.
מרבית התרופות יוצרות את הפעילות שלהן על ידי אינטראקציה עם קולטן/ים שנמצאים או על קרום התא או בתוך התא. יצירת הקומפלקס שבו תרופה נצמדת לקולטן גורמת לשינויים ביוכימיים או מולקולריים בתוך התא וגורמת לשינויים פיזיולוגיים.
אזור או איבר המטרה הוא האיבר שבו התרופה אמורה לפעול, ויש תרופות שיש להן יותר מאיבר מטרה אחד. לדוגמה משתנים מסוג תיאזידים פועלים על הכליה וגורמים לפעולה משתנת (איבר המטרה הוא האבובית המפותלת המרוחקת של הנפרון, שהוא היחידה הפועלת של הכליה). על ידי הפחתת נפח הדם, המשתנים מורידים את לחץ דם, וכך הם פועלים גם על כלי הדם, על הלב ועוד.
תרופות יכולות לחקות פעילות פיזיולוגית בגוף (לדוגמה מתן אינסולין עוזר לטיפול במחלת הסוכרת) או לנגוד או לבטל או לשנות פעילות פיזיולוגית בגוף (לדוגמה חוסמי תעלות סידן חוסמים תעלות סידן ומונעים מסידן לעבור בתעלות ולהוציא את פעולתו הפיזיולוגית). תרופות אנטיביוטיות הן למעשה רעלים המיועדים לפגוע בחיידקים מזיקים בגוף בריכוזים שאינם רעילים לגוף המטופל.
במרבית המקרים, החומר הפעיל של התרופה לא נשאר בגוף באופן קבוע. עם הזמן הוא מופרש מהגוף (בדרך כלל בשתן, או במרה ומשם לצואה) או הופך לחלקים פעילים ולא פעילים שמופרשים גם הם מהגוף. האופן בו הגוף מתמודד עם התרופה מכונה פרמקוקינטיקה.
שימוש בטוח בתרופות
לתרופות יש פעילות פרמקולוגית מוכרת כל עוד הן ניטלות במינונים המומלצים המקובלים ואינן ניטלות בעודף. במינונים גבוהים מהמותר, מופיעות תופעות טוקסיות של התרופה ועלול להיגרם נזק למטופל או מוות.
תופעות לוואי עלולות להתרחש גם כאשר התרופה ניתנת במינונים הרגילים שלה ולאו דווקא במינונים רעילים שלה. יש חשיבות במעקב אחרי תופעות לוואי של תרופות והדרכת מטופלים להכרת תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי שלהם.
חשוב גם לעקוב אחרי פרמטרים נוספים שיכולים לגרום להרעלה כתוצאה מתרופות, כגון מצבי מחלה שונים (למשל הפרעות בתפקוד הכלייתי או הכבדי עלולות לגרום להצטברות תרופות בגוף), מאפיינים של המטופלים (כגון גיל, מין, מצב תזונתי, שייכות אתנית ומאפיינים גנטיים) ותגובות בין תרופתיות.
בעלון לצרכן ובעלון לרופא (המאושרים בארץ על ידי משרד הבריאות) ניתן למצוא את רשימת ההתוויות (המצבים בהם הותר השימוש בתרופה), התוויות הנגד היחסיות (המצבים בהם התרופה מסוכנת יותר אך מותרת לפי שיקול דעת) והתוויות הנגד המוחלטות (המצבים בהם חל איסור להשתמש בתרופה). התוויות הנגד המוחלטות מודפסות בתוך מסגרת שחורה (באנגלית: Black box warning).
דרכי מתן תרופות
כדי שהתרופה תהיה יעילה עליה להגיע לאזור שעליו היא נועדה להשפיע. תרופות ניתנות בדרכים רבות, אשר ניתן לסווג לשני סוגים עיקריים - מתן מקומי ומתן סיסטמי (מערכתי).
מתן מקומי
זהו מתן התרופה ישירות לאזור המטרה של התרופה. מתן זה מתאפיין בפחות תופעות לוואי בהשוואה למתן סיסטמי של התרופה וזאת בזכות הפיזור המוגבל של התרופה בגוף והבאת התרופה לאיבר המטרה שלה מבלי הצורך לעבור במדורים אחרים ולהתפזר באיברים שונים.
מתן טופיקלי
מתן טופיקלי הוא מתן הכרוך בשימוש חיצוני של התרופה, כלומר על העור ועל ממברנות חיצוניות (כולל העיניים, רקמות האף, האוזניים וחלל הפה, הלשון והחניכיים).
מתן טופיקלי: מריחה על העור
ממוזער|200x200px|מריחת תמיסה של Povidone-iodine (שם מסחרי: פולידין) על העור באמצעות מקל ניקוי אוזניים. איבר המטרה הוא העור הפצוע
מרבית התרופות שניתנות במתן טופיקלי הן תרופות המיועדות למריחה על העור. תרופות אלו מגיעות בצורות שונות, כולל:
משחה
קרם
ג'ל
תמיסות לשימוש חיצוני (Solution)
תרחיפים ותחליבים לשימוש חיצוני (Emulsion)
תרחיצים לשימוש חיצוני (Lotion)
שמפו
מדבקות
אבקות (כגון אבקת אונדציל לטיפול בשפשפת ופטרת כף הרגל
תרסיסים לשימוש חיצוני
קצף לשימוש חיצוני
מתן זה מאפשר את הגעת התרופה ישר לאבר המטרה (העור) ולכן הוא מתאים במצבים דרמטולוגיים, מחלות בעור, אבחון של מחלות בעור (בדיקות אלרגיה) וטיפולים קוסמטיים.
קיימות מדבקות המכילות חומרים פעילים לשימוש על העור. כל עוד שהמדבקות הללו מיועדות לשימוש על העור ולטיפול או אבחון של בעיה בעור הן נחשבות למתן טופיקלי. עם זאת, קיימות מדבקות הניתנות באופן טרנסדרמלי והן מכילות תרופות שמגיעות למחזור הדם דרך העור. מתן זה איננו נחשב לטופיקלי כי אם סיסטמי בשל השפעה סיסטמית של התרופה על ידי הגעתה למחזור הדם.
מתן לעיניים
ממוזער|150px|בקבוק המכיל טיפות עיניים
ממוזער|200x200px|טיפות עיניים המגיעות ביחידות בודדות המאפשרות להימנע משימוש בחומרים משמרים בפורמולה
מתן לעיניים יכול להיות בצורה של טיפות, ג'ל או משחה למתן תוך עיני או באזור העיניים והעפעפיים.
לדוגמה, מתן אנטיביוטיקה בצורה של טיפות או משחה (כגון כלורמפניקול) לדלקת בעיניים.
מתן לאוזניים
בצורה של טיפות לאוזניים ולעיתים גם בצורה של תרסיס או אבקה לאוזניים.
מתן לאף
ממוזער|200x200px|בקבוקי טיפות אף המכילים אוקסימטזולין
מתן לאף מאפשר טיפול במצבים הקשורים למערכת הנשימה והאף, כגון נזלת, גוש באף או יובש באף.
דרך הממברנה של האף, קיימות גם תרופות שיכולות להיספג למערכת הדם ולכן קיימים גם תכשירים המיועדים לשימוש באף, אך אלו הם תכשירים סיסטמיים. דוגמאות: אינסולין הניתן בתרסיס לאף, חיסון נגד שפעת והתרופה מינירין, שמשמשת לטיפול בסוכרת תפלה.
מתן לחלל הפה
ממוזער|150px|תמיסה המיועדת לשטיפת פה במצבים של דלקת חניכיים
מתן לחלל הפה מיועד לטפל במחלות ומצבים רפואיים בחלל הפה, הלשון, החניכיים והגרון.
דוגמאות לתרופות הניתנות במתן זה כוללות:
שטיפות פה
ג'ל למריחה על הלשון או החניכיים
פסטה למריחה על השיניים או החניכיים
משחה לטיפול בדלקת חניכיים
משחת שיניים המכילה חומרים פעילים ו
כדורים וסוכריות למציצה להקלה על כאבי גרון
מתן רקטלי
ממוזער|200px|תבנית מתכת המשמשת להכנת נרות בבית מרקחת קהילתי
מתן רקטאלי נעשה באמצעות החדרת:
פתילה
משחה
קרם
ג'ל
חוקן
התכשירים הללו נועדו לשימוש מקומי בפי הטבעת או בחלחולת. במצבים הקשורים למחלה באזורים אלו, כגון טחורים, עצירות, פיסורה, מחלת מעי דלקתית.
דוגמאות: מתן פתילות וחוקני רפאסל לטיפול במחלת מעי דלקתית, מתן של חוקנים לפני לידה או לפני תהליכים רפואיים, מתן ג'ל ניפדיפין לטיפול בפיסורה בחלחולת.
מתן רקטאלי יכול להיות גם מתן סיסטמי, משום שיש תרופות שנספגות דרך החלחולת, לדוגמה פתילות המכילות פאראצרטאמול או איבופרופן לטיפול בחום ובכאבים. התרופות הללו ניתנות דרך הרקטום אבל ההשפעה ואזור המטרה הוא סיסטמי ואיננו קשור לרקטום.
מתן וגינלי
מתן וגינלי נעשה באמצעות החדרת פתילות, משחות וטבליות לנרתיק ומיועד לטפל במחלות ומצבים רפואיים הקשורים בנרתיק.
דוגמאות מתן טבליות וגינליות של אגיסטן לטיפול בפטרת הנרתיק, מתן של קרם דלאצין לטיפול בזיהום חיידקי בנרתיק, מתן של ג'ל או קרם לטיפול ביובש בנרתיק וכו'.
מתן בשאיפה
ממוזער|234x234px|מתן תמיסות לאינהלציה באמצעות מכשיר אינהלציה
ממוזער|200px|משאף תרסיס המכיל מנות מדודות של התרופה
ממוזער|200x200px|מתן מקומי של תרופה לאסתמה דרך הריאות באמצעות משאף וספייסר
מתן בשאיפה (אינהלציה) לריאות, נועד להביא את התרופה לאיבר המטרה שהוא הריאות, במצבים של מחלות ריאה (כגון אסתמה, מחלת ריאות חסימתית כרונית וסיסטיק פיברוזיס) או מצבים רפואיים הקשורים בקוצר נשימה.
דוגמאות: מתן משאף בצורה של תרסיסים, משאף המכילים אבקה יבשה ותמיסות לאינהלציה לשימוש במכשיר אינהלציה.
תרופות הניתנות במתן זה כוללות תרופות ממשפחת מרחיבי הסימפונות כגון ונטולין או אנטיביוטיקות שניתנות בשאיפה לטיפול בזיהומים ריאתיים על רקע סיסטיק פיברוזיס.
תרופות הניתנות לריאות עוברות גם דרך חלל הפה, ולכן הן גם עלולות להיספג (באחוזים נמוכים עד מזעריים) ולגרום להשפעות סיסטמיות. כמו כן הן גם נשארות בחלל הפה ועלולות לגרום לתופעות לוואי בחלל הפה (כגון יובש, צרידות ופטרת) ולכן מומלץ לשטוף את הפה לאחר השימוש במשאפים ובתכשירי אינהלציה.
מתן סיסטמי
באמצעות מתן תרופה סיסטמי החומר הפעיל מגיע אל מחזור הדם ודרכה מתפזר בגוף.
קיימות מספר דרכים למתן סיסטמי, כאשר הנפוצות בהן הן הדרך האנטרלית (מתן פומי, דרך מערכת העיכול) והדרך הפראנטרלית (ישירות למחזור הדם). דרכים נוספות כוללות שימוש בתרסיסי אף, מדבקות טרנסדרמליות וג'ל או קרם שמורחים על העור אבל התרופה נספגת דרך העור אל מחזור הדם.
מתן פומי
ממוזער|200px|קפסולות "קשות" לבליעה
ממוזער|200x200px|קפסולות "רכות" לבליעה, המכילות שמן כבד דגים שעשיר באומגה 3
ממוזער|200px|טבליות לבליעה
ישנן מספר דרכים אנטרליות למתן תרופה דרך המעיים מערכת העיכול:
מתן פומי (אוראלי, כלומר דרך הפה בבליעה) כולל מתן של טבליות, קפליות, קפסולות, סירופים, תרחיפים, טנקטורות, סוכריות מציצה ועוד. מתן פומי היא הדרך הנוחה, הקלה והנפוצה ביותר. מחקרים רבים נעשים כדי למצוא דרך למתן פומי עבור תרופות שכיום ניתן לתת רק בהזרקה (ראו כלל החמישה של ליפינסקי).
צינור האכלה קיבתי או תריסריוני, או גסטרוטומיה (פתיחת הבטן). דרך מתן זו מיועדת בעיקר להאכלה במקרים שהאדם אינו מסוגל לאכול בעצמו לאורך זמן. מבחינה פרמקולוגית היא דומה למתן פומי.
רקטלית (דרך החלחולת), של פתילה הנספגת על ידי המעי הגס למתן סיסטמי של תרופה. משתמשים במתן רקטלי במקום במתן פומי בעיקר בשני מקרים, כאשר האדם אינו מסוגל לבלוע או כדי לעקוף את הפירוק הראשוני של התרופה על ידי הכבד: תרופות הנספגות למחזור הדם מהמעי הגס אינן עוברות פרוק ראשוני בכבד לעומת שאר מערכת העיכול למעט הפה.
דרך פראנטרלית
ממוזער|200x200px|מתן תרופה דרך הזרקה לתוך הווריד
ממוזער|267x267px|מתן תרופה דרך הווריד באינפוזיה
ישנם מספר דרכים פראנטרליות למתן תרופה שלא דרך המעיים. חלקן מחדירות את התרופה באופן ישיר למערכת הדם וחלקן מחדירות את התרופה באופן עקיף שאינו מערב את מערכת העיכול.
שלוש השיטות הפראנטרליות הנפוצות ביותר הן:
תוך ורידית (IV, intravenous), מתן רוב התרופות בהזרקה או באינפוזיה. בהזרקה תוך ורידית החומר הפעיל מוחדר למחזור הדם באופן מיידי ומופץ ברחבי הגוף בתוך שניות מעטות בלבד. באופן זה המינון המלא מגיע למחזור הדם בבת-אחת והזמינות הביולוגית היא 100%.
תוך שרירית (IM, intramuscular), לדוגמה מתן חיסונים ותרופות דרך השריר. דרך מתן זאת היא בדרך כלל כואבת ולא נעימה. ניתן לצמצם את הכאב על ידי הזרקה של נפח תמיסה נמוך. ניתן לתת בדרך זאת גם זריקות המכונות "Depot" שבהן החומר המוזרק לשריר משתחרר בריכוזים קבועים נמוכים ולאורך זמן (שבועיים ועד ארבעה שבועות) ומאפשר הענות לטיפול רפואי, במיוחד במקרים של תרופות נוגדות פסיכוזה לטיפול בסכיזופרניה.
תת-עורית (SC, subcutaneous) למשל מתן אינסולין ומתן של נגזרות בעלות משקל מולקולרי של הפרין לטיפול ומניעת קרישי דם.
שיטות פראנטרליות נוספות כוללות:
בזריקות:
תוך עורית (intradermal), לבדיקות עור על ידי אלרגנים מסוימים.
תוך עורקית, לדוגמה מתן מרחיבי כלי דם לטיפול בהתכווצות כלי דם.
תוך לבבית (אל תוך הלב), לדוגמה מתן אדרנלין כחלק מהחייאה (לא נפוץ בשימוש כיום)
אל מח העצם.
אל תעלת השדרה (אפידורלית), בשימוש להרדמת עמוד השדרה ומתן כימותרפיה.
תוך צפקית (אל תוך הצפק, או קרום הבטן).
תוך מפרקית (intra-articular) מתן המאפשר מתן תרופה לתוך מפרק "חולה" ומאפשר הגעת התרופה לאיבר המטרה וצמצום פיזור סיסטמי. אפשר לראות בדרך מתן זאת גם סוג של מתן טופיקלי.
בדרכים אחרות:
מתן תת-לשוני של טבליות מתמוססות, טיפות ותרסיסים. אף על פי שהמתן הוא דרך הפה, התרופה נספגת מחלל הפה ישירות למערכת הדם, ובכך פוסחת על הפירוק במערכת העיכול ובכבד.
טרנסדרמלית (דרך העור)
ממוזער|200x200px|מדבקות המכילות פנטניל תרופה אופיואידית לשיכוך כאבים חזקים
ממוזער|200x200px|מדבקה המכילה ניקוטין המודבקת על הזרוע ומסייעת בגמילה מסיגריות
מדבקות אלו מודבקות על העור ומאפשרות את חדירת החומר הפעיל של התרופה אל תוך מחזור הדם דרך העור.
דוגמאות: מדבקות אופיואידים לטיפול בכאב, או מדבקות ניקוטין לטיפול בהתמכרות לעישון טבק. להבדיל ממתן טופקלי העור כאן אינו איבר המטרה אלא רק דרך לעקוף את מערכת העיכול או ליצור מתן סיסטמי של התרופה.
טרנסמוקוסלית (דרך ריריות), דרך מתן לא נפוצה של ספיגה סיסטמית של תרופה דרך ריריות האף. לדוגמה מתן מינירין (הורמון סינתטי המשמש כתרופה לטיפול בהרטבות לילה).
מתן שאיפתי, לשימוש סיסטמי, לדוגמה שאיפת מרדימים נדיפים.
סוגי תרופות
ניתן לחלק את התרופות למספר סוגים על פי קריטריונים שונים. תרופה מסוימת יכולה להתאים ליותר מסוג אחד. שיטות הסיווג והקיטלוג המערביות העיקריות הן ה-(ATC (Anatomical Therapeutic Chemical של ארגון הבריאות העולמי וה-EphMRA/PBIRG (European Pharmaceutical Market Research Association /Pharmaceutical Business Intelligence and Research Group איגוד מחקר השוק התרופתי האירופי וקבוצת המחקר והמודיעין העסקי התרופתי) שמקורו בנורווגיה. ה-ATC מסווג על פי חומרים, בעוד EphMRA מסווג על פי התוויות.
חלוקה משפטית, בישראל
תרופות מרשם
תרופות מרשם רופא מחולקות ל 4 קטגוריות:
תרופות מרשם רגילות מכונות גם Separanda (משום שהן מופרדות מהקהל) מוקסיפן (amoxycillin) – תרופות אלו דורשות כתיבת מרשם על ידי רופא, רופא שיניים או וטרינר טרם רכישתם.
תרופות המסווגות כטוקסיקה – מסומנות באות T, מסודרות בבית מרקחת במקום נפרד וייעודי ולא בסמוך לתרופות separanda. אלו הן עם חלון תירפויטי צר במיוחד, שמנה עודפת קטנה שלהן עלולה להיות עם סיכון משמעותי לבריאות המטופלים. דוגמאות קולכיצין ו-דיגוקסין.
תרופות פסיכוטרופיות – סמי שינה והרגעה למשל בונדורמין (brotizolam) - אלו הן תרופות בעלי פוטנציאל התמכרות או שהן מרדימות ולכן נמצאות תחת הגדרה נפרדת.
תרופות המכונות בפקודות "סמים מסוכנים" – המונח "סם מסוכן" הוא מונח ארכאי ואיננו מתאים כיום, שכן התרופות בקטגוריה זו אינן מסוכנות יותר מתרופות אחרות, אך יש למרביתן פוטנציאל התמכרות גבוה. ההגדרה המתאימה יותר לתרופות אלו היא בדומה לשמן בארצות הברית ובבריטניה, "תרופות תחת פיקוח" (באנגלית: controlled drugs)
תרופות המוגדרות בישראל כ"סם מסוכן" או "תרופה תחת פיקוח" הן תרופות המכילות חומרים פעילים נרקוטיים כגון מורפין ופנטניל. כמו כן הרשימה כוללות תרופות נוספות בעלי פוטנציאל התמכרות כגון מתילפנידאט (ריטלין) ודקסמתילפנידאט. לתרופות אלו נדרש מתן מרשם מיוחד וכמו כן גם על הרופא וגם על הרוקח חלים פקודות ותקנות נוספות הנוגעים לרישום, שיווק, ייצור וטיפול בתרופות אלו.
תרופות ללא מרשם
בעוד רכישת מרבית התרופות מצריכה מרשם של רופא, קיימות גם תרופות הנמכרות גם ללא מרשם רופא. תרופות ללא מרשם מחולקות בישראל לשתי קטגוריות:
תרופות לשיווק כללי
ממוזער|200x200px|דוכן תרופות ללא מרשם לשיווק כללי (GSL) בבית מרקחת
תרופות לשיווק כללי (נקראות גם תל"ם – תרופות ללא מרשם; באנגלית: GSL – General Sales List, או OTC - Over The Counter).
אלו הן תרופות ללא מרשם המותרות למכירה מחוץ לביתי המרקחת, בחנויות אחרות שקיבלו היתר לכך ממשרד הבריאות.
זוהי קטגוריה חדשה יחסית (משנת 2005) של תרופות ומכילה כ 200 תכשירים בלבד. חלק מהתרופות האלו כוללות גם הגבלת כמות (כגון הגבלה על כמות הכדורים באריזה למכירה).
תרופות לשיווק על ידי רוקח
תרופות ללא מרשם לשיווק על ידי רוקח – (באנגליה תרופות אלו נקראות P medicine).
מכירתן מותרת רק על ידי רוקח בבתי מרקחת. דוגמאות בישראל כוללות את אופטלגין. תרופות אלו יכולות לכלול גם תרופות שמוגדרות כתל"ם אולם אריזתם תכיל כמות גדולה יותר של התרופה.
קיימים מצבים שבהן תרופות מרשם הופכות להיות תרופות ללא מרשם וגם אז הן מוגבלות מבחינת כמות כדורים באריזה.
קיימים מצבים שבהם תרופות ללא מרשם הופכות להיות תרופות מרשם.
חלוקה פרמקולוגית על פי איברי המטרה
חלוקה לפי השפעה על מערכת מסוימת בגוף. לדוגמה:
תרופות אוטונומיות, משפיעות על מערכת העצבים האוטונומית.
תרופות קרדיווסקולריות, משפיעות על הלב וכלי הדם.
תרופות אנטידלקתיות, כוללות משככי כאבים וסטרואידים.
תרופות נוגדות פרכוסים פועלות על המוח ומפחיתות פעילות אפילפטית במוח.
תרופות כימותרפיות הם ציטוטקסיות ומשמשות להרס תאים הומניים, בעיקר לטיפול בסרטן אך גם במחלות אוטואימוניות. כימותרפיה כוללת גם את התרופות ה אנטיביוטיות לטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, תרופות אנטיווירליות לטיפול בזיהומים נגיפיים ותרופות אנטימיקוטיות לטיפול בפטרת.
חלוקה פרמקולוגית על פי אופן הפעולה
תרופות יכולות לחקות תהליך פיזיולוגי בגוף אך גם יכולות לנגוד את הפעילות הפיזיולוגית.
לפיכך מקובל לחלק את התרופות על פי אופן פעולתן לשני סוגים עיקריים:
אגוניסט - תרופה שמחקה פעילות פיזיולוגית של חומר פיזיולוגי בגוף. דוגמה לכך היא מתן של תרופות אגוניסטיות לדופמין. תרופות אלו פועלות על קולטנים לדופמין במוח ומחקות את פעילות דופמין במוח ומהוות טיפול במחלת פרקינסון.
אנטגוניסט - סוג של תרופה שמתנגדת או מעכבת את הפעולה הפיזיולוגית של חומרים פיזיולוגיים בגוף. דוגמאות כוללות חוסמי אלפא אשר נוגדים את פעילותו של אדרנלין ונוראדרנלין ותרופות המעכבות פעילות אנזימים כגון מעכבי ACE.
קיימות חלוקות נוספות על פי אופן הפעולה כגון אגוניסט חלקי, מעכבים הפיכים ומעכבים בלתי הפיכים.
חלוקה לפי משפחות תרופות
תרופות לטיפול במחלות מסוימות או תרופות שפועלות על אזורים מסוימים בגוף האדם מחולקות גם על פי דרך פעולתן למשפחות.
דוגמאות: בטיפול ביתר לחץ דם, קיימות משפחות רבות של תרופות נוגדות יתר לחץ דם כגון חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן, מעכבי ACE ו-חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II.
בטיפול בפרקינסון, קיימות תרופות ממשפחת האגוניסטים לדופמין, מעכבי דופה-דקארבוקסילאז, לבודופה ומעכבי MAO.
חלוקה כימית
חלוקה על פי סוג התרכובות המהווה את החומר הפעיל בתרופה:
תרכובות אורגניות
ממוזער|160px|נוסחת המבנה של אספירין - מולקולה אורגנית
קבוצת התרכובות האורגניות מהווה את חלק הארי והכמעט מוחלט של החומרים התרופתיים. מדובר בתרכובות המבוססות על שלד של אטומי פחמן ומימן ואטומים נוספים כגון: חמצן, חנקן, גופרית, זרחן (כתלות בתרכובות) שביניהן קשרים קוולנטיים.
המולקולה הראשונה שסונתזה כחומר פעיל נקי ושווקה כתרופה מסחרית היא ה"אצטיל סליציליק אסיד" או בשמה המסחרי הראשון אספירין.
מרבית התרכובות האורגניות המשמשות כתרופות, יוצרו באופן סינתטי (מלאכותי) במעבדה הכימית. אולם, חלק מהתרופות עשויות להתקבל בתהליכים חצי-סינתטיים (מלאכותיים למחצה), כלומר ביצוע של עיבוד כימי לחומרי טבע שהתקבלו בתהליכי מיצוי, זיקוק והפרדה.
לעיתים קרובות, הייצור של התרכובות האורגניות נעשה בשיטות ביוטכנולוגיות, כלומר במקום ייצור כימי ישיר של התרופה על ידי סינתזה אורגנית קלאסית, נעשה שימוש ביצרנים ביולוגים כגון פטריות או חיידקים לייצור של התרכובות הרצויות (ראו ביוסינתזה, ביוטכנולוגיה).
דוגמאות לתרופות המבוססות על תרכובות אורגניות:
תרופות טבעיות (המופקות מצמחים) כגון דיגוקסין (תרופה המופקת מצמח האצבעונית ומשמשת לטיפול באי ספיקת לב ובהפרעות קצב), קולכיצין (תרופה המופקת מצמח הסתוונית ומשמשת בטיפול בגאוט ובקדחת ים תיכונית משפחתית, גאלאנטאמין (תרופה לטיפול באלצהיימר המופקת מנרקיסים) ומורפין (תרופה נוגדת כאבים המופקת מפרג האופיום).
תרכובות אי-אורגניות
200px|ממוזער|תרכובות המבוססות על ליתיום (Li בטבלה המחזורית) משמשות כתרופות חשובות (קבוצת המלחים האי-אורגנים)
תרכובות אי-אורגניות קבוצה קטנה יותר הן מבחינה כימית וכן מבחינת כמות התרופות. מדובר בתרכובות המבוססות על מלחים של מתכות.
דוגמה לתרופה כזו היא ליתיום פחמתי (lithium carbonate), המשמשת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. תרופה זו עלולה להיות רעילה אם ניטלת במינון עודף וזאת בשל חלון תרפויטי צר.
דוגמה נוספת, היא זו של מגנזיום הידרוקסיד (ידוע גם כ"חלב מגנזיה") זוהי תרופה המשמשת לסתירה של חומציות יתר בקיבה ולהקלה של צרבות.
תרכובות אורגנו-מתכתיות
אלו הן תרכובות המבוססות על שלד אורגני המחובר למרכז מתכתי באמצעות קישור קואורדנטיבי.
פפטידים - מולקולות ביולוגיות קטנות
ממוזער|200px|מבנה תלת־ממדי של Desmopressin שהוא פפטיד בעל 9 חומצות אמינו המשמש בטיפול בסוכרת תפלה
אלו הן מולקולות ביולוגיות המכילות מספר קטן של חומצות אמינו ומכונות פפטידים.
דוגמאות לכך כוללות את ההורמון אינסולין המשמש לטיפול בסוכרת. אינסולין ניתן רק בהזרקה כי הוא לא עמיד במעבר במערכת העיכול, ואינן חדירות במעבר טרנדרמלי (דרך העור). מאמצים רבים נעשים בתחום הרוקחות למציאת פתרון לנטילה יותר נוחה יותר של אינסולין בהם מחקרים באלקטרופרוזיס ומשאפים נאזליים.
בשנת 2015 יצא תכשיר אינסולין חדש במתן אפי.
דוגמה נוספת לטיפול בפפטידים היא התרופה desmopressin המכילה 9 חומצות אמינו בדומה להורמון נוגד השתנה. תרופה זאת משמשת בטיפול בסוכרת תפלה. היא קיימת בשם המסחרי Minirin ומשווקת בפורמולות של טבליות בליעה, טבליות הנמסות בפה ותרסיס לאף.
מולקולות ביולוגיות מורכבות
ממוזער|200px|מבנה חלבוני מורכב של infliximab, תרופה ביולוגית לטיפול בדלקת פרקים שגרונית ובמחלות מעי דלקתיות
זוהי הקבוצה החדשה ביותר של תרופות שיצאה לשוק בסוף המאה ה-20. אלו הן מולקולות ביולוגיות גדולות ומורכבות.
תרופות אלו מוגדרות כתרופות ביולוגיות, והנציגים שלה הם נוגדנים מסוגים שונים הניתנים בהזרקה.
הנוגדנים משמשים היום גם במחקר וכמו כן בטיפול במחלות דלקתיות וממאירויות.
דוגמאות כוללות:
אינפליקסימאב, אדאלימומאב, אטאנרצפט - אלו הן תרופות ביולוגיות המכוונות כנגד ציטוקינים TNF המשמשות לטיפול בסוגים שונים של מחלות אוטואימוניות.
ריטוקסימאב המכוונת נגד תאי B המשמשת בטיפול של מגוון סוגים של סרטן ומחלה אוטואימונית.
אנאקינרה המכוונת כנגד אינטרלאוקין 1 (IL-1) ומשמשת בטיפול בדלקת פרקים שגרונית ובקדחת ים תיכונית משפחתית.
אפליברספט המכוונת נגד חלבון VEGF – חלבון המהווה "פקטור צמיחה" (vascular endothelial growth factor) ומעודד צמיחה פתולוגית של כלי הדם הלא תקינים במחלות רשתית.
תרופות באוכלוסיות מיוחדות
למספר אוכלוסיות ההתאמה של הטיפול התרופתי חייבת להיעשות בהשגחה יתרה של הרופא או הרוקח (לתרופות ללא מרשם):
נשים הרות - נטילת תרופות במהלך הריון עלולה לגרום לנזק לעובר. מאז מקרה התלידומיד, מקובל להגביל באופן משמעותי מתן תרופות לנשים בהריון וקיימות תרופות שאסור ליטול אותן בהריון. הענף העוסק במומים מולדים נקרא טרטולוגיה.
נשים מניקות - תרופות עלולות להיות מופרשות בחלב האם ולהגיע לתינוק שיונק מהאם. לפיכך קיימות תרופות שאפשר ליטול בתקופת הנקה וקיימות תרופות שאין להשתמש בהן בתקופת הנקה.
יילודים ותינוקות - תינוקות שונים מילדים ואנשים מבוגרים ממספר סיבות, וביניהם מערכת לא מפותחת של אנזימים בכבד ובמערכת העיכול ומערכת חיסון חלשה יותר. לפיכך תינוקות מפרקים תרופות בצורה שונה ממבוגרים וילדים. לא כל התרופות שמתאימות לילדים מתאימות גם לתינוקות.
ילדים - ילדים רגישים יותר לתופעות לוואי של תרופות, משקל הגוף שלהם קטן יותר ודורש התאמות מינונים, כמו כן מערכות הגוף שלהם אינן מתפקדות כמו אצל מבוגרים.
מטופלים הסובלים ממחלות בכבד או בכליות - מטופלים אלו ידרשו התאמות מינונים בתרופות, משום שהאיברים הפגועים שלהם מתקשים בתפקוד הפיזיולוגי הקשור לפירוק והפרשת תרופות מהגוף.
טיפול תרופתי במצב של ריבוי תרופות - בכל מקרה של נטילת מספר תרופות במקביל עלול להיוצר אינטראקציות על רקע תחרות בפינוי התרופה: אם רמות התרופה בדם עולות יש להפחית את המינון. אם עקב אינדוקציה של האנזים המפרק את התרופות הרמות של התרופות נמוכות מהמתוכנן, יש להגדיל את המינון.
קשישים – אוכלוסיית הקשישים רגישה יותר לתופעות לוואי של תרופות מאחר שהקשישים עוברים שינויים פיזיולוגיים בתהליך הזקנה המתאפיין בירידה בתפקוד הכלייתי והכבדי וכמו כן ירידה בתפקוד מערכות הגוף.
פיתוח וייצור תרופות
בתקופה המודרנית תרופה מיוצרת על ידי חברת תרופות או תכשיר גלני שנרקח בבית מרקחת על ידי רוקח מוסמך.
שיווק תכשיר כתרופה מחייב אישור רשויות הבריאות של המדינה (בישראל אגף הרוקחות של משרד הבריאות ובארצות הברית המנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA).
תהליך פיתוחה ואישורה של תרופה חדשה הוא תהליך יקר וממושך מאוד. ההערכות הן שפיתוח תרופה חדשה כיום לוקח לפחות 5 שנים ועולה בין כמה מאות מיליוני דולרים לכמה מיליארדים. התהליך כולל כמה שלבים:
מודל - מעבדת מחקר מציעה מודל לחומר חדש, תהליך זה נעשה כיום רבות על ידי מודלים ממוחשבים - In Silico.
סינון - סקרינינג, מאות או אלפים של מולקולות המבוססות על המודל נבדקות ברמת המבחנה ומעבר ממולקולת מטרה למולקולה מובילה - אין ויטרו.
פרמקולוגיה - בדיקת האפקט הפרמקולוגי של מספר מועמדים נבחרים במודלים של בעלי חיים - אין ויוו.
ניסויים קליניים - ווידוא האפקט הפרמקולוגי בבני אדם ובדיקה שהתרופה אינה מסוכנת למשתמשים בה. ניסויים קליניים חייבים להיעשות על ידי רופא ובפיקוח ועדה ממשלתית (ועדת הלסינקי). הניסוי הקליני נעשה בדרך כלל בשלושה שלבים.
בדיקה לאחר מתן האישור לתרופה - גם תרופות שכבר אושרו מתגלות כמסוכנות לפעמים היות שאוכלוסיית המחקר מוגבלת בכמותה.
בתעשיית התרופות ידועות מולקולות כיראליות שונות, שרק גרסה אחת שלהן מבצעת את פעולת הריפוי, ואילו הגרסה השנייה אינה מועילה, ולעיתים אפילו מזיקה. כדוגמה ניתן לציין את התלידומיד שאננטיומר אחד שלו מקל על בחילות בוקר של נשים בהריון, ואילו לאננטיומר השני יש אפקט טרטוגני, כלומר פוגע בהתפתחות העובר. תרופה זו שניתנה לנשים בהריון בשנות השישים של המאה ה-20 הביאה ללידת תינוקות חסרי גפיים. בארצות-הברית, הטרגדיה נמנעה משום שהתרופה לא אושרה לשימוש. הידע שהצטבר בתחום הסטריאוכימיה מאפשר כיום לייצר תרופות בתגובות סטריאוסלקטיביות, כלומר כאלו שנוצר בהן עודף משמעותי של אחד הסטריאואיזומרים.
בעולם שני גופים מרכזיים העוסקים באישור תרופות - ה־FDA האמריקאי וה-EDMA האירופי. בנוסף נערכים מבחנים קליניים לשם אישור תרופות ביפן ובהיקף קטן יותר בקוריאה הדרומית. לגבי אירופה יש הסדר מיוחד המאפשר לעקוף את ה-EDMA לאישור תרופה על ידי משרדי הבריאות הלאומיים (הרבה חברות תרופות נוטות לרשום תרופות בדנמרק בזכות חוקיה הפשוטים יחסית).
ה-FDA אינו מחויב להחלטות אירופיות, לכן נוטים יצרני התרופות לענות על הקריטריונים הן של הרשויות האירופיות והן של ה-FDA.
מאחר שבישראל לא מנוהלים ניסויים קליניים גדולים, תרופה מאושרת לשימוש בישראל רק אם היא אושרה על ידי ה-FDA, האיחוד האירופי או יפן (לפעמים מחייבת ישראל את החברה המייצרת לשינויים מסוימים כמו שינוי שם התרופה או בעלון לצרכן).
ייצורן של תרופות נעשה בתעשייה הפרמצבטית, שמבחינתה נחלקות התרופות לשני סוגים:
תרופות אתיות, שהן תרופות מוגנות פטנט, שרק מי שפיתח אותן רשאי ליצרן. הגנת פטנט על תרופה נמשכת עשרים שנה מיום רישום הפטנט, שבהן מספקת ההגנה למפתח התרופה את היכולת להחזיר לעצמו את ההשקעה בפיתוח התרופה (למעשה, כתריסר שנים חולפות מיום רישום הפטנט ועד תחילת השיווק הסדיר של התרופה, כך שליצרן התרופה נותרות רק כשמונה שנים של בלעדיות).
תרופות גנריות, שהן תרופות שהגנת הפטנט עליהן הסתיימה, ולכן כל חברת תרופות רשאית לייצר אותן.
בישראל תעשיית תרופות מפותחת למדי, ומרבית תפוקתה כוללת תרופות גנריות. יצרני התרופות הבולטים בישראל הם:
טבע תעשיות פרמצבטיות
כצט
אוניפארם
תרו
דקסון
פריגו ישראל (לשעבר אגיס)
פרוטליקס
רקח
ראו גם
פרמקולוגיה – חקר התרופות והשפעתן
רפואה
אפקט הפלצבו
ניסוי קליני
שיכוך כאב
תרופת סבתא
היענות תרופתית
תופעת לוואי
קישורים חיצוניים
מאגר תרופות מקצועי של ארגון רוקחות בישראל
תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ז–2006, באתר משרד הבריאות
סל שרותי הבריאות הכולל את סל התרופות, באתר משרד הבריאות
מדריך תרופות באתר "הכללית"
Ben Goldacre: What doctors don't know about the drugs they prescribe – הרצאה מאתר TED על הסכנה בהימנעות מפרסום תוצאות שליליות של מחקרים על תרופות.
בן גולדייקר: להילחם במדע גרוע – הרצאה על מחקרים אודות תרופות באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדעי הרוקחות
קטגוריה:טכנולוגיה רפואית
| 2024-08-29T16:05:53
|
חיידק
|
הפניה חיידקים
| 2024-04-13T08:27:50
|
דלקת
|
דלקת היא תגובה מורכבת של מערכת החיסון לגירוי שהיא מזהה כמזיק, כגון פתוגנים (למשל, וירוסים, חיידקים או פטריות שחדרו לגוף), תאים פגועים, חומרים רעילים, או חשיפה לקרינה. מטרת התגובה הדלקתית היא להסיר את המקור לגירוי ואת התאים הפגועים, ולאפשר לאורגניזם להתחיל בתהליך ההחלמה. התגובה הדלקתית מערבת פעילות של תאי דם לבנים, כלי דם ואינטראקציות שונות ברמה המולקולרית.
דלקת יכולה להיות תוצאה של זיהום. דוגמאות לדלקות שלא נוצרות עקב זיהום הן תגובה דלקתית לטרשת נפוצה, טראומה גופנית, איסכמיה, ומחלות אוטואימוניות.
דלקות יכולות להתבטא בתסמינים של אדמומיות והתחממות של האזור, כתוצאה מזרימת דם לאזור, נפיחות, כתוצאה מהצטברות נוזלים, כאב, כתוצאה משחרור של כימיקלים שמגרים את קצות העצבים, ואובדן תפקוד של האזור המודלק כתוצאה משילוב של התופעות האחרות. כאשר הדלקת היא באיברים הפנימיים, חלק מסימנים אלו עשויים לא להופיע. על אף שהדלקת היא תגובה חיונית לשמירה על בריאות האורגניזם, היא יכולה במקרים מסוימים לצאת משליטה ולהפוך לדלקת כרונית (נקראת גם "דלקת מערכתית"), שתורמת למחלות שונות.
שמאל|ממוזער|250px|דלקת שקדים
אטימולוגיה
מקור המושג דלקת במילה דליקה (בעירה, שרפה). הסיבה לכך היא החום הנוצר במקום הדלקת, ולעיתים אף בכל הגוף. גם בשפות אחרות קיים הקשר דומה: המילה האנגלית Inflammation, למשל, מקורה במילה Flame ("להבה"), או המילה "炎症" (נהגה באופן שונה בשפות שונות), שפרושה המילולי הוא "מחלת הלהבה". בלשון העממית מתייחסים לעיתים קרובות בטעות לכל אדמומיות שהיא (בעיקר בעיניים ובעור) כאל "דלקת", אף שבמקרים רבים אין מדובר בתגובה של מערכת החיסון, אלא בתוצאה של שפשוף או גירוי כלשהו.
התהליך הדלקתי
התהליך הדלקתי מתרחש בכמה שלבים. להלן תיאור כללי של דלקת זיהומית:
תאי מערכת החיסון הראשונים שפוגשים את הגוף הזר משתייכים בדרך-כלל למערכת החיסון המולדת: נויטרופילים ומקרופאג'ים, בעיקר. הללו נמצאים בכמויות גדולות בעור וברקמות חיצוניות אחרות, שדרכן פולשים לעיתים קרובות פתוגנים לגוף.
תאי הדם הלבנים מנסים להילחם בפתוגן, בעיקר על ידי פגוציטוזה – בליעת הפתוגן והשמדתו. במקביל מפרישים תאי הדם הלבנים כימוקינים, אשר מושכים תאי דם לבנים אחרים, ובמיוחד לימפוציטים, אל מקום הזיהום.
מכלול תאי הדם הלבנים באזור הזיהום ממשיכים להילחם בפתוגן, ובמקביל מפרישים חומרים הגורמים להרחבת כלי הדם המגיעים לאזור הזיהום, זאת כדי לאפשר לכמות גדולה של תאי דם לבנים להגיע אל המקום, וכן כדי לספק חמצן לכמות הגדולה של התאים באזור. לעומת זאת, כלי הדם היוצאים מאזור הזיהום מתכווצים.
זרימת הדם המוגברת אל האזור גורמת לאדמומיות האופיינית לדלקת. התכווצות כלי הדם היוצאים מהאזור גורמת לעלייה בלחץ הנוזלים ולנפיחות. כתוצאה מכך מופעל לחץ על חיישני כאב (נוסיצפטורים) במקום הזיהום, דבר הגורם לתחושת כאב אופיינית.
חומרים אחרים המופרשים לעיתים מתאי הדם הלבנים זורמים אל המוח וגורמים לו להעלות את טמפרטורת הגוף.
במקרה של זיהום חיידקי נוצרת לרוב במקום הדלקת מוגלה, המורכבת מחיידקים, מתאי גוף מתים, מתאי דם לבנים ומחומרי פסולת שונים, כגון רעלנים שהחיידקים הפרישו, פיסות ממברנה של תאים שנהרסו וכן חומר בין-תאי, המשמש כדבק בין תאי הרקמה.
תחושת הכאב והעלייה בטמפרטורת הגוף הנגרמות בעת דלקת נועדו לגרום לחולה לנוח ולהימנע מפעילות גופנית נמרצת. כך יכול הגוף להשקיע את מרבית האנרגיה שלו בלחימה בזיהום (בזמן הדלקת נדרשת מערכת החיסון לייצר מיליוני תאי דם לבנים בקצב מהיר, דבר המצריך אנרגיה רבה). הכאב, במיוחד באזור הזיהום, מונע מהחולה להזיז את האזור, ותורם להחלמה מהירה יותר של הרקמות הפגועות.
סימני דלקת
חום
נפיחות
כאב אודם ואדמומיות
תפקוד לקוי של האיבר
סוגי דלקות
יש להבחין בין שני סוגי דלקות: דלקת אקוטית ודלקת כרונית. דלקת אקוטית היא דלקת קצרת מועד עם הסימנים הקלסיים של דלקת שפעילותה מגינה על הגוף, ואילו דלקת כרונית היא מצב שבו הגוף לא יכול להתגבר על מחוללי הדלקת לגמרי, והיא ממשיכה להתקיים זמן רב על "אש נמוכה", וקיומה הופך להיות לנטל על הגוף.
+ להלן ההבדלים המרכזיים: דלקת חריפה (Acute) דלקת כרונית (Chronic) גורם משפיע בקטריה פתוגנית, רקמה פגועה דלקת אקוטית עקשנית עקב אי יכולת סילוק הפתוגן, זיהום נגיפי, גוף זר עקשן או תגובה אוטואימונית. תאים ראשיים מעורבים ניוטרופילים – התאים העיקריים, באזופילים – גורמי התגובה הדלקתית, האאוזינופילים – פועלים במקרה של חדירת גוף זר גדול (כתולעת). מונוציטים ומאקרופאג'ים. פיברובלסטים, מונוציטים, מאקרופאג'ים, לימפוציטים ותאי פלסמה. תיווך ראשוני זואמין, תרכובת אורגנית בת השפעה על קוטר כלי הדם. CRP – חלבון מגיב הגורם לעליית חום, הרגשה כללית רעה ואובדן תיאבון ציטוקין, חלבון המופרש על ידי קשרי הלימפה ופועל כמתווך בין תאי וכמווסת התגובה החיסונית. פקטורי גדילה. אנזימים הידרוליטים תגובה מיידי מעוכב משך זמן מספר ימים בין חודשים לשנים תוצאות החלמה, מורסה (אבצס, מוגלה) או מעבר לדלקת כרונית. מופעלת מערכת לסיום הדלקת, התאים מפרישים נוגדי דלקת כמו ליפוקסינים. גיוס תאי דם לבנים פוסק. פיברוזיס (לייפת), נזק רקמתי או נמק.
קשר לאורך החיים
בעכברים, דיכוי של מעודד הדלקת הציטוקין IL-11 הביא להארכת החיים במעל 20% בבריאות טובה.Anissa A. Widjaja et al., Inhibition of IL-11 signalling extends mammalians healthspan and lifespan, July 17, 2024
קישורים חיצוניים
, נטע ארז 2012
הערות שוליים
*
קטגוריה:אימונולוגיה
קטגוריה:תסמינים וסימנים כלליים
קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך
| 2024-09-25T04:40:58
|
אנטיביוטיקה
|
שמאל|ממוזער|250px|בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה של החיידקStaphylococcus aureus בשיטת קירבי-באוור. אנטיביוטיקה מתפשטת מדיסקיות ומעכבת את הגידול של חיידקי S. aureus, התעכבות שבאה לידי ביטוי באזורים ללא גידול
אנטיביוטיקה (מיוונית עתיקה: Αντιβιοτικά, Antibiotiká) היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים. אנטיביוטיקה נוצרים במקור על ידי חיידקים ופטריות. עם השנים הפקת אנטיביוטיקה לצרכים רפואיים מבוצעת על ידי סינטזה כימית בתהשיית התרופות. גילויה של האנטיביוטיקה היווה את אחת התגליות המהפכניות החשובות ביותר ברפואיות במאה ה-20. מאז תחילת השימוש באנטיביוטיקה לסוגיה, חלה ירידה משמעותית בתמותה ממחלות חיידקיות בהן דלקת ריאות חיידקית, שחפת, עגבת, טטנוס, דיפתריה, דבר, כולרה, דלקות מעיים, ונגד מחלות פטרייתות שונות.
המונח "אנטיביוטיקה" נטבע על ידי הביוכימאי והמיקרוביולוג היהודי-אמריקאי זלמן אברהם וקסמן.
היסטוריה ושימוש
האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה הייתה הפניצילין בשנת 1928. מגלה הפניצילין, אלכסנדר פלמינג, זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על הישגו זה. התרופה האנטימיקרוביאלית הראשונה שנכנסה לשימוש מסחרי היא הסולפה ב-1935, אחריה נכנס לשימוש האנטיביוטיקה פניצילין ב-1941 וסטרפטומיצין ב-1943.
האנטיביוטיקות משמשות לטיפול ומניעה בזיהום שמקורו זוהה או נחשד כחיידקי. כאשר סוג החיידק ידוע, ניתן לטפל באנטיביוטיקה המותאמת לטיפול באותו החיידק הספציפי. כאשר אין אפשרות לקחת דגימה, או כאשר לא זוהה סוג החיידק הגורם לזיהום, ניתן לבחור באנטיביוטיקה המתאימה ביותר על סמך תסמיני המחלה.
האנטיביוטיקות נחשבות לתרופות בטוחות יחסית, בעלות נזקים מועטים עד בלתי קיימים לבעלי חיים ובני אדם, ההופך אותן לתרופות נפוצות לשימוש רב ברפואה.נכון לשנת2017, מרבית התרופות המיוצרות בעולם הן תרופות אנטיביוטיות. הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה הם פגיעה במיקרוביום ובאוכלוסיית החיידקים המהווה את הפלורה הטבעית של המעיים. נזקים אלו הם לרוב נקודתיים וניתן לטפל בהם באמצעות שימוש מקביל בתכשירים פרוביוטיים או שילוב תזונה עשירה במרכיבים פרוביוטיים כגון, מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש בהכנה ביתית ומוצרי חלב ניגרים שבהם נותרו החיידקים אשר שיממו כסטארטרים לתסיסה. על אף שהנזקים הפיזיולוגיים הנגרמים כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה הם מועטים, קיימת מגמה של צמצום השימוש הלא הכרחי בתרופות אנטיביוטיות, מחשש לירידה ביעילותן לאורך זמן בשל היווצרות של מוטנטים עמידים לאנטיביוטיקה.
תגובות אלרגיות
ישנן תרכובות אנטיביוטיות הגורמות לאנשים הרגישים לתרופה לתגובות אלרגיות, אשר עשויות לסכן חיים, אופינית היא הרגישות לפניצילין. מקובל לבצע בדיקת רגישות לפני טיפול באנטיביוטיקה כאשר ידועה נטייה (גנטית) לרגישת אלרגית.
תגובות בין-תרופתיות
כמו כל התרופות, גם תרופות אנטיביוטיות עשויות לשנות את השפעתן בנוכחות תרופות אחרות כולל תרופות אנטיביוטיות. לדוגמה, אנטיביוטיקה בקטריוסטטית שמעכבת יצור חלבונים אך לא הורגת את החיידק, תפריע לפעולת פניצילין, הפועל על חיידקים בשלב יצירת דופן התא.
סיווג התרופות האנטיביוטיות
סיווג לפי השפעה
המיון העיקרי של האנטיביוטיקות הוא לפי השפעתן על החיידק:
תרופות בקטריוסטטיות גורמות להפסקת פעילותו המטבולית של החיידק וכתוצאה מכך להפסקת גדילתו והתרבותו, אך אינן גורמות למותו.
תרופות בקטריצידיות גורמות למות החיידק.
תרופות בקטריוליטיות גורמות למות החיידק על-ידי פריצת הדופן והממברנה העוטפים את החיידק ולהרס מוחלט של התא החיידקי.
במעבדה ניתן להבדיל בין שלושת סוגי האנטיביוטיקה. לשם זיהוי תרופה בקטריוסטטית יש להרחיקה מהחיידקים. כיוון שאנטיביוטיקה בקטריוסטטית אינה גורמת לנזק לתאיהם של החיידקים, הרחקת התרופה תגרום לחידוש הפעילות ולהתרבות. לשם הבדלה בין תרופה בקטריוצידית ובקטריוליטית יש לבצע בדיקת עכירות בתמיסה לאחר השימוש בתרופה. נוכחות של תאי חיידקים (חיים או מתים) בתמיסה גורמת לתמיסה להיות עכורה, כך שאם מדובר בתרופה בקטריוצידית שרידי החיידקים המתים יגרמו לתמיסה להיות עכורה. אם העכירות נעלמת לאחר הטיפול האנטיביוטי, הרי שמדובר בתרופה בקטריוליטית, הגורמת לפירוק תאי החיידקים. בעכירות ניתן להבחין בעין בלתי-מזוינת, אך לשם מדידה מדויקת של העכירות (לשם חישוב כמות החיידקים בתמיסה) מקובל להשתמש במכשירים אופטיים, כגון בדיקת ספקטרוסקופיה.
סיווג לפי פעולה
התרופות נחלקות לקבוצות לפי מנגנון הפעולה שלהם:
פגיעה בדופן או בממברנת התא. תרופות אלו הן בקטריוליטיות בדרך-כלל, שכן הרס הממברנה מביא לדליפת תוכן החיידק אל הסביבה ולהרס התא. התרופה יכולה לפגוע בחידוש ובבניית הממברנה, או פשוט להמיס את הממברנה הקיימת. דוגמה: קבוצת הבתא לקטאם- הכוללת את פניצילין.
פגיעה במטבוליזם של החיידק על-ידי שיבוש המערכת האנזימטית החיונית לקיומו.
פגיעה בשכפול ה-DNA ובמחזור התא – אפקט בקטריוסטטי.
פגיעה בשעתוק ובתרגום ה-DNA, וכתוצאה מכך בייצור החלבונים בתא – אפקט לעיתים בקטריוצידי .
פגיעה בייצור חלבונים על ידי פגיעה בריבוזומים (אורגנלים בתא המייצרים חלבון לפי קוד המועבר מהDNA) בדרך כלל בקטריוסטטי.
סיווג על פי משפחה
החלוקה למשפחות אנטיביוטיקה היא לרוב ביוכימית; לכל התרופות המשתייכות לאותה משפחה הרכב כימי וכן דרך פעולה דומים:
מרבית התרופות האנטיביוטיות הן תרכובות המיוצרות על ידי מיקרואורגניזמים כמו עובשים, פטריות, חיידקים.
תרופות בטא-לקטם (β-lactam) – השם מתייחס לטבעת אמידו- ציקלית המהווה את האתר הפעיל בתרופה. הטבעת גורמת להרס דופן תאי החיידקים הרגישים לתרופה זו. התרופות ממשפחה זו הן בקטריוליטיות.
דוגמאות לאנטיביוטיקות המכילות קבוצת לקטם:
קבוצת הפניצילינים (שם כולל לשורה ארוכה של נגזרות).
קבוצת הצפלוספורינים.
קבוצת הקרבפנמים.
טטרציקלינים – שמם מעיד על הרכבם: מכילים ארבע טבעות ארומטיות צמודות האחת לשנייה. מעכב סינתזת חלבון.
מקרולידים – אב הטיפוס הוא אריתרומיצין. מעכב סינתזת חלבון .בקטריוסטטי
סולפונאמידים – תרכובות סינתטיות .דוגמה: סולפה . מעכב מטבולי המונע ייצור חומצה פולית החיונית לחיידקים פתוגנים.
קווינולונים- פוגעים בשיכפול DNA וכך מונעים התרבות החיידקים. בקטריוסטטי.
אמינו-גליקוזידים דוגמה-סטרפטומיצין, פוגע בריבוזומים האחראים על ייצור חלבונים ובממברנות של התא. בקטריוצידי
כלורמפניקול-תרכובת סינתטית : דוגמה- סינטומיצין: פוגע בייצור חלבונים על ידי הפסקת פעילות הריבוזומים- בקטריוסטטי.
הטיפול האנטיביוטי
לצורך בחירת סוג האנטיביוטיקה המיטבי יש לבצע את הבדיקות הבאות:
תרבית – דגימה שנלקחת מהאתר החשוד כמזוהם ונשלחת למעבדה לשם אבחון וזיהוי הזיהום החיידקי. את התרבית ניתן לקחת מכל מקום מזוהם בגוף – דם, שתן, צואה, עיניים, גרון ועוד. לעיתים לא ניתן לבצע בדיקה זו או שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. לדוגמה, באופן שגרתי לא מבוצע ניקור אבחנתי של עור התוף לכל ילד עם אבחנה של דלקת באוזן כיוון שפעולה זו דורשת מיומנות גבוהה והיא אינה נעימה לחולה. ניקור מסוג זה יבוצע בדרך כלל רק בחולים מסוימים כדוגמת מדוכאי מערכת החיסון, יילודים, או ילדים עם דלקות אוזניים חוזרות וחשד להימצאות חיידקים עמידים.
בדיקת רגישות – בדיקה המבוצעת כדי לבדוק האם החיידק רגיש לאנטיביוטיקה ספציפית.
עמידות לאנטיביוטיקה
בשנים הראשונות לאחר התחלת השימוש באנטיביוטיקה בוצע בה שימוש נרחב ביותר והיחס אליה היה כאל תרופת פלא שעתידה למגר את כל המחלות החיידקיות. מספר שנים לאחר התחלת השימוש המסחרי באנטיביוטיקה כבר נצפתה לראשונה תופעת עמידותם של חיידקים מסוימים אליה. השימוש הנרחב באנטיביוטיקה בעשורים האחרונים החריף בעיה זו כיוון שחיידקים מסוימים פיתחו עמידות מולדת (אינטרינסית) לאנטיביוטיקה באמצעות עקרון הברירה הטבעית שגרם להכחדת החיידקים הרגישים לאנטיביוטיקה ולהישארותם בחיים של החיידקים העמידים אליה. בנוסף, נצפו מקרים של העברת תכונות עמידות בין חיידקים באמצעות פלסמידים.
העמידות הגוברת והולכת של זני חיידקים מסוימים לאנטיביוטיקה מחייבת זהירות בשימוש בה וכן שימוש מושכל בסוגי האנטיביוטיקות המתקדמות יותר, זאת על מנת למנוע היווצרות של חיידקים העמידים גם אליהן. לבעיה זו נוספת בעיית חוסר הרווחיות שבפיתוח סוגי אנטיביוטיקות חדשים, הנגרמת כתוצאה מעלויות מחקר גבוהות למול הכנסות מועטות יחסית לסוגי תרופות אחרים. חוסר רווחיות זה גרם לכך שבעשורים האחרונים לא פותחה אף קבוצת אנטיביוטיקה חדשה.
העמידות לאנטיביוטיקה מנוצלת ביישומי ביוטכנולוגיה. במסגרת הנדסה גנטית של הגנום, נוצרת בעיה בהפרדת התאים שבהם תהליך שינוי הגנום הצליח מהתאים שבהם שינוי הגנום כשל. על מנת להפריד בין תאים אלו, משלבים יחד עם התכונה הרצויה בגנום גם תכונה המעניקה לתא עמידות נגד אנטיביוטיקה מסוימת. לאחר תהליך החדרת החומר הגנטי, התרבית המהונדסת נשטפת בחומר אנטיביוטי ורק התאים שבהם ההחדרה צלחה, יישארו חיים עקב העמידות לאנטיביוטיקה שהוחדרה להם.
ראו גם
תרופות אנטי-ויראליות
פרוביוטיקה
קישורים חיצוניים
ד"ר צבי עצמון פורסם בגליליאו, גיליון 7, 1994
"מיץ עובש" - פרק על פיתוח האנטיביוטיקה וחייו של אלכסנדר פלמינג בפודקאסט "מינהר הזמן", "כאן", תאגיד השידור הישראלי
European Surveillance of Antimicrobial Consumption (ESAC) - project on antibiotic consumption in Europe אתר פרויקט האיחוד האירופאי לניטור צריכת אנטיביוטיקה
הערות שוליים
*
קטגוריה:תרופות
קטגוריה:מוצרי ביוטכנולוגיה
| 2024-10-19T11:13:13
|
אלרגיה
|
ממוזער|תגובה אלרגית מקומית
ממוזער|צמיד להודעה על אלרגיה לחומר מסוים
אָלֶרְגְּיָה (בעברית: רַגֶּשֶׁת) היא תגובה חיסונית לא רצויה של הגוף בחשיפה לחומרים שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. דוגמאות נפוצות לאלרגיה הן עיטוש או דמע בנוכחות אבק או בתקופת פריחת צמחים מסוימים.
בשעה שתגובה חיסונית כנגד פתוגנים (גורמים מעוררי מחלות) נחשבת לדבר חיובי השומר על גוף האדם ממחלות, הרי שאלרגיה היא "תקלה" במערכת החיסון, ומהווה תופעה שלילית. כ-12%-25% מאוכלוסיית העולם סובלים מאלרגיה מסוימת. לנטייה לאלרגיה קיים מרכיב תורשתי מובהק. אלרגיה ואי סבילויות למזון נובעות לרוב ממזון פגום או מזיק לגוף, או מזיהום בגוף כתוצאה מנטילת תרופה, זיהום אוויר או מזון פגום אחר.
מלבד אלרגיה, קיימות תופעות אחרות של רגישות או אי סבילות, כגון רגישות לפול עקב חוסר באנזים G6PD (הנפוצה בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן וצפון עיראק) או אי-סבילות ללקטוז - סוכר החלב ולגלוטן. תופעות אלו אינן קשורות במערכת החיסון ולכן אינן אלרגיות.
גורמים
אחת הסיבות לתופעת האלרגיה היא רגישות יתר של המערכת החיסונית כלפי חומרים מסוימים הנמצאים בסביבה (אלרגנים). רגישות יתר זו עשויה לגרום לתסמינים שונים בהתאם לסוג האלרגיה, חומרתה ודרך החשיפה לגורם האלרגיה. החומרים עלולים להוביל לתגובות אלרגיות שונות מאדם לאדם.
תהליך התפתחות האלרגיה
300px|ממוזער|שמאל|המחשת המנגנון הפתולוגי של האלרגיה
יש מספר סוגי אלרגיה, הנפוצה בהם היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (Mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמינים. ההיסטמין גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, נפיחות ונזלת אלרגית.
סיווג
בקרב בני האדם קיימות אלרגיות למגוון רחב של חומרים. בנוסף, בני האדם נבדלים בתסמינים הנובעים מחשיפה לאלרגן לו הם רגישים.
אלרגנים נפוצים
קשקשים, ריר ושתן של חתולים (ולאו דווקא שערות החתול) - בחדירת אלרגנים לאף בנשימה או במגע עם העור.
לטקס שהוא חלבון הגומי הצמחי (לדוגמה בכפפות) - במגע עם העור.
עקיצת דבורים או צרעות.
מזונות כגון חלב, ביצים, אגוזים, תותים או בוטנים - באכילה. (יש גם תופעות אי סבילות או רגישות לא אלרגית למזונות, כמו אי סבילות לחלב, לאלכוהול או לפול).
הפרשותיה וביציה של קרדית אבק הבית וחרקים אחרים - בחדירת אלרגנים לאף בנשימה (הציבור מכנה בטעות תגובה אלרגית זו כ"אלרגיה לאבק" או "אלרגיה לפוך" משום שהאלרגנים האלו מתרכזים בגרגרי האבק ובפוך. אולם, לא האבק ולא הפוך הם האלרגנים עצמם).
אבקה מאבקני פרחים עונתיים - בחדירת אלרגנים לאף בנשימה.
מתכות כמו ניקל, קובלט וכרום - במגע עם העור. המנגנון הגורם לאלרגיה במקרים אלו אינו מובן, אך נראה שחיידקי העור מתווכים בין האדם לבין הניקל באלרגיה זו ולא בטוח שהמתכות הן האלרגנים עצמן.
תרופות מסוימות - בבליעה. חלק מהאנשים, שרגישים לפניצילין, מפתחים תגובה אלרגית (עודף נוגדני IgE) וחלק מפתחים רגישות, שאינה אלרגית. זאת להבדיל מרגישות לתרופות, המכילות סולפה, כמו אופטלגין ואספירין, שהיא רגישות, שלעולם אינה אלרגית והיא תופעה זהה לרגישות לפול.
עובש - בחדירת אלרגנים לאף בנשימה.
תסמינים
חשיפה לאלרגן יכולה לגרום לתסמינים במערכות ואברי גוף שונים:
קושי בנשימה ואף חנק כתוצאה מכיווץ שרירים והפרשות בדרכי הנשימה - למעשה זהו התקף של אסתמה (גנחת).
הרחבת כלי הדם וירידת לחץ הדם עד כדי הלם אנפילקטי, אובדן הכרה, ובמקרים קיצונים גם מוות.
נזלות, עיטושים ודלקות עיניים.
כאב בטן, שלשול והקאות.
פריחות מסוגים שונים (כמו אקזמה וסרפדת).
דלקת עור אטופית ("אסתמה של העור").
אבחון
שמאל|ממוזער|250px|בדיקה עורית
אבחנת האלרגיה לא תמיד ברורה ולעיתים דרושה רמת חשד גבוהה מצד הרופא כדי להבין שמחלתו של החולה נגרמת למעשה מגורם אלרגני כלשהו. כאשר עולה החשד לאלרגיה, יופנה החולה לבדיקת אלרגיה. הבדיקות מתחלקות לשלושה סוגים: בדיקות עוריות, בדיקות שאיפה ובדיקות דם (בדיקת RAST).
בדיקות עוריות - קיימות שלוש שיטות:
אלרגולוג (רופא מומחה לאלרגיות) יטפטף טיפות קטנות של תמציות מצמחים, בעלי חיים או גורמים סביבתיים אחרים הידועים כאלרגנים נפוצים (זו לצד זו בסדר ידוע), אחר כך ישרוט בעדינות את העור שמתחת לכל טיפה עם מחט כדי להחדיר את החומר אל העור עצמו. לאחר כ-15 דקות, יבדוק אם נוצרה תגובה דלקתית (נפיחות ואדמומיות) ואם כן, בדיוק באיזה אלרגן (איזו טיפה) השתמש כדי ליצור את הגירוי.
הזרקה תת-עורית של אלרגנים ובדיקת התגובה אליהם.
מדבקות המוצמדות לעור החולה למשך יום או יומיים ובדיקת התגובה אליהן.
אם נוצרת תגובה דלקתית, פירושו שהאדם רגיש (אלרגי) לאלרגן שהוזרק, הוחדר בשריטה או הוצמד לעור.
בדיקות דם - בודקים את הימצאותם של נוגדנים גורמי אלרגיה (מטיפוס IgE) בדם ולאיזה חומרים הם נקשרים. אם נמצא נוגדן מטיפוס IgE שנקשר לחומר ידוע, יצביע הדבר על האפשרות שהנבדק אלרגי לחומר זה.
בדיקות שאיפה - מתאימות לאלרגיות לאבקת פרחים, אבק או עובש.
האבחון הסופי הוא שילוב של האינפורמציה הרפואית בתוצאות הבדיקות.
התמודדות
ממוזער|שלט בכניסה לגן ילדים בסביון הקורא להתחשב בילדים אלרגיים
ההתמודדות מתחילה בזיהוי האלרגן שהאדם רגיש לו והימנעות ממנו. עם זאת, כאשר מדובר על אלרגיה לחומר המצוי בשימוש נרחב בקרב כלל הציבור, המשימה של הימנעות מהאלרגן היא קשה. במיוחד קיים קושי להימנע מחשיפה לאלרגנים העוברים באויר, כמו בוטנים, או שהתגובה האלרגית מופיעה גם מחמת מגע ולא רק מאכילה. במקרים כאלו ישנם מוסדות, דוגמת בתי ספר וגני ילדים המגדירים חלק משטחם או את כלל המוסד כמקום האסור להכנסת האלרגן. במדינת ישראל נקבע שבתי ספר וגני ילדים בהם לומד ילד עם אלרגיה מסכנת חיים יוגדרו כשטח הנקי מהאלרגן.
בעיה נוספת היא כאשר הסובל מאלרגיה הוא קטן מכדי לקחת אחריות על הימנעות מאלרגן. במדינת ישראל ניתנת להורים של ילדים מגיל 9 חודשים עד גיל 10 שנים הסובלים מאלרגיה מסכנת חיים גמלה המיועדת למימון סיוע בהשגחה על הילד מפני חשיפה לאלרגן המסכן אותו.
הערכות רפואית לטיפול בהתקף
במקרים בהם האלרגיה מוגדרת כמסכנת חיים, מומלץ לבעלי האלרגיה לשאת איתם מזרק אפינפרין, הנותן טיפול רפואי ראשוני להתקף אלרגיה פתאומי. המלצה נוספת הניתנת לבעלי אלרגיה מסכנת חיים היא להימצא תמיד בקרבה לבעל ידע רפואי היכול לטפל בהתקף או בסמיכות לבית חולים המסוגל לתת טיפול רפואי להתקף אלרגי. כך למשל, צה"ל מתנה השתתפותם של בעלי אלרגיה מסכנת חיים בפעילות בבסיסי צה"ל בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: היות הבסיס הצבאי מרוחק 30 דקות נסיעה או פחות מבית חולים וכן הימצאותו הרציפה של מטפל רפואי בכיר בבסיס, במשך כל שעות היממה.
טיפול
כאשר ההימנעות קשה לביצוע, עוברים לטיפול תרופתי. בין הטיפולים לאלרגיות ניתן למצוא תרופות אנטי-היסטמיניות המנטרלות את פעילות ההיסטמין, סטרואידים המעכבים את הדלקת הנגרמת עקב האלרגיה, נוגדי גודש, נוגדי לויקוטריאנים ואמצעים רפואיים רבים אחרים. בחירת הטיפול המתאים נעשית על פי סוג האלרגיה, חומרתה ותדירותה.
אחת השיטות היעילות לריפוי של ממש מהאלרגיה ולא רק טיפול בתסמינים, הוא חיסון. בשיטה זו (המכונה אימונותרפיה) מקבל החולה, במינונים הולכים ועולים, תמציות מגורם האלרגיה, באופן כזה שבסופו של דבר הוא מתחסן מפני השפעותיו המזיקות. התהליך הוא איטי וקיים בו סיכון לתגובה אלרגית קשה במהלכו ולכן מבוצע רק על ידי רופאים מומחים לאלרגיה.
הטיפול באלרגיה ברפואה אלטרנטיבית
ברפואה אלטרנטיבית מקובל לטפל במקרי אלרגיה על ידי נטורופתיה, צמחי מרפא, הומיאופתיה, רפואה סינית מסורתית, טאט וקינסיולוגיה. מאמר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי "מאיו קליניק" (Mayo Clinic), בדק מאות מקרי אלרגיה, כולל אסתמה וזיהומים בדרכי הנשימה, שטופלו על ידי מרפאים אלטרנטיביים שונים. ברוב המקרים הטיפולים האלטרנטיביים לא היו יעילים ולא ניכר שינוי לעומת טיפול בפלסבו. בפרט נבדקו טיפולים הומיאופתיים במקרי אלרגיה אצל ילדים ומתבגרים; מחברי המאמר הגיעו למסקנה שהגישה האלטרנטיבית לא מספקת פתרון מוכח לבעיות אלו.
ראו גם
אלרגיה למזון
מחלה אוטואימונית
קישורים חיצוניים
אילנית הלפמן-הרצוג, שינוי האקלים יחמיר את מצבם של אנשים הסובלים מאלרגיה, כתב העת "אקולוגיה וסביבה", דצמבר 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:תוצאות גורמים חיצוניים
| 2024-09-24T04:41:04
|
נשר
|
נֶשֶׁר (שם מדעי: Gyps) הוא סוג בתת-משפחת נשרי העולם הישן של עופות דורסים גדולים ואוכלי פגרים. הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע.
שמו של הנשר
220px|ממוזער|ראשו של נשר מקראי
220px|שמאל|ממוזער|נשר ההימלאיה
220px|שמאל|ממוזער|נשר אפריקני
220px|שמאל|ממוזער|נשר הכף
220px|ממוזער|נשר דרומי
יש להבדיל בין הנשר (Gyps), שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף (Aquila). הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בתוספות העירו, שהזיהוי של נשר עם "אייגלא" (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בתלמוד נאמר שלנשר אין "אצבע יתירה" (אצבע אחורית) בעוד ל"אייגלא" יש אצבע כזו.
ב-1973 בישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית הוחלט ליישב את הסוגיה בין נשר לעיט באופן סופי. אנשי האקדמיה ללשון העדיפו לכנות בשם נשר את ה-Aquila ואלו הזואולוגים צידדו במתן השם נשר ל-Gyps, זאת לפי המונח של הרמב"ן "נשר קירח" שמתייחס לנשר המקראי Gyps fulvus. לבסוף, לאחר שהזואולוגים איימו בפנייה לבג"ץ, נאותה האקדמיה לקבל את דעתם והשמות התקבעו בשפה העברית.
יש הטוענים שהמקור לשמו של הנשר הוא מן השורש נ.ש.ר, על שום נשירת נוצותיו ופלומת השיער המכסה את ראשו ואת צווארו. הנשר אוכל מבשר הנבלה תוך תחיבה של ראשו אל קרביו של הטרף, ולכן הוא זקוק לנשירת הנוצות בצווארו, כדי שלא יפריעו לאכילתו. הנשר הישראלי מכונה נשר מקראי. באנגלית הוא מכונה Griffon Vulture, ובערבית הוא קרוי "נַסְר" نَسْر.
מאפיינים גופניים
250px|ממוזער|נשר מקראי ונשר בנגלי
צווארו של הנשר ארוך, מקורו מעוקל בצורת קרס. ורגליו חזקות וקצרות ומכוסות פלומה לבנה עד לברכיו. ציפורני אצבעותיו כפופות מעט ואינן חדות במיוחד. בצעירותו, ראשו וצווארו של הנשר עטויים פלומה לבנבנה. בבגרותו, ראשו מקריח ופלומת צווארו נושרת. בסיס צווארו של הנשר עטוי צווארון לבן, המורכב מנוצות קשיחות. שאר גופו עטוי נוצות בגוון אפור-חום. אורך גופו 110–114 ס"מ, מוטת כנפיו מגיעה עד 280 ס"מ ומשקלו 5.3–8 ק"ג. הזכר גדול מעט מהנקבה, דבר שאינו אופייני לעופות דורסים אחרים). הנשר חי 40–50 שנה.
תזונה
250px|ממוזער|קן של נשר הודי
לעיתים רחוקות הנשר תוקף בעל חיים בריא. הנשר יכול להרוג בעל חיים חולה או פצוע. לנשר יש זפק המסוגל להתרחב במידה רבה. הנשר מסוגל לאכול כמויות בשר גדולות (יותר מק"ג) עד מלוא נפח הזפק שלו, כך שניתן לראות את הזפק שלו בולט בצווארו. לאחר ארוחתו הנשר נח מעט בישיבה לעיתים מנומנם, ומעכל את מזונו.
עם זאת הנשר עשוי גם לצום ללא כל נזק לגופו, במשך 5–6 ימים. הנשר יכול לראות למרחק של 45 מטרים בקירוב חפץ בגודל של סנטימטר אחד בלבד. הוא אינו רואה יותר טוב מן הנץ אף על פי שהוא נקרא מלך העופות.
הנשר אינו מסוגל לשאת את טרפו בטופריו, אלא רק לפלוט אותו מעוכל מן הזפק שלו. כך הנשר מאכיל את גוזליו.
הנשר הוא בעל ערך רב כאוכל נבלות. הנשר חסין באופן טבעי מפני הרעלן בוטולינום, הוא הרעלן הגורם למחלת הבוטוליזם. בנוסף לכך, הנשר מסוגל לאכול בשר רקוב המכיל חיידקי אנטרקס וחיידקי כולרה מבלי שייגרם נזק לבריאותו.
רבייה
הנשר הוא עוף חברותי. הוא דוגר ולן במושבות במצוקים גבוהים.
בין ינואר למרץ מטילה הנקבה ביצה אחת שצבעה לבן, שבוקעת לאחר 52–56 יום. שני ההורים משתתפים בדגירה על הביצה ובהאכלת הגוזל הבוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה לבנה, הגוזל פורח מהקן בגיל 100–125 יום.
הקשר בין בני הזוג הוא קשר מונוגמי הנמשך כפי הנראה, למשך כל חייהם, בתקופת החיזור מסרקים בני הזוג זה את זה, מבצעים מעופי ראווה ומרבים להשמיע קול.
תפוצה בעולם
תפוצה בעולם: מדרום אירופה דרך טורקיה ואיראן, במזרח התיכון ועד מרכז אסיה.
הנשר בישראל
הנשר הנפוץ בישראל הוא הנשר המקראי.
תפוצה בארץ: ריכוזים של נשרים מקננים ברמת הגולן, בכרמל, בנחל גמלא, בנחל צין ובנגב:
עוף זה נמצא באזורים הרריים בעלי מצוקים.
בעבר הייתה אוכלוסיית הנשרים בישראל גדולה בהרבה מאשר כיום. אוכלוסיית מין זה הצטמצמה עקב שלל גורמים, ביניהם: ציד, הרעלה, התחשמלות, הידלדלות מקורות מזון, והפרעה באתרי קינון.
בישראל מצוי הנשר בסכנת הכחדה. הסיבות לצמצום באוכלוסיית הנשרים בארץ הן בעיקר הרעלות בקר, התחשמלות בקווי מתח גבוה, ציד והילכדות ברשתות חקלאיות. הרעלות בקר הנובעות מסיבות שונות, מתגלגלות אל פתחו של הנשר ופוגעות בו. בפברואר 2005 למשל, נספרו כ-200 נשרים בלבד בארץ. זהו מספר הנמוך בעשרות אחוזים לעומת שנים קודמות.
בשנים האחרונות ניזום פרויקט שיקום של אוכלוסיית הנשרים על ידי חי בר כרמל, כחלק משיקום כל המינים שחיו בארץ בתקופת המקרא. כחלק מהשיקום גידל החי-בר גוזלים בשבי וסייע להם להתבגר ולהפוך לעצמאיים בשטח. את השטח עצמו דאג החי-בר לנקות מגורמים מסכנים: פריסת מגני התחשמלות מגומי על קווי מתח גבוה בשיתוף חברת החשמל, פעילות הסברה בקרב החקלאים לצמצום השימוש ברעלים, וכן הקמת שטחי האכלה נקיים, שבהם אנשי החברה בשיתוף החקלאים הביאו ביוזמתם נבלות, לשם הזנת הנשרים שהתקשו למצוא מזון.
החי-בר שחרר את הבוגרים עם צמיד מעקב לוויני על רגליהם לשם חקר יכולת ההסתגלות והנדידה שלהם. אחד מהנשרים הרחיק עד ערב הסעודית ונתפס. הרשויות, שהופתעו להיתקל בנשר עם צמיד מעקב ישראלי, טענו בתוקף שמדובר בנשר-מרגל של המוסד.
בשנת 2017, הגישה החברה להגנת הטבע לממשלה דו"ח, על פיו הקמת טורבינות ברמת הגולן עלולה להכחיד את אוכלוסיית הנשרים.
שני מינים נוספים נצפו גם הם בישראל: נשר דרומי נצפה בפעם הראשונה בישראל, ב-5 במאי 2014, בגבעות גד, ונשר אפריקני נצפה בישראל לראשונה ב-1 במאי 2021, בנחל אוג.
באוקטובר 2021, מתו 12 נשרים מהרעלה בדרום הארץ, ובנובמבר מתו 3 נשרים נוספים, שסיבת מותם טרם ידועה.
בחודש מרץ 2024 מתו 14 נשרים ליד עין עבדת וליד ירוחם.
הנשר במקרא
הנשר מוזכר במקרא בראש רשימת העופות הטמאים, האסורים למאכל:
באזכורים האחרים, הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות.
"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים".
"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ".
"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ".
"כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם".
"שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם".
"כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל".
"כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל".
"וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא".
"וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן".
בגמרא הנשר אף מוכתר ל"מלך העופות".
מיון
קבוצת הנשרים אינה טקסונומית והיא כוללת נשרים בשתי סדרות עיקריות. נשרי העולם הישן משתייכים למשפחת הנציים ומצויים באפריקה, באסיה, באירופה ובמזרח התיכון. נשרי העולם החדש משתייכים למשפחת הקונדוריים ומצויים רק ביבשת אמריקה.
מיני הנשרים:
שם שם מדעי תמונה/איור שימור: נשר מקראי Gyps fulvus 100px שימור LC נשר דרומי Gyps rueppelli 100px שימור CR נשר הודי Gyps indicus 100px שימור CR נשר אפריקני Gyps africanus 100px שימור CR נשר ההימלאיה Gyps himalayensis 100px שימור NT נשר בנגלי Gyps bengalensis 100px שימור CR נשר הכף Gyps coprotheres 100px שימור VU נשר צר-מקור Gyps tenuirostris 100px שימור CR
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1809
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי מארי יולס צזר סויגני
*
קטגוריה:עופות טמאים
קטגוריה:עופות
קטגוריה:עופות דורסים
| 2024-09-19T10:05:25
|
הלם
|
הלם (בלעז: שוק) הוא שם כולל למצבים בהם הגוף מתמודד עם פגיעה משמעותית בזרימת הדם לרקמות וקיימת סכנה מיידית לקריסה או מוות של איברים ומערכות. פגיעות הכוללות מצבי הלם מהוות סכנת חיים, וכל חשד להלם דורש התערבות טיפולית רפואית מיידית.
הלם מוגדר כירידה בזילוח הרקמתי (פרפוזיה) מתחת לצרכים החיוניים של הרקמה, עד כדי פגיעה ביכולתה לבצע תהליכי עבודה בסיסיים. היעדר חמצן ברקמות גורם לתאים לעבור לפעילות אל-אווירנית (אנארובית) ועקב כך לאבד יכולתם לייצר אנרגיה הדרושה לקיום החיים. הלם יכול להיגרם מטראומה גופנית אך גם כתוצאה מהתפתחות מחלה. לאחר הירידה בזילוח, מערכת העצבים האוטונומית של האורגניזם גורמת לכך שזרימת הדם תגיע בעיקר לאיברים החשובים (מוח, לב, ריאות) על חשבון הפריפריה, וזאת על ידי הגברת קצב הלב, כיווץ של כלי דם פריפריים, והרחבה של כלי דם מרכזיים (המובילים דם אל המוח, הלב והריאות). זהו מנגנון הפיצוי של הגוף על הירידה בזילוח.
שלבים בהלם
בכל סוגי ההלם התהליך יכלול את השלבים הבאים:
השלב המפוצה / הלם מפוצה
זהו השלב בו מערכות הגוף מגיבות לפגיעה, ומופעלות מערכות המשלימות את הפער הלבבי, החיסוני, או בכמות הדם שחסרה.
בשלב זה האדם יכול להיות בהכרה מלאה. ולא יהיה סימן חיצוני לתחילתו של תהליך מסכן חיים.
בבדיקת מדדים ייתכן רישום של 'פעילות יתר' המאפיינת את התאמצות הגוף להשלים את הפער שנוצר, ובשלב מתקדם מעט יותר הזעה.
השלב הבלתי מפוצה / הלם
לאחר השלב בו הגוף מגיב בפעילות יתר על מנת 'לפצות' את הפגיעה או המחסור במערכת, ייחל שלב ההידרדרות בו הגוף נכנס למגבלות פעילתו - וכבר לא יכול לעמוד עם הפגיעה בו.
בשלב זה תהיה צניחה במדדים וירידה ברמת ההכרה.
מוות
בסופו של דבר הגוף כבר אינו מסוגל להתמודד עם הפגיעה במערכותיו ומגיע לקריסת המערכות החיוניות בזו אחר זו, עד לכשל מערכות כללי ומוות.
ההלם ניתן לטיפול בשלביו המוקדמים בפעולות מצילות חיים, דוגמת חוסם עורקים בפציעות עם דימום מסיבי, ופעולות מתקדמות אחרות בבית חולים, אך בשלביו המאוחרים סיכויי ההצלה נמוכים וייגרם בסבירות גבוהה מוות. לפיכך, הלם מהווה סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם.
סוגי הלם
הלם תת-נפחי (היפוולמי)
סוג ההלם השני בשכיחותו, נובע מירידה בנפח הדם בגוף. הלם זה יכול להיגרם מסיבות א-טראומטיות (שלשול, התייבשות) או מסיבות טראומטיות (פציעות הכוללות דימום מסיבי)
בין אם מדובר באובדן דם או באובדן נוזלים בלבד, הסימנים הקליניים דומים: הגוף מנסה לשמור על זרימת דם תקינה לרקמות, בעיקר ללב ולמוח, ועושה זאת על ידי עלייה בפעילות הסימפתטית, היפרוונטילציה, שחרור של הורמוני סטרס שונים וכן ירידה בתפוקת השתן כדרך לשמר את נפח הנוזלים בגוף.
היפוולמיה קלה מאופיינת בירידה בנפח הדם עד 20%, ובהיווצרות דופק מהיר (טכיקרדיה קלה יחסית) סימנים נוספים למצב זה כוללים גפיים קרות, הזעה וחרדה.
היפו-וולמיה בינונית מאופיינת באובדן נפח דם הנע בין 20% ל-40%. במצב זה המטופל הופך טכיקרדי יותר ויותר ונשימותיו הופכות מהירות. מתחילה ירידה בתפוקת השתן ויש שינויים בלחץ הדם במעבר משכיבה לעמידה.
במצב של אובדן חמור של דם או נוזלים, ההיפוולמיה חמורה (מעל 40%), מופיעים סימנים קלאסיים של הלם: ירידה בלחץ הדם, טכיקרדיה משמעותית, ירידה חמורה בתפוקת השתן וכן מצב של בלבול ואגיטציה עד כדי הגעה לקומה. זרימת הדם למערכת העצבים המרכזית (המוח) נותרת תקינה עד לשלבים יחסית מאוחרים.
שלבי התהליך:
דימום
ירידה בנפח הדם
ירידה בלחץ הדם
הקולטנים חשים בשינוי
שדר למערכת הסימפתטית
הפרשת אדרנלין/נוראדרנלין
כיווץ כלי דם פריפריים והרחבת כלי דם מרכזיים
שמירה על אספקת דם מספקת למוח ללב ולריאות. אם הדימום נמשך:
מנגנוני הפיצוי של הגוף אינם מספיקים
ירידה בלחץ דם סיסטולי
נזק רב-מערכתי הכולל פגיעה בחמצון המוחי, חמצת דם והתפרקות תאים
נזק בלתי-הפיך
מוות
אבחון היפוולמיה קל במקרים בהם יש עדות לאובדן דם ממקום כלשהו בגוף. האבחון מאתגר יותר כשאובדן הדם או הנוזלים סמוי, כמו במקרים של דימום לתוך מערכת העיכול, או במצבים בהם נפח הפלסמה בלבד יורד. לאבחנה המבדלת שבין הלם היפוולמי לעומת הלם קרדיוגני חשיבות נוספת, מאחר ששני סוגי ההלם מגיבים בשלב ההתחלתי באופן דומה למתן נוזלים, אולם הטיפול עצמו בסופו של דבר שונה לחלוטין- העמסת נוזלים נמשכת במצב של שוק קרדיוגני עלולה להביא לתוצאות קשות עוד יותר ולא לשיפור המצב, בשונה לחלוטין משוק היפו-וולמי. הכרעה בין שני מצבים אלו תעשה על ידי בדיקת החולה- הופעה של חרחורים בריאות וכן הרחבת ורידי צוואר מרמזות על שוק קרדיוגני (לרבות קולות הלב המאופיינים בקול לב שלישי- S3 gallop.
הטיפול בשוק היפוולמי יהיה מתן נוזלים- או על ידי מתן תמיסה איזוטונית או על ידי תמיסת רינגר לקטט. אינפוזיה של 2–3 ליטר במהלך 20–30 דקות לרוב מנרמלת את הפרמטרים. ירידה ברמות ההמוגלובין מתחת ל-10 מצריכה מתן מנות דם, עם עדיפות למנת דם תואמת לחלוטין. במקרים קיצוניים יש לתת מנת דם מסוג O מינוס. לאחר שיש תיקון של נפח הדם כאמור, יש לתת חומרים אינוטרופיים כדי לשמר את תפקוד הלב- כגון נוראפינפרין, ואזופרסין, או דופמין. לאחר שמצב החולה מיוצב והדימום נעצר, אין לתת מנות דם נוספות אלא אם רמות ההמוגלובין נמוכות מ-7, זאת לאור מחקרים שנעשו בנושא והדגימו עליה בתוחלת החיים אצל חולים שטופלו באופן זה.
הלם לבבי (קרדיוגני)
הלם לבבי חל כאשר יש ירידה בתפוקת שריר הלב, בשל הפרעת קצב או בשל ירידה בכושר ההתכווצות או ההרפיה של הלב, לאחר פגיעה בשריר הלב (כמו באוטם שריר הלב). הנפגע אינו מאבד דם, אולם הלב אינו מזרים לרקמות את כמות הדם הדרושה להן.
גורמים עיקריים:
בעיות ראשיות בלב עצמו (Intracardial)
בעיות בשריר (איסכמיה, אוטם, דלקת בשריר הלב)
בעיות חשמליות (הפרעות קצב)
בעיות מכניות (מסתמים, כלי דם, פגיעה במחיצה)
בעיות משניות מחוץ ללב (Extracardial)
תסחיפים
חזה אוויר בלחץ
טמפונדה לבבית
דלקת בכיס הלב (פריקדיטיס)
סימנים
דופק מהיר וחלש
לחץ דם נמוך
גודש ורידי צוואר
הפרש נמוך בין לחץ דם סיסטולי ללחץ דם דיאסטולי
שינויים באלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג)
בצקת ריאות
הלם זיהומי (ספטי)
ההלם הנפוץ ביותר. נגרם בשל הרחבה כללית של כלי דם בהשפעת זיהום בדם ולכן הוא הלם הקשור בכלי דם (Distributive).
זוהי תגובה לא מווסתת של הגוף לזיהום שגורמת לכשל איברי חריף. זהו תהליך שנמשך זמן רב שבו הנפגע אינו מאבד דם, אלא בשל הזיהום הופכים כלי הדם להיות מרושתים ולא אטומים, ומכיוון שכלי הדם הופכים להיות חדירים, לחץ הדם יורד, ופחות דם מגיע לרקמות. נראה בפציעות בטן חודרות שלא טופלו במשך זמן ממושך, זיהום של חלל הבטן בתכולת מעיים. אופייני לדרג בית החולים.
חדירות כלי הדם עולה בגלל ציטוקינים (גורמי חיסון) שמופרשים על מנת להילחם בזיהום גורמים לנזק לקירות כלי הדם (התרחבות ודליפה).
סימנים להלם זיהומי:
תת-נפח דם.
קצב לב מהיר.
כיווץ כלי דם עוריים.
ירידה במתן שתן.
לחץ דם סיסטולי נמוך.
Warm shock - שלב מוקדם בהלם שבו הגפיים יהיו חמות.
Cold shock - שלב מאוחר בהלם שבו הפרוגנוזה קשה יותר.
עור אדום וחם.
הלם נוירוגני (עצבי)
מקורו בפגיעה במערכת העצבים האוטונומית שיוצרת תנגודת כלי דם נמוכה. השליטה העצבית על כלי הדם אובדת, השכבה השרירית שבתוך כלי הדם מאבדת את טונוס השרירים, והרפייתה גורמת להרחבת כלי הדם. דבר זה גורם לירידת לחץ הדם ופחות דם מגיע לרקמות והנפגע נמצא בהלם. שוק זה שייך למשפחת השוקים הקשורים לכלי דם (Distributive Shock).
מצב זה יכול לנבוע מפגיעה בחוט השדרה הצווארי, פגיעת ראש קשה וכדומה. כתוצאה מכך יש הפרעה של הפעילות הסימפתטית ונוצרת הרחבה של כלי דם עורקיים וכלי דם וורידיים, מה שמוריד את החזרה הוורידית של דם ללב וכתוצאה מכך מוריד את תפוקת הלב. בשונה ממצבי שוק אחרים, שוק נוירוגני מאופיין בגפיים חמות (ולא קרות) לאור הרחבת כלי הדם כאמור, והטיפול כולל מתן נוזלים ונוראפינפרין (או פניל-אפרין) על מנת להביא לתנגודת וסקולרית מחודשת ולשמר את לחץ הדם.
סימנים להלם נוירוגני:
לחץ דם נמוך ללא קצב לב מואץ
עור מנומר
לרוב ברדיקרדיה (דופק איטי), אך גם יכול להיות נורמלי
צלילות הכרה
הלם אנאפילקטי (רגישותי)
תגובה אלרגית קשה של הגוף להימצאות אלרגן כלשהו. המנגנון הוא הרחבת כלי הדם, "בריחת" הדם אל המרווח הבין תאי, מה שיוביל לירידה בלחץ הדם.
נפוץ במקרים של תגובה לעקיצות, מזון ותרופות הגורמים לבעיה ב-IgE. זהו נוגדן שמשפעל תאי מאסט שתפקידם להפריש היסטמין. בין יתר פעולותיו, היסטמין מרחיב כלי דם. כשתגובת המערכת החיסונית לא פרופורציונלית, משתכפלים הרבה תאי מאסט ומתרחשת הרחבת כלי דם מערכתית שגורמת לירידה בלחץ הדם וירידה בפרפרוזיה.
סימנים להלם אנאפילקטי:
קוצר נשימה עם צפצופים.
נפיחות בגוף בפנים.
עור אדום, גרד.
לחץ דם נמוך.
הלם ואסוגני (Vasogenic)
הלם הקשור בכלי דם (Distributive). נגרם מווזודילטציה (הרחבת כלי דם) פריפריאלית חמורה שגורמת לירידה בפרפוזיה (זילוח) ובחמצון. בהלם זה ירד קודם לחץ הדם הדיאסטולי (בשונה מסוגי ההלם האחרים) ונראה דופק נמוך יותר.
אבחון הלם
האבחון נעשה בעיקר מתוך התבוננות בנפגע, אין צורך במכשירים מיוחדים ובבדיקות מעבדה.
הסימנים בתחילה הם חיוורון, זיעה (שתתגבר ולבסוף תיעלם), חוסר שקט ובלבול. הסימנים מתפתחים בהדרגה, לפי קצב אובדן הדם. ייתכן שכלל לא יראו שינויי גוף נראים בשל יכולת הגוף לפצות על המחסור הראשוני בדם, אובדן דם עד 750 מיליליטר במבוגר מפוצה על ידי שתייה ומנוחה. קצב הנשימה, מדידת דופק וסיפור המקרה יספקו מידע נחוץ על דרגת ההלם. לחץ הדם אינו המדד העיקרי לקביעת אבחנה של הלם כיוון שבשלבים הראשונים והמפוצים לחץ הדם יהיה תקין, ורק לאחר אובדן של 30%-40% מנפח הדם לחץ הדם הסיסטולי יהיה מתחת ל-90 מילימטר כספית.
הטיפול בהלם
הטיפול בהלם הוא למעשה זיהוי הגורם וניטרולו, עצירת שטפי דם, החזרי נוזלים וכו'. יש להביא נפגע בהלם בדחיפות לבית החולים, שם יקבל טיפול מתקדם. בהלם אנאפילקטי ניתן לעזור למצב הנפגע בתנאי שטח, באמצעות אינהלציות וסטרואידים, ובמצבים קיצונים של לחץ דם נמוך גם טיפול באדרנלין לשריר, אך דברים אלו רק יעזרו למצבו, אך לא יצילו אותו אם לא יפונה לבית חולים.
אצל אנשים הידועים כסובלים מתגובה אלרגית חריפה לאלרגן כלשהו, ישנו מזרק אוטומט המכיל אדרנלין הנקרא EPIPEN וניתן בחשיפה לחומר לשריר, אך גם הוא אינו פוטר מפינוי בהול לבית החולים.
עצירת שטפי דם
באמצעות שתי שיטות:
לחץ ישיר - לחיצה על המקום בעזרת גאזה סטרילית או הנחת תחבושת אישית וקשירה בלחץ ל-5–10 דקות.
לחץ עקיף - באמצעות חוסם עורקים. אחד החסרונות הבולטים של שיטה זו היא סכנת נמק ועל כן משתמשים בה רק כשאין תחבושת אישית בנמצא או כשהיא לא עוזרת (עריכה: אפשר ישר להשתמש בחוסם עורקים כאשר יש דימום כבד המאופיין בדם בהיר משפריץ, בגדים הנספגים במהרה בדם ושלולית דם או כאשר רגל או זרוע נקטעת/נקטעת חלקית). ניתן גם להשתמש בנקודות לחיצה (הפעלת לחץ על עורק כנגד עצם) אך אין השימוש בנקודות הלחיצה כנגד העצם מועדף (נקודות לחיצה כבר לא מומלצות ומועדף להשתמש בלחץ ישיר, דחיסת פצע/wound packing או בחוסם עורקים) .
נקודות הלחיצה הן:
עורק הזרוע (ברכיאלי).
עורק הירך (פמורלי).
העורק התת-בריחי (מתחת לעצם הבריח)
החזרת נוזלים
הנחיות ה-PHTLS האחרונות מנחות לתת נוזלים בצורה מבוקרת עד לעליית לחץ דם סיסטולי ל-90 מילימטר כספית בלבד.
שיטת החזרת הנוזלים הידועה והנפוצה ביותר היא על ידי עירוי תמיסת מלח או תמיסת הרטמן. בעבר הייתה נהוגה שיטה של העמסה בנוזלים אך בשנים האחרונות פחות מומלץ להחזיר נוזלים בתנאי שטח בצורה מוגזמת. העמסת נוזלים יכולה לגרום לפריצת קרישים שעד עכשיו עצרו דימומים, לדילול הדם או לקרישה תוך-כלית מפושטת.
הגישה לטיפול בהלם בבית החולים
ניטור החולה הוא קריטי ודורש אשפוז ביחידת טיפול נמרץ. אצל חלק מהחולים הסובלים מאובדן דם מתמשך ומשינויים בנוזלים או הפרעות לבביות, יש צורך בקתטר בעורק הריאתי הנקרא Swan-Ganz catheter - קתטר זה מאפשר הן מדידה של תפוקת הלב באופן ישיר והן אמצעי לאינפוזיה ישירה לכלי דם מרכזיים. בנוסף לכך יש הערכה של מידת הלחץ הקיים בעליה הימנית וכן מידת הלחץ הקיים בעליה השמאלית (מדידה של הלחץ בעליה השמאלית מבוצעת על ידי מדידת ה־pulmonary capillary wedge pressure, כלומר ה-PCWP. קתטר כאמור יחד עם מדד אוקסימטר מספק הערכה של סטורציה ורידית, או mixed venous oxygen saturation- אינדקס חשוב המשמש להערכה כללית של מידת אספקת הדם לרקמה.
שחזור אספקת דם וחמצן לרקמה הוא הטיפול העיקרי בשוק. אם נצפה אצל מטופל סימנים לתת לחץ דם או טכיקרדיה (המהווה סימן לאובדן נפח של דם ונוזלים בגוף) יש לפעול באופן הבא:
יש לדאוג למתן עירוי נוזלים עם או ללא מוצרי דם ומדידת הסימנים החיוניים של החולה.
היה ומצבו של החולה לא משתפר בעודו מקבל עירוי נוזלים (למשל, כאשר קצב הלב מעל 120 או לחץ הדם הסיסטולי נמוך מ-90) יש צורך בניטור מרכזי של החולה (מדידת central venous pressure על ידי הכנסת צנתר מרכזי). CVP נמדד ומלמד על רמת הדם החוזרת ללב ומכאן על רמת הנפח של הדם. על כן, CVP נמוך (מתחת ל-15 מ"מ כספית) מרמז על נפח נמוך של דם החוזר ללב ולכן יש לתת עירוי נוזלים נוסף (CVP גבוה המשולב עם סימנים חיוניים לא יציבים של החולה כגון טכיקרדיה או תת-לחץ דם מרמז מחד על נפח דם תקין החוזר ללב, ומאידך על הפרעה תפקודית של הלב- מצב זה יכול להיגרם למשל כתוצאה מטמפונדה או הלם לבביי).
אם לאחר מתן עירוי נוסף של נוזלים ה-CVP עודנו נמוך, יש להכניס Swan-Ganz catheter ולמדוד את ה-pulmonary capillary wedge pressure. מדד הנמוך מ-15 מ"מ כספית של ה-PCWP מרמז על לחץ תקין בעליה השמאלית ומכאן שיש לתת שוב נוזלים עם או ללא מוצרי דם. מדד גבוה של ה-PCWP (מעל 20 מ"מ כספית) מדגים לחץ גבוה הפועל בעליה השמאלית, המרמז על בעיה בתפקוד הלב. במקרים אלו יש לתת אינוטרופים- כלומר תרופות הפועלות על כיווץ הלב.
ראו גם
הלם (פסיכולוגיה פופולרית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תסמינים וסימנים כלליים
| 2024-10-19T20:13:30
|
אפקט סטרופ
|
הדגמת האפקט
נסו לומר במהירות מהו הצבע שבו צבועות המילים להלן:
כחול צהוב אדוםירוק צהוב ירוק
אפקט סטרוּפ הוא המחשה של הפרעות בזמן תגובה של אדם במטלה. האפקט פורסם לראשונה באנגלית ב-1935 על ידי ג'ון רידלי סטרופ, וקרוי על שמו (למעשה האפקט פורסם לראשונה ב-1929, אך בגרמנית בלבד). מטלות סטרופ מדגימות את ההבחנה בין תהליכים קוגניטיביים אוטומטים לבין תהליכים קוגניטיביים נשלטים.
בניסוי המדגים אפקט זה, מתבקש אדם לציין את שם הצבע שבו כתובה מילה. המילים הן שמות צבעים, והן רשומות במגוון צבעים שונים. על פי האפקט, נדרש לאדם זמן תגובה ארוך יותר לומר "כחול" כאשר המילה "אדום" כתובה בכחול, מאשר כאשר המילה "כחול" כתובה בצבע כחול.
ההסבר המקובל לתופעת סטרופ הוא היפותזת זיהוי המילים האוטומטי: חשיפה למילה מעלה באופן אוטומטי את התוכן הסמנטי כלומר את המשמעות של המילה, ודבר זה מפריע למשימת זיהוי הצבע בו כתובה המילה. זוהי דוגמה של תפיסה של מלמעלה-למטה.
התופעה מתרחשת גם במילים שקשורות לצבע (שמים, אש) וגם בצירופי אותיות שדומים למילים המתארות צבעים (wred, bloo).
בשנות החמישים השתמשו בארצות הברית בתופעה זו כדי לזהות סוכנים סובייטים על ידי כתיבת מילים ברוסית בצבעים שונים ובקשה מהנבדקים להגיד מהו צבע המילים. אם הם היו יודעים רוסית, זה היה מפריע להם בקריאת המילים.
כיום משתמשים באפקט זה על מנת לאבחן דיסלקסיה, וכן פגיעות נוירולוגיות. משתמשים בו גם כמדד לפגיעה בתהליכים אינהיבטוריים.
יש כיום מטלות רבות דמויות סטרופ (stroop-like), לדוגמה אפקט סטרופ מספרי שבו אדם מתבקש לציין איזו ספרה מתוך שתיים היא הגדולה יותר - פעם אחת הוא נשאל באשר לגודל הפיזי של הספרה (גודל הגופן) ופעם אחרת לגבי הערך המספרי של הספרה.
הדרך הפשוטה ביותר שבה אפשר להערים על הבוחן היא טשטוש ראייה רצוני ויזום עד למידה שבה אי אפשר לקרוא את המילים, אבל אפשר לזהות את הצבע שלהן.
מבחינה נירולוגית מטלות סטרופ מפעילות את פיתול החגורה הקדמי.
מבחינת מודעות, "אפקט סטרופ" קשור למנגנוני הקשב, כאשר למעשה נדרש מאיתנו לבצע inhibition in attention, זאת אומרת, עיכוב לגירוי שתופס את הקשב ותשומת ליבנו. במקרה של האפקט, התוכן הסמנטי של המילה תופס את תשומת ליבנו במידה יותר גדולה, ואנו נדרשים להתעלם ממנו, ולהבחין בשם צבע הגירוי.
ראו גם
פסיכולוגיה קוגניטיבית
מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית
קישורים חיצוניים
המאמר המקורי של סטרופ מ-1935
התנסו באפקט
הערות שוליים
קטגוריה:אשליות
קטגוריה:צבעים
| 2023-12-10T07:53:13
|
ג'ון רידלי סטרופ
|
ג'ון רידלי סטרופ (באנגלית: John Ridley Stroop; 21 במרץ 1897 – 1 בספטמבר 1973) היה פסיכולוג אמריקאי.
סטרופ נולד חמישי מבין שישה אחים, בקהילת חוואים סמוך לטנסי, ארצות הברית.
עקב בעיות בריאות בגיל צעיר הוא היה פטור מעבודות פיזיות בחווה בניגוד לשאר משפחתו. לאחר סיום לימודי התיכון החל סטרופ ללמוד בקולג' בשם "ג'ורג פיבודי" בנשוויל שם קיבל בשנת 1933 דוקטורט בפסיכולוגיה. בשנת 1935 פרסם את מחקרו המפורסם על שיום צבעים, בו הציג אפקט שלימים נודע בשם אפקט סטרופ. סטרופ היה מאמין נוצרי אדוק, ולצד הוראת הפסיכולוגיה בקולג' לימד גם תנך ותאולוגיה.
ראו גם
פסיכולוגיה קוגניטיבית - קשב
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה של ג'ון רידלי סטרופ
הערות שוליים
קטגוריה:כמרים אמריקאים
קטגוריה:פסיכולוגים אמריקאים
קטגוריה:סגל אוניברסיטאות ומכללות בארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1897
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1973
| 2021-02-22T18:51:57
|
שטח פתוח
|
ממוזער|250px|גבעת התיתורה - שטח פתוח בפאתי מודיעין-מכבים-רעות הכולל פריחה וטבע לצד עתיקות.
ממוזער|250px|פארק האגם בראשון לציון (בחולות שליד הסופרלנד): האגם משמש נקודת מנוחה, הזנה והתרעננות למיני ציפורים וחרקים רבים, ובחורף ובאביב מאופיין בפריחה רבה (בתמונה: פריחת חרצית עטורה).
ממוזער|250x250 פיקסלים|השטח הפתוח בנרייפיורד, נורווגיה, כפי שנשקף ממלון סטלהיים
שטח פתוח הוא הגדרה של אזור גאוגרפי על פי שימושי הקרקע שלו. הגדרה זו מתייחסת לשטח שאינו בנוי ואינו "מופר" (מפורץ על ידי עבודות עפר). מבחינת המעמד החוקי, נכללים בקטגוריה זו שטחי שמורות טבע וגנים לאומיים, יערות וחורש טבעי, שטחים חקלאיים, פארקים, נחלים וחופי ים. שמירה על שטח פתוח היא ענף של איכות הסביבה, ובמסגרת זו קיימים גם מספר מודלים של הערכת השטחים הפתוחים לצורך קביעת מדיניות השימור שלהם וסדרי העדיפויות.
חשיבות שימור השטח הפתוח
השטחים הפתוחים נושאים עליהם את מורשתה התרבותית של ישראל. בהם חקוקים מאורעות בחיי העם בדמותם של אתרים ארכאולוגיים וזיכרונות היסטוריים, ובהם נשמרים עדיין נופיה הקדומים של ארץ התנ"ך. השטחים הפתוחים מעצבים את פניה של הארץ. הם יוצרים מסגרת סביב המרקם הבנוי, המעניקה לו גבולות מוגדרים, ייחוד וזהות. מסגרת המבדילה ומייחדת כל עיר או קבוצת ערים בפני עצמם, ונותנת להם דימוי וערך משלהם. ערכי טבע, מגוון ביולוגי, מסדרונות אקולוגיים, כל אלה מתקיימים על פני מערך השטחים הפתוחים. מכאן החשיבות הרבה בשמירת המרחב ורצף השטחים הפתוחים.
בדוח נציב הדורות הבאים לשנת 2004 צוין (עמוד 122) "הצורך בשימור השטחים הפתוחים התחזק מאוד בעשור האחרון, עת הפכה ישראל לאחת מהמדינות הצפופות במדינות המפותחות (יחד עם הולנד, בלגיה, יפן וקוריאה הדרומית). שטחי הטבע של מדינת ישראל מצומצמים מאוד, וכל החלטה מוטעית לגביהם מהווה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה. בהיעדר תכנון מתאים ושמירה מושכלת, ילך השטח הבנוי ויכסה את שטחי הנוף הפתוח."
חלק משטחים אלו מוגנים בישראל בתוכניות מתאר לפי חוק התכנון והבנייה, לרבות תוכנית מתאר ארצית תמ"א 8 לגנים לאומיים ולשמורות טבע, ותמ"א 22 ליער וייעור. חלקם מוגנים לפי חוק שמורות טבע וגנים לאומיים. בנוסף לכך קיימת הכרזה על שטחים חקלאיים, שכל פיתוח לא-חקלאי עליהם מחייב את אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ) שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
ישנה חשיבות לשימור שטחים פתוחים מכמה סיבות. מבחינת איכות הסביבה, שטח פתוח מאפשר חילחול מים לאקוויפר ולמי תהום, ויצירת אזורי חיץ בין אזורי מגורים לאזורי התעשייה והמסחר, וכך מספקים לאוכלוסייה הגנה מפני מפגעים סביבתיים. חלק גדול מהשטחים הפתוחים הם שטחים חקלאיים. שטחים פתוחים מספקים גם תנאים לפנאי ובילוי לאוכלוסייה המקומית ולתיירים, וחשיבות זו גדלה ככל שגדל הזמן הפנוי בעולם המערבי. כמו כן השטחים הפתוחים מהווים בית גידול למגוון מינים של בעלי חיים ושל צמחים, ומשמרים אתרים היסטוריים וארכאולוגיים. האחריות על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים בישראל נתונה בידי רשות הטבע והגנים.
ככלל, השטחים הפתוחים הם הבסיס לפיתוח בר-קיימא בעתיד, כך שאם הם לא יישמרו תחסר תשתית גאוגרפית מספקת להמשך הפיתוח בעתיד.
שטח פרטי פתוח
שטח פרטי פתוח (שפ"פ) הוא שטח פתוח בבעלות פרטית אשר מחויב להישאר נגיש לציבור הרחב.
שטח ציבורי פתוח
שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) הוא שטח פתוח בבעלות ציבורית, לא בנוי, אשר מוגדר בחוק כשטח לרשות הציבור ולרווחתו. שטח ציבורי פתוח יכול להיות גן ציבורי, כיכר עירונית וכדומה. שטחים ציבוריים פתוחים, נקראים גם "שטחים ירוקים". במובן הרחב, מכלילים תחת מטריית השצ"פ ייעודים כגון יערות, גנים לאומיים ושמורות טבע, אך על פי נוהל מבא"ת (נוהל מבנה אחיד לתוכניות) כשפיסת קרקע כלשהי נצבעת בתשריט התוכנית בירוק בהיר הכוונה היא בעיקר לגן, חורש, רחבה, כיכר, שדרה או מעבר. על פי המדריך לתכנון שטחים פתוחים (לא מחייב מבחינה סטטוטורית), ההמלצות להיקף השצ"פים בעיר מדברים על 5 מ"ר לנפש ברמת השכונה, 2 מ"ר לנפש ברמה הרובע ו-3 מ"ר לנפש ברמה העירונית - סה"כ 10 מ"ר לנפש בעיר. למונח "שטח ציבורי פתוח" אין הגדרה חד משמעית אחת בחוק התכנון והבנייה או בכל דין אחר. תחומי התכליות והשימושים הכלולים בייעוד המקרקעין נגזרים מהגדרתם בתוכנית הרלוונטית, בה נקבע אותו ייעוד.
שטח בנייני ציבור
שטח בנייני ציבור (שב"צ) הוא שטח ציבורי, אשר מוגדר כשטח לבנייני ציבור לפי תוכנית בניין עיר. נקרא גם "שטח חום" ומסומנים בתשריטים בצבע חום. שטחים אלה מיועדים להקמת מבני ציבור כגון בתי-ספר, קופות חולים, בתי כנסת, מתנ"סים וכו'. להבדיל משצ"פ, שטחים אלו אינם בהכרח פתוחים לכלל הציבור (לדוג' בתי-ספר), ומטרתם ייעוד קרקע למוסדות ציבור. יכול להיות מצב שבו תוכנית מסוימת תסמן מגרש כלשהו בחום, לדוגמה ספרייה, ויקיף אותה שצ"פ שיכול להיות בפועל גן משחקים לילדים.
ריאה ירוקה
"ריאה ירוקה" הוא כינוי לשטח פתוח בתחומי שטחים עירוניים בנויים, כדוגמת פארקים וגינות ציבוריות. בריאות הירוקות מייצרים העצים והצמחים חמצן נקי בתהליך הפוטוסינתזה. הן חשובות גם בגלל מהצורך במניעת שחיקת הקרקע, ספיגת מי גשמים ושיפור הניקוז. העצים סופגים מזהמים וגזי חממה, מספקים הצללה (תורמים להפחתת החום העירוני), מהווים מחיצה לרעש ומקשרים בין העיר ובין בתי גידול חקלאיים או טבעיים מחוץ לעיר, ובכך מסייעים לשיור חיי הבר. בהיבט החברתי, שטחים אלה מאפשרים עיסוק בפעילות ספורטיבית בחינם, גינות ציבוריות מהוות מוקד למפגש וחיבור בין חברי הקהילה, ותורמות להפגת הניכור העירוני.
ראו גם
שטח פתוח (צפון אמריקה)
טבע עירוני
קישורים חיצוניים
המועצה לישראל יפה
אינדקס עסקים ירוקים
שטחים פתוחים - המשרד להגנת הסביבה
מכון דש"א לשמירה על השטחים הפתוחים בישראל
דוח נציב הדורות הבאים לשנת 2004
הצטמצמות השטחים הפתוחים
רב שיח בנושא שטחים פתוחים ואנרגיות חלופיות , כתב עת 'אקולוגיה וסביבה', ינואר 2010, גיליון 1, (עמ' 66–75).
הערות שוליים
*
קטגוריה:שמירת הסביבה
קטגוריה:שמירת טבע
| 2024-03-31T11:19:03
|
סטרופ
|
REDIRECT אפקט_סטרופ
| 2015-09-26T11:04:26
|
עיור
|
שמאל|ממוזער|250px|סביבה עירונית בסינגפור
עיור (בלעז: אורבניזציה) הוא תהליך המתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים. התהליך מתאר את התפתחות הערים והתרחבותן מבחינת שטח ואוכלוסייה.
היסטוריה
בעת העתיקה
עיר בעת העתיקה נחשבה ליישוב שגודלו 25 אלף תושבים ויותר. על אף שהאדם המודרני קיים כ-200 אלף שנה, החלו הערים להתפתח רק בעשרת אלפים השנים האחרונות. לגודל משמעותי הגיעו ערים לפני כ-6,000 שנים, באלף הרביעי לפני הספירה. באותה תקופה עלו הערים המסופוטמיות הראשונות, וביניהן ארך, הגדולה בערי שחר ההיסטוריה.
המאפיין החשוב ביותר של עיר בעת העתיקה הוא שהיישוב היה צפוף מספיק כדי לא לאפשר לתושבים לגדל את מזונם בעצמם. בגלל עובדה זו, לא היו קיימות ערים לפני המהפכה הנאוליתית. הנחה מקובלת היא כי התפקיד הראשון של העיר בתקופה החקלאית היה לספק ביטחון לספר החקלאי. העיר שימשה לאגירת מזון שיוצר בכפרים, אפשר היה לבצר אותה בקלות רבה, דבר שאפשר לבצר שטחים חקלאיים וכן לרכז בה כוח צבאי, במקום לפצל ולפזר אותו.
לקראת סוף העת העתיקה, הייתה העיר תלויה עדיין ביכולת אגירת ושימור המזון, כמו גם בטכנולוגיות בנייה, לרבות טיפול בשפכים. רומא, העיר הגדולה ביותר בעת העתיקה, הייתה בת 450 אלף תושבים בסוף המאה הראשונה לספירה. היא שימשה כמרכז שלטוני לאימפריה הרומית (אם כי הכנסת צבא לעיר נאסרה בחוק). רומא סבלה באופן תמידי מבעיות עירוניות שכללו אספקת חיטה לתושבים (מסיציליה, דרך נמל אוסטיה), טיפול בשפכים, טיפול בשרפות ומניעת מהומות רחוב מצד הפלבאים.
בארץ ישראל
בתנ"ך יש כאלף אזכורים של המונח "עיר" ונטיותיו, ואילו המונח "כְּפָר" מופיע בתנ"ך רק ארבע פעמים. מכך ניתן להסיק שהמגורים בעיר היו נפוצים בעת כתיבת התנ"ך, אולם התנ"ך מתייחס לערים השונות באופיין מהערים המודרניות: בעוד שהיום כפרים מתייחסים ליישובים חקלאיים, וערים ליישובים תעשייתיים ומסחריים בתקופת התנ"ך אנשים חיו בערים ועסקו בעיקר בחקלאות. (כיוון שהחקלאות טרם הייתה מפותחת דיה כדי לפתח עודפי ייצור כאלה שיאפשרו לאנשים בודדים בלבד לעסוק בייצור מזון) עיר תנ"כית משמעה ריכוז צפוף של בתי-מגורים (ולרוב ערים הוקפו בחומה).
לעיתים קרובות חרבו ערים, ועל חורבותיהן קמו ערים חדשות באותו המיקום, וכך נוצר תל כדוגמת תל מגידו.
עיור נמרץ החל בארץ ישראל בראשית האלף השלישי לפני ספירת הנוצרים, בתקופת הברונזה הקדומה.
ערים תנ"כיות בישראל הן קטנות בשטחן והשתרעו על 200 דונם או פחות, למעט חריגים דוגמת תל חצור ששטחה מוערך ב-820 דונם. במהלך תקופת בית שני, ערים אחדות התרחבו מעבר לגבולות הקיימים, הן מבחינת שטחן והן מבחינת מספר התושבים.
בתקופה ההלניסטית והרומית נוסדו בארץ ישראל מספר ערים בסגנון ההלניסטי שכונו "פוליס" (עיר-מדינה). בערים אלו נעשה שימוש בסגנון הבנייה והאדריכלות הרומית והן נחשבו למודרניות יותר ביחס לערים התנ"כיות. אחת הערים המפורסמות בארץ ישראל היא קיסריה, שנבנתה על ידי המלך הורדוס.
הגמרא הכתיבה כללים לפיהם ישוב יכול להקרא בשם: "עיר".
בימי הביניים
רוב רובן של הערים הגדולות באירופה המרכזית והמערבית נוסדו בימי הביניים או שכבר היו קיימות בימי הביניים.
ערי ימי הביניים באירופה שונות מהערים בעת העתיקה בכך שלרוב לא היו כפופות לשלטון מרכזי (אם כי הסיבות להקמתן דומות). הערים עדיין היו תלויות ביכולת אגירת מזון שסופק להן מהכפר ובהגנה שסיפקו לו בתמורה. ברוב הערים היו גינות בהן גידלו מזון, אולם עיקר המזון הגיע מהמרחב הכפרי. בערים נעשה עיבוד התוצרת החקלאית וכן עסקו במסחר, דת, מלאכה, פקידות ופוליטיקה.
ערי אירופה היו ממספר סוגי ערים:
ערים עתיקות מהתקופה הרומית, בעיקר בדרום אירופה.
ערים שהתפתחו ממחנה לגיון רומי, סביבו התיישבו סוחרים, יוצאי צבא וספקי שירותים.
ערים שהתפתחו במקום בו שכנה קתדרלה, כלומר היו מקום מושבו של בישוף, חלקן התפתחו במקום בו שכן בעבר מחנה לגיון. בסיסן הכלכלי היה המעשרות שניתנו לכנסייה.
ערים שהתפתחו ליד מנזר.
ערי סוחרים שהתפתחו מתחנות מסחר.
לונדון היא דוגמה לעיר שנבנתה ככפר גדול, המשמש כמשק חלקי אף כי גם היא נבנתה על בסיס מחנה רומי. במשק חלקי מגדלים בעלי חיים אך אספקת המזון של בעלי החיים מגיעה מהכפרים. יתרון המשק החלקי על פני המשק הכפרי הוא אי תלות בשדות תבואה צמודים ולכן ניתן להסתפק בשטח קטן יחסית.
בשנת אלף לספירה, הערים האירופאיות היו קטנות ביחס לערי העת העתיקה. קורדובה, תחת שלטון מוסלמי, הייתה העיר המערבית הגדולה ביותר עם 450 אלף תושבים.
בשנת 1500 לספירה, לא היו ערים אירופאיות בין הערים הגדולות בעולם, למעט פריז, עם 185 אלף תושבים.
בעת החדשה
אוכלוסיית הערים בעולם גדלה מ-3% ב-1800 ל-6.4% עד 1850, והגיעה לכדי 13.6% ב-1900. ב-1950 התגוררו בערים כ-743 מיליון איש (29% מכלל אוכלוסיית העולם). ב-1970 הגיע נתח זה לכדי 38.6% מאוכלוסיית העולם וב-1985 התגוררו בערים 1.98 מיליארד תושבים (41% מכלל אוכלוסיית העולם). אוכלוסיית הערים העולמית בשנת 2008 כללה כ-3.4 מיליארד בני-אדם, המהווים כחצי מאוכלוסיית העולם. עד שנת 2030 היחס יהיה 2/3.
עיור בעקבות המהפכה התעשייתית
בזמן המהפכה התעשייתית ולאחריה, עברו רבים מכפרי אירופה לחיות בערים. הסיבה לכך הייתה תוצאה עקיפה של המהפכה התעשייתית. לפי צו של הפרלמנט הבריטי משנת 1760 צורפו האדמות הציבוריות (שעד אז הורשה לאיכרים לרעות בהן את צאנם) לאדמותיהם של בעלי האחוזות. צו זה אפשר לבעלי אחוזות מעטים להחזיק שדות ענק, שעיבודם היה יעיל יותר מעיבוד שדות קטנים. תופעה זו חיזקה את בעלי האחוזות הגדולים שהפכו ליצרני המזון העיקריים. החקלאים, בעלי השדות הקטנים, לא היו יכולים להתחרות במחירים הנמוכים שקבעו בעלי האחוזות והם נאלצו לנטוש את עיסוקם ולעבור לעיר, שם הפכו לפועלים או לבעלי מפעלים.
עיור במדינות מתפתחות
העיור במדינות מתפתחות נחשב לתופעה חדשה יחסית וגורם לבעיות רבות. במרבית המדינות המתפתחות נוצר מדרג עירוני המכונה "עיר ראשה" קרי למעלה מ-50% מאוכלוסיית המדינה מתגוררת בעיר הראשית שהיא לרוב עיר הבירה (בניגוד למדרג מאוזן יותר הקיים במדינות המפותחות). מצב זה יוצר לחץ בלתי סביר מבחינה כלכלית, דמוגרפית ואנושית על המשאבים הקיימים בעיר ולכן גורם בין השאר לעוני רב. חלק גדול מהמהגרים הרבים וחסרי האמצעים הנוהרים לערים, לא מסוגלים לרכוש דיור בר קיימא ומקימים שכונות ורבעים שלמים של בתים ארעיים (מפח, עץ, וכל הבא ליד) ללא תשתיות בסיסיות. שכונות העוני הללו קיבלו מספר כינויים שהידוע ביותר מביניהם הוא הפבלות בברזיל. הסיבות להגירה לעיר הן רבות ומגוונות אך בראש ובראשונה מדובר בהיעדר היכולת למצוא פרנסה מחוץ לעיר.
עתיד הערים
ראו גם
מרכז עסקים ראשי – פרוור
הערים הגדולות בעולם
עיור בישראל
לקריאה נוספת
יניר מילבסקי, "מרכזים עירוניים, פריפריה וסחר חליפין בדרום הלבנט בתקופת הברונזה הקדומה, ארץ ישראל – ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 317–327
קישורים חיצוניים
סדרת הרצאות מצולמות של פרופ' רוני אלנבלום בנושא "ערים היסטוריות באירופה", באתר "אוניברסיטה מצולמת" עיור ב:"מבט גאוגרפי"
קטגוריה:גאוגרפיה עירונית
| 2024-08-17T07:07:07
|
עוצמה (מתמטיקה)
|
המונח המתמטי עוצמה, מספר קרדינלי או מספר מונה מתאר גודל של קבוצה שאינו תלוי בתכונות האיברים בקבוצה או בקשרים ביניהם. עוצמה של קבוצה סופית מוגדרת כמספר האיברים בקבוצה.(למשל העוצמה של קבוצת המספרים {8-,2,3,7} היא 4, והעוצמה של קבוצת חודשי השנה היא 12).
במילים אחרות, עוצמה היא הכללה של גודל (מספר האיברים) של קבוצה סופית לגודל של קבוצה אינסופית (למשל קבוצת כל המספרים הטבעיים). תוצאה בסיסית בתורת הקבוצות מראה כי קיימות קבוצות אינסופיות ה"גדולות" יותר מקבוצות אינסופיות אחרות.
מכאן שיש עוצמות סופיות ויש עוצמות אינסופיות. העוצמות הסופיות הן המספרים הטבעיים (כולל אפס), וכאמור הן מתאימות למונח האינטואיטיבי של מספר האיברים בקבוצה. לדוגמה:
העוצמה של הקבוצה הריקה היא אפס.
העוצמה של קבוצת ימי השבוע היא שבע.
העוצמה של קבוצת חברי הכנסת המכהנים היא 120.
דוגמאות לקבוצות עם עוצמה אינסופית:
כל המספרים השלמים המתחלקים בשלוש.
כל המספרים (הלא שלמים) בין אפס לאחד.
כל המספרים הממשיים.
את העוצמה של קבוצה מסמנים ולעיתים גם ב-. לעיתים, מסמנים קבוצה בתור אות ישרה , ואת העוצמה שלה בתור אות נטויה .
שקילות בין קבוצות
רבים מהדברים שאפשר להגיד על קבוצות נשמעים מובנים מאליהם בקבוצות סופיות, ומקבלים משמעות עמוקה, ולעיתים מפתיעה, בקבוצות אינסופיות.
דוגמה לכך היא התשובה לשאלה "מתי שתי קבוצות הן באותו גודל". עבור שתי קבוצות סופיות זו שאלה פשוטה - סופרים את איבריהן, ואם מגיעים לאותו המספר, אז יש אותה עוצמה.
הקושי עם הגדרה זו הוא שאין אפשרות להכליל אותה לקבוצות אינסופיות, לכן יש צורך להגדיר מושג שונה מעט. ההגדרה של עוצמה מורכבת יותר, אך גם כללית יותר ולכן חלה הן על קבוצות סופיות והן על קבוצות אינסופיות.
באופן אינטואיטיבי, שתי קבוצות נקראות שקולות, אם אפשר לסדר את אבריהן בזוגות, בכל זוג יש אבר אחד מכל קבוצה, כך שכל אבר משתתף רק בזוג אחד, וכל האיברים משתי הקבוצות משתתפים בסידור. ובאופן פורמלי, שתי קבוצות שקולות עוצמה אם ורק אם קיימת פונקציה חד-חד-ערכית ועל מקבוצה אחת לשנייה. כאשר מדובר בקבוצות סופיות, פעולת הספירה של איבריהן יוצרת התאמה חד-חד ערכית בין איבריהן.
אחת התוצאות המפתיעות הראשונות של ההגדרה הזו היא שקבוצה יכולה לחפוף לתת קבוצה שלה. לדוגמה, קבוצת כל המספרים הטבעיים חופפת לקבוצת כל המספרים הזוגיים , כאשר ההתאמה או הזיווג הוא של כל מספר טבעי עם המספר הזוגי . ברור שההתאמה הזו מסדרת את המספרים משתי הקבוצות בזוגות, ושהזוגות ממצים את כל המספרים משתי הקבוצות. כלומר, לקבוצת המספרים הטבעיים ולקבוצת המספרים הזוגיים יש אותה עוצמה.
במערכת המונחים המתמטיים לוקחים את התכונה המפתיעה הזו של קבוצות אינסופיות, שהן יכולות לחפוף לתת קבוצה ממש שלהן (כלומר, תת-קבוצה שאינה אותה קבוצה), והופכים אותה להגדרה של קבוצות אינסופיות: קבוצה אינסופית היא קבוצה החופפת לתת קבוצה ממש של עצמה.
תוצאה שאינה מובנת מאליה, היא הוכחתו של גאורג קנטור שהמספרים הרציונליים החיוביים הם קבוצה בת־מנייה. כלומר, קיימת התאמה חד-חד ערכית ועל בינם לבין המספרים הטבעיים. אכן, לכל מספר רציונלי r השונה מ 0 קיים זוג מספרים שלמים יחיד a, b כך ש- ו- הוא שבר מצומצם (כלומר gcd(a,b)=1). נקרא ל- הגובה של . לכל טבעי יש מספר סופי של שברים מגובה , ולכן אפשר למנות את הרציונליים על ידי מעבר על השברים מגובה 1, אחר-כך על השברים מגובה 2, וכן הלאה.
ריבוי עוצמות
עוצמת כל הקבוצות האינסופיות בדוגמאות לעיל שווה לעוצמת המספרים הטבעיים. אך אין זה נכון שלכל הקבוצות האינסופיות יש אותה עוצמה: משפט קנטור קובע שעוצמתה של קבוצת החזקה של גדולה מעוצמתה של , ובפרט, לכל קבוצה קיימת קבוצה בעלת עוצמה גדולה יותר. אוסף כל העוצמות הוא כה גדול עד שבתורת הקבוצות האקסיומטית הוא אינו נחשב לקבוצה אלא למחלקה (ולכן אין לו עוצמה).
נימוק האלכסון של קנטור מראה כי המספרים הממשיים אינם בני מנייה. יתר על כן, כל קטע (פתוח או סגור) של מספרים ממשיים אינו בן מנייה. בנוסף, עוצמת כל קטע שווה לעוצמת הרצף, מאחר שניתן להגדיר פונקציה הפיכה מהקטע לקבוצת הממשיים.
את העוצמה של המספרים הטבעיים סימן קנטור באות העברית (קרי: אָלֶף אֶפֶס), ואת עוצמת הממשיים (עוצמת הרצף) סימן באות (כיום משתמשים גם בסימון לעוצמה זו). למעשה עוצמת המספרים הממשיים שווה לעוצמת קבוצת החזקה של המספרים הטבעיים, כלומר .
אריתמטיקה של עוצמות
אפשר להגדיר פעולות חיבור, כפל וחזקה בין עוצמות, באופן המכליל את פעולות אלה בין מספרים טבעיים. כדי לעשות פעולות אלה בין עוצמות יש לבחור קבוצות שעוצמתן שווה לעוצמות הנתונות. ניתן להוכיח שהפעולות אינן תלויות בבחירת הקבוצות, לכן הפעולות מוגדרות היטב.
חיבור: הסכום מוגדר כעוצמת האיחוד , בתנאי שהקבוצות ו- זרות. זוהי פעולה קומוטטיבית ואסוציאטיבית, אך קיומן של עוצמות אינסופיות אינו מאפשר להגדיר את פעולת החיסור: לכל טבעי, ואפילו . הסכום של קבוצה כלשהי של עוצמות מוגדרת באותה צורה כעוצמה של האיחוד של קבוצות מעוצמות מתאימות, שזרות זו לזו בזוגות. ראו עקרון החיבור.
כפל: המכפלה מוגדרת כעוצמתה של המכפלה הקרטזית . גם פעולה זו היא קומוטטיבית ואסוציאטיבית, ואף דיסטריבוטיבית ביחס לחיבור. המכפלה של קבוצה כלשהי של עוצמות מוגדרת באותה צורה כעוצמת המכפלה הקרטזית של קבוצות מעוצמות מתאימות. ראו עקרון הכפל.
חזקה: החזקה מוגדרת כעוצמתה של קבוצת הפונקציות . הפעולה מקיימת את האקסיומות הרגילות של החזקה, כדוגמת ו-. מכיוון שיש בדיוק פונקציה אחת מן הקבוצה הריקה לכל קבוצה (הלא היא הפונקציה הריקה), מתקיים לכל עוצמה; בפרט . ממשפט קנטור ומההתאמה בין קבוצת החזקה לקבוצת הפונקציות מקבוצה לקבוצה מקבלים . בהשוואה לזה, עקבי להניח את השערת הרצף , את שלילתה , ואפילו את הגרסה החזקה יותר של השלילה, (ראו משפט איסטון ).
אם מניחים את אקסיומת הבחירה, ולפחות אחת מהעוצמות היא אינסופית והשנייה שונה מ-0, אז מתקיים . לכן עיקר העניין הוא במכפלות ובסכומים אינסופיים של עוצמות.
מספרים מונים
הגדרת העוצמה כמחלקת שקילות של קבוצות בעלות אותו מספר איברים (כפי שהוגדרה להלן), היא בעייתית במסגרת תורת הקבוצות האקסיומטית, משום שבהגדרה הזו כל עוצמה היא מחלקה ולא קבוצה. לכן, תחת ההגדרה הנאיבית, לא ניתן לדבר על קבוצות של עוצמות ומושגים דומים במסגרת השפה מסדר ראשון של ZFC. ניתן להתגבר על הבעיה הזו באופן כללי על ידי שימוש ב"טריק" של דנה סקוט, באמצעות שימוש באקסיומת היסוד - נגדיר את העוצמה של הקבוצה X להיות אוסף כל הקבוצות בעלות דרגה מינימלית שיש פונקציה חח"ע ועל ביניהן לבין . ניתן להראות כי אוסף זה הוא אכן קבוצה.
בהנחת אקסיומת הבחירה ניתן לפתור את הבעיה באופן פשוט יותר, באמצעות הגדרת המונה של פון-נוימן: מונה הוא סודר כך שלכל סודר אין העתקה חח"ע מ- ל-. אקסיומת הבחירה שקולה לכך שכל עוצמה מיוצגת על ידי מספר מונה - כלומר שלכל קבוצה יש מונה שעוצמתו היא .
כיוון שהמונים הם סודרים - הם סדורים היטב, ולכל מונה יש מונה מינימלי שגדול ממנו שנקרא המונה העוקב. למשל המונה הראשון שגדול מ- מסומן ב-. ניתן להמשיך ולהגדיר באינדוקציה טרנספיניטית את סדרת ה"אלף" - סדרת העוצמות של המונים האינסופיים:
מקובל לסמן ב- את המספר המונה שמתאים לעוצמה . אם אקסיומת הבחירה לא מתקיימת, הסדרה הזו לא ממצה את כל העוצמות ויש עוצמות שלא שוות לאף - אלו העוצמות של הקבוצות אותן לא ניתן לסדר היטב. למרות זאת, אין אף עוצמה שגדולה מכל סדרת האלף, כלומר לכל קבוצה אפשר למצוא מספר אלף כך שאין פונקציה חד חד ערכית (זהו מספר הרטוגס של ).
סדרת האלף היא סדרה נורמלית (כלומר היא עולה ממש ולכל סודר גבולי מתקיים ) ולכן יש לה נקודות שבת, כלומר יש מונים שמקיימים . למשל, הגבול של הסדרה הוא נקודת שבת של סדרת האלף.
ראו גם
מונחים בתורת הקבוצות
השערת הרצף
מונה גדול
פונקציית הזיווג של קנטור
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תורת הקבוצות
קטגוריה:הוכחות
קטגוריה:מונים
קטגוריה:מתמטיקה בדידה
| 2024-05-08T20:42:04
|
רפואת חירום
|
ממוזער|250x250 פיקסלים|צוותי רפואת חירום מחיל האוויר של ארצות הברית בתרגיל המדמה טיפול בנפגעי רעידת אדמה
רפואת חירום היא ענף במדעי הבריאות העוסק בטיפול במצבי חירום רפואיים בתנאי שדה, כלומר, שלא במסגרת בית חולים. צוותי רפואת חירום במגזר האזרחי פועלים בעיקר במערכי אמבולנסים ומסוקים של גופי רפואת חירום ממלכתיים ופרטיים, ביחידות חילוץ, בגופים ביטחוניים, וכן במסגרות צבאיות דוגמת חיל הרפואה בצה"ל.
התפתחות רפואת חירום כוללת שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, כגון אינטליגנציה מלאכותית, המייעלת תהליכים כמו זיהוי ראשוני של מצבי חירום וניהול משאבים רפואיים בשטח. ישנה עלייה משמעותית בשימוש ברחפנים להובלת ציוד רפואי דחוף כמו דפיברילטורים אוטומטיים, המשפרים את סיכויי ההישרדות במקרים של דום לב בשטח.
קריאה לעזרה
שמאל|ממוזער|250px|ניידת טיפול נמרץ חדשה עם ציוד רפואי, אמצע שנות ה־80
עזרה-ראשונה היא עזרה המוגשת בשטח, סמוך למועד האירוע, על מנת להציל חיים ולמנוע הידרדרות, אך הטיפול הרפואי הראשוני בנפגע אינו מסתכם בכך.
מטרת המוקדן במוקד החירום היא לקבל את תמונת האירוע ולהחליט על דרך העזרה הרפואית המתאימה ועל דחיפות המקרה. בהתאם לתמונה המתקבלת יזניק המוקד את הניידות המתאימות וכן גורמי סיוע נוספים במידת הצורך. על-פי אופי המקרה יכול המוקדן להדריך טלפונית את המתקשר בדבר פעולות אשר יכולות לסייע לנפגע עד להגעת העזרה הרפואית.
ערכת עזרה ראשונה
בישראל נדרש להתקין "ארגז עזרה ראשונה" בכל מקום עבודה, לפי סעיף 147 (א) וסעיף 151 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970. אף כי תכולת הארגז קבועה בפקודה, מתריע פרופסור יואל דונחין, מנהל המרכז לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין כרם, כי בפועל נמכרים גם פריטים יקרים שאינם מועילים להצלת חיים. פרופ' דונחין ממליץ להכין בכל בית ארגז ולרשום עליו את מספרי הטלפון של מגן דוד אדום ושל שירותי כבאות והצלה. לטענת פרופ' דונחין:
ראו גם
מגן דוד אדום
הצלה ישראל
איחוד הצלה
אירוע רב נפגעים
החייאה
פרמדיק
ATLS
רפואה טקטית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים ברפואה
קטגוריה:חירום
| 2024-08-20T11:45:08
|
תרופות
|
REDIRECT תרופה
| 2004-01-11T22:45:19
|
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
|
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בראשי תיבות: למ"ס) היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ומטרתה איסוף, עיבוד, ניתוח ופרסום מידע סטטיסטי אודות מדינת ישראל, כבסיס למקבלי ההחלטות וכשירות לציבור. הלשכה פועלת מכוח פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), התשל"ב-1972. משרדה הראשי של הלשכה נמצא בירושלים, שלוחות נוספות פועלות בתל אביב ובחיפה בראשה עומד הסטטיסטיקן הלאומי ירון פלוס.
היסטוריה
הלשכה הוקמה חודשים אחדים לאחר הקמת המדינה, בהמשך לפעילותן של המחלקה לסטטיסטיקה של ממשלת המנדט והמחלקה לסטטיסטיקה של הסוכנות היהודית.
פרופ' רוברטו בקי, מקים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עבד במחלקה לסטטיסטיקה של ממשלת המנדט בארגון מפקד האוכלוסין שתוכנן לשנת 1946. הוא עזב את המחלקה כאשר התברר לו שעקב המצב הפוליטי בארץ-ישראל לא היו סיכויים לעריכת מפקד זה. באותה שנה הוא התחיל להרצות באוניברסיטה וכעבור שנה התמנה לפרופסור לסטטיסטיקה ולדמוגרפיה בשני החוגים שייסד, לימים המחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בזמן המצור על ירושלים ארגן פרופסור בקי את מפקד האוכלוסין של ירושלים היהודית, אשר נערך בהתנדבות על ידי אנשי משמר העם. תפקידו היה לקבוע את רשימת התושבים הגרים בכל דירה ובניין (למקרה של הפצצה), למצוא מועמדים לגיוס ולסייע בחלוקת מזון.
בתחילת שנת 1948 התבקש פרופסור בקי לעמוד בראש ועדה קטנה שהכינה תוכנית לארגון השירותים הסטטיסטיים של המדינה היהודית העשויה לקום. הצעת הוועדה הייתה סידור של לשכה מרכזית הכוללת את כל ענפי הסטטיסטיקה ומארגנת עבודה בצורה המבטיחה את עצמאותה המדעית ואי תלותה בכל גוף פוליטי, עקרונות אשר נשמרו עד היום הזה. בזמן ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות פרופסור בקי הוזמן על ידי בן-גוריון לתל אביב, מושבה הארעי של ממשלת ישראל הזמנית. שר האוצר אליעזר קפלן ביקש ממנו, בשם ממשלת ישראל, להקים את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא קיבל את ההזמנה תוך הבנה כי ימשיך במקביל את עבודתו באוניברסיטה וכי מדובר בתפקיד זמני. עקב כורח המציאות, הוא היה מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל והסטטיסטיקן הממשלתי במשך 23 שנים. הלשכה, בימיה הראשונים בירושלים, הייתה מוסד צנוע ומנתה שמונה אנשים בלבד. היא שכנה בצריף מול "בית החולים ביקור חולים" ברחוב שטראוס, שם הניח פרופסור בקי את היסודות ללשכה, פיתח אותה והכשיר את טובי תלמידיו להמשיך בדרכו. הוא ניהל את הלשכה במקצועיות ובמסירות ונאבק על עקרונותיו ודעותיו. לאחר סיום תפקידו המשיך בעבודתו המדעית עד ימיו האחרונים.
בשנת 1995, נערך במדינת ישראל מפקד האוכלוסין המקיף האחרון במתכונת מלאה (מפקד בו מבקשים מכל משקי הבית במדינה למלא שאלון). במפקד הבא, שנערך בין דצמבר 2008 ליולי 2009, השתנתה מתכונת המפקד והוא הוגדר כ-"מפקד משולב", שבו נאספו נתונים רק מ–20% ממשקי הבית בישראל באמצעות ראיונות פנים אל פנים שבהם נכללו כ-400 אלף משקי בית, בנוסף לסקר טלפוני שנערך בקרב 250 אלף איש. לנתונים אלה צורפו נתונים שונים המבוססים על מרשם התושבים של משרד הפנים.
החל משנת 2002 מבצעת הלשכה אחת לשנה סקר חברתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה בגיל 20 ומעלה ובוחן את עמדות הפרטים לגבי היבטים שונים של חייהם. הסקר מבוסס על מדגם חדש בכל שנה ומספק מידע מעודכן על רווחת האוכלוסייה בישראל.
חלק מהנסקרים מתנגדים למסור את פרטיהם האישיים בטענה כי שמירת המידע בסודיות על ידי המדינה אינה מובטחת וכי מסירתם מהווה חדירה לחיי הפרט.
חשיבות הלמ"ס לכלכלה
הלמ"ס הוא גוף חשוב לניהול כלכלת ישראל משום שהוא מספק את עיקר הנתונים על בסיסן מתקבלות החלטות בידי משרדי הממשלה לרבות האוצר, בנק ישראל ואף חברות עסקיות רבות. אמינות של הלמ"ס חשובה כדי להפיץ מידע בצורה יעילה. הלמ"ס מפרסם נתונים כלכליים חשובים כמו מדד המחירים לצרכן, נתונים על אבטלה, אינפלציה ונתוני צמיחה כלכלית.
לפי פרופ' דרור פייטלסון השפעה פוליטית על הלמ"ס עלולה לפגוע באמינות המידע על ישראל בעיני גורמים בעולם, ולגרור ההשפעות החמורות על תכנון התקציב. הוא תיאר כיצד שינוי בנתונים יכול ליצור רושם מוטעה בציבור לדוגמה ליצור רושם של הקלה במשבר הדיור זאת בעקבות פעולות של משטרים לא דמוקרטיים להשפעה על גופים דומים ועל הנתונים במדינתם. לדוגמה בינואר 2022, נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן הביא להתפטרות ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משום שלדעתו נתוני האינפלציה לא משקפים את המצב במציאות.
הסטטיסטיקנים הלאומיים
ראש הלשכה הוא הסטטיסטיקן הלאומי. עד יולי 2016 תואר התפקיד היה ה"סטטיסטיקן הממשלתי".
תפקידיו של הסטטיסטיקן נקבעו בסעיף 2 לפקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש) התשל"ב-1972: "הסטטיסטיקן יעמוד בראש הלשכה וינחה את המערכת הסטטיסטית במוסדות המדינה".
הסטטיסטיקן הממשלתי ממונה על ידי הממשלה, ותפקידו הוא לפעול משיקולים מקצועיים בלבד. מנהל את הלשכה באמצעות המשנה לסטטיסטיקן ושני סגנים: סמנכ"ל למינהל וסמנכ"ל מקצועי. מנהלי האגפים הבכירים כפופים, אף הם, לסטטיסטיקן הממשלתי.
שם שנות כהונה רוברטו בקי 1948(קום המדינה)–1971 משה סיקרון 1972–1993 יוסף יהב 1994–2001 שלמה יצחקי 2002–2012 דני פפרמן 2013–2022יואל פינקל2022– 2023 (ממלא מקום) ירון פלוס 2023-מכהן
פרסומים
הנתון הסטטיסטי הבולט ביותר שמפרסמת הלשכה הוא מדד המחירים לצרכן בישראל, המתפרסם מדי חודש ב-15 ומשקף את השינוי במחירי המוצרים הקמעונאיים בחודש החולף. מדדי מחירים נוספים הם "מדד התשומות לבנייה" ו"מדד מחירים סיטונאיים". חוזים רבים במשק מתבססים על הצמדה לאחד ממדדים אלה. נתון נוסף שזוכה לתשומת לב רבה הוא "השכר הממוצע למשרת שכיר" (ידוע יותר בשם "השכר הממוצע במשק"). גם מדד זה מתפרסם אחת לחודש, והוא משקף את השינויים בשכר הממוצע, בכלל המשק ולפי ענפים.
בין הפרמטרים שמפרסמת הלשכה: התוצר המקומי הגולמי, המודד את קצב הצמיחה במשק הישראלי, וכן הצריכה הפרטית לנפש, המלמדת על רמת החיים.
פרסומי הלשכה העיקריים הם:
הירחון הסטטיסטי לישראל: פרסום חודשי ובו מידע סטטיסטי במבחר תחומים: מחירים, עבודה ושכר, סחר חוץ, בריאות, שוקי הכספים ועוד.
שנתון סטטיסטי לישראל: פרסום שנתי ובו מידע סטטיסטי, תרשימים ועוד.
סטטיסטיקה של עבודה ושכר המכילה ירחון לסטטיסטיקה של שכר ורבעון לסטטיסטיקה של כוח אדם.
הודעות יומיומיות לתקשורת המפרטות את המידע העדכני ביותר אשר מפרסמת הלשכה. מידע על מועד כל הודעה ידוע מראש ומופיע באתר הלמ"ס.
סקרי הלמ"ס
הלשכה עורכת סקרים שוטפים שנתיים וחודשיים, וכן מבצעת סקרים ייעודיים אחת למספר שנים.
מפקד האוכלוסין
מדי כעשר שנים בערך עורכת הלשכה את "מפקד האוכלוסין והדיור", שבו 10–20% מכלל משקי הבית בישראל נדרשים להשיב לשאלון המשמש, לאחר עיבודו, למתן מידע דמוגרפי על תושבי המדינה. נתונים אישיים שנאספים במפקד זה נשמרים בסודיות מלאה, ורק המידע הסטטיסטי המופק מהם מוצג לציבור. במדינת ישראל נערכו מפקדי אוכלוסין בשנים: 1948, 1961, 1972, 1983, 1995, 2008 ו-2022. בעבר המפקד כלל את כל משקי הבית בישראל.
סקרי משפחות שוטפים
סקר כוח אדם: סקר חודשי שוטף – הגדול מכלל סקרי הלמ"ס השוטפים. מטרת הסקר לעקוב אחר תכונות כוח העבודה בישראל כמו: השתתפות בכוח העבודה, תעסוקה, אבטלה, ענפי הכלכלה ומשלחי היד העיקריים של מועסקים, היקף המשרה וכדומה. אומדני שיעורי האבטלה והתעסוקה שהלמ"ס מפרסמת הם על בסיס סקר זה. בגרסתו הנוכחית (החל משנת 2012), נאספים נתוני הסקר בשמונה שלבים (שמונה פעמים): בשלב הראשון נערך ריאיון פנים אל פנים באמצעות שאלון ממוחשב, ובשבעת השלבים האחרים נערך ריאיון טלפוני ממוחשב. הנדגמים מרואיינים במשך ארבעה חודשים רצופים, הפסקה של שמונה חודשים וארבעה ראיונות נוספים בארבעה חודשים שלאחר מכן. בכל חודש נפקדות 12 אלף דירות.
סקר הוצאות והכנסות: סקר שנתי שוטף. מטרת הסקר לקבל מידע על רמת החיים, על הכנסות, על הוצאות, על בעלות על מוצרים ועל תנאי הדיור של משקי הבית בישראל. על בסיס סקר זה מחשבים את סל המוצרים והשירותים לשם חישוב מדד המחירים לצרכן, ואת מרכיב הצריכה הפרטית בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). עד שנת 2012 הלמ"ס היה מבצע שני סקרים נפרדים, סקר הכנסות וסקר הוצאות ובשנת 2012 הם אוחדו לסקר אחד.
סקר חברתי: סקר שנתי שמטרתו לספק מידע על תנאי החיים ועל רווחת האוכלוסייה בישראל. הסקר החברתי מורכב מחלק קבוע וחלק משתנה. החלק הקבוע, כולל מגוון שאלות חברתיות בתחומי הבריאות, הדיור, התעסוקה והמצב כלכלי. החלק המשתנה חוקר בהרחבה בכל שנה נושא אחר. זהו סקר נפשות וכולל כ-9,500 נדגמים.
סקר ארוך טווח: סקר רב שנתי, העוקב אחר מדגם קבוע לאורך שנים. מטרת הסקר תיאור והבנת תהליכים חברתיים וכלכליים לשם תכנון מדיניות ומחקר. הסקר מתמקד בתהליכים העוברים על משקי בית בישראל בתחומים שונים לאורך זמן במעגל החיים, כגון השכלה, תעסוקה, בריאות ודיור. הסקר הוא פרויקט משותף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל, ביטוח לאומי, משרד האוצר ומשרד החינוך.
סקר ביטחון אישי: סקר שנתי שוטף, אשר נערך לראשונה בשנת 2014. מטרת הסקר היא לקבל מידע על היקף הנפגעים מעבריינות באוכלוסייה, ללמוד על הנזק שנגרם לנפגעי עברה, על סוגי העברות השונות, ועל מידת פניית הנפגעים למשטרת ישראל ולגורמים נוספים. מטרה נוספת היא לבדוק את תחושת הביטחון האישי של האוכלוסייה. זה סקר נפשות המייצגות את אוכלוסיית הסקר, והוא כולל כ-7,150 נדגמים. הנתונים נאספים בשאלון למילוי עצמי באינטרנט והשלמת הפקידה נעשית בטלפון.
סקר אמון צרכנים: סקר חודשי שוטף הכולל את נדגמי הסקרה חברתי בשנה לפניה. מטרת הסקר לספק מידע על עמדות הציבור וציפיותיו, לגבי המצב הכלכלי במדינה והמצב הכלכלי של משק הבית. הסקר מהווה בסיס לאינדיקטורים של אמון הצרכנים, ומשמש להשוואות בין-לאומיות.
סקרי מעסיקים שוטפים
הלשכה עורכת מספר סקרים שוטפים למעסיקים, ביניהם: סקרי מדדי מחירים, סקר משרות פנויות, סקר מגמות בעסקים, סקר בנייה (התחלות בנייה, גמר בנייה ומכירת דירות) ועוד.
סקרים תקופתיים
הלשכה עורכת מספר סקרים ייעודיים כדוגמת סקרי בריאות, סקר מקבלי תואר ראשון לבחינת שביעות רצונם, סקר מיומנויות ועוד.
ביקורת מבקר המדינה
במאי 2014 פרסם מבקר המדינה דו"ח המבקר את עבודת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובדגש על שיתוף פעולה חסר עם משרדי ממשלה שונים. עיקר הממצאים היו:
הקהילה הגאה בישראל
דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2020 חשף, כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמנעת מאיסוף נתונים על אוכלוסיית הלהט"ב בישראל מחשש לפגיעה ברגשות הסוקרים. הדו"ח הוזמן לבקשת חברת הכנסת מיכל שיר ממפלגת הליכוד, ובתגובה אליו התחייבה שיר לפעול בעניין מתוך הכנסת.
מדיניות זו היא בניגוד לעמדת משרד האוצר משנת 2016 שקבע, כי על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאסוף את הנתונים במטרה להבין את מאפייניה וצרכיה של הקהילה. בסיקור תקשורתי של כשל זה בינואר 2021, הסבירה הלשכה כי מדובר בבעיה הקיימת בכל העולם, והזמינה את נציגי ארגוני הקהילה הגאה בישראל למפגש מתוך נכונות לשנות את פני הדברים.
קישורים חיצוניים
פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), התשל"ב-1972, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
יוגב שרביט, כמה תושבים יש בערים הגדולות? תלוי את מי שואלים, 2014\9\2, בבלוג "המדד המוניציפלי"
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: ארגונים ממשלתיים
קטגוריה:מוסדות סטטיסטיקה ממשלתיים
קטגוריה:יחידות סמך
| 2024-09-10T15:27:39
|
עצמה
|
הפניהעוצמה
| 2011-12-19T14:25:35
|
Copyleft
|
ממוזער|סמל ה־Copyleft, שעוצב כפרפרזה על הסמל של Copyright. בניגוד לסמל ה־copyright, לסמל זה אין כל תוקף חוקי.
Copyleft (תעתיק עברי: קוֹפִּילֶפְט) הוא שם כולל לסוג של רישיונות למידע או מדיה כלשהם (תוכנה, מסמכים, סרטים וכו'), המבטיחים את חופש השימוש בהם.
אטימולוגיה
השם "copyleft" הוא פרפרזה על המונח "copyright" שמגביל את חופש השימוש באינפורמציה (באנגלית: "right" = זכות, וגם ימין). על כן, משמעות השימוש במילה ההפוכה "left" (באנגלית: "שמאל", וגם "נותר") היא שזכות השימוש נותרת בידי המשתמש.
בעברית הוצע השימוש במינוח "יוצרים זכויות" כפרפרזה על זכויות יוצרים.
הרעיון
המוטיבציה להמצאת המושג היא רצון לשמור על החופש של המשתמש באינפורמציה; בתחילה, היה מדובר בעיקר בתוכנה. תוכנה חופשית למשתמש היא תוכנה שהמשתמש יכול להריץ, ללמוד, לשנות ולהפיץ. בהתאם להגדרה זו, תוכנה שנמצאת במרחב הציבורי, כזו הניתנת לשימוש ללא כל הגבלה, היא תוכנה חופשית למשתמש המקבל אותה. קיימת אפשרות, שגוף עסקי יחליט לאמץ את התוכנה הזאת, להוסיף לה מספר מאפיינים ולהפיץ או למכור רק את קובצי ההרצה, ללא קוד המקור. במקרה כזה, המשתמשים כבר לא מקבלים תוכנה חופשית, מכיוון שהאפשרות לשנות ולהבין אותה נחסמת באופן טכני.
שידוך מסמכים משפטיים עלול לפגוע גם בחופש השימוש בתוכנה וגם בחופש ההפצה. מקרים כאלה כבר התרחשו בעבר. אחת הדוגמאות הבולטות היא מערכת ה-X-Windows, שפותחה ב-MIT כמערכת חופשית לחלוטין. חברות מסחריות השתמשו במערכת ומכרו גרסה סגורה שלה תחת שמן. רישיון ה-copyleft נועד למנוע מצב כזה. הרישיון מאפשר את שימור החופשיות של התוכנה, ומונע מכל גורם להפוך את התוכנה לתוכנה שאיננה חופשית. המשמעות עבור משתמש בתוכנה המשוחררת ברישיון קופילפט היא:
מותר להריץ, ללמוד, לשנות, לפרק, להפיץ ולמכור את התוכנה.
אסור להגביל את החופש לאותם דברים מהאנשים להם אתה מפיץ או מוכר את התוכנה.
הדרישה השנייה מיושמת על ידי חיוב שידוך מסמך הרישיון לתוכנה המופצת.
השם "copyleft" הוא, כאמור, פרפרזה למונח "copyright". כשם ש-copyright מגביל את השימוש בתוכנה, כך copyleft מגביל את ההגבלה של שימוש בתוכנה.
רישיון מסוג "קופילפט חלש" מנוצל ליצירת סיפריות תוכנה. דוגמאות לכך הם הרישיון הציבורי של מוזילה ו-APL.
גם האינפורמציה שבאנציקלופדיית ויקיפדיה מוגנת על ידי copyleft. ההבטחה שהתרומה תישאר חופשית תמיד, היא תנאי הכרחי להמשך פעולתם של כותבים רבים.
היסטוריה
הרעיון של copyleft נהגה ומומש על ידי ריצ'רד סטולמן, במסגרת עבודתו על פרויקט גנו. הרישיון הראשון והנפוץ ביותר, המהווה copyleft נקרא GPL. רישיון copyleft נפוץ נוסף הוא רישיון Creative Commons, אשר אחת הגרסאות שלו (ייחוס-שיתוף זהה 3.0) נמצאת בשימוש בפרויקטים של קרן ויקימדיה.
ראו גם
ויקיפדיה
תוכנה חופשית
קישורים חיצוניים
הסבר על מהות Copyleft
סוגי רישיונות:
ויקיפדיה:רשימת תבניות/תמונות
ויקיפדיה:רישוי תמונות
ויקיפדיה:רישוי תמונות/רישיונות חופשיים
ויקיפדיה:רישוי תמונות/שימוש הוגן
קטגוריה:תוכנה חופשית
קטגוריה:רישיונות זכויות יוצרים
| 2024-04-24T18:01:41
|
מקורות הירדן
|
שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את נהר הירדן
שמאל|ממוזער|250px|נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן
250px|ממוזער|ציור מספרו של ויליאם פרנסיס לינץ'. על פי לינץ' הציור משנת 1849 נקרא מקורות הירדן|טקסט=
מקורות הירדן הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: נחל שניר (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), נחל חרמון (בערבית: "בָּנְיַאס"), נחל דן (בערבית: "אֶל־לִידַאנִי") הזורמים בחלקו הצפוני של עמק החולה עד איחודם לנהר הירדן סמוך ליישוב שדה נחמיה ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו.
למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: נחל עִיּוֹן (בערבית: "דרדרה", "בּוּרֵעִ'ית" או "ח'רר"), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל ביצת החולה בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא יובל של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז המלחמה על המים בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.
היסטוריה
בעת העתיקה
מדברי התלמוד ניתן להבין כי עצם התפיסה של "מקורות" הירדן לא הייתה קיימת. התלמוד הבבלי אגב דיונו בנושא, מציין את מהלכו של הנהר כיוצא מנקודה אחת בלבד, מערת העיר פמייס:"ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי, ובימה של טבריא, ובימה של סדום..."התפיסה הרואה בירדן נהר משולב ממספר מקורות, התגבשה מאוחר, ככל הנראה סמוך לסדרת הסכמי הגבולות בין בריטניה לצרפת בראשית המאה העשרים.
במאה העשרים
אזור מקורות הירדן עבר מספר שינויים מדיניים במהלך המאה העשרים: בראשית המאה העשרים היה האזור שטח פנימי בתחומי האימפריה העות'מאנית; לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית היה האזור לתחום־גבול בין שתי מדינות־חסות: המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה; עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, חולק בין שלוש מדינות עצמאיות: ישראל, סוריה ולבנון. רצונה של בריטניה לכלול כמה שיותר ממקורות המים של ארץ ישראל בתחומי המנדט שלה יצרה את האזור הידוע כ"אצבע הגליל". עם הקמת מדינת ישראל עבר האזור פיתוח מואץ בדמות הקמת יישובים חדשים ומרכזי תעשייה וחקלאות אשר השפיעו על איכות המים הזורמים במקורות הירדן כמו גם על כמותם ותוואי זרימתם.
מקורות הירדן היוו מקור מים אסטרטגי של מדינת ישראל. במהלך השנים 1975–2008 נהר הירדן סיפק כ 440 מלמ"ק בשנה לאגן הכנרת ובכך תרם תרומה מהותית רבת חשיבות למקור מים שסיפק כ 25% מצרכי המים של המדינה. לפיכך מאז ראשית ימי הציונות היוותה השליטה על מקורות הירדן מול סוריה ולבנון גורם רב חשיבות במערך השיקולים ההידרו-דיפלומטיים והגיאו-אסטרטגיים של המדינה שבדרך ושל מדינת ישראל. המלחמה על המים של מדינת ישראל עד סוף שנות השישים היא תוצאת שיקולים אלה. במהלך השנים האחרונות עם הרחבת אספקת המים ממערך ההתפלה עד כדי כ 70% מצרכי משקי הבית של ישראל חלה הפחתה בתרומה היחסית של הירדן והכנרת במשק המים של ישראל. בעקבות כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים נמצאים בידי ישראל כ 80% ממקורות הירדן. אך חשיבותם האסטרטגית של מקורות הירדן נותרה בשלושה הקשרים מהותיים: א. הכנרת היא מאגר תפעולי אסטרטגי טבעי המאפשר ניהול יעיל משק המים נוכח התנודות בין שנות בצורת ושנים שחונות. ב. ישראל מספקת לממלכת ירדן כ 55 מלמ"ק מי שתייה בשנה - כפי שהוסכם בהסכם השלום בשנת 1994 ובמספר הסכמות נוספות בשנים שלאחר ההסכם אספקה זו אפשרית בזכות האגירה בכנרת. בחודש אוקטובר 2021 נחתם הסכם להכפלת כמות המים שיסופקו לירדן עד לכדי 105 מלמ"ק לשנה. ג. צורכי היישובים בגליל העליון ובעמק הירדן מסופקים במלואם ממקורות אלה.
גאוגרפיה
מקורות הירדן נבדלים זה מזה בתכונות הגאוגרפיות השונות כגון מהלך, ספיקה וצומח. מבחינת ספיקה - מי נחל דן מהווים מחצית ממי הירדן, מי נחל שניר – שישית, מי נחל חרמון – שישית ומי נחל עיון - שישית. גם מבחינת יציבות הספיקה עולה הדן על המקורות האחרים כפי שניתן לראות בטבלה הבא:
הנתוןנחל דןנחל חרמון(בניאס)נחל שניר(חצבני)א. שטח אגן־הניקוז העילי בקמ"ר0145623ב. נפח זרימה שנתית ממוצעת במיליוני מ"ק250120135ג. נפח זרימה שנתית מקסימלית במיליוני מ"ק328217304ד. נפח זרימה שנתית מינימלית במיליוני מ"ק1945847ה. היחס בין ג לבין ד1.73.756.5ו. ספיקה ממוצעת בחודש השיא באלפי מ"ק לשעה34.026.335.3ז. ספיקה ממוצעת בחודש השפל באלפי מ"ק לשעה24.55.54.8ח. היחס בין ו לבין ז1.44.87.35ט. ספיקת שיא רגעית מדודה במ"ק לשנייה1795250י. ספיקת שפל מדודה במ"ק לשנייה4.70.850.6יא. היחס בין ט לבין י3.6112417
הערות לטבלה:
שטח אגן־הניקוז העילי (המקורי) של נחל דן מעל תחנת המדידה היה כ-24 קמ"ר, בראשית שנות ה־70 הוטו המים מתחום זה אל החצבני באמצעות תעלת נוּחֵיילה ובכך צומצם שטחו האפקטיבי של אגן הניקוז.
המדידות בנחל שניר נערכו תחילה סמוך לכביש המצודות (כביש מספר 99), מאוחר יותר הועברה תחנת המדידה אל מעלֶה־הנחל סמוך לחיבורו עם מי תעלת נוחיילה ומימיהם של שני הפלגים המערביים של הדן ("פלדי צפוני" ו"פלדי דרומי"). חלק גדול מן המים הזורמים בשניר בקיץ מקורם בשני פלגים אלה.
מי הדן נמדדים ליד מגרש החניה של השמורה. במקום זה נכללים במדידה גם חלק ממי עין לֶשֶׁם. לעומת זאת לא נכללים במדידה זו המים המוזרמים עוד קודם בצינורות למפעל הדן המזרחי ולישובים דן, דפנה ושאר־ישוב, וחלק אחר ממי עין לשם (המוזרמים בתעלה העוברת מאחורי בית־אוסישקין).
בכל יתר הנחלים באזור (עִיּוֹן, גּוֹבְתָה, סַעַר, פֶּרַע) אין זרימת־מים משמעותית בקיץ, למעט תעלת נוחיילה, אשר אף בה כמות המים קטנה למדי בקיץ.
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:רמת הגולן: נחלים
קטגוריה:נהר הירדן
| 2024-09-08T15:07:01
|
אסון טבע
|
ממוזער|שמאל|250px|הריסות במסינה, איטליה, בעקבות רעידת אדמה בשנת 1908
אסון טבע הוא תופעת טבע רבת עוצמה הנגרמת על ידי כוחות הטבע ואשר זורעת הרס וחורבן בסביבה.
לרוב מצומצמת ההגדרה לאסונות הפוגעים באדם. בין 2011 ל-2021, כ-45,000 אנשים מתו בממוצע ברחבי העולם מאסונות טבע מדי שנה. אסון טבע עשוי גם להיות אסון אקולוגי אם פגיעתו בחי ובצומח חמורה (אם כי אסון אקולוגי יכול להיגרם גם על ידי מעשי אדם).
סוגי אסונות
אסונות טבע גאולוגים
שמאל|ממוזער|250px|זרם לבה מציף בית בהוואיי
רעידת אדמה: בעת רעידת אדמה משתחרר לחץ בין הלוחות הטקטוניים, ופני הקרקע רועדים במשך זמן קצר (עד כדקה). באזורים מיושבים ובנויים, רעידת אדמה עזה גורמת להתמוטטות מבנים, הכרוכה בנזק רב בנפש וברכוש, בהתאם לעוצמת הרעידה ולאיכות הבנייה במקום.
התפרצות געשית: תהליך שבסופו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח. החומרים המשתחררים במהלך התפרצות געשית הם מאגמה, גזים ואדי המים שהיו כלואים במאגמה, וכן סלעים הבונים את תא המאגמה ואת צינורות ההזנה. השתחררותם יוצרת תוצרים געשיים: לבה, חומרים פירוקלסטיים וחומרים נדיפים, חלקם רעילים.
מפולת שלגים: הידרדרות וגלישה מהירה של גושי שלג גדולים על גבי מורדות הרים. מפולות שלגים נושאות כמויות גדולות מאוד של שלג, אפילו מיליוני טונות, ומהירות התקדמות המפולת עלולה לעלות על 300 קילומטרים לשעה. מפולות השלג מועכות וגוררות איתן את כל מה שאפשר למעוך או לגרור ונמצא בדרכן, לכן סכנתן גדולה לחיים ולרכוש.
מפולת בוץ
זרם בוץ
אסונות טבע שקשורים למים
ממוזער|שמאל|250px|אצטדיון "לאשן" בתון, שווייץ, מוצף בעקבות שיטפון באוגוסט 2005
שיטפון: הצפה במים של שטח יבש תוך פרק זמן קצר. שיטפונות נגרמים כתוצאה מסופות, רעידות אדמה, ועלייה של נהרות על גדותיהם.
צונאמי: גלי ים ענקיים המתפרצים בעוצמה רבה אל חוף הים, בעיקר בעקבות רעידות אדמה בלב האוקיינוסים.
התפרצות מימית: התפרצות פתאומית של פחמן דו-חמצני, מתוך מימי אגם עמוקים. התפרצות שכזו גורמת לחנק של בעלי חיים בסביבה, כולל בני אדם.
אסונות טבע שקשורים למזג האוויר
גל חום: ימים אחדים של מזג אוויר חם במיוחד, יחסית למזג האוויר השגרתי באותו מקום ובאותה עונה. גלי חום חמורים עלולים לגרום למוות, בעיקר של זקנים, והם התופעה האקלימית הקטלנית ביותר. במהלך גל חום גדל הסיכון שפעילות גופנית תגרום למכת חום. גל חום המלווה ביובש עשוי לגרום לגל שרפות.
גל קור
סופה: תופעה במזג האוויר המביאה עמה שינוי קיצוני בתנאים האקלימיים בעת התרחשותה. לרוב כרוכה הסופה במשטר רוחות סוער ובירידת משקעים. בישראל ידועות סופות חול במרחבי המדבר, סופות שלג בפסגות ההרים הגבוהים וסופות גשם בעיצומו של החורף. בעולם ידועות סופות כבירות ממדים הרסניות ביותר, כמו הטורנדו וההוריקן.
שמאל|ממוזער|250px|הוריקן קתרינה
הוריקן: סוג של שקע ברומטרי הנוצר באזורים הטרופיים, שקוטרו עשוי להגיע עד 500 קילומטר. מבחינה מבנית, סופה טרופית היא אזור לחץ נמוך אשר מכיל עננים ופעילות של סופות רעמים, כל אלה נישאים עם הרוח, שלעיתים מגיעה לעוצמות קטסטרופליות, סביב מרכז הלחץ הנמוך.
טורנדו: רוח סערה הרסנית מקומית, נושאת אבק ואדי מים, ומתקדמת במערבולת סיבובית. מהירות הרוח עשויה לנוע בין 115 קמ"ש לבין 510 קמ"ש. הטורנדו הוא יבשתי וקוטרו הממוצע הוא כמאה מטר, והוא מתקיים במשך דקות ספורות בלבד. סופת הטורנדו הרסנית ביותר, הן בשל עוצמת הרוח והן בשל כח היניקה העז הנוצר במרכז מערבולת האוויר, השואבת אליה חפצים הנקרים בדרכה, המועפים ופוגעים בסובב.
בצורת: מצב שבו זמינות המים במקום מסוים יורדת במידה ניכרת מתחת לממוצע לתקופות מקבילות. באופן מסורתי מתייחסים לבצורת כאל תופעה שלילית, בשל התלות ההיסטורית של האנושות במים שמקורם במשקעים. לפני התקופה המודרנית בצורת סמלה סכנת כליה עקב מוות ברעב. בארצות העולם השלישי השלכות הבצורת משמעותיות גם כיום.
אסונות טבע שקשורים לאש
שרפת יער
סופת אש
אסונות טבע ביולוגים
רעב המוני: מחסור במזון שפוקד אוכלוסייה נרחבת, תוך כדי הבאת רבים לידי רעב, תת-תזונה ומגפות לרוב עד כדי העמדתם בסכנת מוות. מקומות מסוימים בעולם חשופים עדיין לרעב המוני, כתוצאה מפגעי טבע, ובפרט בצורת או ארבה.
מגפה: התפרצות פתאומית של מחלה מדבקת המתפשטת במהירות בקרב האוכלוסייה ופוגעת בחלק ניכר ממנה. מגפות שכיחות בימינו הן מחלות הנגרמות מנגיפי השפעת, הקורונה, ו-HIV.
אסונות טבע שמקורם בחלל החיצון
פגיעת מטאוריט
התפרצות של קרינת שמש
היערכות לאסון טבע
מרבית אסונות הטבע מתאפיינים בחוסר יכולת של האדם למנוע את האירוע. עם זאת, פעמים רבות ניתן להיערך לקראת אסון צפוי, כדי למזער את נזקיו. ההיערכות היא משני סוגים:
היערכות ארוכת טווח: היערכות זו אינה לקראת אסון ספציפי, שמועד התרחשותו ניתן לחיזוי, אלא היערכות כללית לקראת אסון מסוג מסוים או אסונות טבע בכלל. דוגמאות:
בנייה הנערכת לרעידת אדמה מצמצמת את הנזק שנגרם בעת רעידת אדמה.
הקמת מערכות ניקוז וסכרים מצמצמת, ועתים אף מבטלת כליל, את נזקי השיטפונות.
תרגול צוותי רפואה וחילוץ בהליכים הנדרשים בעקבות אסון רב נפגעים.
היערכות קצרת טווח: היערכות לקראת אסון טבע ספציפי, שהתחזיות מלמדות על התרחשותו הקרובה. חלק מהאסונות, כגון רעידת אדמה, אינם ניתנים לחיזוי. אחרים, כגון סופה, ניתן לחזות זמן מה מראש ולהיערך בהתאם. דוגמאות:
פינוי התושבים מאזור שבו צפויה התפרצות קרובה של הר געש מונעת את הנזקים בנפש כתוצאה מהתפרצות כזו, ומצמצמת את הנזק לרכוש.
כניסה למחסה בעת התקרבותה של סופה.
התאוששות מאסון
לאחר התרחשותו של אסון טבע מושקעים מאמצים בהתאוששות מהאסון. לעיתים נערכת ההתאוששות בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש לקראת אירוע כזה, ולעיתים ההתארגנות להתאוששות נעשית בעקבות האסון. מרכיבים עיקריים בהתאוששות מאסון:
איתור ניצולים שנפגעו באסון וטיפול בהם.
אספקת צורכי קיום בסיסיים - מזון, משקה ומחסה - לניצולים, כתחליף למערכות האספקה השגרתיות שנפגעו באסון.
הבאה לקבורה של הנספים באסון. במקרה של אסון שבו הרוגים רבים, משימה זו אינה נעשית רק משום כבוד המת, אלא גם כדי למנוע סכנת מגפות.
שיקום הנזק לרכוש. תוכניות ביטוח רכוש מבטיחות מימון לשיקום הנזק לרכוש. במקרה של אסון טבע רחב היקף, משתתפת הממשלה (לעיתים בסיוע ממשלות זרות) בשיקום הנזק, גם לאלה שלא ביטחו את רכושם.
ראו גם
רשימה של אסונות טבע
קישורים חיצוניים
ברוך זיו, תופעות קיצוניות הקשורות להתחממות העולמית וזיקתן לאסונות טבע, כתב העת "אקולוגיה וסביבה", גיליון דצמבר 2019
הערות שוליים
*
| 2024-07-01T00:44:53
|
ויקינגים
|
שמאל|ממוזער|250px|שייטים ויקינגים בספינותיהם, ציור מהמאה ה-9 או ה-10
ויקינגים (Viking) היו יורדי ים, ברובם שבטים צפון-גרמאניים דוברי נורדית עתיקה שמקורם בסקנדינביה. הם נהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים, כמו גם לאורך הנהרות במזרח אירופה עד לים הכספי, מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.
התקופה הוויקינגית החלה בזמן הפשיטות הראשונות, בשלהי המאה השמינית, ונמשכה עד כיבוש ממלכת אנגליה על ידי "ויליאם הכובש", מלך הנורמנים. את התקופה הזו, של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאניים מסקנדינביה, ניתן לראות כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאניים, הסלאבים ואחרים, שהתרחשה בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה.
זיהוי
"ויקינגים" הוא כינוי ליורדי ים שעסקו (בין היתר) בשוד, ולא לקבוצה שבטית. מעבר לכך, הוויקינגים היו קבוצות, לרוב ללא מוצא אתני משותף, שהתאגדו סביב מנהיג צבאי אחד. בתהליך של אתנו-ג'נסיס לאורך הדורות, נוצרה קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים דומים.
בשפה הנורדית של ימי הביניים, "Viking" היה מסע שוד או מלחמה ימי, ושודדים או לוחמים יורדי ים נקראו Vikingr. מקור השם אינו ברור. בין ההשערות שעלו למקור הביטוי ניתן למנות את המילים "מפרצון" (Vic בנורדית עתיקה) או "מחנה צבאי ארעי" (Wic באנגלית עתיקה). באנגלו-סקסונית של המאה השמינית, משמעות שם העצם Wicingsceaoa היה "פיראטיות". ברונות עתיקות שנחקקו על סלע בשוודיה במאה ה-11, נכתב כי "טוֹלָה הציבה את האבן הזאת לזכר בנה גֵייר, גבר טוב ואמיץ שנפל במהלך ויקינג." במקורות רואים גם שמות חלופיים רבים אחרים. הוויקינגים אשר פשטו על מזרח אירופה והאימפריה הביזנטית כונו על ידי הסלאבים והיוונים הביזנטיים בשם "ורנגים". האנגלו-סקסונים קראו להם גם "דֶנים", הפרנקים כינו אותם "נורמנים" (אנשי הצפון, ומכאן שם הנחלה בצרפת שניתנה להם, נורמנדי).
בערבית הם נקראו "רוסים", על שם ממלכת רוּס שהקימו, ובאירית עתיקה "גאלים" (זרים). בתרגום נורווגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים: , כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי. במקרים אחרים, שימש המושג לתיאור בריונים, עובדי אלילים או נוצרים ש"סטו מדרך הישר".
הוויקינגים לא היו בהכרח סקנדינביים – רבים מהם היו ככל הנראה סלאבים, באלטים או בני עמים אחרים. כך, למשל, בכתובת שוודית מהמאה ה-13:
"והם הפליגו מערבה לאורך הים [הבלטי], ואז תקפו אותם ויקינגים אסטונים".
התרבות הוויקינגית
אמונת הוויקינגים הייתה פגאנית והתבססה על המיתולוגיה הנורדית.
הם האמינו כי מוות בקרב הוא המוות המהולל ביותר ורק מי שמת מוות כזה זכאי להגיע לוולהאלה, גן העדן של הלוחמים. כל ויקינגי נולד עם תג מחיר, ששוויו נקבע לפי המעמד בו הוא נולד, וזה המחיר שאותו לדוגמה היה מחויב רוצח לשלם למשפחה של הנרצח.
עם זאת, לאור העובדה כי החברה הוויקינגית הייתה ניידת מבחינה מעמדית, תג מחיר זה לא היה קבוע. על אף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו, וגם אם נולד למעמד נמוך, לא בהכרח נשאר במעמד זה. כישורים מסוימים כמו כושר גופני טוב וכוח פיזי, יכולת להשתמש במגוון כלי נשק, יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות וידע במלאכות מסוימות, היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי.
בניגוד לתפיסה המקובלת על דמות הוויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת מסרק, סכין גילוח, מלקטת וכדומה, ומנהג נפוץ היה לסרק את שיערם בכל יום. דימוי נוסף שככל הנראה שגוי הוא ששערם היה בהיר. על פי בדיקות גנטיות נראה שבדרך כלל היה שחור. הוויקינגים באנגליה אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן נהגו להתרחץ פעם בשבוע, בניגוד לאנגלו-סקסונים. עם זאת, ישנם גם דיווחים סותרים. הנוסע והדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הוויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". ניתן לייחס את הבדל זה לכך שמנהגי המוסלמים כללו התנקות יומית, בניגוד לוויקינגים. אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הוויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו (במקרה זה, שפחה צעירה שנחנקה למוות, "מרצונה", כביכול, על גופת אדוניה). גם מקורות אחרים מדווחים שהוויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג ידע נבואי על אחרית הימים.
הוויקינגים דיברו נורדית עתיקה וכתבו באמצעות האלפבית הרוני.
התפשטות הוויקינגים
שמאל|ממוזער|350px|התפשטות הוויקינגיםשמאל|ממוזער|350px|מסעות הוויקינגים
תחילת ההתפשטות
כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך בשווקים חדשים למסחר. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים ולהתנחל בחופי הים הצפוני והים הבלטי. כך הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", יורדי ים ובוני ספינות מעולים.
כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה הספינה הארוכה. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה הארוכה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40–60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.
הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, הם נהגו לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב הים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה שיכלו להילחם בהם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מהם.
במרוצת הזמן השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם והחלו להתיישב בהם. אימתם של הוויקינגים על תושבי אירופה הייתה כה גדולה, עד שלעיתים, היו תושבי היישובים נמלטים כשרק התקרבו הוויקינגים לאזור, וכך כבשו הלוחמים שטחים חדשים ללא מאמץ. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות, שתחילה עברו מפה לאוזן, ובתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב.
ידוע גם על פלישות ויקינגיות בים התיכון. הוויקינגים ניווטו על פי השמש והכוכבים, ונסחפו כאשר היה יורד הערפל, לכן הקפידו רוב הזמן לשוט בטווח ראייה מהחופים.
שיא ההתפשטות
ככל שהתרחבה ההיכרות של הוויקינגים עם התרבויות האירופאיות, הם הושפעו מהן, והחברה שלהם נהייתה עשירה יותר. הוויקינגים שנודעו כיורדי ים וכדייגים, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. וכך, מעמד הסוחרים התחיל להשפיע יותר מאשר מעמד הלוחמים שהיה השליט עד אז. קמו התיישבויות קבע נורדיות במקומות דוגמת בריטניה, נורמנדי שבצרפת ופנים רוסיה ואוקראינה. סגנונו הלוחם של העם הוויקינגי השתנה, ורבים מהם פנו לעסוק במסחר, בחקלאות ובגילוי ארצות. על אף זאת, היו כאלה שהמשיכו להתקיים בעיקר משוד, דבר שניכר בביצורים של ערים נורדיות באותה תקופה, שנאלצו להתגונן מפני לוחמים מבני עמן.
קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן, בהנהגת לייב אייריקסון, הגיעה לאיסלנד. קבוצה אחרת הגיעה לניופאונדלנד שבצפון אמריקה (זמן רב לפני קולומבוס) שנקראה בפיהם וינלנד, והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי אינדיאנים מקומיים.
קבוצות אחרות, שכונו ורנגים, נדדו מזרחה, וקיימו יחסי מסחר עם קיסרי ביזנטיון. חלק מהם אף עבדו כשכירים במשמר ראש הקיסר. היו אלו חיילי "המשמר הוורנגי" מטיל-האימה, החיילים המובחרים ביותר בצבא הביזנטי.
סחר
הוויקינגים עסקו במסחר במדינות ברחבי העולם הידוע והייתה להם השפעה עמוקה על ההתפתחות הכלכלית של אירופה וסקנדינביה. העולם הוויקינגי לא הכיר את השימוש במטבעות ממתכת זולה, והתבסס בעיקר על מטבעות זהב, ומתכות יקרות (כמו כסף). כסף היה המתכת הנפוצה ביותר במשק הוויקינגי, וזהב שימש גם במידה מסוימת. כסף הועבר ממקום למקום בעיקר בצורה של מטיל זהב, תכשיטים ואביזרים. מספר רב של מטמוני מטבעות מתקופת הוויקינגים נחשפו, בסקנדינביה ובארצות בהן הסחר התקיים. סוחרים נשאו מאזניים קטנים, מה שאפשר להם למדוד משקל בצורה מדויקת מאוד, כך שניתן היה לקיים מסחר בשיטה מדויקת מאוד של מסחר והחלפה, גם ללא מטבע רגיל.
סחורות
יבוא
תבלינים הושגו מסוחרים סינים ופרסיים, שנפגשו עם הסוחרים הוויקינגים ברוסיה. הוויקינגים השתמשו בתבלינים ועשבי תיבול תוצרת בית כמו קימל, טימין, חזרת וחרדל, אך הוויקינגים ייבאו קינמון.
זכוכית זכתה להערכה רבה על ידי הנורדים. הזכוכית המיובאת נעשתה לעיתים קרובות לחרוזים לקישוט ואלה נמצאו באלפים. העיר אווס בסקניה ועיר השוק העתיקה ריבה היו מרכזים מרכזיים לייצור חרוזי זכוכית.
משי היה מצרך חשוב מאוד שהושג מביזנטיון (איסטנבול של ימינו) ומסין. המשי היה מוערך על ידי תרבויות אירופאיות רבות באותה תקופה, והוויקינגים השתמשו בו כדי לציין מעמד כמו עושר ואצילות. רבים מהממצאים הארכאולוגיים בסקנדינביה כוללים משי.
יין יובא מצרפת וגרמניה כמשקה של עשירים, ונחשב כיוקרתי יותר מהבשר והבירה הרגילים.
כדי להתמודד עם ייבוא יקר ערך זה, הוויקינגים ייצאו מגוון גדול של סחורות. סחורות אלו כללו:
יצוא
ענבר – השרף המאובן של עץ האורן – נמצא לעיתים קרובות בים הצפוני ובקו החוף של הים הבלטי. הוא הפך לחרוזים וחפצי נוי, לפני שנסחר.
פרווה יוצאה כיוון שהיא סיפקה חום. יצוא הפרוות כלל פרוות של דלק אירופי, שועלים, דובים, לוטרות ובונים.
בד וצמר. הוויקינגים היו אורגים מיומנים, וייצאו בד וצמר באיכות גבוהה.
פוך נאסף ויוצא. החוף המערבי של נורווגיה סיפק פוכים ולפעמים נוצות נקנו מהסאמים. פוך שימש למצעים ולבגדים מרופדים. ציד עופות על מדרונות התלולים והצוקים הייתה עבודה מסוכנת ולעיתים קרובות הייתה קטלנית.
עבדים. בפשיטות שלהם, הוויקינגים לכדו אנשים רבים, ביניהם נזירים ואנשי דת. לעיתים הם נמכרו כעבדים לסוחרים ערבים תמורת כסף.
התפלגות השבטים הוויקינגיים
במהלך השנים התפלגו השבטים הוויקינגיים ללאומים שונים ובימינו צאצאיהם חיים בדנמרק, בשוודיה, בנורווגיה ובאיסלנד; הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בהבדלים הלשוניים בין שפות הארצות שמקור כולן בנורדית העתיקה.
שיעור ניכר מהאוכלוסייה של בריטניה, בלארוס, אוקראינה, מזרח אירלנד וצפון צרפת הוא בעל שורשים ויקינגיים.
בסקירה גנטית שבוצעה בשנת 2020, והייתה הרחבה מסוגה שבוצעה עד אז, נאספו ממצאי DNA מקברים רבים שמקושרים לוויקינגים. על פי מסקנות הסקירה, מסעות הסחר והפשיטה של הוויקינגים היו מורכבים במקרים רבים מאנשים שמקורם באותו אזור וכללו קרובי משפחה. הוויקינגים הדנים, השוודים והנורווגים לא נטו להתערבב ביניהם ושמרו על הפרדה בדרך כלל, למעט במספר ערי סחר-ימי מרכזיות שהיו יותר רב-תרבותיות. הוויקינגים הנורווגים היו אלו שהרחיקו יותר מכולם, והם אלו שיישבו את אירלנד, איסלנד וגרינלנד.
על פי הערכות החוקרים, נכון לשנת 2020, כ-5% מהפולנים הם צאצאי הוויקינגים, ומספר קרוב לכך ככל הנראה גם באנגליה.
המורשת הוויקינגית
הוויקינגים נהגו לשפוט נאשמים בפני קבוצה של 12 איש, מסורת שהתגלגלה לחבר המושבעים בימינו. התושבים המקומיים במזרח אירופה כינו את הוויקינגים "רוּס", מילה שבהמשך התייחסה לטריטוריה ומאוחר יותר לרוסיה עצמה. יישובים רבים באנגליה עם הסיומת by מקורם ביישובים קדומים שהקימו הוויקינגים. חלק מימי השבוע באנגלית נקראו בשמות של אלים ויקינגיים כמו יום רביעי, Wednesday, הקרוי על שמו של האל אודין ויום חמישי, Thursday, הקרוי של שמו של האל תור.
ראו גם
שוד ימי
מטאל ויקינגי
נורמנים
דנים (שבט גרמאני)
לקריאה נוספת
יצחק חן, סוף האלף הראשון, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000
קישורים חיצוניים
Viking Age Arms and Armor
Norwegian Vikings purchased Silk from Persia, באתרו של ד"ר קווה פרוך (Kaveh Farrokh)
דני אורבך, הקסדה של אולף השעיר: אז מי בעצם היו הוויקינגים? "הינשוף". 4 בפברואר 2012
הערות שוליים
*
קטגוריה:אירופה: היסטוריה
| 2024-10-15T13:25:52
|
סקנדינבים
|
שמאל|ממוזער|סקנדינבים
סקנדינבים, או נורדים, הם בני העמים הצפון-גרמאניים שמוצאם מסקנדינביה, חצי אי בצפון אירופה הכולל את שטחיהן של נורווגיה ושוודיה בימינו. במובן הרחב יותר כוללת סקנדינביה גם את דנמרק, איסלנד ואיי פארו.
הסקנדינבים כוללים כיום את הדנים, הנורווגים, השוודים והאיסלנדים. לשונותיהם קרובות מאוד זו לזו ובני עם אחד מבינים לרוב את שפתו של עם אחר, להוציא את האיסלנדית, שהשתמרה בבידוד מהשפות הנורדיות המודרניות. נוהגים לסבור בטעות כי גם הפינים הם סקנדינבים, ככל הנראה, משום שפינלנד גובלת בחצי האי הסקנדינבי, ומשום שכמו יתר בני סקנדינביה אף הם נוטים להיות בהירי-שיער ועיניים, אולם הפינים הם עם ממוצא אחר ולשונם רחוקה מאוד מן השפות הסקנדינביות, ומשתייכת למשפחת השפות האורליות (עם זאת השוודית היא שפה רשמית בפינלנד ונלמדת ברוב בתי הספר).
החיים הסקנדינבים מפורסמים בתחושת הרווחה שלהם. דו"ח האושר העולמי של האו"ם מדרג כעת את דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורווגיה ושוודיה בראש דירוג האושר העולמי. הדבר הראשון שמציינים הסקנדינבים כמקור לאושרם הוא מסירותם להנאה בפועל מחייהם. פסק הזמן לעבודה שהממשלה מאפשרת לאזרחיה הוא אבסורדי בסטנדרטים אמריקאים. היתרון הסקנדינבי על החיים הטובים ביותר בא לידי ביטוי בחופשת לידה ואבהות, המפורסמות כנדיבות ביותר בעולם.
שמות נוספים
"ויקינגים" היה מונח נפוץ לסקנדינבים בתקופת ימי הביניים המוקדמת, במיוחד בהקשר לפשיטות וביזת נזירים בידי הסקנדינבים בבריטניה ובאירלנד.
המונח "fin-galls" (ויקינגים נורדים או נורווגים), "gal-goidel" (גאלים זרים) היה בשימוש לגבי אנשים ממוצא נורדי המתגוררים באירלנד או בסקוטלנד, ונטמעו בתרבות הגאלית.
ראו גם
מיתולוגיה נורדית
דנים (שבט גרמני)
גותים
פנוסקנדיה
סקנדינביה
נורדים
המדינות הנורדיות
המועצה הנורדית
הערות שוליים
קטגוריה:עמי אירופה
קטגוריה:איסלנד: דמוגרפיה
קטגוריה:דנמרק: דמוגרפיה
קטגוריה:נורווגיה: דמוגרפיה
קטגוריה:שוודיה: דמוגרפיה
קטגוריה:עמים גרמאניים
| 2024-05-27T07:38:00
|
קונטראפונקט
|
REDIRECT קונטרפונקט
| 2004-08-08T19:16:31
|
צ'מבאלו
|
REDIRECT צ'מבלו
| 2005-11-19T06:30:45
|
קלאוויקורד
|
ממוזער|קלוויקורד משנת 1728
קְלָוִיקוֹרְד הוא כלי מקלדת עתיק שראשיתו במאה ה-15.
בקלוויקורד מופק הצליל על ידי לשוניות מתכת המתחככות במיתרים. זאת בניגוד לצ'מבלו (שהומצא באותה התקופה) שבו פורטים על המיתרים, ובניגוד לפסנתר (שהומצא שלוש מאות שנה מאוחר יותר), ובו גורמת הלחיצה על הקליד להקשה על המיתר.
בניגוד לפסנתר, (שכאשר מקישים הפטישונים שלו על המיתרים, מחזיר אותם מנגנון מיוחד אחורנית לאחר הנקישה, והמיתר חופשי לרטוט למלוא אורכו) בקלוויקורד נשארת הלשונית צמודה אל המיתר, ורק חלקו של המיתר יכול לרטוט, רק זה שבין הלשונית והגשר הקבוע על לוח התהודה.
הקלוויקורד הוא כלי רגיש למדי בעל צליל רך ועדין. תקופת פריחתו הייתה במאה ה-18, אז היה חביב על מוזיקאים רבים. במאה ה-20, עם התגברות ההתעניינות בנגינת מוזיקה עתיקה, הוחל שוב בבניית קלוויקורדים, אך צלילם העדין מגביל אותם לשימוש בחדר קטן, בעיקר להנאת המנגן עצמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כלי מקלדת
קטגוריה:כלי הקשה
קטגוריה:כלים אותנטיים
קטגוריה:כלי מיתר
| 2024-08-07T12:10:49
|
היינריך היינה
|
היינריך היינה (נולד בשם הארי היינה, מאז 1825: כריסטיאן יוהאן היינריך היינה; בגרמנית: Heinrich Heine; 13 בדצמבר 1797, דיסלדורף – 17 בפברואר 1856 פריז) היה משורר, פילוסוף, פובליציסט ומבקר ספרות יהודי-גרמני מומר, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19.
היינה נחשב הן למשורר רומנטי והן למי שהפנה עורף לזרם ספרותי זה. הוא הפך את שפת היומיום לראויה לשירה, הפך את צורות הפיליטון ויומן המסע לצורת אמנות, והקנה לשפה הגרמנית קלילות ואלגנטיות שטרם ידעה עד אז. כעיתונאי ביקורתי ומעורב פוליטית, מסאי, סאטיריקן ופולמוסן עורר הערצה וחשש גם יחד. הוא נמנה עם המשוררים הגרמנים שיצירותיהם זכו למספר הגדול ביותר של תרגומים לשפות זרות.
ביוגרפיה
נעורים ושנות הלימודים
הארי היה הראשון מבין ארבעת ילדיהם של סוחר הבדים סמסון היינה (1764–1828) ואשתו בטי (במקור: פאירה) לבית ון גלדרן (1770–1859; אחי-אביה היה הנוסע והביבליופיל שמעון פון גלדרן). בית הוריו היה בית יהודי מודרני ומשכיל, שהושפע מרוח תנועת ההשכלה היהודית, והיינה למד בליצאום (בית ספר תיכון) של דיסלדורף אשר פעל לפי עקרונות תנועת הנאורות המאוחרת. כבר כתלמיד כתב היינה את שיריו הראשונים. בשנת 1814 עזב את הליצאום (בית הספר התיכון) ללא תעודת הגמר. בהתאם למסורת במשפחתו היה עליו להכשיר עצמו להיות סוחר, בבית ספר למסחר.
בשנים 1815 ו-1816 התמחה היינה ללא תמורה אצל הבנקאי רינדסקופף מפרנקפורט ולאחר מכן בבנק של דודו האמיד סלומון היינה בהמבורג. סלומון, אשר בניגוד לאחיו סמסון זכה להצלחה גדולה בעסקיו, פרש את חסותו על אחיינו. הוא תמך בו כלכלית עד ליום מותו שלו ב-1844, אף שלא הבין הרבה בתחומי העניין הספרותיים של אחיינו. ידועה אמרתו של סלומון היינה "אילו היה לומד משהו אמיתי, לא היה עליו לכתוב ספרים".
מכיוון שלבו של היינה לא יצא אחרי עסקי הכספים וגם לא עמד לו הכישרון לכך, הקים דודו בעבורו בסופו של דבר בית מסחר לבדים. אלא שחברת "הרי היינה ושות'" פשטה רגל אחרי זמן קצר. בעליה, היינריך היינה, העדיף כבר אז להקדיש את זמנו לכתיבת שירה. גם אהבתו הנכזבת לבת דודתו אמלייה לא מצאה חן בעיני משפחתו. את משיכתו הבלתי-מושבת אליה עיבד מאוחר יותר לשירים העוסקים בייסורי אהבה בספר השירים. את האווירה המעיקה בבית דודו, שבו הרגיש יותר ויותר בלתי רצוי, ביטא בשירו Affrontenburg. ככל הנראה הביאו לבסוף הסכסוכים במשפחתו של סלומון היינה לכניעה ללחציו של האחיין לאפשר לו לימודים אוניברסיטאיים הרחק מהמבורג.
לימודים בבון, גטינגן וברלין
אף שהיינה לא התעניין במיוחד במשפטים, התחיל ב-1819 ללמוד תחום זה. תחילה נרשם ללימודים באוניברסיטת בון, שם נמנה אוגוסט וילהלם שלגל עם מוריו. באותה שנה השתתף, לצד יום-טוב ליפמן צונץ ואחרים, בייסוד האגודה לתרבות ולמדע של היהודים.
בסמסטר החורף של 1820 עבר היינה לאוניברסיטת גטינגן, שם הצטרף לאיגוד סטודנטים. אבל כבר בפברואר 1821 נאלץ לעזוב גם את האוניברסיטה וגם את איגוד הסטודנטים. הסיבה לכך הייתה פרשה של דו-קרב: היינה, אשר ניסה בתקופה זו להסתיר עד כמה שניתן את מוצאו היהודי, הועלב בידי אחד הסטודנטים האחרים בשל יהדותו, והיינה הזמין אותו לדו-קרב. האוניברסיטה הרחיקה אותו בשל כך מן הלימודים למשך סמסטר. מיד אחר כך הרחיק אותו גם איגוד הסטודנטים, בעילה של "התנהגות בלתי צנועה". היינה אכן ביקר בבית בושת, אך היות שביקורים שכאלה היו שכיחים מאוד בקרב סטודנטים בני התקופה, רואים ביוגרפים אחדים של היינה בעילה זו רק אמתלה שמאחוריה מסתתרים למעשה מניעים אנטישמיים.
אחרי פרשה זו עבר היינה לברלין, שם למד בין 1821 ו-1823 ושמע גם הרצאות מפי גאורג וילהלם פרידריך הגל, והיה מקורב לחוג ה"הגליאנים השמאליים". הוא יצר במהרה קשרים עם החוגים הספרותיים של העיר, והיה, בין השאר, אורח קבוע בסלונים הספרותיים של רחל ורנהגן ושל אמליה בר. מברלין יצא בשנת 1822 במסע לפוזן, שבה פגש לראשונה בחסידות. זו, כמו חיי היהודים במזרח בכללותם, ריתקה ודחתה אותו בו זמנית. ב-1 באפריל 1823, שנתיים לפני שהתנצר כתב לידידו, היהודי עמנואל ווהלוויל:
היינה ראה בתפילה בגרמנית ובנגינת העוגב שהונהגו על ידי היהדות הרפורמית חיקוי של הנצרות, שמציעים רק "תפאורה ועיצוב חדשים".
בקיץ 1823 שב לגטינגן שבממלכת האנובר, כדי להתכונן לבחינות הדוקטורט. במהלך כתיבת התזה, עבר לבית הוריו בלנבורג, משם כתב לידידו, משה מוזר, כי בבית הוריו דנים בהתנצרות והוא היחיד המתנגד לזה.
טבילה לנצרות ופרשת פלאטן
ביולי 1825 הוענק להיינה תואר דוקטור למשפטים.
למרות הצהרותיו בפני ידידיו כי לעולם לא ימיר את דתו, ב-28 ביוני 1825 נטבל לכנסייה הלותרנית, על ידי כומר כפרי, בעיר המרחצאות הייליגנשטט אשר בתורינגיה. הוא בחר בכריסטיאן יוהאן היינריך כשמו הנוצרי, ומאותו יום קרא לעצמו היינריך היינה. הוא ניסה להסתיר מפני משפחתו ככל הניתן את טבילתו לנצרות. כמי שהיה אדיש למדי מבחינה דתית, ממילא ראה בתעודת הטבילה רק "כרטיס כניסה לתרבות האירופית" (במקור: "Entre. Billet zur Europäischen Kultur"). אכזבתו מאי-קבלתו לחברה, גם כמומר, היא מוטיב מרכזי ביצירתו.
הדוגמה המוכרת ביותר לדחייתו של היינה בידי החברה הגרמנית היא "פרשת פלאטן". הסופר אוגוסט גראף פון פלאטן תקף את היינה בפומבי בשל יהדותו, והיינה מצדו לא היסס להשיב למלעיזו בחשיפת ההומוסקסואליות של פלאטן ובכך הפך אותו למנודה חברתית.
היינה התחרט לעיתים קרובות ובצורה מפורשת על שנטבל לנצרות, בין השאר משום שהיתרונות שקיווה שיצמחו לו מכך בוששו להגיע. בשנים שלאחר מכן ניסה היינה שוב ושוב להתקבל לשירות המדינה, בין השאר במינכן. אבל משכשלו כל הניסיונות האלה, החליט להתקיים כסופר עצמאי, דבר שהיה חריג למדי בזמנו.
כמעט כל הביוגרפיות של היינה מדגישות את השפעת מוצאו היהודי על יצירתו. מבקר הספרות הנודע מרסל רייך רניצקי סבור שהדחייה וההתעלמות שבהן נתקל היינה מתבטאות בצורה מובהקת ביצירתו.
ב-1826, לאחר שנכשל ניסיון להשיג משרת מרצה לספרות באוניברסיטת מינכן, לקה היינה בדיכאון. הוא כתב למשה מוזר: "אני חש דחף כביר להיפרד לשלום מן המולדת הגרמנית... היהודי בי, שאי אפשר להדיח אותו לעולם, הודף אותי החוצה".
הצלחות ספרותיות ראשונות
שיריו הראשונים של היינה ראו אור בברלין בדצמבר 1821. בשנת 1823 נוספו להם "טרגדיות, בלוויית אינטרמצו לירי". בשנת 1824 ראה אור האוסף "שלושים ושלושה שירים", בהם שירו הפופולרי ביותר של היינה בגרמניה: "לורליי" (Loreley). בשנה זו גם ביקר בויימאר אצל יוהאן וולפגנג פון גתה, שאותו העריץ. שנתיים לפני כן כבר שלח לו את שיריו הראשונים עם הקדשה. הביקור היה מאכזב למדי מכיוון שהיינה התנהג - בניגוד לאופיו - בצורה מסוגרת ועצורה ואילו גתה היה קריר ומרוחק.
בשנת 1826 פרסם היינה את סיפור המסע "מסע בהרי הָארץ" והחל בשיתוף הפעולה עם בית ההוצאה "הופמן וקמפה" בהמבורג. יוליוס קמפה נשאר המוציא לאור של היינה עד למותו של האחרון. באוקטובר 1827 פרסם את "ספר השירים" (Buch der Lieder) אשר ייסד את המוניטין של היינה ונותר אהוב עד ימינו. הטון הרומנטי, הכמו-עממי של השירים האלה ושל שירים מאוחרים יותר, אשר הולחנו בין השאר ב"אהבת המשורר" של רוברט שומאן, זכה לאהדת הקהל לא רק בימיו של היינה, והם נישאים בפי כל, לפחות בקרב דוברי גרמנית.
היינה מצדו החליף במהרה את הטון הרומנטי, בכך ששיווה לו גוון אירוני ועשה שימוש באמצעי הספרותי של השיר הרומנטי גם לשירים בעלי אופי פוליטי. הוא עצמו כינה את עצמו "רומנטיקאי שברח". כך למשל לעג להתפעמות הרומנטית מן הטבע בשירו Das Fräulein stand am Meere (עמדה הנערה על שפת הים).
ממוזער|Reisebilder, 1831
היינה עצמו חווה את הים לראשונה בשנים 1827–1828 במסעות לאנגליה ולאיטליה. את התרשמויותיו תיעד בטקסטים חדשים בסדרת "תמונות המסע" שפרסם בין 1826 ו-1831. עליהם נמנים בין השאר מחזור השירים "הים הצפוני" והיצירות "מרחצאות לוקה" ו"אידיאות. ספר לה גרנד", שהוא כתב מתוך תמיכה בנפוליון ובהישגיה של המהפכה הצרפתית. בתקופה זו התגלה בהדרגה כישרונו הספרותי הגדול של היינה. בתחילת שנות השלושים של המאה ה-19 כבר נפוצו המוניטין שלו בגרמניה ובאירופה כולה.
שנות פריז
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|איור ל"הרבי מבכרך" (1921) מאת יוסף בודקו, חיתוך עץ
בספטמבר 1830 היה היינה עד לפרעות אנטישמיות בהמבורג, כאשר חלונות בית דודו נופצו על ידי ההמון. בפברואר 1831 דחה הסנאט של המבורג את מועמדותו של היינה באופן סופי.
לאחר שנרדף יותר ויותר בשל עמדותיו הפוליטיות - בעיקר בפרוסיה - ומשמאס בצנזורה הגרמנית, עקר היינה ב-1831 לפריז לאחר פריצת מהפכת יולי. כאן התחיל פרק חדש בחייו וביצירתו. במשך שארית חייו התגעגע היינה לגרמניה, כפי שמיטיב לבטא למשל שירו In der Fremde (בנכר). אלא שהיינה זכה לבקר במולדתו רק פעמיים נוספות. בסופו של דבר הפכה פריז לעיר הגלות שלו, וכל יצירותיו - כולל אלה שעוד עתידות היו להתפרסם - הוצאו אל מחוץ לחוק, בפרוסיה בשנת 1833, ובכל המדינות החברות בקונפדרציה הגרמנית בעקבות החלטה של פרלמנט הפדרציה, הבונדסטאג, בפרנקפורט בשנת 1835. גורל דומה פקד את כל משוררי "גרמניה הצעירה" (Junges Deutschland). בהחלטת הבונדסטאג נקבע שחברי הקבוצה הזו שמו להם למטרה "להתקיף את הדת הנוצרית בכתבים ספרותיים הנגישים לקוראים בני כל המעמדות, להשמיץ את המצב הקיים ולמוטט את כל המסורת והמוסר".
היינה מצא כבר ב-1832 מקור הכנסה חדש בתפקיד הכתב הפריזאי של העיתון "אלגמיינה צייטונג" של אאוגסבורג שהוציא לאור יוהאן פרידריך קוטה, המוציא לאור של גיתה ושל שילר. את טורי העיתון שלו מתקופה זו פרסם ב-1833 בצורת ספר תחת הכותרת "Französische Zustände" (מצבים צרפתיים).
באותה השנה הופיעו הסימפטומים הראשוניים של מחלתו - סימני שיתוק, התקפים של כאבי ראש ובעיות ראייה.
בינתיים הספיק היינה להפיק את המיטב מן החיים בפריז. הוא התרועע עם רבים מאנשי הרוח והתרבות בעיר, ביניהם עם הקטור ברליוז, לודוויג ברנה, פרדריק שופן, ז'ורז' סאנד, אלכסנדר דיומא ואלכסנדר פון הומבולדט.
המטרופולין הפריזאי הביא להיינה בשנים הבאות את ההשראה לשטף של מאמרים, טורים פוליטיים, פולמוסים, שירים ויצירות בפרוזה. בכתבים כדוגמת "מצבים צרפתיים" ניסה לקרב בין הגרמנים והצרפתים. בתוך כך הגיע לרמת ניתוח נבואית כמעט, למשל בדברי הסיום לספרו "על ההיסטוריה של הדת והפילוסופיה בגרמניה" משנת 1834, 99 שנה לפני עלייתם לשלטון של מי שעתידים יהיו לשרוף את ספריו שלו.
היינה הזהיר בו את הצרפתים כי עליהם "לפחד מגרמניה משוחררת":
היינה זיהה מוקדם את המרכיב ההרסני בלאומנות הגרמנית, אשר לא נקשרה - בשונה מזו הצרפתית - לרעיונות הדמוקרטיה וריבונותו של העם. היינה זיהה בה שנאה לכל דבר זר.
על יצירותיו החשובות האחרות משנים אלו נמנות גם "כנסת הרומנטיקה" (1836), "על לודוויג ברנה" (1840) ופרגמנט הרומן היהודי אשר נכתב בעקבות עלילת הדם בדמשק - "הרבי מבכרך" (1840).
בשנת 1841 נישא היינה למוכרת הנעליים הצרפתייה אז'ני קרסנטייה מירה, שהכיר מאז 1834. מתילדה, כפי שנהג לכנות אותה, הייתה קתולית אדוקה, והוא אהב בה במיוחד דבר אחד: שלא דיברה אף לא מילה אחת גרמנית וגם לאחר שנים ארוכות של נישואים לא ידעה לאיזה משורר נודע היא נשואה.
בשנת 1843 כתב היינה את שירו Nachtgedanken (מחשבות לילה), המתחיל במילים המצוטטות לרוב בגרמניה:
"כאשר מחשבתי בלילה את גרמניה פוקדת
אזי שנתי אף היא נודדת".
בשיר שילב היינה את דאגתו למצב הפוליטי בגרמניה עם דאגתו לאמו האלמנה החיה בגרמניה בגפה. כדי לפגוש שוב את אמו ולהציג בפניה את אשתו, נסע היינה בשנים 1843 ו-1844 פעמיים נוספות ואחרונות לגרמניה. שם הכיר את קרל מרקס ואת פרדיננד לסאל. מאוחר יותר עבד היינה בכתבי העת של מרקס.
באמצע שנות הארבעים של המאה ה-19 כתב היינה גם השירים האפיים "אטה טרול" ו"גרמניה. אגדת חורף", שאותו כתב לאחר נסיעתו לגרמניה. בשיר אפי ארוך זה תקף בחריפות ובשנינות את המדינה, הכנסייה והחברה בגרמניה וברוחו של מרקס הבטיח:
"שיר חדש, שיר טוב יותר
הו חבריי, לכם אשוררה!
כבר על אדמת ארץ רוצים אנו
את ממלכת השמיים לכוננה".
את ה"שירים חדשים וטובים יותר" פרסם היינה בשנת 1844 באוסף השירה "שירים חדשים", ובו הופיע לראשונה גם "גרמניה. אגדת חורף".
המשטרה הפרוסית הוציאה נגד היינה צו מעצר ושמו נכלל ברשימת מבוקשים שנשלחה למעברי הגבול הפרוסיים. לצד שמו ברשימה הופיע התיאור "טיפוס יהודי בולט". הצו נותר בתוקף במשך שנים. בנסיעתו האחרונה אל אמו ב-1844, הפליג היינה בספינת קיטור להמבורג, כדי לחמוק מהמשטרה הפרוסית.
היבטים יהודיים בשירתו
שירתו של היינה משופעת בנושאים יהודיים, שהזדהות ואירוניה משמשים בהם בערבוביה. אחד מקבצי שיריו קרוי "מנגינות עבריות", וביניהם "הנסיכה שבת" (שבו כלל שיר הלל לחמין כפרודיה על האודה לשמחה של שילר), "יהודה הלוי" (שבמרכזו ערגתו של יהודה הלוי לירושלים), "דונה קלרה" ו"הוויכוח". חלק ניכר מן הידע ההיסטורי היהודי של היינה מקורו בהשתתפותו באגודה לתרבות ולמדע של היהודים, שעם מייסדיה נמנה קודם התנצרותו.
בחיבוריו מופיעים אפיונים על משה ("בנה פירמידות – לא מאבנים, כי אם מבני אדם: הוא יצר עם!"), כמו גם התפעמות מן האגדה שמה שהצילו חכמי ירושלים בזמן המרד נגד הרומאים מן המקדש, לא היו חפצי היקר שבהיכל – אלא את ספר התורה.
דווקא התרחקותו של היינה מן הדת היהודית איפשרה לו לעיתים מבט היסטורי על היהדות ועל מקומה בתרבות העולם. הוא מלגלג על החינוך הצרפתי שמקנה לבנות צרפת ידע על "פרעונים חנוטים ומלכים מרובינגים מפוקפקים" – אך אין בו מקום למשורר מופלא כמו יהודה הלוי. לא ייפלא כי היינה היה מקובל ביותר על דורות של משכילים יהודים במרכז אירופה ובמזרחה, ועורר לעיתים תחושת אי-נחת בקרב הממסד הספרותי הגרמני השמרני.
המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק התייחס להיינה כאל אחד ממשוררי ישראל וכותב במאמרו הלכה ואגדה בפיסקה העוסקת בשבת: "כל משוררי ישראל, מרבי יהודה הלוי ועד הַינֶה, שרו לה את שיריהם וזמירותיהם".
היינה והמרקסיזם
בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-19 הפך הטון של היינה יותר ויותר רדיקלי. הוא נמנה עם המשוררים הגרמניים הראשונים אשר הבינו את תוצאותיה של המהפכה התעשייתית המתחוללת ועמדו ביצירתם על סבלו של מעמד הפועלים שזה עתה נוצר. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בשירו "האורגים השלזים" מיוני 1844. ההשראה לשיר באה ממרד האורגים אשר פרץ באותו החודש בשלזיה. להלן מובאה ממנו:
"בעין היבשה אף לא דמעה
הם יְשוּבים בכס האריגה וחורקים שיניהם
גרמניה הישנה, אנו אורגים את תכריכייך.
אנו אורגים בהם את הקללה המשולשת.
אנו אורגים! אנו אורגים!
(...)
קללה למלך, למלכם של העשירים
שאת סבלנו לא יכול להקל
שאת פרוטתנו האחרונה מאיתנו עושק
ומניח שיירו בנו כבכלבים!
אנו אורגים! אנו אורגים!"
השיר, שנודע גם כ"שיר האורגים", הופיע ביולי בכתב העת Vorwärts של קרל מרקס והופץ כמנשר ב-50,000 עותקים באזורי המרד. שר הפנים הפרוסי ארנים תיאר את השיר בדיווחו למלך פרידריך וילהלם הרביעי כ"פנייה בסגנון ממריד אל עניי העם המלאה בהתבטאויות פליליות". בית המשפט המלכותי של פרוסיה הוציא איסור על השיר. קריין, אשר ההין לקוראו בפומבי, נידון בפרוסיה ב-1846 למאסר. פרידריך אנגלס, אשר זכה להכיר את היינה באוגוסט 1844 בפריז, תרגם את השיר לאנגלית ופרסם אותו בדצמבר של אותה השנה בעיתון "The New Moral World".
חרף קשריו הידידותיים עם מרקס ואנגלס, לא הפך היינה מעולם למרקסיסט. הוא גילה הבנה מלאה למצוקותיו של מעמד הפועלים ותמך בו, אבל בו בזמן סבר כי המטריאליזם, כמו גם הרעיון הקומוניסטי הרדיקלי, ישמידו הרבה מן התרבות האירופאית שאותה אהב והעריץ.
כבר ב-1842, כאשר הקומוניזם היה עדיין תנועה פוליטית זניחה, כתב: "אף כי אין מרבים לדבר היום על הקומוניזם והוא צומח רק בעליות גג נשכחות ועל מזרני קש עלובים, הוא מיועד למלא תפקיד של גיבור אפל, גם אם חולף, בטרגדיה המודרנית... אותה מסורת אבסולוטית ישנה...רק בשינוי לבוש, עם סיסמאות וביטויי מפתח חדשים... אז יהיה רק רועה אחד עם מטה ברזל ועדר אנושי אחד, כבשים זהות זו לזו הפועות בקול רפה... זמנים אפלים לפנינו".
המהפכה שהכזיבה
כדמוקרט מושבע קיבל היינה בשמחה את מהפכות אביב העמים של 1848 ברחבי אירופה, ובמיוחד את מהפכת מרץ בגרמניה. אבל במהרה הסתייג מההתפתחויות שעברו על מהפכות אלה, משום שתומכיה של שיטת הממשל הרפובליקנית-דמוקרטית היו מלכתחילה במיעוט. הוא סבר שהאספה הלאומית של פרנקפורט ("הפרלמנט של כנסיית פאול") היא רק נוסטלגיה רומנטית אך כושלת מבחינה פוליטית, בבחינת געגוע לתחייתה מחדש של האימפריה הרומית הקדושה שעברה מן העולם ב-1806.
מחלתו
בפברואר 1848, בחודש שבו פרצה המהפכה ברחובות פריז, נפל היינה למשכב. בעיות העצבים שלו, אשר הלכו והחמירו בבירור מאז 1845, התפרצו עתה במלוא עוזן והגבילו אותו למיטתו. היינה עצמו היה משוכנע שהוא חולה בעגבת, ואילו על פי מהלך המחלה שלו, שתועד היטב, נדמה היה שחלה בטרשת נפוצה או במחלה נוירולוגית של נוירוני התנועה (ALS). למעשה, בדיקה עדכנית שנערכה בקצוות-שיער של היינה שהשתמרה הובילה חוקרים למסקנה שלמעשה סבל מהרעלת עופרת. כשהוא משותק כמעט לגמרי, נאלץ להעביר את שמונה השנים הבאות עד למותו במה שכינה "קבר המזרן".
משקלו ירד ל-45 קילוגרמים וראייתו נפגעה קשות.
מצבו הבריאותי של היינה הידרדר בצורה דרמטית במספר שלבים. פעם אחת אף הוכרז בטעות כמת. את בדידותו ההולכת וגוברת שיככו ביקורים מזדמנים של עמיתים וחברים, שלפי דיווחיהם קשה היה להם הביקור אף יותר מביקור בקברו של חבר. פרידריך אנגלס אשר ביקרו בינואר 1848, דהיינו חודש לפני נפילתו הסופית למשכב, כתב:
בשנים שקדמו למותו פיתח היינה גישה מתונה יותר לדת. בצוואתו משנת 1851 הצהיר על אמונה באל אישי, מבלי להצהיר אמונים לזרם כלשהו של הנצרות או ליהדות. בצוואתו נכתב:
בספרו "וידויים" משנת 1854 קבע שוב:
כוח היצירה של היינה לא פחת אפילו בשנות הסבל שבהן נפל למשכב. מכיוון שלא יכול עוד לכתוב בעצמו, הכתיב את שיריו וכתביו למזכיר. כך פרסם באוקטובר 1851 את אוסף השירים "רומנצרו" ובשנת 1854 את מורשתו הפוליטית ב"לוטציה".
שמאל|ממוזער|250px|הפסל על קברו בבית הקברות של מונמארטר
חרף סבלו הרב לא איבד היינה את ההומור והרגישות שלו. בחודשי חייו האחרונים הקלו עליו ביקוריה של מעריצתו אלזה קריניץ מפראג, שאותה כינה "Mouche" [בצרפתית: זבוב]. היא הפכה ל"פרח הלוטוס הנערץ" שלו. בשל מצבו יכלה הערצה זו להתקיים רק במישור הרוחני, כפי שתיאר היינה באירוניה עצמית בשירו:
"מילים! מילים! שום מעשים!
שום בשר אף פעם, בובה יקרה.
לעולם רק רוח ואף לא צלי
שום כופתאות אין במרק".
שירו "אפילוג" מדגים היטב כיצד אהב את החיים ובו בזמן הביט באומץ אל המוות:
"את קברנו מחממת התהילה
מילות שטות! סכלות!
חום טוב יותר מעניקה
רועת הפרות, שבאהבתה
נושקת לנו בשפתיים דשנות
ומריחה במופגן מדשן הפרות (...)"
היינה נשאר בפריז עד יום מותו, וחזר לגרמניה רק פעמיים, לביקורים קצרים אצל אמו.
ב-17 בפברואר 1856 חדל לשורר ולנשק והלך לבית עולמו. על ערש דווי אמר לרעייתו הבוכייה "אל תפחדי, יקירתי, אלוהים יסלח לי על הכול. הלוא זה מקצועו". שלושה ימים מאוחר יותר נקבר בבית הקברות של מונמארטר, שם נקברה לפי בקשתו המפורשת גם מתילדה אשתו 27 שנה מאוחר יותר. את המצבה שהוצבה על קברו בשנת 1901 מעטרים דיוקן פסל מעשה ידי האמן הדני לואיס האסלריס ושירו של היינה "היכן?".
משפחתו של היינה הייתה בין המשפחות היהודיות שהצטרפו לאריסטוקרטיה האירופית הזוטרה: אחיו של היינה היה רופא בסנט פטרבורג, קיבל תואר אצולה ונישא לאריסטוקרטית רוסיה; אחיו האחר היה עורך עיתון בווינה והתמנה לברון אוסטרי; בן אחותו של היינה קיבל תואר אבירות והפך לברון פון אמבדן.
השפעתו וחשיבותו
בשל ייחודיות יצירתו, ובשל העושר הרב של הצורות הספרותיות שבהן השתמש והנושאים שבהם עסק, לא ניתן לשייך את היינה במובהק לזרם ספרותי כלשהו. היינה צמח מתוך הרומנטיקה, אבל במהרה התגבר על סגנונה ועל התמטיקה שלה, גם בשירה. לפי הביוגרף שלו, יוזף קרוזה, משתלבים בעבודתו אלמנטים מספרות הנאורות, מן הקלאסיציזם של ויימאר, מן הריאליזם ומן הסימבוליזם.
ממוזער|250px|אנדרטת היינריך היינה, לזכרו של היינה, ברובע מיטה בברלין
שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה של היינה בעל העט המושחז, על שער כתב העת יוגנד.
אלא שהיינה היה בראש ובראשונה מחבר פוליטי של עידן טרום-מרץ שקדם למהפכת 1848. ביחד עם סופרי קבוצת גרמניה הצעירה, שיש המשייכים אותו אליה, מייחדת אותו השאיפה לתמורה פוליטית לכיוון דמוקרטי יותר באירופה כולה ובגרמניה בפרט. ההסתייגות שלו מן "הספרות המגויסת" של חברי הקבוצה שאותה כינה בבוז "כתבות עיתון בחרוזים", מקורה לא בסיבות פוליטיות כי אם בסיבות אסתטיות. מבחינה אישית היה היינה קרוב למרקס ולאנגלס, מבלי שהסכים איתם בכל פרטי הפילוסופיה הפוליטית שלהם.
שיריו של היינה היוו השראה ליצירות רבות באמנות, הספרות והמוזיקה. מלחינים כמו שוברט, מנדלסון-ברתולדי, ליסט, שומאן ווגנר השתמשו בהם לא פעם כבסיס לעבודתם.
ישנם יותר מ-4,000 לחנים לשיריו.
השפעתו על התרבות המערבית עצומה והוגי דעות רבים רואים בכתיבתו הסטירית מזיגה של שנינות, עליצות ורומנטיקה.
הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה הצהיר על הערכתו הרבה להיינה בספרו האוטוביוגרפי "הנה האיש":
היינה עורר עוינות בקרב בני זמנו, בין השאר משום שלא חשש לבקרם בחריפות. הוא תקף את יריביו האמיתיים והמשוערים באותה נחרצות שבה הותקף הוא ולא נמנע מפולמוס פוליטי. לאחר מותו אף גברה עוצמת העימותים סביבו, ונמשכה מאה שנים ואף יותר.
סממן לעימותים אלה ניתן למצוא במאבק שהתחולל על דרך הנצחתו הראויה בגרמניה. חוקרי ספרות בעלי דעות לאומניות ואנטישמיות הלכו והשפיעו לקראת שלהי המאה ה-19 על הדיון הציבורי על הנצחתו. היוזמה משנת 1897 להציב אנדרטה לזכרו בעיר הולדתו דיסלדורף הוקעה בידי חוקר הספרות אדולף ברטלס במאמר ידוע לשמצה משנת 1906 כ"השתחוויה בפני היהדות", והיינה עצמו הוקע כ"יהודי דקדנטי". רק בשנות העשרים של המאה ה-20 הוקמו אנדרטות לזכרו של היינה בהמבורג ובפרנקפורט, אלא שאלה נהרסו או הוסרו תחת המשטר הנאצי, ע"פ ההיסטוריון פול ג'ונסון אדולף היטלר הורה אף להרוס את קברו של היינה. ספריו של היינה היו בין הספרים שנשרפו בכיכר האופרה (כיכר בבל) בברלין, ובאופן כללי הוקעו ונודו על ידי המשטר הנאצי. סמוך לאנדרטה במקום, מעשה ידי האמן הישראלי מיכה אולמן, חקוק הציטוט המפורסם ממחזהו של היינה מ-1821, "אלמנסור", שנתפש בדיעבד ככמו-נבואי: (בגרמנית: "Das war ein Vorspiel nur, dort wo man Bücher Verbrennt, verbrennt man auch am Ende Menschen").
גם בתקופת גרמניה המערבית נמשך הוויכוח על מקומו של היינה. הכוונה לקרוא לאוניברסיטה של דיסלדורף על שם המשורר המפורסם ביותר שהצמיחה העיר הביאה למאבק שנמשך עשרים שנה ואשר הסתיים רק בתחילת שנות ה-80. כיום ניתן למצוא בדיסלדורף לא רק את אוניברסיטת היינריך היינה אלא גם אנדרטה לזכרו.
הנצחתו של היינה בישראל
חיפה היא עיר תאומה של דיסלדורף, ומאז 1983 פועל בה מרכז קהילתי בשם בית היינריך היינה. בשנת 1956 נקראה גם כיכר היינריך היינה.
בשל התנצרותו, במשך שנים רבות נמנעו ערים בארץ לקרוא רחובות על שמו. תחת זאת נקרא רחוב בתל אביב, בפאתי יפו, בשם "הרבי מבכרך", כשם הפרגמנט מתוך הרומן היהודי הגדול שתכנן היינה לכתוב. רק בשנות התשעים החליטה עיריית תל אביב לקרוא את אחד מרחובות העיר על שמו. בשנת 2001 נקרא בירושלים רחוב קטן בשכונת משכנות שאננים על שמו של המשורר היהודי-גרמני.
דואר ישראל הנפיק בול, בעיצובו של חביב חורי עם דיוקנו של היינה לפי ציור של מוריץ דניאל אופנהיים. הבול הופיע לרגל הכנס "היינה בירושלים" בדצמבר 2001.
בארץ פועלת עמותת חובבי היינריך היינה, ובין ראשיה היו בעבר גאולה כהן ושלמה להט. בין מתרגמי היינה החשובים בארץ: שלמה טנאי, גילה אוריאל.
תרגומים לעברית
מאמרים על יצירתו
יעקב הסינג, שתי תמונות מסע: גרמנים ויהודים ביצירתו של היינריך היינה, נדפס בתוך "עיתון 77", 307, 2006.
זאב לוי, יחסו של היינריך היינה אל ברוך שפינוזה, נדפס בתוך "גשר", 146, תשס"ג 2003.
יהודה אילוני, על היינה העיתונאי, נדפס בתוך "קשר", 22, 1997.
שלמה טנאי, היינה, העולם ואנחנו, נדפס בתוך "הייריך היינה", תשס"א 2001.
יגאל לוסין, היינריך היינה, יהודי מן הסוג השלישי, נדפס בתוך "היינריך היינה", 2001.
רחל פרנקל-מדן, הסיפור הלא-פתור, נדפס בתוך "היינריך היינה", תשס"א 2001.
יורגן מיכאל שולץ, היינה - בין הספר והעיתון, קשר 22 (1997) 42-47 1997.
מוניקה צמקה, קווים יהודיים ביצירותיו של היינריך היינה, ברית עברית עולמית: כנס 10 (תשנ"ב) 63-66 1996.
חמוטל בר יוסף, ההתקבלות של היינה בספרות העברית בשנות התשעים בהקשרה הרוסי, דפים למחקר בספרות 8 (תשנ"ב) 319-332 1992. .
אפרים שמואלי, בין היינה למרקס: אבות ובנים במלחמה על האמנציפציה, מחברות למחשבה סוציאליסטית 11 (1988) 54-61 1988.
אפרים שמואלי, מוזיקה יהודית בגרמניה: היינה והאחים בר ומייארבר, הדאר 66, ו (תשמ"ז) 14-16 1987.
אפרים שמואלי, אלוהי היינה: פאנתיאיזם, שפינוזה ובעיית היהדות, מאזנים ס, 7 (תשמ"ז) 33-36 1987.
ירמיהו יובל, היינה ושפינוזה - אחים באי-אמונה, הארץ (12 באוקטובר 1984) 14, 15; (19 באוקטובר 1984) 14,15 1984.
גצל קרסל, אחיו הבכור של אבל, מעריב (7 בינואר 1983) 31 1983.
טוביה פרשל, נ.ה. אימבר בעקבות היינה, הדאר נ (תשל"א) 7 1971.
לקריאה נוספת
לודוויג מרכוזה, היינריך היינה: תקופת חיים בין תמול ומחר, תרגם מאיר מוהר, הוצאת "גזית", תש"ה.
אנטונינה ואלנטיין, היינה: משורר סורר ומורה, תרגם נחמיה רבן, הוצאת "עיינות", תשי"ז.
יגאל לוסין, היינה: החיים הכפולים, הוצאת שוקן, 2000.
עמוס אילון, רקוויאם גרמני, תרגם דני אורבך, הוצאת דביר, 2004. פרק 4: היינה וברנה, עמ' 105–150.
יעקב הסינג, החלום והמוות, תרגמה מגרמנית קטיה מנור, הוצאת ספרית פועלים, 2008.
יוחנן טרילזה-פינקלשטיין, היינריך היינה - חיים בסתירה | ביוגרפיה, רסלינג, תרגום: קטיה מנור, 2010.
מיכל דורון, לולבים ובלונים: היינריך היינה על ספת הגרפולוג (מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ"ו, תשע"ב-תשע"ג, 2012, עמודים 42–43).
קישורים חיצוניים
פורטל מקיף על היינה, כולל בין השאר מהדורה מדעית של כתביו את כל מכתביו עם פקסימיליות של המקור
הנסיכה שבת.
יחזקאל נפשי ודן תורן ברדיו תל אביב על היינריך היינה וויליאם בלייק, 2008
האזינו להרצאתו המוקלטת של ד"ר בן טולילה על היינריך היינה באתר סוניקבוקס
היינריך הינה מאת דוד פרישמן, 1906, באתר פרויקט בן-יהודה.
- על הספר "היינריך היינה - מבחר שירים ומכתבים" (תרגום וביוגרפיה: שלמה טנאי)
על כתביו:
זיוה שמיר, על שירו של היינה "לורליי" (האכזריות הגרמנית בעיני אלתרמן), אתר מב"ע, נובמבר 2021
אבי גולדברג, היינריך היינה: האלים בגלות, בבלוג "יתוש באוזן"
מתרגומי שיריו:
שיר של היינריך היינה בתרגומה של רחל המשוררת, באתר פרויקט בן-יהודה.
, בתרגומו של ש. בן-ציון
, בתרגום ש. שלום
כמה מתרגומיו של משה גנן לשיריו של היינה מתוך "השיבה הביתה"
, בתרגומו של עמית קרביץ
, בתרגומו של עידו פלד
, בתרגומו של עמית קרביץ
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים מומרים גרמנים
קטגוריה:מתנצרים
קטגוריה:משוררים יהודים גרמנים
קטגוריה:סופרים יהודים גרמנים
קטגוריה:סאטיריקנים גרמנים
קטגוריה:מסאים יהודים
קטגוריה:מסאים גרמנים
קטגוריה:משוררים ששיריהם הולחנו
קטגוריה:חברי האגודה לתרבות ולמדע של היהודים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי
קטגוריה:המבורג: אישים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות של מונמארטר
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת גטינגן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בון
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי גרמניה
קטגוריה:סאטיריקנים יהודים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1797
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1856
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
| 2024-08-08T16:30:55
|
ממלכת הכוזרים
|
ממוזער|שמאל|טקסט=שחזור בגד גוף כללי (כפתן) מתקופת ממלכת הכוזרים|שחזור של בגד גוף כללי (כפתן) מתקופת ממלכת הכוזרים.
ממלכת הכוזרים או כזאריה הייתה כגאנות טורקית שהוקמה בערבה האירואסייאתית והתקיימה בראשית ימי הביניים בתקופה שבין המאה ה-7 לתחילת המאה ה-11.
בשיאה, כזאריה שלטה על צפון הים הכספי, על חלקים מצפון הים השחור כולל חצי האי קרים, על אזור הנהרות וולגה ודון ועל צפון הרי קווקז.
לכזאריה הייתה תשתית חקלאית אך גם תשתית מסחרית מעצם מיקומה על צומת מסחר בדרך המשי והיא שלטה על נתיבי הסחר בין סין, הודו ופרס במזרח, ביזנטיון ואירופה במערב, השבטים הרוּתֶנִים בצפון והאימפריה המוסלמית בדרום.
על פי מקורות יהודיים ומוסלמיים, אימצו הכוזרים או חלקם את היהדות, אך ישנה מחלוקת נרחבת בין היסטוריונים על הזמנים וההיקפים של גיורם, נסיבות ההתגיירות והתפשטות המתגיירים לאזורים אחרים בעת קיום כזאריה ולאחר נפילתה מגדולתה.
גם לאחר פירוקה הסופי של כזאריה הותירו הכוזרים מורשת על הממלכות שקמו על שטחיה וכיום ישנן מספר קבוצות הטוענות למוצא כוזרי או לפחות נטען שהן ממוצא כוזרי.
אטימולוגיה
בשפות טורקיות הכוזרים נקראים ה'אזאר' (יחיד) או ה'אזאר'לר' (רבים), כך שהמילים "כוזרי" או "כוזרים" הם טעויות שהשתרשו בעברית.
היסטוריה
בהיעדר מקורות כוזריים כתובים, כל המידע על תולדות ממלכת הכוזרים שאוב ממקורות בכתב של העמים והממלכות השכנות לה: בעיקר מקורות פרסיים, ערביים, ביזנטיים, גאורגיים, ארמניים ורוסיים.
הכוזרים היו שבטי נוודים שנדחקו במאה ה-5 ממונגוליה וממרכז אסיה על ידי שבטים אווארים וסביריים לערבות שמצפון לקווקז. כמו כן, ייתכן שחברו אליהם גם קבוצות מקומיות להקמת הכגאנות הכוזרית מאוחר יותר, כגון האקאצירי .
בין הכוזרים היו אויגורים, בולגרים, איראנים, ועוד, אך הנהגתם הייתה ממוצא טורקי. סימוכין לכך ניתן למצוא בחלק מהתארים של נכבדיהם – כגאן-כאקאן, בך, טודון, טרכאן. כמעט ואין מידע על שפתם, אך חוקרים משערים שהיא הייתה מקבוצת השפות הטורקיות.פיטר גולדן, שאלת מוצאם של הכוזרים, בתוך: תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 108–112
ככל הנראה הכוזרים היו חלק מהמסגרת המדינית של השבטים והעמים הטורקיים ששלטה בערבות אירואסיה עד שנת 660 בערך. מאמצע המאה ה-7 מופיעים שבטים אלה תחת מסגרת שלטונית אחת – ממלכת כזאריה, לאחר שדחקו את השבטים הבולגריים מערבות הים השחור. הכוזרים השתלבו בחיים המדיניים באזור. הם סייעו לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס השני בסוף המאה ה-7 במלחמותיו כנגד האימפריה הסאסאנית, והעמידו לרשותו בקרבות אלו כוחות בסדרי גודל משתנים. לאחר ניצחון הביזנטים על הפרסים בנינוה, השתלטו הכוזרים על חלק מהשטחים שהיו קודם תחת שלטון האימפריה הפרסית, בהם חבל טרנסאוקסניה, הנמצא כיום באוזבקיסטן.
במאה ה-8 היה חיל משמר כוזרי בחצר הקיסר בביזנטיון ושליטי כזאריה היו מעורבים במאבקי שליטה בחצר הקיסרות הביזנטית. בריתות מדיניות בין כזאריה וביזנטיון חוזקו באמצעות קשרי נישואין בין יורשי עצר ביזנטיים ונסיכות כוזריות. הקיסר הביזנטי לאון ה-4 (775–780) שכונה "הכוזרי" היה בנה של נסיכה כוזרית שנישאה ב-732 לקיסר הביזנטי, ונקראה אירן לאחר שקיבלה עליה את הדת הנוצרית.
במחצית השנייה של המאה ה-8 כזאריה הרחיבה את תחומי שלטונה לכיוון מערב, עד נהר הדנייפר בצפון-מערב ועל הגותים בחצי האי קרים. בשנת 786 כבשו הכוזרים את דורוס, בירת הגותים בקרים והמשיכו לשלוט בחלקים מחצי האי עד המאה העשירית. ב-830–840 ביקשו הכוזרים מהקיסר תיאופילס שישלח להם מהנדסים שיסייעו בהקמת מבצר הלבנים הגדול סרקל, על גדת נהר הדון מה שמעיד על היחסים הטובים עם הביזנטים שנמשכו לנוכח פלישות שבטי הנודדים מצפון שאיימו על שתי הממלכות.
המאבק המתמשך בין כזאריה ובין החליפות האומיית החל כבר במאה ה-7. המוסלמים תקפו את הכוזרים ב-642, וב-652 פלשו לשטחם והגיעו עד בירתם בלנז'אר, אך נהדפו. מלחמות אלו נמשכו במחצית הראשונה של המאה השמינית בעיקר בקווקז, כששטחי גיאורגיה ואזרבייג'ן של ימינו עוברים מיד ליד. בשנת 737 הצליח הח'ליף מרואן להביס את הכוזרים ולאלץ את הכגאן לקבל את דת האסלאם. אך המרת דת זו לא האריכה ימים והכוזרים הצליחו בעזרת ביזנטיון לסלק את המוסלמים משטחם. חליפות בית עבאס שבה לתקוף את הכוזרים ב-762 וב-799 אך נהדפה. במאה ה-9 ויתרו הכוזרים על שליטה בקווקז ואילו החליפות ויתרה על הניסיון להרחיב את שליטתה לשטחי הממלכה הכוזרית ולערבות אירואסיה, ובכך למעשה נפסקו מאמצי החליפות להשתלט על השטחים שמצפון לה.
בשיא כוחה הייתה כזאריה אימפריה ששלטה על שבטים-עמים כמו האלאנים, בולגרים, מגיארים, סלאבים, פצ'נגים ועוד, ששילמו לה דמי חסות או השתתפו לצידה במלחמותיה. יחסיה עם ביזנטיון התבססו על אינטרסים משותפים כהדיפת ניסיונות ההתפשטות של המוסלמים מדרום או פלישות השבטים הנודדים מהצפון ומאירואסיה.
בראשית המאה ה-9 התרבו פשיטות הוורנגים (רוס) – ויקינגים לוחמים וסוחרים ממזרח סקנדינביה שחצו את הים הבלטי והפליגו במורד נהרות מזרח אירופה לסחור עם האימפריה הביזנטית ועם החליפות. מסעות אלו שהיו מרכיב חשוב בסחר שהתפתח בין עמי הצפון ובין המוסלמים בדרום, חויבו במכס על ידי הממלכה הכוזרית שאיפשרה לוורנגים לקיים נתיב סחר פעיל על נהר הוולגה. אי שביעות הרצון מחובת תשלומי המכס לכזאריה הביאה להתקרבות בין הוורנגים והשבטים הסלביים וב-860 כבשו הוורנגים-רוס את קייב והקימו את נסיכות קייב הרוסית.
מתחילת המאה ה-10 סבלה כזאריה מלחצים כבדים של הוורנגים והפצ'גנים בצפון ושלטונה על מדינות החסות שלה התערער. כזאריה וביזנטיון שיתפו פעולה בתחילה כנגד פשיטות הוורנגים אך עם החלשותה של כזאריה החליפו הביזנטים צד, ועודדו את הוורנגים והאלאנים לפעול נגד הכוזרים.עדויות לכך מופיעות במכתב שכטר לאחר מספר התנגשויות ביניהם הצליח סוויאטוסלב, נסיך קייב, להביס את הכוזרים בקרב מכריע בו כבש את מבצר סארקל ב-965. הוא המשיך לערי הכוזרים האחרות וכבש את בירתם איטיל ב-968-969. היה זה סופה של ממלכת הכוזרים כמעצמה, שכן כוחה הפוליטי צומצם דרסטית לנסיכות קטנה שהובסה סופית בשנת 1016, אם כי לא היה זה סופם של הכוזרים כעם; עדויות על כוזרים מופיעות במקורות שונים גם במאות ה-11 וה-12, בעיקר במקורות רוסיים, אך אין עדויות של ממש על קיום ישות כוזרית מדינית. בשלהי המאה העשירית מתאר אבן חקל את חורבן כזאריה ומספר שהניצולים התפזרו לארצות השכנות.
בכרוניקה הרוסית הראשונה מופיע סיפור על התנצרות נסיך רוס שליט קייב ב-986, ובו מופיעים יהודים מכוזר כשליחים שבאים לשכנע את הנסיך לקבל את אמונתם לצידם של שליחי האסלאם והנצרותהסיפור מופיע בכרוניקה הרוסית "סיפור ימים עברו" שנשלמה בשנת 1113. משוער שסלג'וק, מנהיג הסלג'וקים שפלשו לאזור טורקיה של ימינו, קיבל חינוך צבאי בכזאריה.
פיטר ב' גולדן, "יהודי כזאריה בראי התעודות הכתובות", תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 124, אך אין בסיפור זה רמז לכך שהם באו בשם ממלכת הכוזרים. באופן כללי סיפור ההתנצרות דומה מאוד לסיפור על התייהדות ממלכת הכוזרים, ואולי נוצר על בסיס תעודות ומסורות כוזריות. כמאה שנים מאוחר יותר השתלטה אורדת הזהב על רוב השטחים שהיו בשליטה כוזרית.
גלריה
חברה ומשטר
שמאל|ממוזער|250px|פרש כוזרי המוביל שבוי – ציור דמיוני. מבוסס על עיטור על כד המתאר לוחם אווארי שנמצא בחפירות ברומניה.
המקורות העיקריים המתארים את החברה והמשטר בכזאריה הם המקורות המוסלמיים. המוקדם והחשוב שבהם הוא אחמד אבן פדלאן שנלווה למשלחת ששלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר ב-921 אל בולגריה של הוולגה. אבו פדלאן העלה על הכתב את רשמיו מהמסע ומתרבויות השבטים והעמים שפגש במסעו. המשלחת עקפה את כזאריה, אך אף על פי שלא ביקר בה בעצמו תיאר אבן פדלאן את הכוזרים ומנהגיהם מפי השמועה. ככל הנראה חלק מההיסטוריונים והגאוגרפים המוסלמים האחרים שתארו את כזאריה העתיקו או עיבדו את תיאורי אבן פדלן.
בשיא כוחה שלטה הממלכה הכוזרית על כ-20–25 שבטים ועמים שונים שישבו בשטחה והעלו לה דמי חסות. אך גם העלית הכוזרית השלטת הייתה הטרוגנית במוצאה. הידיעות על המבנה השבטי של הכוזרים קלושות. לפיהן היו תשעה שבטים כוזריים ויש הטוענים כי הם נחלקו לאק-כוזרים ("כוזרים לבנים") וקרא-כוזרים ("כוזרים שחורים"). הגאוגרף המוסלמי אצטח'רי טען, שהכוזרים הלבנים היו ניכרים בצורה בולטת עם שיער אדמדם, עור לבן ועיניים כחולות, בעוד הכוזרים השחורים היו קרובים לשחור עמוק, כמו "סוג של הודים". חלוקה דומה (פוליטית, לא אתנית) הייתה בקרב מספר לאומים טורקים, בין מעמד "לבן" של לוחם לבין מעמד "שחור" של בני העם.
הכוזרים ונתיני הממלכה החזיקו בדתות ובאמונות שונות. בכזאריה חיו יהודים, נוצרים, מוסלמים, שמאנים ופגאנים. הפגאנים סגדו ככל הנראה, לכוחות הטבע כמו השמים והרעם, ולטנגרי – האל העליון של העמים הטורקיים. נראה שהיה נהוג ביניהם גם אנימיזם ופולחן אבות. עדות לאמונות אלו אפשר למצוא בקברים שנתגלו בכזאריה שבהם נמצאו שרידים של כלי לחימה, שלדי סוסים ועצמות בני אדם, אולי עבדי המת שנועדו ללוות אותו לעולם הבא ואולי הועלו כקרבן. דיסקים מעוטרים בסמל דמוי שמש, כנראה קמיעות, שנמצאו בקברים במקומות שונים בכזאריה, היו גם חלק מפולחן טנגרי של ההונים בקווקז הצפוני.
יש עדויות רבות על כך שבכזאריה חיו נוצרים ומוסלמים רבים ויהודים. הם הגיעו לכזאריה כסוחרים, בעלי מלאכה, או כפליטים מהארצות השכנות. הם חיו בערים הכוזריות והמשיכו לקיים את דתם. בחפירות הארכאולוגיות נמצאו שרידי כנסיות בשטחי הממלכה ובשטחים שהיו בהשפעתה והמקורות הכתובים מתארים גם מסגדים רבים.אל-מוקדאסי ואל-אצטח'רי מספרים במאה העשירית שבסמאנדר יש נוצרים רבים ושיש בה כנסיות, מסגדים ובתי כנסת
בעקבות עדויות אלה היסטוריונים מתארים את כזאריה כישות מדינית המקיימת סובלנות ופלורליזם דתי. מעיד על כך ההיסטוריון והגאוגרף מהמאה ה-10 אל מסעודי המספר שבאיטיל בירת הממלכה היו שבעה שופטים: "שניים מהם למוסלמים, ושניים הדנים לפי חוקי התורה ליהודים ושניים הדנים לפי חוקי האבנגליון לנוצרים שבה". השופט השביעי שפט את הפגאנים או השמאנים. לא ברור כמה מכל אלו היו כוזרים שהמירו את דתם לאחת הדתות המונותאיסטיות וכמה הגיעו לכזאריה מהארצות השכנות כסוחרים, פליטים או כשכירים במשמר המלכותי. המוסלמים היו, קרוב לוודאי הקהילה הגדולה ביותר בערי הכוזרים ומילאו תפקיד מרכזי בחיי המסחר העירוניים. חיל המשמר המלכותי הורכב משכירי חרב שהיו מוסלמים מחורזאם.פיטר גולדן, שאלת מוצאם של הכוזרים, בתוך: תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 121
בראש ממלכת הכוזרים עמד הכגאן הגדול. זה היה גם תואר השליט העליון בשבטי הטורקים והמונגולים במזרח ובמרכז אסיה. משמעותו ה"חאן של הח'אנים", כלומר קיסר או שליט אימפריה. לצידו היה משנה שנקרא כגאן בק (או בג) ולפי מקורות אחרים, איסא או אישא. מקורות מוסלמיים מתארים בפירוט את הנוהלים והמנהגים של השלטון בכזאריה. לפיהם הכגאן כמעט ולא הופיע בציבור ורק הכגאן בק היה יכול לפגוש בו בארמונו בטקס מיוחד הממחיש את כניעותו המוחלטת. הנוהלים יוצרי המסתורין והילת הקדושה סביב הכגאן מרמזים אולי שלמעמדו הייתה משמעות סקראלית. הכגנים מונו רק ממשפחת אצולה אחת קבועה ומשך שלטונם היה מוגבל ונקבע עמם מראש. המקורות מתארים מנהגים המדגישים את מעמדו הנשגב במיוחד של הכגאן, בעיקר את נוהלי הקבורה. על פי העדויות שבכתב הקימו לכגאן לאחר מותו קבר מפואר וגדול, אך לאחר טקס הקבורה היו מסתירים אותו והורגים את כל מי שהיה מעורב בהכנתו כדי שמקום הקבר לא יתגלה לעולם. הכגאן בק (האישא), המכונה בחלק מהמקורות מלך, היה השליט בפועל. ניהול הממלכה וגם בחירת הכגאן והשמירה עליו היו נתונים באחריותו. הוא היה למעשה שר הצבא והיה יוצא בפאר רב למלחמות בראש הצבא. תחת פיקודו היה צבא שמנה כ-7,000–12,000 פרשים שכירים, אך בשעת הצורך הייתה אפשרות להכפילו ואף לשלש אותו בלוחמים מתוך משפחות העלית הכוזרית. האדמיניסטרציה של הממלכה הייתה מסורה בידי מושלים שנקראו טודונים, שמונו על ידי השלטון המרכזי.
כלכלת הממלכה
כלכלת ממלכת הכוזרים התבססה בעיקר על מסחר, זאת בשל מיקום הממלכה על דרך המשי, המקשרת בין אירופה וביזנטיון לארצות המזרח הרחוק ושליטתה על המעבר בנהרות הוולגה והדון, שבהם עבר הסחר בין ארצות הצפון לח'ליפות המוסלמית ולביזנטיון. אלו היו צירי מסחר בעלי בעלי חשיבות מרכזית בסחר הבינלאומי של ימי הביניים המוקדמים וכך הקשר העולם המוסלמי לצפון אירופה נעשה באמצעות מתווכים כוזרים. במסחר שבין מזרח למערב בדרך המשי עסקו בעיקר הרדהנים, גילדה של סוחרים, שככל הנראה רבים מהם היו יהודים. תושבי הממלכה הכוזרים לא שילמו מיסים לשלטון המרכזי והכנסות הממלכה הגיעו מהמכס שהוטל על טובין שעברו בשטחה ומדמי החסות ששולמו על ידי העמים והשבטים שהיו כפופים לה.
הכוזרים סחרו בעבדים סלאבים ואנשי שבטים אחרים במסגרת שוקי העבדים הגדולים בח'ליפות. בדרכי המסחר שלהם עברו שעווה, דבש, פרוות, משי, דגנים, דגים ותבלינים ממזרח אסיה. לאחר שנטשו את אורח חייהם הנוודי, החלו הכוזרים לעסוק גם בחקלאות. ערי הכוזרים - בלנז'אר, סמנדאר ואיטיל, שהיו בפרקי זמן שונים ערי הבירה של הממלכה, היו מרכזים למסחר ולמלאכה ולידן היו שדות, כרמים ועצי פרי. תושבי העיר היו יוצאים למשך כמה חודשים בקיץ ועוברים לגור ליד השטחים שלהם ולעבד ואותם.כך מתארים אל-אצטכרי ואבן חוקל (פולק, עמ' 218–221, וגם במכתב המלך יוסף לחסדאי שם, עמ' 291) באיטיל, בירת הממלכה מאז 720, ששכנה בשפך נהר הוולגה, נכללו למעשה שתי ערים: העיר המזרחית נקראה כאזארן, וישבו בה סוחרים ובעלי מלאכה, ברובם מוסלמים אך גם יהודים ונוצרים. העיר שנקראה איטיל (או אטיל) הייתה ממערב לה, מעבר לנהר, או לפי עדויות אחרות על אי בתוך הנהר ובה נמצא מרכז השלטון: מושב הכגאן, שהיה מבנה הלבנים היחיד בעיר, מגורי הכגאן בק, מקורביהם וחיל משמר של כ-4000 לוחמים. רוב המבנים בעיר היו כנראה מחימר או מחומרים לא קשיחים.
המטבע הכוזרי נקרא יארמק והיה עותק של הדירהם, המטבע הערבי שהיה נפוץ בשל כמות הכסף הגדולה שהכיל. סוחרים רבים הכירו במטבע אף כשלא יכלו לקרוא ערבית. היארמק היה כנראה אמצעי להבטיח שהמטבע יוכר על ידי הסוחרים בארצות השונות. קיימים מטבעות עליהם חקוקה הכתובת הערבית "ארד אל-קוזאר" ("אדמת הכוזרים"). בשנת 1999 נמצאה באי גוטלנד שבשוודיה כמות גדולה של מטבעות. על אחד מהם הייתה חקוקה בערבית הכתובת "משה הוא נביא האל". ישנה השערה שמטבעות כאלו נוצרו במיוחד לרגל אימוץ הדת היהודית על ידי מלך הכוזרים בולאן, אך מאחר שאין לכך עדות יש הטוענים שהמטבע עשוי להעיד על עובדי מטבעה יהודים. ולדימיר פטרוחין וולרי פלרוב, היהדות בממלכת הכוזרים על פי ממצאים ארכאולוגיים, בתוך:
גלריה
התגיירות הכוזרים
ממוזער|146 פיקסלים|לוח מימי ממלכת הכוזרים. אין ודאות שנעשה בידי כוזרים שהתגיירו.
קיים קונצנזוס רחב במחקר על כך שלפחות חלק מן הכוזרים התגיירו, אך אין הסכמה על היקף הגיור ומועדו. מחלוקת נלווית, החורגת מתחום המחקר ההיסטורי וגולשת לתחומים פוליטיים וחברתיים אקטואליים, נובעת מהתיאוריה שחלק מהיהודים האשכנזים הם צאצאי הכוזרים. בשנים האחרונות גם טענת ההתגיירות עצמה אותגרה במחקר האקדמי.
את התגיירות הכוזרים – ככל שאמנם הייתה – ניתן להבין על רקע המרות הדת של שבטי ערבות אירואסיה במחצית הראשונה של ימי הביניים. המרות הדת היו על פי רוב קשורות למעבר ממבנים שבטיים וחיים נומדיים למבנה של מדינה וישוב קבע. הן היו גם אפקט של מאמצי ביזנטיון והח'ליפות לחזק את ההגמוניה שלהן על שבטים אלה באמצעות המרתם לנצרות או לאסלאם. במקורות ארמניים וגאורגיים יש עדויות לפעילות נוצרית מיסיונרית בכזאריה.
על פי היסטוריונים וגאוגרפים ערבים ופרסים שחלקם גם ביקרו בממלכה, הכגאן ואנשי חצרו היו יהודים בעוד שיתר האוכלוסייה הם שאמניסטים, מוסלמים או נוצרים. ישנם מקורות מוסלמיים מהתקופה שטוענים שכלל הכוזרים התגיירו אך חלק ניכר מהם נכתבו על ידי אנשי דת ובטקסטים העוסקים בתאולוגיה. מקורות ביזנטיים או ארמניים וגיאורגיים אינם מזכירים את הכוזרים כיהודים, אך במקורות יהודיים יש כמה עדויות חשובות לכך.
ידיעות על יהדות הכוזרים ועל התגיירותם נפוצו כנראה בין קהילות יהודיות כבר במאה ה-10. הקראי יעקב הקרקסאני, שחי בעיראק, מזכיר את הכוזרים כמי שהתגיירו ליהדות, בפירושו לספר בראשית (). המקור היהודי החשוב ביותר לסיפור ההתגיירות של הכוזרים הוא המכתבים הכוזריים – חליפת מכתביםהמכתבים פורסמו לראשונה ב-1577 על ידי רבי יצחק בן אברהם עקריש, בקובץ "קול המבשר" בין יוסף מלך הכוזרים וחסדאי אבן שפרוט (915–975). מתכתובת זו עולה כי חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, ששמע על מלכות יהודית בכזאריה, סבר שמדובר בשבט ששרד מעשרת השבטים האבודים ושלח מכתב אל יוסף העומד בראש הממלכה (חוקרים מעריכים שאת המכתב ניסח רבי מנחם בן סרוק, מזכירו של רבי חסדאי. שמו של רבי חסדאי משולב במכתב באקרוסטיכון). קיים גם מכתב תשובה של יוסף, מלך הכוזרים לחסדאי שבו הוא מסביר שהוא מלך משבט כוזר, צאצא לתוגרמה, בנו של יפת () ולא מעשרת השבטים. הוא מספר שההתגיירות אירעה בימיו של מלך בשם בולאן, לאחר שמלאך הופיע בחלומו ולאחר שהמלך מצא, בדרך נס, אוצרות שבעזרתם בנה "אוהל וארון ומנורה ושולחן ומזבחות וכלי הקודש". בוויכוח שנערך בין חכמי הנוצרים והמוסלמים לחכם יהודי, ניצח היהודי. שנים אחר כך מלך בשם עובדיה עשה רפורמה דתית בממלכה והנהיג בה קיום מצוות ולימוד תורה. המלכים ששלטו בממלכה אחריו עד לכותב המכתב, המלך יוסף, נקראים כולם בשמות עבריים.חזקיה, מנשה, חנוכה, יצחק, זבולון, משה, נסי, אהרון, מנחם ובנימין.
מסמך שהתגלה ב-1912 בגניזה הקהירית (הידוע כמכתב שכטר) מופנה אף הוא לחסדאי אך כותבו אנונימי. לפיו לא מדובר בהתגיירות אלא בחזרה ליהדות. אבותיו של הכותב היו יהודים שמצאו מקלט בכזאריה, התערבבו בתושבי הארץ וכמעט שכחו את דתם. בשיבה ליהדות החל שר צבא אנונימי בהשפעת אשתו סרח. גם בסיפור זה יש ויכוח בין חכמים משלוש הדתות המונותאיסטיות ורפורמה דתית של שופט שהוכתר למלך שנקרא סבריאל. מהערות בכתבים של חכמים יהודים מספרד, עולה שחליפת המכתבים בין חסדאי למלך כזאריה וסיפור ההתגיירות היו ידועים להם, גם אם לא היו בטוחים באמיתותם.יהודה הברצלוני (סוף המאה ה-11 עד תחילת המאה ה-12), אברהם אבן דאוד (ראב"ד הראשון, בעל ספר הקבלה; 1110–1180)
הפרסום העיקרי שהביא לכל תפוצות ישראל את המידע על ממלכת הכוזרים שהתגיירה, הוא ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי שנכתב בשנת 1140, בו הוא שוטח את העקרונות הפילוסופיים של הדת היהודית, הספר נכתב בתוך סיפור מסגרת בו מתואר מפגש בין מלך כוזר לנציגי שלוש הדתות המונותאיסטיות ופילוסוף, כשכל אחד מנסה להוכיח את צדקת דתו והשקפתו. המלך פונה לחכם היהודי לאחר שדחה את טענות הנציגים האחרים. הוא מקבל את דברי החכם, בוחר באמונה היהודית ומקבל עליו את התורה ומצוותיה. רבי יהודה הלוי מסתמך על "ספרי דברי הימים" ומציין שהוויכוחים היו כארבע מאות שנה לפני כתיבת הספר, כלומר סביב שנת 740.
האותנטיות של התכתובת הכוזרית ומהימנות סיפור ההתגיירות שנויות במחלוקת. ישנם הטוענים שעל אף שוודאי שהאיגרת של חסדאי נכתבה על ידיו (כאמור בעזרת סופרו מנחם בן סרוק) לא ברור אם אכן היא נשלחה למלך הכוזרי והוא עצמו השיב עליה או שמדובר ביצירה ספרותית והמכתב כולל התשובה נכתבו על ידי אותה יד (על כך יש ויכוח חריף בספרות המחקרית עד היום), אבל גם אם זה כך, אין חולקים על כך שהמכתבים האלה וגם מכתב שכטר, הסתמכו על מקורות שהיו בהם ידיעות רבות על הגאוגרפיה והמצב המדיני של כזאריה אם כי פרטים שונים בתיאורים הגאוגרפיים וההיסטוריים שמופיעים במכתבים אינם מתיישבים עם הידוע ממקורות אחרים. גם לגבי מועד ההתגיירות אין בהם תשובה מספקת, אם כי נראה שהמועד שמביא ספר הכוזרי – שנת 740 – אינו רחוק ממה שמציע אל-מסעודי, שההתגיירות הייתה בימי הח'ליף הארון א-רשיד (786–809). רוב החוקרים מסכימים שקבלת היהדות הייתה תהליך רב שלבי שהחל זמן לא רב לפני שנת 740 והגיע לשיאו במחצית הראשונה של המאה התשיעית.פיטר גולדן, שאלת מוצאם של הכוזרים, בתוך: תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 116–121. כמו כן, כמו במקרים רבים של המרות דת במקומות ובזמנים שונים כשהמתחילה היא האליטה החברתית הכלת הדת החדשה על ידי השכבות הרחבות בחברה היא תהליך איטי הכולל סינקרטיזם ואף המשך קיום מקביל של אמונות ודתות קודמות במשך עוד זמן רב.
המפקפקים בסיפור ההתגיירות מציינים את המוטיבים האגדיים הרבים המופיעים בו: הופעת מלאך, חלום, גילוי אוצרות פלאי, ומערה מסתורית. פרטים אגדיים דומים מאפיינים סיפורי המרת דת רבים וויכוחים דתיים בין נציגי הדתות המונותאיסטיות היו מקובלים בימי הביניים ומופיעים גם בסיפורים אחרים של המרות דת. ההיסטוריונים משה גיל ושאול שטמפפר שהם הבולטים בין המאתגרים את סיפור ההתגיירות בשנים האחרונות, טוענים שלעומת המקורות המספרים על יהדות הכוזרים יש שתיקה גמורה של מקורות ביזנטיים, ושל רוב המקורות היהודיים. הם טוענים שגם המקורות המוסלמיים ברובם חשודים בהעתקה ובשחזור של מקורות קודמים להם, ובעצם רוב המקורות המוסלמיים הרלוונטיים כלל אינם מזכירים את יהדות הכוזרים. אחד הטיעונים של המפקפקים ביהדות הכוזרים היא העובדה שאף אחד מהמקורות המתארים את הכוזרים כיהודים אינו מזכיר בקשר להם מנהגים החיוניים לשומרי מצוות התורה וההלכה, וכי בעצם לא ידוע כלל במה התבטאה יהדות זו. המחקר הארכאולוגי לא גילה בכזאריה עדויות לקיום פולחן יהודי לא בצורת הקבורה ולא סמלים יהודיים טיפוסיים.
התומכים במהימנות המידע על יהדות הכוזרים טוענים שהיה מניע מדיני לכך שמלכי הכוזרים העדיפו לקבל את הדת היהודית, כיוון שבאופן כזה התאפשר לממלכה לשמור על עמדה נייטרלית במאבק בין שכנותיה הנוצריות והמוסלמיות. ולהימנע מהצורך לקבל את ההגמוניה שלהן. מאידך, גם בעלי גישה זו מסכימים כי ייתכן שהדבר נבע גם ממניעים דתיים. אך מאחר שאין אף מקור היסטורי מהימן לסיפור ההתגיירות הרי שכל ההסברים באשר למניע להתגיירות הם בגדר השערות.
ממוזער|120x120px|דיסק שהתגלה בחפירות בשטחי הממלכה הכוזרית. הכוכב המשושה לא קשור למגן דוד שיוּחד כסמל יהודי רק במאה ה-19, והוא ככל הנראה קמיע או סמל שבטי טורקי ואף עלתה טענה שמדובר בגלגל שמש שמאני|טקסט=
הכוזרים ויהדות אירופה המודרנית
ממוזער|סוויאטוסלב, נסיך קייב (יושב), נפגש עם הקיסר הביזנטי יוחנן הראשון.
סביאטוסלב הביס את הכוזרים וגרם להתפרקות מוחלטת או כמעט מוחלטת של הכגאנות שאם המשיכה להתקיים היה זה כנסיכות וסאלית קטנה, עד שפורקה סופית וחלק מהכוזרים התפזרו לאוכלוסיות אחרות.
בעקבות התבוסה שהנחילו הרוסים לכוזרים ב-965 וב-968 נעלמה כזאריה כישות פוליטית. במאות ה-11 וה-12 עדיין יש תזכורות ספורות לכוזרים, אך אין הם חלק מישות מדינית כוזרית וגם אין התייחסות לדתם. הכוזרים נעלמו מבימת ההיסטוריה כמו הרבה עמים שהקימו פעם ממלכה חזקה ושולטת, וכמו רבים מהעמים-שבטים שיצאו מערבות אסיה לגבולות אירופה. היעלמותם מיקדה תשומת לב גם בגלל המעמד הבולט שהיה לממלכתם וגם בגלל הסיפור יוצא הדופן ומעורר הסקרנות על יהדותם. השאלה: לאן נעלמו הכוזרים היהודים הפכה במאה ה-19 וה-20 בעיני רבים לתעלומה. התשובה הפשוטה לשאלה יכולה להיות שרוב תושבי כזאריה היהודים נטמעו בין בני הדתות השונות במקום מושבם. ייתכן שחלק מהיהודים שחיו בממלכת הכוזרים (או הכוזרים המיוהדים) נמלטו ממנה ונטמעו בקהילות היהודיות שהתקיימו באותה התקופה בצפון הים השחור, בח'ליפות, בכורזאם ובביזנטיון. מספר מקורות מוסלמים מהתקופה מדווחים שהכוזרים התאסלמו בתקופה זאת, וייתכן שבהמשך הם נטמעו באוכלוסיות המוסלמיות השכנות.
להצעות השונות שהועלו בניסיון להסביר את "היעלמות" הכוזרים יש במקרים רבים מניעים אידאולוגיים ופוליטיים, גלויים או סמויים. ההשערה העיקרית הזוכה לעניין ציבורי ואקדמי היא הטענה שיהודי מזרח אירופה, היהודים האשכנזים, לפחות בחלקם (כאשר גם היקפם שנוי במחלוקת) – הם צאצאי הכוזרים שהתייהדו. לפי השערה זו ממלכת הכוזרים המשיכה להתקיים עד המאה ה-13 ואז נדדו רבים מהיהודים הכוזרים למזרח אירופה, רוסיה, פולין והבלקן ויצרו שם קהילות שהיוו את הבסיס, או לפחות חלקו, ליהדות האשכנזית. השערה זו נשענת על הטענה שלא ניתן להסביר את הופעת הקהילות הגדולות במזרח אירופה במאות ה-14–16 רק בהגירת יהודים מגרמניה וממערב אירופה, או מהגירה של מגורשי ספרד.
ההתעניינות בנושא החלה במחצית המאה ה-19 והושפעה מעליית הרעיון הלאומי באירופה וכתוצאה ממנו החיפוש אחר שורשים לאומיים וסיפורי מורשת לאומית. הצורך בהגדרה עצמית לאומית המריץ היסטוריונים לחקור את תולדות עמם וסופרים ומשוררים חיפשו אג'נדות של גבורה ותהילה בעבר הרחוק. כך בין ההונגרים היו מי שחיפשו ומצאו שורשים כוזריים בעברם של השבטים המדיארים. לאומנים רוסים התהדרו בניצחונות של שליטי קייב הרוסים על ממלכת כזאריה, והציגו את הכוזרים כמי שהיו משעבדים ואויבים אכזרים של העם הרוסי בשחר ימיו.
בחוגים היהודים המשכילים באירופה החל העניין בקשר עם הכוזרים באמצע המאה ה-19, בעיקר בעקבות מסמכים שהופצו בידי ה"קראילאר" – תנועה לזהות לאומית של קראים, שניסו להרחיק עצמם מהמורשת היהודית. הם שאפו לבדל את עצמם מהקשר הגנטי עם היהודים, ובכך להחריג את הקראים מעלילות הדם ומהרדיפות הדתיות – כמו ההאשמה ברצח ישו. אחת הדמויות הבולטות ביניהם היה החוקר והאספן אברהם פירקוביץ'. שניסה למצוא מסמכים וממצאים ארכאולוגיים שיוכיחו את הקשר בין הקראים והכוזרים. אף על פי שהוכח שמרבית המסמכים הכתובים ואולי גם הממצאים הארכאולוגיים שמצא היו מפוקפקים ואפילו מזויפים, אישים קראים ניסו לבסס את התאוריה שלקראים אין קשר לעם היהודי וכי הם צאצאי הכוזרים.
פרסום המקורות המוסלמים על ממלכת הכוזרים ותגליותיו – האמיתיות והמזויפות – של פירקוביץ' העצימו את התעניינות המשכילים היהודים ברוסיה בסיפור הכוזרי. ב-1867 פרסם יוסף יהודה לערנער באודסה ספרון בשם "הכוזרים" ואברהם אליהו הרכבי, מראשוני ההיסטוריונים היהודים ברוסיה, שפרסם את נוסח מכתב המלך הכוזרי יוסף שאברהם פירקוביץ מצא בגניזה, התייחס לנושא במחקריו. בתנועת חיבת ציון ובין סופרי תקופת התחיה היו שנמשכו אל הסיפור הסיפור הכוזרי וראו בקיומה של ממלכה יהודית עצמאית ולוחמת בעבר הוכחה לאפשרות תקומת הלאום היהודי.סיפור על ממלכת הכוזרים בספרו של אברהם שלום פרידברג: "שני המכתבים" בתוך: זכרונות לבית דוד (1893-1897).
טשרניחובסקי, שאול: הכוזרי האחרון (1940). בלדה על מותו של המלך הכוזרי האחרון מאת שאול טשרניחובסקי
ראשיתה של ההיפותזה על מוצא היהודים האשכנזים מן הכוזרים קשורה בדיונים על מהות מושג הלאום והגדרתו שנכרכו במאה ה-19 בסוגיות שהעלתה תורת הגזע. אחד הראשונים שהציג את ההיפותזה של קשר אפשרי בין מוצא היהודים האשכנזים במזרח אירופה ובין הכוזרים היה הפילוסוף וחוקר הדתות ארנסט רנן. בהרצאה שנשא בפריז ב-1883 שהוכתרה בשם "היהדות – כדת וכגזע". שאלות על הקשרים בין לאום, דת וגזע עלו בדיונים על מעמד היהודים ומקומם בחברה, שהחריפו דווקא לאחר האמנציפציה, ככל שתורת הגזע התפשטה והקונפליקטים הלאומיים באירופה לא נפתרו. כך העלה איזידור לב, רב, ומזכיר חברת כל ישראל חברים ב-1885 את ההיפותזה על מוצא היהודים האשכנזים מן הכוזרים במאמר שבו ניסה לנמק את זכותם של היהודים לשוויון זכויות מלא במדינה ובחברה בטענה שאין הם מגזע שונה ולכן אינם זרים.Reflexions sur les Juifs by Isidore Loeb
(Revue des Etudes juives 27 (1893
המאחר נמצא בעיזבונו של לב ופורסם רק לאחר מותו האנתרופולוג היהודי רוסי סמואל ויסנברג העלה את ההיפותזה כדי לטעון שליהודי רוסיה יש שורשים עתיקים דווקא בקווקז ובערבות רוסיה..Samuel Weissenberg Die Südrussischen Juden, was published in 1895. ב-1909 הוצגה התאוריה בספר בשם "הכוזרים" שפרסם הוגו פון-קוצרה,Die Chasaren; historische Studie, A. Holzhauen, Vienna 1909. 2nd ed., 1910. שזכה לתהודה ניכרת.
ההיסטוריונים גרץ, דובנוב, ובן-ציון דינור ששילבו את סיפורה של הממלכה הכוזרית כפרק בתולדות היהודים בימי הביניים, התייחסו ליהדותם של הכוזרים במידה רבה של אמון. עם זאת הם לא קישרו בין היהודים האשכנזים לבין הכוזרים והתעלמו מתיאורית מוצא האשכנזים מן הכוזרים. בשונה מהם, ההיסטוריון היהודי-פולני יצחק שיפר מצא בתיאוריה על הגירת כוזרים מיוהדים הסבר לגידול הדמוגרפי של היהודים בפולין ומזרח אירופה.<ref>Jacob Litman, The Economic Role of Jews in Medieval Poland'', pp. 116-117</ref>
ההיפותזה על מוצאם של יהודי מזרח אירופה מן הכוזרים זכתה במחקר מקיף ומפורט בספר "כזאריה – תולדות ממלכה יהודית באירופה", שכתב המזרחן וההיסטוריון אברהם פולק. הספר שפורסם לראשונה בתל אביב ב-1944 יצא בשתי מהדורות נוספות ואף זכה בפרס ביאליק. בניגוד לדעה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים סבר פולק שממלכה כוזרית מוחלשת ומצומצמת בשטחה המשיכה להתקיים עד המאה ה-12, וכי כוזרים מיוהדים היגרו מערבה לפולין, ליטא, הונגריה וגליציה. פולק סבר שההתיהדות הקיפה בזמנו את כל תושבי הממלכה הכוזרית וכי אוכלוסייה גדולה זו שהיגרה מערבה במאה ה-12 ואחריה, הייתה היסוד לקהילה היהודית במזרח אירופה ויהודים שהיגרו למזרח אירופה מגרמניה וממרכז אירופה, לצד צאצאים של מגורשי ספרד, נטמעו בה. פולק ביסס את טענותיו על הימצאות יסודות סלאביים וטורקיים בשפת היידיש, על שמות של מקומות ישוב שיש בהם, לדעתו, רמז כוזרי, על יסודות טורקיים-כוזריים המשוקעים בשמות משפחה של יהודים במזרח אירופה ואפילו על היבטים גזעיים אנתרופולוגיים. הוא מצביע על מאפיינים של "הטיפוס הגזעי המונגולי" בקרב יהדות מזרח אירופה ואפילו רואה בסגנון הלבוש היהודי כמו כובע השטריימל מאפיין שמקורו עשוי להיות טאטארי ולכן כוזרי. ספרו של פולק, שלא היה מעיקרו היסטוריון של תולדות היהודים, התקבל בהערכה אך גם בביקורת רבה. דווקא שלום בארון, בספרו המונומנטלי "היסטוריה חברתית ודתית של עם ישראל", ראה סבירות רבה בכך שמהגרים ופליטים יהודים ומתיהדים מכזאריה הגיעו לאזורים נרחבים במזרח אירופה והניחו את הבסיס לקהילות היהודיות שם ביחד עם יהודים שהגיעו מהמערב.
בעוד שהיסטוריונים כמו פולק ובארון לא חששו שתיאורית הקשר הכוזרי-אשכנזי עשויה לפגוע בזכויות הלאומיות של העם היהודי היו מי שראו בה מכשיר לניגוח התביעות הציוניות לארץ ישראל. בהרצאה בשנות החמישים של המאה העשרים, האשים אלפרד ה. פרידמן משומד בעל דעות אנטישמיות ומכחיש שואה את היהודים שבהיותם כביכול כוזרים, גרמו להרחבת מלחמת העולם הראשונה, ולתבוסת גרמניה על ידי הכנסת ארצות הברית למלחמה, וכל זאת למען הצהרת בלפור על מדינה שאינה מגיעה להם, היות שאינם צאצאי עם ישראל המקורי. תאוריה זו שימשה ומשמשת קבוצות פרו-פלסטיניות ופוליטיקאים פלסטיניים בכירים כדוגמת אבו מאזן על מנת לנסות לשלול בעזרתה את זכותם של היהודים על ארץ ישראל.
השיח על הקשר הכוזרי-אשכנזי, שהיה בעיקר נחלתם של היסטוריונים, הפך למחלוקת חריפה ופומבית שלקחו בה חלק גורמים אנטישמיים ואנטי-ציוניים בעקבות פרסום הספר "השבט השלושה עשר" של הסופר האנגלי-יהודי יליד הונגריה, ארתור קסטלר ב-1976. התזה המרכזית בספרו של קסטלר הייתה כי מוצאה של יהדות אשכנז הוא מן הכוזרים. קסטלר האמין שיהיה בכך כדי לפגוע בבסיס לאנטישמיות באמצעות שלילת הקשר בין היהודי האירופאי ובין היהודי המקראי, לו מיוחסת הריגתו של ישו. הספר זכה להתקפות רבות וגם לפופולריות עצומה. שיח זה הועצם והחריף לאחר פרסום ספרו של ההיסטוריון שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי" ב-2008. הספר מציג את התגיירות הכוזרים כחלק מתנועת גיור רחבה ביותר שהחלה כבר בתקופת הבית השני שהביאה להקמת קהילות של מתייהדים ברחבי האימפריה הביזנטית, בתימן ובצפון אפריקה. לטענתו אין בסיס למושג "עם יהודי" וכי היהודים הם בעיקרם עדה דתית, וכמו "עמים" רבים אחרים הם "אומה מדומיינת" שאין כל קשר אתני בין מרכיביה.בנדיקט אנדרסון, קהיליות מדומיינות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה 1994ארנסט גלנר, לאומים ולאומיות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1994
Eric Hobsbawm and Terence Ranger, eds. The Invention of Tradition, Cambridge University Press, 1983 המגמה הגלויה והמוצהרת של זנד בספרו הייתה לערער את הבסיס ההיסטורי-עובדתי של האידאולוגיה הציונית הרואה את היהודים כעם וכאומה ששורשיה ההיסטוריים הם בארץ ישראל. הספר עורר עניין רב בישראל ובעולם ותורגם לשפות רבות. גורמים אנטי-ציוניים קיבלו את הספר בהתלהבות רבה, אך מרבית החוקרים של תולדות היהודים ביקרו אותו בחריפות רבה בטענה שהעובדות המוצגות בו הן סלקטיביות ומוטות.
עם התפתחות מחקר הגנטיקה של אוכלוסיות נערכו כמה בדיקות גנטיות ביהודים אשכנזים בימינו והשוואתם לאוכלוסיות באזור הגאוגרפי שבו התקיימה ממלכת הכוזרים. ע"פ רובם ככולם של המחקרים, מוצאם של יהודי אשכנז הוא ממקור לבנטיני, הן ברמת תפוצת כרומוזום Y מהפלוגרופ ממקור מזרח-תיכוני, והן ברמת תפוצת גנום מיטוכונדריאלי אשר מקורו גם כן בלבנט. לא נמצאו תימוכין למוצא מאזור ממלכת הכוזרים דווקא, וההשערה הרווחת היא כי יהודי אשכנז בדומה לשאר יהודי העולם מקורם מאוכלוסייה ארץ-ישראלית קדומה, בהתאם לתפיסה היהודית המסורתית. כמו כן נמצא שכמעט כל היהודים בעולם חולקים מספר מצומצם של אבות (באמצעות כרומוזום Y) ואימהות (באמצעות הגנום המיטוכונדריאלי) משותפים.
במהלך העשור השני למאה ה-21 ערך הגנטיקאי הישראלי לשעבר ד"ר ערן אלחייק מספר מחקרים שבהם לטענתו מצא בגנום של יהודי אשכנז קשר גנטי עם אוכלוסיות דרום קווקזיות כגון הארמנים, יהודים הרריים, גאורגים ופרסים, אותן הוא מגדיר "כוזריות". כנגד מסקנותיו נטען כי אוכלוסיות אלה מעולם לא חיו בממלכת הכוזרים, והכוזרים מעולם לא שלטו בשטחי דרום הקווקז באופן ישיר, וכן שמרבית האוכלוסיות הללו כלל אינן מוגדרות "קווקזיות" ולמעשה קרובות גנטית לאוכלוסיות נוספות במזרח הקרוב. כמו כן, גם המתודולוגיה של המחקר נמצאה בעייתית לאחר שהחוקרים מהמאגר העולמי שממנו אסף אלחייק את הנתונים על עמי הקווקז; גילו ביחד עם חוקרים נוספים ש"הגן הכוזרי" שמצא אלחייק, נמצא נפוץ יותר בקרב יהודים ספרדים ומזרח תיכוניים מאשר בקרב אשכנזים. מנגד, מציעים אחרים הסבר חלופי לפיו המראה "האירופאי" של חלק מן היהודים האשכנזים נובע מהתגיירות של נשים נוכריות מדרום אירופה שנטמעו בקהילות היהודיות המקומיות. מחקר נוסף טוען באופן דומה שהקבוצה המייסדת נוסדה מנשואי תערובת בין מהגרים יהודים מהמזרח התיכון למתגיירים דרום אירופאים.
כיום כל ההיסטוריונים החשובים ברחבי העולם של תולדות היהודים במזרח אירופה, וכן של תולדות האזור בימי הביניים שוללים בנחרצות את ההשערה על מוצא יהדות מזרח אירופה מן הכוזרים. מחקר מקיף של תעודות בארכיונים רוסים שנפתחו לחוקרים לאחר נפילת ברית המועצות מוצא בהן נוכחות ניכרת של יהודים, כוזרים, או יהודים-כוזרים, אך אין בהן כדי להעיד על הגירה מסיבית של כוזרים-יהודים לרוסיה ולארצות מזרח אירופה אחרות.אלכסנדר קוליק (עורך), תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים 2010Edgar C. Polomé, Werner Winter,, Walter de Gruyter, 2011-06-24, .
חלק מיהודי פודוליה טענו כי מוצאם מגירוש ספרד, לפי עדות מנחם נחום ליטינסקי מאודסה בספרו משנת 1895; לאחרים מביניהם היו טענות אחרות למוצא מקהילות יהודיות אחרות ממערב לפודוליה (מחבלי פולין, בוהמיה והונגריה) או ממזרח לה (מממלכת הכוזרים, מחצי האי קרים ומקייב) שמהן הגיעו.
טענות למוצא כוזרי
ממוזער|שמאל|טקסט=תמונה המציגה קבוצת אנשים צ'ובשים בדרום רוסיה בבגדיהם וקישוטיהם המסורתיים, הדומים לחלוקים.|צ'ובאשים בדרום רוסיה
מספר קבוצות טוענות שהן ממוצא כוזרי או לפחות הועלתה השערה שהן ממוצא כוזרי, גם אם חלקי בלבד. בין אלו:
צ'ובשים (דרום רוסיה)
בני הזארה (אפגניסטן)
לפי אהוד יערי ייתכן וקומיקים הם צאצאי כוזרים שהתאסלמו או אוסלמו בעקבות הכיבושים המוסלמיים באזור.
קזחים
יהודי רוסיה כולל חלק מן הסובותניקים ברוסיה ובמידה פחותה חלק מיהודי אשכנז.
יהודי ההרים (הקווקז וסביבתו)
היהודים הקראים של מזרח אירופה; אלא אם צוין אחרת, הכוונה בעיקר ליהודים קראים בחצי האי קרים.
טטרים של קרים
קרימצ'קים
הונגרים
ואחרים
גלריה
ספרות בדיונית על הכוזרים
כהמשך לספר הכוזרי, כתב הרב דוד ניטו מאנגליה את הספר מטה דן המכונה גם ה"כוזרי שני", בו הוא מתאר ויכוח של מלך הכוזרים עם חכם יהודי, המוכיח לו כי היהדות הרבנית היא דת משה האמיתית, ולא היהדות הקראית. בהקדמת ספרו הוא מציין כי על אף שלא ידוע אם התקיים הוויכוח המתואר בספר הכוזרי של ריה"ל, הוויכוח המתואר בספר זה הוא בדיוני לחלוטין.
"מילון הכוזרים", מאת הסופר הסרבי מילוראד פאביץ', הוא יצירה מפורסמת העוסקת בכוזרים. הספר, שעלילתו בדויה לחלוטין, בנוי כלקסיקון של ההיסטוריה הכוזרית ומחקרה לאורך השנים.
בעברית הופיעו כמה יצירות על הכוזרים. רוב היצירות עוסקות בגיור הכוזרים ומלכם (כפי שעושה ספר הכוזרי) או בנפילת ממלכתם בידי הרוסים. כמו תרגומו של מאיר מוהר לספרו של אוסקר באום, עם נסוך תרדמה – סיפור היסטורי מימי הכוזרים, הוצאת עם עובד, 1949. כמה יצירות עוסקות בתקופות אחרות של ההיסטוריה הכוזרית ובראשן ספרו של מאיר עוזיאל "מקום קטן עם דבי", המספר על הממלכה הכוזרית בשיאה, כאלגוריה על מדינת ישראל.
ברומן "אל הרקיע השביעי" (מסדה, 1998) מתאר הרי בר-שלום את החיים בממלכה הכוזרית כולל מנהגים, פולחנים ונתונים גאוגרפיים והיסטוריים.
בשנת 2007 ראה אור הספר אבירי הדרך של הסופר היהודי-אמריקאי מייקל שייבון, המתאר את קורותיהם הבדיוניים של סוחרים ושכירי-חרב יהודיים בממלכת כוזר.
הסופרת החרדית מיה קינן כתבה את סדרת הספרים ממלכה במבחן, היסטוריה בדיונית, המתארת באופן דמיוני את פילוג ממלכת כוזר היהודית, ואת המלחמות ומאבקי הכח הפנימיים שלה. הסדרה כוללת ארבעה ספרים, "איסתרק", "מהללאל", "יוזבד" (שני חלקים) ו"פדהאל". הסדרה זכתה לפופולריות גדולה, בעיקר במגזר החרדי.
ראו גם
אווארים קווקזים
ספר הכוזרי
בולאן
מכתב קייב
מילון הכוזרים
איטיל
סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים
לקריאה נוספת
אברהם פולק. כזאריה: תולדות ממלכה יהודית באירופה. תל אביב: מוסד ביאליק, תשי"א
מנחם זהרי. הכזרים, התגיירותם וקורותיהם בספרות ההיסטוגרפיה העברית. ירושלים: כרמל, תשס"ב 2002
שלמה זנד, מתי ואיך הומצא העם היהודי?, תל אביב: רסלינג, 2010
שאול שטמפפר, ?Did the Khazars Convert to Judaism, Jewish Social Studies, 2013
אלכסנדר קוליק (עורך), תולדות יהודי רוסיה מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010
אחמד אבן פדלאן, מבגדאד אל גדות הוולגה, מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים''' (תרגמה מערבית והוסיפה מבוא והערות: אלה אלמגור). הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תש"ף, 2019
Douglas Morton Dunlop. The History of the Jewish Khazars, New York: Schocken Books, 1967
Norman Golb and Omeljan Pritsak. Khazarian Hebrew documents of the tenth century. Ithaca: Cornell University Press, 1982.
Kevin Alan Brook. The Jews of Khazaria, Third Edition. Lanham, MD: Rowman & Littlefield, 2018.
The world of the Khazars: new perspectives. Edited by Peter B. Golden, Haggai Ben-Shammai and Andras Rona-Tas. Leiden: Brill, 2007
Peter B Golden. The Q'azars: their history and language as reflected in the Islamic, Byzantine, Caucasian, Hebrew and old Russian sources. Ann Arbor, Mich, 1975 (Dissertation).
איורים - עבודותיה של האמנית הבריטית כריסטה הוק (Christa Hook) אשר איוריה הקשורים בכוזרים הם מן המפורטים ביותר הקיימים כיום ומבוססים על הממצא הארכאולוגי ועל ייעוץ מחקרי. מומחית בין לאומית לאיורים בנושא צבא.
קישורים חיצוניים
תוכנית תעודית בטלוויזיה הישראלית אודות הכוזרים, בהגשת אהוד יערי
The American Center of Khazar Studies
The World of the Khazars – New Perspectives,
רבקה שפק ליסק, האם יהודי מזרח אירופה הם צאצאי הכוזרים, באתר אימגו
מי היו הכוזרים שהתגיירו בימי הביניים בהמוניהם?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
*
קטגוריה:רוסיה: היסטוריה
קטגוריה:מדינות יהודיות מחוץ לארץ ישראל
קטגוריה:מדינות טורקיות לשעבר
קטגוריה:מלכות יהודית
קטגוריה:עמים, שבטים ומדינות בימי הביניים
קטגוריה:שושלות טורקיות
קטגוריה:מוצא יהדות התפוצות
קטגוריה:תולדות עם ישראל
| 2024-09-18T08:03:27
|
אוכלוסייה
|
ממוזער|upright=1.2|אחוז אוכלוסיית העולם לפי מדינה (2017)
אֻכְלוּסִיָּה או אֻכְלוּסִין (מיוונית: ὄχλος – המון אדם) היא כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר. האוכלוסייה של כדור הארץ היא כ־8 מיליארד, ובשנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה מדי דקה בכ־160 איש בקירוב.
לעיתים מורחב השימוש במילה זו לאוכלוסייה שאינה של אנשים, למשל "אוכלוסיית הנמרים בנגב". לעיתים מצומצמת משמעות המילה כך שהיא אינה מתייחסת לכל האנשים במקום מסוים, אלא לחלק מסוים של האנשים, למשל אוכלוסיית הרווקות בתל אביב.
האוכלוסייה נחקרת מנקודות מבט מגוונות. דמוגרפיה עוסקת בדינמיקה של אוכלוסיית האדם, כלומר השינויים החלים בה בהתאם למאפיינים שונים, כגון מין, גיל, השכלה, גזע וכו׳. היבטים אחרים של האוכלוסייה נחקרים במסגרת הסוציולוגיה, הכלכלה והגאוגרפיה. מידע רב על אודות האוכלוסייה במדינת ישראל מסופק על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
צפיפות האוכלוסייה משקפת את מספר הפרטים באוכלוסייה ליחידת שטח.
ראו גם
מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:דמוגרפיה
| 2024-09-29T06:01:23
|
נחל דן
|
שמאל|ממוזער|250px|נחל דן על רקע הר החרמון
נַחַל דָּן (בערבית: נַהְר דַאנִי) הוא הגדול במקורות הירדן. הנחל זורם מעין דן בשמורת טבע תל דן ובהמשך מתאחד עם נחל חרמון ונחל שניר היוצרים ביחד את נהר הירדן.
עין דן
עֵין דָּן, מקורו העיקרי של נחל דן, (בערבית: עין אל לידאני) הוא מעיין ענק בתחום שמורת טבע תל דן, הנובע במאות נקודות על פני שטח של 30X40 מ' לערך, ברום של כ-190 מ' מעל פני הים. עין דן שופע 8 מ"ק מים לשנייה, וזאת ברמה גבוהה מאוד של קביעוּת ועקביוּת. בכך הוא מספק בממוצע שנתי כחצי מכל מימי הירדן המאוחד. עין דן הוא המעיין בעל השפיעה הגדולה ביותר במזרח התיכון. התנודות בכמות-המים של הדן בין חודש השיא לחודש השפל, ובין שנה גשומה לשנה שחונה – קטנות מאוד. מכאן שבקיץ ובסתיו, ובמיוחד אחרי שנת בצורת, כאשר פוחתים מאוד מימיהם של שאר מקורות הירדן, תורם הדן את רוב מימיו של הירדן. ואילו בימי שיטפון בחורף, אחרי שבוע של גשם חזק, גואה החצבני מאוד, וחלקם היחסי של מי הדן בירדן קטן.
נוסף לכך, נובעים מימיו של נחל דן גם ממעיינות נוספים בסמוך למעיין העיקרי שזכו לשם נפרד: עין לֶשֶׁם או "מעיינות התל" (בערבית: עין תל אל קאדי). מעיינות אלה בוקעים במרחק של כ-150 מ' מעין דן, וברום של כ-10 מ' גבוה יותר. העובדה שמקור שני מעיינות אלה באותו אוגר מוכחת לא רק מהדמיון בהרכב המים ובטמפרטורה שלהם, אלא גם באירוע חריג: ב-20 באפריל 1995 נעכרו פתאום מי עין-דן, ככל הנראה בעקבות התמוטטות של אדמה שארעה בחללים התת-קרקעיים שהמים זורמים בהם מהחרמון לעבר המעיין. באותו זמן נעכרו גם מי עין לשם באותה מידה בדיוק. עין לשם מספק פחות מעשירית ממי הדן, והשינויים בשפיעתו גדולים יותר, אולם אין מדידות מפורטות שלו.
מעיינות דן, יחד עם עין בניאס, מהווים בית גידול לתולעת השטוחה והאנדמית Dugesia golanica.
הידרוגרפיה
נחל דן הוא מיוחד במינו וחריג ביותר מבחינה הידרוגרפית: הוא חסר אגן ניקוז כלשהו. הוא יוצא מנקודה אחת, עין דן, ובהמשכו איננו מצרף אליו יובלים, כדרכו של נחל רגיל, אלא להפך: מתפצל לפלגים אחדים. חלק מפלגים אלה זורם אל החצבני, אחרים אל הבניאס, ואחרים שבים ומתאחדים וחוזרים להיות נחל דן. קשה לבדוק כיום, אחרי אלפי שנות חקלאות אינטנסיבית ושימוש במי הדן, מהלכו של איזה מן הפלגים האלה הוא טבעי, ואיזה פלגים אינם אלא תעלות השקיה מעשה ידי אדם. הפלגים העיקריים, ממערב למזרח, הם: שניר ("פלדי") צפוני ודרומי, קורן, הגושרים, טל, דן, ליש ("הברווזים") ולֶשֶׁם. מלבד פלגים אלה נלקחים מים רבים מן הדן בצינורות המובילים אל מפעל "הדן המערבי" (או "חצבני-דן"), "הדן המזרחי", והיישובים דן, דפנה ושאר ישוב.
אגן ניקוז
עד לשנת 1970 היה לנחל דן אגן ניקוז זעיר בן 24 קמ"ר. מאז הוטה אגן-ניקוז זה לעבר החצבני, ועתה אין לדן אגן-ניקוז כלל. הטיה זו נועדה לשמור על ניקיון מי הדן בפני זיהום משטח אגן-הניקוז. בכך נמנע זיהום משני סוגים: זיהום במי-שיטפונות בעקבות גשם חזק, שהיה גורם בעבר מדי-פעם להעכרה קשה של מי-השתייה שנשאבו מהדן ליישובים הסמוכים, וזיהום אפשרי מדליפה בצינור הנפט הטרנס-ערבי (T.A.P. line) העובר בשטח הניקוז המקורי של הנחל. השטח מנוקז כעת לחצבני, באמצעות "תעלת נוחיילה", ובמהלכה הוקמו מִתְקָנִים שונים לעצירת דליפה אפשרית של נפט.
גלריה
ראו גם
תל דן
שמורת טבע תל דן
קישורים חיצוניים
נחל דן אתר 'למטייל'
הערות שוליים
קטגוריה:יובלי הירדן
קטגוריה:מקורות הירדן
קטגוריה:עמק החולה: נחלים
קטגוריה:הגליל: מעיינות
| 2024-01-30T12:15:53
|
נחל חרמון
|
שמאל|ממוזער|250px|נחל הבניאס, אחד ממקורות המים של הכנרת
שמאל|ממוזער|250px|השביל התלוי בנחל חרמון
ממוזער|250x250 פיקסלים|מראה מהנחל בשמורה
ממוזער|250px|מעיינות הבניאס והבריכות מהן זורם נחל חרמון בשמורת נחל הבניאס.
250px|ממוזער|ראשוני האזרחים מבקרים במעיינות הבניאס, תחילת יולי 1967
נַחַל חֶרְמוֹן (מכונה גם בָּנְיַאס) הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.
ממוזער|נחל חרמון בשנת 1969
הגאוגרפיה, הגאולוגיה וההידרולוגיה של הנחל
אגן הניקוז של נחל חרמון כולל חלקים מצפון רמת הגולן ואת השטח הישראלי של הר החרמון. יובליו העיקריים הם נחל סער, נחל גובתה, נחל שיאון ונחל פרע. אולם הזרימה ביובלים מגיעה רק ל-20% מכלל הזרימה בנחל, בשל האופי הקרסטי של הר החרמון, הגורם למים לחלחל לאדמה ולא לזרום על פני השטח.
מקור רוב המים בנחל הוא במעיינות שמתחת למערת בניאס, שמקורם בגשמים ושלגים שחלחלו בהר החרמון. בעבר נבעו המעיינות מתוך המערה, אך כיום הם נובעים בבריכות מתחתיה. המעיינות נובעים בטמפרטורה של 15 מעלות והם מהווים, יחד עם עין דן, בית גידול לתולעת השטוחה והאנדמית Dugesia golanica.
תוואי
נחל חרמון זורם בתחילתו בכיוון דרום-מערב, וחלקו העליון נושא אופי הררי וקניוני. לאורך 3.5 ק"מ שבין המעיינות לשאר ישוב, יורד הנחל מרום של 390 מ' עד לרום של 200 מ', היינו בשיפוע ממוצע של 5.4%. זה שיפוע חריף למדי, המקנה למימיו עוצמת זרימה ומאפשר לו לחתור לעצמו קניון עמוק, ובו אשדות ומפלים. הגדול שבמפליו הוא מפל הבניאס, מפל בגובה 10 מטרים. יובלו נחל פרע, שלא התחתר כל כך עמוק, נופל אל קניון זה במפל גבוה.
ממוצא הקניון ומטה ממשיך הבניאס לזרום אל עמק החוּלה בשיפוע מתון יותר, אך עדיין כפלג-הרים מהיר וסוער למדי. תחילה ערוצו עמוק עם חתך טרפזי, ובהמשך אפיקו רדוד יותר, שפותיו מוגבהות מעל מפלס הזרימה בשיעור של 1–3 מ' בלבד. גם בתחום המישור של עמק החוּלה שומר האפיק על אופיו הפראי-טבעי, עם יער- גדות של דולב מזרחי וערבה, אולם השטחים המעובדים בעמק מגיעים למרחק של מטרים ספורים בלבד מהמים.
נחל חרמון נפגש עם נחל דן בסמוך לקיבוץ שדה נחמיה. אורכו הכללי של נחל חרמון, מעין בניאס ועד למפגשו עם נחל דן כ- 9 ק"מ בקו אווירי, והוא יורד כדי 310 מ', מרום של 390 מ' במעיין ועד רום של 80 מ' במפגש הנחלים.
בצלעות הנחל נחשפת סדרה של שכבות בזלת וטרברטין (נטף-נחלים, טופה), הערוכות חליפות בדגם מאוצבע. שני סוגי סלע אלה הורבדו בתקופה מאוחרת (בפליסטוקן). הבזלת פרצה מלמטה וזרמה באפיק, ואילו הטרברטין הושקע מלמעלה מתוך מי המעיינות שזרמו כאן בתנאים שעודדו השקעת חומר גירני שהומס במים. בתוך שכבות אלה חצב הנחל את ערוצו. בהמשך, במישור העמק, חתור הנחל בתוך משקעים אלוביאליים.
ספיקה
הספיקה השנתית של הנחל מגיעה לכ-125 מיליון מ"ק מים, שהם כרבע מכלל מי הירדן. התנודה בין שנת השיא לשנת השפל בשפיעתו השנתית הקבועה של נחל חרמון (למעט זרימה עילית בשיטפונות), היינו בספיקתו נטו של עין בניאס – היא בשיעור של כ-1:4; בין ממוצע חודש השיא לממוצע חודש השפל – כ-1:15; בין שיא רגעי לשפל רגעי – כ-1:20.
הצומח בנחל
הצומח לאורך נחל חרמון מצטיין ברבגוניות, בזכות מפגש של שלוש חברות צומח עיקריות: חברת אלון התבור והאלה האטלנטית, האופיינית לשולי עמק החולה, ומגיעה בחלקו העליון של הנחל לאחד משיאיה, חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית, (חורש ים תיכוני) הגולשת לכאן מצפון רמת הגולן במזרח, וחברת צמחיית הנחלים בשליטת הדולב המזרחי והערבה המחודדת, עם ער אציל, אשחר רחב-עלים ומילה סורית. חברה זו מצטיינת לא רק בפרטים עבי-גזע ומרשימים של דולב וערבה, אלא גם בתופעות מעניינות אחדות נוספות, המייחדות את הבניאס משכניו: בסלעי טרברטין סמוך למפל, גדלה אחת מהאוכלוסיות הצפופות ביותר בארץ של השרך רב-רגל פשוט, ובחלקו התחתון של הנחל, סמוך למפגשו עם הדן, בקרקע אלוביאלית, יש שטחים נרחבים מכוסים ב"יער" של השרך שבטבט גדול. באותה סביבה גדל בשפע גם המטפס חלביב יווני, שאפשר למצוא אותו בארץ אך ורק כאן ולגדות נחל שניר (החצבני).
הדמיון בין צומח- הגדות של הבניאס לזה של החצבני בולט בעיקר כאשר משוים אותם לצומח- הגדות של נחל דן, שבו הדולב, שהוא שכיח עד שולט בשני הראשונים, נעשה נדיר בדן. אפשר להבדיל בין צומח הבניאס לצומח החצבני בכך שלאורך הבניאס צומחים פרטים עבי-גזע וזקנים של דולב, בעוד שלאורך החצבני כל עצי הדולב צעירים יותר, אולי כי העצים הזקנים בחצבני מושמדים מדי פעם בשיטפונות או בשרֵפות.
בצלעות קניון הבניאס, במיוחד מן המפל ומטה, גדל צומח מגוון של עשבוניים, שבולטות בו בראשית החורף כלניות בצבעים רבים, מהמקדימות בפריחתן בכל האזור, ואילו בראשית הקיץ שולטים מרבדים של דרדר גדול פרחים, המתגוונים בעמודי פריחה של בן חצב יקינתוני.
בסמוך לנחל ישנם גם עצי פרי שהם שרידי בוסתנים נטושים, וכן צומחים ליד הנחל עצי צפצפה מכסיפה שניטעה על מנת להכין ממנה קורות לבתים.
היסטוריה
מכתבי יוסף בן מתתיהו משתמע שהבניאס היה המקור העיקרי של נהר הירדן. יואל אליצור משער שמדובר בטעות של בני התקופה אשר בגלל חשיבות העיר בניאס או בגלל מפלו המרשים ייחסו לו זרימה חזקה יותר מאשר בנחל דן.
הסכם ניוקומב-פולה מ-1923 שמאוחר יותר אושרר על ידי חבר הלאומים קבע את קו הגבול הבינלאומי בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי ולמעשה בין ארץ ישראל ומאוחר יותר מדינת ישראל ובין סוריה ולבנון. בהסכם נקבע כי הנחל עצמו יישאר בשטח המנדט הבריטי בעוד שהכפר והמעיינות יהיו בשטח המנדט הצרפתי (ובמשתמע, חלק מסוריה). הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות קבעו שהשטחים ממערב לקו הגבול הבינלאומי עליהם השתלטו הסורים יהיו לאזורים מפורזים. בפועל השתלטו הסורים בתחילת שנות ה-50 על רכס הבניאס חלקו הגדול של המפורז הצפוני כך שרק חלקו הדרומי של הנחל נותר בשליטה ישראלית. בשנת 1964 ריכזה סוריה ציוד הנדסי כבד באזור, והחלה במפעל שמטרתו הטיית מסלול הנחל מזרחה על מנת למנוע ממימיו להגיע לישראל, בניגוד לחוק הבינלאומי. ישראל התנגדה לפעולה זו, והמאבק על מי הירדן נמשך בגזרה, כאשר אחד משיאיו היה פעולה גדולה של צה"ל ב-12 באוגוסט 1965 במהלכה הצליח צה"ל להשמיד את ציוד ההטיה, לאחר קרב בו הופעלו ארטילריה וטנקים. הסורים המשיכו במאמציהם, אך הצליחו לחפור רק חלק קטן מן התעלה עד שנכבש האזור בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. במהלך אותה מלחמה פלשה מחלקת טנקים סורים לאזור, במהלך הקרב הידרדר אחד הטנקים לאפיק הנחל, הוא הושאר במקום.
ממוזער|טנק T-34 סורי שהשתתף בהתקפה על קיבוץ דן ב-6 ביוני 1967 במלחמת ששת הימים. הטנק נפל לערוץ הבניאס והתהפך.
תיירות
מאז 2009 חלקו העליון של הנחל כלול בשמורת הטבע 'שמורת נחל חרמון', ובמקום ישנם מסלולי טיולים רגליים, בנופי הפרא הקדומים של האזור, שהם בין הנופים הטבעיים היפים בישראל. בשנת 2010 נחנך באתר, לאחר מאבקים משפטיים ממושכים, שביל תלוי ראשון מסוגו בישראל, העובר באזור שעד כה לא היה נגיש למטיילים. הכניסה לשמורה בתשלום והכניסה למים אסורה בכל שטח השמורה. השמורה הוכרזה בשנת 1977, וכיום, שטחה של השמורה הוא כ-1,300 דונם (כ-1.3 קמ"ר).
מחוץ לשמורה יש מסלולי טיול נוספים, ללא תשלום. אלו כוללים את המסלול אל הטנק הסורי ההפוך, ליד קיבוץ שניר, וממנו מסלול לאורך הנחל אל שאר ישוב וחורשת הנופלים לזכר הרוגי אסון המסוקים, הסמוך לקבר נבי יהודה. בהמשך הנחל נמצא חניון האקליפטוסים ליד חיבור הנחל עם נחל דן.
ראו גם
בניאס (אתר ארכאולוגי)
בית ספר שדה חרמון
קישורים חיצוניים
נחל חרמון - הבניאס באתר החברה להגנת הטבע.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:יובלי הירדן
קטגוריה:מקורות הירדן
קטגוריה:החרמון
קטגוריה:רמת הגולן: נחלים
קטגוריה:עמק החולה: נחלים
| 2024-09-14T09:45:02
|
נחל שניר
|
נַחַל שְׂנִיר (ידוע גם בשם חצבני או חצבאני כשמו הערבי نهر الحاصباني, נַהְר אל-חאצבאני) הוא אחד ממקורות הירדן, והארוך מביניהם. רובו של הנחל נמצא בתחומי לבנון, ורק חלקו התחתון, מאזור הכפר ע'ג'ר ועד לנקודת חיבורו עם נחל דן ונחל חרמון ליד קיבוץ שדה נחמיה באצבע הגליל, נמצא בתחום מדינת ישראל. בנקודת המפגש עם הנחלים האחרים הם יוצרים את נהר הירדן. חלק מהנחל בסמוך למעיין ברוך הוא שמורת טבע. הוא אחד הנחלים הארוכים במדינת ישראל.
הידרוגרפיה
אורכו של נחל שניר 65 ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו 640 קמ"ר, בחלקם הגדול בשטח לבנון. ספיקת המים השנתית של הנחל היא 130 מיליון מ"ק. ראשיתו 30 ק"מ מצפון-מזרח לעיירה הלבנונית חאצביא, והוא נקרא שם בשם ואדי עין-חרשה, ובהמשך – ואדי אל-פטר. זהו נחל איתן המתחתר בקרקעיתו של עמק שכיוונו מצפון־מזרח לדרום־מערב. עמק זה הוא חלקה המזרחי של בקעת הלבנון, והוא תָּחוּם בין מורדותיו הצפון־מערביים של רכס החרמון לבין ג'בל ביר א-דהר, הוא רכס הגבעות הצר והארוך המפריד בין אגן החצבני לבין אגן הליטני. ג'בל ביר א-דהר מהווה פרשת מים ראשית, שהרי הליטני נשפך לים התיכון והחצבני – לים המלח.
למרגלות העיירה חאצביא נובעים באפיקו של החצבני מעיינות בשם נַבַּע אל-חצבני. מעיינות אלה קטנים הם, ומימיהם מנוצלים כיום בקיץ עד תום, והנחל יבש גם בהמשך. משם ממשיך החצבני לרדת דרומה למרגלותיו של רכס אל חיאם (המשכו הדרומי־מזרחי של רכס ביר א-דהר), המפריד בין עמק עִיּוֹן לבין עמק החצבני. בקטע זה עובר הנחל בתוך עמק רחב ושטוח, שרוחבו מגיע ל־5 ק"מ ויותר.
לרגלי הכפר ע'ג'ר נהפך החצבני לערוץ בעל אופי קניוני בתוך רובד עבה של בזלת המכסה את האזור שבין תל סִדְר אל עָרוּס (געש רדום, 4 ק"מ מצפון לכפר ע'ג'ר) לבין אזור קיבוץ מעין ברוך. שכבה זו מקורה בקילוחי בזלת שפרצו מתל סדר אל ערוס. שם, לרגלי ע'ג'ר, נובע מעיין גדול – עין אל וזאני. זהו המעיין העיקרי של החצבני, ומכאן ואילך זהו גם כיום נחל איתן, הזורם כל השנה.
חלקו התחתון של הנחל
בחלקו התחתון אין לחצבני יובלים טבעיים הנכנסים אליו, אך נשפכים אליו פלגים אחדים מעשה-ידי-אדם, המוליכים אליו מים מן הדן. העיקרי שמבין פלגים אלו הוא חלק ממפעל חצבני-דן, שנועד לניצול מי הדן לחקלאות באזור עמק החולה. חלק מהמים המוטים מהדן משמשים להנעת תחנת כוח הידרואלקטרית קטנה (כ־2 מגה-ואט) הנמצאת מעט ממערב לגשר שניר. המים המשמשים להנעת התחנה מושבים לנחל בסמוך לגשר שניר, מגבירים את עוצמתו בחלק זה, ומאפשרים פעילות שיט במקום.
חלקו התחתון של הנחל, דרומה מכביש 99, משמש לשייט קיאקים וסירות על ידי מספר מפעילים מקומיים, תוך ניצול הפרשי הגובה בנחל היוצרים זרימה מהירה בחלקים מהנחל. פעילות זו מותנית בזרם המים בנחל, והיא מושבתת בתקופות של זרם חזק מדי, או חלש מדי. במהלך הסדרת הנחל לשייט בוצעו בו פעולות שפגעו בערוצו הטבעי ובצמחייה בצידיו, כדוגמת כריתת עצים על גדות הנחל. בחלק זה ישנה גם טיילת על גדות הנחל, ובה שביל אופניים. חלק זה של הנחל הוא אחד האתרים המתוירים ביותר בישראל, ומבקרים בו מידי קיץ 200,000 ישראלים, רובם במסגרת מפעילי השייט.
הנחל מתאחד עם נחל חרמון והדן סמוך לשדה נחמיה, והופך יחד איתם לנהר הירדן.
שמורת טבע נחל שניר (חצבני)
בחלקו של הנחל בסמוך למעיין ברוך הנחל נמצא בתוך תחומי שמורת טבע נחל שניר. בחלק זה עובר בנחל מסלול טיול המתחיל בשמורה וחלקים בו עוברים בתוך הנחל ובסמוך לו. המסלול מסתיים בכביש 99 בסמוך לחניון מעיין ברוך.
בזמני השיא נמדדו זרימות של 150 קוב/שנייה ובזמני השפל 0.6 קוב/שנייה.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
נחל שניר - אתר החברה להגנת הטבע.
מודל רגישות לנחל שניר, מוגש למנהלת הנחלים הארצית
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:יובלי הירדן
קטגוריה:מקורות הירדן
קטגוריה:לבנון: נהרות ונחלים
קטגוריה:שביל ישראל
קטגוריה:עמק החולה: נחלים
נחל
| 2024-01-07T16:59:09
|
כוזרים
|
REDIRECT ממלכת הכוזרים
| 2008-10-01T17:20:56
|
קונספירציה
| 2024-02-21T15:45:55
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.