title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
קלוד בשה | קלוד גַסְפָר בָּשֶׁה דה מזיריאק (בצרפתית: Claude-Gaspard Bachet dit de Méziriac; 9 באוקטובר 1581 - 26 בפברואר 1638) היה מתמטיקאי וחידונאי צרפתי.
קלוד בָּשה למד אצל הישועים בליון ובמילאנו. בשנת 1601 הצטרף למסדר הישועים, אך עזב כעבור שנה עקב מחלה.
בָּשה כתב ספרים על חידות מתמטיות ושעשועים מתמטיים, ולמעשה הניח את היסוד לכל הספרות שנכתבה לאחר מכן בתחום זה. ספרו Problèmes plaisans et délectables יצא לאור בשנת 1612, ומהדורה מורחבת שלו יצאה לאור בשנת 1624. דוגמה לבעיה המופיעה בספר היא בעיית יוספוס. חידה מפורסמת אחרת מספר זה היא: מהו המספר המזערי של משקולות הנחוץ כדי לשקול במאזני כפות כל מספר שלם של קילוגרמים בין 1 ל-40?
כמתמטיקאי, פרסומו העיקרי נובע מתרגום ספרו של דיופנטוס, "אריתמטיקה", מיוונית ללטינית בשנת 1621, צעד שהביא ספר זה לתרבות האירופית. על ספר זה כתב פייר דה פרמה בשוליו את הערתו המפורסמת, הידועה בשם "המשפט האחרון של פרמה".
בשנת 1635 נבחר לאקדמיה הצרפתית.
לקריאה נוספת
W.W. Rouse Ball and H.S.M Coxeter, Mathematical Recreations and Essays
Schaaf, William (1970). "Bachet de Méziriac, Claude-Gaspar". Dictionary of Scientific Biography 1. New York: Charles Scribner's Sons. pp. 367–368. .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מתמטיקאים צרפתים
קטגוריה:חידונאים
קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית
קטגוריה:ילידי 1581
קטגוריה:נפטרים ב-1638 | 2024-09-04T04:51:26 |
תנע | שמאל|ממוזער|250px|עריסתו של ניוטון: מתקן המנצל את חוק שימור התנע להנעת מטוטלות כדוריות זהות
תנע (בלטינית: momentum) הוא גודל פיזיקלי וקטורי, שמקורו בענף המכניקה של הפיזיקה הקלאסית. תנע של גוף או של קבוצת גופים, מבטא את כיוון ו"כמות" התנועה של אותו גוף או אותה קבוצת גופים במרחב. את מושג התנע הגה לראשונה אייזק ניוטון. ככל שיש לגוף מהירות רבה יותר או מסה גדולה יותר, כך התנע שלו גדול יותר.
התנע נמדד ביחידות מסה כפול מהירות. במכניקה קלאסית, שאינה יחסותית או קוונטית, התנע של עצם שווה למהירותו כפול מסתו. בפיזיקה מודרנית התנע מקבל צורות מורכבות ושונות: בתורת היחסות הפרטית, בתורת הקוונטים ובתורת השדות הקוונטיים אשר מאחדת את שתיהן.
התנע משתמר בכל תורה פיזיקלית במערכת שלא פועלים עליה כוחות חיצוניים. על פי משפט נתר, שימור התנע נובע מן הסימטריה של המרחב להזזות.
מבוא אינטואיטיבי
"כמות התנועה" או "תנופה" (באנגלית: "מומנטום") או בשפה הרשמית "תנע", הוא מדד לכמה קשה יהיה להביא גוף למהירות מסוימת או כמה קשה יהיה לבלום אותה. 'כמות' התנועה תלויה בין השאר במהירות הגוף, למשל קל יותר להביא לעצירה מכונית שנוסעת במהירות 10 קמ"ש מאשר להביא לעצירה את אותה המכונית כאשר היא נוסעת במהירות 100 קמ"ש. 'כמות' התנועה תלויה גם במסת הגוף. לדוגמה, אם פיל וזבוב ינועו שניהם במהירות שגודלה שווה, איש לא יטעה לחשוב שניתן לעצרם באותה הקלות. מתוך דוגמאות אלה עולה ש'כמות התנועה' נקבעת על-ידי מסת הגוף ועל-ידי מהירותו. ואם לנסח זאת בשפה הרשמית: התנע מוגדר כמכפלת המסה והמהירות. אם למשל המהירות גדלה פי שניים, גם התנע יגדל פי שניים; אם המסה קטנה פי חמישה, גם התנע קטן פי חמישה. למעשה, שני גופים השונים גם במסתם וגם במהירותם יכולים להיות שווים בתנע שלהם: לקליע קל (20 גרם) הנורה מרובה במהירות גבוהה (1000 מטר לשנייה) יש אותו תנע (או מידת רתע) כמו לכדור ברזל גדול (20 ק"ג) הנע במהירות נמוכה (1 מטר לשנייה). לשניהם תנע השווה ל-20 'קילוגרם כפול מטר לשנייה' (אין לתנע יחידות מידה מיוחדות, בדומה למהירות): יחידותיה מורכבות מיחידות של מרחק ושל זמן).
במכניקה הקלאסית
שמאל|ממוזער|250px|דוגמה מביליארד: התנע של הכדור הלבן (הפוגע) מתפזר בין שאר הכדורים במשולש
ניוטון הגדיר את התנע כוקטור השווה למכפלת המסה במהירות, או בסימון מתמטי:
כאשר היא המסה ו הוא וקטור המהירות.
הגדרה זו שימושית מפני שמחוקי התנועה של ניוטון ניתן להסיק שבמערכת אשר אינה נתונה להשפעות חיצוניות (הנקראת מערכת סגורה), התנע הכולל של המערכת משתמר. חוק זה ידוע בשם חוק שימור התנע. הייחוד של חוק שימור זה, הוא שהתנע משתמר גם במערכת שבה מתרחשות התנגשויות.
מתקף
מתקף (Impulse) מסומן באות J ומוגדר כמכפלת כוח בפרק הזמן שבו הוא פועל. מסמנים:
על ידי הפעלת מתקף על גוף ניתן לשנות את התנע שלו, והשינוי בתנע שווה למתקף, כלומר:
ובשפה פשוטה, במקרה בו פועל מתקף על גוף (הפעלת כוח חיצוני על גוף בפרק זמן מסוים) התנע של הגוף לא יישמר.
חוק שימור התנע
שמאל|ממוזער|320px|חוק שימור התנע בתנאים אידיאלים. עוצמת התנועה משתמרת ועוברת במלואה בין הגופים.
במערכת סגורה (מערכת בה לא פועלים כוחות חיצוניים) משתמר התנע הכולל:
הוכחת חוק שימור התנע על ידי חוקי ניוטון
החוק השני של ניוטון אומר ש- .
לפי החוק השלישי של ניוטון, אם מסה מפעילה כוח על אז מסה תפעיל כוח על .
אם נסכום את כל הכוחות במערכת סגורה על ידי סכום הכוחות שמתקבל מכל אינטראקציה בין 2 מסות נקבל 0, שהרי בכל אינטראקציה בין 2 מסות סכום הכוחות ו- הוא 0 ומכאן ש- ולכן משתמר.
באופן יותר כללי, במערכת עם כוחות חיצוניים, כל הכוחות הפנימיים (הכוחות בין המסות במערכת) יבטלו זה את זה בסכימה ונקבל ש- כאשר הוא כוח אקסטרני (חיצוני), כלומר השינוי בתנע הוא סך הכוחות החיצוניים על המערכת (ומכאן שבמערכת בלי כוחות חיצוניים, התנע לא ישתנה).
שימור התנע בהתנגשות שני גופים
במקרה הפרטי שבו מתנגשים שני גופים במערכת סגורה, כלומר שלא פועלים עליהם כוחות חיצוניים בזמן הפגיעה, אז
m היא המסה של הגוף
V היא המהירות לפני ההתנגשות
U היא המהירות אחרי ההתנגשות
למשל במצב של התנגשות גופים - גוף א' יפעיל מתקף על גוף ב' ובו זמנית גוף ב' יפעיל מתקף על גוף א'. כתוצאה מכך התנע של כל גוף ישתנה אך התנע הכולל במערכת יישמר.
התנע הקווי הכללי של המערכת הוא הסכום הווקטורי של שינוי התנע הקווי של שני הגופים
מכיוון שתנע הוא גודל וקטורי ניתן לחלק את הווקטור לרכיבי x ו- y וגם לאורך צירים אלה התנע משתמר.
תנע קנוני
במכניקה אנליטית תנע קנוני (תנע מוכלל) הוא הכללה של התנע ומהווה יותר גודל תאורטי מאשר דבר שמודדים בפועל. במקרים רבים התנע הקנוני מזדהה עם התנע הקווי הרגיל או התנע הזוויתי, אך לא תמיד.
ההגדרה הפורמלית של התנע הקנוני היא זו:
יהי הלגראנז'יאן של מערכת פיזיקלית מסוימת, אזי התנע הקנוני של קואורדינטה x הוא
על פי משפט נתר, שימור התנע מביע את האינווריאנטיות של מערכת תחת פעולת הזזה, כאשר על המערכת לא פועלים כוחות חיצוניים.
תנע של שדה אלקטרומגנטי
לפי משוואות מקסוול וכוח לורנץ, גם שדה חשמלי ושדה מגנטי יכולים לשאת תנע. בין היתר, עבור גל אלקטרומגנטי מישורי בוואקום בעל אנרגיה , התנע הנישא על ידיו הוא כאשר מהירות האור בריק ובאופן כללי, זרם התנע פרופורציונלי לוקטור פוינטינג.
תנע בפיזיקה מודרנית
בתורת היחסות
בתורת היחסות התנע שומר על הגדרתו הקלאסית, מסה כפול המהירות, אך המסה הנידונה היא היחסותית ולא מסת המנוחה:
כאשר היא מסת המנוחה, ו- היא מקדם לורנץ.
התנע והאנרגיה יוצרים יחד 4-וקטור, שנשמר במערכת סגורה.
עבור גוף יחיד, 4-תנע הוא
כאשר c היא מהירות האור. גודל הווקטור שווה למסת המנוחה של הגוף, שהיא קבועה:
במכניקת הקוונטים
במכניקת הקוונטים התנע הוא אופרטור וקטורי, שיכול לפעול על מצבים קוונטים ופונקציות גל ולשנות אותן. בהצגת המקום (בבסיס ) אופרטור התנע נראה כך:
התנע הוא אופרטור הרמיטי ולכן מהווה גודל מדיד (Observable). בנוסף מהיותו אופרטור שפועל על המרחב, הוא אינו חילופי עם מספר אופרטורים אחרים, למשל עם אופרטור המקום , כפי שניתן לראות באופן ישיר בהצגה בבסיס המקום לעיל: אינו שווה ל- , מכיוון שבמקרה הראשון הנגזרת פועלת על המכפלה של הפונקציה והמיקום, ובמקרה השני רק על הפונקציה.
עקרון אי הוודאות קובע שמכפלת אי הוודאויות במיקום של חלקיק ובתנע שלו חייבת להיות גדולה מערך קטן אך סופי. כך שאם ידוע התנע של חלקיק במדויק אי אפשר לדעת שום דבר על מיקומו, ולהפך. כמו כן, ההמילטוניאן של מערכת מובע בדרך כלל בעזרת הקואורדינטות והתנעים של החלקיקים במערכת.
בתורת השדות הקוונטית
בתורת השדות הקוונטית התנע משלב את תכונותיו מתורת היחסות ומתורת הקוונטים. זהו אופרטור שהוא 4-וקטור, אשר משמש כבסיס לחישוב דיאגרמת פיינמן. את הדיאגרמה מחשבים בהנחה שהתנע נשמר בכל צומת, ובסך הקווים החיצוניים, הנחה שמקבעת את כל התנעים בדיאגרמה מלבד בלולאה. לכן בלולאה התנע אינו מוגבל ובחישוב מסכמים את כל התנעים עד אינסוף.
תנע חבוי
תנע חבוי (Hidden Momentum) הוא תופעה שמאפשרת עבור גוף שאיננו נע במרחב להכיל תנע! דוגמה נפוצה היא לולאת זרם תחת שדה חשמלי, הלולאה איננה נעה כלל במרחב אך יש לה תנע ואם הזרם יפסק, הלולאה תחל בתנועה פיזית עם תנע מכני.
ראו גם
הדף
חוקי התנועה של ניוטון
רתע
תנע זוויתי
גלגל תנע
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:מכניקה
קטגוריה:מכניקת הקוונטים | 2024-08-01T01:55:50 |
וילהלם קונרד רנטגן | הפניה וילהלם רנטגן | 2023-12-27T05:49:02 |
מתכת | ממוזער|250px|חלקי מתכת מאורגנים בתאים.
מתכות הן קבוצה של יסודות כימיים. הן מתאפיינות בכך שהן חומרים מוצקים בטמפרטורת החדר (פרט לכספית) המורכבים כולם מיסודות אלו, וכן מתאפיינות בהולכה חשמלית והולכת חום גבוהות. בין סוגי המתכות הנפוצים בשימוש נמצאים אלומיניום, ברזל, נחושת ואחרים.
המדע העוסק בחקר המתכות נקרא "מטלורגיה", מהמילה היוונית "מטאלון" (μέταλλον). מתכת העשויה מספר יסודות שונים נקראת "סגסוגת", ויכולה להיות בעלת תכונות שונות מהמתכות המקוריות המרכיבות אותה. לעיתים קרובות משתמשים בסגסוגות כדי לקבל תכונות רצויות של המתכת, למשל פלדת אל-חלד העשויה מברזל וכרום, כאשר הכרום מונע את החלדת הסגסוגת.
מבחינה כימית, מתכות מאופיינות באנרגיית יינון נמוכה יחסית, מאחר שהאלקטרונים, המאכלסים את רמת האנרגיה החיצונית של יסוד מתכתי, קשורים אל גרעין האטום בצורה חלשה. מבנה המתכת במצב מוצק הוא של רב-גביש בדרך כלל, כאשר המתכת כולה מורכבת ממספר רב של גבישים ("גרעינים" בעגה המטלורגית) בעלי גדלים שונים המסודרים באקראי. למתכות מוליכות חשמלית מכיוון שהאלקטרונים קשורים באופן חלש לאטומים, ויכולים לנוע על פני מרחקים גדולים בגביש (ראו מודל דרודה).
מבנה ותכונות
מתכות הן אחת משלוש הקבוצות המרכיבות את יסודות הטבלה המחזורית. הקבוצות האחרות הן אל-מתכות ומתכות למחצה (מטלואידים). בטבלה המחזורית נמצאות המתכות בצד השמאלי; הן מסתיימות בקו האלכסוני המתחיל מהיסוד בורון ונמשך עד לאסטטין.
רוב המתכות מתאפיינות במספר תכונות בולטות:
הן בדרך-כלל מבריקות (החזרת אור כמעט שלמה מפני המתכת) תופעה המכונה ברק מתכתי
מוצקות בטמפרטורת החדר (מלבד הכספית (Hg) הנמצאת בטמפרטורת החדר במצב נוזל)
בעלות צפיפות גבוהה
יוצרות צליל גבוה לאחר הקשה עליהן.
קשיחות (במידה שונה אחת מהשנייה)
בעלות טמפרטורת התכה ורתיחה גבוהות
בעלות מוליכות תרמית במצב צבירה מוצק ונוזל
בעלות מוליכות חשמלית במצב צבירה מוצק ונוזל
ניתנות לריקוע ולמתיחה
מקיימות את האפקט הפוטואלקטרי
תכונות מאפיינות נוספות הן יכולת שינוי הצורה, חוזק רב וצמיגות גבוהה
בעלות מוליכות חום גבוהה
אטומיהן של כל המתכות (מלבד כספית) מסודרים בצורה של סריג מתכתי, כך שהאלקטרונים ברמה האחרונה עוברים מאטום לאטום. מבנה זה הוא הגורם לחוזקן הרב של מתכות ולטמפרטורת ההיתוך הגבוהה שלהן. המתכת כולה עשויה להיות מורכבת סריגים שונים, הסדורים בכיוונים שונים, המכונים "גלעינים". בין הסריגים ועל גבולותיהם יכולים להיווצר תכלילים: זיהומים מחומרים אחרים.
פעילותן הכימית של מתכות נעה בין אדישות (כמו בזהב או פלטינה) לבין פעילות מאוד (מתכות אלקליות). בעת התרכבות עם אל-מתכות, האטומים שלהם מוסרים את אלקטרוני הערכיות והופכים ליונים חיוביים (קטיונים). היונים החיוביים של המתכת והיונים השליליים (האניונים) של האל-מתכת יוצרים סריג יוני. רוב המתכות מגיבות עם חמצן, ולתרכובת הנוצרת תכונות בסיסיות.
מתכות לא נוטות להגיב בינן לבין עצמן, אלא יוצרות תערובת הקרויה סגסוגת, בעלת תכונות של מתכות.
אפשרות העיבוד המכני מוסברת על ידי הפעלת כוח חיצוני על המתכת שבעקבותיו יונים טעונים משנים את מיקומם ללא שינוי הסביבה הכימית וכך משנים את צורת הגביש.
היסטוריה
לפי מחקרים, השימוש במתכות כפי שהן במצבן המינרלי הקיים בטבע, החל כבר לפני יותר מ-12 אלף שנים, באלף העשירי לפני הספירה באזור צפון הפרת והחידקל ומעט מאוחר יותר באזור מזרח הים התיכון - באזורים שהם כיום בין ישראל לבין דרום טורקיה. השימוש היה במתכות שמקורן בשרידי מטאור, לייצור תכשיטים, ולעיתים אף לייצור כלים. המתכות שבהן השתמשו בזמנים קדומים אלו היו נחושת, זהב וברזל, והעיבוד שלהן כלל ריקוע באמצעות פטיש. עד שנת 6000 לפני הספירה התפשטה כריית הנחושת מזרחה עד למקום שבו שוכנת כיום איראן וצפון מערבה לכיוון שבו כיום שוכנות סרביה ורומניה.
לפני כ-7000 שנים, בסביבות שנת 5000 לפנה"ס (בתחילת תקופת הנחושת) פיתחו בני אדם באזור שהוא כיום טורקיה או סוריה, שיטות לצרוף את הנחושת מעפרותיה, ובכך התאפשר שימוש נרחב יותר בנחושת על ידי כרייה של הנחושת מהאדמה במקומות בהם הנחושת מעורבבת בחומרים אחרים. הנחושת הותכה בכור ושימשה ליציקה בתבניות. התכה ויציקה של נחושת התפשטו בהדרגה. עד שנת 4000 לפני הספירה הדבר התקיים במזרח התיכון ובאירופה סביב אגן הים התיכון. עד 3000 ללפני הספירה הטכנולוגיה הזו הגיעה לצפון הודו וצפון אירופה. עד 2000 לפני הספירה הטכנולוגיה התפשטה גם לספרד, בריטניה וסין.
באותה תקופה החל גם השימוש בכסף טבעי. בסביבות שנת 3500 לפנה"ס נצרפו עפרות מעורבות של נחושת ובדיל באזור ארם־נהריים על־מנת לייצר ארד (ברונזה). כ-500 שנה לאחר מכן נעשה שימוש בתהליך "יציקת שעווה מתכלה" (Lost-wax casting) לביצוע יציקות מסובכות.
בסביבות שנת 1500 לפנה"ס התחילו החיתים להפיק ברזל בהיקף נרחב באנטוליה. התהליך מניב ברזל ספוגי, המקביל לברזל החשיל בן ימינו. בסביבות שנת 1000 לפנה"ס יוצרו כלים מפלדה קשה על ידי חימום מחדש של הברזל הספוגי, הבא במגע עם פחם, המלווה בצינון במים. בסביבות שנת 600 לפנה"ס התחילו הסינים להפיק ברזל בכבשנים משופרים, ויצרו מתכת מותכת, הניתנת ליציקה. ההתכה אפשרית משום שלעפרה יש תכולה זרחנית גדולה, והברזל הנוצר נמס בקלות רבה יותר.
בסביבות שנת 200 לפנה"ס הקימו הרומאים תעשיית פליז פורחת, ונעשה לראשונה שימוש נרחב בסגסוגת. בסביבות שנת 100 לפנה"ס בוצע לראשונה זיקוק הכספית מתוך עפרותיה. הכספית שימשה לאמלגמציה - טיפול באמצעות כספית היוצר אמלגמה, ומאפשר הוצאת זהב מעפרותיו.
במאות הראשונות לספירה, אלכימאים ביצעו מחקרים רבים על מתכות במטרה להפוך מתכות זולות לזהב. מחקרים אלו שימשו יסוד למטלורגיה. בסביבות שנת 700 לספירה, חרשי ברזל בקטלוניה, ספרד, פיתחו כבשן משופר להפקת ברזל, הידוע כיום בשם מפוח קטלוני.
במאה ה־14 התחיל השימוש באירופה באב טיפוס של כבשן ההפחה. בכבשן ההפחה, הברזל נשאר במגע עם פחם עץ לזמן ממושך יותר. הוא סופח יותר פחם, המוריד את נקודת ההתכה שלו אל מתחת לטמפרטורת הכבשן. כך מייצר הכבשן ברזל מותך, אותו אפשר לצקת.
במאה ה-17 בבוהמיה פותחה טכניקה של ציפוי ברזל בשכבת בדיל.
במהלך המאה ה-18 השתכללו שיטות עיבוד הברזל. ב-1709 אברהם דרבי, חרש ברזל אנגלי, הציג היתוך ברזל באמצעות קוק, המחליף את פחמי העץ, אותם קשה היה אז למצוא באנגליה. כתוצאה מכך, נבנו כבשנים גדולים יותר, משום שהקוק חזק יותר מפחם העץ ויכול לתמוך בכמויות גדולות יותר של עפרת ברזל. ב-1740 פיתח שען אנגלי בשם בנג'מין האנטסמן תהליך לייצור פלדה בכור היתוך. המטלורג האנגלי ויליאם צ'אמפיון פיתח תהליך להפקת אבץ. ב-1779 השלים אברהם דרבי (נכדו של חרש הברזל שהוזכר קודם לכן) את בנייתו של גשר עשוי ברזל יציקה בשרופשייר שבאנגליה. גשר הברזל הראשון, שאורכו 43 מטר, שימש למעבר תנועה עד לשנות ה-50 של המאה העשרים. ב-1784 פיתח חרש הברזל האנגלי הנרי קורט את "תהליך המירוס" (או: תהליך הביסה), להפיכת ברזל גולמי לברזל חשיל, על ידי חימום הברזל הגולמי יחד עם עפרת הברזל, וערבובו במצקת.
במהלך המאה ה-19 מחקר מדעי הוביל למספר פריצות דרך בהבנת תכונות המתכות ועיבודן. במהלך השנים 1807–1808 פיתח הכימאי אנגלי, האמפרי דייווי, את תהליך האלקטרוליזה לבידוד מתכות מתרכובותיהן מותכות. הוא בודד את הנתרן, האשלגן, הסידן, המגנזיום והבריום. ב-1827 הופק החמרן על ידי המדען הגרמני פרידריך ולר. בשנת 1828 מהנדס סקוטי, ג'יימס נילסון, השתמש במשב אוויר חם בתוך הכבשן מפוח ובכך הצליח להקטין את צריכת הדלק. ב-1839 ממציא אמריקאי, אייזיק באביט, פיתח את מתכת באביט - סגסוגת של בדיל המשמשת לייצור מסבים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 פיתח ושיכלל הנרי בסמר את התהליך הקרוי על שמו - תהליך בסמר לייצור פלדה במהירות וביעילות. התהליך הוריד משמעותית את מחיר הפלדה ואיפשר את הרחבת השימוש בה.
מטלורגיה
מטלורגיה היא התחום שחוקר את התכונות המכניות והכימיות של מתכות, ואת השיטות להפקת מתכות ועיבודן. מטלורגיה משויכת לתחום הנדסת חומרים, ושמה בא מהמילה היוונית metallourgos אשר משמעותו "כורה, מעבד מתכות".
הפקה של מתכות
ההפקה של מתכות מתחילה בכריה, שבה מוציאים את המתכות ממקומן באדמה. רוב המתכות לא נמצאות בצורתן המתכתית אלא כעפרת מתכת, כלומר קשורות בתחמוצת, מתוכה יש להפיק את המתכת. לאחר הכריה יש להפיק את המתכת מתוך העפרה בשיטות שונות.
עיבוד מתכות
עיבוד נועד להקנות למתכת צורה ותכונות רצויות. שיטות העיבוד נחלקות לשיטות תרמיות (חימום בתנור רם) ומכניות (למשל ערגול או חישול).
חקר ואפיון מתכות
כדי לייצר מתכת בעלת התכונות הרצויות, פותחו מגוון שיטות שמאפיינות ומודדות את התכונות של המתכת, כמו קשיות וחוזק, וגם שיטות שונות לחקר המבנה של החומר עצמו: לדוגמה מטלוגרפיה, שבה רואים במיקרוסקופ את מבנה הגרעינים שבמתכת, ואת הפאזות השונות שבמתכת.
ראו גם
מתכת אצילה
מתכת יקרה
מתכות כבדות
הטבלה המחזורית
קישורים חיצוניים
מתכות - רקע כללי מתוך אתר סמינר הקיבוצים
הערות שוליים
* | 2024-10-07T09:32:10 |
טרינידד וטובגו | ממוזער|200px|שמאל|מפת טרינידד וטובגו
הרפובליקה של טְרִינִידַד וְטוֹבַּגּוֹ (באנגלית: Republic of Trinidad and Tobago) היא מדינת איים בקריביים, צפונית לוונצואלה. המדינה שוכנת בין הים הקריבי לבין האוקיינוס האטלנטי, וכוללת את האיים טרינידד וטובגו.
היסטוריה
מלחמות שליטה קולוניאליות
תושביהם הראשונים של האיים היו ככל הנראה מתרבות אורטוירואיד, והם התיישבו בהם לפני כ-7,000 שנה. במשך כ-6,500 שנה יושבו האיים בידי תרבויות שונות שמקורן באיים הקריביים או בחלקה הצפוני של דרום אמריקה. ב-1498 הגיע כריסטופר קולומבוס לטרינידד. אוכלוסיית טרינידד שימשה כמקור לעבדים עבור הספרדים שהשתלטו על האי, ואילו האי טובגו ננטש. במאה ה־18 פרצו בטרינידד מגפות שדילדלו את האוכלוסייה והכריחו את מושל האי להתרחק מאזורי הג'ונגל המועדים למחלות ולקבוע את מושבו בפנים היבשת, בפורט אוף ספיין.
העיר משכה מתיישבים ומסיונרים והאוכלוסייה הנוצרית גדלה לאחר שהממשל הספרדי הציע הטבות למתיישבים קתולים. כתוצאה מההזמנה, הגיעו צרפתים רבים, תושבי האיים הסמוכים אל טרינידד, ופורט אוף ספיין התפתחה בקצב מואץ. ב־1797, בתקופת המלחמות בין האנגלים לבין נפוליאון, נשלח לטרינידד צי אנגלי גדול, ועשרים שנה לאחר מכן השלימו האנגלים את ההשתלטות על האי.
האי השני, טובגו, נשלט משנת 1654 ועד 1691 על ידי דוכסות קורלנד וסמיגליה, אך ב־1658 השתלטו ההולנדים על האי. המלחמה על השליטה באי נמשכה והשתתפו בה בנוסף להולנדים - גם אנגלים וצרפתים, ואגדות על קרבות עקובים מדם נשתמרו לדורות הבאים. גם שודדי הים שלחו ידם לאי ואחיזתם בו התחזקה עם הכרזתו כ"נייטרלי". בינתיים שגשגה הכלכלה. שמו של הטבק (באנגלית tobacco - טובקו) נקרא על שם אי זה שבו החלה תעשיית הטבק את דרכה. גם תעשיית קני הסוכר פרחה עד המשבר הגדול במחירי הסוכר ב־1888. המשבר הכלכלי הביא לסיפוחו של האי לטרינידד תחת שלטון הבריטים.
עצמאות
ב־1958 נכללה המושבה טרינידד וטובגו בפדרציה של איי הודו המערבית, ישות פדרטיבית עצמאית למחצה שכללה את רוב מושבות בריטניה בים הקריבי. המושבה פרשה ממנה מפאת אי רצונה לתמוך במדינות האיים הקטנות והעניות שמסביבה. בצעד זה (מסיבות דומות) קדמה לה ג'מייקה. עם פרישתה ב־1962 ניתנה לה עצמאות, והפדרציה התפרקה.
ב-1976 ניתקה טרינידד וטובגו את קשריה עם הכתר הבריטי, שקודם לכן שימש כריבון סמלי של המדינה, והפכה לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי.
אריק ויליאמס, מנהיג התנועה הלאומית-עממית (השמרנים) ומהלוחמים הגדולים בעד העצמאות הנהיג את ארצו במשך שנים רבות לאחר מכן. משאבי הטבע שהתגלו בשנות ה־70, הנפט והגז הטבעי, חילצו את האיים מסכנת העוני הנפוץ כל כך בקריביים, ורמת החיים הייתה לגבוהה מאוד יחסית למקובל באזור, אך עדיין הפערים הכלכליים נותרו גדולים - 7% מהאוכלוסייה מוגדרים כעל סף רעב. זהו נתון טוב יחסית למדינות המתפתחות, אך אינו מאפשר לראות את טרינידד כנמנית עם המדינות המפותחות.
עם הדלדלות משאבי הטבע, משתדלת ממשלת טרינידד וטובגו לפתח את התיירות כתחליף. יש הבדל מעמדי בין השחורים המהווים שכבה שלטת ומאוגדים ברובם במפלגה השמרנית, לבין ההודים, התומכים במפלגה הסוציאליסטית.
ב-1990 חוללו פעילי ג'מעת אל מוסלמין, ארגון מוסלמי מיליטנטי, ניסיון הפיכה כושל. המורדים, בהנהגת יאסין אבו באכר, השתלטו על הפרלמנט ועל תחנת הטלוויזיה של טרינידד וטובגו, שהייתה אז היחידה במדינה, ושבו את ראש הממשלה, א.נ.ר. רובינסון, ובכירים אחרים. המורדים נכנעו לאחר שישה ימים.
פוליטיקה
האיים משתייכים לחבר העמים הבריטי. למדינה חוקה הנשמרת בקפדנות, המבטיחה שלטון דמוקרטי ורמה גבוהה של חופש פוליטי וכלכלי. הפרלמנט מורכב משני בתים - סנאט ובו 31 חברים הממונים על ידי הנשיא, ובית נבחרים בן 36 חברים הנבחרים בבחירות אזוריות לתקופות כהונה בנות חמש שנים. ראש הממשלה הוא בדרך כלל מנהיג הסיעה הגדולה ביותר בבית הנבחרים. הנשיא העומד בראש המדינה שתפקידו טקסי בעיקר נבחר על ידי אספה משותפת של הסנאט ובית הנבחרים.
שתי המפלגות העיקריות, ולרוב גם היחידות שזוכות לייצוג בבית הנבחרים, הן "התנועה הלאומית של העם" (People's National Movement או PNM) השמרנית, שהתמיכה בה רבה בקרב האוכלוסייה ממוצא אפריקאי, ו"הקונגרס הלאומי המאוחד" (United National Congress או UNC) הסוציאל-דמוקרטית, שגרעין התמיכה שלה הוא בשכבות הנמוכות ובאוכלוסייה ממוצא הודי.
בבחירות שנערכו ב-2002 זכתה מפלגת ה-PNM ב-20 מושבים, והרכיבה ממשלה יציבה בראשות פטריק מנינג, זאת לאחר שקואליציית שמאל שלטה בשנים 1995–2001. בבחירות 2001 הושג תיקו 18:18 בין המפלגות הגדולות (והיחידות שזכו לייצוג), והפרלמנט פוזר בתוך פחות משנה. הקואליציה של פטריק מנינג החזיקה מעמד בשלטון עד לבחירות ב-2010 בהם נבחרה לראשונה בתולדות המדינה אישה לראשות הממשלה, קמלה פרסד ביססר, אשר ייצגה את המיעוט ההודי במדינה והרכיבה קואליציה של חמש מפלגות. ביססר נבחרה על רקע תמיכה הולכת ופוחתת של הציבור בראש הממשלה הקודם שהשקיע מיליוני דולרים בפרויקטים נדל"ניים וביקורת ציבורית כלפיו על הזנחה של מערכות הרווחה והבריאות.
לממשל המקומי באי טובגו יש מאז 1980 אספה משלו המונה שישה עשר חברים, מהם שנים עשר נבחרים וארבעה ממונים. מפלגת ה-PNM מחזיקה באחד עשר מן המושבים באספה מאז בחירות 2005. בחוק מ-1996 הורחבו סמכויותיה של האספה המקומית.
כלכלה
טרינידד וטובגו היא מדינה עשירה יחסית, והתל"ג לנפש עמד בה ב־2013 על 20,300$, הרבה יותר מאשר במדינות קריביות אחרות. עיקר הכלכלה מבוססת על יצוא נפט ולפיכך היא רגישה מאוד לשינויים במחיריו. טרינידד וטובגו מייצאת גם קפה, דשנים ופרחים ומנגד היא מייבאת ציוד מכני, טובין ומזון. עיקר הסחר הוא עם ארצות הברית ומיעוטו עם מדינות דרום אמריקה והקריביים. גם התיירות היא מקור הכנסה חשוב (רבע מיליון תיירים לשנה). מדי שנה נערך בפברואר קרנבל מפואר, המושך אליו מטיילים רבים. החוב החיצוני של טרינידד וטובגו עמד על 1.9 מיליון דולר ב־1996. שיעור האבטלה הגבוה (16.1% - 1996) מעורר בעיות חברתיות קשות. תקשורת ותחבורה - באיים 10 תחנות רדיו ושלוש תחנות טלוויזיה (400,000 מקלטי טלוויזיה באי). קווי הטלפון באיכות טובה. מתוך שישה נמלי תעופה, שלושה הם בעלי מסלולי המראה מרוצפים. אין באיים רשת מסילות ברזל של ממש.
בעבר סווגה טרינידד וטובגו כמדינה מתפתחת, אך בשנת 2011 היא הוצאה מהרשימה שמנהל הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי עקב התפתחותה הכלכלית. יחסית למדינות אחרות בעלות הרכב אתני לא מערבי, זהו הישג גדול.
לאבטחת קשרי תעופה בשנת 1939 הוקמה חברה ייעודית בנושא שכיום פועלת כנתיבי אוויר קאריביים.
גאוגרפיה
שטח המדינה 5,128 קילומטר רבוע, כאשר שטח האי טרינידד - 4,827 קמ"ר, ושטח האי טובגו - 301 קמ"ר. איים נוספים במדינה הם צ'אקאצ'אקארה, מונוס, הואבוס, גאספארי, ליטל טובגו והאי סנט גיילס.
בירת האי, פורט אוף ספיין משמשת כמושב הממשל ומרכז התיירות והמסחר. העיר סן פרננדו, השוכנת גם היא בטרינידד, היא המרכז התעשייתי הראשי של האיים.
האי טרינידד מישורי ברובו. ההרים נמוכים. האי טובגו מיוער והררי יותר. נקודת הגובה המקסימלית באיים היא אל סירו דל אריפו שגובהה 940 מ' מעל פני הים והיא ממוקמת בטרינידד. החוף הצפוני של טרינידד מיוער וחיות בר שכיחות בו. שימושי הקרקע במדינה: 46% - יערות; 2% - מרעה; 15% - אדמה ראויה לעיבוד; 9% - יבולים.
האקלים טרופי במדינה. העונה הגשומה היא בין יוני לדצמבר. המדינה מועדת להוריקן ולסופות השכיחות באזור. הטמפרטורות הממוצעות נעות בין 23 ל-32 מעלות צלזיוס.
טרינידד וטובגו נמצאת על המדף היבשתי של אמריקה הדרומית. למרות זאת, המדינה נחשבת לעיתים כחלק מאמריקה הצפונית בגלל השתייכותה לאיים הקאריביים.
דמוגרפיה
21.4% מהתושבים הם בני פחות מ־15. רק 8.1% מתושבי המדינה עברו את גיל 65. שיעור הריבוי הוא שלילי, גם בשל ילודה נמוכה ובעיקר בשל הגירה מתמדת מהאיים.
תוחלת החיים: 67 שנים לגברים, 72 שנים לנשים.
החלוקה האתנית:
40% הודים
40% שחורים
14% בני תערובת
4% סינים
1% לבנים
ישנו מתח גזעי בין שתי הקבוצות האתניות הנבדלות העיקריות, אך התפרצויות של ממש - נדירות.
דתות - 24% - הינדים, 6% - מוסלמים והשאר נוצרים (בעיקר קתולים, אך גם אנגליקנים ופרוטסטנטים).
השפה הרשמית היא אנגלית, אך התושבים משתמשים גם בהינדית, בצרפתית ובספרדית. החינוך ברמה גבוהה יחסית, והאנאלפביתיות מועטה מאוד (2% - 3%).
שיעור הפשע גבוה, אך נמוך מזה שבארצות הברית. בעשור הראשון של המאה ה-21 איימו עסקי הסמים לאיים על שלוות יושבי טרינידד. ב־1993 הסעירה את המדינה התנקשות בעיתונאי שהתמסר למלחמה בסמים.
כמו אומות אחרות באיי הודו המערבית, גם טרינידד וטובגו מאוימת על ידי מגפת האיידס, אם כי שירותי הבריאות בטרינידד כשירים יותר מעמיתיהם באפריקה להתמודדות זאת.
תמותת ילדים היא בשיעור 16 ל־10,000 (לשם השוואה - בהאיטי - 83, בארצות הברית ובישראל - 9).
הישג עצום של טרינידד וטובגו הוא השמירה על המשטר הדמוקרטי. אמנם רבים מהישגי מדינת איים קטנה זו יש לזקוף למשאבי הנפט והגז הטבעי, אך הדמוקרטיה והמודעות להשכלה מעידים שלהצלחתה יש סיבות נוספות.
כמה מהמפורסמים ילידי המדינה הם חתן פרס נובל לספרות, ו. ס. נאיפול (שחלק מספריו עוסקים באי), האצנים לשעבר הייזלי קרופורד ואטו בולדון, הכדורגלן דווייט יורק והראפרית ניקי מינאז'.
יהודים בטרינידד
ידוע שיהודים אנוסים הגיעו במאה ה־16 לטרינידד מפורטוגל ומספרד, קיימים מספר אנשים אשר טוענים שרבים מתושבי האי הם מצאצאיהם.
במאה ה-20 הגיעו לאיים פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. חוקי ההגירה הנוחים שהיו בתוקף בטרינידד עד 1939, אפשרו להם למצוא מקלט באי הקריבי. אלו אמנם ניצלו מהשואה, אך מדיניות של השלטון הבריטי באי הביאה לכליאתם במחנות הסגר בחלק משנות המלחמה, שכן יהודים אלו נחשדו בריגול לאויב עקב נתינותם הגרמנית.
עם סיום מלחמת העולם, התבססו היהודים בטרינידד והקימו קהילה שמנתה כמה מאות, אולם הדה-קולוניזציה ושנאת הלבנים שבעקבותיה, הבריחה את רובם המכריע לארצות הברית ולארצות אחרות. כיום אין קהילה יהודית בטרינידד.
קשר מעניין בין טרינידד לישראל מצוי בסמלי הצבא והמשטרה באיים. הללו דומים מאוד לדגל ישראל בצבעיהם (כחול – לבן) ובסמל המגן דוד. קיימת סברה כי הם עוצבו בהשראתו של קצין בריטי מפלשתינה(א"י), ארתור סטפן מאברוגורדאטו, שהתרשם מדגלי התנועה הציונית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות בקהילייה הקריבית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1962 | 2024-07-12T15:52:00 |
כיפה אדומה | שמאל|ממוזער|250px|כיפה אדומה והזאב, איור של גוסטב דורה (1883)
שמאל|ממוזער|250px|כיפה אדומה ממרציפן במוזיאון המרציפן בסנטאנדרה, הונגריה
שמאל|ממוזער|250px|איור מאת אוטו קובל בסביבות 1930
כיפה אדומה היא אחת מהמעשיות שליקטו האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של מוטיב עלילתי 333 בסיווג ארנה-תומפסון. מדובר באגדת עם עתיקה שנכתבה לראשונה על ידי שארל פרו.
תקציר העלילה
הסיפור פורסם לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו "סיפורי אמא אווזה", וכמאה וחמישים שנים מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום (יש גרסאות שונות לעלילה). עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה "כיפה אדומה" בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה. יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הגדול והרע".
בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור). הזאב שאל אותה בנחמדות לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתום לב שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים (למעשה כיפה אדומה, בצעד זה, המרתה את פי אמה). הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה אותה להתבונן ביער ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה.
בזמן הסחת הדעת, הזאב רץ במהירות לבית הסבתא. הוא דפק על דלת הבית, ולאחר שזו שאלה מי הדופק על הדלת, הוא עונה לה ומעמיד פנים שהוא כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, הערים עליה הזאב וטרף אותה בשלמותה (כאשר למרות זאת היא נשארת בחיים בבטנו). לאחר מכן נשכב הזאב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה של הסבתא לשם התחזות, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את העוגה ובקבוק היין. הזאב המחופש שחיקה את קולה של הסבתא ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם:
"סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?" - "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.
"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" - "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי".
"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" - "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב שחשף את עצמו, זינק ובלע את כיפה אדומה (שגם נשארה בחיים לצד סבתה, בבטנו).
למזלן של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד (או בגרסאות אחרות חוטב עצים או חיות היער) באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו (לא תואר כיצד, כדי לא להפחיד את הילדים) והוציא ממנו את כיפה אדומה ואת הסבתא. במקומן, הכניס הצייד סלעים לבטנו, שגרמו למותו של הזאב מרוב כובד וכאבים.
כיפה אדומה הוכיחה כי היא אחראית מאוד, והמוסר מן הסיפור הוא לעקוב אחרי ההוראות של המבוגרים. כרבות מן המעשיות המוכרות כיום, שורשי המעשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר שהשתנה במרוצת השנים. אמונה עממית גורסת כי האגדה "כיפה אדומה" היא בעלת מסר מיני לבנות, ושעל כן נהגו אמהות לספר אותה לבנותיהן, בתחילת גיל הבשלות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה (הכוונה לווסת), עלייך להיזהר מזאבים, דהיינו גברים. הסיפור התגלגל עד שערכו האחים גרים, במאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן היה טראגי, כאוב ומזעזע מאוד. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נטרפו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד שנחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא, וזוהי הגרסה המוכרת כיום.
גרסאות שונות
הגרסאות הקדומות יותר של האגדה, שהסתובבו באירופה לפחות מהמאה ה-10, שונות מאוד מהגרסה המוכרת כיום במספר דרכים. הבגד של הילדה לא תמיד אדום. באחת הגרסאות, כאשר כיפה אדומה בדרך לסבתה, היא נתקלת בציפור פצועה ומורחת ריבה על כנפה השבורה, שמרפאת אותה (מטאפורה לחומר חיטוי). האנטגוניסט אינו תמיד זאב, אלא לפעמים עוג או איש-זאב. איש-הזאב בדרך כלל משאיר שאריות מדמה ומבשרה של הסבתא ומאכיל את הילדה. בנוסף, הוא מבקש ממנה להתפשט ולהשליך את בגדיה לאש ולהיכנס עמו למיטה.
הזאב מנסה לטרוף את הילדה. בחלק מהנוסחים הוא מצליח ולפעמים היא מצליחה להערים עליו ולברוח.
האנתרופולוג ג'יימי טהראני מאוניברסיטת דורהאם, גילה במחקרו כ-35 גרסאות מוקדמות יותר של סיפור הילדה והזאב הרע, שהגיעו מאפריקה ומהמזרח הרחוק. רוב הגרסאות הן על "הזאב והילדים", מספרות על מעשיו של זאב המחופש לעז וטורף גדיים. אמא עֵז משאירה את שבעת ילדיה בבית בזמן שהיא הולכת ליער למצוא אוכל. לפני שהיא עוזבת, היא מזהירה את הילדים הצעירים שלה מזאב גדול ורע שינסה להתגנב לבית ולזלול אותם. הזאב יעמיד פנים שהוא אמם וישכנע את הילדים לפתוח את הדלת. הילדים הצעירים יוכלו לזהות את אמם האמיתית על ידי כפות רגליה הלבנות וקולה המתוק.
תוך זמן קצר שומעים שבעת הילדים קול מבעד לפתח האומר "תנו לי להיכנס, לאמא יש משהו לכל אחד ואחת מכם". זה היה הזאב, שקולו החמור מסגיר אותו והילדים לא נותנים לו להיכנס. הזאב הולך לשוק וגונב מעט דבש כדי לרכך את קולו. זמן קצר אחר כך שומעים הילדים קול אחר בפתח: "תנו לי להיכנס, לאמא יש משהו לכל אחד ואחת מכם". הפעם הקול גבוה ומתוק כמו של אמם. הם עומדים להכניס אותו כשהילד הצעיר ביותר מסתכל מתחת לסדק בדלת ומבחין בכפות הרגליים הגדולות והשחורות של הזאב. הם מסרבים לפתוח את הדלת, והזאב שוב נעלם.
הזאב הולך למאפייה וגונב מעט קמח, מורח אותו על כל הפרווה והופך את כפות רגליו השחורות ללבנות. הוא חוזר אל הפתח והפעם הילדים רואים את כפות רגליו הלבנות ושומעים את קולו המתוק, ולכן הם פותחים את הדלת. הזאב קופץ לבית וזולל שישה מהילדים. הילד הצעיר ביותר מסתתר מהזאב בשעון הסבא ולא נאכל.
מאוחר יותר באותו יום, האם חוזרת הביתה מהיער. היא מוטרדת מהעובדה שהדלת פתוחה לרווחה וכמעט ילדיה נעדרים. היא מסתכלת סביב ורואה את הזאב, ישן מתחת לעץ. הוא אכל כל כך הרבה שהוא לא יכול לזוז. האם קוראת לילד הצעיר ביותר להביא לה במהירות מספריים, מחט וקצת חוט. היא חותכת את בטן הזאב וששת הילדים קופצים החוצה ללא פגע. הם ממלאים את בטן הזאב בסלעים, והאם תופרת אותה בחזרה. כשהזאב מתעורר הוא צמא מאוד. הוא הולך לנהר לשתות, אך נופל פנימה וטובע מתחת למשקל הסלעים. מאז המשפחה חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
בגרסת סיפורי אמא אווזה יש לילדה כובע אדום והיא נקראת על שמו (Le petit chaperon rouge). הסיפור מסתיים בטריפת הילדה ובמוסר השכל לילדות להישמר מפגישה עם זאבים. גם כאלו שמסווים את עצמם.
בגרסת האחים גרים יש לאגדה סוף שונה, שדומה מאוד לזה של הזאב ושבעת הגדיים: צייד מחלץ את כיפה אדומה מתוך בטן הזאב. לאחר מכן יש חזרה על הסיפור עם זאב נוסף, והפעם כיפה אדומה וסבתה מצליחות להערים על הזאב.
תרגום לעברית
בשפת המקור, גרמנית, נקראת גיבורת הסיפור "Rotkäppchen", מילולית "הילדה בברדס הרכיבה האדום" (גם השם האנגלי "Little Red Riding Hood" משמעותו דומה). הסיפור תורגם לעברית תחת השם "כיפה אדומה", וזאת למרות העובדה שכיפה אינה השם המקורי, ויתרה מזו, היא מזוהה בתרבות היהודית עם גברים. כיסויי ראש בכלל, וברדס בפרט, וברדס רכיבה אף יותר, מסמלים בתרבות האירופית דבקות בערכים דתיים, והמתרגם בחר כיסוי ראש המוכר לקורא העברי כמייצג דתיות. בישראל יצא לאור לראשונה הסיפור בעברית בתרגומו של לוין קיפניס בליווי ציורים של ק. מטהמורוס בהוצאת שמואל זימזון.
אריך פרום
על-פי פרשנותו של אריך פרום, המשמעות אמנם נסובה על עניין המיניות הנשית. הכיפה הקטנה מקטיפה אדומה מסמלת את הווסת - המחזור של האישה, הדימום מאזור הפות המעיד על היותה פורייה. האזהרה שלא לשבור את בקבוק היין היא למעשה אזהרה מפני קיום יחסי מין ואובדן הבתולים (בקבוק היין הוא כנראה דימוי לפין). עם זאת הוא תוהה מהו תפקידו של הגבר וכיצד מוצגת המיניות, וכן מיניותו של הגבר, בסיפור. לטענתו, הגבר מצטייר כבעל חיים ערמומי ואכזר, ויחסי המין מתוארים כיחסים קניבליים שבהם הגבר בולע את האישה (זהו דווקא אינו אקט מיני). תיאור זה מבטא איבה עמוקה כלפי הגבר וכלפי מין, שיש להניח שאיננה מקובלת על נשים שמחבבות גברים ונהנות מיחסי מין. גם במילוי כרסו של הזאב באבנים הוא רואה הצגה של איבה ודעה קדומה כלפי הגברים. כדי להעמיד את הגבר באור מגוחך, נותנים לו למלא תפקיד של אישה הרה, אך שמים בבטנו אבנים שהם סמל לעקרות, שכובדן ממית אותו. על פי פרום, סיפור אגדה זה הוא סיפור של שלושה דורות של נשים המסמלות את הסכסוך העתיק של גבר-אישה.
עיבודים לתיאטרון בישראל
בישראל, מעשיה זו עובדה פעמים רבות להצגות, מחזות זמר, תיאטרוני בובות ועוד. הבולטים ביניהם היו בשנת 2006 בה שיחקו מיכל צפיר בתור כיפה אדומה, דפנה ארמוני בתפקיד האמא, שולה חן כסבתא, צחי נוי בתור הזאב וקלוד דדיה בתפקיד כפול של הצייד וקיפוד. את המחזה כתב וביים עידן עמית ואת המוזיקה הלחינה רינת גבאי. עיבוד נוסף למעשיה עלה בשנת 2014, אותו כתב וביים רועי ניגרי שגם הלחין את המוזיקה בשיתוף אורי קריב שהיה על הייעוץ המוזיקלי. בהצגה שיחקו רויטל זלצמן / קרן שיניוק / רוני דותן בתפקיד כיפה אדומה, אלון חמאווי בתור הזאב, שרון פרידמן / יובל דהן בתור הצייד ובתפקיד הארנבים וההורים של כיפה אדומה יובל סטוניס ותמר שטיין ששיחקה גם את הסבתא.
ראו גם
כיפה אדומה: הסיפור האמיתי
כיפה אדומה סוגרת חשבון
קישורים חיצוניים
מהדורות בעברית
כפה אדומה: שיחה לילדים, תרגום שלמה ברמן, הוצאת תושיה, ורשה, תרס"ב. באתר הספרייה הלאומית
אודות הספר
יעל רנן, ספרות המערב. כיפה אדומה: דיכוי ההנאות הפוריטני 4.1
קתרין אורנשטיין, לרקוד עם זאבים
ילדה עם כובע אדום – על כיפה אדומה בפודקאסט "המובן מאליו" של דורון פישלר
הערות שוליים
קטגוריה:מעשיות ואגדות
קטגוריה:מעשיות האחים גרים
קטגוריה:זאבים בתרבות
קטגוריה:כיפה אדומה | 2024-09-03T08:31:13 |
אמציהו | אֲמַצְיָהוּ (במקרא נקרא גם: אֲמַצְיָה) היה על פי המקרא מלך יהודה בין השנים 797 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס. בנו של יהואש.
אמציהו עלה לשלטון על רקע קשר שקשרו אנשי הארמון נגד אביו יואש. אמציהו הוציא להורג רק את רוצחי אביו אך לא העניש את בני משפחותיהם והנלווים להם, עובדה הנזקפת לזכותו בספרי התנ"ך מלכים ודברי הימים, אשר ראו בכך עדות לרצונו של אמציהו לנהוג לפי חוקי התורה: (מל"ב יד, ו; המקבילה בדה"ב כה, ד). יש מקום לספק אם הימנעות זו נבעה מחסידותו של אמציהו או מחולשת הקבוצה שתמכה בו. רמז לחולשתו בעת עלייתו לכס נמצא בכך שהוא הוציא להורג את הקושרים רק כאשר שלטונו התבסס דיו: (מל"ב יד, ה; דה"ב כה, ג).
מלבד אירוע זה, ופרטים על נסיבות מותו של אמציהו, הרי שלגבי 29 שנות מלכותו מסופר בספר מלכים בהרחבה רק על מלחמתו ביהואש מלך ישראל, בסמוך לבית שמש, ואילו בספר דברי הימים נוסף פירוט על מלחמתו באדום, בה היו טמונות הסיבות שהביאו אותו למלחמה עם ישראל.
המלחמה נגד אדום
מאז מרידת אדום ביהודה בימי שלטונם המשותף של יהושפט ויורם מלכי יהודה (סביב 848 לפנה"ס) ועד לאמצע ימי מלכותו של אמציהו, היינו במשך כ-60 שנה, הייתה אדום עצמאית, ולפחות לא הייתה כפופה לממלכת יהודה. ארץ אדום נזכרת בכתובת מכלח של אדד-ניררי השלישי (812 לפנה"ס עד 783 לפנה"ס), כמלך שהעלה מס למלך אשורי זה לצד ממלכת ישראל ופלשת.
במטרה להחזיר לעצמו שליטה באדום, ערך אמציהו מפקד של יוצאי הצבא. הצורך בעריכת המפקד מוסבר באירועים המדיניים הקודמים: הסכסוכים הפנימיים בימי עתליה ויהואש, השיעבוד לחזאל, וכעת הניסיון להחזיר את השליטה על אדום לידי יהודה. ככל הנראה במרוצת תקופה זו (842-798) הוזנחו ענייני הצבא. הנחה זו מתבססת על רקע השוואת גודל צבאו של אמציהו לזה של יהושפט: לעומת המספר המיוחס לצבאו של יהושפט - מיליון ו-160 אלף, לרשות אמציהו עמדו רק 300 אלף (דבה"ב כה, ה). אמציהו סבר שאין מספר זה מספיק ושכר מיהואש מלך ישראל 100 אלף חיילים (שם, ו).
ספר דברי הימים מספר על איש האלוהים שבא אל אמציהו והורה לו שלא לשתף בקרב עם אדום את החיל ששכר מישראל:
(דה"ב כה, ז-ח).
פרשה זו תמוהה, שכן קשה להניח שהתנגדות זו הייתה קשורה בהתנגדות לישראל מצד "בני הנביאים" על רקע דתי: הרי בישראל שלט באותה עת יואש נכדו של יהוא, המלך שטיהר את ממלכת ישראל מפולחן הבעל הצורי, בעוד שביהודה היו עדיין קיימות הבמות. אפשרות אחת היא להניח, שההתנגדות הייתה אכן על רקע דתי, אך היא באה על רקע שעיקרו אינו ידוע, לפיו בימי יהואחז מלך ישראל שב הכל לקדמותו - זאת על סמך הנאמר במל"ב יג, ב: . הנחה זו מוצאת תמיכה בנבואתו של הושע, בן דורו של ירבעם ב'. אפשרות אחרת להבין התנגדות זו מובנת על רקע יחסם השלילי של מלכי ישראל כלפי המקדש בירושלים. היינו - לא עצם הפילוג בין הממלכות הוא שהיווה חטא, שהרי על פי מל"א, יב, כב-כד מנע איש האלוהים את רחבעם מלעלות למלחמה נגד ישראל בטענה שהפילוג הוא רצון ה': . החטא של מלכי ישראל היה בכך שהם לא הכירו במקדש בירושלים. ואכן הנביאים לא חלקו באופן מפורש על זכות קיומה העצמאי של ממלכת ישראל; טענותיהם מכוונות אך ורק נגד ההיבט הפולחני-דתי.
תוצאת המסע נגד אדום מסוכמת בקצרה במל"ב יד, ז: . "סלע" היא ככל הנראה א-סלע, כ-3 ק"מ דרומית לא-טפילה בדרך בין טפילה לבצירה ופונון בערבה. מסתבר על-כן, שהמלחמה התנהלה על מבואות ארץ אדום מצד הערבה (גיא מלח נמצאת אולי בוואדי שמתחת לג'בל מוליח). כיבוש סלע, שהיא גבעה מבוצרת החולשת על סביבותיה וקרובה לבצרה (בוצירה), שהייתה בימי בית ראשון העיר הראשית בצפונה של אדום, נתן ביד אמציהו את השלטון על צפון אדום, אך כנראה לא עלה בידו לכבוש את אדום כולה, שכן עוזיהו בנו הוא שהשלים את ההשתלטות על אדום.
ספר דברי הימים מוסיף פרטים שאינם נזכרים בספר מלכים על עניין הניצחון על אדום: חז"ל מבקרים מאוד את מעשהו האכזרי של אמציהו בהשלכת השבויים מן הסלע, וכנראה שעקב מעשה זה נענש אמציהו בפשיטה של הגדוד הישראלי: .
אמנם אמציהו לא פירש את פשיטת הגדוד כעונש אלוהי, אלא כתוצאה טבעית שנגרמה בעקבות ציותו לדברי הנבואה לשלח את הגדוד, ועל כן אמציהו בכעסו עזב את אלוקיו ואף איים על נביאו: (דה"ב כה, יב-טז).
המלחמה נגד ישראל
מיד לאחר המלחמה באדום פותח אמציהו במלחמה בישראל שמסתיימת בכישלון חרוץ:
(דה"ב כה, יז-כד; והמקבילה במל"ב יד, ח-יד).
לפי התיאור בספר מלכים - עניין הכרזת המלחמה מצדו של אמציהו על ישראל אינו מובן, שכן בספר מלכים לא הובא פרשת הביזה וההרג שביצעו בערי יהודה הגדוד הישראלי ששוחרר לחזור לביתו ולא שותף במסע נגד אדום. בספר דבה"י מובא עניין זה והדברים הופכים לברורים יותר: (דה"ב כה, יג). יש להניח שמעשה זה חולל סערת רגשות וזעם רב ביהודה. וזה מה שהביא את מלך יהודה לצעדו הבא ולמלחמה. אמנם ספר דברי הימים מדגיש לצד סיבה זו גם את הסיבה הרוחנית לכישלון זה: , זאת בהתאם לדרכה של ההיסטוריוגרפיה המקראית שנותנת סיבתיות כפולה למאורעות ההיסטוריים - ההסבר הראלי וההסבר הרוחני.
15 שנותיו האחרונות
15 שנותיו האחרונות של אמציהו (לאחר תבוסתו נגד יואש מלך ישראל) לוטות בערפל ומעוררות חילוקי דעות. אמציהו המשיך לשלוט ביהודה 15 שנה אחר מות יואש מלך ישראל (ולדעת חז"ל, כמו לדעת היסטוריונים רבים, 14 שנה אחרי מותו של יואש וכ-15 שנה לאחר מלחמתו ביואש): (מל"ב יד, יז). אולם, אין לדעת האם כישלונו במלחמה נגד יואש גרם להדחתו מכס המלוכה (ראו להלן). גם אמציהו, בדומה לאביו, מת בסופו של דבר בקשר חצר: (מל"ב יד, יט-כ; דה"ב כה, כז-כח).
גם פסוק זה מעורר חילוקי דעות באשר לסופו (ראו להלן), כמו גם הפסוק: "ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה' ויקשרו עליו בירושלים וינס לכישה, וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם" (דבהי"ב כ"ה, כז) – כלומר, אין לדעת האם הכוונה היא לאחר עבודת האלילים המוזכרת לעיל שלאחר מלחמתו באדום, או התנהגותו בתחום הדתי מספר שנים לאחר מכן.
לפי מסורת חז"ל, לאחר תבוסתו מול יואש מלך ישראל, קשרו נגדו בירושלים ומשם נס ללכיש ומלך עליה ועל סביבותיה עוד 15 שנה (ומכאן, לדעתם הפסוק "ויחי... אחרי מות..." ולא פסוק כגון "מלך אחרי מות...", שהוא גם השוואה סינכרונית יחידה במינה בתנ"ך בין זמן מותו של מלך אחד לזמן מותו של מלך אחר), כל זאת בעוד שבנו עוזיהו מלך באותן 15 שנה על כל יהודה. אולם, אין בין חז"ל הסכמה האם מת בלכיש מידי קושרים, או האם מת לאחר מנוסתו ללכיש ממכאובי גוף שספג מידי מתנגדיו.
לזכר המאורע הזה, נקרא מושב בחבל לכיש בשם אמציה.
בעיני רוב ההיסטוריונים המודרניים הייתה תקופת 15 השנה שלאחר מלחמת אמציהו ביואש תקופה של חפיפה שלטונית בין אמציהו לעוזיהו, אך קיימים חילוקי דעות האם אמציהו מלך בשארית ימיו על כל יהודה או רק על לכיש וסביבותיה והאם נקשר נגדו קשר רק בסוף ימיו או לאחר תבוסתו נגד יואש וכתוצאה מכך. ייתכן אף, כי במידה ונקשר קשר נגד אמציהו רק 15 שנה לאחר תבוסתו, נבע הקשר מסיבות אחרות.
לפי מסורת חז"ל אחיו של אמציהו היה אמוץ, אביו של הנביא ישעיהו.
קישורים חיצוניים
הרב יצחק לוי, תולדות עבודת ה' במזבחות (קח) – איסור הבמות (פד), באתר תורת הר עציון
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי יהודה
קטגוריה:יהודי המאה השמינית לפנה"ס
קטגוריה:קורבנות רצח בתנ"ך
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:יהודי המאה התשיעית לפנה"ס | 2024-10-18T03:05:45 |
לאונרד אוילר | לאונרד אוֹילֶר (בגרמנית: ; 15 באפריל 1707 – 18 בספטמבר 1783) היה מתמטיקאי ופיזיקאי שווייצרי, שבילה את רוב חייו ברוסיה ובגרמניה. אוילר תרם תרומה מכרעת לתחומים רבים ומגוונים במתמטיקה. הוא גם הגה רבים מהמינוחים ומסימני המתמטיקה המודרניים. כמו כן, הוא ידוע בזכות עבודותיו במכניקה, באופטיקה ובאסטרונומיה.
אוילר נחשב למתמטיקאי המוביל של המאה ה-18 ולאחד מהבולטים ביותר בכל הזמנים. הוא פרסם 886 ספרים ומאמרים בימי חייו, ונחשב למתמטיקאי הפורה ביותר בהיסטוריה. ישנם מאות מושגים במתמטיקה הנקראים על שמו. אמרה המיוחסת לפייר-סימון לפלס באה לתאר את גדולתו והשפעתו של אוילר במתמטיקה: "למדו מאוילר, למדו מאוילר, הוא המאסטר של כולנו".
עבודתו של אוילר נגעה בתחומים רבים כל כך, שבמקרים רבים עבודתו היא החומר הכתוב הראשון שנמצא בנושא מסוים והוא אחראי להוכחות הראשונות בנושא זה, ולכן מתוך רצון להימנע מכך שכמעט כל דבר ייקרא על שמו של אוילר, חלק מתגליותיו וממצאיו משויכים לאדם הראשון בהיסטוריה שעסק או הוכיח בהם משהו לאחר מותו של אוילר.
ביוגרפיה
ממוזער|שמאל|250px|שטר שווייצרי של 10 פרנקים לכבוד אוילר, המתמטיקאי השווייצרי החשוב ביותר בהיסטוריה
לאונרד אוילר נולד בבזל לפאול אוילר, כומר של הכנסייה המתוקנת, ולמרגרט ברוקר, שהייתה אף היא בת למשפחת כמרים. לאוילר היו שתי אחיות צעירות ממנו בשם אנה מריה ומריה מגדלנה. זמן קצר לאחר הולדתו היגרה משפחת אוילר מבזל לעיר רייהן, בה בילה אוילר את רוב ילדותו. פאול אוילר היה חבר של משפחת ברנולי ושל יוהאן ברנולי, שנחשב אז לאחד המתמטיקאים החשובים באירופה, ואשר השפיע רבות על אוילר הצעיר. את חינוכו המוקדם רכש אוילר בבזל, שם נשלח לגור עם סבתו. בגיל 13 נרשם ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת בזל, וב-1723, והוא בן 16 בלבד, הוענק לו תואר שני בפילוסופיה, על תזה שהשוותה בין הפילוסופיה של דקארט לזו של אייזק ניוטון. באותה התקופה הוא קיבל שיעורי אחר-הצוהריים במתמטיקה מיוהאן ברנולי, שעמד במהרה על כישרונו המתמטי יוצא הדופן של תלמידו החדש.
בהשפעת אביו, למד אוילר בתקופה זו תאולוגיה, יוונית ועברית, במטרה ללכת בדרכיו ולהיות כומר. לאחר שיוהאן ברנולי שכנע את פאול אוילר כי לאונרד נועד להיות מתמטיקאי דגול, התיר האב לבנו ללמוד מתמטיקה. ב-1726 השלים אוילר את עבודת הדוקטורט שלו על מהירות הקול, שכותרתה הייתה "De Sono". ב-1727 הוא נרשם לתחרות של האקדמיה הצרפתית למדעים, שעסקה באותה השנה במציאת המיקום האופטימלי של התרנים באוניה. הוא זכה במקום השני, והפסיד רק לפייר בוגה, המוכר כיום כ"אבי האדריכלות הימית". במהלך הקריירה שלו עתיד היה אוילר לזכות בפרס האקדמיה הצרפתית 12 פעמים.
סנקט פטרבורג
באותה תקופה שני בניו של יוהאן ברנולי, דניאל ברנולי וניקולס ברנולי, עבדו באקדמיה למדעים של האימפריה הרוסית, בסנקט פטרבורג. ב-1726, נפטר ניקולס מדלקת התוספתן אחרי שעברה עליו שנה ברוסיה וכאשר דניאל קיבל על עצמו את משרת אחיו בחלוקה של מתמטיקה/פיזיקה, הוא המליץ שאת המשרה שפינה בפיזיולוגיה יתפוס חברו אוילר. בנובמבר 1726, אוילר קיבל בלהיטות את ההצעה, אבל דחה את ההגעה לסנקט פטרבורג. עוד בזמן שהותו בבזל הוא ניסה, ללא הצלחה, להתמחות כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בזל.
ממוזער|300px|בול סובייטי משנת 1957 לרגל יום הולדתו ה-250 של לאונרד אוילר, המתמטיקאי הדגול
אוילר הגיע לבירת רוסיה ב-17 במאי 1727, שם הוא קודם ממשרתו הקודמת במחלקת הרפואה של האקדמיה למחלקת המתמטיקה. הוא התגורר באותה דירה יחד עם דניאל ברנולי ושיתף איתו פעולה בעבודתו. אוילר למד היטב את השפה הרוסית והחליט להתיישב בסנקט פטרבורג. הוא גם לקח על עצמו עבודה נוספת כקצין רפואה בצי הרוסי.
האקדמיה בסנקט פטרבורג, שיוסדה על ידי פיוטר הגדול, יועדה לשפר את החינוך ברוסיה ולאחות את הנתק המדעי בין רוסיה לאירופה המערבית. כתוצאה מכך, הפכה האקדמיה מושכת במיוחד עבור מלומדים זרים כגון אוילר: האקדמיה שלטה במשאבים פיננסיים שופעים וכללה ספרייה מקיפה שנלקחה מן הספריות הפרטיות של פטר עצמו ושל האצולה. תלמידים מעטים נרשמו לאקדמיה, כך שעומס ההוראה הופחת והאקדמיה העניקה לחברי הסגל הן את הזמן והן את החופש לשקוד על מחקר מדעי.
התורמת של האקדמיה, יקתרינה הראשונה, שהתאמצה להמשיך את מדיניות בעלה המנוח פטר, נפטרה ביום הגעתו של אוילר. האצולה הרוסית שאבה כוח רב מעלייתו של פיוטר השני בן ה-12. האצולה הייתה חשדנית מאוד כלפי המדענים הזרים שהגיעו לרוסיה ולכן החליטה להפסיק את המימון ובכך גרמה נזק רב לאוילר ועמיתיו.
התנאים השתפרו במקצת לאחר מותו של פיוטר השני ב-1730 ואוילר התקדם במהירות רבה במעלה הדרגות האקדמיות והפך לפרופסור לפיזיקה ב-1731. שנתיים מאוחר יותר, דניאל ברנולי, שנפגע קשות מן הביקורת ומן העוינות שהפנו כלפיו עמיתיו בסנקט פטרבורג, שב לבזל ואוילר החליף אותו בהצלחה כראש המחלקה למתמטיקה.
ב-7 בינואר 1734, נישא אוילר לקתרינה גיסל, בת של אומן מן האקדמיה גימנזיום. הזוג הצעיר קנה בית ליד נהר נייבה. מבין 13 הצאצאים שהביאו לעולם שרדו רק 5.
ברלין
מודאג מהמהפכה המתמשכת ברוסיה, התלבט אוילר לגבי המשך שהייתו בסנקט פטרבורג. לבסוף הציע לו פרידריך הגדול מפרוסיה משרה באקדמיה של ברלין, אותה החליט לקבל. הוא עזב את סנקט פטרבורג ב-19 ביוני 1741 וחי את 25 השנים הבאות בברלין, בה כתב למעלה מ-380 מאמרים. בברלין הוא פרסם את שתי היצירות אשר הביאו לו את הפרסום הרב מכול: "Introductio in analysin infinitorum" (מבוא לניתוח האינסוף), חיבור קלאסי וחשוב על פונקציות ועל טריגונומטריה גבוהה שפורסם ב-1748 והניח את יסודות האנליזה המתמטית ו-"institutiones calculi differentialis", חיבור בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, בו פיתח את מושג הפונקציה במתמטיקה אנליטית על ידי כך שהמשתנים היו מקושרים אחד לשני, וקידם את השימוש של כמויות זעירות ואינסופיות.
בנוסף, התבקש אוילר להדריך את הנסיכה של אנהלט-דסאו, אחייניתו של פרידריך. הוא כתב למעלה מ-200 מכתבים אליה, אשר מאוחר יותר קובצו לכרך רב-מכר שכותרתו "מכתבים של אוילר לגבי נושאים שונים בפילוסופית הטבע שנשלחו לנסיכת גרמניה", או בקיצור, "מכתבים לנסיכת גרמניה". הכרך ביטא את השקפותיו של אוילר על תחומים שונים בפיזיקה ובמתמטיקה, והעניק הזדמנות נדירה לצפות באישיותו ובאמונותיו הדתיות. כרך זה זכה לפופולריות רבה יותר מאשר כל אחת מעבודותיו במתמטיקה, ופורסם בכל אירופה וכן בארצות הברית. הצלחת המכתבים העידה על יכולתו של אוילר להציג נושאים מדעיים בצורה נהירה לציבור הרחב, יכולת נדירה יחסית לחוקר מדעי מסור.
על אף תרומתו העצומה של אוילר ליוקרתה של האקדמיה, הוא נאלץ לעזוב את ברלין, בעיקר בגלל עימות אישי עם פרידריך. פרידריך החשיב את אוילר לחסר תחכום בהשוואה לפילוסופים שהמלוכה הגרמנית הביאה לאקדמיה. וולטר הועסק אף הוא על ידי המלך, ונהנה ממקום מועדף במעגל החברתי של המלך. אוילר, איש דתי פשוט ועובד מסור, היה שגרתי מאוד באמונותיו, בדעותיו ובטעמיו. במובנים רבים הוא היה ההפך מוולטר. לאוילר היה ניסיון מוגבל בלבד ברטוריקה, והוא נטה לדון בדברים עליהם ידע מעט, וכך הפך את עצמו תדיר למטרה ישירה לשנינותו של וולטר. פרידריך התאכזב גם מיכולתו ההנדסית של אוילר, וכאשר ביקש ממנו לבצע חישוב הנדרש לבניית מזרקה בגני המלך, שגה אוילר בחישוביו והבנייה נכשלה בצורה מחפירה.
בעיות ראייה
ימין|ממוזער|150px|דיוקן של אוילר משנת 1753. בדיוקן ניתן לראות את עינו הימנית הפגומה של אוילר.
ראייתו של אוילר הידרדרה במהלך חייו. שלוש שנים לאחר שסבל מקדחת כמעט קטלנית ב-1735, הוא כמעט והתעוור בעינו הימנית. הוא תלה את הסיבה לכך בתנאים הקשים בהם עבד בסנקט פטרבורג במחקר בקרטוגרפיה. ראייתו של אוילר בעין ימין הידרדרה כל כך במהלך שהותו בגרמניה, עד שפרידריך התייחס אליו כאל "קיקלופ". ב-1766 החל אוילר לסבול מקטרקט בעינו השמאלית, שהותיר אותו עיוור לגמרי תוך שבועות ספורים. ברם, ראייתו המשובשת לא פגמה ביכולת היצירה שלו, וב-17 שנותיו האחרונות הוא יצר כמעט מחצית מעבודתו, הישג נדיר גם בקרב פיקחים. הוא פיצה על עוורונו ביכולת חישובית יוצאת דופן ובזיכרון מצוין. לדוגמה, הוא היה מסוגל לדקלם בעל פה את האינאיס של ורגיליוס מבלי לטעות, ומאוחר יותר גם היה יכול לצטט מזכרונו את המשפט הראשון והאחרון בכל עמוד מעמודי יצירה זו. עד ראייה שהתבונן בו עובד פעם העיד: "אוילר עורך חישובים מסובכים ללא כל מאמץ ניכר, ממש כשם שאנשים אחרים נושמים או כשם שנשרים נושאים עצמם באוויר".
בחזרה לרוסיה
ממוזער|שמאל|קברו של אוילר
המצב ברוסיה השתפר משמעותית לאחר שקתרינה הגדולה עלתה לשלטון. ב-1766 נענה אוילר להצעתה, וחזר לאקדמיה של סנקט פטרבורג, בה התגורר למשך שארית חייו. על שהותו השנייה בסנקט פטרבורג העיבה טרגדיה; שרפה שפרצה ב-1771 בעיר החריבה את ביתו וכמעט שגרמה למותו. ב-1773 הוא איבד את אשתו, לה היה נשוי 40 שנה. אוילר הושפע קשות משתי הטרגדיות, אולם נישא מחדש שלוש שנים מאוחר יותר.
בשנותיו האחרונות הוא נעזר בחברו אנדרס יוהאן לקסל בכתיבה. ב-18 בספטמבר 1783 במהלך שיחה עם לקסל הוא הספיק להגיד "אני עומד למות" ונפטר משבץ מוחי. הוא נקבר בבית העלמין טיחבין. הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי, המרקיז דה קונדורסה, אמר עליו:
"il cessa de calculer et de vivre... - ... הוא הפסיק לחשב ולחיות"
פועלו של אוילר
עבודתו של אוילר הקיפה כמעט כל תחום אפשרי במתמטיקה: גאומטריה, אנליזה מתמטית, תורת הגרפים, אלגברה, תורת המספרים ועוד. תרומותיו בפיזיקה עוסקות בתנועת הירח ובתחומים נוספים. לפוריותו של אוילר אין שני בתולדות המתמטיקה; רק פאול ארדש, המתמטיקאי בן המאה ה-20, הגיע לתפוקה קרובה.
סימונים
אוילר המציא סימנים מתמטיים שהפכו לנחלת הכלל. עמם נמנים:
- היחידה המדומה, - בסיס הלוגריתם הטבעי, אשר אוילר הוכיח שהוא מספר אי-רציונלי (למעשה אוילר הוכיח שגם אי-רציונלי), כצורת סימון לפונקציה של המשתנה x (במקום לרשום את הפונקציה בצורה ישירה), הסימן כיחס בין היקף המעגל לקוטרו, כסכום, הסימונים המודרניים לפונקציות הטריגונומטריות, ועוד. הוא גם הגדיר את הקבוע המסומן באות גמא הקרוי קבוע אוילר.
אנליזה
פיתוח החשבון האינפיניטסימלי והאנליזה היה משאת נפשם של מתמטיקאים בני המאה ה-18. בתחום זה אולי השפיע אוילר יותר מכול, ורעיונותיו הובילו להתקדמויות אדירות. אוילר הביא לעולם את רעיון ההצגה של טור חזקות אינסופי ופיתוחו, כמו התגלית:
.
ב-1735 פתר אוילר את בעיית בזל והוכיח ש-
.
ממוזער|180px|הצגה גאומטרית של נוסחת אוילר (אנליזה מרוכבת)
פתרון בעיית בזל זיכה את אוילר בתהילה אדירה, מאחר שבעיה זו ניצבה ללא פתרון במשך זמן רב, חרף ניסיונותיהם של המתמטיקאים הדגולים שקדמו לאוילר, בהם בני משפחת ברנולי וגוטפריד וילהלם לייבניץ. במסגרת מחקרו על פונקציית זטא הכליל אוילר את הבעיה והצליח, בהישג נדיר של האנליזה המתמטית של המאה ה-18, למצוא ביטוי המתאר את הערכים של פונקציית זטא לכל מספר טבעי זוגי . בהמשך חייו אוילר חקר רבות את פונקציית זטא, וכשניסה ללא הצלחה למצוא צורות מתמטיות סגורות לערכים המדויקים של , הוא הגדיר פונקציות הנקראות כיום פונקציות זטא מכופלות (multiple zeta functions), וגילה מספר זהויות יפות הקושרות אותן לפונקציית זטא, למשל: .
אוילר גם שיער, במה שמהווה הישג אנליטי מזהיר נוסף שלו, את המשוואה הפונקציונלית שמקיימת פונקציית זטא:
. משוואה זו, המדגימה את הסימטריה של פונקציית זטא ביחס לציר , היא הבסיס לתאוריה הענפה של פונקציה זו. קשר זה הוכח לראשונה על ידי ברנהרד רימן במאמרו המכונן על תורת המספרים האנליטית.
אוילר נחשב לאחד מאבות תורת הסומביליות בזכות גישתו החדשנית שניתן לתת ערך מספרי (סופי) בר-משמעות לטור מתבדר. למשל, באמצעות מניפולציות אנליטיות מבריקות, הוא הראה במאמר מ-1760 ש-:. אוילר כינה את טור העצרת המתחלף הזה "טור מתבדר פר אקסלנס", והטכניקות שאפשרו לו לסכום את הטור הזה קרובות מבחינה רעיונית לסיכום בורל שפיתח אמיל בורל ב-1899.
אוילר הציג ופיתח את השימוש של פונקציה מעריכית ושל לוגריתמים בהוכחות אנליטיות. הוא גילה דרכים לתאר מגוון פונקציות לוגריתמיות כטורים אינסופיים, ובאחת מעבודותיו החשובות הצליח לשלב בין לוגריתמים לבין תורת המספרים המרוכבים. הוא הגדיר את הפונקציה המעריכית עבור מספרים מרוכבים, וגילה את הקשר בינה לבין פונקציות טריגונומטריות, המובא בנוסחה הבאה: לכל מספר ממשי , נוסחת אוילר קובעת כי: .
מקרה פרטי של נוסחה זו נקרא זהות אוילר, הקושרת חמישה קבועים מתמטיים בסיסיים מעולמות שונים: . לזהות זו קרא לימים הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן "הזהות הפלאית ביותר במתמטיקה".
אוילר קידם את התורה של פונקציות טרנסצנדנטיות גבוהות על ידי ההצגה של פונקציית בטא ושל פונקציית גמא, המהווה הרחבה של פונקציית העצרת אל שדה המספרים המרוכבים. הוא גם מצא שיטה חדשה לפתרון משוואות ממעלה רביעית. הוא מצא שיטה לחשב אינטגרל עם גבולות מרוכבים, ובכך הביא את בשורת האנליזה המרוכבת. הוא פיתח את חשבון הווריאציות יחד עם ז'וזף לואי לגראנז'. התוצאה המפורסמת הנובעת משיתוף פעולה זו ידועה כמשוואות אוילר-לגראנז'.
אוילר הוביל את השימוש בשיטות אנליטיות כדי לפתור בעיות בתורת המספרים. בעשותו זאת הניח את היסודות של תורת המספרים האנליטית. בתחום זה, אוילר יצר את התורה של טורים היפרגאומטריים, סדרת q, פונקציות היפרבוליות ושברים משולבים. לדוגמה, הוא תרם תרומה מכרעת לפתרון משוואת פל באמצעות שברים משולבים, הוכיח באופן מקורי באמצעות הטור ההרמוני כי קיימים אינסוף מספרים ראשוניים, ואף השתמש בשיטות אנליטיות כדי להגיע להבנה מסוימת של התפלגות המספרים הראשוניים. עבודתו של אוילר בתחום זה הובילה למשפט המספרים הראשוניים.
תורת המספרים
אוילר החל להתעניין בתורת המספרים בהשפעת חברו, כריסטיאן גולדבך. חלק נכבד מעבודתו המוקדמת של אוילר מבוסס על עבודתו של פייר דה פרמה. מאז פרמה ועד הופעתו של אוילר לא קם מתמטיקאי מוכשר דיו כדי להוכיח את השערותיו הבלתי מוכחות של הראשון, ושיכול היה לפרוץ דרך בהבנת הרעיונות שמאחורי המשפטים בתורת המספרים. אוילר הוכיח רבות מהשערותיו של פרמה, פיתח את רעיונותיו (הסמויים), גילה תוצאות רבות חדשות והוסיף השערות משלו. מכלול העבודות שלו העשירו רבות את התחום, והוא היה הדמות המרכזית בהתפתחות תורת המספרים במאה ה-18.
אוילר הוכיח את זהויות ניוטון, את המשפט הקטן של פרמה ואת משפט פרמה על סכום של שני ריבועים, ותרם תרומה מכרעת להוכחת משפט ארבעת הריבועים של לגראנז'. הוא המציא את פונקציית אוילר (φ(n, שהיא מספר המספרים הטבעיים הקטנים או שווים ל-n שזרים לו. באמצעות תכונות הפונקציה הזו הוא הכליל את המשפט הקטן של פרמה למה שכעת ידוע בתור משפט אוילר. הוא תרם משמעותית לתאוריה של מספרים מושלמים, אשר ריתקו מתמטיקאים עוד מאז ימי אוקלידס. הוא סיפק הוכחה ראשונה למקרה n = 3 של המשפט הגדול של פרמה. ב-1783, שנת מותו, הוא שיער את משפט ההדדיות הריבועית, משפט מפתח בנוגע לשאריות ריבועיות, המאפשר לקבוע את פתירותה או אי פתירותה של כל משוואה ריבועית בחשבון מודולרי.
אוילר נעזר בשיקולים אנליטיים עמוקים כדי להשיג הבנה כיצד מתפלגים המספרים הראשוניים בקרב המספרים הטבעיים, ובכך הוא חזה את תורת המספרים האנליטית. הוא הוכיח את התבדרות סכום הערכים ההופכיים של המספרים הראשוניים. בעשותו כך, הוא חשף את הקשר העמוק בין פונקציית זטא של רימן והמספרים הראשוניים. קשר זה ידוע בתור מכפלת אוילר לפונקציית זטא של רימן.
באמצעות מניפולציות על פונקציות יוצרות, שיטה חדשנית לזמנו, הגיע לתוצאות רבות על חלוקות של מספרים. בין השאר הוכיח את משפט החלוקה של אוילר ואת משפט המספרים המחומשים.
בשנת 1772 הוכיח אוילר כי המספר 2,147,483,647 הוא מספר מרסן ראשוני. מספר זה נשאר המספר הראשוני הידוע הגדול ביותר עד שנת 1876.
תורת הגרפים
מסגרת|שמאל|מפה של קניגסברג בזמנו של אוילר מציגה את מיקומם האמיתי של שבעת הגשרים ונהר פרגל
ב-1735 פתר אוילר בעיה הידועה כבעיית הגשרים של קניגסברג. פתרונו זה של אוילר הניח את היסודות לתורת הגרפים, והיה המשפט הראשון שנוסח בתחום זה. העיר קניגסברג שבפרוסיה משתרעת על שני עברי נהר הפרגוליה, ובה שני איים גדולים המחוברים אחד לשני וליבשה המרכזית באמצעות חמישה גשרים, שני גשרים נוספים עברו מעל שתי שלוחות של הנהר. הבעיה הייתה לקבוע האם אדם יכול להתחיל ללכת מנקודה כלשהי בעיר ולעבור על כל גשר בדיוק פעם אחת. לצורך פתרון הבעיה אוילר חקר את תכונותיו של גרף שקיים בו מסלול כזה (אשר לימים נודע כמסלול אוילר) והוכיח שמסלול כזה קיים אם ורק אם הגרף לא מכיל אף צומת מדרגה אי זוגית, או שהוא מכיל שני צמתים כאלה בדיוק. אם נתייחס לכל אחד מארבעת גושי היבשה בעיר כצומת ולכל גשר כקשת בין שני צמתים ניתן לראות בנקל שכל הצמתים הם מדרגה אי-זוגית ועל כן מסלול כזה לא קיים. תוצאה זו פתחה פתח לתחום מחקר בשם תורת הגרפים אשר נותר פורה עד היום.
בהקשר זה יש לציין את פתרונו של אוילר לחידת מסע הפרש; החידה מהווה מקרה פרטי של בעיה חשובה בתורת הגרפים - מציאת מסלול המילטוני בגרף.
אוילר גם גילה את הנוסחה V − E + F = 2, שמקשרת בין מספר הקודקודים, הצלעות, והפאות של פאון קמור, ולחלופין של גרף מישורי. הקבוע בנוסחה זו ידוע כעת כמאפיין אוילר של הגרף (או של אובייקט מתמטי אחר), והוא קשור לגנוס של האובייקט. יתרה מכך, אוילר נעזר בנוסחה הזו כדי להוכיח מחדש את התוצאה העתיקה שישנם רק 5 פאונים אפלטוניים, ובכך הדגים הוכחה מנקודת מבט שונה לחלוטין מאילו שנראו עד אז. המחקר המתמטי שנערך במאה ה-19 על הנוסחה הזו, במיוחד על ידי קושי ואחרים, הוא מקורו של ענף המתמטיקה הקרוי טופולוגיה.
גאומטריה
אוילר לא פעל הרבה בתחום הגאומטריה. אף על פי כן הוא גילה מספר משפטים ועובדות חשובות בגאומטריה, בהם: משפט אוילר לגבי מעגל חוסם ומעגל חסום במשולש, גילה את ישר אוילר ומעגל אוילר ואת תכונותיהם, ועוד. במסגרת עבודתו המכנית על תיאור התנועה של גופים קשיחים, אוילר עשה תרומה חשובה לגאומטריה, כשגילה והוכיח את משפט הסיבובים שלו, שהוא הבסיס למושג של חבורת הסיבובים התלת-ממדיים (3)SO, המרכזית לענפי מתמטיקה ופיזיקה רבים. ההוכחה הקונסטרוקטיבית שנתן לה ניחנה באלגנטיות רבה. מחקרו המתמטי של אוילר נגע גם בגאומטריה דיפרנציאלית. אוילר חקר רבות את התאוריה של משטחים והעקמומיות של משטחים, והגיע לתוצאות ניכרות. בין השאר הכליל את הנוסחה לעקמומיות בנקודה ממישור למשטח כלשהו במרחב. אף כי מחקרו של אוילר עסק בעיקר בשימוש בכלים אנליטיים כדי לבחון את הגאומטריה החיצונית (extrinsic geometry) של משטחים (בין גילוייו נמנים משפט אוילר (גאומטריה דיפרנציאלית)), הוא גילה גם כמה תוצאות על הגאומטריה הפנימית של משטחים (intrinsic geometry), על כן לעיתים רואים בו את המתמטיקאי החשוב ביותר לתחום הגאומטריה הדיפרנציאלית לפני גאוס.
הוא תיאר צורה שקיבלה שם "תיבת אוילר".
מתמטיקה שימושית
כמה מהצלחותיו הגדולות ביותר של אוילר היו ביישום שיטות אנליטיות לפתרון בעיות שימושיות. אוילר הוכיח מספר תוצאות בנוגע למספרי ברנולי, לטורי פורייה ולדיאגרמות ון, הגדיר את מספרי אוילר, והשתמש בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי של ניוטון ושל לייבניץ לפתרון בעיות פיזיקליות. הוא תרם תרומות מכרעות לתחום האינטגרציה והמשוואות דיפרנציאליות, ביניהן שיטת אוילר לפתרון משוואה דיפרנציאלית ליניארית. כשהוא חקר את הבעיה של ממברנות רועדות, הוא פיתח את משוואת בסל ופתר אותה באמצעות ההצגה של פונקציות בסל. הוא הגדיר את קבוע אוילר: .
בהקשר של קבוע זה, ניסח אוילר את נוסחת אוילר-מקלורן, או נוסחת הסכום של אוילר.
אחד מתחומי העניין מעט יוצאי הדופן של אוילר היה היישום של רעיונות מתמטיים במוזיקה.
ב-1739 הוא פרסם את "Tentamen novae theoriae musicae", וקיווה להפוך את המוזיקה לחלק מן המתמטיקה. עבודתו זו לא זכתה להכרה רבה, ותוארה כמתמטית מדי בשביל מוזיקאים ומוזיקלית מדי בשביל מתמטיקאים.
פיזיקה ואסטרונומיה
אוילר כתב עבודות חשובות רבות במכניקת הזורמים, בתורת התנודות, באקוסטיקה, בבליסטיקה, בתורת הטורבינות, בתורת בניית האוניות ובתחומי פיזיקה אחרים. מכלול העבודות שפרסם בתחומים אלה דיו להנחיל לו תהילת עולם. במכניקה, אוילר הציג בספרו "מכניקה" משנת 1735 לראשונה בהרחבה את חוקי ניוטון בצורה של משוואות דיפרנציאליות, וספרו "תאוריית התנועה של גופים קשיחים" משנת 1765 הרחיב משמעותית את הישג ידה של המכניקה בכך שאיפשר גם לטפל בתיאור תנועות הסיבוב התלת-ממדיות המורכבות של גופים קשיחים - כדוגמת הפרצסיה והנוטציה של סביבונים - ובכך הניח חלק מיסודות המכניקה האנליטית. במסגרת עבודתו זו פיתח את משוואות אוילר במכניקה של גוף קשיח.
בהנדסת בניין, אוילר פיתח מודל המתאר תהליך קריסת קורות (הנקרא תורת אוילר ברנולי), שהפך ברבות הימים לאבן בסיס בתחום. בספרו החשוב על חשבון הווריאציות, אשר אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בו הוא כפיפתן של קורות, עסק אוילר רבות בתורת האלסטיות, ופתר את הבעיה הכללית של צורתן של עקומות אלסטיות (תוך שהוא בונה על עבודותיהם הקודמות של ג'יימס ודניאל ברנולי בתחום). במכניקת הזורמים, אוילר פרסם ב-1757 מערכת של משוואות הנקראות משוואות אוילר, שמהוות את הבסיס להבנת זרימה לא צמיגה. בתורת בניית האוניות, אוילר פרסם שני כרכים בנושא, בהם הרחיב את הטיפול של ניוטון בצורות בעלות התנגדות הידרודינמית מינימלית ונעזר בעקרונות וריאציוניים כללים יותר כדי לגזור את התכנון האופטימלי הידרודינמית של אוניה, וכן עסק בהיבטים נוספים של תכנון אוניות. בשנת 1752 הוא פרסם משוואות שבהמשך נקראו משוואת המשאבה והטורבינה של אוילר. אוילר גם חזה את התופעה של קוויטציה בשנת 1754, הרבה לפני התצפיות הראשונות שלה בשלהי המאה ה-19, ומספר אוילר חסר-הממדים בו משתמשים בחישובי זרימה מגיע מעבודתו הקשורה לנצילות של טורבינות.
כדמות דומיננטית ביותר במפעל המדעי הפוסט-ניוטוני של המאה ה-18, אוילר תרם רבות לפתרון בעיות שטופלו בפרינקיפיה של ניוטון באופן לא מלא, ועבודתו הנרחבת בתחומים אלו זיכתה אותו בפרסים רבים. למשל, במקביל ובאופן בלתי תלוי בז'אן לה רון ד'אלמבר, אוילר היה הראשון שהצליח לתת הסבר כמותי מדויק לתופעות הפרצסיה של ציר כדור הארץ והנוטציה של ציר כדור הארץ כתוצאה מהאפקט הכבידתי של השמש והירח. לפניו, ניוטון נתן הסבר איכותי נכון לתופעה, אולם לא הצליח לספק תאוריה מתמטית בעלת ניבוי שתואם את התצפיות. על עבודתו המעמיקה על התיאור המתמטי של הגאות והשפל זכה בפרס של האקדמיה הצרפתית למדעים לשנת 1740, ובה אוילר הרחיב את הטיפול המקורי של ניוטון מסטטיקה בלבד לדינמיקה, במה שמהווה למעשה את הצעדים הראשונים לקראת התאוריה הדינמית של גאות ושפל (שלניסוחה העיקרי אחראי לפלס ב-1776). בפרט, עבודתו סיפקה הסברים איכותיים לתופעות העיקריות הקשורות בגאות באוקיינוסים הפתוחים וליד איים.
באסטרונומיה אוילר היה הראשון שפיתח שיטה מעשית לחישוב מסלול הירח, שיטה שהיוותה התקדמות משמעותית בהשגת פתרונות מקורבים לבעיית שלושת הגופים. הוא היה חלוץ בשימוש בכלים אנליטיים לניתוח האי רגולציות במסלול הירח (בניגוד לטיפול הגאומטרי המסורבל של ניוטון), ובמחקריו בתחום היה אחראי על גילוי קבוצה של פתרונות אפשריים לבעיית שלושת הגופים, כמו גם על גילוי נקודות לגראנז' (על שום הטיפול המתמטי המעמיק יותר של לגראנז' בנקודות הללו, הן נקראו על שמו). הישגיו הנוספים באסטרונומיה כללו קביעה בדיוק רב של מסלוליהם של שביטים וגופים שמימיים אחרים, הבנת הטבע של שביטים, וחישוב הפרלקסה של השמש. חישוביו תרמו רבות גם לפיתוח של טבלאות קווי אורך (longitude tables) מדויקות.
בנוסף, אוילר תרם תרומות משמעותיות לאופטיקה. הוא לא קיבל את התאוריה החלקיקית של ניוטון שהופיעה בספרו אופטיקה (ספר), שהייתה אז התאוריה המקובלת. בסדרת מאמרים שפרסם בין השנים 1740 ו-1750 הוא פיתח את המודל הגלי של האור, שהוצע קודם על ידי כריסטיאן הויגנס, ובכך עזר להפכו למודל המקובל יותר של האור.
לוגיקה
אוילר נעזר בעקומות סגורות כדי להמחיש סיבתיות לוגית (1768). הדיאגרמות הללו נקראו מאז בשם דיאגרמות אוילר. למעשה אוילר היה הממציא האמיתי של שיטת ההצגה של סיבתיות באמצעות עקומות סגורות, ולא ג'ון ון שנודע כממציאה של דיאגרמת ון.
פילוסופיה ואמונות דתיות
אוילר וחברו דניאל ברנולי התנגדו למונדיזם של לייבניץ ולפילוסופיה של כריסטיאן וולף. אוילר התעקש שידע נמצא בחלקו בבסיס החוקים הכמותיים המדויקים, דעה אשר מונדיזם ומדע וולפאני לא היו מסוגלים לספק.
ניתן להסיק הרבה על האמונות הדתיות של אוילר מן "המכתבים עבור הנסיכה הגרמנית, בנושאים שונים בפיזיקה ובפילוסופיה" (Letters to a German Princess), כמו גם מעבודה מוקדמת יותר שלו: הגנה על ההתגלות האלוהית מפני ההתנגדות של המחשבות החופשיות, עבודה שהיוותה בראש ובראשונה פולמוס עם דעות כפרניות שהכחישו את המקור האלוהי של הביבליה. עבודותיו אלו מראות כי אוילר היה נוצרי אדוק שהאמין שכתבי הקודש מהווים מקור להשראה.
כתביו של אוילר
שמאל|100px|העמוד הראשי של ספרו של אוילר: "Methodus inveniendi lineas curvas"
אוילר חיבר מאות כתבים; הידועים ביותר שבהם הם:
Elements of Algebra, חיבור באלגברה אלמנטרית הדן בטבע המספרים ובהקדמה מעמיקה לאלגברה, ואף מספק נוסחה לפתרון משוואות פולינומליות.
Introductio in analysin infinitorum (1748)
שני ספרים רבי השפעה על חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי: Institutiones calculi differentialis (1755) ו-Institutiones calculi integralis (1768-1770).
חיבורו: Methodus inveniendi lineas curvas maximi minimive proprietate gaudentes, sive solutio problematis isoperimetrici latissimo sensu accepti (1744). הגרסה הלטינית תורגמה כ-" a method for finding curved lines enjoying properties of maximum or minimum, or solution of isoperimetric problems in the broadest accepted sense".
הנצחה
מלבד מאות המושגים המתמטיים והפיזיקליים הקרויים על שמו, אוילר הונצח גם במספר דרכים נוספות:
2002 אוילר - אסטרואיד שנתגלה ב-1973.
מדליית אוילר - פרס הניתן כל שנה מאז 1993 על ידי "המכון לקומבינטוריקה ויישומיה" שבסיסו בקנדה.
אוילר (שפת תכנות) - שפת תכנות שמהווה הרחבה ל-ALGOL 60.
AMS Euler - גופן שפותח בחסות האגודה האמריקאית למתמטיקה שייעודו כתיבת טקסט מתמטי.
אוילר (תוכנה) - חבילת תוכנה מתמטית חופשית.
פרויקט אוילר - אתר אינטרנט המוקדש לחידות מתמטיות.
ראו רשימת מושגים על שמו של אוילר בוויקיפדיה האנגלית.
לקריאה נוספת
Nikolaĭ Nikolaevich Bogolyubov, G. K. Mikhaĭlov, Adolph Pavlovich Yushkevich, Euler and Modern Science, Translated by Robert Burns, Mathematical Association of America, 2007.
Ronald Calinger, Leonhard Euler: Mathematical Genius in the Enlightenment, Princeton University Press, 2016.
קישורים חיצוניים
How Euler Did It - מאמרים על עבודתו של אוילר (אין גישה חופשית לקישור)
, 15 באפריל 2013
הערות שוליים
*
קטגוריה:אסטרונומים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מתמטיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
קטגוריה:מתמטיקאים שווייצרים
קטגוריה:פיזיקאים שווייצרים
קטגוריה:חוקרי תורת המספרים
קטגוריה:סגל אוניברסיטאות ברוסיה
קטגוריה:אסטרונומים שווייצרים
קטגוריה:ילידי 1707
קטגוריה:נפטרים ב-1783 | 2024-09-23T16:04:35 |
האוניברסיטה הפתוחה | שמאל|ממוזער|250px|טקס פתיחת קמפוס רמת אביב של האוניברסיטה הפתוחה מימין פרופ' אברהם גינזבורג נשיא האוניברסיטה, ודורותי דה רוטשילד (במרכז), 1976
שמאל|ממוזער|250px|קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברמת אביב בשנת 1976
שמאל|ממוזער|250px|פרופ' אברהם גינזבורג באחד מטקסי חלוקת התארים הראשונים של האוניברסיטה
שמאל|ממוזער|250px|הוילה באפקה שבה שכנו משרדי האוניברסיטה הפתוחה בתחילת דרכה, ב-1974
שמאל|ממוזער|250px|קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ע"ש דורותי דה רוטשילד ברעננה (מבט אווירי)
שמאל|ממוזער|250px|מרחבי הקמפוס ברעננה
שמאל|ממוזער|250px|מרחבי הקמפוס ברעננה
האוניברסיטה הפתוחה (בראשי תיבות: האו"פ) היא אחת מעשר האוניברסיטאות בישראל המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה. ייחודה של האוניברסיטה הפתוחה הוא בקבלת כל אדם בוגר ללימודי תואר ראשון, ללא תנאים מוקדמים כגון תעודת בגרות, ציון ב או עמידה בבחינות קבלה.
שיטת הלימוד באוניברסיטה הפתוחה משלבת הוראה בלמידה מרחוק באמצעות טכנולוגיות וספרים לצד מפגשים פרונטליים למעוניינים, המתקיימים בקמפוסים ובמרכזי לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ברחבי ישראל. קבלת התואר באוניברסיטה הפתוחה בדומה למוסדות השכלה השונים מותנית בעמידה בהצלחה בדרישות הקורסים השונים כגון הגשת עבודות הנקראות ממ"נים (מטלות מנחה) וסיום בחינה בציון עובר, וכמו כן, נדרשת הוכחת ידיעת השפה האנגלית. עיקר התארים שהאוניברסיטה מציעה הם תארים ראשונים, ויש גם מספר הולך וגדל של תחומים ללימודי תואר שני, שדרישות הקבלה אליהם דומות למקובל ברוב האוניברסיטאות האחרות. בשנת 2022 אישרה המועצה להשכלה גבוהה פתיחת מסלול לימודים לתואר דוקטור בחינוך – טכנולוגיות במערכות למידה. ובעקבות כך קיבלה האוניברסיטה גם אישור להעניק תוארי דוקטור לשם כבוד. התארים הראשונים הוענקו בשנת 2023.
היסטוריה
בשנת 1971 הועלתה לראשונה ההצעה לייסד אוניברסיטה פתוחה בישראל במתכונת למידה מרחוק, דוגמת האוניברסיטה הפתוחה הבריטית . את ההצעה העלתה ועדה ממכון ויצמן, בראשות פרופסור שניאור ליפסון, אותה מינתה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). הרעיון המשיך להתפתח כאשר קרן "יד הנדיב" (קרן רוטשילד) הציעה להקים במימונה "אוניברסיטה לכל" בישראל, על בסיס המלצת ועדת מומחים מטעמה בראשות פרופסור וילבור שראם מאוניברסיטת סטנפורד. ההצעה הוגשה לשר החינוך והתרבות, יגאל אלון, ובהובלתו החליטו הממשלה והמל"ג בשנת 1973 לייסד "אוניברסיטה לכל" בישראל היא ה"אוניברסיטה הפתוחה".
בשנת 1976 החלה האוניברסיטה הפתוחה את פעילותה, מהמטה בשכונת רמת אביב בתל אביב. היצע הקורסים כלל חמישה בלבד ונרשמו אליהם 2,267 סטודנטים. באותה עת הועסקו באוניברסיטה 130 עובדים, מהם 9 חברי סגל אקדמי בכיר, ו-31 חברי סגל הוראה. ב-19 בנובמבר 1995 נחתם הסכם בין האוניברסיטה לבין עיריית רעננה והוחל בפרויקט בניית קריית האוניברסיטה בעיר. טקס הנחת אבן הפינה נערך באוקטובר 2000, ובשנת 2004 הושלמה בניית קריית האוניברסיטה הפתוחה על שם דורותי דה רוטשילד, שם משכנה עד היום.
סמל
סמל האוניברסיטה הפתוחה עוצב בשנת 1974 על ידי ירום ורדימון. הסמל מורכב מדימוי מופשט המייצר תחושה של דינמיות, גמישות וזרימה. צבעו, כחול קובלט, נבחר על ידי ד"ר מקס רואו משום היותו כצבע דגל ישראל. ד"ר רואו היה מנהל קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד, אשר תמכה בהקמת האוניברסיטה, ולימים נשיא האוניברסיטה הראשון.
מערך הלימודים האקדמי
הקורסים
בשונה מאוניברסיטאות אחרות, מבנה הלימודים באוניברסיטה הפתוחה לא מחולק לפי שנים, אלא לפי קורסים שלכל אחד מהם שווי של נקודות זכות (נ"זים). כל הקורסים מותאמים ללמידה עצמית, על בסיס חומרי לימוד וספרים שניתנים לסטודנט ללא תשלום נוסף. לכל קורס יש אתר אינטרנט ייעודי הכולל חומרי לימוד והעשרה, אמצעי עזר טכנולוגיים, פורום להתייעצות עם הסגל האקדמי ודיונים בין הסטודנטים, וכן מידע על צוות הקורס ושעות ההנחיה הטלפוניות. לרשות הסטודנטים עומדים למעלה מ-700 קורסים.
הקורסים מקובצים לפי תוכניות לימוד. חלק מתוכניות הלימוד כוללות מגוון רחב מאוד של תחומי ידע וחלקן תוכניות הבנויות על פי מתכונת דיסציפלינרית ממוקדת, תוכניות לימודים חד-חוגיות או דו-חוגיות, בהן חופש הבחירה מצומצם יותר. בחירת הקורסים ותוכנית הלימודים, נעשית בהתאם להעדפת הסטודנט, בכפוף לתקנון האוניברסיטה.
לכל קורס צוות הוראה הכולל: מרַכזי הוראה - אלה מפעילים את הקורס על כל מרכיביו (הנחיה, מטלות, בחינות, חומרי למידה, תפעול אתר הקורס). איתם ניתן לשוחח בשעות המענה הטלפוני. הם גם הכתובת לשאלות ולבקשות בכל הנוגע למטלות, לבחינות ולבעיות מיוחדות בקורס. בנוסף, ישנם מנחי הקבוצות - תפקידם הוא להנחות את הוראת הקורס במפגשי ההנחיה. יתרה מזאת, הם גם מקיימים שעת הנחיה טלפונית שבועית ובודקים את המטלות שכותבים הסטודנטים בקבוצתם.
אופי ההנחיה
מלבד ספרי הלימודים, קיימות גם רמות שונות של הנחיה. בחלק מהקורסים יש הנחיה בלמידה מקוונת - מפגשי הנחיה אינטרנטיים אינטראקטיביים באמצעות הזום, בהם הסטודנטים יכולים להשתתף בשיעור באמצעות הצ'ט או המיקרופון. המפגשים המקוונים מוקלטים וניתנים לצפייה בזמנם החופשי של הסטודנטים. במרבית הקורסים יש גם אפשרות להשתתף במפגשי הנחיה פרונטליים בכיתות, אלה נועדו לסייע לסטודנטים בלימוד חומרי הקורס, אך לא מהווים תחליף ללמידה העצמית. תדירות ההנחיה, מתחלקת לשני סוגים: "הנחיה רגילה", ללא תשלום נוסף, הכוללת 8 מפגשים בסמסטר. ו"הנחיה מוגברת", בתשלום נוסף, הכוללת עד 14 מפגשים בסמסטר. בבחירת קבוצת הלימוד וההנחיה, קיימת גמישות במספר קריטריונים: אופי ההנחיה (פרונטלית, מקוונת), שעות הלימוד, ומיקום הקבוצה. מפגש הנחיה נע בין 1.5 ל-3 שעות.
הסמסטר
מסגרת הזמן היחידה המחייבת את הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה היא הסמסטר, שכן הלימודים במרבית הקורסים נמשכים סמסטר. עם סיום הסמסטר יש להשלים את חובות הקורס - הכוללים מספר מטלות כתובות במהלך הסמסטר, עליהם ניתן ציון ומשוב - ולצלוח את בחינת הגמר. בהתאם לכך, אין הגבלה על התחלת הלימודים בראשית השנה האקדמית, אלא ניתן להתחיל ללמוד בכל תחילת סמסטר: סתיו, אביב או קיץ. כמו כן, רשאים הסטודנטים להחליט בעצמם על קצב הלמידה והתמשכותה, מה שמאפשר גמישות רבה בשילוב לימודים עם חיי משפחה, מקצוע וכדומה.
כדי להיות זכאי לתואר, יש להשלים את צבירת מלוא נקודות הזכות הנדרשות לאותו התואר (לרוב מדובר ב-120 נ"ז).
מפגשי הנחיה נערכים במרכזי הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה ברחבי הארץ. חלק ממרכזי הלימוד מציעים לסטודנטים שירותי ספרייה וציוד עזר, ומשמשים מקום מפגש לסטודנטים (עם המנחים או בלעדיהם).
התארים
האוניברסיטה הפתוחה מציעה עשרות אפשרויות לתארים ראשונים ומבחר של תוכניות לתואר שני. התארים הראשונים יכולים להיות כלליים, כמו תואר ראשון במדע הרוח או במדעי החברה, או להיות ספציפיים כמו תואר ראשון בהיסטוריה, או בכלכלה. ברוב תחומי הדעת ניתן ללמוד לתואר חד-חוגי, תואר חד-חוגי עם לימודי חטיבה, או תואר דו-חוגי (שבו מתמקדים בשני תחומי לימוד שונים).
המחלקות האקדמיות
האוניברסיטה הפתוחה מחולקת כיום ל-7 מחלקות אקדמיות:
המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות
המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות
המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת
המחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה
המחלקה לניהול וכלכלה
המחלקה למדעי החיים
המחלקה למתמטיקה ולמדעי המחשב
אוכלוסיית הסטודנטים
ממוזער|236x236 פיקסלים|אולם צ'ייס שבקמפוס האוניברסיטה
באוניברסיטה הפתוחה לומדים כ-50,000 סטודנטים לתואר ראשון, לתואר שני וללימודי תעודה.
אפיקי המעבר מאפשרים למעוניינים להתחיל את הלימודים לתואר ראשון ללא דרישות סף של ציון פסיכומטרי. הצלחה במקבץ קורסים בהתאם לדרישות אפיק המעבר מאפשרת למעוניינים לבחור בין השלמת תואר באוניברסיטה הפתוחה לבין מעבר לאוניברסיטה אחרת להשלמת התואר.
אוכלוסיות ייעודיות
אופייה הלימודי של האוניברסיטה הפתוחה, מאפשר גמישות לימודים לצורכיהן של קבוצות אוכלוסייה ייעודיות, כגון: דוברי ערבית, חרדים, סטודנטים ממוצא אתיופי, תלמידי תיכון, חיילים בשירות חובה, תלמידים השוהים מחוץ לישראל, בעלי צרכים מיוחדים ואסירים.
בתי ספר
בית הספר לשלטון מקומי
בית הספר נוסד ב-2013 בשיתוף פעולה בין האוניברסיטה הפתוחה למרכז לשלטון מקומי, במטרה לקדם את הרחבת ההשכלה הגבוהה בקרב עובדי הרשויות המקומיות. מאז הקמתו למדו בבית הספר אלפי סטודנטים וסטודנטיות לתואר ראשון במדעי החברה והרוח בשילוב תעודה בלימודי שלטון מקומי. לוקחות בו חלק עשרות רשויות ממג'דל שמס בצפון הארץ ועד אילת בדרומה, בכחמישים קבוצות לימוד.
בית הספר למדיניות ציבורית לעובדי המדינה
בית הספר למדיניות ציבורית לעובדי המדינה נפתח ב-2018. הוא מציע לימודי תואר ראשון במדעי החברה והרוח עם תעודה במדיניות ציבורית. התוכנית מיועדת לעובדי המגזר הציבורי ולציבור הרחב. הלימודים מקנים הבנה בהיבטים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והמשפטיים של המדיניות הציבורית; הסטודנטים מתנסים בקורסים הממוקדים בסוגיות של רגולציה, גלובליזציה, תכנון מרחבי, ולומדים כיצד לכתוב נייר מדיניות. עד כה למדו ולומדים בתוכנית כמה מאות סטודנטים וסטודנטיות.
רשות המחקר
רשות המחקר באוניברסיטה הפתוחה פועלת לקידום הפעילות המחקרית של חברי וחברות הסגל. דיקן המחקר באוניברסיטה הפתוחה ממונה על רשות המחקר, על מכוני המחקר ועל שמירה על אתיקה במחקר.
תפקידה של רשות המחקר הוא לסייע לחוקרים באוניברסיטה הפתוחה לעסוק בפעילות מחקרית, להגיש הצעות מחקר לגופים מממנים תחרותיים ואחרים, לפרסם מאמרים בכתבי עת וספרים. סיוע זה ניתן באמצעות איתור של מקורות חיצוניים למימון מחקרים, הפניית קולות קוראים מתאימים, מתן מענקי מחקר פנימיים ומלגות לתלמידי מחקר, ומימון נסיעות של חוקרים וחוקרות לכנסים מדעיים.
רשות המחקר אחראית לנהל את תקציבי המחקר של החוקרים והחוקרות. הרשות מטפלת בצרכי החוקרים בכל הנוגע לתשתיות פיזיות ולכח האדם הנדרש לביצוע המחקרים ומשקיעה משאבים בתשתיות מחקר ובכח אדם הנדרש לביצוע המחקרים. בנוסף לכך חותרת רשות המחקר ליצירת סביבה מחקרית מחוץ לקמפוס תוך גיבוש הסכמים עם מוסדות אקדמיים אחרים לאירוח החוקרים שנדרשים לתשתיות מחקריות ייעודיות, ולקידום שיתופי פעולה בין החוקרים באוניברסיטה הפתוחה לבין עמיתים ועמיתות במוסדות אלה. ליד רשות המחקר פועלת ועדת היגוי המונה חמישה חברי וחברות סגל אקדמי בכיר, ובראשה עומד דיקן המחקר.
מכוני מחקר
באוניברסיטה הפתוחה פועלים מכוני מחקר החוקרים תחומים המשותפים למחלקות שונות. המכונים מסייעים ליצור ידע מדעי חדש ומאפשרים שיתוף פעולה, לימוד משותף של סוגיות שונות וכן קיום פעילויות עם חוקרים ועם מומחים ומומחיות מהארץ ומחו"ל. ראשי המכונים מתמנים לקדנציה בת שלוש שנים.
המכון לניתוחי מדיניות
המכון לניתוחי מדיניות הוא בין-תחומי וייעודו - קידום מחקר בנושאים תאורטיים ויישומיים הנוגעים ליחסי הגומלין המתקיימים בין גיבוש מדיניות ויישומה לבין תהליכים ומנגנונים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. המכון מתמקד בניתוחי מדיניות ובבעיות חברתיות עכשוויות.
המכון לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה
המכון לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה עוסק בבדיקת שילובן של טכנולוגיות חדשות במסגרות למידה והוראה. המכון נוסד במטרה לסייע למחקרים של חברי וחברות סגל האוניברסיטה, אשר ייטיבו את ההבנה של תהליכי ההוראה-למידה בסביבות עתירות טכנולוגיה ואת שילובן של טכנולוגיות חדשניות בהוראת קורסים באקדמיה בכלל ובאוניברסיטה הפתוחה בפרט. המכון מרבה לשתף פעולה עם המרכז לשילוב טכנולוגיות בלמידה (שה"ם) של האוניברסיטה הפתוחה.
המכון לחקר היחסים בין יהודים, נוצרים, מוסלמים
תפקידו הציבורי של המכון הוא להעמיק את ההבנה של שלוש הדתות המונותאיסטיות (יהדות, נצרות ואסלאם) ויחסי הגומלין ביניהן, ולהביא את ממצאי המחקר בפני הקהל הרחב. המכון משתף פעולה עם גופי מחקר בארץ ובעולם ותומך במחקרים הנוגעים לתחומי העיסוק העיקריים של המכון.
גופי מחקר נוספים באוניברסיטה הפתוחה הם:
מרכז המחקר באסטרופיזיקה (ARCO)
המרכז המחקרי באסטרופיזיקה ממוקם במחלקה למדעי הטבע והחיים. המרכז משמש קורת גג מדעית, מוסדית ומעשית לחקר סוגיות ונושאים תאורטיים, תצפיתיים ואמפיריים בתחום האסטרופיזיקה, הקוסמולוגיה, הכבידה היחסותית וקשרי הגומלין ביניהם.
המרכז למחקרי סביבה וקיימות
המרכז למחקרי סביבה וקיימות הוקם בשנת 2023 במענה למשבר האקולוגי והאקלימי העכשווי. המרכז מבצע מחקרים בין-תחומיים בתחומים של סביבה וקיימות עירונית. מטרת המרכז לשמש חממה לחוקרים ממגוון דיסציפלינות המבקשים לתרום לקידום מחקר יישומי בעל תרומה ממשית לקידום מדיניות סביבה איכותית בישראל, עם דגש על המישור העירוני והמקומי. במרכז חוקרים מתחומים מגוונים, ובהם: מדיניות ציבורית ומשפטים, גאוגרפיה, סוציולוגיה, מדעי כדור הארץ ומדעי הנתונים.
המרכז למדעי הרוח והחברה הדיגיטליים
המרכז למדעי הרוח והחברה הדיגיטליים הוא מרכז למחקרים חדשניים בתחום מדעי הרוח והחברה. המחקרים משלבים מתודולוגיות חישוביות לצד פרקטיקות ביקורתיות. המרח"ב הדיגיטלי מהווה קורת גג לקהילה של כל העוסקים בתחום, אשר יחד מקדמים את השימוש בכלי מחקר דיגיטליים בתחומי מדעי הרוח והחברה.
אגודת הסטודנטים
באוניברסיטה הפתוחה אגודת סטודנטים פעילה. בין הפעילויות של האגודה: המסע לפולין, סדנאות ה"דיבייט", פרויקט "מצדיעים למילואים", שיתוף פעולה עם פרויקט תגלית, שירותי מרתונים לימודיים, קורסי העשרה וייעוץ משפטי חינם לסטודנטים. סמינרים להעצמה נשית שנערכו בבית ברל.
הספרייה
ספריית האוניברסיטה הפתוחה משרתת את הסטודנטים והסגל של המוסד. בספרייה אוסף מודפס של ספרי יעץ ועיון הכולל גם את כל יחידות הלימוד של הקורסים. עיקרו של האוסף הוא אלקטרוני וכולל ספרים וכתבי עת מקוונים. כמו כן, קיים בספרייה אוסף מדיה דיגיטלי עשיר. מופעל שירות סיוע לסטודנטים לחיפושי מידע פנים אל פנים ומרחוק, באמצעות "מרכז יעץ ארצי". מופעלת מערכת השאלה בין-ספרייתית וכן שירות משלוח מאמרים סרוקים וספרים מספריית האוניברסיטה לסטודנטים עד הבית. בשנת תשע"ט הוסבה מערכת הספרייה לתוכנת "עלמא".
למדא היא חנות ספרי הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה.
המחלקה לפיתוח אקדמי וההוצאה לאור
המחלקה לפיתוח אקדמי וההוצאה לאור מנהלת ומלווה את תהליכי הפיתוח באוניברסיטה הפתוחה ומפיקה ספרי לימוד ועיון עבור הסטודנטים. הפיתוח מתבצע בצוותים המורכבים מאנשי אקדמיה ולצידם יועצים פדגוגיים וטכנולוגיים, עורכי טקסט ומעצבים גרפיים, במאים ותסריטאים, מומחים ואנשי הוראה.
המחלקה מלווה את צוות פיתוח הקורס: מהרעיון הראשוני והעברתו לחוות הדעת של מומחים בתחום, דרך אישורו אצל הגורמים האקדמיים המוסמכים באוניברסיטה הפתוחה, ועד הוצאתו לאור של חומר הלימוד, לרבות עיצובו הגרפי בצורתו המודפסת והדיגיטלית ופרסום ספרי הקורס.
ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, למדא לימוד והרחבת דעת, היא מהגדולות ומהוותיקות בארץ. היא מוציאה לאור עשרות רבות של ספרים מדי שנה. ספרי ההוצאה נלמדים במוסדות אקדמיים רבים בישראל. הוצאת למדא עיון חברה בהתאחדות המו"לים בישראל.
מרכז שה"ם – המרכז לשילוב טכנולוגיות בהוראה מרחוק
מרכז שה"ם אחראי על בחינה, פיתוח, יישום והטמעה של פתרונות פדגוגיים מבוססי טכנולוגיה עבור פיתוח קורסים דיגיטליים והוראתם באוניברסיטה. צוותי מרכז שה"ם כוללים מעצבים טכנו-פדגוגים, מאפיינים, מפתחים ומפתחי אינטראקטיב, בודקי תוכנה, מומחים מעולם הווידאו בכלל זה מפעילי אולפן, עורכי וידאו ואפטריסטים, במאים, תסריטאים, ואנשי ונשות טכנולוגיה נוספים בעלי התמחויות מגוונות.
תחומי הפעילות העיקריים הם:
פיתוח של סביבת למידה מקוונת בשם אופל
פיתוח מערכת לקיום בחינות מקוונות וליווי סגל ההוראה ביצירת הבחינות.
פיתוח מתודולוגיה פדגוגית לפיתוח קורסים דיגיטליים - ייעוץ פדגוגי וליווי הסגל האקדמי בפיתוח הקורסים הללו ובהקמתם בסביבת הלמידה המקוונת.
פיתוח רכיבי למידה אינטראקטיביים במדיה מגוונים.
פיתוח מערכת אנליטיקות למידה הכוללת איסוף, מדידה, ניתוח והצגה של דפוסי למידה בסביבת המקוונת. זאת לטובת שיפור ההוראה והלמידה, שיפור התכנים הדיגיטליים באתרי הקורסים ואופטימיזציה של סביבת הלמידה.
פיתוח והפעלה של אולפני וידאו חדשניים המיועדים לשידור חי של שיעורים, הרצאות וכנסים מקוונים וכן להפקת סרטונים וקורסים מצולמים.
הפקות וידאו מסוגים מגוונים - החל מסרטונים לימודיים ועד למערך שלם של הרצאות מצולמות כשבחלק מהקורסים מחליפות את ספרי הלימוד או פרקים מתוכם.
איתור מתמיד של כלים, טכנולוגיות חדשות וגישות פדגוגיות - בחינה שלהם באמצעות ניסויים, התאמה שלהם לצורכי הקורסים והטמעה בקרב הסגל והסטודנטים.
ממוזער|244x244 פיקסלים|החזית של "למדא"
כתבי עת
קריאות ישראליות
"קריאות ישראליות" הוא כתב עת אקדמי בעברית, דיגיטלי, רב־תחומי, על החברה הישראלית, המפגיש נשות ואנשי אקדמיה מדיסציפלינות שונות החוקרים את ה"מקום" הישראלי וכותבים על מחקריהם בעברית. עורכות את כתב העת פרופ' תמר הרמן ופרופ' עדנה לומסקי־פדר. גיליון ראשון עלה לאוויר בינואר 2022.
כתב העת מגמות
"מגמות" הוא כתב עת הוותיק ביותר במדעי החברה היוצא בישראל. הוא ראה אור לראשונה בידי מכון הנרייטה סאלד. בשנת 1949. באפריל 2014 נחתם הסכם בין האוניברסיטה הפתוחה ובין מכון סאלד להפקה משותפת של כתב העת מגמות. בשנת 2017 הוקם אתר אינטרנט ודיגיטציה של כתב העת, כך שבאתר מוצגים כעת כל הגיליונות שראו אור משנת 1949. השותפות בין המוסדות הסתיימה בינואר 2021.
מגזין למנהלים
האוניברסיטה הוציאה לאור שנים-עשר גיליונות של כתב העת "מגזין מנהלים" בין השנים 2004–2018. המגזין עסק במחקר בתחומי כלכלה וניהול.
אסכולה – כתב-עת למחשבה ולאקדמיה
"אסכולה" יוצא לאור החל מינואר 2018. עד כה ראו אור תשעה גיליונות. 'אסכולה' הוא בעריכת העיתונאי והמרצה לתקשורת אבנר הופשטיין.
המחלקה לגיוס משאבים וקשרי חוץ
המחלקה עוסקת בגיוס כספים מתורמים בישראל וברחבי תבל, למטרת פיתוח תוכניות של האוניברסיטה הפתוחה ומתן מלגות לסטודנטים.
חוג הידידים של האוניברסיטה הפתוחה
אגודת הידידים האמריקאית פועלת מתחילת שנות השמונים. ב-2017 הוקמה אגודת הידידים של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, ב-2018 הוקמו אגודות ידידים בצרפת ובשווייץ. בנוסף האוניברסיטה נהנית מתמיכה מאמריקה הלטינית החל משנת 2017. ב-2017 הושק חוג הידידים של האוניברסיטה הפתוחה בישראל.
היחידה לקידום עובדי הוראה
היחידה לקידום עובדי הוראה באוניברסיטה הפתוחה מתמקדת בפיתוח מנהיגות חינוכית ובפיתוח מקצועי של מורים ושל בעלי תפקידים שונים במערכות החינוך: בנושאים דיסציפלינריים ובנושאים פדגוגיים בתהליכי הוראה–למידה–הערכה, היא מתבססת על הבסיס האקדמי הקיים באוניברסיטה הפתוחה.
היחידה פועלת במספר נתיבים:
הכשרת סטודנטים להוראה כחלק מתוכנית אקדמיה – כיתה, ותוכנית התמחות לבוגרי תעודת הוראה-סטאז'.
הכשרה לצורכי קידומם של בעלי תפקידים במערכת החינוך. למשל: הכשרה ופיתוח מקצועי למת"לים (מומחי תפקודי למידה), פיתוח מקצועי לרכזי תקשוב במסגרת תוכנית התקשוב הלאומית, הכשרה להוראת מחוננים הכשרה לפרחי וניהול במסגרת "אבני ראשה".
מציאת מענה לצורכיהם של מורים בשנת שבתון - פיתוח אישי ולמודי תעודה.
הרחבתו של הידע המקצועי, האקדמי והיישומי של עובדי הדרכה וחינוך.
הכשרתם המקצועית של מורים בנושאים שונים.
פיתוחם המקצועי של עובדי ההוראה בדרגות הגבוהות של "אופק חדש" ובמסגרת "עוז לתמורה".
ביצוע תוכניות הערכה ומחקרים והובלתם של פרויקטים חינוכיים.
אופן העבודה מושתת על למידה מסביבה עתירת טכנולוגיות ושואב מאסטרטגיות למידה ורסטיליות ועל שיכלול דרכי חשיבה דרך תקשוב, סדנאות, סיורים והרצאות; הללו ניתנים בהנחיית מומחים אקדמיים.
מערך לימודי החוץ (מעל"ה)
מעל"ה כולל בתי ספר משטחי ידע שונים בהם ניתן לעבור השתלמויות, העשרה והכשרות מקצועיות כהשלמה לתוכניות אקדמיות בתחומי דעת מגוונים.
אסכולות – בית הספר ללימודים רב-תחומיים ולתרבות הדעת
באסכולות ניתן ללמוד קורסים בנושאים: אמנויות ומוזיקה, מדעים וחקר מוח, יהדות, ספרות, פילוסופיה, חוק ומשפט, היסטוריה ואקטואליה, מועדון טרום בכורה בקולנוע ועוד. בבית הספר פועלים שלושה פורומים ותיקים: פורום "ממשל ואסטרטגיה: מודיעין וביטחון לאומי", "הפורום הכלכלי" ו"הפורום המשפטי".
חשיפה – בית הספר לאמנויות התקשורת והדיגיטל
חשיפה מקיים מסלולי לימודי מקצועיים בתחום דיגיטל, תקשורת ואמנויות, שחלקם משמשים כנקודות זכות לתואר הראשון. בחשיפה ניתן ללמוד קורסים בשיווק דיגיטלי, מסחר אלקטרוני, לימודי קולנוע, עריכה ופוסט פרודקשן, עיצוב גרפי, אנימציה, משחקי מחשב וטיפול באמנויות.
תפנית – בית ספר למנהלים
תפנית מכשיר מנהלים במגוון תחומים קורס הכשרת דירקטורים, ניהול משאבי אנוש, מידענות, ייעוץ עסקי ואימון מנטלי. הוא אף מקיים קורסים וסדנאות עם מוסדות וארגונים כמו בנק לאומי ומשרד המשפטים.
דיפלומה – בית הספר ללימודי תעודה והסמכה
דיפלומה מעניק הכשרה מקצועית במקצועות העיצוב, התיירות והחשבונאות. בחלק מהמסלולים הוא מכין את הלומדים לבחינות ההסמכה של הגופים הרלוונטיים.
דיאלוג – בית הספר לשפות
בבית הספר דיאלוג לומדים שפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית, סינית, ערבית, גרמנית, יוונית, רוסית ואיטלקית. דיאלוג מקיים קורסים לגופים שונים במשק ומקיים מערך הכשרה לנציגי ישראל בחו"ל במטרה לשפר את ההסברה בשפה האנגלית. כמו כן ניתנים שיעורים פרטיים לקצונת משטרת ישראל, הנהלת רשות המיסים ומשרדי הכלכלה והבריאות.
מירב – בית הספר לרפואה משלימה
בית הספר מירב עוסק בהכשרת מטפלים ברפואה משלימה כגון: נטורופתיה, רפואה סינית, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התפתחותית, NLP, עיסוי, טוינה, ושיאצו. במירב נערכים קורסים למגזר הפרטי ברחבי הארץ.
לימודי הייטק
מערך של לימודים המועברים באופן מקוון כולל: PPC, DevOps, FULL STACK ועוד, המתקיימים באמצעות שיתוף פעולה עם מכללת INT .
אקדמיה מקוונת בע"מ
אקדמיה מקוונת בע"מ היא חברת בת של האוניברסיטה הפתוחה, שהוקמה בשנת תשע"ה במטרה לספק להשכלה הגבוהה הישראלית שירותי הפקה של משאבי לימוד מקוונים, שיתמכו בהוראה ויסייעו לשפר את הלמידה תוך מינוף הידע, הניסיון והתשתיות של האוניברסיטה הפתוחה. אקדמיה מקוונת הוקמה על רקע ההתעניינות הגוברת בטכנולוגיות למידה באקדמיה בישראל, העניין העולמי ביכולת של טכנולוגיות דיגיטליות לשפר את ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה והמודעות הגוברת למורכבות של נושא החדשנות בטכנולוגיות למידה באקדמיה. אקדמיה מקוונת, יחד עם מרכז שה"ם, עוסקים בניתוח האתגרים בפיתוח קורסים אקדמיים ומאפיינים את טכנולוגיות הלמידה הנדרשות.
אופמופ
אופמופ בע"מ, היא חברה למסחור הידע האקדמי בבעלות האוניברסיטה הפתוחה שהוקמה בשנת 2008. במהלך פעילותה של האוניברסיטה נוצר ידע חדש, המהווה קניין רוחני. אופמופ פועלת למסחור והעברת הידע למשק ולתעשייה ויניבו לאוניברסיטה הכנסות שישמשו לקידום יעדיה. אופמופ מטפלת בפטנטים של חברי הסגל האוניברסיטה הפתוחה, ואחראית על פרויקטי מחקר של פיתוח טכנולוגיות טרם העברתן לתעשייה.
אקדמיה בתיכון
באוניברסיטה הפתוחה פועלת תוכנית "אקדמיה בתיכון" המאפשרת לתלמידי תיכון ללמוד באקדמיה ולהתחיל תואר ראשון. התוכנית נותנת לתלמידים החל מכיתה ט' ללמוד קורסים במגוון תחומים ולקבל המרת בגרות באותו תחום במקום בגרות סטנדרטית במשרד החינוך. התלמידים יכולים לאחר המרת הבגרות להמשיך לקורסים מתקדמים יותר.
הנהלת האוניברסיטה
נשיאי האוניברסיטה הפתוחה
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה 80px מקס רואו 1976 1977 130px פרופ' אברהם גינזבורג 1977 1987 80px פרופ' נחמיה לבציון 1987 1992 80px פרופ' מנחם יערי 1992 1997 80px פרופ' אליהו נסים 1997 2003 80px פרופ' גרשון בן-שחר 2003 2008 80px פרופ' חגית מסר-ירון 2008 201380px פרופ' יעקב (קובי) מצר 2013 2018 80px פרופ' מימי אייזנשטדט 2018 2023112x112 פיקסליםליאו קורי2023מכהן
סגני-נשיא לעניינים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה80px פרופ' שניאור ליפסון (רקטור) 1974 1975 פרופ' אברהם גינזבורג 1977 1987 80px ד"ר יונה פלס (סגן הנשיא לענייני תכנון וטכנולוגיה) 1977 198780px פרופ' ישראל שצמן 1979 1984 פרופ' שלום רייכמן 1984 198680px פרופ' רות בייט-מרום 1996 1999 80px פרופ' יהודית גל-עזר 1999 2005 80px פרופ' אורה לימור 2005 2009 80px פרופ' יהודית גל-עזר 2009 2012 80px פרופ' תמר הרמן 2012 2013 80px פרופ' אביעד חפץ 2013 2017 80px פרופ' שרה גורי-רוזנבליט 2017 201980px פרופ' גיא מירון 2019 מכהן
נגידי האוניברסיטה הפתוחה
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה הברונית דורותי דה רוטשילד 1976 1987 לורד יעקב רוטשילד 1988 1992 לורד קלאוס מוזר 1993 2002 80px לורד הארי וולף 2003 2011 80px דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, בדימוס 2012 מכהנת
מנכ"לי האוניברסיטה הפתוחה
אהוד אור – 1991–1996
גיורא אולמן – 1996–2004
דוד קליבנסקי – 2004–2009
עמית שטרייט – 2009–2020
רות שהם – 2021–2024
מאיר בינג - 2024 - מכהן
ראו גם
אוניברסיטאות בישראל
אוניברסיטה ציבוריות בישראל
קישורים חיצוניים
שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה - מכללת רמת גן
אתר הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה
סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בישראל לפי מאפיינים נבחרים, תשפ"ב (2021/22), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הערות שוליים
*
פתוחה, האוניברסיטה ה
קטגוריה:למידה מרחוק
קטגוריה:רעננה: מבנים
קטגוריה:רעננה: חינוך | 2024-09-27T14:44:10 |
מעלות צלסיוס | REDIRECT מעלות צלזיוס | 2008-02-05T07:45:50 |
האנומליה של המים | שמאל|ממוזער|250px|גוש קרח גדול באיסלנד
בפיזיקה, האנומליה של המים היא תופעה מיוחדת המאפיינת את המים: נפחם במצב מוצק (קרח) גדול יותר מאשר במצב צבירה נוזלי (ולהפך עם צפיפותם). תופעה זו מנוגדת לתכונת רוב החומרים המתכווצים במעבר למצב מוצק.
בדרך כלל, חומר נוטה להתכווץ עם ירידת הטמפרטורה שלו ולהתפשט עם עלייתה. לכן נפחם של רוב החומרים יורד עם ירידת הטמפרטורה, וצפיפותם עולה. לכל חומר במצב נוזלי ישנה הטמפרטורה האופיינית לו, שבה הוא קופא (הופך מנוזל למוצק). גם לאחר הפיכתו למוצק ימשיך נפחו לרדת ככל שהטמפרטורה שלו תוסיף ותרד. זאת משום שהטמפרטורה היא מדד לאנרגיה הפנימית של חלקיקי החומר, כלומר למידת התנועה והתנודה שלהם. ירידת הטמפרטורה משמעה הקטנת כמות הדחיפות וההתנגשויות הפנימיות בין חלקיקי החומר. במצב מוצק, חלקיקי החומר איטיים עד כדי כך שהם כמעט ואינם משנים את מיקומם היחסי ומסודרים זה לצד זה במבנה מוגדר מסוים וצפוף. המיוחד במים הוא שהורדת הטמפרטורה שלהם אכן גורמת לירידת נפחם, אך זאת רק עד לגבול של כ-4 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה זו נפחם של המים כנוזל הוא הקטן ביותר. אך כאשר ממשיכים לקרר אותם מתחת ל-4 מעלות צלזיוס, לפתע מתחיל נפחם לחזור ולגדול (תופעה המתרחשת עקב שינוי מרחבי של מולקולות המים), עד לקפיאתם והתמצקותם לקרח, בטמפרטורה של אפס מעלות צלזיוס. אך זהו רק חלק אחד של האנומליה. בנקודת הקפיאה מגיע לידי ביטוי חלקה השני: נפחו של הקרח בנקודת הקיפאון גדול בכ-%10 אחוזים מנפח המים שמהם הוא נוצר. שלא כבחומרים אחרים, הנפח ממשיך לעלות עם ירידת הטמפרטורות מעבר לנקודת הקיפאון.
צפיפות קרח ב-0° - 0.917 גרם לסמ"ק
צפיפות מים ב-0° - 0.998 גרם לסמ"ק
ב-4° צפיפות המים מרבית: 1 גרם לסמ"ק
הסבר התופעה
שמאל|ממוזער|250px|המבנה האטומי של גביש קרח (ימין), לעומת זה של מים נוזליים (שמאל)
מולקולות המים הן בעלות מבנה זוויתי ובעלות קוטביות חשמלית משמעותית. בטמפרטורות של מעל 4 מעלות התנודתיות שלהן אנרגטית דיה כדי לגבור על הקוטביות, והמים מתנהגים כמו כל נוזל אחר שנפחו קטן ככל שעוצמת ההתנגשויות ההדדיות בין חלקיקיו קטנה. אולם בהגיעם לטמפרטורה של כ-3.98 מעלות, חל מפנה.
בנקודה זו הקוטביות של מולקולות המים משמעותית דיה כדי לאלץ את המולקולות להתייצב על פי תכתיבי השדות החשמליים הפועלים ביניהם, ולא רק באופן אקראי המוכתב מתנודותיהן העצמיות ומההתנגשויות ההדדיות ביניהן. ככל שיורדת הטמפרטורה, האילוץ של השדות החשמליים הולך והופך משמעותי יותר מהתנודות ומההתנגשויות, דבר המכתיב מערך נפחי יותר המוכתב גם מצורתן הזוויתית של המולקולות.
בנקודת הקיפאון, אנרגיית המולקולות כה נמוכה עד שהן כבר אינן יכולות להשתחרר מתכתיבי השדה החשמלי הפועל ביניהן ולנוע במרחב.
בשלב קריטי זה נוצר בבת אחת מבנה מרחבי אופייני בעל נפח הגדול בכ-10 אחוזים מנפח המים מהם נוצר, והתנועה היחידה המתאפשרת למולקולות היא תנודתן העצמית, כלומר הרטט של האטומים (חמצן ומימן) שמהם הן עשויות.
זו הסיבה שלא כדאי להקפיא מים בבקבוק זכוכית. בנקודת הקיפאון עולה נפח המים באופן קיצוני הגורם לבקיעת דפנות הזכוכית המגבילות.
הצד החיובי של תופעה זו הוא בכך שקפיאתם של מים בסדקי סלעים מבקעת ומפוררת אותם ומביאה ברבות השנים ליצירת שכבות קרקע חדשות.
המשך קירור המים מגדיל את נפח הקרח בכך שהוא ממשיך להקטין את תנודות האטומים ומייצב את המבנה המרחבי הנפחי.
השפעות תופעת האנומליה של המים על עולם החי
משום שצפיפות הקרח קטנה מצפיפות המים הנוזלים, הקרח צף מעל פני המים.
כאשר הקרחון צף מעל פני המים, הוא משמש כמבודד בין הסביבה החיצונית לסביבה המימית ומונע שינויים דרסטיים בטמפרטורה כגון התחממות יתר או קפיאה. בקוטבי כדור הארץ ניתן לראות זאת באופן משכנע - לולא היו הקרחונים צפים מעל פני המים ומהווים שכבה מבודדת היו כל המים קופאים כאשר מחוץ להם הייתה ירידה דרסטית בטמפרטורה, ובעלי חיים לא היו יכולים להתקיים בתוך המים.
כאשר המים קופאים והמולקולות מסתדרות במבנה המרחבי האופייני, לא נותר מקום למלחים השונים והמים הקפואים נחשבים למים מתוקים. עובדה זו מאפשרת חילוף בין זרמי מים מתוקים ומלוחים בכדור הארץ ואיזון רמת המלחים באוקיינוסים. איזון זה חיוני לכל בעלי החיים הימיים אך בעיקר לדגים.
תאים חיים זקוקים למים נוזלים כדי להתקיים. כאשר תא חי (צמחי או אנימלי) מתקרב לנקודת הקיפאון, המים שבתוכו מתחילים להתמצק ולהתגבש. משום שנפח המים גדל והם מתגבשים, המים קורעים את קרום התא והורסים את האברונים השונים שבו. כדי להתמודד עם בעיה זו, ישנם אורגניזמים חד-תאיים השולחים נבגים שיתפתחו ברגע שיופשרו.
אורגניזמים רב-תאיים משתמשים בשתי שיטות עיקריות;
אורגניזמים הומיאותרמיים אשר שומרים על חום גוף אחיד על ידי שימוש במבודדים כגון פרווה (בעיקר ביונקים) או שכבת שומן. בנוסף קיימים מנגנונים שתפקידם יצירת חום כמו רעידות בלתי-רצוניות.
אורגניזמים פויקלותרמיים מסוימים מפרישים חומר המגן על תאיהם, אברוני התאים ואיברי הגוף החי כולו, ומאפשר להם להישאר קפואים לזמן מסוים (בעיקר דו-חיים, מינים מסוימים של צפרדעים באופן ספציפי ומספר מינים של חרקים). החומרים המגנים על תאי בעל החיים מפני קפיאה הם חומרים המונעים מהמים שבתוך התאים וביניהם להתגבש לגבישים חדים וכך נמנעת פציעה של קרומי התאים ובעל החיים שורד.
קישורים חיצוניים
ניסוי למדידת הצפיפות, מתאים לנוער
קטגוריה:תכונות כימיות
קטגוריה:תרמודינמיקה
קטגוריה:מים
קטגוריה:אנומליות מדעיות | 2023-11-21T05:48:02 |
המנון הרשות הפלסטינית | "פדאא'י" (בערבית: فدائي), או "לוחם", הוא שמו של ההמנון הלאומי הפלסטיני.
מוטני
החל בשנות השלושים של המאה העשרים היה "מוטני" (בערבית: موطني), או: "מולדתי", המנון הבלתי-רשמי של הפלסטינים. השיר חובר על ידי המשורר הפלסטיני אבראהים טוקאן בשנת 1936, והולחן על ידי המלחין הלבנוני מחמד פליפל. למרות שהוא נעדר מעמד רשמי, הוא זוכה לפופולריות בקרב הציבור הפלסטיני.
בשנת 2003 הוא נקבע כהמנון הלאומי של עיראק.
בילאדי, בילאדי, בילאדי
על רקע פריחת הפאן ערביות, אימצו הפלסטינים כהמנון בלתי רשמי את "בילאדי, בילאדי, בילאדי", שיר מצרי שלימים הפך להמנון מצרים. מאז נהוג לחשוב שזהו ההמנון הפלסטיני.
פדאא'י
"פדאא'י" נכתב על ידי סעיד אל-מוזיין והולחן על ידי המלחין המצרי עלי אסמאעיל. תנועת פת"ח השתמשה בו בעת הפיכת מוסדות התנועה למוסדות הלאומיים הפלסטיניים ועל כן נודע בשם "המנון המהפכה הפלסטינית".
בשנת 1972 אומץ רשמית על ידי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ואומץ על ידי הרשות הפלסטינית עם הקמתה.
מאפייני ההמנון
בהמנון ניכרת הרוח הלאומית, ובולטת בהיעדרה כל התייחסות בעלת גון דתי, למשל לעניין האסלאם, אזכור האל או הג'יהאד. תחת הערכים הדתיים, בולטים אתוסים לאומיים: הלאומיות, המאבק והשיבה.
מילות השיר
תרגום לעברית תעתיק עברי ערביתלוחם, לוחם, לוחם
הוי אדמתי, אדמת האבות
לוחם, לוחם, לוחם
הוי עמי, עם הנצח
בזכות נחישותי, והאש שלי, ובעוצמת נקמתי,
ובגעגועֵי-דמִּי לארצי ולביתי,
עליתי על ההרים ויצאתי למאבק,
הבסתי את הבלתי-אפשרי וריסקתי את המגבלות
לוחם, לוחם, לוחם
הוי אדמתי, אדמת האבות
לוחם, לוחם, לוחם
הוי עמי, עם הנצח
בנשוב הרוח ולנוכח אש הנשק
ובעקשנותו של עמי על המאבק
פלסטין היא ביתי, היא אדמת ניצחוני
פלסטין היא נקמתי ואדמת העמידה האיתנה
לוחם, לוחם, לוחם
הוי אדמתי, אדמת האבות
לוחם, לוחם, לוחם
הוי עמי, עם הנצח
בשם השבועה, בצל הדגל,
בשם אדמתי, ובשם עמי, ובשם אש הכאב,
אחיה כלוחם, אשאר לוחם,
אמות כלוחם, עד אשר אשוב,
לוחםפדאא'י, פדאא'י, פדאא'י,
יא ארצ'י יא ארצ' אלג'דוד
פדאא'י, פדאא'י, פדאא'י
יא שעבי, יא שעב אלח'לוד
בעזמי ונארי וברכאן ת'ארי
ואשואק דמי לארצ'י ודארי
צעדת אלג'באל וח'צ'ת אלנצ'אל
קהרת אלמחאל חטמת אלקיוד
פדאא'י, פדאא'י, פדאא'י,
יא ארצ'י, יא ארצ' אלג'דוד
פדאא'י, פדאא'י, פדאא'י,
יא שעבי, יא שעב אלח'לוד.
בעצף אלריאח ונאר אלסלאח,
ואצראר שעבי לח'וצ' אלכפאח,
פלסטין דארי וארצ' אנתצארי,
פלסטין ת'ארי וארצ' אלצמוד,
פדאא'י, פדאא'י, פדאא'י,
יא ארצ'י, יא ארצ' אלג'דוד,
פדאא'י, פדאא'י, פדאא'י,
יא שעבי, יא שעב אלח'לוד,
בחק אלקסמ, תחת ט'ל אלעלמ,
בארצ'י ושעבי ונאר אלאלם,
סאחיא פדאא'י ואמצ'י פדאא'י,
ואקצ'י פדאא'י אלא אן אעוד
פדאא'י.فدائي.. فدائي.. فدائي
يا أرضي يا أرض الجدود
فدائي.. فدائي.. فدائي
يا شعبي يا شعب الخلود
بعزمي وناري وبركان ثاري
وأشواق دمي لأرضي وداري
صعدت الجبال وخضت النضال
قهرت المحال حطمت القيود
فدائي.. فدائي.. فدائي
يا أرضي يا أرض الجدود
فدائي.. فدائي.. فدائي
يا شعبي يا شعب الخلود
بعصف الرياح ونار السلاح
وإصرار شعبي لخوض الكفاح
فلسطين داري و أرض انتصاري
فلسطين ثاري وأرض الصمود
فدائي.. فدائي.. فدائي
يا أرضي يا أرض الجدود
فدائي.. فدائي.. فدائي
يا شعبي يا شعب الخلود
بحق القسم تحت ظل العلم
بأرضي وشعبي ونار الألم
سأحيا فدائي وأمضي فدائي
وأقضي فدائي إلى أن أعود
فدائي
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הרשות הפלסטינית: סמלים לאומיים
הרשות הפלסטינית
קטגוריה:המנונים לאומיים בערבית | 2024-05-02T00:42:18 |
המנון צרפת | לה מרסֵיֶיז (בצרפתית: La Marseillaise) הוא ההמנון הלאומי של צרפת.
היסטוריה
ההמנון חובר בשנת 1792, בעיצומה של המהפכה הצרפתית, בידי קצין צבא בשם רוז'ה דה ליל. ההמנון נקרא "המרסֵיֶיז" משום שהראשונים שאימצו אותו היו חיילים בני מרסיי. במשך השנים שימש ההמנון, בנוסף לצרפת, גם את הרפובליקה הרוסית. יש לו מסר לאומני ברור (כולל לפחות 11 התייחסויות לאלימות) - מסר מהפכני שנועד לסחוף את הצרפתים למלחמה נגד העריצות. תחת הסיסמה "סכנה למולדת!" התבצע גיוס המוני של תומכי המהפכה.
לאחר נפילתו של נפוליאון נאסרה שירת "המרסייז", והוא נחשב להמנון השמאל הצרפתי. בתקופת הרפובליקה השלישית (החל משנת 1879) הוא הפך להמנון הצרפתי.
מנגינת ההמנון הצרפתי שימשה גם כהמנון הרפובליקה הרוסית.
מילות השיר
תרגום לעברית צרפתית קומו ילדי המולדת,
הגיע יום התהילה.
נגדנו ניצבת העריצות,
דגל מוכתם בדם הונף.
דגל מוכתם בדם הונף.
שומעים אתם, בשדות
גועים הגייסות הפראים הללו,
מגיעים עד זרועותיכם
לשסף את בניכם, את רעיכם.
אל הנשק, אזרחים!
היערכו בגדודים,
צעד, צעד!
ירווה דם טמא
את תלמינו.
אהבה קדושה למולדת
הדריכי, תמכי בידינו הנוקמות.
חירות, חירות יקרה,
הילחמי לצד מגינייך;
הילחמי לצד מגינייך.
תחת דגלינו, כדי שהניצחון
ירוץ לקול צלילייך הגבריים;
כדי שאויבייך הגוססים
יחזו בניצחונך ובתהילתנו!
אל הנשק... Allons enfants de la Patrie,
Le jour de gloire est arrivé!
Contre nous de la tyrannie,
L'étendard sanglant est levé,
L'étendard sanglant est levé,
Entendez-vous dans les campagnes
Mugir ces féroces soldats?
Ils viennent jusque dans vos bras
Égorger vos fils, vos compagnes!
Aux armes, citoyens
Formez vos bataillons
Marchons, marchons!
Qu'un sang impur
Abreuve nos sillons!
Amour sacré de la Patrie,
Conduis, soutiens nos bras vengeurs
Liberté, Liberté chérie,
Combats avec tes défenseurs!
Combats avec tes défenseurs!
Sous nos drapeaux que la victoire
Accoure à tes mâles accents,
Que tes ennemis expirants
Voient ton triomphe et notre gloire!
Aux armes...
המנון צרפת במוזיקה
יהודית
הרבי (האחרון) מליובאוויטש הצמיד את מילות הפיוט האדרת והאמונה למנגינת המארסלייז.
קלאסית
המנון צרפת שולב בחלקו מספר פעמים ביצירות קלאסיות, ביניהן:
השיר "שני הגרנדירים" מאת רוברט שומאן.
הפתיחה 1812 מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי.
האופרה אנדריאה שנייה מאת אומברטו ג'ורדאנו.
הביטלס בשיר "All You Need Is Love"
ראו גם
קישורים חיצוניים
מנגינת ההמנון
צרפת, המנון
קטגוריה:צרפת: סמלים לאומיים
קטגוריה:שירי המאה ה-18 | 2024-08-03T21:32:10 |
המנון ארצות הברית | שמאל|ממוזער|250px|דגל הקרב של פורט מקהנרי שהיווה השראה לשיר.
שמאל|ממוזער|250px|מילות המנון ארצות הברית.
"הדגל זרוע-הכוכבים" (באנגלית: The Star-Spangled Banner, תעתוק בעברית: דִ'י סְטָאר סְפַּנְגֵלְד בָּאנֵר) הוא כינוי להמנון הלאומי של ארצות הברית.
השיר חובר בשנת 1814 על ידי פרנסיס סקוט קי בעת מלחמת 1812 (שהתחוללה בין השנים 1812–1815) בין ארצות הברית לבריטניה. קי, עורך דין ומשורר חובב, שאב השראה מדגל הקרב של מבצר פורט מקהנרי בבולטימור (ראו תמונת הדגל משמאל), ששרד הפגזה בריטית בת 25 שעות. המבצר הוא כיום מונומנט לאומי ובו מצגת אור-קולית על חיבור ההמנון. השיר נוגן באירועים רשמיים בנוסף לשירים פטריוטיים אחרים.
בשנת 1930, ארגן ארגון ותיקי מלחמות החוץ עצומה להכרה רשמית בשיר כהמנון הלאומי. על העצומה חתמו חמישה מיליון אנשים,, ובעקבותיה קיבלו ב-1931 הקונגרס של ארצות הברית ולאחריו הסנאט של ארצות הברית הצעת חוק להכרזתו כהמנון האמריקאי. למעשה, לפני 1931 לא היה לארצות הברית המנון רשמי.
השיר הוא בן ארבעה בתים, אך רק הראשון הוא ההמנון האמריקאי. המנגינה היא נעימה בריטית מהמאה ה-18.
בשנת 1969 ביצע ג'ימי הנדריקס קאבר רוק להמנון בהופעה בפסטיבל וודסטוק, כמחאה על מלחמת וייטנאם. גרסה זו אומצה על ידי תנועת ילדי הפרחים כסמל למאבק נגד המלחמה, ולתרבות הנגד בפרט.
מילות השיר
תרגום לעברית אנגלית הו, אמוֹר, התוכל לראות באור השחר המוקדם,
את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?
שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים בסכנת הקרב,
צפינו מעבר למתרסים, בנפנופם האמיץ?
והבזקן האדום של הרקטות, פצצות מתפוצצות באוויר,
העידו לאורך הלילה כי דגלנו עודנו שם.
הו, אמור, האם אותו הנס זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין וביתם של האמיצים?
על החוף, נראה במעומעם דרך ערפל המעמקים,
שם יהירות האויב שוכנת עם אימת הדממה הנמה,
מהו זה, אשר הרוח, מעל הצוק הנישא,
בנושבה ללא מנוח, לעיתים מסתירה ולעיתים מגלה?
עתה הוא תופס את זוהר קרן הבוקר הראשונה,
הבוהק במלוא ההוד בהשתקפות מי הנחל.
זהו הנס זרוע הכוכבים, מי ייתן ויתנוסס ארוכות,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.
ואיה אותם אשר ברהב נשבעו,
שחורבן המלחמה ותוהו הקרב,
לא יותירו דבר מבית וממדינה!
דמם שטף את זיהום צעדיהם המתועבים.
שום מחסה לא ינצור את השכירים והעבדים,
מאימת המנוסה ומאפלולית הקבר.
והנס זרוע הכוכבים בניצחון מתנופף
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.
הו! שכך יהא תמיד, כשבני חורין יעמדו
בין ביתם האהוב לשממת המלחמה!
ברוכת ניצחון ושלום, מי ייתן והארץ שניצלה בידי שמיים
תשבח את הכוח שיצרָנו ושימרָנו כאומה.
לכן עלינו לכבוש, כשמטרתנו צודקת,
וזו תהא סיסמתנו: "באל מבטחנו."
והנס זרוע הכוכבים בניצחון יתנוסס
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים. O, say can you see by the dawn's early light
What so proudly we hailed at the twilight's last gleaming?
Whose broad stripes and bright stars through the perilous fight,
O'er the ramparts we watched were so gallantly streaming?
And the rockets' red glare, the bombs bursting in air,
Gave proof through the night that our flag was still there.
O, say does that star-spangled banner yet wave
O'er the land of the free and the home of the brave?
On the shore, dimly seen through the mists of the deep,
Where the foe's haughty host in dread silence reposes,
What is that which the breeze, o'er the towering steep,
As it fitfully blows, half conceals, half discloses?
Now it catches the gleam of the morning's first beam,
In full glory reflected now shines in the stream
'Tis the star-spangled banner! Oh long may it wave
O'er the land of the free and the home of the brave.
And where is that band who so vauntingly swore
That the havoc of war and the battle's confusion,
A home and a country should leave us no more!
Their blood has washed out their foul footsteps' pollution.
No refuge could save the hireling and slave
From the terror of flight and the gloom of the grave
And the star-spangled banner in triumph doth wave
O'er the land of the free and the home of the brave.
Oh! thus be it ever, when freemen shall stand
Between their loved home and the war's desolation!
Bles't with victory and peace, may the heav'n rescued land
Praise the Power that hath made and preserved us a nation.
Then conquer we must, when our cause it is just,
And this be our motto: "In God is our trust."
And the star-spangled banner in triumph shall wave
O'er the land of the free and the home of the brave.
מדיה
ראו גם
קישורים חיצוניים
מילות ההמנון באנגלית
ביצוע תזמורתי של ההמנון באתר Youtube
הערות שוליים
קטגוריה:ארצות הברית: סמלים לאומיים
ארצות הברית, המנון
קטגוריה:שירים המבוססים על היסטוריה אמריקאית
קטגוריה:שירים המבוססים על פואמות | 2024-08-01T01:56:10 |
חידות לשוניות | REDIRECT חידה_לשונית | 2015-09-26T11:05:26 |
חידונאי | חידונאי הוא אדם העוסק בחיבור חידות ובהצגתן הפומבית.
כבר בתנ"ך רווח הנוהג לחוד חידות. שמשון חד לפלשתים חידה לא פתירה ("חידת חמיצר" בלשון ימינו) כדי למצוא תואנה להכות בהם. מלכת שבא באה לביקור אצל שלמה המלך ומנסה אותו בחידות כדי לעמוד מקרוב על גודל חכמתו.
במאה ה-12 עסק אברהם אבן עזרא בחיבור חידות ובפתרון חידות. על-פי המסופר, ניצלו חייו וחיי תלמידיו בזכות פתרון שמצא לבעיית יוספוס הכללית.
בשנות השישים של המאה ה-20 זכה להצלחה רבה בישראל החידונאי שמואל רוזן, שהציג את חידותיו (בעיקר חידות לשוניות וחידות דעת) בתוכנית הרדיו השבועית "קפד ראשו", וכן ערך חידונים פומביים. חידונאי נוסף שפעל באותה עת הוא שבח וייס, לימים יו"ר הכנסת, שעסק בתחום זה בעת שהיה סטודנט.
חידונאים מפורסמים במדינות שונות
קלוד באשה, שפעל במאה ה-16 בצרפת.
הנרי ארנסט דודני, שפעל במאה ה-19 בבריטניה, ופרסם את חידותיו (בעיקר חידות מתמטיות) בכתבי עת ובספרים.
סם לויד, שפעל במאה ה-19 בארצות הברית, ופרסם את חידותיו (בעיקר חידות מתמטיות, אך גם חידות מכניות) בכתבי עת ובספרים.
מרטין גרדנר שפעל במאה ה-20 בארצות הברית, ופרסם חידות מתמטיות במשך חצי יובל שנים בטורו בירחון Scientific American. כמו כן עסק בהוצאה מחודשת של כתבי קודמיו, דודיני ולויד.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:מקצועות הבידור | 2023-04-02T07:04:37 |
חידה מתמטית | ממוזער|שמאל|250px|מפת קנינסברג, הנהר והגשרים מודגשים בצבע. בעיית הגשרים של קניגסברג, שהתחילה כשאלה של תושבי העיר לגבי המקרה הפרטי, גרמה לפיתוח עצום בתורת הגרפים
חידה מתמטית היא חידה שפתרונה מצריך יכולת מתמטית ושימוש בכלים מתמטיים.
הספר הידוע הראשון שנושאו חידות מתמטיות הוא ספרו של קלוד באשה, Problèmes plaisans et délectables, שיצא לאור בצרפת בשנת 1612. בעבר החידות המתמטיות, במובן בעיות מתמטיות שעוסקות במקרה פרטי במקום בעיקרון הכללי, היו מרכז המתמטיקה בתרבויות מסוימות.
הגבול בין חידה מתמטית לבין בעיה מתמטית אינו חד וברור, ולעיתים משמשת החידה להמחשה של בעיה כללית יותר. מאפיינים להבחנה בין חידה מתמטית לבעיה מתמטית:
חידה מוצגת בצורה של סיפור מעשה, בעוד שבעיה מנוסחת בצורה טכנית-פורמלית.
חידה עוסקת במקרה פרטי, בעוד שהבעיה המקבילה לה עוסקת בחקירת המקרה הכללי. דוגמה להבדל זה מוצגת בבעיית יוספוס.
חידה מצריכה פתרון אד-הוק, כזה שיפה לחידה זו בלבד, ואילו לבעיה יש פתרון שבלוני, במסגרת רחבה יותר.
חידה מתמטית נראית לעיתים כחידה רק עקב ניסוחה המיוחד או משום שהיא מתבססת על ידע שחסר לנשאל. החידה "בקבוק בלי פקק עולה 20 שקלים יותר מהפקק, ושניהם יחד (הבקבוק והפקק) עולים 21 שקלים - מה מחיר הבקבוק?", היא בפירוש חידה כאשר היא מוצגת לילד, אך מי שלמד אלגברה יזהה בה מיד בעיה פשוטה בנעלם אחד או בשני נעלמים.
חידות מתמטיות נודעות
כיום החידות משמשות ללימוד המתמטיקה, להדגמתה ולשעשוע, אולם בעבר הן הוצגו בספרי המתמטיקה החשובים ביותר. המתמטיקה המצרית העתיקה, הבבלית והסינית התבססו במידה רבה על חידות ופתרונן (ראו הרחבה בערך היסטוריה של המתמטיקה). לדוגמה, הספר תשעת הפרקים של אמנות המתמטיקה, אחד הספרים המשפיעים ביותר היסטוריה של המתמטיקה, מורכב כל כולו מחידות מעשיות, מהן ניתן ללמוד על עקרונות התחום. כדוגמה אפשר להביא את בעיה 26 מהפרק החמישי בספר, שחידות מסוגה נפוצות עד ימינו, אך רק כאתגר ללומדי מתמטיקה ברמת בית הספר:
חידה מפורסמת במיוחד מספרת על הגשרים של קניגסברג. תושביה של העיר קניגסברג האמינו שלא ניתן לחצות את כל שבעת הגשרים בעיר ולחצות לנקודת המוצא מבלי לחצות גשר כלשהו יותר מפעם אחת. לאונרד אוילר פתר את החידה העממית הזאת בעזרת תיאור סכמטי של הגשרים, והבין מהם המקרים (מבחינת מספר הגשרים ומיקומם) בהם משימה כזו תהיה אפשרית, דבר שהיווה פריצת דרך עצומה בתורת הגרפים.
חידות מפורסמות נוספות:
מגדלי האנוי
בעיית יוספוס
חיילי קונוויי
ספרי חידות מתמטיות
אמיל פוירשטין, יגעת ומצאת, הוצאת א. זלקוביץ, 1976.
משה ד. כספי, מי חושב?, הוצאת מסדה, 1978.
בן-ציון ארז, לתפוס ראש, הוצאת תמר, 1983.
עמי בירנבוים, מספר חזק, הוצאת תמר, 1996.
דייוויד וולס, ספר החידות הגדול, הוצאת מי-אן, 1998.
יורי צ'רניאק ורוברט רוז, התרנגולת ממינסק, הוצאת אחיאסף, 1999.
כפיר כהן, אוסף החידות הגדול, הוצאת רקפת, 2001.
ראו גם
אוסף חידות
קישורים חיצוניים
אתרי חידות מתמטיות בעברית
דוד שי, המשפט האחרון של פרמה - חידות מתמטיות
אלף אפס - חידות
הערות שוליים
* | 2023-06-04T04:51:33 |
משוואות מקסוול | בפיזיקה, באלקטרומגנטיות, משוואות מקסוול (על שם הפיזיקאי ג'יימס קלרק מקסוול) הן מערכת של ארבע משוואות דיפרנציאליות חלקיות המתארות את תכונותיהם של השדה החשמלי והשדה המגנטי ואת הקשר ביניהם לבין מקורותיהם, צפיפות המטען וצפיפות הזרם בהתאמה. באמצעות משוואות אלה ניתן להראות גם כי האור הוא גל אלקטרומגנטי, ואף לגזור את משוואת הגל האלקטרומגנטי.
ארבע משוואות מקסוול הן חוק גאוס, חוק גאוס למגנטיות, חוק פאראדיי וחוק אמפר (עם תיקון מקסוול). ארבע משוואות אלה נותנות תיאור מלא של השדה האלקטרומגנטי בהינתן המקורות של השדות, כלומר הזרמים והמטענים. הדינמיקה של המקורות נקבעת על ידי כח קולון וכוח לורנץ, והחוק השני של ניוטון (או ההכללה היחסותית שלו). ארבעת משוואות מקסוול יחד עם משואות ניוטון למקורות מהוות תיאור מתמטי שלם של תורת החשמל והמגנטיות הקלאסית. למעשה, חוק לורנץ נוסח על ידי מקסוול כאחת משמונה משוואות מקסוול המקוריות (ראו בהמשך).
את המשוואות בצורתן הווקטורית המוכרת פיתח אוליבר הביסייד, שבתחילה עשה זאת עבור עצמו, כשניסה ללמוד באופן עצמאי את עבודתו של מקסוול. העבודה המקורית של מקסוול כללה את כל הרעיונות הפיזיקליים שהמשוואות מבטאות, אך המשוואות המוכרות עצמן לא הופיעו בה.
תיאור כללי
פרק זה מתאר, בצורה רעיונית ולא מתמטית, את ארבע משוואות מקסוול וכיצד הן משתלבות ביחד להסברת מקורה של קרינה אלקטרומגנטית כגון אור. המשוואות המתמטיות המדויקות מופיעות בפרק הבא.
ארבע המשוואות הן תיאור של ארבעה חוקים:
חוק גאוס – מתאר אחד ממקורות השדה החשמלי – המטען החשמלי. המשוואה מבטאת קשר בין שטף השדה החשמלי דרך משטח סגור (הנקרא בהקשר זה משטח גאוסי ) לכמות המטען שנמצאת בתוך הנפח התחום על ידי משטח סגור זה. לפי חוק גאוס השטף החשמלי דרך משטח גאוסי אינו קשור לצורתו או לגודלו של המשטח, אלא לכמות המטען הכלואה בתוכו בלבד.
חוק גאוס למגנטיות – קובע שאין מונופולים מגנטיים ולכן השטף המגנטי דרך כל משטח גאוסי הוא אפס. הסיבה לכך היא שמטענים מגנטיים באים תמיד בזוגות (הנקראים דיפולים). כל אחד משני המטענים בדיפול יוצר שטף מגנטי בכיוון מנוגד, וכך הם מבטלים אחד את השני. מספר תאוריות פיזיקליות מניחות את קיומו של מטען מגנטי בודד, הנקרא מונופול מגנטי (הנחת מונופול מגנטי יוצרת סימטריה יפה במשוואות מקסוול).
חוק פאראדיי – מתאר כיצד שינוי בשדה מגנטי גורם ליצירת שדה חשמלי. זהו העיקרון העומד מאחורי סוגים רבים של גנרטורים חשמליים, למשל. כוח מכני, כמו מים הנופלים על טורבינות בסכר הידרואלקטרי, מסובב מגנט ענק, והשדה המגנטי המשתנה יוצר שדה חשמלי אשר מזרים חשמל דרך קווי המתח.
חוק אמפר־מקסוול – מתאר כי ניתן ליצור שדות מגנטיים בשתי דרכים: באמצעות זרם חשמלי (חוק אמפר המקורי) ובאמצעות שדות חשמליים משתנים (תיקון מקסוול).
מתוך ארבע המשוואות ניתן לראות כי שינוי בשדה מגנטי יוצר שדה חשמלי, ושינוי בשדה חשמלי יוצר, בתורו, שדה מגנטי – זהו הבסיס לגל האלקטרומגנטי.
משוואות מקסוול בריק
את משוואות מקסוול אפשר לכתוב בצורות רבות. הנוסח המקורי של מקסוול, במאמרו משנת 1861, כלל מערכת של 20 משוואות. בשנת 1865, תִמצת מקסוול את המשוואות ל-8, אך גם הן כתובות בצורה סבוכה בשל היעדר האופרטורים רוטור ודיברגנץ. הכתיב הווקטורי, הנחשב לסטנדרטי, פותח על ידי אוליבר הביסייד והוא זה המשמש בניסוח הדיפרנציאלי. במערכת יחידות SI בריק, משוואות מקסוול נראות כך:
שם המשוואהצורה דיפרנציאליתצורה אינטגרליתחוק גאוסחוק גאוס למגנטיותחוק פאראדייחוק אמפר
הוא הזמן ואופרטור נַבּלה, בקואורדינטות קרטזיות, הוא . במערכות צירים שונות נבלה מוגדר באופן שונה.
הוא השדה החשמלי.
הוא השדה המגנטי.
שניהם נקבעים על־פי תצורות המטענים והזרמים במרחב. אלו הם השדות הבסיסיים, כלומר שדות אלו מתארים את המצב האלקטרומגנטי.
הוא המטען החשמלי.
הוא צפיפות המטען הנפחית של המטען החשמלי.
הוא הזרם החשמלי.
הוא וקטור צפיפות הזרם של הזרם החשמלי ליחידת שטח.
הוא השטף המגנטי.
הוא פרמאביליות הריק.
הוא המקדם הדיאלקטרי של הריק.
בנוסף, בעזרת כוח לורנץ, , ניתן, כעיקרון, לרשום את משוואות התנועה עבור כל חלקיק טעון בעל מטען ומסה .
בעזרת משוואות מקסוול ניתן להסביר מגוון רב של תופעות טבע, בהן התופעות החשמליות והמגנטיות שחלקן יפורטו בהמשך, אופטיקה גאומטרית (חוק סנל), התאבכות ועקיפה, ותופעות הקשורות בקיטוב (משוואות פרנל, שבירה כפולה, פעילות אופטית ועוד). גם בתיאור הסמי־קלאסי של מכניקת הקוונטים נעשה שימוש במשוואות מקסוול כדי לתאר את האינטראקציה בין קרינה וחומר.
קיימות תופעות אותן לא ניתן להסביר בתיאור הסמי־קלאסי, כמו פליטה ספונטנית. לכן פותחה אלקטרודינמיקה קוונטית, הנותנת משמעות ברורה למושג פוטון. משוואות מקסוול מתקבלות כגבול של האלקטרודינמיקה הקוונטית עבור עצמת אור חזקה.
משוואות מקסוול בחומר דיאלקטרי
משוואות מקסוול נראות מעט שונות כאשר מדובר על תווך שעשוי מחומר דיאלקטרי. חומר דיאלקטרי הוא חומר מבודד שמגיב באופן ליניארי לשדות שמופעלים עליו וכך גם משפיע עליהם.
מבחינה פורמלית, קיימים מקדם דיאלקטרי ומקדם מגנטיות לחומר, כך ש:
כאשר הוא וקטור שדה ההעתקה, ו- שדה החוזק המגנטי, המושפעים ישירות מהפולריזציה והמגנטיזציה של החומר בהתאמה.
משוואות מקסוול בתווך כזה משתנות בהתאם לשדות החדשים והקבועים ו־ לא מופיעים בהן (בגלל השימוש ב־ וב־):
שם המשוואהצורה דיפרנציאליתצורה אינטגרליתחוק גאוסחוק גאוס למגנטיותחוק פאראדייחוק אמפר
כאשר ה־ מסמלת את צפיפות המטען החופשי ואת צפיפות הזרם החופשי, כדי להבדיל ממטען וזרם מושרים שנוצרים מתגובת החומר לשדות החיצוניים.
תנאי שפה
כאשר באים לפתור את משוואות מקסוול בתווך חומרי, בהינתן התפלגות של זרמים ומטענים, יש לדעת מהם תנאי השפה בנקודות אי הרציפות של החומר, למשל בשפה של סיב אופטי בה יש מעבר בין זכוכית וריק. השדות הבסיסיים בריק במקרה זה הם ו־, בעוד שהשדות המושרים עקב תכונות החומר הם ו־ בהתאמה עבור השדה החשמלי והמגנטי.
בעזרת חוק גאוס ניתן להראות כי:
אם אין מטען על השפה שבין שני החומרים אז רכיב שדה ההעתקה החשמלי הניצב למשטח הוא רציף, אבל קיימת אי רציפות לרכיב השדה החשמלי הניצב למשטח משום שהוא תלוי במקדם הדיאלקטרי של החומר:
כאשר , , ו־ הם הרכיבים הניצבים לשפה של שדה ההעתקה החשמלי והשדה החשמלי, בהתאמה; ו־ הם המקדמים הדיאלקטריים היחסיים של שני התווכים.
אם אין מטענים חופשיים הרכיב הניצב למשטח של השדה המגנטי המושרה רציף.
בעזרת משפט סטוקס ניתן להראות כי:
הרכיב המקביל למשטח של השדה החשמלי רציף.
בהינתן שאין זרמים הרכיב המקביל למשטח של השדה המגנטי רציף.
ראו גם חוקי פרנל לתיאור של מקדמי ההחזרה והשבירה בשפה בין שני תווכים דיאלקטריים.
המשמעות הפיזיקלית של המשוואות
משוואות מקסוול מתארות חוקי טבע שהיו ידועים, לפחות בחלקם, לפני שמקסוול רשם את המשוואות. החוקים עליהם מקסוול ביסס את המשוואות הם:
חוק קולון – תיאור השדה החשמלי כתלות במטען היוצר אותו
חוק גאוס – צורה גלובלית יותר של חוק קולון, שמתארת את השדה החשמלי כתלות בהתפלגות המטענים במרחב
חוק אמפר – תיאור השדה המגנטי כתלות בזרמים היוצרים אותו
חוק ביו-סבר – גרסה מקומית של חוק אמפר
חוק פאראדיי – מתאר את תופעת ההשראה האלקטרומגנטית
אין מטענים (מונופולים) מגנטיים
לאלו מקסוול הוסיף את משוואת הרציפות :, שמשמעותה היא ששינויים בצפיפות הזרם במרחב יכולים לנבוע אך ורק משינויים בצפיפות המטען, כלומר חוק שימור המטען החשמלי.
משוואות מקסוול ביחידות cgs
ביחידות cgs היחידה הבסיסית שמוגדרת היא המטען החשמלי (esu), וניסוחו של חוק קולון יהיה:
כלומר, המטען ביחידות cgs מוגדר כך שקבוע קולון הוא 1. כתוצאה מהגדרה זו השדה החשמלי והשדה המגנטי נמדדים שניהם באותה יחידה – גאוס.
משוואות מקסוול ביחידות cgs נראות כך:
חוק גאוס:
חוק פאראדיי:
אי־קיומם של מונופולים מגנטים:
חוק אמפר המתוקן:
שיטה זו מדגישה את הסימטריה במשוואות מקסוול, ולכן לרוב היא מועדפת כאשר עוסקים בפיתוחים תאורטיים. לעומת זה שיטת היחידות של SI מבוססת על היחידה הבסיסית של הזרם – אמפר, שלרוב הוא הגודל הנמדד באופן ישיר, ולכן השיטה מועדפת בעת עריכת ניסויים או תכנון מערכות מעשיות.
בחומר
בחומר בעל מקדם דיאלקטרי ומקדם מגנטיות כך ש:
משוואות מקסוול במונחי הזרמים והמטענים החופשיים הן:
משוואות מקסוול בצורה יחסותית
בתורת היחסות מאחדים את השדה החשמלי והשדה המגנטי לישות טנזורית הנקראת טנזור השדה האלקטרומגנטי המוגדר על ידי:
כאשר הוא 4-וקטור הפוטנציאל האלקטרומגנטי.
בצורה זו ניתן לרשום את 4 משוואות מקסוול כ־2 משוואות יחסותיות קו־ואריאנטיות:
(זהות ביאנקי)
(ביחידות גאוס) או
המשוואה העליונה שקולה ל־2 משוואות מקסוול ההומוגניות. המשוואה התחתונה שקולה ל־2 משוואות מקסוול הלא־הומגוניות (כלומר, עם מטענים וזרמים חשמליים).
מ־2 משוואות אלה נגזרות עוד 2 משוואות חשובות:
(משוואת רציפות של המטענים והזרמים החשמליים)
(משוואת הגלים)
ראו גם
שדה חשמלי
משפט פוינטינג ווקטור פוינטינג
טרנספורמציות לורנץ
תורת היחסות הפרטית
יופי מתמטי
אוליבר הביסייד
לקריאה נוספת
רוברט פ' קריז, המשוואות הגדולות – פריצות דרך במדע מפיתגורס עד הייזנברג, כתר ספרים, 2008, עמודים 136–160.
קישורים חיצוניים
אבני דרך, עשר התגליות הגדולות בפיזיקה ובאסטרונומיה
קבלת משוואות מקסוול מתוך עקרונות יסוד פיזיקליים מתוך הבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית"
הערות שוליים
מקסוול
מקסוול, משוואות
קטגוריה:אלקטרומגנטיות | 2024-09-04T10:33:44 |
מדידה וציון של זמן | שמאל|ממוזער|250px|המחשת חודש אוגוסט בספר השעות של ז'אן דוכס ברי מהמאה ה-15: בקדמת התמונה האצילים יוצאים לציד, במרכז - הפועלים רוחצים בנהר, בחלק העליון - קציר בשדות שלפני הטירה
שמאל|ממוזער|500px|בין הערביים
שמאל|ממוזער|200px|לפנות בוקר בסהרה
התודעה מסוגלת להשיג זמן בהתאם ליחידות מידה וציוני זמן מסוימים. יחידות זמן טבעיות הן יחידות מידה הקשורות לטבע עצמו, לתנועת כדור הארץ. מלבד אלו, קיימות יחידות זמן מלאכותיות, אשר נוצרו על ידי האדם לצורכי ארגון יעיל של הזמן.
יחידות וציוני הזמן הטבעיים העיקריים הם:
עידן: זמן המסכם תהליך היסטורי מקיף. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו של גיל כדור הארץ ליחידות זמן גאולוגיות. יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על. עידני העל מחולקים לעידנים, כל עידן מחולק לתורים, כל תור מחולק לתקופות וכל תקופה מחולקת לגילים. כמו כן נעשה שימוש ביחידה למ"ש.
שנה: זמן הקפה אחת של כוכב לכת את השמש, ובפרט זמן הקפה של כדור הארץ את השמש (בקירוב 365 יממות).
עונה: חלק של שנה המוגדר על-פי מזג אוויר דומה. בשנה קיימות ארבע עונות.
חודש: חלוקה של שנה ל-12 חלקים (כמעט שווים באורכם), או זמן מחזור של הירח (בקירוב 30 יממות).
שבוע: שבע יממות, בקירוב רבע ממחזור הירח.
יממה: זמן סיבוב אחד של כוכב לכת סביב צירו, ובפרט זמן סיבוב של כדור הארץ סביב צירו.
יום: זמן האור ביממה.
לילה: זמן החושך ביממה.
אשמורת: שליש הלילה.
ביטויים בשפה לחלקים ביממה :
לפנות בוקר או שחר: התפר בין סוף הלילה לתחילת היום.
בוקר: זמן תחילת היום.
לפני הצהריים: זמן התפר בין תחילת היום לאמצעו.
צהריים: זמן אמצע היום.
אחר (וגם אחרי) הצהריים: זמן התפר בין אמצע היום לסופו.
לפנות ערב: הזמן הסמוך לשקיעת החמה, לערב
בין הערביים (או ערביים), בין השמשות: הזמן שבין שקיעת החמה ליציאת הכוכבים
ערב: זמן סוף היום.
חצות: אמצע הלילה (השעה 24:00 או 00:00)
הערה: קיימים ציוני זמן בעיקר ליום, בזכות היותו של היום רקע לרוב הפעילות האנושית, עקרון שהעלה את הצורך בחלוקתו.
יחידות וציוני הזמן המלאכותיים העיקריים הם:
אלף: 1,000 שנים.
מאה: 100 שנים.
יובל: 50 שנים. נפוץ גם השימוש במונח "חצי יובל" לתיאור 25 שנים.
עשור: 10 שנים.
שעה: החלק ה-24 של היממה.
דקה: החלק ה-60 של השעה.
שנייה: החלק ה-60 של הדקה.
מעלות השנייה: החלק ה-60 של השנייה, החלק ה-3,600 של השנייה וכו'.
עשירית ומאית השנייה: החלק ה-10 וה-100 של השנייה (בהתאמה).
ההבדל המרכזי בין יחידות הזמן הטבעיות למלאכותיות, הוא שיחידות הזמן הטבעיות עשויות להיות קבועות ומצויות במציאות הממשית, ולכן בלתי ניתנות להשלכה על פרק זמן לא מקורי, בעוד שהיחידות המלאכותיות אינן קיימות בפועל, ולכן ניתנות להשלכה על פרק זמן כלשהו.
לדוגמה, שנת שמש (יחידת מידה טבעית), מתארת ארבע עונות. על כן, שנה טבעית נמדדת לעולם מתחילת עונה מסוימת, ועד תחילת אותה עונה במחזור העוקב. לעומת זאת, שעה ניתנת להשלכה על כל פרק זמן, ואינה מחייבת אחיזה במציאות.
בהתאם להגדרה זו, ניתן לעשות שימוש גם ביחידות זמן טבעיות כמו במלאכותיות. בדוגמה הקודמת, שנה עשויה להיות גם יחידת מידה של 365 ימים, בלא משמעות לעונות המסוימות אותן היא כוללת.
יחידות הזמן הטבעיות פנימיות לאדם, שכן מבחינה ביולוגית וחווייתית הוא מותאם למהלכן. לעומתן, יחידות הזמן המלאכותיות עשויות להיות חיצוניות לאדם, שכן הוא נדרש לאמצן באופן שרירותי, שאינו נגזר מחוויית הטבע.
לדוגמה, אדם מסוגל לחוש את מעבר היממה, היום והלילה, על פי הראות (אור\חושך) והעייפות. עם זאת, הוא אינו מסוגל לחוש באופן טבעי משכה של שעה, שכן היא אינה מוגדרת באופן ביולוגי.
אמצעי המדידה
שמאל|ממוזער|250px|השעון האסטרונומי בפראג
על מנת לחוש את מעבר הזמן, קיימים אמצעי חישה המסוגלים למדוד אותו. האמצעי הראשון בו נמדד הזמן, המצוי בבני אדם ובחיות אחרות, הוא השתנות הטבע באופן מחזורי. כל יחידות המידה הטבעיות ניתנות למדידה באמצעות צפייה בגורמי טבע שונים, ובעיקר בגרמי השמיים.
מלבד התבוננות בטבע, קיימים מנגנונים ביולוגיים פנימיים המסוגלים לסייע במדידת זמן. מנגנונים אלו מכונים על-פי רוב שעון ביולוגי, ומסוגלים לציין שעות מסוימות ביום (לעיתים בדיוק מפתיע), מעבר של חודשי השנה, ומעבר של שנים במשך חייו של המודד. השעון הביולוגי הוא בחלקו מולד, ובחלקו נרכש עקב הרגלים (כדוגמת אדם המתעורר באופן אוטומטי בשעה מסוימת).
למרות שאמצעי מדידה אלו לעיתים קרובות מדויקים ביותר בפני עצמם (מלבד חילופי העונות), לרוב מתקשה האדם באומדן מדויק של הזמן על-פיהם, שכן הבחנתו מוגבלת (בעלי חיים מסוימים מסוגלים לחישה מדויקת יותר של הזמן על בסיס התבוננות בטבע וחישת מנגנוניהם הפנימיים).
סיבה זו הצטרפה לסיבה אחרת, והיא הצורך של בני האדם במדידת זמן מלאכותית. סיבות אלו הביאו לכך שהאדם יצר לעצמו כלי מדידת זמן, המציינים את מעבר הזמן באופן מדויק יחסית ובמאמץ קל ביותר. כלים אלו מנוונים את יכולת האדם להתבסס על מדידת זמן טבעית יותר, ועל-כן מגבירים את השימוש בהם.
אמצעי מדידת הזמן הידועים הם:
שעון: למדידת שעות, דקות, שניות וחלקי השנייה.
לוח שנה: למדידת ימים, שבועות, חודשים ושנים.
ראו גם
היסטוריה של השעונים
מושג הזמן בתרבות הודו
רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#מידות זמן
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:זמן
קטגוריה:יחידות מידה | 2024-07-14T02:17:25 |
ביטוח | ביטוח הוא אמצעי חוקי וכלכלי המיועד לחלק בין הרבים את הנזקים העלולים ליפול למעמסה על היחיד.
בהיבט הכלכלי מטרת הביטוח היא לספק הגנה מפני היבטים כספיים של אי-ודאות סיכון. ביטוח מאפשר לנהל סיכונים באמצעות גידור. כאשר מתקיים סיכון טהור, כלומר, סיכוי לקרות נזק או לאי קרות נזק שיכול להביא הפסד בלבד, לוקח הצד המבטח את הסיכון על עצמו ובמקרה שהנזק קרה הוא יביא את המבוטח למצב הקרוב ביותר שהיה בו ערב קרות מקרה הביטוח.
ההיבט החוקי מסדיר את הדרך בה הביטוח נעשה. ביטוח יכול שיתקיים מכוח חוק או מכוח חוזה. המבטח יכול שתהיה המדינה, חברת ביטוח ממשלתית או חברת ביטוח פרטית. לפי ההסכם מתחייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח למוטב בקרות מקרה הביטוח. בהתאם להסכם, משלם המבוטח למבטח פרמיה (דמי ביטוח) במועדים שסוכמו ביניהם, בתשלום אחד או במספר תשלומים חודשיים או בתשלומים חודשיים או שנתיים קבועים.
גובה דמי הביטוח נקבע בהסכמה בין המבטח לבין המבוטח. המבטח נעזר באקטואריה לצורך חישוב הפרמיה הדרושה בעבור הביטוח, לפי סטטיסטיקה של האירועים נגדם נרכש הביטוח, תוך התחשבות במצב הספציפי של המבוטח. כך, למשל, בביטוח חיים משתמשים בטבלאות אקטואריות, תוך התחשבות במחלות קודמות של המבוטח (המשפיעות על הסיכון של מבוטח ספציפי למות בגיל מוקדם יותר). לא פעם נקבעת הפרמיה בביטוח כללי גם לפי שיקול מסחרי של המבטח.
מכירת פוליסות ביטוח נעשית על ידי סוכני ביטוח, המייצגים את חברות הביטוח, או ישירות על ידי החברות, בביטוח ישיר.
היסטוריה של הביטוח
שורשיו של הביטוח כעקרון חברתי שנועד להבטיח ערבות הדדית נטועים עמוק בליבתה של החברה האנושית, עוד בטרם התפתחה כלכלת השוק. שיקולים מוסריים או ציוויים דתיים עשויים להוביל משפחה אחת לסייע למשפחה אחרת לבנות את ביתה שנהרס, משום שאם אותו הנזק ייגרם לה, המשפחה לה סייעה תשיב לה טובה. באותו האופן, גם אגירת מזון באסם תבואה היא סוג של ביטוח הנועד לפצות במקרה של חוסר. צורות ראשוניות של ביטוח לשמו, חלוקת הסיכון בין רבים, הופיעו אצל סוחרים סינים כבר באלף השלישי לפני הספירה. הסוחרים הסינים בשוטם על נהרות נהגו לחלק את מרכולתם בין כלי שיט שונים במטרה לצמצם את הסיכון להפסד מוחלט, במקרה שכלי השיט יתהפך ויטבע. באלף השני לפני הספירה הבבלים פיתחו שיטה המתועדת בחוקי חמורבי, לפיה אם סוחר קיבל הלוואה כדי לממן את המשלוח שלו, הוא ישלם למלווה סכום כסף נוסף תמורת ערבות של המלווה לבטל את ההלוואה ואת הצורך לשלם אותה בחזרה אם המשלוח נגנב או אבד בים.
המלכים האחמנים היו הראשונים לבטח את עמי הממלכה באמצעות רישום רשמי ונוטריוני שאוחסן בתוך משרדים ממשלתיים.
כאלף שנה לאחר מכן, תושבי רודוס הגו את הרעיון של אבריה כללית שהפך עם השנים לחלק מהמשפט הימי המודרני. סוחרים אשר הטובין שלהם היו נשלחים יחד ישלמו פרמיה מחולקת באופן יחסי אשר תשמש לפיצוי כל סוחר שאת הטובין שלו נאלצו להשליך לים על מנת להפחית את משקלה של הספינה כדי שזו לא תטבע.
ב-1662 פרסם ג'ון גראונט את ספרו "תצפיות מדעיות ופוליטיות על רשומות התמותה" שבו ניתח את רשומות התמותה בראשית ימיה של לונדון המודרנית. גראונט הבחין כי קיים דפוס ניתן לחיזוי באורך חיי אנשים מקבוצות שונות. המחקר הוביל ליצירת מה שנודע לימים כלוחות של הסתברויות ביומטריות (כמו לוחות תמותה, המאפשרים חישוב תוחלת חיים). בעזרת לוחות אלה ניתן היה להקים מערכת ביטוחים שתאפשר הגנה על הפרט או משפחתו כנגד אירועים בלתי צפויים (כמו מוות ונכות) ולהבטיח הכנסה חודשית לכל החיים בעת זקנה.
הראשון שהראה כיצד ניתן לעשות זאת היה אדמונד היילי בעזרת חישוב טבלת "תוחלת החיים" שלו וחישוב הפרמיות שאדם יתבקש לשלם בכל גיל כדי להיות מבוטח ולקבל קיצבה קבועה (אנונה) במקרה של מוות.
ב-1666 התרחשה השרפה הגדולה של לונדון וגרמה להשמדה של יותר מ-13,000 בתים. הדבר דחף רבים לחיפוש אחר אמצעי למזעור הסכנה הפיננסית והממשית שבשריפות. למרות השריפה לא קודם פתרון ציבורי בידי הפרלמנט הבריטי ממגוון סיבות, דבר שהוביל לגידול הביקוש לפתרון בשוק הפרטי.
בשנת 1681 פתח הכלכלן ניקולס ברבון (Nicholas Barbon), כלכלן שנודע כתומך נלהב בשוק החופשי ויזמות עסקית כפתרון לבעיות חברתיות, את חברת ביטוח הרכוש הראשונה שנקראה "המשרד לביטוח בתים". יחד עם מספר שותפים הם הצליחו לבטח מעל ל-5,000 בתים מפני שריפות.
ההצלחה של המיזם הובילה יזמים נוספים לענף ביטוחי השריפות ששכרו שירותי כיבוי אש פרטיים על מנת להתמודד עם השריפות העירוניות. כדי לזהות איזה בניין שייך לאיזו חברת ביטוח השתמשו חברות הביטוח בבריטניה (ומאוחר יותר גם בארצות הברית) בסימנים מיוחדים שניתלו על חזית בניין המגורים ונקראו "סימני ביטוח אש" (Fire insurance mark).
חברת הביטוח הראשונה בארצות הברית ביטחה סיכונים מפני נזקי אש והוקמה בשנת 1732 בעיר צ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית. בנג'מין פרנקלין פעל להסדיר את נושא הביטוח באמצעות תקנות ולהפוך אותו לנחלת הכלל. מובן שבתים שהיו מועדים יותר לשריפות, כגון בתי עץ, היו מסורבי ביטוח או שנדרשו לשלם פרמיה גבוהה יותר.
ענפי הביטוח העיקריים
ביטוח אלמנטרי
ביטוח אלמנטרי: נקרא גם ענף ביטוח כללי. ענף זה אינו כולל ביטוח חיים וביטוח ימי. המדובר בענפי ביטוח הרכוש, כגון ביטוח דירה מפני פריצה או שרפות, ביטוח רכב, ביטוח נזקים, ביטוח מפני אובדן רווחים, ביטוח אשראי, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח נסיעות לחו"ל, ביטוח הנדסי הכולל ביטוח עבודות קבלניות וכן ביטוח אחריות חוקית הכולל ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (צד ג'), אחריות מעבידים, אחריות מקצועית, אחריות המוצר, אחריות מנהלים ונושאי משרה בחברה ועוד.
ביטוח חיים
ביטוח חיים: ענף ביטוח החיים הוא ענף ייחודי בכך שמקרה הביטוח יתרחש בוודאות (ולכן הוא שונה משאר ענפי הביטוח בהם לא ידוע אם מקרה הביטוח יתרחש), אך לא ידוע מתי יתרחש. מטרתו של ביטוח החיים היא להבטיח קרן אשר תשולם למשפחה, או לכל מוטב אחר, עם מותו של המבוטח או עם הגיעו לגיל מסוים. בישראל, כל נוטל הלוואה כנגד משכנתה מחויב גם בביטוח חיים הנקרא גם ביטוח משכנתה.
מציאות פתיחת השווקים הגלובלית הובילה לרמות שיא בהשקעות הבינלאומיות, כשלביטוחי החיים מקום מיוחד בכך, עם פוטנציאל שוק שנמצא בעליה מתמדת. כשבשנת 2005 הגיע לכ-386 אלף מיליון דולר בעולם ו-1,200 מיליון דולר בישראל. ישנם שלושה סוגי ביטוחי חיים:
ביטוח חיים או מוות.
ביטוח על נכות לצמיתות.
ביטוח בריאות.
הביטוח הוא כזה שדמי הביטוח שיגבו יהיו סכומים חודשיים דינמיים, בהתאם למשתנים קבועים ומשתנים כמו ההסתברות לפגיעה והנתונים האישיים של המבוטח (לאיזו קבוצה המבוטח משתייך ועד כמה כדאי לבטח אותו), שיגבו מהמבוטחים עד סוף חייהם. כשניתן לגבות את דמי הביטוח והפיצויים במקרה מוות, רצח, הריגה אך גם התאבדות (אם כי אז העברת הכספים קצת יותר איטית).
ביטוח בריאות
ביטוח בריאות: ביטוח המבטיח למבוטח סכום כספי, או שיפוי, או שילוב של השניים, בשל קרות אירוע רפואי. ביטוח הבריאות הוא בדרך כלל במסגרת פוליסת בריאות, אך יכול שיהיה גם כיסוי שעניינו בריאות בפוליסת ביטוח חיים או בפוליסת ביטוח כללי.
שיטות המחרה
ישנן שתי שיטות המחרה עיקריות:
המחרה קבועה – לפי שיטה זו נגבה מכל לקוח סכום קבוע וזהה לכלל הלקוחות. כלומר, נגבה סכום קבוע וזהה, ללא כל הבדל במחיר, בין כלל הלקוחות השונים.
המחרה דיפרנציאלית – הסכום הנגבה מכל לקוח מותאם לרמת הסיכון בו הוא נמצא, תוך מיון הלקוח לקבוצת סיכון מסוימת. את רמת הסיכון ניתן לקבוע לפי משתנים שונים, כמו: מין, גיל, השכלה, מקום מגורים, גובה הכנסה, מצב בריאותי, דירוג הלקוח לפי נתוני בנק ישראל, ועוד. גם בנקים מדרגים את לקוחותיהם לפי משתנים כאלו וקובעים על פיהם באילו תנאים להלוות להם כסף.
בשנת 1960 פיתחו רוברט ביילי ולירוי סיימון שיטה לקביעת תעריפים, הנקראת "שיטת התמחור הדיפרנציאלי" הפשוט של רוברט ביילי ולירוי סיימון. שיטתם הייתה פשוטה למדי ואינה קשורה ישירות למודלים סטוכסטיים, אלא על טיעונים סטטיסטיים פשוטים. הטענה מניחה כי הסיכון עבור Si,j במעמד (i, j) הוא עקבי. ומגדירה כי קיימים µ, χ1,i ו- χ2,j > 0, כך שביטוי χ2 ימוזער למינ' (כשלממזער הביטוי הטיה חיובית שיטתית).
בקביעת מחירים יש צורך להתייחס לסוגים שונים ורמות שונות של סיכונים. לפיכך ניתן למיין את המבוטחים לקבוצות הומוגניות, כאשר כל קבוצה שונה מהאחרות בהיבט הסיכון. לאחר מכן מותאם תעריף לכל קבוצה תוך הפעלת שיקול דעת, כשלחלק הוא גבוה יותר מהממוצע ולאחרות נמוך יותר, כאשר הסכום הכולל של הפרמיה מכל הקבוצות, בניכוי תגמולי הביטוח והוצאות חברת הביטוח מותאם לסכום הרווח הכולל הרצוי על ידי התאגיד. התוצאה היא שבמקום לקבוע פרמיה זהה לכלל המבוטחים, הפרמיה מותאמת לרמת הסיכון הגלום בכל קבוצה של מבוטחים. שיטה זו הוגנת יותר, אך ניתן להפעילה רק במידה שיש מספיק מידע אמין שעליו ניתן להסתמך בקשר לכל קבוצה.
הסדרת ענף הביטוח בישראל
אוסר
,
על אדם או גוף לעסוק בביטוח בענף ביטוח שבו אין לו רישיון מבטח. סיווג ענפי הביטוח נעשה לפי קביעת שר האוצר בהתאם .
על פעולתן של חברות הביטוח מפקח אגף שוק ההון שבמשרד האוצר.
מאחר שסוכני ביטוח רבים עובדים רק עם חברה אחת או שתיים (נכון לשנת 2020, כ-85% מהסוכנים), בסוף העשור השני של המאה ה-21 החלה רשות שוק ההון לקדם מודל בשם הסוכן האובייקטיבי, במטרה לתמרץ אותם אף יותר להעדיף את האינטרסים של הלקוחות על פני אלו של חברות הביטוח. על פי המודל, סוכני ביטוח יעבדו לפחות עם ארבע חברות במקביל, ועם עמלה אחידה שיקבלו מהלקוח עצמו. הרשות מקדמת מודל זה במקרים שונים, למשל, במתן היתרים לחברות נוספות להיכנס לשוק הביטוח המקומי.
חברת ביטוח
חברת ביטוח ("מבטח") היא חברה המורשה לעסוק במתן ביטוח על פי חוק במדינה בה היא פועלת.
בחברות הביטוח יש העוסקות בקשת רחבה של ענפי ביטוח, ויש המצמצמות פעילותן לענף מסוים, כגון ביטוח נזקי טבע.
חברות ביטוח בישראל
בישראל נדרשת חברת הביטוח לרישיון מטעם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (בעבר: המפקח על הביטוח) במשרד האוצר. חברת הביטוח מבטחת את לקוחותיה באמצעות סוכני ביטוח (שאף הם נדרשים לרישיון על פי חוק) או באופן ישיר ללא תיווכם של סוכני הביטוח.
חברות הביטוח בישראל מאוגדות בשני איגודים:
איגוד חברות הביטוח בישראל (ע"ר) (אתר הבית)
התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ (אתר הבית)
קישורים חיצוניים
מחלקת הביטוח, באתר משרד האוצר
האתר של אגוד חברות הביטוח והתאחדות החברות לביטוח חיים
פוליסה עיתון הביטוח, הפנסיה והפיננסים
מילון למונחי ביטוח באתר האקדמיה ללשון העברית | 1960 | 2016
תביעה מול חברת הביטוח, טד בר
- פוליסה - מידעון ישראלי בנושא ביטוח
הערות שוליים
קטגוריה:שירותים
* | 2023-09-24T06:08:26 |
אום אל-פאחם | REDIRECT אום אל-פחם | 2004-02-17T20:48:02 |
באקה אל-ערביה | REDIRECT באקה אל-גרבייה | 2008-11-09T05:49:27 |
באקה אל גרביה | REDIRECT באקה אל-גרבייה | 2008-11-09T05:49:43 |
באקה אל ערביה | REDIRECT באקה אל-גרבייה | 2008-11-09T05:50:04 |
גבעתים | REDIRECT גבעתיים | 2004-02-17T20:49:45 |
תמרה | 250px|ממוזער|בניין ניסיוני בתמרה
250px|ממוזער|סבינה ליכטנפלץ, ממייסדות תמרה
250px|ממוזער|אגם אריאל, תמרה
תָמֵרָה (בפורטוגזית: Tamera) היא קהילה בינלאומית המתקיימת בכפר אקולוגי-הוליסטי בדרום פורטוגל.
מטרת הכפר להוות מודל לחיים קהילתיים, עצמאיים, בני-קיימא המבוססים על תרבות של שלום עם הסביבה, עם בעלי החיים ובין בני אדם. הקהילה עצמה, המונה כ-170 איש, מכנה את המקום "הילינג ביוטופ" – כלומר, מערכת טבעית של ריפוי שמטרתה להוות "חממה של אמון" ומעבדה למחקר בשאלה "כיצד בני אדם יכולים לחיות ביחד ללא אלימות".
היסטוריה
הקהילה נוסדה ב-1995 על ידי סבינה ליכטנפלץ (תאולוגית) המכונה בבט, בן זוגה - דיטר דום (סוציולוג ופסיכואנליטיקאי) וצ'ארלי ריינר ארנפרייס (פיזיקאי) שרכשו שטח אדמה של 1,355 דונם באזור אלנטז'ו בפורטוגל. השלושה היו מעורבים החל מ-1978 בפרויקטים קהילתיים שונים בגרמניה שמטרתם למצוא תשובות לשאלות הסביבתיות, הנפשיות, הרוחניות והחברתיות של ימינו ולשם כך הקימו קומונה שדגלה בין היתר באהבה חופשית. בגלל ביקורת על פן זה של פעילותם ובגלל יוקר המחיה בגרמניה החליטו לעבור לפורטוגל.
מיזמים
המקום מפעיל את "אוניברסיטת מונטה סרו לחינוך לשלום" (שבה לומדים יותר מ-50 סטודנטים), מקיים קורסים וסדנאות בנושאים שונים (פרמקלצ'ר, שלום בין בני אדם לבעלי חיים, כלים לבניית קהילה ועוד), בית ספר לאהבה (שמטרתו ללמוד על המלחמה המתנהלת בין המינים ולבנות אלטרנטיבה להיסטוריה הפטריארכלית), בית אירוח בינלאומי (במהלך שנת 2008 הגיעו לתמרה סטודנטים ואורחים מכ-30 מדינות), הוצאת ספרים עצמאית (שהוציאה לאור כ-25 ספרים) ומחקר מדעי בתחומי מקורות אנרגיה אלטרנטיביים (בשיתוף פעולה עם החוקר הגרמני ירגן קליינווכר) וחקלאות אלטרנטיבית (בשיתוף פעולה עם האוסטרי ספ הולצר).
כפר חקר לשלום במזרח התיכון
בשנת 2000 יזמה קהילת תמרה את פרויקט "כפר חקר לשלום במזרח התיכון" שבו יגורו יחד יהודים, פלסטינים ואחרים בתרבות של אי-אלימות, מתוך טענה שקהילה כזאת יכולה להוות מפתח לשלום עולמי. ישראלים ופלסטיניים הצטרפו לפעילויות שונות של תמרה בישראל וביהודה ושומרון ובפורטוגל. בעקבות היוזמה התגבשה קבוצה ששאפה להקים את הכפר במזרח התיכון, אולם היוזמה לא יצאה אל הפועל. תמרה משתפת פעולה עם גורמים נוספים ברחבי העולם, מתוך כוונה ליצור רשת של קהילות שלום בנקודות אנרגטיות על פני כדור הארץ. כפר החקר לשלום היה אמור להוות את אחד המוקדים בתוך הרשת הזאת.
לקריאה נוספת
Dieter Duhm: Future Without War: Theory of Global Healing. (2007) Verlag Meiga
Dieter Duhm: The Sacred Matrix: From the Matrix of Violence to the Matrix of Life; Foundation of a New Civilization. (2005) Verlag Meiga-
Sabine Lichtenfels: GRACE: Pilgrimage for a Future without War. (2007) Verlag Meiga
Sabine Lichtenfels: Sources of Love and Peace. (2004)
קישורים חיצוניים
האתר של כפר החקר לשלום במזרח התיכון
אוהד אזרחי | מסרבים להיות אויבים
קטגוריה:פורטוגל: יישובים | 2024-01-13T18:45:11 |
מעלות תרשיחא | REDIRECT מעלות-תרשיחא | 2004-02-17T20:50:48 |
סחנין | REDIRECT סח'נין | 2004-02-17T20:51:14 |
קלנסואה | REDIRECT קלנסווה | 2004-02-17T20:51:39 |
קרית אתא | REDIRECT קריית אתא | 2004-02-17T20:52:07 |
קרית גת | REDIRECT קריית גת | 2004-02-17T20:52:31 |
קרית ים | REDIRECT קריית ים | 2004-02-17T20:52:43 |
קרית מלאכי | REDIRECT קריית מלאכי | 2004-02-17T20:53:11 |
קרית שמונה | REDIRECT קריית שמונה | 2004-02-17T20:53:43 |
אקסאל | REDIRECT אכסאל | 2004-02-17T20:54:02 |
בועינה-נג'ידת | REDIRECT בועיינה-נוג'ידאת | 2004-02-17T20:54:28 |
בוקעתה | REDIRECT בוקעאתא | 2004-02-17T20:54:41 |
בוקעתא | REDIRECT בוקעאתא | 2004-02-17T20:54:53 |
ביר אל-מקסור | REDIRECT ביר אל-מכסור | 2004-02-17T20:55:06 |
בית ג'אן | REDIRECT בית ג'ן | 2004-02-17T20:55:18 |
בניימינה | REDIRECT בנימינה-גבעת עדה | 2007-01-05T13:18:25 |
ג'דידה-מכר | REDIRECT ג'דיידה-מכר | 2004-02-17T21:39:59 |
גני תקוה | REDIRECT גני תקווה | 2004-02-17T21:40:23 |
ג'סר אל-זרקא | REDIRECT ג'סר א-זרקא | 2004-02-17T21:40:36 |
גוש חלב | שמאל|ממוזער|250px|שרידי בית הכנסת בגוש חלב
שמאל|ממוזער|250px|קבר שמעיה ואבטליון בגוש חלב
גוש חלב הייתה העיירה החשובה ביותר בגליל העליון היהודי ובירת המנהל של האזור מימי בית שני, ולאורך תקופת המשנה והתלמוד, ונזכרת רבות במקורות. לפי המסורת הייתה עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
יוחנן מגוש חלב, בן העיר, מילא תפקיד חשוב במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66, וגוש חלב הייתה העיר האחרונה שנפלה בידי הרומאים בגליל. אחרי חורבן הבית השני נשמרה רציפות היישוב היהודי במקום עד למאה ה-19. העיר הייתה ידועה בסביבתה הפוריה אשר הניבה שמן זית משובח. כיום בנוי על שרידי העיירה הכפר הערבי ג'ש.
במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי שכלל חצר אשר ממנו מסתעפות מערות קבורה וכותרת אבן ועליה שרידי כתובת עברית חקוקה המתוארכת בין המאה ה-11 למאה ה-15 בה נזכרת ישיבת גאון יעקב, יורשת מוסד הסנהדרין וממשיכת המסורת התורנית הארץ ישראלית לאחר שנת 425. לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון שהיו בנים למשפחת גרים מבני בניו של סנחריב.
על המקום
שם המקום הוא גוש חלב, בין שהכוונה היא לחֵלֶב - החלק השומני של בהמה או לחָלָב - תוצרת הפרה, השם מעיד על עושרה של העיר. יש הסבורים שמקור השם הוא בצבע הלבן של סלעי המקום. לפי המסורת כבר מימי יהושע בן-נון - המאה ה-13 לפנה"ס מצודת העיר הייתה מוקפת בחומה. זאת כנראה על פי הכתוב בספר שופטים על שבט אשר, שלא הצליח לכבוש מספר ערים באזור המיוחס לו, שתיים מהן נושאות שמות הקשורים במילה חלב, ונמצאות באזור בו שכבות הקירטון בולטות:
אָשֵׁר - לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.
חז"ל כתבו על עושרה החקלאי של העיר: (תוספתא מנחות פ"ט מ"א)
תקועה אלפא לשמן.
אבא שאול אומר: שנייה לה רגב בעבר הירדן.
רבי אלעזר בן יעקב אומר: שלישית היה לה גוש חלב בגליל.
חז"ל גם קבעו את מועד סיום אכילת זיתי שנת שביעית בכל ארץ ישראל בהתאם לסיום עונת הזיתים בגוש חלב ובמירון הסמוכה - .
מקור השם
צבי אילן סבור כי מקור השם בלובן של הגבעה עליה הוא שוכן. סלעי הגבעה הם ברובם אבן גיר בהירה. לסברות כי שמו של הכפר בא מעושר השמן שהיה בכפר, או, שבכפר גידלו בקר שהניב שפע חלב - אין סימוכין במקורות.
בכתבי יוסף בן מתתיהו העיר מכונה גיסקלה, כנראה לפי שמה היווני.
אזכור במשנה
במשנה במסכת ערכין נכתב שמצודת החקרא של גוש חלב, נכללה בין הערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון. וכך נכתב במשנה: "עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן" (פרק ט' י'). המשמעות של היות העיר בעלת חומה היא לגבי גאולת הקרקע בשנת היובל שאינה חלה על בתים בעיר חומה. בימי בית שני נוספה לכך משמעות לגבי מועד קריאת מגילת אסתר.
סוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל, שפעלה בין השנים 1871–1878 בארץ ישראל, מצאו שרידי בית כנסת בראש גבעת הכפר. הם סברו כי הגבעה היא "החקרא הקדומה של גוש חלב". עליה מצויה היום כנסית מר בוטרוס. ליד הכנסייה מצויים שרידים עתיקים. לדברי תושבי הכפר, בבנין הכנסייה, שולבו שרידים רבים של בית כנסת בקירותיה.
שבחי זיתי גוש חלב
חז"ל שיבחו את הזיתים של גוש חלב. בילקוט שמעוני ובמדרש ספרי דברים דרשו על הפסוק - אלו זיתים של גוש חלב".
אגדת חז"ל המובאת בתלמוד הבבלי במסכת מנחות, ובמדרש ספרי דברים, מספרת על השפע הרב של השמן היוצא מזיתי גוש חלב.
תולדות המקום
האזכור ההיסטורי הראשון של העיר הוא בכתבי יוסף בן מתתיהו, המספר על חלקה במרד הגדול. לאחר המרד לא פסק היישוב ביהודי בגליל ויש עדויות כי היה בגוש חלב יישוב גדול וחשוב. הגאוגרף הערבי מוקדסי מספר שגודלה היה קרוב לעיר ראשית בפרובינציה וזאת על אף שלא שכנה על הדרך הראשית מטבריה לצור. לפי עדויות נוסעים ועולי רגל, הרציפות היהודית נשמרה במקום. לפי יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר תפוצות ישראל, הייתה המשפחה המרונית הראשונה בכפר ג'ש, היא גוש חלב הנוכחית, ממוצא יהודי, ואולי היא שריד ליישוב היהודי הכפרי הקדום שבמקום.
במרד הגדול
יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מספר כי גוש חלב הייתה "עיר קטנה", שתושביה היו שוחרי שלום ורובם היו עובדי אדמה. הוא משתמש במילה היוונית "פּוֹליכְנה", שמשמעותה, עיירה, כלומר: יישוב גדול מכפר, אך קטן מעיר.
יוחנן בן לוי היה עשיר מקומי, שעד "המרד הגדול" היה אחראי על איסוף מס התבואות מכל האזור לגוש חלב עבור השלטון הרומי.
בשעה שהמלחמה נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ, הותקפה גוש חלב על ידי הגויים מהיישובים שמסביב. אלה התנפלו עליה, גרמו בה הרס ושרפו אותה. בתגובה לכך, יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל. באמצעותם הוא פשט על הערים הנכריות. גיוס אנשיו אלה מקרב פליטים, מלמד על כך שתושבי גוש חלב עצמם הסתייגו מפעילות מרדנית.
יוסף בן מתתיהו, אשר מונה למפקד הגליל מטעם השלטון היהודי בירושלים, מספר כי יוחנן שיקם את עירו וביצר אותה בחומות. הוא מכר את אוצרות התבואה של הקיסר הרומי שהיו מאוכסנים בגליל, והשתמש בכסף לביצור העיר, על מנת להגן עליה מפני הרומאים הקרבים לגליל.
בשנת 67 החל מפקד הצבא הרומי אספסיאנוס את מסעו בגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד, לאחר נפילת המעוזים האחרונים בידי הרומאים – גמלא והר תבור. בנו של אספסיאנוס, טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע טיטוס אל העיר, לדברי יוסף בן מתתיהו, יוחנן ביקש ממנו שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס, שהורה, כנהוג, להרוס קטע קטן מחומתה. הסגרת העיר לרומאים מיד אחרי עזיבתו של יוחנן מעידה על כך שהוא איבד את תמיכתם של תושבי עירו.
היישוב היהודי
זאב וילנאי במדריך הגליל וצבי אילן בספרו מביאים את תאורי הנוסעים על היישוב היהודי בגוש חלב:
בנימין מטודלה מסייר בגליל ומזכיר בספרו את הביקור בגוש חלב. וכך הוא סוקר את קברי הצדיקים: בציפורי בקבר רבי יהודה הנשיא, בטבריה בקבר רבן יוחנן בן זכאי, בגוש חלב ובמירון. הוא ביקר בעלמה וציין את קברי התנאים רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן ערך, חוני המעגל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי הגלילי.
שמואל ב"ר שמשון שהיה בגליל בשנת 1210 מספר: "משם הלכנו לגוש חלב ועל פני העיר מצאנו קברי שמעיה ואבטליון ובצידם קברי הדראצר ושראצר. ועמדנו שם ועשינו פורים. ושם יש אנשים טובים בעלי חסדים, ובכל מקום בואינו שם יוצאים עמנו יותר מב' מניינים לכבודנו".
מהמאה ה-13 מצוי מכתב ששלחו יהודי הגליל אל יהודי מצרים ונמצא בגניזת קהיר. במכתב נזכרת עיר "גוש חלב" הקרויה גם (אלג'יש).
אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח היה בעיר בשנת 1320. הוא מתאר את מיקומה, כחצי שעה מצפון למירון. הוא כותב: "ואני בבואי אל ארץ הקדושה, בחסד עליון, שמעתי כי בירושלים וגוש חלב... היו קורים את המגילה בימים י"ד וט"ו אדר .
כמה שנים לאחר מכן, כותב ר' יצחק חילו: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהלה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב.
לדעת מ. איש שלום מזכיר גם הנוסע א. רוג'ה 1629 - 1634 יישוב יהודי בגוש חלב.
במאות השנים האחרונות היו יהודים בכפר, אשר עסקו בחקלאות ובמסחר. באמצע המאה ה-19 היו עוד יהודים בעלי קרקע בכפר.
בשנת 1885 כמעט נרכשה אדמה באזור על ידי רבי שמואל מוהילבר עבור חובבי ציון. במהלך השנה, השקיעו עשרות יהודים מפולין כספים לרכישת חלקות בכפר. אך בסוף אותה שנה בוטלה הקנייה.
רבי מאיר בעל הנס ורבי יצחק מגוש חלב
בספר יחוס הצדיקים שנדפס במנטובה בשנת ה'שכ"א (1560 או 1561) נרשם לראשונה קבר חדש בגוש חלב עם אדם עלום: רבי מאיר בעל הנס, ובפרק על טבריה רשם בהרחבה על קבר התנא רבי מאיר בטבריה. שם זה "בעל הנס" התגלגל אל ספר ביידיש בשם "אליר לייא גשיכטי" (= תולדותיך לאה) ובו נתווסף תיאור קבר "רבי יצחק מגוש חלב" בגוש חלב. במחקריו חשף הרב י"ל מימון שהייתה זו הפעם הראשונה בה הופיע הביטוי "בעל הנס", ובפרט בהקשר לאדם ושמו מאיר. החוקר הרב אשר ישעיה זליג מילר הראה ששמות אלו הועתקו לספר "סדר הדורות" (ובו נכתב ש"מאיר בעל נס" זה אינו מוּכָּר למחבר). הספר סדר הדורות היה בעל תפוצה גבוהה, ועמו הודפסו הגהות והערות של חוקרים לאורך הדורות, ומכאן זכה התואר "בעל הנס" לעיון רב. עם זאת, לדברי מילר, יחוס התואר "בעל הנס" לתנא רבי מאיר הופיע כבר בציטוט מכתב משנת תק"ד (סביבות 1744). תואר זה הופיע בספר מודפס לראשונה בשנת תקנ"ד (הספר כתר שם טוב, 1794~).
על פי מחקרים אלו תיתכן אחת משתי אפשרויות:
א. הכינוי "רבי מאיר בעל הנס" - הוא אכן כינויו של התנא רבי מאיר, ובספר יחוס צדיקים טעו והזכירו את קברו בגוש חלב בנוסף על הקבר המיוחס לו בטבריה (אף שעל פי התלמוד רבי מאיר נפטר באסיה הקטנה)
ב. "רבי מאיר בעל הנס" הוא אדם נוסף (המזוהה עם אחד מבעלי התוספות) שאכן קבור בגוש חלב, ואינו התנא רבי מאיר.
האתרים הקדומים
קברי שמעיה ואבטליון
סמוך לכניסה לכפר מצוי הקבר המיוחס לשמעיה ואבטליון. אבטליון היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות. חברו של שמעיה, שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.
עולי רגל כבר מימי הביניים נהגו לעלות על קברם. גם מקובלי צפת נהגו כן. האר"י הקדוש נהג לבקר בקברים. זאב וילנאי מביא בשם "עמק המלך" ושבחי האר"י הקדוש" שני סיפורים מפי תלמידיו:
בשנת 1572 הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון.. כדי לשאול אותם רז מרזי התורה. שכן היה דרכו תמיד כל זמן שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט הידיים והרגלים ושם פיו על פיו"
ופעם אחת שהאר"י בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו ואמר אל התלמידים: בני! תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות... ומרוב טפשותינו לא היה דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבנו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותו לא רצה לגלות את עצמו.
בית הכנסת העתיק
ממוזער|תבליט העיט על משקוף בית הכנסת
לרגלי הכפר, נמשך לצפון-מזרח כביש לאורך נחל גוש חלב. כביש זה מסתיים בדרך ובשביל. כעבור כמחצית ק"מ מצוי כרם זיתים ובו שרידי בית כנסת קדום. בשנת 1905 ערכו היינריך קוהל וקרל וטצינגר חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת העתיקים שבגליל. סקירת השרידים העלתה שמדובר בבית מרובע, בעל פתח אחד, לדרום - דהיינו לכיוון ירושלים. במקום נמצא משקוף ובו תבליט עיט פרוש כנפים המחזיק מקלעת במקורו. בתוך האולם טורי עמודים מקבילים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים. על העמוד הדרומי בטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: "יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה" (תרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה). ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה לייחס את העמוד לתורם.
בית הכנסת בגוש חלב שונה במעט מרב בתי הכנסת הגלילים אולי זה משום שבשתי הפעמים שבית הכנסת נחפר נלקחו חלק מהאבנים. בנין בית הכנסת נבנה ככל הנראה בסוף המאה השלישית, כיוונו צפון – דרום, ובמרכזו אולם תפילה שאורכו כמעט 14 מטר ורוחבו כמעט 11 מטר, משלושת צדדיו יש מרחבים צרים וארוכים. בין המרחב המערבי לבין האולם יש פתח. במרחב זה נמצא כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל 1943 מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטבעות צוריים. הפתח עשוי ממזוזות מגולפות גדולות, שעליהן מונח משקוף יוצא דופן. בצדו החיצוני הפונה לכיוון דרום יש גילוף של "קשקשים". בחלק התחתון, מעל לראשי האנשים הנכנסים יש תבליט גבוה ויפה של נשר שעטרה את הפתח.
בשלב השני של בניין שחודש במאה ברביעית לספירה נבנתה בימה קטנה על הבימה הנזכרת. הבניין נהרס או נפגע בשנת 551.
ייתכן שאין קשר בין גוש חלב שעל ההר (שמאוחר יותר הפך לגוש חלב) לבין יישוב זה שנבנה צמוד לנחל, שכן הבדלי הגובה ביניהם גדולים, ואין ביניהם בינוי רצוף. היישוב הקרוב לנחל נהנה ממעיין קטן, שנובע מצפון מערב לו. ייתכן שהמקום היה ישוב-בת של היישוב גוש חלב והפך ליישוב עצמאי.
בית קברות
ממוזער|מערת קבורה יהודית עם 20 כוכים בגבעה ממערב לגוש חלב
במדרון המערבי של הכפר נחשף בשנת תשל"ג (1973) בית קבורה, בנוי היטב, כאשר אבניו תואמים זה את זה. הוא מצוי בדרום חצר, אשר ממנו מסתעפים פתחים למערות קבורה. מן החצר המרוצפת באים אל אולם כניסה מקומר, וליד קירותיו בנויים ספסלי אבן. הדלת מאבן למערת הקבורה מצוי במקומו ויש בו מקום לידית מברזל ומקום לבריח. למערה כיפה מקומרת וחצובים בה עשרה כוכי-קבורה - חמישה בכל צד. על קירותיה חרותות שושנות וכן עיגולים וקווים אשר משמעותם אינה ברורה לחופרים. על הרצפה נמצאו נרות חרס ובקבוק זכוכית.
מעל אולם הכניסה מצוי חדר ללא גג ובו ארון קבורה סרקופג כפול. בארון נמצאו 15 שלדים, תכשיטים וכלים עתיקים מזכוכית, זהב וברונזה. הסגנון האדריכלי הוא מהמאות ה-2 וה-3. זמן המנחות שנמצאו - המאה ה-4.
לקריאה נוספת
זאב וילנאי, מדריך הגליל, ירושלים: הוצאת אחיעבר, 1980 (על בסיס המהדורה משנת 1954), עמ' 322–324.
מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986.
צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1991.
צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, 1977.
אמנון גופר, סודות גליליים, תל אביב: הוצאת עם עובד - 2006
קישורים חיצוניים
רונית מרקו, 45 תמונות מבית הכנסת בגוש חלב באתר Archaeology-classic
רבקה שפק ליסק, גש הנוצרית- מרונית הייתה בעבר גוש חלב היהודית, באתר אימגו
בית ספר ומנזר חדשים בגוש חלב, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1958 (התחלה 9:12)
הערות שוליים
קטגוריה:גוש חלב
קטגוריה:הגליל
קטגוריה:ארץ ישראל: בתי כנסת עתיקים
קטגוריה:קברי צדיקים בארץ ישראל
קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת בית שני
קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הצלבנית
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הממלוכית
קטגוריה:ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון
קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית | 2024-05-23T12:09:57 |
ג'יש | REDIRECT ג'ש (גוש חלב) | 2004-02-17T21:41:03 |
דליית אל-כרמל | הפניה דלית אל-כרמל | 2016-12-14T21:51:33 |
דבוריה | REDIRECT דבורייה | 2004-02-17T21:41:45 |
זכרון יעקוב | REDIRECT זכרון יעקב | 2011-06-12T14:25:05 |
זיכרון יעקוב | REDIRECT זכרון יעקב | 2004-02-17T21:42:36 |
זיכרון יעקב | REDIRECT זכרון יעקב | 2004-02-17T21:42:48 |
חורפייש | REDIRECT חורפיש | 2004-02-17T21:43:00 |
ינוח-ג'ת | REDIRECT יאנוח-ג'ת | 2009-04-03T09:48:18 |
כעביה | REDIRECT כעביה-טבאש-חג'אג'רה | 2004-02-17T21:43:37 |
כפר יסיף | REDIRECT כפר יאסיף | 2004-02-17T21:43:48 |
כפר קמא | REDIRECT כפר כמא | 2004-02-17T21:44:01 |
מג'אר | REDIRECT מע'אר | 2005-06-10T18:50:11 |
מע'ר | REDIRECT מע'אר | 2005-06-11T09:38:11 |
מג'דל שאמס | REDIRECT מג'דל שמס | 2004-02-17T21:45:16 |
נווה מונוסון | הפניה נוה מונוסון | 2007-11-20T10:12:11 |
רג'ר | REDIRECT ע'ג'ר | 2004-02-17T21:45:43 |
עילבון | REDIRECT עיילבון | 2004-02-17T21:45:58 |
עוספיא | REDIRECT עספיא | 2008-11-18T20:31:57 |
פורדיס | REDIRECT פוריידיס | 2004-02-17T21:46:37 |
קציר חריש | REDIRECT קציר-חריש | 2004-02-17T21:47:14 |
קריית ארבע-חברון | REDIRECT קריית ארבע | 2004-02-17T21:47:27 |
קרית טבעון | REDIRECT קריית טבעון | 2010-07-22T09:34:48 |
טבעון | הפניה קריית טבעון | 2010-07-22T12:20:03 |
קרית יערים | REDIRECT קריית יערים | 2004-02-17T21:48:05 |
קרית עקרון | REDIRECT קריית עקרון | 2004-02-17T21:48:17 |
רמה | קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לנשים | 2024-06-12T04:19:26 |
שבלי | REDIRECT שבלי - אום אל-גנם | 2004-02-17T21:48:42 |
שהם | REDIRECT שוהם | 2004-02-17T21:49:07 |
רצח עם | ממוזער|336x336px|מונומנט שדות הקטל שהוקם לזכר הנספים ברצח העם בקמבודיה. המונומנט מלא כולו בגולגולות של נרצחים (צולם ב-2005)
רֶצַח עַם (אנגלית: גֵ'נוֹסַיְיד (Genocide); החלופה התקנית לפי האקדמיה ללשון העברית: הַשְׁמָדַת עַם) הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה חברתית מסוימת – לאומית, אתנית, גזעית או דתית. את המונח רצח עם טבע רפאל לֶמְקין, משפטן יהודי-אמריקני. בהשפעתו נחתמה בדצמבר 1948 באו"ם האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. האמנה נכנסה לתוקף בינואר 1951.
הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח-עם היא שואת העם היהודי שבה נרדף כל מי שהוגדר כיהודי. מרכז המחקר האמריקאי Political Instability Task Force מעריך כי בין 1956 ל-2016 בוצעו 43 מעשי השמדת עם בהם נרצחו כ-50 מיליון בני אדם.
רצח עם הוא פשע בין לאומי, ואף שאין היררכיה בין סוגי הפשעים הבין לאומיים, ביטוי מקובל לגביו הוא "פשע הפשעים".
אטימולוגיה
המונח "גֵ'נוֹסַיְיד" (Genocide) נטבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין, משפטן יהודי שברח מפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, וב-1941 הגיע לארצות הברית. למקין החל להתעניין במקרים של השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים. ב-1933 הרצה על הנושא בוועידה במדריד שעסקה בדין הפלילי הבינלאומי, ואולץ על ידי שר החוץ הפולני יוזף בק להתפטר מתפקידו בפרקליטות הפולנית.
למקין הבין כי הפשע שהוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם, ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף המילה היוונית γένος (גנוס) שמשמעותה "עַם" והמילה הלטינית cide (קידֶה) שמשמעה "להרוג", על משקל המונח "הוֹמִיסַיְיד" (Homicide) שמשמעו רצח של אדם בודד. כאשר טבע למקין את המושג "ג'נוסייד" ב-1944, הוא נתן כדוגמה את רצח העם הארמני ב-1915.
בדצמבר 1948 קיבל המונח ג'נוסייד הכרה רשמית עם אימוצו באמנה. אף שלמקין הוביל את התנועה באו"ם לניסוח האמנה למניעת רצח עם ולענישה עליו, ההגדרה של רצח עם כפי שנוסחה באמנה לא הייתה ההגדרה המקורית של למקין, אלא פשרה שהושגה במשא ומתן על נוסח האמנה.
הגדרות לרצח עם
באמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם הוגדר רצח עם במילים אלו:
סעיף II באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם.
ישנן כמה הגדרות רצח שניסחו חוקרים והגדרות במסמכים משפטיים בינלאומיים. על אף ריבוי ההגדרות כמעט כל גופי המשפט הבינלאומיים פוסקים על בסיס הגדרת פשע רצח עם בהתאם לאמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. מרבית חוקרי רצח עם, מסכימים כי רצח עם מבוצע מתוך כוונה להשמיד, הוא נעשה בצורה שיטתית, מכוונת ומאורגנת. הוא נעשה בצורה תכלתית ויש חוקרים שאף מוסיפים את תפקיד הבירוקרטיה הממלכתית בארגון רצח העם.
החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה אם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויה לכינוי זה. מן האפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר, רצח עם נחשבת תופעה מודרנית במהותה, שכן לצורך ביצועה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הבירוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה. זיגמונט באומן ודן סטון טוענים כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות, וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום. אולם בן קירנן טען כי בתקופה הטרום-מודרנית היו מקרים של רצח עם ואף טוען שאנשי התקופה ידעו להגדיר מקרים אלו במונחים דומים.
טיפולוגיה
חלוקתו של המונח רצח עם לתת-קבוצות קידם את המחקר השוואתי. מונחים נוספים בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ושל מחקר ביקורתי. מונחים אלו, ברובם, לא התקבלו במערכת המשפט הבינלאומי ונותרו בשדה המחקרי. הטיפולוגיה של המונח התפתחה לאור הביקורת שנמתחה על הגדרת האו"ם.
דמוסייד (Democide)
דמוסייד הוא רצח של בני אדם בידי השלטון במדינה שבה הם חיים. הוא כולל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שמתבצע במכוון נגד אוכלוסייה. דמוסייד אינו בהכרח חיסול של קבוצות תרבותיות שלמות, אלא של קבוצות בתוך גבולות מדינה שהשלטון ממגר מסיבות פוליטיות ובשל איומים עתידיים. המושג מכיל רצח עם. המונח דמוסייד מורכב מצירוף של המילה 'דֵמוֹס' (מיוונית) שמשמעה "אוכלוסייה", ומן המילה 'סייד' (cidere, מלטינית) שמשמעו "לרצוח". רודולף ראמל, שתבע את המונח, טוען שבמאה העשרים נרצחו יותר מ-174,000,000 בני אדם בעשרות מקרים שונים של רצח המונים. החוקר דניאל גולדהגן נקב בטווח דומה 125,000,000–175,000,000. חוקרים שונים העלו לרשת מאגרי מידע על מספרי קורבנות הדמוסייד בהיסטוריה.
פוליטיסייד (Politicide) רצח המוני של בני אדם על בסיס השייכותם לתנועה פוליטית שקרוב לוודאי מתנגדת לשלטון. המונח מורכב מצירוף שתי מילים: "פוליטי" (מיוונית), וסייד (cidere, מלטינית) שמשמעו "לרצוח". בשנות השמונים ערכה ברברה הארף רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השנייה של המאה העשרים. הרג המוני של קבוצות פוליטיות נותר מחוץ להגדרה של רצח עם שנוסחה באמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מן הטיוטות לאמנת האו"ם אך הוסר ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצויים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה: בשנת 2003 פרסם החוקר ברוך קימרלינג ספר באנגילת בשם "פוליטיסייד: מלחמתו של אריאל שרון בפלסטינים" (Politicide: Ariel Sharon's War against the Palestinians) ובו טען כי כל מטרתה של מדינת ישראל היא לערוך פוליטיסייד.
אתנוסייד (Ethnocide) הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את מרבית הקבוצה, כלומר הכחדת הקבוצה על אופייה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות". ברטולומה קלברו, היסטוריון ושופט ספרדי, אמר: רצח עם הורג אנשים בעוד שאתנוסייד הורג תרבויות אנושיות באמצעות הרג של נשמות בודדות".
אומניסייד (Omnicide)רצח-כל האנושות. המונח מורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כֹּל", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד מתייחס לתהליך או לתופעה העשויים להביא להכחדות מינים או אוכלוסיות. במושג נעשה גם שימוש כללי יותר בהקשרים של השתנות קיצונית של האקלים והסביבה ולחלופין מלחמה גרעינית. המונח אומניסייד נטבע בראשית שנות השמונים, וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה, וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה.
טיהור אתני (Ethnic cleansing)טיהור אתני הוא דחיקה כפויה ושיטתית של קבוצות אתניות, גזעיות או דתיות מאזור נתון, מתוך כוונה להפוך אזור להומוגני מבחינה אתנית וומניעת חזרת הקבוצה. לצד הרחקה ישירה בצורת גירוש או העברת אוכלוסייה, טיהור אתני כולל גם שיטות עקיפות וכן רצח, אונס והרס רכוש.
האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם
ממוזער|נכון ל-2008, מפת המדינות שמקבלות את האמנה: ירוק כהה: מדינות שחתמו ואשררו את האמנה ; ירוק בהיר: מדינות שקיבלו את האמנה; ירוק זרחני: מדינות שרק אישרו
האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם אומצה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. הנוסח שלה התקבל פה אחד בהחלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת 260 ב-8 בדצמבר 1948, והאמנה ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951. נכון ל-2024, 152 מדינות חתומות על האמנה. בישראל נחקק החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950, עוד לפני שישראל הצטרפה לאמנה.
סעיף II באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם:
הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה.
גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה.
העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה.
קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה.
העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.
סעיף III מגדיר את המעשים המהווים פשעים:
השמדת עם
קשר לבצע השמדת עם
הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת עם
ניסיון לבצע השמדת עם
השתתפות בהשמדת עם
יישום האמנה
שמאל|250px|ממוזער|שרידי קרבנות רצח העם הקמבודי, הנספים ברובם הואשמו בהשתייכותם המעמדית
הגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את האמנה. במועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה האמנה האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל־2008 וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור. דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב־2014 על ידי 58 מדינות.
לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה הצפונית היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות.
העמדה לדין בבתי דין בינלאומיים ברצח עם
פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר
ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.
פשעי רצח עם ברואנדה
ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לשדרני תחנת הרדיו היה תפקיד מכריע בהסתה לרצח עם, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם בגין אחריותם לנעשה תחת ניהולם.
פשעי רצח העם הקמבודי
ממוזער|250px|שמאל|נון צ'ה, האידאולוג של הקמר רוז' המואשם ברצח העם בקמבודיה, (צולם ב-2011)הלשכות המיוחדות בבתי המשפט של קמבודיה (ECCC) החלו לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בינלאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'. בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לפעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב , "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81. פסק הדין האחרון ניתן בספטמבר 2022.
בית הדין הפלילי הבינלאומי
בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג עוסק באחריותם הפלילית של יחידים לארבעה סוגי פשעים: פשעי רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות. בית הדין פועל בהתאם לאמנה שאומצה ב-1998 ונכנסה לתוקף ב-2002 (חוקת רומא).
250px|ממוזער|שמאל|עומר אל-בשיר המואשם ברצח העם בדארפור, (צולם ב-2009)המקרה היחיד עד כה בו האשים בין הדין בפשע רצח עם הוא בחקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בדרפור שבוצעו במהלך רצח העם בדרפור. החקירה נפתחה לבקשת מועצת הביטחון של האו"ם ב-2005. חמישה חשודים נטרם נתפסו והועמדו למשפט: אחמד הארון (Ahmed Haroun), עלי קושייב , עומר אל-בשיר, עבדאללה בנדה ועבד אל רחים מוחמד חוסיין. אל-בשיר, שהיה נשיא סודאן, הואשם תחילה ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם.
היסטוריה
סקירה חלקית של רציחות עמים
רצח עם שנים מקום מבצעי הרצח קרבנות הערכות לגבי מספר הנרצחים רצח העם הטסמני 1828 – 1830 טסמניה בריטים (מתיישבים) אבוריג'ינים 6,000 רצח העם הצ'רקסי 1864 אדיגיה רוסיה צ'רקסים 1,000,000 רצח העם של ההררו והנאמה 1904 – 1907 דרום-מערב אפריקה הגרמנית גרמניה הררו ונאמה 75,000מרד המאג'י מאג'י (טבח העם הראשון באפריקה)1904 - 1905מזרח אפריקה הגרמניתגרמניהשבטים וקבוצות אתניות שונות75,000-300,000 רצח העם הארמני 1915 – 1918 אנטוליה טורקיה (הטורקים הצעירים) ארמנים 1,500,000-1,000,000 רצח העם האשורי 1915 – 1918 טורקיה (דרום מזרח) טורקיה (הטורקים הצעירים) אשורים 275,000-400,000רצח העם היווני-פונטי1914-1923חוף הים השחורטורקיה (הטורקים הצעירים)יוונים פונטים450,000-900,000 השואה 1939 – 1945 אירופה וצפון אפריקה גרמניה הנאצית יהודים 6,000,000 רצח העם הצועני 1939 – 1945 אירופה גרמניה הנאצית צוענים 500,000 רצח העם בביאפרה 1966 – 1970 ביאפרה ניגריה איגבו 2,000,0000-3,000,000 רצח העם הבנגלי 1971 בנגל פקיסטן בנגלים 3,000,000 רצח העם בבורונדי 1972 בורונדי טוטסי הוטו 200,000 רצח העם בקמבודיה 1975 – 1979 קמבודיה קמר רוז' קמבודים 2,000,000 רצח העם במזרח טימור 1975 – 1999 מזרח טימור אינדונזיה טימורים (בני מזרח טימור) 60,000-180,000 רצח העם בגואטמלה 1982 – 1984 גואטמלה גואטמלה מאיה 200,000רצח העם הבוסני1992 – 1995יוגוסלביהסרביהבוסנים מוסלמים100,000 רצח העם ברואנדה 1994 רואנדה הוטו טוטסי 800,000 רצח העם בדארפור 2003 – 2020 דארפור סודאן פור, מאסאליט וזח'אווה 400,000 לפי הערכות האו"ם, 10,000 לפי הערכות סודאן רצח העם הכורדי
מבצע אל-אנפאל 1916 לערך - היום המזרח התיכון איראן, דאעש, טורקיה, סין, עיראק כורדים 90,000קצירת איברים ורצח הפאלון גונג בסין1999-היוםסיןהמפלגה הקומוניסטית הסיניתמתרגלי פאלון גונג1,000,000רצח העם היזידי2014-2016עיראק וסוריההמדינה האסלאמיתיזידיםעד 5,000רדיפת הרוהינגיה במיאנמר (2016–הווה)2016-היוםמיאנמרהצבא והמשטרה במיאנמרבני הרוהינגיה9,000-43,000
קולוניאליזם ורצח עם
הקשר בין קולוניאליזם לרצח עם נחקר במחקר אקדמי. לפי ההיסטוריון פטריק וולף, היסטוריון אוסטרלי, שפיתח את המחקר על קולוניאליזם התיישבותי: "שאלת רצח העם לעולם לא תהייה רחוקה מדיונים על קולוניאליזם התיישבותי". התרחבותן של מעצמות קולוניאליות שונות במערב אירופה כגון האימפריות הבריטיות והספרדיות והקמת מושבות בשטחים בהם חיו ילידים כללו, לעיתים קרובות, פעולות של רצח עם נגד קבוצות ילידים באירופה, אמריקה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה.
הגדרה של אירועים ספציפיים כרצח, לעיתים קרובות, שנויות במחלוקת. ישנם חוקרים, בניהם למקין, הרואים באתנוסיד, הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את מרבית הקבוצה, רצח עם ואילו אחרים טוענים שרצח עם הוא רק כאשר מצבע רצח פיזי של בני אדם על פי אמנה על פשע רצח עם. אתנוסיד, לטענתם, הוא סוגיה בזכויות אדם.
כאשר שלטון מונע מקבוצת אנשים לקיים את המנהגים התרבותיים והדתיים שלה, להגיע אל מקומות המקודשים לקבוצה, להנחיל את התרבות והמסורות לדורות הבאים ולדבר בשפתם ואף מעניש את חברי הקבוצה על ניסיון לשמור על התרבות ודת שלה, הקבוצה, כקבוצה אתנית ייחודית עשויה להיעלם. דוגמאות לכך, כוללות את היחס של ממשלת סין אל בני העם הטיבטי ואויגורים, היחס של ממשלת ארצות הברית לעמים הילידים, והיחס של ממשלת קנדה לעמים הראשונים. גופות של כמה ממילון וחצי קרבנות רצח העם הארמני|300px|ממוזער|שמאל
השפעת רצח עם על המוסר
רוג'ר סמית', קרא למאה העשרים בשם "עידן הג'נוסייד" וזאת מתוקף הטענה כי מעשי רצח המוני עיצבו את אפיו המוסרי של המין האנושי יותר מכל דבר אחר במאה זו. היחיד נולד לתרבות שהוא יודע כי היא בת השמדה. הבריות כולן שותפות לעולם בו ידוע לכל כי כולם עלולים להירצח בהחלטתם של מעטים. חוקר השואה יהודה באואר ביטא זאת במילים אלו:
בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה היא האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם. כפי שטען הפילוסוף תאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא אם ימוגרו תופעות אלה:
מניעים לרצח עם
פילוסופים וחוקרים רבים התעסקו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה; בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן מתואר תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם.
מניעים רציונליים
שמאל|ממוזער|250px|טבח ריירבאזר בבנגלדש. חלק מרציחת אינטלקטואלים במהלך רצח העם הבנגלי, 1971.
ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשתי קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:
רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבע קטגוריות:
רצח של בני המקום, שנעשה למען אינטרסים של פיתוח כלכלי גם בימינו. לדוגמה: האינדיאנים בני אצ'ה בפרגוואי.
רצח בעקבות דה-קולוניזציה, לאחר שהשתנו רוב מבני השליטה. לדוגמה: רצח העם בבורונדי.
רצח בעקבות מאבק כוחות בין קבוצות אתניות, גזעיות או אחרות, בעת החלפת שלטון או בעת ניסיון להשיג עצמאות או שוויון זכויות. לדוגמה: רצח העם הבנגלי.
רצח של "בני ערובה" או של "שעיר לעזאזל". לדוגמה: רצח העם הארמני.
רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת ווייטנאם.
רוג'ר סמית', שהגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד", הציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:
נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי.
תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
אידאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.
סמית' מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו הקורבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.
היפוך מוסרי
שמאל|ממוזער|250px|הערות של היינריך הימלר לנאומו בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943
רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של נשיא גואטמלה לשעבר אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של אנשי מאיה ב-18 ביולי 1982: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם", וזאת באותו היום בו רצח צבא גואטמלה כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים, בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס. עדות נוספת להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר:
אמצעים לרצח עם
שמאל|ממוזער|250px|מסמך מוועידת ואנזה ובו מספרי היהודים המיועדים להשמדה
המהפכה התעשייתית, והתמורות החברתיות שבאו בעקבותיה (תיעוש, עיור, ועוד), אפשרו לבני האדם להגדיל את ממדי הרצח ההמוני עד כדי רצח עם והשמדה שיטתית של מיליונים. ניתן לחלק את האמצעים להשמדה המונית לשני סוגים.
אמצעים מערכתיים
אמצעים מערכתיים בדמות מערכת בירוקרטית, גבולות מדיניים, צבא, תקשורת המונים, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים, חוקים, תקנות וכדומה, המשמשים בדרך כלל לשמירה על הסדר ולהגנה על החיים עלולים לשמש לרצח המוני. ניתן להבחין באמצעים אלה בכל מקרה של רצח עם. להלן כמה דוגמאות:
רצח העם הצ'רקסי: ב־10 במאי 1862 אישר פורמלית הצאר אלכסנדר השני את תוכניות מפקדי השטח הרוסיים לגירוש הצ'רקסיים משטחי הקווקז. הגירוש החל בפועל שנתיים לפני כן לאחר דרישתו של המפקד הבכיר דמיטרי מליוטין ליישב שטחים בקווקז על ידי אוכלוסייה רוסית. כמיליון צ'רקסים נספו במהלך הגירוש. גיאורגיה היא המדינה היחידה שהכירה ברצח העם.
רצח העם הארמני: ב-27 במאי 1915 אישר הפרלמנט העות'מאני את חוק התח'יר אשר לפיו גורשו כל הארמנים, אזרחי האימפריה לעבר המדבר הסורי. התקציב שאושר בפרלמנט לצורך יישומו של החוק עמד על מעל ל-100 מיליון דולר. כמיליון וחצי ארמנים הובלו בשיירות מוות לעבר המדבר. רובם מתו בדרכים או במחנות בהם נכלאו במדבר.
השואה: אמנם השמדת העם היהודי החלה כבר בקיץ 1941, בינואר 1942 התכנסו בוועידת ואנזה בכירים בדרג הביצועי-מנהלי ונציגים מכל משרדי הממשל הנאצי על מנת להסכים על תוכנית סדורה להשמדת יהודי אירופה.
רצח העם ברואנדה: תקשורת ההמונים שימשה כאמצעי ראשון במעלה במהלך רצח העם ברואנדה. בשנים שקדמו לרצח העם הופעלה תעמולה גזענית באמצעי התקשורת הרואנדיים ובמיוחד במספר עיתונים שחולקו בחינם, בתחנת הרדיו הפרטית RTLM וברדיו הממלכתי. לאורך שלושת החודשים של רצח העם, שידרו תחנות הרדיו קריאות לרצח והשמדה סופית של הטוטסי ודרכם ניהלו הרוצחים את המצוד אחר בני טוטסי שהסתתרו. שלושה אנשי תקשורת רואנדיים הורשעו ב-2003 בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה.
אמצעים טכניים
אמצעים טכניים המשמשים להרג בני אדם מופיעים בכל רצח עם. לעיתים מדובר באמצעים שבמקורם מיועדים לשימוש צבאי (כגון נשק קר, נשק חם, נשק גרעיני, נשק כימי או בתי כלא), ולעיתים באמצעים שמטרתם היחידה היא השמדת המונים (כגון נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה, רעלים, גטאות, מחנות ריכוז, צעדות המוות וכדומה).
הסתרה והכחשה
שמאל|ממוזער|350px|
הסתרה של רצח עם בעודו מתבצע והכחשתו לאחר סיום המעשה הם מהותיים לתהליך רצח העם. מטרת ההסתרה, בעיני הרוצחים, היא להסוות את הפשע הנורא, הכרוך ברצח המוני חפים מפשע, מפני העולם. מטרת ההכחשה שלאחר מעשה היא לבטל את עצם קיומה של הקבוצה שהושמדה ואת תביעת הניצולים לצדק. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם שנרצח, שכן, למעשה כמוה כביטול הלגיטימציה לקיום של העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים ואין בידי המדע ידיעות ברורות אודות מקרים של רצח עם, שאירעו במאתיים השנים האחרונות, ולא נותרו מהם ניצולים, מלבד הידיעה כי ככל הנראה היו מקרים כאלה.
דוגמאות להסתרה
השואה: הנאצים שרפו את כל הראיות במחנות ההשמדה ובכלל זה את גופותיהם של הנרצחים והחריבו כמה ממחנות ההשמדה עד היסוד וזאת על מנת להסתיר את הפשע.
רצח העם בבורונדי: מרבית הנרצחים נקברו בבורות הריגה אשר חלקם הוחרבו באמצעות דחפורים לאחר רצח העם.
רצח העם בדארפור: מוסתר על ידי ממשלת סודאן באמצעות איסור מוחלט לעיתונאים להיכנס לדארפור והפעלת לחץ דיפלומטי רב כנגד גורמים המנסים לחשוף ראיות לרצח העם.
דוגמאות להכחשה
הכחשת השואה: שם כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי השואה, הסרת אחריות ממבצעיה ואף טענות כי היהודים בדו אותה מלבם.
הכחשת רצח העם הארמני: טורקיה ואזרבייג'ן מובילות את ההכחשה הכוללת לצד גימוד ממדי רצח העם הארמני גם השמדת ראיות, האשמת הארמנים בביצוע רצח עם, והפעלת לחץ דיפלומטי על מדינות על מנת שלא יכירו ברצח העם.
רצח העם ברואנדה: הכחשת רצח העם ברואנדה הוא מושג כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי רצח העם, הסרת אחריות ממבצעיו ואף טענות כי הטוטסי הם האשמים ברצח העם.
דת ומיתולוגיה
שמאל|ממוזער|350px|אתר ההנצחה במחנה יאסנובאץ בו נרצחו סרבים, יהודים, מתנגדי משטר וצוענים
מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, כדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.
בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, והן על ידי עמים אחרים.
ראו גם
אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם
רצח העם הארמני
רצח העם בדארפור
השואה
אחריות להגן
דיכוי העם האויגורי
פשע זוועה
לקריאה נוספת
יאיר אורון, ג'נוסייד: מחשבות על הבלתי נתפס: היבטים תאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
סרט: סין זה כאן - מה מסתתר מאחורי תעשיית השתלות האיברים בסין?
סרט: נרצחים בעבור איבריהם, על תעשיית השתלות האיברים הניזונה ממתרגלי פאלון גונג חיים.
יאיר אורון, הבנאליות של האדישות, הוצאת דביר, 1995
יאיר אורון (כותב ועורך), סדרת ספרי "גינוסייד", 13 ספרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, (2005-2013).
פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג, לעברית: יוסף ליכטנבום, 1934.
ישראל רינג, טבח עמים היש בו חוקיות?, בהוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1987.
ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, () ירושלים, 1999.
יולנד מוקגסאנה, המוות אינו רוצה בי: עדות על רצח עם, הוצאת אלקנה, ירושלים, 2005.
יהודה באואר, העם המחוצף, הוצאת נהר ספרים, 2013
Rummel, R.J., Death by Government: Genocide and Mass Murder in the Twentieth Century () Transaction Publishers, 1994
Neimark Norman M., Fires of Hatred: Ethnic Cleansing in Twentieth-Century Europe, Cambridge, Massachusetts, and London, Englend: Harvard University Press, 2001
Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, Basic Books, 2002.
Harff, Barbara, Early Warning of Communal Conflict and Genocide: Linking Empirical Research to International Responses, () Westview Press, 2003
Ben Kierman, Blood and Soil: A World History of Genocide and Extermination from Sparta to Darfur, Yale University Press, 2007
Goldhagen, Daniel, Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, () PublicAffairs, 2009.
Jones, Adam, Genocide: A Comprehensive Introduction, () Routledge, 2010
Rene Lemarchand, Forgotten Genocides, PENN, 2011.
Bloxham, Donald & Moses, A. Dirk [editors]: The Oxford Handbook of Genocide Studies: Interdisciplinary Contributions about Past & Present Genocides, Oxford University Press, 2013.
קישורים חיצוניים
האמנה בדבר מניעתו של פשע השמדת עם באתר משרד המשפטים בעברית
דניאל גולדהגן, רצח עם: גרוע ממלחמה , ב־PBS
איתמר צור, והעולם ממשיך לשתוק , 7 ביוני 2016
שמואל לדרמן, שואה ורצח עם: פרשנויות חדשות, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 24 באפריל 2017
"ג'נוסייד" | בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, מקראה | מחשבות על הבלתי נתפס - היבטים תאורטיים בחקר רצח עם | השמדת-עם בארץ החופשי - האינדיאנים של צפון אמריקה 1890-1776 | מפגש ועימות: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית | רצח העם הארמני השכחה והכחשה | חורבן - השמדת היהודים בידי גרמניה הנאצית | גרמניה הנאצית והצוענים | רואנדה 1994 - רצח-עם בארץ אלף הגבעות | טיבט, 1950 - 2000 - השמדת תרבות | טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות 1918 - 1953 | כדי שלא אהיה בין השותקים | הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
עמר ברטוב, דירק מוזס, רוויזיה לרצח עם, הזמן הזה, מכון ון ליר, ינואר 2022
הערות שוליים
*
קטגוריה:השואה
קטגוריה:המאה ה-20
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:פשעים נגד האנושות
קטגוריה:בתי דין בין-לאומיים | 2024-10-08T12:26:46 |
גבולות הזמן | סוגיית גבולות הזמן היא סוגיה פילוסופית מדעית חשובה, העוסקת בתכונותיו הלוגיות של הזמן כביטוי כמותי. שתי הפנים העיקריות לסוגיה זו הן שאלת גבולותיו החיצוניים של הזמן (תחילתו וסופו), ושאלת רציפותו וחלוקתו הפנימית.
אינסופיות/סופיות הזמן
אחד המאפיינים הפילוסופיים של הזמן, הוא חוסר היכולת האנושי לדמיין לזמן "תחילה" ו-"סוף". רוב הדתות מתארות את בריאת העולם כאירוע המתרחש "בתחילת הזמן", אולם ההשגה האנושית מסוגלת לתאר כי היו התרחשויות גם לפני כן.
גישות פילוסופיות
אינסופיות הזמן תלויה בעיקר בשאלת הגישה הבסיסית לזמן.
גישה אובייקטיבית טהורה, מעמידה את הזמן כרעיון מוחלט, אשר באופן תאורטי עשוי להתקיים גם בלא כל חומר המוגדר על-פיו. גישה זו מקבלת את אינסופיותו התאורטית של הזמן.
גישה אובייקטיבית התולה את הזמן בקיומה של תנועה, כלומר מבטאת את הזמן כתכונה של גופים, ולא כביטוי מוחלט, מעמידה את אינסופיות הזמן כשאלה של אינסופיות התנועה. במקרה זה, ייתכן מצב בו התנועה החלה בנקודת זמן מסוימת, היא ראשית הזמן. עם זאת, נקודה זו בעייתית, שכן היא שוברת את מבנה הסיבתיות, ומניחה כי עשוי להתקיים אירוע (תחילת התנועה), בלא התרחשות של אירוע לפניו.
לעומת זאת, גישה סובייקטיבית טהורה, התולה את משמעותו של הזמן רק עבור תודעה החשה בו, מעמידה את אינסופיות הזמן ביחס לתודעה, כלומר- הזמן אינסופי רק אם התודעה מסוגלת לתפוס את הזמן כביטוי ללא גבולות. השאלה האם התודעה מסוגלת לתפיסה שכזו, נתונה לפרשנות פילוסופית.
גישה סובייקטיבית טהורה פחות, מתארת את תחילתו וסופו של הזמן כתחילתו וסופו של מושג התודעה.
גישות מדעיות
סטיבן הוקינג, תאורטיקן שהתייחס להיווצרות היקום ועתידו, ניסח תאוריה המעמידה את מושג אינסופיות הזמן בצורה שונה לחלוטין. על-פי תאוריה זו, צורת המרחב-זמן סגורה, כך שליקום, הפרוס על פני המרחב-זמן, צורה המתארת כדור (בעל יותר משלושה ממדים, שכן הזמן הוא מימד נוסף בתיאור זה).
על פי תאוריה זו, יחס הזמן לצורת ה"כדור", הוא כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ. במובן זה, קיימת נקודה מסוימת המתארת את ראשית הזמן, שבה אין רלוונטיות לשאלה, מה היה לפניה (ובהתאמה: נקודת סיום לזמן), שכן שאלה זו מקבילה לשאלה, איזו נקודה צפונית לקוטב הצפוני.
בעייתיות גבולות הזמן
מבחינה פילוסופית-פסיכולוגית, אינסופיות הזמן בעייתית, שכן היא הופכת את התודעה לבטלה ביחס לטבע. בעייתיות מסוימת היא כישלון תיאור קיום האדם באופן פילוסופי, בהתחשב באינסופיות הזמן.
בעייתיות אחרת היא פסיכולוגית בטבעה, ובאה לידי ביטוי בכך שהאדם חש בלתי-משמעותי ביחס לאינסופיות הזמן. הפילוסוף בלז פסקל התייחס לסוגיה זו כמניע מרכזי לאמונה באל.
לעומת בעיית האינסופיות, ניתן לתאר גם את בעיית סופיות הזמן. על-פי גישה סובייקטיבית, סופיות הזמן נגזרת ממותה הצפוי של התודעה. סופיות הזמן עבור התודעה, נחשבת למצוקה פילוסופית-פסיכולוגית ידועה.
בעייתיות אחרת בסופיות הזמן, היא סופו הצפוי של החיים, באופן כללי. קיימות תפיסות המתארות את שאיפת האדם המרכזית כרצון לטבוע חותם באינסוף. אם התודעה מנמקת את מעשיה בחתירה לאינסופיות מעשיה, אזי סופיות החיים מציבה בפניה מצוקה פילוסופית.
מצוקה כזו מתוארת בנימה היתולית בספר האיגיון המסעדה שבסוף היקום, של דאגלס אדמס. בספר זה, נשלחות קבוצות תיירים לעתיד, לחזות בסוף היקום. מנחה האירוע משבח את קהלו על כך שהוא אמיץ דיו לצפות במחזה זה, אך לחזור לאחר מכן לעבר ולהילחם עבור הטוב שלו.
רציפות הזמן
סוגיית רציפות הזמן היא סוגיה חשובה נוספת במסגרת הדיון סביב גבולות הזמן. במסגרת סוגיה זו, נשאלת השאלה האם הזמן ניתן לחלוקה אינסופית, ומה ההשלכות של תכונה זו.
רוב הפילוסופיות מציגות את הזמן כניתן לחלוקה אינסופית, אך הפילוסוף היווני זנון הציג בפרדוקסים שלו את הבעייתיות הלוגית של היותו של הזמן רציף, מחד, אך מורכב מפרקי זמן בני חילוץ, מאידך. ניתן לנסח בעייתיות זו בכך שכל פרק זמן מורכב מאינסוף קטעי זמן קטנים, ועל כן, מבחינה לוגית, אינו יכול להיגמר לעולם.
גישה מדעית מודרנית מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.
קטגוריה:מטאפיזיקה | 2024-06-10T03:26:02 |
סכנין | REDIRECT סח'נין | 2004-02-17T23:24:24 |
אי ציות | REDIRECTסרבנות | 2004-02-17T23:24:45 |
אי-ציות | REDIRECTסרבנות | 2004-02-17T23:25:18 |
מרות | REDIRECTסמכות | 2004-02-17T23:26:10 |
ציות | הפניה סמכות#ציות | 2020-03-25T14:20:36 |
אנארכיה | הפניה אנרכיה | 2007-04-30T14:07:11 |
אנרכיה | אנרכיה או אַל-מִשְטָר, במובנה הרחב, היא מצב בו חברה אנושית מתקיימת ללא ממשלה או שלטון ריכוזי.
לאנרכיה, ישנם כמה פירושים; ניתן להשתמש במילה על מנת לתאר מצב בו מתקיים אי-סדר באזור מסוים ו"איש הישר בעיניו יעשה" (כגון בעת מהומות אלימות), על אף שאין זה פירושה המקורי. אנרכיה נגרמת לעיתים קרובות בשל מלחמה (במיוחד מלחמת אזרחים) או אסון טבע, הגוררים את היחלשותו או נפילתו של השלטון המרכזי או המקומי. נטען כי מטרתה הבסיסית של המדינה היא למעשה להימנע ממצב זה. במקרים אחרים מצב שכזה נובע מריחוק רב ממוקדי השלטון במדינה, דבר המקשה על השלטון להשליט את מרותו באזור.
תקשורת ההמונים לרוב משתמשת במילה אנרכיה בהקשר שתואר לעיל, אך יש לציין שבנוסף, המילה "אנרכיה" משמשת לתיאור חיובי של המצב אליו שואפים להגיע תומכי התאוריה הפוליטית "אנרכיזם", המכונים לרוב "אנרכיסטים". האנרכיסטים שואפים להגיע למצב בו אין שימוש בכפייה, אלימות, כוח וסמכות, ועדיין לתמוך בחברה פורה.
אנרכיסטים רבים מתנגדים לשימוש במילה על מנת לתאר אי-סדר מכיוון שלטענתם אין קשר בינה לבין המשמעות המקורית של המילה, ושהשימוש בה בצורה זו יוצר דעות קדומות בקשר לאנרכיזם.
מקור השם
המילה אנרכיה באה מהמילה היוונית העתיקה "ἀναρχία", לא, ללא - (אנ) ἀν, שליט - (ארכוס או ארכון) ἀρχός, כלומר "היעדר שליט". השתמשו במונח זה לתאר תקופה שבה לא הצליחו לקיים את הליך הבחירה למשרת הארכונטים באתונה, והעיר התנהלה ללא שליט.
המילה ἀρχός קשורה למילה αρχή (ארכה), שמשמעותה 'ראשית', 'עיקרון בסיסי', 'מקור'.
אנרכיה ופילוסופיות פוליטיות
אנרכיזם
אנרכיזם לרוב מוגדר כפילוסופיה פוליטית שטוענת שקיום המדינה הוא לא מוסרי, או טוענת שסמכות במערכות יחסים בין בני אדם היא לא מוסרית. תומכי האנרכיזם (אנרכיסטים) מצדדים בחברה לא היררכית ומבוססת על עמותות התנדבותיות. ישנם סוגים רבים של אנרכיזם, רובם שונים משמעותית אחד מהשני. הזרמים האנרכיסטים יכולים להיות שונים אחד מהשני בבסיסם, אחדים תומכים באינדיבידואליזם ואחדים בקולקטיביזם מוחלט. צורותיו השונות של האנרכיזם לעיתים מסווגות לפי מידת האינדיבידואליזם והקולקטיביזם שלהם.
עמנואל קאנט על אנרכיה
הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט הגדיר אנרכיה בספרו אנתרופולוגיה מנקודת מבט מעשית כ"חוק וחופש ללא הכרח". אם כך, מנקודת מבטו של קאנט, אנרכיה לא באמת נחשבת כמדינה משום שהחוק הוא רק "המלצה ריקה" אם כוח לא נכלל כדי לגרום לחוק להיות שימושי. בשביל שתהיה מדינה, כוח חייב להיות כלול בזמן שהחוק והחופש פחותים. למדינה שכזאת קאנט קורא רפובליקה.
ככלל קאנט מיין ארבעה סוגים של ממשלות:
אנרכיה: חוק וחופש ללא אלימות
עריצות: חוק ואלימות ללא חופש
ברברים: אלימות בלי חוק וחופש
רפובליקה: אלימות עם חופש וחוק
ראו גם
אנרכיזם
יש דין ויש דיין
אנומיה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אידאולוגיות
קטגוריה:אנרכיזם
קטגוריה:סוציולוגיה | 2024-09-12T12:51:31 |
חוקי ניוטון | הפניה חוקי התנועה של ניוטון | 2023-12-27T05:49:34 |
זכות השיבה | ממוזער|מיצג "מפתחות לבתי פלסטינים שנעזבו", אחד מסמלי מאבק זכות השיבה לפלסטין
זכות השיבה הפלסטינית (בערבית: حق العودة الفلسطيني) היא מונח המשמש לציון תביעת הפלסטינים והעולם המוסלמי והערבי שתינתן לכ-4.4 מיליון (נכון ל-2007) פליטים פלסטינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי ארץ ישראל, אותם עזבו, הם או אבותיהם, לפני מלחמת העצמאות (הנכבה) ובמהלכה ולאחר מלחמת ששת הימים.
התביעה לשיבת הפליטים היא מחלוקת מרכזית בסוגיית הפליטים הפלסטינים, סלע מחלוקת מרכזי במכלול נושאי הליבה בסכסוך הישראלי-ערבי.
ממשלות ישראל לדורותיהן הביעו התנגדות מוחלטת לדרישה זו, אם כי במסגרת המשא ומתן לשלום שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993 היה ברור לצדדים הנושאים ונותנים שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחד מנושאי הליבה שיש לדון עליהם לקראת הסדר שלום של קבע. במהלך השנים אף הועלו רעיונות שונים על ידי שני הצדדים שבבסיסם מתן אפשרות לשיבה של כמות מוגבלת של פליטים, ומתן פיצוי כספי לאחרים בתמורה לויתור על הזכות.
ב-14 בדצמבר 2010 פרסם סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, מאמר בעיתון "הגרדיאן" בו כתב כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם - ייכשל. הוא אף נקב במספר שבעה מיליון כמספרם של הפליטים ברחבי בעולם. במאמר תגובה שפורסם באותו גיליון, הזהיר העיתונאי והפרשן עקיבא אלדר כי משמעותה המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה, היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967".
רקע
במהלך מלחמת העצמאות, וכן בעקבות מלחמת ששת הימים, עזבו פלסטינים רבים את מקום מגוריהם או גורשו ממקום מגוריהם לחלקים אחרים של ארץ ישראל או אל מחוץ לגבולותיה. מספר הפליטים מוערך בכ-700 עד 800 אלף ממלחמת העצמאות, ו-280 עד 325 אלף ממלחמת ששת הימים. ההערכה היא שבין 120,000 ל-170,000 מבין פליטי מלחמת ששת הימים, הם פליטים גם ממלחמת העצמאות, ששהו מחוץ לתחומי הקו הירוק, ושברחו פעם נוספת. כיום, מספר הפליטים מוערך בלמעלה מ-4 מיליון, כאשר מספר זה כולל את הפליטים עצמם ואת צאצאיהם.
הפליטים הפלסטינים מטופלים על ידי אונר"א (UNRWA), סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים, ולא על ידי נציבות האו"ם לפליטים.
נושא זכות השיבה הוא בעל חשיבות רבה עבור הפלסטינים מאז 1948 עת נוצרה בעיית הפליטים. כבר ביוני 1948, ממשלת ישראל הכריזה על עמדתה בנושא.
שר החוץ משה שרת אמר לרוזן ברנדוט כי אין לדון בשאלת חזרת הפליטים לבתיהם, כל עוד נמשכת המלחמה. בדיון בממשלה שהתקיים ב-16 ביוני 1948, אמר שרת: "אילו קם בתוכנו מישהו ואמר שצריך לקום יום אחד ולגרש את כל אלה – כי אז הייתה זו מחשבת טירוף. אך אם הדבר הזה אירע תוך זעזועי מלחמה, מלחמה שהעם הערבי הכריז עלינו, ומתוך מנוסה של הערבים עצמם – הרי זה אחד מאותם השינויים המהפכניים שאחריהם אין ההיסטוריה חוזרת לקדמותה". שרת קבע בדיון: "המדיניות שלנו שהם אינם חוזרים".
ממשלת ישראל חזרה על עמדתה בנושא במכתב שנכתב לאו"ם ב-1 באוגוסט 1949. שר החוץ, משה שרת, כתב בו כי ישראל אינה רואה עצמה אחראית לבעיית הפליטים אך לא יכולה להישאר אדישה לסבלם. יש לחפש פתרון לבעיה אך לא באמצעות חזרה של הפליטים לישראל, אלא באמצעות יישובם מחדש במדינות אחרות. עם זאת הצהיר שרת שממשלת ישראל מוכנה להסכים ליישובם מחדש של מספר מוגבל (100,000) של פליטים בתחומה כפי שהצהירה כבר בועידת לוזאן, ובלבד שהמהלך יהיה חלק מהסכם שלום עם הערבים ומציאת פתרון כולל לבעיית הפליטים. עד 1967 קלטה ישראל 40.5 אלף פליטים (ע"פ הודעת אבא אבן באו"ם). על פי ארנון סופר וגיל שלו, תופעת החדירה הבלתי חוקית לישראל, אותה העריכו בלפחות רבע מיליון פלסטינים, משמשת כר להגשמת שיבת הפליטים הפלסטינים.
התביעה לשיבת הפליטים נסמכת על הצהרות כלל-ערביות, וכן על החלטה 194 של עצרת האומות המאוחדות מ-11 בדצמבר 1948 – ובעיקר על סעיף 11 בהּ, הקובע כי .
ככלל, מדינות ערב, מלבד ירדן, מסרבות להעניק לפליטים הפלסטינים שבשטחן אזרחות (למעט אלה שזכו לכך על בסיס אישי). הפליטים הפלסטינים ממשיכים לשמר את התקווה כי יוכלו לחזור בעתיד לעריהם וכפריהם, ורבים מהם מחזיקים באופן סמלי את מפתחות בתיהם.
תמיכה בזכות השיבה
ממוזער|כרזת מחאה התומכת ב"זכות השיבה לפלסטין המשוחררת", הונפה בהפגנה מול הבית הלבן, בעקבות מבצע עופרת יצוקה של צה"ל ב-2009
הטענות לתמיכה בזכות השיבה מסתמכות על מספר מקורות:
סעיף 13 בהצהרת זכויות האדם הקובע כי: "לכל אחד ישנה זכות לעזוב כל ארץ, כולל ארצו שלו, ולשוב לארצו". מאחר שהפליטים הפלסטינים ישבו בשטח המנדט טרם מלחמת העצמאות, הם רואים בארץ ישראל את ארצם המקורית, על אף שלא הייתה זו מדינתם. לכן הם נסמכים על סעיף זה, ומסיקים ממנו שהוא מקנה להם זכות שיבה.
סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, הקובע כי "אסורה העברה בכפייה של מוגנים, יחידים או רבים, וכן אסור גירושם של מוגנים מתוך שטח כבוש אל שטחה של המעצמה הכובשת או אל שטחה של כל מדינה אחרת, כבוש או שאינו כבוש, יהיה המניע להם אשר יהיה. אף על פי כן, רשאית המעצמה הכובשת לקבל על עצמה את פינויו השלם או החלקי של אזור מסוים, אם ביטחון האוכלוסייה או שיקולי הכרח צבאיים ידרשו זאת. פינוי כזה אסור לו שיגרור עקירתם של מוגנים מעבר לגבולות השטח הכבוש, אלא אם כן אי אפשר, מסיבות של ממש, למנוע את עקירתם. האנשים שפונו כך יוחזרו לבתיהם מיד לתום פעולות האיבה באותו שטח." - על אף שברוב המקרים האוכלוסייה הפלסטינית ברחה מיוזמתה ולא פונתה על ידי הכוחות הישראלים, רואים הערבים הפלסטינים בסעיף זה סעיף המקנה להם זכות לחזור לבתיהם.
סעיף 11 בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, הקובע כי "...הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית. בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי ... על ועדת הפיוס לסייע לשיבתם למולדת (repatriation), יישובם מחדש וכן לשיקום הכלכלי והחברתי של הפליטים...".
החלטה 3236 של העצרת הכללית של האו"ם ש"מאשרת גם שאין להעביר את זכותם של הפלסטינים לחזור לבתיהם או לרכוש אשר ממנו הם גורשו ונעקרו, וקוראת להחזרתם".
סעיף 12 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, אותה ישראל אשררה, קובע ש"לא תישלל באורח שרירותי מאיש הזכות להיכנס לארצו הוא". גם במקרה זה, הפליטים רואים באדמה ממנה ברחו או גורשו, את ארצם, על אף שמעולם לא היו אזרחי מדינת ישראל.
הטוענים לזכות השיבה מציינים את הצהרתו של פולקה ברנדוט, מי ששימש כמתווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות, ש"שום התיישבות לא יכולה להיות צודקת ושלמה אם אין הכרה והסכמה לגבי הזכות של הפליט הערבי לשוב לבית ממנו הוא נעקר. תהיה זאת פגיעה בעקרונות הצדק הבסיסי אם תמנע מקורבנות תמימים אלו של הסכסוך הזכות לשוב לבתיהם, בעוד מהגרים יהודים זורמים לפלסטין, ואכן, מאיימים בהחלפתם התמידית של הפליטים הערבים שמושרשים באדמה במשך מאות שנים".
ב-13 במאי 1953 ביקר בישראל מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון פוסטר דאלס. זמן קצר לאחר שובו לוושינגטון, הדגיש בשידור בטלוויזיה את חשיבותה של בעיית הפליטים וקבע כי את חלקם יש להושיב בישראל.
ב-2008 אישרה הרשות הפלסטינית את "חוק זכות שיבה" שבו הוגדר "פליט פלסטיני" כאדם שהוא או הוריו היו תושבי פלסטין. בנוסף קבע החוק כי זכות השיבה שאינה ניתנת לביטול או ויתור היא זכותם של פליטים אלו לשוב אל בתיהם ורכושם.
התנגדות לזכות השיבה
העמדה הרשמית של ישראל שאף זכתה לחקיקה מיוחדת בכנסת (חוק שריון שלילת זכות השיבה, התשס"א-2001), מתנגדת לזכות השיבה. על פי נייר העמדה של מרכז מציל"ה ישראל מתנגדת לכל שלושה סוגי ההסדרים:
הסדרים המכירים בזכות השיבה.
הסדרים המותירים לפלסטינים את הבחירה אם להיקלט בתחומי מדינת ישראל.
הסדרים המאפשרים כניסה רחבת היקף של פליטים לישראל.
ההתנגדות לזכות השיבה מתבססת הן על טעמים מעשיים, הן על החוק הישראלי והן על המשפט הבינלאומי.
טעמים מעשיים
סיכון אופייהּ היהודי של המדינה עד כדי סכנה לקיומה כמדינה יהודית כפועל יוצא מהפרת האיזון הדמוגרפי שתביא כניסת הפליטים. על פי קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה בראשות ארנון סופר, כניסתם (הן החוקית והן הבלתי חוקית) של כשליש מיליון פלסטינים לתחומי ישראל עד שנת 2004, מהוות איום ביטחוני (חמישית מהפיגועים בוצעו על ידי זכאי איחוד משפחות), איום לאומי ביצירת "פלסטיניזציה" בערביי ישראל, איום כלכלי בעליית עשרות מיליארדים בקצבאות, איום פלילי, ואיום דמוגרפי-פוליטי.
טענות זכות השיבה הוא מבטאת את הרצון הערבי לחסל את מדינת ישראל גם בגבולות 48 ואי הסכמה לתוכנית החלוקהמלחמת זכות השיבה עמוד 185.
ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב הם האחראים לבעיית הפליטים, לאחר שסירבו לקבל את תוכנית החלוקה והכריזו ב-1948 מלחמה על ישראל במטרה מוצהרת לחסלהּ.
סימטריה עם הפליטים היהודים ממדינות ערב: בעקבות מלחמת העצמאות הייתה עלייה נרחבת של יהודים ממדינות ערב והגירה לארצות אחרות, עד כדי היעלמותן של קהילות רבות וותיקות. על פי יפה זילברשץ ניתן לראות בעזיבה של שתי האוכלוסיות חלק מתהליך של חילופי אוכלוסין. בריאיון לאחר ועידת קמפ דייוויד (2000) דיבר הנשיא קלינטון על הקמת קרן בינלאומית לפיצוי שתי אוכלוסיות הפליטים: זו של הפליטים מקרב ערביי ארץ ישראל וזו של היהודים ממדינות ערב ש'הפכו לפליטים בארצותיהם שלהם' בעקבות החלטת החלוקה, מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל. אף הקונגרס האמריקאי בהחלטה 185 משנת 2008 רואה סימטריה בין הנושאים.
הבתים שבהם התגוררו הפליטים בטרם עזיבתם חרבים או מיושבים בידי אחרים.
טעמים חוקתיים
שיבה במשמעות של חזרה לארץ מוצא של פליטים אינה זכות משפטית הנלמדת מהתפתחות המשפט הבינלאומי, הן באופן כללי, והן בהקשר של הפליטים הפלסטינים. לא קיימת חקיקה בינלאומית, הוראות מחייבות של האו"ם או הסכמים בין ישראל לפלסטינים הדורשים את שיבת הפליטים.
המינוח "לשוב לארצו" בהצהרת זכויות האדם ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות פורש על ידי חוקרים ומלומדים, בהם אינגלס (Inglès) וסיגהרט (Sieghart), הלמדים מעבודת ההכנה ל"אמנה בנוגע לזכויות אזרחיות ומדיניות", שזכות הכניסה למדינה מוקנית לאזרחיה בלבד. לכן, מכיוון שערביי ארץ ישראל מעולם לא היו אזרחי מדינת ישראל, אלא אזרחי המנדט, לא עומדת להם הזכות הזו.
טענת ישראל היא ש"אין תקדים למצב שבו במסגרת פתרון לסכסוך מתמשך בין שתי קבוצות אתניות מוכרת שיבה של בני קבוצה אתנית אחת לשטח המדינה הקולטת שבו מממשת הקבוצה האתנית האחרת את זכותה להגדרה עצמית, באופן שעלול לשבש את יחסי הרוב-מיעוט במדינה זו ולסכן את יציבותה". טענת ישראל זוכה לחיזוק בפסיקתם של שופטי בית המשפט האירופי לזכויות אדם בהחלטתו ממרץ 2010 לדחות במלואה את תביעתם של הפליטים היוונים-קפריסאיים להשבת אדמותיהם ורכושם בטורקיה הקפריסאית.
החלטות 194 ו-3236 של העצרת הכללית של האו"ם הן בגדר המלצה ולכן אינן מחייבות. "ההחלטה (194) אינה מזכירה את המונח "זכות".
חלק ניכר נותרו בגדה המערבית וברצועת עזה ולפי ההגדרה המקובלת הם נחשבים כעקורים ולא כפליטים שכן נשארו לחיות בארצם ולא חצו גבול מדיני מוכר.
האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 איננה מגדירה כפליט את צאצאיו של הפליט ושוללת את מעמד ה'פליט' מכל מי שקבלו אזרחות במדינה מוכרת. יש מן הפליטים שקבלו אזרחות במדינה אחרת, (למשל, מיליון פלסטינים בירדן) ועדיין נמנים במצבת הפליטים של אונר"א המסתכמת בכ-4 מיליון פליטים. אם שתי נקודות אלו תלקחנה בחשבון, מספר הפליטים אינו יכול לעלות על חצי מיליון.
לעניין סעיף 12(4) באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות 1966, הרי מעבר לכך שמדינת ישראל אינה 'ארצם' של הפליטים מקרב ערביי ארץ ישראל - הם מעולם לא קבלו את אזרחותה - עמדתה של המדינה השוללת את זכות השיבה אינה שרירותית כפי שהגבלת הכניסה לישראל במסגרת איחוד משפחות אינה שרירותית - שתי פעולות אלו (איחוד המשפחות וזכות השיבה) עלולות "לסכן את קיומה של המדינה ואת מימוש זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בתוכה".
החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם לא מציינת את זכות השיבה או כל הסדר אחר כפתרון הכרחי לבעיית הפליטים.
לעניין סעיף 5.4.2 באמנה הבינלאומית בדבר ביטולה של אפליה גזעית על כל צורותיה (ראו לעיל), אשר הפלסטינים נתלים בו כדי לטעון כנגד אופיו המפלה של חוק השבות הרי תוכנית החלוקה קבעה שהארץ תחולק למדינה יהודית ומדינה ערבית, כלומר, יהדות בעיני האו"ם היא לאום. ועדת ונציה, ועדת משפטנים שהקימה מועצת אירופה כדי לקבוע כללים ליחסי רוב ומיעוט, קבעה, שלרוב לאומי יש זכות להעדיף את בני קבוצתו, על מנת לשמר את צביונו הלאומי, לרבות באמצעות חוקי הגירה והתאזרחות, וזוהי מציאות רווחת בלא מעט מן הקהילות האירופאיות.
פרופ' ברנרד לואיס הציע לכנות את "זכות השיבה" בשם "תביעת השיבה הפלסטינית", והמונח משמש לעיתים חוגים המתנגדים לזכות השיבה, מפני שלטענתם, המושג "זכות" הוא מטעה ומסלף, הן משום שהחלטה 194 עליה מבססים הפלסטינים והערבים את תביעתם אינה מזכירה את המונח "זכות" ומשום שיש בו מתן לגיטימציה ישראלית לדרישה הפלסטינית.
ראו גם
החלטה 181
החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם
ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות
בעיית הפליטים הפלסטינים
הגדה המערבית
רצועת עזה
הפזורה הפלסטינית
טרור פלסטיני
מוסלמים בישראל
"מהנהר עד לים"
המגזר הערבי
יוזמת ז'נבה – הצעה שכללה ניסיון לפשרה בנושא זכות השיבה
הבנות ביילין–אבו מאזן
לקריאה נוספת
שמואל כ"ץ, אדמת מריבה - מציאות ודמיון בארץ ישראל, הוצאת כנרת זמורה ביתן.
ג'ואן פיטרס, מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי ערבי על א"י, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1990.
עדי שורץ ועינת וילף, מלחמת זכות השיבה - הקרב על בעיית הפליטים הפלסטינים ואיך ישראל יכולה לנצח בו, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2018
חיים גנז, מריכרד ואגנר ועד זכות השיבה, ניתוח פילוסופי של בעיות ציבור ישראליות, הוצאת עם עובד, 2006, פרק שמיני: זכות השיבה הפלסטינית וצדקת הציונות, עמ' 259–285.
קישורים חיצוניים
אתר משרד המשא ומתן הרשמי של הרשות הפלסטינית, העוסק בפליטים ובזכות השיבה
יפה זילברשץ ונמרה גורן-אמיתי, שיבת פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל, הוצאת מרכז מציל"ה, ירושלים, תמוז תש"ע, יוני 2010
דבקות פלסטינית בזכות השיבה לאחר יוזמת ז'נבה, אתר ממר"י
Palestine Remembered, al-Nakba 1948
עמיר טאובר, אז מה באמת דעתו של אבו מאזן על זכות השיבה?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 16 בפברואר 2018
הליכוד. עלון תעמולה עם מפה "הליכוד הוא התשובה לזכות השיבה". אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
קטגוריה:מונחים בסכסוך הישראלי-פלסטיני
קטגוריה:ישראל: פליטים | 2024-10-15T17:05:02 |
גורדוניה | 350px|ממוזער|שמאל|הכשרה בגורדוניה בפולין, ערב שבת לקראת העלייה לארץ ישראל ב-1947
ממוזער|ועידת גורדוניה בגליציה 1929|225x225 פיקסלים
ממוזער|חברי גורדוניה בפודבולוצ'יסקה בתצלום לרגל עלייתו של רפאל ויסמן (במרכז) לארץ, 1930הסתדרות הנוער העממית חלוצית גורדוניה הייתה תנועת נוער ציונית-חלוצית, שדגלה בערכי א"ד גורדון בהגשמה, ציונות עובדת (עבודה עצמית) וחינוך האדם.
היסטוריה
חבורות של צעירים שהחלו להתארגן בשנת 1923 בעיירות בגליציה המזרחית התגבשו ארגונית והפכו לתנועה שבחרה בשם גורדוניה בשנת 1925. הסניף המרכזי של התנועה פעל בעיר לבוב. הרקע להקמת התנועה היה המשבר הקשה שעבר על יהודי האזור בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מלחמות האזרחים והפוגרומים שבאו בעקבותיהן. גליציה המזרחית, שהייתה קודם חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית הפכה לחלק ממדינת פולין. הרוח הלאומית הפולנית והאנטישמיות הגואה הצטרפו למצוקה הכלכלית ולתחושה של הצעירים שאין להם עתיד בפולין. רבים אימצו את הציונות כדרכם אך חיפשו גם תשובה לשאלות החברתיות שהטרידו אותם. מייסדי גורדוניה היו צעירים חיפשו דרך שונה מדרכה של השומר הצעיר, שהייתה לה אז השפעה ניכרת בגליציה, מכיוון שקיבלה לשורותיה רק נוער לומד ולא נוער עובד, וגם מתוך התנגדות לכיוון המרכסיסטי שאימצה.
תנועת הנוער גורדוניה התארגנה בקראקוב בשנת 1925. רוב הפעילות כללו הכשרה לעלייה ארצה, מחנות קיץ ועוד. הסניף המשני של מחוז שלזיה היה בקראקוב. רוב רובם של חברי התנועה באו משכבות מעוטות יכולת, מעריי השדה והספר לעיר קראקוב. נערים אלו עזבו את מקומות מגוריהם כדי למצוא פרנסה בעיר קראקוב. בתום יום עבודה עסקו בני הנוער בפעילויות השגרתיות של התנועה: ללמוד עברית, ללמוד על ארץ ישראל, ללמוד על עבודה עברית ועבודת כפיים, ועוד פעולות אשר יכשירו אותם לעלייה ארצה. חלק גדול מבני הנוער חוו נתק מהגרעין המשפחתי וחשו קושי עצום הן נפשית והן פיזית. למרות זאת, ולמרות פרוץ מלחמת העולם השנייה לא הופסקה פעולת התנועה "גורדוניה".
גורדוניה התגבשה כתנועת נוער עממית – חלוצית – סוציאליסטית, שראתה את עצמה כממשיכת דרכה של מפלגת הפועל הצעיר ושאבה את השראתה ושמה מדמותו של א"ד גורדון שעל פי משנתו קיים קשר בין חיי האדם ועבודתו ובין חיי האומה ואדמתה. גורדוניה דגלה ביישוב ארץ ישראל תוך הדגשת ערך העבודה העצמית וחינוך האדם להגשמה וציונות. החניכים למדו את השפה העברית ובוגריה התארגנו לקראת עלייה לארץ ישראל, השתלבות בקבוצות הקיימות בארץ - ישראל והקמת קבוצות חדשות.
גורדוניה התפשטה במהירות לשאר חלקי פולין. ב-1928 כשהתקיימה הוועידה הראשונה של התנועה בדנצינג מנתה התנועה למעלה מ-4,000 חברים. במהלך שנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 התרחבה פעילות גורדוניה לליטא, לטביה, רומניה, סרביה, צרפת, וגם לארגנטינה, ארצות הברית ואף אלג'יריה ותוניסיה.
בשנת 1929 עלו רבים מחברי התנועה לארץ ישראל והעבירו אליה את מרכז פעילותה. העלייה במסגרת גורדוניה המשיכה כל שנות השלושים ועד פרוץ המלחמה ב-1939 גם במסגרת ארגון החלוץ ונמשכה גם לאחר השואה. הקבוצה הראשונה של חברי גורדוניה הקימה את קבוצת חולדה. עם הזמן הקימו חברי גורדוניה קבוצות נוספות שהתאגדו תחת השם "איגוד גורדוניה" ובשנת 1934 הצטרפו לחבר הקבוצות. ביו הקבוצות שהקימו בוגרי גורדוניה היו חניתה, כפר החורש ורמת דוד בצפון, במישור החוף נווה ים, מעין צבי, משמרות ומשמר השרון, חולדה ומעלה החמישה באזור ירושלים, מסדה שבעמק הירדן, ניר עם ואורים שבנגב. חברי הקבוצות שהקימה גורדוניה המשיכו את פעילותם בתנועה באמצעות השליחים שיצאו לחו"ל וסייעו לחניכים בסניפים ובחוות ההכשרה החקלאית. פעילות זו נמשכה גם לאחר מלחמת העולם השנייה בעיקר במחנות העקורים.
פנחס לבון היה למנהיג התנועה משנותיה הראשונות. כבר בשנות ה-1920 התבלט כאחד הדוברים הרהוטים והמרשימים ביותר בוועידות התנועה ובהופעותיו בסניפים. הוא אימץ את המצע האידאי של מייסדי גורדוניה שראו עצמם כממשיכי הדרך של צעירי ציון והפועל הצעיר. הוא הושפע מאוד מחיים ארלוזורוב וראה בא"ד גורדון, את מורה הדרך הרוחני של התנועה. הוא התנגד בחריפות גם לסוציאליזם המרקסיסטי הדוגמטי שאימצה תנועת השומר הצעיר וגם ללאומנות ולמיליטריזם של התנועה הרוויזיוניסטית. הייעוד של גורדוניה ותפקידה בהגשמת הציונות התמצו לדעתו בעליה לארץ ו"כיבוש הארץ והעבודה, החקלאות, השפה והאדם, תוך מאמצי הגשמה חלוציים". על אף שדגל בשמירה על דרכה הייחודית של גורדוניה, לבון האמין בצורך באיחוד כוחות והוביל את גורדוניה לאיחוד עם תנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות הקרובות אליה.
בשנת 1940 התאחדה גורדוניה עם תנועת המכבי הצעיר ובשנת 1945 התמזגה עם פלג מהמחנות העולים שהזדהה עם מפא"י. התנועה החדשה היא התנועה המאוחדת שהייתה תנועת נוער לומד ששמה דגש על עקרון הכלליות. מתוך תפיסה זו של כלליות, התאחדה ב-1959 התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ויצרה את הנוער העובד והלומד.
אידאולוגיה
גורדוניה הייתה תנועת נוער יהודית-ציונית-סוציאליסטית בעלת נופך צופי. גורדוניה שמה בראש מעייניה את ערך ההגשמה החלוצית ושאבה השראה רבה ממשנתו של א"ד גורדון.
בוועידה הראשונה בדנציג ב-1928 התקבלו העקרונות הבאים:
בניין ארץ ישראל כמולדת לעם
יצירת עם עובד בארץ ישראל
עבודה עצמית
תרבות עברית
"הנוסח המקובל של מלחמת מעמדות, כדרך כוללת להגשמת הסוציאליזם, אין בכוחו להקיף את הגיוון העשיר בדרכי הגשמת הסוציאליזם".
י"ג מידות גורדוניה
כמו בתנועות נוער צופיות מקבילות כדוגמת השומר הצעיר ומכבי הצעיר כך גם לגורדוניה היו דיברות, אשר מטרתן הייתה לשמש מצפן ערכי לחברי התנועה.
הווה מתקרב לטבע וקשור בו.
הווה שומר על בריאות ותרבות גופך.
הווה מכניס לחייך וסביבתך הרמוניה ופשטות של איש-העבודה.
הווה מסתכל בפני המציאות כדי להבינה בלא כסוי-פנים.
הווה שומר על עצמאותך אך מקשיב לדעות אחרים.
הווה מכבד את האדם שבזולתך ומתייחס אליו ביושר-לבב.
הווה נוהג בכבוד ויושר הדדי ביחסי החבר והחברה.
הווה מגשים את העברית למעשה יום-יום.
הווה נאמן ומסור לתנועת גורדוניה, אחראי בעד עתיד העם וגורל בניין המולדת.
הווה איש העבודה היצירה וההגשמה.
הווה מרגיש את עצמך סולידרי עם הסובלים והמנוצלים בחברה הנוכחית.
הווה מתקומם נגד הרע והעוול ונלחם בעד הצדק החברתי והיושר האנושי.
הווה מכוון את מחשבותיך ואת מעשייך בחיי יום-יום לאור התכלית המוסרית, החברתית לעם והאנושיות, באשר אין המטרה מקדשת את האמצעים.
ממוזער|קבוצת גורדוניה בהכשרה להתיישבות ברומניה 1929
ראו גם
תנועות נוער בישראל
התנועה המאוחדת
הנוער העובד והלומד
לקריאה נוספת
גורדוניה: תנועת נוער עממית חלוצית (העורך הראשי: נתן רוטנשטרייך; העורך והמביא לדפוס: אריה אבנון), חולדה: ארכיון גורדוניה-מכבי הצעיר ע"ש פנחס לבון, תשמ"ב-1982.
אלקנה מרגלית, תנועת הנוער גורדוניה – רעיון אורח חיים, [תל אביב]: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו-1986.
חניכי ומדריכי קן קריית חיים, תנועת חיים: לקראת 70 השנים הבאות: הסתדרות הנוער העובד, תנועת גורדוניה, התנועה המאוחדת והסתדרות הנוער העובד והלומד בקרית חיים, [חיפה]: הנוער העובד והלומד, תשס"ד-2004.
דוד רון, הם יורים - אליעזר גלר, מפקד אזור במרד גיטו ורשה, הוצאת "תרבות וחינוך" בשיתוף עם איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1960 (במיוחד הפרק "גורדוניה בפולין בימי הכיבוש הנאצי", מאת נתן עק, עמודים 136-121)
קישורים חיצוניים
"גורדוניה" באתר "נוסטלגיה"
"גורדוניה" - באתר תנועת העבודה הישראלית
סרטו של נתן גרוס "קדימה גורדונאים!", 1947
גורדוניה בספריה הלאומית של פולין
גורדוניה בספריה הלאומית של ישראל
קטלוג ארכיון יד טבנקין
הערות שוליים
*
קטגוריה:תנועות נוער עבריות
קטגוריה:תנועות נוער ביישוב
קטגוריה:תנועות נוער ציוניות סוציאליסטיות
קטגוריה:ארגונים ציוניים
קטגוריה:ציונות סוציאליסטית
קטגוריה:הנוער העובד והלומד | 2024-10-02T20:18:21 |
משפט צבאי | משפט צבאי הוא המשפט החל על אנשים המשרתים בצבא. על פי כללי המשפט הבין־לאומי, משפט צבאי יכול לחול גם על תושבים הנמצאים תחת ממשל או משטר צבאי, או במצב של כיבוש.
מערכת משפט צבאי הנפרדת מהמשפט האזרחי הרגיל, קיימת בכמעט כל מדינות העולם, כאשר חריג בולט היא גרמניה בה בוטל המשפט הצבאי בעקבות מלחמת העולם השנייה.
לרוב המשפט הצבאי מתחלק למשפט צבאי פלילי (בו מועמדים לדין החיילים על עבירות "רגילות") ולמשפט משמעתי בו נשפטים החיילים על עבירות משמעת שלרוב אינן מהוות עבירות במשפט האזרחי.
במדינת ישראל
במדינת ישראל הדין הצבאי מבוסס על פירמידת נורמות המשלבת בין חוקי מדינת ישראל ומערכת דינים ספציפית של הצבא: חוקי יסוד> חוק השיפוט הצבאי, חוק שירות ביטחון, חוק שירות מילואים> הוראות פיקוד עליון >פקודות מטכ"ל > הוראות כלליות.
במדינת ישראל חל על המשרתים בצה"ל חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, המעניק סמכות בעניין עבירות המבוצעות על ידם לבתי דין צבאיים. בתי דין צבאיים, דנים בהרכב בו יושבים קצינים שהוסמכו לכך אך הם חסרי השכלה משפטית, וכן קצינים משפטנים. בכך הוא דומה לבית הדין לעבודה בו יושבים נציגי ציבור לצד שופט או שהוא משפטן בהשכלתו.
דין משמעתי
להוציא את בתי הדין הצבאיים קיימות ערכאות שיפוט נוספות בצבא. שיפוט בפני קציני שיפוט בהליך משמעתי. כל קצין בדרגת סגן ומעלה נחשב קצין-שיפוט, בתנאי שקיבל הסמכת קצין-שיפוט מהפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר), או מקצין אחר שהפצ"ר האציל לו את סמכות האישור. קצינים מקבלים הסמכה כזו לאחר שעברו בהצלחה קורס ובוחן דין משמעתי (שלרוב גם הוא מבוצע במסגרת קורס צבאי אחר כגון קורס מ"פים). קציני שיפוט נחלקים לקש"ז (קצין שיפוט זוטר - עד דרגת סרן) ולקש"ב (קצין שיפוט בכיר - מדרגת רב-סרן ואילך).
קצין בעל סמכות כמתואר לעיל יכול לשפוט חייל. המשפט מתנהל על גבי טופס שנקרא "טופס 630". החייל חייב להיכנס כשהוא מלווה בחייל נוסף (המכניס אותו למשפט) אשר נשאר איתו כל עת המשפט כדי למנוע מצב בו יעשו דברים שאינם חוקיים. במידה והחייל העומד לדין נמצא אשם, חייב הקצין לגזור עליו עונש כלשהו: התראה, ריתוק לבסיס, נזיפה, נזיפה חמורה, קנס, או ימי מחבוש (מאסר).
ראו גם
בית דין צבאי
פקודה בלתי חוקית בעליל
פרשת טוביאנסקי
משפט שדה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ישראל: ענפי משפט
קטגוריה:צה"ל: חוק ומשפט | 2024-07-30T21:39:42 |
מספר אירציונלי | REDIRECT מספר אי-רציונלי | 2009-02-02T08:34:17 |
על-סגול | ממוזער|330px|קרינת על-סגול – האזור הדהוי בסגול כפי שמיוצג בספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית
קרינת על-סגול, קרינה על-סגולה, או קרינה אוּלְטְרָה סגולה (ידועה גם כקרינת UV; ראשי תיבות של "Ultra-violet"), היא קרינה אלקטרומגנטית, בעלת אורך גל קצר מזה של אור נראה, אולם ארוך מזה של קרינת רנטגן רכה. פירוש השם "אולטרה סגול" הוא "מעבר לסגול" (ultra בלטינית – "מעבר"); סגול הוא הצבע בעל אורך הגל הקצר ביותר בטווח אורכי הגל של האור הנראה. לעל סגול יש תדר גבוה יותר מהתדר של האור הסגול, ולכן אורך גל קצר יותר מאשר לאור סגול. חלק מאורכי הגל העל-סגולים נקראו בעבר "אור שחור", משום שאינם נראים לעין האנושית.
ממוזער|פלואורסצנציה – מינרלים פלואורסצנטיים פולטים אור נראה כאשר הם נחשפים לאור על-סגול
גילוי קרינת על-סגול
קרינת UV התגלתה בשנת 1801 כאשר הפיזיקאי הגרמני יוהאן וילהלם רייטר הבחין בקרניים בלתי נראות, הנמצאות ממש מעבר לקצה הסגול של הספקטרום הנראה. הגלוי של רייטר התרחש כאשר הוא שם לב שנייר הספוג בכלוריד-הכסף התכהה במהירות רבה יותר כאשר נחשף לאור UV בהשוואה לקצב שבו התכהה כאשר נחשף לאור הסגול.
רייטר קרא לאור הזה "קרני חמצון" (בגרמנית: de-oxidierende Strahlen) כדי להדגיש תגובתיות כימית ולהבדיל אותם מ"קרני חום", שהתגלו על ידי ויליאם הרשל שנה קודם לכן, בקצה השני של הספקטרום הנראה. המונח הפשוט יותר "קרניים כימיות" אומץ זמן קצר לאחר מכן, ונשאר פופולרי לאורך המאה ה-19, אם כי חלק מהמדענים טענו כי קרינה זו שונה לחלוטין מאור נראה. המונחים "קרניים כימיות" ו"קרני חום" הומרו בסופו של דבר לטובת קרינה על-סגולה ותת-אדומה בהתאמה.
סוגי קרינת על-סגול
קרינת על-סגול נחלקת לעל-סגול קרוב (אורך גל של 380 עד 200 ננומטר) ולעל-סגול קיצוני (200 עד 10 ננומטר). כשדנים בהשפעת הקרינה העל-סגולה על בריאות האדם ועל הסביבה, טווח אורכי הגל בעל-סגול מחולקים לעיתים קרובות ל-UV-A (אורך גל של 400 עד 315 ננומטר; נקרא גם "אור שחור" או UV גל ארוך), UV-B (אורך גל של 315 עד 280 ננומטר; נקרא גם UV גל בינוני), ו-UV-C (מ-280 עד 100 ננומטר; נקרא גם UV גל קצר או "קוטל חיידקים").
זכוכית רגילה היא שקופה לקרינת UV-A אולם אטומה לאורכי גל קצרים יותר. זכוכית קוורץ, בתלות באיכותה, עשויה להיות שקופה אפילו לעל-סגול קיצוני.
השמש פולטת קרינה בתחומי UV-A, UV-B ו-UV-C, אולם בשל הספיגה בשכבת האוזון באטמוספירה, 99% מהקרינה העל-סגולה המגיעה לפני-השטח של כדור הארץ היא UV-A.
השפעות על בריאות האדם
השפעות מזיקות
כשהעור מראה סימני אדמומיות ("הישרפות") זוהי תוצאה של כווייה, הנוצרת בעקבות כמות מסוימת של קרינה המגיעה לעור.
כמות הקרינה המגיעה לעור היא מכפלה של עוצמת הקרינה במשך הזמן של הקרינה. היחידה נקראת ג'אול.
כמות הקרינה הגורמת לאדמומיות בעור היא שונה עבור אורכי גל שונים. עבור קרינה באורך 350 ננומטר (UVA) יש צורך ברמה של 100 ג'אול. 3 ג'אול של קרינה באורך גל של 310 ננומטר גורמת לאדמומיות ואילו עבור 300 ננומטר מספיק לקבל 0.5 ג'אול כדי שהעור יאדים.
האטמוספירה ושיכבת האוזון מסננות קרינת UV אך לא לגמרי.
מבין קרני ה-UV השונות, חודרות מבין לשכבות אלה כמות רבה של UVA, כמות קטנה פי 100 של UVB וכמות אפסית של UVC.
כאמור, העור רגיש פחות לקרינת UVA לכן היא נחשבת לפחות מזיקה מהשלוש, אולם כיוון ששכבת האוזון אינה בולמת אותה כל כך, היא קיימת בכמויות גדולות (בדומה למיטות שיזוף). היא עשויה לתרום להזדקנות העור, נזק ל-DNA, ואף לסרטן העור.
קרינת UVA חודרת מעבר לשכבות העור ומגיעה לאזורים רגישים. התגלה כי קרינה זאת מעלה את מקרי סרטן העור במיטות שיזוף ואצל מקבלי טיפולי UVA במרפאות. סוברים שהיא הגורם העיקרי לקמטים בעור. קרינות UVB ו-UVC מסוכנות לעיניים, וחשיפה לה עשויה לגרום לפוטוקרטיטיס (דלקת עיניים שטחית אך כואבת). קרינת UVC מסוכנת הרבה יותר מאשר קרינת UVB וחשיפת העיניים לקרינת UVC, אפילו במשך כמה שניות יכול לגרום לכוויות חמורות בעור ובעיניים. מנורות UVC נמצאות בשימוש במתקני טיהור מים, טיהור חדרי ניתוחים, טיהור אריזות מזון ועוד. כמות קטנה מאוד של קרינת UVC הורגת כל תא חי כולל חיידקים או וירוסים תוך שניות.
קרינות UV-A, UV-B ו-UV-C עשויות כולן לפגוע בחלבוני קולגן ובכך להאיץ את הזדקנות העור, אך קרינת UVC היא ההרסנית ביותר.
קרינת UV בעוצמה חזקה גורמת לסוגים מסוימים של סרטן עור. קרינה זו מייננת מולקולות DNA בתאי עור, וגורמת ליצירת קשרים קוולנטיים בין בסיסי תימין סמוכים, מה שמוביל בסופו של דבר לעיוותים במבנה הסליל של ה-DNA, עיכוב בשכפול, פערים ב-DNA, ועוד. בעיות אלו עשויות לגרום למוטציות, שעלולות להוביל לגידול סרטני. ניתן לראות בקלות את ההשפעה המוטגנית של קרינת על סגול על תרביות חיידקים.
קשר סרטני זה הוא הגורם לדאגה בקשר לחור באוזון.
קרינת UV-C היא המסוכנת שבשלושה. בעבר לא ניתנה תשומת-לב רבה לקרינת UV-C, משום שהיא מסוננת בדרך-כלל בשכבת האוזון ולא מגיעה לפני כדור-הארץ. כיום, דילול שכבת האוזון והחורים בה גורמים לדאגה גוברת באשר לחשיפה אפשרית לקרינת UV-C.
כהגנה מפני אור על-סגול, הגוף (בהתאם לסוג העור) משתזף כשהוא נחשף לכמויות קטנות של קרינה, על ידי שחרור של הפיגמנט החום מלנין. השיזוף עוזר לחסום חדירת קרני על-סגול ולמנוע נזק לרקמות עור רגישות ועמוקות יותר. קיימים תכשירי הגנה רבים החוסמים קרינה על-סגולה באופן חלקי. רוב המוצרים הללו כוללים "דירוג SPF", המציין את רמת ההגנה שהתכשיר מעניק. דירוג זה תקף רק להגנה מפני אור UV-B. בכל מקרה, מרבית רופאי העור ממליצים להימנע מחשיפה ארוכה לשמש.
קרינה זו יכולה להוות סיכון להתפתחות קטרקט.
השפעות מועילות
שמאל|ממוזער|250px|תצלום על סגול – דמות הציפור המופיעה על כרטיס אשראי רק בעת חשיפה לאור על סגול, כאמצעי לזיהוי כרטיסים מזויפים
השפעה חיובית של אור על-סגול היא ייצור של ויטמין D בגוף. מחקר שנערך ב-2002 בידי ויליאם ב. גרנט מעלה את הטענה כי מקרי מוות מסרטן רבים נגרמים בשל מחסור בוויטמין D הנובע מחשיפה לא מספיקה לקרינת UV-B. כאשר קרינת UV-B פוגעת בעור היא הופכת את הכולסטרול שבעור לוויטמין D3.
קרינת UV-B מהשמש או על ידי מנורות מיוחדות משפיעה לטובה על חולים במחלות עור רבות ומדי זמן נוספות מחלות לרשימה. כיום הטיפול בקרינה זאת מאושר על ידי משרדי הבריאות בעולם עבור מחלות עור פסוריאזיס, ויטיליגו, דלקת עור אטופית, ליכנפלנוס (סוג של סרטן) ועוד מחלות. קיימות בעולם עשרות אלפי מרפאות UV-B ובארץ הטיפול בהן מאושר על ידי משרד הבריאות ונמצא בסל הבריאות.
בארצות בהן אין שמש חזקה, כמו רוסיה, נורווגיה ועוד, ניתנות באופן סדיר הקרנות UV-B לנשים בתקופת ההריון, על מנת להיטיב עם בריאות האישה והעובר.
בשנת 2000 התחילו להשתמש במנורות UV-B מסוג חדש אשר נותנות קרינה בתחום צר בלבד של 311–313 ננומטר בלבד, זאת בעוד שלפני כן היה שימוש רק במנורות UV-B של 290–320 ננומטר. היתרון של מנורות אלה בכך שהן לא נותנות קרינה מתחת ל-300 ננומטר שהיא קרינה מזיקה שאינה תורמת לייצור ויטמין D3 ומצד שני היא גורמת להרס ה-DNA. מנורות אלה נקראות נרובנד.
בעוד שהשימוש במנורות נרובנד 311–313 ננומטר נעשה על כל הגוף או על שטחים נרחבים במרפאות, טיפול על שטחים קטנים באמצעות לייזר אקסימר הפולט קרינת UV-B בתחום 308 ננומטר נמצא כיעיל אף הוא. כיוון שהלייזר ניתן בעוצמה חזקה ובאורך גל שקרוב יותר ל-300 ננומטר, מספיקה הקרנה באמצעות הלייזר של שנייה-שתיים כדי לגרום לתגובה בעור.
שימוש נוסף בקרינה זו הוא כטיפול בקרטוקונוס. טיפול זה מוכר בשם Corneal Collagen Crosslinking.
בטיפול זה מוחדר אל תוך העין ריבופלבין אשר תחת השפעת קרני UV-A, גורם לחיבור מחדש של רקמות הקרנית ובכך אמור לפעול כמנע עבור מנגנון התפשטות המחלה.
רוב בני האדם לא מסוגלים לראות אור על סגול היות שעדשת העין לא קולטת את רוב האור באורכי גל מתחת ל-380 ננומטר. ידוע על מקרים רבים בהם אנשים לאחר ניתוח קטרקט, הצליחו לראות אור על סגולי באורכי גל עד 300 ננומטר.
אסטרונומיה
ידוע כי עצמים חמים מאוד מפיקים קרינה על-סגולה רבה (למשל האזור סביב לחור שחור).
אותה שכבת אוזון המגנה עלינו, מקשה על האסטרונומים לראות קרינה זו מעל פני כדור-הארץ. לפיכך, מרבית התצפיות העל-סגולות נערכות מהחלל.
ראו גם
חוק וין
טלסקופ חלל
צילום על-סגול
עולם החי
חיות רבות ושונות ניחנות ביכולת ראיית על-סגול, ביניהם חרקים רבים. הדבורים, למשל, רואות בתחום העל-סגול הקרוב. פרחים רבים התלויים בחרקים להאבקה מנצלים עובדה זו, וצבועים בצבעי על-סגול עזים, המושכים את הדבורה אל אבקני הפרח.
ישנם בעלי חיים המסוגלים לעקוב אחרי סימני על-סגול שמותירים בעלי חיים אחרים ובאופן זה לצודם.
עקרבים מאירים בצורה פלואורסצנטית תחת הקרנה של אור על-סגול (מייחסים את התופעה למינרלים או לחלבונים שנמצאים בעורם), דבר המנוצל על ידי לוכדי עקרבים.
ישנם אלמוגים המאירים בצורה פלואורסצנטית תחת הקרנה של אור על-סגול. צלילות לילה ספורטיביות נעזרות בפנס מתאים כדי לראות את התופעה.
שימושים
ממוזער|מופע תאטרלי בתאורה על סגולה. הקרינה העל סגולה אינה נראית לעין, אך גורמת לאפקט פלואורסצנטי. התוצאה המרשימה היא דמויות בוהקות בתוך חושך מוחלט.
250px|ממוזער|נעלי אדידס באור על סגול
לאור על-סגול שימושים רבים ושונים:
מנורות פלואורסצנטיות
מנורות פלואורסצנטיות מפיקות אור על-סגול על ידי שחרור של אדי כספית בלחץ נמוך. ציפוי זרחני על פנים המנורה בולע חלק מהאור העל-סגול והופך אותו לאור נראה, שאר הקרינה נבלמת על ידי דפנות הזכוכית.
אורכי הגל העיקריים הנפלטים על ידי הכספית הם בתחום של UV-C. חשיפה לא מוגנת של העור או העיניים למנורות "פלואורסצנטיות" המשמשות לקטילת חיידקים וטיהור מים (שהן על פי רוב עשויות קוורץ, ואין בהן ציפוי זרחני) היא מסוכנת למדי.
מרבית האור ממנורות כספית הוא באורכי גל לא רציפים. מקורות פרקטיים אחרים לאור על-סגול עם טווח פליטה רציף יותר כוללים מנורות קסנון (משמשות לעיתים לדימוי אור שמש), מנורות דאוטריום, מנורות כספית-קסנון, נורות מתכת-הליד, ונורות הלוגן.
טיהור מי שתיה
אור על-סגול באורך גל של 254 ננומטר, שנפלט על ידי אדי כספית בנורת התפרקות גז, משמש לעיתים קרובות לטיהור מי שתייה ובמתקני טיהור מי שפכים.
בדיקת מחצבים
מנורות על-סגולות משמשות גם לבדיקת מחצבים, אבני חן, ועבודות "בילוש" אחרות כגון אימות פרטי אספנות שונים. חומרים שנראים דומה באור רגיל זוהרים לעיתים באופן שונה תחת אור על-סגול, כך שאור על-סגול יכול לשמש להבחנה בין חומרים שונים ולזיהוי זיופים. בתכונה זו נעשה שימוש גם בביוכימיה ובזיהוי פלילי.
פוטותרפיה
(ביוונית: טיפול באור), הוא שם לטיפול רפואי באמצעות חשיפת העור לקרני אור.
מחלות מסוימות ניתנות להקלה או לריפוי באמצעות פוטותרפיה. המחלות פסוריאזיס, ויטיליגו, דלקת עור אטופית ונוספות אחרות מטופלות באמצעות חשיפה לאור בתחום העל סגול UVB באורך גל של 280–320 ננומטר. אקנה מטופלת באור נראה באורך גל של 415 ננומטר ההורג את חיידק האקנה. קרינת אור בשילוב עם חומרים פעילים מביאה לריפוי סרטן העור.
כן נמצאות בשימוש מנורות UVB אשר פותחו על ידי חברת פיליפס בהולנד. המנורות פולטות קרינת UVB בתחום צר (Narrow Band) של 311–313 ננומטר, בעוד שמנורות UVB רגילות פולטות קרינה בכל תחום UVB שבין 280–320 ננומטר. קיימות בעולם עשרות אלפי מרפאות פוטותרפיה ומקבלים בהן מיליוני מטופלים. הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ואין לו תופעות לוואי כפי שיש לטיפול באמצעות תרופות וחומרים כימיים.
סטריליזציה
אור על-סגול משמש לסטריליזציה של סביבות עבודה וכלים במעבדות ביולוגיה ובמתקנים רפואיים. עם זאת, שיטה זו משמשת רק כנדבך נוסף לשיטות סטריליזציה אחרות, שכן מיקרואורגניזמים שונים עשויים למצוא מפלט מפני האור על-סגול בסדקים קטנים או באזורים מוצלים.
פוטוליתוגרפיה
עקב אורך הגל הקצר שלו, נעשה שימוש באור על-סגול בפוטוליתוגרפיה באיכות גבוהה בתהליך הייצור של מוליכים למחצה. פוטוליתוגרפיה זו משמשת לייצור מעגלים משולבים ומעגלים מודפסים.
ספקטרוסקופיה
אור על-סגול משמש גם בספקטרוסקופיה.
ביוטכנולוגיה
החלבון GFP ונגזרותיו הם כלי שימושי מאוד בעולם הביוטכנולוגיה. ה-GFP מאיר פלואורסצנטית בתחום הספקטרום הנראה תחת הארה באור על סגול. בעזרתו ניתן לסמן, לראות ולחקור חלבונים ומבנים שהם יוצרים, שמצד עצמם אינם מאירים.
היסטוריה
זמן קצר לאחר שהתגלה האור התת-אדום, הפיזיקאי הגרמני יוהאן וילהלם ריטר החל לחפש קרינה בקצה השני של הקשת, באורכי הגל הקצרים שמעבר לסגול. ב-1801 הוא השתמש בכלוריד כסף, חומר הרגיש לאור, כדי להראות שישנו אור בלתי-נראה מעבר לסגול. הוא קרא לאור זה "קרניים כימיות".
ראו גם
מדד קרינת על-סגול
תת אדום (אינפרה אדום)
אור
קרינה אלקטרומגנטית
צבע אולטרה סגול בפרחים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הספקטרום האלקטרומגנטי
קטגוריה:גורמים מסרטנים | 2024-10-15T16:32:34 |
אינפלציה קוסמית | שמאל|ממוזער|350px|היסטוריית היקום
אינפלציה קוסמית היא תהליך פיזיקלי היפותטי שהתרחש ביקום הקדום, חלקיק זמן לאחר המפץ הגדול. לפי הגרסה שהגה האסטרונום אלן גות ב-1980 האינפלציה התרחשה החל מ-10-35 שניות לאחר המפץ הגדול ועד כ-10-32 שניות לאחריו. בפרק זמן זה עבר היקום תהליך של התנפחות מהירה עד אין שיעור, שהגדילה את נפח היקום הנראה מגודל זעיר לגודל של גלקסיה בינונית. כתוצאה מתהליך זה, היקום הנראה הוא אך פיסה קטנה עד אינסוף מהיקום המלא.
מודל זה פותח על מנת לפתור כמה בעיות שמודל "המפץ הגדול" לבד לא יכול היה להסביר כמו: הומוגניות היקום (כלומר מדוע היקום נראה אחיד מכל נקודת תצפית) והאיזוטרופיות שלו (כלומר מדוע היקום נראה אחיד בכל כיוון).
המודל יכול להסביר מדוע גודלו של פרמטר הצפיפות שווה ל-1, כפי שנמדד.
מבוא
בסביבות 1930 גילה אדווין האבל כי האור מהגלקסיות המרוחקות עבר הסחה לאדום. ככל שהגלקסיה הייתה מרוחקת יותר, כך גדלה ההסחה לאדום. הפירוש הראשון שניתן לתופעה זו הוא שהגלקסיות מתרחקות מכדור הארץ. אך אם כדור הארץ אינו נמצא במיקום מרכזי מיוחד ומועדף ביקום, פירוש הדבר שכל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, וככל שהמרחק ביניהן גדל, כך הן מתרחקות מהר יותר. כעת מקובלת הפרשנות לפיה המרחב והיקום מתפשטים, נושאים עמם את הגלקסיות הם הגורמים לתופעה זו. תצפיות רבות אחרות תומכות ומובילות לאותה מסקנה. עם זאת, במשך שנים רבות לא היה ברור מדוע היקום מתפשט, או מהו הגורם לתופעה זו.
בהתבסס על תצפיות ניסיוניות רבות ועבודה תאורטית, מאמינים כיום כי הסיבה לתופעה, שאותה זיהה האבל, היא שהמרחב עצמו מתרחב, וכי הוא התרחב במהירות רבה בשבריר השנייה הראשונה לאחר המפץ הגדול. התפשטות מסוג זה ידועה כ"התפשטות מטריקה". במונחים של מתמטיקה ופיזיקה, "מטריקה" היא מדד למרחק בין שתי נקודות במרחב העונה על רשימת מאפיינים ספציפית, והמונח מרמז שתחושת המרחק בתוך היקום עצמו משתנה, אם כי בשלב זה היא קטנה מכדי שניתן יהיה לראות את השפעתה בקנה מידה הקטן מהמרחב הבין-גלקטי.
ההסבר המודרני ל"התפשטות המטריקה" בחלל הוצע על ידי הפיזיקאי אלן גות בשנת 1979, תוך בחינת הבעיה מדוע לא נראים כיום מונופולים מגנטיים. הוא מצא שאם היקום מכיל שדה במצב "ריק קוונטי" חיובי-אנרגטי, הרי שעל פי תורת היחסות הכללית הוא זה הגורם להתרחבות מעריכית של המרחב. מהר מאוד הבינו כי הרחבה כזו תפתור בעיות רבות אחרות שנותרו ללא מענה לאורך שנים. בעיות אלה נובעות מהצורך למצוא התאמה בין התצפית ביקום כפי שהוא נראה כיום, לבין התנאים ראשוניים שבהם היה היקום כאשר החל להתהוות, או תנאים "מיוחדים" שהתקיימו מיד בתחילת המפץ הגדול. תאוריית האינפלציה פותרת במידה רבה גם את הבעיות הללו, ובכך הופכת את היקום שלנו לסביר הרבה יותר בהקשר של תורת המפץ הגדול.
טרם התגלה שדה פיזיקלי שאחראי לאינפלציה זו. עם זאת כבר עתה ניתן לקבוע ששדה זה יהיה שדה סקלרי. השדה הסקלרי היחסי הראשון שקיימו הוכח היה - שדה היגס. שדה היגס התגלה רק בשנים 2012–2013 ונמצא עדיין במחקר. כך שהמצב בו השדה האחראי לאינפלציה הקוסמית וההתרחבות המטרית טרם התגלה הוא סביר. השדה המוצע עם המערכת הקוונטית הצמודה לו (החלקיקים התת-אטומיים שקשורים אליו) זכו לכינוי ה"אינפלטון". אם תחום זה אינו קיים, יצטרכו המדענים להציע הסבר אחר לכל התצפיות המצביעות על כך שההתרחבות המטרית של החלל מוסיפה להתקיים גם כיום, אך לאט הרבה יותר מאשר בזמן האינפלציה הקוסמית.
התיאוריה
ליקום מתרחב יש בדרך כלל אופק קוסמולוגי, אשר באנלוגיה לאופק המוכר יותר מהארץ, הנגרם בגלל עקמומיות פני השטח של כדור הארץ. האופק הקוסמולוגי מסמן את הגבול בין חלק מהיקום שאותו יכול המתבונן לראות לבין החלק שלא ניתן לראותו. אור (או קרינה אחרת) הנפלטים על ידי גופים שמעבר לאופק הקוסמולוגי ביקום המאיץ לעולם לא יגיע לצופה, מכיוון שהמרחב שבין המתבונן לאובייקט מתרחב במהירות רבה מדי.
היקום הנצפה הוא קטע אחד של יקום לצד חלק אחר גדול הרבה יותר, שאינו ניתן לצפייה. החלקים האחרים של היקום, שמחוץ לאופק הקוסמולוגי, עדיין לא יכולים לתקשר עם כדור הארץ. במודל המפץ הגדול החם, ללא אינפלציה, האופק הקוסמולוגי גדל ומתפשט כך שבמהלך הזמן אזורים חדשים ניתנים לתצפית. עם זאת, כאשר צופה מקומי רואה אזור כזה לראשונה, הוא לא נראה שונה מכל אזור אחר בחלל שהצופה המקומי כבר ראה. קרינת הרקע הקוסמית שלו נמצאת כמעט באותה הטמפרטורה כמו קרינת הרקע של אזורים אחרים, עקמומיות בחלל-זמן מתפתחת באותו הקצב שבהם היא מתפתחת גם באזורים האחרים. מודל זה מציג תעלומה: כיצד יודעים האזורים החדשים האלה איזו טמפרטורה ואיזו עקמומיות היו אמורים להיות להם? הם לא יכלו ללמוד זאת על ידי קבלת איתותים, מכיוון שהם לא היו בעבר בתקשורת עם חרוט האור של העבר שלנו.Using Tiny Particles To Answer Giant Questions. Science Friday, 3 April 2009.See also Faster than light#Universal expansion.
האינפלציה הקוסמולוגית עונה על שאלה זו באמצעות ההנחה שכל האזורים מגיעים מעידן קדום יותר שהכיל אנרגיית ריק גדולה, או שהקבוע הקוסמולוגי שונה מאפס. מרחב שהקבוע הקוסמולוגי אינו אפס שונה מבחינה איכותית ממרחב החסר אותו: האופק הקוסמולוגי נשאר במצב יציב במקום לנוע החוצה. עבור כל אחד מהצופים במרחב, המרחק לאופק הקוסמולוגי נותר קבוע. עם המרחב המתרחב באופן אקספוננציאלי, שני משקיפים סמוכים נפרדים מהר מאוד; עד כדי כך שהמרחק ביניהם חורג במהירות מגבולות התקשורת ביניהם. פרוסות המרחב מתרחבות מהר ומכסות נפחים אדירים. כך שגופים נעים ללא הרף מעבר לאופק הקוסמולוגי שנמצא במרחק קבוע, והמרחב הופך להיות הומוגני.
כאשר השדה האינפלציוני נרגע לאט לאט, הקבוע הקוסמולוגי מתאפס והחלל מתחיל להתרחב בקצב רגיל. האזורים החדשים שמופעים בשלב ההתרחבות הרגיל הם בדיוק אותם אזורים שנדחקו מעבר לאופק במהלך האינפלציה, וכך הם נמצאים כמעט באותה טמפרטורה ובאותה בעקמומיות, מכיוון שהם מגיעים מאותו שטח שהיה קטן במקור .
תאוריית האינפלציה הקוסמולוגית מסבירה אפוא מדוע הטמפרטורות ועקמומיות המרחב באזורים כה שונים הן כל כך דומות. יתרה מזו הדבר מבהיר מדוע העקמומיות הכוללת של קטע מחלל בזמן גלובלי קבוע היא אפס. תחזית זו מרמזת כי צפיפות החומר הרגיל ביחד עם החומר האפל ואנרגיית הריק ביקום צריכים להשתוות בדיוק לצפיפות הקריטית. זו גם בדיוק הצפיפות הנצפית של היקום. מה שמפתיע יותר, האינפלציה הקוסמולוגית מאפשרת לפיזיקאים לחשב את ההבדלים הזעירים בטמפרטורה של אזורים שונים הנובעים מתנודות קוונטיות בזמן ההתפשטות האינפלציונית. רבות מהתחזיות הכמותיות הללו אושרו.
ביסוס נסיוני
אישוש לתאוריה זו הגיעו ב-2014, כאשר קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ואחרות, הצליחה לזהות באמצעות הטלסקופ BICEP2 הממוקם ליד התחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט שבקוטב הדרומי שינויים קלים בקרינת הרקע הקוסמית, שמקורם בגלי הכבידה של התנפחות היקום. בתחילת 2014 פורסמו ממצאי המחקר של קובאץ על ידי מחלקת המחקר של האסטרופיזיקה באוניברסיטת הרווארד.
המאמר צבר פופולריות רבה ואף כונה "האקדח המעשן של האינפלציה".
בעקבות פרסום הממצאים התגלתה ביקורת בקרב קהילת המדע. במאי 2014 פרסם דייוויד ספרגל מאמר הטוען כי ייתכן שהאות של-BICEP2 זוהם על ידי האבק שמרחף בין הכוכבים בגלקסיה שלנו. המאמר שלו הסביר שהשדות המגנטיים של שביל החלב מניעים את האבק הגלקטי בדפוסי פיתול. אור הכוכבים חוזר מהאבק הזה בצורת זוהר מתפתל קלוש. חלק מהפוטונים של הזוהר הזה היו עלולים להתגנב לתמונה ולהתערבב עם הזוהר של המפץ הגדול בלי שהצוות ישים לב.
בפברואר 2015 הודה צוות המחקר שקיימים פערים אלו.
ראו גם
המפץ הגדול
באריוגנזה
קישורים חיצוניים
רן לוי, המפץ הגדול , בפודקאסט "עושים היסטוריה", 2018
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קוסמוגוניה
קטגוריה:אסטרופיזיקה
קטגוריה:בעיות פתוחות בפיזיקה | 2024-07-10T08:39:15 |
רקורסיה | ממוזער|משולש שרפינסקי – רקורסיה של משולשים אשר יוצרת סריג פרקטלי
שמאל|ממוזער|250px|רקורסיה הנוצרת בעזרת תוכנה ללכידת מסך המצלמת את עצמה בפעולה
רֵקוּרְסִיָּה (בעברית: נסיגה) היא תופעה שמופע שלה מכיל מופע נוסף שלה, כך שהיא מתרחשת ומשתקפת בשלמותה בתוך עצמה.
רקורסיה יכולה להיות רקורסיית עצירה (או רקורסיית קצה), כאשר יש בה "סף עצירה" – רמה שמתחתיה לא מתקיימת עוד רקורסיה, או רקורסיה אינסופית כאשר בכל רמה תכיל התופעה תופעות משנה מאותו סוג.
רקורסיה הדדית מתרחשת בין שתי תופעות או יותר, כאשר האחת מכילה את השנייה וחוזר חלילה: א' מכיל מופע של ב', וב' מכיל מופע של א' (אם נביט על א' וב' כאחד – הם מקיימים רקורסיה רגילה), למשל כאשר מוצבת מראה מול מראה.
הגדרה רקורסיבית
הגדרה היא הגדרה רקורסיבית אם היא מסתמכת על עצמה. דוגמאות:
לפי ההלכה היהודית, פרט לגרים, "אדם יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה". משמעות ההגדרה הרקורסיבית היא שעל מנת לדעת אם אדם פלוני הוא יהודי יש לדעת האם אִמו היא יהודייה. אך בהתאם להגדרה, אמו יהודייה אם אִמה היא יהודייה. כדי לבדוק זאת צריך להשתמש שוב בהגדרה הרקורסיבית, וכך הלאה. תנאי העצירה יהיה באישה מסוימת המוגדרת כיהודייה הראשונה.
הגדרה מילונית־הומוריסטית לערך "רקורסיה": "אם עדיין לא הבנתם, ראו ערך רקורסיה".
רקורסיה חזותית
שמאל|ממוזער|150px|מוצר של חברת דרוסטה, ועליו ציור של אישה האוחזת מגש, ועליו המוצר עם ציור האישה האוחזת מגש וכן הלאה.
רקורסיה חזותית היא תמונה אשר העתק ממנה נכלל בה עצמה. רקורסיה זו ידועה בשם אפקט דרוסטה. דוגמה אופיינית לרקורסיה, היא תמונה שבה נראה צייר המצייר את אותה תמונה. כך גם תרשים, או צילום, שבתוכו נראה העתק של אותו צילום עצמו.
רקורסיה חזותית הדדית נראית כאשר מניחים שתי מראות אחת מול השנייה, התמונה משתקפת באחת, ולאחר מכן משתקפת בשנייה שוב וחוזר חלילה.
רקורסיה תודעתית
חלום בתוך חלום. לעיתים כאשר אנו ישנים וחולמים, בתוך החלום אנו חולמים שאנחנו ישנים וחולמים, או מצב בו אנו מדמיינים שאנו מדמיינים.
רקורסיה לשונית
רקורסיה לשונית היא משפט עומק אשר מוטמע בתוך משפט המוצא, שיכול להמשיך עוד ועוד.
למשל: "טיפש מי שקנה את הכובע הזה, ולא יודע שכתוב עליו: טיפש מי שקנה את הכובע הזה ולא יודע שכתוב עליו...". או: "נחש נשך את הנחש, שנשך את הנחש...", וכן: "הוא חושב שאני חושב שהוא חושב שאני חושב...".
דוגמה נוספת ניתן לראות בסדרה "חברים", בעונה 5 פרק 14, שם מגלים כל החברים על הזוגיות של מוניקה וצ'נדלר, כשפיבי אומרת לרייצ'ל:הם לא יודעים שאנחנו יודעים שהם יודעים שאנחנו יודעים".
רקורסיה לשונית תיתכן גם בראשי תיבות. לדוגמה: פרויקט גְּנוּ – GNU הוא ראשי תיבות רקורסיביים של "GNU's Not Unix" (גנו הוא לא יוניקס). מערכת ההפעלה Xinu היא גם ראשי תיבות רקורסיביים של "Xinu Is Not Unix" (זינו היא לא יוניקס) וגם היפוך סדר האותיות בשם Unix.
דוגמה לרקורסיה לשונית בעברית היא ראשי תיבות בדיעבד למילה שבת – שינה בשבת תענוג (ילקוט ראובני, פרשת ואתחנן).
פונקציה רקורסיבית
בלוגיקה מתמטית, פונקציה רקורסיבית היא פונקציה הניתנת לחישוב, באופן כללי ביותר. כמעט כל הפונקציות המתמטיות הן רקורסיביות.
בהקשר של תכנות מחשבים, המונח "פונקציות רקורסיביות" מתייחס לפונקציות הקוראות לעצמן בתהליך החישוב. בדרך כלל פונקציות כאלו מחושבות על ידי נוסחאות הנסיגה. למשל: פונקציית החזקה, שניתן לתארה כחזרה רקורסיבית על פעולת הכפל, הפונקציה לחישוב אברי סדרת פיבונאצ'י.
אלגוריתם רקורסיבי
שמאל|ממוזער|250px|ציור של עץ בעזרת פונקציה רקורסיבית, נכתב בלוגו
אלגוריתם רקורסיבי הוא אלגוריתם אשר על מנת לפתור בעיה מסוימת, מפעיל את עצמו על מקרים פשוטים יותר של הבעיה (ובמקרים רבים: על תתי בעיות). בדרך כלל יכלול האלגוריתם תנאי עצירה, שיביא להפסקת הרקורסיה ברמה שבה הפתרון נתון מראש, שאם לא כן תהיה זו לולאה אינסופית רקורסיבית.
מבחינה טכנית, הרקורסיה ממומשת בדרך כלל על ידי פונקציה שקוראת לעצמה (או לפונקציה שקוראת לה, במקרה של רקורסיה הדדית). בזמן הריצה, בכל קריאה כזאת נשמרת כתובת החזרה ואוסף המשתנים המקומיים של הפונקציה במחסנית קריאות. בסוף ביצוע כל פונקציה, הערכים האלה נשלפים מהמחסנית כך שבסיום הרקורסיה, כל הזיכרון שנדרש לחישובה, מתפנה. מאחר שכל קריאה רקורסיבית נשמרת במחסנית המחשב, בזמן החישוב, דורשת הרקורסיה זיכרון בגודל פרופורציונלי לעומקה. ברקורסיות פשוטות, אפשר להימנע מדרישת זיכרון זו על ידי תרגום הרקורסיה לאלגוריתם איטרטיבי שקול. ברקורסיות מורכבות יותר, לא ניתן לעשות זאת ללא שימוש במחסנית ואז אין למעשה חיסכון בזיכרון.
במקרים מסוימים, אלגוריתם רקורסיבי פשוט ובהיר יותר מאלגוריתם איטרטיבי שקול.
אלגוריתמים רקורסיביים נתמכים במרבית שפות התכנות על ידי תמיכה של השפה בקריאה רקורסיבית של פונקציות. עם זאת, לקריאות רקורסיביות (כמו לקריאות לפונקציות בכלל) ישנה עלות בזמן הריצה של התוכנית, ולכן מבצעות שפות תכנות רבות, ובפרט שפות פונקציונליות, אופטימיזציה של קריאות רקורסיביות (הנקראות "רקורסיות זנב") והופכות קוד הנכתב באמצעות קריאות רקורסיביות לקוד ליניארי המבוצע בפועל באמצעות לולאות.
ישנן שפות רקורסיביות מעצם טבען, שבהן אימות שאילתה מתבצע בעזרת קריאות חוזרות של סט החוקים הנתון עד לאימות השאילתה או ריצה על כל הפתרונות האפשריים (במקרה בו השאילתה פתוחה), כגון השפה הפונקציונלית LISP או השפה הלוגית Prolog.
עצרת
בעבור מספר נתון , נוכל לחשב באמצעות אלגוריתם רקורסיבי את העצרת של המסומנת כך: .
האלגוריתם יבדוק אם המספר הנתון הוא 0, ואם כן, יחזיר "1", כי לפי הגדרת עצרת: .
אחרת, האלגוריתם יחשב את על ידי קריאה לעצמו (באופן רקורסיבי) עם הערך , ויכפיל את הערך המתקבל ב-.
כך, לצורך חישוב , האלגוריתם יפעיל את עצמו לקבלת , אז יפעיל את עצמו לקבלת , אז יפעיל את עצמו לקבלת , ואז יפעיל את עצמו לקבלת במקרה זה האלגוריתם יחזיר את הערך "1",שיוכפל ב-2, שיוכפל ב-3, ויוכפל ב-4 לקבלת התוצאה הרצויה – 24.
על פי רוב, מתאפיין אלגוריתם רקורסיבי בתנאי עצירה (במקרה זה: ). בפתרון של מופע פשוט יותר של אותה בעיה (הדרישה לחשב עצרת עבור ) ובחישוב הפתרון של הבעיה המקורית מתוך תוצאת חישוב הפתרון החלקי (ההכפלה ב-).
תיאור פורמלי של האלגוריתם:
את פונקציית העצרת, המוגדרת לפי נוסחת המכפלה , אפשר להגדיר גם באופן רקורסיבי, כך: עם תנאי עצירה .
מיון
דוגמה נוספת ופחות פשטנית של אלגוריתם רקורסיבי מפורסם ביעילותו הוא אלגוריתם המיון "מיון מהיר" (QuickSort). זוהי אחת הדוגמאות הרווחות לאלגוריתם שמסורבל להגדירו מבלי להשתמש ברקורסיה. תיאור מקוצר של האלגוריתם הוא כדלקמן: כאשר האלגוריתם מתבקש למיין קלט עם איבר אחד, הוא מכריז על הקלט כממוין (זהו תנאי העצירה). על מנת למיין סדרה גדולה יותר, בת n איברים, האלגוריתם מפריד את הסדרה לתת-קבוצה של האיברים ה"גדולים יותר" (אלה שגדולים מאיבר כלשהו אותו בוחר האלגוריתם, ראו פירוט האלגוריתם לצורך הסבר מפורט) ולתת-קבוצה של האיברים ה"קטנים יותר" (אלה שקטנים מאותו איבר). על מנת למיין את הקלט כולו, האלגוריתם מסדר את הסדרה כך שתת-קבוצת ה"קטנים יותר" תופיע לפני תת-קבוצת ה"גדולים יותר", ואז מפעיל את האלגוריתם באופן רקורסיבי על שתי תתי-הסדרות: ה"גדולים יותר" וה"קטנים יותר". האלגוריתם עצמו מבטיח שאף אחת משתי תתי-הסדרות לא תהיה ריקה, ולכן מייצגת כל בעיית מיון בעיה "פשוטה" יותר (בגודל קטן מ-n), שנפתרת באופן רקורסיבי על ידי האלגוריתם עצמו.
חיפוש
יישום נפוץ אחר של רקורסיה הוא באלגוריתם לחיפוש במבנה עצים, שיעיל במיוחד כאשר יש מספר לא מוגדר של ענפים וענפי ענפים, ולא ברור מה רמת הקינון בכל ענף. יישום שגרתי שלו, הוא אלגוריתם חיפוש קבצים בתיקיות ותתי-תיקיות בדיסק המחשב, שהאלגוריתם שלו יהיה לחפש את כל התיקיות שבתוך התיקייה הנוכחית, וכאשר הוא קורא לעצמו תתבצע ירידה וחיפוש בכל תיקייה, ותת תיקייה עד שלא יהיו תיקיות משנה.
מספר פיבונאצ'י
סדרת פיבונאצ'י מוגדרת באופן רקורסיבי: האיברים הראשונים הם ו- , ולכל מגדירים .
מגדלי האנוי
תרגיל בסיסי שניתן בלימודי רקורסיה הוא זה של מגדלי האנוי. אף שקיים לבעיה פתרון איטרטיבי, הפתרון הרקורסיבי לבעיה הרבה יותר אינטואיטיבי וקל להבנה, ומסייע להבנת הרעיון העומד מאחורי רקורסיה.
דוגמאות נוספות
מחשבים
הדגמת קישור רקורסיבי: קישור לערך רקורסיה.
במערכת ההפעלה Windows ניתן ליצור קיצור דרך המוביל לאותה תיקייה בה הוא נמצא.
כאשר מחפשים בגוגל את המילה "רקורסיה", מנוע החיפוש מציע לנסות חיפוש מחדש של המילה "רקורסיה".
ראו גם
פרקטל
מדעי המחשב
שאילתות היררכיות ורקורסיביות ב-SQL
סדרה הנדסית
התייחסות עצמית
מעגל קסמים
טבעת מביוס
קישורים חיצוניים
על רקורסיה באתר מחשבה של מרכז המורים הארצי בסעיף עיצוב תוכנה
גיליון "רקורסיה" של הירחון "הבטים בהוראת מדעי המחשב" (גיליון ספטמבר 1996) בהוצאת משרד החינוך ומטה המרכז להוראת המדעים
הערות שוליים
* | 2024-01-02T23:02:55 |
לב האדם | לב האדם הוא איבר חלול ושרירי הפועל כמשאבה, ומטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם, וזאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. הדם שהלב מזרים לאיברי הגוף, מספק להם חמצן וחומרי מזון הנחוצים להם, ומפנה מהם פסולת מטבולית.
הלב מחולק לארבעה חללים מרכזיים: חדר ימני, חדר שמאלי, עלייה ימנית ועלייה שמאלית. לרוב, צד ימין של הלב, הכולל את החדר והעלייה הימניים, מכונה "לב ימין", וצדו השמאלי, הכולל את החדר והעלייה השמאליים, מכונה "לב שמאל". בתוך הלב, הדם זורם דרך המסתמים שמטרתם למנוע זרימת דם נגד כיוון הזרימה. הלב עטוף בשק שנקרא כיס הלב ובינו לבין הלב ישנה כמות מועטה של נוזל. הלב עצמו בנוי משלוש רקמות עיקריות: עילית הלב, שריר הלב ופנים הלב.
פעימות הלב קורות בממוצע כ-60 פעמים בדקה. אולם לאנשים העוסקים בספורט יש כ-50 פעימות לדקה אשר מראה על סיבולת לב ריאה. מדענים רבים גילו שאנשים שלבם פועם יותר מהר יש יותר סיכוי שיחלו במחלות לב וסרטן.
ללב חשיבות גדולה ביותר בשמירה על החיים, והפסקת פעולתו למספר דקות ומעלה תגרום למוות. מכאן חשיבותו הרבה בפיזיולוגיה, ברפואה, במחקר ובתרבות.
מיקום ותפקוד
ממוזער|הדמיה של פעולת הלב ומסתמי הלב: זרימת הדם בתוכו מהעליות לחדרים, ומהחדרים לעורק הריאה ולאבי העורקים.
לב האדם הוא איבר שרירי חלול, חרוטי מעט בצורתו וממוקם בצורה אלכסונית במרכז בית החזה. בסיס החרוט פונה לכיוון העליון של בית החזה ומעט אחורה, קודקוד החרוט (Apex) נמצא בגובה המרווח הבין-צלעי החמישי ופונה קדימה, למטה ושמאלה.
לב ממוצע של מבוגר קטן מעט משני אגרופים של אותו אדם. משקלו 300–350 גרם. גבולו העליון עובר בקו אופקי מאחורי עצם החזה (הסטרנום) ברמת צלע מספר 2 וגבולו התחתון - בין צלעות 5 ל-6.
הלב מתכווץ ומזרים את הדם שבתוכו, נרפה לאחר שרוב הדם יצא ממנו ובזמן שהלב רפוי, הדם נכנס לתוכו. התכווצות הלב מכונה סיסטולה (systole) והרפיית הלב מכונה דיאסטולה (diastole). פעולות התכווצות הלב והרפייתו נקראות יחד פעימה. לב אדם מבוגר במצב רגיל במנוחה פועם כ-70 פעם בדקה. בכל פעימה מזרים הלב 60–100 סמ"ק דם, או 7000–9000 ליטר דם ביממה בזמן מנוחה. הלב מצוי בין הריאות בחלל בית החזה הקרוי גם מדיאסטינום (mediastinum) ומאחורי עצם החזה.
מרכז|250px| מרכז|250px|<small>
בשלב הרפיית הלב (משמאל) נכנס הדם לתוך הלב ועובר דרך המסתמים הצניפיים מהעליות לחדרים.
בשלב התכווצות הלב (מימין) עובר הדם דרך המסתמים הירחיים מהחדרים לעורקים ויוצא מתוך הלב.
הלב מתפקד כמשאבה שלתוכה נאסף דם והיא דוחפת אותו הלאה לתוך העורקים. הלב אוסף דם דל בחמצן מכל הגוף לחלקו הימני ומזרים אותו לריאות, שם הדם פולט פחמן דו-חמצני וקולט חמצן. לאחר מכן נאסף הדם המועשר בחמצן מהריאות לתוך חלקו השמאלי של הלב וזה מזרים אותו לכל רקמות הגוף.
במקרים נדירים הלב נמצא בצד ימין של הגוף או שחוד הלב פונה לימין. התופעה נקראת בשפה הרפואית דקסטרוקרדיה (dextrocardia).
מבנה הלב
שמאל|ממוזער|350px|מבנה הלב
הלב מחולק לצד ימין וצד שמאל. כל צד מורכב מחדר (ventricle) ומעלייה (או פרוזדור; atrium); בסך-הכול, שני חדרים ושתי עליות. דופן הלב בנוי בעיקר משריר ייחודי לו הנקרא שריר הלב (myocardium) המשמש גם כמחיצה החוצה את שני חדרי הלב, ומרקמות לב נוספות שחלקן עמוקות יותר וחלקן שטחיות יותר משריר הלב.
חוד הלב (apex) נוטה לצד שמאל. בדפנות החדרים נמצאות אלומות תאי שריר לב מתמחים החשובים לפעילות החשמלית של הלב. החדר השמאלי גדול ועבה יותר מהחדר הימני, משום שהוא מזרים דם לכל חלקי הגוף, דבר המצריך התכווצות מכנית חזקה שתדחוף את הדם בעוצמה מספקת כך שיגיע לכל הגוף.
בין צדו השמאלי של הלב לצדו הימני מפרידה מחיצה (septum), שתפקידה למנוע ערבוב של דם עשיר בחמצן בצד שמאל עם דם עשיר בפחמן דו-חמצני בצד ימין.
בלב ישנם ארבעה מסתמים, שניים בין הפרוזדורים לחדרים, ושניים בין החדרים לעורקים היוצאים מהלב (אבי העורקים ועורק הריאה). המסתמים שבין הפרוזדורים לחדרים נקראים "מסתמים צניפיים" מכיוון שהם בנויים מצניפים שעשויים מרקמה סיבית. הצניפים מחוברים בעזרת רשת סיבית לשרירים הפפילריים (פטמתיים). המסתם שבין הפרוזדור הימני לחדר הימני נקרא מסתם תלת-פסיגי (tricuspid valve) כיוון שהוא בנוי משלושה צניפים. המסתם שבין הפרוזדור השמאלי לחדר השמאלי נקרא מסתם צניפי כיוון שהוא בנוי משני צניפים; מסתם זה נקרא גם המסתם המיטרלי (mitral valve), מכיוון שהוא מזכיר בצורתו את המגבעת הרשמית של האפיפיור (miter). מסתמי הלב שנמצאים בין החדרים לעורקים נקראים מסתמים סהרוניים (semilunar valves) מכיוון שלשלושת הצניפים המרכיבים אותם יש צורה של ירח (סהר). הם מצויים בבסיס העורקים היוצאים מהלב ויוצרים שם שקע שנקרא סינוס. המסתם שבין חדר ימין לעורק הריאה נקרא מסתם עורק הריאה (pulmonary valve). המסתם שבין חדר שמאל לאבי העורקים נקרא מסתם אבי העורקים (aortic valve). מסתמים אלו נמצאים בחלק העליון של החדרים. שרירים הנקראים השרירים הפפילריים (papillary muscles) מונעים מהצניפים להישאב לתוך חלל הפרוזדור בזמן כיווץ הלב, ובכך מונעים פתיחה של מסתמי הלב וחזרה של דם. אין מסתמים בין הוורידים לפרוזדורים מכיוון שלאורך כל וריד קיימים מסתמים שמונעים חזרה של דם אחורנית, ובכך גם מונעים חזרה של דם מהפרוזדורים לוורידים. בהאזנה ללב באמצעות סטתוסקופ נשמעים קולות סגירת המסתמים ופתיחתם, וכן אוושות שבאמצעותן ניתן ללמוד על אופן תפקוד המסתמים.
אספקת הדם אל הלב
ממוזער|350px|העורקים הכליליים
דופן הלב עבה מכדי לספוג את חומרי המזון והחמצן העוברים דרך חללי הלב ולכן הוא זקוק לעורקים, ורידים ונימי דם משלו שיספקו לו תזונה חיונית. העורקים הכליליים (קורונריים; coronary arteries) מספקים דם לשריר הלב עצמו. מוצא העורקים הכליליים הוא בסינוסים של הצניפים הסהרוניים (לונריים) שבבסיס אב העורקים ובמסתם אב העורקים. מקור השם "coronary" הוא מהמילה corona שמשמעותה כתר, ובעברית: כליליים, מהמילה כליל או כתר. הם קרויים כך מכיוון שהם מכתרים ומקיפים את הלב. קיימים שני עורקים כליליים ראשיים:
העורק הכלילי הימני מתחיל בסינוס שנמצא מעל הצניף הסהרוני הימני של מסתם אב העורקים, ובהמשכו מתפצל העורק הכלילי השולי הימני (right marginal artery - RMA) ולעורקיקים מרג'ינאליים נוספים, דרכם הוא מזין את החדר הימני, את מערכת ההולכה החשמלית של הלב (SA node ו-AV node), את הדופן התחתונה של החדר השמאלי וכן את העלייה הימנית. העלייה השמאלית מוזנת על ידי ענפים מהמערכת השמאלית של העורקים הכליליים.
העורק הכלילי השמאלי מתחיל בסינוס שנמצא מעל הצניף הסהרוני השמאלי של מסתם אב העורקים, ומתפצל לעורק הכותר (circumflex) ולעורק השמאלי הקדמי היורד (left anterior descending- LAD). העורק השמאלי הקדמי היורד מתפצל לעורקיקים קטנים יותר – אלכסוניים (דיאגונאלים) ומחיצתיים (ספטאלים). העורק השמאלי הקדמי היורד מזין את החלק הקדמי והצידי של החדר השמאלי ואת המחיצה שבין החדרים. עורק הכותר מתפצל לעורקיקים משניים (marginal arterioles), באמצעותם מוזנים החלק הצידי והאחורי, והדומיננטיים מביניהם מזינים גם חלק מהדופן התחתונה של החדר השמאלי.
הוורידים המנקזים את הלב נקראים ורידי הלב. קיימים שלושה ורידי לב המתנקזים לווריד אחד גדול יותר, שנקרא הסינוס הקורונרי ונמצא בחלק האחורי של דופן הפרוזדור הימני של הלב. וריד זה מזרים את הדם הורידי ישירות אל תוך חלל הפרוזדור הימני ומתערבב יחד עם הדם הוורידי שמגיע מכל הגוף אל הפרוזדור הימני. שלושת ורידי הלב הקיימים: קטן, בינוני וגדול.
מחלת לב איסכמית
ממוזער|250px|הדמיה של לב האדם
הלב ניזון מכלי דם קטנים שנקראים העורקים הכליליים.
מחלת טרשת העורקים (אתרוסקלרוזיס) פוגעת עם הגיל בעורקים אלו ובעקר כאשר קיימים "גורמי סיכון" (גורמים תורשתיים, עישון, לחץ דם, יתר כולסטרול וסכרת).
מחלת לב כלילית שנובעת מפגיעה כזו יכולה להתבטא במספר צורות:
ללא תסמינים: העורקים מוצרים או פגועים אך האדם חש ומתפקד כרגיל.
מצב של חסימה חלקית באחד או יותר מהעורקים הכליליים, כך שבעת מאמץ יש אי ספיקה של אותו עורק וחלק מהלב אינו מקבל אספקת דם מתאימה. מצב זה נקרא אנגינה פקטוריס על שם התסמין אותו חש בדרך כלל האדם – כאב במרכז החזה בעת מאמץ. לא תמיד התסמין הוא כאב, לעיתים קוצר נשימה או חולשה במאמץ הם התסמינים של חסימה חלקית באחד העורקים הכליליים.
התקפי לב (אוטם בשריר הלב, אינפרקט, שבץ לבבי) הם תוצאה של חסימה מלאה פתאומית של אחד מהעורקים הכליליים. מיקום או גודל ההתקף מושפע ממקום החסימה של העורק.
אי ספיקת לב – לאחר התקפי לב או בנוכחות היצרות המשפיעה על תפקוד הלב. במצב זה נצברים בגוף נוזלים ומופיעות בצקות, קוצר נשימה בשל נוכחות נוזלים בריאות, ועוד.
הטיפולים המקובלים היום להצרויות חלקיות (אנגינה פקטוריס) הם טיפול תרופתי להשפעה על גורמי הסיכון, טיפול תרופתי להקלת העומס על שריר הלב ולהרחבת כלי הדם הכליליים, וצנתור עורקי לב ופתיחה על ידי בלון והנחת סטנט "קפיץ". אם צנתור אבחנתי מדגים חסימה שלא ניתנת לפתרון באמצעות טיפול צנתורי (PTCA – percutaneous transluminal coronary angioplasty), או-אז הטיפול המקובל הוא ניתוח מעקפים (CABG – coronary artery bypass grafting).
במקרה של התקף לב, הטיפול כולל ניסיון פתיחה של העורק הכלילי החסום על ידי תרופה ממסת קריש או על ידי צנתור דחוף, ובו-זמנית ובהמשך טיפול במספר תרופות המעודדות המסת הקריש, הגנה על הלב, וטיפול בגורמי הסיכון לטרשת העורקים.
גורמי סיכון אשר מזרזים התקדמותה של מחלת לב כלילית הם עישון; גיל; העדר פעילות גופנית; מין (גברים בסיכון גבוה יותר מנשים); תורשה; משקל עודף; תזונה ורמות שומנים גבוהות בדם (רמות גבוהות של כולסטרול ו-LDL ורמה נמוכה של HDL); סוכרת; יתר לחץ דם (יל"ד); רמת הומוציסטאין גבוהה, טיפולים כימותרפיים והקרנות באזור החזה ועוד.
מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב
ממוזער|350px|מערכת ההולכה החשמלית של הלב
בלב מתבצעות שתי פעילויות שונות:
פעילות מכנית שכוללת את התכווצות והרפיית הלב.
פעילות חשמלית שכוללת את הפיקוח על כיווץ מכני מסודר ומסונכרן של שריר הלב על ידי אותות חשמליים.
שתי הפעילויות תלויות אחת בשנייה ולכן אם הלב לא יקבל אנרגיה ומזון, הפעילות המכנית תיחלש או תיפסק ובעקבותיה הפעילות החשמלית לא תהיה תקינה. כמו כן, אם יש הפרעה בפעילות החשמלית, תהיה הפרעה בפעילות המכנית.
שריר הלב, כמו כל שריר בגוף האדם, מתכווץ ברגע שמגיע אליו אות חשמלי ונרפה ברגע שאות זה נפסק. תא שריר הלב, בדומה לתאי שריר אחרים בגוף, מסוגל להוליך חשמל לתאים שכנים ולעורר גם בהם התכווצות. בניגוד לשאר השרירים בגוף, תא שריר הלב מסוגל ליצור אות חשמלי ללא גירוי מבחוץ. יכולת זו נקראת אוטומטיות. בשל היכולת החשמלית של תאי שריר הלב, כל תא כזה מסוגל ליצור אות חשמלי הנע בין כל שאר התאים. תוך כדי העברת הזרם החשמלי תאי הלב מתכווצים.
בלב קיים קוצב ראשי הקרוי קשר הגת והפרוזדור (SA node). קוצב זה ממוקם בחלק העליון של פרוזדור ימין והוא זה שנותן את קצב הלב התקין, כ-60–100 פעימות בדקה (אצל ילדים: כ-80–120 בדקה), והוא למעשה מתחיל את שרשרת ההולכה החשמלית בפקודה להתכווצות הפרוזדורים.
האות החשמלי שניתן מקשר הגת והפרוזדור עוטף את כל הפרוזדורים אך אינו מגיע לחדרים. הוא נעצר עקב הצורך להמתין בין כיווץ הפרוזדורים לכיווץ החדרים ולשם כך ישנו קוצב נוסף הקרוי קשר הפרוזדור והחדר (AV node), שממוקם בין הפרוזדורים לחדרים ומכאן גם שמו. קוצב זה מחזיק את הדחף החשמלי 0.12–0.20 שניות בטרם הוא משגר דחף חשמלי נוסף להתכווצות החדרים. כאשר הקוצב הראשי אינו מתפקד, קוצב זה יכול להפיק קצב של כ-40–60 פעימות בדקה, כפעולת גיבוי.
מכיוון שהמסתמים המובילים דם מהלב אל הגוף נמצאים בחלק העליון של כל חדר, קיימים סיבים הקרויים סיבי היס (Bundle of His) שתפקידם הוא לכווץ את החדרים מלמטה למעלה ומעבירים את הזרם החשמלי ללא כיווץ החדרים.
קיימים גם סיבים הקרויים סיבי פורקינייה (Purkinje Fibers) שתפקידם הוא להעביר את הזרם החשמלי לאורך שריר הלב בחדרים על מנת שהזרם יגיע בצורה מסודרת לכל דפנות החדרים, כאשר האות החשמלי שמגיע מהם מתפזר לתוך עובי שריר הלב.
אם יש כשל לבבי, גם סיבי פורקינייה מסוגלים לייצר קצב פעימות משלהם, שהוא 20–40 פעימות בדקה, רק כאשר הקוצבים אינם פועלים.
ויסות פעימות הלב
ממוזער|הדמיה ממוחשבת של לב פועם
קצב האותות החשמליים נקבע על ידי הורמונים שאותם משחרר הגוף אל זרם הדם. בזמן פעילות גופנית, למשל, משחרר הלב הורמונים הגורמים לו להתכווץ מספר פעמים רב יותר, כדי לספק לשרירים את החמצן לו הם זקוקים בזמן מאמץ. לעיתים פועם הלב בעוצמה גם כאשר מתרגשים או פוחדים, תופעה שנגרמת בשל שחרור ההורמון אדרנלין, שחלק מהשפעותיו הן הגברת קצב פעימות הלב. ישנם אנשים שהקוצב הטבעי בגופם אינו מתפקד כראוי ויש צורך להשתיל בגופם קוצב לב מלאכותי, שמתזמן את התכווצויות לבם.
מחזור הדם
ממוזער|250px|מערכת הולכת הדם של הלב
מחזור הדם מחולק לשניים:
מחזור הדם הקטן
מסלול זרימת הדם: הדם נכנס מהווריד הנבוב (vena cava) לעלייה הימנית וממשיך אל חדר ימין, משם הוא זורם לריאות דרך עורק הריאה, המתפצל לשניים (עורק אחד לכל ריאה), ומובל לנאדיות הריאה, מהן הוא עובר לווריד הריאה, דרכו הוא זורם לעלייה השמאלית.
הרכב הדם: דם דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני זורם מהלב לריאות, ודם עשיר בחמצן חוזר מהריאות ללב.
מחזור הדם הגדול
מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לעלייה השמאלית וממשיך אל חדר שמאל, משם הוא זורם אל אבי העורקים שממנו הוא זורם לכל הגוף דרך עורקים, עורקיקים, נימים, ורידונים, ורידים, ולבסוף הוא זורם דרך הווריד הנבוב העליון והתחתון אל העלייה הימנית.
הרכב הדם: דם עשיר בחמצן זורם מהלב אל כל חלקי הגוף ומעביר להם חמצן, ודם דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני חוזר אל הלב.
הלב אצל בעלי חיים אחרים
לבם של רוב היונקים דומה מאוד במבנהו ותפקודו ללב האנושי. גם לבם של העופות מורכב מארבעה מדורים, לדגים, לעומת זאת, יש לב בעל שני מדורים. בחינת לבם של בעלי חיים שונים מציגה את השלבים השונים בהתפתחות האבולוציה של הלב: ממערכות פרימיטיביות של הנעת נוזלים דרך מבנה צינורי בעזרת שערות נעות, דרך כלי דם עשויים רקמת שריר, לבבות בעלי שני מדורים ושלושה מדורים ועד ללבבות בעלי ארבעה מדורים.
בהכללה, ככל שבעל החיים קטן יותר כך ליבו פועם בתדירות רבה יותר (גם בין צאצא ובוגר מאותו המין). ליבו של לווייתן (היונק הגדול ביותר) פועם 9 פעמים בדקה, של פיל 25 פעמים בדקה, של אדם כ-70 פעמים בדקה, אצל עכבר כ-500 פעמים בדקה וכדומה. קיים יחס הפוך בין קצב פעימות הלב לבין תוחלת החיים הכללית של בעל החיים. ככל שקצב הפעימות גדול יותר, כך תוחלת החיים קצרה יותר.
ראו גם
מחלות לב
אלקטרוקרדיוגרם
VSD
הפרעות הולכה והפרעות קצב
מום לב מולד
קישורים חיצוניים
"לב" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
צמ"ד אונליין - מאגר מדע: הלב סרטון עם הסברים.
מבנה הלב - באתר לרגו (LerGO).
הערות שוליים
קטגוריה:לב | 2024-09-29T13:06:21 |
שיטת ניוטון-רפסון | ממוזער|350px|שיטת ניוטון-רפסון היא שיטה איטרטיבית למציאת השורש של הפונקציה (בכחול), הנעשית באמצעות סדרת קירובים תוך שימוש במשיק (באדום)
שיטת ניוטון-רפסון (או כלל ניוטון) היא אלגוריתם יעיל באנליזה נומרית, למציאת שורשים של פונקציה ממשית כלשהי, דהיינו נקודות בהן הפונקציה מתאפסת. השיטה פותחה באופן בלתי תלוי בידי אייזק ניוטון וג'וזף רפסון.
תיאור
השיטה מבוססת על הרעיון הבא: בהינתן פונקציה שאת השורש שלה אנחנו מחפשים, ואנו מגבילים את עצמנו לתחום בו יש לפונקציה רק שורש אחד, אם נבחר נקודה קרובה לשורש, השורש של המשיק לפונקציה באותה נקודה יהיה קרוב יותר לשורש שאנו מחפשים. בכל איטרציה של הלולאה, יתקבל קירוב טוב יותר ויותר.
סדר הפעולות בשיטת ניוטון רפסון הוא:
בחירת נקודה קרובה לשורש המבוקש.
חישוב שיפוע המשיק לפונקציה בנקודה זו; זוהי הנגזרת של הפונקציה באותה נקודה.
חישוב משוואת המשיק באמצעות גאומטריה אנליטית.
מציאת שורש המשיק, כלומר הנקודה בה המשיק חותך את ציר ה-x.
אם בחירת הנקודה ההתחלתית הייתה טובה, הנקודה החדשה שהתקבלה קרובה יותר ממנה לשורש, ויש לחזור על התהליך עם הנקודה החדשה כנקודת ההתחלה. אם לא, הנקודה המתקבלת תחרוג מהתחום הנידון. תחת תנאים מסוימים ניתן להבטיח שהשיטה תעבוד היטב, גם עבור נקודות התחלתיות רחוקות מאוד מהשורש.
ניסוח מתמטי
ממוזער|שמאל|250px|הדמיה של שיטת ניוטון
תהי פונקציה גזירה בקטע . נתחיל את האיטרציה מהנקודה . שיפוע המשיק לפונקציה בנקודה זו הוא .
אם כך, אנחנו מחפשים את משוואת הישר שעובר דרך הנקודה ושיפועו . זהו למעשה הקירוב הליניארי לפונקציה בנקודה . על פי הגאומטריה האנליטית נקבל שמשוואה זו היא . מאחר שאנו מחפשים את החיתוך של ישר זה עם ציר , נציב ונקבל, לאחר העברת אגפים:
כאשר הוא נקודת החיתוך המבוקשת.
נסתכל כעת בסדרה המוגדרת רקורסיבית על ידי
סדרה זו מתכנסת לשורש המבוקש, בהינתן בחירה מתאימה של .
דוגמאות
נראה כיצד ניתן להשתמש בשיטה זו כדי לחשב בקלות שורשים. נניח כי אנו רוצים לחשב את עבור כלשהו. מספר זה הוא השורש החיובי של הפונקציה
. נגזור ונקבל . בתור אבר ראשון באיטרציה נבחר את עצמו (ניתן להוכיח כי בבחירה זו מובטח שהשיטה תיתן את הפתרון). כלומר, נביט בסדרה המוגדרת כך:
בעזרת משוואה זו, ניתן לחשב תוך לכל היותר 10 איטרציות ערך מדויק עד 10 ספרות אחרי הנקודה של כל מספר עד 1,000. במספר איטרציות גדול יותר, השיטה עובדת עבור כל מספר ממשי חיובי.
נדגים עבור :
בתוך ארבע איטרציות הושג דיוק של 10 ספרות אחרי הנקודה. לפעמים נוח יותר להוציא גורם משותף של חצי, ולהתייחס לחישוב כאל ממוצע בין שני ערכים, דבר שגם מסביר אינטואיטיבית את החישוב.
דוגמה נוספת, מעט יותר מסובכת: :
הנגזרת היא: .
נסמן:
ושוב, לאחר ארבע איטרציות בלבד הושג דיוק של 10 ספרות אחרי הנקודה.
התכנסות
עבור פונקציות מסוימות, ניתן להוכיח ששיטת ניוטון-רפסון תתכנס לפתרון המבוקש, בהתחשב בנגזרת הראשונה והשנייה:
תהא גזירה פעמיים ברציפות בקטע , יש לה שורש יחיד בקטע זה - , ונניח שהנגזרת והנגזרת השנייה אינן משנות סימן בקטע. אם כל הערכים הם חיוביים, או ששניים מהם שליליים והשלישי חיובי, אז האיטרציה מתכנסת לפתרון.
במקרים אלו ניתן גם לתחום את גודל השגיאה, על ידי אי השוויון
כאשר
.
הוכחה
ההוכחה מתבססת על שימוש בטור טיילור מסדר שני. נראה אותה עבור המקרה הראשון - עבור שאר המקרים הרעיון זהה.
חלק א: הוכחת התכנסות
תהי הסדרה המתקבלת מאיטרצית ניוטון. נניח כי . כעת נפתח את טור טיילור של סביב , עם טעות מסדר שני:
כעת נשתמש בהגדרת הסדרה ונקבל:
נעביר אגפים:
כעת נזכור כי על פי הנתון ולכן הביטוי באגף ימין חיובי. מכאן כי גם הביטוי באגף שמאל חייב להיות חיובי. על פי הנתון, ולכן בהכרח מתקיים:
כלומר
הראינו שהסדרה חסומה מלרע על ידי . כעת נראה שזו סדרה יורדת: על פי הנוסחה ידוע כי . הנגזרת חיובית, כלומר הפונקציה עולה בקטע, ומאחר ש- הרי ש- ולכן ומכאן שמתקיים . הראינו שהסדרה יורדת.
משפט בסיסי באנליזה קובע כי סדרה יורדת וחסומה מלרע מתכנסת לגבול. אם כן, נסמן . אז מתקיים: ולכן ונקבל מיידית . מכיוון ש- הוא השורש היחיד בקטע, . הראינו שהסדרה מתכנסת אל השורש המבוקש.
חלק ב': הוכחת הערכת השגיאה
נפתח הפעם את טור טיילור של סביב הנקודה :
כעת, לפי משפט הערך הממוצע של לגראנז' קיימת המקיימת:
וקיבלנו:
. כעת נציב את :
.
ובכך הושלמה ההוכחה.
הכללות
לפונקציות מרוכבות
בשנת 1879 פרסם המתמטיקאי ארתור קיילי לראשונה הכללה של השיטה לפונקציות מרוכבות.
ממוזער|נקודות משיכה עבור . נקודות כהות יותר משמעותן כי נדרשות יותר איטרציות כדי להתכנס.
כאשר עוסקים בפונקציות מורכבות, ניתן ליישם ישירות את שיטת ניוטון כדי למצוא את האפסים שלהן. לכל אפס יש נקודת משיכה במישור המרוכב, קבוצת כל ערכי ההתחלה שגורמים לשיטה להתכנס לאפס המסוים הזה. ניתן למפות קבוצות כאלה כמו בתמונה המוצגת. עבור פונקציות מורכבות רבות, גבולות אגני המשיכה הם פרקטלים.
במקרים מסוימים ישנם אזורים במישור המורכב שאינם נמצאים באף אחד מאגני המשיכה הללו, כלומר האיטרציות אינן מתכנסות. לדוגמה, אם משתמשים בתנאי התחלתי ממשי כדי לחפש שורש של , כל האיטרציות הבאות יהיו מספרים ממשיים ולכן האיטרציות לא יכולות להתכנס לאף אחד מהשורשים, מכיוון ששני השורשים אינם ממשיים. במקרה זה כמעט כל התנאים ההתחלתיים האמיתיים מובילים להתנהגות כאוטית, בעוד שמצבים ראשוניים מסוימים חוזרים עד אינסוף או למחזורים חוזרים בכל אורך סופי.
המתמטיקאי קורט מקמלן הראה כי לכל אלגוריתם איטרטיבי אפשרי טהור הדומה לשיטת ניוטון, האלגוריתם יתפצל בחלק מהאזורים הפתוחים של המישור המורכב כשהוא מיושם על פולינום כלשהו בדרגה 4 ומעלה. עם זאת, מקמולן נתן אלגוריתם מתכנס בדרך כלל לפולינומים בדרגה 3.
לממדים גבוהים
ניתן להכליל את שיטת ניוטון-רפסון גם לשדות וקטורים על ידי החלפת השימוש בנגזרת לשימוש ביעקוביאן:
בהינתן פונקציה וקטורית נרצה למצוא וקטור כך ש-. כלומר, לפתור מערכת של m משוואות (לא בהכרח ליניאריות) ב-k נעלמים.
אם k=m, נוכל לעשות זאת באמצעות כלל הנסיגה,כאשר היא מטריצת היקוביאן של בנקודה .
אם m>k, מטריצת היעקוביאן בהכרח איננה הפיכה ולכן אין לה מטריצה הופכית. במקרה זה נחליף את המטריצה ההופכית בנוסחה לעיל במטריצה:
מטריצה זו מהווה תחליף טוב למטריצה ההופכית בהקשר זה.
לאופטימיזציה
במקרים רבים, אופטימיזציה מצריכה מציאת נגזרת של פונקציה והשוואתה לאפס. דרך אחת לבצע זאת היא על ידי שיטת ניוטון-רפסון לנגזרת. במילים אחרות, תחת קיומה של נגזרת שנייה ל- ותנאים טכניים נוספים, הסדרה שמוגדרת על ידי כלל הנסיגה
מתכנסת לנקודת קיצון של .
קיימת הרחבה גם של שיטה זו לממדים גבוהים יותר.
השוואה לשיטות אחרות
יתרונה הגדול של שיטת ניוטון-רפסון הוא סדר ההתכנסות הריבועי. חסרונותיה העיקריים:
השיטה לא תמיד מתכנסת.
לא תמיד ניתן לחשב את הנגזרת ולעיתים החישוב מסורבל.
כדי להתגבר על החסרון הראשון, משתמשים לעיתים בשיטה אחרת, המבטיחה התכנסות (למשל שיטת החצייה), כדי להגיע לסביבת השורש, ושם מפעילים את שיטת ניוטון-רפסון. אם לא ניתן לחשב את הנגזרת, או שחישוב הנגזרת גוזל משאבי חישוב, משתמשים בשיטת המיתר, שסדר ההתכנסות שלה הוא קרוב לזה של שיטת ניוטון-רפסון.
כדי להתגבר על החסרון השני משתמשים בשיטות קוואזי-ניוטוניות כדוגמת שיטת ברוידן אשר דורשות חישוב יחיד של הנגזרת (או היעקוביאן) ולאחר מכן שיערוך של היעקוביאן בנקודה הבאה ע"פ הנקודה הנוכחית. שיטות מסוג זה נמצאות בשימוש רחב באלגוריתמי אופטימזציה ממוחשבים.
אם השורש הוא בעל ריבוי גדול מ-1, השיטה תתכנס, אך קצב ההתכנסות לא יהיה ריבועי, אלא ליניארי (סדר ההתכנסות הוא 1). אם השורש הוא מסדר השיטה האיטרטיבית המוגדרת על ידי תתכנס, וקצב ההתכנסות יהיה ריבועי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אופטימיזציה רציפה
ניוטון-רפסון
קטגוריה:הוכחות
קטגוריה:אייזק ניוטון
קטגוריה:אנליזה מתמטית | 2024-06-09T22:55:04 |
דלקת ריאות | שמאל|ממוזער|200px|צילום רנטגן של ריאות. החלק העליון נורמלי. בחלק התחתון ניתן להבחין בדלקת ריאות.
דלקת ריאות (בלועזית: פנאומוניה, Pneumonia) היא מחלה זיהומית של הריאות. זוהי מחלה נפוצה אשר יכולה להופיע בכל הגילים. דלקת ריאות מביאה בדרך כלל לבעיות כגון קשיי נשימה, חום, כאבי חזה ושיעול. המחלה נגרמת כתוצאה מחדירת אורגניזמים מזהמים והרס של רקמת הריאה מכך שאזורים בריאה אשר סופגים חמצן (נאדיות הריאה) מתמלאים בנוזל דלקתי ולא מסוגלים לעבוד ביעילות. דלקת ריאות נגרמת כתוצאה ממחוללים שונים, כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים. ניתן לאבחן דלקת ריאות על בסיס תסמינים קליניים ובדיקה פיזיקלית של המטופל בלבד, על ידי ביצוע צילום חזה, בדיקת כיח ובדיקות נוספות. במקרים קשים יותר, חלק מהמטופלים נזקקים לאשפוז בבית החולים, והטיפול במרבית המקרים הוא אנטיביוטי. סוגים שונים של דלקת ריאות ניתנים למניעה על ידי חיסון ספציפי.
תסמינים קליניים
דלקת ריאות עלולה להופיע עם הסימנים והתסמינים הקליניים הבאים:
בעיות בנשימה (דִיסְפְּנֵאָה – קוצר נשימה)
שיעול עם ליחה חומה, ירוקה או צהובה (אולם לא תמיד מלווה בליחה).
חום גבוה שמלווה לעיתים בזיעה, צמרמורות ורעידות.
כאב בחזה
הרגשה של צינון
תסמינים וסימנים פחות שכיחים כוללים:
גניחת דם
כאבי ראש (כולל מיגרנות)
אובדן תיאבון
עייפות
כיחלון בעור (ציאנוזיס, כתוצאה מחמצון לקוי)
בחילות
הקאות
שלשולים
כאבי מפרקים (ארתלרגיה)
כאבי שרירים (מיאלגיה)
אצל אנשים מבוגרים, ייתכן והתסמינים יכללו מצב בלבולי (שהחמיר או שהתחיל לראשונה) והיפותרמיה.
אצל תינוקות קטנים, התסמינים עלולים לכלול קשיים בהאכלה, צהבת בעור, ישנוניות יתר.
סיבות
קיימים למעלה מ-100 מיקרואורגניזמים שונים (פתוגנים) אשר יכולים לגרום לדלקת ריאות. הפתוגנים השכיחים ביותר משתנים אצל החולים בהתאם לפרמטרים שונים, כגון גיל למשל: תינוקות שזה עתה נולדו נדבקים ממחוללים אשר פחות שכיחים אצל ילדים, או אצל מבוגרים, ולהפך. בנוסף, מבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות אחרות, או מבוגרים אשר לאחרונה קיבלו טיפול אנטיביוטי אחר, או מבוגרים שהם אלכוהוליסטים, מועדים להדבקה בזנים שונים של מחוללים. רק בכמחצית מהמקרים מתגלה סוג הפתוגן אשר גרם לדלקת הריאות.
תינוקות
תינוקות שזה עתה נולדו עלולים לחלות בדלקת ריאות לעיתים טרם לידתם, או על ידי שאיפת מי שפיר מזוהמים או על ידי זיהום שעובר דרך השליה, או זיהום במעבר דרך תעלת הלידה. הפתוגן המרכזי שמביא לדלקת ריאות אצל תינוקות שזה עתה נולדו הוא Streptococcus agalactiae, הידוע גם בשם סטרפטוקוק מקבוצה B (בקיצור-GBS). GBS גורם לכ-50% ממקרי דלקת הריאות אצל ילודים שחלו בדלקת ריאות בשבוע הראשון לחייהם. פתוגנים נוספים הם חיידקים מהמינים Listeria monocytogenes ו-Mycobacterium tuberculosis. וירוסים עלולים לעבור גם הם מהאם לילוד, כדוגמת נגיפי משפחת ההרפס, Adenoviridae, חזרת ואנטרווירוסים.
דלקת ריאות אצל תינוקות גדולים יותר מבטאת חשיפה למיקרואורגניזמים אחרים - סיבות חיידקיות נפוצות כוללות את הבאים: Streptococcus pneumoniae, Escherichia coli, Klebsiella pneumoniae, Moraxella catarrhalis ו-Staphylococcus aureus. פתוגן מעניין בקבוצה זו הוא חיידק ממין Chlamydia trachomatis- אשר נרכש במהלך הלידה עצמה אולם לא מביא לפנאומוניה בתחילה אלא רק כשבועיים עד ארבעה שבועות לאחר הלידה. וירוסים נפוצים בחודשי החיים הראשונים המביאים לדלקת ריאות ויראלית כוללים את הבאים: RSV, Human metapneumovirus, Human parainfluenza viruses, Influenza viruses, Rhinoviruses ונגיפי Adenoviridae. מכל רשימת הנגיפים המוזכרת לעיל, זיהום ב-RSV הוא וירוס הגורם לתחלואה קשה ולאשפוז.
ילדים ופעוטות
תינוקות הגדולים מעל גיל חודש חשופים לפתוגנים הדומים לאלו הפוגעים במבוגרים. עם זאת, עד גיל חמש פעוטות וילדים חשופים יותר לדלקת ריאות הנגרמת כתוצאה מהחיידקים Mycoplasma pneumoniae, Chlamydophila pneumoniae, או Legionella.
מבוגרים
מבוגרים עלולים לחלות בדלקת ריאות כתוצאה מקשת רחבה של פתוגנים. עם זאת, אצל אנשים עם גורמי סיכון מסוימים קיים שוני בסוג הפתוגנים ועל כן חשוב להכיר גורמי סיכון אלו על מנת לזהות את סוג הפתוגן במהירות ולתת את הטיפול הנכון.
וירוסים: אחראיים לכ-20% ממקרי דלקת הריאות אצל מבוגרים. הווירוסים העיקריים הם: Influenza viruses, Human parainfluenza viruses, Human metapneumovirus, RSV ונגיפי Adenoviridae. נגיפי קורונה עלולים לגרום לדלקת ריאות, דוגמת וירוס SARS ו-COVID-19.
פתוגנים א-טיפיים: הסיבות העיקריות לדלקת ריאות נגרמות על ידי חיידקים הנקראים חיידקים א-טיפיים, תחת קבוצה זו ניתן למצוא Mycoplasma pneuminiae ו-Chlamydophila pneumoniae. חיידקי ה-Legionella נחשבים חיידק א-טיפיים אולם הם פחות שכיחים. הסיבה שחיידקים אלו קרויים חיידקים א-טיפיים היא משום שקשה לגדלם על תרבית, הם מגיבים לסוגים שונים של אנטיביוטיקה והם התגלו לאחרונה, לעומת חיידקים טיפיים שהתגלו בתחילת המאה ה-20.
דלקת ריאות כתוצאה מ-Streptococcus pneumoniae: Streptococcus pneumoniae (הקרוי גם פנאומוקוק) אחראי לחלק ניכר מדלקות הריאות. טרם המצאת האנטיביוטיקה והחיסון, דלקת ריאות פנאומוקוקלית היוותה סיבה מרכזית לתמותה. עם השנים, חלק מזני הפנאומוקוק פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה ולאוכלוסיות בסיכון יש לתת אנטיביוטיקה המסוגלת להתמודד עם עמידות זו.
Haemophilus influenzae: זהו חיידק נפוץ נוסף, המהווה גורם תחלואה בדלקת ריאות.
חיידקים אנטרליים (חיידקים צואתיים): חיידקים כגון E.coli או Klebsiella pneumoniae הם קבוצות של חיידקים אשר חיים באופן טבעי במעיים, והם עלולים להביא לדלקת ריאות בעיקר אצל חולים עם גורמי סיכון כגון שהות במוסד סיעודי, בעלי מחלת ריאות או מחלת לב, או לאחר טיפול אנטיביוטי קודם.
גורמי סיכון
ישנם אנשים בעלי גורמי סיכון לחלות בדלקת ריאות. גורמי סיכון כאלו יכולים להיות:
חסימה: כאשר חלק מדרכי האוויר (הברונכים) חסומות, הריאה לא מסוגלת לפנות נוזלים שהצטברו בה. כתוצאה מכך יכול להתרחש זיהום המביא לדלקת ריאות. סיבה אחת כזו השכיחה אצל ילדים היא שאיפת גוף זר, אשר נתקע בדרכי האוויר הקטנות ומביא לחסימה כאמור. סיבה נוספת היא סרטן הריאות, שמביא לחסימת דרכי האוויר אם הגידול יפרוץ לתוך הברונכים.
מחלות ריאה: אנשים בעלי מחלות ריאה כרונית הם בעלי סיכון גבוה יותר לחלות בדלקת ריאות. מחלות כגון אמפיזמה או אנשים המעשנים סיגריות סובלים מדלקות ריאה שכיחות יותר וחמורות יותר. אצל ילדים, אפיזודות חוזרות של דלקות ריאה יכולות לרמז על מחלות כגון סיסטיק פיברוזיס.
מחלות אימוניות (של מערכת החיסון): לאנשים בעלי בעיות במערכת החיסון סבירות גבוהה יותר לחלות בדלקת ריאות. לאנשים בעלי איידס יש סיכון מוגבר לחלות בדלקת ריאות, למשל. מחלות חוסר חיסוני אחרות כוללות תסמונות כגון תסמונת ויסקוט-אולדריץ' או common variable immunodeficiency ומתבטאות בסיכון מוגבר לחלות בדלקת ריאות.
פתופיזיולוגיה
הסימפטומים של דלקת ריאות הם התוצאה הן של חדירת מיקרואורגניזמים לריאות, והן תגובה של תאי מערכת החיסון לחדירה זו.
במקרה בו הפתוגנים הם וירוסים, הם מגיעים לרקמת הריאה דרך מעבר מהפה ומהאף בשאיפת אוויר. הווירוס חודר לתאים המקיפים את דרכי האוויר בריאה ותאי הנאדיות. חדירה זו מלווה בהרס של תאים. נזק נוסף נגרם לרקמת הריאה כתוצאה מפעולת מערכת החיסון- תאי דם לבנים, בעיקר לימפוציטים המעורבים בזיהום ויראלי, מביאים לאקטיבציה של כימיקלים שונים כגון ציטוקינים, המביאים להצטברות נוזלים בתוך נאדיות הריאה. השילוב של הרס תאי יחד עם נאדיות המלאות בנוזל מפריע למעבר של חמצן, בין היתר, ולעיתים חל זיהום חיידקי אשר משני לזיהום הוויראלי ומסבך את דלקת הריאות.
במקרה בו הפתוגנים הם חיידקים או פטריות, הם מגיעים לרקמת הריאה גם הם על ידי שאיפת אוויר, אולם יצוין כי חלק מהחיידקים חיים באופן טבעי גם בדרכי הנשימה העליונות ונשאפים לתוך נאדיות הריאה. בתוך נאדיות הריאה, חיידקים עוברים ממקום למקום דרך חורים המקשרים בין הנאדיות עצמן. החדירה מביאה לשפעול של תאי דם לבנים, במקרה הזה בעיקר נויטרופילים, אשר פועלים בדרך של הרג הפתוגנים אולם גם בשחרור ציטוקינים המביאים לאקטיבציה כללית של מערכת החיסון ולתופעות שונות כגון חום גבוה, צמרמורות ועייפות ששכיחות מעט יותר בדלקת ריאות חיידקית.
מנגנון ההגנה המכני של הגוף ודרכי הנשימה משחק תפקיד קריטי בסילוק אותם פתוגנים- החל ממנגנון ההגנה הקיים באף ועד לרפלקס השיעול ולמקרופאגים הקיימים בנאדיות הריאה. מקרופאגים אלו עוטפים את הפתוגנים, והללו מסולקים במספר דרכים מנאדיות הריאה. התהליך עצמו נקרא "דלקת ריאות" כאשר קיים עומס גדול של פתוגנים המביא לריבוי של מקרופאגים אשר למעשה מתחילים את התהליך הדלקתי עצמו. במילים אחרות, התגובה החיסונית של הגוף היא זו המביאה לתסמונת הקלינית הקשורה בדלקת ריאות. תגובה חיסונית זו כוללת שחרור של אינטרלוקינים, כמוקינים ומתווכי דלקת אחרים אשר מגייסים תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים. נויטרופילים מביאים לייצור של כיח מוגלתי, ואף תאי דם אדומים עצמם מעורבים בתהליך באופן המתבטא על ידי גניחת דם. יש דלף מהנימים לתוך נאדיות הריאה היוצרים תסנין ריאתי שניתן להבחין בו בצילום רנטגן וכן חרחורים שניתן לשמוע במהלך ביצוע בדיקה גופנית.
מבחינה פתולוגית, דלקת ריאות קלאסית מקיימת מספר תהליכים כאשר הפאזה הראשונה שבהם היא בצקת- כלומר היווצרות של תפליט אקסודטיבי (עשיר בחלבונים ולרוב בחיידקים) בתוך נאדיות הריאה. תהליך זה מוחלף במהירות בשלב הבא המאופיין בנוכחות של כדוריות דם אדומות בתוך נאדיות הריאה ואשר נקרא בשם Red hepatization phase. השלב השלישי נקרא Gray hepatization, והוא מאופיין על ידי ליזיס (הרס) של כדוריות הדם האדומות כאשר התאים השולטים מבחינה פתולוגית הם תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים. בנוסף ניתן להבחין בהצטברות של פיברין, כאשר לא ניתן להבחין בחיידקים. השלב האחרון נקרא שלב הרזולוציה, שבו המקרופאגים מופיעים מחדש כתא הדומיננטי בתוך נאדיות הריאה, עם "ניקוי" של שאריות החיידקים, הנויטרופילים והפיברין מהאזור. התהליך הפתולוגי שתואר לעיל מתאים בעיקר לדלקת ריאות המערבת אונת ריאה, לרוב על ידי פנאומוקוק, ופחות אופיינית לדלקת ריאות ויראלית או דלקת ריאות פנאומוציסטית.
פתוגנים המעורבים במחלה
דלקת ריאות כאמור יכולה להיגרם כתוצאה ממגוון של וירוסים, חיידקים, פטריות ופרוטוזואות. עם זאת, מרבית דלקות הריאה נגרמות בשל מספר קטן יחסית של פתוגנים- העיקרי ביניהם הוא Streptococcus pneumoniae השייך לקבוצת פתוגנים קלאסיים יותר ("טיפיים") המביאים לדלקת ריאות (וביניהם ניתן למנות גם את Haemophilus influenzae, Klebsiella pneumoniae וחיידקי הסוג Pseudomonas. קבוצה אחרת של פתוגנים נקראת הקבוצה הא-טיפית, וכוללת פתוגנים כגון Mycoplasma pneumoniae, Chlamydophila pneumoniae, או Legionella. כמו גם וירוסים שונים (Influenza viruses, Adenoviridae, RSV). הסיבה לחלוקה הזו קשורה בין היתר בכך שפתוגנים שהם א-טיפיים אינם גדלים בתרבית סטנדרטית ואינם נצבעים בצביעת גראם, וכן מציגים עמידות כלפי טיפול באנטיביוטיקה ממשפחת הבטא-לקטמים (כגון פניצילין) ועל כן הטיפול חייב להיעשות על ידי מתן מקרוליד, פלורוקינולון או טטרציקלין.
אם כי לפחות במחצית מן המקרים לא ניתן לזהות את הפתוגן אשר הביא לדלקת הריאות, הרי שדרך נוחה יחסית לנסות ולאפיין את הפתוגן המעורב במחלה היא על ידי חלוקה אפידמיולוגית:
דלקת ריאות שאיפתית (שאיפת תוכן מזון או נוזל לריאות) יכולה להתפתח על ידי חיידקים אנאירוביים- מצב זה מאפיין מאוד חולים הסובלים מנתיב אוויר לא מוגן (אלכוהוליסטים הסובלים מאספירציות הם תחת גורם סיכון להתפתחות דלקת ריאות עם חיידקים אנאירוביים) ומחולים הסובלים מריפלוקס (טבעי או בעקבות ניתוח טבעת בריאטרי).
דלקת ריאות הנגרמת על ידי סטפילוקוקוס אוראוס (סטפילוקוק זהוב) היא סיבוך ידוע של זיהום בווירוס השפעת - כלומר, על גבי זיהום וירלי נוצרת דלקת ריאות חיידקית אשר עלולה להיות סוערת. קיימים זנים של Staphylococcus aureus עמידים למתיצילין - MRSA, אשר מתפתח כגורם ראשוני להיווצרות של דלקת ריאות בקהילה (שלא על גבי זיהום וירלי).
חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית או חולים מעשנים, נוטים להיות יותר בסיכון לדלקת ריאות הנגרמת על ידי Haemophilus influenzae, חיידקי Pseudomonas או Legionella.
אנשים הסובלים מדמנציה, שבץ או רמת הכרה ירודה עלולים לסבול מדלקות ריאה הנגרמות בשל חיידקים אנארוביים.
נסיעה לאזורים מסוימים, חשיפה לחיות או ציפורים מסוימות (עטלפים, ארנבים וכדומה) יכולות כולן להביא לדלקת ריאות הנגרמת בשל פתוגנים הספציפיים למצבים אלו ועל כן יש לשאול על חשיפה או טיול כאמור.
אנשים אשר לאחרונה קיבלו טיפול אנטיביוטי או היו מאושפזים, או סובלים ממחלות רקע קשות (אי ספיקת כליות, אי ספיקת לב, אלכוהוליסטים) נמצאים בסיכון לפתח דלקת ריאות כתוצאה מחיידקי מעיים (Enterobacteriaceae).
אנשים הסובלים מבעיה אנטומית או תפקודית בריאות (ברונכיאקטזיות, ציסטיק פיברוזיס, COPD חמור) נוטים לפתח דלקות ריאה הקשורות בחיידקי Pseudomonas.
אנשים אשר היו לאחרונה בשיט באוניה או בשהות במלון מקושרים עם הופעת דלקת ריאות כתוצאה מחיידקי ה-Legionella. גורמי סיכון נוספים למחלה עם חיידק זה כוללים סוכרת, ממאירות המטולוגית כלשהי, מחלה כלייתית קשה, וכן הידבקות ב-HIV).
דלקת ריאות מרגישות יתר
לעיתים רחוקות, התגובה הדלקתית של נאדיות ודרכי האוויר הקטנות של הריאה נגרמת כתוצאה משאיפת אלרגן (כגון אבק, פטריה או נבגים ממקורות שונים). מקרים אלה מכונים דלקת ריאות מרגישות יתר (hypersensitivity pneumonitis), או דלקת נאדיות אלרגית חוצית (extrinsic allergic alveolitis), והמהלך של המחלה במקרים אלה יכול להידמות לדלקת ריאות נגיפית. אבחנה מבדלת במקרים שכאלה מצריכה בירור נוסף בדבר גורמי חשיפה אפשריים ובדיקת קיומם של נוגדנים מוכרים בגוף (במיוחד כאשר יש חשיפה לגורמים אלרגניים אפשריים עקב מקצוע או תחביב מסוימים, כגון עיסוק בחקלאות וגידול ציפורים כתחביב).
אבחנה
באופן כללי, חולים בעלי סימפטומים של דלקת ריאות נזקקים להערכה רפואית. בבדיקה גופנית ניתן למצוא חום, טכיפנאה, לחץ דם נמוך, טכיקרדיה ושינוי בריווי החמצן בדם. בהאזנה לריאות ניתן לשמוע קולות חרחורים הקרויים קרפטציות בעת הנשימה, המהווים עדות לכך שנאדיות הריאה מלאות בנוזל דלקתי.
צילום חזה ובדיקת כיח למזהמים שונים וכן בדיקות דם נלקחים בעת בירור האבחנה עצמה.
אבחנה של דלקת ריאות נעשית על ידי האבחנה הקלינית שקיימת מחלה, וכן אבחנה של הפתוגן אשר גרם למחלה. חשוב לציין כי אבחנה של הפתוגן עצמו אינה צריכה לעכב את מתן הטיפול וכי לא נמצא כי מתן טיפול אמפירי (כלומר, מתן טיפול תרופתי טרם האבחנה המדויקת של הפתוגן) הוא נחות בהשוואה לטיפול ספציפי בפתוגן עצמו (אלא במקרים מיוחדים כגון ביחידות לטיפול נמרץ בהן יש חשיבות לאבחון מדויק של הפתוגן).
אבחנה קלינית של דלקת ריאות נעשית על בסיס הממצאים הקליניים- דהיינו תלונות של המטופל הקשורות לדלקת ריאות (שיעול, חום, קוצר נשימה וכדומה) וכן ממצאים גופניים (חרחורים על פני הריאות, עדות לדופק מהיר למשל). עם זאת, ממצאים אלו אינם מספקים לצורך אבחנה ויכולים לעיתים לנבוע ממצבים אחרים שאינם דלקת ריאות- כגון החרפה של ברונכיטיס כרונית, אי ספיקת לב, תסחיף ריאתי ועוד. על כן, יש לבצע צילום חזה (ברנטגן) על מנת להבדיל בין מצבים אלו לבין דלקת ריאות. במקרים נדירים יש צורך בביצוע CT כאשר האבחנה איננה ברורה.
אבחנה של הגורם לדלקת הריאות (בירור סיבת האטיולוגיה) נעשית באמצעות המעבדה. למרות שאבחנה מדויקת של הפתוגן, כאמור לעיל, לא משנה במרבית המקרים את ההתנהלות מבחינה רפואית, הרי שיש מספר סיבות שכן מצדדות בעד הצורך לאבחן את הפתוגן עצמו - כגון למשל מציאת פתוגנים המקושרים עם בריאות הציבור (שחפת, וירוס השפעת), מעבר מטיפול אנטיביוטי רחב טווח לטיפול אנטיביוטי יותר ספציפי לפתוגן (כדי למנוע למשל עמידות), וכן מעקב אפידמיולוגי הנחוץ לצורך המשך מתן הנחיות טיפוליות שונות. אבחנה כאמור מתבצעת במספר שיטות:
צביעת גראם ותרבית של כיח - צביעת גראם של כיח נועדה בעיקר לצורך בדיקה האם הכיח יכול לעבור לבדיקת תרבית - אם כי, גם בצביעה עצמה ניתן לזהות פתוגנים מסוימים - כגון Streptococcus pneumoniae (דיפלוקוקים גראם-חיוביים), Staphylococcus aureus (קוקים גראם-חיוביים באשכולות), Moraxella catarrhalis (דיפלוקוקים גראם-שליליים), חיידקי משפחת Enterobacteriaceae (מתגים גראם-שליליים). מידת הרגישות והספציפיות של בדיקות אלו אינה גבוהה. לעיתים, בעיקר אצל חולים המועברים ליחידות טיפול נמרץ ומונשמים, יש צורך בנטילת דגימה משטיפת ריאות - bronchoalveolar lavage sample.
תרביות דם - רק כ־5% עד 14% מתרביות הדם הנלקחות מחולים מאושפזים בשל דלקת ריאות מניבות תוצאה, כלומר מאבחנות את הפתוגן המעורב במחלה, כאשר במרבית המקרים הפתוגן שנמצא הוא פנאומוקוק. לכן, תרבית דם איננה משמשת כבדיקה שבשגרה לצורך אבחון הפתוגן, אלא במקרים מסוימים כגון אצל חולים עם מיעוט תאי דם לבנים כתוצאה מדלקת הריאות, חולים ללא טחול או חולים עם מחלות כבד כרוניות ובעיות במערכת המשלים.
בדיקות אנטיגן - רלוונטיות בעיקר לחיידקי ה-Legionella ו-Streptococcus pneumoniae. חיידק ה-Legionella מאופיין בהופעת אנטיגנים שלו בשתן ובדיקת האנטיגן ללגיונלה בשתן היא בדיקה יחסית מדויקת מבחינת הרגישות והספציפיות שלה. גם את חיידק ה-Streptococcus pneumoniae ניתן לגלות באמצעות בדיקת אנטיגן בשתן עם רגישות וספציפיות יחסית גבוהות אם כי פחות גבוהות מאלו של בדיקת האנטיגן ה-Legionella. בדיקות אלו רלוונטיות גם לאחר התחלת טיפול אנטיביוטי. בדיקות אנטיגן של וירוס השפעת ווירוס ה-RSV קיימות גם הן, אולם הן יחסית לא רגישות.
בדיקת PCR (Polymerase Chain Reaction) היא בדיקה אשר פועלת על ידי הכפלת DNA או RNA הפתוגן המעורב ובדרך זו זיהויו. בדיקה זו טובה לזיהוי של מספר פתוגנים- כגון Legionellaקק ו-Mycobacterium, כאשר במקרים הקשורים להדבקה ב-Streptococcus pneumoniae, מאפשרת בדיקה זו להעריך את מידת הפרוגנוזה של החולה כפונקציה של מידת העומס החיידקי שתועד ב-PCR. חולים עם עומס חיידקי רב הם בסיכון לפתח שוק ספטי, צורך בהנשמה מלאכותית ואף מוות, ועל כן בדיקה זו מסייעת להחלטה האם למשל יש לאשפז את החולה במחלקה לטיפול נמרץ.
בדיקת סרולוגיה היא בדיקה הבוחנת את הימצאותם של נוגדנים ובעבר סייעה לאבחנה של דלקת ריאות כתוצאה מחיידקים א-טיפיים. כיום, בדיקה זו נמצאת פחות בשימוש.
טיפול
הטיפול בדלקת ריאות כולל בחלק מן המקרים מתן אנטיביוטיקה, אשר טובה הן לצורך הרג החיידק והן לצורך מניעת סיבוכים שונים. הטיפול משתנה כמובן בהתאם לסוג החיידק אולם גם בהתאם לגיל החולים. אצל תינוקות למשל, אשר נולדו זה עתה, הטיפול הוא אמפיצילין וגנטמיצין תוך ורידי למשך עשרה ימים, לכיסוי הפתוגנים השכיחים בקבוצת גיל זו. אצל ילדים, אמוקסיצילין למשך שבעה ימים, ואין חובה לאשפזם. לאחרונה נמצא כי מתן אנטיביוטיקה במשך 3 ימים בלבד יעיל ומספק עבור מקרים של דלקת ריאות חיידקית קלה עד בינונית.
אצל מבוגרים, ההמלצות לטיפול משתנות בהתאם לגורמי הסיכון הקיימים ולפרמטרים נוספים:
החלטה בדבר אשפוז המטופל
ראשית, יש לבחון אם יש צורך באשפוז המטופל בבית החולים או שניתן לקבל טיפול בבית. השלכות האשפוז רבות וכוללות היבטים כלכליים כמו גם היבטים בריאותיים, ועליהן להיבחן בקפידה. קיימים כיום שני מדדים שונים לצורך ההחלטה האם לאשפז חולה או לא:
מדד ה-PSI (Pneumonia Severity Index) - מדד זה נותן נקודות ל-20 משתנים, הכוללים בין היתר את הגיל, מחלות קיימות אחרות וממצאים מעבדתיים או ממצאים בבדיקת החולה שאינם נורמליים. על בסיס התוצאות האלו, מחולקים החולים ל-5 קבוצות כשלכל אחת מהן שיעור תמותה ממוצע מסוים- קבוצה 1 מקושרת עם שיעור תמותה של 0.1%, ואילו קבוצה 5 מקושרת עם שיעור תמותה של כמעט 30%. בהתאם לכך, אנשים השייכים לקבוצה 1 או 2 יכולים להיות מטופלים בבית, בעוד שאנשים השייכים לקבוצה 4 או 5 צריכים להתאשפז בבית חולים.
מדד ה-CURB-65 - מדד זה מתייחס ל-5 קריטריונים עיקריים: C (בלבול, confusion), U (אוריאה) - מעל 7 mmol/L, קצב נשימה (R, respiratory rate) - מעל 30 בדקה, B - לחץ דם (Blood presuure) נמוך מ-90 סיסטולי או נמוך מ-60 דיאסטולי, וגיל - 65 (מטופלים מעל גיל 65). ככל שהמטופל צובר יותר "נקודות" כך שיעור התמותה המיוחס לו עולה ולכן קיימת אינדיקציה לפנות לאשפוז. כך למשל, לחולים עם 2 נקודות שיעור תמותה של 9.2% ב-30 הימים הראשונים ועליהם לפנות לאשפוז בבית חולים, בעוד שלחולים עם ניקוד של 0 שיעור תמותה כאמור של 1.5% והם יכולים להיות מטופלים בבית.
טיפול אנטיביוטי
טיפול אנטיביוטי הוא הטיפול העיקרי בדלקת ריאות חיידקית, אולם בשנים האחרונות חלו שינויים מסוימים בהתוויות האנטיביוטיות לאור העלייה בעמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה כפי שנצפתה בעשורים האחרונים.
עמידות לאנטיביוטיקה היא בעיה משמעותית אשר יכולה להשפיע לא רק ברמה המקומית כי אם גם ברמה הגלובלית. בדלקת ריאות הנרכשת בקהילה, עיקר העמידויות מתרחשות אצל Streptococcus pneumoniae ו-MRSA. עמידות של Streptococcus pneumoniae נוצרת על ידי מוטציה של זנים ושינוי במבנה DNA החיידק. הסיכון לפתח Streptococcus pneumoniae העמיד לטיפול באנטיביוטיקה מקבוצת הבתא לקטמים עולה כאשר המטופל מבוגר יחסית (מעל גיל 65) או צעיר (מתחת לגיל שנתיים) וכן בהינתן גורמי סיכון נוספים כגון שהות במוסדות, אשפוז קודם וטיפול אנטיביוטי קודם אשר נמצא כבעל גורם הסיכון המשמעותי ביותר לפיתוח זן עמיד. Streptococcus pneumoniae יוצר גם עמידויות למקרולידים במגוון של דרכים וכן עמידות לפלורוקינולונים - תופעה זו, של עמידות לשלוש או יותר קבוצות אנטיביוטיקה שונות מביא לכך שהחיידק נקרא Multi drug resistence- MDR. העמידות השנייה בשכיחותה נצפתה בחיידק MRSA (Staphylococcus aureus עמיד למתיצילין). העמידות של החיידק קיימת על גבי גן המקודד את היכולת לעמידות זו עבור כל התרופות ממשפחת הבטא לקטמים.
הטיפול האנטיביוטי הניתן הוא טיפול אמפירי, היות שברוב המקרים הרופא אינו יודע מהו הפתוגן אשר הביא למחלה. טיפול אמפירי זה מתוכנן כך שהוא אמור לכסות את הפתוגנים הסבירים ביותר שאמורים להביא למחלה אצל אותו החולה הספציפי. על פי ההנחיות הקיימות היום בארצות הברית וקנדה, הכיסוי האנטיביוטי אמור לכלול טיפול הן ל-Streptococcus pneumoniae והן לחיידקים א-טיפיים (Mycoplasma pneumoniae, Chlamydophila pneumoniae ו-Legionella). הכיסוי המשולב האמור מושג על ידי הוספת מקרוליד (לדוגמה, קלריתרומיצין או אזיתרומיצין המכסים חיידקים א-טיפיים) לצפלוספורין, או מתן פלורוקינולון כטיפול יחיד, למשל.
בכל מקרה, טיפול אמפירי ניתן בהתאם למצב החולה- כלומר, האם החולה מטופל בבית, האם החולה מאושפז, והאם החולה נמצא בטיפול נמרץ:
אצל חולים שהיו בריאים טרם המחלה, ומטופלים בבית, ניתן לתת טיפול במקרוליד או דוקסיציקלין.
חולים עם מחלות רקע או חולים שנטלו אנטיביוטיקה ב-3 החודשים האחרונים, ומטופלים בבית, עשויים לפתח עמידות לטיפול דלעיל, ועל כן יש לבחור באלטרנטיבה אחרת לתרופות אלו- ניתן למשל לתת פלורוקינולון, או למשל תרופות מקבוצת הבתא לקטם במינון גבוה יחסית או שילובים הכוללים מקרוליד.
חולים מאושפזים (שאינם בטיפול נמרץ) מקבלים לרוב טיפול בפלורוקינולון (מוקסיפלוקסצין, גמיפלוקסצין, לבופלוקסצין), או תרופה מקבוצת הבטא לקטם המשולבת עם מקרוליד.
כאשר יש חשד לזיהום ב-Staphylococcus aureus, יש לתת וונקומיצין או לינזוליד בנוסף.
כאשר יש חשד לזיהום בחיידקי Pseudomonas יש לתת טיפול אנטיביוטי המכסה חיידק זה (תרופות מסוג בתא לקטאם הספציפיות ל-Pseudomonas, (פיפרצילין/טזובקטם – "טזוצין"), וכן שילוב התרופות יחד עם אמינוגליקוזיד.
משך הטיפול לדלקת ריאות השתנה עם השנים ובהתאם למחלה וחומרתה. אם בעבר טיפול ניתן ל-10 ימים ואף שבועיים, כיום בחלק מהמקרים ניתן לתת טיפול תרופתי למשך 5 ימים (למשל, עם פלורוקינולונים). בנוסף לטיפול אנטיביוטי, אם קיימת היפוקסמיה יש לתקן את רמתה על ידי מתן חמצן ולסייע בהנשמה אם הסיוע נצרך.
הערכה מחודשת של החולה בדלקת ריאות צריכה להתבצע באופן כללי ביום השלישי לטיפול (ומוקדם יותר אם המצב מחמיר). חוסר תגובה לטיפול, למשל, יכולה לנבוע ממספר סיבות- למשל, חיידק שהוא עמיד לטיפול התרופתי הנבחר, או התהוות של מורסה או אמפיימה בריאה אשר טיפול אנטיביוטי במינון רגיל אינו מספק על מנת להביא להחלמה. גם חיידק אחר, לא צפוי מבחינת הטיפול האנטיביוטי, הביא לדלקת הריאות, או שיש הדבקה נוספת – Superinfection - תוך כדי האשפוז או הטיפול. במצבים בהם לא נצפית תגובה לטיפול כאמור, או שמצב החולה מתדרדר, יש צורך בהערכה מחדש של החולה וביצוע בדיקות הדמיה נוספות וכן במידת הצורך ברונכוסקופיה.
סיבוכים של דלקת ריאות
קיימים שלושה סיבוכים עיקריים של דלקת ריאות- התפשטות הזיהום לאיברים אחרים, התהוות מורסה ריאתית, והתהוות תפליט פלאורלי. התפשטות של הזיהום לאיברים אחרים, כגון למוח או ללב (ויצירת אנדוקרדיטיס זיהומית למשל, או מורסה מוחית) אינה אירוע שכיח, אולם יש לטפל בו במהירות. מורסה ריאתית מטופלת על ידי כיסוי אנטיביוטי שלרוב כולל גם חיידקים אל-אווירניים, ובמידת הצורך על ידי ניקוז או הסרה כירורגית. תפליט פלאורלי צריך להיות מנוקר לצורך אבחנה וטיפול- במרבית המקרים יהיה צורך בהנחת נקז חזה לצורך ניקוז התפליט.
מעקב ופרוגנוזה
לרוב, תוך יומיים עד ארבעה ימים החום יורד ואיתו גם יורדות רמות תאי הדם הלבנים (ירידה בלויקוציטוזיס). עם זאת, צילום חזה נותר לא תקין במשך תקופה ארוכה יחסית - בין 4 - 12 שבועות ממועד תחילת המחלה. יש לערוך צילום חזה כאמור בתוך 4 - 6 שבועות מתום המחלה, כאשר נצפית חזרה של המחלה בצילום חזה, בעיקר באותו אזור בריאה בו אירעה הדלקת הקודמת, יש לחשוד בנוסף בתהליך כגון סרטן ריאות.
מטופלים צעירים ובריאים בדרך כלל יבריאו מן המחלה באופן מלא בתוך שבועיים. אנשים מבוגרים יותר עלולים "למשוך" את המחלה לפרק זמן ארוך יותר עד החלמה מלאה. שיעור התמותה הכולל למקרים של דלקת ריאות אצל לא מאושפזים עומד על פחות מ-1%, כאשר אצל חולים מאושפזים שיעור זה מוערך בכ-10%, כמחצית מן המקרים הללו מקושרים ישירות לדלקת הריאות עצמה. מניעת המחלה באופן חלקי יכולה להתבצע על ידי חיסון (שקיים לווירוס השפעת ו-Streptococcus pneumoniae)- אנשים הנמצאים בקבוצות אוכלוסייה הנתונות לסיכון מוגבר להידבקות צריכים להתחסן, בכלל זה, אנשים החולים במחלת ריאות חסימתית כרונית.
וריאנטים שונים של דלקת ריאות
קיימים סוגים ספציפיים של דלקות ריאה, במסגרת חולים המאושפזים בבתי חולים הנתונים חשופים לפתוגנים ספציפיים והנמצאים תחת טיפול רפואי הכולל, בין היתר, הנשמה מלאכותית הטומנת בחובה סיכון לפתח דלקת ריאות כשלעצמה.
סוג אחד של דלקת ריאות הוא דלקת ריאות המתפתחת אצל חולים מונשמים, הקרויה Ventilator Associated Pneumonia (בקיצור, VAP). הפתוגנים המביאים לדלקת ריאות מסוג זה הם הן פתוגנים הנרכשים בקהילה והן פתוגנים הנרכשים בבית החולים והכוללים עמידויות למגוון של חיידקים הנקראים MDR - multi-drug resistance. במרבית בתי החולים, החיידקים פסאודומונס ו-MRSA נחשבים חיידקים עמידים כאמור, וכן קיימים חיידקים אחרים אשר פיתחו עמידות רחבה לתרופות והם משתנים בשכיחותם בין בית חולים אחד למשנהו.
באופן כללי, דלקת ריאות מהווה סיבוך שכיח אצל חולים מונשמים, והשכיחות יכולה לנוע בין 6% ועד כמחצית מהמונשמים, כתלות במצבם. כך למשל, ביחידות טיפול נמרץ, בממוצע כ-10% מהמטופלים בכל יום הם עם דלקת ריאות, כשדלקת ריאות כתוצאה מהנשמה מהווה חלק נכבד מכך. הסיכון הגדול ביותר לפתח דלקת ריאות הוא במהלך חמשת הימים הראשונים להנשמה המלאכותית, ולאחר מכן יורד לפלטו, כאשר ככל שמשך הזמן בו האדם מונשם עולה, כך עולים סיכוייו לפתח דלקת ריאות.
קיימים שלושה גורמים קריטיים האחראיים לפתוגנזה של דלקת ריאות אצל מונשמים: האחד - הוא קולונוזיציה של אזור הלוע והגרון עם פתוגנים שונים, הגורם השני הוא אספירציה של אותם פתוגנים למערכת הנשימה התחתונה, קרי לריאות, והשלישי - הפרעה למערכת ההגנה הטבעית של הגוף אשר מחלישה את התמודדותו עם הפתוגנים הללו. גורם הסיכון המביא להתהוות הפתוגנזה האמורה הוא בעיקר צינור ההנשמה - הטובוס - אשר עוקף את המנגנונים הטבעיים של הגוף המונעים אספירציה, ולמעשה מגדיל את הסיכון לאספירציות קטנות – מיקרו אספירציות. כתוצאה מכך יש צורך בשאיבת הפרשות קבועה, דבר שעלול להביא לפגיעה בשכבת המוקוזה של הלוע, ולהביא להתיישבות של חיידקים באזור, כולל התיישבות על הטובוס עצמו. גורם סיכון נוסף הוא החלפה של פלורת החיידקים הטבעית בלוע בחיידקים פתוגניים אלימים יותר, מצב המתקיים אצל חולים במצב קריטי.
כדי להתמודד עם קשיים אלו, יש לנסות ולהימנע ממתן ממושך של אנטיביוטיקה, המחלישה את פלורת החיידקים הטבעיים, למשל. כמו כן, יש לדאוג לסילוק הפרשות באופן תדיר, לדאוג להיגיינה של אנשי הצוות הרפואי, וכן לנסות ולמנוע אספירציות על ידי ריקון המעיים והשכבה עם ראש מורם.
אצל כשליש מהחולים המונשמים עם קולוניזציה של חיידקים בדרכי הנשימה תתפתח דלקת ריאות, כאשר פעמים רבות מתבצעת אבחנת יתר - בין היתר, בגלל שחולים מונשמים יכולים להציג מגוון רחב של בעיות אחרות המתייצגות כדלקת ריאות.
קיימות שתי דרכים עיקריות לאבחן דלקת ריאות במצבים אלו:
שיטה כמותית הקרויה Quantitative-Culture Approach ומטרתה להבחין בין קולוניזציה של חיידקים לבין זיהום של ממש. בשיטה זו נלקח כיח לתרבית ממיקומים שונים בדרכי הנשימה - ככל שהכיח נלקח ממקום מרוחק יותר (יותר קרוב לריאות עצמן) כך הבדיקה ספציפית יותר, אולם רגישה פחות. כלל חשוב לצורך הצלחת שיטת מדידה זו הוא לנסות להימנע מלתת אנטיביוטיקה טרם האבחנה.
השיטה הקלינית - היא שיטה המבוססת על ניקוד מסוים והנקראת Clinical Pulmonary Infection Score, ובראשי תיבות CPIS. בשיטה זו ניתן לחלק בין חולים בסיכון נמוך אשר צריכים טיפול קצר באנטיביוטיקה או ללא טיפול כלל, לעומת חולים במצב קשה יותר. המשתנים הנבדקים הם חום, לויקוציטוזיס, רמת חמצון בדם (המהווה את המדד הרגיש ביותר לשיפור במצב החולה), הדגמה בצילום חזה של תסנין ריאתי או עדות אחרת הקשורה לדלקת ריאות בצילום וכן מדידה כמותית של חיידקים (בהמשך). ניקוד מקסימלי הוא 12.
הטיפול במצבים של דלקת ריאות אצל מונשמים צריך להתייחס לעובדה שטיפול לא נכון או לא מותאם הביא לשיעורי תמותה גבוהים יותר מאשר טיפול מותאם, ולכן המפתח לטיפול אנטיביוטי נכון הוא הגדרת מנגנוני העמידות בחיידקים המעורבים, היות שהסיכוי כי מדובר בחיידקים עמידים הוא גבוה יותר מאשר דלקת ריאות רגילה שנרכשה בקהילה. על כן, הטיפול האמפירי מבוסס ראשית על הסיכון שיש לאותו חולה להיות בעל חיידקים עמידים (MDR) או לא. בהינתן כי לחולה אין גורמי סיכון לחיידקים עמידים מסוג MDR, ניתן לתת טיפול אנטיביוטי בתרופה אחת בלבד, בהתאם לחלופות הבאות: צפטריאקסון (תרופה ממשפחת הצפלוספורין), תרופה ממשפחת הקינולונים (מוקסיפלוקסצין, ציפרופלוקסצין, לבופלוקסצין), אמפיצילין/סולבאקטם, או ארתפנם. בהינתן כי לחולה יש גורמי סיכון לחיידקים עמידים, יש לתת מישלב אנטיביוטי הכולל שלושה סוגי אנטיביוטיקה- שתיים המכסות בין היתר את חיידקי ה-Pseudomonas, ואחת המכוונת נגד חיידק ה-MRSA''. (למשל, בטא לקטאם, בשילוב עם גנטמיצין וונקומיצין/לינזוליד).
פרוגנוזה
אצל חולים המטופלים מחוץ לבית החולים, שיעור התמותה הוא נמוך מ-1%. חום הגוף מתייצב במהלך היומיים הראשונים לטיפול ושאר הסימפטומים נעלמים בתוך שבוע. עם זאת, תצלום הרנטגן של החזה עשוי להישאר פתולוגי גם במשך למעלה מחודש. אצל חולים אשר נדרשו לאשפוז, שיעור התמותה הוא גבוה יותר ועומד על כ-12%.
קישורים חיצוניים
דלקת ריאות: התסמינים, הטיפול וזמן ההחלמה, ד"ר בת שבע גוטסמן, באתר כללית
דלקת ריאות, באתר כמוני
קטגוריה:הפרעות סב-לידתיות במערכת הנשימה ובמערכת הלב וכלי הדם
קטגוריה:שפעות ודלקות ריאות | 2024-08-28T06:48:56 |
סיירת מטכל | REDIRECT סיירת מטכ"ל | 2004-06-26T08:29:18 |
אפקט הדומינו | ממוזער|שמאל|250px|הפלת אבני דומינו
אפקט הדומינו פירושו ששינוי מסוים, קטן בפני עצמו, יכול להשפיע על סביבתו הקרובה ולהביא את השינוי גם אליה, וזו תשפיע על סביבתה שלה וכך הלאה. ממושג זה מסתעפת תאוריית הדומינו שרווחה במדיניות של המעצמות במהלך המלחמה הקרה. מנהיגיהן טענו שנפילת מדינה אחת הנתונה להשפעתן תפיל מדינות נוספות. התחזית התממשה בשלבים שקדמו להתפרקות ברית המועצות.
מקור השם
האפקט נקרא על שם התהליך המתרחש בשורה ארוכה של אבני דומינו העומדות בטור, שם אם נופלת אחת מהן, כל אחת מהבאות אחריה נופלות בתגובת שרשרת, עד שלבסוף מתמוטט הטור כולו.
ראו גם
אפקט הפרפר
אינדוקציה מתמטית
אפקט כדור השלג
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מדע המדינה | 2024-06-17T23:26:06 |
אמרת כנף | 250px|ממוזער|שמאל|אמרות כנף צרפתיות בחדר המדרגות של המכון הצרפתי בתל אביב
אמרת כנף או משפט מפתח (נקרא לעיתים catch phrase) הוא ציטוט שנאמר בהקשר כלשהו, התפרסם מאוד, נותר בזיכרון ונוהגים לשוב ולהזכירו. אמרות כנף מקיפות תחומים רבים ולרוב מסתתרות בהן אירוניה או עוקצנות. רבות מאמרות הכנף מיוחסות לאישים מפורסמים ורבות אחרות נאמרו על ידי דמות בספר, סרט או מחזה. חלק מאמרות הכנף הופכות ל"סימן המסחרי" של האדם או הדמות שאמרו אותן.
בשונה מפתגם, אמרת כנף לא משמשת בהכרח ללימוד מוסר ולא נושאת בהכרח מסר אוניברסלי, אלא לרוב מייצגת משמעות היסטורית חד-פעמית.
היווצרותן של אמרות כנף
לעיתים נוצרת אמרה באופן מפורש ומודע כעצם בעל חיים עצמאיים שנועד להיחרט בזיכרון. כזו היא אמרתו של קאטו הזקן הרומי, "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו", שבה סיים כל נאום שלו (קרתגו הייתה אויבתה המושבעת של רומי באותה עת). פעמים אחרות נאמרה (או נכתבה) אמרת הכנף במסגרת רחבה יותר, ורק לאחר מכן הוענקו לה חיים עצמאיים. דוגמה לכך היא הספר "מכתם לעגנון - אסופת פתגמים מתוך כתביו", שבו ליקט אורי סלע מתוך כתביו של ש"י עגנון משפטים הראויים להפוך לאמרות.
אמרות כנף שנמסרו מפי דמויות בדיוניות
מאות אמרות כנף מקורן במחזותיו של ויליאם שייקספיר. עשרות מהן נתרמו על ידי המלט, אחד המחזות הנודעים ביותר של שקספיר ובכלל. ביניהן: "להיות או לא להיות, זו השאלה", "מילים, מילים, מילים", "אל המנזר לכי", ועוד.
בספרו של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק, קובע הגיבור, שווייק, להיפגש עם דמות אחרת בקפה 'הגביע' "בשש אחרי המלחמה", ביטוי שהפך לאמרת כנף.
בסרט שליחות קטלנית אומרת דמות "המחסל" את המשפט "אני אחזור" (I'll be back), שהפך לאמרת כנף, וכמעט לסמל המסחרי של השחקן ארנולד שוורצנגר. לאחר הצלחת הסרט, ניסו התסריטאים והבמאים של רבים מסרטיו הבאים לתת לו "אמרת כנף" כזו שתסמל את הסרט כולו, ובחלק לא מבוטל מהמקרים אף הצליחו.
בסרטי ג'יימס בונד אומרת הדמות ג'יימס את המשפט החוזר בכמעט כל הסרטים: "השם הוא בונד, ג'יימס בונד", והפך לאחד מהמשפטים הידועים בקולנוע.
בעולם הקומיקס של מארוול נמצאת אמירת הכנף "הנוקמים התאחדו!" ("!Avengers Assemble") אשר נאמרת כל פעם כשחבורה יוצאת לקרב. המשפט עצמו הופיע בסרט "הנוקמים: סוף המשחק", לאחר שקפטן אמריקה מזמן את המיולניר לידו, ופותח את הקרב הסופי נגד ת'אנוס.
המשפט מסרט הפולחן "הנסיכה הקסומה" (1987) "שלום! שמי הוא איניגו מונטויה, הרגת את אבי, היכון למות!" ("!My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die.") הפך למטבע לשון וקיימות עליו פרודיות רבות. ובשנת 2002 בחר בו מכון הסרטים האמריקאי כאחד מסרטי האהבה הגדולים בכל הזמנים.
קובצי אמרות
ישנו שפע ספרי אמרות, שהאמרות מקובצות בהם על פי קטגוריות אחדות:
לפי נושאים, למשל: אהבה, כישרון, כעס וכו'. דוגמה לכך הוא ספרו של אדיר כהן, "ספר הציטטות הגדול", שיצא לאור בשנת 1996, ובו 560 עמודים של ציטטות המקובצות לפי נושאים.
לפי אומרן, למשל אמרות המיוחסות לאיינשטיין, לצ'רצ'יל וכו'. לעיתים יוצא ספר אמרות שמכיל ציטוטים של אישיות אחת שהרבתה באמרות שפר. כזה הוא מארק טוויין, למשל.
חלק ניכר מהפעילות של איסוף אמרות עבר בשנים האחרונות אל האינטרנט, אך עדיין יוצאים לאור גם ספרי אמרות (שהם מרכיב בסיסי בקטגוריה הקרויה "ספרי מתנה").
אמרות כנף שיוחסו לאישים מפורסמים באופן שגוי
לעיתים מיוחסת לאדם אמרה שאותה לא אמר. להלן מבחר דוגמאות לכך:
האמרה "אם אין לחם, שיאכלו עוגות" מיוחסת למארי אנטואנט, כאמרה שמעידה על חוסר רגישותו של המעמד הגבוה בצרפת שלפני המהפכה הצרפתית למצוקותיו של העם, כאשר למעשה בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו שיצא לאור ב־1766, כשאנטואנט הייתה בת 10, ארבע שנים לפני נישואיה ללואי ה־16, ניתן למצוא את המשפט S’ils n’ont plus de pain, qu’ils mangent de la brioche", היינו, "אם אין להם לחם, שיאכלו בריוש", כך שהביטוי היה בשימוש לפני זמנה. יש טוענים כי משפט זה נאמר לראשונה על ידי דוכסית של טוסקנה בסביבות 1760 או מוקדם יותר, ואומץ שנים מאוחר יותר על ידי אחותה של מארי אנטואנט, מריה קרולינה, מלכת נאפולי.
"הגם אתה, ברוטוס?", מילותיו האחרונות של יוליוס קיסר על בגידת חברו ומי שלפי השמועות הלא-נכונות היה בנו הבלתי חוקי מרקוס יוניוס ברוטוס, הושמו בפיו על ידי שייקספיר במחזהו "יוליוס קיסר".
האמירה המפורסמת של שרלוק הולמס לעוזרו: "אלמנטרי, ווטסון יקירי" (Elementary, my dear Watson) לא נזכרת בשום מקום בספרים המקוריים של ארתור קונאן דויל.
אמרתו של וולטר "אינני מסכים עם אף מילה מדבריך, אך אגן עד מוות על זכותך להשמיעם" לא נמצאת בשום מקום בכתביו, ולמעשה נטבעה בספר עליו שנכתב על ידי הסופרת אוולין ביאטריס הול.
ראו גם
ויקיציטוט - מאגר ציטוטים אינטרנטי רב־לשוני חופשי המופעל על ידי קרן ויקימדיה
הוצא מהקשרו
לקריאה נוספת
אורי סלע, "כנפיהן של אמרות", בספרו מלה בסלע, כתר הוצאה לאור, 1990.
אוספים של אמרות כנף:
איתן בן-נתן (ליקט תרגם וערך), אוצר הציטטות : מן ההגות והספרות העולמית לדורותיה ומן המקורות העבריים העתיקים והחדשים, הוצאת מאגנס, 2008.
ישראל דוידזון, אוצר המשלים והפתגמים מספרות ימי הבינים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ז (1956).
אדיר כהן, ספר הציטטות היהודי הגדול, כנרת 2003
דוד שחם, ציטטות לכל עת, כתר 2007,
שמוליק קלוסקי, שירים הם פתגמים
הערות שוליים
*
zh:成语 | 2024-05-18T22:56:34 |
מחזמר | שמאל|ממוזער|320px|"הנוכל השחור", שיש המגדירים אותו כמחזמר הראשון
מחזמר או תיאטרון מוזיקלי (ברבים: מַחֲזַמְרִים; מקובל: מחזות זמר) הוא הצגת תיאטרון המשלבת שירים, דיאלוגים, משחק וריקוד. הסיפור והתוכן הרגשי של המחזמר – הומור, פאתוס, אהבה, כעס – מתקשרים ומשתלבים באמצעות המילים, המוזיקה, התנועה והיבטים טכניים של הבידור. תיאטרון מוזיקלי חופף לצורות תיאטרליות אחרות כמו אופרה ומחול, אך נותן חשיבות שווה למוזיקה בהשוואה לדיאלוג, לתנועה ולאלמנטים האחרים. מאז תחילת המאה ה-20, הפקות תיאטרון מוזיקליות נקראות בדרך כלל, בפשטות, מחזמרים (המילה היא הלחם של המילים מחזה וזמר).
אף שהמוזיקה הייתה חלק מההצגות הדרמטיות מאז ימי קדם, תיאטרון מוזיקלי מערבי מודרני התפתח במהלך המאה ה-19, עם אלמנטים מבניים רבים שנוסדו מיצירותיהם של גילברט וסאליבן בבריטניה ואלה של האריגן והארט באמריקה. הם התפתחו על ידי מספר רב של קומדיות מוזיקליות ויצירות תיאטרון מוזיקליות של יוצרים אמריקאים כמו ג'ורג' מ. קוהאן ומופעים אחרים (כמו המחזמר "בשבילך אני שר" מ-1931), שהצעידו קדימה את הז'אנר מעבר לבידור בעל שירים מתקתקים שרווח בתחילת המאה ה-20, והובילו ליצירות פורצות דרך כגון "ספינת השעשועים" (1927) ו"אוקלהומה!" (1943).
חלק ממחזות הזמר המפורסמים והחשובים ביותר בעשורים שלאחר מכן כוללים את "סיפור הפרברים" (1957), "פנטסטיקס" (1960), "שיער" (1967), "שורת המקהלה" (1975), "עלובי החיים" (1985), "פנטום האופרה" (1986), "רנט" (1994), "קברט" (1972), "המפיקים" (2001) ו"המילטון" (2015).
מחזות זמר מבוצעים בכל רחבי העולם. הם עשויים להיות מוצגים במקומות גדולים, כמו ההפקות התיאטרון הגדולות ועתירות התקציב בווסט אנד בלונדון ובברודוויי בניו יורק, או בתיאטראות שוליים קטנים יותר, באוף ברודוויי ובהפקות מקומיות, בסיבובי הופעות, או על ידי קבוצות חובבים בבתי ספר וביצועים אחרים. בנוסף לבריטניה וצפון אמריקה, יש סצנות תיאטרון מוזיקליות תוססות במדינות רבות באירופה, אמריקה הלטינית, אוסטרליה ואסיה.
מאפיינים
מאז המאה ה-20, התיאטרון המוזיקלי הוגדר כמחזות בהם שירים וריקודים משולבים במלואם לתוך סיפור עשוי היטב, בעל מטרות דרמטיות רציניות, המסוגל לעורר רגשות אמיתיים אחרים מאשר צחוק. שלושת המרכיבים העיקריים של מחזמר הם המוזיקה, המילים והסיפור.
עלילת המחזמר מתייחסת לסיפור, פיתוח דמות ומבנה דרמטי, כולל דיאלוג מדבר, אבל גם יכולה להתייחס לדיאלוג ולמילים יחד, שלפעמים מכונים לברית ("ספרון" באיטלקית). המוזיקה והמילים יחד יוצרים את המחזמר, אבל הפרשנות הניתנת על ידי הצוות היצירתי משפיעה על הדרך שבה המחזמר מוצג. הצוות כולל את הבמאי, המנהל המוזיקלי ובדרך כלל גם הכוריאוגרף. הפקת המחזמר מאופיינת גם באופן יצירתי על ידי היבטים טכניים, כגון עיצוב תלבושות, תפאורה, תאורה וסאונד, שלרוב משתנים מההפקה המקורית להפקות האחרות. כמה אלמנטים לעומת זאת, יכולים להישמר מההפקה המקורית, כמו הכוריאוגרפיה.
אין אורך קבוע למחזמר, הוא יכול לנוע בין מערכה אחת קצרה לכמה וכמה שעות. רוב מחזות הזמר נעים בין שעה וחצי לשלוש שעות. מחזות זמר בדרך כלל מוצגים בשתי מערכות, עם הפסקה אחת קצרה ביניהם, כשהמערכה הראשונה אינטנסיבית יותר מהשנייה. המערכה הראשונה מציגה בדרך כלל את מרבית הדמויות ואת המוזיקה העיקרית, ולעיתים קרובות מסתיימת עם כניסתו של סיבוך בעלילה הדרמטית, ואילו המערכה השנייה יכולה להציג כמה שירים חדשים, אבל חוזרת לרוב על נושאים מוזיקליים חשובים ופותרת את הסכסוך או הסיבוך. מחזמר בנוי בדרך כלל סביב ארבע עד שש מנגינות נושא מרכזיות, החוזרות בשלב מאוחר יותר במופע, אף על פי שהוא יכול להיות מורכב מסדרה של שירים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני מבחינה מוזיקלית. הדיאלוג מתבצע בין היצירות המוזיקליות, אם כי יכולים להיות דיאלוגים ותמלילים מושרים (שהעלילה בהם מתפתחת באמצעות הקטעים המוזיקליים), בעיקר במחזות זמר "דרך השירה" כמו "עלובי החיים", "פנטום האופרה" ו"אוויטה".
הרגעים הדרמטיים הגדולים ביותר בעלילת המחזמר מבוצעים פעמים רבות בשיר. שירי המחזמר מותאמים למצב הדמויות בתוך הסיפור, אם כי היו פעמים שלדעת המבקרים, השילוב הזה בין המוזיקה והסיפור היה קלוש. בדרך כלל, הרבה פחות מילים מושרות בשיר של חמש דקות מאשר מדוברות בדיאלוג, ולכן יש פחות זמן לפתח דרמה במחזמר מאשר במחזה רגיל, כיוון שהמחזמר בדרך כלל מקדיש זמן רב יותר למוזיקה מאשר לדיאלוגים. במצב דחוס כזה, הכותבים חייבים לפתח את הדמויות ואת העלילה.
עלילת המחזמר יכולה להיות מקורית, או שהיא עשויה להילקח מרומנים ("איש למנשה", "עלובי החיים"), מהצגות ("הלו, דולי!"), אגדות קלאסיות ("קמלוט"), אירועים היסטוריים ("אוויטה") או סרטים ("המפיקים", "בילי אליוט") ובכללם סרטים מוזיקליים הכוללים שירים כגון "מלך האריות". מצד שני, הרבה מחזות זמר מוצלחים עובדו לסרטים מוזיקליים, כמו "צלילי המוסיקה", "סיפור הפרברים", "גבירתי הנאווה" ו"שיקגו".
תיאטרון מוזיקלי קשור קשר הדוק לצורה התיאטרלית של אופרה, אבל בעל מאפיינים שונים. מחזות זמר שמים בדרך כלל דגש רב יותר על דיאלוג מדבר, על ריקודים, על שימוש בז'אנרים שונים של המוזיקה הפופולרית ועל הימנעות ממוסכמות אופראיות מסוימות. בניגוד לאופרה, מחזמר כמעט תמיד מבוצע בשפתם של קהל הצופים. מחזות זמר שהופקו בלונדון או בניו יורק למשל, מושרים תמיד באנגלית, גם אם הם נכתבו במקור בשפה אחרת (כמו "עלובי החיים" שנכתב במקור בצרפתית).
בעוד זמר אופרה הוא בעיקר זמר ורק באופן משני שחקן, שחקן מחזות הזמר הוא גם שחקן, גם זמר וגם רקדן. מי שמצטיין באופן שווה בכל שלוש הקטגוריות (שירה, משחק וריקוד) מכונה "איום משולש". מלחיני מחזות הזמר מתאימים לעיתים קרובות את הדרישות הקוליות של התפקיד לשחקנים מסוימים. כיום, במאי מחזות זמר באולמות הגדולים משתמשים בדרך כלל בקטעי שירה בפלייבק של השחקנים, באופן שלא יאושר בהקשר האופראי. לעיתים קרובות קשה להבחין בין הסוגים השונים של תיאטרון מוזיקלי, הכוללים "מחזה מוזיקלי", "קומדיה מוזיקלית", "אופרטה" ו"אופרה לייט".
היסטוריה
התקדימים של תיאטרון מוזיקלי
מהעת העתיקה לימי הביניים
התקדימים של התיאטרון המוזיקלי באירופה נעוצים בתיאטרון ביוון העתיקה, שבו המוזיקה והריקוד נכללו בקומדיות במה וטרגדיות במהלך המאה ה-5 לפנה"ס. מוזיקה הולחנה ללווי מחזותיהם של אייסכילוס וסופוקלס ונוצרה כוריאוגרפיה לריקודים של הלהקה. הקומדיות הרומיות מהמאה ה-3 לפנה"ס של פלאוטוס כללו שירים וריקוד שבוצעה עם תזמורים. הרומאים גם הציג חידושים טכניים. לדוגמה, כדי להפוך את צעדי הריקוד לנשמעים באוויר הפתוח, שחקנים רומיים צרפו שבבי מתכת לנעלי הבמה שלהם.
עד ימי הביניים, תיאטראות באירופה היו מורכבים בעיקר מזמרים נודדים ולהקות קטנות של מבצעים, ששרו והעלו קומדיה סלפסטיק. במאות ה-12 וה-13, דרמות דתיות נלקחו מהליטורגיה הקדושה ומזמורי הכנסייה. מאוחר יותר נוצר "המחזה המסתורי" כדי לספר את סיפור המקרא ברצף משעשע לפרקים. עגלות על גלגלים היו עוברות בעיר, וקבוצה של שחקנים היו מציגות עליהם חלק מהסיפור. כשסיימו, הקבוצה הייתה ממשיכה הלאה עם עגלתם, ואז הקבוצה הבאה הייתה מגיעה להציג את חלקיו הנוספים של הסיפור. מחזות אלו התפתחו לצורה אוטונומית של תיאטרון מוזיקלי, עם צורות פיוטיות לעיתים, במקביל למחזות הפרוזה ומזמורים ליטורגים.
מהרנסאנס ועד תחילת המאה ה-19
בתקופת הרנסאנס האירופי נראו צורות ישנות יותר להתפתחות הקומדיה דל'ארטה, מסורת איטלקית שבו ליצנים רועשים אלתרו סיפורים מוכרים, ומאוחר יותר, אופרה בופה (אופרות קומיות איטלקיות). באנגליה, האליזבתנים והיעקובינים ניגנו מוזיקה בתדירות גבוהה, עם צלילי אורגן, לאוטה וחמת חלילים. ההצגות, בעיקר ההיסטוריות והטרגדיות הכבדות יותר, היו לעיתים קרובות "נשברות" עם אקט מוזיקלי קצר, שנגזר אולי מהאתנחתא האיטלקית, עם מוזיקה וריקודים. בתקופה זו שגשגו נשפי מסכות, שערבבו מוזיקה, ריקוד, שירה ומשחק, לעיתים קרובות עם תלבושות יקרות ועיצוב במה מורכב, שלעיתים הציגו מראה מחמיא לפטרון האציל או המלכותי. בן ג'ונסון כתב מסכות רבות וויליאם שייקספיר כלל לעיתים קרובות תיאורי נשף מסכות במחזותיו.
הקטעים המוזיקליים של המסכות התפתחו להצגות מושרות, המוכרות כאופרה אנגלית. הראשון שחשב על כך היה ויליאם דאווננט ב"המצור על רודוס" (1656), שניתן במקור בביצוע פרטי. בצרפת, מולייר הפנה כמה מהקומדיות הקלילות שלו להצגות בידור מוזיקליות עם שירים (בהלחנת ז'אן-בטיסט לולי) וריקודים, כמו "הקמצן" שהועלה ב-1672. דאווננט העלה את "הסערה" ב-1667, שהיה העיבוד השייקספירי הראשון למוזיקה, ולאחר מכן עובד גם לאופרה. ב-1683, ג'ון בלואו הלחין את "ונוס ואדוניס", שנחשב לעיתים קרובות כאופרה האמיתית הראשונה בשפה האנגלית. לאחר מותו של צ'ארלס השני ב-1685, האופרה האנגלית החלה לצאת מהאופנה.
שמאל|ממוזער|250px|"אופרת הקבצנים" משנת 1728
עד המאה ה-18, שתי צורות של תיאטרון מוזיקלי היו פופולריות בבריטניה: אופרות בלדה, שכללו מילים חדשות שנכתבו ללחני השירים הפופולריים של התקופה, כמו "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי (המחזה המוזיקלי הארוך המתועד הראשון מ-1728), ואופרות קומיות, עם סיפורים מקוריים וקווי עלילה רומנטיים בעיקר, כמו "הנערה הבוהמית" של מייקל באלף (1845). בינתיים, באמריקה החלו להתעורר הזינגשפיל, הוודוויל, אופרה קומית וצורות אחרות של מוזיקה קלה. צורות אחרות של תיאטרון מוזיקלי פותחו במאה ה-19, כגון מיוזיק הול, מלודרמות ובורלסקה. המלודרמות והבורלסטות היו פופולריות גם משום שרוב התיאטראות בלונדון היו מורשים רק כאולמות מוזיקה ולא אפשרו להציג את המחזות ללא מוזיקה.
במושבות אמריקה לא הייתה נוכחות תיאטרון משמעותית עד 1752, כאשר יזם לונדוני, ויליאם האלאם, שלח חברה של 12 שחקנים למושבות עם אחיו לואיס כמנהל. הם הקימו תיאטרון בויליאמסבורג, וירג'יניה עם הצגות כמו "הסוחר מוונציה". בשנות ה-40 של המאה ה-19 האמרגן פי. טי. ברנום הקים מתחם בידור בדרום מנהטן. החברה עברה לניו יורק בקיץ 1753, וביצעה אופרות-בלדה כגון "אופרת הקבצנים" ובלדה-פארסה. התיאטרון בניו יורק עבר בהדרגה למרכז העיר ב-1850, בעקבות מחירי נדל"ן זולים יותר, ולא הגיע לאזור טיימס סקוור עד שנות העשרים והשלושים. המחזה המוזיקלי הארוך הראשון של ברודוויי, "The Elves", שהיה להיט גדול, הוצג ב-1857. ההצגות בניו יורק המשיכו לפגר בהרבה אחרי אלה בלונדון, אבל המופע המוזיקלי "שבע אחיות" (1860) ניפץ שיאים בניו יורק עם 253 הופעות.
פיתוח הקומדיה המוזיקלית
1850-1880
בסביבות שנת 1850, המלחין הצרפתי הרווה החל להתנסות עם צורה של תיאטרון מוזיקלי-קומי שזכה לכינוי אופרטה. המלחינים הידועים ביותר של האופרטה היו ז'אק אופנבך ויוהאן שטראוס הבן. המנגינות הרבות של אופנבך, בשילוב עם הסאטירה השנונה של כותבי הליברית שלו, יצרו מודל לתיאטרון המוזיקלי שבא בעקבותיו. מארק לאובוק ייחס את הפיתוח של תיאטרון המוזיקלי מאופנבך לגילברט וסאליבן ובסופו של דבר לאירווינג ברלין ורוג'רס והמרשטיין, וציין כי "אופנבך הוא ללא ספק הדמות המשמעותית ביותר בהיסטוריה של המיוזקל". תיאטרון מוזיקלי באנגליה של אמצע המאה ה-19 כלל בעיקר את המיוזיק הול, עיבודים של אופרטות צרפתיות ומופעי בורלסקה מוזיקליות (ששיאם נראה בתיאטרון העליצות שהחל ב-1868).
מופע התיאטרון הראשון באמריקה התואם את התפיסה המודרנית של מחזמר, אשר הוסיף מחול ומוזיקה מקורית שהשתלבו במחזה ועזרו לספר את הסיפור, נחשב בדרך כלל "הנוכל השחור", שהוצג לראשונה בברודוויי בספטמבר 1866. הוא ארך חמש וחצי שעות אבל למרות אורכו, שבר שיאים עם 474 הופעות. באותה השנה, "הדומינו השחור" היה המופע הראשון שקרא לעצמו "קומדיה מוזיקלית". צמד הקומיקאים האריגן והארט הפיקו וכיכבו במחזות זמר בברודוויי בין 1878 ל-1885, עם סיפורים ליריים של האריגן ומוזיקה של דוד ברהם. קומדיות מוזיקליות אלה, בהשתתפות דמויות וסיטואציות הלקוחות מחיי היומיום של בני המעמדות הנמוכים של ניו יורק, ייצגו התקדמות משמעותית מהבורלסקה, מופעי מינסטרל ומופעי הזמר, לצורה תיאטרלית ולגיטימית יותר. כיכבו בהם זמרות באיכות גבוהה (ליליאן ראסל, ויויאן וסגל ופיי טמפלטון) במקום הנשים בעל המוניטין המפוקפק שכיכבו במופעים המוזיקליים קודם לכן.
שמאל|ממוזער|250px|כרזת "המיקאדו"
מספר ההופעות השתנה במהירות בערך באותו הזמן שהמחזמר המודרני התפתח. כשהתחבורה השתפרה, העוני בלונדון ובניו יורק פחת ותאורת הרחוב תרמה לנסיעה בטוחה יותר בלילה, גם מספר הצופים הפוטנציאליים לאולמות גדל והלך. הצגות יכלו לרוץ יותר זמן ועדיין למשוך קהל, מה שתרם לרווחים ולהפקות משופרות יותר. התיאטרון המוזיקלי שבר מייד את מדד 500 הביצועים בלונדון, בעיקר על ידי שורה של להיטים מתמשכים של גילברט וסאליבן, אופרות קומיות המתאימות לכל המשפחה, שכללו את "אוניית הצי פינאפור" ב-1878 ו"המיקאדו" ב-1885. זאת הייתה ההתרחשות בשני צידי האוקיינוס האטלנטי שהעלתה את הרמה למה שנחשב לביצועים מוצלחים של תיאטרון מוזיקלי. רק מספר מצומצם של הצגות מוזיקליות עבר במאה ה-19 את כמות הביצועים של "המיקאדו": "פעמונים של נורמנדי" רץ 705 הופעות ב-1878 בלונדון, והלהיט " דורותי" מ-1886 (מופע המשלב בין אופרה קומית וקומדיה מוזיקלית), קבע שיא חדש עם 931 הופעות.
השפעתם של גילברט וסאליבן בתיאטרון המוזיקלי הייתה עמוקה, כשהצליחו לשלב את מחזות הזמר, כך שהמילים והדיאלוג נועדו לקדם את סיפור העלילה. היצירות שלהם נהפכו לנערצות והועתקו על ידי מחברים ומלחינים בולטים של מחזות זמר. המופעים הבריטיים הפופולריים ביותר החלו באופרות בתיאטרון סבוי, שנהנו מהפקות רווחיות וסיורים בבריטניה, אמריקה, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה. מופעים אלה הגיעו לקהלים "מכובדים" בעולם, בניגוד בולט למופעי בורלסקה הנועזים, המלודרמות והאופרטות הצרפתיות ששלטו בשלב שלפני גילברט וסאליבן, אשר משכו קהל שלפעמים היה מפוקפק וחיפש בידור פחות "בריא".
מ-1890 עד לתחילת המאה העשרים
מאות קומדיות מוזיקליות הועלו בברודוויי מ-1890 ועד לתחילת המאה ה-20, המורכבים משירים שנכתבו בסמטת טין פאן בניו יורק על ידי מלחינים כמו גאס אדוארדס, ג'ון וולטר בראטון וג'ורג' מ. קוהאן, ובכל זאת, עד המאה ה-20 הפעילות בניו יורק המשיכה להיות קטנה יחסית, עם כמה יוצאים מן הכלל, בהשוואה לפעילות בלונדון.
בינתיים, מחזות זמר התפשטו לבימות לונדון. ג'ורג' אדוארדס עזב את ניהול תיאטרון סבוי, השתלט על תיאטרון גייטי והחל לשפר את איכות המופעים. הוא תפס שהקהל רצה אלטרנטיבה חדשה לאופרות הקומיות בסגנון סבוי והסאטירות האינטלקטואליות, הפוליטיות והאבסורדיות. הוא ערך ניסויים בסגנון תיאטרון מוזיקלי מודרני ידידותי למשפחה, עם שירים קלילים, פופולריים ורומנטיים ומחזות עליזים. הוא החליף את נשות הזימה של בורלסקה עם רקדניות וזמרות "מכובדות" לבידור מוזיקלי וחזותי מהנה. ההצלחה הראשונה של ההצגות "בעיר" בשנת 1892 ו"ילדות עליצות" ב-1893, אישרו לאדוארדס את הכיוון שלקח. "קומדיות מוזיקליות" אלה, כפי שכינה אותם, שכללו סדרה של הצגות על "עלמה ענייה שאוהבת אריסטוקרט ומשיגה אותו כנגד כל הסיכויים" (בדרך כלל עם המילה "ילדה" בכותרת), עשו מהפכה בלונדון וקבעו את הטון עבור שלושת העשורים הבאים. מופעים אלה הועתקו מייד לתיאטראות אחרים בלונדון ולאחר מכן גם באמריקה. הקומדיה המוזיקלית של אדוארד חזרה לצורות מוזיקליות קודמות של אופרה קומית ואופרטה.
האופרטה ומלחמת העולם הראשונה
בשנים הראשונות של המאה ה-20, התפשטו ברחבי העולם עיבודים בשפה האנגלית לאופרטות האירופאיות מהמאה ה-19, ונוצרו אופרטות חדשות על ידי דור חדש של מלחינים אירופיים דוגמת פרנץ להאר ואוסקר שטראוס. באמריקה, ויקטור הרברט יצר שרשרת של אופרטות מפורסמות ("הבחורות בארץ הצעצועים" מ-1903, "רד מיל" מ-1906 ו"מריאטה השובבה" מ-1910) ומספר מחזות מוזיקליים אינטימיים. האופרטה בשפה הגרמנית איבדה את הפופולריות שלה בארצות דוברות אנגלית בעת מלחמת העולם הראשונה.
בימים האפלים של מלחמת העולם הראשונה, ציבור הצופים דרש בידור אסקפיסטי ונהר לתיאטרון. הציבור הבריטי הביא את "עוזרת בית של ההרים" ל-1,352 הופעות, ואת "צ'ו צ'ין צ'או" ל-2,238 הופעות, שיא שהחזיק במשך קרוב לארבעים שנה.
עליונותו של התיאטרון המוזיקלי הבריטי מאז המאה ה-19 ועד ל-1920 הוחלף בהדרגה על ידי החדשנות האמריקנית במאה ה-20. הניצחון של היצירות האמריקאיות על האירופאיות בעשורים הראשונים של המאה העשרים בא על רקע החברתי המשתנה. הסגנונות האופראיות והתיאטרליות של המאה ה-19 הוחלפו בסגנון מוזיקלי המתאים יותר לחברה במאה העשרים ולניב לשונה. הסגנון הישיר יותר יצא באמריקה, כיוון שיכל היה לפרוח בחברה פתוחה ופחות "מאובנת" בהצמדות למסורת של המאה התשע-עשרה.
שנות ה-20 הסוערות והשפל הגדול
שמאל|ממוזער|250px|צמד היוצרים רוג'רס והארט
שמאל|ממוזער|250px| רוג'רס והמרשטיין (משמאל ומימין) וביניהם אירווינג ברלין
מחזות הזמר של שנות העשרים הסוערות, היו הפקות קלילות שהדגישו את השחקנים הכוכבים, ריקודים גדולים ושירים פופולריים על חשבון העלילה. בעוד סיפור העלילה של מופעים אלה נשכח, הרי שהם מוזכרים בהשתתפות כוכבים כמו מרילין מילר ופרד אסטר ובעשרות שירים פופולריים שנוצרו על ידי יוצרים כמו ג'רום קרן, ג'ורג' גרשווין ואחיו איירה, אירווינג ברלין, קול פורטר, ריצ'רד רוג'רס ולורנץ הארט. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, המוזיקה הפופולרית נשלטה על ידי מלחיני התיאטרון המוזיקלי. מחזות זמר אלו והסטנדרטים שהם העמידו (בהם "קצב מרתק", "תה לשניים" ו"מישהו שומר עליי"), הפכו לפופולריים משני צידי האוקיינוס האטלנטי.
מופעים רבים היו בסגנון רביו, סדרת מערכונים ופזמונים בלי כמעט קשר ביניהם, עם ריקודים, סטים מפוארים, תלבושות משוכללות ונערות מקהלה יפות. הידוע ביותר היו "שיגיונות זיגפלד", סדרת מופעי רביו שהפיק פלורנץ זיגפלד בברודוויי, בניסיון לשחזר את מופעי הבורלסקה של מועדון הפולי ברז'ר הפריזאי תוך התאמתם לרוח הקהל האמריקאי, והם זכו להצלחה גדולה. בלונדון, כוכבים כגון אייבור נובלו ונואל קאוורד הפכו לפופולריים. אופרטות, שכמעט נעדרו מבמת דוברי האנגלית מאז מלחמת העולם הראשונה, זכו לפרץ אחרון של פופולריות עם יצירות מוצלחות של מלחינים אירופאים.
המחזמר המצליח "ספינת השעשועים", שהועלה לראשונה בדצמבר 1927 בתיאטרון זיגפילד בניו יורק, ביטא את ההתקדמות הרבה של העשור במעבר ממחזות-זמר קלי-דעת ואופרטות סנטימנטליות להצגות מורכבות יותר, שהציגו שילוב של כל מאפייני המחזמר עם נושאים דרמטיים דרך המוזיקה, הדיאלוגים והתנועה. דבר זה הושג על ידי שילוב של המוזיקה הלירית של ג'רום קרן עם המלאכה המיומנת של אוסקר המרשטיין, שעיבד לבמה את הרומן של עדנה פרבר. היסטוריון אחד כתב: " כאן אנחנו מגיעים לז'אנר חדש לגמרי - המחזה המוזיקלי, להבדיל מהקומדיה המוזיקלית, עכשיו.. המחזה הוא הדבר, וכל דבר אחר יהיה כפוף לו". על אף זאת, בעת השפל הגדול שהחל במהלך הסיור ברחבי אמריקה של צוות "ספינת שעשועים", הציבור פנה שוב לבידור האסקפיסטי, ולא הופקו עוד מחזות זמר רציניים העוסקים בנושאים חברתיים קשים עד המחזמר "אוקלהומה!" ב-1943.
המסך הגדול היווה אתגר למופעי הבמה. בהתחלה הסרטים היו אילמים והציגו רק תחרות מוגבלת לתיאטרון המוזיקלי. אבל בסוף שנות העשרים, סרטים כמו "זמר הג'אז" החלו להיות מוצגים עם סאונד מסונכרן. הסרטים המדברים במחירים הנמוכים הרגו ביעילות את מופעי הוודביל בשנות השלושים המוקדמות: "..אחרי הכל, כאשר תיאטראות 'קטנים' [בתי הקולנוע] יכולים להציע אומנים 'גדולים' על מסך גדול ומושב נוח, מי יכול עוד לבקש מהקהל לשלם סכומים גבוהים יותר עבור כישרון חי פחות מרשים?" (ההיסטוריון ג'ון קנירק).
השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 השפיע על קהל התיאטרון משני צידי האוקיינוס האטלנטי. לאנשים היה מעט מאוד כסף להוציא על בידור, ורק כמה מופעים במה הגיעו במהלך העשור בברודוויי או בלונדון ל-500 הופעות. מופעים רבים המשיכו את הסגנון הקליל בשירה וריקוד של קודמיהם משנות העשרים. מחזאים בריטים המשיכו לספק מחזות זמר מיושנים ורגשניים. המופע שזכה להצלחה הגדולה ביותר בשנים אלה היה "הלזפופין" מ-1938, רביו בשיתוף הקהל ששבר שיא ברודוויי חדש במספר ההופעות. המחזמר "כל דבר שקורה" של קול פורטר מ-1934, אישר את מעמדה של אתל מרמן כגברת הראשונה של התיאטרון המוזיקלי, אותו שמרה במשך שנים רבות. אולם, למרות הסגנון הבידורי שהשתלט על המופעים, כמה צוותים יצירתיים החלו לבנות על החידושים שהעמיד "ספינת השעשועים" ולהתנסות עם סאטירה מוזיקלית, סיפורים אקטואליים והיקף אופראי. "בשבילך אני שר" (1931), עם המוזיקה של ג'ורג' גרשווין למילים של איירה גרשווין, היה המחזמר הראשון שזכה בפרס פוליצר ושהביא סאטירה פוליטית נוקבת לז'אנר. "פורגי ובס" (1935) שהלחין ג'ורג' גרשווין ושכתבו איירה גרשווין ודובוס הייווארד, תיאר את חיי השחורים בקרוליינה הדרומית בהשתתפות שחקנים אפרו-אמריקאים ושילב אופרה עממית עם ג'אז. הוא בישר מחזות זמר כמו-אופראיים מאוחרים יותר, כמו "סיפור הפרברים" ו"סוויני טוד".
למרות הצרות הכלכליות של העשור והתחרות עם סרטי הקולנוע, המחזמר שרד. למעשה, הצעד לכיוון סאטירה פוליטית במחזות "בשבילך אני שר" ו"אני מעדיף להיות ימני", יחד עם התחכום המוזיקלי של גרשווין, קרן, רוג'רס ווייל וההיערכות המהירה לסגנון הדיאלוג הנטורליסטי של הבמאי ג'ורג' אבוט, הראה כי התיאטרון המוזיקלי החל להתפתח מעבר למחזות הזמר הקלילים והרגשניים של שנים עברו.
תור הזהב - שנות הארבעים עד השישים
שנות ה-40
שנות הארבעים התאפיינו עם יותר להיטים שהפיקו יוצרים כמו פורטר, אירווינג ברלין, רוג'רס והארט, וייל וגרשווין ועם כלכלה שהתאוששה, אבל השינוי האמנותי היה באוויר.
המחזמר "אוקלהומה!" של רוג'רס והמרשטיין השלים את המהפכה שהחלה עם "ספינת השעשועים", על ידי שילוב הדוק של כל ההיבטים בתיאטרון המוזיקלי עם עלילה מגובשת, שירים שקידמו את עלילת הסיפור והשתתפות רקדני בלט ואחרים שקידמו את העלילה ופיתחו את הדמויות, ולא באמצעות ריקוד כתירוץ להראות נשים עם לבוש מינימלי. רוג'רס והמרשטיין שכרו כוריאוגרף בלט, שהשתמש בתנועות יומיומיות כדי לעזור לדמויות להביע את הרעיונות שלהם. המחזמר יצר ביקורות נלהבות וטירוף בקופות וזכה בפרס פוליצר. הוא נחשב ל"שובר הקופות" הממשי הראשון בברודוויי, עם 2,212 הופעות והפך לאבן דרך, כך שהיסטוריונים שכתבו על רגעים חשובים בתיאטרון של המאה העשרים, החלו לזהות תקופות בהתאם ל"אוקלהומה!".
רוג'רס והמרשטיין תרמו תרומה חשובה ביותר למחזות הזמר גם לאחר 'אוקלהומה!', עם מחזות חיוניים ועשירים במחשבה חברתית, ובכך עודדו כותבים מוכשרים אחרים ליצור מחזות מוזיקליים משל עצמם. שיתוף הפעולה של שני היוצרים יצר אוסף יוצא דופן של כמה מהקלאסיקות של התיאטרון המוזיקלי האהובות והמתמשכות ביותר, הכוללות את "קרוסל" (1945), "דרום פסיפיק" (1949), "המלך ואני" (1951) ו"צלילי המוזיקה" (1959). חלק ממחזות הזמר האלה טיפולו בנושאים רציניים יותר מרוב קודמיהם. כך, הנבל ב"אוקלהומה!" הוא רוצח ופסיכופת עם חיבה גלויות לזימה; "קרוסל" עוסק בהתעללות באישה, גנבה, התאבדות וחיים שלאחר המוות; "דרום פסיפיק" בוחן נישואי תערובת ביסודיות רבה יותר מאשר "ספינת שעשועים", והגיבור של "המלך ואני" מת על הבמה.
היצירתיות של רוג'רס והמרשטיין ובני תקופתם הובילה ל"תור הזהב" של התיאטרון המוזיקלי האמריקאי. התיאטרון האמריקאי הציג בברודוויי במהלך תקופה זו, כשמעגל המלחמה החל להישמע. דוגמה לכך היא "בעיר" (1944) שהלחין ליאונרד ברנשטיין. הסיפור מתרחש בזמן מלחמה ונוגע לשלושה ימאים שנמצאים בחופשת חוף בת 24 שעה בניו יורק, שבמהלכו כל אחד מתאהב. המופע גם נותן את הרושם שלמדינה עתיד לא ברור, כמו המלחים ונשותיהם. מחזות הזמר האמריקאים נטו באותו זמן לסגנון מופעי הנובלות הבריטיים המיושנים, כשאחת ההצלחות הגדולות האחרונות שבהם היה "אולי לחלום" (1945). הנוסחה לסיפורי העלילה במחזות הזמר של "תור הזהב" משתקפת לפחות באחד מארבע תפיסות רווחות של "החלום האמריקאי": היציבות וערכם של החיים נובעים מיחסי אהבה ומוגבלים על ידי אידיאלים פרוטסטנטים של נישואין; זוג נשוי צריך להעמיד בית מוסרי עם ילדים הרחק מהעיר, בפרבר או בעיירה קטנה; האשה צריכה לשמש כעקרת בית ואמא; האמריקנים נחנו ברוח עצמאית וחלוצית והצלחתם נובעת מתוצרת עצמית.
שנות ה-50
שמאל|ממוזער|250px|"סיפור הפרברים"' בברודוויי, 1957
הדמויות האקלקטיות של הסופר דיימון ראניון היו בלבו של המחזמר "ברנשים וחתיכות" (1950; 1,200 הופעות), והבהלה לזהב הייתה במרכז המחזמר "צבע העגלה שלך" (1951). אלן ג'יי לרנר ופרדריק לאו שיתפו פעולה שוב, הפעם ב"גברתי הנאווה" (1956), עיבוד ל"פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שו שכיכובו בו רקס הריסון וג'ולי אנדרוז, ו-2,717 ההופעות שהועלו הציבו שיא לשנים רבות. עוד שיא שנקבע היה "אופרה בגרוש", שרץ 2,707 הופעות והפך את המחזמר באוף ברודוויי לארוך ביותר עד "פנטסטיקס". ההפקה גם הכשירה את הקרקע לאחרים, כשהראתה שמחזות זמר יכולים להיות רווחיים באוף ברודוויי גם בקנה מידה קטן ובפורמט תזמורתי מצומצם. עונת אוף-ברודוויי 1959–1960 כללה עשרות מחזות זמר קטנים.
המחזמר "סיפור הפרברים" (1957) העביר את סיפור "רומיאו ויוליה" לתקופה מודרנית בניו יורק, כשבמרכזו מאבק בין שתי כנופיות יריבות על רקע אתני, עם מוזיקה של ליאונרד ברנשטיין למילותיו של סטיבן סונדהיים. המחזה אומץ על ידי המבקרים, אך לא הצליח להיות בחירה פופולרית עבור "הגבירות כחולות השיער של ההצגה היומית", שהעדיפו את העיירה איווה של המחזמר "איש המוזיקה". "סיפור הפרברים" רץ באופן מכובד 732 הופעות בברודוויי (1,040 בווסט אנד), ואילו "איש המוזיקה" עשה כפליים הופעות. עם זאת, העיבוד הקולנועי שנעשה ל"סיפור הפרברים" הצליח מאוד.
אף על פי שלכוריאוגרפים הייתה השפעה גדולה יחסית על סגנון התיאטרון המוזיקלי לפחות מאז המאה ה-19, בתקופה זו של "תור הזהב" ג'ורג' אבוט ויורשיו נטלו תפקיד מרכזי בשילוב תנועה ומחול באופן מלא בהפקות התיאטרון המוזיקלי. ג'רום רובינס בשילוב תפקידיו כבמאי וכוריאוגרף הדגיש את הכוח לספר דרך הריקוד בהפקות כמו "סיפור הפרברים", "דבר מצחיק קרה בדרך לפורום" (1962) ו"כנר על הגג" (1964). גם בוב פוסי יצר כוריאוגרפיה ללהיטים בימתיים רבים, בהם "משחק הפיג'מות" (1954) ו"לעזאזל, יאנקיז" (1955).
שנות החמישים הסתיימו עם להיטם האחרון של רוג'רס והמרשטיין, "צלילי המוזיקה". המחזמר רץ 1,443 פעמים וזכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. יחד עם הגרסה הקולנועית המוצלחת ב-1965, הוא הפך לאחד ממחזות הזמר הפופולריים ביותר בהיסטוריה.
שנות ה-60
ב-1960, "פנטסטיקס" הופק לראשונה באוף ברודוויי. מופע אלגורי אינטימי זה רץ בשקט במשך 40 שנה בתיאטרון רחוב סאליבן בגריניץ' וילג', והפך למחזמר הוותיק ביותר בהיסטוריה.
שנות השישים הניבו מספר שוברי קופות, כמו "כנר על הגג" (1964; 3,242 הופעות), "הלו, דולי!" (1964; 2,844 הופעות), "מצחיקונת" (1964; 1,348 הופעות), "איש למנשה" (1965; 2,328 הופעות), ו"קברט" (1966; 1,165 הופעות).
שני גברים השפיעו בעשור זה בצורה ניכרת על ההיסטוריה של התיאטרון המוזיקלי: סטיבן סונדהיים וג'רי הרמן. הפרויקט הראשון של סונדהיים היה "דבר מצחיק קרה לי בדרך לפורום" (1962; 964 הופעות). סונדהיים עבר ממחזות זמר רומנטיים לחקור את הצדדים המחוספסים יותר של החיים בעבר ובהווה ("החברה המוצלחת" מ-1970 ו"מוזיקת לילה זעירה" מ-1973). בעוד שחלק מהמבקרים טענו כי כמה ממחזות הזמר של סונדהיים חסרי ערך מסחרי, אחרים שיבחו את התחכום שלהם ומורכבותם המוזיקלית, כמו גם את משחק הגומלין של מילים ומוזיקה בהצגותיו.
ג'רי הרמן שיחק תפקיד משמעותי בתיאטרון המוזיקלי האמריקאי ככותב מילים ומנגינות, עם הפקות בברודוויי כמו "חלב ודבש" (1961; 563 הופעות) על הקמתה של מדינת ישראל, והמשיך בשוברי הקופות "הלו, דולי!" (1964; 2,844 הופעות) ו"מאמא" (1966; 1,508 הופעות). רבים מהשירים שכתב למחזות אלה הפכו לפופולריים ביותר, כגון: "הלו, דולי!", "אנחנו צריכים קצת חג מולד", "אני מה שאני", "מאמא", "הטובים שבזמנים" ו"אני לא אשלח את הוורדים".
הכיוון המוזיקלי של מחזות הזמר התחיל לסטות מהגבולות הצרים יחסית של שנות החמישים, ובכמה מחזות בברודוויי נעשה שימוש במוזיקת רוק. הראשון והבולט ביותר היה "שיער", אשר הציג, מלבד מוזיקת רוק, גם אלמנטים של עירום ודעות שנויות במחלוקת על מלחמת וייטנאם, יחסי גזע ונושאים חברתיים אחרים.
אחרי "ספינת השעשועים" ו"פורגי ובס", וכשהמאבק באמריקה ובמקומות אחרים לזכויות האזרח של המיעוטים התקדם, יוצרים כמו המרשטיין, הרולד ארלן ואחרים התעודדו לכתוב מחזות זמר נוספים, שמטרתם לנרמל את הסובלנות החברתית כלפי המיעוטים ולתמוך בהרמוניה גזעית. מחזות מראשית "תור הזהב" שהתמקדו בסובלנות גזעית כללו את "קשת פניאן", "דרום פסיפיק" ו"המלך ואני". לקראת סופו של תור הזהב, מספר מחזות טיפלו בנושאים יהודיים, כגון "כנר על הגג", "חלב ודבש", "בליץ!" ומאוחר יותר "סמרטוטים". המקרה שהוביל ליצירת "סיפור הפרברים" נקבע בלואר איסט סייד בחגיגות הפסחא, כשהכנופיות היריבות היו של קתולים, יהודים ואיטלקים, והביטוי הסופי של המחזה השאיר מסר של סובלנות גזעית. סובלנות כנושא מרכזי במחזות זמר המשיך בעשורים הבאים. בסוף שנות השישים הפכו מחזות הזמר למשלבי גזעים, כשחברי הצוות הלבנים והשחורים ממלאים את תפקידיהם בערבוביה, כפי שנעשה ב"שיער".
שנות ה-70 עד ימינו
שנות ה-70
ממוזער|שמאל|250px|מתוך "שיקגו"
לאחר ההצלחה של "שיער", פרחו בשנות ה-70 מחזות זמר שכללו מוזיקת רוק כמו "ישו כוכב עליון", "גודספל", "המופע של רוקי" ו"שני ג'נטלמנים בוורונה". חלק ממחזות -רוק אלה החלו עם אלבומי קונספט ולאחר מכן עברו לקולנוע או לבמה, כמו "Tommy". באחרים לא היה כלל דיאלוגים. הם הזכירו, בדרך זו או אחרת, את האופרה עם נושאים דרמטיים ורגשיים ולכן כונו אופרות רוק.
מחזות הזמר פנו גם לכיוונים אחרים. מחזות כמו "צימוק", "נערות החלומות" ו"המומחה" הביאו ההשפעה אפריקנית אמריקנית משמעותית לברודוויי. ז'אנרים מוזיקליים מגוונים יותר בסגנונם שולבו במחזות זמר קטנים, במיוחד באוף ברודוויי. במקביל, סטיבן סונדהיים נחל הצלחה עם סדרה של מחזות זמר שהוזכר לעיל.
המחזמר "שורת המקהלה" מ-1975 יצא מתוך מפגשי תמיכה בסגנון טיפול קבוצתי שערך הכוריאוגרף מייקל בנט עם רקדנים, שחקנים וזמרים מקהילת ברודוויי. ממאות שעות של הקלטות, יצרו ג'יימס קירקווד-ג'וניור וניק דנטה סיפור על אודישן למחזמר, המאגד סיפורים אמיתיים רבים שקלטו מהמפגשים. כמה מהשחקנים שנכחו במפגשים אלה, שיחקו בסופו של דבר על הבמה וריאציות של עצמם או של חבריהם. "שורת המקהלה" הועלה לראשונה בתיאטרון של ג'וזף פאפ בדרום מנהטן, עם מוזיקה של מרווין האמליש. מה שבתחילה תוכנן כהפקה מוגבלת בזמן, בסופו של דבר עבר לתיאטרון שוברט בברודוויי, רץ 6,137 הופעות ונהפך עד לאותו זמן להפקה שרצה הכי הרבה פעמים בהיסטוריה של ברודוויי. המופע סחף את פרסי הטוני וזכה בפרס פוליצר.
קהל הצופים בברודוויי קיבל בברכה מחזות זמר שנעו בסגנון הרגיל והסטנדרטי. ג'ון קנדר ופרד אב הציגו את עליית הנאציזם בגרמניה במחזמר "קברט" ואת תקופת היובש באמריקה ב"שיקגו" (1975), והסתמכו לשם כך על טכניקות וודביל ישנות על מנת לספר את סיפור הרצח במחזה. המחזמר "פיפין" של סטיבן שוורץ חזר לימיו של קרל הגדול ואילו המחזמר "גריז", עם 3,388 הופעות, חזר לנוער המרדן של שנות ה-50. בסופו של העשור, "אוויטה" ו"סוויני טוד" היוו סימנים מקדימים למחזות הזמר האפלים יותר וגדולי התקציב של שנות השמונים, בעלי סיפורים דרמטיים ואפקטים מרהיבים. אבל באותה תקופה, עדיין אומצו ערכים ישנים בלהיטי במה כמו "אנני", "רחוב 42", ו"האחת והיחידה".
שנות ה-80
שמאל|ממוזער|250px|הצגת "עלובי החיים" בעיר ברנו
בשנות ה-80 ניכרת ההשפעה של "מגה מחזות זמר" אירופיים, או " אופרות פופ" בברודוויי, בווסט אנד ובמקומות אחרים. אלו בדרך כלל צוינו בהשפעת מוזיקת פופ, בהשתתפות קאסט גדול של אמנים, באפקטים גדולים (כמו נברשת נופלת ב"פנטום האופרה" או נחיתת מסוק על הבמה ב"מיס סייגון") ותקציבים גדולים. רבים מהם התבססו על רומנים או יצירות ספרותיות אחרות. הכותבים החשובים ביותר של "מגה מחזות הזמר" כללו את הצמד הצרפתי קלוד-מישל שנברג ואלן בובליל, האחראים על המחזמר "עלובי החיים" (על פי הרומן של ויקטור הוגו), שהפך ללהיט המוזיקלי הבינלאומי הארוך ביותר בהיסטוריה. הצמד, בשיתוף עם ריצ'רד מאלטבי, המשיך לייצר להיטים, ובהם "מיס סייגון", בהשראת האופרה מאדאם באטרפליי של פוצ'יני.
המלחין הבריטי אנדרו לויד ובר ראה הצלחה דומה עם "אוויטה", המבוסס על חייה של אווה פרון בארגנטינה; "קאטס", שנגזר משיריו של טי אס אליוט (בשניהם כיכבה במקור איליין פייג'); "סטארלייט אקספרס" שבוצע על גלגיליות ו"שדרות סאנסט" (מהסרט הקלאסי באותו השם). המחזמר המצליח ביותר של אנדרו לויד ובר הוא "פנטום האופרה" המבוסס על הרומן "פנטום האופרה" של גסטון לרו. מחזמר זה רץ ברציפות מאז 1986 ונחשב למחזמר המצליח ביותר בכל הזמנים (ובו כיכבו מייקל קרופורד וקולם וילקינסון בתפקיד הפנטום ושרה ברייטמן בתפקיד כריסטין). מופעים אלו רצו (או עדיין רצים) במשך שנים רבות בניו יורק ובלונדון וזכו להצלחה בינלאומית והופעות יוצאות דופן. תקציבי הענק ל"מגה מחזות הזמר" הגדיר מחדש את הציפיות להצלחה כלכלית בברודוויי ובווסט אנד. בשנים עברו, ניתן היה להחשיב מופע ללהיט אחרי ריצה של כמה מאות הופעות, אבל עם עלויות הפקה של מיליון דולרים, הצגה חייבת לרוץ במשך שנים על מנת להפוך לרווחית.
שנות ה-90
בשנות ה-90 קם דור חדש של מלחינים תיאטרליים. ההצלחה הבולטת ביותר של אמנים אלה הייתה אופרת הרוק של ג'ונתן לארסון "רנט" (המבוסס על האופרה "לה בוהם") על קהילה של אמנים צעירים הנאבקים לשרוד וליצור כחלק מהבוהמה במנהטן. על אף שעלות הכרטיסים למחזות זמר בברודוויי ובווסט אנד היו מעבר לתקציב של צופי תיאטרון רבים, "רנט" שווקה כדי להגדיל את הפופולריות של מחזות זמר בקרב קהל צעיר יותר. זה הובלט בשחקנים צעירים ובהשפעת מוזיקת הרוק. המופע המוזיקלי הפך ללהיט. אוהדיו הצעירים, רבים מהם סטודנטים, שקראו לעצמם "RENTheads", חנו בתיאטרון נדרלנדר בתקווה שיזכו בהגרלה של כרטיסים לשורות הראשונות, וחלקם ראו את המופע עשרות פעמים.
שנות ה-90 ראו גם את השפעתם של תאגידים גדולים על הפקת מחזות הזמר. החשובה ביותר מביניהם הייתה חברת וולט דיסני, שהחלה להתאים כמה מסרטי האנימציה שלה לבמה. היא התחילה בכך עם "היפה והחיה" ,"מלך האריות" ו"אאידה", שני האחרונים עם מוזיקה של אלטון ג'ון. "The Who's Tommy", עיבוד תיאטרלי של אופרת הרוק "Tommy", רץ 899 הופעות אך ספג ביקורת על ריכוך הסיפור ומוזיקת הרוק המקורית.
למרות מספרם ההולך וגדל של מחזות הזמר הגדולים, מחזות הזמר בקנה מידה קטן יותר הצליחו למצוא הצלחה ביקורתית ופיננסית, כגון "פלסטולנד", "חנות קטנה ומטריפה" ו"אחים בדם". הנושאים של יצירות אלה משתנים במידה רבה והמוזיקה נעה בין רוק לפופ. לעיתים קרובות הם מופקים באוף ברודוויי או בתיאטראות לונדון הקטנים יותר, וכמה מהם נחשבים לרבי דמיון וחדשניים.
שנות ה-2000
במאה ה-21, מחזות הזמר אומצו על ידי מפיקים ומשקיעים שרצו להבטיח שיחזירו את השקעותיהם הניכרות ויראו רווח גדול. חלקם העלה, לרוב בתקציב צנוע, הפקות חדשות ויוצאות דופן, כגון: "אווניו Q" (2003), "אביב מתעורר" (2006) ו"כמעט נורמלי" (2009) אבל רובם לקחו מחזות מוכרים שהצלחתם נראית בטוחה, כגון "כנר על הגג", "שורת המקהלה", "דרום פסיפיק" "שיער" ו"גריז", או עם חומר מוכח אחר, כמו עיבודים לסרטים ידועים או סרטי ילדים ("המפיקים", "לא רק בלונדינית" ,"בילי אליוט" ו"שרק") או עיבודים לספרים ידועים ("סקרלט פימפרנל", "מרשעת") בתקווה שההופעות יהיו לקהל מובנה. חלק מהמבקרים החשיבו את השימוש החוזר של חלקים מהסרט, במיוחד אלה מדיסני, כאטרקציה תיירותית על חשבון היצירתיות, כפי שהתבטא סטיבן סונדהיים:
"יש לך שני סוגים של מופעים בברודוויי- התעוררות מצד אחד, ומצד שני את אותו סוג של מחזות זמר שוב ושוב, כל המחזות. אתה קונה כרטיס ל"מלך האריות" שנה מראש, למעשה למשפחה... מעביר לילדים את הרעיון שזה מה שהוא התיאטרון - מופע מוזיקלי מרהיב שאתה רואה פעם בשנה, גרסת במה של הסרט. אין לזה ולא כלום עם תיאטרון בכלל. מה שיש זה לראות את מה שמוכר... אני לא חושב שהתיאטרון ימות, אבל זה לא הולך להיות מה שהיה... זוהי אטרקציה תיירותית".
כמה מחזות זמר חזרו לפורמט שהצליח בשנות ה-80, דוגמת העיבודים המוזיקליים של "שר הטבעות" (2007), "חלף עם הרוח" (2008) ו"ספיידרמן" (2011). במחזות אלו שילבו כותבי השירים חוויה תאטרלית מינימלית, וההפקות היו לרוב יקרות ומפסידות. לעומת זאת, הפקות רבות בקנה מידה מוגבל של אוף ברודוויי, רובם עם זמני ריצה קצרים, נהנו גם מהצלחה כלכלית.
מגמה נוספת היא יצירת מחזות בעלי עלילה מינימלית, על מנת להתאים להם אוסף של שירים שכבר הפכו ללהיטים. סגנון זה מכונה לעיתים קרובות "מחזמר תיבת הנגינה" או "מחזמר להיטים". מספר מחזות זמר הניעו מגמה דומה כשנבנו סביב הקאנון של להקות פופ מצליחות, בכלל זה "מאמא מיה!" (1999, המבוסס על השירים של להקת אבבא), "הבית שלנו" (2002, המבוסס על השירים של מאדנס), "We Will Rock You" (המבוסס על השירים של להקת קווין).
העיבודים של מחזות זמר לקולנוע ולטלוויזיה (ולהפך) המשיכו גם בשנות האלפיים. סדרה של מחזות זמר עובדו לסרטים מוזיקליים, בהם "מולין רוז'", "שיקגו" ו"פנטום האופרה". לאחר ההצלחה העצומה של דיסני וחברות אחרות בהעלאת מחזות זמר על פי סרטי אנימציה בשנות ה-90, פחות הפקות כאלה הועלו בעשור הראשון של המאה ה-21. הז'אנר עשה קאמבק ב-2010 עם "פלונטר" (2010) ו"ריו" (2011).
מאז 2006, התעשייה משתמשת גם בתוכניות מציאות בטלוויזיה על מנת לעזור לעורר את שוק מחזות הזמר, באמצעות תחרות כישרונות לבחירת שחקנים וזמרים שישתתפו בהפקות.
היסטוריון התיאטרון ג'ון קנריק, כתב על עתידו של המחזמר במאה ה-21:
"האם המחזמר מת? בשום פנים ואופן לא! האם הוא משתנה? תמיד! המחזמר עובר תהליכי שינוי מאז שאופנבך ביצע את הכתיבה הראשונה שלו בסביבות 1850. והשינוי הוא הסימן הברור לכך שהמחזמר הוא ז'אנר שעדיין חי וצומח. האם אי פעם יחזור למה שקראו לו "תור הזהב", כשמחזות הזמר היו במרכז התרבות הפופולרית? נראה שלא. הטעם הציבורי עבר שינויים מהותיים, והאומנות המסחרית יכולה רק לזרום לעבר מה שמשתלם לה כלכלית".
מחזות זמר ידועים
שמאל|ממוזער|250px|המחזמר "קאטס"הנה כמה מחזות זמר מהידועים שבעולם, ותרמו לתרבות המחזות הזמר תרומות משמעותיות.
"גבירתי הנאווה" - מבוסס על המחזה "פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שו, שבו ביקורת נוקבת על ההתייחסות למעמדות החברתיים באנגליה.
"אופרה בגרוש" מאת המחזאי הגרמני ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל.
"אוליבר!" מחזמר בריטי המבוסס על אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס.
"צלילי המוזיקה" המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של מריה ואן טראפ, ונכתב והולחן על ידי ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין.
"קנדיד" על פי הספר של וולטר, החל כמחזמר שהקדים את תקופתו והפך לאופרה.
"כנר על הגג" המבוסס על סיפור "טוביה החולב" של שלום עליכם.
"קרא לי מאדאם" - עם שירים של אירווינג ברלין.
"קברט" המבוסס על הנובלה "פרידה מברלין" של כריסטופר אישרווד.
"המלך ואני" המבוסס על הספר "אנה ומלך סיאם".
"סיפור הפרברים" - שאב השראה מעלילת "רומיאו ויוליה" עם מוזיקה של ליאונרד ברנשטיין ומילים של סטיבן סונדהיים.
"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" - המספר את סיפורו של יוסף המקראי.
"עלובי החיים" מחזמר על פי הספר "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו.
"מופע האימים של רוקי" - מחזמר על תרבות הטרנס בשנות השבעים, נכתב על ידי ריצ'רד או'בריאן.
"פנטום האופרה" מחזמר שלחניו נכתבו על ידי אנדרו לויד ובר למילים של צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו על פי הרומן פנטום האופרה שכתב גסטון לרו. נחשב למחזמר המצליח ביותר בכל הזמנים.
"רנט" מחזמר של ג'ונת'ן לרסון המבוסס על האופרה "לה בוהם" מאת ג'אקומו פוצ'יני.
"אבניו Q" מחזמר של רוברט לופז וג'ף מרקס המבוסס על התוכנית "רחוב סומסום".
"קומפני" - החל את הטרנד של "מחזמר קונספט", סיפור שיש בו עלילה, אך אין סיפור.
"מרשעת" מחזמר המבוסס על הספר "מרשעת: קורות חייה וזמנה של המכשפה הרעה מהמערב" של גרגורי מגווייר, המחזמר עובד על ידי וויני הולצמן, והשירים נכתבו על ידי סטפן שוורץ.
"היירספריי" - מחזמר מבוסס על סרט הקאלט משנות השמונים.
"שיקגו" מחזמר המבוסס על החיים בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20.
"המפיקים" מאת מל ברוקס ותומס מיהן, מבוסס על הסרט "המפיקים" של ברוקס משנת 1967.
"שיער" - מחזמר רוק שקדם לפסטיבל וודסטוק.
"גריז" מחזמר על נוער ה"גריזרס" של שנות ה-50 של המאה ה-20.
"מלך האריות" - מחזמר המבוסס על הסרט מלך האריות של אולפני וולט דיסני.
"היפה והחיה" - מבוסס על הסרט המצליח והמועמד לאוסקר מבית אולפני וולט דיסני.
"בילי אליוט - המחזמר" - מחזמר המבוסס על הסרט בילי אליוט, הולחן על ידי אלטון ג'ון.
"המילטון" - מחזמר על חייו של אלכסנדר המילטון, ויחסיו עם מייסדי ארצות הברית.
"ביקור התזמורת" - מחזמר המבוסס על הסרט הישראלי המצליח באותו השם.
האדסטאון - מחזמר המבוסס על סיפור מהמיתולוגיה היוונית של אורפאוס.
מחזות זמר עבריים
כבר בזמנים עברו ידועות הצגות מוזיקליות של חובבים, בעיקר סביב סיפורי התנ"ך, ביידיש אך גם בעברית. במאה ה-16 החלו במזרח אירופה מופעי הפורים שפיל ההיתוליים לחג הפורים, קומדיות שבהן שחקנים חובבים מופיעים בסגנון הקומדיה דל ארטה, וכוללים שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי. באותה מאה נכתב על ידי יהודה סומו המחזה המוזיקלי "צחות בדיחותא דקידושין", קומדיה על אירוסין שנחשב למחזה העברי הראשון. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 בוצעו אופרטות חובבניות בריכוזים יהודיים. בתקופה זו בלט באירופה המחזאי היהודי אברהם גולדפדן שהשפעתו על התיאטרון המוזיקלי הייתה רבה. מחזותיו המוזיקליים ביידיש "המכשפה" ו"שני קונילמל" הציגו את חיי היהודים העממיים בעיירות. האופרטה "שולמית" שכתב, הציגה סיפור המבוסס על אגדה תלמודית. העולים ממזרח אירופה הביאו את "שולמית" גם לארץ ישראל והציגו אותה בקבוצות חובבים, וב-1922 החליט התיאטרון הדרמטי בתל אביב להעלותה בגרסה בעברית. התיאטראות סאטיריים-מוזיקליים "הקומקום" ו"המטאטא" שקמו בתל אביב בסוף שנות ה-20 העלו בעיקר מופעי מערכונים, אך בשנת 1933 עלה ב"מטאטא" מה שנחשב כמחזה המוזיקלי העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל: "המנון לתוצרת הארץ" שכתב עמנואל הרוסי עם מוזיקה של משה וילנסקי.
בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נעשו שני ניסיונות ראשוניים ליצור מחזמר עברי. ב-1956 העלה ג'ורג' ואל בתיאטרונו המוזיקלי "דו-רה-מי", גרסה חדשה של "שולמית" בכיכובה של שושנה דמארי. ההפקה, שנחשבת בעיני רבים ל"מחזמר העברי הראשון", הייתה עשירה ביותר, אולם עקב חובות התיאטרון היא ירדה לאחר חודשים בודדים. באותה השנה הועלה בתיאטרון האהל המחזמר "חמש חמש" עם מוזיקה של יוחנן זראי לפזמונים של נעמי שמר, על פי המחזה "פשיטה בכפר" שכתב אהרן מגד ללהקת פיקוד המרכז.
"תור הזהב" של מחזות הזמר העבריים התרחש בשנות ה-60, בשורה של מחזות מצליחים. הראשון שבהם עלה בשנת 1964 על במת הקאמרי - "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן (על פי סמי גרונמן) עם מוזיקה של סשה ארגוב. המחזמר, המספר על משחק תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט, נחשב אחד המצליחים בכל הזמנים בישראל מבחינה אמנותית וקופתית, הועלה קרוב ל-1,000 פעמים, קטף ביקורות משבחות ועלה פעמיים נוספות. באותן שנים העלו המפיקים-יוצרים חפר ובן אמוץ מופעי קברט מצליחים בחמאם ביפו (בהם "תל אביב הקטנה" על ראשיתה של העיר), וב-1965 הפיקו את "המגילה", מחזמר מקורי ביידיש ובעברית שעיבד שמואל בונים על פי ספרו של איציק מאנגר עם מוזיקה של דובי זלצר.
בשנות ה-60 דרך בישראל כוכבו של המפיק גיורא גודיק. הוא רכש את תיאטרון אלהמברה ביפו והעלה בו שורה של מחזות זמר לועזיים מצליחים בגרסה עברית. ב-1966 החליט להפיק מחזמר מקורי - "קזבלן" מאת יגאל מוסינזון שהועלה עשור לפני כן כהצגה דרמטית. המחזמר, הנוגע במספר סוגיות הקשורות לחברה הישראלית כמו השסע העדתי, הפך בכיכובו של יהורם גאון להצלחת ענק, וסימל על פי דן אלמגור "דמות של סולידריות וגאווה לאנשים ממוצא ספרדי.. הוא נתן ביטוי לרגשות של אפליה שנרכשה במהלך השנים הראשונות לקיום המדינה על ידי העולים החדשים תושבי המעברות". ב-1968 העלה גודיק את המחזמר המצליח "איי לייק מייק" שביטא את הגאווה הישראלית והאפוריה לאחר מלחמת ששת הימים. קריסתו הכלכלית של גודיק בראשית שנות ה-70 השפיעה על מפיקים ישראליים, שלא העזו תקופה ארוכה להעלות מחזות זמר גדולים.
מאז "תור הזהב" של שנות ה-60 נוצרו מעט מאוד מחזות זמר עבריים חדשים, כשהתיאטראות והמפיקים העדיפו להעלות בעיקר מחזות זמר לועזיים או חידושים של הפקות עבר. אחת ההצלחות הבודדות היה "סאלח שבתי", עיבוד של אפרים קישון ב-1988 לסרטו משנות ה-60, שהציג את חייהם של תושבי המעברות המזרחיים. החידוש של הבימה בשנת 1998 ל"בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון היה הצלחת ענק, אך הוא אינו נחשב למחזמר עלילתי בהגדרתו, אלא אוסף של סיפורים, מערכונים ושירים, שהחיו בעברית את סיפורי הלאדינו הירושלמיים. המחזמר "מרי לו" מ-2002, שנתפר סביב שיריו המוכרים של צביקה פיק, הצליח גם הוא. מי שממשיכים בהצלחה כלכלית רבה מדי שנה הם מחזות הזמר לילדים, שרובם עולים כהפקות מסחריות לחנוכה ומבוססים על אגדות עם ידועות. מחזות זמר ידועים מז'אנר זה הוא "פיטר פן" בכיכובם של חנוך רוזן וחני נחמיאס והקוסם! (המבוסס על הקוסם מארץ עוץ) בכיכובם של מיכל ינאי ואריק לביא. אחד הבולטים במחזות הזמר לילדים הוא "עוץ לי גוץ לי" שכתב אברהם שלונסקי על פי אגדת האחים גרים והלחין דובי זלצר. המחזמר, שנכתב ב-1965 בחרוזים וכולל משלב גבוה של עברית, מועלה מדי מספר שנים.
לקריאה נוספת
Nina Penner, Storytelling in Opera and Musical Theater, Indiana University Press, 2020
Stephen Hinton, Weill's Musical Theater: Stages of Reform, University of California Press, 2012
Robert W. Schneider, Shannon Agnew (eds.), Fifty Key Stage Musicals, Routledge, 2022
Eddie Shapiro, Nothing Like a Dame: Conversations with the Great Women of Musical Theater, Oxford University Press, 2014
Jake Johnson, Lying in the Middle: Musical Theater and Belief at the Heart of America, University of Illinois Press, 2021
Jake Johnson, Mormons, Musical Theater, and Belonging in America, University of Illinois Press, 2020
David J. Buch, Magic Flutes and Enchanted Forests: the Supernatural in Eighteenth-Century Musical Theater, University of Chicago Press, 2009
Jeffrey Magee, Irving Berlin's American Musical Theater, Oxford University Press, 2012
James Leve, American Musical Theater, Oxford University Press, 2016
David J. Buch, Representations of Jews in the Musical Theater of the Habsburg Empire (1788-1807), The Jewish Music Research Center, 2012
Dominic Symonds, Millie Taylor (eds.), Gestures of Music Theatre: the Performativity of Song and Dance, Oxford University Press, 2014
Allen Cohen, Writing Musical Theater, Palgrave Macmillan, 2006
James Leve, Donelle Ruwe (eds.), Children, Childhood, and Musical Theater, Routledge, 2020
Dominic Symonds, Pamela Karantonis (eds.), The Legacy of Opera: Reading Music Theater as Experience and Performance, Rodopi, 2013
Warren Hoffman, The Great White Way: Race and the Broadway Musical, Rutgers University Press, 2014
Philip Lambert, To Broadway, To Life! the Musical Theater of Bock and Harnick, Oxford University Press, 2011
Thomas Laurence Riis, Just Before Jazz: Black Musical Theater in New York, 1890-1915, Smithsonian Institution Press, 1989
John M. Clum, Something for the Boys: Musical Theater and Gay Culture, St. Martin's Press, 1999
John Charles Franceschina, Music Theory Through Musical Theatre: Putting it Together, Oxford University Press, 2015
ראו גם
סרט מוזיקלי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תיאטרון מחול
קטגוריה:תיאטרון | 2024-09-10T07:46:25 |
תנע זוויתי | תנע זוויתי הוא גודל פיזיקלי וקטורי המקביל לתנע קווי במערכות מסתובבות: בדומה לתנופה שיש לגוף בתנועה, שדורשת הפעלת כוח כדי להאט אותו או לשנות את כיוונו, כך גם לגוף מסתובב יש תכונה, שדורשת הפעלת מומנט כוח כדי להאט את הסיבוב או לשנות את ציר הסיבוב – תכונה זו היא התנע הזוויתי.
תנע זוויתי נשאר קבוע (במילים אחרות, הוא נשמר) במערכת סגורה, בדומה לתנע קווי. במילים אחרות, מערכת שלא פועלים עליה כוחות חיצוניים אינה משנה את התנע הזוויתי שלה. באופן כללי יותר, התנע הזוויתי של מערכת נשמר אם מומנט הכוח השקול הפועל עליה שווה לאפס. חוק שימור התנע הזוויתי מאפשר לחשב תכונות ולפתור בעיות במערכות מכניות מורכבות, באסטרונומיה ועוד. כמו חוקי שימור אחרים בפיזיקה, גם שימור תנע זוויתי נובע מסימטריה לפי משפט נתר – שימור התנע הזוויתי הוא תוצאה של סימטריה לסיבוב.
במכניקה, ובפרט במכניקה של גוף קשיח, ניתן למצוא דוגמאות לשימור התנע הזוויתי במקומות רבים: זהו אחד הגורמים המעניקים יציבות לכלי רכב דו־גלגליים, והוא גם אשר מאפשר את פעולת הגירוסקופ המכני; שימור תנע זוויתי הוא גם הגורם העיקרי ליצירת כוכבי לכת.
הסבר אינטואיטיבי
התנע הזוויתי מזכיר בתכונותיו את תכונות התנע הקווי (התנע הפשוט והמוכר יותר, הנתפס כתנופה של גוף נע). התנע הקווי, המוגדר כמכפלת המסה במהירות, מתאר את יכולתו של גוף להמשיך בתנועתו (תכונה זו נקראת גם אינרציה; ככל שהתנע של גוף גדול יותר, כך יהיה קשה יותר לעצור אותו): על פי חוק שימור התנע, אם לא פועלים כוחות חיצוניים אזי התנע של גוף נשאר קבוע, ועל פי החוק השני של ניוטון, כוחות גורמים לשינוי בתנע. לדוגמה, קשה יותר לעצור משאית מאשר אופנוע שנוסעים במהירות שווה, כיוון שהמסה של המשאית גדולה יותר, ולכן גם התנע שלה גדול יותר.
באופן דומה, חוק שימור התנע הזוויתי קובע שגוף מסתובב ימשיך להסתובב כל עוד לא פועלים עליו מומנטים חיצוניים. לכן, לדוגמה, כאשר שתי דיסקות בגודל זהה אך שונות במשקלן מסתובבות סביב עצמן במהירות זהה, יהיה קשה יותר לעצור את הדיסקה הכבדה יותר, מכיוון שיש לה תנע זוויתי גדול יותר.
בנוסף, התנע הזוויתי תלוי גם במרחק מציר הסיבוב. כך למשל, אם רקדנית מתחילה להסתובב סביב עצמה (פירואט), כאשר זרועותיה ורגלה פרושות כלפי חוץ, ואז היא מקרבת אותן לגופה, מהירות הסיבוב שלה עולה. תופעה זאת נובעת מכך שכאשר הרקדנית מקרבת את זרועותיה, היא מקטינה את המרחק שלהן מציר הסיבוב, ומשימור התנע הזוויתי נובע שמהירות הסיבוב שלה חייבת לגדול.
תנע זוויתי של גוף נקודתי
ממוזער|גוף עם תנע קווי , בשלוש מערכות ייחוס שונות: A, B ו־C. מערכת הייחוס משפיעה על גודלו וכיוונו של התנע הזוויתי.
במכניקה קלאסית, מוגדר וקטור התנע הזוויתי של גוף נקודתי על ידי הנוסחה:
כאשר הוא וקטור ההעתק מראשית הצירים למיקום הגוף, הוא וקטור התנע הקווי, והפעולה מסמנת מכפלה וקטורית. במילים אחרות, ערכו של התנע הזוויתי תלוי במרחקו של הגוף מראשית הצירים, בערכו של התנע הקווי ובזווית בין התנע הקווי לציר הסיבוב. גודלו של התנע הזוויתי, בהיותו נתון על ידי מכפלה וקטורית, הוא , כאשר היא הזווית בין ל־, וכיוונו מקביל לציר הסיבוב (כלומר, ניצב למישור הסיבוב). בפרט, נובע מהנוסחה כי התנע הזוויתי הוא לא גודל מוחלט, והוא עשוי להשתנות עם שינוי מיקומה של ראשית הצירים. למשל, באיור מופיע (באדום) גוף, שיש לו תנע קווי במערכת המעבדה (מסומן ב-). בהנחה ש־, גודלו של L במערכת שבה B היא ראשית הצירים כפול מגודלו במערכת צירים שבה A היא ראשית הצירים. בנוסף, במערכת שבה C ראשית הצירים, גודלו של התנע הזוויתי מתאפס.
מנוסחה זו ניתן להסיק גם את היחידות של התנע הזוויתי. במערכת היחידות הבינלאומית (SI):
כלומר, לתנע הזוויתי יחידות של ג'ול-שנייה במערכת SI. באופן דומה ניתן להראות כי במערכת CGS, היחידות של התנע הזוויתי הן ארג-שנייה.
כמו כן, באמצעות הגדרת התנע הזוויתי, ניתן להסיק מהחוק השני של ניוטון () חוק מקביל עבור תנועה סיבובית:
כאשר נקרא מומנט הכוח השקול הפועל על הגוף. אם לא פועל מומנט כוח על הגוף, התנע הזוויתי נשמר (כלומר: הוא אינו משתנה עם הזמן). מומנט הכוח יכול להתאפס אם לא פועל כוח על הגוף, או אם הכוח השקול פועל בכיוון . למשל, כוח הכבידה הפועל בין השמש וכדור הארץ הוא כוח מרכזי: אם נבחר את ראשית הצירים במרכז השמש, הכוח שמפעילה השמש על כדור הארץ הוא בכיוון . לכן, השמש אינה מפעילה מומנט כוח על כדור הארץ, וכתוצאה מכך התנע הזוויתי של כדור הארץ סביב השמש נשאר קבוע.
במערכת בה התנע הזוויתי והמסות הם גדלים שמורים, הגדלת רדיוס הסיבוב תקטין את המהירות הקווית ולהפך.
בניסוח לפי המכניקה האנליטית, התנע הזוויתי הוא התנע הקנוני הצמוד לקואורדינטות הזווית (כלומר, הקואורדינטות שמתארות את דרגות החופש של הסיבוב). לכן, לפי משפט נתר, התנע הזוויתי הוא שמורה של המערכת אם הלגרנג'יאן סימטרי לסיבוב מערכת הצירים.
תנע זוויתי של גוף קשיח
התנע הזוויתי של גוף קשיח המסתובב במהירות זוויתית קבועה סביב ציר מסוים, הוא מכפלת המהירות הזוויתית במומנט ההתמד של הגוף סביב אותו ציר,
מומנט ההתמד הוא תכונה של הגוף, המציינת את "התנגדותו" לשינוי בסיבוב סביב ציר מסוים.
במקרה הכללי יותר, עבור סיבוב במהירות זוויתית כללית סביב ציר שכיוונו הוא כיוון וקטור המהירות הזוויתית, התנע הזוויתי הוא מכפלת טנזור ההתמד של הגוף בווקטור המהירות הזוויתית,
טנזור ההתמד של הגוף מכליל את מומנט ההתמד עבור כל כיווני הסיבוב.
האנרגיה הקינטית הסיבובית של גוף קשיח נתונה על ידי:
כאשר הגוף מסתובב סביב ציר סיבוב קבוע:
התנע הזוויתי כפסאודו-וקטור
כפי שנאמר לעיל, התנע הזוויתי מוגדר באמצעות מכפלה וקטורית. לכן, הוא מתנהג כפסאודו-וקטור, כלומר: שיקוף במישור מקביל לו הופך את כיוונו.
כמו בהקשרים אחרים, כדי לשמור על אופיו של התנע הזוויתי כטנזור ניתן להמיר אותו בטנזור אנטיסימטרי מדרגה 2:
תנע זוויתי במכניקת הקוונטים
במכניקת הקוונטים, התנע הזוויתי הוא אופרטור הרמיטי המשמש בפתרון משוואת שרדינגר של מערכות במרחב התלת־ממדי עם פוטנציאל בעל סימטריה כדורית (פוטנציאל מרכזי). אופרטור התנע הזוויתי האורביטלי הוא אופרטור וקטורי, המוגדר כקוונטיזציה של התנע הזוויתי במכניקה הקלאסית , כאשר הוא אופרטור המיקום (ההעתק) ו־ הוא אופרטור התנע (הקווי) הווקטורי (המוגדר בהצגת המקום באמצעות הגרדיאנט: ). מתוך הגדרה זו, מתקבלים שלושה אופרטורים סקלריים: .
בנוסף, במערכות קוונטיות רבות ישנו שימוש בשני אופרטורים נוספים אשר מציגים מדידה של גודל בעל יחידות של תנע זוויתי: אופרטור הספין ואופרטור התנע הכולל .
בעזרת אפקט איינשטיין דה הס ראו ב 1908 כי התנע הזוויתי של הספין אכן נראה כתנע זוויתי מכני בתופעה מקרוסקופית.
ראו גם
הרמוניות ספריות
ספין
קישורים חיצוניים
אופרטורים וקטוריים במרחב הילברט מתוך הבלוג רשימות בפיזיקה עיונית
הערות שוליים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:מכניקה
קטגוריה:מכניקת הקוונטים | 2023-12-01T22:18:40 |
זיקוק | זיקוק (בלועזית: דיסטילציה, Distillation) הוא תהליך פיזיקלי להפרדה של תערובת נוזלים על בסיס נקודות הרתיחה השונות של מרכיביה.
שמאל|ממוזער|250px|זיקוק באמצעות אביק
צורות שונות של זיקוק
זיקוק פשוט
במערכת פשוטה של זיקוק מרתיחים את התערובת, ואת האדים העולים מעבים בחלקו העליון של הכלי ומוליכים לכלי נפרד. אדים אלו הם המצב הגזי של החומר בעל נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר בתערובת. לאחר מכן מגיע תורו של החומר הבא לרתוח, וכן הלאה, עד להפרדת התערובת לכל מרכיביה.
באמצעות מדידה קבועה של טמפרטורת התערובת במהלך תהליך הזיקוק ניתן לדעת מתי מפסיק החומר האחד לרתוח (כלומר, מתי הוא התאדה כולו וכבר אינו נמצא בתערובת) ומתי מתחיל החומר הבא לרתוח. במהלך הרתיחה עצמה הטמפרטורה אינה משתנה; לדוגמה, אם מים מהווים מרכיב בתערובת ונמצאים בכמות כזו שמשך רתיחתם המלאה הוא 5 דקות, הרי שטמפרטורת התערובת כולה תעמוד על 100 מעלות צלזיוס (נקודת הרתיחה של המים) במשך 5 דקות, זאת על אף שחימום התערובת נמשך. לאחר התאדותם המלאה של המים תתחיל הטמפרטורה לעלות בקצב מהיר ותיעצר שוב כשתגיע לנקודת הרתיחה של החומר הבא.
זיקוק מפריט רב-שלבי
בזיקוק מפריט רב-שלבי, שהוא תהליך הזיקוק הנפוץ בהנדסה כימית, משתמשים בעמוד זיקוק הבנוי ממגשים או פלטות. חלק מהתוצר הגזי מעבים ומחזירים לראש העמוד בצורת נוזל וחלק מהתוצר הנוזלי מרתיחים ומחזירים לתחתית העמוד בצורת גז. בכל מגש (שלב) בעמוד יש מגע מתמשך בין הנוזל לגז והגעה לשיווי משקל נוזל אדים, שפירושו מעבר של החומר הנדיף יותר לפאזה הגזית ושל החומר הנדיף פחות לפאזה הנוזלית. בתכנון הנדסי נכון, הכולל חישובי אנרגיה ומסה מורכבים, ניתן להגיע להפרדה טובה מאוד בין המרכיבים השונים. מערכות זיקוק המים הגדולות ביותר מופעלות על היבשה כדי להפיק מים מותפלים ממי ים. מערכות זיקוק מים רבות מופעלות כיום באזורים שכמויות הגשמים היורדים בהם מעטות. יש בהן המפיקות מיליוני ליטרים של מים ליממה. באי מלאכותי ליד לוס אנג'לס יש מתקן זיקוק המפיק 250 מיליון ליטר מים ביממה, בעזרת כור גרעיני המשמש לחימום המים. גם בארץ פועלים כמה מפעלים ניסיוניים להתפלת מים בשיטת הזיקוק, וחלק ממי השתייה של העיר אילת מקורו במפעל מעין זה. מערכות קטנות יותר לזיקוק מים מצויות בבתי חולים ובמעבדות מחקר, שכן אלה זקוקים למים טהורים יותר ממי ברז. מי הברז, גם כשהם נראים לנו צלולים ונקיים, מכילים תמיסה של מלחים שונים בשיעורים שונים. התמיסות המשמשות את הכימאי במחקריו, או את הרוקח בהכנת תרופות, צריכות להיות בדרגת ניקיון גבוהה, ולכן יש להכין אותן ממים מזוקקים. הוא הדין בתמיסת האלקטרוליט שבמצבר המכונית.
שימושים תעשייתיים בזיקוק
תהליך הזיקוק נפוץ מאוד בתעשיית המשקאות האלכוהוליים ובתעשייה הכימית - במיוחד בתעשיית הנפט. בבית זיקוק של נפט מתרחש זיקוק הנפט במכלי ענק. מרכיבי הנפט השונים - למעשה אלקאנים בעלי שרשרת פחמימנית באורך שונה - מתאדים בטמפרטורות שונות, וכל אחד מהם מהווה מוצר נפט שונה: האלקאנים הקצרים, המתאדים בטמפרטורות נמוכות, משמשים כדלק למכוניות (בנזין), האלקאנים הארוכים יותר משמשים כדלק למטוסים (קרוסין), והאלקאנים הארוכים ביותר משמשים כשעוות ופלסטיקים.
זיקוק אלכוהול (אתנול)
זיקוק אלכוהול הוא תהליך שמגדיל את אחוז האלכוהול בתמיסה מותססת.
בתהליך הזיקוק מאדים את התמיסה, היות שטמפרטורת האידוי של כוהל יותר נמוכה משל המים בתמיסה, כשמאדים כחצי מהתמיסה מתאדים כ-80 אחוזים מהכוהל, כך שאם הייתה תמיסה עם כ-12 אחוזי כוהל, לאחר זיקוק אחד התמיסה תכיל כ-20 אחוז כוהל. ככל שהמכשירים שמשתמשים בהם יותר טובים, היכולת לרכז את התמיסה טובה יותר.
בתעשיית המשקאות מזקקים לריכוז שבין 70 ל-96 אחוז. לריכוז סביב ה-70% מגיעים לאחר שני תהליכי זיקוק. לאחר מכן, מורידים את אחוז האלכוהול לחוזק בקבוק (40% ומעלה, בדרך כלל) באמצעות מהילה במים. בתעשיית הוויסקי הסקוטית נהוג להוריד את חוזק התזקיק לחוזק של 63.5% לפני מילוי החבית, כך שניתן יהיה לבצע החלפת חביות בין מזקקות בלי לנסות לחשב את הפחת המתאדה, המכונה "חלק המלאכים".
על מנת לבצע זיקוק יש להרתיח את התמיסה בסיר לחץ עם יציאה אחת לאדים, שתעבור למתקן קירור כדי ליצור עיבוי. טמפרטורת הרתיחה הנמוכה של הכוהל מצריכה דיוק ושליטה בתהליך ואם נשאר גז בצינורות הוא מכיל בעיקר כוהל. לכן, יש לנסות לעבות את הגז בטמפרטורה נמוכה ככל האפשר ולאחר מכן להעביר את הנוזל למכל אחר. בנוסף, בתמיסה המזוקקת נוכח אחוז גבוה של מתנול, שהיא תרכובת רעילה ומסוכנת בניגוד לאתנול. לכן כאשר מזקקים אלכוהול יש צורך להפטר מחלקו כדי שהתוצר הסופי יהיה טוב לשתייה.
מאחר שאי אפשר לאטום את המכל האחרון, כל גז שמגיע אליו צפוי להתנדף.
סוגים של זיקוק אלכוהול
זיקוק דודי
זיקוק רציף
ראו גם
אבני רתיחה
לזר אדליאנו - כימאי רומני, יהודי. מגלה תהליך הזיקוק הבררני של הנפט על בסיס מסיסותם הספציפית של התזקיקים השונים בגופרית דו-חמצנית נוזלית (1908).
קישורים חיצוניים
הדגמת תהליך זיקוק הנפט, באתר משרד החינוך
כיצד מבצעים זיקוק מוצלח?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
קטגוריה:כימיה פיזיקלית
קטגוריה:הנדסה כימית | 2024-08-27T06:54:31 |
בעל חיים | REDIRECT בעלי חיים | 2004-02-18T16:08:01 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.