title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
בעל זבוב (ספר) | בעל זבוב (באנגלית: Lord of the Flies, בתרגום חופשי: "שר הזבובים") הוא רומן אלגורי שנכתב על ידי הסופר זוכה פרס נובל לספרות ויליאם גולדינג, בשנת 1954. הספר מתאר את קורותיה של קבוצת ילדים בריטיים שנקלעו על כורחם בעקבות התרסקות מטוס לאי בודד ללא קשר לעולם. עיקרה של העלילה בחברה המעוותת אותה בונים הילדים באי. שם הספר בעברית מתייחס לאל הכנעני בעל זבוב, שלפעמים משמש שם נרדף לשטן.
הספר הוסרט פעמיים: ב-1963 וב-1990. הוא הופיע בתרגום עברי מאת אסתר כספי במסגרת 'ספריה לעם' של עם עובד (תשכ"ה 1965). ב-2011 יצא הספר בתרגום חדש מאת אמיר צוקרמן.
רקע
בתקופה בה נכתב הספר הייתה נפוצה ספרות האיים באירופה. ספרים רבים נכתבו על פי דגם חוזר בו קבוצת ילדים נקלעת לאי בודד, מנותקת מהעולם המוכר לה, ומצליחה במשך הזמן ליצור באי "חברה" אוטופית המחקה ומיישמת את המודל המוכר של חברה מערבית דמוקרטית-נאורה. גולדינג בא להתריס כנגד אלו בספרו. החברה אותה בונים הנערים ב"בעל זבוב" שונה במהותה מן הדגם הטיפוסי. חרף חינוכם הטוב מתנתקים הנערים מהחברה התרבותית ונסחפים אחרי יצריהם לכדי יצירת חברה פראית בה האדם מתגלה כאויב הגדול של עצמו.
בנוסף, רומן זה יצא לאור בשנות ה-50, כשזוועות מלחמת העולם השנייה התפרסמו יותר ויותר. יש האומרים כי המחבר ערך ברומן זה מעין ניסוי מעבדה, המנסה לבדוק האם זוועות המלחמה, ובפרט אירועי השואה היו מקרה חד-פעמי או תוצאה של יצרו הרע וחסר התקנה של האדם.
עלילה
הספר עוסק בקבוצת נערים שנקלעה לאי בודד בזמן מלחמה. בספר מתוארים החיים שהם מנהלים על האי, בהיעדר מבוגרים, מאבקי הכוח שמתנהלים על השליטה באי, והניסיון הכושל לכונן באי חיים תרבותיים וחברה מוסרית ויעילה. במשך הזמן הנערים מאבדים צלם אנוש ומתדרדרים להתנהגות שבטית ובלתי מוסרית, שתוצאותיה הן מותם של שניים מבני החבורה (סיימון וחזרזיר). הסופר ניסה לשקף בעזרת הספר את פניה של החברה האנושית על כל פגמיה, ועל כל הבעיות ששוררות בה.
הילדים מפחדים מ"החיה" או "המפלצת", שכביכול נצפתה באי. פעמים מספר הם נסוגים ממשימות שונות בגלל פחד ממנה, או שהם מקיימים טקסים שונים כדי לרצות אותה. אחד מהם הוא תקיעת ראש חזיר שניצוד על שיפוד כ"מחווה" למפלצת. ראש חזיר זה נקרא בפיהם "בעל זבוב" משום שהוא מושך זבובים. "בעל זבוב" בנצרות הוא גם כינוי של שד חזק בגיהנום או אפילו השטן עצמו.
הילדים באי מנסים ליצור חברה משלהם. בתחילה הם פועלים יחד במטרה לשרוד, אך תוך כדי התהליך הם מתחלקים לשתי קבוצות:
הקבוצה הראשונה היא הקבוצה של ראלף, שדמותו מהווה את קול ההיגיון והסובלנות. ראלף מנסה לקרב את החברה שהילדים בונים על האי לחברה האנושית ממנה הם באו. מגמתו היא לשער מה היו עושים מקבלי ההחלטות בעולם האמיתי אם הם היו במקומו. בתחילה מנסים הילדים ליישב מחלוקות באופן הגיוני. לדוגמה, כדי לאפשר סדר בדיונים, רק מי שמחזיק בקונכיית ים גדולה יכול לדבר. אחד הילדים המרכזיים בקבוצתו של ראלף נקרא "חזרזיר" על היותו שמן ומגושם, והילדים ככלל מתעבים אותו. ועם זאת, משקפיו של "חזרזיר" מאפשרים לילדים להדליק אש, והוא מנסה תמיד לחשוב באופן הגיוני ושקול. אחת ההחלטות המרכזיות של קבוצה זו היא הדלקת מדורה בפסגת האי כדי לאותת לאוניות. היחס לתחזוקה השוטפת של המדורה מהווה בספר מדד להתנהגות אחראית וחשיבה לטווח ארוך. בהמשך הסיפור המדורה נכבית עקב הזנחה.
מול קבוצתו של ראלף, אשר מאבדת מכוחה ככל שהסיפור מתקדם, קיימת הקבוצה של ג'ק, שמהווה את ההפך המוחלט מראלף: הוא מנהיג כוחני, המונע על ידי הצורך בסיפוק מיידי ועל ידי רדיפת הכוח. הוא מתנהג בצורה ברברית וקורא לילדים לזנוח את החיים אליהם היו רגילים לפני שבאו לאי, וליצור חברה חדשה, אשר פועלת ללא חוקים, ועל פי הדחפים והרצונות של החברים בה בלבד. למעשה ג'ק הופך במהרה לעריץ אכזר, בלתי סובלני וטוטליטרי. המחיר שגובה הכוחניות גבוה מאוד - היא גורמת למותם של שני חברים בקבוצה. מאבקי הכוח בין הקבוצות ממשיכים, ו"חזרזיר" נרצח כאשר סלע גדול שנדחף בידי רוג'ר, יד ימינו של ג'ק, פגע בו והעיפו לתהום של 40 רגל, שם התרסק על סלעי הים. הקונכייה שבידו התרסקה לאלפי רסיסים לבנים.
בסופו של הסיפור, מנהלים חברי הקבוצה של ג'ק מצוד אחר ראלף במטרה להרוג אותו. תוך כדי כך גורמים הילדים לשרפה המשתוללת באי. עשן השרפה - שמחליפה, באופן סמלי, את המדורה שהתקיימה קודם לכן - מושך את תשומת לבה של ספינה שעוברת במקום, ואנשיה מחלצים את הילדים. הספר מסתיים בנזיפתו הקלה של הקצין המושיע, אשר אומר לילדים, לאחר שמתגלה לו על הרציחות, כי היה מצפה מנערים בריטים ל"יתר תושייה". לבסוף החבורה כולה עוזבת את האי וחוזרת לציוויליזציה.
פרשנות
הספר מתאר את הדחפים הטבעיים לכאורה של האדם במסגרת שנראה שאין בה גבולות, ושבה הוא יכול לעשות ככל העולה ברוחו. מצד אחד ישנו קול ההגיון והתרבות, ומצד שני יש באדם קול של אי-סדר, אלימות, רדיפת כוח וכניעה ליצרים שבטיים וציות למנהיג אשר מבטיח הבטחות לחיים קלים.
היצירה עוסקת בגישות שונות למושג "טבע האדם", מתוך הנחה שיש טבע כזה. גישה אחת טוענת, כי ו"אדם לאדם זאב" כדברי תומאס הובס, וגישה שנייה גורסת כי טבע האדם שואף למסגרת אתית, תרבותית והגיונית. בעזרת הסיפור גולדינג מתאר מה עלול להתרחש כאשר האידאולוגיות קוראות תיגר אחת על השנייה.
מטרתו של גולדינג הייתה לעורר מחשבה על טבעו האמיתי של האדם שמתגלה לעיתים קרובות כרחוק מאוטופי ואף יצרי ואכזרי. בשאלת טיבו של יצר האדם: האם האדם הוא טוב מיסודו והמוסדות הם אלו המשחיתים אותו או שמא האדם רע מעצם טבעו, נוטה גולדינג יותר לאפשרות השנייה. בכך נוקט גולדינג עמדה בשאלה שנידונה גם בדיונים פילוסופים שונים וגם בוויכוח בין הזרם הליברלי לזרם הריאליסטי ביחסים הבינלאומיים. את הספר יש גם להבין על רקע מלחמת העולם השנייה שהספר נכתב בסופה. גולדינג מנסה לענות במידה רבה בספרו על השאלה כיצד אידאולוגיות קיצוניות כנאציזם ופשיזם הצליחו לשבות את לבם של המונים ולתפוס את השלטון.
האי שבו מתרחש הספר יכול היה להיות גן עדן: לנערים יש די מים מתוקים ומזון. אין חיות טורפות באי. אך, למרות האפשרות הקסומה של קיום אוטופיה על האי, הנערים מחריבים את האי, שורפים אותו, פוגעים, פוצעים והורגים אחד את השני. גולדינג טוען שבני האדם מסוגלים בנסיבות מסוימות לבטא את הרוע שבתוכם, ומתקשים לחיות בשלום זה עם זה. המפלצת אינה דבר חיצוני לילדים, אלא היא קיימת בתוך תוכם.
המוטיב של שרפה המוצתת על ידי בוגדים במטרה לרצוח את ה"טובים" בסיפור ומעוררת את תשומת-לב צוותה של אנייה חולפת המחלץ את הקבוצה כולה לקוח מספרו של פרנץ ורפל ארבעים הימים של מוסה דאג, בו מציתה קבוצת עריקים בראשות סארקיס קאליקיאן את המחנה הארמני כולו במטרה ליצור אי-סדר ולהביא למותו של מנהיג המחנה, הכהן טר הייגאסון; התבערה על מוסא דאג גם היא מביאה למקום שייטת בריטית-צרפתית, המחלצת את הארמנים שהיו מכותרים על ההר בידי כוחות טורקיים. בניגוד למסר הפסימי בסוף בעל זבוב, טר הייגאסון, ששרד את הדליקה, מגיע לתובנה כי 'האל פועל בדרכים בלתי צפויות'.
ראו גם
רובינזון קרוזו
אי הילדים
לקריאה נוספת
חנה סקרה, עיונים ספרותיים ואקטואליים ברומן בעל זבוב, מאת ויליאם גולדינג, ספריית פועלים, 1986.
קישורים חיצוניים
הפרק הראשון מתוך הספר "בעל זבוב" באתר עם עובד
Modern Classics Summarized: Lord Of The Flies - סרטון המסכם את העלילה של בעל זבוב
בעל זבוב באתר מדריך הרפתקה לספרי נוער
בעל זבוב, ויליאם גולדינג ,באתר המדריך הרפתקה לספרי נוער.
בעל זבוב, ויליאם גולדינג, עיונים ספרותיים ואקטואליים ברומן בעל זבוב מאת ויליאם גולדינג / חנה סקרה.
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:רומנים (סוגה ספרותית)
קטגוריה:דיסטופיות בריטיות
קטגוריה:ספרי 1954
קטגוריה:ספרי ספריה לעם
קטגוריה:ספרי הוצאת עם עובד
קטגוריה:ספרים שעובדו לסרטים
קטגוריה:חרקים בתרבות | 2024-09-04T21:39:29 |
ניקולאי גוגול | ממוזער|150px|ניקולאי גוגול
ניקולאי וסילייביץ' גוגול (ברוסית: Никола́й Васи́льевич Го́голь; 1 באפריל 1809 – 4 במרץ 1852) היה סופר ומחזאי רוסי, יליד אוקראינה. מן המשפיעים והבולטים שבאמני הסיפורת של המאה ה-19. לימים, זכה למעמד כאחד מגדולי יוצרי ואמני הפרוזה בתולדותיה של הספרות הרוסית, ואף בזו של הספרות העולמית כולה. כן נודעו לתהילה סיפוריו הקצרים, ובמיוחד 'האדרת' ו'האף'. ולצידם רומן המופת 'נפשות מתות'.
תולדות חייו ויצירתו
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת הספר "נפשות מתות", הוצאה ראשונה, 1842
ממוזער|שמאל|ניקולאי גוגול, איור מאת עמנואל דמיטרייב-ממונוב
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לניקולאי גוגול בשדרת גוגול במוסקבה
ניקולאי ואסילייביץ גוגול נולד בכפר סורוצ'ינצי (Сорочинцы) שבסביבת העיר מירגורוד (Миргород), בדרום מערב האימפריה הרוסית (לימים במחוז פולטבה שבאוקראינה). אביו, אציל רוסי בעל אחוזה קטנה, בילה את מרבית חייו בכפר. ביתו היה בית פטריארכלי, ובהשפעתו היה בגוגול מילדותו רגש דתי עמוק. כנער היה גוגול ילד חולני ושונה מחבריו, וכל בני משפחתו חרדו לשלומו ונהגו לפנקו לעיתים תכופות מתוך חשש תמידי לחייו, ולבסוף נטעו בו את אותה הפקפקנות שגרמה לו לאחר זמן מה לייסורים רבים. בהיותו שרוי לבדו בגן ביתו היה שומע קולות, ושעות של אימה וביעותים היו באות עליו. עם זאת, היה קולט בקרבו את רשמי הטבע של אוקראינה, את תכונות עמו וסביבתו, ורשומים אלו הטביעו חותמם על כל יצירתו.
משפחתו של גוגול התגוררה בפינה נידחת, הרחק ממרכזי התרבות הרוסית של הימים ההם, והאנשים הקרובים לגוגול לא היו נאורים, המתעניינים בהשכלה ובמדע. אביו היה אדם מוכשר, אשר כתב בנקל חרוזי שירה, צייר והשתתף בהצגות שנערכו בחוג המשפחה, והוריש אחריו כמה וכמה קומדיות אוקראיניות. נוסף על ההשפעה שהשפיע עליו אביו מצא לו גוגול הנער מקור יניקה גם בביתו של אחד השועים בדימוס, שגר בקרבת מקום, ולו בית ספרים גדול ותיאטרון פרטי נאה.
בשנת 1821 נשלח גוגול הצעיר ללמוד בגימנסיה בעיר ניז'ין, שבה בילה שבע שנים תמימות כשהוא חוזר לבית הוריו רק בימות הפגרה. שיטת ההוראה בגימנסיה הייתה לקויה ביותר, והלימודים לא משכו את לבו. גוגול לא מצא עניין אלא בספרות ובציור. כמה מן התלמידים ייסדו מעין חוג להשתלמות. הם הוציאו לאור כתב עת והעלו מחזות על הבימה, ובשני הדברים גם יחד נהג גוגול להשתתף בהצלחה רבה. גוגול פרסם כמה וכמה מאמרים בכתב העת, ביים כמה מחזות, אף שיחק בהם בעצמו וצייר את התפאורות.
בשנת 1825, בהיות גוגול בן 16, מת אביו, ובבת אחת הוטל הנער לתחום הבגרות; גוגול ראה את עצמו כראש המשפחה, שיתף את עצמו בדאגותיה של אמו, ונהג להרהר על העתיד הצפוי לו. מובטח היה לו בתוך-תוכו כי נועד למעשה רב שאין לעשותו אלא בבירתה הגדולה של רוסיה, ובשנת 1828 נשא רגליו לסנקט פטרבורג. הבירה קיבלה את פניו בחומרה רבה: יוקר החיים, חוסר העבודה, ומצוקה שלא הורגל בה קיבלו את פניו; אך בעקשנות רבה, זו שהצטיין בה כל ימיו, ביקש לפתור את בעיותיו. הוא השקיף על סביבותיו וראה כי החברה שבסנקט פטרבורג מוצאת עניין בכל הנוגע לאוקראינה, ולפיכך גמר אומר להשתמש באמצעי זה על מנת להתקדם ולהתפתח.
שמאל|ממוזער|200px|פסל של גוגול בווילה בורגזה
בראשית שנת 1829 פרסם גוגול תחת שם בדוי את הפואמה "האנס קיכלגארטן". הפואמה התקבלה בפנים זעומות, והמחבר מיהר לעבור בחנויות, קנה את כל טופסי הפואמה ושרף אותם. מרוב עוגמת נפש נטל את כספו המועט ששלחה לו אימו ונמלט לגרמניה, אך חזר כעבור שבועות מספר. רק בסוף החורף זכה למשרה קטנה במשרד הפנים הרוסי. בו בזמן קשר קשרים ראשונים עם החוג הספרותי שבסנקט פטרבורג, תרגם מאמרים בשביל כתבי עת (בהם, בפרט, "ליטרטורניה גזטה") וכתב סיפורים בודדים. בשנת 1831 התחיל המזל להאיר לו פנים; הוא עזב את משרתו, שנמאסה עליו, והחל עוסק בהוראה. הוא התוודע אל וסילי ז'וקובסקי ואל פושקין, ובתקופה ההיא אף מסר לדפוס את ספר הביכורים הראשון "ערבים בחווה ליד דיקאנקה", אף הוא תחת שם בדוי. הספר זכה להצלחה עצומה והוציא למחברו מוניטין, ופושקין – גדול הספרות הרוסית – נתן דעתו על הסופר הצעיר להדריכו ולסייע בידו.
באביב שנת 1832 עזב את סנקט פטרבורג ושב למקום הולדתו, ובסתיו שב לסנקט פטרבורג ובידו כתב היד של חלק ב' של "הערבים בחווה ליד דיקאנקה". ועדיין דימה גוגול בלבו כי יעודו בחייו אינו צפון בספרות; מאחר שעסק בהתלהבות בפולקלור של אוקראינה, עשה מאמצים לקבל קתדרה באוניברסיטת קייב, כדי לעסוק שם בדברי ימיה של מאלורוסיה. את הקתדרה בקייב לא קיבל; תחת זה הוזמן בשנת 1834 לשמש פרופסור שלא מן המניין להיסטוריה של ימי הביניים באוניברסיטת סנקט פטרבורג, והחל בהתלהבות בעבודתו זו. הרצאותיו הראשונות היו מזהירות והילכו קסם על שומעיו, אך חוסר השכלה שיטתית נתן בו את אותותיו, ולאחר שנה וחצי עזב את עבודתו באוניברסיטה ואת מלאכת ההוראה בכלל. מכאן ואילך שיקע עצמו בספרות בלבד. בימים ההם סיים את הקומדיה "רביזור", והחל רוקם את פאר יצירתו: "נפשות מתות". בראשית שנת 1836 הועלה "רביזור" על הבימה, לאחר תקלות מרובות מצד הצנזורה, אשר הביאו לכישלונה החרוץ של הקומדיה. מחמת אכזבות מרות כאלו שהיו מנת חלקו במשך השנים לא עצר גוגול כוח ונמלט שנית לחוץ לארץ. הוא בילה שלוש שנים בפריז, בשווייץ, ולבסוף נשתקע ברומא, בה המשיך ושקד על "נפשות מתות", למד איטלקית, ארכאולוגיה וספרות תאולוגית, ושם הגיעה אליו השמועה על מות ידידו ומדריכו, פושקין.
לטענתו של סיימון קרלינסקי, פרופסור לספרות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי אשר כתב ספר על חיי המין של גוגול, ברומא התאהב גוגול באציל ג'וזף וילהורסקי (Iosif Vielhorsky), והשניים החלו במערכת יחסים רומנטית. לטענתו של אותו חוקר, רומן זה הוא מערכת היחסים המתועדת היחידה בחייו של גוגול. חוקרים אחרים מתנגדים לתאוריה זו בטענה כי גוגול היה א-מיני מובהק. או בלשונה של נילי מירסקי, המתרגמת הנודעת של גוגול לעברית, "על חיי האהבה שלו לא ידוע אלא שלא היו לו חיי אהבה. גוגול היה יצור א-מיני לחלוטין."
עם מותו של פושקין התגברה בגוגול ההרגשה שקיננה בו מנעוריו, כי יעוד גדול נכון לו בחיים, ומכיוון שנפטר המשורר הגדול, שומה עליו, על תלמידו, להמשיך את פועלו בבחינת אמן-נביא.
בקיץ 1839 חזר גוגול לרוסיה, מלא כולו לכאורה חיים ורעננות. בסנקט פטרבורג ובמוסקבה קרא בחוג ידידים פרקים מתוך החלק הראשון של "נפשות מתות" שעוררו התלהבות רבה. אף על פי כן היסס למסור את הספר לדפוס. באביב 1840 יצא שוב בדרכו לאיטליה האהובה עליו, אך בדרך תקפה אותו מחלה קשה וממארת. מחלה זו, ככל חוליו האחרים, הגבירה בו את ההרגשה כי אל לו למות בטרם ישלים את "פועלו" הגדול. ברומא המשיך בכתיבת "נפשות מתות", ובתוכו הסיפור "טאראס בולבה", וסיים את סיפור "האדרת". בסתיו השלים את החלק הראשון של "נפשות מתות" ונסע לרוסיה כדי לפרסמו בדפוס אך שוב נתקל בקשיים רבים מצד הצנזורה, שפסלה פרקים שלמים, ובעיקר את ה"מעשה בקפיטן קופייקין", ואף התנגדה לעצם השם "נפשות מתות", שהרי לטענתם הנפש אינה בת תמותה, ופה נמצא כי המחבר מטיף לכפירה בהישארות הנפש. מרוב ייסורים שב גוגול ונמלט מארצו למשך שש שנים תמימות. בתקופה זו הוא עבד לאטו, וטרח על הכרך השני של "נפשות מתות", אלא שבתוך כך נקלע לתככים קטנים כאשר ידידיו שבמוסקבה ובסנקט פטרבורג משכו אותו איש איש לעברוֹ. רבים גינו אותו על שום חיבתו לאיטליה. נוסף על כך התקבלו ידיעות על המצוקה ששרויה בה משפחתו ועל כי אין בידו לעזור להם. מנסיבות אלו התגבש בנפשו אותו תהליך שנרקם בו לאמיתו של דבר במשך כל חייו. ידידיו התחילו חשים בו נטייה מוגברת למיסטיציזם מעורפל. לפי התוכניות שתכנן לעצמו התעתד גוגול לכתוב את הפואמה שלו "נפשות מתות" בצורת "הקומדיה האלוהית" של דנטה, היינו, בשלושה חלקים: "תופת", "פורגאטוריון" (כור המצרף) ו"גן העדן". הוא הכין עצמו ליעוד חייו הגדול בתענית ובתפילה, ואף נהג להרהר הרהורי נזירות. הלך רוח זה שיתק בו מעט מעט את כוחו האמנותי הרענן, ובשנת 1846 פרסם במפתיע ספר בשם "מבחר אגרות לידידים", החדור כולו ביעותי מסתורין ואמונה נלהבת בייעודו הנבואי בקרב עמו. הספר הדהים את ידידיו, ואילו גוגול תלה את כישלון הספר בחטאיו שלו ובטומאת נפשו. גוגול עמד וגזר על עצמו אורח חיים סגפני ביותר שמוטט את גופו החלוש בלאו הכי. בראשית שנת 1848 הוא עלה לרגל למקומות הקדושים בארץ ישראל, מתוך אמונה שזו הדרך לכפר על חטאיו. אבל בהגיעו מצא נוף חרב, ערים מדכאות מלאות קבצנים, ואתרי קודש מוזנחים. הוא לא מצא את התשובה המיסטית שביקש וחזר מהמסע מעורער כליל. מכאן ואילך הייתה נטושה בקרבו ללא הפוגה מלחמה עזה בין יצר האמנות לבין המסתורין הדתי. באחת משעות החשכוּת של נפשו קם, בחצות לילה (אור ל-11 בפברואר 1852), העיר את נערו וציווה עליו לצרור את כתבי היד של החלק השני של "נפשות מתות" ולהטילם לאש. הנער כרע ברך לפניו והתחנן בדמעות שליש לבל יעשה מעשה שאין להשיבו. אך גוגול המעונה, הנתון כולו לייסורי נפש ורוח, לא שמע בקולו. הוא שרף את כתב היד וחזר ושכב על מיטתו שממנה לא קם עוד (מן החלק השני נותרו טיוטות של חמישה פרקים). הוא שקע באותה רוח רעה שבעתה אותו כל שנותיו האחרונות, וב-21 בפברואר, 10 ימים לאחר שהעלה באש את יצירתו הגדולה, נפטר מן העולם.
כתיבתו של גוגול כוללת דמויות המביעות הערות אנטישמיות. דוגמה לדבר ניתן למצוא בפתיחת הסיפור המפורסם "רשימותיו של מטורף": "מי יודע, אולי אצליח להוציא מידי יהודון זה ולו כמה פרוטות של מיקדמה על חשבון המשכורת. גם זה יצור! שיתן לך פעם חודש מראש - ריבונו של עולם, הרי קודם לזה יבוא יום הדין. תתחנן, אפילו תתפקע, אפילו תתענה במצוקתך עד מוות - הוא לא יתן כלום, השד הארור."
מספריו בעברית
שמאל|ממוזער|גרפיטי של דיוקנו של גוגול, בירושלים
מחזות
שידוכין: מעשה שלא יאומן בשתי מערכות מאת ג. גוגול (עברית: אברהם שלונסקי; בימוי: מייקל אלפרדס), תל אביב, 1960.
שידוכין, האדרת, רביזור, ספרית פועלים, תל אביב, 1981.
רוויזור: קומדיה (עברית: יעקב שבתאי). נסים אלוני יצר נוסח עברי נוסף: רביזור. עיטר יוסף קארל, תל אביב: 1965. ב-1982 פורסם תרגום של אברהם שלונסקי בספרית הפועלים. (עברית: "מבקר המדינה").
רביזור - בתרגום רועי חן. אל התרגום נוספו מספר כתבים מלווים מאת גוגול, כגון: 'הערות לשחקנים הנכבדים', מכתב בעניין 'רביזור', וקטע מתוך: 'ביציאה מהתיאטרון'. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.
קלפנים: קומדיה במערכה אחת (תרגום: שמעון לוי), בית צבי, 1984.
סיפורים
האדרת, וסיפורים אחרים (תרגם מרוסית: יצחק שנהר), תל אביב, 1964.
בעלי אחוזה מן הדור הישן (תרגום: מנחם פוזננסקי).
ערבי הכפר שליד דיקנקה (תרגום: יצחק אורן; ציורים: דבורה טושינסקי), תל אביב: ניומן, תשכ"ט-1969.
החוטם, היריד בסורוצ’ינץ (תרגום: יצחק שנהר), משרד הביטחון, 1982.
טאראס בולבה (תרגום ראשון מרוסית לעברית: ישעיהו לויט), תל אביב: הספרייה הישראלית, 1952; (תרגום שני: זאב זמירי), תל אביב: ג' גפני, 1965.
נפשות מתות: פואמה (מרוסית: יצחק שנהר), שוקן, 1947.
נפשות מתות: פואמה (מרוסית: צבי ארד), דביר, 1992.
נפשות מתות: פואמה, כולל החלק השני (מרוסית: רנה ליטוין), הספריה החדשה, 2013.
סיפורים אוקראיניים (תרגמה מרוסית והוסיפה אחרית דבר: נילי מירסקי), עם עובד, 1980.
"מעשה במריבה שרב איואן איואנוביץ' עם איואן ניקיפורוביץ'"
"בעלי אחוזה מן הדור הישן"
"וויי"
"איואן פיודורוביץ' שפונקה ודודתו"
"ערבו של יום איואן קופאלו"
סיפורים פטרבורגיים (מרוסית: נילי מירסקי), תל אביב: הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1992.
"האף"
"האדרת"
"רשימותיו של מטורף"
"שדירת נייבסקי"
"הדיוקן"
ספר לכבודו
מחווה לשישה סופרים של המאה התשע-עשרה - א.ת.א. הופמן, "ניקולאי גוגול", גוסטב פלובר, הרמן מלוויל, שלום יעקב אברמוביץ, הנרי ג'יימס, תרגום : נילי מירסקי, אילנה המרמן, אברהם יבין, הוצאת עם עובד, (פרוזה אחרת), 2006.
לקריאה נוספת
ולדימיר נבוקוב, גוגול: ביוגרפיה (תרגם לעברית: דורי פרנס), תל אביב: הוצאת משכל, 1997.
ניקולאי גוגול, מספר מילים על פושקין (תרגם מרוסית והעיר: סרגי ליבשיץ), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
ניקולאי גוגול, אמנות היא השלמה עם החיים (מרוסית: דינה מרקון), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך טז, 2023.
יורי טניאנוב: דוסטויבסקי וגוגול: לקראת התאוריה של הפרודיה, הוצאת קדימה, 2016.
.
עמוס עוז, "'בארשת של חשיבות כבודה למדי' (על פתיחת הסיפור "האף" מאת גוגול)", מתחילים סיפור, כתר הוצאה לאור, 1996.
קישורים חיצוניים
, בתרגום צבי ארד
שני קטעים מתוך "נפשות מתות" בתרגום רנה ליטוין, באתר הספריה החדשה, יוני 2013
מנחם פרי, תאריכים בביוגרפיה של גוגול, באתר הספריה החדשה, 4 ביוני 2013
אריק גלסנר, על "נפשות מתות", של נ.ו. גוגול, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 19 ביולי 2013
הערות שוליים
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מחזאים רוסים
קטגוריה:סופרים רוסים
קטגוריה:סופרים אוקראינים
קטגוריה:רוסים ממוצא אוקראיני
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סנקט פטרבורג
קטגוריה:עולים לרגל לירושלים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
קטגוריה:ילידי 1809
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1852 | 2024-09-15T12:26:27 |
הארד בופ | הארד בופ (באנגלית: Hard bop) הוא תת-סגנון בג'אז שהתפתח מהבי-בופ. הוא מושפע מרית'ם אנד בלוז, בלוז (בעיקר בשימוש בסקסופון ובפסנתר), וממוזיקת גוספל.
בהארד-בופ קיים שימוש רב יותר בקונטרבס מאשר בבי-בופ, בין היתר בשל שימוש רב שעשו בו חלק מהמוזיקאים הבולטים בסוגה, כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון; אך גם בשל הניסיון ליצור סגנון נגיש יותר לקהל שאינו מכיר או מחבב בי-בופ.
לדברי היסטוריון המוזיקה דייוויד ה. רוזנטל, סגנון זה משקף דור של מוזיקאים אפרו-אמריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ורית'ם אנד בלוז היו הסגנונות הנפוצים במוזיקה, ומוזיקאים כמו טאד דמרון עבדו בשניהם. השימוש במונח החל באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20.
בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה:
ארט בלייקי ושליחי הג'אז
ג'ון קולטריין
מקס רואץ'
קליפורד בראון
הוראס סילבר
סאני רולינס
בני גולסון
דקסטר גורדון
פרדי האברד
קישורים חיצוניים
אתר העוסק בהארד בופ
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ג'אז
קטגוריה:בי בופ | 2024-10-01T20:11:34 |
פסטיבל הג'אז הבינלאומי אילת | פסטיבל הג'אז הבינלאומי אילת הוא פסטיבל ג'אז בינלאומי, המתקיים מדי שנה בנמל אילת, מ-1987. לפסטיבל מוניטין בינלאומי והוא מוכר היטב בקהילת הג'אז העולמית. הפסטיבל הוא אירוע הג'אז הגדול בישראל. במשך השנים שולבו בפסטיבל גם מופעים מתחום מוזיקת העולם וכאלו המשלבים סגנונות שונים של ג'אז.
היסטוריה
השנים הראשונות
הפסטיבל הראשון נערך בין 31 באוקטובר עד ל־3 בנובמבר 1987, בשם "ג'אז בים האדום" (כפרפרזה על הפסטיבל המפורסם "ג'אז בים הצפוני"), ביוזמת עיריית אילת ומשרד התיירות, במטרה לעודד את תיירות החורף לעיר. הפסטיבל נערך בתקציב של כ־300 אלף דולר בסיוע משרד החינוך והתרבות, אמנות לעם, רשות הנמלים, חברת צים, בנק דיסקונט (באמצעות קרן "מפעלות דיסקונט לתרבות ואמנות") ונותני חסות אחרים. הפסטיבל נערך בתוך נמל אילת וחברת "צים" הסכימה להעניק מכולות אשר הפכו את הנמל למתחמים שבהם הופיעו האמנים. את הפסטיבל יזם מנכ"ל עמותת "אמנות לעם" יוסי פרוסט מפיק הפסטיבל היה אבי יפרח ומנהלו האמנותי דני גוטפריד ..
בין הנגנים שהגיעו מחוץ לישראל היו: הסקסופוניסט מייקל ברקר, ולהקתו, המתופף ולהקתו ונגן החצוצרה . בין האמנים הישראלים שהשתתפו היו: שלישיית קדמה, תזמורת ביג בנד בהדרכת גורי אגמון, חמישיית יוסי לוי, אנסמבל מזרח מערב של ישראל בורוכוב, בני קונייבסקי ולהקתו, עדי רנרט ולהקתו, להקת הצד האחר ועוד. האמנים המשתתפים הופיעו בהתנדבות, כאשר הפסטיבל כיסה רק את הוצאות האירוח והטיסות. הוועדה האמנותית כללה את דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה ואהרלה קמינסקי. הפסטיבל הראשון סבל ממכירת כרטיסים חלשה, ובסופו של דבר הגיע קהל של כ-2,000 צופים מתוך 8,000 על פי התכנון המקורי. בכל זאת הוחלט להפוך את הפסטיבל לאירוע שנתי, אך להעביר אותו לסוף אוגוסט. המפיק הראשון של הפסטיבל, היה אבי יפרח (באמצעות חברת מולטימדיה שבבעלותו) שהוביל אותו, יחד עם מנהלו האמנותי דני גוטפריד, מאירוע צנוע לאירוע שנתי רב משתתפים, ולפסטיבל הנחשב אחד מהחשובים בעולם הג'אז. בשנת 2000 כבר הגיע תקציב הפסטיבל לכ-4.5 מיליון שקל, ונרשמו 80 אלף כניסות למופעים.
הפסטיבל השני נערך בסוף אוגוסט 1988, בין הנגנים שהגיעו מחוץ לישראל היו: חמישיית נגן האלט סקסופון , רביעיית , ג'ו פאס ולהקת רנדי ברקר. בפסטיבל 1989 אורח הכבוד היה הסקסופוניסט הבריטי קורטני פיין . בפסטיבל 1990 אורח הכבוד היה הכנר סטפן גרפלי.
בשנות ה-2000
בשנת 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, התקיים הפסטיבל במתכונת מצומצמת, לאחר ששישה מתוך עשרת ההרכבים הזרים שהיו אמורים להופיע בו ביטלו את השתתפותם בשל המצב הביטחוני, והפסטיבל קוצר מארבעה ימים לשלושה ימים.
בשנת 2007, במלאת 80 שנה להולדתו ו-40 שנה למותו של ענק הג'אז ג'ון קולטריין, התקיים מופע מיוחד בהשתתפות שישה אמני ג'אז בולטים, ובהם בנו של קולטריין, .
בשנת 2008, פרש דני גוטפריד מתפקיד המנהל האמנותי וכמחליפו מונה ב-2009 אבישי כהן. באוקטובר 2011 פורסם כי הסקסופוניסט אלי דג'יברי ואיש הרדיו דובי לנץ נבחרו לשמש כמנהלים האמנותיים של הפסטיבל. השניים נכנסו לתפקיד לאחר שלוש שנים בהן ניהל כהן את הפסטיבל.
החל מינואר 2011 מתקיים פסטיבל ג'אז גם בחורף, תחת השם "ג'אז חורף בים האדום". המופעים נערכים באולמות בבתי מלון שונים בעיר. בקיץ 2011, נערכה הופעה מיוחדת של זמרת הג'אז האמריקאית הוותיקה דיאן ריבס.
בשנת 2012, הוקדם הפסטיבל בחודש ונערך בסוף יולי בשנה זו.
בשנת 2016, הוחלט לוותר הזמנת אמנים מהעולם (למעט הופעה של צ'יק קוריאה) ולהתבסס אך ורק על אמנים ישראלים. לפסטיבל, בהפקת אילן פקטור, הוזמנו מספר אמנים שאינם ג'זיסטים או ג'זיסטים מובהקים, ביניהם: אסתר עופרים ויוני רכטר, מרגלית צנעני עם להקת הימן בלוז, שלום חנוך והאורקסטרה של אבי ליבוביץ, שלומי שבן ואלון אולארצ'יק.
בשנת 2018, הסקסופוניסט ג'ושוע רדמן היה האורח המרכזי בפסטיבל, ומתי כספי הופיע עם הרכב הביג בנד של אייל וילנר.
בשנת 2020, מונה יוסי פיין למנהל האמנותי של הפסטיבל. אך בעקבות מגפת הקורונה בישראל, הוא נדחה לנובמבר, ותוכנן להיות עם אמנים ישראלים בלבד, אחר כך נדחה לפברואר 2021, ולבסוף נערך באפריל. בתאריכים 13-11 בנובמבר 2021 יערך הפסטיבל שוב עם מוזיקאים מחוץ לישראל.
מתכונת הפסטיבל
הפסטיבל מקיים כעשרה מופעים כל לילה במשך 3 ימים, כאשר במרבית הזמן מתקיימים במקביל שני מופעים. הלהקות המגיעות מחוץ לארץ מופיעות פעמיים (כדי לאפשר לקהל לראות את כל המופעים המופיעים במקביל) והישראליות מופיעות בחלקן פעם אחת ובחלקן פעמיים. הפסטיבל מציג כל שנה כתריסר הרכבים בינלאומיים, מצמרת הג'אז העכשווי, ומספר דומה של להקות ישראליות.
בכל ערב, לאחר סיום ההופעות, מתקיים מופע משותף ("ג'אם סשן") עד עלות השחר על שפת בריכת אחד המלונות, בהשתתפות חלק מהאמנים האורחים בפסטיבל ומוזיקאים ישראליים. במהלך ימי הפסטיבל מועברות על ידי האמנים המשתתפים סדנאות וכיתות אמן.
בין האמנים אשר הופיעו במהלך שנות הפסטיבל נמנים: מייקל ברקר, רנדי ברקר, ויין שורטר, הרבי הנקוק, דייב ליבמן, ג'ורג' קולמן, רד רודני, ג'ון סקופילד, מישל פטרוצ'אני, צ'ארלי היידן, ג'ו הנדרסון, צ'יק קוריאה, דם, יזע ודמעות, טאוור אוף פאוור, מנהטן טרנספר, בטי קרטר, אבי לינקולן, דיאן ריבס, באד פלאס, טיטו פואנטה, גארי ברטון, צ'ארלס לויד, הירומי, טוטס טילמנס, ספיירוג'יירה, מייק סטרן, בילי קובהם ואחרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
ג'אז הבינלאומי אילת
קטגוריה:ג'אז
קטגוריה:אירועים בין-לאומיים בישראל
קטגוריה:אילת: פסטיבלים | 2024-10-14T17:01:33 |
מסורות כתבי הקודש - מיתוס או היסטוריה? | הפניה השערת התעודות | 2014-08-18T07:59:11 |
ארץ האש | ארץ האש (בספרדית: Tierra del Fuego) הוא ארכיפלג מצידו הדרומי של מצר מגלן, הנמצא בקצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הארכיפלג מחולק בין ארגנטינה ובין צ'ילה. ארץ האש היא הנקודה היבשתית הדרומית ביותר בכדור הארץ פרט לאנטארקטיקה. בארץ האש ניצבים אחדים מהקרחונים הגדולים ביותר שקיימים על אדמת החלק המערבי של כדור הארץ. מקור השם "ארץ האש" הוא במדורות הילידים הרבות שראה מגלה הארצות פרדיננד מגלן, כאשר חצה בספינתו את המצר שנקרא מאוחר יותר על שמו.
בארץ האש גדלה צמחייה מעטה ופרט לערים ריו גראנדה ואושואיה אין בה עוד נקודות התיישבות גדולות. לאזור אקלים ממוזג ובחלקו המערבי גשמים רבים (4,000–5,000 מ"מ בשנה). בשאר חלקיו גשמים מועטים.
גאוגרפיה
הארכיפלג מורכב מהאי הראשי, האי הגדול של ארץ האש, ומקבוצה של איים קטנים יותר. האי הגדול מחולק בין שתי מדינות: 38.57% מהשטח שייך לארגנטינה, ו-61.43% ממנו שייך לצ'ילה. את הארכיפלג מחלקת תעלת ביגל, שנמצאת מדרום לאי הראשי. האיים הגדולים ביותר מדרום לתעלת ביגל הם הוסטה ונברינו.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:קצרמר גאוגרפיה של ארגנטינה
קטגוריה:קצרמר גאוגרפיה של צ'ילה
קטגוריה:ארגנטינה: גאוגרפיה
קטגוריה:צ'ילה: איים
קטגוריה:ארכיפלגים
קטגוריה:מגאיאנס ואנטארקטיקה הצ'יליאנית
קטגוריה:אש | 2024-02-07T19:30:32 |
אלכסנדר פן | 250px|ממוזער|שמאל|אלכסנדר פן (שוכב משמאל) בביקור אנשי "טראסק" בשייך אברק. אלכסנדר וציפורה זייד במרכז התמונה
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון לאלכסנדר פן ליד ביתו ברחוב דיזנגוף 211 בתל אביב
ממוזער|קברו של אלכסנדר פן בחלקת הסופרים, בית העלמין קריית שאול, תל אביב.
אלכסנדר פֶּן (נולד בשם אברהם פפליקר שטרן; 14 בפברואר 1906 – 19 באפריל 1972) היה משורר ישראלי, שנודע בחייו הסוערים בהם התערבבו מזגו החם ואהבה לחיי הבוהמה, משיכה לארץ ישראל ורעיונות קומוניסטיים. הוא כתב שירים רגשיים ויצריים וכן שירים אידאולוגיים-פוליטיים.
פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמה התל אביבית. הוא היה נשוי פעמיים, ואב לשלוש בנות ובן משלוש בנות זוג.
משיריו - וידוי, סורו מני, נגד!, על גבעות שייח' אבריק, לא אני הוא האיש.
תולדות חייו
ילדותו ונעוריו
אברהם פפליקר שטרן נולד באקימובקה (כיום יקימיבקה במחוז זפורוז'יה, אוקראינה), עיירה בתחום המושב. אביו יוסף היה מנהל חדר ומורה לעברית, ואמו סוניה זפרמן הייתה בת מלמד, שעל שם אביה נקרא. עם השנים בָּדָה המשורר לעצמו מוצא נעלה יותר: הוא סיפר שבא לעולם בניז'ני-קולימסק, לחוף ים הקרח הצפוני, לאב יהודי, מצאצאי הרבי שניאור זלמן מלאדי, ולסובוטניקית בת לרוזן שוודי בשם ינסן. פן נהג לספר שאמו נפטרה זמן מה לאחר לידתו והוא גדל אצל סבו, שהיה צייד דובים. בגרסתו הבדיונית, נהרג סבו במסע ציד כשהיה בן עשר והוא נאלץ לכאורה לנדוד במשך שנים בארץ בימי המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים הרוסית, עד שמצא את אביו בפיאטיגורסק שבקווקז. לאחר הגיעו לשם, אף טען שהיה צריך לעבור גיור.
בשנת 1920 התחיל לכתוב שירים ברוסית, והתפרסם שירו הראשון "בן ההפקר". הוא התיידד עם כמה ממשוררי "הדור החדש" ברוסיה, ולדימיר מאיקובסקי, בוריס פסטרנק וסרגיי יסנין (לימים תרגם משיריהם לעברית). בנוסף, למד ראינוע (אמנות הסרט האילם) במוסקבה.
פן התאמן באיגרוף במועדון הספורט "מכבי" במוסקבה, וגם ערך את ירחון המועדון. המועדון פעל במחתרת מאז שהיבסקציה סגרה אותו בשנת 1920. הרדיפות חיזקו את נטייתו של פן אל הציונות ואל היהדות, והוא למד בעל פה קטעים מהתנ"ך ומשיריהם של ביאליק ושל זלמן שניאור. ב-1926 נאסר בגלל פעילות ציונית ונשלח לאסיה התיכונה. יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי, הייתה פעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי", ופעלה לשחרורו של פן וב-1927 הוא יצא מברית המועצות.
עלייה לארץ ישראל
על פי רישומי לשכת העלייה ביפו, פן עלה לארץ ישראל ב-9 ביוני 1927 באונייה "נובורוסיסק" בגיל 19 כשבכיסו 10 דולרים. זאת לאחר שהשלטונות הרוסיים הסכימו לחלופין – שמשמעותו הייתה המרת הגירוש ביציאה לארץ ישראל באמצעות הצלב האדום.
אלכסנדר ביחד עם נתן אקסלרוד הקימו את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע (בשם "מולדת"). הוא עבד גם עם ירושלים סגל וניסה את כוחו במשחק ובבימוי, אבל ניסיונתיו בתחום זה כשלו.
לאחר מכן היה שותף לניסיונה של קבוצת "השחר" מרחובות להתיישב על אדמת רוחמה ולייסד במקום התיישבות חקלאית. פן נחשב בלתי כשיר לעבודה גופנית והוצב בעיקר בתורנויות שמירה.
נישואיו עם בלה דון
בתקופה זו חיזר פן אחרי בלה (איזבלה) דון, שהייתה אהובת חברו מימי מכבי במוסקבה, בעת שחברו נסע לברלין לטיפול רפואי. דון דחתה את חיזוריו של פן והוא איים כי אם לא תיענה לו הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ירה בעצמו ונפצע.
בלה דון הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור איתו בתל אביב. כעבור מספר חודשים, בשנת 1928 נישאה דון בת ה-18 לפן, שכתב באותה שנה את שירו "לא אני הוא האיש". באותה שנה נולדה בתו זרובבלה (לימים זרובבלה ששונקין-פיין), והזוג עבר לרחובות. פן היה מראשוני המאמנים באיגרוף במועדון הספורט הפועל תל אביב, והוא בקושי הצליח לפרנס את משפחתו משיעורי איגרוף שהעביר. בלה הרתה שנית זמן קצר לאחר הולדת זרובבלה. בשנת 1931 נולד בן, אדם שמו, אך הוא נפטר כעבור שנה וחצי. לאחר מספר שנים התגרשו פן ובלה דון.
כתיבה בעברית
בעת עלייתו לארץ ישראל, לא ידע פן עברית, אך השקיע מאמצים רבים להשתלט על השפה, ביניהם, קיבל מדי יום שישי שיעור בן שש שעות בשפה העברית מחיים נחמן ביאליק. תוך שנים מעטות החל לכתוב בעברית.
ב-1929 הכיר פן את אברהם שלונסקי, שעודד אותו לפרסם שירים בעברית. כעבור זמן קצר הכיר גם את נתן אלתרמן ואת ביאליק. שיריו התפרסמו בעיתונים "דבר", "במפנה" ובכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזניים".
בשנת 1932 פרסם ב"דבר" טור מחורז פוליטי-אקטואלי בשם העט "תנו רבנן". טור זה קדם לטורו הנודע של נתן אלתרמן, "הטור השביעי" (בראיון ששודר בקול ישראל ב-2013, אמרה בתו של פן, סינילגה, כי פן הוא שהציע לאלתרמן להחליף אותו ככותב של הטור, הכתבה שודרה בקול ישראל ב-2013.). בשנת 1935 כתב אלכסנדר פן את השירים לסרט הראשון דובר העברית, "זאת היא הארץ" של הבמאי ברוך אגדתי, שתיאר את המפעל הציוני. עוד באותה שנה התפרסמה הפואמה הפציפיסטית הארוכה "נגד!", שהייתה פופולרית מאוד בחוגי השמאל ביישוב. בעקבות מלחמת האזרחים בספרד כתב פן את הפואמה "ספרד על המוקד".
בעיתון הקומוניסטי "קול העם" פרסם פן טורים פוליטיים עוקצניים (1947–1967) וחתם עליהם בשם העט "יוד-חת" – ראשי תיבות של "יישר חוח" (קוץ), על משקל "יישר כוח".
חנה רובינא ורחל לופטגלס
בשנות ה-30 היה פן חבר בוועדת הרפרטואר של תיאטרון "הבימה". הוא פגש בשחקנית התיאטרון המפורסמת חנה רובינא וניהל איתה רומן. ב-1934 נולדה בתם, הזמרת אילנה רובינא.
אשתו השנייה, רחל לוּפטגלַס (בת אחיו של מעצב הבמה עמנואל לופטגלס), הייתה אחות. הוא פגש בה כשטיפלה ברובינא שהחלימה מהלידה הקשה. פן נותר נשוי לרחל עד יום מותו. רחל הרתה לפן את בתו השלישית, סינילגה, לימים סינילגה אייזנשרייבר-פן. (פרוש שמה – בת שלגים באחת השפות הסיביריות, שפת הטונגוסים – כשם קמע על צווארם של ציידים סיביריים; התפרסם בזכות ספרו של הסופר הרוסי ויאצ'סלב שישקוב שאחת הדמויות בו היא בחורה שמאנית אשר גרה ביער ומפתה גברים, ושמה סינילגה)יש הנוהגים לתרגם ל"שלגיה".. סינילגה ילדה את בתה הבכורה, אלכסנדרה, בשנת 1968.
מחלתו ומותו
פן היה חולה סוכרת, ובשנים האחרונות לחייו החריפה מחלתו והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו, ולאחר מכן קטעו גם את רגלו השנייה. במוצאי יום העצמאות של שנת 1972 נפטר, ונקבר בבית הקברות קריית שאול. על קברו נכתבו המילים "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי", השורה הראשונה מתוך שירו "על גבעות שייח' אבריק", שנכתב בעקבות רציחתו של השומר אלכסנדר זייד, והולחן על ידי מרדכי זעירא.
בשנת 1975 העבירה בתו סינילגה את ארכיונו הספרותי למכון כ"ץ לחקר הספרות העברית (כיום מרכז קיפ) באוניברסיטת תל אביב.
הרומן "נשף חברים" שהתפרסם בשנת 1993, נכתב בידי הסופר והאמן עמוס אריכא והתבסס על הרומן שנקשר בין פן לחנה רובינא. אביו של אריכא, הסופר יוסף אריכא שהיה בן גילו של פן ומכר וותיק שלו, היה גם שותף לגורלו של פן; שניהם סבלו מסכרת קשה ונפטרו בהבדל של חודשיים. שניהם קבורים ב"שורת היוצרים" בבית העלמין בקריית שאול.
מסכת חייו הדרמטית הונצחה גם בשנת 2003 בסרט "היה או לא היה", בהצגה נושאת אותו שם שכתבה עדנה מזי"א בשנת 2007, ובהצגה הייתי והנני המבוססת על מחזה מאת דני הורוביץ בשנת 2024.
בשנת 2008 עיריית תל אביב ביקשה לתלות שלט לזכרו בחזית הבניין שבו התגורר, ברחוב דיזנגוף 211. עקב התנגדות דיירי הבית לכך, העירייה הציבה במקום עמוד לזכרו.
דעותיו הפוליטיות
פן נקרע בין דעותיו הקומוניסטיות, בין אופיו הניהלסטי, הבוהמייני, המרדני והסוער, שמתואר לפעמים כאנרכיסטי, ובין חיבתו לארץ ישראל.
פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני. בשנת 1947 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה והיה למשורר הבולט והחשוב ביותר של המפלגה ושל ממשיכתה לאחר הקמת המדינה, מק"י. פן ניהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם", ובעקבות כך התיידד עם מזכ"ל המפלגה שמואל מיקוניס. בעקבות דעותיו הפוליטיות, הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר באגודת הסופרים העבריים.
במלאת לפן חמישים שנה אמר עליו אלתרמן:
מרדנותו של פן באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו. פן נמנע מלתרום לגיליון החגיגי לציון יום הולדתו השבעים של סטלין בשנת 1948. כמו כן, נאלץ פן להתמודד עם צנזורה פנימית: ראשי המפלגה סירבו להדפיס שירים בעלי אופי לאומי-ציוני בספרו, וב-1965 סירב "קול העם" לפרסם שיר שכתב פן בגנות הצהרתם האנטי-ישראלית של אולבריכט ונאצר (השיר הופץ בסופו של דבר בהעתקים פרטיזניים).
עם הפילוג במק"י בשנת 1965 נשאר פן במפלגה שרוב רובה היה עתה יהודי. בשנת 1967, לאור עמדות המפלגה ולאחר נישואי בתו סינילגה לארתור אייזנשרייבר, אשר ציין בפניהם ובפני רבים אחרים כי מדובר גם במתנת נישואין, עזב את המפלגה. זאת, על אף שלאור הפצרותיו של חברו מיקוניס המשיך לפרסם ב"קול העם" וקיבל תמיכה מן המפלגה. בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בקיץ 1968 התנתק לחלוטין מהמפלגה הקומוניסטית. בארבע השנים האחרונות לחייו העביר שוב את מרכז הכובד של כתיבתו לשירה הלירית, והעובדה שניתק עצמו מהמפלגה ולא מילא בה עוד כל תפקיד הפכה אותו למוכר מעט יותר בציבור הרחב.
שירתו
פן כתב שירים ליריים וגם שירים אידאולוגיים פוליטיים. במהלך חייו פרסם רק שלושה ספרי שירה, ששניים מהם מכילים פואמות ארוכות.
רק בשנת 1956, 26 שנה לאחר שפרסם את שירו הראשון בעברית, יצא לאור מבחר ראשון משיריו, בשם לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובליווי תחריטים מאת האמן גרשון קניספל. בהקדמה לספר זה כתב פן:
בשנת 1965 יצא לאור בברית המועצות, ברוסית, קובץ שיריו הלב בדרך. אחדים מהשירים תורגמו על ידי פן עצמו.
היה או לא היה, שנערך בידי יוסי גמזו, יצא לאור בהוצאת צ'ריקובר בשנת 1972, יומיים לאחר מותו של פן. בנוסף לשירים, כולל הספר גם שני פרקים מהרומן האוטוביוגרפי סאנ'קה ז'יד, שבו מתאר פן את המסע הרגלי שערך בנעוריו, מבית סבו לבית אביו. בהקדמה לקובץ זה כתב גמזו:
בשנת 1977 יצא לאור, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מבחר שירים נוסף, בשם רחוב העצב החד-סטרי.
מבחר משיריו, בשם לילות בלי גג, שנערך בידי עוזי שביט, יצא בשנת 1985, אף הוא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כל כתביו המקובצים יצאו בשנת 2005 לאור, בשם השירים, בשני כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, ובעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.
בשנת 2018 יצאו לאור טורי "יוד חת" ו"תנו רבנן" בספר הטור האדום, שירי העת והעיתון, מחקר ועריכה: חגית הלפרין, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2018.
רבים משיריו של פן הולחנו, ובהם "וידוי" (שהלחין סשה ארגוב, ביצעה לראשונה מיכל טל בשנת 1971, ומאוחר יותר גם אילנה רובינא, צילה דגן, אורה זיטנר, מתי כספי ויהודית רביץ), "היה או לא היה" (שהלחין מרדכי זעירא) ובוצע על ידי אריק לביא ו"לא אני הוא האיש", שזכה לכמה לחנים, בין היתר מצד צביקה פיק, רוני וייס ומשה וילנסקי. שיר מוכר נוסף שכתב הוא סורו מני ללחן עממי, שבוצע במקור על ידי "צלילי העוד" ומאוחר יותר על ידי גידי גוב. "שיר לעצמי" אשר בוצע על ידי רבע לאפריקה כחלק מפרויקט "גורע וזורח" ויצא לאור בשנת 2021.
התיאטרון הקאמרי ערך הפיק וביצע מחווה לפן בשנת 2006.
דיסקוגרפיה
אלכסנדר פן, אוסף שירים. נוסטלגיה עברית, 2001.
גיא לוי, פֶּן – מוזיקה חדשה לשירי אלכסנדר פן. נענע דיסק, 2015.
לקריאה נוספת
חגית הלפרין, יסודות סטאטיים ודינאמיים ביצירות אלכסנדר פן וגלגוליהם, דיסרטציה, 1986
חגית הלפרין, שלכת כוכבים: אלכסנדר פן – חייו ויצירתו עד 1940, פפירוס, 1989
יעקב אגמון, שאלות אישיות – מבחר ראיונות – ריאיון עם אלכסנדר פן בתאריך 30 באוקטובר 1969, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 275 – 282
חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב, 2007
יעקב בסר (עורך), אלכסנדר פן: 100 שנים להולדתו, עתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
אילת נגב, אלכסנדר פן: כל חייו היו אגדה, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
יעקב אגמון, כשאני שותה לבדי, אז אני לא שותה לבדי, ריאיון עם אלכסנדר פן, מעמול – מגזין תרבות, גיליון 6, 2015.
סרטים
אלכסנדר פן – סרט דוקומנטרי משנת 1974 המספר את סיפורו של המשורר אלכסנדר פן, (1:00:56), יו-טיוב
ערב אלכסנדר פן – תוכנית לזכרו של המשורר אלכסנדר פן צוותא 1976, (1:13:14), יו-טיוב
סרטונים
אלכסנדר פן- כתבתה של מירי קרימולובסקי (8:28 דקות), יו-טיוב
קישורים חיצוניים
עטר פלג, רחומה עד מותי (על אלכסנדר פן ואלכסנדר זייד), סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה וידיעת הארץ, תמוז תש"ף, יולי 2020
שירי אלכסנדר פן: "סְתָם נוֹשֵׂא", , , , , , ,
יאירה גנוסר, ככה לחתוך משורר, עתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
היה או לא היה
. המשורר אלכסנדר פן המציא לעצמו ילדות אקזוטית
קטע ארוך מתוך ספרה של הלפרין, "צבע החיים", באתר "טקסט"
יֵצֶר ואידאולוגיה בשירת אלכסנדר פן פרופסור יוסי גמזו
דוד מרחב, לזכרו של אלכסנדר פן, Gogay , 3 בנובמבר 2000
ראיון רדיו עם בתו של המשורר, סינילגה אייזנשרייבר-פן, בתוכנית 'המוסף לספרות' ברשת א' ששודרה ב-17 במאי 2013 (ראיינה: רונה גרשון-תלמי)
ריאיון עם פן בגלי צה"ל – 1969 (ראיין יעקב אגמון)
הערות שוליים
קטגוריה:ישראלים ילידי רוסיה
קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית
קטגוריה:אנשי בוהמה ישראלים
קטגוריה:משוררים ישראלים
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:פעילי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה
קטגוריה:קומוניסטים ישראלים
קטגוריה:עורכים ספרותיים ישראלים
קטגוריה:סגל קול העם
קטגוריה:חבורת יחדיו
קטגוריה:משוררים ששיריהם הולחנו
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
קטגוריה:אישים שנכתבו רומנים על-פי חייהם
קטגוריה:משפחת פן
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1906
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1972 | 2024-08-17T19:37:59 |
מלחמת קרים | מלחמת קרים (1853–1856) נערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו ניצחו המעצמות המתועשות, צרפת ובריטניה, בסיועה של האימפריה העות'מאנית, את רוסיה החקלאית והמפגרת מבחינה טכנולוגית. אף שהמלחמה התנהלה בזירות רבות, החזית העיקרית בה הייתה בדרומה של רוסיה, בחצי-האי קרים שבדרום אוקראינה המודרנית לחופו הצפוני של הים השחור, ומכאן שמה. המלחמה הייתה חלק ממאבק ארוך בין המעצמות האירופיות להשתלטות על שטחים מהאימפריה העות'מאנית המתפוררת.
מרבית הפעולות המלחמתיות התרכזו במצור על סבסטופול, הנמל העיקרי של הצי הרוסי בים השחור, ובדרכים שהובילו לעיר. סבסטופול עמדה במשך 11 חודשים במצור שהטילו עליה הצבאות היריבים, עד שנכבשה. לצד המערכה העיקרית התנהלו מעשי איבה גם באזורים אחרים דוגמת הקווקז.
ברוסיה המלחמה נודעה בשם "המלחמה המזרחית" (ברוסית: Восточная война), ובבריטניה היא נקראה באותה תקופה "המלחמה הרוסית". זו הייתה המלחמה העשירית בהיסטוריה של מלחמות רוסיה-טורקיה.
זוהי המלחמה הכמעט-מודרנית הראשונה, שכן במהלכה הייתה השפעה רבה לפיתוחים טכנולוגיים מודרניים כמו הרכבת, הטלגרף ומנוע הקיטור. זוהי המלחמה הראשונה שתועדה באמצעות תמונות מצולמות.
המלחמה מפורסמת גם בזכות עבודתה של פלורנס נייטינגייל, האחות שטיפלה בחיילים בריטים פצועים במהלך המלחמה.
באנציקלופדיה בריטניקה נכתב על המלחמה: "נהוג לראות את מלחמת קרים כראויה להיזכר רק משום היותה המערכה שנוהלה אולי על הצד הגרוע ביותר בתולדות אנגליה" ויש שאמרו עליה: "המערכה הגיעה לתהומות של שלומיאליות שלא נחקרו מעולם" (דייוויד דאווין).
הרקע למלחמה
השאלה המזרחית
שורשי המשבר שהוביל למלחמת קרים נעוצים בשקיעתה המתמשכת של האימפריה העות'מאנית, תהליך שהשלכותיו יצרו מצב נפיץ ביחסי הכוחות בין המעצמות האירופאיות, שלכל אחת מהן אינטרסים הנוגעים לנכסיה של האימפריה הנחלשת. מצב זה, שבו המעצמות האירופאיות ניצלו את חולשתה של האימפריה העות'מאנית כונה השאלה המזרחית. רוסיה ניצלה את חולשת העות'מאנים כדי להתפשט דרומה, לעבר הקווקז, חופי הים השחור וחבל הבלקן. רוסיה גברה על העות'מאנים בשורת מלחמות, שהאחרונה שבהן הסתיימה ב-1829. ב-1833 חתמו רוסיה והאימפריה העות'מאנית על חוזה הונקאר איסקלסי, ברית הגנה הדדית שבמסגרתה התחייבו העות'מאנים שבמקרה של מלחמה יישארו מצרי הדרדנלים פתוחים רק בפני אוניות רוסיות וייחסמו בפני כל צי זר.
בריטניה וצרפת ראו בפעולותיה של רוסיה איום על האינטרסים שלהן במזרח התיכון, שכן שליטה ימית של רוסיה במצרים אסטרטגיים הייתה מפריעה לנוכחות הימית הבריטית והצרפתית באזור הים התיכון. גם האימפריה האוסטרית, למרות מסורת ארוכה של שיתוף פעולה דיפלומטי עם רוסיה, לא ראתה בעין יפה את התערבותם של הרוסים בחצר האחורית שלה - הבלקן. בעקבות זאת, חתמו המעצמות האירופאיות והאימפריה העות'מאנית על הסכם בוועידת לונדון בשנת 1841, שקבע ששום ספינת מלחמה לא תורשה לעבור במצרי הבוספורוס והדרדנלים שנשלטו בידי העות'מאנים. בנוסף, ההסכם קבע שאסור למעצמות אירופה להתערב בנעשה בשטחי האימפריה העות'מאנית. ההסכם צמצם את משמעותו של חוזה הונקאר איסקלסי, למורת רוחם של הרוסים.
השליטה על השיט בדנובה
ממוזער|250px|תעלת סולינה
הנסיכויות הרומניות חסרו מוצא לים, אך השיט בדנובה עד לים השחור שימש תחלופה לכך. הדנובה נשפכת לים השחור דרך כמה זרועות היוצרות את הדלתה של הדנובה, אך באמצע המאה ה-19 רק זרוע אחת התאימה לשיט של ספינות סחר ימיות, תעלת סולינה. האימפריה הרוסית שלטה על תעלת סולינה, על עבודות פינוי הסחף ועל תחנות הקרנטינה וניצלה אותם, כדי להכביד על השיט. החלופה על השיט דרך תעלת סולינה הייתה העברת הסחורות לנמל אודסה והפלגה משם ורוסיה רצתה לעודד זאת.
במעבר בתעלת סולינה הייתה מדרגת קרקע, שצמצמה את כמות הספינות המסוגלות לעבור. השלטונות הרוסיים היו אמורים לפנות את הסחף המצטבר ליד המדרגה והמקטין עוד יותר את יכולת המעבר של הספינות, אך הם לא עשו את מלאכתם כראוי. ספינות, שנשאו מטען המיועד להגיע למערב אירופה ולא היו מסוגלות לעבור את המכשול, נאלצו לפרוק את המטען ולאחר מכן המטען היה מועמס על ספינות מעבר למכשול. הפריקה וההעמסה הגדילו את הוצאות הסוחרים וחלק מהסחורות נפגעו תוך כדי כך או שנגנבו.
הפיכתם של בראילה, הנמל של נסיכות ולאכיה ושל גאלאץ, הנמל של נסיכות מולדובה, לנמלים חופשיים נתנה תנופה גדולה למסחר דרכם והגדיל מאוד את נפח הסחורות, בעיקר דגנים ועץ, שנשלחו למערב אירופה ובעיקר לאנגליה. הקשיים, שהוצבו בפני ייבוא הדגנים מהנסיכויות הרומניות לבריטניה גרמו נזקים ניכרים לסוחרים הבריטיים והרגיזו את הפוליטיקאים הבריטיים ואת דעת הקהל הבריטית - כשהצבא הרוסי פלש לתוך הנסיכויות הרומניות דעת הקהל הבריטית כבר רתחה נגד הרוסים.
כשהממשלה הבריטית החליטה לצאת למלחמה נגד האימפריה הרוסית, אחת התביעות הראשונות שלה נגעה לנושא זה, הבריטים לא היו מוכנים יותר להכבדת ההוצאות המוטלות על ייבוא הדגנים עבור לחם לילדיהם
המריבה על ארץ הקודש
בשטחי ארץ ישראל, שהייתה תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית, נמצאים מרבית האתרים הקדושים לנוצרים, בראשם כנסיית המולד שבבית לחם וכנסיית הקבר שבירושלים. הדבר יצר חיכוך רב בין קבוצות הנוצרים השונות שישבו בארץ הקודש, לרוב בין הנוצרים האורתודוקסים לנוצרים הקתולים. שני אתרים אלו, שהיו החשובים ביותר לנוצרים, הוחזקו בידי נציגי הנצרות האורתודוקסית שנתמכה על ידי רוסיה. על פי הסכם קוצ'וק קאינרג'ה מ-1774, התחייבה רוסיה להגן על הנוצרים האורתודוקסים שישבו בשטחי האימפריה העות'מאנית.
נפוליאון השלישי, שעלה לשלטון בצרפת ב-1848, ביקש ב-1851 מסולטאן האימפריה העות'מאנית, אבדילמג'יט הראשון, להכיר בנצרות הקתולית כסמכות הנוצרית העליונה בארץ הקודש במקום בנצרות האורתודוקסית שנתמכה על ידי האימפריה הרוסית. למעשה, ביקש נפוליאון השלישי להעביר את המקומות הקדושים לנצרות לידי הנצרות הקתולית, ובכך להקטין את השפעתה של רוסיה במזרח התיכון. האימפריה הרוסית לא ראתה בקשה זו בעין יפה, שכן על פי הסכמים קודמים עם האימפריה העות'מאנית, האימפריה הרוסית תגן על הנוצרים האורתודוקסים שבשטחי האימפריה העות'מאנית, ואלה יהיו הסמכות העליונה בארץ הקודש. האימפריה העות'מאנית לא נענתה לבקשה הצרפתית.
נפוליאון השלישי הגיב בכוחניות והחליט לשלוח אוניית מלחמה אל הים השחור, מה שהיווה הפרה בוטה של הסכם לונדון מ-1841 שקבע ששום ספינת מלחמה אירופאית לא תעבור במצרי הדרדנלים והבוספורוס. רוסיה החליטה להפעיל לחץ משלה על האימפריה העות'מאנית על מנת שלא תיענה לבקשה הצרפתית. הסולטאן עמד בפני דילמה: אם ייענה לבקשה הצרפתית, סביר להניח שרוסיה תנקוט בצעדים נגדו, ואם לא ייענה לבקשה הצרפתית, צרפת תנקוט צעדים נגדו. הכוחניות הצרפתית, יחד עם דיפלומטיה אגרסיבית ושוחד, שכנעה לבסוף את הסולטאן לקבל את בקשת הצרפתים. הכנסייה הקתולית הוכרה כסמכות הנוצרית העליונה בארץ הקודש תוך דחיקתה של הכנסייה האורתודוקסית, ומסירתם של מפתחות כנסיית המולד לידי הכנסייה הקתולית.
הצאר ניקולאי הראשון, שליט רוסיה, החל לנהל מגעים דיפלומטיים אינטנסיביים באמצעות שר החוץ שלו, הרוזן קרל נסלרודה, על מנת למנוע מצרפת ומבריטניה להתערב בסכסוך בין רוסיה לעות'מאנים. הצאר ניקולאי הודיע לצרפת ולבריטניה שאין לו שום מניעים אימפריאליסטיים ומחויבותו היחידה היא לנוצרים האורתודוקסים שבשטחי האימפריה העות'מאנית.
בנוסף, שלח הצאר דיפלומט בשם מנשיקוב שניסה להגיע להסכם עם העות'מאנים שבמסגרתו:
תינתן לרוסיה הזכות להתערב בנעשה בארץ ישראל על מנת להגן על זכויותיהם של הנוצרים האורתודוקסים.
תינתן לרוסיה הזכות למנות אנשים שיעמדו בראש הכנסייה האורתודוקסית, בדיוק כמו לצרפת ביחס לכנסייה הקתולית.
מפתחות כנסיית המולד יחזרו לידי הנוצרים האורתודוקסים כמו שהיה לפני הדרישה הצרפתית.
הסכם כזה היה נותן לרוסיה יכולת לשלוט בהיררכיה של הכנסייה האורתודוקסית שבשטחי האימפריה העות'מאנית ולהשיב את השפעתה. שליח הצאר מנשיקוב הגיע לקונסטנטינופול ב-16 בפברואר 1853. לאחר ששמעו הבריטים על כוונת הרוסים, שלח ראש ממשלת בריטניה את אחד הלורדים שלו אל הסולטאן על מנת ללחוץ עליו שידחה את ההצעה הרוסית. לבסוף אכן דחה הסולטאן את ההצעה הרוסית, ומנשיקוב חזר לרוסיה לאחר שלא הצליח להשיג דבר.
פרוץ המלחמה
הצאר ניקולאי ראה במצב הקיים הזדמנות נוספת להרחיב את תחומי השפעת האימפריה הרוסית על חשבון שטחי האימפריה העות'מאנית. כשהם מלאים בביטחון מוטעה כי לא ייתקלו בהתנגדות המעצמות, ואפילו יקבלו את תמיכתה של אוסטריה, פלשו הרוסים לנסיכויות הדנובה (נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה, חלק מרומניה של היום), ששתיהן היו מחוזות של האימפריה העות'מאנית.
לאחר כניסת הצבא הרוסי לנסיכויות הדנובה ב-2 ביולי 1853, שיגרו בריטניה וצרפת צי אל הדרדנלים שיעזור לצי העות'מאני. למעשה קיוותה בריטניה שהאימפריה העות'מאנית תהווה מגן להתפשטות הרוסית באסיה. עם זאת, שאר המעצמות קיוו לפתרון דיפלומטי לאחר שנציגים מארבע המעצמות הגדולות (בריטניה, צרפת, אוסטריה ופרוסיה) התכנסו בווינה על מנת למצוא פשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. הפשרה אותה הציעו התקבלה על ידי הצאר ניקולאי, אך הסולטאן אבדילמג'יט דחה אותה בטענה שהיא מעורפלת ולא ברורה.
בריטניה וצרפת תמכו בהמשך המגעים הדיפלומטיים, אך פרוסיה ואוסטריה נטשו את הרעיון. הסולטאן הציב לצאר ניקולאי אולטימטום לפיו עליו להסיג את צבאו מנסיכויות הדנובה. לאחר שהאולטימטום לא נענה, הכריז הסולטאן מלחמה על האימפריה הרוסית ב-23 באוקטובר 1853. באותו חודש החל הצבא העות'מאני לנוע לעבר הצבא הרוסי שחנה ליד נהר הדנובה. בשלב זה נלחמו הצבא הרוסי והצבא העות'מאני בשתי חזיתות עיקריות - האחת ליד הדנובה, שם זכו העות'מאנים למספר ניצחונות מזהירים (בהנהגתו של עומאר פשה) והשנייה בקווקאז, בה סיועם של מוסלמים צ'צ'נים לאימפריה העות'מאנית עיכב את הכוחות הרוסים ומנע מהם להשיג הכרעה ברורה.
ב-30 בנובמבר 1853, תחת פיקודו של האדמירל פאבל נחימוב, גיבור קרב נאווארינו (במלחמת העצמאות היוונית), תקפו הרוסים את נמל סינופ בים השחור והטביעו את הצי העות'מאני שעגן בו (קרב סינופ).
ב-28 במרץ 1854, לאחר שרוסיה התעלמה מהאולטימטום הבריטי-צרפתי לפנות את וולאכיה ומולדובה, הוכרזה עליה מלחמה. מאוחר יותר הצטרפה למלחמה גם ממלכת סרדיניה (בעיקר על מנת להשיג רווח פוליטי במאבקה על מחוזות איטלקיים תחת שלטון האימפריה האוסטרית). ב-3 ביוני 1854, תוך ניצול המצוקה הרוסית, איימו האוסטרים בהכרזת מלחמה אם לא יימסרו לידיהם השטחים שנכבשו ברומניה. רוסיה, שנדחקה לפינה, נאלצה להסיג את כוחותיה ב-5 באוגוסט.
זירות
אף שהמלחמה התנהלה ברובה בחצי האי קרים, סבלו גם אזורים נוספים ממעשי איבה.
המצור על סבסטופול
העיר סבסטופול שבחצי האי קרים הייתה בסיס הבית של הצי הרוסי בים השחור, ממנו יכלו לצאת התקפות רוסיות אל עבר המזרח התיכון. לכן, אחת המטרות הראשיות של מדינות הברית כבר עם תחילת המלחמה הייתה כיבוש העיר המבוצרת היטב. ב-13 בספטמבר 1854, נחתו כוחות צרפתים, בריטים וטורקים בחצי האי קרים שבצפון הים השחור, ליד העיר סבסטופול. כוחות הברית הביסו את הרוסים תחת פיקודו של מנשיקוב בקרב אלמה ב-20 בספטמבר 1854, והכריחו את הרוסים לסגת אל תוך העיר סבסטופול. ב-8 באוקטובר החל המצור על העיר. כ-400 חיילים בריטים היו אמורים לתפוס את המחצבות שמהן תוכננה לצאת ההתקפה העיקרית. כוח בריטי זה היה קטן מדי ועתודותיו מוקמו בצורה גרועה ובכמות בלתי מספקת, וכמחצית ממנו נספתה. הפגזה לילית של העיר הייתה אמורה להרוס את ביצוריה ולהשמיד את תותחי החומה, אך הרוסים, שכונו "עם הנגרים", תיקנו את ביצוריהם בלילה והציבו מחדש את התותחים. ההתקפה נועדה להגיע משלושה עברים. הבריטים מלפנים ושאר בעלות הברית מהצדדים היו אמורים למחוץ את חזית האויב. הבריטים, שנשאו סולמות באורך שישה מטרים, תכננו להגיע אל החומה תוך עליה במדרון באורך 400 מטר זרוע קורות מחודדות שנועדו לבלום את ההתקפה, וכן תעלה ברוחב שישה מטרים עליה לא נתנו התוקפים את הדעת. ההתקפה החלה מוקדם מדי, בגלל פקודת הסתערות שניתנה בטעות כחצי שעה לפני המועד המתוכנן לתחילת המתקפה. לחיילים שיצאו מתוך המחצבות לא היה על מה לטפס בהגיעם לחומה, מה שהביא ליציאתם אחד-אחד או שניים-שניים. כעת קיבלה הארטילריה הבריטית פקודה לחדול מירי, דבר שאיפשר לרובאים הרוסים לירות ללא הפרעה, ונושאי הסולמות נהרגו בזה אחר זה. המערכה זכתה לשמות כמו: חרבון, בזיון וכיוצא באלה.
שני ניסיונות רוסיים לשבור את המצור כבר בתחילתו נחלו כישלון חרוץ - בבלקלווה (25 באוקטובר 1854, כשבמהלך ההתקפה נעשו טעויות חמורות של שני הצדדים, כמו הסתערות הבריגדה הקלה) ובאינקרמן (5 בנובמבר 1854). במשך כמעט שנה נלחמו בעלות הברית ברוסים, סבלו ממחלות מגפתיות קשות (כמו כולרה ודיזנטריה), והשתתפו בקרבות מרים. בחורף 1855 איבדו הבריטים 35% מאנשיהם בגלל המחלות והקור הרוסי. הם לא ציפו שהמצור יימשך זמן כה רב ולא דאגו לחייליהם לחימום. בהמשך החורף, נקברו ההרוגים עירומים בשל הנחיצות הרבה שהייתה לשמיכות חימום. הצרפתים, לעומתם, הצליחו לאלתר וחיו בתנאים נסבלים, יחסית. הרוסים, מצדם, נאלצו להטביע את ספינותיהם כדי לחסום את פתח הנמל, ולהשתמש בתותחי האוניות כארטילריה נוספת, בנוסף להסבת צוותי הספינות לנחתים. האדמירל נחימוב עצמו נפצע אנושות בראשו מפגיעת צלף אויב, ומת ב-30 ביוני 1855. העיר נפלה סופית ב-9 בספטמבר 1855 לאחר 11 חודשי מאבק. לאחר נפילת העיר, היה ברור לכל הצדדים שרוסיה הובסה, אך גם שמעצמות המערב לא יוכלו להמשיך ולהתקדם. עם זאת, כל משא ומתן בין הצדדים הלוחמים בדבר הסכם שלום עלה בתוהו.
המערכה בקווקז
במהלך המלחמה נעשו מספר ניסיונות כושלים של הצבא העות'מאני לתקוף את העיר קארס שהייתה תחת שליטה רוסית (העיר נמצאה על הגבול של האימפריות, ועברה ידיים כמטוטלת במהלך המלחמות הרוסיות-עות'מאניות) והייתה נקודת הכניסה של הצבא הרוסי אל מזרח טורקיה.
המערכה בים הבלטי
הבריטים חשו מאוימים במיוחד מהעובדה שלרוסים היה ציוד ימי רב באזור חופי פינלנד (אז תחת שליטה רוסית), שכן המרחק בין חופי פינלנד לבריטניה היה אך מספר ימי הפלגה. בנוסף, מחופי פינלנד יכלו הבריטים לתקוף את סנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית. ב-8 באפריל 1854 הגיעו אוניות הצי המלכותי הבריטי אל מול חופי הלסינקי, אך לא נקטו שום פעולה. אף על פי שמטרתם הייתה לנחות על חופי פינלנד ולצאת להתקפה על סנקט פטרבורג, החליטו האדמירלים הבריטים כי המעוז הרוסי בעיר סואומנלינה מבוצר מדי, ולכן יש להתמקד בהטלת מצור ימי על חופי פינלנד.
חודש לאחר מכן במאי 1854, הבריטים החלו לבזוז כל ציוד ימי שהיה בידי התושבים שישבו בערי החוף של פינלנד. ההוראה כונתה "לקחת, לשרוף או להשמיד". שמע המעשה הגיע עד לבית הנבחרים בבריטניה, שם דרש ראש הממשלה הבריטי מהאדמירל הראשי להסביר מדוע "מלחמה צריכה להתנהל על ידי שדידת והריסת רכושם של תושבים חסרי הגנה". למרות זאת, ההתקפות הבריטיות על ערי החוף הפיניות נמשכו עד שנת 1855, כאשר הבריטים בוזזים כל ציוד ימי שהיה יכול לעזור לצי הרוסי.
במהלך הלחימה בים הבלטי התפתח מאוד תחום המיקוש הימי, הודות לעבודתו של המהנדס הרוסי-שוודי עמנואל נובל (אביו של אלפרד נובל שעל שמו מוענק פרס נובל).
המערכה במזרח הרחוק
המערכה במזרח הרחוק התמקדה בעיקר במצור על פטרופבלובסק אותו הטילו כוחות בריטים-צרפתים. המצור החל ב-18 באוגוסט 1854 כאשר ספינות הברית הגיעו לחופי רוסיה במזרח הרחוק, ליד העיר פטרופבלובסק. 12 יום מאוחר יותר התחילו הכוחות הבריטים-צרפתים להפגיז את העיר. בבוקר 31 באוגוסט, מפקד הכוחות הבריטים ריר-אדמירל דייוויד פרייס נמצא מת, ככל הנראה הוא התאבד (מסיבות לא ידועות). מותו פגע קשה במורל החיילים הבריטים. ההתקפה על העיר פטרופבלובסק נדחתה, ולבסוף בוצעה ב-4 בספטמבר. כעבור שלושה ימי לחימה, נהדפו כוחות הברית ונסוגו. מספר ההרוגים הרוסים נאמד ב-100 אנשים, ואילו מספר ההרוגים הבריטים-צרפתים נאמד ב-500 איש, על אף היתרון המכריע של כוחות הברית בכמות האנשים (2,600 לוחמים לכוחות הברית לעומת 970 לרוסים). ב-1855 ניצלו הרוסים ערפל כבד כדי לפנות את משמר פטרופבלובסק כיוון שהברית הזרימה תגבורות לאזור.
מעורבות איטלקית
קמילו בנסו די קאבור, תחת הוראתו של ויטוריו אמנואלה השני מלך ממלכת סרדיניה, שלח כוחות איטלקיים לעזור לבעלות הברית. כ-15,000 חיילים איטלקים הצטרפו לכוחות הברית במצור על סבסטופול. באותה עת ניסתה ממלכת סרדיניה לאחד את איטליה תחת ראשותה, ולכן נסתה להתחבב על צרפת ובריטניה, שכן הייתה צריכה את עזרתם במאבק העצמאות של איטליה מול אוסטריה ששלטה על שטחים איטלקים. בסוף המלחמה השתתפה ממלכת סרדיניה במשא ומתן על הסכם השלום עם רוסיה.
סוף המלחמה והשלכותיה
לאחר כיבוש סבסטופול והכתרתו של אלכסנדר השני לצאר, החל המשא ומתן לקראת שלום. המלחמה הסתיימה ב-30 במרץ 1856 עם חתימת חוזה פריז, בעיקר בשל עייפות שני הצדדים וההכרה ההדדית בחוסר היכולת להשיג הכרעה במלחמה. חוזה השלום היווה תבוסה ניצחת למדיניות הרוסית במזרח התיכון ובבלקן והיא נאלצה לוותר על שטחים בבסרביה ועל פתיחת נהר הדנובה שהוכרז כאזור שיט חופשי. הים השחור פורז, נסיכויות מולדובה, ולאכיה וסרביה זכו לזכויות אוטונומיות נרחבות תחת הגנה בינלאומית (בפועל זכו בעצמאות), רוסיה ויתרה על ניסיונה להפוך לנותנת החסות של הנוצרים האורתודוקסים באימפריה העות'מאנית. הסולטאן העות'מאני, מצדו, הבטיח לשמור על זכויות הנוצרים במדינתו.
החוזה גרם לנהירה מסיבית של טטרים ילידי קרים לכיוון האדמות העות'מאניות. עתה הטטרים היו מיעוט במולדתם קרים.
מבחינה צבאית הייתה המלחמה אוסף ממושך של שגיאות גסות, התנהלות שלומיאלית ובזבוז משווע של חיי אדם. המפקדים משני הצדדים הוכיחו עצמם כבלתי מיומנים בעליל, כשהם מפגינים זלזול בחיי אדם תוך עריכת קרבות חסרי תוחלת דוגמת הסתערות הבריגדה הקלה בקרב בלקלווה. המערכים הלוגיסטיים של הצבאות היו נגועים בחוסר יעילות ובשחיתות, וגרמו למצב בו רובם המכריע של הנופלים במלחמה מתו לא מידי האויב אלא מפגעי מזג אוויר, רעב ומחלות. פעילות ניקולאי פירוגוב בהצלת חיי הפצועים בשדה הקרב נחשבת לתחילת רפואת הקרב המודרנית.
למרות כל זאת, למלחמה הייתה השפעה חשובה על ההיסטוריה האירופית. היא סימלה את פירוק הקואליציה של מנצחי המלחמות הנפוליאוניות - בריטניה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה, ששיתפו פעולה במשך ארבעה עשורים כדי לשמור על השלום באירופה, כאשר האיבה החדשה שנוצרו בעקבות המלחמה, בעיקר בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה, עתידה להיות בין הגורמים העיקריים לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה. התמוטטות הסטטוס-קוו איפשרה לכוחות חדשים דוגמת איטליה וגרמניה, שהיו אוסף רופף של נסיכויות וממלכות קטנות, לעבור תהליך קונסולידציה ולהפוך למדינות. ברוסיה, הזעזוע שנבע מסדרת התבוסות במלחמה והפגיעה בכושר ההרתעה שלה, היוו זרז לעריכת סדרה של רפורמות פנימיות מקיפות, שיזם הצאר אלכסנדר השני. כמו כן, תפקידה החשוב של העיתונות במהלך המלחמה, שלראשונה אפשרה דיווח כמעט בזמן אמת מאזור הקרבות, תרמה ליצירתה של תודעה לאומית אצל אזרחי המדינות הלוחמות, מה שתמך בהתפשטותה של התודעה הלאומית באירופה במחצית השנייה של המאה ה-19.
מלחמת קרים הייתה המלחמה היחידה שחרגה מקונגרס וינה - זוהי הייתה המלחמה היחידה בה לא נשמר מאזן הכוחות ושני צדדים חברו יחד על מנת לתקוף צד שלישי. מבחינה מדינית, ניתן לראות במערכת הבריתות שנוצרה במלחמה את תחילתו של גיבוש מאזן כוחות חדש באירופה, אשר בא לידי ביטוי במלחמת העולם הראשונה.
מלחמת קרים בהיסטוריה של הצילום
שמאל|ממוזער|250px|גיא צלמוות, תצלום של רוג'ר פנטון ממלחמת קרים, 1855
מלחמת קרים נחשבת למלחמה הראשונה שתועדה באופן מתוכנן בעזרת מצלמה (ישנם תצלומים בודדים של צלמים עצמאים ממלחמות קודמות, כגון מלחמת ארצות הברית–מקסיקו). בעקבות דיווחיו הביקורתיים של הכתב ויליאם הוורד רסל (William Howard Russell, 1820-1907) בעיתון הטיימס הלונדוני, בשלהי 1854, שחשף אי סדרים, הזנחה פושעת ומצב עגום של הכוחות הבריטיים במערכה, התעוררה מחאה נגד המלחמה. משרד המלחמה הבריטי שלח שתי משלחות צילום לחזית, במטרה להביא לשינוי הלך הרוח הביקורתי. אחד הצלמים היה רוג'ר פנטון, עורך דין בהשכלתו, צלם חובב וממקימי "אגודת הצילום" הבריטית. המוציאים לאור תומאס אגניו ובניו (Thomas Agnew & Sons) שכרו את שירותיו של פנטון כדי שיצלם את המלחמה, ויעביר אליהם את זכויות היוצרים על הרפרודוקציות. פנטון, שהשתמש בתהליך הקולודיון החדש אז במסעו, נאלץ לצלם סמוך לעגלת חדר החושך שלו, איתה נגרר לחזית כשהיא רתומה לסוס. הוא הפיק למעלה מ-350 לוחות צילום, שהראו בעיקר עד כמה מסודר, ממושמע ורגוע המצב בחזית. פנטון הציג את תצלומיו בלונדון, בשנת 1856, והמו"ל אגניו פרסם כ-160 מתוכם באלבומים מהודרים. עד שהאלבומים הוכנו, שיחות השלום כבר היו בעיצומן, והפרויקט התגלה כלא רווחי בדיעבד. תצלומו המפורסם ביותר של פנטון ממלחמת קרים הוא גיא צלמוות, שעורר התרגשות רבה עם חשיפתו לציבור, בו נראה שדה קרב בו קיפחו חיילים בריטים רבים את חייהם ב-25 באוקטובר 1854 (קרב שזכה לאזכור בפואמה הידועה של אלפרד טניסון, "הסתערות הבריגדה הקלה" ("בגיא צלמוות השש מאות רכבו"). בתצלום נראים רק פגזי תותחים פזורים על פני העמק. פנטון צילם את התמונה חודשים מספר לאחר הקרב הנורא.
הצלם השני שנישלח לחזית היה ג'יימס רוברטסון, המוכר פחות. רוברטסון, צלם נופים ומאייר, צילם תמונות ישירות וקשות יותר מפנטון, ותצלומיו נמכרו על ידי המו"ל אגניו, שאולי שכר את שרותיו לאחר שובו של פנטון מהחזית.
באותן שנים הידע הטכני לא אפשר עדיין לשלב תצלומים בדפוס, ותצלומיהם של פנטון ורוברטסון שימשו כבסיס לתחריטים שהופצו בעיתונים. לאיורים שהתבססו על צילומים הוענקה תחושה ריאליסטית חדה יותר, לעומת איורים שהיו פרי ידי אמנים או מאיירים, אף על פי שבתחריטים הושמטו או הוספו פריטים רבים ביחס לתצלום, במטרה ליצור דימוי חזק ואסתטי יותר.
אירועים בולטים
250px|ממוזער|קרב סינופ. 18 נובמבר 1853. בלילה שלאחר הקרב. שמן על קנבס, איוון אייווזובסקי
חלק מהקרבות נערכו לאורך החוף הרוסי של האוקיינוס השקט, באסיה הקטנה, באזור הים הבלטי ובאזור הים הלבן.
המלחמה הגבירה את היריבות בין בריטניה לרוסיה במקומות נוספים, כגון אפגניסטן
קרבות בולטים:
קרב סינופ - השמדת אוניות מהצי הימי העות'מאני בסינופ – 30 בנובמבר 1853.
קרב אלמה – 20 בספטמבר 1854.
המצור על סבסטופול – 25 בספטמבר 1854.
קרב בלקלווה – 25 באוקטובר 1854. בקרב זה התרחשה ההסתערות המפורסמת של פרשי הבריגדה הקלה בפיקודו של הלורד קרדיגן. מבין 673 הפרשים, רק כ-195 נותרו עם סוסיהם. בסיום ההסתערות, שנמשכה עשרים דקות, נספרו 118 הרוגים ו-127 פצועים, עוד כמה עשרות נפלו בשבי.
קרב אקרמן – 5 בנובמבר 1854. קרב זה נזכר רק הודות לעובדה שלא היו בו כל פקודות מגבוה, שום ניסיון לגבש פלוגות שנתפזרו או טקטיקה כלשהי לא ננקטו, קצין אחד רשם ביומנו כך: "אני אסיר תודה לחייל הבריטי האמיץ שנלחם כל היום, מילא את מלאי התחמושת שלו מאשפותיו של חברו הפצוע, ללא הוראה או רמז מהממונים עליו ולנגד עיניו רק הדוגמה האישית של קצינו שנותר ללא הנחיה כמוהו עצמו".
קרב יופטוריה – 17 בפברואר 1855.
קרב נהר הצ'רניה – 25 באוגוסט 1855.
המצור על קארס – יוני עד 28 בנובמבר 1855
במלחמת קרים נעשה לראשונה שימוש בטלגרף, הן לשימוש צבאי (הטלגרף איפשר תקשורת בין מקומות מרוחקים), והן לאזרחי. גם לתקשורת הייתה במלחמה זו חשיבות רבה. כתב ה"טיימס" הלונדוני, הביא את סיפור המלחמה מן השטח לאנגליה.
במלחמת קרים הבינו לראשונה הכוחות הלוחמים את חשיבותם של פסי הרכבת כאמצעי יעיל במיוחד להעברת כוחות לוחמים ממקום למקום.
מלחמת קרים הייתה המלחמה הראשונה שבה השתמשו רופאי השדה בגבס לשם קיבוע שברים (מהצד הרוסי על ידי הרופא ניקולאי פירוגוב) ובחומרי הרדמה לניתוחים.
רוב ההרוגים במלחמה לא נהרגו בקרבות, אלא נפצעו ומצבם הוחמר בעקבות השהייה בבתי החולים, שהיו ברמה ירודה ביותר (עד למצב שבו רמת התמותה בקרב החולים הייתה כ-40%). דבר זה השתנה עם הגעתה של פלורנס נייטינגייל ("הגברת עם המנורה") בראש קבוצה של 38 אחיות בצד מדינות הברית ופעילותו של ניקולאי פירוגוב בסבסטופול הנצורה בכוחות הרוסיים. בעזרת ארגון נכון ושמירה על ניקיון היא הורידה את רמת התמותה ל-2% בלבד אצל מדינות הברית. בצד הרוסי הוכנס מיון פצועים ראשוני.
הסתערות הבריגדה הקלה אשר הייתה הפסד בריטי צורב, זכתה לשיר מפורסם אותו כתב המשורר הבריטי אלפרד טניסון.
מלחמת קרים בספרות
מלחמת קרים תוארה על ידי לב טולסטוי, ששירת בחזית סבסטופול במספר סיפורים ונובלות.
אלפרד טניסון כתב את שירו: "הסתערות הבריגדה הקלה" על אותה הסתערות ידועה לשמצה בקרב בלקלווה.
מלחמת קרים תוארה אף מזווית ראייתו של סוס דמיוני שהשתתף בה, בספר "הקסם השחור" מאת אנה סואל.
אחד השירים המפורסמים ביותר של להקת ההבי מטאל הבריטית איירון מיידן נקרא "The Trooper" והדובר בשיר הוא חייל בריטי במהלך הסתערות הבריגדה הקלה.
הקרבות באזור סבסטופול תוארו בספר "מאסטר ג'ורג'י" (הוצאת עם עובד, 2001, תרגום: סמדר מילוא) מאת הסופרת הבריטית בריל ביינברידג'.
לקריאה נוספת
חזי שלח, מלחמת קרים, הוצאת ספרית מעריב, 2009.
Royle, Crimea: The Great Crimean War, 1854–1856 (2000) Palgrave Macmillan
Kinglake, The Invasion of the Crimea, (nine volumes, London, 1863–87)
קישורים חיצוניים
Constantin Ardeleanu, International Trade and Diplomacy at the Lower Danube: The Sulina Question and the Economic Premises of the Crimean War (1829–1853)
אפרים דיינרד, ספר מלחמת קרים, ורשה, תרל"ט
הערות שוליים
*
1853
קרים
קרים
קרים
קטגוריה:התקופה הוויקטוריאנית
קטגוריה:מצורים | 2024-04-29T18:58:09 |
קנטאור | ממוזער|קנטאורית, מאת ג'ון לה פרג'
הקנטאורים הידועים בעברית גם בשם צנטאורים או הסילנים, היו במיתולוגיה היוונית גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות.
הקנטאורים היו בניהם או נכדיהם של איקסיון , הרוצח הראשון, ושל נפלה , האישה שהאלים בראו מענן. לפי גרסאות אחרות הקנטאורים היו צאצאים של הזדווגות איקסיון, או בנו קנטאורוס, עם סוסות. הקנטאורים היו קשתים מעולים, ולכן דמותם מסמלת את מזל קשת בגלגל המזלות. ברבות מאגדות המיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן.
מיתוסים מרכזיים
הקנטאורים והרקולס
כחלק מ-12 משימותיו של הרקולס לכפר על רצח אשתו וילדיו, הוא נשלח להביא את חזיר הבר ששכן בהר ארימנתוס - חזיר אשר היה פושט על אזור פסופיס וזורע הרג והרס. בדרך התארח הרקולס אצל הקנטאור פולוס שהגיש לו בשר צלוי, אף שקנטאורים נוהגים לאכול רק בשר נא. פולוס שמר אצלו את כד היין המשותף לכל הקנטאורים, אך חשש למזוג ממנו לאורחו. הרקולס הרגיע אותו ופתח את הכד. לריח היין נזעקו הקנטאורים, חמושים בסלעים ועצי אשוח. כשפרצו למערה הניס אותם הרקולס בגזרי עצים בוערים ובמטחי חיצים. הרקולס רדף אחריהם ואחר כך חזר למערתו של פולוס. כאשר חזר למערתו של פולוס מצאו הרקולס מת. בהיעדרו בדק פולוס חץ מחיציו של הרקולס וניסה להבין מה מקור כוחו. החץ נשמט מידיו, שרט את רגלו, וסקרנותו עלתה לו בחייו. הרקולס עצמו נהרג מאוחר יותר בשל נקמתו של הקנטאור נסוס, שגרם לאשתו דיאנירה בעורמה למשוח את גלימתו ברעל.
כירון
הקנטאור כירון היה שונה מחבריו. הוא היה חכם ונדיב וניהל מעין בית ספר, בו חונכו רבים מגיבורי המיתולגיה היוונית, בין השאר הרקולס, הרופא אסקלפיוס והגיבורים יאסון ואכילס. על כירון סיפרו שהוא גילה והורה את תורת הרפואה, בצד מדעים אחרים.
כירון הוא בנו של קרונוס.
הקנטאורים באמנות ובספרות
הקנטאורים מופיעים בסיפורי פנטזיה רבים, כגון דברי ימי נרניה, ארטמיס פאול, הרקולס, פרסי ג'קסון והאולימפיים והארי פוטר, וכן במשחקי תפקידים רבים.
הקנטאור מופיע בספרו של דויד גרוסמן, "נופל מחוץ לזמן" (הקיבוץ המאוחד, 2011), בו הקנטאור מגלם את בן דמותו של גרוסמן שחווה אובדן ילד.
רומן הביכורים של תמיר מנדובסקי, "קנטאור" (ידיעות ספרים, 2022), מתאר את מציאות חייו של לוחם בשב"כ המנסה לחלק את חייו בין לחימה לבין חיי זוגיות ולימודים באוניברסיטה.
גלריה
ראו גם
סאטיר
איכתיוקנטאורים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:יצורים מהמיתולוגיה היוונית
קטגוריה:יצורי כלאיים מיתולוגיים
קטגוריה:יצורים מיתולוגיים דמויי אדם | 2024-01-23T14:48:08 |
חזנות | שמאל|ממוזער|250px|חזן בציורו של אלפונס לוי, 1892
ממוזער|250px|מקהלת חזנות "בזמירות", הפועלת במועצה אזורית מטה בנימין במופע בעיריית פתח תקווה
חזנות היא ביצוע מוזיקלי של תפילות ופיוטים יהודיים בפני קהל במטרה לסייע לציבור להתפלל. החזן הוא שליחו של הציבור לומר ולשיר את פרקי התפילה. ב-200 השנים האחרונות, ובמיוחד באירופה עלה מעמדו של החזן לדרגת אמן המבצע לחנים מקוריים המהנים את קהל השומעים, ויוצר אווירה של קדושה הסוחפת את המתפללים לחוויה עמוקה ומרגשת. החזנות מוצאת את ביטויה המיוחד בשבתות ובחגים ובעיקר בימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) בהם נוהרים ההמונים לבתי הכנסת. בעידן המודרני החזנות היא ז'אנר מוזיקלי בפני עצמו, וחזנים ידועי שם ממלאים אולמות גדולים בקהל המגיע ליהנות מהיצירה ומהמבצעים.
החזן במורשת היהודית
בלשון חז"ל, "חזן" הוא אחראי בבית הכנסת, כגון שמש או מלמד תינוקות. האדם המוביל את המניין בתפילה נקרא גם 'בעל תפילה' או 'שליח ציבור'. התואר "חזן" כאיש בעל הכשרה מוזיקלית התפתח בעיקר ביהדות אירופה. בתרבויות שונות נקרא גם "משורר" או "פייטן".
תפקידו של שליח הציבור מוזכר כבר בתלמוד ואחר כך בספר השולחן ערוך ובמקורות יהודיים אחרים של ימי הביניים. הוא נבחר מתוקף ידיעותיו את התפילות שלא ידעו כל המתפללים, ובהיותו ירא שמים ועניו קיבל את הסמכות להוציאם ידי חובה.
האזכור לשירה ונגינה בבתי כנסת ובבית המקדש מופיע בהקשרים של שירת רבים או בקבוצות נבחרות. בימי הביניים נוספו פיוטים מולחנים לטקסי תפילה ונוצרו חיבורים ראשונים בין שליח הציבור לבין הפיוט המולחן. מאחר שכלי נגינה לא נכנסו לתוך בתי הכנסת, שירה הייתה הדרך היחידה לרומם את האווירה.
הכישרון וההצלחה יצרו את הביקוש של בתי כנסת לחזנים מוכשרים, שהעלו את החזנות לדרגת אמנות אשר שכרה בצידה. החזן הוצב על בימה מוגבהת במרכז בית הכנסת או לפני "התיבה" בחזית, מול ארון הקודש, והיה לאחד מנושאי התפקיד החשובים בקהילה ומחוץ לה.
החזנות הספרדית
חזנות ספרדית היא מסורת חזנות בעלת שורשים עתיקים. הייתה נהוגה בקהילות מזרחיות בגולה, כמו: בספרד, בטורקיה, בעיראק, במרוקו, בסוריה ועוד; כמו כן הייתה ועודנה נהוגה בקרב היישוב הספרדי הוותיק והחדש בארץ ישראל.
מאפיינים מוזיקליים
החזנות הספרדית ברוב הקהילות הספרדיות מבוססת ברובה על סולמות הקרויים "מקאמים", שהם הבסיס למוזיקה הערבית ולמוזיקה הטורקית. השימוש בתורה זו הוא מימי גירוש ספרד והתיישבות המגורשים ברחבי האימפריה העות'מאנית, והופץ בעיקר על ידי ר' ישראל נג'ארה ותלמידיו. מקאמים נפוצים הם עג'ם, חיג'אז, נהוונד, שיגא, חוּזָאם, ראסת, ביאת, כּוּרד, נאוה, נגריז, צבא. הלחנים מסווגים לפי המקאמים אליהם הם משתייכים. במקאם עג'אם נמצאות בעיקר מנגינות לשמחות, ואילו במקאם חיג'אז לעומתו מצויות מנגינות עצובות. רוב הקינות של תשעה באב במסורת הספרדית הן במקאם זה. מקאם שיגא הוא המקאם בו קוראים בתורה.
מקור הלחנים בקרב הקהילות הספרדיות הוא בעיקר מן הסביבה שבה התיישבו יהודים אלו לאחר גירוש ספרד. אף על פי כן, ישנן מנגינות רבות, בייחוד המנגינות של הימים הנוראים (ראש השנה ויום הכיפורים) שמקורן כנראה מספרד עצמה. זאת ניתן ללמוד מהעובדה שבקרב כל הקהילות הספרדית ממרוקו ועד הודו, מאמסטרדם ועד מצרים הן מושרות כמעט באותו אופן, דבר המעיד על היותן עתיקות ביותר.
ענפים מקומיים
החזנות הספרדית מתחלקת למספר קבוצות של מסורות:
מסורת קהילות המזרח התיכון כגון סוריה, ישראל, מצרים, עיראק. שלקחה מוטיבים מן החזנות הספרדית של היישוב הוותיק בארץ ישראל, המנגינות בהשפעה עות'מאנית ובלקנית, מנגינות הרומנסות בלאדינו בתוספת נכבדה של מסורות נוספות מן המוזיקה הערבית הסובבת. באופן זה התפתחה המסורת הנפוצה היום והקרויה מסורת ספרד-ירושלים. מסורת זו, על סלסוליה, זוכה לפריחה בימינו. הייצוא של מסורת זו נעשה בתחילה על ידי שלוחי דרבנן שיצאו לקהילות ישראל במזרח, כך למשל השפיע החזן אשר מזרחי על הליטורגיה של יהודי העיר תוניס. גם כיום יש יצוא של מסורת זו מירושלים לקהילות אחרות בארץ ובעולם.
מסורת קהילות טורקיה והבלקן. החזנות של קהילות הבלקן מבוססת ברובה על לחנים מן הסביבה העות'מאנית וכן שירי הרומנסות בלדינו, חזנות זו מתאפיינת בסלסולים עות'מאנים אופייניים. בקרב החלק הצפוני יותר של הבלקן (בולגריה, יוגוסלביה ועוד) חל ניסיון מסוים בסוף המאה ה-19 להתקרב יותר לחזנות האשכנזית ממערב אירופה.
מסורת קהילות צפון אפריקה: אלג'יריה ומרוקו, המסורת החזנית של יהודי מרוקו מבוססת על שירה מקומית וכן על מוזיקה אנדלוסית שהובאה למקום עקב הזיקה המתמשכת בין ספרד למרוקו בתקופה שלפני גירוש ספרד ולאחריה. בעקבות החסות הצרפתית על מדינות אלו ובייחוד באלג'יריה, הושפעו לחני התפילה ממנגינות צרפתיות.
מסורת קהילות מערב אירופה המכונה גם מסורת ספרדית פורטוגזית: מרכזים של מסורת זו אמסטרדם, לונדון, איטליה וצרפת (קהילות ספרדיות אלו הוקמו על ידי צאצאי האנוסים שהגרו מספרד ומפורטוגל למדינות אלו במערב אירופה שם שבו ליהדות). כמו כן נכללות במסורת זו גם קהילות ביבשת אמריקה, בעיקר בניו יורק ובאיים הקריביים מקורם של קהילות ספרדים פורטוגזים אלו הוא בעיקר מלונדון ומאמסטרדאם לדוגמה קהילת האי קורסאו בים הקריבי, האי הגדול שבאיי האנטילים ההולנדים (ב-1650). החזנות הספרדית במערב אירופה אינה מבוססת על מקאמים (בניגוד לשאר האזורים), אלא על הסולמות במוזיקה המערבית. עם כל זאת, ישנם לחנים עתיקים רבים המקובלים בקהילות מערב אירופה שיובאו על ידי חזנים מארצות צפון אפריקה והבלקן.
שירת הבקשות
בהקשר של חזנות ספרדית יש להזכיר גם את שירת הבקשות שהייתה מקובלת ברוב ככל הקהילות הספרדיות. שירה זו החלה עוד בספרד בתור מספר מצומצם של פיוטים המושרים על ידי הקהל בבית הכנסת לפני תפילת שחרית, בעיקר בשבתות ובחגים. התכנים בהם היא עוסקת הם בעיקר שבח לקב"ה, שירי שבת, שירי געגועים לארץ ישראל ועוד. בקהילות רבות, בייחוד בקרב קהילות הבלקן (קהילת סלוניקי שביוון למשל) וקהילות מערב אירופה נשמר מנהג זה בממדיו המקוריים.
בקהילות אחרות, כגון קהילת העיר חלב שבסוריה (המכונה ארם צובא במסורת היהודית), קהילות טורקיה וקהילת מרוקו התפתחה שירת הבקשות לממדים גדולים בהרבה. בקהילות אלו נוהגים לקום בשבתות החורף (שבהן הלילות ארוכים) בעוד לילה, ומתקבצים יחד בבית הכנסת ושרים את שירת הבקשות במשך כארבע שעות, עד זמן תפילת שחרית. בקרב יוצאי סוריה ומרוקו שירה זו מכונה "שירת הבקשות", ובטורקיה מכנים אותה "שירת המפטירים". שירת הבקשות ממשיכה בקרב יוצאי קהילות אלו גם בארץ ישראל כיום.
החזנות האשכנזית
ממוזער|250px|מקהלת בית הכנסת בקאליש, פולין, לפני מלחמת העולם השנייה
הסולמות בחזנות האשכנזית נקראים "שטייגר", והם קרויים לרוב על תפילה שמושרת על פיהם. בין השטייגרים המרכזיים אפשר למנות את "אהבה רבה" (נקרא גם "פרייגיש") וסולם מי שברך. חלק גדול מהשטייגרים משמש גם במוזיקה העממית המזרח אירופאית ולעיתים מקביל למקאמים ספרדיים.
החזנות באירופה התפתחה במיוחד במאות ה-16 וה-17, בהשפעת הרנסאנס, ושאבה מוטיבים מוזיקליים מהמוזיקה הקלאסית האירופית שהייתה כבר ממוסדת. תבנית הלחנים וסגנון הביצוע דומה למוזיקת האופרה. בתקופת ההשכלה במאה ה-18 כבר ניכרה חלוקה ברורה בין החזנות של מערב אירופה עם השפעתה של המוזיקה הקלאסית הכבדה לבין החזנות המזרח אירופית בה ניכרה השפעתה של המוזיקה החסידית הרוויה ברגש.
במאה ה-19 התמסדה החזנות האשכנזית באירופה, בעיקר הודות לפועלו של החזן שלמה זולצר, אשר קיבע את המוטיבים המסורתיים לנוסח התפילה והוסיף לחנים שניכרה בהם השפעות מודרניות מהיוצרים הקלאסיים באירופה של התקופה – פרנץ שוברט, מקס ברוך, ואחרים. המודרניזציה השפיעה גם על המעטפת החיצונית: החזן הולבש בבגדים מיוחדים, ובתי כנסת רבים העמידו לצידו מקהלה ששרה בסגנון שנשמע כנסייתי. התקופה משלהי המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 נחשבת ל"תור הזהב" של החזנות האשכנזית. פרחו בה חזנים ידועי שם כמו יוסל'ה רוזנבלט, משה קוסביצקי, מרדכי הרשמן, זבולון קוורטין, זיידל רובנר, יוסף שליסקי, לייב גלאנץ, ישראל אלטר ואחרים. קטעי החזנות המקוריים שחיברו מהווים עד היום את ה"קאנון" של החזנות האשכנזית, וחזנים רבים תרמו את גרסתם לקטעים אלה.
היכולת להעלות את היצירות על גבי תקליטים תרמה להפצת הז'אנר המוזיקלי לפינות רחוקות בעולם, ובמיוחד בארצות הברית. הריכוז היהודי הגדול שהתבסס באמריקה, משך אליו את גדולי החזנים אשר מצאו שם בית חם ומקום טוב ולהתפרסם. אחדים אף מצאו לנכון לתרום את כישוריהם אל מחוץ לבתי הכנסת, ובעיקר לאולמות האופרה ולבמות הבידור של ברודוויי. אמריקה גם תרמה את החזן שמואל מלבסקי, החריג בנוף החזנות, ששילב את בנותיו המוכשרות בהרכב מוזיקלי יוצא דופן שמהווה התרסה כנגד ההלכה היהודית האוסרת על נשים לשיר בתפילה בציבור. למרות החריגה מהמסורת, קנתה משפחת מלבסקי מעריצים רבים ברחבי העולם היהודי ואחד משיריה ("הבן יקיר לי") אף זכה לביצועים של זמרים ולהקות ישראליים.
תור הזהב של החזנות האשכנזית החל דועך לאיטו במחצית המאה ה-20, אולם מאז 1986 החל המוזיקאי ד"ר מרדכי סובול לקיים קונצרטים סימפוניים של חזנות אשכנזית כמו גם תפילות שבת. קונצרטים אלו הביאו אט אט לתחייתה של החזנות האשכנזית, והיום מתקיימת סדרת מנויים של 6 קונצרטים שנתיים, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואלפי איש ממלאים את אולמות הקונצרטים בארץ, עד כי לאחרונה שוב מופיעים בה סימני תחייה. דוגמה בולטת היא החזן הצעיר יצחק מאיר הלפגוט, תלמידם של ד"ר מרדכי סובול והחזנים נפתלי הרשטיק, יצחק אשל ושמואל ברוך טאובה שאלבומיו זוכים להצלחה מסחרית ואלפי שוחרי חזנות נוהרים להופעותיו.
בשנים האחרונות הופיע הלפגוט, עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ב"איברי פישר הול" ובאולם "המטרופוליטן אופרה" של ניו יורק בניצוחו של הד"ר מרדכי סובול.
מזה כמה שנים התחבבו לחניו של הרב שלמה קרליבך על הדור הצעיר וחדרו אף הם לחזנות האשכנזית, והם מושרים בחלק מבתי הכנסת, בעיקר בתפילות השבת. קהלים נוספים הנאמנים לחזנות האשכנזית מצויים כיום בבתי כנסת גדולים בערים הגדולות בארץ ובקהילות יהודיות ברחבי העולם.
החזנות התימנית
מסורות מזרחיות
מסורת יהדות גאורגיה, שמקורותיה קדומים ביותר, הנהוגה בקרב קהילות גאורגיה, היא בעלת מאפיינים ייחודיים משלה, אם כי גם בנוסח חזנות זה, לא נוהגים להתבסס על מקאמים. ייחוד נוסף לחזנות זו, בכך שיש ריבוי מנגינות לקטעי תפילה שונים, דבר שלא תמיד בנמצא בהרבה מקהילות ישראל. כך למשל קיימת מנגינת ה"זמירות" ("פסוקי דזמרא" בשחרית לשבת), מנגינות לחגים ולימים הנוראים למזמורי תהילים הפותחים את התפילה, מנגינות שבת למזמורי תהילים וכן הלאה.
ראו גם
מוזיקה יהודית
טעמי המקרא
שליח ציבור
מכון ירושלים לחזנות
לשמוע אל הרינה ואל התפילה
לקריאה נוספת
Amit Klein, Changing Performance Styles of Twentieth Century Ashkenazi Cantorial Recitative, Analytical Approaches to World Music, Vol. 3, No. 2, Published November 2014
אליהו שלייפר, חמישים שנות חזנות בישראל - במה התקדמנו?, דוכן: מאסף למוזיקה יהודית ט"ו (תש"ס), עמ' 17‑26.
קישורים חיצוניים
חזנות אשכנזית
פורום לשמוע אל הרינה ואל התפילה באתר בחדרי חרדים
אתר לשמוע אל הרינה ואל התפילה
לשמוע אל הרינה ואל התפילה בפייסבוק
הקלטות של חזנות לכל תפילות השנה
חזנות ספרדית מן המזרח
חגי בצרי , המקאם השבועי
עזרא ברנע, התגבשות נוסח התפילה
החזן יצחק אבוהב במסורת החזנות הספרדית-ירושלמית
אסיקה מרקס, התפתחותה של מסורת ספרד-ירושלים, באתר הפיוט והתפילה.
הקלטות של קריאות, בקשות וחזנות ספרדית נוסח יוצאי חלב
חזנות ספרדית של מערב אירופה
הקלטות של קטעי תפילה במסורת של היהודים הספרדים באמסטרדם
אתר של החזן דניאל חלפון, באתר הדגמות של קטעי תפילה במסורות הספרדיות השונות של מערב אירופה.
חזנות ספרדית צפון אפריקאית
אתר תורת אמ"ת באתר ניתן להאזין לקטעי תפילה במסורת האלג'יראית והמרוקאית, וכן לקריאה בטעמי המקרא.
הלכה
הלכות החזן.
שונות
דף לתרבות יהודית, בנושא חזנות, ניסן תשע"א
הערות שוליים
*
קטגוריה:מוזיקה יהודית
קטגוריה:ליטורגיה יהודית
קטגוריה:סגנונות מוזיקליים
קטגוריה:תארים ותפקידים יהודיים
קטגוריה:אתנומוזיקולוגיה | 2024-09-13T20:32:14 |
מגילת קהלת | מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות. בביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בחלק "ספרות החוכמה" שבתנ"ך.
זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: , מסקנה שיש המחשיבים כסותרת במובן מסוים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ולכן נחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.
על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.
המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-300 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה, או לפחות נערכה שנית, מאוחר עוד יותר בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.
חיבור המגילה
הפסוק הפותח את הספר, , מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. גם הפסוק מורה על כך, היות שעל פי המסופר בספר מלכים, שלמה המלך קיבל מאת ה' חכמה מיוחדת יותר מכל אדם. דעה זו היא הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה כוּנה כאן קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.
חז"ל מייחסים לשלמה, שהיה מפורסם כ"החכם באדם", שלושה ספרי מקרא, שבראשם כותרות המתייחסות אליו: שיר השירים, משלי וקהלת. לפי אחת הדעות במדרש ההסבר לעובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – הוא ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). התלמוד הבבלי נוקט שהספר הועתק ונערך על ידי "חזקיה וסיעתו" – כלומר, שבין חיבורו (בעל-פה) לבין העלאתו על הכתב עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.
בדברים רבה נאמר שהקביעה שהעולם החומרי אינו חשוב מקבלת משמעות גדולה יותר ונאמנות גדולה יותר כשהיא באה מפיו של שלמה המלך:
על פי אסכולת ביקורת המקרא, ייתכן שמגילת קהלת חוברה בהשפעת ספרות החוכמה של בבל ומצרים. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לתקופה זו של שיבת ציון בשל מספר טעמים, ביניהם: מילים כמו "פרדס" ו"פתגם" המופיעות בספר אשר מקורן בשפה הפרסית, וסביר יותר שנכנסו לעברית המקראית בתקופה הפרסית בארץ ישראל, עקב הימצאותם של שורשים עבריים שמופיעים לראשונה רק בספרי המקרא שחוברו בתקופה זו, ומתוך קיומן של מילים המעוברתות מארמית, שפה שלא הייתה נפוצה בציבור בטרם אותה התקופה (אף על פי שבקרב הסופרים, האצולה וחצר המלכות ביהודה היא הייתה ידועה גם בתקופת בית ראשון). החוקרים מצביעים על כך שלשונה של מגילת קהלת היא בתר-גלותית, שכן יש בה מילים רבות שבאו לידי שימוש רק מימי בית-שני ואילך. כמו: "חוץ ממני" (), "זמן" (), "פשר" (), "כבר" (), "שבח" (), "סוף" (), ועוד. עם זאת, לדעתו של יאנג (Ian Young) אין הוכחות לאיחור לשונה של קהלת, ובעקבותיו קובע עזיז שקשה לקבוע את תיארוכה על פי הוכחות לשוניות בלבד, לכן הוא נוטה להסתמך על ג'ונס שמצא קשר רציף לטקסטים אכדיים, ביניהם 'עלילות גילגמש' (קהלת ד, ט-יב). עם זאת, חלק מהביטויים הלשוניים הייחודיים בקהלת, שלא נמצאים בשארי ספרי המקרא מבית ראשון, נמצאו בחרסי שומרון שמתוארכות לאמצע בית ראשוןלדוגמא השימוש ב"ש-" במקום ב"אשר". על כן יש סוברים כי מקור לשון המגילה הוא ממשלב לשוני עממי מדובר שהיה נהוג בבית ראשון, שלא מובא ברוב ספרי המקרא הכתובים במשלב ספרותי גבוה.
מבחינה פילוסופית מצביעים אנשי ביקורת המקרא על כך שקהלת מפגין רמה של התבוננות פנימית וספקנות פילוסופית המתיישרת עם האקלים האינטלקטואלי של המאה ה-3 לפני הספירה ובאופן ספציפי יותר, ההתרבות ההלניסטית ששטפה את המזרח לאחר כיבושי אלכסנדר הגדול. עידן זה הושפע במידה ניכרת מהמחשבה ההלניסטית, בחקר פילוסופי, ספק במסורת ועניין גובר באתיקה האישית ובמשמעות החיים - שהם נושאים מרכזיים בקהלת. ההרהורים המעמיקים במגילת קהלת על טבעם החולף של החיים והרדיפה אחר האושר דומים באופן בולט לעקרונות הפילוסופיים של הסטואים והאפיקורים, אסכולות בולטות בתקופה ההלניסטית. הסטואים, עם הדגש שלהם על הבנה וקבלת הסדר הטבעי של העולם כדי להשיג שלווה פנימית, מהדהדים עם הנושאים של קהלת של אימוץ מחזוריות החיים הבלתי נמנעים ומציאת שלווה בתוכם. באופן דומה, האפיקוריאנים, שחיפשו חיים נקיים מכאב ומעוגנים במרדף אחר הנאות צנועות, משקפים את התבוננות הטקסט בשמחות החיים החולפות ובחשיבות ההתענגות עליהן בתוך חוסר התוחלת הבלתי נמנע. אם כי, הקבלות פילוסופיות אלו קיימות כבר בנוף האינטלקטואלי של מסופוטמיה ומצרים עוד לפני תקופת שלמה המלך מהמאה ה-10 לפנה"ס, לדוגמה - השיר מקברו של המלך אנתפ במצרים, דברי סידורי המוזגת בעלילת גילגמש, ההמנון לאלת הבירה סיראש ממסופוטמיה ועוד.https://www.news1.co.il/Archive/003-D-123454-00.html עם זאת, לפי ד"ר קרל יאספרס, אין קשר בין הזרמים הפילוסופים השונים. מאחר שהקבלות פילוסופיות ישנן גם בין האסכולה הסטואית לפילוסופיות מזרחיות כמו הבודהיזם, למרות שאין קשר היסטורי בין שתיהן, ולמרות שהופיעו בעולם באותה תקופה בקירובהערך עידן הציר.
אופי המגילה
350px|ממוזער|בית לוויות יהודי בהולנד שעל חזיתו כתוב: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" ()
מקובל לסווג את מגילת קהלת כחלק מ"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון מעמד האדם בעולם, ההשגחה והצדק האלוהי.
קוהלת פותח בקביעה "הבל הבלים הכל הבל" ובשאלה "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?" () בהמשך הספר, קהלת מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במהלך רוב הספר הוא פוסל את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם – חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד – ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש שמחפש האדם.
וכך נראה מבנה החקירה: קוהלת מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו – ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.
קוהלת מייחס לאדם, הֶעָמֵל כל העת בצבירת רכוש והגדלת עושרו, שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל ליהנות מעושרו.
, , , , ובסופו של דבר – .
עם זאת, בספר נמצאות עצות רבות להתנהלות בתוך ההבל. באופן מפתיע ובניגוד לפסקת הסיום של הספר, שחוקרים רבים טענו שהיא תוספת מאוחרת, לא מדובר בעצות הקשורות לעבודת אלוהים אלא להתנהלות הכוללת אכילה ושתייה, שמחה, בגדים לבנים כחגיגיות וכמטפורה, אהבה, הגשמה עצמית, עשייה, הליכה בדרכי הלב תוך ידיעה שגם יש מי שצופה. לדוגמה: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ—עֲשֵׂה" () "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" ().
בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם – אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר – מגיע השיא, שעל פי טענת המסורת מבטא את האמת על פי קהלת:
.
יש הטוענים כי תפיסת העולם המוצגת במגילה לכאורה סותרת את התפיסה המקובלת בשאר ספרי המקרא. תפיסת העולם המקובלת בדרך כלל בתנ"ך היא שלבני האדם ישנה אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם. במגילה כתובים פסוקים המשווים אדם לבהמה, ואומרים כי (). יש המסבירים כי תפיסת העולם במגילה אינה סותרת את תפיסת העולם של שאר התנ"ך, ומאחורי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות, ועל כן יש להעמיק בפירושם ולהבין כיצד הדברים הנראים כסותרים מתיישבים זה עם זה. כמו כן, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:
מעמד המגילה בין ספרי התנ"ך
על פי חז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש לא היה ברור, וזמן רב לאחר חתימת המקרא התנהלה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם להחיל עליה את טומאת כתבי הקודש ולבסוף הוכרעה המחלוקת לטובת בית הלל והוחלט לקדשה כשאר הספרים.
במסכת שבת כתוב שבשלב מסוים החכמים אף שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה:
מדרש אחר מסביר שחכמים ביקשו לגנוז את ספר קהלת "מאחר שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות". המדרש מסביר זאת בכך שהפסוק המופיע בקהלת "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", סותר פסוק מפורש מהתורה האומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
קריאת המגילה במסורת היהודית
בני תימן ואשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י, נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בחוץ לארץ בשמיני עצרת, ובארץ ישראל כיוון שחוגגים שמחת תורה באותו יום מקדימים את קריאתה ליום טוב ראשון של חג.
יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו", וזו דעת הגר"א. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף. מנהג תימן לקוראה שניים מקרא ואחד תרגום.
למנהג זה נתנו מספר טעמים:
רמז לחג
משום שכתוב בה: המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.
שלמה המלך
מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות.
היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א': ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: , ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום.
שמחה
משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: .
מפני שנאמר בה: הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.
כמו כן, סוכות הוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי בהצלחתו הגשמית.
לקריאה נוספת
דוד כהנא, מחקרי קהלת בן דוד: מבוא לספר קהלת, וילנה תרמ"א 1881
שמואל אברמסקי, קהלת – המלך, החכם והמשוחח ירא האלוהים, רביבים; 1989
מאיר אליועיני, מחקרים בקהלת ובמשלי, החברה לחקר המקרא בא"י על ידי קריית-ספר; ירושלים תשל"ז
חיים אריה גינזברג, קהלת (מבוא ופירוש), מ. ניומן בע"מ, ירושלים תשכ"א
מרדכי זר-כבוד, הסתירות בספר קהלת, ספר ברסלבי; ירושלים 1970
יששכר יעקבסון, הצביון הדתי של מגילת קהלת, בתוך: לבעיית הגמול במקרא, הוצאת סיני ת"א 1970, עמ' 59–71
גבריאל חיים כהן, עיונים בחמש מגילות – מגילת קהלת, משרד החינוך והתרבות, דפוס אחוה; ירושלים, 1979
אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "קהלת: משורר האירוניה העברי", עמ' 158–178
ד"ר אורי ורניק, אני קהלת – פסיכולוג פילוסוף משורר, הוצאת כרמל, ירושלים, 1998
הרב שלמה אבינר, פירוש קהלת, ספריית בית אל, תשרי ה'תש"ס
זלי גורביץ', חשבונו של קהלת, הוצאת בבל, תל אביב, 2008
חיים שפירא, קהלת – הפילוסוף המקראי, הוצאת כנרת, 2011
ארנסט רנאן, אני קהלת, תרגום: שי סנדיק, הוצאת נהר, 2011
יורם קירש, חפץ תחת השמים: תכלית החיים והדרך אל האושר על פי ספר קהלת, ידיעות ספרים, תל אביב, 2014
שמאי גלנדר, תחת השמש – תפיסת החיים וההווה אצל קהלת, רסלינג, 2016
מיכאל הנדלזלץ, קהלת על פי הנדלזלץ הוצאת נהר, 2020
ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. מאמר ז' – קהלת, עמ' כ"ב-כ"ז
אביגדור שנאן, מגילת קהלת - פירוש ישראלי חדש, ידיעות ספרים, 2021
יונתן גרוסמן ועשהאל אבלמן, קהלת - סדק של אור, מגיד, 2023
קישורים חיצוניים
מאמרים על מגילת קהלת, אתר דעת
עיונים בקהלת עיונים בקהלת על פי תורת החסידות, מאת הרב יצחק גינזבורג
מגילת קהלת עם פרשנות, סדרת הרצאות באתר הידברות
אהרן שפר הרקע המיסופוטאמי של קהלת ד, ט-יב אתר מט"ח
מיכאל פוקס, מבוא לספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
צבי אדר, השקפת עולמו של ספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
ישעיהו ליבוביץ, הגיונות על מגילת קוהלת, אתר עמותת "לשמה"
גלעד ששון, בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת , דף שבועי 1035, אוניברסיטת בר-אילן
אורי ורניק, שני שערים ראשונים לספר "אני קהלת" .
באופן מילולי, הפרק העוסק במקור המלה "קהלת", מתוך אתר התחנה. שודר ב־4/10/2009.
קהלת ומסורות הבריאה 21.1.2011
אהרן שפר, האם מחבר קהלת הושפע מעלילות גלגמש?
הזירה הלשונית, קהלת, הפילוסוף היהודי הראשון
פילוסופיית החיים של קהלת, פרק בפודקאסט "קולות של רוח" בגל"צ, בהגשת ליאור טל שדה
פרופ' הרב מיכאל ו. פוקס, קהלת והעונג, באתר התורה
נאוה כהן, 'אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ': ההתמקדות בחיי החומר בספר קהלת על פי הפירוש המיוחס לרשב"ם, מסכת ב (תשס"ד)
הערות שוליים
*
קהלת, מגילה
קהלת
קטגוריה:חיבורים המיוחסים לשלמה
קטגוריה:ספרות חוכמה
קטגוריה:סוכות | 2024-10-20T10:57:31 |
המעבר הצפוני | REDIRECT המעבר הצפון-מערבי | 2008-11-12T20:14:05 |
וויאג'ר 1 | שמאל|ממוזער|400 פיקסלים|המהירות והמרחק של וויאג'ר 1, וויאג'ר 2
ממוזער|שמאל|התקרבות וויאג'ר 1 לכוכב הלכת צדק
ממוזער|שמאל|הכתם האדום הגדול בצילום של וויאג'ר 1
שמאל|ממוזער|500px|מיקום משימות תוכנית וויאג'ר ותוכנית פיוניר ביחס למערכת השמש, נכון לינואר 2015
וויאג'ר 1 (באנגלית: Voyager 1) היא גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ב-5 בספטמבר 1977 במסגרת תוכנית וויאג'ר, שכללה את וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2.
היסטוריה
וויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.
אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחיו וכן הרי געש פעילים. הגשושית ניצלה באמצעות הטכניקה של מקלעת כבידתית את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו, שהם המסיביים ביותר במערכת השמש, כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור).
בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.
באוגוסט 2002, כ-25 שנים לאחר ששוגרה, הגיעה למרחק של יותר מ-11 מיליארד ק"מ מכדור הארץ.
במאי 2005 הודיעה נאס"א כי הוויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש לאחר שעברה דרך אזור סוער, שבו חלקיקים טעונים המגיעים מהשמש ("רוח השמש") מתנגשים בגז המגיע מהחלל שמעבר למערכת השמש.
בדצמבר 2012 הגיעה וויאג'ר 1 לשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ-18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ. במהלך שנת 2011 קלטה הגשושית בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף, נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים תצא וויאג'ר ממערכת השמש.
בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה תמשיך הגשושית לשגר נתונים עד שנת 2025. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה, שהיא קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש, וכך, לראשונה בתולדות האנושות, הגיע חפץ מעשה ידי אדם אל מעבר למערכת השמש. עד לנובמבר 2018 עת וויאג'ר 2 השיגה את היעד הזה, היא הייתה היחידה לעשות כן.
ב-28 בנובמבר 2017 הופעלו מנועי תמרון קטנים של החללית, שמטרתם לאפשר לה להתכוונן במרחב, לאחר שהיו רדומים במשך 37 שנים. המהלך נעשה לאחר שהובחנה התדרדרות במערכת הראשית של מנועי התמרון של החללית, ונועדה להאריך משך חייה.
בשנת 2024 הגיעה החללית למרחק של 163 יחידות אסטרונומיות מהשמש.
בפברואר 2024, הודיעה נאס"א שהחל מנובמבר 2023 לא הצליחה הגשושית לשלוח בחזרה נתונים למרות שהיא מצליחה לקבל ולבצע פקודות שנשלחות אליה. בהמשך הצליחו מהנדסי נאס"א לפענח את המידע המשובש שהתקבל ובעקבות זאת לזהות את הבעיה ולבצע מרחוק תהליך תיקון תוכנה מורכב ולאושש את התקשורת עם הגשושית.
מידע עכשווי
בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.
תאריך המרחק מהשמש (ביחידות אסטרונומיות) מרחק מהשמש (בק"מ) הערות 17 בפברואר 1998 69.419 ± 10,384,934,586 השיגה הגשושית את פיוניר 10 שהייתה עד אז העצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר.13 בדצמבר 2010 116 ± 17,353,353,001 2 באוגוסט 2011 117.8436 ± 17,629,151,635 9 בספטמבר 2012 121.836 ± 18,226,406,174 דצמבר 2012 123.620 ± 18,493,288,775 ספטמבר 2013 הגיעה הגשושית לקצה הגבול המגנטי של מערכת השמש (לפי הודעה רשמית של נאס"א).6 ביולי 2014 128.32 23 במאי 2015 131.46 11 בדצמבר 2018 144.168 ± 21,567,148,063
עתיד המשימה
הגשושית אינה מכוונת לעבר כוכב מסוים. בתחילת המאה ה-25 צפויה הגשושית להיכנס אל עננת אורט, אבל ייקח לה עוד כ-30,000 שנים עד שתצא מתחומה. בעוד כ-40,000 שנה הגשושית תחלוף במרחק של 1.6 שנות אור מכוכב גליזה 445.
ראו גם
תקליט הזהב של וויאג'ר
נקודה כחולה חיוורת
קישורים חיצוניים
קפאי פינס, מנפלאות שבתאי וטבעותיו, מדע כ"ה 4
איפה וויאג'ר?- המרחק של וויאג'ר מכדור הארץ והשמש באתר המשימה
נאס"א: הגשושית וויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש (וושינגטון פוסט)
דוד הד, אנדרטה שאיש לא יראה, באתר הזמן הזה, אפריל 2023
ניקולס גולדבאום, הצלה מופלאה עבור גשושית וויאג'ר במרחק של 14.9 מיליארד מייל מכדור הארץ, באתר Datilin, 6 באוגוסט 2024
הערות שוליים
קטגוריה:גשושיות אמריקאיות
קטגוריה:משימות לחקר מערכת השמש
קטגוריה:1977 בארצות הברית
קטגוריה:משימות מחוץ למערכת השמש | 2024-09-27T18:46:54 |
Ogg Vorbis | 100px|ממוזער|הלוגו של Ogg Vorbis
Ogg Vorbis היא תבנית חופשית ונקייה מפטנטים לקידוד מקצועי עם דחיסה מאבדת נתונים של מוזיקה וצליל זורם (Streaming). התבנית עומדת ברמה אחת עם תבניות אחרות כמו MP3 ודומותיה, ואף מפגינה ביצועים טובים יותר מבחינות מסוימות. ייחודה העיקרי הוא בכך שהיא נהנית מכל היתרונות של תוכנה חופשית.
תבנית Ogg Vorbis היא חלק מפרויקט Ogg שמטרתו ליצור סדרת תבניות חופשיות בתחומי המולטימדיה ועיבוד האותות הדיגיטלי, תבניות שתהיינה נקיות מפטנטים וממחויבויות לחברה המפתחת, בתקווה שאלו יהפכו לתקן בתחומן.
כאשר ניקח אות סטריאו של KHz 44.1 (קצב דגימה סטנדרטי של צליל תקליטור), יפיק מקודד Ogg Vorbis, בגרסתו הנוכחית, פלט בנפח שבין 45 ל־500 kbit/s, בהתאם להגדרת האיכות שתיבחר. נפח זה יהיה מקורב בלבד, מכיוון ש-Vorbis מקודד בשיטה של קצב דגימה משתנה (VBR). Vorbis יוצר כרגע צליל באיכות גבוהה יותר וקבצים בגודל קטן יותר מפורמטים אחרים, בתנאים דומים.
זהו המקודד הראשון שנוצר על ידי קרן Xiph. מקודד זה משמש גם לרצועת הצליל בקובצי וידאו מסוג WebM.
השם Vorbis מתייחס הן למפרט של המקודד, והן למימוש הנפוץ שלו בתוכנה חופשית בשם libvorbis.
עלייה באהדה
יחסית לתבניות המקובלות לשמירת קובצי צליל, נחשבת Ogg Vorbis לצעירה. גרסתה היציבה הראשונה של תוכנת המקודד (Codec) החופשית של Ogg Vorbis הוצגה ב־19 ביולי 2002.
עם זאת, תבנית Ogg Vorbis נפוצה מאוד בקרב חברי קהילת הקוד הפתוח, ויש הטוענים כי לאור נאמנותה הגבוהה למקור והיותה חופשית לחלוטין, תהיה היא המחליפה הטבעית של תבנית MP3. עם זאת, מכיוון של־MP3 ותק רב כתבנית לשמירת קובצי קול דחוסים, עוד מאמצע שנות ה־90, יעברו עוד ימים בטרם תתפוס תבנית Ogg את מקומה של תבנית MP3 בשוק הרחב. כמו כן, המחסור בנגני מדיה ניידים (מבוססי חומרה) התומכים בתבנית Ogg, מעכב אף הוא את השימוש הנרחב בה.
במגזר העסקי כבר החליף ה־Ogg את תבנית ה־MP3 במקומות רבים, ולמשל, מספר רב של כותרי משחקי מחשב חדשים משתמשים ב־Ogg כתחליף ל־MP3.
לאחרונה ערך אתר ה־BBC ניסוי בהעברת מוזיקה זורמת בעזרת מקודדים של Ogg Vorbis. הניסוי הטכני הסתיים, וכעת נבחן המשך הפריסה של הטכנולוגיה.
מקור השם
וורביס הוא דמות מהספר אלים קטנים של טרי פראצ'ט. במקור נקרא כל הפרויקט "אוג וורביס". בהמשך, עקב הוספת רכיבים רבים אחרים, התייחד השם וורביס לשם המקודד, והוקמה קרן Xiph שמייצגת כיום את הפרויקט המקורי.
היסטוריה
כריס מונגומרי ("מונטי") החל לכתוב את המקודד בשנת 1993 כתחביב אישי. הפיתוח צבר תאוצה בשנת 1998 בשל העובדה שמכון פראונהאפר החל לדרוש תמלוגים על השימוש בפורמט MP3. עובדה זו גרמה להעלאת המודעות לתוכנה שמוגבלת בפטנטים. בשלב זה החל מונטגומרי לקבל מימון מחברות שונות לעבודה על הפרויקט.
במקור הרישיון של התוכנה היה LGPL, ואילו המפרט שוחרר לרשות הציבור, ללא מגבלות רישוי.
ב-26 בפברואר 2001 שונה הרישיון של וורביס (כמו של שאר תוכנות הפרויקט) לרישיון BSD מתירני יותר. גרסה 1.0 שוחררה רק ב־2004.
תאימות חומרה ותכנה
כמו כל הפיתוחים של פרויקט Ogg, גם Vorbis מופץ באופן חופשי. מפרטי Ogg Vorbis נמצאים ברשות הכלל, ספריות התוכנה משוחררות תחת רישוי דמוי-BSD והכלים משוחררים תחת הרישיון הציבורי הכללי GNU GPL. לאור זאת, מספר פריטי החומרה והתוכנה התומכים בתבנית Ogg עולה בהתמדה.
חומרה
Neuros הוא נגן מדיה בחומרה בעל תמיכת בטא בפורמט Vorbis.
רוב הנגנים של חברת iRiver תומכים בפורמט זה.
DigitalNetworks הכריזו כי סדרת הנגנים הבאה שלהם, הנקראים "ריאו קארמה", יתמכו בפורמט Ogg Vorbis ובפורמט Ogg FLAC.
IAudio לפי הידיעות האחרונות, תומכת ב-Ogg וב־FLAC.
גרסת הקושחה אחרונה של הנגנים Sansa Clip ו־Sansa Fuze של חברת סנדיסק מכילה תמיכה ב־Ogg Vorbis.
תוכנה
RealNetworks הכריזו על תמיכה בתבניות Ogg במוצריה.
ניתן לנגן קובצי Ogg, בין היתר, בנגנים הבאים:
Amarok (רישיון GPL)
XMMS נגן למערכות דמויות Unix (רישיון GPL)
Zinf - למערכות לינוקס וחלונות (רישיון GPL)
Winamp לחלונות
JOrbis - נגן מבוסס Java (רישיון LGPL)
Foobar2000
GStreamer (רישיון GPL)
נגן המוזיקה VLC
ניתן לנגן קבצים בתבנית Ogg גם בנגן המדיה של חלונות בעזרת שימוש בפילטר DirectShow של Ogg Vorbis.
OGM
קבצים המסתיימים ב-OGM הם קובצי וידאו השייכים לפרויקט OGG. האודיו מקודד ב־OGG. תכונה מאפיינת קבצים אלו היא היכולת לקודד מספר ערוצי אודיו ומספר ערוצי כותרת לקובץ וידאו אחד.
ויקיפדיה
רוב קובצי הקול בוויקיפדיה מקודדים בתבנית Ogg Vorbis.
ראו גם
Ogg
הדרכה מתוך ויקיפדיה, להפעלת קובצי OGG
קישורים חיצוניים
אתר Vorbis
play ogg - קמפיין של המוסד לתוכנה חופשית לעידוד השימוש ב-ogg
מקור השם - באתר קרן Xiph.
ריאיון עם כריס מונטגומרי על הפרויקט משנת 2000 באתר Avogatro
ההכרזה על שינוי הרישיון והקמת קרן Xiph - עותק מרשימת התפוצה של המפתחים
תיעוד למפתחים ומפרט טכני
קטגוריה:תוכנה חופשית
קטגוריה:פורמטים דיגיטליים | 2024-03-22T16:14:51 |
ישעיהו גביש | ישעיהו ("שייקה") גביש (שמו המקורי: ישעיהו שקליאר; 25 באוגוסט 1925, ה' באלול ה'תרפ"ה – 3 באוקטובר 2024, א' בתשרי ה'תשפ"ה) היה לוחם בפלמ"ח, אלוף ומפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.
ביוגרפיה
משפחתו וילדותו
שני הוריו של גביש, אלחנן ובלה, נולדו בעיירה ריבנישקי שבלטביה. משפחת אביו הייתה משפחת שקליאר, ומשפחת אימו הייתה משפחת רובין. ב-1923 נמלט אביו מלטביה לארץ ישראל, זמן קצר לפני גיוסו לצבא. כעבור שנה עלתה גם אימו לישראל. כעבור זמן קצר נישאו השניים. אביו עבד כעגלון ואימו הייתה עקרת בית.
ישעיהו (שייקה) גביש נולד בשנת 1925 בשם ישעיהו שקליאר בתל אביב, באוהל שבו התגוררו הוריו. בהמשך עברו לצריף בשכונת מחלול ואחר כך לבית שבנה אביו בשדרות קק"ל. בבית זה נולד אחיו הצעיר של ישעיהו, אברהם. תחילה למד ישעיהו בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובהיותו בן 14 עבר ללמוד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן אשר בקיבוץ גבעת השלושה (הישן). במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה חצר בית משפחתו כתוצאה מתקיפה אווירית של חיל האוויר האיטלקי, אך איש לא נפגע.
בפלמ"ח
ב-1943, עם סיום לימודיו בגבעת השלושה, התגייס לפלמ"ח בגיל 18, הגיע לקיבוץ תל יוסף ועבר אימונים שאורגנו על ידי "ההגנה" והצבא הבריטי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה במידה והגרמנים יגיעו לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל-עלמיין ותמיכת הבריטים הופסקה. כיוון שכך, חיילי הפלמ"ח, ושקליאר בתוכם, עבדו חצי חודש במשק והתאמנו בחציו השני. בהמשך מונה שקליאר לשמש כטבח עבור המחלקה הגרמנית במשמר העמק. מקץ חצי שנה בתל יוסף עבר שקליאר לגבעת ברנר, ומשם יצא לקורס מ"כים בגבת. במהלך הקורס חלה בקדחת המערות, ששבה לתקוף אותו גם שנים לאחר מכן. עם סיום הקורס היה מדריך במחנה ההדרכה של הפלמ"ח בשפיים.
לאחר שנתיים בפלמ"ח התכוון ללמוד ב. אלא שיצחק שדה ושאר מפקדיו הפצירו בו להמשיך והוא נעתר. בהתאם לכך יצא לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה, וכשסיים אותו מונה למפקד מחלקת הכשרה מגויסת שהתבססה בנען. במהלך תקופה זו השתתף, בין היתר, בליל הרכבות ובליל וינגייט. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ הגשר של כביש עזה–רפיח מעל נחל הבשור. במהלך השבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, נעצר גביש על ידי שלטונות המנדט הבריטי, יחד עם כל חברי מחלקתו. גביש הושם במחנה המעצר בלטרון, שוחרר ממנו לאחר חודש וחצי ושב לנען.
בראשית 1947 מונה לתפקיד מ"פ בפלוגה ד' של הפלמ"ח בקיבוץ בית השיטה, במקומו של חיים בר-לב. הוא המשיך בתפקידו כמ"פ עם פרוץ מלחמת העצמאות, ופלוגתו לחמה כחלק מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בעמקי הצפון. בין הקרבות הבולטים שהפלוגה לחמה בהם היו הדיפת התקפת צבא ההצלה על טירת צבי. כן נטלה הפלוגה חלק בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה. בהמשך לחם בקרב מלכיה הראשון ונפצע מפגז שנחת בתוך העמדה שלו. הוא אושפז במשך חודש בבית החולים בעפולה. בעודו מחלים מפציעתו מונה לקצין המבצעים של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, והוא שימש בתפקיד זה במהלך כיבוש לוד (מבצע דני). במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד העמק (הגדוד הראשון של הפלמ"ח). בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח.
ישעיהו עברת את שם משפחתו מ"שקליאר" ל"גביש". זאת מאחר שפירוש השם "שקליאר" הוא "זכוכית" בשפה הרוסית.
בצה"ל
ממוזער|250px|שמאל|אלוף ישעיהו גביש, ראש מה"ד, סוקר מסדר סיום קורס קצינים במחנה סירקין, מרץ 1963
לאחר פירוק הפלמ"ח מונה לקצין המבצעים של חטיבה 7, ששכנה אז בבסיס סנט ג'ין. בהמשך שירת כסגן מפקד החטיבה, סגן מפקד גייסות השריון וכקצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים בצה"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. גביש פיקד על בה"ד 3. ב-1955 מונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל והיה ממתכנני מבצע קדש. לאחר המלחמה השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. תחילה שהה שם שנה, אך בהמשך הוארכה שהותו בשנה נוספת. עם חזרתו ארצה, ב-1960, מונה למפקד הפו"ם. ב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה.
ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום. ב-10 במאי 1966 אמור היה לפקד על פעולת בית מירסים, אך באותה העת סבל מכאבי גב עזים ולא פיקד על הפעולה. לאחר כישלון הפעולה באו הרמטכ"ל יצחק רבין והאלוף אריאל שרון לבקרו בביתו שבבאר שבע. גביש לקח אחריות על הכישלון ואמר כי הוא רוצה להתפטר מתפקידו. רבין סירב וגביש נשאר בתפקידו. כעבור חצי שנה פיקד על פעולת סמוע, שנחלה הצלחה רבה.
ממוזער|250px|שמאל|אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש מלווה את ראש הממשלה לוי אשכול והשר מנחם בגין בביקורם אצל כוחות צה"ל בסיני, 13 ביוני 1967
ב-15 במאי 1967 חצו יחידות של הצבא המצרי את תעלת סואץ ונכנסו לתוך שטח סיני. כבר באותו הערב טלפן לרבין וביקש לגייס שתי חטיבות שריון באופן מיידי. הוא סירב ואפשר לתגבר את הכוחות רק בגדוד השריון של חטיבה 460 ובגדוד נח"ל 906. על אף הערכות אגף המודיעין שלא צפויה מלחמה באופק, החזיק גביש בדעה ההפוכה על סמך נאומיהם של מנהיגי ארצות ערב, שלפיהן הן יהיו מוכנות למלחמה נגד ישראל בעתיד הקרוב. למחרת, ב-16 במאי, הותר לגביש לגייס גם את חטיבה 520.
ב-17 במאי דרש נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר מהכוח הבין-לאומי של משקיפי האו"ם לצאת מסיני. לאחר מכן קיבל גביש אישור לגייס גם את חטיבה 200 בפיקודו של יששכר שדמי. רבין החזיק בדעה לפיה יש לכבוש את רצועת עזה כקלף מיקוח למען יישום משא ומתן עם מצרים על פתיחת מצרי טיראן. גביש התנגד לכך בתוקף ודרש לכלול את כיבוש אל-עריש בתוכניתו של רבין. האלופים חיים בר-לב וישראל טל תמכו בהצעה.
בעיצומה של תקופת ההמתנה, שקדמה למלחמת ששת הימים, הפעיל גביש את "יחידת ההונאה". היחידה, בפיקודו של שלמה אמבר, הייתה יחידה סודית ביותר ונועדה "לביים יחידה משוריינת פרושה בשטח, ובדרך זו להציג עוצמה ישראלית מוגברת". הייתה זו אחת מהחלטותיו המבצעיות הראשונות בעת מצב החירום ששרר בחצי האי סיני. היחידה פעלה בעת מבצע לשון אדומה, אשר נועד להטעות את המודיעין המצרי, ולייצר הערכת מודיעין לפיה המאמץ העיקרי הישראלי יתנהל בדרום סיני, ושמטרתו היא כיבוש שארם א-שייח' דרך כונתילה ונח'ל. רק בדיעבד, לאחר המלחמה, הבינו המצרים כי מדובר היה בהונאה.
עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו. הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו.
ב-2 ביוני הציג את התוכנית הפיקודית למלחמה, "נחשונים 2", בפני הרמטכ"ל רבין ושר הביטחון דיין. התוכנית הייתה שונה מהתוכנית המטכ"לית, "קרדום 2", והתבססה על התקפה בציר הצפוני ובאבו עגילה על ידי אוגדה 31 ואוגדה 38 בהתאמה, החדרת חטיבה משוריינת של אוגדה 84 לציר חרידין, שאליה תצטרף חטיבת שריון נוספת בג'בל ליבני. דיין אישר את התוכנית, פרט לכיבוש רצועת עזה והגעה לתעלת סואץ. חיים בר-לב הציע שאוגדה 84 תילחם בציר הצפוני ושאוגדה 31 תבצע את המשימה בציר חרידין. רבין תמך בהצעותיו של בר-לב וגביש לא התנגד להן.
בבוקר 5 ביוני 1967, בשעה 07:45, נתן גביש את הפקודה "סדין אדום, נוע נוע סוף!" למפקדי האוגדות ולכוחות במרחב פיקודו, ובכך החלה מלחמת ששת הימים. יממה קודם לכן ניסח גביש את פקודת היום למלחמה, בה נכתב, בין היתר: "גורל מדינת ישראל נתון בידיכם. עיני העם כולו נשואות ברגע גורלי זה אליכם ומתפללות לניצחונכם ולשלומכם. [...] עלו והצליחו ויהי ה' עמכם."
במלחמה עצמה פיקד גביש, כאלוף הפיקוד, על שלוש האוגדות הללו שכבשו את חצי האי סיני. לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.
ב-1970 תמך שר הביטחון דיין במינוי גביש לסגן רמטכ"ל וראש אג"ם, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר לתפקיד והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל.
במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.
ממוזער|250px|שמאל|ישעיהו (שייקה) גביש נואם בכינוס יסוד דור ההמשך לפלמ"ח בבית הפלמ"ח בתל אביב, 2010
לאחר שחרורו מצה"ל ב-1970 עבר לתפקידי ניהול אזרחיים.
קריירה אזרחית
ב-1970 מונה למנכ"ל "כור מתכת", חטיבת המתכת והפלדה בקונצרן כור וסמנכ"ל כור. באוגוסט 1982 מונה למנכ"ל כור וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-1988.
היה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב ושימש כיושב ראש עמותת דור הפלמ"ח.
בשנת 2016 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "סדין אדום", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.
בשנת 2018 הדליק את משואת צה"ל בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, יחד עם רועי לוי.
בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת השרון.
בשנת 2022 זכה, יחד עם האלוף עמוס חורב, בפרס חיים הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל.פרס הרצוג לתרומה ייחודית למדינה הוענק לעמוס חורב וישעיהו גביש באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
חיים אישיים
250px|ממוזער|אלופי צה"ל בשירות סדיר נושאים את ארונו של גביש בהלווייתו, 2024
גביש נישא לגיטה ב-1949, אותה הכיר ב-1946, בעת ששירת בפלמ"ח. את מוטות חופתם נשאו ארבעה מאלופי צה"ל: יגאל אלון, דן לנר, אסף שמחוני ומולה כהן. גיטה נפטרה ב-2023. לזוג שני בנים: עוזי וגיורא, נכדים ונינים.
ישעיהו גביש נפטר ב-3 באוקטובר 2024, ראש השנה ה'תשפ"ה, בגיל 99, והובא לקבורה בבית הקברות הצבאי קריית שאול.
לקריאה נוספת
פרי עטו
קישורים חיצוניים
עדותו של אלוף פיקוד דרום - ישעיהו גביש ודבריו בכנס סיכום מלחמת ששת הימים, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
שייקה גביש, אלוף פיקוד דרום במלחמת ששת הימים, סוקר יחד עם מפקדי האוגדות אריאל שרון, ישראל טל ואברהם יפה את מהלכי המלחמה, בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל
אלוף פיקוד דרום שייקה גביש בסיור בסיני ובתעלה במלחמת ההתשה, בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
עדות שנגבתה מישעיהו גביש על ידי מחלקת היסטוריה, על מלחמת ששת הימים, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- חלק א'
ערב עיון לספרו של גביש "סדין אדום" מטעם ממר"י, יד יצחק בן-צבי, 27 ביוני 2016
ריאיון עם אלוף מיל. שייקה גביש - "תהילה ופוליטיקה במלחמת ששת הימים", באתר מוטק'ה, 30 בינואר 2017
שייקה גביש נואם לראשונה בטקס הזיכרון ה-76 לנופלי קרב נבי יושע בבית הפלמ"ח, 18 באפריל 2024
"ויהי ה' עמכם" - ראיון נרחב - האלוף במיל' ישעיהו גביש עם הרב אביעד גדות על ספרו 'סדין אדום' באתר יוטיוב
16px|קטע קול|קישור= אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: האלוף ישעיהו גביש בן 99 !, גלי צה"ל, 24 בספטמבר 2024
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
קטגוריה:מנכ"לי כור תעשיות ובנותיה
קטגוריה:מפקדי פיקוד הדרום
קטגוריה:אלופי צה"ל
קטגוריה:מפקדי מרחב שלמה
קטגוריה:מפקדי חטיבת כרמלי
קטגוריה:מפקדי המכללה לפיקוד ולמטה
קטגוריה:מפקדי פלוגות במלחמת העצמאות
קטגוריה:בוגרי בית החינוך ע"ש א"ד גורדון
קטגוריה:בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
קטגוריה:קציני אג"ם פיקודיים
קטגוריה:ראשי מחלקת המבצעים
קטגוריה:יקירי רמת השרון
קטגוריה:משיאי משואה ביום העצמאות: 2018
קטגוריה:אזרחי כבוד של באר שבע
קטגוריה:זוכי פרס צ'צ'יק
קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת סיני
קטגוריה:רמת השרון: אנשי צבא
קטגוריה:חיילי חטיבת יפתח במלחמת העצמאות
קטגוריה:חברי המטה הכללי במלחמת ששת הימים
קטגוריה:חיילי חטיבה 7
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2024
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול | 2024-10-20T05:17:54 |
עיר תת-קרקעית | ממוזער|שמאל|400px|העיר התת-קרקעית של מונטריאול בסמוך לתחנת הרכבת התחתית של מונטריאול בונוונטשור.
עיר תת-קרקעית היא מערכת של מנהרות תת-קרקעיות המחברת בניינים, בדרך-כלל במרכזי הערים. בניינים אלה עשויים לכלול מבני משרדים, מרכזים מסחריים, רכבת תחתית ומרכזי בידור שונים. בדרך-כלל, תהיה עיר תת-קרקעית נגישה באמצעות המרחב הציבורי בכל אחד מהמבנים המחוברים אליה, ולעיתים יהיו לה גם כניסות ייעודיות נפרדות.
ערים תת-קרקעיות זוכות לחשיבות מיוחדת בערים המאופיינות באקלים קשה בין אם קר ובין אם חם, בכך שהן מאפשרות את המשך פעילות מרכזי הערים במשך השנה כולה, ללא קשר למזג האוויר השורר בחוץ.
הערים התת-קרקעיות פועלות בעקרון הדומה למעברי-העל (skyway) המחברים בין בניינים מעל-פני השטח ובדומה למעברים מקורים במפלס הרחוב, אך הן רחבות ומסועפות יותר.
ערים תת-קרקעיות הוקמו גם לאורך ההיסטוריה, לצורך מטרות שונות. במאה ה-21 עזה תחתית היא עיר בשרות ארגון הטרור חמאס. בקפדוקיה שבטורקיה הוקמו ערים תת-קרקעיות רבות, ושתיים מהן, דרינקויו וקאימאקלה, זכו לפרסום מיוחד. שתי הערים שוכנות במרחק 9 קילומטרים זו מזו ומחוברות במחילה. הראשונה כוללת 8 קומות מתחת לאדמה, ושימשה למסתור כבר בתקופה החתית ובמאה ה-19 הסתתר בה צבאו של מוחמד עלי. הערים כוללות חדרי מגורים רבים, כיתות לימוד ושירותים שונים, כגון יקב. עד היום לא ברור כיצד הוארו הערים וכיצד פעלה מערכת האוורור.
דוגמה נוספת לעיר תת-קרקעית הוקמה בסמוך לעיר בון בגרמניה. העיר, שבנייתה הסתיימה ב-1972, בתקופת המלחמה הקרה, נבנתה במטרה לספק מקלט לכ-3,000 מבכירי הממשל במקרה של מתקפה גרעינית. העיר מחולקת למספר מתחמים - אזור מגורים, מרכז לטיפולים רפואיים ועוד, ואף כוללת אולפן טלוויזיה ומספרה.
דוגמאות לערים תת-קרקעיות ברחבי העולם
באוסטרליה:
סידני - מספר מרכזי קניות תת-קרקעיים מחברים בין תחנת הרכבת התחתית המרכזית של העיר למתחם הקניות המרכזי Pitt Street Mall. מרכזי הקניות התת-קרקעיים כוללים כ-100 חנויות.
בקנדה:
העיר התת-קרקעית במונטריאול - La villa souterraine כוללת 32 קילומטרים של תעלות המחברות 7 תחנות רכבת תחתית ומבני משרדים ומרכזי קניות מרכזיים הפזורים על-פני 41 בלוקים ברחבי העיר, כאשר מערכת מנהרות מצומצמת בשאר חלקי העיר מחברת אזורים בעלי חשיבות ציבורית אל תחנות הרכבת התחתית שבאזורם. מונטריאול זכתה להכרה עולמית בתחום זה ומדובר באטרקציה תיירותית מרכזית בעיר.
העיר התת-קרקעית בטורונטו - מערכת PATH מקשרת בין מבנים מרכזיים בלב מרכז העיר לבין 5 תחנות של הרכבת התחתית העירונית, באמצעות 27 קילומטרים של מנהרות.
בפינלנד:
בהלסינקי קיימת עיר תת-קרקעית החובקת את מתחם תחנת הרכבת המרכזית בעיר, שתי תחנות רכבת תחתית ומרכזי קניות. מערכת מנהרות דומה קיימת בשתי תחנות רכבת תחתית בעיר.
ביפן:
אוסקה - תשתית תת-קרקעית עצומה, במיוחד ברבעים Umeda, Namba ו-Shinsaibashi, הכוללים אזורי מסחר, מסעדות, רכבת תחתית ותחנות רכבת בינעירונית.
טוקיו - מערכת עיר תת-קרקעיות מקיפה בסמוך לתחנות הרכבת המרכזיות וכן כמה תחנות רכבת תחתית המחוברות זו לזו. בטוקיו אפשר ללכת בקלות כמה קילומטרים מתחת למפלס הרחוב. בנוסף, ישנן שמועות עקשניות על מנהרות שאינן בשימוש המחוברות למערכת הרכבת התחתית העירונית, המוערכות בכמה עשרות קילומטרים. אף על פי שהעיר התת-קרקעיות בטוקיו נופלות אך במעט ממקבילתה במונטריאול, אין היא נחשבת אטרקציה תיירותית, אלא מאפיין נוסף של התגלמות המגלופוליס בעיר זו.
בארצות הברית:
אטלנטה, ג'ורג'יה - Underground Atlanta מאגדת 6 בלוקים במרכז העיר, כולל מרכזים מסחריים ומסעדות. המתחם החל את פעילותו ב-1968, נסגר אך נפתח מחדש לאחר התמוטטות כלכלית ב-1989.
שיקגו, אילינוי - העיר התת-קרקעית בשיקגו - Pedway - כוללת 4 מערכות מנהרות שאינן מחוברות ביניהן, שהגדולה בהן מחברת 10 בלוקים. המערכת מחברת, לדוגמה, תחנת רכבת אזורית, מרכז תרבות גדול, רשות התחבורה העירונית, תחנות הרכבת התחתית, מבנה העירייה ומרכז ג'יימס ר. תומפסון של מדינת אילינוי.
מיניאפוליס וסיינט פול, מינסוטה - ה-Gopher Way בקמפוס אוניברסיטת מינסוטה מקשרת בין רוב מבני כיתות הלימוד, במערכת רחבה ומסועפת ומאגדת מבנים במתחמים נפרדים בשתי גדותיו של נהר המיסיסיפי, המשלבת גם כמה מעברי-על בין המבנים, כך שלעיתים נדרשים ההולכים בנתיביה לעלות עד לקומה ה-5 כדי לעבור בין הבניינים. מפת המעברים במיניאפוליס; מפת המעברים בסנט. פול
רוצ'סטר, מינסוטה - מבני המרכז הרפואי מאיו קליניק במרכז העיר מחוברים ביניהם במערכת מעברים תת-קרקעיים ומעברי-על. לצידי המסדרונות התמקמו גם כמה בתי-עסק ובהם בתי מלון. מערכת המעברים התת-קרקעיים מכונה בשם Subway, למרות שאין רכבת תחתית בעיר.
ברצועת עזה:
עזה: עיר תחתית בשימוש ארגון הטרור חמאס וארגוני טרור אחרים. העיר התחתית והמנהרות מצויות גם בשטחי תת-הקרקע שמדרום לעזה, כולל חאן יונס ורפיח. בתקופות מסוימות מנהרות הברחה ותקיפה נחצבו גם כחוצות את גבול הרצועה לישראל וסיני שבמצריים.
קישורים חיצוניים
תערוכת צילומים של עיר הבונקר הגרמנית בסמוך לבון
תת-קרקעית
קטגוריה:מבנים תת-קרקעיים
קטגוריה:תכנון עירוני
קטגוריה:גאוגרפיה עירונית
תת-קרקעית | 2024-08-01T01:58:30 |
מרחב התפר | ממוזער|250px|תוואי גדר ההפרדה המאושר והלא מעודכן, נכון למאי 2005
מרחב התפר הוא כינוי לתוכנית הגנה ביטחונית שמתבססת על נוכחות צבאית והקמת מכשולים באזור קו התפר, בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אזור קו התפר הוא האזור שעובר פיזית מעל סימון הקו הירוק, ירושלים ושכונותיה לבין גושי ההתיישבות הקרובים אליו.
שמאל|ממוזער|250px|גדר ההפרדה בדרום הר חברון
תוכנית "מרחב התפר" נועדה להקטין את יכולת החדירה של מפגעים משטח הרשות הפלסטינית לשטח ישראל שמספרם עלה מאז פריצת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. עקב העצמת תופעה של מחבלים מתאבדים. מפגעים אלו נכללים בתוך קבוצה רחבה וגדולה של שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) המונה עשרות אלפי פלסטינים שעוברים מתוך שטחי הרשות הפלסטינית לשטחי ישראל באופן בלתי חוקי לצורכי פרנסה, מדי יום ביומו.
תוכנית "מרחב התפר" כוללת מספר אלמנטים ביטחוניים:
הקמת גדר מערכת לאורך קו התפר בהתאם לשיקולים ביטחוניים. גדר זו ידועה בשם "גדר ההפרדה" והיא החלק העיקרי בתוכנית. גדר ההפרדה הושלמה עד כה בחלק הצפוני של קו התפר וכרגע נבנית באזור ירושלים והמרכז.
פריסת כוחות מג"ב וצה"ל, בסיורי בט"ש באזור קו התפר.
הקמת רשת נקודות בידוק ביטחוני וחסימות כבישים ("מחסומים") על מנת לשלוט בתנועה של הפלסטינים ולמנוע תנועה חופשית של מחבלים ומכוניות תופת.
הקמת מכשולי ביטחון קדמיים כדי להקשות על חדירת מחבלים הן לתוך תחומי הקו הירוק והן ליישובים ישראלים שמחוצה לו (התנחלויות).
תומכים ומתנגדים
התומכים בגדר ההפרדה טוענים שעד כה זכתה התוכנית להצלחה רבה והצילה חיי אדם, למרות הביקורת הבינלאומית הרבה כלפיה, והשיגה את רוב מטרותיה. הם מציגים סטטיסטיקות המאששות לדידם את יעילות הגדר: טענתם היא שמספר הפיגועים ירד היכן שהקימו את הגדר, ובנוסף, יש טוענים שעצם הקמתה של הגדר מעודדת את הרשות הפלסטינית להתגמש מבחינה מדינית.
המתנגדים מתחלקים לשניים:
1. פעילי שמאל הרואים בגדר פגיעה בלתי מוצדקת באוכלוסייה הפלסטינית, וטוענים כי הפקעת אדמות לצורך בניית הגדר, וכן יצירת בידוד בין תושבי מרחב התפר ושאר איו"ש, אינן פעולות מוצדקות, מאחר שלדבריהם אין צורך לבנות את הגדר דווקא בשטח איו"ש, אלא צריך לבנותה על תוואי הקו הירוק.
יש מתנגדים לגדר כדוגמת קבוצת אנרכיסטים נגד גדרות היוצאים מדי פעם למקומות בהם נבנית הגדר ומשתתפים בהפגנות מחאה פלסטיניות נגדה. במהלך ההפגנות מופעלת פעמים רבות אלימות, לדוגמה: מפגינה בבלעין נהרגה משאיפת גז מדמיע, דוברת בצלם נפצעה מכדור גומי בכפר נבי סאלח ומן העבר השני איבד חייל את עינו באחת מזריקות האבנים. פעילי אם תרצו טענו כי פעילי השמאל מסיתים את הפלסטינים להתקומם נגד חיילי צה"ל פעילי השמאל שהשתתפו בהפגנה הכחישו וטענו כי הצבא הוא שמפעיל את האלימות.
2. הימין רואה בגדר הכנה לקראת פינוי יהודים מיהודה ושומרון ללא שהתקבלה כל החלטה כזאת. הטענות העולות מהימין הן שהגדר איננה אפקטיבית, אלא שרוב המחבלים נתפסים בעריהם עקב מידע מודיעיני, ולא בדרכם לפיגוע. בניית הגדר מחלישה לדבריהם את אחיזת צה"ל בערים הפלסטיניות, ובמקרה של נסיגה אף תפגע קשות במודיעין, כך ששכרה של ישראל יצא בהפסדה. לגבי הטענות של תפיסת מחבלים על הגדר הם טוענים שזה רק עקב הכוחות המרובים המפטרלים ליד הגדר ולא בגלל הגדר עצמה.
ראו גם
גדר ההפרדה
מכשול הפרדה
עוטף ירושלים
משמר הגבול
איו"ש
הערות שוליים
קטגוריה:האינתיפאדה השנייה
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני
קטגוריה:ישראל: צבא וביטחון
קטגוריה:גדר ההפרדה
קטגוריה:ישראל: גבולות | 2024-10-02T19:57:04 |
בלוטות חלב | הפניה בלוטת חלב | 2007-05-21T22:30:56 |
כבד | טקסט=|ממוזער|250x250 פיקסלים|הכבד האנושי – מבט על. בכחול מסומן הווריד הנבוב התחתון.
טקסט=|ממוזער|250x250 פיקסלים|הכבד האנושי – מבט תחתי. בירוק מסומן כיס המרה, ובאדום עורק הכבד המיוחד.
שמאל|250px|ממוזער|תרשים מבנה נים בכבד (קרוי סינוסואיד הכבד Hepatic sinusoid), שמחובר אל שלוש מערכות של כלי דם:– כניסת דם מחומצן (צבע אדום בתרשים) מהסתעפות של עורק הכבד– כניסת דם לא מחומצן (צבע תכלת בתרשים) מהסתעפות של וריד שער הכבד– יציאת דם לא מחומצן אל הסתעפות של וריד הכבד (צבע סגול בתרשים)
כבד הוא איבר חיוני הקיים בבעלי חוליות, המבצע תפקידים מרובים של חילוף חומרים. מונחים רפואיים הקשורים לכבד לרוב מתחילים ב"הפטו" ("Hepato") או ב"הפטי" ("Hepatic"), במקור מהמילה היוונית לכבד "הפר" ("Hēpar"). התאים העיקריים (פרנכימה) של הכבד נקראים הפטוציטים. ההפטוציטים מבצעים אחסון, ייצור, פירוק והפרשה של חומרים, חלקם לדם וחלקם לדרכי המרה, לכן הכבד מוגדר כבלוטה אמפיקרינית-הומוטיפית.
הכבד נמצא מתחת לסרעפת, בצד הקרוב לחזה של חלל הבטן. הוא חיוני להישרדות, וכיום לא ידועה דרך חלופית לפצות על העדר מוחלט של תפקודי כבד.
אנטומיה בסיסית
הכבד הוא הבלוטה הגדולה ביותר בגוף האדם, הוא שוקל כ-1.5 ק"ג, מכיל 800–900 מ"ל דם והוא עשיר בכלי דם. צבעו הוא חום-אדמדם והוא בעל ארבע אונות שונות בגודלן ובצורתן. מיקומו של הכבד בצד הימני של חלל הבטן, מתחת לסרעפת ומעט מעל כיס המרה.
הכבד מחובר לשלוש מערכות של כלי דם:
כניסת דם עשיר בחמצן מעורק הכבד (Hepatic artery) – כמו במרבית האיברים.
כניסת דם מווריד שער הכבד (Hepatic portal vein) – דם לא מחומצן, אך מכיל חומרים שנספגו ממערכת העיכול.
יציאת דם לא מחומצן מהכבד אל וריד הכבד (Hepatic vein) ומשם אל הלב הימני – כמו במרבית האיברים.
כ-75% מהדם הנכנס אל הכבד מקורו מווריד השער, והיתר – מעורק הכבד. לחלקה התחתון של האונה הימנית צמוד כיס המרה המאכלס בתוכו את נוזל המרה אותו מפריש הכבד.
את שילוב מערכות הכבד ניתן לראות גם במבט מיקרוסקופי, במבנים הנקראים סינוסואידים: בנוסף להפטוציטים נמצאים בהם גם תאי צינוריות המרה, תאי אנדותל ותאי דם.
תפקודי הכבד
לכבד שלושה תפקידים עיקריים: וסקולרי (במחזור הדם), מטבולי (בחילוף חומרים) וְהַפְרָשָתִי.
מבחינה וסקולרית הכבד מהווה "בנק דם" חשוב בגוף. בנוסף הוא מסנן את הדם, ומנטרל חומרים רעילים על ידי פירוק החומר או על ידי קשירת מולקולה נוספת לחומר הרעיל, וכך מבטל את ארסיותו. הוא גם מנקה את הדם מחיידקים, אנטיגנים ונוגדנים. הכבד מייצר חלבוני דם, ואחראי על ויסות רמתם של החלבונים בדם. הכבד גם מייצר תאי דם אדומים אצל העובר ובמבוגר נהרסים בו התאים האדומים הזקנים.
מבחינה מטבולית הכבד הוא איבר חשוב ובו פעילות חילוף חומרים רבה. על כן הוא מכונה "בית החרושת הכימי" של הגוף. הוא מבצע תגובות ביוכימיות הדורשות רקמות מתמחות, ביניהן פירוק של מולקולות קטנות ומורכבות שרובן דרושות לתפקידים חיוניים. רוב הגלוקוז המגיע ממערכת העיכול מתפלמר בכבד לרב-הסוכר גליקוגן. תאי הכבד מפרקים את הגליקוגן לחד-סוכרים בזמנים שבין הארוחות ובצום וכך מווסת הכבד את רמת הגלוקוז בדם ומבטיח אספקה יציבה של גלוקוז לתאים ולרקמות להפקת אנרגיה. בנוסף, הכבד מייצר שומנים (ליפידים) ואוגר אותם (יחד עם חומרים חיוניים נוספים כגון ויטמינים, חומצות אמינו וברזל). כמו כן, כאשר מתדלדלים מאגרי הגליקוגן והשומנים, מנצל הכבד את החומצות האמיניות ליצירת גלוקוז או חומצות שומניות וגופי-קטו להפקת אנרגיה. הכבד מסנתז את חלבוני פלזמה, ביניהם אלבומין, חלק מהגלובולנים וכן פיברינוגן ופרותרומבין האחראים לקרישת הדם, והוא חשוב גם בייצור כולסטרול והורמונים דוגמת ויטמין D, בפירוק תוצרי תאי דם אדומים ובנטרול רעלנים ותרופות.
מבחינה הפרשתית בכבד נוצרים מלחי המרה המסייעים בתחלוב של השומנים ותהליך פירוקם ובתהליך ספיגת הוויטמינים. הכבד מפריש כל יום כליטר מיצי מרה המועברים דרך דרכי המרה לתריסריון. למיצי המרה תפקיד נוסף של סילוק רעלים בתוך הגוף עצמו.
התפתחות עוברית
בתהליך ההתפתחות העוברית תאי העובר נעים, נודדים ומשנים את המבנה בו הם היו מאורגנים בתהליך הנקרא גסטרולציה. בתהליך זה, מבנה העובר משתנה מצורה שטוחה לצורה בעלת נפח. לאחר השינוי, העובר למעשה מורכב משלוש שכבות שונות הנקראות "שכבות נבט": האקטודרם, המיזודרם והאנדודרם. משכבות אלו מתפתח המגוון המלא של כל רקמות הגוף. הכבד מתפתח מהאנדודרם, השכבה הפנימית ביותר.
התאים של הכבד הם תאים שמקורם הראשוני הוא ב-Prechordal Plate) PrCP). ה-PrCP היא קבוצת התאים אשר הייתה הראשונה לנדוד לאורך העובר בתחילת תהליך הגסטרולציה.
בשלבים מאוחרים יותר, שני צדדי העובר מתחברים ומתאחים ליצירת ה-foregut (מעי קדמי), ה-midgut (מעי אמצעי) וה-hindgut (מעי אחורי). הכבד מתפתח מה-foregut המעי הקדמי. הסיגנלים BMP (bone morphogenetic protein) ו-FGF (fibroblast growth factor), מסיטים את האנדודרם מברירת המחדל שלו שהיא הלבלב, לכבד.
מחלות הכבד
מרבית המחלות של הכבד מלוות בתסמין הצהבת, שנגרם על ידי רמות גבוהות של בילירובין במערכת. הבילירובין נגרם כתוצאה מפירוק ההמוגלובין של תאי דם אדומים מתים, בדרך כלל הכבד מוריד את רמת הבילירובין בדם ומוציא אותו באמצעות כיס המרה.
מחלות כבד:
הפטיטיס (Hepatitis) – נגרמת על ידי נגיפים שונים שיוצרים דלקות בכבד. הווירוסים הפטיטיס B ו-C הם הסיבות הנפוצות ביותר לדלקת ויראלית כרונית בכבד.
שחמת הכבד (Cirrhosis) – נגרמת על ידי הרס הרקמות של הכבד, דבר הגורם להפרעה בזרימת הדם אל תאי הכבד ושיבוש פעילות הכבד.
סרטן בכבד
התרחבות הכבד
מחלת הכבד השומני שאינה נובעת מצריכת אלכוהול
תסמונת גילברט
אי ספיקת כבד חריפה
בנוסף יכולים להיות ליקויים בתפקוד הכבד בשל חסימת צינורות המרה ובעיות בזרימת המרה בכבד. הכבד עלול להנזק במיוחד בשל שתיית משקאות חריפים מופרזת.
ניתן לאבחן פגיעה בכבד על ידי בדיקות דם אשר בוחנות אנזימים הקיימים בכבד ואשר עולים במקרה של פגיעה בכבד. (ראו תפקודי כבד).
לניתוח מצב הכבד פותחה שיטת דיווח ומערכת נתונים על דימות כבד.
ראו גם
השתלת כבד
כבד (מאכל)
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של החברה הישראלית לחקר הכבד
הכבד בתלת מימד, באתר Hilzbook
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מערכת העיכול
קטגוריה:בטן | 2024-08-27T09:02:27 |
כלור | כלור (בלטינית: Chlorine, מיוונית: χλωρός (chloros) = צהוב בהיר/חיוור) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Cl ומספרו האטומי 17. כלור הוא מינרל חשוב בגוף האדם החיוני ליצירת חומצת מימן כלורי, המשתתפת בתהליך העיכול.
תכונות
מולקולת הכלור היא מולקולה דו אטומית המסומלת כ-Cl2. שני אטומי הכלור שבמולקולה קשורים ביניהם בקשר קוולנטי יחיד (Cl-Cl).
הכלור הוא גז צהוב-ירקרק, רעיל ובעל ריח צורב.
אחרי הפלואור, הכלור הוא הגז הקל ביותר בקבוצת ההלוגנים, אך הוא כבד פי שניים וחצי מן האוויר. כלור מתעבה ב-34- מעלות צלזיוס.
האלקטרושליליות של הכלור (3.16) היא הרביעית בגובהה בטבלה המחזורית (אחרי פלואור, חמצן וחנקן).
ייצור
הדרך המקובלת ביותר כיום להפיק כלור היא בתהליך כלור-אלקלי המבוסס על אלקטרוליזה של תמיסה מרוכזת של נתרן כלורי, ובדרך זו הוא מופק גם בישראל, למרות מחירו הגבוה יחסית של החשמל.
בתהליך זה מופק הכלור ביחד עם שני תוצרי לוואי: מימן ונתרן הידרוקסידי:
את הכלור אפשר לקרר או לדחוס וכך לעבות אותו, ואז קל לאחסנו ולהעבירו ממקום למקום במכלי פלדה, או בקרונות רכבת מיוחדים, עשויים פלדה.
שימושים
לכלור שימושים רבים:
הלבנת אריגי פשתן וכותנה וכן הלבנת העצה בתהליכי תעשיית הנייר.
תמיסת כלור במים מרחיקה כתמי דיו מנייר.
שימוש נפוץ אחר של הכלור הוא בחיטוי וטיהור מי-שתייה ומי בריכות, בזכות כושרו לקטול חיידקים.
כן משתמשים בכלור בתעשיית הצבעים.
בישראל משתמשים בכלור בתהליך הפקת הברום, אחד מאוצרות הטבע של ישראל, באופן הבא: על ידי העברה של גז כלור בתמיסה של מלח ברום (הצורה הנפוצה של ברום) נוצרים ברום ותמיסה של מלח כלור, בתגובה הידועה כחמצון חיזור.
שימושים בתרכובות:
KClO4 (אשלגן פרכלורט) מחמצן חזק שהוא תרכובת של כלור, אשלגן וחמצן משמשת להכנת ראשי-גפרורים וזיקוקין די-נור.
תרכובת של כלור עם נתרן וחמצן (נתרן כלורתי) משמשת, אף בתמיסה מהולה, כקוטל עשבים.
NaOCl נתרן תת-כלורי, ידוע יותר כנוזל הניקוי אקונומיקה.
KCl אשלגן כלורי הוא דשן ידוע, ממוצרי היצוא העיקריים של ישראל, וידוע בשם אשלג.
לתרכובות רבות של פחמן וכלור יש שימושים נרחבים ומגוונים. אחת מהן היא הכלורופורם, ששימש בעבר כחומר הרדמה וכיום עיקר שימושו כחומר גלם בתעשייה, וכן תרכובות אחרות, המשמשות כחומרי חיטוי ברפואה, בתעשיית הסיבים הסינתטיים, בכיבוי שרפות, כחומרים לניקוי יבש ועוד שימושים אחרים.
היסטוריה
הכימאי השוודי קרל וילהלם שלה זיהה את הכלור הטבעי לראשונה ב-1774, כמעט במקרה, אגב חקירת תכונותיו של המינרל פירולוזיט (מנגן דו-חמצני), אך עדיין לא זיהה את הכלור כיסוד אלא החשיב אותו לתרכובת. רק ב-1810 גילה המדען הבריטי סיר האמפרי דייווי, מאבות מדע הכימיה, שהכלור הוא יסוד, לאחר שניסה להפריד אותו (תוך מחשבה שהכלור הוא תרכובת) ונכשל. דייוי העניק ליסוד שנתגלה את השם "כלור", שם שמקורו במילה היוונית "כלורוס" שפירושה "צהוב-ירקרק".
הכלור הוא הגז הראשון בו נעשה שימוש כנשק כימי. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה עשה הצבא הגרמני שימוש בגז כנגד כוחות קנדיים שספגו אבדות רבות בעקבות כך. ראו בהרחבה: לוחמת גז במלחמת העולם הראשונה.
בשנת 2022 אירע אסון דליפת הכלוריד בנמל עקבה שכתוצאה ממנו מתו 13 אנשים.
צורה בטבע
הכלור מתרכב בנקל ובמהירות עם יסודות רבים אחרים, ובטבע הוא נמצא במצב חופשי רק בכמויות זעירות, בגזים הנפלטים בעת התפרצות געשית. לעומת זאת, תרכובות עם כלור שכיחות בטבע, במיוחד נתרן כלורי, המצוי בטבע בצורת סלעים, במי הימים והאוקיינוסים, וכן במימיהן של ימות מלוחות כגון ים המלח, הים הכספי וימת המלח הגדולה שביוטה.
תפקיד ביולוגי
מלחי הכלור נמצאים במרבית נוזלי גוף האדם ושאר היונקים, ומיץ הקיבה מכיל חומצה מלחית, שמרכיביה הם כלור ומימן.
אמצעי זהירות
כלור מגרה את מערכת הנשימה, במיוחד אצל ילדים וזקנים. בצורתו הנוזלית הוא גורם לכוויות בעור. כלור מזוהה על ידי חוש הריח כשהוא בריכוז ppm 3, מסוגל לגרום נזק לאדם כבר בריכוז של 10 ppm, ומסוגל לגרום למוות תוך דקות ספורות בריכוז של 800 ppm. בגלל רעילותו, כלור שימש כנשק כימי במלחמת העולם הראשונה, ולעיתים נמצא בשימוש זה גם היום.
חשיפה לריכוזים גבוהים של כלור יכולה לגרום לבצקת בריאות, ריכוזים יותר נמוכים מחלישים את הריאות וגורמים נזק לרקמות הריריות של הגוף.
קישורים חיצוניים
כלור ב-Webelements
*
קטגוריה:הלוגנים
קטגוריה:מולקולות דו-אטומיות | 2024-04-27T11:23:34 |
טנק | ממוזער|300px|טנק מרכבה סימן 4מ של חיל השריון הישראלי. זהו טנק מערכה ישראלי החמוש בתותח תע"ש 120 מ"מ, מקלע כבד M2 בראונינג, מאג ומרגמה 60 חש"ן, ומצויד במערכת הגנה אקטיבית לטנקים מעיל רוח ומערכת ניהול קרב דיגיטלית צי"ד.
שמאל|ממוזער|300px|ירי של טנק צ'אלנג'ר 2 בבצרה עיראק ב-2008
טנק הוא רכב קרבי משוריין המיועד לפגוע בכוחות אויב יבשתיים באש ישירה. הטנק המודרני הראשון יוצר בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתנו לטנק את שמו (Tank), שפירושו באנגלית "מְכָל", בשל רצונם להטעות את האויב, ולא, כפי שחושבים לעיתים בטעות, על שום דמיונו לחבית מים. כמעט כל הטנקים נעים באמצעות מזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים (״בוגים״)) ובעלי צריח החמוש בתותח טנק ומקלעים.
לטנקים תפקיד חשוב בכל עימות משמעותי אשר נערך מעת כניסתם לשירות בצבא הבריטי, וביתר שאת מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום. בתחילה יועד להם תפקיד מסייע לחיל הרגלים. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 פותחה באירופה על ידי היינץ גודריאן ואחרים תורת לחימה מודרנית לכוחות משוריינים כחיל עצמאי. יישומה המוצלח של התורה במסגרת הבליצקריג הגרמני תרם לפיתוחה של תורת השריון המודרנית. אחרי מלחמת העולם השנייה פותח טנק המערכה, טנק "כלבו" כבד שמילא את כל תפקידי הסוגים השונים של הטנקים. זוהרם של הטנקים דעך במעט עקב המצאת רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים (נ"ט) שאפשרו ללוחמי חי"ר לנטרל ואף להשמיד טנקים, כולל טנקים כבדים. מנגד, הטנק השתכלל ובנוסף למנועים עוצמתיים יותר, כלל גם מערכת בקרת אש דיגיטלית ובתחילת המאה ה-21 גם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים שמגינה עליו באפקטיביות מפני רקטות וטילי נ"ט (כפי שהוכיחה ישראל במבצע צוק איתן).
תכונות
ממוזער|250px|טנק מסוג לאופרד 2 (תוצרת גרמניה), של הצבא ההולנדי.
הטנק הוא רכב קרבי משורין זחלי, בדרך כלל בעל צריח מסתובב, המספק מענה לשלושה יסודות עיקריים בתמרון היבשתי:
מיגון / שרידות – יכולת הטנק לפעול על אף שנפגע ולהגן על הלוחמים המפעילים אותו. עקב מיגונו הגבוה של הטנק, נדרשים אמצעי לחימה ייעודיים לשם השמדתו או הוצאתו מכלל פעולה. בין אלו ניתן למנות: פגזי נ"ט, מטעני גחון, מוקשי נ"ט, רקטות נ"ט, טילים נגד טנקים וטילים המשוגרים מכלי טיס. ככלל, הטנק חסין מפני נשק קל ורסיסים.
ניידות / עבירות – יכולת הטנק לנוע בתוואיי שטח קשים לאורך זמן ובמינימום תקלות. ניידות הטנק עומדת בדרך כלל ביחס הפוך למיגונו (עקב משקלו הכבד של המיגון), ועל כן לרוב נדרשת פשרה בין שני היסודות הללו.
עצמת אש – יכולת הטנק לגרום נזק למטרותיו. נהוג להשוות את עצמת הירי של טנק אחד לעצמת ירי של מחלקת חיל רגלים שלמה. חימושו העיקרי של הטנק הוא תותח טנק היורה פגזים (ולעיתים טילים), וכחימוש משני ניתן למצוא מקלעים, מרגמות ונשק קל (נק"ל).
חסרונותיו המרכזיים של הטנק הם גודלו, משקלו, מהירותו ומחירו הגבוה.
היסטוריה
הטנק מראשית דרכו עד מלחמת העולם השנייה
ממוזער|שמאל|סימן 1 - הטנק הראשון שיוצר בבריטניה.
הטנק נוצר על מנת לתת מענה לבעיה שעמדה לפני הפיקוד הגבוה במהלך מלחמת העולם הראשונה - קצב האש הגבוה של התותחים, המקלעים והנשק הקל גבה קורבנות גדולים מהצד התוקף בלי להעניק לו ניצחון. היה צריך כלי רכב ממוגן עם תותח שישמיד את עמדות הירי של האויב וכך יסייע לחיל הרגלים המסתער. ב־1912 הציע ממציא אוסטרלי בשם לנסלוט דה מול תוכנית לרכב זחלי שנגנזה. ב־1915, אל מול הקיפאון בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, הציע דה-מול את הצעתו פעם נוספת וזו נדחתה בשנית. לבסוף הוחל פיתוח של טנק בתצורה שונה מזאת שהציע דה-מול וניסוי ראשון בכלי נערך ב-6 בספטמבר באותה שנה.
למרות הפוטנציאל הגדול הטמון בו, לא השכילו מדינות ההסכמה לנצל את הטנק. הן שלחו לקרב רק טנקים בודדים וכך איבדו את אפקט ההפתעה הטמון במתקפת טנקים מסיבית. רק לקראת סוף המלחמה הן השתמשו בטנק כראוי וניצלו את יתרונותיו. השימוש הממשי הראשון בטנק על מלוא אפשרויותיו היה בקרב קמברה, ב־20 בנובמבר 1917. הטנקים הצליחו להבקיע את החזית הגרמנית, והכוחות של בעלות הברית לקחו בשבי עשרת אלפים חיילים גרמנים, 123 תותחים, ו־281 מכונות ירייה - הצלחה כבירה באותם הימים כאשר התקדמות של קילומטר או שניים נחשבה ל"פריצת דרך".
בין שתי מלחמות העולם פותחו טנקים רבים ברחבי העולם. ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ברית המועצות ואחרות ייצרו טנקים בעלי שריון טוב יותר ובעלי עוצמת אש גדולה יותר. אולם רק גרמניה הנאצית פיתחה ואימצה תורת לחימה חדשנית, שכללה שימוש בכוח משוריין וממוכן ברמה האסטרטגית. הייחוד של תורת הלחימה הגרמנית היה בריכוז הטנקים במסגרת יחידות צבאיות עצמאיות רבות עוצמה (דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר, ובשלב מאוחר יותר ארמיות פאנצר), בעוד שהמדינות האחרות פיזרו בדרך כלל את הטנקים בין דיוויזיות החי"ר או הפרשים שלהם, במסגרת גדודית או חטיבתית, וייעדו אותם להגשת סיוע צמוד ליחידות החי"ר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שעטו הפנצרים הגרמניים לתוך פולין, והביסו את הצבא הפולני המיושן תוך זמן קצר. גם בעת הפלישה לצרפת ב־1940 מילאו דיוויזיות הפאנצר הגרמניות תפקיד מכריע בכיתור ובהבסת צבאות בעלות הברית, והוכיחו שקווי ביצורים נייחים, דוגמת קו מאז'ינו, לא מסוגלים לספק מענה לטקטיקת הבליצקריג הגרמנית.
הטנק במלחמת העולם השנייה
שמאל|ממוזער|240px|טנק T-34 סובייטי
ממוזער|240px|טנק M4 שרמן אמריקאי
הטנקים הגרמניים, שרוכזו במסגרת ארבע קבוצות פאנצר (שכללו את הדיוויזיות הניידות של הוורמאכט), מילאו תפקיד מרכזי במהלך הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 (מבצע ברברוסה). הם הנחילו שורת תבוסות נוראות לצבא הסובייטי, חדרו לעומק שטח ברית המועצות, והשמידו כ-20 אלף טנקים סובייטיים עד תום שנת 1941. אולם הצבא האדום הצליח לבלום את התקדמות הצבא הגרמני בשערי מוסקבה, ולאחר ניצחונו בקרב סטלינגרד נטל את היוזמה לידיו, והחל להדוף את כוחות הציר מערבה. באמצעות משאבי התעשייה העצומים של ברית המועצות וסיוע לוגיסטי מבעלות הברית ייצרו הסובייטים כמות אדירה של טנקי T-34 שזכו להצלחה גדולה בשל פשטות הייצור ותכנונם החדשני והיעיל. במהלך קרב קורסק בקיץ 1943, בו השתתפו למעלה מ-6000 טנקים משני הצדדים, הצליחו כוחות הצבא האדום לבלום את התקפת הנגד של כוחות השריון הגרמניים, ולגרום להם אבדות כבדות. לאחר השלבים הראשונים של המלחמה ריכז גם הצבא הסובייטי את הטנקים שלו במסגרת קורפוסים משוריינים וממוכנים ולאחר מכן במסגרת ארמיות טנקים רבות עוצמה. בשנתיים האחרונות של המלחמה מילאו ארמיות הטנקים הסובייטיות (הצבא האדום כלל בסוף המלחמה 8 ארמיות טנקים) תפקיד מכריע בשורת מתקפות סובייטיות, שהביאו את כוחות הצבא האדום עד לברלין.
במקביל התנהלה לחימה עזה בזירת המלחמה של צפון אפריקה בשנים 1941–1943 בין קורפוס אפריקה הגרמני בפיקוד גנרל פלדמרשל ארווין רומל לארמייה השמינית הבריטית. גם בזירה זו מילאו הטנקים תפקיד מרכזי. בקרב אל עלמיין השני, במסגרתו הביסו הבריטים את כוחותיו של רומל, השתתפו למעלה מ-1500 טנקים משני הצדדים.
בקיץ 1944 נחתו כוחות בעלות הברית המערביות בנורמנדי. בגל הראשון נכללו טנקי השרמן DD האמפיביים בנוסף לסוגים רבים של טנקים אחרים. הטנקים הגרמניים, ובמיוחד הטנקים הכבדים מדגם טיגר היוו יריב קשה לכוחות השריון הבריטיים והאמריקניים, אך בסופו של דבר העדיפות המספרית המוחצת ממנה נהנו כוחות בעלות הברית, שהסתמכו בעיקר על הטנקים הבינוניים האמריקנים מדגם M4 שרמן, הכריעה את הכף והביאה לניצחון. ב־1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. היה ברור שבכל סכסוך עתידי יהיה לטנק תפקיד מכריע. במזרח ובמערב המתינו עשרות אלפי הטנקים שיוצרו להילחם בגרמניה לאויב חדש. מלחמת העולם השנייה הביאה להתפתחות אדירה בתחום הטנקים. השריון נעשה עבה יותר, חימוש הטנק היה לגדול יותר ולמדויק יותר, ופותחו תאוריות טקטיות ואסטרטגיות לשימוש בטנקים.
הטנק ממלחמת העולם השנייה ועד תחילת המאה ה-21: עלייתו של טנק המערכה
ממוזער|250px|טנק T-55 סובייטי.
ממוזער|250px|טנק לאופרד 2A6 תוצרת גרמניה.
עם תחילת המלחמה הקרה בין הגוש הקומוניסטי למערב (ברית נאט"ו), היו חמושים שני הצדדים בטנקים ממלחמת העולם השנייה. בניסיונותיהם לייצר טנק שיתמזגו בו גם השריון והחימוש הכבד של הטנקים הכבדים, וגם המהירות ויכולת התמרון של הטנקים הבינוניים, הגיעו שני הצדדים לאותן מסקנות ופיתחו את טנק המערכה. טנק זה, שהראשונים מסוגו היו הצנטוריון, ה-T-54 והפטון, משלב בתוכו מהירות, שריון וחימוש, המתפשרות זו עם זו. כך נוצר מעין "האולר השווייצרי" של הטנקים: טנק שממלא את תפקיד כל סוגי הטנקים שקדמו לו (פרט לטנק הקל).
יצירת טנק המערכה התאפשרה בזכות התקדמות הטכנולוגיה בתקופה זו, ובייחוד בשיפור הרב בעוצמת המנועים, שהספקם היה למעלה מ-600 כוחות סוס בטנקי המערכה הראשונים וכ-1,500 כוחות סוס (1,100 קילוואט) בטנקי המערכה המודרניים. מנועים עוצמתיים אלה אפשרו לטנק לשאת שריון כבד במיוחד ותותח טנק גדול, תוך שמירה על יכולת ניידות ומהירות סבירות. השריון עובה באופן ניכר אך גם השתפר טכנולוגית והפך מלוחות פלדה למבנה מתוחכם עשוי מסגסוגות פלדה וחומרים מרוכבים, בנויים בגאומטריה משופעת, על מנת לספק מקסימום הגנה תוך הורדה במשקל. השריון המרוכב היה קל יותר מפלדה וסיפק הגנה טובה יותר. המדינות החזקות, ובהן ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, גרמניה וישראל, פיתחו כל אחת שריון מרוכב שהרכבו ומבנהו הם סוד צבאי. כדי לחדור את השריון הכבד, גדל קוטר התותח הראשי של הטנק, בהתחלה ל-105 מ"מ ואחר כך ל-120 מ"מ בטנקים מערביים (ארצות הברית, מדינות ברית נאט"ו ובנות בריתן) ו-125 מ"מ בטנקים מזרחיים (ברית המועצות ובנות בריתה). תותחים אלה, שירו גם פגזי טנקים גדולים וחזקים יותר, סיפקו יותר אנרגיית לוע, שהייתה דרושה לחדור את השריון הכבד והמשוכלל באמצעות חודרן קינטי. במקביל פותחו גם פגזים המבוססים על רש"ק חלול לחדירת השריון. השיפורים הטכנולוגיים באו לביטוי גם במערכות בקרת הירי , השליטה והפיקוד, הניווט והקשר. שיפור חשוב נוסף היה הוספת אמצעי ראיית לילה כולל כוונת דימות תרמי המאפשרת לכוון על מטרות גם בחושך.
טנקי המערכה ממלאים עד היום תפקיד מרכזי בצבאות הגדולים, וכנראה ימשיכו למלא אותו גם בעתיד, ולו רק בשל יכולתם להטיל מורא באויב ולהפגין עוצמה. לטנק יש יתרון חשוב גם בלוחמה בשטח בנוי (לש"ב) - בכוח האש שלו, במיגון הכבד שלו ובאמצעי התצפית המתקדמים הוא מהווה בפועל מוצב נייד. הפיתוחים הטכנולוגיים מהשנים שאחרי המלחמה ניכרים בטנק היטב. מערכות ממוחשבות החליפו את האמצעים הפשוטים של העבר. תנאי הצוות השתפרו ללא הכר. שריון מתוחכם נוסף על שריון הפלדה הישן והסטנדרטי. טנקים עתידיים, כדוגמת הטנק PL-01 הפולני, משלבים אלמנטים של חמקנות ומערכת ירי משוכללת.
המאה ה-21: עימותים נמוכי עצימות, מותו של הטנק?
ממוזער|250px|טנק M1 אברהמס אמריקני מפטרל בעיראק, 2008.
עם זאת, היו שדיברו על "מותו של הטנק" לנוכח הופעת אמצעים נגד טנקים הכוללים מסוקי קרב החמושים בטילי נ"ט שיכלו לבלום טורי שריון מרחוק, וכן רקטות נגד טנקים (כגון ה-RPG-7 הנפוץ) וטילי נ"ט שמתופעלים על ידי לוחם חי"ר פשוט (ואפילו לא סדיר) שמסוגלים לגרום נזק ולהשבית אפילו טנק מערכה כבד ויקר. מטעני גחון מאולתרים גדולים, שמיוצרים על ידי ארגוני טרור וגרילה, יכולים להשמיד אף את טנקי המערכה המתקדמים ביותר. השינוי באופי הלחימה מקרבות ענק של שריון בשריון ללוחמה אסימטרית בין צבא סדיר החמוש בכבדות בכלי טיס וטנקים מול צבא לא-סדיר וארגוני גרילה שחמושים בעיקר בנשק קל, מטעני חבלה וטילי נ"ט, ומסתתרים בלב שטח בנוי, הובילו לכך שהפוטנציאל של הטנק בלחימה נוצל באופן חלקי בלבד ושהשימוש בו היה מוגבל למדי. שינוי טקטי זה חיזק את הדיבורים על "מותו של הטנק" ומעבר לרכב קרבי משוריין קל יותר שיחליף אותו בתפקידו.
הטנק בישראל
ממוזער|250px|מרכבה סימן 4מ הוא טנק המערכה המתקדם ביותר של צה"ל. הוא פותח ומיוצר בישראל.
חיל השריון הישראלי מפעיל טנקים מאז הקמתו במלחמת העצמאות הכוח הראשון שהפעיל טנקים היה חטיבה 7 חטיבת השריון הראשונה בישראל. בשנותיו הראשונות הפעיל צה"ל טנקים ומשוריינים מכל הבא ליד, כאשר עד מבצע קדש הצטייד החיל בטנקים בינוניים וקלים מדגמי M4 שרמן, M51 סופר שרמן ו-AMX-13. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל צה"ל להפעיל טנקי מערכה, כאשר רכש טנקי צנטוריון בריטיים והסב אותם לטנקי שוט קל. טנקים אלה, בשיפורים ושדרוגים שונים, שירתו בצה"ל עד 1992, ולאחר מכן רבים מהם הוסבו לנגמ"שים כבדים בצה"ל, דוגמת הנגמחו"ן והפומ"ה. כמו כן רכש צה"ל מארצות הברית את טנקי הפטון מדגמי M48 ו-M60, אותם שיפר לטנקי המגח ששירתו עד אמצע העשור השני של המאה ה-21.
במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים התרחשו קרבות שריון בשריון גדולים בין צה"ל לצבאות ערב, כאשר ברובם יצא צה"ל כשידו על העליונה, גם כאשר היה בנחיתות של כמות ואיכות הטנקים. הניסיון שנרכש בקרבות אלה סייע בהמשך לשדרוג והסבת טנקים לצורכי ישראל ולפיתוח טנק ישראלי לפי מפרט הייחודי לצה"ל, וצרכיו הכוללים עימות נמוך עצימות ולוחמה בשטח בנוי ודרישה לעבירות בתוואי השטח הקשים של סלעי הבזלת של רמת הגולן מחד וחולות המדבר מאידך, וכן העדפת מיגון הצוות כשיקול התכנוני העיקרי.
בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 פיתחה ישראל את המרכבה: טנק מערכה פרי תכנונה ותוצרתה של ישראל שמותאם במיוחד לצורכי צה"ל וכלל מספר תפישות תכנוניות חדשניות וייחודיות (כגון העברת המנוע לחזית ויצירת מסדרון אחורי לחי"ר). הדגם הראשון, מרכבה סימן 1, נכנס לשירות ב-1979 והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. ב-2009 הפך המרכבה סימן 4מ למבצעי. טנק זה נחשב לאחד המתקדמים והממוגנים ביותר בעולם וכולל מתקדמת, מערכת ניהול קרב דיגיטלית המתקשרת עם שאר כוחות צה"ל כולל טנקים אחרים וחיל האוויר (צי"ד), תחמושת רב-תכליתית מתקדמת שמתאימה ללוחמה בשטח בנוי ופגיעה בחי"ר, מסדרון אחורי שמאפשר נשיאת חי"ר ומערכת הגנה אקטיבית לטנקים שמגינה על הטנק וצוותו מטילים.
באתר יד לשריון בלטרון הוקם אתר ההנצחה והמורשת של חיל השריון בשנת 1982. באתר מוצגים למעלה מ-160 כלי רכב קרביים משוריינים, וגם מיצג אורקולי על מורשת השריון.
מבנה הטנק ומאפייניו
הטנק המודרני מורכב משלושה חלקים עיקריים: תובה, צריח ותותח טנק.
בתובה (hull) מותקנת מערכת ההנעה של הטנק הכוללת חטיבת כוח (המנוע והתמסורת), מזקו"ם (זחלים), דלק ונהג.
הצריח (turret) הוא החלק האקטיבי של הטנק המשמש ללחימה ובו מתנהלת עיקר הפעילות. בצריח יושבים המפקד, התותחן והטען. בצריח נמצאות רוב מערכות הנשק, האופטיקה והקשר של הטנק.
התותח (main gun) משמש לירי בכינון ישיר.
ניידות
רובם המוחלט של הטנקים נעים באמצעות מזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) ונהנים מיתרונותיה: יכולת העבירות המוגברת וחלוקת משקלו של הטנק על שטח פנים רחב (דבר המקטין את סיכויו לשקוע בקרקע בוצית). כדי להתגבר על מכשולים קשים כגון תעלות נגד טנקים, שדות מוקשים וברזלים נגד טנקים - מסתייעות יחידות שריון בליווי צמוד של יחידות הנדסה קרבית. לצד הטנקים הרגילים ניתן למצוא גם טנקי גישור (טנק שצריחו הוחלף במערכת גישור הידראולית), טנקי-דחפור, טנקי הנדסה (עם כף דחפור או אמצעים הנדסיים אחרים) ונגמ"שי הנדסה עם מגובים לפריצת שדות מוקשים. ניתן למצוא גם דחפורים ממוגנים שנלחמים לצד הטנקים. הדחפורים משמשים למילוי תעלות נ"ט, להערמת סוללות, לפריצת סוללות, לסלילת דרכים וכן לחפירת עמדות לטנקים.
שריון ואמצעי הגנה
ממוזער|טנק M-60 פאטון עם מיגון ריאקטיבי מדגם "בלייזר" תוצרת ישראלממוזער|מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" מתוצרת חברת רפא"ל הישראלית
ממוזער|T-84 Oplot-M בעל מיגון רב שכבתי; מיגון פאסיבי, מיגון ריאקטיבי ומערכת הגנה אקטיבית לטנקים
החלק העיקרי במיגון הטנק הוא השריון. בתחילת דרכו היה שריון הטנק מורכב בעיקרו מלוחות פלדה שהגנו על הצוות מאש קלה ורסיסים. עם התפתחות נשק שחדר מעבר לשריון זה, החלו מתכנני טנקים לחפש דרכים למיגון טוב יותר של הטנק. בתחילה עיבו את הפלדה, אולם התוצאה הייתה עלייה במשקל הטנק שהקשתה על ביצועיו. צוות תכנון רוסי שתכנן את ה-T-34 מצא פתרון חלקי, בדמות שריון משופע. לוחות השריון בתובה ובצריח הונחו בזווית חדה ביחס לאנכי, לשם השגת תבנית בליסטית לעמידת הגוף בפני קליעים נגד-טנקים. נטייתו של שריון מהקו האנכי מעמידה למעשה בפני הקליע שכבת שריון עבה יותר על פני מסלול התעופה שלו. בנוסף, הזווית חדה שבין מסלול התעופה ללוח מגדילה את הסיכויים של החלקות הקליעים, בניגוד לשריון אנכי. לפיכך, לוח שריון בעובי 10 ס"מ לדוגמה, כשהוא נטוי בזווית של 60 מעלות מהקו האנכי, יהיה בעל "בסיס שריון" של 20 ס"מ. השריון המשופע הועתק עד מהרה על ידי כל הצבאות, ועד היום מתוכננים כל הטנקים, וכך גם כלי רכב משוריינים אחרים, בצורה זו.
שריון הטנק שופר גם בדרכים אחרות. נמצאו חומרים שונים שהיוו תוספת לשריון הפלדה והעניקו הגנה טובה יותר. בין חומרים אלה היו סגסוגות חזקות במיוחד וגם חומרים קרמיים. לכל מדינה יש את השילוב שלה של פלדה, סגסוגות, חומרים מרוכבים וחומרים קרמיים בשריון, כגון הצ'ובהם הבריטי, שהוא סוד צבאי. שריון כזה נקרא שריון מרוכב.
בנוסף ישנו המיגון הריאקטיבי. מיגון זה, שהשימוש הראשון בו נעשה על ידי ישראל, נועד להגן על הטנק מפני מטענים חלולים. בשנים האחרונות התפתח גם המיגון האקטיבי. מיגון זה נועד למנוע מהאיום לפגוע בטנק. הוא מחולק ל-"Soft Kill" (כגון שבשים כנגד טילי נ"ט) הגורם לאיום להחטיא את הטנק, ול-"Hard Kill" המשמיד את האיום בעודו באוויר. דוגמאות למיגון אקטיבי שמיירט את האיום הוא מערכת "מעיל רוח" הישראלית או הארנה הרוסית.
המשקל הרב של מיגון הטנק מאלץ את מתכנניו לתעדף בין האזורים והכיוונים השונים בטנק, בהתאם לייעוד הטנק ולאיומים בהם הוא צפוי לעמוד. ככלל, עיקר מיגון הטנק נמצא בחזיתו, שכן הטנק תוכנן במקור לפרוץ את קווי האויב, להסתער ולהילחם מול אויב חזיתי. עובדה זו מהווה חיסרון מהותי בעת לחימה בעצימות נמוכה, בה הטנק מאוים ומטווח מאגפיו ואף מצידו האחורי.
נקודת תורפה נוספת של הטנקים היא פגיעותם להתקפה מן האוויר. זאת מכיוון שהחלק העליון של הטנק אינו משופע, והשריון בו לרוב דק יותר. על כן קבוצת טנקים צריכה ליווי צמוד של כוחות נ"מ. מאותה הסיבה טנקים נייחים פגיעים לתקיפות ארטילריות. נקודת תורפה נוספת של טנקים היא הפגיעות למטעני גחון. ישנם אמצעי מיגון לגחון הטנק (כגון פלטות נוספות או מגובים כנגד מוקשים), אך לרוב התקנתם פוגעת בניידות הטנק.
חימוש
נשק
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז מבצע ירי פגז בתותח תע"ש 120 מ"מ בעת אימון חטיבה 188 של חיל השריון
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 3 חמוש בתותח 120 מ"מ, מקלע מדמה תותח M2, מקלע מקביל מאג 7.62 מ"מ, מאג מפקד ומרגמה 60 מ"מ פנימית.
שמאל|ממוזער|250px|מבט מבחוץ על עמדת התותחן בטנק לקלרק. בעמדה אמצעי תצפית וכיוון וכן מערכות לשליטה על מערכות טנק שונות דוגמת מערכת הירי והטעינה האוטומטית ומערכת הקשר.
הטנקים הראשונים היו חמושים במקלעים ובתותחים קלים. בתחילה לא היה הצריח מסתובב ב־360 מעלות, ולכן נדרש חימוש משני בשני צידי הטנק. היו גם טנקים בעלי כמה צריחים, או טנקים שחימושם העיקרי בתובה ועשו שימוש בצריח קטן עם תותח בקוטר קטן. דגמים אלו נעלמו לחלוטין במלחמת העולם השנייה. מאז לטנקים יש צריח אחד המסתובב ל־360 מעלות ובו תותח טנק אחד (כיום התותח הוא בקוטר של 105–125 מ"מ) ומקלע מקביל, בנוסף לחימוש משני כמו מקלע מפקד ומדוכות עשן.
טיווח ובקרת אש
אחד מהמרכיבים החשובים בטנק הוא כוח האש. לכוח האש אחראי בעיקר התותח. את עוצמת כוח האש לא קובעים רק טווח התותח ויכולת ההשמדה שלו, אלא גם יכולתו לפגוע במטרות ממרחקים גדולים תוך כדי תנועה. האמצעים שמשמשים לכיוון התותח למטרתו נקראים אמצעי טיווח ו. אמצעים אלה השתנו רבות במהלך השנים, מ-1916, אז התגלגל הטנק הראשון בקרב על הסום ועד היום.
במלחמת העולם הראשונה נעדרו מתותחי הטנקים אמצעים לבקרת אש. התותחן כיוון את התותח ידנית, לפי ניסוי וטעייה. במלחמת העולם השנייה המצב היה שונה. הטנקים נעשו מהירים יותר, תותחיהם - ארוכי טווח ומדויקים יותר, והחשוב מכל - השתנה תפקיד הטנק בשדה הקרב. עתה הוא נדרש להשמיד טנקי אויב בקרבות תנועה מהירים. כתוצאה מכך עלתה מאוד חשיבותה של בקרת האש. במלחמת העולם השנייה היו אמצעים פרימיטיביים לבקרת אש.
לאחר סיום המלחמה ועם תחילת השימוש בתותחי טנקים גדולים יותר וארוכי טווח, נעשו מאמצים לאפשר לטנקים ירי מדויק לטווחים ארוכים. הישג משמעותי ראשון נרשם עם פיתוחו של מד־טווח אופטי ששולב בו מחשב בליסטי. בשנות השישים הופיע מד טווח לייזר, המחשב את המרחק למטרה באמצעות שליחת קרן לייזר אליה וחישוב הטווח על־פי הזמן שחלף עד חזרתה של הקרן.
בשנות השמונים הוחלף המחשב הבליסטי במחשבים אלקטרוניים מתוחכמים. הם מחשבים לא רק את הטווח אלא את זווית הטנק (שיפוע הקרקע שעליה הוא נמצא), ובגרסאות חדשות יותר אף את בלאי התותח, נתוני מזג אוויר ואקלים כמו לחץ אטמוספירי, לחות וטמפרטורה. בנוסף ישנה אפשרות לירי על מטרה בתנועה, כאשר התותחן עוקב אחר המטרה, המחשב לומד את מהירותה וכיוונה, ומפצה על כך לפני הירי. המערכות החדשות כוללות גם אפשרות לתיקון קבוע מראש, שעל מנת לבצעו די בלחיצת כפתור, זאת כדי לאפשר זמן קצר לבין הירייה הראשונה והשנייה כשיש החטאה. הודות למערכות אלה הטנק המודרני מסוגל לפגוע במטרתו מאלפי מטרים, ופגיעות נעשות לעיתים קרובות בפגז הראשון, בניגוד לעבר שבו היה צורך בכמה תיקונים.
תחמושת
תחמושת תותח הטנק מגיעה בתצורת כדור, כלומר פגז אחוד עם תרמיל המכיל חומר נפץ הודף (לרוב גרגרי אבק שרפה) ותחל, ולכן נקראת "כדור טנק". התרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף בנוי ממתכת כדוגמת פליז אך בפגזים מודרניים הולך ורווח השימוש בתרמילים העשויים מחומר מתכלה, הנשרף בזמן הירי וחוסך את הצורך להתמודד עם פינויו מהטנק לאחר שהפגז נורה.
הסוגים העיקריים של פגזים שבהם משתמש הטנק הם:
פגז נפיץ פלסטי (HEP/HESH): מיועד לשימוש כנגד מטרות רכות (חי"ר, מבנים, רק"מ קל). במקור נועד פגז נפיץ פלסטי כנגד טנקים, הפגז נועד "להימעך" על שריון הטנק ולהתפוצץ. הפיצוץ לא אמור לחדור את שריון הטנק, אלא להעיף חלקי מיגון פנימיים על אנשי צוות הטנק. כיום - עם ההתקדמות בטכנולוגיית המיגון - פגז נפיץ פלסטי כבר אינו יעיל כנגד טנקים, ומשמש בעיקר כחימוש נגד אדם. בעל אפקט השמדה בעקרון דומה לרימון יד (אך בעל עוצמה גדולה בהרבה).
פלאשט: פגז נגד אדם המכה בחיל הרגלים באמצעות מטר של אלפי חיצים קטנים וחדים.
חלול (HEAT): פגז "ליינר" נגד טנקים שחודר את שריון הטנק באמצעות זרם של נחושת המותכת באלפי מעלות. הרש"ק החלול נפוץ גם בקרב רקטות נ"ט וטילים נגד טנקים.
חודרן קינטי (ח"ש-מנעל או ח"ש-חץ, KEP או APFSDS): פגז ח"ש (חודר שריון) בעל קליפה נפתחת. פגז ח"ש הוא למעשה חץ מתכת חזק במיוחד שחודר שריון באמצעות האנרגיה הקינטית האדירה שהוא צובר. פגזי הח"ש עשויים ממתכות קשות - טונגסטן בדורות המוקדמים ואורניום מדולדל בסוגים המודרניים ביותר.
- פגזים חדשים ורב תכליתיים תוצרת תע"ש נגד אדם, מסוקים, מבנים ומטרות חצי-קשות. פגזים דומים מפותחים גם על ידי חברות אחרות, בהן ריינמטאל הגרמנית.
אופטיקה
שמאל|ממוזער|250px|אמצעי האופטיקה נמצאים בצד שמאל של התמונה (בצד הימני של הטנק, מתחת למקלע).
שמאל|ממוזער|250px|מערכת ראייה תרמית של טנק לאופרד 2
חימוש הטנק כולל אמצעים אופטיים למספר מטרות:
פריסקופ - מאפשר תצפית מתוך הטנק החוצה מבלי לחשוף את אנשי הצוות לפגיעה. תצפית זו נועדה לצורך הכוונת הטנק וזיהוי של אויב בולט. התצפית באמצעי זה מוגבלת ביותר מבחינת יכולת ההבחנה בפרטים, למרות שדה הראיה רחב יחסית.
טלסקופ מאפשר תצפית מדויקת יותר לזיהוי פרטים: החיסרון של מערכת כזו הוא שדה ראייה צר ביותר.
אמצעים לראיית לילה מאפשרים ראייה בחושך. בטנקים מודרניים (ראשית ההתפתחות של הנושא הייתה כבר בסוף מלחמת העולם השנייה בטנקים גרמניים) מותקנות מערכות מסוגים שונים המאפשרות ראייה גם בחושך. בעיקר נמצאים בטנקים מערכות לראיה תרמית. באמצעות מערכות אלו ניתן לדמות תמונות אף במצב של חושך כבד ותנאי ערפל וראות גרועים, ובמצבים שבהם ראייה אף המזוינת במשקפת לא יכולה להתמודד, כמו שימוש של כוחות באמצעי מסתור כמו שיחים ומיסוך עשן.
אמצעי התצפית היעיל ביותר הוא עדיין עין בלתי מזוינת, או עין חמושה במשקפת. כאשר מפקד הטנק מוציא את ראשו מחוץ לטנק הוא יכול להבחין באויבים ובמכשולים טוב יותר מאשר דרך פריסקופ או אמצעי ראייה אחר מתוך הטנק, אולם במצב כזה המפקד חושף את עצמו לפגיעה. בצבאות שונים קיימת מדיניות שונה לגבי צורת התצפית הרצויה בעת קרב. ברוב הצבאות ההנחיה היא כי יש לתצפת אך ורק מתוך הטנק.
תקשורת
הטנקים הראשונים לא צוידו באמצעי תקשורת חיצוניים או פנימיים ראויים לשמם. התקשורת בין טנקי מלחמת העולם הראשונה וסביבתם נעשתה בסימני דגלים, ביוני דואר (כאשר הטנק נתקע מאחורי קווי האויב), ובסימני ידיים. רק לקראת סוף המלחמה צויד חלק קטן מהטנקים במכשירי קשר רדיו. בתוך הטנק היה המצב לא פחות קשה, והתקשורת נעשתה בהלמות פטיש על גוף המתכת או בסימני ידיים. במלחמת העולם השנייה השתפר המצב בהרבה. הגרמנים היו הראשונים להכניס קשר רדיו בקנה מידה גדול לטנקים שלהם, ובסופו של דבר כל טנק בצבאות הלוחמים צויד לפחות בקשר חיצוני. חלק ניכר צוידו גם בקשר פנימי. במלחמה הקרה צוידו כל הטנקים בקשר חיצוני המאפשר לתקשר עם הטנקים האחרים, וקשר פנימי המאפשר תקשורת בין חברי הצוות.
השלב הבא בהתפתחות הקשר בטנקים (במאה ה־21) הוא שילובן של מערכות ניהול קרב דיגיטליות המאפשרות תקשורת בין הטנקים השונים לכוחות אחרים בשטח, וכן קבלת תמונה מלאה של שדה הקרב (היכן נמצאים טנקים אחרים, היכן מצויות מטרות שאותרו על ידי מזל"טים). כיום, מערכת מעין זו מותקנת בעיקר בטנק מרכבה סימן 4 אך מותקנת בהדרגה בטנקי מרכבה ישנים יותר. מערכות דומות מפותחות גם בידי צבאות זרים.
צוות הטנק
הטנק מכיל צוות לוחמים קטן (המכונים "טנקאים", "טנקיסטים" או "שריונרים"), שלושה עד שישה איש, בסוגי טנקים שונים יש מקצועות שונים או שילוב מקצועות שונה.
בין המקצועות המקובלים ניתן למנות:
מפקד טנק (מט"ק) - מפקד הטנק, האחראי על כל ההיבטים של הפעלתו: בחירת נתיב התקדמות, בחירת מטרות וסוגי תחמושת, ניהול לוחמת הצוות ופעולות אנשיו, ותיאום פעילות הטנק עם שאר הכוחות במערכה. המפקד מפעיל בדרך כלל גם מקלע, ובטנקים קטנים היה אחראי גם על ירי בתותח.
נהג - אחראי על ניהוג הטנק.
תותחן - אחראי על ירי בתותח הטנק ובמקלע המקביל.
טען - אחראי על טעינת התחמושת לבית הבליעה בתותח, ותפעול מערכות נשק נוספות (בעיקר המקלעים). לעיתים קרובות הוא מפעיל מקלע משלו, מקלע טען, ובטנק ה"מרכבה" הישראלי באחריותו גם הפעלת המרגמה שבצריח. בטנקים מודרניים הוא מופקד גם על תפעול מערכת הקֶשֶׁר ובכך מייתר את תפקיד ה"קשר" (ראה להן).
קשר - אחראי על הפעלת מכשיר הקשר בטנק, על העברת דיווחים אל ומאת מפקד הטנק (ראו לעיל).
מקלען - אחראי על תפעול מקלעים משניים. תפקיד זה היה קיים בטנקים עם מקלעי תובה.
מכונאי (בעיקר בצבא האדום) - אחראי על תחזוקת ותיקון הטנק.
בטנקים מערביים מודרניים יש בדרך כלל 4 אנשי צוות: מפקד טנק, תותחן, טען-קשר ונהג. בטנקים רוסיים מודרניים יש רק 3 אנשי צוות: מפקד טנק, תותחן ונהג, זאת בגלל הימצאותה של מערכת טעינה אוטומטית לפגזים. כיום טנקים חדישים מיוצרים עם צורך במספר מועט יותר באנשי צוות.
סוגי טנקים
הטנק הראשון היה טנק סימן 1 הבריטי. טנק זה היה קיים בשתי גרסאות, שהיוו למעשה את שני סוגי הטנקים הראשוניים:
"זכר" - טנק המצויד בתותח ארטילרי נגד מטרות כבדות.
"נקבה" - טנק המצויד בעיקר במקלעים כנגד חי"ר.
בהמשך מלחמת העולם הראשונה הופיעו טנקים צרפתיים וגרמניים. טנקים אלה היו בעלי משקל וחימוש שונה מהטנק סימן 1. בנוסף, הבריטים עצמם פיתחו טנקים קלים יותר, ולכן סיווגו הבריטים את הטנקים סימן 1 כטנקים כבדים. מכאן ניתן לראות שבסוף מלחמת העולם הראשונה החל סיווג הטנקים על פי משקל. לאורך השנים עלה המשקל הממוצע של הטנקים, וכך השתנו גם הגדרות המשקל לכל קטגוריה.
עם המשך פיתוח הטנקים נוצרו סוגי טנקים רבים. שיטת הסיווג לפי משקל לא הייתה מספקת, שכן המשקל בלבד לא הספיק לקביעת סוג הטנק. טנק שנחשב כבד במדינה אחת, היה בינוני במדינה אחרת. לכן מדינות החלו לסווג טנקים על פי תפקידם בשדה הקרב בהתאם לתורת הלחימה של המדינה הספציפית. כך נוצרו טנקי החי"ר, טנקי השיוט\פרשים, ולבסוף טנקי המערכה העיקריים.
שמאל|ממוזער|250px|AMX-13, טנק קל מ-1952
טנק קל הוא טנק קטן וקל יחסית. טנקים אלה הקריבו את המיגון והחימוש לטובת הניידות. הטנקים הקלים הראשונים, דוגמת הרנו FT נועדו לשרת כחיל פרשים משוריין. הטנקים הקלים היו אמורים לנצל את המהירות הגבוהה יחסית שלהם ולפרוץ בכמויות לעורף האויב דרך נקודות תורפה. תפקיד זה יועד לטנקים אלה מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השנייה. טנקים קלים יוצרו גם אחרי מלחמת העולם השנייה וזכו להצלחה לא מבוטלת. הסיבה להצלחת טנקים קלים מודרניים היא שמשקלם הקל מאפשר לבצע בקלות דברים המסובכים לטנקי המערכה העיקריים. יתרון נוסף של הטנקים הקלים הוא שהם פחות יקרים לייצור ותחזוקה.
טנק בינוני - מדובר בטנקים שאינם הקלים ביותר אך גם לא הכבדים ביותר. הטנקים הבינוניים היוו איזון בין כוח אש, ניידות ושרידות ונועדו למספר רב של תפקידים. היתרון בטנקים הבינוניים היה בגיוונם, ביעילותם ובקלות ייצורם באופן המוני (בניגוד לטנק הכבד). לשיאם הגיעו הטנקים במלחמת העולם השנייה, עת יוצרו בכמויות אדירות והיוו את חוט השידרה של חילות השריון משני הצדדים. את מקום הטנק הבינוני ירש טנק המערכה.
טנק כבד הוא טנק כבד במיוחד שבו הדגש הוא על שריון וכוח אש ופחות על ניידות. הטנק הכבד תוכנן במקור כדי להוביל בהסתערות, ולפרוץ את הדרך לכוחות האחרים, אך בפועל נמצא שימושי יותר דווקא בתפקידים הגנתיים. מטרות התכנון היו לאפשר לטנק יכולת פריצת מכשולים, שריון מסיבי וכוח אש מספיק כדי להשמיד טנקים ומשוריינים אחרים. במלחמת העולם השנייה התפרסמו הטנקים הכבדים, בעיקר הגרמניים, כאשר השמידו כוחות של טנקים בינוניים שעלו עליהם במספריהם. בעשורים שאחרי המלחמה פחתה חשיבותם של הטנקים הכבדים, והם הוצאו משימוש לטובת טנקי מערכה עיקריים.
ממוזער|הטנק הכבד בעולם שיצרו הגרמנים במלחמת העולם השנייה
שמאל|ממוזער|250px|שריונית מסוג Ferret Scout MK2, המוצבת בכניסה למוזיאון גולני
ממוזער|250px|טנק מערכה סובייטי מדגם T-72A, שנות ה-70 של המאה ה-20.
ממוזער|250px|טנק מרכבה סימן 4 הוא דוגמה לטנק מערכה מודרני
שריונית (tankette) הוא טנק קטן מאוד, שהופעל על ידי צוות של 2 אנשים. טנקים אלה הם יורשיו הישירים של הטנק הקל הראשון, רנו FT. בשנות העשרים והשלושים רעיון הטנקט פרח, שכן הם יכלו לשמש הן לשיטור במושבות האימפריות, וכפי שצוין בקשר לטנק הקל - כחיל פרשים משוריין במלחמה. הטנקטים יוצרו בין השנים 1930 עד 1939, אך ייצורם פסק מיד לאחר מכן בגלל יעילותם המוגבלת ופגיעותם הרבה מנשקי נ"ט.
המונח "שריונית" כבר לא נמצא בשימושו המקורי. באנגלית, המונח הוצא משימוש ואילו בעברית המונח "שריונית" מציין רכב קרב משוריין אופני.
טנק חי"ר הוא טנק שנועד להילחם בצמוד לחיל הרגלים על מנת להבקיע מערכים של האויב ולכבשם. רעיון טנק החי"ר פותח בזמן מלחמת העולם הראשונה בידי הבריטים והצרפתים. טנק החי"ר תוכנן לעבוד בתיאום עם חיל הרגלים, לנוע במהירות איטית יחסית של קצב ריצה של חייל, דבר שאיפשר לו לשאת שריון כבד יותר מהטנק הממוצע. למרות שימוש נרחב על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה, התברר שאין צורך בטנקי חי"ר, שכן תפקידם בוצע בהצלחה גם על ידי טנקים בינוניים.
טנק שיוט (Cruiser tank) הוא טנק שתוכנן לנוע מהר ולהשמיד טנקים של האויב. טנקי השיוט תוכננו כדי להשלים את טנקי החי"ר ולנצל את הפרצות שהם יצרו כדי לאגף את כוחות האויב ולהשמיד את הטנקים שלהם. למעשה זו היא הגדרה בריטית למה שהיה ידוע בצבאות אחרים כטנקים בינוניים, אך הטנקים הבריטים היו קלים במעט ממקביליהם בעולם. במהלך מלחמת העולם השנייה התברר לבריטים שטנק השיוט חייב לגדול ולהתחמש בנשק כבד יותר, שכן יכולתו בשדה הקרב מוגבלת. כך קרה שלבסוף נהפכו טנקי השיוט לטנקים כבדים יחסית, ולבסוף הוחלפו בטנקי מערכה עיקריים.
טנק מערכה (Main battle tank) הידוע בראשי התיבות שלו MBT, הוא טנק מודרני המהווה את חוט השדרה של חיל השריון ותוכנן להתמודד כמעט עם כל האיומים בשדה הקרב תוך ביצוע מספר רב של משימות ותפקידים. במידה מסוימת, זהו טנק כלבו שיצירתו התאפשרה עקב התפתחות אדירה בטכנולוגיית השריון, החימוש וההנעה.
טנקים ייעודיים קטגוריה זו כוללת טנקים שהותאמו למשימות מיוחדות ולמעשה מתפקדים ככלי רכב משוריין, או רכבי הנדסה קרבית ממוגנים המבוססים על תובת טנק. דוגמאות לכך הם טנקי הנדסה עם ציוד לפינוי מכשולים ומוקשים, טנקי חילוץ המצוידים לחילוץ טנקים אחרים מהשטח, וטנקי גישור המצוידים בגשר נייד.
לוחמת טנקים
עמדות הירי
לפי תורת הלחימה הצה"לית, קיימות מספר עמדות ירי לטנקים הישראליים בעת הלחימה של שריון בשריון, לפני ותוך כדי הירי. על הטנק לבצע החלפת עמדות בתכיפות גבוהה על מנת להימנע מפגיעה על ידי האויב כשהוא חשוף בעמדותיו:
עמדת המתנה
בעמדה זו אין קו ירי או ראייה בין צוות הטנק למטרה. זוהי העמדה הנמוכה ביותר בה הטנק נמצא לפני ביצוע הירי. בעמדה זו מבצע הצוות הערכות ושיפור עמדות לקראת ביצוע הירי. גם שטחי הכינוס (שטחים בהם חונים הכוחות לפני או אחרי הלחימה, ונערכים לקרב) נמצאים בעמדות המתנה.
עמדת תצפית
צוות הטנק מתקדם מעמדת המתנה עד שיש לו קו תצפית (קו ראייה), בין המפקד בצריח לבין מטרותיו באופק. עמדה זו היא עמדת הביניים לפני ביצוע הירי. בעמדה זו נערך צוות הטנק לקראת ביצוע הירי.
עמדת אש
בעמדה זו ישנו קו אש בין תותח הטנק לבין מטרותיו באופק. זוהי העמדה הגבוהה ביותר בה נמצא הטנק בעת ביצוע הירי. יש לשאוף להימצא בעמדות האש למשך הזמן הקצר ביותר על מנת להימנע מחשיפה, ירי והיפגעות על ידי האויב.
הלחימה נגד הטנקים
שמאל|ממוזער|250px|טיל 9M133 קורנט. בעל כושר חדירות של 1,100–1,200 מ"מ פלדה, וטווח עד 5.5 קילומטר. הופעל במלחמת לבנון השנייה כנגד רק"ם ישראלי.
כניסת הטנקים לשדה הקרב הביאה לפיתוח מגוון גדול של אמצעים שנועדו להקשות על הטנק בביצוע משימתו או לפגוע בו ולנטרלו כליל, ומכונים בשם הכולל "אמצעים נגד טנקים" או אמצעי נ"ט. אמצעים אלה כוללים מכשולים יבשתיים (כגון תעלות נ"ט, מחסומי בטון ייעודיים, מחסומי ברזל ייעודיים, מוקשים ומטעני גחון), ארטילריה ייעודית, כלי רכב ייעודיים (כגון משחיתי טנקים ורכבים קלים נושאי תול"ר), כלי טיס שיעודם העיקרי תקיפת טנקים וכלי רק"מ (כגון מטוס הA-10 ת'נדרבולט II ומסוקי קרב כדוגמת AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י) וכן כלי נשק הנישאים בידי חי"ר (כגון רקטות נ"ט וטילי נ"ט). כמו כן, בוצעו שינויים בטנקים עצמם, כדי להתאימם ללחימה בטנקים אחרים (קרבות שריון בשריון - שב"ש).
מלבד האיום של טנקים כלפי טנקים אחרים, נראה כי האיום הגדול והאפקטיבי ביותר לטנקי מערכה מודרניים הוא מצד טילים מונחים נגד טנקים (ATGM, טילי נ"ט). טילים קטנים וזולים יחסית לטנק (עלותם נעה בין אלפי דולרים למאות אלפי דולרים), המתופעלים בידי אדם או שניים, עלולים להשמיד טנק ששויו מיליוני דולרים על צוותו. טילים אלה בנויים לרוב עם ראש קרבי המבוסס על מטען חלול ולעיתים כולל אף מטען חלול כפול (טנדאם) על מנת לחדור מיגון ריאקטיבי.
במלחמת יום הכיפורים פגעו טילי סאגר בטנקים של צה"ל. גם במלחמת לבנון השנייה התברר כי קיימים בזירה טילי נ"ט, שמסוגלים לפגוע בטנקי המערכה החדישים ביותר שנמצאים בידי צה"ל, ללא כל מענה טוב מצד הטנקים. בתגובה התעשיות הביטחוניות של ישראל פיתחו מערכות הגנה אקטיביות מפני טילי נ"ט, בהן "מעיל רוח" ו"חץ דורבן", המסוגלות ליירט את האיום באוויר לפני שהוא פוגע בטנק. גם מדינות אחרות, כמו רוסיה, שהבינה את הסכנה שבטילי הנ"ט, פיתחה את מערכת ארנה.
במלחמה בין אוקראינה ורוסיה נפגעו טנקים רוסיים רבים מרחפנים שהטילו רימונים או מטענים קטנים לתוך הטנקים, הרגו את אנשי הצוות ולעיתים פוצצו את התחמושת שבטנק. גם בפלישה של הפלסטינים למערב הנגב ב-7 באוקטובר 2023 השתמשו העזתים ברחפנים כדי לפגוע בצוותי הטנקים הישראליים.
השוואה בין טנקי מערכה מודרניים
השוואה בין טנקי מערכה מודרניים המובילים בעולם במאה ה-21
תכונה/ שםמרכבהאבראמסצ'אלנג'רלאופרד 2K2 פנתר שחורT-14 ארמטהדגם נוכחימרכבה סימן 4 ברקאבראמס M1A2צ'אלנג'ר 2לאופרד 2A6K2T-14מדינה מייצרת משתמשים עיקריים צה"ל (חיל השריון) צבא ארצות הברית
חיל הנחתים של ארצות הברית צבא בריטניה גרמניה ומדינות רבות באירופה צבא קוריאה הדרומית צבא היבשה הרוסימשתמשים משניים סעודיה, מצרים, כוויתקנדה, טורקיהמחיר4.5 מיליון דולר (סימן 4)בין 6.21 ל-8.58 מיליון דולר
(דגם A2)כ-7 מיליון דולר5.74 מיליון דולר
(דגם A6)8.5 מיליון דולר3.7 מיליוןשנת ייצור1979 (סימן 1),2004 (סימן 4),2023 (סימן 4 ברק)198019981979,2001 (דגם 2A6)20132015אורך9.04 מטר עם התותח9.8 מטרים (תותח קדימה)11.55 מטרים (תותח קדימה)
8.32 מטר (תובה)7.69 מטרים10 מטר10.8 מטררוחב3.92 מטר כולל הפלטות3.65 מטרים3.52 מטרים3.70 מטרים3.6 מטר3.5 מטרגובה2.66 מטר2.43 מטרים2.49 מטרים לתקרת הצריח2.79 מטרים2.5 מטר3.3 מטרמשקלבין 60 ל-80 טון69 טון (מוכן לקרב)62.5 טון ערוך לקרב62.30 טון55 טון48 טוןמהירות64 קמ"שכביש: 67 קמ"ש
שטח: 48 קמ"שכביש: 56 קמ"שכביש: 72 קמ"ש, שטח: 45 קמ"שכביש: 70 קמ"ש80-90 קמ"שטווח פעולה500 ק"מ426 ק"מ450 ק"מ550 ק"מ430 ק"מ500 ק"מחימוש עיקריתותח תע"ש 120 מ"מ חלק קדחתותח 120 מ"מ מדגם M256
42 פגזיםתותח 120 מ"מתותח 120 מ"מ מסוג Rheinmetall L55
48 פגזיםתותח L55 בקוטר 120 מ"מ, חלק קדח,
40 פגזים.תותח 125 מ"מ חלק-קדח
דגם 2A82-1M
45 פגזיםחימוש משני 2 מקלעי מאג 7.62 מ"מ,
מקלע כבד 0.5 אינץ'M2 בראונינג,
מרגמה פנימית 60 מ"מסולתם מערכות דור ב'. שני מקלעים 7.62 מ"מ M240,
מקלע כבד 12.7 מ"מ מדגם M2 בראונינגמקלע 7.62 מ"מ,
מקלע כבד 12.7 מ"מ בצריחשני מקלעים 7.62 מ"מ MG3מקלע 7.62 מ"מ,
מקלע 12.7 מ"ממקלע קורד (12.7 מ"מ)
מקלע PKTמנועדיזל, 1500 כוחות סוסטורבינת גז רב-דילקית, 1,500 כ"סדיזל, 1200 כוח סוס.דיזל, 1,500 כוח סוסמנוע דיזל MTU MB-883 Ka500 בהספק 1500 כוח סוסדיזל, 1,800 כ"ס דגם (ChTZ 12Н360 (A-85-3Aשריוןשריון מרוכב מסווג, מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" משופרתשריון מרוכב, אורניום מדולדלמסווג, שריון צ'ובהם דור שני.מסווג, שריון מרוכב44S-sv-Shצוות444433
ראו גם
לוחמת שריון
רכב קרבי משוריין
חיל השריון הישראלי
מזקו"ם
מגוב
לקריאה נוספת
ג'ויס קרי, הטנקים עולים : טנקים בלוחמה מודרנית, הוצאת מערכות, 1968.
קישורים חיצוניים
סקירה על הטנק המודרני והטנקים בצה"ל, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
אתר של מוזיאון טנקים
טנק.נט, פורומים על טנקים ורכבים משוריינים
טיול ב"יד לשריון" לטרון, צילומים והסברים קצרים על חלק מהטנקים המוצגים שם
תמונות של טנקים ישראליים בפעילות מבצעית ואימונים, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
סקירה על מערכות מיגון אקטיביות, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
חשיפת מערכת "מעיל רוח" הישראלית בתערוכת LIC 2005, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
מי מפחד ממפלצת הברזל: האם הטנק עדיין רלוונטי לשדה הקרב?, אתר mako-פז"ם
מקור השם טנק והחיפוש אחר שם עברי, בבלוג של ארכיון צה"ל
טנק צרפתי במלחמת העולם הראשונה, 1914 - 1918, בארכיון הסרטונים של British Pathé
טנק בריטי סימן-1 בעזה, 1917
מידע רב מאוד באנציקלופדיית הטנקים
The Tank Is Not Obsolete, and Other Observations About the Future of Combat,” Rob Lee of FPRI, War on the Rocks, 09.06.22
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלי רכב משוריינים
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: המצאות | 2024-10-03T14:58:03 |
28 באוקטובר | 28 באוקטובר הוא היום ה-301 בשנה, (302 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 64 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
306 – המשמר הפרטוריאני מעוררים מרד ברומא, בין היתר על רקע הכוונה למסות את תושבי העיר, ומכריזים על מקסנטיוס כקיסר
312 – קונסטנטינוס מנצח את מקסנטיוס בקרב גשר מילביוס, לזכר ניצחון זה מוקמת קשת קונסטנטינוס
1492 – כריסטופר קולומבוס מגיע לראשונה לקובה
1707 – רעידת אדמה באזור שיקוקו. חוזקה מוערך בכ-8.6
1726 – הוצאת הספר מסעי גוליבר
1871 – הנרי מורטון סטנלי ודייוויד ליווינגסטון נפגשים בכפר אוג'יג'י
1886 – נחנך פסל החירות
1892 – הקרנה פומבית ראשונה של סרטי הנפשה: אמיל רנו מציג שלושה סרטים קצרים בכותרת פנטומימה קורנת
1898 – מסע וילהלם השני לארץ ישראל: בדרכו לירושלים עובר הקיסר דרך מקוה ישראל ונפגש לרגע עם הרצל
1918 – צ'כוסלובקיה מקבלת עצמאות מהאימפריה האוסטרו-הונגרית
1940 – פורצת מלחמת איטליה–יוון
1941 – הוקם מחנה הריכוז סיימישטה סמוך לבלגרד
1948 – דגל ישראל הופך לדגל הרשמי של מדינת ישראל
1962 – משבר הטילים בקובה מסתיים בשלום
1969 – המערך בראשות גולדה מאיר זוכה בבחירות לכנסת השביעית
1972 – מטוס האיירבוס A-300 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
1974 – חוק שוויון הזדמנויות באשראי של ארצות הברית מתיר לנשים להחזיק כרטיס אשראי בשמן
1981 – הוקמה להקת ההבי מטאל מטאליקה
1995 – נהרגו כ-300 בני אדם באש שפרצה ברכבת תחתית בבאקו שבאזרבייג'ן, זהו האסון הגדול ביותר ברכבת תחתית.
2004 – טרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון, המוכר גם כנתב"ג 2000, נפתח לראשונה
2007 – כריסטינה פרננדס דה קירשנר נהיית לאישה הראשונה להיבחר לנשיאות ארגנטינה
2009 – נאס"א משגרת בהצלחה את טיסת המבחן ארס 1-X, המשימה המבצעית הראשונה של תוכנית קונסטליישן
2018 – הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג בו נרצחים 11 איש
נולדו
ממוזער|230x230px|ארסמוס
שמאל|ממוזער|191x191px|יונה אדוארד סאלק
ממוזער|193x193px|ביל גייטס
ממוזער|187x187px|מאט סמית'
1016 – היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1056)
1466 – ארסמוס, פילוסוף ותאולוג הולנדי (נפטר ב-1536)
1585 – קורנליוס יאנסן, תאולוג קתולי הולנדי. מייסד היאנסניזם (נפטר ב-1638)
1868 – ג'יימס קונולי, האלוף האולימפי הראשון בתקופה המודרנית (נפטר ב-1957)
1914 – יונה סאלק, ממציא התרכיב נגד מחלת הפוליו (נפטר ב-1995)
1921 – יעקב אלפרין, שחקן תיאטרון יידיש וחבר בתיאטרון יידישפיל (נפטר ב-2012)
1922 – גרשון קינגסלי, מלחין גרמני-אמריקאי יהודי (נפטר ב-2019)
1928 – יון מיכאי פצ'פה, לוטננט גנרל והקצין הבכיר ביותר בשירותי הריגול של מדינות הגוש הסובייטי שערק למערב (נפטר ב-2021)
1929 – ג'ואן פלורייט, שחקנית אנגלייה
1933 – גארינצ'ה, כדורגלן ברזילאי (נפטר ב-1983)
1935 – רוממיה הלוי-סגל, מפקד ממר"ם וראש המועצה המקומית סביון (נפטר ב-2008)
1938 – אהרן אבוחצירא, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2021)
1941 – דן וולמן, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ישראלי
1945 – יצחק קאול, איש עסקים ישראלי (נפטר ב-2022)
1946 – אבי פניני, שחקן ומדבב ישראלי
1946 – וים יאנסן, כדורגלן ומאמן הולנדי (נפטר ב-2022)
1949 – סנדרה שדה, שחקנית ישראלית
1949 – סופה לנדבר, פוליטיקאית ישראלית
1955 – ביל גייטס, מייסד שותף של חברת מיקרוסופט
1956 – מחמוד אחמדינז'אד, נשיא איראן
1960 – ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן, סגן שר הבינוי וחבר הכנסת העשרים
1960 – פניה עוז-זלצברגר, סופרת והיסטוריונית ישראלית
1963 – ארוס רמאצוטי, זמר איטלקי
1964 – חמי רודנר, סולן ובסיסט להקת הרוק הישראלית "איפה הילד?"
1964 – עוזי דן, עיתונאי, עורך וראש דסק העולם במדור הספורט של עיתון "הארץ"
1965 – ג'יימי גרץ, שחקנית קולנוע וטלוויזיה יהודייה-אמריקאית
1967 – ג'וליה רוברטס, שחקנית
1970 – איתי לב, יוצר קולנוע עצמאי ישראלי, מפיק, תסריטאי ובמאי
1972 – בראד פייזלי, זמר, פזמונאי וגיטריסט קאנטרי אמריקאי
1974 – חואקין פיניקס, שחקן קולנוע אמריקאי
1975 – קובי פרץ, זמר ישראלי
1976 – נטע ריסקין, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1979 – נטע גנור, אמנית, ציירת וסופרת ישראלית
1980 – יוני גבע, במאי ותסריטאי ישראלי
1981 – מילאן בארוש, כדורגלן צ'כי
1981 – אורן חזן, חבר הכנסת ישראלי
1982 – מאט סמית, שחקן אנגלי
1985 – טרויאן בליסאריו, שחקנית אמריקאית
1987 – פרנק אושן, זמר אמריקאי
1989 – קמיל מופה, שחיינית צרפתייה (נפטרה ב-2015)
1989 – שיר אלמליח, דוגמנית ישראלית
1991 – ויקטור קמפנרטס, רוכב אופני כביש בלגי
1991 – וורן ברגיל, רוכב אופני כביש צרפתי
1998 – נולן גולד, שחקן אמריקאי
נפטרו
שמאל|ממוזער|196x196px|ג'ון לוק
312 – מקסנטיוס, קיסר רומא (נולד ב-279)
1138 – בולסלאב השלישי, דוכס פולין (נולד ב-1086)
1225 – ג'י-אן, משורר, היסטוריון ונזיר בודהיסטי יפני (נולד ב-1155)
1412 – מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק (נולדה ב-1353)
1639 – סטפאנו לאנדי, מלחין ומורה איטלקי (נולד ב-1587)
1704 – ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי (נולד ב-1632)
1929 – ברנהרד פון בילוב, מדינאי גרמני, שימש כקנצלר גרמניה בתחילת המאה ה-20 (נולד ב-1849)
1941 – יעקב סמושקביץ', גנרל בצבא האדום, מפקד חיל האוויר הסובייטי (נולד ב-1902)
1949 – מרסל סרדן, מתאגרף צרפתי (נולד ב-1916)
1952 – בילי יוז, ראש ממשלת אוסטרליה השביעי (נולד ב-1862)
1957 – רפאל חמיצר, רופא ופסל גרמני-ישראלי (נולד ב-1882)
1983 – אוטו מסמר, אנימטור אמריקאי (נולד ב-1892)
1998 – טד יוז, משורר וסופר ילדים אנגלי (נולד ב-1930)
2000 – ברק'ה וולף, דובר חב"ד בישראל (נולד ב-1944)
2001 – דוד מיכאל שר, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר ומחלוצי המחקר הגינקולוגי בישראל (נולד ב-1925)
2006 – רד אאורבך, מאמן כדורסל אמריקאי יהודי (נולד ב-1917)
2007 – אריה גוראל, ראש עיריית חיפה בין השנים 1978–1993 (נולד ב-1918)
2010 – אהוד נצר, ארכאולוג ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1934)
2019 – קיי הייגן, פוליטיקאית ושדלנית אמריקאית (נולדה ב-1953)
2019 – רון דאנלופ, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1946)
2022 – חנה גוסלר, חברתה הטובה של אנה פרנק (נולדה ב-1928)
2022 – ג'רי לי לואיס, מוזיקאי אמריקאי, מחלוצי הרוק (נולד ב-1935)
2022 – הרמן דיילי, כלכלן אמריקאי (נולד ב-1938)
2023 – מרדכי שריג, איש צבא והסברה ישראלי (נולד ב-1929)
2023 – מת'יו פרי, שחקן וקומיקאי קנדי-אמריקאי (נולד ב-1969)
2023 – דורון שפר, מוזיקאי יוצר וזמר ישראלי (נולד ב-1975)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום ההנפשה הבינלאומי
27 באוקטובר – 29 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
י כח
קטגוריה:אוקטובר | 2024-09-07T17:49:28 |
כביש 6 | ממוזער|200px|סמליל כביש 6, עוצב על ידי סטודיו אדלר וקארן שש בשנת 2001
120px|ממוזער|תמרור כביש אגרה בשילוט דרכים בישראל
ממוזער|120px|שמאל|פסקל, התקן לזיהוי דיגיטלי של רכב בכביש 6
שמאל|ממוזער|250px|הכביש ליד בת חפר
שמאל|ממוזער|250px|מחלף נשרים – כביש 6 חולף מתחת לכביש 431
שמאל|ממוזער|250px|מסלול הנסיעה דרומה ממחלף נחשונים לכיוון מחלף בן שמן. בקטע זה מפרידה רצועת קרקע רחבה בין מסלולי הכביש
ממוזער|250px|צילום אווירי של מחלף נחשונים ומרכז הבקרה
שמאל|ממוזער|250px|מרכז הבקרה במחלף נחשונים
שמאל|ממוזער|250px|כביש 6: מבט צפונה מתל חדיד
שמאל|ממוזער|250px|כביש 6 מצפון למחלף ניצני עוז
שמאל|ממוזער|250px|אזור שירות "מגל"
שמאל|ממוזער|250px| מעבר אקולוגי, מנהרות דליה, מצפון למחלף עירון
שמאל|ממוזער|250px|בתוך מנהרת דליה, כביש 6
שמאל|ממוזער|250px|מנהרות ניל"י
שמאל|ממוזער|250px|כביש 6 בחולפו מתחת לכביש 444, בין צומת ראנתיס לצומת גבעת כ"ח. בנקודה זו, מתוכננת הקמה של מחלף גבעת כ"ח.
שמאל|ממוזער|250px|הכניסה הצפונית אל מנהרות תל חדיד
שמאל|ממוזער|250px|מבט מתל חדיד אל כביש 6 לאחר שהוא מגיח דרומה מהמנהרה שמתחת לתל
שמאל|ממוזער|250px|גשר כביש 6 מעל נחל נרבתא
שמאל|ממוזער|250px|כביש 6 מעל נחל נרבתא והיישוב מייסר
ממוזער|מנהרת רכסים מכיוון מחלף העמקים|250px
ממוזער|מנהרת רכסים מכיוון מנהרת איבטין|250px
כביש 6 (המכונה גם כביש חוצה ישראל או דרך יצחק רבין) הוא הכביש המהיר הארוך בישראל, המשתרע מדרום לצפון (כביש אורך) ונמתח מזרחית לכביש 4 ולחלקו הצפוני של כביש 40. בשנת 2019 היה אורכו של הכביש 200 קילומטרים ממחלף שוקת בדרום ועד מחלף סומך בצפון. במסגרת קטע 21 בדרום והקטע הצפוני העתידי יהיה אורך הכביש כ-261.2 ק"מ.
כביש 6 הוא כביש אגרה בקטעים בין מחלף שורק למחלף עין תות, בין מחלף יקנעם למחלף תל קשיש ובין מחלף שער העמקים למחלף גבעות אלונים.
בארבעה קטעי כביש הנסיעה היא חינם: בדרום - דרומית למחלף שורק, ובצפון (חלקים מכביש 70 לשעבר) - בין מחלף עין תות למחלף יקנעם, בין מחלף תל קשיש למחלף שער העמקים ומצפון למחלף גבעות אלונים.
מאחורי סלילת הכביש עמדו מספר מטרות, ובהן חיבור צפון ישראל ודרומה למרכז הארץ כדי לעודד את התפרסות האוכלוסין, בניית כביש עוקף לגוש דן שיקל על עומסי התנועה בכבישי האורך (כביש 2 וכביש 4), וכן עידוד הסטת האוכלוסייה באזור המרכז מזרחה, על ידי חיבור הערים המזרחיות (לדוגמה: מודיעין-מכבים-רעות, מיתר, כוכב יאיר-צור יגאל) לשאר חלקי המדינה.
כביש זיכיון
הקמת כביש 6 בוצעה במסגרת פרויקט BOT (בנה-הפעל-העבר) במסגרתו חברת דרך ארץ כזכיינית שנבחרה על ידי המדינה, הקימה את הכביש, מימנה את הקמתו ומתפעלת אותו למשך תקופה קבועה מראש (עד 18 ביולי 2028, ולאחר מכן עד 2032), בעוד חברת חוצה ישראל משמשת כרשות הממונה מטעם המדינה לתכנון הכביש ולפיקוח על עמידת הזכיין במחויבויותיו.
בתקופת הזיכיון נקבע סכום מינימלי שאותו הזכיין אמור לקבל במסגרת תפעול הכביש מדמי מנוי. אם הוא לא מצליח לקבל את הסכום משלימה הממשלה אחוז מסוים מההפרש. רשת ביטחון זו הופעלה מספר פעמים עד 2007.
מלבד ההשקעה הפרטית של כשלושה עד ארבעה מיליארד שקל מכספי הזכיין, השקיעה מדינת ישראל באמצעות חברת חוצה ישראל בתכנון הכביש, פינוי התוואי, רכישת שטחים ועוד. בשנים 2000 עד 2003 הושקעו בכביש כחצי מיליארד שקל. חוץ מההשקעה הישירה, הממשלה מימנה את בניית כבישי הרוחב שמזינים את התנועה לכביש 6 וכן את קטעי ההמשך. קטעי ההמשך שנבנו במימון המדינה (בדרום, בין מחלף שורק למחלף מאחז) אינם כבישי אגרה, בשלב זה. גם על מקטע הכביש שבין המחלפים דניאל ובן-שמן לא נגבית אגרה.
כביש 6 חוצה צפון
באוגוסט 2015 נחתם עם חברת שפיר הנדסה ותעשייה הסכם הזיכיון להקמה, הפעלה ואחזקה של קטעים 3 ו-7 המכונה "כביש 6 צפון", כאשר צו תחילת העבודות ניתן בדצמבר 2015. משך תקופת הזיכיון יהיה כ־34 שנים הכוללת את תקופת ההקמה, כלומר בשנת 2049 יעבור הכביש לידי מדינת ישראל. לצורך בניית הקטעים הוקמה חברה דרך נוף נתיבי הצפון בבעלות של שפיר הנדסה. לצורך תפעול ותחזוקה הוקמה חברה "כביש 6 חוצה צפון" בבעלות משותפת של שפיר הנדסה, קרן נוי ולאומי פרטנרס.
היסטוריה
רעיון הכביש נהגה כבר בסוף שנות ה-60, בגיבוש תוכנית אב לכבישים במשרד הפנים, בהובלת ד"ר אלישע אפרת. בשנת 1976 הוא כבר הוכנס לתוכנית המתאר הארצית (תמ"א 3 ובהמשך לתמ"א 31), אולם לא נעשה כמעט דבר עד סוף שנות ה-80. בספטמבר 1989, הציג לראשונה שר האוצר שמעון פרס את התוכנית לסלילת הכביש. בקיץ 1992 החליטה הממשלה בראשות יצחק רבין על הקמת הכביש, באמצעות שותפות ציבורית-פרטית. לאורך התוואי המדינה החלה לבצע מספר הפקעות אלא שבשנת 1998 המדינה הפקיעה אדמות בכפר אל רוחה הסמוך לכפר קרע. המדינה הציעה פיצויים לבעלי הקרקעות הערביים, ואלו נענו ברובם יחד עם ראשי הרשויות בואדי עארה, מלבד שייח ראאד סלאח שהנהיג מחאה אלימה כנגד ההפקעות באל-רוחה יחד עם מיעוט מבעלי הקרקעות, אך למרות מחאתו ההפקעות הושלמו. העבודות על הקטע המרכזי, באורך 87 קילומטר, ממחלף שורק עד מחלף עירון החלו על ידי הזכיין בנובמבר 1999 והוא נחנך בשלבים עד שנת 2004. הקטע בין מחלף נחשונים למחלף אייל היה הקטע הראשון שנחנך, ב-4 באוגוסט 2002. באוקטובר 2002 נחנך הקטע ממחלף בן שמן למחלף נחשונים בכיוון צפון ובינואר 2003 החלה גביית האגרה עבור שימוש בכביש. במאי 2003 הורחב הכביש דרומה עד מחלף נשרים וביולי עד מחלף שורק. באוגוסט 2003 הורחב הכביש צפונה עד למחלף ניצני עוז ובינואר 2004 הושלם הקטע המרכזי עם חנוכת הקטע ממחלף ניצני עוז למחלף עירון.
בסוף 2007 נפתח לתנועה קטע חדש בדרומו של הכביש, בין מחלף שורק ומחלף קריית גת (קטע 19). קטע דרומי נוסף, בין מחלף קריית גת ומחלף מאחז (קטע 20), נפתח באמצע שנת 2008. ב-20 ביולי 2009 נפתח לתנועה קטע בצפונו של הכביש (קטע 18) המחבר בין מחלף עירון ומחלף עין תות. סלילת הקטע החלה לאחר פסיקת בג"ץ בנוגע לפגיעה בסביבה. עם התקדמות עבודות הסלילה נתגלו קברים על תוואי הכביש. העבודות הופסקו עקב מחאה חרדית וחודשו תוך הסטת תוואי הכביש.
בשנת 2011 החלו עבודות להרחבת הקטע בין מחלף בן שמן למחלף נחשונים משני נתיבים לשלושה לכל כיוון: במחצית הראשונה של שנת 2012 הסתיימו העבודות בין מחלף נחשונים לגבעת כ"ח, ובדצמבר 2012 הסתיימו העבודות בין גבעת כ"ח למחלף בן שמן. בנובמבר 2012 החלו העבודות להרחבת קטע מחלף ניצני עוז-מחלף באקה-ג'ת והן הסתיימו בחודש מרץ 2014. בדצמבר 2014 נחנך נתיב נסיעה שלישי בשני הכיוונים בין מחלף באקה-ג'ת למחלף עירון. הרחבת הכביש הפחיתה את העומס בשעות השיא.
ביולי 2011 פרסם משרד האוצר את המכרז הבינלאומי לתכנון, הקמת, הפעלת ואחזקת החלקים הצפוניים של הכביש. למכרז הוגשו מועמדויות על ידי שבע קבוצות. בחודש יולי 2013 נבחרה חברת שפיר הנדסה כזוכה במכרז להארכת הכביש, בהשקעה בסכום של כשני מיליארד שקל. החברה התחייבה לביצוע הפרויקט בפרק זמן של 40 חודשים לכל היותר, ולאחריו תקבל את הכביש לתקופת זיכיון של 34 שנים. נכון לסוף מרץ 2019 קטע 7 וקטע 3 נפתחו לתנועה.
בינואר 2015 שודרג הקטע של כביש 31 בין מחלף להבים למחלף לקייה שכיום משמש את כביש 6. הקטע קושר לחלק הצפוני של כביש 6 כעבור כמה חודשים שבהם כביש 31 קישר בין המקטעים.
בספטמבר 2015 נפתחו לתנועה שני קטעים. האחד ביטל את העיקול בכביש 40 שבצומת קמה ונסלל לאורך כשלושה קילומטר כקטע משותף לכבישים 6 ו-40. במרכזו של הקטע נפתח מחלף קמה שאליו הוארך מזרחה כביש 293. קטע נוסף נפתח דרומית יותר, ממחלף רהט החדש עם כביש 40 ועד לקטע שנפתח בינואר 2015 סמוך ללהבים. אורכו של הקטע ממחלף רהט עד מזרחית ללהבים הוא 5.5 קילומטר. בקטע נפתח לתנועה גם מחלף להבים המקשר את כביש 6 לכביש 310 לכיוון רהט ואופקים. קטע הכביש מדרום-מזרח למחלף עד לצומת עם כביש 358 נקרא מאותה עת כביש 6 בלבד.
כביש 6 הוא הכביש הראשון בישראל שהותרה בו החל מדצמבר 2015 מהירות נסיעה מרבית של 120 קילומטר לשעה. השינוי הוחל על חלק מקטעי הכביש בהם התבצעו התאמות בטיחות נדרשות.
במרץ 2016 נחנכו שני קטעים. האחד באורך קילומטר, החליף את צומת דבירה שהוסב למחלף, מדרום למחלף קמה. השני באורך שישה קילומטר, מקשר בין מחלף רהט למחלף להבים. בספטמבר 2016 נחנך הקטע בין מחלף לקייה למחלף שוקת, בחיבור עם כביש 31 לכיוון ערד וים המלח. באותו החודש הושלמה הרחבתו של כביש 6 בין מנהרות חדיד למחלף נחשונים לארבעה נתיבים לכל כיוון. בהמשך השנה נחנכו קטעים ומחלפים נוספים בין מחלף קמה למחלף שוקת, המפוצל לחלק מערבי (בחיבור עם כביש 31) ולחלק דרומי (בחיבור עם כביש 60). הקטע הושלם ב-13 בדצמבר 2016.
ב-14 בנובמבר 2018 נפתח המקטע הראשון של כביש 6 צפון (קטע 7), בין מחלף אליקים עד מחלף תל קשיש, וכן הוחלף הסימון של כביש 70 לכביש 6 בין מחלף תל קשיש ועד מחלף העמקים.
ב-28 במרץ 2019 נפתח המקטע השני של כביש 6 צפון (קטע 3), ממחלף העמקים ועד מחלף סומך.
ביוני 2022 אישרו ממשלת ישראל השלושים ושש וועדת הכלכלה של הכנסת את שינוי תנאי הזיכיון, כך שתקופת הזיכיון של חברת דרך ארץ תוארך בתקופה שלא תעלה על שלוש שנים בתמורה להרחבת הכביש על ידי סלילת נתיב נוסף לכל כיוון בקטע שבין מחלף קסם ועד מחלף עין תות.
המשך הפיתוח
סלילת קטעים נוספים
קטע 21 בדרום ממחלף שוקת עד מחלף נאות חובב אושר באופן כללי בשנת 1999. קטע 21 כולל ארבעה חלקים. שני הקטעים הראשונים הושלמו בשנת 2016. שני הקטעים שנותרו:
מקטע מס' 3 בין מחלף שוקת למחלף נבטים (כ-11 קילומטר). תוכנית מתאר מפורטת אושרה בתחילת 2010 והממשלה אישרה תכנון מפורט בפברואר 2010. קטע זה יחבר בין מחלף שוקת למחלף נבטים עם כביש 25.
מקטע מס' 4 בין נבטים למחלף נאות חובב (כ-13 קילומטר). תוכנית מתאר מפורטת אושרה בתחילת 2010 והממשלה אישרה תכנון מפורט בפברואר 2010. ממחלף נבטים ימשיך הכביש דרומה כ-13 קילומטר עד התמזגות עם כביש 40 במחלף נאות חובב.
אבן הקילומטר המופיעה במחלף מאחז מסמנת 68 קילומטר, אך בפועל הכביש המתוכנן (שחלקו נסלל) שבין מחלף נאות חובב למחלף מאחז צפוי להיות באורך של 56 קילומטר.
הקטע הצפוני ממחלף סומך דרך מחלפים אבליים, אחיהוד, ג'דידה, בית העמק וכברי עד מחלף שלומי (כ-40 קילומטר): אושר בשנת 2010 והחלו שלבי תכנונים מפורטים.
ביוני 2023 הממשלה קיבלה החלטה להשקיע 3 מיליארד שקלים להארכת כביש 6 צפונה, בסלילת 22 קילומטרים של כביש דו-מסלולי, ממחלף סומך ועד לבית העמק.
הוספת והארכת כבישי רוחב
חלק מהצלחתו של כביש 6 תלויה בכבישי הרוחב שמזינים אותו. הכבישים 7, 431, 471, 531, 551 ו-61 נסללו או הוארכו ככבישי רוחב לכביש 6. בעתיד מתוכננים להסלל לכביש 6 כבישי רוחב חדשים שיתחברו אל הכביש במחלפים חדשים. כמו כן מתוכננות הארכות ושדרוגים של כבישי רוחב קיימים. ביצוע כבישים אלה והאחריות עליהם מוטלת על חברת נתיבי ישראל (מלבד כביש 431). הכבישים מדרום לצפון:
כביש 31 (מחלף שוקת/מיתר–ערד): במסגרת התוכנית של נתיבי ישראל שאישרה הממשלה, כביש זה הורחב ומוחלף כך שהוא מכיל שני נתיבים לכל כיוון ומאפשר גישה מהירה ובטוחה לעיר ערד ולים המלח. בצומת תל ערד המדורג, עם כביש 80, הוקם רמזור, ומתוכנן בו בעתיד מחלף. בימים אלו מתבצעות עבודות למחלוף צומת שוקת הוותיק עם כביש 60, שייקרא מחלף מיתר. המהירות המותרת בכביש היא 90 קמ"ש, עם אפשרות העלאה ל-100 קמ"ש.
כביש 293 (נתיבות-בית קמה): לכביש זה נסללה הארכה של כקילומטר מזרחה מצומת קמה עד כביש 6 ו-40. במקום צומת קמה נבנה מחלף קמה שנפתח ב-2015. כך נוצר חיבור בין כביש 6 לנתיבות ושדרות. בקטע הכביש בין צומת הגדי עם כביש 25 לצומת קמה עם כביש 264 מתוכננת הרחבה לכביש דו-נתיבי דו-מסלולי על מנת להפחית את הסיכונים לאורכו ולשאת את הביקושים הצפויים בו.
כביש 39: כביש עתידי שמתוכנן לחבר בין אזור קריית מלאכי, כביש 6, אזור בית שמש, צור הדסה וירושלים.
כביש 7 (אשדוד–מחלף שורק): קטע הכביש ממחלף גדרה למחלף שורק נפתח עם פתיחתו של כביש 6 באזור. בשנת 2014 הושלם מיחלופו של כביש 41 מגדרה עד מחלף אשדוד, והוא הפך לחלק מכביש 7 - בכך נוצר חיבור בין כביש 6 ואשדוד. מתוכננת השלמתו של שדרוג ומחלוף כביש 41 לכביש 7 – בין אשדוד למחלף אשדוד. בנוסף, קטע כביש 3 ממחלף שורק למודיעין צפוי לעבור שדרוג ומחלוף לרמת כביש מהיר, תוך הסטת התוואי לתוואי חדש באזור מחלף לטרון. הכביש המשודרג יהווה את המשכו של כביש 7 וישפר את הגישה מכביש 6 לכיוון ירושלים.
כביש 411 (רחובות–צומת חולדה): כביש זה עובר מעל לכביש 6 בסמוך למזכרת בתיה ללא חיבור אליו. במקום מתוכננות עבודות חיבור בין שני הקטעים והקמת מחלף חולדה עם כביש 6 על מנת ליצור חיבור מהיר לרחובות.
כביש 431 (מחלף נשרים-מחלף מבוא איילון) הכביש הוקם בשלבים והושלם לדרך פרוורית מהירה (110 קמ"ש) המחברת ברצף בין כביש 6 לראשון לציון, באר יעקב, נס ציונה, ומודיעין מכבים רעות.
כביש 461 (מחלף קיבוץ גלויות בתל אביב-יפו–צומת הטייסים): מצומת הטייסים שימוחלף מתוכנן המשכו של כביש 461 מזרחה שיתחבר עם כביש 6 וכביש 444 במחלף גבעת כ"ח שיוקם כארבעה קילומטר דרומית למחלף נחשונים. כביש 461 ישודרג לדרך פרוורית מהירה ויחבר את כביש 6 לערים יהוד, אור יהודה. תוך כדי שהוא עוקף מצפון את בני עטרות וגבעת כ"ח. משם אמור הכביש להתחבר לכביש 465.
כביש 471 (מחלף נחשונים-מחלף בר-אילן) הכביש הוקם בשלבים והושלם לדרך פרוורית מהירה (110 קמ"ש) המחברת ברצף בין כביש 6 לפתח תקווה, גבעת שמואל קריית אונו ומזרח רמת גן, במהלך 2019 נסלל מחדש, קורצף והוסף לו נתיב תחבורה ציבורי.
כביש 531 (מחלף שמריהו מזרח–מחלף חורשים): כביש רוחב מהיר המקשר בין כביש החוף לכביש 6 דרך כפר סבא רעננה והרצליה. תחילה נפתח הקטע בין כביש 6 לכפר סבא בשנת 2002. ב-2018 הושלם הקטע המערבי של הכביש דרך רעננה והרצליה.
כביש 551 (מחלף אייל): בכביש זה קיימים שני קטעים קצרים ומנותקים של הכביש, אחד במחלף אייל המחבר את כביש 6 עם כביש 444, צור יגאל וכוכב יאיר; ואחד ככביש גישה ממחלף הדרים שעל כביש 4 לכלא הדרים. לפי התכנון צפויים שני קטעים אלה להתחבר לכביש אחד שימשיך מערבה עד כביש 2 ליד שפיים ויחבר את כביש 6 עם אזור יישובי השרון וחוף השרון.
כביש 57 (נתניה–מחלף ניצני עוז): מתוכנן שדרוג ומחלוף הכביש בקטע זה, כולל הסטת התוואי באזור כפר יונה כך שיעקוף את העיר מצפון. בכך תתאפשר נסיעה מהירה ונטולת רמזורים בין כביש 6 ונתניה.
כביש 9: כביש זה נפתח בחלקו בשנת 2014, בין כביש 4 למחלף באקה-ג'ת. הקטע בין צומת יער חדרה לצומת חביבה מסומן ככביש מהיר, כאשר בדרך הוקם מצפון לאליכין מחלף חדרה דרום המשרת את השכונות הדרומיות של חדרה, אליכין ויישובי הסביבה. ב-2015 התבצעו עבודות לשדרוג הקטע בין צומת חביבה למחלף באקה-ג'ת ליצירת חלופה מהירה מהכביש לאזור חדרה. מתוכנן גם המשך מערבה של כביש 9 עד כביש 2 באזור מכמורת ומחלוף של צומת חביבה. בקטע הכביש שנחשב כמהיר מותרת מהירות נסיעה של 110 קמ"ש.
כביש 77 (מחלף תל קשיש–מחלף גולני): ממחלף תל קשיש שהוקם ממזרח לכרמל, נפתח בינואר 2019 קטע חדש ומהיר של כביש 77 עד מחלף ישי, שהושלם. שדרוגו של קטע הכביש בין מחלף ישי למחלף גולני הושלם במהלך שנת 2019, והוא מצטרף לכביש 65 ממחלף גולני עד מחלף נחל עמוד ולכביש 85 ממחלף נחל עמוד עד צומת עמיעד כחלק מפרויקט "הזרוע המזרחית" של כביש 6. כבישים אלה מאפשרים נסיעה ללא רמזורים מכביש 6 לכיוון טבריה, ראש פינה וקריית שמונה במהירות מותרת של 100 קמ"ש. בעתיד תיבדק העלאה של המהירות ל-110 קמ"ש.
כביש 79 (קריית ביאליק–נוף הגליל): התבצעו עבודות להרחבת ומחלוף הכביש בין מחלף קריית ביאליק למחלף נצרת מערב, ונפתחו בו 13 מחלפים חדשים, 2 צמתים ו2 כיכרות. הכביש עובר במחלף סומך שמשרת את כביש 6, ובכך תתאפשר נסיעה מהירה מכביש 6 לקריות, שפרעם, נצרת ונוף הגליל וחיבור לכביש 77. המהירות המותרת בכביש היא 90 קמ"ש.
כביש 859 (נהריה-עמקה), מצומת שבי ציון בכביש 4 עד לצומת עמקה בכביש 70 שבעתיד יהפוך לחלק מכביש 6 הצפוני. יעבור בצמוד ביישובים נס עמים, רגבה ומזרעה
גביית האגרה
להבדיל מכבישי אגרה שבהם גביית האגרה נעשית באמצעות קופות מאוישות בכניסה לכביש או ביציאה ממנו, בכביש 6 נעשית גביית האגרה באמצעים אוטומטיים לחלוטין, שאין בהם כל הפרעה לתנועה. מערכות אלקטרואופטיות קוראות את לוחית הרישוי של המכונית בכניסה לכביש וביציאה ממנו, ובהתאם למידע זה נשלח אחת לחודש חשבון אל בעל המכונית. מערכות גבייה אוטומטיות קיימות במקומות רבים בעולם, אולם בעת פתיחת הכביש לתנועה היה רק בקנדה כביש נוסף בו השימוש במערכת הגבייה האוטומטית הוא חובה.
שיטת הגבייה גוררת תגובות שליליות רבות, בעקבות תקלות חוזרות ושירות לקוחות מוגבל, קנסות פיגורים חריגים בגובהם, מדיניות פיקוח המיועדת למיקסום יעילות הגבייה, חוסר שקיפות של המחיר, וחדירה לפרטיות בשל מתן גישה למסדי נתונים ממשלתיים לגורם פרטי. על חיוב לא מוצדק ניתן לערער בפני ועדות ערר המופעלות על ידי חברת כביש חוצה ישראל.
באתר החברה המפעילה את כביש 6 נטען ש"המחיר שנקבע לנסיעה הוא מן הנמוכים בעולם.". אולם בהשוואות שנעשו על ידי הכלכלן דן בן-דוד ואחרים, נמצא שעלות הנסיעה בכביש 6 לקילומטר גבוהה משמעותית בהשוואה לארצות הברית. הבנק העולמי מציין שטווח המחירים לכבישי אגרה נע בין 3–8 סנט לקילומטר. מחיר הנסיעה בכביש 6 ממחלף עין תות למחלף שורק, מרחק של 113 קילומטר, למנוי פסקל היה בתחילת 2012 24.23 ש"ח, שהם קצת פחות מ-6 סנט לקילומטר.
בטיחות ושירותי דרך
מערך ניידות הסיור והשירות של כביש 6 מסייר לאורך הכביש באופן רציף 24/7.
צוותי הסיור אחראים, בין היתר, להסיט מהכביש כל מפגע המפריע לרצף ולזרימה של התנועה ולתמוך בניטור השוטף של הכביש לצד צוות חדר הבקרה.
נוסף על כך וכחלק מהשירות ללקוחות כביש 6, צוותי הסיור מעניקים ללא תשלום סיוע לנהגים בהחלפת גלגל ברכב, במספרי טלפון של שירותי גרירה, במילוי ליטרים בודדים של דלק ועוד, על מנת שהנהג יוכל להמשיך בנסיעתו בבטחה.
פיתוח נופי
התפיסה התכנונית
מדיניות התכנון בכביש 6 התבססה על העיקרון כי אין להפריד בין תכנון הנדסי לתכנון נופי. יחידות הנוף היוו את נקודת המוצא לתכנון. לשילובו המיטבי של הכביש בנוף היה משקל מכריע בתכנון. כמו כן נעשתה חשיבה רבה עוד בשלב התכנון לשמירה על המערכות האקולוגיות הקיימות. ההנחיה התכנונית הייתה לשמור על המצאי האקולוגי הקיים באזור ולשלבו בכביש בצורה שתאפשר את המשך שגשוגו. ההתייחסות לכביש הייתה כאל דרך נופית.
מטרות התכנון הנופי של כביש 6
למצות את התוצר הנופי/אדריכלי המיטבי של הכביש מתוך ערכי הנוף של השטח.
ליצור אשליית שילוב בין הכביש והנוף.
לנסות למזער את הפגיעה בטבע שבאזור הכביש.
לתאם ולשלב בין הכביש ובין תשתיות אחרות בתחומו ובסביבתו.
לתרום ולהשפיע על רמת התכנון של מערכי תשתית אחרים עתידיים.
לתרום להתמצאות וקריאת הדרך.
לפתוח ולהציג את אזורי ישראל הסובבים לציבור המשתמשים בכביש.
המחלוקת סביב הכביש
לכביש ישנם תומכים ומתנגדים רבים. ההתנגדויות להקמת הכביש הן מסיבות שונות: תחבורתיות, כלכליות, חברתיות וסביבתיות.
טענות המצדדים בכביש
קירוב הפריפריה: וחלקי ישראל. הכביש מקצר את זמן הנסיעה מהצפון והדרום למרכז הארץ, ומאפשר לאנשים לא להצטופף במרכז, שממילא צפוף מאוד.
תשתיות: כביש זה יאפשר לשנע אנשים וסחורות בזמן קצר יותר, ויוריד את מחירי ההובלה.
חיסכון במשאבים: עקב קיצור זמן הנסיעה לאוכלוסייה רבה, נחסך למשק שימוש רב בדלקים מזהמים ויקרים.
תאונות דרכים: העברת חלק מהתחבורה הארצית אל כביש זה, תגרום להפחתה במספר תאונות הדרכים, מכיוון שמדובר בכביש בטיחותי בסטנדרטים גבוהים משאר כבישי ישראל.
הכביש משרת את כולם: בניגוד לטענת המתנגדים, הכביש אינו מיועד רק לעשירים ולבעלי רכב פרטי, והראייה היא שחברת אגד מפעילה קווים רבים מצפון לדרום העוברים דרך הכביש, ואף מחברת נקודות שלפני הקמת הכביש היה קשה להגיע אליהן בתחבורה ציבורית. קווי תחבורה ציבורית אשר משתמשים בכביש 6, מקצרים את זמן הנסיעה בהם ומייעלים את מערכת התחבורה הציבורית.
הפחתת עומס מנתיבים קיימים: מכיוון שחלק מהתחבורה הארצית יעבור דרך כביש זה ולא דרך כבישים אחרים כמו הבקעה, כביש החוף והכביש הפנימי. הדבר יגרום לפתיחת הפקקים בנתיבים אלו.
הפחתת זיהום אוויר בריכוזי אוכלוסייה: עקב מעבר של מכוניות רבות מנסיעה דרך גוש דן, מזרחה, דרך כביש 6, זיהום האוויר באזור גוש דן, בו מצטופפים קרוב למיליון איש, יפחת וישפר הורדת זיהום האוויר באזור האורבני הצפוף.
טענות המתנגדים לכביש
מעודד תחבורה פרטית: כביש חדש וגדול מעודד אנשים להסתמך יותר על רכב פרטי. באופן זה, הכביש מזרים עוד כלי רכב אל הכבישים הפקוקים ממילא, ומחריף את המצב הקיים. ריבוי השימוש ברכב פרטי והעמידה בפקקים יוצרים יותר זיהום סביבתי מאשר האפשרות החליפית של שימוש בתחבורה הציבורית.
יקר שלא לצורך: מדינת ישראל השקיעה יותר מדי בכביש, ופתרונות אחרים כמו ניצול של תוואים קיימים (לדוגמה כביש 40 וכביש 444) היו עולים משמעותית פחות ונותנים תוצאה דומה. אמנם עלות סלילתו של הכביש היא על חשבון היזם, אך המדינה התחייבה לסלול על חשבונה מספר רב של כבישי רוחב שיתחברו לכביש, ולפצות את היזם במקרה של הכנסות נמוכות מהצפוי.
משאבי קרקע: מדינת ישראל שמצפון לבאר שבע צפופה מאוד, וענייה בשטחים פתוחים ובעתודות קרקעיות. הכביש משתמש בכמויות גדולות של קרקע שיחסרו בעתיד למטרות אחרות: בינוי, פנאי וכן הלאה.
איכות סביבה: הכביש פוגע בנוף, עלול לגרום לזיהום המים באקויפר כתוצאה משמנים הנפלטים מכלי הרכב, יגרום לקיטוע של בתי גידול טבעיים של חיות בר, פוגע באזורים רבים שעד היום נשארו בתוליים.
ריכוזיות: הכביש, שנבנה על ידי גוף פרטי, מאפשר ריכוז של עוצמה כלכלית עצומה בידיהם של מעטים, שהיא אינה רק תוצאה של הכביש כי אם שימוש בו כמנוף לניצול כלכלי של השטחים הסמוכים אליו.
אירועים ביטחוניים
באזור השרון עובר כביש 6 בסמיכות לטולכרם ולקלקיליה, וכן בסמיכות לגדר ההפרדה. לאורך שני קטעים אלה בנויה חומת בטון, שתכליתה למנוע ירי מערים אלו לעבר הכביש. כמו כן, ישנן מספר עמדות פילבוקס צה"ליות, על גדר ההפרדה, שאחת ממטרותיהן היא להגן על כביש 6.
בשל קרבתו של הכביש לשטחים בשליטת הרשות הפלסטינית, אירעו מספר מקרים של ירי לעבר הכביש:
בעת סלילת הכביש אירעו מספר אירועי ירי לעבר מאבטחים ועובדי סלילת הכביש, כאשר בחלקם היו אף פצועים.
ביוני 2003 נרצחה נועם ליבוביץ' בת ה-7, בעת שמחבל ירה על הרכב בו נסעה בסמוך למחלף אייל.
באוגוסט 2007 נפצע קל מירי נהג שנסע בכביש, סמוך למחלף חורשים, אם כי ככל הנראה לא מדובר היה בירי מכוון, אלא מירי במסגרת טקס סיום לימודים בבית ספר בקלקיליה.
כמו כן, מספר פעמים יודו אבנים או בקבוקי תבערה לעבר מכוניות שנסעו בכביש.
מחלפים ונקודות ציון (מדרום לצפון)
ק"משםמחלף/נקודת ציוןמיקוםדרכים מצטלבות כביש 6 מדרום לצפון הקטע הדרומי (24.5 קילומטר בתכנון, ו-25 קילומטר פתוחים לתנועה) – הנגב – מאחז0 מחלף הנגב (בתכנון) 25px עיר הבה"דים 4 מחלף רמת בקע (בתכנון) 25px רמת בקע כניסה לאזור התעשייה רמת בקע 7.5 מחלף רמת חובב (בתכנון) 25px נאות חובב 13 מחלף נבטים (בתכנון)23x23 פיקסלים נבטים 24.5 מחלף שוקת 25x25pxכסייפה, כרמית 30.5 מחלף לקייה 25x25px לקייה, להב 37.5 מחלף להבים 25x25px להבים 41 מחלף רהט 25x25px רהט 43.5 מחלף דבירה 25x25px דבירה 46 מחלף קמה 25x25px בית קמה 49 אזור שירות 20px 20px 20px נחל שקמה 15px לכיוון צפון הקטע המרכזי (133.5 קילומטר פתוחים לתנועה) – מאחז – עין תות 53.5 מחלף מאחז 25px משלט מאחז 56 גשר 25px נחל אדוריים 2 מסלולים – 170 מטר 64 מחלף קריית גת 25px קריית גת 65 גשר 25px נחל לכיש 2 מסלולים – 110 מטר 68 גשר 25pxגת 73.1גשר 25pxכפר מנחם 86.5 מחלף שורק 25px יד בנימין 92 מחלף חולדה (בתכנון) 25px מזכרת בתיה 97.5 אזור שירות 20px 20px 20px נען 15px 15px בשני הכיוונים 101 מחלף נשרים 25px רמלה 105 מחלף דניאל 25px כפר דניאל 108 מחלף בן שמן 25px בן שמן 110 מנהרת חדיד 25px תל חדיד 2 מסלולים – 450 מטר112מחלף נחמיה (בתכנון)25x25 פיקסלים בית נחמיה 114.5גשר25pxנחל בית עריף 2 מסלולים – 160 מטר118 מחלף גבעת כ"ח (בתכנון)25x25 פיקסלים גבעת כ"ח 123 גשר (בתכנון) 25px תחנת הרכבת אלעד כביש גישה לתחנת הרכבת 122.5 מחלף נחשונים 25px נחשונים 125 גשר (בתכנון) 25px פתח תקווה כביש גישה לשכונת סירקין (על שטח בסיס סירקין) 128 מחלף קסם 25px ראש העין 131 מחלף חורשים 25px חורשים 139 מחלף אייל 25px אייל 146 מחלף אלכסנדר (בתכנון) 25px כוכב יאיר-צור יגאל 152 מחלף ניצני עוז 25px ניצני עוז 146 אזור שירות 20px 20px 20px מגל 15px 15px בשני הכיוונים 163 מחלף באקה-ג'ת 25px באקה אל-גרבייה 167.5 גשר 25px נחל נרבתה 2 מסלולים – 265 מטר 168 מחלף חריש (בתכנון) 25px חריש 171.5 מחלף עירון 25px ברקאי 178.5 גשר 25px נחל אלונה 2 מסלולים – 170 מטר 179.5 גשר 25px נחל ניל"י 2 מסלולים – 120 מטר 180 מנהרת ניל"י 25px גבעת ניל"י 2 מסלולים – 400 מטר 183 מנהרת דליה 25px מעבר אקולוגי 2 מסלולים – 250 מטר 186.5 מחלף עין תות 25px ואדי מילק הקטע הצפוני (23.2 קילומטר בתכנון, ו-22 קילומטר פתוחים לתנועה) – עין תות – שלומי 190 מחלף אליקים 25px אליקים 193.5מחלף יקנעם 25px יקנעם עילית 194 מנהרת יקנעם 25px יקנעם עילית 2 מסלולים – 1,750 מטר 197 מחלף תל קשיש 25px תל קשיש 199 אזור שירות 20px 20px 20px קריית טבעון 15px לכיוון צפון 201.5מחלף שער העמקים 25px שער העמקים, קריית טבעון 203 מנהרת רכסים 25px רכסים 2 מסלולים – 2,000 מטר205 מחלף רכסים (בתכנון) 25px רכסים, איבטין 205.5 גשר 25px איבטין 2 מסלולים – 190 מטר 206 מנהרת איבטין 25px איבטין 2 מסלולים – 420 מטר 208 מחלף גבעות אלונים 25px ח'וואלד 212 מחלף סומך 25px קריית אתא 214 מחלף אבליים (בתכנון) 25px שפרעם ? מחלף ג'דיידה-מכר (בתכנון) 25px ג'דיידה-מכר ? מחלף בית העמק (בתכנון) 25px עמקה, כליל ? מחלף כברי (בתכנון) 25px כברי ?מחלף עבדון (בתכנון)25pxמצובה ? מחלף בצת (בתכנון) 25px בצת, שלומי
ראו גם
כבישי ישראל
מעבר אקולוגי
לקריאה נוספת
תנועה ותחבורה, גיליון מס' 120, אפריל 2017 (גיליון המוקדש כולו לכביש 6)
מיכל מייזליש, המאבק בכביש חוצה ישראל - תיעוד מאבק סביבתי, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2005
בונה תירוש, cjv הדרך צלחה - סיפורו של פרויקט כביש חוצה ישראל 1995-2004, הוצאת כביש חוצה ישראל, 2004. ספר בפורמט אלבומי, שנכתב על סמך מפגשים וראיונות עם מנהלי הפרויקט ושותפיהם לביצוע ומתאר כיצד הצליחו אנשי cjv להשלים את סלילת 87 הק"מ הראשונים של הכביש תוך 54 חודשים.
קישורים חיצוניים
, החברה האחראית על המקטע צפונית ממחלף עין תות.
אתר כביש 6
אתר הבית של חברת כביש חוצה ישראל
יורם אסידון, הכביש שיחצה את ישראל חברתית וכלכלית באתר מט"ח
דני רבינוביץ', כביש מניב נדל"ן, 2002, באתר המגזין פנים של הסתדרות המורים
אורי שיינס, תכנון חובבני הגובל ברשלנות פושעת, 2000, אתר מט"ח
נסיעה מצולמת בכביש 6 לכל אורכו (נכון לשנת 2014) מצפון לדרום
מפה המציגה את תוואי כביש 6. ניתן להתמקד באזורים מסוימים לאורך התוואי, על ידי הקלקה על אחת משש המפות האזוריות המופיעות משמאל למפה הראשית.
הערות שוליים
*
קטגוריה:ישראל: כבישים
קטגוריה:ישראל: מנהרות כביש
קטגוריה:ישראל: כבישי אגרה
קטגוריה:הנצחת יצחק רבין
קטגוריה:מיזמי שותפות ציבורית-פרטית בישראל
קטגוריה:רהט: תחבורה
קטגוריה:בית קמה
קטגוריה:קריית גת: תחבורה
קטגוריה:רמלה: תחבורה
קטגוריה:ראש העין: תחבורה
קטגוריה:באקה אל-גרבייה: תחבורה
קטגוריה:יקנעם עילית: תחבורה
קטגוריה:להבים: תחבורה
קטגוריה:כביש 6 | 2024-10-02T04:43:44 |
גוש דן | 250px|ממוזער|תצלום של אזור גוש דן בלילה מתחנת החלל הבינלאומית
שמאל|ממוזער|250px|אתר חיריה (פארק אריאל שרון) - מראה אווירי מכיוון צפון. ברקע מחלף גנות ובתי אזור
שמאל|ממוזער|250px|מבט על קטע מנתיבי איילון
גוש דן הוא שמו המקובל של אגד הערים שבמרכזו תל אביב-יפו, ושמהווה את הטבעות הפנימיות של מטרופולין תל אביב, ולפעמים מתייחס למטרופולין כולה. בכל הגדרה, גוש דן הוא השטח העירוני וריכוז האוכלוסייה הגדול בישראל. מקור השם הוא בשבט דן, אשר נחלתו הייתה באזור גוש דן המודרני.
תיחום
קיימות מספר הגדרות לשטחו של גוש דן:
תל אביב והרשויות הגובלות בה. לדוגמה מחוז תל אביב של משרד הפנים.
הגדרה מרחיבה ונפוצה יותר, הכוללת גם ערים נוספות שקשורות ברצף עירוני לתל אביב כדוגמת פתח תקווה וראשון לציון, או אף כדוגמת לוד ורמלה הגם שהרצף לא הדוק לחלוטין.
הגדרתה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המבוססת על מפקד האוכלוסין של 2008 והגדרות חדשות מ-2012, הכוללת את מחוז תל אביב, מחוז המרכז, וכן אזור אשדוד וחלק מאזור מלאכי שבנפת אשקלון במחוז הדרום.
לחוד מכל ההגדרות והתיחומים הפורמליים, בשיח היום-יומי המקובל בישראל רווחת יותר ויותר ההחלפה של המונח "גוש דן" במונח "מרכז הארץ", או בקיצור "המרכז", אף כי הוא נמצא מצפון למרכז הגאוגרפי של ישראל. התייחסות זו נובעת ממרכזיותו הכלכלית והדמוגרפית של הגוש. בכך, השפה המקובלת מבטאת הבחנה סוציולוגית ותודעתית יותר מאשר גאוגרפית-טכנית, בין חלקי הארץ.
ניתן לחלק את שטח גוש דן לארבע טבעות. בהיעדר הגדרה מוסכמת ובהתחשב באופי המורכב של הקשרים בין קצות המטרופולין למרכזה, ייתכנו וריאציות בהגדרת הגבולות שבין המעגלים. להלן מוצגות הערים בכל אחת מהטבעות לפי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
הגרעין - תל אביב-יפו.
הטבעת הפנימית:
הערים: בת ים, חולון, אור יהודה, רמת גן, קריית אונו, גבעתיים, בני ברק, רמת השרון, הרצליה.
המועצות המקומיות: אזור, כפר שמריהו.
הקיבוץ גליל ים השייך למועצה האזורית חוף השרון.
בית הספר החקלאי מקוה ישראל.
הטבעת התיכונה:
הערים: ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, באר יעקב, רמלה, לוד, יהוד-מונוסון, גני תקווה, גבעת שמואל, פתח תקווה, הוד השרון, כפר סבא, רעננה, ראש העין.
המועצות המקומיות: סביון, בית דגן.
ישובים במועצות האזוריות: שדות דן, דרום השרון.
הטבעת החיצונית:
הערים: אשדוד, נתניה, יבנה, קריית מלאכי, מודיעין-מכבים-רעות, אלעד, אריאל, כפר קאסם, טייבה, טירה, כפר יונה.
המועצות המקומיות: מזכרת בתיה, קריית עקרון, גדרה, גן יבנה, שוהם, אורנית, אלקנה, שער השומרון, אלפי מנשה, קרני שומרון, כוכב יאיר-צור יגאל, קדימה-צורן, אבן יהודה, תל מונד, פרדסיה.
ישובים במועצות האזוריות: גן רווה, חבל יבנה, גדרות, ברנר, נחל שורק, גזר, חבל מודיעין, שומרון, דרום השרון, לב השרון, עמק חפר, חוף השרון.
בסה"כ מונה המטרופולין 302 יישובים.
גאוגרפיה
לפי ההגדרה המרחיבה משתרע גוש דן לאורך של כ-90 ק"מ מדרום לצפון ולרוחב של עד 20 ק"מ. שטחו המצטבר (בצירוף מחוזות תל אביב, והמרכז ונפת אשדוד של מחוז דרום) הוא כ-1,500 קמ"ר. גוש דן ממוקם במרכז שפלת החוף של ישראל ותופס את מרבית שטחו של השרון וחלק ניכר מהשפלה הפנימית. שטחו מישורי ומשתפל בהדרגה מהים לעבר הרי יהודה והשומרון. מספר נחלים חשובים זורמים בשטחו אל הים: נחל אלכסנדר, נחל פולג, נחל הירקון ויובלו העיקרי נחל איילון וכן נחל שורק.
אוכלוסייה
נתוני האוכלוסייה בגוש דן לשנת 2021:
אזור במטרופולין יישובים אוכלוסייה צפיפות אוכלוסין(לקמ"ר) צמיחה שנתית סה"כ יהודים ואחרים מהם יהודים ערבים גלעין (תל אביב-יפו) 1467,900445,600420,30022,2009,034.30.9% טבעת פנימית 131,013,5001,010,500942,5002,9008,411.01.1% <div style="padding-right:15%> גזרה צפונית 4153,800153,500147,500 3003,546.63.2% <div style="padding-right:15%> גזרה מזרחית 5522,100520,800504,100 1,30013,070.6 1.4% <div style="padding-right:15%> גזרה דרומית 4337,600336,200290,9001,0009,077.70.3%- טבעת תיכונה 311,268,6001,223,0001,147,50045,6004,323.81.1% <div style="padding-right:15%> גזרה צפונית 6248,100247,800240,2003004,731.41.3% <div style="padding-right:15%> גזרה מזרחית 8340,000339,400316,9006004,759.21.3% <div style="padding-right:15%> גזרה דרומית 17680,400635,800590,40044,7004,014.2 0.9% טבעת חיצונית2571,407,0001,261,7001,195,900145,3001,105.91.8% <div style="padding-right:15%> גזרה צפונית97519,500414,700389,400104,8001,342.71.5% <div style="padding-right:15%> גזרה מזרחית 47319,400280,400275,20039,0001,145.22.6% <div style="padding-right:15%> גזרה דרומית91468,900468,000 438,200900907.41.5% <div style="padding-right:15%> יישובים ישראלים ביהודה ושומרון2299,20098,60093,100600—2.4% סך הכל3024,156,9003,940,800 3,706,300216,100 2,461.9 1.3%
התאגדות
לגוש דן אין מסגרת שלטונית או ארגונית מרכזית בעלת מעמד משפטי. עם זאת הוקמו איגודים של מספר רשויות מקומיות בגוש דן לצרכים שונים:
איגוד ערים דן לביוב - מתחזק קווי ביוב שעוברים לאורך גוש דן ומנקזים את הביוב לאתר השפד"ן בין ראשון לציון לפלמחים.
איגוד ערים אזור דן, תברואה וסילוק אשפה - תחזק במשך שנים את אתר חיריה, עד שנסגר בשנת 1998. מאז מתחזק הארגון את מתקני האיסוף שפועלים בחיריה וומבצע חלק מפעולות השיקום בהר האשפה חירייה.
בשנת 1995 הוקם איגוד ערים שהיה אמור לפעול למען הקמת הרכבת התחתית של תל אביב אולם הממשלה השתלטה על פעילות זו כשהקימה את החברה הממשלתית נת"ע.
חברת נתיבי איילון - חברה שבעבר הייתה בבעלות משותפת של ממשלת ישראל ועיריית תל אביב, המטפלת בעיקר בפרויקטים תחבורתיים בציר האיילון. החברה הקימה את נתיבי איילון - עורק תחבורה מהיר וראשי העובר לאורך תוואי נחל איילון (שהוסדר לצורך כך, בין 2 הנתיבים הנגדיים). בתוואי זה עוברת גם מסילת רכבת ולאורך התוואי נמצאות 4 תחנות רכבת.
צירי תחבורה
בגוש דן מספר צירי תנועה אורכיים חשובים (מדרום לצפון):
כביש 2 - "כביש החוף", מתל אביב צפונה להרצליה, נתניה, חדרה והלאה לכיוון חיפה.
כביש 20 - "נתיבי איילון" הנמתחים ממחלף שפיים שם הם מתפצלים מכביש החוף עד לראשון לציון ומחלף חולות, שם הם מתחברים לכביש 4.
כביש 4 - "כביש גהה"/"כביש תל אביב אשדוד" העובר בין בני ברק ורמת גן לקריית אונו ופתח תקווה וגם בראשון לציון ויבנה
כביש 40 - מכפר סבא, דרך פתח תקווה, יהוד ולוד לכיוון רחובות ודרומה לעבר באר שבע.
כביש 6 - ("כביש חוצה ישראל") לאורך הקו הירוק וגבולו המזרחי של גוש דן.
כביש 412 - כביש יהוד-רחובות, דרך ראשון לציון.
כביש 42 - כביש המוביל ממחלף גן-רווה בראשון לציון עד לאשדוד, דרך יבנה.
כביש 44 - כביש המוביל מפאתי בית שמש באזור אשתאול עד חולון דרך רמלה ובית דגן.
צירי הרוחב החשובים בגוש דן (ממערב למזרח):
כביש 7 וכביש 41 - כבישי הרוחב מאשדוד לצומת גדרה והלאה לכיוון כביש 6.
כביש 441 - מכביש 412 בראשון לציון, עובר דרך מחלף ראשון לציון עד לחוף הים דרומית לבת ים.
כביש 1 - כביש תל אביב-ירושלים.
כביש 431 - כביש מהיר ראשון לציון-מודיעין המחבר בין כל כבישי האורך המהירים (1, 4, 6, 20), כשהוא עובר דרך רמלה ונס-ציונה.
כביש 461 - מכונה גם "דרך לוד"; מהיציאה מגבול רמת גן-תל אביב ועד צפונית לנמל התעופה בן-גוריון.
כביש 471 - ממחלף בר-אילן, דרך קריית אונו ופתח תקווה ועד מחלף נחשונים בכביש 6.
כביש 481 - מצומת סגולה דרך רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, בני ברק ורמת גן ועד לתל אביב.
כביש 5 - כביש הטבעת הצפוני של מרכז גוש דן, ממחלף גלילות דרך מחלף מורשה והלאה למחלף קסם, ראש העין ואריאל.
כביש 531 - ממחלף חורשים לנתיבי איילון סמוך לרשפון, דרך ערי דרום השרון.
כביש 541 וכביש 55 - חוצים את השרון ממחלף הסירה עד צומת רעננה והלאה דרך כפר סבא לכיוון אלפי מנשה.
כביש 57 - מנתניה מזרחה.
גלריה
ראו גם
מטרופולינים בישראל
קישורים חיצוניים
יצירת תחבורה עירונית מקיימת בגוש דן עד 2030, כתב העת אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
גוש דן ומטרופולין תל אביב ברפורמת התחבורה
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארץ ישראל: אזורים
קטגוריה:מישור החוף
גוש_דן (מטרופולין תל אביב) | 2024-10-06T10:31:29 |
גליום | גליום (Gallium) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Ga ומספרו האטומי 31. היישום העיקרי של הגליום הוא במוליכים למחצה מורכבים, ובמיוחד במוליך למחצה גליום ארסניד ובגליום ניטריד.
תכונות
ימין|ממוזער|100px|סכמה של מבנה גבישי אורתורומביגליום היא מתכת כסופה הניתכת בטמפרטורה של 29.9°C, והיא אחת מחמש המתכות היציבות שניתכות מתחת או סמוך לטמפרטורת החדר (25°C), המתכות האחרות הן כספית, צסיום, פרנציום ורובידיום. תכונה יוצאת דופן נוספת שלו היא לחץ האדים הנמוך שלה גם בטמפרטורות גבוהות (בניגוד לכספית, שבטמפרטורת החדר מתנדפת). בדומה למים, גליום מגדיל את נפחו כאשר הוא מתמצק ולא מקטין אותו כמו מרבית החומרים האחרים (צפיפות גליום מוצק נמוכה מזו של גליום נוזלי ב־3.1 אחוז), לכן רצוי לא לשמור אותו בכלי זכוכית. הגליום הוא מתכת דיאמגנטית.
גליום הוא אחד מהיסודות שאת קיומם ניבא מנדלייב על סמך הטבלה המחזורית שיצר, מנדלייב גם חזה את רוב תכונותיו. גליום יכול לגרום להחלדה של מתכת כשהוא מפעפע וחודר לסריג שלה.
בשיווי משקל בתנאים סטנדרטיים לגליום מבנה גבישי אורתורומבי (ראה איור) בפאזה המסומנת α. תא היחידה מכיל 8 אטומים, ולכל אטום שכן אחד קרוב ביותר בתא היחידה, הנמצא במרחק של 224 פיקומטר. ששת האטומים הנותרים בתא היחידה נמצאים במרחקים של 27, 30 ו-39 פיקומטר יותר מאשר השכן הקרוב הראשון, והם מחולקים לזוגות בעלי אותו המרחק. בנוסף לצורה זו לגליום מבנים גבישיים יציבים ומטא-סטביליים נוספים רבים, כדוגמת הפאזות המסומנות β,γ, δ ו-ε אשר יכולות להתקיים בלחצים אטמוספיריים.
ממוזער|שמאל|גליום ברמת טוהר גבוהה של 99.9999% (6N) המשמש לייצור מוליכים למחצה. על מנת לשמור על ניקיונו הוא נשמר בריק במבחנת זכוכית.
ממוזער|ימין|נורות LED כחולות המבוססות על מוליכים למחצה המכילים גליום
שימושים
מוליכים למחצה
היישום העיקרי של גליום הוא כחלק ממוליכים למחצה מורכבים, ובמיוחד גליום ארסניד (GaAs), גליום ניטריד (GaN) וסגסוגות מהמשפחה שלהם (כגון AlxGa1-xAs, InxGa1-xAs ו-AlxGa1-xN). גליום מרכיב גם במוליכים למחצה מורכבים נוספים כגון גליום פוספיד (GaP) וגליום אנטימוניד (GaSb).
גליום ארסניד ותרכובותיו משמשים בעיקר למעגלים בתדרי מיקרוגל, מעגלי מיתוג מהיר, מעגלי תת-אדום והתקנים אלקטרואופטיים כגון לייזרים, LED, גלאים, ותאים סולריים ביעילות גבוהה. יישומים של גליום ניטריד הם נפוצים פחות והם כוללים נורות LED באורכי גל נמוכים (כחול וסביבתו) ולייזרי דיודה כחולים.
המוליך למחצה המורכב אינדיום גליום ארסניד (InGaAs) נחקר בשנים האחרונות במרץ עבור יישומים של טרנזיסטורי MOSFET, במיוחד בגלל ניידות אלקטרונים הגבוהה משמעותית מזו של סיליקון המאפשרת שיפור במהירות של התקנים ובביצועיהם. האתגר המשמעותי בחומרים אלה הוא פסיבציה חשמלית מתאימה של הממשק בין המוליך למחצה לבין המבודד, אשר יוצר מלכודות לנושאי מטען. אחד הכיוונים להתמודדות עם האתגר הוא שיקוע שכבות דקות של אלומינה בשיטת ALD אחרי ניקיון של פני השטח.
גליום משמש גם כמאלח (מסמם) במספר מוליכים למחצה. בגרמניום למשל, משמש הגליום כאקספטור רדוד (תורם חור להולכה) בגובה של כ-11 מיליאלקטרון-וולט מעל פס הערכיות.
ממוזער|שמאל|פרוסה בקוטר 2 אינץ' של גליום ארסנייד חד-גבישי
שימושים אחרים
למרות שמוליכים למחצה היוו 98% מצריכת הגליום בארצות הברית בשנת 2007, לגליום יש מספר יישומים משניים גם בתחומים אחרים
ניתן לייצר מגליום מראות מצוינות.
גליום משתלב בקלות עם מתכות אחרות ויוצר סגסוגות אוטקטיות עם נקודות היתוך נמוכות יחסית. מחקרים תומכים בשילוב גליום בסגסוגת אמלגם (שאיתה מבצעים סתימות ברפואת שיניים), הסגסוגת עדיין לא התקבלה.
תוספת של עד 2% גליום לחומרי הלחמה יכול לסייע לתכונותיהם.
סגסוגות של גליום ואלומיניום נבחנו עבור הפקת מימן.
הוצע שסגסוגת גליום ובדיל תהיה חומר קירור למעבדי מחשבים במקום מים.
למספר תרכובות גליום יש שימושים מגוונים בתעשיית התרופות. לדוגמה, קומפלקס אמין-פנול של גליום המכונה MR045 נמצא כיעיל לטיפול בטפילים הגורמים מלריה.
מדחום המכיל סגסוגת של גליום, אינדיום ובדיל (סגסוגת הקרויה בשם המסחרי גלינסטאן), מהווה תחליף בטוח יותר למדחום הכספית.
מלחים של האיזוטופ גליום-67 משמשים בתחום הרפואה הגרעינית ומסייעים בפרוצדורות דימות גרעיני.
גליום משמש כמרכיב בסגסוגות מוליכים למחצה ניסיוניים עבור תאים סולריים. הסגסוגות מכונות CIGS על שם היסודות נחושת, אינדיום, גליום וסלניום המרכיבים אותן. בגלל מחירו דורות מתקדמים יותר של סגסוגות אלו אינן מכילות גליום אלא אבץ ובדיל או חומרים אחרים (כדוגמה הסגסוגת המכונה CTZS).
היסטוריה
לפני גילוי הגליום רוב תכונותיו נחזו על ידי מנדלייב לפי מיקומו בטבלה המחזורית. הוא קרא ליסוד אקא-אלומיניום.
ב־1875 לקוק דה בואבודרן (Lecoq de Boisbaudran) זיהה את הגליום כאשר בדק את הספקטרום של דגימת אבץ מהפירנאים. מאוחר יותר באותה שנה הוא הפיק גליום מתכתי בעזרת אלקטרוליזה של Ga(OH)3 בתמיסת אשלגן הידרוקסידי (KOH).
לקוק דה בואבודרן נתן ליסוד את שמו. מקור השם הוא במילה הלטינית גאליה, האזור בו חיו הגאלים, שחופף לצרפת, בלגיה ואזורים נוספים במערב אירופה. היו שטענו שהוא קרא ליסוד על שם עצמו: Le coq פירושו בצרפתית תרנגול, ובלטינית תרנגול זה gallus.
צורה בטבע
גליום טהור לא קיים בטבע. גליום לא נמצא בריכוזים גבוהים במחצבים אלא ממוצה מחומרים שבהם נמצא בכמויות קטנות כמו בוקסיט, פחם, גרמניט ועוד. השירות הגאולוגי של ארצות הברית (UGGS) העריך שגליום נמצא בריכוז 50 חלקים למיליון (ppm) לפי משקל בבוקסיט או מחצבי אבץ.
סוגים מסוימים של פחם מכילים גליום בכמויות קטנות. לאחר שריפת הפחם האפר מכיל גליום בריכוז של פחות מ-1%.
רעילות
ליסוד גליום עצמו אין רעילות ידועה, אבל תרכבותיו יכולות להיות רעילות; למשל חשיפה אקוטית ל יכולה לגרום לגירוי של הגרון, קשיי נשימה וכאבים בחזה, וחשיפה לאדים של התרכובת יכולה לגרום למצבים קשים עד כדי שיתוק,. תרכובות אחרות, כמו גליום ארסניד רעילות אף הן, וזאת בעיקר בגלל הסכנות הנובעות מהארסן שהוא מכיל.
קישורים חיצוניים
גליום ב־Webelements (אנגלית)
גליום ושימושיו בספרייה הווירטואלית של מט"ח
הערות שוליים
*
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות | 2024-07-27T21:35:06 |
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד | 175px|ממוזער| בנימין אדמונד רוטשילד בצעירותו, 1882|טקסט=
שמאל|ממוזער|250px|הברון רוטשילד ורעייתו אדלהייד בביקור במטעים בזכרון יעקב, 1914
ממוזער|החותם האישי של אדמונד דה רוטשילד
שמאל|ממוזער|250px|הכניסה לאחוזת הקבר בגני רמת הנדיב שבה קבורים הברון רוטשילד ורעייתו
שמאל|ממוזער|250px|קבר הברון רוטשילד ואשתו בגן רמת הנדיב
שמאל|ממוזער|250px|דיוקנו של הברון דה רוטשילד על שטר של 500 שקלים
200px|ממוזער|שמאל|הברון על בול משנת 1954 בעיצובו של ג. המורי
הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד מכונה אבי היישוב וגם הנדיב הידוע (Edmond James de Rothschild; 19 באוגוסט 1845, ט"ז באב ה'תר"ה – 2 בנובמבר 1934, כ"ד בחשוון ה'תרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה, ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב הוקם על אדמות שנרכשו על ידי הברון וקרוי על שם בנו, יעקב-ג'יימס. מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.
קורות חיים
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנם השלישי של ג'יימס מאיר רוטשילד ובטי סלומון דה רוטשילד. בשנת 1854 מימן אביו את הקמת בית הספר אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים – בית הספר הראשון בארץ ישראל שבו הועברו שיעורים בעברית.
בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג'יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו, ונודע כחובב אמנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-הספר המשפחתי, שבו למד עברית, תורה והיסטוריה של העם היהודי, מפי מורהו אלברט כהן. בהמשך, כשאלברט כהן נשלח לנהל את ארגוני הצדקה של אביו, אדמונד המשיך את לימודיו בבית הספר המיוחד לילדי אצילים. בגיל 32 נשא לאישה את אדלהייד (Adelheid, שלימים נקראה עדה), בתו של בן דודו וילהלם קרל רוטשילד, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, או בשמו העברי שמעון זאב בן קלמן קרל רוטשילד מנאפולי. גם עדה הייתה קשורה מאוד למסורת היהודית, דרך החינוך האדוק מבית אביה בפרנקפורט. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'יימס (יעקב) ארמנד, , ומרים קרולינה אלכסנדרינה.
עם תחילת פרעות "הסופות בנגב" ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. שני האנשים שהשפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים היו הרב הראשי של פריז (לימים של צרפת), צדוק כהן, שבניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה תמך בתנועת "חובבי ציון", והפעיל הציבורי הבולט מזכיר חברת כי"ח, קרל נטר, שהקים בארץ ישראל עוד בשנת 1870 את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.
לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקיע בהן כספים רבים ולגלו֗ת מעורבות רבה בענייניהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף התפרקות. אחד המתיישבים במושבה, יוסף פיינברג, פנה אל רוטשילד בשנת 1882 וביקש ממנו סיוע כספי. רוטשילד סייע תחילה למתיישבים הראשונים של ראשון לציון על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות, ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת "חובבי ציון" וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר לשמש כמדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב מאוד את תחומי העזרה שלו ותמך למעשה בכל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע". הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת להדריך את המתיישבים החדשים ואת האיכרים בגידול כרמי ענבים ובייצור יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והדת, ועוד.
על-מנת להבטיח שייעשה שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל, והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (מזכרת בתיה) זכרון יעקב וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, וגודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של האיכר. אף על פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבה קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בשנת 1901 העביר הברון את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, להמשך פעילות, לפיתוח ולהרחבת היישובים החדשים, ובמקביל ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי התלות של המושבות בו לא תסתיים אם הן לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.
הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. ב-6 באפריל 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה לישראל בהתאם לצוואתו ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.
פעולתו הציונית ומורשתו
הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשלושה אופנים מרכזיים:
רכישת אדמות – במהלך עשרות שנות פעילותו בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת העלייה הראשונה, היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי בעלים ערבים, ותוך זמן קצר הצליח להכפיל את כמות האדמות שבידי היהודים. עד אמצע תקופת המנדט עלה היקף הקרקעות שרכש באופן אישי ובאמצעות החברות יק"א ופיק"א על זה של כל המוסדות הציוניים (הקק"ל, הכשרת היישוב וכו') גם יחד.
נטילת החסות על המושבות הראשונות, ופיתוחן הכלכלי – המושבות הראשונות ובהן ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, יסוד המעלה, פתח תקווה ומטולה חוו קשיים רבים ונקלעו לגירעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ-ישראל ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון של פקידים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
פיתוח תשתיות ציבור ושירותי קהילה – יש חוקרים, ובראשם רן אהרנסון, ששמים את הדגש על היבטי תשתית ושירותים מרכזיים, כמו הקמת מוסדות חינוך מתקדמים ומערך בריאותי מסועף, ועל הפעלתם. שירותים חיוניים אלו ניתנו על ידי הברון באמצעות פקידים מומחים רבים (מורים ושאר אנשי הוראה, רופאים ואנשי רפואה אחרים) לא רק לאנשי "מושבות הברון" אלא אף לכל בני ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
פעולתו במבט לאחור, על אף שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות לאורך כ-20 שנה בצורה ישירה ועוד עשרות שנים בצורה עקיפה, אִפשרה את התפתחות המושבות, והן נעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל – יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים, ועוד.
בעבר רווחה הטענה כי תמיכתו של הברון רוטשילד במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולן ליק"א, חברה להתיישבות יהודית מיסוֹדו של הברון הירש. בדור האחרון טוענים מחקרים חדשים כי למעשה הברון רוטשילד נשאר הדמות המובילה גם בפעילות יק"א בארץ ישראל, דבר שנמשך גם כשיק"א הייתה לפיק"א בתחילת תקופת המנדט.
הקשר עם הברון נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו סייע הברון למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק את ענף התעשייה בארץ ישראל. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר לנשיא הכבוד שלה.
בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אימו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו), ועוד.
בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג'יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. בשנת 1913 רכש את שטח הקרקע המשתרע על מרבית המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים, ושכנע את הארכאולוג הצרפתי היהודי ריימון וייל לערוך במקום חפירות. הדבר נעשה כתגובה לחפירתו השערורייתית של מונטגיו פארקר בעיר דוד בשנת 1911. רוטשילד חזר ומימן עונת חפירות נוספת, בשנים 1923–1924, בניהולו של וייל. בגלל רכישת הקרקע נשאר השטח ריק מבתים. כך יכול היה זמן רב אחרי כן הארכאולוג הישראלי יגאל שילה לחפור במקום באין מפריע. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג'יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו בשנת 1934 כ"ד בחשוון התרצ"ה.
במהלך חייו, הוא השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. הוא רכש בארץ ישראל כ-500,000 דונם של אדמה, ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.
בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק"א למדינת ישראל.
צאצאיו של אדמונד ג'יימס רוטשילד מממנים עד היום מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של קרן רוטשילד קיסריה, "קרן רוטשילד" (הנקראת גם יד הנדיב): השקעות רבות ב"חברה לפיתוח קיסריה", "החברה לישראל" וחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א).
על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, קריית בנימין – שכונה של קריית אתא, "גן בנימין" – גן ציבורי בחיפה, מרכז התרבות "בית רוטשילד" במרכז הכרמל, ורחובות ברחבי הארץ (לדוגמה, שדרות רוטשילד בתל אביב).
זכרו של אדמונד רוטשילד הונצח בבול דואר ישראלי. ב-23 בנובמבר 1954 הנפיק דואר ישראל בול לזכרו של רוטשילד, שעליו מופיע דיוקנו ולצידו אשכול ענבים, סמל ליקב שהקים בישראל. האמן גדעון המורי עיצב את הבול.
ביקוריו בארץ ישראל
ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ ישראל חמש פעמים:
מאי 1887, כאשר היה בן 42
אפריל-מאי 1893
ינואר 1899
ב-1914, כאשר היה בן 70.
במאי 1925, כשהיה כמעט בן 80. בביקור זה ביקר בזכרון יעקב, בחיפה, בתל אביב ובמקווה ישראל, אך לא הגיע למושבות הדרום ולירושלים בגלל חולשתו.
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
ממוזער|הברון אדמונד דה רוטשילד
רן אהרנסון, הבארון והמושבות: ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בראשיתה 1890-1882, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1990.
דן גלעדי, מרדכי נאור, רוטשילד: "אבי היישוב" ומפעלו בארץ ישראל, כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1982.
זבולון פורן (עורך), הברון בנימין-אדמונד רוטשילד: אבי היישוב, הוצאת קרן קיימת לישראל, 1986; גרסה מקוונת של המאמרים באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
גצל קרסל, אבי היישוב: הברון אדמונד דה רוטשילד ופעלו, הוצאת מגן, תל אביב, 1954.
עזריאל שוחט (ליקט וערך), הבארון אדמונד בנימין דה רוטשילד: הנדיב הידוע ואבי היישוב – ליום העלאת עצמותיו לישראל – לקט דברים ממנו ועליו, משרד החינוך והתרבות בהשתתפות פיק"א, ירושלים, 1980.
שמעון שמה, (תרגם מאנגלית: מ. חצור), בית רוטשילד וארץ ישראל: מפעלם של אדמונד וג'ימס רוטשילד בארץ, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1980.
Ran Aaronsohn, Rothschild and Early Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield Pub., The Hebrew University, Jerusalem, Lanham-Boulder, New York, 2000
מאמרים
ממוזער|הברון אדמונד דה רוטשילד – 1845–1934
רן אהרנסון, ביקור אנונימי שהיה למנוף התיישבות (מאה שנה לביקורו הראשון של רוטשילד בארץ-ישראל), טבע וארץ ל (1), 1987, עמ' 38–40.
רן אהרנסון, הבארון רוטשילד וחדרה, אריאל טו (96-95), 1993, עמ' 33–40.
רן אהרנסון, המערך הרפואי הראשון: הברון אדמונד דה-רוטשילד והקמת שירות הבריאות במושבות בסוף המאה הי"ט, הרפואה 134 (11), 1998, עמ' 895–899.
רן אהרנסון, תוכנית נֶטֶר-רוטשילד: תחילת פעולתו היישובית של הבארון בארץ-ישראל, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 55–79
אהוד בן עזר, כיצד הגיע הברון בראשונה לזיכרון, עת־מול 26 (1), 2000, עמ' 21–23.
דודו דיין, כה אמר הברון, עת־מול ל (178), 2004, עמ' 31.
אברהם הדס, יעדים גאו-פוליטיים של הברון ברכישת קרקעות בארץ-ישראל, נופים 7, 1977, עמ' 7–11.
יורם מיורק, הברון רוטשילד, יק"א ופיק"א בארץ-ישראל: מקורות ארכיוניים, דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ב (1), 1989, עמ' 319–323.
מרדכי נאור, רוטשילד והציונים, עת־מול כא (5), 1996, עמ' 6–8.
אביתר פריזל, הברון אדמונד דה רוטשילד והציונים בשנים 1918–1919, ציון ל"ח, עמ' 116–138.
הרב משה צבי נריה, 'בשבחו של הנדיב הידוע - אבי היישוב - הברון בנימין רוטשילד ז"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 375–386.
קישורים חיצוניים
הבארון בנימין רוטשילד, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 11, חשוון תשס"א, עמ' 4
הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, באתר הכנסת
'אבל הבארון רוטשליד', ידיעות תל אביב, 15 באוקטובר 1934, עמ' 5.
יצחק ציטרין, הברון אדמונד דה-רוטשילד – "חזון ומציאות" בפעילותו בארץ-ישראל, שנתון שאנן ו', תש"ס, עמ' 211–257
"לקראת העלאת עצמותיו של הברון", יומני כרמל מרץ 1954 (התחלה 1:37)
"העלאת עצמותיו של הנדיב", יומני כרמל אפריל 1954
מרכז אדמונד דה רוטשילד
על פגישת הברון רוטשילד עם הרב שמואל מוהליבר באתר ציוני דרך, מרכז סיור ולימוד מזכרת בתיה
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
זכרון יעקב, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 1 במאי 2021
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
קטגוריה:ראשוני הציונות
קטגוריה:פעילים ציונים בצרפת
קטגוריה:אנשי עסקים יהודים צרפתים
קטגוריה:נדבנים יהודים צרפתים
קטגוריה:אצולה יהודית צרפתית
קטגוריה:גואלי אדמות בארץ ישראל
קטגוריה:אישים שהועלו לקבורה בשנית בארץ ישראל
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל
קטגוריה:אזרחי כבוד של תל אביב-יפו
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1845
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1934 | 2024-09-05T07:16:50 |
MIRC | שמאל|ממוזער|הלוגו של mIRC
שמאל|ממוזער|הלוגו הקודם, שימש עד החלפתו בלוגו החדש בגרסה 6.31
mIRC (קרי נפוץ בעברית: מירק) הוא לקוח IRC שפיתח ח'אלד מרדם-ביי למערכת ההפעלה חלונות, אך יש בו תמיכה גם בפרוטוקולי עזר ל-IRC: DCC ו-CTCP, שהתקשורת בהם ישירה, בלי שרת מתווך.
התוכנה פותחה בשלהי שנת 1994, וגרסתה הרשמית הראשונה, גרסה 2.1, יצאה לאור ב-28 בפברואר 1995.
כיום mIRC היא לקוח IRC הפופולרי בעולם למשתמשי חלונות.
התוכנה מופצת ברישיון "שיתופי" (Shareware), ויש לקנות אותה אחרי 30 ימי ניסיון.
תכונות עיקריות
ממשק נח ופשוט המאפשר שימוש קל בפרוטוקול IRC.
התוכנה מאפשרת הרחבה על ידי כתיבת תסריטים שבהם אפשר להגדיר פעולות בתגובה לאירועים או פעולות רגילות. אפשרות זו הביאה להתפתחות שפת תכנות קטנה הנקראת "מירק סקריפטינג" (mIRC scripting), שפה קלה למדי שניתן ללמוד באתרים רבים העוסקים בנושא. למעשה, אין כמעט ערוצים אשר לא משתמשים במירק סקריפטינג. דוגמה לשימוש היא "שמירה" על הערוץ מהצפות וחוקים נוספים הנשמרים בדרך כלל בערוצים באמצעות בוטים.
קיימות כיום חבילות המוסיפות פונקציות רבות למירק הבסיסי על ידי שימוש נרחב במירק סקריפטינג. חבילות אלו מוסיפות אפשרויות כמו פתיחת שרת קבצים (file server או fserve) אשר מאפשר לכל משתמש לשתף קבצים עם שאר משתמשי השרת, שימוש קל בצבעים, הצגת פרטים על המחשב ועוד.
שליחה וקבלה של קבצים באמצעות DCC (קיימים בוטים ושרתי קבצים אשר נמצאים בדרך כלל בערוצי הורדות).
התחברות בו-זמנית לשני שרתים או יותר.
תמיכה ב־UTF-8.
טייארק וונק
טייארק וונק (Tjerk Vonck) פתח את ערוץ ה-IRC הרשמי הראשון של מירק, עיצב את האתר הרשמי של התוכנה, והיה מעורב בפיתוחה מאז שחרור הגרסה הראשונה.
הוא גר בהולנד ומשמש כמפתח עלון השאלות הנפוצות של מירק וכבודק גרסאות בטה של התוכנה.
וונק מספר בעמוד האינטרנט שלו:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תוכנות תקשורת
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1995 | 2024-01-05T18:47:48 |
נוער לנוער | שמאל|ממוזער|175px|סמל ארגון BBYO, שהפך לארגון האם של "נוער לנוער"
נוער לנוער (נל"נ) היה ארגון נוער התנדבותי ישראלי.
היסטוריה
ארגון "נוער לנוער" הוקם בשנת 1953 בעקבות שיטפונות בשכונות דרום תל אביב, תלמידי בתי הספר התיכוניים נענו לקריאתו של דר' שאול לוין מנהל המחלקה לחינוך בעיריית תל אביב נחלצו כדי לסייע לתושבים שנאלצו להתפנות מבתיהם ופונו לבתי ספר ביד אליהו והסביבה. בהדרכתו של עובד העירייה יהודה הראל התגבש גרעין של תלמידי כיתות י-י'ב שהקימו את נוער לנוער תחת הסיסמה-שירות לעם, עזרה לזולת. דר' לוין היה הרוח החיה והאידאולוג כשהוא הולך הנתיב של תנועת שבטי הבונים שבראשה עמד בשנים לפני הקמת המדינה. הארגון שהוקם היה ייחודי במספר מובנים, נועד להיות כלי חינוכי להכשרת הנוער ברוח של שירות לעם ולמולדת, ללא כל שייכות מפלגתית או פוליטית והוא התבסס על מנהיגות עצמית של בני הנוער בכל רמות הארגון.
לימים הוקמו סניפים גם בחיפה ובירושלים כשכל רשות עירונית מפעילה את הסניף במסגרת עצמאית.
בשנת 1967 הוקמה מסגרת ארצית לכל סניפי נוער לנוער בארץ. מסגרת זו נחשבה כזרוע הישראלית – מחוז 14 של ארגון הנוער העולמי של בני ברית BBYO – B'nai B'rith Youth Organization.
הזמר משה דץ חיבר את המנון הארגון בעת שהיה חבר סניף חיפה, על בסיס הלחן של נתן כהן לשיר "קפה אצל ברטה".
בשנת 2005 התאחד הארגון עם "המועצה הציונית לנוער". הארגון המאוחד פעל תחת השם "צמרת".
ערכי הארגון
"נוער לנוער" התבסס על ארבעה ערכים מרכזיים המשרתים מטרת על אחת והיא חינוך לאזרחות טובה. הערכים הם:
מנהיגות עצמית – ניהול עצמאי של הסניפים ושל ההנהלה הארצית בידי בני הנוער, כאשר המבוגרים המשמשים כ'רכזים' מתערבים באורח מינימלי בפעילות ולמעשה משמשים כיועצים ארגוניים להנהגת הסניף וכנציגי הארגון מול הרשויות, תפקידים שבמקרים מסוימים נעשו גם הם על ידי בני הנוער. אחת לשנה התקיים "כנס סניפי" בו בחרו חברי הסניף את הנהגתו בהליך פרלמנטרי סדור. בהתאמה, היו הסניפים מתכנסים לדון בחוקי התקנון הסניפיים וכך מחליטים אוטונומית אילו תפקידים ירכיבו את חברי ההנהגה הסניפית שלהם. לרוב התפקידים הם: יו"ר הסניף, אחראי עזרה לזולת/התנדבות, אחראי עתודה/פעולות/הדרכה, אחראי פעילות חברתית, אחראֵי שכבות, דובר ומבקר (שאינו זכאי לקול בהצבעות ההנהגה). שאר חברי הסניף עוּדדו לפעול במסגרת וועדות, בהתנדבות ובהדרכה, או בקידום יוזמות אישיות. באופן דומה נבחרו גם ההנהגות האזוריות (צפון, מרכז ודרום) והארציות בכנסים האזורי והארצי. הפעולות הועברו לסירוגין על ידי חברי סניף שונים שהדריכו את בני שכבתם, או בני שכבות אחרות. סניפים אחדים פעלו במתכונת חמש-שנתית, וקיימו פעולות קבועות שבהן משתתפים חניכים בכיתות ח' עד י"ב, כשהמדריכים מכל שכבות הגיל.
עזרה לזולת – חינוך הנוער להיות אזרחים מעורבים ותורמים תוך מחויבות להתנדב במשך כל זמן חברותם בארגון על בסיס שבועי. בהמשך הוכרה ההתנדבות במסגרת נל"נ בידי משרד החינוך לצורך פרויקט מחויבות אישית. בנוסף אורגנו מבצעי התנדבות השונים בהגדרתם מההתנדבות השבועית בעצם היותם חד-פעמיים, ובמרבית המקרים מרובי משתתפים.
אהבת הארץ – ערך המתבטא בהכרת הארץ ונופיה ושיתוף צעירי הקהילה הדרוזית בחזון ובפעילות. בהתאם לגישה ההומניסטית של הארגון ערך אהבת הארץ לא היווה משנה סדורה וספציפית שעל החניכים להאמין בה כי אם מונח ערטילאי המעלה שאלות באשר לאהבת הארץ והמדינה המייצג את הגישות השונות בחברה ומאפשר חשיבה ביקורתית ועצמאית בקביעת גישתו של חניך למעורבות חברתית ושמירה על איכות הסביבה.
קשר עם התפוצות – חיזוק הקשר בין חברי הארגון ליהודים מהתפוצות התבטא בעיקר בקשר קבוע עם ארגון הנוער של בני ברית, BBYO. הקשר שהחל בסוף שנות ה-60, כלל חילופי מכתבים, אירוח משלחות של חברי BBYO בסניפי הארגון, ייצוג ישראל ונוער לנוער במשלחות לחו"ל בקרב חברי וצעירי קהילות יהודיות ובפני ארגונים יהודיים ומדיניים, השתתפות בכנסים בינלאומיים של BBYO, השתתפות במחנות נוער בינלאומיים ועוד.
ההנהגה
עם הקמת המסגרת הארצית ב-1967 ההנהגה מקבלת מסגרת של שני "בתים":
הנהגה עליונה בה יושבים נציגי שלושת הגורמים המרכיבים את הפדרציה: המרכז הארצי, נציגי הרשויות המקומיות, נציגי מסדר בני ברית ישראל. ההובלה החינוכית, השליטה בתקציב וזכות הווטו היו נתונים בידי ההנהגה העליונה.
ההנהגה הארצית המורכבת מנציגים נבחרים מכל הסניפים שנבחרו על ידי החניכים בסניף. בראש ההנהגה הצעירה עומד נשיא-תלמיד כיתה יא' הנבחר אחת לשנה בכנס ארצי.
העיקרון המנחה ברמת הסניפים וברמה הארצית היה שלחניכים יש מרחב פעולה לעצב את מדיניות הארגון, להציע דרכי פעולה, לנווט את חיי היום יום בארגון ולהביא את כל אלה לאישור ההנהגה העליונה. בעוד לארגון היה תקנון שאושר ונבחן כל שנה בכנסים הארציים, היחסים בין ההנהגה העליונה וההנהגה הצעירה היו מבוססים על הבנות לפיהן ההנהגה העליונה מתווה את הדרך ותהא נוטה לאשר את ההחלטות שהתקבלו בהנהגה הצעירה, אלא אם עלו ספקות בתחומים של ביטחון, בטיחות או תקציב שחייבו להחזיר את הנושא לדיון מחדש בידי ההנהגה הצעירה. המרכז הארצי היה המבוגר האחראי המלווה את עבודת הנהגה הצעירה ובמקביל גם שותף לדיוני ההנהגה העליונה.
עם הקמתה של המסגרת הארצית, נפתחו סניפים נוספים כולל בכפרים הדרוזים בארץ. כדי לגשר על הפערים וליצור שפה משותפת יזם המרכז הארצי את מבצע "קרוב לבבות" באמצעותו נוצרו מעגלי שיח בין סניפים בעיקר באזור הכרמל - חיפה, עוספיא ודליית אל כרמל.
BBYO
ארגון BBYO (במקור B'nai B'rith Youth Organization Inc), הוקם במאי 1924 באומהה נברסקה, ארה'ב בשם Aleph Zadik Aleph - AZA, עשרים שנים מאוחר יותר הוקם ארגון הנשים BBG - B’nai B’rith Girls שהביא לשינוי משמעותי בפעילות, בתכנים ובפריסה של ארגון הנוער היהודי. בשנת 2024 הושלמה שנת המאה של הארגון.
בהיות מסדר בני ברית ארגון יהודי בינלאומי ללא זיקה פוליטית שמטרותיו המוצהרות תואמות במידה רבה את אלה של נוער לנוער, ולאור היותו של ארגון הנוער שלו B.B.Y.O מנוהל בדרך דמוקרטית בהדרכתם של מבוגרים בדומה לנוער לנוער, השילוב בין שני הארגונים נתפס כמסגרת מתאימה לקרב את בני הנוער היהודים בארצות הברית לישראל ולחזק את הקשר בין הנוער הישראלי לבני הנוער בתפוצות. שיתוף הפעולה התבטא בעזרה כספית ניכרת מארצות הברית למימון המרכז הארצי, בהשתתפות נציגי בני ברית בהנהגה העליונה, בחילופי משלחות והשתתפות חברי נוער לנוער במחנות קיץ של B.B.Y.O בארצות הברית ואף אירוח הדדי בבתי המשפחות בארץ בארצות הברית ואף באירופה.
ארגון בני ברית בארץ פתח בקמפיין גיוס בוגרי נוער לנוער לשרותיו לפרויקטים מגוונים להתנדבות.
נשיאי הארגון
בראש הארגון עומד נשיא ארגון נוער לנוער, שנבחר על ידי הארגון באופן דמוקרטי בכנס העולמי (IC) שהיה חבר מהשורה בהנהגה של הארגון העולמי.
פעילויות
התנדבות ותרומה במעשים יומיומיים תוך כדי השתלבות בהתמודדות עם המבחנים ובעיות שהמדינה הצעירה נדרשה להעמיד להם פתרונות כמו קליטת עליה, הנחלת הלשון, הדרכה בבתי תלמיד ובמגרשי משחקים, השתלבות כמדריכי עזר במועדונים של אקי"ם ואיל"ן, מד"א ועבודה עם נוער עבריין.
קישורים חיצוניים
נוער לנוער, ברשת החברתית פייסבוק
נוער לנוער, ברשת החברתית טוויטר
נוער לנוער, ברשת החברתית אינסטגרם
נוער לנוער, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: ארגוני נוער
קטגוריה:חינוך בלתי פורמלי
קטגוריה:מקבלי אות הנשיא להתנדבות | 2024-05-15T19:09:53 |
קולומבוס | הפניה כריסטופר קולומבוס | 2024-04-13T15:47:06 |
מצליח | מַצְלִיחַ הוא מושב עובדים בשפלה הממוקם כשני קילומטר דרומית לרמלה. המושב משתייך לתנועת המושבים ונמצא בשטחה של המועצה האזורית גזר. מצפון למצליח כביש 431, ממזרח למצליח מחלף נשרים וכביש 6, ממערב ומדרום למצליח כביש 4304.
מצליח הוא אחד משני היישובים הקראים בעולם, כשהשני הוא רנן שבסמוך לאופקים. עם זאת, לצד הקהילה הקראית יושבו בו יהודים רבניים, וכיום מתגוררים בו קראים ושאינם קראים.
מקור השם
המושב נקרא על שם סהל בן מצליח הכהן, רב קראי מפורסם מירושלים שקרא לעליה לארץ ישראל במאה ה-10.
היסטוריה
מושב מצליח הוקם על ידי יהודים קראים ממצרים בשנת 1950. בעקבות מחלוקת בשנותיו הראשונות עזבו כמחצית מהמתיישבים הראשונים את המושב. תשע משפחות נוספות של קראים הורחקו מהמושב בפקודת בית המשפט משום שלא עבדו את אדמותיהם. הסוכנות ניסתה להביא במקומם גרעין של יוצאי רומניה בשנת 1954, אך הדבר לא נסתייע. במקומם הביאה הסוכנות היהודית עולים ממרוקו ואנשי קהילת בני ישראל מהודו.
שטחו של המושב הוא כ־2400 דונם. הוא כולל 101 משקים מהם 21 פעילים בתחום החקלאות. החל מאמצע שנות ה-90 הורחב המושב שלוש פעמים ונבנו בו בתים צמודי קרקע ללא אדמה חקלאית. תושבי המושב מתפרנסים כיום מחקלאות, מתעשייה קלה במושב ומעבודות חוץ.
אתרים
בית הכנסת הקראי
בית הכנסת הקראי במושב מצליח מעוצב בצורה פשוטה מבחוץ, אך בפנים הוא מפואר. הנברשות עצומות ומיוחדות, ארון קודש נמצא מעל במה מוגבהת עטופה בבדים מפוארים. השטיחים רכים ומכסים את רצפת בית הכנסת..
מלבד בית הכנסת הקראי הוקם במושב גם בית כנסת ספרדי-מרוקאי (רבני).
אמת המים לרמלה
אמת המים לרמלה (אמת המים האומיית) - בפאתי המושב ניתן להבחין בשרידי האמה שנבנתה ב־716 ככל הנראה על ידי סולימאן בן עבד אל מלכ – מייסד העיר רמלה. אורך האמה היה כ-10 קילומטרים והיא הובילה מים מתל גזר ועד לרמלה. אמת המים נחרבה בעת המצור ב-976 לספירה על רמלה ומאז לא פעלה שוב..
שמורת מצליח
השמורה נמצאת בצמוד וממזרח לבית הקברות של מושב מצליח. בשטח השמורה נמצאה בעבר מחצבה נטושה, בה נחשפו סלעי קירטון מתקופת האוליגוקן..
קישורים חיצוניים
מצליח באתר המועצה האזורית גזר
בוסתן שושן
הערות שוליים
280px|ממוזער|ימין|בית הכנסת הקראי במושב
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1950
קטגוריה:מושבים
קטגוריה:מושבי תנועת המושבים
קטגוריה:מועצה אזורית גזר
קטגוריה:יהדות קראית | 2024-05-25T18:54:03 |
תות ענח' אמון | שמאל|ממוזער|250px|קבר KV62, קברו של תות ענח' אמון בעמק המלכים
תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (1341 – 1323 לפנה"ס, המלך תות) היה פרעה מצרי אשר מלך על מצרים העתיקה בין השנים 1332–1323 לפנה"ס, והיה המלך ה-11 בשושלת ה-18. הוא מלך תקופה קצרה ומת בגיל תשע-עשרה בלבד, אך בעת המודרנית הפך לאחד מהידועים שבפרעונים: קברו הוא הקבר היחיד בעמק המלכים שהתגלה על שלל אוצרותיו במאה ה-20, אף על פי שנבזז בחלקו בידי שודדי קברים בסמוך לאטימתו.
חייו
תות ענח' אמון נקרא בתחילה תות ענח' אתן, שפירושו "דמותו החיה של אתון" (אתון הוא האל הבורא ואל שמש על-פי המיתולוגיה המצרית) או תות=מושלם, ענח'=חיים, אמון=האל המצרי אמון. משערים שתות ענח' אמון היה צעיר בניו של אחנתון. הוא ביצע מהפכה דתית, שעיקרה היה מעבר לאמונה מונותאיסטית באל אתן.
שמו הרביעי היה נב-חפ-רע שפירושו אדון ההתגלמויות הוא רע.
לאחר מות אחנתון, נכנע תות ענח' אמון ללחצים הכבדים של כוהני אמון, נטש את המהפכה הדתית ואימץ בחזרה את האל אמון ואת אלילי המשנה שלו, שסיפקו עבודה ומשרות למכביר לכוהנים. הוא נישא לאנכי-שנה-אמון, אחותו או אחותו למחצה, ושינה את שמו לתות ענח' אמון - רמז לחזרתה של הדת הקודמת והמסורות הקדומות, שבראשם האל אמון. בשנה השלישית למלכותו נטש הארמון את אל-עמארנה וחזר לנוא-אמון (תבאי (מצרים)).
מעט מאוד ידוע על חייו של תות ענח' אמון. הוא ירש את כס-המלוכה בגיל תשע ומלך עד מותו המסתורי בגיל 19. עוד ידוע כי גובהו היה 1.68 מטר (גבוה לתקופתו), וכי אחת מרגליו הייתה ארוכה בכסנטימטר מן השנייה וצורתה מעוותת (Clubfoot).
תאוריות שונות גרסו כי נרצח על ידי בכיר בחצר-המלכות שרצה לרשת אותו. ההשערות התבססו על "חבלה" בראשו, שעל פי צילומי רנטגן שנערכו לגופתו, נגרמה כנראה בזדון. החשודים היו חורמחב, שר הצבא של תות, ואיי - הווזיר המלכותי. תאוריות אלו נתגלו כשגויות בעקבות סריקות ממוחשבות של הגופה החנוטה שנערכו ב-2005. מהסריקות התברר שה"חבלה" אינה אלא שרף המצפה את פנים-הגולגולת, ובו השתמשו במצרים העתיקה לחניטת המתים.
מחקרים אחרונים שנערכו על המומיה של תות ענח' אמון העלו כי סבל ממספר מחלות, בהן מחלות כרוניות וניווניות של העצמות (עקמת, עקשת, פלטפוס ונקרוזיס של עצמות המסרק II ו-III בכף הרגל שמאל), מחלת המלריה, כתוצאה מהידבקות בטפיל Plasmodium falciparum ופציעה קשה בברך ימין שהזדהמה. מותו נבע משילוב של הזיהום ברגלו הימנית ומחלת המלריה.
ב-2005 בוצעו שני שחזורים של פניו, על ידי שני צוותים, אמריקאי וצרפתי, על-פי סריקות ממחושבות של גופתו החנוטה. אף שכל דגם נעשה במקום אחר, ניכר דמיון רב בין שני הדגמים: שניהם מתארים נער שסנטרו חלש, שיניו העליונות בולטות ולראשו צורה ביצתית, שהייתה ככל הנראה תכונה תורשתית בשושלתו.
ב-2010 בוצעה בדיקת דנ"א לכמה מהמומיות השייכות לשושלת ה-18. בבדיקה התגלה כי המומיה בקבר KV55 (בסבירות גבוהה אחנאתן) ומומיה מקבר KV35 ("The young lady") הם הוריו של תות ענח' אמון. כמו כן, התגלה שהיו אח ואחות.
קברו
שמאל|ממוזער|200px|פסל הזקיף הימני שניצב בפתח חדר הקבורה, המוזיאון המצרי בקהיר
שמאל|ממוזער|200px|תוכנית הקבר
תות ענח' אמון לא היה ידוע לאגיפטולוגים, ונודע לראשונה בעקבות גילוי קברו ב"עמק המלכים" (קבר מס' KV62) בשנת 1922 על ידי הארכאולוג האנגלי הווארד קרטר. זהו הקבר המלכותי היחיד שהתגלה כמעט בשלמותו ולא נשדד לאורך השנים, למעט פעמיים בסמוך לאטימתו. אולם על אף הביזה, נמצאו בו כ-200 חפצי ערך ואוצרות רבים מזהב ואבני חן, מהשרידים המרשימים שהתגלו מתקופת מצרים העתיקה. כיום מוצגים מרבית אוצרות הקבר במוזיאון המצרי שבקהיר.
תכולת הקבר
ממוזער|המומיה של תות ענח' אמון הייתה קבורה במספר רב של "קליפות" חיצוניות
מתחם הקבר כולל חדר מרכזי גדול, שני חדרים קטנים ותא קבורה. החדרים היו מלאים בחפצים של המלך שנועדו לשרת אותו לאחר המוות. החדרים הכילו ממצאים רבים, כגון: רהיטים מפוארים מגולפים ומשובצים אבני חן, כלי בהט, קערות מזהב ומכסף ועוד. על חלק מהתיבות נמצאו כתובות כגון: "הסנדלים של הוד מלכותו, חיים, בריאות וכוח", "המלתחה של הוד מלכותו בילדותו". הכניסה לתא הקבורה הייתה מהחדר הגדול. משני צידי השער הנעול שהוביל לתא הקבורה ניצבו שני פסלים זקופים מצופים זהב.
בתוך תא הקבורה נמצאו ארבע תיבות גדולות זו בתוך זו אשר מילאו את כל תא הקבורה עד אפס מקום. כל תיבה הכילה חפצים שונים. התיבה הרביעית הכילה ארבעה ארונות מתים. אחד הארונות היה עשוי מזהב טהור במשקל של טון, והכיל את המומיה של המלך מכוסה ב-143 תכשיטי זהב משובצים באבני חן. כמו כן נמצאו שתי מומיות עוברים בקופסה באחד מחדרי הקבר, כשהן חנוטות בתוך ארונות קבורה קטנים. בדיקות דנ"א ב-2010 הראו כי אחד העוברים, בת תשעה חודשים, היא בתו של המלך.
באוגוסט 2015 התגלו בקבר סימנים לשתי דלתות סתרים המובילות לחדר נוסף, ובמרץ 2016 התגלו בסריקות של המקום סימנים לחומרים מתכתיים ואורגניים, מה שמחזק את ההשערה שבמקום נמצא חדר קבורה נוסף.
ראו גם
אנכי שנה-אמון
קללת הפרעונים
הווארד קרטר
לקריאה נוספת
זאהי הוואס, סודות במשפחת המלוכה של המלך תות, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 148, ספטמבר 2010
קישורים חיצוניים
תמונות שחזור פניו של תות ענח' אמון באתר ווירד
״קללת הפרעונים״ - פרק על חייו ומותו של תות אנך אמון בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
הערות שוליים
קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס
קטגוריה:פרעוני השושלת ה-18
קטגוריה:חנוטי מצרים העתיקה
קטגוריה:משפחות מלוכה שעל שמם כוכב לכת מינורי | 2024-09-16T06:32:27 |
גיל אלדמע | גיל אַלדֶמַע (17 בספטמבר 1928, ג' בתשרי תרפ"ט – 28 בספטמבר 2014, ד' בתשרי תשע"ה) היה מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי, מבכירי המעבדים בזמר העברי. עיבודיו הקוליים מהווים בסיס לפעילותן של חבורות זמר ומקהלות בישראל. חתן פרס ישראל לזמר עברי (ה'תשס"ד).
תחילת חייו ולימודיו
גיל אלדמע נולד בשכונת בורוכוב (לימים גבעתיים), לזהבה ואברהם אלדמע (אייזנשטיין). אחיו הם רן אלדמע ודיצה תירוש. משפחתו הייתה שוחרת תרבות, וביתה שימש מרכז למפגש אמנים מאז "חבר'ה טראסק" בשנות ה-20 של המאה ה-20, שקיימו גם מופעים בחצר הבית. אביו היה אמן ומורה לאמנות בגימנסיה הרצליה, פעיל בארגון "ההגנה" בימי המנדט הבריטי (בביתו אוחסן סליק) וממייסדי השכונה.
כישרונו המוזיקלי התגלה בגיל צעיר: הוא למד לנגן בפסנתר מגיל 6, הלחין ואלתר הרמוניות מקוריות. למד בגימנסיה הרצליה, ניגן בתזמורת שלה, ונטל חלק פעיל בחיי המוזיקה שלה. את לימודי תורת המוזיקה השלים בקונסרבטוריון של מנשה רבינא, ומורו להרמוניה היה המלחין פאול בן-חיים. עִברת את שם משפחתו ל"אלדמע", שבארץ ישראל לא ידעו יותר דמע.דרוש מקור
בשנת 1945 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת הנוער העובד בדפנה. במלחמת העצמאות שירת כאלחוטן בחטיבת יפתח. במהלך שירותו עלה על מוקש באזור כוכב הירדן ונפצע קשה. בעקבות הפציעה נקטעה רגלו הימנית מעל הברך. אחרי מלחמת העצמאות, למד באקדמיה למוזיקה בירושלים. בהמשך נסע לתקופת השתלמות בבית הספר מאנס למוזיקה בניו יורק, שם שהה שלוש שנים, ובאותה תקופה הכיר את רעייתו, ויקי.
קריירה במאה ה-20
אחרי סיום לימודיו באקדמיה, החל לשמש מורה בכפר הנוער "הדסים". שם הכיר את המשורר מיכאל קשטן, ששימש מורה למקרא ולספרות, ויחד יצרו שירים רבים שהפכו לריקודי עם, בהם "אנה הלך דודך", "כי תנעם", "שבולים" ו"ויניקהו".
אחרי שובו עם ויקי מארצות הברית, החל עבודתו במחלקת המוזיקה של קול ישראל, במסגרתה ערך תוכניות זמר רבות. בשנות ה-70 הפיק גם תוכניות זמר עברי לטלוויזיה הישראלית. תוך כדי כך, ארגן קבוצת זמרים יודעי קריאת תווים ששרה במקהלה הקלאסית מקהלת רינת וממנה יצר גוף שירה בשם חבורת רננים, שביצע והקליט שורה ארוכה של שירים עבריים אותם עיבד אלדמע.
הוא טיפח את הפצת הזמר העברי בכל שכבות הציבור, וניהל מועדוני זמר, שאחד מהם הפעיל יחד עם אחיו רן, במסגרת הנצחת אביהם אברהם אלדמע, אשר פעל בגבעתיים במשך 30 שנה ונקרא בשם "ברון יחדיו".
סוף דרכו במאה ה-21
חלק גדול מעיבודיו אלה כונסו בספר "מניפה קולית" (מודן, 2000). ב-2001 זכה בפרס לנדאו בתחום המוזיקה הישראלית. ב-2004 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי בשנת ה'תשס"ד, יחד עם יהורם גאון.
לאחר מותה של חברתו הטובה נעמי שמר, פרסם אלדמע שכתבה לו כי הלחן לשיר "ירושלים של זהב" הושפע משיר עם בסקי ששמעה. בשנת 2010 העביר אל הספרייה הלאומית את ארכיונו וכתביו, הכוללים יצירות ועיבודים.
אלדמע נפטר ב-28 בספטמבר 2014 ברמת גן ונקבר בבית הקברות גבעת השלושה. בנו אביב אלדמע הוא מבכירי מעצבי הפסקול לטלוויזיה ולקולנוע בישראל.
תווים
{| class="wikitable mw-collapsed mw-collapsible"
! ביבליוגרפיה של ספרי תווים מיצירתו (אלא אם צוין אחרת: מארכיונו של גיל אלדמע, סדרה B)
|-
|
3 עורבים (תווים), שירים שונים, (מחברת ירוקה)
4 משירי ששת הימים (תווים), השירים: גבעת התחמושת, אנחנו שנינו מאותו הכפר, הייתי נער, מה אברך
אבי אבי (תווים), 2 קולות
אבי אבי (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: משה וילנסקי, עודד אבישר
אברה טו פוארטה סרדה, (פתחי דלתך...) (תווים), 4 קולות, מתוך ספר הרומנסות של יצחק לוי
אברהמ'לה מלמד (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר ומתרגם: דן אלמגור
אדון הסליחות (תווים), אקורדים בלבד, גיטרה וזמרה, (לחן עממי ספרדי יהודי)
אגלי טל (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: משה פישביין, יזהר ירון
אגלי טל ירעפו השדות יצעפו (תווים), מחבר/יוצר: יזהר ירון, עיבוד מוזיקלי גיל אלדמע, נושא ישן: אהבה, נושא ישן: הרכב מקהלה, (ס.א.), קטלוג דפי מקהלה לבתי ספר, כרך 1 עמוד 25.
אדון עולם (תווים), כינור
אדון עולם (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, 4 קולות
אדון צפרדע (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: דן אלמגור, מרטין מוסקוביץ
אדיו (תווים), 4 קולות, (עממי)
אדיו (תווים)
אהבה מחרוזת פתיחה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
אהבת הדסה (תווים), 2 קולות עיבודים ב-2 סולמות, (מסורתי), מחבר/יוצר: שלום שבזי
אהבת הדסה (תווים), 2 קולות, (שירים שונים במחברת צהובה)
אודה לאלי, (הדיוואן התימני "חפץ חיים") (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אבנר בהט
אודך כי עניתני, (תהילים קי"ח) (תווים), 2 קולות, (יהודי ספרדי)
אוחיל יום יום, אשתאה (תווים), 3 קולות, (מסורתי מרוקאי)
אוחיל יום יום אשתאה... ואראה ירושלים (זמר), השיר נרשם על ידי ישראל דליות, עיבוד גיל אלדמע, "שירון ירושלים", ירושלים, 1969, (עמוד 36).
אויפן וועג שטייט א בוים, (נוסח מאיר נוי) (תווים בלבד), (שיר עם יהודי)
אולי מצאתם לא אלף לירות במכתב אלי מצאתם (זמר), נושא ישן: משפחה, אשה, מחבר: עמוס אטינגר, מלחין: גיל אלדמע, מתוך: נוי מאיר, מחברת עברית מספר 16 (1), עמוד 11–13.
אומרים ישנה ארץ (תווים), 4 קולות נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: ד"ר שאול טשרניחובסקי, נעמי שמר
אונטער די חורבות פון פוילין, (מתחת לחורבות) (תווים), שאול ברזובסקי, איציק מאנגר, גיל אלדמע, המכון למוזיקה, תל אביב, (עבידה ביידיש), 1983, 1995.
אונטער די חורבות פון פוילין, (מתחת לחורבות) (עיבוד) (זמר), נושא ישן: שואה, שאול ברזובסקי, איציק מאנגר, גיל אלדמע, מתרגמת: לאה אילני, (כולל תרגום השיר לעברית ולאנגלית), "מניפה קולית", מודן - מפעלי תרבות וחינוך, 2000, (עמוד 48).
אוקסן וניקולט (תווים), שירה וגיטרה, מחבר/יוצר ותרגום: לאה גולדברג
אורחה מדבר (תווים), ליווי לסולו ולמקהלה, מחבר/יוצר: דוד זהבי, יעקב פיכמן
אורחת גמלים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, עמנואל הרוסי
אורחת גמלים (תווים)
אור (תווים), 2, 3, 4 קולות, עיבודים ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
אור (תווים), 4 קולות
אחד מי יודע (תווים), 4 קולות מן ההגדה של פסח
אחי אמר (תווים), אקורדים ובנים/בנות, לחן עם, מחבר/יוצר: יהודה קדיש סילמן
אחי גבורי התהילה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: דודו ברק, שייקה פייקוב
אחי גבורי התהילה (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה
אחתי רממה (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת כתומה)
אין אדיר (תווים), נגינה וזמרה, אקורדים בלבד
אין איש (תווים), 2 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
אין דבר (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
אין ויש (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר
אין לי ארץ אחרת (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: אהוד מנור, קורין אלאל
אין מלך כמלכנו (תווים בלבד), שירים שונים, מחברת 7
איפה היית (תווים), (3 קולות, עממי, יידי)
אל אדמות לכיש (תווים), אקורדים בלבד
אל אלוהי שמים (תווים), 2 קולות, עיבודים ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: דודו ברק, מיקיס תאודורקיס, תרגום: אלדמע גיל
אל ארצי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יהודה שרת
אל בורות המים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1983.
אל הדרך (תווים), 2 ו-4 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, וסילי סוטוביוב-סדוי, תרגום: מיכאל דודין
אל הדרך (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת צהובה)
אל המעין (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יעקב דוד קמזון, עמנואל עמירן
אל הנירים האפורים (תווים), שירה ופסנתר, מחבר/יוצר: נתן יהונתן, סשה ארגוב
אל יבנה הגליל, (שלושה נוסחים שונים) (תווים)
אליהו הנביא (תווים), מחרוזת חסידי, 4 קולות
אליהו הנביא (תווים), (שירים שונים במחברת ירוקה)
אליהו הנביא (יש לנו אב זקן...) (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: חנינא קרצ'בסקי, זלמן שניאור
אליהו - נעימות מסורתיות ספרדיות, אקורדים לנגינה ולמקהלה
אליעזר בן-יהודה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ירון לונדון, מתי כספי
אלף בית (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר
אם אין אני לי מי לי (תווים), שירה ופסנתר
אם אשכחך (ציון תמתי) (תווים),3 קולות, מחבר/יוצר: מנחם מנדל דוליצקי, היימן כהן, 1985.
אם גרעין זרעת - בטח! (תווים)ף 3 קולות, מחבר/יוצר: לוי בן אמיתי, שלום פוסטולסקי
אם הופלנו (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מנשה בהרב
אם מותר לחלום (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יוסי גמזו, יוסף הדר, תשכ"ז.
אמא שלי מנגנת ולס (תווים), 2 קולות, (שירים שונים מחברת צהובה)
אמר ה' ליעקב (תווים), 2 קולות, מסורתי - חסידי
אמר רבי עקיבא (תווים), אקורדים בלבד, פסנתר וזמרה, (עממי)
אנא הלך דודך, (מן המקורות) (תווים), שירה ופסנתר, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן
אנא הלך דודך (תווים), (מחול החודש), מלחין: יואב אשריאל, מו"ל: המרכז לתרבות לחינוך, 1959.
אנה הלך דודך היפה בנשים (זמר), מלחין: גיל אלדמע, 1966, (נושא ישן: תנ"ך, שיר השירים), מתוך "20 שירים ישראלים נבחרים", תל אביב, 1966.
אנה הלך דודך היפה בנשים, גיל אלדמע - מלחין ומעבד מוזיקלי, יואב אשראל - כוריאוגרף, (נושא ישן: רקוד, נושא ישן: תנ"ך, שיר השירים), הוצאת מחולות עם, תל אביב, 1968.
אנה הלך דודך היפה בנשים, (לתזמורת), נעם שריף, ארכיון נעם שריף, סדרה C, עיבודים ויצירות מוזיקליות אחרות (כתב יד).
אנו באנו ארצה (תווים), (4 קולות, עממי)
אנו נהיה הראשונים (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת כתומה)
אנחנו מאותו הכפר (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר
אנחנו שרים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, דוד זהבי
אני גיטרה (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
אניה יפהפייה (תווים), נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יחיאל היילפרין (מחנך), יואל אנגל
אני לדודי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עזרא גבאי, 1981.
אני מאמין (מתוך שלושה עשר עיקרים של הרמב"ם (תווים), למקהלה ולחמישית כלי נשיפה ממתכת, עממי
אני מאמין (עיבוד), נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: אמונה באדם, טוביה שלונסקי, ד"ר שאול טשרניחובסקי, מעבד גיל אלדמע, קטלוג דפי מקהלה לבתי ספר, כרך 1, (עמוד 120).
אני מאמין (שחקי שחקי) (תווים), שירה ופסנתר, עממי רוסי, מחבר/יוצר: שאול טשרניחובסקי
אני נושא עמי (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: דוד זהבי, יעקב אורלנד, 1993.
אנית זהב, נושא ישן: אגדה, נושא ישן: בעל חיים, דג, לוויתן, נושא ישן: מקצועות, ספן, נושא ישן: תחבורה, אניה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: מקהלה, כנוס המקהלות, 1976, אנדה עמיר פינקרפלד, יצחק אדל, גיל אלדמע, "כנוסי המקהלות", תשל"ו, (ע 1).
אנשים טובים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נעמי שמר
אסיף וסכת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן, שרה לוי-תנאי
אסיף (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, איתמר פרת
אסיף (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נורית הירש, לוין קיפניס (שירו האחרון)
אסתר המלכה: העוזרת של זרש (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סשה ארגוב
אסתר המלכה (יצאתי לדרכי) (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סשה ארגוב
אסתר המלכה (שיר הבדחן) (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: סשה ארגוב
אסתר המלכה (תווים), (שירים שונים מחברת 7)
אף אחד לא קם (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יצחק גרציאני
ארבעה אחים (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר, מעבד מוזיקלי גיל אלדמע, הוצאת מרכז לתרבות וחינוך, 1973.
ארבעה בנים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
ארץ שבעת המינים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: דודו ברק, נחום היימן
ארץ שבעת המינים (תווים), 2 קולות, (שירים שונים במחברת כתומה)
אשאל אלוהים (תווים), אקורדים לגיטרה
אשאל אלוהי (תווים), לכלים בלבד, (גם עיבוד לגיטרה)
אשה על החוף (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, מאנוס חג'ידאקיס
אשירה וידידי (תווים), 2 קולות 1984
אשירה לידידי, נושא ישן: בר מצווה, נושא ישן: נעורים, אסתר לנואל, גיל אלדמע, מתוך: שרים קבוע, תל אביב, 1994
אשירה לידיד ארבעה שירים למקהלה מעורבת, השירים: נערה, אשירה לידידי, ילדי היפה בבנים, רינת, מלחין: גיל אלדמע, מפעלי תרבות וחינוך, תל אביב, 1985
אשכולית (תווים), מחבר: זאב חבצלת, 1967
אשרי הגפרור (תווים), 2 קולות, (שירים שונים מחברת אפורה)
אשרי הגפרור (תווים), 3 קולות ו-4 קולות, העיבודים בסולמות שונים, מחבר/יוצר: חנה סנש, דוד זהבי
בא אביב + סיום חלופי (תווים),4 קולות, השירים: בבית חלומותי, הרועה הקטנה מן הגיא, הורה אהבה, סימונה מדימונה
בא אביב (תווים), הרכב: קול, פסנתר, תופים, גיטרה, קונטרה בס. מעבד: זאב ז'בוטינסקי, שמעון כהן, אסנת פז (סולנית), גיל אלדמע, ארכיונו של שמעון כהן, עיבודים.
בא אביב מראש עד שמש בעצים תוסס לשד, (טקסט בלבד) (זמר), נושא: חזור, נושא ישן:מספרים ארבע, נושא ישן: תנועות נוער, השומר הצעיר, חנניה רייכמן, זאב ז'בוטינסקי, גיל אלדמע, "כיפת", 1970 (עמוד 61)
בא השמש (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
בארץ הצבי (תווים), אקורדים נגינה וזמרה, לחן עממי ליטאי, עברית: לייב יפה
בארץ הצבי (תווים), יוצר: יפה ליב
בגליל (עלי גבעה) (תווים), פסנתר, בס וזמרה, מחבר/יוצר: נחום נרדי, אברהם ברוידס
בדרכך אלי (תווים), מחבר: אפי נצר, עיבוד: גיל אלדמע
בדרכך אלך (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: אבי קורן, אפי נצר
בהרים כפר שמש מלהטת (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, דניאל סמבורסקי
בהתחלה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: אפי נצר, עידית חכמוביץ
בהתחלה (תווים)
בוא אל החופה (תווים), ליווי
בואי אמא (תווים)
בואי בשלום (תווים), מחבר/יוצר: רחל שפירא, נורית הירש
בט"ו וב-אב הללויה (תווים), 2 קולות
ביום קיץ חם (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, א. כהנוביץ (עיבוד לגרסה הראשונה).
ביום קיץ חם (תווים), אקורדים בלבד, קרן, חליל וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, משה דפנא (עיבוד לגרסה השנייה).
ביום קיץ חם (תווים), פסנתר וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, משה דפנא (עיבוד לגרסה השלישית).
ביום קיץ יום חם (תווים), סולן ונגינה
בין גבולות (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: חיים חפר, וסילי איבנוביץ' אגפקין
בין מגל וחרב (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יחיאל מוהר, משה וילנסקי
בין נהר פרת ונהר חידקל (תווים), שירים שונים במחברת ירוקה
בית הערבה (תווים), 4 קולות נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים חפר, עמוס קינן, שמוליק קראוס
בית קט (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, ג'ק דייקרוז
בכורים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יהודה קרני, נחום נרדי
בכל זאת יש בה משהו, 3 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, משה וילנסקי
בכרם, [תווים], 3 קולות, מחבר/יוצר: יעקב שבתאי, סשה ארגוב
בכרם (תווים), אקורדים בלבד
בלדה לנערי שגדל (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: תרצה אתר, סשה ארגוב
בלובשטין רחל (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יצחק כצנלסון
בלילה על הדשא (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יאיר רוזנבלום, אסתר ניצב
בלילות הקיץ החמים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: דן מינסטר, מתי כספי
בלליקה (תווים בלבד)
במחרשתי (תווים), 2 קולות, נוסח עברי נח שפירא, מחבר/יוצר: אליקום צונזר
בן אדם מה לך נרדם (תווים), 2 קולות, עממי
בנה ביתך (תוים), (שירים שונים במחברת ירוקה)
בין העצים הירקרקים - אונטער די גרינינקע בוימעלעך, אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי יידי, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק
בנות עלינה (תווים), אקורדים בלבד, מזרחי עממי, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
בני בני (תווים), קלרינט ושירה
בניך מרחוק, (ישעיהו ס', ס"א) (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1990.
בניך מרחוק, נושא ישן: תנ"ך, ישעיהו, נעמי שמר, גיל אלדמע, "שירים למקהלה" - משרד החינוך והתרבות והספורט, תש"ע, 2000.
בנימין מטודילה (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
בעדן הילדים (תווים), 2 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: דוד זהבי, שלמה זרחי
בעדן ילדים (תווים)
בעדן ילדים, שלמה זרחי, דוד זהבי, גיל אלדמע, בזמר ובצליל 16, מרכז לתרבות ולחינוך, תל אביב, 1966.
בפאת הכפר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
בקצה ילדות (תווים), (2 קולות, עממי), יוצר: עלי מוהר, מעבד: גיל אלדמע
בקר בא (תווים), 3 קולות, (שיר עם עממי)
ברוך אתה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: בן ארי ידידיה אדמון
ברחוב בתל אביב (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר
בר-חסיד שומע (תווים), אקורדים בלבד
בריאת עולם (תוים), (שירים שונים מחברת 5)
ברכה לט"ו באב (תווים), 4 קולות, עממי תימני
בשביל אל הברכות (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, אלונה טוראל
בשדות בית לחם (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
בתוך שלולית המים (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: שלום חנוך, מירה מאיר
בתולות (תווים), 4 קולות
בתחילה בלי מילים (תווים), 4 קולות
בת יפתח (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר, אמיתי נאמן
בתקע (תווים), 6 קולות, שירים שונים - מחברת 7
גד גדי (אבא שב מן היריד) (תווים), (2 קולות ו-3 קולות), מחבר/יוצר: ד"ר שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן
גילו גלו אבן גלל (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: אהרן אשרמן, עמנואל עמירן
גלגולי העולם (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יחזקאל סן, יצחק אדל
גלו גלו אבן גלל (גלו אבן גלל מהרים חצבנוה) (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן, אהרן אשמן
גלי גלי גלי הים (תווים), אקורדים בלבד, ב -2 סולמות שונים
גלים (תווים) (תופים)
גן הזיכרון (תווים), 3 קולות, מחבר\יוצר: מוני אמריליו, אסתר לנואל, עיבוד גיל אלדמע
גן הזיכרון (תווים), 4 קולות, (שירים שונים ממחברת צהובה)
גן מאיר בתל אביב (תווים), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן, 2 סולנים ופסנתר, סולן ופסנתר, 2 עיבודים ב-2 סולמות שונים, (מתוך הטור השביעי א' עמוד 395)
גרין סליבז (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
גרן גרן גרעינים תם גדיש ודיש, נושא ישן: חקלאות, אסיף, נושא ישן: קציר, נושא ישן: לחם, נושא ישן: גורן, נושא ישן: רוח, מו"ל: "ברון יחד", תל אביב, 1963.
גשם בוא (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז, אלונה טוראל, עיבוד גיל אלדמע
גשם גשם משמים (תווים), 4 קולות, שירים שונים מחברת צהובה
גשם משמים -היורה - (תווים), יואל אנגל, יחיאל היילפרין (מחנך), גיל אלדמע, מרכז לתרבות ולחינוך, תל אביב, 1966.
גשם חלף (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב שגיא
גשם חלף וסתו עבר (עיבוד) (זמר), נושא ישן: עונות השנה, אביב, יוצרים: יעקב שגיא, גיל אלדמע, קטלוג דפי מקהלה לבתי הספר, כרך 1, עמוד 55.
גשם משמים (היורה) (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יחיאל היילפרין (מחנך), יואל אנגל, 1986.
גשם (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: משה אוישר
דאנא דאנא (זמר), נושא ישן: סוזשעט: בעל חיים, פייגל, עופות, נושא ישן: פריהייט, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), אהרן צייטלין, שלום סקונדה, גיל אלדמע, זמריה - שיר (3), 1983.
דאר נעכטן, (יידיש) (תווים), שירים שונים במחברת ירוקה
דבר אל העצים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: שלום חנוך, לאה נאור
דברים שרציתי לומר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב רוטבליט, יהודה פוליקר
דבש (תווים), יוצר: ינון נאמן, (2 קולות), עיבוד: גיל אלדמע
דבש נגר כמי נהר (עיבוד) (זמר), מעבד מוזיקלי: ינון נאמן, מלחין: גיל אלדמע, "זמירות ג' - שירה למקהלה", ירושלים, (עמוד 16).
דוד הלך לקרב (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: אפי נצר, יעקב שגיא
דוד (תווים), (2 ו- 4 קולות), שירים שונים, מחברת 7
דודה הגידי לנו כן (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל הרומי, משה וילנסקי
דונם פה ודונם שם (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מנשה רבינא, יהושע פרידמן
דני בוי (תווים)
דצמבר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: משה וילנסקי, נתן אלתרמן
דרור יקרא (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
דרור יקרא (תווים), שירה חליל ופסנתר
דרישת שלום (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
דרישת שלום (תווים), 3 קולות, שירים שונים במחברת צהובה, מחבר/יוצר: רחל שפירא, יאיר קלינגר
דרישת שלום (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יאיר קלינגר, רחל שפירא
דרכו עז (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נחום נרדי, חיים נחמן ביאליק
דרכנו (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב רוטבליט, יזהר אשדות
האוהבים את האביב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, שלום חנוך
האוהבים את האביב (תווים), 4 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
האוניות עגנו במלטה (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: צבי אנקור
האיר השחר (תווים), אקורדים בלבד אבוב וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נעמי שמר
הא לחמא עניא, (לווי) (תווים), שירים שונים מחברת ירוקה
הא לחמא עניא, (ליווי) (תווים)
האמיני יום יבוא (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: רפאל קלצ'קין, מנשה ברהב
הבה נגילה HAVA NAGILA (תווים), שירה ופסנתר, עממי חסידי, מחבר/יוצר: אברהם צבי אידלזון
הבה נזמרה (תווים), 4 קולות
הבה נלך לתל אביב, שירים שונים, מחברת 9
הבה שיר נשיר בכנען (תווים), מחבר/יוצר: שמואל בס, פיליפ הייס
הבו יין (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
הבו לבנים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אלכסנדר פן, מרדכי זעירא
הבו לנו יין (תווים), מקהלה ותזמורת, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
הבו לנו סוסים (תווים), 2 קולות, (עממי פולני)
הבו עז לתיש. (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: שאול ברזובסקי, משה שחר
הבי יין (כי הבשילו אשכולות) (תווים)
הביא לי הרוח (עיבוד), מלחין: אמנון בקר, מעבד מוזיקלי: גיל אלדמע, "קטלוג דפי מקהלה לבתי הספר", כרך 2, עמוד 136.
הגדי מן ההגדה (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נעמי שמר, נתן אלתרמן
הגידי לי (תווים), עממי, מחבר/יוצר: יצחק לבני
הגיטריסט, 4 קולות
הגינה (תווים), נגינה וזמרה, אקורדים בלבד
הדרך לאילת (הי דרומה) (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מאיר נוי, חיים חפר
הדרך לאי שם (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
ההר הירוק (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
ההר הירוק תמיד (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, מוני אמריליו, 1987.
הוא לא ידע את שמה (תווים), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, חיים חפר
הודיה (שיר ההודיה) (תווים), 2 ו -3 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, 1988.
הודיה (שיר הודיה) (תווים), שירים שונים, מחברת צהובה
הודי חמודי (תווים), קלרינט, מחבר/יוצר: נחום נרדי, משה דפנא
הוי, ארצי! מולדתי! (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, שאול טשרניחובסקי
הורה הרים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יואל ולבה, נתן אלתרמן
הורה חדשה (תווים), 4 קולות
הורה לא נבהלנו (אם הופלנו) (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מנשה ברהב
הורה מדורה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יואל ולבה
הורה ממטרה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יחיאל מוהר, משה וילנסקי
הורה סחרחרת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יואל ולבה, נתן אלתרמן
הושיע את עמך (תווים), (אקורדים בלבד, עממי)
הושע את עמך (תווים)
החיטה צומחת שוב (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: דורית צמרת, חיים ברקני, 1985.
החיטה צומחת שוב (תווים), מחבר/יוצר: דורית צמרת, חיים ברקני
(החלקה הנשכחת) סתו מאפיל (תווים), מחבר/יוצר: ישראל דושמן, ניקולי רצק'ביץ
החרשה (זמר), עמנואל לין, רושם תווים: גיל אלדמע, "החולצה הכחולה", גדרה, 2004.
החתול המלומד (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, יעקב שבתאי, 1987.
הטו אוזן והקשב לקול (קנון בטרצה תחתונה), מחבר/יוצר: יהודה שרת, ורנר ורלי, מתרגם ומעבד גיל אלדמע, 1932
הטיול הקטן (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
הטנבור (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, ציונה לוי-לירון, עיבוד אלדמע, גיל
הטנדר (תווים), פסנתר וזמרה ב - 3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, משה וילנסקי
היא יושבת לחלון (תווים), אקורדים בלבד, גיטרה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, דרורה חבקין
הידעו הדמעות (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חנינא קרצ'בסקי
הידעת את הדרך (תווים), 4 קולות, שירים שונים במחברת כתומה, מחבר/יוצר: עלי מוהר, אפרים שמיר
היה היה מעשה (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה
הי, הי, הננו חומה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי אנגלי
היו היו אי פעם בחורים (תווים), נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: משה וילנסקי, יעקב אורלנד
היו זמנים (תווים), 3 קולות, שירים שונים, מחברת 9
היה לי חבר היה לי אח (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יאיר רוזנבלום, יורם טהר-לב
הילדה הכי יפה בגן (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יהונתן גפן, יוני רכטר
הילד החרוץ + קטע מחול (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ישראל דושמן, חנינא קרצ'בסקי
הילדה עם הצמות (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: גרשון פרנסקי
הילד וגדו (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: דובי זלצר, לוין קיפניס, 1986.
הי נגנו כלי זמר (תווים), לסולן ומקהלה ב-2 קולות, מחבר/יוצר: משה סחר, מרדכי גבירטיג, תרגום: אלדמע גיל
הי ציוניוני הדרך אבנים לבנבנות (תווים) (עיבוד), שירים שונים במחברת כתומה
הכל פתוח (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
הליכה לקיסריה (תווים), 2 קולות וליווי, מחבר/יוצר: חנה סנש, דוד זהבי
הלילה הוא שירים (תווים), 4 קולות, שירים שונים מחברת כתומה
הללו אל בקדשו (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: דודו ברק, נחום היימן
הללו אל בקדשו (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מיכאל קשטן
הללויה לעולם (תווים), שירה ופסנתר, מחבר/יוצר: קובי אשרת, שמרית אור
הללויה (תווים), 3 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יעקב גלפז, מני גל
הללויה (תווים), עיבוד: גיל אלדמע, (סדרה: דף למקהלה, מס' 491), מרכז לתרבות ולחינוך, תל אביב.
הללויה הללויה בצלצלי שמע (עיבוד) (זמר), לחן עממי חסידי, נושא ישן: הרכב מקהלה (שני קולות), נושא ישן: תנ"ך, תהילים ק"נ, יוצרים: "שבת בכפר", רמת-יוחנן.
הלל למקוה ישראל (תווים), 4 קולות, (שיר הנמל), מחבר/יוצר: גדעון כץ, מוני אמריליו
הם בזמר הזה (תווים), 2 ו-3 קולות בסולמות שונים, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, קובי לוריא
הם בזמר הזה (תווים), שירים שונים מחברת צהובה
המבדיל - אליהו הנביא (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יוסף רומשינסקי
המבדיל. אליהו הנביא (תווים), (4 קולות, עממי ספרדי יהודי)
המגבעות (תווים בלבד)
המחר (תווים)
המכתב [משירי בנימין השלישי] (תווים בלבד), מחבר/יוצר: נעמי שמר
המנון נוער (תווים), 2 קולות ופסנתר, מחבר/יוצר: בתיה רובין, שמריהו קצ'רגינסקי, תרגם: יוסף אחוי (גינסקי קאטשער)
המנון פתיחה למועדון הזמר (תווים), 3 קולות
המסע לארץ ישראל, [תווים], מחבר/יוצר: חיים אידיסיס, שלמה גרוניך
המסע לארץ ישראל (עיבוד) (זמר), שלמה גרוניך, מעבד מוזיקלי: חיים אידיסיס, מלחין: גיל אלדמע, מפתח א', משרד החינוך והתרבות והספורט, תשנ"ז, 1996, (עמוד 153).
המעפילים (אל ראש ההר) (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, חנינא קרצ'בסקי
[המרוץ באסקוט - מתוך גברתי הנאוה, [תווים], מחבר/יוצר: דן אלמגור
המשתה (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יאיר רוזנבלום
הן אפשר (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: דוד זהבי, חיים חפר
הנאווה בבנות (תווים), 4 קולות
הנה גשם גשם בא (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
הנה מה טוב (תווים)
הנה קרב ובא היום (תווים), 4 קולות, יוצר: כ. ברוידא, תרגום: בנימין טנא
הנה תמו יום קרב וערבו (תווים), השירים: דוד דור וחורשיו, פזמון: לילו של אליהו הנביא, סרנדה תל אביב, הטנבור, המחר
הנה תמו יום קרב וערבו (תווים), 3 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, נתן אלתרמן
הנך זוכרת (תווים)
הנני חסיד ותיק (תווים)
הנרות הללו (תווים), 4 קולות, עממי, מחבר/יוצר: מוריס רוזנפלד
העוזרת של זרש (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
העוני והעושר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: דובי זלצר, יוסי בנאי
העיירה בוערת (תווים), סולנית מקהלה ותזמורת, חמישית כלי נשיפה ומתכת, מחבר/יוצר: מרדכי גבירטיג, תרגם: א. לוינסון
העיר באפור (תווים), 2 קולות ב -2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
העיר באפור (תווים), 3 קולות?, שירים שונים במחברת ירוקה
העירה בוערת (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי גבירטיג, אברהם לוינסון
הפלמחניק מחפש את המחר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, חיים חפר
הפרוצה החלוצה (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: חיים חפר, סשה ארגוב, עיבוד גיל אלדמע
הצבי ישראל (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת 7
הצבעונים (תווים), 3 קולות, דף מספר 4, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, פרנץ שוברט, 1989.
הצריף הקטן (תווים), מחבר/יוצר: יהודה פרדיס, משה וילנסקי
הקוצרים הידד (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
הקוצרים הידד (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
הקיץ אבד מנכסיו (תווים), מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, אלונה טוראל
הקיץ עבר (תווים), 2-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: שמואל בס, עמנואל עמירן
הקרב האחרון (תווים), 3 עיבודים שונים ב - 3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: חיים חפר, משה וילנסקי
הרועה הקטן (תווים). מחבר/יוצר: רפאל אליעז, משה וילנסקי
הרעות (תווים), 2 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: חיים גורי, סשה ארגוב
הרקפת (תווים), 3 קולות, עממי, מחבר/יוצר: לוין קיפניס
הרקפת (תווים)
השועל (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: אילנה וינר, עמנואל זמיר
השוק (תווים), 4 קולות
השמלה הסגולה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: חיים חפר, סשה ארגוב
השמלה הסגולה, (כולל תרגום השיר לאנגלית), נושא ישן: אהבה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב), סשה ארגוב, חיים חפר, גיל אלדמע, "מניפה קולית" - מפעלי תרבות וחינוך, 2000, עמוד 69.
השר משה מונטפיורי (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: דובי זלצר, חיים חפר
התקווה (תווים), 4 קולות + רבעיית כלי קשת, מחבר/יוצר: נפתלי הרץ אימבר, מעבד מוזיקלי: גיל אלדמע
התקווה (עיבוד) (זמר), כולל תרגום השיר לאנגלית, נושא ישן: המנון ישראל, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), נפתלי הרץ אימבר, מעבד מוזיקלי: גיל אלדמע, "מניפה קולית" - מודן - מפעלי תרבות וחינוך, 2000, (עמוד 308)
ואולי, [תווים], אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יהודה שרת
וביום השבת (תווים), 2 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, (חסידי)
והוא יושיעני (תווים), סולן ו 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, מרים מיאורה
והיא שעמדה (תווים), 2 ו-4 קולות סקספון ב 2 סולמות שונים, לחן חסידי
והיה כי תבואו אל הארץ (תווים), 2 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
וויסע אקאציעס - אקציה לבנה (תווים), 4 קולות, שירים שונים, מחברת 9
וחג שבועות תעשה לך (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ידידיה אדמון
ויהודה לעולם תשב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יוסף יעקובסון
ויכלו השמים (תווים)
ויכלו השמים (תווים), גיל אלדמע - מעבד
ויכלו השמים, סדרה: בזמר ובצליל 13, מו"ל: מרכז לתרבות וחינוך, תל אביב, 1966
ויכלו השמים והארץ, נושא ישן: שבת, ליל שבת, קדוש, נושא ישן: תנ"ך, בראשית ב', 1-3, עיבוד: גיל אלדמע, שירון לכתה ה', תל אביב, 1970, (עמוד 5)
ויכלו השמים והארץ, נושא ישן: שבת, ליל שבת, קדוש, נושט ישן: תנ"ך, בראשית ב', 3-1, נושא ישן: מוזיקה, למוד תאוריה, מו"ל: "תן שיר", ירושלים, תש"מ, 1980, (עמוד 48)
ויכלו השמים והארץנושא ישן: שבת, ליל שבת, קדוש, נושא ישן: תנ"ך, בראשית ב', 1-3, מו"ל: "חגיגה בצלילים", תל אביב, 1991
וינקיהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, (טקסט בלבד), גיל אלדמע - מלחין, (נושא ישן, תנ"ך דברים ל"ב 13), מתוך: שירון תל אביב, (תש"י?), עמוד 28
וירד מים עד ים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן
וכל קרני (תווים), שירים שונים במחברת ירוקה
ולס להגנת הצומח (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1989
ולפעמים החגיגה נגמרת (תווים), 4 קולות
ונתנה תקף (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יאיר רוזנבלום
ועמוק הים (תווים), סולנית ו-2 קולות, מחבר/יוצר: נחום היימן, נתן יהונתן
ותוליכנו קוממיות (תווים), חסידי
זאג ז'שה רעבעניו (תווים), חליל ופסנתר מלווה
זהירות בונים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
זה לא יחזר (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
זכר דבר - כן בקדש - ושמחת בחגיך (תווים)
זכרון יעקב (תווים), מחבר/יוצר: נפתלי אלטר
זכריה בן עזרא (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, משה וילנסקי
זמר איכרים (תווים), מיכאל קשטן, כוריאוגרפית: תמר אליגור, השיר נכתב ב 1952 ללהקת המחול של כפר הנוער הדסים, (חקלאות אסיף, חקלאות קציר, חקלאות לחם, חקלאות גרן, חקלאות רוח), הוצאת מחולות עם, תל אביב, 1968.
זמר המלח האיטלקי, (מתוך הצגת "פורצי ההסגר") (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: מאיר נוי, אוריאל אופק
זמר הפלוגות (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, דניאל סמבורסקי
זמר זמר לך (תווים), 4 קולות, עממי, מחבר/יוצר: אברהם בן-זאב
זמר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אברהם שלונסקי, מרק לברי
זמר, [תווים], מחבר/יוצר: נחום היימן
זר אביב (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
זר אביב (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, השירים: פנה הגשם, שבלת השדה, ניצנים נראו בארץ, נצא בשדה, פרחי הצבעונים, אט זורמת בנפשי, מה יפית האביב, פרחי אביב, קומי צאי, אחותי רוחמה, מצעד האביב
זר אמיתי נאמן (תווים), 2 קולות, השירים: הנאוה בבנות, מחול הנוער, בת הרים, חוף שקט, צדיק כתמר יפרח, חמדתי, מזרה ישראל, בת יפתח, לאור חיוכך, מחבר/יוצר: אמיתי נאמן
זר ארבעה שירי נעמי שמר - לקולות נשים (תווים), 2 קולות סופרן ואלט, מחבר/יוצר: נעמי שמר, השירים: חורשת האקליפטוס, זמר, פירות חמישה עשר, בקיץ הזה תלבשי לבן
זר גיל אלדמע, (יוצר ומעבד), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, (השירים: כי תנעם, אנא הלך דודך, השבולים, וינקהו, רוח ים והוד גלים, נערי ברועים, חוזר חיל)
זר המנונים להקות תש"ח (תווים), 4 קולות, השירים: המנון להקת כרמל, חישטרון, שיר הצ'יזבטרון, ציפי מוטי מוטי
זר חסידי - תפילות ראש השנה (תווים), 4 קולות, השירים: וקרב פזורנו, ויעשו לאגודה אחת, צדיקים יראו וישמחו, שיר המעלות לדוד, תהילים ליום השבת, אתה בחרתנו, אור זרוע לצדיק, מן המצר, לכתך אחרי במדבר, זכרתי לך חסד, הבן יקיר לי אפרים, מפני מה, אשרנו, חדש ימינו כקדם, והשיבני השם אליך
זר חסידי - תפילות (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
זר חתונה + סיום (תווים), (עם קלרינט), אקורדים בלבד, קלרינט
זר נעימות חסידיות ושירי חתונה (תווים), קלרינט ומקהלה, השירים: פריילך כפרו, סימן טוב, כיצד מרקדין
זר סביבונים (תווים), 2 קולות, השירים: סביבון סב סב סב, אני סביבון, נס חנוכה, פלא פלאים, סביבון, סביבוני ירוץ בגיל
זר עמנואל זמיר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר, השירים: זמר חג, כאגדת רבקה, לב זהב, צליל, בפאת הכפר, אל אדמות לכיש, באר בשדה, צליל זוגים, מגל וחרב, מגדים, ערב שח דבקה החמור
זר עמר - (אביב) (תווים), 4 קולות, השירים: הרדופים ליד החוף, צל ומי באר, כי הנה סתו עבר, מלה טובה, בעקבותיך
זר קיצי (תווים), 4 קולות, השירים: מישמיש, בלבולי קיץ, הכל זהב, אחינו הקטן, כיצד שוברים חמסין, חמסינים במשלט, ארבע אחר הצהרים, שיר הכזבים
זר שירי אביב (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, השירים: והיא שעמדה, הפלא לפלא, עבדים היינו
זר שירי אוכל ומשקה (תווים), 4 קולות, השירים: עוד לא אכלנו, אני רעב, הנה הבאתי לך בטנים, לכבוד החנוכה, הדו לשולטן, בערוגת הגנה, גזר גזר, שתים עשרה טון, קפה שחור, לחם שחור, חיילים יצאו לדרך, פלפל, מישמיש, ישקני
זר שירי אורלנד זעירא -מגן (תווים), 4 קולות, חליל ומקהלה, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, יעקב אורלנד
זר שירי אסיף (תווים), נגינה ומקהלה ב-2 ו-4 קולות, השירים: חג אסיף, אסיף וסכות, שזופת שמש, זמר חג, זמר אכרים, מלאו אסמינו, חג אסיף, זאת ירושלים, אורחים לחג
זר שירי ביאליק לילדים (תווים), נגינה וזמרה 2 ו-4 קולות, השירים: נד נד(נדנדה), פרפר פרפר, קן ציפור, רוץ בן סוסי, בגינת הירק, בערוגת הגנה, מקהלת נוגנים, גדוד העיר, אופניים, גד גדי, עלי באר, מעבר לים, שתי בנות, היש כעוללי, שיר העבודה והמלאכה, מחבר/יוצר: מנשה רבינא, יצחק אדל, נחום נרדי, חיים נחמן ביאליק, דניאל סמבורסקי, 1991.
זר שירי ביכורים (תווים), נגינה וזמרה 4 קולות, השירים: סלינו על כתפינו, הנה מה טוב ומה נעים, שיר עטור,שיר תודה, חג לעמך,חג הביכורים בעמק, בחלילים ובמצלתים, מי ברכב
זר שירי בעלי חיים (תווים), נגינה וזמרה 4 קולות, השירים: פצח בזמר, כבשה קטנה, עזה פזיזה, שם באחו, פרפר פרפר, האוזים, האנקור, הקפוד, קוקיה על ההרים, שם שועלים יש, אלו ציפורים, נח
זר שירי הדר יוסף (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יוסף הדר, השירים: אל העין, כשושנה בן החוחים, אני לדודי לבב אנוש, בהר גלבוע, תפוח חינני, שיר הנוקדים
זר שירי המטאטא (תווים), אקורדים בלבד, השירים: שיר העבודה, הבחורים יבא בהם הרוח, הטנדר, רנה, חייל וחיילת (מכתב מאמא)
זר שירי המים (תווים), חליל ומקהלה 4 קולות, השירים: כי בשמחה תצאו, שמחו נא, על הסלע הרך, ושאבתם מים בששון
זר שירי זהבי (תווים), 4 קולות, השירים: מלאו אסמינו, ישושים, שיר השדה, והטיפו עלי באר, חג המים, הורה, מפוחית בין השיניים
זר שירי חנוכה (תווים), נגינה ומקהלה 4 קולות, השירים: מי זה הדליק, שימו שמן, מי ימלל, נרותי הזעירים, סביבון סב סב סב, סביבוני, ימי החנוכה, ברכת הנרות, שימו שמן, הנרות הללו, והיא שעמדה
זר שירי חתונה (תווים), נגינה ומקהלה 4 קולות, השירים: עוד ישמע, חוסן כלה מזל טוב, קול רינה וישועה
זר שירי ילדים לסכות (תווים), השירים: קרש מוט, בסוכה שלנו, סכת-דוד, רב ברכות
זר שירי ילדים (נרדי) - יפה ירקוני + רננים (תווים), נגינה ומקהלה, 3 קולות, מחבר/יוצר: נחום נרדי, השירים: איל, אווירון, צילי וגילי, עלי באר, פתחו את השער
זר שירי ילדים -סמבורסקי (תווים), נגינה למקהלה 3 קולות, מחבר/יוצר: דניאל סמבורסקי, השירים: אופניים, רוץ בן סוסי, בוקר אור, על ראש הכרמל, נר לי, שיר הנוטעים, יום יום אל הים, שיר לך מולדת, בשורה טובה הבאתי, בהרים כבר השמש מלהטת
זר שירי ילדים - ששרה יפה ירקוני (תווים), 4 קולות, השירים: ריח דבש ורח מנטה, עגלה עם סוסה, דובון ימבו, אבא שלי, לבי, אן דן דינו, עוף החול
זר שירי ילדים (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, השירים: בוקר טוב עוץ לי גוץ לי, עוגה עוגה, בין הרים ובין סלעים, האוטו שלנו, רד אלינו אווירון, החמור הקטן, יונתן הקטן, אבטיח אבטיח, לא רוצים לישון, דני גבור, הדואר בא היום, שעון בן חיל, גשם גשם, השפן הקטן, חתול שובב, הדב הצהוב, פיל פילון, הסבא של אפרים, לאבא שלי יש סולם, אמא יקרה, גינה לי
זר שירי ים (תווים), נגינה ומקהלה, 4 קולות, השירים: שיר הנמל, אוטובוסים, עד מתי ספינתי, פקד ה', אניה עם ארובה, 'נאום תשובה לרב חובל, שיר העבודה (כחל בים המים), ספני שלמה המלך (עציון גבר), המלח שלי, שיר הכריש, גלי ים, מלח בודד, עת יום יפוח
זר שירי להקות צבאיות זר טהר-לב (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, השירים: משה משה, שירו של צנחן, המלח שלי, חסקה, אידישע פירטאן, הוא לא כל כך חכם, ישנן בנות, אנשי הצפרדע
זר שירי להקות צבאיות (תווים), שירים שונים במחברת צהובה, מחבר/יוצר: יורם טהר לב
זר שירי לכת מאת נעמי שמר (תווים), 4 קולות, נגינה ומקהלה, מחבר/יוצר: נעמי שמר, השירים: זמר נודד, על כנפי הכסף, הופה הי, חיילים יצאו לדרך, מצעד האביב
זר שירים דוד המלך (תווים), נגינה למקהלה 4 קולות, השירים: דוד המלך, ודוד יפה עיניים, וחרב אין ביד דוד, גוליית, למה צחקה מיכל, מים לדוד המלך, דוד מלך ישראל, שירו לה' שיר חדש, זכר דבר, שיר המעלות, מזמור לדוד: ה' רועי לא אחסר
זר שירים - השמחים בחלקם (תווים), נגינה למקהלה 4 קולות, השירים: קרועים אנו, הע, נעליים, מקסטינה עד ראש פינה, תה ואורז יש בסין, כובע של קש, עגבנייה, השמח בחלקו, זכריה בו עזרה, אני גדליה רבע איש, במחרשתי, הורה סחרחורת, שיתפוצץ, מי רוצה להיות מיליונר
זר שירי חגים מאת לוין קיפניס, 3 קולות, השירים: שנה טובה, אורחים לחג, קמח קמח מן השק, סביבון סב סב סב, רוחות קרות, אני פורים, חד גדיא, קשתנו על שכמנו
זר שירים: יום חופש, מלפפון, הביתה (תווים), אקורדים בלבד, השירים: יום חופש, מלפפון, הביתה, אניה יפהפייה, הגינה, הילד הערוץ, תינוק חפץ להיות גדול
זר שירים לסיום (ילדים, תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, השירים: ככה סתם, יוחנן וגבריאל, בוא ואשק לך
זר שירים ממסרת גמנסיה הרצליה (תווים), 2 קולות, השירים: ארץ ישראל, עגבנייה, בשדמות בית לחם, שלום עליכם, תורת האמת, שיר הנוטע, גינה קטנה, בהגה אחד (מנדלסון)
זר שירים מסורתיים - פסוקי תהילים (תווים), חליל ומקהלה 4 קולות, השירים: עבדו את ה' בשמחה, טוב לי תורת פיך, יברך את בית ישראל, יוסף השם עליכם, האמנתי כי אדבר, מן המצר קראתי יה, לא אירא מרבבות עם, שאו שערים ראשיכם, וכל קרני רשעים, אל נקמות השם, זבחו זבח צדק, מי יראנו טוב, תורת ה' תמימה, כן בקדש חניתיך, ישמחו השמיים, הושע את עמך
זר שירים (תווים), 4 קולות, השירים: שירת הנודד, ביתי אל מול גולן,אלעד ירד אל הירדן, ערב שח, שיר הבוקרים, ארץ ישראל יפה, הבלדה על משה יואל סלומון, הורה היאחזות, נגן לי ירדן, שעור מולדת,ספירת מלאי, אליעזר בן-יהודה
זר שירי מאכל ומשקה (פתיחה, תווים), אקורדים בלבד, נגינה ומקהלה, חלק מהשירים: שיר העבודה והמלאכה, עוד לא אכלנו, אני רעב, יש לי גלידה
זר שירי מולדת (סמבורסקי) (תווים), מחבר/יוצר: דניאל סמבורסקי, חליל ומקהלה 4 קולות, השירים: במזרח פורח ורד, צאינה וראינה, השיר לאדמה, זולתנו, חצץ, עוז לאיל, שיר העלם, פורח הנרקיס, עיבוד אלדמע בי
זר שירי נמל (תווים), 4 קולות
זר שירי עבודה (תווים), נגינה ומקהלה ב 4 קולות, השירים: הבו לבנים, קומה אחא, עמק עמק עבודה, שיר המחנה, על סלע הר, חצץ, שיר לסדנא, במחרשתי, הי נעליים, אל הכפר, שיר העבודה והמלאכה, גלגל העולם
זר שירי עומר (תווים), 4 קולות, השירים: וימלאו אסמיך שובע, שישו ושמחו, מחבר/יוצר: יעקב שגיא
זר שירי עמנואל עמירן (תווים), 3 קולות, מחבר: עמנואל עמירן, השירים: בחלילים ובמצלתים, מי ברכב ומי ברגל, כי מציון, ושאבתם מים בששון
זר שירי עצים (תווים), 3 ו-4 קולות, השירים: עצי שטח עומדים, לא ביום ולא בלילה, תרזה היפה, מקהלה עליזה, אתן במדבר, צדיק כתמר, ילדתי מרוסיה, בארץ אהבתי, דבר אל העצים, תחת עץ האקליפטוס, חורשת האקליפטוס
זר שירי פורים (תווים), 4 קולות, השירים: משנכנס אדר, עד דלא ידע, יום טוב לנו, שיר הרעשן, שושנת יעקב, זקן ארוך לי עד ברכים, אני פורים חג היום, ליצן נחמד, מסכות, חג פורים
זר שירי פלי"ם (תווים), נגינה ומקהלה, 4 קולות, השירים: שיר הקברניט, שושנה, מזוג ידיד, ג'ק נורא בחל במים, גלי ים, נשוטה נשוטה, יום יבוא אחים
זר שירי פלמ"ח (לפני תש"ח) (תווים), 4 קולות, השירים: רבותי ההיסטוריה חוזרת, היא עמדה בחלון והביטה, הי לבבתיני, בואו ותראו, סטן יותן ביד, רשות הדבור, עוד נקום אחים לנשק - הזקוף...שלוש שנים עברו ובערך (אלימלך), דחילכ שרה הוא אמר לה, לעולם ולרק שערים נפתח, ושוב אחים השלח ביד, כך הלכו, השבאב לרזרווה, בדרך צפונה, (שיא הכף) אך עת אחרון מבין החברה
זר שירי פלמ"ח - פתיחה (תווים), נגינה ומקהלה 4 קולות, השירים: אח פגישה שכזאת, תן תך תך, סטן יותן ביד, בין גבולות, אחים השלח ביד, בדרך צפונה, שיר הוותיקים, היו זמנים, בחורים ובחורות, באב אל ואד, יבורך היום יבורך הליל
זר שירי פסח (תווים), נגינה ומקהלה 4 קולות, השירים: שירת הים, שמחה רבה, אליהו הנביא, מה נשתנה, עבדים היינו, אדיר במלוכה, כי לא יאה, והיא שעמדה, אדיר הוא, ממצרים גאלתנו, אחד מי יודע?, בצאת ישראל, חד גדיא, ארבע אחים
זר שירי ציונות - מחרוזת ציונות (תווים), 2 ו-4 קולות, השירים: שירו נא המשוררים, שאו ציונה, נס ציונה, חושו אחים חושו, אנו עולים ושרים, ציון תמתי, ארצה עלינו, אנו באנו ארצה, פז כולה רז כולה, לא הופלנו, מחר, פה בארץ חמדת אבות, עם ישראל חי, אשאל אלהי, זכריה בן עזרא, מי יבנה בית, אנחנו ואתם
זר שירי רוח וגשם (תווים), נגינה ומקהלה 4 קולות, השירים: לאן נושבת הרוח, רוח שטות, רוח רוח, שיר הלחם, שיר גשם, קדרו פני השמים, חוטים של גשם, יש לי כנרת, ולס להגנת הצומח, גשם משמים
זר שירי רחוב - ילדים (תווים), השירים: בית קט, הגידו לי, נא הגידי ילדתי
זר שירי תנועה (תווים), אקורדים בלבד, אקורדיון, מנדולינות וזמרה, השירים: דוגית, רוח מבדרת, קטיושקה, חיוך (הצמה)
זר שיר כרם (תווים), נגינה ומקהלה, 2 קולות, השירים: הדורכים בגת, שירו השיר, נצא השדה, שועלים קטנים, שימוני נוטרה, אני לדוד, לחמישה עשר בשב"ט (ביהודה ובגליל), פתיחה - זר שירי כרם בציר, בט"ו באב - הללויה
זר של נרקיסים (תווים), אקורדים בלבד, סקסופון וזמרה, מחבר/יוצר: אפי נצר, יורם טהר-לב
זר תל אביב הקטנה (תווים), 3 קולות אקורדיון ופסנתר, השירים: בכרמי תימן, רנה, תל אביב הקטנה, מי יבנה, טנגו מתוך "אסתר המלכה", רחוב בתל אביב, מעפולה, בין פרחי הגן, גן השקמיים, טיטינה, בין שלוש ובין ארבע, עיר לבנה, ילדי הפך, תל - תל תל אביב
זר תפוזים (תווים), 2 ו-4 קולות, השירים: תפוח זהב, תפוח הזהב, אם תרצי, התפוזים התפוזים, אוטובוסים נחפזים, אשכוליות, החליל
חבלי משיח (תווים), 2 ו-3 קולות ב -3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
חבלי משיח, (כאשר אני הולך בלי אין ובלי אן) (עיבוד - כתב יד) (תווים), נושא ישן: אמונה, נושא ישן: משיח, מלחין: יהודה אנגל, מילים ועיבוד מוזיקלי: נעמי שמר, העיבוד למקהלה של גיל אלדמע ולתזמורת של יהודה הראל, 3.2.1980
חבלי משיח (תווים), שירים שונים - מחברת 9
חג אסיף (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: שרה לוי-תנאי, משה רפפורט, מעבד מוזיקלי אלדמע גיל
חג שמח - חנוכה (תווים)
חד גדיא, (נוסח איטלקי), (הגדה של פסח) (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה
חד גדיא (תווים), לפי מקור זה הלחן הוא עממי, נושא ישן פסח - חד גדיא, "שירון חגיגי", ירושלים, תשכ"ט.
חדרים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: דודו ברק, יוני רועה
חופים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נחום היימן, נתן יהונתן
חופשה באדום (תווים), 3 קולות, מחבר/מבצע: עמוס אטינגר, סשה ארגוב, 1988.
חור כרפס ותכלת (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יעקב שבתאי, סשה ארגוב
חידת הפרחים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, וולפגנג אמדאוס מוצרט, 1989.
חיילים אלמונים (תווים), 2 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יאיר שטרן, עיבוד מוזיקלי גיל אלדמע
חיל אלמות (תווים), 3 קולות, חלק אקורדים בלבד, חלק לכלי נגינה בלבד, חלק ל 2 קולות, מחבר/יוצר: צבי בן-יוסף, שבתאי פטרושקה
חלון לים התיכון (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יעקב גלעד, יהודה פוליקר
חליל ונבל: אקליפטוס, שירו של אבא, שבחי מעוז, מחר (תווים), שירים שונים במחברת ירוקה
חמדת ימים (תווים), אקורדים בלבד חליל וזמרה, מחבר/יוצר: שלמה קרליבך
חמוטל (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, נחום נרדי, 1991.
חמש שנים על מיכאל (תווים), עממי, מחבר/יוצר: יצחק כצנלסון
חמשת האותות (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב קילנבוים, מרדכי זעירא
חנה על חלון יושבת (תווים), (דף למקהלה מספר 461), מחבר: דוד פרישמן, מלחין: ינון נאמן, מעבד מוזיקלי גיל אלדמע, מרכז לתרבות וחינוך, תל אביב.
טו בשבט טו בשבט נעור אילן פארות פרשו, (נושא ישן: ט"ן בשבט נטיעות, נושא ישן: עונות השנה אביב) זמרת: נחמה הנדל, מחבר: דן אלמגור, מלחין: גיל אלדמע. מאיר נוי מחברת עברית מספר 24 (2), עמוד 147–148), (גיל אלדמע מצא את השיר של דן אלבלינגר (דן אלמגור) ב"דבר לילדים" והלחינו בזמן היותו מורה למוזיקה ב"כפר הירוק").
טווס הכסף (תווים), אקורדים שונים, נגינה וזמרה בסולמות שונים, מחבר/יוצר: לוין קיפניס
בלליקה (תווים)
טוס זהבי (תווים), 4 קולות, מחבר: חיים נחמן ביאליק
טילתי בעמק (תווים), 5 קולות, קול ראשון לילדים, מחבר/יוצר: אהרן זאב בן ישי
טנגו כ"ס (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
טנגו נוסטלגי אחרון (תווים),אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: חיים חפר, משה וילנסקי
טנגו (תווים), 3 קולות, (הטנגו בבירור: כלי/קול?), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן
טניה(זמר), מחבר: זאב ז'בוטינסקי, רושם תווים: מאיר נוי, מלחין: גיל אלדמע, מתוך נוי מאיר, מחברת עברית מספר 3, עמוד 56–57.
טעם המן (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יצחק אליה נבון, 1981.
טעם המן (תווים), 3 קולות
טריא הודיה (תווים), אקורדים בלבד, שירים שונים ממחברת אפורה
יבנה המקדש (תווים), (מזמירות ליל שבת), (1982).
יגדל, (יגדל אלוהים חי וישתבח) (תווים), 2 קולות נוסח סלוניקי
ידיד נפש, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: שנת זמירות, מלחין: אהוד ושרה צוויג, מעבד מוזיקלי: גיל אלדמע, "חגיגה בצלילים", תל אביב, 1991, (עמוד 338).
יד ענוגה (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
יהודים רוקדים (תווים), 4 קולות, חסידי, מחבר/יוצר: יצחק כצנלסון
יה - רבון (תווים), חליל וזמרה, 2 קולות, מחבר/יוצר: ישראל בן משה נג'רה
יובל (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
יוחנן וגבריאל (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם, 1985.
יום הזה (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר, יוסף ספיבק
יום שבת (תווים), אקורדים בלבד
יונה הומיה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי, מחבר/יוצר: מאיר לעטעריס
יונה עם עלה של זית (תווים), 4 קולות, שירים שונים במחברת צהובה
יונה עם עלה של זית (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז
יונתי בחגוי הסלע (תווים), מחבר/יוצר: דובי זלצר
ילדתי אמרי נא (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: משה דור, יעקב הולנדר
יליד הארץ (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: מישה סגל, אהוד מנור
ימי החנכה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי, מחבר/יוצר: אברהם אברונין
ימים עברו, (טקסט בלבד) (זמר), נושא ישן: שירי עמים, סקוטלנד, נושא ישן: רעות, יצא לאור על ידי שירון (תל אביב), (עמוד 29)
יוסי, ילד שלי מוצלח, 2 קולות, מחבר/יוצר: ע. הלל, סשה ארגוב, 1984.
יעלה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יואל אנגל
יער זקן (תווים), אקורדים בלבד, נגינה לזמרה
יפה נוף (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: ינון נאמן
יצאנו אט (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר:חיים חפר, דוד זהבי
יציאת מצרים (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
ירדה השבת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: דוד זהבי, שלמה קפלן
ירדה השבת אל בקעת גנוסר (תווים), מחבר: יהושע רבינוב, מלחין: דוד זהבי, ספר ב', (זהבי 2).
ירושלים עיר הקודש (תווים), 2 ו-3 קולות ב 3 סולמות שונים, לחן - עם, מחבר/יוצר: עמנואל הרוסי
ירושלים של זהב (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר, מעבד מוזיקלי גיל אלדמע, צמוד לחוברת י"ב של החינוך המוזיקלי, טבת תשכ"ח, ינואר 1968.
ירושלים של זהב (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1967.
יש אי שם (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: ענת גוב, יוני רכטר
יש אי שם מישהו חושב עלייך (עיבוד) (זמר), (כולל תרגום השיר לאנגלית), ענת גוב, מלחין: יוני רכטר, עיבוד: גיל אלדמע, "מניפה קולית", מודן - מפעלי תרבות וחינוך, 2000.
יש חליל נעלם (תווים), חליל וזמרה, מחבר/יוצר: דוד זהבי, פניה ברגשטיין
יש לי גן (תווים), 2 קולות, מחבר: חיים נחמן ביאליק, מלחין: נחום נרדי
יש לי רעה (תווים), אקורדים בלבד, עממי
יש לי רעה (תווים), אקורדים בלבד, (עממי), מחבר/יוצר: לוין קיפניס, מתרגם: אלדמע גיל
יש:לנו תיש (תווים), 2 קולות עממי, מחבר/יוצר: יצחק אלתרמן
ישמח משה (תווים)
ישמח משה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
יש פרחים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נתן יהונתן, מוני אמריליו
כאגדת רבקה (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר, ב, גון
כבד את אביך ואת אמך (תווים)
כבוי אורות (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
כבר מאוחר מדי (תווים), אקורדים בלבד לגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, משה וילנסקי
כבש של קש (תווים), מחבר/יוצר: מתתיהו אריאלי
כד הקמח (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
כד הקמח (תווים), 3 קולות, שירים שונים במחברת צהובה
כוכב אחרון (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: לאה גולדברג, עמנואל עמירן
כולנו יהודים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: דובי זלצר, חיים חפר
כחול ולבן (תווים), (2 קולות), עממי
כחול ים המים (שיר העבודה) (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נחום נרדי, נתן אלתרמן
כי אשמורת שבת (תווים), 2 קולות, ספרדי יהודי
כיד המלך (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
כי הנה הסתיו עבר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: דפנה אילת, 1981.
כי הנה כחמר... (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
כי מציון (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן
כי מתנה רמה זה לא פשוט... (תווים), (חלק משיר, שמו נגזר מהמילים הראשונות), 2 קולות
כיצד שוברים חמסין (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
כי ראשי אניחה לי (תווים), 2 קולות נגינה וזמרה, עממי, מחבר/יוצר: יהודה -קדיש סילמן, תרגום מיידיש: אלדמע גיל
כי תבואו אל הארץ (תווים), 4 קולות
כי תנעם: מחול חדש (תווים), (רקוד לשיר " כי תנעם"), מלחינה תמר אליגור, מו"ל: המרכז לתרבות וחינוך, 1957.
כי תנעם (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת 7
כי תנעם (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת אפורה
כי תנעם (תווים), נושא ישן: תנ"ך, שיר השירים, נושא ישן: ריקוד, מחבר/יוצר: מיכאל קשטן, תמר אליגור כוראוגרפית, עיבוד: גיל אלדמע, מחולות עם, תל אביב, 1968.
ככה סתם (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: ע. הלל, סשה ארגוב
כל הדרך חזרה, (מחרוזת?) (תווים), 4 קולות, השירים: שירת העשבים, לפנות ערב, אומרים ישנה ארץ, אמר ה' ליעקב, ידיד נפש, שלומית בונה סוכה, אסיף
כמו עשב בניסן (תווים), מחבר/יוצר: רחל שפירא, דב אהרוני
כנור דוד (תווים)
כנרת - זעירא (תווים), 4 קולות, שירים שונים, מחברת 9
כנרת, [תווים], 3 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, אלכסנדר פן, (1983).
כעגו? (תווים), אקורדים בלבד, (שיר הגשם?)
כפרי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: דניאל סמבורסקי, שמואל בס
כרמלית (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יחיאל מוהר, משה וילנסקי
כשושנה (תווים), כלי: באס
כשושנה בין החוחים, נושא ישן: אהבה, נושא ישן: פרות. תפוח, נושא ישן: פרחים שושנה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), נושא ישן: תנ"ך שיר השירים, מלחין:ינון נאמן, מעבד מוזיקלי: גיל אלדמע, קטלוג דפי מקהלה לבתי ספר, כרך 1, עמוד 75.
כתה אלמונית (תווים) (עיבוד), 3 קולות, שירים שונים מחברת 9
לא אמות. כי אחיה (תווים), 4 קולות
לאחד החיילים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר:רחל שפירא, נורית הירש
לאחד החיילים (תווים), 2 קולות, (שירים שונים במחברת צהובה)
לא ידע איש מי היא (תווים), זמר ופסנתר, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, משה וילנסקי
לא ישא גוי (תווים), שירה לפסנתר
לא ביום ולא בלילה, אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק
צל לא צל (תווים), 3 קולות, מקהלת נשים מאוסף של יצחק לוי, רומנסה ספרדית, מחבר/יוצר: עמנואל כץ, מתרגם ומעבד גיל אלדמע
לארי דורן בן ה - 60 (תווים), 4 קולות
לבכות לך (תווים), 3 קולות
לגירא פיידמן, שירת המקהלה (תווים), שירים שונים, מחברת ירוקה
להבה (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל הרוסי, מרדכי זעירא
להתראות (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יעקב הולנדר, שמואל רוזן
להתראות (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יעקב הולנדר, שמואל רוזן
להתראות (תווים), שירים שונים במחברת צהובה
לווי לפזמון של "שיר הספן" (ולבה) (שיר הספנים) (תווים), מחבר/יוצר: יואל ולבה, נתן אלתרמן
לו יהי (תווים), 2 קולות ו-4 קולות בסולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
לוך לומנד (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
לחם האוהבים (תווים), 2 ו-4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
לי היה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אורי אסף, יוסף הדר
לילה בחוף אכזיב (תווים), 5 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
לילה לילה (תווים), למפוחית ו-4 קולות, מחבר/יוצר:נתן אלתרמן, מרדכי זעירא
לילות הקיץ החמים. (תווים), 4 קולות
ליל זהב (תווים) (עיבוד - כתב יד), 2 ו-3 קולות
לך אל הטבע (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז
לך למדבר (תווים), 3 קולות
לכה דודי (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, לחן חסידי, מחבר/יוצר: שלמה אלקבץ
לכה דודי (תווים), 2 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, שלמה אלקבץ
לכו ונבנה (תווים), על פי נחמיה, נגינה ב - 4 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא
לכל איש יש שם (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חנן יובל
למבת'ווק (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, ג' נואל
למה עזבתיני (תווים), 2 קולות, לחן עממי, מחבר/יוצר: עמנואל הרוסי
למולדתי (פקד ה'), 3 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, הלל אביחנן, 1996.
למי אכפת מה שיהיה (תווים), 2 ו-4 קולות, מבצע/יוצר: יורם טהר-לב, ג, פונומרנקו, תרגום: ואסילי אלפרוב
למשמר האזרחי (זמר), מחבר: אברהם ברוידס, מלחין: גיל אלדמע, "נגונים", תל אביב, 1945 (עמוד 114)
למתנדבים בעם (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, אברהם צבי אידלסון
לפנות ערב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב שבתאי, סשה ארגוב, 1990.
לפנות ערב (תווים)
לקראת שבת - LIKRAT SHABBAT (תווים), שירים שונים מחברת אפורה
לשנה הבאה בירושלים (תווים), 4 קולות
לשנה הבאה בירושלים (תווים), 4 קולות
לתת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: בועז שרעבי, חמוטל בן זאב
מאיה (תווים), אקורדים בלבד
מאי קא משמע לן (תווים), 3 קולות, (שירים שונים במחברת צהובה)
מגדים לרעי (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
מגדים לרעי, עמנואל זמיר, עיבוד גיל אלדמע, ספר ב' (זמיר 47).
מגל וחרב (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: עמנואל זמיר
מדבר (עיבוד) (זמר), נושא ישן: מדבר, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.א), חיים חפר, סשה ארגוב, גיל אלדמע, "שירי עם ישראלים", תל אביב, 1979, (עמוד 32).
מה טובו (תווים), (דף 2 בלבד, חלק ממחרוזת ?), מחבר/יוצר: עמנואל עמירן
מה כדאי (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נורית הירש, לאה נאור
מה שלומך אחות (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
מול חלון ביתנו (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: לאה גולדברג, דוד שני, (1988).
מזמור לילה (קרן אור) (תווים), מקהלה ופסנתר ב-2 קולות, אחינועם ניני מלחינה נוספת, מחבר/יוצר: גיל דור, לאה גולדברג
מחול דייגים (תווים), אקורדים בלבד
מחול דייגים (זמר), נושא ישן: מקצועות דיג, מחבר: עמנואל זמיר, מלחין: גיל אלדמע, מתוך: "בשמחה בשיר ובעמל", רמת גן, תשמ"ג.
מחול דייגים, (טקסט בלבד), עמנואל זמיר, גיל אלדמע, "קול ברמה" - קנדה, ניו-יורק, 1968.
מחול דייגים, (טקסט בלבד), נושא ישן: ים, נושא ישן: מקצועות דייג, עמנואל זמיר, גיל אלדמע, "כייפת", 1970, (עמוד 13).
מחול דייגים, (טקסט בלבד), עמנואל זמיר, גיל אלדמע, חיפה תשכ"ג.
מחול הגשם (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: זלמן שניאור, פואה גרינשפון
מחול הגת (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יזהר ירון, דב שי
מחרוזת 1 אהבה (תווים), אקורדים בלבד, השירים: הורה אהבה, מי יודע כמה?, בואי תמה, שיר הכד, השנים, דודי צח ואדום, הנך יפה, דודי ירד לגנו, ערב של שושנים, בין נהר פרת ונהר החדקל, חפש אותי, בלדה על נערי שגדל, איך עף הזמן, הרועה הקטנה, רועה ורועה
מחרוזת 2 - ים (תווים), אקורדים בלבד, השירים: לדרך ספן, בחוף קיסריה, הקברניט, שיר מלחים עברי
מחרוזת אביב (תווים), 2 קולות, השירים: לקראת אביב, ניצנים נראו בארץ, סוסים, אור יסמינים, פרחי אביב נפתחו, מה יפית האביב, דבר אלי בפרחים, יום אביב חינם, האביב הולך ובא, קומי צאי, שבולת בשדה, פנה הגשם, אך איזה יום יפה
מחרוזת אהבה (תווים), אקורדים בלבד, השירים: הורה אהבה, סימונה מדימונה, הוא לא כל כך חכם, תני לי את הלב, טנגו כפר סבא, אהבתיה, אינך יכולה, הוי זה לא נורמלי, הפרוטה והירח, רוזה, כאת אומרת לא, כן כן, אלף נשיקות, אהבת פועלי הבניין, הורה אהבה
מחרוזת יהודית - פתיחה (תווים), 4 קולות, השירים: רק ביום הולדת, הבו לנו ניגונים, במחרשתי, פז כלה רז כולה, בין העצים הירקרקים, לא ביום ולא בלילה, טומבלליקה, הכה פטישי, כשהרבי אלימלך, הבו עוז לתיש, עוד לא נותקה השלשלת
מחרוזת (ללא שם), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יצחק קצנלסון, יואל אנגל, השירים: שיר העבודה והמלאכה, סרנדה לעדה, כדור בשר, מרק תפו"א, צור משלו, לו יהי, אנחנו שנינו מאותו הכפר
מחרוזת מפה ומשם(תווים), 2 קולות, השירים: הורה מדורה, שיר לעמק שיר להר, עלי להבה, תרנגל בין גבר, וולס להגנת הצומח, כנרת, הסלע האדום, שיר שלכת אדומה, אם תרצי, דוד המלך, ודוד יפה עיניים, טען המן, כבע של קש
מחרוזת נעמי שמר, (בימות) (תווים), שירים ישנים במחברת ירוקה, (לא בוצע)
מחרוזת פרחים ועצים (תווים), 4 קולות, השירים: שנים עשר ירחים, אצא לי אל היער, עצי שטים עומדים, אור חבצלות, ניצנים נראו בארץ, שם הרי גולן, עץ הרמון, אשכולית, נד אילן, ולס להגנת הצומח, אתן במדבר, חורשת האקליפטוס
מחרוזת פתיחה - חגים (תווים), 4 קולות, השירים: שנים עשר ירחים, השקדיה פורחת, בר-כוכבא, היום פורים לנו, המנון לט"ו בשבט, חג אסיף, הא לחמא עניא, בראש השנה, שנה טובה, סלינו על כתפינו, מי ברכב, ליל י"א באדר, חד גדיא, אנו נושאים לידיים, יום טוב לנו, שישו ושמחו בשמחת תורה
מחרוזת צבעונית (תווים), 4 קולות, השירים: שיר השוק, שיר שלכת אדומה, שיר שושנים, עץ האלון, בין נהר פרת, העיר באפור, ריקוד עצי הגן, רכב אש, דני גבור, שחרחורת, אל תראני, אהבת פועלי הבניין, בשמלה אדומה, שיר שלכת אדומה, שיר הבוצרים, פנה הגשם, שיר הצהובים, כלניות, שיר ערש לצבעים, כשאהיה גדול
מחרוזת שירי ארגוב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, השירים: זמר, לך לך למדבר, שיר הרעות, החופש תם, שתים עשרה טון, דינה ברזילי, אדוני השופט, הורה אהבה, הכל זהב, שיר הסנדלר, קונצרטינה וגיטרה
מחרוזת שירי גנה (תווים), 3 ן - 4 קולות, השירים: בערוגת הגנה, עגבנייה, הגנה, גנה לי, מלפפון ירוק, אליעזר והגזר, הידד גנה קטנה
מחרוזת שירי גנה, (ביצוע מוקלט), חיים נחמן ביאליק מחבר פריט 1, ו-8, יהודה קרני מחבר פריט 2, לוין קיפניס מחבר פריט 3,6,7, מלכה ליסר-שקלבסקי מחברת פריט 4, שאול טשרניחובסקי מחבר פריט 5, יצחק קצנלסון מחבר פריט 9, רשות השידור, קול-ישראל, 1972.
מחר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1982.
מחר (תווים), (פסנתר?), שירים שונים מחברת 9
מטוס (קדימה, קדימה) (תווים), אקורדים בלבד
מי האיש (תווים), (שירים שונים במחברת צהובה)
מי זאת לקראתי עולה (תווים), מחבר/יוצר: מיכאל קשטן, יעקב הולנדר, עיבוד גיל אלדמע, מרכז לתרבות וחינוך, 1957.
מי זה הדליק (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
מי יבנה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נחום נרדי, לוין קיפניס, 1990.
מי יגור באהליך (תווים), 2 ן - 3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: אמיתי נאמן
מי יתנני עוף (תווים), 2 קולות, עממי בוכרי, מחבר/יוצר: דוד שמעוני
מי יתנני עוף (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
מיכאל (תווים), סולן ולהקה דודיק הלפרין על פי מרים ילן-שטקליס, מחבר/יוצר: נעמי שמר, מרים ילן-שטקליס
מישה בר-חסיד (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סשה ארגוב
מי שחלם (תווים), 4 קולות מחבר/יוצר: דידי מנוסי, יוחנן זראי, (1989).
מכל פרח מור בגן (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן
מכתב אל מנחם מנדל (תווים), אקורדים ומפוחית, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, שלמה ארצי
מכתב לרבי (תווים), 2 קולות, עממי, מחבר/יוצר: דן אלמגור
מלאך מסולם יעקב (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, נורית הירש, 1982, 1984.
מלאך מסולם יעקב (תווים), מחבר/יוצר: נורית הירש, יורם טהר-לב, 1982.
מן המחתרת (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: שלמה סקולסקי, יוסף בו ברוך?
מנהג חדש (תווים), 2 ו-4 קולות שווים בסולמות שונים, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, ינון נאמן
מנהג חדש בא למדינה (עיבוד) (זמר), נושא ישן: חזור, נושא ישן: נעורים, נושא ישן: הרכב מקהלה, (שני קולות), ינון נאמן, חיים נחמן ביאליק, גיל אלדמע, שירים למקהלה משרד החינוך והתרבות והספורט, תשס"ג, עמוד 39.
מני דן עד באר שבע (תווים), 2 ו-3 קולות בסולמות שונים, מחבר/יוצר: זאב ז'בוטינסקי, יוסף מילט
מניפה קולית (עיבודים למקהלה) (תווים), הוצאת מודן, תל אביב, (2000)
מניפה קולית: עיבודים למקהלה, תל אביב: מודן; מפעלי תרבות וחינוך, 2000.
מניפה קולית (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אהוד מנור
מסביב למדורה (תווים), 3 קולות כולל עיבוד לסקספון, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יאיר רוזנבלום
מסביב למדורה (תווים), אקורדים בלבד
מספר לוחש הרוח (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חיים אהוביה, דוד אגמון
מעוז צור, (מן האוסף של מרצ'ילו) (תווים), מחבר/יוצר: בנדטו מרצ'ילו
מעמלים עד מתבגרת רק קריאה אחת עוברת, נושא ישן: תנועות הנוער - המחנות עולים, נושא ישן: תנועות הנוער - התנועה המאוחדת"החולצה הכחולה", גדרה 2004, (עמוד 59).
מעפולה באנו (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, עממי חסידי, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן
מעשה בלבבות (תווים), אקורדים בלבד, פסנתר וזמרה, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז, דרורה חבקין
מעשה ברמון זהב (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, חנינא קרצ'בסקי
מפוחית (תווים), 4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: דוד זהבי, אברהם שלונסקי
מפריש מלבין (תווים)
מפרש מלבין (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יוסף אוקסנברג
מצא אשה עד שיפוח יום (תווים), גיל אלדמע מעבד, מו"ל: סובר, רמת השרון, 1961.
מצעד האביב (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
מקהלה עליזה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: לאה נאור, נורית הירש
מרד כושים יש בקובה (זמר), נושא ישן: ארצות. קובה, נושא ישן: מרד, נושא ישן: כושים, מלחין: גיל אלדמע, מו"ל: "החולצה הכחולה", גדרה, 2004, (עמוד 203).
מרים ושמעון (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, משה וילנסקי
מרש דייגים (תווים), 4 קולות, שירים שונים, מחברת 9
מרש הדייגים (תווים), 3 קולות, מילים ולחן: דוריבאל קאיימי, יעקב שבתאי
משאבים על הירדן (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: אפרים בן-חיים, לוי בן אמיתי
משאת נפשי, (שמש אביב) (תווים), 2 קולות, לחן עממי, מנגינה וזמרה, מחבר/יוצר: צבי מרדכי מאנה
משאת נפש (עיבוד) (זמר), (משירי "חיבת ציון", לפי מקור זה הלחן עממי), נושא ישן: געגועים, מולדת, נושא ישן: משורר, נושא ישן: עופות, יונה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: חיבת ציון, מרדכי צבי מאנה, 1862, מתוך ספר השירים לתלמיד ב', מפעל תרבות וחינוך, 1995, (עמוד 27).
מתי היום (תווים), 4 קולות, (פיוט של יהודי מרוקו)
נא הגידי ילדתי (תווים), נגינה וזמרה ב - 3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: קדיש יהודה סילמן, חנינא קרצ'בסקי
נגונים (תווים), 2 ו-4 קולות, 2 עיבודים שונים, מחבר/יוצר: דוד זהבי, פניה ברגשטיין
נגונים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: דוד זהבי, פניה ברגשטיין
נומה פרח (תווים), עממי, מחבר/יוצר: אפרים דב ליפשיץ
נומי נומי ילדתי (תווים), 3 ו-4 קולות, 2 עיבודים שונים בסולמות שונים, מחבר/יוצר: יואל אנגל, יחיאל היילפרין
נוסטלגיה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
נועה (תווים), פסנתר ומקהלה, 3 קולות שווים, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1994.
נחמה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נורית הירש, רחל שפירא, 1984.
נחמה (עיבוד) (תווים), נורית הירש, עיבוד גיל אלדמע, ספר ב' (הירש 20).
ניצני שלום (תווים), כינור A, מחבר/יוצר: אליהו יצחק נבון
נכתב בסתיו (תווים), מקהלת ילדים ותזמורת, מחבר/יוצר: רחל שפירא, נחום היימן
נמה יפו (תווים), 2 קולות, מילים: יוסף מלוא, מחבר/יוצר: יעקב שרת, יוני רכטר
נעימה חסידית (תווים), 2 ו-4 קולות ב-2 סולמות שונים, (חסידי)
נעמד בתור, אקורדים בלבד, סקסופון וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סול בלום
נעמי שמר שירים למבוגרים, השירים: איש בבוקר קם, פרדס חנה בשבת, אהבת אשתקד, דיוקן אמי, את הכי הכי, (השתלמות הקיץ למורים למוזיקה תשמ"ח), מתוך: ספר ב' (שמר 27).
נערה (תווים), מחבר/יוצר: אסתר לנואל, שמעון כהן, עיבוד גיל אלדמע, הרכב מקהלה, מתוך ארכיונו של שמעון כהן, 1954
נערה (עיבוד) (זמר), נושא ישן: נעורים, הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), אסתר לנואל, גיל אלדמע, "אשירה לידידי", תל אביב, 1985
נערי ברועים (הקדמה) (תווים), מחבר/יוצר: מיכאל קשטן
נערי (תווים), 2 ו-3 קולות, סולן/ית ומקהלה, 3 עיבודים ב-2 סולמות שונים
נצנים נראו (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נחום היימן
נרותי (תווים), (2 ו-3 קולות, לחן עם)
נרותי (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה
נר ישראל (הערב בבית) (תווים), אקורדים על חליל וזמרה, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן, אברהם ברוידס
נשף (תווים)
סבא פיקולינו (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יחיאל מוהר, ויטורו מסקרוני
סביבון (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: שמואל בס, פלאה גרישפון, תרגום: אבינועם מוריס רוזנפלד
סב סב סביבון (תווים), אקורדים בלבד, נגינה ומקהלה, מחבר/יוצר: שמואל בס, פואה גרינשפון
סובבני - זר פתיחה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מרדכי זעירא
סויטה חסידית (תווים), אקורדים בלבד
סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק (תווים), (משירי מסעות בנימין השלישי, שנכתבה ע"פ סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ומתארת את ניסיונו של בנימין להגיע לארץ-ישראל), 2 ו-3 קולות ב - 3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר (וכן מחרוזת השירים: ישראל בני, שלג על עירי, גשם, יא משלטי, אל הדרך).
סימני דרך (תווים), 2, 3 ו-4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1981.
סירתי (עיבוד), נושא ישן: תחבורה, סירה. נחום נרדי, אלתר לוין, גיל אלדמע, מתוך "שירי מקהלה", תל אביב, 1975, עמוד 11.
סמיוטיסה (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
סעדיה בפולין (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, משה וילנסקי
ספני שלמה המלך (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, נתן אלתרמן
סתיו מאפיל (החלקה הנשכחת) (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: ניקולי רדקביץ'
עבריים אנחנו (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יצחק אפשטין, וכן מחרוזת שירים: טווס הכסף, יום חופש, תורת אמת, רימון הזהב, לטאה, סוף קיפוד, שיר ערש, יוצאים ממצרים
עגבנייה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יהודה קרני, יואל אנגל
עד אור הבוקר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, אהרן אשרמן
עד מתי ספנים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נסים נסימוב, אברהם תרן
עד מתי ספנים (תווים), (שירים שונים מחברת ירוקה)
עד שיפוח היום ונסו הצללים (עיבוד) (תווים), נושט ישן: הרכב, קול, פסנתר, נושא ישן: תנ"ך, שיר השירים ב', י"ז, ומצא אשה עד שיפוח יום, 1961, (עמוד 4).
עוד זמן (תווים), 2 ו -4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: אהוד מנור, מתי כספי
עוד חוזר הניגון (תווים), מחבר/יוצר: נתן אלתרמן
עוד לא אהבתי די (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1985.
עוד לא אהבתי די (תווים), 4 קולות, שירים שונים מחברת 9
עוד לא אכלנו (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
עוד לא תמו כל פלאייך (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, רמי קלינשטיין
עוד שדי פורח (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: פניה ברגשטיין, דוד זהבי
עוד שדי פורח (תווים), 3 קולות, שירים שונים, מחברת 9
עוד שדי פורח (תווים), נגינה וזמרה, 4 קולות ב-2 סולמות שונות, מחבר/יוצר: דוד זהבי, פניה ברגשטיין, 1984
עולים (בחשאי ספינה גוששת) (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יצחק שנהר, שלום פוסטולסקי
עולים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: שלום פוסטולסקי, יצחק שנהר
עוף גוזל (תווים), 2 ו-4 קולות ב - 3 סולמות שונים, מחבר/יוצר: מיקי גבריאלוב, אריק איינשטיין, 1996
עופי, עופי יונת חורת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, נחום היימן, 1984
עושה שלום (תווים), שירה ופסנתר, מחבר/יוצר: נורית הירש
עין גדי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: איתן פרץ, דב אהרוני, 1989
עין גדי (תווים), 2 קולות, שירים שונים ממחברת כתומה
עיר ואם (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
על אם הדרך (תווים), מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נעמי שמר, 1985
על גבעות שיק אבריק (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: אלכסנדר פן, מרדכי זעירא
אויפן וועג שטייטא בוים, (יידיש), (שיר עם יהודי), יוצר ומעבד: גיל אלדמע, כתב: מאיר נוי
על הדרך עץ עומד (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: איציק מאנגר, תרגום: נעמי שמר, עיבוד גיל אלדמע
על ההר הרם (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: לוין קיפניס, שמואל שפירא, 1989
על הים השקט (תווים), 2 קולות ופסנתר, מחבר/יוצר: יצחק אדל, אנדה פלד עמיר-פיפקרפלד, 1982
על הסלע הך (תווים), אקורדים בלבד, עממי חסידי
על הסלע (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: אברהם שלונסקי, מרדכי זעירא
על השביל עץ עומד (תווים), 2 קולות, הלחן נרשם על פי נוסח מאיר נוי, מחבר/יוצר: איציק מאנגר, תרגום: אברהם לוינסון
על כנפי הכסף רכובים (עיבוד) (זמר), נושא ישן: מלחמת ששת הימים, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), נושא ישן: צבא, צה"ל, חיל-אוויר, נעמי שמר, גיל אלדמע, קטלוג דפי מקהלה לבתי הספר, כרך 1 (עמוד 103)
עלינו ועל אהלינו (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: אהוד מנור, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק
עלינו ועל אהלינו (עיבוד), נושא ישן: נדודים, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן תפילה, אפרים שמיר, אהוד מנור, גיל אלדמע, מתוך ספר לשירים לתלמיד א', מפעלי תרבות לחינוך, 1995, (עמוד 240).
עליתו ונפילתו של המן: יום טוב חג שמח (תווים), (שירים שונים במחברת כתומה)
על כל אלה (תווים), 2 ו-3 קולות נגינה וזמרה, עיבודים שוני ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר
על כל אלה (תווים), (ליווי לבית), (שירים שונים מחברת 9)
על כל אלה (עיבוד), (נושא ישן: משפחה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב.), נושא ישן: בית, נושא ישן: תפילה), נעמי שמר, גיל אלדמע, שירת ארצי תל אביב, מפעלי תרבות וחינוך, 1995, עמוד 27.
על כנפי הכסף (תווים), 3 קולות, השיר והלחן: נעמי שמר
על כנפי הכסף (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
על כנפי הכסף (תווים), מחברת ויוצרת: נעמי שמר, הרכב מקהלה: חליל, קלרינט, כלי הקשה, כינורות, גיטרה, בס
עלמות עלמות על נא תתיראנה, נושא ישן: נוער, נושא ישן: תנועות הנוער, מו"ל: "החולצה הכחולה", 2004, (עמוד 197).
עם ישראל חי (תווים), (4 קולות)
עם סגולה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, יצחק שנהר
עמדה (תווים בלבד), לחן עם, מחבר/יוצר: יצחק כצנלסון
עמק עמק (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן, ארי וולף
ערב בא (תווים), 4 קולות, לחן: אריה לבנון, מילים: עודד אבישר, (קיימים 7 ביצועים לשיר זה).
ערב בגול (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מלחין: רפאל קלצ'קין, מחבר/יוצר: פואה גרינשפון
ערב בגליל (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: רפאל קלצ'קין, פואה גרינשפון
ערב בכפר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: זמיר בבל
ערב בכפר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: זמיר בבל
ערב בכפר (עיבוד) (זמר), נושא ישן: כפר, נושא ישן: ערב, זמיר בבל, מעבד גיל אלדמע, "שבת בכפר", רמת יוחנן (עמוד 3)
ערבי (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
ערב עירוני (תווים), מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יוני רכטר, 1993.
ערב שבת (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: לאה נאור, נחום היימן
עשרה ציונים (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, לחן עם, מחבר/יוצר: יהודה-קדיש סילמן
עת בחרף נושבת רוח (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: דימטרי ודניצגר, מתוי איזקוביץ בטנטר, תרגום: אברהם תוהן
עת בחרף (תווים), אקורדים בלבד
עתידות (תווים), 4 קולות, מחבר; יוצר: חנינא קרצ'בסקי, יעקב כהן
עתיד יפה מזהיר (תווים), אקורדים בלבד נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: פולי פדן, בנימין עמר
עתיד יפה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: בנימין עמר, פולי פדן
עת יום יפוח (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יוסף אוקסנברג
פגישה לעין קץ (תווים), 3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר, נתן אלתרמן
פה בארץ חמדת אבות (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ישראל דושמן, א. ריכטר
פה בארץ חמדת אבות (תווים), 4 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
פונאר (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: שמריהו קצ'רגינסקי, אלכסנדר תמיר, תרגום: אברהם שלונסקי
פונר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: שמריהו קצ'רגינסקי, אלכסנדר תמיר, תרגום: אברהם שלונסקי
פז כלה (תווים), 4 קולות, לחן עם, מחבר/יוצר: יהודה-קדיש סילמן
פזמון ליקינתון (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: לאה גולדברג, רבקה גוילי
פזמון לפורים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל עמירן
פזמון של "אין ויש" (תווים), 2 קולות
פירות חמישה עשר (תווים), משירי בנימין השלישי, ב - 3 סולמות שונים, 3 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
פלאי פלאים (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
פלאי פלאים (תווים), 2 ו-3 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: נעמי שמר, מרים שניד-אופזיהר
פנינו אל השמש (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יצחק שנהר, דניאל סמבורסקי
פנס בודד (תווים), 3 קולות שונים, מחבר/יוצר: חיים גורי, סשה ארגוב
פקדת (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נעמי שמר
פרדס חנה בשבת (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
פרוש כנפיך ערב (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: וולפגנג אמדאוס מוצרט, לוין קיפניס
פרוש כנפיך ערב (תווים), לב ניקולאי מודנאלבסקי
פתח לנו שיר (תווים), אקורדים בלבד, סקסופון וזמרה, מחבר/יוצר: סשה ארגוב
פתחו את השער פתחוהו רחב (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נחום נרדי, קדיה מולודובסקי, תרגום: פניה ברגשטיין
פתיחה - מחרוזת "מלאו אסמינו" (תווים), 4 קולות, השירים: ישושום, מלאו אסמינו, אדמה
צור משלו (תווים), 3 מנגינות, 2 קולות מסורתי - חסידי
צור משלו (תווים), 4 קולות, (שר שלמה ניצן)
ציון תמתי (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מנחם מנדל דוליצקי, היימן כהן
ציון תמתי (תווים), גיטרה, מחבר: מנחם מנדל דוליצקי, הלחנה: היימן כהן
ציל צליל (תווים), (שירים שונים במחברת ירוקה)
צ'ינגווי (תווים), 3 קולות ב 2 סולמות שונים
צל ומי באר (תווים), 3 ו-4 קולות בעיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, לוי שער
צל ומי באר (תווים), 4 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
צליל זוגים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: דוד בן עוזיאל, עמנואל זמיר
צליל זוגים, עמנואל זמיר, עיבוד גיל אלדמע, ספר ב' (זמיר 49).
צל - לא - צל (תווים), (מתוך ספר הרומנסות הספרדי של יצחק לוי, 4 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל כץ
צפורן של אורן (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: דובי זלצר, לוין קיפניס
קבצנים (תווים), אקורדים בלבד
קדוש (תווים), 4 קולות
קו 26 (תווים), מחבר/יוצר: אלון אולארצ'יק
קול דודי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: שרה לוי-תנאי
קול קורא במדבר, 4 קולות, מחבר/יוצר: ידידיה אדמון
קול רינה וישועה (תווים), אקורדים בלבד, פסנתר וזמרה, עממי חסידי (מן המקורות)
קול רינה (תווים)
קום והתהלך בארץ (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: יאיר קלינגר, יורם טהר-לב
קומה אחא (תווים), 2 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
קומה אחא (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יצחק שנהר, שלום פוסטולסקי
קומה אחה סבה סב (זמר), נושא ישן: רקוד הורה, נושא ישן: שמחה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), יצחק שנהר, שלום פוסטולסקי, גיל אלדמע, מתוך "זמירות ג' - שירים למקהלה", ירושלים, עמוד 38.
קומי צאי (תווים), נגינה וזמרה ב - 4 קולות בסולמות שונים, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, נעמי שמר
קונצרטינה וגיטרה (תווים), (פזמון: טרה טרה, טרה טינה), 3 קולות, קולי?; כלי?, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סשה ארגוב
קורות (תווים), (באס)
קורות (תווים), תופים
קידוש לבנה (תווים), אקורדים בלבד
קינה (תווים), 4 קולות, שיר נרדלנדי עתיק מתקופת מלחמת השחרור
קפיטן, קפיטן (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: עמנואל כץ, איזק דוניסבסקי, תרגום: אלדמע גיל
קצה של התחלה, [תווים], 4 קולות, מחבר/יוצר: עדית חכמוביץ, מנולו קליינהאוז, (1987).
קציר, 4 קולות (תווים), מחבר/יוצר: ע. הלל, יעקב קנין
קציר בעמך (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה
קרב הראל (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: חיים חפר, קמפ סילרסטין גורדון
קרועים אנו (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ורדינה שלונסקי, עיבוד גיל אלדמע
קרמבולי (תווים), יוצר: צ'ק אוריה, (4 קולות, עממי גרמני), מתרגם: גיל אלדמע
קשה לא להיות יהודי (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה, מחבר/יוצר: יוסי גמזו, חיים ברקני
"ראשית" - בת המלך (תווים), שירים שונים במחברת ירוקה
רב ברכות (תווים)
רב הלילה (תווים), 2 קולות, עממי חסידי, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד
רבי, ס'אז דא! (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה
רבנו תם (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
רואים רחוק רואים שקוף, (פזמון: בן אדם שתול כעץ על מים) (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: שמוליק קראוס, יעקב רוטבליט
רוח צפונית ורוח דרומית (תווים), 2 קולות, (שירים שונים מחברת צהובה)
רועה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יואל אנגל, יחיאל היילפרין
ריח השדה, (4 קולות), עממי, יוצר: עלי מוהר, מעבד: גיל אלדמע
ריח השדה (תווים), 2 קולות, עממי ספרדי
ריח תפוח, אדם שני (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יורם טהר-לב, נחום היימן, 1985.
רייזלה (תווים), לסולן ומקהלה, מחבר/יוצר: מרדכי גבירטיג, אברהם לוינסון, מתרגם ועיבוד: גיל אלדמע
רינת, שירים שונים במחברת צהובה
ריצה (תווים), קלרינט
ריצה (תווים), קלרינט
רכבת (תווים בלבד), שירים שונים - מחברת 7
רעי הטוב (תווים), 4 קולות לרפי פסחזון, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז
ר' עקיבא (תווים), אקורדים בלבד, חליל וזמרה, מחבר/יוצר: מוני אמריליו, מלחינה: דליה רביקוביץ
רק הד קולך (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: נחום היימן, אבנר פרץ
רקוד הלל (תווים), (מתוך טקס הבאת הכבורים בכפר הנוער "הדסים"), אקורדים בלבד
רק על תירא (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז
שאלונו תוללינו (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: מיכאל קשטן
שבחי מעוז (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נעמי שמר
שבלים שבלים שבלים עמרים נביא הגרנה (זמר), מחבר: מיכאל קשטן, מלחין: גיל אלדמע, (השיר נכתב לחגיגות הבכורים של כפר הנוער והילדים "הדסים", בשנת 1953), מתוך: ספר השירים לתלמיד א', מפעלי תרבות וחינוך, 1995.
שבעת המינים (תווים), 2 ו-3 קולות, מחבר/יוצר: דודו ברק, נחום היימן
שבעת המינים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מיכאל קשטן, (1982).
שבעת המינים (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מיכאל קשטן, (1982).
שבת המלכה (תווים), 2 קולות
שבת המלכה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, פנחס מינקובסקי
שבת המלכה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, פנחס מיניקובסקי
שדמתי (תווים), 3 קולות תווים וזמרה, מחבר/יוצר: ידידיה אדמון, יצחק שנהר
שה וגדי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יואל ולבה, אברהם שלונסקי
שה וגדי (תווים), 2 קולות על פי נגון עממי, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
שהשמש תעבר עלי (תווים), (שירים שונים במחברת כתומה)
שוב לא נלך (תווים), (שירים שונים במחברת צהובה)
שועלי שמשון (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, אורי אבנרי
שורו, הביטו וראו (תווים), 4 קולות ב 2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: זלמן חן
שושן שושן (תווים), 4 קולות, (רומנסה ספרדית), מחבר/יוצר: משה גיורא אלימלך
שושנה, (מכל פרחי מור בגן) (זמר), זמר: יהורם גאון, יוצר: ד"רשאול טשרניחובסקי, מלחין: גיל אלדמע, מתוך: נוי מאיר, מחברת עברית מספר 8, עמוד 47–48.
שחרחרת (תווים), 4 קולות, רומנסה ספרדית, מחבר/יוצר: גיורא משה אלימלך, תרגום: אלדמע גיל
שי (אעולל כגן) (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יהודה שרת
שי (עיבוד) (זמר), נושא ישן: מתנה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.ט.ב), (כולל תרגום השירים לאנגלית), לוי שער, גיל אלדמע, "מניפה קולית", - מודן מפעלי תרבות וחינוך, 2000, (עמוד 239).
שיבנה בית המקדש, אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
שיבת ציון (תווים), 4 קולות ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: אליקום צונזר
שיבת ציון (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
שימי ידך (תווים), (שירים שונים במחברת אפורה)
שיר אהבה לכרמיאל (תווים), 3 קולות
שיר אחד (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חיים חפר, סשה ארגוב
שיר ארץ (תווים), 3 ו-4 קולות, עיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן יהונתן
שיר ארץ, מחבר/יוצר: נתן יהונתן, סשה ארגוב, עיבוד מוזיקלי גיל אלדמע, הוצאה מיוחדת לקראת הזמריה הארבע עשרה, תשמ"ו, 1986, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל.
שיר געגועים, אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, שמואל פרשקו
שיר געגועים (כפר סבא) (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, שמואל פרשקו
שיר הבדחן (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, (מתוך אסתר המלכה), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן
שיר הבוקרים (תווים). 2 קולות, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מרדכי אולרי-נוז'יק
שיר הגאולים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד
שיר הגדי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, איציק מנגר, מתי כספי, תורגם על ידי יעקב שבתאי
שיר ההודיה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא
שיר הזלילה (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: סשה ארגוב
שיר החטיבה (זמר), מחבר: אוריאל אופק, מלחין: גיל אלדמע, (הערות: "טורי דף שדה רגלים, יום ג', ט' בכסלו, תשי"ז, 13.11.1956), מתוך: נוי מאיר, מחברת עברית מספר 1, עמוד 187, 1956.
שיר החמור (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: דן אלמגור, סשה ארגוב
שיר היונה (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: מתי כספי, שמרית אור
שיר היונה (תווים)
שיר היין (תווים), 2 ו-4 קולות, (מתוך שלמה המלך ושלמי הסנדלר), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן
שיר הכבוד (אנעים זמירות) (תווים), מתוך מוסף לשבת, 2 ו- 4 קולות, לחן עם מסורתי
שיר הכזבים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר
שיר הכרם (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: יעקב שבתאי, סשה ארגוב
שיר הלגיונות (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, יעקב אורלנד
שיר המגן והמרי (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, יעקב אורלנד
שיר המגן והמרי (תווים)
שיר המחנה (תווים), באס, מחבר/יוצר: אברהם לוינסון, דניאל סמבורסקי
שיר המחנה (תווים), גיטרה, מחבר/יוצר: אברהם לוינסון, דניאל סמבורסקי
שיר המעלות - בשוב ה' (תווים), 4 קולות, על פי יוסל'ה רוזנבלט, מחבר/יוצר: פנחס מיניקובסקי
שיר המעלות - בשוב ה' (תווים), 4 קולות + פסנתר ב -2 סולמות שונים
שירה משותפת בהדרכת גיל אלדמע, משרד החינוך והתרבות - המחלקה להשתלמות מורים - הפיקוח על החינוך המוזיקלי תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך - המרכז להדרכה ולהשתלמות, (השתלמות קיץ תשל"ה, למורים מקצועיים למוזיקה, 6), יום א', 13 ביולי 1975.
שיר הנודד (תווים), שירים שונים במחברת אפורה
שיר הנוטע (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יעקב פיכמן, חנינא קרצ'בסקי
שיר הניקיון (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יצחק עגן, דניאל סמבורסקי
שיר הנמל (למרחקים) (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: לאה גולדברג, רבקה לוינסון
שיר הספנים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, יואב ולבה
שיר העמק (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, דניאל סמבורסקי
שיר העבודה והמלאכה (תווים), 2 קולות, עיבודים שונים בסולמות שונים, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, נחום נרדי
שיר העמק (תווים), 4 קולות, שירים שונים מחברת כתומה
שיר הפטנטים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: חיים חפר, מל קלר
שיר הפלמ"ח (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: זרובבל גלעד, דוד זהבי
שיר הצחוק, לחן עממי, (נושא ישן: יין), משה דוד, עוזי מאירי, גיל אלדמע - מלחין, מתוך: אפי נצר לשיר עם, אפי נצר (א'), 1983, (עמוד 216).
שיר הצרצר השכור (תווים), 2 קולות ונגינה בסולמות שונים, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, גרשון פלוטקין
שיר השטיח (תווים), אקורדים בלבד פסנתר וזמרה
שיר השכונה (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים חפר, סשה ארגוב
שיר התנופה (והניפו) (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: מתתיהו שלם
שירו נא המשוררים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: ישראל דושמן
שירו שירו (די מוזינקע) (תווים), 4 קולות
שירו של אבא, (בימות) (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
שירו של אבא (תווים), שירים שונים מחברת 9
שיר חדש (מקהלת רינת) (תווים), 4 קולות, לקט פסוקי תהילים, ליקטה והלחינה: נעמי שמר
שיר חנוכה, (משה אויש) (תווים)
שירי יין (תווים), (השירים: נשתה לחיים, האפיפיור אדם קדוש)
שירי לוין קיפניס למקהלה (תווים), נושא ישן: הרכב מקהלה, עריכות תווים והצגת הטקסט איתמר ארגוב, חלק א':, קולות שווים, ציפורן של אורן, אליעזר והגזר, אסיף; שרה שהם, אורה אורה ישראל, זר שירי חגים, חידת הפרחים, על ההר הרם, הצבעונים, רקפת; אייל גלבוע, דב, אסיף; נורית הירש, נחליאלי, הדייג, זבוב ושור, חלק ב': מקהלה מעורבת, מי יבנה, נומי נומי, המעפילים, הילד וגדו, רקפת; אייל באט, ספר פלא, תפילת גשם, הגשם והילד, מן הבוקר גשם, גשם רד, גשם טוב נוסף, רוח עורה רוח, מו"ל: "פרחי דקל", ישראל, 2008.
שירים חנה סנש, שלמה אלקבץ, גיל אלדמע, אשרי הגפרור; חנה סנש, ד. זהבי, למקהלה גיל אלדמע, שלום לבוא שבת; שלום שבזי, ש. לוי, למקהלה גיל אלדמע, לכה דודי שלמה אלקבץ, מרדכי זעירא, למקהלה גיל אלדמע, "שי למקהלה", מספר 346, 1961.
שירים עד כאן (תווים), 2 קולות, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: נחום היימן, נתן יהונתן
שירים עד שנמות (תווים בלבד רפי פסחזון), מחבר/יוצר: תלמה אליגון-רוז
שיר-ים (תווים), (שירים שונים במחברת ירוקה)
שירים, יוסף ספיבק, דבקה, רקוד הדגים (זוגות), דאי לך, שיר השירים - רגלי המבשר - יוסף ספיבק, ספר ב'
שירי מכות מצרים: אילת (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: ארבה (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: ברד (תוים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: דבר, שחין, מכת בכורות, חשך, ברד..., (אל בורות המים) (תווים)
שירי מכות מצרים: דבר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: חשך (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: כנים (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: מכת בכורות (תווים), מחבר/יוצר: נחום היימן, נתן אלתרמן
שירי מכות מצרים: ערוב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שירי מכות מצרים: צפרדע (תווים),4 קולות, מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, נחום היימן, 1983
שיר לא רציני יצאתי לדרכי (תווים), אקורדים בלבד, כינור וזמרה, מחבר/יוצר: נעמי שמר
שירים לטעמי עם גיל אלדמע (תווים), השירים: אשירה לידידי, הילדה הכי יפה בגן, יוסי ילד שלי מוצלח, נחמה, נומי נומי ילדתי, טקסטים ולחנים בעיבוד גיל אלדמע במסגרת השתלמות קיץ למורים למוזיקה, (1 כרך תווים, 6 דפים) תשמ"ד, (ספר אלדמע ש"ל 1).
שירים לטעמי עם גיל אלדמע (תווים), רשימת השירים: עגלת השוורים, עוד לא תמו כל פלאיך, אין לי ארץ אחרת, לחם אוהבים, (השתלמות קיץ למורים למוזיקה - 95), 1995 (ספר אלדמע - שיל 2).
שירים לטעמי עם גיל אלדמע (תווים), טקסטים ולחנים בעיבוד גיל אלדמע במסגרת השתלמות קיץ למורים למוזיקה תשמ"ה, רשימת השירים: על הדרך עץ עומד, על אם הדרך, יוחנן וגבריאל, על השביל עץ עומד, אויפן וועג שטייט א בוים, אם אשכך, בואי כלה, והחיטה צומחת שוב.
שיר ליל שבת (תווים), 4 קולות, (שירים שונים מחברת 9)
שיר לכת שבת (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: משה וילנסקי, יהודה עמיחי
שיר לנגב (תווים), 4 קולות נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: אברהם שלונסקי, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'
שיר מזמור לפרטיזנים (תווים), 4 קולות
שיר מכות מצרים: שחין (תווים), 4 קולות וסולן, מחבר/יוצר: נחום היימן, נתן אלתרמן, 1983
שיר מכות מצרים (תווים)
שירי מקהלה, ספר 4 (תווים), רשימת השירים: מחמד לבבי, החליל, שיר היונה, אגלי טל, ציון תמתי, סירתי, אחרי השקיעה בשדה, ביתי אל מול גולן, עורי צפון, זמר נוד, יברכך, ספריה מוזיקלית ע"ש ניסימוב, מספר 232, הוצאת מרכז לתרבות וחינוך, 1975.
שיר משמר (תווים), 4 קולות, מקהלת נשים, מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן
שיר סיום (תווים), שירים שונים במחברת כתומה
שיר על עץ (תווים), אקורדים בלבד, כינור וזמרה, מחבר/יוצר: איציק מאנגר, פיליפ לסקובסקי
שיר ערש לצבעים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: נעמי שמר, 1980.
שיר ערש - נטשו צלילים (תווים), 2 קולות, לחן עממי (אלמן שמואל), מחבר/יוצר: שאול טשרניחובסקי
שיר ערש (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה
שיר ערש (תווים), 3 קולות, עיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, (מתוך אסתר המלכה), מחבר/יוצר: סשה ארגוב, נתן אלתרמן, עיבוד מוזיקלי: גיל אלדמע
שיר של זייד (פעם ועוד.) (תווים), 4 קולות וסולנית, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, אלכסנדר פן
שיר של טווס של זהב (תווים), 4 קולות, (מתוך המגילה), תרגום: מרדכי עירוני, מחבר/יוצר: דובי זלצר, איציק מאנגר
שיר שלמי השכור (תווים), 4 קולות, (פזמון: וי ללילי, וי ליומי אם אין לי - מי), מחבר/יוצר: נתן אלתרמן, סשה ארגוב
שיר שמח (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מרדכי זעירא, 1965
שירת הנודד (הי, ציוניוני הדרך) (תווים), 2 ו-4 קולות, עיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, רומנסה ספרדית, מחבר/יוצר: מרדכי זעירא, אהרן אשמן
שירת העשבים (תווים), (2 קולות נגינה וזמרה), המילים על סמך רבי נחמן מברסלב, מחבר/יוצר: נעמי שמר
שירת העשבים (עיבוד) (זמר), נושא ישן: אור, נושא ישן: ארץ ישראל, נושא ישן: רועה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: ניגון, על פי רבי נחמן מברסלב, מחזה מסעות בנימין השלישי, נעמי שמר, גיל אלדמע, ספר שירים לתלמיד ב', מפעלי תרבות וחינוך, 1995, (עמוד 242), (הוצאה נוספת: "שירים למקהלה" 2, ירושלים, משרד החינוך התרבות והספורט, תשס"ה, עמוד 2).
שירת הקציר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יצחק קצנלסון, יוסף מילט, מעבד מוזיקלי: אלדמע גיל
שירת הקציר (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יצחק קצנלסון, יוסף מילט
שיר (תווים), 2 קולות
שיר תשרי (תווים), מחבר/יוצר: רחל שפירא, דן עמיהוד
שישדו ורנו (תווים), שירים שונים, מחרוזת 7
שישה ימים (שירי שבת), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: שייקה פייקוב
שי (שרת יהודה) (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: יהודה שרת, חורף 1930
שי (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: לוי שער, 1988
שלום לבוא שבת, (לחן בלבד)
שלום עירי נוחמה (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: צ'ורקין אלכסנדר, ואסילי פבלוביץ סולוביובסדוי, נוסח עברי: אברהם שלונסקי
שלום עליכם + לכה דודי (תווים), 2 קולות ו 3 קולות ב 3 סולמות שונים, (לחן חסידי)
שלום עליכם מלאכי השלום (תווים), מו"ל: "מזמור שיר", משרד החינוך הדתי, ירושלים, 2009.
שלום עליכם: מתוך תפילת ליל שבת (תווים), מחבר/יוצר: ישראל גולדפרב, מלחין ומעבד: גיל אלדמע, (דף למקהלה מספר 473), מרכז לתרבות וחינוך, תל אביב, 1974.
שלום רב לקלרינט ולנבל (תווים), (שירים שונים מחברת כתומה)
שלושה עורבים (תווים), 3 קולות גיטרה וזמרה, עיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, יוצר: יעקב שבתאי
3 שירים ללא מילים, צבי בן-פורת, עזרא גבאי, גיל אלדמע, (פסטרולה - צבי בן-פורת), (שיר ללא מילים - עזרא גבאי), (מחול הניצחון - גיל אלדמע), מאי מיוזיק, תל אביב 1971, (1 כרך תווים).
שלל שרב (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: יהודה פוליקר, מאיר אריאל
שם במקום ארזים (תווים), 4 קולות, (מנגינה עממית)
שם במקום ארזים (תווים), 4 קולות, (שירים שונים במחברת ירוקה)
שמש נחבא (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: חנינא קרצ'בסקי, אלקסי פלשציב, תרגום: יוסף קפלן
שני אורחים (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: שמואל בס, מרק לברי, (1988)
שני בנאים (תווים), 2 קולות, שירים שונים במחברת כתומה
שנים עשר ירחים (תווים), מחבר/יוצר: נעמי שמר
שני שושנים (תווים), 2 ו-4 קולות, עיבודים שונים ב-2 סולמות שונים, מחבר/יוצר: יעקב אורלנד, מרדכי זעירא
שעה ברוכה (תווים), 4 קולות, מחברים: רם דע-עוז, מרים שניד-אופזיהר, מעבד: גיל אלדמע
שעור מולדת (תווים), 3 קולות וגיטרה, מחבר/יוצר: עלי מוהר, אפרים שמיר
שרהלה (תווים), 4 קולות, יהודי עממי, מחבר/יוצר: אהרן אשמן
שתי העדרים (עיבוד) (תווים), (כולל תרגום לאנגלית של השיר), נושא ישן: אהבה, נושא ישן: רועה, נושא ישן: הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן: עדר, נושא ישן: כלי נגינה, חליל.
נחום נרדי, אלכסנדר פן, גיל אלדמע, "מניפה קולית" - מפעלי תרבות וחינוך, עמוד 291.
תאמר אהיה רב (תווים), אקורדים בלבד, נגינה וזמרה, מחבר/יוצר: חיים נחמן ביאליק, מיקי גבריאלוב
תברכני (תווים), 2 קולות, מחבר/יוצר: שייקה פייקוב
תה וארז (תווים), 4 קולות, עממי, מחבר/יוצר: אברהם שלונסקי
תהילים קכ"ב (שיר המעלות לדוד) (תווים), 4 קולות
תורת אמת (תווים), 3 קולות, מחבר/יוצר: פוליאקוב (לא מזוהה)
תורת אמת (תווים), אקורדים בלבד לאבוב וזמרה, מחבר/יוצר: פוליקוב לא מזוהה
תורת אמת (תווים), מחבר/יוצר: פוליקוב (לא מזוהה)
תחת זיו כוכבי שמים (תווים), אקורדים בלבד, מחבר/יוצר: יצחק כפכפי, אברהם ברודנו, תרגום: אברהם סוצקובר
תיבת נח (תווים בלבד), מחבר/יוצר: יצחק כצנלסון
תם מועד גשמים (תווים), 4 קולות, מבצע/יוצר: עמירם קופר, יעקב שגיא
תני לי יד (תווים), 4 קולות, מחבר/יוצר: שמרית אור, נורית הירש
|}
מספריו
ספר השירים לתלמיד, מילים, תווים ודברי רקע, (עריכה: גיל אלדמע ביחד עם נתן שחר), מהדורה ב', חלק א' - ב', (2 כרכים), מפעלי תרבות וחינוך, בתאום עם הפיקוח על החינוך המוזיקלי, (הספרייה למוזיקה על שם ניסימוב), תל אביב, 1966.
למנצח שיר מזמור - שירון לחייל, בעריכת: גיל אלדמע, יוסי גמזו, שלמה קפלן, הוצאת מרכז לתרבות וחינוך, 1967.
משפחת הפלמ"ח - ילקוט עלילות וזמר, ליקטו, ערכו, פירשו, ביארו, הקדימו הקדמות, סימן באחרית דבר ופה ושם כתבו שיר, חיים גורי, חיים חפר, סייע בידם...עמיקם גורביץ, רשם את הדמויות: אריה נבון, המנגינות: גיל אלדמע, ארגון יוצאי הפלמ"ח, הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים, 1977.
ציוניוני הדרך - שירים שהיו ועודם תש"ח - תשל"ח, בעריכה גיל אלדמע, גלעד בן-שך, אמנון שילוני, הוצאת רשות השידור, הקיבוץ המאוחד, 1979, (מהדורה עשירית - 1981).
שלא ייגמר לעולם: מבחר מנגינות, הלחין: דוד זהבי, בעריכת: גיל אלדמע, יהודה אורן, הנרי קלאוזנר, איורים מתוך רשומי הצייר אהרון גלעדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד - מפעלי תרבות וחינוך, הספרייה המוזיקלית ע"ש ניסימוב, תל אביב, 1981, (כולל אוטוביוגרפיה של זהבי, ודברים עליו מאת אליהו הכהן ואחרים).
מחברת מזמרת, עריכה ביחד עם אסתר לנואל, ציורים: יהודית צרפתי, רות צרפתי, הוצאת מסדה, 1981.
מן המצר: שירים מן הגיטאות והמחנות ושירי מרד, עורכים: ארנסט הורביץ, שלמה אבן שושן, עיבוד גיל אלדמע, (סדרת ספרים ע"ש יצחק צוקרמן), הוצאת בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק כצנלסון, 1987.
חלק מן הערכים על שירי ה"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.
לילה לילה משירי המלחין מרדכי זעירא, (מילות השירים מפי משוררים שונים), הספרייה למוזיקה ע"ש ניסימוב, מספר 391, מו"ל: מפעלי תרבות וחינוך, תל אביב, 1998.
מניפה קולית: עיבודים למקהלה, הוצאת מודן, 2000.
ספר השירים לתלמיד, (מילים, תווים ודברי רקע), (חלק א'), עריכה ביחד עם ד"ר נתן שחר, הוצאת מודן, 2001.
ספר השירים לתלמיד, (חלק ב'), עריכה ביחד עם ד"ר נתן שחר, הוצאת הספרייה למוזיקה, 2001.
זמרת חסידים - מקהלה, הוצאת הספרייה למוזיקה.
אשירה לידידי, הוצאת הספרייה למוזיקה.
שיר אחד מקהלה, ביחד עם חיים חפר וסשה ארגוב, הוצאת הספרייה למוזיקה.
דיסקוגרפיה
מנהג חדש, מילים: חיים נחמן ביאליק, מלחין: ינון נאמן, עיבוד: גיל אלדמע, תשכ"ח, 1966.
רבותי ההיסטוריה חוזרת - שירי לוחמים (תווים), מלקט: אברהם סלמאן, עורכת: אופירה בר-אילן, עורך: גיל אלדמע, מו"ל: סובר, תל אביב, (סובר -רה"ח), 1972.
זמרת חסידים, הרכב מקהלה נגן חסידי, הזמריה (9 תשל"ה), 1975, עיבוד: גיל אלדמע, מו"ל: הוצאת מרכז לתרבות ולחינוך, 1975.
יפים הלילות בשיר, שירון מועדון הזמר בקעת בית שאן לתוכנית הטלוויזיה "לשיר בעמק", שרה שרון, עמוס פורת, עיבוד: גיל אלדמע, מפיק: אבי יואלי, מו"ל: מועצה אזורית בקעת בית שאן, מחלקה לתרבות, 1982.
ברינה יקצורו: מועדון הזמר עם שרהל'ה שרון, ליקוט ועריכה: גיל אלדמע, עמוס פורת, שרהל'ה שרון (חג המוזיקה שפיים תשמ"ג, 1982), הוצאה לאור והפקות ברית התנועה הקיבוצית, קיבוץ שפיים, והתזמורת הקאמרית הקיבוצית, 2012.
ליל גליל (תווים), עורך: גיל אלדמע, (ליל גליל - תוכנית הטלוויזיה ליום העצמאות תשמ"ה (1985), שלומי: מועצה אזורית מטה אשר, מועצה מקומית שלומי, תשמ"ה.
"שירי גיל ואל דמע עם גיל אלדמע", היוצרים: אלדמע גיל, נחומי הרציון, האי אילנה, מועדון הזמר האזורי בני שמעון, מו"ל: בני שמעון, מועצה אזורית בני שמעון, מחלקת תרבות, תשנ"ב, 1992.
זמרי לי: מן המקור אל המקהלה: משירי יהדות תימן למקהלה, ביחד עם אבנר בהט ואוה פיטליק, (ליום עיון בבית התפוצות), בית התפוצות - המרכז למוזיקה יהודית ע"ש פהר, 1996.
הגיל והשיר, מועדון הזמר האזורי בני שמעון, יוצר: נחומי הר-ציון, עיבוד גיל אלדמע, סדרה: מועדון הזמר האזורי בני שמעון מספר 127, תשנ"ט, 1998.
"משירי גיל אלדמע – אשירה לידידי", 2004.
שיר ארץ, נתן יהונתן, סשה ארגוב, מעבד מוזיקלי גיל אלדמע, כנס מקהלות ארצי, הסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל והמרכז לתרבות ולחינוך - המדור למוזיקה.
מחברת מזמרת, יוצרת: אסתר לנואל, מעבד: גיל אלדמע, שיר ילדים, הוצאת מסדה, גבעתיים.
מחזמר
הצרצר והנמלים - מחזה מוזיקלי בשלוש מערכות (תווים).
מלחין סשה ארגוב, מעבד משה זורמן, בני רוזנברג (כתב את הספר "הצרצר והנמלים" - מחזה לבני הנעורים הוצאת מחלקת החינוך הבינקיבוצית), דן אלמגור, מעבד שותף אייל באט, נתן יהונתן, מעבד שותף אריה לבנון, מעבד שותף גיל אלדמע''', מחבר השירים: גרשון פלוטקין, מו"ל: מכללת לוינסקי לחינוך, רמת-אביב.
פרסים
1984 – פרס אקו"ם
1986 – פרס ההסתדרות למוזיקה ע"ש יהודה שרת
2001 – פרס לנדאו בתחום המוזיקה הישראלית
2004 (תשס"ד) – פרס ישראל לזמר עברי
2006 – יקיר העיר רמת גן
קישורים חיצוניים
גיל אלדמע באתר הספרייה הלאומית
גיל אלדמע, באתר הפלמ"ח
שירי גיל אלדמע בקטלוג אוסף פרידמן של מוזיקה יהודית מוקלטת, אוניברסיטת פנסילבניה
ברון יחדיו, 1995
הערות שוליים
קטגוריה:מלחינים ישראלים
קטגוריה:מעבדים מוזיקליים ישראלים
קטגוריה:שירה בציבור בישראל
קטגוריה:סגל קול ישראל
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לזמר עברי
קטגוריה:זוכי פרס אקו"ם
קטגוריה:זוכי פרס לנדאו לאמנויות הבמה
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:נכי צה"ל
קטגוריה:יקירי רמת גן
קטגוריה:בוגרי בית ספר בורוכוב (גבעתיים)
קטגוריה:גבעתיים: אישים
קטגוריה:בוגרי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:בוגרי האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת השלושה
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1928
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2014 | 2024-10-07T04:04:20 |
אשור-דן השני | אשור-דן השני היה מלך אשור בשנים 934–912 לפנה"ס, ירש את אביו תגלת פלאסר השני.
אשור נעורה מרבצה בשנת 934 לפנה"ס עם עלייתו של אשור-דן השני לכס המלוכה. מלך זה הוא הראשון עליו קיימות ידיעות על מסעות מלחמה לאחר תקופה ארוכה של העדר אזכור למסעות כאלו בכתובות אשוריות. מימיו החלו להגיע גם 'אנלים' (לוחות שנה מלכותיות) מסודרים.
מבין האזורים המזוהים אליהם ערך אשור-דן השני מסעות, יש למנות שלושה מסעות נגד הארמים במערב, נגד ארץ כותמוחי באזור מלטיה באסיה הקטנה, נגד ארץ מוצרי (ג'בל מקלוב), הנמצאת כ-45 ק"מ מצפון-מזרח לנינוה, ונגד ארץ כירורי שבין נינוה לאגם אורמיה. מסעות אלו נערכו, אם-כן, בכיוון מערב, צפון ומזרח, וחלקם היו ארוכים. בתיאור מסעות אלו התגלתה מדיניות אשורית חדשה כלפי האזורים הנכבשים: סיפוחם לממלכת אשור. מדיניות זו ננקטה כלפי המדינות הארמיות הקרובות לממלכת אשור. במקביל, וככל הנראה במטרה לשקם את השבויים על ידי השלל שהביא עמו אשור-דן השני ממסעותיו, הוא ביצע פעולות פיתוח בכל ממלכת אשור, וכך הוא כתב: "בכל ארץ אשור בניתי בניינים ועשיתי מחרשות. הגדלתי אוצרות התבואה מעל לאלו שהיו בימי אבותי והגדלתי את מספר הסוסים".
על פעולות הבניה שלו יש בידינו עדויות משלימות מכתובת הבניה שלו שנחשפה בעיר אשור, בה הוא מספר על כך שהקים את "שער עובדי המתכת" – השער הראשי של העיר אשור לכיוון מערב, דבר המרמז על חידושה של התנועה המסחרית בימיו מערבה.
אחרי מותו, עלה לשלטון בנו, אדד ניררי השני.
לקריאה נוספת
קטגוריה:מלכי אשור התיכונה | 2024-10-07T12:22:42 |
אדד-ניררי השני | אדד-נִרַרִ השני מלך באשור בשנים 911–891 לפנה"ס, ונחשב למלך הראשון באימפריה האשורית החדשה. היה בנו של אשור-דן השני, מלך אשור.
ביוגרפיה
ממוזער|300px|טקסט=מפת הכיבושים של אשור במאה זו|מסעות המלחמה של אשור תחת שלטונו של אדד ניררי השני, תחילתה של האימפריה האשורית החדשה שעתידה להתפשט במהלך מאות השנים הבאות לאימרפיה שתשלוט על כל המזרח הקדום
אדד-ניררי השני נחשב למייסדה של האימפריה האשורית החדשה.
הוא היה זה שחילץ את ארץ אשור סופית מאחיזתם של הארמים בצפון-מערב, והוא שפתח את הפרק האחרון והמזהיר ביותר בתולדותיה של ארץ אשור. המלחמה שהוא פתח בה וניצח, נחשבה בעיניו למלחמת שחרור לאומית. הוא לא חיכה להתקפות שכניו, אלא יזם בעצמו מסעות מלחמה נגדם. בכתובותיו, הדגיש אדד-ניררי את החידוש שבכיבושיו לאחר השפל המדיני בדורות שקדמו לו.
את סדרת מסעותיו הוא פתח במסע לכיוון הפרת על מנת לפתוח את הדרך עד חבור והמורדות הדרומיים של הרי ארמניה. הוא שלח משלחת עונשין נגד האח'למו והארמים שבארץ סוח'ו על הפרת התיכון האזור שפך החבור לנהר פרת. כתוצאה מכך הביא לדיכוי פעילותם למשך מספר שנים. בצפון הוא ערך שבעה מסעות מלחמה כנגד הארמים שבאזור הרי כשיארי (טור עבדין) – רכס געשי ממזרח למרדין (Mardin), אזור שממנו הם איימו על העיר נינוה – עד שלבסוף הוא הצליח להפוך אזור זה לפרובינציה אשורית. במלחמה זו הופיע אלמנט חדש, שהפך מאוחר יותר לדפוס קבוע אצל אשור: אדד-ניררי לקח גדודי רכב מהעמים הנכבשים וצירפם אל הצבא האשורי. אשור בנתה את כוחה, במידה רבה, תוך כדי ניצול כוח האדם שנלקח בשבי.
אדד-ניררי ערך צפונה יותר מסע אל כומאני בקפדוקיה, משם פנה לכיוון ארץ אררט, ובמסעו חזרה סיפח את ארץ כותמוח'י. באותו אזור הוא ערך מסעות נגד "ארצות נאירי", אם כי ככל הנראה לא הגיע לתוצאות של ממש. במזרח הוא יצא נגד ארץ לולומה (לולובים), באזור הרי הזגרוס, ונגד ארץ זמוא (Zamua; באזור סולימאניה של ימינו) באותו אזור. בדרום נלחם אדד-ניררי נגד ארץ בבל והנחיל שתי תבוסות לשמש-מודמיק, מלך בבל. כתוצאה מכך איבדה בבל רצועת קרקע גדולה צפונית לנהר הדיאלה ועיירות גבול על הפרת התיכון – את היט (Hit) וזנקו (Zanqu). מסע נוסף נגד נבו-שום-אוכין, יורשו של שמש-מודמיק, הסתיים ככל הנראה בלי הכרעה ובעקבותיו נחתם חוזה שלום בין אשור לבבל למשך כ-80 שנה.
סיכום מסעותיו של אדד-ניררי מראה כי הארמים גורשו מעמק החידקל וסולקו מהרי טור עבדין; אדד-ניררי החזיר לידי אשור גם מספר ערים במזרח הג'זירה – ערים שנלקחו בשעתו על ידי הארמים מידי אשור. במזרח פעל אדד-ניררי באזור כורדיסטן של ימינו ודחק את יושביו של אזור זה חזרה למרומי ההרים. האשורים תקפו גם את דרומה של ארץ בבל.
מלבד הפעולות הצבאיות דאג אדד-ניררי גם לארגון ממלכתו מבפנים – הוא ערך תיקונים במנהל וקבע בין השאר את סדרי הרוטציה במוסד ה"לימו", שלפיו נקראו ונמנו השנים בממלכת אשור. מימיו ואילך קיימות רשימות "אפונים" סדירות שנמצאו בספריית אשורבניפל. בתחום המשק והכלכלה הוא המשיך בפעולותיו של אשור דן השני, ובדומה לו שכלל את מתקני החריש וההשקאה, והגדיל את יבולי התבואה. אדד-ניררי מתפאר גם שהגדיל את מספר סוסיו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי האימפריה האשורית החדשה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-9 לפנה"ס | 2023-11-03T06:10:17 |
תוכולתי-נינורתה השני | תֻכֻלתִ נִנֻרתַּ השני היה מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 891 עד 884 לפנה"ס.
תוכולתי-נינורתה שלט זמן קצר מכדי להספיק להרחיב את שליטת ארצו, אך בשבע שנות שלטונו יצא לחמישה מסעות – ארבעה מהן כנגד ארץ נאירי. נלחם נגד מלך בבל, ומינה מושלים מקומיים שהיו כפופים אליו. לאחר שהצבא האשורי עזב בסוף מהדורת האנלים היחידה שלו הוא מתפאר שמסעותיו הביאו לו 2,720 סוסים – נקודה חשובה להבנת התעצמותה הצבאית של אשור. גם הוא מתפאר במפעלי פיתוח שעשה בארצו ובהגדלת מספר האוכלוסייה שלה, ייתכן באמצעות הגליית אנשים לארץ אשור.
עם מותו הקיף אזור שלטונה של אשור את כל צפון עיראק של היום, מנהר החבור במערב ועד להרי הזגרוס במזרח, מנציבין בצפון עד לענה על הפרת התיכון וסמרה שעל החידקל (מעל נהר עדהם).
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי האימפריה האשורית החדשה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-9 לפנה"ס | 2023-11-03T06:21:09 |
מוטו | מוטו הוא ביטוי קצר המתמצת רעיון, שאיפה או דרך־חיים, של יחיד או של קבוצה. ארגונים ומוסדות רבים, בהם לדוגמה יחידות צבאיות ומוסדות לימוד מחזיקים במוטו.
המוטו בהרלדיקה
המוטו בהרלדיקה ייכתב בדרך כלל על קלף מתחת לשלט ההרלדי (או מעל הציצה בהרלדיקה הסקוטית) וברוב המקרים ייכתב בלטינית (אם כי שפות אחרות, כצרפתית, נפוצות אף הן). על פי מסורת ההרלדיקה האנגלית והסקוטית, המוטו לא מוענק יחד עם שלט האצולה וניתן לאמצו או לשנותו על פי רצונו של נושא השלט. למרות זאת ישנן מספר דוגמאות חריגות להופעתם של המגילה, המוטו או האותיות בבלאזון של שלטים אחדים.
שמאל|ממוזער|250px|המוטו על סמל משפחת רוטשילד: "Concordia, Integritas, Industria" – "אחדות, יושרה, שקידה"
המוטו בספרים
בספרים, המוטו הוא אִמרה המופיעה בעמוד השער או בראש פרק, אמרה שמביעה עקרון המנחה את מחבר הספר או את העלילה. לדוגמה:
המוטו של "ספר האגדה":
המוטו של "שלושת המוסקטרים": .
המוטו של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה": .
ראו גם
סלוגן (הרלדיקה) – המוטו הסקוטי
סיסמה (פרסום)
אפיגרפיה
כתובת (ארכאולוגיה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:התקנים הרלדיים
קטגוריה:מילים וביטויים באיטלקית | 2024-05-05T02:34:40 |
אשורנצירפל השני | אשורנצירפל השני (באכדית: "אשור נציר אפלי" = "אשור נוצר את היורש") היה מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 883 עד 859 לפנה"ס. הוא היה בנו של תוכולתי-נינורתה השני. לאחר מותו ירש אותו בנו שלמנאסר השלישי.
בעלייתו של אשורנצירפל השני חל שינוי ניכר באירועים ההיסטוריים ובכתיבתם. החל מזמן מלכותו קיימות כתובות רבות, אך עם זאת הופיע שימוש בדיאלקט האשורי (במקום הבבלי) לכתיבה היסטורית, ובכך היה ביטוי לגאווה הלאומית שצמחה עם ההצלחות הצבאיות. זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה האשורית, בה השתמשו בניב האשורי לצורך זה, משום שיורשי אשורנצירפל חזרו להשתמש בניב הבבלי, ששימש לצורך כתיבת האנלים ומצבות הזיכרון. ביטוי נוסף לגאווה הלאומית ניתן לראות בחיבורי התפילות בניב האשורי, שכתב אשורנצירפל, וגם שינוי שמות הערים הכבושות לשמות אשוריים.
מעל הכול מתבלטת דמותו של מלך זה בתנופת מסעותיו: אשורנצירפל השני הוא שעשה את הצעד הראשון להפיכתה של ממלכת אשור לאימפריה. משנה לשנה גדלה עוצמת המסעות האשוריים ובאותה מידה גם אכזריותם. האנלים מתארים מלחמות בזו אחר זו, בתוספת תיאורי התאכזרות גבוהה, טכניקה ואינטנסיביות של לחימה שכמוה לא היו עוד באף מדינה במזרח הקדום. הוא שרף ערים על תושביהן, קצץ את ידי השבויים, חתך את אפם ואת אוזניהם, וניקר את עיניהם.
אשורנצירפאל העביר את עיר הבירה של הממלכה האשורית מהעיר אשור לכלח והרחיב אותה. בנוסף בנה מצפון לכלח במרחק 10 ק"מ ממנה עיר חדשה בשם אימגור-אנליל. העיר נבנתה על דרך המלך האשורית והייתה עיר מפוארת שכללה מקדשים, מבני ארמון ושערים מפוארים.
מסעות כיבושיו
200px|ממוזער|שמאל|אסטלה של אשורנצירפאל במוזיאון הבריטי
המסע הראשון שערך אשורנצירפל בתחילת שנת 883 לפנה"ס, היה נגד ארץ כירורי (בין נינוה לימת אורמיה; האזור מזוהה עם אזור Herir משני עברי הזב הגדול), ומשם הוא המשיך במעלה הזב הגדול עד ארץ ח'בח'ו. כאן הציב אסטלה בעיר שלה נתן את שמו: 'אל-אשור-נציר-אפלי'. ב-882 לפנה"ס הוא יצא שנית לאזור זה, ופעם נוספת ב-879 לפנה"ס. לאחר מכן לא חזר יותר אשורנצירפל לאזור עד שנת 866 לפנה"ס. אזור נוסף בחזית זו אליו יצא אשורנצירפל הוא ארץ זמוא, בסביבות נהר דיאלא (אזור סולימאניה כיום). לכאן הוא ערך שלושה מסעות – שניים בשנת 881 לפנה"ס והשלישי ב-880 לפנה"ס.
אזורים הרריים אלו היו קשים לכיבוש, ויותר מכך לשליטה. מאזור זה נשקפה לאשורים סכנה כפולה – סגירת נתיבי המסחר עם המזרח וסכנת פשיטות על אשור משבטי האזור. סופריו של אשורנצירפל מתארים מסעות אלו:
חלק מהשליטים ששמעו על אכזריותו של אשורנצירפל ונחרדו, מיהרו להיכנע בפניו; נגד אלו שסירבו להיכנע הוא המשיך במסע הדמים. לשיא אכזריותו במסע זה הוא הגיע כאשר תפס את שליט העיר נישתון, מולו הקרב היה הקשה ביותר: "שליט העיר נישתון – את עורו פשטתי מעליו בעודו בחיים בעיר ארבלה, ופרשתי את העור שלו על חומת העיר". את העיר העניש ב"משאת ומיסים, ונשיאת הסל הטלתי עליהם". הביטוי 'נשיאת הסל', משמעו חובת מס-עובד, שנכפתה על שליטי האזורים הנכבשים – הוטל עליהם לבנות את העיר כלח שאשורנצירפל הסב אליה את בירתו.
בשנת 881 לפנה"ס אנשי זמוא חזרו למרוד, ואשורנצירפל שלח אליהם ארבע משלחות עונשין. כדי לחזק את אחיזתו באזור, הוא הפך את אחת הערים, עיר בשם אטלילה (Atlila) למרכז אשורי פרובנציאלי בשם דור-אשור (Dur-Assur).
האזור השני שאשורנצירפל פנה לעברו היה מצפון לארץ אשור. ב-882 לפנה"ס הוא יצא לעבר הרי נאירי השוכנת צפונית לדיארבקיר. הוא שיקם את העיר טושקאן (Tushkan; כיום Kurh, כ-30 ק"מ דרומית לדיארבקיר), והפך גם אותה לבסיס אשורי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 879 לפנה"ס, חזר לאזור זה והציב חילות מצב אשוריים בשני מבצרים נוספים – סינבו (Sinabu) וטידו (Tidu) שהיו בידי הארמים, לפיקוח על האזורים הכבושים. אדד-ניררי הרחיק לכת עד לארץ קוטמוהו (Kutmuhu) בעמק החידקל העליון (מזרח אסיה הקטנה), וקיבל את כניעתם של אנשי משך (Mushki) והפריגים שהחזיקו בעמדות ראשוניות על מורדותיהם הדרומיים של הרי הטאורוס. באזור זה הוא קיבל ידיעה על מרד של עיר ארמית בחבור התחתון. הדבר קרה באמצע הקיץ, אך למרות זאת הוא ערך מסע מהיר של 300 ק"מ וכבש את העיר המורדת. במשך שנות שלטונו הוא ערך מסעות לדיכוי מרידות בהרי טור-עבדין בצפון אשור, בארץ זמוא, ולעבר הפרת התיכון.
כאשר פסקו המרידות וחזר השקט לאשור, יצא אשורנצירפל במסע לעבר סוריה במטרה להגיע לים התיכון – יעד שהציב לראשונה המלך שמשי אדד הראשון במאה ה-18 לפנה"ס, וחזר עליו מאוחר יותר תגלת-פלאסר הראשון במאה ה-12 לפנה"ס. בשנת 878 לפנה"ס, פשט אשורנצירפל על הממלכה הארמית החשובה בית אדיני (בית עדן), ששכנה מערבית לנהר הבליח באזור הברך הגדולה של הפרת, והכניע אותה. שנה לאחר מכן, ב-877 לפנה"ס, חצה את הפרת מערבה לתוך סוריה, מכרכמיש למישור אנטיוכיה, ומשם, תוך חציית האורונטס ירד דרומה עד להר הלבנון ודרך פירצת חומס-טריפולי, הגיע עד ל'ארץ ממלכת אמורו' שעל חוף הים (שפלת נהר אל-כביר הדרומי, מצפון לטריפולי). בדרכו חזרה, עבר דרך הרי האמנוס, שם כרתו האשורים עצים להביאם לאשור והציבו אסטלה בהר.
המדינות הנאו-חיתיות של צפון סוריה הופתעו מהמסע ולא הציבו כל התנגדות. אולם מה שמוצג על ידי אשורנצירפל ככיבוש, לא היה אלא פשיטת ביזה בלבד, שכשלעצמה הייתה הישג מימי תגלת-פלאסר. אפילו מסופוטמיה, הטריטוריה שנכבשה ממש על ידי אשורנצירפל הייתה קטנה יחסית. עיקר הישגו היה בסלילת הדרך לכיבושים נוספים עבור המלכים הבאים. במקומות אותם כבש, הקים מבצרים ואייש אותם בחיל מצב; מבצרים כאלו הציב בתושחן שעל החידקל העליון, ועל הפרת התיכון (ניברתי-אשור וכר-אשור-נצירפל). מעמדה של אשור בצפון עיראק התייצב והתבסס. אך בה בעת החל האיום האשורי להטיל את פחדו על עמי המזרח הקדום.
לחשש זה מפני האשורים הייתה אחראית מדיניותו של אשורנצירפל כלפי המדינות שמרדו בו. אמנם עקרונות של יחס הומני כלפי אוכלוסייה לא לוחמת היו אז עדיין בראשית התגבשותם, ויחס הומני כלפי לוחמים של הצד המנוצח לא היה דבר מקובל במזרח הקדום כיחס מחייב. אך עם כל זאת, התנהגותו של אשורנצירפל השני חרגה באכזריותה. לא זו בלבד ששליטים מרדניים הוצאו להורג ועורם הופשט מעליהם ונפרש על חומות העיר המרדנית לראווה ולהפגנה מה צפוי למורדים, הרי במקרים מסוימים עונו והוצאו להורג גם אנשים ונשים לא לוחמים. וכך מצהיר אשורנצירפל ב"אנלים" שלו:
.
אכזריות זו יש כנראה להבינה כמדיניות מודעת ומכוונת שנועדה להטיל פחד על השליטים המנוצחים לבל יעזו למרוד באשור. לצד התיאורים מלאי הזוועות הללו, שמשקפים ללא ספק נאמנה את המציאות, דאגו אומניו של אשורנצירפל ללוות תיאורים אלו בציורי-תבליטים שעיטרו את אולם קבלת האורחים שלו, ושבהם תוארו בתבליט מעשי זוועה אלו. לכך הייתה ודאי מטרה של הרתעה: באולם זה ביקרו והתקבלו לראיון שגרירים ושליחים של מלכי האזור, וכן שליחים של השליטים הכפופים שבאו להגיש את מנחותיהם. לכל אלו נועדו ציורים אלו: הם נועדו להראות לשליחים אלו, ובאמצעותם לשליטיהם, מה צפוי לשליט שיפר את בריתו עם אשורנצירפל, או יתייצב למלחמה נגדו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מלכי האימפריה האשורית החדשה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-9 לפנה"ס | 2023-08-27T07:57:33 |
שלמנאסר השלישי | שלמנאסר השלישי היה מלך האימפריה האשורית החדשה בשנים 858 עד 824 לפנה"ס.
שלמנאסר השלישי היה בנו של אשורנצירפל השני ואביו של שמשי-אדד החמישי. שמו מורכב משם האל שֻלְמָנֻ (Sulmanu) והמילה אָסַרֶדוּ (Asaredu) שפירושה: הראשון במעלה.
הממלכה שירש שלמנאסר מאביו השתרעה על השטח שמנהר החבור במערב עד הרי כורדיסטן והזגרוס במזרח, ומהחידקל העליון בצפון עד בבל בדרום. רוב הממלכות הסמוכות היו משועבדות (וסאליות) לאשור.
שלמנאסר הרחיב את העיר אימגור-אנליל שבנה אביו אשורצירפל במרחק יום הליכה מן הבירה האשורית כלח. באתר הארכאולוגי של העיר נמצאו זוג שערים הנקראים "שערי בלאוואת" שהיו עשויים במקורם מעץ ארז, ועליהם רצועות מתכת מברונזה המתארות סצנות ממסעות המלחמה של המלך, וכתובת מלכותית המתארת את הישגיו בתשע שנות מלכותו הראשונות.
מסעות המלחמה
בעת עליית שלמנאסר לשלטון הקיפה ממלכתו כמעט את כל המרחב הצפוני שבין החידקל והפרת (הג'זירה של ימינו), ובשנותיו הראשונות הוא הכניע את ממלכת בית עדן הארמית, והשלים את ההשתלטות על מרחב זה. ההתעניינות הצבאית האשורית החלה לחרוג אז אל מעבר למה שנתפס כארץ אשור הרחבה. במהלך השליש הראשון של מלכותו היה שלמנאסר עסוק בעיקר בחזית המערבית ההולכת ומתרחקת אל עבר מרכז סוריה והים התיכון, ובמידה פחותה גם בחזית הצפונית. בכל שנה כמעט הוא יצא עם צבאו באחד מן הכיוונים הללו או אף בשניהם.
כאשר עלה שלמנאסר על כס המלכות באשור הוא ירש מאבותיו מצב ארוך-שנים של שלום עם בבל, מצב שאיפשר לשתי הממלכות להמשיך להתאושש מן המשבר הממושך שפקד את האזור במאות השנים שקדמו, ואף לשגשג ולהרחיב את מרחב ההשפעה שלהן בכיוונים אחרים. שלום זה נוסד בתחילת המאה התשיעית בידי הסבא-רבא של שלמנאסר אדד-ניררי השני (911 - 891 לפסה"נ), בהסכם ובנישואין בין משפחות המלוכה, ונמשך ככל הנראה בלא תוקף רשמי גם בימיו של אביו, אשורנצירפל ב' (883 - 859 לפנה"ס). שלמנאסר, בתורו, חידש את ההסכם הרשמי עם נבו-אפלה-אידינה, המלך הבבלי הזקן. זאת, בהתאם למה שנראה כאילו הוא העניין הברור של כל אחד משני הצדדים: השאיפה של נבו-אפלה-אידינה להשאיר ליורשו ממלכה יציבה, מחד, והשאיפה של שלמנאסר להרחיב את שטח שלטונו לצפון ובעיקר הרחק למערב, מאידך.
במספר המסעות שערך שלמנאסר השלישי ובהיקפם הוא עלה על אביו אשורנצירפל השני. 31 מתוך 35 שנות מלכותו הוקדשו למסעות מלחמה. הצבא האשורי הרחיק לכת עד ארמניה, קיליקיה, וארץ ישראל.
הוא חדר ללב הרי הטאורוס והרי זגרוס, והגיע לחופי המפרץ הפרסי. הוא פשט על ארצות חדשות, צר על ערים חדשות, והתעמת עם אויבים חדשים. אך האויבים נגדם נלחם שלמנאסר היו חזקים הרבה יותר מאשר הארמים של אזור הג'זירה והשבטים הקטנים של כורדיסטן העיראקית נגדם נלחם אביו, ולפיכך לצד ניצחונותיו נחל שלמנאסר גם כישלונות.
350px|ממוזער|שמאל|רצועות ברונזה משערי בלאוואת של שלמנאסר השלישי, המתארים מסעות מלחמה שלו
בשנת 858 לפנה"ס יצא שלמנאסר למסע כיבוש במערב, נתקל בברית מלכי סוריה וחזר על עקבותיו. גם מאמציו החוזרים של שלמנאסר להשתלט על סוריה נחלו כישלון דומה. השליטים הנאו-חיתיים והארמיים, שהופתעו בלתי מוכנים על ידי אשורנצירפל השני, אביו, התכוננו מאז לקראת העימות הבא עם האשורים, וההשפעה המיידית שהייתה למסע של אשורנצירפל עליהם הייתה התאחדות נגד אשור.
לשלמנאסר נדרשו שלושה מסעות כדי לחסל את ממלכת בית-עדן (בשנים 857 - 855 לפנה"ס) ולהקים ראש גשר על נהר הפרת, משום שממלכה זו חסמה את דרכה של אשור למערב. ב-856 לפנה"ס נכבשה תיל ברסיפ (כיום תל אחמר), עיר הבירה של בית-עדן, ואוכלסה במתיישבים אשוריים ושמה שונה לכר-שלמנאשארד. על ראש הגבעה המשקיפה על הפרת נבנה ארמון ששימש כבסיס לפעולות בחזית המערבית. בהמשך המסעות לפנים סוריה, אם היה זה בכיוון קיליקיה או בכיוון דמשק, שלמנאסר נתקל בקואליציות של השליטים המקומיים. ב-853 לפנה"ס יצא שלמנאסר לסוריה התיכונה, וכנגדו התייצבה קואליציה של תריסר "מלכי חוף הים" שבראשם מלך חמת ומלך ארם דמשק (אדד-אידרי, הוא בן הדד השני המקראי). קואליציה זו, בה נטל חלק גם אחאב מלך ישראל, הציבה כנגד האשורים חיל שמנה 62,900 רגלים, 1,900 פרשים, 3,900 מרכבות ו-1,000 גמלים שנשלחו על ידי גינדיבו מערב. הקרב התנהל בקרקר שעל האורונטס, לא הרחק מחמת. ואלו דברי הכתובת במונולית מכורח על תוצאות קרב זה:
250px|ממוזער|שמאל|תבליט המראה את יהוא מלך ישראל מגיש מנחה לשלמנאסר השלישי. קטע מהאובליסק השחור
למרות התפארותו של שלמנאסר שהרג 14,000 מלוחמי הקואליציה, הרי הוא לא הצליח להכניע לא את חמת ולא את דמשק, ואף נאלץ להילחם בממלכות הסוריות שהיו כפופות לאשור וניסו להיחלץ ממנה. במשך כשתים-עשרה שנה נהדף הצבא האשורי ושלמנאסר לא הצליח לעבור את ממלכת חמת דרומה. במהלך התקופה הזאת הוא עשה מאמץ לייצב את גבולו הדרומי וערך מסעות לבבל שבהם הוא ייצב את השלטון המקומי, תקף אויבים שלו וערך פעילות דתית בערי הקודש.
ב-841 לפנה"ס הצליח שלמנאסר יותר, וזאת מאחר שעקב המהפכות בדמשק (חזאל החליף בשלטון את אדד-אידרי) ובישראל (מרד יהוא), התפרקה הקואליציה ושלמנאסר יכול היה לצאת ישירות נגד דמשק. וזהו התיאור של מסע זה באנלים של שלמנאסר:
במהדורת אנלים אחרת של שלמנאסר נוספו הפרטים הבאים:
בשולי האובליסק השחור, שם מוצגת תמונתו של יהוא מלך ישראל כשהוא כורע לרגלי שלמנאסר השלישי, נמצאת הכתובת הבאה המפרשת את התמונה:
מלך דמשק הובס בקרב שהתנהל באזור הר החרמון (שניר), אך הוא עצמו נסוג לדמשק והסתגר בתוך חומות העיר. שלמנאסר לא יכול היה לכבוש את דמשק, וגם לא להטיל עליה מצור ממושך, והעדיף על-כן להסתפק בביזת האזור שבסביבות העיר ולהמשיך במסעו לעבר המישור העשיר של החורן, ומשם לחוף הים באזור הכרמל (או ראש הנקרה), שם קיבל מס כניעה ממלכי צור וצידון, ומ"יהוא בן עמרי" מלך ישראל (למרות שיהוא ביצע הפיכה, בעיני האשורים הוא נחשב משושלת עמרי). מאמץ נוסף שנערך ב-838 לכבוש את דמשק נכשל, ושלמנאסר לא חזר יותר לסוריה.
ב-839 ערך שלמנאסר מסע נגד ממלכת קוה בקיליקיה ובין השנים 833–837 יצא לארבעה מסעות באנטוליה והגיע עד לממלכת תַּבַּל (במקרא: תובל) ברכסי הטאורוס, המסע נערך ממניעים כלכליים.
בסיכום תקופת מלכותו מתקבל הרושם של משימה שלא הושלמה, של מאמץ ענק עם תוצאות קטנות מאוד. כך למשל, בצפון הרחיק שלמנאסר מעבר לימת ואן ("הים של נאירי") וחדר לטריטוריה של אוררטו, ממלכה שנוצרה זה לא מכבר בלב ההרים הגבוהים של ארמניה. אך למרות ההתפארות האשורית בהצלחה באזור זה, המציאות הייתה שונה, ובמרוצת המאה הבאה עתידה הייתה אוררטו (אררט) להיהפך ליריבתה ומתחרתה העיקרית של אשור; שלמנאסר הצליח להחריב את העיר אַרזַשכֻּן, בירתה של אררט, אך מאוחר יותר היא הצליחה להשיב לו מלחמה. במזרח הגיעו האשורים לכלל מגע עם המדיים והפרסים, שישבו אז סביב אגם אורמיה. אך ההתנגשות שם הייתה קצרה וללא תוצאות שנשתמרו לזמן רב. המדיים והפרסים נותרו חופשיים לחזק ולבצר את מעמדם באיראן, ובסופו של דבר הם שהנחיתו את מכת המוות על ממלכת אשור. שלמנאסר כבש את בבל והפך אותה למדינה וסלית.
כתובת של המלך מופיעה על גבי סלע במנהרת החידקל שבטורקיה.
ראו גם
קרב קרקר
האובליסק השחור
המונולית מכורח
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מלכי האימפריה האשורית החדשה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-9 לפנה"ס | 2023-07-07T23:57:31 |
תגלת-פלאסר השלישי | תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר השלישי (באכדית: תוכולתי-אפיל-אשארה) היה מלך באשור בשנים 745 עד 727 לפנה"ס ואחד החשובים במלכיה. הוא יותר מהכפיל את גודלה של האימפריה האשורית החדשה באמצעות כיבושים רחבי היקף באזור בבל בדרום וכן חלקים נרחבים מהלבנט. על פי ספר מלכים ב' הוא הגלה חלק מעשרת השבטים של ממלכת ישראל.
ביוגרפיה
ראשית חייו
תגלת פלאסר השלישי היה כנראה ממוצא לא מלכותי - כנראה גנרל בצבא אשור ומושל העיר כלח, אף על פי שבכתובת מתקופתו הוא הציג את עצמו כבנו של אדד-ניררי השלישי. המידע לגבי ראשית חייו של תגלת-פלאסר אינו רב.
עלייתו לשלטון
הוא עלה לשלטון לאחר תקופה ארוכה שבה אשור איבדה את מעמדה כמעצמה אזורית והפכה לממלכה קטנה. בשנת 746 לפנה"ס בעקבות מצב כלכלי וביטחוני קשה, פרץ מרד בעיר כלח שהייתה בירת אשור. בעקבות המרד תפס תגלת פלאסר השלישי את השלטון, ואימץ את השם תגלת-פלאסר.
תגלת-פלאסר השלישי פתח בעלייתו לכס ממלכת אשור תקופה חדשה בתולדות האימפריה, ובזמנו הסתמן שינוי יסודי במדיניותה ובאופי פעילותה הצבאית.
כיבושיו
300px|ממוזער|טקסט=הרחבת האימפריה האשורית |הרחבת האימפריה האשורית. השטח החום כהה הוא שטח אשור עד 745 לפני הספירה, בחום בהיר-כהה - כיבושי תגלת פלאסר השלישי - בעיקר בבל והלבנט. בחום בהיר - כיבושי סרגון.
תגלת-פלאסר השלישי הציב לעצמו את כיבוש בבל וריסון הכשדים כמטרה ראשונית. מאוחר יותר, פנה להענשת אוררטו.
בשנת 740 לפנה"ס חזרה אשור בהנהגתו של תגלת-פלאסר לפעילות צבאית במערב. באותה שנה נכבשה ארפד, ובשנת 738 נכבשה כלנה. בכך הושלמה השתלטותה של אשור על צפון סוריה. הוא לחם בה עד שנת 732. עליונות אשור מבחינה צבאית-מדינית הופגנה בכל מערב אסיה.
בשנים 738–734 פלש המלך האשורי לפלשת והכניע את יושביה ועריה החזקות, בהן עזה. תוך זמן קצר באה גם פלישת המלך לממלכת ישראל; חבלי ארץ רבים עברו לידי אשור, ומס הוטל על מנחם בן גדי, מלך ישראל.
הכרת שליטי האזור בעובדה זו משתקפת ברשימת המלכים שהעלו מס לתגלת-פלאסר ב-738. ביניהם נכללו שליטים של מרכז סוריה (כמו חמת) ודרום סוריה (דמשק) וכן רצועת החוף הפיניקית (גבל וצור), אך גם מלכים רחוקים יותר כמו מנחם בן גדי מלך ישראל ("מנחם השומרוני"), זביבה מלכת הערבים וכן שבט קדר. לאחר שהשתלט על סוריה וארץ ישראל הוא פנה להילחם בממלכת אוררטו שממזרח לאשור. הוא צר על בירתה תושפע אך לא הצליח לכבוש אותה. הוא כבש גם את בבל (שמלך בה מוכין זרי), ונעזר לשם כך בשני שבטים ארמים שדאגו לאספקה של הצבא, וכך הפך גם למלך בבל.
במקרא הוא מכונה גם בשם "פּול". כינוי זה ניתן לו כאשר נעשה מלך גם על בבל בשנת 729 לפנה"ס. יש הסבורים ש"פול" הוא קיצור של השם "תגלת‐פלאסר", שהוא הצורה המקראית של השם המקורי תֻּכֻלְתִ‐אַפִּל‐אֵשָׁרָא.
פועלו כשליט אשור
ממוזער|250x250 פיקסלים|תגלת פלאסר השלישי צר על עיר. המוזיאון הבריטי בלונדון, אנגליה. ניתן להבחין באיל ניגוח שפורץ אל העיר, וכן בשלוש גופות נעוצות על עמודים, כנראה ענישה למורדים בשלב שאחרי כיבוש העיר.
חלק מן הארצות הכבושות אורגן מחדש במסגרת מנהלתית-טריטוריאלית של פחוות אשוריות, הוצבו בהן נציבים והם נחשבו חלק מן המינהל האשורי. תגלת פלאסר השלישי יצר מערכת של דואר שהתבססה על רוכבי סוסים. הוא הקים סביבו מבנה פקידותי שטיפל בידע ובמודיעין שהגיע לאשור - אנו יודעים זאת מכתובות על מערך מודיעין שהיה פעיל בתוך ממלכת אוררטו.
בעקבות שיטת ההגליה הדו-סטרית שפותחה ושוכללה בתקופה זו, חלו גם שינויים ניכרים בהרכב האוכלוסייה של פחוות אלו. ארצות אחרות שבאו תחת עול אשור זכו להתקיים במעמד של ממלכות גרורות. המרקם האתני והחברתי שלהן לא נפגע, או שנפגע במידה מועטה בלבד, ושליטיהן והמינהל העצמי שלהן נשארו על כנם. אולם מעמד זה היה מותנה בנאמנות מדינית לאשור ובחובות כלכליים, בעיקר בצורת מסים, שהפרתן הייתה עלולה לגרור ביטול המעמד של מדינה גרורה ולסיפוחה בתור פחווה לאשור תוך ביטול האוטונומיה שניתנה לה קודם לכן.
ראו גם
כתובת פנמו השני, בה מוזכר תגלתפלסר
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
תגלת פלאסר השלישי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
מסע תגלת פלאסר השלישי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
קטגוריה:מלכי האימפריה האשורית החדשה
קטגוריה:מלכי הגויים בתנ"ך
קטגוריה:אישים בתנ"ך המוזכרים במקורות חיצוניים
קטגוריה:מלכי בבל
קטגוריה:מלכי השושלת ה-10 האשורית של בבל
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-8 לפנה"ס | 2024-03-14T21:16:21 |
תיגלת פלאסר ג' | REDIRECT תגלת-פלאסר השלישי | 2013-06-06T16:22:25 |
כביש חוצה ישראל | REDIRECT כביש 6 | 2004-02-22T14:35:34 |
Emacs | Emacs או EMACS (ראשי תיבות: Editor MACroS; בעברית: אִימֶקְס) היא משפחה של עורכי טקסט שנודעו בעיקר בזכות האפשרות להרחיב אותם לשימושים חדשים. רק גרסה אחת, זו המכונה GNU Emacs (בעברית יש לבטא גְנוּ אִימֶקְס), שנוצרה על ידי ריצ'רד סטולמן עבור מיזם GNU, נפוצה עדיין בשימוש ולמעשה נחשבת לתוכנה החופשית הוותיקה ביותר בפיתוח פעיל.
Emacs זמינה במגוון רחב מאוד של מערכות הפעלה (היסטוריות ומודרניות) וזכתה למעמד מיתולוגי בקהילת התוכנה החופשית והקוד הפתוח, בין השאר בזכות היותה צד ב"מלחמת העורכים" המיתולוגית בינה לעורך טקסט חופשי ותיק אחר, vi.
ההיסטוריה של GNU Emacs
הפיתוח של Emacs החל בשנות ה-70 במעבדת מדעי המחשב וה-AI של MIT.
התוכנה זכתה מאז לקהל גדול ונאמן מאוד של מתכנתים ברחבי העולם וסטולמן נותר מעורב בפיתוחה.
חלקים של Emacs נכתבו בשפת C, אך ליבתו של העורך היא מפרש עבור ניב של שפת התכנות Lisp הנקרא Emacs Lisp. בשפה זו נכתבות מרבית ההרחבות השונות.
Emacs זמינה עבור מערכות הפעלה היסטוריות ומודרניות רבות, בהן במיוחד לינוקס, חלונות ו-macOS וכן גרסאות שונות של מערכות BSD, סולאריס ואחרות.
במהלך השנים הפרויקט, לו תרמו רבבות מתכנתים מרחבי העולם, פוצל למספר גרסאות שנועדו לספק את צורכיהם של המשתמשים השונים. בולטת במיוחד XEmacs (שנקראה תחילה Lucid Emacs), אשר הייתה הגרסה הראשונה של Emacs עבורה פותח ממשק גרפי לשימוש במערכת X11. XEmacs, להבדיל מ-GNU Emacs, איננה נמצאת בפיתוח פעיל.
בעקבות יצירת הגרסה המתחרה החל סטולמן להבחין בין הגרסה המקורית ו"חיקוייה" על ידי כתיבת השם המקורי כ-"Emacs" בעוד שהשם "emacs" התייחס לגרסאות אחרות.
הפיתוח של GNU Emacs נמשך גם כיום. גרסה 29.2 שוחררה בינואר 2024.
תכונות עיקריות
יכולת ההרחבה וההתאמה של Emacs למשימות שונות היא אחת התכונות החשובות והמוכרות ביותר של העורך. הוא מופץ בדרך כלל בליווי מגוון הרחבות – בהן מנהל קבצים (dired), קורא דואר אלקטרוני וקבוצות דיון (gnus), דפדפן אינטרנט (eww) ועוד.
Emacs בשימוש בראש ובראשונה כעורך קוד מקור. לצורך זה הוא כולל תמיכה מובנית בשפות קוד רבות. תמיכה עבור שפות קוד חדשות זמינה באמצעות הרחבות צד-שלישי.
Emacs משנה את התנהגותו בהתאם לסוג הקובץ שהמשתמשים עורכים ברגע נתון, זאת על ידי מעבר אוטומטי מ"מצב עריכה" (mode) אחד לאחר. מצבי העריכה הבסיסיים ביותר הם של קובץ טקסט פשוט, קובץ HTML וכיוצא בזה.
התמיכה בשפות התכנות השונות כוללת התאמה לצורת העימוד (indentation), צביעת התחביר (highlighting) וגישה לכלים ועזרים שונים בשימוש בפיתוח בכל שפה.
Emacs מתאימה מאוד גם לעריכת מסמכים. היא תומכת בשפות רבות, בהן גם שפות הנכתבות מימין לשמאל, כמו עברית, ערבית, פרסית, או אמהרית, אבל גם שפות שאינן מבוססות על מערכות כתב או אלפבית לטיני, כמו רוסית, יוונית, יפנית, קוריאנית, תאית, וייטנאמית, וכן מספר מערכות כתב בשימוש על ידי עמים ילידים ביבשת אמריקה.
קיצורי המקשים המקובלים ב-Emacs הפכו בעצמם פופולריים גם בקרב משתמשי מערכות הפעלה מבוססות יוניקס, והם מוצעים גם כאפשרות לבחירת המשתמשים, הן ברמת מערכת ההפעלה, או כתכונה בעורכי טקסט ותוכנות שונים. עורכי טקסט שפותחו בהשראת Emacs, כגון QEmacs ו־Zile (ראשי תיבות של Zile Is Lossy Emacs), הם דוגמאות בולטות.
מלבד גמישות רבה בהתאמה אישית, הן תכנותית והן דרך מערכת ניהול הגדרות התאמה מובנית, Emacs נודע גם כעורך קוד הכולל בתוכו תיעוד מגוון ועשיר.
התאמה אישית
כמעט כל היבט של Emacs ניתן להתאמה אישית. משתמשים יוצרים קובץ תצורה או או (הנקודה הכרחית ומציינת קובץ ניסתר במערכת הקבצים) אותם הם שומרים בספריית הבית, או בספרייה או (במערכות מבוססות לינוקס) הנקרא על ידי Emacs בעת ההפעלה, וההוראות המצויות בו מבוצעות זו אחר זו.
קובץ התצורה מאפשר לקבוע הגדרות מערכת שונות מברירת המחדל (למשל שיטת קידוד הקבצים המועדפת) ולהפעיל הרחבות שונות, בהתאם לצורך. בקובץ זה ניתן לתאר מקשי קיצור להפעלת פונקציות מערכת או פקודות, לבחור את ערכת הצבעים בשימוש, או להגדיר אילו פעולות יבוצעו בתגובה לאירועים שונים. למשל, ניתן לקבוע כי לפני שמירת הקובץ Emacs ינקה מהקובץ תווים מיותרים.
לנוחיותם של משתמשים המעדיפים זאת ניתן להשתמש במערכת "customize" המובנה ב-Emacs ומספקת ממשק ויזואלי לעריכת ההגדרות השונות. השינויים נשמרים בסופו של קובץ התצורה הראשי באופן אוטומטי, או בקובץ נפרד.
הפולקלור הרווח בקרב משתמשי Emacs הוא שעיקר הזמן של המשתמשים בו מוקדש לניהול התצורה ולהתאמה אישית. הגמישות האינסופית לכאורה נובעת מהאופן בו נבנתה Emacs ומהיתרונות שמציעה שפת Emacs Lisp, שהיא שפת ניהול התצורה. השימוש בשפה זו מחייב ידע מוקדם ומיומנות. כתוצאה מכך קהילת המשתמשים יצרה במהלך השנים "ערכות" תצורה, שאפשרו למשתמשים להעתיק קובץ אחד או יותר למערכת ההפעלה שלהם ועל ידי כך לאמץ את גישת המפתחים שיצרו את הערכה, במקום להמציא את הגלגל מחדש. הבולטות בדור החדש של ערכות התצורה כיום הן Spacemacs, ו-Doom Emacs, המפותחות ומתוחזקות על ידי קהילת מתנדבים, בנפרד מפרויקט Emacs.
בתרבות
כנסיית Emacs
כנסיית Emacs, שהוקמה על ידי ריצ'רד סטולמן, היא דת פארודית שנוצרה עבור משתמשי Emacs. בעוד שהיא מתייחסת ל-vi כדבר חייתי (vi-vi-vi הוא 6-6-6 בספרות רומיות), היא אינה מתנגדת לשימוש ב-vi; במקום זאת, היא מכנה את vi תוכנה קניינית ארורה. ("שימוש בגרסה חופשית של vi אינו חטא אלא תשובה"). לכנסיית Emacs יש קבוצת דיון משלה, alt.religion.emacs, שיש בה פוסטים המתיימרים לתמוך בדת הפארודית הזו. תומכי vi יצרו פולחן vi המתנגד לכנסיית Emacs.
סטולמן כינה את עצמו בצחוק כאל סנט איגנוציוס (I GNU cius), קדוש בכנסיית Emacs. זאת בהתייחסות לאיגנאטיוס מאנטיוכיה, אב כנסייה מוקדם ונחשב בנצרות.
ראו גם
Emacs Lisp
Org-mode
קישורים חיצוניים
אתר הבית של אימאקס
הערות שוליים
קטגוריה:תוכנה חופשית
קטגוריה:סביבות פיתוח משולבות
קטגוריה:עורכי טקסט
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1976
קטגוריה:תוכנה חוצת פלטפורמות | 2024-08-29T02:03:42 |
דייוויד בואי | דייוויד רוברט ג'ונס (באנגלית: David Robert Jones; 8 בינואר 1947 – 10 בינואר 2016), הידוע בשם הבמה דייוויד בואי (באנגלית: David Bowie), היה מוזיקאי, זמר, שחקן ומפיק מוזיקלי אנגלי, זוכה פרס גראמי למפעל חיים, פרס המוזיקה הבריטית, ופרס אמי (לתוכנית יומית). בואי נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי האמנים במוזיקה הפופולרית העולמית בכל הזמנים.
הקריירה המוזיקלית של בואי, שנפרסה על פני כחמישה עשורים, זכתה להוקרה בזכות שילובי תחומי אמנות שונים ביצירתו, חלוציותו בסגנונות מוזיקליים רבים, ושילוב אלמנטים חזותיים פורצי דרך בהופעותיו. יצירותיו התפרסו על יותר מסוגה מוזיקלית אחת. השינויים המושָגיים (קונצפטואליים) שעבר, ובעיקר הדרך שבהּ גילם אישיויות שונות, העניקו לו בתקשורת את הכינוי "הזיקית של הרוק אנד רול".
הוא דורג במקום ה-39 ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" של המגזין "רולינג סטון".
ביוגרפיה
השנים הראשונות 1947–1967
ממוזער|שמאל|200px|דייוויד בואי בשנת 1967
נולד בשם דייוויד רוברט ג'ונס (David Robert Jones) בבריקסטון שבלונדון. הוריו לא היו נשואים. כשהיה בן שש עשרה עברה משפחתו לגור בברומלי שבקנט, והוא למד בבית הספר הטכני שבאזור מגוריו.
בגיל חמש עשרה, במהלך ריב עם חברו ג'ורג' אנדרווד על לבה של בחורה, נחבטה עינו השמאלית מאגרופו של אנדרווד, כשעל אצבעו של אנדרווד הייתה טבעת ממתכת. בואי נפקד מבית הספר במשך שמונה חודשים כדי לקבל טיפול רפואי שיציל את עינו. עינו איבדה את היכולת לזהות גוונים שונים, והצבע החום הוא ששלט מאז בראייתה. על אף שצבע העין נותר כחול, האישון המורחב יצר רושם כי צבעה כהה יותר. כך או כך, האישונים הלא-שווים ששיוו לעיניו מראה של צבע שונה הפכו עם השנים לסמלו המסחרי הידוע ביותר. ג'ורג' אנדרווד ובואי נותרו חברים קרובים, ואנדרווד אף עיצב כמה מעטיפות אלבומיו.
בואי החל להתעניין במוזיקה בגיל תשע, כאשר אביו קנה לו מארז תקליטים אמריקאיים, רובם של אמנים שחורים כגון צ'אק ברי וליטל ריצ'רד. בריאיון לעיתון ה"רולינג סטון" בשנת 1972 נזכר בואי: "ראיתי את בת דודתי רוקדת לצלילי להיטו של אלביס 'כלב ציד', ומעולם לא ראיתיה מושפעת ממשהו לפני כן. מיד לאחר מכן התחלתי לאסוף תקליטים". לטענתו, כשהקשיב ל"טוטי פרוטי", שמע את קולו של אלוהים. אחיו למחצה הציג לפניו את מוזיקת הג'אז, והתלהבותו גרמה לאמו לקנות לו סקסופון מפלסטיק לחג המולד של שנת 1959. לאחר שעבר לנגן בסקסופון אמיתי, הקים את להקתו הראשונה, "הקונראדס".
באוגוסט 2018, במוסך ביתו של דייוויד הדפילד, חבר נוסף מהלהקה, נמצאה קלטת דמו נדירה של בואי בן ה-16 שר את השיר I Never dreamed. הקלטה זו אורכת 15 שניות בלבד. חברת התקליטים, שעבורה הקליטה הלהקה את הקלטת, לא זיהתה את הכישרון וסירבה להחתים את בואי וחבריו.
במהלך שנות השישים היה חבר בלהקות רית'ם אנד בלוז נוספות כמו "הקינג ביז", "המאניש בויז" ו"הריוט סקוואד". בתקופה זו פרסם את הקלטתו הראשונה, הסינגל "Liza Jane", עם "הקינג ביז". בהתחלה השתמש בשמו דייוויד ג'ונס, אך בשל הבלבול שנוצר בינו לבין חבר להקת המאנקיס, בחר בשם הבמה בואי, על שם הגיבור מקרב אלמו, ג'יימס בואי "וסכין הבואי המפורסמת שלו". מתקופה זו ואילך נודע דייוויד רוברט ג'ונס כדייוויד בואי.
ב-1967 הוציא בואי את אלבומו הראשון, בחברת מותג "דרם" של חברת דקה, והוא נקרא בפשטות "David Bowie". באלבום שילב האמן בין מוזיקת פופ ומוזיקה פסיכדלית, ובאותה תקופה הוציא גם את הסינגל "The Laughing Gnome", שכלל ביצועים ווקאליים בסגנון הצ'יפמאנקס, ודיבר בתוכנו על פגישתו המדומיינת עם סולן "הרולינג סטונז" מיק ג'אגר. ה-B Side של הסינגל היה השיר "The Gospel According to Tony Day". הסינגל נחל כישלון חרוץ, ולא העפיל למצעדי המוזיקה. בעקבות זאת פרש בואי לתקופה קצרה מתחום המוזיקה לשם לימודי בודהיזם, ולא הוציא אף לא אלבום אחד במשך שנתיים. כמה שירים מאלבום זה נוספו בשנים מאוחרות יותר לאלבומי אוסף.
באותה שנה, בעקבות השפעת האמנות המודרנית ותחום הדרמה בעיקר, החל בואי ללמוד עם לינדזי קמפ (Lindsay Kemp), מורה לפנטומימה בתיאטרון האוונגארד. תקופה זו השפיעה עליו רבות בהמשך הקריירה, שלאורכה הציג עצמו דרך דמויות שונות, והוא אף הצהיר עליה כעל התקופה שבה הרגיש שהשתתף בעשייה המשמעותית ביותר בחייו. בתקופה זו מכר בואי את שירו הראשון לזמר בשם "אוסקר", שם הבמה הראשון של המוזיקאי פול ניקולאס. השיר היה "Over the Wall We Go" – סאטירה על בריחות מבתי הכלא בבריטניה. בשנת 1968, סוכנו של בואי, קנט פיט, הפיק סרט באורך חצי שעה שנקרא "Love You Till Tuesday", שבו הוצג בואי מבצע מספר משיריו, אך הסרט לא יצא עד לשנת 1984.
תקופת הפולק הפסיכדלי 1969–1971
בשנת 1969 טעם בואי לראשונה את טעם ההצלחה עם פרסום הסינגל "Space Oddity", שיצא במקביל לנחיתת האדם הראשון על הירח. השיר, בלדה שסיפרה את סיפורו של מייג'ור טום, אסטרונאוט שאבד בחלל, פרט על מיתר ההתרגשות שבלאו-הכי ליוותה את הנושא באותה תקופה (אם כי בואי עצמו טוען שהפרסום כלל לא סונכרן במודע עם תאריך הנחיתה). לשיר קיימת גם פרשנות המתקשרת לשימוש בסמים, אך בואי עצמו מתאר את השיר כסיפורו של אדם שמימש את חלומו ובדרך לשם איבד קשר עם כל מה שהיה חשוב ויקר לו לפני כן. השיר הגיע למקום החמישי במצעדים בבריטניה, והוסף לאלבום השני שלו, הפעם תחת חברת התקליטים "Mercury". האלבום, שנקרא כמו קודמו, "David Bowie", יצר בלבול בבריטניה (בארצות הברית האלבום הופץ בשם "Man of Words, Man of Music"). מספר שנים מאוחר יותר יצא האלבום תחת השם "Space Oddity".
בסיום העבודה על השיר "Space Oddity" החל בואי לעבוד יחד עם אמנים שונים כמו מארי פיניגן, כריסטינה אוסטרום ובארי ג'קסון על הקמת מועדון פולק שפעל בערבי יום ראשון בפאב "שלוש חביות הבירה" שבבקנהאם (Beckenham). המקום הועבר במהרה ל"מעבדת האמנויות בבקהאם", וזכה להצלחה אדירה. באוגוסט 1969 אירח המקום 'פסטיבל חינם' בפארק מקומי, אשר זכה לתיעוד מאוחר יותר בשירו של בואי, "Memory of a Free Festival".
בשנת 1970 הוציא בואי את אלבומו השלישי, "The Man Who Sold the World". באלבום זה זנח את הצליל האקוסטי שאפיין את אלבומיו הקודמים ועבר לסגנון הרוק הכבד. באלבום זה שיתף פעולה לראשונה עם הגיטריסט מיק רונסון, איתו ניגן עד שנת 1973. רוב שירי האלבום היו זהים לסגנון מוזיקת הרוק ששלט בבריטניה באותה תקופה, אך חלק מהשירים היו בעלי סגנונות שונים, כמו השיר הנושא של האלבום, שהיה בהשראת המוזיקה הלטינית. השיר זכה להצלחה רבה ובמהלך השנים בוצע על ידי הרכבים שונים, מהמפורסמים שבהם להקת נירוונה. שירים מסוימים באלבום חושפים טפחים בחייו האישיים של בואי, השיר "All The Mad Men" המתאר את הגיגיו של אדם הנחשב למטורף הוקדש לטרי, אחיו המעורער בנפשו של בואי, שנכנס ויצא ממוסדות שיקום שונים כל חייו. כמו כן היו שירים שהציגו את הנושאים בהם עסק בואי, בהם השיר האפי "A Width of a Circle", בו סיפר על יחסי המין שחווה עם אלוהים והשטן. עטיפת האלבום הציגה את בואי לבוש בשמלה, הופעה ראשונה לחזות האנדרוגינית אותה החל לאמץ בעידודה של אשתו דאז, אנג'לה, שהייתה בעלת נטיות ביסקסואליות (כמו בואי עצמו), ואף סולקה כמה שנים קודם לכן ממוסד לימודי בגלל רומן לסבי. המראה השערורייתי עורר סערה קטנה בארצות הברית, שם עטיפת האלבום צונזרה והציגה קטע קומיקס, בלי שום זכר לבואי. באותה שנה התחתן בואי עם אנג'לה, שעסקה בין היתר בתחום עיצוב אופנה והייתה, כאמור, שותפה לעיצוב תדמיתו.
שנה מאוחר יותר, ב-1971, הוציא בואי את האלבום "Hunky Dory", אשר סימן את התחלתו של שיתוף פעולה מתמשך עם חברת התקליטים תקליטי RCA. את האלבום הפיק בואי יחד עם המפיק הבריטי קן סקוט. באלבום שולבו סגנונות מוזיקליים ונושאים שונים. היו בו נגיעות פופ כמו בשיר "Kooks" אשר הוקדש לבנו התינוק, זואי; האלבום עסק בנושאים בעלי משמעות לבואי כמו נושא ה"הומו סופריור" בשיר "Oh! You Pretty Things", הסמי-אוטוביוגרפיה "The Bewlay Brothers" שבה לעסוק ביחסיו עם אחיו למחצה טרי, והשיר "Quicksand" שהשראתו הייתה עיסוקו של בואי בבודהיזם. במקביל לכל אלה, חלק משירי האלבום היו מחוות לאליליו של בואי, בהם השיר "Andy Warhol" שדיבר על האמן הרב תחומי אנדי וורהול שאימץ אותו לקומונת האמנים "בית החרושת"; השיר "Song for Bob Dylan" שהיה מעין מכתב פתוח לבוב דילן (בו אף היה מחווה לאלוויס פרסלי כאשר בואי חיקה את קולו של אלוויס בחלק מהשיר), והשיר "Queen Bitch" מחווה ללו ריד ולהקת הוולווט אנדרגראונד. האלבום והסינגל "Changes" מתוכו לא נהיו להיטים בזמנו, אך האלבום היווה בסיס יציב לעלייתו של בואי למעמד של כוכב. "Hunky Dory" נחשב לאלבום היסטורי ולקלאסיקה וזוכה ללא הרף במקומות ראשונים במשאלי פופולריות. השיר "Life On Mars" מתוך האלבום, שבלט בעיבוד כלי המיתר שכתב מיק רונסון ובנגינת הפסנתר של קלידן להקת "יס" ריק וייקמן, נחשב בעיני רבים לאחד השירים הגדולים של בואי אי פעם.
תקופת זיגי סטארדסט 1972–1973
ממוזער|שמאל|200px|דייוויד בואי במהלך סיבוב ההופעות Ziggy Stardust
בשנת 1972 התרחשה הפריצה הגדולה של בואי ככוכב רוק, בצאת אלבום הקונספט שנחשב לאלבום החשוב ביותר שיצר ולאחד החשובים בהיסטורית המוזיקה: "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars". האלבום מספר את סיפורו של חוצן אנדרוגני בשם זיגי סטארדסט, כוכב רוק אולטימטיבי המגיע לכדור הארץ בתקופה בה הסתבר כי זה יחרב תוך חמש שנים. האלבום אופיין בשילוב החריף בין כל הסגנונות בהם עסק בואי עד לאלבום הנוכחי, מוזיקת פופ, רוק כבד ומוזיקת פולק (מוזיקת עם מקומית, עם השפעות של מוזיקה מאזור יורקשייר). מספר משירי האלבום הפכו לקלאסיקות רוק, בהם "Ziggy Stardust", "Moonage Daydream", "Hang on to Yourself" ו-"Suffragette City". עם יציאתו זכה האלבום להצלחה כבירה: הוא הגיע למקום החמישי במצעדים של בריטניה, והסינגל מהאלבום, "Starman", הגיע למקום העשירי. הצלחת האלבום הביאה לכך שאלבומו הקודם של בואי, "Hunky Dory" עקף את "זיגי סטארדסט" והגיע למקום השלישי במצעדים. באותה תקופה הסינגל "John, I’m Only Dancing" שיצא בנפרד מאלבום, הגיע למקום ה-12 במצעדים והסינגל "All the Young Dudes", שבואי כתב ללהקת מוט דה הופל, הגיע למקום השלישי.
בואי החליט למתוח את גבולות היצירתיות שלו: באותה שנה בה יצא האלבום יצא בואי למסע הופעות מקיף עם להקתו, "העכבישים ממאדים", שכללה את רונסון על הגיטרה, טרוור בולדר על הבס ומיק וודמנסיי על התופים. השיא הגיע כאשר בואי הפיח חיים בדמותו הבדיונית של זיגי סטארדסט, והציג את עצמו בתור החייזר שיצר, חמוש בשיער אדום בוהק, בגדים ראוותניים ואיפור כבד ששינה לחלוטין את זהותו המקורית. מסע ההופעות זכה לרווחים ותשבחות, כאשר בואי שילב בהצלחה רבה את המוזיקה עם אלמנטים וגירויים חזותיים כמו תלבושות שערורייתיות, תפאורות ביזאריות ותיאטרליות מוחצנת (בהשראת לימודיו המוקדמים אצל לינדזי קמפ ואומנות הקבוקי היפנית שבואי העריך באותה תקופה). מאפיינים רבים אלו אשר צמחו בעיקר בזכות יצירתיותו של בואי, הביאו את זרם הגלאם רוק שהתפתח באותה תקופה, לכדי ביטוי אולטימטיבי.
עם הצלחתו המסחרית החל בואי לשווק ולהפיק בשביל מי שהיה בעבר אחד מגיבורי הרוק שלו, אלבום הסולו של לו ריד, "Transformer", הופק על ידי בואי ורונסון, והפך להיות האלבום החשוב ביותר של ריד. איגי פופ ולהקתו הסטוג'ס אותם הכיר בואי בסיבוב ההופעות שערך בארצות הברית, חתמו תחת חסותו של בואי בחברת ההפקות "MainMan", שם יצרו את אלבומם השלישי "Raw Power".
בשנת 1973 המשיכו "עכבישי המאדים" ליצירת האלבום "Aladdin Sane". האלבום תואר בפי בואי כ"זיגי נוסע לאמריקה", שכן כל שירי האלבום נכתבו במהלך נסיעה על ספינות, אוטובוסים או רכבות במהלך מסע ההופעות בארצות הברית משנת 1972. עטיפת האלבום תוארה כמפחידה ביותר והיא הציגה את בואי כזיגי סטארדסט בעירום, עם ברק בצבעי אדום, כחול ושחור לאורך פניו. האלבום כלל בתוכו את הסינגל המצליח "The Jean Genie", שהגיע למקום השני במצעדים של בריטניה, ואת הסינגל "Drive-In Saturday" שהגיע למקום השלישי (את השיר כתב בואי במקור ללהקת מוט דה הופל שכאמור הצליחו מאוד עם הסינגל הראשון שבואי כתב בעבורם, אולם הלהקה סרבה לקבל את השיר החדש וכתגובה לעלבון זה בואי גילח את הגבות שלו. מכאן ואילך המשיך בואי להופיע בלי גבות עד 1976). באלבום נכללה גם גרסת כיסוי לשיר של להקת הרולינג סטונז, "Let's Spend the Night Together". בשיר הנושא של האלבום מנגן הפסנתרן מייק גרסון, והסולו שלו נחשב לאחד משיאיו המוזיקליים של האלבום.
ההופעות של בואי בתקופה זו כללו שירים מאלבומיו הראשונים, אך בעיקר משני אלבומיו האחרונים, בהם זיגי סטארדסט היה הכי דומיננטי. הופעות אלו היו טעונות מבחינה תיאטרלית, בואי היה מחליף ללא הרף את תלבושותיו, ואף מקיים יחסי מין אוראליים עם הגיטרה של רונסון. בואי טוען שבתקופה זו החל לסבול מבלבול בין זהותו לזהותו של זיגי, מצב שהוחרף עקב שימוש הולך וגובר בסמים שונים. לבסוף החליט בואי לבצע הופעת "פרישה" מדמותו של זיגי סטארדסט, ביולי 1973, בהיכל המרסמית' אודיאון המפורסם בלונדון, שם התקיימה הופעת החותם של מסע ההופעות הנרחב. הופעה זו הוסרטה ועשר שנים מאוחר יותר יצאה כסרט "Ziggy Stardust: The Motion Picture". במהלך ההופעה הכריז בואי:
באוקטובר של אותה שנה הוציא בואי בלחץ חברת התקליטים שמיהרה להפיק רווחים משיא תהילתו, אלבום קאברים שהוא מחווה לשירים שהיו אהובים על בואי אהובים משנות השישים, "Pin Ups". האלבום הגיע לראש המצעדים בבריטניה, ובואי הפך למוזיקאי המוכר ביותר בבריטניה דאז. באותה תקופה פירק בואי סופית את "עכבישי המאדים" והחל בניסיונות לנוע הלאה מדמותו של זיגי. אלבומיו המוקדמים של בואי החלו לזכות לנתוני מכירות מרשמים יותר מבעבר, כולל "The Man Who Sold the World" שיצא בהוצאה מחודשת, השיר "Life on Mars" מ-"Hunky Dory" שיצא כסינגל והתקליט משנת 1967, "The Laughing Gnome".
העכביש הטרופודה דייווידבואי נקרא על שמו של בואי, כנראה כמחווה לתקופת עכבישי המאדים, והשיער האדום שאימץ בהופעותיו כזיגי סטארדאסט.
פלסטיק סול והדוכס הלבן 1974–1976
ממוזער|שמאל|250px|דייוויד בואי בשנת 1974
בשנת 1974 ניגש בואי ליצור את אופרת הרוק "1984", אשר הייתה אמורה להתבסס על הרומן הבדיוני "1984" מאת ג'ורג' אורוול, רומן שהשפיע רבות על בואי באותה תקופה. במהלך העבודה על האלבום, הוגשה תביעת זכויות יוצרים מצד אלמנתו של אורוול שביקשה שלא לעשות שימוש ביצירה הספרותית. בואי נאלץ לשנות את תוכניותיו ולבסוף יצא האלבום במתכונת סטנדרטית ללא קשר מחייב בין השירים, תחת השם "Diamond Dogs". האלבום מכיל כמה מפסגות הרוק של בואי, אך מעל לכל בולט השיר "1984" הנחשב ליצירה המוזיקלית שבישרה את בוא הדיסקו. במקור היה השיר מורכב משני שירים, אך לקראת העריכה הסופית של האלבום הסיר בואי את השיר השני שנקרא "Dodo" ו-"1984" נותר שיר אחד. תוכניותיו הנוספות של בואי היו להפוך את האלבום לסרט, אך אלו מעולם לא התממשו. תוכניות נוספות של בואי היו להעלות מחזה של הספר "1984", אך מאחר שניתקל בקשיים בקבלת הזכויות, הוא נסוג גם מהפרויקט הזה.
במקביל ליציאת האלבום, העלה בואי מופע טלוויזיוני ברשת הטלוויזיה NBC, אשר נקרא "The 1980 Floor Show". המופע הציג את התהליך בו בואי החל לעבור מתחום מוזיקת הרוק אל כיוון מוזיקת הדיסקו. עם יציאתו לחנויות, "Diamond Dogs" הגיע אל המקום הראשון במצעדי בריטניה, והעניק לבואי שנתיים ברציפות את תואר המוזיקאי המוכר ביותר. בארצות הברית זכה בואי להצלחה המסחרית המאסיבית הראשונה כאשר האלבום הגיע למקום החמישי במצעדים.
בהמשך להצלחה האדירה יצא בואי למסע הופעות נרחב בצפון אמריקה, מיוני עד דצמבר של שנת 1974. המופע לווה בכוראוגרפיה של טוני באסיל, וצויד באפקטים מיוחדים. קטעים ממסע ההופעות צולמו לסרט הדוקומנטרי "Cracked Actor". צילומי הסרט היוו הוכחות להרגלי השימוש בקוקאין של בואי, כאשר הוא צולם מושך באפו בחוזקה במושב האחורי של מכוניתו, בטענה ש"היה זבוב בחלב שלו".
באותה שנה הוציא בואי את אלבום ההופעה הראשון שלו, "David Live", אשר כלל את הופעתו ב"מגדל פילדלפיה". בואי טען כי שם האלבום צריך להיות "דייוויד בואי בחיים ובריא וחי רק בתאוריה", בהתייחס למצבו הפסיכוטי באותה תקופה כה עמוסה בחייו. האלבום הגיע למקום השני במצעדים בבריטניה ולמקום השמיני בארצות הברית והצדיק את מעמדו של בואי כאחד מכוכבי הרוק הגדולים באותה תקופה.
לאחר ההופעה שפתחה את מסע ההופעות לקידום "Diamond Dogs" של אותה שנה, זנח בואי אט אט את סגנון ההופעות המוגזם אשר אפיין אותו באותה תקופה. לאחר הפסקה קצרה לטובת הקלטת חומרים חדשים, חזר בואי להופיע, כאשר הסאונד הבומבסטי של מסע ההופעות הקודם לא היה קיים עוד. שינויים נוספים מצד בואי היו להחליף מספר מנגני ההרכב, וכשחזר להופיע באוקטובר, החלפת שמו של מסע ההופעות ל-"Philly Dogs Tour", בהתייחס לפילדלפיה.
ממוזער|שמאל|250px|דייוויד בואי לצד הזמרת שר בשנת 1975
בשביל מעריצי זיגי סטארדסט שלא גילו אהדה רבה כלפי השינוי שחל בסגנונו של בואי לכיוון מוזיקת פאנק ודיסקו, אלבומו החדש, "Young Americans", היווה נקודת שבר. שנת 1975 הייתה בין הקשות בחייו של בואי. הוא נפרד ממנהלו הקבוע טוני דה פריז לאחר שגילה כי הלה עשק אותו במשך שנים. האלבום, שיצא בשנת 1975, היווה את סיום המעבר ממוזיקת הרוק המסורתית לסגנון ה"פילי סול" (Soul), אם כי בואי כינה באירוניה את הסאונד שאפיין תקופה זו כ"פלסטיק סול", בהתייחסו לחוסר האותנטיות שחש ביצירותיו, במיוחד בניגוד לאופי האורגני המקורי של מוזיקת הנשמה (סול). האלבום כלל את הלהיט הראשון של בואי אשר הגיע לראש המצעדים בארצות הברית, "Fame", שנכתב יחד עם ג'ון לנון, אשר תרם גם קולות ליווי, ואת הגיטריסט החדש בלהקתו של בואי, קרלוס אלומאר. בריף הגיטרה שבשיר "Win" השתמש שנים לאחר מכן בק לשירו "Debra" מהאלבום "Midnight Vultures". על אף האופי השטחי שהיה קיים באלבום בהשוואה לקודמיו, זכה בואי למוניטין של אחד מהמוזיקאים הלבנים הבודדים שהוזמנו להופיע בתוכנית "Soul Train" הפופולרית ואף זכה למחמאות על האלבום מאומנים שחורים כמו ג'יימס בראון שטען כי "זוהי אחת המחוות המעולות ביותר למוזיקה השחורה". אולם, הופעתו האלימה והפרנואידית בתוכנית האירוח של דיק קאבט ברשת ABC חיזקה את השמועות כי הרגלי צריכת הקוקאין של בואי מתחילים להראות סימנים. לפי אנג'י בואי הגיעה צריכת הסמים של בואי באותה תקופה למנות קוקאין בשווי של 200$ ליום.
האלבום הפך להיות זה שסימן את פריצת דרכו של בואי אל הקהל האמריקאי. על אף שהגיע רק אל המקום התשיעי במצעדים האמריקאים, בעוד "Diamond Dogs" הגיע למקום החמישי, הוא צעד במשך זמן כפול. בתקופה זו הגיע האלבום למקום שני במצעדים של בריטניה, רק מספר חודשים לאחר שהשיר "Fame" הגיע למעמד זהה בארצות הברית.
ממוזער|שמאל|250px|דייוויד בואי מופיע כ"דוכס הלבן והרזה" בשנת 1976
בשנת 1976 הוציא בואי את האלבום "Station to Station", שהציג גרסה אפלה יותר של דימוי הפלסטיק סול שאימץ לעצמו. דימוי זה התגבש מאוחר יותר לעוד אחת מדמויותיו של בואי, הפעם בתור "הדוכס הלבן והרזה". באופן ויזואלי הדמות הייתה זהה לזו של תומאס ג'רום ניוטון, הדמות שבואי גילם בסרט "האיש שנפל מכוכב אחר". אלבום זה היווה שלב ביניים בקריירה של בואי. מצד אחד הוא חיזק את סגנון הפאנק והסול שבאלבומו הקודם, אך מהצד השני גם היווה בסיס לשימוש בסינתיסייזר באלבומיו הבאים. בתקופה זו היה בואי תלוי באופן מוחלט בסמים (דוגמה בשיר הנושא בו שר בואי: זה לא על ידי השפעת הקוקאין אולי זוהי אהבה "ITS NOT by side effect of the cocaine i think it must love" וציטוט מהקבלה: מכתר למלכות "from kether to malkuth"), ורבים ממבקרי המוזיקה ראו בכך כסיבה לחוסר הקצביות והרגש שהיה קיים במוזיקה בהשוואה למוזיקת העבר שלו. מצבו הנפשי המעורער בא לידי ביטוי בריאיון שהעניק בשידור חי לטלוויזיה, ובו לא הצליח לייצר ולו משפט קוהרנטי אחד. בנוסף לכך, כוחו הפיזי של בואי החל להתערער, מאחר שאיבד משקל רב מגופו.
על אף כל אלה, מסע הופעות נרחב תוכנן לשנת 1976, ועמד לכלול מספר רב משיריו החדשים של בואי. ההרכב שליווה אותו במסע ההופעות היה: אלומאר על הגיטרה, ג'ורג' מאריי על הבס ודניס דייוויס על התופים. הרכב זה נשאר פעיל לצד בואי עד לתחילת שנות השמונים. מספר נגנים אורחים במסע ההופעות היו הגיטריסט ארל סליק וקלידן להקתו של ברוס ספרינגסטין, רוי ביטאן. מסע הופעות זה זכה להצלחה רבה אך היה גם שנוי במחלוקת מאחר שהחלו לצוץ שמועות שבהשקפותיו היה בואי פשיסט, לאחר הצהרות תמוהות שלו כמו בריאיון לקמרון קרואו במאי 1976: "היטלר היה כוכב הרוק הראשון בהיסטוריה" או "בריטניה תרוויח הרבה משלטון פשיסטי". לאחר מכן פרסם הבהרה לפיה הוא דוחה כל האשמה כזו וכל מעורבות בפשיזם.
בתקופה זו "Station to Station" הגיע למקום השלישי במצעדים בארצות הברית, השיגו הגדול ביותר שם, לצד הצלחת הסינגל "Golden Years". בואי היה בשיא הצלחתו, אך מצבו הנפשי, לדבריו, החל להתערער בצורה חמורה בעקבות צריכת הקוקאין והוא חווה מספר מנות יתר באותה שנה.
תקופת ברלין 1976–1980
לאחר "תקרית תחנת ויקטוריה" במאי 1976 בה צולם בואי מצדיע במועל יד דבר שגרם להתקפה חריפה בעיתונות הבריטית ומהקהילה היהודית, עבר בואי אל ברלין המערבית על מנת להתנקות מסמים לחלוטין, ולהחזיר את הקריירה שלו למסלולה. בתקופה בה שהה שם החל לגלות עניין בסצנת המוזיקה הגרמנית, בזמן שחלק דירה יחד עם איגי פופ. בתקופה זו הוא הפיק שלושה מאלבומיו של פופ לצד טוני ויסקונטי, ובכך עזר רבות בקריירה שלו. עם בואי לצידו ככותב שירים, השלים פופ שני אלבומי סולו: "The Idiot" ו-"The Lust for Life". באופן בלתי צפוי, חבר בואי אל להקתו של פופ באביב של אותה שנה. הוא לקח פיקוד על הקלידים לקולות הליווי וההרכב הופיע בבריטניה, אירופה ובארצות הברית ממרץ ועד אפריל.
הצליל הגס אשר אפיין את "Station to Station" הציג את הניצנים הראשונים לסגנון המוזיקלי שבואי אימץ לעצמו ברצף של שלושה אלבומי אלבומים שנקרא "טרילוגיית ברלין". חלק ניכר מהעבודה על הטרילוגיה הייתה של המוזיקאי בריאן אינו, בכתיבת השירים ובעבודת הקלידים.
על אף שבמקומות רבים זכה אינו לקרדיט על הפקת הטרילוגיה, היחידים שהפיקו אותו היו בואי וטוני ויסקונטי. מספר שנים מאוחר יותר, בואי עצמו הצהיר כי לא ניתנה מספיק הוקרה לוויסקונטי על הפקת האלבומים, על אף שרוב ההפקה הייתה נתונה לו.
על האלבום הראשון בטרילוגיה אמר ויסקונטי כי "בואי רצה לעשות אלבום בלתי מתפשר המשדר בדיוק מה שהוא מרגיש, ושלא היה לו אכפת אם זה יהיה אלבום להיט ושההקלטות יהיו כל כך מבולגנות עד שאף אחד לא יסכים להפיץ את האלבום". בהשפעה ניכרת מאמנים גרמניים שונים כמו קאן, נוי!, קרפטוורק ומלחינים אמריקאים כמו סטיב רייך ופיליפ גלאס, בואי נסע לניונקריצ'ן שליד קלן על מנת לפגוש את המפיק הגרמני הידוע קונרד (קוני) פלאנק, אשר נחשב למהפכני בקרב הרוק הגרמני של אותה תקופה. אולם, פלאנק לא גילה שום עניין לעבוד לצד בואי, וסירב להכניסו לאולפן. לפיכך, בואי ושותפיו החלו להקליט בעצמם שירים שנחשבו לפשוטים באופן יחסי, פשטניים ועקביים, כתגובה לצמיחת זרם הפאנק-רוק באותה תקופה. אולם, שירים נוספים שהיוו צד שלם בתקליט החדש היו קטעים אינסטרומנטליים בלבד. לאחר סיום העבודה יצא האלבום בתחילת שנת 1977 תחת השם "Low", ובאופן מפתיע הגיע למקום השלישי במצעדי בריטניה, ועם השנים זכה להוקרה כאלבום שהקדים את זמנו.
בהכנות לקראת אלבומו הבא, נהג בואי לשוטט ברחובות ברלין על מנת לקבל השראה ליצירות חדשות. אנשים דיווחו שנתקבלו בו ברחוב בברלין, חלקם אף אנשי ציבור ישראליים, כדוגמת הפרופסור למדע רב תחומי ישיבתי אביעד פלקסין, שתיאר את בואי כ"זבלה מהלכת אבל זמר נפלא", או ח"כ עו"ד יאיר וסרמן שתיאר את מפגשו עם בואי כ"זכות גדולה והשראה עצומה".
האלבום הבא, '"Heroes"', היה זהה בסאונד שלו ל-"Low", אם כי היה יותר נגיש לקהל המאזינים. אופי שני האלבומים תאם לאווירת המלחמה הקרה ששררה באותה תקופה, כאשר ברלין המחולקת לשניים היוותה את ההשראה ליצירתם. השיר שהעניק לאלבום את שמו הפך להיות אחד הידועים של בואי, אשר נכתב בהשראה מזוג אוהבים שראה דרך חלון האולפן,(המפיק ויסקונטי וחברתו) אשר התנשקו ליד חומת ברלין, מתחת למגדלי השמירה. מקום המפגש היה תמוה ביותר בעיני בואי, והוא דמיין לעצמו שהשניים מנהלים רומן אסור, אך מייחסים לזאת סוג של גבורה, ולא בגידה, שמתבטאת במיקום שהם בחרו. בדומה לאלבום הקודם, גם אלבום זה חולק לשני חלקים: חלקו הראשון של האלבום כלל שירים רגילים, וחלקו השני כלל קטעים אינסטרומנטליים.
באותה שנה, הופיע בואי בהופעת אורח ב-"Granada music show Marc", בהנחיית חלוץ הגלאם רוק, חברו מארק בולאן, אשר הופיע לצד בואי עוד לפני שהפכו למפורסמים. בואי סירב להיות אורח כבוד בתוכנית האחרונה, כאשר בולאן נהרג בתאונת דרכים זמן קצר לאחר ההתארחות הראשונה של בואי.
בחג המולד של שנת 1977, בואי חבר לבינג קרוסבי, אותו העריץ, והקליט עמו גרסה לשיר "Little Drummer Boy", עם מלל חדש. שנתיים לפני, ביצעו השניים את השיר המקורי בתוכנית מיוחדת לכבוד חג המולד. חודש לאחר הקלטת השיר, מת קרוסבי. חמש שנים מאוחר יותר נהפך השיר ללהיט, אשר הגיע למקום השלישי במצעדי בריטניה, כשיצא לכבוד חג המולד. לפי דברי בואי, הוא פחד להתארח מאז בתוכניות אירוח, מאחר ש"כל מי שהתארחתי אצלו התפגר חודש מאוחר יותר".
ממוזער|שמאל|250px|בואי בהופעה באוסלו בשנת 1978
בשנת 1978 יצא בואי למסע הופעות מצומצם שהציג את שירי "Low" ו-'"Heroes"', בעקבותיו יצא אלבום הופעה בשם "Stage". באותה שנה הוקלט בואי בתור המספר לסיפורו של סרגיי פרוקופייב, "פטר והזאב". רבים מחשיבים את ההקלטה לאחת מהטובות ביותר שנעשו על רקע הסיפור.
בשנת 1979 יצא האלבום האחרון ב"טרילוגיית ברלין", "Lodger". האלבום כלל את הסינגלים "Boys Keep Swinging", "DJ" ו-"Look Back in Anger". בניגוד לשני האלבומים הקודמים, באלבום לא נכללו קטעים אינסטרומנטליים. על אף זאת, האלבום זכה להוקרה כשילוב בין בניו וייב ולמוזיקת עולם, ושירים כמו "African Night" ו-"Yassassin" ה"מזרחי" נחשבו להפתעה, אפילו בשביל היצירתיות של בואי.
בשנת 1980 לקח בואי את כל אשר למד מיצירת "טרילוגיית ברלין", ביצירת האלבום "Scary Monsters (and Super Creeps)". האלבום כלל את הלהיט "Ashes to Ashes", הציג את עבודת הסינתיסייזרים של הגיטריסט צ'אק האמר, וכלל גם חזרה אל הדמות הראשונה של בואי, מייג'ור טום מ-"Space Oddity". הדימויים שאפפו את הווידאו קליפים של שירי האלבום נתנו חשיפה לתנועה ה"נאו רומנטית" המחתרתית, כשבנוסף בואי נהג לפקוד תכופות את מועדון "הבליץ", המרכז החברתי הראשי של התנועה.
על אף שהאלבום המשיך לפי העקרונות של שלושת קודמיו, המבקרים החשיבו אותו כיותר נגיש, במלל ובמוזיקה, מה שככל הנראה הציג את הלך הדברים שעברו על בואי במהלך ההתנסויות המוזיקליות השונות. באותה תקופה בואי התגרש מאשתו אנג'י, נגמל מהסמים שאפיינו את תקופת "הדוכס", והגישה שלו כלפי האופן בו צריך לכתוב מוזיקה השתנתה לחלוטין. האלבום כלל הרבה נגיעות של מוזיקת רוק כבד, כולל קטעי גיטרה זהים מעבודות של פיט טאונסנד ורוברט פריפ. בנוסף לשינויים האמנותיים שעבר באותה תקופה, החל בואי בספטמבר של אותה שנה לככב בברודוויי במחזה "איש הפיל".
בואי כוכב עליון 1980–1988
ממוזער|שמאל|150px|בואי בהופעה בשנת 1983
בשנת 1981 חבר בואי ללהקת קווין לביצוע ספונטני לשיר משותף בשם "Under Pressure". השיר הפך ללהיט אדיר והסינגל שלו הגיע לראש המצעדים בבריטניה. באותה שנה הופיע בואי בהופעת אורח בסרט גרמני אשר סיפר את סיפורה האמיתי של כריסטיאנה פ., נערה ברלינאית בת 13 אשר מתמכרת להרואין ומתדרדרת לזנות. בואי זכה לקרדיט בסרט על "שיתוף פעולה מיוחד", וכן המוזיקה שלו הוספה לסרט. בשנת 1982 יצא הפסקול של הסרט אשר כלל גרסה של '"Heroes"', אשר הושרה בגרמנית. באותה שנה הופיע בואי בהפקת ה-BBC למחזהו של ברטולט ברכט, "באל", אשר ממנו יצא מיני-אלבום עם חמישה שירים מההפקה, "David Bowie in Bertolt Brecht's Baal". תקליט זה היה האחרון בשיתוף פעולה של בואי עם חברת RCA, ולאחר מכן עבר לחברת EMI.
בשנת 1983 זכה בואי לראשונה להצלחה מסחרית עולמית, עם האלבום "Let's Dance", אלבום מוזיקת דאנס אשר הציג את הפרידה של בואי מהסגנון הברלינאי, בו דבק מאז סוף שנות ה-70. השיר "Let's Dance" הגיע לראש המצעדים הן בארצות הברית והן בבריטניה, ולווה בקליפ הזוכה לשידור עד היום ברשתות המוזיקה הטלוויזיוניות. באלבום נכללו גם הסינגלים "Modern Love" ו-"China Girl". האחרון היה גרסה חדשה לשיר שכתב בואי יחד עם איגי פופ, ושנכלל באלבום "The Idiot". האלבום היווה גם קרש קפיצה בקריירה של הגיטריסט סטיבי ריי וואהן, אשר ניגן באלבום והיה אמור לחבור מאוחר יותר לבואי במסע ההופעות לקידומו, אם כי הדבר לא קרה בעקבות סכסוכים בין השניים. במקומו שכר בואי את הגיטריסט ארל סליק. האחים פרנק וג'ורג' סימס מלהקת "האחים סימס" הצטרפו לביצוע קולות רקע. מסע ההופעות "Serious Moonlight" זכה להצלחה אדירה, והופעה בודדה של בואי בפסטיבל הניבה לו רווחים בסך מיליון דולר. DVD של הופעה בקנדה מתעד את אווירת סיבוב ההופעות המצליח.
באותה שנה כיכב בואי בתפקיד הראשי בסרטו של נגיסה אושימה, "חג שמח, מיסטר לורנס".
אלבומו הבא של בואי תוכנן להיות אלבום הופעה ממסע ההופעות, אך EMI דרשה אלבום אולפן נוסף במקום. התוצאה הייתה האלבום "Tonight" שיצא בשנת 1984, היה גם הוא אלבום דאנס, וכלל שיתוף פעולה עם טינה טרנר, ואיגי פופ, וכן גם כלל גרסת כיסוי לשירם של הביץ' בויז, "God Only Knows". המבקרים קטלגו את האלבום כעבודה ללא כל מאמץ, אשר הודח לשוליים מהמצעדים בעקבות אלבומו הקודם והמצליח של בואי. הסיבה העיקרית לכישלון האלבום ככל הנראה הייתה העובדה שרוב שיריו היו גרסאות כיסוי וגרסאות מחודשות לשיריו הישנים. על אף זאת, האלבום הניב את הלהיט "Blue Jean", אשר הווידאו קליפ שלו, סרטון באורך 22 דקות, שיקף את העניין של בואי בשילוב בין תחומי אומנות שונים יחד עם מוזיקה. הסרטון זיכה את בואי באותה שנה בפרס גראמי היחיד שלו, בקטגוריית הווידאו קליפ הטוב ביותר. באלבום נכללו שני שירי דאנס, "Neighborhood Threat" ו-"Tonight", אשר נכתבו שנים לפני על ידי בואי ופופ.
בשנת 1985 ביצע בואי מספר מלהיטיו באצטדיון ומבלי במסגרת מופע הלייב אייד, שמטרתו הייתה השגת תרומות למען המורעבים באתיופיה. הופעתו כללה את השירים "Rebel Rebel", "TVC 15", "Modern Love" ו-"Heroes", ובסופה הוא הציג סרטון אשר המחיש את המצב באתיופיה. באותה שנה ביצע בואי יחד עם חברו, סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג'אגר גרסת כיסוי לשירם של מרת'ה והוונדלז, "Dancing in the Streets", אשר הגיע במהרה לראש המצעדים. באותה שנה עבד בואי על השיר "This Is Not America", אשר הופיע בסרט "הבז ואיש השלג".
בשנת 1986 תרם בואי מספר משיריו לסרט "Absolute Beginners", ואף הופיע בו. הסרט זכה לביקורות פושרות אך שיר הנושא של הסרט הגיע למקום השני במצעדים בבריטניה. בשנת 1986, הופיע בואי בתפקיד ראשי בסרטו של ג'ים הנסון, "המבוך", בתור ג'ארת', מלך הגובלינים, אשר חוטף את אחיה התינוק של נערה בת שש עשרה (ג'ניפר קונלי באחד מתפקידיה הראשונים), על מנת להפכו לגובלין. בואי כתב חמישה משיריו של הסרט.
אלבומו האחרון של בואי בשנות השמונים היה "Never Let Me Down", שיצא בשנת 1987, אשר נטש את הסאונד שאפיין את אלבומיו האחרונים, לטובת מוזיקת רוק עם נגיעות גראנג' האלבום הגיע למקום השישי במצעדים בבריטניה, וכלל את הסינגלים המצליחים "Day In, Day Out", "Time Will Crawl" ו-"Never Let Me Down". על אף הצלחתו המסחרית, האלבום גרר ביקורות מהחמורות ביותר שבואי סבל מהן, בין היתר "תוצר חסר כל זהות". מספר שנים מאוחר יותר בואי עצמו טען כי האלבום הוא אכן הגרוע ביותר שהוציא.
ממוזער|200px|בואי בהופעה, 1987
באותה שנה בואי החליט לצאת למסע הופעות לקידום אלבומו האחרון. מסע ההופעות כלל תשע הופעות לקידומו שלאחריו יצא בואי למסע במאי של אותה שנה. כתוספת ללהקה הנוכחית, שכללה את פיטר פרמפטון על הגיטרה, חמישה רקדנים הופיעו על הבמה לאורך כל ההופעה. קטעים מוקלטים של דיאלוגים בוצעו על ידי בואי במהלך השירים. המבקרים טענו כי מסע ההופעות היה בגדר של הגזמה ובהשפעה מהופעות הרוק האצטדיונים שעבר זמנם, אך המעריצים שיבחו את ההופעות, כאשר צפו בבואי מבצע מלהיטיו הקלאסיים ומשיריו הפחות ידועים, מסע הופעות "Glass Spider" של שנת 1987 תועד ויצא לחנויות.
בשנת 1988 הופיע בואי בתור הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס בסרטו של מרטין סקורסזה, "הפיתוי האחרון של ישו".
מכונת הפח 1989–1991
בשנת 1989, לראשונה מאז שנות השבעים, הקים בואי להקה פורמלית בשם "מכונת הפח", לצד הנגנים ריבס גארבלס, אוני סיילס והאנט סיילס. אלבומה הראשון של הלהקה, "Tin Machine", יצא באותה שנה וזכה להצלחה, וזכה למיקום בשלוש קטגוריות במצעדים בבריטניה. הלהקה יצא למסע הופעות עולמי, בה הוצג בואי בגרסה פחות מלוטשת מבעבר, מרופט ולא מגולח. על אף ההצלחה ההתחלתית של הלהקה, בואי חש תסכול מהעובדה שרבים מרעיונותיו נדחו או שונו על ידי שאר חברי הלהקה.
ממוזער|שמאל|200px|בואי מופיע בפסטיבל "רוק אין צ'ילה", 1990
בואי החל את קריירת שנות התשעים שלו במסע הופעות באצטדיונים, שם ניגן רבים מלהיטי העבר שלו. מסע ההופעות בוים בידי הכוריאוגרף אדוארד לוק, עמו פעל בואי בעבר רבות וידאו קליפים ועל הבמות. מסע ההופעות גרר קהל רב, ככל הנראה לאור העובדה שבואי הכריז כי זו תהיה הפעם האחרונה בה יבצע את להיטיו על הבמות. בסופו של דבר, שלא בהפתעה לא עמד בואי בהצהרתו, ובנוסף בהצהרה כי בכל מקום בו יופיע הוא יבצע את הלהיטים שנחשבים לאהובים ביותר, לפי סקר טלפוני.
תדמיתו השלילית של בואי בתקשורת המשיכה עם יציאת האלבום השני של מכונת הפח, "Tin Machine II", שעטיפתו כללה פסלים עירומים. לאחר ההצלחה המעטה בלבד של האלבום והכישלון המוחלט של אלבום ההופעה "Tin Machine Live: Oy Vey, Baby", מאס בואי בעבודה קבוצתית, מה שהגביל את היצירתיות שלו, ובסופו של דבר פירק את הלהקה.
התקופה האלקטרונית 1992–1999
בשנת 1992, הופיע בואי במופע לזכרו של פרדי מרקיורי, בביצוע השיר "Under Pressure", לצד אנני לנוקס במקום מרקיורי המנוח, באותה השנה נישא בואי לדוגמנית הסומלית אימאן.
בשנת 1993 הוציא בואי את האלבום שהושפע ממוזיקת הג'אז, סול וההיפ הופ, "Black Tie White Noise". האלבום כלל שיתוף פעולה מחודש עם מפיק האלבום "Let's Dance", נייל רוג'רס, ועל אך שנחשב בידי המבקרים כהרבה יותר נעלה, הציבור לא ידע איך לקבל את האלבום. האלבום עצמו הגיע לראש המצעדים בבריטניה עם הסינגל "Jump They Say", ו-"Miracle Goodnight".
באותה שנה החל בואי בגילוי כיוון חדש במוזיקה באלבום "The Buddha of Suburbia", אשר התבסס על מוזיקה שנכתבה לתוכניות טלוויזיה. האלבום כלל אלמנטים מהאלבום הקודם, אך פנה יותר לכיוון של הרוק האלטרנטיבי. הצלחתו של האלבום הובילה בשנת 1994 להפצתו מחדש בארצות הברית, ובואי שיבח אותו בתור אלבום שמייצג אותו באופן מוחלט. מספר שנים מאוחר יותר יצא האלבום מחדש לאחר שלא היה זמין ומעריצים היו צריכים להזמין אותו באינטרנט במחיר מופקע.
בשנת 1995 הוציא בואי את האלבום "Outside", אשר היה אמור להיות חלק ראשון בסדרת אלבומים שעסקה באומנות ורצח. האלבום היה נקודת ציון כאשר בואי חזר לעבוד עם בריאן אינו. באלבום הוצגו מספר דמויות מסיפוריו הקצרים של בואי. הוא זכה להצלחה רבה והחזיר את בואי לקדמת הבמה בקרב מעריצי הרוק, עם סינגלים מצליחים כמו "Hallo Spaceboy", "Strangers When We Meet" ו-"The Hearts Filthy Lesson".
בספטמבר של אותה שנה החל בואי במסע ההופעות לקידום האלבום, כאשר גאברל חזר להיות הגיטריסט בלהקת הליווי שלו. מהלך שנתפס בידי המבקרים והמעריצים כמגוחך וחסר כל פשר, היה צירופו של טרנט רזנור מלהקת ניין אינץ' ניילז, כשותפו להופעות. בסופו של דבר יצאו בואי והלהקה יחדיו להופעות. על אף הצלחה ראשונית, מסע ההופעות נקטע בעקבות מכירות נמוכות. לפיכך, מסע ההופעות לקידום "Outside" נמשך ללא הלהקה אל תוך אירופה עד פברואר של שנת 1996. בהמשך אותה השנה נפתח מסע הופעות נוסף שלראשונה כלל את ישראל, הופעתו היחידה של בואי בישראל התקיימה ב-3 ביולי 1996, פארק הירקון, תל אביב. סיבוב הופעות זה הגיע עד ליפן ונמשך עד סוף הקיץ של אותה שנה. במהלך מסעי ההופעות הללו, זכה בואי להיכנס אל היכל התהילה של הרוקנ'רול בטקס השנתי האחד עשר.
בשנת 1997 זכה לתגובות הנלהבות ביותר מאז "Let's Dance", עם האלבום "Earthling".
באלבום זה, יצר בואי יצירה שלמה ומקורית בסגנון שהיה באותה העת בחיתוליו, הג'אנגל, והלביש עליו את הסגנון הייחודי שלו. האלבום הניב מספר להיטים כשבראשם "Little Wonder", שנכתב במקורו לסרט של פול ורהובן משנת 1995 וזכה הפעם לעיבוד של טרנט רנזור, וכן גם הסינגל "Telling Lies" שהופץ באינטרנט. האלבום כלל אנרגיות רבות, לצד פחות ניסויים במקצבים אלקטרוניים, אך עדיין היה קיים בו הסאונד המובהק של בואי. לקידום האלבום יצא בואי למסע הופעות שהניב רווחים נאים.
בינואר אותה שנה הופיע בואי במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק לחגיגת יום הולדתו החמישים. אמנים שהופיעו לצידו על הבמה באותו ערב היו בילי קורגן, פרנק בלאק, סוניק יות', רוברט סמית' מלהקת הקיור, פלסיבו ולו ריד.
בשנת 1998 יצא הסרט "ולווט גולדמיין" של טוד היינס, ששמו נלקח משם שיר של בואי מתקופת זיגי סטארדסט. הסרט כלל קטעים ביוגרפיים רבים שבוססו על חייו על בואי. מערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות, קורט ויילד (יואן מקגרגור) ובריאן סלייד (ג'ונתן ריס מאיירס), התבססו באופן רופף על היחסים בין איגי פופ ובואי במהלך שנות השבעים. סלוגן הסרט, "עלייתו של כוכב, נפילתו של אגדה", התבסס באופן ברור לחלוטין על שמו המלא של האלבום "זיגי סטארדסט".
בריאיון עם להקת פלסיבו, בואי ציין כי אהב את הסיפור, אך "אווירת הסרט הייתה ברוח שנות השמונים במקום שנות השבעים", לדבריו. כמו כן הוא לא הרשה להשמיע את שיריו בסרט כאשר נתבקש לכך, ובשלב מסוים אף ניסה לעצור את יציאת הסרט לאקרנים מאחר שדמותו של סלייד, שיצגה אותו, שיקפה אותו כטיפוס אלים ואופורטוניסט.
תקופת בואי הנאוקלאסי 1998–2016
200px|ממוזער|שמאל|דייוויד בואי, 30 באפריל 2009, בפסטיבל הסרטים טרייבקה
בשנת 1998, בואי התאחד עם טוני ויסקונטי להקלטת שיר לסרט "ראגרטס" שנקרא "(Safe In This) Sky Life". על אף שהשיר הוצא מתוך הפסקול הסופי, האיחוד בין השניים עודד אותם להמשיך בפרויקט נוסף. השיר הנ"ל בסופו של דבר הוקלט מחדש והוסף כ-B Side לסינגל, תחת השם "Safe". בין העבודות המוקדמות של השניים באותה תקופה היה העיבוד לשירם של להקת פלסיבו "Without You I'm Nothing", מהאלבום שנשא את אותו השם.
בשנת 1999 חיבר בואי מוזיקה למשחק מחשב בשם "Omikron: The Nomad Soul". בואי ואשתו, אימאן, הופיעו במשחק בתור דמויות. באותה שנה הקלטות מחודשות של המוזיקה באלבום הועבדו לשירים שהוספו לאלבום "". באלבום נכלל השיר "What's Really Happening", שמילותיו נכתבו על ידי אלכס גראנט, זוכה תחרות כתיבת השירים של בואי שהתקיימה באינטרנט. האלבום הציג את עזיבתו של בואי מהמוזיקה האלקטרונית לכיוון שימוש בכלי נגינה מסורתיים למוזיקת רוק. רבים רואים במהלך זה כשהשלמה פנימית של בואי עם העובדה שהוא הולך ומתבגר. לאחר סיום העבודה על האלבום הפסיקו ריבס גארבלס ובואי לעבוד יחדיו, מאחר שגארבלס טען כי המוזיקה נהיית רכרוכית מדי.
ב-1999 זכה בתואר מפקד במסדר האמנויות והספרות של צרפת.
לאחר יציאת האלבום הועלו תוכניות ליצירת אלבום בשם "Toy", שהיה אמור לכלול גרסאות חדשות לשיריו המוקדמים של בואי, לצד שלושה שירים חדשים. ההקלטות לאלבום החלו בשנת 2000, אך האלבום מעולם לא ראה אור, מה שהותיר מספר שירים שעדיין לא נשמעו.
באוקטובר של שנת 2001 בואי פתח את המופע לזכר נספי פיגועי 11 בספטמבר, עם גרסת כיסוי לשיר "America" של סימון וגרפונקל, וגרסה רוקיסטית ל-"Heroes".
בואי וויסקונטי המשיכו בשיתוף הפעולה יחדיו בהפקת אלבום אשר כלל שירים חדשים בלבד, בניגוד לתוכנית המקורית של "Toy". התוצאה הייתה עם האלבום "Heathen" שיצא בשנת 2002, שאופיין בסאונד האפל והאטמוספירי שבו, ובתור האלבום המצליח ביותר של בואי מזה שנים. האלבום כלל בתוכו גרסת כיסוי לשירם של הפיקסיז, "Cacuts". הסינגלים "Slow Burn" (עם פיט טאונסנד על הגיטרה), "I've Been Waiting for You" ו-""Everyone Says "Hi" יצאו יחד עם שירים מהעבודה על האלבומים "Toy" ו-"Safe", בתור B Side. מלבד אלבום האולפן הוציא בואי בשנת 2002 אוסף כפול בשם "Best of Bowie" אשר מסכם 35 שנות קריירה. האוסף הופיע על גבי תקליטורים ובמהדורת ה–DVD נאספו וידאו קליפים נבחרים, עוד באותה שנה בואי היה מועמד לפרס מרקיורי.
בשנת 2003, דיווח העיתון "הסאנדיי אקספרס" כי בואי הוא האדם השני העשיר ביותר בבריטניה העוסק בתחום הבידור (פול מקרטני במקום הראשון), עם נכסים בשווי 510 מיליון פאונד.
בספטמבר של אותה שנה, הוציא בואי אלבום חדש, "Reality", אשר כלל גרסת כיסוי לשיר "Try Some Buy Some" של ג'ורג' האריסון מאלבומו "Living In The Material World" והכריז על מסע הופעות, "מסע ההופעות המציאותי", אשר היה לרווחי ביותר באותה שנה. אולם, מסע ההופעות נקטע מוקדם מהמצופה, כאשר במהלך הופעה בגרמניה, חש בואי בכאבים בחזהו. מה שנחשב בתחילה להיות כאב בעצבים שבכתפיו, הסתבר מאוחר יותר חסימה בעורקים. טיפול חירום בוצע בבית חולים בהמבורג.
ביולי 2004 שוחרר בואי מבית החולים והמשיך לעבור תהליך שיקום. מאוחר יותר הודה בואי כי סבל מהתקף לב קל, כתוצאה משנים של עישון כבד ומסעות הופעות. מסע ההופעות בוטל לאלתר בתקווה כי יחזור להופעות באוגוסט של אותה שנה, מה שבסופו של דבר לא יצא לפועל. לאחר סיום השיקום חזר בואי לגור בניו יורק.
באוקטובר 2004 הוציא בואי DVD של מסע ההופעות "A Reality Tour", המתעד את הופעותיו בדבלין, ב-22 וב-23 בנובמבר 2003.
במאי 2006 שר בואי יחד עם דייוויד גילמור שני שירים של להקת פינק פלויד, "Arnold Layne" ו-"Comfortably Numb", במסגרת הופעתו של גילמור – "Remember That Night". באותה שנה שיחק בואי בסרטו של כריסטופר נולאן, "יוקרה", בתפקיד המדען ניקולה טסלה. בשנת 2007, התארח בפרק הספיישל של הסדרה "בובספוג מכנסמרובע", "אטלנטיס מכנסמרובע", בתפקיד מלך אטלנטיס.
בינואר 2013 יצא לאור בישראל הספר "האיש שנפל מכוכב אחר" המכנס שמונה מאמרים שנכתבו על ידי כותבים ישראלים ועוסקים ביצירתו של בואי. באותו חודש עלה מחדש אתר האינטרנט הרשמי של בואי, ובמקביל לו הוצא, לאחר 11 שנות הפסקה מפעילות, השיר "Where Are We Now", הלקוח מאלבום הסולו "The Next Day", שיצא להאזנה בחינם ב-iTunes במרץ 2013, בהפקת טוני ויסקונטי. 29 שירים הוקלטו במהלך שנתיים עבודה, אך רק 14 מתוכם נכללו באלבום (שלושה נוספים צורפו לגרסת דלוקס). על אף הוצאת האלבום, ציין בואי כי לא יחזור להופיע. בסוף ינואר נפתחה במוזיאון ויקטוריה ואלברט רטרוספקטיבה מקיפה על יצירתו של בואי.
ב-8 בינואר 2016, יומיים לפניי מותו, יום הולדתו ה-69, יצא אלבום האולפן האחרון של בואי, שנקרא "Blackstar", בו מנגנים מוזיקאי ג'אז.
מותו
ב-10 בינואר 2016, יומיים לאחר צאת האלבום "Blackstar", נפטר בואי בביתו לאחר מאבק של כ-18 חודשים במחלת סרטן הכבד. על פי בקשתו בצוואתו, גופתו נשרפה כעבור יומיים בניו ג'רזי. לפי בקשתו, בני משפחתו לא נכחו בטקס השרפה.
דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן
#שם אלבוםשנת יציאהשותפיםהערות1David Bowie1967אלבומו הראשון, שלא זכה להצלחה.2David Bowie1969בשנת 1972 יצא האלבום בהוצאה מחודשת בשם – Space Oddity, אך החל מ-2009 הוא מופץ שוב בשמו המקורי.3The Man Who Sold the World1970עטיפת האלבום מציגה את בואי בשמלה – דבר שעורר ביקורת חריפה.4Hunky Dory19715The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars19726Aladdin Sane19737Pin Ups1973אלבום גרסאות כיסוי.8Diamond Dogs19749Young Americans197510Station to Station197611Low1977בריאן אינוהאלבום הראשון ב"טרילוגיית ברלין"12"Heroes"1977בריאן אינוהאלבום השני ב"טרילוגיית ברלין"13Lodger1979בריאן אינוהאלבום השלישי והאחרון ב"טרילוגיית ברלין"14(Scary Monsters (and Super Creeps198015Let's Dance198316Tonight1984טינה טרנר, איגי פופאלבום המכיל גרסאות כיסוי ושירים משותפים עם אמנים שונים.17Never Let Me Down198718Tin Machine1989מכונת הפח19Tin Machine II1991מכונת הפח20Black Tie White Noise199321Outside1995היה אמור להיות חלק מסדרת אלבומים בנושא אומנות ורצח ולכן שמו – Outside.122Earthling199723199924Heathen200225Reality200326The Next Day2013אלבומו הראשון לאחר הפסקה של עשר שנים מעולם המוזיקה .27Blackstar2016 אלבומו האחרון טרם מותו.
אלבומי הופעות חיות
1974 – David Live
1978 – Stage
1983 – Ziggy Stardust - The Motion Picture
1992 – Tin Machine Live: Oy Vey, Baby
1994 – Santa Monica '72
2008 – Glass Spider Live
2009 – VH1 Storytellers
2010 – A Reality Tour (ינואר 2010)
אוספים
1970 – The World of David Bowie
1973 – Images 1966–1967
1973 – Best Deluxe
1973 – In the Beginning Vol.2
1976 – ChangesOneBowie
1981 – ChangesTwoBowie
1989 – (Sound + Vision (box set
1990 – Changesbowie
1991 – (Early On (1964–1966
1993 – The Singles Collection
1997 – The Deram Anthology 1966–1968
1997 – The Best of David Bowie 1969/1974
1998 – The Best of David Bowie 1974/1979
2002 – Best of Bowie (פלטינה)
2005 – The Collection
2005 – The Platinum Collection
2007 – The Best of David Bowie 1980/1987
2007 – Bowie Box Set (Outside, Earthling, Hours, Heathen, Reality) - 10CD
2008 – iSelect
פסקולים
1981 – כריסטיאנה פ.
1986 – המבוך
The Buddha of Suburbia – 1993
פילמוגרפיה
1976 – האיש שנפל מכוכב אחר – The Man Who Fell To Earth
1979 – Just A Gigolo
1983 – The Hunger
1983 – חג שמח, מיסטר לורנס
1983 – צהוב הזקן – Yellowbeard
1985 – רומן לילי – Into The Night
1986 – המבוך
1986 – Absolute Beginners
1988 – הפיתוי האחרון של ישו – The Last Temptation Of Christ
1992 – The Linguini Incident
1992 – טווין פיקס: אש הולכת איתי – Twin Peaks: Fire Walk With Me
1996 – בסקיאט – Basquiat
1998 – Il Mio West
1999 – כולם אוהבים קצת שמש
2000 – Mr Rice's Secret
2001 – זולנדר
2006 – יוקרה
2009 – August
הופעות ב-DVD
1983 – Ziggy Stardust - The Motion Picture – הופעה בלונדון, אנגליה. מתוך מסע הופעות של האלבום "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars"
1984 – Serious Moonlight – הופעה בוונקובר, קנדה. מתוך מסע הופעות של האלבום "Let's Dance"
1988 – Glass Spider – הופעה בסידני, אוסטרליה. מתוך מסע הופעות של האלבום "Never Let Me Down"
2004 – A Reality Tour – הופעה בדבלין, אירלנד. מתוך מסע הופעות של האלבום "Reality"
2009 – VH1 Storytellers – הופעה חיה במסגרת ערוץ VH1 בטלוויזיה. מתוך מסע הופעות של האלבום ""
פרסים ומועמדויות
שנהפרסקטגוריהעבודה מועמדתתוצאהסימוכין2024פרס גראמיסרט המוזיקה הטוב ביותרדייוויד בואי: Moonage Daydream
לקריאה נוספת
מארק ספיץ, דייוויד בואי: ביוגרפיה, תרגום: דורית בריל פולק, עריכה מקצועית: בועז כהן, הוצאת מודן, 2011.
פרופ' עודד היילברונר (עורך): האיש שנפל מכוכב אחר, רסלינג, 2013.
איסבל סנצ'ז וגארה, דייוויד בואי (קטנים-גדולים), תרגום: עטרה אופק, יפו: הוצאת צלטנר, 2020.
קישורים חיצוניים
TeenageWildLife – מידע מקיף על האמן
חמישים שנה ל-The Man Who Sold the World – ספיישל 88 בכאן 88 עם גיל מטוס ואורי ב"ש
חמישים שנה להאנקי דורי – ספיישל 88 בכאן 88 עם גיל מטוס ואורי ב"ש
מידע מפורט על כל אחד משיריו של דייוויד בואי (Pushing Ahead of the Dame - David Bowie, song by song)
בעקבות מותו:
הערות שוליים
*
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה
קטגוריה:אמני וירג'ין רקורדס
קטגוריה:אמני קולומביה רקורדס
קטגוריה:אמנים בריטים הידועים בשם במה
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:ביסקסואלים בריטים
קטגוריה:זוכי פרס אמי לבידור בשעות היום: אישים
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים
קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית
קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה העולמי: אגדת מוזיקה
קטגוריה:זמרים בריטים
קטגוריה:זמרי פופ בריטים
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
קטגוריה:להט"בים בריטים
קטגוריה:לונדון: אישים
קטגוריה:מוזיקאי רוק
קטגוריה:מוזיקאים אנגלים
קטגוריה:מסדר האמנויות והספרות
קטגוריה:מפיקים מוזיקליים בריטים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אנגלים
קטגוריה:בריטים שגווייתם נשרפה
קטגוריה:אישים שעל שמם בעלי חיים
קטגוריה:זוכי פרס סאטורן לשחקן ראשי בקולנוע
קטגוריה:אמני דקה רקורדס
קטגוריה:אנגלים שנולדו ב-1947
קטגוריה:אנגלים שנפטרו ב-2016 | 2024-08-27T03:04:15 |
רצח | שמאל|ממוזער|200px|קין רוצח את הבל אחיו, תחריט מאת גוסטב דורה.
רצח הוא פשע של הריגת אזרח לא חמוש מתוך מודעות וללא הצדקה, בעיקר כאשר ההריגה מלווה בכוונת זדון.
בכל תרבויות האדם והדתות רצח נחשב לפשע חמור ביותר, אך חברות נבדלות זו מזו בהגדרה אילו מעשי קטל נחשבים לרצח ממש, ואילו מקרים יוצאים מהכלל. ככלל שיעור ההחרגות (כלומר מקרי הרג אדם מכוון שאינו נחשב לרצח) נמצא בסימן ירידה מתמשכת, אך קיימים יוצאי דופן רבים. במרבית המדינות רצח הוא עבירה פלילית שעונשה מאסר עולם ובאחרות (כגון ארצות ערב, סין, מדינות שונות באסיה וחלק ממדינות ארצות הברית) הדין קובע עונש מוות למורשעים ברצח והם מוצאים להורג.
לפי הערכות, כ-400,000 בני אדם מתים כל שנה כתוצאה מרצח בקרב אוכלוסיית העולם כולו.
רצח ביהדות
ממוזער|שלט עם הכיתוב "לא תרצח" בעצרת תמיכה לעסקה עבור החזרת החטופים במלוא 11 חודשים לפרוץ מלחמת חרבות ברזל
האיסור "לא תרצח" (לא תעשה) נחשב כאחת משלוש מצוות החמורות ביותר ביהדות, שהדין בהם הוא ייהרג ובל יעבור, כלומר מי שאנוס לרצוח כדי להציל את חייו, מוטב שימות ולא יִרצח. האיסור מופיע בעשרת הדיברות, ונמנה עם שבע מצוות בני נח.
על פי המקרא הרוצח הראשון בהיסטוריה היה קין, והפך לסמל לאדם מקולל. עונשו של רוצח הוא בכך שהוא יהרג, מידה כנגד מידה, "שופך דם האדם – באדם דמו ישפך", טעם האיסור מופיע בתורה משום האדם נברא בצלם אלוהים ולכן אין לשום אדם אחר זכות לבטל את חייו, בשל המימד האלוהי שקיים בו. כמו כן מפרידים במקרא בין דינו של רוצח בשגגה לבין דינו של רוצח בזדון. עם זאת כותבי ועורכי התנ"ך לא הביעו הסתייגות מרצח של כוהני הבעל על ידי אליהו הנביא, ורצח איזבל אשתו של אחאב מלך ישראל, ואף התייחסו באהדה למעשים אלה.
על פי ההלכה אין ליטול חיים בשום מצב אף לא בהמתת חסד, אולם במקרים מסוימים הריגה מותרת כמו במקרה של ענישת בית דין ומלחמה, ודין רודף. עם זאת חלק מחכמי המשנה הסתייגו מכך עד שאמרו במשנה: . לעומתם טען רבן שמעון בן גמליאל שגישה זו תוביל לריבוי מקרי הרצח.
בתרבויות אחרות
ממוזער|330x330px
רוב התרבויות והדתות בעולם קיבלו עיקרון זה של איסור רצח ככלל מוסרי בסיסי, עם זאת ישומו לעיתים רבות הוגבל רק לבני אותו המעמד או לבני אותו העם. כך בחלק מהמשטרים הקדומים למעמד של האדונים הייתה סמכות לרצוח בני המעמד של העבדים על פי שיקול דעתם, גם היחס של הסמוראים לאיכרים בתרבות היפנית הקדומה, שבה האיכרים היו נתונים בידי הלוחמים לשבט או לחסד, היה דומה. בתרבויות מסורתיות רבות נשים (ובמידה פחותה בהרבה גם גברים, בעיקר כאלה ששכבו עם נשים נשואות) שקיימו יחסי מין מחוץ לנישואין או נחשדו בכך נרצחו.
היו מספר תרבויות בהם בוצע רצח אף כלפי בני אותו המעמד, כמו העיר ספרטה שבה היו הורגים ילדים נכים וחלשים שלא מילאו את ציפיות החברה וכמו המשטר הנאצי שבשל האידאולוגיה של "טיהור הגזע", רצח ביחד עם רצח מיליוני היהודים גם צוענים והומוסקסואלים ובעלי גזעים "נחותים" נוספים, גם מאות אלפי גרמנים שהיו נכים, חולים קשים, בעלי מומים וחריגים.
ביפן בתקופת אדו (1603–1868), האיכרים נקטו בשיטות לצמצום הריבוי הטבעי, בעיקר "דילול" של תינוקות ממין נקבה. כאשר נולדה ילדה, הייתה לאב את הזכות לצוות על המיילדת לחנוק את התינוקת באמצעות נייר רטוב שקוף אשר הוכן למטרה זאת.
דתות רבות רצחו אנשים שלא הסכימו לבצע המרת דת, לעיתים בצידוק שהרצח נועד להציל את נשמתם של הכופרים, ושקיומו הרוחני של האדם חשוב יותר מקיומו הגשמי.
שיעור מקרי הרצח בעולם נמצא בסימן ירידה מתמשכת, מעשרות ואף למעלה ממאה נרצחים לשנה ל-100,000 נפש באוכלוסייה בימי הביניים, ועד נרצח אחד בלבד לשנה ל-100,000 נפש במרבית מדינות אירופה בראשית המאה ה-21. ניתן להבחין (ראה מפה) שרצח נפוץ יותר במדינות בהן שלטון החוק חלוש, ונדיר יותר בשני סדרי גודל בארצות המערב ובמזרח אסיה.
עבירות המתה בישראל
רקע
עבירות ההמתה שבחוק העונשין עברו לישראל בירושה מפקודת החוק הפלילי (1936) של המנדט הבריטי, וחלק מהעבירות בחוק היו בלתי מעודכנות. בשנת 2007 מינה שר המשפטים ועדה לבחינה מחודשת של עבירות ההמתה בישראל כתוצאה מכך. הוועדה המליצה לערוך רפורמה מקיפה בתחום. המלצות הוועדה מומשו בתיקון לחוק העונשין (תיקון 137 לעבירות ההמתה) שאושר בכנסת ב-1 בינואר 2019 ונכנס לתוקף ב-1 ביולי 2019. במסגרת התיקון נוספו לחוק עבירות רצח בנסיבות מחמירות, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת והמתה בקלות דעת, ובוטלה עבירת ההריגה.
מדרגי עבירות ההמתה
גרימת מוות ברשלנות (ס' 304 – לחוק העונשין) – הגדרתה היא מרכיב אי המודעות של מבצע העבירה להשלכות האפשריות שלה, כלומר, גרימת מותו של אדם אחר. ("מודעות בכוח"). לדוגמה: מקרים מסוימים של מוות בעקבות רשלנות רפואית, מקרי רשלנות בשימוש בנשק או מכונות, מקרים מסוימים של תאונות דרכים שהתרחשו בעקבות התנהגות פזיזה של הנהג, ונסיבות אחרות שבמסגרתן החשוד או הנאשם נמנעו מנקיטת אמצעי הבטיחות הדרושים כלפי זולתם. עבירה זו נותרה כשהייתה בדין הקודם.
המתה בקלות דעת (ס' 301 ג' – לחוק העונשין) – דהיינו שמבצע ההמתה פעל בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת מותו של אדם, מתוך תקווה להצליח למנוע זאת. עונשה המרבי של עבירת ההמתה במדרג זה הוא 12 שנות מאסר.
רצח באדישות או בכוונה (ס' 300 – לחוק העונשין) – לשון החוק הוא 'הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם', מדרג זה הוא חמור יותר מגרימת מוות ברשלנות ומהמתה בקלות דעת, וזהו מדרג ה'רצח' שהיה קיים גם בחוק הקודם (ומכונה כעת גם 'רצח סתם'). דינה של עבירה זו הוא מאסר עולם. במדרג זה אין צורך בהתקיימות נסיבות מחמירות נוספות כגון תכנון מקדים, אכזריות מיוחדת, וכו', ודי בהתגבשות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי האמור ביחס למעשה ההמתה.
רצח בנסיבות מחמירות (ס' 300 א' – לחוק העונשין) – נסיבות מחמירות הן בין היתר: תכנון מוקדם, התאכזרות לקורבן, מניעים גזעניים הקורבן הוא עד או שופט בהליך פלילי, וההמתה נועדה לשבש את ההליך, ועוד, שבהיתקימן דינה של עבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה, בניגוד למדרג הפחות יותר 'רצח באדישות או בכוונה' ('רצח סתם') שבו דין הרוצח הוא עד מאסר עולם ועונשו נתון לשיקול בית המשפט. במדרג זה אין נפקא מינא אם הרצח נעשה באדישות או בכוונה.
רצח בנסיבות של אחריות מופחתת (ס' 300 ב' – לחוק העונשין) – לצד קביעת עונש מאסר עולם חובה במדרג 'רצח בנסיבות מחמירות' המחוקק מכיר במספר נסיבות יוצאי דופן שבהתקיימם ניתן לבית המשפט שיקול דעת בקביעת העונש והוא יהיה מופחת ממאסר עולם (עד 15–20 שנים, תלוי בנסיבה המפחיתה). בין הנסיבות המקלות ניתן למצוא את ההמתה בעקבות התעללות (300ב (א), או את ההמתה בעקבות קנטור (300ב (ב)).
קטגוריות מיוחדות
המתת חסד
בסוגיית "הרצח מתוך רחמים", המכונה גם המתת חסד, קיים פולמוס, מכיוון שהיא נעשית מתוך רצון למנוע חיים של ייסורים, לעיתים לפי בקשתו של החולה, אם ביכולתו לתקשר עם הסביבה או אם הצהיר על כך מבעוד מועד. ברוב מדינות העולם קיים איסור על המתת חסד, אך בהולנד, בלגיה ולוקסמבורג הדבר אפשרי. בסין מתירים המתת חסד רק בשלב האחרון של המחלה בתנאי שהחולה ביקש זאת באופן רשמי. בקולומביה מתירים המתת חסד של חולים סופניים בהסכמתו המוקדמת של החולה לכך. במדינות יפן, שוודיה, צרפת, ספרד וגרמניה מתאפשרת המתת חסד פסיבית. בשווייץ קיימת חובה לפעילות פעילה של החולה בתהליך ההמתה/התאבדות. החוק השווייצרי אינו מאפשר להזריק חומר ממית לאדם ללא מעורבותו, ידיעתו או אישורו.
בשנת 2016 הכנסת דחתה את הבקשה לקיום אפשרות להמתת חסד בישראל.
רצח עם
רֶצַח עַם (באנגלית: גֵ'נוֹסַיְיד – Genocide), הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מסוימת – עם, קבוצה לאומית, אתנית או קבוצה דתית – באמצעות רצח המוני.
מעשי טבח מוכרים מתרבויות שונות בדברי ימיה של האנושות. בעת העתיקה התבצעו רציחות המוניות שניתן להגדירן כרצח עם: כך למשל בסופה של המלחמה הפונית השלישית טבחו הרומאים כמעט בכל תושבי קרתגו ורצחו מאות אלפים מתושביה; יוליוס קיסר השמיד כרבע מאוכלוסיית גאליה ומכר רבע נוסף לעבדות ועוד.
במאה העשרים הגיעה תופעת הרצח ההמוני לשיא, בהשמדה המאורגנת ביותר, השיטתית ביותר ובממדים הגדולים ביותר שיצר האדם. לפי הערכות מעשי הרג המוני של אזרחים לא חמושים הובילו למותם של למעלה מ-150 מיליון בני אדם במאה העשרים. הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח-עם היא שואת העם היהודי שבה נרדף כל מי שהוגדר כיהודי על ידי גרמניה הנאצית ונרצחו כ-6,000,000 יהודים, בעיקר בין השנים 1939–1945.
רצח סדרתי
רוצח סדרתי הוא אדם שביצע שלושה מעשי רצח שונים או יותר, לאורך זמן, של קרבנות שעל פי רוב לא היו מוכרים לו לפני כן. רוצחים סדרתיים פועלים לרוב מתוך דחף מיני סוטה או סדיסטי, או מתוך צורך להתגבר על רגשי נחיתות על ידי הוכחת עליונותם על הקורבן, על המשטרה ועל מוסכמות החברה.
רצח סדרתי, כעיקרון, הוא פעולה נדירה – הרוצח הסדרתי צריך להיות אדם בעל דחף לעשות מעשים שהחברה רואה אותם כחמורים ביותר, וכן מסוגל להסתיר את פעולותיו מהסביבה לאורך זמן.
רצח המוני
ממוזער|אבראהים ראיסי שרצח אסירים פוליטיים בדם קר ב-1988.
רצח המוני (באנגלית: Mass Murder) הוא מעשה רצח בו אדם או בני אדם הורגים ארבעה אנשים, או יותר, באירוע אחד ובמקום אחד, ללא פרק זמן מובחן בין הרציחות. לעיתים מתאבדים הרוצחים, דבר המונע התחקות מדויקת אחר הסיבות הישירות והמצב הנפשי שהניע אותם לפעול כפי שפעלו. רוצחי המונים שנתפסו טענו לעיתים כי לא זכרו בבירור את האירוע.
המונח רצח המוני לרוב מתייחס לאירוע בודד, ולכן משטר הרוצח אזרחים באופן שגרתי לא יואשם ברצח המוני. אם אותו המשטר הרג הרבה אנשים באירוע אחד, הדבר כן ייחשב לרצח המוני.
מעשי הטבח והרציחות ההמוניות הגדולות בהיסטוריה היו הניסיונות להשמיד קבוצות אוכלוסייה שלמות או קהילות של אנשים, בדרך כלל על בסיס השתייכותם האתנית או הדתית – חלק מהרציחות ההמוניות הללו נחשבים לרצח עם ואחרים לפשעים נגד האנושות, אך לעיתים קרובות פשעים מסוג זה הובילו להרשעות אחדות או לשום הרשעות.
רצח והתאבדות
רצח והתאבדות הוא מעשה שבו אדם הורג אדם אחד אחר או יותר, לפני או באותו הזמן שהוא הורג את עצמו. השילוב של רצח והתאבדות יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות.
רצח פוליטי
רצח פוליטי – התנקשות – הוא רצח של דמות מדינית או פוליטית בכירה: נשיא, ראש ממשלה, שר, מועמד לתפקידים אלה, מנהיג של מפלגה יריבה לשלטון, או דמות פופולרית עם שאיפות שלטוניות. מבחינת החוק הפלילי עבירת הרצח הפוליטי היא עבירת רצח גרידא, אך מבחינה לאומית והיסטורית יש לה משמעות כבדה והיא יכולה לשנות גורל עמים ומדינות. מעשי רצח פוליטי שזורים לאורך ההיסטוריה, ועם הנרצחים מסיבה זו נמנים גדליהו בן אחיקם, יוליוס קיסר, אברהם לינקולן, הארכידוכס פרנץ פרדיננד, מהטמה גנדי, ג'ון פיצג'רלד קנדי, מרטין לותר קינג, אנואר סאדאת, אינדירה גנדי, אולוף פלמה, יצחק רבין, בנזיר בהוטו, רחבעם זאבי, הרב כהנא ועוד.
רצח נשים על ידי בני משפחותיהן
רצח נשים על ידי בני משפחותיהן הוא מעשה רצח של נשים שביצעו מעשה המערער על שליטת אב המשפחה או גברי דומיננטי אחר במשפחה. מרבית מקרי רצח הנשים בישראל התרחשו בקרב אוכלוסייה מוסלמית. לרוב, מתורץ מעשה רצח כזה בטענה שהאישה קיימה קשר רומנטי או מיני שלא על דעתם או בהסכמתם של בני משפחתה, או שאורחות חייה אינם נושאים חן בעיניהם. רוצחי נשים מסוג זה מגדירים מעשים כאלו כ"חילול כבוד המשפחה" ואינם רואים במעשה רצח אלא "שמירה על כבוד המשפחה." להלכה, מתייחס הדין הפלילי בישראל למעשים כאלו כמעשי רצח לכל דבר. בפועל, נוהגים לעיתים בתי המשפט להקל בעונשם של רוצחים אלו.
גאולת הדם
נקמת דם הוא רצח הנעשה על ידי קרוביו של נרצח, כפעולת גמול על רציחתו של קרובם. קרוביו של הנרצח רוצחים את רוצח קרובים או מישהו ממשפחתו. נקמת דם עלולה להתפתח לשרשרת דמים של מעשי רצח.
כבוד המשפחה
סוג רצח נוסף כתוצאה מנקמת דם הוא רצח על כבוד המשפחה, סוג רצח זה כבר נזכר במקרא במעשה שמעון ולוי אחי דינה שרצחו את שכם בן חמור ובני עירו לאחר שטימא את דינה אחותם, כך גם אבשלום בן דוד אחי תמר רצח את אמנון לאחר שאנס את תמר אחותו.
עיר מקלט
על פי המקרא, הורג בשוגג ניתנה לו האפשרות להימלט לעיר מקלט. השהייה בעיר המקלט נתנה להורג הגנה מפני גאולת דם.
קטל תינוקות
קטל תינוקות (infanticide) נהוג בחברות רבות כפתרון בלית-ברירה להולדת צאצא שלא ניתן לקיימו או שעצם קיומו פוגע קשות בהוריו. בחברות ציידים-לקטים רבות קטל תינוקות אינו מן הנמנע, מאחר שחיי הנדודים שהם הכרח קיומי לציידים/לקטנים אינם אפשריים עם יותר מתינוק אחד למשפחה בכל זמן נתון. מנגד, חברות פטריארכליות מסוימות נוקטות בהחבא, קטל תינוקות ממין נקבה, שכן בעוד שצאצא זכר נחשב ליורש ראוי, הבנות נתפשות כנטל וכפחיתות כבוד. בחברות רבות קטל תינוקות הוא גורלם של תינוקות לא רצויים שהולדתם מקורה באונס או בקשר פסול חברתית. יש הרואים גם בהפלה מלאכותית של עוברים רצח, בתלות במידת התפתחותם.
ראו גם
פשע מלחמה
רוצח סדרתי
רצח המוני
רצח עם
קישורים חיצוניים
הסבר על תזכיר החוק לרפורמה בעבירות ההמתה, באתר משרד המשפטים
הערות שוליים
*
קטגוריה:פשעים
קטגוריה:דרכי מיתה
קטגוריה:חוק העונשין | 2024-10-06T07:20:31 |
לאון טרוצקי | לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי (בכתב רוסי: Лев Давидович Троцкий, ; (7 בנובמבר (לפי הלוח הגרגוריאני,
המקובל בימינו; לפי הלוח היוליאני: 26 באוקטובר) 1879 – 21 באוגוסט 1940) היה מנהיג סובייטי, מהפכן והוגה דעות קומוניסטי יהודי-רוסי. מייסד הצבא האדום. הוגלה מברית המועצות על ידי סטלין ולבסוף נרצח בפקודתו על ידי שליחיו.
ביוגרפיה
לב (לייב) דוידוביץ' בְּרוֹנשטיין (ברוסית: Лев Давидович Бронштейн) היה החמישי מתוך שמונת ילדיהם של זוג איכרים יהודים אמידים, דוד (1847–1922) (בן לאון) ואנה (1850–1912, לבובנה ז'יבוטובסקאיה) ברונשטיין. ארבעה מאחיו נפטרו בצעירותם. הוא נולד בכפר בשם ינובקה (כיום ברסלבקה), בפלך חרסון של האימפריה הרוסית (דרום אוקראינה כיום). עד גיל תשע גדל בבוברינץ, בה היו לאביו מספר חנויות, ואז נשלח לאודסה – שם חי ובגר. הוא למד תחילה בבית-ספר ממלכתי נוצרי, אחר כך עבר לגימנסיה בניקולאייב, בה התוודע למרקסיזם.
הוא החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת אודסה, אך ויתר על לימודיו כדי להתמסר לפעילות מהפכנית נגד משטר הצאר. לראשונה נעצר ב־1898 על פעילותו באיגוד הפועלים של דרום רוסיה ונידון למאסר של שנתיים. ב-1900, במהלך ריצוי מאסרו, נישא לאשתו הראשונה, היהודיה, אלכסנדרה סוקולובסקיה (1872–1938). אף ששניהם היו מרקסיסטים, טקס נישואיהם נוהל כדת וכדין בידי רב.
בהמשך אותה שנה נידון לארבע שנות גלות בסיביר, לשם גלה ביחד עם אשתו אלכסנדרה סוקולובסקיה, ושם גם נולדו שתי בנותיו, זינאידה (או זינה) (1901–1933) ונינה (1902–1928). ב-1902 נפרד מאשתו הראשונה בלא להתגרש ממנה רשמית. הוא ברח מסיביר, אימץ לעצמו את שם המשפחה "טרוצקי" (מסוהר באודסה) ואת שמו הפרטי של סבו לאון, תחת שמו המקורי לב. אז נסע ללונדון, שם הצטרף לוולדימיר לנין, שהיה באותה עת עורך הביטאון "איסקרה" (רוסית: "הניצוץ") של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.
שמאל|ממוזער|200px|פוסטר שהפיץ הצבא הלבן, בה מוצג לאון טרוצקי כשד
טרוצקי השתתף בקונגרס השני של המפלגה בלונדון ב-1903, שם נוצר הקרע במפלגה שגרם לפיצולה לשתי סיעות: מנשביקים ובולשביקים. טרוצקי תמך במנשביקים כנגד לנין, ואף על פי שתמיכתו זו הייתה קצרת ימים – היא עתידה הייתה לערער את יחסיו עם לנין למשך 14 השנים הבאות.
במהלך 1903 הוא פגש את אשתו השנייה, נטליה סדובה (1882–1962), באותה עת סטודנטית בסורבון בפריז, ממנה נולדו לו שני בנים.
ממהפכת 1905 עד מהפכת פברואר
בעת מהפכת 1905 חזר טרוצקי לרוסיה, ונבחר ליושב ראש הסובייט של פטרבורג. מעורבותו בשביתה הכללית של אוקטובר ותמיכתו בהתנגדות חמושה הובילו לכך שהוא הוגלה מרוסיה לכל חייו. בינואר 1907 ברח בדרך לסיביר, ושוב עשה את דרכו ללונדון, שם השתתף בקונגרס החמישי של הסוציאל-דמוקרטים. באוקטובר אותה שנה עבר לווינה, בה ערך את עיתון המפלגה "פראבדה" (ברוסית: Правда, "אמת"), שהוברח לתוך רוסיה. בגלל קשיים כלכליים העיתון בתחילה יצא לאור באופן לא סדיר, אך חרף זאת הצליח לעורר הדים ברוסיה, ודו"ח של ה"אוכרנה" (משטרת הביטחון הצארית) ציין את תפוצתו הרחבה. באותה תקופה הוא הכיר דוד ריאזנוב שכתב מאמרים עבור "פרבדה" והם הפכו לחברים קרובים.
בעת שהותו בווינה, נפגש טרוצקי עם סוציאליסטים-יהודים שפעלו לטובת הכרה בסוציאליסטים היהודים לסוגיהם (כולל 'הבונד' מזה ו'פועלי ציון מזה') כב"סקציה" בתוך האינטרנציונלי הסוציאליסטי, בדומה להכרה במפלגות הסוציאליסטיות הפולניות, בימים בהם פולין לא הייתה מדינה עצמאית. יוסף קרוק, איש מפלגת ה'ס.ס' (ציונים סוציאליסטים) סיפר בזכרונותיו על מפגשו עם טרוצקי:
לקראת מלחמת העולם הראשונה נסע טרוצקי לשווייץ הנייטרלית, ומשם לצרפת. לאחר שגורש מצרפת עבר להתגורר בניו יורק, בשעה שמהפכת פברואר 1917 ברוסיה הפילה את שלטונו של הצאר ניקולאי השני.
מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים
טרוצקי שב במאי 1917 לרוסיה כתומך בבולשביקים, הצטרף רשמית לסיעה זו, ותוך חודשים ספורים היה לראש סובייט פטרוגרד – מועצת הפועלים המרכזית של רוסיה. גוף זה היווה "ממשלה-מקבילה" של הפרולטריון בתקופת ממשלת המעבר הרוסית. טרוצקי היה פעיל בניסיונות להפלת ממשלתו הזמנית של אלכסנדר קרנסקי, וכן ישב בראש המועצה המהפכנית שתכננה וביצעה את מהפכת אוקטובר.
עם עליית הבולשביקים לשלטון, מונה טרוצקי לתפקיד שר החוץ, כשמטרתו העיקרית הייתה השגת שלום עם גרמניה והוצאת רוסיה ממלחמת העולם הראשונה. פרישתו מהמשא ומתן ב-10 בפברואר 1918 הביאה לפלישה גרמנית, שאילצה את רוסיה לחתום ב-3 במרץ על הסכם ברסט-ליטובסק שהיה גרוע מאוד לסובייטים ואילץ אותם להכיר בעצמאות לטביה, ליטא, פולין, אוקראינה, אסטוניה ופינלנד. כמחאה, התפטר טרוצקי מתפקיד שר החוץ, אך מונה מייד לשר לענייני הצבא וחיל הים (1918–1925). בספטמבר 1918 ניתן לו התואר קומיסאר לענייני צבא (מקביל לתפקיד שר הביטחון). הוא ארגן את הצבא האדום והיה זה שניהל בפועל את המבצעים בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת שנסעה ללא הרף בין החזיתות.
עלייתו לשלטון של סטלין
שמאל|ממוזער|250px|בול שהנפיקה ברית המועצות ב-1926 עם דיוקן טרוצקי בילדותו
עם מותו של לנין עקב מחלה, הצליח המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, יוסיף סטלין, לרכז בידיו את כל כוח השליטה במפלגה ובממשל. בנקודת זמן זו עדיין יכול היה טרוצקי להתנגד לסטלין בצורה פעילה, אך הוא בחר לשאת נאום פייסני בקונגרס המפלגה השלושה־עשר, במאי 1924, ולא דרש את פרסום צוואתו של לנין, שקראה להדחתו של סטלין מתפקיד המזכיר הכללי. בכך איבד טרוצקי את ההזדמנות להתנגד לסטלין, שביחד עם לב קמנייב (גיסו של טרוצקי) וגריגורי זינובייב השתלט על המפלגה. טרוצקי ותומכיו ייסדו את האופוזיציה השמאלית, שחתרה במשך מספר שנים בתוך המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות תחת מנהיגותו של סטלין.
טרוצקי היה סופר ונואם מוכשר; הוא שאף להגשמת הסוציאליזם בקנה מידה עולמי, שלא כסטלין, שהסתפק "לעת עתה" בסוציאליזם על בסיס לאומי. בגלל התנגדותו של טרוצקי לדרכו של סטלין, הפכו שמו של טרוצקי והמונח "טרוצקיזם" לשם נרדף לבגידה בברית המועצות.
טרוצקי טבע את מונח "המהפכה המתמדת" ואת הממד הבין-לאומי של המהפכה – מושגים שהיו מנוגדים בתכלית למדיניות של סטלין, שדגל ב"סוציאליזם בארץ אחת". טרוצקי תמך גם בבנייה מהירה של התעשייה ובנטישת הנא"פ ("מדיניות כלכלית חדשה"), בעוד סטלין, ויחד עמו ניקולאי בוכארין, תמכו בתיעוש מדורג ושמירה על התוכנית. מחלוקת אידאולוגית זו סיפקה תירוץ למאבק בין סטלין לטרוצקי, שבשיאו, ב־12 בנובמבר 1927, גורש טרוצקי מהמפלגה הקומוניסטית, בהותירו את סטלין כמנהיג הבלעדי של המפלגה. הוא הוגלה לאלמה אטה (כיום בקזחסטן) ב־31 בינואר 1928, וכעבור שנה גורש סופית מברית המועצות.
לאחר סילוקו של טרוצקי, פנה סטלין כנגד ניקולאי בוכארין ויישם הרבה ממדיניות הפנים של טרוצקי, בצורה אלימה מאוד.
גלות
כאשר הוגלה טרוצקי ב־1929, הייתה תחנתו הראשונה האי הטורקי בּוּיוּקאָדָה ('האי הגדול' באיי הנסיכים), שם שהה במשך ארבע שנים. ב־1933 הציע לו אדואר דאלאדיה מקלט מדיני בצרפת. הוא התגורר בתחילה ברואן, ואז בברביזון. לא הותר לו לבקר בפריז. ב־1935 חש שאיננו רצוי עוד בצרפת, ולאחר ששקל כמה אפשרויות, עבר לנורווגיה, שם היה אורחו של קונרד קנוסן ליד אוסלו. לאחר שנתיים, כנראה תחת לחץ של ברית המועצות, הוא הושם במעצר בית. לאחר דיונים עם פקידים נורווגים, הוסכם כי הוא יועבר למקסיקו באוניית משא.
רצח טרוצקי
ממוזער|ביתו של טרוצקי במקסיקו סיטי
במהלך 1939 פרצו לילה אחד לביתו של טרוצקי עשרות חמושים, למרות השמירה של מאבטחי הוועד האמריקאי לאבטחתו של טרוצקי. הפורצים ירו לכל עבר, אך הוא לא נפגע בניסיון החיסול.
ב־20 באוגוסט 1940 בא לבקר את טרוצקי בביתו במקסיקו סיטי אזרח ספרדי בשם רמון מרקאדר , הציג עצמו כתומכו, כשלמעשה היה סוכן המשטרה החשאית של סטלין (שנקראה נ.ק.ו.ד.). הסוכן הגיע באמתלה שברצונו להציג לטרוצקי מאמר שכתב. הוא הוכנס לחדרו של טרוצקי, ובהיותם לבד בחדר הכה בראשו של טרוצקי בגרזן קרח. שומרי ראשו של טרוצקי, ששמעו את המהומה, פרצו לחדר ועמדו להרוג את המתנקש, אך טרוצקי מנע זאת מהם באומרו:
טרוצקי נפצע קשה, נלקח לבית חולים ונפטר למחרת ב-21 באוגוסט 1940, בגיל 60.
המתנקש נדון ל-20 שנות מאסר, שאותן ריצה במלואן. במשפטו העיד:
במהלך חקירות המשטרה המשיך רמון מרקאדר לטעון כי הוא נתין בלגי, בשם ז'אק מורנרד, אולם סיפור זה הופרך די מהר על ידי הקונסול הבלגי, שאמר כי הנעצר אינו אזרח בלגי, ושמות הוריו היו פיקטיביים.
ביתו של טרוצקי הושאר כפי שהיה בזמנו, והוא משמש מוזיאון. קברו מצוי במתחם הבית.
בניגוד לבולשביקים אחרים שנהרגו בתקופת "הטיהורים הגדולים", שמו של טרוצקי לא טוהר על ידי הממשלה הסובייטית בתקופת הגלאסנוסט של מיכאיל גורבצ'וב, אלא רק מאוחר יותר, על ידי בית משפט רוסי, ב-2001. עד היום קיימות במקומות שונים בעולם מפלגות טרוצקיסטיות.
חיים אישיים
בתו הבכורה זינאידה ולקובה () התחתנה פעמיים ונולדו לה בן ובת. בעלה חוסל בזמן הטיהורים הגדולים. ב-1931 הותר לה לצאת מברית המועצות ולהצטרף לאביה בגלות בטורקיה, אך הותר לה לקחת רק את אחד מילדיה והיא לקחה את בנה הצעיר אסטבן וולקוב . זינאידה התאבדה בשנת 1933 בברלין בעת שהותה שם לצורך קבלת טיפול רפואי. בנה נשאר עם דודו, לב סדוב. לאחר שסדוב מת, ב-1939 הצטרף וולקוב לסבו בגלות במקסיקו. אסטבן וולקוב היה נוכח בעת שסבו נרצח על ידי המתנקש. אסטבן גדל בידי נטליה סדובה, נשאר במקסיקו כל חייו, הוא מנהל את מוזיאון לאון טרוצקי . לוולקוב 4 בנות, בתו נורה וולקוב () עברה לארצות הברית, בת נוספת, ורוניקה וולקוב היא משוררת.
בתה הבכורה של זינאידה ולקובה, אלכסנדרה, נשארה בברית המועצות ונפטרה במוסקבה בשנת 1989.
שני בניו של טרוצקי מנישואיו השניים, לב סדוב (1906–1938) וסרגיי סדוב (1908–1938), נרצחו על ידי סוכני סטלין.
אחת מנכדותיו של טרוצקי, יוליה אקסלרוד (בתו של בנו הצעיר סרגיי), עלתה לישראל בשנת 1979 ומתגוררת בירושלים. בנה (ונינו של טרוצקי) הוא דוד אקסלרוד, שהיה איש כהנא חי וגר בעבר עם משפחתו בכפר תפוח שבשומרון. כיום אקסלרוד עובר כרתך ומתגורר בביתר עילית עם ששת ילדיו.
יחסו ליהדות
טרוצקי היה משוכנע שאין עתיד ליהודים כעם נפרד, וצידד בהתבוללות. הוא היה אדיש למורשתו והתבטא פעם שעניינו ביהודים זהה לעניינו בבולגרים. מבחינתו, הפתרון לשאלה היהודית יבוא על ידי המהפכה הבין-לאומית, שתבטיח שוויון לכל. טרוצקי זועזע כאשר בסוף שנות העשרים נוהל נגדו מסע אנטישמי בברית המועצות, ובנו סרגיי סדוב הואשם בכך שזמם להרעיל עובדים.
בשנות השלושים, לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוא חשב שיש לתת ליהודים את החופש לבחור את דרכם, כאשר אחת האפשרויות הפתוחות בפניהם, אם ירצו, היא להגר לארץ ישראל. אף שהתנגד לפרויקט הציוני, תמך ברעיון של שתי מדינות בארץ ישראל, תוך דגש על הצורך בשיתוף פעולה בין מעמד הפועלים בשני העמים.
כתביו שתורגמו לעברית
חיי / (תרגם: א' שלונסקי), ירושלים: מצפה, תר"ץ
תולדות המהפכה הרוסית (תרגם: א' שלונסקי), תל אביב: מצפה, תרצ"א–תרצ"ד
כיצד ניצח סטלין? / (תרגם והוציא: א’ ערך), ירושלים: דפוס ארץ ישראל, 1937
המניפסט הקומוניסטי כיום / ירושלים: האגרון הסוציאליסטי הישראלי [מצפן מרכסיסטי], 1973
השאלה היהודית (1934), תרגום: אלכסנדר טנדלר, 2014
טרוצקי על מות בנו, (1938) תרגמו: רעיה ג'קסון (מאנגלית) וראובן מירן (מצרפתית), עורך: ראובן מירן, נהר ספרים 2015
ראו גם
טרוצקי (סדרת טלוויזיה)
טרוצקיזם
האינטרנציונל הרביעי
לקריאה נוספת
ברטרנד פטנוד, טרוצקי – נפילתו, גלותו וחיסולו של מהפכן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
ג'ון ריד, עשרת הימים שזעזעו את העולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992.
ספרות יפה
יוז'ף רות, הנביא האילם, תרגום: רות ליבנת, זמורה-ביתן, 1991.
קישורים חיצוניים
ארכיון האינטרנט המרקסיסטי בעברית : עמוד עבודות וטקסטים – לאון טרוצקי
הרלוונטיות של טרוצקי כיום – מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי
סדרה של 3 תוכניות הקדמה, ומופע "ערב טרוצקי" בתוכניתו של ערן סבג "חיים של אחרים": חידון טרוצקי א', חידון טרוצקי ב', חידון טרוצקי ג', ערב טרוצקי, באתר iCast, אפריל–מאי 2012
18 צילומים בלתי ידועים של טרוצקי שנשמרו אצל נכדו סאווה וולקוב, באתר Delibere, 23 בפברואר 2016
הערות שוליים
קטגוריה:מושלי סנקט פטרבורג
קטגוריה:שרי החוץ של ברית המועצות
קטגוריה:סופרים יהודים סובייטים
קטגוריה:פוליטיקאים יהודים סובייטים
קטגוריה:פוליטיקאים יהודים רוסים
קטגוריה:חברי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
קטגוריה:יהודים חברי הפרלמנט הרוסי
קטגוריה:מהפכנים יהודים רוסים
קטגוריה:אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
קטגוריה:סופרים יהודים רוסים
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באמריקה הצפונית
קטגוריה:טרוצקיזם
קטגוריה:מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בברית המועצות
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום
קטגוריה:האופוזיציה השמאלית
קטגוריה:שרי ההגנה של ברית המועצות
קטגוריה:פעילים למען זכויות עובדים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אודסה
קטגוריה:שרים יהודים בממשלת ברית המועצות
קטגוריה:ילידי 1879
קטגוריה:סובייטים שנפטרו ב-1940
קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1940 | 2024-08-02T07:55:11 |
אניגמה | אניגמה (מיוונית: αἴνιγμα - תעלומה, חידה) היא משפחה של מכונות להצפנה ולפענוח של מסרים טקסטואליים, ששימשו את הכוחות הגרמנים והאיטלקים במלחמת העולם השנייה. בזכות התקשורת המוצפנת שאיפשרה האניגמה, הצליח הקריגסמרינה (הצי הגרמני), ובמיוחד צי הצוללות, במהלך המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945), להטיל מצור אפקטיבי על בריטניה, מצור שמנע אספקת מזון ואמצעי לחימה לאי הבריטי, בדרך הים.
בעלות הברית הצליחו לפצח את ההצפנה, ובמשך רוב המלחמה פענחו מספר גדול של הודעות מוצפנות. את המודיעין שנצבר מקריאת מסרי האניגמה כינו בשם "אולטרה". יש הטוענים כי אילולא פוצח צופן האניגמה, היה המצור הימי על בריטניה עלול להמיט אסון על תושבי האי. פיצוח הצופן הקנה לצי הבריטי יתרון משמעותי במלחמה מול חיל הים הגרמני, והיכולת, שהייתה יתרון אסטרטגי משמעותי, נשמרה בסוד במשך עשרות שנים.
שמאל|ממוזער|300px|מכונת האניגמה
פיתוח האניגמה
את האניגמה המציא ארתור שרביוס (Scherbius) ב-1918. שרביוס, שלמד הנדסת חשמל, פיתח למעשה גרסה חשמלית לדיסקית צופן שהייתה בשימוש במשך מאות שנים. בדומה למכשירי הצפנה קודמים, האניגמה התבססה על צופן החלפה עבור כל אחת מאותיות המסר שיש להצפין. פריצת הדרך הייתה בכך שהאניגמה הייתה האמצעי האלקטרו-מכני הראשון ששימש להצפנה, ויתרונה היה שינוי של צופן ההחלפה לאחר כל אות, באמצעות מערכת של דיסקיות מסתובבות (רוטורים). האפשרות לשנות את סדר הדיסקיות, ואת מצבן ההתחלתי, הקשתה עוד יותר על מלאכת פיצוח הצופן.
שרביוס ניסה לעניין גורמים רשמיים ואף לא-רשמיים בגרמניה במכונה החדשה, אך נדחה. הוא פנה לייצור מסחרי של המכונה, בחברת ההנדסה שלו - "שרביוס את ריטר". גרסאות שונות של האניגמה נמכרו לחברות ולבנקים במדינות רבות באירופה, בארצות הברית וביפן. כל אחת מהגרסאות של המכונה פעלה בעזרת שיטת פיענוח שונה במקצת; רמת האבטחה של הגרסה המסחרית הייתה נמוכה למדי. בסוף שנות ה-20 אימצו אותה הצי והצבא הגרמניים. הם ערכו בה מספר שינויים שהקשו על פיצוח הצופן והגבירו את רמת האבטחה. לקראת מלחמת העולם השנייה הייתה האניגמה אמצעי ההצפנה העיקרי של הקריגסמרינה וצי הצוללות שלו, וכן של הורמאכט, הלופטוואפה, המפלגה הנאצית, הגסטפו, משרד החוץ והביון של גרמניה הנאצית.
אופן פעולת המכונה
שמאל|ממוזער|280px|הערבול שמבצעת מערכת הרוטורים והמשקף
ממוזער|שמאל|280px|דיאגרמת החיווט של האניגמה: כאשר לוחצים על המקש "A" נדלקת נורה "D". במצב זה, לחיצה על "D" גוררת את הדלקת הנורה "A". לחיצה על "A" לעולם לא תגרור את הדלקת "A"
האניגמה משלבת מערכות חשמליות ומכניות. המנגנון המכני מורכב ממקלדת המכילה את אותיות האלפבית, מאוסף של דיסקות מסתובבות ("רוטורים") המסודרות זו לצד זו על ציר וכן ממנגנון פסיעה שמסובב רוטור אחד או יותר בכל פעם שנלחץ מקש. המנגנון שונה בגרסאות השונות של המכונה, אולם במנגנון השכיח ביותר, פוסע הרוטור הימני פעם אחת לאחר כל הקשת מקש. הדבר גורר לעיתים גם תזוזה של רוטורים סמוכים. התנועה המתמשכת של הרוטורים גוררת התמרה שונה לאחר כל הקשת מקש.
החלקים המכניים יוצרים מעגל חשמלי, ובפועל מבוצע הקידוד של כל אות באופן חשמלי. כאשר נלחץ אחד המקשים, המעגל נסגר; זרם חשמלי זורם דרך רכיבים שונים, ולבסוף מאירה אחת מ-26 הנורות, המורה על אות הפלט. באיור משמאל מומחשת פעולת הערבול של הרוטורים של האניגמה, עבור שתי הקשות עוקבות. הזרם עובר דרך מספר רוטורים, דרך המשקף, ושוב חזרה דרך הרוטורים.
הקווים האפורים מייצגים מעגלים אפשריים אחרים בתוך כל רוטור. המעגלים מחוברים למגעים שנמצאים בצדי כל רוטור. האות A מוצפנת באופן שונה עם כל לחיצה עוקבת של מקש, קודם לאות G (למשל) ואחר כך לאות C. הסיבה לכך היא שהרוטור הימני, שזז פסיעה אחת בכל הקשה, שולח את האות דרך מסלול שונה לחלוטין.
לדוגמה, כאשר מקודדים הודעה המתחילה ב-ANX..., המפעיל לוחץ קודם על מקש A, ואז עשויה הנורה Z להיות מוארת; Z תהיה האות הראשונה של ההודעה המוצפנת. המפעיל ימשיך על מנת להצפין את N באותו אופן, וכך הלאה.
דיאגרמת החיווט שמשמאל מסבירה את אופן פעולת האניגמה. על מנת לפשט את הדוגמה נדון רק בארבע אותיות. במציאות יש 26 נוריות, 26 מפתחות, 26 תקעים ובתוך כל רוטור - 26 חיווטים. הזרם זורם מהמצבר (1) דרך מתג אותיות דו כיווני הנמצא במצב לחוץ (2) אל לוח התקעים (3). לוח התקעים מאפשר חיווט מחדש של החיבורים בין לוח המקשים (2) וגלגל האתחול הקבוע (4). לאחר מכן ממשיך הזרם דרך תקע (3) ואז דרך גלגל האתחול (4), עובר דרך שלושה רוטורים (בגרסת הוורמאכט) או ארבעה (בגרסת הצי) (5) ומשם נכנס למשקף (6). המשקף מחזיר את הזרם בנתיב שונה, חזרה דרך הרוטורים (5) ודרך גלגל האתחול (4). הזרם ממשיך דרך תקע "S" המחובר (בדוגמה זו) באמצעות כבל (8) לתקע "D", ומשם לעוד מתג דו כיווני (9). כתוצאה מכך נדלקת הנורה. בדוגמה זו, צירוף רוטורים מסוימים בעמדות מסוימות הפך את האות "A" ל-"S", וזו הוחלפה ל-"D", שהיא הפלט המוצפן.
סיבוב הרוטורים גורם למגעי הפינים להשתנות עם כל אות חדשה שמוקלדת, וכתוצאה נגרמים שינויים תכופים בנתיבים החשמליים של האות. כך מממשת האניגמה צופן פוליאלפביתי, שיוצר רמת אבטחה גבוהה יחסית לתקופה המדוברת.
פענוח ההודעות המוצפנות התבצע באמצעות הקלדתן במכונה זהה. מכיוון שמסלול הזרם הוא הפיך, הרי אם במערך רוטורים מסוים הקלדת האות A הצפינה אותה ל-G, אזי הקלדת האות G תיתן בחזרה את האות A, וכך לגבי האותיות הבאות. לכן כל שנדרש לפענוח הוא המסר המוצפן ומכונה זהה (אותם הרוטורים והמשקף, ובאותו מצב ראשוני). אם אות מסוימת לא נקלטה נכון, הרי שפענוחה ייתן אות אחת שגויה, אבל שאר האותיות יפוענחו נכון, כי מצב הרוטורים זה ביחס לזה יישמר. איבוד של אות (לדוגמה, קליטה של ABCEFG במקום ABCDEFG) יגרום לכל האותיות החל מהאות שאבדה להיות שגויות, וכך במקרים רבים ניתן יהיה לזהות את העובדה שאות אחת חסרה, להקליד אות כלשהי במקומה, כדי להחזיר את הרוטורים למצבם הנכון, ולפענח את שאר המסר (למעט אות אחת לא ידועה).
עוצמתה של האניגמה הייתה בכך שאף אם נפלו מכונות בידי האויב, כך שנודע לו חיווט הרוטורים והמשקף, היה קשה מאוד לפענח את ההודעה ללא ידיעת מצבה הראשוני של המכונה, כלומר סידור הרוטורים זה מול זה בתחילת המסר, וסידור לוח התקעים (ראו בהמשך) - ואלה השתנו מדי יום, על פי ספרי צופן שהוכנו מראש.
הרוטורים
הרוטורים הם הלב של מכונת האניגמה. קוטרם 10 סנטימטרים. כל רוטור הוא דיסקית מגומי קשיח שבצדה האחד 26 פינים מפליז, לחוצים על ידי קפיצים ומסודרים במעגל. בצד השני של הרוטור יש מספר זהה של מגעים חשמליים. השימוש בקפיצים גורם לכך שכל אחד מהפינים לוחץ בכוח על המגע ברוטור הסמוך, וכך מובטח מגע חשמלי תקין. כל סוג של רוטור מהווה טבלת החלפה, כלומר חיווטו הפנימי קובע לאיזה יציאה יגיע האות מכל כניסה. הפינים והמגעים מייצגים את האלפבית, וכל אות שמוקלדת על האניגמה גורמת לכניסת זרם חשמלי באחת הכניסות, וליציאתו באחת היציאות האחרות.
כל אחד מהרוטורים כולל חריץ (ולפעמים חריצים כפולים), המשמשים לבקרת תנועת הפסיעה של הרוטורים. בגרסה הצבאית של האניגמה נמצאים החריצים על טבעת האלפבית.
מרכיביו של רוטור באניגמה שלושה רוטורים ברצף 250px טבעת מחורצת
נקודת סימון למגע "A"
טבעת אלפבית
מגעי הפלטה
חיבורי החיווט
מגעי הפינים
ידית קפיצית להזזת טבעת האלפבית
טבור
גלגל אצבע
גלגל מחגר 240px
ממוזער|110px|none|הצד הימני של רוטור אניגמה, מראה את הפינים. הספרה הרומית V מזהה את החיווט של הרוטור. ממוזער|110px|none|צד שמאל של הרוטור, מראה את המגעים החשמליים. בשוליים השמאליים של הרוטור ניתן לראות זיז יחיד.
מכונות האניגמה של הצבא וחיל האוויר צוידו במספר רוטורים. בהתחלה היו רק שלושה. ב-15 בדצמבר 1938 עלה המספר לחמישה רוטורים. הרוטורים סומנו בספרות רומיות על מנת להבדיל ביניהם: IV ,III ,II ,I ו-V, כולם עם חריץ יחיד בנקודות שונות בטבעת האלפבית. ייתכן שזה נועד להיות אמצעי אבטחה נוסף, אך לבסוף איפשר את התקפות השעון הפולניות והתקפת הבנבוריסמוס האנגלית על צופן האניגמה.
גרסת הוורמאכט למכונה הכילה תמיד יותר רוטורים מיתר השירותים: בתחילה היו שישה, ולבסוף גדל המספר לשמונה. הרוטורים הנוספים מוספרו VII ,VI ו-VIII, כולם עם חיווטים שונים, והיו להם שני חריצים באותיות "N" ו-"A", דבר שאפשר מחזוריות שונה של תזוזת הרוטורים.
גרסת M4 של הצי הכילה רוטור רביעי, בנוסף לשלושת הרוטורים. הרוטור הרביעי היה עשוי להיות משני סוגים - "Beta" או "Gamma". הרוטור הרביעי לא זז לעולם אלא נקבע ידנית באחד מ-26 המיקומים האפשריים.
250px|ממוזער|שמאל|שלושה רוטורים והציר שעליו הם מונחים כאשר הם בשימוש
הרוטור עצמו מבצע רק הצפנה פשוטה, באמצעות צופן החלפה. למשל, הפין שמקושר לאות E עשוי להיות מחווט למגע של האות T בצד השני. מורכבות האניגמה נובעת מהשימוש במספר רוטורים בטור ומספקת הצפנה חזקה הרבה יותר.
תנועת פסיעה
כדי להימנע מצופן החלפה פשוט, חלק מהרוטורים מסתובבים עם לחיצות עוקבות של מקש. מנגנון זה מבטיח שהתמרת ההצפנה היא שונה בכל מצב, וכך נוצר צופן החלפה פוליאלפביתית קשה לפיצוח. בסידור הנפוץ ביותר משתמשים במנגנון תפס ובגלגל משונן. לכל רוטור מוצמד גלגל משונן בעל 26 שיניים; קבוצה של תפסים מושכת בשיני גלגל השיניים. התפסים נדחפים קדימה בו-זמנית עם כל לחיצת מקש. אם תפס מושך בשיני הגלגל המשונן, הרוטור המתאים מתקדם פסיעה אחת.
שמאל|ממוזער|250px|
תנועת הפסיעה של האניגמה: שלושת תפסי גלגל השיניים (בירוק) דוחפים יחד. ברוטור הראשון (1), גלגל השיניים (אדום) תמיד בפעולה, ופוסע בכל פעם שנלחץ מקש. בשלב זה נכנס לפעולה הרוטור השני (2) משום שהחריץ ברוטור הראשון מיושר עם התפס. הוא יפסע בעת לחיצת הכפתור הבאה. הרוטור השלישי (3) אינו נע במצב זה, משום שהחריץ ברוטור השני אינו במקום המתאים, והתפס יחליק על גבי הטבעת.
באניגמה של הוורמאכט מוצמדת לכל רוטור טבעת מחורצת, ניתנת להתאמה. חמשת הרוטורים הבסיסיים (V - I) הם בעלי חריץ אחד בכל רוטור, בעוד שהרוטורים הנוספים (במכונות של הצי) VII, VI ו-VIII, הם בעלי שני חריצים.
בנקודה מסוימת, חריץ של רוטור יהיה מיושר עם התפס, וכך יוכל התפס לאחוז בגלגל המשונן של הרוטור הבא, לאחר שיהיו לחיצות מקש עוקבות. כאשר תפס אינו מיושר עם חריץ, הוא מחליק מעל משטח הטבעת מבלי לאחוז בגלגל המשונן. במערכת רוטורים בעלי חריץ יחיד, הרוטור השני מתקדם פסיעה אחת כל 26 פסיעות של הרוטור הראשון, והרוטור השלישי מתקדם כל 26 פסיעות של הרוטור השני. כמו כן, ישנו מצב שבו הרוטור השני יכול לפסוע פעמיים לאחר לחיצות מקש עוקבות, מה שמכוּנה "פסיעה כפולה", המביאה לידי קיצור זמן המחזור.
הפסיעה הכפולה מתרחשת באופן המתואר להלן: הרוטור הראשון פוסע ולוקח את הרוטור השני צעד אחד קדימה. אם הרוטור השני זז עד לצעד זה לתוך מיקום החריץ שלו, יכול התפס השלישי להרפות. בצעד הבא דוחף תפס זה את הגלגל המשונן של הרוטור השלישי ומקדם אותו, אבל הוא גם יידחף לתוך החריץ של הרוטור השני ויקדם את הרוטור השני פעם נוספת ברצף.
אם בגלגל הראשון והשני יש חריצים בודדים, הרי מכונה שבה יש שלושה גלגלים היא בעלת מחזור של 26×25×26 = 16,900 (לא 26 × 26 × 26 בגלל הפסיעה הכפולה. ראו את הקישור בקישורים חיצוניים).
גודל ההודעות הוגבל לכמה מאות אותיות, כדי למנוע סכנה של חזרה על מיקום כלשהו בהודעה בודדת.
כדי להשתמש ברוטורים "Beta" ו-"Gamma" של הצי, שהוכנסו לשימוש ב-1942, שונה המשקף לדגם דק והרוטור הרביעי המיוחד הונח כנגדו. המנגנון עצמו לא עבר תמורות. מאחר שיש רק שלושה תפסים, הרוטור הרביעי לעולם אינו נע במהלך ההצפנה, אבל ניתן לקבוע אותו ידנית לאחד מ-26 המיקומים שלו.
כאשר לוחצים על מקש, הרוטורים זזים לפני שהמעגל החשמלי נסגר.
גלגל האתחול
שמאל|ממוזער|250px|מנגנון גלגלי השיניים של האניגמה. שלושת גלגלי השיניים הניתנים להזזה נמצאים בין שני גלגלים קבועים: גלגל האתחול והמשקף (שמסומן ב-"B") בצד שמאל.
גלגל האתחול (בגרמנית: "Eintrittswalze") מחבר למרכב הרוטורים את לוח התקעים, אם קיים, או אם לא - את לוח המקשים ולוח הנורות. בעוד שהחיווט המסוים שבו משתמשים אינו בעל חשיבות באבטחת המידע, הוא עדיין היווה מכשול בפני המפענח הפולני מריאן רייבסקי. האניגמה המסחרית מחברת את המקשים לפי סדר הופעתם על גבי לוח המקשים: QA, WB, EC וכך הלאה. האניגמה הצבאית מחברת אותם באופן אלפביתי רציף:
AA, BB, CC וכך הלאה.
רייבסקי היה זקוק לניחושים מוצלחים מאוד על מנת להבין את השינוי, ואז יכול היה לפתור את המשוואות.
המשקף
למעט דגמי A ו-B המוקדמים, הרוטור האחרון צמוד ל"משקף", תכונה ייחודית בקרב מכונות מבוססות רוטורים באותה תקופה. המשקף מחבר את המוצאים של הרוטור האחרון בזוגות, ומטה את הזרם חזרה דרך הרוטורים, בנתיב שונה. המשקף גורם לכך שפענוח הצופן מתאפשר באמצעות אותה המכונה בדיוק. תכונה נוספת של השימוש במשקף היא שאות אינה יכולה להיות מקודדת לעצמה, טעות תכנונית שנוצלה מאוחר יותר על ידי מפצחי האניגמה.
במודל C המסחרי של האניגמה, ניתן לקבוע את המשקף באחד מ-26 מיקומים, אך הוא נותר קבוע בזמן הקידוד. באניגמה של האבווהר "פוסע" המשקף בזמן ההצפנה, בדומה לרוטורים.
לוח התקעים
שמאל|ממוזער|250px|לוח התקעים נמצא בקדמת המכונה, מתחת למקשים. כאשר משתמשים בו, ייתכנו עד 13 חיבורים. בתמונה שני זוגות של אותיות מוחלפות: S-O, J-A.
לוח התקעים (בגרמנית: Steckerbrett) מאפשר חיווט משתנה. הלוח הופיע לראשונה בגרסאות של הצבא הגרמני ב-1930 ואומץ עד מהרה בידי הצי הגרמני. לוח התקעים תורם משמעותית לחוזק ההצפנה, הרבה מעבר לתרומה שהייתה מעניקה תוספת של רוטור יחיד. אניגמה ללא לוח התקעים יכולה להיפרץ באופן פשוט יחסית באמצעות שיטות ידניות; שיטות אלה אינן מועילות כאשר מוסיפים לוח תקעים. במקרים אלה יש צורך במכונות מיוחדות על מנת לפרוץ את הצופן.
כבל שמחובר ללוח מחבר זוגות של אותיות. למשל E ו-Q הוא זוג אפשרי. ההשפעה של החיבור היא החלפת האותיות לפני ואחרי פעולת הרוטור הראשון של יחידת הערבול. למשל, כאשר מפעיל לוחץ על E, האות מוסת ל-Q לפני שהוא נכנס לרוטורים. עד 13 זוגות כבלים כאלה יכולים לשמש בו זמנית.
זרם עובר מלוח המקשים אל לוח התקעים ואז ממשיך לגלגל האתחול. כל אות על לוח התקעים היא בעלת
שני שקעים. הכנסת תקע תנתק את השקע העליון (מלוח המקשים) ואת השקע התחתון (מגלגל האתחול) של האות. התקע בקצה השני של הכבל הדו צדדי מוכנס לשקעים של אות אחרת ובכך מצליב את החיבורים של שתי האותיות.
עזרים
ימין|ממוזער|250px|ה-"Schreibmax" הייתה מדפסת שניתן היה להצמיד לאניגמה. כך נחסך עמל הפרך הכרוך בקריאה מלוח האורות ובכתיבה אליו.
שמאל|ממוזער|250px|נספח ה"שעון" של אניגמה
אביזר חשוב שהיה נחלת דגם M4 היה ה-"Schreibmax": מדפסת זעירה שיכלה להדפיס על סרט נייר קטן. המדפסת ייתרה את הצורך במפעיל נוסף, שתפקידו היה לקרוא את הנורות ולכתוב את האותיות. ה-"Schreibmax" מוקם מעל האניגמה וחובר ללוח נורות; על מנת להתקין את המדפסת, היה צורך להסיר את כל הנורות. מלבד הנוחיות שבדבר, עלתה גם רמת האבטחה: קצין האותות לא היה צריך להיחשף להודעה המקורית. המדפסת עשויה הייתה להיות מותקנת בלשכתו של קברניט הצוללת, ותפקידו של קצין האותות היה לקבוע את המפתח ולהקליד את ההודעה המקודדת, מבלי שייראה את הטקסט המפוענח שהתקבל.
עזר נוסף היה לוח נורות מרוחק ששימש כאמצעי אבטחה. מעטפת העץ של אניגמה בעלת לוח נוסף הייתה רחבה יותר על מנת להכיל את הלוח. הלוח המרוחק איפשר לקורא לראות את ההודעה המפוענחת מבלי לאפשר למפעיל לראות את ההודעה.
ב-1944 הכניס הלופטוואפה לראשונה מתג לוח תקעים נוסף שנקרא ה"אוהר" (שעון בגרמנית). השעון היה קופסה קטנה, שכללה מתג בעל 40 מצבים. המתג החליף את לוח התקעים. לאחר חיבור התקעים, לפי דף המפתחות היומיים, יכול היה המפעיל לשים את המתג באחד מ-40 המצבים. כל מצב גרם לצירוף שונה של חיווט תקעים. בשונה משיטת חיבור התקעים המקורית, חיבורים שכאלה לא נעשו בזוגות.
תיאור מתמטי
מבחינה מתמטית, ההתמרה שמבצעת האניגמה עבור כל אות היא מכפלת תמורות שמבצעים החלקים השונים במכונה. בהנחה שהאניגמה היא תלת רוטורית טיפוסית לחיל האוויר/הצבא הגרמני, נסמן באותיות את הפעולות על הרוטורים הימני, האמצעי והשמאלי, בהתאמה. באות נסמן את התמרת לוח התקעים וב- את פעולת המשקף (שהיא מכפלת 13 חילופים קבועים). את תמורת ההצפנה אפשר לבטא כ:
.
לאחר כל לחיצת מקש, מסתובבים הרוטורים ומשנים את ההתמרה. למשל, אם הרוטור הימני מסתובב
צעדים, ההתמרה הופכת ל- , כאשר הוא התמורה הציקלית שממפה את A ל-B, את B ל-C וכך הלאה. באופן דומה, הרוטורים המרכזי והשמאלי ייוצגו על ידי ו- סיבובים של ו-. במצב כזה תתואר פונקציית הקידוד על ידי:
.
פיצוח הצופן
פיצוח צופן האניגמה מורכב ממספר אירועים שלא היה די בכל אחד מהם בנפרד, אולם שילובם יחד הביא לפיצוח המוצלח של הצופן ולשבירת המצור הימי על בריטניה. בנוסף, יש להבדיל בין פיצוח האניגמה הרגילה, ששימשה את כוחות היבשה וחיל האוויר, פיצוח שהתרחש במועד מוקדם יותר, לבין פיצוח האניגמה של הצי, שהייתה מורכבת יותר וקשה יותר.
התשדורות שהופקו מפעינוח האניגמה כונו "אולטרה"
תרומת המודיעין הצרפתי: בשנת 1931 הצליח השירות החשאי הצרפתי לגייס משתף פעולה מקרב עובדי מחלקת ההצפנה במיניסטריון ההגנה הגרמני. שם האיש היה האנס תילו שמידט. שמידט העביר לידי הצרפתים מדריך הפעלה חלקי של האניגמה. עותקי מסמך זה הועברו לפולנים ולבריטים, ועזרו לבריטים להגיע ליכולות פיצוח ראשוניות תוך זמן קצר.
תרומת המודיעין הפולני: באווירת הפיוס ששררה באירופה בשנות ה-30, לא עשתה אף אחת מהמעצמות מאמץ רציני להתמודדות עם הטכנולוגיה החדשה. מי שחשה מאוימת על ידי גרמניה הייתה פולין. מפצחי צפנים פולנים מהביורו שיפרוב, ובראשם הקריפטוגרף מריאן רייבסקי, ניסו לפצח את צופן המכונה. הם עשו זאת בעזרת גרסה מסחרית של המכונה שנתפסה על-ידם כאשר סיכלו משלוח גרמני. הם השתמשו בתורת החבורות, ובפרט בתורת החבורה הסימטרית. ב-1933, אחרי שקיבלו את המסמכים שהעביר שמידט למודיעין הצרפתי, הצליחו הפולנים למצוא פרצה במנגנון ההצפנה של האניגמה ולקרוא שדרים מוצפנים. ידע זה הועבר לבריטניה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. עם הפלישה הגרמנית לפולין (ספטמבר 1939) נמלטו חלק מאנשי צוות הפיצוח של האניגמה מפולין דרך רומניה לצרפת, והעמידו עצמם לרשות המודיעין הצרפתי.
יחידת הפיצוח בבלצ'לי פארק: עם תחילת המלחמה הוקמה בבריטניה יחידה גדולה לפיצוח צפנים. ביחידה, שמושבה היה בבלצ'לי פארק (Bletchley Park), צפון-מערבית ללונדון, הועסקו מומחים רבים למתמטיקה ולבלשנות. אחד השותפים העיקריים לפיצוח צופן האניגמה היה אלן טיורינג, מחלוצי מדעי המחשב. צוות בלצ'לי פארק עסק במהלך המלחמה בפיצוח צופן האניגמה וצפנים נוספים של גרמניה ויפן. בין השאר הצליחו הבריטים לפצח את האניגמה של הצי, שהייתה מורכבת יותר מפני שנוספה לה דסקית הצפנה נוספת. כמו כן הם התמודדו בהצלחה עם מספר שינויים שעשו הגרמנים במכונות במהלך המלחמה. להאצת תהליך פיצוח הצופן השתמשו מפצחי הצפנים במחשבים אלקטרו-מכניים, מראשוני המחשבים בעולם, שהתבססו על פיתוח של הצוות הפולני. מחשבים אלו כונו "בומב" (פצצות) בשל התקתוקים שהשמיעו בפעולתם. גרסה מאוחרת יותר (ויעילה יותר) של מחשבים אלו נקראה "עכביש". ב-17 בינואר 1940 הצליחו הבריטים לפענח לראשונה תשדורת של אניגמה, אבל רק אחרי אפריל 1940 הגיעו ליכולת לקרוא שדרים תוך 24 שעות ממועד שידורם.
לכידת מסמכי U-33: ב-12 בפברואר 1940 הצליח הצי הבריטי להטביע את הצוללת U-33. הצוללת הגיעה לחופי סקוטלנד כדי להטמין מוקשים, התגלתה, נפגעה על ידי פצצות עומק, ניטשה וטובעה על ידי צוותה. בכיסיו של אחד המלחים נמצאו גלגלי הצופן של האניגמה, ואלו עזרו לאנשי בלצ'לי פארק לכוון את מכשירי הפיצוח.
לכידת ה"מינכן": בתחילת מאי לכדו הבריטים ספינת מכמורת גרמנית בשם "מינכן", ובה נמצאו הצפנים של חודש יוני 1941, אשר אפשרו את קריאת כל התשדורות של חודש יוני.
לכידת מסמכי U-110: ב-9 במאי 1941 הצליח הצי הבריטי ללכוד את הצוללת הגרמנית U-110, כשעל סיפונה מכונת ההצפנה אניגמה והצפנים של חודש מאי. הישג זה, יחד עם המסמכים שנלכדו על ה"מינכן", הביא לכך שבסופו של דבר הצליחה בריטניה לפצח את צופן האניגמה של הצי, דבר שסייע רבות לעמידה של בריטניה בתקופה הקשה של מתקפת הצוללות הגרמניות על שיירות הסיוע מאמריקה, ובעיקר התברר כאחד הגורמים לניצחון בעלות הברית במלחמה. לנאצים לא נודע כי קוד האניגמה פוצח.
לכידת מסמכי U-559: בפברואר 1942 הוסיפו הגרמנים גלגל נוסף לאניגמה, וכתוצאה מכך, הבריטים איבדו את יכולת הפענוח של השדרים. ב-30 באוקטובר 1942, גילו הבריטים את הצוללת 559 מול חופי ארץ ישראל, אורבת לאניות ששטו בין נמל חיפה לנמל פורט סעיד, חמש משחתות שהגיעו לאזור אילצו את הצוללת לעלות לפני הים, צוות השתלטות נכנס לצוללת והצליח, לפני שקיעתה, לחלץ ממנה מסמכים שסייעו לבנות מפתחות לפיצוח תשדורות.
יהודים בין המפענחים: יהודים רבים עבדו בבלצ'לי פארק בפיצוח האניגמה. אחת הדמויות הבולטות הייתה ולטר איתן (אטינגהאוזן), שהקים מאוחר יותר את משרד החוץ הישראלי והיה המנכ"ל הראשון שלו. איתן גויס יחד עם אחיו (ארנסט אטינגהאוזן) לעבודה בתור ראש משמרת מתרגמים בביתן של הצי (כיום בניין המזנון). תפקיד הדומה לקצין מודיעין במערכות המודיעין הישראליות, כלומר האחראי על הבנת הידיעה ועל הפצתה לגורמים הרלוונטיים במפקדת הצי.
לפיצוח הצופן והפקת המידע מתשדורות הזרועות השונות בצבא הגרמני הייתה השפעה משמעותית על מהלכי המלחמה. דוגמאות להמחשה:
כל מהלכיו של רומל בצפון אפריקה נשענו על אספקה שוטפת של אמצעים ובעיקר דלק באמצעות ספינות אספקה. פענוחי האניגמה הפיקו מידע על תנועות ספינות אספקה אלו, מסלולן והתזמון שלהם.התוצאה הייתה שהטנקים של רומל נעצרו ללא דלק מצב שהוביל לכניעת כרבע מיליון חיילים של כוחות הציר, כולל קורפוס אפריקה הגרמני.
באפריל 1943 פוענח הצופן המשופר של האניגמה בו השתמשו הצוללות באוקיינוס האטלנטי במשימתם למנוע שיירות אספקה מאמריקה לאירופה. בחודש מאי איבדו הגרמנים 33 צוללות מכח זה ודינץ (מפקד הצי הגרמני) פקד על הצוללות לנטוש את משימתם בצפון האוקיינוס האטלנטי.
בתום המלחמה המשיכו הבריטים לשמור על סוד הפיצוח וכל המתקנים בבלצ'לי פרק הושמדו. בריטניה המליצה למושבותיה לשעבר להשתמש באניגמה בטענה כי צופן המכונה "אינו בר פיצוח". הסוד נחשף רק בשנות השבעים.
שמירת סודיות הפיצוח
ברור כי נקודת מפתח לניצול יכולת הפיצוח היא שמירתה בסוד. אם הגרמנים היו יודעים שהצופן שלהם מפוצח, היו יכולים לנקוט אמצעי נגד, למשל, על ידי הוספת גלגל, או על ידי מעבר לתשדורות בקו פיזי, כך שלא ניתן לקלוט את השידורים המוצפנים. ואמנם, היו שלבים במלחמה שהגרמנים חשדו שהצופן שלהם נפרץ ועברו לשידורים קוויים בלבד, ככל שהדבר היה אפשרי.
הספר The Ultra Secret מאת F. W. Winterbotham מוקדש לתיאור המהלכים שננקטו לשמירת סודיות הפיצוח. זה היה כנראה הספר הראשון שיצא לאור בנושא האניגמה (1975). המחבר היה קצין בצוות שמשימתו הייתה שמירת הסודיות של הפיצוח. לצורך זה הוקמו צוותים סודיים ביותר במפקדות הדיוויזיות והגייסות, שאליהם הועברו (בצופן, כמובן) ידיעות רלוונטיות אליהם שהושגו מהפיצוח והם מסרו אותן באופן אישי למפקדי הכוחות.
יותר מכך, לעיתים הוקרבו כוחות קורבן על מנת להסתיר את הסוד. כך, מספר המחבר, בהשמדת שיירות אספקה בים התיכון שנועדו להגיע לכוחותיו של רומל בצפון אפריקה, היו מחייבים את מטוסי התצפית ש"גילו" את הספינות, להנמיך מתחת לעננים, ובכך לסכן את עצמם. זאת, כדי שהגרמנים ישערו שהשיירה נתגלתה על ידי מטוסי תצפית ולא על ידי שבירת הצופן.
באחד הסרטים מתואר כיצד צ'רצ'יל מורה שלא לנצל את הידיעה על התכנית של חיל האוויר הגרמני להפציץ עיר באנגליה (ברייטון?) כדי לשמור על הסוד היקר.
מקרה איזוטרי היה פילדמרשל מונטגומרי, שבמערכה מול רומל בקרבות אל עלמיין, טען שאינו רוצה להשתמש בידיעות שקיבל הודות לפריצה, והוא רוצה לנצח "fair fight". האם אמת הדבר? האם הוא היה מוכן להקריב חיי מאות ואלפי חיילים וציוד כדי לשמור על עיקרון מימי האבירים? אולי האמת היא שהוא רצה להיזכר כמי שניצח את רומל רב התהילה בזכות גאונותו כאסטרטג צבאי. אין לדעת.
נהלים לשימוש באניגמה
שמאל|ממוזער|320px| בעת שהייתה האניגמה בשימוש, היה צורך ברשימה של מפתחות יומיים וכן במספר מסמכי עזר. ההליכים עבור האניגמה של הצי הגרמני היו מורכבים ומאובטחים יותר מההליכים שהיו נהוגים בחילות ובשירותים אחרים. ספרי הצופן של הצי הודפסו באדום, ובדיו נמס במים על גבי נייר ורוד, כך שהיו בני השמדה אם הייתה סכנה שייתפסו. ספר הצופן שבתמונה נלקח מ-"U-505", צוללת שנפלה בשבי.
התקשורת הצבאית הגרמנית פוצלה למספר רשתות שונות. כל רשת התאפיינה באתחול שונה של מכונות האניגמה. רשתות התקשורת הללו כונו בבלצ'לי פארק "מפתחות", וניתנו להם כינויים כגון "אדום" ו"כריש". כל יחידה שפעלה ברשת הייתה אמונה על רשימה של אפשרויות אתחול עבור האניגמה לפרק זמן עתידי נתון.
כדי שהודעה תוצפן ותפוענח כשורה, נדרשו השולח והמקבל לאתחל את האניגמה שברשותם באופן זהה. בחירת הרוטורים וסדרם, נקודת ההתחלה וחיבורי לוח התקעים חייבים היו להיות זהים.
למצב ההתחלתי של מכונת האניגמה יש מספר היבטים:
תצורת התקעים; החיבורים של התקעים בלוח התקעים.
סדר הגלגלים, בחירת הרוטורים וסדר השימוש בהם.
תצורת הטבעת; המיקום של טבעת האלפבית ביחס לחיווט החוטים.
המיקום ההתחלתי של הרוטורים; נקבע על ידי המפעיל, שונה לכל הודעה.
האניגמה תוכננה להיות בטוחה אפילו אם החיווט היה ידוע למאזין, הגם שבפועל נשמר החיווט בסוד. חיווט סודי אפשר למספר התצורות האפשריות להיות בערך 10114. אם נחשפים תצורת החיווט ופרמטרים אחרים, קטן מספר האפשריות לכ-1023.
משתמשי האניגמה היו בטוחים שהאבטחה שסיפקה האניגמה היא חסרת פשרות, בשל המספר הרב של האפשרויות. מבחינת הגרמנים, היה זה בלתי מתקבל על הדעת שאויב יוכל לנסות כל אפשרות בהתקפת כוח גס. גם אילו אויב היה מצליח לפענח הודעה בשיטה זו, הרי שהזמן שהצריך הדבר היה הופך הודעה זו למיושנת ובעלת תועלת מועטה.
אינדיקטורים
שמאל|ממוזער|320px|כאשר המכסה הפנימי מונח במקומו, האניגמה מוכנה לשימוש. גלגלי האצבע של הרוטורים מבצבצים מהמכסה ומאפשרים למפעיל לקבוע ידנית את מצב הרוטורים. המצב שנבחר כאן הוא RDKP. המפעיל רואה את התצורה דרך החלונות.
בדרך כלל נותרו רוב המפתחות קבועים למשך יממה, אולם עבור כל הודעה נבחר מיקום רוטורים התחלתי שונה. הסיבה לכך טמונה בעובדה ששליחת מקבץ הודעות מוצפנות באותו מפתח מאפשרת למפענח להשתמש בשיטת ניתוח תדירות. המיקום ההתחלתי שודר יחד עם הטקסט המוצפן. שם השיטה היה "נוהל האינדיקטור". מאחר שחלק מהאינדיקטורים היו חלשים, הצליחו בעלות הברית למצוא פרצה באניגמה.
אחד מנוהלי האינדיקטור המוקדמים נוצל על ידי מפענחים פולניים כדי לפצח לראשונה את צופן האניגמה. הנוהל הורה למפעיל לאתחל את המערכת בתיאום עם רשימת התצורות שברשותו. הרשימה כללה מיקום התחלתי של הרוטורים (בגרמנית: "Grundstellung" - תצורה התחלתית). תצורה אפשרית הייתה למשל AOH. המפעיל היה מסובב את הרוטורים עד אשר היה מבחין דרך אשנב הרוטורים בצירוף AOH. בנקודה זו היה המפעיל בוחר צירוף התחלתי שרירותי עבור ההודעה המסוימת. למשל, המפעיל עשוי היה לבחור EIN. צירוף זה היה הופך ל"תצורת ההודעה". המפעיל היה מקליד אז EIN פעמיים, כדי לאפשר זיהוי של שגיאות שידור. התוצאות היו אינדיקטור מוצפן שכן לאחר הקלדת EIN פעמיים היה עשוי להתקבל XHTLOA, צירוף שהיה משודר יחד עם ההודעה. לבסוף היה המפעיל מסובב את הרוטורים כך שיתאימו לתצורת ההודעה שלו. במקרה שלעיל היה מסובבם לקבלת הצירוף EIN. לבסוף היה יכול להתחיל להקליד את תוכן ההודעה עצמה.
בצד המקבל היה צורך בהיפוך הפעולה. על המפעיל בצד המקבל היה לאתחל את המכונה לתצורה ההתחלתית ולהדפיס את שש האותיות הראשונות בהודעה (במקרה זה - XHTLOA). בדוגמה שלעיל היה מתקבל EINEIN. אז היה המפעיל בצד המקבל יודע שעליו להזיז את הרוטורים למצב EIN. לאחר שעשה כן היה מדפיס את הכתב המוצפן הנותר, ומפענח את ההודעה.
חולשת השיטה נבעה משני גורמים:
השימוש בתצורת התחלה גלובלית - הדבר שונה מאוחר יותר כך שהמפעיל בחר את המיקום ההתחלתי להצפין את האינדיקטור ושלח את המיקום ההתחלתי.
החזרה על האינדיקטור היוותה כשל אבטחה. מפתח ההודעה קודד פעמיים. כשל זה יצר יחס מיוחד בין צמדי האותיות: הראשונה והרביעית, השנייה והחמישית, והשלישית והשישית. כשל זה איפשר ללשכת הצפנים הפולנית לפענח את הודעות האניגמה מתקופת טרום המלחמה. אולם החל מ-1940 שינו הגרמנים את הנהלים, כדי להגביר את רמת האבטחה.
במהלך המלחמה שימשו ספרי הצופן על מנת לאתחל את תצורת הרוטורים והטבעת. לכל הודעה בחר המפעיל מיקום התחלה אקראי, למשל WZA, ומפתח הודעה אקראי, למשל SXT. הוא הזיז את הרוטורים לתצורה WZA וקודד את מפתח ההודעה SXT. נניח שהתוצאה הייתה UHL. בשלב זה אתחל המפעיל את מפתח ההודעה SXT כמיקום ההתחלה וקודד את ההודעה. לאחר מכן, שידר את מיקום ההתחלה WZA, את מפתח ההודעה המקודד UHL ורק לבסוף את ההודעה. המקבל אתחל את מיקום ההתחלה בהתאם לשלשה הראשונה WZA ופיענח את השלשה השנייה, UHL, כדי להשיג את מפתח ההודעה SXT. מפתח ההודעה SXT שימש אז כמיקום התחלה כדי לפענח את ההודעה.
כך הייתה כל תצורה התחלתית שונה, וההליך החדש אכן היה חסין מפרצת האבטחה שהייתה מנת חלקה של שיטת המפתחות המקודדים הכפולים.
ההליך שימש את הוורמאכט והלופטוואפה בלבד. לקריגסמרינה היו הליכים מורכבים ומקיפים בהרבה בנושא האניגמה. הקריגסמרינה קבע שלפני הצפנה באניגמה, הייתה ההודעה מקודדת באמצעות ספר צפנים בשם Kurzsignalheft. הספר הכיל טבלאות שהמירו משפטים לקבוצות בנות ארבע אותיות. כל סוגי הביטויים בנושאים מגוונים נרשמו, למשל נושאים לוגיסטיים כמו תדלוק ומפגש עם אוניות אספקה, מיקומים ורשימות קואורדינטות, שמות נמלים, מדינות, כלי נשק, תנאי מזג אוויר, מיקומי אויב ואניות וכן טבלאות זמנים ותאריכים.
קיצורים וקווים מנחים
באניגמה הצבאית היו רק 26 אותיות. תווים אחרים הוחלפו בצירופים נדירים של אותיות. תו הרווח הורד כליל או הוחלף על ידי X. ה-X שימש במקור כסימן לעצירה או כסימן הנקודה. ביחידות הצבא השונות היה שוני בין תווים מסוימים.
הוורמאכט החליף פסיק בצירוף ZZ, וסימן שאלה - במילה FRAGE (בגרמנית: שאלה) או FRAQ. הקריגסמרינה, בשונה מהוורמאכט, החליף פסיק ב-Y וסימן שאלה ב-UD. הצירוף CH, הקיים למשל במילה Acht (בגרמנית: שמונה) או במילה Richtung (בגרמנית: כיוון) הוחלף ב-Q (ולכן נכתב AQT וכן RIQTUNG). שניים, שלושה או ארבעה אפסים הוחלפו ב-CENTA, MILLE או MYRIA בהתאמה.
הוורמאכט והלופטוואפה שידרו הודעות בסדרות של חמישה תווים. הקריגסמרינה שידר סדרות של ארבע אותיות תוך שימוש בארבעת הרוטורים שבמכונה. שמות או מילים שהופיעו תדיר בהודעות שונו ככל האפשר. מילים כמו Minensuchboot (בגרמנית: שולת מוקשים) עשויות היו להיכתב כ-MINENSUCHBOOT ,MINBOOT ,MMMBOOT או MMM354. כדי להקשות על ניסיון פיצוח אפשרי, נאסר לשלוח הודעה שבה יותר מ-250 תווים. הודעות ארוכות פוצלו למספר חלקים, שלכל אחד היה מפתח משלו.
גלגולים היסטוריים של המכונה
שמאל|ממוזער|250px|האניגמה רשומה כפטנט על שם שרביוס - פטנט מספר 1,657,411 משנת 1928
במהלך השנים פותחו דגמים רבים וגרסאות שונות למשפחת האניגמה. מכונות האניגמה המוקדמות ביותר היו דגמים מסחריים המתוארכים לשנת 1920. החל מאמצע שנות ה-20 החלו ענפים שונים בצבא הגרמני להשתמש באניגמה תוך ביצוע מספר שינויים ששיפרו את האבטחה. מספר מדינות אחרות אימצו או סיגלו את תכנון האניגמה במכונות ההצפנה שלהן.
שימוש מסחרי באניגמה
200px|ממוזער|ימין|סמל האניגמה
שמאל|ממוזער|250px|אניגמה בעלת שמונה רוטורים
ב-23 בפברואר 1918 הגיש המהנדס הגרמני ארתור שרביוס פטנט עבור מכונת הצפנה מבוססת על רוטורים, והקים יחד עם ריצ'רד ריטר את חברת "Scherbius & Ritter". השניים פנו לצי הגרמני ולמשרד החוץ עם הדגם שלהם, אולם אף גוף לא גילה בו עניין מיוחד. לאחר מכן הם הקנו זכויות על הפטנט לחברת "Gewerkschaft Securitas", שייסדה את חברת "Chiffriermaschinen Aktien-Gesellschaft". ריטר ושרביוס היו חלק מחברי הדירקטוריון שלה.
החברה החלה לפרסם מכונות רוטורים בשם אניגמה דגם A, שהוצגה בכנס של איגוד הדואר העולמי ב-1923 וב-1924. המכונה הייתה מגושמת וכבדה, ושילבה מכונת כתיבה. מידות המכונה היו 65×45×35 סנטימטר והיא שקלה בערך 50 קילוגרם. דגם B הוצג, והיה בעל מבנה דומה.
על אף שעל שני הדגמים A ו-B התנוסס השם "אניגמה", היו שני דגמים אלה שונים למדי מגרסאות מאוחרות יותר, הן מבחינה פיזית (מידותיהם ומשקלם) והן מבחינת ההצפנה - בשניהם לא היה משקף. את רעיון המשקף, תכונת מפתח במכונות אניגמה, הגה וילי קורן, עמיתו של שרביוס, והוא נכלל לראשונה באניגמה C, דגם מ-1926.
מודל C היה קטן ונייד יותר מקודמיו. חסרה בו מדפסת - במקומה הסתמכו על מפעיל שקרא נורות, דבר שזיכה את המכונה בכינוי "אניגמה זרחנית", כדי להבדילה מדגמים A ו-B. אניגמה C הפכה במהרה למיושנת, כאשר דגם אניגמה D תפס את מקומה ב-1927. בגרסה זו נעשה שימוש רחב יותר. עותקי דגם זה הגיעו לשוודיה, להולנד, לאנגליה, ליפן, לאיטליה, לספרד, לארצות הברית ולפולין.
אניגמה צבאית
הצי הגרמני היה הזרוע הראשונה של צבא גרמניה שאימצה את האניגמה. הגרסה של הצי כונתה צופן רדיו C (בגרמנית: Funkschlüssel C). ייצור הגרסה החל בשנת 1925, והיא הוכנסה לשימוש פעיל בשנת 1926. לוח המקשים ולוח המנורות הכילו 29 אותיות: Ö ,Ä ,A-Z ו-Ü. האותיות סודרו בסדר אלפביתי בניגוד לסידור "QWERTZU". הרוטורים במכונה הכילו 28 מגעים. האות X חווטה כך שתעקוף את הרוטורים, כלומר היא לא הוצפנה. שלושה רוטורים נבחרו מתוך אוסף של חמישה ואז הוכנס המשקף לתוך אחד מארבעה מיקומים אפשריים, שסומנו γ ,β ,α ו-δ. המכונה שונתה מעט ביולי 1933.
שמאל|ממוזער|250px|אניגמה מודל T (טירפיץ) - אניגמה מסחרית מדגם K, שבוצעו בה שינויים עבור היפנים.
שמאל|ממוזער|250px|גרסת ארבעה הגלגלים השווייצרית אניגמה K, יוצרה בגרמניה והכילה רוטורים בעלי חיווט חדש.
עד 15 ביולי 1928 הכניס הצבא הגרמני (ה"רייכסווהר") לשימוש את הגרסה שלו לאניגמה. הייתה זו אניגמה G אשר שונתה ל אניגמה I עד יוני 1930.
אניגמה I נודעה כ"אניגמה של הוורמאכט" והייתה בשימוש תדיר בצבא הגרמני ובארגונים ממשלתיים, לפני המלחמה ובמהלכה. השינוי המרכזי בין אניגמה I לבין מודלים מסחריים היה הוספת לוח התקעים להחלפת זוגות של אותיות. כך הוגדל כוח ההצפנה של המכונה. שינויים אחרים היו השימוש במשקף קבוע, ומיקום מחדש של חריצי הפסיעה מגוף הרוטור לטבעות האותיות הניידות. המכונה הייתה במידות 28×34×15 סנטימטר ושקלה כ-12 קילוגרם.
עד 1930 המליץ הצבא כי הצי יאמץ את המכונה שלהם, מתוך תפיסה שהיא בטוחה יותר (בשל לוח התקעים) וכן מספקת תקשורת בין-חילית פשוטה יותר. הצי הסכים לבסוף, וב-1934 הוכנסה לשימוש הצי גרסה של האניגמה הצבאית שסומנה צופן רדיו M (בגרמנית: Funkschlüssel M) או M3. בעוד שהצבא השתמש רק בשלושה רוטורים, החליט הצי להוסיף שני רוטורים ולאפשר בחירת שלושה מתוך חמישה בעת השימוש.
ב-1938 הוסיפו הצבא והצי שני רוטורים. ב-1939 הכניס הצי רוטור נוסף על מנת לאפשר בחירה של שלושה רוטורים מתוך שמונה. באוגוסט הכניס חיל האוויר לשימוש את האניגמה של הוורמאכט לצורכי תקשורת. אניגמה בעלת ארבעה רוטורים הוכנסה על ידי הצי ב-1 בפברואר 1942 לתקשורת עם צוללות. היא כונתה M4. (רשת התקשורת בין הצוללות הייתה ידועה כ"טריטון", או "כריש" לבעלות הברית). הרוטור הנוסף (הרביעי) הוכנס על ידי פיצול המשקף לצירוף של משקף דק ורוטור רביעי דק.
דגם אחר היה בעל שמונה רוטורים ויכולת הדפסה - האניגמה II. במהלך 1933 זיהו הפולנים מכשיר זה בשימוש דרגי המפתח בצבא הגרמני. המכשיר הוצא משימוש עד מהרה בשל חוסר מהימנותו ונטייתו להיתקע תדיר.
האבווהר השתמש באניגמה G. גרסה זו הייתה בעלת ארבעה גלגלים וחריצים כפולים על גבי הרוטורים. דגם זה צויד במונה שספר כל לחיצה על מקש. מסיבה זו כונה דגם זה גם מכונת מנייה.
גם מדינות אחרות השתמשו במכונות אניגמה. הצי האיטלקי אימץ את האניגמה המסחרית כ"צופן הצי D", והספרדים השתמשו באניגמה המסחרית במהלך מלחמת האזרחים בספרד. הבריטים הצליחו לפצח את צופן המכונות שלא הכילו לוח תקעים. השווייצרים השתמשו באניגמה שכונתה מודל K לצרכים דיפלומטיים וצבאיים. גרסה זו הייתה דומה מאוד לאניגמה D המסחרית. צופן המכונה נשבר פעמים רבות על ידי פולין, צרפת, בריטניה וארצות הברית. אניגמה T (שכונה טירפיץ) הייתה בשימוש היפנים.
לפי הערכות יוצרו כ-100,000 מכונות אניגמה. לאחר סיום המלחמה מכרו בעלות הברית מכונות אניגמה למספר מדינות מתפתחות. גם צה"ל רכש מכונות כאלה, והתאים אותן לשימוש בעברית. פרץ רוזנברג, ששירת במודיעין של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, סייע להתאים את המכונות לעברית. הן היו אמורות לשמש בזמן מבצע קדש ב-1956, אך ברגע האחרון הוחלט לא להכניס אותן לשירות.
מכשירי אניגמה ששרדו
ממוזער|250px|שמאל|מכונת אניגמה מוצגת בוורשה.
שמאל|ממוזער|250px| אניגמה G, שימשה את האבווהר, והייתה בעלת ארבעה רוטורים, ללא לוח תקעים ובעלת חריצים מרובים על הרוטורים.
הניסיון לפצח את האניגמה לא נחשף עד לשנות ה-70. מאז גדל משמעותית העניין במכונת האניגמה ומספר מכונות אף מוצגות לציבור במוזיאונים בארצות-הברית ובאירופה. במוזיאון המדע של מינכן מוצגות מכונות גרמניות צבאיות בנות שלושה וארבעה גלגלים. בנוסף מציג המוזיאון גרסאות אזרחיות ישנות של המכונה. מכונה עובדת מוצגת במוזיאון ההצפנה הלאומי של ה-NSA בפורט מיד, שם יכולים מבקרים לנסות להצפין ולפענח הודעות. בנוסף יש דוגמאות המוצגות במוזיאון ההיסטוריה של המחשבים בארצות הברית, בבלצ'לי פארק באנגליה, באנדרטת המלחמה של אוסטרליה בקנברה ובמוזיאון הריגול הגרמני ברלין, בארצות הברית, באנגליה ובאירופה. מספר מכונות נמצאות בבעלות פרטית ונמכרות לעיתים במכירות פומביות; המחיר עשוי לעלות על 20,000 דולר.
עותקים של המכונה מצויים במגוון צורות כולל עותק מדויק של מודל M4 הימי, תוכנת מחשב וסימולטורים.
בשנת 2000 נגנבה ממוזיאון בלצ'לי פארק מכונה נדירה, מדגם G312. בספטמבר שלח אדם שכינה עצמו "המאסטר" פתק ובו איים להשמיד את המכונה אם לא ישולם לו כופר של כ-25,000 לירות שטרלינג.
בלצ'לי פארק הכריז שישלם את הכופר, אך מועד התשלום חלף והגנב נעלם. לאחר מכן נשלחה המכונה באנונימיות לג'רמי פקסמן, כתב של ה-BBC, אבל שלושה רוטורים היו חסרים. בנובמבר נעצר סוחר עתיקות בשם דניס ייטס, לאחר שטלפן למערכת הסאנדיי טיימס במטרה להסדיר את החזרת החלקים החסרים. מכונת האניגמה הוחזרה לבלצ'לי פארק לאחר התקרית. באוקטובר 2001 נשפט ייטס לעשרה חודשים בכלא לאחר שהודה בסחיטת פארק בלצ'לי, אך הוא טען שהוא פעל כמתווך עבור צד שלישי. לאחר כשלושה חודשים שוחרר מהמאסר.
בידי יחידת מצו"ב של צה"ל נמצאת מכונת אניגמה בגרסתה העברית.
בתרבות הפופולרית
הסרט של וולפגנג פיטרסן, הצוללת, מ-1981 מציג מכונת אניגמה של הצי הגרמני בת 4 רוטורים. בסרט מוצג האופן שבו השתמשו באניגמה ביום-יום בתוך צוללת.
הסרט "אניגמה" מ-1982 מספר על עריק מזרח גרמני, שנשלח בחזרה לברלין על ידי ה-CIA, כדי לחלץ מכונת אניגמה. זהו מותחן ריגול בהפקה בריטית-צרפתית בכיכובם של מרטין שין, סם ניל, דרק ג'קובי, מייקל לונסדייל, פרנק פינלי, וורן קלארק וברידג'יט פוסי. הסרט מבוסס על ספרו מ-1978 של מיכאל בר זוהר, סופר היסטוריון ופוליטיקאי ישראלי.
הסופר רוברט האריס כתב ב-1996 את הרומן "אניגמה". הרקע הוא בלצ'לי פארק בתקופת מלחמת העולם השנייה והמפענחים אשר עמלים על מנת לפענח את ההודעות של האניגמה. הספר הפך גם לסרט שיצא בשנת 2001 בכיכובה של קייט וינסלט ודוגריי סקוט. הסרט ספג ביקורת עקב אי דיוק היסטורי.
הסרט צוללת U-571 של ג'ונתן מוסטו משנת 2000 מתאר מסע בדוי של אנשי צוללת אמריקאיים שיוצאים ללב ים במטרה להשתלט על צוללת גרמנית כדי להשיג מכונת אניגמה. המכונה המוצגת בסרט אותנטית והושגה מאספן. במציאות, השיג הצי המלכותי הבריטי מכונת אניגמה הרבה לפני הצטרפות האמריקאים למלחמה.
בשנת 2007 הוציאה לאור הסופרת אורה מורג את הספר "אניגמה - סוד הצופן הגורלי", המספר את סיפורו של רמי, ילד יהודי שחי בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואיך הוא מצליח לעצור את השמדת היהודים באירופה בזכות האניגמה.
בשנת 2014 יצא הסרט "משחק החיקוי" המבוסס באופן חופשי על חייו של אלן טיורינג. הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר, וזכה בפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר.
הסופרת אורה מורג חיברה את ספר הנוער בשם האניגמה ב"מבצע קציצה". זהו ספר עלילתי המבוסס על האמת ההיסטורית בהתאמה לקהל קוראים ישראלי בגיל הנעורים.
מקורות
David H. Hamer, Geoff Sullivan and Frode Weierud, "Enigma Variations: an Extended Family of Machines," Cryptologia 22(3), July 1998. Online version (PDF).
David Kahn, "Seizing the Enigma: The Race to Break the German U-Boats Codes, 1939-1943" (1991).
Louis Kruh and Cipher Deavours, "The Commercial Enigma: Beginnings of Machine Cryptography," Cryptologia, 26(1), pp. 1–16, 2002. Online version (PDF).
Christine Large, Hijacking Enigma, 2003, .
Philip Marks and Frode Weierud, Recovering the Wiring of Enigma's Umkehrwalze A, Cryptologia 24(1), January 2000, pp55–66.
Philip Marks, "Umkehrwalze D: Enigma's Rewirable Reflector – Part I", Cryptologia 25(2), April 2001, pp. 101–141.
Philip Marks, "Umkehrwalze D: Enigma's Rewirable Reflector – Part II", Cryptologia 25(3), July 2001, pp. 177–212.
Philip Marks, "Umkehrwalze D: Enigma's Rewirable Reflector – Part III", Cryptologia 25(4), October 2001, pp. 296–310.
Tom Perera, The Story of the ENIGMA: History, Technology and Deciphering, 2nd Edition, CD-ROM, 2004, Artifax Books, .
Arturo Quirantes, "Model Z: A Numbers-Only Enigma Version", Cryptologia 28(2), April 2004.
Alan Stripp, "The Enigma Machine: Its Mechanism and Use", in Hinsley and Stripp (eds.) Codebreakers: The Inside Story of Bletchley Park, 1993, pp. 83–88.
Heinz Ulbricht, Enigma Uhr, Cryptologia, 23(3), April 1999, pp. 194–205
Heinz Ulbricht, Die Chiffriermaschine Enigma — Trügerische Sicherheit: Ein Beitrag zur Geschichte der Nachrichtendienste'', PhD Thesis, 2005 (in German). Online version (PDF).
לקריאה נוספת
מיכאל בר-זהר, אניגמה, הוצאת מגל, 2009 (הוצאה מחודשת)
אורה מורג, אניגמה - סוד הצופן הגורלי, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2007
אורה מורג, האניגמה ב"מבצע קציצה", הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2014
יו סבאג מונטיפיורי, אניגמה - סיפור הקרב על הצופן, הוצאת יבנה, 2003
ניל סטפנסון, קריפטונומיקון
סיימון סינג, סודות ההצפנה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 191–207 - בעמודים אלו של הספר יש תיאור מפורט כיצד פוצחה האניגמה על ידי המתמטיקאי הפולני מריאן רייבסקי.
רוברט האריס, אניגמה, 1996
קישורים חיצוניים
תמונות של האניגמה
תמונות מפורטות של האניגמה וחלקיה
תמונות האניגמה של הצי
- על ספרו של פרופ' מיכאל בר-זהר, אשר תורגם ל-14 שפות וזכה גם לגרסה קולנועית
מכונת האניגמה, מאת טוני סייל
סיפורה הידוע של האניגמה מאת מרטין אוברזלק
מקורות האניגמה/האולטרה
סימולטורים ועותקים
פרויקט לייצור עותק מדויק של האניגמה ממודל M-4
Enigma-E ערכה אלקטרונית של DIY המבצעת סימולציה למכונת אניגמה
סימולטור האניגמה (מקרומדיה פלאש)
סימולטור האניגמה של הוורמאכט, הלופטוואפה ושל מודלים M3 ו-M4 של הקריגסמרינה (תוכנת חלונות)
סימולטור אניגמה (Java applet)
סימולטור אניגמה (Java applet)
סימולטור אניגמה (Paper cut-out)
"סימולטור האניגמה"(קובץ zip)
חיווט הרוטורים של האניגמה: ,
שונות
דפי האניגמה של דייוויד האמר – רשימה של מכונות ששרדו ומחיריהן
ארכיון כל חוברות ההדרכה של הצבא הנאצי – also for secret manuals of Enigma and Cryptography
אתגר צופן האניגמה – תחרות פיצוח 10 הודעות
יירוטים ופיצוחים של הודעות אניגמה
הערות שוליים
*
קטגוריה:הצפנה
קטגוריה:גרמניה הנאצית: צבא וביטחון
קטגוריה:איטליה במלחמת העולם השנייה | 2024-08-01T01:59:30 |
ריצ'רד סטולמן | ממוזער|שמאל|ריצ'רד סטולמן, 2014
ריצ'רד מת'יו סטולמן (באנגלית: Richard Matthew Stallman, ומוכר בראשי התיבות rms; נולד ב־16 במרץ 1953) הוא פעיל למען תוכנה חופשית ומתכנת מחשבים אמריקאי ממוצא יהודי. בשנת 1983 יזם את פרויקט GNU ליצירת מערכת הפעלה חופשית, דמוית יוניקס ומשמש מאז כארכיטקט המוביל שלה.
העקרונות הרעיוניים אותם ביטא סטולמן כשייסד את GNU, מהווים את התשתית לתנועה חברתית בשם תנועת התוכנה החופשית. סטולמן הוא הוגה רעיון רישיונות ה־copyleft (כגון ה־GPL) וכותב הגרסאות המקוריות של העורך Emacs, המהדר GCC ומנפה השגיאות GDB.
ב־1985 ייסד סטולמן גם את המוסד לתוכנה חופשית (FSF) ופרסם את המנשר של GNU.
ביוגרפיה
סטולמן נולד במנהטן, ניו יורק, לאליס ליפמן ודניאל סטולמן. הוריו ממוצא יהודי. ב־1958 התגרשו הוריו, המשמורת התחלקה ביניהם והוא התגורר במהלך השבוע עם אמו במנהטן ובסוף השבוע עם אביו בקווינס. בגיל 12 התקבל לתוכנית מדעית של אוניברסיטת קולומביה לילדים מחוננים, שם נחשף לעולם המחשבים. בשנתו השלישית בתיכון, כאשר המחשב האישי היה עדיין חזון רחוק, ריצ'רד סטולמן זכה לגישה למחשב כאשר התקבל לעבודה במרכז המדעי של IBM במנהטן וכתב תוכנות למחשב IBM 7094. סטולמן הקדיש את הקיץ שלאחר סיום התיכון לכתיבת קדם־מעבד לשפת התכנות PL/I עבור מחשב IBM System/360.
בשנת 1971, בתור סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת הרווארד, הצטרף סטולמן למעבדת המחקר לבינה מלאכותית של MIT בתור מתכנת. הוא בילה שנים רבות במעבדה, בה התגבשה תרבות של האקרים. סטולמן נודע באותה תקופה כ־RMS, ראשי התיבות של שמו, ששימשו גם כשמו בחשבונות המחשב. ב־1974 קיבל תואר ראשון בהצטיינות יתירה בפיזיקה והמשיך בעבודתו ב־MIT.
תוכנה חופשית ופרויקט GNU
בראשית שנות השמונים, החל תהליך מסחור תוכנה במעבדה, ומספר קבוצות חוקרים פרשו והקימו את החברות "סימבוליקס" ו"ליספ משינס". חלק גדול מהחוקרים במעבדה גויסו לסימבוליקס. במהלך שנתיים, החל מ־1982 ועד סוף 1983, סטולמן פיתח בעצמו תוכנה שהתחרתה ביכולותיה בתוכנה שפותחה על ידי כל המתכנתים בסימבוליקס. לאחר שהתבקש לחתום על הסכמי סודיות ולבצע פעולות אחרות שהיו בניגוד לעקרונותיו ולעמדותיו לגבי הפתיחות שאמורה להיות במחקר מדעי, פרש סטולמן מעבודתו והכריז על מיזם GNU שמטרתו הייתה ליצור גרסה חופשית של UNIX.
ב־1985 פרסם את המנשר של גנו (GNU Manifesto), בו פרש את מניעיו בנוגע למיזם גנו. אחד מהם היה "להחזיר את תחושת שיתוף־הפעולה אשר שלטה בקהילת המחשוב בימים עברו". כדי להבטיח שהתוכנה של GNU תישאר חופשית לכל משתמשיה "להרצה, העתקה, שינוי והפצה", היא הופצה עם רישיון אשר מיועד לתת לכל אחד את ההיתרים הנ"ל, בעת שהוא גם מונע מכולם להוסיף הגבלות משל עצמם לרישיון המקורי. רעיון זה, אשר זכה לכינוי כ־copyleft (משחק מילים באנגלית עם הביטוי "copyright", אשר מתורגם כ"זכויות יוצרים"), הפך מאוחר יותר לבסיס ה־GPL, הוא "הרישיון הציבורי הכללי של GNU".
על פי הגדרה זו, תוכנית מוגדרת תוכנה חופשית אם היא מעניקה למשתמשיה ארבעה חירויות:
חירות 0: החופש להריץ את התכנית כרצון המשתמש, לכל מטרה.
חירות 1: החופש ללמוד כיצד התוכנה עובדת, ולשנות אותה כדי שתרוץ כפי רצון המשתמש. גישה לקוד המקור הכרחית לטובת חירות 1.
חירות 2: החופש להפיץ עותקים כדי לסייע לאחרים.
חירות 3: החופש להפיץ עותקים שנערכו על ידי משתמש לאחרים. בכך ניתנת תרומת משתמש של יצירה נגזרת באופן פומבי לטובת הכלל.
על מטרותיו הוא אמר:
באותה שנה סטולמן הקים את "המוסד לתוכנה חופשית" (FSF), מוסד ללא כוונת רווח, כדי לספק תמיכה לוגיסטית, חוקית ופיננסית לפרויקט גנו. הוא משמש כנשיאה ללא שכר עד היום. סטולמן כתב חלק משמעותי מגנו בעצמו.
בשנת 1991 הוא כתב "שיר התוכנה החופשית".
דעותיו
סטולמן מגדיר עצמו כאתאיסט, וכן כסוציאליסט. הוא תומך במפלגה הירוקה האמריקאית.
לינוקס
סטולמן מתנגד לשימוש בשם "לינוקס" על מנת לתאר מערכת GNU הכוללת גרעין לינוקס ומעדיף את השם גנו\לינוקס (באנגלית: GNU/Linux "גנו סלש לינוקס").
סטולמן טוען כי הגרעין "לינוקס" הוא אכן חשוב ומרכזי, אך הוא עדיין מהווה רק חלק ממערכת גדולה יותר. חשיבות השם, לדברי סטולמן, היא בהכרה של ציבור המשתמשים בערכים והרעיונות האתיים אותם מייצג מיזם GNU. סטולמן מבקש לקרוא למערכת ההפעלה GNU/LINUX, GNU+Linux או כל צירוף אחר שייתן קרדיט לשני המיזמים.
פיתוח תוכנה באוניברסיטאות
סטולמן סבור כי אוניברסיטאות צריכות לעודד תוכנה חופשית למען קידום הידע האנושי, בדיוק כפי שהן מעודדות חוקרים לפרסם את עבודותיהם לאותו צורך. יחד עם זאת, לטענתו היחס לתוכנה נוטה להיות תועלתני וכמקור הכנסה, יותר מאשר כתרומה להרחבת הידע האנושי.
מחשוב ענן
סטולמן מתנגד למחשוב ענן. בהרצאה ששודרה באתר Mashable ב־2010 אמר: .
עתיד התוכנה החופשית
על עתיד התוכנה החופשית:
ישראל
ב־2011 הוזמן סטולמן על ידי פעילי תוכנה חופשית פלסטינים להרצות באחת האוניברסיטאות הפלסטיניות. לרגל הביקור הוא ביקש מפעילים ישראלים לארגן עבורו הרצאות, שהיו אמורות להינתן באוניברסיטת חיפה ובשנקר. כאשר נודע למארגנים הפלסטינים, אשר היו תומכי BDS, על תוכניותיו, הם התנו את מימון הטיסה בכך שלא ירצה באוניברסיטאות בישראל. סטולמן הסביר בבלוג שלו כי אינו תומך בחרם כולל על ישראל, אבל נעתר לבקשת מארחיו הפלסטינים והודיע לפעילים בישראל כי נאלץ לבטל את ההרצאות: בהמשך ארגן מפגשים נפרדים ביפו ובחיפה.
פרישתו מ-MIT ו-FSF
ב־16 בספטמבר 2019 הודיע סטולמן על התפטרותו מתפקידו ב־MIT ו-FSF, לאחר שהגן על מרווין מינסקי שנחשד בתקיפה מינית בפרשת ג'פרי אפשטיין. במרץ 2021 הודיע על חזרתו אל דירקטוריון קרן התוכנה החופשית. ארגוני תוכנה חופשית שונים גינו או מחו על חזרתו ומספר חברות הפסיקו את המימון שהעניקו לקרן (כ-3% בלבד מהכנסות הקרן).
עובדות מעניינות
סטולמן טבע את המונח POSIX - תקן ה־API שממומש על ידי מערכות UNIX.
סטולמן מעביר הרצאות ברחבי העולם באנגלית, ספרדית וצרפתית.
סטולמן מביע התנגדות לשימוש בטלפונים סלולרים בגלל בעיות של פגיעה בפרטיות המשתמשים.
סטולמן קיבל תשעה תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמיים שונים.
ספריו
מסות
Stallman, Richard M (2015). Free Software, Free Society: Selected Essays of Richard M. Stallman (Third ed.). Boston, Massachusetts: GNU Press. .
מדריכים
Stallman, Richard M (1980). EMACS: The Extensible, Customizable, Self-Documenting Display Editor. Cambridge Massachusetts: MIT: MIT Artificial Intelligence Laboratory publication. AIM-519A.
Stallman, Richard M (2002). GNU Emacs Manual. Boston, Massachusetts: GNU Press. .
Stallman, Richard M; McGrath, Roland; Smith, Paul D (2004). GNU Make: A Program for Directed Compilation. Boston, Massachusetts: GNU Press. .
ראו גם
גנו
המוסד לתוכנה חופשית
גנו/לינוקס
לינוס טורבאלדס
קישורים חיצוניים
- ראיון עם ריצ'רד סטולמן
אתר פרויקט גנו
אתר המוסד לתוכנה חופשית
Free as in Freedom Richard Stallman's Crusade for Free Software
הערות שוליים
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:אמריקאים בתעשיית המחשבים
קטגוריה:פעילי תוכן חופשי
קטגוריה:יהודים אמריקאים
קטגוריה:אתאיסטים אמריקאים
קטגוריה:מתכנתים אמריקאים
קטגוריה:מפתחי שפות תכנות
קטגוריה:עמיתי מקארתור
קטגוריה:אתאיסטים יהודים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1953
קטגוריה:זוכי פרס ACM למערכת תוכנה | 2024-10-10T18:04:33 |
מקהלת צדיקוב | שמאל|ממוזער|250px|קונצרט המקהלה ב-1910, תחת שרביט המנצח של פטר רנדב
שמאל|ממוזער|250px|המקהלה באמצע 1948 לפני העלייה ההמונית תחת שרביטו של ישראל אלג'ם
שמאל|ממוזער|250px|מקהלת צדיקוב בעצרת בחגיגות היובל לייסוד מכבי בולגריה באולם אלהמברה 1953. מנצח יצחק אגבדיש. נואם איצקו בן בסט יו"ר מכבי יפו
שמאל|ממוזער|250px|מקהלת הילדים ע"ש צדיקוב בניצוחו של יצחק גרציאני 1955
שמאל|ממוזער|250px|מקהלת צדיקוב בקונצרט חגיגי בתחילת שנות ה-70, של המאה ה-20. מנצח: לסלו רוט. סולנית וסגנית המנצח: ביביאנה גולדנטל.
שמאל|ממוזער|250px|מקהלת ותיקי צדיקוב בקונצרט חגיגי בשנת 1999, במלאת 90 שנים לייסוד המקהלה. מנצח עמוס מלר.
ממוזער|שמאל|250px|דור ההמשך - שנת 2014 - מנצח דניאל בלנק.
מקהלת צדיקוב היא מקהלה שהחלה לפעול ביפו ב-1949, והיא ממשיכת דרכה של המקהלה שקמה ב-1909 בבולגריה. ברוב תקופת פעילותה בבולגריה ניצח עליה משה צדיקוב ולאחר עליית רוב חבריה לישראל וחידוש פעולתה של המקהלה היא נושאת את שמו של צדיקוב לזכרו. המקהלה זכתה לפרסום רב ולקהל אוהדים ניכר בעיקר משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה העשרים. סולנית מקהלת הילדים, נעמי לוי, הייתה אחת מכוכבות המקהלה הנערצות ביותר, ועם סולניות מקהלת הילדים לאורך השנים ניתן למנות את עירית בולקא, תמי גל, עירית ענבי וחני נחמיאס. מקום מושבה ביפו היה במבנה קטן בשדרות ירושלים פינת רחוב הבעש"ט בשכונת שיכוני חיסכון. המקהלה פעילה (2024) בשני הרכבים שונים ומופיעה בקהילות בארץ וגם לפרקים מחוץ לישראל.
תולדות מקהלת צדיקוב
בבולגריה
מההקמה ועד מלחמת העולם השנייה
פעילות מקהלות בקרב יהודי בולגריה החלה ב-1897, עת הוקמו מספר מקהלות בערים שונות בנסיכות הבולגרית. מקהלות אלו לא זכו לאהדה רבה בקרב צעירי הקהילות משום שהרפרטואר שלהן כיוון פחות למוזיקה יהודית ויותר לכללית, כחלק מניסיונות ההיטמעות של יהודי בולגריה בקרב הנסיכות הצעירה.
המקהלה הוקמה ב-1909 על ידי ועד קהילת סופיה, כחלק מההכנות לפתיחת בית הכנסת בסופיה ומנתה 35 מתלמידי בית הספר העברי שבעיר. מנצח המקהלה היה פטר רנדב (בבולגרית: Петър Рендев) שהיה מורה למוזיקה מסופיה והכין אותה לטקס הפתיחה. ב-22 בספטמבר 1909 נרשמה המקהלה ברשומות כ"אגודה יהודית לזמרה–מקהלה ליד בית הכנסת המרכזי" (בבולגרית: Еврейско Певческо Дружество (Хор при Централната Синагога)). ב-1908 נשלח במלגה על ידי קהילת סופיה המוזיקאי משה צדיקוב ללימודים בקונסרבטוריון בווירצבורג , ועם שובו ב-1910, ביקש וקיבל לידיו את הניצוח על המקהלה.
צדיקוב הכניס לרפרטואר של המקהלה מיצירותיהם של מלחינים קלאסיים ומודרניים לתקופה, כגון רוברט שומאן, פרנץ שוברט ופליקס מנדלסון. במרץ 1911 ערכה המקהלה קונצרט לציבור הרחב וזכתה לביקורות נלהבות בעיתונות הבולגרית של התקופה. הרחבת הרפרטואר יצרה קרע בין חוגים דתיים שמרניים בקרב הקהילה לבין צדיקוב. בנוסף, דרשה הנהלת בית הכנסת בסופיה לשלב את חזני בית הכנסת בתוך שירת המקהלה ולהתמקד ביצירות בעלות גוון דתי. בשל העימות עזבו צדיקוב והמקהלה את משכנם בבית כנסת, הנהלת בית הכנסת הקימה מקהלה חליפית והעמידה כמנצח את פטר רנדב. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הרחיבה המקהלה תחת ניצוחו של צדיקוב את פעילותה ויצאה לסדרת קונצרטים ברחבי בולגריה במסגרת סדרת הקונצרטים שערך המלחין הבולגרי גאורגי אטנסוב, והכנסותיהם היו קודש לבתי חולים, בתי יתומים ולמשפחות פצועים. חלק מהקונצרטים היו בחסות אלאונורה מרויס-קוסטריץ, מלכת בולגריה. ב-1918 זכתה התנועה הציונות ברוב מוחלט בבחירות לוועדים השונים, ובכללם ועד בית הכנסת. שתי המקהלות אוחדו, וצדיקוב שב לנצח על המקהלה המאוחדת תחת חסות בית הכנסת המרכזי.
שנות ה-30 של המאה ה-20 נחשבות לתקופת השיא בפעילותה של המקהלה בבולגריה. בצוות הניצוח על המקהלה נמנו בנוסף לצדיקוב סגנו ד"ר מנחם בן-שושן (בבולגרית: Менахем Бенсусанъ), ותלמידו של צדיקוב יצחק אגבדיש (בבולגרית: Ицхак Агвадиш). הפסנתרנית הראשית הייתה רוז'ה גבאי (בבולגרית: Ружа Габай), ואחת הסולניות הייתה ויקטוריה אגבדיש, רעייתו של יצחק. ב-1933 ביצעה המקהלה לראשונה בבולגריה אורטוריה מלאה, הבריאה של יוזף היידן בשיתוף תזמורת האופרה של בולגריה. ב-1935 חגגה המקהלה חצי יובל לפעילותה בסדרת קונצרטים ברחבי בולגריה, כאשר סולנים וסולניות מובילים מבולגריה ומחוצה לה כגון כריסטינה מורפובה, מימי בלקנסקה, צווטאנה טבקובה, גנצ'ו מרקוב, ורנה פפיפר השתתפו בקונצרטים ומיטב המלחינים הקלאסיים הבולגריים כגון פנצ'ו ולדיגרוב, דוברי חריסטוב ופטקו סטאינוב כתבו עבורה. בהמשך אותה השנה יצאה המקהלה לסדרת הופעות בבלגרד.
מתקופת מלחמת העולם השנייה ועד העלייה ההמונית
התגברות האנטישמיות הממוסדות בבולגריה מחד, ורצונו של צדיקוב לקדם את הקריירה של בניו, האחד כנר והשני מנצח, הובילו את צדיקוב לפרוש מניצוח על המקהלה ולהגר לארצות הברית. הוא עבר לניו יורק ובמקומו מונה סגנו ד"ר מנחם בן שושן. במרץ 1939 ביצעה המקהלה את האורטוריה "שאול" של גאורג פרידריך הנדל . במהלך הקונצרט שנערך בבית האופרה והבלט הלאומיים בסופיה, בלווי תזמורת האופרה, ולאחריו התפרע המון מוסת שכלל חברי ראטניק השליכו חפצים וניסו להכות את הצופים וחברי המקהלה. היה זה הקונצרט האחרון של המקהלה לפני מלחמת העולם השנייה. עם החלת החוק להגנת האומה הופסקה כליל פעילות המקהלה. מנצחה, מנחם בן-שושן עזב את בולגריה, היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק.
בספטמבר 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת, חזרה המקהלה לפעול, שמה הוסב ל"מקהלת עם יהודית ליד הספרייה על שמו של אמיל שקרג'ייסקי", והמנצח ישראל אלג'ם (בבולגרית: Израел Aладжем) חבר המפלגה הקומוניסטית מונה למנצחה. ב-14 במאי 1948 ערכה המקהלה את הסיור האחרון שלה מחוץ לגבולות בולגריה וערכה סדרת קונצרטים בבוקרשט בירת רומניה. ביוני 1948 פסקה המקהלה מלפעול בשל עליית מרבית חבריה לישראל. המנצח ישראל אלג'ם שהיה קומוניסט אדוק, נותר בבולגריה ובהמשך מונה למנצח בתזמורת כלי הנשיפה של המשמר הלאומי של בולגריה .
בישראל
הקמת המקהלה מחדש וביסוסה
עם קום המדינה עלו חברי המקהלה לישראל. כבר בראשית 1949 התארגנו 30 מחברי המקהלה שעלו לישראל בראשות יצחק אגבדיש, והחלו בחזרות במחסן שהוקצה להם בבית הכנסת "שלום וצדקה", על ידי חזן בית הכנסת אלטאראץ. לאחת מהחזרות הגיעו נסים נסימוב ושלמה קפלן ולאחר הביקור זכתה המקהלה לחסות מועצת פועלי תל אביב והיא נקראה "מקהלת הפועלים ע"ש משה צדיקוב". ב-30 ביוני 1949 נערך ערב השירה הראשון של המקהלה בישראל. מראשית פעילותה בארץ ניצח עליה יצחק אגבדיש והפסנתרנית הראשית הייתה רוז'ה גבאי אשר ניגנה עם המקהלה שנים ארוכות גם בבולגריה.
ב-1951 ניצח אגבדיש על הקונצרט המלא הראשון של המקהלה באולם יפאור ביפו. ב-1954 סיים אגבדיש את תפקידו ובמקומו מונה יצחק גרציאני. ובשנת 1954 ערך המנצח יצחק (זיקו) גרציאני קונצרט ראשון בירושלים, בסיועו של חבר הכנסת ויקטור שם-טוב. בהמשך גם רפי פסחזון סייע לגרציאני בניצוח על המקהלה. גרציאני ניצח על המקהלה מ-1954 ועד פברואר 1965. בשנת 1955 ייסד גרציאני את מקהלת הילדים של צדיקוב אשר בשיאה מנתה 120 ילדים בגילאי 8–13.
במהלך השנים הופיעה המקהלה בקונצרטים רבים. חלק מהם היו נקודות ציון תרבותיות בישראל. בהם ביצוע האורטוריה "שאול" מאת הנדל עם תזמורת רשות השידור ב-1959, הופעת מקהלת הילדים צדיקוב והסולנית נעמי לוי, בת ה-12, עם פרנק סינטרה בהיכל התרבות בתל אביב ב-1962.
באותה שנה, במסגרת אירועי "יום השריון", ביצעה נעמי לוי בליווי מקהלת גברי החיל את השיר "אחרי השקיעה בשדה". השיר נכתב במיוחד עבורה על ידי נעמי שמר.
ההרכב שכלל את נעמי לוי הוקלט לאריך הנגן הראשון של המקהלה, "96 קולות בהרמוניה" שזכה להצלחה גדולה.
ב-1963 השתתפה מקהלת הילדים בביצוע הבכורה הבינלאומי של היצירה "קדיש" מאת ליאונרד ברנשטיין ובניצוחו, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הזמרת ג'ני טוראל והשחקנית חנה רובינא.
ב-1964 השתתפה נעמי לוי בפסטיבל הזמר תשכ"ד וביצעה את השיר "דברים של לא כלום" שזכה במקום השני.
במרץ 1965 התמנה לסלו רוט, למנצחה השני של המקהלה וכיהן בתפקיד זה עד סוף שנת 1980. ב-1965 ביצעה המקהלה בניצוחו את ה"מיסה קריאולה" מאת אריאל רמירז והופיעה בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. עוד באותה שנה הופיעו עם המקהלה שארל אזנבור ופרנק סינטרה.
במקביל, הוציאה מקהלת הילדים את התקליט המצליח "קולות אביב עליזים", שנחשב לאחת מהפסגות המוזיקליות שלה.
ב-1969 השתתפה מקהלת הילדים במופע "רומנסרו ספרדי" - שירת לאדינו, קודש וחול, לצד יהורם גאון, יוסי בנאי ורמה סמסונוב.
בראשית שנות ה-70 השתתפה המקהלה מספר פעמים בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל, החותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.
ב-1970, זכתה סולנית מקהלת הילדים עירית ענבי במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים, ביחד עם אבי טולדנו בשיר למה ככה. במסגרת הפסטיבל ביצעה המקהלה שני שירים: "טיפות הגשם" ו"העולם הוא תזמורת". בין חברי מקהלת הילדים באותן שנים היו גם חני נחמיאס ואורלי קפח.
משלהי המאה ה-20 ועד המאה ה-21
עם עזיבת המנצח לסלו רוט עבר שרביט הניצוח ב-1981 למנצח מרטין מוסקוביץ', שהקים הרכב ביניים, בין מקהלת הבוגרים ומקהלת הילדים, שנודע בכינויו- מקהלת צדיקוב-דור ההמשך. הרכב זה פעל בנפרד ממקהלת צדיקוב הוותיקה, מוסקוביץ' ניצח עליו במשך שנתיים, ובין השנים 1984–2019 ניצח עליו דניאל (ארקדי) בלנק. מקהלה זו ממשיכה לפעול ביפו (2024), תחת ניצוחה של אנה רומנובסקי. "מקהלת צדיקוב-דור ההמשך" שרה בשילוב כוריאוגרפי במופעים ובכנסים ציבוריים, בתי אבות, ובהתנדבות בקרב קהילות יהודיות רבות מחוץ לישראל, כגון הולנד, גרמניה, צ'כיה, איטליה, אוסטריה, פולין, ובריטניה.
במקביל כמעט, החל מ-1982 נבחר עמוס מלר למנצח על מקהלת צדיקוב והוא מילא תפקיד זה עד לפטירתו בשנת 2007. משנת 2007 ניצח על הרכב מקהלת צדיקוב יוסי ואלד, אשר ניצח במסגרת זו על הרכב מקהלת ותיקי צדיקוב עד לשנת 2012. מ-2012 מנצח על המקהלה משה (מושון) ניר, והפסנתרנית הראשית וסגנית המנצח היא אהובה טננבאום.
בספטמבר 2024 ציינה המקהלה 115 שנים לייסודה במופע חגיגי בהיכל התרבות בבת ים, בנוכחות סלאבנה גרגובה שגרירת בולגריה בישראל ודימיטר צאנצ'ב שגריר האיחוד האירופי בישראל. הפדרציה הספרדית העולמית העניקה את חסותה לאירוע. במופע שולבו קטעי שירה של חברי מקהלות הילדים לדורותיה בעיבוד מיוחד לאירוע שעיבד לסלו רוט אשר נכח בו, קטעים של המקהלה העכשווית וכן קטעי נגינה של אריק דוידוב.
קישורים חיצוניים
מקהלת צדיקוב באתר הבית של יהודי בולגריה
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק ראשון, באתר יוטיוב
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שני, באתר יוטיוב
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שלישי, באתר יוטיוב
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק רביעי, באתר יוטיוב
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק חמישי, באתר יוטיוב
אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שישי, באתר יוטיוב
הערות שוליים
צדיקוב
קטגוריה:יהדות בולגריה
קטגוריה:מקהלות ילדים ונערים
קטגוריה:משתתפי פסטיבל שירי הילדים
קטגוריה:יפו: תרבות
קטגוריה:מוזיקה בולגרית
* | 2024-10-06T16:17:21 |
הקבוצה המקומית | הקבוצה המקומית היא קבוצת גלקסיות המונה למעלה מ-70 גלקסיות, רובן הגדול גלקסיות ננסיות, אשר מושפעות מכוח כבידה הדדי הפועל ביניהן. שתי הגלקסיות הגדולות והמסיביות בקבוצה המקומית הן שביל החלב וגלקסיית אנדרומדה (M31) ולכל אחת מהן קשורות גלקסיות לוויין קטנות יותר שמקיפות אותן. הקבוצה המקומית היא חלק מצביר-על הנקרא צביר-על הבתולה ומכיל קבוצות גלקסיות וצבירי גלקסיות רבים.
דיאגרמה תלת-ממדית של גלקסיות הקבוצה המקומית
600px|ממוזער|שמאל
מבנה ותכולה
קוטרה של הקבוצה המקומית כ-10 מיליון שנות אור ומרכז הכובד של הקבוצה המקומית נמצא בין שביל החלב לגלקסיית אנדרומדה. בקבוצה המקומית קיימות גלקסיות מסוגים שונים, כאשר חמש מהן נחשבות לגלקסיות שאינן ננסיות, אחת היא בגודל גבולי כך שהיא מסווגת לעיתים כגלקסיה ננסית ולעיתים לא, וכל השאר, למעלה מ-60 גלקסיות הן גלקסיות ננסיות. גלקסיות הקבוצה משתייכות ברובן לתת-קבוצות, אך חלקן הן גלקסיות בודדות שאינן שייכות לאף תת-קבוצה.
תת-קבוצת אנדרומדה
גלקסיית אנדרומדה היא הגלקסיה הגדולה והמסיבית ביותר בקבוצה המקומית ואחת הבודדות מביניהן שניתן לראות ללא ציוד עזר. זוהי גלקסיה ספירלית עם כ- כוכבים ומסה של כ- מסות שמש, והיא נמצאת במרכזה של תת-קבוצת אנדרומדה. את גלקסיית אנדרומדה מקיפות בין 30 ל-35 גלקסיות לוויין, הגדולה והבהירה שבהן היא גלקסיית המשולש (M33) שמסווגת גם כן כגלקסיה ספירלית, אך מסתה ומספר הכוכבים שבה הוא רק כ-4% משל גלקסיית אנדרומדה והיא מקיפה את גלקסיית אנדרומדה במרחק שנע בין 500,000 שנות אור ובין 850,000 שנות אור. שתי גלקסיות לוויין בולטות נוספות הן גלקסיית לה-ז'נטיל (M32, NGC 221) שמסווגת לפעמים כגלקסיה אליפטית ולפעמים כגלקסיה אליפטית ננסית ו-M110 (NGC 205) שהיא גם כן גלקסיה אליפטית ננסית. אלו גם גלקסיות הלוויין הקרובות ביותר לגלקסיית אנדרומדה והן מקיפות אותה במרחק שנע בין 140,000 ל-280,000 שנות אור. כמעט כל שאר גלקסיות הלוויין של גלקסיית אנדרומדה הן גלקסיות אליפסואידיות ננסיות ובודדות מתוכן מסווגות כגלקסיות לא-סדורות ננסיות או כאליפטיות ננסיות. 8 או 9 מבין גלקסיות הלוויין מקיפות את גלקסיית אנדרומדה באותו מישור הקפה, אך שאר הגלקסיות מקיפות אותה במסלולים שאינם קשורים זה לזה, כאשר הגלקסיה הרחוקה ביותר ממנה, שעדיין נחשבת לגלקסיית לוויין, היא אנדרומדה XVI, שמסלולה סביב גלקסיית אנדרומדה מגיע למרחק של 1.2 מיליון שנות אור.
תת-קבוצת שביל החלב
שביל החלב היא הגלקסיה השנייה בגודלה בקבוצה המקומית ובה נמצאת מערכת השמש. זוהי גלקסיית מוט ספירלית עם מסה של כחצי מזו של גלקסיית אנדרומדה וכשליש ממספר הכוכבים, והיא נמצאת במרכזה של תת-קבוצת שביל החלב. את שביל החלב מקיפות כ-27 גלקסיות לוויין, הגדולה והבהירה מתוכן היא הענן המגלני הגדול שמוגדרת כגלקסיה לא סדורה או כגלקסיית מוט ספירלית קטנה עם מסה של כ- מסות שמש ושנמצאת במרחק של כ-157,000 שנות אור משביל החלב. שאר גלקסיות הלוויין של שביל החלב הן גלקסיות ננסיות שהגדולה מביניהן היא הענן המגלני הקטן שמוגדרת כגלקסיה לא-סדורה ננסית עם מסה של כ- מסות שמש במרחק של קרוב ל-200,000 שנות אור משביל החלב. ענני מגלן הן שתי הגלקסיות היחידות חוץ מגלקסיית אנדרומדה ושביל החלב שניתנות לצפייה ללא ציוד עזר. כל שאר גלקסיות הלוויין של שביל החלב הן גלקסיות אליפסואידיות ננסיות כאשר הקרובה ביותר מביניהן היא הגלקסיה האליפסואידית הננסית קשת שנמצאת במרחק של כ-55,000 שנות אור ממרכז שביל החלב והרחוקה ביותר היא ככל הנראה הגלקסיה הננסית אריה I שמרחקה ממרכז שביל החלב הוא כ-840,000 שנות אור. כמעט כל גלקסיות הלוויין של שביל החלב מקיפות אותה במישור יחיד בעובי של כ-65,000 שנות אור שנטוי ב-12 מעלות למישור דיסקת הגלקסיה ושמכיל גם את מרכז שביל החלב. בעבר זוהה אזור צפוף בשביל החלב בכיוון קבוצת כלב גדול כגלקסיית לוויין ננסית שנקראה "הגלקסיה הננסית כלב גדול" ונחשבה לגלקסיית הלוויין הקרובה ביותר, אך כיום מקובל בקרב החוקרים שמדובר בחלק של שביל החלב ולא בגלקסיית לוויין.
תת-קבוצת NGC 3109
NGC 3109 היא הגלקסיה הגדולה החמישית של הקבוצה המקומית והיא מוגדרת כגלקסיית מוט ספירלית קטנה עם מסה של כ- מסות שמש בלבד, קרוב לגבול שמתחתיו הייתה נחשבת לגלקסיה ננסית. בסמוך אליה נמצאות שלוש גלקסיות ננסיות: הגלקסיה הננסית משאבה, גלקסיית סקסטנט A וגלקסיית סקסטנט B, אך לא ברור אם הן מהוות גלקסיות לוויין שלה. מרחקה של תת-קבוצת NGC 3109 ממרכז הקבוצה המקומית הוא למעלה מ-5 מיליון שנות אור ולא ברור אם היא קשורה כבידתית לקבוצה המקומית או נמצאת מחוץ לה.
הגלקסיות הבודדות
כ-10 גלקסיות ננסיות לא שייכות לאף תת-קבוצה ומפוזרות ברחבי הקבוצה המקומית כאשר הן רחוקות משתי הגלקסיות הגדולות. חלקן גלקסיות לא-סדורות ננסיות וחלקן גלקסיות אליפסואידיות ננסיות. הרחוקה ביותר מביניהן היא הגלקסיה הלא-סדורה הננסית קשת שמרחקה ממרכז הקבוצה המקומית הוא כ-3.7 מיליון שנות אור. בחלק מהגלקסיות הבודדות יש אוכלוסייה של כוכבים צעירים שנוצרו במיליארד השנים האחרונות, בעוד שכמעט כל גלקסיות הלוויין הננסיות מכילות רק אוכלוסיית כוכבים זקנים שנוצרו לפני למעלה מ-5 מיליארד שנים. הגלקסיה הלא-סדורה הננסית פגסוס ו-IC 1613 נמצאות במרחק של כ-1.3 מיליון שנות אור מגלקסיית אנדרומדה ויש חוקרים שטוענים שהן למעשה גלקסיות לוויין שלה ושייכות לתת-קבוצת אנדרומדה, אך בדרך כלל הן נחשבות לגלקסיות בודדות.
סביבת הקבוצה המקומית
350px|ממוזער|שמאל|הדף המקומי, קבוצות הגלקסיות השכנות וחברות "מועצת הענקים" מסביב לקבוצה המקומית במבט על. העיגולים הקטנים הם גלקסיות, חברות מועצת הענקים מסומנות באדום וגלקסיות הקבוצה המקומית בכחול. המעגל הכחול מסמן בקרוב את גבול ההשפעה הכבידתית של הקבוצה המקומית
מסביב לקבוצה המקומית נמצאות מספר קבוצות גלקסיות נוספות. ייתכן שהקרובה ביותר היא תת-קבוצת NGC 3109, אם אכן היא אינה שייכת לקבוצה המקומית, אך חוץ ממנה, קבוצת הגלקסיות הקרובה ביותר לקבוצה המקומית היא קבוצת מאפיי שנמצאת במרחק של כ-10 מיליון שנות אור ממרכז הקבוצה המקומית ומכילה כ-15 גלקסיות, הגדולה שבהן היא מאפיי 1. במרחק של כ-13 מיליון שנות אור בכיוון ההפוך לקבוצת מאפיי, נמצאת קבוצת קנטאור A (או קבוצת M83) שמכילה עשרות גלקסיות, הגדולות שבהן הן קנטאור A וגלקסיית גלגל הרוח הדרומית (M83). שלוש קבוצות גלקסיות נוספות הנמצאות סביב הקבוצה המקומית הן קבוצת M81 הנמצאת במרחק של כ-11 מיליון שנות אור ממרכז הקבוצה המקומית ומכילה כ-30 גלקסיות, ביניהן M81 ו-M82, קבוצת פסל הנמצאת בכיוון ההפוך לקבוצת M81 במרחק של כ-13 מיליון שנות אור ממרכז הקבוצה המקומית ומכילה כ-13 גלקסיות, הבהירה מביניהן היא גלקסיית הפסל (NGC 253), וקבוצת M94 הנמצאת במרחק של כ-13 מיליון שנות אור ממרכז הקבוצה המקומית ומכילה כ-30 גלקסיות, ביניהן M94. בנוסף על הקבוצות השכנות נמצאות בסביבת הקבוצה המקומית גם גלקסיות בודדות כמו גלקסיית העין השחורה וגלקסיית המחוגה שמרחקן ממרכז הקבוצה המקומית הוא גם כן סביב 15 מיליון שנות אור. כל הקבוצות וכן הקבוצה המקומית נמצאות במישור אחד שנקרא "הדף המקומי" (Local Sheet) ומהווה תת-מבנה של צביר-על הבתולה. 12 הגלקסיות הגדולות ביותר מבין אלו שנמצאות סביב הקבוצה המקומית זכו לכינוי "מועצת הענקים".
גלקסיות הקבוצה
שם הגלקסיה סוג סיווג מורפולוגי בהירות נראית מרחק (באלפי שנות אור) קבוצת כוכבים הערות גלקסיית אנדרומדה (M31) גלקסיה ספירלית SA(s)b אנדרומדה הגלקסיה הגדולה והמסיבית ביותר בקבוצה שביל החלב גלקסיית מוט ספירלית SBbc קשת (מרכז) גלקסיית המוט הספירלית היחידה בקבוצה גלקסיית המשולש (M33) גלקסיה ספירלית SA(s)cd משולש ייתכן שהיא גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה ענן מגלן הגדול גלקסיה לא-סדורה/גלקסיית מוט ספירלית ננסית Irr/SB(s)m דג זהב והר השולחן גלקסיית לוויין של שביל החלב M110 גלקסיה אליפטית ננסית dE5 אנדרומדה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה ענן מגלן הקטן גלקסיה לא-סדורה/גלקסיית מוט ספירלית ננסית Irr/SB(s)m טוקאן ונחש מים קטן גלקסיית לוויין של שביל החלב M32 (גלקסיית לה-ז'נטיל) גלקסיה אליפטית ננסית E2 אנדרומדה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה הגלקסיה האליפסואידית הננסית קשת גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph קשת גלקסיית הלוויין הקרובה ביותר לשביל החלב הגלקסיה הננסית פסל גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph פסל גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית תנור גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph תנור גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית שדרית גלקסיה אליפטית ננסית dE3 שדרית גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית סקסטנט גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph סקסטנט גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית דרקון גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph דרקון גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית רועה דובים I גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph רועה דובים גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית רועה דובים II גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph רועה דובים גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית רועה דובים III גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph רועה דובים גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית הדובה הקטנה גלקסיה אליפטית ננסית dSph הדובה הקטנה גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית הדובה הגדולה I גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph הדובה הגדולה גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית הדובה הגדולה II גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph הדובה הגדולה גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית כלבי ציד I גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph כלבי ציד גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית כלבי ציד II גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph כלבי ציד גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית אריה I גלקסיה אליפטית ננסית dE3 אריה בין גלקסיות הלוויין הרחוקות ביותר של שביל החלב הגלקסיה הננסית אריה II (אריה B) גלקסיה אליפטית ננסית dE0 אריה גלקסיית לוויין של שביל החלב גלקסיית אריה A (אריה III) גלקסיה לא-סדורה ננסית IBm אריה הגלקסיה הננסית אריה IV גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph אריה גלקסיית לוויין של שביל החלב הגלקסיה הננסית אריה V גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph אריה גלקסיית לוויין של שביל החלב גלקסיית ברנרד (NGC 6822) גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m קשת הגלקסיה הננסית עוף החול גלקסיה לא-סדורה ננסית IAm עוף החול הגלקסיה הננסית טוקאן גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph טוקאן הגלקסיה הננסית לווייתן גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph לווייתן גלקסיית וולף-לונדמרק-מלוט (WLM) גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m לווייתן IC 1613 גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m לווייתן הגלקסיה הלא-סדורה הננסית קשת גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m קשת נחשבת לגלקסיה הרחוקה ביותר ממרכז הקבוצה המקומית הגלקסיה הננסית דלי גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m דלי הגלקסיה הלא-סדורה הננסית פגסוס גלקסיה לא-סדורה ננסית dIrr פגסוס הגלקסיה הננסית דגים (LGS 3) גלקסיה לא-סדורה ננסית dIrr דגים ייתכן שהיא גלקסיית לוויין של גלקסיית המשולש או של גלקסיית אנדרומדה גלקסיית אנדרומדה I גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph אנדרומדה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה גלקסיית אנדרומדה II גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph דגים גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה גלקסיית אנדרומדה III גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph אנדרומדה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה גלקסיית אנדרומדה V גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph אנדרומדה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה הגלקסיה האליפסואידית הננסית פגסוס (אנדרומדה VI) גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph פגסוס גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה הגלקסיה הננסית קסיופאה (אנדרומדה VII) גלקסיה אליפסואידית ננסית dSph קסיופאה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה IC 10 גלקסיה לא-סדורה ננסית dIrr קסיופאה ככל הנראה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה NGC 147 גלקסיה אליפטית ננסית dSph/dE5 קסיופאה ככל הנראה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה NGC 185 גלקסיה אליפטית ננסית dSph/dE3 קסיופאה ככל הנראה גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה גלקסיית סקסטנט A גלקסיה לא-סדורה ננסית IBm סקסטנט ייתכן שאינה שייכת לקבוצה המקומית גלקסיית סקסטנט B גלקסיה לא-סדורה ננסית IB(s)m סקסטנט ייתכן שאינה שייכת לקבוצה המקומית הגלקסיה הננסית משאבה גלקסיה אליפטית ננסית dE3 משאבה ייתכן שאינה שייכת לקבוצה המקומית NGC 3109 גלקסיית מוט ספירלית SB(s)m נחש מים ייתכן שאינה שייכת לקבוצה המקומית
ראו גם
אדם וחלל - מונחים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
מקומית | 2023-07-27T06:54:01 |
VBScript | VBScript היא שפת תכנות מבית מיקרוסופט. זוהי שפת תסריט (script) בעלת תחביר המבוסס על זה של שפת Visual Basic, ואחת הכוונות בעת תכנונה הייתה שכל קוד VBScript תקין יהיה גם קוד Visual Basic תקין. השפה משמשת בעיקר בסביבות מיקרוסופט השונות, וקיים מפרש שלה רק עבור מערכת ההפעלה Windows.
תהליך
מפרש השפה ממומש כמנוע Active Scripting, וכחלק מטכנולוגיות Windows Script של מיקרוסופט מאפשרת השפה שימוש ברכיבי ActiveX. נכון ל־2007, תומכת הגרסה האחרונה של השפה בהגדרת מחלקות, ובביטויים רגולריים.
כמו אחותה הגדולה Visual Basic סובבת VBScript סביב טכנולוגיות COM ו־ActiveX. כך לדוגמה כל המשתנים בשפה הם מטיפוס Variant, הגישה לאובייקטי ActiveX מתבצעת תמיד דרך ממשק IDispatch, ובמקום ספרייה סטנדרטית לשפה (כמו שקיימת בשפות C ו־C++, לדוגמה) קיים רכיב ActiveX שמספק תפקודיות של גישה לקבצים, ואת טיפוס הנתונים Dictionary - מערך אסוציאטיבי.
מאפיין ייחודי של VBScript, שמבדיל אותה מ־JavaScript, הוא היכולת שלה לפנות לממשקים כפולים מלבד ממשק ברירת-המחדל של מחלקה ברכיב ActiveX. אף כי מקורה של יכולת זו בשגיאה, השימוש בה התרחב עד מאוד, וניסיון הסרתה גרם לתקלות מרובות בקרב משתמשי השפה, ולכן היא הוחזרה. זוהי יכולת רבת-עוצמה, ולעיתים קיומה הוא גורם משמעותי בבחירה בשימוש ב־VBScript כשפה לפיתוח על פני החלופות.
ל־VBScript מספר שימושים עיקריים:
כתיבת תסריטים לדפי HTML זהו שימוש הדומה לזה שנעשה בשפת JavaScript, אך התסריטים פועלים רק בדפדפן אינטרנט אקספלורר של מיקרוסופט. זוהי הסיבה לחוסר הפופולריות שלה בתחום לעומת JavaScript.
כתיבת תסריטי צד-שרת בטכנולוגיית ASP VBScript היא השפה הפופולרית ביותר לפיתוח דפי ASP. זאת על אף שחסרים בה אלמנטים כגון טיפול בחריגות שקיימים במימוש של מיקרוסופט לשפת JavaScript.
כתיבת תסריטי שירות VBScript משמשת גם כתחליף רב-עוצמה לשימוש בקובצי אצווה של מערכות Windows, מאחר שהיא שפת תכנות לכל דבר, ומאפשרת גמישות רבה הרבה יותר מאשר מנגנון האצווה של Windows. השימוש הזה נעשה בעיקר על ידי מנהלי רשתות ושרתים.
שורת פקודה לדוגמה
MsgBox "Hello, world!"
קישורים חיצוניים
התיעוד הרשמי של השפה באתר MSDN
קטגוריה:שפות תכנות
קטגוריה:כלי פיתוח מבית מיקרוסופט
קטגוריה:פיתוח יישומי ווב | 2024-07-30T17:28:49 |
Active Server Pages | Active Server Pages (עברית: דפי שרת אקטיביים), המוכרת גם בראשי התיבות ASP, היא טכנולוגיית צד-שרת מבית מיקרוסופט ליצירת אתרי אינטרנט דינמיים, הטכנולוגיה מאפשרת תכנות בשפות ActiveX Scripting, שהמוכרות והנפוצות שבהן הן VBScript ו-JavaScript. קטעי הקוד משתמשים באובייקטים שמספקת ASP כדי לתקשר עם הלקוח ועם השרת, וכך ליצור יישום דינמי.
טכנולוגיית ASP זמינה בתאימות מלאה רק על שרתי IIS של מיקרוסופט. למרות זאת, קיימות חלופות עבור שרתים אחרים. טכנולוגיית ASP עבור שרת IIS ממומשת כרכיב ISAPI אשר מנתח את הדפים, ומספק את האובייקטים של ASP (ראו להלן) למנועי הסקריפטינג.
בשנת 2002 יצאה הטכנולוגיה החדשה של מיקרוסופט ליצירת יישומי אינטרנט דינמיים הנקראת ASP.NET, ועושה שימוש בפלטפורמת .NET של מיקרוסופט.
האובייקטים שמספקת ASP למתכנת
שמאל|ממוזער|250px|דוגמה ליישום ASP: עמוד העזרה המצורף לשרת IIS, הכתוב ב-ASP ומורץ על שרת IIS עצמו
ASP מספקת למתכנת שישה עצמים בסיסיים:
Request - המשמש לקבלת מידע מהמשתמש, כולל המידע שנשלח בבקשת ה-HTTP, מידע על הדפדפן ומערכת ההפעלה, קריאת עוגיות מהלקוח ועוד.
Response - המשמש לשליחת מידע חזרה ללקוח, כולל שליחת עוגיות.
Session - לטיפול במצב הסשן (session state). מקביל לעוגיות, אך מאוחסן על השרת.
Application - לשמירת מידע כללי עבור יישום מסוים.
Server - לגישה אל השרת, יצירת עצמים של רכיבי ActiveX על השרת ועוד.
ObjectContext - נועד לשימוש יחד עם Microsoft Transaction Server לשליטה על טרנזקציות בדף ה-ASP.
בגרסה 3.0 של ASP נוסף אובייקט חדש, ASPError, המספק מידע על השגיאה האחרונה שהתרחשה. האובייקט לא קיים באופן אוטומטי כמו השישה לעיל, אלא יש ליצור אותו על ידי השיטה Server.GetLastError כשרוצים לקבל את המידע על השגיאה (ראו להלן).
גרסאות
ל-ASP ה"קלאסית", כלומר לא ASP.NET היו 3 גרסות עיקריות:
ASP 1.0 - הופצה יחד עם IIS 3.0 בדצמבר 1996
ASP 2.0 - הופצה יחד עם IIS 4.0 בספטמבר 1997
ASP 3.0 - הופצה יחד עם IIS 5.0 בנובמבר 2000 גרסה זו הייתה הגרסה האחרונה של ASP ה"קלאסית", והיו בה מספר תוספות שיפורים ניכרים לעומת הגרסות הקודמות. ביניהם:
לאובייקט Session נוספו השיטות Session.Contents.Remove ו-Session.Contents.RemoveAll שאפשרו למחוק ערכים שהוכנסו לאובייקט ה-Session. עד גרסה זו היה זה בלתי-אפשרי, והם היו נמחקים רק כשה-session היה נסגר (כשהגולש היה עוזב את האתר בצורה מסודרת, או לאחר 20 דקות של חוסר פעילות).
לאובייקט Application נוספו השיטות Application.Contents.Remove ו-Application.Contents.RemoveAll שאפשרו למחוק ערכים שהוכנסו לאובייקט ה-Application. עד גרסה זו היה זה בלתי-אפשרי, והם היו נמחקים רק כשההיישום היה מסתיים - כשהגולש האחרון היה עוזב את היישום.
השיטה Response.IsClientConnected שאומרת האם הגולש עדיין מחובר לאתר שופרה ופעלה תמיד. עד גרסה 3.0 השיטה פעלה כראוי רק לאחר שנשלח מידע אל המשתמש.
תוספות לאובייקט Server:
השיטה Transfer של אובייקט Server מעבירה את השליטה לדף ASP אחר (מעין goto). לדף שמקבל את השליטה יש גישה לכל המשתנים שהוכרזו בדף שהעביר את הגישה. כמו כן, אם הדף שאליו מועברת השליטה נמצא ביישום ASP אחר מהדף הקורא, הדף שאליו מועברת השליטה מתבצע במסגרת יישום ה-ASP הקורא. כלומר, מכל בחינה שהיא, הדף שאליו מועברת השליטה מתבצע כעין המשך של הדף הקורא.שיטה זו יכולה גם לשמש כחלופה לשיטה Response.Redirect, ששולחת ללקוח את כותר HTTP "302 Object Moved". Transfer אינה דורשת מהלקוח לבצע בקשת HTTP נוספת, ובכך חוסכת עומס מהשרת.
השיטה Execute של אובייקט Server מעבירה את השליטה לדף ASP אחר, אך בניגוד ל-Server.Transfer, מחזירה את השליטה לדף הקורא, בסיום ביצוע הדף שנקרא (מעין קריאה לפונקציה).
השיטה GetLastError של אובייקט Server מאפשרת קבלת אובייקט ASPError, שמכיל מידע על השגיאה האחרונה שהתרחשה.
אובייקט ASPErrorאובייקט זה מכיל מידע על השגיאה האחרונה שהתרחשה במסגרת דף ה-ASP. הוא נוח במיוחד לשימוש ביצירת דפי שגיאת 500-100 מותאמים אישית, שנקראים על ידי השרת. דף שגיאה כזה, שמשתמש באובייקט ASPError יוכל להציג מידע על שגיאה שהתרחשה ברמת שרת IIS, ברמת מנוע התסריט או ברמת רכיב COM שנקרא בקוד. דף כזה ייקרא גם במקרה של שגיאת סקריפט בלתי מטופלת, לדוגמה.בדרך כלל יש ליצור את האובייקט על ידי דרישה בשיטה Server.GetLastError, אבל במקרה של דף שגיאת 500-100 מותאם אישית הוא נוצר לבד.בנוסף, ניתן לטפל באמצעות אובייקט זה בשגיאות שהתרחשו בכתיבה למסדי נתונים, ולקבוע, למשל, שהסקריפט ימשיך לרוץ למרות השגיאה וכדומה.
ASP 2.0 נתמכה גם תחת שרת Personal Web Server של מיקרוסופט, שניתן היה להתקנה על Windows 95 ועל Windows 98. ASP 3.0 לא הייתה זמינה עבור מערכות הפעלה אלו.
תחת Windows Me ASP לא נתמכה רשמית (מאחר שהתקנת IIS או PWS עליה לא נתמכה), אך באתר מיקרוסופט נכתב שניתן להתקין עליה את Personal Web Server, אם כי הדבר אינו מומלץ. גם תחת Windows XP Home Edition לא נתמכה ASP, מאחר שגם על מערכת זו לא נתמכה IIS.
חלופות ל-ASP
מלבד המתחרות הישירות ב-ASP, שהן PHP, JSP, ו-ColdFusion קיימות מספר גרסות אלטרנטיביות של ASP. כלומר, מערכות תסריטי צד-שרת נפרדות, אך דומות ל-ASP:
Java System Active Server Pages 4.0 Sun - גרסה של חברת סאן מיקרוסיסטמס לטכנולוגיית ASP, התומכת ברבות מהטכנולוגיות שמתכנתי ASP מורגלים אליהן כמו ADO ו-ODBC וכמו כן בשפות VBScript ו-JScript. עם זאת, אין לגרסה זו תאימות מלאה עם טכנולוגיית ASP המקורית של מיקרוסופט.היא פועלת על מספר מערכות הפעלה, הכולל את מספר גרסות של יוניקס (סולאריס, HP-UX ועוד) ועל גרסות השרת של Windows, ועל שני שרתי דפי אינטרנט: Sun Java System Web Server של סאן עצמה, ועל שרת אפאצ'י.
Apache::ASP - זהו פורט של טכנולוגיית ASP עבור שרת Apache בלבד ותומך בשפת Perl בלבד.
Active-FoxPro-Pages - זוהי טכנולוגיה הדומה ל-ASP המאפשרת כתיבת קוד Visual FoxPro בשפת xBASE משולב בתגי HTML, והרצתו על שרת דפי אינטרנט. נתמכת רק על מערכות Windows (כמו Visual FoxPro עצמו), ועל מספר שרתי דפי אינטרנט: שרת IIS של מיקרוסופט, שרת אפאצ'י מגרסה 2.0 ומעלה, ועוד.
לקריאה נוספת
ניקולס צ'ייס, ערכת לימוד ASP 3.0, הוצאת פוקוס מחשבים
ג'ים בוינס, פיתוח מסדי נתונים לאינטרנט, הוצאת פוקוס מחשבים
קישורים חיצוניים
תיעוד אודות ASP, באתר MSDN Library
תיעוד אודות IIS 5 ו-ASP 3, באתר Windows 2000
מדריך בסיסי ל-ASP3, באתר w3schools (באנגלית)
ארגון ה-ASP הישראלי
פורום תכנות ASP, בקהילה של תפוז אנשים
Sun Java System Active Server Pages 4.0 - יישום מבוסס ג'אווה של חברת Sun לטכנולוגיית ASP
פרויקט Apache::ASP
Active-FoxPro-Pages - חיקוי של ASP עבור קוד הכתוב ב-Visual FoxPro
הערות שוליים
קטגוריה:טכנולוגיות צד-שרת
קטגוריה:תוכנה מבית מיקרוסופט | 2024-04-24T17:38:41 |
סוס טרויאני | שמאל|ממוזער|350px|הסוס הטרויאני, וחיילים חבויים בתוכו; תבליט על כד, מיקונוס, 670 לפנה"ס.
הסוס הטרויאני (מיוונית עתיקה: δουράτεος ἵππος, "סוס העץ") הוא דגם סוס גדול, עשוי עץ, המופיע בספרות היוונית והרומית העתיקה ככלי שבעזרתו ניצחו היוונים במלחמת טרויה. הסוס מוזכר בקצרה עוד באודיסאה, והגרסה הקאנונית של קורותיו מובאת באינאיס. לפי המסופר, סוס העץ הושאר מחוץ לטרויה בעת שהצבא היווני נסוג לכאורה, וכשהוכנס לבין החומות יצאו מתוכו לוחמים שפתחו את שערי העיר בחשכת ליל. הביטוי "סוס טרויאני" הפך למטבע לשון, שמשמעו דבר-מה זדוני והרסני המוסווה תחת חזות חיצונית שאיננה מעלה חשד, ומשמש במגוון רחב של הקשרים.
הסיפור המיתולוגי
בסיפור המיתולוגי, המופיע באודיסאה להומרוס ובאינאיס לורגיליוס, הסוס הטרויאני היה תכסיסו של אודיסאוס שבו השתמשו היוונים כדי לכבוש את העיר טרויה, לאחר שלא יכלו לחדור לחומותיה במשך עשר שנים. האכאים (היוונים) בנו סוס עץ חלול ענק והשאירו אותו ליד חומות העיר טרויה כשהם מעמידים פנים כנסוגים. הטרויאנים, שפותו לחשוב כי היוונים נסוגו והסוס הוא מתנת האלים, הכניסו אותו בשערי העיר, למרות חשדנותם של זקני טרויה. בתוך הסוס הוחבאו אודיסאוס ומספר לוחמים. עם רדת הליל, יצאו הלוחמים ופתחו את שערי העיר לצבאות אגממנון, והביאו לתבוסת טרויה.
לא כל אנשי טרויה התרשמו מהתחבולה. בפואמה של ורגיליוס, לאוקואון חושד בתרמית ומזהיר את הטרויאנים, אולם פוסידון, בגלל סכסוך אישי, שולח שני נחשי ים לחנוק אותו ואת בניו אנטיפנטס ותימבראוס לפני שאנשי טרויה ישימו לב לאזהרתו.
באודיסאה, הומרוס מספר שגם הלנה מטרויה חושדת בסוס וגם בתו של המלך פריאם קסנדרה, מגדת העתידות של טרויה, מתעקשת שהסוס יביא למפלתה של העיר ומשפחת המלוכה שלה. אך גם אזהרותיה נופלות על אזניים ערלות. אנשי טרויה, המותשים מהמלחמה, מאבדים את חוש הזהירות וממהרים לחגוג את ניצחונם על ידי הכנסת הסוס לעיר.
שימוש בשם
תחבולות
הביטוי מקבל משמעות של - "דבר הנראה תמים אך למעשה מסב נזק, ומתגלה מאוחר מדי, לאחר שהנזק נגרם", בדומה לתכסיס היווני כנגד הטרויאנים. בתביעת לשון הרע של אדם שתואר בעיתון כסוס טרויאני קבע השופט כי "הקבלת התובע 'לסוס טרויאני' משמעו הקבלתו לאדם המגיע לעזור ולסייע כמתת אל ולבסוף מתגלה במצג שווא שקרני ובוגד המסייע לצד שכנגד".
מחשבים
שימוש נוסף בביטוי הזה הוא כינוי לתוכנה מסוג סוס טרויאני, לציון העובדה שתוכנה מסוג זה מתחזה למועילה, ולמעשה מזיקה למשתמש בה. ברוב המקרים הנזק מתבטא בעיקר בגנבת מידע ולא בנזק ממשי למחשב או לתוכנות אחרות שבו.
ראו גם
כיבוש יפו על ידי צחותי
Timeo Danaos et dona ferentes
קישורים חיצוניים
ורגיליוס, אניאיס, ספר שני, המספר את סיפור הסוס הטרויאני
הערות שוליים
קטגוריה:ביטויים
קטגוריה:מלחמת טרויה | 2024-08-22T13:00:28 |
מצבת ישראל | שמאל|ממוזער|250px|מצבת ישראל, המוזיאון המצרי בקהיר
מצבת ישראל או אסטלת ישראל (גם: מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח) הוא כינוי שנתנו ארכאולוגים לאסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1208–1209 לפנה"ס. המצבה מתארת בעיקר את מערכות מרנפתח בלוב. את שמה "מצבת ישראל" קיבלה המצבה מתוך תיאור קצר של מסע בכנען ובחת, ובו אזכור השם אִי-סִי-רִי-אַר, שזוהה על ידי החוקרים כ"ישראל", שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל. אם הזיהוי נכון, זהו האזכור החוץ מקראי הקדום ביותר לשם זה.
המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ. היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק ממנה מוצב בכּרנךּ.
גילוי המצבה
בתחילת שנת 1896 היו פיטרי וצִוותו עסוקים בחפירות במקדש באזור זיכיון החפירה שלהם בלוקסור. המקדש שכן מצפון למקדש הקבורה של אמנחותפ השלישי. על גבי לבני המקדש שהם חפרו הופיע רק שמו של אמנחותפ השלישי, עובדה שהפתיעה את החוקרים, שכן לא נראה לארכאולוגים שלמלך אחד יש שני מקדשי קבורה. כאשר המשיך פיטרי בחפירה נפתרה התעלומה: התברר שהמקדש נבנה על ידי פרעה מרנפתח, בנו ויורשו של רעמסס השני. התברר שכמעט כל המקדש שבנה מרנפתח נבנה מאבני בניין בשימוש משני שנלקחו ממקדשו של אמנחותפ השלישי. בתוך המקדש נמצא פסל של מרנפתח. זה היה הדיוקן הראשון של מרנפתח שנמצא. בנוסף נמצאו ליד פסלו של מרנפתח שתי אסטלות מפוארות, שהיו מופנות לכיוון הקיר. אחת מהן, מגולפת יפה, מראה את אמנחותפ השלישי בעת קרב עם נוביה ואשור. האסטלה השנייה עשויה מאבן שחם שחורה בגובה של יותר משלושה מטרים – הגדולה ביותר שנמצאה עד אותו מועד. הטקסט שעל האסטלה מפאר את הישגי הבנייה של אמנחותפ השלישי, ומפאר את המקדש שבו הוצבו האסטלות בעבר. כאשר הצליחו להפוך את האסטלה לצדה השני, התגלתה כתובת המפארת את ניצחונו של מרנפתח על הלובים וגויי הים.
צוותו של פיטרי כלל בלשן גרמני בשם וילהלם שפיגלברג, שניגש מיד לתרגם את הכתובת. הוא הופתע למצוא תבנית של שם עם או שבט שנוצח על ידי מרנפתח, אשר הופיע בצורה הבאה :"I.si.ri.ar". היה זה פיטרי אשר קלט מיידית את משמעות השם ותרגמו לישראל. תגובתו של שפיגלברג הייתה: "האם לא יהיו הכמרים מרוצים?". בעת ארוחת הערב של המשלחת אמר פיטרי כי לדעתו תגלית זו תהיה הידועה ביותר מכל תגליותיו עד כה. זה היה הציון הראשון של השם "ישראל" בטקסט מצרי. כאשר הגיע המידע לעיתונות האנגלית הוא זכה מיד לפרסום בכותרות העיתונים.
תוכן וסגנון
במצבה נזכרים גבולות הממלכה המצרית כולה, וכן, הישגים צבאיים נוספים. כמו כן, מופיע האזכור הקדום ביותר של השם ישראל. במשפט: ישראל הוּשָׁם (מהמילה שממה – חוסל) אין זרע לו. בהתייחסו לכיבושיו בכנען, מזכיר מרנפתח את היישובים הדרומיים אשקלון וגזר וכן מקום בשם ינועם (מיקום העיר לא ברור).
סגנונה המילולי הוא ברובו פרוזי, אולם סופו פואטי, בדומה לשאר מצבות הממלכה החדשה.
i-i-z:Z1s*Z1s:r-i-A-r:Z1-T14-A1*B1:Z2s f:k:t-G36 b:n O1:r:t f ysrỉr fk.t bn pr.t =f ישראל הוּשַם אין זרע לו
משמעות המצבה
שמאל|ממוזער|250px|החלק בו מוזכר ישראל
למצבה יש חשיבות רבה, בכך שהיא מזכירה את השם "ישראל" ושמות של מקומות בדרום ארץ ישראל. לגבי תוכנה – אמינות מסעו הצבאי של מרנפתח לכנען מוטלת בספק, בעיקר לאור השוואתה למקורות האשוריים בני אותה תקופה. תיאור המסע אינו מתיישב עם המצב הגאופוליטי ששרר באזור אחרי קרב קדש עם החתים, כפי שעולה ממקורות אחרים. אף על-פי-כן, גזר אכן חרבה בימיו של מרנפתח, כפי שמתואר באסטלה, עניין שהוביל היסטוריונים להאמין כי מרנפתח יצא לדכא מרד אזורי.
הכתובת מלמדת, לדעת רוב החוקרים, כי בימיו של מרנפתח התקיימה בכנען ישות בשם ישראל, אולם לא כישות מדינית אלא כשבט או קבוצה אתנית; זאת, משום שלמונח "אִיסִרִיאַר" מלווה המגדיר הלשוני (סימן בכתב החרטומים – הירוגליף – המופיע אחרי מילה לא-מוכרת או רב-משמעית) המסמן עם זר או קבוצת אנשים זרה, אולם נעדר ממנו המגדיר הלשוני המסמן ארץ או ממלכה. לשם השוואה השם "לוב" המופיע בסמיכות, נלווה לו הן מגדיר לעם זר והן מגדיר לארץ זרה. כך גם המגדיר הלשוני המופיע אחרי שמות אחרים באסטלה – גזר, אשקלון וינועם – הוא המגדיר המציין עיר או ארץ זרה. לאור זאת נראה כי העם המכונה "ישראל" לא היה מזוהה עם חבל ארץ מסוים בעת כתיבת האסטלה. פרופ' דונלד רדפורד מזהה את "אִיסִרִיאַר" עם שבטי השאסו שהוזכרו בכרוניקות דומות המתארות מסעות מלחמה של מלכי מצרים קודמים, כמו סתי הראשון או רעמסס השני.
פרעה מרנפתח מתפאר בכך שהצליח להכחיד את ישראל, אולם מכתובות מאוחרות יותר אנו למדים על קיומה של ישות בשם ישראל – בין היתר במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים ל-300 שנה מאוחר יותר, לתקופתו של אחאב ובית עמרי, במאה ה-9 לפנה"ס. משום כך ברור שהאמירה היא התפארות מוגזמת החסרה כל ביסוס עובדתי (בהנחה שאותה ישות "אִיסִרִיאַר" מכוונת ל"ישראל"). התפארות מוגזמת, לפעמים אפילו חסרת בסיס, בהתייחס להישגיו הצבאיים של מלך, אינה דבר נדיר בטקסטים מצריים עתיקים. לפיכך, ייתכן שכותב האסטלה שיקר כדי להאדיר את שמו של המלך.
עם זאת, כיוון שהשם האמור כתוב בכתב חרטומים בתעתיק פונטי מקורב, היו חוקרים שהעלו השערה שמא המצבה מתייחסת לעם אחר בעל שם דומה, למשל עם שחי ביזרעאל ונקרא על-שם המקום.
מזמור ס"ח בתהילים
חוקר המקרא ישראל קנוהל מזהה בפרק ס"ח בתהילים את ההד המקראי ל'מלחמת ישראל-מצרים הראשונה' הנזכרת במצבת מרנפתח וטוען כי "לא זו בלבד שהוא קורע לנו צוהר לפרשייה נשכחת מראשית קורותיו של ישראל, אלא שיש בו כדי להאיר באור חדש את עולמם הדתי של אבות אבותינו ולהראות עד כמה רדיקלית וייחודית הייתה אמונתם כבר בתקופה שבה רק החלו את דרכם כעם על במת ההיסטוריה".ישראל קנוהל, מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית, תכלת, מס' 39, אביב התש"ע, 2010, עמ' 56-76 חוקרי מקרא רבים פירשו את המזמור כמתייחס לאירועים אחרים.
ראו גם
ארכאולוגיה מקראית
רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
אזכורים נוספים לממלכת ישראל:
מצבת מישע
המונולית מכורח
כתובת תל דן
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ארכאולוגיה מקראית
קטגוריה:מצרים העתיקה
קטגוריה:תולדות עם ישראל בעת העתיקה
קטגוריה:כתובות במצרית עתיקה
קטגוריה:אסטלות
קטגוריה:ממצאים ארכאולוגיים מאבן | 2024-09-16T06:33:40 |
משקל אטומי | משקל אטומי (atomic weight) או מסה אטומית יחסית (relative atomic mass), המסומן Ar, הוא נתון פיזיקלי וכימי המייצג את הממוצע המשוקלל של המסות האטומיות של האיזוטופים של יסוד מסוים ביחס לאטום המימן, לפי שכיחותם בטבע. לכל יסוד יש משקל אטומי מסוים, המאפיין אותו. אין שני יסודות בעלי אותו משקל אטומי.
נתון זה נדרש מכיוון שלאיזוטופים שונים של אותו יסוד יש מסה אטומית שונה, כך שעבור כל יסוד המופיע בטבע כיותר מאיזוטופ אחד, לא ניתן להסתפק במסה האטומית של אחד האיזוטופים כדי לייצג את המסה האטומית הממוצעת של היסוד עצמו. נדרש שקלול של המסות האטומיות של האיזוטופים השונים, לפי שכיחותם. שקלול זה מפיק מספר מייצג עבור כל יסוד, הוא המשקל האטומי. לכן, המשקל האטומי מופיע, לעיתים קרובות, תחת שמו של היסוד בטבלה המחזורית. המשקל האטומי הוא גודל חסר ממד המייצג את היחס בין הממוצע המשוקלל של המסות האטומיות לבין יחידת מסה אטומית מאוחדת אחת ().
לדוגמה, היסוד חמצן מופיע בטבע כתערובת של שלושה איזוטופים: האיזוטופ (חמצן-16), האיזוטופ (חמצן-17) והאיזוטופ (חמצן-18). לכל אחד מהאיזוטופים יש מספר מסה שונה (16, 17 ו-18, בהתאמה). לכן, גם המסה האטומית של כל אחד מהם שונה: עבור חמצן-16, עבור חמצן-17 ו- עבור חמצן-18. ידועה גם השכיחות היחסית של כל אחד מהאיזוטופים: חמצן-16 מהווה 99.757% מהחמצן בטבע, חמצן-17 מהווה 0.038% מהחמצן בטבע וחמצן-18 מהווה 0.205% מהחמצן בטבע. עם נתונים אלו, ניתן לחשב את המשקל האטומי של חמצן:
Ar(O) = 15.99491461957 × 0.99757 + 16.9991317565 × 0.00038 + 17.99915961286 × 0.00205 = 15.9994049243182779
מכיוון שאין צורך, או דיוק, במספר גבוה מדי של ספרות לאחר הנקודה, המשקל האטומי של חמצן מוצג לעיתים קרובות כ-15.9994. לעיתים, הנתון מוצג עם טווח אי-ודאות במדידה, הנובע מאי-ודאות במדידה של נתוני המסה האטומית והשכיחות היחסית של האיזוטופים השונים. בשיטת הצגה זו, המשקל האטומי של חמצן הוא .
נתון המשקל האטומי משמש גם לחישובים של מסה מולרית או מסה מולקולרית. זאת, על ידי הכפלת מספר האטומים של יסוד מסוים, הנמצאים במולקולה, במשקל האטומי של אותו יסוד וחיבור התוצאות עבור כל היסודות השונים הנמצאים במולקולה.
משקל אטומי סטנדרטי (standard atomic weight) הוא משקל אטומי של יסוד כשהוא מחושב על בסיס השכיחות היחסית של האיזוטופים בדגימות שנלקחו מכדור הארץ בלבד.
ראו גם
מספר אטומי (Z) – מספר הפרוטונים בגרעין של אטום מסוים; קובע את היסוד של האטום.
מספר מסה (A) – מספר הנוקליאונים (פרוטונים ונייטרונים) בגרעין של אטום מסוים; קובע את האיזוטופ של האטום.
יחידת מסה אטומית מאוחדת (u) – יחידת מידה קבועה של מסה, השווה מהמסה של אטום אחד של פחמן-12.
מסה אטומית (ma) – מסה של אטום מסוים; משתנה עם שינוי האיזוטופ; ניתנת למדידה ביחידות u.
מסה מולקולרית (m) – מסה של מולקולה מסוימת; ניתנת למדידה ביחידות u.
מסה מולרית (M) – מסה של כמות נתונה של חלקיקים מסוימים; נמדדת ביחידות g/mol.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:תכונות כימיות
קטגוריה:סטויכיומטריה | 2024-08-27T09:50:06 |
תוכנת ריגול | REDIRECT רוגלה
קטגוריה:מונחים בתוכנה | 2017-02-26T19:02:19 |
הצבא הלבן | הצבא הלבן (ידוע גם כהכוחות הלבנים, הגווארדיה הלבנה) היה כינוי לפדרציה של כוחות צבאיים שתמכו בתנועה הלבנה, התנגדו לבולשביקים אחרי מהפכת אוקטובר ולחמו בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1923) כנגד הצבא האדום.
הגדרתו של הצבא הלבן כצבא במובן המקובל של המילה, שהתקבע בעקבות התעמולה הבולשביקית, שנויה במחלוקת. זאת כיוון שהרכבו כלל קבוצות שונות, בעלות אידאולוגיות שונות, שנלחמו תחת פיקודם של מפקדים שונים. המכנה המשותף היחיד לכולן הייתה ההתנגדות לבולשביקים.
מקור אחד השמות, "הגווארדיה הלבנה", ששימש בהמשך את התעמולה הסובייטית, והתפשט לשמם של כלל הכוחות האנטי-בולשביקיים, היו קרבות אוקטובר במוסקבה. במהלכם, סטודנטים מתנגדי הבולשביקים ענדו על כתפיהם פס לבן כסימן מזהה. בעקבות כך הם נקראו "הגווארדיה הלבנה" (כנגד "הגווארדיה האדומה" של בולשביקים עצמם שנוצרה באביב 1917). להצלחת השם והתעמולה עזרה גם העובדה כי בזמן המהפכה הצרפתית הצבע הלבן נחשב לצבעה של שושלת בורבון והצבע האדום היה שייך למתנגדיו של הסדר הישן. בהיותם מקושרים לצבע האדום גם באופן אידאולוגי המצב עזר לבולשביקים להציג את כלל הכוחות המתנגדים להם ככוחות לבנים. בהמשך השם "לבנים" הוצמד גם לכוחות הלאומיים שנלחמו נגדם (פינים לבנים, פולנים לבנים, אסטונים לבנים).
זרועות
הצי הלבן
חיל האוויר הלבן
ארגונים חמושים שנכללו תחת השם
להלן רשימת הכוחות הלבנים לפי פריסתם הגאוגרפית והופעתם במלחמת האזרחים:
בצפון
• הצבא הצפוני (אוגוסט 1918)
בצפון-מערב
• הגיס הצפוני (אוקטובר 1918) ↓
• הצבא הצפון-מערבי (יולי 1919)
בדרום
• צבא המתנדבים (ינואר 1918) ↙ • צבא דון (אפריל 1918) ↘
• הכוחות המזוינים של דרום רוסיה (ינואר 1919) ↓
• הצבא הרוסי בחצי האי קרים (מאי 1920)
במזרח
• צבא העם של קומוץ' (יוני 1918) ↙ • צבא סיביר (יוני 1918)↘
• החזית המזרחית של הצבא הרוסי (ספטמבר 1918) ↓
• צבא המזרח הרחוק (אפריל 1920)↓
• צבא המורדים הלבנים (1921)↓
• חיל זמסטבו (1922)
באסיה התיכונה
• ארגון צבאי טורקסטני (פברואר 1918)
• צבא טורקסטן (אפריל 1919)
• הצבא האיכרי של פרגנה (יוני 1919)
פעולות כנגד האדומים
שמאל|ממוזער|250px|קווי החזית במערב רוסיה
הצבא הלבן לחם בחזיתות שונות, כשהמשפיעות בהן היו: המדינות הבלטיות בצפון-מערב בפיקודו של הגנרל ניקולאי יודניץ'; אזור קזחסטן וחצי-האי קרים בדרום בפיקודו של הגנרל אנטון דניקין וסיביר במזרח, שם פיקד על הכוחות האדמירל אלכסנדר קולצ'ק. קולצ'אק נחשב לראש הצבא הלבן בעיקר מאחר שבעלי בריתו ראו אותו ככזה. בפועל, היו למעשה שלושת הצבאות השונים עצמאיים לחלוטין.
בין הכוחות המאורגנים הנוספים שהתנגדו לבולשביקים, לכוחות הלבנים הצטרפו זמנית גם הצבא השחור האנרכיסטי וה"ירוקים", שלא הזדהו עם אף צד ועברו ביניהם לפי החלטתם בלבד. בנוסף כוחות לאומיים שונים פעלו באופן עצמאי (באוקראינה, מדינות הבלטיות, קווקז ואסיה תיכונה). אך הצבא הלבן ביסס את מעמדו ככוח ההתנגדות וכאיום העיקרי מביניהם למשטר החדש, בין היתר בשל הסיבות הבאות:
הצבא הלבן כלל קבוצות רבות שהיו נחושות להוציא את המשטר מידי הבולשביקים, משום שהמשטר החדש פגע בהן קשות.
המעצמות הגדולות, כגון ארצות הברית, בריטניה, צרפת והאימפריה היפנית תמכו בצבא הלבן באמצעים כלכליים, אך גם התערבו באופן פעיל בלחימה. בריטניה וצרפת פלשו למורמנסק וארכנגלסק והקימו שם ממשלות לבנות וכמו כן תמכו בהקמת כוחות לבנים באסיה התיכונה.
לצבא הלבן היה יתרון משמעותי באיכות הקצינים והחיילים שלו. בעוד שרוב האליטה הצבאית (הקצינים הגבוהים והמנוסים) הצטרפו ללבנים, הצבא האדום כלל בעיקר קצינים צעירים ולא מנוסים. גם החיילים הפשוטים בצבא הלבן היו מנוסים יותר ברוב המקרים.
כוחותיהם של הלבנים במהלך מלחמת האזרחים מנו:
דצמבר 1917 - כ-4,000 חיילים
יוני 1919 - כ-300,000 חיילים
קיץ 1920 - כ-125,000 חיילים
1923 - כ-950 אנשים
בעוד שקציניו וחייליו של הצבא הלבן היו ותיקים ומנוסים וללא-ספק אנשי צבא מהשורה הראשונה, רובם סלדו מעיסוק בפן הפוליטי. בעוד שתכנון קרבות היה בעבורם משימה של מה-בכך, הם נכשלו בגיוס האיכרים, שהיוו אז רוב אוכלוסיית המדינה, ובלעדיו לא ניתן היה לקיים את הצבא. הקבוצות שהרכיבו את גרעין הצבא הלבן היו בחלקן קבוצות לא פופולריות בקרב האיכרים וסירובן העיקש לשקול רפורמה אגררית או שינוי המבנה המדיני עד לניצחון המלא על הבולשביקים גרם בשלב מסוים לנטישת האיכרים את הצבא הלבן, שבתגובה נאלץ להפעיל טרור כדי לכפות את סמכותו. הטיפול בצבא הירוק גרע משאבים יקרים אשר היו דרושים בחזית. בשטח האוקראיני נאלץ הצבא הלבן להתמודד בנוסף גם נגד צבאו של נסטור מאכנו, הצבא השחור. בנוסף תרמה להחלשת הצבא העובדה ששלושת הצבאות הלבנים מוקמו בשלושה קצוות מנוגדים של רוסיה. למשל, בין צבאו של דניקין לבין צבאו של קולצ'אק הפרידו 10,500 קילומטר.
אל מול הלבנים, שליטת האדומים באזורים המרכזיים ברוסיה (מוסקבה, פטרוגרד) והתמיכה העממית הגדולה שקיבלו הביאו אותם ליתרון של עשרה לאחד בכמות החיילים. בד בבד נחלש כוחו של הצבא הלבן והדלדלו משאביו. מפקדיו נתפסו או נהרגו וחייליו התפזרו לכל עבר. עד יוני 1920 לא נשארו כוחות הצבא הלבן על אדמת רוסיה האירופאית (עד הרי אוראל), וב-1923 נסתיימה מלחמת האזרחים ברוסיה רשמית בניצחונו של הצבא האדום והבולשביקים עם סיום הלחימה במזרח הרחוק.
קישורים חיצוניים
אודות הצבא הלבן וערכים נוספים בנוגע למהפכה הקומוניסטית
מלחמת האזרחים ברוסיה
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001343691
הערות שוליים
לבן
לבן
צבא הלבן
צבא הלבן | 2023-08-29T04:11:53 |
יוסף טרגין | יוסף טרגין (1925 – יוני 1990) היה מורה, קריין ושדרן רדיו ישראלי.
ביוגרפיה
יוסף טרגין נולד בשנת 1925 בריגה שבלטביה. החל את הקריירה הרדיופונית שלו בשירות חובה בגלי צה"ל, שם נמנה עם המחזור הראשון. עם שחרורו מצה"ל המשיך במשימות קריינות בגלי צה"ל במסגרת שירות המילואים וכאזרח, בין השאר בקריאת פרק בתנ"ך לכבוד שבת. במקביל עבד בקול ישראל כקריין, וכן כמורה לספרות בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה.
בתוך זמן קצר החל לערוך ולשדר תוכנית מדעית קבועה, ששודרה מדי שבת בבוקר במשך כ-30 שנה. שמה הראשון היה "מה חדש במדע", והוא שונה אחר כך ל"עולם המדע". תחילה היו לו שני שותפים מדענים ממכון ויצמן למדע, ובמשך הזמן היה לעורך הבלעדי. בעקבותיה הוציא את הספר עולם המדע: מבחר משדרים ב"קול ישראל" בהוצאת עם עובד (1967, 199 עמודים). ערך תוכניות נוספות בגלי צה"ל וב"קול ישראל", כגון תוכניות לחגים.
בשנת 1972 קיבל תואר מוסמך בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, על עבודה שכותרתה "החירות אצל קאנט". בשנת 1980 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה זו, על עבודה שכותרתה "על החרות".
נישא לדליה שריר, פסיכולוגית במקצועה, בתה של הסופרת בתיה כהנא.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:חיילי גלי צה"ל
קטגוריה:סגל קול ישראל
קטגוריה:סגל גימנסיה אחד העם (פתח תקווה)
קטגוריה:ישראלים ילידי לטביה
קטגוריה:קריינים ישראלים
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1925
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1990 | 2024-05-14T06:58:49 |
טלוויזיה בכבלים | ממוזער|250PX|תיבת הסתעפות של כבלי טלוויזיה
טלוויזיה בכבלים היא טכנולוגיית תקשורת בה נעשה שימוש בתשתית כבלי תקשורת להעברת אותות אל מכשיר טלוויזיה וממנו.
ממוזער|חתול שנח בשלווה על ממיר ביתי של טלוויזיה בכבלים
היסטוריה
בתחילה, הועברו שידורי הטלוויזיה באמצעות גלי רדיו, שלקליטתם נדרשו אנטנות. עם ריבוי ערוצי השידור, נוצר צורך בכמות הולכת וגדלה של אנטנות. טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ביטלה את הצורך בהתקנת אנטנות ייחודיות ובמקומן הועברו אותות השידור ממרכז קליטה בכבלי תקשורת (לרוב תת-קרקעיים).
בשלביה הראשונים, הייתה הטלוויזיה בכבלים מבוססת על מערך של כבלים קואקסיאליים. בשלב מאוחר יותר פותחה טכנולוגית סיבים וקואקס משולבת - HFC. כיום, השימוש בכבלים מאפשר מגוון רחב של ערוצי טלוויזיה.
עם תחילת שידורי טלוויזיה באינטרנט החלה להתפתח תופעה של Cord-cutting.
שירותים מתקדמים
תשתית מודרנית של טלוויזיה בכבלים מאפשרת שירותים חדישים ובהם אינטרנט בכבלים, ממירים דיגיטליים, טלוויזיה אינטראקטיבית, טלפוניה בכבלים ושידור וידאו דיגיטלי.
טלוויזיה בכבלים בישראל
עד לאמצע שנות ה-80, התקיימו בישראל ערוצי כבלים פיראטיים מקומיים בהם שודר תוכן שכלל בעיקר סרטי קולנוע ופרסומות לעסקים מקומיים. ערוצים אלו, שפעלו בניגוד לחוק רשות השידור, דוכאו באמצעות פשיטות משטרה על הגורמים המשדרים.
זיכיונות אזוריים ראשונים לשידור טלוויזיה בכבלים ניתנו בשנת 1986 למספר חברות.
ב-1988 החלה הקמת תשתית לשידורי הכבלים ברחבי הארץ. לצורך כך הוקמו 5 חברות כבלים: "ICS" (לימים "עידן"), "מתב", "גוונים", "ערוצי זהב" ו"תבל" והשידורים החלו ב-1989. בשנת 1998 הצטמצם מספרן של החברות לשלוש לאחר שחברת "מתב" רכשה את "גוונים" ו-"ערוצי זהב" רכשו את "עידן", ובכך הסתכמו לשלוש חברות גדולות: "ערוצי זהב" עם 410 אלף מנויים, "תבל" עם 381 אלף מנויים ו-"מתב" עם 262 אלף מנויים.
בשנת 2003 התאחדו חברות הכבלים הנותרות לכדי תאגיד אחד הנקרא "HOT", אשר אמור היה להתחרות בחברת הלוויין YES, השייכת מאז 2009 לחברת בזק. במקביל לאיחוד חברות הכבלים, אוחדה מועצת הכבלים עם מועצת הלוויין בסוף שנות ה-90 למועצה ציבורית הנקראת "המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין".
בשנת 2009 החלו שידורי הניסיון של עידן+, מערך השידורים הדיגיטליים מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, כאשר נקלטו בו 2 ערוצי הטלוויזיה האנלוגיים (ערוץ 1 וערוץ 2), ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. בשנת 2011 נסגרו בהדרגה השידורים האנלוגיים בישראל, לטובת השידורים הדיגיטליים בעידן+. במהלך השנים נוספו גם ערוץ 23, ערוץ 1 ב-HD, ערוץ 20 וערוץ 24. ערוץ 9 וערוץ הלא TV ביצעו שידורי ניסיון בעידן+, אך לא המשיכו הלאה. בנובמבר 2017 נכנס לתוקפו פיצול ערוץ 2, וכן נכנסו לעידן+ הערוצים קשת 12 ורשת 13.
ראו גם
טלוויזיה פיראטית
טלוויזיה רב-ערוצית בישראל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:טכנולוגיה תקשורתית
קטגוריה:טלוויזיה: טכנולוגיה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות | 2024-09-13T16:05:18 |
פרסום | שמאל|ממוזער|250px|פרסומות בגשר ההלכה
ממוזער|206 פיקסלים|פרסומות בכיכר טיימס
פרסום הוא פעולה שנעשית בדרך כלל בתשלום, אשר מציגה ומקדמת מכירה של סחורה, שירות או רעיון. מקור המילה פרסום הוא מיוונית: parresia דיבור גלוי או פַּרהֶסְיָה, שמשמעו להודיע ברבים. פרסום מיוצר בדרך כלל עבור חברה מסחרית, ובמקרים אלו מטרתה המרכזית היא להגביר את המכירות של החברות המפרסמות, גם אם הן פוגעות בטובתם של הלקוחות, באמצעות שכנוע, אזכור, חיזוק עמדות והנעה לפעולה. בניגוד לתוכן תקשורתי אחר, הפרסום מניח את קידום מושאו כתכלית בלעדית ומכפיף את שאר הגורמים – האמת, השפעה על הקהל, השפעה סביבתית, השפעה על התקשורת וכו' – לתכלית זו. במקרים אחרים מטרת הפרסום עשויה להיות גם קידום אג'נדה או שיפור תדמיתה של החברה.
סוג נפוץ של פרסום נקרא פרסומת הנעשית במקרים רבים באמצעי התקשורת המסחריים, כאשר נותן החסות שלה מזוהה, אם כי לא תמיד.
הפרסום כענף בכלכלה נכללת בתמהיל התקשורת השיווקית של העסק (הכולל גם יחסי ציבור, קידום מכירות, שיווק ישיר ומכירה אישית).
הפצה ופרסום של רעיונות פוליטיים מכונה "תעמולה".
היסטוריה
עם התפתחות האינטרנט החל תחום הפרסום המקוון לתפוס נתח הולך וגדל בענף הפרסום כולו, על חשבון שיטות פרסום מסורתיות כמו פרסום בדפוס, רדיו או טלוויזיה. מגמה זו התחזקה עוד יותר עם הפיכתן של גוגל, פייסבוק ואמזון לחברות ענק עולמיות במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-21. נכון לנתוני וול סטריט ג'ורנל של שנת 2020, שלוש החברות יחד שולטות בלמעלה מ-50% מענף הפרסום כולו, בזכות הדומיננטיות הרבה שלהן בתחום הפרסום המקוון.
שיטות פרסום
רוב הקונים אינם מודעים לכך שמופעלים עליהם בתהליך הקנייה אמצעים פסיכולוגיים אשר גורמים להם לצרוך ולשלם יותר משהתכוונו. המפרסמים נעזרים בכלכלת תשומת הלב, שמקשה בכוונת מכוון על יכולת הקשב ומעכבת את כושר השיפוט העצמאי.
מותג
המותג מקשר אסוציאציה וסיפור למוצר, כדי להפוך אותו לפחות סתמי. למשל: "I ♥ NEW YORK" ("אני אוהב/ת את ניו יורק"). באמצעות המותג המפרסמים מייצרים אווירה רגשית חיובית סביב המוצר המפורסם לאורך זמן ומבקשים להעניק תחושת ערך עצמי לאדם שנענה לפיתוי.
רשתות שיווק עושות שימוש אחר במותגים ידועים, באמצעות מותגים פרטיים; הן מוכרות מוצרי מזון, קוסמטיקה ועוד זהים לחלוטין למוצרי יוקרה ממותגים, כאשר שם רשת השיווק מצוין בהבלטה על האריזה. מוצרים אלה ממוקמים על מדפים סמוכים למדפי המותגים וכך הלקוחות מקבלים אפשרות לרכוש מוצרים איכותיים במחיר נמוך ממחיר המותג הידוע.
מחיר
אנשים נוטים לקשור בין המחיר לערך. ככל שפריט יקר יותר, כך ייטו להאמין שהוא איכותי יותר.
מיקום
מבחינת הפרסום יש משמעות רבה למיקום; למשל בסופרמרקט מוצרים שנמצאים במדף מעט נמוך מגובה העיניים נמכרים יותר מאחרים.
ידוענים
חברות נעזרות בידוענים כיַצְגָנים (פרזנטורים) של מוצריהן. במוצרים המיועדים לילדים נעשה שימוש בדמויות מצוירות. אלה וגם אלה אמורים לעורר בקונים הזדהות ומשיכה.
לוגו
הלוגו של חברה הוא אמצעי בינלאומי ליצור מסר פשוט בשפה שמובנת לכל. לעיתים הוא מסמל יוקרה ולפעמים הזדהות והוא משמש להאצת ההחלטה לבצע רכישה.
רעש תקשורתי
יצירת רעש והתרגשות בעולם התקשורת מושכים את תשומת לב הלקוחות ומאיצים את קצב המכירות.
חדשנות, הפתעה ולחץ
אנשי שיווק משתדלים להפתיע במוצרים חדשניים ובאופן הדחיפה שלהם לשוק. אחת הדרכים שנמצאו יעילות היא יצירת לחץ חברתי: אם אני קניתי – תקנה גם אתה.
חשיבות ארץ הייצור
יש ארצות שהמוצרים שלהן נחשבים איכותיים (יפן למשל) ויש שיש להן שם של יצרניות באיכות נמוכה (סין למשל). רוב הייצור נעשה בארצות עם מוניטין גרוע, אבל המפרסמים מסתירים עובדה זו, על ידי הבלטת ארץ המוצא היוקרתית.
ממוזער|מגף שעל העקב שלו כתוב אוסטרליה, אבל ארץ הייצור שמצוינת בפתקה היא סין. אוסטרליה נחשבת ארץ יוקרתית ולכן היא מובלטת במקום גלוי, אף על פי שהמגף מתוצרת סין.
מבצעים
כדי לגרום לאנשים לרכוש מיידית חפצים שאינם נחוצים להם נוהגים המפרסמים לקיים מבצעים: הורדות מחירים, פרסום אגרסיבי בכלי התקשורת, הבטחות כגון "קנה אחד קבל אחד במתנה", פרישת תשלומים וכדומה. כך הלקוח מתפתה נוכח הסחיטה הרגשית.
מכירה באמצעות סוכני מכירות
סוכני מכירות מיומנים מפגינים אמפתיה, אכפתיות ומומחיות וכך פונים ללקוחות ומשכנעים אותם לרכוש מוצר מסוים שהוא יקר ממה שתכננו או בכמויות גדולות מהנחוץ.
היצג
מפרסמים למדו שאופן ההצגה של מרכולתם קובע יותר מהתוכן המילולי. למשל: הביטוי "עד גמר המלאי" מייצר תחושה של בהילות, כדי שלא ייגמר. דוגמה נוספת: ציון מספר הקלוריות ל-100 גרם על אריזה המכילה 150 גרם. שיטה זו של דיווח אמת מתוך כוונה להטעות נקראת היצג.
פרסום סמוי
מפרסמים מנצלים תוכניות טלוויזיה וסרטים כדי להחדיר בהם את המסרים שלהם, באופן גלוי או סמוי. למשל: הם משלמים למפיקים כדי שישלבו בסרטיהם את המוצרים שלהם באופן בולט. דוגמה ישראלית: בעבר צבעי האולפן של התוכנית כוכב נולד היו צבעיה של חברת סלקום, לצורך "הרבה רייטינג וכסף".
טִיזֶר (גַּרְיָן) ועוד אמצעי לחץ
לעיתים מופיעה הפרסומת לפני שהמוצר מוכנס לשוק, כדי ליצור עניין ולעודד דרישה. יש שנרשם על גבי מוצר נסיוני "מהדורה מוגבלת", כדי לבדוק את נכונות השוק לקלוט אותו. טִיזֶר גַּרְיָן הוא מודעת פרסומת חלקית, שמעודדת לרכוש, כשלא ברור במה מדובר. כל אלה אמורים לעורר עניין וליצור עודפי ביקוש.
שיתוף פעולה בין יצרנים שונים
יש יתרון שיווקי כאשר שני יצרנים משתפים פעולה לצורך שיווק. פעולה זו נקראת איחוד מותגים. למשל דיאט קולה הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין חברת קוקה-קולה לחברת נוטרסוויט
צחוק ופחד בפרסום
במקרים מסוימים שימוש בהומור ובהפחדה נחשב אמצעי פרסום טוב.
מועדון לקוחות
באמצעות כרטיסי מועדון לקוחות יוצרות החברות מאגרי מידע שמאפשרים להם לבלוש אחרי הקונים. גם השימוש בפייסבוק חושף את המשתמשים לעיניהם הבולשות של המפרסמים.
שימוש בלועזית
300px|ממוזער|האגן דאז: גלידה המיוצרת בארצות הברית בעלת שם שמתחזה להיות שוודי. הצליל הזר והאיות המוזר מעניקים למוצר הילה ויוקרה.
מותגים בעלי שמות לועזיים יוצרים רושם על הקונים. דוגמה ישראלית לכך היא מותג המשקפיים "קרולינה למקה ברלין" שמייצר רושם שהוא גרמני, אך משרדיו בישראל והוא מיוצר בסין.
חוויה חושית
300px|ממוזער|הקונים מתפתים להאמין שהאופנוע שלהם חזק במיוחד, אבל למעשה רעש המנוע של הרלי-דייווידסון הוגבר במיוחד רק כדי להאיץ את המכירות.
כל החושים משתתפים בהחלטה לבצע רכישה. לכן המפרסמים מקפידים לייצר סביבת קנייה נעימה לחיך, לעיניים, לאוזניים, לאף ולמגע.
הפרסומת והחברה
בהיותה של הפרסומת פעולה המבקשת ליצור שינוי מכוון בנמען (שימור או שינוי מודעות, רגשות, עמדות והתנהגות) ומוצר תרבות שהחשיפה אליו הולכת וגוברת, קיים דיון ער בקשר שבין פרסום לחברה ובשאלה האם וכיצד פרסום מזיק או מועיל לחברה.
אחת הטענות כנגד פרסומות היא שפרסומת אינה מציגה את המציאות כפי שהיא, אלא מעצם טבעה ומטרותיה מקדמת מציאות שאליה צריך לשאוף המתאפיינת ב"ריאליזם קפיטליסטי". על פי גישה זו הפרסומת מציגה בפנינו תמונה מעוותת. מנקודת המבט של גישה זו, חזרתיות הפרסומת, מטרתה לשכנע. התמקצעות השיווק והעוצמה הכלכלית העומדת מאחורי תעשיית הפרסום יוצרים מצב בו הפרסומת היא מוצר תרבותי רב השפעה. מלבד עידוד הצופה לשנות את כוונות הצריכה שלו כלפי המוצר, מאפייני הפרסומת אורגים לתוכה למידה אידאולוגית של ערכים. לדוגמה, הפרסומת המסחרית עושה שימוש בסטריאוטיפים חברתיים וסמלים רבי עוצמה כדי להקל על הנמען להבינה. בעקבות אופיו הפשטני של הטקסט, עשויה הפרסומת לטפח ולקדם ערכים כגון סקסיזם, גזענות ואף להשחית סמלים פוליטיים ודתיים של החברה.
הבטים משפטיים בפרסום
יש לוודא שהפרסום אינו מהווה הטעיה ובהתאם לחוק הגנת הצרכן.
ראו גם
תקשורת שיווקית
משרד פרסום
מסע פרסום
רשת פרסום
סרט תדמית
מותג
סרטון פרסומת
תשדיר פרסומת
תוכנת פרסום
לקריאה נוספת
דייוויד אוגילבי, הפרסום על פי אוגילבי, הוצאת אורבך, 1988.
קישורים חיצוניים
פרסומות טלוויזיה קלאסיות מארצות הברית, לצפייה או להורדה חינם.
פרסום בארצות הברית, 1850–1920 – תערוכה מקוונת.
פרסומות רדיו ישנות בישראל מאתר שפמ של קול ישראל
רמי הסמן, זרם התודעה, מודל MINDSPACE – מאת מוסף מדד המותגים, גלובס, 2005
ועכשיו לפרסומות – על הפרסומת בעיתונות היהודית ההיסטורית
״קמפיינים הם לנצח״ – פרק על חברת ״דה בירז״ ומסע הפרסום שלה בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
ניטור פרסום – "איך לבחור ערוצי פרסום לעסק?" – באתר Grubman.org
הערות שוליים
*
קטגוריה:שיווק
קטגוריה:עיצוב גרפי | 2024-10-15T21:47:45 |
קהילה רצונית | המושג קהילות רצוניות הוא שם כולל לצורת חיים בשיתוף. הצורות הנפוצות הן קומונה או קואופרטיב. בקהילות אלו, לחברים יש בדרך כלל חזון משותף והם מתחלקים בדרך כלל בתחומי האחריות ובמשאבים. קיימים צירופים רבים של שיטות שונות כדוגמת ההתיישבות העובדת.
קיימות צורות שונות ורבות של קהילות רצוניות, המובדלות על בסיס צורה, עיקרון מכונן, מבנה חברתי, יחס לסביבה, ומאפיינים נוספים. אין קשר הכרחי בין קהילות רצוניות לסוציאליזם או אנארכיזם, אולם חברים רבים מחזיקים בדעות אלו ואף משתתפים בתנועות פוליטיות אלו.
צורה נפוצה של קהילה רצונית היא ניהול בתי-עסק או פרנסה בצורה שבטית על ידי לקיחת חלק בקואופרטיב עובדים ברמה זו או אחרת של שיתוף (לדוגמה: הקואופרטיב אגד לפני הפיכתו לחברה), החל מבעלות משותפת וכלה בחברה אוטונומית מבחינה כלכלית ותרבותית (כדוגמת תנועות הבוגרים בישראל). צורה אחרת היא המעבר להתיישבות קהילתית, גם היא ברמה משתנה של שיתוף (כדוגמת הקיבוץ).
בראשית המאה ה-21, הוקמו בישראל הקהילות הרצוניות: כפר אקולוגי, בתיף ואחרות.
הגישה הנטורליסטית
על פי תפיסה זו בני אדם חיו בצורה שבטית במשך מיליוני שנים לפני שמרביתם עברו לחיים מאורגנים בערך לפני עשרת אלפים שנים. לטענתם, החיים בחברה הסדרית אינם טבעיים ולא משרתים את צרכיו של המין האנושי או של כדור הארץ ומנסים לפתח צורות חיים חדשות הדמות לצורת החיים השבטית. לרוב קהילות רצוניות המבוססות על תפיסה זו בלבד אינן נוטות להתחבר לקהילות נוספות.
תפיסה נטורליסטית קיצונית שואפת להחזיר גם את שיטות הייצור לצורתן הקדומה, וקוראות לסיפוק הצרכים ישירות מן הטבע. גישות מתונות יותר משאירות את צורות הייצור על כנן, אך משתיתות את מערכות היחסים ביניהן על קשרים בלתי פורמליים במידה משתנה.
גישה זו נכללת במושג המטריה פרימיטיביזם.
הגישה השיתופית
על פי התפיסה השיתופית, החברה האנושית הקיימת יצרה דפוסי חיים מוטעים שונים, הקשורים לאופייה התחרותי, כדוגמת יצירת היררכיה, יצירת מערכי שליטה וסמכות וכו'. מחזיקי גישה זו מנסים להשתית את החברה האנושית על יסודות אחרים, שלא מתוך התחרות החיצונית שלטענתם יביאו לצמיחה ועושר רב יותר עבור חבריהן ואנושות ככלל. לעיתים, קהילות רצוניות המושתתות על גישה זו, נוטות לחבור לקהילות דומות על מנת לקדם את תפישת עולמם ולהרחיב את צורת חיים זו. לאור זאת הוקמו מספר תנועות, לדוגמה התנועה הקיבוצית ותנועות שיתופיות נוספות בארץ ובעולם.
קישורים חיצוניים
פדרציית הקהילות הרצוניות בצפון אמריקה
חופרים וחולמים - מדריך לקהילות רצוניות בבריטניה
אירוטופיה - מדריך קהילות רצוניות וכפרים אקולוגיים באירופה
רשת הכפרים האקולוגיים העולמית
נוודים אקולוגיים מבקרים בקהילות רצוניות בעולם
קהילת סינקופה
קטגוריה:קהילות ייעוד
קטגוריה:סוציאליזם
קטגוריה:פעילות שיתופית
de:Lebensgemeinschaft#Große Lebensgemeinschaften | 2024-02-10T07:16:45 |
יידישפיל | הפניה תיאטרון יידישפיל | 2023-12-27T05:51:13 |
אלומיניום | אַלוּמִינְיוּם (Aluminium; בעברית: חַמְרָן) הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי Al ומספרו האטומי 13. האלומיניום הוא מתכת רקיעה וכסופה. זהו היסוד השלישי בשכיחותו (כ-8 אחוז) בקרום כדור הארץ, אחרי חמצן וצורן, והשכיח ביותר בין המתכות. אלומיניום מופק בעיקר מבוקסיט ומצוין בחסינותו לחמצון, בעמידותו ובצפיפותו הנמוכה, המאפשרת ייצור מוצרים קלי משקל. לאלומיניום חשיבות כלכלית גבוהה והוא משמש בתעשיות רבות (משקופים וכנפי חלונות, מטוסים, דלתות, ידיות וכיוצא בזה).
תכונות
האלומיניום היא מתכת קלה, שצפיפותה שליש מצפיפות פלדה או נחושת. חשיל (מחושל בקלות, השני בחשילותו אחרי זהב), רקיע (מקום ששי ברקיעותו), מתגבש ומעוצב בקלות. רך יחסית ונוח לעיבוד שבבי. לאלומיניום ברק עמום הנוצר בעקבות שכבה דקה של אלומיניום חמצני - אלומינה, המופיעה מיד בחשיפה לאוויר. האלומינה קשה ביותר, ואינה מתפוררת מגוף האלומיניום, ובכך מקנה לו עמידות לשיתוך.
חסר תכונות מגנטיות. מוליך בצורה טובה חשמל וחום.
שימושים
במונחים של כמות או ערך, השימוש באלומיניום עולה על זה של כל מתכת אחרת פרט לברזל. על פי נתוני איגוד האלומיניום הבינלאומי בשנת 2011 הופקו בעולם (לא כולל מחזור) כ-44 מיליוני מטר מעוקב אלומיניום.
לאלומיניום טהור חוזק מתיחה נמוך, אך בסגסוגות עם מתכות אחרות, כגון נחושת, אבץ, מגנזיום וצורן, מפגין האלומיניום תכונות מצוינות המתאימות לתפקידים רבים.
האלומיניום משמש ליצירת מוצרים העומדים בעומס מכני בינוני ודורשים משקל נמוך ועמידות בשיתוך.
לרוב המראות בימינו שכבת אלומיניום במשטחן האחורי. גם במראות של טלסקופים משתמשים באלומיניום. שימושים נוספים:
משמש ליצירת חלקי מכוניות, מטוסים, משאיות, פסי רכבת, כלי שיט, טילים וכדומה בזכות משקלו הקל.
שימושים רבים מאוד בתחום הבנייה - הוא משמש כחומר עיקרי למסגרות חלונות ודלתות.
כלים יומיומיים כמו כלי מטבח, בזכות היותו מוליך חום מצוין, והקלות שבה ניתן להחזיקו נקי ומבריק.
פחיות שתייה, משום שהמכלים אינם מחלידים, משקלם זניח וקל מאוד למעוך אותן לצורך איסוף.ממוזער|פחית אלומיניום|ללא
שמאל|ממוזער|250px|אלומיניום
קווי תמסורת חשמליים; על אף שאלומיניום מוליך רק 60% מהמוליכות של נחושת הוא זול יותר.
לאלומיניום טהור (99.999%) שימוש בתעשיית האלקטרוניקה ובייצור תקליטורים.
אבקת אלומיניום משמשת לעיתים קרובות להכנת צבע כסף.
גופי קירור לרכיבים אלקטרוניים פולטי חום, למשל: מעבדי מחשבים עשויים מאלומיניום בזכות מוליכות החום הטובה שלו. נחושת עדיפה לתפקיד זה אך היא יקרה וקשה יותר לייצור.
לאלומיניום חמצני תפקיד בייצור זכוכית ואבני אודם וספיר מלאכותיות.
נייר עטיפה - נייר העטיפה (כגון של שוקולד) הוא בעצם יריעת אלומיניום דקה הניתנת לגלילה ולעטיפת מוצרי מזון.
באלומיניום פחמני משתמשים בתעשיית תרסיסי הדאודורנט כחומר מונע הזעה.
תערובת של תחמוצת מתכתית (כתחמוצת ברזל) עם אבקת אלומיניום נקראת תרמיט ומשמשת לריתוך ולמטרות צבאיות.
כמרכיב באלום, משמש ברפואה כתוסף (ממרץ, אדג'ובנט) בחיסונים רבים, כולל חיסוני DTP (דיפתריה, צפדת, שעלת), צהבת A, צהבת B, פפילומה (HPV) ופנאומוקוק. בימינו, רוב עומס האלומיניום הנצבר בגוף התינוק בשנה הראשונה מגיע מחיסוני השגרה.
היסטוריה
היוונים והרומאים הקדמונים השתמשו במלחי אלומיניום כחומרי צביעה ובתור חומר עוצר דימום בפצעים. אלום (מלח אלומיניום) עדיין משמש כחומר עוצר דימום. ב-1761 גיטון דה מורבו הציע לקרוא לאלום אלומין.
ב-1754 הכימאי הגרמני אנדריאס זיגיסמונד מרגרף הצליח לייצר אלומינה (תחמוצת האלומיניום) על ידי בישול חרסית עם חומצה גופרתית ולבסוף תוספת אשלג.
ב-1808 זיהה האמפרי דייווי את האלומיניום כמתכת באלום.
בידוד אלומיניום בוצע לראשונה על ידי פרידריך ולר ב-1827 כשערבב אשלגן עם אלומיניום כלורי. ולר שיפר את התהליך שביצע הנס כריסטיאן ארסטד שנתיים לפני כן, בו הופק לכאורה אלומיניום, וטען כי ארסטד הפיק למעשה אשלגן.
האדם הראשון שגילה את האלומיניום במכרה בוקסיט (מינרל המכיל אלומיניום) ומיצה אותו בהצלחה היה פ. ברטייה.
אנרי סנט-קלר דוויל (Henri Etienne Sainte-Claire Deville) שיפר את התהליך, תוך שימוש בנתרן. נפוליאון השלישי שהתרשם מהמתכת ציווה להחליף את הסכו"ם בארמון לכלי אלומיניום. החפצים הראשונים שיוצרו מאלומיניום היו רעשן לבנו הפעוט של נפוליאון השלישי, ושרשרת שעון עשויה אלומיניום אשר הוענקה למלך סיאם שביקר אז בצרפת. חזונו של נפוליאון השלישי לייצר ציוד צבאי מאלומיניום הביא לתמיכת ממשלת צרפת בפיתוח ואיפשרה לדוויל להרחיב את ייצור החומר עד ל-2 טונות שהופקו בשנת 1859. עם זאת הפקת האלומיניום המשיכה להיות יקרה ומסובכת - ב-1884 עם השלמת בנייתה של אנדרטת וושינגטון הוצבה פירמידת אלומיניום שבראשה הועמד, כמפגן של עוצמה טכנולוגית, קודקוד מתכת שמשקלו כ-3 ק"ג והיה פריט האלומיניום הכבד ביותר שהופק עד אז.
ייצור המוני של אלומיניום התאפשר רק בזכות פיתוחיו של האמריקאי צ'ארלס מרטין הול שרשם פטנט ב-1886 על תהליך אלקטרוליזה למיצוי אלומיניום. בתהליך זה מבוצעת אלקטרוליזה של תחמוצת אלומיניום המומסת במינרל קריאוליט כשהוא מותך. פטנט זה הוזיל את מיצוי האלומיניום ממינרלים וכיום זהו תהליך המקובל בכל העולם.
ב-1909 התגלה בגרמניה כי עירוב של אלומיניום, נחושת, מנגן ומגנזיום יוצר סגסוגת חדשה שנקראה דוראלומין (Duralumin, שם מסחרי שאיננו כבר בשימוש) שלה תכונות הדומות לפלדה רכה אך משקלה הסגולי שליש בלבד מזה של פלדה. תכונות אלו איפשרו ייצור מטוסים קלים וחזקים מדוראלומין.
ייצור אלומיניום
אף-על-פי שאלומיניום הוא יסוד נפוץ בקרום כדור הארץ (בין 7.5% ל-8.1%), הוא אינו מופיע בטבע כמתכת ולא ניתן להפרידו בשיטות מסורתיות. אלומיניום נחשב מתכת מסחרית חדשה והיא מיוצרת בכמויות מסחריות מ-1900. מיחזור אלומיניום הפך לחלק חשוב בתעשיית ייצורו. זיקוק אלומיניום דורש כמויות חשמל עצומות.
תהליך באייר
רוב האלומיניום מופק מהמינרל בוקסיט, בתהליך שנקרא "תהליך באייר" (Bayer Process).
הבוקסיט נטחן ומושרה בנתרן הידרוקסידי (NaOH) בסיר לחץ. בתנאים אלו Al2O3 הופך ל-NaAl(OH)4 ומתמוסס בעוד טיטניום, צורן וברזל נשארים כמשקע. התערובת מסוננת ומועברת למכל שיקוע שבו NaAl(OH)4 מתגבש ל-Al(OH)3. הגבישים נשטפים ומחוממים בכבשן לטמפרטורה של 1000 מעלות צלזיוס עד שנוצר Al2O3, בהתאם למשוואה הבאה:
תחמוצת האלומיניום עוברת אלקטרוליזה ועל הקתודה מתקבל אלומיניום נוזלי טהור (ברמת נקיות של 99%).
מיחזור אלומיניום
על מנת להפיק אלומיניום כחומר גלם תעשייתי, בתהליך הרגיל שאינו כולל מיחזור אלומיניום, יש לכרות אותו במכרות עפרת בוקסיט (Bauxite), לאחר מכן מפרידים את האלומיניום מהעפרה, מעבירים אותו תהליך מורכב, מחממים אותו ואז מעבירים אותו אלקטרוליזה – בסיומו של תהליך ארוך ויקר זה מתקבל אלומיניום שניתן לייצר ממנו דברים. זהו תהליך הצורך כמויות אדירות של אנרגיה, שמעורב בו זיהום סביבתי שונה. בעוד שמיחזור דורש רק 5% מהאנרגיה הדרושה לייצורו.
בישראל, יש כמה חברות ומפעלים העוסקים בתהליכי מיחזור אלומיניום – בעיקר חברות המייצרות פרופילי אלומיניום וממחזרים חומר גלם וכמו כן מיחזור לצורכי ייצור פחיות משקה חדשות.
כימיה
דרגת חימצון 1+
AlH מיוצר בחימום אלומיניום ב-1,500 מעלות צלזיוס בסביבת מימן.
Al2O מיוצר בחימום Al2O3 עם צורן בריק בטמפרטורה של 1,800 מעלות צלזיוס.
Al2S מיוצר בחימום Al2S3 יחד עם שבבי אלומיניום בריק בטמפרטורה של 1,300 מעלות צלזיוס.
AlF, AlCl ו-AlBr קיימים במצב צבירה גז והם מיוצרים כשתרכובת הלוגנית מחוממת עם אלומיניום.
דרגת חימצון 2+
אלומיניום חד-חמצני (AlO) יכול להיווצר כששורפים אבקת אלומיניום בחמצן.
דרגת חימצון 3+
ניתן להפיק אלומיניום הידריד AlH3)n) מ-Al(CH3)3 ומימן. ניתן גם לייצרו מ-AlCl3 כשנמצא בתמיסת אתר.
אלומיניום קרביד Al4C3 מופק בחימום אלומיניום ופחמן בטמפרטורה העולה על 1,000 מעלות צלזיוס.
ניתן להפיק אלומיניום חנקתי (AlN) בחימום אלומיניום וחנקן בטמפרטורה של 800 מעלות צלזיוס או בהידרוליזה של אמוניה עם אלומיניום הידרוקסידי.
אלומיניום זרחתי (AlP) מיוצר גם הוא בצורה דומה לזו של AlN.
Al2S3 מיוצר כשמעבירים על אבקת אלומיניום מימן גופרתי (H2S), זהו חומר רב צורתי.
סיכונים בריאותיים
על-פי רוב, אין לאלומיניום השפעה על תאים חיים. עם זאת, ישנם אנשים המפתחים אלרגיה לאלומיניום, המתבטאת בדלקת בעור, גירודים ועוד.
קיימים מחקרים המראים קשר בין ריכוזי אלומיניום גבוהים במי השתייה למחלת אלצהיימר, כמו גם למחלות ניווניות אחרות של המוח. במחקרים אחרים נמצא כי המחיצות (plaques), הנוצרות במוחותיהם של חולי אלצהיימר, מכילות לעיתים כמויות אלומיניום גדולות יחסית, אף כי טרם הוצע מנגנון המקשר בין נוכחות האלומיניום לבין המחלה.
קישורים חיצוניים
אלומיניום בWebelements
הערות שוליים
*
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות
קטגוריה:מטלורגיה
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות
קטגוריה:חומרי גלם
קטגוריה:חומרי בניין | 2024-09-28T09:24:41 |
ייחודיות | הפניה סינגולריות | 2016-01-17T11:04:23 |
כוכב נייטרונים | ממוזער|התצפית הישירה הראשונה של כוכב נייטרונים באור נראה (כוכב הנייטרונים RX J1856.5−3754).
220px|ממוזער|שמאל|סוגים שונים של כוכבי נייטרונים (איור)
כוכב נֵיטְרוֹנִים הוא כוכב דחוס, שעשוי ברובו מנייטרונים. הוא נוצר כתוצאה מקריסה כבידתית של כוכב שבו הסתיימה שרשרת ההיתוך הגרעיני.
במהלך הקריסה הכבידתית מתמזגים אלקטרונים ופרוטונים לנייטרונים. כוכב הנייטרונים אינו ממשיך בקריסתו, מכיוון שכנגד כוח הכבידה פועל לחץ ניוון, כלומר לחץ הנובע מעקרון האיסור של פאולי בין הנייטרונים שמרכיבים אותו (מכיוון שניטרונים הם פרמיונים). לחץ דומה פועל בננס לבן, שם הדחייה נובעת מאותו עיקרון, אלא ששם הוא פועל בין האלקטרונים.
צפיפותם של כוכבי נייטרונים עצומה, והיא מסדר-גודל של מאות מיליוני טון לסמ"ק. הסיבה לכך היא שבין הנייטרונים בכוכב נייטרוני לא מפריד ואקום, בשונה בחומרים רגילים: בחומר רגיל גרעין האטום תופס 1 חלקי 10,000 עד 1 חלקי 100,000 מנפח האטום כולו, בעוד שבליבתו של כוכב נייטרוניים הנייטרונים "צמודים" זה לזה, ולכן צפיפותו דומה לצפיפות של גרעין אטום. בשל צפיפותם הרבה, לכוכבי הנייטרונים כבידה משטחית גבוהה, ומהירות הבריחה מהם היא עד חצי ממהירות האור. בגלל חוק שימור התנע הזוויתי, כוכבי הנייטרונים, שמומנט ההתמד שלהם קטן באופן ניכר כתוצאה מהקריסה, מסתובבים במהירויות זוויתיות גבוהות ביותר, עד כדי מאות סיבובים בשנייה. בשל שימור המומנט המגנטי שלהם, הם הופכים לרוב להיות פולסרים (מלשון pulse - "פעימה" באנגלית). כוכבי נייטרונים נוהגים להימצא במצב די שכיח של קשר כבידתי עם עוד כוכב נייטרונים עד אשר הם מתנגשים ומתפוצצים באירוע הדומה לסופרנובה הנקרא קילונובה. בזמן הפיצוץ גזים חמים והרבה קרני גאמה מתפזרים ברחבי היקום. פיצוץ הקילונובה נחשב לפיצוץ השני החזק ביקום אחרי התנגשות של שני חורים שחורים אולטרה מסיבים. אחרי הפיצוץ המסה שלא התפזרה בחלל קורסת לחור שחור לרוב עם מסה בין 10 ל-20 מסות שמש.
חקר הכוכבים הנייטרונים
קיומם של כוכבי נייטרונים נחזה ב-1933, שנה לאחר גילוי הנייטרון עצמו, על ידי האסטרופיזיקאים ולטר באדה ופריץ צוויקי על-סמך עבודותיו של הפיזיקאי ההודי סוברהמניאן צ'נדראסקאר. אולם, כוכבי הנייטרונים היו בגדר רעיון תאורטי גרידא עד לשנת 1967, שבה קבוצת אסטרונומים בריטיים גילתה את הפולסר הראשון.
בחודש יוני 2017 שוגר NICER, טלסקופ בתחום קרני הרנטגן, והוא צפוי להיות מותקן במהלך השנה על תחנת החלל הבינלאומית.
ב-16 באוקטובר 2017 פורסם כי צוות מחקר בינלאומי הצליח לתעד לראשונה התנגשות ומיזוג של שני כוכבי נייטרונים. המיזוג, אשר אירע לפני כ-100 מיליון שנה, תועד באמצעות גלאי פרויקט LIGO המשמש לצפייה בגלי כבידה, שעל בנייתו זכו האמריקאים ריינר וייס, בארי בריש וקיפ תורן בפרס נובל לפיזיקה.
היווצרות
ממוזער|השוואה מקורבת בין גודלם של חור שחור (בשחור), כוכב נייטרונים (בסגול) וננס שחור או ננס לבן (באפור)|טקסט=
כוכב נייטרונים נוצר במהלך סופרנובה מסוג 2 של כוכב בעל מסה של 8 עד 20 מסות שמש, או כתוצאה מסופרנובה מסוג 1, לאחר שתהליך ההיתוך הגרעיני מגיע ליסוד ברזל הוא מפסיק לבצע את שרשרת ההיתוך שכן אין יותר רווח באנרגיה לאחר היתוך גרעיני ברזל, ובעצם ממשיך רק להגדיל את מסת הליבה, כאשר הליבה מגיעה למסה קריטית, לחץ ניוון האלקטרונים שמחזיק את אטומי הברזל קורס ובעצם כל הליבה מתכווצת בבת אחת לכוכב ניטרונים. עתה מוחזקת הליבה על ידי לחץ ניוון ניטרונים. עקב הכיווץ נוצר גל הלם אדיר שיוצא החוצה ומשליך מעליו את כל מעטפת הכוכב מעל הליבה של כוכב הניטרונים. מסתו של כוכב נייטרונים לאחר הקריסה היא 1.2 פעמים מסת השמש עד 3 מסות שמש (גבול טולמן-אופנהיימר-וולקוף), כאשר קוטרו מונה קילומטרים ספורים בלבד.
מבנה
קליפתו החיצונית של הכוכב מורכבת מברזל, שנדחס בלחץ גבוה. לאחר שכבת מעבר שכנראה עשויה מאטומים דחוסים ביותר עד שהם התגבשו לצורת צינורות ושכבות המכונה פסטה גרעינית, מגיעה השכבה העיקרית של הכוכב, שברובו עשוי מנייטרונים, כאשר ביניהם מצויים היפרונים (באריונים המכילים קווארק מוזר). ההרכב המדויק של ליבת הכוכב אינו ידוע, כאשר ההשערות נעות בין ליבה העשויה נייטרונים דחוסים יותר, להיפרונים, ועד השערת וויטן הגורסת שהליבה עשויה מחומר מוזר שיציב מבחינה תרמודינמית גם ללא כבידה (השערה אשר אינה נתמכת בתצפיות או חישובים מדויקים).
ראו גם
התפרצויות גמא
פולסר
חור שחור
קישורים חיצוניים
גל וינר, לראשונה תועדה התנגשות של כוכבי ניטרונים, באתר מכון דוידסון, אוקטובר 2017
הערות שוליים
נייטרונים
קטגוריה:שלבים במחזור החיים של כוכבים | 2023-10-13T08:13:31 |
חקיקת משנה | ממוזער|שמאל|טקסט=מוזנים|מאזניים
חקיקת משנֶה היא חקיקה שנעשתה על ידי מי שהוסמך לכך על ידי המחוקק, ולא על ידי המחוקק עצמו. בישראל, למשל, חקיקת משנה לא מאושרת בכנסת בשלוש קריאות, אלא מותקנת על ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים.
חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה, שלפעמים מכונה תקנות, נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנו של המחוקק בירידה לפרטים, לא להעסיקו בעניינים טכניים שאינו בקיא בהם, וכדי לאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר.
עם זאת, מחקרים מן העת האחרונה מדגישים כי חקיקת משנה סובלת מדימוי אפור שלא בצדק. היא אינה רק מכשיר טכני ליישום חקיקה ראשית. תקנות מקיפות את כל תחומי החיים הפרטיים, הצרכניים והמסחריים ויש להן תפקיד מרכזי בהכוונת התנהגות. ללא חקיקת משנה רבות מזכויותיו וחובותיו של הפרט אינן מקבלות תוקף והלכה למעשה מתאיינות. בעידן המדינה הרגולטורית תקנות ממלאות תפקיד חשוב במיוחד עבור עסקים, חברות וארגונים אחרים. במהלך משבר הקורונה היו אלו תקנות שהסדירו את ההתנהלות האזרחית והעסקית היומיומית בישראל.
חקיקת משנה בישראל
בישראל חקיקת משנה מתפרסמת ב"רשומות", בעיקר ב"קובץ התקנות" וכן ב"ילקוט הפרסומים". בהתקנתה עוסקים השרים, בדרך כלל תוך אישור של ועדה מוועדות הכנסת, ופקידים בכירים, על פי הסמכה בחוק המתאים. חקיקת המשנה כוללת בעיקר תקנות, וכן צווים וכללים. גם חוקי עזר עירוניים, המתקבלים על ידי רשות מקומית באישור שר הפנים, נחשבים לחקיקת משנה.
תקנות שעת חירום, שהסמכות להתקינן ניתנה לממשלה במסגרת חוק יסוד: הממשלה, מאפשרות לממשלה להתקין תקנות המאפשרות ביטולו של כל חוק. בכך ניתנה לממשלה עוצמה חריגה, ולמעשה ניתנה לה, לרשות המבצעת, האפשרות ליטול את סמכויותיה של הרשות המחוקקת.
תהליך התקנתה של חקיקת משנה
הסמכות להתקין חקיקת משנה ניתנת בחקיקה ראשית לגורם של הרשות המבצעת: שר, פקיד בכיר וכדומה. בהתאם לשיקול דעתו ולסמכות שניתנה לו בחוק, בעל הסמכות מנסח את חקיקת המשנה. לפי , מי שמוסמך להתקין תקנות, מוסמך גם לשנותן או לבטלן.
לעיתים החוק המסמיך מחייב את השר לקיים חובת התייעצות עם גורמים שנקבעו בחוק.
לעיתים רשאי בעל הסמכות לפרסם את חקיקת המשנה כבר בשלב זה, אך פעמים רבות עליו להביאה לאישור של ועדה מוועדות הכנסת. בעת הדיון בוועדה, היא רשאית לשנות את הנוסח שהוגש לה.
חתימה: אין הוראה מפורשת בחקיקה המחייבת חתימה (למעט לחוקי עזר) אך זהו נוהג מקובל. למעשה, ללא חתימתו של בעל הסמכות, לא מסתיים תהליך התקנתה של חקיקת משנה.
פרסום: קובע שחובה לפרסם תקנות ב"רשומות", בקובץ התקנות. הסעיף מבהיר שתחילת תוקפן של תקנות ביום פרסומן (בשעה 00:01 מכוח ) אם אין הוראה אחרת בעניין זה. המונח תקנה הוא מונח רחב ודי בכך שהוראה מסוימת תיכנס מהותית להגדרה כדי שתחול עליה חובת הפרסום. חלק מחקיקת המשנה מתפרסם בילקוט הפרסומים ולא בקובץ התקנות. תקנות העוסקות בשיעורי מכס, מס קנייה ובלו מתפרסמות במסגרת נפרדת מזו של שאר התקנות. רק עם הפרסום ב"רשומות" נכנסת חקיקת המשנה לתוקף.
יולי אדלשטיין, בתקופת כהונתו כיושב ראש הכנסת, מתח ביקורת על אופן הטיפול של משרדי הממשלה בתקנות:
"חלק מרכזי מתפקיד השרים הוא לגרום לכך שלחוקים שתחת סמכותם תהיה גם משמעות מעשית. לפעולה החשובה הזו קוראים 'התקנת תקנות'. עד כאן התאוריה. המציאות רחוקה ממנה מאוד. פעמים רבות משרדי הממשלה מזניחים את התקנות: מתעכבים מאוד באישור שלהן או פשוט מתעלמים מהן. פה חייבים להבין דבר אחד: 'חוק בלי תקנה – כגוף ללא נשמה'".
הבדלים מהותיים בין חוק לחקיקת משנה
, מגדיר חיקוק – "חוק או תקנה". כינוי משותף זה משקף את העובדה שמבחינות רבות אין הבדל בין חוק לתקנה, שהרי שניהם יוצרים נורמה כללית שיש לציית לה. אולם בכל זאת ישנם הבדלים בין שני מעשי חקיקה אלה. לא רק הגורם המחוקק ותהליך החקיקה מבדילים בין השניים, אלא גם חוסנו של מעשה החקיקה בפני ביקורת של בית המשפט. החקיקה הראשית מחייבת כמעט תמיד את בית המשפט, ויכולתו לערער עליה מצומצמת ביותר (אפשרות כזו קיימת כאשר הוראה בחוק רגיל עומדת בסתירה להוראה בחוק יסוד. חקיקת משנה ניתנת לביטול על ידי בית המשפט כאשר נמצא בה פגם. פגמים עיקריים המאפשרים ביטולה של חקיקת משנה הם:
היא סותרת חוק, מבלי שניתנה הסמכה מפורשת לכך;
יש בה חריגה מהמסגרת שנקבעה בהסמכה להתקינה (אין סעיף מסמיך בחוק לתוכן הוראה בחקיקת המשנה);
היא הותקנה על ידי מי שאינו מוסמך לכך, או בדרך שונה מזו שקובעת ההסמכה;
היא אינה ברורה, כך שבית המשפט מתקשה לפרש אותה;
היא אינה עומדת במבחן הסבירות. למשל: היא מפרה את עקרון השוויון, כלומר יש בה אפליה פסולה, היא נעשתה לשם "מטרה זרה" או שלא בתום לב. על כך אמר שופט בית המשפט העליון, צבי ברנזון: .
לדבריו של הנס קלינגהופר, מלאכתם של השופטים במקרה זה אינה פשוטה, שכן: .
נגישות ציבורית לחקיקת משנה
מחקרים מצביעים על בעיית נגישות קשה לחקיקת משנה, כולל בהשוואה לחקיקה ראשית. בשנים האחרונות ישנה עלייה נכרת ומתמדת בהיקפה של חקיקת משנה בישראל. על אף שהמידע זמין באתר הרשומות, בעיקר במסגרת "קובץ התקנות", הוא מאורגן באופן מסורבל, שאינו מאפשר קריאה נוחה והבנה של התקנות, על שלל התיקונים שנערכו בהן. לתקנות לא נלווה כל הסבר או תקציר. לפיכך, מחקרים הציעו להטיל חובת הנגשה דיגיטלית על רשויות מנהליות בהקשר של חקיקת משנה, שתעשה שימוש בפלטפורמות דיגיטליות דוגמת רשתות חברתיות ותעביר מידע משפטי באופן קריא ומועיל לציבור באמצעות אינפוגרפיקה.
שיתוף הציבור בהתקנתה של חקיקת משנה
בתהליך חקיקתו של חוק ניתנת לציבור הזדמנות לומר את דברו. הצעת החוק מתפרסמת ברבים (בפרסום "הצעות חוק"), כך שניתן לקיים דיון ציבורי בהצעה, בנוסף לדיון המתקיים בה בכנסת. לא זה המצב בנוגע לחקיקת משנה. בדרך כלל הכוונה להתקין חקיקת משנה אינה מתפרסמת ברשומות, והדיון בה נעשה רק בוועדת הכנסת המתאימה (ולעיתים לא נדרש אף דיון כזה). אף שניתן להצדיק מצב זה בצורך שלא לעכב את תהליך החקיקה, שהרי המהירות היא מיתרונותיה של חקיקת המשנה, אמר על כך פרופ' יצחק זמיר:
מענה חלקי לבעיה זו ניתן בעשור השני של המאה ה-21 עם פרסומה של חקיקת משנה מתוכננת ב"אתר החקיקה הממשלתי", והצגתה להערות הציבור.
חקיקת משנה שיש להביאה לידיעת הציבור קודם להתקנתה נמצאת בדיני העבודה. שר העבודה מוסמך להוציא צו הרחבה בהתאם ל, ו מחייב לפרסם ב"רשומות" הודעה על כוונה לתת צו הרחבה.
ראו גם
חוק עזר
היטל פיתוח
לקריאה נוספת
ברוך ברכה, משפט מינהלי, הוצאת שוקן, 1986.
אהרן ברק, "פיקוח בתי המשפט על חקיקת המשנה", הפרקליט, אוגוסט 1965.
קישורים חיצוניים
חקיקת משנה: נוהל והנחיות, בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 9 בנובמבר 2003
ברוך ברכה, חקיקת משנה, באתר של אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
* | 2024-04-10T20:20:51 |
סוליפסיזם | סוליפסיזם (מלטינית: solus, "בלבד", ו-ipse, "עצמו") היא תפיסה מטאפיזית ואפיסטמולוגית הטוענת כי אדם יכול להיות בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד - ה"אני" העצמי שלו. על פי גישה זו, עולם חיצוני לתודעה העצמית של האדם וכן גם תודעות של אנשים אחרים, לא בהכרח קיימים אובייקטיבית במציאות.
הסוליפסיזם הוא ביטוי של הספקנות. המשפט "אני חושב, משמע אני קיים" של רנה דקארט נחשב למרכזי בסוליפסיזם.
עקרונות
שלילת קיום חומרי, בפני עצמה, אינה מהווה סוליפסיזם. לסוליפסיזם שלושה עקרונות מרכזיים:
הידע הוודאי ביותר של אדם הוא תוצרי תודעתו - מחשבותיו וחוויותיו.
היות שאדם אינו יכול להיות בטוח בקיומו של דבר פרט לתודעתו, תוצריה הם הידע הוודאי ביותר. תוצרי התודעה הם הידע היחיד שקיומו אינו מוטל בספק.
אין קשר הכרחי בין חוויות נפשיות מודעות להתנהגות חיצונית.
דוגמה בולטת לעיקרון זה היא הניסוי הדמיוני 'ניסוי המוח בחבית'. לפי הרעיון שניצב בבסיס הניסוי, אם ינתקו מוח אנושי מגופו, ישימו אותו במכל מלא בחומר משמר-חיים, ויחברוהו למחשב שיקלוט את שדריו, יוסיף המוח לחיות כאילו לא נותק מעולם, במציאות וירטואלית שייצור לעצמו. המוח ימשיך לחוות חוויות ולחוש רגשות, אף על פי שאין להן כל יסוד במציאות החומרית. הניסוי מדגים את היעדר התלות של חוויות נפשיות במציאות, פועל יוצא של מבנה המוח האנושי.
אדם אינו מסוגל להבין באופן מדויק רגש או חוויה של אדם אחר.
היות שחוויות ורגשות הן דבר סובייקטיבי, ואין בנמצא זוג בני אדם זהים לחלוטין, הרי שרגש לעולם יהא ייחודי. מכאן ניתן להסיק כי אדם יכול להבין, בקירוב בלבד, רגש של אדם אחר רק באמצעות השוואתו לרגש דומה שחווה הוא בעבר, ושימוש בדמיונו.
הבעיה המרכזית בסוליפסיזם היא בעיית קיום התודעות האחרות: היות שביכולתו של אדם לראות רק את התנהגותם של בני אדם אחרים, ולא את הלכי נפשם, כיצד יוכל לדעת אל נכון שקיימת תודעה אחרת, נוסף על זו שלו? אמת, גם את תודעתו שלו אין הוא מסוגל לראות, אך לה הוא מודע וכך הוא יכול, א-פריורי, להיווכח בקיומה.
היסטוריה
גורגיאס
סוליפסיזם מתועד לראשונה בדבריו של הפילוסוף גורגיאס (376-483 לפנה"ס), כפי שצוטטו על ידי סקסטוס אמפיריקוס:
דבר אינו קיים.
אפילו קיים דבר מה, מן הנמנע לדעת דבר אודותיו.
אפילו ניתן לדעת דבר אודותיו, מן הנמנע להעביר את הידע לאחרים.
בעת ההיא, עיקרו המרכזי של הסוליפסיזם היה להראות שידע 'אובייקטיבי' אינו אפשרי.
דקארט
לימים היה הסוליפסיזם למסד התפישה, לפיה היכולת האנושית להבין את מושגי הנפש (חשיבה, רצון, תפישה) אינה מושלמת אלא באמצעות שימוש בדמיון ובהשוואה לחוויות דומות. כלומר, באמצעות הפשטה של חוויות פנימיות. והתפישה הזו, על גווניה השונים, קנתה לה השפעה בפילוסופיה מאז שרומם דקארט את החיפוש אחר ביטחון מוחלט למדרגת היעד העיקרי באפיסטמולוגיה. בו בזמן רומם דקארט את האפיסטמולוגיה למדרגת "פילוסופיה ראשונית".
ברקלי
דחייתו של ברקלי את המטריאליזם לטובת האידיאליזם מעניקה לסולפסיזם תימוכין נוספים, נוסף על אלה של דקארט. דקארט תמך בדואליזם האונטולוגי, לפיו קיימים הן העולם החומרי, הן התודעות הלא-חומריות הן האל. ברקלי לעומתו, דחה את קיום החומר אך לא את קיום התודעות, ובהגדירו את האל כתודעה קיבל גם את קיומו.
סוליפסיזם בספרות
"סוליפסיזם קיבוצי" הוא הגישה הפילוסופית המנחה את החברה הדמיונית בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, בו "האח הגדול" שואף לשלוט בזיכרון ובתודעה וכך למעשה לשלוט במציאות.
לקריאה נוספת
על החיבור "עקרוני הדעת של האדם" לבישוף ברקלי באתר אונ' ת"א
קישורים חיצוניים
אליהו גליל, "על אלו ששרים דואט עם עצמם: סוליפסיזם ויהדות", בלוגין שאובין.
ישעיהו ליבוביץ, לאדם יש ודאות רק כלפי עצמו, מתוך הסרט "יתגבר" (יוטיוב).
ניר זילכה, "אני, העולם והמילים: ספקנות, שפה, סוליפסיזם". https://www.newbook.co.il/book/99998954
הערות שוליים
קטגוריה:מטאפיזיקה | 2024-07-20T10:23:53 |
F16 | הפניה ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון | 2021-04-12T20:10:17 |
הבימה | תיאטרון הבימה (נוסד ב-1917) הוא התיאטרון הלאומי של ישראל הממוקם בתל אביב. זוכה פרס ישראל לשנת 1958 וחבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה". מנכ"ל התיאטרון הוא דני וייס, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא משה קפטן. 250px|ממוזער|שחקני הבימה בשנת 1942
היסטוריה
200px|ממוזער|שמאל|סמליל הבימה המקורי מ-1968 שעיצב דן ריזינגר
200px|ממוזער|שמאל|סמליל הבימה המקורי עד 2023
שמאל|250px|ממוזער|חנה רובינא בדמותה של לאה במחזה "הדיבוק"
שמאל|ממוזער|250px|"הבימה" מעלה את "הדיבוק". הצגת הבכורה הייתה בתיאטרון סקרטריובה, בסמטת ניז'ני קיסלובסקאיה מס' 6 במוסקבה ב-31 בינואר 1922
שמאל|ממוזער|250px|אחד מ"חדרי רובינא" במבנה
שמאל|ממוזער|250px|פסל ראשו של קלצ'קין השמור בבנין
250px|ממוזער|שמאל|אבן הפינה לבית הבימה. נמצאת במבואה לבית הבימה
250px|ממוזער|שמאל|מגילת היסוד של הבימה מ-10 ביוני 1935, מוצגת במבואה של הבימה
בגולה
תחילתו של הבימה עוד בשנת 1909 בביאליסטוק, כאשר העלו נחום צמח וקבוצת שחקנים שנקראו בשם "הבימה" את ההצגה "מוסר נער רע" בעברית. הפעילות חודשה בשנת 1914 על ידי נחום דוד צמח, אך נפסקה עד מהרה בשל מספר סיבות, בהן מלחמת העולם הראשונה.
ב-1917 צמח ייסד מחדש את התיאטרון במוסקבה יחד עם מנחם גנסין וחנה רובינא. מקור השם הוא בבימת התפילה בבית הכנסת עליה עומד שליח ציבור בעת התפילה.
צמח נפגש עם הבמאי והמורה הרוסי המפורסם קונסטנטין סטניסלבסקי, מנהל התיאטרון האמנותי וביקש את סיועו בפעילות התיאטרונית והאמנותית של "הבימה". סטניסלבסקי הסכים להפוך את "הבימה" לסטודיו של התיאטרון האמנותי והעמיד לרשותו את יבגני וכטנגוב, במאי ממוצא ארמני, מתלמידיו הטובים ביותר, כדי שישמש מדריך אמנותי לקבוצת הצעירים העבריים. על הרישיון להקמת התיאטרון חתם המיניסטר לענייני לאומים בברית המועצות דאז: יוסיף סטלין.
פעילותו של צמח הייתה חלוצית, שכן התיאטראות העבריים שפעלו לפני כן בארץ ישראל וברחבי הגולה הגדירו עצמם כלהקות חובבים.
ההצגה הראשונה שהעלתה "הבימה" הייתה "נשף בראשית", ארבעה מערכונים בבימויו המקצועי של הבמאי והשחקן יבגני וכטנגוב (ב-1918) על פי שיטת סטניסלבסקי ("האחות הבכירה" – שלום אש, "השריפה" – י.ל פרץ, "החמה, החמה" – יצחק כצנלסון, "פגע רע" – י.ד ברקוביץ'). המחזה השני היה "היהודי הנצחי" שכתב המחזאי וסופר היידיש דוד פינסקי, אשר בו התגבש סגנון משחקה של הלהקה בהצגותיה הראשונות המבוסס על פאתוס והבעה עזה של רגשות. סגנון זה היה פיתוח ופרשנות של הבמאים הראשונים ב"הבימה", וכטנגוב, וורשילוב ומצ'דילוב, לשיטת של סטניסלבסקי, מורם.
את ראשית התהילה השיגה "הבימה" משהעלתה את "הדיבוק" של המחזאי היידי ש. אנ-סקי (שלמה רפפורט), ב-31 בינואר 1922. בהצגה זו, רווית הדרמטיות, נעשה שימוש בתפאורה, באיפור ובתלבושות המשרות אווירת מסתורין. בלטה בה השחקנית חנה רובינא, ששיחקה בתפקיד הכלה לאה רדופת הדיבוק והחלה להסתמן כ"סמל המסחרי" של התיאטרון. מי שקבלה במקור את התפקיד הייתה שושנה אביבית, השחקנית המקצועית היחידה בקבוצה, שעזבה את הלהקה עוד בתקופת החזרות. המחזה הועלה שוב ושוב במשך שנות קיומו של "הבימה", בגלגולים שונים ועל ידי שחקנים מדורות שונים. הזיהוי של התיאטרון עם המחזה היה כה גדול עד כי במשך שנים שימש דימוי נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות, דימוי המאזכר את דמותה של חנה רובינא במחזה כסמליל של "הבימה". "הדיבוק" הוצג ברציפות עד שנת 1965 בשינויי קאסט. ברוב ההצגות גילמה חנה רובינא את לאה הרדופה אך לצידה גלמו את התפקיד בת עמי שניידר (שעזבה את הקבוצה בפילוג הלהקה בארצות הברית בשנת 1927), אינה גובינסקא, פנינה פרח, מרים זוהר ואוה ליאון. בשנת 1979 הועלה שוב המחזה בהבימה, הפעם בבימויו ג'ו צ'ייקן. את תפקיד לאה גלמה השחקנית מיקי מרמור. בהמשך הועלה "הדיבוק" פעמיים נוספות, בשנת 1988 בבימויו של אנז'י ווידה הפולני וב-1998, במסגרת פסטיבל ישראל בבימויו של חנן שניר. בשתי ההפקות גלמה את תפקיד לאה השחקנית נאוה זיו.
הבימה בפלשתינה (א"י)
ב-27 במרץ 1928 הגיעו חברי "הבימה" לנמל יפו, לאחר שנעזרו במרגוט קלאוזנר שהקימה את "חוג ידידי הבימה" בברלין, שלוותה ותמכה בתיאטרון במשך שנים. הצגת הבכורה בארץ הייתה "האוצר" מאת שלום עליכם, שהתקיימה ב-29 בנובמבר באולם שהיה אמור לשמש את התא"י (התיאטרון הארצי ישראלי) בשדרות רוטשילד 80 בתל אביב, אך פורק טרם נכנס לבניין.
בארץ ישראל, נאלץ "הבימה" להתמודד על מעמדו כתיאטרון עברי ייחודי אל מול תיאטראות עבריים נוספים שפעלו בארץ, בהם תיאטרון "אוהל" שהוקם שנה לפני כן על ידי משה הלוי, אחד משנים עשר מייסדי "הבימה", שעזב את התיאטרון עת שהה עוד במוסקבה. "הבימה" פעל בצורה של קולקטיב, שבו כל שחקן היה שותף לרווחים ולהחלטות הרפרטואר והניהול. מראשית שנות השלושים בוימו הצגות התיאטרון במסגרת "הרג'יסורה הפנימית" – באים שבאו מהקולקטיב ובראשם צבי פרידלנד וברוך צ'מרינסקי. פרידלנד, שקיים במחתרת אולפן להכשרת שחקנים צעירים, התמחה במחזות אוניברסליים. צ'מרינסקי התמחה במחזאות יהודית משל שלום עליכם, חיים נחמן ביאליק ומנדלה מוכר ספרים.
מלבד הצגות מתורגמות קלאסיות, החל "הבימה" לשים דגש גם על המחזה העברי המקורי. ב-1937 הועלה המחזה המקורי הראשון מחיי הארץ – "שומרים" – מאת עבר הדני בבימויו של פרידלנד. ההצגה ירדה לאחר זמן קצר. ב-1942 זכתה להצלחה העלאת המחזה "האדמה הזאת" של אהרן אשמן, על חייה של המושבה חדרה, בנוסף להצגה "מיכל בת שאול" של אותו מחזאי.
מאמצע שנות השלושים החלו להצטרף שחקנים מהאולפן הדרמטי של השחקן, הבמאי והמורה למשחק צבי פרידלנד, בתחילה בתפקידים קטנים ובהמשך בתפקידים מרכזיים. במצטרפים מהסדנה נמנו מרדכי בן זאב, בתיה לנצט, חנה מרון, יוסף ידין, אברהם ניניו, דבורה קידר ועדה טל.
בשנת 1945 הקים צבי פרידלנד את בית הספר הדרמטי. מורי המחזור הראשון של בית הספר היו שחקני התיאטרון מנחם גנסין (משחק), פאני לוביץ' (משחק), לאה גולדברג (הבנת-הנקרא), יהושע ברטונוב (קריאה אמנותית), דבורה ברטונוב (תנועה), הדסה שרמן-פריאל (פיתוח-קול), גרטרוד קראוס (תנועה) ושמעון פינקל (היגוי ומשחק). בין פרחי המשחק הצעירים שזכו להתקבל למחזור הראשון של בית הספר הדרמטי מתוך מאה נבחנים ניתן למנות את שרגא פרידמן, שמואל סגל, פנינה פרח, שלמה בר-שביט, שושנה רביד, מישה אשרוב, נחמה דוידית, איתן פריבר ושמוליק עומר. קבוצה זו לצד שחקנים צעירים נוספים, היוותה את הדור הצעיר של "הבימה", שעד כה לא שש לצרף לשורותיו קבוצה גדולה של שחקנים צעירים שימלאו תפקידים מרכזיים בתיאטרון.
בנוסף אליהם הצטרפו לתיאטרון שחקנים מהחוג הדרמטי של "גמנסיה הרצליה", בהם דליה פרידלנד. כן הצטרפו גילה אלמגור, יהודה אפרוני, אלכס פלג ואהרון אלמוג.
עם עליית המשטר הנאצי ופרוץ מלחמת העולם השנייה, העלה התיאטרון מחזות שעסקו באנטישמיות ובשנאת יהודים, בהם : "לא אמות כי אחיה", "המגפה הלבנה", "הסוחר מורשה", "מי האיש", "ורשה" ועוד.
ב-1944 נוסף לתיאטרון מתחרה חדש בדמות התיאטרון הקאמרי, שהתאפיין בקו צעיר וחדשני הן מבחינת החומר האמנותי והן מבחינת להקת השחקנים. כך למעשה פעלו בארץ עם קום המדינה שלושה תיאטראות גדולים: "הבימה", "הקאמרי" ו"אהל", בצד תיאטראות קטנים, במות סאטיריות, מוזיקליות וריווי.
לקראת סוף שנות הארבעים החלו לפקוד את "הבימה" במאים מחוץ לארץ, בהם טיירון גאטרי, יוליוס גלמן, הרולד קלורמן, לי שטרסברג, היי קיילוס ואחרים.
בפברואר 1949 הועלתה ההצגה "בערבות הנגב" של יגאל מוסינזון, מחזה ישראלי על רקע מלחמת העצמאות שהוצג תוך ימי הקרבות ולקחו בו חלק שחקנים צעירים שכוכבם דרך בהצגה, אשר פילסה להם מקום מרכזי בתיאטרון (בהם היו שמוליק סגל, שלמה בר-שביט, שרגא פרידמן ונחמה דוידית ועוד, תלמידי בית הספר הדרמטי של התיאטרון שהוקם בשנת 1945).
לאחר הקמת המדינה
250px|ממוזער|שמאל|בול ישראלי מ-1970 לציון יובל לתיאטרון הבימה וההצגה "הדיבוק"
בין ההצגות הבולטות של "הבימה" בשנות החמישים היו "המרד על הקיין" וכן ההצגה "בית התה של ירח אוגוסט", שבה קנה השחקן רפאל קלצ'קין את עולמו כסקיני המתורגמן. באותה תקופה הועלו מספר הצגות הנסובות סביב תקופת השואה בעידודו וביוזמתו של השחקן והבמאי ישראל בקר, בהן "חנה סנש" – העוסקת בלוחמת ובמשוררת חנה סנש ו"אנה פרנק" – העוסקת בנערה היהודייה אנה פרנק שחיברה יומן ומתה בשואה. בהמשך הוצגו ההצגות "ילדי הצל" ו"ציפור הגטו".
ב-1958 "הבימה" הוכרז רשמית כ"התיאטרון הלאומי של ישראל" והחל לקבל מענק שנתי בסך 100,000 לירות. באותה שנה ניתן לו פרס ישראל בתחום התיאטרון.
בסוף שנות השישים נקלע התיאטרון למשבר כספי ואמנותי, והקולקטיב של שחקניו מזה ארבעים שנה פורק. בתמיכת הממשלה הפך "הבימה" לתיאטרון לאומי במעמד ממלכתי הנהנה מתקצוב המדינה, והתמנה לראשונה חבר נאמנים הבוחר מנהל כללי ומנהל אמנותי. עם מנהליו האמנותיים של התיאטרון נמנו בשנים הבאות שמעון פינקל, יוסי יזרעאלי, שלמה בר-שביט ודוד לוין.
בשנות השבעים שילב "הבימה" ברפרטואר שלו הצגות של המחזאי נסים אלוני, אשר בין היתר חיבר מחזה מיוחד עבור חנה רובינא, "דודה ליזה" ומחזות נוספים "אדי קינג", "הצוענים של יפו" בהם השתלב דור הוותיקים עם דור הביניים והצעיר ב"הבימה": אהרון מסקין, שמעון פינקל, רפאל קלצ'קין, ישראל בקר, שמואל סגל, יוסי בנאי, אדית אסטרוק ואחרים. לאורך העשור הצטרפו לתיאטרון שחקנים צעירים, בוגרי בתי הספר למשחק השונים, לבנה פינקלשטיין, יונה אליאן, שרגא הרפז, שמעון כהן, רפי תבור, רבקה אברבוך ואחרים.
ב-1983, על רקע מלחמת שלום הגליל, הועלה המחזה האנטי מלחמתי של אאוריפידס "נשות טרויה", המציג את סבלן של נשות לוחמי טרויה הנלקחות מטרויה כשפחות וכפלגשים על ידי מצביאי הצבא היווני. במהלך שנות השמונים היה שמואל עומר מנהל התיאטרון. דוד לוין כיהן כמנהל אמנותי בין השנים 1978 עד 1985. אחריו כיהן כמנהל אמנותי עמרי ניצן המנהל האמנותי 1985-1990, אוריאל זוהר היה דרמטורג התיאטרון 1989–1990.
בראשית שנות התשעים נקלע "הבימה" למשבר כספי חריף ולסכסוכי הנהלה. ב-1995 התמנה יעקב אגמון למנהל כללי ואמנותי ובנוסף אליו התמנה גם נאמן ציבורי מטעם הממשלה. התיאטרון הצליח להגדיל את כמות צופיו והחל לצאת מהמשבר הכספי המתמשך, אולם מבקרי התיאטרון טענו שהדבר בא על חשבון איכות ההצגות, כמו בהעלאתם של מחזות זמר מסחריים. בעקבות קיצוץ בתקציב המדינה לתמיכה במוסדות תרבות גובש הסכם הבראה נוסף שפרש את החוב על פני שנים רבות יותר. בשנים אלה הוקמה על ידי המנהל האמנותי, אילן רונן, "קבוצת הצעירים" של התיאטרון, שהעלתה הצגות בקו יותר צעיר ונועז. לרגל חגיגות ה-80 ל"הבימה" ב-1997, הועלתה גרסה נוספת של "הדיבוק", המחזה הועלה ב"הבימה" מספר פעמים רב ביותר, ועימו מזוהה התיאטרון יותר מאשר עם כל מחזה אחר. לקראת חגיגות היובל למדינה ב-1998 העלה התיאטרון את המחזמר "בוסתן ספרדי" בבימויו של צדי צרפתי. המחזמר זכה להצלחה רבה והפך להצגה המועלית ביותר מקום המדינה, שמוצגת עד היום (2019) עם למעלה מ-2,500 הצגות. כמו-כן הועלו בו ממחזותיו של חנוך לוין, כגון הילד חולם. הצגות בולטות נוספות מהשנים האחרונות היו "המדריך למטייל בוורשה", "סונטת סתיו" ו"מועדון האלמנות העליזות" בכיכובה של ליא קניג, "קדיש לנעמי" ו"בית ברנרדה אלבה" בכיכובה של גילה אלמגור ו"מלכת היופי של ליניאן" בכיכבה של דבורה קידר.
בשנת 2007, בעקבות תחילת שיפוץ הבניין, עברו הצגות התיאטרון לאולמות שונים ברחבי תל אביב, בעיקר לאולם "בית החייל" ולאולם "אריסון". החוב הכספי שצבר התיאטרון מאז שנות התשעים, והצורך בתשלום עבור שכירת אולמות ומשרדים החריפו את המשבר הכספי של התיאטרון. בשנת 2010 מונתה מועצת נאמנים לתיאטרון.
בסוף שנת 2020 הוחלט על פירוק החברה לתועלת הציבור במסגרתה פעל הבימה, כחלק מהסדר חובות התיאטרון שעמדו על כ-72 מיליון שקלים. עיריית תל אביב לקחה על עצמה את המשך הפעלת התיאטרון כתאגיד עירוני. ב-24 במרץ 2022 הוכרז התיאטרון רשמית כתאגיד עירוני של עיריית תל אביב-יפו.
פרסום
הבימה זכתה לפרסום רב, ובכך תרמה לפרסום של תחייה העברית והציונות. במסיבה לכבוד הבימה אמר נחום סוקולוב:
"בפרסום הציונות והעברית עשתה הבימה גדולות בכל העולם. יש רבים שאינם יודעים על הציונות והם יודעים על הבימה. הנני מעיד כאן בשם ההסתדרות הציונית שהבימה הביאה תועלת לא תשוער לציונות בעולם כולו."
בית הבימה
250px|ממוזער|שמאל|עצרת מחאה המונית מחוץ לתיאטרון הבימה בתל אביב, נגד מדיניות הספר הלבן של שלטונות המנדט הבריטי, 18 באוגוסט 1946
250px|ממוזער|שמאל|בית הבימה בשנת 1950 לערך
טקסט=בנייה מחדש של בניין התיאטרון, 1969. אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|ממוזער|עבודות הבנייה, 1969. אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|250x250 פיקסלים
שמאל|ממוזער|250px|מבנה תיאטרון הבימה (2005)
שמאל|ממוזער|250px|עבודות השיפוץ בינואר 2010
שמאל|ממוזער|250px|אולם רובינא המחודש, דצמבר 2011
שמאל|ממוזער|250px|חזית בניין הבימה החדש בכיכר הבימה
ממוזער|הבימה מזווית גן יעקוב|333x333 פיקסלים
עם עליית חברי הבימה לארץ ישראל עלתה שאלת הקמת בית קבוע לתיאטרון. כבר באוגוסט 1929 החליטה העירייה עקרונית להקציב לתיאטרון מגרש, אם התיאטרון יראה יכולת לבנות עליו תיאטרון. בתחילת 1932 הוחל באיסוף כספים למען בניית בית הבימה והוקמו "חוגי הבימה" ברחבי ארץ ישראל בערים ובמושבות. בינואר 1933 החליטה העירייה על הקצבת המגרש לתיאטרון במקומו הנוכחי. ביולי 1933 הוחלט במועצת העירייה על התנאים להחכרת המגרש לתיאטרון, על פיהם המגרש יהיה רשום על שם העירייה ותוחכר במחיר סמלי לתיאטרון למטרות אמנותיות בלבד. כן נדרש שלא יהיו הצגות בבית הבימה בשבתות ומועדים. החוזה נחתם במהלך חודש אוגוסט 1933.
ב-1935 הונחה אבן הפינה לבניין לפי תוכניות של האדריכל אוסקר קאופמן והאדריכל אויגן שטולצר מהשנה שלפני כן. המבנה נועד לקום בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד בתל אביב, ולהיות המבנה הראשון של המתחם התרבותי של העיר לפי תוכנית גדס. בטקס נכחו הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ, משה שרת וראש העירייה מאיר דיזנגוף. באוגוסט נחפרו יסודות הבניין. רק בשנת 1945 נחנך האולם הגדול, וב-1946 נפתח בית תיאטרון הבימה באופן רשמי. ב-1962 נחנך בבניין אולם נוסף, קטן יותר, שנועד למחזות קאמריים ולמחזות נסיוניים.
מראה הבניין שונה פעמים רבות. ב-1958 הוסיפו לו האדריכלים דב כרמי וצבי מלצר מרפסות שנתלו בין עמודיו וגרם מדרגות שהוביל לכניסה מוגבהת. בשנת 1970 שינה הבניין את פניו שוב בתכנון האדריכלים דוד דה מאיו ויהודה לנדאו. הבניין צופה באבן ונוסף לו קיר מסך מזכוכית, כמו כן נערך עיצוב פנים מחודש למבנה כולו. עוד נוסף בבנין אולם שלישי – אולם ה"בימרתף" להעלאת הצגות יחיד. השינויים נמשכו גם בשנות ה-70 ובשנות ה-80.
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, נפרש על חזיתו המזוגגת של בית הבימה דגל ישראל ענקי, התרסה של תושבי העיר, שנשארו בעיר על אף איום הסקאדים ונחבאו בחדרים אטומים, כנגד עולם ומלואו, ששודרה לעולם, באמצעות רשת CNN.
בשנת 2007 החל פרויקט שיפוץ בית "הבימה" בתכנונו של רם כרמי, יחד עם שיפוץ כללי למתחם הבימה כולו שהופקד בידיו של דני קרוון. השיפוץ כלל בנייה כמעט מחדש של כל המבנה למעט חזיתותיו, והסתיים בספטמבר 2011. הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-100 מיליון ש"ח, מומן על ידי עיריית תל אביב (עיקר המימון) ומשרד התרבות. ששת העמודים המקוריים של המבנה נחשפו ובראשם הותקנה מערכת תאורה בדמות מטריה. מעטפת זכוכית שקופה בגובה של 10 מטרים הורכבה בחזית המבנה. בבניין יש ארבעה אולמות: "אולם רובינא" (930 מושבים), "אולם מסקין" (320 מושבים), "אולם ברטונוב" ("הבימרתף") (220 מושבים) ו״אולם בלאנש רפפורט״ (״הבימה 4״) (עד ל-170 מושבים). שטח המבואות הורחב ועוצב מחדש. הן משתרעות על פני שלושה מפלסים שמכולם ניתן להשקיף אל מחוץ למבנה דרך קיר הזכוכית. משרדי ההנהלה הועתקו לקומת הגג החדשה, סדנאות התיאטרון וחדרי החזרות שופצו והורחבו, וכל תשתיות הבניין שודרגו.
שמאל|ממוזער|250px|בניין הבימה המשופץ, 2011
הבימה במשכנה החדש
ב-22 בינואר 2012, נחנך משכנה החדש של "הבימה" במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, שרת התרבות והספורט לימור לבנת וראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי.
בין ההצגות הבולטות שהועלו מאז כניסת התיאטרון למשכנו החדש:
מחזאות ישראלית עכשווית: "המאהב" (על פי א.ב יהושע), "יהוא" (גלעד עברון), "עשר דקות מהבית" (מאיה ערד יסעור), "אשה בורחת מבשורה" (על פי דוד גרוסמן), "פליישר" (יגאל אבן אור);
מחזאות ישראלית קלאסית: "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (נתן אלתרמן וסשה ארגוב), "איש חסיד היה" (בעריכת דן אלמגור), "לא ביום ולא בלילה" (אברהם רז);
מחזאות יהודית קלאסית: "מירל'ה אפרת" (יעקב גורדין), "אדם לא מת סתם" (על פי דבורה בארון), "סיפור פשוט" (על פי ש"י עגנון);
מחזאות מודרנית בת זמננו: "פרסונה" (אינגמר ברגמן), "ערי מדבר אחרות" (ג'ון רובין בייטס), "משהו טוב" (איילין מרפי), "חיזור גורלי" (ג'יימס דירדן), "מה עושים עם ג'ני?" (דונלד ר. ויילד);
מחזאות קלאסית: "הסוחר מוונציה", "קוריולנוס" (ויליאם שקספיר), "הדה גאבלר" (הנריק איבסן), "החייל האמיץ שוייק" (ירוסלב האשק), "ליזיסטרטה" (אריסטופאנס), "הקמצן" (מולייר), "אדיפוס המלך" (סופוקלס), "אבא גוריו" (על פי אונורה דה בלזאק), "לבד בברלין" (על פי הנס פאלאדה) "תמונתו של דוריאן גריי" (על פי רומן מאת אוסקר ויילד);
מחזות זמר: "גבירתי הנאווה" (אלן ג'יי לרנר), "אוויטה" (טים רייס ואנדרו לויד ובר), עלובי החיים (אלן בובליל וקלוד מישל שונברג על פי הרומן מאת ויקטור הוגו), סימני דרך (מחזמר משיריה של נעמי שמר), מיקה שלי (מחזמר משיריו של יאיר רוזנבלום), מאמה מיה! (קת'רין ג'ונסון, בני אנדרסון וביורן אולבאוס), מצדה 1942 (דייוויד גולדסמית׳ ושוקי לוי, על פי מחזה מקורי מאת גלן ברנבוים), עוד חוזר הניגון (מוטי לרנר, על פי הביוגרפיה "אלתרמן" מאת פרופסור דן לאור), השנה היפה בחיי בשיתוף תיאטרון חיפה (אוהד חיטמן), קזבלן (יואל זילברג, ויגאל מוסינזון על פי מחזה מאת יגאל מוסינזון);
עם המעבר למשכן החדש, הורחבה פעילותה של קבוצת "צעירי הבימה" בניהולו של שי פיטובסקי. שחקני ויוצרי הקבוצה השתלבו בהמשך בהצגות התיאטרון כשחקנים וכיוצרים מן המניין, בהם הדרמטורגית שחר פנקס והבמאית שיר גולדברג.
בשנים האחרונות, הצגות התיאטרון הועלו במרכזים החשובים באירופה דוגמת ורשה, מוסקבה, לונדון וברלין. בהמשך, מונה מנהלו האמנותי של התיאטרון, אילן רונן, לנשיא "איגוד תאטרוני אירופה" (UTA). בשנת 2014 מונה משה קפטן לבמאי הבית של התיאטרון לצידו של חנן שניר. משנת 2015 מאמץ התיאטרון חלק מהפקות בית הספר למשחק "סמינר הקיבוצים", ומשלב אותן ברפרטואר שלו.
בשנת 2016 שרת התרבות מירי רגב הורתה על הקמת ועדה בראשות יגאל עמדי, יו”ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות לבחינת מעמדו של תיאטרון הבימה. הוועדה קבעה בין השאר כי נדרשת רפורמה בתכנים לטובת תכנים יהודיים, וקבעה כי יינתן מענק בגובה 12 מיליון שקל לפרעון חובות ויימחקו חובות היסטוריים בהתאם לתנאים מסוימים. עד היום טרם פורסמו מסקנות הוועדה וטרם מומשו.
באפריל 2016 הכריז אילן רונן על סיום כהונתו כמנהל אמנותי וקפטן מונה לממלא מקומו.
ב-17 בנובמבר 2019 הכריז שח"ם על סכסוך עבודה מול הבימה בעקבות עיכוב בתשלומי משכורות, דמי חבר לשחקנים ותמלוגים למחזאי המחזה "סימני דרך". למחרת, בוטלה ההצגה "מאחורי הגדר" בכיכובה של ליא קניג. בהמשך פתחו שחקנים בתיאטרון במחאה ובמסגרתה הקריאו הודעה בדבר עיכוב תשלום המשכורות בסיום הצגות. ב-25 בנובמבר קבע נשיא בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין, כי מדובר בחובות של עשרות מיליוני שקלים, השעה את סמכויות המנכ״לית אודליה פרידמן והדירקטוריון ומינה את עורכת הדין דורית לוי טילר, ואת עורך הדין חן ברדיצ'ב כשני נאמנים זמניים לטיפול במשבר.
ב-10 בדצמבר 2019 מונה כמנכ"ל מטעם הנאמנים ובית המשפט המחוזי, נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי לשעבר, שהחליף את אודליה פרידמן.
ב-1 בספטמבר 2023 נכנס לתפקיד מנכ"ל התיאטרון דני וייס, יו"ר פורום מוסדות תרבות בישראל ומנכ"ל המדיטק לשעבר, שהחליף את נעם סמל.
ארכיון תיאטרון הבימה
עם הגעתו ארצה ועד ראשית שנות השמונים פעל בהבימה ארכיון בהנהלתו של יעקב רפאלוביץ', מוותיקי התיאטרון.
כשלושים שנים לאחר סגירתו, ב-12 בספטמבר 2013, נחנך מחדש ארכיון תיאטרון הבימה.
הארכיון ממוקם במשכן הבימה וכולל למעלה מ-800 תיקי הצגות (התיק כולל טקסט, תכניה, תצלומים, קטעי עיתונות וכרזה), מקטים, מסכות, סקיצות, ספרי תיאטרון ותצוגת תמונות מהצגות הבימה שהועלו מראשיתו ועד היום. בארכיון קיים גם חדר צפייה בו ניתן לצפות בהצגות התיאטרון שצולמו במהלך השנים.
פתיחתו המחודשת של הארכיון הוא פרי יוזמתה של חני זליגסון, שכיהנה כמזכירת התיאטרון ובהתנדבות שימרה, אספה ותיעדה את תכולת התיקים עד לפתיחתו המחודשת. במקביל, הקימה זליגסון ארכיון וירטואלי באתר התיאטרון, בו ניתן למצוא אינפורמציה על הצגות הבימה באמצעות תמונות, ביוגרפיות של שחקנים ויוצרים, רישומים, קטעי עיתונות וביקורות.
ראו גם
מתחם הבימה
לקריאה נוספת
דורי פרנס, 80 לילה ולילה, "הבימה" 1918-1998, הוצאת משכל, תל אביב, 1998.
כרמית גיא, המלכה נסעה באוטובוס – רובינא ו"הבימה", הוצאת עם עובד, 1995.
שלמה שבא (עורך), שבעים השנים הראשונות : סיפור הבימה, כתר הוצאה לאור, 1987.
מרגוט קלאוזנר, יומן הבימה, הוצאת מועדים ידיעות אחרונות, 1971
בוכמן, נ' (1998). הבימה שלי. ת"א: ירון גולן.
ברטונוב, י' (1969). אורות מבעד למסך. ת"א: רשפים.
ברץ, א' (1954). אמן הבמה. ת"א: הקיבוץ המאוחד.
בר-שביט, ש' (2001). הנשמה התשיעית. לוד: זמורה-ביתן.
גנסין, מ' (1946). דרכי עם התיאטרון העברי. ת"א: הקיבוץ המאוחד.
גרובר, ח' (1973). משני צדי המסך. (יוסף אחאי (מתרגם)). חיפה: פינת הספר.
הלוי, מ' (תשט"ו). דרכי עלי במות. ת"א: מסדה.
ורדי, ד' (1982). בדרך הלוכי. ת"א: עקד.
לוי, ע' (1981). התיאטרון הלאומי הבימה. קורות התיאטרון בשנים 1917-1979. ת"א: עקד.
נורמן, י' (עורך). (1966). בראשית הבימה: נחום צמח מייסד הבימה בחזון ובמעש. ירושלים: הספרייה הציונית.
פינקל, ש' (1968). במה וקלעים. (מהד' מחודשת). ת"א: עם עובד.
טרטקובסקי, י' (2013). הבימה: המורשת הרוסית. ת"א: ספרא – אסף מחקרים.
זר-ציון, ש', ירושלמי, ד', קינר-קיסינגר, ג' (עורכים). 2017. הבימה, עיונים חדשים בתיאטרון הלאומי, רסלינג
Ben-Ari, R. (1957). Habima. (A. H. Gross & I. Soref Trans). New York – London: Thomas Yoseloff.
Владислав ИВАНОВ, Русские сезоны театра «Габима». Москва: Артист. Режиссер. Театр, 1999.
Ouriel Zohar, « Comparaison du Théâtre ‘Bimate Ha'Kibbutz’ et du Théâtre national israélien ‘Habima’ et du théâtre ‘Habima’ avec la Comédie-Française », in Théâtres du Monde Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon,Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No.6, p. 203-210, 1996.
קישורים חיצוניים
אתר ארכיון תיאטרון "הבימה"
ההיסטוריה של תיאטרון הבימה
"הרפתקה היסטורית בתיאטרון 'הבימה'" – על ארכיון תיאטרון "הבימה". דבורה נמיר שפירא. "בית העיתונאים".
בנין הבימה באתר עיריית תל אביב
הסופר הצ'כי קארל צ'אפק על תיאטרון "הבימה" כדוגמה לעבודת-תיאטרון יוצאת דופן, פראג, מרץ 1928; תורגם לעברית ופורסם במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, מרץ 2012: 'הבימה' כדוגמה.
ד"ר חיים ויצמן ב"הבימה 1949, תערוכה באתר ארכיון צה"ל
*
מיכאל יעקובסון, ריאיון עם רם כרמי על בניין תיאטרון הבימה, 5 באפריל 2011
*
צילום טיים-לאפס של שיפוץ בניין הבימה ובניית חניון ככר התרבות
הנחת אבן הפינה לבניין תיאטרון הבימה, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
סיום בניית בית הבימה, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
שחקני הבימה שבים לארץ מסיבוב הופעות בגולה, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
חברי הבימה יורדים לאילת, אוקטובר 1950, יומני כרמל (התחלה 7:14)
זיוה שמיר, העלילה והפאתוס של התיאטרון העברי- דברי ח"נ ביאליק לשחקני הבימה בשנת 1921, תיאטרון, גיליון 46, ספטמבר 2019
הערות שוליים
קטגוריה:תל אביב-יפו: תיאטראות
קטגוריה:תיאטראות לאומיים
קטגוריה:תרבות ביישוב
קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן רם כרמי
קטגוריה:לב העיר
קטגוריה:זוכי פרס משה הלוי
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לתיאטרון
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1958
קטגוריה:כיכר התזמורת | 2024-09-19T17:40:55 |
רעמסס השני | רַעְמְסֵס הַשֵּׁנִי (1303 לפנה"ס - 1213 לפנה"ס, לפי הכרונולוגיה הנמוכה; 1337 לפנה"ס - 1247 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה), היה פרעה ומלך מצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה. הוא היה המלך השלישי בשושלת ה-19, בנו של הפרעה סתי הראשון. היה נשוי ל-7 נשים מלכותיות והחזיק 200 פילגשים, מהן נולדו לו 96 בנים ו-60 בנות. הוא ידוע גם כאוזימנדיאס (Οσυμανδύας), שם הנובע מתעתיק יווני של שמו המלכותי.
פירוש שמו של רעמסס הוא: "האל רע ילד אותו", שמו המלכותי הרשמי היה: ״אוסרמע'תרע סתפנרע״ (במצרית: ״הצדק של האל רע חזק, נבחר האל רע״). כיום מכונה בספרות המחקר ההיסטורי-ארכאולוגי: "רעמסס הגדול" (באנגלית: "Ramses the Great"), כדי להבדילו מפרעונים אחרים בעלי השם רעמסס שכוחם הצבאי, אורך שלטונם וגודל ממלכתם היו קטנים בהרבה משלו. הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. רעמסס השני בנה את פר-רעמסס, עיר בירה חדשה בדלתא של הנילוס, שבשיא גדולתה אוכלוסייתה עמדה על כ-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרתרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל למאתיים ילדים.
רעמסס נפטר בערך בגיל 90, גיל מאוד מבוגר בימים ההם.
היסטוריה
200px|ממוזער|תבליט שמתאר את רעמסס השני כילד
רעמסס השני נולד כבן הזקונים לאחר בת בכורה לסתי הראשון ואשתו תויא, והיה ממעמד "פשוטי העם" (Commoners) עוד בטרם מונה סביו, רעמסס הראשון, שהיה קצין צבא מוערך של פרעה חורמחב מהשושלת ה-18 ליורשו של המלך הנ"ל שככל הנראה סבל מעקרות כיוון שלא העמיד צאצאים שירשו אותו - כפי הנראה חורמחב ראה שלרעמסס הראשון יש צאצאים ולכן יהיה קל למשפחתו להמשיך את דרכו אחריו כנהוג בשושלות מצרים העתיקה ויימנע מאבק על השלטון כפי שקרה בין חורמחב לאיי לאחר מות תות ענח' אמון. משפחתו כנראה הייתה מאזור הדלתא של הנילוס. סבו, שהיה בעצמו בן לאיש צבא בשם סתי, מלך כשנתיים בטרם נפטר ואז עלה לכס אביו של רעמסס, סתי הראשון, ורעמסס הילד הרך בשנים נהפך לנסיך מצרים. מכתביו עולה כי למד קרוא וכתוב בגיל 9 מסופרי אביו וכהני המקדשים. רעיה, סביו מצד אמו היה קצין צבאי שנשא בתואר "האחראי על המרכבות" והיה נשוי לאישה ששמה R]uia]. יש טענה שלהוריו היה בן בכור שנפטר בגיל צעיר, מה שהופך את רעמסס לילד השלישי במשפחתו של סתי.
רעמסס השני נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. הוא בנה את פר-רעמסס, עיר בירה חדשה בדלתא של הנילוס שבשיא גדולתה הגיעה ל-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרתרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל מאתיים ילדים.
בגיל 14 רעמסס השני מונה על ידי אביו, סתי הראשון, לנסיך עוצר האזור. שמשמעו שליט בפועל (במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, או אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות). סבורים כי קיבל את כס המלוכה בסוף שנות העשרה לחייו. מנתוני הרשומות ההיסטוריים והעכשווים במצרים, נאמר בעבר כי הוא חי עד גיל 99, אולם סביר יותר כי מת בשנתו ה-90 או ה-91. זאת לפי החישוב כי הפך לפרעה ב-1279 לפנה"ס. רוב האגיפטולוגים מאמינים כי הוא עלה לשלטון ב-31 במאי 1279 לפנה"ס. נראה שנשא לאישה את נפרתרי, אשתו ומלכתו הבכירה, בסוף שנות גיל ההתבגרות שלו או בראשית שנות העשרים שלו. אישה חשובה נוספת הייתה איסתנפרת שבנה מרנפתח ירש את רעמסס השני. אישה חשובה נוספת הייתה בתו בינתענת שהייתה בתה של איסתנפרת, לה נישא בשנה ה-25 למלכותו. היא האריכה חיים אחריו.
ממוזער|ציור קיר המתאר את רעמסס השני רוכב על מרכבתו בעודו אוחז בחץ וקשת (במציאות היה נהג שמאחוריו עמד הקשת) ומכה בנובים שמרדו בשלטונו
בשנתו השנייה למלכות הותקפה מצרים בידי שודדי ים שרדנים שפלשו דרך הדלתא של הנילוס ושהוכנעו על ידי צבאו של רעמסס, ששילב את אלו מבין השבויים שלקח כחיילים בצבאו, מימיו נותרו שתי אסטלות המנציחות את האירוע: אסטלת טאניס ואסטלת אסואן. רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל שהציבו אותו בשיא הגודל של האימפריה המצרית מאז ימי תחותימס השלישי ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען ובממלכת אמורו.
בשלב כלשהו בשלטונו חלה התפרעות של השסו מהר שעיר ומצד מואב שבזזו ערים אחרות וסירבו להכיר בשלטון המצרי בפרובינציה המצרית "כנען", רעמסס שלח כוחות למגר את המרידות באזורים הללו. במהלך היריבות עם החיתים צצו בעיות עם המואבים שרצו לפי הכרוניקות המצריות לכרות ברית עם החתים ולצאת מעול המצרים, את המשבר ניהל רעמסס בצורה דיפלומטית ועל הדרך גם לימד את בנו הבכור, אמונהרחופשף, את רזי ההתנהלות מול הזרים בכתובות קיר בת שבע שורות שהכין במקדש בלוקסור: "דבר אל מנהיג הזרים, ואמור: אתה רע, אף אחד לא יודע את מעשייך הטובים, ולכן אומרים בארמון, חיים-כוח-בריאות, אתה כרתת ברית עם החיתי, עוד אדם רע, כמו כל אחד מהסוג שלך".
מאבק זה הגיע לסיומו בקרב קדש, קרב שנערך בעיר קדש אשר בסוריה של ימינו. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך הוא מצידו טען במקדשים וכתובות שהקים עם חזרתו למצרים כי ניצח במלחמה את אויביו - האימפריה החתית (שטענו טענות דומות ברישומיהם על קרב זה). לאחר הקרב עברה ממלכת אמורו לחסות האימפריה החתית, והתרופף השלטון המצרי בכנען, החלה תסיסה בקרב התושבים המקומיים ורעמסס נאלץ להתמודד עם מרידות שצצו במרחב הכנעני עד תום מלכותו. לפי פפירוס אנאסטאזי א הוא גם חתם על או יזם חוזה הסגרת מורדים מכנען עם קדג'רדי, ראש קבוצה שנקראה "איסר" שחיה בגליל המערבי והוצע לזהותה עם שבט אשר הפרוטו-ישראלי.
בנוביה הכניע רעמסס השני במספר מסעות שעשה את השבטים הסוררים ודיכא מרידות, הוא נתפש שם כשליט כה חזק שהתפתחה כת שסגדה לו כאל ונתקיימה עד עליית הנצרות במדינה. עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים ונישואיו הפוליטיים לנסיכה חיתית, בשנתו ה-21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו. אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שלפי המקרא נבנו על ידי בני ישראל. לאחר חתימת חוזה השלום בין מצרים העתיקה לבין האימפריה החיתית היגרו למצרים חיילים חיתיים שהתמקמו במצודה שהוקמה בעיר פר-רעמסס שהייתה בירת הממלכה המצרית ובממפיס מאוזכר "שדה של חתים".
בצבאו של רעמסס השני שרתו חיילים שרדנים שהיו כפי הנראה שכירי חרב שהעסיק בחיל המשמר האישי שלו (הפעם הבאה שמקורות מצריים מספרים עליהם זה כאויבים בימי בנו של רעמסס: גויי הים) לצד לובים נאמנים למרותו (לוב הייתה אזור סורר עם שבטים, כדוגמת משווש וליבו, שלא רצו לחיות בכפוף למצרים) וכנענים שכאלה. גם בחצרו של רעמסס השני היו עדויות לקשרים דיפלומטיים ענפים: נשים זרות מנישואין פוליטיים ופילגשים, סחורות ומזון רב שיובא מהארצות הכבושות. למרות היותם בעלי מוצא זר שלכאורה היה צריך להסליל אותם לעבודות בזויות, בימי רעמסס השני ויורשו היו לבנטינים רבים מבין ה"משרתים" (כינוי שמסמן פקידים ממוצא זר) בחצרו המלכותית ובמוסדות כמו מקדשים, דוגמה בולטת היא שר משקים בשם בן אזן שנולד בירדן ושירת גם אותו וגם תחת בנו ויורשו, מרנפתח.
ממוזער|רעמסס השני בחצרו המלכותית אל מול אחד מבניו ומשרתיו
לאחר חגיגות 30 השנים למלכותו ערך חגיגת סד (פסטיבל שנועד לציין שנת מלכות שלושים במספר במצרים העתיקה) בכל שנה שנייה או שלישית למלכותו עד תום חייו. בשלב בו היה כבר מבוגר וחלש, מכדי לרוץ בטקס הסד מתחנה לתחנה (כ-30 מ'), היה כפי הנראה נציג (שמונה מטעמו) מבצע את הטקס בעבורו.
רעמסס השני בנה מקדש עשוי לבנים ובוץ באבוסיר שבקרבת קהיר, שגודלו 32 מטר על 51 מטר. גילוי המקדש פורסם בשלהי 2017.
מבחינה דתית בימיו אומצו אלים כנעניים כמו ענת, בעל ורשף לתוך הפולחן המצרי, יש עדויות קלושות לאימוץ של אלים מלוב ושום עדות לאימוץ אלים מכוש.
בירתו, פי-רעמסס, אכלסה ככל הנראה כ-100,000 תושבים (מקביל לכמחצית מאוכלוסיית הכנענים דאז שחיו בתיחום שטחי מדינת ישראל המודרניים) והייתה מטרופולין שאין כדוגמתו במצרים העתיקה של ימיו.
למרות שרעמסס הקים כתובות ותבליטים ברחבי מצרים שמתארים ניצחונות צבאיים בלוב כנגד השבטים המקומיים שם, כיום ישנם חוקרים שטוענים כי הממצא הארכאולוגי בלוב שולל אפשרות שבימי רעמסס השני התקיימו שם מלחמות וכי המצרים למעשה חיו בשלום עם הלובים שהיו חברה חקלאית שתרמה להתפתחות החקלאות במצרים.
זיהוי עם פרעה של יציאת מצרים
לפי אחת הדעות, רעמסס השני עשוי להיות הפרעה המדובר בסיפור יציאת מצרים - שכן לפי המקרא בני ישראל הועבדו בבניית 'עיר מסכנות' ששמה רעמסס, וייתכן שהיא נקראה על שם רעמסס הראשון או השני. חלק מהחוקרים מזהים אותו כפרעה המשעבד המוזכר בספר שמות בסיפור יציאת מצרים וחלק כפרעה שהומלך לאחר מות המשעבד ושלכאורה רדף אחר משה ושבטי ישראל לים סוף, ולכן לדעתם השעבוד הוא מימי סתי הראשון. הראשון לזהותו כך היה ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה במאה ה-3 לספירה. לעומת זאת, חוקרים אחרים והמסורת המוסלמית מזהים את פרעה המקראי, בדמות בנו ויורשו של רעמסס ה-2, מרנפתח. ישנן גם דעות שונות מאוד בנושא תיארוך יציאת מצרים.
גופתו וקברו של רעמסס השני
במהלך החיפושים הגדולים בשנות ה-20 של המאה ה-20 בעמק המלכים, נמצא קברו במבנה גדול וריק. ההשערה היא שכל אוצרותיו שנקברו עמו נגנבו בידי שודדי קברים, ופאר הקבר הושחת בעקבות הצפות של נהר הנילוס. לאחר מציאת גופתו החנוטה (שמוצגת כיום במוזיאון המצרי בקהיר), ניתן לדעת שראשו היה גדול ואפו נשרי (לצד לסת בולטת), תיאורים שאינם מתוארים בשום כתב עתיק. הוא נפטר בסביבות גיל 90. ירש אותו בנו ה-13, פרעה מרנפתח. גופתו היא בגובה 1.73 מטר (גבוה מהמצרי הממוצע לזמנו) במשקל 78 ק"ג ובדיקת שערו העלתה כי היה אדמוני, דבר נדיר במצרים העתיקה שכן אדומי שיער נחשבו למקושרים לאל סת, אויבו של אוסיריס. הוצע כי למומיה של רעמסס השני כמו גם לאביו, סתי הראשון, ולבנו של רעמסס, מרנפתח, יש מאפיינים מזרח תיכוניים ברורים: גובה, אף נשרי, ופרצוף בעל מתאר אובלי צר ולסת בולטת. שערות המומיה שלו הכילו עדויות לצביעת השיער בחינה לחקות את הגוון המקורי של השיער. אבחון של המומיה העיד על דלקת מפרקים וטרשת עורקים. מחקר אחר הראה כי גבו היה עם דלקת חוליות מקשחת שגרמה לו ללכת כפוף בעשורים האחרונים של חייו. כפי הנראה סיבת מותו הייתה דלקת חריפה ביותר שהתפתחה בחניכיו בשל חוסר בהיגיינת פה בזמנו והותירה אותו עם מעט שיניים ועם חור בולט בסנטר, אולם מידע זה אינו מאושש דיו.
בתוך נחירי המומיה שלו נמצאו שרידי פלפל שחור ועצמות בעלי חיים קטנים שכנראה הוטמנו בעת החניטה כדי לשמר את צורת האף המקורית, כפי שהייתה בחייו.
ב-2 באפריל 2007 הוחזרה למצרים קווצת שיער של רעמסס השני שנגנבה בשנות ה-70 על ידי בנו של אחד מעוזרי המעבדה שהיו אחראים על ניתוח הממצאים ובדיקתם. לאחר מותו נקבר בעמק המלכים ומאוחר יותר הועבר לקבר מלוכה בו הוא התגלה בשנת 1881 והיום הוא מוצג במוזיאון המצרי בקהיר.
מוצאו של רעמסס
יש חוקרים מסוימים, לדוגמה פרופ' דייוויד רול הבריטי וד"ר רחלי שלומי-חן מהאוניברסיטה העברית, שמציעים כי אף על פי שהיוחסין של רעמסס השני בדורות שלפני סביו לא ברורים דיו, ייתכן כי עצם ההכרה שלו במלכי החיקסוס כפי שהיא מופיעה ברשימת המלכים מטורינו ובחגיגת 400 השנה לקבלת האל סת בידיהם בדלתא של הנילוס (אסטלת 400 השנים שלו), קביעת בירת ממלכתו בפר-רעמסס שבה התקיימה גם בירתם אווריס, כמו גם העובדה כי אביו וסבא-רבא שלו נקראו "סתי" כמו שמו של האל הראשי של החיקסוס (שבשל כך לא היה אהוד על מצרים מקומיים) יחד עם חיבתו של רעמסס לאלים כנעניים (קרא לסוסתו האהובה ולבתו הבכורה בינתענת על שם אלת המלחמה הכנענית ענת) ולצד מאפייניו הפיזיים שנראים לא שגרתיים לאדם מצרי (אף מעוקל ושיער חלק) מקימים אפשרות שמוצאו של רעמסס הוא בחלקו חיקסוסי, כלומר אבותיו הם משרידי החיקסוס שנשארו משועבדים בדלתא (בה נולד הוא ואף שני הדורות שלפניו) לאחר הכיבוש של יעחמס הראשון, והתבוללו עם השנים בחברה המצרית, תוך שמורשתם נשתמרה בדרך כלשהי עד ימיו שלו. מנגד יש הטוענים כי אסטלת 400 השנים מתייחסת לפרעה קדום יותר ששמו המלכותי הכיל את ההירוגליף של סת, לצד קנה סוף וצרעה (שמשמעותם היא "העליון ביותר") אך זה היה רק חלק משמו - ובאמצעות ספירת 400 שנים אחורה מייסוד האסטלה הנ"ל, מניחים שמוצא משפחתו של רעמסס השני היה מפכטינוברע (הוצע גם ששמו היה "פכנוברע"), פרעה קדום יותר ששלט ב-1640 לפנה"ס בזמן השושלת ה-17. בנוסף, יש הסבורים כי ציון 400 השנה באסטלה, מתייחס ליום חג לאל סת בזמן שלטונו של אב קדמון זה.
בתרבות
פסלו החרב של רעמסס השני ברעמסאום תואר בסונטה המפורסמת אוזימנדיאס של המשורר האנגלי פרסי ביש שלי. הסונטה נכתבה בשנת 1818, חמש שנים לפני שז'אן-פרנסואה שמפוליון פענח את כתב החרטומים, והשם "אוזימנדיאס", כמו גם תיאור הפסל, הסתמכו על ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס, ששיבש ביוונית את שמו המלכותי הרשמי של רעמסס השני ״אוסר-מאעת-רע סתפ-אנ-רע".
בשנת 1998 יצא סרט ההנפשה "נסיך מצרים", שם מופיעה דמותו של רעמסס בתפקיד מרכזי, בדומה לסיפור התנ"כי. בשנת 2024 הופיעה דמותו בסדרה בת שלושה חלקים שעלתה בנטפליקס, "התורה כולה: סיפורו של משה".
הנצחה
על שמו קרויה אחת מתחנות הרכבת המרכזיות והחשובות בקהיר, "תחנת רעמסס".
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:משפחות מלוכה שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס
קטגוריה:פרעוני השושלת ה-19
קטגוריה:חנוטי מצרים העתיקה | 2024-10-12T16:43:34 |
אל-מדינה | 250px|ממוזער|שמאל|העיר בתמונה משנת 1926 לערך
אל-מַדִינָה אל-מֻנַוַּרַה (בערבית: ٱلْمَدِيْنَة ٱلْمُنَوَّرَة, בתרגום מילולי: "העיר המוארת"; לרוב מכונה בקיצור "אל-מדינה", المدينة) היא העיר השנייה בקדושתה למוסלמים (משום ששם נמצא מסגד הנביא) אחרי מכה ובירת מחוז בעל שם זהה במערב ערב הסעודית. לפי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2022 אוכלוסיית העיר מונה כ-1.41 מיליון בני אדם ובכך היא העיר הרביעית בגודלה בערב הסעודית, אחרי ריאד, ג'דה ומכה. בתקופה שקדמה לאסלאם (תקופת "הג'אהליה") היה שמה יַ֫תְ'רִבּ (يثرب).
מכה ואל-מדינה נמצאות שתיהן במחוז חִג'אז במערב חצי-האי ערב. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נכבש המחוז בידי משפחת אל סעוד ממחוז נג'ד במרכז חצי-האי. עם הקמת ממלכת ערב הסעודית שבירתה ריאד (בירת נג'ד), החל מלך סעודיה לכנות את עצמו "חַ֫'אדִם אל-חַרַמַ֫יְן א-שַּרִיפַ֫יְן" כלומר, "משרתם של שני המקומות הקדושים".
אל-מדינה בתולדות האסלאם
מוחמד, הנחשב באסלאם לגדול הנביאים, נולד בעיר מכה וגדל בה. בעיר מכה הוא גם החל לשאת את נבואותיו. נבואות אלה הן חלק מהקוראן ומכונות "הסורות של מכה". הטפותיו של מוחמד הביאו למתיחות רבה בינו לבין שליטי מכה, עד שנאלץ למצוא מקום מקלט לו ולחסידיו.
כמקום מקלט בחר לו מוחמד את ית'ריב. זאת לאחר שבני שבט ח'זרג' מית'ריב הציעו לו לעבור ולהתגורר בשכנותם. הם האמינו כי מוחמד, מנהיג רוחני שבא מחוץ לעיר, עשוי לאחד את בני ית'ריב המסוכסכים ביניהם ולשמש להם מנהיג ובורר. בנוסף, הם שמעו מהיהודים שנביא עומד להופיע, וסברו שכדאי להקדים ולהתחבר עמו, לפני שיעשו זאת היהודים.
מוחמד הגיע להסכם מחייב עם קבוצה גדולה וייצוגית יותר של בני שבטים מית'ריב שהכירו בנבואתו, נשבעו לו אמונים והתחייבו להגן עליו כאילו היה בן משפחתם.
ראשונים היו אלו חסידיו שהיגרו בקבוצות קטנות ממכה לית'ריב, ובשנת 622, הצטרף אליהם מוחמד. מסע זה מוצג במסורת האסלאמית כמסעו של מנהיג ומושיע למקום בו חיכו לו בכליון עיניים. מסע זה מכונה הג'רה, ולוח השנה המוסלמי קובע אותו כשנה הראשונה לספירה המוסלמית. העיר ית'ריב תיקרא לימים "מדינת א-נבי", כלומר "עיר הנביא", או בקיצור "מדינה" וזה מקור השם (הקידומת "אל" בשם "אל-מדינה", משמשת בערבית כמו ה' הידיעה בעברית).
בית'רב היו למוחמד תומכים וחסידים שמכונים "אל-אנצאר", העוזרים, שהצטרפו לתומכיו שהיגרו איתו ממכה. יחדיו הפכו שתי קבוצות המאמינים ל"אֻ֫מַּה", קהילה דתית-פוליטית אחת אשר נבדלת מן החברה האלילית ונלחמת בה כאיש אחד.
בעיר זו התבסס מוחמד, והחל לגבש את חוקי האסלאם. חוקים אלה נחשבים אף הם לנבואות, מהווים חלק מהקוראן ומכונים: "הסורות של אל-מדינה".
בית'ריב ובסביבתה ישבו שלושה שבטי יהודים גדולים: בני נצ'יר, בני קוריט'ה ובני קינוקאע. היהודים עסקו בחקלאות, במלאכה, בצורפות ובהכנת כלי נשק. בני ית'ריב היו אלו שהשפיעו על אבו כרב אסעד מלך חמיר שצר על העיר ית'ריב להתגייר. יש הסבורים שחוקי האסלאם הראשונים הושפעו מדיני ההלכה היהודית שלמד מוחמד בית'רב. דוגמאות לכך הן קביעתו שיש לצום ביום העשירי של החודש הראשון בשנה המוסלמית, וכן ההנחיה לפנות בעת התפילה לכיוון ירושלים. בסופו של דבר הסתכסך מוחמד עם שבטי היהודים ואף נלחם בהם. לכללים שקבע בזמנו אין כיום מעמד מחייב באסלאם, והם הוחלפו עוד בימיו של מוחמד בחובת הצום במהלך שעות היום במשך חודש הרמדאן, ובהוראה לפנות לכיוון מכה בעת התפילה.
בעיר אל-מדינה נמצא עד היום מסגד המכונה "ד'וּ אל-קִבְּלַתַ֫יְן", בעל שתי הקִבְּלוֹת. קִ֫בְּלה היא הכיוון אליו מפנה המוסלמי את פניו בזמן התפילה, וזהו גם המקום שבו יש לבנות את ה"מִחְרַ֫אבּ", גומחה בקיר המסגד שאליה פונים המתפללים. במסגד באל-מדינה יש שני מחראבים – האחד פונה אל מכה והאחר אל ירושלים.
מוחמד נקבר באל-מדינה, ובה נקברו גם שלושת הח'ליפים המוסלמים הראשונים. העלייה לרגל לאל-מדינה אינה חובה על המוסלמים, אולם מקובל לבקר בקברי הנביא והח'ליפים לאחר העלייה לרגל למכה ולהתפלל עליהם. מנהג זה אינו מקובל על השיעים: הללו רואים בח'ליף הרביעי, עלי בן אבי טאלב את יורשו הלגיטימי היחיד של מוחמד, ומחשיבים פחות את קברו של מוחמד לעומת קברי עלי ובניו.
אתרים בעיר
בעיר מצויים שלושת המסגדים העתיקים בעולם: מסגד קובא (המסגד העתיק בעולם, הוקם על ידי מוחמד לאחר ההג'רה), מסגד הנביא, ומסגד אל-קיבלתיין (בעל שתי הקיבלות).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
מדינה
קטגוריה:ערב הסעודית: אתרי עלייה לרגל (אסלאם)
קטגוריה:מוחמד
קטגוריה:ערים קדושות
קטגוריה:מחוזות ערב הסעודית: ערי בירה | 2024-03-19T14:11:12 |
תיאטרון הבימה | REDIRECTהבימה | 2004-02-23T12:57:18 |
סוס טרויאני (תוכנה) | בתחום המחשב, סוס טרויאני (Trojan horse) היא תוכנה זדונית המתחזה לתוכנה תמימה, אשר עם התקנתה על מחשב הנפגע היא תשמש לביצוע תקיפת סייבר או לגרימת נזק אחר (השם שאול מהסיפור על הסוס הטרויאני במלחמת טרויה). סוס טרויאני מופיע בדרך כלל כקובץ המצורף לדואר אלקטרוני, כקישור לקובץ ברשת האינטרנט או כתוכנה להורדה. פתיחת הקובץ, הקישור או הורדת התוכנה והתקנתה יגרמו להתקנת הסוס הטרויאני על המחשב הנפגע. לעיתים קרובות יעשה שימוש בטכניקות של הנדסה חברתית כדי לפתות את המשתמש לפתוח את הקובץ, או הקישור או להוריד ולהתקין את התוכנה.
ממוזער|איור של סוס טרויאני, מקור השם
קיימים סוסים טרויאניים שתפקידם לתת הרשאות למשתמש אחר להיכנס למחשב הנפגע מרחוק. פעולה זו נקראת גם "התקנת דלת אחורית" (BackDoor). סוסים טרויאניים אחרים מוגדרים רוגלות, ולפיכך, משמשים לאיסוף מידע (למשל, מספרי כרטיסי אשראי שהמשתמש מקליד) מהמחשב שבו הותקנו ושולחים אותו ליעד מוגדר מראש. סכנה נוספת היא הפיכת המחשב לזומבי באמצעות תוכנת הסוס הטרויאני. מחשב זומבי הוא מחשב הנשלט מרחוק באמצעות המנגנון של תוכנת הסוס הטרויאני. אף על פי שרוב הזמן מחשב זה מתפקד כרגיל, ניתן להורות לו מרחוק לבצע פעולה בניגוד לרצון בעליו. כאשר מחשב כזה מחובר לרשת, הוא עלול לשמש לביצוע התקפת מניעת שירות, שליחת דואר זבל אלקטרוני וכו'.
ישנם שימושים נוספים לתוכנות סוסים טרויאניים, למשל גנבת סיסמאות והתחזות לבעל המחשב בכניסה לאתרים שונים. תוכנות סוס טרויאני שימשו בישראל לריגול תעשייתי של חברות מפורסמות במשק הישראלי. ב-2013 תועד לראשונה שימוש בסוס טרויאני מסוג "מחסום הצפנה (CryptoLocker)" - תוכנה המביאה להצפנת הקבצים במחשב המותקף, כשבעקבות ההצפנה ואי-היכולת להשתמש באותם קבצים, מופיעה בקשה לתשלום כופר לצורך קבלת קוד לשחרור ההצפנה. בשנת 2014 התגלתה נוזקה Dendroid, היא הייתה בין הראשונות נוזקות מסוג סוס טרויאני שעברו את השומרים של "אנדרואיד".
תוכנות אנטי-וירוס מיועדות לגלות גם סוסים טרויאניים ולבודד או למחוק את הקבצים הנגועים. בשל כך יש להקפיד לסרוק כל קובץ המותקן או מופעל על המחשב, או לחלופין להשתמש באופציית סריקה בזמן אמת של תוכנת האנטי-וירוס.
ראו גם
מונחים בתוכנה
וירוס מחשב
תולעת מחשב
פרצת אבטחה
פרשת הסוס הטרויאני
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תוכנות זדוניות | 2022-11-15T15:59:15 |
קהילות רצוניות | REDIRECT קהילה_רצונית | 2015-09-26T11:05:38 |
המערכה בצפון אפריקה | במשך מלחמת העולם השנייה, הייתה המערכה בצפון אפריקה החזית היבשתית העיקרית שבה התמודדה בריטניה עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, בין נפילת צרפת ביוני 1940 עד הפלישה לסיציליה ולאחריה לאיטליה עצמה בשנת 1943. המערכה החלה עם תחילת המערכה במדבר המערבי בפלישת איטליה למצרים בסוף 1940, כשהגרמנים מצטרפים למערכה בפברואר 1941, והסתיימה בכניעת שרידי כוחות הציר בתוניסיה עם סיום המערכה בתוניסיה במאי 1943. הגרמנים ראו בזירה זו חזית משנית בלבד ושלחו כתגבורת לאיטלקים רק 4 דיוויזיות (לשם השוואה לברית המועצות פלשו 190 דיוויזיות). לאחר נחיתת כוחות בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה בנובמבר 1942 (מבצע לפיד) תיגברו הגרמנים את כוחותיהם בצפון אפריקה בעוד מספר דיוויזיות, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. התגבורות הגרמניות הצליחו רק לעכב את נפילת תוניסיה לידי בעלות הברית במספר חודשים, וכוחות הציר שילמו על כך במחיר יקר מאוד בכוח אדם ובציוד שאבד.
רקע
עם פרוץ המלחמה שלטו בצפון אפריקה שלוש מעצמות: בריטניה שלטה מבחינה צבאית במצרים על פי הסכם בין המדינות, אם כי לכאורה מצרים הייתה עצמאית, איטליה שלטה בלוב, וצרפת שלטה בתוניסיה, אלג'יריה וחלק ממרוקו (חלק נוסף היה בידי ספרד הנייטרלית). לאחר תבוסתה של צרפת ביוני 1940 היו המושבות הצרפתיות בשליטת ממשלת וישי. בעקבות ההשתלטות על הבלקנים באביב 1941 שלטו מדינות הציר כמעט על כל חופי הים התיכון, למעט מצרים, ארץ־ישראל, קפריסין ומלטה שהיו בשליטת הבריטים, וטורקיה וספרד שנותרו נייטרליות.
המערכה האיטלקית־בריטית בצפון אפריקה
ב־13 בספטמבר 1940 פתחו הכוחות האיטלקיים בלוב במתקפה על הכוחות הבריטים במצרים. למרות היתרון המספרי הגדול של האיטלקים (כ־200 עד 350 אלף חיילים לעומת 35 אלף), הם נעצרו בסידי באראני לאחר התקדמות של 95 ק"מ ונערכו בעמדות הגנה. ב־8 בדצמבר פתח "כוח המדבר המערבי" בפיקודו של מייג'ור־ג'נרל ריצ'רד אוקונור במתקפה נגדית שכונתה מבצע מצפן. הבריטים זכו בניצחון מכריע, הנחילו אבדות עצומות לכוח האיטלקי (130 אלף שבויים, 400 טנקים ו־1,300 תותחים, לעומת פחות מ־500 הרוגים בריטים) והדפו את האיטלקים בחזרה לתוך לוב. הבריטים התקדמו מרחק של 800 ק"מ עד אל־עגילה, שם נעצרו בפקודת צ'רצ'יל, שהורה להפנות את הכוחות להגנת יוון שהותקפה על ידי גרמניה באפריל 1941.
הקרבות במזרח אפריקה
איטליה, שבפרוץ המלחמה שלטה על חבש ואריתריאה, כמו גם על סומליה האיטלקית (כיום חלק מסומליה), פתחה במספר מתקפות על עמדות הבריטים שבמזרח אפריקה. כוח אחד תקף וכבש כמה ערי גבול בסודאן ובקניה ביולי 1940, ובאוגוסט כבשו האיטלקים את סומלילנד הבריטית (כיום חלק מסומליה). הבריטים התעשתו, ומסוף 1940 פתחו במתקפת נגד, החזירו את כל השטחים שאבדו, ואף תקפו וכבשו את המושבות האיטלקיות. עד אמצע 1941 כבשו הבריטים גם את חבש ואריתריאה, כמו גם את סומליה האיטלקית. בסוף 1942 מרד כוח של תומכי צרפת החופשית בשלטון וישי בסומלילנד הצרפתית (ג'יבוטי), והשתלט עליה. מלחמת גרילה איטלקית נמשכה עד לכניעת איטליה בספטמבר 1943.
המערכה הגרמנית בצפון אפריקה
שמאל|ממוזער|250px|הגנרל־פלדמרשל ארוין רומל במהלך המערכה בצפון אפריקה, 1942
בעקבות המפלה האיטלקית במבצע מצפן נענה היטלר לבקשת העזרה של מוסוליני ושלח ללוב כמה יחידות גרמניות שסופחו לאחר מכן לקורפוס אפריקה, תחת פיקודו של גנרל־פלדמרשל ארוין רומל. הגרמנים הגיעו ללוב בפברואר 1941 והחלו במתקפת נגד. עד ל־15 ביוני נהדפו הבריטים בחזרה לגבול מצרים־לוב. עיר נמל הלובית טוברוק, שנשארה כמובלעת של בעלות הברית, הושמה תחת מצור.
הבריטים תגברו את כוחותיהם והקימו את הארמייה ה־8, שכללה בנוסף לחיילים בריטים גם כוחות מאוסטרליה, הודו, קנדה, ניו זילנד, דרום־אפריקה, רודזיה, פולין וצרפת החופשית.
ב־18 בנובמבר פתחו שוב הבריטים במתקפה שנקראה "מבצע צלבן", ולאחר שורת קרבות קשים הצליחו לשחרר את טוברוק מהמצור שנמשך שמונה חודשים, ועד לסוף השנה הדפו את הגרמנים והאיטלקים מבליטת קירנאיקה מערבה עד אל־עגילה.
המטוטלת פנתה שוב בכיוון הנגדי, כאשר כוחותיו של רומל, לאחר שקיבלו תגבורות חזקות, עברו למתקפת נגד בסוף ינואר 1942, ותוך פחות משבועיים כבשו מחדש את בליטת קירנאיקה, ונעצרו רק כשהגיעו לקו גזאלה המבוצר. בסוף מאי 1942 הנחית רומל מתקפה על כוחות הארמייה השמינית שהחזיקו בקו גזאלה. כוחותיו הניידים איגפו מדרום את מערך ההגנה הבריטי, ולאחר שלושה שבועות של קרבות קשים, אילצו את הבריטים לפנות את קו גזאלה ולסגת למצרים, לאחר שספגו אבדות כבדות. ב־21 ביוני כבשו כוחותיו של רומל את נמל טוברוק, ולקחו בשבי כ־30 אלף חיילים של חבר העמים הבריטי. רומל הורה לכוחותיו לנצל את ההצלחה באופן מיידי, ולהתקדם לתוך מצרים במטרה להשתלט על תעלת סואץ האסטרטגית. כוחותיו הנחילו מפלה נוספת לבריטים בקרב מרסא מטרוח, אך בראשית יולי 1942 נבלמו כשהגיעו לקו אל עלמיין המבוצר, מרחק של כ־100 ק"מ מאלכסנדריה.
קרב אל עלמיין הראשון שהתחולל ביולי 1942 הסתיים ללא הכרעה, לאחר ששני הצדדים היריבים ספגו אבדות כבדות וכוחותיהם הותשו. בסוף אוגוסט 1942 ניסה רומל פעם נוספת לאגף מדרום את מערך ההגנה הבריטי, אך בקרב עלם חלפה נבלמו כוחותיו ונהדפו לאחור לאחר שספגו אבדות ניכרות. קורפוס אפריקה הגרמני, שנעזר על ידי האיטלקים, נחלש והותש, וסבל ממחסור באספקה. קווי האספקה של רומל התארכו מאוד, בעקבות פלישתו למצרים, והיו חשופים להתקפות חיל האוויר הבריטי. בנוסף לכך, המטוסים הבריטיים שפעלו מהאי מלטה פגעו קשה באוניות שהובילו אספקה ותגבורות לכוחותיו. לכוחות בעלות הברית במצרים היה מספר כפול של חיילים (200 אלף) מאשר לכוחות הציר וציוד ונשק חדיש ורב יותר. גנרל ברנרד מונטגומרי, מפקדה החדש והמוכשר של הארמייה השמינית, הכניס בה רוח קרב חדשה, והחל בהכנות למתקפה שתסלק את כוחות הציר מקו עלמיין ומחופי צפון אפריקה.
ב־23 באוקטובר 1942 פתחו כוחות הארמייה השמינית במתקפה על כוחות הציר בקו אל עלמיין, ותוך שבועיים הביסו אותם לחלוטין בקרב אל עלמיין השני, גרמו להם אבדות כבדות, ואילצו את רומל לסגת במהירות משטח מצרים. המרדף הבריטי לאחר כוחותיו של רומל נמשך בנחישות, ועד ראשית פברואר 1943 נאלצו כוחות הציר לסגת גם משטח לוב, וכוחות הארמייה השמינית כבשו את נמל טריפולי ב־23 בינואר אותה שנה.
800px|ממוזער|מרכז|מפה המציגה את השטח עליו נערכו רוב הקרבות עד שנת 1942
מבצע לפיד והמערכה בתוניסיה
בעוד המערכה הצבאית במצרים נמשכת, נחתו כוחות בעלות הברית בחופי מרוקו ואלג'יריה, שהיו בשליטת ממשלת וישי הצרפתית, ב־8 בנובמבר 1942. תוך זמן קצר נפסקה התנגדות הכוחות הצרפתיים, שבמרבית המקרים הייתה סמלית בלבד, והם הצטרפו לכוחות בעלות הברית בהתקדמות לכיוון תוניסיה. מזג האוויר הקשה ותגבורות גרמניות ואיטלקיות חזקות שהוזרמו לתוניסיה, מנעו מכוחות בעלות הברית לכבוש את תוניסיה ולנצח את כוחות הציר ב"מרוץ אל תוניס". בסוף דצמבר 1942 התייצבו קווי החזית במערב תוניסיה, ולא השתנו באופן משמעותי עד אביב 1943.
בסוף פברואר ובראשית מרץ 1943 ביצעו כוחות הציר בתוניסיה, שכללו בשלב זה שתי ארמיות גרמניות־איטלקיות, מספר התקפות נגד כוחות בעלות הברית. אף על פי שהשיגו מספר הצלחות מקומיות, בעיקר נגד הכוחות האמריקניים, נבלמו התקפות אלו לאחר זמן קצר, ולא הצליחו למנוע את חבירת כוחות בעלות הברית, שהתקדמו לכיוון תוניסיה ממזרח וממערב.
באפריל 1943 חידשו כוחות בעלות הברית את המתקפה על השטח שנותר בידי כוחות הציר בתוניסיה, שטח שהלך והצטמצם בהדרגה. השליטה המוחלטת שהשיגו כוחות האוויר והים של בעלות הברית במערב אגן הים התיכון, חרצה את גורלם של כוחות הציר בתוניסיה, שדרכי האספקה שלהם נותקו. ב־12 במאי 1943 נכנעו שרידי כוחות הציר בתוניסיה ויותר מרבע מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים נפלו בשבי. בכך הסתיימה המערכה הצבאית בזירת צפון אפריקה, וכוחות בעלות הברית השלימו את השתלטותם על כל החוף הצפון אפריקני.
ראו גם
מבצע פליפר
לקריאה נוספת
סטיבן פרספילד, להרוג את רומל, הוצאת אריה ניר, 2009 (העלילה בחלקה בדיונית).
קישורים חיצוניים
אתר שמוקדש למערכה בצפון אפריקה
*
צפון אפריקה
קטגוריה:תוניסיה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:לוב במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אלג'יריה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מצרים במלחמת העולם השנייה | 2024-02-19T15:07:40 |
המערכה באוקיינוס האטלנטי במלחמת העולם השנייה | שמאל|ממוזער|250px|צוללת מפגיזה אוניית סוחר שנפגעה מטורפדו
המערכה באוקיינוס האטלנטי הייתה מערכה ימית שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה, בין הצוללות ואוניות השטח של הצי הגרמני לבין ספינות האספקה שלוו באוניות מלחמה שהפליגו מארצות הברית ומקנדה לממלכה המאוחדת. לאורך כל המערכה, שהייתה הארוכה ביותר במלחמת העולם השנייה, קובצו ספינות האספקה לשיירות שלוו באוניות מלחמה של קנדה, של בריטניה, ומאוחר יותר גם של ארצות הברית.
במהלך המערכה התחוללו למעלה ממאה קרבות בין שיירות וצוללות, וכאלף התנגשויות בין אוניות בודדות, על פני אלפי קילומטרים של אוקיינוס. היתרון הטקטי עבר מצד לצד, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות בצבאות השונים, ובעקבות הכנסת כלי נשק ואוניות מסוגים חדשים. שיא המערכה התחולל מאמצע שנת 1940 ועד סוף 1943. במהלך תקופה זו החלה להסתמן נטייה בולטת לטובת בעלות הברית, ומצב זה נמשך עד תום המלחמה. על מערכה זו אמר וינסטון צ'רצ'יל: "הדבר היחיד שהפחיד אותי באמת במהלך המלחמה היה איום הצוללות".
רקע אסטרטגי
כוחה הימי של בריטניה היה גדול בהרבה מזה של גרמניה הנאצית, והיא הצליחה להטיל מצור ימי על גרמניה, אשר גרמניה כמעט ולא ניסתה לפרוץ. אולם בעוד גרמניה לא הייתה תלויה באספקה ימית, בריטניה, כמדינת אי, הייתה תלויה במידה רבה בחומרי גלם, מזון וסחורות שסופקו לה בדרך הים, ונזקקה, על פי האומדן, לכמיליון טון אספקה מדי שבוע, כדי להתקיים ולהמשיך את המלחמה נגד גרמניה הנאצית. מבחנו העיקרי של הצי שלה היה על כן להגן על תנועת צי הסוחר אל בריטניה וממנה. כבר במלחמת העולם הראשונה הייתה גרמניה מודעת לנקודת תורפה זו של בריטניה, ובמלחמת העולם השנייה עשתה מאמצים רבים להטביע מספר רב ככל האפשר של אוניות, גדולות ככל האפשר, כדי לנתק את קשר האספקה של בריטניה ולהכניעה. מטרתן של בעלות הברית הייתה למנוע הטבעת ספינותיהן, ולייצר די אוניות שיחליפו במועד את האוניות הטבועות. במהלך המלחמה התגבר הצורך להגן על נתיבי השיט באוקיינוס האטלנטי, כדי לאפשר זרימה של כוח אדם וציוד מארצות הברית ומבעלות ברית נוספות לצורך הפלישה לאירופה.
כלי שיט, אמצעי לחימה ומודיעין
מערכה זו נערכה במלואה בים וכלי שיט היו המרכיבים החשובים בה. לצדם השתתפו גם כלי טיס מלחמתיים רבים. הגרמנים הפעילו בעיקר צוללות שהיו חמושות בטורפדו, מטוסים ארוכי טווח וכן מעט אוניות שטח. לעומתם הפעילו בעלות הברית אוניות נגד צוללות ומטוסים שפעלו נגד מטוסי האויב ונגד אוניותיו.
המודיעין מילא תפקיד מרכזי במערכה זו. אחד ההישגים החשובים ביותר של בעלות הברית הוא פענוח קוד האניגמה של צי הצוללות, שאיפשר למודיעין בעלות הברית להנחות את כוחותיהם להלום בגרמנים ברחבי האוקיינוס.
תחילת המערכה: ספטמבר 1939 - מאי 1940
בפרוץ מלחמת העולם השנייה שני הציים, הגרמני והבריטי, כלל לא היו מוכנים למערכה.
המצב בצי הגרמני
שמאל|ממוזער|200px|גרוס אדמירל אריך רדר, מפקד הצי הגרמני בתחילת מלחמת העולם השנייה
גרוס אדמירל אריך רדר, מפקד הצי הגרמני, תכנן תוכנית ארוכת טווח ומקיפה לחידוש הצי. במסגרת תוכנית זו היה אמור הצי לכלול 13 אוניות מערכה מסוגים שונים, 12 סיירות כבדות, 8 נושאות מטוסים ועוד. אולם השלמת התוכנית נועדה ל-1947, ועם פרוץ המלחמה ב-1939 לא היה הצי הגרמני מוכן למלחמה.
מטרות הגרמנים במלחמה בים לא היו ברורות בתחילה, ואולם הן נשענו בעיקר על אוניות שטח. הצוללות נתפסו, גם בצי הגרמני וגם בציים אחרים, כזרוע משנית של הצי, וכ"נשקו של העני". תפקידן היה לפעול ביחידות, בעיקר במארבים בכניסה לנמלים. אך מפקד כוח הצוללות הגרמני, קרל דניץ, ראה בכוח הצוללות את המפתח לניצחון על בריטניה, באמצעות ניתוק נתיבי הסחר הימי ממנה ואליה. דניץ העריך שכדי לפגוע פגיעה אנושה בבריטניה, יהיה צורך להטביע אוניות סוחר בתפוסה של למעלה מ-600,000 טון בחודש, היקף אבדות שעל פי חישוביו של דניץ ימוטט את בריטניה. דניץ העריך שכדי להגיע להיקף הטבעות כזה, על כוח הצוללות להיות בהיקף של 300 צוללות לפחות, כש-100 מתוכן יהיו בכל עת בקרב עצמו, והאחרות תהיינה בטיפולים ובתיקונים, או בדרכן אל זירת הקרב או ממנה. הבעיה הייתה, שעם פרוץ המלחמה היו לגרמניה 57 צוללות בלבד, מתוכן רק 39 כשירות, ומאלה - רק 26 צוללות שהתאימו ללוחמה באוקיינוס האטלנטי.
המצב בצי הבריטי
הצי הבריטי נכנס למלחמה בלתי מוכן ללוחמה נגד צוללות. האוניות שיועדו לפעול נגד צוללות היו בעיקר משחתות, והן נבנו בעיקר לפעילות משולבת עם צי המלחמה ולא כליווי לאוניות סוחר. החימוש שבו צוידו היה כבד ולא התאים לפעילות זו. תפיסת העולם של הצי הבריטי הייתה שאיום הצוללות חוסל עם המצאת הסונאר, ושצוללות לא יוכלו להתמודד עם אוניות המצוידות באמצעי זה. לוחמת צוללות בלתי מוגבלת נאסרה בחוזה ורסאי, ולפיכך לא ציפו לה. לוחמה נגד צוללות נחשבה כ"עבודה שחורה", סוג של מיומנות שולית, לא זוהרת ולא מרכזית בפעילות הצי. בהתאם לכך נערך אימון מועט מאוד בלוחמה מעין זו.
תחילת המערכה
בעת הכרזת המלחמה של צרפת ובריטניה על גרמניה, הצי הגרמני, שכלל אוניות שטח וצוללות, כבר היה פרוש באוקיינוס האטלנטי מוכן למתקפה. הוראות הפיקוד הגרמני העליון קבעו שיש לפגוע באוניות מלחמה ובאוניות סוחר בריטיות וצרפתיות ולא באוניות נוסעים. פקודות אלו נבעו מהרצון שלא להסלים את המלחמה לכדי הצטרפותה של ארצות הברית לקרבות. אולם שעות ספורות לאחר הכרזת המלחמה הוטבעה אוניית הנוסעים הבריטית "אתניה" ב-3 בספטמבר 1939 על ידי הצוללת U-30 בניגוד לפקודות. מפקד הצוללת, אובר-לויטננט צור זי פריץ-יוליוס למפ, סבר כנראה שהמדובר באוניית סוחר חמושה. באירוע נספו 112 אנשים מתוך 1,103 נוסעים ואנשי צוות, חלקם בשל מאמצי חילוץ כושלים. אדולף היטלר הורה להכחיש קשר לאירוע ולמחוק את הפרטים מיומן הצוללת, מכיוון שעדיין לא רצה להכריז על מלחמת צוללות בלתי מוגבלת.
עיקר הצלחות הצוללות הגרמניות בתחילת המלחמה היו מול אוניות מלחמה של הצי הבריטי. כשבועיים אחרי הטבעת ה"אתניה" הוטבעה נושאת המטוסים הבריטית Courageous, וב-14 באוקטובר הצליחה הצוללת U-47, בפיקודו של אחד ממפקדי הצוללות המפורסמים, גינתר פרין, לחדור למעגן מוגן היטב של הצי הבריטי בסקפה פלו, להטביע את אוניית המערכה אה"מ רויאל אוק ולחמוק ללא פגע. הייתה זו הצלחה גדולה לגרמנים ומהלומה קשה לבריטים.
יחד עם תקיפת אוניות המלחמה, הופעלו הצוללות הגרמניות גם נגד אוניות הסוחר. באוקיינוס האטלנטי הופעלו הצוללות בשלב זה במים הקרובים לחופי בריטניה ולא בלב האוקיינוס, כפי שקרה בהמשך המלחמה. בחודשיים הראשונים של המלחמה הוטבעו 68 אוניות סוחר בתפוסה כוללת של כמעט 200,000 טון, מתוכם 100,000 טון באטלנטי.
עם פתיחת המלחמה, כלקח ממלחמת העולם הראשונה, הנהיג הצי הבריטי את שיטת השיירות. עברו כמה שבועות עד שניתן היה לשלב את כל האוניות בכל נתיבי השיירות, ואולם עם הנהגתה המלאה של שיטת ההפלגה בשיירות, ירד באופן דרמטי מספר האוניות שטובעו. מתוך 114 אוניות שטובעו באותה שנה, רק 12 טובעו כאשר היו בשיירה.
מתקפת אוניות השטח - שלב ראשון
למעשה, האיום הגדול ביותר על הבריטים בים באותה תקופה היו אוניות השטח, שהוגדרו על ידי הגרמנים כ-Panzerschiff - אוניית מערכה, ועל ידי הבריטים כאוניית מערכה זוטא, Pocket Battelship. הסיירות הכבדות ליצו ואדמירל גרף שפה היו בים עוד לפני הכרזת המלחמה ויצאו לתקיפת אוניות סוחר. "ליצו" הוחזרה לגרמניה לקראת הפלישה לנורווגיה, לאחר שהטביעה שתי אוניות סוחר בלבד; "אדמירל גרף שפה" הצליחה להטביע תשע אוניות באוקיינוס ההודי עד שנלכדה ב-13 בדצמבר 1939 בידי כוח משימה בריטי נחות ממנה בפתח הנהר ריו דה לה פלטה שבאורוגוואי. לאחר שנפגעה קשה בקרב נהר לה פלטה, הטביע רב החובל של "אדמירל גרף שפה" את אונייתו והתאבד.
שתי אוניות מלחמה נוספות שהתפרסמו אף יותר, היו הסיירות הכבדות שרנהורסט (Scharnhorst) וגנייזנאו (Gneisenau). הן יצאו לפשיטה ראשונה ב-23 בנובמבר, הטביעו את אוניית הסוחר החמושה "רוולפינדי" (Rawalpindi) בצפון האוקיינוס האטלנטי, וחזרו לבסיסן. אוניות אלה היוו איום מתמיד על השיירות עד 1941, בשל מהירותן הרבה וחימושן הכבד.
בנוסף לאוניות שטח רגילות, עשו הגרמנים שימוש גם באוניות פשיטה. אוניות אלה היו אוניות סוחר שהוסבו לנשיאת תותחים, מבלי לשנות את מראן. בשל חזותן התמימה הן יכלו להתקרב לאוניות של בעלות הברית ולהטביע או ללכוד אותן.
צעדים בריטיים
עם פרוץ המלחמה הטילו בריטניה וצרפת מצור ימי על גרמניה, אך למצור זה לא הייתה השפעה מידית על התעשייה הגרמנית. במקביל, הנהיגה האדמירליות הבריטית את שיטת השיירות מיד עם תחילת המלחמה. נדרש זמן להפעלה מלאה של השיירות, אך לאחר תקופה מסוימת הפליגה כל אונייה בריטית בשיירה אפילו ליעדים רחוקים, כמו פנמה, סינגפור ובומביי. בדרך זו רוכזו אוניות הליווי הבריטיות במקום שבו היו הסיכויים הגבוהים ביותר להיתקלות בכוחות האויב.
שמאל|ממוזער|250px|נושאת המטוסים ארק רויאל בשנת 1939
עם זאת, האדמירליות הבריטית עדיין שאפה לנקוט בצעדים התקפיים נגד הצוללות, ולא להסתפק רק בשיירות, שנחשבו "הגנתיות". הצי ארגן קבוצות של אוניות קרב, שהיו מבוססות סביב נושאות מטוסים, שסיירו במבואות המערביים לבריטניה. השיטה נועדה מראש לכישלון, מכמה סיבות. ראשית, קשה מאוד לזהות מרחוק את הצללית הקטנה של הצוללות, והצוללות חמקו בקלות מאוניות השטח הגדולות. שנית, גם כאשר הצליחו מטוסים לזהות את הצוללת, לא היה להם באותה עת נשק מתאים כדי לתקוף את הצוללת, ועד שהגיעו המשחתות למקום הזיהוי נעלמה הצוללת. במקביל, נוצרו עבור הצוללות מטרות מתאימות; ב-14 בספטמבר כמעט והוטבעה נושאת המטוסים הבריטית "אה"מ ארק רויאל" (Ark Royal) - האונייה ניצלה רק מכיוון ששלושת הטורפדות ששיגרה אליה הצוללת U-39 לא התפוצצו. הצוללת טובעה בידי משחתות הליווי, והייתה הצוללת הראשונה שטובעה במלחמה. שלושה ימים לאחר מכן לא שיחק המזל לנושאת מטוסים אחרת, אה"מ קורייג'וס (Courageous), והיא טובעה בידי הצוללת U-29.
מכשלה נוספת בשנה הראשונה למלחמה הייתה היעדר שיטה מוסכמת ותורת לחימה למלחמה בצוללות. משחתות רבות נהגו לרדוף במשך שעות אחרי צוללות שהתגלו, וכך לנטוש את השיירות שאותן ליוו. כך, כיוון שהליווי לשיירה הצטמצם, נחשפה השיירה לסכנה גדולה עוד יותר.
חורף 1939 - 1940 והפלישה לנורווגיה
לאחר פרץ הפעילות הראשון בתחילת המלחמה, ירד היקף הפעילות המלחמתית של הגרמנים. מספר הצוללות הגרמניות היה קטן, ולאחר מהלכי הפתיחה, היה עליהן לחזור לנמלים לתיקונים, טיפולים והצטיידות, כך שבים נותרו צוללות ספורות בלבד. גם גל הפתיחה של מתקפות אוניות השטח נהדף למעשה על ידי הבריטים. סיבה נוספת להכבדה על הפעילות הגרמנית היה החורף הקשה ששרר בסוף 1939 ותחילת 1940. רבים מהנמלים בים הבלטי קפאו, דבר שהכביד מאוד על יציאת יחידות הצי לפעילות.
סיבה מרכזית נוספת לירידת נפח הפעילות הייתה התוכנית הגרמנית לפלישה לנורווגיה. היטלר הורה על ריכוז יחידות הצי השונות לצורך הפלישה, ומעט מאוד צוללות נותרו כדי להמשיך את המערכה באוקיינוס האטלנטי.
במהלך הפלישה הסתבר שמעבר למספרן המצומצם, ישנה לצוללות בעיה קשה גם באיכות הטורפדו שהפעילו. במקרים רבים לא התפוצצו ראשי הקרב של הטורפדו, ומה שנראה כהצלחה בטוחה של צוללת, הפך לעיתים קרובות לאכזבה קשה. הגרמנים העריכו שלפחות 30% מהטורפדות היו נפלים. המערכה בנורווגיה מבחינת הצוללות הייתה כישלון מוחלט. רק במהלך החודשים הבאים נמצאה ותוקנה הבעיה, וזאת לאחר גילוי כשלים ורשלנות בדרך ייצור הטורפדות.
"זמן מאושר" ראשון - יוני 1940 עד דצמבר 1941
הפלישה לנורווגיה באביב 1940, ולאחריה הכיבוש המהיר של הולנד, בלגיה וצרפת, שינו את תמונת המערכה כולה, וזאת מכמה סיבות.
עם תבוסת צרפת איבדה בריטניה את בעלת בריתה הגדולה ביותר עד אז. הצי הצרפתי, שהיה הרביעי בגודלו בעולם באותה תקופה (אחרי בריטניה, ארצות הברית ויפן), הפסיק את לחימתו בגרמניה. מספר מועט של כלי שיט הצטרף לצי הבריטי, אך חלק מהאוניות הוטבעו על ידי הבריטים, מחשש שהגרמנים ישתלטו עליהן או שהן עצמן יפעלו נגד הצי הבריטי בהוראת ממשלת וישי. רוב הצי הוטבע על ידי מלחיו ב-27 בנובמבר 1942 בטולון, לאחר שהגרמנים ניסו להשתלט על האוניות. מכל מקום, משמעות יציאת הצי הצרפתי מן הקרב הייתה שעל הצי הבריטי לפעול לבדו בכל המשימות, שבחלקן סייע הצי הצרפתי. הכרזת המלחמה של איטליה ביוני הביאה לכך שעל הצי המלכותי היה גם לתת מענה בים התיכון, במקום הצי הצרפתי.
שמאל|ממוזער|250px|מעגן צוללות מבוצר בלוריין, צרפת
השתלטות גרמניה על נורווגיה, בלגיה, הולנד וצרפת הביאה לכך שכל החוף המערבי של אירופה, מהכף הצפוני בנורווגיה ועד גבול ספרד בדרום, היה בשליטת גרמניה. עד אותה עת נאלצו הצוללות הגרמניות להישען על בסיסיהן בים הבלטי, ולהפליג ממנו דרך הים הצפוני, מצפון לאיים הבריטיים, אל האוקיינוס האטלנטי. ההתבססות בצרפת והקמת בסיס לצוללות בלוריאן חסכה לצוללות הפלגה של כ-450 קילומטר, שמשמעותה הייתה שהות של שבוע נוסף בים. בבסיסים בצרפת - בברסט, בלוריין, בלה רושל ובאחרים - נבנו עבור הצוללות הגרמניות מעגנים מבוצרים היטב בפני הפצצות מהאוויר, עם גגות מבטון מזוין בעובי כמה מטרים, שהיו חסינים לחלוטין להתקפות מהאוויר, ואפשרו לצוללות עגינה בטוחה.
לאחר המערכה בנורווגיה והפינוי מדנקרק, נחלש הצי הבריטי. יותר מעשרים משחתות הוטבעו במהלך קרבות אלה, חלקן בהתקפות מהאוויר. מעבר לאבדות אלה, החשש הכבד ביותר שרבץ בשלב זה על הבריטים היה מפלישה לבריטניה: הגרמנים תכננו את מבצע ארי הים לפלישה שכזו, והבריטים ריכזו חלק נכבד מכוחותיהם הימיים בתעלת למאנש כדי למנוע אותה. ריכוז כוחות זה היה על חשבון ליווי השיירות.
סיום הפלישה לנורווגיה שחרר את הצוללות הגרמניות חזרה למשימתן המקורית. צי הצוללות הגרמני גדל, ובאותה עת מספר אוניות ליווי השיירות ירד. גידול נוסף חל בזכות הצטרפותן של צוללות איטלקיות למערכה. שייטת ובה 32 צוללות כאלה (בשיא כוחן) הוצבה בבורדו, וממנה פעלה נגד השיירות. הגם שהצוללות האיטלקיות לא היו יעילות כמו הגרמניות (הן מבחינת מבנן הפיזי, שפחות התאים לפעולה באוקיינוס האטלנטי, והן מבחינת האימונים - כל צוות גרמני התאמן לפחות חצי שנה לפני שיצא למשימתו הראשונה), הן הצליחו לגרום לאבדות משמעותיות לבעלות הברית, ועד סוף המלחמה הטביעו 109 אוניות סוחר, בתפוסה כוללת של קרוב ל-600,000 טון.
התקפת להקות הזאבים
שמאל|ממוזער|250px|גרוס אדמירל קרל דניץ, מפקד זרוע הצוללות הגרמנית ומאוחר יותר מפקד הצי הגרמני ויורשו של היטלר
הטקטיקה שבה נקט דניץ הייתה שונה מהמקובל עד אז בלוחמת צוללות. הצוללות הופעלו כקבוצה, "עדת זאבים" (wolfpack, בגרמנית נקראה השיטה Rudeltaktik), שהונחתה אל השיירות על ידי פיקוד הצוללות, Befehlshaber der Unterseeboote, ובקיצור - BdU. פיקוד הצוללות נשען על מידע מודיעיני שהתקבל משירות הביון הימי הגרמני B-dienst (שפיצח את הקוד שבו השתמשו אוניות צי הסוחר הבריטי), מסיורי אוויר, ומתצפיות של הצוללות עצמן. הצוללות השתמשו בהידרופונים כדי לשמוע מרחוק את רעשה של השיירה, ובמשקפות, כדי לזהות את העשן שפלטו אוניות השיירה. לאחר זיהוי שיירה נשלחו הצוללות שבסביבה אל מקומה המשוער, והוגדרו כ"עדת זאבים", שבדרך כלל ניתן לה שם קוד לצורכי זיהוי. במקום עצמו התארגנו הצוללות, ואז ניתנה למפקדים יד חופשית בהתקפה. הצוללות נהגו לזהות את השיירה מרחוק, ללוות אותה ממרחק רב (היה קשה מאוד לזהות את הצללית הנמוכה שלהן), ולהתקרב לטווח התקפה בשעת הכושר. השיירות הותקפו שוב ושוב, כל עוד היו מחוץ לטווח מטוסים וכל עוד לא תוגבר הליווי (דבר שהיה קשה מאוד לבצע בתקופה זו, בשל מיעוטן של אוניות הליווי).
אף שניסיונות ראשונים להפעלת טקטיקה זו לא עלו יפה, השיטה החלה לתת את פירותיה לקראת סוף 1940. ב-21 בספטמבר הותקפה השיירה HX-72, שמנתה 41 אוניות סוחר ולוותה בידי סלופ מלחמתי, משחתת ושלוש קורבטות (מאוחר יותר הצטרפו עוד שתי משחתות). למרות הליווי החזק יחסית הצליחה עדת זאבים בת שמונה צוללות (מתוכן הגיעו למגע ממשי רק חמש), להטביע 11 אוניות סוחר בתפוסה כוללת של 72,727 טון ולפגוע בעוד ארבע אוניות סוחר, ללא אבדות לצוללות. בין 17 באוקטובר ל-19 באוקטובר הטביעה עדת זאבים אחרת 16 אוניות בשיירה SC-7, וממש באותם ימים (19 באוקטובר - 20 באוקטובר) איבדה השיירה שסימנה HX-79, שהפליגה אחריה, 12 אוניות סוחר בנפח של למעלה מ-70,000 טון, וזאת למרות ליווי חזק. שבוע וחצי לאחר מכן, ב-1 בדצמבר, הותקפה השיירה HX-90 על ידי שלוש צוללות, ואיבדה שש אוניות. קבוצות הצוללות לא היו גדולות יחסית. זו הייתה שעתם הגדולה של מפקדי צוללות שהתפרסמו והפכו לגיבורים בגרמניה, כמו גינתר פרין (שטיבע את רויאל אוק), אוטו קרצ'מר, יואכים שפק, אריך טופ ואנגלברט אנדרס. הם נקראו "הזאבים האפורים", וכל אחד מהם הצליח להשיג מספר רב של הטבעות, כאשר כולם עברו את רף 100,000 טון אוניות שהטביעו, וכמה מהם אף את רף 200,000 טון.
למרות הצלחותיהן של הצוללות, הן עדיין לא נתפסו בשלב זה - בשני הצדדים - ככלי הנשק העיקרי של הגרמנים נגד השיירות. קצינים בכירים בשני צידי המתרס האמינו שהכוח העיקרי הוא בידי אוניות השטח הגדולות. עד לאחר הפלישה לנורווגיה היה הצי הגרמני עסוק בפעילות זו, ואולם לאחר מכן התפנו אוניות השטח לתקיפת השיירות (ראו ערך: המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) - מתקפת אוניות השטח). הצי הגרמני היה נחות במספר מהצי הבריטי, אך הסיירות הכבדות ואוניות המערכה שלו היו מן המשוכללות בעולם, והן הסבו אבדות כבדות לבריטים. עם זאת, הייתה לבריטים עוצמה גדולה בהרבה, והם השקיעו מאמץ רב בבלימת אוניות אלו. עד תחילת 1942 הצליחו הבריטים להטביע או לשתק את צי השטח הגרמני, ואיום זה הוסר.
צעדי נגד
שמאל|ממוזער|550px|מבנה טיפוסי של שיירה באוקיינוס האטלנטי. שתי קבוצות משחתות הליווי ממוקמות במרחקים שונים מהשיירה. אוניות מטען כללי בשוליים החיצוניים ואוניות נושאות גייסות, מיכליות ואוניות נושאות תחמושת, טנקים ומטוסים במרכז השיירה, היכן שהן מוגנות יותר יחסית. רוחב כל מבנה השיירה הגיע ל-29 ק"מ. לחצו על התמונה להגדלה כדי לראות את סוגי האוניות והמרחקים. צולם במוזיאון המדע והתעשייה בשיקגו
בתחילת שלב זה במערכה היו הבריטים במצב קשה. מספר אוניות הליווי היה קטן ואף רחוק מהצרכים הבסיסיים ביותר. החימוש והנשק שבידי הבריטים היה מיושן ולא מספק, וטקטיקת הלחימה בצוללות הייתה בחיתוליה, לא מגובשת ולא מתואמת בין האוניות השונות. ציוד הגילוי הבריטי, הסונאר (שנקרא אצל הבריטים ASDIC), התאים לגילוי צוללת מתחת למים - אך לא ניתן היה לגלות צוללות שצפו על פני המים, מצב שבו נהגו לתקוף. מספר המטוסים היה מצומצם מאוד, רובם היו בעלי טווח קצר מכדי להגן על השיירות, וחימושם לא היה יעיל בתקיפת הצוללות. העומס בנמלים היה גדול, בשל השיירות הרבות שהגיעו, האוניות הרבות שנזקקו לתיקון לאחר שנפגעו מצוללות, והיה צריך לבנות מספר גדול של אוניות - סוחר וליווי - כדי להשלים את החסר ולתגבר את הכוחות.
הבריטים ניסו להתמודד עם המשבר בכמה דרכים.
תפיסת נקודות אסטרטגיות - כוחות בריטיים השתלטו על איי פארו, שבשליטת דנמרק, ועל איסלנד - זאת כדי ליצור בסיסים נוספים למטוסים, דוגמת "מיקס פילד" ליד רייקיאוויק (כיום נמל התעופה הבינלאומי קפלוויק), ולצמצם את הנתיבים הפנויים לצוללות. לאחר כיבוש נורווגיה על ידי הגרמנים חששו הבריטים מהשתלטות גרמנית על איסלנד. שליטה גרמנית על איסלנד הייתה עלולה לנתק את תנועת השיירות, ובשל כך החליטו הבריטים להקדים את הגרמנים ולפלוש לאי. ב-10 במאי 1940 נחתו כ-750 נחתים בריטים ברייקיאוויק, ללא התנגדות מצד המקומיים. ביולי 1941 קיבלה על עצמה ארצות הברית להגן על האי לבקשת ממשלת איסלנד, וחיילים אמריקניים החליפו את הכוח הבריטי. בריטניה הציבה באי טייסות של מפציצים ומטוסי סיור, וליד רייקיאוויק נקבע בסיס תחזוקה ותדלוק לאוניות הליווי.
תגבור אוניות הליווי - הוחל בבניית אוניות ליווי נוספות, כדי להשלים את החסר. בעיקר נבנו הקורבטות מסדרת פלאואר. חיל הים הקנדי, כחלק מחילות הים של הממלכה המאוחדת, החל לקבל על עצמו ליווי חלק ממסלול השיירות, וכך הוקל הנטל שעל חיל הים המלכותי, מה גם שחיל הים הקנדי החל בתהליך התעצמות משל עצמו.
גורם חשוב בהתמודדות הבריטית היה גיוס ארצות הברית לטובתה. נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, סבר בשלב מוקדם מאוד שעל ארצות הברית להצטרף למערכה לצידה של בריטניה, אך השפעתה של התנועה הבדלנית בארצות הברית מנעה זאת. ואולם, מדיניות השאל-החכר שאותה יזם הנשיא אפשרה לו להציג את הסיוע ככזה שאינו פוגם בנייטרליות של ארצות הברית. לבקשתו של צ'רצ'יל, העבירה ארצות הברית לבריטניה 50 משחתות ישנות שיוצרו ב-1917 ו-1918. האוניות הראשונות הועברו ב-6 בספטמבר. הן דרשו התאמה ניכרת לתפקידן (כולל התאמת סונאר, מכ"ם, ועוד) והיו שנואות על צוותן בשל תכונותיהן הגרועות, אך בשל מספרן הן מילאו פער משמעותי עד ייצורן של אוניות ליווי מתאימות וחדישות יותר.
בניית אוניות סוחר כדי למלא את מקומן של אוניות הסוחר שהוטבעו - עד סוף 1940 הוטבעו למעלה מ-1,000 אוניות, בערך מחציתן על ידי צוללות - שילבה בריטניה בצי הסוחר שלה אוניות של מדינות שנכבשו בידי הגרמנים. כרבע מאוניות הסוחר של נורווגיה, דנמרק, הולנד ובלגיה נלכדו בנמלים כאשר נכבשו על ידי גרמניה; רוב האוניות הדניות שלא היו בנמלים נצטוו על ידי בעליהן הפרו-גרמניים להגיע לנמלים נייטרליים, וכמחצית מהן אכן עשו כך, והשאר נתפסו על ידי הבריטים. רוב האוניות של בלגיה, נורווגיה והולנד (לשתי האחרונות היה צי אוניות סוחר משמעותי הרבה יותר) הפליגו תחת הנחיה בריטית כבר ב-1939. אוניות צי הסוחר של יוון צורפו מאוחר יותר, והיוו גם הן תוספת משמעותית. בסך הכול צורפו לצי הסוחר הבריטי אוניות סוחר בתפוסה של כ-3 מיליון טון, שפיצו כמעט לגמרי על האבדות, אך הן היו "מתנה חד פעמית" - לא ניתן היה לקוות ליתרון מסוג זה פעם נוספת. במקביל, עברו המספנות בבריטניה לתוכנית בנייה מואצת, שנועדה לבנות אוניות בתפוסה של 1,200,000 טון, והוזמנו בארצות הברית אוניות בתפוסה של 7,000,000 טון.
תורגלה לוחמה נגד צוללות, ונקבעו קבוצות קבועות של אוניות ליווי. כל אונייה חדשה עברה דרך בסיס אימונים באיים ההברידיים, שם עברה אימונים נוקשים במיוחד במשך כמה שבועות. מעבר לכך, במקום צירוף מזדמן של אוניות ליווי לשיירה, נקבעו קבוצות קבועות של אוניות ליווי, שתמיד הפליגו ביחד; כך הושגו יעילות רבה ושיתוף פעולה גבוה בין האוניות. בכל קבוצה היו שתיים או שלוש משחתות וחמש או שש קורבטות. מכיוון שבדרך כלל אונייה או שתיים היו בנמל לטיפולים לתיקונים, מנתה כל קבוצה שש אוניות בפועל.
שיפור אמצעי השליטה - בפברואר 1941 הועברה מפקדת זירת המבואות המערביים (Western Approaches Command) מפלימות' לליברפול, שהייתה אחד מהנמלים העיקריים של השיירות. בדרך זו הושגה שליטה קרובה וטובה בהרבה על השיירות. בנוסף, הוכפף פיקוד החופים של חיל האוויר המלכותי ישירות לאדמירליות; פיקוד החופים עסק בעיקר בלוחמה נגד צוללות, והכפפתו לאדמירליות הביאה לשיתוף פעולה ותיאום טובים יותר.
חידושים טכנולוגיים - הצורך המלחמתי הדחוף הוביל לפיתוח מואץ של אמצעים טכנולוגיים חדשים. הוכנסו לשימוש פצצות עומק שהיו ניתנות להטלה ממטוסים (עד אז היו למטוסים פצצות רגילות לשימוש נגד צוללות, שהיו צריכות לפגוע ישירות בצוללת, ושאחוזי ההצלחה שלהן היו אפסיים). טווח הטיסה של המטוסים הלך וגדל בהתמדה, ונוסף להם ולאוניות הליווי אמצעי גילוי חדש: מכ"ם בעל גל סנטימטרי, שאפשר גילוי עצמים קטנים יחסית.
הדיפת המתקפה
שמאל|ממוזער|250px|הצוללת U-107, חוזרת לבסיסה בצרפת
האמצעים שנקטו הבריטים החלו לתת את פירותיהם באביב 1941. ב-7 במרץ הוטבעה הצוללת U-47, של גינתר פרין; ב-17 במרץ טובעה U-100, ומפקדה, שפק, טבע יחד עם צוותו; ובאותו לילה הותקפה U-99 של קרצ'מר, נפגעה קשות, וצוותה נאלץ לנטוש אותה. קרצ'מר היה שבוי בקנדה עד תום המלחמה. בתוך כשבועיים נהרגו או נשבו רוב ה"אסים" הגדולים של צי הצוללות הגרמני. דניץ העביר את מרכז הכובד מערבה יותר, לאזורים בהם לא היה ליווי של השיירות (הליווי באותה תקופה החל רק מנקודה מסוימת באוקיינוס וממנה מזרחה). השיירה SC-26 הותקפה בתחילת אפריל ואיבדה 10 אוניות, אך כאשר הצטרפה קבוצת הליווי הוטבעה צוללת אחת.
ב-9 במאי הושג הישג משמעותי מאוד, כאשר המשחתת "בולדוג" הצליחה להכניע את הצוללת U-110 וללכוד אותה; בתוכה נמצאה מכונת אניגמה שלמה. המכונה הועברה לבלצ'לי פארק, ומדעניה נעזרו בה רבות כדי לפצח את הקוד הגרמני, ובכך לאפשר פריצת דרך במערכה. עד אוגוסט כבר קראו הבריטים חלק נכבד מהתקשורות הגרמניות, במהירות וברצף, ובהתאם לפיענוח הצליחו לכוון את השיירות לנתיבים הרחק ממיקומן של הצוללות. יש הטוענים שלמעלה מ-300 אוניות ניצלו ממתקפה בזכות מידע זה, אם כי זהו מספר שלא ניתן לאמת.
עד יוני 1941 ליוו הבריטים שיירות רק מנקודה מסוימת באוקיינוס האטלנטי. ב-23 במאי ביקשו הבריטים מהצי הקנדי לקבל עליו את האחריות לליווי השיירות בחלקו המערבי של האוקיינוס. הקנדים הקימו בסיס בעיירה סט. ג'ונס, הנקודה המזרחית ביותר בניופאונדלנד, ושם התבסס כוח הליווי הקנדי שנקרא NEF (ר"ת - Newfoundland Escort Force). ב-13 ביוני החל כוח זה לפעול, בפיקודו של קומודור; הכוח הורכב משש משחתות ו-17 קורבטות של הצי הקנדי, שתוגברו בשבע משחתות, חמש קורבטות ושלוש אוניות סלופ מלחמתי של הצי הבריטי. כוח זה ליווה את השיירות מהנמלים בקנדה לניופאונדלנד ומשם לנקודת המפגש עם הליווי הבריטי במרכז האוקיינוס, מדרום לאיסלנד.
"כיסוי" נתיב השיירות קיבל תגבור משמעותי לאחר שארצות הברית החלה להיות מעורבת יותר ויותר במלחמה. שיתוף הפעולה בין ארצות הברית ובריטניה הלך והתחזק במהלך שנות המלחמה הראשונות; ב-10 באוגוסט 1941 נפגשו צ'רצ'יל ורוזוולט במפרץ ארג'נטייה, ליד ניופאונדלנד; במהלך מפגש זה נחתמה האמנה האטלנטית, שמשמעותה הייתה, בין השאר, העמקת והגברת שיתוף הפעולה הצבאי בין ארצות הברית ובריטניה במלחמה מול גרמניה הנאצית. שני המנהיגים החליטו על חלוקת האוקיינוס לאזורי שליטה אסטרטגית; צי ארצות הברית קיבל אחריות על מחציתו המערבית, כולל איסלנד, והחל בליווי שיירות ובסיוע לצי הקנדי באזור זה.
שמאל|ממוזער|250px|המשחתת "רובן ג'יימס", האונייה האמריקנית הראשונה שהוטבעה על ידי צוללת במלחמה
המעורבות האמריקנית הלכה והעמיקה; אונייה אמריקנית תקפה צוללת גרמנית לראשונה ב-9 באפריל 1941, כאשר המשחתת "ניבלאק" (Niblak) תקפה בפצצות עומק צוללת גרמנית, בעת שחילצה נפגעים מאונייה הולנדית שטובעה קודם לכן; ב-31 באוקטובר הייתה המשחתת האמריקנית USS רובן ג'יימס (DD-245) (Reuben James) לאונייה האמריקנית הראשונה שטובעה בידי צוללת גרמנית לאחר שהותקפה בידי ה-U-552 בפיקודו של אריך טופ.
הבריטים החלו להשתמש גם באמצעים טכנולוגיים משופרים יותר. הותקנו משגרים לפצצות העומק, שאפשרו לירות אותן מצידי האוניות ולא רק מירכתיהן (בכך היה ניסיון להתגבר על אחת המגרעות המרכזיות של פצצות אלה, ראו: פצצות עומק. מעבר לכך, פצצות העומק נורו בתבנית מסוימת (בדרך כלל כמעוין), כדי להגביר את סיכויי הפגיעה.
כדי להתמודד עם מטוסי הסיור והתקיפה ארוכי הטווח של הגרמנים, הותאמו כמה אוניות סוחר לשאת עליהן מעוט לשיגור מטוס קרב, בדרך כלל מדגם הוקר הוריקן. מטוס זה היה מוזנק כלפי המטוסים הגרמניים, ולאחר ביצוע משימתו היה הטייס נוחת בים ליד אוניית הסוחר, ונאסף אליה; המטוס היה אובד, מכיוון שלא הייתה דרך להחזירו לאונייה. אוניות אלו אוניות מעוט אזרחיות (CAM); הן נועדו להוות תשובה זמנית עד להכנסתן לשירות של נושאות מטוסים ייעודיות.
מעבר לאמצעי נגד אלו, הצליחה בריטניה לצמצם את כמות המטען הדרושה לה באופן משמעותי, והצליחה לארגן מחדש את התנועה בנמלים, כך שנמנעה כפילות והושג חיסכון בתנועת האוניות. במהלך 1941 הגיעו האבדות בים להיקף של 3,600,000 טון, ואולם הארגון מחדש בנמלים וצמצום הצריכה חסכו 3,000,000 טון נדרשים, והמספנות הצליחו לבנות בשנה זו אוניות בתפוסה של 1,200,000 טון; למרבה האבסורד, בריטניה נותרה בסוף השנה עם עודף, למרות האבדות.
טעויות גרמניות
עם כל מאמציהן של בעלות הברית, חלק גדול מדעיכת המתקפה נבע מטעויות של הגרמנים; היטלר והפיקוד העליון הגרמני לא הבינו עדיין את יכולתה הפוטנציאלית של זרוע הצוללות, ומספר מהלכים שעשתה גרמניה הביאו לבלימת המתקפה ולדילולה.
מבצע ברברוסה, המתקפה הגדולה של גרמניה על ברית המועצות, החל ב-22 ביוני 1941, וריכז את תשומת לבה של גרמניה לנעשה במזרח-אירופה. הדבר גרע מיכולתו של חיל האוויר לסייע לצוללות, ובכלל עיקר המשאבים הופנו מזרחה. חלק מן הצוללות הופנו לים הבלטי, בהצלחה מועטת מאד; חלק אחר הועבר להגנה על חופי נורווגיה, בשל חששו של היטלר מפלישה באזור זה. הדבר צמצם מאוד את מספר הצוללות הפעילות במערכה עצמה.
שמאל|ממוזער|250px|נושאת המטוסים לליווי, אה"מ Audacity
גורם נוסף שצמצם עוד יותר את מספר הצוללות באוקיינוס האטלנטי היה המשך הלחימה עם בריטניה בים התיכון. בסתיו 1941 הורה היטלר, למרות התנגדותם של דניץ ורדר, להעביר חלק מן הצוללות לים התיכון. במהלך נובמבר ותחילת דצמבר הטביעו הצוללות מספר אוניות מלחמה בריטיות בזירה זו (אוניית מערכה, נושאת מטוסים וסיירת כבדה), והפיקוד הגרמני העליון הורה לדניץ להעביר צוללות נוספות לגזרה זו. ריבוי הצוללות בגזרה הביא לכמה קרבות גדולים נגד שיירות באזור זה. בדצמבר 1941 תקפה עדת זאבים את השיירה HG76, שבה היו 32 אוניות סוחר, בליווי קבוצת הליווי 36, ובה שש קורבטות ושתי אוניות מסוג סלופ מלחמתי. על קבוצת הליווי פיקד אחד מהמפקדים המפורסמים והטובים ביותר של הצי הבריטי, קפטן פרדריק ווקר (Walker). לאוניות הליווי הצטרפה גם נושאת המטוסים הראשונה שנבנתה כדי לסייע במשימת ליווי השיירות, אה"מ אודאסטי (Audacity). בקרב שהתחולל מול הצוללות טובעה אוניית ליווי אחת, שתי אוניות סוחר, ונושאת המטוסים, במחיר של חמש צוללות; יש הטוענים שזה היה הניצחון הראשון של בעלות הברית במערכה על האטלנטי.
מספר הצוללות הגרמניות היה עדיין נמוך מאוד במהלך 1941, ורק לקראת אמצע השנה החל לעלות. באפריל 1940 היו לגרמנים 46 צוללות פעילות, ואולם בפברואר 1941 ירד המספר ל-21 צוללות פעילות בלבד - המספר הנמוך ביותר בכל מהלך המלחמה, דווקא בשיא המתקפה. רק במהלך השנה החל המספר שוב לעלות, ובסוף 1941 היו לגרמנים 91 צוללות פעילות; אך עד אז כבר עבר שיאה של המתקפה.
שיא המערכה: דצמבר 1941 - פברואר 1943
"זמן מאושר" שני בחוף המזרחי של ארצות הברית
ב-7 בדצמבר 1941 תקפה יפן את צי ארצות הברית שעגן בנמל פרל הארבור בהוואי. ארצות הברית הכריזה מלחמה על יפן, וגרמניה, בעלת בריתה של יפן, הכריזה מלחמה על ארצות הברית. כך הפכה מעורבותה של ארצות הברית במערכה באוקיינוס האטלנטי, שהייתה עד כה מבוססת על נייטרליות לכאורה ובפועל סייעה לבריטניה, למעורבות פעילה במוצהר.
ארצות הברית מצאה עצמה נלחמת בשתי זירות ימיות - באוקיינוס השקט ובאוקיינוס האטלנטי - בעת ובעונה אחת. באוקיינוס השקט נחלש הצי האמריקני מאוד בעקבות ההתקפה על פרל הארבור; היה צורך בבנייה ובהרחבה גדולה של הצי, וזאת תחת הלחץ של המלחמה.
שמאל|ממוזער|250px|מכלית שנפגעה על ידי צוללת עולה באש וטובעת
דניץ העריך שארצות הברית עומדת להיכנס למלחמה, ונערך למבצע "הקשה" (Drumbeat, בגרמנית: Paukenschlag). למרות מספרן המצומצם של הצוללות שנשלחו בשלב הראשון, חמש בלבד, הן הצליחו לגרום לאבדות כבדות מאוד לאורך החוף המזרחי של אמריקה, מהים הקריבי ועד ניו פאונדלנד. לאחר הסבב הראשון שערכו הצוללות מדגם XI, נשלחו בסבב השני גם , שהיו בעלות טווח קצר יותר; הן הצליחו לעמוד במשימה בזכות חידוש נוסף של דניץ: צוללות אספקה מיוחדות, שנקראו "פרות חולבות" (Milch Cows) תדלקו את הצוללות בלב ים ואפשרו להן להגדיל את הטווח ואת משך המשימה.
הצי האמריקני לא היה מוכן למלחמה. הם חזרו על כל השגיאות שעשו הבריטים בתחילת המלחמה, ולא סמכו על המודיעין הבריטי או על הטקטיקה שפיתח; רק בתחילת אפריל החל הצי האמריקני לאכוף את שיטת השיירות, וגם אז בלחץ בריטי. ואולם, עם הזמן החלה לוחמת הצוללות של צי ארצות הברית להשתפר, ועד ספטמבר כבר הייתה כל התנועה הימית, מברזיל, דרך הים הקריבי ועד ניו יורק מאורגנת בשיירות. חיל האוויר האמריקני התחזק והחל לספק חיפוי לשיירות בטווח הקרוב לחוף, ואוניות הליווי הלכו ושיפרו את הטקטיקה שלהן ואת הישגיהן. במחצית 1942 הורה דניץ לצוללות לעזוב את החוף המזרחי, שכבר לא הניב תוצאות כפי שהיה בתחילת השנה, ולחזור למרכז האוקיינוס האטלנטי.
שמאל|ממוזער|250px|צוללת מדגם XI (מימין) וצוללת מדגם VII במעגניהן. צולם בטרונדהיים, לאחר המלחמה
התעצמות ופיתוחים טכנולוגיים
שני הצדדים במערכה לא שקטו על שמריהם בהתעצמות ובבניית כוחם. הגרמנים החלו סוף סוף לבנות צוללות בהיקף גדול. בינואר 1942 היו לגרמנים 91 צוללות בלבד, אך בדצמבר של אותה שנה הגיע כוחם כבר ל-212 צוללות. מנגד, הפעילו בעלות הברית אמצעים וטקטיקות חדשות. מספרן הגדל והולך של אוניות הליווי איפשר הקמת קבוצות ליווי - קבוצות של אוניות מלחמה שלא היו קשורות לשיירה מסוימת ושניתן היה להפנות אל שיירה מסוימת שהותקפה. אוניות הליווי צוידו במרגמות בשם Hedgehog (קיפוד) שירו פצצות נגד צוללות קדימה, אל מעבר חרטום האונייה; אמצעי נוסף שהותקן באוניות הליווי היה מגלה כיוון (High Frequency Direction Finder, בקיצור - HF/DF, נודע בכינוי Huff-Duff) - אמצעי זה איפשר לגלות את מיקומן של הצוללות בעזרת זיהוי תשדורות הרדיו שלהן (גם מבלי לפענח אותן).
החל מאוגוסט החלו להגיע לזירה מפציצים בעלי טווח ארוך מאוד (VLR, very long range) מדגם B-24 ליברייטור. בשל סכסוכים וויכוחים במטות בעלות הברית הוקצה רק מספר קטן מאוד של מטוסים למערכה זו, אך הם החלו לכסות את השטח באוקיינוס שאליו לא היו מטוסים אחרים יכולים להגיע. מטוסים ואוניות צוידו במכ"ם שאיפשר את גילוי הצוללות, והמטוסים צוידו בזרקור רב עוצמה שאיפשר להם להפתיע את הצוללות על פני הים, לאחר שנתגלו במכ"ם. הגרמנים הגיבו בהתקנת מגלה מכ"ם בשם מטאוקס (Metox) שגילה לצוות הצוללת את העובדה שמכ"ם סורק אחריהם.
הצוללות חוזרות למרכז האוקיינוס ושיאו של הקרב: יולי 1942 - מאי 1943
מערכת השיירות לאורך החוף המזרחי של אמריקה הצפונית והמרכזית הייתה שלמה בספטמבר 1942; הגרמנים הבינו את המצב כבר ביולי, והצוללות החלו לחזור למרכז האוקיינוס האטלנטי. הן התרכזו בעיקר באזור שעדיין לא היה מכוסה על ידי מטוסי בעלות הברית, בין גרינלנד לאיסלנד. לאחר האבדות הכבדות שהנחילו לבעלות הברית לאורך חופי אמריקה, שהגיעו ל-88 אוניות ויותר מ-470,000 טון בממוצע לחודש, חזרו אבדות השיירות במרכז האוקיינוס לעלות. מספר הצוללות בים היה בתקופה זו גדול בהרבה מזה שהיה בעת המתקפה הקודמת, והפיקוד הגרמני יכול היה להרכיב קבוצות של עשר עד חמש עשרה צוללות בבת אחת שיתקפו את השיירות. בין יולי לדצמבר 1942 הוטבעו 480 אוניות של בעלות הברית, בתפוסה כוללת של למעלה מ-2.6 מיליון טון; עתודות הדלק בבריטניה ירדו לרמה מסוכנת, והיבוא ירד לשני שלישים מרמתו ב-1939.
חלק מהקושי נבע מהמעבר של בעלות הברית ממגננה למתקפה. בנובמבר 1942 החלה מתקפת הנגד הסובייטית בסטלינגרד; קרב גוודלקנל הלך והוכרע לטובת ארצות הברית; ובעלות הברית החלו את הנחיתה בצפון אפריקה במסגרת מבצע לפיד ב-8 בנובמבר. מעבר זה דרש השקעת משאבים נוספים, האריך את קווי ההפלגה, ודילל את כוחות הליווי. כדי לבצע את הנחיתה באפריקה היה על בעלות הברית להעביר אלפי חיילים בדרך הים, והדבר דרש הקצאת אוניות ליווי למטרה זו, הקצאה שבאה על חשבון ליווי השיירות. ליווי אוניות החיילים הצליח; למרות האבדות הכבדות לאוניות הסוחר, לא נפגעה אף אונייה שנשאה חיילים וציוד לפלישה.
תחילת 1943: שיא הקרב
שמאל|ממוזער|250px|צוללת גרמנית תחת אש ממטוס ימי מדגם סנדרלנד, 8 ביולי 1944
שני הצדדים הגיעו לשיא בתחילת 1943. מספר הצוללות המבצעיות נע בין 403 ל-435, ובכל עת היו בים כ-100 צוללות פעילות. זה היה המספר שאליו שאף דניץ, וכעת היה בידיו הכוח המספיק להערכתו לניצחון במערכה. היטלר והפיקוד הגרמני העליון הבינו סוף סוף את ערכה של זרוע הצוללות, ומנגד התאכזבו קשות מאוניות השטח, ושיא האכזבה היה לאחר כישלונן בקרב ים ברנץ ב-31 בדצמבר 1942. רדר הגיש את התפטרותו. דניץ הפך למפקד הצי הגרמני, ועצמאותו הגיעה לשיא.
מעבר לכך, זכו הגרמנים בשלב זה בשני יתרונות גדולים מבחינה מודיעינית. חלק נכבד מההגנה על השיירות היה מבוסס על החומר המודיעיני הסודי, שהוגדר אולטרה; על סמך ידיעת כוונותיהן של הצוללות, הופנו השיירות לנתיבים בטוחים יותר. כאשר לא הגיע מידע נאלצו השיירות להפליג ישירות אל הצוללות הממתינות. ואולם, במהלך 1942 הורה דניץ על הוספת גלגל רביעי למכונות האניגמה; הדבר היה מכה למפענחי הצופן הבריטיים, ורק בדצמבר 1942 פוצח הקוד מחדש, גם אז לא באופן מלא. הפיצוח המלא הושלם רק באביב 1943, לאחר שיא הקרב. מנגד, הצליח שירות הביון הימי הגרמני, B-dienst, לפצח את הקוד הימי הבריטי, ולאורך כל השלב הזה במערכה הצליח הביון הגרמני להעביר לצוללות מידע מדויק על תנועות השיירות, ולהפנות אליהן את הצוללות בדייקנות. גם ללא הקושי המודיעיני הפכה שיטה זו לקשה יותר: היו בים יותר ויותר צוללות, ופשוט לא היה לאן להפנות את השיירות בלי שייתקלו בצוללות.
כבר בחודשים האחרונים של 1942 עלו מאוד אבדות בעלות הברית, והגיעו למאות אלפי טונות בחודש. בתחילת 1943 חלה ירידה ברמת האבדות של בעלות הברית, בגלל החורף הקשה שפקד את האוקיינוס ושהקשה מאוד על פעילות הצוללות, אך במרץ חידשו הצוללות את התקפותיהן, ורמת האבדות עלתה מאד; בקרב הגדול ביותר שנערך בין הצוללות לשיירות, קרב השיירות HX 229 ו - SC 122 שנערך בין 16 במרץ ל-19 במרץ, תקפו 41 צוללות שהיו מאורגנות בשלוש להקות זאבים, שתי שיירות (שהפליגו באותו אזור) ובהן 110 אוניות, מלוות ב-13 אוניות ליווי (שתוגברו בהמשך); הצוללות הצליחו לטבע 22 אוניות סוחר - 20% מכלל האוניות (בתפוסה כוללת של 141,000 טון), במחיר צוללת אחת בלבד שהוטבעה. בפעם הראשונה עלו אבדות השיירות על אלה של אוניות שהפליגו בודדות; התחושה הייתה ששיטת השיירות קורסת, ולהערכת הצי הבריטי היו הגרמנים קרובים יותר מאי-פעם לניתוק הקשר הימי לבריטניה.
ואולם, בתוך כמה שבועות התהפך הגלגל. בקרב מול השיירה ONS-5, שהתחולל מ-29 באפריל ועד 6 במאי תקפו 43 צוללות, שהיו מאורגנות בשתי קבוצות, את השיירה ONS-5 שהייתה מוגנת על ידי 7 אוניות ליווי. הצוללות הצליחו להטביע 12 אוניות סוחר (בתפוסה כוללת של 63,000 טון), אך אוניות הליווי הצליחו להטביע 6 צוללות ולפגוע בשבע נוספות. דניץ הורה על הפסקת המתקפה ועל הסגת הצוללות, לצורך התארגנות. ואולם, הייתה זו רק תחילתו של החודש שנקרא בפי הגרמנים "מאי השחור"; בחודש זה הצליחו אוניות הליווי להטביע 41 צוללות, כרבע מכלל הכוח המבצעי הגרמני. ב-24 במאי הורה דניץ על הפסקה זמנית של המערכה, והצוללות נסוגו מן האוקיינוס.
הסיבות לתפנית במערכה
שמאל|ממוזער|250px|צוללת גרמנית תחת מתקפה אווירית, 1943. במרחק מה מהצוללת מתפוצצת פצצת עומק. ניתן לראות את חימוש הנ"מ של הצוללת, על הגשר שלה
מדוע התהפך הגלגל? אין סיבה אחת לכך, אלא צירוף של כמה וכמה מהלכים, שהגיעו לשיאם בדיוק בתקופה זו. בוועידת קזבלנקה (שהתקיימה בינואר 1943) הסכימו בעלות הברית שהמלחמה בצוללות היא המטרה הראשונה במעלה, משום שבלי ניצחון על הצוללות לא ניתן יהיה להעביר לאירופה את הכוחות הדרושים כדי לנצח את גרמניה. קציני צי הסכימו על הקצאת מספר גדל והולך של מטוסים בעלי טווח ארוך מאוד (VLR, Very Long Range) שיוכלו לספק מטרייה אווירית לכל אורך נתיב השיירות. במרץ 1943 היו רק 20 מטוסים כאלה לרשות בעלות הברית, אך בתוך חודש כבר הוכפל מספרם.
במקביל, עלה מאוד מספר אוניות הליווי. בעלות הברית החלו לצרף לשיירות נושאות מטוסים לליווי; מטוסיהן, בדרך כלל מדגם F4F ויילדקט, הוסיפו מימד נוסף לליווי האווירי. מספרן של אוניות הליווי עלה מאוד, וגדל עוד יותר לאחר סיום מבצעי הנחיתה בצפון אפריקה, כאשר אוניות הליווי שסופחו למבצע שוחררו חזרה לליווי השיירות באוקיינוס האטלנטי. גם איכותן של אוניות הליווי עלתה: מספר הפריגטות הלך וגדל, והן הוכיחו עצמן כאוניות המתאימות ביותר לליווי. מעבר לאוניות הליווי, הורכבו גם קבוצות של אוניות ליווי, שלא ליוו שיירה מסוימת אלא הפליגו בים במקביל לשיירות ותגברו אותן בעת התקפת צוללות.
מהלך נוסף שהבשיל בתקופה זו היה עליית קצב בנייתן של אוניות הסוחר. תקוותם של הגרמנים הייתה להגיע לקצב טיבוע שיעלה על יכולתן של בעלות הברית להשלים את האבדות, ואולם בשלב זה של המלחמה כבר היה קצב בניית האוניות בארצות הברית מהיר בהרבה: רק ב-1943 בנו המספנות בארצות הברית אוניות חדשות בתפוסה של למעלה מ-17 מיליון טון.
יותר ויותר אמצעים טכנולוגיים החלו לתת את פירותיהם בשלב הזה. המכ"ם של בעלות הברית הצליח לגבור על מגלי המכ"ם של הצוללות; יותר ויותר מכשירי איכון (HF/DF) הותקנו על אוניות הליווי; ועוד. לפירוט נרחב ראו: המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) - מרכיבי הקרב. מרכיב חשוב מאוד בניצחון היה הפיצוח המחודש של הקוד הגרמני, במרץ 1943, שתרם תרומה מרכזית לזיהוי כוונות הגרמנים ולהפניית כוחות בעלות הברית אליהן.
כל אלה הביאו לתבוסתן של הצוללות באביב 1943. במאי הורה דניץ לצוללות לסגת זמנית מהאוקיינוס; עד סוף השנה הוטבעו כ-100 צוללות גרמניות.
השיירות הארקטיות לברית המועצות
השיירות הארקטיות היו שיירות שהפליגו מבריטניה לנמלים הצפוניים בברית המועצות, ארכנגלסק ומורמנסק במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק מהסיוע שהושיטו בריטניה וארצות הברית לברית המועצות. השיירות הפליגו מבריטניה צפונה, חצו בדרכן את החוג הארקטי, ונעו במעבר הצפון-מערבי שבאוקיינוס הארקטי, ומכאן שמן. הגרמנים ניסו לפגוע במעבר השיירות, ומערכה זו התחוללה כחלק מהמערכה הכוללת באוקיינוס האטלנטי שבה ניסה הצי הגרמני לפגוע במעבר שיירות האספקה מארצות הברית לבריטניה. בניגוד למערכה בשאר חלקי האוקיינוס, שבה לחמו צוללות, בקרב מול השיירות הארקטיות השתתפו גם מטוסים וספינות מלחמה.
השלב האחרון: תבוסת הצוללות
שמאל|ממוזער|250px|מלח גרמני קורא לעזרה לאחר שהצוללת שלו הוטבעה. צולם ב-1945
נסיגתן של הצוללות הביאה לירידה תלולה באבדות בים. שיירות גדלות והולכות החלו להזרים לבריטניה ציוד, אספקה וחיילים, לקראת הפלישה הצפויה לאירופה. במקביל, נחתו מכות נוספות על הצוללות: האדמירליות הבריטית הבינה סוף סוף שהקוד שבו נעשה שימוש נפרץ על ידי הגרמנים, והקוד הוחלף; הגרמנים לא הצליחו לפרוץ את הקוד החדש עד סוף המלחמה, ומקור מידע חיוני עבורם נחסם.
מעבר לכך, החל פיקוד החופים הבריטי במתקפה על הצוללות הגרמניות בעת מסען במפרץ ביסקאיה, בעת יציאתן לאוקיינוס ובעת חזרתן. שיא המבצע היה בחודש יולי 1943, אז הוטבעו 20 צוללות במפרץ על ידי מטוסי הפיקוד. הצלחה זו לא חזרה על עצמה, אך כשלעצמה הנחיתה מכה קשה על הצוללות. במקביל, השמידו קבוצות הליווי של בעלות הברית את צוללות האספקה הגרמניות, "פרות החלב".
הגרמנים עשו ניסיונות נואשים לחזור ולהחיות את הקרב. בשלב הראשון, נעשה מאמץ לחדש ולחזק את צי הצוללות מדגם VII, שהיווה את עמוד השדרה של שייטות הצוללות. חימוש הנ"מ שלהן חוזק מאוד, כנגד התקפות המטוסים, ונוספו להן צינורות שנורקל, כדי לאפשר להן לשהות זמן רב בהרבה בצלילה. אמצעים אלה לא צלחו; העוצמה האווירית של בעלות הברית הייתה רבה מאוד, וגברה על הגנתן של הצוללות. השנורקל סבל מבעיות טכניות רבות, והשימוש בו לא היה יעיל.
אמצעי נוסף שפותח היה הטורפדו האקוסטי, שהתביית על מטרתו בעזרת הרעש שהקימה. הכוונה הייתה לפגוע במדחפי האוניות, בעיקר אלה של אוניות הליווי, שפעלו מהר יותר מאלו של אוניות הסוחר. ואולם, תוך כמה ימים נמצא פתרון לאיום חדש זה, בדמות מכלים שנזרקו מהאוניות ויצרו רעשי הטעיה שהטו את הטורפדות ממסלולם.
פתרון יסודי יותר היה בבניית צוללות חדשות לגמרי, שהייתה להן היכולת להפליג זמן רב בהרבה בצלילה, במהירות רבה הרבה יותר. צוללות אלו נקראו על ידי הגרמנים "אלקטרובוט" (אוניות חשמליות, Elektroboot), ומהן תוכננו שני דגמים: XXI ו - XXII. ואולם, יכולת הייצור של הגרמנים בשלב זה כבר הייתה נמוכה מאוד, עקב ההפצצות המסיביות על גרמניה; רק צוללת אחת מסוג זה הגיעה לשירות מבצעי, וגם היא ביצעה רק שיוט אחד, ללא תוצאות.
בעלות הברית הצליחו להעביר מעבר לאוקיינוס ומעבר לתעלת למאנש את הכוחות העצומים שנדרשו לפלישה באבדות זניחות לגמרי, ובכך הסתבר סופית כישלונן של הצוללות. ב-5 במאי 1945 הורה דניץ לכל הצוללות להפסיק את מלחמתן ולחזור לבסיסיהן. באותו יום הוטבעה האונייה האחרונה מול חופי ארצות הברית, ולמחרת הוטבעה הצוללת המתקיפה.
אבדות
מספרי האבדות במערכה זו נתונים בוויכוח מתמשך. עם זאת, ההערכות המקובלות לגבי האבדות במערכה זו הן כדלהלן:
בעלות הברית - כ-3,500 אוניות סוחר הוטבעו, בתפוסה כוללת של 14.5 מיליון טון. כ-30,000 ימאים טבעו עמן. כ-175 אוניות ליווי הוטבעו במערכה.
גרמניה - 764 צוללות הוטבעו במערכה, שהן כ-2/3 מסך כל הצוללות שהושקו במהלך המלחמה (לא כולן פעלו באותה עת). 28,000 מלחים גרמניים נהרגו במערכה.
מרכז|ממוזער|800px|סיכום הטבעות אוניות סוחר במהלך המערכה
מרכז|ממוזער|800px|סיכום הטבעות צוללות במהלך המערכה
קישורים חיצוניים
U-boat.net - מידע מפורט על כל כלי השיט שהשתתפו במערכה, המפקדים, השיירות, ועוד
אתר מפורט למדי על כל מהלכי המערכה
אתר מפורט נוסף בנושא
סקירה על המערכה, באתר ה-BBC
המחשה של הטקטיקות השונות שבהן השתמשו אוניות הליווי, באתר ה-BBC
הערות שוליים
קטגוריה:קרבות זירת האוקיינוס האטלנטי במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:לוחמת הצוללות הגרמנית במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:קרבות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:קרבות קנדה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:הצי המלכותי הבריטי: קרבות במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:לוחמת צוללות במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:חילות האוויר של צבא ארצות הברית: קרבות ומבצעים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:חיל האוויר המלכותי: קרבות ומבצעים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:קרבות ומבצעים אוויריים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:צי ארצות הברית: קרבות ומבצעים במלחמת העולם השנייה | 2024-09-16T06:23:59 |
הזירה האירופית: 1942–1945 | התפנית במהלך מלחמת העולם השנייה התחוללה בסוף 1942 ובראשית 1943. הגרמנים נחלו מפלה בצפון אפריקה, ולאחר מכן בקרב סטלינגרד שבחזית המזרחית. בחזית זו החלה ברית המועצות להדוף את כוחות גרמניה הנאצית. הייתה זו הנסיגה המשמעותית הראשונה של גרמניה בחזית חשובה.
החזית המזרחית
הניצחון בסטלינגרד
התקפות הנגד העקשניות של צבא ברית המועצות לא מנעו מהצבא הגרמני לצאת למתקפת ענק לכיוון הקווקז (על-מנת להשיג בארות-נפט ולאיים על המזרח התיכון) וסטלינגרד על-מנת לבתר את רוסיה לשניים, לאגף את מוסקבה, ולהגן על הכוח שחדר לקווקז. בסוף אוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לפרברי העיר, אך רק מנובמבר הטילו מצור שארך שלושה חודשים. הגרמנים הצליחו לפרוץ במספר מקומות והגיעו עד לוולגה, אך הרוסים נאחזו בציפורניהם בעיר ההרוסה. בקרבות רחוב פנים אל פנים תוך גילויי גבורה ועמידה עילאיים הצליחו הרוסים להחזיק בעיר. כשהגיע החורף נחלשו הגרמנים עוד יותר ובפברואר 1943 נכנעה הארמייה השישית הגרמנית בפיקוד פאולוס לרוסים.
גורם המפלה הגרמנית העיקרי היה החורף הרוסי שהקשה על הצבא הגרמני שקפא בשלג ולא קיבל ציוד חיוני. גורם נוסף היה כושר העמידה של כל צד: מצד אחד סירובו של היטלר לאפשר לפאולוס לסגת כל עוד ניתן ומצד שני עמידת הגבורה המופלאה של הרוסים בראשות וסילי צ'ויקוב.
השלכות הקרב היו מכריעות. הניצחון העלה את יוקרתו של סטלין והעלה את מורל העם והצבא הרוסי. בעלות הברית שאבו עידוד מן הניצחון, שבא זמן קצר לאחר הניצחון באל-עלמיין. המפלה בסטלינגרד סימנה את תחילת הנסיגה הגרמנית מרוסיה. נפתחה האופנסיבה הרוסית שתשחרר את ברית המועצות בתוך שנה בערך ותכבוש את גרמניה כעבור עוד שנה.
המתקפה הסובייטית
המתקפה הסובייטית החלה עם הניצחון בסטלינגרד, במטרה לסלק את כל הגרמנים מכל שטחי ברית המועצות, לשחרר את ארצות מזרח אירופה ולחדור לגרמניה ולכבוש את ברלין. לאורך חזית בת 3,000 ק"מ מהים הצפוני ולנינגרד בצפון עד לים השחור בדרום פעל הצבא הרוסי בארבעה ראשי-חץ: אחד בכיוון פינלנד, שני בכיוון המדינות הבלטיות, שלישי בכיוון פולין ורביעי בכיוון רומניה והבלקן. הגרמנים ניסו לתקוף-נגד אך הרוסים הטילו למערכה עתודות ענק של לוחמים וציוד לחימה חדיש. ביולי 1943 התחולל קרב שריון אדיר ליד העיר קורסק בו איבדו שני הצדדים מאות טנקים, אך הגרמנים נסוגו ומאז לא היה מה שיעצור את הרוסים.
החזית הדרומית
בעלות הברית הצליחו להפוך את מגמת ההתפשטות הגרמנית בסוף 1942 וראשית 1943. סילוק כוחות גרמניה מאפריקה העלה את המוראל ונתן לבעלות הברית בסיס פעולה רחב בים התיכון, ממנו יכלו להתקדם לדרום אירופה. כדי להקל על ברית המועצות, שהייתה אז המדינה היחידה שלחמה בגרמניה ביבשה עד לפלישה העיקרית לאירופה שכבר אז הוחל בתכנונה, וכדי ליצור חזית נוספת שתשחוק את הגרמנים, הוחלט לפתוח חזית דרומית באיטליה מכיוון הים התיכון, "הבטן הרכה של אירופה". זו התבררה, למגינת לב בעלות הברית, כדרך חתחתים מפרכת ומדממת.
הפלישה לאיטליה
ביולי 1943 פלשו בעלות הברית לסיציליה, הקרובה לתוניס, שם היו מרוכזים כוחות שרדפו אחרי רומל בתחילת אותה שנה. בפלישה, שכונתה מבצע האסקי השתתפו כוחות בריטיים בפיקוד מונטגומרי וכוחות אמריקניים בפיקוד פטון. כיבוש האי התנהל בשני ראשים - האחד בריטי והשני אמריקני.
לפלישה היו מספר מטרות:
מסיציליה ניתן יהיה לעבור לאיטליה, וכך לפתוח חזית שנייה באירופה.
חיזוק השליטה של בעלות הברית בים התיכון.
פתיחת חזית שנייה תקל על רוסיה ובכך יגבר שיתוף הפעולה בין המערב למזרח.
ההצלחה של בעלות הברית נבעה מכמה סיבות:
עקב מעשי הונאה של בעלות הברית, ועקב הערכות מוטעות של הגרמנים. אלה סברו כי הפלישה תהיה במקומות אחרים.
הפלישה בוצעה בכוחות אמפיביים גדולים וצי בן 2,700 ספינות.
שני המפקדים העליונים המעולים - מונטגומרי ופטון.
מעמדו של מוסוליני הידרדר במהירות עקב רצף התבוסות של איטליה (אתיופיה, צפון אפריקה, סיציליה, הפצצות על רומא) ואי-קבלת עזרה מהיטלר. ב-24 ביולי דרשה המועצה הפשיסטית העליונה באיטליה את הדחתו, ולמחרת הוא סולק בידי מלך איטליה ונעצר. המרשל בדוליו, כובש אתיופיה, החליפו כראש ממשלה. ב-3 בספטמבר 1943 חתם באדוליו על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית שבו נכנעה איטליה ללא תנאי.
עם פרסום דבר חתימת הסכם הכניעה, ב-8 בספטמבר 1943, הורה היטלר על כיבוש צפון איטליה. בשטחים שהוחזקו על ידי הגרמנים הוקמה ממשלת בובות בראשות מוסוליני שכונתה "הרפובליקה של סאלו". במקביל פלשו בעלות הברית לשטחה של איטליה, בסדרת מבצעים שכונתה "מבצע אוואלאנש", "מבצע בייטאון", ו"מבצע סלפסטיק". לאחר מספר שבועות של לחימה התגבש מצב בו החזיקו הגרמנים בחלקה הצפוני של איטליה, ובעלות הברית החזיקו בחלקה הדרומי, והתקדמו צפונה תוך לחימה קשה. הקרבות באיטליה היו קשים במיוחד עקב המבנה ההררי של הארץ והעמידה העיקשת של הגרמנים. הצבאות האיטלקים בבלקנים נכנעו לגרמנים. באיי הדודקאנס המצויים בדרום הים האגאי, שהוחזקו על ידי איטליה, נעשה ניסיון בריטי לחבור אל הצבאות האיטלקים, ולהחזיק באיים. מערכת הדודקאנס הסתיימה בכיבוש האיים האסטרטגיים על ידי גרמניה.
בשנת 1944 כבר היה ברור שגרמניה מפסידה במלחמה. בעלות הברית עמדו לפני כיבוש רומא, ואלפי מטוסים הפציצו את ערי גרמניה ויעדים כלכליים (סכרים, בתי-חרושת) וצבאיים (למשל בסיסי הטילים V1 ו-V2, שנורו על לונדון וגרמו להרס רב), וערערו את מוראל הגרמנים. ברית המועצות התחזקה והמשיכה להדוף את הגרמנים. שלושת מנהיגי בעלות הברית, רוזוולט צ'רצ'יל וסטלין, החליטו על פתיחת חזית נוספת באירופה (בנוסף לחזיתות שבאיטליה וברוסיה).
החזית המערבית
פתיחת החזית בנורמנדי
פתיחת חזית נוספת, תוך נחיתה מן הים, חייבה תכנון והכנה מפורטים. ואכן, נערך תכנון מקיף טרם מבצע "אוברלורד" - פלישה בחוף נורמנדי שבצפון מערב צרפת. מפקד המבצע היה הגנרל האמריקני דווייט אייזנהאואר, ותחת פיקודו קצינים בעלי שם כמונטגומרי, פטון ובראדלי. ההכנות לפלישה היו מרובות ומדוקדקות, תוך ניסיונות רבים להטעות את הגרמנים, ואכן הגרמנים צפו את הפלישה, אך לא ידעו איפה ומתי תתרחש. הם שיערו, גם בעקבות הטעיות של בעלות הברית, שנחיתת בעלות הברית תיערך בקאלה, העיר הצרפתית הקרובה לחופי אנגליה.
בבוקר 6 ביוני 1944, נפתח "היום הארוך ביותר" (הכינוי ליום הפלישה, D DAY). בחיפוי אלפי מטוסי קרב ומפציצים, התקרבו אלפי כלי שיט לחוף והנחיתו מאות אלפי חיילים (בבריטניה התרכזו 3 מיליון חיילים לקראת הפלישה). הכוחות הנוחתים נתקלו בהתנגדות הצבא הגרמני וביצוריו לאורך החוף. במשך חודשיים התנהלו הקרבות בנורמנדיה ובעלות הברית איבדו יותר מ-100 אלף חיילים. ההתקדמות הייתה איטית, אך הודות לתגבור מסיבי נפרצה "החומה האטלנטית" שבנו הגרמנים כדי לעצור את הפלישה.
מבצע דרגון
מבצע דרגון (Operation Dragoon) פלישת בעלות הברית לדרום צרפת כחלק מהמערכה בחזית המערבית החל ב-15 באוגוסט 1944 - הכוחות נחתו בין העיר טולון ובין קאן בריביירה הצרפתית.
במהלך התכנון המבצע כונה אנוויל (באנגלית: סדן) ונועד למשוך כוחות גרמנים מהמבצע העיקרי- האמר (באנגלית: פטיש), שהיה הכינוי שניתן לפלישה לנורמנדי. על פי התכנון המקורי, הנחיתה הייתה אמורה להתבצע במקביל לנחיתה בנורמנדי באמצעות כח שיתפצל מהארמייה החמישית שנלחם באיטליה תחת פיקודו של הגנרל הרולד אלכסנדר הבריטי, שיתפנה לאחר שיכבוש את רומא. מכיוון שההתנגדות הגרמנית באיטליה הייתה חזקה מהצפוי, התעקש צ'רצ'יל לדחות את המבצע עד להשלמת כיבוש רומא. וזה התעכב עד ל-4 ביוני 1944 (יומיים לפני הנחיתה בנורמנדי) והוחמצה ההזדמנות לנחיתה סימולטנית בדרום ובצפון צרפת.
הכוחות נחתו ב-15 באוגוסט ונתקלו בהתנגדות מועטה בלבד, מה שאפשר להם לפרוץ צפונה במהירות. במקביל כוח המשימה המוטס ה-1, בפיקוד מייג'ור גנרל רוברט פרדריק, אשר כלל את רגימנט החי"ר המוצנח ה-509, וצוות הקרב החטיבתי המוצנח ה-517, חטיבת הצנחנים העצמאית הבריטית ה-2, גדוד הרגלים מוטסי הדאונים ה-550 וגדוד הצנחנים ה-551 בקרבת ניס וסן טרופז. הצניחה, כמו גם הנחתת הדאונים, עברה בהצלחה וכוחותיו של פרדריק נתקלו בתחילה בהתנגדות קלה בלבד. לאחר שני ימי לחימה שבו כוחותיו של פרדריק כאלפיים גרמנים וחברו לכוחות שנחתו מן הים.
ב-11 בספטמבר 1944 פחות מחודש לאחר הנחיתה בדרום, מערבית לעיר דיז'ון נפגשו אנשי הארמייה הצרפתית הראשונה ממבצע דרגון באנשי הארמייה האמריקאית השלישית ממבצע אוברלורד (הנחיתה בנורמנדי). מבצע דרגון למרות חוסר הפרסום שלו ביחס לפלישה לנורמנדי, היווה גורם משמעותי ביותר להתמוטטות הכוחות הגרמניים בצרפת ולשחרורה.
שחרור צרפת ובלגיה
שמאל|ממוזער|250px|שחרור פריז, אוגוסט 1944
ההתקדמות האיטית של בעלות הברית הוחשה רק כשנכבשו נמלי צרפת בחוף הצפוני-מערבי. הכוחות התקדמו לעבר פריז כשהם מסתייעים במחתרת הצרפתית. ב-25 באוגוסט נכנעה פריז ולמחרת נכנס שארל דה גול בראש הכוח המנצח. בנוסף תפסו בעלות הברית את נמלי דרום צרפת ופתחו חזית נוספת. הכוחות נפגשו ופנו לעבר גרמניה. משטר וישי מוגר והגרמנים נסוגו מצרפת. בעלות הברית המשיכו לבלגיה ובספטמבר שחררו את בריסל ואנטוורפן. עתה נערכו בעלות הברית להבקיע את "החומה המערבית" ולפלוש לגרמניה עצמה.
אולם במהלך שחרור בלגיה ולפני מבצע Market Garden (תפיסת גשרי נהר הריין על ידי כוחות מוצנחים) לא איבטחו את שפך נהר הסכלדה ומשום כך לא נפתח נמל אנטוורפן אלא בחודש דצמבר 1944. יש לזכור כי קווי האספקה של צבאות בעלות הברית נמתחו עדיין מחופי נורמנדי ומערי הנמל בדרום צרפת.
הקרב בארדנים
לקראת 1945 כבשו הרוסים את מרבית מדינות מזרח אירופה והבריטים והאמריקאיים שחררו את מערב אירופה. שני הצדדים נערכו לפלוש לגרמניה ממזרח וממערב. היטלר רכז את מאמציו בחזית המערבית במטרה לפלג בין הבריטים והאמריקאים. בדצמבר 1944 פתחו הגרמנים במתקפת פתע שכללה כרבע מיליון חיילים בחזית הארדנים (בין בלגיה ללוקסמבורג), תוך ניצול מזג האוויר הסוער שמנע את ניצול העליונות האווירית של בעלות הברית. הגרמנים הסבו לבעלות הברית אבדות כבדות, אלא שבמהלך הקרב (שמכונה הקרב על הבליטה או קרב הארדנים) נעצרו הגרמנים ובינואר 1945 התאוששו בעלות הברית המערביות, מה גם שמחסור חמור בדלק הגביל מאוד את יכולת התמרון של כוחות גרמניה. אלה איבדו את כל הישגיהם, ורוב החיילים שפתחו במתקפה נפלו בקרבות. במתקפה זו הגרמנים מיצו את רוב היכולת הצבאית שנותרה להם ומכאן ועד סוף המלחמה הם לא יכלו עוד לקחת יוזמה, וניהלו קרבות מגננה נואשים.
התמוטטות מדינות הציר
כיבוש איטליה
באדוליו, מחליפו של מוסוליני כראש ממשלת איטליה, חתם על כניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943. במקביל פלשו בעלות הברית לדרום איטליה. בתגובה פלשו הגרמנים לאיטליה, שחררו את מוסוליני ומינו אותו לראש "הרפובליקה של סאלו", ממשלת בובות פשיסטית שהקימו בצפון איטליה. בעלות הברית המשיכו צפונה, האמריקנים במערב והבריטים במזרח. קרבות קשים התחוללו במונטה קאסינו שהסבו לבעלות הברית אבדות קשות, אולם לאחר כיבושה ולאחר פריצת קו החורף בידי צבא צרפת יכלו בעלות הברית להתקדם אל רומא במהירות. ואמנם ב-4 ביוני 1944 כבשו כוחות אמריקניים את רומא ללא קרב לאחר שהגרמנים החליטו לסגת ממנה. רומא הייתה עיר הבירה הראשונה של מדינות הציר שנכבשה. הגרמנים נסוגו צפונה והגנו בעקשנות על עמק הפו, עד שלביה האחרונים של המלחמה. מוסוליני ניסה לברוח לאוסטריה אך נתפס בידי פרטיזנים איטלקיים והוצא להורג על ידם ב-1945. איטליה הייתה הראשונה ממדינות הציר שנכבשה בידי בעלות הברית.
שחרור מזרח אירופה
ברית המועצות פלשה לבסרביה, ומשם המשיכה לבוקרשט. כתוצאה מכך רומניה ובעלות הברית חתמו על הפסקת אש. בולגריה לא חיכתה לבוא הרוסים ובאוגוסט 1944 פרשה מן המלחמה. בלחץ הרוסים הכריזה מלחמה על גרמניה, ובספטמבר נכנסו הרוסים לסופיה. הבאה בתור הייתה הונגריה, שנכבשה באפריל 1944 על ידי הנאצים, בעוד שעד מועד זה היא שיתפה עמם פעולה. בנובמבר 1944 התקרבו הרוסים לבודפשט, אך הגרמנים לא נסוגו והתנגדו בעקשנות למאמצי הסובייטים לכבוש את הבירה. בדצמבר הכריזה הונגריה מלחמה על גרמניה ובינואר נחתם הסכם הפסקת אש. בפברואר הצליח לבסוף הצבא האדום לכבוש את בודפשט. האחרונה הייתה סלובקיה כאשר הרוסים הגיעו לבראטיסלבה ממש עם סיום המלחמה באפריל 1945.
צפונה משם הרוסים כבשו חלקים מפינלנד ואת שלוש המדינות הבלטיות ובספטמבר 1944 הגיעו לפרברי ורשה. המחתרת הפולנית בעיר פתחה במרד בתקווה שהרוסים יצטרפו, אך אלה השתהו, בעוד שהגרמנים חיסלו את המרד והעיר, ואז כבשוה. הרוסים גם החלו לחדור לבלקן, וכך הצבא האדום הוא זה ששחרר את מדינות מזרח אירופה - דבר בעל חשיבות רבה לעתיד אירופה.
כיבוש גרמניה
במרץ 1945 חצו בעלות הברית המערביות את הריין והחלו תופשים את ערי גרמניה הראשיות תוך הסתייעות בהפצצות אוויר ענקיות, לפני ובעת ההתקדמות. כך למשל, דרזדן, בירתו של חבל סקסוניה שבגרמניה, הופצצה על ידי חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה במשך שלושה ימים רצופים (13 - 15 בפברואר 1945), ו-85% מהעיר נחרבה. האמריקנים הגיעו עד לאלבה, ושם נעצרו, כדי לא להפריע לרוסים להיכנס לברלין.
במקביל, הרוסים פתחו בינואר 1945 במתקפה מפולין לעבר פרוסיה תחת שרביטו של מרשל ז'וקוב. הם פרצו לגרמניה גם מכיוונה של צ'כוסלובקיה ובסוף אפריל חדרו לברלין עצמה. הם ניהלו קרבות בעיר, עד שב-2 במאי הניפו את הדגל האדום על בניין הרייכסטאג.
ב-1 במאי הודיע הרדיו הגרמני על מותו של הפיהרר שהתאבד יום קודם לכן עם אשתו אווה בראון ביום חתונתם. בצוואתו הפוליטית הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה כבוגדים (הם אכן רצו לנהל משא ומתן עם בעלות הברית). היטלר מינה את האדמירל קרל דניץ, מפקד הצוללות, ליורשו כנשיא המדינה, ואת יוזף גבלס לקנצלר גרמניה. ב-7 במאי 1945 חתם הגנרל אלפרד יודל, מפקד המבצעים בפיקוד העליון הגרמני, על כתב הכניעה של הצבא הגרמני במטהו של דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של בעלות הברית באירופה. לפי דרישת הסובייטים חתם למחרת וילהלם קייטל, יחד עם עוד שני בכירים בוורמאכט על כתב כניעה נוסף בברלין.
הגיע הקץ ל"רייך אלף השנים", 12 שנה אחרי שהוקם. במערב נחגג יום הניצחון ב-8 במאי, ואילו בברית המועצות נחגג יום הניצחון ב-9 במאי.
ראו גם
הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה
*
*
*
קטגוריה:זירות מלחמת העולם השנייה | 2024-08-01T02:00:00 |
באבא סאלי | הרב ישראל אביחצירא (א' בתשרי ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889 – ד' בשבט ה'תשמ"ד, 8 בינואר 1984) היה רב מחוז תאפילאלת, ראש ישיבה, אב בית דין ומקובל מרוקאי-ישראלי, מוכר בכינוי הבאבא סאלי ("אבא ישראל", או "האבא המתפלל" "בבא צלי" - לשון תפילה). נודע בציבור כמחולל ניסים ורבים נהרו אליו לקבלת עצות וברכות.
ביוגרפיה
תקופת ריסאני
נולד בעיר ריסאני שבמחוז תאפילאלת במרוקו. משפחת אבוחצירא נודעה כשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים. אביו היה הרב מסעוד אבוחצירא, בכורו של הרב יעקב אבוחצירא בעל ה'אביר יעקב'. אחיו היו הרב דוד אבוחצירא והרב יצחק אביחצירא, המכונה "באבא חאקי".
בהגיעו למצוות השיאו אביו לרחמה בת אחותו, שנפטרה כעבור שנתיים בעת לידת בתם, שגם כן לא שרדה. בגיל 16 נשא את פריחה לבית אמסלם.
מגיל צעיר היה לומד בתענית דיבור עשרים שעות ביממה ויותר, וכן הנהיג עצמו בסיגופים: לצום תענית רצופה יום ולילה ממוצאי שבת עד כניסת השבת הבאה. הרבה בטבילות - אפילו כשהיו מים קפואים היה יורד לטבול תוך כדי שבירת הקרח. גם הנהיג נדר במשך חמישים שנה שלא לאכול בשר. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. בי"ב באייר ה'תרס"ח (1908) נפטר האב רבי מסעוד, ובנו הבכור רבי דוד מילא את מקומו. פחות משנה לאחר מכן חילק רבי דוד את סמכויותיו, והבאבא סאלי התמנה בגיל 18 לראש הישיבה בריסאני.
בשנת ה'תר"פ (1919) התנהלו קרבות בין התושבים לבין הכובשים הצרפתיים באזור. התושבים חשדו שבני משפחת אבוחצירא שיתפו פעולה עם הכוחות הצרפתיים. בשבת, י"ד בכסלו תר"פ (6 בדצמבר 1919), הוצא רבי דוד להורג בידי מנהיג מקומי בירי תותח, מקרה זה השפיע עמוקות על בני המשפחה בכלל ועל הבאבא סאלי בפרט. לאחר מכן ברחו הבאבא סאלי ואחיו רבי יצחק אבוחצירא לעיירה בודניב ושם הקימו מחדש את הישיבה. באותו זמן התמנה הבאבא סאלי לרב של מחוז תפילאלת.
נסיעותיו לארץ ישראל והמשך פעילותו במרוקו
בשנת ה'תרפ"ב (1922) נסע לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים בית אל. לאחר זמן מה חזר לבודניב שבמחוז תפילאלת בהוראת רבו, ראש ישיבת תפילאלת, הרב משה תורג'מן. בשנת ה'תרצ"ג (1933) נסע שוב לארץ ישראל והתגורר בביתו של הרב יוסף שלוש בעיר העתיקה בירושלים. בתקופה זו למד בחברותא עם רבי עזרא עטייה בישיבת פורת יוסף, וחזר שוב בהוראת רבו. בבודניב נשא לאישה את מרים אמסלם.
בשנת ה'ת"ש (1939) נקרא לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני. בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים, אך כעבור כמה שנים עברו לצרפת ומשם לתוניסיה ולמרוקו. יש אומרים שעזב את ישראל בעקבות הפצרות שיקבל על עצמו את משרת הראשון לציון במקומו של הרב עוזיאל שנפטר אז. בפעם אחרת רצה לעזוב את הארץ מכיוון שלא אהב את המצב הרוחני בישראל, ולעבור להתגורר בסמיכות למקום מגוריו של הרבי מליובאוויטש. כאשר כתב על כך לרבי – הוא ענה לו שבארץ הוא מעין מלך, ולמלך אסור לעזוב את עמו; מה גם שעליו לדאוג לחינוך הדור הצעיר בארץ. בסביבות שנת 1954 נשא לאשה את סימי, בת יעקב בן-שמחון.
עלייתו לארץ ישראל
בשנת ה'תשכ"ד (1964), חזר לישראל עם משפחתו וגר ביבנה בקרבת חתנו רבי אברהם אבוחצירא, ולאחר מכן באשקלון. בשנת ה'תש"ל (1970) עבר לגור בנתיבות, שם גר עד פטירתו.
נודע כמלומד בניסים וכבעל מופתים. רבים נהרו אליו כדי לזכות בברכה או לכוס מים או ערק שהתברכה על ידו. אין עדות ידועה לכך שהוא כתב קמעות, אך בחצרו כן הסתופפו רבנים ומקובלים אשר כתבו קמעות.
האהבה והערצה אליו בלטה במיוחד בקרב יוצאי יהדות מרוקו. בשנת תשמ"א חתם על כרוז תמיכה באגודת ישראל. היה לו יחס חם לתנועת החסידות. בשנותיו האחרונות הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר.
רבי ישראל אבוחצירא נפטר בנתיבות בבוקר ד' בשבט ה'תשמ"ד (8 בינואר 1984) ונטמן באותו יום בבית העלמין העירוני בלוויה המונית.
רחובות על שמו נקראו בערים ירושלים, בני ברק, ביתר עילית ועוד. כן נקראו על שמו בתי כנסת, ושכונת הבאבא סאלי בנתיבות.
כתביו
יש טוענים בשמו כי הוא כתב כתבים רבים, אך אלו נלקחו ונעלמוהרב ברוך אביחצירא, הקדמה לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 8; וכן כתוב ב'הסכמה' של הרב מרדכי אליהו לספר.. כמו כן כתב מספר פיוטים, המפורסם שבהם נקרא בשם "יודו לך רעיוני - אל מבטן יוצרי".
על פי טענת בנו רבי ברוך אבוחצירא, בשנת תשנ"ח, הוא רכש כתב יד של חיבור מוקדם, ולא מוכר, של אביו (הבבא סאלי) והוציאו לאור כחלק מספר המכיל מתורת אביו בשם: אהבת ישראל, מכון אביר יעקב: נתיבות, תשנ"ח. רק צילום של חלק מזערי מכתב היד מופיע בפתיחת הספר. הספר עצמו מכיל פירושים על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך", וכיצד נרמזים בו קכ"ז ממצוות התורההרב ברוך אביחצירא, הקדמה לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 8–9; משה אליהו אביחצירא, מבוא לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 11, לטענתו כוונת המחבר הייתה להמשיך ולרמז על כל תרי"ג המצוות, אך לא ברור מדבריו האם כתב היד שעמד לרשותם היה חלקי, או שמא בפועל לא נכתב עוד.. הספר גם מכיל דרשות, וכן חידושים שנכתבו על ידי שומעיו.
תלמידיו
הרב יחייא שניאור - רב שכונת מוסררה
הרב יוסף אבוחצירא - דיין בפאס ורבה של יבנה
הרב אליהו אבוחצירא - רבה של נצרת עילית
הרב אברהם אבוחצירא - רבה של יבנה לוד
הרב מכלוף לסרי (אלעסרי) - שו"ב ומקובל בבית שאן
הרב ישראל אליזרע - רבה של אשדוד
הרב יהודה שטרית - רבה של עפולה
הרב שמעון דיין - דיין בקזבלנקה ורבה של כפר יונה
הרב מרדכי אליהו - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
צאצאיו
אשתו הראשונה, רחמה, בת אחות אביו, נפטרה כשנתיים לאחר נישואיהם בעת לידת בתם, שגם כן לא שרדה.
מאשתו פרחה (לבית אמסלם, 1889–1972) נולדו לו תשעה ילדים, אך רק שלושה מהם הגיעו לבגרות:
רבי מאיר אבוחצירא, שאותו ראה כממשיך דרכו, נפטר בחייו – ה'תשמ"ג (1983).
רוחמה (מחצ'י), שהייתה נשואה לבן דודה הרב אברהם אבוחצירא, שהיה רב הערים יבנה ורמלה. רוחמה נפטרה בשנת 2010.
שרה (ילידת 1927).
אשתו מרים (בת רבי אליהו אמסלם מאלג'יר, 1922–1985) נהרגה בתאונת דרכים. נולדו לו ממנה ארבעה ילדים:
אביגיל, אשת הרב דוד בוסו (נפטר בח' אדר שנת ה'תשפ"ג 2023).
רבי ברוך אבוחצירא המכונה "באבא ברוך", הקים לאחר פטירת באבא סאלי מוסדות בנתיבות.
פנינה, אשת הרב דוד יהודיוף.
עליזה (1948–2022) אשת הרב אריה יהודה הראל, נפטר בשנת ה'תשפ"א, 2020.
מאשתו סימי (ילידת 1938) נולדו לו שני ילדים:
מסעוד, על שם אביו של הבאבא סאלי, נפטר בגיל שבעה חודשים.
אסתר, (נפטרה בתשע"ח, 2018) הייתה נשואה לרב ישר אדרעי, שליח חב"ד ומנהל מוסדות חב"ד - "בית ישראל" בנתיבות.
קבר הבאבא סאלי
שמאל|ממוזער|250px|קבר הבאבא סאלי
קבר הבאבא סאלי נמצא בנתיבות. עליו בניין גדול, וסביבו פארק בצורת חמסה. סביב הקבר התפתחה תעשיית מופתים וסגולות. ביום השנה לפטירתו (ד' בשבט) מתקיימת בקבר הילולה המונית, המושכת רבבות מבקרים, בהם רבנים, אישי ציבור ופוליטיקאים. מדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש.
לקריאה נוספת
הרב דוד יהודיוף (חתנו), הסבא קדישא, א-ב, נתיבות תשמ"ה-תשמ"ז
הנ"ל, ישראל סבא, הליכותיו והנהגותיו, ירושלים תשס"ט
הרב אריה יהודה הראל (חתנו), מאור ישראל, ירושלים תשמ"ה
הרב אליהו אלפסי, כתב וערך ח.צ. בארי, בבא סאלי רבינו הקדוש : קדושתו, תורתו הנהגותיו ומופתיו של... רבי ישראל אבוחצירא, שני כרכים, תשמ"ד, תשנ"ח.
אוהבם של ישראל, בהוצאת דרכי הוראה לרבנים, תשע"ה
מאירים את העולם - רבני משפחת אבוחצירא, מכון אור לישרים, ירושלים תשפ"א
הרב ד"ר דורון דנינו, 'בחינת תרומתו של באבא סאלי לעיצוב דמותן של החברה, התרבות והפוליטיקה הישראלית הנוכחית', בתוך: מחקרי מערב ומזרח: אסופת מחקרים מוגשת לפרופ' הרב משה עמאר, בעריכת: משה בר-אשר, שמעון שרביט ואלימלך וסטרייך, המכללה האקדמית אשקלון ומרכז דהאן, תשע"ט-2018, עמ' 373–384
קישורים חיצוניים
שיעור על הבאבא סאלי "אישים ביהדות", ערוץ הידברות
הרב מרדכי אליהו מספר על הבאבא סאלי באתר ישיבה
הערות שוליים
קטגוריה:רבנים חרדים ישראלים
קטגוריה:רבנים מרוקאים
קטגוריה:רבנים מרוקאים ישראלים
קטגוריה:ראשי ישיבה מרוקאים
קטגוריה:מקובלים ישראלים
קטגוריה:עולים בשנות ה-1950
באבא סאלי
קטגוריה:ארפוד: רבנים
קטגוריה:נתיבות: רבנים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל
קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל
קטגוריה:ישראלים ילידי מרוקו
קטגוריה:אבות בתי דין
קטגוריה:אישים הקבורים בנתיבות
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1889
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1984 | 2024-09-19T22:31:20 |
בקרה תעשייתית | בקרה תעשייתית היא כלל האמצעים החשמליים והאלקטרוניים המאפשרים לנהל ולפקח על תהליכים תעשייתיים. קיימים מספר סוגים עיקריים של מערכות בקרה ובראשם SCADA (ראשי תיבות של Supervisory Control And Data Acquisition) ו-DCS (Distributed Control Systems) וכן מערכות בקרה קטנות יותר כגון בקר לוגי מיתכנת.
מערכות בקרה תעשייתית נמצאות בשימוש בתעשיות רבות, ובהן חשמל, מים, נפט, גז. רוב המערכות משתמשות במידע המתקבל מיחידות קצה מרוחקות (RTUs – Remote Terminal Units) כדי לייצר פקודות באופן אוטומטי או ידני על ידי מפעיל אנושי. הפקודות מועברות חזרה ליחידות הקצה המרוחקות על בסיס תשתית תקשורת כלשהי.
ראו גם
תורת הבקרה
לוח בקרה
ריסון (פיזיקה)
קטגוריה:מערכות בקרה | 2024-04-30T11:56:53 |
רוזטה (גשושית) | 400px|שמאל|ממוזער|תרשימי מסלולי רוזטה
רוזטה הייתה גשושית מחקר ששוגרה ב־2 במרץ 2004 ממרכז החלל הגיאני שבגיאנה הצרפתית, כשמטרתה להנחית נחתת מחקר על השביט 67P/צ'וריומוב-גרסימנקו. מטרה זו הושלמה ב־12 בנובמבר 2014, כאשר הנחתת של רוזטה, פיליי, נחתה על השביט 67P/צ'וריומוב־גרסימנקו.
שיגור הרוזטה
ב־2 במרץ 2004 שוגרה הגשושית באמצעות משגר אריאן 5, ממנו נפרדה במסלול סביב כדור הארץ. משימתה ארכה כ־10 שנים, עד ששיגרה את הנחתת, פיליי, אל ליבתו הקפואה של השביט 67P/צ'וריומוב-גרסימנקו (67P/Churyumov–Gerasimenko).
שיגורה של הרוזטה התעכב בשנה, כיוון שקורקעה אחרי שמשגר אריאן 5 התפוצץ לאחר שיגורו. בעקבות חקירת ההתפוצצות עברה המשימה שינויים, ואף יעדה המקורי של רוזטה, השביט וירטנן, נזנח, בשל אובדן חלון השיגור.
הנחיתה על השביט
ב־6 באוגוסט 2014 הפכה רוזטה לגשושית הראשונה שנכנסת למסלול סביב שביט. המצלמה שעל גבי הגשושית מיפתה את גרעין השביט במטרה לסייע למדענים לבחור מקום נחיתה מתאים. ב־12 בנובמבר 2014, לאחר מציאת מקום הנחיתה ההולם, שוחררה הנחתת פיליי ממרחק של קילומטר מהשביט. היא התקרבה לפני השטח של השביט במהירות של מטר לשנייה, והייתה אמורה לירות שלושה צלצלים, שיסייעו לה להיאחז בשביט. על המדענים מהמרכז האירופי לפעילות חלל בדרמשטט שבגרמניה הוטלה המשימה של הנחתת פיליי, שגודלה כגודלה של מכונת כביסה, על אזור הדומה בגודלו לשדה תעופה גדול.
ההנחתה של פיליי לא בוצעה כמתוכנן, ורק לאחר שני ניסיונות נחיתה בלתי מוצלחים, שלאחר כל אחד מהם התרוממה פיליי וניסתה לנחות שוב, נחתה לבסוף הנחתת במקום אחר מזה שתוכננה לנחות עליו. במקום הנחיתה הסופי קבלה פיליי אור לזמן מועט בהרבה מזה שהייתה מקבלת לפי החישובים בנקודת הנחיתה המקורית, כתוצאה מכך, זמן צבירת האנרגיה מהשמש ירד באחוזים רבים. פחות משלושה ימים מרגע נחיתתה על השביט, איבדה פיליי את היכולת לפעול, כתוצאה מהתרוקנות הסוללה. טרם הפסקת פעילותה הספיקו כל המכשירים של פיליי לבצע את משימתם כמתוכנן, ונתונים רבים נשלחו חזרה לכדור הארץ. כמעט כל משימתה של פיליי הושלמה. ב־14 ביוני 2015, פיליי נטענה מהשמש ושידרה אות לכדור הארץ.
המטרה: חקר השביטים
מטרתה העיקרית של משימת החלל, שעלותה כ־850 מיליון דולרים, הייתה הניסיון הראשון מסוגו לביצוע נחיתה רכה על גרעינו של שביט. כך התאפשר לערוך מחקר מקיף יותר של שביט משבוצע אי פעם.
המשימה התאימה לקשר החזק בין סוכנות החלל האירופאית (ESA) וחקר השביטים, קשר שהחל להתפתח, כאשר הגשושית ג'וטו צילמה תמונות תקריב של ליבתו של השביט היילי ב־1986. הנחתת חקרה את החומרים מהם עשוי השביט. מעריכים שחומרים אלה נשארו כמו שהם פחות או יותר מאז היווצרות מערכת השמש.
אחד מיוזמי הפרויקט הוא פרופ' עקיבא בר־נון מאוניברסיטת תל אביב שאמר:
ציוני דרך בתוכנית
מרץ 2005 - מעבר ראשון בסמוך לכדור הארץ לצורך צבירת מהירות.
26 בפברואר 2007 - מעבר ליד מאדים.
נובמבר 2007 - מעבר שני בסמוך לכדור הארץ.
5 בספטמבר 2008 - מעבר ליד האסטרואיד 2867 סטניס וצילומו. התמונות הגיעו לכדור הארץ ב־6 בספטמבר והראו שרשרת של 7 מכתשים, תוצאת פגיעה חוזרת של שברי מטאוריט או תוצאת נתזי פגיעת מטאוריט. בסך הכל נמנו על האסטרואיד 23 מכתשים מתוכם 2 גדולים.
נובמבר 2009 - מעבר שלישי בסמוך לכדור הארץ.
10 ביולי 2010 - מעבר ליד האסטרואיד 21 לוטטיה.
מאי 2011-ינואר 2014 - שיוט בחלל בהמתנה למפגש עם השביט.
יוני 2011 - הגשושית הגיעה למרחק המרבי מהשמש, כ־800 מיליון ק"מ.
20 בינואר 2014 - שליחת פקודת התעוררות לגשושית לאחר 31 חודשי תרדמה. הפקודה התקבלה בהצלחה.
ינואר-מאי 2014 - התקרבות לשביט צ'וריומוב־גרסימנקו.
6 באוגוסט 2014 - כניסה למסלול סביב השביט צ'וריומוב־גרסימנקו.
אוגוסט 2014 - מיפוי השביט ואפיונו.
12 בנובמבר 2014 - הנחתת נחתת על השביט.
נובמבר 2014-דצמבר 2015 - ליווי השביט במסלולו סביב השמש.
מאי 2016 - סוכנות החלל האירופית דיווחה כי הגשושית איתרה גליצין באטמוספירה של צ'וריומוב־גרסימנקו.
2 בספטמבר 2016 - רוזטה מאתרת את מיקומה הסופי של הנחתת פיליי.
30 בספטמבר 2016 - רוזטה מסיימת את משימתה ומבצעת התנגשות מבוקרת עם השביט.
פרסים ואותות הוקרה
האסטרואיד נקרא על שם הגשושית לרגל הגעתה לכוכב השביט 67P.
קישורים חיצוניים
רוזטה באתר סוכנות החלל האירופית
פרויקט הרוזטה באתר ynet
יואב לנדסמן, נחיתה מעולם אחר, בבלוג "מסה קריטית", 19 בנובמבר 2014
הערות שוליים
קטגוריה:גשושיות אירופאיות
קטגוריה:תוכנית החלל האירופית
קטגוריה:משימות לחקר מערכת השמש
קטגוריה:2004 במדע
קטגוריה:חלליות שעל שמן כוכב לכת מינורי | 2024-07-03T20:17:54 |
סוכנות החלל האירופית | סוכנות החלל האירופית (באנגלית: The European Space Agency; בראשי תיבות: ESA או איס"א) היא ארגון בין־ממשלתי לחקר החלל בו חברות 22 מדינות (נכון ליולי 2023).
ארגון
המדינות החברות בסוכנות מאגדות את המשאבים הפיננסיים והאנושיים שלהן לתוכנית משותפת שהיא מעבר ליכולתה של כל אומה אירופית בודדת. 22 המדינות הן אוסטריה, איטליה, אירלנד, אסטוניה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, יוון, לוקסמבורג, נורווגיה, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, צרפת, רומניה, שוודיה ו־שווייץ. בנוסף, משתתפת קנדה בכמה פרויקטים תחת הסכמי שיתוף פעולה.
לא כל מדינות האיחוד האירופי חברות בסוכנות החלל האירופית, וכן לא כל חברות הסוכנות חברות גם באיחוד האירופי (שווייץ, בריטניה ונורווגיה אינן חברות באיחוד האירופי). פירוש הדבר שסוכנות החלל האירופית היא ארגון עצמאי לחלוטין, אף כי יש לו קשרים טובים עם האיחוד האירופי אשר לו אסטרטגיית חלל משותפת עם הסוכנות.
מטה הסוכנות נמצא בפריז, ויש כמה מרכזים באירופה המשמשים לפעילויות שונות. הידוע שבהם נמצא בדארמשטט, גרמניה, שם פועל חדר הבקרה המשמש, בין היתר, את משימת מארס אקספרס.
מרכזים נוספים הם:
ESTEC – המרכז האירופי למחקרים ולטכנולוגיה של חלל שבו מתכננים את מרבית החלליות של סוכנות החלל האירופית והוא נמצא בנורדויק שבהולנד.
ESOC – מרכז תפעול החלל, האחראי לשליטה על הלוויינים והחלליות של הסוכנות בדארמשטט, גרמניה;
EAC – מרכז האסטרונאוטים האירופי, שבו מתאמנים אסטרונאוטים למשימות עתידיות, שוכן בקלן, גרמניה.
ESRIN – מכון חקר החלל האירופי נמצא בפרסקטי, שליד רומא. הוא אחראי על איסוף, אחסון והפצה של נתוני לוויינים לכל שותפי הסוכנות, ומשמש כמרכז המידע הטכנולוגי של הסוכנות.
ESPI – המכון האירופי למדיניות חלל - מכון מחקר לחקר היבטים שונים של מדיניות חלל הנוגעים לתוכניות החלל של אירופה. מושבו של המכון בווינה.
ECSAT – המרכז האירופי ליישומי תקשורת וחלל. מכון מחקר שנוסד בשנת 2009 וממוקם בהארוול, אנגליה.
ESAC – המרכז האירופי לאסטרונומית חלל בוילנובה דה לה קנאדה במדריד, ספרד.
בנוסף, לסוכנות יש משרדים בארצות הברית, רוסיה ובלגיה, בסיס שיגורים בגיאנה הצרפתית ומרכזי מעקב בכמה מקומות בעולם.
שמאל|ממוזער|282px|ה-EAC, מרכז האסטרונאוטים האירופי בקלן, גרמניה
תוכנית Young Engineers Satellite
תוכנית YES מאפשרת לצעירים אירופים הלומדים לתארים בתחום הנדסת חלל, פיזיקה, הנדסת מכונות, הנדסת חשמל ועוד להציע הצעות ללוויין מחקר. ההצעה הזוכה ממומנת על ידי סוכנות החלל האירופית, והמהנדסים הצעירים זוכים להזדמנות יוצאת דופן להשתתף בפיתוח ובבנייה של לוויין. במסגרת זו נבנה לוויין לניסוי טכנולוגיות YES-2.
סוכנות החלל האירופית וישראל
במהלך הסלון האווירי בפריז בשנת 2001, נערך מפגש בין שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי ומנהל סוכנות החלל הישראלית אבי הר אבן לבין מנהל סוכנות החלל הצרפתית אלן בן שושן (ששימש גם כיו"ר מועצת המנהלים של סוכנות החלל האירופית), שלאחריו הודיע כי צרפת תומכת בהצטרפות ישראל לסוכנות החלל האירופית. עקב סיבות מדיניות המהלך לא קודם במשך מספר שנים, ורק בשנת 2007 החל משא ומתן על הסכם לשילוב מוסדות המחקר ותעשיות החלל הישראליות בתוכניות החלל האזרחיות, שאותן מובילה הסוכנות. ב־30 בינואר 2011 חתמה ממשלת ישראל על הסכם לשיתוף פעולה עם הסוכנות. מטעם הממשלה חתם ד"ר צבי קפלן, מנהל סוכנות החלל הישראלית, ומטעם סוכנות החלל האירופית חתם המנכ"ל ז'אן ז'אק דורדיין.
ראו גם
נאס"א
GOCE - חללית של סוכנות החלל האירופאית למיפוי הכבידה של כדור הארץ.
GIOVE - סדרת לוויינים למערכת גלילאו
חזון קוסמי - תוכנית למשימות החלל של הסוכנות
קישורים חיצוניים
navipedia - אנציקלופדיית ניווט מקוונת קהילתית, בחסות סוכנות החלל האירופית
הערות שוליים
*
אירופה
קטגוריה:אירופה: ארגונים | 2023-12-23T05:48:29 |
ESA | REDIRECT סוכנות החלל האירופית | 2004-02-23T20:26:50 |
קרינת הרקע הקוסמית | קרינת הרקע (הידועה גם בשם קרינת הרקע הקוסמית) היא קרינה אלקטרומגנטית, כזו שמקרין גוף שחור בטמפרטורה של K 2.7 (C° 270.45−).
קרינה זו באה מכל כיוון ביקום והיא נחשבת להוכחה המובהקת ביותר של תאורית המפץ הגדול. אין לבלבל בינה לבין קרינה קוסמית, שהיא שם כללי לכל קרינה שמקורה מחוץ לכדור הארץ.
מקור הקרינה - השחבור מחדש (ריקומבינציה)
ניתן לתאר את היקום בראשיתו כמרק של חומר וקרינה, כלומר, החומר והקרינה היו מצומדים. במילים אחרות, היקום היה צפוף ולוהט כל-כך, עד שכל קרן אור נבלעה מיד בחומר שמסביב. היקום המשיך להתפשט, וככל שהתפשט, התקרר וצפיפותו ירדה. רק אחרי שהתפשט במשך כ־380,000 שנה, הגיעה הטמפרטורה לכ־K 3,000 (בערך C° 2,700), כך שאלקטרון ופרוטון יכלו להתחבר יחד וליצור מימן נייטרלי - ובכך, כבר לא התפזרה הקרינה על האלקטרונים שבולעים אותה, אלא המשיכה בדרכה, ואנו רואים אותה היום. זו היא למעשה קרינת הרקע הקוסמית.
תהליך זה נקרא השחבור מחדש (אף על פי שלא היה שחבור קודם לכן, על פי התאוריה הנוכחית, הוא נקרא "השחבור מחדש" מטעמים היסטוריים) והוא תהליך מהיר יחסית. הוא התרחש כמעט בכל מקום ביקום וכמעט באותה עת. למעשה, קרינת הרקע הקוסמית מהווה תמונת מצב של היקום באותה עת. זמן זה נקרא כקליפת הפיזור האחרון, בו הקרינה התפזרה בפעם האחרונה על האלקטרונים והפרוטונים.
ככל שהיקום מתפשט, האנרגיה והטמפרטורה של היקום מוסחים לאדום, וכיום הקרינה הקוסמית נמדדת ב־K 2.725 (C° 270.425−).
המחצית הראשונה של המאה העשרים
הקוסמולוגים ג'ורג' גאמוב, רלף אלפר ורוברט הרמן שיערו שקיימת קרינת רקע. הם טענו שמצבו ההתחלתי של היקום היה כזה שהיה צריך להקרין אנרגיה, כזו שמקרין גוף שחור. האנרגיה אמנם דועכת ומתקררת עם הזמן, אך שרידים שלה אמורים להמצא בכל כיוון. לכאורה נדמה שהקרינה צריכה להגיע רק מכיוון אחד - המקום שבו התרחש המפץ הגדול, אלא שהמפץ לא התרחש במקום מסוים - היקום כולו היה שם, באותו אירוע, והתפשט מאז למה שאנחנו קוראים "היקום הנראה". לכן לפי תאורית המפץ הגדול, הקרינה חייבת להיות נוכחת בכל הכיוונים. (באותה תקופה, לפני שנאספו נתונים מדויקים די הצורך על התרחקות הגלקסיות וקבוע האבל, היה מקובל לחשוב שרגע זה התרחש 300,000 שנה אחרי המפץ הגדול).
שנות השישים
בסופו של דבר, קרינה זו נתגלתה באקראי על ידי שני פיזיקאים מ"מעבדות בל", ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, בשנת 1964, בעת שעבדו על דגם חדש של אנטנה. הם גילו רעש רקע של קרינת רדיו שהייתה בעלת עוצמה שווה מכל כיוון. על תגלית חשובה זו, זכו בפרס נובל לפיזיקה.
התגלית הכריעה בין שני המודלים המתחרים, "המצב היציב" ו"המפץ הגדול", עד שכמעט כל הקוסמולוגים שהאמינו במצב היציב, זנחו תאוריה זו. העדויות שהצטברו מאז, שכנעו גם את אחרוני הספקנים מבין הקוסמולוגים.
שנות התשעים ואילך
מעוצמתה הנוכחית של הקרינה בכל כיוון, אפשר להסיק על עצמת הקרינה באותו הרגע, כאשר היקום היה בן 380,000 שנה. אילו הייתה הקרינה מסביב אחידה לחלוטין, כפי שנראה היה בתחילה, היה צריך להסיק שגם היקום היה אחיד לחלוטין באותו רגע מוקדם בזמן - ואז לא ניתן יהיה להסביר את היווצרות הגלקסיות. הגורם היחיד שיכול להסביר היווצרות של גושי חומר מרוכזים, הוא כח הכובד: המשיכה ההדדית בין חלקיקי החומר. היקום היום אינו הומוגני - הגלקסיות מפוזרות באופן לא אחיד עם מרחקים עצומים שמפרידים ביניהן. מכאן שגם היקום בראשיתו לא היה הומוגני - וזה מוכרח להשתקף בקרינת הרקע.
הלוויין קובי שנשלח בשנת 1992 לחלל, כדי לחקור את קרינת הרקע הקוסמית, היה מצויד במצלמות רגישות מאוד, ובעל מערך מחשבים מתוחכם, שאיפשרו לו לזהות הבדלים דקים בקרינת הרקע ממקומות שונים בחלל. הבדלים אלו הסבירו במידה רבה את מבנה היקום הנוכחי, הגלקסיות המסודרות בצבירי גלקסיות וצבירי גלקסיות המסודרים בצבירי-על. לוויינים נוספים שנשלחו מאוחר יותר, אימתו תצפיות אלה.
מרכז|ממוזער|600px|קרינת הרקע הקוסמית כפי שנמדדה על ידי לוויין המחקר WMAP, שנשלח לחלל ביוני 2001
קישורים חיצוניים
הרצאות וידאו בנושא קוסמולוגיה וקרינת הרקע הקוסמית, באתר המועדון האסטרונומי
קטגוריה:קרינה אלקטרומגנטית
קטגוריה:קרינת גוף שחור
קטגוריה:קוסמולוגיה
קטגוריה:אסטרופיזיקה
קטגוריה:רדיו אסטרונומיה
קטגוריה:אסטרונומיה בחלקים הבלתי נראים של הספקטרום | 2023-09-09T10:23:47 |
אינדיום | אִינְדִּיּוּם (Indium) הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי In ומספרו האטומי 49.
תכונות
האינדיום הוא יסוד רך, כסוף-לבן שניתן להתיכו בקלות. מבחינה כימית הוא דומה לגליום ולאלומיניום ומבחינת מראהו לאבץ. תכונה יוצאת דופן של אינדיום היא הרדיואקטיביות של האיזוטופ השכיח ביותר שלו. איזוטופ זה מתפרק התפרקות בטא ודועך לבדיל עם הזמן.
תחמוצת אינדיום ובדיל (Indium Tin Oxide - ITO) היא שקופה ומוליכה חשמל. בזכות תכונה נדירה זו היא נמצאת במסכי מגע ובמסך של כל סמרטפון. אינדיום נמנה בין היסודות הקריטיים לטכנולוגיה משום שהביקוש לו זינק ויש חשש שהביקוש יעלה על היכולת לספק אותו.
שימושים
השימוש הנרחב הראשון באינדיום היה במיסבי מנועי מטוסים בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן, גברה הדרישה לאינדיום בעקבות יישומים חדשים שלו, בהם:
יישומים בתעשיית המוליכים למחצה, למשל שינוי תכונות הגרמניום בתהליך ייצור טרנזיסטורים.
ציפוי מסכי LCD.
שימוש בסגסוגות בעלות נקודת היתוך נמוכה. סגסוגת שמכילה 24% אינדיום ו-76% גליום נוזלית בטמפרטורת החדר.
בציפוי מראות יש לאינדיום יתרון על כסף, כיוון שהוא עמיד יותר בפני קורוזיה, ובכך נמנעת תופעת ההשחרה.
תחמוצת אינדיום ובדיל משמשת לסינון אור אינפרה אדום במנורות נתרן. הקרינה האינפרה אדומה מוחזרת לנורה ובכך הנצילות האורית שלה משופרת.
אינדיום-יוד משמש בנורות מתכת הליד לתאורה אדריכלית ודקורטיבית, בהן הוא פולט אור כחול עז.
מוליך למחצה אינדיום גליום נטריד משמש ליצור דיודות פולטות אור (LED) כחולות, ירוקות ולבנות בבהירות גבוהה וכן לייזרים כחולים.
היסטוריה
את האינדיום זיהו פרדיננד רייך (Ferdinand Reich) ועוזרו תיאודור ריכטר (Theodor Richter) ב-1863, כשבחנו מחצבי אבץ עם ספקטרוגרף בחיפוש אחר היסוד תליום. מקור השם במילה האנגלית "Indigo", שמשמעותה כחול כהה. אינדיום בודד על ידי תיאודור ריכטר בשנת 1867.
צורה בטבע
אינדיום מופק בעיקר משאריות מחצבי אבץ, אך ניתן להפיקו גם ממחצבי מתכות כמו ברזל, עופרת ונחושת. הדרישה לאינדיום בעקבות יישומיו במסכי LCD גברה וכך עולה גם מחירו (בשנת 2005 עלה קילוגרם אינדיום 900 דולר, לעומת שנת 2002, שמחירו עמד על 94 דולר לקילוגרם).
עד שנת 1924 הופקו גרמים בודדים של אינדיום טהור. אינדיום נמצא בכדור הארץ בריכוז של 0.1 חלקים למיליון (ppm), כמעט כמו כסף.
קנדה היא מפיקת האינדיום המובילה בעולם ובשנת 1997 הפיקה יותר מ-31.1 טון.
אמצעי זהירות
אינדיום מתכתי טהור אינו נחשב רעיל. לעומת זאת, תרכובות אינדיום עלולות להיות רעילות ובחשיפה ממושכת עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות. דוגמה לתרכובות רעילות: InCl3 והתרכובת InP שנחשבת רעילה ומסרטנת.
קישורים חיצוניים
אינדיום ב-Webelements (אנגלית)
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות | 2023-06-29T21:47:34 |
תליום | תליום (Thallium) הוא יסוד כימי מתכתי, שסמלו הכימי Tl ומספרו האטומי 81.
היסטוריה
התליום זוהה בשנת 1861 על ידי הספקטרוסקופיסט הבריטי ויליאם קרוקס, וקיבל את שמו בשל הגוון הירקרק של הקו הספקטרלי שלו. שנה לאחר מכן, קרוקס וקלוד אוגוסטין לאמי הפיקו תליום טהור בנפרד האחד מהשני.
מאפיינים
התליום הוא מתכת אפורה עם גוון כחלחל, והוא רך מאוד. הוא דיאמגנטי, והופך לעל-מוליך בטמפרטורה של 2.39 מעלות קלווין (270.76- מעלות צלזיוס). מגיב עם החמצן שבאוויר ויוצר שני סוגי תחמוצות; בתגובה עם מים בנוכחות חמצן יוצר את ההידרוסקיל TlOH.
התליום הוא רעיל, וחשיפה ממושכת אליו עלולה לגרום לסרטן.
התליום נפוץ למדי בקרום כדור הארץ, ונמצא בו בשיעור של כ-0.7 מ"ג לכל ק"ג. בעיקר הוא נמצא יחד עם אשלגן בחרסית ובגרניט. כמו כן הוא מתלווה לסולפידים של נחושת, אבץ ועופרת.
שימושים
התליום כשלעצמו משמש בייצור מסבים ובייצור מסגים על בסיס בדיל ועופרת עמידים לחומצות.
בתחמוצת התליום משתמשים לייצור עדשות עם מקדם שבירה גבוה ובייצור קולטנים של קרינת גמא. בעבר השתמשו בה לטיפול במחלות עור שונות, אך שימוש זה הופסק עקב רעילותו הגבוהה של החומר.
סולפיד התליום (Tl2S) משנה את המוליכות שלו בהשפעת קרינה תת-אדומה, ולכן משתמשים בו לייצור תאי-אור (photocells). בתרכובת אחרת של תליום עם גופרית, סולפט התליום (Tl2SO4), השתמשו בעבר כרעל נגד עכברים וכקוטל מזיקים.
באיזוטופ הרדיואקטיבי של התליום, Tl201, משתמשים ברפואה לצורך אבחונים שונים.
תליום-יוד משמש בנורות מתכת הליד לתאורה אדריכלית, בהן הוא פולט אור ירוק עז.
רעילות
התליום הוא רעיל מאוד ומשפיע גם במגע עם העור, ועל כן יש לנהוג בו בזהירות. רעילותו נובעת מהיותו קרוב מבחינה כימית לאשלגן ולנתרן וליכולתו להתחלף עמם, מה שגורם לשיבוש הפעילות הנורמלית בתאי הגוף. כמו כן, התליום מדכא את ההשפעה של אנזימים הכוללים את הקבוצה SH. ההשפעות של הרעלת תליום כוללות נשירת שיער ונזק לעצבים הפריפריאליים, לקיבה ולכליות. כמו כן, התליום נחשד כחומר מסרטן. מסיבות אלה יש לדאוג לאוורור מתאים בעת עבודה עמו.
קישורים חיצוניים
תליום באתר Webelements
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות | 2022-01-16T06:13:27 |
בדיל | בדיל (בלטינית: Stannum, באנגלית: Tin) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Sn ומספרו האטומי 50.
היסטוריה
הבדיל הוא אחת משש המתכות המוזכרות ב:
מקורו בעת העתיקה ובמיוחד בתקופת הארד (או בשמו הלועזי הברונזה) היה מאזור פרס ועילם. כעשירית מהארד שהוא סגסוגת נחושת ובדיל הגיע מהבדיל והשאר מנחושת, ומרכז המסחר בבדיל והעברתו לממלכות המערב והדרום בתקופת הברונזה התיכונה הייתה העיר מארי על ברך הפרת, כיום בגבול סוריה ועיראק.
תכונות
הבדיל הוא מתכת נוחה לעיצוב שאינה מתחמצנת בקלות ועמידה בפני קורוזיה. הבדיל נמצא בטבע בעיקר במינרל קסיטריט (Cassiterite), שהוא תחמוצת הבדיל, SnO2.
בדיל ניתך בטמפרטורה נמוכה וכאשר מכופפים מוט בדיל נשמע צליל אופייני ("צעקת הבדיל" או "בכי הבדיל") הנובע מהימצאות גבישים תאומים.
אלוטרופיה
שמאל|ממוזער|250px|"דבר של בדיל" - מדליה עשויה בדיל ועליה אזורים שעברו שינוי מצב אלוטרופי, מהצורה המתכתית לצורת "בדיל אפור" (אלוטרופ α)
לבדיל שתי צורות אלוטרופיות. האחת, המכונה צורה β, בדיל לבן או בדיל מתכתי, היא צורה היציבה בטמפרטורת החדר. האחרת, המכונה בדיל α או בדיל אפור, אינו מתכתי, כיוון שהוא יוצר סריג אטומרי המורכב אטומים הקשורים קוולנטית, כך שאין אלקטרונים חופשיים להולכה חשמלית, בדומה למבנה הפחמן ביהלום (הנמצא באותו טור בטבלה המחזורית). צורת α יציבה יותר תרמודינמית בטמפרטורות הנמוכות מ 13.2°C, אך אי-ניקיונות, דוגמת אלומיניום או אבץ, מורידים את טמפרטורת המעבר לפחות מ-0°C. בתנאי קור בדיל מתכתי (אלוטרופ β) עובר שינוי ספונטני, אוטו-קטליטי, לבדיל אפור (אלוטרופ α), תופעה הידועה כ"דבר של בדיל". תופעה זו תועדה בימי הביניים באירופה כאשר התגלו צינורות פגועים של עוגבי כנסיות. תופעה זו יוחסה גם לפגיעה בקופסאות שימורים שלקח רוברט פלקון סקוט למסעו באנטארקטיקה ולפגיעה בכפתורי המדים של חיילי נפוליאון במלחמתו ברוסיה, אם כי מהימנותם ההיסטורית של סיפורים אלו מוטלת בספק.
שימושים
בדיל טהור
הבדיל משמש לציפוי עופרת, אבץ או פלדה למניעת קורוזיה. פלדה מצופה בדיל היא החומר הנפוץ ביותר לייצור קופסאות שימורים לצורך אחסון מזון.
חלונות זכוכית מיוצרים לעיתים על ידי הצפת הזכוכית המותכת על גבי בדיל נוזלי על מנת להשיג לוחות שטוחים.
סגסוגות
סגסוגות בדיל חשובות :
ארד (ברונזה) - סגסוגת בדיל ונחושת.
פיוטר - סגסוגת 85%-96% בדיל והשאר נחושת או עופרת.
מתכת הלחמה - סגסוגות שאיתן מלחימים מעגלים אלקטרוניים. משמש להלחמת רכיבים אלקטרוניים בלוחות/ מעגלים אלקטרוניים. יתרונו הוא טמפרטורת ההתכה הנמוכה יחסית.
מלחים
מלחי הבדיל חשובים ל:
בדיל כלורי משמש כחומר צובע בהדפסי כותנה.
ריסוס מלחי בדיל על זכוכית יוצר שכבה מוליכה חשמלית. ציפוי כזה משמש לתאורת לוחות מכשירים והגנה על שמשות רכב מהצטברות קרח.
מוליכות-על
שמאל|ממוזער|250px|מחצב בדיל
בדיל הופך למוליך-על מתחת ל-3.72°K. תרכובת ניאוביום-בדיל (Nb3Sn) משמשת לייצור מסחרי של תיילים למגנטים מוליכי-על.
צורה בטבע
ישנן 35 מדינות הכורות בדיל ברחבי העולם, כמעט בכל יבשת ישנה מדינה בעלת מכרה בדיל חשוב. בדיל מתכתי מופק ממחצביו בעזרת פחם בכבשן. היסוד לא נמצא בכמויות גדולות בקרום כדור הארץ - ריכוזו הוא 2 חלקים למיליון (ppm), לעומת אבץ לדוגמה, שנמצא בריכוז 94 חלקים למיליון.
כמעט חצי מהבדיל המופק בעולם מגיע מדרום־מזרח אסיה. למרות שבדיל נמצא במספר מחצבים, מחצב הבדיל המסחרי היחידי הוא SnO2.
איזוטופים
לבדיל יש את מספר האיזוטופים היציבים הגבוה ביותר - 10. בנוסף לכך, 18 איזוטופים בלתי יציבים נוספים ידועים.
אמצעי זהירות
כמויות בדיל זעירות שנמצאות במזון משומר אינן מזיקות לאדם, אך ישנן תרכובות בדיל אורגניות רעילות שמצריכות טיפול מיוחד.
ראו גם
חייל בדיל
חייל הבדיל
המקורות והסחר בבדיל בעת העתיקה
קישורים חיצוניים
בדיל באתר המחלקה להוראת מדעים של מכון ויצמן למדע.
בדיל ב-Webelements (אנגלית)
סרטון הדגמה והסבר על "צעקת הבדיל"
פרק 77 – דברי הימים: בדיל ויעבור -על הסוחרים האשורים בכניש בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
3
*
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:מתכות מעבר עמידות
קטגוריה:חומרי גלם | 2024-10-01T01:16:58 |
הטלוויזיה בכבלים | REDIRECT טלוויזיה_בכבלים | 2015-09-26T11:05:38 |
כוכב נויטרונים | REDIRECT כוכב_נייטרונים | 2015-09-26T11:05:39 |
אסטלת ישראל | הפניה מצבת ישראל | 2023-12-27T05:51:03 |
קארן הורני | קארן הורני (בגרמנית: Karen Horney; 16 בספטמבר 1885 - 4 בדצמבר 1952) הייתה רופאה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית גרמנית־אמריקאית. היא הציעה פרשנות חילופית לזו של זיגמונד פרויד, בעיקר בשאלת ההתפתחות של מיניות האישה.
חייה ועבודתה
קארן הורני נולדה ב-1885 בגרמניה, ועמדותיה פורסמו לראשונה בארצות הברית, לשם היגרה ב-1932, ושם ייסדה את המכון האמריקני לפסיכואנליזה. הורני אימצה רבים ממושגיו ומהנחותיו הבסיסיים של פרויד בדבר רמות המודעות, הקונפליקטים הרגשיים, ההדחקה, ההעברה ורעיון האסוציאציות החופשיות. אך לעומת פרויד דחתה את מרכזיותם של האינסטינקטים, ודחתה את האספקטים הביולוגיים והליבידינליים שאפיינו את הגישה הפסיכואנליטית הקלאסית. לעומת תורתו של זיגמונד פרויד, היא הפחיתה מחשיבות הפין שפרויד הביא לתורתו וטענה כי הזכרים מקנאים ברחם, בשדיים, בהנקה, בהריון ובאימהות וקנאת רחם זו פועלת בלא-מודע הגברי ומביאה את אלו להמעיט בערכן של נשים ועל ידי דחף לא מודע לפצות פיצוי יתר בעבודה יצירתית. היא האמינה שלבני אדם יש יכולת ורצון לפתח את אישיותם בכיוון חיובי, ושהפרעות פתולוגיות מקורן בחסימה של נטיות אלה על ידי גורמים חברתיים חיצוניים. היא הייתה מן הראשונים שהדגישו את קיומה של התפתחות נשית עצמאית המנותקת מזו הגברית. הורני גם החשיבה מאוד את התנאים החברתיים והתרבותיים בעיצוב התפתחותן הפסיכולוגית של הנשים.
עיקר עבודתה היה בין השנים 1922-1939. בחיבור משנת 1926 שכותרתו "הבריחה מנשיות", תקפה הורני בנחרצות את התפיסה הפסיכואנליטית של פרויד בנושא התפתחות הנשיות. הורני טענה שאין בין המינים הבדלים פסיכולוגיים, שאפשר ליחסם אך ורק לביולוגיה; לטענתה יש לנשים דווקא עליונות בעניין.
הורני עסקה גם באספקטים נוספים, כגון ההיבטים הכלכליים והיחסים הבין אישיים בקשרי נישואין, הורות, מונוגמיה, אוננות, דרכי ביטוי למיניות ועוד.
קארן הורני פעלה גם בתחום ההומניסיטי בפסיכולוגיה, והגיעה למסקנה שעל מנת להגיע למימוש עצמי, על ההורים לפתח את הייחודיות של הילד, ולהדגיש בפניו שהוא אדם יחיד במינו.
לטענתה, ללא תנאים אלו הילד יפתח חרדה בסיסית בה נתפס העולם כמקום קר ומנוכר, והוא יחווה קשיים בביטוי רגשות ספונטני ויצירת קשרים עם הזולת. כדי להתמודד עם החרדה הבסיסית הזו עשוי האדם לנקוט בהגנות בין-אישיות או תוך-נפשיות; הגנות בין-אישיות עשויות ליצור תנועה לקראת בני האדם (ציות מוגזם וביטול אישי), תנועה נגד בני אדם (אלימות ונרקיסיזם) או התרחקות וניתוק מבני אדם.
קישורים חיצוניים
מרכז קארן הורני
קארן הורני, אתר "בטיפולנט"
לקריאה נוספת
ג'נט סיירס: אימהות הפסיכואנליזה: הלן דויטש, קארן הורני, מלאני קליין, אנה פרויד. הוצאת דביר, 2000
קטגוריה:פסיכיאטרים גרמנים
קטגוריה:פסיכיאטריות אמריקאיות
קטגוריה:פסיכיאטרים אמריקאים
קטגוריה:פסיכואנליטיקאים גרמנים
קטגוריה:פסיכואנליטיקאים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1885
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1885
קטגוריה:אמריקאיות שנפטרו ב-1952
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1952 | 2024-02-29T12:16:48 |
הצבא האדום | שמאל|ממוזער|דגל הצבא האדום
הצבא האדום של הפועלים והאיכרים (ברוסית: Рабоче-Крестьянская Красная Армия; רומניזציה: Raboche-Krest'yanskaya Krasnaya Armia; בראשי תיבות: PKKA) היה עד 1946 שמו של צבא הקבע של ברית המועצות, אחד מזרועות הכוחות המזוינים של ברית המועצות. נודע בקיצור בכינוי הצבא האדום עקב זיהויו עם הדגל האדום שאומץ על ידי המפלגה הקומוניסטית. לאחר מלחמת העולם השנייה, נקרא בשם הצבא הסובייטי אך המשיך להיות ידוע גם בשם "הצבא האדום".
הצבא האדום הוקם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בהנהגת טרוצקי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, כדי להילחם בקבוצות המתנגדים הידועים כ"הצבא הלבן". לאחר מכן הוא נלחם במלחמה הפולנית-סובייטית, במלחמת החורף, במלחמת העולם השנייה, במלחמת אפגניסטן ובעימותים נוספים. בנוסף, השתתף בדיכוי המרד בהונגריה, המרד המזרח גרמני והמרד בצ'כוסלובקיה.
לאחר התפרקות ברית המועצות בדצמבר 1991, התפרק הצבא הסובייטי לרפובליקות שהחליפו את ברית המועצות. רובו נותר תחת הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.
הקמת הצבא האדום
רקע
בעקבות מהפכת פברואר 1917 נאלץ הצאר ניקולאי השני לוותר על כיסאו והוקמה ממשלה דמוקרטית זמנית שהונהגה בתחילה על ידי גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. באוקטובר אותה שנה התרחשה מהפכה נוספת, מהפכת אוקטובר, בה המשמרות האדומים בהנהגת המפלגה הבולשביקית החלו להשתלט על האימפריה הרוסית. בינואר 1918 הם פיזרו בכוח את האספה המחוקקת והכריזו על הקמתן של מועצות פועלים מהפכניות סובייטיות שייטלו לידיהם את השלטון. בכך, הניחו את הבסיס להקמתה של ברית המועצות הקומוניסטית.
כנגד הכוחות הקומוניסטים שנקראו "המשמרות האדומים" התייצבו כוחות ומליציות אנטי-בולשביקיות שזכו לכינוי "הצבא הלבן". רבים מהם היו חיילים וקצינים בצבא הצארי לשעבר, כך שלרוב הם היו מצוידים ומאומנים הרבה יותר מיריביהם הבולשביקים. בין השנים 1917 ל-1920 התחוללה ברוסיה מלחמת אזרחים, בין הקומוניסטים למתנגדיהם, שהסתיימה בניצחון הקומוניסטים.
הקמת הצבא האדום
הצבא הלבן - מיד לאחר אירועי מהפכת אוקטובר נעשה ניסיון להפיכת נגד מצד כוחות הממשלה המודחת בראשות אלכסנדר קרנסקי ופיוטר קרסנוב, שנתמך על ידי צוערים מהאקדמיה הצבאית בפטרוגרד, ניסיון זה דוכא במהירות, אך ההתנגדות לממשלה הבולשביקית החלה לצבור תאוצה. הקבוצות הראשונות שפעלו נגד הבולשביקים היו כוחות קוזקים מקומיים שהצהירו על נאמנותם לממשלה הדמוקרטית. הבולטים שביניהם היו הכוחות של קלידין, הקוזקים של הדון, של ההטמאן סמיונוב והקוזקים הסיביריים. במקביל החלו לארגן כוחות הגנרלים המובילים של צבא הצאר לשעבר. בנובמבר, גנרל מיכאיל אלכסייב החל בגיוס צבא המתנדבים בנובוצ'רקסק. בדצמבר הצטרפו אליו לאוור קורנילוב, דניקין וגנרלים נוספים שנמלטו ממחנה המעצר בו נכלאו לאחר ניסיון ההפיכה נגד ממשלת המעבר הרוסית - פרשת קורנילוב שהתרחש זמן קצר לפני אירועי אוקטובר. כוחות אלה נלחמו כנגד הבולשביקים בכל רחבי אוקראינה. במחוז הדון הקוזאקים הצליחו להשתלט על רוסטוב על דון בדצמבר 1917. בשלב זה, לאחר שורת מפלות של הבולשביקים נראה היה שהכוחות "הלבנים" בדרכם לתפוס שליטה על רוסיה כולה.
בתחילת 1918 החליט לנין להחליף את "המשמרות האדומים" בצבא קבע מסודר שיוכל להתמודד עם הכוחות היריבים. וב-15 בינואר 1918 סובנרקום פרסם צו על הקמת "הצבא האדום של האיכרים והפועלים". ב-23 בפברואר פורסמה כרזה "המולדת הסוציאליסטית בסכנה". לפיקוד הצבא הוקמה ועדה בה היו 3 חברים: ולדימיר אובסיינו (מהפעילים המרכזיים במהלך תפיסת השלטון באוקטובר 1917, היה קצין זוטר בצבא), ניקולאי קרילנקו (פעיל בולשביקי ללא השכלה צבאית) ופיוטר דיבנקו (ימאי בצי הבלטי). ב-8 באפריל 1918 על פיקוד הצבא הופקד לאון טרוצקי בהיותו קומיסר לענייני צבא והצי. הוא היה בתפקיד זה עד 1925.
בראשית קיומו, הצבא האדום תפקד כצבא ללא מבנה מוגדר, לחייליו לא היו דרגות או סמל. בבחירות דמוקרטיות נבחרו הקצינים. אולם, עם זאת, בצו מה-29 במאי 1918 של הסובנרקום הוטל שירות צבאי חובה לכל הגברים מגיל 18 עד 40. לצורך זה, הבולשביקים יצרו קומיסריונים צבאיים אזוריים (военный комиссариат, военкомат).
במהלך חורף 1918 הורחבו מאוד שורות הצבא האדום, החלו גיוסים המוניים של פועלים ואיכרים ומינוים של קומיסרים פוליטיים לכל יחידה צבאית. גיוסם של האיכרים שנועד להרחיב את בסיס כוחו של הצבא בוצע לעיתים קרובות תוך שימוש באמצעים של טרור והפחדה - כמו ירי בבני ערובה על מנת לגרום לשיתוף פעולה מצד האיכרים, וגיוסם בכוח של מפקדים מקצועיים מקרב הקצונה הצארית ולקיחת בני משפחותיהם כבני ערובה להבטחת נאמנותם. בתחילת המלחמה שלושה רבעים מכלל מפקדי הגייסות של הצבא האדום הורכבו מקצינים לשעבר של צבא הצאר, לקראת סופה 83% מכלל מפקדי הדיוויזיות והגייסות היו חיילים צאריסטיים לשעבר. באביב 1919 מנה הצבא אדום כ-2,300,000 חיילים.
הבולשביקים פעלו לגייס לשורותיהם קצינים ועד לאוגוסט 1920 גויסו כ-315,000 קצינים לשעבר. לרוב הם החזיקו בתפקידים של יועץ צבאי ("военспец", קיצור של "военный специалист", כלומר "מומחה צבאי"). מספר מפקדים בצבא הסובייטי בלטו בשירותם בעבר בצבא הרוסי הקיסרי.
הרשויות הבולשביקיות הקצו לכל יחידה בצבא האדום "קומיסר פוליטי" (כונה "פוליטרוק"). לקומיסר הייתה הסמכות לעקוף פקודות של מפקדי היחידות, אם אלה נגדו את עקרונות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אמנם זה הביא לעיתים, לכך שהייתה סרבנות גדולה בצבא בתקופה הראשונה לייסודו, אך הנהגת המפלגה ביססה את היותה לשליטה הפוליטית על הצבא, ככל שהצבא הסתמך יותר ויותר על קצינים מנוסים מתקופת הצאר.
בשלבי ההקמה של הצבא האדום הוחלט שיפעל במודל חדשני ובצורה שוויונית, מינוי המפקדים התבצע באמצעות הצבעה חופשית של חיילי היחידות, מותר היה להתווכח עם המפקד, והחלטות משמעותיות היו מתקבלות בהצבעה ולא על ידי המפקדים.
תחילה הממשל הבולשביקי היה בדעה שניתן להקים צבא על בסיס מתנדבים. לקראת אביב 1918 זרם המתנדבים אזל, כמו כן התברר שמספר גדול של מתנדבים ראה בצבא מקום בטוח לקבלת מזון. בהתאם לכך במאי 1918 הוחלט על תחילת גיוס חובה לצבא לכל הגברים מגיל 18 עד 40. לצורך זה, הבולשביקים יצרו קומיסריונים צבאיים אזוריים (военный комиссариат, военкомат). במהלך קיץ 1918 בוטלה שיטת מינוי מפקדים ליחידות על בסיס בחירות בהם השתתפו חיילי היחידה. התבססות הצבא היה תהליך איטי ובתחילת דרכה יחידת העלית של הצבא הצעיר הייתה יחידת הרובאים הלטביים שהוקמה במהלך מלחמת העולם הראשונה והייתה לה השפעה בולשביקית חזקה עוד בטרם פרוץ מהפכת אוקטובר. חיילי יחידה זו היוו בסיס לכוח אבטחה של הממשל ועתודה שנשלחה למקומות הבעייתיים ביותר בחזית הלחימה. הצבא האדום המשיך לגדול בממדים עצומים כל העת עד שבסוף 1920 היקף הצבא האדום היה כ-5.5 מיליון איש.
תפקוד הצבא האדום בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה
מיד לאחר עלייתם לשלטון פתחו הבולשביקים בשיחות שלום עם גרמניה על מנת לסיים את המלחמה בניהם. ב-18 בפברואר שיחות השלום של הממשלה הבולשביקית והגרמנים עלו על שרטון, והגרמנים פתחו בפלישה כוללת למרחבי רוסיה כשהם מתקדמים למעשה ללא התנגדות משמעותית במהלך צבאי שנמשך 11 יום. על אף גיוס מסיבי של מגויסים טריים הצבא האדום נכשל בבלימת ההתקדמות הגרמנית והסובייטים נאלצו לחתום על הסכם שלום בתנאים שהוכתבו על ידי גרמניה. חוזה ברסט-ליטובסק (Брэст) נחתם ב 3 במרץ 1918 ורוסיה הודיעה על "פרישתה" מהמלחמה לצד מדינות ההסכמה העברתם לידי הגרמנים שטחים נרחבים במערב רוסיה, והסכמתה להקמתן של שורה ארוכה של מדינות עצמאיות בשטחים שהיו עד אז בשליטתה. עבור מדינות ההסכמה הסכם זה היווה מהלומה קשה, מלבד פרישתה של אחד הכוחות המשמעותיים ביותר במדינות ההסכמה והעברת התמיכה לצד מדינות המרכז, נראה היה שחלק רב מהציוד הצבאי ששלחו מדינות ההסכמה לרוסיה עומד ליפול לידי האויב הגרמני. כמו כן היה חשש כבד שגרמניה תשתמש בנמלים ובתשתיות של רוסיה על מנת לתקוף את כוחות מדינות ההסכמה.
מדינות ההסכמה מיהרו לשלוח כוחות לערי הנמל הרוסיות, על מנת שיחברו עם הכוחות האנטי-בולשביקיים. כיוון שבריטניה וצרפת חשו שמשאביהן מתוחים עד כלות, הן פנו לארצות הברית שתספק חיילים לצורך נחיתה בנמלי צפון-מערב רוסיה. ביולי 1918 ארגנו האמריקנים כוח כמבוקש. בריטניה שלחה כוחות בריטיים וקנדיים, וכן כללו הכוחות חיילים אוסטרלים, שהתגייסו כפרטים. צרפת שלחה חיילים קולוניאליים. עוד השתתפו חיילים סרבים, איטלקים ופולנים. התערבות זו, נמשכה עד לשביתת הנשק שסיימה את מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1919 - הצבא האדום נלחם וזינב כל העת בכוחות הזרים ובכוחות הלבנים והם לא רשמו כל הצלחה משמעותית.
ממוזער|שבויים מהצבא האדום בארכנגלסק
הכוח הזר הגדול ביותר היה זה של יפן, לנוכח ההזדמנות שסיפקה לכאורה מלחמת האזרחים ברוסיה לסלק מעצמה מתחרה מהאזור הסמוך לתחומי השפעתה, שאפה יפן להקים אזור חיץ בסיביר שירחיק את האיום הרוסי. וכך נשלחו למטרה זו עשרות אלפי חיילים יפנים, ב-5 בספטמבר 1918 התחברו לראשונה כוחות יפניים עם חיילי הלגיון הצ'כוסלובקי. חיילים בריטים, צרפתים ואיטלקים התקדמו מערבה כדי לקדם את חיילי הלגיון הצ'כוסלובקי, בעוד היפנים, שמעייניהם היו נתונים למזרח הרחוק, סירבו להתקדם מעבר לימת באיקל. הם השתלטו על אזור המזרח הרחוק הסיבירי שממזרח לעיר צ'יטה, כולל אזורי חוף האוקיינוס השקט. לעומתם, האמריקאים הסתפקו בשליטה על העיר ולדיווסטוק, ולא נאותו להרחיק ממנה.
ממוזער|חיילים יפנים כובשים את בלאגובשצ'נסק
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה נותרו הצבאות הפולשים ברוסיה, כשמטרתם כעת הצטמצמה בתמיכה בצבאות האנטי-בולשביקים. ביוני 1920 נסוגו כל הכוחות המתערבים לבד מן היפנים; אלה האחרונים נסוגו רק ב-1922.
בעקבות סדרה של מפלות בחזית, נקט טרוצקי בסדרה של אמצעים חריפים על מנת למנוע נסיגות בניגוד לפקודות, עריקות או מרידות בצבא האדום. הוקמה מחלקת עונשין מיוחדת של הצ'קה שמטרתה הייתה לפעול נגד "גורמים קונטרה-רבולוציוניים ופעולות חבלה" שהייתה צמודה לצבא האדום וערכה משפטי שדה והוצאות להורג מסיביות של חיילים וקצינים שערקו, נסוגו מעמדותיהם או שהציגו חוסר להט התקפי מספק. השימוש האינטנסיבי בעונש מוות הורחב על ידי טרוצקי גם כלפי קומיסרים פוליטיים שהפלוגה עליה היו ממונים נסוגה או התפרקה לנוכח פני האויב. באוגוסט, בשל תסכולו מדיווחים חוזרים ונשנים על חיילים בצבא האדום שנסוגו תחת אש, הורה טרוצקי על הקמת פלוגות "נגד נסיגה" שהוצבו מאחורי יחידות "בלתי מהימנות" של הצבא האדום עם פקודות לירות למוות בכל אחד שנסוג מקו החזית בניגוד לפקודות.
בסוף 1918 התקדמו הכוחות הלבנים בפיקודו של אנטון דניקין מדרום, ממזרח בפיקודו של אלכסנדר קולצ'ק, ומצפון-מערב בפיקודו של ניקולאי יודניץ' - תוך שהם מאלצים את הבולשביקים ואת בני בריתם לסגת בכל החזיתות. הצבא האדום ספג מכה נוספת, לאחר עריקה המונית של חיילים בחצי האי קרים אל הצבא השחור האנרכיסטי של נסטור מאכנו. בתגובה לכך לאון טרוצקי, הקומיסר הצבאי, כרת ברית עם הצבא השחור ובכך מנע חבירה אפשרית של האנרכיסטים לכוחות האנטי-בולשביסטיים. ביוני, הצבא האדום הצליח לבלום את התקדמותו של קולצ'ק. ולאחר סדרה של התכתשויות צבאיות תוך שהם נעזרים במתקפה על קווי האספקה של הלבנים שבוצעה על ידי הצבא השחור, הצליח הצבא האדום במהלך אוקטובר-נובמבר להנחיל תבוסה גם לכוחות של דניקין ויודניץ', שנאלצו לסגת. גנרל פיוטר וראנגל אסף את שרידי צבאו של דניקין והשתלט על מרביתו של חצי האי. ניסיון פלישה נוסף לדרום אוקראינה נבלם על ידי הצבא השחור שעבר למתקפת נגד. רנגל ניסה כוחו בתמרון צבאי נוסף בכיוון צפון כנגד הצבא האדום אך נהדף אחורנית על ידי שני הצבאות ונאלץ לסגת. בנובמבר 1920 התפנו שרידי כוחותיו של רנגל לקונסטנטינופול. לאחר הבסתו של ורנגל, הצבא האדום מיהר להתכחש לברית עם האנרכיסטים ופתח במתקפה על הצבא השחור; המערכה לחיסולו של הצבא השחור החלה בניסיון של הצ'קה לשלוח מתנקשים לחסל את מכנו - ניסיון שכשל. ההתקפות של הצבא האדום על מכנו ותומכיו נודעו לשמצה בשל האכזריות וחוסר המעצורים שאפיינו את פעולותיו. נחישות חסרת לב זו כבר הוכיחה את עצמה נגד הלבנים ועתה הופנתה במלוא עוזה לעבר בעלי הברית לשעבר. טרוצקי הורה על הוצאות המוניות להורג של איכרים באוקראינה ואזורים אחרים שגילו אהדה למכנו והאנרכיסטים.
תוצאות המלחמה היו נוראיות. רוסיה הקיזה את כוחותיה במלחמה עקובה מדם במשך 7 שנים במהלכה איבדו את חייהם קרוב ל-20 מיליון בני אדם. מלחמת האזרחים עצמה גבתה כ-15 מיליון בני אדם, מהם לפחות מיליון חיילי הצבא האדום ולמעלה מחצי מיליון חיילים לבנים שנהרגו בקרב. בשנות "הטרור האדום" הצ'קה ביצעה כ-250,000 הוצאות להורג ללא משפט של "אויבי העם", בין 300,000 ל-500,000 קוזקים נהרגו או הוגלו על ידי הבולשביקים, זאת מתוך אוכלוסייה של כ-3 מיליון.
לאחר מלחמת האזרחים
מלחמת האזרחים ברוסיה הסתיימה בניצחון מוחלט של הקומוניסטים, ובהשמדת כל בסיסי ההתנגדות להם, ועם תום המלחמה לא נשקף יותר איום צבאי ממשי למפלגה הקומוניסטית שהתבססה בשלטון ביד ברזל. מסיבה זו ובשל קשיים כלכליים עצומים בהם הייתה נתונה ברית המועצות לאחר מלחמת האזרחים הוחלט לצמצם את הצבא האדום שכאמור מנה בסוף המלחמה כ-5.5 מיליון חיילים.
בדצמבר 1920 החל תהליך צמצום הצבא שהסתיים ב-1924 אז נותרו בצבא כ-500 אלף חיילים. במקביל נדחה גיל הגיוס ל-20 ב-1922 ול-21 ב-1925.
הצבא האדום במלחמה הפולנית-סובייטית
המלחמה הפולנית-סובייטית התרחשה בין פברואר 1919 למרץ 1921, בין ברית המועצות אשר עדיין הייתה מצויה בחבלי הקמתה, ובין הרפובליקה הפולנית השנייה אשר זה עתה קמה. ברקע הדברים היה רצונה של פולין להשיג את חבלי הארץ שאיבדה בחלוקתה בסוף המאה ה-18, וניסיון הבולשביקים להחזיר לידיהם חבלי ארץ שאבדו לאימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בסוף 1919, לאחר שורה ארוכה של תקריות בין הבולשביקים לכוחות הפולנים, לנין, מפקד הצבא האדום ומנהיגה בפועל של המדיניות הסובייטית, החל לגלות אופטימיות לאחר ניצחונות הצבא האדום על יריביו מבית ובעלי בריתם המערביים. לנין סבר כי התהליך ההיסטורי יוביל למרידת הפרולטריון בכל המדינות, וכי המהפכה הרוסית היא שלב מעבר בין מדינת הלאום למדינת הפועלים העולמית. הדחף המרכזי למלחמה עם פולין, מצד לנין, היה הכוונה ליצור רצף טריטוריאלי בין פועלי רוסיה ואחיהם במערב, ובמיוחד בגרמניה, שהייתה נתונה אז בחבלי יצירת רפובליקת ויימאר, שלוו בהתפרצויות של קומוניזם מהפכני.
תקריות הגבול הראשונות בין הפולנים והרוסים אירעו עוד בפברואר 1919, אך חלפה שנה בטרם גלשו התקריות למלחמה של ממש.
בפברואר 1919 היו בגזרה המזרחית רק כוחות פולנים קטנים. ב-14 בפברואר הפולנים תפסו עמדות בקו קוברין, פרוז'ני, והנהרות זלויאנקה וניימן. בתאריך זה נוצר מגע ראשון עם היחידות הקדמיות של הצבא האדום, והחלה להיווצר חזית לאורך הגבול עם ליטא, בלארוס ואוקראינה.
העימות המזוין הראשון אירע ב-14 בפברואר כאשר לוחמה החלה ליד העיירה מניביצ'ה בבלארוס. בסוף פברואר המתקפה הסובייטית נעצרה. הכוחות הפולנים והסובייטיים נלחמו בנפרד אף בכוחות לאומניים אוקראינים, וחוסר שקט החל במדינות הבלטיות שחייב את תשומת לבם.
בתחילת מרץ 1919 פתחו יחידות פולניות במתקפה וחצו את נהר הניימן תוך שהם כובשים את פינסק ומגיעים למבואות לידא. הרוסים והפולנים החלו במתקפה בערך באותו הזמן באפריל, ומספר גדל והולך של כוחות זרם לאזור. באפריל כבשו הבולשביקים את גרודנו ווילנה, אך באותו החודש נהדפו על ידי מתקפת נגד פולנית. הצבא הפולני, שאך עתה נוסד, הוכיח עצמו כיריב קשוח בהרבה ממה שהניחו הרוסים בתחילה. מחוסר יכולת להשיג את מטרותיהם, ועקב התקפות של הרוסים הלבנים בעורפם, נסוגו חיילי הצבא האדום מעמדותיהם, על מנת להתארגן מחדש.
הפולנים שבו וכבשו את וילנה ב-19 באפריל והמשיכו בהתקדמות מזרחה. ב-2 באוקטובר הגיעו הכוחות הפולנים לנהר דווינה המערבית. בתחילת 1920, ניתן היה לומר כי המתקפה הפולנית השיגה את יעדיה. קרבות פזורים פרצו עם יחידות הצבא האדום, אך הצבא האדום כגוף מאורגן היה עסוק מדי במלחמתו ברוסים הלבנים, ועסק בעיקר בנסיגה לאורך כל החזית המערבית, מלטביה ועד לצפון אוקראינה.
הפולנים חתמו ברית צבאית עם "הרפובליקה העממית האוקראינית" שהוקמה על ידי אנשי סימון פטליורה. לאחר תבוסתו של פטליורה לצבא האדום מצא זה מקלט מדיני בפולין, ועמד בראש צבא אוקראיני שפעל לצד הפולנים. המלחמה הפולנית אוקראינית תמה ביולי 1919 ומספטמבר ואילך לחמו האוקראינים לצד הפולנים במלחמתם בבולשביקים.
עם תחילת 1920 הייתה ידם של הסובייטים על העליונה במלחמתם כנגד דניקין, והסכם שלום נחתם בינם ובין לטביה ואסטוניה. החזית הפולנית הפכה לזירת המערכה העיקרית, והצבא האדום היה יכול להפנות לחזית זו את עיקר משאביו. בינואר 1920 ריכז הצבא האדום כוח של 700,000 חיילים ליד הנהר ברזינה ובבלארוס. במהלך 1920, כמעט 800,000 חיילי הצבא האדום נשלחו למלחמה עם פולין, מתוכם כ־402,000 נשלחו לחזית המערבית, ו-355,000 לדרום מערב באזור גליציה. הסובייטים החזיקו בציוד רב, העדיף מבחינות רבות על הציוד הפולני.
המפקדים הבולשביקים שאמורים היו לעמוד בראש המתקפה כללו את מיכאיל טוכאצ'בסקי, מפקדה החדש של החזית המערבית, אלכסנדר יגורוב וסטלין.
הצבא הפולני הורכב מחיילים ששירתו בצבאות השונים של המדינות שחילקו ביניהן את פולין, וכן ממתנדבים ומגויסים חדשים ובלתי מנוסים. הלוגיסטיקה של הפולנים הייתה גרועה, והסתמכה על ציוד שנותר ממלחמת העולם הראשונה ונתפס על ידי הפולנים בעת נסיגת הצבאות. ב-20 באוגוסט 1920 עמד כוחו של הצבא הפולני על 737,000 חיילים, כך שהצבאות הלוחמים היו מאוזנים יחסית מבחינה מספרית.
המודיעין הפולני היה ער לתוכניות המתקפה הרוסיות, אך הפיקוד הפולני העליון החליט להקדים ולתקוף בטרם יתקפו הבולשביקים. מטרת המתקפה הייתה להדביר את הצבא האדום בגזרה הדרומית, באזור קייב, ולייסד ממשלה ידידותית באוקראינה.
עד לחודש אפריל התקדמו הכוחות הפולנים באיטיות ובבטחה מזרחה. הממשלה הלטבית החדשה ביקשה מהפולנים עזרה בכיבוש דינבורג, אשר נתפסה בינואר לאחר לחימה עזה ונמסרה לידי הלטבים, שראו בפולנים משחררים. במרץ הצליחו הכוחות הפולנים להחדיר טריז בין הכוחות הסובייטים בצפון (בבלארוס) ובדרום (אוקראינה).
ב-24 באפריל החלו הפולנים במתקפה העיקרית, מבצע קייב, במטרה ליצור מדינה אוקראינית עצמאית שתשתתף בחזונו של פילסודסקי בדבר פדרציה סלבית אל מול רוסיה הסובייטית. פולין נעזרה בחייליו של פטליורה.
הארמייה הפולנית השלישית גברה בקלות על הצבא האדום בגבולות אוקראינה. הכוח האוקראיני-פולני המשולב כבש את קייב ב-7 במאי, ונתקל רק בהתנגדות סמלית. אך עד מהרה נתקלו הפולנים במתקפת נגד סובייטית. הפולנים הצליחו לעצור את ההתקדמות הסובייטית, אך לא הצליחו להמשיך במתקפתם כמתוכנן. בצפון היה מצבם של הפולנים חמור בהרבה. הארמייה הפולנית הראשונה הובסה, ונאלצה לסגת, כאשר בעקבותיה הארמייה ה-15 הסובייטית שכבשה את השטחים שבין נהר דווינה המערבית וברזינה. לקראת סוף מאי התייצבה החזית על נהר אוטה, והצדדים התכוננו לבאות.
ב-24 במאי נתקלו הכוחות הפולנים והאוקראינים בדרום בפעם הראשונה בארמיית הפרשים הראשונה של סמיון בודיוני. מתקפות חוזרות ונשנות של הפרשים של בודיוני שברו את קו החזית הפולני אוקראיני ב-5 ביוני וניתקו את קווי האספקה והתקשורת בעורף הכוחות הפולנים. ב-10 ביוני כבר היו הפולנים בנסיגה לאורך כל החזית. ב-13 ביוני נאלצו הפולנים לסגת מקייב ולמסרה לידי הבולשביקים. מפקד הארמייה השלישית הפולנית באוקראינה, הגנרל אדוורד רידז-שמיגלי החליט לפרוץ לכיוון צפון מערב. הכוחות הפולנים באוקראינה הצליחו לבצע נסיגה מסודרת, ויחסית ללא נפגעים, אך לא הצליחו לתמוך באנשי החזית הצפונית ולחזק את עמדותיהם על נהר האוטה, לקראת הקרב המכריע הממשמש ובא.
אל מול החזית הפולנית בצפון המערב בלבד העמיד הגנרל מיכאיל טוכצ'בסקי 108,000 רגלים, 11,000 פרשים, 722 קני ארטילריה, ו 2,913 מקלעים. בכמה נקודות אסטרטגיות היה היחס ארבעה לאחד לטובת הרוסים. טוכצ'בסקי הכה ב-4 ביולי לאורך הציר סמולנסק - ברסט ליטובסק. הוא חצה את נהרות האוטה והברזינה. במשך שלושה ימים נראה כי הקרב תלוי על בלימה, אך העדיפות המספרית הכריעה בסופו של דבר, והפולנים החלו בנסיגה ב-7 ביולי. ב-14 ביולי נפלה וילנה לידי הרוסים, ובדרום, בגליציה, התקדמו פרשיו של סמיון בודיוני עמוק אל העורף הפולני, כבשו את ברודנו והגיעו למבואות לבוב וזמושץ'. בשלב זה הסתבר לפולנים שמטרות הרוסים אינן מוגבלות להדיפתם אל הגבול. ובכוונת הסובייטים לכבוש את פולין כולה.
הצבא האדום התקדם בקצב של למעלה משלושים קילומטרים ביום. גרודנו בבלארוס נפלה ב-19 ביולי וב-1 באוגוסט נפלה ברסט ליטובסק. ניסיונות פולנים לעצור את התוקפים על נהר הבוג המערבי הצליחו לעצור את ההתקדמות הרוסית למשך שבוע. אחרי חציית נהר הנאריוב ב-2 באוגוסט היו יחידותיהם הקדמיות של הרוסים בצפון המערב רחוקות אך כמאה קילומטרים מורשה. החזית הדרום מערבית הרוסית הדפה את הפולנים אל מחוץ לאוקראינה, ועמדה על סף כיבוש לבוב, העיר הגדולה בדרום מזרח פולין, ומרכז תעשייתי חשוב. הדרך אל הבירה הפולנית הייתה עתה פתוחה. חמש ארמיות רוסיות התקרבו לוורשה מכל העברים.
ב-10 באוגוסט 1920 חצו יחידות פרשים רוסיות את נהר הוויסלה, במטרה לכבוש את ורשה ממערב, בעת שההתקפה העיקרית תגיע ממזרח, במעין תנועת מלקחיים. ב-13 באוגוסט נהדפה התקפה רוסית ראשונה. הארמייה הפולנית הראשונה הצליחה לעצור את המתקפה, ובעת ובעונה אחת לעצור מתקפה נוספת ברדזימין.
ההתקדמות הרוסית וחציית הוויסלה מצפון הביאה את הצבא האדום לשטח בו לא היו כוחות פולניים משמעותיים. מצד שני, מדרום לוורשה, השאיר טוכצ'בסקי רק משמר אחורי סמלי ששימש כחוליה המקשרת בין הכוחות הרוסיים בחזית הצפון מערבית והחזית הדרום מערבית. גורם מכריע נוסף היה ניטרול הפרשים של בודיוני אשר ספגו מפלה בקרב על לבוב. טוכצ'בסקי הורה לבודיוני להתקדם צפונה לעבר ורשה ולובלין, אך בודיוני סירב פקודה, בשל יחסיו הגרועים עם טוכצ'בסקי, ואלכסנדר יגורוב, מפקד החזית הדרום מערבית. בנוסף לכך היו אלו תככיו של סטלין, הקומיסר הפוליטי הראשי של החזית הדרום מערבית, אשר השפיעו על בודיוני לסרב לפקודה. סטלין חפץ בניצחון אישי, ורצה להתרכז בכיבוש לבוב, אשר הייתה נתונה במצור, אך גילתה מעמד ונחישות.
הארמייה החמישית הפולנית, בפיקודו של ולדיסלב שיקורסקי ביצעה התקפת נגד ב-14 באוגוסט. הארמייה ניצבה מול כוחות גדולים ממנה הן בכוח אדם והן בחימוש, אך שיקורסקי הצליח להדוף את הסובייטים ולהפוך את התקדמותם לנסיגה. עתה החלו הצבאות הפולנים להתקדם במהירות של 30 קילומטרים ביום, ועד מהרה התנפצו תקוות הרוסים לסגירת המלקחיים על הכוחות הפולניים בצפון. ב-16 באוגוסט הצטרפו "כוחות המילואים" של פילסודסקי למתקפה, והתקיפו בפער שבין החזיתות הרוסיות, תוך ניצול חולשת הכוחות שהקצה טוכצ'בסקי לאזור זה. הפולנים המשיכו במתקפה צפונה כאשר שתי ארמיות דולקות בעקבות האויב המופתע. הם הגיעו לעורפם של כוחות טוכצ'בסקי וב-18 באוגוסט הצליחו לכתר חלקים ניכרים מהם. רק בשלב זה הצליחו במפקדתו של טוכצ'בסקי במינסק, במרחק של 300 קילומטרים מורשה, לעמוד על ממדי התבוסה והורו לשארית הכוחות לסגת על מנת להתארגן בעורף. טוכצ'בסקי קיווה ליישר את הקו הקדמי, לעצור את המתקפה הפולנית, וליטול שוב את היוזמה הצבאית, אך פקודותיו כלל לא הגיעו אל הכוחות שבחזית.
הכוחות הסובייטים במרכז החזית הפכו לערבוביה בלתי מאורגנת. טוכצ'בסקי הורה על נסיגה כללית לכיוון נהר הבוג המערבי, אך איבד את הקשר עם רוב הכוחות שפעלו ליד ורשה. הצבאות נסוגו באופן בלתי מאורגן, תוך כדי פאניקה ואובדן שליטה. הארמייה של בודיוני זנחה את המצור על לבוב לקראת סוף אוגוסט, ונעה על מנת לסייע לצבאות הנסוגים בצפון. בקרב הפרשים הגדול האחרון בהיסטוריה הצבאית הובסו אנשי בודיוני ב"קרב קומרוב", ותפקידם במלחמה הסתיים. נסיונותיו של טוכצ'בסקי לייצב קו הגנה על נהר הניימן נכשלו, ופרשיו של פילסודסקי חצו את הנהר.
הצבא האדום המותש שיווע להפסקת אש. פילסודסקי, אשר היה נתון ללחץ כבד ממדינות המערב, ואשר ממילא השיג את רוב יעדיו הצבאיים, הסכים להפסקת אש. ב-18 במרץ 1921 נחתם הסכם ריגה וסיים את המלחמה הפולנית-סובייטית.
סיכום המלחמה ותוצאותיה
במלחמה הפולנית-סובייטית נהרגו כ-100,000 מחיילי הצבא האדום, ובנוסף 80,000 – 157,000 חיילים נלקחו בשבי. בצד הפולני נהרגו 99,250 חיילים ואזרחים. בסיום הקרבות החזיקו הפולנים בכל שטחי פולין, בליטא בבלארוס ובחלקים נרחבים מאוקראינה ומהמדינות הבלטיות. הסכם ריגה צמצם מאוד את ההישגים של הפולנים ההסכם חילק את אוקראינה ובלארוס בין הרוסים ובין הפולנים, אבל עדיין יצאה פולין וידה על העליונה במלחמה זו.
למרות עליונותו של הצבא האדום על הפולנים ובני בריתם בכל המובנים - כוח אדם, מיומנות, נשק ציוד ואספקה, תקציבים, תמיכת העורף ועוד. לא הצליח הצבא האדום לשבור את כוחו של הצבא הפולני, ומשך מרבית שלבי המלחמה הייתה ידם של הפולנים על העליונה ואף הסובייטים היו אלו שפעלו על מנת לקדם הפסקת אש ב-1921.
הסיבות אפשריות לכישלונות הצבא האדום במלחמה הפולנית-סובייטית
המנהיגות הכריזמטית של פילסודסקי - דמותו של פילסודסקי, מנהיגותו והשראתו העניקו השראה ופטריוטיות למפקדים לחיילים הפולנים, הוא הצליח לנסוך בהם אמונה בצדקת מלחמתם וביטחון בהשגת הניצחון. הוא הנהיג את צבאו בחכמה ובכישרון רב, הוא ידע לכרות בריתות עם אויבים לשעבר. והוא הצליח למצות את כל היכולות של צבא פולין ברפובליקה הפולנית השנייה.
הקיטוב והמאבקים הפנימיים בצמרת הצבא האדום וההנהגה הבולשביקית - לעומת הכוחות הפולנים שהיו מאוגדים סביב פילסודסקי, היו הכוחות הבולשביקים מפוצלים ומפולגים בהנהגתם. למשל: אוגוסט 1920 היה השלב בו התהפך הגלגל והפולנים החלו להביס את הצבא האדום. המפלה החלה כאשר טוכצ'בסקי הורה לבודיוני להתקדם צפונה לעבר ורשה ולובלין, אך בודיוני סירב פקודה, בשל יחסיו הגרועים עם טוכצ'בסקי, ויגורוב, מפקד החזית הדרום מערבית. בנוסף, סטלין, הקומיסר הפוליטי הראשי של החזית הדרום מערבית, השפיע על בודיוני לסרב לפקודה. משום שחפץ בניצחון אישי, ורצה להתרכז בכיבוש לבוב.
ריבוי היריבים של הבולשביקים - המלחמה הפולנית-סובייטית התרחשה בשעה שמלחמת האזרחים ברוסיה טרם הסתיימה והקרבות עם חיילי הצבא הלבן על שלל הצבאות והמיליציות שלו, בנוסף נלחם הצבא האדום באוקראינה, בליטא, בלטביה בבלארוס במערב, במזרח הוא לחם עם היפנים, בנוסף לחמו גם כוחות צרפתיים אנגלים וצ'כוסלובקים באזורים שונים ברוסיה. גם בפינלנד היה הצבא האדום מעורב בסיוע לצבא האדום של פינלנד. ריבוי המערכות והעימותים גרם לשחיקה ועייפות בקרב החיילים והפיקוד הבולשביקיים.
לעומתם הפולנים נלחמו בעיקר נגד אויב אחד ברור, הפולנים נלחמו בחירוף נפש ובתעוזה, בהגנתם על מולדתם ועצמאותם.
בנוסף, הפולנים הצליחו ליירט את מערך התקשורת והרדיו של הצבא האדום, אשר הוצפן באמצעים פרימיטיביים, הדבר העניק לפולנים יתרון מודיעיני גדול, וסייע להם לתכנן את מהלכיהם הצבאיים בצורה מחושבת היטב.
השתלטות סטלין על הצבא האדום
עוד בסוף ימיו של לנין פרץ וויכוח אידאולוגי מר בין מנהיגי הקומוניזם ברוסיה - לאון טרוצקי דגל במדיניות "המהפכה המתמדת" לפיה על הקומוניזם לחולל מהפכה עולמית בכל מדינות העולם ורק כך תוכל השיטה להצליח, לבין מזכיר המפלגה יוסיף סטלין שדגל במדיניות "סוציאליזם בארץ אחת" לפיה יש לבצר ולהגן קודם על ההישגים שהשיג הסוציאליזם בברית-המועצות נוכח האיום של הקפיטליזם העולמי.
לאון טרוצקי אשר דגל במדיניות "המהפכה המתמדת" ראה צורך בתכנון צבא התקפי גדול וחזק שיש באפשרותו לתקוף את מערב אירופה לשם השלטת האידאולוגיה הקומוניסטית בה (מה שמחייב אימונים בצליחת נהרות, יותר מינוע וכדומה) ולבנות צי המתאים לפעולות הרחק מחופי ברית-המועצות. לעומתו ראו חסידי שיטת "סוציאליזם בארץ אחת" את תפקיד הצבא בעיקר כמגן על ברית המועצות מפני פלישת כוחות זרים, ועל כן אין צורך בצבא התקפי גדול וממוכן ובצי גדול, אלא בעיקר בהגנת הגבולות והחופים.
לאחר מותו של לנין התרחשה מלחמת ירושה בין טרוצקי - שהיה כאמור מפקד הצבא האדום ונחשב ליורש המקובל יותר, לבין יוסיף סטלין - מזכיר המפלגה. באמצעות תככים פוליטיים ובידולו של טרוצקי, סטלין השתלט בסופו של דבר על המפלגה הקומוניסטית ונהיה לשליטה הבלתי מעורער ולדיקטטור של ברית המועצות.
בינואר 1925 פיטר סטלין את טרוצקי מתפקידו כקומיסר לענייני צבא. ובמקומו מונה מיכאיל פרונזה שבלט המהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. פרונזה ראה שקיים חוסר בקצינים קומוניסטים ולכן ארגן רשת רחבה של בתי ספר לקצינים של הצבא האדום. פרונזה דגל בבניית צבא סדיר איכותי לצד הכשרה של מיליציה המורכבת מפועלים ומאיכרים. גישתו של פרונזה הביאה לנקיטת צעדים רבים - חלקם סמליים - שהייתה להם חשיבות רבה בעיני קציני הצבא האדום. כך, למשל, צומצמו סמכויותיהם של הקומיסרים הפוליטיים, וניתנה סמכות פיקודית מלאה למפקדים, חוזק מעמד הקצינים באמצעות סממנים חיצוניים כגון מדים ודרגות, ובוטל הצו מ-1917 שקבע כי לחיילים מותר להתווכח עם מפקדיהם, וכי החלטות צבאיות יתקבלו בהצבעה דמוקרטית ביחידה. תוכניתו של פרונזה לשיקום הצבא האדום נתקלה בהתנגדות בקרב חברי המפלגה. אלה תמכו באסכולת המיליציה העממית וראו בתוכניתו צעד מסוכן שמקעקע את הצביון המרקסיסטי של הצבא. באוקטובר 1925 עשרה חודשים לאחר מינויו של פרונזה לתפקיד הוא מת במהלך ניתוח בקיבה בנסיבות שלא הובררו עד היום. במקומו לקומיסר לענני צבא מונה קלימנט וורושילוב מנאמניו הבולטים של סטלין עוד מתקופת מלחמת האזרחים שהיה בתפקיד זה עד לתחילת מלחמת העולם השנייה וורושילוב היה מחויב לחלוטין לתפיסתו של סטלין בנוגע ל"סוציאליזם במדינה אחת" - על כל המשתמע מכך לצבא האדום.
תקופת טוכאצ'בסקי
שמאל|ממוזער|מרשל ברית המועצות מיכאיל טוכאצ'בסקי
ב-1925 מונה מיכאיל טוכאצ'בסקי לרמטכ"ל הצבא האדום וסגן שר ההגנה. טוכצ'בסקי היה קצין מבריק, צעיר (בן 32 בעת שמונה לתפקיד) בעל חזון ומרחיק ראות. הוא החל מיד לחולל תמורות מרחיקות לכת בצבא האדום, בעיניו היה על הצבא האדום להיות צבא ממוכן עם אלפי טנקים, כלי רכב משוריינים ומטוסים, המבצעים פעולות התקפיות לכל עומקה ורוחבה של החזית. תוכניתו לחימוש הצבא האדום באמצעים האלה לוותה בתפיסה תאורטית שנקראה "תורת המערכה העמוקה". התפיסה הזאת, שגובשה בשיתוף תאורטיקנים צבאיים מבריקים כגון טריאנדפילוב ואיסרסון, באה להחליף את התפיסה הישנה של "אסכולת ארמיית הפרשים הראשונה" של וורושילוב, שדגלה בהסתערות ליניארית של שורות פרשים על החזית וגרסה שילוב בין ההיערכות הליניארית לבין התקדמות טורית לעבר החזית ומשם עד לעומק שטחו של האויב. "תורת המערכה העמוקה" הייתה חלק מאסכולת החשיבה המערכתית - אסכולה שתחילתה בימי מלחמת האזרחים ושהגיעה לבשלות תאורטית בעת כהונת טוכצ'בסקי כרמטכ"ל.
רעיונותיו וגישתו של טוכאצ'בסקי נדחו על ידי סטלין וכוחות שמרניים יריבים בממסד הצבאי הסובייטי, מכיוון שהם התאימו לגישת "המהפכה המתמדת" לפיה צריך הצבא האדום להיות כוח חזק והתקפי - לעומת הגישה של סטלין שעל הצבא האדום להיות הגנתי באופיו. ב-1928 הודח טוכצ'בסקי מתפקידו והועבר לתפקיד במחוז הצבאי בלנינגרד. לאחר מכן פרש לביתו וכתב שם כמה ספרים על תפיסתו את הלוחמה המודרנית, המשלבת פעולת שריון ואוויר ומתמקדת בהכאה בעומק קווי האויב, לשיבוש המערך הלוגיסטי שלו. לתפקיד הרמטכ"ל במקום טוכאצ'בסקי מונה בוריס שפושניקוב, שהחזיר את הצבא האדום לקו המפלגתי שלפיו על הצבא הסדיר לנהל הגנה עיקשת סמוך לגבול, ובמקביל על מיליציית הפועלים והאיכרים להתגייס ולאחר מכן להכות את האויב באמצעות מתקפת נגד.
ב-1931 קיבל סטלין את הרעיון של צבא מודרני וממוכן וקרא לטוכאצ'בסקי בחזרה לבניית הצבא האדום ברוח זו. התאוריות שלו נתקבלו כתורת הלחימה של הצבא האדום, תורת לחימה שקיבלה את השם "קרב עומק". תפיסה זו הוכחה בקרב חלקין גול, שם כוח סובייטי בפיקודו של ג.ק. ז'וקוב הביס כוח יפני גדול בהרבה באוגוסט-ספטמבר 1939.
ב-1935 מונה טוכאצ'בסקי למרשל ברית המועצות, בעודו בן 42 בלבד. הוא הגה את תוכנית ההגנה על החזית המערבית. על פי התוכנית, הוא הורה על בניית קו ביצורים ארוך (קו סטלין) מהים הבלטי ועד לים השחור, כשבמרכזו ביצות פריפיאט.
בתקופה זו החל תהליך תיעוש מהיר בכל רחבי ברית המועצות שאיפשר חימוש מסיבי של הצבא האדום באמצעי לחימה מתקדמים כמו טנקים, תותחים ומטוסים. כמו כן הוקצו תקציבים ומשאבים עצומים לחימוש ומינוע הצבא האדום, ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היה מספר הטנקים בצבא האדום שווה למספר הטנקים בכל המדינות האחרות גם יחד. לצד ניסיונות המיכון הגדולים לא צויד הצבא בכמות מתאימה של משאיות, טרקטורים וסוסים וכתוצאה מכך כושר הניידות שלו היה מוגבל למדי.
הטיהורים הגדולים והשפעתם על הצבא האדום
רקע
במשך כל שנות השלושים של המאה ה-20 הפעיל סטלין כוח כנגד כל מתנגד או מתחרה אמיתי או מדומה במפלגה הקומוניסטית בשלטון, בצבא ובכל מקום אחר. מאות אלפים נרצחו או נאסרו, נשלחו לסיביר ולגולאגים. אולם בין השנים 1936–1939 הגיע הטרור של סטלין לשיאו. מיליונים רבים מאזרחי ברית המועצות נרצחו ומיליונים נוספים נשלחו למחנות עבודה בסיביר. סטלין נעזר במנגנון טרור והפחדה גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא בעצמו להורג באשמת "טרוצקיזם" ב-1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב שגם הוא הוצא להורג, ולבסוף לברנטי בריה. הטרור שזכה לשם "הטיהורים הגדולים" הקיף את כל שורות האוכלוסייה והמקצועות, אולם התמקד במיוחד במוקדי הכוח והשלטון בברית המועצות: צמרת המפלגה הקומוניסטית, המשטרה החשאית, מנגנוני החינוך וההשכלה, והצבא האדום.
הטיהורים הגדולים בשורות הצבא האדום
כאמור, הצבא האדום סבל מ"טיהורים" משך כל שנות השלושים, אולם בשנות הטיהורים הגדולים חוסלו רוב הקצינים והבכירים וראשי הצבא האדום.
ב-1937 החל גל מעצרים של ראשי הצבא - ובראשם המרשל טוכצ'בסקי - בתואנה שהם יצרו קשרים עם המטה הכללי הגרמני ותכננו לתפוס את השלטון. משפטם של ה"קושרים" החל ב-11 ביוני 1937.
בפרשה זו הואשמו:
מיכאיל טוכאצ'בסקי, מרשל ברית המועצות, הסגן הראשון לשר ההגנה. נעצר ב-22 במאי
יונה יקיר, מפקד ארמייה מדרגה הראשונה. נעצר ב-28 במאי
ירונים אובורביץ', מפקד ארמייה מהדרגה הראשונה. נעצר ב-29 במאי
אוגוסט קורק, מפקד ארמייה מהדרגה השנייה. נעצר בסוף מאי.
רוברט איידמן, מפקד קורפוס. נעצר ב-22 במאי
ויטובט פוטנה, מפקד קורפוס. נעצר ב-20 באוגוסט 1936
בוריס פלדמן, מפקד קורפוס. נעצר בסוף מאי.
ויטאלי פרימקוב, מפקד קורפוס. נעצר ב-14 באוגוסט 1936.
יאן גמרניק, סגן שר ההגנה, (התאבד לקראת המעצר).
על כס המשפט ישבו המרשלים הבכירים של הצבא האדום, בליוכר, בודיוני ושפושניקוב. הרכב השופטים עורר תקוות בקרב הנאשמים שיזכו למשפט הוגן, אולם הם נידונו למוות לאחר משפט בזק בן כמה שעות והוצאו למחרת להורג.
המשפט המבוים הזה היה רק תחילתו של מסע "טיהורים" נרחב שבמהלכו נאסרו והוצאו להורג אלפי קצינים. בין מאי 1937 לספטמבר 1938 "טוהרו" כ-90% מראשי המטות המחוזיים וסגניהם, כ-80% ממפקדי הגייסות והחטיבות וכ-90% מקציני המטה. בסך הכל "טוהרו" 39,700 קצינים, בהם גם המרשלים יגרוב ובליוכר. העילה היחידה להוצאתם להורג של רבים מהקצינים האלה הייתה שדבק בהם החשד כי הם נוטים לקו שהוביל הרמטכ"ל טוכצ'בסקי.
התעמולה הסובייטית פרסמה כהסבר לטיהורים שסטלין עצר מהלך אנטי מרקסיסטי של טוכצ'בסקי, שניסה להפוך את הצבא האדום מצבא של פועלים ושל איכרים לצבא מקצועי של קצינים ולוחמים שהלחימה היא אומנותם. המקצוענות הצבאית שטוכצ'בסקי ניסה להנחיל לצבא האדום הייתה בעיני
האידאולוגים המרקסיסטים "התמחות בורגנית" ולכן מהלך אנטי מרקסיסטי. הצבא האדום – על-פי הראייה המרקסיסטית - הוא כלי שנועד לבטא את רצון המהפכה ולא קבוצה של בעלי מקצוע.
על עמדת המפלגה הקומוניסטית בנושא הזה ניתן ללמוד ממאמר שהתפרסם בפרוודה באותה תקופה:
ההסבר האמיתי כפי שהוא ידוע כיום ל"טיהורים הגדולים" בכלל, וה"טיהורים" בצבא האדום בפרט הם פרנויה שסטלין סבל ממנה, שהקצינים ועוד אינספור גורמים אחרים עלולים להפיל את שלטונו.
ל"טיהורים" הנרחבים בצבא היו השפעות הרסניות ביותר על יעילותו של הצבא האדום. במהלך הטיהורים הגדולים הצבא איבד את רוב מפקדיו וקציניו. לרבים מהקצינים ש"טוהרו" היה ניסיון קרבי, ואת מקומם החליפו קצינים חסרי ניסיון. וחמור מכך: הקצינים המחליפים חששו לקחת על עצמם כל יוזמה שלא עלתה לחלוטין בקנה אחד עם הקו המפלגתי השליט. והואיל והקו הרשמי דגל באסכולת המיושנת של "ארמיית הפרשים הראשונה", הפכה זו לדוקטרינה הסובייטית הרשמית. (נחיתותה של הדוקטרינה הזאת הומחשה היטב בשלביה הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית-המועצות).
ב-1937, מנה הצבא האדום כ-1,300,000 קצינים והוא גדל כמעט פי שלושה ממספר זה עד יוני 1941. גידול מהיר זה בקצינים זוטרים, לעיתים קרובות הדגיש את חוסר ניסיונם או הכשרתם, ואכן הטיל השלכות חמורות ברורות על יעילות הצבא בעת הפלישה הנאצית לברית המועצות.
בדרגים הגבוהים ביותר של הצבא האדום "טוהרו" 3 מתוך 5 מרשלים, 13 מתוך 15 גנרלים, 8 מתוך 9 אדמירלים, 50 מתוך 57 הגנרלים של גייסות הצבא, 154 מתוך 186 קצינים בכירים, 16 מתוך 16 הקומיסרים הצבאיים, ו-25 מתוך 28 הקומיסרים שעמדו בראש גייסות.
מעורבות הצבא האדום במלחמת האזרחים בספרד
מלחמת האזרחים בספרד פרצה בקיץ 1936 והסתיימה במרץ 1939 (בניצחון של כוחות המורדים). הצדדים הלוחמים היו מצד אחד הממשלה הרפובליקנית, שהייתה מורכבת ממפלגות סוציאליסטיות וליברליות, ונתמכה על ידי המפלגה הקומוניסטית של ספרד והמיליציות של חוגים מרקסיסטיים ואנרכיסטים ועל ידי חלק של הצבא הספרדי. מהצד האחר - המורדים - שעליהם נמנו רוב קציני הצבא, שפקדו על רובו המכריע של הצבא הספרדי, כולל יחידות העילית ממרוקו הספרדית, ואשר נתמכו במפלגות פשיסטיות ומלוכניות, בארגונים צבאיים למחצה, בכנסייה הקתולית ובחוגים שמרניים.
המלחמה נתפסה בעולם כזירת התגוששות עולמית בין הקומוניזם לבין הפאשיזם. ברית-המועצות סייעה לכוחות הממשלה באמצעי לחימה ובמומחים צבאיים. בנוסף למתנדבים ממפלגות קומוניסטיות בארצות שונות ומחוגים אנטי פאשיסטיים, שמהם נבנו בריגדות בינלאומיות שלחמו במסגרת הצבא העממי. ומנגד גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית סייעו למורדים באמצעי לחימה ובכוחות צבא שהוסוו כמתנדבים.
הצבא האדום כמו הצבאות המקבילים השתמשו במלחמת האזרחים בספרד כשדה ניסויים לנשק ולטקטיקות המלחמה שהתפתחו באותן שנים במיוחד בתחום השריון. הם שלחו לשם את מיטב הטנקים והציוד הצבאי שלהם בין היתר על מנת לבחון את כשירותו וביצועיו בשדה הקרב - משלוח ראשון של 50 טנקים טי-26 הגיע ב-12 באוקטובר 1936 לנמל קרטגנה מלווים ב-51 מתנדבים מומחים לטנקים. משלוחי הטנקים מברית המועצות נמשכו עד אביב 1938 והסתכמו ב-331 טנקים, הטנקים בעיקר מסוג T-26 ו BT-5 היו הטנקים החדישים והמשוכללים שהיו אז בשירות הצבא האדום. הטנקים מתוצרת ברית המועצות הוערכו כטנקים האיכותיים ביותר מבין הטנקים שלקחו חלק במלחמת האזרחים הספרדית.
הצבא האדום גיבש כאמור בשנות ה-30 את דוקטרינת "המערכה העמוקה". לפי דוקטרינה זו היו לטנקים שני תפקידים עיקריים, האחד סיוע לחי"ר, והאחר, לניצול ההבקעה לחדירה לעומק מערך האויב, השתלטות על שטחי מפתח והחזקתם. לכל אחת מהמשימות נבנה טנק המתאים לה.
מייד עם הגעת הטנקים הראשונים לכוחות הממשלה הוקם מצפון לקרתגנה בסיס אימונים והכשרה. הכשרת צוותי טנקים הייתה מושפעת מכוונותיה של ברית המועצות לסייע להשתלטותה של המפלגה הקומוניסטית של ספרד. משום כך רק קומוניסטים נאמנים הורשו לעבור הכשרה כאנשי צוות בטנקים. כדי למנוע היווצרות של תקלות בתפעול הוצבו מפקדי שריון מקרב הצבא האדום, לפחות בשלבים הראשונים, כנהגי טנקים ואילו אנשי הצוות הספרדים שובצו בצריחי הטנקים. המגבלות העיקריות של סדרים אלה היו: מפקדי טנקים לא מנוסים ויכולת תיאום מוגבלת בתוך הטנקים וביניהם משום קשיי השפה. האכזבה מרמת הצוותים הספרדיים גרמה להסתמכות גדולה יותר על מתנדבי הבריגדות הבינלאומיות שנשלחו לברית המועצות לעבור הכשרה כאנשי צוות. כל 50 טנקי ה-BT-5, שהוחזקו כעתודה לקראת פריצה ולא סייעו לחי"ר של כוחות הממשלה, אוישו בידי אנשי הבריגדות הבינלאומיות, שעברו הכשרה בברית המועצות.
ב-26 באוקטובר 1936 (הטנקים נפרקו ב-10 באוקטובר) נשלחה למדריד פלוגה שמנתה 15 טנקי T-26 המורכבת מצוותים מעורבים ומפקדה היה סובייטי. הפלוגה הפתיעה את האויב, שלא ציפה להתקפת שריון וגרמה לו אבדות ניכרות. המ"פ דיווח שפלוגתו השמידה שני טנקים וכ-20–30 מכוניות, פגעה קשה בשני גדודי חי"ר ובשני אקסדרונים של פרשים ותפסה שני תותחי שדה. אבדותיה היו שישה טנקים, שמונה אנשי צוות שנהרגו (ארבעה סובייטים וארבעה ספרדים) ושישה שנפצעו.
בפעולה זו התגלו הקשיים והיתרונות בתפעול טנקים והם: חיילי הצבא החי"ר לא היו מאומנים בשת"פ עם טנקים וקצב פעולתם היה איטי, מוגבלות פעולתם של הטנקים בשטחים בנויים, קשיי תקשורת בתוך גופי הטנקים ועם היחידות המסתייעות והמסייעות, תלותו של כוח חודר בקיום של ציר אספקה מאובטח, פגיעותם לאש ארטילרית ועליונות כוח האש של הטנקים הסובייטים.
בסוף 1936 הוקמה ואורגנה חטיבת טנקים ראשונה, שהתבססה על טנקים שהגיעו עד למועד זה. החטיבה שימשה בעיקר מסגרת מנהלית ולא עוצבה האחראית למבצעים אופרטיביים או אפילו טקטיים. בינואר 1937 נכנסה החטיבה לפעולה והייתה מסוגלת להפעיל רק 47 טנקים שהיו מאוישים וכשירים. תפקידה היה לסייע לשתי בריגדות בינלאומיות בהתקפה בגזרה המערבית של חזית מדריד. הפעם שיתוף הפעולה עם החי"ר היה טוב יותר אך לא הייתה חזרה לפשיטה בנוסח שנעשה באוקטובר 1936.
באוגוסט 1937 הופעלו לראשונה 48 טנקי BT-5 בהסתערות על עמדות צבא המורדים באזור סרגוסה. ההתקפה נחלה כישלון חרוץ. לחץ הזמן והכנה לקויה של הקרב גרמו לטנקים לשקוע בשטח מושקה, להיפגע מאש תותחי נ"ט. 19 טנקים נשארו בשדה הקרב ולכמה נוספים נגרמו נזקים חמורים, שליש מאנשי הצוות נהרגו ונפצעו.
כתוצאה מניסיון המלחמה בספרד ארגן הצבא האדום ב-1938 את כוח הטנקים מחדש. ארבעת הקורפוסים הממוכנים הקיימים הוגדלו וגדודי טנקים, שהיו מפוזרים במערך, קובצו במסגרות של 25 חטיבות טנקים. הצבא האדום הגדיל את מספר הטנקים במחלקה משלושה טנקים לחמישה משום שבמערכה בספרד התגלו מחלקות הטנקים כחלשות מדי.
הצבא האדום בקרב חלקין גול
הצבא האדום בתחילת מלחמת העולם השנייה
הסכם ריבנטרופ–מולוטוב
ברית המועצות הקומוניסטית וגרמניה הנאצית נתפסו כל העת כאויבות מושבעות זו לזו.
ברית המועצות הייתה גם חתומה על בריתות הגנה עם פולין, צ'כוסלובקיה ועוד רבות מאויבותיה הפוטנציאליות של גרמניה - "הסכם ריבנטרופ–מולוטוב" שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 - ערב מלחמת העולם השנייה - התקבל אפוא כהפתעה עצומה בעולם.
ההסכם כלל שני חלקים: גלוי וחסוי, עיקרי ההסכם היו:
הסכם גלוי
אי-התקפה הדדית
במקרה של מלחמה של אחת מהן עם מדינה שלישית, המדינה השנייה לא תגיש סיוע למדינה השלישית.
אף מדינה לא תצטרף לברית מדינית או צבאית נגד המדינה השנייה.
הסכם חסוי
חלוקת אזורי ההשפעה במזרח אירופה: פינלנד לטביה ואסטוניה יהיו תחת השפעת ברית המועצות בעוד שליטא תהיה תחת השפעה גרמנית. בהמשך הוסכם שגם ליטא תעבור לשליטת ברית המועצות (ראו כיבוש המדינות הבלטיות).
אם תפרוץ מלחמה פולין תחולק ביניהן.
אזור בסרביה (ששייך לרומניה) יעבור להשפעת ברית המועצות.
ההסכם אפשר להיטלר לפלוש לפולין ללא חשש מתגובת ברית המועצות והוא אכן פלש לפולין ב-1 בספטמבר 1939, שבוע בלבד לאחר החתימה על ההסכם.
הפלישה הסובייטית לפולין
בבוקר 17 בספטמבר 1939 שגריר פולין לברית המועצות קיבל הודעה מממשלת ברית המועצות. בהודעה צוין שלאחר שבועיים של קרבות הממשל הפולני למעשה הפסיק להתקיים ובעקבות כך הממשל הסובייטי בדעה שההסכמים בין המדינות הפסיקו להתקיים. הממשל הסובייטי לא יכול להיות אדיש לסבל של האוקראינים והבלארוסים ולכן נתן פקודה לצבא האדום לעבור את הגבול ולפעול להגנת אוכלוסייה אזרחית.
ב-14 בספטמבר 1939 שר ההגנה קלימנט וורושילוב וראש המטה הכללי בוריס שפושניקוב העבירו לכוחות הצבא האדום המוצבים בשטח אוקראינה הסובייטית ובלארוס הסובייטית פקודת יום על הכנות לפלישה לפולין.
סדר הכוחות של הצבא האדום היה מורכב מיחידות של שני פיקודים:
פיקוד בלארוס - מפקד ארמייה מהדרגה השנייה מיכאיל קובליוב.
קבוצת פולוצק (בהמשך קבוצת ויטבסק, הארמייה ה-3)
קבוצת מינסק (בהמשך הארמייה ה-11)
קבוצת דזרז'ינסק
קבוצת סלוצק (בהמשך קבוצת בוברויסק, הארמייה ה-4)
הארמייה ה-10 בעתודה
סדר הכוחות כלל בתחילת הפלישה 378,610 חיילים, 3167 תותחים ו-2406 טנקים. במהלך הפלישה סדר כוחות חוזק משמעותית.
פיקוד קייב - מפקד ארמייה מהדרגה הראשונה סמיון טימושנקו
קבוצת שפטובקה
הקבוצה הצפונית (בהמשך הארמייה ה-5)
קבוצת ויניצה (בהמשך הקבוצה המזרחית, הארמייה ה-6)
קבוצת קמיינץ-פודולסק (בהמשך הקבוצה הדרומית, הארמייה ה-12)
סדר הכוחות כלל 238,978 חיילים, 1792 תותחים ו-2330 טנקים. במהלך הפלישה סדר כוחות חוזק משמעותית.
כוחות היבשה נתמכו בכ-2600 מטוסי חיל האוויר הסובייטי.
הצבא הפולני
לאחר נסיגת הצבא הפולני מהחלקים המערביים והמרכזיים של פולין ריכז הצבא הפולני את שרידיו בהיקף של כ-340 אלף חיילים, 540 תותחים וכ-70 טנקים. לקראת התארגנות מחדש, היחידות היו מוכות ומובסות נשקם ואספקתם היה דל ואף מערכות התקשורת בניהם כמעט ולא פעלו והם נאלצו לפעול לרוב באופן עצמאי.
מהלך הפלישה לפולין
שמאל|ממוזער|קו הגבול בהתאם להסכם
עם קבלת מידע על הפלישה, המפקד העליון של צבא פולין אדוורד רידז-שמיגלי נתן פקודה לבצע נסיגה לשטחי רומניה והונגריה ולהימנע ככל הניתן מקרבות עם הצבא האדום. נשיא פולין ביקש מהפולנים להחזיק מעמד והודיע על מעבר הממשל לרומניה.
יחידות הצבא האדום לא חיפשו עימות צבאי עם הפולנים. מפקדי היחידות הסובייטיות טענו בפני החיילים הפולנים שהם באו לעזור במאבק הפולני נגד הגרמנים.
בהתאם לפקודות שקיבלו הפולנים מהפיקוד העליון הם לא נכנסו לקרבות משמעותיים נגד הסובייטים המתקיפים. התקדמות הצבא האדום הייתה מהירה. בעקבות כך, כבר ב-18 בספטמבר היה מורגש בצבא האדום המתקדם חוסר בדלק ונתק עם היחידות העורפיות.
ב-18 בספטמבר כוחות הצבא האדום הגיעו לפרברי וילנה שאז הייתה בתחומי פולין. תחילה התפתח קרב מקומי אבל עד מהרה מפקד פולני באזור החליט על עזיבת העיר ופינוי הכוחות לשטחי ליטא.
ב-20 בספטמבר יחידות הצבא האדום הגיעו ללבוב. לגרודנון וב-22 בספטמבר לברסט ליטובסק.
התקדמות הכוחות הסובייטים נמשכה עד לסוף ספטמבר. בתחילת אוקטובר, בעקבות סיכומים בין הממשלה הסובייטית ולבין גרמניה הנאצית בוצעה נסיגה מאורגנת של כוחות הצבא האדום מזרחה לקו הגבול שסוכם.
לציון סיום מהלך הלחימה בברסט ליטובסק נערך מצעד צבאי בהשתתפות צבאות ברית המועצות (בפיקוד סמיון קריבושאין) וגרמניה (בפיקוד היינץ גודריאן).
ממוזער|מפגש קצינים גרמנים וסובייטים בספטמבר 1939|טקסט=
בעקבות הפלישה עבר שטח של כ-196 אלף קמ"ר (כ-50.4% משטח פולין טרם המלחמה) עם אוכלוסייה של כ-13 מיליון תושבים לשליטה סובייטית. בעקבות הסכם שנחתם בין ברית המועצות לבין ליטא ב-10 באוקטובר 1939 אזור וילנה עבר לליטא.
במהלך נובמבר 1939 נערכו בחירות בשטחים שעברו לשליטה סובייטית וכתוצאה מכך הם סופחו לבלארוס הסובייטית ואוקראינה הסובייטית בהתאם.
בידי הצבא האדום היו כ-240 אלף שבויים. כ-43 אלף שהתגוררו לפני המלחמה בשטח שעבר לשליטה גרמנית הועברו למקום מגוריהם. כמה עשרות חיילים שבויים שוחררו. לקראת 19 בנובמבר 1939 במחנות נ.ק.ו.ד היו כ-39,600 שבויים מהם כ-10 אלף קצינים וכ-5 אלף שוטרים. רוב הקצינים והשוטרים הוצאו להורג באפריל-מאי 1940 בקטין, חרקוב וקלינין.
בנוסף לשבויים לידי הצבא האדום הועבר ציוד צבאי רב שכלל רובים, תותחים, מטוסים וציוד נלווה.
כיבוש המדינות הבלטיות
כאמור, בהסכם ריבנטרופ–מולוטוב נקבע שאסטוניה ולטביה הבלטיות ופינלנד יוכפפו להשפעה סובייטית ביחד עם חלקה המזרחי של פולין. לעומת זאת, ליטא וחלקה המערבי של פולין יהיו תחת שליטה גרמנית. ב-25 בספטמבר 1939 ברית המועצות וגרמניה סיכמו על שינויי הסכם קודם וליטא עברה לאזור שליטה סובייטית תמורת נסיגה של ברית המועצות מחלק משטחי פולין.
מיד לאחר מכן החלה ברית המועצות בסדרה של התגרויות וטענות ביטחוניות כלפי המדינות הבלטיות ותביעה להצבת כוחות סובייטיים על אדמתן,
ב-28 בספטמבר נחתם הסכם עזרה הדדי בין אסטוניה לבין ברית המועצות, לפיו כוח צבאי סובייטי שכלל 25 אלף חיילים הוצב בשטח אסטוניה.
ב-5 באוקטובר נחתם הסכם דומה עם לטביה, לפי הסכם זה כוח צבאי סובייטי בהיקף של 25 אלף חיילים הוצב במדינה והצי הסובייטי הציב של ספינותיו בונטספילס ולייפאיה.
ב-10 באוקטובר נחתם הסכם עם ליטא. לפי ההסכם אזור וילנה עבר לליטא ובשטח המדינה הוצב כוח סובייטי בהיקף של 20 אלף חיילים.
עד סוף 1939 כל הכוחות הוצבו בשטח מדינות הבלטיות. היקף הכוחות של הצבא האדום שהוצב במדינות הבלטיות היה דומה לכוח הצבאי של המדינות הללו.
מספר חודשים לאחר חתימת ההסכמים, הממשל הסובייטי החל בתלונות על כך שממשלות של המדינות הבלטיות אינן מקיימות את ההסכמים שנחתמו.
ב-4 ביוני 1940, הצבא האדום במסווה של תרגיל צבאי החל בהתקרבות לגבול בין ברית המועצות לבין המדינות הבלטיות.
ב-25 בספטמבר, פנה מולוטוב, ראש ממשלת ברית המועצות ושר החוץ שלה, לשר החוץ של אסטוניה ודרש לאפשר כניסה של כוחות סובייטיים למדינה ל"שיפור ההגנה על הים הבלטי" - משימה שלטענת הסובייטים לא יכלה אסטוניה למלא בכוחות עצמה. לאחר שלושה ימים רצופי לחצים ואיומים, ב-28 בספטמבר, אישרה ממשלת אסטוניה לכוחות סובייטיים להיכנס לתחומה, וב-18 באוקטובר נכנסו למדינה דיוויזיית חי"ר, בריגדת שריון ומטוסים של הצבא האדום. זמן קצר לאחר מכן איבדה אסטוניה את עצמאותה והפכה לרפובליקה עממית (קומוניסטית) במסגרת ברית המועצות. בטקטיקות דומות סיפחו הסובייטים גם את לטביה ואת ליטא.
הצבא האדום במלחמת החורף
רקע
כאמור, בהסכם ריבנטרופ–מולוטוב חילקו ביניהן גרמניה הנאצית וברית המועצות את השליטה במרכז אירופה ובמזרחה, בין המדינות שעברו על פי ההסכם לשטח ההשפעה הסובייטי הייתה פינלנד.
ברית המועצות החלה מיד לאחר מכן להפעיל לחצים על המדינות הבלטיות ועל פינלנד למסור להם שטחים נרחבים "הנחוצים להגנה על ברית המועצות" ולמעשה הנוכחות הסובייטית בהם מבטלת את עצמאותן של המדינות. בעוד המדינות הבלטיות נכנעו כאמור ללחצי ברית המועצות ויתרו על עצמאותן והפכו לרפובליקות סובייטיות במסגרת ברית המועצות, הרי שבפינלנד לא הסכימו לשקול מהלכים דומים.
ברית המועצות ופינלנד שהיו חתומות בניהם על הסכם אי התקפה, החלו ב-12 באוקטובר 1939 בשיחות בניהם במוסקבה, בשיחות תבעו הסובייטים מפינלנד להעביר להם שטח נרחב שירחיק את הגבול מאות קילומטרים מצפון ללנינגרד. הפינים לא הסכימו בשום אופן לוותר על השטח - מה גם שבו עבר המרחב המוגן העיקרי של המדינה, "קו מנרהיים". ויתור על השטח - הבינו הפינים - עלול להפוך אותו לקרש קפיצה להשתלטות על פינלנד כולה.
ההיערכות למלחמה
כאשר התברר לסטלין שהמשא ומתן עם פינלנד אינו מוביל לתוצאות הרצויות, נקרא הרמטכ"ל הרוסי בוריס שפושניקוב להציג את התוכניות האופרטיביות למלחמה נגד פינלנד. הרמטכ"ל, שהיה קצין ותיק ומנוסה עוד מצבא הצאר, הציג תוכנית אופרטיבית שאותה הכינו מחלקות המבצעים והמודיעין במטכ"ל על בסיס כל מה שהיה ידוע באותה העת על פינלנד. התוכנית חייבה ריכוז מאמץ של הצבא האדום, הקמת מפקדת חזית והכנות אינטנסיביות. אולם סטלין ושר ההגנה קלימנט וורושילוב יחד עם שאר חברי הפיקוד העליון לא חשבו שפינלנד תהיה יריב קשה ולכן פסלו על הסף את התוכנית האופרטיבית של המטכ"ל, והטילו על מפקד הפיקוד של לנינגרד לטפל בעניין. מפקד הפיקוד קיריל מרצקוב, שהיה במעמד מפקד ארמייה מהדרגה השנייה, הכין תוכנית פשוטה שבדיוק לה ציפו הפינים: מאמץ עיקרי במצר הקרלי ועוד שלושה מאמצי משנה בין אגם לדוגה ועד לאוקיינוס הקרח הצפוני. עוד קודם לכן הכין מרצקוב את התשתיות לקראת המלחמה. בין היתר הוא שיפר והרחיב את מסילת הברזל לנינגרד-מורמנסק וכביש נלווה.
יחסי וסדר הכוחות
יחסי הכוחות בין הצבא האדום לצבא פינלנד לא היו שווי משקל כלל:
ב-1939 מנתה אוכלוסיית ברית המועצות 186.5 מיליון תושבים. לרשות פיקוד לנינגרד לבדו עמדו 24 דיוויזיות בארבע מסגרות ארמיות, ובהן 450 אלף חיילים, 2,000 טנקים ו-1,000 מטוסי קרב והפצצה. לעומת זאת, אוכלוסייתה של פינלנד מנתה ב-1939 3.65 מיליון נפש. בעת שפרצה המלחמה, עמדו לרשות צבא פינלנד 9 דיוויזיות (כולן חיל-רגלים) ועוד כמה עשרות יחידות עצמאיות - כל יחידה בהיקף של פלוגה עד גדוד - שאורגנו בצוותי קרב. בסך הכל עמדו לרשות צבא פינלנד 127,800 חיילים סדירים, כ-100,000 חיילי מילואים ועוד כ-112 אלף חיילי "משמר המולדת" בסך הכל, נהנו הסובייטים (בפיקוד לנינגרד לבדו) מיתרון גדול של 3 ל-1 בכח אדם, 80 ל-1 בטנקים, 5 ל-1 בארטילריה ו-5.5 ל-1 במטוסים.
היערכות הכוחות של הצבא האדום ב-30 בנובמבר 1939
ארמייה 7 בפיקודו של גנרל יאקובלב במצר קרליה הייתה המאמץ הסובייטי העיקרי (מעל 40 אחוז מהכח). מטרותיה היו הבקעת קו מנרהיים, כיבוש ויפורי, ולבסוף כיבוש הלסינקי. הארמייה כללה 10 דיוויזיות חי"ר, 3 בריגדות טנקים, קורפוס ממוכן, ומספר רב של קני ארטילריה. בסך הכל היו לה כ-200,000 חיילים ו-1,500 טנקים. בהמשך היא פוצלה לארמיות 7 ו-13.
ארמייה 8 בפיקודו של גנרל חברוב הוצבה צפונית לאגם לדוגה, ומשימתה הייתה לפרוץ דרך ההגנה הפינית הדלילה יחסית באזור, לנוע דרומה ולתקוף את קו מנרהיים מעורפו. הארמייה כללה 6 דיוויזיות חי"ר ו-2 בריגדות טנקים, ובהן בסך הכל 130 אלף חיילים ו-400 טנקים.
ארמייה 9 בפיקודו של גנרל דוקנוב, נערכה מול מרכז פינלנד כדי לבתר אותה לשניים ולפגוע במרכזי תקשורת. היא כללה 3 דיוויזיות חי"ר (דיוויזיה נוספת הצטרפה מאוחר יותר).
ארמייה 14 בפיקודו של גנרל פרולוב הוצבה במורמנסק בצפון, ומשימתה לכבוש את הנמל הארקטי בפטסמו, ולבסוף את העיר רובניימי, מרכז התקשורת היחיד של פינלנד בצפון. היא כללה 3 דיוויזיות חי"ר ויחידות שריון מסייעות.
היערכות הכוחות של צבא פינלנד ב-30 בנובמבר 1939
ארמיית המצר הקרלי בפיקודו של גנרל הוגו אוסטרמן, כללה שני קורפוסים - 2 ו-3 - ובהם 5 דיוויזיות שנערכו בקו מנרהיים, בדרומה של פינלנד, מרחב ההגנה העיקרי.
הקורפוס ה-4 בפיקודו של יוהו הייסקנן (הוחלף זמן קצר מכן בידי וולדמאר הגלונד), כלל 2 דיוויזיות שנערכו מצפון לאגם לדוגה.
בגזרה שמצפון לאגם לדוגה ועד פטסמו בגבולה הצפוני של פינלנד, נערך אגד של צוותי קרב פלוגתיים וגדודיים בפיקודו של גנרל ויליו ּּטואומפו.
שתי דיוויזיות נוספות נשארו עתודת המטה הכללי בפיקודו הישיר של מרשל מנרהיים.
תפקוד הצבא האדום במלחמת החורף
כאמור הצבא האדום היה גדול ומצויד לאין ערוך מהצבא הפיני וע"כ הדעה הרווחת בקרב הפיקוד העליון הסובייטי הייתה שהמלחמה עם פינלנד תסתיים בתוך כמה ימים או לכל המאוחר בתוך שבועיים - בפועל הדברים התנהלו בצורה שונה לחלוטין.
מלחמת החורף נחלקת לשלושה שלבים עיקריים:
שלב א' - מ-30 בנובמבר 1939 עד 22 בדצמבר - מתקפה כוללת של הצבא האדום שנבלמה על ידי הפינים.
שלב ב' - מ-23 בדצמבר עד 10 בפברואר 1940 - לחימה סטטית - הכוחות בשני הצדדים מתארגנים מחדש ונערכים לשלב הבא.
שלב ג' – מ-11 בפברואר 1940 עד 13 במרס - חידוש המתקפה הסובייטית, הבקעת קו מנרהיים וסיום המלחמה.
שלב א - המתקפה של הצבא האדום - ב-30 בנובמבר בשעה 06:50, פתחו כוחות הצבא האדום במהלומה ארטילרית ואווירית על מטרות בפינלנד, ללא הכרזת מלחמה רשמית. כמה מאות אזרחים נפגעו כתוצאה מההפגזה האווירית, בעיקר בהלסינקי הבירה. כעבור 70 דקות, בשעה 08:00, הסתיימה ההפגזה, וארבע הארמיות הסובייטיות החלו את מתקפתן בצירי הדרכים העיקריות לאורך הגבול עם פינלנד, מהים הבלטי ועד לאוקיינוס הקרח הצפוני. המאמץ העיקרי של הכוחות הסובייטים היה במצר הקרלי, בקו מנרהיים. על אף נחיתותם המספרית הניכרת, התגלו הכוחות הפיניים כיריב נועז ומיומן, בהשתמשם בטקטיקת גרילה, ביחידות אלפיניסטיות מהירות העוטות מדי הסוואה לבנים, ומעל לכל - בידע שרכשו אודות לחימת חורף.
בשעות הבוקר פתחו קורפוסי הרובאים ה-50 וה-19 מהארמייה ה-7 הסובייטית בהתקפה לרוחב כל המצר הקרלי, בחזית שהשתרעה לאורך כ-70 קילומטרים, כשיעדם הסופי היה הבקעת קו מנרהיים, וחדירה לפנים הארץ. הכוח הסובייטי התוקף כלל 8 דיוויזיות רובאים, אחת נוספת בעתודת הארמייה, ושלוש בריגדות טנקים, בכח כולל של 120,000 חיילים, 1,000 טנקים, ו-600 קני ארטילריה. מולם נערכה ארמיית המצר הקרלי הפינית, שהורכבה מהקורפוסים ה-2 וה-3 (5 דיוויזיות רגלים). המגינים הפינים בגזרה זו סבלו מנחיתות מספרית גדולה, הן בכח אדם והן בציוד, אך הם הסתמכו על רצועת ההגנה של קו מנרהיים.
כבר עם תחילת המתקפה, נתקלו כוחות החלוץ הסובייטים בהתנגדות מהגייסות המחפים הפינים, משדות מוקשים רבים וממכשולים נגד טנקים, שעיכבו אותם באופן ניכר. דיוויזיה 70 הסובייטית מקרופוס 19 הצליחה אמנם להשיג את יעדה, ולכבוש את עיירת הגבול הפינית טריוקי (Terijoki) ב-1 בדצמבר 1939, אך שאר ההתקדמות של הארמייה הייתה איטית. מטות החטיבות איבדו מהר מאוד את השליטה והתקשורת על כוחותיהם הקדמיים, בשל בעיות ומחסור בציוד קשר, וכן בגלל היתקלותם החוזרת ונשנית בשדות מוקשים מחופים באש הכוחות הפינים הנסוגים, שניצלו היטב את המכשולים הטבעיים והמלאכותיים. בקרב החיילים והמפקדים החלה להיווצר 'פאניקת מוקשים', והבעיה הוחמרה כל כך, שבלנינגרד החלו לייצר בבהילות גלאי מוקשים. אמצעי נוסף שנקטו הכוחות הסובייטים כדי להתגבר על הבעיה היה לצרף יחידות של הנדסה קרבית לכוחות החלוץ, שתפקידן היה לנוע לפני הכוח העיקרי ולגלות את מכשולי האויב. הארמייה השמינית של הצבא האדום נועדה לתקוף צפונית לאגם לדוגה במטרה לאגף את קו מנרהיים מעורפו. הארמייה שכללה 5 דיוויזיות בדרג הראשון ודיוויזיה נוספת בעתודה, החלה במתקפה בגזרה ברוחב 300 ק"מ, על חמשת הצירים הקיימים. הכוחות הפינים באזור היו דלילים, והורכבו מצוותי קרב גדודיים שניהלו קרבות נסיגה והשהייה. ההתקדמות של הסובייטים הייתה איטית מההתחלה עקב מחסומים על הכבישים, מוקשים וגשרים שהושמדו בידי הפינים הנסוגים.
בגזרת סוּמה - כפר שהיה חלק מרצועת ההגנה העיקרית ושטח מפתח בדרך לוויפורי במערב קו מנרהיים - עשו הסובייטים ניסיון הבקעה. ההתקפה נתקלה במערך מבוצר לעומק שכלל 41 מוצבים ובהם מצדי בטון מצוידים במקלעים ובארטילריה. על אף ש-20 טנקים סובייטיים הצליחו ב-19 בדצמבר לחדור לעומק המערך הזה דרך פרצה באגפו המזרחי, לא הצליח החי"ר לחבור אליהם, והם ננטשו בשטח הפיני. ב-22 בדצמבר הסתיים גם הניסיון הזה, והכוח הסובייטי נאלץ לסגת לחזיתה של רצועת ההגנה העיקרית. בעקבות הכישלון הזה הופסקה למעשה המתקפה במאמץ העיקרי למשך כחודשיים והיא חודשה רק ב-11 בפברואר. גם בשאר הגזרות לא היו ביצועי הצבא האדום טובים יותר - נראה היה שהפינים הצליחו - מעבר לכל ההערכות והציפיות - לבלום את הצבא האדום האדיר.
שלב ב' - לוחמה סטטית והיערכות מחודשת להמשך הקרבות - לאחר עשרה ימים מתחילת המתקפה התברר לפיקוד העליון הסובייטי שפינלנד היא אויב קשוח. ההתקדמות בכל הגזרות נבלמה, לאחר שהצבא האדום ספג אבדות כבדות. יתר על כן, היות שהפיקוד הסובייטי העריך שהמלחמה תסתיים בתוך זמן קצר, החיילים לא היו מצוידים כראוי ללוחמת חורף ממושכת, והקור העז גבה מהם מחיר כבד אף יותר מאש החיילים הפינים. נוכח ההתפתחויות האלה החליט סטלין לבצע שידוד מערכות כולל. למפקד המאמץ העיקרי נגד קו מנרהיים מונה סמיון טימושנקו, מפקד פיקוד קייב ומפקד החזית האוקראינית במערכה על פולין הוא מונה למפקד החזית הצפון-מערבית - מפקדה חדשה שהוקמה במיוחד לניהול המלחמה נגד פינלנד. ז'דנוב, מזכיר המפלגה של לנינגרד, קיבל מעמד מיוחד של שר, והוטל עליו לסייע לטימושנקו ולרכז את כל המשאבים של לנינגרד (ושל שאר חלקי ברית המועצות) כדי שיעמדו לרשות הכוחות בחזית.
מפקד המבצע עד אז, מפקד פיקוד לנינגרד, מרצקוב, הודח מתפקידו ונשלח לפקד על ארמייה 7 שעליה הוטל המאמץ העיקרי. נוסף על כך בנה הצבא האדום שתי ארמיות חדשות שנועדו לסייע למאמץ של ארמייה 7: ארמייה 13 בפיקודו של קצין הארטילריה ולדימיר גרנדל, שעליה הוטל לתקוף ממזרח לארמייה 7 וממערב לאגם לדוגה, דהיינו להבקיע את חלקו המזרחי של קו מנרהיים, וארמיית העתודה בפיקודו של ראש מנהלת השריון, פבלוב.
במהלך ינואר ריכז טימושנקו 23 דיוויזיות חדשות בזירה (הכוחות הטובים ביותר שנבחרו משאר הפיקודים של ברית המועצות), ואלה תרגלו באופן אינטנסיבי שיתוף פעולה בין-זרועי ובין-חילי. עם הגעתן לחזית עלה מספר הדיוויזיות הסובייטיות המעורבות במלחמה ל-45.
במצר הקרלי - שם היה המאמץ העיקרי של הסובייטים - פעלו במסגרת הארמיות 7 ו-13 25 דיוויזיות, 8 בריגדות שריון, 17 חטיבות ארטילריה ובסך הכול 600 אלף חיילים, 3,173 תותחים (מהם 1,033 כבדים) וכ-2,000 טנקים. בכך השיגו הסובייטים עדיפות מוחצת על הפינים: 4:1 בחי"ר, 30:1 בארטילריה ועליונות מוחלטת בשריון ובמטוסים.
למרות העליונות האבסולוטית של הצבא האדום בכל המישורים, הם נחלו מפלות קשות בכל החזיתות. הפינים נלחמו בחרוף נפש, הם פיתחו שיטות פעולה טקטיות ואסטרטגיות לניצול מקסימלי של המכשולים הטבעיים באזור - היערות, האגמים ומזג האוויר הקשה. אחת הטקטיקות הידועות שבהן נקטו הפינים נודעה בכינוי "מוטי" (Motti) הפינים היו מנתקים כוחות תוקפים של הצבא האדום, ומטרידים אותם באמצעות צוותים קטנים וניידים, עד לחיסולם של היחידות המנותקות. בגזרת ארמייה 8 למשל, דיוויזיה 18 ובריגדת הטנקים 34 חדרו עמוק אל תוך השטח הפיני והיו מנותקות למעשה מהכוחות העיקריים, בותקו על ידי הפינים ל-13 תיבות "מוטי" והושמדו בהדרגה עד אשר בשלהי פברואר חדלו מלהתקיים. גם בגזרת ארמייה 9 עליה פיקד וסילי צ'ויקוב, המצב לא היה טוב יותר ב-19 בדצמבר הוטלה לקרב דיוויזיה 44. הייתה זו דיוויזיה ממונעת סדירה שהגיעה מאזור קייב ברכבת ונשלחה לחבור לדיוויזיה 163 ממזרח כדי לחלצה ממלכודת הפינית. דיוויזיה 44 נעה במהירות והגיעה לאגם האוקילה, אולם נעצרה מעברו האחר בלא שהצליחה לחבור לדיוויזיה 163. בינתיים ריכזו הפינים בגזרה הזאת כוחות נוספים מעתודת המטכ"ל שלהם, ועתה עמדה דיוויזיה פינית שלמה מול הרוסים. קולונל סילאסוו השאיר כוח גדודי מוגבר כדי להעסיק את דיוויזיה 163 ועבר עם עיקר כוחו לטפל בדיוויזיה 44. ראשית הוא הקים מחסום על הציר בעורפה ולאחר מכן הוא ביתק את כוחותיה לארבעה "מוטי". בין 7 ל-9 בינואר הותקפו ארבעת הכוחות הרוסיים המכותרים עד שהושמדו לחלוטין. מפקד הדיוויזיה, וינוגרדוב, מפקד מחנה המפקדה וקומיסר הדיוויזיה הצליחו לברוח מהכיתור, אך בהגיעם לקווים הרוסיים נעצרו, נשפטו בשדה והוצאו להורג ב-1 בינואר. אבדות הרוסים בשתי הדיוויזיות הגיעו ל-22,500 הרוגים לעומת 2,200 הרוגים פינים. השלל שנפל לידי הפינים היה רב וכלל: 43 טנקים, 70 תותחים, 278 משאיות, 300 מקלעים, 6,000 רובים ו-1,130 סוסים. לאחר הקרב הזה נעצרו הכוחות הסובייטיים באותה הגזרה בעומק של כ-9 ק"מ בשטח הפיני ולא התקדמו מעבר לכך עד סוף המלחמה.
בצפון, בגזרה של ארמייה 14, הצליחו אומנם הכוחות לרדת דרומה עוד כמה עשרות ק"מ, אולם עצרו במרחק של 152 ק"מ מדרום לפטסמו ולא התקדמו יותר. כוחות הארמייה נמתחו עד כלות, והיה חשש שלא יצליחו להחזיק את הציר פתוח, והכוחות הפיניים ישמידו רבים מהם כמו שקרה בגזרות אחרות. מכאן שארמייה 14 לא יכלה לחבור לארמייה 9 ואף לא לנתק את פינלנד משוודיה ומנורווגיה בהתאם למטרתה המקורית.
שלב ג' - הבקעת קו מנרהיים והסכם השלום - ב-11 בפברואר 1940, לאחר כחודשיים של הכנות, של התארגנות ושל אימונים שכללו אף כמה פעולות בחזית לבדיקת יכולתם של הכוחות החדשים, פתחה החזית הצפון-מערבית במתקפה מחודשת על קו מנרהיים. המאמץ העיקרי היה של ארמייה 7, והוביל אותו קורפוס 50 של גורלנקו שכלל את הדיוויזיות 100 ו-123. המאמץ הזה נועד להגיע לוויפורי באמצעות איגוף ימני דרך העיירה סומה. לאחר אבדות ומפלות קשות הצליחו הסובייטים להבקיע את כל רצועות ההגנה ב"קו מנרהיים" ובאמצע חודש מרס התמוטט קו מנרהיים, אלא שבשלב זה הגיעו שני הצבאות לאפיסת כוחות כללית - מה שהוביל לסיום המשא ומתן הדיפלומטי שהתנהל במקביל ולחתימה על חוזה שלום שנכנס לתוקף ב-13 במרס.
סיכום המלחמה ותוצאותיה
עד סוף המלחמה הטילה ברית המועצות למלחמה נגד פינלנד כמיליון חיילים שהיו מאורגנים ב-62 דיוויזיות (ועוד 10 היו מוכנות למשלוח), 7,000 טנקים, 5,000 קני ארטילריה, ו-1,500 מטוסי קרב והפצצה. אבדות הצבא האדום מתוך כל הכוח האדיר הזה, שהיה מאורגן ב-7 ארמיות, היו כבדות: 126,875 הרוגים ו-264,988 פצועים. אבדות הפינים לעומת זאת היו 26,662 הרוגים ו-39,744 פצועים.
הסיבות המרכזיות לכישלונות הצבא האדום במלחמת החורף
בראש ובראשונה הם ככל הנראה ההשפעה ההרסנית של הטיהורים הגדולים בשנים 1937–1938 על הצבא האדום - בהם חוסלו טובי הקצינים והמפקדים של הצבא בכל הרמות, ובמקומם מונו לעיתים מפקדים ברמה נמוכה שמונו בשל נאמנותם למפלגה גרידא. הקצינים המחליפים חששו לקחת על עצמם כל יוזמה, מאחר שמפקד שהיה מתבלט כיוזמתי ויצירתי עלול היה להתווסף לרשימות החיסול של סטלין והנ.ק.ו.ד. - כתוצאה מכך כל שרשרת הפיקוד של הצבא האדום היה מקובע ואפרורי - לעומת היזמתיות והיצירתיות שאפיינו את הפיקוד והחיילים הפיניים.
תפיסת "הקרב העמוק" מבית מדרשו של טוכאצ'בסקי לא התאימה למרחב המוגן של קו מנרהיים ולמרחבים השוממים והקפואים המכוסים יערות ואגמים של הטונדרה הפינית. כתוצאה מכך נבלמו עד מהרה הכוחות הפולשים מול המרחב המוגן ובצירי היער הבודדים. היה אפוא צורך לעשות רוויזיה בתורת הלחימה, וזו אכן בוצעה בשלבים המאוחרים של המלחמה, והעבירה את הדגש לשילוביות ולשיתוף הפעולה הבין-חילי והבין-זרועי. אלה התאימו הרבה יותר למלחמה המודרנית בכלל ולאתגר הפיני בפרט.
ניתוח מבצעי של הקרקע - הפינים הצטיינו בניצול מרבי של השטח: מצד אחד הם ביצרו שטחי מפתח ומצד אחר ניהלו הגנה ניידת באמצעות גייסות של גולשי סקי. לעומתם הפגינו הסובייטים סרבול רב ונצמדו לצירים קיימים. (רק בסוף המלחמה הכניסו הסובייטים כ-70 אלף לוחמים על מגלשי סקי).
המורל והמוטיבציה - לעומת החיילים הפינים שנלחמו על ארצם וחירותם בחרוף נפש ובתעוזה, הכוחות הסובייטיים נגררו למשימתם ללא מוטיבציה ומורל, לעיתים החיילים לא ידעו מדוע הם נלחמים בכלל מול מדינה קטנה שלווה ושוחרת שלום.
יש הסוברים שלתפקוד הלקוי ולביצועים הירודים של הצבא האדום במלחמת החורף, הייתה השפעה מכרעת על החלטתו של אדולף היטלר לפלוש לברית המועצות, ולהוציא אל הפועל את מבצע ברברוסה ב-1941.
הצבא האדום במבצע ברברוסה
רקע
הסכם ריבנטרופ–מולוטוב שנחתם כאמור ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה תוצאה של שותפות אינטרסים זמנית בין ברית המועצות וגרמניה הנאצית, אך לא יצר יחסי אמון בין היטלר, שחשש משאיפות ההתפשטות של ברית המועצות ותיעב את הקומוניזם, וסטלין, שחשש מעוצמתו של הצבא הגרמני.
במהלך החודשים שקדמו לפלישה הנאצית לברית המועצות, הגיעו לקרמלין התרעות רבות ממקורות שונים, על המתקפה הגרמנית הצפויה. סטלין לא פסל את האפשרות שגרמניה הנאצית תתקוף את ברית המועצות, אך הוא האמין שניתן יהיה לדחות את פרוץ המלחמה לפחות עד אביב 1942, וניסה לקנות זמן באמצעות ניהול מדיניות פייסנית, משום שהוא היה מודע היטב לחולשת הצבא האדום ולחוסר הניסיון הקרבי והמיומנות המקצועית שלו (שנחשפו במהלך מלחמת החורף כנגד פינלנד), והבין שהוא עדיין אינו מסוגל להתמודד מול הוורמאכט. לכן הוא היה זקוק לזמן נוסף כדי לבנות מחדש את צבאו, לצייד אותו באמצעי לחימה מודרניים, ולבצר את הגבולות החדשים של ברית המועצות, שהיו מרוחקים מאות ק"מ מקו הביצורים, שנבנה לאורך הגבולות הישנים.
ביוני 1940, בעקבות ניצחון הבזק של גרמניה במערכה על צרפת (שהפתיע לחלוטין את ההנהגה הסובייטית), הועבר המשק הסובייטי לעבודה במצב חרום, וחלק גדול מהמשאבים של ברית המועצות הופנו לחיזוק הצבא האדום באמצעות ייצור מואץ של נשק כבד וציוד צבאי. הצבא האדום עבר אף הוא תהליך מואץ מאוד של התעצמות ומודרניזציה. בספטמבר 1939 הוא כלל כ-130 דיוויזיות, כמעט כולן דיוויזיות חי"ר או פרשים. עד דצמבר 1940 גדל כוחו ל-206 דיווזיות, ש-28 מתוכן היו דיוויזיות טנקים ודיוויזיות ממונעות, וערב הפלישה הגרמנית כלל הצבא האדום 303 דיוויזיות (81 מתוכן בתהליך הקמה), כולל 92 דיוויזיות טנקים ודיוויזיות ממונעות. כ-170 דיוויזיות נפרסו באזורים שסופחו לברית המועצות אחרי ספטמבר 1939, במרחק של עד 400 ק"מ מהגבולות המערביים של ברית המועצות, במסגרת מרחב ההגנה האסטרטגי הראשון. לרוע מזלו של הצבא האדום, הפלישה הגרמנית תפסה אותו באמצע תהליך הארגון מחדש.
תוכנית המתקפה הגרמנית
מבצע ברברוסה הוא שם הקוד שניתן לתוכנית המבצעים שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני לכיבוש ברית המועצות. מטרת המבצע הייתה להכניע את ברית המועצות באמצעות השמדת כוחות צבא האדום, כיבוש מרכזי השלטון של ברית המועצות, והשתלטות על משאביה הכלכליים והתעשייתיים. תוכנית המתקפה הסודית תוכננה להתבצע על ידי שלוש קבוצות ארמיות: קבוצת הארמיות המרכזית תעקוף את ביצות פריפייט מצפון ותתקדם ישירות לעבר מוסקבה, קבוצת הארמיות הצפונית תתקדם לעבר לנינגרד דרך המדינות הבלטיות, ואילו קבוצת הארמיות הדרומית תתקדם לעבר קייב מדרום פולין ומרומניה, ותכבוש את אוקראינה.
במסגרת הנחיה מס' 21 של הפיהרר מ-16 בדצמבר נקבע, שבשלב הראשון של המערכה, יתמקד הצבא הגרמני בהשמדת כוחות הצבא האדום מערבית לנהרות דנייפר ודווינה בשורת מבצעי כיתור, ולא יאפשר להם לסגת לעומק שטח ברית המועצות. הפלישה לברית המועצות נועדה להתבצע על ידי שלוש קבוצות ארמיות, בהתאם לתוכנית המקורית, אך הוחלט שכיבוש מוסקבה יתבצע בשלב מאוחר יותר של המערכה. קבוצת הארמיות המרכזית תכתר ותשמיד את כוחות הצבא האדום בביילרוסיה, אך לאחר שתגיע לסמולנסק, היא תפנה צפונה, תחבור לקבוצת הארמיות הצפונית, ותסייע לה לכתר ולחסל את כוחות הצבא האדום באזור הבלטי, לכבוש את העיר לנינגרד ולהשמיד את הצי הבלטי הסובייטי. במקביל, קבוצת ארמיות דרום, תנהל מערכת כיתור ענקית באזור אוקראינה, במטרה לכתר ולהשמיד את הכוחות הסובייטיים ממערב לנהר דנייפר.
בשלב השני של המערכה, תכננו הגרמנים להשתלט במהירות על אגן הדונייץ, בעל החשיבות הכלכלית הגדולה, ועל שדות הנפט הסובייטיים באזור הקווקז. במקביל יתקפו קבוצות הארמיות המרכזית והצפונית את הבירה מוסקבה. המתכננים הגרמנים העריכו, שהאיום על מוסקבה ימשוך למערכה את העתודות האחרונות של הצבא האדום ובכך יבטיח את השמדתו המוחלטת. הפיקוד הגרמני הניח, שלאחר השמדת עיקר כוחו של הצבא האדום והשלמת ההשתלטות על המשאבים הכלכליים והתעשייתיים במערב ברית המועצות, לא תוכל ברית המועצות להמשיך במלחמה לאורך זמן.
השלב הראשון של הפלישה הגרמנית (יוני-ספטמבר 1941)
הפיקוד הגרמני הקצה לצורך הפלישה לברית המועצות שלוש קבוצות ארמיות - קבוצת ארמיות דרום (בפיקוד גרד פון רונדשטט), קבוצת ארמיות מרכז (בפיקוד פדור פון בוק) וקבוצת ארמיות צפון (בפיקוד וילהלם פון לב). קבוצת הארמיות דרום וצפון כללו כל אחת "קבוצת פאנצר" (עוצבה בסדר גודל של ארמיית שריון) אחת, ואילו קבוצת ארמיות מרכז קיבלה שתי קבוצות פאנצר תחת פיקודה. בסך הכול השתתפו בפלישה 190 דיוויזיות גרמניות, פיניות, הונגריות ורומניות, עם 24 דיוויזיות נוספות בעתודה.
ב-22 ביוני 1941 פלשו כארבעה מיליון חיילים של מדינות הציר לשטח ברית המועצות. ההתקפה הגרמנית הפתיעה לחלוטין את ההנהגה הפוליטית הסובייטית ואת פיקוד הצבא האדום באזורי הגבול (אף על פי שהקצינים הבכירים במטכ"ל הסובייטי, ובראשם גאורגי ז'וקוב, היו מודעים להכנות הגרמניות למתקפה על ברית המועצות, ולריכוזי הכוחות הגרמניים באזורי הגבול).
מיד לאחר הפלישה הגרמנית כוחות הצבא האדום במערב ברית המועצות אורגנו מחדש במסגרת חמש חזיתות:החזית הצפונית, החזית הצפון-מערבית, החזית המערבית, החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית.
חיל האוויר הסובייטי הושמד ברובו בשלבים הראשונים של הלחימה (בשעות הראשונות של הפלישה הושמדו כ-1200 מטוסים על הקרקע), והצבא האדום חסר הניסיון התקשה להתמודד עם הטקטיקה החדשה של הבליצקריג, שהופעלה על ידי הגרמנים באותה יעילות קטלנית בה הופעלה בצרפת ובמקומות אחרים. יחידות סובייטיות רבות לחמו עד הסוף, אך ההתנגדות הסובייטית לא הייתה מאורגנת, ומערך הפיקוד והשליטה של היחידות באזורי הגבול קרס כבר בשעות הראשונות של הפלישה. הפיקוד הסובייטי ניסה לעצור את ההתקדמות הגרמנית באמצעות התקפות נגד של כוחות העתודה שלו, אך אלו הוטלו למערכה טיפין טיפין, ללא מידע מדויק לגבי מיקום האויב וללא סיוע אווירי וחוסלו ללא קושי על ידי הכוחות הגרמניים המתקדמים. כתוצאה מכך, בחודש הראשון של המלחמה איבד הצבא האדום כ-90 אחוז מהטנקים שעמדו לרשותו במחוזות הצבאיים המערביים של ברית המועצות.
קבוצת ארמיות צפון התקדמה במהירות רבה דרך המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה - והערים פסקוב ונובגורוד אל עבר מטרתה - העיר לנינגרד. כוחותיה חצו את נהר דווינה כבר ב-26 ביוני, והגיעו לנהר לוגה ב-14 ביולי. קבוצת ארמיות מרכז התקדמה אף היא במהירות מזרחה, לאחר שכיתרה והשמידה את רוב כוחות החזית המערבית בקרב ביאליסטוק-מינסק, כבשה את כל שטח בלארוס, חצתה את נהר הדנייפר וכבשה את סמולנסק, תוך שהיא מכתרת מאות אלפי חיילים סובייטיים בסדרה של תנועות מלקחיים. קבוצת ארמיות דרום כבשה שטחים נרחבים בצפון-מערב אוקראינה, והשמידה שתי ארמיות סובייטיות במהלך קרב אומן, אך התקדמותה הייתה איטית יחסית, משום שחלק גדול מהכוחות הסובייטים שהוצבו באזורי הגבול רוכזו בגזרה הדרומית של החזית, והיא נאלצה להדוף שורת התקפות נגד רבות עוצמה, שהנחיתו עליה כוחות שריון סובייטים.
בשלושת השבועות הראשונים של הפלישה הגרמנית הייתה ההתקדמות הגרמנית מהירה ביותר, אך לקראת המחצית השנייה של חודש יולי היא הואטה מאוד, ובאזורים מסוימים אף נעצרה לחלוטין. בחזית הצפונית נבלמו הכוחות הנאציים, כשהגיעו אל קו לוגה המבוצר, כ-200 ק"מ ממערב ללנינגרד. בחזית המרכזית הצליח הצבא האדום לעצור את התקדמות קבוצת ארמיות מרכז ממזרח לסמולנסק, באמצעות הטלת כוחות עתודה חזקים למערכה.
בראשית אוגוסט חידשו הגרמנים את התקדמותם בחזית הדרומית והצפונית. קבוצת ארמיות דרום בסיוע כוחות רומניים והונגריים חצתה את נהר הדנייפר וכבשה חלק גדול משטח אוקראינה הדרומית. קבוצת ארמיות צפון איגפה את "קו לוגה", הגיעה עד לפרברי לנינגרד והשלימה את כיתור העיר, בה נלכדו כשלושה מיליון אזרחים. אולם בחזית המרכזית נבלמה לחלוטין התקדמות קבוצת ארמיות מרכז, והתקפות הנגד הסובייטיות גרמו לגרמנים אבדות ניכרות. ההתקדמות הגרמנית לכיוון מוסקבה חודשה רק בסוף ספטמבר.
בחודשים הראשונים של המלחמה עשתה ההנהגה הסובייטית מאמץ אדיר להעביר את מרכזי התעשייה שרובם הגדול רוכז לפני המלחמה באזורים המערביים של ברית המועצות והיו בסכנת כיבוש, אל אזורים מרוחקים במזרח ברית המועצות האירופאית ובסיביר. שינוע אלפי מפעלי התעשייה, על מיליוני העובדים שלהם והמכונות שלהם, באמצעות רכבות, למרחק מאות ואלפי ק"מ, והקמתם מחדש מהיסוד בתנאים קשים ביותר בחורף 1941/42, היה מבצע אדיר ממדים, הוא הצריך מאמצים וקורבנות עצומים ממיליוני האנשים שנטלו בו חלק. המבצע הציל חלק גדול מהתעשייה הסובייטית, והיה אחד הגורמים העיקריים לניצחון ברית המועצות במלחמה.
היערכות הכוחות הסובייטיים בצפון מערב אוקראינה לקראת קרב קייב חשפה אותם לסכנת כיתור. התעקשות הפיקוד הסובייטי לא לנטוש את קייב, בירת אוקראינה, וההתקדמות הגרמנית המהירה בדרום אוקראינה, יצרו בליטה גדולה בקו החזית באזור קייב. היטלר הורה להפנות חלק מכוחות קבוצת ארמיות מרכז, כולל קבוצת הפאנצר בפיקוד היינץ גודריאן והארמייה השנייה, דרומה כדי לכתר את הכוחות הסובייטים באזור קייב מצפון. סטלין סירב להענות לכל בקשות הפיקוד הצבאי המקומי לפנות את בליטת קייב לפני סגירת טבעת הכיתור הגרמני, וכתוצאה מכך ב-18 בספטמבר הושלם כיתורן של ארבע ארמיות סובייטיות באזור קייב, והגרמנים לקחו בשבי יותר מחצי מיליון שבויים. השמדת כוחות הצבא האדום במרחב קייב איפשרה לצבא הגרמני להשלים בקלות יחסית את כיבוש אוקראינה המזרחית, כולל העיר חרקוב, שנכבשה על ידי הנאצים בסוף אוקטובר 1941 במסגרת קרב חרקוב הראשון, והיוותה אסון צבאי וכלכלי לברית המועצות.
במקביל ניסתה קבוצת ארמיות צפון, שתוגברה על ידי קבוצת הפאנצר השלישית, לכבוש את העיר לנינגרד בסערה. ההתנגדות הנואשת של אזרחי לנינגרד, שהפכו את עירם למבצר, ושל כוחות הצבא האדום, והחשש מפני הסתבכות בלחימה ממושכת בשטח עירוני, גרמו לפיקוד הגרמני לוותר באמצע ספטמבר על ניסיונו לכבוש את העיר, לאחר שהכוחות הנאציים הגיעו למרחק קצר ממנה וכבשו חלק מפרבריה. הגרמנים החליטו להסתפק בהידוק המצור על העיר, כדי להרעיב את תושביה, בהתקפות מהאוויר ובהפגזות ארטילריה. המצור הגרמני על לנינגרד שבמהלכו מתו ברעב למעלה ממיליון אזרחים וחיילים סובייטיים, נפרץ לבסוף רק בינואר 1944.
קרב מוסקבה
שמאל|ממוזער|מתקפת הנגד הסובייטית בחורף 1941/1942
לאחר השלמת חיסול הכוחות הסובייטיים באזור קייב, הוכשרה הקרקע לחידוש המתקפה הגרמנית בחזית המרכזית. הצבא הגרמני ריכז בגזרה זו את מרבית כוחותיו הניידים, כולל "קבוצת פאנצר" שהועברה לשם מקבוצת ארמיות צפון, והשיג עדיפות ניכרת בנשק כבד (טנקים ומטוסים) על כוחות הצבא האדום שעמדו מולם, אשר כללו לא מעט יחידות מיליציית מתנדבים ("אופולצ'נייה") שאימונם וחימושם היו דלים. המתקפה הגרמנית על מוסקבה (מבצע טייפון) החלה ב-30 בספטמבר. בשלב הראשון ההתקדמות הגרמנית הייתה מהירה מאוד. רוב כוחות הצבא האדום שהגנו על דרכי הגישה למוסקבה כותרו בשני "כיסים" גדולים באזורי ויאזמה ובריאנסק, ובאמצע אוקטובר כבר הגיעו הכוחות הממונעים הגרמניים בגזרות מסוימות למרחק כ-30 ק"מ מפרברי מוסקבה. לקראת סוף אוקטובר נבלמה תנופת ההסתערות הגרמנית וההתקדמות הגרמנית הואטה מאוד כתוצאה מהתקשחות ההתנגדות של הכוחות הסובייטיים, התארכות קווי האספקה ובוץ עמוק מגשמי הסתיו, שהקשה מאוד על תנועת השריון וכלי הרכב הממונעים הגרמניים. ההתנגדות העיקשת של הכוחות הסובייטיים שכותרו על ידי הכוחות הגרמניים בתחילת המתקפה, ריתקה כוחות גרמניים גדולים, ובכך נתנה לפיקוד הסובייטי את הזמן הדרוש להזרמת כוחות עתודה חדשים להגנה על קווי ההגנה שהוכנו במרחק קצר ממוסקבה. כישלון ההסתערות הגרמנית הראשונה על מוסקבה נתן לפיקוד העליון הסובייטי שהות לרכז עתודות אסטרטגיות גדולות מאחרי מוסקבה ולחזק את קווי ההגנה מסביב לעיר. במחצית השנייה של נובמבר חידשו הגרמנים את ניסיונם לכבוש את מוסקבה, אולם הפעם התקדמותם הייתה איטית ועלתה להם במחיר אבדות כבדות. בגזרה המרכזית, בנתיב הגישה הקצר ביותר למוסקבה, לא הצליחו הגרמנים להשיג התקדמות משמעותית, אך מצפון ומדרום למוסקבה הם הצליחו להתקרב אל העיר. לקראת סוף נובמבר הגיעו הגרמנים למרחק קצר מאיסטרה, כ-25 ק"מ מצפון מערב למוסקבה, אך כל נסיונותיהם לכבוש את העיר טולה, שעצרה את התקדמות כוחותיו של גודריאן אל מוסקבה מדרום, או לנתק את כביש טולה-מוסקבה עלו בתוהו. בשלב זה, החלו תנאי מזג האוויר הקשים והקור העז להוות גורם משמעותי. הצבא הגרמני סבל ממספר רב של נפגעים מכוויות כפור, והציוד הקרבי שלו לא תיפקד כהלכה בקור העז. השילוב של ההתנגדות הסובייטית הנחושה ותנאי מזג האוויר הקשים גרמו לעצירה כמעט מוחלטת של ההתקפה הגרמנית לקראת ראשית דצמבר 1941.
כאשר תשה תנופת ההתקפה הגרמנית עבר הצבא האדום למתקפת נגד, שהחלה ב-5 בדצמבר. הפיקוד העליון הסובייטי (הסטאבקה) הצליח לרכז בחשאי כוחות עתודה חזקים, שכללו, בין השאר, כ-25 דיווזיות רעננות שהועברו מהמזרח הרחוק וסיביר, לצורך מתקפת הנגד. הפיקוד הגרמני הופתע לחלוטין מעוצמת המתקפה הסובייטית, משום שהעריך שברית המועצות מיצתה עד תום את עתודות כוח האדם שלה. המטרה העיקרית של מתקפת הנגד הייתה הסרת האיום הגרמני על מוסקבה. מטרות מישניות היו פריצת המצור הגרמני על לנינגרד, וכיבוש מחדש של אגן הדונייץ וחצי האי קרים. במהלך חודש דצמבר ובמחצית הראשונה של ינואר 1942 זכתה מתקפת הנגד להישגים ניכרים, בעיקר באזור מוסקבה. החיילים הגרמנים שנאלצו להילחם בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד, ללא ציוד מתאים ללחימה בחורף הרוסי, ספגו אבדות כבדות. במספר מקרים נאלצו הגרמנים לסגת במהירות, מחשש שינותקו מעורפם, ונטשו כמויות גדולות של ציוד כבד. הביגוד וציוד הלחימה הסובייטי היו מותאמים היטב ללחימה בתנאי חורף, והצבא האדום ניצל עובדה זו עד תום. קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית עמדה בפני כיתור, והפיקוד שלה ביקש אישור לסגת לאזור סמולנסק. אולם היטלר לקח לידיו את הפיקוד, הדיח חלק ממפקדיו הבכירים, וסירב לאשר נסיגה כללית. הוא פקד על הכוחות הגרמניים להחזיק מעמד בכל מחיר, ולא לסגת גם במקרה של סכנת כיתור. במקרה זה, ההתעקשות של היטלר הוכיחה את עצמה. השליטה האווירית ממנה נהנו הגרמנים, איפשרה להם לתספק את כוחותיהם בדרך האוויר גם כאשר הם כותרו על ידי הצבא האדום, והתחזקות ההתנגדות הגרמנית בלמה את תנופת המתקפה הסובייטית. מצפון ומדרום למוסקבה הצליח הצבא האדום לשחרר שטחים נרחבים ולהתקדם למרחק של עד 350 ק"מ ממוסקבה, אולם במרכז הצליחו הגרמנים להאחז במבלט המבוצר רז'ב-גז'צק-ויאזמה, במרחק פחות מ-180 ק"מ ממערב למוסקבה, ומשם המשיכו לאיים על הבירה הסובייטית.
בגזרות האחרות של החזית ההישגים הסובייטיים היו מוגבלים עוד יותר. בחזית הדרומית הצליח הצבא האדום להדוף את הגרמנים מהעיר רוסטוב על הדון, "השער לקווקז", עד לקו נהר מיוס, ולהשתלט מחדש על חצי האי קרץ' שבקרים המזרחית (פעולה שהפחיתה את הלחץ הגרמני על נמל סבסטופול, שעמד במצור גרמני-רומני מאז אוקטובר 1941). אולם נסיונותיו לכבוש מחדש את אגן הדונייץ נכשלו. בחזית לנינגרד הצליח הצבא האדום לכבוש מחדש את צומת מסילות הברזל החשוב בטיחווין, ולשפר במקצת את אספקת המזון לעיר הנצורה, אך נכשל בנסיונותיו לפרוץ את המצור הגרמני על לנינגרד.
עד סוף ינואר 1942 הגיעה התקפת הנגד הסובייטית לעצירה מוחלטת. הכוחות הסובייטים היו מותשים לחלוטין מלחימה רצופה בתנאי מזג אוויר קשים, וספגו אבדות כבדות בהתקפות נגד עמדות גרמניות מבוצרות.
התעשייה הסובייטית עדיין לא התאוששה מהמעבר מזרחה, ולא הייתה מסוגלת לספק את מלוא צורכי הצבא האדום בנשק ובתחמושת. הצבא הסובייטי סבל גם ממחסור חמור בכלי רכב ממונעים, עובדה שהגבילה מאוד את ניידותו, והעוצבות המשוריינות שלו עדיין לא היו מסוגלות להתמודד עם היחידות הניידות הגרמניות בקרב תנועה.
עם זאת, הצלחתו של הצבא האדום להתאושש מסדרת המפלות הנוראות שספג בחודשים הראשונים של המלחמה נגד גרמניה, ולעבור למתקפת נגד בחורף 1941/1942, הייתה הישג אדיר, ונקודת מפנה שלא ניתן להגזים בחשיבותה במלחמה בחזית המזרחית. בפעם הראשונה במלחמת העולם השנייה נופץ המיתוס על הצבא הגרמני הבלתי מנוצח. הוורמאכט נאלץ לסגת מאות ק"מ וספג מכה קשה.
ההסברים לתוצאות "מבצע ברברוסה"
ההסברים לכשלונות הצבא האדום בראשית המבצע מחד, ולהצלחותיו בשלבים המאוחרים מאידך:
הטיהורים הגדולים למלחמת העולם השנייה הצבא האדום הגיע ללא מפקדיו הוותיקים שרובם הוצאו להורג במהלך הטיהורים הגדולים ופרשת טוכאצ'בסקי וגרוע מכך המפקדים שכן שרדו פחדו להביע את דעתם. המצב היה עגום עד כדי כך, שבשלבים הראשונים של הלחימה אבד ציוד צבאי רב והורגש חוסר בציוד.
הכשלים המודיעיניים
הפוליטיזציה בצבא האדום
חוסר הנאמנות והמוטיבציהשל העמים ה-לא רוסיים
הנחות יסוד שגויות בנוגע לצבא האדום - היטלר האמין, שהצבא האדום יתמוטט בקלות יחסית מול הצבא הגרמני. ההנהגה הנאצית האמינה שהמשטר הקומוניסטי רקוב מבפנים, ולכן די יהיה בדחיפה חזקה כדי למוטט אותו. בפועל, למרות כל חולשותיו של הצבא האדום הוא עדיין היה יריב אימתני. החייל הסובייטי הפשוט לחם בדרך כלל באומץ לב ובעקשנות, במיוחד במגננה, אף על פי שהונהג בצורה גרועה, והפיקוד הסובייטי, לפחות ברמות הגבוהות, הוציא מקרבו לא מעט קצינים מוכשרים, שהתבלטו בשדה הקרב. למרות המכות הנוראות שספג הצבא האדום בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית.
התנגדות הצבא האדום (מלחמת מולדת) - חיילי הצבא האדום נלחמו בתחושה, שהמלחמה נגד גרמניה הנאצית היא מלחמת הישרדות, שאסור לברית המועצות להפסיד בה. מלחמה טוטאלית של להיות או לחדול. אף על פי שבחודשים הראשונים של המלחמה נפלו מיליוני חיילים סובייטיים בשבי הגרמני, הצבא האדום לא נשבר וגילה התנגדות עזה להתקדמות הכוחות הגרמניים. לאחר שהתאוששו מההפתעה הראשונית של הפלישה הגרמנית רכשו כוחות הצבא האדום בהדרגה ניסיון, ולמדו להתמודד כנגד טקטיקת הבליצקריג הגרמנית. ככל שעבר הזמן כך התקשחה ההתנגדות הסובייטית והואטה ההתקדמות הגרמנית. ההתנגדות הגוברת של כוחות הצבא האדום, בשילוב עם תנאי מזג האוויר הקשים, הם שבלמו בסופו של דבר את התקדמות הצבא הגרמני במבואות מוסקבה באוקטובר-נובמבר 1941.
המרחבים של ברית המועצות - שטחה העצום של ברית המועצות העניק לצבא הסובייטי מרחב נסיגה ותמרון כמעט בלתי מוגבל, אך עם זאת מרבית האוכלוסייה ורובה של התעשייה הסובייטית היו מרוכזים בשטח מצומצם יחסית במערב ברית המועצות. ובנוסף, המרחבים של ברית המועצות העמידו בעיות לוגיסטיות עצומות בפני הצבא הגרמני, שהתקשה מאוד לתספק את כוחותיו בחזית שרוחבה מגיע לכשלושת אלפים ק"מ ובעומק של אלפי קילומטרים.
התמקצעות הצבא האדום
עתודות כוח האדם של ברית המועצות - ערב "מבצע ברברוסה" כללה אוכלוסיית ברית המועצות כ-193 מיליון איש (כולל התושבים שחיו באזורים שסופחו לברית המועצות אחרי ספטמבר 1939), לעומת 79 מיליון תושבים שחיו בגרמניה הנאצית ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. הפיקוד הסובייטי העליון ניצל היטב את עתודות כוח האדם שעמדו לרשותו, כדי להשלים את האבדות העצומות שספג הצבא האדום בחודשים הראשונים של מבצע ברברוסה. עד סוף 1941 הוקמו, או נמצאו בתהליך הקמה, למעלה מ-400 דיוויזיות חדשות. מערכת גיוס המילואים של הצבא האדום, שהתבססה על המחוזות הצבאיים, הוכחה כיעילה ביותר, ואיפשרה לצבא האדום להקים, לאמן ולצייד במהירות יחידות צבאיות חדשות, על בסיס קאדרים של קצינים מנוסים במילואים. בחמשת החודשים הראשונים של המלחמה נגד גרמניה (עד ראשית דצמבר 1941) נשלחו כמיליון וחצי חיילים חדשים להשלים אבדות של יחידות שלחמו בחזית הגרמנית, ובנוסף לכך נשלחו 194 דיוויזיות חדשות (מתוכן 35 דיוויזיות מיליציה, שהוקמו מאזרחים שהתנדבו לשירות צבאי, בעיקר בערים מוסקבה ולנינגרד בקיץ 1941) ו-94 בריגדות עצמאיות, כדי לתגבר את כוחות הצבא האדום שלחמו בחזית הגרמנית. בסה"כ הוקמו עד סוף 1941 לא פחות מ-66 ארמיות חדשות (מתוכן נשלחו 46 לחזית הגרמנית ו-20 הוצבו בעתודת הסטאבקה) ו-20 ארמיות נוספות הוקמו מחדש, לאחר שספגו אבדות כבדות. בראשית דצמבר 1941 כלל הצבא האדום כ-8.9 מיליון חיילים (מתוכם כ-4.5 מיליון חיילים לחמו בחזית הגרמנית, או הוצבו בעתודת הסטאבקה) לעומת כ-5.3 מיליון חיילים ערב "מבצע ברברוסה", זאת למרות האבדות העצומות שספגה ברית המועצות בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית. הצבא הגרמני, לעומת זאת, התקשה אפילו להשלים את 750 אלף האבדות שספגו כוחותיו בחזית המזרחית עד ראשית דצמבר, ולכן כוחו בחזית הסובייטית פחת בכ-340 אלף חייל. עד סוף 1941 הושמדו כמעט לחלוטין כוחות הצבא האדום, שהוצבו במחוזות הצבאיים המערביים של ברית המועצות ביוני 1941, אך ארמיות העתודה מילאו את מקומם, ואיפשרו לפיקוד הסובייטי לא רק להמשיך במלחמה, אלא אף לצאת למתקפת נגד גדולה בדצמבר 1941.
הצלת התעשייה הצבאית הסובייטית - העברת חלק גדול ממפעלי התעשייה הסובייטיים מהמחוזות המערביים של ברית המועצות, שנמצאו בסכנת כיבוש, לאזורים מרוחקים, מחוץ להישג ידו של הצבא הגרמני והלופטוואפה, איפשרה לברית המועצות להמשיך לנהל את המלחמה, ומילאה תפקיד מרכזי בניצחון הסובייטי במלחמה נגד גרמניה הנאצית.
"גנרל חורף" - הגנרלים הגרמניים, שפיקדו על הכוחות שהשתתפו בפלישה לברית המועצות טענו בדיעבד, שבעיות שנבעו מתנאי האקלים ברוסיה, ובמיוחד העובדה שהצבא הגרמני לא הצליח להשיג את יעדי "מבצע ברברוסה" לפני כניסת "החורף הרוסי", מילאו תפקיד מרכזי בכישלון התוכנית הגרמנית להשיג הכרעה צבאית במערכה נגד ברית המועצות ב-1941. גשמי הסתיו, שהחלו לרדת בראשית אוקטובר 1941 והפכו את הקרקע באזור מוסקבה לבוץ טובעני, ולאחר מכן הקור העז ששרר באזור זה החל מהמחצית השנייה של חודש נובמבר הקשו על התקדמות הצבא הגרמני לכיוון מוסקבה, וגרמו לו לנפגעים רבים לעומת זאת הצבא הסובייטי שאף שגם הוא סבל מאותן בעיות היה מוכן ומצויד היטב ללחימה בתנאי אקלים קשים.
הסכם הנייטרליות עם יפן - למרות מאמציה של גרמניה לשכנע את יפן לתקוף את ברית המועצות ממזרח, החליטה ההנהגה היפנית שלא להיכנס למלחמה עם ברית המועצות, הדבר אפשר לסטלין ולפיקוד הסובייטי להעביר במהלך המחצית השנייה של 1941 כמה מאות אלפי חיילים מצוידים ומאומנים היטב מהמחוזות המזרחיים של ברית המועצות לחזית הגרמנית. הדיוויזיות הסיביריות, למרות מספרן הקטן יחסית, מילאו תפקיד משמעותי בבלימת המתקפה הגרמנית על מוסקבה באוקטובר-נובמבר 1941 וכן במתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה.
החלטות אסטרטגיות מוטעות - הגנרלים הגרמניים, שפרסמו את זיכרונותיהם לאחר המלחמה, מצביעים על שתי טעויות אסטרטגיות קשות שביצע היטלר, אשר מנעו, לדעתם, את השגת יעדי "מבצע ברברוסה" לפני כניסת "החורף הרוסי": ההחלטה לכבוש את יוגוסלביה ויוון באפריל 1941, שעיכבה את מועד הפלישה לברית המועצות במספר שבועות, וההחלטה להפנות חלק מכוחות קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית דרומה, כדי לסייע לקבוצת ארמיות דרום בהשמדת הכוחות הסובייטיים במרחב קייב, ובהשלמת כיבוש שטח אוקראינה, שהתקבלה במחצית השנייה של אוגוסט 1941.
התנגדות האוכלוסייה בשטחים הכבושים - האידאולוגיה הנאצית ראתה בעמים הסלאביים בני אדם נחותים מטבעם ("אונטרמנשן"), שנועדו לשרת את גזע האדונים הארי. יחידות הס"ס ושלטונות הכיבוש הנאציים התייחסו לאוכלוסייה המקומית באזורים הכבושים בהתאם לאידאולוגיה הנאצית, ולא ניסו כלל לרכוש את תמיכתה. כתוצאה מכך גברה העוינות של התושבים באזורים הכבושים כלפי השלטון הנאצי, והתארגנויות מקומיות של קבוצות מחתרת אנטי נאציות (הפרטיזנים) צברו תנופה, והפכו לגורם משמעותי תוך זמן קצר. פעולות התגמול הקולקטיבי שערכו הנאצים ונסיונותיהם לדכא בכוח את התנגדות האוכלוסייה באזורים הכבושים באמצעות צעדי דיכוי אכזריים רק הגדילו את התמיכה העממית בצבא האדום ובפרטיזנים וחיזקו את כוחם.
הצבא האדום בהמשך מלחמת העולם השנייה
מתקפת הקיץ של 1942
שמאל|ממוזער|המג"ד, צילום מפורסם של מקס אלפרט המנציח אחד הרגעים באירועי קיץ 1942
הפיקוד העליון הסובייטי העריך שהאבדות הכבדות שספג הצבא הגרמני במהלך מתקפת החורף, החלישו מאוד את כוחו והכשירו את הקרקע להמשך המתקפה הסובייטית. אולם למעשה, מצבה של ברית המועצות באביב 1942 היה חמור בהרבה ממצבה של גרמניה הנאצית. הצבא האדום נחלש מאוד בעקבות האבדות הנוראות שספג במהלך 1941 (לפחות 4.3 מיליון נפגעים, מתוכם כ-3 מיליון הרוגים, נעדרים ושבויים) וסבל ממחסור חמור בכלי נשק כבדים לעומת זאת הצבא הגרמני התאושש מהמכות שספג במהלך מערכת החורף, לאחר שקיבל תגבורות חזקות, והיה מוכן לחדש את המתקפה בחזית הסובייטית עם בוא האביב.
ב-12 במאי פתח הצבא האדום במתקפה גדולה באוקראינה, שנועדה לשחרר את אוקראינה המזרחית ולהגיע לקו נהר הדנייפר. היעד הראשון של המתקפה הייתה העיר חרקוב. בקרב זה עמדו לרשות הגרמנים עתודות ממונעות רבות עוצמה בקרבת מקום. הם הניחו לכוחות הסובייטים התוקפים להתקדם לכיוון חרקוב, ואז תקפו את אגפיהם וכיתרו אותם. התוצאה הייתה השמדה כמעט מוחלטת של 3 ארמיות סובייטיות ואובדן מאות טנקים. במקביל פתח הצבא הגרמני בחצי האי קרים במתקפה גדולה על הכוח הסובייטי, שהחזיק בחצי האי קרץ' מאז חורף 1941. שלוש הארמיות הסובייטיות שהחזיקו בחצי האי לא הצליחו להחזיק מעמד, ונאלצו להתפנות בדרך הים חזרה לקווקז, לאחר שספגו אבדות כבדות ואיבדו כמעט את כל הציוד הכבד שלהם. לאחר שהסירו את האיום הסובייטי על עורפם חידשו הגרמנים את התקפתם על נמל סבסטופול, ולאחר כחודש של לחימה קשה נאלצו שרידי הכוחות הסובייטיים לפנות את העיר (3 ביולי) לאחר שספגו אבדות כבדות.
הגרמנים העריכו, שהפיקוד הסובייטי יצפה לחידוש המתקפה בחזית המרכזית על מוסקבה, וירכז את כוחותיו העיקריים באזור זה, ולכן החליטו לתקוף בדרום ברית המועצות. הפיקוד הגרמני הניח, שכיבוש דרום ברית המועצות האירופית יגרום מכה אנושה לכלכלה הסובייטית, וליכולתה להמשיך לנהל את המלחמה. קבוצת ארמיות דרום הגרמנית, שכללה 5 ארמיות גרמניות, ו-4 ארמיות של בנות בריתה של גרמניה, נועדה בשלב ראשון לתקוף לכיוון דרום מזרח, במטרה לכבוש את העיר סטלינגרד, ששכנה בעיקול של נהר וולגה, ושימשה מרכז תעשייתי חשוב, ובשלב שני לפנות דרומה, במטרה לכבוש את אזור הקובאן ואת הקווקז.
ב-28 ביוני פתחה קבוצת ארמיות דרום במתקפת הקיץ. כוחות הצבא האדום שעמדו מולה נחלשו מאוד בעקבות האבדות שספגו במתקפה הכושלת על חרקוב, והגרמנים נהנו מעדיפות גדולה בשריון ובמטוסים. תוך זמן קצר התמוטטה ההתנגדות הסובייטית, וכוחות הצבא האדום בחזית הדרומית פתחו בנסיגה מהירה, שהפכה במקרים רבים למנוסת בהלה. ב-19 ביולי כבשו הגרמנים את עיר התעשייה החשובה וורושילובגרד (כיום לוהנסק) וב-28 ביולי כבשו את הערים נובוצ'רקסק ורוסטוב על הדון. בשלב זה היטלר הורה לפצל את כוחות קבוצת ארמיות דרום. קבוצת ארמיות A (הארמייה ה-17 של הוורמאכט וארמיית הפאנצר הראשונה) נועדה לפנות דרומה ולכבוש את הקובאן והקווקז, בעוד קבוצת ארמיות B (הארמייה ה-6 של הוורמאכט וארמיית הפאנצר הרביעית) המשיכה להתקדם מזרחה באגן הדון עד לנהר הוולגה, על מנת לכבוש את סטלינגרד. ככל שהתקרבו הכוחות הגרמניים לסטלינגרד גברה ההתנגדות הסובייטית, וקצב ההתקדמות הגרמני הואט. הפיקוד הסובייטי הזרים תגבורות חזקות לאזור, ורק ב-23 באוגוסט הצליחו כוחות גרמניים לפרוץ עד נהר הוולגה מצפון לסטלינגרד. באותו יום התקיפו מאות מפציצים גרמניים את העיר, גרמו להרס רב והרגו כ-40 אלף אזרחים. הארמייה ה-6 וארמיית הפאנצר ה-4 המשיכו להתקדם באיטיות רבה לכיוון סטלינגרד מצפון ומדרום, וב-10 בספטמבר הגיעו אל הוולגה גם מדרום לעיר. הארמייה הסובייטית ה-62 שהגנה על סטלינגרד מצאה עצמה מבודדת ומכותרת משלושה עברים, כשגבה לנהר הוולגה.
במקביל התקדמו כוחות קבוצת ארמיות A במהירות דרומה. הם השתלטו על אזור הקובן כולו וב-11 באוגוסט כבשו את העיר מייקופ והמשיכו משם אל חופי הים השחור. נדמה היה שאין כוח המסוגל למנוע מהם לכבוש את הקווקז כולו, אולם כשהכוחות הגרמניים הגיעו למרגלות הרי הקווקז הואטה התקדמותם וההתנגדות הסובייטית נעשתה נחושה ויעילה יותר, תוך ניצול תנאי השטח הקשים.
קרב סטאלינגרד
בין 13 בספטמבר ל־18 בנובמבר 1942 ניסה כוח גרמני, שכלל את הארמייה השישית, בפיקודו של הגנרל פרידריך פאולוס ואת ארמיית הפאנצר הרביעית, לכבוש את העיר סטלינגרד. לאחר קרבות רחוב קשים שנמשכו כחודשיים, בהם ספגו שני הצדדים מאות אלפי נפגעים, הצליחו הגרמנים לכבוש למעלה מ-90 אחוז משטח העיר. הארמייה הסובייטית ה-62, בפיקוד הגנרל וסילי צ'ויקוב, נדחקה לכמה כיסים מבודדים, שעומקם המרבי לא עלה על כמה מאות מטרים, כשגבה אל נהר הוולגה הקפוא, אך שרידיה המשיכו להחזיק מעמד, בסיוע הארטילריה הסובייטית, שהפגיזה את הכוחות הגרמניים מהגדה המזרחית של הנהר.
היטלר הורה להקצות את מיטב כוחותיו לכיבוש סטלינגרד. סטלין לעומתו, הקצה להגנת סטלינגרד רק את מינימום הכוחות ההכרחי, ונהג חסכנות רבה בהזרמת תגבורות למגיני העיר. ריתוק הכוחות הגרמניים המובחרים למערכה על סטלינגרד, איפשר לפיקוד העליון הסובייטי לרכז בחשאי כוחות עתודה גדולים וכמויות גדולות של ציוד כבד לצורך התקפת נגד גדולה. ב-19 בנובמבר 1942 החל "מבצע אורנוס", במסגרתו תקפו מאות אלפי חיילים סובייטים בסיוע מאות טנקים את הכוחות הרומניים שהגנו על האגפים של הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד. לאחר 4 ימי לחימה חברו יחידות "חזית סטלינגרד" עם יחידות "החזית הדרום-מערבית" בעיר קלאץ על נהר הדון, והשלימו את כיתור הכוח הגרמני, שכלל כ-300 אלף חיילים, באזור סטלינגרד.
היטלר פקד על כוחותיו שלא לעזוב את סטלינגרד, וניסה להעביר אליהם אספקה בדרך האוויר. כמה מבצעים גרמנים לשבירת המצור הסובייטי נכשלו. וב-10 בינואר 1943 פתחו כוחות סובייטיים חזקים, בפיקוד קונסטנטין רוקוסובסקי, במתקפה הסופית על הכוחות הגרמניים הנצורים באזור סטלינגרד. לאחר 3 שבועות של קרבות קשים, בהם נהרגו כ-100 אלף חיילים גרמנים, נכנעו שרידי הכוחות הגרמניים ב-2 בפברואר 1943, ולמעלה מ-90 אלף חיילים נפלו בשבי הסובייטי. קרב סטלינגרד הוכרע בניצחון הצבא האדום ונחשב לנקודת המפנה המשמעותית ביותר בניצחון בעלות הברית על גרמניה.
קרב קורסק
250px|ממוזער|טנק טיגר מסייע להתקדמות חיילי הואפן אס אס במהלך קרב קורסק, יוני 1943.
לאחר ניצחונם בקרב סטלינגרד התקדמו הכוחות הסובייטים בחזית הדרומית במהירות מערבה, וכוחות החלוץ של הצבא האדום פרצו לאגן הדונייץ והגיעו עד למרחק קצר מנהר דנייפר. אולם בשלב זה המתקפה הסובייטית הואטה, עקב התארכות קווי אספקה, בלאי מואץ של כלי הרכב, ואובדן התנופה. במרץ 1943 פתחה קבוצת ארמיות דרום בפיקודו של אריך פון מאנשטיין בהתקפת נגד רבת עוצמה, במהלכה נכבשו מחדש חרקוב, בלגורוד וחלק גדול מאגן הדון הצפוני, והחזית בדרום רוסיה התייצבה. משהגיע אביב 1943 היו הכוחות היריבים מתוחים על פני מאות קילומטרים של חזית רציפה מן הצפון עד הדרום, כאשר במרכז, בנקודה הרחוקה ביותר אליה הצליח הצבא הסובייטי להגיע במהלך מתקפת החורף שלו, נוצרה בליטה סובייטית גדולה בקו החזית מסביב לעיר קורסק.
מיבלט קורסק נראה לפיקוד העליון הגרמני כמקום האידיאלי להנחתת מהלומה מוחצת על הצבא הסובייטי בקיץ 43. הוורמאכט ניצל את התקופה הרגועה יחסית שבין החורף ובין האביב להתחדשות ולהתחמשות. כוחות רעננים הוזרמו לחזית, כשהם מצוידים בטנקים ובתותחים מתנייעים חדישים. הסובייטים, מצדם, תוך ניצול מידע מודיעיני מדויק, חיזקו את מבלט קורסק בתותחים ובשריון בקצב מהיר בהרבה מקצב ההתחמשות של הכוחות שממולם. הצבא האדום ביצר היטב את שטח המיבלט ויצר מערך הגנה לעומק, שכלל מספר רב של קווי הגנה מבוצרים, במטרה לספוג את תנופת המתקפה הגרמנית, ולשחוק את הכוחות התוקפים. בעומק מערך ההגנה הסובייטי הוצבו עתודות משוריינות רבות עוצמה, ככוח לביצוע התקפות נגד.
ב-5 ביולי 1943 פתח הצבא הגרמני בהתקפה תחת שם הקוד "מבצע ציטאדלה" (מבצע מצודה). הכוחות הגרמניים, שכללו 3 ארמיות מתוגברות, ניסו ללכוד את כוחות הצבא האדום בבליטת קורסק באמצעות תנועת מלקחיים. ההתקפה הגרמנית בצפון הבליטה לא הצליחה להשיג התקדמות משמעותית, ולאחר חמישה ימי לחימה נעצרה לגמרי, לאחר שהכוחות התוקפים ספגו אבדות כבדות. ב-12 בחודש עברו הכוחות הסובייטיים להתקפת נגד, שתוכננה מראש, על הכוחות הגרמניים שהחזיקו בבליטת אוריול מצפון לבליטת קורסק (מבצע קוטוזוב), ואילצו את הכוח התוקף לחזור לעמדות המוצא שלהם. ההתקפה הגרמנית בדרום בליטת קורסק זכתה להצלחה גדולה יותר, והצליחה לחדור לעומק של למעלה מ-30 ק"מ לפני שנבלמה על ידי כוחות עתודה סובייטיים שהוטלו למערכה, ובראשם הארמייה המשוריינת החמישית של המשמר (הגוורדיה). עד 23 ביולי נאלץ גם הכוח הגרמני בדרום הבליטה לחזור לעמדות המוצא שלו. ב-3 באוגוסט פתח הצבא הסובייטי במתקפה מדרום לבליטת קורסק (מבצע רומיאנצב), ולקראת סוף אוגוסט הצליח לשחרר את העיר חרקוב. במקביל המשיכו הכוחות הסובייטיים במתקפתם מצפון לבליטת קורסק, ועד 18 באוגוסט נאלצו הגרמנים לסגת מכל שטח בליטת אוריול.
אף על פי ששני הצדדים סבלו אבדות כבדות ביותר במהלך קרב קורסק ומתקפות הנגד הסובייטיות שבאו בעקבותיו, התוצאה הייתה ניצחון אסטרטגי סובייטי מכריע. הגרמנים איבדו את היוזמה האסטרטגית בחזית המזרחית ונאלצו לעבור למגננה עד לסוף המלחמה. הייתה זו הפעם הראשונה שהצבא האדום הוכיח את יכולתו להתמודד כשווה מול שווה מול הצבא הגרמני, והצליח לבלום את מתקפת הקיץ הגרמנית. קרב קורסק ידוע גם כקרב הטנקים הגדול ביותר בהיסטוריה. השתתפו בו למעלה מ-6,000 טנקים ותותחים מתנייעים משני הצדדים, שלחמו בשטח מצומצם יחסית.
ההתקדמות לאחר קורסק - כיבושה מחדש של אוקראינה
לאחר קרב קורסק פתח הצבא האדום במתקפה לכל אורך החזית מסמולנסק דרומה, ועד לסוף ספטמבר הגיעו כוחותיהם עד לנהר הדנייפר כמעט לכל אורכו.
הגרמנים ניסו להקים קו הגנה מבוצר על הגדה המערבית של הדנייפר, והאמינו שיוכלו לעצור שם את המשך ההתקדמות הסובייטית, אך כוחות הצבא האדום הפתיעו אותם, חצו את הנהר תוך כדי תנועה במהלך קרב דנייפר, והצליחו להקים מספר רב של ראשי גשר קטנים בגדה המערבית של הנהר. בראשית נובמבר פרצו הכוחות הסובייטיים מראש גשר בו החזיקו מצפון לעיר קייב וב-6 בחודש שחררו את בירת אוקראינה. למרות התקפת נגד גרמנית מוצלחת באזור העיר ז'יטומיר בדצמבר 1943, הצליח הצבא האדום להשתלט עד לסוף השנה על שטחים נרחבים בגדה המערבית של הדנייפר, והשלים את שחרור כל שטח אוקראינה המזרחית.
הגרמנים התעקשו להחזיק בבליטה בקו החזית באזור העיר קורסון, על הגדה המערבית של הדנייפר, וקיוו להשתמש בה כקרש קפיצה להתקפת נגד, שתהדוף את הצבא האדום אל מעבר לנהר. אולם הסובייטים הקדימו אותם, ובפברואר 1944, במסגרת קרב קורסון-צ'רקסי, כיתרו את הכוחות הגרמניים בבליטה במתקפת מלקחיים שביצעו החזיתות של קונייב וואטוטין. לאחר כשבועיים של קרבות עזים, תוך הדיפת ניסיונות גרמניים לחבור לכוחות המכותרים, השלימו הסובייטים את חיסול הכיס הגרמני. הצבא האדום, אף על פי שגם הוא ספג אבדות כבדות במהלך הקרבות סביב כיס קורסון, ניצל את חולשת קבוצת ארמיות דרום, כדי להמשיך בהתקדמות מהירה מערבה, ובמרס 1944 כבר הגיעו כוחותיו עד לגבולות רומניה.
ההתקדמות ב-1944
בראשית 1944 עדיין נמצא הצבא הגרמני בעומק מאות ק"מ בשטח ברית המועצות. לקראת סוף אותה שנה הגיע הצבא האדום למרחק קצר מגבולות גרמניה. במהלך המתקפות שביצע הצבא האדום ב-1944 נגרמו לצבא הגרמני ולבעלי בריתו מיליוני אבדות בהרוגים, פצועים ושבויים. הצבא הסובייטי לא הסתפק בשחרור כל השטחים שאבדו לברית המועצות מראשית המלחמה. כוחותיו חדרו עמוק לשטח פולין, והשתלטו על חלק גדול ממדינות הבלקן (רומניה, בולגריה והונגריה).
הצבא האדום, נהנה בשלב זה מעדיפות גדולה בכוח אדם ובציוד כבד על פני הצבא הגרמני בחזית המזרחית, לא ניסה לתקוף לכל אורך החזית, אלא הנחית על הגרמנים שורה של מתקפות, בכל פעם בגזרה שונה. הפיקוד הסובייטי ניצל את העובדה שהיוזמה הייתה בידיו, כדי "להרקיד את הגרמנים לצלילי חלילו". הוא הצליח כמעט תמיד להשיג "הפתעה טקטית", להטעות את הפיקוד הגרמני ביחס למיקום המתקפה הבאה, ולרכז עדיפות כוחות מכרעת בגזרה שנבחרה להתקפה.
1944 נודעה כשנת "עשרת הניצחונות". בינואר הצליחו כוחות הצבא האדום לפרוץ את טבעת המצור הגרמנית סביב לנינגרד, לאחר כשנתיים וחצי של מצור. הצבא האדום יצא למבצע לנינגרד-נובגורוד והגרמנים נאלצו לסגת לגבולות אסטוניה. בראשית מרץ פתחה החזית האוקראינית הראשונה בפיקוד איבן קונייב במתקפת בזק באוקראינה, שהפתיעה לחלוטין את הפיקוד הגרמני, וחדרה עמוק לשטח רומניה, לאחר שחצתה תוך כדי תנועה את הנהרות בוג, דניסטר ופרוט. במהלך החודשים אפריל ומאי השלימו ה"חזיתות" (קבוצות הארמיות) בפיקודם של פטרוב, מלינובסקי וטולבוחין, את שחרור דרום אוקראינה, ואת כיבוש חצי האי קרים. הארמייה הגרמנית שהגנה על קרים סבלה אבדות כבדות, ורק חלק קטן ממנה הצליח להתפנות מקרים בדרך הים. ביוני שוחררו השטחים שנכבשו על ידי צבא פינלנד בקרליה, והתקדמות הצבא האדום יצרה איום על הלסינקי. הממשלה הפינית החלה בגישושים לקראת שביתת נשק עם ברית המועצות וב-19 בספטמבר נחתם הסכם שביתת הנשק, במסגרתו הסכימה פינלנד לנתק את היחסים עם גרמניה, ולדאוג להוצאת כל הכוחות הגרמניים משטחה (מלחמת לפלנד). בהמשך חדרו כוחות סובייטיים לצפון מזרח נורווגיה והשתלטו על נמל קירקנס (Kirkenes) וסביבתו.
ב-23 ביוני 1944 נפתחה מתקפת הקיץ הסובייטית בבלארוסיה (מבצע בגרטיון) בהשתתפות כוחות מ-4 חזיתות. המתקפה הפתיעה לחלוטין את הפיקוד הגרמני, שהיה משוכנע שהצבא האדום מתכוון להמשיך לתקוף בדרום, בשטח אוקראינה, וריכז שם את עתודותיו הניידות. הכוחות הסובייטיים, שהתקדמו במהירות רבה, שחררו את כל שטח בילרוסיה, חדרו עמוק לפולין והגיעו עד למרחק קצר מוורשה. במהלך המתקפה הסובייטית הושמדו 25–35 דיוויזיות גרמניות מקבוצת הארמיות מרכז, ומאות אלפי חיילים גרמנים נפלו בשבי. ביולי פתחו כוחותיו של קונייב במתקפה מקבילה, במהלכה השלימו את שחרור אוקראינה המערבית, כבשו את הערים לבוב ולובלין, הגיעו אל נהר הוויסלה מדרום לוורשה, ואף הצליחו לתפוס ולהחזיק ראש גשר גדול בגדה המערבית של הנהר.
לאחר עצירת ההתקדמות הסובייטית בפולין העביר הפיקוד הסובייטי את המאמץ העיקרי שלו דרומה, לאזור הבלקן. ב-20 באוגוסט תקפו הכוחות הסובייטיים את הכוחות הגרמניים והרומניים, שהגנו על קו נהר הסיראט בצפון רומניה. עד סוף החודש התמוטטה קבוצת ארמיות דרום הגרמנית כליל, ויותר מ-400 אלף חיילים נפלו בשבי, כולל מרבית הארמייה השישית הגרמנית, שהוקמה מחדש לאחר סטלינגד. כוחות הצבא האדום התקדמו במהירות דרומה. בוקרשט נפלה ב-31 באוגוסט, וב-2 בספטמבר נכבשו שדות הנפט של פלויישטי, מקור הנפט הגולמי העיקרי של גרמניה הנאצית.
בראשית ספטמבר נכנסו כוחות הצבא האדום לבולגריה ללא התנגדות, ותוך מספר ימים הוקמה שם ממשלה חדשה, שמיהרה להכריז מלחמה על גרמניה. הכוחות הסובייטיים המשיכו בהתקדמות מהירה דרך בולגריה, נכנסו לצפון יוגוסלביה, חברו עם צבא הפרטיזנים של טיטו, וב-20 באוקטובר שחררו את בלגרד.
באוקטובר חדרו הכוחות הסובייטיים להונגריה המזרחית, אך התקדמותם הואטה מאוד, לאחר שנתקלו בהתנגדות עזה של כוחות הונגריים וגרמניים מתוגברים. בודפשט נכבשה על ידי הצבא האדום רק בראשית פברואר 1945 לאחר קרבות קשים, וכיבוש הונגריה הושלם בסוף מרץ 1945.
המתקפה המשמעותית האחרונה של הצבא האדום ב-1944 הונחתה בגזרה הצפונית. בספטמבר הצליחו הכוחות הסובייטיים לכבוש מחדש את רוב שטחן של המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא), אך כוח גרמני חזק, קבוצת ארמיות צפון, החזיק מעמד באזור חצי האי קורלנד עד לסוף המלחמה, שאז הלך לשבי כגוף אחד, יחד עם כל מפקדי הכוח, ובראשם גנרל קרל הילפרט.
מהוויסלה עד ברלין
שמאל|ממוזער|אנדרטה לצבא האדום בווינה
ב-12 בינואר 1945 פתחו הסובייטים במתקפה על הכוחות הגרמניים, שהחזיקו בפרוסיה המזרחית ובפולין (מבצע ויסלה-אודר). כוחותיהם של המרשלים ז'וקוב, קונייב, רוקוסובסקי וצ'רניאחובסקי התקדמו במהירות רבה תוך השמדת חלק גדול מ-6 הארמיות הגרמניות שעמדו מולם. לקראת סוף מרץ 1945 השלים הצבא האדום את השתלטותו על כל השטח שממזרח לנהרות אודר ונייסה, וכוחותיו התייצבו בעמדות זינוק לקראת המתקפה הסופית על הבירה הנאצית, ברלין. כוחות נוספים השמידו את הכוחות הגרמניים שהחזיקו בהונגריה ובאוסטריה וכבשו את בודפשט ואת וינה.
ב-16 באפריל 1945 פתחו הכוחות הסובייטיים במתקפה הסופית על ברלין. למרות התנגדות נואשת של הכוחות הגרמניים שהגנו על מרחב ברלין, הצליחו 3 החזיתות הסובייטיות שהשתתפו במבצע להבקיע את מערכי ההגנה, שהגנו על דרכי הגישה לברלין, והגיעו לפרברי העיר ב-21 באפריל. ב-25 באפריל הושלם כיתורה של ברלין על ידי כוחותיהם של ז'וקוב ושל קונייב, כשאדולף היטלר עודו בתוכה. הלחימה בתוך ברלין ערכה כ-10 ימים, במהלכה סבלו הכוחות התוקפים אבדות כבדות. רק ב-2 במאי, לאחר התאבדותו של היטלר, נכנעו שרידי הכוחות הגרמניים שהגנו על העיר. ב-9 במאי חתמו נציגי הפיקוד העליון הגרמני על הסכם הכניעה הרשמי, אך כוחות קבוצת ארמיות מרכז בצ'כוסלובקיה, המשיכו להילחם עד 11 במאי.
המלחמה נגד יפן
לאחר סיום הלחימה באירופה הצטרפה ברית המועצות למלחמה נגד האימפריה היפנית כפי שהבטיח סטלין לרוזוולט ולצ'רצ'יל במהלך ועידת יאלטה. ב-8 באוגוסט 1945, יומיים לאחר הטלת הפצצה האטומית על הירושימה, הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, וכוחותיה פתחו במתקפה גדולה על צבא קוואנטונג היפני בצפון סין. תוך פחות משבועיים השתלטו הכוחות הסובייטיים (שכללו שלוש חזיתות) על מנצ'וריה כולה, דרום סחלין והאיים הקוריליים, והנחילו לכוחות היבשה של הצבא היפני את התבוסה הגדולה ביותר שספגו במהלך המלחמה כולה. הכוחות היפניים המשיכו להתנגד להתקדמות הכוחות הסובייטיים גם לאחר הודעת הכניעה של קיסר יפן ב-15 באוגוסט. ב-2 בספטמבר במסגרת טקס הכניעה הרשמי של יפן, שנערך על סיפונה של אוניית המערכה האמריקאית "מיזורי", נכנעו היפנים גם בפני ברית המועצות.
ארגון הצבא האדום
הצבא האדום אורגן ביחידות אופרטיביות עצמאיות - דיוויזיות. כמה דיוויזיות (בדרך כלל, 2-4) התכנסו לקורפוס וכמה קורפוסים (בדרך כלל, 2-4) היו ארמייה. כמה ארמיות (בדרך כלל, 2-4) היוו "חזית". בתקופת מלחמת העולם השנייה אורגנו כוחות השריון הסובייטיים בצורה שונה. הקורפוס המשוריין החליף את הדיוויזיה המשוריינת כיחידה אופרטיבית אורגנית רב זרועית, שכללה מספר חטיבות טנקים, חי"ר ממונע (במשאיות) ותותחים מתנייעים. קורפוס משוריין כלל כ-300 טנקים, שווה ערך לדיוויזיה משוריינת בצבאות המערב.
המונח המקביל באנגלית הוא "קבוצת ארמיות". היו גם בריגדות ויחידות עצמאיות אחרות, אך מספרן ירד עם הזמן.
כאמור, היחידה העצמאית העיקרית הייתה דיוויזיה. היו מספר סוגים עיקריים (סוגים נוספים לא היו בשימוש נרחב):
דיוויזיית רגלים (קלעים בטרמינולוגיה הרוסית)
דיוויזיית פרשים
דיוויזיית צנחנים
דיוויזיה ממוכנת
דיוויזיית שריון - ההבדל העיקרי בין דיוויזיה משוריינת לממוכנת הוא במספר וסוג הטנקים. היחס בין יחידות טנקים ליחידות אחרות בדיוויזיית שריון הוא גדול יותר.
דיוויזיה הררית
פרט לכוחות שהיו למפקד החזית בדיוויזיות השונות היו עתודות מטכ"ל שהיו בפיקוד הישיר של הסטאבקה וניתנו למפקד החזית לצורך השלמת המשימה. הרוסים קראו לזה "עוצבות עצמאיות", למשל דיוויזיית חי"ר העצמאית מספר 34. בדרך כלל, לגדודים ולאוגדות לא היו שמות ייחודיים והם נבדלו במספרם. בדרך כלל המספר ציין את תאריך ההקמה היחסי. ככל שהמספר היה נמוך יותר, כך היחידה הייתה ותיקה יותר. היו יוצאים מהכלל, אך הם היו מעטים.
הצי הסובייטי היה חלש יחסית ועיקר כוחו היה בצוללות. לא נעשה כמעט כל שימוש ב-150 צוללותיו של הצבא האדום כיוון שהגרמנים מיקשו את הנמלים הרוסיים בתחילת המלחמה.
הצבא האדום לאחר מלחמת העולם השנייה
ב-1946 השם שונה רשמית ל"הצבא הסובייטי".
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עסק הצבא הסובייטי בעיקר בהתעצמות אסטרטגית לקראת אפשרות של סכסוך מזוין מול ארצות הברית ונאט"ו, וכן כתוצאה בלתי נמנעת של מרוץ החימוש הגרעיני.
בהתאם להנחיות הממשלה הצבא עסק בדיכוי המרד המזרח גרמני ב-1953, התקוממות הונגריה 1956 והאביב של פראג ב-1968.
מבחינה מספרית היה זה הצבא הגדול בעולם, ותחומי היתרון המסורתיים שלו על פני המערב היו: כמות הטילים הבליסטיים, צוללות משוכללות במספר רב, כמות הטנקים במזרח אירופה וכמות קני הארטילריה. כוחות משמעותיים של הצבא האדום הוצבו מחוץ לגבולות ברית המועצות, בשטח מדינות הגוש הסובייטי לרבות קובה.
פיקוד הצבא
בהתאם להחלטת הממשל הסובייטי בשנים 1918-1914, "המועצה המהפכנית הצבאית" (ברוסית: Революционный военный совет) ניהלה את הצבא. בראשה עמדו:
לאון טרוצקי (6 בספטמבר 1918 - 26 בינואר 1925)
מיכאיל פרונזה (26 בינואר 1925 - 31 באוקטובר 1925)
קלימנט וורושילוב (6 בנובמבר 1925 - 20 ביוני 1934)
ב-1934 המועצה בוטלה והפיקוד העליון עבר לשר ההגנה (מונה קלימנט וורושילוב).
הכוחות המזוינים במתכונתם הנוכחית נוסדו ב-7 במאי 1992, לאחר התפרקות ברית המועצות. כל אחת מהמדינות שהיו חלק מברית המועצות הקימה צבא משלה - שהחליף את הכוחות המזוינים של ברית המועצות. משרד ההגנה של רוסיה הוא המשרד הממשלתי האחראי עליהם. לרוסיה יש את מספר הטנקים הגדול ביותר בעולם (כ-23 אלף טנקים פעילים מתוכם מעל לאלף טנקים מדגם T90, טנק המערכה המתקדם ביותר של רוסיה, המהווה את השידרה העיקרית של השריון הרוסי). כמן כן לרוסיה את מספר המפציצים וצי הצוללות הגדולים ביותר.
התקציב הצבאי של רוסיה הוא מהגבוהים ביותר בכל יבשת אירופה ומהווה כשביעית מהתקציב הצבאי של ארצות הברית. רוסיה וארצות הברית הן שתי המדינות היחידות בעולם בעלות "טריאדה גרעינית".
התפרקות הצבא האדום
לאחר שפורקה ברית המועצות רשמית ב-31 בדצמבר 1991, היה הצבא הסובייטי נתון במצב קפאון, ניסיון לשמרו כצבא חבר המדינות נכשל, אף שבפברואר 1992 הוקם רשמית הפיקוד הבכיר של צבא חבר המדינות, שנותר עד היום כפיקוד לתיאום גרידא. בינתיים הכריזו היחידות הצבאיות הפזורות ב-15 הרפובליקות הסובייטיות על נאמנותן לממשל הרפובליקני בכל רפובליקה ובכך הבטיחו את עצמאותן הצבאית של המדינות החדשות שירשו את ברית המועצות.
ב-7 במאי 1992, הוקם משרד ההגנה הרוסי כיורש למשרד הסובייטי. ב-16 במרץ 1992 חתם נשיא רוסיה בוריס ילצין על צו לייסוד הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, המנוהלים על ידי הפיקוד העליון של המטה הכללי ומשרד ההגנה. ב-7 במאי 1992 הוקם משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית. שר ההגנה הראשון היה גנרל הצבא פאבל גראצ'ב.
ראו גם
צבא הפדרציה הרוסית
עיטורי צבא הפדרציה הרוסית
עיטורי הצבא האדום
מקהלת הצבא האדום
דרגות הכוחות המזוינים של רוסיה
טנקים רוסיים וסובייטיים
לקריאה נוספת
Glantz, David, Colossus Reborn, University Press of Kansas
Glantz, David. Stumbling Colossus, University Press of Kansas
קישורים חיצוניים
25 שנה לצבא האדום, ארכיון הסרטונים של AP, מרץ 1943 (ברוסית)
יום בחיי הצבא האדום, 1940, ארכיון הסרטונים של AP (ברוסית, 52 דקות)
הערות שוליים
*
קטגוריה:הכוחות המזוינים של ברית המועצות
הצבא האדום
אדום
קטגוריה:צבאות עבר | 2024-09-29T07:03:58 |
צבא ארצות הברית | צבא ארצות הברית (באנגלית: United States Army) הוא הזרוע העיקרית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית האחראית על פעולות יבשתיות. בנוסף לכך, צבא ארצות הברית הוא הזרוע הוותיקה והגדולה בין כל הזרועות המרכיבות את הכוחות המזוינים של ארצות הברית. שורשיו של צבא ארצות הברית נטועים במלחמת העצמאות האמריקנית בתור הצבא הקונטיננטלי שנוסד ב-14 ביוני 1775. הצבא הקונטיננטלי הוחלף רשמית על ידי צבא ארצות הברית בהוראת הקונגרס הקונטיננטלי לאחר סיום המלחמה, ב-3 ביוני 1784.
מאז השתתף צבא ארצות הברית בכל עימות מזוין של ארצות הברית והוציא אל הפועל את המבצעים הצבאיים הגדולים בהיסטוריה, בהם פלישת בעלות הברית לסיציליה והפלישה לנורמנדי. כיום, צבא ארצות הברית כפוף למשרד הצבא, אחד משלושת המשרדים המרכיבים את משרד ההגנה האמריקני. בראש הצבא עומד מזכיר הצבא, והקצין הבכיר ביותר בו הוא ראש המטה של הצבא.
נכון ל-2023 מונים הכוחות הסדירים של הצבא כ-452,000 חיילים, בנוסף לכ-195,000 חיילי מילואים ו-335,000 חיילים שמשרתים כחלק מהמשמר הלאומי של הצבא.
משימות
משימות צבא ארצות הברית הן:
לשמר את השלום והביטחון, ולספק הגנה, לארצות הברית, קהיליותיה, שטחים בבעלותה, וכל שטח אחר שמוחזק על ידי ארצות הברית;
לתמוך במדיניות הלאומית;
ליישם מטרות לאומיות;
לגבור על כל אחריות של פעולות אלימות שמסכנות את שלום וביטחון ארצות הברית.
בנוסף לכך, הצבא מחלק את הזמנים לשלוש תקופות, כשבכל אחת מהן הוא פועל בצורה אחרת:
תקופת שלום – על צבא ארצות הברית לשמר את השלום.
תקופת עימות – על צבא ארצות הברית לפתור את העימות ולמנוע מלחמה.
תקופת מלחמה – על צבא ארצות הברית להילחם ולנצח במלחמה.
ערכים
בסביבות אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, הוחלט בצבא ארצות הברית לאמץ רשמית את מה שנודע עד אז כ-"7 ערכי היסוד" וללמדם לטירונים.
7 ערכי היסוד הם:
נאמנות – לרחוש אמונה ונאמנות לחוקת ארצות הברית, לצבא, ליחידה, ולחיילים העמיתים.
חובה – למלא את מחויבותיך.
כבוד – לנהוג כלפי אחרים כפי שהם אמורים להיות נהוגים.
שירות מסור לזולת – השם את רווחת האומה, הצבא, ועמיתיך לפני שלך.
הגינות – לחיות את ערכי הצבא.
יושר – עשה את מה שנכון, גם חוקית וגם מוסרית.
אומץ אישי – להתמודד עם פחד, סכנה, או מצוקה, גם גופנית וגם מוסרית.
היסטוריה
מקורות
שמאל|ממוזער|225px|קרב יורקטאון
הצבא הקונטיננטלי הוקם ב-14 ביוני 1775 בהוראת הקונגרס הקונטיננטלי כצבא מאוחד של 13 המושבות כנגד הממלכה המאוחדת, כשג'ורג' וושינגטון מונה למפקד הצבא. הצבא הורכב בעיקר מלוחמים ששירתו אצל הכוחות הבריטיים וממיליציות קולוניאליות שונות. עם התקדמות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, הצבא הקונטיננטלי נהנה מסיוע רב מצד צרפת (סיוע שהתבטא במימון, משאבים, ולימוד טקטיקות צבאיות) ופרוסיה (שהתבטא במדריכים).
ג'ורג' וושינגטון השתמש בטקטיקת פגע וברח, כשהוא תוקף את הצבא הבריטי בנקודות חלשות שלו. תחת פיקודו של וושינגטון, הצבא הקונטיננטלי הצליח לנצח את הצבא הבריטי במקומות דוגמת טרנטון ופרינסטון, לאחריהם הוא פנה דרומה. עם סיוע צרפתי, ספרדי, והולנדי, ולאחר ניצחון בקרב יורקטאון, הצליח הצבא הקונטיננטלי לגבור סופית על הצבא הבריטי, ובכך הושגה עצמאותה של ארצות הברית (לראשונה בהיסטוריה הצלחה בניסיון הפיכה קולוניאלי).
הצבא הקונטיננטל פורק לאחר המלחמה, כשאת מקומו תופסים גופים צבאיים שונים לכל המושבות בנפרד, למעט חטיבה אחת שהגנה על אזור צפון מערב וסוללת ארטילריה אחת בניו יורק. עם זאת, בשל המלחמות עם השבטים הילידים, תושבי ארצות הברית הבינו שעליהם להחזיק בצבא מאוחד ומאומן.
המאה ה-19
במאה ה-19 נמשך עיצוב דמותה של המדינה הצעירה, לאחר הכרזת העצמאות (1776) משלטון בריטניה וקבלת החוקה של ארצות הברית (1787). 13 המושבות, שהחלו את דרכן עם ההתיישבות הראשונה בווירג'יניה ב-1608, הפכו למדינה עצמאית לכל דבר ועניין, אפילו במושגים של המאה ה-21. אמנם, המסגרת המדינתית של ארצות הברית הוגדרה, באופן חסר תקדים לתקופתה, כפדרציה, קרי, איחוד של מדינות שונות, הממשיכות לקיים את מסגרותיהן השלטוניות הנפרדות, אך, במקביל, סרות למשמעתם של מוסדות שלטון משותפים המחייבים את כולן באותה מידה. המוסדות הפדרליים של ארצות הברית הם: הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת; הסנט ובית הנבחרים, המהווים יחדיו את הרשות המחוקקת; בית המשפט העליון, כערכאה שיפוטית העומדת בראש הרשות השופטת ומשמשת כמפרשת היחידה של החוקה וצבא ארצות הברית, כצבא פדרלי הכפוף ישירות לנשיא.
החוקה של ארצות הברית, שאושררה בכל המדינות, היא למעשה הדבק המאחד את כל מרכיביה של הפדרציה. לה נשבעים אמונים כל המבקשים לקבל אזרחות של ארצות הברית. עם זאת, עמדה החוקה הזאת במבחנים קשים במהלך המאה ה-19. לחלק ממבחנים אלה הייתה משמעות צבאית וצבא ארצות הברית נאלץ להתמודד לעיתים בשדה הקרב כדי שהמדינה הצעירה תמשיך להתקיים ולפעול, כפי קבעו האבות המייסדים.
במאה ה-19 נקבעו באורח סופי יחסי הכוחות בין הממשל המרכזי לבין המדינות בברית. הנושא הוכרע בשדה הקרב במלחמת האזרחים בין מספר מדינות דרומיות, שבקשו לפרוש מהברית לבין מספר מדינות צפוניות, בהנהגת הממשל המרכזי, שהתנגדו לכך. במסגרת ניצחון הצפון במאבק זה בוטל מוסד העבדות והחוקה תוקנה בהתאם; הנשיא המכהן, אברהם לינקולן, נרצח; מאות אלפים אבדו את חייהם; הפדרציה המשיכה להתקיים והממשל המרכזי שוב לא אוים; האופי החקלאי של המדינה החל להשתנות ונכנע לתהליכים תעשייתיים מוגברים; ההתפשטות הטריטוריאלית מערבה הסתיימה עם ההגעה לחופי האוקיינוס השקט ונקבעו גבולותיה הסופיים של המדינה.
במאה זו נקבע ניצחונם המוחלט של המתיישבים הלבנים על הילידים (האינדיאנים). צבא ארצות הברית גרש אותם ממקומות מושבם לשמורות מיוחדות. פעולות צבאיות אלה נעשו במרבית המקרים בכוח הזרוע ובאכזריות רבה. היסטוריונים בני זמננו משתמשים במושגים רצח עם וטיהור אתני כדי לתאר את הפעולות הללו. בני התקופה הקולוניאליסטית הזו, הן בארצות הברית והן ברחבי העולם, היו סובלניים יותר כלפי אירוע היסטורי זה.
ארצות הברית נהגה לשלם לגורמים שונים בחופו הדרומי של הים התיכון כדי שלא יפגעו באינטרסים המסחריים ובשיט של ספינותיה באזור. ב-1801 הכריז הפחה של טריפולי מלחמה על ארצות הברית ואף השתלט על הספינה פילדלפיה, שעלתה על שרטון מול טריפולי. ב-1804 הופיעה שייטת של ארצות הברית ובתגובה הרעישה את טריפולי. צוות מיוחד עלה על הפילדלפיה והעלה אותה באש כדי למנוע את נפילתה לידי המקומיים. בעקבות פעולה צבאית מרוחקת זו נחתם הסכם חיובי מבחינת ארצות הברית עם שליטי טריפולי.
בשנת 1812 ארצות הברית יצאה למלחמה נגד בריטניה בה ידה הייתה על התחתונה. על אף שבמהלך המלחמה הוכיח צבא ארצות הברית את מקצוענותו כשהדף את הכוחות בריטיים באזור הניאגרה ואת ניסיון הפלישה הבריטית בניו אורלינס, הוא נכשל בהגנה על וושינגטון הבירה שנשרפה כליל על ידי חיילים בריטיים.
ב-1817 פרץ צבא ארצות הברית בפיקודו של הגנרל ג'קסון לתחומי פלורידה, שנשלטה באותה תקופה עדיין על ידי ספרד. מטרת הפעולה הייתה מרדף אחרי אינדיאנים, שהשמידו מהמארב יחידה צבאית, שכללה נשים וילדים. הפעולה ארכה כשנתיים, העכירה את יחסי ארצות הברית ובריטניה ובסופה ויתרה ספרד על שליטתה בפלורידה ומכרה אותה לארצות הברית תמורת 5 מיליון דולר.
בתחילת שנות ה-30 פרץ עימות גלוי בין מדינת קרוליינה הדרומית לבין הממשל המרכזי בשאלת סמכותו של האחרון להטיל מכסי מגן, בניגוד לאינטרסים של המדינה הבודדת בברית. הנשיא אנדרו ג'קסון, הגנרל לשעבר, גילה נחישות ושלח צבא לתגבור המאחז הצבאי במבואות עיר הנמל צ'ארלסטון. מטרתו הייתה להרתיע והיא הושגה במלואה. מלחמת האזרחים נמנעה בשלב זה.
עד מלחמת האזרחים השתתף הצי של ארצות הברית במבצעים שנועדו למנוע את סחר העבדים השחורים מאפריקה מלהגיע לחופי המדינה. זאת, לאחר שהקונגרס הוציא את סחר העבדים מחוץ לחוק החל מ-1808.
בין השנים 1816 ל-1860 הייתה מקובלת בציבור השקפת העולם בדבר הייעוד הגלוי של ההתיישבות ביבשת אמריקה הצפונית. השקפת עולם זו, יחד עם אינטרסים כלכליים מובנים מאליהם, הניעה בעיקר את המתיישבים האמריקנים, שדחפו את גבולות המדינה מערבה ודרומה. הדבר התבטא גם בהתכתשויות בין צבא ארצות הברית לשבטים הילידים. בנוסף לכך, ארצות הברית יצאה למלחמה עם מקסיקו בה ידה הייתה על העליונה והיא הצליחה לכבוש שטחים שעתידים להיכלל במדינות קליפורניה, נבדה, יוטה, קולורדו, אריזונה, ויומינג, וניו מקסיקו.
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה המלחמה היקרה ביותר בהיסטוריה האמריקנית במונחים של חיי אדם. במהלך המלחמה, צבא הקונפדרציה של מדינות הדרום הוביל באיכותו על צבא האיחוד של מדינות הצפון ואף ניצח במקומות רבים, אך היכולת התעשייתית הגדולה יותר של האיחוד, יחד עם אוכלוסייה גדולה הרבה יותר השפיעו על המלחמה, ובסופו של דבר צבא ארצות הברית הצליח להפוך את הגלגל בקרב גטיסברג במזרח וקרב ויקסברג במערב. בסך הכל, נהרגו במלחמה כ-8% מכלל הגברים האמריקנים בני 13 ל-43 (6% מכלל הגברים במדינות הצפון בגילאים האלה נהרגו לעומת 18% מכלל הגברים במדינות הדרום).
לקראת סוף המאה ה-19 החלה ארצות הברית בפעילות קולוניאליסטית, כמו מקבילותיה האירופאיות. המבטים הופנו תחילה לאוקיינוס השקט ולדרכי המסחר עם סין. ב-1891 נשלחו נחתים להוואי כדי להגן על האינטרסים המסחריים והכלכליים של הסוחרים האמריקניים באי. המלכה המקומית הודחה והוואי הפכה לרפובליקה, שסופחה רשמית לארצות הברית ב-1900.
החל מ-1878 החלה תחרות בין ארצות הברית, גרמניה ובריטניה על השליטה באיי סמואה, שבדרום האוקיינוס השקט. ב-1900 הוסכם על השתלטות ארצות הברית על חלק מאיים אלה וחלקם האחר עבר לגרמניה. בריטניה זכתה בפיצוי כספי.
ב-1895 התערבה ארצות הברית בסכסוך גבולות בין גיאנה הבריטית לבין ונצואלה. מאחר שבריטניה סירבה לקיים הליך בוררות איימה ארצות הברית בהפעלת דוקטרינת מונרו, הקובעת את עליונותם של אינטרסים אמריקניים על כל שלטון קבוע של מדינה אירופאית ביבשת אמריקה. פירוש הדבר היה התמודדות צבאית בין הציים של שתי המדינות, אף על פי שלצי הבריטי היה יתרון של 5:1 על זה של ארצות הברית. לבסוף הסכימה בריטניה לבוררות וסכנת המלחמה בין שתי המדינות הידידות חלפה.
עם ההגעה לאוקיינוס השקט וסיום ההתפשטות מערבה הוסט הייעוד הגלוי של האמריקנים לאימפריאליזם, קרי, כיבושים מחוץ לגבולות ארצות הברית. חיל הים של ארצות הברית, שדורג ב-1880 במקום ה-12 בעולם, דורג ב-1900 במקום השלישי.
עוד בימי הנשיא תומאס ג'פרסון, בתחילת המאה ה-19, נחשבה קובה כחלק מתחום ההשפעה של ארצות הברית וכחיונית לאינטרסים הכלכליים שלה. בעקבות מרד, שפרץ באי ב-1895 נגד שלטון ספרד, סערה דעת הקהל בארצות הברית ודרשה התערבותה לטובת המורדים בשם ערכים אנושיים. למעשה השיקול היה כלכלי היקף הסחר עם קובה עמד על 100 מיליון דולר ב-1893. שליטה באי קובה הייתה אמורה לשרת גם את האינטרסים של ארצות הברית בים הקאריבי והגדילה את חשיבותה של תעלת פנמה העתידית.
לכן, ב-1898 הצטרפה ארצות הברית למאבק נגד ספרד בקובה. זאת, אף על פי שהספרדים נענו כמעט לכל הדרישות האולטימטיביות, שהוצגו להם. יתר על כן, לספרדים הייתה עליונות צבאית ברורה בהיקף הכוחות. תוך עשרה שבועות סילקה ארצות הברית את ספרד מקובה כשאת הניצחון הגדול ביותר נוחל הצי, שהטביע צי מערכה ספרדי גדול.
עם הכרזת המלחמה נגד ספרד, בעניין קובה ב-1898, פרצה שייטת של ארצות הברית למפרץ מנילה בפיליפינים והשמידה שייטת ספרדית, שעגנה בו. בהמשך כבש כוח יבשתי את מנילה, יחד עם כוח של המורדים המקומיים. ארצות הברית השתלטה על הפיליפינים והחלה להתמודד ישירות מול המורדים המקומיים, שהתנגדו לכובש החדש. מנגד, האימפריה הספרדית, שהתקיימה מאז קולומבוס (1492) ברחבי העולם, הפכה לזיכרון רחוק.
המאה ה-20
בשנת 1910 צבא ארצות הברית החל להתחמש במטוסים לצורכי לחימה. באותה השנה, החלה המהפכה המקסיקנית, כשבתגובה אליה צבא ארצות הברית פרס כוחות בסביבת יישובים הקרובים לגבול על-מנת להבטיח את ביטחון התושבים ורכושם. לאחר התקפתו של פנצ'ו וייה על העיירה קולומבוס בניו מקסיקו בשנת 1916, התקפה בה נהרגו 17 אנשים ונשרפו עשרות בתים, החל הצבא במבצע לתפיסתו שבשבילו נשלחו כ-12,000 חיילים למקסיקו, מבצע שנמשך עד ה-7 בפברואר 1917, אז הוכר ככישלון והסתיים. בנוסף לכך, בשנת 1917 הצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה (הממלכה המאוחדת, צרפת, ואיטליה). צבא ארצות הברית היה הכוח העיקרי שנשלח לאירופה במסגרת המלחמה. ההתערבות האמריקנים היטתה את מאזן הכוחות לטובת מדינות ההסכמה שהצליחו לבקע את קווי ההגנה הגרמניים.
שמאל|ממוזער|225px|חיילים בזמן הפלישה לנורמנדי
לאחר המתקפה על פרל הארבור בשנת 1941, ארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית (ברית המועצות והממלכה המאוחדת) כנגד מדינות הציר בהנהגת גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית, האימפריה היפנית ועוד מדינות קטנות יותר. כוחות קטנים של צבא ארצות הברית נשלחו למערכה באוקיינוס השקט ככוח משני לסיוע חיל הנחתים האמריקני בכיבוש האיים, אך הזירה העיקרית בה היה מעורב הייתה הזירה האירופאית. צבא ארצות הברית התחיל את התערבותו במלחמה על ידי לקיחת חלק בכיבוש חלקה המערבי של צפון אפריקה. לאחר מכן, הצבא הוביל את מבצע הנחיתה הימית הגדול בהיסטוריה, כחלק מהפלישה לסיציליה באוגוסט 1943 והפלישה לאיטליה עצמה חודשים מועטים לאחר מכן. מאוחר יותר, ב-6 ביוני 1944, בעלות הברית פתחו במבצע אוברלורד בהובלת צבא ארצות הברית ובמהלכו בוצעה נחיתה ימית גדולה אף יותר מזו שבוצעה בפלישה לסיציליה, כחלק מהפלישה לנורמנדי. כשנתיים לאחר סיום המלחמה, ב-1947, הוחלט על הפרדת הכוח האווירי של הצבא והקמת חיל האוויר של ארצות הברית. שנה לאחר מכן הוחלט לבטל את ההפרדה הגזעית ביחידות הצבא.
אחר סיום מלחמת העולם השנייה, החלה המלחמה הקרה בין המערב בהנהגת ארצות הברית לבין המזרח בהנהגת ברית המועצות. רק בשנת 1950 הגדיל צבא ארצות הברית פי 4 את מספר חייליו במערב אירופה, כשבהמשך הוצבו שם שני קורפוסים למקרה של מתקפה סובייטית. הנוכחות של הצבא במערב אירופה בכמויות הגדולות האלו נשארה עד סיום המלחמה הקרה.
ימין|ממוזער|225px|חיילים מדיוויזיית החי"ר ה-2 במלחמת קוריאה
כחלק מהמלחמה הקרה, צבא ארצות הברית השתתף במלחמת קוריאה. הייתה זו מלחמה, שנפתחה על ידי קוריאה הצפונית במטרה לכבוש את קוריאה הדרומית, כחלק מקואליציה לשמירת שלום מטעם האו"ם. צבא ארצות הברית היווה במלחמה כוח אמריקני משני לחיל הנחתים, אך גם הוא לקח בה חלק משמעותי. כוח שמירת השלום הצליח בסופו של דבר לכבוש כמעט את כל חצי האי הקוריאני, אך סין, שטענה שהיא מאוימת על ידי הכוח, הצטרפה למלחמה והדפה את הכוח אל קו הגבול הבינלאומי שלפני המלחמה.
שמאל|ממוזער|225px|סיור רגלי לפלישה תקיפה על עמדה של הוייטקונג
גם במהלך מלחמת וייטנאם בה תמכה ארצות הברית בשלטון דרום וייטנאם שהתמודד כנגד צפון וייטנאם וארגון הוייטקונג שלחם כנגד שלטון בדרום וייטנאם ושנתמכו על ידי ברית המועצות, לקח צבא ארצות הברית חלק אך שוב היה כוח משני לחיל הנחתים האמריקני. על אף שבפועל תמיד הייתה ידו של צבא ארצות הברית על העליונה בכל קרב, המלחמה נחשבת לנקודת שפל מבחינתו בשל מספר סיבות: מספר ההרוגים הגבוה שנבע ממלחמת הגרילה הנחושה של הווייטקונג, ההתנגדות הגדולה למלחמה בציבור ארצות הברית עד שהצבא נאלץ להוציא צו גיוס חובה למלחמה.
אמצע שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80 התאפיינו בעיקר בהתארגנות מחדש של צבא ארצות הברית לאחר המלחמה הארוכה בווייטנאם. השינוי העיקרי בוצע על ידי ראש המטה הכללי של הצבא, קרייטון אברמס, שהחליט לשלב יותר את שלוש הזרועות של הצבא: כוחות הסדיר, כוחות המילואים, והמשמר הלאומי. הדבר גרם לכך שכמעט בלתי אפשרי היה לצאת לפעולה עם רק אחת הזרועות. לקראת סוף שנות ה-80 התערבו כמויות קטנות של יחידות הצבא, בעיקר יחידות מיוחדות, בפלישה האמריקנית לפנמה ובפלישה האמריקנית לגרנדה.
לאחר סיום המלחמה הקרה יצא צבא ארצות הברית בתגובה לכיבוש כווית על ידי עיראק למבצע סופה במדבר. במהלך המבצע צבא ארצות הברית פלש אל עיראק ואיגף את הכוחות הצבאיים בכווית. במהלך התמרון הזה, שהיה אחד הגדולים בהיסטוריה וכלל מאות אלפי חיילים, ריסק והביס צבא ארצות הברית את הכוחות היבשתיים העיראקיים, שהיו מהגדולים בעולם באותה העת ומאומנים לפי תורת לחימה סובייטית.
המאה ה-21
שמאל|ממוזער|250px|חיילים מהדיוויזיה המוטסת ה-101 במהלך מבצע אנקונדה
בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, פיגועי הטרור הגדולים בהיסטוריה, ארצות הברית יצאה למלחמה באפגניסטן בשנת 2001 ולמלחמת עיראק בשנת 2003. בשתי המלחמות צבא ארצות הברית חזר לשרת תפקיד מרכזי, כשבאפגניסטן יחידותיו המיוחדות היו הראשונות לפעול וכוחותיו המוצנחים היו מכוחות החי"ר הראשונים שנפרסו. בעיראק הצבא נשא ברוב העול המלחמתי, כשכוחות גדולים שלו נעו מכווית וערב הסעודית עד לבירת עיראק, בגדאד.
מבנה
צבא ארצות הברית מורכב משלוש זרועות: הצבא הסדיר, ושתי הזרועות שמתפקדות כזרועות מילואים שהן צבא המילואים והמשמר הלאומי. חיילי שתי זרועות המילואים נדרשים לעבור אימונים פעם בשנה שנמשך בין שבועיים לשלושה שבועות. המשמר הלאומי הוא שם כולל לצבאות שכל אחד מהם שייך למדינה אחרת של ארצות הברית. על אף שהמשמר הלאומי נחשב לחלק מצבא ארצות הברית, בזמן שהוא לא בשירות פדרלי, יחידותיו כפופות למדינה אליה הן שייכות. המשמר הלאומי של וושינגטון די. סי. כפוף לנשיא ארצות הברית ולא לראש העיר, גם בזמן שהוא לא בשירות פדרלי. כל משמר לאומי של כל מדינה יכול להיות בשירות פדרלי לפי הוראה של הנשיא, גם בניגוד לרצונות מושל המדינה אליה שייך אותו משמר.
בראשות צבא ארצות הברית עומד מזכיר הצבא שכפוף למזכיר ההגנה. ראש המטה של הצבא הוא הקצין הבכיר ביותר בצבא והוא בעל שני תפקידים: ייעוץ למזכיר הצבא, והשתתפות בוועדת המטות המשולבים שכוללת את הקצינים הבכירים של כל זרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית ושמייעצת לנשיא, המפקד העליון של הכוחות המזוינים, מזכיר ההגנה, והמועצה לביטחון לאומי.
הצבא מאורגן בארבעה פיקודים ייעודיים, בשישה פיקודים מרחביים, בארבעה פיקודים פונקציונליים וביחידות כפופות נוספות. הפיקודים הייעודיים הם:
פיקוד כוחות צבא ארצות הברית – אחראי על הכשירות, מוכנות ושליחת הכוחות למערכה. מורכב מהארמייה הראשונה, מפיקוד כוחות המילואים של הצבא, ומשלושה קורפוסים: קורפוס I, קורפוס III וקורפוס מוטס XVIII.
ממוזער|חיילי צבא ארצות הברית באימון כושר גופניפיקוד האימונים וההדרכה של צבא ארצות הברית – אחראי על האימונים ופיתוח תורות הלחימה של הצבא וגיוס והכשרת מועמדים לשירות.
פיקוד אמצעי צבא ארצות הברית – אחראי על פיתוח, אספקה ואחזקת אמצעי הלחימה של הצבא
פיקוד העתיד של צבא ארצות הברית - אמון על פיתוח עתידו של הצבא
הפיקודים מרחביים ברחבי העולם:
פיקוד מרכז/הארמייה השלישית שבסיסו הראשי במקפרסון, ג'ורג'יה (אחראי למזרח התיכון ולמרכז אסיה).
פיקוד צפון/הארמייה החמישית שבסיסו הראשי בפורט סם יוסטון, טקסס (אחראי על ארצות הברית, למעט אלסקה והוואי).
פיקוד דרום שבסיסו הראשי בפורט סם יוסטון, טקסס (אחראי על מדינות אמריקה הלטינית ודרום אמריקה).
פיקוד אירופה שבסיסו הראשי במחנה קמפבל, גרמניה (אחראי על מדינות אירופה).
פיקוד האוקיינוס השקט שבסיסו הראשי בהוואי (אחראי על אלסקה, הוואי, מדינות האוקיינוס השקט, ומזרח אסיה).
פיקוד אפריקה שבסיסו הראשי בויסנצה, איטליה (אחראי על אפריקה).
הפיקודים הפונקציונליים:
פיקוד הסייבר של הצבא
פיקוד המבצעים המיוחדים של הצבא (האחראי לכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית)
פיקוד החלל והגנה מפני טילים
פיקוד הפריסה והפצת הכוחות
גופים כפופים ומדווחים:
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית
בית הקברות הלאומי ארלינגטון
פיקוד המודיעין והאבטחה של הצבא
פיקוד כוח האדם
פיקוד הרפואה הצבאית
פיקוד החקירות הפליליות
פיקוד הניסויים והבחינות
מרכז התמיכה והרכש
פיקוד ניהול המתקנים
מכללת המלחמה של הצבא
חטיבת התמיכה בשיווק הצבא
מפקדת וושינגטון די. סי – שמטרתה הגנה על בירת ארצות הברית ותמיכה ומשימות טקסיות
שינויים במבנה הצבא
החל מ-2013 מתוכנן שהיחידה הבסיסית של צבא ארצות הברית תהיה החטיבה ולא האוגדה. המהלך יכלול הגדלה במספר החטיבות הפעילות בכל זרועות הצבא. התכנון הוא שכל החטיבות מאותו הסוג יהיו דומות במדויק כך שכל אוגדה תוכל לפקד על כל חטיבה גם בלי קשר קודם כלשהו, מה שיעניק לאוגדות מבנה מודולרי. החטיבות יחולקו ל-3 סוגים מרכזיים:
חטיבות חיל רגלים שיכללו בסביבות ה-3,300 חיילים שיוכשרו כחיל רגליים קל או ככוחות מוטסים.
חטיבות כבדות שיכללו בסביבות ה-3,700 חיילים שיוכשרו כחיל רגלים ממוכן או כוחות שריון.
חטיבות סטרייקר שיכללו בסביבות ה-3,900 חיילים שיוכשרו להפעיל כלי רכב ממשפחת הסטרייקר.
בנוסף לכך, חטיבות סיוע יהיו מודולריות גם הן ויכללו חטיבות תעופה, חטיבות ארטילריה, וחטיבות סיור.
הכשרה
הכשרת החייל בצבא ארצות הברית מחולקת לשני סוגים – פרטני וקבוצתי.
טירונות החייל בצבא ארצות הברית נמשכת כ-10 שבועות, כשלאחריה החייל יוצא ל"אימון פרטני מתקדם" בו הוא עובר את ההתמחות הצבאית המתקדמת שלו, תהליך שנמשך בין 4 ל-10 שבועות נוספים. ישנם חיילים שבנוסף לכך עוברים הכשרה אחרת שמרחיבה את תחומם. על הקצינים חובה לעבור הכשרה נוספת שכזאת בה הם לומדים תוכן "קדם-פיקודי" שמכין אותם לתפקידם בתחום ההתמחות. "הכשרה קבוצתית" מועברת ליחידות שלמות ומועברת לרוב בבסיס הטירונים של כל יחידה, ובה החייל מוכשר כלוחם בתפקיד היחידה.
דרגות הצבא
דרגות חוגרים ונגדים
דרגת שכרE-1E-2E-3E-4E-5E-6E-7E-8E-9סמל אין סמל 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50px 50pxדרגהטוראיטוראיטוראי מדרגה ראשונהמומחהרב-טוראיסמלסמל צוותסמל מדרגה ראשונהסמל מתקדםסמל ראשוןסמל ראשיסמל ראשי פיקודיסמל ראשי של הצבאשם באנגליתPrivatePrivatePrivate First ClassSpecialistCorporalSergeantStaff SergeantSergeant First ClassMaster SergeantFirst SergeantSergeant MajorCommand Sergeant MajorSergeant Major of the ArmyקיצורPV1 ¹PV2 ¹PFCSPC ²CPLSGTSSGSFCMSG1SGSGMCSMSMA ¹ גם בקיצור PVT נעשה לעיתים שימוש כאשר אין צורך בהבחנה בין דרגות השכר. ² לעיתים נעשה שימוש בקיצור SP4 לציון דרגת מומחה. זהו שריד לתקופה בה היו דרגות מומחה נוספות, בדרגת שכר גבוהה יותר.קוד נאט"וOR-1OR-2OR-3OR-4OR-4OR-5OR-6OR-7OR-8OR-8OR-9OR-9OR-9
דרגות קצינים
דרגת שכר O-1O-2O-3O-4O-5O-6O-7O-8O-9O-10 סמל none|55px|לֵיטננט מדרגה שנייה none|55px|לֵיטננט מדרגה ראשונה none|55px|קפטן none|55px|מייג'ור none|55px|לויטננט קולונל none|55px|קולונל none|55px|בריגדיר גנרל none|55px|מייג'ור גנרל none|55px|לוטננט גנרל none|55px|גנרל none|55px|גנרל הצבא מרכז|135px|סמל משוער לגנרל הצבאותדרגה לֵיטננט שני לֵיטננט ראשון קפטן מייג'ור לויטננט קולונל קולונל בריגדיר גנרל מייג'ור גנרל לוטננט גנרל גנרל גנרל הצבא גנרל הצבאותשם באנגליתSecond LieutenantFirst LieutenantCaptainMajorLieutenant ColonelColonelBrigadier GeneralMajor GeneralLieutenant GeneralGeneralGeneral of the ArmyGeneral of the Armiesקיצור2LT1LTCPTMAJLTCCOLBGMGLTGGENGAקוד נאט"וOF-1OF-2OF-3OF-4OF-5OF-6OF-7OF-8OF-9OF-10
כלי טיס פעילים
מטוסים
מטוסי תובלה ואחריםדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים C-12 Huron דגמים C,D,F ("הורון") 100px משנת 1974 מטוס תובלה C-12C - 17 C-12D - 14 C-12F - 17 Gulfstream C-20 דגם C 100px משנת 1985 מטוס תובלה C-20C - 4 C-26 Metroliner דגם E ("מטרוליינר") 100px משנת 1989 מטוס תובלה C-26E - 11 C-31 Troopship דגם A ("אוניית צבא") 100px משנת 1958 מטוס תובלה C-31A - 2 Gulfstream C-37 דגמים A,B 100px משנת 1998 מטוס נוסעים C-37A - 2 C-37B - 1 אחריםדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים EO-5 דגם C 100px משנת 1978 מטוס סיור EO-5C - 5 RC-12 Huron דגמים D,H,K ("הורון") 100px משנת 1974 מטוס סיור RC-12D - 12 RC-12H - 6 RC-12K - 18 Cessna UC-35 דגמים A,B 100px משנת 1987 מטוס נוסעים UC-35A - 20 UC-35B - 7
מסוקים
מסוקי קרבדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים AH-6 Little Bird דגמים MH,M ("ציפור קטנה") 100px משנת 1980 מסוק קרב MH/AH-6M - 51 מלחמת המפרץ AH-64 Apache דגמים A,D ("אפאצ'י") 100px משנת 1975 מסוק קרב AH-64A - 107 AH-64D - 619 מלחמת המפרץ, מבצע קיום דמוקרטיה, מלחמת עיראק מסוקי סערדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים UH-1 Iroquois דגם H ("אירוקווס") 100px משנת 1959 מסוק סער UH-1H - 875 מלחמת וייטנאם UH-60 בלק הוק דגמים A,L,M ("נץ שחור") 100px משנת 1979 מסוק סער UH-60A - 751 UH-60L - 592 UH-60M - 100 מלחמת האזרחים בסומליה, מלחמת עיראק, מלחמת אפגניסטן UH-72 Lakota דגם A ("לקוטה") 100px משנת 2007 מסוק סער UH-72A - 250 CH-47 Chinook דגמים D,F ("צ'ינוק") 100px משנת 1962 מסוק סער, מסוק תובלה CH-47D - 394 CH-47F - 48 מלחמת וייטנאם אחריםדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים EH-60 Black Hawk דגם A ("נץ שחור") 100px משנת 1979 מסוק לוחמה אלקטרונית EH-60A - 64 MH-47 Chinook דגמים D,E,G ("צ'ינוק") 100px משנת 1962 מסוק רב משימתי MH-47D - 11 MH-47E - 23 MH-47G - 27 MH-60 Black Hawk דגמים K,L ("נץ שחור") 100px משנת 1979 מסוק רב משימתי MH-60K - 23 MH-60L - 35 בל OH-58 קיואה דגמים A,C,D ("קיווא") 100px משנת 1969 מסוק סיור OH-58A - 150 OH-58C - 210 OH-58D - 368 TH-67 Creek דגם TH ("קריק") 100px משנת 1967 מסוק אימונים TH-67 - 172
אחרים
STOLדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים DHC-6 Twin Otter דגם A ("טווין אוטר") 100px משנת 1965 STOL - מטוס נוסעים UV-18A - 6
כלי טיס זרים
כלי טיס זריםדגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים Antonov An-26 דגם An-26 100px משנת 1969 מסוק תובלה An-26 - 3 Antonov An-2 An-2 100px משנת 1947 מטוס תובלה An-2 - 1 Mil Mi-24 דגם Mi-24 100px משנת 1972 מסוק קרב עם יכולות תובלה Mi-24 - 1
ראו גם
מזכיר הצבא של ארצות הברית
יושב ראש המטות המשולבים
הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית
שכר צבאי בארצות הברית במלחמת העולם השנייה
קישורים חיצוניים
תורת הלחימה הרב־ממדית בצבא היבשה של ארצות־הברית, הוצאת מערכות, אוגוסט 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:הכוחות המזוינים של ארצות הברית
קטגוריה:מחלקת ההגנה של ארצות הברית | 2024-09-23T16:12:43 |
מלחמת הכוכבים | מלחמת הכוכבים 250px|מלחמת הכוכביםסדרהמלחמת הכוכבים בימוי ג'ורג' לוקאס, ארווין קרשנר, ריצ'רד מרקאנד, ג'יי ג'יי אברהמס, גארת' אדוורדס, ריאן ג'ונסון הפצה פוקס המאה ה-20 (I-VI)חברת וולט דיסני (VII-IX) תקציב $1,307,500,000 (סאגת סקייווקר) הכנסות $8,805,876,676 (סאגת סקייווקר)
ממוזער|300px|חרב אור היא כלי נשק אייקוני מהיקום של מלחמת הכוכבים. הג'דיי משתמשים בחרב האור כאמצעי להגן על שלום הגלקסיה
מלחמת הכוכבים (באנגלית: Star Wars) היא סדרת סרטי פנטזיה אפית אמריקאית, שיצר במאי הקולנוע ג'ורג' לוקאס, ובהמשך הפכה לזיכיון מדיה מצליח מאוד. הזיכיון וסדרת הסרטים מתרחשים בגלקסיה רחוקה בה חיים שלל גזעי חייזרים, בהם בני אדם, בעלי טכנולוגיה מתקדמת כגון חלליות ענק עם מנוע על-חלל (המאפשר לעקוף בפועל את מהירות האור), נשקי אנרגיה עוצמתיים (כגון חרב אור ורובי בלאסטר), רובוטים בעלי בינה מלאכותית וקיברנטיקה. באותה גלקסיה פועל שדה כוח מיסטי, שנקרא ה"כוח", שמאפשר לשולטים בו לבצע מעשים על-טבעיים (כגון טלקינזיס) ולגלות זמישות (Agility) על-אנושית. עלילת הסרטים היא אופרת חלל המתארת מאבק בין טוב לרע ברחבי הגלקסיה.
הסרט הראשון בסדרה, שבמקור נקרא "מלחמת הכוכבים" ולימים נקרא "מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה", יצא בשנת 1977. מאז יצאו שמונה סרטים נוספים בסדרה ושני סרטי ספין אוף, האחרון שבהם בשנת 2018. בסדרת הסרטים כיכבו אנסמבל של שחקנים כדוגמת מארק המיל, האריסון פורד, קארי פישר, אלק גינס ופרנק אוז (בטרילוגיה המקורית), היידן כריסטנסן, נטלי פורטמן, יואן מקגרגור, ליאם ניסן, כריסטופר לי וסמואל ל. ג'קסון (בטרילוגיה המקדימה) ודייזי רידלי, ג'ון בויגה, אדם דרייבר ואוסקר אייזק (בטרילוגיית ההמשך). בעקבות רכישת לוקאס פילם על ידי דיסני הכריזו הרוכשים על הפקת טרילוגיה חדשה (פרקים 7–9), שהראשון בה יצא לאקרנים בדצמבר 2015.
סדרת הסרטים זכתה למספר פרודיות, לרבות הסרטים "שיגעון בחלל" ו"אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי" וסדרת המשחקים "פלישת התרנגולות". מלחמת הכוכבים נחשבת לאחת מסדרות הסרטים המצליחות בעולם ופופולרית עד היום בקרב מעריצים רבים. הזיכיון מדורג במקום השני ברשימת הזיכיונות שוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים, אחרי היקום הקולנועי של מארוול, זיכיון נוסף של דיסני.
היסטוריה
הטרילוגיה המקורית
הטרילוגיה המקורית (פרקים 4, 5 ו-6) מגוללת את סיפורם של לוק סקייווקר, הנסיכה ליאה, האן סולו, צ'ובאקה, וזוג הדרואידים R2D2 ו-C3PO, ואת מלחמתם באימפריה הגלקטית המרושעת שבראשה עומדים הקיסר פלפטין ודארת' ויידר. סרטים אלו יצאו ב-1977, 1980 ו-1983, הם היו פורצי דרך באפקטים המיוחדים שלהם וזכו להצלחה עצומה.
הפריקוולים
הטרילוגיה המקדימה (פרקים 1, 2 ו-3) מספרת את סיפורו של אנאקין סקייווקר והפיכתו לאביר ג'דיי ולאחר מכן ללורד הסית' דארת' ויידר במקביל לעלייתו לשלטון של לורד הסית' התככן פלפטין והפיכת הרפובליקה הישנה לאימפריה הגלקטית הטוטליטרית.
הטרילוגיה של דיסני וסרטים נוספים
במרץ 2013, רכשו אולפני חברת וולט דיסני את לוקאס פילם ואת הזכויות על זיכיון "מלחמת הכוכבים", תמורת כ-4 מיליארד דולר. עם הרכישה, הכריזו בדיסני על כוונה להחיות ולהרחיב את עולם מלחמת הכוכבים בקולנוע (אם כי הכריזו גם, שכל דבר שקרה בקומיקסים, בספרים ובמשחקים, שמספר משהו שאמור להיות חלק מהיקום של מלחמת הכוכבים נקרא אגדות [Legends] והוא לא באמת קרה בציר הזמן של מלחמת הכוכבים, ורק מה שקרה בסרטים ובסדרות נחשבים כאילו קרו באמת ונקראים רשמיים [Canon]). בשלב ראשון, הופקה הטרילוגיה החדשה (פרקים 7, 8 ו-9), כשגם סרטים בודדים על דמויות מפתח נשקלו. ג'יי ג'יי אברהמס, שביים בהצלחה גרסה מחודשת למסע בין-כוכבים, נבחר לביים את הסרט הראשון בטרילוגיה החדשה. בדומה לפער הזמן בין הטרילוגיה הראשונה לשנייה, גם בין השנייה לשלישית חלפו כמה עשרות שנים והסיפור מתמקד בצאצאיהם של גיבורי הטרילוגיה המקורית – לוק סקייווקר, ליאה אורגנה והאן סולו. שלושת השחקנים שגילמו אותם – מארק המיל, קארי פישר והאריסון פורד, שבו לתפקידם, 32 שנה מאז גילמו אותם בפעם הקודמת.
הפרק השביעי – "הכוח מתעורר" – יצא לאקרנים ב-18 בדצמבר 2015. הסרט הופק על ידי אולפני דיסני בבימויו של אברהמס ובהשתתפותו של ג'ורג' לוקאס כיועץ יצירתי. הפרק השמיני, "אחרוני הג'דיי", יצא ב-15 בדצמבר 2017, והתשיעי, "עלייתו של סקייווקר", יצא ב-20 בדצמבר 2019.
בנוסף, הופקו גם סרטי אנתולוגיה. הראשון, רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים, יצא ב-16 בדצמבר 2016 והשני, סולו: סיפור מלחמת הכוכבים, יצא ב-25 במאי 2018.
סרטי "מלחמת הכוכבים"
+מלחמת הכוכבים – סאגת סקייווקרמס'שם סרט בעבריתשם מקוריתאריך יציאהבימויתסריט וסיפורהפקהחברת הפצהאורך (בדקות)הטרילוגיה המקורית (פרקים 4, 5, 6)1מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשהStar Wars - Episode IV: A New Hope25 במאי 1977 (ארצות הברית)
14 בינואר 1978 (ישראל)ג'ורג' לוקאסגארי קורץפוקס המאה ה-20121 דקות (גרסה מקורית)
125 דקות (מהדורה מיוחדת)2מלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שניתStar Wars - Episode V: The Empire Strikes Back21 במאי 1980 (ארצות הברית)
28 ביוני 1980 (ישראל)ארווין קרשנרג'ורג' לוקאס, לי בראקט, לורנס קסדן124 דקות (גרסה מקורית)
127 דקות (מהדורה מיוחדת)3מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דייStar Wars - Episode VI: Return of the Jedi25 במאי 1983 (ארצות הברית)
8 ביולי 1983 (ישראל)ריצ'רד מרקוואנדג'ורג' לוקאס & לורנס קסדןהווארד קזנג'יאן134 דקות (גרסה מקורית)
135 דקות (מהדורה מיוחדת)טרילוגיית הפריקוולים (פרקים 1, 2, 3)4מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטוםStar Wars - Episode I: The Phantom Menace19 במאי 1999 (ארצות הברית)
8 ביולי 1999 (ישראל)ג'ורג' לוקאסריק מקאלוםפוקס המאה ה-20133 דקות5מלחמת הכוכבים - פרק 2: מתקפת המשובטיםStar Wars - Episode II: Attack of the Clones16 במאי 2002142 דקות6מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'Star Wars - Episode III: Revenge of the Sith19 במאי 2005140 דקותטרילוגיית הסיקוולים (פרקים 7, 8, 9)7מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעוררStar Wars - Episode VII: The Force Awakens18 בדצמבר 2015 (ארצות הברית)
17 בדצמבר 2015 (ישראל)ג'יי ג'יי אברהמסג'יי ג'יי אברהמס, לורנס קסדן, מייקל ארנדטקתלין קנדי, ג'יי ג'יי אברהמס, בריאן בורקחברת וולט דיסני135 דקות8מלחמת הכוכבים - פרק 8: אחרוני הג'דייStar Wars - Episode VIII: The Last Jedi15 בדצמבר 2017 (ארצות הברית)
13 בדצמבר 2017 (ישראל)ריאן ג'ונסון152 דקות9מלחמת הכוכבים - פרק 9: עלייתו של סקייווקרStar Wars - Episode IX: The Rise of Skywalker20 בדצמבר 2019 (ארצות הברית)
18 בדצמבר 2019 (ישראל)ג'יי ג'יי אברהמסג'יי ג'יי אברהמס, כריס טריו, דרק קונולי, קולין טרוורוקתלין קנדי, ג'יי ג'יי אברהמס, מישל רג'ואן142 דקות
+מלחמת הכוכבים – סרטים נוספיםשם סרט בעבריתשם מקוריתאריך יציאהבימויתסריט וסיפורהפקהחברת הפצהאורך (בדקות)לייב-אקשןרוג אחת: סיפור מלחמת הכוכביםRogue One: A Star Wars Story16 בדצמבר 2016
15 בדצמבר 2016גארת' אדוארדסכריס וייץ, טוני גילרוי, ג'ון קנול, גארי וויטהקתלין קנדי, אליסון שרמור וסיימון עמנואלחברת וולט דיסני133 דקותסולו: סיפור מלחמת הכוכביםSolo: A Star Wars Story25 במאי 2018
24 במאי 2018רון הווארדלורנס קסדן, ג'ונתן קסדן135 דקותאנימציהמלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטיםStar Wars: The Clone Wars15 באוגוסט 2008דייב פילוניהנרי גילרוי, סטיבן מלצ'ינג, סקוט מרפיג'ורג' לוקאס, קתרין וינדראולפני האחים וורנר98 דקות
+סרטים עתידייםשם סרט בעבריתתאריך יציאהבימויתסריט וסיפורבפיתוח על ידימצב בהווהTBD, על מסדר הג'דיי החדשעוד לא הוכרזשרמין אובאיד-צ'ינויסטיבן נייטקתלין קנדיבפיתוחTBD, על שחר הג'דייג'יימס מנגולדTBD, על הרפובליקה החדשהדייב פילונילאנדו: סיפור מלחמת הכוכביםעוד לא הוכרזדונלד גלובר & סטיבן גלוברTBDטאיקה ואטיטיטאיקה ואטיטי & קריסטי ווילסון-קיירנסרוג סקוואדרון: סיפור מלחמת הכוכביםפאטי ג'נקיסמת'יו רובינסוןTBDשון לויעוד לא הוכרז
יציאת הסרטים לאקרנים בישראל
בישראל הסרטים יצאו בתאריכים הבאים: 8 ביולי 1999 (1), 17 במאי 2002 (2), 19 במאי 2005 (3, בו-זמנית עם בכורה עולמית), 21 בינואר 1978 (4), 28 ביוני 1980 (5), 8 ביולי 1983 (6), 17 בדצמבר 2015 (7), 15 בדצמבר 2016 (רוג אחת), 13 בדצמבר 2017 (8), 24 במאי 2018 (סולו), 18 בדצמבר 2019 (9).
+הכנסות הסרטים סרט תאריך יציאה תקציב ($) סכום הכנסות גלובלי ($)תקווה חדשה 25 במאי 1977 11,000,000 775,398,007האימפריה מכה שנית 21 במאי 1980 32,000,000 538,375,067שובו של הג'דיי 25 במאי 1983 32,500,000 475,106,177סך הכול – הטרילוגיה המקורית 75,500,000 1,788,879,251אימת הפנטום 19 במאי 1999 115,000,000 1,027,044,677מתקפת המשובטים 16 במאי 2002 115,000,000 649,398,328נקמת הסית' 19 במאי 2005 113,000,000 848,754,768סך הכול – טרילוגיית הפריקוול 343,000,000 2,525,197,773הכוח מתעורר 18 בדצמבר 2015 245,000,000 2,068,178,225רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים 16 בדצמבר 2016 200,000,000 1,056,057,273אחרוני הג'דיי 15 בדצמבר 2017 150,000,000 1,331,082,491סולו: סיפור מלחמת הכוכבים 25 במאי 2018 275,000,000 392,924,807עלייתו של סקייווקר 18 בדצמבר 2019 300,000,000 1,072,144,992סך הכול – הסרטים של דיסני 1,170,000,000 5,920,387,7884 כל הסרטים 1,667,500,000 10,250,426,356
מאפיינים אמנותיים
אפקטים
ממוזער|400px|חרב אור היא נשק בדיוני ואחד מהאייקונים הידועים ביותר של "מלחמת הכוכבים".
שמם של הסרטים המקוריים הלך לפניהם בזכות האפקטים המרשימים לזמנם, שהופקו על ידי "אינדסטריאל לייט אנד מג'יק", חברת הבת של לוקאס פילם. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 לא היה עדיין נהוג השימוש במחשב כדי ליצור אנימציה ממוחשבת. האפקטים המיוחדים בוצעו באמצעים מכניים, כגון שימוש במנופים, כבלים וגלגלות, וכן שימוש נרחב בדגמים מוקטנים (בעיקר של חלליות הקרב). אפקטים נוספים נוצרו על ידי טיפול בסרט עצמו, באמצעות גזירה והדבקה של פריימים ותמונות שונות. אחד האפקטים הידועים ביותר הוא חרב האור – כלי נשק בדיוני שהפך למזוהה ביותר עם מלחמת הכוכבים.
לרגל חגיגות ה-20, בשנת 1997, יצאו הסרטים המקוריים בגרסאות מחודשות, כאשר הסרט המקורי טופל ושוקם באמצעים דיגיטליים מתקדמים. בנוסף, נוספו לסרטים סצינות חדשות שכללו אנימציית CGI וכן סצנות שתוקנו באמצעים אלה (למשל: בסרט הראשון, ג'אבה ההאט היה אדם המאיים על האן סולו ליד המילניום פלקון, אך סצנה זו הורדה בעריכה. בגרסה המחודשת הסצנה נכנסה לסרט והאיש הוחלף באנימציה ממוחשבת של ג'אבה בדמות התולעת/חשופית הענקית המוכרת מ"שובו של הג'דיי"). הסרטים המקוריים נערכו עוד פעמיים, בשנת 2004 וב-2011 בשביל מהדורות ה-DVD והבלו ריי, בהתאמה.
הטרילוגיה החדשה עושה שימוש רב ביותר באנימציית CGI, בין השאר כדי לברוא את רוב העולמות האקזוטיים המתוארים בסרט וכדי להציג קרבות מרובי משתתפים בין רובוטים לגזעי חייזרים שונים.
כתוביות הפתיחה
כל אחד מתשעת הסרטים מתחיל בפתיחה זהה. ראשית, המשפט "לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה, רחוקה..." (A long time ago in a galaxy far, far away) מופיע, ואחריו מופיע לוגו הסאגה עצמה, מלחמת הכוכבים, על רקע חלל שחור זרוע כוכבים. לאחר מכן, המצלמה מתרחקת, וחושפת את מספר הסרט, שמו, וכתוביות המתארות את התרחשות העניינים לפני התחלת הסרט. הכתוביות מורצות כמו מגילה ארוכה שנפרסת לחלל. כתוביות אלו הן מחווה לסדרת סרטי "פלאש גורדון" משנות 1930 ו-1940, עליהם יוצר "מלחמת הכוכבים", ג'ורג' לוקאס גדל כילד. בגרסות הסרט המוצגות בגרסת 'מסך רחב' (Widescreen), כל שורת כתוביות מופיעה בשלמותה החל מתחתית המסך. בגרסת ה'מסך מלא' (Full screen), הצדדים של כל שורה נראים רק לאחר שהשורה הגיעה לאמצע המסך. בכל תשעת הסרטים, את הכתוביות מלווה המנגינה המוכרת והמזוהה עם סדרת הסרטים, אשר הולחנה על ידי ג'ון ויליאמס.
עולם מלחמת הכוכבים
עלילת מלחמת הכוכבים מתרחשת בגלקסיה רחוקה מאוד, בה יש מגוון רב של חייזרים תבוניים, כולל בני אדם. הטכנולוגיה של רוב התרבויות בגלקסיה זו מתקדמת ביותר וכוללת בין השאר את היכולת לנוע ב-"על-מרחב" ובכך לעקוף בפועל את מגבלת מהירות האור ולגמוע מרחקים עצומים בפרקי זמן קצרים. בגלקסיה זו ישנו כוח מיסטי מסתורי, שנקרא בשם "הכוח" (באנגלית: The Force) המאפשר לשולטים בו יכולות מיוחדות כגון מודעות גדולה, ראיית העתיד, אינסטינקטים מוגברים, טלקינזיס וטלפתיה. בגלקסיה זו נוסדו שני מסדרים אויבים המנצלים את הכוח ונלחמים ביניהם: מסדר הג'דיי הטוב שדוגל בזרימה פסיבית עם ה"כוח" ושמירה על הסדר והאיזון, ומסדר הסית' הרשע המנצל את הצד האפל של "הכוח" לצורך השגת עוצמה אישית.
הקאנון
הקאנון של מלחמת הכוכבים הוא העולם, ההיסטוריה והסיפורים של הזיכיון שזכו למעמד רשמי של קאנון ספרותי ומתארים את ההיסטוריה והעלילה הרשמית של העולם, וזהו התיאור הקובע (בניגוד לסיפורים לא-קאנוניים שלא משפיעים על העולם הרשמי והקובע של הזיכיון).
העלילה הקאנונית מוצגת בסרטי מלחמת הכוכבים ובסדרות הטלוויזיה המצוירות "מלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטים", "מלחמת הכוכבים: המורדים" ו"מלחמת הכוכבים: באד באצ'". כמו כן, ב-2019 יצאה סדרת לייב אקשן ראשונה של מלחמת הכוכבים, "המנדלוריאן", וב-2021 יצאה עוד סדרת לייב אקשן, "הספר של בובה פט". ב-2022 יצאה הסדרה "אובי ואן קנובי" וב-2023 הסדרה "אסוקה". עם רכישתה של חברת מארוול קומיקס בידי דיסני הוציאה החברה ספרי קומיקס של מלחמת הכוכבים שנחשבים גם הם לקאנון.
היקום המורחב
בעבר נכתבו ספרים וספרי קומיקס המתארים את עולם מלחמת הכוכבים מחוץ לסרטי הטרילוגיה המקורית. סיפורים אלה כללו את מה שקורה אחרי נפילת האימפריה בסרט השישי ואת קורותיהם של לוק, ליאה, האן סולו וחבריהם במאמצם לבסס את הרפובליקה החדשה. כל התוכן העלילתי בסיפורים אלה נקרא "היקום המורחב" של מלחמת הכוכבים, או בקיצור EU, ראשי תיבות של Expanded Universe.
בעקבות רכישת זיכיון מלחמת הכוכבים ולוקאס פילם על ידי חברת וולט דיסני ב-2013 וההחלטה להפיק טרילוגיה נוספת של מלחמת הכוכבים, שתתאר את השתלשלות האירועים אחרי "מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי" בוטל המעמד הקאנוני של סיפורי "היקום המורחב" ומעתה סיפורים אלה נקראים "אגדות מלחמת הכוכבים". העלילה הקאנונית נכתבה מחדש ומוצגת בפרקים 7–9 של הטרילוגיה החדשה (סרטי קולנוע באורך מלא).
עלילת הסרטים
הערה: לוקאס צילם קודם את פרקים 4, 5 ו־6 ורק כעבור 16 שנים צילם את פרקים 1, 2 ו־3. עלילת הסרטים תתואר לפי סדר כרונולוגי פנימי ולא לפי סדר הפקת הסרטים.
ממוזער|100px|חרב אור ירוקה אשר משמשת נשק לאבירי מסדר הג'דיי
"לפני זמן רב מאוד, בגלקסיה רחוקה רחוקה" (...A Long time ago, In a galaxy, far far away) בני אדם ומיני חייזרים שונים הקימו רפובליקה משגשגת השומרת על הסדר באמצעות מסדר קטן של אבירי ג'דיי (Jedi). אבירי הג'דיי האמיצים הם לוחמים המקדישים את חייהם להגנה על הטוב והצדק, ומלבד כישורי הלחימה הקטלניים שלהם הם ניחנים בסגולות מיסטיות וכוחות מיוחדים, שמקורן הוא ה-"כוח" (The Force) – מעין מאגר אנרגיה מיסטי שמקיף את כל היקום ומאפשר בו חיים. אבירי הג'דיי לומדים לתעל את ה"כוח" למלחמה ברוע ולהגנה על הטוב. בין יכולותיהם הבולטות הם טלקינזיס (הזזת חפצים מרחוק), שליטה במוחם של פשוטי השכל, ראיית העתיד ורפלקסים מוגברים – הכוללים ניתורים מוגברים. הנשק המועדף עליהם הוא חרב אור (Lightsaber), שבה הלהב הוא קרן אנרגיה המופקת מגבישים מיסטיים. אויביהם המסורתיים של הג'דיי הם מסדר הסית' שחותר תחת הרפובליקה. הסית' מונעים על ידי הצד האפל של הכוח (The Dark Side of the Force) – שהוא המשעול המהיר והקל יותר אל הכוח. לסית' יכולות הדומות לאבירי הג'דיי. בתקופת הרפובליקה הישנה, אבירי הג'דיי האמינו שהסית' הובסו ונעלמו מהעולם.
הטרילוגיה המקדימה מספרת את הרפתקאותיו של אנאקין סקייווקר ועל עליית האימפריה הגלקטית המרושעת ושקיעתה של הרפובליקה הישנה. אנאקין הוא ג'דיי צעיר שהתגלה על ידי קווי-גון ג'ין ואובי ואן קנובי כאשר היו במשימת הגנה על חייה של המלכה פדמה אמידלה מכוכב נאבו. אנאקין התגלה במפתיע כעילוי וכאחד שהכוח חזק מאוד עמו וייתכן שהוא אפילו נוצר על ידי הכוח. במהלך הרפתקאותיהם הם פוגשים את הסית' דארת' מול והרוזן דוּקוּ (דארת' טיראנוס). הם לא יודעים שאדון הסית' דארת' סידיוס הוא בעצם הסנאטור פלפטין שבוחש בפוליטיקה הבין-כוכבית ובעזרת מלחמת המשובטים שהוא מארגן צובר יותר ויותר כוח עד שלבסוף הוא מחליף את הרפובליקה בקיסרות תחת שליטתו. למרות הסתייגותו של בכיר אבירי הג'דיי יודה, אובי ואן קנובי מחליט לאמן את אנאקין כאביר ג'דיי. אנאקין מתאהב בסנאטורית פאדמה אמידאלה בניגוד לחוקי המסדר שמורים על איסור יחסים, הם מתחתנים בסתר והיא מולידה לו תאומים: לוק סקייווקר וליאה אורגנה. אך אנאקין שלא הצליח להיפטר מפחדיו במשך כל חייו וחושש לחייה של אשתו נכנע לפיתויו של דארת' סידיוס להבטחותיו שכוחות הסית' יוכלו להציל את פאדמה ולזעמו שלו, ובסופו של דבר (פרק III) פונה לצד האפל ונהיה לחניכו הצמוד של פלפטין, אשר מעניק לאנאקין את השם דארת' ויידר (Darth Vader). לאחר קרב עם מורהו, אובי ואן קנובי, בכוכב הגעשי מוסטאפאר נפצע אנאקין קשות, מאבד יד ושתי רגליים, נשרף בכל גופו ומבלה את שארית חייו כשאת כל גופו מכסים שריון גוף שחור וקסדה מלאה בעלי מערכת הנשמה ותותבים ביוניים (שנים אחר כך אובי ואן אומר עליו שהוא הפך ליותר מכונה מבן-אדם). ויידר נהפך ליד ימינו של הקיסר פלפטין וללוחם אכזרי ומטיל מורא שצד את אבירי הג'דיי עד להכחדה כמעט מוחלטת שלהם.
שלושת הסרטים המקוריים מספרים על הרפתקאותיו של לוק סקייווקר, נער הגדל בכוכב הנידח טאטואין. בעקבות פגישה עם שני רובוטים, R2-D2 ו-C-3PO, שנמלטו מספינת מורדים שלכדה האימפריה המרושעת, הוא פוגש את אובי ואן קנובי, שהזדקן לא מעט, שהיה הג'דיי מאסטר שלימד את אנאקין (דארת' ויידר) להיות ג'דיי, וזה מגלה ללוק כי הוא צאצא לאביר ג'דיי, משומרי הסדר ברפובליקה הישנה לפני שקיעתה, המסוגלים לשלוט באנרגיה שנקראת "הכוח". לוק מחליט ללכת בעקבות אביו ולמרוד באימפריה, ששולטים בה הקיסר דארת' סידיוס ודארת' ויידר האכזרי. בסרט הרביעי לוק משמיד את כוכב המוות הראשון ונהפך לחבר בברית המורדים. בסופו של דבר, לוק וחבריו בברית המורדים מצליחים לפורר את האימפריה.
בסרט החמישי לוק מגלה, לתדהמתו, שדארת' ויידר הוא לא אחר מאשר אביו, אנאקין סקייווקר. במהלך הסרט השישי לוק סקייווקר (אביר הג'דיי האחרון), דארת' ויידר והקיסר סידיוס (אדון הסית') מתעמתים עימות אחרון על סיפונו של כוכב המוות השני.
בטרילוגיה החדשה מסופרת השתלשלות האירועים לאחר נפילת האימפריה. את מקום האימפריה תופס המסדר הראשון בעוד שלוק סקייווקר וליאה סולו מתקשים להקים מחדש ולבסס את מסדר הג'דיי והרפובליקה החדשה. במהלך ביסוסו של המסדר, בנם של ליאה והאן, בן, מגלה נטייה לצד האפל של הכוח, ולוק, שהיה גם המורה שלו, ניסה להרוג אותו. משנכשל, לוק הגלה את עצמו לכוכב אהק-טו. 30 שנה אחרי הטרילוגיה המקורית, המסדר הראשון הופך לגוף הדומיננטי בגלקסיה, ומובל על ידי גנרל סנוק ועל ידי בן סולו, שנתן לעצמו את השם קיילו רן. מנגד צבא מורדים, המובל על ידי ליאה, מקבל כוחות חדשים, ובהם ריי, נערה בודדה מכוכב הלכת ג'אקו המגלה רגישות לכוח, ופין, לוחם סער שערק מצבא המסדר הראשון. במהלך הטרילוגיה, ריי מוצאת את לוק ומשכנעת אותו לחזור להילחם (כתוצאה מכך הוא גם מת), ומגלה שהיא נכדתו של דארת' סידיוס. סידיוס עצמו הכין לו גופים חדשים שיוכלו להכיל אותו אם ימות. עם זאת, ריי ובן, שהחליף צד פעם נוספת, מביסים אותו, אך רק לאחר שבן נהרג. ריי מחליטה שבעולם אין מקום לטוב ולרע מוחלטים, ושיש לפעול מאיזון בין השניים. לכן היא מחליטה לפרק את מסדר הג'דיי ומאמצת את השם ריי סקייווקר.
פרק ראשון: אימת הפנטום (1999)
בפרק זה מתחילה הסאגה. בשנת 32 BBY, זוג אבירי ג'דיי, קווי-גון ג'ין ותלמידו אובי ואן קנובי, יוצאים למשימה סודית בכוכב הלכת נאבו – שם עליהם לפתור סכסוך בין הכוכב נאבו לפדרציית הסחר שהטילה עליו מצור (בסכסוך מעורב לורד סית' בשם דארת' סידיוס). במהלך מסע הבריחה מהכוכב נאבו, נאלצת החללית שלהם לנחות על כוכב חולי ומדברי בשם טאטואין. בטאטואין הם פוגשים בילד קטן וכשרוני בשם אנאקין סקייווקר, שהוא ואמו נמכרו לעבדות. אנאקין נחשב למהנדס מוכשר (כבר בגיל 9 הוא הרכיב את C-3PO) וטייס מצטיין. קווי-גון בודק את אנאקין ומוצא שהכוח חזק בו מעל ומעבר לכל דבר שאי פעם ראה. אי לכך, הוא מחליט לאמצו ולאמנו להיות אביר ג'דיי תוך אמונה שאנאקין הוא "הנבחר" שיביא לאיזון בכוח לפי דבר הנבואה העתיקה. בקוראסאנט, מספר קווי-גון למועצת הג'דיי על התוקף המסתורי שנלחם בהם בטטואין. כיוון שהם שולטים בכוח, הג'דיי חוששים שמדובר באביר סית', לוחם של מסדר שהוצא מחוץ לחוק ולכאורה הושמד, העוסק בצד האפל של הכוח. קווי-גון מספר למועצה על אנאקין ומבקש רשות לאמנו. מועצת הג'דיי מסרבת בטענה שהילד מבוגר מידי בשביל להתחיל באימונים וכן כיוון שיודה, ראש מועצת הג'דיי והמאסטר החכם מכולם, חש בו ענן של פחד.
אובי ואן, קווי-גון, המלכה אמידלה ואנאקין הקטן יוצאים לנאבו על מנת לשחררו משלטון פדרציית הסחר ולשם כך כורתים ברית עם בני ה-Gungan המקומיים. בקרב הגדול שמתפתח, דארת' מול (אביר סית' מאיים) הורג את קווי-גון ומחוסל בידי אובי ואן בזמן שאנאקין מציל את היום ומשמיד את תחנת החלל של פדרציית הסחר. אחרי הקרב, אובי ואן מוכתר לדרגת "אביר ג'דיי" ומעלה את בקשתו האחרונה של מורו (לאמן את אנאקין) בפני יודה. בהסתייגות רבה וחוסר רצון, יודה מאשר לאובי ואן לאמן את אנאקין. מאחר שיש תמיד שני סית' – מורה ותלמיד – חושדים במועצת הג'דיי שיש עוד סית' שמסתתר היכן שהוא. בינתיים, תושבי נאבו חוגגים את ניצחונם עם פיוס היסטורי בין בני האדם ל-Gungans.
פרק שני: מתקפת המשובטים (2002)
בין הפרק הראשון לפרק השני ישנו הפרש של כ-10 שנים אשר במהלכן אנאקין סקייווקר גדל והפך לפאדוואן (ג׳דיי מתלמד) תחת הדרכתו של אובי ואן קנובי, המלכה פדמה אמידלה סיימה את הקדנציה שלה כמלכה והפכה לחברה בסנאט וג'אר ג'אר בינקס הפך לגנרל של צבא עמו.
פדרציית הסחר מצטרפת לארגון גדול בו חברות מספר רב של מערכות כוכבים אשר התבדלו מהרפובליקה, ואשר מתחזק צבא דרואידים גדול. ארגון זה, המכונה קונפדרציית המערכות העצמאיות (או כפי השם שניתן לו על ידי הרפובליקה, ארגון הבדלנים), מכריז על מרד כנגד הרפובליקה ומתחיל בניסיונות התנקשות בסנאטורים. בעוד אובי ואן נשלח לרדוף אחר אחד המתנקשים, אשר ניסה לרצוח את הסנאטורית פדמה אמידלה, אנאקין מקבל תפקיד לא קרבי – עליו לנסוע עם פדמה לכוכב הבית שלה בנאבו ולשמש כשומר ראשה עקב מספר ניסיונות שנעשו להתנקש בה. בזמן שאנאקין שומר על פדמה הוא חושף בפניה את אהבתו לה. פדמה דוחה את חיזוריו בטענה שהזיווג ביניהם איננו אפשרי: הוא שייך לג'דיי ובעד שלטון יחיד, וטובח בשבט נוודי חול כנקמה על כך ששבו והרגו את אמו.
בינתיים, מרדפו של אובי ואן אחרי המתנקש מוביל אותו לחשיפת קנוניה הכוללת הזמנה מסתורית של צבא משובטים, שעומדת להיות מסופקת בדיוק כאשר ברית הבדלנים מתארגנת בג'נוסיס לתקוף את הרפובליקה. אנאקין ופדמה מגיעים לג'נוסיס לנסות לחלץ את אובי ואן, אך נופלים גם הם בשבי. לבסוף, הם מחלצים את עצמם בעזרת אבירי הג'דיי בראשות מייס וינדו וצבא המשובטים בפיקודו של יודה. ניסיון החילוץ מתפתח לקרב גדול בין צבא הרפובליקה לברית הבדלנים. אנאקין ואובי ואן נלחמים ברוזן דוקו, אביר ג'דיי לשעבר, ולמדים על קיומו של לורד סית' בסנאט. במהלך הקרב אנאקין מאבד את ידו, ומחולץ על ידי יודה.
אחרי שברח, מתקשר דוקו לדארת' סידיוס ואומר לו שהמלחמה התחילה – כמתוכנן. אובי ואן מספר למועצת הג'דיי את מה שדוקו אמר לו: שדארת' סידיוס שולט בסנאט. יודה מהסס להאמין לכך אך מאחר שהצד האפל מערפל את הכול, הוא ומייס וינדו מסכימים שיש לשמור על חשדנות בריאה ולעקוב מקרוב אחרי התנהלות הסנאט.
בסצנת הסיום של הסרט רואים את הקנצלר פלפטין, הסנאטור בייל אורגנה ואת נאמני הרפובליקה צופים בצבא המשובטים עולים על ספינות חלל (שנראות כמו אב טיפוס של משחתות כוכבים) כדי להילחם בבדלנים. בכוכב נאבו אנאקין ופדמה מתחתנים למרות איסור הקוד של אבירי הג'דיי. שניהם מחליטים לשמור דבר זה בסוד ורק זוג הדרואידים R2-D2 ו-C-3PO עדים לחתונתם.
מלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטים (2008)
סרט ההנפשה המלא הראשון בזיכיון כאשר עלילתו מתרחשת בין הסרטים "פרק 2: מתקפת המשובטים" ו"פרק 3: נקמת הסית''", בתחילת מלחמת המשובטים. בסרט, הרוזן דוקו מתכנן מזימה להסב את ג'אבה נגד הרפובליקה הגלקטית על ידי הפללה של הג'דיי לחטיפת בנו. בעוד שאנאקין סקייווקר והחניכה החדשה שלו, אסוקה טאנו, מנסים למסור את הילד בחזרה לאביו, אובי ואן קנובי ופדמה אמידלה מובילים חקירות נפרדות כדי לחשוף את מזימתו של דוקו. הסרט מהווה הקדמה לסדרת הטלוויזיה בעלת אותו השם (מלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטים).
פרק שלישי: נקמת הסית' (2005)
הסרט נפתח בקרב ענק מעל קורוסנט בין הרפובליקה לצבא הבדלנים בפיקודו של גנרל גרייווס וצבא הדרואידים (רובוטים) שלו. אנאקין ואובי ואן נשלחים לחלץ את הקאנצלר פלפטין שנחטף בידי הסית' הרוזן דוקו (דארת' טיראנוס). אנאקין מצליח להביס את דוקו בקרב חרבות-אור ולפקודת פלפטין הורג אותו, למרות הסתייגות מסדר הג'דיי מהריגת שבוי לא חמוש.
הסנאטורית פאדמה אמידאלה, אשתו של אנאקין סקייווקר, בהריון. לאנאקין יש סיוטים דומים לאלו שהיו לו עם אמו על מותה, כאשר הפעם הם על כך שאשתו מתה בלידה. פלפטין מרעיף שבחים וכיבודים על אנאקין לעומת מועצת הג'דיי שחושדת בו ומתנכרת אליו. חברי מועצת הג'דיי הטילו עליו משימה: לרגל אחרי הנשיא פלפטין. הנשיא פלפטין מספר לאנאקין שהצד האפל של "הכוח" יכול למנוע מאנשים למות ורומז לו שרק אם יצטרף לצד האפל יוכל להציל את פדמה. אנאקין מסתייג מהנשיא, שולף את החרב ומאיים להורגו, אך בעקבות התקרית עם הרוזן דוקו מחליט להסגירו למועצת הג'דיי.
לאחר שאובי ואן קנובי מצליח לאתר את מנהיג הבדלנים שנותר, גנרל גרייווס, ולהביס אותו בקרב, אוזלות הסיבות לקיומה של שעת החירום ולסמכויות העודפות שלקח הקאנצלר פלפטין על עצמו. מאסטר מייס וינדו, בכיר חברי המועצה אחרי יודה שיצא למשימה בקאשיק (כוכב הווקים), יוצא לעצור את הקנצלר שהופך אותו עורו ומנסה לחסל את הג'דיי, ואחרי קרב עמו הוא מחליט להורגו. אנאקין, שמתפרץ לזירת הקרב והושפע ממה שקרה עם דוקו, מונע זאת ממנו והקנצלר הורג את מייס וינדו על ידי כוחות הסית'. במהלך הקרב נפצע הקאנצלר קשות ופניו מושחתות.
מזועזע ממה שעשה ומשוכנע שעל מעשיו אין כפרה ודרך חזרה, מחליט אנאקין לפנות לצד האפל של הכוח במטרה להשיג את היכולת להציל את אשתו מהמוות הצפוי לה. הוא מקבל את מרותו של פלפטין בצורה מוחלטת ואת שם הסית' "דארת' ויידר".
אחרי שהמיר את אנאקין, פלפטין מפעיל את מזימתו להשמיד את מסדר אבירי הג'דיי. הוא נואם בפני הסנאט ומספר להם על קנוניה של מועצת הג'דיי להשתלט על הרפובליקה ומקבל ממנו אישור להשמידם בשם קוד 66 (המשובטים מתוכנתים שברגע שאומרים את הקוד הם נהפכים להיות רעים וכך היה) צבאות הרפובליקה בוגדים בכל אבירי הג'דיי ומחסלים אותם זה אחר זה. אנאקין עצמו יוצא למקדש הג'דיי וטובח בכל החניכים הצעירים. אחרי כן אנאקין נשלח לכוכב הלבה הגעשי של מוסטאפר לטבוח את ראשי הבדלנים. למעט יודה, אובי ואן קנובי והסנאטור הנאמן בייל אורגנה, אף אחד לא שורד. יודה מחליט לשלוח את אובי ואן קנובי להרוג את אנאקין סקייווקר, כשהוא עצמו מנסה להתעמת עם פלפטין, אך לא מצליח להביס אותו ונאלץ להימלט לגלות.
אובי ואן מתגנב לספינה של פדמה, שטסה לכוכב הגעש מוסטאפר מרוב דאגה לאנאקין. אנאקין מנסה לפתות אותה לעבור לצד האפל אך היא דוחה אותו. כאשר הוא רואה את אובי ואן הוא בטוח שהיא בגדה בו וכמעט חונק אותה למוות מרוב זעם. אובי ואן ואנאקין פורצים בדו-קרב חרבות-אור שבסיומו אנאקין מאבד את שתי רגליו ואת ידו השמאלית, ובנוסף לכך גופו מתקרב מדי ללבה והוא עולה בלהבות. פלפטין, שבינתיים הכריז על עצמו כקיסר והפך את הרפובליקה לאימפריה, מגלה זאת ובא להציל אותו. הוא מכין לאנאקין חליפה ביונית וקסדה עם מכשירי הנשמה המאפשרים לו להישאר בחיים.
כאשר ויידר שואל לשלומה של פאדמה, הקיסר מספר לו שהוא "כנראה הרג את אשתו מרוב זעם", כאשר הוא מתייחס לניסיון החניקה כאשר אנאקין חשב שהיא הביאה את אובי ואן. למעשה, אנאקין כמעט הרג אותה אך היא נשארה בחיים ומתה זמן קצר לאחר הלידה מתוך חוסר רצון לחיות, מילותיה האחרונות היו "יש עדיין הרבה טוב באנאקין". היא ילדה תאומים. לאחד מהם נתנה את השם לוק, והוא נשלח לקרובי משפחתו, איכרים בטאטואין, ולשנייה קראה ליאה, והיא נמסרה למשפחתו של הסנאטור בייל אורגנה. אובי ואן נשלח להשגיח מרחוק על הילד בשעה שיודה יוצא לגלות בתקווה שאולי בנו של סקייווקר יצליח לעשות את מה שאובי ואן ניסה לעשות אך כשל בו.
סולו: סיפור מלחמת הכוכבים (2018)
זהו הסרט השני בסדרת האנתולוגיה של מלחמת הכוכבים, אחרי "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים", וכמוהו אינו מהווה חלק מסדרת הסרטים כי אם סרט ספין אוף המתמקד בסיפור המקור של האן סולו. עלילת הסרט מתרחשת כעשור לפני אירועי "תקווה חדשה" ומגולל את הרפתקאותיהם המוקדמות של האן סולו וצ'ובאקה, שמצטרפים לכנופיית גנבים ופוגשים את לאנדו קלריסיאן הצעיר.
רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (2016)
זהו הסרט הראשון בסדרת האנתולוגיה של מלחמת הכוכבים ואינו מהווה חלק מסדרת הסרטים כי אם סרט ספין אוף. עלילת הסרט מתרחשת מיד לפני "פרק 4: תקווה חדשה" ומספר איך המורדים השיגו את התוכניות של כוכב המוות בסרט הבא.
פרק רביעי: תקווה חדשה (1977)
הנסיכה ליאה (קארי פישר), ממנהיגות ברית המורדים, נלכדת על ידי האימפריה הגלקטית המרושעת. בידי הנסיכה תוכניות המפרטות כיצד ניתן להרוס את הנשק האולטימטיבי של האימפריה: כוכב המוות – תחנת חלל המסוגלת להשמיד כוכב לכת שלם. לפני שליאה נלכדת בידי דארת' ויידר היא מחביאה את התוכניות בדרואידים והם נמלטים אל הכוכב טטואין. שם הם מגיעים לידיו של לוק סקייווקר (מארק המיל), נער חווה שאינו מודע למוצאו האמיתי לאחר שנתפסים ונמכרים על ידי סוחרים עם לבוש חום בשם יבה לוק מגלה את קריאת ההצלה של הנסיכה אשר הוטמעו ב-R2-D2 ושם שומע את השם אובי ואן קנובי. לוק מנסה להחזיר את הרובוטים לבן קנובי (אלק גינס), זקן מתבודד שחי בטטואין ומגלה שהוא היה אובי ואן, אביר ג'דיי של הרפובליקה וחבר של אביו של לוק, אנאקין סקייווקר, שהיה אביר ג'דיי גם הוא. בעקבות מותם של הוריו המאמצים בידי חיילי האימפריה, אשר יצאו לאתר את התוכניות הסודיות שהוטמעו ב-R2-D2, יוצא לוק עם אובי ואן וטייס מבריח בשם האן סולו (האריסון פורד) להציל את הנסיכה ליאה (קארי פישר) מכוכב המוות. במהלך משימת ההצלה נלחם אובי ואן בדארת' ויידר ונהרג בקרב אך הוא מספיק ללמד את לוק מעט אודות ה"כוח". כאשר כוכב המוות מגיע להשמיד את בסיס המורדים, לוק משתמש ב"כוח" על מנת לדייק ביריות טיליו מחללית הקרב שלו אל נקודת החולשה שאותרה בתוכניות שליאה גנבה. אירוע זה ידוע כ"הקרב בכוכב יאבין" ומשמש כבסיס לתארוך האירועים ביקום מלחמת הכוכבים. אף על פי שכוכב המוות הושמד, דארת' ויידר – מצליח להימלט, ובעקבות מותו של מנהיג הצי האימפריאלי, גראנד מוף טארקין, אף מגדיל את סמכותו בקרב חיילי האימפריה כנציגו האישי והישיר של הקיסר עצמו במאבק כנגד המורדים.
פרק חמישי: האימפריה מכה שנית (1980)
הסרט מתחיל בכוכב הות' לאחר שלוק והאן סולו הצטרפו לברית המורדים ולאחר מכן לוק נלכד על ידי מפלצת דמוית יטי אך בעזרת הכוח וחרב האור הוא מצליח לברוח בשעה שהאימפריה – הזועמת על הרס כוכב המוות – רודפת אחרי המורדים בכל הגלקסיה. דארת' ויידר מאתר את בסיס המורדים בכוכב הקרח הוֹת' ומשגר התקפה קטלנית – הכוללת הלכני AT-AT כבדים – המאלצת את המורדים להתפזר ולהימלט.
לוק סקייווקר בורח ב-X-Wing אל הכוכב דֶּגוֹבׇּה, ביתו של הג'דיי-מאסטר יודה, לאחר שרוחו של אובי ואן קנובי אמרה לו שעליו ללכת לשם. בדגובה הוא אמור להשלים את אימונו ולהפוך לאביר ג'דיי. יודה מתחיל לאמן את לוק בדרכי הכוח.
בינתיים, האן סולו וליאה בורחים ביחד ב"מילניום פלקון" ומפתחים רומן תוך כדי שהם בורחים מציידי האימפריה. הם בורחים לעיר העננים של בספין לאחר שנלכדו בתוך מערה על אסטרואיד שמתבררת כפה של מפלצת תולעת ענקית ומסתתרים שם אצל לֶאנְדּוֹ קַלְרִיסְיַאן, נוכל וחבר ישן של האן סולו. צייד ראשים בשם בּוֹבַּה פט שעקב אחריהם מתריע בעוד מועד לאימפריה, ודארת' ויידר מציב שם מארב. ויידר לוכד את האן סולו, את צ'ובאקה, את ליאה ואת הדרואידים (R2-D2 ו-C-3PO) אך בעוד השאר מצליחים להימלט, האן סולו מוקפא בתוך פחמן וניתן כפרס לצייד הראשים (והלה מוכר אותו לג'אבה ההאט, גנגסטר שהאן חייב לו כסף רב).
לוק קוטע את אימונו באמצע כדי לסייע לחבריו להימלט, אך מוצא את עצמו מתמודד פנים מול פנים עם דארת' ויידר. בקרב החרבות שמתפתח לוק מאבד את ידו הימנית ומגלה שוויידר הוא בעצם אביו. ויידר, שמגלה לו את זהותו, מציע ללוק לפנות אל הצד האפל ולשלוט ביחד בגלקסיה כאב ובן. לוק דוחה את הצעתו וקופץ לתהום, אך חבריו מצילים אותו ומחליפים את ידו הכרותה ביד מכנית – כמו אנאקין סקייווקר (הלא הוא דארת' ויידר).
פרק שישי: שובו של הג'דיי (1983)
זהו הפרק הסוגר של סאגת מלחמת הכוכבים. בפרק זה מתעמתים לוק סקייווקר, דארת' ויידר והקיסר בפעם האחרונה.
הסרט נפתח בארמונו של ג'אבה ההאט שבכוכב הלכת המדברי טאטואין. האן סולו, שנלכד על ידי דארת' ויידר והוקפא בפחמן, שבוי אצל ג'אבה. שני הדרואידים, C-3PO ו-R2-D2 נשלחים כשוחד אל ג'אבה. לאנדו קלריסיאן וליאה מסתננים במסווה אך ליאה נתפסת לאחר שהפשירה את האן מתא הפחמן, ובכך הופכת לשפחה של ג'אבה, ששם לה קולר עם רצועה כדי שלא תוכל לברוח. לוק מגיע למחרת ומביס את המפלצת של ג'אבה, הראנקור, והוא, האן וצ'ובקה מובלים להוצאתם להורג במדבר על ידי הסרלאק, יצור נוראי שמעכל את מזונו במשך אלפי שנים.
הם מצליחים להתחמק וליאה חונקת את ג'אבה והורגת אותו, וכל החבורה כולה בורחת יחד.
בינתיים, הקיסרות מחליטה לבנות כוכב מוות חדש, חזק ומשופר. ויידר והקיסר מחליטים להעביר את לוק לצד האפל, ולהרגו אם לא יצליחו (שיחתם בנושא התנהלה כבר בפרק 5). לוק ו-R2-D2 חוזרים לכוכב דגובה כדי שלוק ישלים את אימוניו כג'דיי. יודה נפטר ולפני מותו שולח את לוק להתעמת עם ויידר ומגלה לו כי יש עוד סקייווקר. לוק פוגש את רוחו של אובי ואן קנובי על הכוכב ומתוודע לעובדה שהנסיכה ליאה היא אחותו.
בעקבות הגילויים על כוכב המוות החדש, ברית המורדים מתכננת התקפה על הכוכב כאשר הוא עדיין בשלבי בנייה. המורדים משגרים חוליית קומנדו בראשות לוק, ליאה, האן סולו והדרואידים שתפקידה לשתק את מחולל המגן של כוכב המוות, שנמצא על אנדור. במהלך הפשיטה נתקלת ליאה באִיווֹקים (Ewoks) – גזע של דובונים נמוכים ואנושיים המשתמשים בכלי נשק פרימיטיביים אך מומחים בלוחמת יערות. בעזרת לוחמי האיווק, מצליחה חוליית הקומנדו של המורדים להינצל ממארב של לגיון קיסרי ולפוצץ את מחולל המגן ברגע האחרון.
יום לפני הפשיטה על תחנת הכוח עצמה, לוק מסגיר את עצמו לידי דארת' ויידר מחשש שוויידר יאתר אותו ואת חוליית המורדים באמצעות שימוש בכוח. ויידר לוקח את לוק להתעמת עם הקיסר, למרות ניסיונותיו של לוק לשכנעו לא לעשות זאת אלא לחזור בו מהצד האפל. בכוכב המוות, לוק מתעמת עם דארת' ויידר והקיסר פלפטין, שמנסים להעבירו לצד האפל. אחרי שהם לא מצליחים לפתות אותו בכוח ושליטה, הם מנסים לפנות אל הזעם שבו. בסופו של דבר לוק נכנע לזעמו ומצליח לכרות את ידו הימנית של אביו, דארת' ויידר, תוך קרב סוער. ברגע האחרון מצליח לוק להירגע ונמנע מלהרוג את אביו ומודיע לקיסר כי לעולם לא יעבור אל הצד האפל. ברגע שהקיסר הבין שנכשל בלפתות את לוק לצד האפל הוא מחליט לענות אותו בלהרוג אותו בעזרת חזיזי ברק. כשהקיסר מתחיל להרוג את לוק, ויידר לא מסוגל לחזות בבנו גוסס בעינויים ומציל אותו בכך שהוא זורק את הקיסר אל התהום. במעשה זה, חוזר ויידר להיות אנאקין סקייווקר – אביר הג'דיי הישן והטוב, אך גם סופג חלק מהחזיזים בסופו של דבר עקב כך, באומרו ללוק "צדקת לגבי ... הגד לאחות שצדקת" (לוק טען לכל אורך הדרך שבוויידר עוד נותר טוב).
בירח של אנדור חוגגים המורדים את ניצחונם, האן סולו, שהיה חשדן בעניין הקשר של ליאה עם לוק, שמע מפי ליאה שלוק הוא אחיה ולכן חשדו היה לשווא. ואילו לוק שמח כאשר הוא רואה את הרוחות של יודה, אובי ואן קנובי ואנאקין סקייווקר מופיעות מולו...
פרק שביעי: הכוח מתעורר (2015)
לאחר שנים של מלחמה בין המסדר הראשון המהווה את שאריות האימפריה, לרפובליקה החדשה, מצליחה הגנרלית ליאה אורגנה להשיג מידע לגבי מיקומו של אחיה, אביר הג'דיי האחרון, לוק סקייווקר. סקייווקר, שנעלם שנים רבות לפני כן, נרדף לא רק על ידי המורדים המבקשים אותו בשל כוחותיו ועל מנת שיחזיר את הג'דיי לקדמותם, אלא גם על ידי המסדר הראשון שמעוניין לחסלו ולהביא בכך את הקץ על שושלת הג'דיי בגלאקסיה. פו דמרון נשלח לכוכב ג'אקו במטרה לפגוש את לור סן טקה, ולקבל ממנו את המפה המובילה אל לוק. אל המקום מגיעים חיילי סער השייכים למסדר הראשון בראשותו של קיילו רן, מנהיג אבירי הרן. דמרון מחביא את המפה בתוך הדרואיד שלו, BB-8, ונתפס על ידי חיילי המסדר הראשון שמחסלים לאחר מכן את כל הכפריים בפקודת קיילו רן.
הדרואיד נמלט מהמקום ופוגש את ריי, צעירה מקומית העוסקת למחייתה באיסוף גרוטאות מחלליות שהתרסקו ומכירתן תמורת אוכל. לאחר שקיילו רן מוציא מדמרון, בעזרת הכוח, את מקום המסתור של המפה, הוא שולח כוחות למצוא את הדרואיד. FN-2187, חייל סער שהזדעזע מרצחנותו של המסדר הראשון, מחליט להציל את דמרון ולהימלט בעזרתו מכוחות המסדר הראשון. דמרון מעניק לחייל את השם פין, והשניים נמלטים ומתרסקים על הכוכב ג'אקו. פין מתעורר לאחר ההתרסקות ומשלא מצא את דמרון, הוא משוכנע שהלה נהרג בהתרסקות. בעודו מחפש דרך להימלט הוא פוגש את ריי ומזהה את הדרואיד שברשותה כזה שמחזיק את התוכניות. פין מזדהה לפני ריי כלוחם המחתרת והשניים גונבים את המילניום פלקון שנמצאת במגרש גרוטאות סמוך ונמלטים.
המילניום פלקון נחטפת על ידי ספינת משא שבה, מתברר, נמצאים האן סולו וצ'ובאקה שחזרו לחיים כמבריחי סחורות. לאחר שלספינת המשא מגיעים כמה בעלי חוב שדורשים מסולו את הכסף, נמלטים הארבעה במילניום פלקון וטסים לטירתה של מאז קאנאטה, פיראטית בת למעלה מאלף שנה וחברתו של סולו שתסייע להם להימלט. בעוד שאורחי המסבאה של מאז מודיעים לאנשי המסדר הראשון, ובמקביל למורדים, על הימצאותם של הארבעה והדרואיד במקום, ריי שומעת קולות ממרתף הארמון של מאז שמביאים אותה עד לחרב האור של לוק סקייווקר, ברגע שהיא נוגעת בחרב היא חווה חיזיון במהלכו היא נלחמת בקיילו רן, שומעת את יודה, אובי ואן קנובי ואף רואה את דמותו של לוק עצמו. כשהיא מתעוררת מעניקה לה מאז את חרב האור של סקייווקר שנמצאת במקום, אך היא מסרבת ובורחת. כוחות האימפריה מגיעים למקום במרדף אחר הדרואיד, אך בעקבותיהם מגיעים גם חיילי המרד ובראשם פו דמרון שמתברר ששרד את הנחיתה אבל התעורר רק בלילה הרבה אחרי שפין הלך, והנסיכה ליאה אורגנה. מתברר שקיילו רן הוא בן סולו, בנם של האן סולו והנסיכה ליאה, שאומן על ידי לוק אך עבר לצד האפל בעידודו של המנהיג העליון סנוק. נישואיהם של האן וליאה נגמרו בעקבות הכאב הרב שחש סולו לאור בגידתו של בנו, משבר שגרם לו לנטוש את חייו כגנרל ברפובליקה ולחזור לחייו כמבריח. פין יוצא לחפש את ריי שברחה ולוקח עמו את חרב האור, אך רן חוטף את ריי לספינתו במטרה להוציא ממנה את המידע על מיקומו של סקייווקר.
המסדר הראשון בנה כלי נשק חדש, עוצמתי בהרבה מכוכב המוות: מחסל הכוכבים, המשתמש באנרגיית השמשות שמסביבו. בעזרתו היא מחסלת את כל כוכבי הלכת עליהם שוכנים הנהגת הרפובליקה. האן סולו, צ'ובאקה ופין נשלחים לנסות לחסל את הגנות הכוכב מבפנים על מנת שלוחמי המחתרת יוכלו להתקרב עם חלליות ה-X-Wing כדי להשמיד את המתנד של מחסל הכוכבים וכל זאת לפני שהמסדר הראשון יספיק להטעין אותו מחדש.
בהגיעם לכוכב מתברר שפין הגיע במטרה להציל את ריי, אך זו הצליחה להימלט כשגילתה שגם היא שולטת ב"כוח" כשעמדה בחקירה של קיילו רן.
החבורה תופסת את המפקדת-לשעבר של פין, קפטן פאזמה, וזו, תחת איומים, מבטלת את הגנת הכוכב והתקפת המורדים על המתנד מתחילה, לאחר שפין, האן סולו וצ'ובאקה רואים שההתקפה לא מוצלחת, הם מחליטים לנסות לעזור על ידי הטמנת חומרי נפץ על מנת לפוצץ את המתנד מבפנים, אך במהלך הניסיון פוגש האן את בנו ומנסה לשכנע אותו לחזור לצד המואר של הכוח. רן מתוודה כי הוא אינו שלם עם החלטתו לעבור לצד האפל ומבקש את עזרת אביו. בעודו מושיט לו את חרב האור שבנה, הוא מפעיל אותה, הורג את אביו ועובר בכך לחלוטין לצד האפל. מיד לאחר מותו של האן, צ'ובאקה מפוצץ את מטעני הנפץ ואלה פוגעים אנושות במתנד אך לא מפסיקים את פעולתו ואת פעולת הכוכב, השמש שאותה יונק מחסל הכוכבים, הולכת ונחלשת.
לאחר קרב שנראה אבוד, מצליחה לבסוף יתר החבורה לפוצץ את הכוכב מבפנים. בעוד הכוכב מתחיל לקרוס, נלחמים ריי ופין בקיילו רן. פין נפצע קשה במהלך הקרב, אך ריי מצליחה להילחם, לפגוע בביטחונו העצמי של קיילו רן ולנצחו. במהלך קריסת הכוכב נפערת האדמה ביניהם והקרב נפסק. ריי וצ'ובאקה נמלטים במילניום פלקון, כשאיתם פין הפצוע ומחוסר ההכרה.
לאחר שהמורדים מפענחים את המפה, נשלחת ריי יחד עם צ'ובאקה ו-R2-D2 למצוא את לוק סקייווקר. היא משוטטת בכוכב לבדה עד שהיא מוצאת אותו ומושיטה לו את חרב האור שלו, וכך נגמר הסרט.
פרק שמיני: אחרוני הג'דיי (2017)
פרק תשיעי: עלייתו של סקייווקר (2019)
ביקורות על סדרת הסרטים
בטבלה זו מובאים הביקורות השונות על סרטי מלחמת הכוכבים משלושה אתרים שונים שמאגדים בתוכם מספר ביקורות כל אחד: Rotten Tomatoes, CinemaScore ו-Metacritic.
הערות
באתרים Rotten Tomatoes ו-Metacritic הציונים נעים בין 100 (הציון הטוב ביותר) ל-1 (הציון הגרוע ביותר). בעוד שבאתר CinemaScore הציונים נעים בין A+ (הציון הטוב ביותר) ל-F (הציון הגרוע ביותר).
הציון באתר Rotten Tomatoes הוא ציון מבקרי הקולנוע בלבד ואינו מייצג את ציון הצופים שיכול להיות שונה ממנו באופן ניכר.
סרט Rotten Tomatoes Metacritic CinemaScoreמלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה 92% (מבוסס על 125 ביקורות) 90 (מבוסס על 24 ביקורות)A- מלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שנית 94% (מבוסס על 102 ביקורות) 82 (מבוסס על 25 ביקורות)A מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי 82% (מבוסס על 94 ביקורות) 58 (מבוסס על 24 ביקורות)A- מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטום 53% (מבוסס על 228 ביקורות) 51 (מבוסס על 36 ביקורות) A- מלחמת הכוכבים - פרק 2: מתקפת המשובטים 65% (מבוסס על 253 ביקורות) 54 (מבוסס על 39 ביקורות) A- מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית' 80% (מבוסס על 299 ביקורות) 68 (מבוסס על 40 ביקורות) A- מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר 93% (מבוסס על 430 ביקורות) 81 (מבוסס על 55 ביקורות) A רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים 84% (מבוסס על 437 ביקורות) 65 (מבוסס על 51 ביקורות) Aמלחמת הכוכבים - פרק 8: אחרוני הג'דיי91% (מבוסס על 462 ביקורות)85 (מבוסס על 56 ביקורות)Aסולו: סיפור מלחמת הכוכבים70% (מבוסס על 464 ביקורות)62 (מבוסס על 54 ביקורות)A-מלחמת הכוכבים - פרק 9: עלייתו של סקייווקר52% (מבוסס על 477 ביקורות)53 (מבוסס על 61 ביקורות)B+
הצלחות ותגובות
ההצלחה הקופתית של סרטי הסדרה גדולה ביותר, ונמצאים שבעה סרטים מתוך הסדרה ברשימת הסרטים המכניסים ביותר בכל הזמנים. הסרט "מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר" גרף כ־2.068 מיליארד דולר ברחבי העולם ונמצא במקום הרביעי ברשימת הסרטים המכניסים בכל הזמנים.
תגובות הקהל לטרילוגיה המקורית ("מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה", "מלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שנית", "מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי") היו חיוביות והקהל שיבח את הסרטים ועד היום הטרילוגיה נחשבת לאבן דרך בעולם הקולנוע ובעולם האפקטים הקולנועיים (בעיקר הסרטים "תקווה חדשה" ו"האימפריה מכה שנית"). בשנת 1999 התחילה את דרכה טרילוגיית הפריקוולים ("מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטום", "מלחמת הכוכבים - פרק 2: מתקפת המשובטים", "מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'"), שזכתה להצלחה קופתית אך זכתה לביקורות שליליות מצד המבקרים, אף על פי שהמבקרים טענו שהסרט טוב מבחינה ויזואלית אך העלילה לא טובה. בשנת 2015 החלה את דרכה הטרילוגיה החדשה ("מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר", "מלחמת הכוכבים - פרק 8: אחרוני הג'דיי", "מלחמת הכוכבים - פרק 9: עלייתו של סקייווקר") שזכתה להצלחה קופתית גדולה מההצלחה של הטרילוגיה המקורית וטרילוגיית הפריקוולים, והמבקרים שיבחו את הסרטים "הכוח מתעורר" ו-"אחרוני הג'דיי", אך הסרט "עלייתו של סקייווקר" זכה לביקורות מעורבות ולהצלחה גדולה, אך מרשימה פחות משל קודמיו.
סדרות טלוויזיה
סדרהעונותפרקיםתאריך יציאהרשת שידורמצבסדרות אנימציהדרואידים1137 בספטמבר - 30 בנובמבר 1985ABCיצאספיישל7 ביוני 1986איווקים1137 בספטמבר - 30 בנובמבר 198521313 בספטמבר - 13 בדצמבר 1986מלחמת המשובטים1223 באוקטובר 2008 - 20 במרץ 2009קרטון נטוורק2222 באוקטובר 2009 - 30 באפריל 201032217 בספטמבר 2010 - 1 באפריל 201142216 בספטמבר 2011 - 16 במרץ 201252029 בספטמבר 2012 - 2 במרץ 20136137 במרץ 2014נטפליקס71221 בפברואר - 4 במאי 2020דיסני+המורדיםקצרים411 באוגוסט - 1 בספטמבר 20141153 באוקטובר 2014 - 2 במרץ 2015דיסני XD22220 ביוני 2015 - 30 במרץ 201632224 בספטמבר 2016 - 25 במרץ 201741616 באוקטובר 2017 - 5 במרץ 2018התנגדות1217 באוקטובר 2018 - 17 במרץ 2019ערוץ דיסני2196 באוקטובר 2019 - 26 בינואר 2020באד באצ'1164 במאי - 13 באוגוסט 2021דיסני+2164 בינואר - 29 במרץ 2023חזיונות1922 בספטמבר 2021294 במאי 2023סיפורי הג'דיי1626 באוקטובר 2022הרפתקאות של ג'דיי צעיריםקצרים627 במרץ - 24 באפריל 2023יוטיוב1254 במאי 2023דיסני+/דיסני ג׳וניורקצרים וסדרות אנימציית מיקרומלחמת המשובטים1107 בנובמבר - 20 בנובמבר 2003קרטון נטוורקיצא21026 במרץ - 8 באפריל 20043521 במרץ - 25 במרץ 2005נקודות אור183 במאי - 4 בספטמבר 2017יוטיובכוחות הגורל1163 ביולי - 1 בנובמבר 201721619 במרץ - 25 במאי 2018גלקסיה של הרפתקאות13630 בנובמבר 2018 - 12 ביולי 201921913 במרץ - 28 באוקטובר 2020פריסה1169 באוגוסט 2019 - 1 באפריל 2020גלקסיה של יצורים1214 באוקטובר - 28 בנובמבר 2021StarWarsKids.comחברים גלקטיים12 באפריל - 1 בנובמבר 2022זן – גרוגו וארנבות האבק112 בנובמבר 2022דיסני+סדרות לייב אקשןהמנדלוריאן1812 בנובמבר - 27 בדצמבר 2019דיסני+יצא2830 באוקטובר - 18 בדצמבר 2020381 במרץ - 19 באפריל 2023482024בפיתוחהספר של בובה פט1729 בדצמבר 2021 - 9 בפברואר 2022יצאאובי ואן קנובי1627 במאי - 22 ביוני 2022אנדור11221 בספטמבר - 23 בנובמבר 2022212סוף 2024בצילומיםאסוקה1822 באוגוסט - 3 באוקטובר 2023אסוקה – יצאצוות מינימלי – בצילומיםצוות מינימלי1יפורסם בהמשךסוף 2023האקולייט18תחילת 2024יצאסרטי טלוויזיה וספיישליםשיירת האומץ: הרפתקת איווקספיישל25 בנובמבר 1984ABCיצאאיווק: הקרב על אנדורספיישל24 בנובמבר 1985מלחמת הכוכבים: ספיישל חגספיישל17 בנובמבר 1978CBSשעשועוניםאתגר מקדש הג'דיי11010 ביוני - 5 באוגוסט 2020StarWarsKids.comיצא
מלחמת הכוכבים בפארקי דיסני
שמאל|ממוזער|250px|חיילי סער באולפני הוליווד של דיסני במהלך אחד מסופי השבוע שמוקדשים למלחמת הכוכבים
סטאר טורס
עוד לפני רכישת לוקאס פילם על ידי חברת וולט דיסני, ג'ורג' לוקאס החל את לתקשר עם חברת וולט דיסני במטרה להקים את המתקן סטאר טורס. במתקן זה המבקרים נכנסים כביכול למסע תיירותי שמארגנת סוכנות התיירות החללית סטאר טורס, במסע אמורים המבקרים לטוס מעל כוכב היערות אנדור וליהנות מנופיו, אך המעבורת פונה בטעות למגרש גרוטאות בחלל, ומשם לאחר שעוקפים ברגע האחרון את המכשולים, טייס המעבורת, רקס מעביר את המעבורת למהירות האור, אולם מפספס את היעד של הספינה ועוצר אותה בתוך שדה שביטים, ומשם מגיעים לקרב בין ספינות מורדים לבין 3 משמידות כוכבים, והמבקרים נקלעים לקרב עם כוכב המוות III. אחד מטייסת X-Wing פוצץ אותו, והמעבורת טסה חזרה לתחנה שממנה טסו, ובנחיתה כמעט התנגשו במכל הדלק ורקס מתנצל על התקלות. האטרקציה נפתחה לראשונה בדיסנילנד ב-1987. לאחר מכן, נפתחה האטרקציה בשאר הפארקים של דיסני.
בשנת 2010 באולפני הוליווד של דיסני, 2012 בדיסנילנד טוקיו ו-2016 בדיסנילנד פריז נסגר המתקן סטאר טורס. לאחר מספר חודשים נפתח שוב המתקן בשם, "סטאר טורס – ההרפתקה ממשיכה", במתקן החדש האטרקציה בוחרת ברנדומליות אחת מ-54 רכיבות ובכך, כל פעם המבקרים יכולים לחוות חוויה אחרת.
הופעות חיות
באולפני הוליווד של דיסני ובארץ המחר בדיסנילנד ישנה הופעה חייה בשם "אימוני הג'די" במהלך ההופעה ילדים שנבחרים מהקהל לומדים איך להיות ג'דיי ולשלוט ב"כוח", בסוף ההופעה התלמידים נלחמים נגד דארת' ויידר ומוכתרים לג'דיי פדוואן, ג'דיי מתלמד.
במהלך סופי שבוע בחודשים מאי ויוני, בין השנים 1997 ל-2015 נערכו באולפני הוליווד של דיסני פסטיבלים הנקראים סוף שבוע של מלחמת הכוכבים. במהלך סוף השבוע מופעי הזיקוקים מוקדשים למלחמת הכוכבים ומלווים במנגינות מוכרות של מלחמת הכוכבים שהלחין ג'ון ויליאמס (בין היתר מופיעה גם המנגינה The Imperial March). התהלוכה היומית מוקדשת למלחמת הכוכבים ומופיעים בה מספר דמויות ממלחמת הכוכבים. בנוסף, במהלך סופי השבוע ישנם עוד שלל הופעות וסרטים המוקדשים למלחמת הכוכבים.
ארץ מלחמת הכוכבים
מאז קניית לוקאס פילם על ידי חברת וולט דיסני בשנת 2012 החברה תכננה הוספת אטרקציות שקשורות למלחמת הכוכבים. בנוסף, התרוצצה שמועה שדיסני עומדת לפתוח ארץ שמוקדשת למלחמת הכוכבים באחד הפארקים שלה. כאשר מנכ"ל דיסני בוב אייגר נשאל האם השמועה על ארץ מלחמת הכוכבים נכונה או לא הוא אמר שאכן דיסני מתכננים להגדיל את הנוכחות של מלחמת הכוכבים בפארקים שלהם ושעוד שנה הוא יודיע על עוד פרטים. בכנס באוגוסט 2015 הודיע אייגר על הקמת ארץ מלחמת הכוכבים שתהיה בגודל 14 אקר. הארץ, שתפתח בשנת 2019 באולפני הוליווד של דיסני ודיסנילנד שבקליפורניה, תכיל בין היתר שתי אטרקציות: אחת, אטרקציה המבוססת על המילניום פלקון, והשנייה, אטרקציה שתדמה קרב בין המסדר הראשון לבין המורדים. העבודות על הארץ החלו ב-14 באפריל 2016.
משחקי מחשב
שמאל|ממוזער|150px|עטיפת המשחק השני בסדרה
לגו מלחמת הכוכבים
סדרה של שישה משחקי מחשב המגוללת את עלילות סרטי מלחמת הכוכבים. המשחקים בולטים בכך שהם מציגים את כל הדמויות וסביבתן כבנויים מקוביות לגו. המשחקים זכו להצלחה רבה ושניהם אף הוכתרו כ"משחק השנה" על ידי המגזין Wired.
Lego Star Wars: The Video Game (2005)
Lego Star Wars II: The Original Trilogy (2006)
Lego Star Wars: The Complete Saga (2007)
Lego Star Wars III: The Clone Wars (2011)
Lego Star Wars IV: The Force Awakens (2016)
Lego Star Wars: The Skywalker Saga (2022)
מלחמת הכוכבים: אבירי הרפובליקה הישנה
משחק תפקידים ממוחשב שפותח על ידי BioWare והופץ על ידי לוקאס ארטס. המשחק שוחרר עבור אקס בוקס ב-15 ביולי 2003, עבור מחשבי PC המריצים חלונות ב-19 בנובמבר 2003, ומאוחר יותר עבור Mac OS X. אבירי הרפובליקה הישנה הוא משחק התפקידים הממוחשב הראשון שהשתמש בגלקסיית "מלחמת הכוכבים".
מלחמת הכוכבים: אבירי הרפובליקה הישנה: הלורדים של הסית'
מלחמת הכוכבים: Jedi Knight: Jedi Outcast
מלחמת הכוכבים: Jedi Knight: Jedi Academy
אנגרי בירדס מלחמת הכוכבים
שני משחקי אנגרי בירדס של מלחמת הכוכבים.
(2012) אנגרי בירדס מלחמת הכוכבים
(2013) אנגרי בירדס מלחמת הכוכבים 2
מלחמת הכוכבים: Battlefront
מלחמת הכוכבים: Battlefront הוא משחק וידאו המבוסס על סרטי מלחמת הכוכבים שיצא ב-2015. הוא כולל סגנונות משחק רבים, העיקריים שבהם הם משחק יריות בגוף ראשון ומשחק פעולה בסגנון טומב ריידר. אחד המאפיינים הבולטים של המשחק הוא היכולת לשחק את גיבורי הטרילוגיה המקורית, בהם דארת' ויידר ולוק סקייווקר. המשחק מתרחש במקומות שונים ביקום מלחמת הכוכבים, חלקם הופיעו בסרטים עצמם.
Star Wars Jedi: Fallen Order
משחק העוקב אחרי ג'די בשם קאל קסטיס חמש שנים לאחר נפילת הרפובליקה.
מלחמת הכוכבים: Squadrons
משחק המתרחש שנה לאחר הקרב על אנדור. משחק זה הוא בעיקר משחק מרובה משתתפים בו ישנם שתי קבוצות של חמש: האימפריה הגלקטית, והרפובליקה החדשה. למשחק כמה מצבי משחק: דוגפייט – קרב על איזה קבוצה הורסת יותר חלליות. וקרבות צי – בה על שתי הקבוצות להרוס את ספינת הדגל של הקבוצה השנייה. בנוסף, למשחק מצב משחק של שחקן בודד העוקב אחרי טייס של הרפובליקה החדשה ואחרי טייס של מה שנשאר מהאימפריה הגלקטית אחרי אנדור.
Star Wars Outlaws
המשחק צפוי לצאת בשנת 2024.
קהילת מעריצי מלחמת הכוכבים
סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" זכתה לפופולריות עצומה. במהלך השנים התארגנה סביב סדרת הסרטים קהילת מעריצים גדולה ואדוקה, בה חברים בני אדם בני כל הגילאים – החל ממבוגרים שראו בילדותם את סדרת הסרטים המקורית, וכלה בנערים. פעילות הקהילה מתבטאת בצפייה בסרטי וסדרות "מלחמת הכוכבים", קניית מרצ'נדייז (מוצרי צריכה וצעצועים המבוססים על הזיכיון), ארגון כנסי "מלחמת הכוכבים" והתחפשות לדמויות מהסרטים (קוספליי).
ראו גם
דת הג'דיי
יום מלחמת הכוכבים
עולם מלחמת הכוכבים
מושגים
הכוח
כרונולוגיית מלחמת הכוכבים
מקומות בסרטי מלחמת הכוכבים
טכנולוגיה במלחמת הכוכבים
מידי-כלוריאנים
חרב אור
כוכב המוות
ארגונים
מסדר הג'דיי
מסדר הסית'
הרפובליקה הישנה
פדרציית הסחר
פדרציית הבדלנים
האימפריה הגלקטית
הרפובליקה החדשה
המסדר הראשון
קישורים חיצוניים
Wookieepedia, מיזם ויקיה המוקדש למלחמת הכוכבים
ניל מנוסי, הצד האפל של החלום האמריקאי, על הסדרה "מלחמת הכוכבים", מגזין ארץ אחרת, 2002
אלי אשד, "פולחן מלחמת הכוכבים", מגזין מקוון, "יקום תרבות", מרץ 2012
Original Star Wars Concept Art Is Amazing, באתר BuzzFeed
הערות שוליים
*
קטגוריה:סדרות סרטי מדע בדיוני
קטגוריה:סרטי פולחן
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
קטגוריה:סרטי חוצנים
קטגוריה:סרטים אפיים
קטגוריה:סרטי פוקס המאה ה-20 | 2024-09-23T13:34:46 |
רומנית | רומנית (Română; ) היא שפה רומאנית מזרחית מתוך קבוצת השפות הרומאניות ("לטיניות") של משפחת השפות ההודו־אירופיות. בדומה לשאר השפות ממשפחה זו, הדקדוק הרומני מושפע במידה רבה מהשפה הלטינית.
ההשפעה הלשונית של הלטינית על השפה הרומנית מקורה בתקופה בה כבשו כוחותיו של הקיסר טראיאנוס את ארץ דאקיה. הרומאים הרגו רבים מהתושבים, מכרו רבים לעבדות, ויישבו אוכלוסייה זרה וחיילים משוחררים במקומם. השפה המשותפת של המתיישבים החדשים הייתה לטינית.
ריכוזי האוכלוסייה הגדולים הדוברים רומנית כיום נמצאים ברומניה ובמולדובה: 17 מיליון בני אדם ברומניה הם דוברי רומנית, ושלושה מיליון במולדובה. במולדובה היה מאבק בין הקוראים לשפתם רומנית ובין המבקשים להבדילה מהרומנית ולקרוא לה מולדובנית. המאבק הסתיים בניצחון הדוגלים ברומנית וב-16 במרץ 2023 הפרלמנט המולדובני החליט לשנות בחוקים את הכינויים השפה המולדובנית, שפת האם ושפת המדינה בביטוי השפה הרומנית. ביום 10 במרץ 2024 דחה בית המשפט לחוקה של רפובליקת מולדובה את ערעור מפלגות השמאל על קביעת הרומנית כשפת המדינה.
אלפבית
בסיסו של האלפבית הרומני המודרני הוא האלפבית הלטיני בתוספת כמה סימנים דיאקריטיים אופייניים לשפה הרומנית. בעבר כתבו דוברי הרומנית באלפבית הקירילי. הטקסט הרומני העתיק ביותר, מאמצע המאה ה-16, הוא פנייה לעזרה עקב תקיפה צפויה מצד הטורקים. הוא נכתב באלפבית הקירילי הכנסייתי (סלאבוני) , כמו רוב הכתבים הרומניים המוקדמים. הטקסט הקדום ביותר בכתב לטיני הוא טקסט טרנסילבני מסוף המאה ה-16 אשר נכתב עם מוסכמות האלפבית ההונגרי. במאה ה-18, מלומדים טרנסילבניים התאימו את האלפבית הלטיני לשפה הרומנית, תוך שימוש בכללי כתיב מאיטלקית, הקרובה לה מאוד. האלפבית הקירילי נשאר בשימוש (באופן הולך ופוחת) עד 1860, כאשר הכתיבה הרומנית הוסדרה לראשונה באופן רשמי. במולדובה, תחת השלטון הסובייטי, נשארה הכתיבה באלפבית הקירילי.
התהוות השפה והשפעות זרות
אוצר המילים הרומני מכיל מילים רבות השאולות מן השפות הסלאביות, הלטיניות, הטרום־רומניות כמו דאקית, מיוונית מודרנית, הונגרית, צרפתית, גרמנית ותראקית. השפה הקרובה ביותר לרומנית היא איטלקית, וכן שאר השפות הרומאניות (בעיקר פורטוגזית). שמות ממוצא זר נכתבים ונקראים, בדרך כלל, לפי כללי שפת המקור ממנה הושאלו.
התהליך האיטי של מיסוד השפה הרומנית החל בסוף המאה ה-15 והושלם בעשורים הראשונים של המאה ה-18, כאשר השימוש בה לא עוד נחלת הכנסייה בלבד אלא הפך לרווח במרחב הציבורי, בספרות ובחיי היום יום.
הגיית השפה וכתיבתה
עיצורים
סדקי וילוני בתר־מכתשי שִנִּי שפתי(־שִנִּי) אפיnm סותםgkdtbp מחוכךʤʧ ʦ חוכך h [x]ʒʃzsvf מקורבl מקיש[ɾ] רוטטr
העיצורים הסימוןהגרפי תעתיק IPA הערך הפונטי Bb b נהגה כהגיית בי"ת דגושהCc k נהגה כהגיית כ"ף ʧ נהגה כהגיית צד"י גרושה לפני e i Dd d נהגה כהגיית דל"ת Ff f נהגה כהגיית פ"א רפהGg g נהגה כהגיית גימ"ל ʤ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה לפני e i Hh x נהגה כהגיית כ"ף רפה, או ה Ii j נהגה כהגיית יו"ד עיצורית לפני תנועה Jj ʒ נהגה כהגיית זי"ן גרושה, ז' Kk k נהגה כהגיית כ"ף - מופיעה רק במילים זרות ואוניברסליות Ll l נהגה כהגיית למ"ד Mm m נהגה כהגיית מ"ם Nn n נהגה כהגיית נו"ן Pp p נהגה כהגיית פ"א Qq k אינה אות רומנית – מופיעה רק בשמות זרים או במילים שאולות Rr r ~ ɾ נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת או לשונית Ss s נהגה כהגיית סמ"ך Șș ʃ נהגה כהגיית שי"ן ימנית Tt t נהגה כהגיית ת"ו Țț ʦ נהגה כהגיית צד"י מודרנית Vv v נהגה כהגיית בי"ת רפה Ww v ~ w אינה אות רומנית – מופיעה רק בשמות זרים או במילים שאולות Xx ks ~ gz נהגה קְסְ או גְּזְ Yy j אינה אות רומנית – מופיעה רק בשמות זרים או במילים שאולות Zz z נהגה כהגיית זי"ן
תנועות
אחורית מרכזית קדמית סגורהuɨi אמצעיתo̞əe̞ פתוחהä
התנועות הסימוןהגרפי תעתיק IPA הערך הפונטי Aa [] קובץ:Open_central_unrounded_vowel.ogg נהגה כהגיית פתח Ăă [] קובץ:Schwa.ogg נהגה כהגיית a במלה האנגלית About Ââ [] קובץ:Close_central_unrounded_vowel.ogg נהגה כהגיית שווא חזק – אין מקבילה עברית; קיימת רק באמצע ובסוף מילה Ee [] קובץ:Mid_front_unrounded_vowel.ogg נהגה כהגיית צירי Ii [] קובץ:Close_front_unrounded_vowel.ogg נהגה כהגיית חיריק Îî ɨ נהגית כמו â; קיימת בתחילת ובאמצע מילה Uu [] קובץ:Close_back_rounded_vowel.ogg נהגה כהגיית שורוק Oo [] קובץ:Mid_back_rounded_vowel.ogg נהגה כהגיית חולם
ישנן עוד תנועות מספר המופיעות בעיקר במילים זרות, ואף דיפתונגים.
בסוף המאה ה־19, כחלק מההשפעות הלאומיות שעברו על העם הרומני, החל השימוש באלפבית לטיני לכתיבת השפה הרומנית; קודם לכן היה שימוש באלפבית הקירילי הרומני. חלק מהאותיות מבוטאות ברומנית בצורה שונה מהמקובל בשפות אחרות. אופן הגייתה של אות מסוימת תלוי לפעמים במיקום האות במילה. בהתחשב בכללים הקבועים, הכתיבה היא בדרך כלל פונֶטית, דהיינו בהינתן רצף אותיות קל לדעת כיצד לבטא את המילה.
מילים ומשפטים שימושיים ברומנית
עברית רומנית כיתוב פונטי רומני Român /ro'mɨn/ שלום! Salut /sa'lut/ איך קוראים לך? Cum te cheamă /'kum.te.kěa.mə↘/ מה שלומך? Ce mai faci /'ʧe.maǐ.faʧʲ↘/ להתראות! La revedere /la.re.ve'de.re/ בבקשה; אנא ממך Vă rog /və'rog/ אני מצטער Îmi pare rău /ɨmʲ.pa.re'rəǔ↘/ תודה Mulțumesc /mul.ʦu'mesk/ כן Da /da/ לא Nu /nu/ אינני מבין Nu înțeleg /'nu.ɨn.ʦe.leg↘/ איפה חדרי השירותים? Unde e toaleta /'un.de.ǐe.to.a.le.ta↘/ האם אתה/את מדבר/ת אנגלית? Vorbiți engleza /vor'biʦʲ.eŋ'gle.za↗/
פונולוגיה
שינויים פונטיים היסטוריים
במהלך המעבר מלטינית וולגרית לרומנית היו כמה שינויים פונטיים:
הסיומת "-s" נעלמה (תהליך שקרה בכל השפות הלטיניות).
הסיומת "-u" נעלמה (שינוי רגיל, אם כי ברומנית העתיקה הסיומת עדיין הייתה קיימת).
"a" -> "â" (שינוי רגיל בתנועות שבאות לפני עיצורים אפיים).
"o" -> "u" (שינוי רגיל, אם כי במרבית האזורים ברומניה, הגרסה עם "o" נשמרה).
"ct" -> "pt" (גם כן שינוי רגיל שקרה במילים רבות שעברו מלטינית לרומנית, לדוגמה: noapte (לילה), lapte (חלב)).
"an" -> "âin".
"ng" -> "mb" (למשל במילה "שפה": בלטינית ואיטלקית lingua, ברומנית limbă).
ניבים רומניים
שמאל|ממוזער|250px|מפת תפוצת הניבים הרומנים
השפה הרומנית העממית מתפלגת לניבים שונים לפי אזורים גאוגרפיים.
הניב הבאנאטי מדובר באזור באנאט שבדרום מערב רומניה ומחוז וויבודינה הנמצא בסרביה ובמונטנגרו.
הניב הקרישני המדובר באזור הנחל קרישו.
הניב המרמורשי המדובר במחוז מרמורש.
הניב הטימוצ'ני המדובר במזרח סרביה וצפון מערב בולגריה, בעיקר באזור העיר ויולין (Violin) ששמה הקדום דיו (Diu) הוא שם רומני.
הניב המולדובני המערבי המדובר בחבל מולדובה. כ־20% מהמילים בניב זה מקורן סלבי.
הניב המולדובני המזרחי המדובר ברפובליקת מולדובה. כ־25% מהמילים בניב זה הן ממקור סלבי. הבדל חשוב בין שני הניבים המולדובניים הוא בסיומת המילים. מילים שבמערב מסתיימות בתנועת סגול, במזרח מסתיימות בתנועת חיריק.
הניב הוולאכי/מונטני, המדובר בחבל ההיסטורי ולאכיה/מונטניה, הוא הניב הקרוב ביותר לרומנית התקנית.
דקדוק רומני
השפה הרומנית חולקת את אותו דקדוק וחלק גדול מהפונולוגיה, עם השפות האיסטרו-רומאניות האחרות: ארומנית, איסטרו-רומנית, ומגלנו-רומנית. לכן השפה הרומנית שייכת לשפות השפות הרומאניות, ויש לה הרבה במשותף עם השפה האיטלקית, הצרפתית והספרדית – כדי שהיא תיחשב שפה רומאנית. השפה הרומנית שאלה הרבה מרכיבים דקדוקיים מהשפה הלטינית, שנכחדו משפות רומאניות אחרות (למשל 3 מינים לשמות העצם במקום 2 בשפות רומאניות אחרות). כמו כן נוצרו ברומנית מספר רכיבים דקדוקיים, שזרים לגמרי לדוברי שפות רומאניות אחרות. (למשל 3 צורות פנייה, במקום 2 בשפות רומאניות אחרות)
שמות עצם
ברומנית שמות העצם מוטים במשפט לפי המין הדקדוקי (זכר, נקבה או סתמי) כמו כן גם לפי הכמות (יחיד או רבים) ולפי תווית היידוע (מיידעת או לא מיידעת).
להלן טבלת הטיית שמות העצם ברומנית:
+הטיית שם העצם terasă מרפסת (מין נקבה)יחסה/כמותיחידרביםנושא, מושא ישיר (נומינטיב, אקוזטיב)terasăteraseתווית יידוע (המרפסת, המרפסות)terasateraseleמושא עקיף, שייכות (גניטיב דאטיב)teraseiteraselorיחסת קריאה, "ווקטיב"terasăteraselor
הטיית שם העצם בזכר
+הטיית שם העצם băiat ילד (מין זכר)יחסה/כמותיחידרביםנושא, מושא ישירbăiatbăiețiתווית יידועbăiatulbăiețiiמושא עקיףbăiatuluibăiețilorיחסת קריאהbăiatulebăieților
הטיית שם העצם במין סתמי (נייטרלי)
+oraș עיריחסה/כמותיחידרביםנושא, מושא ישירorașorașeתווית יידועorașulorașeleמושא עקיף, שייכותorașuluiorașelorיחסת קריאהאין במין סתמיאין במין סתמי
תווית לא מיידעת
להלן טבלת ההטייה של שמות העצם ברומנית, לפי התווית הלא-מיידעת:
יחסהזכר יחידזכר רביםנקבה יחידנקבה רביםנושא, מושא ישירunnișteonișteמושא עקיף, שייכותunuiunoruneiunor
לדוגמה: שם עצם זכר
un copil "ילד" (מילולית: ילד אחד) ליודעי האנגלית זה כמו a, an
niște copii "כמה ילדים"
unui copil "של ילד" (ילד כלשהו, לא ספציפי) או "לילד" (ילד כלשהו, לא ספציפי)
unor copii "של ילדים" (של כמה ילדים) או "לילדים" (לכמה ילדים) מדובר בילדים כלשהם, לא ילדים ספציפיים
שם עצם סתמי
un loc "מקום"
niște locuri "כמה מקומות"
unui loc "של מקום", "למקום"
unor locuri "של כמה מקומות", "לכמה מקומות"
שם עצם נקבה
o masă "שולחן"
niște mese "כמה שולחנות"
unei mese "של שולחן" "לשולחן"
unor mese "של כמה שולחנות" "לכמה שולחנות"
היות שהתווית הלא-מיידעת אינה קיימת בעברית, ניתן לתרגם אותה בדרכים נוספות. למשל "מספר שולחנות" "מעט שולחנות" וכדומה.
כינויי סמיכות
ברומנית יש מצבים שבהם משתמשים בכינויי שייכות (של). למשל, אם רוצים לדבר על "מפת סין" אומרים hartă a chinei (מילולית) "מפה של סין". במשפט הזה תווית השייכות היא "a". הטבלה להלן מראה את כינויי השייכות ברומנית:
+שייכותכמותזכרנקבהסתמייחידalaalרביםaialeale
שמות תואר
בדומה לעברית, שמות התואר ברומנית באים אחרי שם העצם. לדוגמה:
o călatorle lungă נסיעה ארוכה
o fată frumoasă ילדה יפה
שמות התואר תואמים לשם העצם שאותו הם מתארים, במין הדקדוקי ובכמות.
עדיף לשים לב לכלל הברזל הבא: בכמות היחיד מין הזכר תואם לסתמי, ובכמות הרבים, מין הנקבה תואם לסתמי.
+הטיית שם התואר bun – טובמין דקדוקייחידרביםזכרbunbuniנקבהbunăbuneסתמיbunbune
בדרך כלל מבדילים בין 4 צורות הטיה, אבל יש גם כמה שמות תואר שיש להם 2 צורות הטיה ביחיד, ורק אחת ברבים, ויש גם שמות תואר שיש להם רק צורת הטיה אחת לכל הכמויות והמיניים הדקדוקיים. ראו את הטבלאות הבאות:
+הטיית שם התואר mic (קטן)יחידרביםזכרmicmiciנקבהmicămiciסתמיmicmici
+הטיית שם התואר mare (גדול) oranj (כתום)יחיד (זכר נקבה וסתמי)רבים (זכר נקבה וסתמי)maremarioranjoranj
השוואת שם התואר
השוואת שם התואר ברומנית אינה קשה במיוחד. כדי להגיד "יותר" שמים את המילה mai לפני שם התואר, וכדי להגיד "הכי" שמים את המילה cel, ואחריה את המילה mai לפני שם התואר.
+השוואת שם התואר bun (טוב)יחידרביםזכרcel maicel maiנקבהcea maicele maiסתמיcel maicele mai
mai bun יותר טוב (מין זכר וסתמי)
mai bună יותר טובה (מין נקבה)
cel mai buni הכי טובים (מין רבים-זכר)
cele mai bune הכי טובים (מין רבים-נקבה או רבים-סתמי)
הטיית פעלים
הערות מבוא
כלל ברזל ברומנית הוא שכינויי הגוף (אני אתה את וכדומה) אמורים להישמט מהמשפט, וצריך להשתמש בהם, רק אם רוצים לקרוא למישהו.
כלל נוסף שטיפוסי לשפה הרומנית הוא החלפת העיצורים. בשל הוספת הסיומת i לשמות תואר ברבים, שמות עצם, ופעלים, עיצורים מסוימים משתנים (d, s, t) איפה שמוסיפים את הסיומת i. האות s הופכת ל-ș כשבינה לבין הסיומת i יש את האות t.
כיוון שהתופעה הזו קורית לעיתים קרובות, צריך לשלוט בה היטב.
+טבלת החלפת העיצורים ברומניתהעיצורים המתחלפיםלפני ההחלפהאחרי ההחלפהd הופכת ל-zcad (אני נופל.ת)cazi (אתה נופל.ת)s הופכת לșfrumos (יפה)frumoși (יפים)sc הופך לștcitesc (אני קורא)citești (את.ה קורא.ת.)st הופך לștturist (תייר)turiști (תיירים)t הופך לțbărbat (גבר)bărbați (גברים)
כלל נוסף חשוב הוא השמטת התנועות. אם ברומנית יש מילה שמסתיימת בתנועה ואחריה מילה אחרת שמתחילה בתנועה, המילה הראשונה מתקצרת ו"נבלעת" במילה השנייה. כלל זה נפוץ בעיקר בשלילת פעלים, והוספת מילות יחס (לי, אותך) וכדומה. שתי המילים מתחברות במקף, כדלקמן:
am mașină יש לי מכונית
nu, n-am mașină אין לי מכונית (מילולית - לא, אין לי מכונית)
אם רוצים לענות על תשובה בשלילה, בדרך כלל אומרים פעמיים "לא", גם בדוגמה הבאה:
ai mașină? - יש לך מכונית?
nu, nu am. לא, אין לי.
שימו לב שאם השלילה נמצאת לבד במשפט, היא לא מתקצרת ונבלעת במילה השנייה, אבל אם היא נמצאת לפני הפועל a avea (שייכות - יש ל...) היא כן מתקצרת ונבלעת בתנועה הבאה:
n-am țigări אין לי סיגריות
n-avem pâine acasă אין לנו אוכל בבית
קיצורים של הפועל a fi (להיות) מקוצרים בשפה המדוברת בגוף הראשון יחיד (אני) ובגוף השלישי יחיד (הוא היא)
nu-s במקום nu sunt אני לא... (כמו באנגלית i'm not במקום İ am not)
nu-i במקום nu-este הוא לא...היא לא... זה לא... (כמו באנגלית he's not she isn't במקום he is not she is not)
שלילות כמו "אף אחד" "כלום" או "אף פעם" או ביטויים אחרים כאלה מקבלים צורה מיוחדת ברומנית. הפועל ששוללים אותו נמצא בין המילה nu לבין למילה nimeni (אף אחד):
nu... nimic (כלום)
nu știi nimic אתה לא יודע כלום (מילולית - לא-אתה-יודע-כלום)
nu vrei nimic? אתה לא רוצה כלום?
nu... niciodată (אף פעם)
acesta nu fac niciodată אני לא עושה את זה אף פעם (מילולית - זה-לא-אני-עושה-אף פעם)
n-ai fost niciodată la bucurești? לא היית אף פעם בבוקרשט?
nu...nicăieri (בשום מקום)
nu-l găsesc nicăieri אני לא מוצא אותו בשום מקום (מילולית - לא-אותו-אני-מוצא-בשום-מקום)
nu-i nicăieri ? הוא לא נמצא בשום מקום? (מילולית - לא-הוא-בשום מקום)
nimeni nu... (אף אחד לא...)
nimeni nu este aici אף אחד לא פה (כתוב בדיוק כמו בעברית - אף-אחד-לא-פה)
nu vine nimeni אף אחד לא בא? (מילולית לא-בא-אף-אחד)
עוד חוק הוא שכדי לחבר בין פועל ובין שם פועל, לדוגמה כדי להגיד "אני רוצה ללכת" או "אתה יכול לעשן" וכדומה, משתמשים במילת הקישור să (מילולית - ש...- באנגלית ...-to) בונים את המשפט בכך ששמים את המילה să בין הפועל ושם הפועל שרוצים לחבר. בניגוד לעברית שני הפעלים מקבלים הטיה:
vreau să vin אני רוצה לבוא (מילולית אני-רוצה-שאני-בא)
vrei să vii את.ה רוצה לבוא (מילולית - את.ה רוצה שאת.ה בא.ה)
שם פועל
פעלים בנויים משורש ומסיומת, שמציינים את הזמן (הווה, עתיד, עבר) ואת האדם שעליו מדברים (אני, אתה, את...)
הסיומת של שם הפועל מחולקת ל-3 קבוצות. לצורת המקור שייכת (כמעט) תמיד מילת הבסיס a (כמו ל - בעברית במילה "לבוא" למשל) ליודעי האנגלית זה כמו במילה to-
+שם הפועל ברומניתהסיומתשם הפועלבעבריתaa ascultaלשמועe/eaa mergeללכתi /ăa fugi a coborăלרוץ, לרדת
ההטייה בזמן ההווה
בפעלים שנגמרים ב-a הגוף השלישי יחיד (הוא היא) תואמים לגוף השלישי רבים (הם הן).
+הטיית הפועל a asculta (לשמוע) – קבוצה ראשונה תת-קבוצה ראשונהגוףפועלאני שומע.תascultאתה שומע, את שומעתasculțiהוא שומע, היא שומעתascultăאנחנו שומעיםascultămאתם שומעים (או את.ה שומע.ת בפנייה מנומסת ורשמית)ascultațiהם שומעים, הן שומעותascultă
+הטיית הפועל a fuma לעשן קבוצה ראשונה תת-קבוצה שנייהגוףפועלאני מעשן.תfumezאתה מעשן את מעשנתfumeziהוא מעשן, היא מעשנתfumeazăאנחנו מעשניםfumămאתם מעשנים (או את.ה מעשן.ת בצורה רשמית ומנומסת)fumațiהם מעשנים, הן מעשנות)fumează
פעלים שמסתיימים ב-i או ב-ă
פה יש שלוש תת-קבוצות:- 2 תת-קבוצות לפעלים שמסתיימים ב-i ותת קבוצה אחת לפעלים שמסתיימים ב-ă.
+הטיית הפועל a fugi לרוץ קבוצה שנייה תת-קבוצה ראשונהגוףפועלאני רץ.הfugאתה רץ, את רצהfugiהוא רץ, היא רצהfugeאנחנו רציםfugimאתם רצים (או את.ה רץ.ה בפנייה מנומסת ורשמית)fugițiהם רצים, הן רצותfug
+הטיית הפועל a citi (לקרוא) קבוצה שנייה תת-קבוצה שנייהגוףפועלאני קורא.תcitescאתה קורא, את קוראתciteștiהוא קורא, היא קוראתcitimאתם קוראים (או את.ה קורא.ת בפנייה מנומסת ורשמית)citițiהם קוראים, הן קוראותcitesc
+הטיית הפועל a coborâ (לרדת) קבוצה שנייה תת-קבוצה שלישיתגוףפועלאני יורד.תcoborאתה יורד, את יורדתcoboriהוא יורד, היא יורדתcoboarăאנחנו יורדיםcoborămאתם יורדים (או את.ה יורד.ת בפנייה מנומסת ורשמית)coborațiהם יורדים, הן יורדותcoborăt
פעלים יוצאי דופן חשובים
להלן טבלת הפעלים היוצאי דופן החשובים ביותר:
+פעלים יוצאי דופן (גוף "אתם" מציין גם את.ה בפנייה מנומסת ורשמית)גוףa da (לתת)a lua (לקחת)a mănca (לאכול)a bea (לשתות)а veni (לבוא)a putea (להיות יכול)а vedea (לראות)a vrea (לרצות)a fi (להיות)a avea (יש ל...)אניdauiaumănâncbeauvinpotvădvreausuntamאת.הdaiieimănâncibeiviipotivezivreiestialהוא היאdăiamănâncabeavinepoatevedevreaesteareאנחנוdămiuămmâncămbemvenimputemvedemvremsuntemavemאתם.ןdațiiuațimâncățibețivenițiputețivedețivrețisuntețiavețiהם הןdauiaumănâncăbeauvinpotvădvorsuntau
לפועל "a fi" יש צורת קיצור בשפת הסלנג לגוף הראשון יחיד (אני) ולגוף השלישי יחיד (הוא היא)
אני... (כמו I'm באנגלית) eu-s
הוא... (כמו he's באנגלית) el e
היא... (כמו she's באנגלית) ea e
צורת הבינוני
ברומנית, צורת הבינוני נבנית באמצעות הוספת t לשם הפועל (לא כולל a) לדוגמה:
a asculta (לשמוע)
ascultat (נשמע, ששמעו אותו)
a cadeă (ליפול)
căzut (נפול, שהפילו אותו)
a bea (לשתות)
băut (שתוי, ששתו אותו)
a vadea (לראות)
văzut (נראה, שראו אותו)
a vrea (לרצות)
vrut (רצוי, שרצו אותו)
צורת העבר
ברומנית יש ארבע צורות שונות לזמן העבר. הצורה הנפוצה ביותר (פרפקט) נבנית באמצעות פועל העזר a avea (פועל שייכות - יש ל...)
ולאחר מכן הוספת צורת הבינוני שהוזכרה למעלה:
+הטיית הפועל a asculta (לשמוע) בזמן עברעבריתפועל עזרצורת הבינונישמעתי (מילולית - יש-לי-נשמע)amascultatשמעתaiascultatהוא שמע, היא שמעהaascultatשמענוamascultatשמעתם, שמעתן (או שמעת בצורה רשמית ומנומסת)ațiascultatהם שמעו, הן שמעוauascultat
דוגמה יוצאת דופן היא פעלים שמסתיימים ב-e
לדוגמה:
a merge (ללכת) יהיה בעבר am mers (הלכתי) ולא am merget
זמן העתיד
את זמן העתיד אפשר לבטא בשלוש דרכים שונות:
קיצור של הפועל a vrea (לרצות) בהווה, והוספת הפועל בצורת המקור (בלי a)
הוספת המילים ο+să ולאחר מכן הפועל בצורה ההיפותטית (פוטנציאלית, אפשרית)
הוספת פועל העזר avea (יש ל...) בהווה ולאחר מכן הפועל בצורה ההיפותטית
+הטיית הפועל pleca (לעזוב) צורת עתיד ראשונהעבריתפועל העזרהפועל בצורת המקוראני אעזוב (מילולית: אני ארצה לעזוב)voiplecaאתה תעזוב, את תעזביveiplecaהוא יעזוב, היא תעזובvaplecaאנחנו נעזובvomplecaאתם.ן תעזבו (או את.ה תעזוב.י בצורה רשמית ומנומסת)vețiplecaהם יעזבו, הן יעזבוvorpleca
+הטיית הפועל a fuma (לעשן) צורת עתיד שנייהעבריתמילות עזרהפועל בצורה ההיפותטיתאני אעשן (מילולית: שאני מעשן)o săfumezאתה תעשן, את תעשניo săfumeziהוא יעשן, היא תעשןo săfumezeאנחנו נעשןo săfumămאתם תעשנו (או את.ה תעשן בצורה מנומסת ורשמית)o săfumațiהם יעשנו, הן יעשנוo săfumeze
הגוף השלישי ביחיד (הוא היא) והגוף השלישי ברבים (הם הן) משתנה מהטייתו בהווה.
צורת העתיד הראשונה היא רשמית יותר, אבל הפשוטה ביותר ללימוד. צורת העתיד השנייה היא הנפוצה ביותר, והשלישית היא המסובכת ביותר, כי יש בה שני פעלים.
ציווי
כדי לצוות משהו על מישהו, לא צריך לשנן צורה חדשה של פועל, זו כבר צורת פועל שקיימת ברומנית. משתמשים בצורת הפועל בגוף השלישי ביחיד. לדוגמה:
תן לי את המלח! dă-mi sarea (מילולית: תן-לי-מלח-ה)
אם מצווים משהו לאדם זר, מבוגר, או מכובד, או ליותר מאדם אחד, משתמשים בצורת גוף שני רבים:
תנו (תן תני) לי לחם! dați-mi o păine! (מילולית: תנו לי לחם אחת – ברומנית "לחם" זה ממין נקבה)
משאלות ובקשות
הצורה המותנית של הפעלים ברומנית היא למעשה צורת הבקשה. ברומנית יש הבדל בפועל בין "הייתי עושה את זה" לבין "הייתי עושה את זה בשמחה" המשפט האחרון הוא נפוץ מאוד, כי ככה הרומנים מציינים נדיבות.
בניית הפעלים האלה מאוד פשוטה – צריך בשביל זה את צורת הפועל השלישית של פועל העזר avea (שייכות - יש ל...) ואת הפועל בצורת המקור (בלי a) יש 2 שינויים מהצורה השנייה של פועל זה בעבר:
במקום am... (גוף ראשון יחיד-אני) אומרים aș
במקום a (גוף שלישי יחיד-הוא היא זה) אומרים ar
במקום au (גוף שלישי רבים - הם הן) אומרים ar
+a avea+פועל בצורת המקור= צורת בקשה, משאלהעבריתפועל עזרשם פועל בצורת המקורהייתי בא (בשמחה)așveniהיית עוזר.ת (בשמחה)aiajataהוא היה קורא, היא הייתה קוראת (בשמחה)arcitiהיינו עובדים (בשמחה)amlucraהייתם הולכים (בשמחה) היית הולך.ת (רשמי)ațimergeהם היו יכולים (בשמחה)arputea
ראו גם
רומניה
קישורים חיצוניים
רומנית באתר אומניגלוט
הערות שוליים
*
קטגוריה:רומניה: תרבות
קטגוריה:שפות | 2024-09-03T15:16:59 |
פסיכואנליטיקאי | פסיכואנליטיקאי הוא פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, מטפל באמנויות, או עובד סוציאלי שרכש הכשרה בפסיכואנליזה - טכניקה טיפולית המנסה להתחקות אחרי מבנה האישיות ושורשי התסמינים שמבטא המטופל, הנוצרים על פי התאוריה בעקבות חסימות רגשיות ונפשיות.
בישראל ניתן לקבל טיפול פסיכואנליטי אצל אנשי מקצוע מורשים בלבד (פסיכולוגים קליניים מומחים, מטפלים באומנויות, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים) אשר עברו הכשרה פסיכואנליטית מוסדרת. ניתן לקבל טיפול פסיכואנליטי גם אצל מתמחים הנמצאים במהלך הכשרתם. כדי שאיש מקצוע טיפולי יוכל לקרוא לעצמו פסיכואנליטיקאי, עליו לסיים הכשרה פסיכואנליטית הכוללת לימודים תאורטיים, הדרכות ואנליזה לימודית ארוכה.
בישראל קיימים מסלולי הכשרה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטאות, וכן שני מכונים להכשרה פסיכואנליטית. האחד הוא "המכון הישראלי לפסיכואנליזה" של "החברה הפסיכואנליטית בישראל", שהוקם ב-1933 על ידי מקס אייטינגון (שהיה אחד מתלמידיו של פרויד) ומשכנו בירושלים. מכון זה קיבל הכרה של החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית. מכון נוסף הוא "מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו", שפועל בתל אביב. בנוסף, בשנות ה-80 החלה לפעול בארץ קבוצה של אנשי מקצוע בתחום הפסיכואנליזה, המכשירה פסיכואנליטיקאים על יסודות משנתו של הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר ז'אק לאקן.
למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע. קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.
לקריאה נוספת
פטריק קייסמנט, "ללמוד מן המטופל", הוצאת זמורה ביתן - על עבודתו כפסיכואנליטיקאי
קישורים חיצוניים
אתר החברה הפסיכואנליטית בישראל.
הערות שוליים
*
קטגוריה:פסיכואנליזה
קטגוריה:מקצועות | 2023-11-23T15:19:56 |
בהמות (תנ"ך) | שמאל|ממוזער|250px|בהמות ולווייתן, תחריט מאת ויליאם בלייק
בהמות הוא שמו של יצור מיתולוגי בתנ"ך. יש המזהים אותו עם ה"תאו" שמופיע בתורה, ויש המזהים אותו כבריה בפני עצמו.
בספר איוב
בהמות מוזכר בתנ"ך ב:
בתנ"ך עצמו מתואר בהמות כאוכל עשב גדול וחזק, אשר שוכב בסתר בין צמחי הביצה. אך התיאור התנ"כי אינו מספיק כדי לאפשר את זיהויו, ובמהלך השנים ניתנו פרשנויות רבות, לפיהן הבהמות הוא היפופוטם (ובעקבות כך נקבע השם "בהמות" כשם עברי להיפופוטם), פיל, קרוקודיל ואפילו דינוזאור. בסמיכות לבהמות מוזכר "לויתן", שגם זהותו אינה ברורה.
בספרות חז"ל
במדרש מסופר אודות קרב אדיר שעתיד להתחולל בין שור הבר (הנקרא במדרש "בהמות"), לבין הלוויתן הענק. מדובר בשור ולוויתן עצומי ממדים העתידים להתגלות לעתיד לבוא בלבד. בקרב זה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו ואילו שור הבר ינגח בלוויתן וישחטו באמצעות קרניו. מבשר השור והלוויתן יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים לעתיד לבוא.
בתוספתא על מסכת כלאים פ"א מונים חמישה דברים שנאמרו על שור הבר, המזהים אותו כ"בהמה":
חל עליו האיסור של "אותו ואת בנו"
אסור לאכול את חלבו
הוא כשר להקרבה על המזבח
הקרבתו מחויבת במתן מתנות
מותר לקנותו בכסף מעשר לזבחי שלמים (אבל לא לבשר תאווה)
מסקנת התוספתא על שור הבר היא
לשיטת רבי יוסי, שור הבר הוא ה"תאו" האמור בתורה, ולפיכך הוא מונה את היפוכם של חמשת הדברים המובאים לעיל ומגדיר אותו כ"חיה" ולא כ"בהמה". חכמים חולקים ומבהירים כי לשיטתם תאו - בריה לעצמו, ושור הבר - בריה לעצמו. (ולכן הוא אסור באיסור כלאים גם עם שור רגיל)
בתלמוד גורסים כי בעולם הבא האל יאכיל את צדיקי עם ישראל בבשרו של בהמות. על כך שאלו חז"ל: הדג כידוע, אינו זקוק לשחיטה. אבל השור לעומת זאת צריך שחיטה כשרה ובפרט אם הוא עתיד לשמש למאכל לצדיקים לעתיד לבא. ואם כן – כיצד יאכלו הצדיקים משור שנשחט על ידי לוויתן באמצעות סנפירו? הרי מלבד העובדה שאין כאן "שוחט" במובן הרגיל של המילה, הרי גם הסכין בה שוחטים חייב להיות ישר, חד וחלק. והרי זנבו של הלוויתן אינו ישר? על כך עונים חכמים כי לעתיד לבא "תורה חדשה מאתי תצא".
בספרים החיצוניים ובנצרות
בספר חנוך א' הלוויתן, בדומה לתיאמת, שוהה מתחת לפני הקרקע בשכבת מי תהום, ואילו בהמות מוצג כייצור זכרי המסתתר מזרחית לעדן במדבריות במקום ושמו דונדין:
בחזון עזרא בהמות ולויתן נבראו ביום החמישי לבריאה ומאוחר יותר נפרדו כל אחד למקומו, ובחזון ברוך א' עונה אלוהים לברוך ומתאר לו את העתיד להתרחש באחרית הימים. בהמות יתגלה ובשרו ובשר הלוויתן יחולקו כשלל לראויים ביותר. חזון ברוך א' פרק כט 4: "ובהמות יגלה ממקומו ולויתן יעלה מן הים הם שני התנינים הגדולים אשר בראתי ביום החמישי לבריאה ואשמרם עד הזמן ההוא ואז יהיו מאכל לכל אשר יישארו".
בחזון יוחנן פרק 13 ניכרת השפעת מוטיבים תנכיים הקשורים באגדת בהמות ולוויתן. מפלצת אחת תצא מן הים (פרק 13 פסוק 1): "ואהי עמד על-חול הים וארא חיה עלה מן-הים", ומפלצת אחרת (בהמות) מן היבשה (פרק 13 פסוק 11): "וארא חיה אחרת עלה מן-האדמה ולה שתי קרנים כקרני השה ומדברת כתנין".
בעידן המודרני
המחקר סבור כי בדמות ניכרים הדים לאגדות מיתיות מהמזרח הקדמון, מספר פרשנים נטו להתייחס לבהמות כיצור מיתולוגי, בעוד שאחרים ביכרו לייחס ליצור תכונות של חיה מן הטבע המוכר לאדם.
ההתייחסויות המודרניות לבהמות מתחלקות לשלוש קטגוריות:
בהמות כחיה, מן הטבע המוכר לאדם
החל מהמאה השבע עשרה החלו חוקרי תנך ותאולוגיה להגדיר את החיה המסתורית כהיפופוטם. הנחה זו הוצעה לראשונה על ידי סמואל בושאר והתקבלה על ידי חוקרים בני התקופה.
התאולוג א. קיל (1978) מצא ראייה מתחום האיקונוגרפיה המצרית המתארת את מלך מצרים כהתגלמות האל הורוס המכניע את יריבו האל סת הנראה בדמות היפופוטם אדום.
מאוחר יותר החלו לצוץ השערות אחרות לגבי מהות החיה, בושאר עצמו דחה את ההצעה לזיהוי בהמות כפיל.
ג.ר. דריוור (1956) טען שבהמות הוא קרוקודיל, חיזוק לרעיון זה נמצא בתרגום האנגלי החדש לתנך איוב פרק 40.
קוארוויאר (1975) הציע לזהותו כתאו מים.
בהמות כסמל
בהמות אינו יצור מן הטבע אלא סמל, הבא להמחיש את עוצמתו של האל. החוקר נ.ה. הבל (1985) טוען שבהמות אינו אלא קישוט ספרותי הבא לסמל את כוחות הכאוס והכפירה שהאל דואג להשאירם תחת תנאים מגבילים כמו את עבדו איוב למען לא יהרסו את בריאתו בטרם עת.
וולפרס (1990) הבחין בדמיון הסמלי בין בהמות לאנשי יהודה הנסים מארצם הנכבשת בידי אשור (המאה ה-8 לפנה"ס).
פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני הניח שדמות בהמות במקרא מהווה ציטוט מסיפור בריאה קדום יותר הממוען ללויתן שייצג כוח אלוהי כביר, לעומת החיות, הטורפים, ואוכלי העשב ה"רגילים" ששמשו כמזון ליצור האלוהי מקדם עד למצב בו לוויתן הפך לאיום על שלטון הבורא עצמו.
חוקרת המזרח הקדום אסתר פוקס (1993) עמדה על האפיונים המגדריים של בהמות ולויתן, לדבריה סיפור איוב מכיל תיאור בעל שתי שכבות:
שכבה אחת בספר : בהמות מופיעה כסוג היפופוטם עוצמתית ואדירת ממדים אך עם זאת בעלת מזג פאסיבי, כמעט מבויתת בדומה לאמא אדמה, פוקס הוסיפה כי במסורת המצרית היפופוטמוס סימל מחד אלוהות ניקבית, ומאידך מפלצת כאוס אימתנית, תפיסה זו מתכתבת עם הרעיון של אמא אדמה הקשורה בכאוס וחורבן אך גם בשפע וסדר קוסמי.
בשכבה שנייה של הסיפור : דומה ונעשה ניסיון להתרחקות כל דימויי בעלי חיים המוכרים לאדם במטרה לצייר בדמיון הקורא מעין דרקון מחריב המבעיר את כל אשר עומד בפניו.
בהמות כיצור מיתי
חוקרי המאה ה-19 שמו דגש על ההיבטים המיתיים הקשורים לבהמות. התאולוג הרמן גונקל (1895) הבחין במשותף בין דימויי התנ"ך הקשורים לבהמות לבין דימויי המיתולוגיה של המזרח הקרוב.
חוקר המזרח הקרוב הקדום ויליאם פרופ. הניח שקיומו של בהמות כבן לוויה של לוטן תועד כבר באסופת מיתוס אוגרית- עלילות בעל וענת שרווח בכנען, כעבור זמן מה פרופ. הוסיף והשווה בין בהמות לשור גן העדן, יציר המיתולוגיה מסופוטמית הנשחט בידי גילגמש ואנכידו.
וויקמן (1972) שיערה שישנו קשר בין השור של אל המופיע בעלילות בעל וענת ושנודע בשם ארשו-ארס "אהוב-האל". לטענתה ניתן למצוא רמזים לאל זה בשמות מן המקרא המכילים את השורש א.ר.צ, לדוגמה, : ; במדבר טז, לב: ; : . : .
בתרבות
באנגלית, משתמשים במינוח "Behemoth" כדי לציין כל חיה גדולה ורבת עוצמה.
בשפות קיריליות כרוסית, אוקראינית, בלארוסית וכו', ההיפופוטם נקרא בהמות (бегемот) כשם עיקרי או משני.
בספרו של מיכאיל בולגקוב "האמן ומרגריטה" נקרא חתולו של השטן בשם "בהמות".
בעונה השלישית של הסדרה "דיג'ימון" בהמות הוא שמו של האופנוע של הדיג'ימון בלייזבומון.
בהמות הוא שמה של להקת בלאקנד דת' מטאל מפורסמת מפולין.
במשחק הנודע Heroes 3, הבהמות הוא היצור החזק ביותר בעם של הברברים.
במשחקי הדור השלישי של סדרת פוקימון: פוקימון רובי וספיר וברקת וברימייק שלהם פוקימון אומגה רובי ואלפא ספיר הפוקימון האגדי 'גראודון' מבוסס על הבהמות.
ביוגיהו הוא מוצג כקלף מפלצת הגנה ומכונה "מלכם של כל החיות".
במשחק המחשב סטארקראפט בהמות הוא שם הדגם הנפוץ לספינת חלל מסוג Battlecruiser שמשמשת את הטראן.
בספר האינטרנטי בהמות הוא אחד מהendbringers, מפלצות חזקות שמאיימות על המין האנושי.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:יצורים מיתולוגיים
קטגוריה:יצורים מהמיתולוגיה היהודית
קטגוריה:איוב | 2024-07-08T15:16:20 |
פרוטוקול מונטריאול | ממוזער|החור בשכבת האוזון מעל הקוטב הדרומי במספר נקודות זמן (למעלה), וגרף רמות האוזון באטמוספירה, כפי שנמדדו עד 2015 ובהתאם לתחזיות להמשך המאה. לפי התחזית, תחזור שכבת האוזון למצבה מ-1980 עד 2065.הסכם מונטריאול על חומרים המכלים את שכבת האוזון (אנגלית: The Montreal Protocol on Substances That Deplete the Ozone Layer), או בקצרה הסכם מונטריאול הוא אמנה בינלאומית שבאה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה. האמנה נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1989, ומאז עברה חמישה תיקונים.
פרוטוקול מונטריאול מהווה ציון דרך בהפסקת השימוש בחומרים המדלדלים את שכבת האוזון. כל המדינות בעולם נוקטות בפעולות ספציפיות וממוקדות במטרה לסיים הייצור והצריכה של כימיקלים מעשה ידי אדם המשמידים את שכבת האוזון הסטרטוספרית, שכבת המגן של כדור הארץ. מטרת פרוטוקול היא להגן על בריאות האדם והסביבה על ידי הוצאה הדרגתית משימוש של כמעט 100 כימיקלים תעשייתיים הפולטים גזי חממה שתורמים לשינויי אקלים.
כל 198 המדינות החברות באו"ם אישרו את הסכם מונטריאול. לתוכנית הסביבתית של האו"ם היה תפקיד משמעותי בקביעת מדדים להפחת השימוש בחומרים מסוכנים, הובלת המשא ומתן בין המדינות המפותחות והמתפתחות ולאחר חתימת ההסכם, היא אחראית על הבקרה והסיוע למדינות המתפתחות.
פרוטוקול מונטריאול מפחית בהדרגה את הצריכה והייצור של חומרים פוגעי אוזון. לוחות הזמנים שונים נקבעו למדינות מפותחות ומתפתחות לעמידה ביעדי הפרוטוקול. על פי האמנה, לכל המדינות יש אחריות ספציפית הקשורה להפסקת שימוש בחומרים פוגעי אוזון בקבוצות הכימיקלים השונות, פיקוח על סחר בחומרים, דיווח שנתי של נתונים, מערכות רישוי לאומיות לבקרת יבוא ויצוא של חומרים מסוכנים, ועניינים אחרים.
ישראל אשרה את ההסכם ב-1992. ההסכם בישראל בא לידי ביטוי בתקנות החומרים המסוכנים (יישום הסכם מונטריאול בעניין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס"ד-2004, שתחילתן מיום 12 במרץ 2004.
רקע היסטורי
בשנת 1977 ריכזה התוכנית הסביבתית של האו"ם תוכנית להגנה על שכבת האוזון, שהעלתה למודעות הציבור את הנזק שנגרם לשכבת האוזון כתוצאה משימוש בחומרים המכלים את שכבת האוזון. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1985, נחתמה אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון, שהצביעה על אחריותן של המדינות לשמירה על בריאות התושבים והסביבה לנוכח הידלדלותה של שכבת האוזון. הצדדים לאמנה הצהירו על נכונותם לשתף פעולה במחקרים בנושא ולהחליף מידע על ייצור ופליטות של CFC וחומרים אחרים הפוגעים בשכבת האוזון. אמנה זו יצרה את המסגרת הכללית למשא ומתן סביב הסכם מונטריאול.
מאז נכנס ההסכם לתוקף ב-1989, נוספו לו חמישה שינויים במטרה להוסיף חומרים מסוכנים נוספים לרשימה, להקים מנגנון לסיוע כספי ולהעברת טכנולוגיות למדינות מתפתחות ולהקים מערכת לרישוי החומרים לייצוא ויבוא. אלה חמשת השינויים והשנים שבהן התקבלו:
תיקון לונדון - 1990
תיקון קופנהגן - 1992
התאמות וינה להסכם בנושא מתיל ברומיד - 1995
תיקון מונטריאול - 1997
תיקון בייג'ינג - 1999
כל השינויים אושרו גם על ידי מדינת ישראל.
קרן רב צדדית
ב-1991 הוקמה הקרן הרב-צדדית ליישום פרוטוקול מונטריאול. מטרת הקרן לסייע למדינות המתפתחות, במעבר משימוש חומרים מדלדלי האוזון לחלופות סביבתיות. הקרן מנוהלת על-ידי ועדה המורכבת מנציגי מדינות מפותחות, התורמות ומדינות מתפתחות. כספי הקרן מהווים כלי מרכזי למדינות מתפתחות לעמוד ביעדים. המדינות המתפתחות הוגדרו על ידי פרוטוקול מונטריאול כמדינות סעיף 5. במדינות אלו רמת הצריכה השנתית לנפש של חומרים פוגעי אוזון היא פחות מ-0.3 קילוגרם. רשימת המדינות סעיף 5 נבחנת מדי שנה במפגש שנתי של הוועדה בפריז. המימון מגיע בעיקר מהמדינות המפותחות.
תוצאות
פרוטוקול מונטריאול הצליח להגיע לתוצאות הרצויות:
הפחתה ניכרת בייצור והצריכה של רוב הכימיקלים המדללים את שכבת האוזון בכל העולם.
בשנת 2019 הצטמצם החור באוזון לגודל הקטן ביותר מאז נצפה בשנות השמונים של המאה הקודמת.
הקרן הרב צדדית שהוקמה תמכה בפעילויות בעלות של יותר מ-2.9 מיליארד דולרים בנושאים של המרה תעשייתית, סיוע טכני, הדרכה, בניית יכולות ותחומים נוספים.
כשני מיליון איש בשנה ניצלו מסרטן עור.
יצירת הסכם הכולל את כל החברות באו"ם, בניית מנגנוני עבודה יעילים והוכחה כי ניתן להתמודד עם משבר האקלים.
הפעילות הנדרשת מישראל במסגרת ההסכם
במסגרת ההסכם נדרשת ישראל לפעולות האלו:
קביעת מדיניות ניהול הלונים ופראונים.
צמצום השימוש בגזים האסורים
דיווח שנתי למזכירות האמנה.
הצגת מועמדים ישראלים לוועדות מקצועיות.
מדינת ישראל היא אחת מיצרניות המתיל ברומיד העיקריות בעולם. מפעל תרכובות ברום מייצר כשליש מכלל הייצור העולמי של מתיל ברומיד, שהוא חומר מבוקר הפוגע בשכבת האוזון, ולכן יצא משימוש במדינות המפותחות בשנת 2005 פרט לשימושים המאושרים (תעשייה, קרנטינה) ולשימושי קרקע המוגדרים כשימושים קריטיים. במדינות המתפתחות נקבעה תקופת הפחתה ארוכה יותר, עד 2015.
ישראל הפחיתה השימוש במתיל ברומיד באופן משמעותי על פי המתחייב מההסכם, כאשר המשך ההפחתה מחייב מציאת חלופות לחיטוי הקרקע (בעיקר במדינות המתפתחות). ישראל מפחיתה מדי שנה את הקצאת השימוש בגזים האסורים. הקצאת יבוא הגזים מתבצעת על ידי מינהל הסביבה ופיתוח בר קיימא במשרד התמ"ת.
בדצמבר 2002 במסגרת ההסכם ארגנו המשרד להגנת הסביבה יחד עם UNEP - התוכנית הסביבתית של האו"ם, UNIDO - ארגון התעשייה והפיתוח של האו"ם, משרד החקלאות ומשרד החוץ סדנה בינלאומית בת שבוע בנושא תחליפי מתיל ברומיד עבור מדינות מתפתחות שכללה גם יומיים של סיורים מקצועיים. מטרת הסדנה הייתה לעזור למדינות מתפתחות לעמוד בדרישות יישום הפרוטוקול.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
מונטריאול
מונטריאול
קטגוריה:מונטריאול
קטגוריה:ישראל: אמנות והסכמים
מונטריאול
קטגוריה:אטמוספירת כדור הארץ
קטגוריה:התוכנית הסביבתית של האו"ם | 2024-05-29T03:20:55 |
סקאלה | none|130px
none|130px
none|130px
none|130pxלעיל מוצגות 4 סקאלות שונות: סקאלה ליניארית-ליניארית, ליניארית-לוגריתמית, לוגריתמית-ליניארית וכן לוגריתמית לוגריתמית. הגרפים המשורטטים הם: y=x (בירוק), y=10x (באדום) וכן y=log(x) (בכחול)
סקאלה (באנגלית: Scale) היא סרגל המציין טווח של ערכים.
סוגי סקאלות
אף על פי שניתן להשתמש במגוון סוגי סקאלות, מקובלים שני סוגים עיקריים:
סקאלה ליניארית
ממוזער|המרחק בין שנתות הסרגל מצוין בצורה ליניארית.
סקאלה ליניארית מציינת טווח רציף של ערכים, בו המרחק בין ערכים סמוכים קבוע. לדוגמה:
במקלטי רדיו סקאלה שמציינת טווח גלי רדיו במגהרץ.
עקומת מאמץ-מעוות שמייצגת את הקשר בין המאמץ והעיבור שחומר מקיים.
המרחק בין שנתות הסרגל מצוין בצורה ליניארית.
סקאלה לוגריתמית
סקאלה לוגריתמית מציינת טווח רציף הנדסי של ערכים, שבו לפי הבסיס המקובל, כל ערך גבוה פי עשרה מן הערך הקודם. לדוגמה:
מדידת גודלן של רעידות אדמה: סולם ריכטר וסולם מגניטודה לפי מומנט.
עקום בודה – להצגת פונקציית תמסורת כנגד התדירות. בהצגת פונקציית ההגבר שני צירי הגרף דציבל-תדירות בסקאלה לוגריתמית.
סקאלה חצי לוגריתמית
סקאלה בה ציר אחד הוא לוגריתמי, וציר שני ליניארי. דוגמה לכך ניתן לראות בטבלה מטה, מול סקאלה ליניארית :
ראו גם
סולם מדידה
קנה מידה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מדידה | 2024-04-26T20:36:59 |
בייג'ינג | שמאל|ממוזער|250px|מבט על העיר האסורה, צולם ב-2010
שמאל|ממוזער|250px|ארמון הקיץ, בייג'ינג
שמאל|ממוזער|תחנת רכבת דרום בייג'ינג ממנה יוצאות רכבות מהירות מ-24 רציפים לכל רחבי המדינה
ממוזער|מלון בייג'ינג הממוקם במרכז העיר. זהו הבניין הראשון בעיר שקיבל היתר לעקוף בגובה את העיר האסורה
בֵּייְגִ'ינְג (או פקינג; כתב סיני: 北京; בתרגום חופשי: "בירה צפונית"; פין-יין: Běijīng - IPA: ; הגייה מקורבת: בֵּיְצִ'ינְג) היא מחוז עירוני ובירת הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020 אוכלוסיית המחוז העירוני מנתה כ-21.893 מיליון תושבים, מה שהופך אותה לעיר השנייה בגודלה במדינה אחרי שאנגחאי, ולאחת מהערים הגדולות בעולם כולו. המטרופולין שלה נשלטת כעירייה, ישירות על ידי הממשלה הלאומית, ומכילה 14 מועצות עירוניות ופרבריות, ושתיים כפריות. מסביב לכל המחוז העירוני של בייג'ינג נמצא מחוז חביי, למעט בדרום מזרח, שם נמצא המחוז העירוני של טיינג'ין.
שמאל|ממוזער|250px|החומה הסינית 2014
בייג'ינג היא אחד ממרכזי המסחר (לצד שאנגחאי והונג קונג), והמרכז השלטוני, התרבותי והמנהלי של הרפובליקה העממית של סין. העיר היא המטה של רוב החברות הממשלתיות הגדולות ביותר בסין, וכן מרכז עיקרי לכבישים הארציים ולכבישים מהירים. מגיעים אליה קווי רכבת רגילה וכן קווי רכבת מהירה. נמל התעופה הבינלאומי של בייג'ינג הוא נמל התעופה השני בגודלו בתנועת נוסעים בעולם.
ההיסטוריה של העיר, מתועדת מזה שלושת אלפים שנה, בייג'ינג היא הבירה הרביעית במספר של סין, והמרכז הפוליטי של המדינה במהלך 700 השנים האחרונות. העיר ידועה בשל ארמונותיה המפוארים, מקדשיה, גניה, קברים מפורסמים, חומות ושערים, ובאוצרות האמנות שלה. האוניברסיטאות בעיר, הפכו אותה למרכז התרבות והאמנות בסין, ערים ספורות בעולם היו המרכז הפוליטי והתרבותי של אזור כה עצום לכל כך הרבה זמן.
בתחילת המאה ה-21 חלה האצה כלכלית משמעותית בעיר והיא התחזקה במעמדה כמוקד כלכלה עולמי. בבייג'ינג 14 מתוך 100 החברות המובילות בעולם (על פי דירוג Fortune500). בנוסף ב-2016 עקפה את ניו-יורק והייתה לעיר המשכנת את מספר המיליארדרים הגדול בעולם.
שמות
במהלך השנים היו לעיר שמות רבים. בין 1928 ו־1949 הוחלף שמה ל'בייפינג' (北平) - "שלום צפוני". השם שונה, כיוון ש'ג'ינג' (京) פירושו 'בירה' וממשלת הקוומינטנג שישבה בנאנג'ינג רצתה להדגיש שבייג'ינג אינה בירת סין, ושממשלת המצביא הצבאי של בייג'ינג לא הייתה לגיטימית.
בשנת 1949 שונה השם בחזרה על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין, כדי להדגיש שבייג'ינג היא בירת סין. הרפובליקה של סין בטאיוואן לא הכירה באופן רשמי בשינוי השם, ובמהלך שנות החמישים והשישים רבים בטאיוואן קראו לבייג'ינג 'פאיפינג'. כיום השם בייג'ינג נפוץ גם בטאיוואן, למרות שמספר מפות של סין מטאיוואן עדיין משתמשות בשם הישן יחד עם גבולות המחוזות מלפני 1949.
במערב הייתה העיר מוכרת שנים רבות כפקין או פקינג (Peking) וגם פקאן. כתיבה זו משקפת את הגיית השם במאה ה-17, לפני שהתרחש מעתק הגאים במנדרינית מהעיצור [kʲ] (קְי) אל [tɕ] (בערך צ').
היסטוריה
היסטוריה קדומה
העקבות הראשונות של מגורי אדם באזור בייג'ינג נמצאו במערות של גבעת עצמות הדרקון ליד הכפר ג'ואוקואודיין, שבמחוז פאנגשאנג, שבו חי אדם פקין. מאובני הומו ארקטוס שנמצאו במערות מתוארכים ללפני 230,000 עד 250,000 שנים. הומו ספיינס, הופיעו באזור לפני כ 27,000 שנים. ארכאולוגים מצאו התיישבויות נאוליתיות לאורך כל המחוז העירוני, כולל בוואנגפוג'ינג, שבמרכז בייג'ינג. מסקנות החוקרים הן שהעיר בייג'ינג, בגלגולה הראשון, נוסדה במאה ה-20 לפנה"ס.
העיר הראשונה בעלת חומה, באזור בייג'ינג נקראה ג'י, עיר מדינה מהמאה ה-11 עד המאה ה-7 לפנה"ס. בתוך בייג'ינג המודרנית, ג'י ממוקמת דרומית לתחנת הרכבת המזרחית של בייג'ינג. מדינה זו, נכבשה מאוחר יותר על ידי מדינת יאן והפכה לבירתה. ובנוסף, שונה שמה ליאנג'ינג.
בתקופת סין הקיסרית
לאחר נפילתה של מדינת יאן, בתקופת המדינות הלוחמות, השושלות הקיסריות הראשונות המשיכו להפעיל את העיר כעיר הבירה של האזור, תחת מספר שמות שונים. בתקופת שלוש הממלכות, העיר נוהלה על ידי גונגסון זן, ויואן שאו, לפני שנכבשה על ידי מדינת ווי.
אזור המטרופולין של בייג'ינג יושב באלף הראשון לפנה"ס ובירת ממלכת ין (燕) הוקמה שם ונקראה ג'י (蓟). ג'י מזוהה לעיתים כראשיתה של בייג'ינג, אך העיר נזנחה במאה השישית לספירה. מיקומה המדויק של ג'י נותר עדיין בגדר תעלומה, למרות הניסיונות הרבים בעשורים האחרונים לזהות את המקום.
העיר שקמה במקום הידוע כבייג'ינג כיום נכבשה ב־1215 על ידי המונגולים בעת שכבשו את כלל סין. הם קבעו אותה כבירת המדינה. אלו היו ימי פריחתה. בסוף המאה ה-13 גרו בה כבר מיליון תושבים, והיא הייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם. העיר הוקפה בחומה חיצונית באורך 18 ק"מ וחומה פנימית שהגנה על ארמון שושלת ג'ין שהיה לב העיר.
הנוסע המוסלמי אבן בטוטה היה בסין בשנת 1346, ובכתביו תיאר את המערכות הבירוקרטיות שראה בה: ביקורת גבולות ומכס. בכתביו ציין כי המערכת הביורוקרטית הסינית עובדת באופן מופלא.
עם מיגור הכובשים המונגולים נכבשה העיר בשנת 1368 על ידי שושלת מינג. בשנת 1403 העביר הקיסר השלישי בשושלת מינג, ג'וּ-די (朱棣), את הבירה מדרום סין לבייג'ינג שהייתה מרכז כוחו בצפון. הוא גם נתן לה את שמה, שפירושו הבירה הצפונית.
"העיר האסורה", מרכז השלטון הקיסרי, נבנתה לאחר הכרזתה כבירה בשנים 1406 עד 1420. בהמשך נבנו מספר מבנים בולטים אחרים כגון מקדש השמיים. כיכר טְיֵן־אַן־מֶן (天安門) הסמוכה לעיר האסורה, נבנתה ונשרפה פעמיים במהלך שלטון שושלת מינג עד שלבסוף שופצה בשנת 1651. השלטון הקומוניסטי הקים בכיכר זו מאוזולאום שבו מוצגת גופתו החנוטה של מאו דזה-דונג, מייסדה של סין הקומוניסטית. כיכר זו הייתה מרכזה של מספר תנועות מחאה כנגד השלטון. האחרונה והמפורסמת שבהם התרחשה בשנת 1989 כאשר סטודנטים סינים הפגינו בתביעה לדמוקרטיזציה של השלטון ופוזרו בכוח רב על ידי השלטונות.
בשנות ה-90 וה-2000 חלו בבייג'ינג תהליכי פיתוח מואצים במסגרתן שכונות ישנות רבות (המכונות "חוטונגים") פינו את מקומן לגורדי שחקים ואזורי מסחר מודרניים. הפיתוח הגיע לשיאו בעת ההכנות לאולימפיאדת בייג'ינג שנערכה בעיר בשנת 2008.
אדריכלות
בייג'ינג ידועה בשכונות אשר נבנו בסגנון הסיני העתיק, הנקראות "חוטונג". בשכונות אלה רחובות המשתרעים מצפון אל דרום וביניהם בתים החוצים אותם ממערב אל מזרח. רובם של בתי החוטונג נהרסו לטובת הקמתם של גורדי שחקים מודרניים.
גאוגרפיה ואקלים
בייג'ינג משתרעת על פני 16,411 קמ"ר בצפון־מזרח סין. בצפונה, במערבה ובדרומה היא גובלת במחוז חביי, ובדרום-מזרחה גובלת בעיר-מחוז טיינג'ין. גובהה הממוצע מטרים ספורים מעל פני הים.
מצפון לעיר משתרעים הרי ין (Yan), המהווים מכשול ומגן טבעי לעיר. הדרכים הבודדות החוצות את ההרים מובילות אל בייג'ינג ומכאן חשיבותה כעיר על דרך מסחר.
העיר מחולקת לשני חלקים לא שווים בגודלם, העיר הטטארית (הפנימית) שמכילה את העיר העתיקה והעיר החיצונית שכוללת כיום גם את כל הכפרים והערים שנבלעו על ידי בייג'ינג המתרחבת. מרכז העיר הוא כיכר טיין-אן-מן שממול לעיר האסורה. מסביב לכיכר, במעגלים גדלים והולכים, מוקפת העיר בכבישי טבעת, שהקצר שבהם באורך 43 ק"מ.
הקיץ הוא העונה הגשומה בבייג'ינג וממוצע הטמפרטורות בו כ־25 מעלות. בחורף, שהוא העונה היבשה, יורדות הטמפרטורות עד כדי 4 מעלות מתחת לאפס. העיר סובלת לעיתים מסופות חול המגיעות מן המדבריות המקיפות אותה מצפון ומצפון-מערב.
זיהום אוויר
זיהום האוויר מהווה בעיה חמורה בבייג'ינג, כמו גם בחלקים אחרים של סין. השיעור של הזיהום ביום ממוצע גבוה פי חמישה מהמותר בתקן של ארגון הבריאות העולמי. בעת ההכנות לאולימפיאדה עשו השלטונות הסיניים מאמצים רבים להקטין שיעור זה, והשקיעו למעלה מ-17 מיליארד דולרים למטרה זו. מפעלים מזהמים רבים נסגרו וחוקקו חוקים שהגבילו תנועה של כלי רכב בעיר. כמו כן נפתחו קווים חדשים ברכבת התחתית, ומחירם הוזל על מנת להגביר את השימוש בהם.
תרבות
ממוזער|שוק הפנינים במרכז העיר אשר מצוי כיום בתוך מבנה רב קומות
ארגון אונסק"ו הכריז על שלושה אתרים בבייג'ינג כאתרי מורשת עולמית (בסוגריים שנת ההכרזה):
העיר האסורה - אזור הארמונות הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג בבייג'ינג (1987)
ארמון הקיץ והגן הקיסרי (1998)
מקדש השמיים (Tiantan): מזבח קורבן קיסרי (1998)
אתרים מרכזיים נוספים בעיר:
בקרבת העיר מצויים גם מספר קטעים מן החומה הגדולה של סין (הידועים שבהם הם באדאלינג, שינשאלינג, סימאטאי ומוטיאניו).
ערים תאומות
ראו גם
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)
מוזיאון תכנון העיר של בייג'ינג
ברווז בנוסח פקינג
קישורים חיצוניים
בֵּייגִ'ין, מתוך אתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
eBeijing.gov.cn - האתר הרשמי הבינלאומי של העיר
ההיסטוריה של בייג'ינג, באתר "סין בשפה העברית"
הערות שוליים
*
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: ערים
קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: ערים במעמד מחוז
קטגוריה:אסיה: ערי בירה
קטגוריה:ערי מיליונים
קטגוריה:ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים
קטגוריה:ערים שאירחו משחקי חורף אולימפיים | 2024-05-26T15:13:22 |
פקח בן רמליהו | פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ היה מלך ישראל ולפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנים 735 עד 732 לפנה"ס.
פקח הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות.
פקח בן רמליהו ובריתו עם רצין מלך ארם-דמשק
הנתונים הכרונולוגיים במקרא על תקופת מלכותו של פקח, מוסרים שהוא מלך 20 שנה: . אולם ביקורת הנתונים מעלה שאין הם מדויקים, ולכל היותר מלך פקח כ-4–5 שנים: פקח צריך היה לעלות לכס סמוך לשנת 734 לפנה"ס, סמוך למסעו הראשון של תגלת פלאסר השלישי לארץ ישראל (734), והוא סולק מהכס לא יאוחר מ-732 לפנה"ס.
בדמשק שלט באותה העת רצין מלך ארם-דמשק, שהשתייך לשושלת חזאל. דמשק, שנפגעה קשות בימי ירבעם השני, התאוששה לזמן קצר בימי רצין לאחר מות ירבעם ב' (או בסוף ימיו) בעקבות המשבר שעבר על ממלכת ישראל. רצין נזכר ברשימת משלמי המס לאשור, ונראה שלא השתתף במסגרת הקואליציה נגד אשור, אלא העדיף בדומה למנחם מלך ישראל לשלם מס. אין לדעת באיזו מידה הייתה כבר אז הבנה משותפת בין רצין לבין מנחם, וגם לא בין רצין לפקח. אך ברור הוא שלשתי הממלכות היה אינטרס לבלום את עוצמתה של יהודה ולרכוש מידיה שנית את השטחים שכבשה בעבר הירדן (עד בני עמון) ובצפון אפרים. לפי המקרא פעלו רצין ופקח בעצה אחת. לחצם של רצין ופקח החל ככל הנראה כבר בימי עוצרותו של יותם תחת שלטון עוזיהו:
פרשת המצור על ירושלים סתומה. לפי ספר מלכים נראה שרצין ופקח שיתפו פעולה נגד יהודה, ודחקו את אחז להתגוננות בירושלים, אך לא הצליחו להכניעה. אי-יכולת הצרים ללכוד את ירושלים עולה במפורש גם מדברי ישעיהו:
דבר זה עולה גם מהתאור בדברי-הימים, אלא ששם ישנם פרטים נוספים אודות המכה הגדולה שהוכה אחז:
בהמשך מספר הכתוב על עודד הנביא, שיצא ועורר את ישראל להחזיר את השבויים, ושדבריו זעזעו כמה מן הישראלים והללו הביאו להחזרת השבויים:
פרטים נוספים מספר ישעיהו בנבואותיו
מהפסוק האחרון עולה שרצין ופקח תכננו להמליך על ירושלים מלך מטעמם – את בן-טבאל.
תגלת פלאסר השלישי עלה באותה עת על ארם וישראל, וקשה לוודא האם בקשת אחז ממלך אשור היא זו שהניעה אותו לצאת נגד דמשק בשנת 733, או שבלאו-הכי התכוון לחזור לאזור זה ולשבור סופית את כוחה של דמשק מתוך מטרה לחזק את שליטתו בסוריה. סביר יותר שבקשת אחז לכל היותר החישה את תגובת מלך אשור, ואילו טיב פעולותיו נגד דמשק וישראל – שכללו ביטול עצמאותה של דמשק ושל חלק מישראל (הגליל) וסיפוחם כפחוות לאשור – מלמדת שדמשק וישראל, שקודם נכנעו לו ושלמו לו מס, חזרו וחטאו נגדו (אם כי חטא זה לא פורש במקורות). מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת פלאסר בשנת 734, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תיגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תגלת פלאסר.
כך או כך, ב-733 חזר תגלת פלאסר לאזור כאשר עיקר המאמץ הופנה כלפי ארם-דמשק. המלחמה נגד דמשק הסתיימה ב-732 עם כיבושה המוחלט, ביטול עצמאותה והפיכתה לפחווה אשורית. מתבליט אשורי שבו מתוארת המלחמה על עשתרות אשר בבשן, ומכתובת של תגלת פלאסר מכלח ניתן ללמוד כי המסע והארגון-מחדש שבא בעקבותיו הגיעו עד קצה גבולה הדרומי של ממלכת ארם-דמשק ("ארץ חזאל"), שהשתרעה בתקופה זו עד העיר (רמות?) גלעד. מידיעה שהשתמרה בדברי הימים ניתן להבין שצבאו של תגלת פלאסר הרחיק בעבר הירדן עד לאזור ההתיישבות הישראלית: "וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
ממלכת ישראל עצמה גם היא נפגעה קשות מידו של מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה".
מספר המוגלים מן הגליל, לפי מקורות אשוריים היו 13,520. מסתבר, שחומרתם של אירועים אלו המחישו לאנשי ממלכת ישראל את כישלונה של המדיניות האנטי-אשורית שנקט בה פקח, והם הדיחו אותו מהכס והמליכו עליהם את הושע בן אלה.
ידיעה על כך קיימת בספר מלכים: "וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה" (מל"ב טו,ל). וגם במקורות אשוריים:
מהטקסט האשורי עולה שמלך אשור אישר (או אף יזם) את החלפתו של פקח בהושע, והוא לא כבש את שומרון עצמה משום שנכנעה לו ושילמה מס. במקורות האשוריים אין אזכור מפורש לכך שהגליל נקרע מישראל והפך לפחווה אשורית.
ראו גם
מלחמת פקח ואחז
קישורים חיצוניים
פקח בן רמליהו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי ישראל
קטגוריה:אישים בתנ"ך המוזכרים במקורות חיצוניים
קטגוריה:קורבנות רצח בתנ"ך
קטגוריה:אישים בספר ישעיהו
קטגוריה:יהודי המאה השמינית לפנה"ס
קטגוריה:שליטים תחת האימפריה האשורית החדשה | 2024-08-23T07:43:18 |
אקסודוס | ממוזער|שילוט כביש ביוון המורה על יציאה מהכביש
פירוש המילה אֵ֫קְסוֹדוֹס (מ–έξοδος ביוונית) הוא "יציאה".
הערות שוליים | 2024-06-04T18:47:18 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.