title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
חקלאות | שמאל|ממוזער|250px|שדות חקלאים בעמק החולה. ניתן לראות את השדה העגול שנוצר כתוצאה מהשקיה באמצעות קונוע מחוגי.
שמאל|ממוזער|250px|טרקטור בשימוש חקלאי
חקלאות (מן המילה הארמית חקל שפירושה "שדה") היא מגוון של פעולות שמטרתן לייצר מזון, מספוא, סיבים, עורות ומוצרים נוספים, על ידי גידול צמחים ובעלי חיים או יצירה מכוונת של תנאים לגידולם, לרבות חקלאות ימית. החקלאות היא אחד מתחומי העיסוק הקדומים של האדם, והיא שכלול של פעולות איסוף מזון, ציד בעלי חיים ודיג פרימיטיבי.
ההיסטוריה של החקלאות שלובה בהיסטוריה האנושית, והשינויים בחקלאות היו גורמים כבדי משקל בתמורות חברתיות שחוותה האנושות, בהן התמחות בפעילות מסוימת. התפתחות החקלאות, מראשיתה ועד ימינו, אפשרה להגדיל במידה רבה מאוד את כמות המזון העומד לרשות החברה האנושית, ובכך גם את גידול האוכלוסייה בעולם לממדיה הנוכחיים.
החקלאות היא העיסוק הנפוץ בעולם – כ-28% מכוח העבודה בעולם עוסק בו. לעומת זאת, התוצר החקלאי מהווה רק 5% מהתוצר העולמי הגולמי (התוצרים הלאומים הגולמיים). מושג החקלאות מתייחס למגוון נרחב של פעילויות ייצור, אשר נפרשות על קשת רחבה של קני מידה תפעוליים (גודל יחידות שטח העיבוד, תפוקות וכו'), התמחויות ואספקטים שיווקיים.
בקצה אחד של קשת זו, נמצאת חקלאות הקיום (Subsistence Agriculture), המתבססת על שטחי אדמה (או כמות בעלי חיים) מצומצמים, תוך שימוש בכמות מצומצמת של תשומות חקלאיות, ללא השקעות וללא שיווק. חקלאות זו מייצרת תפוקות מועטות בלבד, כאלו המספיקות אך ורק לצריכה עצמית ולקיום החקלאים.
בקצה השני של הקשת, נמצאת החקלאות האינטנסיבית הכוללת גם את החקלאות התעשייתית. חקלאות זו עושה שימוש בשטחי אדמה נרחבים (ובהיקפים גדולים של בעלי חיים), תוך שימוש נרחב בתשומות חקלאיות כגון: דשן וחומרי הדברה ובמיכון ברמה טכנולוגית גבוהה. החקלאות האינטנסיבית כרוכה בהשקעות נרחבות, בתעשיות נלוות המיועדות לספק לצרכן את המוצר המוגמר ובשיווק. מטרת החקלאות האינטנסיבית היא, בדרך כלל, השאת הרווח לחקלאי או לתאגיד החקלאי.
ענפי חקלאות
במהלך ההיסטוריה התפתחו ענפי חקלאות רבים. הענפים נבדלים בסוגי הגידולים החקלאיים ובעלי החיים אותם הם מגדלים, בטכנולוגיה, באקלים וכו'. דוגמאות לענפים חקלאיים שונים: גידולי שדה, גידול ירקות, פרדסנות, כוורנות, רפתנות, לולנות, יערנות, הורטיקולטורה, גידול מטעים, גידול פטריות, גידול אצות, גידול דגים בבריכות וחקלאות ימית.
היסטוריה של החקלאות
שמאל|ממוזער|250px|ערמות חציר בחצר בית במונטנגרו
שמאל|ממוזער|250px|חקלאות בעמק חפר
ממוזער|חקלאית הנושאת כד ושיבולים, ציור משנת 1896
בטרם התפתחה החקלאות, התקיימה האנושות בחברות של ציידים-לקטים.
החקלאות בעת העתיקה
עדויות ארכאולוגיות להתפתחות של חקלאות באופן נפרד על ידי קבוצות אוכלוסין שונות התגלו במספר מקומות על פני כדור הארץ.
במחקר שהתפרסם ביולי 2015 ובוצע במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, על בסיס ממצאים שנמצאו באתר הארכאולוגי אוהלו 2 בכנרת, נמצא כי באתר המתוארך ל-23,000 שנים לפני זמננו, נמצאו ממצאים המעידים על חקלאות בהיקף קטן, שעסקה בגידול חיטה ושעורה. זאת הדוגמה הקדומה ביותר בעולם לגידול תבואות.
אף על פי שקיימים ממצאים המוכיחים שימוש בדגנים עוד לפני כן, ככל הנראה, רק בפתחה של תקופת האבן החדשה, סביב התקופה של 10,000 לפני הספירה, החלו החקלאים הראשונים, באזורי מסופוטמיה והלבנט, לבחור ולזרוע צמחי בר שונים, בעלי תכונות ייחודיות. הגידולים אשר נחשבים כראשונים אשר בויתו הם: חיטת בר, חיטה חד-גרגירית, שעורה, אפונה, עדשים, בקיית הכרשינה, חמצה והפשתה. תהליך זה מכונה "המהפכה החקלאית" או "המהפכה הנאוליתית".
השומרים החלו לפתח חקלאות בסביבות 8,000 לפני הספירה, בהסתמך על נהרות החידקל והפרת ומערכות מסועפות של תעלות השקיה. מחרשות וכלים חקלאיים קדומים מופיעים בתחריטים בסביבות 3,000 לפני הספירה; מחרשות זרעים בסביבות 2,300 לפני הספירה. חקלאים אלו גידלו חיטה, שעורה, עדשים ובצל, ופירות כולל תמרים, ענבים ותאנים. סביב 5,000 לפני הספירה פיתחו השומרים טכניקות חקלאיות בסיסיות שכללו עיבוד אינטנסיבי של שטחים נרחבים, השקיה מתוכננת ושימוש בכוח אדם מאומן שהוכשר לעבודות חקלאיות ספציפיות. המצרים הקדמונים פיתחו את החקלאות בהסתמך על נהר הנילוס והצפותיו העונתיות. החקלאות החלה בתחילת התקופה הנאוליתית, לאחר 10,000 לפני הספירה. סביב 7,000 לפני הספירה, התבצעו פעולות של זריעה וקציר במצרים העתיקה. הגידולים הנפוצים היו דגנים כמו חיטה ושעורה, לצד גידולים תעשייתיים כמו פשתן ופפירוס. בהודו, חיטה מבויתת, שעורה ושיזף עד 9,000 לפני הספירה, ובעקבותיהם גידול כבשים ועיזים.
מתקופה זאת התגלו בחפירות, שנערכו ב-Mehrgarh שבבלוצ'יסטן (פקיסטן), עדויות על עיבוד חקלאי של חיטה ושעורה גם בתת-היבשת ההודית. סביב 6,000 לפני הספירה, החל שימוש בתעלות חפורות להשקיה על גדות הנילוס. באותה עת, התפתחה החקלאות, באופן עצמאי, במזרח הרחוק, כשהגידול המוביל בה אינו החיטה, אלא האורז.
קיימות עדויות המראות כי באמריקה כבר גידלו תירס בתקופה שבין 3,000 ל-2,700 לפני הספירה. ירקות נוספים שגודלו בעת העתיקה באמריקה הם: תפוח אדמה, עגבנייה, פלפל, דלעת וכמה סוגי שעועית. גם השימוש הנרחב בטרסות, לעיבוד חקלאי, התפתח באותה תקופה באמריקה הדרומית.
החקלאות הרומית התבססה על הטכנולוגיה החקלאית שפותחה על ידי השומרים, תוך כדי מתן דגש גידולים בעלי פוטנציאל למסחר וליצוא.
החקלאות בימי הביניים
ההתקדמות המשמעותית בימי הביניים, בתחום החקלאי, התרחשה בעולם המוסלמי. בצפון אפריקה ובמזרח הקרוב פיתחו חקלאים מוסלמים, ואף יישמו, טכנולוגיות ומערכות השקיה חדשות אשר עשו שימוש במתקנים שהתבססו על עקרונות הידראולים והידרוסטטים. החל שימוש בגלגל מים, שסייע לטחינת קמח ולהפקת שמן, מתקנים מכניים להעלאת מים, סכרים ומאגרי מים. נמצאו אף מדריכים כתובים לחקלאות המתייחסים לאזורים ספציפיים. כמו כן, הצליחו החקלאים בארצות המוסלמיות להתאים לאזוריהם גידולים מיובאים מארצות זרות כגון: קנה סוכר, אורז, סוגי הדרים, משמש, כותנה, ארטישוק, חצילים וזעפרן. הם אף לקחו חלק מאותם גידולים, כמו: תפוז, לימון, כותנה, שקדים, תאנים ואף גידולים סובטרופיים כמו הבננה, והתאימו אותם לגידול בספרד.
החקלאות בעת החדשה
החקלאות המודרנית עוסקת במגוון מוצרים - מגוון רחב בהרבה מהחקלאות המסורתית שעסקה לרוב במוצרי מזון בסיסיים לבני האדם ולבעלי החיים. בין המוצרים הללו ניתן לציין פרחי נוי, צמחי נוי (המגודלים לרוב במשתלות), עץ, דשן אורגני, עורות לשימושים שונים, חומרים ליצור תעשייתי (כגון עמילן וסוכר), סיבים (כדוגמת כותנה, צמר ומשי), שמנים למטרות שונות, דלק (כגון מתאן וביודיזל), צמחי תבלין ובושם וכן חומרים נרקוטיים המותרים והאסורים לפי חוק (כמו טבק, מריחואנה, אופיום וקוקאין).
במאה העשרים התחוללו שינויים מרחיקי לכת בחקלאות. במיוחד אמורים הדברים לגבי יישומים כימיים בתשומות ובתוצרים חקלאיים. התחומים העיקריים בהם חלה התפתחות גדולה הם: שימוש בדשנים כימיים, שיטות השקיה מתקדמות, הדברת מזיקים, הדברת עשבים, מניעה והדברת מחלות קרקע, אנליזה כימית של תוצרים חקלאיים וצרכים תזונתיים של בעלי חיים המשמשים בחקלאות. יישומים אלו התפתחו בעולם המערבי והתפשטו לדרום אמריקה, אסיה ואפריקה החל בשנות ה-50 בתהליך שכונה לעיתים, המהפכה הירוקה. קיימת שונות רבה בקליטת יישומים אלו בחלקים שונים של העולם. בחלק מהמקומות נחל תהליך זה הצלחה ובחלק מהמקומות קיימות עדיין בעיות חברתיות, פוליטיות ומבניות אשר מקשות על יישום התהליכים.
בעלי חיים בחקלאות
בעלי חיים כגון: סוסים, חמורים, פרדים, בקר למיניו, גמלים, למות, אלפקות, וכלבים שימשו, ועדיין משמשים במקומות רבים בעולם, לעיבוד ולקציר בשטחים חקלאיים ולהובלת התוצרת אל השווקים. עם זאת, המונח גידול בעלי חיים מתייחס לריבוי ולגידול שיטתי ומתמשך, של בעלי חיים, למטרת בשר, או למטרת שימוש בתוצרי בעלי החיים כמו: חלב, ביצים וצמר. השימוש במיכון מודרני, כמו גם הטיפוח הגנטי והמחקר של הצרכים התזונתיים של בעלי החיים, העלו את תפוקת בעלי החיים בצורה משמעותית ביותר.
יישומים מדעיים
יישומים מדעיים אשר פותחו בעשורים האחרונים, כוללים תחומים כמו: חקלאות הידרופונית (גידול צמחים במצע מנותק, ללא שימוש בהזנה באמצעות קרקע) חקלאות של יצירת מיקרו-אקלים (כגון: חממות, בתי רשת ומנהרות פלסטיק), טיפוח זנים בחקלאות הצומח וטיפוח גנטי בחקלאות בעלי החיים.
ההנדסה הגנטית הביאה לעלייה בפוטנציאל היבול ועלייה ברמת עמידות הצומח למחלות. השימוש בהנדסה גנטית נתון במחלוקת, במיוחד לגבי צמחים העמידים להרבצידים. שינוי נוסף הוא בתחום משק המים. בשנות האלפיים, מיושמות שיטות השקיה, ניקוז, שימור קרקע, מיחזור מים ואגירת מים כדי להשיא את התועלת מאמצעי הייצור של מים ויחידת השטח החקלאי. פיתוח שיטות אלו משמעותי במיוחד לאזורים יבשים בהם התקיימה בעבר בייחוד חקלאות בעל וכיום, ניתן לקיים בהם, באמצעות השקיה, חקלאות אינטנסיבית.
הפעולות הנלוות ליצור החקלאי: פעילויות מיון ועיבוד התוצרת החקלאית, האריזה והשיווק, אף הן התפתחו, בעשורים האחרונים, הודות להתפתחות המדעית. בין היתר, נעשה שימוש בתחום שימור המזון שימוש בהקפאה מהירה ובייבוש תוצרת חקלאית, טכנולוגיות אשר מגדילות את זמינות המוצרים ואת היקף השוק.
מכשור מודרני
החקלאות המודרנית עושה שימוש באמצעים טכנולוגיים רבים ושונים. הבסיסיים ביותר הם המכונות החקלאיות לסוגיהן והטרקטורים. רבים מהיישומים במיכון החדיש מפוקחים באמצעות מחשב ומזינים מחשבים במידע, בו נעשה שימוש לקבלת החלטות. בנוסף, משתמשים באמצעי תחבורה לשינוע התוצרת החקלאית: משאיות, רכבות, אוניות ומטוסים. שימוש נוסף במטוסים הוא לריסוס אווירי. חיזוי מזג האוויר הוא אמצעי עזר חשוב לחקלאים והם נעזרים גם בו לקבלת החלטות. החקלאות המדייקת (Precision agriculture), הנמצאת כיום בשלביה הראשונים, עושה שימוש בתצלומי אוויר, במיכשור המבוסס על GPS ובאמצעים חדשניים נוספים.
על פי האקדמיה הלאומית להנדסה בארצות הברית, הפיתוח במיכון החקלאי הוא אחד מ-20 ההישגים ההנדסיים הבולטים במאה ה-20. אם בתחילת המאה, איכר אחד ייצר מזון שהספיק ל-2.5 נפשות, הרי שבסוף המאה, איכר אחד סיפק מזון ל-130 נפש. תפוקות אלו הגבירו גם באופן ניכר את צריכת האנרגיה של החקלאים, במיוחד צריכת הדלק.
יחידה חקלאית
הפעילות החקלאית מבוצעת ב"יחידות חקלאיות" שבתחומי אזור המיועד לחקלאות ושמור עבורה. ניצול של אזור חקלאי למטרות אחרות (תחבורה, מגורים וכדומה), ובמיוחד ניצול מוגזם, עלול לשבש במידה רבה את הפעילות החקלאית.
חקלאות עירונית מיישמת היבטים שונים של החקלאות, בשטחים (המצומצמים לרוב) העירוניים, זאת על ידי גידול על גגות, במתקנים הידרופוניים, בעציצים, במדרכות או בעציצים.
יחידות חקלאיות ידועות:
שדה
מטע
יער תעשייתי
פרדס
כרם
מקשה
יער מאכלחממה
בית רשת
גינה
ערוגה
בריכת דגיםכלובי דגים בים פתוח
לול
רפת
דיר
עציץ
מתקן הידרופוני
פעולות חקלאיות
שמאל|ממוזער|250px|איסוף אלומות בשדה חיטה. מחוז מאדהיה פרדש, הודו
על-מנת לקיים את החקלאות, דרושות פעולות חקלאיות מסוימות המשנות את מהלכו הטבעי של הצומח והחי. הפעולות נעשות בזמנים שונים לפני (בעיקר קשורות לאדמה עצמה), תוך כדי, ולאחר הגידול.
פעולות חקלאיות ידועות:
זריעה
נטיעה
חרישה
השקיה
דישון
חיטוי קרקע, הדברת מזיקים, ריסוסהדליה
רעיה
דישה
אסיף
קטיף
קצירגדיד
בציר
מסיק
זרייה
טיפול בתוצרת לאחר הקטיף
מיון
אריזה
כלים חקלאיים
270px|ממוזער|קלשונים, אתים ומגרפות: כלים מסורתיים לעבודה חקלאית.
על מנת לבצע את הפעולות החקלאיות, לרוב דרושים כלים חקלאיים שונים. כלים אלו הולכים ומתפתחים עם התקדמות הטכנולוגיה האנושית.
את
טוריה
קלשון
מגל
חרמש
מזמרה
מקטפה
מקצרה
מחרשה
מורגקלטרת
משדדה
טרקטור
מזלף
ממטרה
צינור
מערפל
מתז
טפטפת
מערגמרסס
קטפת כותנה
קומביין
מכון חליבה
מאביס
מערבל מזון
מערכת ממוחשבת לניהול יחידה חקלאית
מחשב השקיה
מסנן מים
סוגי חקלאות
ישנם סוגי חקלאות שונים, בשילובים שונים. כך, שדה בעל יכול להיות משמר וחקלאות עירונית יכולה להיות אורגנית.
חקלאות בעל
חקלאות שלחין
חקלאות אורגנית
חקלאות ביו-דינמית
חקלאות משמרת
בת-קיימא - פרמקלצ'ר
אקסטנסיבית (Extensive), יבול קטן ליחידת שטח, על פני שטחים נרחבים (בדרך כלל ללא השקיה או עם השקיית עזר בלבד);
אינטנסיבית (Intensive), יבול גדול ליחידת שטח (בדרך כלל בעזרת השקיה), בניגוד לחקלאות אקסטנסיבית. חקלאות זו עושה בין היתר שימוש בגידולים בקומות (למשל פטריות), ו/או בחקלאות אנכית במכולות
חקלאות תעשייתית או גידולי תעשייה, הכוונה לחקלאות המגדלת גידולים המיועדים לעבור תהליך תעשייתי. דוגמאות: כל הגידולים המיועדים להפקת שמן מאכל, כותנה העוברת ניפוט ומשמשת לתעשיית הטקסטיל (כמו גם תעשיית חומרי הנפץ והשמן), עגבניות לתעשייה המשמשות להכנת רכז עגבניות.
חקלאות עירונית - משלבת בין סוגי חקלאות שונים, תוך ניצול והתאמה לאזורים אורבניים. יתרונות חקלאות זו בהקטנת חתימת הפחמן, זמינות גבוהה ליבול טרי (מהשדה לצלחת), שיפור באיכות האוויר, הצללה והורדת עומס חום, מקומות מפגש לפעילויות קהילתיות, הגדלת הפאונה, הוזלה במחיר היבול, ועוד.
חקלאות מואסי - חקלאות באזורים חוליים הסמוכים לים, המנצלת את מי התהום הסמוכים לפני השטח. התקיימה באזור המואסי הסמוך לגוש קטיף ובכל שטחי החולות הנודדים בארץ ישראל.
Syntropic agriculture - פותחה בברזיל.
חקלאות ואקלים
על רקע הדאגה העולמית העולה מהשלכות של התחממות גלובלית ושינויי אקלים, הוקמו בתחילת המאה ה-21 מספר ארגונים בינלאומיים שבחנו שיתופי פעולה חוצי-מדינות בהקשר הסביבתי. דגש מיוחד ניתן לתחום החקלאות, אשר נכון לשנת 2019 אחראי לכרבע מפליטת גזי החממה.
דו"חות של האו"ם בשנים 2016 ו-2019 הדגישו את החשיבות העולמית של מערכת היחסים בין התעשייה החקלאית לבין הסביבה. על פי דו"ח 2019, פעילות של חקלאות, יערנות ושימושים דומים בקרקעות אחראיים על 13% פליטת הפחמן הדו-חמצני, 44% מפליטת גזי המתאן, ו-82% מפליטת תחמוצת החנקן - מבין הפליטות שמגיעות כתוצאה מפעילות אנושית בעשור 2007–2016. הדו"ח הדגיש בנוסף שלקרקע תפקיד חשוב בוויסות האקלים, וששינוי אופן הניצול של הקרקע לחקלאות משפיע באופן עמוק יותר על שינויי האקלים.
באוגוסט 2019 הגיע הנושא לסדר היום העולמי, כאשר הצתת גל שריפת ענק באמזונאס בברזיל, בין היתר כדי לפנות אדמת יער לצורך שימוש חקלאי, גרמה לאיומים על ברזיל בביטול הסכמי סחר, זאת בעקבות החשיבות האקולוגית של יער האמזונאס, והחששות מפני ההשלכות על אקלים העולם אם אדמות יער בקנה מידה גדול יומרו לצרכים חקלאיים.
תערוכות חקלאיות
תערוכות חקלאיות תורמות להפצת ידע בתחום ולמפגשים בין כל העוסקים בענף. בין התערוכות הבולטות בעולם החקלאות : סימה (בפריז), אימה (בבולוניה) ופרוט לוגיסטיקה (בברלין). התערוכות מושכות אליהן עשרות אלפי חקלאים, חוקרים ומדינאים. בישראל, התערוכה הבולטת במשך שנים רבות, החל מ-1976, ועד תחילת שנות האלפיים, הייתה תערוכת "אגריטך" (שהתקיימה עד תחילת שנות ה-20 של המאה ה-21). החל משנות האלפיים התערוכות החקלאיות הבולטות הן: אגרומשוב התערוכה החקלאית הבינלאומית השנתית המתקיימת מאז 1991. אגרומשוב מתקיימת בשנים האחרונות בבנייני האומה, תערוכת מו"פ ערבה, המתקיימת אחת לשנתיים ותערוכת "אגרו ישראל - יבול שיא", המתקיימת אחת לשנה במעיין חרוד.
אגרוטק
הוא תחום של מחקר ופיתוח יישומי, המשלב בין שני עולמות - חקלאות וטכנולוגיות מתקדמות.
התחומים המדעיים שבבסיס האגרוטק הם: מדעי החיים, ביולוגיה מולקולרית, גנטיקה, פיזיולוגיה של צמחים ובעלי חיים, אבולוציה, אקולוגיה, מדעי הסביבה, הנדסה, מתמטיקה, טכנולוגיה, מדעי המחשב, סטטיסטיקה וגאוגרפיה.
תחום זה התפתח מאוד בשנים האחרונות.
ביקורת
למרות הישגי החקלאות המודרנית בהגדלת התפוקות, החל מסוף המאה ה-20 התחזקו טענות הביקורת כלפי חלק מתופעות הלוואי של צמיחתה של החקלאות המודרנית.
כיום שולטים בשווקים הבינלאומיים מספר מצומצם של תאגידים המייצרים תשומות חקלאיות עיקריות. מצד שני, גם בתחום החברות המשווקות את מוצרי המזון לצרכן, התגבשו מספר תאגידי ענק. כוחם הרב של תאגידים אלו מעורר דאגה גם בקרב קהילות החקלאים וגם בציבור הרחב. מספר פעילים חברתיים, במיוחד בארצות מתפתחות, אף מכנים את הבלעדיות של חברות הזרעים, על זנים שפותחו בדרך של הנדסה גנטית, כ"פירטיות ביולוגית".
זיהום הסביבה על ידי החקלאות. אם בדרך של זיהום מקורות מים ומי תהום בדשנים, בחומרי הדברה ובשפכים לא מטופלים של בעלי חיים, ואם בדרך של שימוש בחומרים לא מתכלים כגון יריעות פלסטיק.
נכון לשנת 2019 ענף החקלאות ברחבי העולם אחראי לכרבע מפליטת גזי החממה. מבין תחומי החקלאות השונים, גידול הבקר הוא התחום אשר אחראי על הכמות הגדולה ביותר של גזי חממה.
אי התאמת שיטות חקלאיות מודרניות לתנאי הקרקע והאקלים, עלולה ליצור נזק לקרקע ולהביא לתופעות של מדבור.
קיימת התנגדות בקרב ארגונים שונים התומכים בזכויות בעלי חיים, לממשק הנהוג בחקלאות בעלי חיים אשר, לטענתם, גורם סבל בלתי נחוץ לבעלי החיים. במספר מדינות אף נחקקו חוקים המגבילים את החקלאים בתחומים אלו.
התודעה הצרכנית הגוברת במדינות המערב, וחילוקי הדעות לגבי התפתחותה של החקלאות המודרנית, הביאו לצמיחתן של תנועות התומכות בקשר הדוק בין הקהילה המקומית ובין החקלאים תוך דגש על חקלאות בהיקפים קטנים ועל שימור הזנים המקומיים. מתוך תנועות הנגד אשר צמחו בעקבות תיעוש החקלאות, בולטת במיוחד בצמיחתה, ובכוחה הכלכלי ההולך וגובר, תנועת החקלאות האורגנית הדוגלת בשימור הסביבה ועל כן אוסרת שיטות עיבוד קרקע מסוימות ושימוש בדשנים ובחומרי הדברה אשר מקורם אינו טבעי.
ראו גם
החקלאות בישראל
אגרריות
נחלה חקלאית
קישורים חיצוניים
משרד החקלאות ופיתוח הכפר
פרופ' איל קמחי, שישים שנות חקלאות בישראל: הישגים, קשיים ומבט לעתיד, "ניר ותלם", גיליון מס' 7, מאי-יוני 2008, עמ' 8–12
הקשר בין חקלאות למגוון ביולוגי, אתר טבעBIZ, החברה להגנת הטבע
הערות שוליים
*
קטגוריה:ענפים כלכליים | 2024-09-10T15:32:50 |
חקלאות ימית | 250px|ממוזער|חוות גידול דגים באיי פארו
250px|ממוזער|חוות גידול דגים בנורווגיה
250px|ממוזער|שמאל|חוות גידול דגים באי אביה ביוון
חקלאות ימית היא סוג של חקלאות, שמתמקדת בניצול אזורים המוצפים במים לגידול צמחייה ובעלי חיים, ובראשם גידול דגים.
בעולם קיימות כ-2,600 חוות דגים ימיות. איטליה ונורווגיה נחשבות ליצרניות הגדולות של ציוד גידול דגה. החוות המיוצרות כיום מיועדות לחוות במפרץ סגור (מוגן סערה).
חקלאות ימית בישראל
במשך כשמונים שנה עסקו חלוצים עבריים בדיג במימי הים התיכון, הים האדום ובאגמים החולה והכנרת ובגידול בבריכות דגים חפורות באדמה במרחק רב מהימים. גם מכלי גידול הונחו על האדמה, בסוגים מסוגים שונים ועד לפיתוחן של "חוות דגים בכלובים" המונחים בים ליד החוף (באילת ומאוחר יותר באשדוד).
בישראל צורכים 70,000 טון דגים בשנה, מהם 40% מסופקים על ידי גידול מקומי בבריכות דגים עם מים מתוקים ומדיג בימים ו-60% מיובאים.
ישראל, הענייה במים מתוקים-שפירים, הייתה אחת המדינות הראשונות בחלק זה של העולם שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים בעלי ערך חקלאי-כלכלי. תחילת החקלאות הימית בישראל הייתה כבר בתקופת היישוב בשנות עשרים של המאה העשרים שהתפתחה מדיג לגידול דגים במים מתוקים בבריכות ומכלים ביבשה, לא באגמים. בשנת -1970, במסגרת "החברה לחקר ימים ואגמים בע"מ" (חיא"ל), הוקם באילת "מרכז לאומי לחקלאות ימית" (מלח"י). המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיית חקלאות ימית בבריכות ביבשה. שם, מנוצלים מי הים לגידול זני דגים ואצות, צדפות, סרטנים וקיפודי ים.
במהלך השנים התנהל ויכוח בין חברות שהפעילו חוות גידול דגים ב"כלובים" במי הים האדום, לבין גורמים שונים, לגבי מידת הנזק האקולוגי, אשר נטען כי נגרם על ידי "כלובי גידול" אלה, לעולם החי והצומח במימי מפרץ אילת. לאחר ויכוחים, קמפיינים תקשורתיים של הצדדים ודיונים רבים ברשויות השלטון, הוחלט בשנת 2005 על פינוי והעברת כלובי הדגים אל הים התיכון והחוות הועברו לנמל אשדוד.
העברה לנמל אשדוד לא סיימה את הוויכוח. עלו טענות כי הגידול מזדהם משפכים של מפעלי הכימיה והדלקים, אם כי משרד הבריאות טוען כי רמת הזיהום במקום עומדת בתקן.
מערכות גידול
ישנן כמה מערכות גידול לגידול דגים, אך העיקריות הן כלובי דגים וברכות דגים.
מערכת גידול עשויה מכלובי דגים המונחים בשרשרת של 5–6 כלובי דגים, המעוגנת בנקודה אחת. במערכת כלובים זו גדלה להקת דגים. כל כלוב רשת מכיל כ-10,000 דגים ובמשקל ממוצע של חצי קילוגרם, מדובר ב-5 טון לכלוב.
על פי תחזית מזג אוויר בתנאי סערה מערך הכלובים "צולל" לעומק המספיק למניעת נזק גלי ים ומתרומם לציפה בקו המים עם שוך הסערה. השליטה על הצלילה והציפה נעשית מרחוק.
המערכת לגידול דגים בברכות מעט מורכבת ממערכת הכלובים, בשביל להפעיל ברכות דגים לשיווק ריווחי יש לגדל את הדגים בגידול אינטנסיבי, תחזוקה רבה, להרבות בפילטרים (כגון, פילטר ביולוגי, מקציף חלבונים, פילטר מכני, אגן שיקוע, חיטוי המים ועוד) ובקרה מתמשכת על כל הנעשה בברכה.
למרות כל החסרונות, אפשר לעשות טיפולים לדגים (כשהם חולים אז אפשר לעצור את המים ולהכניס תורפה ובסיום הטיפול להזרים את המים), בקרה על גידול הדגים, השיווק קל יותר (הוצאת הדגים מהברכה לצורך שיווק הדגים) ועוד.
תקנות חדשות בעולם מחייבות העברת כלובים ממפרצים אל הים הפתוח. גם הגופים הירוקים, תובעים איסור הקמת החוות במפרצים סגורים, עקב הנזק האקולוגי הנגרם במפרץ. תקנות חדשות בארצות-הברית מחייבות למקם חוות במרחק של 4.5 עד 300 ק"מ מהחופים. בקנדה הארגונים הירוקים נאבקים לפינוי החוות אל הים הפתוח.
לקריאה נוספת
טלי יוגב, חקלאות ימית בישראל 'בין גלים', ביטאון עמותת חיל הים, אוקטובר 2002, עמ' 34
קישורים חיצוניים
היערכות לניטור ההשפעות הסביבתיות של חוות לגידול דגים בים הפתוח, כתב העת 'אקולוגיה וסביבה', פברואר 2013
כתבה ב-nrg על "סאבפלקס" וכלובי מערכת צוללת וגמישה
תמונת מצב והערכת פוטנציאל היצוא של דגי דקר, טונה ואינטיאס מישראל, משרד החקלאות - חטיבת מחקר כלכלה ואסטרטגיה, מאי 2011
השפעת החקלאות הימית על השונות הגנטית של אוכלוסיות טבעיות, דגי דניס בים התיכון ובים סוף כמודל, כתב העת 'אקולוגיה וסביבה', פברואר 2013
הערות שוליים
* | 2024-09-26T16:40:49 |
גידולי חממה | שמאל|ממוזער|200px|גידול של צמחים בתוך חממה מודרנית
גידולי חממה הם גידולי חקלאות אינטנסיבית, במקום מקורה, אשר מאפשר יצירת מיקרו אקלים באמצעות בקרה על התאורה, הטמפרטורה, הלחות וחדירת המזיקים.
החממה היא יריעת בידוד (לרוב פוליאתילן או זכוכית) שאינה חדירה למים אך מאפשרת חדירת קרינת השמש. שיטת הכיסוי מוודאת שפחות מים יתאדו ממצע הגידול של הצמחים ומהצמחים עצמם. בחממה הצמחים גם מוגנים טוב יותר מפני קרה, הטמפרטורה של האוויר בחממה לא יורדת במהירות עקב הבידוד מהסביבה. ניתן לחמם חממה באמצעים שונים. שמירת החום מבוססת על כך שהכיסוי מעביר מעט קרינת חום (אינפרה אדום). חממה היא מבנה בעל קירות שקופים שנועד לגידול צמחים בתנאים מיטביים. צמחים הגדלים בחממה קרויים גידולי חממה. חלק מהחממות סגורות הרמטית ומאפשרות שליטה באוכלוסיית החרקים שבהן. באופן זה הן חוסכות פיזור רעל חרקים על הגידולים.
ראו גם
חממה
אפקט החממה
גידולי מים
מצע מנותק
קטגוריה:חקלאות | 2023-05-31T00:57:12 |
תחביר | תחביר (בלעז: Syntax, מיוונית: Σύνταξις, סינטקסיס) היא מערכת הכללים של שפה, הקובעת איזה רצף מילים הוא משפט תקין. לתחביר יש קשרים הדוקים עם סמנטיקה, מכיוון שמשמעות המשפט תלויה במבנה התחבירי.
לדוגמה: המשפט "דני אכל את התפוח" שונה משמעותית מהמשפט "התפוח אכל את דני". מיקום המילה "דני" במשפט זה הופך אותו לנושא המשפט; מכיוון ש"אכל" הוא פועל בו הנושא הוא מבצע הפעולה, הרי שבמשפט זה "דני" מתפרש כמבצע הפעולה. עם זאת, לא בכל משפט הנושא הוא מבצע הפעולה; במשפט סביל כמו "התפוח נאכל", הנושא הוא התפוח, שאינו מבצע הפעולה.
דוגמה נוספת: המשפט "יוסי נסע לאופיר מתל אביב" הוא משפט דו-משמעי. אפשר להבין אותו בשתי דרכים:
יוסי נסע מתל אביב אל אופיר
יוסי נסע אל אופיר, הגר בתל אביב
שתי משמעויות המשפט נובעות מהתחביר, וליתר דיוק, מהעובדה כי צירוף היחס, "מתל אביב", יכול להיחשב כמתאר את יוסי או את אופיר.
משפטים דו-משמעיים מסוג זה מצביעים על כך שכללים תחביריים הם כללים היררכיים, ולא די לבחון את סדר המילים לבדו. במובן הראשון של המשפט, צירוף היחס "מתל אביב" היה כבול לצירוף הפועל "נסע...". במובן השני של המשפט, אותו צירוף יחס היה כבול לשם העצם "אופיר". טענה זו, וטענות אחרות, הובילו את נועם חומסקי לתקוף ניסיונות שרווחו עד שנות החמישים, לתאר תחביר באופן ליניארי ולא היררכי. התאוריה התחבירית שהציע חומסקי, הידועה בשם בלשנות גנרטיבית, שואפת לתאר באופן מדויק ושיטתי את המבנה ההיררכי ואת המגבלות האוניברסליות המגדירות מהו משפט אפשרי בשפה טבעית.
בעוד שהתחביר הוא הבסיס שממנו נגזרת הסמנטיקה של המשפט כולו, הסמנטיקה הלקסיקלית (כלומר, משמעותן של מילים בודדות) משפיעה על התחביר. לדוגמה: המשפט "גדי הפיל" ("הפיל" מהשורש נפ"ל) אינו תקני בעברית, משום שהמילה "הפיל" (פועל יוצא) דורשת מושא. כדי שהמשפט יהא שלם עלינו לדעת את מי (או את מה) הפיל גדי.
ערכו של הניתוח התחבירי אינו רק תאורטי אלא גם מעשי. בתחום הבלשנות החישובית, ניתוח מבנה המשפט הוא אמצעי עזר יעיל, ולעיתים אף מהווה תנאי הכרחי לביצוע משימות דוגמת בדיקת דקדוק (במעבדי תמלילים), תרגום ממוחשב, אחזור מידע אוטומטי מטקסט בשפה טבעית, ממשק משתמש בשפה טבעית ועוד. בתחום הפסיכו-בלשנות אפשר להיעזר בידע תחבירי לאבחון בעיות הקשורות בשפה ולטיפול בהן, כמו דיסלקסיה ופגיעות מוחיות מסוימות.
ראו גם
בלשנות
בלשנות גנרטיבית
דקדוק אוניברסלי
סמנטיקה
עברית
תחביר עברי
שחבור (בלשנות)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בלשנות
קטגוריה:סמנטיקה | 2024-08-23T04:43:54 |
פרנקלין רוזוולט | הפניה פרנקלין דלאנו רוזוולט | 2024-03-04T05:50:19 |
קומקון | הקומקון, ראשי תיבות של המועצה לסיוע כלכלי הדדי (Сове́т экономи́ческой взаимопо́мощи ברוסית), הוא גוף שנוצר בתקופת המלחמה הקרה כתגובה לתוכנית מרשל, וכלל את כל מדינות מזרח אירופה בגוש המזרחי, מלבד יוגוסלביה. הקומקון נוצר כדי לפתח את כלכלת מדינות הקומוניזם, אולם הוא לא היה מסוגל לעזור כלכלית למדינות מזרח אירופה ולכן דאג לשמור בעיקר על האינטרסים הכלכליים של ברית המועצות. כלכלת מזרח אירופה עוצבה על פי דגם הכלכלה הסובייטית. המדינות לא הורשו להתקשר עם כלכלת המערב הקפיטליסטי, והיה עליהן לייצא רק לברית המועצות. הקומקון גרם להקפאת קצב התפתחות המשק הכלכלי של מדינות הגוש הסובייטי.
הקומקון הגביר את פעילותו בשנות ה-50 וה-60 (לאחר מותו של סטלין). נתמנו ועדות משותפות, עובדו תוכניות כלכליות משותפות, הוקם בנק סוציאליסטי בינלאומי ועוד.
בקומקון היו חברות שמונה מדינות: ברית המועצות, פולין, צ'כוסלובקיה, גרמניה המזרחית, הונגריה, בולגריה, רומניה ואלבניה.
הקומקון לא היווה בעצם מענה לתוכנית מרשל, היות שהתמיכה שהוא העניק הייתה כאין וכאפס לעומת התמיכה הכלכלית שהוענקה בתוכנית מרשל, והוא הספיק רק למנוע את התמוטטותן של המדינות בגוש הקומוניסטי.
רקע
עם תחילת "המלחמה הקרה", הציע נשיא ארצות הברית הארי טרומן לגבש תוכנית כלכלית שתסייע לשיקום אירופה, על מנת למנוע את המצב ששרר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ותרם לעלייתם של הפאשיסטים באיטליה והנאצים בגרמניה, מה שסלל את הדרך למלחמת העולם השנייה. תוכנית זו ידועה בשם "דוקטרינת (מסמך הצהרות) טרומן".
שלושה חודשים לאחר מכן, החל שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל ביישום התוכנית על ידי מתן הלוואות לכל מדינה אירופית שחפצה בכך. התוכנית לא הייתה מוגבלת לשיטת משטר או סוג מפלגת השלטון במדינה, ותאורטית גם ברית המועצות ומדינות הגוש הקומוניסטי יכלו לקבל תמיכה אך סטלין אסר עליהן.
הקמת הקומקון
כתגובה לתוכנית מרשל, ייסד סטלין בשנת 1949 את הקומקון, כשהמטרה היא כביכול "לפצות" את מדינות הגוש המזרחי, שלא יכלו לקבל תמיכה עקב האיסור של רוסיה. אולם, במקום לשפר את מצבן של המדינות הקומוניסטיות, הקומקון רק הרע את מצבן מכיוון שהוא חִייב אותן למכור את תוצרתן רק לברית המועצות וחייב אותן לקנות רק מתוצרתה. כתוצאה מכך, אותן מדינות סבלו מרמת מוצרים ירודה, עקב חוסר התחרות שהייתה בהן להבדיל מזו שהייתה במדינות השוק האירופי המשותף.
בדיעבד אפשר להגיד, שעצם קיום הקומקון רק גרם למשטר הקומוניסטי להראות גרוע יותר בעיני אזרחי הגוש המזרחי (פרט אולי לאזרחי ברית המועצות שנהנו משגשוג יחסית למדינות האחרות בגוש) ובכך גרם למעשה להתמוטטותו בסופו של דבר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.
ראו גם
הקהילה הכלכלית האירו-אסייתית
בניין קומקון, מטה הארגון
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:המלחמה הקרה
קטגוריה:קומוניזם
קטגוריה:קובה: יחסי חוץ
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים לשעבר
קטגוריה:מזרח אירופה | 2023-06-28T22:12:14 |
תענית אסתר | תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, בכ-31.9% מהן חל פורים ביום ראשון והתענית מוקדמת לי"א באדר).
לפי הפסיקה המקובלת, לתענית זו תוקף של מנהג. בשונה מצומות ישראל האחרים, היא איננה מוזכרת בפירוש בתלמוד אלא רק במדרש ובמקורות מימי הגאונים, על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.
רקע
ממוזער|טקסט=דימוי של בני העם היהודי הצמים ומתפללים בעקבות בקשת אסתר. מתוך מגילת אסתר מאויירת מעיר פרארה, 1617. מאוספי הספרייה הלאומית|דימוי של בני העם היהודי הצמים ומתפללים בעקבות בקשת אסתר. מתוך מגילת אסתר מאוירת מעיר פרארה, 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
ממוזער|אסתר נופלת בפני אחשורוש, יעקובו טינטורטו, 1547-1548. לדעת הרמב"ם תענית אסתר נתקנה זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה
בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר סדרת מהפכים פוליטיים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם. במגילה (), מבקש מרדכי מאסתר לגשת אל המלך מיוזמתה ולבקש לבטל את אשר נגזר. היא מסכימה אמנם לגשת אליו, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וכן היא ונערותיה צמות. שכן מי שניגש אל המלך בלא שנקרא אחת דינו למיתה, אלא אם כן המלך חס עליו ומושיט לו את שרביט הזהב.
מקור המנהג
במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש השני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה – יום ניקנור, לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור בקרב חדשה. משבטלה מגילת תענית איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.
המנהג לצום בי"ג באדר אינו מופיע בתנ"ך, ואף לא מוזכר בפירוש בתלמוד. המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא וב"שאילתות דרב אחא", מגאוני בבל שחי במאה ה-8, ואחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרי"ף לא הזכיר את המנהג.
במסכת סופרים (שחוברה ככל הנראה במאה השמינית) מוזכרת תענית לפורים בחודש אדר המכונה גם "ימי צום מרדכי ואסתר" במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג בארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים.
טעם המנהג
טעמים שונים נאמרו לתענית זו.
דעת רב אחאי גאון ורבנו תם שתענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר (בזמן ביטול גזירת ההשמדה), אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, אך רבנו תם טוען, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו. ומכיוון שכל היהודים נלחמו על חייהם מלבד אסתר שהייתה מוגנת בארמון ובזמן מלחמה לא ניתן לצום, היחידה שצמה הייתה אסתר ולכן הצום נקרא על שמה. רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא (בתחילת מסכת מגילה) 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום.
הרמב"ם ציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'". כלומר - זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר שאף על פי ששלושת ימים אלו היו בחודש ניסן, מכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר. על פי טעם זה יש שנהגו לצום שלושה ימים.
זכר למחצית השקל
יש קהילות שנהגו ביום זה לתת מחצית השקל, זכר למצוות מחצית השקל שנהגה בזמן שבית המקדש היה קיים. יש שנהגו לתתם קודם לתפילת המנחה ויש שנהגו לתת לאחר התפילה.
כתבו הפוסקים שכשנותן מעות אלו יזהר לומר "זכר למחצית השקל" ולא יאמר "מחצית השקל", שאם יאמר "מחצית השקל" ייתכן שהקדיש את המעות.
מהלכות התענית
מאחר שתענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק מנהג, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.
צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב המקומות בעולם (למעט בירושלים ושאר המקומות שקוראים בט"ו) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה.
אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת. בפרובאנס, נהגו לצום ביום שישי במקום ביום חמישי.
מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הלוקח אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).
התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים יש הנוהגים שבתפילת מנחה אין אומרים תחנון. מוסיפים מזמורים הקשורים לתענית
נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
בעל ברית, הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
מותר להתרחץ בתענית אסתר. ומכל מקום יש הנוהגים שלא לרחוץ את הפה בכל תענית ציבור, אם לא במקום צער גדול. אומנם רוב הפוסקים מקלים בשאר הצומות במקום צער גדול, ולכן בתענית אסתר מותר לכתחילה.
ראו גם
יום העגונה
תענית בה"ב
מגילת אסתר
קישורים חיצוניים
הרב אליעזר מלמד על תענית אסתר מתוך פניני הלכה.
תענית אסתר, באתר אש התורה
אברהם קורמן תענית אסתר, באתר התנ"ך
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תעניות
קטגוריה:פורים
קטגוריה:מגילת אסתר
קטגוריה:אירועים בחודש אדר | 2024-09-11T05:13:17 |
משחק תפקידים | ממוזער|250px|משחק תפקידים שולחני בברלין
שמאל|ממוזער|250px|משחק תפקידים חי בקוויבק בהשתתפות 2000 אנשים
שמאל|ממוזער|-250px|תמונת מסך של משחק תפקידים ממוחשב
משחקי תפקידים הוא שמה של קטגוריה רחבה של משחקים בהם השחקנים המשתתפים מגלמים דמויות, ודרכן מקיימים אינטראקציות אחד עם השני ועם עולם דמיוני אותו מתאר המנחה. בשונה ממשחקים אחרים, המרכז במשחק התפקידים הוא שיתוף פעולה בין הדמויות השחקנים כדי להתגבר על מכשולים אותם מציב המנחה, ולא תחרות בין השחקנים.
משחקי תפקידים מתקיימים לרוב בקבוצה קטנה (2–7 שחקנים), אך לעיתים יכולים להתקיים באופן יחידני או בקבוצות גדולות הרבה יותר, עם התאמות מיוחדות. משחקי תפקידים מסתמכים על הסכמה של כל השחקנים לגלם תפקידים בעולם משחק (הקרוי לרוב "עולם מערכה") כלשהו, כאשר ברובם המוחלט של משחקי התפקידים עולם-המשחק ודמויות השחקנים מתפתחים ומשתנים תוך כדי המשחק. משחק התפקידים מאפשר לשחקנים השונים לבצע אינטראקציות אחד עם השני, כמו גם עם דמויות בלי שחקן (בקיצור, דב"ש) המאכלסות את עולם-המשחק, ובהתאם לבחירות השחקנים במהלך המשחק הם מתוגמלים או נענשים, ודמותם מתפתחת.
בדרך כלל את המשחק מנהל אחד השחקנים, המשמש כמנחה, ובורר לחוקים. הוא מתאר לשחקנים את העולם, מגלם את הדמויות בלי שחקן וכן קובע האם הדמויות הצליחו או נכשלו בפעולות שניסו לעשות, לרוב באמצעות גלגול קובייה. המנחה נקרא בעברית "שליט המבוך" (מונח שמקורו במשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים"), "שליט המשחק" או פשוט "המנחה". למרות שתפקיד המנחה הוא להציב אתגרים ולפעמים אף לשחק את הנבל, המנחה אינו יריב של השחקנים.
סוגי משחקי תפקידים
ניתן לחלק משחקי תפקידים לשלוש סוגות עיקריות, המוצגות להלן:
משחקי תפקידים שולחניים, קרויים לעיתים משחקי תפקידים בעט ונייר
משחקי תפקידים חיים (Live Action Role Playing)
משחקי תפקידים ממוחשבים
במשחקי תפקידים שולחניים, כל אחד מהשחקנים בקבוצה מתאר את דמותו בתחילת המשחק ולאורך כל המשחק מבצע דרכה פעולות, מדבר בקולה, ומחליט דרכה החלטות שונות. במקביל, המנחה מעביר את סיפור העלילה ופועל בשם הדב"שים. המעקב אחר הנתונים של הדמויות מתבצע לרוב באמצעות רישום על גבי דף (המכונה דף דמות) אך בשנים האחרונות גובר המעבר לאמצעי מעקב דיגיטליים, למשל בטאבלטים או מחשבים ניידים. במשחקים כאלה קרבות הם לרוב אלמנט מרכזי וכדי לקבוע האם הדמות הצליחה בפעולה (למשל: האם החץ שירתה פגעה באויב וכמה נזק הוא גרם) מתבססים על גלגול או הטלת קוביות משחק. אלמנט זה מכניס גם אקראיות למשחק.
בשנים האחרונות נפוץ המנהג לשחק משחקי תפקידים שולחניים דרך האינטרנט באמצעות שימוש בתוכנות מחשב למסרים מיידיים כגון סקייפ או בפורומים. יש מספר אפשרויות למשחק תפקידים שולחני וירטואלי, הנעים בין משחקים בזמן אמת באמצעות מסרים מיידיים ושימוש בווידאו ותוכנות מיוחדות לגלגול קוביות, לבין משחקים המתנהלים בקצב איטי באמצעות התכתבות. צורת משחק זו משמשת לעיתים קרובות כדי לגשר על מרחק גאוגרפי רב בין שחקנים.
משחקי תפקידים חיים ומשחקי תפקידים ממוחשבים עונים על הגדרת משחקי תפקידים הרשומה מעלה, ונבדלים בעיקר באופן הביצוע הטכני. משחקי תפקידים חיים יוצאים מהחדר והופכים למעין הפקת תיאטרון בה השחקנים מתלבשים כדמויות, מבצעים פיזית (במגבלות בטיחות) את פעולותיה ומדברים בקולה. משחקי תפקידים ממוחשבים נותנים בידי המחשב את תפקיד השחקן המוביל, ושחקן או שחקנים נוספים יכולים לבצע פעולות על ידי ממשקי מחשב כגון עכבר ומקלדת.
מבנה ושיטות משחקי תפקידים
משחק תפקידים יכול להיות נטול חוקים וכללים, פרט לאלו הרשומים בהגדרה מעלה. השחקנים יכולים לגלם דמויות ולנהל דיאלוגים, פעולות וכו', בין אם במילים בלבד ובין עם במחוות, ללא הנחיה מפורשת או שיטה מדויקת, המבטיחה שיויון כלשהו ביניהם. אף על פי כן, מרבית משחקי התפקידים כיום מנוהלים לפי שיטה כלשהי, הידועה מראש לשחקנים ומוסכמת עליהם. השיטה משפיעה רק על ביצועו הטכני של המשחק, ואינה קשורה ישירות בסיפור העלילה, אופי הדמויות או סוג המשחק.
שיטת משחק תפקידים יכולה להיות חופשית יחסית, בה למשל מוגדר כיצד יש לבנות דמות (אילו פרמטרים כל דמות חייבת להכיל, ובאילו טווחים נמדדים יכולותיה השונות) ולא בהכרח כיצד לשחק בה. מנגד, היא יכולה להיות מגבילה מאוד, בה כל פעולה שדמות מבצעת מחייבת בגלגולי קוביות שונות על מנת לקבוע את הצלחתה. משחקי התפקידים הראשונים (שהוגדרו במפורש ככאלו) היו מבוכים ודרקונים, שנוצרו בשנות ה-70 של המאה ה-20 עם מערכת מפורטת שהתפתחה עם הזמן. ככל ששיטת משחק זו התפתחה נוצרו במקביל שיטות נוספות, פשוטות ומורכבות יותר. כיום קיימות בשוק מאות שיטות שונות, המתוארות לרוב בספרי הדרכה שונים.
ניתן לחלק את השיטות לסוגים לפי מספר קריטריונים:
העולם שבו המשחק מתקיים – עולם פנטזיה כגון רומח הדרקון או איי הסערה, עולם מדע-בדיוני כגון מלחמת הכוכבים או עולם מודרני הדומה לשלנו כמו עולם האפלה. המנחה והשחקנים מחליטים ביחד באיזה עולם הם רוצים לשחק.
המכניקה של השיטה – למשל מבוכים ודרקונים בנויה משילוב של מקצועות עם גזעים, בעוד במרוצללים אין היררכיה נוקשה של אופן בניית הדמות, אלא ניתן לרכוש את התכונות באופן חופשי.
סגנון השיטה – חלוקה מוכרת אחת היא לשלושה סוגים – חוויה, סיפור, אתגר. חלוקה זו למעשה מצביעה על אופי המשחק. ישנן דרכים נוספות לאפיין את סגנון השיטה.
משחקי התפקידים הבולטים ביותר בשוק הם:
מבוכים ודרקונים עם מספר מהדורות
פאת'פיינדר עם מספר מהדורות
עולמות פראיים
מרוצללים
סייברפאנק
עולם האפלה
בישראל
משחקי התפקידים הגיעו לשוק הישראלי בשנות השמונים עם תרגומה של ערכת הבסיס של מבוכים ודרקונים לעברית. באותן שנים גם התקיימו מספר כנסים - טד"י ו טמ"י, שאורגנו על ידי מיצוב שתרגמה לעברית את מבוכים ודרקונים. בשנות התשעים נוסדה העמותה למשחקי תפקידים בישראל, שגם ארגנה את כנסי איגור ו-ביגור, עד לביטולם והחלפתם בכנס גיבורים ולאחר מכן מבוכים. בסוף שנות התשעים ושנות האלפיים, נוסדו בארץ מספר רב יחסית של פורומים ואתרים בהם הכותבים הציגו את היצירות שלהם ושיחקו באינטרנט, היום פעיל פורום הפונדק, שמציע אפשרות לשחק בפורום במקביל לקבוצות נוספות בפייסבוק. פורומים אחרים ידועים מאותה תקופה הם "שדים מתחת לכיור", "העז הכאוטית" ועוד.
תרגום משחקי התפקידים לעברית התחדש בתחילת שנות האלפיים שהתאפיין גם ביצירה מקומית ישראלית של משחקי תפקידים, כגון עולם המערכה איי הסערה, כשניתן היום למצוא את מרבית היצירות הישראליות בפונדק הוצאה לאור שהיא ההוצאה לאור הוותיקה בישראל, ובעבר פעלה בשיתוף פעולה בין הפונדק לבין העמותה למשחקי תפקידים בישראל. בנוסף, יצאה לאור משחק תפקידים ישראלי מקורי בשם 'חץ הזמן' ותורגמו מספר שיטות נוספות מאנגלית לעברית כדוגמת הנשגבים (Exalted), גורל, עולם המבוך ועוד. המשחקים הזמינים כיום בעברית הם פאת'פיינדר בעולמות פראיים, ואנור (עולם המבוך), חרבות וכשפים ועוד.
בארץ מתקיימים מספר כנסים כל שנה אשר עוסקים במשחקי תפקידים. לאחר ביטול כנס הדגל של העמותה, שני הכנסים העיקריים בישראל הם כנס דרקוניקון שמתקיים באוגוסט, ואירועי משחקי תפקידים במסגרת פסטיבל אייקון בסוכות. בנוסף, נערכים עוד מספר אירועים קטנים יותר ברחבי הארץ. כמו כן בארץ מתקיים שחזור קרב קרני חיטין שבו הצלבנים הפסידו לצלאח א דין, במקום הקרב המקורי בחודש יולי, הוא החודש שבו הקרב התנהל. בדומה למקומות אחרים בעולם קיימים גם "קרבות אבירים" בהם אנשים נלחמים בנשק ובמיגון המקוריים של אבירים מימי הביניים בין אם בקרבות יזומים ובין אם בשחזור קרבות.
לקריאה נוספת
איילת ברטוב, "'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו' משחקי תפקידים בתאוריה ובמעשה", בתוך: אהוד מיימון (עורך), עיר העתיד – עתיד העיר, תל אביב: הוצאת גרף, 2009
קישורים חיצוניים
העמותה למשחקי תפקידים בישראל
הפונדק, פורטל למשחקי תפקידים ותחביב, מכיל מאמרים וסקירות על משחקי-תפקידים
ואנור, משחק תפקידים ישראלי מקורי
פורום משחקים מקוונים, שבו ניתן לשחק באמצעות האינטרנט
פאת'פיינדר בעולמות פראיים, המהדורה העדכנית בעברית של מבוכים ודרקונים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:משחקים
קטגוריה:פנטזיה | 2024-09-07T19:17:12 |
קומיקון | הפניה קומיק-קון, סן דייגו | 2014-08-22T15:27:39 |
מבוכים ודרקונים | ממוזער|200px|משחק אופייני של מבוכים ודרקונים עם מפה גדולה של מבוך ומיניאטורות.
ממוזער|200px|גרסאות קודמות של מו"ד הגיעו בקופסה שכללה ספר חוקים, הרפתקה כתובה, דפי דמות וקוביות
שמאל|ממוזער|250px|כריכתו של המדריך לשחקן, מהדורה שלישית
מבוכים ודרקונים (מו"ד; באנגלית: D&D; Dungeons & Dragons) הוא משחק התפקידים השולחני הראשון שיצא לאור והפופולרי בעולם. המשחק עצמו מתקיים בעולם פנטזיה, שנוצר על ידי מנחה המשחק ובו השחקנים מגלמים דמויות בדיוניות. המהדורה הנוכחית של המשחק היא המהדורה החמישית, שזמינה באנגלית ובשפות נוספות אך לא בעברית. המהדורה האחרונה שיצאה לאור בעברית היא המהדורה הרביעית, ולאחריה יצא המשחק פאת'פיינדר שהתבסס על מבוכים ודרקונים 3.5. כיום קיימת בעברית גרסה מתקדמת, בשם פאת'פיינדר בעולמות פראיים.
התפתחות המשחק והיסטוריה
המשחק שווק לראשונה על ידי חברת TSR. החל מ-1997, זכויות היוצרים של המשחק מוחזקות בידי חברת מכשפי החוף. מקור המשחק הוא במשחקי המיניאטורות או משחקי מלחמה. ממציאי המשחק הם:
גארי גייגקס – סוכן ביטוח אמריקאי, חובב מושבע של מיניאטורות ואף היה משחק עם חבריו משחקי מלחמה עם מיניאטורות רבות שכללו לוחמים, מפלצות, קוסמים ואבירים. על מנת להפוך את משחקי המלחמה למעניינים יותר, המציא גייגקס משחק מלחמה שנקרא "שריון שרשראות" (Chain Mail), שנועד להרחיב את המשחקים הקיימים.
דייב ארנסון – יצר את המשחק ואת עולם המערכה Black Moor. ביצע אדפטציה של "שריון שרשראות" למשחק פנטזיה שלם, פיתח את החוקים לעלייה בדרגות ולקבלת נק"ן (נקודות ניסיון, XP).
בשיתוף פעולה בין השניים, בהובלתו של גייגקס, יצרו את "מבוכים ודרקונים", משחק התפקידים הראשון.
את המשחק מוביל מנחה ("שליט המבוך", שה"ם, DM), המתאר לשחקנים את העולם, מתווה את קווי העלילה, ומספק לשחקנים אתגרים ומפגשים מגוונים. כל אחד מהשחקנים מגלם דמות במשחק, בעלת תכונות, מיומנויות, חוזקות, חולשות ומאפיינים נוספים, המוגדרים היטב. עולם הפנטזיה עשוי להיות פרי דמיונו של המנחה, או אחד מעולמות המערכה הקיימים, כגון רומח הדרקון, ממלכות נשכחות, רייבנלופט או איי הסערה.
הרפתקה טיפוסית כוללת התמודדות עם אתגרים בדמות מפלצות, מלכודות ופתרון חידות. בנוסף הרפתקה כוללת אינטראקציה עם דמויות בלי שחקן (דב"שים; NPC), המשוחקות על ידי שליט המבוך. דמויות אלו יכולות לשמש כבעלי-ברית, ניצבים או אויבים לחבורה.
משחק מו"ד נשען על דמיון המנחה והשחקנים, וה"ניצחון" בו הוא יצירת סיפור משותף – בין אם יסתיים בהצלחה או בכישלון, כקומדיה או כטרגדיה. בניגוד למשחקי מחשב או משחק לוח, השה"ם והשחקנים יכולים לשנות ולערוך את העולם כרצונם. המשחק מתאפיין בגמישות רבה, ואפילו "חוקיו" (המשתנים ממהדורה למהדורה) ניתנים לפרשנות ולהתאמה אישית. "חוקי הבית" הייחודיים שמנסח המנחה משמשים להעשרת המשחק וליצירת מצבים שאינם אפשריים בספרי המקור ואינם מתוארים בהם.
מהדורות וגרסאות
המשחק זכה ברבות השנים למהדורות שונות, כשלכל אחת דגש אחר. ההבדלים בין מהדורה למהדורה כוללים שינויים בחוקים, בגזעים ובמקצועות בכל מהדורה, בציוד, וכך הלאה.
בשנת 1999 קנתה חברת "מכשפי החוף" (Wizards of the Coast) את TSR, החברה שהוציאה את המשחק במקור. בשנת 2000 מכשפי החוף הוציאה לאור את המהדורה השלישית של מבוכים ודרקונים.
בשנת 2008 יצאה לאור המהדורה הרביעית של המשחק, מהדורה זו גרמה לפיצול בשוק, כאשר מספר רב של שחקנים העדיפו להישאר עם מהדורה 3.5 הקיימת. מספר חודשים לאחר מכן, פרסמה חברת Paizo את פאת'פיינדר שמתבססת על החוקים החינמיים של מהדורה 3.5, System Reference Documents, ובכך למעשה התקיימו בשוק שתי מהדורות זו לצד זו.
"מכשפי החוף" הכריזו ב-2012 על תחילת הכתיבה של מהדורה חדשה, D&D Next, שפורסמה בחינם בגרסת בטא פומבית במהלך 2013. אחת מהמטרות המוצהרות הייתה להחזיר את השחקנים שעברו ל-Pathfinder ושיטות אחרות דמויות מו"ד, לאחר שמו"ד 4 פורסמה. מו"ד 5 יצאה לאור באוגוסט 2015, עם שלושת ספרי הבסיס הקלאסיים, אך עם מספר מצומצם בהרבה של ספרי הרחבה. המהדורה החמישית לא תורגמה לעברית מעולם, נכון לתחילת 2024. כיום "מכשפי החוף" לא מעניקים יותר זיכיון לתרגום השיטה לשפות אחרות, בכללן עברית, אלא מבצעים תרגום בעצמם לשפות נוספות – אך לא בעברית. בשנת 2024 יצאו לאור שלושת ספרי הבסיס בגרסה מעודכנת, עם אותם חוקים אך ברענון הגזעים והמקצועות שבספר.
בשנת 2020 יצאה לאור המהדורה השנייה של פאת'פיינדר. בשנת 2022 יצא לאור המשחק פאת'פיינדר בעולמות פראיים, שמשלב בין סגנון המשחק של מבוכים ודרקונים עם המכניקה של עולמות פראיים, משחק פופולרי בפני עצמו. מהדורה זו תורגמה לעברית וזמינה בארץ.
המהדורה העדכנית ביותר של מבוכים ודרקונים היא מהדורה 5, והמהדורה העדכנית ביותר של פאת'פיינדר היא מהדורה 2 לצד פאת'פיינדר בעולמות פראיים.
תרגום לעברית של מבוכים ודרקונים
למשחק יצאו חמש מהדורות שונות בעברית.
בשנת 1989 חברת מיצוב החלה בתרגום של מבוכים ודרקונים לעברית. ראשית יצאה לאור בעברית מבוכים ודרקונים בסיסי, כשתורגמו ארבע ערכות ומספר רב של מוצרים נלווים. במקביל מיצוב תרגמה גם מבוכים ודרקונים למתקדמים (מוד"מ), במהדורה השנייה של המשחק. התרגום האחרון של חברת מיצוב, היה למהדורה החמישית של מבוכים ודרקונים המקורי שהגיעה בקופסה שחורה בסיסית ובספר חוקים עב-כרס שהכיל את כל הדרגות, מ-1 עד 36. לאחר תרגום מהדורות אלו, חדלה מיצוב להפיק ולתרגם את מו"ד לעברית.
בשנת 2003 הוציאה לאור חברת כוכבי-כסף את המהדורה השלישית גם בעברית. עם יציאתה של מהדורה 4 באנגלית, החלה חברת כוכבי-כסף בתרגום המהדורה לעברית. בשלב מסוים, נרכשה חברת כוכבי-כסף על ידי חברת מאנקי-טיים שהמשיכה במלאכת התרגום.
ביולי 2014 מאנקי טיים הודיעה שבכוונתה לתרגם את Pathfinder כתחליף למהדורה 4. ספר הבסיס התפרסם בפסח 2015, כשלאחריו הגיע גם אוגדן המפלצות (שנקרא גם מדריך המפלצות). הפונדק הוצאה לאור הכריזו על פרסום הרפתקאות בעברית ל-Pathfinder, במסגרת עולם המערכה איי הסערה.
באוגוסט 2022 הפונדק הוצאה לאור תרגמה את ספרי המשחק של פאת'פיינדר בעולמות פראיים לעברית.
ספרי משחק
במוד"מ ובמו"ד החל מהמהדורה השלישית ספרי המשחק הבסיסיים הם:
ספר החוקים לשחקן (Player's Handbook), שמכיל את חוקי הבסיס, ומיועד לכל המשתתפים במשחק.
המדריך לשליט המבוך (מדריך) (Dungeon Master Guide), שמיועד למנחה המשחק וכולל חוקים לניהול המשחק ועצות ליצירת עולמות, מפלצות והרפתקאות.
מגדיר המפלצות (Monster Manual), קטלוג של מפלצות המציג יצורים שונים המאכלסים את עולמות הפנטזיה ומשמשים כיריבים לחבורה.
ספרי הרחבה
ספרי הרחבה למבוכים ודרקונים נועדו להעשיר את המשחק של השה"מ והשחקן כאחד. הם כוללים חוקים נוספים, ציוד וחפצים חדשים, עולמות מערכה, מקצועות אקזוטיים, הרפתקאות מוכנות ועוד. כמות ספרי ההרחבה הזמינים משתנה ממהדורה למהדורה, כשעם השנים מספרם הולך וגדל. בשנות השמונים והתשעים יצאו מספר ספרי הרחבה למבוכים ודרקונים בסיסי ולמבוכים ודרקונים למתקדמים על-ידי חברת מיצוב. החברה גם הוציאה לאור זוג הרפתקאות פרי עטו של גבע פרי בעולם "ארצות החלום" – שכתב את "נשות הירח", "מלחמת הפסלים החיים" ועוד. הרפתקאות אלו נחשבו להרפתקאות רשמיות והן היחידות שזמינות רק בעברית.
ספרי ההרחבה שתורגמו לעברית עבור מהדורה 3 הם: "המדריך השלם לקדושה", "המדריך השלם ללוחמה", "המדריך השלם למאגיה" ו"המדריך להרפתקן". כמו כן, תורגמו לעברית ההרפתקאות "מבצר העלטה", "סדן הזעם". מעבר לספרי ההרחבה המתורגמים, ניתן גם למצוא עושר ספרי הרחבה מקוריים בעברית:
הראשונה להוציא לאור ספר הרחבה מקורי בעברית למו"ד 3 הייתה ההוצאה לאור "פלדה ואש", שהוציאה לאור את ההרפתקה "החיה שבתוכנו" במאי 2003, עוד לפני שהספר לשחקן מהדורה שלישית ראה אור בעברית. באוקטובר של אותה השנה ראתה אור ההרפתקה השנייה שלה, "מלחמת אבות" והספר "הנמוכים והאמיצים" מבית "התעשייה הגובלינית". באוקטובר 2004 הפונדק הוצאה לאור פרסמה את הרשומון של עולם "איי הסערה", ובדצמבר 2005 הוציאה גם הרפתקה ראשונה לעולם זה, "מגילת העוצמה".
ספר ההרחבה הראשון שיצא בעברית למהדורה 4 הוא "מתוך האפלה", אוגדן מפלצות ויריבים המבוסס על עולם המערכה איי הסערה. בנוסף אליו יצאו גם הספרים ספר החוקים לשחקן 2, מגדיר המפלצות 2, ותיבת האוצרות.
דמות שחקן
כל שחקן מתחיל את המשחק עם דמות (בראשי תיבות ד"ש – דמות שחקן), בדרך כלל בדרגה 1. לכל דמות כזו ישנם מספר מאפיינים שקובעים את אופייה, כוחותיה, מראה, השתייכותה החברתית, עושרה ועוד.
דף הדמות
ממוזער|דף דמות רשמי ממהדורה שלישית של מבוכים ודרקונים
במבוכים ודרקונים לרוב כל הנתונים של הדמות מסודרים בדף הדמות. רוב הגרסאות הוציאו דפי דמות רשמיים משלהם. לכל מהדורה יש דף דמות שונה. בדף הדמות גם רשום המקצוע, הגזע, שם השחקן, שם הדמות ועוד. המאפיינים העיקריים של הדמויות הם:
נק"פ (נקודות פגיעה) – מד חיים שמייצג את כמות החיים שיש לדמות, וכמה נזק היא יכולה לקבל לפני שהיא תתעלף.
דרג"ש (דירוג שריון) – ערך מספרי שמייצג את רמת הקושי של פגיעה בדמות, ומורכב מדרג"ש בסיס (שריון או שריון טבעי אצל מפלצות), זריזות (מייצג את היכולת של הדמות להתחמק מהתקפות) ותוספים (תוספים לדרג"ש כגון מגן, קסמים וחפצים קסומים).
תכונות – מייצג את התכונות הפיזיות והמנטליות הבסיסיות של הדמות. במהדורה 5 התכונות מורכבות מכוח, חוסן (העמידות הפיזית של הדמות לדברים כגון מחלות, רעב, קור), זריזות (מייצג את האינסטינקטים של הדמות ואת היכולת שלה לפגוע במטרה או פעילויות פיזיות אחרות שדורשות דיוק רב), תבונה (מייצג את הידע הכללי של הדמות), חוכמה (מייצג את היכולת של הדמות להבין סיטואציות מורכבות, לאלתר ולהתנגד לפחד ולהקסמה) וכריזמה (מייצג את היכולת של הדמות להופיע מול קהל, לשכנע, להפחיד ולשקר בצורה אמינה).
יכולות – מייצג את היכולות שהדמות מקבלת מהמקצועות ומהגזע שלה. לדוגמה יכולות שמאפשרות להילחם יותר טוב באמצעות שני כלי נשק, או יכולות שמאפשרות לדמות לדבר עם חיות.
מיומנויות – מייצג את המיומנויות והידע של הדמות בתחומים מסוימים, כגון טבע, אקרובטיקה ושכנוע.
ציוד – מייצג את הציוד ואת הכסף של הדמות.
התקפות – מייצג את ההתקפות שהדמות יכולה לבצע (לא כולל קסמים).
קסמים – מייצג את היכולות של הדמות להטיל קסמים.
שליט המבוך
שליט המבוך (בראשי תיבות: שה"מ) הוא מנחה במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים. השם המקורי, Dungeon Master, הוא שם רשום של חברת Wizards of the Coast (הומצא במקור על ידי TSR, שנקנתה מאוחר יותר בידי WotC). על כן, בשיטות אחרות נוהגים לקרוא למנחה המשחק "מספר סיפורים", "שליט המשחק" (GM), "במאי", או פשוט "מנחה".
שליט המבוך נותן את המסגרת לעולם בו משוחק המשחק, ומשמש כסמכות אחרונה בכל הנוגע לחוקים.
תפקידיו של שליט המבוך
ליצור ולהתאים עולם למשחק.
לתאר לשחקנים את העולם, העלילה והמתרחש.
לשחק את תפקידי המפלצות והדמויות האחרות בעולם.
לשמש כשופט ובורר, ולקבוע האם השחקנים מצליחים בפעולותיהם. למרות שנהוג להשתמש בהטלת קוביות המילה האחרונה שייכת לשליט המבוך.
לחלק נקודות ניסיון בסוף המערכה.
דמויות בלי שחקן
מעבר לדמות שכל שחקן משחק בעולם הדמיוני, יש עוד מגוון דמויות בעולם, הקרויות דב"שים (ראשי תיבות של "דמויות בלי שחקן") הנשלטות על ידי המנחה. הקבוצה "שאר הדמויות בעולם" כוללת גם מפלצות, דרקונים ובני-גזעים יריבים בהם השחקנים נלחמים, וכן דמויות מלוות (דמויות בלא שחקן המסייעות לחבורה בהרפתקאה לרוב תמורת תשלום או חלק באוצר) או בנות ברית, אך גם את כל שאר תושבי העולם הדמיוני, כגון בעל-הפונדק הנחמד, האיש בבית ממול ואפילו סתם חיה בטבע.
על פי רוב שליט המבוך, על מנת לעקוב אחר הדמויות, יכול להכין לעצמו רשימה של דב"שים עם תיאור מקוצר, או להסתייע בספר מן המוכן, בין אם עולם מערכה כגון איי הסערה שמתאר עולם שלם עם דמויות ומיקומים, או במקרה של מפלצות באמצעות מגדירי מפלצות מסחריים.
קוביות וסיכוי הצלחה
ממוזער|500px|קוביות משחק בצורת פאונים שונים
הצלחה או כישלון במשחק נקבעות בשילוב של מזל ויכולות דמות השחקן, מדובר לרוב בגלגול קובייה והוספה של תוספים או מחסרים לתוצאה ובדיקתה מול מספר מטרה. המשחק מתבסס על סט של קוביות משחק שמכיל פאונים בעלי 4, 6, 8, 10, 12 ו־20 פאות (חמשת הגופים האפלטוניים ופאון בעל 10 פאות), הממוספרות כולן מ-1 ועד למספר הפאות שיש בה (בקפיצות של אחד, כמו בקובייה סטנדרטית). במהדורות ישנות יותר היה גם ייצוג של אחוזים, באמצעות גלגול שתי קוביות ק10.
בשפת המשחק נקראות קוביות אלו: ק4, ק6, ק8, ק10, ק12 ו-ק20 (ובאנגלית: D4, D6, D8, D10, D12, D20). המספר שמימין לאות ק' מסמן כמה פעמים הקובייה מוטלת, והמספר שמשמאל לאות מסמל את מספר הפאות של הקובייה כך שאם שחקן מתבקש להטיל ארבע קוביות בעלות 6 פאות על מנת לקבוע תוצאה כלשהי, הוא מתבקש להטיל 4ק6.
העיקרון העומד מאחורי השימוש בקוביות גורס כי לדמות ישנה הסתברות מסוימת להצליח (או להיכשל) בפעולה מסוימת. תוצאת גלגול הקובייה יקבע אם הדמות הצליחה או נכשלה בפעולה. ההסתברות נקבעת על פי מכלול של גורמים כגון תכונותיה של הדמות, דרגתה (המבטאת את עוצמתה), השפעות חיצוניות וכו'. דמות המתקדמת בדרגות משפרת כפועל יוצא את ההסתברות להצלחה בפעולות מסוימות. באופן זה ההסתמכות על המזל במשחק מו"ד היא משנית.
לדוגמה – דמות בעלת כוח פיזי רב תהיה בעלת הסתברות גבוהה יותר להצלחה במשימה של שבירת דלת נעולה. לחלופין, דמות בעלת זריזות גבוהה תהיה בעלת סיכויים גבוהים יותר להצלחה בהתגנבות מאשר דמות מגושמת.
עם זאת, המילה האחרונה היא של שליט המבוך ובסמכותו להכריע גם נגד תוצאות הטלת הקוביות. בדרך כלל השה"ם מטיל את הקוביות שלו מאחורי המסך (כך שתוצאות ההטלה אינן גלויות לשחקנים) ולעיתים הוא בוחר להכריע נגד הטלת הקובייה (למשל: למנוע מוות של דמות שחקן בקרב בשלב מוקדם מידי של המשחק).
עזרי משחק נוספים
שחקנים ומנחים נוטים להשתמש בעזרים נוספים, כמו ספרים נוספים שמרחיבים את אפשרויות המשחק, וכן עזרים שונים שנועדים להמחיש דברים כמו אווירת המשחק כגון נרות, מפות או מיניאטורות.
שליט המבוך מסתיר את הרשימות שלו מעייני השחקנים באמצעות מסך, שלעיתים קרובות מורכב מחוברת קרטון שבה מופיעה רשימת טבלאות שימושיות ונפוצות לשימוש מהיר (כגון טבלאות הקשורות לקרב). גם ספרים כבדים משמשים כמסך מאולתר.
כאשר ההרפתקאה מתנהלת במבוך, השחקנים ממפים את המבוך תוך כדי חקירתו. המפה משורטטת על דף משבצות כאשר כל משבצת מייצגת (בדרך כלל) שטח בגודל מטר על מטר (מטר רבוע). ישנם סימונים מוסכמים כגון דלת, חלון, חרך ירי, דלת נסתרת, שולחן, מלכודת וכו'. המיפוי נעשה על ידי אחד השחקנים לפי תיאורים מילוליים שמספק שליט המבוך. אם השחקן מתבלבל, הדבר עלול להביא למפה שגויה, דבר המוסיף למימד המתח ואי-הוודאות שבהרפתקאה. לעיתים משחקים עם מפה מוכנה מראש שגלויה כולה לשחקנים.
ראו גם
פאת'פיינדר (משחק תפקידים)
משחקי תפקידים
איי הסערה
פנטזיה
קישורים חיצוניים
מבוכים ודרקונים – שאלות ותשובות על המשחק
החידושים העיקריים במבוכים ודרקונים 5
ההבדלים הבולטים בין מהדורה 3.5 ו-4
ספרי מבוכים ודרקונים שתורגמו לעברית ברבות השנים
הערות שוליים
*
קטגוריה:משחקי תפקידים
קטגוריה:פנטזיה
קטגוריה:משחקי קובייה | 2024-10-13T06:38:10 |
מונופול (משחק לוח) | מונופול הוא משחק לוח המבוסס על עולם העסקים, שמטרתו היא השגת שליטה (מונופול) על שטחי לוח המשחק באמצעות מהלכי קנייה ומכירה של נדל"ן.
המשחק מבוצע תוך כדי סימולציה של מהלכים עסקיים, כשהשחקנים קונים ומוכרים נכסים ובונים מלונות ובתים. מטרת המשחק היא: להיות המשתתף היחיד שלא פשט את הרגל וכך גם לנצח, אולם לעיתים מפסיקים את המשחק לפני שמצב זה קורה וכאשר זה קורה בעל הרכוש הרב ביותר בנדל"ן ובמזומן מוכרז כמנצח.
המשחק הומצא על ידי אליזבת מאגי ב-1902, והיא הוציאה עליו פטנט ב-1904.
המשחק זכה להצלחה רבה בשנת 1935, כשהופץ בצורה נרחבת על ידי חברת הסברו בשמם של האחים פרקר, בעיצומן של שנות "השפל הגדול". הצלחת המשחק הייתה גורפת והוא זכה לגרסאות שונות בעולם בעשרות שפות. הגרסה המקורית של המשחק, שנחשבת עד היום לגרסה ה"קלאסית" שלו, מבוססת על רחובות העיר אטלנטיק סיטי בניו ג'רזי שבארצות הברית.
בגרסאות מאוחרות, נוספו למשחק שינויים רבים כגון עדכון מחירים לרמות יותר הגיוניות (למשל אזור מסוים ימכר מעתה במיליונים ולא במאות). נוספה גם גרסת מונופול חדשה בה החליפו את שטרות הכסף בכרטיס אשראי.
כשצריך לשלם או לקבל כסף, שני השחקנים נותנים את כרטיסי האשראי שלהם לבנקאי, אשר מכניס אותם למכונה שתעדכן את סכומם של השחקנים הרלוונטיים בעת ביצוע העברות הכסף מהאחד לשני.
חברת הסברו מוציאה אף מהדורות מיוחדות. חלקן מבוסס על סרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב
ורעיונות נוספים.
יש גרסאות אחרות שמגיעות לארץ כמו: מונופול כרטיסי אשראי, מונופול פלאי עולם וכו'.
נערכות תחרויות רשמיות במשחק המונופול, לרבות אליפות עולם.
חוקים בסיסיים
החוקים ברוב גרסאות (וחיקויי) המונופול זהים כשמרבית ההבדל היא סכומי הכסף ושמות האתרים שאותם ניתן לקנות.
הלוח מורכב מ-40 משבצות שמקיפות אותו.
במשחק המקורי המשבצות ייצגו רחובות באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, קווי רכבת, "שירותים" (מים וחשמל), משבצות מיוחדות, "דרך צלחה", "כלא", "חניה" ו"לך לכלא".
הרחובות מסודרים בקבוצות של שניים או שלושה רחובות בקבוצה, כשלכל קבוצה צבע משלה.
כל שחקן בתורו מטיל זוג קוביות ומתקדם לפי תוצאת הקובייה לכיוון קבוע. כששתי הקוביות מראות מספר זהה ("דאבל") השחקן זוכה בתור נוסף. שחקן שהטיל "דאבל" 3 פעמים רצופות הולך לכלא.
במשחק הקלאסי, כאשר השחקן הולך לכלא, השחקן יכול להישאר שם לכל היותר שלושה תורות (בתור השלישי, השחקן אמור להשתחרר מהכלא).
כדי להשתחרר מהכלא, השחקן יכול לבחור אחת מהפעולות הבאות:
לשלם את הקנס - 50 כסף מונופול ולהטיל את הקוביות להמשך התור.
לנסות להטיל "דאבל": אם זה מצליח, השחקן יוצא בחינם ומתקדם על פי סכום הקוביות שהטיל, בנוסף לכך, אין לו תור נוסף, משום שהשחקן השתחרר מהכלא באותו התור. אם השחקן אינו מצליח להטיל "דאבל" שלושה תורות, השחקן יהיה חייב לבצע את הפעולה הראשונה או האחרונה בשביל להשתחרר מהכלא.
להשתמש בכרטיס "צא מהכלא" (הניתנים להשגה מבין כרטיסי ההפתעה ותיבת המזל או על ידי החלפה של הכרטיס בין השחקנים) ולהטיל את הקוביות להמשך התור.
אם שחקן נוחת על משבצת המייצגת רחוב, קו רכבת, חברת המים או חברת החשמל ביכולתו לרכוש אותו, אלא אם כן נקנה רכוש זה על ידי שחקן אחר. בחלק מן הגרסאות במידה והוא לא עשה זאת המקום יועמד במכירה פומבית. במקרה והשחקנים לא רוצים לקנות את הנכס ואף אחד לא מציע הצעה, אז אפשר לדלג על הנכס או לרכוש אותו.
אם הוא נוחת על שטח שכבר שייך לשחקן אחר עליו לשלם לו סכום מסוים (התלוי בערך השטח - דמי השכירות).
שחקן שברשותו כל הרחובות בצבע מסוים רשאי לבנות על רחובות אלו, ללא הגבלה לכמות מבנים בתור אחד אלא על פי סכום הכסף שברשותו. (במידה ואין בתים באותם הרחובות, השחקן מקבל דמי שכירות כפולים כל פעם כשחקן אחר נוחת על אחד מנכסיו המוגדרים כ-"עיר").
על ידי בניית בתים ניתן להעלות את הסכום אותו משלמים שחקנים אחרים הנוחתים על המשבצת (אין מגבלה על כמות בתים בנכס מסוים אלא על סמך ההון של השחקן באותו רגע).
הבניה כרוכה בתשלום כסף ל"בנק" עבור כל בית, כאשר מחירו של בית תלוי בצבע של קבוצת הרחובות.
לאחר בניית 4 בתים ניתן לבנות מלון המגדיל את הסכום עוד יותר.
בכל פעם שחולפים או נוחתים על משבצת הפתיחה זוכים בסכום מסוים (לרוב 2 כפול חזקה כל שהיא של 10. לדוגמה: 2000 או 200).
שחקן שרכש רחוב מסוים רשאי "לבנות" שם בית, ומשתתפי כמשחק יאלצו לשלם לאותו הרוכש את דמי השכירות המופיעים בכרטיס.
אם שחקן נוחת על משבצות מסוימות עליו לקחת קלף הפתעה או קלף פקודה, ולבצע את ההוראות שכתובות בו (לרוב לזכות או לשלם סכום כסף מסוים).
אם דורכים על משבצת 'לך לכלא' או שזה רשום באחד מהקלפים, נכנסים לכלא. תנאי הכניסה והשיחרור ממנו משתנים מגרסה לגרסה.
"חוקי הבית"
חברת האחים פרקר מכירה ב"חוקי בית", כלומר תוספת או שינוי לחוקים הרשמיים, הנהוגים בבתים מסוימים, ואפילו מעודדת שינויים מעין אלה. "חוקי בית" עד כדי קבלת מעמד חצי-רשמי. דוגמאות לחוקי בית נפוצים:
כששחקן "נוחת" בדיוק על "דרך צלחה" במקום לעבור בה, הוא מקבל את אותו הסכום כאשר עוברים מעל דרך צלחה - 200.
שחקן שנוחת על החניה מקבל סכום כסף - פעמים רבות הסכום הוא 400 בתוספת כספי הקנסות שהצטברו מאז נחת השחקן הקודם על חנייה.
בחוזה בין שחקנים ניתן גם להבטיח "מעבר חופשי" במשבצות מסוימות (כלומר אם השחקן עמו נערך החוזה ינחת על משבצות אלו, הוא יהיה פטור מהתשלום), אם למספר מוגבל של פעמים ואם ללא הגבלה.
אפשרות הלוואת כסף בין שחקנים, בדרך כלל עם ריבית ותנאי תשלום מוגדרים (לדוגמה, הלווה ישלם למלווה 100 בכל מעבר ב"דרך צלחה" עד כיסוי מלוא החוב).
ישנם "חוקי בית" רבים הנוגעים לנושא כלא: מתי וכיצד נכנסים מאחורי סורג ובריח?, מתי וכיצד יוצאים, כיצד שחקן השוהה בכלא אמור לפעול וכדומה.
אם שחקן מעוניין לפרוש מהמשחק בטרם הסתיים, הוא רשאי להעביר את נכסיו אך ורק לבנק, כמו גם את כספו.
אם שחקן נכנס לכלא נכסיו עדיין שייכים לו והתשלום מתנהל רגיל עד שהוא יוצא.
שחקן שהוא בנקאי הוא גם אחראי על הקלפים של הבתים (משכנתאי)
נוסף על כך, החברה ממליצה במשחק עם "כללי בית", להקפיד על הנחיות בסיסיות על מנת להימנע מאורך זמן ממושך של המשחק, כגון: אין מתן הלוואות בין המשתתפים, ויתור על דמי שכירות בעתיד אינם קיימים וכדומה.
היסטוריה של המשחק
המיתולוגיה של משחק המונופול מספרת שבתקופת השפל הגדול בארצות הברית, איש מובטל בשם צ'ארלס דארו (Darrow) המציא משחק על פי חלומו להתעשר, מכר אותו לחברת האחים פארקר (Parker), ובעקבות זאת אכן התעשר, ואף הציל חברת משחקים אהובה על סף סגירה - סיפור המתואם לגישת "החלום האמריקאי". אך בפועל, את משחק המונופול המציאה במקור אישה מברנטווד (Brentwood), מרילנד, בשם אליזבת "ליזי" מאגי (Magie) כשלושים שנה קודם לכן, בתחילת המאה ה-20. למשחקה קראה "משחק בעל-הבית" (The Landlord Game), והיא יצרה אותו במחאה נגד אילי ההון שהופיעו אז בנוף האמריקאי, כדוגמת ג'יי. פי. מורגן. מאגי רצתה להזהיר נגד רדיפת בצע, וראתה במשחק התנגדות לקפיטליזם, לא תמיכה בו. את הפטנט הראשון על המשחק הוציאה בשנת 1903.
במשחק המקורי היו שתי מערכות כללים שניתן היה לבחור ביניהם או לשחקם לסירוגין: אחת מונופוליסטית, והשנייה אנטי-מונופוליסטית, בה כל השחקנים מרוויחים כאשר נוצר הון במשחק. היא רצתה להדגים בכך את עליונות הדרך השנייה.
המשחק זכה להצלחה צנועה, בעיקר בגרסה המונופוליסטית, ונהיה פופולרי בקרב סטודנטים בקמפוסים של אוניברסיטאות. כאשר פג תוקף הפטנט בתחילת שנות ה-20, מאגי מיהרה לנסות להוציא פטנט נוסף לגרסה מחודשת של המשחק, שכללה סוגים חדשים של משבצות, כמו חברות רכבת ובית סוהר. בינתיים, נוצרו מספר וריאציות למשחק, ביניהן משחקים תוצרת בית, וגרסה אחת של חברת משחקים קטנה. צ'ארלס דארו שיחק באחד ממשחקים אלו, התלהב, ומיד יצר גרסה משלו. את המשחק הזה אכן מכר לחברת האחים פארקר, והמשחק - שנמכר כעת בשם "מונופול" - זכה להצלחה מסחררת. לפני שהשיקו את המשחק החדש, האחים פארקר שילמו למאגי $500 על זכויות הפטנט שלה, וכאשר יצא המשחק, הוא לווה בסיפור סוחט הדמעות של "הממציא צ'ארלס דארו", שמצא את דרכו מן העוני אל העושר.
מאגי הביעה את התנגדותה, ואף ניסתה לקבל את הקרדיט המגיע לה באמצעים משפטיים ודרך התקשורת, אך בשנות השלושים כבר הייתה בזקנתה, וטענותיה לא עוררו עניין מיוחד. היה זה רק בשנות ה-70, במהלך תביעה משפטית בין האחים פארקר לממציא "משחק האנטי-מונופול", שההיסטוריה האמיתית של המשחק התגלתה, ועברו עוד מספר עשורים עד שהסיפור זכה לסיקור תקשורתי, והקרדיט ניתן לממציאתו.
המונופול בישראל
250px|ממוזער|שמאל|המשחק "ריכוז" בהוצאת בנימין ברלוי
ממוזער|טקסט=גרסת יידיש של המשחק תחת השם 'האנדל ערליך'|גרסת יידיש של המשחק תחת השם 'האנדל ערליך'
ב-1940 המשחק יצא לאור לראשונה בהוצאת בנימין ברלוי ונקרא תחילה בשם "ריכוז", וילדי אותה תקופה קנו ומכרו מגרשים ביישובי הארץ, כשגם ג'נין, שכם, עזה וצמח נמנים עליהם. האזור היקר ביותר היה במשבצת המשחק של תל אביב, אך גם ירושלים וחיפה היו בסדר עדיפות מתקדם. לא רק ערים היו על הלוח - גם לעין חרוד הייתה משבצת, לצד עפולה ונהלל, ויחד עם צפת ומטולה הייתה גם תל חי. הפקודה "לך לכלא" הוחלפה בפקודה "לרדת מצריימה", כאשר לאחר קבלתה היה צריך השחקן להתעכב כמה תורים במשבצת "מצרים", ולשלם קנס לצורך יציאה. משחק זה היה גרסה של המשחק האמריקאי, אך ללא אישור מבעלי הזכויות ועל כן לא נקרא בשם מונופול.
המשחק נועד לעד ארבעה משתתפים שהתקדמו על גבי הלוח בהטלת שתי קוביות משחק.
בעת כל סיבוב קיבל המשתתף מענק 200 לירות להמשך דרכו, וכאשר הגיע למשבצת "רד מצריימה" נאלץ להפסיד תור או לחכות להטלה כפולה, או לשלם 50 לירות ולצאת מיד. לאחר ההטלה השלישית, אם עדיין לא הושג מספר כפול בקוביות, היה השחקן נאלץ לצאת בקנס של 100 לירות. היו גם משבצות קנס - כבאי ומס הכנסה, ו"איחרת את הרכבת", שחייב המתנה של תור אחד.
אפשר היה גם לקנות קווי תעופה לכל היבשות (ניו יורק, לונדון, מלבורן ויוהנסבורג), וכן את חברת החשמל, תחנת שידור ומגדל המים.
במרכז הלוח היו שתי משבצות: "הפתעה" ו"פקודה", כשהראשונה מכילה קלפים שמבשרים הפתעות טובות שהעשירו את קופת המשתתף והשנייה פקודות, שדיללו אותה. יצאו גם גרסאות בינלאומיות למשחק, שנקרא "טיול באסיה", "טיול באירופה" וכו'.
הייתה קיימת גרסה פיראטית של המונופול, שכללה אתרים כמו אשקלון וערד.
משנות ה־60 יצא המשחק בשם מונופול, והפעם בגרסה הרשמית והמורשית. גרסה מיוחדת של המשחק יצאה לאחר מלחמת ששת הימים, על מנת לציין את הניצחון הישראלי, בהוצאת 'משחקי פרץ'.
ב-1999 יצא מחדש המשחק "ריכוז", במתכונתו הישנה אך בשינויים קלים, בעיקר ב"הפתעות" וה"פקודות", שכבר לא הקפידו על החלוקה הקודמת בין נתינה ולקיחה, וכן בשטרות הכסף - שטרות האלף והעשרים הוצאו מן המחזור.
לרגל חגיגות 70 שנה ל"מונופול" ב-2005 הושקה גרסה חדשה של מונופול הנקראת "מונופול – עם כרטיסי אשראי ומכשיר בנק אוטומטי" המותאמת לשנות ה-2000. במשחק זה החוקים לא השתנו אך אין "כסף מזומן" (שטרות נייר) אלא רק "כרטיסי אשראי" (כרטיס מגנטי) ומחשבון אלקטרוני שקורא את הכרטיס ומעביר את הכסף בין המשתתפים או מן המשתתפים לבנק. בגרסה זו כל המחירים הוגדלו פי 10,000, כך שהסכומים עלו אך היחס נשמר כשהיה. כך, המחירים של כל "כרטיס בעלות" עודכנו והפכו יקרים יותר, כדי שמחיריהם קרובים יותר למחירים המציאותיים של הנכסים אותם הם מייצגים (לדוגמה: בגרסה הישנה של המונופול רחוב עולה בקירוב 200,000,000 ליש"ט, ובמונופול כרטיסי האשראי (ה"חדש") מחיר כרטיס בעלות יכול לנוע בין 16,000- 4,000,000 ש"ח). בהתאם, כל משתתף מתחיל עם 15,000,000 ש"ח. בנוסף, המקומות הניתנים לקנייה "התעדכנו" וכבר לא קונים רחובות כמו במונופול הרגיל, אלא קונים אתרים תירותיים ומסחריים, כגון מגדלי עזריאלי שבתל אביב, "עיר המלכים" שבאילת וניתן אף לקנות את הכותל.
ישנו גם משחק שהוא גרסה הפוכה של "מונופול" שנקרא "הקניון", של חברת קודקוד שיצא לאור ב-1995, והמטרה בו היא להפסיד את הכסף ראשון.
אזכורים בתרבות
ללהקת טיפקס ישנו שיר בשם "אלוף המונופול", אשר נכתב והולחן על ידי סולן הלהקה קובי אוז.
בסדרה "שמש", עונה 3 פרק 6: "המאפיונר", שמש וטנצר שיחקו במשחק המונופול של בר עד שהתמכרו אליו, והחלו להתייחס למשחק כאל החיים האמתיים.
בתוכנית "זהו זה!" הוצג מערכון שבו משחק המונופול הוצג כחיים האמתיים. המערכון מתחיל כאשר מישהו קנה דירה במונופול ודרש מבעל הבית להביא לו את הניירות.
באחת מהתוכניות של "רק בישראל" בישראל מצוין שדוד (אסי כהן) היה בכלא פעם, מכיוון שבמשחק המונופול נאמר לו ללכת לכלא.
בסדרת הקומיקס יוסף ואחיו, פקידי מחלקת המים בעיריית תל אביב עובדים באשנבים תחת שלטים הלקוחים ממשחק המונופול (״צו קופה״, ״הפתעה״, ״לך ישר לכלא״, ו״דרך צליחה״).
ראו גם
המשחק המשוגע
קישורים חיצוניים
מונופול משחק רשת בעברית
The Hidden Genius of Monopoly's Rules | Game/Show | PBS Digital Studios - הסבר על המשחק מונופול וההיסטוריה שלו
מונופול- ההוראות מלאות על פי קודקוד
Hannah Fry and Thomas Oléron, How to win at Monopoly, according to math experts, at the TED site, November 2017
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי לוח
קטגוריה:משחקי קובייה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:משחקי קופסה | 2024-09-03T08:52:12 |
מטפורה | מֶטָפוֹרָה (מיוונית: μεταφορά; צירוף של התחילית מטא (μετά = אחרי, מעבר) והפועל פראין (φέρειν = לסחוב, לשאת)) היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט "X הוא מטפורה ל-Y" הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא "תחום המקור" ו-Y נקרא "תחום היעד".
למטפורות יש חשיבות תקשורתית וקוגניטיבית משום שהן מביעות, משקפות ומחזקות דרכים שונות להבנת ההיבטים השונים בחיי האדם.
כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמנטי אחד לאחר. המטפורה מצהירה על דמיון בין התחומים, שאינו נמצא במשמעות הישירה שלהם, ולכן ההשוואה המטפורית אינה נכונה עובדתית, אלא רק בהקשר מופשט של השאלת תכונה או תכונות מתחום המוצא לתחום היעד. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטפורות מילת השוואה ("כמו", "כ", "דומה ל" וכו'), ולרוב לא מצוינות אף התכונה או התכונות המשותפות לשני השדות הסמנטיים. כך, לדוגמה, במשפט "דן הוא שועל" לא מצוינת אף מילת השוואה בין "דן" לבין "שועל", ואף לא מצוינות התכונה או התכונות המשותפות לשמות עצם אלו. ייתכן כי דן הוא אכן שועל ותו לא, ואז אין המדובר במטפורה כלל ועיקר. מאידך, דן גם יכול להיות ערמומי כשועל או, לחלופין, זריז כשועל, או גם וגם. נמען המטפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונות האנלוגיות.
בהקשרים של תורת הספרות משתמשים לעיתים במונח 'מטפורה' או 'מטפוריקה' לתיאור כלל האמצעים הפיגורטיביים המשמש בטקסט, כולל דימויים ומטונימיות.
זיהוי מטפורות
מכיוון שאין מסמן מסוים לכך שביטוי הוא מטפורי (מילת ההשוואה לא מופיעה בטקסט), מתעוררת השאלה כיצד בני אדם מאתרים מטפורות ומפענחים אותן. יש הטוענים כי הקורא מזהה מטפורות באמצעות זיהוי ערך האמת של המשפט המטפורי. אם, למשל, נתקל קורא במשפט "דן הוא שועל", הוא יזהה את המשפט כשקרי, ולכן יתייג את המשפט כמטפורי, על מנת לשמור על ערך האמת שלו. לטענה זו שתי בעיות עיקריות. ראשית, לא כל משפט שקרי אנו מכנים "מטפורה". המשפט "דן חזק כסוס", לדוגמה, הוא דימוי. גם המשפט "לחוף הים בתל אביב הגיע אדם בגובה עשרה מטרים" ככל הנראה איננו אמיתי, והוא לא נשפט כביטוי מטפורי. משפט זה מדגים במשהו את הבעיה השנייה בטענה זו. בבדיון, כמו בספרות, למשל, ישנו עולם מיוצג, שלא חייב להיות אמיתי. המשפט "דן הוא שועל", שיחשב מטפורי בעולם מיוצג אחד, עשוי להיחשב כאמיתי בעולם מיוצג אחר, עולם בו דן הוא אכן שמו של שועל.
על פי עקרון שיתוף הפעולה של גרייס, בכל אקט תקשורת מתקיימת הנחה של שיתוף פעולה. כל דובר מניח שנמענו משתף פעולה עמו, ומתוך כך נוצרים כללי השיח. אחד מכללי השיח, למשל, הוא כלל הרלוונטיות. על כל מבע להיות רלוונטי לשיח. כך, למשל, אם X שואל את Y, "כיצד אני נראה?", ו-Y עונה "מעונן היום", Y הפר את כלל הרלוונטיות. הפרה של אחד מכללי השיח תוך כדי שמירה על עקרון שיתוף הפעולה מייצרת אימפליקטורה - מובן הנרמז מהשיח, אך לא נאמר במפורש. בדוגמה הקודמת X יכול להסיק ש-Y רמז לו שהוא לא נראה טוב, מאחר שהוא הפר את כלל הרלוונטיות.
כללי השיח של גרייס משמשים היום בפרגמטיקה, ענף בבלשנות, העוסק בחקר מובנם של מבעים בתוך הקשר. מאחר שזיהוי מטפורות נעשה, ככל הנראה, באמצעות זיהוי של שני שדות סמנטיים שונים בהקשר מסוים, ייתכן וזיהוי מטפורה נעשה באמצעות זיהוי של הפרת "כלל האיכות" (על כל דובר לומר אמת). הקורא נתקל בשילובן של שתי מילים המתייחסות לשדות סמנטיים מסוג שונה, בוחן אותן לאור ההקשר (העולם המיוצג, למשל), ואם המשפט אינו אמיתי ביחס להקשר שלו, מתייג הקורא את המשפט כמטפורי.
פיענוח מטפורות
יותר מאשר באופנים אחרים של העברת מידע מילולי, שנמסרים באופן ישיר מכותב לקורא או מדובר למאזין, מטפורה מחייבת את הקורא או המאזין להיות אקטיבי על מנת לפענח את משמעותה. המטפורה מציגה לקורא חיבור אנלוגי בין שני פרטים מעולמות סמנטיים שונים, וכדי לפענח את המשמעות האנלוגית הבלתי מפורשת, הקורא צריך לדמות בעיני רוחו את התמונה החדשה שהמטפורה מתארת או להרהר בה, על מנת לנסות לפענח את מהות הדמיון בין הפרטים, ולעיתים לבחור בין היבטי דמיון אפשריים. הצורך להשתמש לעיתים בדמיון ויזואלי על מנת לפענח מטפורות הוא אחת הסיבות לכך שהשימוש במטפורות נפוץ בספרות. המטפורה מסייעת להפוך את הקורא לפעיל ולעורר את הדמיון הוויזואלי שלו, ובכך היא משתייכת למשפחת האמצעים הפיגורטיביים.
מטפורות-על
ישנן לא מעט תאוריות על האופן בו קוראים מפענחים מטפורות. בין התאוריות הדומיננטיות כיום נמצאת התאוריה של ג'ורג' לייקוף ומרק ג'ונסון. בספרם, "Metaphors We Live By" ("מטפורות שאנחנו חיים לפיהן"), בדקו חוקרים אלו מגוון מטפורות שונות, שנמצאות בשימוש יומיומי. הם בדקו ביטויים מטפוריים דוגמת "רגלי ההר", "יחסינו הגיעו לסוף דרכם" וביטויים אחרים, ומתוך ניתוח שלהם הגיעו למסקנה כי מרבית המטפורות שנעשה בהן שימוש, נובעות מתוך מטא-מטפורות, מעין "מטפורות-על" בסיסיות. המשפט "יחסינו הגיעו לסוף דרכם", לדוגמה, נובע מתוך המטפורה הבסיסית "אהבה היא דרך" (ממנה נובעים גם ביטויים מטפוריים אחרים, נוסח "יחסינו הגיעו לפרשת דרכים", "יחסינו נמצאים בתחילת דרכם" וכדומה). מתוך ניתוח של מטפורות-על אלו, הגיעו לייקוף וג'ונסון למסקנה כי מרבית המטפורות הן מיפוי של מושג קונקרטי על מושג מופשט. "אהבה", למשל, היא מושג מופשט, ואילו דרך היא מושג קונקרטי. מטפורת העל "אהבה היא דרך" מתארת את המושג המופשט באמצעות המושג הקונקרטי, כלומר המושג הקונקרטי והברור מעניק את תכונותיו למושג המופשט.
לטענתם, בני אדם משתמשים במטפורות כאמצעי ללמידה והבנה. מושגים אבסטרקטיים ומעורפלים כ"זמן", "אהבה" וכדומה, מובנים באמצעות מטפורות-על בסיסיות, המייצרות אנלוגיה בין המופשט למוחשי, ובכך גורמות למופשט להיראות מובן יותר. גם מטפורות חדשניות לכאורה, הם טוענים, נובעות מאותן מטפורות-על בסיסיות, ומובנות באמצעות פנייה לאותן מטפורות-העל. מטפורות, לטענתם, וזו אולי טענתם החשובה ביותר בכל הנוגע למחקר מטפורות, קיימות לא רק בשפה, אלא ברמה המושגית. אנו חושבים ומבינים חלקים נרחבים של המציאות בעזרת מטפורות.
סוגי מטפורות
לייקוף וג'ונסון ניסו למפות את סוגי המטפורות שבהן נתקלו. הם חילקו אותן לשלושה סוגים עיקריים:
מטפורות אוריינטציה - האדם יוצר התאמה בין כיוונים (למעלה ולמטה) לבין תחום מסוים. הקבלה זו איננה אנלוגית אלא מטונימית. מטפורות מסוג זה מתארות, למשל, רגשות כעצב ושמחה ("התרוממות רוח", "רוחי נפלה"), בריאות וחולי ("קם מן המתים", "בריאותי נפלה"), שליטה ("אני שולט על המצב") ועמדה חברתית ("קשרים בחלונות הגבוהים", "עלה בסולם הדרגות").
מטפורות אונטולוגיות - תחום המקור (סכימת המשמעות המטפורית) הוא ישויות אונטולוגיות, שקיימות בעולם, והן מבליטות תכונות בתחום יעד (נושא המטפורה. במשפט "דן הוא שועל" תחום היעד הוא "דן" ותחום המקור הוא "שועל") שקשה לחשוב עליהן ללא מטפורה. על ידי שימוש במטפורות מסוג זה ניתן לחשוב על תחומים אלו, לכמת אותם וכדומה. כך, למשל, ביטוי כ"בחלומי" מתייחס לחלום כאל מקום (מילת היחס "ב"), כאל דבר קונקרטי הקיים בעולם.
מטפורות מבניות - מטפורות שבהן תחום מקור אחד מתבנת תחום יעד שונה. ויכוח מתואר כמלחמה, אהבה כמסע והגוף כמכל.
מסגרות רפרור
בנימין הרשב, במאמרו "תורת המטפורה והעולם השירי", דוחה הגבלות על מטפורה למילה בודדת, משפט בודד או ליחידה מוגדרת, בעלת גבולות ברורים בטקסט. משמעות המטפורה, לטענתו, יכולה להתפרש על תחום רחב יותר מהמקום בו המטפורה מופיעה. כך, למשל, משפט שנתפס כמילולי יכול להתפרש בהמשך הקריאה כמטפורי, ברגע שהקורא נתקל במידע חדש. המטפורה איננה יחידה לשונית, טוען הרשב, אלא תבנית סמנטית, שיכולה לא לחפוף ליחידות תחביריות, אלא להתפרש על פני משפטים אחדים.
לטענתו של הרשב מטפורה קיימת רק כאשר הוצמדו יחדיו בטקסט שני תחומי משמעות שונים. הוא מנסה לבנות תאוריה של המטפורה, שאינה מסתמכת, אם כן, על מבנה תחבירי, אלא על תאוריה סמנטית. לצורך כך הוא מציע את המושגים "מסגרות רפרור" ו"שדות רפרור".
מסגרת רפרור (בקיצור מס"ר) בנויות משני רפרנטים או יותר, שמאורגנים על פי עיקרון כלשהו. לדוגמה, הרפרנטים של המילים "כיסא" ו"שולחן" יכולים להיות מאורגנים בטקסט מסוים תחת מסגרת הרפרור "חדר". מסגרות הרפרור משתמשות בסכמות ידע כלליות (ידע חיצוני לטקסט, כדוגמת "המאה ה-20", "בית", וכדומה), אך הוא מתאר ומגביל אותן בהתאם לשימוש שנעשה בהן בטקסט. "חדר" היא מילה המתארת דבר מה כללי, והיא מעלה מסגרת רפרור כללית. עם זאת, בטקסט מסוים יכול להיות מתואר חדר מסוים, שהולך ומקבל במהלך הקריאה עוד ועוד תיאורים. כך מסגרת הרפרור הכללית הופכת ליותר קונקרטית ומוגבלת לטקסט. שדות רפרור קיימים ממסגרות רפרור קטנות יותר. כך, לדוגמה, שדה הרפרור "בית" יכול להיות בנוי בטקסט מסוים ממסגרות רפרור שונות, שכל אחת מהן מתייחסת לחדר אחר בבית.
הן מסגרות הרפרור והן שדות הרפרור הן קטגוריות שבונה הקורא בטקסט, והן משמשות אותו כמסגרות התייחסות. כלומר, כאשר הקורא נתקל במילים "החדר של שלום", למשל, לראשונה, הוא מקים מסגרת רפרור, בתוכה הוא מארגן את כל הרפרנטים של הדברים הנמצאים בחדר. כאשר הוא נתקל בצירוף זה בפעם השנייה, אין הוא בונה מסגרת רפרור חדשה, אלא מתייחס למסגרת הרפרור הקודמת, שכבר תוארה.
לטענתו של הרשב, כל מטפורה מורכבת מבסיס וממסגרת משנית, כאשר הבסיס הוא מסגרת הרפרור הקיימת בטקסט, והסכימה המשנית מובנת על פי הבסיס. למה הכוונה? במשפט "דן הוא שועל", לדוגמה, אם "דן" בטקסט הוא אדם, ויש לו מסגרת רפרור מסוימת, אז המילה "שועל" היא המסגרת המשנית. הקורא מייצר אנלוגיה בין הבסיס למסגרת המשנית, ומעניק לבסיס תכונות מהמסגרת המשנית, אולם תכונות שיתאימו לבסיס. כך, הקורא לא יפענח, במרבית המקרים, את המשפט "דן הוא שועל" כאילו פירושו היה "לדן יש שיניים חדות כשל שועל", מכיוון שתכונה זו לא מתאימה למסגרת הרפרור שהוא בנה לדן. לעומת זאת, הוא ייקח מתכונות המילה "שועל" דברים שיתאימו לדן, כמו "ערמומיות", "זריזות" וכדומה. במקרים רבים הקורא אינו מעניק תכונה אמיתית של המסגרת המשנית לבסיס. קשה להניח כי שועל הוא אכן "ערמומי", אולם זהו דימוי מקובל של השועל. מרבית הקוראים יודעים זאת, ובכל זאת הם מעניקים תכונה של הדימוי העממי של השועל, במקום תכונה אחרת, שמתקיימת בפועל אצל שועלים.
בסיס יכול לקבל את כל תכונות המשנה של המסגרת המשנית, פרט לתכונה אחת - קיומה. הקורא לא מניח שהשועל, למשל, קיים בעולם המיוצג, אלא הוא מניח ששועל כלשהו, כמסגרת התייחסות (סכימת עולם מקובלת של "שועל"), אנלוגי לדן קונקרטי בעולם המיוצג בטקסט.
הרשב מדבר במאמרו גם על ריאליזציה של מטפורה. לטענתו, ריאליזציה של מטפורה מתרחשת כאשר בטקסט מופיעה מטפורה, המורכבת מבסיס וממסגרת משנית, אולם בהמשך הטקסט מקבלת המסגרת המשנית קיום בעולם המיוצג. בטקסטים מסוימים (בעיקר בשירה מודרנית), מופיעה מטפורה, שמתחילה לקבל ממשות בעולם המיוצג. אם נמשיך בדוגמה הקודמת, ריאליזציה של המטפורה "דן הוא שועל" יכולה להיעשות באמצעות תיאור קונקרטי של השועל (מסגרת המשנה), והתייחסות לשועל כמו אכן היה קיים בעולם המיוצג.
מטפורה ורטוריקה
לאחר הוצאת הספר, "Metaphors We Live By", המשיך ג'ורג' לייקוף לעסוק בחקר המטפורה, ואף בדק את שימושיה כאמצעי רטורי בפוליטיקה. הוא ניתח את המטפורות ששימשו את ממשל ג'ורג' בוש לפני פרוץ מלחמת המפרץ, וניתח את האופן שבו נעשה שימוש במטפורות, כדי לשכנע את העם האמריקאי לצאת למלחמה כנגד עיראק.
בין השאר, נעשה שימוש במטפורת-העל "המדינה היא אדם". השתלטותו של סדאם חוסיין על הנפט של כווית תוארה כניסיון לפגוע ב"אספקת הדם" של ארצות הברית. מאוחר יותר התפתחה, על בסיס מטפורה זו, מטפורה מורכבת יותר, ובה כווית תוארה כנסיכה שבויה בידי רודן אכזר (עיראק), וארצות הברית כנסיך שעליו מוטלת החובה לשחרר אותה. שימוש במטפורות מסוג זה מצמצם את החברה האמריקאית, שיש בה מגוון דעות שונות וגדושה במספר רב של בני אדם, לכדי דמות אחת, שיש לה אינטרס ברור אחד (להציל את אספקת הנפט, לשחרר את "הנסיכה").
שימושים רטוריים במטפורות נפוצים מאוד, ומשמשים ככלי שכנוע רב עוצמה. באמצעות שימוש במטפורות מסוימות ניתן לצמצם עם שלם לכדי "אדם" אחד, מטפורי. כך, לדוגמה, מוכרז כי "העם הצרפתי עושה טעות היסטורית", כמו היה העם הצרפתי אדם בודד, ולא חברה הבנויה ממגוון בני אדם ודעות.
נועם חומסקי, שאף הוא כלייקוף בלשן, הציע (יחד עם אדוארד ס. הרמן) מודל תעמולה, שמורכב מפילטרים של אמצעי התקשורת, שמונעים מחדשות או מדעות המפירות את המטפורות המושגיות הבסיסיות של הנמענים מלהישמע בזירה הציבורית. לדעתו, היכולת האנושית הבסיסית לרכוש שפה ולהאמין למטפורות מנוצלת, בתקשורת ההמונים, באמצעות הגבלת טווח וסוג המטפורות להם האזרחים חשופים.
באופן ספציפי, מטפורות שידגישו את ביטחון הרכוש או הפחד מפני קונפליקט עם הרשויות נוטות להיות מודגשות בתקשורת המונים פרטית או של תאגידים. מטפורות המדגישות את הסיכון של קונפליקט על משאבים או שהן מדגישות הגינות נוטות להיעלם מהתקשורת או שממעיטים מחשיבותן.
מטפורות ויזואליות
מטפורות אינן תופעה המוגבלת לשפה, אלא ניתן למצוא אותן גם בכלים ויזואליים, דוגמת ציור וצילום. בפרסומות רבות, למשל, משתמשים במטפורות ויזואליות כאמצעי שכנוע. בין אם פרסומות אלו מציגות זוג נעליים כמו אלו נמצאו בעיצומו של אקט מיני, ובין אם הן מציגות תיק גב, שנראה כמכיל בתוכו איברים פנימיים, המדובר במטפורה, שמייצגת אנלוגיה בין תחום מושגים אחד לתחום מושגים אחר. במובן מסוים, אם כן, מטפורות ויזואליות בפרסומות אינן שונות ממטפורות שבהן נעשה שימוש בפוליטיקה. באמצעות אנלוגיה הן מבליטות תכונות מסוימות בחפץ או ברעיון אותו הן מנסות לקדם.
חלק ניכר מהבנת עולם המחשבים נעשה באמצעות מטפורות ויזואליות. "שולחן עבודה", "סל מיחזור", "תיקיות" וכדומה הם כולן מטפורות ויזואליות בין פונקציות מחשב שונות לדברים קונקרטיים.
מטפורות מתות ומטפורות שחוקות
מטפורה מתה היא מטפורה שאיננה מפוענחת עוד כמטפורה, אלא מתייחסים אליה כאל ביטוי, כאל מילה. המטפורה "רגלי ההר" שוב אינה דורשת מהשומע לפענח אותה, אלא היא משמשת כביטוי המציין את חלקו התחתון של ההר. ייתכן כי מטפורה זו הייתה מטפורה פעילה, אולם בשל הצלחתה היא הפכה לקונוונציונאלית ומשומשת, ושוב אינה דורשת תהליך פיענוח המערב אנלוגיה בין שני תחומי משמעות.
מטפורות מתות ניתן להחיות. מאחר שהתכונה האנלוגית (ראו גם Tertium comparationis) מונחת על ידי הקורא מראש, ולא מצוינת במפורש בטקסט או בתמונה עצמם, ניתן להחיות מטפורות מתות באמצעות הוספת תכונה אנלוגית שונה מהמקובל או הרחבת המטפורה מעבר למשמעותה המוגבלת בשפה. במטפורה "שפתיה שושנים", מניח הקורא כי התכונה האנלוגית היא הצבע האדום. אולם זוהי, כאמור, רק הנחה, המתבססת על ראיית המטפורה כביטוי. ניתן להחיות מטפורה זו באמצעות הוספת תכונה משווה אחרת: "שפתיה שושנים דוקרות"; כאן נוספת תכונה אנלוגית שאינה מה שציפה לו הקורא והוא נאלץ לשנות את פרשנותו, ו"להחיות" את המטפורה. המשורר יהודה עמיחי הרבה להחיות מטפורות מתות בשירתו; בשיר 'אל מלא רחמים', למשל, הוא מרחיב את המטפורה המתה של 'מלא רחמים' בכך שהוא מוסיף עליה הסתכלות חיצונית ההופכת את משמעותה ('אלמלא האל מלא רחמים/היו הרחמים בעולם ולא רק בו').
מטפורה שחוקה היא מטפורה שעדיין מפוענחת כמטפורה, אבל נמצאת בשימוש נרחב וכבר אינה מפתיעה ומעוררת פחות עניין. לדוגמה, המטפורה "פיצח את הסוד" היא עדיין מטפורה שמבוססת על אנלוגה בין סוד לאגוז, אבל היא שגורה וידועה. רוב המטפורות השחוקות יהפכו בסופו של דבר למתות. זהו תהליך.
ראו גם
ביקורת תגובת הקורא
Tertium comparationis
אמצעים פיגורטיביים
אנלוגיה
דימוי
מטונימיה
סינסתזיה
סמנטיקה
פרגמטיקה
ג'ורג' לייקוף
פירמידה הפוכה (תקשורת)
לקריאה נוספת
יעקב יגר, מטאפורה דימוי וניב (דיונים בפרקי לשון), הוצאת ספרים מ. ניומן בע"מ, חיפה, תשל"ד (1973)
שמעון זנדבנק, "מזשיר - מדריך לשירה" (ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2002)
גיא דויטשר, "גלגולי לשון, מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם", הוצאת עם עובד, 2007, .
דב לנדאו, ממטפורה ועד סמל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1979.
דב לנדאו, עידונה של שאגה, הוצאת פפירוס, 1990.
אורי פרץ-שרון, איך כותבים פזמון, דימויים ומטפורות 63–68, הוצאת כתיבה נוצרת, 2021, מסת"ב 978-965-599-560-2.
קישורים חיצוניים
עדי צור, מטפורה: מסורת מול חידוש
גיליון "מטפורות" של הירחון "הבטים בהוראת מדעי המחשב" (גיליון ספטמבר 1995) בהוצאת משרד החינוך ומטה המרכז להוראת המדעים.
מרכז למחקר קוגניטיבי על מטפורות
ג'ורג' לייקוף, המטפורות של מלחמת המפרץ (באנגלית)
אברהם טננבוים על המטפורות בדיני המחשבים והאינטרנט, שערי משפט ד(2) עמ' 359–396 (תשס"ו)
הערות שוליים
קטגוריה:טכניקות ספרותיות
קטגוריה:אמצעים רטוריים
קטגוריה:סמנטיקה
קטגוריה:רטוריקה | 2024-07-13T15:08:55 |
מוזיקה מיקרוטונאלית | מוזיקה מיקרוטונאלית היא מוזיקה המשתמשת במרווחי צלילים הקטנים מחצי טון, שהוא המרווח הקטן ביותר במוזיקה המערבית.
מרבית הכלים המוזיקליים בני ימינו מכוונים ומתוכננים ליצור שנים עשר תווים שונים במרווח האוקטבה. במוזיקה מיקרוטונאלית, לעומת זאת, משתמשים במערכות תווים שבהן יותר מ-12 תווים באוקטבה. הדבר יוצר צלילים חדשים לאוזן ומשנה את כללי התאוריה הקלאסית. אפיון נוסף למיקרוטונאליות הוא מערכת צלילים לא שווה, כלומר מערכת תווים שבה המרחק בין כל תו למשנהו אינו שווה למרחק בין שניים אחרים. מערכות כאלו הן בעייתיות יותר, כיוון שהכיוון הלא אחיד של כלי הנגינה מבטל את האפשרות לטרנספוזיציה.
המוזיקה הערבית המשתמשת ברבעי-טונים (ובה עשרים וארבעה תווים באוקטבה) היא דוגמה למוזיקה מיקרוטונאלית. היא מנוגנת בסולמות מקאם. כמו כן, במוזיקת הבלוז נהוג לנגן בכלים המשמשים באופן טבעי לנגינה במרווחים של חצי טון (כגון גיטרה או מפוחית) בצורה שגורמת לצליליהם "להתכופף", כלומר להשתנות תוך כדי נגינה בחלקיקי טון. ניתן לשנות את הצליל בחלקיקי הטון בכלי מיתר, כגון כינור, אולם בקונטרבס קל יותר לשנות את הצליל בחלקיקי הטון, משום ששינוי של חצי טון בקונטרבס צריך מרווח גדול בין האצבעות מאשר בכינור. עם זאת, כיפוף הצלילים במערכת הצלילים הסטנדרטית (12eco) אינו נשמע כמו יצירות הנכתבות על מערכת תווים אחרת.
בניגוד למוזיקה הקלאסית והמודרנית ועוד רבים נוספים כותבי המוזיקה המיקרוטונאלית אינם יכולים לכתוב תווים ולתת להם שמות לפי הדרך המקובלת והמוכרת ולכן מחשבים את המרחקים בין התווים ומודדים אותם ביחידות שונות שהמקובלת מביניהם היא ה-Cent אשר למעשה "מחלקת" את האוקטבה ל-1200 חלקים שווים אשר כל אחד מהם נקרא Cent.
מרבית הכלים המודרניים מתוכננים ומכוונים לספקטרום של 12 תווים שונים במרווח האוקטבה. במוזיקה המודרנית (בניגוד לכיוונים עתיקים יותר או למוזיקה האקוסטית) המרווחים בין כל תו ותו הם שווים אחד לשני ובדיוק ל-100 cent, כך שהאוקטבה מחולקת ל-12 חלקים שווים. מוזיקה מיקרוטונאלית מתאפיינת במערכות תווים בעלי מספר תווים שונה מ-12 ו/או מרווחים בין תווים שאינם חצי טון (100 cent).
ממוזער|500px|מקלדת דמיונית עם אוקטבה המחולקת ל-19 מיקרוטונים
שנים עשר אטיודים מיקרוטונאליים
דוגמה למחקר מוזיקלי מעניין בתחום המיקרוטונאלי היא יצירתו של המלחין איזלי בלקווד (Easley Blackwood) "שנים עשר אטיודים מיקרוטונאליים למדיית מוזיקה אלקטרונית" (Twelve Microtonal Etudes for Electronic Music Media). במבנה שמזכיר את השיטתיות של הפסנתר המושווה של באך, חילק בלקווד את האוקטבה שתים עשרה פעמים לסולמות מיקרוטונאליים שונים, החל משלושה עשר מיקרוטונים ועד לעשרים וארבעה. לכל חלוקה הוא הלחין אטיוד אחד וביצע אותו על סינתיסייזר שגובהי הצלילים של קלידיו תוכנתו לפי הסולמות השונים. בלקווד החליט להתרכז בחקירת הפוטנציאל הטונאלי שבסולמות המיקרוטונאליים השונים ולכן מרבית האטיודים מצטיינים במלודיוּת ובהרמוניוּת גבוהה. הוא הראה שהאוזן המערבית מסוגלת למצוא סולמות מז'וריים, מינוריים ופנטטוניים גם בסולמות מיקרוטונאליים.
דוגמה לרישום סולם מיקרוטונאלי
שם הסולם: סולם צארלינו (Zarlino's scale)
182.404 cents minor whole tone
203.910 cents major whole tone
294.135 cents Pythagorean minor third
315.641 cents minor third
386.314 cents major third
498.045 cents perfect fourth
519.551 cents acute fourth
590.224 cents diatonic tritone
609.776 cents 2nd tritone
680.449 cents grave fifth
701.955 cents perfect fifth
813.686 cents minor sixth
884.359 cents major sixth, BP sixth
905.865 cents Pythagorean major sixth
996.090 cents Pythagorean minor seventh
1017.596 cents just minor seventh, BP seventh
1088.269 cents classic major seventh
1111.731 cents minor diatonic semitone
היסטוריה
קישורים חיצוניים
אתר של קבוצה שמקדמת מערכת צלילים מיקרוטונאלית בת 31 צלילים
קטגוריה:סגנונות מוזיקליים | 2022-11-22T06:36:55 |
מיתולוגיה פינית | ממוזער|250px|שמאל|מבנה העולם לפי המיתולוגיה הפינית
המיתולוגיה הפינית היא המיתולוגיה שהייתה נהוגה בקרב הפגנים הפינים, שחיו בפינלנד. חלקים ממנה מתועדים בקלוולה.
אלים במיתולוגיה הפינית
אוּקוֹ - (נקרא גם פרקלה) פירוש שמו בפינית גזור מהמילה "רעם" והוא אכן אל הרעם והשמים. הוא האלוהות החשובה ביותר במיתולוגיה הפינית. הוא היה קיים לפני כל אלוהות אחרת, ואפילו בסיפור הבריאה אילמטר (האלה הבוראת) קוראת אליו לעזרה. בני האדם פונים אליו גם לעזרה שמחוץ ל"תחומי שיפוטו" כמו ריפוי חולים ושיפור המזל.
אִילְמַטַר - פירוש שמה הוא "בת האוויר". זוהי האלוהות הנשית של האוויר. אמו של ואינמוינן. באחת מהגרסאות של סיפור הבריאה היא מרחפת באוויר חסר-הכל הקדמון, מסתקרנת מהים חסר-הכל הקדמון ובפרץ של סערה מימיו משפריצים עליה והיא מתעברת. כשהיא בהריון היא צפה על פני המים חסרת יכולת לזוז. נקבת עיט המחפשת מקום להטיל בו את ביציה נוחתת על ברכה ומטילה שבע ביצים (תלוי בגרסה, אבל מדובר בשילובים של ביצי זהב/ברזל/כסף). אילמטר מזיזה את רגלה והביצים נשברות. שברי הקליפות הופכים לשמים ולאדמה, החלמונים לירח והשמש, הנקודות שעל קליפות הביצים לנוצות וכוכבים. או אז, אילמטר מתחילה לסדר ולבנות את העולם לכבוד בנה העומד להוולד. מעצבת הרים, שותלת עצים וכיוצא בזה. חלק מהבריאה נעשית בטעות - על ידי דריכה בחול הים יוצרת אילמטר נקיקים תת-מימיים ועל ידי ישיבה היא יוצרת עמקים, לדוגמה.
וַאיְנֶמוֹיְנֵן - אל גיבור אשר עשה מעשים חשובים מאוד כגון גנבת הסמפו (כלי שנוצר על ידי אילמרינן, חרש הברזל, ומייצר באורח פלא כמויות אין-סופיות של דגן, מלח וכסף) מהצפון והמצאת הקנטלה (הנבל הפיני המסורתי. משמש לסיפור הסיפורים וללחישת לחשים - אשר בגרסה הפינית מתבצעים בעיקר על ידי סיפור סיפורים שונים). במהלך הזמן, עם כניסת הנצרות לפינלנד, הפכה דמותו לדמות מכשף זקן ארך-זקן ורב-עצמה. יריבו של יואוקהיינן.
יוֹאוּקַאהַיְינֵן - מכשף צעיר מהצפון אשר העז לקרוא תיגר על ואינמוינן. אחותו, איינו, היא כלתו המיועדת של ואינמוינן אשר ברחה ממנו והפכה לדג.
אַהְטִי - אל ים. בממלכתו חיים יצורים מיתיים תת-מימיים שונים.
אִילְמַרִינֵן - פירוש שמו גזור מהמילה הפינית ל"אוויר". בחלק מהגרסאות של סיפור הבריאה מדובר בחרש/נפח אלוהי אשר רקע את השמים והאדמה. אחראי על הרוחות. דמותו היא עירוב של אל שמים קדמון ודמות אגדית המייצגת את ראשוני חרשי הברזל ההיסטוריים.
טַאפְּיוֹ - אל היערות.
מְיֶלְקִיקִי - אלת החורש. רעייתו של טאפיו.
טוּרְסַאס - מקור שמו הוא במילה עתיקה ל"מים". רוח תת-מימי וידידותי לאדם. לקח חלק בבריאת אלון בראשית הענק.
לוֹהִי - המכשפה הזקנה ועקומת השיניים השולטת בפוהיולה הארץ הגדולה שבצפון. עבורה נוצר הסמפו. בתה היא היפה שבנערות.
אוּנְטַמוֹ - אל השינה והחלומות.
הִיסִי - אל הרוע. לפעמים מתואר ברבים, כאגד של שדונים. מגן על היערות שבהן נעשה פולחן האבות.
טוּאוֹנִי - אל המוות ואדונה של ארץ המתים.
מלבד דמויות חשובות אלה הפינים האמינו, ועדיין מאמינים, ברוחות שונות. החל מרוחות המתים, רוחות מגינות, פיות וגמדים על סוגיהם, רוחות טבע (מכונות לואונוטאר) ושתי רוחות מיוחדות - קאופי ולוליקי הממונים על שני צדיהם של המחליקיים, הימני והשמאלי בהתאמה.
הפינים שימרו חלק נכבד מתרבותם הפגאנית גם לאחר שקבלו עליהם את הנצרות. כך למשל, בפינית המילה "פוקי" משמעותה לחלופין "עז" או כינוי לעג לזקן. ביום ההיפוך של החורף נהגו הפינים הקדמונים לחלק בובות של עזים. לכן, סנטה קלאוס נקרא בפינית יואולופוקי, שיכול להתפרש גם כ"עז חג המולד". מנהג חלוקת העזים השתמר עד ימינו אנו.
ראו גם
קלוולה
לקריאה נוספת
יובל בן-עמי, המיתולוגיה הפינית, הוצאת מפה.
הקלוולה - האפוס המיתולוגי הפיני.
קישורים חיצוניים
* | 2023-09-09T15:28:17 |
לאוס | לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי-סוציאליסטי.
בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.
היסטוריה
ההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטהרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.
במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שהפך לימים ללאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג שוכנע להכריז על עצמאות מצרפת ב־1945, זמן קצר לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946 כבשו כוחות צרפתיים מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.
במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בווייטנאם יסד הנסיך סופהנובונג את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו ("אדמות לאוס") שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לווייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נערכו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.
ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה בשנים 1961–1962, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להישאר נייטרלית, גררה אותה נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה למלחמת וייטנאם (1954–1975). במשך קרוב לעשור נחשבה לאוס כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה לפגוע בכוחות צפון וייטנאם שנעו בנתיב הו צ'י מין, שעבר במזרח לאוס. לא פחות מ-2,000,000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.
זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מווייטנאם, הביא הסכם ויינטיאן (1973), בין המפלגה הקומוניסטית, מפלגת הלאו המהפכנית (LPRP), לבין הממשלה, להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRP בקואליציה החדשה. המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הידרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי ניצחון זה, נכנסו כוחות הפאת'ט לאו לוויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975 ויתר המלך על כס המלוכה במונרכיה החוקתית ו"הרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס" נוסדה. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.
פוליטיקה וממשל
לאוס נשלטת מאז שנת 1975 על ידי המפלגה המהפכנית העממית (Lao People's Revolutionary Party), והיא המפלגה היחידה המותרת בחוק. ראש הממשלה הוא גם חבר בכיר בפוליטביורו של המפלגה, אשר כולל 11 חברים שהם אלה שמחליטים על מדיניות הממשלה, בנוסף על הוועד המרכזי של המפלגה, הכולל 61 חברים. המבנה הפוליטי של המפלגה הושפע רבות מזה של וייטנאם. עם זאת, עקב קבלת החוקה בשנת 1991, כונן בלאוס משטר נשיאותי, ותפקיד הנשיא, שהיה עד אז סמלי בלבד, קיבל סמכויות ביצועיות, והפך דה פקטו לעומד בראש המערכת הפוליטית עקב המוסכמה שיו"ר המפלגה תמיד נבחר כנשיא.
זכויות אדם
לאוס סופגת ביקורת רבה מבחינת יחס השלטון לזכויות אדם וחופש ביטוי, ועל השליטה הקפדנית שמפעיל השלטון על התקשורת ועל האזרחים.
אחת התופעות המזוהות עם נושא זה בלאוס היא תופעת ה"היעלמויות", העלולה לתקוף פעילים חברתיים, ואנשים שמתחו ביקורת על השלטון או נחשדים ברעיונות אופוזיציונרים. הפדרציה הבין-לאומית לזכויות אדם בפריז זיהתה לפחות 12 מקרי היעלמות בין השנים 1999–2016, אולם השפעת התופעה בפועל רחבה בהרבה ממספר המקרים בפועל, מכיוון שההיעלמויות מתרחשות ללא משפט, ללא אזהרה ומבלי להגדיר מראש מהן הפעולות שיגרמו להיעלמויות אלו, כך שטקטיקה שלטונית זו מעודדת את אזרחי לאוס לבצע צנזורה עצמית על חופש הביטוי של עצמם.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|גידולי אורז במחוז לואנג נאם-תה שבצפון לאוס
שמאל|ממוזער|250px|נהר המקונג בדרומה של לאוס
לאוס נמצאת ביבשת אסיה. היא גובלת בווייטנאם, בסין, בקמבודיה, בתאילנד ובמיאנמר (בורמה).
נהר המקונג (4,160 ק"מ אורכו) זורם בה ומהווה חלק גדול מגבולה המערבי (עם תאילנד), וכן ערוץ חשוב לסירות תובלה ותחבורה.
חלקה הצפוני של לאוס הררי ברובו, ושרשרת הררית צרה נוספת מהווה את גבולה המזרחי של המדינה, עם וייטנאם. באזור זה נמצא אגם נונג פא. למעלה ממחצית משטח המדינה מיוער, אך שטח זה מצטמצם בהתמדה מאז שנות השבעים עקב כריתת עצים מאסיבית ושריפת יערות לצורכי חקלאות. בנוסף לעץ, היערות מהווים מקור חשוב של משאבים טבעיים כמו מזון (חיות בר ופירות) ותרופות צמחיות מסורתיות, בעיקר לאוכלוסייה הכפרית המרוחקת מהמקונג.
רק אחוז קטן משטח המדינה ראוי לעיבוד חקלאי, והוא נמצא ברובו באזור עמק המקונג, שבו גם מרוכזת מרבית האוכלוסייה. על פי הערכות, כ-85% מהאוכלוסייה מתפרנסים בעיקר מחקלאות, כאשר הגידול העיקרי הוא אורז.
עיר הבירה ויינטיאן היא גם העיר הגדולה ביותר. היא ממוקמת על עיקול המקונג סמוך לגבול התאילנדי, בעמק רחב למרגלות ההרים הצפוניים. העיר השנייה בגודלה היא לואנג פרבאנג בצפון-מרכז, שאף שימשה כבירה כאשר לאוס הייתה ממלכה (עד 1975). לואנג פרבאנג היא גם מרכז דתי ותרבותי המהווה בנוסף גם יעד תיירותי מרכזי.
מרבית בירות המחוז בצפון לאוס הן עיירות הרריות קטנות בעוד הערים בדרום לאוס צמודות למקונג, והן גדולות ובעלות אופי עירוני מעט יותר.
בדרום לאוס מתרחב נהר המקונג עד לרוחב של כשני קילומטרים, ובמחוז פקסן יש בו המוני איים מאוכלסים בחלקם. אזור זה ידוע כאזור ארבעת-אלפים האיים והוא מהווה מוקד תיירותי מתפתח.
מחוזות
לאוס מחולקת ל-16 מחוזות ואזור עיר הבירה.
דמוגרפיה
לאוס היא אחת המדינות הפחות צפופות בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה של כ-23.4 נפש לקמ"ר. אוכלוסייתה מוערכת ב-7.4 מיליון בני אדם (2020). רוב האוכלוסייה מרוכז לאורך עמקי נהר המקונג ויובליו. בתחום השיפוט ויינטיאן, הכולל את עיר הבירה (שהיא גם העיר הגדולה במדינה) ישבו בשנת 2015 כ-820,940 תושבים.
אוכלוסיית לאוס צעירה. 43% מהתושבים הם בני פחות מ-14, ורק 3% הם מעל גיל 65. הדבר מוסבר בין היתר בתוחלת החיים הנמוכה מאוד – 65.8 שנים בממוצע לכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים של נשים היא 67.4 שנים ושל גברים 64.2 שנים (נתוני שנת 2018).
חלוקה אתנית
לאוס מגוונת מבחינה אתנית: קיימות בה 68 קבוצות אתניות שונות, על פי הכרת הממשל. חלקן של הקבוצות דובר שפות שונות, והשפה הלאית נלמדת כשפה שנייה. מרביתן שבטים קטנים החיים באזורים ההרריים. ממשלת לאוס מחלקת את האוכלוסייה לשלוש קבוצות עיקריות.
הקבוצה האתנית הגדולה ביותר (כ-50% מכלל האוכלוסייה) היא לאו-לום (Lao Loum), המשתייכים לעם הלאו. כראוי לשמם (בני לאוס תושבי השפלה) ניתן למצוא אותם בעיר הבירה ולאורך נהר המקונג. מאמינים שחלקם הגדול הם צאצאי גל הגירה מאזור סין שהתרחש באלף הראשון לספירה. מבחינה אתנית הם קרובים מאוד לבני תאילנד.
הקבוצה השנייה בגודלה היא הלאו-טונג (Lao-Theung, מילולית: תושבי מרכז הארץ) שמוצאם מון-קמרי (בדומה לתושבי קמבודיה ווייטנאם). יש הטוענים כי הם היו תושביו המקוריים של עמק המקונג באזור, ונדחקו לאזורים ההרריים במזרח עם הגירת והתיישבות בני הלאו-לום. קבוצה זו מורכבת מבני שבטים רבים ושונים זה מזה, חלקם מקיימים אורח חיים מסורתי עתיק.
קבוצת הלאו-סונג היא קבוצה נוספת החיה בהרים ומורכבת ממספר גדול של שבטים, ביניהם שבט האקה (akha) היושב גם בדרום סין ובתאילנד, שבט היאו (yao) ועוד רבים. מדובר בקבוצות שהיגרו ממקומות שונים (בעיקר דרום-סין). חלק מהקבוצות קרובות זו לזו בתרבותן ובדתן.
דת
הדת הגדולה במדינה היא בודהיזם טהרוואדה – כאשר 66% מהאוכלוסייה מאמינים בדת זו. ישנם אחוזים בודדים של נוצרים, יהודים ומוסלמים במדינה.
כלכלה ותיירות
עד סוף המאה העשרים סבלה לאוס מפיגור כלכלי חמור, מבצורת, מתת תזונה וממחלות נגיפיות. הדרכים בלאוס היו ברובן דרכי עפר או דרכים משובשות ופגועות, וכלי התחבורה הבולט במאה העשרים היה מעבורת. הפיגור הטכנולוגי שאפיין את המדינה נבע בין השאר מחוסר במחצבים וממוצא לים, ותרמה לו גם מלחמת וייטנאם, בה הופצצה המדינה וניזוקה קשות.
מתחילת המאה עשרים ואחת, חל שיפור ניכר ברמת החיים – הערים הגדולות חוברו לרשת כבישים (אף שאלה עדיין סובלים מתחזוקה לקויה), סובסדו בתי הספר, ורוב הכפרים חוברו לרשת החשמל. עם זאת, מרבית תושבי לאוס (כ-80%) הם כפריים המתפרנסים מחקלאות. כלכלתה מתבססת על שיתוף הפעולה הכלכלי עם שכנותיה תאילנד, וייטנאם וסין.
בראשית המאה ה-21 גם נבנו על נהר המקונג מספר תחנות גדולות ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית. כך, ב, עיקר כלכלתה של לאוס התבססה על אספקת חשמל לשכנתה תאילנד, בזכות אותן תחנות הידרואלקטריות לאורך חלק מהנהרות הרבים בלאוס.
ענפי התעשייה העיקריים הם אורז, טבק, קפה, מכרות בדיל ונחושת, עץ לתעשייה ואופיום.
ענף התיירות התפתח מאוד בלאוס בעשורים האחרונים. אם בשנת 1990 ביקרו במדינה כ-80 אלף תיירים, בשנת 2010 היקף התיירים הגיע ל-1.8 מיליון. אחד מכל 11 מועסקים במדינה עובד בתחום התיירות. מרכזי התיירות העיקריים במדינה הם הערים ואנג ויינג, לואנג פרבאנג וסביבתה, והאזור בדרום המדינה המכונה "ארבעת-אלפי האיים".
ראו גם
משולש הזהב
קישורים חיצוניים
אורגות בחצר האדומה, כתבה על פרנסת נשים בויינטיין, באתר מסע אחר
עינב ברזני, מסע בצפון לאוס, באתר zcp.co.il
זהר כרמי, אין מה למהר, באתר את, 27 בדצמבר 2015
, אוגוסט 2016
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות ללא מוצא לים
קטגוריה:מדינות החברות באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה
לאוס | 2024-09-26T07:31:33 |
ריגול תעשייתי | ריגול תעשייתי הוא איסוף מידע סודי על מוצרים ותהליכי עבודה של מתחרים, כחלק הלא לגיטימי של פעילות המודיעין העסקי. ריגול תעשייתי יכול להיות ברמה פרטית או אף ברמה בינלאומית. נוהגים להשתמש בביטוי זה גם לאיסוף מידע סודי על דרך פעולתם של ארגונים לא תעשייתיים.
שיטות הריגול התעשייתי
השיטות המשמשות בריגול תעשייתי דומות ביסודן לאלה המשמשות בריגול למטרות צבאיות. הפעלת שיטות כאלה במסגרת אזרחית - מהווה על פי רוב שיטות המשפט המודרניות עבירה פלילית. בין השיטות הנקוטות נמצאת האזנת הסתר, צילום בסתר, מעקב, גנבת מסמכים ותוכניות ייצור, גנבת דואר, מתן שוחד לעובדים, האזנה למערכות המחשב, גנבת מחשבים ואמצעי אחסנה.
מעקב על מחשבים ורשתות
בשל מרכזיותו של המחשב בפעילות העסקית התפתחה מערכת ריגול תעשייתי הממוקדת במחשבים. חלק משיטות הריגול הן גנבה רגילה של אמצעי אחסנה וגיבוי המכילים מידע על היריב. שיטות ריגול ממוחשב אחרות מתוחכמות יותר, ומשתמשות בטכנולוגיות חומרה ותוכנה. שיטות אלה מאפשרות האזנה לתקשורת המחשבים וכן העברה חשאית של מידע תוך שימוש ברשת האינטרנט. שיטה נפוצה בתחום זה היא החדרת תוכנות סוס טרויאני למחשבי היריב. התוכנה שהוחדרה מאפשרת קריאת קבצים ושידורם ליעד כלשהו תוך שימוש בתשתית האינטרנט. בשנת 2005 התפוצצה בישראל פרשת הסוס הטרויאני, שבמהלכה התגלו תוכנות סוס טרויאני במחשבי חברות מובילות ומרכזיות במשק הישראלי.
קישורים חיצוניים
ריגול תעשייתי, באתר משטרת ישראל
דף הסבר איך לזהות ריגול תעשייתי
קטגוריה:מידע
קטגוריה:ביון
קטגוריה:מודיעין עסקי | 2024-06-25T12:39:14 |
העסק הביש | הָעֵסֶק הַבִּיש הוא כינוי שניתן לאחר מעשה לפעולת טרור במסווה (דגל כוזב), שישראל ביצעה במצרים בשנות ה-50 של המאה ה-20. הפעולה הוסוותה כך שיתקבל הרושם כאילו בוצעה על ידי ארגון טרור מצרי. בעת תכנון הפעולה היא כונתה "מבצע סוזאנה". במבצע גויסה חוליה של יהודים מצרים על ידי אגף המודיעין של צה"ל על מנת להטמין פצצות בתוך מצרים. הפצצות תוכננו להיטמן במטרות אזרחיות בבעלות אמריקאית ובריטית: בתי קולנוע, ספריות ומרכזי חינוך אמריקאים במטרה ליצור חוסר יציבות, שיגרום לממשל הבריטי להמשיך לשלוט עם צבאו סביב תעלת סואץ. המבצע נכשל ועלה בחייהם של ארבעה אנשים, שניים שהתאבדו בעקבות העינויים בחקירותיהם ושניים שהוצאו להורג במצרים.
עקב חשאיות המבצע לא דובר עליו במפורש, אלא רק בכינוי הקוד "העסק הביש". כישלון המבצע עמד על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות והביא לשורת משברים פוליטיים בישראל, שזכו לכינוי הכולל "פרשת לָבוֹן", שהיה אז שר הביטחון, או בקיצור "הפרשה".
חוליית הריגול ותפיסתה –"העסק הביש"
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הכשיר והפעיל המודיעין הצבאי הישראלי, לימים אמ"ן, חוליית ריגול במצרים, מקרב יהודים מקומיים. החוליה פעלה במסגרת יחידה 131, שיועדה לפעולות ריגול במדינות ערב. את החוליה הקים שליח המודיעין אברהם דר, שהגיע למצרים באפריל 1951 במטרה לגייס צעירים מתוך תנועות נוער ציוניות במצרים. דר חזר לישראל לאחר ארבעה חודשים, והפיקוד על החוליה נמסר לסא"ל מרדכי בנצור, מפקד יחידה 131. לדברי דר, מטרת הקמת הרשת הייתה הפלת משטרו של פארוק, מלך מצרים, שהיה עוין לישראל, במטרה להעלות משטר שיהיה נוח יותר לישראל ומתוך מחשבה שהדבר ישרת גם את מצרים. הרשת המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצרים. בפרק הזמן שמאז הקמתה ועד להפעלתה, הייתה מרביתה של הרשת "רדומה", כיתר הרשתות של יחידה 131, שיועדו להפעלה בעת מלחמה כוללת, ואנשיה אף הגיעו לאימונים במדינת ישראל. במאי 1954 הטיל מרדכי בנצור את הפעלת הרשת על אברי אלעד, שגויס בספטמבר 1952, והחל בתפקידו במצרים בסוף יוני 1954.
שיחות שהתנהלו בין מצרים לבריטניה, בתחילת שנות ה-50, על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, גרמו לדאגה בישראל. מודיעין צה"ל העלה רעיון לחבל בחשאי במתקנים מערביים במצרים, כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על ידי מחתרת לאומנית מצרית, ובכך לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים. לביצוע פעולות החבלה הפעיל המודיעין הישראלי את החוליה של אברי אלעד, שהורה לאנשיו להתחיל בפעולות חבלה. ב-2 ביולי 1954 בוצעה הפעולה הראשונה: אנשי הקבוצה הטמינו מטען חבלה קטן בתא דואר באלכסנדריה, וגרמו לשריפתו. ב-14 בחודש בוצעה הפעולה השנייה: מטענים מתלקחים הונחו בספריות האמריקאיות בקהיר ובאלכסנדריה וגרמו לשריפות. הפעולה השלישית תוזמנה ל-23 ביולי, יום השנה למהפכת הקצינים, וכוונה נגד בתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה. פעולה זו נכשלה על מדרגות קולנוע "ריו", כאשר מטען תבערה התלקח בטרם עת בכיסו של פיליפ נתנזון, שנעצר במקום. באף אחד מהמקרים לא גבו פעולות החבלה הללו קורבנות בנפש.
מכיוון שהמידור בקבוצה לקה בחסר, נעצרו בזה אחר זה חברי התא מאלכסנדריה, ואחריהם גם אנשי התא הקהירי. כל חברי החוליה נלכדו בחודש אחד, יולי 1954, והועמדו לדין (ולכן כונו בישראל בשם "נידוני קהיר"). היחיד שלא נעצר היה אברי אלעד, שהצליח להתחמק ממצרים על גבי ספינה לאירופה. עצור נוסף, מאיר מקס בינט, שהמצרים טענו שהיה ראש החוליה, היה למעשה איש מודיעין ישראלי שפעל במצרים בנפרד מאנשי החוליה, וכנראה נתבקש רק להעביר כסף לאנשיה. לאחר חמישה חודשים של עינויים וחקירות, התאבד בינט בכלא המצרי ב-21 בדצמבר 1954.
חברי החוליה נשפטו בבית דין צבאי מצרי. המשפט החל ב-11 בדצמבר 1954. אב בית הדין היה יוסוף דיגווי, אשר מונה כשנתיים לאחר מכן, ב-1956, למושל רצועת עזה, במקום הגנרל עגרודי, ונפל בשבי ישראל במבצע קדש.
ב-27 בינואר 1955 ניתנו פסקי הדין הבאים:
ראשי החוליות, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה ב-31 בינואר.
יוסף קרמונה נמצא הרוג במהלך החזקתו במעצר המצרי. לא ברור אם התאבד, או נרצח במהלך העינויים.
ויקטור לוי ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם.
מרסל ניניו ורוברט דסה נידונו למאסר של 15 שנה. עונש המאסר על מרסל ניניו היה העונש החמור ביותר שהוטל על אישה במצרים עד אז.
מאיר זעפרן (זפרן) ומאיר מיוחס נידונו למאסר של 7 שנים.
אלי נעים וצזאר כהן זוכו.
הצנזורה הצבאית בישראל הטילה איפול כבד על פרסום פרטי "העסק הביש", ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות לנושא זה במילות קוד וברמזים בלבד. במרוצת השנים התפרסמו שמות הקוד של גיבורי הפרשה והתבררה זהותם של בעלי הכינויים:
"הקצין הגבוה" – חיים הרצוג.
"הקצין הבכיר" – בנימין גיבלי.
"קצין המילואים" – מרדכי בנצור.
"הגבר" – יוסי הראל.
"המזכירה" – דליה כרמל.
"האדם השלישי" – אברי אלעד.
אפילו בשנת 1967, 13 שנים לאחר האירוע, תיארה אותו האנציקלופדיה העברית במילים הסתומות: "פעולה ביטחונית, מפוקפקת מבחינה מדינית ומוסרית, שנערכה בצורה כושלת בקיץ 1954 בחו"ל ושעלתה בחייהם של כמה יהודים, גרמה נזק מדיני לישראל ופגמה בכבודה". לדברי עורך האנציקלופדיה, ישעיהו ליבוביץ, הצנזורה הפעילה לחץ על האנציקלופדיה בעניין תוכנו של ערך זה. סגן שר הביטחון, צבי דינשטיין, הכחיש דברים אלה, וטען שהצנזורה הביאה לתיקונה של מילה אחת בלבד.
תוצאות בזירה המדינית-מפלגתית והממשלתית – "הפרשה"
שמאל|ממוזער|200px|פנחס לבון
ועדת השניים
בעת הפרשה בשנת 1954, ראש הממשלה משה שרת לא היה מעורב בפעילות הזו ולא ידע עליה אף זמן מה אחרי הכישלון והמעצרים, בעוד שהרמטכ"ל, משה דיין, הצליח להתחמק מקישור אליה כי שהה בחו"ל בתקופת הפעולות. הראשון שניסה לברר מי אחראי לתסבוכת זו היה שרת, שהקים לשם כך ועדת שניים, ועדת אולשן-דורי, שכללה את נשיא בית המשפט העליון, יצחק אולשן, ואת הרמטכ"ל לשעבר, יעקב דורי. הוועדה, שהוקמה ופעלה בסודיות, לא הצליחה לרדת לשורש העניין, וכתבה במסקנותיה שהוגשו לשרת ב־12 בינואר 1955: "לא שוכנענו למעלה מכל ספק המתקבל על הדעת כי ראש אמ"ן לא קיבל את ההוראה משר הביטחון פנחס לבון, עם זאת, איננו בטוחים שלבון אמנם נתן את ההוראות המיוחסות לו".
מסקנות הוועדה הובילו למבוי סתום. לבון, אשר טען שקציני צה"ל עשו יד אחת בוועדה כדי להפלילו, דרש מראש הממשלה שרת את פיטורי ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, ומנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, כתנאי להישארותו בתפקיד שר הביטחון. שרת, אשר אמנם קיבל את מסקנת התיקו של הוועדה, עדיין ראה בלבון הגורם לפרשה, גם אם לא הגורם הישיר לה, סירב לערוך כל חילופי-גברי בצבא ובמשרד הביטחון, כדי שלא יתפרש כלפי חוץ כהודאה של מדינת ישראל באחריותה למעשים במצרים, ובעצה אחת עם השרים גולדה מאיר, לוי אשכול וזלמן ארן דרשו מלבון להישאר בתפקידו זמן מה ללא תנאים. שרת כתב על כך ביומנו:
סיבה נוספת לדרישה שלבון יישאר בתפקידו הייתה שלא נמצא אדם מתאים להחליפו בתפקיד. שרת, שכבר כיהן כשר החוץ בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, לא חשב שיוכל להקדיש זמן מספיק לתפקיד, וכך גם אשכול שכיהן כשר האוצר. התפקיד הוצע לסגן שר הביטחון לשעבר שאול אביגור, גיסו של משה שרת, ולרמטכ"ל לשעבר, יעקב דורי, אך שניהם סירבו. במהלך התקופה הוצע התפקיד על ידי מתווכים כיצחק נבון ונחמיה ארגוב לראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, דוד בן-גוריון, במקום מושבו בשדה בוקר, וב־17 בפברואר הוא הסכים למינוי. באותו יום מסר פנחס לבון את התפטרותו, כאשר הסיבה הרשמית להתפטרותו הייתה "בשל תביעות שונות מצד לבון לשינויים שונים במערכת הביטחון אשר לא נתקבלו על ידי שרת".
המשורר נתן אלתרמן כתב שיר על הנושא, שהודפס ב"טור השביעי" בעיתון "דבר" ב-11 בפברואר 1955, לאחר שאושר לפרסום על ידי הצנזורה. המשורר שואל "אם היה זה ראוי ונחוץ" ו"אם אמנם עלינו ליתן את הדין על מידת קלות־יד ומידת קלות־ראש שצימחו את הסבך המופרך־המדהים" ומסיים בדרישה ל"מסקנה מעשית".
האדם השלישי
אברי אלעד, מפעילן הישראלי של החוליות במצרים, שכונה "האדם השלישי", הגיע לישראל אחרי שנותר שבועיים במצרים בלא שנעצר. תחילה נחשב לגיבור, אך בשנת 1958 בעת ששהה בחו"ל גברו החשדות שפעל כסוכן כפול, והוא שהסגיר את אנשיו למצרים. הוא פותה לחזור לארץ, נעצר, נחקר והועמד למשפט בדלתיים סגורות. במהלך משפטו, טען שבצה"ל זויפו מסמכים, וניתנו עדויות שקר במטרה לטייח את האחריות לעסק הביש. טענה זו החלה ויכוח פוליטי נוקב בשאלת האחריות לפעולה זו, ויכוח שזכה לכינוי – "הפרשה", ולאחר מכן "פרשת לבון". השאלה שייצגה ויכוח זה במלוא עוזו הייתה "מי נתן את ההוראה?".
לאחר התפטרותו של לבון בתחילת פברואר 1955, מונה בן-גוריון לשר הביטחון במקומו, וב-21 בפברואר נבחר מחדש גם לתפקיד ראש הממשלה. בספרו "דברים כהווייתם" כתב בן-גוריון:
20 שנה מאוחר יותר, בשנת 1975 פורסמה בעיתון המצרי אל-אהראם הטענה שאלעד, או בשמו המקורי אברהם זיידנברג, פעל כסוכן כפול. עם השנים נאספו עדויות רבות לגבי עברו המפוקפק לכאורה של אלעד, כולל בידוי פרטים מעברו, ופעילותו כגנב כפייתי ונוכל לאורך השנים. התברר שאלעד הודח מקצונה ופיקוד מספר פעמים בצבא הבריטי בפלמ"ח ובצה"ל, ואף נכלא לא פעם בעוון התנהגותו הפלילית.
ועדת כהן
עתה בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, בן-גוריון דרש מהרמטכ"ל חיים לסקוב להקים ועדת חקירה צבאית בעניין זיוף המסמכים ו"האדם השלישי", שהיה קשור ב"עסק הביש". בראש הוועדה, שהוקמה בעת שהותו של לבון בחו"ל, עמד שופט בית המשפט העליון חיים כהן. לבון, על ידי מזכירו, ביקש מבן-גוריון את ביטולה.
בשובו לישראל, נפגש לבון עם בן-גוריון ביום 26 בספטמבר 1960, ודרש את טיהור שמו מן האחריות ל"עסק הביש". בן-גוריון סירב ואמר לו: "פנחס, אני לא פסלתי אותך, אבל אני איני שופט, ואיני יכול לזכות אותך". לבון פירש זאת כהתחמקות, ותקף בחריפות את שמעון פרס, שהיה מנכ"ל משרד הביטחון בתקופת "העסק הביש", ואת מי שהוזכר רק בכינוי "הקצין הבכיר", בנימין גיבלי, שעמד בראש אגף המודיעין של צה"ל, אשר טען שקיבל את ההוראה, בעל פה, משר הביטחון לבון.
ועדת הבירור שמינה הרמטכ"ל חיזקה בממצאיה את טענותיו של לבון אך לא הגיעה למסקנה חד-משמעית, ובכל מקרה בן-גוריון דחה את ממצאי הוועדה.
ועדת החוץ והביטחון
לבון החליט לפנות לוועדת החוץ והביטחון. ב-4 באוקטובר העיד בפניה ומתח ביקורת על בן-גוריון. כשנודע לבן-גוריון תוכן עדותו, הפך הקרע הסמוי ביניהם לריב קשה. לבון העיד בארבע ישיבות של הוועדה: ב-4, 10, 17 ו-20 באוקטובר. הוא גולל בהן את גרסתו ל"עסק הביש" ודחה את ההצעה לחקירה משפטית. בין היתר, אף איים: "יש לי חומר שלא הראיתי לאיש, ואני לא מתכוון להראותו. אם יגיעו מים עד נפש, ייתכן שלא תהיה לי ברירה". הוא סירב לספר כיצד הגיע אליו החומר. דיוני הוועדה היו אמנם סודיים, אולם דיווחים מדבריו פורסמו בעיתונים וחוללו רעידת אדמה פוליטית. דיווחים אלה היו מצונזרים וכללו שמות-צופן מוסכמים. הציבור הרחב לא יכול היה להבין על איזו פרשה מדובר, אולם הבין כי מדובר בשבר גדול בצמרת מפלגת השלטון. מאיר יערי ויוחנן בדר כינו את פרשת לבון "דרייפוסיאדה" ובכך דימו את הפרשה לקנוניה האנטישמית בפרשת דרייפוס. הנהגת מפא"י החליטה לעשות כל שביכולתה כדי להוציא את הטיפול בפרשה מידי הוועדה ולהשתיק את הפרשה, אולם בן-גוריון החליט לנטוש את עמדתו הנייטרלית ולצאת למאבק גלוי נגד לבון.
ועדת השבעה
באוקטובר 1960 הגיעו הדברים לידי כך שבן-גוריון סבר כי יש לחקור את הפרשה באמצעות ועדת חקירה משפטית, בעוד שצמרת מפא"י ביקשה לסיים את הדיון בפרשה.
אשכול חתר לפשרה, על פיה העניין יסתיים בלי שחקירתו תמצה את פוטנציאל ההרס שלה. בן-גוריון, מצדו, היה נחוש למצות את החקירה עד תום. שתדלנותו של אשכול הביאה להקמת "ועדת השבעה" – ועדה של שבעה שרים מכל מפלגות הקואליציה. הוועדה כללה את שר המשפטים פנחס רוזן, נציג המפלגה הפרוגרסיבית שכיהן כיו"ר הוועדה, ואת השרים לוי אשכול ובכור-שלום שטרית נציגי מפא"י, ישראל ברזילי נציג מפ"ם, יצחק בן-אהרן נציג אחדות העבודה, משה חיים שפירא נציג המפד"ל ובנימין מינץ נציג פועלי אגודת ישראל. בן-גוריון נמנע מלהגיע לישיבת הממשלה שבה הוחלט על הקמת הוועדה, אך קיבל את עצם הקמתה, אולם לא הכיר בסמכותה כוועדת חקירה שמתפקידה לקבוע עובדות בדבר זכאותם או אי-זכאותם של לבון או של בנימין גיבלי.
הוועדה התחילה את דיוניה ב-3 בנובמבר 1960 והגישה את מסקנותיה ב-25 בדצמבר, שבהן נקבע פה-אחד שלבון לא נתן את ההוראה, ואף לא ידע על הפעולה במצרים. אלו הסתמכו, בין היתר, על הודאת המזכירה דליה כרמל כי זייפה מסמך המזכה את ראש אמ"ן גיבלי ומטיל את האשמה על פנחס לבון, וזיכו את לבון מכל אשמה. על פי הסופר שבתי טבת בספרו "עונת הגז", חילוקי הדעות בין אשכול ובין בן-גוריון בעניין זה נבעו מפערי מידע: דליה כרמל הייתה באותו הזמן בקשר קרוב עם אשכול, וסיפרה לו כי אכן זייפה את המסמך לדרישת גיבלי (בוועדה טענה כי זייפה את המסמך, אך בחקירת המשטרה לאחר מכן חזרה בה), וכך היה אשכול משוכנע כי גיבלי פעל מאחורי גבו של לבון. בן-גוריון – שאשכול לא גילה לו את המקור שלפיו קבע את עמדתו – טען כי אין לחייב אדם או לזכותו שלא על פי הליך משפטי או ועדת חקירה משפטית.
אי קבלת מסקנות ועדת השבעה התפרשה על ידי רבים כהטלת דופי בשבעת השרים (ובראשם אשכול) אשר ישבו בוועדה, דבר שהיה עלול להביא לסופם הפוליטי של שרים אלו, רובם בני "דור הביניים" במפא"י.
בן-גוריון, שלא הכיר עקרונית בסמכותה של ועדת פוליטיקאים לחרוץ דין אדם לשבט או לחסד, לא קיבל ממילא את מסקנות ועדת השבעה, וב-31 בינואר 1961, לאחר חודש רצוף סכסוכים ועימותים, הגיש את התפטרותו לנשיא המדינה, אך נותר בכהונתו עד 1963.
ועדה משפטית
בן-גוריון לא הסכים לכך שוועדת שרים תיתן זיכוי לשר, ודרש שקביעה כזו תיעשה על ידי ועדה משפטית. הוא דרש שלבון יודח מהזירה הפוליטית עד לבירור עניינו, ושקביעת ועדת אולשן-דורי אשר פסקה על תיקו (אי-הכרעה הנובע מחוסר מידע) תישאר בינתיים על כנה.
בציבור נוצר הרושם כאילו בן-גוריון ראה בלבון אויב אישי, ורדף אותו.
מרכז מפא"י שהתבקש להכריע בסכסוך זה, קיבל את דרישתו של בן-גוריון, וביום שבת 4 בפברואר 1961 הודח לבון מתפקיד מזכ"ל ההסתדרות, ומחק את לבון מרשימת מועמדי המפלגה לכנסת. בן-גוריון אמנם היה הדורש העיקרי להדחת לבון, אך הצעת הפשרה של שר האוצר לוי אשכול גם היא כללה את הדחתו מתפקידים פוליטיים ומן המפלגה. כפי הנראה ההדחה לא הייתה יוצאת אל הפועל ללא שיתוף פעולה בין השניים.
פרסום ראשון בציבור
בספטמבר 1960 שתל אורי אבנרי, בשבועונו "העולם הזה", את הרמז הראשון על פרטי ״הפרשה״, באמצעות חלוקת אחד העמודים בשבועון לשניים, בניגוד לכללי העימוד המקובלים. בחציו האחד דווח בהתפתחויות בפרשת לבון, וחציו האחר הוקדש למשפט שהתנהל בקהיר שש שנים קודם לכן ב-1954 נגד צעירים יהודים שנאשמו בפעולות חבלה. שתי הכתבות הוגשו לצנזורה בנפרד ואושרו. בעמוד המודפס לא נוצר שום קשר גלוי בין השתיים, אבל צורת העמוד הייתה שונה כל כך מהרגיל שהקוראים חדי העין הבחינו מייד ברמז החבוי.
במרץ 1964 המשיך אורי אבנרי לפרסם פרטים על ״הפרשה״ באמצעות סיפור מתח בדיוני לכאורה שנקרא בשם "פרשת אלכסיס" ובו תיאור מאבק מודיעיני בין יוון לטורקיה, שדמויותיו ועלילתו תאמו את עובדות הפרשה והאישים שנטלו בה חלק.
בירור פנימי במפא"י
דרישתו של בן-גוריון לוועדת חקירה משפטית והתנגדותו העקרונית לתעודת זיכוי הניתנת לפוליטיקאי על ידי ועדת פוליטיקאים, לא הייתה מובנת לציבור באותה עת ו"הפרשה" (או, כפי שכונתה, "פרשת לבון") פגעה ביוקרתו של דוד בן-גוריון, וכנראה, הייתה בין הגורמים שהניעו אותו להתפטר מראשות הממשלה, בשנת 1963, תוך שהוא מדגיש שהתפטרותו היא "בשל סיבות אישיות שאינן קשורות לשום בעיה ממלכתית". הוא המשיך להיאבק על דעותיו, ובפרט תקף את יורשו, שנבחר לתפקיד על-פי המלצתו, לוי אשכול.
באוקטובר 1964 שב בן-גוריון והעלה את נושא "הפרשה" בפני ראש הממשלה אשכול, זאת על סמך בדיקתם של העיתונאי חגי אשד והמשפטנים אהרן חטר-ישי ויצחק טוניק, כי ועדת השבעה עיוותה את הדין. חמוש בדו"ח המשפטנים, פנה בן-גוריון בתחילה לאשכול, ולאחר מכן לשר המשפטים דב יוסף, בדרישה כי יחקרו הן את השאלה "מי נתן את ההוראה" והן את "ועדת השבעה". אשכול, שהיה הרוח החיה מאחורי כינוס "ועדת השבעה", לא הסכים לכך. הוא ידע מידידתו דליה כרמל כי המסמך המזכה את גיבלי מזויף, אך לא יכול היה לספר על כך לבן-גוריון. בשיחה עם בן-גוריון רמז כי "אחד מסר לו סוד, שהוא משנה כל הדבר", ובן-גוריון מצדו סבר כי "אם רק הוא שמע סוד – אינו קיים בשביל העולם". על אשכול הופעלו לחצים כבדים לכנס ועדה משפטית כזו.
לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה משה בן זאב חיווה דעתו כי ועדת השבעה קיבלה על עצמה לקבוע עובדות בעניין שנוי במחלוקת מבלי שיהיה לה מעמד שיפוטי המוכר בחוק, וכי חוות דעתה אינה בעלת ערך מעבר להבעת דעתם האישית של השרים שהרכיבו אותה, החל בן-גוריון במאמצים לכנס את מרכז מפא"י על מנת שיחליט על חידוש החקירה. משראה אשכול כי נראה שמרכז המפלגה יחליט על חידוש החקירה, נקט בצעד דרמטי, וב-15 בדצמבר 1964 הודיע על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, שכן אינו חופשי להחליט ברצונו בעניין ממלכתי, הוא הקמת ועדת חקירה משפטית.
ההתפטרות טרפה את קלפיו של בן-גוריון; עתה סירב בן-גוריון להופיע בפני מרכז המפלגה שכן "לא אשחית דברי על אוזן לא שומעת". שרי מפא"י ראו כי הם נדרשים לבחור בין עמדתו של בן-גוריון, שהיא בבחינת "ייקוב הדין את ההר", לבין עמדתו של אשכול; רובם בחרו באשכול.
עתה נותר לבן-גוריון רק פורום אחד שבפניו יכול היה להביא את עניינו – ועידת מפא"י שהתכנסה בפברואר 1965. כבר עם כינוס הוועידה התברר כי אנשי בן-גוריון הם במיעוט, ואילו אנשי אשכול הם הרוב. מאמציו של "ממליך המלכים" במפלגת העבודה, שרגא נצר, להביא לכדי פשרה בין הנִצים, נתקלו בחומה של סירוב מטעם אנשי הרוב, שראו הזדמנות להסיט מדרכם את מתנגדיהם. בפגישה דרמטית במלון שרתון בתל אביב עשה אף נשיא המדינה זלמן שזר מאמץ להביא לפיוס בין אשכול ובין בן-גוריון, אך נכשל בכך.
בוועידה עצמה נשאו אישים מרכזיים במפלגה דברים חריפים ביותר כנגד בן-גוריון. משה שרת, אשר היה על ערש דווי, הגיע על כיסא גלגלים, ונשא נאום חריף נגד המנהיג בן ה-79. בסיום הנאום נשקה לו גולדה מאיר על מצחו, ולאחר מכן נשאה נאום חריף עוד יותר. בסיומה של הוועידה נשא אשכול נאום שבו קרא להפסיק את העיסוק ב"פרשה" ולהקים את המערך החדש (המערך הראשון). הוא קרא לבן-גוריון – "תן לי אשראי!"{{הערה|לוי אשכול: ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו, גנזך המדינה, 2002, עמ' 454, 462}} בסיום הוועידה הצביעו רוב הצירים כנגד הצעותיו של בן-גוריון.
בעקבות חילופי הדברים בין בן-גוריון ובין אשכול העלה חבר הכנסת מנחם בגין הצעה, שנועדה לנגח את שני האישים, שלפיה תוקם ועדת חקירה ממלכתית "לחקור הדברים שלא בסדר אצל ראש הממשלה הראשון, לפי דבריו של ראש הממשלה הנוכחי".
ב-3 ביוני 1965 העמיד בן-גוריון את עצמו כמועמד המפלגה לראשות הממשלה, אך מרכז מפא"י בחר ברוב גדול דווקא את אשכול. ב-29 ביוני, לאחר ישיבה שהתקיימה בביתו של בן-גוריון, קמה מפלגה חדשה ושמה רשימת פועלי ישראל (רפ"י). העילה המרכזית לפרישה הייתה "הפרשה", אך זו לא עניינה עוד את רובו המכריע של הציבור הישראלי, ונראה היה לציבור, פרט לבן-גוריון ולתומכיו, כי העיסוק בה מיותר וכי זמנה עבר.
לאחר מעשה
ועדה מיוחדת של הכנסת דנה אף היא בפרשה ובין היתר קיימה ישיבותיה בבניין לשכת יו"ר הכנסת בקריה בתל אביב.
האירוע הוביל לכרסום מעמדו הציבורי של בן-גוריון, שמעשיו נתפסו כקפריזיים ונקמניים. כמו כן, מספר עיתונאים ראו ב"מהפך", הבחירות שבהן עלה הימין לראשונה לשלטון, תוצאה מאוחרת של "העסק הביש". לדברי אברהם שוויצר, המחלוקות הפנימיות שקרעו את מפא"י סימלו את ראשית הסוף של המפלגה; "המהפך בא באיחור של שבע-עשרה שנים". על פי ניתוחו של יחיעם ויץ, ניתן לראות בפרשה הקו המבחין בין עידן ראשית מדינה, לתקופה חדשה בתולדותיה, "בוגר[ת] וספקני[ת] יותר". ניתן לראות זאת בתחום הביטחון: מעתה הרשה לעצמו הציבור לבקר את הצבא ואת מערכת הביטחון. הביקורת התבטאה גם ביד חופשית יותר שניתנה לביקורת העיתונאית על הממסד, וכתוצאה מכך גם בכוחה של העיתונות הכתובה. לבסוף גם מעמדם של האינטלקטואלים, שנקטו עמדה ביקורתית יותר כלפי השלטון, התחזק.
לאורך שנים רבות הצהיר בנימין גיבלי כי יפרסם את גרסתו בספר והוא אף שכר לשם כך את שירותיו של הסופר אריה קרישק. עד מותו של גיבלי, בקיץ 2008, לא פורסם כתב-היד. על פי פרסומים בתקשורת, גיבלי טען כי משה דיין היה שותף במתן "ההוראה" ובטיוחה.בדצמבר 2022 פרסם "ידיעות אחרונות" בהרחבה ובמוסף מיוחד קטעים נבחרים מהביוגרפיה הגנוזה של קרישק.
ספרו של אברי אלעד יצא ב-1976 באנגלית בשם "The Decline of Honor" ובעברית בשם "האדם השלישי".
במישור המשפטי-צבאי, הפרשה הציפה מספר סוגיות שלא זכו להתייחסות משמעותית קודם לכן:
מהם גבולות הסמכות של שר הביטחון "הממונה על ביצוע הפקודה" כלפי הרמטכ"ל וכלפי הממשלה וראש הממשלה?
האם שר הביטחון יכול לקיים קשר ישיר עם קצין בכיר בעניין ביטחוני, ללא ידיעת/מעורבות הרמטכ"ל?
האם שר הביטחון רשאי להורות על ביצוע תוכנית מסוג זה ללא אישור הממשלה או ראש הממשלה?
גורל חברי החוליה
250px|ממוזער|שמאל|קבלת פנים בבית נשיא המדינה, זלמן שזר, לפדויי שבי ממצרים, 1968. בתמונה, מימין לשמאל: רוברט דסה, פיליפ נתנזון, מרסל ניניו, השליש הצבאי של הנשיא, זלמן שזר
"האדם השלישי", אברהם זיידנברג (אברי אלעד), מפעיל החוליה במצרים, הצליח להימלט ממצרים. הוא פותה להגיע לישראל, הועמד לדין באישומים שונים ונידון ל-12 שנות מאסר, שהופחתו בערעור ל-10 שנים, אותן ריצה בבידוד בכלא רמלה. לאחר שריצה את תקופת מאסרו היגר לארצות הברית, ושם נפטר בשנת 1993.
לוי, נתנזון, דסה וניניו, אחרוני חברי החוליה שישבו עדיין במאסר במצרים בשנת 1968, שוחררו במסגרת עסקת חילופי שבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים (עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר מלחמת סיני). דבר שחרורם פורסם בישראל רק בנובמבר 1971, לקראת נישואיה של מרסל ניניו. בשנת 1988 נמנתה ניניו, עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות ה-40. ויקטור לוי ישב בכלא המצרי 14 שנים, שוחרר ועבד כאגרונום בחברת "טבע" ובשנת 2003 נפטר בגיל 70. פיליפ נתנזון נפטר בישראל בחודש מאי 2004 בגיל 71. מרסל ניניו נפטרה בישראל באוקטובר 2019 בגיל 89. מאיר זפרן נפטר באוקטובר 2022. דסה נפטר בספטמבר 2024 בגיל 91.
חללי פרשת העסק הביש הובאו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל בירושלים, בצמוד לקבריהם של חללי מחתרת ניל"י. גופתו של מאיר בינט הוברחה לישראל בחשאי מקהיר, ונקברה בטקס הלוויה סודי בחלקה אחרת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
לקריאה נוספת
אליהו חסין ודן הורוביץ, הפרשה, תל אביב: עם הספר, 1961.
יוסף אלמוגי, המאבק על בן-גוריון – בעקבות הפרשה, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1988
חגי אשד, מי נתן את ההוראה – "העסק הביש" פרשת לבון והתפטרות בן-גוריון, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1979
אייל כפכפי לבון – אנטי משיח הוצאת עם עובד וספרית זגגי,תל אביב 1998
דוד בן-גוריון, דברים כהוויתם, הוצאת עם הספר, 1965
מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון (כרכים ב' ו-ג'), תל אביב: הוצאת עם עובד, 1975
יעקב סלומון, בדרכי שלי, פרק 12 : "העסק הביש" – "פרשת לבון" – "עיוות הדין", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 218–242
אביעזר גולן, מבצע סוזאנה – הסיפור המלא של נדוני "הפרשה", תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
איסר הראל, אנטומיה של בגידה: "האדם השלישי" והמפולת במצרים, ירושלים: הוצאת עידנים, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1980
איסר הראל, קם איש על אחיו – הניתוח המוסמך והממצה של "פרשת לבון", ירושלים: הוצאת כתר, 1982
יהושפט הרכבי, עדות אישית: הפרשה מנקודת ראותי, תל אביב: הוצאת רמות, 1994
שבתי טבת, עונת הגז: כיתת יורים בבית ג'יז / קלב"ן, איש דור – בית הוצאה, ישראל, 1992
שבתי טבת, הפצע ועוללותיו: אלוף הרכבי ופרשת לבון, אוניברסיטת תל אביב, 1994
נתן ינאי, משברים פוליטיים בישראל, ירושלים: הוצאת כתר, 1982
עמלה עינת, המשימה האבודה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ח
משה שרת, יומן אישי, הוצאת ספרית מעריב, 1978
יוסי מלמן, מרגלים לא מושלמים: המבצעים הגדולים של המוסד הישראלי, פרשות הריגול והתקלות שהדהימו את העולם, הוצאת תכלת, 2020
מרדכי נאור, ראש בראש - שמונה עימותים ופולמוסים בתולדות היישוב ומדינת ישראל, יד יצחק בן-צבי, 2019, הפרק "קרע בצמרת: פרשת לבון: או אני - או הוא", עמ' 149–177.מאמרים
יחיעם ויץ, מעורבות האינטלקטואלים בפרשת לבון, ציון''' סד (3), 1999, עמ' 349–378
קישורים חיצוניים
"הפרשה" – הסיפור המלא, באתר "פנחס לבון – האתר הרשמי"
אתר נידוני קהיר – אתר של המרכז למורשת המודיעין וקרן קדושי קהיר, המוקדש לפרשה
שילה הטיס רולף, פרשת לבון, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998.
כנס בנושא "עסק הביש ופרשת לבון – המשמעות ההיסטורית" (מושב ראשון–שלישי); כנס בנושא "עסק הביש ופרשת לבון – המשמעות ההיסטורית" (מושב רביעי–שביעי), מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה, 3–4 בדצמבר 2004
נידוני קהיר – ופרשת עסק הביש באתר ארכיון המדינה
בועז ארד, מי הגדיר את השאלה?, באתר "אנכי", 23 באוגוסט 2008
תערוכת מסמכים ותצלומים, באתר ארכיון צה"ל
ביקור אחיו של משה מרזוק הי"ד בארכיון צה"ל בלוג "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט"
שלמה נקדימון, "עושים עסק ביש – 'הפרשה'", בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת – 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008.
"העסק הביש" באתר הספרייה הלאומית
אורי איתיאל, מצגת נידוני קהיר ופרשת "העסק הביש" 1954
פרסום מסמכים 62 שנים אחרי "העסק הביש"
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אגף המודיעין
קטגוריה:פרשיות ריגול
קטגוריה:שערוריות פוליטיות בישראל
קטגוריה:1954 במצרים
קטגוריה:1954 בישראל
קטגוריה:1960 בישראל
קטגוריה:מבצעי דגל כוזב
קטגוריה:יחסים צבאיים ישראל–מצרים
קטגוריה:פנחס לבון
קטגוריה:1954 בפוליטיקה
קטגוריה:ביטויים פוליטיים ישראליים | 2024-10-06T15:50:14 |
אב טיפוס | שמאל|ממוזער|250px|אב טיפוס של מרכבה סימן 1 - תובת טנק צנטוריון שהוסבה כדי לבחון את הרעיון של מנוע קדמי. מוזיאון יד לשריון, לטרון
אַב טִיפּוּס הוא דגם ראשוני ניסיוני של מוצר תעשייתי חדש. אב הטיפוס מיוצר כדי לבחון את המוצר החדש.
לפני השקעה בהקמת מערכת לייצור מוצר חדש, מהווה אב הטיפוס מודל לבחינה והתנסות. בהתאם לתוצאות ההתנסות באב הטיפוס עובר המוצר שינויים ושיפורים, הבאים לידי ביטוי במוצר הסופי. בתהליך התכנון של מוצר גדול ממדים, כגון מטוס, נהוג ליצור מספר אבות טיפוס, חלקם בקנה מידה קטן יותר מהמוצר הסופי, לבחינה וללימוד בעיות ביצירת המוצר הסופי.
אב טיפוס נבנה בדרך שונה מדרך בניית המוצר המוגמר ומצריך אמצעים אחרים ושיטות עבודה אחרות ושונות. לדוגמה, המוצר המוגמר נבנה בפס ייצור ואילו אב טיפוס נבנה בעבודה פרטנית. חברות רבות משקיעות משאבים בפיתוח אבות טיפוס, וטכנולוגיה לבניית אבות טיפוס כמו הדפסה תלת-ממדית ו-CNC. אב טיפוס עשוי להיבנות גם בסיוע גורם חיצוני לחברה. בישראל הטכניון הוא המוביל בפיתוח טכנולוגיות ליצירת אבות טיפוס, והוא משקיע מיליוני שקלים בשנה במחקר ופיתוח תהליכים רלוונטיים.
בציבור, אב טיפוס הפך למטבע לשון המתאר דגם ראשוני חדש, לא בהכרח בתחום התעשייה. אב טיפוס יכול להופיע, למשל, כמודל כלכלי ואפילו פוליטי, שישופר בהמשך.
ראו גם
פיילוט (ניסוי)
ארכיטיפ
הוכחת היתכנות
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תעשייה
קטגוריה:דגמים
קטגוריה:ניסוי
קטגוריה:התהליך ההנדסי | 2024-10-08T17:36:51 |
מבחן לחץ | מבחן לחץ הוא אמצעי הנדסי לבחינת יכולתו של מבנה, או מוצר אחר, לעמוד בלחץ המופעל עליו.
נהוג ליצור אב טיפוס או מודל מוקטן של המוצר, לצורך בדיקות או ניסיונות לבדיקת עמידותו בלחץ גבוה.
נוהגים לבצע מבחן לחץ גם במדגם של מוצר תעשייתי, לבדיקת איכותו של המוצר.
לדוגמה: נוהגים לבצע בדיקות לחץ על בלוקים לבנייה, לבדוק את כשירותם לשמש בבנייה.
קטגוריה:הנדסה
לחץ | 2020-09-01T21:52:27 |
מדגם | בסטטיסטיקה, מדגם או מדגם מייצג הוא קבוצת פרטים, המהווה מודל לאוכלוסייה, שאליה היא שייכת. הפרטים במדגם עשויים להיות בני אדם מאוכלוסייה אנושית כלשהי, בעלי חיים ואפילו עצמים דוממים (למשל, מדגם של גפרורים נבדק כדי לאמוד את אחוז הגפרורים שלא נדלקים, מכלל אוכלוסיית הגפרורים המיוצרת במפעל מסוים).
מחקר הנערך על אוכלוסיית מדגם מכונה סקר. ככל שבחירת המדגם ("דגימה") נעשית באופן התואם יותר את המלצות הסטטיסטיקאים, כלומר באופן המייצג נאמנה יותר את מבנה האוכלוסייה הכללית, כך ניתן להסיק מהסקר מסקנות מדויקות יותר וסבירות יותר על אודות האוכלוסייה הרחבה שאותה מייצג המדגם.
הסיבות לשימוש במדגם
בסטטיסטיקה נהוג להסיק מסקנות אודות אוכלוסייה מסוימת על סמך מדגם. רק לעיתים רחוקות נערך מחקר בקרב כל האוכלוסייה הנבדקת, זאת משום שכמעט בלתי אפשרי להגיע לכל הפרטים באוכלוסייה שהמחקר רלוונטי להם, אלא אם מדובר שהאוכלוסייה שלהם היא מצומצמת מאוד. מחקרים שנערכים על כלל האוכלוסייה נעשים במסגרת מפקד אוכלוסין. לדוגמה מפקד האוכלוסין והדיור שאותו עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי עשר שנים בערך. הסיבות לכך שמפקדים הם מחקרים נדירים הן:
עלותו של מפקד עלולה להיות גבוהה מאוד.
חלק מהמחקרים גורמים לנזק בלתי הפיך לפרטים הנבדקים. אין טעם, למשל, לבדוק אם כל הגפרורים שהמפעל מייצר באמת נדלקים.
יש מחקרים שאוכלוסיית היעד שלהם כוללת גם פרטים שאי אפשר להשיג לצורך מחקר. לדוגמה, אוכלוסיית המכורים לסמים – לא סביר שמאה אחוז מהמכורים לסמים יודו בדבר לצורך המחקר. דוגמה מובהקת אחרת לזה היא במחקרים ברפואה: מחקר רפואי אינו מתעניין רק באוכלוסיית האנשים שכבר נולדו אלא ב"אוכלוסיית העל" של כל האנשים שעשויים להיוולד.
מדגם מייצג
מדגם מייצג הוא גודל המדגם המינימלי, בדגימה הסתברותית, המאפשר דיוק ניכר בהסקת המידע הסטטיסטי. גודל זה מושפע הן מגודל האוכלוסייה כולה והן מהשונות שיש באוכלוסייה לגבי התכונה הנחקרת. מדגם מייצג כשמו כן הוא. הוא אמור לייצג את האוכלוסייה שממנה הוא נדגם. הייצוגיות תאפשר לאחר קבלת התוצאות להשליך מהמדגם המצומצם על האוכלוסייה הכללית.
גודל המדגם
גודל מדגם הוא גורם המשפיע הן על עלות וזמן עריכת המחקר, והן על העוצמה הסטטיסטית של המחקר ועל יכולתו של המדגם לייצג את כלל תת-האוכלוסיות שבאוכלוסייה הנחקרת מאידך. גודל המדגם הנדרש מושפע בעיקר מגודל רווח הסמך הנדרש לתוצאות הסקר, מגודל האוכלוסייה כולה ומהשונות שיש באוכלוסייה לגבי התכונה הנחקרת.
כשנחקרת תכונה המתפלגת באוכלוסייה בהתפלגות נורמלית, באוכלוסייה שניתן להחשיב את גודלה לאין-סופי, גודל המדגם הדרוש הוא , כאשר סיגמא היא סטיית התקן של התכונה הנחקרת באוכלוסייה, E הוא גודל רווח הסמך הדרוש, ו-Z של חצי אלפא הוא גודל התלוי בהתפלגות הנורמלית הסטנדרטית ובמובהקות הדרושה.
סוגי מדגמים
כמו כל מודל אחר, ככל שקל יותר להשתכנע שהוא מייצג נאמנה את המערכת שהוא מדמה, כך המסקנות המוסקות בעזרתו תקפות יותר. לכן "מדגם מייצג" (ראו למעלה) חייב להיות, בין השאר, מדגם הסתברותי. דהיינו, שלכל פרט באוכלוסייה חייב להיות סיכוי להיכלל במדגם ועל הסיכוי הזה להיות ידוע. סיכוי דגימה ידוע מחייב מסגרת דגימה – רשימה הכוללת את כל הפרטים באוכלוסייה.
כוח השכנוע של מחקרים שנעשים בעזרת מדגמים לא הסתברותיים הוא נמוך יותר, אך לפעמים אין מנוס ממדגמים לא הסתברותיים.
מדגמים הסתברותיים
מדגם הסתברותי הוא כל מדגם שהפרטים בו נבחרו בעזרת הגרלה מתוך כלל הפרטים שבאוכלוסייה. היכולת לדגום מדגם הסתברותי תלויה באפשרות לקיים הגרלה כזו. כדי לקיים הגרלה כזו יש צורך ברשימה של כלל הפרטים שבאוכלוסייה. רשימה כזו קרויה מסגרת דגימה. במקרים רבים, מסגרת הדגימה היא רשימה מקורבת של כלל הפרטים באוכלוסייה. לדוגמה, רשימת כל התלמידים הרשומים לכל בתי הספר בישראל היא מסגרת דגימה המכילה רשימה מקורבת של כלל הילדים בישראל בין הגילים שש לשמונה עשרה. דוגמה נוספת: פנקס הבוחרים הוא מסגרת דגימה המכילה רשימה מקורבת של כלל אזרחי ישראל מעל גיל 18.
דגימה אקראית פשוטה המדגם ההסתברותי הפשוט ביותר נקרא מדגם אקראי פשוט. במדגם כזה כל פרט ופרט נבחר למדגם בהליך אקראי מתוך מסגרת הדגימה, כך שלכל פרט במסגרת יש אותו סיכוי להיות במדגם. מדגם כזה נותן ייצוג טוב של האוכלוסייה ויכולת הכללה, אך חסרונו הוא שתת-אוכלוסיות קטנות אינן באות בו לידי ביטוי, שכן אין כל ביטחון שאכן תידגם כמות מספקת מאותה תת-אוכלוסייה. לדוגמה, אם מסגרת הדגימה היא רשימת שמות, כל שם ושם נבחר מהרשימה בהגרלת מקומו ברשימה.
דגימה שיטתית בחירת הנדגם הראשון נעשית בהגרלה אקראית ובחירת שאר הנדגמים נעשית לפי יחס מסוים לנדגם הראשון. לדוגמה, אם מסגרת הדגימה היא ספר טלפונים, שמו של הנדגם הראשון מוגרל במקריות מתוך כלל השמות שבספר הטלפונים, שמו של הנדגם השני מופיע בדיוק עשרה עמודים מאוחר יותר בספר הטלפונים, שמו של השלישי מופיע בדיוק עשרה עמודים אחרי השני וכך הלאה. דגימה שיטתית מונעת בחירת פרטים שמקומם במסגרת המדגם סמוך מסיבות שאינן מקריות. למשל, דגימה שיטתית של עשרה אנשים מספר הטלפונים תמנע מצב שבו לרבים מהנדגמים יש אותו שם משפחה משום שהם מאותה העדה.
דגימת שכבות כדי להבטיח ייצוג של תת-אוכלוסיות קטנות במדגם, שלא באות לידי ביטוי בדגימה אקראית פשוטה, ניתן להשתמש בדגימת שכבות. בעת בחירת המדגם, מבטיחים מכסה מסוימת של נדגמים מכל תת-אוכלוסייה. לאחר מכן, בעת הניתוח הסטטיסטי, משוקללות השכבות על מנת שלא ליצור הטיה בשל עודף ייצוג של תת-הקבוצות.
דגימת אשכולות שתי השיטות לעיל הן קשות ליישום באוכלוסיות גדולות (ברמת אוכלוסיית מדינה) משתי סיבות עיקריות: ראשית, מסגרת דגימה אינה זמינה תמיד לאוכלוסיות כאלו ושנית – התפרסות של המדגם על כל אזורי הארץ גוררת הוצאות גבוהות. במקרה כזה נעשה שימוש במדגם אשכולות. האוכלוסייה הנדגמת מחולקת לאשכולות (גאוגרפיים בדרך כלל). לאחר מכן נערכת דגימה אקראית של אשכולות, ובשלב הבא – דגימה אקראית של פרטים מתוך כל אשכול שנבחר.
ניתן לשלב דגימת שכבות ודגימת אשכולות – לדוגמה, לבחור לפי שכבות מסוימות בתוך כל אשכול.
מדגמים לא הסתברותיים
עריכת מדגם הסתברותי עלולה להיות הליך ארוך ויקר. כמו כן, היא אינה אפשרית כאשר אין מסגרת דגימה. לכן, חוקרים משתמשים פעמים רבות במדגמים לא הסתברותיים.
שיטות שונות לדגימה לא הסתברותית:
מדגם נוחות שיטה זו מתבססת על בחירת הנחקרים הקלים ביותר להשגה עבור עורך המחקר. יתרונה הגדול של שיטה זו הוא המחיר הזול שלה. חסרונותיה הם שהמדגם יהיה בהכרח מקבוצה חברתית מסוימת ולכן לא יהיה מייצג. שיטה זו מקובלת במחקרים ראשוניים (כמו ניסוי פיילוט).
מדגם מומחים מדגם מומחים הוא סוג של מדגם נוחות. במדגם כזה יש משתתפים בודדים המכירים היטב את אוכלוסיית היעד של המחקר ומנסים להעיד בשמה על צרכיה ודעתה. מדגם כזה מקובל בבדיקת אב טיפוס של ציוד טכנולוגי. שלושה עד חמישה מומחים לנגישות יכולים למצוא במחקר כזה בעיות בעיצוב המוצר שיפריעו לאנשים עם לקויות להשתמש בציוד.
מדגם מתנדבים פרסום קריאה לנחקרים, בחינם או תמורת תשלום, וקבלת כל הפונים שנמצאים מתאימים למחקר. לשיטה זו יש חסרונות סטטיסטיים גדולים מזו של דגימת הנוחות משום שקשה לדעת מה הגורמים המטים את הדגימה – החוקר אינו יודע מה גורם לנבדקים לפנות אליו. במקרה שלא ניתן לנהל את הסקר מרחוק (דואר נייר, דואר אלקטרוני, לינק לאתר אינטרנט, ריאיון בטלפון וכיוצא בזה) שיטה זו גם יקרה יותר מדגימת הנוחות משום שהיא כוללת פרסום מודעות בציבור הרחב ועשויה לכלול נסיעות ארוכות לצורך פגישה עם המשתתפים במחקר. מקובל להשתמש בשיטה זו רק כשאין ברירה אחרת.
מדגם כדור שלג לאחר פנייה של החוקר ל"מעגל הראשון" של הנדגמים, הם פונים לחבריהם ומפנים אותם לחוקר וכך הלאה. שיטה זו שימושית במיוחד בחקר תופעות שאינן פומביות, כמו שימוש בסמים. חסרונה העיקרי הוא שהיא דוגמת רשת חברתית אחת.
מדגם שבו נבחרת, באופן מכוון, קבוצה שדומה במדדים רבים ככל האפשר לאוכלוסייה הכללית סוג זה של מדגם אינו מקובל במחקר והוא משמש לדברים אחרים, כמו הרכבת חבר מושבעים. במדגם כזה דואגים שאחוז הנשים, בני המיעוטים, העשירים, העניים, הצעירים, הזקנים, המלומדים וכיוצא בזה יהיה דומה ככל האפשר לזה שבאוכלוסייה הכללית. הרכבת מדגם כזה דורשת מאמץ רב של למידה לעומק של פרטיהם הסוציולוגיים של הרבה מאוד אנשים ויש בה מעט מאוד מקום לאקראיות. מדגם כזה עשוי בהחלט להיבחר באופן שבו תוצאות הסקר נקבעו מראש והן אינן גילוי מחקרי.
זיווגים
דגימת זיווגים יכולה להיות הסתברותית או לא הסתברותית. מחקרים המשתמשים בשיטה זו הם בעלי כוח סטטיסטי רב מאשר מחקרים שאינם משתמשים בה, משום שבשיטה זו כל נבדק מושווה לנבדק נוסף אחד, הדומה לו ככל האפשר בתכונות שאינן נחקרות, בניגוד להשוואה כללית של שתי קבוצות מדגם.
דוגמאות לדגימת זיווגים אקראית:
דגימות זוגיות בתוך משפחות:
דגימה אקראית של זוגות תאומים זהים והשוואתם – מחקרי תאומים – למשל, בסקר לשם הערכת הסיכוי של אדם לחלות במחלה מסוימת, אם התאום הזהה שלו כבר חלה בה. סקר מסוג זה יכול להעריך עד כמה מחלה מסוימת תלויה בתורשה.
מחקרי תאומים זהים ולא זהים – תאומים לא זהים בכל זאת דומים זה לזה יותר משני אחים, כי הם נולדו באותו יום וגדלו באותם תנאים. אחים אחרים עשויים להיות שונים יותר, משום שהבכור היה בן יחיד למשך כמה שנים וכיוצא בזה.
בחירה אקראית של אנשים, ועבור כל אחד מהם בוחרים גם קרוב משפחה שלו מדרגה ראשונה (בנו, בתו, אחיו, אחותו, אביו או אמו). לקרובי משפחה כאלה יש רקע תורשתי דומה בהרבה מאשר לזרים מוחלטים או לזוגות נשואים.
דגימה אקראית של זוגות נשואים והשוואתם. למשל, השוואת משכורות של נשים וגברים, אם היא נעשית בין זוגות נשואים, מבטלת את ההשפעה של הגורמים הגאוגרפיים והסוציאליים שיש במדגמים אחרים. כלומר, אם הגברים במדגם כמעט תמיד מרוויחים יותר מהנשים שבו, במדגם זוגות נשואים, אי אפשר לומר שמקום המגורים או הרקע המשפחתי השפיעו על המסקנות, שהרי כל גבר הושווה לאישה שגרה במקום זהה לשלו והיא בת משפחתו.
דגימת אותו אדם פעמיים ליצירת זוג נדגם:
דגימה אקראית של אנשים כלשהם ובדיקת כל אדם פעם אחת לפני טיפול מסוים ופעם שנייה אחרי אותו טיפול. כל אדם מושווה כך לעצמו לפני הטיפול ולאחריו.
בחירה אקראית של אנשים והשוואת תפקוד יד ימינם לתפקוד יד שמאלם.
זוגות שרירותיים – דגימה של שתי קבוצות אנשים אקראיות והשוואת כל אדם מאחת הקבוצות לזה שהכי דומה לו, סוציולוגית, בקבוצה השנייה. למשל, במדגם לצורך סקר דעות פוליטיות, המשווה בין שתי ערים, תושווה דעתה של אישה בת עשרים ושש, עם 12 שנות השכלה ממוצא ים-תיכוני בעיר א', לדעתה של אישה שוות גיל, השכלה ומוצא בעיר ב', דעתו של גבר בן שלושים עם תואר ראשון ממוצא סקנדינבי בעיר א' תושווה לדעתו של גבר שווה גיל, השכלה ומוצא בעיר ב' וכיוצא בזה.
דגימת זיווגים שאינה אקראית נעשית כאשר קשה למצוא מדגם זיווגים אקראי. למשל, במקרה שבו אוכלוסיית היעד קטנה. את תפקוד הידיים אצל אנשים עם שיתוק מוחין מקובל לבדוק במדגם מזווג שבו אנשים שרק אחת מידיהם פגועה. אצל כל אחד מהם משווים את פעילות היד הפגועה לפעילות היד שאינה פגועה ומסיקים מסקנות על כלל האנשים שידיהם פגועות לעומת כלל האנשים שידיהם אינן פגועות.
ראו גם
ניסויים בבני אדם
יז'י ניימן
מחקר כמותי
קישורים חיצוניים
יוסי לוי, סטטיסטיקה רעה: מדגם לא מייצג, בבלוג "נסיכת המדעים"
יוסי לוי, מהו גודל המדגם המתאים?, בבלוג "נסיכת המדעים
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות מחקר
קטגוריה:מדידה
קטגוריה:ניסוי
קטגוריה:סטטיסטיקה | 2024-09-07T06:57:12 |
דעת קהל | ממוזער|250px|דעת הקהל
ממוזער|250px|קריקטורה העוסקת בהשפעת דעת הקהל על מערכת המשפט
דעת קהל היא צירוף האמונות והדעות של ציבור גדול (למשל: כל תושבי מדינה מסוימת) בנושא מסוים.
וולטר ליפמן הגדיר דעת קהל כ"תמונות המצויות בראשינו" לעומתו אמר תומאס קרלייל "דעת הקהל היא השקר הגדול ביותר עלי אדמות" ומור הרחיב ואמר: "דעת הקהל היא ראי עקום; פעם היא מגדילה ופעם היא מקטינה, אולם תמיד מעוותת את הדברים".
נוסח הצירוף על פי תפילת כל נדרי: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" (שם בהוראת הסכמת הקהל).
בממשל
ממוזער|250px|השפעתה של דעת הקהל על הממשל
בממשל דמוקרטי ליברלי, לדעת הקהל השפעה ניכרת על פעולתם של פוליטיקאים ומנהיגים, ולכן נעשה ניסיון לעצב אותה באמצעות מיטוב יחסי ציבור. לבירור דעת הקהל נהוג לערוך סקר דעת קהל על מדגם מייצג של האוכלוסייה הרלוונטית.
לדעת הקהל משקל גדול יותר בדמוקרטיה מאשר בדיקטטורה. בפרט גדל משקלה של דעת הקהל בתקופה שלפני הבחירות. בתקופה זו נערכים סקרי דעת קהל רבים, ביוזמת המפלגות או ביוזמת אמצעי תקשורת, בניסיון לחזות את תוצאות הבחירות. דעת הקהל משתקפת לעיתים גם ללא עריכת סקר, למשל על ידי בחירות או משאל עם, וכן, באופן פחות מהימן, באמצעות רשתות חברתיות או השתתפות המונית בהפגנה. הסיבה לחשיבותה של דעת הקהל בדמוקרטיה, מצויה ביכולת ההיזון החוזר שלה. כלומר, יצירת היזון חוזר אודות דעתו של העם המיוצגת בתקשורת (מצב אידיאלי) מביאה לתיקון עוולות השלטון לסירוגין. בצורה זו יכולה הדמוקרטיה לחשוף את חסרונותיה ולתקנם, ובכך גדולתה.
בעסקים
עיצוב דעת קהל הוא חלק חשוב מתהליך שיווק והטמעת מוצר חדש בשוק, ואף משמש ככלי נשק כנגד מתחרים. לעיתים, דעת קהל שלילית, גם היא שגויה עובדתית, יכולה לעכב פיתוחו של מוצר או לשנות מוצר קיים מוצלח ומוכח, בשל הפגיעה במוניטין.
לדוגמה, רשת המסעדות הגדולה בעולם, מקדונלד'ס, שינתה את הרכב התפריט שלה ברוב העולם המערבי, והוסיפה לו מגוון סלטי בריאות בעקבות מחאה ציבורית כללית שנשמעה בארצות הברית על השמנה ומחלות לב ב-2003. מספר סרטים פופולריים שנעשו בנושא, חלקם פרטנית כנגד הרשת, גרמו לגל מחאה שיצר שינוי במוצר דגל מצליח ומוכח שלא עבר שינוי מהותי מזה כ-10 שנים.
ראו גם
סקר דעת קהל
קישורים חיצוניים
Masterful Inactivity Could Be the Solution Everybody Runs Round in Circles to Find - הסבר של David Porter על הסכנות שבחקיקת חוקים מתוך ניסיון להשפיע על דעת הקהל, ללא בחינה מעמיקה של השלכותיהם העתידיות.
הערות שוליים
* | 2024-09-01T11:13:45 |
סקר דעת קהל | הפניה סקר | 2023-12-27T12:05:25 |
סרט | 2023-01-30T20:50:38 | |
סרט נע | 2017-08-02T18:03:15 | |
אוטומציה | שמאל|ממוזער|250px|רובוט פועל במפעל מתכת
אוטומציה (מיוונית עתיקה – "פועל מעצמו") היא שימוש באביזרים מכניים או אלקטרוניים, על-מנת לבצע סדרת פעולות, ברצף מתוכנן, ללא מגע יד אדם. האוטומציה משחררת את האדם, בין היתר, מביצוע מטלות שגרתיות וחזרתיות, והן מוחלפות באמצעים טכנולוגיים עצמאיים.
במילים אחרות: אוטומציה היא הטכנולוגיה העוסקת ביישום מערכות מכניות, אלקטרוניות, ממוחשבות ומבוססות-מחשב של הפעלה ובקרה על מכונות.
שימוש במכשור אוטומטי הוא לרוב מהיר יותר ומדויק יותר מאשר עבודה אנושית, והמכשיר האוטומטי יכול לבצע מדידה, בקרה ומשוב של התהליך המבוצע והתוצר המופק בתהליך. בהשוואה לאדם, הזקוק למנוחה, המכשיר האוטומטי יכול להגדיל את התפוקה ולעבוד ללא הפסקה 24 שעות, 7 ימים בשבוע, 365 יום בשנה (למעט עבודות תחזוקה).
מכונה אוטומטית היא מכונה המבצעת, מרגע הפעלתה או חיבורה למקור אנרגיה, סדרת פעולות מוכתבות מראש, ללא התערבותו של אדם בתהליך.
רובוט הוא סוג של אוטומט הכולל בתוכו מחשב, ההבדל העיקרי בין אוטומט רגיל לרובוט הוא שלאוטומט יש תכנות מוגדר מראש ואילו לרובוט יש תוכנית המאפשרת לו בחירת מצב פעולה. למשל, כאשר הרובוט מזהה כי ארעה תקלה הוא יודע לעצור ולהפסיק לעבוד. וכן יש רובוטים רבים בעלי תוכנות שונות המסוגלים לבצע פעולות שונות.
התפתחות האוטומציה
כבר במאה הראשונה לספירה, הרון מאלכסנדריה תכנן מכשירים אוטומטיים ומכונות הפועלות בעצמן, ללא הפעלה בידי אדם.
אוטומטים ראשונים היו שעוני המים, בהם השתמשו במצרים החל במאה ה-14.
המהפכה התעשייתית הראשונה (המכנית) במאה ה-18 התאפשרה עקב המצאת מכונות אוטומטיות שהחליפו עבודה ידנית ואפשרו ייצור המוני. למשל, בתחום הטקסטיל – הנול האוטומטי, מסגרת הטוויה והפטיש האוטומטי.
כעבור כמאה שנים התחילה מהמהפכה התעשייתית השנייה (החשמלית) שאפשרה את פס הייצור וזאת עקב היכולת להעביר חשמל ממקום למקום (קשה עד בלתי אפשרי להעביר ישירות כוח מכני למרחקים).
אוטומציה בימינו
בתעשייה משתמשים במכונות אוטומטיות וברובוטים בקווי הייצור על מנת להרכיב מוצרים שונים. אחת התעשיות האוטומטיות היא תעשיית הרכב, בה מכונות החליפו את האדם בפס הייצור.
בתעשייה הכימית, רובוטים משמשים לצורך ניקוי פסולת רעילה. מכונות אוטומטיות ורובוטים מתפקדים בייצור מוצרים רעילים ובקווי ייצור בהם מעורבים חומרים מסרטנים, אדים רעילים וכדומה.
תעשיית הפיננסים משתמשת באוטומציה למטרות שונות, לדוגמה התפתח ענף מסחר פיננסי בשם אלגוטרייד המוכר וקונה נכסים באופן אוטומטי, מערכות התשלומים משתמשות באמצעים אוטומטים כגון סיסמה חד-פעמית וזיהוי תווים אופטי כדי לאמת את זהות הלקוחות.
רובוטים משמשים בחקר החלל. לדוגמה, לצורך חקר כוכב הלכת מאדים היה צורך לפתח רובוט בעל יכולת תנועה עצמאית, משום שהפעלת מכונה בשלט רחוק אינה פרקטית בשל הזמן שלוקח לאות לעבור מכדור הארץ למאדים.
במשטרה ובצבא משתמשים ברובוטים לסילוק פצצות וכדי לפוצץ מטענים החשודים כמטעני חבלה. מערכות צבאיות רבות הן אוטונומיות לחלוטין או למחצה. כך למשל מל"טים ומזל"טים הם למעשה רובוטים מעופפים, לחלקם יש דרגות חופש שבמסגרתן הם יכולים לפעול עצמאית. הדבר בולט עוד יותר במה שמכונה "פצצות חכמות". גם הניווט של פצצות אלה נעשה באמצעות ניתוח המצב בשטח בעזרת מצלמות, וחלקו של המפעיל לפעמים מתבטא ב"שגר ושכח".
בתעשיית המחשוב (IT) וברשת האינטרנט (WEB) יש אפשרויות רבות לאינטגרציות ואוטומציות באמצעות פרוטוקול API ובאמצעות שירותי אינטגרציה דוגמת Zapier ו-Make (לשעבר Integromat). ייעול תהליכים מהסוג הזה נוטה לעיתים לדלל מהותית את עבודת העובדים בתחומים רבים, סיבה שמחזקת את השימוש בו בחברות מסחריות וגורמת להתנגדות רבה במוסדות שלטון ומקומות מאוגדים.
ראו גם
רובוטיקה
פנאומטיקה
מכונה
מכטרוניקה
אוטומטיות (למידה)
למידת מכונה
קישורים חיצוניים
האוטומציה בארגון כבר לא נחלתו הבלעדית של ה-IT והפיתוח, באתר טלקום ניוז, 16 ביוני 2022
ויג'יי קומאר: רובוטים שטסים.... ומשתפים פעולה זה עם זה – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
קטגוריה:אוטומציה | 2024-09-25T11:16:40 |
פנאומטיקה | פְּנֶאוּמָטִיקָה (פְּנֵימטיקה, על פי חוקי התעתיק לעברית; מיוונית עתיקה: πνεῦμα, פנֵימה - אוויר או נשימה) הוא שם כולל לטכנולוגיה של הפעלה מכנית באמצעות גז דחוס, בדרך כלל אוויר.
היתרון של שימוש באוויר נובע מהיות האוויר חומר זמין, זול, ובטוח לשימוש. דליפה של אוויר אינה גורמת לנזק בניגוד לנוזל הידראולי, המשמש למטרות דומות.
לפנאומטיקה חסרונות בהשוואה להידראוליקה הנובעים מדחיסות האוויר המקטינה את יעילות העברת הכוח. למרות זאת, יש לטכנולוגיות המבוססות על פנאומטיקה שימושים מודרניים רבים כגון מערכות לאיסוף אשפה עירונית.
התחום השכיח לשימוש בתהליכי שינוע פנאומטיים בעולם, הוא שינוע ופינוי אשפה עירונית. ברחבי העולם, מותקנות מערכות שינוע וניהול אשפה פנאומטיות מזה עשרות שנים. המדינה המובילה בתחום היא ספרד, שרישתה את כל ערי המדינה בתוכנית להטמנת צינורות לשינוע אשפה. כחלק מתהליך ההתקנה של צינורות שינוע אשפה מתחת לערים חדשות, וגם עתיקות. הטמעת הצינורות התחילה בקוטר של 30 ס"מ, אולם כיום, לאחר שהסתבר שקוטר זה בעייתי ודורש תחזוקה רבה, מבוצע תהליך של תיקון קוטר הצינור לקוטר של 50 ס"מ. הצינורות התת-קרקעיים מובילים את האשפה בלחץ אוויר לטרמינל עירוני מרכזי משם משונעת האשפה באמצעות משאיות.
בישראל ישנו שימוש במערכות פניאומטיות להעברת בדיקות בחלק מבתי חולים.
ראו גם
אוטומציה
שפופרת אוויר
רובוטיקה
בוכנה פנאומטית
אשפה פנאומטית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מכניקת הזורמים
קטגוריה:מכונות
קטגוריה:שינוע | 2024-08-01T02:07:55 |
הפרשה | 2018-09-08T04:17:55 | |
פרשת לבון | הפניה העסק הביש | 2023-12-27T12:05:34 |
משאבה הידראולית | REDIRECT משאבה | 2005-10-30T21:08:35 |
מנוע חשמלי | שמאל|ממוזער|250px|מנועים חשמליים בגדלים שונים, עם סוללה של 9V, השנייה משמאל בשורה התחתונה, להשוואת גודל.
מנוע חשמלי הוא רכיב חשמלי, הממיר אנרגיה חשמלית לאנרגיה מכנית.
מנוע חשמלי מבוסס על עקרון האלקטרומגנטיות, המאפשר יצירת שדה מגנטי על ידי העברת זרם חשמלי דרך סליל לפי כלל יד ימין.
היסטוריה של התפתחות המנוע החשמלי
מבנה מנוע חשמלי
המנוע החשמלי בנוי על פי רוב משני חלקים עיקריים:
סטטור (Stator): מערכת סלילים המלופפים סביב ליבה פֵרוֹמגנטית (Ferromagnetic Core) המקובעת למקומה. הסטטור יכול להיות מורכב גם משני מגנטים רבי עוצמה. המגנטים מסודרים כך שקוטביהם (צפון ודרום) המופנים לכיוון הרוטור מנוגדים.
רוטור (Rotor): ציר העובר בתוך הסטטור ועליו או שנמצאים מגנטים או שמלופפים סלילים. ציר זה חופשי להסתובב. כאשר זורם זרם חשמלי דרך הסלילים שברוטור (או בסטטור), נוצר שדה מגנטי סביבם (דרך הליבה). שדה מגנטי זה מפעיל כוח על הציר העובר דרכו, וזה מסתובב עקב המומנט (כח סיבובי). העברת זרם חשמלי מקוטע, בצורה מבוקרת, מאפשרת צירוף תנועות זוויתיות קטנות לסיבובים שלמים.
דרך פעולת המנוע
ממוזער|פעולה מלאה של המנוע
הזרם העובר בתוך סלילי הרוטור מכוון כך, שסביב הסלילים המסתובבים ייווצר שדה אלקטרומגנטי בעל קוטביות משתנה, כך שאותו קוטב (למשל דרום) מכוון לכיוון המגנטים שבסטטור. במצב זה המגנט "הדרומי" דוחה את הסליל הקרוב אליו (דרום דוחה דרום) ואילו המגנט "הצפוני" מושך את הסליל הקרוב אליו.
בתמונות מוצג מנוע זרם ישר פשוט בעל שני סלילי השראה:
בתמונה א' הסליל הכחול ממוגנט כקוטב צפוני, ולכן נדחה על ידי המגנט ה"צפוני" ("N"). הסליל הוורוד ממוגנט כקוטב דרומי ולכן נדחה על ידי הקוטב הדרומי ("S"). הדחייה גורמת לרוטור להסתובב בכיוון השעון.
בתמונה ב' הסליל הכחול עדיין נדחה על ידי המגנט הכחול (הצפוני) אך גם נמשך על ידי המגנט הוורוד (הדרומי). היפוכו של דבר בסליל הוורוד. כאן גם ניתן לראות את החיבור של המנוע למקור החשמל (מסומן ב "+" ו "-") ואת צורת אספקת הזרם לסלילי הרוטור על ידי "מברשות" גמישות המעבירות את הזרם לסלילים (דרך שני קטבים על הרוטור, שיש רווח ביניהם).
בתמונה ג' הסלילים קרובים אל הקטבים ההפוכים להם במגנטיות וכוחות המשיכה מגיעים לשיאם, כך שלכאורה המנוע צריך לעצור בנקודה זו, אלא שאז מתחלפים כיווני אספקת החשמל, הסליל הכחול הופך להיות ממוגנט כדרומי והוורוד כצפוני, וכוחות המשיכה מתחלפים בכוחות דחייה.
שמאל|ממוזער|210px|תמונה א'שמאל|ממוזער|210px|תמונה ב'שמאל|ממוזער|210px|תמונה ג'
סוגי מנועים חשמליים
מנועים חשמליים ניתנים לחלוקה על פי מספר תכונות:
מנועי זרם ישר (DC) לעומת מנועי זרם חילופין (AC).
מנוע צעד (step motor) (סוג של מנוע DC).
מנועים סינכרונים וא-סינכרונים (מנועי AC).
כמו כן, מנועים מתחלקים לשני סוגי שליטה:
מנוע מברשות - המשמשות ליצירת המגע וסגירת המעגלים לאלקטרו-מגנטים המפעילים את המנוע.
מנוע ללא מברשות BLDC - בהן סגירת המעגלים נעשית באופן ממוחשב, בעזרת חיישני מיקום, או על ידי זיהוי ההשראה המגנטית מהמגנטים הקבועים (אינדוקציה).
צורת המנוע אף היא משמשת לאבחון וחלוקה
מנועי צינור - הצורה המצויה של מנועים חשמליים.
מנועים מיושרים (ליניארים) - מנוע שבו אין תנועה סיבובית, אלא משיכה המשכית על גבי מסילה או משטח. משמש להזזת רכבת הרים או להזזה מיקרוסקופית על גבי משטחים ליצירת מעגלים מודפסים בתעשיית הננו-טכנולוגיה.
מנועי חביתית (פנקייק) - מנוע גלילי דק מאוד יחסית לקוטרו.
מנוע זרם ישר
ממוזער|245x245px|מנוע זרם ישר
מנוע זרם ישר עם מברשות תואר לעיל. במנוע זרם ישר ללא מברשות, המגנטים הקבועים נמצאים על הרוטור (הלולאה המסתובבת) והמגנטים בקיטוב מתחלף נבנים כסטטור (המגנטים החיצוניים). קצב סיבוב הרוטור נקבע על ידי הזרם המוזן למגנטי הסטטור, שהוא לרוב זרם חילופין המתקבל מהתמרת הזרם הישר המזין את המנוע. הימנעות משימוש במברשות להעברת הזרם אל ציר מסתובב מגדילה את אמינות המנוע ומקלה על המזעור שלו.
מנוע זרם חילופין
שמאל|ממוזער|400px|שדות מגנטיים מסתובבים כסכום של וקטורים מגנטיים במנוע תלת-פזי
שמאל|ממוזער|400px|שרטוט מנוע חשמלי בעירור מקבילי
קיימים שני סוגים עיקריים של מנועים חשמליים לזרם חילופין :
מנוע תלת-פאזי המתאים לפעולה עם אספקת חשמל בת שלוש פאזות. מנוע זה הוא בעל שלושה שדות אלקטרומגנטיים, אחד לכל פאזה, בחלק הקבוע של המנוע הנקרא סטטור. הפאזות קבועות בזווית של 120 מעלות זו מזו ויוצרות על ידי כך מומנט סיבובי של הרוטור, החלק המסתובב במנוע. הרוטור בנוי ממגנט קבוע או מאלקטרומגנט המוזן בחשמל דרך מסב החלקה.
מנוע חד פאזי. רווח בשימוש ביתי כאשר אין אספקת חשמל תלת-פאזית. כדי ליצור את המומנט הסיבובי במנוע זה, בונים פאזת עזר מלאכותית: אחד משני השדות האלקטרומגנטיים מחובר דרך קבל הגורם להזזת הפאזה. אז נוצר הפרש פאזה (הפרש מופע) החשוב במיוחד בזמן התחלת פעולת המנוע.
קיים גם מנוע אוניברסלי הפועל בזרם חילופין וגם בזרם ישר, שנקרא "מכונת קולקטור".
קיימים במנוע זה קטבים אלקטרומגנטיים גם בסטטור (החלק הקבוע) וגם ברוטור (החלק המסתובב). חיבור הקטבים הניידים ביחס לקבועים משתנה תוך כדי הסיבוב בעזרת פחמים או מברשות לקבלת מומנט סיבובי אופטימלי.
עקרון הפעולה של מנוע אסינכרוני (המנוע מסתובב במהירות שאינה מסונכרנת לתדר הרשת המזינה אותו)
עקרון הפעולה דומה במידה מסוימת להפעלת שנאי, המערכת מבוססת על שתי מערכות סלילים (ראשי ומשני) כאשר מערכת אחת היא סלילי הסטטור (חלקו הנייח של המנוע) מערכת זו מחוברת אל רשת החשמל (בטור למערכות ההגנה) ומערכת הסלילים השנייה היא הרוטור (החלק המסתובב במנוע).
שתי המערכות פועלות כשנאי (סלילים) כך שעל ידי השראה מגנטית זרם במערכת אחת יוצר כא"מ (כוח אלקטרו מניע) וזרם במערכת השנייה, כתוצאה מכך ישנם כוחות מגנטים בשתי המערכות.
רוטור מלופף - כולל בתוכו פחמים להעברת זרם חשמלי.
רוטור כלוב - אינו כולל פחמים.
מנוע צעד הוא מכשיר אלקטרו-מכני המפעיל רכבת של תנועות צעד של הציר בתגובה לרכבת של פולסי כניסה. תנועת הצעד עשויה להיות זוויתית או ליניארית. כאשר מספר מסוים של פולסי הנעה מסופקים למנוע, המוט מסתובב בזווית ידועה.
שימושי המנוע החשמלי
המנועים החשמליים נכנסים כמעט לכל היבט בחיים המודרניים.
במערכות היסע
רכב קל כדוגמת קלנועית.
כסא גלגלים חשמלי
מנוע הרכב (במכונית חשמלית).
מנוע עזר למנוע הרכב הראשי (במכונית היברידית).
מעלית
מדרגות נעות
מסוע
רכבת חשמלית
ממוזער|טקסט=מנוע חשמלי בבנייה עצמית אינו דורש יותר מאשר סוללה, מגנט, ומעט חוטי חשמל.|מנוע חשמלי בבנייה ביתית ("עשה זאת בעצמך") אינו דורש יותר מאשר סוללה, מגנט, ומעט חוטי חשמל.
ברכב
מתנע
מרימי חלונות (חשמליים)
נעילה מרכזית
מאוורר פנימי
מאוורר לקירור המנוע
כיוון חשמלי של הכיסאות, ההגה והמראות על פי פקודות הנהג
הפעלות שונות: החלפת הילוכים והפעלת מצמד בתיבת הילוכים רובוטית
הנעה ברכב חשמלי
בתקשורת
מסיט לאנטנה לוויינית (צלחת).
רטטים לטלפונים סלולריים.
בבית
מעבדי מזון
מכונות כביסה וייבוש
שואב אבק
הפעלת משאבת חום במקררים ומזגנים
סיבוב הצלחת בתנור מיקרוגל
מכונת תפירה
מברשת שינים חשמלית
שער חשמלי
מאווררים
כורסאות ומיטות מתכוונות
במחשבים (דיסק קשיח, מאוורר)
במדפסות
בעבודה
כלי עבודה בנגרות דוגמת מסור חשמלי
כלי עבודה לתיקונים כדוגמת מקדחה, מברגה
משאבת מים לניקוז
פסי ייצור
רובוטיקה
בשימושים רפואיים
מקדחת שיניים
מגבה כיסא לרופא שיניים
מיטות חשמליות בבתי חולים
שולחנות צילום לשיקוף רנטגן
כלי ניתוח כדוגמת מקדחות ומסורים
כירורגיה רובוטית
קישורים חיצוניים
המנוע החשמלי, באתר מוזיאון המדע בירושלים
מדריך לסוגי מנועים שונים. מסייע לבחירת מנוע מתאים לפרויקט
הערות שוליים
קטגוריה:רכיבים חשמליים
חשמלי
קטגוריה:המצאות במאה ה-19
קטגוריה:מכשירי חשמל: רכיבים | 2024-09-01T03:48:11 |
הידראוליקה | ממוזער|שמאל|250px|הידראוליקה והידרוסטטיקה, איור מתוך ציקלופדיית צ'יימברס משנת 1728
הידראוליקה היא מדע העוסק בחוקי שיווי המשקל וחוקי התנועה של נוזלים, אשר זורמים בתנאי לחץ. מערכת מדעית זו אף מפתחת שיטות ליישום חוקים אלה. לרוב, השימוש במונח הידראוליקה מתייחס לזרימת מים במערכת צינורות לחץ, אשר דוחסות נוזל ובכך מעבירות כוח.
נוזלים וגזים (המכונים יחד זורמים) מורכבים ממספר רב של מולקולות אשר נעות באופן אקראי לכל הכוונים. בכל זמן נתון מספר רב של מולקולות מתנגשות זו בזו או במשטח, והכוח אשר הן מפעילות בהתנגשות זו יוצר לחץ אחיד בקירוב טוב.
מקור השם הוא ביוונית הידרו – מים, אולוס – צינור.
כיום משתמשים בחוקי ההידראוליקה בכל מדעי הטבע ובענפי הטכנולוגיה בהם יש לנוזלים תפקיד חשוב. תנועת מים במובילים קרקעיים ותת-קרקעיים, אספקת מים, ניקוז, הובלת שפכים, טיהור שפכים, הגנה מפני שיטפונות, הפקת אנרגיה הידרו-חשמלית, הפקה והובלה של נפט, חימום, קירור וייצור מוצרי תעשייה.
בהתבסס על חוקי ההידראוליקה, לעיתים מערכות משתמשות בנוזל דמוי שמן תעשייתי כאמצעי ישיר להעברת הכוח.
משאבה ובוכנה הידראולים
דוגמה אחת לשימוש בהידראוליקה, היא המשאבה ההידראולית - זו משאבה שתכליתה להגביר את הלחץ של נוזלים שונים, לרוב שומניים, למטרת העברת והגברת כוח. משאבה כזו משמשת בעיקר בתעשייה להפעלת ציוד הידראולי כגון בוכנות הידראוליות. משאבות המתאימות לשימוש זה הן משאבות בוכנאיות ומשאבות גלגלי שיניים.
בוכנה הידראולית היא התקן המשתמש בלחץ של נוזל על מנת לדחוף גליל שמבצע עבודה מכנית הדורשת כוח רב. משאבת שמן מזרימה שמן בלחץ רב אל הבוכנה. כתוצאה מלחץ השמן, הבוכנה שבגליל נעה קדימה או אחורה. אסור שתהיינה בועות אוויר במערכת, כי אוויר הוא גז הניתן לדחיסה ואילו שמן הוא נוזל שלא נדחס. לפיכך, אם יהיה אוויר במערכת, הבוכנה לא תיפתח במלואה עקב בועות אוויר שנדחסו (בצורה דומה, יש לרוקן את מערכת הבלמים שבמכונית מאוויר).
שמאל|ממוזער|250px|מגבה ידני.
יש בוכנות המקבלות את אספקת השמן ממשאבה ממונעת ויש בוכנות המקבלות את אספקת השמן שלהן ממשאבה ידנית (מגבה של רכב- ג'ק, לדוגמה).
משאבה ידנית מסתמכת על חוק פסקל שקובע שלחץ הנוזל שווה בכל חלקיקי הנוזל. כוח המופעל על בוכנה קטנה (1) מתורגם לתנועת נוזל בגליל הצר (3), במכל (5), בגליל הרחב (4) ולתנועת הבוכנה הגדולה (2). הבוכנה הקטנה מניעה כמות קטנה של נוזל בעזרת שטח קטן של הבוכנה. כמות הנוזל הזו, מתחלקת על פני שטח גדול יותר בבוכנה הגדולה - שתנוע לאט יותר אך בעוצמה רבה יותר. נוצרת כאן הכפלת כוח, אך לגובה קטן. אם שטח הגליל הקטן הוא A ושטח הגליל הגדול הוא S, אזי מחוק פסקל והגדרת הלחץ נובע ש
או
ראו גם
מכניקת הזורמים
משאבה הידראולית, בוכנה הידראולית
רובוטיקה
אוטומציה
לחץ בנוזלים
עומד הידראולי
קישורים חיצוניים
מילון למונחי הידרוליקה | 1951 | 1963 | באתר האקדמיה ללשון העברית
קטגוריה:מכונות | 2024-07-21T13:13:39 |
מגדלי האנוי | שמאל|ממוזער|250px|משחק מגדלי האנוי עשוי עץ לבוד
מגדלי האנוי או מגדלי הבראהמינים הוא משחק-חידה לשחקן בודד, הנחשב לאחד המשחקים המתמטיים הידועים ביותר.
המשחק הומצא על ידי המתמטיקאי הצרפתי אדואר לוקאס בשנת 1883, ותואר בשנת 1892 בספר "Mathematical Recreations and Essays". לוקאס שיווק את המשחק בתוספת אגדה על מקדש בראהמי שבו הכהנים עוסקים בהעברת מגדל בן 64 דיסקיות. על פי האגדה, כאשר הכהנים יסיימו את עבודתם, יגיע סוף העולם.
נוסף על היותו משחק ילדים פופולרי, משמש המשחק כאמצעי לימוד והדגמה של הוכחות באינדוקציה, עקרון הרקורסיה, ניתוח אלגוריתמים ומושגים בסיסיים אחרים בקומבינטוריקה ובמדעי המחשב. על החידה והכללותיה נכתבו במהלך השנים מאות מאמרים.
חוקי המשחק
המשחק כולל:
שלושה מוטות אנכיים ("המגדלים"), בעלי אורך זהה.
מספר דיסקיות בגדלים שונים שניתן להשחיל על המוטות, כאשר:
כל דיסקית – בגודל שונה (אין אף שתי דיסקיות בעלות אותו הקוטר).
סכום עוביין של כל הדיסקיות – קטן מגובה "המגדלים".
בתחילת המשחק, הדיסקיות מסודרות על פי גודלן מהגדולה לקטנה על אחד המוטות, כשהגדולה ביותר למטה והקטנה ביותר למעלה. מטרת המשחק היא להעביר את כל הדיסקיות ממוט זה אל אחד משני המוטות הנותרים, בכפוף לשני חוקים:
מותר להזיז רק דיסקית אחת בכל פעם – מראש מוט אחד לראש מוט אחר (אפשר להזיז רק את הדסקית העליונה בכל עמוד).
אסור להניח דיסקית אחת על דיסקית שקטנה ממנה.
היתכנות פתרון המשחק - הוכחה באינדוקציה
שאלה בסיסית עבור החידה היא האם ניתן לפתור אותה עבור כל מספר שהוא של דיסקיות. בפרט, במקרה של האגדה של לוקאס, האם ניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל 64 דיסקיות, ובכך להביא לסוף העולם? ניתן להוכיח שאכן ניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל כל מספר שהוא של דיסקיות, וההוכחה היא באינדוקציה.
על מנת להוכיח שניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל n דיסקיות, יש להראות קודם שניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל דיסקית אחת - וזה טריוויאלי, ולאחר מכן יש להוכיח את שלב האינדוקציה - כלומר שאם ניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל n דיסקיות אזי ניתן לפתור את החידה עבור מגדל בעל n+1 דיסקיות. הדרך להעביר מגדל בעל n+1 דיסקיות מהמגדל הראשון לשני, מבוססת על העברה של n הדיסקיות העליונות מהמגדל הראשון לשלישי - דבר שאפשרי על פי הנחת האינדוקציה, לאחר מכן העברה של הדיסקית התחתונה מהמגדל הראשון לשני, ולבסוף העברה של n הדיסקיות שנמצאות על המגדל השלישי אל המגדל השני, דבר ששוב אפשרי על פי הנחת האינדוקציה.
פתרון החידה המתקבל באופן זה הוא גם הפתרון היעיל ביותר - וניתן להיווכח על בסיס אותה ההוכחה. בכל פתרון שהוא הדיסקית הגדולה ביותר חייבת לזוז לפחות פעם אחת - ובפתרון שהוצג היא זזה רק פעם אחת. על מנת להזיז את הדיסקית הגדולה יש צורך ששאר הדיסקיות יהיו כולן במגדל השלישי, ולאחר הזזת הדיסקית הגדולה יש להעביר אותן מהמגדל השלישי אל המגדל השני. על פי הנחת האינדוקציה הפתרון המוצע מבצע את שני השלבים האלו במינימום הצעדים הנדרש.
פתרון החידה ברקורסיה (הפתרון הנסיגתי)
ההוכחה המופיעה בפסקה הבאה משרטטת גם שיטה לפתרון המשחק - שיטה רקורסיבית. כבכל רקורסיה, הפתרון כולל שני מרכיבים עיקריים: תנאי עצירה, שמבטיח שהתהליך יסתיים בסופו של דבר, ועיקרון שמבטיח שאם תנאי העצירה טרם הושג, הפתרון יופעל מחדש על בעיה קטנה יותר.
נסמן את המוטות בתור א', ב', ג'. הגדרת הקלט לרקורסיה פשוטה: היא מקבלת מוט אחד שממנו עליה להעביר את כל הדיסקיות, מוט אחר שאליו היא צריכה להעביר את הדיסקיות, ומוט שלישי שבו היא תשתמש כמוט ביניים.
אם אנו רוצים להעביר רק דיסקית אחת, מותר לנו לעשות זאת על פי חוקי המשחק, ועל כן זו הפעולה היחידה שמבצעת הרקורסיה - ולכן זהו תנאי העצירה.
לעומת זאת, אם אנחנו צריכים להעביר כמה דיסקיות, אי אפשר להעביר את כולן ביחד. על כן נעביר על ידי הפעלה נוספת של הרקורסיה את כל הדיסקיות פרט לתחתונה למוט הביניים, נעביר את התחתונה למוט היעד, ונעביר את שאר הדיסקיות ממוט הביניים למוט היעד. בצורה זו הפעלנו את הרקורסיה שוב על בעיה קטנה יותר - שכן להעביר את כל הדיסקיות על המוט פרט לאחת פשוט יותר מלהעביר את כל הדיסקיות.
בצורה פורמלית, האלגוריתם יוגדר כך:
העבר-דיסקיות (קלט: מספר-דיסקיות, מוט-מקור, מוט-ביניים, מוט-יעד)
אם מספר-דיסקיות=1 העבר את הדיסקית ממוט-מקור למוט-יעד.
אחרת, בצע:
העבר-דיסקיות (מספר-דיסקיות פחות אחת, מוט-מקור, מוט-יעד, מוט-ביניים): מעביר את כל הדיסקיות פרט לתחתונה למוט הביניים.
העבר-דיסקיות (1, מוט-מקור, מוט-ביניים, מוט-יעד) : מעביר את הדיסקית התחתונה למוט היעד.
העבר-דיסקיות (מספר דיסקיות פחות אחת, מוט-ביניים, מוט-מקור, מוט-יעד): מעביר את כל הדיסקיות שעל מוט הביניים למוט היעד.
לפתרון הרקורסיבי יש יתרון בכך שהוא פשוט מאוד ליישום על ידי מחשב, ואכן משמש תרגיל פופולרי בקורסים וספרים המלמדים תכנות. מנגד פתרון זה קשה ליישום בחישוב אנושי, משום שהמוח האנושי מתקשה יחסית בביצוע הליך לוגי מעין זה.
דוגמה לפתרון רקורסיבי בשפת התכנות פייתון:
A = [3, 2, 1]
B = []
C = []
def move(n, source, target, auxiliary):
if n > 0:
# Move n - 1 disks from source to auxiliary, so they are out of the way
move(n - 1, source, auxiliary, target)
# Move the nth disk from source to target
target.append(source.pop())
# Display our progress
print(A, B, C, '##############', sep='\n')
# Move the n - 1 disks that we left on auxiliary onto target
move(n - 1, auxiliary, target, source)
# Initiate call from source A to target C with auxiliary B
move(3, A, C, B)
מספר הצעדים הנחוצים לפתרון
שאלה בסיסית אחרת הנוגעת למשחק ולפתרון שלו היא כמה זמן לוקח הפתרון, ובהקשר של האגדה של לוקאס, כמה זמן נותר עד לסוף העולם?
אם נסמן את מספר הצעדים הדרושים להעביר מגדל בעל n דיסקיות ב- אזי מכיוון שהפתרון מורכב משלושה שלבים - העברת מגדל בעל n-1 דיסקיות, העברת הדיסקית התחתונה, ושוב העברת מגדל בעל n-1 דיסקיות, אזי מתקבלת נוסחת הנסיגה הבאה:
מכיוון ש- (לוקח מהלך אחד להעביר מגדל בעל דיסקית אחת), אזי ניתן להשתמש בנוסחאת הנסיגה בשביל לחשב את הסדרה: . סדרה זאת נקראת מספרי מרסן, והיא כוללת מספרים השווים לחזקה של 2 פחות אחת, כלומר . את השוויון האחרון ניתן שוב להוכיח באמצעות אינדוקציה שכן:
מכאן ניתן לפתור את החידה ב- צעדים. כאמור לעיל, פתרון זה הוא גם היעיל ביותר - לא ניתן לפתור את החידה במספר קטן יותר של צעדים. במונחים של מדעי המחשב, מספר ההעברות המינימלי להעברת n דיסקיות הוא , כלומר הגדלת אורך הקלט ב-1 מביאה להכפלת הזמן הנחוץ לפתרון הבעיה, ולכן זהו אלגוריתם בעל סיבוכיות זמן מעריכית - לבעיה אין פתרון "יעיל".
בהקשר של האגדה של לוקאס, מספר הצעדים שלוקח להעביר מגדל בעל 64 דיסקיות הוא , ומכאן שאפילו אם הנזירים יכולים להעביר דיסקיות בקצב של אחת לשנייה (מבלי להתבלבל), הזמן שיידרש להם להעביר את כל המגדל הוא כ-580 מיליארד שנים - פי 42 מגילו המוערך של היקום.
הפתרון האיטרטיבי (הלולאתי)
ממוזער|אנימציה של פתרון איטרטיבי למגדל בן 6 דיסקיות
הפתרון הרקורסיבי מבוסס על רעיון טבעי, אך קשה מאוד לביצוע באמצעות חישוב אנושי. ישנה שיטה נוספת, המובילה לאותו רצף של פעולות כמו הפתרון הרקורסיבי, אך קלה לחישוב אנושי. השיטה מתבצעת באופן הבא:
במהלכים אי זוגיים: העבר את הדיסקית הקטנה ביותר למוט הבא, עם כיוון השעון אם מספר הדיסקיות הכולל זוגי ונגד כיוון השעון אם מספר הדיסקיות הכולל אי-זוגי (אחרת המגדל יופיע בסוף התהליך בעמוד השני ולא בשלישי כרצוי).
במהלכים זוגיים: בצע את ההעברה היחידה האפשרית שאינה כוללת את הדיסקית הקטנה ביותר.
בפעם הראשונה שבה לא יהיה ניתן לבצע את צעד 2, יהיה זה סימן שהמשחק נפתר. נשים לב שהפעולה בצעד 2 מוגדרת היטב: ההעברה המתוארת בו לא יכולה להיות העברה של דיסקית אל המוט שעליו נמצאת הדיסקית הקטנה ביותר, שכן לא ניתן לשים שום דיסקית על הדיסקית הקטנה ביותר, ולכן ההעברה חייבת להיות בין שני המוטות האחרים. אם אחד מהם ריק, ההעברה היחידה האפשרית היא מהמוט עם הדיסקיות למוט הריק. אם על שניהם יש דיסקיות, אז אחת הדיסקיות גדולה מהשנייה, ולא ניתן להעביר אותה למוט השני. בכל מקרה, תמיד יש לכל היותר העברה אחת אפשרית שאינה כוללת את הדיסקית הקטנה ביותר.
חשוב לשים לב שבפתרון הזה יועברו כל הדיסקיות ממוט אחד לאחר, אבל השאלה לאיזה מוט תלויה במספר הדיסקיות; אם הוא זוגי יש להעביר את הדיסקית למוט הביניים. ואם הוא אי-זוגי, אזי יש להעבירה אל מוט היעד. העניין מתבסס על כך שעל דיסקית המונחת במקום הסידורי יונח "מיני מגדל" (מגדל שלא כולל את כל הדיסקיות) המתבסס עליה, אם יש מספר דיסקיות אי זוגי אז ה"מיני מגדל" יהיה לבסוף מגדל שלם. אך אם מדובר במספר דיסקיות זוגי אז ה"מיני מגדל" יהיה חסר בדיסקית אחת, הגדולה ביותר, והדיסקית הזו תוכל להיות מועברת אל מוט היעד. ובעקבותיה - שאר הדיסקיות.
גישה נוספת להסתכלות על הפתרון האיטרטיבי היא זו: צבע את כל הדיסקיות בשחור ולבן לסירוגין, וגם את ה"רצפה" שמתחת למוטות (שוב, לסירוגין). עכשיו, שחק כרגיל בתוספת חוק אחד: לשמור על הסירוג בצבעים. כלומר, אסור לשים שחור על שחור או לבן על לבן.
פתרון בעזרת מספרים בינאריים
אם נכתוב את סדרת המספרים הטבעיים בבסיס בינארי: 1, 10, 11, 100, 101, 110, ... אזי הספרה הראשונה שאיננה 0 מייצגת את מספר הדיסקית (כשהדיסקיות ממוספרות מהקטנה לגדולה) שיש להזיז באותו מהלך. לדוגמה במהלך הרביעי יש להזיז את הדיסקית השלישית, מכיוון שבייצוג הבינארי של המספר 4 שהוא 100, הספרה הראשונה שאיננה 0 היא הספרה השלישית.
ייצוג גרפי של הפתרון
את כל הצעדים החוקיים לפתרון חידת מגדלי האנוי ניתן לייצג בגרף בלתי מכוון, שבו הצמתים מייצגים פיזור של הדיסקיות והקשתות מייצגות צעדים.
למגדל שבו דיסקית אחת בלבד, הגרף הוא משולש, המייצג את שלושת הצעדים האפשריים:
lang=en-simple|200px|מרכז
למגדל של שתי דיסקיות הגרף כולל שלושה משולשים, המחוברים ביניהם ליצירת משולש גדול יותר:
lang=tw|300px|מרכז
הצמתים שבקודקודי המשולש הגדול מייצגים מצבים שבהם כל הדיסקיות נמצאות על אותו מגדל.
ליצירת גרף עבור h + 1 דיסקיות יש לקחת את הגרף ל-h דיסקיות ולהחליף בו כל משולש קטן במשולש לשתי דיסקיות.
למגדל של שלוש דיסקיות הגרף הוא:
lang=en|500px|מרכז
הצלעות של המשולש הגדול מייצגות את הדרך הקצרה ביותר להעברת הדיסקיות ממגדל אחד לאחר. הצומת שבמרכז הצלע של המשולש הגדול מייצג העברה של הדיסקית הגדולה ביותר.
ממוזער|250px|שמאל|משולש שרפינסקי שמקביל לגרף של 7 דיסקיות
באופן כללי, חידה של דיסקיות מיוצגת על ידי גרף שבו צמתים. לכל צומת מחוברות שלוש קשתות, מלבד הצמתים שבקודקודי המשולש הגדול, שלהן מחוברות רק שתי קשתות. הגרף עבור n + 1 דיסקיות נוצר באמצעות לקיחת שלושה עותקים של הגרף ל-n דיסקיות וחיבורם זה לזה באמצעות שלוש קשתות המחברות את קודקודי המשולשים, המייצגות את שלוש אפשרויות ההעברה של הדיסקית הגדולה ביותר. בגרף שנוצר יש צמתים.
הגרף שנוצר בדרך זו, ככל שמוסיפים עוד דיסקיות, הוא משולש שרפינסקי. משולש שרפינסקי הוא פרקטל בצורת משולש, המכיל שלושה עותקים מוקטנים של עצמו, וכל אחד מאלה מכיל שלושה עותקים מוקטנים של עצמו, וכך הלאה. את הקשר בין מגדלי האנוי לבין משולש שרפינסקי קל להבין: נסתכל על משחק בעל n+1 דיסקיות, את הגרף של המשחק ניתן לחלק לשלושה חלקים על פי מיקום הדיסקית הגדולה ביותר. עבור כל אחד מהחלקים הגרף המתאר את המצבים שלו הוא הגרף של המשחק עם n דיסקיות, ולכן כמו במשולש שרפינסקי הגרף מכיל שלושה עותקים מוקטנים של עצמו.
את המסלול הארוך ביותר להשגת הפתרון (בלי להגיע פעמיים לאותו צומת) ניתן להציג באמצעות מחיקת הקשתות המיותרות. דוגמה למסלול כזה במגדל של 3 דיסקיות:
lang=pa|500px|מרכז
מסלול זה מושג כאשר נמנעים מהעברה ממגדל a ישירות למגדל c.
מעגל המילטוני לגרף של 3 דיסקיות מוצג בגרף הבא:
lang=cy|500px|מרכז
הגרפים מלמדים כי:
מכל פיזור חוקי של דיסקיות יש מסלול יחיד שהוא הקצר ביותר להעברת דיסקיות אלה למגדל יחיד.
בין כל זוג של פיזורים חוקיים של דיסקיות יש מסלול יחיד או שני מסלולים שהם הקצרים ביותר.
מכל פיזור חוקי של דיסקיות יש יש מסלול יחיד או שני מסלולים (בלי להגיע פעמיים לאותו צומת) שהם הארוכים ביותר.
בין כל זוג של פיזורים חוקיים של דיסקיות יש מסלול יחיד או שני מסלולים (בלי להגיע פעמיים לאותו צומת) שהם הארוכים ביותר.
נסמן ב-Nh את מספר המסלולים (בלי להגיע פעמיים לאותו צומת) להעברה של h דיסקיות ממגדל אחד לאחר, ונקבל:
N1 = 2
Nh+1 = (Nh)2 + (Nh)3
זה נותן ל-Nh את הערכים 2, 12, 1872, 6563711232, ... שהם .
וריאציות של המשחק
הכללה של המשימה
החידה הבסיסית של מגדלי האנוי דורשת להעביר את הדיסקיות ממגדל אחד למגדל אחר תוך שימוש במגדל עזר. הכללה של משימה זו דורשת פתרון למעבר מסידור חוקי כלשהו, מתוך הסידורים האפשריים של דיסקיות על פני שלושת המגדלים, לסידור חוקי אחר על פני שלושת המגדלים. ניתן להראות שמכל סידור חוקי ניתן להגדיר מסלול של צעדים, שעובר על כל אחד מהסידורים האפשריים פעם אחת בדיוק, וחוזר לסידור ההתחלתי. עוד ניתן להראות שניתן לפתור את החידה הבסיסית של מגדלי האנוי בכל מספר של צעדים, כאשר .
הכללה של מספר המגדלים
בחידה הבסיסית של מגדלי האנוי ישנם שלושה מגדלים. בשנת 1907 החידונאי הנרי ארנסט דודני הציג בספרו "The Canterbury Puzzles" את החידה כאשר בה ארבעה מגדלים, וביקש לדעת מה מספר הצעדים המזערי הנדרש כאשר יש 8, 10 או 21 דיסקיות. דודני כתב שהתשובה היא 33, 49 או 321 צעדים, בהתאמה, אך לא נתן הוכחה לכך. הוא הוסיף נוסחה למספר הצעדים הנחוץ כאשר מספר הדיסקיות הוא מספר משולשי.
בשנת 1939 פרסם B. M. Stewart הכללה של החידה למספר כלשהו של מגדלים, והפתרונות פורסמו בשנת 1941, ללא הוכחה שהם הפתרונות האופטימליים. בשנת 2014 ניתן פתרון אופטימלי לחידה עם ארבעה מגדלים.
מגדלי האנוי בשני צבעים
ממוזער|מצב התחלתי של מגדלי האנוי בשני צבעים (n=4)
ממוזער|מצב הסיום של מגדלי האנוי בשני צבעים (n=4)
ביולי 1988 הוצגו באליפות צרפת השנייה למשחקים מתמטיים ולוגיים וריאציות אחדות לחידת מגדלי האנוי, שבהן יש שני סטים של דיסקיות, האחד שחור והשני לבן, כך שבכל גודל של דיסקיות יש אחת שחורה ואחת לבנה.
חידת הפרדת הצבעים: במצב ההתחלתי הדיסקיות מונחות זו על זו בשני מגדלים, כשצבעי הדיסקיות הם לסירוגין שחור ולבן, בסדר יורד של גודלי הדיסקיות. המטרה היא להפריד את הדיסקיות לשני מגדלים חדגוניים, באמצעות מגדל עזר, תוך שמירה על שני כללים:
בכל צעד זזה דיסקית אחת.
אין לשים דיסקית מעל דיסקית קטנה ממנה; מותר לשים דיסקית על דיסקית זהה לה בגודלה.
לחידה זו שתי תת-וריאציות: באחת שתי הדיסקיות הגדולות ביותר מתחלפות ביניהן במקומותיהן, ובאחרת, הקלה יותר, הן נשארות במקומן.
חידת מיזוג: במצב ההתחלתי הדיסקיות מונחות זו על זו בשני מגדלים, האחד שחור והשני לבן. יש למזג את שני המגדלים למגדל אחד, שבו הדיסקיות מונחות מהגדולה לקטנה, ובכל שתי דיסקיות בנות אותו גודל, הדיסקית הלבנה היא מעל לדיסקית השחורה.
חידת פיצול: במצב ההתחלתי הדיסקיות מונחות זו על זו במגדל אחד, מהגדולה לקטנה, ובכל שתי דיסקיות בנות אותו גודל, הדיסקית הלבנה היא מעל לדיסקית השחורה. יש לפצל את המגדל, באמצעות מגדל עזר, לשני מגדלים חדגוניים, שבהם נשמר הכלל שאין לשים דיסקית מעל דיסקית קטנה ממנה.
מגדלי האנוי מגנטיים
ממוזער|250px|מצב התחלתי של מגדלי האנוי מגנטיים
ממוזער|250px|מצב סיום של מגדלי האנוי מגנטיים
וריאציה נוספת, מגדלי האנוי מגנטיים פותחה על ידי ד"ר אורי לוי ממכון ויצמן למדע. בווריאציה זו לכל דיסקית יש שני צבעים, למשל כחול ואדום (או שני קטבים מגנטיים). במצב ההתחלתי הדיסקיות מונחות זו על זו באחד מהמגדלים, כך שאין מגע בין שני צבעים זהים (כלומר צדה הכחול של דיסקית מופנה אל צדה האדום של הדיסקית שמתחתיה). המשימה היא להעביר את כל הדיסקיות ממגדל זה אל אחד משני המגדלים האחרים, לפי הכללים הבאים:
מותר להזיז רק דיסקית אחת בכל פעם - מראש מגדל אחד לראש מגדל אחר.
אסור להניח דיסקית על דיסקית שקטנה ממנה.
בעת הרמת דיסקית היא מתהפכת, כך שצבעה העליון וצבעה התחתון מתחלפים.
אסור לאפשר מגע בין שני צבעים זהים.
המגבלה שנוספה בווריאציה זו מגדילה את מספר הצעדים המזערי הנחוץ לפתרון בהשוואה לחידה הבסיסית. במגדל של שלוש דיסקיות נחוצים 11 צעדים (לעומת 7 בגרסה הבסיסית) ובמגדל של ארבע דיסקיות נחוצים 30 צעדים (לעומת 15 בגרסה הבסיסית).
ראו גם
קלונדייק - משחק הפועל על אותו עיקרון מתמטי.
בעיית סידור הפנקייקים של גודמן - בעיה מתמטית העוסקת בסידור ערימת פנקייקים כך שהפנקייק הגדול ביותר יהיה למטה והקטן ביותר למעלה באמצעות היפוך החלק העליון שלה מספר פעמים. בניגוד למגדלי האנוי הפנקייקים נמצאים כל הזמן באותה ערימה ואין הגבלה על כך שפנקייק קטן יהיה מתחת פנקייק גדול ממנו תוך כדי הסידור.
לקריאה נוספת
Andreas M. Hinz, Sandi Klavžar, Uroš Milutinović, and Ciril Petr, The Tower of Hanoi – Myths and Maths, Birkhäuser, 2013; 2nd edition, 2018.
קישורים חיצוניים
(דורש תמיכה בJava)
הערות שוליים
קטגוריה:חידות מתמטיות
קטגוריה:רקורסיה
קטגוריה:משחקי חשיבה
קטגוריה:הוכחות | 2024-06-02T02:28:33 |
תנא | הפניה תנאים | 2023-12-27T12:05:42 |
חיקסוס | ממוזער|305x305px|ציור קיר מקבר בני חסן שבו מתוארת שיירת נוודים שמיים (עאמו) יורדת למצרים, אחד מהם מוזכר בשמו: "אבישה" (או "אבישר") המכונה "חקאו־ח'אסות" (החיקסוס) – 'שליט ארץ זרה' בשפה המצרית הקדומה.
חֶקַאוּ־חַ'אסוּת (במצרית קדומה: ḥḳꜣw-ḫꜣswt, "שליטי הארצות הזרות"; ביחיד 𓋾𓈎𓈉 – ḥḳꜣ-ḫꜣswt), חיקסוס או היקסוס (ביוונית: Ὑκσώς או Ὑξώς, היקסוס; או Ύκουσσώς, היקוסּוס) הוא כינוי למערב אסיאתים שהשתלטו על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה".
המחקר הארכאולוגי העלה שאוכלוסיית החיקסוס הזרה שישבה בדלתא לא הייתה קבוצה אתנית אחת מאוחדת שפלשה למצרים ברגע אחד נתון, באופן צבאי, אלא הורכבה ממהגרים ובני מהגרים, רובם מאזור כנען או סוריה – וחלקם בני עמים רחוקים יותר, כגון חורים וכשים ובני עמים הודו־אירופים – אשר החלו מתיישבים באופן הדרגתי ואיטי באזור הדלתא, תחת חסות השלטון המצרי, החל מסוף האלף השלישי ובמהלך המאות ה־20 עד ה־18 לפנה"ס. נראה כי עם התרופפות השלטון של השושלת ה־13 המצרית במהלך המאה ה־18 לפנה"ס, ניצלו אי־אלה מנהיגים מקרב השכבה הזרה, מצאצאי המהגרים הללו, את ההזדמנות לתפוס את השלטון באזור הדלתא של מצרים, ושליטים אלה זכו לכינוי המצרי חקאו־ח'אסות.
כינוי זה, אשר שימש את המצרים בעבר ככינוי למנהיגים נכבדים מארצות זרות, כגון שליט העאמו המתואר בציור השיירה מקבר בני חסן, הפך אף לתואר שאותו נשאו בגאווה חלק מהשליטים הללו עצמם, ואף חרתו אותו בחרפושיותיהם.
בירתם של השליטים החיקסוסיים נקראה חוּת־וַערֶת (ḥw.t wꜥr.t) – היא אווריס בלשונו של מנתון – והיא נמצאת בצד המזרחי של הדלתה של הנילוס.
אטימולוגיה
המשמעות המילולית למונח המצרי "חקאו חֿאסות" היא חוקקי ארצות־הגבעות ", במשמעות של "שליטי ארצות זרות". המילה המצרית העתיקה ḥḳꜣw (בחרטומים – 𓋾𓈎𓏥) באה מאותו שורש אפרו־אסייתי של המילה העברית "חוקקים", ומשמעותה, כבעברית, שליטים. ההירוגליף 𓈉, הוא ḫꜣswt, מסמל "ארץ גבעות", ומשמעו "ארצות זרות", שכן מנקודת המבט המצרית העתיקה היושבת על מישור אפיק היאור, כל הארצות הזרות הסובבת נראו כארצות הרריות. המונח המצרי נכתב ביוונית כ־Ὑκσώς, Ὑξώς או Ύκουσσώς; הוא מוזכר בספרות יוונית מאוחרת: בספר "נגד אפיון" של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בן המאה ה-1 לספירה, שבו ציטט את ההיסטוריון המצרי־הלני מנתון, בן מצרים התלמיית של המאה ה־3 לפנה"ס, שהזכיר את החיקסוס וזיהה אותם עם בני ישראל במצרים.
הגדרה ותארוך
על־פי שחזורם של החוקרים המודרניים (כגון הפרופסור האגיפטולוג ), השושלת הזרה הראשונה ממוצא אסייתי שאותה ניתן לכנות "חיקסוסית", למרות שמלכיה לא נשאו עדיין את התואר "חקאו־ח'אסות", הייתה השושלת ה־14 שעלתה לשלטון כנראה במקביל לשושלת המצרית ה־13 (בזמן לא ברור שבין ראשית המאה ה־18 לפנה"ס לבין 1,725 לפנה"ס); ואחריה עלתה לשלטון השושלת ה־15 שנחשבת לחיקסוסית מובהקת (מלכיה השתמשו בתואר "חקאו־ח'אסות" בחרפושיותיהם). בין החוקרים השונים קיים ויכוח האם מדובר בשתי שושלות נפרדות, או שמא שתיהן היו שושלת אחת, וכמו כן לגבי סדר השליטים בשושלות החיקסוסיות ה־14 וה־15: חלק מהחוקרים טוענים כי השליט הראשון של השושלת ה־14 היה ששי ואחריו בנו נחסי, ולפי אחרים נחסי היה המלך הראשון ואילו ששי היה מלכה האחרון – ולפי שיטתם של אחרים נבסנרע או יעקב־הר. נראה כי מקובל היום על מרבית החוקרים כי השליט החיקסוסי האחרון, בן השושלת ה־15, היה ח'מודי אשר כיהן כשליט בתחילת המאה ה־16 לפנה"ס, עד נפילת שלטונם.
שלטונם של השליטים החיקסוסיים באזור הדלתא של מצרים (ונראה כי לתקופות מסוימות אף חלשו על שליטי מצרים המקומיים שישבו בתבאי שבדרום) החזיק מעמד בין מאה ושישים לקצת יותר ממאתיים שנה (תלוי לפי שיטת מי מהחוקרים), והסתיים עם גירושם על ידי יעחמס הראשון, שליט מקומי, סביב שנת 1570 לפנה"ס, שייסד את השושלת ה־18 במצרים ואת הממלכה החדשה. במהלך גירושם הם נמלטו צפונה לארץ כנען, לשרוחן. יעחמס הראשון צר על העיר במשך שלוש שנים ובסופו של דבר הצליח לכבוש אותה.
במחקר הארכאולוגי
הגירה למצרים
במהלך המאה ה־22 לפנה"ס שבו להתקיים קשרי מסחר ותרבות בין כנען ומצרים לאחר נתק של מאות שנים, עיקר הקשר האנושי הזה הוא ממצאי כלי חרס מצריים מהממלכה התיכונה בתקופת הברונזה הביניימית באתרים בארץ. במאה ה־18 לפנה"ס הקשרים מתהדקים כפי שעולה מכתובות על משלחות כורים שהובאו מהלבנט לעבוד עבור המצרים באתרים בחצי האי סיני, כמו זאת של חבדד שממצאיה הם המצאת הכתב הפונטי (בניגוד לכתב ההירוגליפים הפיקטוגרפי) בידי עובדים כנעניים בסרביט אל־ח'אדם.
בסוף המאה ה־19, חפר הארכאולוג פלינדרס פיטרי באזור הדלתה של מצרים, וגילה שם ממצאים חומריים – קרמיקה ואדריכלות – שאינם אופייניים לתרבות המצרית, אך דומים מאוד לתרבות החומרית שאפיינה את אזור ארץ ישראל וסוריה באותה תקופה. את הממצאים האלה זיהה פיטרי כתרבות החומרית של החיקסוס. תחילה חשבו החוקרים – בהתאמה לכתבי מנתון – כי החיקסוס היו בני עם, שהיה מפותח טכנולוגית, אשר פלש למצרים. על פי הממצאים הם זיהו כי מקורו של העם הזה הוא מצפון לסוריה וארץ ישראל, ולשיטתם אחרי שהשתלטו החיקסוס על סוריה וארץ ישראל הם המשיכו למצרים – בשנת 1750 לפנה"ס – ושלטו במצרים באזור דלתת הנילוס עד 1570 לפנה"ס.
משמעותו המקורית של הכינוי "חיקסוס" – או "חקאו־ח'אסות" במקורות המצריים היא השליטים (חקאו) מהארצות הזרות (ח'אסות).
תפיסה זאת של החיקסוס – כ"עם זר שפלש למצרים" – הייתה מקובלת מאוד בראשית המחקר, אולם, רוב החוקרים סבורים שהחיקסוס לא היו "עם" של ממש אלא כינוי לשליטים (מלכים מהשושלת ה־15) בני שכבת מהגרים מגוונת שהגיעה למצרים בהדרגה, אשר ניצלו תקופת כושר של היחלשות השלטון המצרי האוטוכטוני והשתלטו על מצרים. התואר "חקא־חסות" – כלומר "שליט הארצות הזרות" – מופיע על כמה מהחרפושיות שהנפיקו שליטים אלה לצד שמותיהם, שהיו שמות שמיים (כגון: "יעקבהר", "ענתהר" ו"נחמן") וחוריים שהיו נפוצים לפני כן בכל רחבי המזרח הקדום (למעט מצרים).
הסברה לגבי מוצאם של החיקסוס משכבת מהגרים שהתנחלה בהדרגה באזור הדלתא, ולא כבני "עם פולש" או לחלופין "אוכלוסייה מקומית ותיקה", מקבלת חיזוק מהעובדה שבבירתם אווריס התחילה להתיישב החל מהשושלת ה־12 (1900 לפנה"ס לערך) אוכלוסייה שהגרה לשם מכנען ובעלת מאפיינים של תרבות הברונזה תיכונה II A. המהגרים מכנען היו רועי צאן, חיילים, מלחים ובעלי מלאכה בשירותו של פרעה. בקברי התקופה מצאו חמורים, שייתכן ושימשו כמנחת קבורה. בתקופת השושלת ה־13 (1770 לפנה"ס) טיפסו המהגרים מכנען בהיררכיה החברתית בעיר, וצברו עושר רב. בתקופה זאת הוקם רובע מיוחד שבו, על פי השקפת החוקרים, ישבו המהגרים וריכזו בידיהם את הסחר של מצרים עם המזרח. באחד הארמונות של החיקסוס באווריס נחשפו ציורי קיר בסגנון מינואי, עדות לקשרי המסחר של החיקסוס עם איי יוון.
באותה תקופה נבנו בעיר מקדשים עם מאפיינים כנעניים, ובפתחו של אחד מהם נמצא שריד גזע עץ אלון, אשר שימש ככל הנראה לצורך פולחן האשרה. מקובל להניח שהאשרה הכנענית זוהתה עם האלה המצרית חתחור, ואילו הבעל זוהה עם האל המצרי סת.
עלייה לשלטון
תקופת השלטון ומאפייניה
בעבר זוהתה בירת החיקסוס אווריס עם "צוען" המקראית, שבצפון הדלתה, אולם כיום, בעקבות חפירותיו של הארכאולוג האוסטרי מנפרד ביטק בתל אל־דבע שבמצרים, ברור כי בירת החיקסוס שכנה בקנטיר – גם היא בצפון הדלתה – עיר שלימים שופצה על ידי רעמסס השני שיסד בה את בירתו פר־רעמסס (שרבים מזהים אותה עם "רעמסס" המקראית).
החיקסוס פיתחו את הטכנולוגיה ואת חרושת הברזל והנשק במצרים, והנחילו למצרים את הקשת המורכבת ואת מלחמת המרכבות, בהן עשו המצרים שימוש רב. המילים "מרכבה" ו"סוסים", שהפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה המצרית הקדומה, באות למעשה משורש של שפה שמית שהובאה יחד עמם למצרים בתקופת החיקסוס. בתקופת שלטון החיקסוס הוקמו גם החלקלקות, שהן חומות ביצורים מרשימות סביב יישובים בכנען. בין הממצאים שנמצאו בקברים של החיקסוס במצריים היה גרזן מקור הברווז שמופיע גם בידי אחד מבני השיירה השמית מקבר בני חסן במצרים וגם בידו של חבדד, אחיו של הנסיך מכנען. זאת טכנולוגיה שהופיעה במזרח הקדום לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה 2א ולכן יכולה להעיד על זמנם של החיקסוס.שמאל|ממוזער|150px|חרפושית עם הכתובת "בן רע, יעקב־הר, נחון בחיים", שנמצא בתל שקמונה, כיום מוצגת במוזיאון הימי הלאומימבחינה פולחנית אימצו בהדרגה אנשי החיקסוס, שתחילה האמינו באלי המזרח הקדום, את פנתיאון האלים המצרי כאשר הם זיהו את אלי מצרים המקומיים עם אלים שמיים ידועים, למשל פולחן הבעל זוהה עם האל המצרי סת שאותו עבדו החיקסוס כאל הראשי שלהם.
במחקר שנערך על הסטרונציום משיניהם של 71 פרטים שחיו לפני ובתוך תקופת החיקסוס בתל אל־דבע עולה כי רוב הנשים (21 מתוך 27) שנקברו בקבורה של המעמד הגבוה בטרם עלו החיקסוס לשלטון הגיעו מחוץ למצרים, בעוד שרק מעט גברים מהאליטה שהתגלו מאותה העת העידו על מוצא מחוץ למצרים. לאור הממצא הזה החוקרים הסיקו שהנשים היגרו מהלבנט ונישאו לגברים שכבר חיו במצרים והיו מהאליטה בה בטרם עלו החיקסוס לשלטון. מתוך קברי האליטה של השושלת החיקסוסית עולה כי כמחצית מן הגברים והנשים שנקברו באותה העת היו מהגרים מחוץ למצרים, משמע שהעיר אווריס הייתה אטרקטיבית מבחינה בינלאומית ומשכה אליה מהגרים.
תלים שנמצאו בהם עדויות לשלטון החיקסוס
מן המחקרים על הדלתה של הנילוס במאה השנים האחרונות עולה כי תמונת היישוב של החיקסוס (לפי יישובים מבוצרים שהכילו קרמיקה כנענית מתקופת הברונזה התיכונה 2 ב'–ג') הייתה כדלקמן לפי מנפרד ביטק:
עיזבת רושדי IV – אתר קטן מדרום לתל אל דבע, ייתכן והיה רובע המהגרים המקורי של העיר. מזוהה כנקודת ההיאחזות הראשונה של המהגרים ממערב אסיה בימי השושלת ה-12 לפי הרקורד הארכאולוגי.
תל אל־דבע – זוהתה כאווריס, בירת הממלכה החיקסוסית.
תל הליופוליס – מזוהה עם און המקראית.
תל אל־יהודיה – היא "ניי־טה־חות".
תל חאבוה – מזוהה עם עיר הגבול המזרחי, "ת'ארו".
כאפר אל-מוקאדם – טָרִמוּ.
תל אל מסח'וטה – מזוהה כפר-אתום, היא פיתום מהצמד המקראי "פיתום ורעמסס".
כום אל-חילגן – לא מזוהה.
תל אל ראטאבה – חסר זיהוי.
תל קוואה – חסר זיהוי.
ירידה מהשלטון
המערכה שתוביל למפלתם של החיקסוס החלה בעקבות חשיפת תוכנית של שליט החיקסוס אפופיס הראשון בימי קאמוס (בן לשושלת מצרית מקומית ששלטה בתקופת החיקסוס מתבאי על אזור מוגבל בדרום מצרים) להשתלט על השטח המצרי המצומצם שבידיו של קאמוס בעזרת שיתוף פעולה עם מלך כוש. השליח ששלח השליט החיקסוסי אל מלך כוש נתפס בידי חייליו של קאמוס שהחליט לצאת למערכה לגירוש החיקסוס ממצרים התחתונה ולהחזיר את השליטה על שטחים אלה. בשנת 1568 לפנה"ס בערך הטיל קאמוס, הפרעה האחרון של השושלת ה־17 מצור על אווריס, אך לא הצליח להכניע את החיקסוס. בסופו של דבר גורשו שרידי החיקסוס האחרונים ממצרים כ־18 שנים לאחר מכן בימיו של ח'מודי על ידי המלך המצרי יעחמס הראשון (אחיו של קאמוס) – שנחשב למייסד השושלת ה־18 – סביב 1570 לפנה"ס. לפי כתבים ועדויות מתקופה זאת נמלטו שליטי שושלת זאת אל ארץ כנען, אל העיר שרוחן (הנזכרת במקרא כעיר בנגב יהודה), אך ברבות הימים ערך יעחמס הראשון מסע צבאי גם לארץ ישראל, צר על שרוחן שלוש שנים, וחיסל או לקח בשבי את אלה מפליטי החיקסוס שמצאו בה מפלט.
בתבליטים מקבר יעחמס, קצין בצבא המצרי ששירת בצבאו של המלך יעחמס, התגלתה עדות למלחמה בחיקסוס. הקבר התגלה באל־קאב, אזור מדברי כ־65 ק"מ דרומית לתבאי, ועל קירותיו נכתב כי הקצין לקח חלק בקרב נגד עם זר שכבש את צפון מצרים. מהקרב הזה הוא לקח שבויים ואף כף יד של האויב (כך ספרו את האויבים שנהרגו בקרב) שאותה הביא כפרס למלך.
סברת החיקסוס ובני ישראל
סיפר של קורות החיקסוס הובא בידי מנתון, היסטוריון מצרי־הלניסטי בן המאה ה־3 לפנה"ס, שזיהה אותם כאבות היהודים. מנתון כתב בספרו כי החיקסוס שגורשו ממצרים היו בני שבט יהודה שהקימו מאוחר יותר את בירתם בירושלים. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בן המאה ה־1 לספירה ציטט את גרסתו של מנתון, חלק על פרטים שונים מתוכה, אך גם ראה בפרטים מסוימים אחרים מדבריו ראיה לתיאור המקראי של יציאת מצרים.
מנתון
ההיסטוריון המצרי־הלניסטי מנתון, בן המאה ה־3 לפנה"ס, מספר בחיבורו ביוונית "אגיפטיאקה" את דברי ימיה של מצרים, כפי שלדבריו הוא קרא אותם בכתבים ההירוגליפים המצריים. את תיאורו מביא יוסף בן מתתיהו בחיבורו הפולמוסי "נגד אפיון". מנתון מזכיר בחיבורו את החיקסוס ומזהה אותם כאבותיו של העם היהודי בזמנו, שלטענתו גורשו ממצרים. זיהוי החיקסוס עם היהודים על ידי מנתון, מהווה את אחד משני סיפורי היסוד הקדומים בגרסה המצרית־יוונית ליציאת מצרים.
בספר השני של "דברי ימי מצרים" (אגיפטיאקה), מספר מנתון שבתקופת שלטונו של מלך בשם טימַיוס אירעה פלישה גדולה של זרים למצרים: הפולשים הקימו למלך אחד מהם ושמו סַליטיס (שליט?), שישב בעיר ממפיס ושלט על מצרים העליונה והתחתונה, ומאוחר יותר ביצר את העיר אווריס. אחרי מותו מלכו בּנון, אַפַּחִנס, אפופיס, חַנא ואַסיס. מנתון טוען כי ששת המלכים ניסו ללא הרף "לעקור את המצרים מהשורש" ומגלה כי לעם הפולש קראו "היקסוס", הלחם המילים "הוק" ("מלך" בכתב החרטומים העתיק הקדוש) ו"סוס" (רועה), כלומר "המלכים הרועים". מנתון מוסיף לכך ש"יש אומרים, כי האנשים האלה ערבים". יוסף בן מתתיהו מעיר שבספר אחר של מנתון מופיע פירוש הפוך לשם "היקסוס", אמין יותר בעיניו: "רועים־עבדים". המילה "הוק" כתובה שם אחרת ומשמעותה "עבדים שבויי מלחמה".
מנתון מספר שלאחר 510 שנות שלטון של שושלות מלכי ההיקסוס, התקוממו מלכי תבאי ושאר חלקי מצרים ופתחו נגדם במלחמה ארוכה, עד שבזמן המלך מיספרַגמוּתוֹסיס גורשו ההיקסוס ממצרים וברחו לאווריס והתבצרו בה. תומוסיס, בנו של המלך, צר על העיר, אך לא הצליח לכבוש אותה ולכן הגיע עם יושביה להסכם לפיו יוכלו לעזוב את העיר ואת מצרים ללא פגע. בשלב זה חושף מנתון את זהותם של 240 אלף ההיקסוס שגורשו ממצרים:
יוסף בן מתתיהו מדגיש שיתר הדברים שכתב מנתון על היהודים, לא נלקחו מכתבי הקודש המצרים העתיקים, כי אם מסיפורים מיתולוגיים בעל פה. על פי סיפורים אלה, לאחר כ־500 שנים נוספות, מלך בשם אמנופיס ציווה לאסוף את כל המצורעים במצרים וגירש אותם (80 אלף) לעבודה במחצבות ממזרח לנילוס. לאחר זמן רב, נעתר המלך לבקשתם והם הורשו לבנות מחדש את העיר אווריס ולהתגורר בה. המצורעים מרדו במלך תחת הנהגת הכהן המצרי אסרסיף, ששלח שליחים אל ההיקסוס בירושלים והציע להם לחבור למלחמה במצרים כשהוא מציע להם לשוב לעירם המקורית, אווריס. 200 אלף אנשי מלחמה הגיעו מירושלים לאווריס, אמנופיס נבהל ונסוג עם צבאו לממלכת כוש. שתי האוכלוסיות, ההיקסוס מירושלים והמצורעים, השתלטו יחד על מצרים, שרפו ערים וכפרים, חיללו מקדשים, טימאו את פסלי האלים ואילצו את הכהנים והנביאים לזבוח את החיות הקדושות ולשחוט אותן.
בשלב זה חושף מנתון את זהותו של המנהיג: כשחבר אסרסיף להיקסוס, שינה את שמו למשה. כעבור 13 שנות גלות גירשו אמנופיס ובנו רעמסס את ההיקסוס והמצורעים ממצרים "ורדפו אחריהם עד הרי סוריה".
מנתון מציג את אבות היהודים באור שלילי בצורה מכוונת וחיבורו עורר את ראשית ספרות הפולמוס האנטי־יהודית שהודפסה באלכסנדריה והחלה להתפשט ברחבי העולם היווני הלניסטי הקדום. מנתון טוען כי השושלת ה־14 (שמנתה 50 מלכים לפי פפירוס רשימת המלכים מטורינו) מנתה 76 מלכים שמלכו מהעיר קסויס, לא מתייחס למוצאם הכנעני לכאורה ושהממצאים מצביעים כי הייתה שלב קדום של החיקסוס שגם מלכיה כפי הנראה שלטו מאווריס, ומתאר רק את השושלת ה־15 כחיקסוסים.
בעקבות דבריהם של מנתון ושל יוסף בן מתתיהו, סברו בעבר מרבית החוקרים כי החיקסוס הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, שפלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. בניגוד לסברת מנתון לגבי פירוש השם "חיקסוס", כיום ידוע כי הוא שיבוש יווני של הכינוי המצרי "חקאו־ח'אסות" (יש גם מקורות מסוימים הטוענים ששמם היה "חִ'יק שַסוּ"), שבו כונו שליטי ארצות הגבעות.
היחס לסברה כיום
יש חוקרים הפוסלים את הזיהוי שבין החיקסוס ובין אבות ישראל. ישנם המציעים כי ייתכן והאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א–נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של החיקסוס במצרים, שעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זאת. הוצע שהכתוב "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" () מתייחס לגירוש השליטים הזרים ממצרים, שבעקבותיו השלטונות החלו לראות את בני ישראל כאִיום: "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ". ()
ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר, וכי סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס – קרי, לדעתם החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו־ישראליות שהתגבשו לעם ישראל.
ראו גם
היסטוריה של מצרים העתיקה
פרעוני מצרים
קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי
סת־בעל
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מצרים העתיקה
קטגוריה:עמים קדומים
קטגוריה:עמים שמיים
קטגוריה:עמי כנען
קטגוריה:חיקסוס
קטגוריה:תקופת הברונזה התיכונה | 2024-10-09T11:33:25 |
האיחוד האירופאי | REDIRECT האיחוד האירופי | 2004-04-06T21:56:38 |
אנואר סאדאת | מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (בערבית: محمد أنور السادات, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד אַנְוַּר אלסַאדַאת; 25 בדצמבר 1918 – 6 באוקטובר 1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. יזם את מלחמת יום הכיפורים ביחד עם סוריה נגד ישראל ב-1973. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים – הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה (יחד עם מנחם בגין) בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.
תחילת דרכו
סאדאת נולד בכפר מית אבו אל-כום שבדלתת הנילוס, לאב ממוצא מצרי-ערבי ואם ממוצא סודאני. הוא למד באקדמיה הצבאית (1938). במלחמת העולם השנייה נמנה סאדאת עם חבריה של מחתרת אנטי־בריטית שהאמינה כי גרמניה הנאצית יכולה לסייע במאבקם נגד הבריטים. הוא נעצר על ידי הבריטים ונאסר למשך שלוש שנים. בינואר 1946 נעצר שוב, בידי ממשלת מצרים, בחשד שהיה מעורב ברצח שר האוצר אמין עות'מאן, אך זוכה בסוף 1948 מחוסר הוכחות, והוחזר לצבא.
סאדאת נמנה עם חבורת "הקצינים החופשיים" שהשתתפו במהפכת הקצינים החופשיים שהורידה מהשלטון את המלך פארוק בשנת 1952 והיה איש הקשר בין קבוצת הקצינים לבין תנועת האחים המוסלמים. בשנת 1957 הפך סאדאת למזכ"ל האיחוד הלאומי – המפלגה הממלכתית היחידה במצרים. בשנים 1959–1969 שימש בתפקיד יו"ר האספה הלאומית. בתפקיד זה שימש גם במלחמת ששת הימים שתוצאותיה הקשות עבור ארצו היוו אבן דרך בתפיסתו המדינית כפי שהעיד: "הוכיתי בתדהמה מוחלטת מהתבוסה שלנו... לא חדלתי מלחיות אותה יומם וליל". ב-1969, לאחר שמילא שורת תפקידים בממשלה, נבחר לסגנו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר. הוא שימש כנציג ראשי של מצרים בארגונים אסלאמיים ובוועידותיהם, וכן קישר בין מצרים למדינות האסלאם. לאחר שנאצר מת ב-1970, ירש סאדאת את מקומו כנשיא, לאחר שמועמדותו אושרה במשאל עם (משאל עם נוסף נערך בשנת 1976). עלייתו לשלטון לוותה בישראל בזלזול, בעיקר בשל חוסר הכריזמה שלו ביחס לנאצר, וכן היותו בן כפר קטן חסר השכלה פורמלית מרשימה.
תקופת שלטונו של סאדאת במצרים
ממוזער|סאדאת מבקר בבסיס הצבאי אנדרוז, ינואר 1980
סאדאת נחשב בתחילה לשליט של פשרה בין הפלגים בראשות מפלגת השלטון המצרית, אולם עד מהרה הדגים את מנהיגותו ומדיניותו התקיפה כאשר בחודש מאי 1971 העמיד את יריביו, אנשי הסיעה השמאלנית והנאצריסטים הוותיקים, למשפט בטענה שקשרו קשר ובאשמות שחיתות. הנאשמים נידונו למאסר עולם או הוגלו.
בשנת 1975 התיר סאדאת את התגבשותם של "זרמים" מאורגנים בתוך מפלגת השלטון, והחל מסוף שנת 1976 הותרה פעילותן של מפלגות ממוסדות במצרים. תחילה כונו צעדים אלו "מהפכה מתקנת", ונעשו בשם הנאצריזם ומהפכת 1952; אולם עם הזמן הותר למתוח ביקורת גלויה על משטרו של נאצר, ורבים מ"פשעיו" נחשפו. ב-1978 ייסד סאדאת מפלגה ממלכתית חדשה: המפלגה הלאומית-דמוקרטית, שלתוכה מוזגה למעשה המפלגה הקודמת – האיחוד הערבי הסוציאליסטי.
סאדאת נקט מדיניות כפולה כלפי האסלאם במצרים. מצד אחד, ארגוני מחתרת אסלאמיים-פונדמנטליסטים נקטו צעדי התנגדות מאורגנת ואף טרור, בעיקר משנת 1977, והממשל פעל נגדם ביד קשה. אולם במקביל פעל סאדאת להאדרת האסלאם בחברה המצרית ולהשתתת החוקה והמשפט המצריים על השריעה.
מדיניותו הכלכלית
סאדאת הנהיג ליברליזציה במשק שהיה ריכוזי עד אז, ופתח את מצרים להשקעות חוץ, בעיקר מהמערב, וליוזמה חופשית ברוח הקפיטליזם; בתוך כך צמצם את המשק הממלכתי והחזיר חלק מהרכוש המולאם לבעליו הקודמים.
משטרו של סאדאת הצמיח שכבה של מתעשרים חדשים ופשתה בו שחיתות רבה, שעה שמצבם של המוני העם נותר דל כשהיה. מדי פעם נערכו הפגנות נגד המשטר, וכמה פעמים אף פרצו מהומות (ינואר 1972, פברואר 1977). הממשל דיכא את המהומות, אף שנכנע לחלק מן התביעות בדבר שכר ומחירים, ובמקביל ערך "טיהורים" בחוגי השמאל.
יחסי חוץ
מדיניות הליברליזציה אכן קירבה את מצרים למערב, ובייחוד לארצות הברית, והחלישה את זיקתה לברית המועצות. במאי 1971 חתם סאדאת על חוזה ידידות עם ברית המועצות, אולם חוזה זה נועד לעצור את הידרדרות היחסים, ולא היה בו משום אישור לברית יציבה. ביולי 1972 גירש את אלפי היועצים הצבאיים הסובייטיים, וברית המועצות קיבלה את הדין.
מלחמת יום הכיפורים
350px|ממוזער|שמאל|סאדאת ב"מרכז 10" עם המטה הכללי המצרי במלחמה
בריאיון שנתן בדצמבר 1970 הביע סאדאת נכונות להכיר בזכויותיה של ישראל כמדינה עצמאית, בתמורה לנסיגת ישראל מכל השטחים המצריים שכבשה במלחמת ששת הימים. בפברואר 1971, חודשים אחדים לאחר הפסקת האש ששמה קץ למלחמת ההתשה עם ישראל, הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים. המצרים דרשו ראשית שישראל תתחייב לנסיגה מלאה מסיני ומעזה ולהשגת פתרון צודק לפליטים הפלסטינים. אחר כך ייפתח משא ומתן לשלום. הסכם שלום יושג רק לאחר התחייבות לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו ב-1967 לקווי יוני 1967.
הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום. הדרישות המצריות הרעו את מצב ישראל אפילו יחסית למצב שהיה לפני יוני 67. בין היתר דרשו המצרים ששליחים סובייטים ישתתפו בכו"ח האו"ם ושהאזורים המפורזים יהיו בעומק שווה משני צידי הגבול. ממשלת ישראל (בראשות גולדה מאיר, משה דיין ואבא אבן) הסכימה בתגובה לפתיחת משא ומתן ללא תנאים מוקדמים אך מבלי להתחייב על הגבולות הסופיים. הפער בין הצדדים היה גדול מדי, והביא את גונאר יארינג לנטוש את מאמץ התיווך. יוזמות תיווך נוספות בין ישראל למצרים קיבלו היענות מעטה מסאדאת וממשלתו. אשתו של אנואר סאדאת, ג׳יהאן, אמרה שנים לאחר מכן שבעלה לא היה יכול להסכים להסכם שלום עם ישראל לפני מלחמת יום כיפור, שכן האווירה הציבורית במצרים לאחר התבוסה של מלחמת ששת הימים לא איפשרה זאת. מנגד בצד הישראלי היה חוסר רצון לוותר על ההישגים של מלחמת ששת הימים, כהצהרת שר הביטחון, משה דיין: "טוב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח". למרות זאת, כאשר קיסינג'ר הציע למצרים ולישראל תוכנית שלום ב-1973, כחצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, שלפיה ישראל תכיר בריבונות מצרית על כל סיני, כאשר תהיה נוכחות ביטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני, גולדה הסכימה לתוכנית בעוד שסאדאת לא השיב ולאחר מספר חודשים פתח במלחמת יום הכיפורים.
ביוני 1971 הבטיח סאדאת "קרב פראי ואכזרי, שבו נסכים להקריב מיליון קרבנות". סאדאת היה נחוש לבצע מהלך צבאי להחזרת השטחים, הצליח לשכנע את הסורים להשתתף ביוזמה, ופעל להתעצמות צבא מצרים. הוא הורה למפקדי צבאו להכין תוכניות אופרטיביות לכיבוש סיני ("גרניט") או לפחות להניע מהלך צבאי מאסיבי בחלק מסיני, שיזעזע את ישראל.
מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר תיאר כך את מטרת המלחמה בעיני סאדאת אשר יזם אותה: "איש לא הבין בתחילה שסאדאת לא כיוון לניצחון, אלא לשינוי בשיווי המשקל במשא ומתן שרצה לפתוח בו. הוא העריך שהלם המלחמה יאפשר לשני הצדדים, ישראל ומצרים כאחת, להראות גמישות שלא הייתה אפשרית כל עוד ישראל ראתה את עצמה עליונה מבחינה צבאית, בעוד מצרים הייתה משותקת בביזוי לאומי".
מלחמת יום הכיפורים נגד ישראל באה על ישראל בהפתעה, בזכות מאמץ מצרי להסוואתה ועקב כישלון "הקונספציה" הישראלית שגרסה כי אין סיכוי שמצרים תפתח במלחמה כוללת, לאחר שצה"ל הפגין את עליונותו במלחמת ששת הימים. מטרתו של סאדאת במלחמה זו, שהחלה במבצע בדר, לא הייתה ניצחון מוחץ, אלא השגת מטרות צבאיות מוגבלות ופגיעה בישראל, שתביא להפשרת הקיפאון המדיני הממושך, וכן תשקם את המוניטין של מצרים לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. מבחינה זאת תוצאות המלחמה היוו הישג למצרים, על אף שמבחינה צבאית, רוב מטרותיה של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו.
הסכם השלום עם ישראל
הביקור בישראל ותהליך השלום
250px|ממוזער|שמאל|סאדאת ובגין מתקבלים בתשואות בקונגרס האמריקאי, בעת ההכרזה על תוצאות הסכמי קמפ דייוויד, ספטמבר 1978
שנים ספורות לאחר המלחמה החלו גישושים בין ישראל למצרים על הסכם שלום. סאדאת הפתיע, כשהצהיר כי על מנת להשיג שלום, הוא מוכן אף להגיע לביקור בישראל. ראש הממשלה מנחם בגין קיבל את הצעתו, והזמין את סאדאת לביקור רשמי בישראל.
הביקור עצמו כמעט ולא יצא אל הפועל. בערב 18 בנובמבר, איתר המודיעין הישראלי תנועת כוחות מצריים בגדה המזרחית של תעלת סואץ, שמצרים החזירה לרשותה במלחמת יום הכיפורים. בהתייעצות שכונסה, המליץ יגאל ידין (אז סגן ראש הממשלה) שלא לקחת סיכון ולגייס מילואים – צעד שהיה מוביל, מטבע הדברים, למתיחות רבה ולביטול הביקור – אך בגין דחה את המלצתו.
ב-19 בנובמבר 1977 נחת סאדאת בנמל התעופה בן-גוריון ובכך היה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל, ופתח תקופה חדשה בהיסטוריה של המזרח התיכון. מיליוני אנשים ברחבי העולם צפו ברגע ירידתו של סאדאת מהמטוס, לצלילי תרועת חצוצרות ורעש תותחים. סאדאת שהה בביקורו זה שני לילות בישראל, נאם בכנסת ונפגש עם כל סיעות הבית. הציבור בישראל קיבל אותו בהתלהבות ובכבוד של מלכים. כשחזר במטוסו ליוו אותו שני מטוסים של חיל האוויר הישראלי בדרכו חזרה למצרים. בשל ביקורו זה זכה סאדאת להיבחר כאיש השנה של המגזין טיים באותה השנה.
באמצעות הביקור פתח סאדאת דרך לתהליך של שלום עם ישראל, ששיאו היה בחתימת ההסכם ב-26 במרץ 1979. במעמד החתימה שהתקיים בקמפ דייוויד סעדו סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין בארוחת ערב ממלכתית שאירח נשיא ארצות הברית ג׳ימי קרטר. על הסכמי קמפ דייוויד שסללו את הדרך להסכם השלום זכה יחד עם מנחם בגין, שותפו הישראלי לתהליך, בפרס נובל לשלום.
מניעי סאדאת בתהליך
יש הרואים את מסעו של סאדאת לישראל כהמשך ישיר ומחושב של מלחמת יום הכיפורים, שבעיני העם המצרי הייתה ניצחון ותיקון עלבון התבוסה של מלחמת ששת הימים. אם לפי הכלל של פון קלאוזביץ "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים", הרי שאפשר לראות בצעדו הנועז של סאדאת צעד מחושב שמהווה המשך ישיר למלחמה. חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בדבריו של סאדאת עצמו, שהיה מודע לביקורת הקשה על ההסכם בתוך ישראל, ואמר: "מנחם המסכן, יש לו בעיות; אחרי הכול אני קיבלתי את סיני ואת הנפט. ומה קיבל מנחם? פיסת נייר".
כמו כן, נבע צעדו של סאדאת ממשבר כלכלי חמור במצרים, שדרש סיוע כספי דחוף ובכמות גדולה מארצות הברית.
מטרתו של סאדאת הייתה להחזיר למצרים את חצי האי סיני בכל מחיר, ולשם כך הוא שיחק בין האופציות של מלחמה ומדיניות שלום. ביקורו של סאדאת החל להתגבש מבחינה מעשית כאשר התמנה משה דיין כשר חוץ בממשלת בגין, לאחר המהפך. דיין יצא בתחפושת למרוקו לפגוש שם את שליחו של סאדאת, חסן תוהאמי. לפי עדויות שונות כבר אז נתן דיין לסאדאת להבין כי חצי האי סיני יובטח לו בשלמותו. אלמלא הבטחה כזאת יש להניח שסאדאת לא היה מגיע לירושלים. בניגוד לדעה זו טוען העיתונאי דן פתיר, שסרק לדבריו את כל התכתובת בנושא, כי לא הושגו שום הסכמות בפגישת דיין–תוהאמי ולא ניתנה שום הבטחה לסאדאת.
מניע נוסף של סאדאת היה רצונו להתקרב למערב על חשבון ברית המועצות. כתוצאה מההסכם הפכה מצרים להיות בת ברית של ארצות הברית וזכתה בסיוע צבאי ואזרחי בשווי מיליארדי דולרים.
תוצאות הסכם השלום
ההסכם התקבל בזעם ברוב מדינות ערב, ומצרים ספגה גינויים ונודתה בעולם הערבי. גם בתוך מצרים עצמה התעוררה התנגדות, והתפתחה מחתרת הג'יהאד האסלאמי. סאדאת נלחם במחתרת זו וב-1981 עצר 1,600 פעילים שלה.
רצח סאדאת
250px|ממוזער|שמאל|בגין בקהיר אחרי רצח סאדאת, עם האלמנה ג'יהן. צילם: נינו הרמן, 1981.
250px|ממוזער|שמאל|קבר אנוואר סאדאת באנדרטת החייל האלמוני
ב-6 באוקטובר 1981, בעת שצפה במצעד הניצחון השנתי לציון חגיגת מבצע בדר בראשית מלחמת יום כיפור, נרצח סאדאת על ידי אנשי הג'יהאד המצרי ("הג'יהאד החדש"), שהשתתפו במצעד כשהם לובשים מדי צבא. כשהגיעו לבימת הכבוד קפצו מן המשאית הצבאית שבה נסעו, והתנפלו ביריות על בימת הכבוד. סאדאת נהרג, וסגנו חוסני מובארכ, שישב גם הוא על בימת המצעד, הספיק להימלט, ניצל ויירש את מקומו של סאדאת בהנהגת מצרים. הסיבה לרצח הייתה פתווה (פסק הלכה מוסלמי) שהוציא השיח המצרי עומאר עבד א-רחמאן, בה סאדאת הוגדר ככופר על שסירב להסכים שהשריעה (ההלכה המוסלמית) תהיה בסיס לחוקי מצרים.
בהלוויית סאדאת השתתפו נציגי מדינות רבות, ביניהם גם מנחם בגין ושלושה מנשיאי ארצות הברית לשעבר. אולם, מקרב חברות הליגה הערבית שלחו רק סומליה, עומאן וסודאן נציגים. ג'עפר נומיירי, נשיא סודאן, היה מנהיג המדינה הערבי היחיד שהשתתף בהלוויה.
בעיתונות הישראלית, סיקור מותו של סאדאת שיקף נימה של צער עמוק ואף תחושות אכזבה ואחריות על כך שדווקא המנהיג שבחר להושיט יד לישראל ולשבור את מעגל הדמים והשנאה שילם על כך בחייו. לא בכדי הוצג סאדאת לאחר הירצחו כידיד אמת של העם היהודי וכסמל של חתירה לשלום.
איראן, שניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים בעקבות הסכם השלום עם ישראל, קראה בשנות השמונים רחוב על שמו של המתנקש בסאדאת, ח'אלד אל-אסלאמבולי, אך בשנות האלפיים שינתה שוב את שמו ל"רחוב האינתיפאדה הפלסטינית".
ספריו
סאדאת פרסם שני ספרי זיכרונות והגיגים: "המהפכה על גדות הנילוס" (1957) ו"חיפוש אחר זהות" (1978; בעברית: "סיפור חיי").
הנצחה
בשנת 1984 העניק לו נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, את "מדליית החירות הנשיאותית". ב-2019 הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס.
העיר המצרית מדינת א-סאדאת קרויה על שמו.
הנצחה בישראל
סאדאת הונצח במספר מקומות בישראל, והוא אחד המנהיגים הערביים היחידים שזכו לכבוד כזה. בין השאר: רחוב על שמו בשכונת "נווה שלום" בלוד, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, וכיכר אל סאדאת ברמת בגין שבחיפה.
לקריאה נוספת
אנואר סאדאת, סיפור חיי, תרגם: אהרן אמיר, עידנים, ירושלים 1978.
אנואר סאדאת, אנואר סאדאת על מלחמה ושלום, 1970–1980, תרגם: רפאל ישראלי, האוניברסיטה העברית, 1982.
שמעון שמיר, מצרים בהנהגת סאדאת: הביקוש אחר אוריינטציה חדשה, הוצאת דביר, תל אביב, 1978.
אריה קרישק, עושה שלום, כתר, ירושלים, 1980.
יוחנן כץ, היונה הזהירה: ביקור סאדאת בישראל ותחילת תהליך השלום, תל אביב, הוצאת ירון גולן, 2008.
George Carpozi, A Man of Peace: Anwar Sadat, Manor Books, 1977
Brij Kumar Narayan, Anwar el Sadat: Man with a Mission, Vikas Publishing House, 1977
David Hirst, Sadat, Faber and Faber, 1981
Raphael Israeli, "I, Egypt": Aspects of President Anwar al-Sadat's Political Thought, Magnes Press, 1981
Raphael Israeli, Man of Defiance: a Political Biography of Anwar Sadat, Weidenfeld & NIcolson, 1985
Camelia Sadat, My Father and I, Macmillan Publishing Co., 1985
Saad Eddin Ibrahim, The Vindication of Sadat in the Arab World, Washington Institute for Near East Policy, 1993
Joseph Finklestone, Anwar Sadat: the Visionary who Dared, F. Cass, 1996
Boutros Boutros-Ghali, Egypt's Road to Jerusalem: a Diplomat's Story of the Struggle for Peace in the Middle East, Random House, 1997
Thomas W. Lippman, Hero of the Crossing: How Anwar Sadat and the 1973 War Changed the World, Potomac Books, 2016
Robert L. Tignor, Anwar Al-Sadat: Transforming the Middle East, Oxford University Press, 2016
קישורים חיצוניים
אנוואר סאדאת, באתר "סנונית"
פרויקט סאדאת , אתר זווית אחרת
מאיר בוימפלד, יוזמת סאדאת מפברואר 1971: האומנם החמצה?, מבט מל"מ, גיליון 69, יולי 2014, עמודים 22–25
45 שנה לפטירתו של נשיא מצרים נאצר – תגובות בישראל למותו של מנהיג העולם הערבי ב"בלוג ארכיון המדינה – המהדורה העברית", 24 בספטמבר 2015
פסח מלובני, להשתלט על מצרים: הערכה כי האיראנים עמדו מאחורי רצח הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת, באתר IsraelDefense, תאריך 19 בפברואר 2021
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:נשיאי מצרים המודרנית
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות במצרים
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:זוכי פרס נובל מצרים
קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
קטגוריה:ראשי ממשלת מצרים
קטגוריה:סגני נשיאי מצרים
קטגוריה:מצרים שנולדו ב-1918
קטגוריה:מצרים שנפטרו ב-1981 | 2024-07-25T20:05:59 |
קרח יבש | שמאל|ממוזער|250px| גושים של קרח יבש
שמאל|ממוזער|250px|קערה המכילה קרח יבש. ה"עשן" הנראה בתמונה הוא ערפל: טיפות מים שהתעבו באזור בו התקרר האוויר מפחמן דו-חמצני במצב גזי שהמריא
שמאל|ממוזער|350px|דיאגרמת לחץ - טמפרטורה של דו־תחמוצת הפחמן. 1= מוצק (קרח יבש), 2= נוזל, 3= גז, 4= נוזל סופר קריטי. בלחץ אטמוספירי, שהוא בסביבות 1 בר, המעבר ממוצק לגז מתבצע מבלי לעבור דרך מצב צבירה נוזל
קרח יבש, שם גנרי שניתן ב-1925 לפחמן דו-חמצני (CO2) במצב מוצק.
קרח יבש דומה במראהו לקרח שנוצר ממים, אך קופא בטמפרטורה יותר נמוכה, צפיפותו כ-1.6 גרם לסמ"ק. כמודגם בדיאגרמת הפאזות, בלחץ אטמוספירי רגיל הוא אינו מותך למצב נוזלי, אלא עובר מיד למצב גזי (ומכאן שמו). תופעה זו קרויה המראה. בלחץ של אטמוספירה אחת קרח יבש ממריא בטמפרטורה של 78.5- מעלות צלזיוס וכתוצאה מכך משמש לקרור כאשר יש צורך בטמפרטורות נמוכות יותר מאלו שניתן להשיג בעזרת קרח רגיל על בסיס מים.
בנוסף בקרח יבש נעשה שימוש בייצור גלידה.
הקרח היבש אינו מצוי באופן טבעי על פני כדור הארץ, בשל הטמפרטורות הגבוהות המונעות את היווצרותו, אך הוא מצוי באזורי הקטבים של מאדים.
ייצור קרח יבש
דוחסים ומקררים פחמן דו-חמצני גזי עד שהוא הופך לנוזל.
מפחיתים את הלחץ כך שחלק מהנוזל מתנדף, התנדפות זו מקררת את החומר במהירות ומתמצק קרח יבש כ"שלג" בצפיפות נמוכה.
את ה"שלג" שנוצר דוחסים לבלוקים או לקוביות קטנות של קרח יבש.
שימושים
בדומה לקרח רגיל, משמש גם הקרח היבש לקירור מזון, ותכונת ההמראה מעניקה לו יתרון, משום שאין צורך לטרוח על סילוק נוזל.
לקרח יבש יש שימושים תעשייתיים רבים, כמו:
קירור מוצרי מזון, מדגמים ביולוגים, ופריטים אחרים שמתקלקלים, במיוחד עבור משלוח.
אפקטים מיוחדים: כאשר קרח יבש בא במגע עם חלקיקי אדי מים, הקרח היבש ממריא לתערובת של גז פחמן דו-חמצני קר ואוויר לח קר. זה גורם להתעבות ולהיווצרות ערפל. השימוש במים חמים מזרז את התהליך וגורם להיווצרות יותר נמרצת של ערפל.
הגברת המשקעים מעננים קיימים או צמצום עובי העננים על ידי זריעת עננים.
ייצור פחמן דו-חמצני גזי למערכות מסוימות כמו מכל הדלק של מטוס ה-B47, שם הוא משמש למילוי נפח המכל המתרוקן מדלק במהלך טיסה כאמצעי נגד שרפה.
קירור תותבים מתכתיים בקרח יבש כך שהם יתכווצו ויכנסו לחור מסוים. כשהתותב מתחמם ומתרחב נוצרת התאמה הדוקה במיוחד.
קירור מעבדים או סוגי חומרה אחרים בעלי הספק גבוה, למשל בשביל תזמון שעון מואץ ("אוברקלוקינג").
תא ערפל בסיסי יכול להיבנות בעזרת קרח יבש כדי לקרר את אדי האלכוהול.
בדומה להתזת חול וניקוי בקיטור, התזת קרח יבש מעורב באוויר בלחץ גבוה משמשת לניקוי משטחים.
מיועד גם לצריבת יבלות טורדניות באזורים שונים בגוף.
יתרונותיו:
זמן שימוש ארוך יחסית לקרח מים - קרח יבש הנמצא במארז מבודד יאבד במהלך יממה כ-10% ממשקלו.
היות שאינו ניתך, אין רטיבות, ואין שיתוך לאריזות וכלי תובלה, בנוסף ניתן להשתמש במארזים זולים (קרטון) כי אין רטיבות שתפגע במארז.
בטיחות
קרח יבש מצריך אמצעי זהירות מיוחדים. הוא קר מספיק כדי לגרום כוויית קור אם נוגעים בו בלי כפפות. הוא מייצר פחמן דו-חמצני גזי באופן קבוע, ולכן הוא לא יכול להישמר בתוך מכל פשוט סגור, מכיוון שהגידול בלחץ יגרום למכל להתפוצץ (פצצת קרח יבש). חייבים לאוורר את הגז שנוצר, אחרת הוא ימלא את החלל הסגור ויגרום לסכנת חנק. אנשים שמתעסקים עם קרח יבש צריכים להיות מודעים לכך שפחמן דו-חמצני יותר צפוף מאוויר והוא ישקע לרצפה.
בבטיחות טיסה קיים חשש כי כמות גדולה מדי תגרום לחנק של האנשים במטוס, לכן לפי תקנות ICAO החומר מוגדר כחומרים מסוכנים במספר או"ם UN1845 תחת קבוצת סיווג 9.
קישורים חיצוניים
איך מייצרים קרח יבש – להבין בדקה, באתר "קרח הארץ"
קטגוריה:אפקטים מיוחדים בקולנוע
קטגוריה:תחמוצות
קטגוריה:קירור ומיזוג אוויר | 2024-06-14T12:26:14 |
ישיבה יוניברסיטי | אוניברסיטת ישיבה (באנגלית: Yeshiva University או בקיצור YU) היא אוניברסיטה יהודית פרטית בניו יורק שנוסדה ב-1886. תוכניות הלימוד לתואר ראשון משלבות את ערכי האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית - "תורה ומדע".
לאוניברסיטה סניף נוסף, בירושלים. ישיבה אוניברסיטה בלוס אנג'לס (YULA) החלה כסניף של ישיבה אוניברסיטה, אבל היום היא מהווה מוסד נפרד.
רקע
מסלולי הלימודים לתואר ראשון נפרדים לנשים ולגברים. הם כוללים מדעי הרוח ומדעי הטבע, בשילוב לימודי יהדות.
הנשיא הנוכחי של האוניברסיטה הוא הרב ארי ברמן. נשיאי האוניברסיטה בעבר: הרב דב רבל, הרב שמואל בלקין, הרב נחום לאם וריצ'רד יואל.
מלבד הקולג' האקדמי, כולל המוסד גם את ישיבת רבינו יצחק אלחנן, על שם הרב יצחק אלחנן ספקטור. תלמידי הישיבה לומדים במתכונת ישיבתית רגילה במשך חציו הראשון של היום, ובחציו השני הם לומדים לתואר ראשון או שני. בין ראשיה היו הרב שלמה פוליצ'ק, הרב משה סולובייצ'יק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק והרב נחום לאם. לישיבה שלוחה בירושלים בשם "כולל גרוס", השוכן בסמוך לקמפוס של המרכז האקדמי לב.
מסלולים לתארים מתקדמים ומסלולי הכשרה מקצועית מוצעים בתחומים שונים.
התלמידים במסלולים אינם רק יהודים.
לישיבה מסונף גם בית ספר תיכון שהוקם ב-1916 בשם "אקדמיה תלמודית על שם מרשה שטרן". בבית הספר כ-300 תלמידים.
ב-22 באוגוסט 2019 הוגשה תביעה כנגד המוסד בטענה שרב התיכון במוסד, ג'ורג' פינקלשטיין וארבעה עובדים אחרים ביצעו בתלמידים עבירות מין שונות, לפני עשרות שנים. התביעה הוגשה לבית המשפט העליון בניו יורק, ורוב התלמידים שמצוינים בה, 33 במספר, נשארו אנונימיים.
אקדמיה
בתי ספר
תוכניות לתואר ראשון
מכללה למדעים ורפואה על שם מרדכי כ"ץ
סטרן קולג' לנשים
מכללת עסק על שם סיי סימס
ישיבה קולג'
מכללת מוזיקה על שם פיליפ ושרה בלז
תוכניות לתואר שני
בית הספר קרדוזו למשפטים
מכון וורצווילר לעבודה סוציאלית
בית הספר למוסמכים מתקדמים אזריאלי לחינוך ומינהל יהודי
בית הספר למוסמכים ברנרד רבל ליהדות
בית הספר למוסמכים פרקאוף לפסיכולוגיה
ישיבה
ישיבת רבינו יצחק אלחנן
תיכון ישיבה יוניברסיטי לבנים על שם מרשה שטרן
תיכון ישיבה יוניברסיטי לבנות על שם שמואל ונג
נשיאים
דוב רבל - 1915–1940.
שמואל בלקין - 1943–1975.
נחום לאם - 1976–2003
ריצ'רד יואל - 2003–2017
ארי ברמן - 2017– מכהן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מוסדות תורניים אקדמיים
קטגוריה:ארצות הברית: ישיבות
קטגוריה:סמינרים להכשרת רבנים
קטגוריה:וושינגטון הייטס
קטגוריה:ניו יורק: אוניברסיטאות ומכללות
קטגוריה:ניו יורק: ישיבות
קטגוריה:ארצות הברית: אוניברסיטאות ומכללות יהודיות
קטגוריה:קצרמר ארצות הברית | 2024-10-16T10:04:25 |
פיליפוס הערבי | שמאל|ממוזער|250px|פסל רומי של הקיסר פיליפוס הערבי מוצג במוזיאון החדש בברלין
מַרְקוּס יוּלְיוּס פִילִיפּוּס (בלטינית: Marcus Iulius Philippus; בערך 204–249 לספירה), הידוע גם בשם פִילִיפּוּס הערבי, על שם מוצאו, היה מקיסרי רומא.
שנותיו הראשונות
לא הרבה ידוע על שנותיו הראשונות של פיליפוס, הוא נולד בעיר קטנה הסמוכה לטרכון שנוסדה על-ידיו מחדש בשם פיליפופוליס ליסטים ביהודה ובערביה, בנימין איזק(באתרה שוכנת כיום העיירה שהבא בהר הדרוזים בסוריה), למשפחה ממוצא ערבי. אביו היה אזרח רומאי שהיה מנהיג שודדים ידוע. אחיו, גאיוס יוליוס פריסקוס היה חבר המשמר הפרטוריאני בתקופתו של הקיסר גורדיאנוס השלישי.
קריירה פוליטית
בשנת 243 במהלך מסע מלחמה של גורדיאנוס כנגד מלך פרס שאפור הראשון, מת מפקד המשמר הפרטוריאני. פיליפוס, בעידודו של אחיו, הצליח להתמנות למפקד החדש.
בעקבות תבוסתו הצבאית בשדה הקרב בשנת 244 הקיסר גורדיאנוס נפטר בנסיבות לא ברורות. משערים שפיליפוס היה אחראי למותו מכיוון שמיד אחרי מות גורדיאנוס הוכרז פיליפוס כקיסר על ידי הלגיונות.
פיליפוס חתם על חוזה שלום עם שאפור, מינה את אחיו לאחראי על הפרובינקיות המזרחיות ונסע לרומא כדי להבטיח את מינויו לקיסר על ידי הסנאט.
קיסר
בתחילת שלטונו נאלץ פיליפוס להתמודד עם פלישה של שבטים גרמאניים לפאנוניה ופלישת הגותים למואסיה. הפלישה נהדפה לבסוף בשנת 248 אולם הלגיונות נשארו ממורמרים על חלקם הקטן בשלל, דבר זה הוביל למרידה בראשותו של טיבריוס קלאודיוס פקטיאנוס, המרד דוכא ופיליפוס מינה את דקיוס לעמוד בראש הפרובינקיות, שורה של מרידות פרצו גם במזרח כתגובה לשלטונו המדכא של פריסקוס אולם הם לא זכו להצלחה.
באפריל 248 ערך פיליפוס את משחקי המאה לציון שנת ה-1,000 לייסודה של העיר רומא, החגיגות היו מרהיבות וכללו הצגות תיאטרון, משחקי גלדיאטורים ומשחקי ספורט.
למרות החגיגות גברה המרירות בקרב הלגיונות ודקיוס הוכרז על ידם כקיסר. באביב של שנת 249, כוחותיו התחילו לצעוד אל רומא ופגשו את כוחותיו של פיליפוס ליד ורונה. ידו של דקיוס היה על העליונה ופיליפוס נהרג בקרב או שנרצח על ידי חייליו שרצו להראות את נאמנותם לקיסר החדש.
לקריאה נוספת
אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים, מבוא, פיליפוס הערבי, עמ' 25–29. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014.
The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193-337, 2nd editionEdited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סורים
קטגוריה:קיסרי רומא
קטגוריה:ילידי 204
קטגוריה:נפטרים ב-249 | 2024-08-01T02:08:05 |
קלאודיוס השני גותיקוס | מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס וַלֶרְיוּס קְלָאוּדִיוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Valerius Claudius Augustus; 10 במאי 214 - ינואר 270; ידוע גם בשם הגותי: קְלָאוּדִיוּס גוֹתִיקוּס) היה קיסר רומא משנת 268 ועד פטירתו לשנת 270. תקופת שלטונו הייתה חלק מתקופה הידוע כמשבר המאה השלישית שבו תהליכים של התפוררות כאוס ולחצים מבחוץ הביאו את האימפריה הרומית אל סף החידלון. בתקופת שלטונו הוא נלחם בהצלחה מול פלישות של שבטים גרמאניים אך מת ממגפת קיפריאנוס בטרם הצליח לייצב את האימפריה ולבסס את שלטונו.
קורות חייו
קלאודיוס השני נולד ופעל בתקופה הידוע בהיסטוריה בשם משבר המאה ה-3, במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת קיפריאנוס - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הקיסרים הרומאיים לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים ושבטים ברברים אחרים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, חלק מעימותים שנמשכו לאורך המאות עד לנפילת האימפריה הרומית המערבית.
במהלך העשור השביעי של המאה השלישית, ולמעשה עם עלייתו לשלטון של קלאודיוס הגיע המשבר לנקודת שפל עבור האימפריה הרומית שהתחלקה הלכה למעשה ל 3 ישויות נפרדות ובעלות אינטרסים מנוגדים. מול האימפריה הרומית שנותרה רק עם הפרובינציות שהרכיבו את לב ליבה של האימפריה עמדה ממערב האימפריה הגאלית, תחת שלטונו של המורד פוסטמוס שהצליח לשמור על עצמאותו למרות לחץ רומי מחד ופלישות של שבטים גרמאניים וממזרח ניצל ספטימיוס אודינטוס את העלמות יריביו הפרסים מהזירה והתפוררות הסמכות הרומית לאחר קרב אדסה על מנת לבסס את מעמדו כשליט עצמאי תחילה חסות הקיסר ולאחר מכן כיישות עצמאית שנקראה האימפריה התדמורית.
עד לעלייתו לשלטון
קלאודיוס היה ממוצא אילירי, הוא נולד בעיר סירמיום (Sirmium) בירת הפרובינציה פאנוניה ביום ה 10 במאי 210. הוא שירת כחייל בצבא הרומאי במשך כל ימי חייו, במסגרת זו הוא טיפס בסולם הדרגות עד שהקיסר גליאנוס מינה אותו למפקד יחידת פרשי העילית של הצבא הרומאי ולאחר מכן מינה אותו כמשנה לקיסר. בשנת 268 הוא התמנה כטְרִיבּוּן צבאי. במהלך תקופה זו רכש לעצמו קלאודיוס מוניטין של אדם בעל חוסן פיזי אגדתי, לפי אחד הסיפורים הוא הצליח לשבור במכת אגרוף שיניים של סוס משתולל, סיפור דומה נשזר סביב מעשיו בזירת ההיאבקות בה הוא שבר את שיניו של מתאבק שניסה להכניע אותו בתכסיס שפל.
ממוזער|189x189 פיקסלים|קלאודיוס השני גותיקוס
חלקים גדולים מההיסטוריה של האימפריה הרומית בתקופת משבר המאה השלישית נותרו לוטים תחת ערפל, מקורות מאוחרים וכיסוי חלקי מונעים אפשרות של תיעוד היסטורי רציף ומוסכם. תקופת שלטונו של גליאנוס לא יוצאת דופן מבחינה זו אך השלב האחרון לשלטונו לוטה בערפל כבד. אי הוודאות גדולה במיוחד לגבי הלחימה מול השבטים הגותיים ולגבי קרב נאיסוס שאירע בסמוך למותו של גליאנוס. חלק מהמקורות ההיסטוריים מייחסים את הניצחון לגליאנוס וחלקם מייחסים את הניצחון לקלאודיוס השני. ידוע כי שבטים גותיים ערכו סדרת פשיטות שתיארוכן לא ידוע במדויק, ככל הנראה בין 267 עד 269. המקורות הרומאיים מוסרים מידע סותר על היקף הפלישות, האזורים שנפגעו והשבטים הפולשים וייתכן ומדובר בפלישה אחת של מספר גדול של ברברים ששטפו את האימפריה או שתי פלישות בתאריכים נפרדים. הפעימה הראשונה של הפלישה הגותית החלה בשנת 267, לוחמים משבט ההרולי (לטינית: Heruli) יצאו מנמלים בצפון הים השחור על סיפון של צי גדול יחסית - המקורות הרומאיים נוקבים במספר של 500 ספינות, הם פשטו על החופים הדרומיים של הים השחור ומשם ביצעו פשיטות כושלות על העיר ביזנטיון, הפושטים המשיכו אל הים האגאי ופשטו על איים וערים לאורך החוף בהם אתונה וספרטה. הפושטים הגותים נמנעו מלהיכנס לעימותים עם חילות המצב והמילציות המקומיות ומשנתקלו בהתנגדות פנו צפונה. צבא רומאי ככל הנראה בהנהגת גליאנוס הצליח להגיע למגע עם הפושטים ייתכן והקרב אירע על גדות נהר נסטוס על גבול מקדוניה ותרקיה, בקרבות נהרגו אלפים מספר מקרב הברברים, מנהיג הפושטים משבט ההרולי הגיע להסכם עם הרומאים והפשיטה נעצרה. המחקר ההיסטורי עדיין חלוק בנוגע לשאלה האם הקרב בנסטוס וקרב נאיסוס הם שתי קרבות נפרדים או שני שמות לקרב אחד, המחלוקת נמשכה גם לגבי המשקל ההיסטורי של קרבות אלו שבסופם הוכרעו הגותים ופרובינציות הבלקן זכו בשקט לדורות.
משהוכרע הקרב יצא גליאנוס אל צפון איטליה, שם הכריז הקצין הנאמן לשעבר אאורלוס על מרד כנגד הקיסר תוך שהוא מביע את תמיכתו בקיסר המורד ושליט האימפריה הגאלית פוסטמוס. הכוחות נפגשו בקרב בסמוך למילאנו ואאורלוס נדחק אל בין חומות העיר, משהוברר לו כי מצבו נואש וכי פוסטמוס לא יבוא לעזרתו הוא הכריז על עצמו כקיסר. בשלב זה החליטו הקצינים הבכירים בצבאו של גליאנוס למרוד כנגדו, המקורות ההיסטוריים אינם מסבירים את הסיבה אך ככל הנראה מדובר במאבקי כוח על כס השלטון שגליאנוס לא הצליח, למרות מאמציו, להבטיח. הם הצליחו בתואנת שווא לפגוש בו ללא ההגנה של שומרי ראשו ורצחו אותו. המקורות חלוקים על זהות הרוצחים ועל חלקו של קלאודיוס השני ברצח עצמו. ונראה שהמקורות מנסים להרחיק אותו מההפיכה והרצח. עם מותו של גליאנוס הוא נבחר על ידי חיילי הלגיונות להיות הקיסר של האימפריה הרומית. על פי ההיסטוריונים הרומאיים על פי מצוות הסנאט רומי הוצאו בני משפחתו של גליאנוס להורג, למרות בקשתו לכאורה של קלאודיוס השני.
קלאודיוס, במהלך שנועד להבטיח את שלטונו מאיום של מורדים ומתחרים איחד את הצבא תחת פיקודו על ידי הבטחת דונטיביום (לטינית: Donativum) שמשמעותו תשלום כספי לחיילים הנאמנים לו, המשיך במצור על מילאנו וסיים את העימות על ידי הבטחת שביתת נשק לאאורלוס והוצאתו להורג עם חתימת ההסכם.
תקופת שלטונו
מלחמתו בגותים
ממוזער|300px|האימפריה המחולקת בשנת 271 לספירה. בצהוב ממלכת תדמור, בירוק האימפריה הגאלית, באדום האימפריה הרומית
330px|ממוזער|מפת הפלישות של השבטים הגותיים והעימותים העיקריים עם צבא האימפריה הרומית בתחילת שלטונו של קלאודיוס השני
שיא הישגיו של קלאודיוס הגיע מיד עם הכתרתו והוא ניצחונו בקרב נאיסוס בו הובס צבא גותי ואיתו נהדפה פלישה של שבטים ברבריים אל תוך ליבה של האימפריה, כתוצאה מהקרב ירד הלחץ המאסיבי של השבטים הגותיים על גבולות הדנובה של האיפריה והם נמנעו מלתקוף את הגבולות למשך כמאה שנה לאחר התבוסה. במקביל תקפו פושטים משבט האלמאנים את שטחי האימפריה לאחר שחצו את האלפים אך קלאודיוס הצליח להפתיע אותם ולהביס אותם בקרב אגם בנאכוס (Benacus) שנערך בשנת 268 בקרב שהתחולל על חופי אגם גארדה נפגשו כ 30,0000 חיילים רומאים מול צבא גרמאני גדול שיש המערכים את מספר חייליו ב 100,000 איש, ייתכן שמשא ומתן קדם לקרב אך משזה נכשל בחר קלאודיוס לתקוף את הגרמנים וזכה לניצחון מוחץ, לתהילת-עולם, לכינוי "גותיקוס" (Gothicus) שפירושו "מכניע הגותים" ולתואר גרמניקוס מקסימוס.
מערכה מול האימפריה הגאלית
לאחר שקלאודיוס הצליח לייצב את גבולות האימפריה מול הפולשים הגרמאניים הוא הפנה את תשומת לבו לאימפריה הגאלית ובסדרת מהלכים צבאיים מוצלחים הצליח להחזיר את איבריה (ספרד) ועמק נהר הרון לשליטה רומאית.
במהלך שנת שלטונו הראשונה של קלאודיוס החל תהליך התפוררות של האימפריה הגאלית, הישות המדינית שקרעה עצמה מהאימפריה הרומית בתקופת הקיסר גליאנוס, פוסטומוס המורד התקשה לשמור על כסאו מול מורדים מתוך ביתו. הראשון ליליאנוס, פקיד בכיר באימפריה הגאלית הכריז על עצמו כקיסר ושליט של הפרובינציה גרמניה עילית במהלך אביב של שנת 269, המרד היה קצר ימים וצבאו של פוסטמוס לא התקשה לדכא את ההתקוממות וכבש את מעוז המורדים בעיר מיינץ, הניצחון התגלה כניצחון פירוס עבור פוסטמוס הוא סירב לאפשר לחייליו לבזוז את העיר ועורר את זעמם שהפך להתקוממות גלויה ובסופה נרצח פוסטמוס והאימפריה הגאלית נסחפה למלחמה בין טוענים לכתר שחלקם העבירו את נאמנותם לקלאודיוס. כתוצאה מכך הצליח קלאודיוס במאמץ מינימלי להחזיר לשלטונו את הפרובינציה איבריה.
מותו של קלאודיוס
שנה לאחר מכן חזר קלאודיוס השני אל גבול הדנובה על מנת לקדם פני צבא גדול ומשולב של לוחמים גפידים, ונדלים ושבטים גרמאניים אחרים. שעושה את דרכו בבלקנים, הצבא הגותי הגיע אל סלוניקי והטיל מצור על העיר אך נטש את עמדותיו עם התקרבות הצבא הרומאי ונסוג צפונה כשהוא בוזז את מקדוניה. הקרב העיקרי בין שני הצבאות נערך במואסיה והסתיים בלא הכרעה, הגרמנים נאלצו לסגת אך הצבא הרומאי ספג אבדות כבדות ולא הצליח להכריע את יריבו. הצבא הרומאי לא יכול היה להיכנס לקרב נוסף אך קלאודיוס סירב לעזוב את זירת המערכה והכה את הגרמנים במארב מתוכנן, למרות אבדותיהם הכבדות הצליחו הגרמנים להמשיך בנסיגה מסודרת כשפרשים רומאים ממשיכים לזנב בהם. קרב מכריע נוסף נערך בהרי הבלקן אליו נדחקו הגרמאנים כשהם סובלים מרעב, התקפה של חיל הרגלים הרומאי נתקלה בהתנגדות של הצבא הגותי ששבר את שורות הרומאים, התקפת נגד של חיל הפרשים הרומאי הצליחה לעצור את ההרג אך לא את שטף התנועה של הגרמנים ששברו את הכיתור והמשיכו בתנועה מהירה דרך תראקיה, המערכה נמשכה עד ששני הצבאות הגיעו לתשישות ומחלות החלו לגבות מחיר בחיי אדם, הקיסר קלאודיוס היה בין החולים ופונה למפקדתו בסירמיום בסוף שנת 269 ומת ממחלתו ככל הנראה בינואר 270 מבלי שהצליח לראות את הניצחון שהגיע כשנה לאחר מכן לידי אחד ממפקדי צבאו ויורשו על כס הקיסרות -אורליאנוס.
מאבקי הירושה
אחיו קווינטילוס, תפס את השלטון תחת חסות הסנאט, פעולתו הראשונה כקיסר הייתה להכריז על קלאודיוס השני כאל (Divus Claudius Gothicus).
הלגיונות שהיו עם הקיסר קלאודיוס השני במסע אל הדנובה לא היו מודעים, או לפחות לא תמכו, בעלייתו של קווינטילוס. הם תמכו באורליאנוס, והכתירו אותו בתואר אוגוסטוס. קווינטילוס שהה בעיר אקוויליה שבצפון-מזרח איטליה. את פעולתו הראשונה כקיסר עשה משם, כשביקש - וקיבל מיד רשות - להכריז על קלאודיוס השני כאל. הוא לא נסע לרומא, משום שצבאו הגן על צפון-איטליה מפני פלישה אפשרית מהאלפים. הכתרתו של אורליאנוס שמטה את הקרקע מתחת לרגלי קווינטילוס, חייליו נטשו אותו והצטרפו למחנה אורליאנוס. קווינטילוס, שהבין את חוסר התקווה שבמצבו, התאבד בחיתוך ורידיו בספטמבר 270. על פי רוב ההערכות הוא שימש כקיסר 17 ימים בלבד.
קישורים היסטוריים
עיקר המידע ההיסטורי על התקופה בכלל ועל קלאודיוס השני מצוי בכתבים הידועים בשם היסטוריה אוגוסטה, מהימנות מקור זה מוטלת בספק, אך למרות זאת (עקב מיעוט במקורות אחרים) משמשים כתבים אלו מקור ראשי לתולדות הקיסרות הרומית במאה השלישית לספירה. על פי ההיסטוריה אוגוסטה לקלאודיוס השני היה אח בשם קריספוס (Crispus) שהיה סבו של קונסטנטיוס כלורוס וסבא-רבא של הקיסר קונסטנטינוס הגדול. למידע זה אין ביסוס ממקורות אחרים ויש המפקפקים במהימנות המידע וטענת המפקפקים היא כי קונסטנטינוס הגדול ניכס לעצמו שושלת ויצר קשר דם עם קיסר בעל מוניטין בכלל וכמי שניצחונו הצבאי הגדול הושג בקרב סמוך למקום הולדתו של קונסטנטינוס.
שמו של קלאודיוס גותיקוס נקשר במיתולוגיה הנוצרית לולנטינוס הקדוש. על פי לפי אחת המסורות הנוצריות, חי ולנטינוס בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, והשיא זוג צעיר בניגוד לפקודת הקיסר, שאסר על נישואי חיילים. הוא נתפס ונכלא בשנת 270 לספירה. לפני שהוצא להורג, הספיק להתיידד עם בת הסוהר האחראי עליו, ושלח לה מכתבים עליהם חתם "ולנטינוס שלך".
יום חגו, של ולנטיאנוס החל ב-14 בפברואר, נחגג כחג האהבה בתרבות המערבית ("יום ולנטיין"). ב-1969 בוטל מעמדו כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית, בשל היעדר הראיות ההיסטוריות לקיומו, כחלק ממגמה כללית של ביטול קדושים שעצם קיומם הוטל בספק.
לקריאה נוספת
היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. מבוא: "קלאודיוס", עמ' 44–46; קלאודיוס המאולל, עמ' 271–290.
אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קיסרי רומא
קטגוריה:נפטרים ב-270
קטגוריה:ילידי 214 | 2023-04-23T11:44:07 |
דיני לשון הרע | הפניה חוק איסור לשון הרע | 2007-09-06T20:40:20 |
סמיוטיקה | סמיוטיקה היא חקר הסימנים ומערכות סימנים. העיסוק המקורי של הסמיוטיקה התמקד בשפות טבעיות. עם הזמן הסמיוטיקה החלה לכלול מערכות סמלים נוספות כמו שפת תכנות, שפה פורמלית ומערכות סמלים (כמו קוד מורס או כתב ברייל).
בהמשך הסמיוטיקה התרחבה גם למערכות טבעיות שונות אשר יצרו תתי תחומים כמו ביו-סמיוטיקה, סוציו-סמיוטיקה, אתנו-סמיוטיקה, סמיוטיקה גרעינית וסמיוטיקה אבסטרקטית.
"סימיוזה" היא תהליך הפירוש של סימן או התהליך של יצירת משמעות.
תחום העיסוק
השאלה העיקרית שבה עוסקת הסמיוטיקה היא מה שמכונה, "בעיית האבטיפוס" (the prototype problem), כלומר בשאלה כיצד אנו מזהים עצמים שונים כבעלי משמעות זהה ומדוע נראה כי למרות יכולתנו לעשות זאת, אנו זקוקים תמיד גם לאבטיפוס המייצג את המשמעות הזו. לדוגמה: רובנו כנראה נדמיין שולחן כלוח עץ מרובע עם ארבע רגליים, ובכל זאת נזהה בקלות שולחנות בצורות שונות או עם מספר רגליים שונה מארבע, כשולחנות. השאלה היא אם כן, מה הופך את השולחן לבעל משמעות "שולחנית", ומדוע למרות יכולתנו להעניק משמעות כזו לעצמים שונים ומשונים, רובנו נתאר "סתם שולחן" כאותו אבטיפוס.
סמיוטיקה והבלשנות המבנית
הבלשנות המבנית מנסה לתאר את המערכת הלשונית כמערכת של מסמנים. ככזאת, העיסוק בצימוד של "ערך" למסמן לשוני נתון הוא אחד העיסוקים העיקריים במחקר המבני אודות הלשון. רוב הבלשנים המשתייכים לאסכולה המבנית, מקבלים כנקודת המוצא שלהם את הניגוד הלשוני, כפי שהוגדר על ידי פרדינן דה-סוסיר, כמקור להיווצרותו של הערך הלשוני, תוך ניסיון להימנע מהשימוש במונח "משמעות" שאינו מוגדר באופן מדויק מספיק לטעמם ואי לכך מעורפל ולא מדעי דיו.
הבלשן הדני לואי יילמסלאו (Hjelmslev) בספרו "Prolegomena to a theory of language", המשיך לפתח את הרעיונות של סוסיר בדבר מסמן ומסומן, תוך ביקורת הן עליהם והן על הבלשנות המבנית של תקופתו. לתורתו הסמיולוגית הוא קרא בשם "גלוסומטיקה" - "מחקר יחידות שפה".
סמיוטיקה חישובית
סמיוטיקה חישובית היא הניסיון להנדס את תהליך הסימון בצורה שניתנת למעקב. ניתן לתפוס סמיוטיקה חישובית כצורת חקירה של בינה מלאכותית וייצוג ידע, שמושרשת בתאוריית הסימנים.
סמיוטיקה רפואית
סמיוטיקה רפואית חוקרת את הצורה שבה מפרשים חולים את הסימפטומים שלהם, ומעניקה חשיבות מיוחדת לדרך שבה חולה מתאר כאב או סימפטומים אחרים, שפיזיולוג אינו יכול לחוות או למדוד ישירות.
סמיוטיקה גרעינית
סמיוטיקה גרעינית עוסקת ביצירת סמלים וסימנים שמטרתם למנוע מבני אדם לחדור לאתרי הטמנת פסולת גרעינית בעתיד הרחוק, בסדר גודל של 10,000 שנים ומעלה.
סמיוטיקה ותורת הספרות
סמיוטיקה ספרותית כוללת את תורת הסימנים (וכן תורת התקשורת ותורת האינפורמציה) על פרשנות של יצירות ספרות. לעיתים קרובות נוטים סמיוטיקאים ספרותיים להשתמש בכלים וטכניקות של "מדעים קשים", כגון מתמטיקה וניתוח ממוחשב של טקסטים, לביקורת ספרותית.
סמיוטיקה וסוציולוגיה
אחרים, כמו החוקר הצרפתי רולאן בארת, ומרקסיסטים רבים, משתמשים בשיטות סמיוטיות כמכשיר לביקורת פוליטית וחברתית. מוצרי תרבות הפופ נעשו למטרות שכיחות לגישה הסמיוטית. בארת, למשל, פרסם מחקרים רבים המנתחים פרסומות, סדרות טלוויזיה, משחקי ילדים וכדומה. מחקרים אלה התפרסמו גם בעברית בספר "מיתולוגיות".
סמיוטיקה בחינוך
סמיוטיקה בחינוך הוא תחום אשר התפתח מאוד בעולם החל מסוף המאה ה-20. בארצות הברית, באוסטרליה, באנגליה, בצרפת, בגרמניה, באיטליה, בספרד, בפינלנד, בדרום אמריקה וכו' קמו מגמות בבתי ספר לחינוך ובאוניברסיטאות, וכמו כן הוקמו קבוצות ומכוני מחקר. יישומיי סמיוטיקה בחינוך בודקים תרומתם של המודלים הסמיוטיים, ובמיוחד תרומתו של המודל הסמיוטי של הפילוסוף האמריקאי צ'ארלס פרס לסוגיות חינוך והוראה. ג' ל' למקה (J. L. Lemke) מאוניברסיטת שיקגו עוסק בניתוחי מולטימדיה ומשחקי מחשב וכן בניתוחים סמיוטיים בחינוך למדע.
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 עסקו בצרפת ביישומי המודל הסמיוטי של גרימס L'ecole de Paris. קבוצת פרפיניאן וחבריה, ,G. Deledalle, Marty R. עסקו בהפצת המודל האמריקאי של פירס ויישומו בסוגיות חינוכיות. Benazet תלמידו של Marty, בנה מודל הערכה למולטימדיה חינוכיים המתבסס על המודל הסמיוטי של צ'ארלס סנדרס פירס.
Nicole Everaert-Desmedt פעילה בבלגיה בנושאי חינוך ויישומי הסמיוטיקה של פירס.
קיימים יישומי סמיוטיקה רבים בלימודי אמנות, בחינוך לתקשורת, ספרות, מוזיקה ומדעים. במיוחד בולט נושא החינוך המתמטי. קמו קבוצות רבות ונערכו כנסים בפינלנד, באוסטרליה, באנגליה בארצות הברית בנושא תרומת הגישה הסמיוטית לחינוך המתמטי. התחום זכה לפיתוח נרחב על ידי פול ארנסט (Paul Ernest) הבריטי וקבוצת "POME Philosophy of Mathematics Education" מקדישה מקום רב במחקר ביישומי הסמיוטיקה לחינוך המתמטי.
תת-התחום "סמיוטיקה חברתית" (Social Semiotics), פותח באנגליה על ידי גונתר קרסס (Gunther Kress) וכן על ידי מיכאל הולידי (Michael Halliday). זרם זה משפיע מאוד גם על המחקר בנושא החינוך המתמטי וכן החינוך הלשוני.
ההיסטוריה של הסמיוטיקה
ג'ון לוק הוא הראשון שטבע את המונח סמיוטיקה בשנת 1690 בחיבורו "מסה על שכל האדם".
צ'ארלס פירס (1839–1914), ממכונני האסכולה הפרגמטית בפילוסופיה, ייסד את הסמיוטיקה כתחום מחקר. צורה זו של סמיוטיקה מבוססת על התפיסה כי סימנים מורכבים מיחס משולש בין עצם, ייצוגו והנמען המפרש את הסימן.
פרדינן דה-סוסיר (1857–1913), ממייסדי הבלשנות המודרנית, יצר, בערך באותו זמן כמו פירס, תחום מחקר שקרא לו "סמיולוגיה". סוסיר ביסס מושג של הסימן כבנוי משני אלמנטים, מסמן ומסומן וקבע ששני אלו מקיימים ביניהם קשר שרירותי. יש דעה של חוקרים אחרים לפיה הקשר בין הסימן למסומן הוא טבעי ולא שרירותי; ראה הבקורת של אמיל בנבניסט. המחלוקות סביב שאלה זאת היא המחלוקת סביב טבע או הסכמה בלשון. אומברטו אקו גרם לקהל רחב להיוודע לסמיוטיקה על ידי פרסומיו השונים, שהמוכר בהם הוא A Theory Of Semiotics. אקו הכיר במפורש בחשיבותו של פירס.
סמיוטיקה התפתחה כענף של הסטרוקטורליזם, ורבים מחוקריה יצאו מאסכולה זו. עם זאת, מאז שנות השישים, כאשר הפוסט סטרוקטורליזם תפס מקום מרכזי בשיח האקדמי, הפכה הסמיוטיקה לכלי מרכזי בידיהם.
סמיוטיקה ותורת המערכות המרוכבות
החל משנות ה-80 של המאה ה-20, לצד התפתחותה של היכולת לבצע סימולציות חישוביות, התפתח ענף מתמטי הקרוי תורת המערכות המרוכבות (Complex Systems Theory) המבקש להסביר באמצעים חישוביים, את הדינמיקה של תהליכים מורכבים ביותר, בתחום מדעי הטבע בעיקר (אסטרופיזיקה, תרמודינמיקה, אקולוגיה ועוד), אך גם בתחום מדעי החברה. כחלק ממחקר זה זוהה תהליך פשוט למדי שהחוקרים מכנים אותו "סמיוזה פתוחה" (Open-Ended Semiosis). מהמחקר עולה כי סמיוזה פתוחה היא אחד מהתהליכים הבסיסיים המתרחשים בכל מערכת שבה יצורים חיים מקיימים ביניהם אינטראקציה, ושניתן להסביר באמצעותה את האופן שבו נוצר שיתוף פעולה כתוצאה מאינטראקציות אלה. בהתאם למודל שפותח על-פי ממצאים אלה (בין היתר על ידי נורמן ל' ג'ונסון ממעבדות לוס-אלאמוס של ממשלת ארצות הברית), משמעות מוענקת לפרטי מידע (או סמלים במשמעותם הסמיוטית הרחבה), על ידי תהליך איטרטיבי של יצירת רשת של קשרים ביניהם ומציאת מסלולים אופטימליים ברשת זו. מודל זה מאפשר לבסס את הסמיוזה כגורם המרכזי ביצירתה של "אינטֶליגנציה סימביוטית" המבוססת על סוג של שיתוף פעולה בתוך קבוצה של פרטים, שמאפשר פתרון של בעיות מורכבות ביותר ביחס ליכולתם האינדיבדואלית של הפרטים בקבוצה. המחקר בתחום זה שופך אור על האופן שבו פועלות חברות של בעלי חיים בביצוע של משימות מורכבות (למשל, נדידת הציפורים), ואף על דרכי הפעולה של ארגונים אנושיים.
לקריאה נוספת
רולאן בארת, מיתולוגיות, מצרפתית: עידו בסוק, הוצאת בבל 1998.
רולאן בארת, יסודות בסמיולוגיה, מצרפתית: אבנר להב, הוצאת רסלינג, 2006.
פרדינן דה-סוסיר, קורס בבלשנות כללית. מצרפתית: אבנר להב (על פי המהדורה של שארל באיי ואלבר סשהיי, 1916). הוצאת רסלינג, תל אביב 2005.
דניאלה זבידה, הסמיוטיקה החינוכית להשבחת ההוראה והלמידה. הוצאת ספרי ניב, תל אביב 2017
Umberto Eco, Trattato di semiotica generale. Milano: Bompiani 1975.
Umberto Eco, A Theory of Semiotics. Bloomington: Indiana University Press 1976. , .
Louis Hjelmslev, Omkring sprogteoriens grundlaeggelse. Copenhagen 1943.
Louis Hjelmslev, Prolegomena to a Theory of Language. tr. by Francis J. Whitefield. Madison, Milwaukee & London: University of Wisconsin Press 1961.
קישורים חיצוניים
גישה סמיוטית להשבחת תהליכי הוראה וחינוך בעריכת דניאלה זבידה
מהי תרבות לגבי הסמיוטיקה של התרבות מאת איתמר אבן-זהר
סמיוטיקה למתחילים
סמיוטיקה של הרשת
אנציקלופדיית סימנים
מאגר מידע על סמיוטיקה
אתר פרויקט האינטֶליגציה הסימביוטית של מעבדות לוס-אלאמוס
מאמר על צ'ארלס סנדרס פירס, מייסד הסמיוטיקה האמריקאית
הערות שוליים
*
קטגוריה:תורת הספרות
קטגוריה:בלשנות | 2024-04-23T13:57:56 |
משאבת מים | REDIRECT משאבה | 2005-10-30T21:07:13 |
OGG vorbis | REDIRECT Ogg_Vorbis | 2015-09-26T11:05:57 |
משוב | משוב (feedback) או היזון חוזר הוא מונח מעולם המערכות והקיברנטיקה המתאר מצב שבו דגימה מהפלט (או מידע בנוגע לתוצאה) של אירועים מהעבר, ישפיע על הופעות (או התמשכותו) של אירוע זהה (או אותו אירוע עצמו). ייתכן שהמשוב יהיה מידי, כאשר הדגימה ועיבודה, נעשים בזמן אמת.
כאשר
הוא הפלט בזמן .
הוא הקלט באותו זמן.
הוא העיבוד של ההיזון החוזר. יכולות להיות יותר מעיבוד אחד לאותה דגימה, או היזון של דגימות מזמנים שונים בעבר. ריבוי של היזונים מופיע הרבה בתהליכים בדידים, או בתהליכים המכומתים באופן בדיד, למשל במדעי החברה.
מנגנון המשוב מתחלק לשני סוגים: משוב חיובי ומשוב שלילי. משוב חיובי גורם להגברת הפעילות אשר גרמה למשוב עד לסיומה, בעוד שמשוב שלילי, שתכליתו תיקון סטייה כלשהי מהמצב המרבי, גורם להחלשת הפעולה ולהחזרת המצב התקין. ישנן מערכות בקרה בחוג סגור המשלבות יחד משוב חיובי ושלילי.
יישומים
בהנדסה, משוב שלילי מהווה חלק חשוב בבנית מערכות בקרה. מערכות שיש בהן משוב חיובי עלולות להתבדר ויש סכנה באיבוד השליטה בהן, בעוד שמשוב שלילי משמש להבאת מערכת שתתכוונן אוטומטית לתגובה הרצויה.
דוגמה למשוב משולב הוא הווסת הצנטריפוגלי לוויסות וייצוב המהירות במנועי קיטור. המצאת הווסת על ידי ג'יימס ואט בשנת 1788 והשימוש בו היה אחד מהגורמים שהובילו להמהפכה התעשייתית.
בביולוגיה, תהליכים רבים מבוקרים על ידי מנגנון המשוב. הוא מוגדר כמנגנון שבאמצעותו מווסתות תוצאות תהליך מסוים את שלביו המוקדמים יותר. המשוב השלילי מתבטא בגופם של יצורים חיים רבים באמצעות מנגנונים רבים ושונים לתיקון הסטייה מההומאוסטזיס, העיקרי שבהם הוא הבלוטות האנדוקריניות, המפרישות הורמונים אל מחזור הדם, לדוגמה הפרשת הורמון ה-ADH שאחראי על וויסות כמות המים בשתן, והפרשתו מבוקרת על ידי מנגנון המשוב השלילי. לעומת זאת, את המשוב החיובי ניתן למצוא בגופם של אורגניזמים שונים, בעיקר בבלוטות אקסוקריניות. דוגמאות למשובים חיוביים ניתן למצוא בגוף האדם: מנגנון הבכי, ההנקה, שחרור השתן בשלפוחית השתן - כולם פועלים בדרך של מנגנון משוב חיובי. יש לציין כי סוג המשוב אינו נקבע על פי סוג הבלוטה, וכי ישנם יוצאי דופן, כגון ההורמון פרולקטין שמגביר את ייצור החלב בשד האם בדרך של משוב חיובי, למרות שהורמונים פועלים לרוב על ידי משוב שלילי, כפי שצוין.
דוגמה למשוב שלילי
שמאל|ממוזער|350px|
מנוף הנועד לעלות לגובה מסוים בדיוק רב. מערכת הבקרה תכלול חיישן שימדוד את גובה המנוף בכל רגע, המערכת תחשב את ההפרש (משוב שלילי) בין הגובה הרצוי שהוזן כפקודה למנוף והגובה הנמדד והוא יהיה האות לתנועת המנוף. אם מערכת הבקרה תכלול בקר יחסי המנוף הוא ינוע לפי הפרש זה שילך ויקטן. תחילה ההפרש יהיה גדול והמנוף יעלה במהירות. ככל שההפרש יקטן המנוף יעלה לאט יותר, באופן יחסי להפרש. אם הגבהים זהים ההפרש ביניהם יתאפס והמנוף יקבל פקודה לעצור, בדיוק במקום הרצוי.
דוגמה למשוב חיובי - משוב אקוסטי
משוב אקוסטי נוצר כאשר מיקרופון נמצא סמוך לרמקול אשר משדר את מה שהמיקרופון קולט לאחר הגברה. התוצאה היא מין שריקה חדה וחזקה או המהום מתגבר בתדר נמוך. כאן נוצר בעצם מתנד הרמוני שתדר התנודות שלו נקבע על ידי המצב האקוסטי בין המיקרופון לרמקול, וגם מושפע ממאפייני מעגל ההגברה. שריקה צורמת כזו נוצרת למשל כאשר מאזין מתקשר לאולפן רדיו ומוכנס לשיחה בשידור, אך אינו מנמיך את עוצמת מכשיר הרדיו הביתי שלו, כך שהמיקרופון של הטלפון קולט את קולו המוגבר של המאזין גם מן הרמקול של מכשיר הרדיו שלו.
בתהליך זה צלילים מסוימים (דיבור או אפילו רעשים) מומרים לאות חשמלי במיקרופון. האות עובר למגבר, ומושמע ברמקול בעוצמה חזקה יותר מן העוצמה המקורית. אם המיקרופון קולט את אותו צליל בעצמה גבוהה יותר, התהליך חוזר על עצמו שנית, ובפעם הבאה הצליל מוגבר עוד יותר.
דוגמה נוספת למשוב חיובי, שעקרון הפעולה שלה זהה, היא תפיסת ממסר.
ניתוח מעגלי משוב
מאחר שבמערכת מורכבת מתקיימים לרוב מספר רב של לולאות משוב המשפיעות אלו על אלו, כדי לנתח את המערכת יש צורך לנתח ולהציג מפה של הלולאות ברמת המערכת. סוג זה של ניתוח מכונה דיאגרמת משוב סיבתי (מאנגלית: CLD ) ומאפשר לתכנן גם תהליכי שינוי תוך ניתוח השפעות השינוי במערכת והמשמעויות של ההיזונים החוזרים על מרכיבים שבמבט ראשון ניכרים כקשורים לשינוי.
ראו גם
ביופידבק
מערכת מורכבת
אפקט טינקרבל
גישת המערכות
קישורים חיצוניים
סרטון וידאו המציג דוגמה של משוב חיובי ויזואלי
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תורת הבקרה | 2024-02-17T04:09:58 |
סרט מגנטי | שמאל|ממוזער|220px|סרט הקלטה מגנטי ברוחב 1/4 אינץ'
שמאל|ממוזער|220px|קלטת שמע (רוחב הסרט 1/8 אינץ')
סרט מגנטי הוא סרט ארוך, עשוי מחומר פלסטי שבו חומר הניתן למגנוט, המיועד להקלטת אותות אנלוגיים או דיגיטליים.
סרט מגנטי בנוי מבסיס של סרט מחומר פלסטי דק, המצופה בשכבה דקה המכילה חלקיקים של תחמוצת הברזל, אשר משנים את התכונות המגנטיות שלהם בהתאם לשדה מגנטי שיוצר ראש ההקלטה של מכשיר ההקלטה. הסרט משמש להקלטת אותות אנלוגיים או דיגיטליים. רוחב נפוץ של סרטים מגנטיים היה 1/2 אינץ' (במחשבים) ו-1/4 אינץ' (ברשמקולים).
בראשית ימיו סרט מגנטי היה מלופף על גלגל יחיד, ולשם שימוש בו נדרש גלגל נוסף, ריק, שאליו עבר הסרט במהלך קריאתו או כתיבתו. בהמשך הוחלפו סרטים אלה בקלטות, המכילות במארז אחד שני גלגלים, אחד לאספקת הסרט והשני לקליטתו.
סרט מגנטי משמש באלקטרוניקה בידורית, להקלטה של צליל בפורמטים שונים על גבי סרטי הקלטה וכן בקלטת אודיו רגילה או קלטת אודיו דיגיטלית מסוג DAT, וכן להקלטה של תמונה וקול בקלטת וידאו. במחשבים משמש הסרט המגנטי לאחסון של נתונים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מגנטיות
קטגוריה:התקני אחסון נתונים | 2022-06-02T12:33:15 |
ייצור המוני | שמאל|ממוזער|220px|הרכבה ובדיקה של מערכות תקשורת אופטית במפעל בסין. הייצור ההמוני בסין מסתמך פחות על אוטומציה מאשר במדינות אחרות, כגון יפן, עקב זמינותו של כוח אדם זול בסין
ייצור המוני הוא ייצור של מוצרים תעשייתיים בשיטות מתקדמות, כגון פסי ייצור, המאפשרות ייצור בכמויות גדולות, בדרך כלל במחירים נמוכים משמעותית מייצור ידני. הייצור ההמוני הפך לנפוץ על ידי הנרי פורד בתחילת המאה ה-20, ובמיוחד בפס הייצור של מכונית הפורד מודל T.
היסטוריה
בעוד שהנרי פורד היה הראשון להשתמש בפסי הייצור בתקופה האחרונה, הרעיון פותח לראשונה בוונציה מספר מאות קודם לכן, בה ייצרו אוניות באמצעות חלקים שיוצרו קודם לכן ובפסי ייצור. מחסן הנשק הוונציאני ייצר ככל הנראה אונייה אחת ביום, במה שהיה בית החרושת הראשון בעולם אשר, בשיאו, העסיק 16,000 עובדים.
ספרים יוצרו בייצור המוני מאז פיתוח שיטת הדפוס של יוהאן גוטנברג כבר באמצע המאה ה-15.
במהלך המהפכה התעשייתית, שיטות ייצור המוניות פשוטות שימשו את מפעל הגלגלות בפורטסמות' לייצור גלגלות עבור חיל הים הבריטי במהלך המלחמות הנפוליוניות. שיטות ייצור המוניות אלו שימשו גם לייצור שעונים ושעוני יד וכן גם נשק קל.
הייצור ההמוני הביא לאפשרויות הפצה של מוצרים מתקדמים שעד אז היו נגישים לעשירים ביותר, אל הציבור הרחב, דבר שגרם שינויים רבים משמעותיים בחייהם של רבים. השפעה מהותית נוספת שנגרמה מהשימוש בייצור המוני, היא הקטנה של היקף המשרות במפעלים אשר הוכנסו בהם מכונות.
ייצור המוני של מוצר מסוים הופך אותו לנגיש ומאפשר רמת חיים גבוהה יותר ליותר אנשים ושפע של מוצרים בשוק. אולם הוא יכול להיחשב כחסרון במוצרים המשווקים לשכבות מבוססות יותר, שכן פעמים רבות הייצור מתבצע במדינות בהן כח האדם זול מאוד כגון סין, טאיוואן ומדינות נוספות, ולעיתים איכותו פחותה. לכן כיום רואים מוצרים רבים המתהדרים בכך שנעשו בעבודת יד. בתעשיית המזון מודגש לעיתים הצד הביתי, שכן לאוכל תעשייתי יש נטייה להכיל חומרים משמרים, וחומרים אחרים הפוגעים בטעמו ובטיבו הבריאותי.
תועלת וייעול
החיסכון בייצור המוני מגיע ממספר מקורות. הגורם העיקרי הוא הפחתה משמעותית של תקורות מכל הסוגים. בייצור ידני, האומן צריך להתרוצץ בחנות על מנת להשיג את חלקי המוצר ואז לחברם יחדיו. עליו לאתר ולהשתמש במספר רב של כלים, מספר רב של פעמים, על מנת להרכיב מוצר מורכב כגון שעון. פעמים רבות, האומן נדרש גם לבנות את כליו בעצמו, או לתחזקם באופן יום-יומי. בייצור המוני לעומת זאת, כל עובד מבצע מחדש את אותה המטלה או מספר מטלות, ומשתמש באותם הכלים על מנת לבצע פעולה או מספר פעולות דומות על רצף מוצרים. הכלי והחלק נמצאים תמיד בהישג יד והעובד לא צריך לבזבז את זמנו על הבאתם.
עוד סוג של תועלת היא האפשרות העומדת בפני המפעל לרכוש כמויות גדולות של חומרים. אפשרות זו חוסכת בעלויות כלליות כגון משלוח, משא ומתן ועבודת ניירת, הקשורים לרכישת החלקים.
פסי ייצור
מערכות ייצור המוני כיום מאורגנות בדרך כלל בפסי ייצור המבוקרים באמצעים אלקטרוניים. החלקים נעים על מסוע, או אם הם כבדים - נתלים על מסילת פס המותקנת על התקרה. במפעל המייצר מוצר מורכב, משתמשים במספר תת-פסי ייצור המתחברים בסופו של דבר לפס הייצור הראשי. תרשים של מפעל ייצור המוני טיפוסי נראה דומה לצורתו של שלד של דג.
אינטגרציה מאונכת
אסטרטגיה חשובה מאוד היא אינטגרציה מאונכת. באסטרטגיה זו, היצרן מייצר את רוב או כל החלקים וחלקי-משנה אשר מרכיבים את המוצר הסופי. לדוגמה, בנקודה מסוימת, חברת פורד חצבה, כפשוטו ומשמעו, מחצבי ברזל במינסוטה והפכה אותו למכונית בדטרויט. כיום, במקום הרכבת כל המוצר, מנהלי המפעלים בוחרים איזה חלקים לייצר על פי התשואה להשקעה אשר כל שיטת ייצור יכולה להפיק. התוכנית הבסיסית היא לגרום לארגונים אחרים לייצר את חלקי-המשנה הלא רווחיים. לעיתים, חברות יכולות להרשות לעצמן לקנות ציוד מקצועי או ארגונים, כדי להפוך ליעילות יותר ממפעלים מתחרים בענף.
ביקורת
בשל המיומנות הנמוכה הנדרשת מעובד פס-ייצור, התחזק כוח המיקוח של המעסיק, שכן כעת ניתן להחליף את העובד בעובד אחר, מבלי לפגום בתפוקת בית-החרושת. ואכן, בשנים המוקדמות, הייצור ההמוני גרם להרעת התנאים של העובדים במפעלים, עד כדי יחס אינסטרומנטלי לעובדים לצד פס-היצור.
העבודה משעממת וחדגונית. בתעשיית הרכב לדוגמה, איגודי הפועלים נאבקים פעמים רבות על הפחתת שעות העבודה לצד פס-הייצור, לעיתים אפילו במחיר הפחתת שכר העובדים.
קשה מאוד לשנות את פסי הייצור המשמשים בייצור המוני. שינוי בפס הייצור עלול לארוך ימים ארוכים, שבועות, ולעיתים נדירות אף חודשים. בזמן השינוי, הייצור נעצר.
פסי הייצור מחייבים לרוב החזקה של מלאים גדולים של רכיבי המוצר.
ראו גם
אוטומציה
מערכת בקרה
פס ייצור
הזרקת פלסטיק
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ייצור
קטגוריה:הנדסת תעשייה | 2024-05-28T04:03:42 |
פס ייצור | שמאל|ממוזער|250px|פס ייצור של פורד, 1913
פס ייצור הוא שיטת ייצור המורכבת ממספר תחנות עבודה, שבכל אחת מהן, חלקים הניתנים להחלפה מוספים למוצר מסוים באופן עקבי, ולאחריה עובר המוצר לתחנה הבאה, על מנת ליצור בסוף התהליך מוצר סופי.
פס הייצור הוצג לראשונה על ידי אלי ויטני כדי ליצור מוסקטים (סוג של רובה) עבור ממשלת ארצות הברית. מאוחר יותר, הנרי פורד הציג את פס הייצור הנע במפעל "היילנד פרק פורד" על מנת לחסוך בהוצאות ולמסור מוצר סופי זול יותר.
ההיסטוריה של פס הייצור
עד המאה ה-19, נהוג היה שאדם אחד או מספר אנשים, ייצרו את כל החלקים של מוצר מסוים לחוד, והרכיבו אותם למוצר יחיד, תוך עשיית שינויים קלים בחלקים כך שיתאימו ביחד. שיטה זו נקראת השיטה הבריטית לייצור. אלי ויטני פיתח את השיטה האמריקאית לייצור בשנת 1799, על ידי שימוש ברעיונות חלוקת העבודה וכוח הסבל ההנדסי, על מנת ליצור הרכבה מחלקים באופן עקבי. תהליך ההרכבה הקווי הזה, איפשר גם לעובדים שאינם מיומנים בהרכבת כל המוצר, לחבר חלקים אחדים למוצר מסוים. מכיוון שכל החלקים כבר יוצרו (בפס ייצור פשוט ודומה אחר), כל שהיה צריך לעשות הוא לחבר את החלקים יחדיו.
בתחילה, למוצרי עבודת יד לא הייתה דרישה לאיכות גבוהה, ולכן עיצובים שעוצבו בפס ייצור הצריכו עובדים מיומנים פחות ולכן יוצרו בעלות קטנה יותר. כל החלקים נעו על רצועה או שרשראות, והעובדים היו עומדים בשורה ומרכיבים את המוצרים. מכאן השם "פס ייצור". פסי ייצור מודרניים מורכבים לעיתים מתלות הדדית מורכבת יותר.
בתחילת תקופת התעשייה, פס הייצור רץ בצורה חלקה, אך כאשר התחרות גברה, העובדים נדרשו לעבוד מהר יותר ולמשך יותר שעות, ובכך הגבירו את קצב תקריות הפציעה בעבודה. רבים מהעובדים לא אהבו את פס הייצור, שכן רובם לא חשו את שביעות הרצון מראיית המוצר הסופי, וכן הם היו מתוסכלים מתנאי העבודה המעייפים והלא-בטוחים. משום שהעובדים נדרשו לעמוד באותו המקום במשך זמן רב לחזור על אותה פעולה מאות פעמים ביום, הם סבלו לימים ממה שנקרא כיום פציעת מתח חוזרת.
אף על פי שוויטני היה הראשון להשתמש בפס הייצור בתקופת המהפכה התעשייתית, רעיון השימוש בחלקים ניתנים להחלפה לא היה חדש, אך השימוש בו היה מועט.
ההיסטוריה של פס הייצור הנע
הנרי פורד התקין את פס הייצור הנע הראשון שהשתמש בסרט נע ביום ה-1 בדצמבר 1913, כאחד ממספר חידושים המיועדים לחסוך בהוצאות ולאפשר ייצור המוני. הרעיון היה שכלול והתאמה של שיטה אשר שימשה לעיבוד בשר בשיקגו, אילינוי. בדרך זו, בהבאת החלקים אל העובדים, נחסך זמן רב. שיטות הייצור של פורד התבססו על שני רעיונות עיקריים, הראשון פס הייצור והשני אחידות המוצר.
כיום מרבית פסי הייצור עבור להיות פסי ייצור אוטומטי, המשתמשים בכלים מעולם הרובוטיקה, תוכנה, על מנת לייעל את תהליך הייצור ולחסוך בכוח אדם כגון: מכונות מילוי, הזנה, פיקוק, שינוע, ומכונות סוף הקו (אריזה למשלוח).
ראו גם
המהפכה התעשייתית
ייצור המוני
קישורים חיצוניים
טל ענבר, ייצור לוויינים בקצב מסחרר ישנה את פני תעשיית החלל, באתר סוכנות החלל הישראלית, 29 ביוני 2017
קטגוריה:ייצור
קטגוריה:תעשייה
קטגוריה:הנדסת תעשייה | 2024-01-03T20:38:22 |
בקרת איכות | 300px|ממוזער|שמאל|בקרת איכות מדגמית למוצרי חלב, תנובה, 1964.
בקרת איכות היא תהליך שמשלב בדיקות ובחינות, שנועדו לאיתור תקלות במוצר, ואימות שרק מוצרים תקינים ימשיכו את מסלול העבודה וישוחררו למכירה.
בקרת איכות יכולה להיות מלאה, כלומר כל מוצר ומוצר עובר בדיקה, או מדגמית, שבה המבקר דוגם בצורה אקראית מוצרים מוגמרים או בשלבי ביניים, ומבצע עליהם בדיקות אשר מאשרות את תקינותם, והיותם מתאימים להמשך העבודה או לשיווק. בקרת האיכות יכולה, וצריכה, להתבצע גם בשלבי ביניים בתהליך הייצור, ומטרתה אז למנוע קידום של רכיב פגום לשלבים מתקדמים וצורך לתקן את המוצר השלם, שמחייב פירוקו בהשקעת עלויות גבוהה.
בתהליך פיתוח של מוצר חדש נכלל גם שלב של בקרת איכות, שנועד להבטיח שהמוצר יגיע אל הלקוח כשהוא נקי מתקלות. זהו נושא שונה – איכות בתכן.
יישום בקרת האיכות
בקרת איכות מיושמת תוך כדי תהליך הייצור על ידי שימוש בשיטות החוסכות בעלויות זמן וכסף (כגון: הכרת תהליכי ייצור או שימוש במודלים סטטיסטיים והסתברותיים). זאת, בניגוד לבקרה ידנית על ידי עובד, המתבצעת בסיום התהליך בדרך-כלל לאחר פרק זמן משמעותי. לפיכך, אם נעשה פגם במוצר או יוצר מוצר פגום, מאוחר מידי לתקן את הבעיה. גישות חדשות לבקרת איכות מתייחסות לבעיות אלו ובאופן דרסטי משנות את הדרך בה מושגת הבקרה. הגישות החדשות כוללות:
ביקורת איכות אוטומטית בתהליך היצור.
חיישנים בזמן אמת להשגת בקרה תוך כדי או לאחר תהליך הייצור, במקום בקרה לאחר התהליך.
משוב מיידי על תהליך הייצור בו ניתן דגש על משתנים בתהליך הייצור אשר קובעים את איכות המוצר, במקום ראייה של התהליך במאקרו.
תוכנות המפקחות על הנתונים העיקריים בתהליך הייצור.
טכנולוגיות בקרה וחיישניים מתקדמים המשולבים עם תוכנה להשגת אופטימיזציה מרבית של בקרה בתהליך.
סוגי בקרה
ישנם שני סוגי בקרה המתבססים על כמות המידה המופקת מתהליך היצור והתאמתו מן המסד ועד הטפחות:
בקרה על-פי משתנים – בה אחד או יותר ממרכיבי הייצור נמדדים באמצעות כלים וחיישנים (לדוגמה: מדידת קוטר של חלק עגול, מדידת טמפרטורה של תנור אפייה) ונבדקת מידת התאמתם למפרט.
בקרה על-פי תכונות – בה בודקים אם החלק מתאים לתקני האיכות שנקבעו. בקרה זו עשויה להתבצע על-פי שיקול דעתו של בוחן או באמצעות כלים אוטומטיים (לדוגמה: מדידת חוזק המוצר ועמידותו בפני שברים).
היתרונות של מדידות תכונות החלק על פני קביעת איכותו, נובעות מן המידע הרב שניתן להשיג מתהליך הבקרה על הפריטים ומידת התאמתם למפרט הטכני. כמו כן, ערכים כמותיים ניתנים להערכה ומידע זה יכול להיות מתועד ומבוקר לתצפיות על תהליך הייצור.
תהליך הבקרה
תהליך בקרה טיפוסי מבוצע על מרכיב יחיד כגון: רכיב, תת-מרכיב ומוצר מוגמר. זאת נעשה על ידי הצעדים הבאים:
הצגה – הפריט מוצג לבדיקה.
בדיקה – הפריט נלקח לבדיקה.
החלטה – בהתבסס על תוצאת הבדיקה, החלטה מבוצעת אם הפריט עומד בדרישות. המקרה הפשוט ביותר הוא תהליך בינארי כאשר תוצאותיו הם: מתקבל/לא מתקבל (במקרים מסובכים יותר, ההחלטות מערבות נתינת ציון לפריט בסרגל הכולל אחד או יותר קטגוריות).
פעולה – ההחלטה צריכה להיות מגובות בפעולה כדוגמת: קבלה או אי-קבלת המוצר, מיון המוצר לדרגות התאמת האיכות או פעולה, שיכולה לגרום לשינוי בתהליך היצור כך שבעתיד יהיו פחות מוצרים פגומים.
תהליך הבקרה יכול להיות מיושם בשתי צורות:
תהליך בקרה ידני - מיושם על ידי פועל.
תהליך בקרה אוטומטי - מתבצע באמצעות חיישנים וטכנולוגיות מחשוב אשר מתפתחות עבור התהליך.
תהליך הבקרה הידני מיושם בדרך-כלל רק כאשר בקו הייצור יש פריט יחיד או דגימה של פריטים, בניגוד למערכות אוטומטיות, שבהם נדרש 100% בדיקה בייצור המוני.
תהליך הבקרה האידיאלי הוא כזה, שבו כל חלק מהמוצר ייבדק. אולם בדיקה מדוקדקת של כל הפריטים יקרה במשאבים (זמן וכסף), ובאופן כללי היא אינה נחוצה. למעשה, בדיקה של פריטים מסוימים חשובה יותר מבדיקה של אחרים במונחים של תפקוד המוצר. הפריטים המסוימים הללו נקראים: מאפייני מפתח (KC's). פריטים אלה מזוהים כחשובים בשרטוט הטכני ובמפרט הטכני תוך השמת דגש על בקרת האיכות.
דיוק בבקרה
טעויות לעיתים קורות בתהליך הבקרה, במהלך הבדיקה ובקבלת ההחלטות. פריטים לעיתים אינם ממוינים כיאות. סוגים אילו של טעויות נקראות טעויות מסוג ראשון וטעויות מסוג שני.
טעויות מסוג ראשון, מופיעות כאשר פריט מאיכות טובה ממוין בטעות כלא מאושר (מכונה גם סיכון יצרן).
טעויות מסוג שני, מופיעות כאשר פריט מאיכות ירודה ממוין בטעות כמאושר (מכונה גם סיכון לקוח).
בבקרה ידנית, טעויות אלו נגרמות כתוצאה מהגורמים הבאים:
מורכבות וקושי במשימת הבקרה.
משתנים וגורמים פנימיים בתהליך הבקרה.
נדרש שיקול דעת על ידי המפקח.
עייפות העובד.
אי דיוקים או בעיות במדידות המבוצעות באמצעות מכשור.
כאשר התהליך מבוצע באמצעות מכשור אוטומטי, הטעיות בבקרה קורות עקב הסיבות הבאות:
מורכבות וקושי במשימת הבקרה.
רזולוציות החיישן.
תקלות במכשור.
באגים בתוכנה המפקחת על התהליך.
המושג דיוק בבקרה מתייחס ליכולת של תהליך הפיקוח להימנע מטעויות מהסוגים דלעיל. כמו כן, בקרת פיקוח היא גבוהה כל עוד מתגלים מקרים בודדים, אם בכלל, של טעויות.
בקרה כנגד בדיקה
תועלת בקרת האיכות היא בו זמנית גם בדיקה וגם אבחון של תהליכים על מנת לאמוד האם פריט או מוצר נמצא עומד בדרישות האיכות. שתי הפעולות הללו חשובות בתוכנית בקרת האיכות של הארגון. בעוד שהפיקוח משמש לאמוד את איכות המוצר, המותאם למפרט הטכני, בדיקה היא מושג בבקרת איכות, שמתייחס לאבחון התפקודים והביצועים של המוצר:
האם המוצר פועל באופן שבו הוא אמור לפעול?
האם ימשיך לפעול במשך זמן מסוים?
האם הוא יפעל במסגרת תנאים של טמפרטורות קיצוניות ולחות?
בדיקת בקרת האיכות היא תהליך, שבו פריט נבחן ונצפה במהלך תפקוד אמיתי או תחת תנאים, שבהם הוא מוצג במהלך תפקודו. לדוגמה: ניתן לבדוק מוצר על ידי הרצתו לאורך זמן מסוים על מנת לקבוע האם הוא מתפקד כראוי. אם המוצר עובר את הבחינה בהצלחה, הוא מאושר ללקוח. עוד דוגמה יכולה להיות ביצוע בדיקת מאמץ על פריט או חומר שממנו עשוי המוצר, על מנת לבחון אם הוא עומד בעומסים הנדרשים ומעבר לכך.
לעיתים תהליך הבקרה מזיק לפריט ואף הורס אותו לחלוטין, ולכן רק פריטים ספורים נבדקים. על מנת להבטיח, שרוב הפריטים עומדים במבחן האיכות, מספר מוגבל של פריטים "מוקרבים". אולם, מחיר בדיקות אילו משמעותי ועל כן יעשו מאמצים גדולים על מנת להמציא שיטות חדשות, שאינן נזקקות להרס הפריט. כגון: בדיקות לא הורסות (NDT) והערכה בלתי מזיקה (NDE).
עוד סוג של תהליך בדיקה מערב לא רק את בדיקת המוצר לבחון האם פועל בצורה נאותה, אלא גם דורש את התאמתו או כיולו התלוי במוצר המותאם לו. במהלך בדיקת האיכות נמדדים משתנים של המוצר ועל-סמך התוצאות נעשות התאמות בתשומות המשפיעות על ביצועי המשתנים.
ראו גם
ארגון התקינה הבין-לאומי
הבטחת איכות
קישורים חיצוניים
מחשבונים לתוכניות דגימה Statistical Quality Control Online
Groover, M.P., Automation, Production Systems and Computer-Integrated Manufacturing, 2nd Ed, Prentice-Hall, 2001
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:איכות | 2024-04-25T05:54:43 |
צילום אוויר | שמאל|ממוזער|250px|הסהר המלכותי הג'ורג'יאני שבבאת', אנגליה, בתצלום אוויר מכדור פורח
250px|שמאל|ממוזער|"בוסטון, כפי שעיט ואווז בר רואים אותה" - צילום האוויר הישן ביותר ששרד עד ימינו. הצילום נעשה ב-1860 מכדור פורח בגובה של 630 מטרים מעל העיר האמריקאית בוסטון על ידי הצלם ג'יימס וולאס בלאק ומפעיל כדור פורח סמואל ארצ'ר קינג. בתצלום ניתן לראות שתי כנסיות ידועות של בוסטון: כנסיית השילוש הקדוש והכנסייה הדרומית הישנה.
צילום אוויר הוא צילום המבוצע באמצעות מצלמה המוצבת על גבי פלטפורמה אווירית, כגון מטוס, מזל"ט, מסוק, רחפן או לוויין. התוצאה של צילום אוויר קרויה "תצלום אוויר", ובראשי תיבות - "תצ"א".
היסטוריה
צילום האוויר הראשון צולם מכדור פורח בשנת 1858 על ידי הצרפתי פליקס טוּרְנָשוֹן הידוע בכינויו נדאר. בשנת 1906 נויברונר רוקח גרמני ביצע צילומי אויר ראשונים באמצעות מצלמה הנישאת על יונה. צילום האוויר הראשון ממטוס נעשה בשנת 1908 על ידי האמריקאי ווילבור רייט. בסוף המאה ה-19 החל צילום פני כדור הארץ על ידי מצלמות המוצבות על מטוסים או בלונים פורחים, למטרות מיפוי. בראשית המאה ה-20 נעשה שימוש בכלי טיס שונים למטרות תצפית, אך צילומים למטרות מודיעיניות נעשו רק במהלך מלחמת העולם הראשונה. כדי לזרז את הגעת תצלומי האוויר לגופי המודיעין היו מטוסי צילום שנשאו עליהם חדר חושך קטן. במהלך המלחמה הקרה עשתה ארצות הברית ניסיון לשלוח בלוני ריגול לא מאוישים עם ציוד צילום למטרות מודיעיניות, אך הפרויקט נכשל. החל מסוף שנות החמישים של המאה העשרים נעשה שימוש נרחב גם בלוויני ריגול, אשר שלחו בתחילה לכדור הארץ צילומים על גבי פילם (מיזם קורונה), ולאחר מכן שידרו את התמונות לקרקע באמצעות תקשורת לווינית.
בימינו גדל השימוש במטוסים זעירים לא מאוישים לצילומי אוויר, גם לצרכים מודיעיניים וגם לצרכים מסחריים. מטוסים אלו יכולים לצלם מגובה נמוך יותר מאשר מטוסים בגודל מלא, בעלי יכולת צילום בתוך מבנים בשל גודלם ועלות הטסתם זולה יותר.
שמאל|ממוזער|250px|צילום אווירי של חוף שרתון
שימושים
יצירת עזרים לעריכת מפות מדויקות
ביקורת על גידולים חקלאיים
מעקב אחר בנייה בלתי-חוקית
איסוף מודיעין צבאי, לצורך מעקב אחר פעולות אויב, למשל: איתור בניית מחסני אמל"ח, איתור חפירת מנהרות להעברת נשק, הכנת עזרי מפה לקראת יציאה למבצע צבאי בשטח זר שלא ניתן לחקרו טרם ההגעה אליו בזמן המבצע ועוד.
לצורכי חפירות ארכאולוגיות
צילום סרטי קולנוע
צילום לצורך שיווק, למשל של נכסי דלא ניידי (נדל"ן)
בקרת נזקי אסונות טבע - שיטפונות, שריפות, התפרצויות געשיות וכיוצא בזה.
מדידות של שטחים, בניינים, מגרשים בצורה ממוחשבת.
איתור תופעות ומעקב אחר שינויים במגמות גאולוגיות וטופוגרפיות, למשל: שינויי קווי חוף, שקיעת קרקעות.
סוגי תצלומים
ניתן לחלק את תצלומי האוויר לשני סוגים, על פי זווית צילום הקרקע. צילום אלכסוני (או - צילום משופע) משמש בעיקר לצרכים צבאיים, בשל היכולת לצלם שטח גדול בצילום אחד, וכן בשל הצורך לצלם אזורים שלא ניתן לטוס בהם (למשל צילום שטח של מדינת אויב מבלי לטוס מעל שטחה). צילום אנכי משמש לצרכים אזרחיים, למשל הפקת מפות. בכל אחד משני אופני הצילום הללו ניתן לצלם תמונות עם חפיפה מזערית ("מונו"), המאפשרת ליצור בשלב מאוחר יותר פסיפס של אזור נרחב יותר, או לחלופין - צילום עם חפיפה גדולה יותר בין כל זוג תמונות ("סטריאו"), המאפשרת להסתכל על התמונות בצורה תלת-ממדית. במקרה זה, אחוז החפיפה הנדרש לראייה סטריאוסקופית הוא 56%.
צילום אנכי
שמאל|ממוזער|250px|תצ"א (תצלום אוויר) של בית המסתור של אוסאמה בן לאדן באבוטאבאד
בעת צילום אנכי, המטוס המצלם יוצר חפיפה של בין 60% ל-80% בין שני צילומים סמוכים זאת על מנת שלא להחטיא שטח צילום ולהגביר את היכולת להתאים את התצלום למפה בעזרת נקודות בקרה, כלומר נקודות שמיקומן ידוע. החפיפה מאפשרת גם ראייה תלת-ממדית של השטח (סטריאוסקופיה) באמצעות מכשיר הנקרא סטריאוסקופ. יתרון נוסף לצילום אנכי סטריאוסקופי הוא היכולת לבצע מדידות של אורך, רוחב ואף גובה של אלמנטים בתמונה.
תצלומים אוויריים סובלים מעיוותים הנגרמים מתנועת המטוס בצירים שונים, משינויים במהירות הטיסה ומעיוותי קנה-מידה הנובעים ממרחק העצם המצולם מהמטוס. אחת הדרכים להתגבר על עיוותים אלה היא באמצעות הפיכתם לאורתופוטו, תצלום אוויר מיושר שהעיוותים הוסרו ממנו. האורתופוטו מהווה, למעשה, "מפת תצלום", אשר בו קנה המידה בכל אחד משני הצירים שווה, וזו המשמעות של הסרת העיוותים. יצירת האורתופוטו נעשה על ידי "מתיחה" של התמונה על פני מפה, כך שכל נקודה בתמונה "יושבת" בדיוק על פני מיקומה המדויק על פני המפה. תהליך זה מתחיל בזיהוי נקודות משותפות (Tie Points) בין התצלום ובין המפה (או אורתופוטו קודם, אם יש), או על ידי הקלדת נקודות ציון מדויקות עבור פיקסלים ידועים בתמונה (שנרכשו בשטח באמצעות GPS), ולאחר מכן מתחיל תהליך עיבוד ממוחשב של התמונה שבו היא נמתחת (כמו משטח גומי) עד שהרשת הגאוגרפית שלה מיושרת בשני הצירים.
צילום אלכסוני
שמאל|ממוזער|250px|תצלום אלכסוני משופע מרחפן של היישוב עין נקובא
שמאל|ממוזער|250px|תצלום משופע של היישוב רעות
תצלום אלכסוני מאפשר לזהות את פרטי הנוף בקלות, מכיוון שהם מופיעים בו כפי שרגילים לראות אותם בעת הימצאות בשטח. קנה המידה אינו אחיד בצילום משופע ולכן לא עושים בו שימוש למדידות מדויקות. בזכות זווית הצילום האלכסונית ניתן לצלם שטח גדול בהרבה מאשר בצילום אנכי שמצולם מאותה נקודה, וכן מתאפשר לצלם שטחי אויב בלא שיהיה צורך לטוס מעליהם. חסרונו הבולט של התצלום המשופע הוא שמופיעים בו "שטחים מתים", כלומר שטחים שמוסתרים על ידי פרטי נוף גדולים (הרים, בניינים וכו').
יתרונו של הצילום האלכסוני הוא שניתן להציג למשתמש את התמונה כפי שהוא יראה אותה במציאות - למשל צילום בזווית שטוחה מאוד עבור טיסת מסוקים או צילום יעד מכיוון תקיפתו המתוכננת מהאוויר.
בצילום אלכסוני נעשה שימוש במצלמות בעלות אורך מוקד גדול מאוד (60 עד 120 אינץ') שנישאו על ידי מטוסי קרב בעלי יכולת טיסה בגובה רב.
צילום אוויר באורך גל תת-אדום (Infrared)
בתצלום אוויר בגלי תת-אדום ניתן להבחין באזורים שיש בהם צמחייה על ידי זיהוי הכלורופיל שבה. כאשר צמח מת, מתפרק הכלורופיל ונעלם. כל מה שנראה בתצלום בצבע ירוק הוא אזור ללא צמחייה, ומה שנראה בתצלום בגווני כחול או טורקיז הוא אזור שבו יש צמחייה המכילה כלורופיל.
צילומי התת-אדום נועדו בעיקר לצרכים חקלאיים על מנת לזהות ולהבדיל בין שטחים שיש בהם צמחייה או חקלאות ושטחים צחיחים. ניתן להסיק מהתצלומים את צפיפות הצמחייה באזורים ספציפיים ולעיתים אף לקבוע את סוג הצמחים או הגידולים החקלאיים באזור מסוים, וכן לאתר קיומן של מחלות צמחים הפוגמות בעלוות הצומח.
יכולת זו משמשת, בין היתר, למתן פיצויים לחקלאים בעקבות נזקים ולאיתור גידולים לא חוקיים, למשל סמים.
בצילום תת-אדום ניתן להבחין גם בהסוואה מלאכותית ולכן נעשה בו שימוש באזורים בהם יש חשד כי קיימים מתקנים מסווים. על-פי רוב צילום תת-אדום נעשה במקביל לצילום בסרט רגיל, ובפענוח מבוצעת השוואה בין נקודות חשודות בין שני הסרטים.
בדרך כלל, לכל תצלום אוויר מוצמד מידע נלווה (meta-data) המוטבע על גבי התמונה או נרשם בקובץ נתונים נלווה. מידע זה מסייע לשימוש בתמונה ולבניית מודלים מתמטיים הקשורים לתוכנה.
דוגמאות למידע נלווה לצילום אווירי אנכי
מספר תצלום/מספר רצף, מספר גיחה.
שעת הצילום.
גובה המטוס מעל פני הים.
הגורם המצלם.
אורך המוקד (מסמל את רוחב שדה הראיה של העדשה בזמן הצילום).
סוג המצלמה.
בועת פילוס המראה יציבות בזמן הצילום.
צלבי מרכז.
פענוח תצ"א
קיים מקצוע (אזרחי, צבאי) בשם מפענח תצלומי אוויר, שבו מתמחה האדם בטכניקות פיענוח ויזואלי של צילומי אוויר ושימוש בעזרי פענוח.
בפענוח תצ"א, חמישה משתנים מרכזיים שנדרש להתחשב בהם: צל, צורה, גוון, גודל יחסי, וסימני לוואי. תהליך לוגי זה שגובש בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה, נועד לנטרל זיהויים מוטעים הנובעים מניחושים.
אפשר להבדיל בין צל "מוטל", על פני הקרקע שנוצר בשל אובייקט, לבין צל "מוכל" שנוצר בשל בור, חפירה וכדומה. על פי הצל אפשר לאבחן את מהותו של האובייקט ולצמצם את אפשרויות הניחוש. בצורה מדובר בסיווג אובייקט לפי צורתו, למשל צורה מלבנית יכולה להיות רכב, או בית וצורה עגולה מגדל מים, מאגר מים או ראש תל. צורתו של כביש אחרת מצורה של מסילת רכבת שבה העיקולים מתונים. גוון (או צבע) נותן אינדיקציה נוספת, ומצביע על החומרים שמהם מורכב האובייקט המפוענח כמו למשל סוג הדרך (כבושה, סלולה). גם ניתן לזהות עומקו של מאגר מים ואף את איכות המים לפי צבעם. גודל יחסי יכול לקבוע זיהוי של אובייקט יחסית לאובייקט מוכר וידוע שנמצא לידו, למשל האם ריבוע מסוים הוא טנק, משאית או שריונית. סימני לוואי הם שאר הסימנים בשטח שיכולים לתת מידע נוסף לאפשרות של פענוח התצ"א. למשל הבחנה בין מחנה אוהלים צבאי לאזרחי יכול להיעשות, לפי תוואי לוואי, שכן במאהל צבאי ישנן סימני לוואי ייחודיים לעומת מאהל אזרחי או למשל צורה של עקבות שאופיינים לפי סוג הרכב.
כאשר קיימת חפיפה מתאימה בין צילומים עוקבים נעשה שימוש באבחנת גובה העצמים והשוואתו לצילומים קודמים, כדי ללמוד על שינויים באתר המסוים.
ראו גם
פוטוגרמטריה
צילום
תצלומי לוויין
מכ"ם מִפְתָּח סינתטי (SAR)
NIIRS
צילום תעופה - צילום שבו כלי טיס הם הנושא. הצילומים נעשים הן מהקרקע (בעיקר המראות/נחיתות) והן מהאוויר ("מטוס מצלם מטוס").
אליהו רומנוב ממקימי מערך הצילום האווירי בארץ.
צילום באמצעות יונים
לקריאה נוספת
דובי טל ומוני הרמתי, קו האופק - צילומי אוויר של ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1990.
ב"ז קדר, מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל - תצלומי אוויר מימי מלחמת העולם הראשונה מול תצלומים בני זמננו, הוצאת משרד הביטחון ויד יצחק בן-צבי, 1991.
ישראל - אטלס מפות ותצלומי אוויר, הוצאת מפה, 2006.
ב"ז קדר, ואבינעם דנין, חישה מרחוק - תצלומי אוויר ודימותי לוויינים ככלים במחקר הארץ, הוצאת יב"ז, 2000.
קישורים חיצוניים
צילומי אוויר של חיל האוויר הגרמני של ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה
האלבום המלא, באתר הספרייה הלאומית
צילומי אוויר של עמק הירדן, הכנרת, נהלל, 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
Mapping Palestine: The Bavarian Air Force WWI Aerial Photography
הערות שוליים
*
קטגוריה:תעופה
קטגוריה:גאוגרפיה
קטגוריה:מערכות מידע גאוגרפי
קטגוריה:קרטוגרפיה
קטגוריה:ניווט
קטגוריה:מודיעין צבאי
קטגוריה:אמצעי איסוף מודיעין
es:Fotografía#Aplicaciones científicas | 2024-02-23T02:33:09 |
פס הייצור | REDIRECT פס_ייצור | 2015-09-26T11:05:57 |
מוליך עצבי | מוליך עצבי או מַסְרָן עֲצַבִּי (neurotransmitter - נֵירוֹטְרַנְסְמִיטוֹר) הוא מולקולה המשתחררת מתא עצב (נוירון) אל רווח צר שלפני תא המטרה. הרווח הצר בין שני התאים מכונה בשם סינפסה. תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה המפריש חומרים.
תפקיד
המוליכים העצביים הם האחראים העיקריים על הקשר שבין תאי העצב במערכות עצביות של בעלי חיים באמצעות התהליך של העברה סינפטית. אין תפקוד מוחי ללא מוליכים עצביים המקיימים את פעילות הרשת העצבית במוח, העוסקת בקליטה החושית, בתכנון תנועה, וכן במערכות מפתח מוחיות העומדות בבסיס הקוגניציה, הרגש והמוטיבציה. לפי השפעתם על תא המטרה, ניתן לחלק את המוליכים העצביים לבעלי השפעה מעוררת, מעכבת או מווסתת (מודולטורית) בהתאם לקולטנים על תא המטרה. המספר הכולל של המוליכים העצביים במוח של היונקים אינו ידוע, והוא מוערך במספר עשרות. לכל מוליך עצבי מוכרים מספר סוגים של קולטנים.
מנגנונים של ייצור ופינוי
הייצור של סוגי מוליכים עצביים
מוליכים עצביים מיוצרים בדרך כלל בתוך תאי העצב ממולקולות אחרות הנמצאות בשפע בתוך התא. בין סוגי המוליכים העצביים נכללים חומצות אמינו, מונואמינים ופפטידים. מונואמינים מיוצרים על ידי שינוי בחומצה אמינית אחת. לדוגמה, המוליך העצבי סרוטונין מיוצר מחומצת האמינו טריפטופן. פפטידים כמוליכים עצביים הם תרכובות של מספר חומצות אמינו, הם מופרשים לעיתים קרובות עם מוליך עצבי אחר מאותו טרמינל, ויש להם השפעה מווסתת. מוליכים עצביים אחרים, הפורינים כמו ATP, נגזרים מחומצות הגרעין. מוליכים עצביים אחרים הם מולקולות גזים קטנות ותוצרים מטבוליים כמו חנקן חד-חמצני (NO)
+קבוצהדוגמאותחומצות אמינוGABA, Glutamate, GlycinאמיניםAcetylcholine, Dopamine, Histamine, Epinephrine, SerotoninפפטידיםSomatostatin, Neuropeptide Y, Cholecystokinin, EnkephalineגזיםNO, CO
אחסון
רוב המוליכים העצביים נאספים ומרוכזים בתוך שלפוחיות סינפטיות בסמוך לקרום התא בטרמינלים של האקסונים בתא העצב הקדם סינפטי. מספר מצומצם של מוליכים עצביים כמו הגזים מיוצרים ומשוחררים מייד עם פוטנציאל הפעולה למרווח הסינפטי.
שחרור
דחף עצבי המועבר דרך האקסון של תא העצב הפרֶה-סינפטי גורם לשחרור של המוליך העצבי אל המרווח הסינפטי. שלפוחיות האיכסון נעות אל קרום התא, וחלקן מתחברות את הקרום ונפתחות אל המרווח הסינפטי ותוכנן מתרוקן אליו. זהו הליך אקראי. בחלק מהסינפסות של המערכת העצבים המרכזית יש סיכוי לשחרור של שלפוחית בודדת עם כל פוטנציאל פעולה המגיע לטרמינל. לעומת זאת, בסינפסות שבין העצבים המוטוריים ובין השריר משתחררות כ מאה עד 200 שלפוחיות בכל פעילות של העצב. בשני המקרים זהו הליך המפוקח ומווסת על ידי גורמים רבים, והראשי שבהם הוא ריכוז הסידן בטרמינל (ראה העברה סינפטית להרחבה). באופן זה האות החשמלי מתורגם לאות כימי. בסוגי סינפסות רבות קיימת רמה נמוכה "בסיסית" של שחרור מוליכים עצביים ללא דחף עצבי, הנקראת "שחרור ספונטני" וניתנת לרישום ומדידה באמצעות טכניקות אלקטרופיזיולוגיות. המוליכים משוחררים למרווח הסינפטי ועוברים את המרחק הקצר הזה בדיפוסיה. מצידו השני של המרווח הם נקשרים לקולטנים ספציפיים על הקרום של תא המטרה.
ההשפעה על תא המטרה
ההשפעה של המוליך העצבי על תא המטרה תלויה בסוג הקולטן שהוא מפעיל בסינפסה המסוימת, ויכולה להיות מעוררת (אקסיטטורית), מעכבת (אינהיביטורית) או מווסתת (מודולטורית).
השפעה מעוררת נגרמת כאשר הקולטן הוא עצמו תעלה יונית המעבירה יונים כגון נתרן או סידן. פתיחה של התעלה תגרום לשטף של יונים אלה לתוך התא, ובכך לדפולריזציה (צמצום הפרש המתחים בין חוץ התא לצד הפנימי של הקרום), והתקרבות של מתח זה לסף בו יוכל התא לייצר פוצנציאל פעולה בעצמו. המוליך העצבי המעורר השכיח במערכת העצבים של יונים הוא חומצת האמינו גלוטמט, ויש לו 3 סוגים של קולטנים יונוטרופיים (תעלות יונים) היכולים לגרום לפוטנציאל פוסט-סינפטי מעורר.
השפעה מעכבת השכיחה נגרמת כאשר הקולטן הוא תעלה יונית המעבירה יוני כלור, והמוליך העצבי המעכב השכיח במוח של היונקים הוא GABA.
השפעה מווסתת נגרמת כאשר הקולטן הוא חלבון מסוג G. הפעלה של קולטן כזה על ידי קשירה של המוליך העצבי גורמת לשרשרת ביוכימית בתוך התא המשפיעה בסוף התהליך לפתיחה או סגירה של תעלות יונים, ובכך משנה קלות ולאורך זמן את הפרש המתחים על פני קרום התא. דוגמאות למוליכים עצביים כאלה הם דופמין או סרוטונין, אשר כל הקולטנים שלהם הם חלבוני G.
פינוי
כדי לשמור על תזמון מדויק של פעולת המוליך העצבי והימנעות מהפעלה ממושכת של הקולטנים, המוליך העצבי חייב להיות מפונה במהירות מהמרווח הסינפטי. קיימים שלושה מנגנונים בהם מפונים המוליכים השונים.
דיפוסיה וספיגה על ידי תאי גליה, בעיקר אסטרוציטים, המקיפים את אזור הסינפסה.
פירוק על ידי אנזימים. הדוגמה הבולטת הוא אצטיל-כולין, שהעודפים שלו עוברים בסינפסה פירוק מהיר על ידי האנזים אצטלכולין אסתרזה.
ספיגה חזרה לתוך תא העצב הקדם-סינפטי כדי להיארז בשלפוחיות לשימוש חוזר.
ראו גם
מונואמינים
חומר פסיכואקטיבי
קישורים חיצוניים
The Chemical Mind - סרטון הסבר על הכימיה של המוח והמוליכים העצביים
הערות שוליים
*
קטגוריה:מערכת העצבים | 2024-08-01T02:08:15 |
תצלומי אויר | REDIRECT צילום_אוויר | 2015-09-26T11:05:58 |
ברום | ברום (Bromine, מיוונית: βρῶμος (ורוֹמוֹס) = סרחון) הוא יסוד כימי ממשפחת ההלוגנים שסמלו הכימי Br ומספרו האטומי 35.
תכונות
מולקולת הברום מורכבת משני אטומי ברום הקשורים ביניהם בקשר קוולנטי יחיד (Br-Br) ומסומלת כ-Br2. בטמפרטורת החדר ברום הוא נוזל בצבע אדום-חום, המתנדף לגז אדום (שצבעו מזכיר NO2) עם ריח שמזכיר כלור. מבחינה כימית, תכונות הברום הן כשל שאר ההלוגנים, ובהתאם למקומו בטבלה המחזורית, הוא פעיל פחות מכלור, ופעיל יותר מיוד. ברום כמעט ולא מסיס במים, ומסיס מאוד בפחמן דו-גופרי (CS2), כהלים (כמו מתנול) וחומצה אצטית.
ברום הוא חומר מחמצן חזק בנוכחות מים. הוא מגיב במרץ עם אמינים, אלקנים, פנולים, פחמימנים ארומטיים (לדוגמה בנזן), קטונים וחומצות. בנוסף לכך ברום מגיב עם אלומיניום, טיטניום, כספית ומתכות אלקליות אחרות.
הברום רותח ב-59 מעלות צלזיוס, קופא ב-7.3 מעלות מתחת לאפס ונמס ב-28 חלקים של מים. כן נמס הברום באלכוהול ואתר.
בגלל התגובה הכימית החזקה של הברום מאחסנים אותו בבקבוקי זכוכית או ברכבות מיוחדות המיועדות לזה.
דליפת ברום עלולה להוביל לאפר"ן ותגרור פינוי ערים ועוד.
בעבר נעשה שימוש בברום לצורך חקלאות.
שימושים
ברום הוא חומר מוצא לייצור תרכובות ברום שלהן יישומים רבים בתעשייה.
בחקלאות היה נפוץ השימוש במתיל ברומיד לחיטוי קרקע ממזיקים, אך בגלל פגיעתו בשכבת האוזון, נאסר השימוש בו על ידי 183 מדינות בפרוטוקול מונטריאול. סוכם שהשימוש בו יפסק בהדרגה ושעד שנת 2005 לא יעשה כל שימוש במתיל ברומיד.
בעבר התרכובת החשובה ביותר של ברום הייתה אתילן דיברומי, C2H4Br2 כתוסף לבנזין ששימש להוצאת העופרת שמצטברת בצילינדרים של מנועי בנזין. הוספת העופרת לבנזין הייתה דרושה כדי להעלות את דירוג האוקטאן של הבנזין למניעת נקישות מנוע בהעלאת יחס הדחיסה המאפשר קבלת הספק גבוה יותר ממנוע בנפח נתון. התוספת של תרכובת הברום לבנזין מונעת הצטברות של עופרת בחלקי המנוע על ידי כך שבשעת שריפת הדלק נוצרת עופרת ברומידית בצורת אבקה שיוצאת עם גזי הפליטה. שימוש נרחב וחשוב בתרכובת זו היה במלחמת העולם השנייה כתוסף לבנזין של מטוסי הקרב האמריקנים והבריטיים והיה גורם חשוב בניצחון. בימי המלחמה היה שיתוף פעולה עם האוניברסיטה העברית בירושלים לניצול הברום שהופק מים המלח הפיכתו לתרכובת סידן ברומי (CaBr2 Calcium Bromide) במצב מוצק הבטוח למשלוח באוניות, לשם ניצולו במאמץ המלחמתי כתוסף לדלק ובמיוחד לדלק של מטוסים (המשלוח של ברום בצורת נוזל הוא מסורבל, מסוכן, רעיל ולא בטיחותי). שימוש זה בברום היה קיים עד שהפסיקו להוסיף לדלק עופרת לטובת איכות הסביבה.
שימושים נוספים:
לברום תפקיד כחומר כימי המשמש לחיטוי בעשן.
ייצור חומרים חסיני אש.
לברום יישומים בטיהור מים.
ייצור צבעים.
ייצור תרופות.
לתרכובות ברום אי אורגניות יישומים בצילום.
לברום יישומים בכימיה אורגנית.
ברום הוא תחליף טוב ליוד, שהרבה יותר יקר ממנו.
ברום נוזלי הוא גלאי אלקנים ופנולים:
כשאלקן בא במגע עם ברום נוזלי הוא ישנה את צבעו מכתום לשקוף.
כשפנול בא במגע עם ברום נוזלי הוא ישנה את צבעו מכתום ללבן.
הברום הוא חלק עיקרי במוצרי ים המלח.
חלק מנורות ההלוגן עושות שימוש בברום במקום ביוד להארכת חיי חוט הלהט.
בשל מחירו הגבוה, ברום בדרך כלל ממוחזר. תהליך זה עדיף על השלכתו לסביבה.
היסטוריה
ברום זוהה על ידי הכימאי אנטוני באלר (Balard) בימת מלח במונטפלייר שבצרפת ב-1826. באלר נתן לו את שמו לפי המילה היוונית vromos, "סירחון". ברום הופק בכמויות גדולות רק בשנת 1860.
צורה בטבע
ברום אינו מופיע בטבע כיסוד, הברום מופיע בטבע בעיקר בצורת מלחים בכמויות מפוזרות בסלעים גבישיים. מלחי ברום נמצאים בים בריכוז של 85 חלקיקים למיליון (ppm) כתוצאה מחלחול מצטבר. בים המלח ריכוזו של ברום הוא בין 4600 ל-5300 חלקיקים למיליון (פי חמישים מריכוזו בים רגיל) ולכן הוא מופק שם בצורה רווחית מבחינה כלכלית.
500 מיליון קילוגרם בקירוב של ברום הופקו בשנת 2001 בכל העולם, כאשר ארצות הברית וישראל הן היצרניות המובילות. הברום בישראל מיוצר על ידי מפעלי ים המלח במפעל הברום, המייצר כ-35% מהצריכה העולמית. המוצרים הרווחיים ביותר של מפעלי ים המלח, אשר מכינים אותם מברום, הם מוצרי הקוסמטיקה השונים.
אמצעי זהירות
הברום מזיק לרקמה האנושית במצב צבירה נוזלי ואדיו גורמים לגירוי האף, העיניים והגרון.
אפילו ריכוז נמוך של ברום כמו 10 חלקיקים למיליון יכול לגרום לנזק ושאיפת כמות גדולה יכולה לפגוע במערכת הנשימה.
חומרים לניטרול השפעת הברום: תמיסת אמוניה או נתרן-פרסולפיט 10%.
קישורים חיצוניים
ברום ב-Webelements (אנגלית)
ברום בספרייה הווירטואלית של מט"ח (עברית)
הערות שוליים
*
קטגוריה:הלוגנים
קטגוריה:מולקולות דו-אטומיות | 2024-09-10T15:22:02 |
שבטבט גדול | שבטבט גדול (שם מדעי: Equisetum telmateia) הוא צמח רב-שנתי עשבוני במשפחת השבטבטיים.
צמח זה אוהב אדמת ביצות שיש בה גם כבול, ומי תהום גבוהים, והרבה צל. הצמח לא נפגע על ידי בעלי חיים, יש בו חומר צורני ומרכיבי הצמח עלולים לפגוע באוכל אותם. לאדם יש תועלת רפואית - יש טוענים שהוא מסייע לפתיחת צינורות בגוף, כמו שתן ומעברי דם. המינונים זעירים, וכדאי להשאיר זאת לרופא ולרוקח.
מרכיבי צמח זה מיובאים לארץ בשמות מסחריים שונים למטרות רפואיות. בארץ יש שני מינים, שבטבט ענף ושבטבט גדול, בעולם כ-30 מינים, שהגדול ביותר מגיע לגובה 12 מטר. קבוצת הצמחים האלו ידועה ממאובנים שנוצרו לפני 350 מיליון שנים, הרבה לפני שבאו לעולם צמחים בעלי פרחים, לכן הם נקראים צמחים ירודים הקרובים יותר למחלקת השרכים.
השבטבטים בקיבוץ הגושרים
בצפון הארץ, בקיבוץ הגושרים, נמצא "עמק הנהר הנעלם", ובו שמורת טבע פרטית שהייחוד שלה הוא באלפי השבטבטים הגדלים במקום.
מחזור החיים מתחיל בסוף פברואר, עם יציאת עמודי פריחה, לא פרח כי אם עמוד גבעולי
ללא מחטים, ובראשו מרוכזים עלי שיבולת, הנבגים, תאי מין משני המינים. לאחר כ10 ימים עמוד זה נעלם לאחר שהנבגים התפזרו ונפגשו במיוחד בעזרת מים.
מיד לאחר מכן, בשבוע הראשון לחודש מרץ, עולים מהשורשים התת-קרקעיים צמחים עם גבעול שממנו יוצאים כעין מחטי אורן. הצמח בצעירותו הוא ירוק בהיר והמחטים שבו צמודים לגבעול כמו עץ אורן קטן, עם הזמן הוא גדל לגובה והמחטים נפרשים ומעט גולשים לצדדים. סוף גידולו באמצע הקיץ שאז גובהו מגיע לסביבת מטר אחד. עם תחילת החורף הגבעול מתחיל להשחיר ולקמול. אם החורף קר מאוד הוא נעלם מהר ורק השורשים התת-קרקעיים ממשיכים לשמור חיים.
השבטבט הגדול הוא צמח מוגן, והשטח הכמעט יחידי שבו הוא גדל בישראל הוא בקיבוץ הגושרים, בשמורה ליד נחל קורן (עמק הנהר הנעלם).
ימין|ממוזער|250px|שבטבט גדול בעמק הנהר הנעלם בקיבוץ הגושרים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שבטבטיים
קטגוריה:ערכי טבע מוגנים בישראל: צמחים | 2024-09-16T20:11:51 |
קוביית משחק | שמאל|ממוזער|250px|קוביות משחק
ממוזער|250px|ילדים משחקים בקוביות.
250px|ממוזער|שמאל|קוביית משחק שנמצאה באתר הארכאולוגי חפג'ה במסופוטמיה. מתוארך לתקופת האימפריה האכדית, 2350–2150 לפנה"ס
קוביית משחק היא אביזר בצורת קובייה המשמש לצורכי משחק. בקוביית המשחק הטיפוסית, מסומנת כל אחת מ-6 הפאות שלה במספר, המיוצג על ידי ספרה או על ידי נקודות במספר המתאים (שלוש נקודות מסמנות את המספר 3, לדוגמה).
סידור המספרים על גבי הפאות הוא כזה, שסכום המספרים (או הנקודות) על כל שתי פאות מנוגדות הוא 7 (כלומר הספרה 1 תופיע על הפאה הנגדית לפאה המכילה את הספרה 6, 2 תהיה 'מול' 5, ו-3 'מול' 4).
קוביות משחק משמשות לקביעת אקראיות במשחקים שונים. בהימורים למשל במשחק שבע פי שלוש משמשות הקוביות כדי לקבוע מי ניצח במשחק, במשחקי לוח כמו שש בש ובמשחקי קופסה נהוג להשתמש בקוביות כדי לקבוע כמה צעדים שחקן נע. במשחקי תפקידים לקוביות תפקיד חשוב של החדרת אקראיות לאירועים בעולם המשחק.
היסטוריה
מקורן וסיבת המצאתן של הקוביות אינו ידוע, ישנן תיאוריות שמשערות שהקוביות פותחו ממנהג לשתמש בעצמות קטנות בקרסולי פרסתנים לניבוי עתידות. ממנהג זה פותחו משחקי זריזות ביוון העתיקה הדומים לחמש אבנים.
הקוביות העתיקות בעולם נמצאו במהלך חפירות בשהר-י סוח'תה והן בנות כ-5,000 שנה.
בספר תהילים כ"ב פסוק י"ט מופיע הביטוי "יפילו גורל", וחוקרי המקרא מניחים שמדובר על הטלת קוביות.
חומרים
ממוזער|250px|קוביות ומטבעות מחומרים ישנים
ממוזער|250px|קוביות מחומרים מודרניים
ממוזער|100px|דגם לגזירה לצורך הכנת קובייה מקרטון
קוביות מודרניות מיוצרות בדרך כלל מפלסטיק, אך ישנן קוביות שעשויות מעץ, מתכת, ואפילו קוביות יקרות במיוחד מקריסטל, וקוביות בגימורים מיוחדים.
על הסתברות וקוביות
ממוזער|250px|קוביות משחק
ממוזער|250px|שש הפאות האפשריות של קובייה רגילה, מהמספרים 1-6.
השימוש בקוביות במשחקי מזל ובמשחקים בכלל, מבוסס על הנחה שהקובייה עשויה מחומר הומוגני יחיד, ולכן ההסתברות של הקובייה ליפול על כל אחת מהפאות שלה היא זהה ושווה ל-1/6. קובייה העונה לתנאי זה נקראת קובייה כשרה או קובייה הוגנת. המודל המתמטי המקובל לאירועי קובייה מתבסס על משתנה מקרי בעל התפלגות ברנולי. למשל:
האירוע שתוצאת ההטלה תהיה 6 היא משתנה מקרי בעל התפלגות ברנולי , כאשר .
כדי למדל את האירוע של "מספר ההטלות של ספרה זוגית מתוך הטלות" יש להשתמש בהתפלגות בינומית עם .
עבור האירוע מספר ההטלות עד לקבלת הספרה 6 יש להשתמש בהתפלגות גאומטרית עם .
אחת מצורות הרמאות הנפוצות במשחקים מבוססי קוביות, היא שימוש בקובייה מזויפת, שהיא קובייה אשר נראית כקובייה כשרה, אלא שהסיכויים שלה ליפול על פאה מסוימת גדולים או קטנים בצורה משמעותית מסיכוייה ליפול על אחת מהפאות האחרות. דרך נפוצה להשגת הטיה היא על ידי בניית קובייה שהמסה בה אינה מפוזרת באחידות, כך שישנן בקובייה פאות כבדות יותר ופאות קלות יותר. נפילת קובייה על פאה זו או אחרת תלויה גם בחוזק הזריקה גם בחיכוך עם היד והשולחן ולא רק בכשרות הקובייה.
קוביות מיוחדות
קוביות מיוחדות הן קוביות שהערכים המופיעים עליהן שונים מהערכים 1–6, או שהערכים מסודרים על פי סדר שונה מהרגיל (כלומר סכום שתי פאות נגדיות שונה מ-7).
קוביות סיצ'רמן
בהטלת זוג קוביות ההסתברות להשגת התוצאה 2 היא 1/36 ואפשרית רק על ידי הצירוף (1,1), בעוד שההסתברות להשגת התוצאה 6 היא 5/36 ואפשרית על ידי כל אחד מן הצירופים (5,1 או 4,2 או 3,3).
פרט לסידור התקני, ישנו רק סידור אחד של מספרים חיוביים על פני שתי קוביות בעלות שש פאות אשר יוביל לאותה התפלגות תוצאות. סידור זה הוא 1, 2, 2, 3, 3, 4 על אחת הקוביות ו 1, 3, 4, 5, 6, 8 על האחרת. עובדה זו נתגלתה לראשונה על ידי קולונל ג'ורג' סיצ'רמן (George Sicherman) מבאפלו ודווחה על ידי מרטין גרדנר במאמר משנת 1974 בעיתון סיינטיפיק אמריקן.
קוביות לא-טרנזיטיביות
קוביות לא-טרנזיטיביות היא קבוצה בת שלוש קוביות או יותר, שבה לאף קובייה אין יתרון על פני כל שאר הקוביות. לדוגמה, הקוביות של אפרון היא קבוצה של 4 קוביות לא טרנזיטיביות. אם במשחק בין שני שחקנים תמיד יוכל השחקן השני לבחור קובייה שסיכוייה לנצח את זו שבחר הראשון גדולים מ 1/2 אזי קוביות המשחק אינן טרנזיטיביות.
ערכים נפוצים אחרים
ממוזער|250px|קוביות פוקר
ערכים שונים מהערכים 1–6 יכולים להיות:
הערכים 0 - 5
עשרות שלמות (10, 20, 30, 40, 50, 60)
מספרים זוגיים בלבד (2, 4, 6, 8, 10, 12)
ריבועי המספרים הרגילים (1, 4, 9, 16, 25, 36)
חזקות של 2 (2, 4, 8, 16, 32, 64) (כמו קוביית ההכפלה, במשחק השש בש)
מספרים ראשוניים קטנים (1, 2, 3, 5, 7, 11)
שמות קלפים (A ,K ,Q ,J ,10 ,9) (קוביות פוקר)
"קוביות משחק" שאינן בצורת קובייה
ממוזער|250px|"קוביות" שאינן בעלות שש פאות (שימושיות בעיקר למשחק תפקידים)
חוץ מהקובייה הנפוצה בעלת שש הפאות ישנן קוביות נוספות, המשמשות בעיקר במשחקי תפקידים דוגמת מבוכים ודרקונים. קוביות אלה למעשה אינן קוביות במובן הגאומטרי, אף כי על פי רוב הן פאונים משוכללים, או לכל הפחות גופים המורכבים מפאות זהות. אף על פי כן, המונח 'קובייה' השתרש בשפה העברית כמציין לקוביית משחק, והמילה משמשת בהשאלה גם לתיאור עצמים לא קובייתיים אלה.
הקוביות מסווגות לפי מספר הצלעות שלהן. באופן טיפוסי הקוביות ימוספרו במספרים מ-1 עד למספר הפאות של הקובייה, אם כי קיימות גם שיטות מיספור אחרות (למשל מ-0 עד מספר הפאות פחות 1). עם קוביות אלה נמנות, בין היתר, הקוביות המשמשות למשחקי תפקידים. במשחקים אלה נהוג לסמן את הקוביות ק (מהמילה קובייה) ואז מספר הפאות של הקובייה. לדוגמה ק4 היא 'קובייה' בעלת 4 פאות. למעשה צורתה היא צורת ארבעון. הסימון ק6 מתייחס לקובית 6 הפאות הרגילה. קוביות אחרות הנמצאות בשימוש במשחקי תפקידים הן: ק8, ק10, ק12, וכן ק20, קובייה בעלת 20 פאות ששימושיה רבים במשחק מבוכים ודרקונים. הסט ק4, ק6, ק8, ק10, ק12 ו-ק20 הוא סט הקוביות הרגיל של מבוכים ודרקונים. קיימות גם קוביות נוספות שאינן מגיעות בערכה הרגילה והן ק30 קובייה בעלת 30 פאות כשצורת כל פאה היא מעוין, ו-ק100 קובייה בעלת 100 פאות. קובייה זו אינה קובייה בעלת צורה אלא היא כדור פלסטיק ממולא באבנים בעל מעטפת פלסטיק שקופה נפרדת בעלת 100 עיגולים שכל אחד מהם מקיף מספר בכדור. כל עיגול קטן מאוד ולכן נדרשות האבנים הממלאות מה שגורם לקובייה לעצור אך לא בצורה יציבה ולכן אין קובייה זו יציבה כאחרות. בשל כך נוצרים ריבים בין השחקנים ושליט המבוך על התוצאה. בסט הרגיל במקום ק100 משתמשים בשני ק10 כשאחת היא עשרות (היא מסומנת במקום 1, 2 ,3... 10, 20, 30...)ואחת רגילה היא יחידות. את הקוביות ניתן להשיג בשלל גדלים וצבעים וניתן להשיג גם קוביות ארוכות שמדמות גלגל.
ראו גם
חמש אבנים
דומינו
לגו
קישורים חיצוניים
אוסף הקוביות הגדול בעולם (11,097 קוביות) (לפי ספר השיאים של גינס, נכון לסוף שנת 2004) - האתר של אספן הקוביות, קווין קוק, ובו תמונות רבות לעיון של קוביות מכל הצורות, המינים והגדלים, מסודרות היטב לפי קטגוריות ומיונים שונים, וכן מידע וקישורים בנושאי קוביות.
קישור ישיר לדף יחיד וגדול מתוך האתר, ובו מעל ל-5,000 תמונות של אוסף הקוביות המלא (זהירות - זמן הטעינה ארוך; גודל הדף כ-1.75MB)
הטלת קוביות וירטואלית, באתר "גוגל"
הערות שוליים
*
קטגוריה:אקראיות
קטגוריה:משחקים | 2024-03-05T05:43:54 |
מודיעין | 2024-03-30T17:45:36 | |
יוניקוד | יוּנִיקוֹד (באנגלית: Unicode) הוא תקן בין־לאומי לייצוג טקסט במערכות מחשב. התקן מגדיר מערכת תווים המקיפה את כל מערכות הכתב הנמצאות כיום בשימוש פעיל בשפות העולם, וכן מערכות כתב ותווים נוספים שבהם נעשה שימוש בתחומים מדעיים וטכניים, כגון מתמטיקה ובלשנות.
בנוסף מגדיר התקן כללים לייצוג צירופים של תווים שונים (כגון אות לטינית שעליה סימן אקצנט, או אות עברית שעליה סימן ניקוד), וכללים לייצוג והצגה של טקסט דו־כיווני (הכולל קטעים במערכת כתב הנכתבת משמאל לימין ובכזו הנכתבת מימין לשמאל). הגרסה הראשונה של התקן פורסמה בשנת 1988. נכון לספטמבר 2021 הגרסה האחרונה היא 14.0.
מערכות הפעלה מודרניות כדוגמת Windows החל מ־Windows 2000, הגרסאות החדשות של לינוקס ו־OSX, מערכת ההפעלה של אפל, כולן עושות שימוש בתקן יוניקוד. מערכות ההפעלה הראשונות שתמכו ביוניקוד היו Windows NT על כל גרסאותיהן ו־Plan9, שהיא מערכת מבוססת יוניקס.
תקן מקובל לייצוג טקסט לפני יוניקוד היה ASCII, שייצג את האלפבית הלטיני הפשוט (ללא אקצנטים וכולי), מספרים וסימני פיסוק בקידוד של 7 סיביות. כדי לתמוך בתווים נוספים הורחב ייצוג זה לקידוד של 8 סיביות, שכל אחד מהם הכיל 256 תווים: 128 תווי ASCII ו־128 תווים אחרים לפי האזור. כך למשל, המספר 224 הכיל את האות à בקידוד של מערב אירופה ואת האות א בקידוד העברי. דבר זה גרם לבעיות בהעברה של טקסט ממערכות שונות. ב־1990 התכנסו חברות תוכנה ותקשורת עולמיות כדי לפתור את הבעיה וכך החלה התקינה של יוניקוד.
תחילה (כלומר עד לגרסה 2.0) התבסס יוניקוד על קידוד של 16 סיביות, היכול להכיל 65,536 תווים. לאחר שתוקנו תווים רבים לצורכי תאימות (כגון הברות קוריאניות), היה ברור כי אין זה מספר מספיק לכל הצרכים העולמיים, וגרסה 2.0 של יוניקוד הורחבה להכיל 1,112,064 תווים באמצעות מנגנון UTF-16, שבו 2048 קודים מנוצלים כדי לייצג יותר ממיליון תווים. בגרסה 3.1 של יוניקוד הותקנו התווים הראשונים מעבר לתחום ה־65,536 העליונים (המשטח הרב־לשוני הבסיסי), וקידוד יוניקוד ניתן לבצע באחת משלוש צורות: UTF-8, UTF-16 ו־UTF-32. הראשונה משמשת באינטרנט ובלינוקס, השנייה בג'אווה ובחלונות, והאחרונה בתור קידוד פנימי (בתוך הזיכרון) של מערכות יוניקס מסוימות.
תקן היוניקוד מוסיף נדבך קטן בהפיכתו של העולם לכפר גלובלי קטן בשל העובדה שיש מערכת קידוד אחידה שאפשר להשתמש בה בכל העולם. הדבר מקל במיוחד על אנשים הנוסעים ברחבי העולם, היכולים כמעט בכל מחשב לכתוב בשפתם. כמו גם החלפת תכתובות באינטרנט בין אנשים דוברי שפות שונות מרחבי העולם.
אוצר התווים של יוניקוד
כל תו ביוניקוד הוא בעל שם ומספר סידורי (שאותו נהוג לציין בבסיס הקסדצימלי עם הקידומת U+). לדוגמה, האות העברית "א" ידועה בשם HEBREW LETTER ALEF או U+05D0.
כאשר קונסורציום יוניקוד מוסיף תו חדש לתקן, מספרו הסידורי מוקצה מתוך אחד מהבלוקים הבאים, בהתאם להשתייכותו. להלן הבלוקים נכון לגרסה 4.0 של התקן וטווחיהם המספריים (מצוינים בבסיס הקסדצימלי):
פירוט טווחים של יוניקוד טווח בלוק 0000-007F לטינית בסיסית 0080-00FF השלמה של Latin-1 0100-017F לטינית מורחבת א' 0180-024F לטינית מורחבת ב' 0250-02AF הרחבות לאלפבית הפונטי הבינלאומי 02B0-02FF תווים משני מרווח 0300-036F סימנים מבחינים מתחברים 0370-03FF יוונית וקופטית 0400-04FF קירילית 0500-052F השלמה של קירילית 0530-058F ארמנית 0590-05FF עברית 0600-06FF ערבית 0700-074F סורית 0780-07BF ת'אנה 0900-097F דוונגרי 0980-09FF בנגלית 0A00-0A7F גורמוכי 0A80-0AFF גוג'ראטי 0B00-0B7F אורייה 0B80-0BFF טמילית 0C00-0C7F טלוגו 0C80-0CFF קאנדה 0D00-0D7F מלאיאלאם 0D80-0DFF סינהלה 0E00-0E7F תאית 0E80-0EFF לאו 0F00-0FFF טיבטית 1000-109F מיאנמר (בורמזית) 10A0-10FF גאורגית 1100-11FF ג'אמו (יסודות מתחברים) של הנגול (קוריאנית) 1200-137F אתיופית 13A0-13FF צ'רוקי 1400-167F הברות קנדיות ילידיות מאוחדות 1680-169F אוגם (כתב אירי עתיק) 16A0-16FF רונית 1700-171F טאגאלוג 1720-173F הנונואו 1740-175F בוהיד 1760-177F טגבאנווה 1780-17FF ח'מר 1800-18AF מונגולית 1900-194F לימבו 1950-197F טאי לה 19E0-19FF סמלים לח'מר 1D00-1D7F הרחבות פונטיות 1E00-1EFF לטינית מורחבת נוספת 1F00-1FFF יוונית מורחבת 2000-206F פיסוק כללי 2070-209F תווים עיליים ותחתיים 20A0-20CF סמלי מטבע 20D0-20FF סימנים מבחינים מתחברים בשביל סמלים 2100-214F סמלים דמויי אותיות 2150-218F צורות מספרים 2190-21FF חצים 2200-22FF אופרטורים מתמטיים 2300-23FF סימנים טכניים שונים 2400-243F תמונות של תווי בקרה 2440-245F סימנים לסורקי כתב (OCR) 2460-24FF סימנים אלפאנומריים מוסגרים 2500-257F סרטוט קופסאות 2580-259F יסודות של בלוקים 25A0-25FF צורות הנדסיות טווח בלוק 2600-26FF סמלים שונים 2700-27BF קישוטים 27C0-27EF סמלים מתמטיים שונים א' 27F0-27FF השלמה של חצים א' 2800-28FF תרשימי כתב ברייל 2900-297F השלמה של חצים ב' 2980-29FF סמלים מתמטיים שונים ב' 2A00-2AFF השלמה של סמלים מתמטיים 2B00-2BFF סמלים וחצים שונים 2EB0-2EFF השלמה של שורשי כתב סיני 2F00-2FDF שורשי קנגשי 2FF0-2FFF תווים לתיאור אידיאוגרפי 3000-303F סימני פיסוק לסינית, יפנית וקוריאנית 3040-309F הירגאנה (הברות יפניות) 30A0-30FF קטקאנה (הברות יפניות) 3100-312F בופומופו (תווים ללימוד סינית) 3130-318F ג'אמו של הנגול לתאימות 3190-319F קאנבון 31A0-31BF בופומופו מורחב 31F0-31FF הרחבות פונטיות לקטקאנה 3200-32FF תווים וחודשים מוסגרים לסינית, יפנית וקוריאנית 3300-33FF תאימות לסינית, יפנית וקוריאנית 3400-4DBF אידאוגרמות סיניות מאוחדות, הרחבה א' 4DC0-4DFF סמלי הקסגרמה של יִיגִ'ינְג 4E00-9FFF אידאוגרמות סיניות מאוחדות A000-A48F הברות יי A490-A4CF שורשי יי AC00-D7AF הברות הנגול (קוריאנית) D800-DB7F ממלאי מקום גבוהים (ראו UTF-16) DB80-DBFF ממלאי מקום גבוהים לשימוש פרטי DC00-DFFF ממלאי מקום נמוכים E000-F8FF אזור שימוש פרטי F900-FAFF אידאוגרמות סיניות לתאימות FB00-FB4F צורות תצוגה לאלפבית FB50-FDFF צורות תצוגה לערבית א' FE00-FE0F בוררי צורות משנה FE20-FE2F חצאי סימנים מתחברים FE30-FE4F צורות תאימות לסינית, יפנית וקוריאנית FE50-FE6F צורות משנה קטנות FE70-FEFF צורות תצוגה לערבית ב' FF00-FFEF צורות לאורך חצוי ואורך מלא FFF0-FFFF מיוחדים 10000-1007F הברות של כתב ליניארי B 10080-100FF אידאוגרמות של כתב ליניארי B 10100-1013F מספרים אגאיים 10300-1032F איטאלית עתיקה 10330-1034F גותית 10380-1039F אוגריתית 10400-1044F דזרט (כתב מורמוני) 10450-1047F שאוויאנית (הכתב שהמציא ג'ורג' ברנרד שו) 10480-104AF אוסמאניה 10800-1083F הברות קפריסאיות 1D000-1D0FF סמלים מוזיקליים ביזנטיים 1D100-1D1FF סמלים מוזיקליים 1D300-1D35F סמלי טאי שואן ג'ינג 1D400-1D7FF סמלים מתמטיים אלפאנומריים 20000-2A6DF אידאוגרמות סיניות מאוחדות, הרחבה ב' 2F800-2FA1F השלמה של אידאוגרמות סיניות לתאימות E0000-E007F תגים E0100-E01EF השלמה של בוררי צורות משנה F0000-FFFFF אזור שימוש פרטי משלים א' 100000-10FFFF אזור שימוש פרטי משלים ב'
ראו גם
אלגוריתם דו־כיווניות של יוניקוד
קידוד תווים
ASCII
BOM
קישורים חיצוניים
האתר של ארגון יוניקוד
decodeunicode 50.000 gifs.
כיצד מקודד אימוג'י ב-יוניקוד
קטגוריה:קידוד תווים | 2023-07-15T09:15:42 |
תכנות | REDIRECT תכנות_מחשבים | 2015-09-26T11:05:59 |
ישיבה-אוניברסיטה | REDIRECT ישיבה_יוניברסיטי | 2015-09-26T11:05:59 |
ארץ עיר | שמאל|250px|משחק ארץ עיר מצויר על רצפת גן משחקים במעלה לבונה|ממוזער
ארץ עיר (ידוע גם בשם "חי צומח דומם") הוא משחק ידע כללי הבוחן את יכולתו של המשתתף למצוא מילים המתחילות באות נתונה עבור כל אחת ממספר קטגוריות כלליות. ברוב המקרים כולל המשחק את הקטגוריות הבאות: ארץ, עיר, חי, צומח, דומם, שם פרטי של בן, שם פרטי של בת, מקצוע ואישיות. על אלה אפשר להוסיף כהנה וכהנה.
כללי המשחק
המשחק מיועד לשני משתתפים ומעלה. הוא מתחיל בבחירת אות באופן אקראי (בדרך כלל על ידי כך שאחד המשתתפים מדקלם את האלפבית בלב והשאר אומרים לו מתי לעצור על ידי המילה "סטופ"). אחרי בחירת האות, המשתתפים מנסים למצוא במהירות האפשרית מילים שונות שמתחילות באות שנבחרה, בהתאם לקטגוריות שנקבעו מראש. כל משתתף כותב את המילים בטבלה שלו.
ברגע שאחד המשתתפים מצליח לסיים את הרשימה, סיבוב המשחק נעצר (גם אם יתר המשתתפים טרם סיימו למלא את הטבלה) ומתחילים להשוות בין הרשימות של כל המשתתפים. את הניקוד נהוג להעניק באופן הבא: משתתף מקבל 15 נקודות עבור קטגוריה שבה הוא מצא מילה תקנית, אך אף משתתף אחר לא מצא; 10 נקודות מתקבלות עבור קטגוריה שבה המשתתף מצא מילה תקנית - שעה שמשתתפים אחרים מצאו לה מילים אחרות, ו-5 נקודות על קטגוריה שבה משתתף אחד נוסף לפחות מצא את אותה המילה. במקרה שמשתתף לא מצא מילה תקנית בקטגוריה מסוימת, כמות הנקודות שברשותו עד אז לא משתנה.
בשלב זה נבחרת אות חדשה, ומתחיל סבב חדש, עם אותם הכללים. המשחק נמשך עד שמחליטים המשתתפים להפסיקו, או אם הסתיימו האותיות באלפבית.
בסיום המשחק מסכם כל משתתף את הניקוד שלו, ובעל הניקוד הגבוה ביותר נקבע כמנצח.
משחק דומה, עם הבדלים קטנים, קיים גם בשפות אחרות. באנגלית נקרא המשחק "Scattegories", והוא מופץ גם בגרסה מסחרית.
דוגמאות לתשובות אפשריות למשחק
להלן דוגמה לפתרון מלא של המשחק בו מופיעים ערכים מומלצים בוויקיפדיה (כשהדבר ניתן).
קישורים חיצוניים
שחקו ארץ עיר, באתר סנופי
ארץ עיר לאנדרואיד, משחק ארץ עיר באנגלית, בחנות האפליקציות של גוגל (בחינם)
כל התשובות באתר ארץ עיר
קטגוריה:משחקי ילדים
קטגוריה:משחקי עט ונייר | 2022-09-29T19:28:35 |
דיפלומטיה (משחק) | דיפלומטיה הוא משחק מלחמה מבית אבלון היל (Avalon Hill), חברת משחק לוח שנרכשה על ידי הסברו. המשחק מתרחש באירופה של מלחמת העולם הראשונה. שבע מעצמות: אנגליה, רוסיה, צרפת, טורקיה, אוסטרו-הונגריה, גרמניה, ואיטליה נאבקות על השליטה באירופה.
המשחק דורש כישורי דיפלומטיה בנוסף לאסטרטגיה טובה, והכללים הפשוטים לכאורה מאפשרים מספר בלתי מוגבל של אסטרטגיות שהשחקנים יכולים לנקוט, ובגידות ותככים הם דבר שכיח במשחק. מה שמייחד את המשחק להבדיל ממשחקים אחרים דוגמת "סיכון" הוא ששני אלמנטים נפוצים במשחקים מסוג זה, מזל וסבב של תורים, אינם קיימים בו כלל. במקום זאת, המשחק מסתמך בעיקר על האינטראקציה בין השחקנים והיכולת שלהם לפעול בשיתוף פעולה אף שהאינטרס העליון של כולם מנוגד (לנצח אחד את השני).
מטרת המשחק
לוח המשחק הוא למעשה המפה של אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה, כשהיא מחולקת לטריטוריות שמייצגות מדינות, מחוזות וערים חשובות. חלק מהטריטוריות הללו מהוות "מרכזי אספקה" ומאפשרות למחזיקים בהן להגדיל את צבאם.
מטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה (מתוך 34 הקיימים על הלוח).
מהלך המשחק
בתחילת המשחק כל מעצמה מתחילה עם 3 יחידות צבא שמוצבות בטריטוריות הבית שלה (מלבד רוסיה שמתחילה עם 4). בכל תור השחקנים כותבים את המהלך שלהם (את הפעולה שעושה כל אחד מכליהם). יחידה יכולה לנוע לטריטוריה סמוכה (ובכך היא "כובשת" אותה), או לסייע ליחידה אחרת "לנוע" או "להגן". לאחר הכתיבה, מתבצעים כל המהלכים באופן סימולטני.
כאשר שתי יחידות שונות מנסות לנוע אל אותה טריטוריה, או כאשר יחידה מנסה לנוע לטריטוריה שבה כבר נמצאת יחידה אחרת נוצר קונפליקט ויש לקבוע מי זוכה בטריטוריה. היחידה הזוכה היא זו שקיבלה הכי הרבה סיוע, כאשר שוויון נשבר תמיד לטובת הכוח המגן. לאחר כל שני תורות ("אביב" ו"סתיו") כל שחקן בונה או מפרק יחידות-צבא כך שמספר היחידות הכולל שבצבאו יהיה שווה למספר מרכזי האספקה שבשליטתו.
דוגמה: כדי ששחקן א' יוכל לכבוש את הטריטוריה שמחזיק שחקן ב', נדרש לשחקן א' סיוע. סיוע זה יכול לבוא, למשל, מצד יחידה סמוכה של שחקן ג'. אינטרס של שני השחקנים, שחקן א' ושחקן ב' הוא לשכנע את שחקן ג' לעמוד לצדם. על צד ג' לנהל משא ומתן ולקבוע הסכמים, אם בחשאי ואם בפומבי עם השחקנים ולפעול באפשרות שתקדם אותו במשחק (לדוגמה: התחייבות לתמיכה עתידית בשלב מאוחר יותר במשחק).
במצבים כאלו מתבטאת הדיפלומטיה שעל שמה נקרא המשחק, והשחקנים מסתודדים ביניהם לפני כל תור בניסיון לזכות בשיתוף פעולה מהשחקנים האחרים או לקבל רמזים על מהלכיהם העתידיים על מנת שיוכלו לנצלם לטובתם. בגידות והפרות של הסכמים הם דבר שבשגרה, ועל כן מעבר לחשיבה טקטית נדרשים השחקנים גם לכישורים פסיכולוגים על מנת לקרוא את השחקנים האחרים, ולהעריך את מידת מהימנותם, ובנוסף כישורים רטוריים על מנת לזכות בתמיכתם של השחקנים האחרים.
סיום המשחק
אף על פי שמטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה, ברוב המקרים נגמר המשחק לפני שמטרה זו הושגה, אם מפני שכל המעצמות ששרדו מבוצרות היטב בעמדתן, או מפני שתם הזמן שהוקצב למשחק. במקרה זה נהוג לקבוע שהמשחק מסתיים בתיקו שבו שותפות כל המעצמות ששרדו עד אותו השלב. תיקו של שני שחקנים הוא אירוע נדיר במיוחד (כיוון שאז חלוקת מרכזי האספקה תהיה: 17-17, ו"בגידה" אחת תוביל לניצחון יחיד), ולכן רוב המשחקים מסתיימים בתיקו של שלוש או ארבע מעצמות.
"דיפלומטיה" כמשחק מחשב
ניתן לשחק דיפלומטיה בעזרת משחק הלוח, אך לשם כך ידרשו 7 משתתפים. אפשרות פופולרית מאוד היא משחק באמצעות דואר אלקטרוני, שבו המשתתפים שולחים את הפקודות שלהם להזזת הכוחות למנחה, והמנחה "בונה" את המפה. בשנים האחרונות נוספו אפשרויות לשחק באמצעות האינטרנט שלא בשימוש דואר אלקטרוני.
כמו כן, אפשר לשחק פנים-אל-פנים בטורנירים בארץ ובעולם ובמשחקים פרטיים שמאורגנים על ידי קהילת הדיפלומטיה הישראלית.
קישורים חיצוניים
Diplomatic Pouch – התיק הדיפלומטי, אתר העוסק במשחק.
BOUNCED – דרך לשחק דרך אתר אינטרנט.
Diplomacy Archive – ארכיון של מאמרים על המשחק.
Dipworld – משחק מקוון ב-Yahoo
Redscape משחק מקוון נוסף
קומונת דיפלומטיה – קומונה למשחקי דיפלומטיה בפורטל "תפוז".
קטגוריה:משחקי לוח
קטגוריה:משחקי מלחמה | 2024-04-26T21:19:42 |
סרט מנוקב | שמאל|ממוזער|150px|סרט מנוקב לפסנתר אוטומטי
שמאל|ממוזער|150px|סרט מנוקב של מחשב וסדר צילום
סרט מנוקב הוא סרט העשוי לרוב מנייר או מחומר פלסטי, ובו ניקוב המכיל נתונים הניתנים לפענוח על ידי מכשירים אוטומטיים ומחשבים.
תחילת השימוש בסרט מנוקב הייתה מתן הוראות הפעלה למכונות אוטומטיות, כגון מכונות אריגה, לביצוע פעולות החוזרות על עצמן. במקרה של מכונת אריגה, הכתיב הסרט המנוקב את דוגמת האריגה. סרטים מנוקבים שימשו גם למתן הוראות הפעלה לתיבות נגינה ולכלי נגינה מכניים אחרים. בסרטים מנוקבים ניתנו הוראות נגינה לפסנתרים אוטומטיים. היה סוג של פסנתר ששימש ל"הקלטה", וממנו הוכנו סרטים מנוקבים אשר הוזנו לפסנתרי השמעה שהיו דומים לפסנתר רגיל בתוספת מנגנון הפעלה אוטומטי. פסנתרנים מלחינים מפורסמים הונצחו על גבי סרטים מנוקבים, בהם גוסטב מאהלר, סרגיי רחמנינוב וג'ורג' גרשווין. כיום ניתן לרכוש תקליטורים עם הקלטות שנעשו לאחרונה בעזרת הסרטים המנוקבים, כך שאפשר להאזין למלחין היצירה המנגן בפסנתר. היו מקרים שבהם נערך ביצוע פומבי של יצירה עם תזמורת ופסנתר אוטומטי, שבה "ניגן" המלחין הרבה שנים לאחר מותו. בשנת 1975 יצא לאור תקליט של חברת קולומביה רקורדס שבו הושמע ג'ורג' גרשווין ביצירה "רפסודיה בכחול" על פסנתר מכני שניגן סרט מנוקב אותו ניקב גרשווין בשנות ה-20, ואת נגינתו (38 שנים לאחר מותו) ליוותה תזמורת ג'אז בניצוחו של מייקל טילסון תומאס.
בעבר היה השימוש בסרט מנוקב נפוץ לאחסון נתונים של מכשירי טלפרינטר לסוגיהם, תחילה בקוד בודו, שבו 5 חורים מיצגים תו, ואחר כך בקוד ASCII, שבו 7 או 8 חורים מייצגים תו. סרטים אלו שימשו כאמצעי קלט למכונות סדר צילום והיו בשימוש נרחב בענף ההוצאה לאור של ספרים וכן בהכנה לדפוס. הסרט המנוקב שימש כאמצעי לאחסון נתונים של מחשב או גם לסדר צילום משולב מחשב, אף זאת בקוד ASCII.
ראו גם
הנול של ז'אקאר
כרטיס ניקוב
קישורים חיצוניים
קטגוריה:התקני קלט
קטגוריה:חומרי פלט מתכלים
קטגוריה:התקני אחסון נתונים
קטגוריה:טכנולוגיות מיושנות
קטגוריה:אוטומציה | 2021-12-03T05:34:08 |
פלט | פֶּלֶט, בתחום המחשוב והאוטומציה, הוא תוצר של פעולת מחשב או מכשיר אוטומטי אחר. גורם עיקרי שלו מוצג הפלט הוא האדם, אך פלט מועבר גם למכשירים מבוקרי מחשב.
את הפלט של המחשב ניתן לחלק לקבוצות ולתת קבוצות:
פלט אל מחשבים אחרים
פלט למחשבים ברשת סגורה
פלט אל האינטרנט
במערכת משובצת מחשב, הפלט של המחשב הוא הנחיות לפעולתו של המכשיר שבו משובץ המחשב, כגון הפעלתם של טלפון סלולרי, מצלמה דיגיטלית או מנוע של כיסא גלגלים.
פלט אל זיכרון חיצוני – אל אחסון של נתונים, לשימוש חוזר בעתיד במחשב שיצר אותם, או לשם העברתם כקלט למחשב אחר. אמצעים אלה כוללים: סרט מנוקב, כרטיס מנוקב, סרט מגנטי, קלטת, דיסק קשיח, תקליטור, דיסקון וכדומה.
פלט אל משתמש הקצה (פלט מיַדי אל האדם)
פלט ראייתי (תצוגה על הצג, על מסך הקרנה או בהדפסה במדפסת)
פלט שמיעתי (דרך רמקול או אוזניות המחוברים לכרטיס קול)
פלט אור-קולי (מולטימדיה – מסך או מקרן ובו זמנית רמקולים או אוזניות)
פלט במישוש ותחושה (דרך צג ברייל, מדפסת ברייל או אמצעי מציאות מדומה) – נדיר יחסית
היסטוריה
שמאל|ממוזער|120px|תוויין ענק, מפיק תרשים באורך 5 מטר
אמצעי הפלט הבסיסי, מתחילת ימי המחשב, הוא הנייר המודפס, המיוצר באמצעות מדפסת מחשב. מדפסות מודרניות מסוגלות להדפיס גם פלט גרפי, אך בראשית ימי המחשב שימשו מדפסות להפקת פלט טקסטואלי בלבד. להפקת תרשימים למיניהם שימש התוויין . תחליף שהתחרה בפלט המודפס הוא המיקרופיש.
בסוף שנות השבעים החל להתרחב השימוש באמצעי פלט נוסף, הצג, שהפך לאמצעי פלט דומיננטי, שפעמים רבות מייתר את הצורך במדפסת, ובמקרים אחרים משמש להצגת הפלט קודם מתן אישור להדפסתו.
ראו גם
קלט
ממשק משתמש
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
*
קטגוריה:מחשבים | 2024-06-14T10:04:01 |
כרטיס מנוקב | שמאל|ממוזער|200px|כרטיסי ז'אקארד
כרטיס מנוקב או כרטיס ניקוב הוא כרטיס נייר ששימש עד אמצע שנות ה-70 לשמירה של נתונים בכלל וכאמצעי קלט בפרט (ובמידה פחותה - כאמצעי פלט).
מקובל לייחס את המצאת הכרטיסים המנוקבים לתעשיית אריגי המשי בעיר ליון שבצרפת. ב-1801 הציג יצרן האריגים ז'וזף מארי ז'אקאר את נול האריגה האוטומטי התעשייתי הראשון שפעולתו הייתה מבוקרת על ידי כרטיסים מנוקבים מחוברים זה לזה. מחטי האריגה עוברות רק במקום שיש בו נקב, כל כרטיס הכיל הוראות לאריגת שורה אחת, ובשיטה זו אפשר לארוג דוגמאות מורכבות מאוד של בדי ג'קארד (שנקראים על שם הממציא) ובדים עשירים אחרים כדוגמת ברוקד. קדמו לז'קאר מפתחים אחרים בתעשיית האריגים בליון שהשתמשו בכרטיסים מנוקבים, ביניהם בזיל בושון (Basile Bouchon) וז'אק ווקאנסון (Jacques Vaucanson).
הכרטיס המנוקב כאמצעי לעיבוד נתונים הומצא בשנת 1887 על ידי האמריקאי הרמן הולרית', והוא נכנס לשימוש במפקד האוכלוסין שנערך בארצות הברית בשנת 1890. גודל הכרטיס היה זהה לגודלו של שטר של דולר באותה עת, כך שארגזים ומגרות ששימשו לאחסון של דולרים התאימו גם לאחסון כרטיסים מנוקבים שהכילו 24 טורים, 12 שורות בכל טור.
בשנת 1928 יצרה חברת IBM כרטיס גדול יותר, בן 80 טורים ו-12 שורות. השורות סימנו את עשר הספרות ועוד שתי שורות עיליות, אשר סייעו ביצירת אותיות. צירוף ניקוב של שורות הספרות עם ניקוב השורות העיליות, יצר אותיות וסימנים מיוחדים. קופסה סטנדרטית של כרטיסי ניקוב כללה 2,000 כרטיסים. לאחסון כמויות גדולות של כרטיסים נבנו ארונות מגירות, שבהם מקום לאלפי כרטיסים.
כאמצעי פלט, בכל אחד מ-960 המקומות על הכרטיס ניתן היה למקם סיבית אחת משום שכל מקום כזה יכול היה להיות באחד משני מצבים: מנוקב או לא מנוקב.
מרכז|ממוזער|600px|כרטיס מנוקב
ממוזער|כרטיס מנוקב - תג עובד של עלית
שמאל|ממוזער|כרטיס כספומט דגם מוקדם 1970. כרטיס מנוקב ללא פס מגנטי
שמאל|ממוזער||רישיון נהיגה ישראלי משנת 1964, מהראשונים שהופקו במחשב, מודפס על גבי כרטיס ניקוב
250px|ממוזער|שמאל|נקבניות בעבודתן על מכונות ניקוב מדגם IBM 026
העברת הקלט מטפסים אל כרטיסים מנוקבים נעשתה באמצעות מכונת ניקוב . בתפעול מכונות הניקוב עסקו בעיקר נשים, שכונו נקבניות.
עד תחילת שנות ה-70 ובעיקר לפני המצאת המחשב, שימשו מכונות מיוחדות (ציוד לעיבוד נתונים) לעיבודם של כרטיסים מנוקבים:
ממיינת: שימשה למיון הכרטיסים בסדר עולה או יורד, בהתאם לטורים בכרטיס שנבחרו למטרה זו.
ממזגת: מכונה שקיבלה כקלט חבילות אחדות של כרטיסים מנוקבים ממויינים לפי טורים מסוימים, ומיזגה אותם לחבילה ממויינת אחת.
מלווחת: מכונה שהדפיסה את תוכנם של הכרטיסים המנוקבים.
טבולטור: מכונה שאפשרה לסכם את המספרים שבחבילת כרטיסים מנוקבים, ולהדפיס את הסיכומים.
עד אמצע שנות השבעים של המאה ה-20 היווה הכרטיס המנוקב את אמצעי הקלט העיקרי למחשב. הוא הוחלף בסוף שנות השבעים על ידי התקליטון, שהביא להיעלמות הכרטיס המנוקב והמכונות שטיפלו בו.
קישורים חיצוניים
יצחק עמיהוד, המחשב האלקטרוני ועבוד הנתונים, הוצאת הוד-עמי, 1968
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:התקני קלט
קטגוריה:חומרי פלט מתכלים
קטגוריה:היסטוריה של המחשוב | 2023-09-06T07:34:50 |
קלט | בתחום המחשוב והאוטומציה, קלט הוא כלל הנתונים המגיעים אל המחשב או אל מכשיר אוטומטי אחר, מן העולם שמחוצה לו. אמצעי קלט הם כלל האמצעים להזנת המחשב, או המכשיר האוטומטי האחר, בנתונים כאלה.
כיוון שרבות ממשימות המחשב מתבססות על נתונים שמקורם בעולם שמחוצה לו, הרי תנאי בסיסי לפעולתו התקינה של המחשב היא אספקת נתונים אלה בצורה אמינה וקלה ככל האפשר.
הקלדת נתונים
בראשית ימי המחשב הקלט העיקרי של המחשב היה טקסטואלי, ולהזנתו למחשב שימשו מכונות ניקוב, שלהן הייתה מקלדת (דומה ביסודה לזו של מכונת כתיבה) והקלדה עליה יצרה סוג של פלט,
כרטיסים מנוקבים או סרטים מנוקבים שאותם קרא המחשב באמצעות אמצעי קריאה מתאים. כדי לוודא את נכונות ההקלדה היו נהוגות שיטות אחדות:
הקלדה חוזרת של אותם נתונים, על הכרטיסים המנוקבים שנוצרו בשלב הראשון, ובדיקת כל מקרה שבו לא נמצאה התאמה.
מדווח הנתונים יצר גם שורות ביקורת או שדות ביקורת, שאיפשרו זיהוי מיידי של טעות בהקלדה.
בדומה לכרטיסים המנוקבים, נוצר גם קלט על-גבי סרט מנוקב. בסוף שנות השישים פעלו גם מכונות להקלדה על-גבי סרט מגנטי.
באמצע שנות השבעים הוחלף הכרטיס המנוקב בתקליטון (דיסקט), שתהליך הקלדתו היה דומה לזה של הקלדת כרטיסים מנוקבים, אך התוצר היה תקליטון, נוח יותר לאחסון ולטלטול.
מלאכת ההקלדה המתוארת לעיל נעשתה על ידי מי שעיסוקם בכך, בדרך כלל נשים שמקצוען נקרא "נקבנית" ואחר כך "קלדנית", שקיבלו את הנתונים על-גבי טפסים.
קריאה ישירה של מסמכי מקור
לצמצום מלאכת ההקלדה פותח ציוד שאיפשר קריאת נתונים ישירות ממסמכי מקור מסוימים, כגון קורא אופטי, קורא דיו מגנטית (קריאת תווים מגנטית) וקורא סימנים שסומנו בעיפרון על-גבי טופס מתאים.
מרכז|ממוזער|600px|כרטיס תשובות של האוניברסיטה הפתוחה, ועליו מסמן התלמיד תשובות בעיפרון. הכרטיס נקרא ישירות על ידי מחשב האוניברסיטה, ללא צורך בהקלדה, לשם בדיקת נכונות התשובות.
שמאל|ממוזער|200px|ברקוד שבו כתובה המילה "Wikipedia"
להזנה מהירה של מספר קטלוגי של מוצרים (מוצרים שנרכשו בחנות, פריטים במחסן, ספרים בספרייה) נוצר בשנות השבעים הברקוד - קוד לייצוג מספרים ואותיות שניתן לקרוא אותו באמצעות העברתו אל מול עינית קוראת, שחסך את הצורך בהקלדת המספר הקטלוגי של המוצר, ובכך הביא להזנת נתונים מהירה ואמינה יותר.
פס מגנטי הנמצא על כרטיס אשראי מאפשר קריאה של פרטי הכרטיס (מספר הכרטיס, שם בעל הכרטיס וכו') באמצעות קורא מתאים ("שפתיים"), תוך הבטחת הזנה מהירה ואמינה יותר של פרטים אלה.
הזנה על ידי המשתמש
בסוף שנות השמונים החל מעבר הולך וגובר להזנה של נתונים ישירות על ידי המשתמשים, באמצעות מסוף המחובר למחשב מרוחק או באמצעות מחשב אישי. צורה זו של הזנת נתונים צמצמה מאוד את הצורך בקלדניות, אם כי יש מהן שעוסקות בכך עד היום (2005).
התרחבות השימוש בממשק משתמש גרפי הביאה להתפתחות סוג חדש של אמצעי קלט, אמצעי ההצבעה שהבולט בהם הוא העכבר. אמצעים אלה משמשים לבחירה ישירה מתוך אפשרויות המוצגות על-גבי המסך, תוך דימוי הצבעה על האפשרות הנבחרת. אמצעי הצבעה בולטים אחרים הם מסך מגע, שמאפשר בחירת האפשרות הרצויה, מתוך אפשרויות שמוצגות על-גביו באמצעות נגיעה באצבע או בעט במיצג, משטח מגע - אמצעי שחוסך מקום ביחס לעכבר, ג'ויסטיק (או שטיח ריקוד), שנכון לשנת 2010 כבר כמעט ואינו בשימוש וכדור עקיבה, שנכון לשנת 2010 משמש כמעט ורק אנשים עם לקות תנועה.
קלט מולטימדיה
המעבר למערכות מולטימדיה הביא לשלל אמצעי קלט מתאימים:
קול, באמצעות מיקרופון
תמונה סטטית, באמצעות סורק ומצלמה דיגיטלית
תמונת וידאו, באמצעות מצלמת וידאו המחוברת למחשב באמצעות כרטיס הרחבה מתאים ומצלמת רשת (Web Camera).
בנוסף לכל אמצעי הקלט שתוארו לעיל, המשמשים אך ורק לקלט (או בעיקר לקלט), קיימים אמצעים לאחסון נתונים, המשמשים לרישום פלט ההופך אחר כך לקלט. אמצעים אלה הם סרט מגנטי, קלטת, דיסק קשיח, תקליטור וכדומה.
ראו גם
פלט
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחשבים | 2022-09-21T12:15:55 |
לוח מקשים | הפניה מקלדת (כתיבה) | 2008-04-12T15:10:43 |
פרדינן דה סוסיר | פרדינן דה סוסיר (בצרפתית: Ferdinand de Saussure; 26 בנובמבר 1857 – 22 בפברואר 1913) היה בלשן שווייצרי יליד ז'נבה שהניח את היסודות להתפתחויות רבות בבלשנות במאה העשרים. הוא ראה בבלשנות ענף של מדע כללי של סימנים, והציע לקרוא לו סמיולוגיה. הרצאותיו משלושה קורסים תחת הכותרת "קורס בבלשנות כללית" (צרפתית: Cours de linguistique générale), אשר לימד בין השנים 1907–1911, נערכו לספר על סמך רשימות של תלמידים והתפרסמו לאחר מותו ב-1916 על ידי שארל באיי ואלבר סשהיי (Sechehaye). עבודה זו הפכה לאחד מיסודות הבלשנות המודרנית. בשנת 1996 נתגלו בז'נבה כתבי יד שונים שהשאיר דה סוסיר ובהם כתב יד של חיבור בלשני שמעולם לא פרסם. כתבים אלו נוסכים אור חדש על זוויות שונות בשיטתו הפילוסופית.
מושגי יסוד של דה סוסיר
דה סוסיר טבע מושגי יסוד רבים שהפכו למקובלים בבלשנות המודרנית. בין המונחים שטבע:
סינכרוני/דיאכרוני - דה סוסיר הדגיש מבט סינכרוני על בלשנות בניגוד למבט הדיאכרוני (בלשנות היסטורית) של המאה ה-19. המבט הסינכרוני רואה במבנה השפה כמערכת פועלת בנקודת זמן מסוימת. כלומר, במקום בחינת השפה לאורך זמן, על השינויים שאירעו בה, ביקש דה סוסיר לבחון את השפה כמערכת שלמה בזמן אחד נתון. אבחנה זו הייתה לפריצת דרך, והפכה למקובלת.
מסמן/מסומן - ההפרדה בין המישור החומרי של הסימן לבין משמעותו. מסמן הוא השם שניתן לממד הצלילי של המילה, או ליתר דיוק לדימוי הנפשי של צלילי המילה, במטרה להפרידו מן המסומן, שהוא מובן המילה. מסמן, אם כך, הוא הייצוג של המילה, ללא המשמעות הנלווית אליו. צירוף המסמן עם המסומן יוצר סימן. כך, לדוגמה, המילה "כלב" היא סימן שמורכב ממסמן ומסומן. המסמן הוא צלילי המילה "כלב", ואילו המסומן הוא המובן שעולה בתודעתנו עם קליטת המסמן. חשוב להבחין בין המסומן, שהוא דימוי שעולה ברוחנו, לבין הרפרנט, שהוא האובייקט הממשי שאליו מתייחס הדימוי.
שפה/דיבור ("לאנג"/"פארול"; langue, parole) - ההפרדה בין הדיבור (פארול) כאוסף המבעים של השפה, לשפה (לאנג), שהיא מערכת הכללים וההסכמים הנמצאת בבסיס כל דיבור. המונח לאנג מציין את הכללים האבסטרקטים שמונחים ביסוד השפה. אם נחרוג מהכללים האלו, המבע יאבד את משמעותו (ואולי יהיה חסר משמעות לחלוטין). לדוגמה, אם נחליף בין נושא למושא במשפט "המלצרים מזגו את המים", המשפט יאבד את משמעותו: "המים מזגו את המלצרים". למעשה, גם אם איננו מנסחים לעצמנו את כללי התחביר, של העברית, עדיין אנו מסוגלים לזהות משפט שאיננו תקני בשפה זו. כללי הדקדוק והתחביר האלו הם הלאנג. המשפט "דן הלך לים" הוא פארול, המבע הלשוני עצמו. כאן, אם נחליף את אוצר המילים, אבל נשמור על המבנה התחבירי, המשמעות הכללית של המשפט לא תשתנה. במשפטים "הגבר הלך לים" או "דן נסע לים" או "דן הלך לחוף" המשמעות הכללית לא השתנתה, למרות שאוצר המילים אינו זהה בכל מבע. המונח לאנג מנוגד למונח פארול.
אחת מאבחנותיו המרכזיות של דה סוסיר נוגעת לטבע המשמעות. לטענתו, בכל סימן המסמן (צלילי המילה) נבחר באופן שרירותי. בשפות שונות יש מילים שונות לאותם דברים. "חתול" בעברית הוא "cat" באנגלית. לעיתים, אמנם ישנן מילים שאמורות לחקות את צליל האובייקט (אונומטופיאה), אולם גם אז ישנה שרירותיות מסוימת. כך, למשל, המילה "בקבוק" אמורה לייצג את הצליל הנוצר כאשר מרוקנים את תוכן הבקבוק; אולם ניתן היה לבחור צליל אחר, למשל צליל ההקשה על הבקבוק.
אולם דה סוסיר לא הסתפק בהבחנה זו. לטענתו, ישנה שרירותיות מסוימת בעצם בחירת המסומן - מובן המילה. דה סוסיר טען שמסומנים נקבעים, בין השאר, באמצעות הבדלים בינם לבין מסומנים אחרים. משמעותה של מילה אינה תלויה רק בעולם, אלא קשורה גם לשפה עצמה. מושגים נמדדים ביחס למושגים אחרים.
המילה "חם", לדוגמה, מתארת טווח מסוים בסולם הטמפרטורות. טווח זה נקבע, בין השאר, על פי מושגים אחרים כ"חמים" ו"לוהט". בשפות שונות מתארת המילה "חם" טווח טמפרטורות שונה במקצת. כלומר, המושג נקבע בהתאם ליחסו למושגים אחרים באותה מערכת לשונית.
בנוסף לכך, הגיע דה סוסיר לפריצת דרך משמעותית בצעירותו בתחום ה"מסורתי" יותר של בלשנות היסטורית, כאשר הציג תאוריה בהתפתחות של הלשונות ההודו-אירופיות הידועה בשם ההשערה הלועית . בניסיון לפתור סוגיה בהתפתחות שורשים יוצאי דופן בפרוטו-הודו-אירופית, הציע דה סוסיר כי מקורם של שינויי תנועות לא סדירים בשפה הפרוטו-הודו-אירופית נובעים מצליל עתיק שהיה שם ונעלם. חוקרים שבאו אחריו העלו את האפשרות כי מדובר בעיצורים לועיים, שנעלמו מאוחר יותר. רק לאחר מותו של דה סוסיר, ב-1916, כשפוענחה השפה החתית והתגלתה כשפה הודו-אירופית קדומה ביותר, התגלו בה מאפיינים המאשרים את תאוריית הלועיים. יש הטוענים כי בתאוריה זו השפיע דה סוסיר באופן מכריע על הבלשנות ההיסטורית והמתודיקה שלה.
השפעות
דה סוסיר הניח את היסודות לבלשנות המודרנית, שעוסקת במחקר השפה מזווית סינכרונית.
עבודתו השפיעה על קלוד לוי-שטראוס ועל מחקריו באנתרופולוגיה. מאוחר יותר אומצו אבחנותיו על ידי הסטרוקטורליזם.
ההפרדה בין מסמן למסומן הפכה להיות אבן דרך בסמיוטיקה, חקר הסימנים ומערכות הסימנים. כך, למשל, רולאן בארת בחיבורו "מיתולוגיות", הדגים כיצד מערכת הסימנים של דה סוסיר יכולה להיות מורחבת לכדי מערכת כפולה, זו של המיתוס.
דה סוסיר השפיע גם על זרם הדקונסטרוקציה בפילוסופיה ובתורת הספרות.
ראו גם
נועם חומסקי
רולאן בארת
סמיוטיקה
דקונסטרוקציה
לקריאה נוספת
פרדינן דה סוסיר, קורס בבלשנות כללית. מצרפתית: אבנר להב (על פי המהדורה של שארל באיי ואלבר סשהיי, 1916). הוצאת רסלינג, תל אביב 2005.
ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.
Cahiers Ferdinand de Saussure: Revue Suisse de Linguistique Generale. Genève 1941- [כתב עת].
R. Godel, Les sources manuscrites du Cours de linguistique générale de F. de Saussure. Genève - Paris 1957.
T. de Mauro (ed.), Edition critique du `Cours de linguistique générale' de F. de Saussure. Paris 1972.
Roy Harris, Reading Saussure - A critical commentary on the Cours de linguistique générale. La Salle, Illinois: Open Court 1987. , .
Ecrits de linguistique générale, eds. Bouquet S. and Engler R. Paris 2002
Writings in General Linguistics, Trans. Sanders Carol and Pires Mathew, Cambridge 2006
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בלשנים ולשונאים שווייצרים
קטגוריה:תורת הספרות
דה סוסיר
קטגוריה:סמיוטיקאים
קטגוריה:ילידי 1857
קטגוריה:נפטרים ב-1913 | 2024-09-08T16:02:47 |
פתח-תקוה | redirect פתח תקווה | 2004-03-05T05:17:44 |
שכר מינימום | שכר מינימום הוא גבול תחתון הנקבע לשכר, כלומר סכום שלכל עובד ישולם שכר שלא יפחת ממנו. לקביעת שכר המינימום משמשות דרכים אחדות: חוק, תקנה מינהלית או הסכם קיבוצי. כללי שכר מינימום נפוצים במדינות רבות. מטרת שכר המינימום היא להגן על העובד מפני כוחם החזק יותר של מעסיקים במערכת יחסי העבודה.
בקרב כלכלנים קיימת מחלוקת באשר ליעילותו של שכר המינימום, כאשר רובם מסכימים ששכר המינימום גורם לעלייה ביוקר המחיה,The Budgetary Effects of the Raise the Wage Act of 2021, Congressional Budget OfficeESTIMATING THE IMPACT OF MINIMUM WAGES ON PRICES, frontier economics.
מחקר בשביל הממשלה הבריטית. ולעלייה בשיעורי האבטלה בקרב צעירים ומבוגרים חסרי השכלה ובעלי כישורים נמוכים. בקרב תומכי מדינת רווחה מהלך זה נחשב לרכיב נוסף של מניעת הסחרה (דה קומודיפיקציה) של העובד במערכת היחסים החברתית.
שכר המינימום בישראל הוא(מגיל 18+), החל מאפריל 2023, 5,571.75 ש"ח (ו-30.61 שקלים לשעה).
הדרכים לקביעת שכר המינימום
שכר מינימום קיים במדינות רבות בעולם, ולקביעתו משמשות בעיקר הדרכים הבאות:
חוק: קביעה של שכר המינימום בחוק כאחוז מסוים מהשכר הממוצע או משתנה אחר. הסדר זה קיים במדינות רבות, אך בשנים האחרונות פוחת השימוש בו בגלל קשיחותו.
תקנה מנהלית: קביעה של שכר המינימום על-פי החלטת שר או פקיד ממונה, במרווחים חודשיים או שנתיים. הסדר זה נפוץ מאוד במדינות עניות, בלתי-דמוקרטיות או כאלו הסובלות מאינפלציה גבוהה המחייבת עדכון לעיתים תכופות.
הסכם: קביעה של שכר המינימום מתוקף הסכם בין מעסיקים לבין ארגוני העובדים. גישה זו מקובלת במיוחד במדינות שבהן יש ארגוני עובדים חזקים, החשים שביכולתם להגיע להסכם ראוי גם ללא התערבות המחוקק. הסכם זה מחייב לפחות את החתומים עליו, ולעיתים הוא מוחל על אוכלוסייה רחבה יותר, למשל באמצעות צו הרחבה.
קביעתו של שכר המינימום היא קביעה ארצית (שכר מינימום אחיד לכל העובדים במדינה) או ענפית (שכר מינימום לכל ענף משקי בנפרד).
שכר המינימום נקבע בדרך כלל כשכר מינימום לשעת עבודה, שממנו ניתן לגזור יחידות עבודה ארוכות יותר, כגון יום, שבוע או חודש. בישראל נקבע שכר המינימום לחודש לעבודה במשרה מלאה (במשרה חלקית שכר המינימום יחסי להיקף המשרה), וממנו נגזרים שכר המינימום ליום ולשעה.
הנהגת שכר מינימום וקביעת גובהו
שכר מינימום נקבע לראשונה בניו זילנד ומאז נפוץ במדינות רבות, במיוחד אחרי מחצית המאה העשרים. רצף זמנים חלקי של חקיקת שכר מינימום:
1894 - ניו זילנד
1896 - מדינת ויקטוריה באוסטרליה
1912 - מדינת מסצ'וסטס בארצות הברית
1938 - חוק פדרלי בארצות הברית
1987 - ישראל
1999 - בריטניה
2002 - אירלנד
2015 - גרמניה
באוסטרליה משולם סכום של 15.51 דולר, בהתאם למעמד בעבודה; ובארצות הברית הסכום הפדרלי הוא 7.25 דולר, כשהמדינות השונות רשאיות לקבוע סכומים שונים. תשע מדינות בחרו להימנע מיישום חוק שכר מינימום כלל או לקובעו ברמה נמוכה יותר, ואילו וושינגטון די. סי. ושמונה עשרה אחרות קבעו שכר מינימום גבוה יותר.
ברזיל הנהיגה שכר מינימום כבר בשנת 1940. במרץ 2008, בתקופת נשיאותו של לואיז אינסיו דה סילבה, ברזיל העלתה את שכר המינימום במדינה ב-9.2%, על רקע צמיחתה הכלכלית המואצת באותה עת והרצון לחלק את העושר החדש שנוצר עם רוב האוכלוסייה.
בעשרים ואחת מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי (בלגיה, בולגריה, ספרד, אסטוניה, יוון, צרפת, הונגריה, אירלנד, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פולין, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, סלובניה וצ'כיה) קיים שכר מינימום הקבוע בחוק.
במדינות רבות בהן עבודה מאורגנת חזקה, רשת ההסכמים הקיבוציים בין ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים מכסה את מרבית האוכלוסייה. משום כך דווקא במדינות בהן נחלשה העבודה המאורגנת, ונוצרת שכבה רחבה של עובדים בלתי מוגנים, יש נטייה מוגברת לחקיקת חוקי שכר מינימום.
עמדות לגבי שכר מינימום
העלאת שכר המינימום היא אחד המתכונים הפופולריים ביותר המוצעים להעלאת שכרם של השכירים ברמות השכר הנמוכות, ומופיעה גם במצע של מפלגות סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות. מנגד, שכר המינימום זוכה לביקורת מצד כלכלנים רבים.
שכר המינימום הוחל לראשונה על ידי חוגים סוציאליסטיים שתמכו בו מבחינה עקרונית, ללא קשר להשפעתו על הכלכלה. לשיטתם, תשלום שכר נמוך במיוחד הוא ניצול הכח שיש למעסיקים במערכת יחסי העבודה. יעד נוסף של שכר המינימום הוא הקטנת פערי ההכנסה והגדלת השוויוניות בהכנסות. שכר המינימום איננו תלוי בגודל משפחתו של העובד, ולכן אינו יכול להבטיח הכנסה שתאפשר קיום למשפחה, מטרה שבה עוסקים כלים אחרים של מדינת הרווחה, כמו הבטחת הכנסה או קצבת ילדים.
מנגד, חוגים ליברלים מסוימים מתנגדים לשכר מינימום גם ללא קשר להשפעתו על הכלכלה, שכן על פי עקרונות הליברליזם רשאים שני אנשים להתקשר בחוזה ביניהם כרצונם החופשי, ואל למדינה להתערב ולהגביל את תוכן ההסכם, אם אין בהסכם משום פגיעה בצד שלישי. עם זאת, יש בין התומכים בשני הצדדים לוויכוח לגבי שכר המינימום הטוענים שעמדתם, בנוסף להיותה מוצדקת מוסרית, טובה לכלכלה.
השפעת שכר המינימום על הכלכלה
המחלוקת סביב שכר המינימום נסובה לא רק על הפעלתו, אלא גם על השפעתו על הכלכלה ועל האופן שבו יש למדוד את השפעתו על הכלכלה.
שכר מינימום ואבטלה
לדברי המתנגדים לשכר מינימום, בשוק חופשי, בו העובד מרוויח בהתאם לפריון העבודה היצרנית שהוא מבצע כפי שנקבע על הביקוש וההיצע לתוצרי עבודתו, קביעת שכר מינימום בחוק לא תגרום לתשלום שכר העולה על התשואה מעבודתו של העובד, אלא לפיטוריו, ולכן תוביל לאבטלה של עובדים לא מיומנים. לטענת כלכלנים רבים, בהם כלכלנים מהשמאל הכלכלי כחתן פרס נובל פול קרוגמן, שכר המינימום פוגע הן במבקשי עבודה מובטלים אשר נמנעת מהם הזדמנות לעבוד ולהשתכר ובדרך זו אף לרכוש ניסיון ולשפר את שכרם והן בחברה כולה אשר נמנעים ממנה פירות עבודתם. לטענת המתנגדים מחקרים אמפיריים רבים הראו כי שכר המינימום אינו משיג את היעדים שהוצבו על ידי תומכיו וכן מביא להפחתת התעסוקה של העובדים הפחות מיומנים ונוטה להפחית את הכנסותיהם.
חלק מתומכי שכר המינימום טוענים שעד רמה מסוימת אין לשכר מינימום השפעה שלילית על התעסוקה אלא בעיקר על עליית שכר העובדים, עלייה שתמומן מכיס המעסיקים או רווחיות העסק אם הוא רווחי. בכך, שכר המינימום משמש כמכשיר לצמצום פערי ההכנסות. הטענה מתייחסת במיוחד לענפים בהם שולי רווח גבוהים וכן למעסיק ציבורי הממומן על ידי משלם המיסים ואינו פועל למטרות רווח. לחלופין, יגולגלו עלויות שכר המינימום על הצרכן, בענפים, כמו ענפי שירותים, בהם הביקוש קשיח ואין תחרות מאזורים שאינם כפופים לשכר מינימום גבוה.
המתנגדים לשכר המינימום טוענים כי בשוק ללא חסמים שולי הרווח אינם גבוהים, והגדלה מלאכותית של עלות העבודה תוביל לסגירת עסקים שוליים והקטנת התחרות הן בשוק הצרכני, והן בשוק המעסיקים, מה שיוביל גם לירידה כללית במשכורות. מסיבה זו, שכר מינימום גבוה יותר יפגע בעיקר בבני נוער ובשכבות חלשות בעוד שהנהנים העיקריים ממנו יהיו מועסקים בשירות הציבורי ובחברות גדולות עם הסדרי תעסוקה שרוב עובדיהן משתכרים הרבה מעל לשכר המינימום.
בסקירה של המחקרים שבחנו את השפעת שכר המינימום על האבטלה עולה שקיימת עקביות מסוימת בתוצאות שהתקבלו במחקרים אלו: במחקרים שבחנו את השפעת שכר המינימום על התעסוקה בענפים סחירים (בעיקר בענפי משנה בתעשייה), נמצאה בדרך כלל השפעה שלילית. לעומת זאת, התוצאות מעורבות ביחס להשפעה על התעסוקה בענפים המייצרים מוצרים בלתי סחירים.
שכר מינימום ויעילות כלכלית
רוב הכלכלנים שעסקו בנושא שכר המינימום טענו שהוא פוגע לא רק בעובדים אלא גם ביעילות הכלכלית כיוון שהוא מביא להסטת משאבים מיצירת הון ומוצרי צריכה לעבר עלויות שכר, מביא לעלייה באבטלה ופוגע במידת היכולת של המעסיק לתגמל עובדים ברמות שכר נמוכות.
לעומת זאת, חלק מן התומכים בשכר מינימום גורסים כי כללי ההיצע וביקוש הפועלים בשוק חופשי אינם פועלים כלל או שאינם פועלים בצורה מיטבית בשוק העבודה. כתוצאה מכך, נטען, נקבע שכרם של עובדים ברמה הנמוכה באופן משמעותי מהשיעור הטבעי שלו. הטוענים כך גורסים כי הסיבה העיקרית לעיוות טמונה בעובדה שבשוק העבודה יש באופן קבוע עודף היצע, הגורם לכך שמעסיקים נהנים מעדיפות בכוחם על פני עובדים ויכולים, לפיכך, להכתיב לעובדים שכר נמוך במיוחד.
מתנגדי שכר מינימום גורסים כי כללי הביקוש וההיצע פועלים בצורה מיטבית או לכל הפחות באופן טוב יותר מאשר כל שיטה חלופית אחרת. לטענת בעלי עמדה זו, עבודה היא מוצר ככל מוצר אחר, ובשוק העבודה פועלים כללי הביקוש וההיצע ממש כפי שהם פועלים ביחס למוצרים אחרים בשוק. כאשר מעלים את מחירו של מוצר תהיה ירידה בביקוש לו. במקרה זה, כאשר יועלה מחיר העבודה, ירד הביקוש לעבודה והאבטלה תגדל. כאשר העלייה במחיר חלה רק על המוצרים הזולים בשוק, היא תשפיע במיוחד על הביקוש למוצרים אלו. במקרה זה, העלאת שכר המינימום תפגע יותר במשתכרים שכר מינימום ממילא, כמו צעירים או אנשים עם מוגבלות, העלולים למצוא עצמם במצב שבו אין להם אפשרויות תעסוקה כלל (עקב כך נקבע בישראל שכר מינימום נמוך יותר לבני נוער ולבעלי מוגבלויות).
שכר מינימום וצמיחה
חילוקי דעות חריפים קיימים גם בשאלת השפעתו של שכר המינימום על הצמיחה הכלכלית.
לטענתם של תומכי שכר מינימום, קביעתו ברמה גבוהה תעודד צמיחה כלכלית בכמה מובנים:
העלאת השכר הצפויה לעובדים תגרום למעבר של תעשיות לתחומים שהרווחיות בהם גבוהה יותר, כמו תעשיות עתירות ידע, להגברת המיכון והיעילות בעבודה.
תוצאה נלווית של המעבר לתעשיות עתירות ידע תהיה דרישה מוגברת לחינוך והכשרה מקצועית מתקדמים.
ההכנסות הגבוהות יותר שבידי העובדים ברמות הנמוכות יגרמו להוצאה צרכנית מוגברת, שתביא לצמיחה גבוהה יותר.
לגישת המתנגדים לשכר מינימום כל אלו בטלים, שכן שכר המינימום פוגע בעובדים החלשים ולא מעלה את שכרם. כלומר, העלאת שכר המינימום תגרום לסגירת מפעלים עתירי עבודה, אך הדבר לא יביא בהכרח לפתיחת מפעלים אחרים בשכר גבוה יותר, שכן פריון העובדים החלשים לא ישתנה, ולא מתחייב כי מיומנויותיהם מתאימות לעבודה מסוג שונה. לדוגמה, אם בעקבות העלאת שכר המינימום משה סוגר את מפעל הטקסטיל ומפטר 50 עובדים בשכר נמוך, אין הדבר מהווה עידוד לחיים לפתוח חברת תוכנה בשכר גבוה. יתר על כן, העלאת שכר המינימום תוביל לאובדן מוחלט של מקומות עבודה, משום שהעבודה במפעלים ה"זולים" תנוייד למדינות אחרות בהן שוק העבודה גמיש ותאבד למשק לחלוטין.
אשר לטענת הגדלת כוח הקנייה הצרכני, לטענת המתנגדים לשכר המינימום, הגדלת הוצאה צרכנית שאינה מבוססת על ייעול או גידול בפריון אינה יכולה להביא לצמיחה, שכן הכנסה מוגדלת לחלק מהצרכנים תבוא כאן בהכרח על חשבונם של צרכנים אחרים. במקרה זה, הגידול בכוח הקנייה של עובדי מדינה ועובדים מאורגנים (שהם עיקר הנהנים מהגדלת שכר המינימום) יאוזן בירידה בכוח הקנייה של העובדים המפוטרים. שנית, צריכה אינה בהכרח עדיפה על חיסכון, שכן חיסכון מאפשר השקעה במוצרי הון המאפשרים להגדיל את פריון העבודה ורמת החיים בטווח הארוך.
חסימת עבודה זולה
לדעת המתנגדים לשכר המינימום, הוא מונע מעובדים חלשים, הרצויים פחות למעסיקים, להתחרות בשוק העבודה על ידי הצעת עבודה יותר זולה. למשל, עובדים זרים, עובדים חסרי ניסיון ונכים יתקשו להתחרות בעובדים מקומיים ומיומנים אם אינם יכולים להסכים לעבוד בשכר מופחת. בהתאם לכך, הם יטענו כי עובדים וחברות באזורים מבוססים יתמכו בהחלת שכר מינימום על אזורים פחות מפותחים, על מנת למנוע תחרות מאזורים אלו. מילטון פרידמן הציג טענה זאת ביחס לשכר המינימום בארצות הברית: "האיגודים המקצועיים והחברות בצפון, למשל, בשל חששם מפני תחרות של הדרום, תומכים בחוקים לקביעת שכר מינימום כדי לצמצם על ידי כך את התחרות מן הדרום". טענות דומות, בניסוח חריף יותר, מעלה גם הנס זנהולץ בספרו "הפוליטיקה של האבטלה". כוונה דומה יוחסה לתביעת ההסתדרות הכללית, בראשית שנות ה-40, שממשלת המנדט תקבע שכר מינימום שאותו יחויבו ספקי הממשלה לשלם לעובדיהם. בתביעה זו רצתה ההסתדרות לסכל את נכונותם של הפועלים הערביים להסתפק בתעריפי שכר נמוכים מהמקובל ביישוב העברי.
גובהו הרצוי של שכר המינימום
ויכוח נוסף בנוגע לשכר המינימום מתנהל סביב גובהו הרצוי. ישנה הסכמה רחבה, כי כאשר ישנו שכר מינימום גובהו צריך לנוע בין "רצפה" ל"תקרה" מסוימות. גובה ה"רצפה" נמצא בטווח של אחוזים ספורים מגובה נקודת שיווי המשקל לשכר נמוך, שהוא גובה השכר ברמות אלו, כפי שהיה קיים גם ללא שכר מינימום כלל. כאשר שכר המינימום נמוך במידה ניכרת מנקודת שיווי המשקל, הוא בעל משמעות אפסית. כאשר הוא קרוב אליה ונמוך ממנה, נטען שהוא גורם להנמכת המשכורות, כיוון שהשכר ברמות הנמוכות נוטה ל"דביקות" לשכר המינימום כאשר הוא נמוך מנקודת שיווי המשקל.
קביעת שכר מינימום "וירטואלי", כלומר שכר המינימום שהיה נקבע בהתאם לביקוש והיצע בשוק העבודה, היא עניין סבוך, ובמקרים רבים כמעט בלתי אפשרי. אומדן גס ניתן לקבל על-פי מדינות שבהן ההתערבות בשוק העבודה קטנה יחסית ואין חוקי שכר מינימום. דוגמה אחת למצב כזה היא הונג קונג. בטריטוריה, שבה אין שכר מינימום כלל, שכרו של עובד ניקיון כללי מגיע ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, שוטף כלים מגיע ל-38 אחוז מהתמ"ג לנפש, איש אבטחה (שומר) ל-40 אחוז, עוזר ושליח במשרד ל-40 אחוז, מלצר וטבח זוטר ל-47 אחוז, זבן ל-54 אחוז ושליח ל-56 אחוז. בהשוואה לשכר הממוצע, משתכר איש ניקיון 46 אחוז מהשכר הממוצע, שוטף כלים 57 אחוז מהשכר הממוצע, איש אבטחה 61 אחוז, וכן הלאה. באריזונה, מדינה בארצות הברית שבה אין כלל שכר מינימום, מגיע שכרו שוטף כלים ל-40 אחוז מהשכר השעתי הממוצע, הופך המבורגרים במזללה ל-46 אחוז, קופאי ל-55 אחוז וגנן ל-58 אחוז. נתונים אלו מצביעים על כך שגובה שכר המינימום "הטבעי" בשני מקומות אלה, ללא חוקי שכר מינימום, גבוה מגובה שכר המינימום שנקבע ברוב המדינות. כך, לדוגמה, משתכר העשירון התחתון באריזונה, בלי שכר מינימום, שכר הגבוה ב-32 אחוז משכר המינימום הפדרלי בארצות הברית. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצביע, שביטול שכר המינימום הפדרלי יקפיץ את שכר המינימום ברחבי ארצות הברית לאותם שיעורים כפי הנהוג במדינת אריזונה.
גובה ה"תקרה" הרצוי שנוי במחלוקת. על–פי הגישה ששכר המינימום ייספג על ידי המעסיקים או הצרכנים עד רמה מסוימת, ראוי לקבוע את שכר המינימום ברמה שלא תהיה גבוהה עד כדי כך שתגרום לאבטלה מחד, ולא נמוכה עד כדי כך שלא תספק אפשרות לקיום בכבוד, מאידך.
השוואה של גובה שכר המינימום כחלק מהתוצר המקומי הגולמי לנפש (כאן) מעלה כי ישנן כמה רמות של שכר מינימום במדינות שונות. ברמה הנמוכה, בין 25 ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, נמצאות מדינות כבריטניה, פורטוגל, הונגריה, לוקסמבורג, ספרד וארצות הברית. ברמה הבינונית, בין 30 ל-40 אחוז, נמצאות מדינות כאוסטריה, פינלנד, קנדה, אירלנד, פולין וברזיל. ברמה הגבוהה, מ-40 אחוז ומעלה, נמצאות צ'ילה, יוון, הולנד, בלגיה, צרפת, ניו זילנד, אוסטרליה, ועוד. ישראל מדורגת במקום השביעי בעולם בגובה שכר המינימום שלה, עם שכר מינימום בגובה של כ-50 אחוז מהתמ"ג לנפש (באפריל 2006). המדינות השונות נבדלות זו מזו גם בפטורים הישירים והעקיפים הניתנים למעסיקים במתן שכר מינימום ובמידת הציות לתקנות כאלו.
נתונים אלו מצביעים על כך שברוב המדינות מצוי שכר המינימום ברמה שמתחת ל"רצפת" השכר הרגילה ואין לו תרומה להעלאת השכר. יש רק דוגמאות בודדות למדינות שבהן יש שכר מינימום הגבוה באופן ניכר מ-40 אחוז מהתמ"ג, שהיא לערך רמת ה"רצפה". בטורקיה נקבע שכר מינימום שגובהו כ-91 אחוז מהתמ"ג, אך החוק אינו נאכף בפועל; באוסטרליה מגיע שכר המינימום ל-54 אחוז מהתמ"ג, אך עובדים בשלבי ההכשרה שלהם מקבלים שכר נמוך במידה משמעותית משיעור זה; בצרפת שכר המינימום מגיע ל-51 אחוז מהתמ"ג; ובניו זילנד ל-49 אחוז.
הצעות שהועלו בעבר להעלות את שכר המינימום בישראל לגובה של אלף דולר לחודש היו מביאות את שכר המינימום בישראל לגובה של 67 אחוז מהתמ"ג, נתון שהיה מציב את ישראל, ככל הנראה, כמדינה בעלת שכר המינימום הגבוה בעולם ביחס לשכר הממוצע ולתמ"ג והיה ככל הנראה גבוה משמעותית מרמת ה"רצפה" הניתנת למשתכרים ברמות הנמוכות. עם הפחתת שער הדולר ועליית השכר והתמ"ג בשנים האחרונות - אין לרף זה של אלף דולר לחודש כל משמעות. הצעות לשינויים בשכר המינימום במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, תובעות העלאות צנועות יותר. קבוצה של חמש מאות כלכלנים קראה בשנת 2004 להעלאה "מתונה" של שכר המינימום וגופים התומכים בגישה זו כמו המוסד למדיניות כלכלית, תומכים בהעלאתו לגובה של 50 עד 55 אחוז מהשכר הממוצע לשעה.
מחקרים על השפעתו של שכר המינימום
בעיות במדידת השפעתו של שכר מינימום
ישנן מספר בעיות מהותיות במדידת השפעת גובה שכר המינימום, חלקן ייחודיות למחקרים לגבי שכר המינימום וחלקם משותפים למחקרים כלכליים רבים. הבעיות העיקריות הן:
קשיים במדידת רצפת השכר: כל בחינה של השפעת שכר המינימום על הכלכלה מחייבת התייחסות לרמת השכר הנמוך ביותר, הנקרא רצפת השכר, אילולא היה קיים שכר מינימום. אולם, בעוד גובה שכר המינימום ידוע וברור, גובה רצפת השכר אינו ידוע, משתנה כל הזמן עם האינפלציה ושינויים חברתיים וכלכליים, והערכתו איננה פשוטה. במקרים רבים, מחלוקות לגבי השפעות שכר המינימום נובעות מהערכות שונות של גובה הרצפה. במיוחד, בחברות בהן יש שחיקה משמעותית בכוח הקנייה של השכר, שינויים משמעותיים בגובה הרצפה ובמרווח בין הרצפה לשכר המינימום יכולים להתרחש בתקופת ביצועו של מחקר.
השפעה גבולית: לעיתים קרובות, גובה שכר המינימום קרוב לנקודת ה"רצפה" והשפעתו על הכלכלה מועטה, אם בכלל. מחקרים בחברות כאלו אינן תורמות להבנת השפעות שכר המינימום.
ציות לחוק: פעמים רבות ישנה תופעה של אי-ציות לחוקי שכר מינימום והתפתחות שוק עבודה "אפור" או "שחור". כאשר אי-ציות כזה מצוי בממדים רחבים, הוא מונע אפשרות מדידה אמיתית של השפעת שכר המינימום.
הטבות שאינן שכר: במדינות רבות, חלק ניכר משכרו של עובד משולם לו בהטבות שוות כסף ולא בכסף, דבר המקשה על תמחור מדויק של השפעת שכר המינימום. במיוחד, ישנה בעיה כאשר שווי ההטבות משתנה לאורך זמן, ויש צורך לעקוב אחרי ההטבות ולתמחר אותן. ייתכן, למשל, ששווי ההטבות יורד כדי לפצות על עלייה בשכר המינימום.
אוכלוסייה לא נמדדת: אחת המדידות הנפוצות של שכר מינימום נוגעת להשפעתו על התעסוקה. המדידה המקובלת ביותר לכך היא של מובטלים המבקשים דמי אבטלה. מדידה זו מתעלמת מאוכלוסייה רחבה למדי של מועסקים פוטנציאליים שקיום שכר מינימום עשוי להשפיע על עצם כניסתם לשוק העבודה, כמו מועסקים בעלי מוגבלויות, בני נוער ועובדים במשרות חלקיות מאוד.
בידוד משתנים: המשתנים הרלוונטיים בבחינת השפעות שכר מינימום הם בעיקר השפעתו על משתכרים ברמות הנמוכות ועסקים בעלי רווח שולי זעום. אוכלוסיות אלו קשות לבידוד. במקרים רבים נערכים מחקרים על בסיס סטטיסטיקה רשמית, וזו אינה מתעדת או מתעדת באופן שאינו מותאם למחקר את רוב המשתנים הרלוונטיים.
חוקים אחרים: במקרים רבים, חוק שכר מינימום נלווה למסכת רחבה יותר של חוקים בתחום התעסוקה והשכר. רוב המחקרים אינם יכולים להבחין בין השפעת משתנים אלו להשפעת שכר המינימום.
מחקרים על השפעות שכר המינימום
אף על פי שנכתבו אלפי מאמרים על שכר המינימום לאורך השנים, נעשו רק מעט מאוד מחקרים אמפיריים שניסו לבדוק מהי השפעתו של שכר המינימום וגובהו על משתנים כלכליים כמו רמת האבטלה, הצמיחה והשכר בפועל. החל משנות התשעים של המאה ה-20 אף התגלעה מחלוקת ביחס לאופן המדידה של השפעת שכר המינימום על משתנים כלכליים שונים.
מעט המחקרים שנעשו לגבי שכר המינימום עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, הצביעו כולם על השפעה שלילית של העלאת שכר כללית או קביעת שכר מינימום על רמת התעסוקה, במיוחד של עובדים בעלי מיומנות נמוכה וצעירים. סקר מחקרים שנעשה בשנת 1983, למשל, מצא "הסכמה כמעט מוחלטת [בין חוקרים] שהתעסוקה נמוכה יותר מאשר הייתה לולא היה שכר מינימום".
קריאת תִּגָּר על דעה הזו הובאה בשנת 1990, כאשר החוקר דייוויד קרד, אז מועסק במשרד העבודה האמריקני, טען כי העלאת שכר המינימום בקליפורניה בסוף שנות השמונים גרמה לגידול בתעסוקה. לוול טיילור מאוניברסיטת קרנגי-מלון, ביקר את שיטת איסוף הנתונים של קרד וטען כי בפועל היה קיטון ניכר בתעסוקה במחוזות ובבתי עסק שרוב עובדיהם השתכרו שכר מינימום.
קרד שב והשמיע את קריאת התגר בשורה של מאמרים שפרסם עם אלן קרוגר, שהתבססו על מחקר אמפירי שהשווה את מצבם של עובדים בתעשיית המזון המהיר בניו ג'רזי ובפנסילבניה בשנת 1992, בה הועלה שכר המינימום בניו ג'רזי, אך בפנסילבניה הוא נותר בעינו. על פי המחקר, העלאת שכר המינימום לא חוללה אבטלה אלא להפך: הביאה לגידול בתעסוקה. קרד וקרוגר העלו מספר השערות לתופעה, בין השאר, הסבר מונופסוני, שלפיו העלות הגבוהה יותר של התעסוקה ושכירת עובדים חדשים גולגלה הלאה לצרכן, והשערות בדבר הורדת איכות השירות או, לחלופין, שיפורים וייעול. רעיון המונופסון פותח מאוחר יותר גם על ידי אלן מנינג. השערה אחרת, שמעלה לואיס היא שהתרחש אפקט "הלם" שגרם למעסיקים לייעל בצורה ניכרת את הליכי הייצור ושכירת העובדים. כמה וכמה חוקרים העלו טענות קשות כנגד מחקר זה. נוימרק ווצ'ר ערכו בחינה מחודשת של נתוניהם של קרד וקרוגר, כשהם משתמשים בנתוני שכר ומועסקים ממש, ולא בראיון טלפוני, והגיעו למסקנות שונות לחלוטין מאלו של קרד וקרוגר: התעסוקה לא רק שלא עלתה, אלא אף ירדה באופן משמעותי. מאוחר יותר, חזרו קרד וקרוגר על בדיקותיהם, וסייגו במידה רבה את חריפות מסקנותיהם.
מחקריהם של קרד וקרוגר הביאו לדיון אינטנסיבי בתחום השפעות שכר המינימום ולמחקרים רבים נוספים. הפולמוס העלה למודעות את הבעיות בביצוע המחקרים ואת העובדות ששיטות מחקר שונות הביאו לתוצאות שונות.
ראמה (2001) בחן את שינוי שכר המינימום באינדונזיה, שם הועלה מספר פעמים, והגיע למסקנה כי העלאתו הביאה לעליה בשכר בגובה של 5 עד 15 אחוז, אך הורידה את התעסוקה בקרב שכירים בערים בשיעור של עד 5 אחוז.
ריצ'רדסון והרדינג (1998) בחנו את משתכרי שכר המינימום והגיעו למסקנה המפתיעה, שרבים מהם כלל אינם עניים—לדוגמה, רבים מהעובדים בשכר מינימום היו בני נוער ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה. נתונים אלו תבעו התייחסות מחודשת מצד חוקרים כמו אדיסון ובלקברן (1999) וקרד וקרוגר (1995), שהניחו כי יש קשר סטטיסטי בין עוני לשכר מינימום.
סוגיה נוספת שעלתה הייתה מידת השונות בין מגזרים שונים. מספר מחקרים גרסו שהשפעת שכר המינימום שונה בתעשיות ובתחומי עיסוק שונים, בהתאם למידת הגמישות של הביקוש לעבודה והביקוש למוצרים בשוק. כמו בשווקים אחרים, גם בשוק העבודה ישנם מגזרים בהם הביקוש למוצרים ולעבודה קשיח יותר, ואלו נוטים לספוג העלאות בשכר ולגלגלן הלאה, אל הצרכן. במגזרי עבודה אחרים, הביקוש גמיש יותר ובהם העלאה בשכר מינימום מתבטאת בדרך כלל בגידול באבטלה. ברוב המקרים, הפילוח המגזרי הקיים לצורך מחקר סטטיסטי אינו טוב דיו כדי להגיע למסקנות ברורות. עם זאת, עולה מן הדברים כי המודל הקלסי, המניח כי הגורם היחידי לאבטלה הוא קשיחות בשכר, אינו מספק תשובה שלמה לשאלת השפעות שכר המינימום; וכי בחינה של שכר המינימום לבדו אינה מספקת וחייבת לבוא גם בהקשר רחב יותר של הסדרי העבודה במשק בכללו.
סוגיה שלישית, שבה המחקר אינו נוטה לעסוק היא היחס שבין גובה שכר המינימום לגובה ה"רצפה" הטבעית של השכר. הסיבה לכך היא גם חוסר יכולת לקבוע בצורה מדויקת מהי אותה "רצפה". אך ההשלכה המעשית של אי קביעתה היא העלאת ספק ביחס לתקפותם של מחקרים העוסקים בשכר מינימום. כך, לדוגמה, הוויכוח סביב מחקרם של קרד וקרוגר נגע בהשלכות המעשיות של העלאת שכר המינימום, אך התעלם מהשאלה האם שכר המינימום הגבוה יותר נמצא מעל או מתחת לרצפת השכר הטבעית.
ראו גם
שכר מינימום בישראל
שכר מקסימום
חוקי מגן
לקריאה נוספת
קרנית פלוג וניצה (קלינר) קסיר, "הציות לחוק שכר המינימום בישראל", סדרת מאמרים לדיון 94.12, בנק ישראל, מחלקת המחקר, 1994.
גדעון יניב ואחרים, "אי-ציות לחוק שכר מינימום: היבטים תאורטיים וניתוח אמפירי של גורמים מסבירים בישראל", המוסד לביטוח לאומי, מינהל המחקר והתכנון, 1996.
מסמך רקע בנושא: שכר מינימום - סקירה משווה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2006
קישורים חיצוניים
David Neumark, William Wascher, Minimum Wages and Employment : A Review of Evidence from the New
Minimum Wage Research, 1993, NATIONAL BUREAU OF ECONOMIC RESEARCH
הערות שוליים
קטגוריה:דיני עבודה
קטגוריה:שוק העבודה
קטגוריה:תגמול עובדים
קטגוריה:רווחה
קטגוריה:ריבוד ואי שוויון
קטגוריה:מדדים כלכליים
קטגוריה:סוציולוגיה | 2024-08-08T14:44:50 |
דמוגרפיה | דֶּמוֹגְרַפְיָה (מיוונית דמוס = עם, אוכלוסייה; גרפיה = רישום, תיעוד) היא תחום דעת במדעי החברה ובפרט בגאוגרפיה, העוסק במחקר ותיעוד האוכלוסייה, בהרכבה, ובתמורות החלות בה עם הזמן במונחים של גודל האוכלוסייה, הגידול בה, הרכבה ופיזורה הגאוגרפי, מדמוגרפיה של העולם כולו ועד לדמוגרפיה של מדינה או אפילו עיר, וכן דמוגרפיה של קבוצות אתניות.
מינוח
השימוש הראשוני במונח נעשה על ידי החוקר הצרפתי אשיל גיאר, שטבע את המונח בשלהי המאה ה-19. אשיל גיאר הגדיר את הדמוגרפיה, כמדע החוקר את ההיסטוריה החברתית והטבעית של האדם וכן, את המחקר המספרי של האוכלוסייה האנושיות. האו"ם מגדיר את הדמוגרפיה, כמדע החוקר את אוכלוסיות האדם ובדגש על התייחסות לגודלן, מרכיביהן והתפתחותן.
היסטוריה
200px|ממוזער|שמאל| ג'ון גראונט, מחלוצי מדע הדמוגרפיה
החוקר האנגלי ג'ון גראונט היה מחלוצי מדע הדמוגרפיה. הוא פיתח במשותף עם ויליאם פטי (מדען) (William Petty) שיטות סטטיסטיות ושיטות מפקד אוכלוסין שהיוו את הבסיס לדמוגרפיה המודרנית. בספרו "תצפיות מדעיות ופוליטיות על רשומות התמותה (662)", ניתח גראונט את רשומות התמותה בראשית ימיה של לונדון המודרנית. באותה תקופה ניסו צ'ארלס השני מלך אנגליה ופקידי ממשל אחרים לפתח שיטה לחיזוי התפרצויות של מגפת הדבר בעיר. בסופו של דבר לא הגיעה שיטת החיזוי לכדי מימוש, אך מחקריו של גראונט הניבו את האומדן הסטטיסטי הראשון של אוכלוסיית לונדון. בעקבות פרסומיו של ג'ון גראונט, שנה לאחר מכן (1663) פרסם המדען האנגלי אדמונד היילי נתונים סטטיסטיים שהרחיבו את עבודותיו של גראונט.
מושגי יסוד
שמאל|ממוזער|250px|גולגולת בגלוסקמא במנזר פודרומוס בהר אתוס. הכיתוב ברומנית: "Ce sunt eu, vei fi şi tu. Ce eşti tu, am fost şi eu" אומר "מה שאני, תהיה גם אתה ומה שאתה, הייתי גם אני"
שמאל|ממוזער|250px|תרשים צפיפות האוכלוסייה במדינות העולם ב-2006, הנתונים בתושבים לקמ"ר
שמאל|ממוזער|250px| היה השלישי ברשימת האנשים הזקנים ביותר בעולם בעת מותו בגיל 111 בשנת 2009, שנתיים לאחר צילום התמונה.
אוכלוסייה
כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר (תאריך). צפיפות אוכלוסייה (או צפיפות אוכלוסין) היא מונח בתחום הדמוגרפיה, המציין את יחס האוכלוסייה לשטח עבור מרחב גאוגרפי. היחס נמדד לרוב במספר תושבים לקמ"ר, או מ"ר לתושב.
מגזר
קבוצת בני אדם מתוך האוכלוסייה להם מאפיינים דומים, למשל: מוצא אתני, תרבות, דת, מצב כלכלי (רמת חיים), רמת השכלה, מאפייני מגורים (עירוני/כפרי, צפיפות אוכלוסייה וכד׳), גיל, מצב משפחתי וכדומה.
גידול אוכלוסייה וריבוי טבעי
השינוי בגודל האוכלוסייה הנובע מילודה, תמותה ומאזן הגירה בתקופה נתונה. שינוי זה יכול להיות חיובי (האוכלוסייה גדלה) או שלילי (האוכלוסייה קטנה). ריבוי טבעי זו הגדרה מצומצמת יותר המתייחסת להפרש בין הילודה לתמותה עבור אותה אוכלוסייה בתקופה נתונה.
ילודה ופריון
שיעור ילודה הוא השיעור הממוצע של תינוקות שנולדים בפרק זמן מסוים באוכלוסייה מסוימת.
תמותה ותוחלת חיים
שיעור תמותה הוא השיעור הממוצע של מקרי המוות בפרק זמן מסוים באוכלוסייה מסוימת.
תוחלת חיים היא משך החיים הצפוי לפרט כלשהו באוכלוסייה נתונה. בדרך כלל מיום לידתו.
הגירה
הגירה היא שינוי באזורי המגורים של אוכלוסייה מסוימת כתוצאה מתנועה פיזית של פרטים. ישנם סוגים שונים של הגירה:
הגירה פנימית: הגירה בתוך אזור ההתייחסות.
הגירה חיצונית: הגירה אל או מחוץ לאזור ההתייחסות.
מאזן הגירה: ההפרש בין הנכנסים לאזור מוגדר לבין היוצאים ממנו בתקופה נתונה.
הגירה חיובית: מצב בו שיעור המהגרים לאזור מסוים גדולה מכמות המהגרים ממנו.
הגירה שלילית: מצב בו שיעור המהגרים לאזור מסוים קטנה מכמות המהגרים ממנו.
פיזור אוכלוסין
פיזור אוכלוסין היא שיטה בה נוקטות ממשלות על מנת למנוע ריכוזיות יתר של אוכלוסייתן בערים הגדולות. בעזרת מדיניות התומכת בפיזור אוכלוסין, מנסות הממשלות לשמור על האוכלוסייה הכפרית באזור ככוח מגן על גבולות הטריטוריה שלה.
התפלגות תעסוקתית
אוכלוסייה בלתי תלויה (אוכלוסייה יצרנית), היא פלח אוכלוסייה המהווה את העוסקים בייצור. אוכלוסייה תלויה (אוכלוסייה בלתי יצרנית), היא פלח אוכלוסייה המהווה את אלו שאינם עוסקים בייצור. יחס תלות, הוא מונח המתייחס ליחס בין הילדים והקשישים באוכלוסייה (אוכלוסייה תלויה) לבין מספר התושבים בגיל העבודה (אוכלוסייה יצרנית). יחס תלות הנהוג בישראל הוא בין התושבים בני 0–19 ובני 65 ומעלה (התלויים) לבין התושבים בני 20–64 (היצרנים).
מבנה גילים
קבוצת גיל סך הפרטים בחברה השייכים לטווח גילאים מסוים. נוהגים לחלק את האוכלוסייה לשלוש קבוצות אוכלוסייה:
קבוצת הילדים: קבוצת גיל של סביבות הגילאים 0-14;
קבוצת הבוגרים: (נקראת גם קבוצת הביניים) קבוצת גיל של סביבות הגילאים 15-64;
קבוצת הקשישים: קבוצת גיל של סביבות הגילאים 65 ומעלה.
פירמידת גילאים היא ביטוי גרפי מקובל לאוכלוסיית אזור מסוים בנקודת זמן מסוימת, המצביעה על התפלגות האוכלוסייה לפי קבוצות מין וגיל, באחוזים או באופן כמותי.
ראו גם
דמוגרפיה של ישראל
סטטיסטיקה
ריבוי טבעי
תעסוקה
ג'ון גראונט
קישורים חיצוניים
דמוגרפיה, מתוך האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
כמה פלסטינים יש בכלל?, על ההשפעה של הדמוגרפיה על המדיניות
האומדנים השונים אודות הדמוגרפיה בארץ ישראל
מילון למונחי דמוגרפיה (1987), באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:גאוגרפיה | 2024-04-23T13:34:47 |
מועמר קדאפי | מֻעַמַּר אלְ-קַדַּאפִי (, תעתיק מדויק: מֻעַמַּר אלְקַדַּ'אפִיּ, 7 ביוני 1942 – 20 באוקטובר 2011), ובהגייה לובית מֻעַמַּר אלְ-גַדַּאפִי, היה שליטה של לוב בין 1969 עד להירצחו ב-2011.
קדאפי, שנולד ליד סירת, בלוב האיטלקית, למשפחה ערבית בדואית ענייה, הפך ללאומן ערבי בזמן לימודיו בסבהא, ולאחר מכן נרשם לאקדמיה הצבאית המלכותית, בנגאזי. בתוך הצבא, הוא הקים קבוצה מהפכנית שהדיחה את המלוכה של בני מסדר הסנוסים, שנתמכו בידי המערב, בהפיכה צבאית בשנת 1969. לאחר שתפס את השלטון, המיר קדאפי את לוב לרפובליקה הנשלטת על ידי מועצת הפיקוד המהפכנית שלו. הוא גירש את האוכלוסייה האיטלקית של לוב וגירש מהמדינה את הבסיסים הצבאיים המערביים שהיו בה. הוא חיזק את הקשרים עם ממשלות לאומניות ערביות – במיוחד מצרים של גמאל עבד אל נאצר – הוא תמך ללא הצלחה באיחוד מדיני פאן-ערבי. כמודרניסט אסלאמי, הוא הציג את השריעה כבסיס למערכת המשפט וקידם את הסוציאליזם האסלאמי. הוא הלאים את תעשיית הנפט והשתמש בהכנסות המדינה הגדלות כדי לחזק את הצבא, לממן מהפכנים זרים וליישם תוכניות חברתיות בדגש על פרויקטים של בניית בתים, בריאות וחינוך. ב-1973, הוא יזם "מהפכה עממית" עם הקמת קונגרסים עממיים-מקומיים, שהוצגו כמערכת של דמוקרטיה ישירה, אך המשיך לשמור על שליטה אישית על החלטות מרכזיות. הוא תיאר את התיאוריה הבין-לאומית השלישית שלו באותה שנה בספר הירוק.
בשנת 1977 הפך קדאפי את לוב למדינה סוציאליסטית שכונתה "ג'מהירייה" ("מדינת ההמונים"). במהלך שנות ה-70 וה-80, סכסוכי הגבול לא מוצלחים של לוב עם מצרים וצ'אד, תמיכה בטרוריסטים ברחבי העולם ואחריות, לכאורה, להפצצת טיסה 103 של פאן אמריקן, הפכו את לוב למדינה מבודדת יותר ויותר על הבמה העולמית. מערכת יחסים של לוב עם ישראל, ארצות הברית ובריטניה הייתה עוינת במיוחד, שבין היתר כללה את מבצע קניון אל דוראדו, של הפגזות אמריקאיות בלוב בשנת 1986. מ-1999, קדאפי התרחק מהפאן-ערביות ועודד פאן-אפריקניות והתקרבות לאומות המערב; הוא היה יושב ראש האיחוד האפריקאי משנת 2009 עד 2010. בעיצומו של האביב הערבי בשנת 2011, פרצו הפגנות נגד שחיתות נרחבת ואבטלה במזרח לוב. המצב נהפך במהירות למלחמת אזרחים, שבה ברית נאט"ו התערבה צבאית ותמכה במועצת המעבר הלאומית האנטי-קדאפית (NTC). ממשלתו של קדאפי הופלה; הוא נסוג לסירת שם נלכד, עונה ונרצח על ידי חמושים של ה-NTC.
קדאפי שלט בפוליטיקה של לוב במשך ארבעה עשורים והיה נושא לפולחן אישיות נרחב. הוא עוטר בפרסים שונים ושובח על עמדתו האנטי-אימפריאליסטית, תמיכתו באחדות הערבית ולאחר מכן האפריקאית, וכן על פיתוח משמעותי של לוב בעקבות גילוי מאגרי נפט. מנגד, לובים רבים התנגדו נחרצות לרפורמות החברתיות והכלכליות של קדאפי; הוא הואשם לאחר מותו בהפרות שונות של זכויות אדם. הוא ספג גינוי על ידי רבים כדיקטטור שהממשל האוטוריטרי שלו הפר באופן שיטתי את זכויות האדם ומימן טרור עולמי באזור ומחוצה לה.
ביוגרפיה
קדאפי נולד בכפר קָצְר אַבּוּ הַאדִי (قصر ابو هادي) שליד סירת למשפחת נוודים בדואית משבט הקד'אד'פה בצפון לוב. למד בבית ספר תיכון יוקרתי בעיר סבהא בדרום לוב בשנים 1956–1961, וסולק משם בגלל פעילותו הפוליטית (הוא הטיף לפאן-ערביות ולגינוי המערב, בהשראת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר). בנערותו היה קדאפי חניך בתנועת הצופים של לוב.
בשנת 1963 סיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת לוב (בעיר הבירה טריפולי), והתקבל לאקדמיה הצבאית בעיר בנגאזי. באקדמיה גיבש קבוצת חברים, במטרה להפיל את השלטון הפרו-מערבי בהפיכה צבאית. בשנת 1965 נשלח לאימון מתקדם בבריטניה, ובשנת 1966 הוסמך כקצין קשר וחזר ללוב.
תפיסת השלטון
180px|ממוזער|מועמר קדאפי בשנות ה-70
ב-1 בספטמבר 1969 עמד קדאפי (אז קצין בדרגת סרן) יחד עם קולונל אבו שיוריב בראש קבוצת קצינים שביצעה הפיכה צבאית והפילה את שלטון המלך אידריס הראשון, שגורש למצרים. השלטון החדש, שכונה "מועצת הפיקוד של המהפכה" (RCC) הכריז על ביטול המלוכה והקמת "הרפובליקה הערבית של לוב", ובכך היה לשליט המדינה דה פקטו, על אף שלא אחז בתואר רשמי כלשהו. במסמכים רשמיים של לוב, קדאפי תואר כ"המנהיג האח, ומדריך המהפכה". קדאפי קידם את עצמו מדרגת סרן לדרגת קולונל (אלוף-משנה). הוא סירב לקדם את עצמו לדרגת גנרל, משום שלטענתו "החברה המושלמת של לוב נשלטת על ידי העם, ולכן אין צורך בתואר מנופח או בדרגה צבאית עליונה".
מדיניות פנים
קדאפי הנהיג מדיניות פנים ששילבה לאומיות ערבית ורווחה וכונתה "סוציאליזם אסלאמי". החברות הגדולות נמצאו בבעלות הממשלה, וחברות קטנות נמצאו בבעלות פרטית. באופן רשמי, הערכים המרכזיים של החברה היו "רווחה, חירות, חינוך ודמוקרטיה". נקבעו חוקי מוסר שמרניים, שאוסרים בין השאר על מכירת משקאות חריפים ומשחקי הימורים. קדאפי פירט את תפיסת עולמו ב"ספר הירוק", שיצא לאור בשנת 1976 והיה לספר לימוד חובה לכל תלמידי בתי הספר במדינה.
קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס על פולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוהים, מועמר (קדאפי) ולוב – זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם כוונו באמצעות שטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגיה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים אכן גילו אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג.
בניגוד לערכים המוצהרים, כל גילוי התנגדות לשלטון נתקל באלימות קשה. בפברואר 1980 רצחו סוכנים לובים מתנגדים שחיו בגלות.
באוקטובר 1993 ערכה קבוצה בת כ-2,000 חיילים ניסיון כושל להתנקש בחייו של קדאפי. ביולי 1996 פרצו מהומות אלימות במחאה על שלטונו של קדאפי, בסיום משחק כדורגל.
מדיניות חוץ
קדאפי ראה בעצמו מנהיג ומורה דרך ברמה עולמית ולפיכך נטה המשטר הלובי להתערב בענייניהן של מדינות ערב ואפריקה, הן בתמיכה צבאית במדינות אלה בכוחות פנימיים המתאימים להשקפותיו והן בדרך כלכלית. אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב שתחת שלטונו מחוסן יחסי בזירה הבין-לאומית. חוסן זה התבסס הן על היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי, והן על שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה לפתחה של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, איום קבוע שאם רק ירצה קדאפי יש ביכולתו "להציף אותה בפליטים".
עם עלייתו של קדאפי לשלטון הכריז כי הוא מתחייב להוציא את מדינתו מהפיגור הבין-לאומי. הוא ציווה להוציא את כוחותיה של ארצות הברית מלוב ולסגור את נמל התעופה של צבא ארצות הברית במדינה.
לוב פתחה תחת שלטון קדאפי בסיסי טרור בשטחה ונתנה חסות לארגוני טרור ערבי ברחבי העולם. המשטר הלובי החל בחימוש מואץ ופתח בהסתה אנטי-ישראלית תוך קריאה לאיחוד כל מדינות ערב למדינה אחת ואיום על מדינות ערב שגילו יחס חיובי לישראל (שאחד משיאיו היה במלחמת לוב-מצרים ביולי 1977).
עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לשטח צ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובראשן אורניום, הסמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים, במסגרת סכסוך לוב-צ'אד, בשנים 1978, 1979, 1980–1981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים 1983–1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטרייה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד.
כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, החל כבר מ-1972 ליצור את הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי. הלגיון הורכב משכירי חרב, אזרחי מדינות חבל הסאהל כצ'אד, ניז'ר, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקאית וסודאן, שזכו לאימון ולמשכורות גבוהות. בפרט נסמך הלגיון על בני שבטי הטוארג והג'נג'וויד (שבטי בדואים מוסלמים מדארפור), להם ייחס קדאפי זיקה למקורות העם הלובי ועליונות גזעית. בנוסף לכך הלגיון היה פתוח לכל שכיר חרב הן ממדינות אפריקאיות, הן ממדינות ערב והן ממדינות כסרביה ואוקראינה, כל עוד הם נשבעו אמונים לקדאפי, לפי מתכונת לגיון הזרים הצרפתי. הלגיון, שחלק מלוחמיו גויסו בכפייה וחלקם התפתו להצעות לשכר ולכבוד, נשלח להילחם בסדרת הפלישות לצ'אד. לאחר גירושה הסופי של לוב משטחי צ'אד ב-1989 צומצם כח הלגיון מכ-7,000 איש בשיאו לכ-2,000 איש.
מחנות האימונים של הלגיון שימשו לאימון והדרכה של קבוצות רבות בעולם הערבי ובאפריקה בהם אנשי אש"ף, אנשיו של הרודן הליברי צ'ארלס טיילור, אנשי קבוצת המורדים "החזית המהפכנית המאוחדת" (Revolutionary United Front – RUF) של פודאי סאנקו מסיירה לאון וכן כוחות צבאיים מלבנון, סוריה ואוגנדה.
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ניסה להפיל את שלטונו של קדאפי, כינה אותו בנאומיו "הכלב השוטה של המזרח התיכון", ובמרץ 1982 הכריז על איסור אמריקני על ייבוא נפט מלוב ועל שיתוף פעולה כלכלי עם לוב. במהלך שנות ה-80 תקפה ארצות הברית ספינות נפט לוביות, וב-15 באפריל 1986 נערכו הפצצות על הערים המרכזיות טריפולי ובנגאזי, בתגובה לפיגוע בגרמניה בו נרצחו חיילים אמריקנים. בין 60 ההרוגים בהפצצות הייתה גם בתו המאומצת של קדאפי.
בשנת 1984 ירו למוות אנשי השגרירות הלובית בלונדון בשוטרת מקומית שפיקחה על הפגנה של מתנגדי השלטון. הירי הוביל לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין לוב לבריטניה.
ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי, כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולות טרור כנגד אזרחים אמריקנים. משטר קדאפי קיים קשרים הדוקים ביותר עם משטר הבעת' של סדאם חוסיין בעיראק.
קדאפי סירב להסגיר לארצות הברית או לבריטניה את הסוכנים שהטמינו מטעני נפץ במטוס פאן-אם שהתפוצץ מעל סקוטלנד בשנת 1988, ולכן הוטלו על לוב סנקציות כלכליות חריפות מטעם האו"ם. בשנת 1999 הסכים קדאפי להסגיר את הסוכנים להולנד, והסנקציות הכלכליות הוסרו.
אחד מסממני תפיסתו העצמית כמורה דרך מוסרי הוא הפרס הבין-לאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי, אותו הוא העניק משנת 1988.שמאל|ממוזער|200px|מועמר קדאפי, 2006
פאן-ערביות ותמיכה בטרור
קדאפי נחשב לתומך נלהב של רעיון הפאן-ערביות (איחוד המדינות הערביות למדינת-על אחת). אחרי מותו של גמאל עבד אל נאצר בספטמבר 1970 הפך קדאפי לתומך החזק ביותר ברעיון. בשנת 1972 ניסה להקים מדינה ערבית מאוחדת עם מצרים וסוריה, אך הניסיון נכשל בגלל חילוקי דעות. בשנת 1974 חתם על הסכם איחוד עם תוניסיה, שלא יצא אל הפועל.
קדאפי היה תומך ראשי של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ובעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979 ניסה לזכות בתמיכתה של ברית המועצות. לוב הייתה המדינה הראשונה שקיבלה מטוסי קרב מדגם מיג 25, אך היחסים בין לוב לברית המועצות נחשבו למרוחקים. קדאפי קרא להקמת מדינה ערבית מאוחדת ביבשת אפריקה, ובשנות ה-70 וה-80 סייע לעשרות קבוצות מוסלמיות שניסו לבצע הפיכות צבאיות במדינות אחרות.
בשנות ה-70 וה-80 נחשב קדאפי לאחד התומכים העיקריים בטרור הבין-לאומי. פעולות הטרור הבולטות בהן היה מעורב:
חטיפת ורצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, על ידי ארגון ספטמבר השחור.
פיצוץ טיסת פאן אם 103, מטוס נוסעים של חברת התעופה האמריקנית פאן אם מעל לוקרבי שבסקוטלנד בשנת 1988, במטענים שהוטמנו על ידי סוכנים לובים.
פיגוע במועדון לילה של חיילים אמריקנים במערב ברלין, בשנת 1986.
חטיפת שרי הנפט של איראן וערב הסעודית, על ידי המחבל קרלוס.
מעורבות בפעולות טרור של הארגון לשחרור פלסטין וארגוני טרור נוספים.
מדיניות כלפי המערב בשנות ה-2000
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית גינה קדאפי בחריפות את ארגון הטרור אל-קאעידה, שתכנן וביצע את הפעולות. בשנת 2002 פרסם התנצלות רשמית על מעורבותו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי, והציע לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות. קדאפי התראיין לרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC.
בעקבות לכידתו של שליט עיראק, סדאם חוסיין, על ידי האמריקנים בשנת 2003, הודה קדאפי שלוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בין-לאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק. קדאפי הודה שהסיבה לשיתוף הפעולה עם ארצות הברית היא חששו מגורל דומה לגורלו של סדאם חוסיין. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני.
במרץ 2004 ערך ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ביקור רשמי בלוב. בעקבות הצעדים שעשה קדאפי לקראת המערב, הודיעה ארצות הברית במאי 2006 על כוונתה לכונן מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם לוב, וכמו כן להוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור.
אורח חייו
קדאפי נהג לנסוע ברחבי הגלובוס כשהוא מלווה בגלינה קולוניצקה, האחות האוקראינית הצמודה שלו. הוא נהג לנוע כשהוא מוקף בשכירי חרב ממדינות אפריקה ושומרות ראש חמושות, אשר נודעו בשם משמר האמזונות. המועמדות למשמר האמזונות עברו הכשרה אינטנסיבית בשימוש בכלי נשק ואמנויות לחימה, נדרשו להצהיר על בתוליהן, ונבחרו אישית על ידי קדאפי. לאחר נפילתו של קדאפי מהשלטון ב-2011 האשימו אותו כמה משומרות הראש שלו שכפה עליהן להצטרף למשמר ושהיו קורבן לאונס והתעללות מינית מידיהם של קדאפי, בניו ומקורביו.
בספרה של אניק קוג'ן, כתבת מעיתון הצרפתי "לה מונד", מעלה שורה של עדויות שונות וקשות של ילדות ונערות שנחטפו ממשפחתן לשם הפיכתן לשפחות מין של קדאפי. עדויות אלו מתארות כיצד נחשפו לאונס והשפלות מיניות קשות. ישנם דיווחים כי חמש נשים ממשמר האמזונות של השליט נאנסו על ידי קדאפי ובניו דרך קבע.
את אורחיו קיבל באוהל גדול ומפואר, אותו לקח גם במסעותיו בעולם. בעוד שבראשית ימי שלטונו הופיע בציבור לבוש מדים, הרי שבהמשך העדיף להופיע לבוש בגלימות וכיסויי ראש ססגוניים, שהדגישו את שייכותו השבטית-אפריקאית.
בינואר 2002 רכש קדאפי 7.5 אחוז מהבעלות על קבוצת הכדורגל האיטלקית "יובנטוס", תמורת 21 מיליון דולר, באמצעות חברת ההשקעות החיצונית של לוב (לפיקו). קדאפי היה מקורב מאוד לג'אני אניילי, שהיה המשקיע העיקרי בקבוצת פיאט. קדאפי נחשב לחובב שחמט, וביוני 2004 אירחה לוב בטריפולי את אליפות העולם בשחמט. בנובמבר 2002 הנחה קדאפי את תחרות "מלכת היופי" הראשונה של לוב, ששודרה באינטרנט.
אירועי 2011
בפברואר 2011 החל גל מחאה נגד שלטונו של קדאפי שהפך להתקוממות מזוינת, כחלק מגל המחאות בארצות ערב. בהוראתו של קדאפי, הגיבו כוחות הביטחון הלוביים ביד קשה, והרגו מאות מפגינים. כנגד המפגינים טען קדאפי שמשום שאינו נושא בתואר שלטוני רשמי, הרי שהדרישה להתפטרותו היא אבסורדית, וכי המפגינים הם סוכנים של האימפריאליזם המערבי והכוחות המזוינים שמורדים בו מונהגים על ידי ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה.
במרץ 2011, החליטה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות על תקיפה צבאית בין-לאומית כנגד כוחותיו של קדאפי. ב-30 באפריל 2011 מסר דובר הממשלה הלובית כי בנו הצעיר של קדאפי, סיף אל-ערב, בן 29, נהרג יחד עם שלושה מילדיו בהפצצות של נאט"ו בטריפולי.
ביוני 2011 הוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג צו מעצר בין-לאומי נגד קדאפי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות ופתח נגדו בחקירה. קדאפי הואשם כי הורה על הרג, פציעה וכליאה של מאות אזרחים ב-12 הימים הראשונים של ההתקוממות נגדו.
באוגוסט 2011 כוחות המורדים השתלטו על ארמונו, הפילו את סמלי משטרו, ובעיני הקהילה הבין-לאומית היה זה סופו הרשמי של שלטון קדאפי במדינה.
ב-20 באוקטובר 2011 נלכד קדאפי על ידי כוחות המורדים, בעיר הולדתו סירת ומצא את מותו בידיהם, ברגעיו האחרונים כשהוקף בכוחות המורדים צעק להם שלא ירו בו והתחנן לרחמים, אך לשווא. את הרצח גינו מספר מנהיגים בכירים בעולם ביניהם ראש ממשלת רוסיה באותה תקופה, ולדימיר פוטין: "יש לא מעט משטרים עקומים בעולם, קדאפי ללא ספק היה דיקטטור, אבל את גורלו היו צריכים לפסוק בביהמ"ש ולא בצורה מזעזעת כפי שעשו המורדים". קדאפי נקבר ב-25 באוקטובר 2011 במקום סודי במדבר הלובי יחד עם בנו מועתאסם.
משפחתו
שמאל|ממוזער|250px|מועתאסם קדאפי במפגש עם הילרי קלינטון כיועץ לביטחון לאומי של אביו. רבים שאלו את עצמם אם אביו יוכל לבטוח בו לאחר שניסה להפילו מהשלטון, אך אביו מחל לו על כך ומינה אותו לתפקיד זה.קדאפי היה נשוי בשנית לספייה פרקאש. היה אב לשמונה ילדים, שבעה מהם בנים, כולם היו מפקדי גדודים בצבא לוב בתקופת שלטונו של קדאפי:
מוחמד (נולד ב-1970) עמד בראש הוועד האולימפי של לוב. זהו הבן היחיד של קדאפי מאשתו הראשונה. באוגוסט 2011 פורסם כי נמלט לאלג'יריה.
סייף אל-אסלאם (נולד ב-1972) אדריכל במקצועו, עמד בראש ארגון צדקה, שמעורב בתהליכי משא ומתן לשחרור בני ערובה שנחטפים על ידי קבוצות מוסלמיות ויש הטוענים שהוא זה אשר עמד מאחורי הספינה הלובית אמלתיאה. במשך שנים נתפס כיורשו של אביו, אך בשנת 2008, הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. הוא אינו נשוי. בשנת 2011, נתפס בידי המורדים. ב-28 ביולי 2015, גזר עליו בית המשפט בטריפולי עונש מוות בירייה יחד עם עוד שמונה מבכירי שלטון קדאפי. ביולי 2016, דווח כי שוחרר מהכלא כבר באפריל באותה שנה, למרות עונש המוות שנגזר עליו שנה קודם. בדצמבר 2017, הכריז על התמודדותו בבחירות לתפקיד נשיא לוב שהתקיימו בשנת 2019, ולא זכה. בנובמבר 2021, הגיש מועמדותו לנשיאות לבחירות דצמבר 2021.
א-סעדי (נולד ב-1973) עמד בראש התאחדות הכדורגל הלובית, שיחק משחק אחד בקבוצת הכדורגל האיטלקית פרוג'ה עד שנכשל בבדיקת סמים, ומפיק סרטים, נשוי נישואים פוליטיים לבתו של מפקד בכיר לשעבר בצבא לוב. הוסגר ללוב על ידי ניז'ר במרץ 2014. בספטמבר 2021, שוחרר מהכלא.
חניבעל מועמר (נולד ב-1975) שימש כיועץ לחברת התובלה הימית של לוב, והסתבך מספר פעמים עם רשויות החוק באירופה, בין היתר נתפס נוהג במהירות של 150 קמ"ש בשאנז אליזה. ב-2005 הכה בפריז דוגמנית שהייתה אז ידידתו, וזו הגישה נגדו תלונה על תקיפה. הוא נקנס ונידון למאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. למרות זאת נשא לאישה דוגמנית זו, אלין סקאף, ובדצמבר 2009 תקף אותה וגרם לה חבלות בפניה כולל אף שבור, עת היו במלון קלארידג´ס שבלונדון. השוטרים הוזעקו למלון בעקבות צעקות האישה המוכה, אבל הפעם הסתיימה הפרשה בלי שהוגשה תלונה. האירוע המפורסם ביותר הוא המעצר שלו ושל רעייתו ביולי 2008 על ידי שלטונות שווייץ, בחשד שהכו את משרתיהם. בעקבות המעצר נקטה לוב בצעדים כלכליים נגד שווייץ ועצרה את משלוחי הנפט אליה והחזיקה כבני ערובה שני אנשי עסקים שווייצרים ששהו בלוב. בוועידת הפסגה של ארגון המדינות המתועשות ביולי 2009 כינה קדאפי את שווייץ "מאפיה עולמית" וקרא לפרק אותה ולחלקה בין צרפת, גרמניה ואיטליה. באוגוסט 2011 פורסם כי נמלט לאלג'יריה.
עאישה (נולדה ב-1976), בתו היחידה של קדאפי, היא עורכת דין, ובעלת דוקטורט במשפטים, שהצטרפה לצוות ההגנה המשפטית של סדאם חוסיין. היא עומדת בראש קרן צדקה, שעוסקת במניעת אלימות במשפחה ומאבק באיידס. על מאמציה בתחומים אלה מונתה ל"שגרירת רצון טוב" מטעם האו"ם. אולם בפברואר 2011 הודיע הארגון כי סיים את ההתקשרות עמה "בעקבות האירועים האחרונים בלוב". באוגוסט 2011 פורסם כי נמלטה לאלג'יריה.
מועתאסם באללה (1977–2011) נהרג מירי המורדים בעת הלינץ' שנעשה באביו. חטיפתו ורגעי חייו האחרונים צולמו על ידי המורדים ומתועדים בכלי התקשורת, כאשר המורדים מציעים לו לשתות ומודיעים לו שאלו רגעי חייו האחרונים. מועתאסם ניסה בעבר להדיח את אביו מהשלטון, דבר שמחל עליו אביו. הוא שירת בצבא לוב כיועץ לביטחון לאומי של אביו, וכמפקד על יחידה עצמאית שהייתה כפופה לו ישירות. נהרג יחד עם אביו בסירת ב-20 באוקטובר 2011.
סייף אל-ערב (1982–2011). נהרג בהפצצת נאט"ו בזמן מלחמת האזרחים בלוב.
ח'מיס (1983–2011). פיקד על חטיבת עילית בצבא הלובי, שנקראה על שמו. נהרג בקרבות עם המורדים.
קדאפי אימץ שני ילדים נוספים:
חאנה, נתפרסם כי נהרגה בהפצצה אווירית על לוב ב-1986, אך ב-2011 נתפרסמו ידיעות שהיא עדיין חיה.
מילאד אבוצטייה, הוא גם אחיינו, עליו נאמר שהציל את אביו בהפצצה ב-1986.
ראו גם
הפרס הבין-לאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי
קישורים חיצוניים
המהומות בלוב, התנהגותו ואישיותו של מועמר אל-קד'אפי, בראי הקריקטורה, באתר ממרי, 1 במרץ 2011
תגובות במשרד החוץ הישראלי לעליית מעמר קדאפי לשלטון, באתר גנזך המדינה, ספטמבר 1969
מהפכן מטורף, האיש שהוגדר כפרנואיד אכזר אשר הפך את לוב לחממה ליצוא טרור – מועמר קדאפי | פרק מתוך הסדרה אויבים של כאן 11
הערות שוליים
*
קטגוריה:אנשי צבא לובים
קטגוריה:פוליטיקאים לובים
קטגוריה:שליטי ארצות
קטגוריה:שליטי ארצות שהוצאו להורג
קטגוריה:מעוטרי עיטור הכוכב של יוגוסלביה
קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין
קטגוריה:אישים שהוצאו להורג בארצות ערב
קטגוריה:אנטי-אמריקאים
מועמר
קטגוריה:אנשים המבוקשים או שנשפטו בית הדין הפלילי הבין-לאומי
קטגוריה:מלחמת האזרחים הראשונה בלוב: אישים
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים
קטגוריה:ילידי 1942
קטגוריה:לובים שנפטרו ב-2011 | 2024-10-20T06:51:37 |
הליגה הערבית | ממוזער|250px|מטה הליגה הערבית בקהיר
ממוזער|250 פיקסלים|מפגש הליגה הערבית, 2012
הליגה הערבית (בערבית: الجامعة العربية; בעבר: جَامِعَة الدُّوَل الْعَرَبِيَّة גַ׳אמִעַת אַ-דֻוַל אַלְ-עַרַבִּיַה, באנגלית: Arab League) היא ארגון בינלאומי לשיתוף פעולה אזורי ולתיאום מהלכים חברתיים ופוליטיים משותפים הכולל את כל מדינות ערב ומדינות בעלות זיקה למדינות ערב. נוסדה ב-22 במרץ 1945 בקהיר שבמצרים.
בסך הכול מונה הארגון כיום 22 חברות, מהן 18 מדינות דוברות-ערבית, שלוש מדינות מוסלמיות אשר הערבית היא אחת השפות הרשמיות בהן אף כי לא השפה הראשית, (סומליה, ג'יבוטי וקומורו), ו"הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) שחבר בארגון מאז 1976 (מאז 1988 נציגותו בליגה נקראת בשם "מדינת פלסטין"). בשנת 2011 הושעתה חברותה של סוריה בליגה הערבית, השעיה שהסתיימה בשנת 2023. מקום מושבה הקבוע של הליגה הערבית הוא בקהיר.
250px|ממוזער|שמאל|חתימת אמנת הליגה הערבית, 22 במרץ 1945
עם הקמתה הצטרפו לליגה שש מדינות ערביות, שכבר היו אז עצמאיות, או קרובות לכך: מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, לבנון וירדן. תימן הצטרפה לארגון ב-5 במאי 1945.
בשנות החמישים הצטרפו לארגון לוב, סודאן, מרוקו ותוניסיה, בשנות השישים כווית ואלג'יריה, בשנות השבעים איחוד האמירויות, בחרין, קטר, עומאן, מאוריטניה, סומאליה וג'יבוטי. קומורו הצטרפו בשנת 1993. אש"ף הצטרף לארגון בשנת 1976 כ"מדינת פלסטין", לאחר שמשנת הקמתו (בוועידת הפסגה הראשונה של הליגה), 1964, היווה משקיף.
רקע
כבר בשנת 1942 החלה הממלכה המאוחדת לפעול להקמת הליגה הערבית על מנת לשמור על האינטרסים שלה במזרח התיכון.
היוזמה להקמת הארגון הייתה של ממשלת מצרים, בתמיכת בריטניה, ששלטה על חלקים גדולים מן המזרח-התיכון בשנות הארבעים. בשנת 1942 ניסתה בריטניה ליצור שיתוף-פעולה בינה לבין מדינות ערב במלחמת העולם השנייה. שיתוף-פעולה כזה היה חיוני, כיוון שחלק גדול מהמנהיגים הערביים נטו לתמוך בגרמניה, ומכיוון שקרבות קשים התנהלו בצפון אפריקה והיו עלולים להתפשט לתוך המזרח התיכון.
בין השנים 1942–1944 נערכו פגישות הכנה בין המדינות המייסדות כאשר מצרים היא זו שהובילה את השיחות. בספטמבר-אוקטובר 1944 נערכה באלכסנדריה שבמצרים ועידה מכינה, שהמליצה על הקמת ליגה של מדינות ערב. הוועידה הסתימה ב-7 באוקטובר 1944, אז נוסח "פרוטוקול אלכסנדריה", שעליו חתמו נציגי מצרים, עיראק, עבר הירדן, סוריה ולבנון (לנציגי ערב הסעודית ותימן לא הייתה סמכות לחתום ללא אישור מלכיהם). הפרוטוקול כלל את עקרונות האיחוד, והסעיפים העיקריים שלו נכללו לאחר מכן באמנת הליגה הערבית.
ייעוד
מטרתה הראשית של הליגה מוגדרת כך:
קבלת החלטות והסכמים
לפי סעיף 7 לתקנות הארגון (היה בתוקף עד פסגת אלג'יריה – 22–23 במרץ 2005), 'החלטה
שתתקבל על–ידי המועצה פה אחד, תחייב את כל המדינות המשתתפות בחבר, והחלטה שתתקבל ברוב דעות, לא תחייב אלא את מי שיצביע בעדה', כלומר לכל מדינה ערבית יש זכות וטו על כל החלטה ומכאן הרצון להגיע להסכמה כללית כדי שהחלטה תהיה אופרטיבית ומחייבת את כל חברות הליגה.אשר גורן, הליגה הערבית: 1945-1954 ,תל–אביב תשי“ד, עמ' 377-382 בפסגת אלג'יריה הוחלט כי התקנות ישונו, ובחלק מההחלטות יידרש רוב של שני-שלישים בלבד, ואף רוב רגיל בסוגיות מנהלתיות. כמו כן, הוחלט לאפשר קבלת החלטות בהצבעה במקרה של העדר קונצנזוס. שינויים אלה בעתיד יאפשרו לליגה הערבית לעמוד בקצב האירועים והאתגרים ולהכריע בסוגיות בלי להזדקק לקונצנזוס, שמעכב קבלת ההחלטות.
עד שנת 1950 נחתמו בין המדינות המייסדות הסכמי תרבות, הסכמים כלכליים והסכמי הגנה הדדית, ובשנת 1953 הוקמה מועצה כלכלית-חברתית.
הליגה והסכסוך הישראלי-ערבי
הליגה במלחמת העצמאות
'פרוטוקול אלכסנדריה', שנחתם ב-1944 כלל נספח על פלסטין, בו הודגשה זכותם של הערבים לעצמאות והובטח סיוע למאבקם. לאמנת-היסוד של הליגה צורף נספח בדבר עצמאות פלסטין. נקבע שכל עוד אין מדינה לפלסטינים, הם ייוצגו בליגה על ידי "מייצג פלסטין" שימונה על ידי הוועדה. לנציג ערביי ארץ-ישראל במוסדות הליגה במעמד משקיף מונה מוסא אל-עלמי.אהרון כהן, ישראל והעולם הערבי, ספריית פועלים. 1964 עמ' 312 בכך למעשה, נטלו לעצמן מדינות ערב חסות על הפלסטינים ועל מאבקם בציונות.
בתקופה שבין תום מלחמת העולם השנייה ובין מלחמת העצמאות עסקה הליגה הערבית באופן תכוף בשאלת ארץ ישראל. הכינוסים שעסקו בכך התקיימו באינשאס (מצרים, מאי 1946), בלודאן (סוריה, יוני 1946), צופאר (לבנון, 16–19 בספטמבר 1947)אגרת דובר ההגנה לשליחי ההגנה בחו"ל 12.10.1947, ובה תמונת מצב, מדינית ומודיעינית, לעניין עמדת ופעולות מדינות ערב הצפויות לקראת ההצבעה על תוכנית החלוקה וממנה ניתן לעמוד על רמת הדיוק ואיכות המודיעין שהשיג הש"י על תוכנה של ועידת צופר ועאליה (לבנון, אוקטובר 1947). בשנת 1946 הכריזה הליגה על חרם של מדינות ערב על סחר עם היישוב היהודי בארץ ישראל.
בשנים 1947–1949, התנהלו כינוסי הליגה באופן שוטף. הליגה הייתה המפעילה להלכה של "צבא ההצלה", אם כי בפועל הפיקוד היה בידי פאוזי אל קאוקג'י. ברקע דיוני הליגה התגבשה התוכנית להצטרפות הצבאות הסדירים של מדינות ערב למלחמה. מנהיג הפלסטינים אמין אל-חוסייני טען בזיכרונותיו ב-1954, כי החלטות המושב השלישי של מועצת הליגה בעאליה בלבנון בין ה-7 וה-9 באוקטובר 1947, שבו הוחלט על תמרונים צבאיים ועל הכנות לפלישה לארץ ישראל, היו ראשית הבגידה של מדינות ערב בעניין הפלסטיני. מושב מועצת הליגה בקהיר ב-7 בפברואר 1948 דחה את דרישת הוועד הערבי העליון להקמת ממשלה פלסטינית זמנית במקביל לפינוי הבריטי, ולמסירת השלטון באזורים המפונים לידי "ועדות לאומיות". כמו כן, הוא לא אישר מינוי נציג של הוועד ליד המפקדה הכללית של צבאות הפלישה לארץ ישראל.
את עמדתה האנטישמית של הליגה כלפי היהודים, התנגדותה להחלטת החלוקה וכוונתם של מדינות ערב לסכלה בכוח היטיב לבטא בסדרת הצהרות מזכיר הליגה הערבית באותה העת עבד א-רחמן עזאם:
"הערבים מתעבים את עצם נוכחותם של היהודים בארץ ישראל. לדעת הערבים, היהודים הם אורגניזם זר אשר הגיע לכאן ללא הסכמתם, אורגניזם אשר מסרב להתבולל באורח החיים הערבי. זו בעיה".
"אנחנו נטאטא אותם אל הים".
"אני עצמי מקווה שהיהודים לא יכפו עלינו את המלחמה, מפני שזאת תהיה מלחמת השמד וזה יהיה טבח מסוכן, שיירשם בהיסטוריה כפי שנרשמו הטבח המונגולי ומלחמות מסעי הצלב".
בשל נקמת המימסדים של מדינות ערב בהכוונת הליגה הערבית את תקומת מדינת ישראל ותבוסתן בקרב נעקרו הקהילות היהודיות בארצות ערב ובאיראן, ומאות אלפי היהודים שחיו בהן אלפי שנה היו לפליטים חסרי כל שרכושם הולאם.
לאחר סיומה של המלחמה, הפעילה הליגה את ועדת "החרם הערבי", שמקום מושבה בדמשק. על אף מרכזיותו של הסכסוך הישראלי-ערבי בסדר היום של הליגה הערבית, לא הצליח הארגון לגבש מדיניות אחידה בנושא זה או בנושא בעיית הפליטים הפלסטינים. בשנת 1949 סיפחה ירדן את הגדה המערבית והעניקה אזרחות לפליטים הפלסטינים שישבו בתחומה, בניגוד לדעת מדינות ערב האחרות.
תוכנית הליגה הערבית להטיית מי הירדן
thumb|PikiWiki Israel 81539 syrian tilt tunnel]| מנהרת ההטיה הסורית ליד סכר מוחייבה, כיום שטח צבאי סגור בתחום מדינת ישראל מעבר לגדר המערכת
תוכנית ג'ונסטון (1955-1953) סיכמה את המשא ומתן בין המדינות הגובלות בירדן לניצול משותף של מי הנהר בהקציבה לישראל כ-40% ממי אגן הירדן. הוועדה הטכנית של הליגה הערבית אישרה את התוכנית, אולם הוועדה המדינית של הליגה, שהתכנסה באוקטובר 1955, דחתה אותה משום שסוריה חששה שהמים יאפשרו לישראל להכפיל אוכלוסייתה ואת שאיפות ההתפשטות שלה ועלולה להיראות כהכרה של מדינות ערב במדינה היהודית.
ישראל לא קפאה על שמריה ועמדה להשלים את פרויקט המוביל הארצי באביב 1964. ארצות הברית הבהירה ליוזמי תוכנית ההטיה המוקדמת שתתנגד לה בתוקף ותסייע לישראל לסכלה, ועל כן התמהמהו מדינות ערב בפרסומה ובניסיונות לבצעה עד 1964.ארנון סופר, המאבק על המים במזרח התיכון, עם עובד, 2005, עמ' 145 לקראת השלמת הפרויקט הישראלי התכנסה ועידת הפסגה הערבית הראשונה בקהיר בין ה-13 ל-16 בינואר 1964 דחתה את העמדה הסורית לפתוח בפעילות צבאית לסיכול המוביל ואימצה את העמדה המצרית על תוכנית בת שלושה סעיפים:
הטיית מקורות הירדן החצבאני והבניאס – תעלת ההטיה הסורית-לבנונית
הקמת מפקדה ערבית מאוחדת (מפע"ם) להגנה על מפעל ההטיה וחיזוק צבאות המדינות הגובלות בישראל כדי להדוף התקפה מצידה.
הקמת "הארגון לשחרור פלסטין", אש"ף, לטיפוח "הישות הפלסטינית".
בספטמבר 1964 התכנסה ועידת הפסגה הערבית השנייה והתוותה את תוכנית ההטיה המפורטת: בתוך כ-18 חודש יוטו מי החצבאני בשטח לבנון, חלקם אל הליטאני וחלקם אל הבניאס ובתוך שנתיים יוטו מי הבניאס, בתעלה לאורך 70 ק"מ, אל הירמוך. בסמוך למוחייבה יוקם סכר שימנע מישראל אפשרות להשתמש במי הירמוך.שמעון גולן, המאבק על מי הירדו, בתוך 'ארצות הגליל', עורכים: אבשלום שמואלי, ארנון סופר, נורית קליאוט, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 1983, חלק ב', עמ' 862-853
תוכנית הליגה הערבית להטיית מי הירדן המחישה את מידת האיבה לישראל במדינות ערב ומעידה על עומקו של הסכסוך הערבי-ישראלי, שכן היא נועדה בראש ובראשונה לסכל את מפעל הדגל של המדינה הצעירה, עורק חייה – מוביל המים הארצי של ישראל, שנחשב בעיניהם למעשה של גזלת מים השייכים לערבים. זהו גם מקרה מובהק של הפרת תקנות הלסינקי מצד לבנון, סוריה וירדן בדבר חלוקה הוגנת של משאבי מים משותפים.
כמו כן הוחלט בפסגת ינואר על הקמת ארגוני-משנה בין-ערביים לחינוך, תרבות ומדע.
הליגה והסכם השלום בין ישראל למצרים
ב-1979 התחולל משבר בארגון עקב חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל, הסכם שבא בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בכנסת בירושלים ב-1977, להפתעת כל מדינות הליגה. מצרים הורחקה מהארגון, ומטה הארגון הועבר מקהיר לתוניס. מצרים הוחזרה לארגון עשר שנים מאוחר יותר ב-1989, ובאותה שנה חזר מטה הארגון לקהיר. גם "הסכם אוסלו" בין ישראל לאש"ף ב-1993 לא נעשה בתיאום עם הליגה הערבית.
הליגה ויוזמת השלום הערבית
יוזמת השלום הערבית היא תוכנית מדינית של הליגה הערבית ממרץ 2002 שאושררה במרץ 2007 בערב הסעודית לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולפיה ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה משטחי רמת הגולן, רצועת עזה ויהודה ושומרון (לרבות מזרח ירושלים) והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה תהיה מזרח ירושלים. בנוגע לבעיית הפליטים, התוכנית מציעה "למצוא פתרון צודק ומוסכם" בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.
הליגה ומלחמת האזרחים בלבנון
בשנה זו נדרש הארגון למשבר מלחמת האזרחים בלבנון והוסכם על הקמת כוח בין-ערבי לשמירת השלום בלבנון. הצלחתו של כוח זה בהרגעת הרוחות בלבנון לא הייתה משמעותית.
הליגה ופלישת עיראק לכווית
בשנת 1990 התחולל משבר נוסף בארגון כתוצאה מפלישת עיראק לכווית וניסיונה לספח את כווית לשטחה. הארגון קיבל החלטה המגנה את עיראק, ומאוחר יותר שיתף פעולה עם ארצות הברית ששלחה כוחות צבא לכווית ולעיראק. עם התחדשות המשבר בעיראק ב-2003 התנגד הארגון לפלישה המחודשת של ארצות הברית לעיראק ולהחזקת כוחות צבאיים אמריקניים בה, אך לא הצליח להוציא מקרבו פעולה ממשית, למרות הסכמים בינערביים המכוונים למקרים מסוג זה ממש (הסכם ההגנה ההדדית). לוב הכריזה, על רקע זה, על כוונתה לפרוש מהארגון באוקטובר 2002 עקב התנגדותו של מנהיגה, מועמר קדאפי, למדיניות הארגון, ועקב רצונו לשתף פעולה עם מדינות וארגונים אפריקניים תוך צמצום הזיקה למדינות ערב האחרות. לאחר משא ומתן אינטנסיבי שניהלו מזכ"ל הליגה, עמר מוסא, ושל נשיא מצרים, חוסני מובארכ, חזרה בה לוב מכוונת הפרישה, אף שהיא ממשיכה למחות על פעולותיה ומחדליה.
הליגה והמשבר בסומליה
בשנת 1992 התחולל משבר בסומליה שהביא לרעב כבד, ולהתמוטטות המשטר בה. גם במקרה זה, לא הצליחו חברות הליגה לגבש מענה למשבר. המצב בסומליה התייצב בעקבות סיוע מארצות הברית ומאירופה, ללא שיתוף פעולה משמעותי מצד מדינות הליגה הערבית.
על אף כל זאת, משמש הארגון פורום חשוב למפגשים קבועים בין ראשי מדינות ערב ולהתייעצויות ותיאומים ביניהם. במצבי משבר יש חשיבות גדולה ליכולתו של הארגון לכנס בחסותו את כל ראשי מדינות ערב. הליגה הערבית גם משמשת פורום לגיבוש עמדה ערבית אחידה, בעיקר בעניינים בעלי חשיבות הסברתית, ולהצגתה בפני מדינות אחרות או ארגונים בין-לאומיים אחרים. היא גם מספקת מראית-עין של שיתוף פעולה בין-ערבי, דבר שעדיין נתפס כבעל חשיבות, אפילו ברמה הסמלית, בקרב הציבור הערבי.
הליגה ו'האביב הערבי'
בשנת 2011 החלו גלי מחאות בעולם הערבי. המחאות הגיעו ללוב, והסלימו למלחמת אזרחים בין המורדים למנהיג לוב מועמר קדאפי ותומכיו. קדאפי הורה לצבא להשתמש בכל האמצעים כדי לדכא ולהרוג את המורדים, ובעקבות ההוראה הושעתה לוב מהליגה הערבית. לאחר הדחתו של קדאפי מהשלטון בחודש אוגוסט 2011 והוצאתו להורג באכזריות בידי המורדים הלובים, החזירה הליגה הערבית את לוב לחיק המדינות החברות, כאשר את המדינה מייצגת מועצת המעבר הלאומית. בחודש נובמבר 2011 השעתה הליגה הערבית את סוריה בעקבות הדיכוי האלים של אזרחיה בידי משטרו של אסד, אך ב-2023 סוריה הוחזרה לליגה הערבית.
בשנת 2016 התמנה שר החוץ לשעבר של מצרים אחמד אבו אל-רייט למזכיר הכללי של הליגה הערבית. כל המזכירים הכלליים של הארגון, למעט אחד, היו מצרים. בשנים 1979–1990 כיהן בתפקיד שאד'לי קליבי מתוניסיה.
הנהגה
+ המזכירים הכלליים של הליגה הערבית שם שם בערבית אזרחות התחלה סיום עבד א-רחמן עזאם عبد الرحمن حسن عزام מצרים 1945 1952 מוחמד עבד אל-ח'אלק חסונה محمد عبد الخالق حسونة מצרים 1952 1972 מחמוד ריאד محمود رياض מצרים 1972 1979 א-שאד'לי אל-גליבי الشاذلي القليبي תוניסיה 1979 1990 ד"ר אחמד עצמת עבד אל-מגיד د. أحمد عصمت عبد المجيد מצרים 1991 2001 עמר מוסא عمرو موسى מצרים 2001 2011 ד"ר נביל אל-ערבי نبيل العربي מצרים 2011 2016אחמד אבו אל-רייט أحمد أبو الغيط מצרים 2016 מכהן
חברות
החברות הנוכחיות בליגה ומועדי הצטרפותן:
– 22 במרץ 1945 (מייסדת) (מושעית בשנים 1979–1989)
– 22 במרץ 1945 (מייסדת)
– 22 במרץ 1945 (מייסדת)
– 22 במרץ 1945 (מייסדת)
– 22 במרץ 1945 (מייסדת)
– 22 במרץ 1945 (מייסדת) (מושעית בשנים 2011–2023)
– 22 במאי 1945 (מייסדת)
– 28 במרץ 1953 (הודיעה על פרישה מהליגה הערבית באוקטובר 2002, אך חזרה בה)
– 19 בינואר 1956
– 1 באוקטובר 1958
– 1 באוקטובר 1958
– 20 ביולי 1961
– 16 באוגוסט 1962
– 12 ביוני 1971
– 11 בספטמבר 1971
– 11 בספטמבר 1971
– 29 בספטמבר 1971
– 26 בנובמבר 1973
– 20 בנובמבר 1993
– 14 בפברואר 1974
– 9 באפריל 1977
– 9 בספטמבר 1976 (מיוצגת על ידי אש"ף)
מטה הליגה הערבית נמצא בקהיר שבמצרים. במהלך השעייתה של מצרים – תוניס שבתוניסיה שימשה כמטה הליגה.
מדינות משקיפות
כיום בליגה הערבית ישנן שבע מדינות משקיפות :
– דוברי ערבית ועם רוב מוסלמי
– דוברי ערבית ועם רוב מוסלמי
ראו גם
דגל הליגה הערבית
ארצות ערב
אנטישמיות בעולם הערבי
החרם הערבי
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
קישורים חיצוניים
מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
אחדות שבורה: הליגה הערבית והמשבר האזורי, מגזין המזרח הקרוב, אוקטובר 31, 2014
הערות שוליים
* | 2024-10-16T12:16:26 |
מצפה | 2024-08-01T02:08:35 | |
פרויקט גנום האדם | שמאל|ממוזער|200px|הלוגו של מיזם גנום האדם
פרויקט גנום האדם (או פרויקט הגנום האנושי) היה מיזם מדעי בינלאומי שנועד לפענח את רצף זוגות הבסיסים המרכיבים את ה-DNA של האדם ושל חמישה אורגניזמי מודל, ולזהות ולמפות את כל הגנים בגנום האדם, מבחינה פיזקלית ופונקציונלית. זהו המיזם הביולוגי השיתופי הגדול בהיסטוריה. המיזם תוכנן בשנת 1984 על ידי ממשלת ארצות הברית, והושק ב-1990 בהחלטת הקונגרס האמריקאי. לפי החלטה זו, הוצב תאריך יעד של 15 שנה ותקציב של שלושה מיליארד דולר. סיום המיזם הוכרז מוקדם מתאריך היעד ב-14 באפריל 2003, ובתקציב מעט נמוך מהצפוי (שווה ערך של 2.7 מיליארד דולר ב-1990). התוצר הסופי של המיזם הוא מידע רצף של DNA (מחרוזות ארוכות של A, T, C, G), הזמין לציבור במאגר מידע. פרסום גנום מלא של האדם, ללא כל חוסרים, התרחש רק בשנת 2021. הכרזה רשמית על כך הייתה ב-31 במרץ 2022.
שם הגנום המלא נקרא T2T-CHM13 הוא מחליף את הגנום הנוכחי GRCh38.
מקור המימון העיקרי למיזם הוא ממשלת ארצות הברית, באמצעות המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) ובוצע בקבוצות מחקר רבות מרחבי העולם, בעשרים אוניברסיטאות ומכוני מחקר בארצות הברית, בריטניה, יפן, צרפת, גרמניה וסין. מימון נוסף למיזם התקבל מארגונים שונים ברחבי העולם, ובהן מכון סנגר. מיזם מקביל, חוץ ממשלתי, ביוזמת חברת Celera Genomics הושק בשנת 1998, והסתיים גם כן ב-2003 ובעשירית מהתקציב.
מטרתו המקורית של מיזם גנום האדם היה למפות את כל הנוקליאוטידים שנמצאים בגנום ייחוס הפלואידי, המכיל למעלה משלושה מיליארד נוקליאוטידים. הגנום של כל פרט הוא ייחודי; בפועל, מופו מספר פרטים שונים, והגנום שפורסם מציג מעין רצף ממוצע שלהם. לכן, התוצר הסופי הוא פסיפס של כמה אנשים ואינו מייצג אדם אחד ספציפי.
היסטוריה
מאז פיתוח השיטות לריצוף DNA, מדענים שאפו לרצף את גנום האדם. בשנת 1979 הוגשה הצעה מטעם מדענים מאוניברסיטת סטנפורד ל-NIH, אך היא נשללה כי הייתה שאפתנית מידי. הדיונים שהובילו בסופו של דבר ליצירת המיזם החלו בשנת 1984. בשלב זה, ה-NIH עדיין לא היה מעוניין להתחיל במיזם, אך הדיונים בקהילת המחקר המשיכו, כגון הצעתו של רנאטו דולבקו, שפרסם מאמר בכתב העת Science ב-1986 עם הצעה לרצף את כל הגנום האדם. אחד מהמדענים, צ'ארלס דהליסי קידם בפועל את הרעיון במשרדי הממשלה, והציע תוכנית מפורטת לביצוע. לימים זכה במדליית האזרחות הנשיאותית, העיטור האזרחי השני בחשיבותו בארצות הברית על חלקו במיזם. דהליסי התיידד עם הסנאטור פיט דומניצ'י, שסייע לו לקדם את התוכנית בצינורות הבירוקרטיים. דומניצ'י היה חבר בוועדת האנרגיה ומשאבי הטבע ובוועדת ההקצבות, ובשנת 1988 המיזם נכנס לתקציב. הקונגרס גם נרתם למימון המיזם, באמצעות הגדלת תקציב ה-NIH. כדי להוציא את המיזם מהכוח אל הפועל, הוקם המכון הלאומי לחקר הגנום האנושי.
מזכר הבנות שנחתם בשנת 1990 בין שני מקורות המימון המרכזיים, מחלקת האנרגיה של ארצות הברית וה-NIH קבע את מסגרת הזמנים של המיזם, לפיו יושקע תקציב של 3 מיליארד דולר, בתהליך שהיה צפוי להימשך 15 שנה. בעזרת שיתוף פעולה בינלאומי נרחב של מעבדות מכל רחבי העולם וההתקדמות בתחום הגנומיקה (בדגש על ניתוח רצפי), המיזם סיים את עבודתו מוקדם מהצפוי ובעלות נמוכה יותר של כ-2.7 מיליארד דולר (בהתייחס לאינפלציה, שווי של כ-5 מיליארד דולר ב-2018).
במהלך הפרויקט פותח פורמט BED.
מטרות המיזם
בשנת 1988 התכנסה ועדה של האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית), וגיבשה מטרות ותוכניות מפורטות. כדי לממש את המטרות, תוכננו סדרה של שלוש תוכניות חומש, שהוגדרו על ידי מחלקת האנרגיה של ארצות הברית וה-NIH.
כל המטרות הושגו בתוך מסגרת הזמנים והתקציב, ויתר על כך, במהלך השנים נוספו מטרות נוספות שהושלמו גם כן, כגון גרסאות טיוטה של גנום העכבר והחולדה.
תוכנית החומש הראשונה (1990–1995)
המטרות שהוגדרו לחמש השנים הראשונות:
מיפוי וריצוף גנום האדם:
מיפוי גנטי - ליצור מפה גנטית מושלמת של כל הסמנים הגנטיים, במרווחים של 2–5 סנטימורגן (cM). זיהוי של כל סמן גנטי במקטע STS.
מיפוי פיזיקלי - חיבור מקטעי STS של כל הכרומוזומים באדם, כאשר המרווחים בין סמנים יהיו 100,000 זוגות בסיסים.
ריצוף - לשפר ולפתח שיטות כדי לאפשר ריצוף רחב היקף בעלות של $0.5 לבסיס, ולפענח חלק מהרצף (10 מגה בסיסים).
אורגניזם מודל:
יצירת מפה גנטית של גנום העכבר על בסיס סמנים גנטיים. להתחיל מפה פיזיקלית של כרומוזום אחד או שניים.
פענוח של 20 מגה בסיסים ממגוון אורגניזמי מודל, במקטעים באורך מגה בסיסים, כחלק מתהליך הפיתוח והאימות של השיטות ריצוף.
מידענות - איסוף מידע וניתוחו:
פיתוח תוכנות ומאגרי מידע לטובת המידע שייאסף במיזם.
ליצור תוכנות שיאפשרו גישה קלה למידע העדכני שיתווסף.
פיתוח אלגוריתמים וכלים חישוביים שישמשו לניתוח המידע.
אתיקה, משפטים והיבטים חברתיים:
פיתוח תוכניות כדי להבין את השלכות המיזם בתחומים הנ"ל. זיהוי והגדרה של הנושאים המרכזיים ופיתוח מדיניות כדי להתמודד עמם.
הכשרה:
טיפוח מדענים הלומדים לקראת תואר שלישי ובעלי תואר שלישי, למספר של 600 מדענים בסיום התקופה.
בחינת הצורך לאחר שנה (סוף 1991) בהכשרות נוספות.
פיתוח שיטות:
פיתוח כלים אוטומטיים, חדשניים ובסיכון גבוה, יחד עם שיפור הטכנולוגיות הקיימות.
העברת הטכנולוגיות:
הידוק הקשר עם התעשייה.
יצירת קשר, העברת מידע וטכנולוגיות רפואיות לקהילה הרפואית.
תוכנית החומש השנייה (1993–1998)
לאחר שלוש שנים, בשנת 1993, התגבשה תוכנית החומש השנייה, שנבנתה לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות (שאפשרו סיום חלק מהמטרות מוקדם מהצפוי), והניסיון שנצבר מהעבודה על המיזם. שוב נפגשו אנשי מחלקת האנרגיה וה-NIH עם מדענים ואישי ציבור, ופרסמו תוכנית חומש חדשה לשנים 1993–1998. בין ההתפתחויות הטכנולוגיות המרכזיות שהשפיעו על ההתקדמות ניתן למנות (א) פיתוח סוגי סמנים גנטיים נוספים, הניתנים לזיהוי על ידי PCR, (ב) פיתוח מערכות לשיבוט מולקולרי של מקטעי DNA ארוכים וכלים חישוביים כדי לחבר אותם וליצור מהם מפות פיזיקליות, (ג) הגדרות STS כיחידת מידה למיפוי פיזקלי, (ד) שיפור הטכנולוגיה ואוטומציה של תהליך הריצוף.
מטרות תוכנית החומש השנייה:
מיפוי וריצוף גנום האדם:
מיפוי גנטי - השלמת המיפוי במרווחים של 2–5 סנטימורגן (cM) עד לשנת 1995. פיתוח טכנולוגיות למיפוי מהיר. פיתוח סמנים גנטיים פשוטים יותר לשימוש. פיתוח שיטות מיפוי חדשות
מיפוי פיזיקלי - כמו בתוכנית החומש הראשונה.
ריצוף - פיתוח שיטות לריצוף אזורים באורך של כמה מגה בסיסים בעלי עניין רב. פיתוח שיטות לריצוף רחב היקף (high throughput), בדגש על מערכות שישלבו את כל השלבים מיצירת תבנית ה-DNA ועד לניתוח המידע. פיתוח התשתיות כדי שיאפשרו ריצוף של 50 מגה בסיסים בשנה, כך שבמסגרת תוכנית החומש ירוצפו בסך הכל 80 מגה בסיסים.
זיהוי גנים:
פיתוח שיטות יעילות לזיהוי גנים ולמיקומם על גבי המפה הפיזקלית או הרצף שפוענח.
פיתוח שיטות:
הרחבת התמיכה בפיתוח טכנולוגיות חדשניות ושיפור הטכנולוגיות הקיימות לריצוף DNA.
אורגניזם מודל:
השלמת מפת STS של גנום העכבר ברזולוציה של 300 קילו בסיסים.
השלמת ריצוף הגנומים של אי קולי ושמר האפייה עד לשנת 1998.
המשכת ריצוף סי אלגנס ותסיסנית המחקר, כך שבשנת 1998 גנום הסי אלגנס יהיה לקראת השלמה.
ריצוף מקטעי DNA מהעכבר המקבילים לרצפי האדם בעלי עניין ביולוגי.
מידענות
המשכת יצירת, פיתוח והפעלת תוכנות ומאגרי מידע לטובת המידע שנאסף במיזם, כולל יצירת כלים ותקנים לשיתוף מידע בין מאגרים שונים.
איחוד, הפצה והמשך פיתוח תוכנות יעילות.
המשך כלים חישוביים לניתוח המידע.
אתיקה, משפטים והיבטים חברתיים:
המשך זיהוי והגדרה של הנושאים המרכזיים ופיתוח מדיניות כדי להתמודד עמם.
פיתוח והפצת מדיניות לגבי שירותי בדיקות גנטיות פוטנציאליות.
טיפוח קבלה נרחבת של הגיוון הגנטי הקיים.
שיפור והרחבה של החינוך הציבורי והמקצועי, בצורה הרגישה לסוגיות חברתיות-תרבותיות ופסיכולוגיות.
הכשרה:
המשך הכשרת מדענים בתחומים הקשורים למיזם.
העברת הטכנולוגיות:
עידוד ושיפור העברת טכנולוגויות מתוך ולתוך מכוני המחקר המשתתפים במיזם.
נגישות:
יצירת פעולה עם אלה שיקימו מרכזי הפצה עבור תוצאות המיזם.
שיתוף כל המידע והחומרים תוך 6 חודשים מיום פיתוחם, באמצעות הפצת המידע במאגרים.
תוכנית החומש השלישית (1998–2003)
מטרות תוכנית החומש השלישית:
מיפוי וריצוף גנום האדם:
השלמת הריצוף עד לסוף שנת 2003.
סיום שליש מהריצוף עד לסוף 2001.
הגעה לכיסוי של 90% מהגנום בגרסת טיוטה עד לסוף 2001.
פרסום הריצוף כולו בצורה חינמית.
פיתוח שיטות:
המשך העלאת התפוקה והורדת מחירי הריצוף.
תמיכה במחקר על שיטות חדשניות שיכולות להוביל לשיפור משמעותי בשיטות הריצוף.
פיתוח שיטות יעילות לפיתוח שיטות ריצוף חדשות לתוך תהליך הריצוף.
השונות הגנטית בגנום האדם:
פיתוח שיטות לזיהוי מהיר ורחב היקף של SNP ושונויות גנטיות נוספות.
זיהוי שונויות נפוצות ב-CDS של רוב הגנים המזוהים.
יצירת מפת SNP של לפחות 100,000 סמנים גנטיים.
פיתוח שיטות חשיבה כדי ללמוד על השונות הגנטית.
יצירת משאבים ציבוריים של דוגמאות DNA ושורות תאים.
שיטות גנומיות יישומיות:
יצירת שיבוטי cDNA המייצגים את הגנום האדם והיצורים האחרים במיזם.
תמיכה במחקרים העוסקים ברצפים שאינם מקודדים לחלבון.
פיתוח שיטות לניתוח רחב היקף של התבטאות גנים.
שיפור השיטות ליצירת מוטציות בגנום.
פיתוח שיטות לניתוח רחב היקף של חלבונים.
גנומיקה השוואתית:
השלמת ריצוף סי אלגנס בשנת 1998.
השלמת ריצוף תסיסנית המחקר בשנת 2002.
פיתוח מפה פיזיקלית ומפה גנטית של העכבר, ומשאבים נוספים כגון מאגרי מידע של cDNA והשלמת הרצף עד לשנת 2008.
איתור אורגניזמי מודל נוספים שכדאי להשקיע בהם מחקרים גנומיים.
אתיקה, משפטים והיבטים חברתיים:
בחינת נושאים הנוגעים להשלמת ריצוף גנום האדם וחקר השונות הגנטית.
בחינת נושאים שעלו בעקבות הטמעת שיטות ומידע גנטי ברפואה.
בחינת נושאים שעלו בעקבות הטמעת הידע בתחומים שאינם קליניים.
לחקור כיצד ידע גנטי חדש עשוי לקיים אינטראקציה עם מגוון נקודות מבט פילוסופיות, תאולוגיות ואתיות.
לחקור כיצד גורמים גזעיים, אתניים וסוציואקונומיים משפיעים על השימוש, ההבנה והפרשנות של מידע גנטי; השימוש בשירותים גנטיים; ופיתוח מדיניות.
ביואיפורמטיקה וביולוגיה חישובית:
שיפור התוכן והשימוש במאגרי המידע.
פיתוח כלים טובים יותר ליצירת מידע ולאנוטציית DNA.
פיתוח ושיפור כלים ומאגרי מידע למחקרים פונקציונליים רחבי היקף.
פיתוח ושיפור כלים לייצוג וניתוח דמיון רצפי ושונות.
יצירת מנגנונים לתמיכה בגישות יעילות לייצור תוכנות יציבות הניתנות לייצוא ושיתוף באופן נרחב.
הכשרה וכוח אדם:
לטפח את הכשרתם של מדענים המיומנים במחקר גנומי.
עידוד הקמת מסלולי קריירה אקדמיים עבור מדענים בתחומים גנומיים.
העלאת מספר המדענים בעלי ידע הן בתחום הגנומיקה והן בתחומי האתיקה, המשפטים ומדעי החברה.
מטרות ומועד השלמתן
תחום מטרה הישג בפועל תאריך מיפוי גנטי רזולוציה של 2–5 cM (שש מאות - 1500 סמנים גנטיים) רזולוציה של 1 cM (3000 סמנים גנטיים) ספטמבר 1994 מיפוי פיזיקלי 30,000 STS 52,000 STS אוקטובר 1998 ריצוף DNA 95% מהאזורים מכילי הגנים באדם בדיוק של 99.99% 99% מהאזורים מכילי הגנים באדם בדיוק של 99.99% אפריל 2003 יכולת ומחיר ריצוף ריצוף 500 מגה בסיסים בשנה, במחיר של פחות מ-$0.25 לבסיס רוצף יותר מ-1400 מגה בסיסים בשנה, בעלות הנמוכה מ-$0.09 לבסיס נובמבר 2002 שונות גנום האדם מיפוי 100,000 SNP מיפוי 3.7 מיליון SNP פברואר 2003 זיהוי גנים זיהוי כלל ה-cDNA של האדם 15,000 רצפי cDNA באורך מלא מרץ 2003 אורגניזמי מודל השלמת ריצוף הגנום של אי קולי, שמר האפייה, סי אלגנס ותסיסנית המחקר מלבד השלמת הריצוף של האורגניזמים הנ"ל, פורסמו גרסאות טיוטה ליצורים נוספים, ובהם העכבר והחולדה, תסיסנית ותולעת נימית נוספת אפריל 2003 ניתוח פונקציונלי פיתוח שיטות למחקר גנומי סינתזה רחבת היקף של אוליגונוקליאוטידים 1994 DNA מיקרואריי 1996 נוקאאוט גנטי בגנום איקריוטי (שמר) 1999 הרחבת שיטת two-hybrid למציאת קשר בין חלבונים 2002
דיווח תוצאות המיזם
טיוטה ראשונה התפרסמה בשנת 2000, והוכרז בהודעה משותפת של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ב-26 ביוני. המאמרים הנלווים פורסמו בפברואר 2001.
במסגרת המיזם רק DNA אאכרומטי רוצף, המהווה כ-92.1% מגנום האדם. יתר ה-DNA ההטרוכרומטי, נמצא בעיקר בצנטרומרים ובטלמורים שלא רוצפו במיזם. אזורים אלו קשים יותר לריצוף, מכיוון ששיטת הריצוף התבססה על חלוקת הגנום למקטעים קצרים, ואזורים אלו מאופיינים במקטעים חוזרניים.
הטיוטה הראשונה כיסתה למעלה מ-90% מהגנום, אך עם שגיאה אחת לכל אלף בסיסים ו-150,000 מרווחים, ורק 28% מהגנום היה מרוצף ברמת אמינות גבוהה. טיוטה נוספת פורסמה ב-2003 אשר סימנה את סיום המיזם, אך הגנום עצמו טרם פוענח לחלוטין. בטיוטה זו היו פחות מ-400 מרווחים, ו-99% מהגנום היה בעל שגיאה אחת לכל 10,000 בסיסים. בדיקת איכות לגרסה זו מצאה שעל אף שדווח על כיסוי של 99% של ה-DNA האאכרומטי בדיוק של 99.99%, בפועל למעלה מ-92% היה באיכות גבוהה מזו.
בשנת 2006 התפרסם רצף הכרומוזום האחרון, כרומוזום 1, הכרומוזום הגדול ביותר באדם. טיוטת רצף הגנום המשיך להתעדכן עם השנים. בשנת 2009 פורסמה טיוטה נוספת שהכילה מעל 300 מרווחים, ובשנת 2015 נותרו עדיין 160 מרווחים. בשנת 2020 הוכרז על 79 מרווחים כבלתי פתורים, המהווים 5% מהגנום. חודשים ספורים לאחר מכן נעשה שימוש בטכנולוגית ריצוף חדשה, המאפשרת ריצוף מקטעים ארוכים, ולראשונה רוצף כרומוזום X מטלומר לטלומר. שאר הכרומוזומים גם רוצפו שוב בשיטה זו בשנת 2021 הושלם התהליך על כל הכרומוזומים, מלבד כרומוזום Y.במרץ 2022 הושלם רשמית פענוח הגנום האנושי.
זמינות לציבור
הרצפים זמינים לציבור הרחב במאגרי מידע במרשתת. ה-NCBI ומוסדות מקבילים מאירופה ומיפן אוגרים את כל המידע הרצפי שנצבר.
ממוזער|450px|ריכוז הגנים על כרומוזום 11 מתוך אתר NCBI. לפרטים וקישור לחצו על התמונה|טקסט=
כלים שפותחו
גופים נוספים יצרו כלים לשימוש במידע, כמו הדפדפן הגנומי של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ו-Ensembl שבאמצעותם ניתן להתבונן בנתונים בצורה ויזואלית, יחד עם ערוצי מידע נוספים ולבצע ניתוחים שונים.
שיטות וניתוח
שיטות
גנום האדם מכיל כ-3.1 מיליארד זוגות בסיסים. כדי לאפשר ריצוף, חולק הגנום למקטעים באורך של כ-150,000 זוגות בסיסים. העבודה מכאן התייחסה לכל מקטע בנפרד: הוא הונדס לתוך BAC, שהם כרומוזומים מלאכותיים (ממקור חיידקי שעברו הנדסה גנטית). ה-BAC הוחדר לתוך חיידקים, שם עברו שכפול על ידי המערכת התאית. לאחר מכן ה-DNA הופק, ורוצף בשיטת ריצוף שוטגאן. יתרון השימוש בשיטה זו הוא שעל אף שלא ניתן לרצף מקטעי DNA ארוכים, בהכרח כל 150,000 הבסיסים הגיעו מאותו מקום בגנום, ולכן מיפויו בחלקים פשוט יותר. לשיטה זו קוראים ריצוף היררכי.
אנוטציה
בביואינפורמטיקה, התהליך של זיהוי הגנים בתוך הגנום נקרא אנוטציית DNA. אנוטציה ידנית מדויקת יותר, אך גם איטית יותר. המיזם הפיק כמויות עצומות של מידע, ולכן פותחו כלים חישוביים לאנוטצייה. בשנת 2008 הוצגה שיטה לריצוף כלל ה-mRNA בתא, RNA-seq, המייצג את כל הגנים המבוטאים. עד להמצאת שיטה זו, האנוטציות התבססו על מאפיינים רצפיים שנמדדו בצורה ישירה ומדויקת. כיום האנוטצייה מתבססת על ריצוף עמוק בשיטת RNA-seq לזיהוי כלל התעתיקים בכל סוגי התאים האפשריים. ניסויים אלו חשפו שמעל ל-90% מהגנים באדם עוברים שחבור חליפי, כך שממרבית הגנים מיוצרים שני חלבונים (או יותר) שונים.
הגנום שפורסם לא מייצג את הגנום של אדם יחיד. זהו פסיפס של מספר תורמים אנונימיים, כולם ממוצא אירופאי. פסיפס זה מהווה את גנום הייחוס בו משתמשים המדענים.
ממוזער|גנום מוצג כסדרת ספרים המוצגים באוסף ולקם, לונדון. סידרה זו מכילה מעל מאה כרכים באורך של אלפי עמודים, ובתוכם כ-3.4 מיליארד נוקליאוטידים, בגודל כתב קטן מאוד שכמעט בלתי ניתן לקריאה בעין בלתי מזוינת.
ממצאים
ממצאים מרכזיים מפרסום תוצאות המיזם:
ישנם כ-22,300 גנים באדם המקודדים לחלבון, מספר הדומה ליונקים אחרים.
הגנום מלא באזורים חוזרניים, הרבה יותר ממה ששוער.
לפי מה שהיה ידוע במועד הפרסום, רק כ-7% ממשפחות החלבונים הידועים היו ייחודיים לחולייתנים.
המיזם הפרטי לפענוח גנום האדם
קרייג ונטר היה מדען ה-NIH בשנות ה-90 המוקדמות כאשר המיזם החל. בעקבות חילוקי דעות לגבי העלויות והשיטות, פרש ונטר מהמכון, והקים בשנת 1998 חברה בשם Celera Genomics, והציב מטרה לסיים לפני המיזם הציבורי, ובעשירית מהעלות (300 מיליון דולר). המיזם הפרטי הצליח להתקדם בקצב מהיר יותר מהמיזם הציבורי ובעלות נמוכה יותר מכיוון שהשתמשה בנתונים שפורסמו על ידי המיזם הציבורי.
סלרה השתמשו בשיטה הנקראת ריצוף גנום שלם בשיטת הריצוף שוטגאן. שיטה זו התבססה על יצירת מולקולת DNA ארוכות, קריאה של הקצוות הנמצאים במרחק ידוע זה מזה. שיטה זו כבר שימשה להרצפת גנומים של חיידקים שונים באורך של שישה מיליון זוגות בסיסים, המהווה רק אחוז קטן מכמות הבסיסים באדם.
סלרה הכריזה התחילה כי הם שואפים לרשום פטנט רק על 200–300 גנים, אך מאוחר יותר ביקשה הגנה על קניין רוחני של 100–300 "מבנים חשובים שאופיינו במלואם". בפועל הגישה החברה בקשת מקדימה לרשם הפטנטים של 6,500 גנים (או חלקי גנים). החברה הבטיחה לפרסם את ממצאיה בהתאם לתנאי הצהרת ברמודה משנת 1996, באמצעות פרסום מידע פעם בשנה (המיזם הציבורי עדכן את המאגרים על בסיס יומי), אך בניגוד למיזם הציבורי הם לא יאפשרו שימוש במידע.
המיזם הציבורי הזדרז לפרסם את טיוטת הגנום כדי להקדים את חברת סלרה. במרץ 2000, נשיא ארצות הברית ביל קלינטון וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר קראו לחברות הפרטיות לאפשר למדענים גישה בלתי מותנית לממצאים. ההצהרה גרמה לצניחת המנייה של סלרה, מה שגרר ירידה בנאסד"ק של תחום הביוטכנולוגיה. המגזר הביוטכנולוגי הפסיד שווי שוק של כ-50 מיליארד דולר בתוך 48 שעות מההצהרה. בסוף יוני הוכרז על פרסום הטיוטה של המיזם הציבורי, וב-7 ביולי 2000 פורסמה הטיוטה הציבורית הראשונה על ידי קבוצת הביואינפורמטיקה של הגנום ב-UCSC, ללא פירוט. בתוך 24 שעות הקהל הרחב הוריד מידע בנפח של 500 ג'יגה בתים.
בפברואר 2001 פרסם המיזם הציבורי ב-Nature פירוט על השיטות שבאמצעותן יצרו את הטיוטה והציעו ניתוח רצפי. במקביל, חברת סלרה פרסמה מידע אודות הטיוטה שלה באותו החודש בכתב העת Science. ההודעה לעיתונות הכריזה ששני המיזמים הגיעו לקו הסיום יחדיו.
השלכות יישומיות
פענוח התוכן של גנום האדם בעל פוטנציאל להועיל בתחומים רבים, ובהם רפואה מולקולרית ואבולוציה של האדם. דוגמאות לתחומים בהם המיזם סייע: הבנת מחלות, אפיון גנטי של נגיפים המאפשר טיפול מתאים, זיהוי מוטציות האופייניות למחלות מסוימות, הנדסת תרופת וחיזוי מדויק יותר של יעילותן, זיהוי פלילי, דלק ביולוגי, חקלאות, גידול בעלי חיים, הנדסה ביולוגית, הערכת סיכונים, ביוארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ואבולוציה (גנטיקה אבולוציונית).
פענוח הגנום מאפשר לגלות את הקשר בין רצף ה-DNA להסתברות לחלות במחלות רבות, כגון סרטן וסוכרת. עם פרסום המידע במיזם הציבורי, חברות פרטייות (Myraid Genteics, למשל) החלו להציע בדיקות גנטיות כדי לבדוק נשאות למגוון מחלות, כמו סרטן השד, מחלות דם, סיסטיק פיברוזיס, מחלות כבד ועוד.
רצף ה-DNA זמין לכל במרשתת, באתר ה-NCBI ובאתרים אירופאיים ויפניים מקבילים. מלבד אספקת המידע עצמו, המיזם הציבורי גם עודד פיתוח מגוון כלים ומאגרי מידע והנגשת המידע שנצבר. מי שמתעניין בגן מסוים, יכול לא רק לגשת דרך המרשתת לרצף עצמו, אלא גם לראות בקלות היכן הוא נמצא בגנום, דמיון לכלל הרצפים הידועים, באילו רקמות הגן מתבטא ובאיזו רמה, המבנה התלת־ממדי, קשרים שהוא יוצר עם חלבונים אחרים, מחלות בהם הוא מעורב ועוד, באמצעות כלים כמו הדפדפן הגנומי של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז.
המיזם גם סלל דרך לתחומים נוספים, כגון חקלאות. לדוגמה, מחקר גנומי שהשווה בין חיטת הלחם ואם החיטה מאפשר להבין את תהליך הביות שעברה החיטה. פענוח הגנום מאפשר לדעת אילו גנים תרמו לתהליך, ואיך ניתן לשפר את התזונה והעמידות למחלות של החיטה.
זהות התורמים
שני המיזמים יצרו קבוצה של כ-20 תורמים, מתוכם נבחרו באקראי כמה פרטים ששימשו לריצוף. במיזם הציבורי, המידע נאסף בצורה של סמיות כפולה. התברר שה-DNA שמקורו באחד התורמים, שכונה RP11, גבר מבאפלו, ניו יורק, הוא המתאים ביותר מבחינה טכנית לעבודה במעבדה, ולכן רוב ה-DNA בגנום הייחוס (70%<) מקורו מ-RP11. שאר התורמים ששימשו למיזם הם עוד גבר ושתי נשים, ומקור ה-DNA הוא תאי דם לבנים.
אחת ממטרות המיזם הציבורי הייתה לחקור את השונות הגנטית באוכלוסייה ולשם כך היה צורך לאסוף דוגמאות מאנשים ממגוון מוצאים. כדי לחקור SNP והפלוטיפים, נאספו 270 דגימות מאנשי יורובה, יפנים, בני האן, צרפתים ואמריקאים ממוצא אירופאי.
המיזם הפרטי בחר מתוך המאגר ההתחלתי חמישה פרטים ששימשו לפענוח הגנום. לימים המדען המוביל של החברה, קרייג ונטר, פרסם שהוא אחד מעשרים ואחד התורמים במאגר של חברת סלרה ששימש לריצוף. הגנום של קרייג ונטר פורסם במלואו בשנת 2007, וכמה חודשים לאחר מכן פורסם הגנום של ג'יימס ווטסון, שרוצף תוך ארבעה חודשים ובעלות של 1.5 מיליון דולר.
סוגיות אתיות, משפטיות וחברתיות
במהלך תכנון המיזם החלו לעלות חששות לגבי ההשלכות המיזם בתחומים הללו. אחד מהחששות היה שהמידע הגנומי ישמש עילה לאפליה על ידי מעסיקים וחברות ביטוח שיסרבו להעסיק ולבטח אנשים על סמך הגנום שלהם. בשנת 1996 התקבל חוק בארצות הברית נגד שימוש בלי אישור במידע שבאמצעותו ניתן לזהות אדם מסוים, על ידי כל ישות שאיננה פועלת במישרים לתועלת הרפואית של אותו אדם (HIPAA).
כ-5% מהמימון של המיזם הושקע בתוכנית שעסקה בתחומים אלו, החל מסכום של 1.57 מיליון דולר בשנת 1990 ועד כ-18 מיליון דולר ב-2014.
מעורבות ישראלית במיזם
ישראל כמדינה קטנה עם משאבים מוגבלים לא הייתה שותפה טבעית למיזם. עם זאת, מדינת ישראל הבינה שכדי להתכונן לעידן הפוסט גנומי, חשוב להיות מעורבים ולו במעט במיזם. החל משנת 1998 האקדמיה הלאומית למדעים קידמה פעילות מדעית בתחום בישראל, ועודדה שיתופי פעולה עם המיזם, ועשרות מדענים ישראלים ממוסדות שונים נענו לקריאה. בשנת 2000 התפרסם מאמר על המעורבות הישראלית במיזם.
ראו גם
גנטיקה
ביואינפורמטיקה
ביוטכנולוגיה
פרויקט האפיגנום
פרויקט הגנוגרפיה
אטלס הגנום הסרטני
פרויקט הגנום האישי
מיזם אלף הגנומים
ENCODE
פענוח הגנום של האדם הניאנדרטלי
קישורים חיצוניים
עברית:
סדרת כתבות מאתר דוקטורס אונלי בנושא מיזם גנום האדם:
הגנום האנושי: האבולוציה של האדם
הגנום האנושי – מצבים רפואיים ותכונות
הגנום האנושי: סרטן
עשור לפרסום הגנום האנושי
מיפוי הגנום האנושי הושלם, אבל הדרך ארוכה לפענוח מלא שלו
אנגלית:
The National Human Genome Research Institute - אתר המיזם
ארכיב מידע על המיזם
לוח הזמנים של המיזם - אירועים משמעותיים
הודעת הסיכום
Human Genome Project Information - מידע על המיזם
חיפוש במאגר המידע של הגנום
הערות שוליים
קטגוריה:גנטיקה
קטגוריה:גנומיקה
קטגוריה:פרויקטים גנומים | 2024-07-26T05:28:18 |
הצלב האדום | הצלב האדום (בשמו המלא תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבין-לאומי ; אנגלית: International Red Cross and Red Crescent Movement) הוא ארגון בינלאומי העוסק בסיוע הומניטרי, ומונה מעל ל-16 מיליון מתנדבים. בראשיתו, עסק הארגון בהענקת סיוע רפואי לפצועי מלחמה והגנה על צוותים רפואיים באזור מלחמה. כיום מאגד הצלב האדום ארגונים עצמאיים ברחבי העולם השותפים למטרותיו ומעניקים סיוע חירום רפואי.
ארגוני הצלב האדום כוללים את הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום, שמטרתו הגנה על חייהם ועל כבודם של קורבנות סכסוך מזוין; את ארגוני הצלב האדום והסהר האדום הלאומיים של המדינות השונות, כולל מגן דוד אדום הישראלי; ואת הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום, העוסקת בתיאום וארגון שיתופי פעולה בין הארגונים הלאומיים.
המשרדים הראשיים של הצלב האדום נמצאים בז'נבה שבשווייץ. המשרדים הראשיים בישראל שוכנים בשכונת בית חנינא בירושלים.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|הצלב האדום והסהר האדום, שמהם נוצר שם הארגון
הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום הוקם על ידי ז'אן אנרי דינן לאחר שיצא ב-1859 לצפון איטליה וזועזע מהמראות של קרב סולפרינו שהתנהל בין הצרפתים והאיטלקים לבין האוסטרים. הוא ראה אלפי פצועים ואנשים גוססים מופקרים ללא עזרה, ופרסם ב-1862 ספר בשם "זכר סולפרינו", בו הציע להקים אגודות של מתנדבים לסיוע לנפגעים, וניסח אמנה בין-לאומית להגנה על פצועים, שבויי מלחמה, רופאים ואחיות. ארבעה מבני עירו הצטרפו ליוזמתו והקימו ב-1863 את הוועד הראשון של הצלב האדום. ב-1864 התכנסה בז'נבה ועידה בהשתתפות 12 מדינות שקיבלו את "אמנת ז'נבה הראשונה", שנתנה חסינות לצוותים רפואיים ולכל אזרח המושיט יד לצוות רפואי, טיפול רפואי וסימון אחיד של צוותי הצלה רפואיים.
עם השנים הוקמו במדינות שונות ארגונים לאומיים של הצלב האדום והסהר האדום. למרות שהתנועה היא בין-לאומית, כל ארגון לאומי של הצלב האדום או הסהר האדום הוא עצמאי. בשנת 1919, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הוקמה הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום שנועדה לתאם בין הארגונים הלאומיים ולגייס סיוע בין-לאומי למקרי אסון.
סמלי הארגון
שמאל|ממוזער|150px|המעוין האדוםהסמל שנבחר לארגון הוא צלב אדום על רקע לבן. ההסבר הרשמי לסמל הוא אימוץ דגל שווייץ בהיפוך צבעים כסמל הארגון, אולם נראה כי המסורת הנוצרית, שעל-פיה אסור לפגוע באנשים ובמבנים הנושאים את סמל הצלב, השפיעה על בחירת הסמל.
במלחמת רוסיה-טורקיה, בין 1876–1878, סימנה האימפריה העות'מאנית את צוותי העזרה הראשונה שלה בסהר אדום, כדי להימנע משימוש בסמל נוצרי, וכיוון שסמלה הלאומי של האימפריה העות'מאנית (כמו גם של טורקיה המודרנית) הוא סהר לבן על רקע אדום. ב-1878 הוכר הסמל עקרונית על ידי ועד הצלב האדום, ובמהרה אומץ בארצות מוסלמיות אחרות. ב-1929 תוקן תקנון הארגון הבין-לאומי, כך שיוכרו רשמית שני סמלים נוספים: הסהר האדום, ו"האריה והשמש האדומים". הסמל האחרון שימש את איראן, שביקשה להימנע מסמל מוסלמי מובהק בתקופת שלטון השאה. לאחר המהפכה האסלאמית שהתחוללה באיראן ב-1979 והדחת השאה, החליפה איראן את סמל האריה והשמש בסמל הסהר האדום, אם כי הוועד הבין-לאומי לא ביטל את הכרתו בסמל הישן.
השימוש היחיד של דגל הצלב האדום מחוץ לארגון הוא בתור דגל הקוד הרוסי "Х" (או בשמו Ха) המסמל: "סיום תרגיל".
הצלב האדום וישראל
לאנשי הצלב האדום בישראל יש מעמד דיפלומטי ומשרדיו הראשיים יושבים בתל אביב. חלק מפעילותיו של הצלב האדום בישראל היא ביקור בבתי סוהר בהם נמצאים אסירים ביטחוניים תושבי השטחים.
לאחר מתקפת הפתע על ישראל, עלו טענות מצד משפחות של חטופים על כך שהארגון אינו מבקר את החטופים ודואג לטיפול רפואי ותרופות עבורם. ארבע נשים ששוחררו משבי החמאס ועוד משפחות של חטופים הגישו באמצעות ארגון שורת הדין תביעה לפיה הארגון לא עשה כל שביכולתו לסייע והיה מוטה נגד ישראל. על פי הצלב האדום, הארגון צריך לקבל את הסכמת שני הצדדים כדי לפעול בשטח שבו הוא נמצא, והוא אינו קובע החלטות או יכול ליצור את התנאים שיאפשרו גישה לחטופים.
מאז מתקפת הפתע, נאסר באופן גורף על הצלב האדום לבקר אסירים פלסטינים הנמצאים בישראל. בעקבות עתירה שהוגשה בפברואר, הודיעה המדינה ביוני כי תקים מנגנון חלופי לצלב האדום שיבצע ביקורים במקומו.
מגן דוד אדום והצלב האדום
ממוזער|בית חולים לילדים של הצלב האדום בירושלים, 1919
ב-1950 ביקש ארגון "מגן דוד אדום" להתקבל לתנועת הצלב האדום והסהר האדום העולמית, אולם נדרש ממנו להחליף את סמלו לאחד משלושת הסמלים המוכרים. דרישת ישראל להכיר בסמל מגן דוד אדום כסמל רביעי נדחתה, בין היתר בשל לחץ ארצות ערב. "מגן דוד אדום" הצטרף לוועד הבין-לאומי כמשקיף, אך לא כחבר מלא. יש מדינות נוספות שביקשו להכיר בסמלים באופן שונה מהמקובל. למשל ב-1936 התנגד הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום להצעה האפגנית לאימוץ מסגד אדום על רקע לבן כסימון הבחנה. כך גם להצעות שעלו בהמשך מזימבבואה, בורמה ומדינות נוספות.
ב-2002 חתם מגן דוד אדום על הסכם לשיתוף פעולה עם הצלב האדום האמריקאי, וב-2012 עם הצלב האדום הצרפתי.
בשנת 2005, בלחץ ישראל וארצות הברית, ובעקבות היחלשות ההתנגדות של ארצות ערב לצירוף מגן דוד אדום, החליט הוועד הבין-לאומי לאמץ סמל נוסף, נטול הקשרים דתיים או לאומיים. הסמל שהתקבל הוא ריבוע אדום חלול העומד על קודקודו, על רקע לבן. הסמל החדש מכונה "הקריסטל האדום" (וכן "המעוין האדום" או "היהלום האדום"). לפי הנחיות הארגון שנוסחו במה שמכונה "הפרוטוקול השלישי", מותר לארגון מקומי לשלב סמל מקומי בתוך הקריסטל האדום, ובלבד שהודיע על כך מראש לארגון בז'נבה. לפיכך, סמל מגן דוד אדום יושם בתוך הקריסטל האדום בשימוש רשמי. כמו כן, התירו ההנחיות להשתמש בצלב האדום ובסהר האדום זה בצד זה, כפי שביקשו כמה מחברות חבר המדינות, שבהן אוכלוסייה נוצרית ומוסלמית מעורבת. לצורך סימון צוותי הצלה נייטרליים בעת מלחמה מותר השימוש רק בצלב האדום, בסהר האדום או בקריסטל האדום בלא כל תוספת.ממוזער|הכיתוב "בושה לצלב האדום" על שלט בכיכר החטופים, בעקבות אירועי מלחמת חרבות ברזל.
זמן קצר לפני צירוף מגן דוד אדום לוועד הבין-לאומי נחתם הסכם לשיתוף פעולה בינו לבין ארגון "הסהר האדום הפלסטיני" הפועל ביהודה ושומרון וברצועת עזה, הסכם שהקל על תהליך ההצטרפות. ההסכם מאפשר לסהר האדום הפלסטיני להיעזר בשירותי מגן דוד אדום, שציודו הרפואי טוב יותר, ומסדיר טוב יותר את סוגיית המעבר של אמבולנסים פלסטיניים בתקופות של מתח ביטחוני. באופן חריג התקבל הסהר האדום הפלסטיני כחבר בוועד הבין-לאומי, אף על פי שהוא אינו כפוף לשום מדינה מוכרת, אלא רק לרשות הפלסטינית.
מוזיאון הצלב האדום
מוזיאון הצלב האדום הוקם בשנת 1988 וממוקם בז'נבה, שווייץ. המוזיאון מציג תערוכות העוסקות בתחום ההיסטוריה של הפעילות ההומניטרית של הצלב האדום, משמעות הפעילות ההומינטרית, עדויות של אוכלוסיות שנפגעו, ויצירות אומנות שנוצרו על ידי אוכלוסיות אסירים ושבויים שנתמכו על ידי הצלב האדום.
ראו גם
ארגון הבריאות העולמי
אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם
גטו טרזין והצלב האדום
קישורים חיצוניים
״מסע צלב״ - סיפורו של ז'אן-אנרי דינאן וארגון הצלב האדום בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצוע הרפואה
קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום
קטגוריה:ארגוני רפואה ובריאות בין-לאומיים
קטגוריה:ז'נבה: ארגונים | 2024-09-05T08:15:48 |
שימור | שימור פעולה לשחזור ושיקום, שמירת מצב קיים או מניעת נזק עתידי. | 2023-06-27T09:00:29 |
מוצרי חלב | שמאל|ממוזער|200x200 פיקסלים|מדף מוצרי חלב בסופרמרקט
מוצרי חלב הם כלל מוצרי המזון שמרכיבם העיקרי הוא חלב. חלב פרה הוא העיקרי והמוביל בתעשיית המזון של מוצרי החלב. אחריו נפוצים מוצרים מחלב עזים, חלב כבשים, חלב תאו המים (באפלו) וחלב נאקות. סוגי חלב אחרים, כגון חלב יאק הבית וחלב סוסה, נדירים לשימוש במרבית החברות האנושיות בעת החדשה.
היסטוריה
עיבוד חלב היה בין ההליכים הביוטכנולוגיים הראשונים בהם עסק האדם, לצד אפיית לחם, ייצור יין, בירה וחומץ, עיבוד עורות, סיבי פשתן ומשי. כבר בתנ"ך מוצאים אנו ביטוי לאופן הכנת גבינה:
מוצר חלב נוסף מופיע במקרא עוד קודם לכן, כחלק מתיאור הכנסת האורחים שערך אברהם לשלושת המלאכים שביקרו אצלו:
המניע העיקרי לפיתוח מוצרי חלב, שהחל ככל הנראה בתקופת המהפכה הנאוליתית, היה הצורך לשמר את החלב על מנת שיחזיק מעמד למשך זמן ארוך, מאחר שהחלב הגולמי, מתקלקל מהר ללא תנאי קירור מתאימים. דוגמה קיצונית לתוחלת השימור של מוצרי חלב, היא סוגי גבינות קשות, המשתמרות במשך מספר שנים. דוגמה נוספת אך חדישה יותר, היא; חלב מעוקר, המשתמר במשך חודשים אחדים, כל זמן שהכלי בו הוא נשמר לא נפתח. גם הלבנה הערבית, שומרת על טריותה גם בחום מדברי עז, במשך שבועות אחדים, לאחר שמעבירים אותה תהליך ייבוש מיוחד.
לאחר שיפור אמצעי קירור המזון, ובפרט בעקבות המצאת המקרר והתפתחות טכנולוגיות מזון חדישות, המניע העיקרי בפיתוח מוצרי חלב חדשים, הוא אנינות טעם.
מוצרי חלב בתרבות
עם התפתחות עיבוד החלב לסוגיו, הפכו מוצרי חלב שונים, למאפייני תרבות של עמים וארצות. כך למשל באזורים שונים באירופה, יש כמעט לכל כפר סוג ייחודי של גבינה קשה. יש מאכלי חלב שהפכו למאפיינים לאומיים כמו גבינת רקלט המותכת על תפוח אדמה שמזוהה עם קנטון ואלה וכמו הפונדו שהוא המאכל הלאומי השווייצרי - עירוב גבינות מותכות. מוצרי חלב שמזוהים עם אזור הבלקן הם הקפיר וצזיקי. אורח החיים הבדואי סייע בפיתוח הלבנה, גבינה נשמרת בחום עז במשך שבועות אחדים, ומשקה החלב "סחלבּ". גבינות שונות ייחודיות לאיטליה, כמו פרמזן ומוצרלה וישנם תבשילים איטלקיים מפורסמים, כמו לזניה ופיצה שמכילים דווקא גבינות איטלקיות מסוימות. גבינות צהובות עם עובש או עם טעם וריח חריף מזוהות עם המטבח הצרפתי.
מוצרי חלב בתרבות היהודית
ביהדות יש איסור לאכול חלב ומוצרים המכילים חלב יחד עם בשר ומוצריו (ראו בשר בחלב), ואף יש להימנע באכילת מוצרי חלב למשך כמה שעות לאחר אכילת בשר ומוצריו. כך, המטבח היהודי מאופיין בארוחות נטולות בשר ובארוחות נטולות חלב. בישראל נתקבל שהארוחה הבשרית ביום היא ארוחת הצהריים, ושתי הארוחות הנוספות הן חלביות. מעבר להשפעתם של חוקים אלה על המטבח היהודי, הם משפיעים גם על הדרך בה פוגש שומר הכשרות מטבחים אחרים. במסעדה איטלקית כשרה, לדוגמה, יהיו על פי רוב יותר מאכלי חלב מאשר במסעדה איטלקית שאינה כשרה ויעדרו ממנה כל המאכלים המכילים בשר כגון ספגטי בולונז. במסעדה ארגנטינאית כשרה, לדוגמה, תהיה התמקדות במאכלי הבשר המפורסמים של ארגנטינה ותיעדר ממנה ריבת החלב הארגנטינית המסורתית.
מאפיין חשוב נוסף של המטבח היהודי, מלבד חוקי הכשרות הוא ארוחות החג. בחג השבועות ובחנוכה נהוג לאכול מוצרי חלב.
מוצרי חלב נפוצים
חלב מפוסטר וחלב מעוקר לשתייה ומשקאות חלב כמו שוקו.
שמנת וחמאה - שומן המסונן מחלב.
גבינה לבנה, לבן ויוגורט - מוצרי חלב המופקים בתסיסה
גבינה צהובה - ישנם אלפי סוגים של גבינות צהובות ותהליכי הייצור שלהם עשויים לכלול תסיסה, הוספת אנזימים מהחי, הוספת עמילן ותבלינים, ייבוש, עישון, התכה, יישון, טחינה וכיוצא בזה.
גבינת קוטג'- מוצר חלב מבוסס גֶבּן בטעם עדין.
ריבת חלב - חלב מרוכז עם תוספת סוכר
אבקת חלב - חלב מפוסטר, מיובש וטחון שמשמש לשתייה אחרי הוספת מים או כחומר גלם למוצרים כמו שוקולד חלב
גלידה, קצפת ומוס - מוצרים שהרבה פעמים מיוצרים בהקצפה של שמנת או של בלילה המכילה בעיקר שמנת. ברוב שאר המקרים המוצרים האלה הם הקצפה של מוצר חלב אחר (גלידת יוגורט) או הקצפה של מוצר שאינו חלבי והוספה של חמאה או אבקת חלב למוצר אחרי ההקצפה.
מעדן חלב
החלב משמש גם כחומר גלם משני במוצרי מזון רבים כמו עוגות חלביות.
מוצרי החלב ובריאות
בקרב כמה גופים פורמליים, בהם מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הדעה המקובלת כיום היא שצריכת מוצרי חלב על ידי אלו שאינם רגישים ללקטוז משפרת את האיכות הכוללת של התזונה היומית, ומסייעת בהשגת הכמות הרצויה של רכיבי תזונה חיוניים. חלב ומוצרי חלב נחשבים בין המקורות הטובים לסידן. עם זאת, עמדות הקוראות לצריכה יומית של מוצרי חלב ספגו ביקורת מצד כמה גופי מחקר וחוקרים ותיקים בתחום התזונה כי המלצות אלה גורפות מדי או רדיקאליות, ויש לבחון מחדש את תפקיד חלב בעלי החיים בתזונה האנושית; ביקורת נשמעה מצד אוניברסיטת הרווארד האמריקאית, בין היתר מפי פרופ' וולטר וילט, ראש המחלקה לתזונה באוניברסיטה זו.
במחקר שנערך על ידי ארגון הבריאות העולמי, נמצא קשר סטטיסטי בין צריכת חלב לבין החמרה באקנה, הן בעולם המערבי, והן במדינות מהעולם השלישי.
לפי משרד הבריאות של ישראל, ניתן להוסיף מוצרי חלב לתפריט תינוק מגיל 9 חודשים, וחלב ניגר מגיל שנה. המלצות אלה שונות מההמלצות במרבית המדינות המערביות הממליצות על מוצרי חלב לתינוקות מגיל צעיר יותר.
ברפואה האלטרנטיבית עשויות להיות דעות שונות בעד ונגד צריכת מוצרי חלב.
ברפואה הסינית הגישה המקובלת היא שחלב ומוצריו גורמים קשיי עיכול, וכי ילדים יכולים לגדול ולהיות בריאים גם ללא צריכת חלב ומוצריו. עם זאת, הרפואה הסינית אינה שוללת את צריכת מוצרי החלב, אלא ממליצה לא להגזים בצריכתם.
קישורים חיצוניים
איילת בירן, תזונה נכונה: צריכת מוצרי חלב באתר הרופאים הישראלי
תעשיית החלב בישראל, מינהל ההסברה, ארכיון שפילברג, 1959 (התחלה 4:38)
חלב מגואל בדם, סרט אודות תעשיית החלב מבית היוצר של עמותת 'קירות שקופים'
חלב: היתרונות התזונתיים והבריאותיים, וכמה כדאי לצרוך ממנו.
עלייה בצריכה: ישראלי שותה כ-900 כוסות חלב.
חשיבות מוצרי החלב לגופנו, מאת יאיר קרני, תזונאי.
הערות שוליים
*
קטגוריה:מוצרים מן החי | 2024-09-17T05:37:59 |
שימור מזון | שימור מזון הוא ביצוע פעולות למניעת קלקול, ריקבון של המזון, לזמן רב ככל האפשר. ריקבון המזון נובע מתהליך טבעי של השחתת חומרים אורגנים על ידי פעילות אנזימים וצמיחתם של שמרים, עובשים וחיידקים. כדי שתהליך זה יקרה, דרושה סביבה מתאימה מבחינת pH, טמפרטורה, לחות ונוכחות חמצן או דו־תחמוצת הפחמן. מניעת אחד או יותר מהגורמים הללו, מעכבת או מפסיקה את תהליך הריקבון.
אמצעים לשימור מזון
ממוזער|שמאל|250px|שימור מוצרי מזון בקירורקיימים מספר אפנים לשימור מזון:
קירור
הקפאה
הוספת חומר משמר אחד או יותר למזון – תוסף מזון המוכנס למזון כדי למנוע את קלקולו, כדי לדכא צמיחתם של חיידקים עובשים ושמרים שעלולים לקלקל את המזון, לקצר את חיי המדף שלו, או לגרום למחלות.
הקרנה: חשיפה של המזון לקרינה מייננת כגון קרינת גמא או בטא. תהליך זה מתבצע לרוב בשימור של תבלינים יבשים. החוק הישראלי מתיר הקרנת מזון וקובע שמזון כזה חייב בסימון על גבי האריזה. בישראל התהליך מתבצע על ידי חברה פרטית הממוקמת בסמוך למרכז למחקר גרעיני ביבנה.
עישון
ייבוש
קלייה, בעיקר גרעינים
אריזת ואקום בקופסאות פח, באריזה פלסטית או בצנצנות זכוכית. בשיטה זו יוצרים ריק (ואקום) במכל המשמש לשימור (כלומר שואבים את האוויר מתוכו), ולאחר מכן אוטמים אותו. חוסר אוויר אינו מאפשר לאורגניזמים אווירניים להתקיים, ולכן המזון נשמר לתקופה ארוכה. עם זאת, אורגניזמים אל-אווירניים עלולים עדיין להתקיים באריזה זו.
ציפוי בחומרי הזגה, ובפרט דינוג (ציפוי בשעווה) של פירות.
המלחת מזון-שימוש בריכוזים גבוהים של סוכר אשר מורידים את רמת המים הפעילים Aw.
הורדת pH על ידי הוספת חומצות אורגניות או אי-אורגניות
טכנולוגיית שימור מזון חדשה באמצעות לחץ הידרוסטטי גבוה (Mpa 400–600 ) גורמת לאינקטיבציה של מיקרואורגניזמים מקלקלי מזון, ופגיעה מופחתת בערכים התזונתיים ובטעמים, לעומת טיפולים מבוססי חום. שיטת שימור זו מסוגלת להחליף בחלק מהמקרים את השיטות המסורתיות של פיסטור ועיקור. בעזרת הטכנולוגיה החדשה, שאינה טרמית, ניתן לשמר מזון מוצק או נוזלי ללא חומרים משמרים או עם כמות מופחתת של חומרים אלה. המזון המיועד לעיבוד בלחץ ארוז לרוב באריזות וואקום, ולכל אריזה יש ממשק אחד לפחות שהוא גמיש: זאת, על מנת להבטיח את העברת הלחץ אל תוך המזון. אחד החסרונות של טכנולוגיות שימור המזון בלחץ גבוה כפי שתוארה, הוא העובדה שמדובר בתהליך מנתי, דבר התורם לעלותו הכלכלית הגבוהה.
טכנולוגיה נוספת, שמבוססת באופן חלקי על אותם עקרונות כמו קודמתה, היא טכנולוגיית ההימגון בלחץ גבוה (HPH – ): טכנולוגיה זו מבוססת על אילוצו של החומר לעבור דרך פתחים בעזרת לחץ של עד 400 MPa (בערך עד פי 8 מהלחצים המופעלים כיום בתעשיית החלב). תהליך זה גורם לעליית טמפרטורת החומר כתוצאה מהדחיסה. בטכנולוגיה זו, קטילת החיידקים מתרחשת עקב שילוב בין החום שנוצר בתהליך ההימגון לבין כוחות גזירה וכוחות נוספים. כתוצאה משילוב ההשפעות האלו, ניתן להרוג כמות גדולה יותר של חיידקים בעזרת כמות חום קטנה יותר. מאחר שנעשה שימוש בטמפרטורה נמוכה יותר, הפגיעה בערכים התזונתיים תהיה קטנה יותר.
שיטות שימור מסורתיות
ממוזער|250px|שימור ביצים בכבישה
במהלך ההיסטוריה גילה האדם דרכים רבות למניעת בזבוז מזון, וחשיבות עליונה יוחסה לשימורו. שיטות עתיקות של החמצה, עישון וכבישה, מעניקות טעמים וניחוחות ייחודיים למזון המשומר. החל ביבוש המזון על ידי השמש, דרך מלחים ושמנים שונים.
שימור המזון, פתר לאדם כמה בעיות: כבר לא היה צורך לנדוד כדי לצרוך את בשר הציד במקום שבו ניצוד, אלא אפשר היה להעבירו ממקום למקום. בחלק מן השיטות והתהליכים משתמשים גם בימינו אלה:
שמש רוח ואש – שיטת השימור הראשונה שהתגלתה הייתה הייבוש. (אולי נתגלתה במקרה אחרי שפיסת בשר שנשארה בשמש והתייבשה נשמרה לאורך זמן יותר מבשר טרי). יבוש בשמש וברוח התאים למקומות שבהם שרר אקלים חם ויבש אך לא למקומות קרים ולחים, בהם השתמשו באש ועשן לזירוז תהליך הייבוש (דגים ובשרים שנשמרו בשיטה העישון גם נשמרו יותר זמן וניחוחם נעים יותר).
מלח – כבר בתקופות קדומות גילה האדם את סגולות השימור של המלח, שהוא בעל יכולת ייבוש חזקה, מוציא את הלחות מהרקמות, מייבש אותן ויוצר סביבה המונעת התפתחות של בקטריות מזיקות. המלח משמש הן לתיבול המזון והן בתהליכי ההכנה והשימור שלו. הוא משמש לשימור בשר לאורך זמן, לכיבוש ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהוצאת הדם מהבשר.
סוכר – סוכר בריכוז גבוה יוצר סביבה שאינה מאפשרת התפתחות של אורגניזמים המקלקלים את המזון.
חומץ – פועל על ידי יצירת סביבה חומצית, שבה חיידקים לא יכולים להתרבות. החומץ מיוצר מענבים, חיטה, אורז ופירות.
ריבות או קונפיטורה – היו דרכים לשימור פירות
שמן, שומנים ודבש – שימור מזון על ידי בידודו מאוויר. דבש ושמן הם חומרים שהאוויר לא יכול לחדור דרכם והם שימשו לשימור בשר. במקומות שלא ניתן היה להשיג שמן, שימש שומן מהחי לאותה מטרה.
חליטה – החליטה הורסת את האנזימים המצויים בפירות ובירקות, הגורמים לריקבון.
ממוזער|ימין|200px|שימור סלמי בוואקום
שקיות ואקום – שיטה מודרנית לשימור מזון
חפירת בורות - דרך נוספת מקובלת בעיקר בארצות ערב, הייתה חפירת בור בעומק של כ-3 מטרים מתחת לפני הקרקע, עד שכבה שבה האדמה הייתה קרה, ולשמר שם את המזון לצורך קירור ושימור. מכיוון שהטמפרטורה מתחת לאדמה הייתה קרה, שימרו וקיררו בעיקר בשר בבור מתחת לאדמה.
הנחת משקולות – פעולה זו משאירה את החומרים מתחת לנוזלים ומונעת ריקבון כתוצאה מחשיפתם לאוויר.
חומרי שימור
סוכרים – ישנו מגוון רחב של סוגי סוכר. סוכר לבן מזוקק מניב שימורים צלולים ומוצקים. דבש, סוכרים חומים וסירופים מניבים שימורים רכים יותר. סוגי הסוכרים הם: סוכר רגיל, סוכר גבישי, מולסה (סוכר כהה), דמררה, סוכר דקלים, גיאגרי (סוכר הודי טבעי), דבש ודבשה.
שמנים – קיימים שמנים בעלי טעם מתון שלא משתלטים על טעם החומרים. לתוצאה בעלת טעם מובהק יותר משתמשים בשמנים בכבישה קרה. סוגי השמנים הם: שמן סויה, חמניות, תירס, זית (זך או טהור) וזית כתית מעולה.
שומנים מוקשים – משמשים בעיקר כדי לחתום שימורים ולהוסיף לחות. סוגי השומנים המוקשים הם: חמאה, שומן אווז, שומן קוקוס ומרגרינה.
מלחים – לכבישה משתמשים במלח טהור בגריסה בינונית (מלח להכשרת בשר). סוגי המלחים הם: מלח גס, מלח ים, מלח בישול, סלפטר (סודיום ניטראט).
חומצות – סוגי החומצות הם: חומצת לימון, לימון, ויטמין C, תמרהינדי.
חומץ – סוגי החומץ הם: חומץ תפוחים, חומץ בן יין לבן/אדום, חומץ טבעי וחומץ אורז.
אלכוהול – האלכוהול מעכב התפתחות חיידקים. שימושו העיקרי הוא בשימור פירות. רמת האלכוהול לצורך התהליך צריכה להיות לפחות 40%.
ראו גם
ממוזער|שמאל|150px|קופסאות שימורים
ליופיליזציה
פחית שימורים
קישורים חיצוניים
שימור מזון בארץ ישראל במבט היסטורי: מגמות וטכנולוגיה, אורי מאיר-צ'יזיק, תיזה, אוניברסיטת חיפה
Food preservation by Vacuum Chambers
התססה – המדריך השלם – חלק 1, בלוג האוכל "פתיתים"
הערות שוליים
*
קטגוריה:מזון | 2024-09-01T01:10:04 |
ייבוש מזון | ממוזער|שמאל|250px|קערת פירות יבשים
ממוזער|שמאל|250px|ייבוש עגבניות במכשיר ייעודי ביתי
ייבוש מזון היא אחת השיטות העתיקות לשימור מזון לתקופה ארוכה.
הייבוש מונע מהמזון להוות מצע להתרבוּת של פטריות וחיידקים, ובכך מעכב את קלקול המזון.
סוגי מזון מתאימים לייבוש
מזונות פחמימתיים - בעיקר עמילניים - ומזונות חלבוניים. כך למשל, מקובל לייבש ירקות, פירות וגרעינים (כגון קטניות או תירס). מקובל גם לייבש בשר, דגים ומאכלי ים, אף שהם על פי רוב מיובשים באופן תעשייתי עם חומרים נוספים השומרים על טעמם.
שומן מתעפש בייבוש ולכן לא מייבשים נתחי בשר שמנים או פירות עם תכולת שומן גבוהה.
שיטות ייבוש
בתקופות עתיקות הייבוש נעשה בחום השמש ובאקלים יבש. באקלים לח היה נהוג עישון, שהוא ייבוש מזורז בחום שמפיצה אש.
כיום מקובל לייבש בתנור או על ידי מכשירי ייבוש ייעודיים המזרימים אוויר חם על המזון.
ייבוש בעזרת מקור חום ובאמצעות אש לא-ישירה נקרא קלייה.
למרות אמצעי השימור המתקדמים הנהוגים היום, מקובל לייבש ולעשן מזון כדי להקנות לו טעם מסוים וכך לעשות בו שימוש אופייני. למשל נקניקים מיובשים, או עגבניות מיובשות.
גלריה
ראו גם
ייבוש בהקפאה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:שימור מזון | 2021-11-26T00:20:45 |
עישון מזון | ממוזער|left|חלקי המעשנה וחלקי הבשר המתאימים לעישון.
עישון מזון היא שיטה לעיבוד מזון והכנתו למאכל. זוהי אחת השיטות העתיקות לשימור בשר ודגים. כיום, משמש עישון המזון למטרות טעם בלבד, ומגוון המזונות העוברים עישון נרחב מאוד וכולל, בין השאר, בשרים, פירות, ירקות, גבינות ואף תבלינים.
עישון מזון הוא תהליך עיבוד אותו עובר המוצר כדי לבשל, לשמר או להקנות לו טעם על ידי חשיפתו לעשן מחומר בוער, לרוב עץ. היסטורית, משקים בעולם המערבי כללו מבנה קטן בשם "בית עישון", שבו אפשר היה לעשן ולאכסן בשרים. מבנים אלו היו בדרך כלל מופרדים היטב ממבנים אחרים - הן בגלל סכנת שרפה והן בגלל העשן הרב שהיה נפלט מהם.
עישון כתהליך משמר
תהליך העישון המסורתי כלל חימום של המזון בתוך כלי סגור שאליו הועבר עשן שנוצר משריפת גזרי עץ (מעשנה). חימום המזון יצר תהליך של פיסטור, ואילו העשן יצר תגובה כימית עם השכבה העליונה של המזון אשר מנעה למשך זמן מהתרבות חיידקים עליו.
עישון קר
שמאל|ממוזער|250px|Albacore, מין של טונה, בעישון קר
עישון קר דומה בעיקרו לעישון המזון הרגיל, אך הוא מתבצע ללא חום.
בשיטה זו שמים את המזון, שבדרך כלל תובל ונכבש מבעוד מועד במעשנה (מתקן עישון), אשר מזרימה סביבו עשן משריפת שבבי עץ, מקורר בטמפרטורה של כ־25 מעלות צלזיוס המקנה למזון טעם מעושן אופייני.
תהליך עישון קר אורך שעות רבות, אך אינו מקנה למזון עמידות בפני קלקול - שכן זה לא טופל בחום כלל. לשם שימור מזון שעובר עישון קר ומניעת קלקולו, המזון מטופל במלח, ניטריט או סו-וויד.
בריאות
עישון מזון עשוי לייצר פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים אשר עלולים להוביל לסיכון מוגבר של סוגים מסוימים של סרטן; כמו כן בזמן העישון עלולים להיספח לאוכל עטרן וחומרים רעילים אחרים. עם זאת, עדיין קיימת מחלוקת לגבי הקשר בין הדברים.
ראו גם
עשן נוזלי
גבינה מעושנת
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:שימור מזון | 2023-09-12T17:19:00 |
פרויקט הגנום | REDIRECT פרויקט גנום האדם | 2006-05-30T05:52:37 |
קרינת אלפא | שמאל|ממוזער|250px|קרינת אלפא. מאטום רדיואקטיבי, מוקרן אטום הליום
קרינת אלפא (α) היא סוג של קרינה רדיואקטיבית. חלקיק אלפא מורכב משני פרוטונים ושני נייטרונים קשורים יחד על ידי הכוח החזק, והוא זהה לגרעין של איזוטופ ההליום הליום-4. חלקיקי אלפא, כמו חלקיקי בטא ובניגוד לחלקיקי גמא, הם בעלי מסת מנוחה. כאשר חלקיק אלפא נפלט מגרעין של אטום בתהליך של דעיכה רדיואקטיבית, יש לו גם אנרגיה קינטית משמעותית.
קרינת אלפא התגלתה לראשונה על ידי ארנסט רתרפורד ב-1899. ב-1909, הוכיחו רתרפורד ותלמידו תומאס רוידס שחלקיקי אלפא הם למעשה גרעיני הליום. כאשר אטום רדיואקטיבי פולט קרינת אלפא, המספר האטומי שלו (מספר הפרוטונים בו) קטן ב-2 ואילו מספר המסה שלו (מספר הנוקלאונים בו) קטן ב-4. כך, למשל, גרעין אורניום-238 הפולט חלקיק אלפא הופך לגרעין תוריום-234:
ניתן לתאר תהליך זה גם כך:
חלקיקי אלפא נפלטים עם אנרגיה קינטית טיפוסית של כ- עד . קרינת האלפא גורמת ליינון רב: בלחץ אוויר רגיל יוצרת הקרינה 105 זוגות יונים לאורך מסלול של סנטימטר אחד. בעקבות כך מאבדים חלקיקי האלפא את האנרגיה הקינטית שלהם לאורך מרחק קצר מאוד, ומסוגלים לחדור דרך דף נייר אחד בלבד או דרך 5 סנטימטרים של אוויר. לא כל גרעין הליום הנע במהירות גבוהה הוא חלקיק אלפא. את גרעיני ההליום הנוצרים במאיצי חלקיקים נוטים פחות לכנות "חלקיקי אלפא".
התפרקות אלפא
המקור הנפוץ ביותר של חלקיקי האלפא בכדור הארץ הוא התפרקות של גרעינים כבדים (כבדים מ-106 יחידות u אטומיות). זאת, משום שמקורה של התפרקות האלפא היא חוסר היציבות של הגרעין כאשר הוא נעשה גדול מדי. הגרעין הקטן ביותר שיכול לעבור התפרקות זו הוא תוריום (90 בטבלה המחזורית), עם מספר מסה של 106 עד 110. כאשר גרעין פולט חלקיק אלפא, מספר המסה של הגרעין קטן ב-4, כיוון שהוא "איבד" 4 נוקלאונים. המספר האטומי של הגרעין יורד ב-2 כתוצאה מאיבוד 2 פרוטונים. כלומר, בתהליך פליטת האלפא, האטום הופך לאטום חדש. דוגמאות לכך הם כאשר אורניום פולט קרינת אלפא והופך לתוריום, או כאשר רדיום הופך לגז רדון (בעקבות פליטת חלקיקי האלפא). לעיתים הגרעין החדש נוצר במצב מעורר, ולכן נפלטת גם קרינת גמא על מנת לשחרר את האנרגיה העודפת.
התפרקות אלפא יכולה להתרחש בגרעינים קלים יותר וקצרי חיים, כגון בריליום 11. גרעינים אלו לא נמצאים באופן טבעי בכדור הארץ, אבל ניתן לייצר אותם במעבדה.
מנגנון הייצור של התפרקות אלפא
בניגוד להתפרקות בטא, הסיבה הבסיסית להתפרקות אלפא הם איזון בין כוח אלקטרומגנטי וכוח גרעיני. התפרקות אלפא היא תוצאה של דחייה בין חלקיק האלפא לגרעין האטום, כיוון שלשניהם מטען חיובי. בפיזיקה הקלאסית, לחלקיקי האלפא אין די אנרגיה לעבור את מחסום הפוטנציאל הגרעיני שלוכד אותם באטום, התופעה הקוונטית של מנהור היא שמאפשרת לחלקיק האלפא להתנתק מהגרעין.
מאיצים
חלקיקים אנרגטיים של הליום יכולים להיווצר ממאיצי החלקיקים ציקלוטרון, סינכרוטרון ועוד, אבל בדרך כלל לא נוהגים להתייחס אליהם כאל חלקיקי אלפא.
אנרגיה וקליטה
האנרגיה של חלקיק אלפא שנפלט בתהליך הפירוק תלוי בזמן מחצית החיים של התהליך, שעשוי להשתנות במידה ניכרת מחומר לחומר. חלקיקי האלפא עם האנרגיה הגבוהה ביותר נפלטים מגרעינים גדולים יותר, אבל רוב חלקיקי האלפא נפלטים עם אנרגיה של 3 עד 7 MeV. אנרגיה זו היא אנרגיה רבה עבור חלקיק יחיד, אבל המסה הגדולה שלו גורמת לכך שהוא נע במהירות נמוכה יותר מכל חלקיק אחר של קרינה (למשל חלקיקי בטא ונייטרונים) - בערך חמישה אחוזים ממהירות האור. כתוצאה ממסתם הגדולה, חלקיקי האלפא נחסמים בקלות על ידי מתכות, והם יכולים לנוע רק סנטימטרים ספורים באוויר. ניתן לחסום אותם אפילו עם נייר טישו או כל חלק בגוף האדם (בערך 40 מיקרו מטר), אך אם חלקיק אלפא נבלע הוא עשוי לגרום נזק רציני לתאים. אלכסנדר ליטוויננקו שהיה מתנגד לשלטון פוטין הורעל על ידי פולוניום 210, שהוא איזוטופ רדיואקטיבי פולט קרינת אלפא, שהוחדר למזון שלו.
הגילוי והשימוש
בשנים 1899 ו-1900, הפיזיקאי ארנסט רתרפורד (שעבד באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה), ופול ווילארד (שעבד בפריז), הצליחו להפריד את הקרינות ל-3 סוגים: קרינת אלפא, בטא, וגמא. הם עשו זאת בעזרת בדיקת השפעת השדה המגנטי על כל קרינה. קרני האלפא זוהו על ידי רתרפורד כקרניים הכי פחות חודרניות.
העבודה של רתרפורד כללה גם את מדידת מסת חלקיקי האלפא. התוצאה גרמה לו לחשוב שחלקיקי האלפא היו יוני הליום טעונים במטען חיובי. ב-1907, ארנסט רתרפורד ותומס רוידס הוכיחו לבסוף כי חלקיקי האלפא היו ככל הנראה יוני הליום. על מנת להוכיח זאת הם איפשרו לחלקיקי אלפא לחדור באמצעות צינור דרך קיר זכוכית דק מאוד וכך שיערו שאם חלקיקי האלפא הם אכן חלקיקי הליום, מספר גדול של יוני הליום יישארו בתוך הצינור. לאחר מכן, הם יצרו שדה חשמלי בתוך הצינור, שגרם לזרם אלקטרונים להשתחרר מאטומי הגז. מחקר עכשווי על הספקטרום של הגז שהתקבל הראה כי חלקיקי האלפא שהיו בתוך הצינור למעשה היו חלקיקי הליום, וכך למעשה הוכיחו שחלקיקי האלפא הם סוג של יוני הליום.
כיוון שהתפרקות אלפא נוצרת באופן טבעי, אבל גם יכולה להתרחש בתהליך מלאכותי, המחקר שלהם הוביל לידע מוקדם בפיזיקה הקוונטית. רתרפורד השתמש בחלקיקי אלפא שנפלטו מרדיום על מנת להסיק שהמודל של ג'. ג'. תומסון לגבי מבנה האטום היה לגמרי שגוי. בניסוי עלה הזהב של רתרפורד, שבוצע על ידי הסטודנטים שלו הנס גייגר וארנסט מרסדן, אלומת חלקיקי אלפא צרה נוצרה, ועברה דרך רדיד זהב צר. חלקיקי אלפא התגלו על ידי מסך אבץ גופריתי, אשר פולט הבזק של אור כאשר מתנגשים בו חלקיקי אלפא. רתרפורד הניח, שמודל האטום של תומסון נכון, כי חלקיקי האלפא החיוביים ימשיכו כמעט בקו ישר, ויהיו מוסחים רק במעט, אם בכלל.
בניגוד להשערתו, הוא מצא כי חלק מחלקיקי האלפא הוסחו בזוויות גדולות בהרבה מהמצופה, וחלקם אפילו יצרו זווית הקרובה ל-180 מעלות (כלומר כמעט חזרו אחורה). על אף שרוב חלקיקי האלפא המשיכו ישר בהתאם למצופה, רתרפורד הניח כי התנהגות חלקיקי האלפא שהוסחו במידה ניכרת הייתה תמוהה, שכן, לפי מודל תומסון חלקיקי האלפא היו צריכים להתנהג בדומה להתנהגות כדור פגז שעוקף נייר. לכן, הבין רתרפורד שמודל האטום של תומסון שגוי. הוא קבע שהמטען החיובי של האטום מרוכז באזור קטן במרכזו, ולכן בעקבות צפיפות המטען החיובי במרכז האטום חלקיקי האלפא החיוביים נדחו וחזרו כלעומת שבאו.
לפני תגלית זו, לא היה ידוע שלחלקיקי האלפא יש גם גרעין אטום, ולא היה ידוע קיומם של פרוטונים או נייטרונים. לאחר הגילוי הזה המודל של תומסון ננטש, והתפתח מודל בוהר (על שם נילס בוהר), ומאוחר יותר נוצר מודל הגל המכני המודרני של האטום.
רתרפורד המשיך להשתמש בחלקיקי אלפא לשם ייצור חומרים חדשים.
חלקיקי אנטי אלפא
בשנת 2011 חברי חברת STAR הבינלאומית, שהשתמשו במתקן אנרגיה בארצות הברית, מצאו חלקיק בשם אנטי-אלפא. תוצאתם פורסמה ב-24 באפריל 2011, בכתב העת NATURE. בניסוי הם השתמשו ביוני זהב שנעו במהירות הקרובה למהירות האור, התנגשו התנגשות ראש, וכך נוצרו חלקיקי האנטי-אלפא החדשים.
ראו גם
קרינת בטא
קרינת גמא
רדיואקטיביות
נוקלאון
קישורים חיצוניים
קטגוריה:רדיואקטיביות
קטגוריה:הליום | 2024-05-11T17:11:24 |
בית המקדש | 260px|ממוזער|דגם בית המקדש השני וחומותיו במוזיאון ישראל
ממוזער|260px|כלי המשכן והכהנים
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (בתנ"ך נקרא "בית ה'", "בית האלהים" ולעיתים "המקדש") היה מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל. הוא שכן בהר הבית שבירושלים ושימש כמקדש להקרבת קורבנות, עלייה לרגל ותפילה. בית המקדש התקיים לפי המקרא מבנייתו על ידי שלמה עד חורבנו על ידי נבוכדנצר השני (בית המקדש הראשון), ומבנייתו החוזרת על ידי שבי ציון עד חורבנו הסופי על ידי צבא טיטוס הרומי (בית המקדש השני). מאז ועד לימינו נעשו כמה ניסיונות לבנות שוב את בית המקדש, אך הם נכשלו.
אנשי הדת החשובים במקדש היו הכהנים, ובראשם הכהן הגדול, ולהם סייעו לויים; במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך.
בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, בידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תיארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל־930–970 לפנה"ס. לפי המקרא בית המקדש הראשון היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנצר מלך בבל. על פי המסורת היהודית היה זה בשנת 3339 לבריאת העולם (431 לפנה"ס), ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.
כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון. לפי המקרא הם עלו בעקבות הכרזת כורש ובראשם עמד זרובבל. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בימי בית שני, לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי צבא טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 70 לספירה ו-3830 לבריאת העולם לפי המסורת היהודית.
מאז החורבן, הציפייה לבניין מחודש של המקדש מהווה רכיב מרכזי ביהדות ובתפילותיה.
אטימולוגיה
צירוף המילים "בית מקדש" או "בית המקדש" אינו מופיע בתנ"ך כצורתו, אך פעם אחת מופיע הביטוי 'בית מקדשם', בספר דברי הימים המאוחר: , ורווח השם "המקדש" (62 פעמים). עם זאת, הכינוי המקובל יותר הוא "בית ה'" (צירוף שמופיע 231 פעמים) ולעיתים "בית האלהים" (54 פעמים). בלשון חז"ל השם הנפוץ הוא "בית המקדש", אך גם "המקדש". כינוי נוסף לבית המקדש בדברי חז"ל הוא "בית הבחירה".
מצוות בניין בית המקדש
270px|ממוזער|דגם בית המקדש באש התורה בירושלים
הקמת בית מקדש היא מצוות עשה, הנמנית כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה על פי הכתוב: ככזו, הרי היא מחויבת בכל זמן בו ניתן לקיימה. ההדגשה "בתוכם" (ולא "בתוכו") מבטאת את הרעיון (המנוגד לתפיסה האלילית המקובלת בזמן הקדום) שהאל אינו שוכן באופן פיזי במקדש, אלא המקדש מבטא את הקשר של האל לעם ישראל והשגחתו המיוחדת עליהם.
כדברי שלמה המלך בתפילתו: " הקמת בית המקדש עומדת כנושא מרכזי בסידור התפילה, הן בסדרי התפילה שקבעו חז"ל לאחר חורבן הבית השני, והן בפיוטים שהתחברו במשך הדורות.
מעבר לכך, הקמת המקדש וחידוש עבודתו קשורים לסדרה של מצוות, כגון הקרבת הקרבנות, עלייה לרגל, ועוד.
ספר החינוך מונה את בניין המקדש כאחת מתרי"ג מצוות התורה, ומתארה באופן הבא:
על-פי האמונה היהודית, בית המקדש עתיד להיבנות מחדש ביום מן הימים ולשמש מרכז רוחני לעם היהודי ולעולם כולו, וכמקום משכנו של האל.
המקדש לאורך הדורות
המשכן במדבר
220px|ממוזער|
המשכן שימש כבית מקדש זמני, לפני בניינו במקום המיועד לו בירושלים. שמו הנוסף של המשכן הוא "אהל מועד": "אהל" - משום ארעיותו; "מועד" - בשל היותו מקום התוועדות, בו נפגש ה' עם משה, ככתוב: "" בזמן נדודי בני ישראל במדבר, בא' בניסן כשנה לאחר יציאת מצרים, הוקם המשכן למרגלות הר סיני, כמקדש זמני, הניתן לפירוק, הרכבה וניוד ממקום למקום. בני ישראל לקחו אותו עמם בכל מסעותיהם, עד הגיעם לארץ ישראל.
קירות המשכן נעשו מקרשים עשויים מעץ השיטה שנתמכו באדנים ובבריחים, ואילו גג המשכן כוסה ביריעות בד ועור ששימשו גם לכיסוי קרשי הקירות. מידותיו: שלושים אמה אורכו, עשר אמות רוחבו, ועשר אמות גובהו שליש משטח המשכן הוקצה לקדש הקדשים, ושני שלישים לקודש חצר המשכן כללה שטח של מאה על חמישים אמה, והוקפה יריעות בד שנתלו על עמודי נחושת. במרכז החצר עמד מזבח הנחושת.
המשכן בירושלים
במסורת היהודית, לאחר כניסת בני ישראל לארצם וקביעת המשכן בשילה, קיבל המשכן מימד מסוים של קביעות: קירותיו נעשו אבן, ואילו גגו נותר מכוסה ביריעות.
בספר דברים, לקראת הכניסה לארץ והתיישבות בני ישראל במרחביה, ישנה הדגשה על ריכוז הפולחן במקום אחד - "". על פי חז"ל, ב-14 השנים שלאחר כניסת עם ישראל לארץ, בהן עסקו בכיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים, עמד המשכן בגלגל. לאחר סיום ההתנחלות בארץ, קבעו בני ישראל את המשכן בשילה. ע"פ חז"ל התקיים המשכן בשילה 369 שנה. רק ארבע מאות ושמונים שנה לאחר יציאת מצרים, הוקם מקדש הקבע בירושלים. במשך רוב שנות קיומו של המשכן בשילה, זנח העם ברובו את עבודת הקרבנות במשכן ועסק בפולחן אלילי בבמות, כפי שנהגו לעשות שכניו הכנענים שאותם השאיר בארץ בניגוד להוראותיהם של משה ויהושע. רק הנהגתו של שמואל הנביא הצליחה לבער תופעה זו לזמן מה עד לפיצול הממלכה בימי המלך רחבעם. חז"ל תלו את חורבנו של משכן שילה בפריצות ובביזוי הקרבנות שנהגו שם על ידי חפני ופינחס, בניו של עלי הכהן, כפי שמתואר בפסוקים:
משכן שילה נחרב לאחר שארון הברית הוצא ממנו ונלקח למלחמה כסגולה לניצחון על האויב. במהלך המלחמה נפל הארון בשבי הפלשתים וגם לאחר החזרתו לישראל לא הושב למקומו אלא נדד ממקום למקום, בבית שמש, קריית יערים, בית עובד אדום הגיתי, עד שדוד המלך העלהו לעיר דוד הסמוכה להר הבית במקביל נדדו המשכן וכליו לעיר נוב וישבו שם במשך 13 שנה, עד שמשכן נוב והעיר כולה נחרבו בידי דואג האדומי בפקודת שאול. משם עבר המשכן לגבעון וישב שם כמעט 50 שנה. רק לאחר הקמת המקדש בהר הבית בירושלים, שב הארון לקדש הקדשים שבבית המקדש.
בית המקדש הראשון
דוד המלך הפך את ירושלים למרכז מדיני-דתי בממלכת ישראל, העביר אליה את ארון הברית והעמיד אותו באוהל מיוחד שנטה לשם כך. כעבור כשלושים שנה, בעקבות חיזיון בפי גד הנביא שהורה לדוד להקים מזבח בגורן ארוונה היבוסי, רכש דוד את הגורן, בנה בו מזבח, וקבע: "". בחירת המקום קשורה גם בעובדה שהר המוריה הוא מקום עקידת יצחק, ועל פי המסורת היהודית מקום המזבח במקדש היה במקום העקדה ממש. דוד עצמו היה מנוע, בהוראת נתן הנביא, מלהקים את המקדש, אולם הוא עשה הכנות רבות להקמתו: ריכוז החומרים, תכנון מערך הכהנים והלויים, הכנת כלי הנגינה, ומסירת תוכנית הבית לשלמה בנו.
על פי חז"ל דוד גם בירר עם שמואל הנביא את מיקומו המדויק של המקדש בעת שברח לניות מפני שאול, היות שהתורה לא הגדירה בשום מקום היכן ישכון המקדש, והשאירה נתון זה עלום ונסתר בהסתפקה בהגדרה הכללית והעמומה: .
על פי המקרא, בית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על ידי שלמה המלך בשנת 2929 לבריאת העולם לפי המניין של חז"ל, 480 שנה לאחר יציאת מצרים (930-970 לפנה"ס להערכת החוקרים). יוסף בן מתתיהו כותב בספרו נגד אפיון כי על פי מקורות צוריים עתיקים נבנה בית המקדש בירושלים 143 שנה ו-8 חודשים לפני ייסודה של קרתחדשת (קרתגו, במהלך המאה ה-9 לפנה"ס), כלומר בית המקדש של שלמה נבנה במאה ה-10 לפנה"ס. שלמה המלך החל לבנות את המקדש בחודש אייר (שכּונה באותה תקופה חודש זיו) בשנה הרביעית למלכותו. הבנייה נמשכה שבע שנים ומחצה, עד חודש חשוון (שכּונה באותה תקופה חודש בול) בשנה האחת עשרה למלכותו. לצורך הבניה גייס שלמה רבבות פועלים, והסתייע בעבודתם ובניסיונם של הצידונים. לאחר כמאתיים שנה, בימי המלך יהואש, נעשה "בדק בית" ושיפוץ במקדש, ונשנה הדבר כעבור עוד כמאתיים שנה, בימי המלך יאשיהו. בשני המקרים מתואר איסוף תרומות מהעם ועבודה בהתנדבות לשם כך.
300px|ממוזער|מלכת שבא עומדת בפני מקדש שלמה. ציור של סלומון דה בריי מהמאה ה-17
לפי המקרא, בית המקדש הראשון התרוקן מאוצרותיו שבע פעמים, לעיתים על ידי אויב ולעיתים ביזמת המלך המכהן. בפעם הראשונה קרה הדבר כבר בימי בנו של שלמה, רחבעם, כאשר פרעה שישק, במסע כיבושים שיש לו תיעוד היסטורי חוץ-מקראי, עלה על ירושלים בפעם השנייה שלח המלך אסא את "כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" כשוחד לבן-הדד מלך דמשק, כדי לשכנעו להפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל ולצאת נגדו למלחמה. הפעם השלישית ארעה כאשר המלך יהואש, לאחר ששיפץ את המקדש, נאלץ לשלוח לחזאל מלך ארם "אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ" כדי לשכנעו לא לכבוש את ירושלים. בפעם הרביעית היה זה יהואש מלך ישראל שבמהלך מלחמתו באמציה מלך יהודה כבש את ירושלים ובזז "אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ". בפעם החמישית שלח אחז מלך יהודה "אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" כשוחד לתגלת-פלאסר מלך אשור, כדי שיסייע לו במלחמתו במלחמתו ברצין מלך ארם. בפעם השישית נאלץ המלך חזקיהו לתת לסנחריב מלך אשור את כל הכסף מבית המקדש וכן "אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה" כעונש על שניסה למרוד בו. הפעם האחרונה הייתה כאשר כבש נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים בפעם הראשונה, והוציא ממנה "אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה', וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה'". המקדש המשיך לעמוד על תילו עוד תשע שנים עד שנשרף על ידי נבוזראדן, מפקד בכיר בצבא נבוכדנצר, שהחריב את ירושלים ובזז את כל כלי הקודש מהמקדש.
במרבית שנות קיומו של הבית הראשון התקיימו במקביל מקומות נוספים להקרבת קורבנות: לאחר שממלכת ישראל נפרדה מממלכת יהודה העמידה מקדשים משלה בדן ובבית אל שמיסודם נועדו להוות אלטרנטיבה לעבודת ה' שלא במסגרת בית המקדש, ובכך לבטל את מרכזיותה של ירושלים, ובעקיפין של ממלכת יהודה, ולהבטיח את המשך קיומה העצמאי של ממלכת ישראל, אך במשך השנים הפך המקום לאתר פולחני של אלוהי כנען. נוסף על כך, במשך רוב שנותיה של תקופה זו התקיים פולחן בבמות גם בתחומי ממלכת יהודה, בעיקר לשם הקרבת קורבנות לה'. המקרא בספר מלכים מרבה לבקר את התופעה של העם ה"מזבחים ומקטרים בבמות". כך היה עד לימי המלך חזקיהו שהורה לבער את הבמות, וכך נעשה גם בימי המלך יאשיהו (לאחר שיקומן של הבמות בידי בנו של חזקיהו, מנשה), בהתאם לכתוב בתורה על איסור ההקרבה מחוץ לבית המקדש. מאז חזר בית המקדש להיות המקום היחיד לעבודת הקרבנות בישראל. על פי המקרא, בתקופות שונות בבית ראשון הייתה עבודה זרה בתוך בית המקדש עצמו. כך, בימי המלך מנשה, הוצב פסל האשרה בין כותלי בית המקדש והונהגה עבודת "צבא השמים" ובניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש.
על פי חז"ל, בית המקדש הראשון עמד על תלו במשך ארבע מאות ועשר שנים. אחרון מלכי יהודה, המלך צדקיהו, מרד בנבוכדנאצר מלך בבל, וזה שלח את שר צבאו, נבוזראדן, לכבוש את ירושלים. לאחר מצור ממושך שארך כשנה וחצי (החל מעשרה בטבת בשנה התשיעית לצדקיהו עד לתשעה בתמוז בשנה האחת עשרה, עת הבקיעו הבבלים את חומת ירושלים) חרבו ירושלים והמקדש, בתשעה באב שנת 3339 לבריאת העולם לפי המסורת היהודית (מקבילה לשנת 431 לפנה"ס. על פי התארוך המקובל במחקר ההיסטורי, המקדש נחרב בשנת 586 לפנה"ס). חז"ל, בעקבות הנביאים, תלו את חורבן הבית בשורה של עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בית המקדש השני
כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד, נכדו או נינו של יהויכין מלך יהודה, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, אחיינו של עזרא הסופר, ונכדו של שריה הכהן הגדול האחרון בתקופת בית המקדש הראשון. וזאת בתמיכת הפרסים ובעידודם שבאה לידי ביטוי בהכרזת כורש, כ-18 שנים קודם לכן (על פי התארוך של חז"ל).
המקדש שנבנה בידי עולי בבל היה פשוט וללא פאר. על פי המתואר ב, בשעת יסוד ההיכל לנוכח הפער בין שני הבתים. מן המקורות לא ברור תמיד האם פרט מסוים היה קיים כבר בבית המקדש הראשון או התחדש בבית השני. מרכיבים מסוימים במקדש, כגון צורת דלתות ההיכל, שאובים מתוכנית המקדש העתידי שראה יחזקאל הנביא בחזונו.
שמאל|ממוזער|280px|דגם של בית המקדש השני במוזיאון ישראל.
בבית המקדש השני חסרו ארון הברית והלוחות שבתוכו, וכמה פריטים נוספים שנשמרו בצד הארון: צנצנת המן (מזון שנתן ה' לבני ישראל בדרכם מארץ מצרים לארץ כנען), מטהו של אהרן הכהן, ושמן המשחה, בו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. על פי חז"ל, כל אלה נגנזו על ידי המלך יאשיהו בשלהי ימי בית המקדש הראשון, משום שחשש שבעת חורבן המקדש הצפוי על פי נבואות הנביאים ועל פי מציאת ספר התורה, הגויים, מחריבי הבית, ישלחו את ידם בארון הברית, ומאחר ולא ניתן ליצור תחליף ללוחות הברית שבתוכו (הכתובים ב'אצבע אלוהים'), כפי שניתן לעשות לשאר כלי המקדש, יש צורך להצפינו. כמו כן, האורים והתומים לא תפקדו במתן תשובות לשאלות. לעומת זאת, היו במקדש השני המנורה ושאר כלי המקדש, שאין בעשייתם אלמנט שמיימי והם ניתנים לשחזור. אמנם גם עשר המנורות ועשרת השולחנות שהוסיף שלמה המלך על המנורה והשולחן שעשה משה, לא שוחזרו בבית שני, כנראה מחמת העלות הכספית הגבוהה הכרוכה בכך.
תחת ארון הברית נותרה רק אבן השתייה, ועליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקודשים ביום כיפור.
מקדש הורדוס
המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי, והפכו ליצירת פאר, שעלתה ביופייה על בנין בית המקדש הראשון, עליה ניבא חגי הנביא: , ועליה אמרו חז"ל: . שיפוץ המקדש נמשך גם לאחר מותו של הורדוס, כמעט עד לחורבנו.
בימי הבית השני התקיימו במקביל במצרים מקדש יב (בתקופה הפרסית) ומקדש חוניו (בתקופת החשמונאים), שהיוו תחליף למקדש עבור חלק מיהודי מצרים בניגוד לעמדה המקובלת בהלכה. חז"ל אף קבעו, לאור תקדים שקבע המלך יאשיהו בשלהי בית ראשון, שהכהנים שעבדו במקדש חוניו לא יכהנו במקדש בירושלים. מן המאורעות המרכזיים שהתחוללו בימי הבית השני הוא מרד החשמונאים, שבית המקדש היה במרכזו. בשנת 167 לפנה"ס בימי אנטיוכוס הרביעי הונהגו גזירות כנגד קיום הדת היהודית, וביניהן ביטול עבודת המקדש והפיכתו למקום פולחן אלילי. חלק מאוצרות המקדש נשדדו, ובהם מנורת הזהב. עקב כך פרץ מרד החשמונאים, וכעבור כשלוש שנים, בכ"ה בכסלו שנת 164 לפנה"ס (ג' תקצ"ז לפי הלוח העברי), טיהרו החשמונאים את המקדש. החשמונאים שיפצו את מזבח העולה ההרוס, ואת שאר כלי המקדש, וחנכו אותם במשך שמונה ימים בהם חידשו את עבודת הקרבנות ששבתה במשך שלש שנים. בתלמוד הבבלי מסופר, שתחילה נעשתה המנורה החדשה משיפודי ברזל, ורק לאחר ש"העשירו" עשאוה מחדש, תחילה מכסף ושוב מזהב. עוד מסופר בתלמוד על קושי למצוא שמן טהור להדלקת המנורה, ופך קטן של שמן, שבדרך כלל שימש להדלקת לילה אחד, הספיק לכל שמונת ימי חנוכת המזבח. אירועים אלה, ניצחון החשמונאים ונס פך השמן, הם הרקע לחג החנוכה.
ישנו פער משמעותי בשאלת תארוך ימי הבית השני בין עמדת החוקרים לעמדת חז"ל. על פי התארוך המקובל במחקר ההיסטורי, בית המקדש השני עמד על תילו כ-585 שנים. לעומת זאת על פי מסורת חז"ל עמד הבית 420 שנה בלבד. כתוצאה מהמרד הגדול של היהודים ברומאים, חרב הבית על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, ביום ראשון, תשעה באב שנת 3830 לבריאת העולם, 5 באוגוסט 70 לספירה. לפי חז"ל, שורש החורבן הוא שנאת החינם שאפיינה את היחס בין הקבוצות השונות בקרב היהודים בשלהי תקופת הבית.
מבנה המקדש
קיימים הבדלים רבים בין המשכן לבין בתי המקדש בירושלים, ובין המקדש הראשון לבין המקדש השני. עם זאת, חוט אחד של מאפיינים בסיסיים ועקרונות משותפים שוזר את כל המקדשים, כפי שסיכם זאת הרמב"ם:
יש להבחין, אפוא, בין המבנה המרכזי, ההיכל, לבין החצר סביבו, וכן בין שלושת חלקי ההיכל.
280px|ממוזער|דגם להמחשת מיקום כלי המקדש
קודש הקודשים:
לבו של המקדש הוא המקום המקודש ביותר - קדש הקדשים שבהיכל, שבו נמצא ארון הברית. בתוך ארון זה נשמרו שברי לוחות הברית הראשונים ולוחות הברית השניים. בצד הארון היו צנצנת המן, מטה אהרן ושמן המשחה. וגם ספר תורה היה עם הארון, וקיימת מחלוקת בין התנאים האם הוא היה בתוך הארון או בצידו. מעל הארון הייתה כפורת מזהב שממנה בלטו דמויות הכרובים (מלאכים) שעל פי האמור בתלמוד היו אלה דמויות בעלות פני תינוק ופני תינוקת, המסמלים את הקשר בין אלוהים לישראל שנמשל לקשר נישואין. ממקום זה היה משה רבנו מקבל את דברי הנבואה, ככתוב: . בכל ימות השנה היה מקום זה מובדל בפרוכת בד, שעליה היו רקומים ציורי כרובים. הכניסה פנימה לקדש הקדשים מותרת רק לכהן הגדול, וזאת ביום הכיפורים בלבד
הקודש:
לאחריו בקדושה היה המתחם של ה'קודש', שנקרא בפי חז"ל בשם 'היכל', ובו היו שלושה כלים חשובים: המנורה - מנורת זהב שהודלקה בשמן מדי ערב, וסימלה את אור החכמה. המנורה ניצבה בצד דרום. מול המנורה, בצד צפון, עמד השולחן, עליו הונח לחם הפנים המסמל את עולם החומר והפן הכלכלי, וממנו אכלו הכהנים מדי שבת. ביניהם, משוך לכיוון מזרח (לכיוון הכניסה), עמד מזבח הזהב - עליו הקטירו בכל בוקר וערב קטורת עשויה אבקה מעשבי בשמים, שהפיצה ריח נעים כאשר הונחה על גבי גחלים בוערות.
האולם:
האולם שימש כמבוא להיכל. הונחו בו כלי עזר שונים, כגון שולחנות להנחת לחם הפנים בדרכו אל ההיכל, וביציאתו ממנו
העזרה:
בחצר שסביב המקדש, העזרה, עמד מזבח העולה, עליו הוקרבו הקרבנות מן החי (בקר, צאן ויונים) והמנחות העשויות סולת. לצידו עמד הכיור, ששימש לרחיצת ידי הכהנים ורגליהם לשם ניקיון וטהרה בטרם יגשו לעבודתם.
מבנה המקדש הראשון
מקדש שלמה היה גדול ומפואר בהשוואה למשכן: ששים אמה אורכו, עשרים אמה רוחבו, ושלושים אמה גובהו. קירות הבית הפנימיים היו מצופים בזהב. במקדש היו, כאמור, שלושה חלקים עיקריים: האולם - המבוא למקדש. ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הקודש, ובו מזבח הקטורת, המנורה, ושולחן לחם הפנים. הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים. הדביר עמד על "אבן השתייה", ששימשה כדוכן לארון. על פי המסורת המקובלת זוהי האבן השוכנת בתוך כיפת הסלע, אולם יש המזהים את מיקום המקדש באתרים שונים על הר הבית. בין הדביר לבין ההיכל הפריד קיר אבן בעובי אמה (המכונה 'טרקסין') ובאמצעו פתח מכוסה בפרוכת. בחצר המקדש עמד מזבח גדול להקרבת קורבנות, אורכו ורוחבו עשרים אמה, וגובהו עשר אמות.
במקדש שלמה היו כמה אלמנטים ייחודיים: בדביר הציב שלמה דמויות של שני כרובים גדולים עשויים עץ מצופה זהב, שהכנף החיצונית של כל אחד מהם נגעה בקיר הדביר, והפנימית נגעה בכנף הפנימית של הכרוב השני, ותחת מקום נגיעתן זו לזו הוצב ארון הברית ועליו הכפורת והכרובים הסוככים אותה, במרכז הדביר. בהיכל נוספו עשרה שולחנות זהב ועשר מנורות, ובחצר המקדש הציב עשרה כיורים, שהונחו על גבי עשר עגלות נחושת ("מכונות"), כדי לאפשר את הובלת המים ממקום למקום. בפתח האולם עמדו שני עמודי נחושת גבוהים ומעוטרים, ושמם "יכין ובועז". תשומת לב מיוחדת הוקדשה גם לאספקת המים למקדש: הוקמה בריכת ענק ("ים") עשויה נחושת הרכובה על שתים עשרה דמויות בקר עשויות נחושת, ארבע לכל כיוון אוויר, ולתוכה הובלו מי מעיין. תכולתה הייתה כ-50 מ"ק מים, לצורכי המקדש השונים. החידושים הרבים במקדש שלמה קשורים באופן טבעי למעבר ממשכן לבית קבע מפואר, המתאים לעם גדול ומבוסס. שינויים אחדים, כגון ריבוי הכלים בהיכל, מוסברים לרוב על ידי פרשנים מסורתיים בכך שנעשו על פי מסורת או קבלה בנבואה; עם זאת קיימת אפשרות שמותר לשנות מאפיינים שונים של הבניין, כל זמן שהמתאר הבסיסי נשמר.
מבנה המקדש השני
200px|ממוזער|מודל של בית המקדש השני כפי ששופץ על ידי הורדוס
הרוב המכריע של המידע שבידינו על ממדיו של בית המקדש השני ותוכניתו המפורטת נובע משלושה מקורות:
המשנה (בעיקר במסכתות מידות ותמיד), וידיעות נוספות המפוזרות בתלמוד ובמדרש.
כתבי יוסף בן מתתיהו (ובעיקר תיאורו בקדמוניות היהודים ספר ט"ו, פרק י"א, ובמלחמת היהודים ספר חמישי פרק ה').
הממצא הארכאולוגי.
הארכאולוג מיכאל אבי יונה מוכיח את אמינות התיאור שבמשנה מכך שבכמה מקומות מובאים שם חילוקי דעות לגבי פרטים מסוימים, ומכאן שבמקומות שאין חילוקי דעות - מדובר בעדות מוסכמת ואמינה. לדעתו, בכל הנוגע למבנה המקדש עצמו יש להעדיף את התיאור במשנה על פני תיאורו של יוסף בן מתתיהו, שכן זה לא דייק במספרים, וספרו נועד לנכרים, שלא יכלו לבדוק את אמיתות דבריו, ובפרט לאחר החורבן. לעומת זאת, בנוגע למעטפת החיצונית - יש להסתמך על יוסף בן מתתיהו, שכן חז"ל לא סיפרו עליה הרבה. והיו דברים, בעיקר ממפעלו של הורדוס, שהם אף נמנעו במכוּון מלתאר, כנראה כהבעת מורת רוח מהמניעים הפסולים, בעיניהם, שהובילו לבניה זו.
הר הבית היה מתחם מוקף חומות על הר המוריה, בעל שטח ריבועי של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. הורדוס הכפיל את שטח הר הבית והפך אותו למלבני, כפי שהוא מוכר לנו בעת החדשה, אבל תוספת הורדוס לא נכללה בתחום המקודש של ההר. ההיכל היה גבוה מאה אמה, וכך גם אורכו ורוחבו. בין קדש הקדשים לבין הקודש הפרידה פרוכת, כמו במשכן, ולא קיר אבן כמו בבית הראשון. יש אומרים שהיו שתי פרוכות שביניהן מרחב של אמה שדרכו היה נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים). חצר המקדש הפנימית, העזרה שסביב ההיכל, הייתה באורך מאה שמונים ושבע אמות, וברוחב מאה ושלושים וחמש אמות. במרכז העזרה עמד המזבח החיצון, במקום המדויק בו היה בימי הבית הראשון. המזבח היה עשוי אבן, וגודלו הורחב בהשוואה לבית הראשון: שלושים ושתים על שלושים ושתים אמה. בחומה שהקיפה את העזרה שולבו חדרים ששימשו כ"לשכות" לצרכים שונים. בולטת ביניהם לשכת הגזית, ששימשה כמקום מושבה של הסנהדרין הגדולה. בכך הפך המקדש מרכז למשפט ולימוד תורה, לצד הקרבת הקרבנות. לפני העזרה, ממזרח לה, עמדה עזרת נשים, במפלס נמוך יותר, וחמש עשרה מדרגות הובילו מעזרת הנשים לעזרת ישראל. עזרה זו שימשה להתכנסויות שונות, כמו בשמחת בית השואבה ומעמד הקהל. מתחם העזרות הוקף בחומה חיצונית נמוכה (ה"סורג"), והשטח שבינה לבין העזרות נקרא 'חיל'. הכניסה לנכרים התאפשרה עד לחומת הסורג בלבד.
העובדים במקדש
שמאל|ממוזער|200px|כהן גדול בבגדי הכהונה
האישים שעבדו במקדש הם כהנים ולויים, ובראשם הכהן הגדול. העבודות החשובות יותר, כגון זריקת דם הקורבן על קיר המזבח, השלכת חלקים מן הקורבן לתוך מדורת האש שעל המזבח, והקטרת ה'קומץ' מן המנחה במדורה זו, נעשו על ידי הכוהנים.
כהנים
לכהנים הוכנו ארבעה בגדי הכהונה "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". שלושה מהם עשויים פשתן לבן, נטול צבע: כתונת - גלימה, מכנסיים, ומצנפת לראשם. בנוסף לכך חגרו למתניהם אבנט המשולב מחוטי פשתן לבנים יחד עם חוטי צמר הצבועים בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני. לכהן הגדול היו ארבעה בגדים נוספים המיוחדים לו: על מצחו, מתחת למצנפתו, הוא חבש ציץ זהב, כעין כתר, ועליו רשום: "קודש לה'". על גבי הכתונת הוא לבש מעיל עשוי צמר צבוע בתכלת. מעליו חושן, טס זהב ובו קבועות שתים עשרה אבנים טובות, עליהן חקוקים שמות שבטי ישראל. החושן נתמך באפוד הנקשר לגופו של הכהן הגדול, על גבי המעיל.
במשך שנים רבות, לאורך כל שנותיו של בבית המקדש הראשון, ובראשית ימי הבית השני, כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה. הדבר השתנה בעקבות התערבות חיצונית של השלטון היווני, שהחל לשלוט בארץ לאחר כיבוש אלכסנדר מוקדון את המרחב מיד האימפריה הפרסית. הכהן הגדול האחרון מבית צדוק היה יאסון שהודח מהתפקיד בשנת 170 לפני הספירה. בימי החשמונאים המלך (או הנשיא, בתחילה) שימש גם בתפקיד הכהן הגדול, דבר המנוגד להדרכת התורה ליצור בידול בין התפקידים. בימי הורדוס והרומאים הוחלפו הכהנים הגדולים בתדירות גבוהה. חז"ל תלו את סיבת התחלופת ברשעותם של הכהנים הגדולים באותה תקופה, שהשיגו את תפקיד הכהן הגדול עבור בצע כסף, ואמרו בדרך הפלגה:
הכהנים חולקו לעשרים וארבע משמרות כהונה, שקיימו תורנות בעבודת המקדש, והתחלפו מדי שבת. כל משמרת שבועית חולקה ל'בתי אב', כל בית אב הקריב בתורו באחד מימי השבוע, וגם היווה גיבוי של 'כח אדם' עבור בתי האב האחרים, במקרה של ריבוי קרבנות במשמרתם. באופן זה כל כהן שהה כשבועיים בשנה במקדש, ועבד בפועל במשך שני ימים. כל זאת מלבד שלוש הרגלים, בהם היו כל הכהנים שותפים בעבודה, בגלל ההיקף הרב של הקרבנות בימים אלה. מקור מאמצע תקופת הבית השני מעריך את מספר הכהנים העובדים במקדש יום יום בשבע מאות.
לויים
ללויים היו שני תפקידים עיקריים: הראשון - לשמור על המקדש משמר של כבוד, במסגרת שמירת פתחי המקדש דאגו להרחיק את מי שאינו ראוי להיכנס, כגון אדם שנטמא. והשני - לשורר שיר של יום ופרקי שירה נוספים (כגון "שירי המעלות" שבתהילים כחלק משמחת בית השואבה) ולנגן בכלי נגינה. על פי המתואר במסורת, שירת הלויים הייתה קסומה ומיוחדת. גם הלויים חולקו לעשרים וארבע משמרות. נוסף על כך, סייעו הלויים לכהנים בתפקידי עזר שונים. בתקופה בה נדד עם ישראל במדבר, היו הלויים אחראים גם על פירוק המשכן, נשיאת כלי המשכן בכתף (משפחת קהת), ומרכיבי המשכן, כקרשים ויריעות, בעגלות (משפחות גרשון ומררי), הובלתם למקום החניה הבא, והרכבת המשכן שם מחדש.
תפקידים כלליים
תפקידים שלא היה להם מעמד הלכתי של "עבודת המקדש" (כגון: שחיטת הקרבנות, הפשטת עורם וניתוח (פירוק) אבריהם, כהכנה להעלאתם למזבח) יכלו להיעשות גם על ידי מי שאינו כהן או לוי, בין איש ובין אשה.
במקדש התקיימה מערכת מסועפת של מנהלה קבועה, ובה חמישה עשר ממונים על תחומים שונים, כגון אספקת מים, הכנת קטורת, ואף רופא לכהנים.
המלאכה במקדש
סדר היום והפעילות השוטפת
270px|ממוזער|אילוסטרציה של מזבח העולה, 1890
פעמיים בכל יום הקריבו הכהנים את קורבן התמיד: כבש אחד בראשית היום, הנקרא "תמיד של שחר", וכבש שני לקראת סוף היום, הנקרא "תמיד של בין הערביים" קורבן זה היה קורבן ציבור, שנרכש ממחצית השקל שתרם כל יהודי מדי שנה בשנה כהכנה לקורבן התמיד, היו הכהנים מכינים עם שחר את המזבח החיצון להקרבה: מפנים את הדשן - האפר שהצטבר על המזבח מקורבנות יום האתמול, ומסדרים מחדש את מערכות העצים לשריפת הקורבנות. לקורבן התמיד נספחו גם מנחת התמיד - קורבן העשוי סולת, המוקטר על גבי האש שעל המזבח, וכן ניסוך היין - יציקת יין לכלי נקוב המונח בראש המזבח, משם הוא ירד אל השיתין. בעת ניסוך היין שרו הלויים את שיר של יום.
בנוסף לקורבנות התמיד, הקטירו הכהנים בתחילת היום ובסופו את הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל, והדליקו את המנורה. הדלקת הנרות, על פי הדעה המקובלת, נעשתה רק לקראת ערב, ואילו בבוקר היו הכהנים מטיבים את הנרות, כלומר, מנקים את שאריות השמן ומכינים את הפתילות החדשות לקראת ההדלקה בערב.
לאחר השלמת פעולות אלה, היו הכהנים עומדים על מדרגות האולם ומברכים את העם בברכת כהנים. לצד עבודת הכהנים והלויים, עמדה במקדש נציגות של עם ישראל ("אנשי מעמד"). מטרתה להדגיש את היות הכהנים שלוחי העם כולו בהקרבת קורבנות הציבור. נציגים אלה סייעו לכהנים בעת הצורך בעבודתם, ואף נקבעו להם תפילות מיוחדות.
קורבנות התמיד שימשו כמסגרת התוחמת את שאר קורבנות היום לפניהם ואחריהם. בין שני התמידים הקריבו הכהנים את קורבנות היחיד, שהביאו אנשים פרטיים למקדש באותו היום. מדובר, בדרך כלל, בקורבנות נדבה, שהאדם הביא מרצונו החופשי, כגון בתור הודאה לה' על חסדיו עמו. היו קיימים גם קורבנות חובה, כגון אשם וחטאת הבאים לכפרה על חטא. המשנה מלמדת שלא היה צורך לאכוף את הקרבת קורבנות החובה באמצעות מישכון האדם החייב בהם, שכן החייבים בקורבן הרגישו בעצמם את הצורך להתכפר ולהשלים בכך את תהליך החזרה בתשובה על חטאם. בימי הבית השני נדרשו היהודים להקריב קורבן גם לכבוד מלכי נכרים ששלטו בירושלים, כמעין תפילה לה' לשלומו והצלחתו של המלך, וזאת כביטוי לנאמנותם.
בלילה לא הביאו קורבנות חדשים. רוב הכהנים ששהו במקדש לנו בבית המוקד, ואכלו את חלקם בקורבנות היום. חלק מהכהנים והלויים עמדו בנקודות שמירה שונות במקדש, או תִחזקו את "אש התמיד" על המזבח החיצון. קורבנות שהקרבתם כבר החלה ביום, באמצעות נתינת דמם על המזבח לפני שקיעת השמש, הכהנים היו מסיימים את תהליך עיכול האש (הפיכת הבשר לאפר) שעל גבי המזבח את חלקי הקורבן במשך הלילה. בקורבן עולה היו מסיימים את הקטרת אברי הקורבן במשך הלילה, ובקורבן שלמים, חטאת או אשם היו מסיימים את הקטרת החלבים במשך הלילה.
שבתות וראשי חודשים
בשבת היו הכהנים מקריבים את קורבן התמיד והקטורת ומדליקים את הנרות כבכל יום. בנוסף לכך היו מקריבים שני כבשים נוספים לכבוד היום, הנקראים קורבן מוסף. במקביל, היו אנשי המעמד מתפללים את תפילת המוסף. קרבנות פרטיים לא הוקרבו כלל בשבת, פרט לקורבן פסח, שהתורה קבעה לו תאריך מיוחד להקרבתו בי"ד בניסן, ערב חג המצות, ולפיכך הקרבתו דוחה את השבת.
מצווה נוספת בשבת היא לחם הפנים: הכהנים הניחו על שולחן לחם הפנים שבהיכל את הלחם החדש, והוסיפו לצידו שני כלים ("בזיכים") שבהם הייתה לבונה. את הלחם הקודם, מן השבת שעברה, היו הכהנים אוכלים בו ביום (הוא נאפה בצורה מיוחדת ששמרה על טריותו), ואת הלבונה שבבזיכים הקודמים היו הכהנים מקטירים על המזבח החיצון.
בראשי חודשים, ובפרט בראש השנה, באה לידי ביטוי מיוחד נוכחותה של הסנהדרין הגדולה במקדש. היות שלוח השנה העברי נקבע על פי מולד הלבנה, מדי חודש היו באים עדים שראו את מולד הלבנה, ומוסרים את עדותם בפני בית הדין בירושלים. לאחר חקירת העדים וקבלת העדות, קבע בית הדין את היום כראש חודש, ושלח שליחים להודיע על התאריך המדויק בכל תפוצות ישראל. רק לאחר קביעת היום כראש חודש, הקריבו הכהנים את הקורבן המיוחד ליום זה.
מועדי ישראל
בשלוש הרגלים, סוכות פסח ושבועות, הייתה חובה על כל אדם מישראל לעלות לרגל לירושלים. כל איש התייצב בעזרה עם שלושה קרבנות: עולת ראייה שלמי חגיגה ושלמי שמחה, ככתוב: . בשרו של קורבן השלמים נאכל בירושלים על ידי המשפחה כולה, ומצווה לשתף בשמחה גם את הנזקקים: "וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.".
במועדים הכתובים בתורה (ראש חודש, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת, פסח, שבועות) הקריבו הכהנים קורבן מוסף וקרבנות אחרים הבאים מכספי הציבור, בכל מועד כעניינו, על פי המִפרט הכתוב בתורה.
ליום הכיפורים נקבעו בתורה קרבנות מיוחדים, אותם עושה הכהן הגדול בבגדים המיוחדים ליום זה בלבד. כאמור, ביום זה הכהן הגדול אף נכנס לקדש הקדשים. קהל רב התאסף במקדש וצפה בנעשה.
חג הסוכות התייחד במצוות ניסוך המים, יציקת מים שנשאבו ממעין השילוח על המזבח, כעין קורבן המבטא את ברכת גשמי החורף הצפוי. ניסוך המים נעשה בכל בוקר בימי החג, עם הקרבת קורבן התמיד וניסוך היין, וקדמה לו שמחת בית השואבה שנמשכה במקדש כל הלילה, ועליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו". כמו כן, התקיימה במקדש בכל יום מימי החג מצוות נטילת לולב באופן המוני: עולי הרגל הקיפו את מזבח העולה, כשבידיהם ארבעת המינים ועוד ערבה נפרדת, המיוחדת למקדש. ערבות אלו הובאו מאזור היישוב מוצא, שבפרוזדור ירושלים. בהושענא רבה הקיפו את המזבח שבע פעמים.
אחת לשבע שנים, במוצאי שנת שמיטה, התקיימה בחג הסוכות מצוות הקהל: כל העם נאסף לעזרת הנשים שבמקדש, כולל הנשים והטף, לשמיעת קריאת התורה מפי המלך, שעמד על בימה מיוחדת שהוקמה לשם כך. מעמד זה מהווה מעין שחזור של מעמד הר סיני ומעמד הר גריזים והר עיבל.
בפסח ישנו קורבן מיוחד, קורבן הפסח, שהוקרב בערב חג המצות (יום י"ד בניסן אחר הצהריים) באופן המוני. כל איש ואשה מצטרפים לחבורה שתאכל מן הקורבן בליל הפסח ("ליל הסדר"), ונציג מכל חבורה בא למקדש עם קרבנו. נציגי החבורות התאגדו לשלוש קבוצות ("כתות"), שמביאות את הקורבן בזו אחר בזו, בלוויית שירת הלוויים. חֵלֶב הקורבן נשרף על המזבח, והבשר נאכל על ידי החבורה. על פי אומדנים שונים מספר הקרבנות הגיע לרבבות, או אף למעלה מכך.
במהלך חג הפסח, ביום ט"ז בניסן, הקריבו הכהנים מנחה מראשית קציר השעורים, הנקראת קורבן העומר (עומר - אגודת שיבולים) אשר מתירה את השימוש בתבואה החדשה של הארץ (שהחלה לצמוח לאחר הקרבת קורבן העומר אשתקד). מיום זה מתחילה ספירת העומר עד היום החמישים, חג השבועות. בשבועות הקריבו מנחה מראשית קציר החיטים, ולפיכך הוא נקרא "יום הביכורים". מנחה זו עשויה שתי ככרות לחם, ונקראת שתי הלחם. מנחה זו מתירה את השימוש בתבואה החדשה לצורך הבאת קרבנות מנחה. מנחת העומר מן השעורים ושתי הלחם מן החיטים הם קורבן ציבורי, מראשית הקציר בארץ. מכאן ואילך ועד חג הסוכות הגיע זמן הבאת הביכורים על ידי אנשים פרטיים, כל אחד מפירותיו (ולא כטעות הנפוצה, שביכורי כל הפירות מובאים בחג השבועות).
מהותו של המקדש
תפקיד רעיוני
התורה מגדירה את תפקידו של המשכן והמקדש, כמקום שבו שוכן ה' בקרב עמו, עם ישראל, כעין נקודת ממשק בין העולם הזה לעולם האלוהות: . אמנם בשונה מהתפיסות האליליות המגשימות את האלוהים, האמונה היהודית תופסת את מהותו של המקדש כמקום ייצוגי להתגלות ה' בארץ, ולא כאתר המגביל את מושבו למקום מסוים, שהרי האלוהים הוא בלתי מוגבל הן ביכולותיו והן בנוכחותו בעולם. וכפי שהגדיר זאת שלמה המלך בתפילתו בעת חנוכת בית המקדש הראשון אותו בנה: בעקבות זאת, חז"ל קובעים שמעת שחרב המקדש ועם ישראל גלה מארצו, השתנה הקשר של עם ישראל לאלוהיו מקשר שמתגלה בברכה השורה על העם בכל תחומי החיים בעקבות שמירת המצוות בארץ, כפי שהתורה מבטיחה בכמה מקומות, לקשר מוסתר יותר שמתבטא בעיקר על ידי לימוד התורה, כמאמר חז"ל: , כך לדוגמה הם אומרים כי מאז החורבן ננעלו שערי התפילה, נבנתה חומת ברזל בין ה' לישראל, לא נראה רקיע בטהרתו, פסקו אנשי אמנה מישראל ועוד הרבה דברים נוספים:
:
:
משנה המובאת ב:
על פי המהר"ל מפראג בית המקדש לא היה מבנה אבנים בלבד, אלא מבנה גלובלי בעל מהות אלוהית שתרם לשלמות כל העולם, בכך שסייע לדבקות של בני אדם בעולמות העליונים, בקודש וברוחניות הצרופה. עוד על פיו, בתי המקדש הראשון והשני לא היו בעלי איכויות זהות. בעוד שבבית המקדש הראשון השכינה והנבואה שרו בעם ישראל, והדגש בו היה על החלת קדושה אצל היחידים, בבית המקדש השני שלא היה במעלה כמו הראשון, לא הייתה השראת שכינה, והוא שימש כמרכז רוחני שאיחד תחת קורתו את עם ישראל, והפכם להיות כמו "איש אחד".
על פי הראי"ה קוק מאז שחרב בית המקדש ירדה תוגה כללית על העולם, וכל התיקונים הם תיקונים חיצוניים ושטחיים:
ניגוד לעבודה זרה
עוד לפני בניית בית המקדש הראשון היה נהוג לעבוד את ה' באמצעות הקרבת קרבנות. הקרבת חיות שמשה כעדות לקבלת הדין של האדם ולמסירותו לאלוהיו, שבמסגתן הוא מוכן לוותר על רכוש חומרי ששייך לו, ולהקדישו לה'. הלך מחשבה זה התקיים במשך תקופה ארוכה עד אשר לקראת המרד הגדול הלכה והתבססה תפיסה אחרת של יחסי האדם ואלוהיו, שעל פיה את מקום הקרבת הקורבן תפסו הלימוד והתפילה.
הרמב"ם ניסה ליישב סתירה זו בכך שקבע כי המקדש נועד לתת מענה לצורך האנושי הרווח בקרב עובדי האלילים להתקשר לאלוהים באמצעות הקרבת קרבנות, הקטרת קטורת ושאר אמצעי הפולחן. וכדי לנתב את הצורך והתשוקה הללו לחיזוק הקשר בין עם ישראל לה', שאִתו הם כרתו ברית נאמנות, צווה ה' לבנות מקדש שבו יוכלו להקריב קרבנות ולהתפלל אליו:
230px|ממוזער|שלמה חונך את בית המקדש הראשון
תפיסה דומה כבר מופיעה במדרש ויקרא רבה, בו מובאת דעה שהסיבה לכך שבמהלך הנדודים במדבר נצטוו ישראל להביא למשכן את כל הבהמות ששחטו, הוא משום שישראל היו שטופים במצרים בעבודה זרה והיו מקריבים לשעירים, "אמר הקדוש ברוך הוא: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באֹהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים".
בית המקדש כמקום תפילה
בבית המקדש התקיימו עצרות לתפילה ותשובה, בזיקה לאירועים חשובים בחיי העם, כגון בעקבות מלחמה, בצורת, וכדומה. גם אנשים פרטיים באו אליו בעת צרתם לשאת תפילה. עבודת הכהנים הייתה אף היא שלובה בתפילה מקוצרת.
לכך ייעד שלמה המלך את המקדש שבנה, כדבריו בתפילתו בטקס חנוכת הבית:
כך גם בנבואת ישעיהו:
בית המקדש כמקום הקרבת הקרבנות
על פי הרמב"ם עיקר מטרת הבית היא כדי שבני ישראל יקריבו בו את הקרבנות, ויעלו לרגל. מסיבה זו, החפץ העיקרי בבית המקדש לדעת הרמב"ם הוא המזבח עליו היו מקריבים את הקרבנות. .
הגויים במקדש
בתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש (הנזכרת לעיל), נקבע בית המקדש כמקום תפילה גם לנוכרי. ושלמה אף מתפלל לה' שיקבל את כל תפילות הנוכרים הבאים להתפלל שם, בניגוד לאדם מישראל שבא להתפלל, שביחס אליו מבקש שלמה שה' ייעתר לו לפי מעשיו ולפי המגיע לו. מפרשי המקרא מבארים שהסיבה לכך היא שאם תפילת הנוכרי לא תיענה, הוא ינתק מגע מהמקדש באופן מוחלט. ואילו אם תפילת הישראלי לא תיענה, הוא יבין שחטא ויתקן את מעשיו. גם בנבואת ישעיהו הנזכרת לעיל, נקבע בית המקדש כמקום תפילה לכל העמים.
בנוסף, בתלמוד מובא שמקבלים קרבנות עולה שנוכרי בא להקריב לה' במקדש, וזאת בשונה ממומר לעבודה זרה (יהודי שהמיר דתו), שאין מקבלים את קורבנו. וכן פסק הרמב"ם להלכה.
מצוות ומנהגים כזכר למקדש
צומות אבלות על החורבן
כבר לאחר חורבן הבית הראשון נקבעו צומות לציון האבלות על חורבנו, בתאריכים בולטים במהלך המצור והחורבן, וצומות אלה הונהגו שנית לאחר חורבן הבית השני, בהתאמה חלקית לתאריכים הרלוונטיים לגבי חורבנו: תשעה באב - יום חורבן שני הבתים. שבעה עשר בתמוז - יום פריצת חומת ירושלים בחורבן השני. שלושה בתשרי - יום רצח גדליהו בן אחיקם, כחודשיים לאחר חורבן הבית הראשון, בעקבותיו גלו הנשארים בארץ. עשרה בטבת - יום התחלת המצור על ירושלים בשלהי בית ראשון.
על פי המשנה נוהגים דיני אבלות מסוימים החל מראש חודש אב, המחמירים והולכים בהדרגה בשבוע שחל בו תשעה באב, ביום שלפני תשעה באב, ובתשעה באב עצמו. בהלכה המאוחרת יותר נוספו מנהגי אבלות החל משבעה עשר בתמוז, ושלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב מכונים ימי בין המצרים.
מנהגי אבלות
כמו כן, נוספו תקנות לציון האבלות על חורבן המקדש, מלבד הצומות. תקנות אלו והשיקולים שעמדו ברקען מופיעות בתלמוד:
220px|ממוזער|חתן יהודי שובר כוס ברגלו, לזכר החורבן.
זהו מקור המנהג בימינו לשבור את הכוס בשעת החופה, תוך אמירת הפסוק: יש שאף נוהגים להניח מעט אפר על ראש החתן.
מלבד אלה, קובעת ההלכה חובה על הרואה את מקום המקדש בחורבנו לקרוע את בגדו.
הנצחת מנהגי המקדש
לאחר חורבן הבית השני נקבעו תקנות מיוחדות כזכר למקדש: נטילת לולב בחג הסוכות, נוהגת מן התורה שבעה ימים רק במקדש, ואילו מחוצה לו הרי היא נוהגת יום אחד בלבד. לאחר החורבן קבע רבן יוחנן בן זכאי שלולב ניטל שבעה ימים בכל מקום, "זכר למקדש". כמו כן נטילת ערבה בהושענא רבה נועדה להזכיר את נטילת הערבה במקדש, ומן התורה אין מצווה ליטול ערבה כלל מחוצה לו. בליל הסדר אוכלים את המצה והמרור יחד ("כורך") זכר למקדש, כמנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את קורבן הפסח עם מצה ומרור.
הקמת בית מקדש שלישי
נבואות גאולה
המושג "בית המקדש השלישי" אינו מופיע במקרא. עם זאת, נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ו"אחרית הימים" כמערכת שבית המקדש נמצא במרכזה. כך, למשל, נבואת ישעיהו:
נבואות אלה, שנאמרו בימי בית המקדש הראשון ותקופת גלות בבל, עד תחילת ימי הבית השני, לא התממשו בימי בית שני. בדברי חז"ל מופיע ויכוח בשאלה, האם בית שני מראשיתו לא היה ראוי למימוש נבואות אלה, או שהיה בו פוטנציאל שלא התממש, בהיעדר שיתוף פעולה מספיק של עם ישראל. מכל מקום, לאחר חורבן בית שני נתפרשו נבואות אלה כמכוונות לבית מקדש חדש שייבנה.
תיאור מפורט של בית מקדש עתידי, גדול ממדים, מופיע בספר יחזקאל (פרקים -). התיאור אינו ברור, בשל שימוש במונחים אדריכליים שמשמעותם עמומה (כגון "אתיקים"), והמפרשים חלוקים בכמה שאלות יסודיות בהבנתו. כותב על כך הרמב"ם: "בנין העתיד להבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל - אינו מפורש ומבואר".
ניסיונות מוקדמים
במאות השנים שלאחר חורבן בית שני נעשו מספר ניסיונות לבנות מחדש את בית המקדש. בעת ביקורו של אדריאנוס ביהודה, בשנת 129 או 130, הבטיח כנראה הקיסר להקים את ירושלים מחורבותיה ולבנות את בית המקדש. אין לדעת עד כמה התכוון לכך הקיסר, ועד כמה שמעו היהודים מהרהורי לבם. במקורות חז"ל נאמר כי השומרונים הוציאו דיבתם, ואף ראשוני הנוצרים השתדלו אצל הקיסר למנוע את בניית הבית מחדש. פול ג'ונסון טוען כי ההיסטוריון הרומאי טקיטוס השפיע על אדריאנוס לבטל את הבטחותיו. כך או כך, מפח הנפש מאי-בנייתו של בית המקדש היה אחד הגורמים לפרוץ מרד בר כוכבא. חזית בית המקדש הוטבעה על המטבעות שהטביעו המורדים. השאלה האם ירושלים נכבשה בידי המורדים, והאם הם החלו בחידוש עבודת הקרבנות ובניסיון לבנות את בית המקדש, נתונות במחלוקת בין ההיסטוריונים.
בימי יוליאנוס הכופר, קיסר האימפריה הביזנטית באמצע המאה הרביעית, יזם הקיסר את בניית בית המקדש מחדש, כחלק ממאבקו בנצרות ותמיכתו בפולחן הקדם-נוצרי. יוליאנוס החל בהכנות להקמת בית מקדש שלישי, אך רעידת אדמה ושריפה, ולאחריהן מותו של יוליאנוס, גרמו להפסקת העבודות.
ניסיון שלישי להקים את בית המקדש היה בימי מרד היהודים נגד הרקליוס, בראשית המאה השביעית. יהודי ארץ ישראל מרדו בקיסר הביזנטי הרקליוס וסייעו לצבא הפרסי-סאסאני, תחת ח'וסרו השני, בכיבוש הארץ. לאחר כיבוש ירושלים בידי הפרסים, העניקו הפרסים את ליהודים המורדים, בראשות נחמיה בן חושיאל, את שליטה בירושלים. על פי מקורות אחדים, המורדים החלו בהכנות לבניית בית המקדש, וייתכן שאף הקימו בהר הבית את המזבח וחידשו את הקרבת הקרבנות. אחרים סבורים שהוקם בהר הבית בית כנסת בלבד. אחרי זמן מה שינו הפרסים את מדיניותם ועבר לצדד בנוצרים. נחמיה בן חושיאל נהרג ועמו יהודים רבים, ומבנים שהוקמו בהר הבית נהרסו. לאחר שהרקליוס כבש את ארץ ישראל מחדש, טבחו הנוצרים ביהודי ירושלים, ועל הנותרים נאסר להתגורר בעיר.
ניסיונות מודרניים
220px|ממוזער|שוטר מג"ב שומר על גשר המוגרבים, דרכו יכולים יהודים להיכנס להר הבית.
מלבד הציפייה להתגשמות נבואות התנ"ך, נשען הרצון להקים את הבית השלישי גם על החובה ההלכתית. במשך הדורות נעשו מספר ניסיונות להקמת בית המקדש השלישי, או למצער לחדש את עבודת הקרבנות, החל מן התקופה הרומית והביזנטית ועד העת החדשה. הרב צבי הירש קלישר (1795-1874), ממבשרי הציונות המדינית, כתב ספר בשם "דרישת ציון", ובו הטיף לחידוש עבודת המקדש, ובירר את השאלות ההלכתיות הכרוכות בכך. כתביו שימשו כר פורה להתפתחות הדיון ההלכתי בסוגיית חידוש הקרבנות, וחוללו סוגה שלמה בספרות הרבנית העוסקת בנושא זה.
בית המקדש היה חלק גם מחזונם המדיני של אישים בציונות החילונית. בתאריך 17 בינואר 1896, חודש ימים לפני שהרצל מפרסם את החוברת מדינת היהודים, הרצל כותב מאמר בשבועון הלונדוני 'ג'ואיש-כרוניקל'. במאמר זה הוא פונה לרבנים ("הרועים הרוחניים") לסייע לרעיון המדינה היהודית. הוא מבהיר שמדינה זו לא תהיה מיוסדת על שלטון תיאוקרטי [=שלטון דת] אלא מדינה אזרחית מודרנית וסובלנית, אך הוא מודיע:
כך בתיאורו של הרצל בספרו "אלטנוילנד" (1902) את מדינת היהודים:
כל זאת, לתפיסתו, לצד "היכל השלום" בירושלים, המשותף לבני כל העמים. חזונו האוטופי לא תורגם לכדי פעולה כלשהי של התנועה הציונית בכיוון זה.
בעקבות כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, החלו להתארגן תנועות קטנות להקמת בית מקדש, שהמפורסמות שבהן הן תנועת נאמני הר הבית, חוזרים להר ומכון המקדש. מכון המקדש שיחזר עשרות רבות מכלי המקדש במתכונתם ההלכתית, עשויים זהב כסף ונחושת, ובהם המנורה, השולחן, מזבח הזהב והכיור. לצד הכנת הכלים, עוסק המכון בחקר הלכות המקדש ובהסברה ברחבי הארץ והעולם. לפעילות זו השפעה ניכרת בעיקר בחוגי הציונות הדתית, ובהדרגה נושא המקדש תופס מקום בסדר היום החינוכי והציבורי. התארגנויות אלה מתקיימות בצילה של מחלוקת רעיונית והלכתית על היכולת להקים מקדש בימינו, והדעה הרווחת בין רבנים בישראל, בעיקר בציבור החרדי, שאין אפשרות להקים מקדש עד ביאת המשיח. אחד ממוקדי המחלוקת הוא סוגיית הכניסה להר הבית.
על פי סקר של ynet בשיתוף עמותת גשר שנערך ביולי 2009 64% מהיהודים בישראל, ובתוכם אף חילוניים רבים, מצדדים בבניין בית המקדש.
השלכות פוליטיות
ההנחה הרווחת בעולם היא שהקמת בית המקדש תביא בהכרח להחרבתם של כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא. במשך השנים אף קמו מספר התארגנויות מחתרתיות שביקשו לפוצץ את כיפת הסלע. בשל כך, הפך הר הבית לסלע מחלוקת מרכזי בסכסוך הישראלי-ערבי. התנועה האסלאמית בישראל מרבה לפעול למניעת בניין המקדש ואף לשלילת הקשר היהודי-היסטורי להר-הבית. ביקורו של אריאל שרון בהר הבית (ספטמבר 2000) הוצג בתקשורת הפלסטינית כאחת העילות לפריצת האינתיפאדה השנייה, אף כי נטען כנגדה כי המהומות תוכננו מראש.
מחקר ארכאולוגי של בית המקדש
200px|ממוזער|שמאל|חדר מגורים של משפחה אמידה מתקופת בית שני בפרוור ההרודיאני.
חפירה ארכאולוגית מסודרת לא נערכה בהר מעולם וזאת בגלל התנגדותו של הווקף המוסלמי. מאידך הווקף עצמו חופר בהר ומשליך אלפי טונות של שפוכת בעלת ערך ארכאולוגי לעמק צורים - משמיד עדויות בעלות ערך יהודי, לאומי והיסטורי ובונה ללא כל פיקוח ארכאולוגי של המאסדר - רשות העתיקות. לפיכך, המקורות הארכאולוגיים בנושא המקדש הם הממצאים הגלויים בשטח הר הבית וממצאים שנמצאו בחפירות למרגלותיו, בעיקר בשטחים הפתוחים שלדרומו בעופל, ממערבו במנהרות הכותל וברובע היהודי.
מחקר ארכאולוגי של ההר נעשה לראשונה בשנת 1865, על ידי שליחי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובראשם צ'ארלס וילסון, וכעבור שנתיים על ידי משלחת נוספת בראשות צ'ארלס וורן. החוקרים עסקו בעיקר במיפוי ההר ובדיקת בורות המים שבו ובעיקר בדיקת הפנים החיצוניות של חומות הר הבית באמצעות חפירת פירים ומנהרות בעפר שסביב הר הבית. רק לאחר מלחמת ששת הימים החלו חפירות ארכאולוגיות מסודרות למרגלות הר הבית, בניהולם של בנימין מזר ומאיר בן דב. החפירות שפכו אור, כצפוי, בעיקר על חומות הר הבית, על דרכי הגישה אל תוך הר הבית, על האזורים הציבוריים סביב הר הבית (רחובות, רחבות, גרמי מדרגות מונומנטליים) ולא על המקדש עצמו.
בחפירות ארכאולוגיות באזור הר הבית לא התגלו ממצאים מבית המקדש הראשון או מבית המקדש השני. מתקופת בית המקדש השני נמצאו כתלים ושערים סביב הר הבית ומספר ממצאים המיוחסים להר, ביניהם הכתובת שעל הסורג והכתובת "לבית התקיעה" (ראו להלן), אבל לא ממצאים מתוך בית המקדש עצמו. קשה להסיק מהיעדר הממצאים מסקנות חד משמעיות, מפני שחלקים נרחבים בהר הבית לא נחפרו, וכן לא ברור היכן הוא מקום המקדש המדויק.
לפי הארכאולוג מיכאל אבי יונה, קרוב לוודאי שגם אם יתבצעו חפירות בהר הבית לא תעלה החפירה דברים חשובים, משום שהסלע הטבעי בהר הבית קרוב מאוד לפני הקרקע, ומשום שהשטח עבר תמורות מרובות מאז החורבן, וכתוצאה מכך - לא נשארו כמעט שרידים.
מחקר של בית המקדש הראשון
שמאל|ממוזער|250px|הכתובת לבית התקיעה להכ[ריז] שנמצאה בחפירות של בנימין מזר ומאיר בן דב בצידו הדרומי של הר הבית. הערכה היא שהכתובת היא מתקופת בית המקדש השני
בחפירות הכותל הדרומי, הרובע היהודי ועיר דוד נמצאו כלים ומבנים מתקופת בית המקדש הראשון, אך ללא זיקה מובהקת למקדש. בשנת 1999 ערך הווקף המוסלמי חפירה רחבת שטח באזור הדרומי-מזרחי של הר הבית והוציא משם אלפים אחדים של מ"ק עפר ושפך אותם לנחל קדרון. עפר זה מסונן מאז 2004 על ידי ד"ר גבי ברקאי וצחי צוויג. בעת תהליך הסינון נתגלו ממצאים רבים שיכולים להתפרש כעדות עקיפה לקיומו של מקדש זה, ביניהם בולה עם הכתוב [גא]ליהו [בן] אמר, ממשפחת כהנים שאחד מבניה מוזכר בספר ירמיהו כ"פקיד נגיד בבית ה'", וכן ראש חץ סקיתו-איראני, שהיה בשימוש צבאות נבוכדנצר. ממצא נוסף המתקשר בעקיפין למקדש הוא רגמים, תילים במערב ירושלים שמתוארכים למאה השביעית-שמינית לפנה"ס, המכסים שרידי מזבחות. ייתכן שֶתילים אלה נערמו בימי המלך יאשיהו, כדי לרכז את הקרבת הקורבנות בבית המקדש, כמתואר בספר מלכים. כמו כן, בפברואר 2010 נמצא מדרום להר הבית קטע ארוך מחומה המתוארכת למאה ה-10 לפנה"ס בהתאם לתיאור המקראי על חומה שבנה שלמה כהמשך לבניית בית המקדש.
למרות היעדר ממצאים ארכאולוגיים מובהקים מבית ראשון, מניחים רוב החוקרים את דבר קיומו על פי המקרא, כפי שהדבר משתקף, למשל, במאמרו משנת 2000 של אביגדור הורוביץ מקדש שלמה. בשנת 2011 נמצאו בחורבת קייאפה כלי פולחן שתוארכו לראשית המאה ה-10 לפנה"ס, תקופת ראשית שושלתו של דוד המלך, ובהם שני דגמים מוקטנים של מקדשים, כשאחד מהם הוא דגם מקדש מפואר עשוי אבן ומגולף בעיטורים אדריכליים. מאפיינים אלה הובילו את חוקר האתר, הארכאולוג יוסף גרפינקל לזהות את הדגם כתואם את תיאור מקדש שלמה בספר מלכים. זיהוי זה התקבל בספקנות בקרב חוקרים שונים, דוגמת פרופסור אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן ופרופסור נדב נאמן מאוניברסיטת תל אביב, שזיהו מאפיינים שונים באתר כאלה שאינם טיפוסיים לממלכת יהודה ומחלישים את פרשנותו של גרפינקל, במיוחד בהתחשב בהשפעות התרבותיות ההדדיות הנפוצות באזור, בו מאפיין פולחן מסוים עשוי להיות נפוץ בכמה ערים סמוכות.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 קמה אסכולה במחקר המפקפקת בבנייתו של הבית הראשון על ידי שלמה, וזאת בהקשר לוויכוח נרחב על תקופת דוד המלך ושלמה המלך בכללותה. מלבד העובדה שמקום המקדש עצמו טרם נחפר, קיימת סיבה אפשרית נוספת להיעדר ממצאים ממנו: הבנייה המשמעותית בתקופת הבית השני נעשתה, בדרך כלל, בשאיפה להניח את תשתיות הבניינים על הסלע הטבעי, תוך סילוק השרידים הקדומים. זוהי אחת הסיבות לאיתנותם של כותלי הר הבית (בנוסף לגודלן ולמשקלן הרב של אבני הבניין).
ממצאים מתקופת בית שני
ממצאים בהר הבית מבית המקדש
ממוזער|מדרגות שהובילו לשערי חולדה, נחשפו בחפירות אריכאולוגיות
הר הבית נכון לשנת 2014 מוקף כתלים מארבעה כיוונים: מזרח דרום צפון ומערב. הכתלים מתוארכים לימי הורדוס, ובחלקם (בעיקר בכותל המזרחי, מה"תפר" בחומה וצפונה) אף לתקופה החשמונאית. בניית הכתלים נעשתה בשיטת "בנייה יבשה", ללא טיט המחבר ביניהם. הכתלים נועדו לתמוך במילוי עפר שיישר את מפלס הר הבית. עובי הכתלים מוערך בכחמישה מטרים, עובי מספיק כדי לעמוד בעומס הנדרש למילוי עפר, אבל לא כל השטח שאותו הקיפו היה ממולא עפר. נבנו בו קמרונות זה על גבי זה (עד שלוש קומות בסמוך לכתלים), ומעליהם נשפך העפר. מטרת הקמרונות לא הייתה רק להקל מן הלחץ על הכתלים, אלא גם משיקול הלכתי: "הר הבית והעזרות תחתיהן חלול, מפני קבר התהום". כדי למנוע חשש שקיים קבר המטמא את כל מי שמעליו, נעשו קמרונות שמשמשים כ"אהל" ה"כולא" את הטומאה. בנוסף היו להם גם שימושים כמחסנים.
בכותל הדרומי נמצאים שערי חולדה. נראים שם שתי מערכות שערים: המזרחי - "השער המשולש" ובו שלוש קשתות. זוהי בנייה מוסלמית מאוחרת, ורק המפתן נשמר, ברוחבו המקורי כפי שהיה בימי הבית השני, וכן אחת מאבני המזוזה המערבית. המערבי - "השער הכפול", ובו כיום שתי קשתות, שבחלקן הפנימי הן מקוריות מתקופת הבית השני, ואילו בחלקן החיצוני הן מן התקופה המוסלמית הקדומה.
בחפירות של מזר ובן דב נחשפו גרמי מדרגות שהובילו אל שערי חולדה. המדרגות בנויות באורך משתנה, 30 ס"מ ו-90 ס"מ לסירוגין. אחת ההשערות היא שהדבר נועד להאט את קצב העלייה, ולמנוע ריצה באופן בלתי מכובד.
מתחת למסגד אל-אקצא שבדרום ההר קיימות עדיין המנהרות שהובילו משערי חולדה אל רחבת הר הבית. המנהרות עשויות כשורה של כיפות אבן מעוטרות להפליא. העיטורים הם דגמים גאומטריים עדינים וצורות מעולם הצומח, בעיקר גפנים ואשכולות ענבים, בהתאם להלכה השוללת תבליטי דמויות אדם ובעלי חיים.
עוד נמצאו שם "מסיבות", מנהרות חצובות בגובה קומת אדם שהובילו ממתחם הר הבית החוצה, ובקירותיהן נחצבו גומחות קטנות. משערים שזוהי ה"מסיבה" המוזכרת במשנה, שנועדה ליציאתם של כהנים שנטמאו במקדש, והגומחות שימשו להנחת נרות, כמוזכר במשנה שם.
150px|ממוזער|ימין|קשת רובינסון
170px|ממוזער|שמאל|קשת וילסון
בכותל המערבי (אשר בחלקו משמש היום לתפילה ובחלקו הנוסף באורך של כ-70 מטר משתייך לגן הארכאולוגי) נמצאו ארבעה שערים, בהתאם לתיאורו של יוסף בן מתתיהו: בקצהו הדרומי של הכותל המערבי התגלתה קשת רובינסון, אשר נשאה גרם מדרגות מונומנטלי העולה להר הבית, והובילה את עולי הרגל אל ההר. מתחתיה עבר הרחוב המרכזי אשר חצה את העיר בציר צפון-דרום ומשמש היום לרחבת הכותל המערבי. מעל רחוב החנויות שמשמש לרחבת הכותל המערבי. מצפון לו שער ברקלי, המצוי ברחבת התפילה המיועדת לנשים ומוסתר ברובו על ידי בנייה מאוחרת. משערים שזהו שער קיפונוס המוזכר במשנה, ומידותיו מתאימות לנאמר בה על רוחב השער. צפונה משם קשת וילסון (ה"מנהרה" ברחבת התפילה של הגברים). הקשת מתוארכת להתקופה הצלבנית, אבל חלק מנדבכיה עתיקים יותר, ומשויכים לתקופת הבית השני. משערים שהיא הייתה חלק משרשרת קשתות, שעליהן היה גשר מהר הבית אל העיר העליונה, היא הרובע היהודי של היום. כארבעים מטר צפונה יותר נמצא שער וורן, שמזוזותיו הן מזמן בית שני. השער נמצא במנהרות הכותל, וגם הוא טרם נחשף במלואו.
ממצא מיוחד מן הפינה הדרום מערבית של ההר הוא אבן ועליה הכתובת "לבית התקיעה להב (דיל)", במשמעות של להבדיל בין קודש לחול, הממצא התגלה במקום בו עמד כהן והכריז על כניסת ויציאת השבת. (פירוש אחר לסיפא של הכתובת היא: "לבית התקיעה להכ (ריז)"). מדובר בשריד ממגדל שמתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים ד,ט,יב), ששימש לתקיעת חצוצרה להכרזה על כניסת השבת ויציאתה.
בכותל המזרחי קיים שער הרחמים, שמקורו בתקופה הביזנטית והערבית הקדומה. בסמוך לו מצפונו ניתן לזהות בחומה חלק ממשקוף מימי הבית השני, ומשערים שזהו שער שושן המוזכר במשנה. רובו של השער נמצא בעומק האדמה, משקופו הגלוי הוסתר בקברים וטרם נחפר, לכן קשה לקבוע מסמרות על גודלו ושימושו.
כמו כן מצויים בכותל המזרחי שרידי קשת נוספת הבולטים מן הכותל המזרחי החוצה, סמוך לפינה הדרומית מזרחית של הר הבית, בסמוך ל"תפר" בחומה.
200px|ממוזער|שמאל|הכתובת בסורג
תגלית חשובה שנלקחה מההר היא "הכתובת בסורג". זוהי כתובת ביוונית החרותה על אבן, האוסרת על נכרים להיכנס למתחם המקודש, ומאיימת בעונש מוות על כך. על פי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, כתובת זו עמדה בסורג המקיף את חצר המקדש, ובהתאם להלכה האוסרת על גויים להיכנס אל מעבר לסורג. שתי כתובות כאלה נמצאו בירושלים, אחת מצויה נכון לשנת 2014 במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול, והשנייה, שרק חלק ממנה נמצא, במוזיאון רוקפלר.
ממצאים מחוץ להר הבית
מלבד הממצאים בהר וסביבתו, קיימים באזור הר הבית ממצאים בעלי זיקה מובהקת למקדש. בעופל נמצאו מקוואות טהרה מימי הבית השני, ששימשו את עולי הרגל הנכנסים למקדש, כל כניסה להר הבית חייבה את הנכנס להיות טהור, הטהרה הושגה רק על ידי טבילה במקווה טהרה. בחפירות הרובע ההרודיאני נמצאו מקוואות פרטיים בכל בית מגורים, ומשערים שהייתה זו שכונת כהנים, שהקפידו על טהרתם. גם כלי האבן הרבים שנמצאו במקום משקפים את ההקפדה על הלכות הטהרה, שכן כלים אלה אינם מקבלים טומאה.
בהר הצופים נמצאה גלוסקמה מימי הבית השני, ובה כתובת ניקנור, כתובת ביוונית אודות "ניקנור איש אלכסנדריה שעשה את הדלתות". הארכאולוג שארל קלרמון-גנו קישר את הגלוסקמה למסופר בתלמוד אודות ניקנור שהביא מאלכסנדריה את דלתות הנחושת לשער הכניסה הראשי לעזרה, שנקרא על שמו: "שער ניקנור".
אלמנט מפורסם יותר שקשור למקדש הוא שער טיטוס ברומא. השער נבנה שנים ספורות לאחר חורבן בית המקדש השני, לאות ניצחונה של רומא. בשער חקוק תבליט שיירת השבויים מיהודה, הנושאים כמה מכלי המקדש: מנורת הזהב, שולחן הפנים, וחצוצרות הכסף.
בדצמבר 2011 התגלה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד ממצא מיוחד במינו, לגביו אמרו הארכאולוגים כי: "זו הפעם הראשונה שחפץ כזה או דומה לו מתגלה. הוא מהווה עדות ארכאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בימי הבית השני". הפריט הוא בקוטר 2 ס"מ ושימש כנראה כ"קבלה" במסירתם לשמירה בטהרה של חפצים או מזון במתחם הר הבית בתקופת הבית השני. הוא עשוי טין ונושא כתובת בת שתי שורות בארמית, בעליונה נרשם "דכא" ובתחתונה "ליה". פירוש המילה "דכא" הוא "טהור" בארמית. לפי פרשנות החוקרים, מתייחסת האות ל' למילה "יה" באופן שמשמעותו: מיועדת לאלוהי ישראל.
בעקבות המקדשים
שמאל|ממוזער|250px|תרשים בית המקדש לפי אייזק ניוטון
אישים וקבוצות באומות העולם שאבו השראה מבית המקדש.
הטמפלרים - מסדר אבירי היכל שלמה, מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים נוצריים שנוסד בשנת 1118, הושפעו רבות ממקדש שלמה (טמפל = מקדש), ואף קבעו את מקום מושבם ומעוזם בהר הבית.
הקפלה הסיסטינית, אחת הכנסיות המפורסמות בקריית הוותיקן, נבנתה בשנת 1477 על ידי האדריכל באצ'ו פונטלי, על פי המידות והפרופורציות של בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך בירושלים, כפי שהן רשומות בתנ"ך. הקפלה היא באורך של 40.93 מטר, ברוחב של 13.41 מטר ובגובה של 20.70 מטר, ובנייתה נמשכה שלוש שנים.
המדען הידוע אייזק ניוטון (1643–1727) עסק בחקר מידותיהם של בתי המקדש, מתוך אמונה כי חוקי הטבע ו"האמת האלוהית" מוצפנים בתבנית בית המקדש ובפרופורציות שבין חלקיו השונים.
תנועת הבונים החופשיים ינקה רעיונות שונים מתבנית המקדשים היהודיים, ובמיוחד עשו שימוש בעמודי המקדש הקרויים "יכין ובועז".
התיאור הגדול ביותר של מקום המקדש והר הבית באמנות יהודית נמצא במגילת פירנצה המתוארכת לראשית המאה ה-14. מתוך 11 מטר של המגילה, שני מטרים שלמים מוקדשים לכך, מלוא גובה המגילה. ממדיו ועושר המוטיבים שבו מלמדים על מעמד האתר ועל היותו היעד המרכזי שאליו מוביל המסע החזותי של המאייר, עולה הרגל, היהודי.
ראו גם
מבנה בית המקדש
מצוות שמירת המקדש
מגילת המקדש
זיהוי מקום המקדש
הר הבית
הכותל המערבי
טהרת המקדש
מקדש השומרונים בהר גריזים
מניין לחורבן הבית
לקריאה נוספת
ישראל אריאל, בית המקדש בירושלים, הוצאת כרטא.
ארנון סגל, הבית (העבר, ההווה, והעתיד של המקום הקדוש בעולם), הוצאת סלע מאיר, 2021.
קישורים חיצוניים
כתבות ומאמרים על בית המקדש, מתוך בלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
הרב ראם כהן, בית המקדש כמקור החיות העולמי, "דעות", גיליון 58, באתר נאמני תורה ועבודה
ערכים בנושא בית המקדש, באנציקלופדיה יהודית "דעת"
שלמה אבן וירגה, תבנית בית המקדש, באתר דעת, מתוך: שבט יהודה, השמד השישים וארבעה, ורשה, תרפ"ח
הרצאות ושיעורים על בית המקדש, באתר הידברות
אבינועם רוזנק, מחשבת ההלכה של ימי המקדש, "דעות", גיליון 58, באתר נאמני תורה ועבודה
בית המקדש בתקופת שלמה המלך, בית הספר הממלכתי ניסויי "יבנאלי", חיפה
חורבן בית המקדש, באתר "מרכז מדע ודעת תל-חי", 15 ביוני 2003
בית המקדש איכה?, איתור מקום קודש הקודשים בהר הבית, באתר בית המקדש איכה
בית המקדש (חלק 1), בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח דוקטור שחר ענבר
בית המקדש (חלק 2), בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח דוקטור שחר ענבר
מקבץ מקורות בנושא היחס למקדש ולפולחן לאורך הדורות, באתר מדרשת
וידאו ותמונות
אתר בית המקדש מאת אשר כהן (מכיל סיורים וירטואליים בתלת מימד בבית המקדש)
Visit of the Temple Institute עם הרב ישראל אריאל, באתר מכון המקדש
בית המקדש בווארזאזט שבמרוקובנו המרוקאים בית מקדש ממש ענק גדול על פי הדימוי היהודי לצורכי הפקת סרטים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אתרי עלייה לרגל (יהדות)
קטגוריה:מוסדות יהודיים
קטגוריה:הר הבית
קטגוריה:ירושלים: מבנים
קטגוריה:מבני דת
קטגוריה:מקדשים בהיסטוריה היהודית
קטגוריה:דברים שנבראו לפני בריאת העולם על פי חז"ל | 2024-09-10T16:23:48 |
תופים | REDIRECT מערכת תופים | 2008-07-01T21:33:41 |
מגן דוד אדום | ממוזער|250px|סמליל מגן דוד אדום שהיה בשימוש עד 2012
250px|ממוזער|חמ"ל מד"א במטה הארגון, אוקטובר 2023
מגן דוד אדום בישראל, המוכר גם בראשי התיבות מד"א, הוא ארגון ההצלה הלאומי של ישראל. הארגון בנוי על-פי הדגם של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, והוא מספק שירותי עזרה ראשונה, פינוי נפגעים באמצעות אמבולנסים, שירותי הדם של ישראל, שירותי בנק החלב, הדרכת עזרה ראשונה ורפואת חירום ופעילות הומניטרית בישראל וברחבי העולם. מגן דוד אדום מתנהל כאגודת עזרה של מתנדבים שקיבלה מעמד של תאגיד לפי חוק.
תפקידו הראשי של מגן דוד אדום הוא מתן עזרה ראשונה ופינוי נפגעים באמצעות אמבולנסים רגילים (בצבע לבן) ואמבולנסים לטיפול נמרץ (אט"ן – בצבע צהוב). תפקידים נוספים של מגן דוד אדום הם הגשת עזרה ראשונה לציבור הרחב, לימוד עזרה ראשונה והחייאה, מכירת ציוד עזרה ראשונה וניהול שירותי התרמת דם ועזרה לצה"ל בשעת חירום. מלבד זאת פועל הארגון למתן סיוע הומניטרי וכן בחלוקת מצרכי מזון לקשישים ומשפחות נזקקות. כמו כן מגן דוד אדום עובד בשיתוף עם משרד החינוך באמצעות פרויקטים כגון פרויקט מחויבות אישית.
תקציב מגן דוד אדום עומד על כ-645 מיליון ש"ח בשנה. שליש מהתקציב מגיע כתרומות מאגודות הידידים. סיוע מגיע הן ככסף מזומן והן כציוד לאמבולנסים, בניית תחנות ושיפוצן וציוד לבנק הדם. רוב הציוד והאמבולנסים מגיעים בעקבות תרומות. יתר התקציב מגיע מהכנסות שוטפות עבור שירותי אמבולנסים, ניידות טיפול נמרץ ושירותי בנק הדם. ממשלת ישראל אינה מתקצבת את הארגון, אולם משלמת עבור פעילויות שונות, מסבסדת שירותי אט"ן ומקרי אשפוז על פי מספר המקרים שטופלו על ידי הארגון. השתתפות זו מהווה כ-7% מתקציב הארגון.
מנכ"ל מד"א הוא אלי בין ונשיא הארגון הוא אבי זוהר.
מד"א הוא ארגון ללא מטרות רווח.
היסטוריה
ארגוני מגן דוד אדום קודמים
הרעיון להקים גוף רפואי יהודי המקביל לצלב האדום הופיע במלחמת העולם הראשונה במספר מוקדים. הראשון היה הרופא היהודי-שווייצרי, ד"ר משה ארלנגר, אשר בשנת 1915 הקים בירושלים אגודה בשם זה לטיפול בחיילים יהודיים פצועים או שבויים. זאת כדי שלא ייאלצו להזדקק לשירותי "הצלב האדום" הנוצרי. לקראת סוף המלחמה אימצו את הרעיון הגדודים העבריים ששירתו בצבא הבריטי. האגף הרפואי שלהם פעל תחת סמל מגן דוד צבוע אדום עד פירוקם במאי 1921. הגדודים העבריים נעזרו בעניין זה בארגון "מגן דוד אדום" שהוקם בניו יורק באפריל 1918. הארגון האמריקאי עסק בעבודה רפואית וסניטרית בארץ ישראל. במשך הזמן הארגון פתח 70 סניפים ובהם 25 אלף חברים, רובם בארצות הברית אך חלק גם בקנדה, באנגליה ואפילו סניף אחד בתל אביב. עם פירוק הגדודים התפרקו סניפי מגן דוד אדום.
במקביל, בספטמבר 1918 הוקם ביפו ארגון מקביל בעל שם זהה "מגן דוד אדום". הארגון הוקם בהתאם להצעת ועד המתנדבות שליד הוועד הזמני של יהודי ארץ ישראל. בגוף החדש שירתו באופן וולונטרי רופאים, חובשים ואחיות וכן בעלי תפקידים נוספים. הם הגישו סיוע רפואי וסיעוד לחיילי הגדודים העבריים ולאוכלוסייה הכללית. הארגון פרסם קול קורא לצעירים יהודים להתגייס לשורותיו למען הערך הלאומי שהוא מייצג בדרך לעצמאות, וכך נכתב: הקריאה לא נפלה על אוזניים ערלות וכ-500 צעירים התנדבו לארגון. גם הארגון הישראלי וגם אחיו האמריקאי פורקו עם פירוק הגדודים העבריים ב-1921.
הקמת הארגון
250px|ממוזער|שמאל|בית מגן דוד אדום ברחוב מזא"ה 13, 1946
250px|ממוזער|שמאל|צריף האגודה לעזרה מהירהבמהלך 9 השנים שלאחר פירוק "מגן דוד אדום", גדלה אוכלוסייתה של העיר תל אביב, בשילוב עם תהליך התיעוש של העיר, הדבר הוביל לעלייה במספר התאונות שקרו בעיר, מה שחייב הקמה של גוף שיגיש עזרה ראשונה ויפנה פצועים לבתי החולים. בעקבות זאת פנה ד"ר משולם ליבונטין, מנהל בית החולים "הדסה" בעיר והציע לרכוש במצרים שני זוגות אופניים ומיטה על מנת שישמשו לפינוי פצועים, הצעתו התקבלה והוקצה לשם כך כסף, אבל בסוף הרכישה לא בוצעה.
באותה תקופה ביקר במצרים חיים אלפרין, במסגרת שליחות של מכבי האש, במצרים הוא ראה לראשונה אמבולנס מאובזר, אלפרין התרשם מהרעיון ורצה לרכוש אמבולנס אחד לטובת תושבי תל אביב, הוא יצר קשר עם ד"ר ליבונטין מה שהוביל לפגישה ב-7 ביוני 1930 בה התכנסו ד"ר משולם ליבונטין, חיים אלפרין, משה רבינוביץ', משה פרנקל, ד"ר ישעיהו אליהו, ד"ר ברזל וחיים ליבוביץ בבית קפה תל אביבי והחליטו להקים אגודה לעזרה מהירה בשם "מגן דוד אדום – תל אביב".
השנים הראשונות
הארגון ארגן קורס לעזרה ראשונה ל-73 מתנדבים. ב-17 באוגוסט אישר הנציב העליון הבריטי את רישום האגודה והיא החלה לאסוף תרומות לרכישת אמבולנס. בדצמבר 1930 נרכש האמבולנס אשר הוכשר לייעודו בינואר 1931. ב-24 בינואר התקיימה נסיעת האמבולנס הראשון בתל אביב מביתו של ליבונטין עד ביתו של מאיר דיזנגוף. דיזנגוף גם יזם איחוד ארגוני מגן דוד אדום שפעלו בערים השונות. באפריל 1931 נחנך בית מגן דוד אדום ברחוב מזא"ה 13. התחנה פעלה עד 1976, אולם הוא המשיך לפעול בתור התחנה להזנקת אמבולנסים עד להחזרתו לעיריית תל אביב ביולי 2014. בספטמבר החלו אנשי הארגון ללבוש מדים אפורים עם סמל הארגון. בשנה הראשונה לפעילותה הגישה האגודה עזרה ל-1,032 איש. בשנת 1932 כבר היו 2,582 קריאות ובשנה שלאחריה – 4,046 קריאות. ביוני 1932 יצא הארגון במבצע לגיוס כספים לאמבולנס שני.
עקב המצב הביטחוני בירושלים, התפתחות המודעות בארגון שירות לפצועים, אזרחים ולוחמים נוסד מגן דוד אדום בירושלים בשנת 1934. המייסדים היו הד"ר יצחק מיטרשטיין וד"ר ורנר ניסל. הארגון היה קשור ל"הגנה" ול"הדסה". באותה שנה החלה לפעול בעיר חיפה תחנת עזרה ראשונה. בהמשך קמו אגודות נפרדות בערים נוספות ובהמשך התאגדו כולם לפעול כארגון אחד. החל משנת 1939 השתתף נציג של הארגון במטה ההגנה. לאחר קום המדינה הוא הוגדר כשירות חירום שתפקידו לסייע לצבא בעתות מצוקה.
משנות הארבעים הוציא לאור מגן דוד אדום את "מדריך לעזרה ראשונה" שנכתב על ידי ד"ר אריה אלוטין, ראש אגף ההדרכה של הארגון. ספר זה הודפס עד שנות השבעים ב-15 מהדורות, תורגם לאנגלית לצרפתית ולערבית, והופץ ב-65,000 עותקים בעברית וביחד עם ההוצאה העממית בשם "עזרה ראשונה לכל" (20,000 עותקים) והתרגומים, כ־100,000 עותקים. בשנת 1960 הוציא לאור מגן דוד אדום את החוברת "הנשמה מפה לפה", חוברת שהייתה בסיס לספרי הדרכת שיטת ההחייאה של שנות השמונים ואילך, (הופצה עד 1971 ב-140,000 עותקים).
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוקמו על ידי מד"א מתקנים מוגנים מיוחדים שנועדו לקלוט פצועים. זאת משום שהיה חשש שארץ ישראל תופצץ מן האוויר, וכך היה. בעת שחיל האוויר האיטלקי הפציץ תל אביב במלחמת העולם השנייה גויסו 50 רופאים ו-400 חובשים מתנדבים על מנת לטפל בפצועי ההפצצה.
מלחמת העצמאות והקמת המדינה
ערב קבלת תוכנית החלוקה (כ"ט בנובמבר 1947) היו 24 סניפים של מד"א, 28 אמבולנסים וכחמישה אלף מתנדבים בארגון. עם פרוץ מלחמת העצמאות היווה מד"א חלק מהכוחות שלחמו בה. למד"א נתרמו עשרות אמבולנסים מארגונים דוגמת "בני ברית" ו"הבונים החופשיים" ומיהודים בתפוצות.
ב-13 באפריל 1948 השתתפו שני אמבולנסים ונהגיהם בשיירת הדסה. נוסעי האמבולנסים ונהגיהם נספו לאחר שפורעים ערבים תקפו את השיירה.
עם ייסוד צה"ל נענה הארגון לבקשת דוד בן-גוריון לשמש הזרוע המסייעת של "השירות הרפואי הצבאי" (לימים חיל הרפואה) בראשותו של הד"ר חיים שיבא.
לאחר קום המדינה
200px|ממוזער|250px|שמאל|אמבולנס בימי מלחמת העצמאות
ב־15 בנובמבר 1948, נמסר למגן דוד אדום "אווירון אמבולנס" – אמבולנס מוטס שנרכש מכספי תלמידי בתי הספר העירוניים בעיר תל אביב, ביוזמה של הד"ר ברוך בן-יהודה. הטקס נערך ב-שדה דב. מגן דוד אדום העביר לצבא 50 אמבולנסים שהתקבלו כתרומה מיהדות ארצות הברית וסייע בהכשרה, בלימוד ובאימון של צוותי הרפואה הראשונים של צה"ל.
200px|ממוזער|250px|שמאל|חובש מטפל בפצוע במלחמת העצמאות
עם קום המדינה הפך מגן דוד אדום לארגון ההצלה הלאומי של מדינת ישראל לשירותי רפואה דחופה טרום אשפוזית ולשירותי הדם. מעמדו ניתן לו באופן רשמי בשנת 1950 מתוקף חוק מגן דוד אדום, התש"י-1950. חוק זה הכיר בו הוכר כארגון ההצלה והחירום הראשי בישראל הפועל לסיוע בריאותי לרשויות הציבוריות. באותה עת היו לאגודה כ-28 סניפים בישראל.
ביולי 1950 התכנסו ב-אולם נחמני שבתל אביב מאות פעילים, עובדים בכירים ונציגי מתנדבים של "מגן דוד אדום" למה שתואר בהזמנה כ"כנס חירום". למוזמני הכנס התברר לפי תוכן הנאומים ש"מצב הארגון בכי רע". על אף הקשיים הניכרים מגן דוד אדום, בעיקר בסניפו בתל אביב הגביר בשנה שחלפה את פעילותו, בסניף תל אביב טופלו כ-3,082 מקרי אסון וסיפקו שירותי עזרה ראשונה ל-17,000 איש ואישה.
בשנת 1959 גדל הארגון עד כדי 50 סניפים ו-158 אמבולנסים. הארגון קיבל על עצמו את הפרוטוקולים המקובלים לטיפול של האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה .
בתאריך 22 במאי 1970 נחנך בניין הנהלת מגן דוד אדום בישראל (מרכז מד"א) ברחוב יגאל אלון 60 בשכונת יד אליהו בתל אביב. ב-25 במרץ 2009 נחנך בו מרכז הפיקוד והשליטה הארצי של הארגון באור יהודה.
בשנת 1987 נחנך בנק הדם המרכזי הארצי של מגן דוד אדום במרכז הרפואי שיבא (תל השומר) לאחר שעבר אליו מרחוב שבטי ישראל ביפו. הארגון מתרים מאות אלפי מנות דם מלא ומרכיבי דם בשיטת אפרזיס. בשיטה זו מעובד הדם למרכיבים לצורך ייעול ומבצע את כל הבדיקות הנדרשות במעבדות ייעודיות.
ממוזער|250px|שמאל|ברחובות בית שמש הונפו דגלי מד"א לצד דגלי ישראל כאות מחווה למד"א הודות לעזרתו בתקופת הקורונה
הארגון פועל להנחלת המשפט ההומניטארי הבין לאומי בציבור בישראל. הוא מדריך ומנחה למניעת מחלות ותאונות על בסיס כבוד הזולת וקדושת החיים. לפיכך, הארגון מטפל בכל אדם הזקוק לעזרה, ללא יחס לשיוך אתני, פוליטי גזעי או דתי. אפילו טרוריסטים יזכו לטיפול מידיהם של צוותי מגן דוד אדום. הארגון אמון על העברת סיוע הומניטרי באסונות שונים בעולם ובשיתוף עם פיקוד העורף ומשרד הבריאות. משלחות נרחבות יצאו לטיפול ברעידת האדמה בנפאל, ברעידת האדמה בהאיטי וברעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי. בנוסף, מסייע הארגון בסיוע הומניטארי בתוך מדינת ישראל לקשישים ולנזקקים.
בשנת 2018 החלה הקמת הבניין החדש של בנק הדם המרכזי ברמלה כחלק מפרויקט קריית מד"א. 4 שנים לאחר, במאי 2022 נחנך בנק הדם.
במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל בשנת 2020 סייעו כוחות מגן דוד אדום במאבק נגד המגפה. הארגון פרסם סרטון נגיש למאבק בנגיף, לצד הובלת חולים בקורונה להמשך טיפול מחוץ לביתם וביצוע בדיקות לגילוי קורונה. עם הגעת חיסוני הקורונה למדינת ישראל החל מד"א לחסן את אוכלוסיית בתי האבות ובניידות מיוחדות ברחבי הארץ.
פרשיות פליליות
במהלך השנים נקשר שמו של הארגון במספר פרשיות בהם עובדי ארגון מגן דוד אדום נחקרו או הורשעו על פרשיות פליליות במסגרת העבודה או ההתנדבות בארגון, חלקם גובו על ידי הנהלת הארגון וחלקם נסגרו בהמשך החקירה.
פגיעות מיניות במסגרת ההתנדבות
במהלך השנים עלו עדויות קשות על תרבות אונס וניצול מיני ביחסי מרות של מתנדבות במגן דוד אדום בידי נהגי אמבולנסים, פרמדיקים, כאשר חלקם מלינים על מנהלי התחנות והגורמים בארגון המטייחים לדבריהם את הפרשיות הקשות, חלקם מתלוננות על מקרים שקרו שנים רבות קודם לכן. בשנת 2016 בעקבות תחקיר של יפעת גליק בערוץ 1 התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ב.
במסגרת הדיון עלו טענות קשות, דובר קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות שהכילו סיפורים ממתנדבות ועובדות מד"א, וחלק מהמתנדבות העידו כי הסנקציות הקלות על החשודים במעשים בתוך הארגון בידי הגורמים המטפלים במגן דוד אדום כמעט וגרמו להם להפסיק את התנדבותם. מנכ"ל מד"א אלי בין אישר את ממצאי התחקיר והבטיח כי יושב ראש ועדת המשמעת לא יוחזר לתפקידו, וכי מנהלי התחנות נקראו על ידו לשיחה בה הובהרו להם הנהלים ואחריותם לשלום המתנדבים והמתנדבות.
במהלך השנים פורסמו מספר עדויות, תחקירים ופרסומים בנושא ביניהם סדרת תחקירים על ידי העיתונאית יפעת גליק
חשד להעלמות מס
בחקירת רשות המיסים שהתנהלה ב-2010, בה אף נחקר מנכ"ל מד"א אלי בין, נבדק החשד להעלמת מס בסך 176 מיליון ש"ח תוך ניצול הטבת המס לה זוכה מד"א במסגרת חוק מד"א על פי הפרסומים נחקרו עשרות עובדים בעמותה, ומנכ"ל מד"א אלי בין הופיע עם מדי מגן דוד אדום לחקירה ברשות המיסים, ויחד עם מנהל הכספים של מד"א עופר דן יצאו לחופשה של חמישה ימים.
פרשיית הבדיקות הפיראטיות
בשנת 2020 במהלך פעילות מד"א בימי הקורונה בבדיקות קורונה לאזרחים, נעצרו חמישה אנשים מתוכם 4 מתנדבים ועובדים במגן דוד אדום בחשד כי ניצלו את מעמדם כמתנדבי הארגון וגבו תשלום בסך עשרות אלפי שקלים לכיסם ביניהם סגן מנהל מרחב ירושלים במד"א אבי חובב ולמרות החקירות, הבקשה להרחיקו מהארגון נדחתה על ידי בית המשפט והוא הוחזר לתפקידו באותו העת. בהמשך בחרה הפרקליטות להסיר את האישומים נגד חובב כיוון שלא נמצאו ראיות מספיקות נגדו.
שיתופי פעולה
שיתוף פעולה בינלאומי
75x75px|דגל המעוין|ימין|לא ממוסגר
ארגון מגן דוד אדום התקבל כחלק מ"הוועד הבינלאומי של הצלב האדום", אך זה התנה את החברות באימוץ אחד משלושת סמלי הארגון שהיו נהוגים אז, וסירב להכיר בסמל מגן דוד האדום כסמל רביעי. לפיכך, התקבל בתחילה הארגון הישראלי במעמד של משקיף בלבד. ב-8 בדצמבר 2005 עודכנו הוראות הארגון בעקבות לחץ ישראל וארצות הברית. בעקבות זאת הותר שימוש בסמל מקומי מוקף ב"יהלום" אדום במדינות שאינן מעוניינות להשתמש בסמלי הצלב, הסהר או "האריה והשמש". כך, התקבל ב-2006 כחבר מלא, יחד עם הסהר האדום הפלסטיני. על פי ההסכם עם הפדרציה של הצלב והסהר האדום ממשיך הארגון להשתמש בסמל מגן דוד אדום בישראל. פעילות מעבר לקו הירוק וכן משלחות שיצאו לאזורי מצוקה ישתמשו בסמל המעוין האדום, וניתן לשלב במרכזו את סמל מגן דוד. במסגרת מזכר הבנות שנחתם, הכיר מגן דוד אדום בסהר האדום הפלסטיני כארגון האחראי על הטריטוריה שמעבר לקו הירוק, כולל מזרח ירושלים. בהתאם לכך, מגן דוד אדום התחייב שלא לפעול ביהודה ושומרון, ואמבולנסים עבור האוכלוסייה הישראלית מופעלים בידי המועצות המקומיות, ואינם רשאים להשתמש בסמלי הארגון.
מגן דוד אדום חתם ב-2002 על הסכם לשיתוף פעולה עם הצלב האדום האמריקני, וב-2004 עם הצלב האדום הצרפתי.
במרץ 2011 נערך בניהול מגן דוד אדום והסהר האדום הירדני, תרגיל משותף להיערכות לרעידות אדמה. בתרגיל השתתפו כ-200 איש, בהם אנשי מקצוע מיומנים משתי המדינות וחברי הסגל האקדמי וסטודנטים מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
בדצמבר 2019, 15 רופאים ופרמדיקים מרחבי העולם הצטרפו ליחידת החירום הבינלאומית של מגן דוד אדום.
שיתוף פעולה עם ארגון הסהר האדום הפלסטיני
ב-28 בנובמבר 2005 נחתם מזכר הבנות בין מגן דוד אדום לבין הסהר האדום הפלסטיני. לפי ההסכם מגן דוד אדום לא ייתן שירותי רפואת חירום ביהודה ושומרון. הסכם זה אושרר גם בכניסתם המשותפת לוועד הבינלאומי של הצלב האדום שנה לאחר מכן. באוגוסט 2011 החל מגן דוד אדום לשנות את הסימול של האמבולנסים היישובים ביהודה ושומרון. הכיתוב מגן דוד אדום נמחק ובמקום סמל מגן דוד האדום הרגיל, מופיע מגן דוד ובתוכו מטה אסקלפיוס. מגן דוד אדום נימק את הצעד בצורך להבדיל בין כלל האמבולנסים היישובים בכל הארץ לבין האמבולנסים המופעלים ישירות על ידי הארגון. לפי פר סטנבק, המשקיף שמונה ליישום ההסכם בין מגן דוד אדום לסהר האדום, מחיקת סמלי מגן דוד אדום התבצעה במסגרת הסכם עם הצלב האדום. לפי ההסכם, תרומות מרחבי העולם למגן דוד אדום לא יכולות להיות מופנות על ידי הארגון ליהודה ושומרון. מגן דוד אדום בתגובה רשמית הכחיש את קיום המסמך וטען כי לא חל שום שינוי בפעילות ביהודה ושומרון
לאמבולנסים של הסהר האדום הפלסטיני אין היתר לעבור בשטחי ישראל ואמבולנסים של מגן דוד אדום לא עוברים בשטחי הרשות הפלסטינית. ישנה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכויות התנועה של אמבולנסים במזרח ירושלים. ב-2005 סוכם כי חמישה אמבולנסים ו-22 אנשי צוות פלסטינים יוסמכו לעבור אל מזרח ירושלים לצורך פינוי חולים לטיפול בישראל, בעיקר בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה. אלו מצטרפים אל ארבעה אמבולנסים של בית החולים ליולדות של הסהר האדום. הללו מגיעים לקריאות הן דרך הפניות של מגן דוד אדום והן דרך קריאות של תושביה הערבים של השכונות המזרחיות.
יתר האמבולנסים הפלסטינים לא מורשים להיכנס למזרח ירושלים וכמעט כל החולים הפלסטינים מועברים לירושלים בשיטת "גב אל גב". לפי שיטה זו האמבולנסים מתאמים הגעה למחסום הקרוב באמצעות מנהלת התיאום והקישור או מול מתאמת בריאות של המנהל האזרחי. אל המחסום מוזעק אמבולנס ישראלי מטעם מגן דוד אדום. שני האמבולנסים נוסעים זה לקראת זה ברוורס (ומכאן שם השיטה) והחולה מועבר מן האמבולנס הפלסטיני אל האמבולנס הישראלי. ארגוני זכויות אדם העלו ביקורת כנגד השיטה מאחר שהיא מעכבת את פינוי החולים הפלסטינים.
שיתוף פעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
בשנת 2022 בית הספר לפרמדיקים של מגן דוד אדום סונף אקדמית לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
יחידות
המבנה הארגוני של מד"א נקבע בחוק מד"א על פי תקנון שאושר על ידי מועצת מד"א וועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
כונני תגובה מיידית
250px|ממוזער|לחיצה על הסמליל פותחת קריאה למוקד ומועבר לו אוטומטית מיקום הטלפון ומידע רפואי קודם על הפונה
מגן דוד אדום מפעיל יחידת כונני תגובה מיידית ברחבי הארץ המורכבת מ-6,500 מתנדבים מגישי עזרה ראשונה, חובשי רפואת חירום, חובשים בכירים, פרמדיקים ורופאים. המחויבים להשתלמויות מקצועיות ולביצוע משמרות באמבולנסים מדי תקופה. הכוננים נותנים מענה כל יום למאות קריאות הכוללות מקרי חירום רפואיים וסיוע לצוותי מגן דוד אדום.
בעת קבלת קריאה במוקד 101 של מגן דוד אדום מאותרים הכוננים שזוהו על ידי האפליקציה כקרובים למקום האירוע ומוזנקים אליו באופן אוטומטי. חלק מהמקרים משודרים גם במכשיר הקשר אותו נושאים חלק מהכוננים.
אל האירוע יוצאים המתנדבים עם רכבם הפרטי או בכלי תחבורה של מגן דוד אדום. כאשר ברשותם ערכת עזרה ראשונה, ציוד החייאה מתקדם ולחלקם דפיברילטורים חצי אוטומטיים. יש ביחידת הכוננים מתנדבים אשר הוענקו להם כלי תחבורה ייעודיים. ביניהם כ-650 קטנועים תלת גלגלים ואופנועים כבדים, רכבי בימבולנס (רכב אמבולנס קטן וחשמלי) ואופניים. לשם הגעה מהירה במקרי חירום בכבישים פקוקים ובמתאר אורבני צר.
המטרה ביחידת כונני תגובה מיידית היא לקצר את זמני התגובה ולאפשר לבעלי הכשרה מתאימה להגיש סיוע ראשוני מציל חיים.
נוער מד"א
ארגון נוער מד"א הוא ארגון נוער הומניטרי הפועל במסגרת הפעילות של מגן דוד אדום. הארגון מבסס את פעילותו על ערכי החינוך להצלת חיים, פעילות הומניטרית בקהילה והתנדבות. הארגון הוא המקביל לארגוני הנוער של הצלב האדום במדינות אחרות. נוער מד"א מורכב ממתנדבי נוער בגילאי 15 עד 18 אשר מתנדבים באופן פעיל באמבולנסים, בניידות הטיפול הנמרץ, בהתרמות דם ובאירועים קהילתיים.
פרויקט נאמן חיים
150px|ממוזער|סמליל התוכנית
בינואר 2016 הושק פרויקט נאמן חיים במסגרתו אזרחים בעלי הכשרה רפואית נרתמים להענקת טיפול ראשוני במצבי חירום המתרחשים בסביבתם הקרובה. סוג האירועים העיקרי עמם הפרויקט נועד להתמודד הוא מקרים של דום לב ואובדן הכרה שבהם לטיפול בדקות הראשונות יש חשיבות מיוחדת. השותפים למיזם משתמשים באפליקציה מבוססת מיקום שמאפשרת להזעיק נאמני חיים חיים הקרובים ביותר לאירוע בזמן אמת. האפליקציה משמשת בגרסתה המורחבת גם את כלל פעילי מד"א. למעלה מ-21,000 אנשי רפואה שהצטרפו לפרויקט נאמני החיים.
היעד שהציב ארגון מגן דוד אדום לעצמו הוא לגייס לתוכנית מיליון מצטרפים בתוך כמה חודשים.
מד"א מוקד לאומי משולב
בשנת 2007 הקים מגן דוד אדום בשכונת קיראון בקריית אונו את מוקד השליטה והבקרה הארצי שנקרא מד"א מוקד לאומי משולב ובראשי תיבות – ממל"מ. למוקד מספר מוקדים:
מוקד רפואי – במוקד זה יושבים חובשים, פרמדיקים, ורופאים המאשרים פעולות שדורשות אישור מיוחד, ומפקחים על פעולת הצוותים.
מוקד 101 – העונה לשיחות החירום ומסייע לשאר המוקדים ברחבי הארץ. כל השיחות נענות באופן מיידי אצל המוקדן הפנוי הראשון בשונה מבעבר, אז הן היו תלויות באזור החיוג.
מוקד פיקוח על אירועים משמעותיים (מוקד ארצי) – חומרים מסוכנים (חומ"ס) ואירוע רב נפגעים (אר"ן). כמו כן המוקד מהווה גורם אחראי באירועים הדורשים הזנקת מסוק. המוקד גם מפקח על כלל האזורים והמרחבים, ועל פעולות הצוותים בהם.
מוקד בתי ספר – נותן מענה בעת צורך רפואי בבתי הספר במקום האחיות.
מוקד תגובה מיידית (כוננים) – מזניק את הכוננים האופנועים והאמבולנסים הכוננים, הקרובים ביותר למקרים הרפואיים על פי הצורך.
מוקד מחוז מרכז – מורכב מהמוקדים המרחביים של המרחבים ירקון, אביב (דן לשעבר) ואיילון ומשגר את רכבי ההצלה לאירועים המתקבלים בקווי מ-101 בגזרה מיבנה ועד וינגייט. מהרצליה ועד לאריאל – קרני שומרון, מודיעין, מודיעין עילית.
מוקד נגב – בשנת 2022 עבר מוקד השיגור של מרחב נגב מתחנת באר שבע למוקד הלאומי בקרית אונו. מוקד ה-101 שפעל מבאר שבע נסגר באוגוסט 2023.
יחידת האיתור הבינלאומית
100px|לא ממוסגר|ימין
יחידת האיתור הבינלאומית היא יחידה הפועלת במסגרת מגן דוד אדום, כחלק משירות האיתור הבינלאומי של הצלב האדום. מטרת היחידה איתור בני משפחה וחברים שהופרדו במהלך אסונות נרחבים.
היחידה הוקמה לאחר חתימת מדינת ישראל על אמנות ז'נבה, ובהן הנחיה להפעיל שירותי חיפוש קרובים. השירות מטפל בבקשת איתור קרובים שהקשר איתם אבד כתוצאה ממלחמות או מאסונות טבע. בין השנים 2002–2007 טיפלה יחידת האיתור הבינלאומית ביותר מ-5,000 פניות. ביותר מ-1,700 מקרים, הפונים קיבלו אישור על מוות או גירוש יקיריהם ממדינות שונות.
הכשרות במד"א
{{חלונית
| כותרת = נתונים על מגן דוד אדום
| רוחב = 280px
| רקע = #c6dbf7
| תוכן = *3 מסוקים לפינוי נפגעים3 שניות עד מענה מוקד לקריאת חירום5 דקות זמן להגעת כונן על אופנוע8 דקות זמן להגעת אמבולנס8 טרקטורונים לפינוי נפגעים15 שניות בין קריאות חירום38 שניות בין הזנקת אמבולנסים43 ניידות לאיסוף תרומות דם50 רכבי הצלה מוגני ירי143 תחנות מגן דוד אדום379 ניידות טיפול נמרץ500 פעולות החייאה בחודש500 כונני תגובה מיידית עם אופנועים1,079 אמבולנסים1,300 מנות דם נתרמות ביום1,745 נסיעות אמבולנס מבצעיות ביום1930 שנת ההקמה של מגן דוד אדום1950 השנה בה נחקק חוק מגן דוד אדום2,100 עובדים4,500 נפגעי תאונות עבודה טופלו בשנת 201611,000 בני נוער מתנדבים17,000 מתנדבים חובשים, פרמדיקים ורופאים20,000 מתנדבים 'נאמני חיים'26,000 מ"ר השטח של 'קריית מד"א' הנבנית ברמלה40,000 מנות לחג וציוד חורף לנזקקים71,000 נפגעי תאונות דרכים טופלו ופונו בשנת 2016100,000 איש מודרכים מדי שנה702,000 איש טופלו ופונו בשנת 20161,500,000 שעות התנדבות של נוער2,000,000 שיחות חירום למוקד מגן דוד אדום בשנה650,000,000 ש"ח התקציב השנתי של מגן דוד אדום
מתוך מד"א החיים, מגזין ידידי מגן דוד אדום בישראל, נובמבר 2017
}}
מלבד תפקידי הניהול בארגון, פועלים בו עובדים, מתנדבים ובני שירות לאומי-אזרחי בתפקידים הבאים:מגיש עזרה ראשונה (מע"ר) – מתנדבי נוער (בגילאי 15–18) ומתנדבי קבוצות תגלית שונות בארץ (בכל גיל), בעלי הסמכות הנמוכה ביותר בתחום רפואת החירום הטרום אשפוזית, אשר עברו קורס בסיסי בן כ-60 שעות וישמשו כמגישי עזרה ראשונה באמבולנסים הלבנים, בין השאר גם כמחויבות אישית. חלקם אף עוברים השתלמות הרשאת אט"ן – ומשתלבים בעבודת ניידות טיפול נמרץ.חובש רפואת חירום (BLS – Basic life support) – מתנדבים בוגרים מגיל 18 ומעלה. ישמשו לרוב כחובשים מלווים באמבולנסים (בעיקר מתנדבים ובני/ות שירות לאומי) וכנהגי אמבולנסים (עובדים, מתנדבים ובני שירות אזרחי). חלקם אף עוברים השתלמות מורשי אט"ן – ומשתלבים כנהגים ומלווים בניידות טיפול נמרץ.חובש בכיר – הכשרה הניתנת רק לחובשי רפואת חירום בעלי וותק קודם, בת כחודש הכוללת לימודי אנטומיה ופיזיולוגיה, טיפולי עזרה ראשונים מתקדמים ומערכת ההולכה החשמלית של הלב. הכשרה נותנת סמכויות טיפול נוספות מעבר להכשרת חובש רגיל למתן טיפול תרופתי ומתן טיפול בשוק חשמלי בנוכחות פרמדיק (בעבר הכשרה זו הייתה מאפשרת החדרת מנתב אוויר LMA, אך היא בוטלה). כלל נהגי האמבולנסים וניידות הטיפול הנמרץ שהם עובדים במגן דוד אדום ובעלי הכשרת חובש רגיל מחויבים בביצוע הכשרת חובש בכיר כעבור כשנתיים מתחילת עבודתם בארגון (הנחיה זו אינה מיושמת מאז ובעקבות פרוץ מגפת הקורונה).פרמדיק (ALS – Advanced life support) – הכשרה הניתנת לאחר מעבר מבחני וראיונות קבלה אשר אינם נהוגים בשאר ההכשרות. יכולים לעבור אותה מגיל 18 – כעובדים, מתנדבים ובני/ות שירות לאומי (קפ"מ). ניתן לבצע את ההכשרה כחלק מתואר ראשון ברפואת חירום. ישנה אפשרות לבצע את הקורס גם ללא רקע קודם במד"א וברפואה כלל. במהלך הקורס ניתנת לחניכים בעלי הכשרת חובש קודמת – הכשרת חובש בכיר ורק לאחר סיום כלל מטלות הקורס, לרבות השתלמויות ומעבר מבחן מסכם ניתנת להם הכשרת הפרמדיק ופס זיהוי כתום. בהכשרת הפרמדיק מספר רבדים – פרמדיק אשר סיים בהצלחה קורס פרמדיקים אך אינו מורשה אט"ן, פרמדיק משתלם (על ידי פרמדיק טיוטור) ופרמדיק מורשה אט"ן הפועל כראש צוות טיפול נמרץ.תורן מוקד – עובדים, מתנדבים ובני/ות שירות לאומי/אזרחי, בגילאי 18 ומעלה אשר הוכשרו כחובשי רפואת חירום/פרמדיקים ואשר עברו בהצלחה קורס תורני מוקד. אורך הקורס כשבוע ימים אשר בסופן מבצע החניך השתלמויות במענה לשיחות חירום המתקבלות בקווי 101.קצין משמרת (קצמ"ש) – נקרא גם "ראש משמרת". עובד מד"א, בהכשרתו הרפואית חובש או פרמדיק ואשר צבר ניסיון כתורן מוקד 101 וכקצמ"מ (קצין מנהל משאבים). קצין המשמרת במוקד המרחבי אחראי על ניהול המשמרת בגזרתו, לרבות שיגור וביטול רכבי הצלה לאירועי חירום, הזנקת סיוע חיצוני (משטרה, כיבוי אש, צה"ל), ביצוע בקרה על קריאות החירום והכרזה על אירוע רב נפגעים. קצין המשמרת הוא בעל הסמכות הגבוהה בעבודת המוקד.
תחת קצין המשמרת במוקד המרחבי עובד גם קצמ"מ (קצין מנהל משאבים), עובד מד"א/שירות לאומי, בהכשרתו חובש או פרמדיק. עיקר תפקידו הוא החלפת קצין המשמרת בהיעדרו ועוזרו בניהול המרחב בשגרה וחירום ובעיקר את המשימות הנוספות שאינן שיגור האמבולנסים לאירועים. במשמרות ובמרחבים עמוסים מצטרף לעיתים לצוות המוקד תורן מוקד שלישי ואף לעיתים מסייע שאינו תורן 101 כרביעי ואפילו כחמישי בצוות המוקד המרחבי.
הכשרות נוספות שאותן ניתן לעבור כוללות: מפעיל תאר"ן, מדריך, מתרים דם, וקצין איתור.
אמצעים
בארגון עובדים 1,850 או 2,400 שכירים ולצידם כ-30,000 מתנדבים.
הארגון מפעיל סוגים שונים של כלים מבצעיים.
אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ
כיום פועלים בארץ כ-387 ניידות לטיפול נמרץ בפריסה ארצית.אמבולנס רגיל (לבן) – הכולל נהג (בעל הכשרת חובש / חובש בכיר) ועד שלושה אנשי צוות ומתנדבים.ניידת טיפול נמרץ (נט"ן) – הכולל נהג שהוא חובש, ופרמדיק שאינו בעל הכשרת ראש צוות ופועל בטכנולוגיית טלמדיסין – ליווי אישי וסיוע מרופא מד"א במוקד הרפואי. ניידת זו זהה לחלוטין בנראותה וביכולות הטיפול שלה לאט"ן, פרט לקביעת מוות.אמבולנס טיפול נמרץ (אט"ן) – הכולל פרמדיק בעל הכשרת ראש צוות, נהג ובדרך כלל גם מתנדב או שניים. עד ינואר 2015 האמבולנס נקרא נט"ן (ניידת טיפול נמרץ) וכלל גם רופא.
אוטובוס להעברות טיפול נמרץ – כולל צוות רפואי מלא של פרמדיק, רופא ונהג. יתרונו על פני ניידת רגילה הוא יכולת העברת חולה עם מיטת האשפוז שלו בבית החולים.אמבולנס המשאלות – מיזם של ארגון מגן דוד אדום, ששם לו למטרה למלא בקשות של אנשים המתמודדים עם מחלות קשות או סופניות שיכולת הניידות שלהם אבדה.
אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ עם עבירות גבוהה אמבולנס 4X4 – אמבולנס בעל הנעה 4X4 המוזנק לאירוע בו יש צורך לחלץ נפגע משטח שאינו עביר לאמבולנס רגיל (חוף ים, דרך לא סלולה).טרקטורון-אמבולנס – טרקטורון שעליו מותקנות שתי אלונקות. הטרקטורון נמצא בכוננות בתחנה והוא מוזנק לאירוע בו יש צורך לחלץ נפגע משטח שאינו עביר לאמבולנס רגיל (חוף ים, דרך לא סלולה, מעברים צרים).
כלי רכב לתגובה מיידית
רכבי תגובה מהירה שמטרתם הוא קיצור זמני ההגעה של הצוותים או של כונני מגן דוד אדום לאירועי חירום בערים ובכבישים בינעירוניים. במד"א קיימים מספר סוגים ודגמים של כלי רכב לתגובה מיידית.
רת"מ (רכב תגובה מהירה) – כלי רכב קטנים (לרוב מסוג קיה פיקנטו).
בימבולנס – כלי רכב חשמלי קומפקטי. מטרתו היא קיצור זמן ההגעה של הצוותים או של כונני מגן דוד אדום לאירועי חירום באזורים עירוניים.
אופנולנס – הלחם של המילים אופנוע ואמבולנס, מטרתו לקצר את זמני ההגעה ולתת מענה ראשוני טרם הגעת האמבולנס. נכון ל-2024 פועלים במד"א כ-600 אופנועים וקטנועים בפריסה ארצית. אופנולנסים הרכובים על ידי פרמדיקים וחובשים. אופנועי טיפול נמרץ, הינם אופנועים גדולים המיועדים לשרת אזורים המתפרסים על שטחים בין-עירוניים נרחבים. האופנועים כוללים את כל הציוד הרפואי הנמצא בניידת טיפול נמרץ סטנדרטית, למעט מיטת פינוי. אופנועי טיפול נמרץ רכובים על ידי פרמדיקים המבצעים פעולות פולשניות ומצילות חיים בשטח.
אופניים – בנוסף לכלי הרכב ישנם מתנדבים הרכובים על אופניים חשמליים ייעודיים המכילים ציוד עזרה ראשונה לשיפור יכולת התגובה בערים צפופות.
קלאב קאר – רכב ייעודי לאצטדיונים המאפשר לצוותים להגיע ביתר קלות ומהירות לשחקני כדורגל הנפצעים מפעם לפעם על הדשא, למטרות טיפול ופינוי.
רכב T3 – כלי רכב חשמליים קטנים וממונעים (הוברבורד) המצוידים בציוד החייאה ועזרה ראשונה ומאפשרים לאיש הצוות לעמוד בגובה של 25 ס"מ גבוה יותר מהקהל ולפלס את דרכו אל הנפגע – ולתת מענה ראשוני עד להגעת הצוות המפנה.
מערך הפינוי בהיסק
מגן דוד אדום מפעיל את מערך הפינוי בהיסק מעל ל-13 שנים. מד"א מפעיל 2 מסוקים לפינוי מהיר, בצפון הארץ ובדרומה.
בתחילת שנת 2023 שידרג מגן דוד אדום את מערך הפינוי בהיטס שלו, הקים שותפות עם 'הצלה אויר' והחל להשתמש בשני מסוקים מדגם סיקורסקי ++Sikorsky S-76C (מספרי זנב 4X-BEX,4X-BHT ו-4X-BHS). הדגם החדש גדול ומרווח יותר ומאפשר מקום ומרווח לטיפול במטופלים קריטיים. המסוקים החדשים מאפשרים הטסה של 2 טייסים ו-12 נוסעים ו/או מטופלים ללא מגבלת משקל (בהשוואה לדגם הקודם בו היה ניתן להטיס שני מטופלים לכל היותר, ומגבלת המשקל היוותה גורם משמעותי בשיקולי הפינוי).
המסוק החדש מאפשר טיסה בתנאי קיצון, מאפשר הפעלת שירותי פינוי בהיסק 365 ימים בשנה. המהירות הטיסה של הדגם החדש גבוהה יותר בכ-30% בהשוואה למסוק הקודם וגם זמן הטיסה ללא תדלוק הוארך.
צוות המסוק כולל 2 טייסים בכל משימה, מה שמגדיל את הבטיחות לצוות ולמטופל במהלך הטיסה ומשפר את היכולת לבצע משימות מורכבות יותר. המסוקים והטייסים שייכים לחברת ברוק תעופה ואת שירותי התחזוקה מספקת התעשייה האווירית.
עד 2023, הפעיל מד"א 3 מסוקים מדגם MBB Bo-105 שהיו שייכים ללהק תעופה. כל מסוק מדגם הזה כלל טייס אחד ו-2 פרמדיקים והיה בעל יכולת פינוי של 2 פצועים.
כלים לפינוי ימי
בכנרת ובאילת, מד"א מפעיל מספר כלי שיט לתגובה מהירה ופינוי ימי.
אופנוע ים – בסוף מרץ 2018 נחנך בכנרת אופנוע ים חדש תוצרת חברת Sea-Doo, של מד"א אשר מוצב בדרך קבע בכפר הנופש עין גב. אופנוע ים של מד"א מאפשר נגישות מהירה לחילוץ טובעים או לחופים שבהם נזקקים לסיוע רפואי דחוף. האופנוע מאובזר בציוד רפואי מתקדם, הכולל מכשירי החייאה, ציוד חבישה, מזרק אפיפן לטיפול בהתקפי אלרגיה מסכני חיים ועוד.
סירת הים-בולנס – לצורך פינוי נפגעים בכנרת, ביולי 2019, נכנסה לשימוש במד"א סירת הים-בולנס, הסירה מדגם Whaly 500R Professional, היא מיועדת לשאת שישה בני אדם, והיא עמידה לפגיעות וחבלות שעלולות להיגרם מסלעים וצמחייה במים. הסירה מגיעה למהירות של עד 35 קשר (יותר מ-60 קמ"ש). הים-בולנס מאובזר בציוד רפואי מתקדם, הכולל בין היתר דפיברילטור, ציוד הנשמה, אלונקה ועוד.
סירת הים-בולנס-טיפול נמרץ – ביולי 2022 הושקה בכנרת סירת טיפול נמרץ הייחודית של מד"א. הסירה היא מסוג נַחֶתֶת ומדגם CWA 740 WT BC, עמידה לפגיעות הנגרמים מסלעים וצמחייה במים ומסוגלת להגיע עד קו החוף. הסירה מונעת על ידי שני המנועים תוצרת הונדא והיא מגיעה למהירות של כ-35 קשר (יותר מ-60 קמ"ש) גם בתנאי ים קשיים. הסירה יכולה להוביל עד 1,000 ק"ג ולשאת 8 אנשי צוות ומטופלים והיא מצוידת בפנסי תאורה לסיוע בחיפושים בחשכה, במכשור טיפול נמרץ רפואי מתקדם, הכולל דפיברילטור, ציוד הנשמה, אלונקה ועוד. חרטום הסירה נפתח ומאפשר העלאה והורדה קלה ומהירה של הנפגע אל ומהסירה על קו החוף. הסירה עוגנת בדרך בחוף לידו בטבריה.
ניידת של בנק הדם
בנק הדם של מד"א מפעיל מספר סוגי ודגמי ניידות לצורכי התרמת דם.ניידת דם – ניידת של בנק הדם בה יש ציוד וצוות מתרימים. לאחר ההתרמה מועברות בה מנות הדם אל בנק הדם שבתל השומר לשם סינון ואחסון. מכילה מיטת התרמה אחת.ניידת דם גדולה – ניידת התרמת דם המכילה שתי מיטות וצוות מתרימים.
רכבי פיקוד ושליטה
רכב פיקוד (סופרוויזר, גיפבולנס) – רכב פיקוד אשר משמש לפיקוד ושליטה באירועים ולסיוע רפואי במצבים מורכבים. את הרכב מפעיל הסופרווייזר המרחבי אשר מגיע למקרים כאשר ישנו צורך בתגבור רפואי, או כאשר תנאי הדרך מצריכים רכב 4X4. הרכב מצויד בזרוע טלסקופית בעלת זרקורים לטיפול באירוע בשעות החשיכה. על הרכב קיימת מצלמה מיוחדת אשר יכולה להישלט ממוקד המבצעים ואשר מסייעת למוקד בניהול האירוע ובקבלת תמונת מצב איכותית בזמן אמת. הציוד הרפואי אשר קיים ברכב הוא ציוד ברמת ALS הדומה ברמתו לציוד ניידת טיפול נמרץ. ברכב הפיקוד ישנה גם אפשרות לפנות נפגע בודד בשכיבה דבר אשר מסייע גם בזמן שגרה.
רכב תחנת אירוע רב-נפגעים – ידוע בראשי התיבות תאר"ן. משמש כעמדת פיקוד ניידת וכבסיס לוגיסטי באירוע רב נפגעים. בעבר נקרא תער"ן – תחנת עזרה ראשונה ניידת.
משאית חפ"ק – רכב פיקוד שנבנה במיוחד לצורכי מד"א והוא פרי תכנון ופיתוח של מדור פרויקטים מיוחדים בארגון. רכב החפ"ק יכול להתמקם בכל נקודה ולשמש כמוקד עצמאי, המאפשר שליטה על כוחות מד"א בשטח ומתן סיוע לכוחות על מנת שאלה יוכלו להגיע במהירות האפשרית לנפגעים ולטפל בהם. הרכב מאובזר במערכות קשר מתוחכמות, מחשבים, טלפונים ואמצעי שליטה ובקרה נוספים. עם ההתמקמות של רכב החפ"ק, הוא מפעיל ארבעה מיצבים (2 קדמיים, 2 אחוריים), מעלה תורן בגובה 15 מ' שבבסיסו מצלמה ואנטנה וכן תורן תאורה המאפשר לצוות החפ"ק להאיר את השטח בכל כיוון שיבחר. ברכב החפ"ק יש מספר רב של מערכות מיוחדות המאפשרות לכוחות מד"א לפעול בשטח בחופשיות תוך שימוש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר גם בזירות מורכבות. רכב חפ"ק זה מנהל בכל שנה את הילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. רכב זה סייע בניהול אירוע אסון הר מירון.
חפ"ק מחוזי – לצורך שליטה באירועים חריגים (כגון: אר"ן או אירוע מתמשך אחר), נעשה שימוש בשלושה חפ"קים מחוזיים הנמצאים בצפון, בדרום ובמרכז הארץ. הרכב מאפשר להפעיל בו זמנית מוקד שליטה ובקרה, חדר דיונים ומוקד תקשורת. לרכב החפ"ק יכולות תקשורת המבוססות על מערכות סלולריות, יכולת צילום ושליטה מרחוק ויכולת לספק תשתית חשמל ותקשורת לצוותי מד"א בכל רחבי המדינה.
קרוואנים
למבצעי התרמת דם וחיסונים מד"א משתמש גם בקרוואנים ייעודים.
גלריה
פריסה
במגן דוד אדום ישנם 4 מחוזות, 11 מרחבים ו-15 מוקדים – המוקדים המרחביים, מוקד תגובה מיידית (כוננים), מוקד ארצי, מוקד רפואי, מוקד בתי ספר, מוקד טפסים (חיצוני) ומוקד הקורונה שהוקם בעקבות משבר הקורונה בישראל ונסגר בשלהי 2022 עם דעיכת התחלואה. הוא כולל בתוכו כ-2,100 עובדים וכ-17,000 מתנדבים נכון לנובמבר 2017. במגן דוד אדום עובדים ומתנדבים אנשים מגיל 15 ועד גיל הפרישה ולעיתים מעבר. לארגון כ-1,080 אמבולנסים מסוגים שונים, כ-143 תחנות ונקודות הזנקה ויחידת כוננים מתנדבים הנושאים ברכבם ציוד החייאה והצלה, יחידת אופנועים עם פריסה ארצית של כ-500 אופנועים, יחידת בימבולנס ארצית, יחידת האופניים, וזאת על מנת להקטין את זמן התגובה, מה שיכול במקרים מסוימים, להבדיל בין חיים למוות.
מחוז צפון
מרחב אשר – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בעכו.
מרחב גלבוע – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בעפולה, בתחנה זו קיים מוקד מבצעי "גליל".
מרחב ירדן – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בטבריה.
מרחב כרמל – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בחיפה. בתחנה זו קיים מוקד מבצעי "חוף".
מרחב שרון – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בנתניה. בתחנה זו קיים מוקד מבצעי "שרון".
מחוז מרכז מרחב איילון – תחנה מרחבית בראשון לציון.מרחב ירקון – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בפתח תקווה.מרחב אביב (דן לשעבר) – תת-מרחב הפועל באזור גוש דן תחת מרחב ירקון. תחנה מרחבית ראשית נמצאת בתל אביב.
מחוז ירושלים מרחב ירושלים – תחנה מחוזית ראשית נמצאת בירושלים, בתחנה זו קיים מוקד מבצעי "י-ם".
מחוז דרום מרחב לכיש – תחנה מרחבית ראשית נמצאת באשדוד.
בתחנה זו קיים מוקד מבצעי "לכיש".מרחב נגב – תחנה מרחבית ראשית נמצאת בבאר שבע.
זמני תגובה
בתקופת האינתיפדה השנייה (2001–2004) הגיע האמבולנס הראשון לזירת האירוע בממוצע אחרי 3.9 דקות. הפצוע הראשון פונה אחרי 10.7 דקות בממוצע, הפצוע הדחוף האחרון פונה אחרי 25.2 דקות. בעשור השני של המאה ה-21, זמן תגובה לאמבולנס לנפגעי תאונות דרכים עומד על כ־9.4 דק' מקבלת קריאה.
מדים
שמאל|ממוזער|ממוזער|150px|שמאל|סמל מגן דוד כפי שמופיע על המדים הרשמיים
שמאל|ממוזער|ממוזער|150px|שמאל|גרסה סמל מגן דוד עם כוכב חיים
170px|ממוזער|שמאל|תג הכתף החל משנת 2023
170px|ממוזער|שמאל|תג הכתף עד שנת 2023, בגרסתו הקודמת של תג זה הופיע שם המרחב במקום מד"א
המדים התקניים במגן דוד אדום כוללים חולצה בצבע לבן, מכנסיים בצבע כחול-כהה, פליז בצבע כחול-כהה או אדום-כהה או שחור וכן מעיל בצבע אדום או כחול.
על החולצה ועל המכנסיים מופיע פס אפור המחזיר אור, ובנוסף יכול להופיע פס נוסף המעיד על הכשרת לובש החולצה:
סמל סוג הכשרה צבעים הערות75pxפרמדיק פס כתום מעל הפס האפור 75pxחובש בכיר פס כחול מעל הפס האפור 75pxחובש רפואת חירום/משתלם פרמדיקים פס אפור בלבד ייתכנו גם בעלי הכשרות פחותות (מע"ר / מע"ר בכיר) מעל גיל 18, אך הם יהיו ללא דרגות.75pxמדריך פס ירוק מעל הפס האפור נמצא בשימוש החל ממדריכים ב' אך לא תקף בכל המרחבים.75pxמגיש עזרה ראשונה (מע"ר) פס אדום מעל הפס האפור עובד מנהלה ללא פסים כלל עובד מנהלה, בדרך כלל יענוד דרגות מנהלה.
בגרסה המחודשת של המדים ישנו מעל פס הצבע קו-קו מחזיר אור במקום פס נוסף (לא כולל מדי הנוער).
באירועים מיוחדים, עובדי המנהלה הבכירים לובשים מדי שרד הכוללים מקטורן ועניבה בדומה למדי השרד הנהוגים לקצונה הבכירה בצה"ל.
דרגות
לאורך השנים מדינת ישראל הנהיגה תרבות סימול לגופי החירום שכל אזרח במדינה מזהה ומכיר אותה.
צוותי מד"א פועלים מול גופים המזוהים על-ידי התקשורת והאזרחים באמצעות דרגות הכתף לסימול מעמדו ומקצועו של איש הצוות.
הצורך להציג את מעמד איש הצוות בתוך הארגון על ידי דרגה נדרש כפועל יוצא מפעילות הארגון מול גופי החירום והתקשורת באירועי טרור, בקבוצת פקודות או בתאונות דרכים.
שמות הדרגות מסמלים את מהות התפקיד:
"מתן" (לחובשי רפואת החירום, עובדי המוקד ומתרימי הדם) הוא מלשון נתינה, תפקידו של נושא הדרגה להעניק עזרה רפואית לחולה / פצוע הנזקק לשירותיו.
"מזר" (לפרמדיק) מסמל את תפקידו של נושא הדרגה, להביא מזור ומרפא למכאוביו של החולה / פצוע ולהקל על סבלו.
"מגן" (לדרג המנהלי) נגזר מהשם "מגן דוד אדום".
מסלול קידום מתן (חובשים)
דרגה שם דרגה וותק בארגון/הכשרה המזכה בדרגה75px מתן חובש רפואת חירום75px מת"ש (מתן שני) הכשרת חובש בכיר75px מת"מ (מתן מתקדם) קצין משמרת אחראי התרמה75px מת"ב (מתן בכיר) חונך מתרים נאמן איכות נאמן בטיחות75px מת"ק (מתן בכיר מתקדם) ראש צוות התרמה75px רמ"ת (רב מתן) נהג אחראי תחנה75px רמ"ב (רב מתן בכיר)
מסלול קידום מזר (פרמדיקים)
דרגה שם דרגה תפקיד/הכשרה המזכה בדרגה75px מזר פרמדיק75px מז"ש (מזר שני) לאחר סיום הכשרת קורס מורשי אט"ן75px מז"מ (מזר מתקדם) חונך בקורס פרמדיק75px מז"ב (מזר בכיר) 75px מב"מ (מזר בכיר מתקדם) מרכז תחום בנה"ד75px רמ"ז (רב מזר) פרמדיק אחראי אחראי מוקד מתאם התרמות דם אחראי מתנדבים אזורי
מדריך מוביל בקורס פרמדיקים מרחבי (קפ"מ)
מסלול קידום מגן (מנהלה)
דרגה שם דרגה תפקיד/הכשרה המזכה בדרגה75px מג"ר (מגן ראשון) מנהל מדור מדריך ראשי קורס פרמדיק יו"ר הנהלת מתנדבים המכהן כנציג מועצת מגן דוד אדום סגן מנהל מעבדה דרגת כבוד
מנהל אשכול (תחנה)75px סמ"ג (סגן מגן) מנהל מעבדה סגן/עוזר מנהל מרחב סגן/עוזר מנהל מחלקה
סגן מנהל מרחב – רפואה (בעבר סופרוויזר)75px מג"מ (מגן משנה) מנהל מחלקה75px תמ"ג (תת מגן) מנהל מרחב מנהל מערך סגן מנהל אגף75px מגן מנהל אגף75px רמ"ג (רב מגן) מנהל כללי
ארגוני הצלה הפועלים תחת מגן דוד אדום
ארגוני הצלה שונים פועלים תחת מד"א, כגופים התנדבותיים המאגדים כונני מגן דוד אדום דתיים וחרדים למתן מענה רפואי ראשוני עד להגעת האמבולנס. ארגון "הצלה" הוא גוף התנדבותי חברתי שפועל בהנחיות ובהוראות פוסקי הלכה ובשיתוף פעולה מלא עם "מגן דוד אדום בישראל". בשנת 1991 נוסד גרעין בירושלים שהיה הראשון בישראל.הצלה גוש דן – ארגון מתנדבים בערי גוש-דן והוא מפעיל קבוצות מתנדבים נוספות בצפון ובדרום.הצלה צוות חץ – צוות הצלה כלל ארצי המאחד בני ישיבות מתנדבי מד"א ושומר על ערכיהם כחרדים. מקור השם 'חץ' הוא ראשי תיבות ל'חרדים צעירים'. הצוות פועל בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת מד"א וגופי ההצלה השונים, ומפוקח ומנוהל על ידי רבנים ואנשי חינוך.הצלה שרון – ארגון מקומי הפועל בנתניה חדרה חריש קיסריה אבן יהודה כפר יונה קדימה צורן והסביבה, הארגון מכיל כ-150 מתנדבים הפועלים 24/7.צוות הצלה – ארגון מתנדבים המאגד את מתנדבי מד"א החרדים במרחב ירושלים והסביבה על מנת לתת להם מעטפת הלכתית וחברתית. הוא פועל בירושלים בית שמש ורחובות. צוות הצלה מפעיל פרמדיקים, חובשים ונהגי אמבולנס ומקיים למתנדבים בתדירות גבוהה ערבי גיבוש והעשרה.הצלה ללא גבולות – ארגון הצלה הפועל מאז אוקטובר 2000. פעיליו פרושים בכל יהודה ושומרון ובמקומות מסוימים בפריפריה.הצלה פתח תקווה – ארגון מתנדבים הפועל בפתח תקווה ובעל כ-140 מתנדבים.החובש הר נוף – ארגון מקומי בשכונת הר נוף בירושלים, המפעיל אמבולנס של מגן דוד אדום ואת יחידת המתנדבים השכונתית.הצלה יבנאל – ארגון מקומי ביבנאל המפעיל אמבולנסים של מגן דוד אדום ואת יחידת הכוננים, בארגון יש כ-60 חובשים ופרמדיקים חרדים, שנותנים מענה לכלל גזרת הכנרת. חסידי ברסלב.הצלה דרום – ארגון שפועל באשדוד, ביישובי חבל לכיש ובמרחב נגב.הצלה שערי חסד – ארגון מקומי בשכונת שערי חסד, המפעיל אמבולנס ורכב של מגן דוד אדום ואת יחידת המתנדבים השכונתית.
בנוסף ישנם גופי הצלה באלעד, רחובות, ראש העין, מודיעין עילית, עפולה, מירון וצפת, כפר חב"ד.
איחוד הצלה
איחוד הצלה נוסד על ידי קבוצה של מתנדבים שפרשו מהצלה ישראל בשל חילוקי דעות על רקע של גיוס כספים. תחילה התקיים שיתוף פעולה בין הארגונים אך בשנת 2008 חדל מגן דוד אדום להעביר קריאות חירום לכונני איחוד הצלה, עקב החשש להגעת כוננים שאינם מוסמכים. בעקבות אי שיתוף המידע ניסו באיחוד הצלה לפעול להקמת מוקד טלפוני מאוחד לכל ארגוני החירום בישראל כדוגמת 911. ביולי 2017 פורסם חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות להסדרת שיתוף הפעולה בין הארגונים. ע"פ ההסדר, הקריאות למרכז השליטה והבקרה יגיעו למגן דוד אדום, ומוקד מגן דוד אדום יזניק את כונני איחוד הצלה אשר שמותיהם הועברו לידי משרד הבריאות ואושרו על ידם. ניהול האירוע יהיה בידי מגן דוד אדום באמצעות אפליקציה סלולרית מיוחדת שתתאם בין הארגונים והכוננים בשטח. האפליקציה בשם 'מערך הכוננים הלאומי' פותחה על ידי מגן דוד אדום והושקה ב-20 באוגוסט 2018 על ידי משרד הבריאות, אך המחלוקת המשפטית בין הארגונים עדיין נמשכת. בינואר 2022 הוגשה הצעת חוק בכנסת לאיחוד מוקד החירום במדינת ישראל, אשר בראש יזמיה חברת הכנסת ויו"ר הקואליציה עידית סילמן הצעת החוק נידונה מספר פעמים בוועדת הבריאות שבראשותה, כאשר במהלך הדיונים עלו עדויות ומקרים שמהם ניתן להבין כי צורת שיתוף המידע הנוכחית על ידי מגן דוד אדום מונעת מידע מציל חיים מחובשים פרמדיקים ורופאים של איחוד הצלה בשעת אמת ואשר יכולים להימנע בהקמת מוקד 911. מגן דוד אדום בהתנגדותו לחוק באמצעות נציגיו בוועדה ובאמצעות מכתב ליועץ המשפטי לממשלה טען כי מוקד מאוחד אשר יפעל תחת משרד הבריאות ייאלץ אותם לפרוש מחברות בארגון הצלב האדום כיוון שנוגד את נהליו. למרות התנגדות מגן דוד אדום החוק עלה ואושר על ידי ועדת שרים לחקיקה וקיבל תוקף של החלטה. ממשלה בהתניה כי יקודם בהמשך בהסכמה ובאישור ראש הממשלה ושר הבריאות.
מנכ"לי מד"א לדורותיהם
שםתקופת כהונה1מרדכי פן1950–19712יצחק שני1971–19733בן-ציון טחן1973–19774אשר דר1977–19785אריאל יהלומי1978–1979מ"מחיים דגן1979–19806עמיצור כפיר1980–1986מ"מרוני ליכטנשטיין1986–19877עמוס לוריא1987–1990מ"מיחיאל חמי19908נתן כהן1990–19939יעקב אדלר1993–199410יוחנן גור1994–199511עמוס לוריא1995–199812אבי זהר1998–200513אלי בין2005–מכהן
ראו גם
שירותי חירום
הצלה (ארגוני רפואת חירום)
דרגות כוחות הביטחון וההצלה בישראל
הצלה ללא גבולות
איחוד הצלה
הצלה ישראל
זק"א
חברה קדישא
יד שרה
עזר מציון
לקריאה נוספת
שמאל|ממוזער|200px|בול ישראלי לציון 25 שנה למגן דוד אדום, ערך נקוב 160 פרוטות, שנת 1955
.
קישורים חיצוניים
היסטוריה ספר תולדות מד"א בישראל, ספר דיגיטלי
פתיחת סניף מגן דוד אדום ברמת גן, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
מגן דוד אדום בארצות הברית תורם 21 אמבולנסים, יומני כרמל, ספטמבר 1948 (התחלה 0:21)
טקס תרומת אמבולנסים מטעם ידידי מגן דוד אדום חיים משה שפירא. יומני כרמל, אוקטובר 1949 (התחלה 1:47)
אמבולנס חדש להתרמות דם נמסר למגן דוד אדום. יומני כרמל פברואר 1951 (התחלה 5:23)
ורה ויצמן מתמנה לנשיאת מגן דוד אדום, יומני כרמל מרץ 1954''' (התחלה 4:29)
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארגוני רפואת חירום בישראל
קטגוריה:הצלב האדום
קטגוריה:זוכי פרס יו"ר הכנסת
קטגוריה:ישראל: ארגוני בריאות ורפואה
קטגוריה:מקבלי אות הנשיא להתנדבות
קטגוריה:עירוי דם
קטגוריה:אגודות עות'מאניות
קטגוריה:ישראל: תאגידים סטטוטוריים
קטגוריה:קווי סיוע | 2024-10-17T04:36:08 |
אמבולנס | שמאל|ממוזער|250px|ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום
שמאל|ממוזער|250px|תמונה משנות ה-50 של אמבולנס, בחזית בניין שערי צדק הישן
250px|ממוזער|שמאל|ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום
אמבולנס הוא כלי תחבורה שהותאם לשנע אנשי צוות רפואי, ציוד רפואי וחולים.
האמבולנס מיועד לשנע את אנשי הצוות הרפואי במהירות אל החולה, ולאחר מכן לפנותו במהירות האפשרית לבית חולים לצורך מתן טיפול רפואי מתאים.
האמבולנס מצויד בציוד הנדרש על מנת לשמר את מצבו של החולה או הפצוע ולספק לו עזרה ראשונה בסיסית עד הגעתו לבית חולים. לכל אמבולנס נלווה צוות שהוסמך להעניק את הטיפול הראשוני, לו זקוק החולה או הנפגע, עד להגעתו לבית-החולים.
המונח אמבולנס משמש בדרך כלל לתיאור רכב חירום מסוג מסחרית אך למעשה אמבולנס עשוי להיות גם אופנוע, סירה או כלי טיס.
אטימולוגיה
מקור המילה "אמבולנס" במילה הלטינית "Ambulare" שפירושה מעבר ממקום למקום. את המילה המציא המנתח הצרפתי דומיניק ז'אן לארה במהלך מלחמות נפוליון כשהשתמש בביטוי "hôpital ambulant" לתיאור תחנת איסוף גדודית שמטרתה להיות צמודה ליחידתה ולהבטיח טיפול מהיר ומקצועי בפצועים.
טיפול באמבולנס
באמבולנס ניתן להעניק טיפול רפואי ראשוני, במספר תחומים: מערכת הנשימה, מערכת הדם ומערכת הלב:
סיוע נשימתי.
זיהוי וטיפול במצבי חירום לבבים ונשימתיים.
החייאה.
חבישה, עצירת שטפי דם וקיבועים.
לקיחת מדדים ראשוניים (לחץ דם, דופק, נשימות, סטורציה, רמת גלוקוז בדם ואק"ג).
עירוי נוזלים.
ביצוע פעולות חודרניות דחופות.
מתן תרופות בסיסיות.
קבלת לידה.
אמבולנסים בישראל
בישראל ניתנים שירותי אמבולנס ציבוריים על ידי מגן דוד אדום. בנוסף, קיימות כמה חברות ועמותות המפעילות שירותי אמבולנס פרטיים הניתנים בתשלום או בהתנדבות. המפעילים הנוספים מיועדים לשינוע חולים, אך חלקם מעניקים גם שירותי אמבולנס ונט"ן ציבורי, בעיקר בקרב המגזר הערבי.
במגן דוד אדום ובחברות הפרטיות קיימים מספר סוגים של ניידות:
אמבולנס ("לבן") – אמבולנס רגיל, עם צוות הכולל נהג בהכשרת חובש, חובש בכיר או פרמדיק המשמש כראש הצוות, ועד שלושה חובשים או מתנדבי נוער נוספים. הוא נועד לספק עזרה ראשונה בסיסית, ומכיל ציוד החייאה בסיסית (BLS), חבישה וקיבוע, דפיברילטור חצי אוטומטי (AED), מוניטור א.ק.ג, ערכות לידה, חמצן ועירוי.
אמבולנס 4×4 – יכול לשמש הן כאמבולנס והן כאמבולנס טיפול נמרץ, אך בעל הנעה של ארבעה גלגלים (4X4), כלומר יכול לנוע בשטחי עפר, חולות ודיונות.
אט"ן – אמבולנס טיפול נמרץ, עם צוות הכולל פרמדיק שמשמש כראש הצוות, נהג (חובש/חובש בכיר), ועד שני מתנדבים או משתלמים. באט"ן ניתן לבצע טיפול הכולל ניתוחי חירום, מתן תרופות לווריד וטיפול מתקדם (ALS). לאט"ן אמצעי טיפול רפואי מתקדם כגון תרופות, מוניטור א.ק.ג, ציוד החייאה מתקדם וערכות מיוחדות, בנוסף לציוד הסטנדרטי הנמצא באמבולנס הרגיל.
תאר"ן – תחנת אירוע רב נפגעים. מכילה ציוד עזרה ראשונה שבאירועים גדולים כגון פיגועים מיועד לפריסה בשטח כבית חולים שדה, ולכן היא נושאת את כל ציוד האמבולנס בכמויות גדולות במיוחד. בעבר נקראה תער"ן (תחנת עזרה ראשונה ניידת).
ג'יפ סופרוויזר – רכב שטח, משמש כרכב פיקוד, מכיל בתוכו ציוד ALS חלקי/מלא.
אמבולנס המשאלות – אמבולנס אשר נועד למלא את משאלתם של אנשים החולים במחלה קשה או סופנית ושיכולת הניידות שלהם אבדה. האמבולנס כולל גם: כיסא גלגלים בעל עבירות גבוהה, מצלמה המותקנת על גג האמבולנס והמאפשרת לנוסע לצפות בתוואי הדרך על גבי מסך, מקרר לתרופות, ציוד החייאה ומיטה מיוחדת. אופי המשאלות הוא רגשי ואישי: השתתפות באירועים משפחתיים, מפגש מחודש עם הקהילה שאליה השתייך, ביקור באתרי טבע מורשת ודת או צפייה במופעי תרבות וספורט.
רכבי חירום ללא יכולת פינוי
בימבולנס – כלי רכב חשמלי קומפקטי, שמשמשת למתן עזרה ראשונה וסיוע חירום אך לא להובלת מטופלים לבית חולים.
אופנולנס - אופנוע המכיל ציוד רפואי בהתאם להכשרת הרוכב (חובש - BLS, פרמדיק או רופא - ALSׂ), משמש לתגובה מידית במקרי חירום, יעיל במיוחד באזורים צפופים.
רכב תגובה מידית (רת"ם) - מכונית שמשמשת למתן תגובה מידית במקרי חירום, יעילה לצמצום זמן הגעה ולדיווחים מהשטח.
ניידות שהוצאו משירות במגן דוד אדום
ניידת לטיפול נמרץ (נט"ן) – ניידת טיפול נמרץ, שציודה זהה לאט"ן אך ראש הצוות שלה הוא רופא. ניידת זו הוצאה ממגן דוד אדום מכלל שימוש בינואר 2015 עקב פיטורי כל הרופאים מהארגון, אך עדיין קיימת בחברות אמבולנסים פרטיות. אמבולנס זה נועד לטפל בחולים ובפצועים קשים ברמת טיפול מתקדמת. באמבולנס זה לפחות שלושה אנשי צוות: רופא, פרמדיק ונהג אמבולנס - חובש רפואת חרום.
ניידת מז"ח – ניידת מחלקת זיהוי חללים. בזירות אירוע בהם מדובר במוות ודאי, או במציאת גופה, ניידת המז"ח הייתה מגיעה לפנות את הגופה לבית-חולים או למכון לרפואה משפטית באבו כביר.
כל האמבולנסים של מד"א מצוידים במיטת גלגלים מתקפלת, כיסא מתקפל להורדת חולה, לוח גב, מכשיר דפיברילטור חצי אוטומטי, מוניטור, אלונקה מתקפלת וערכות הגנה לאירועים טוקסולוגיים המוניים.
גלריה
קישורים חיצוניים
האגף לרישוי ופיקוח אמבולנסים באתר משרד הבריאות
ראשיתו של האמבולנס, הרצאה של פרופ' מייקל הרטל, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים, יוני 2016 (התחלה 24:03)
הערות שוליים
קטגוריה:מקצוע הרפואה
קטגוריה:רכבי חירום
קטגוריה:עזרה ראשונה
*
קטגוריה:תשתיות בריאות: הצלה | 2024-10-05T09:19:59 |
נבל הכרמלי | נָבָל הַכַּרְמְלִי הוא דמות מקראית המופיע ב, פרק המפריד בין שני תיאורי בריחתו של דוד הצעיר מפני שאול המלך. דמות זו כשמה כן היא - עשיר נהנתן, נצלן וקמצן. ישנו פירוש האומר שמשמעות השם הוא אציל או מיוחס כמשמעות השם נביל הרווח אצל הערבים. האנציקלופדיה עולם התנ"ך. שמואל א' עמ 198.
250px|ממוזער|שמאל|אביגיל מטפלת בנבל. ציור משנת 1380
שמאל|ממוזער|250px|תל מעון בדרום הר חברון, שם שכנה מעון המקראית, עיר מוצאו של נבל הכרמלי
שמאל|ממוזער|250px|ח'רבת כרמל בדרום הר חברון, שם שכנה כרמל המקראית, העיר בה ישב נבל
דמותו ושמו
לפי מדרש חז"ל-,היפוך האותיות בין השם לבן ונבל מסמל את אופיים הדומה: לבן היה רמאי ורימה את יעקב שיתחתן עם שתי בנותיו לאה ורחל, ובנוסף שיעבוד אצלו 14 שנה כדי להרוויח זאת. גם נבל רימה את דוד ואנשיו.
תיאור דמות נבל הכרמלי אינו נפתח בשמו, אלא בהצגת עושרו ורכושו: . התנהגותו ואופיו של נבל תואמות לאסוציאציות המתלוות לשמו . בפיה של אביגיל אשתו ישנו מדרש שם לבעלה: .
משחק נוסף עם שמו הוא הדמיון בין נָבָל לנֵבֶל יָיִן:
מן השיחה של נבל ואביגיל ניתן להסיק כי יחסיהם היו טובים אף על פי שכעסה עליו מפני יחסו לדוד.
שתי הערים בהן ישב נבל, כרמל ומעון, מקומן בדרום הר חברון, ושמותיהן השתמרו עד ימינו (ח'רבת כרמל וח'רבת מעין).
נבל ודוד
כאשר שלח אליו דוד את נעריו, שיבקשו ממנו מעט אוכל כשכר טרחה על שאנשיו שמרו על שדותיו וצאנו מפני שודדים וגנבים, ומפני ביזה של הרכוש, הוא שילח אותם מעליו במילים: . נבל, מתוך גאווה וקמצנות, אינו רוצה להעניק לדוד ואינו מוכן לקבל הוראות ממנו. הוא אינו מעלה על דעתו שצפויה לו סכנה מדוד "נבל עשיר הוא ושוטה, ושעה שהוא מתנהג כשומר על רכושו הריהו למעשה מפקיר אותו". דוד כועס על כפיות הטובה, ומחליט בתגובה להרוג את נבל וכל הגברים באנשי ביתו. הוא יוצא עם ארבע מאות מאנשיו לעבר בית נבל.
דוד נחשב באותה תקופה מורד בממלכת שאול, וכמי שמנהיג כוחות חמושים, שהיו אולי מסוכנים במדבר. על כן נבל, שאולי היה מנאמני שאול, לא בטח בו או לא חיבב אותו במיוחד.
נבל היה בעצם עושק שכירים מפני שניצל את שירותם של אנשי דוד ולא שילם להם או נתן להם שום סוג של תמורה על כך. למרות זאת, דבר זה לא גורר עונש של מוות, למרות שכך אמר דוד:" כה יעשה אלוהים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבוקר משתין בקיר" ().
לאחר תחינות אביגיל ותשורתה לדוד, מסכים דוד שלא להגיב על כפיות הטובה של נבל ומוותר על תוכניתו להרוג את כולם. כשחוזרת אביגיל לביתה אל נבל, נערך בביתו משתה "כמשתה המלך" (כ"ה, 36). אביגיל מספרת לו שנתנה מרכושו לדוד ואנשיו ועקב כך לוקה נבל בלבו, שוכב 10 ימים ללא הכרה, ומת.
תיאור מותו ציורי במיוחד: כשהוא מתפכח מיינו מספרת לו אביגיל מה שאירע, והוא: . לפי ה, מת בט' בסיוון.
לפי חלק מפרשני חז"ל, אביגיל ניסתה מלכתחילה להיות עם דוד ולהוציא את נבל מהתמונה, שכן אמרה לדוד "וזכרת את אמתך", ודבר זה יכול להיות קשור למניפולציה שתכננה מלכתחילה.
ראו גם
סיפור נבל הכרמלי
קישורים חיצוניים
נבל הכרמלי, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
הערות שוליים
קטגוריה:אישים בספר שמואל | 2024-08-24T21:37:33 |
שוק חשמלי | שמאל|ממוזער|250px|אקג של אדם שקיבל שוק חשמלי.
שוק חשמלי הוא אחת מדרכי הטיפול המקובלות בהפרעות קצב חשמליות, כגון פרפור חדרים, וכן שיטת טיפול פסיכיאטרית לטיפול בדיכאון חמור, כשהחולה אינו מגיב לתרופות.
במקרה של כשל חמור בפעילות הלב מוצמדות אלקטרודות לחזה של החולה, ומועברת פעימה חשמלית במתח גבוה יחסית, לזמן קצר מאוד - היפוך חשמלי. כמות האנרגיה קטנה מאוד, ואינה מספיקה לגרום נזק לגוף, אך מספיקה כדי לעורר את המערכת האוטונומית של שרירי הלב. השוק החשמלי, הניתן באמצעות מכשיר דפיברילטור, מאפס את הלב, על מנת שיהיה ניתן לגרום לו לפעול בצורה תקינה מחדש באמצעות עיסוי לב ותרופות. כיוון שהטיפול ניתן בדרך-כלל במצבים שבהם החולה מחוסר הכרה, הוא אינו כרוך בכאב. בניתוחי לב מחזיר השוק החשמלי את הלב לפעילות תקינה לאחר הניתוח, והוא ניתן כשהחולה עדיין בהשפעת חומרי הרדמה.
הטיפול החשמלי בפסיכיאטריה מכונה "נזעי חשמל" והוא ניתן בעיקר במקרים של דיכאון קליני עמוק, ובהיעדר תגובה לתרופות נוגדות דיכאון. לראש המטופל מוצמדות אלקטרודות, שמעבירות מכת חשמל במתח נמוך יחסית, במטרה לדמות מעין התקף אפילפטי במוח. למעשה, מכת החשמל מחוללת שינוי זמני בפעילות גלי המוח, ולא התקף אפילפסיה של ממש. הטיפול נעשה בהרדמה כללית ועם חומר מרפה שרירים. הרפיית השרירים נחוצה כיוון שמכת החשמל גורמת להתכווצות השרירים ולפרכוס, מצב שבו המטופל עלול לפגוע בעצמו מבלי דעת. הזרם החשמלי נמשך שניות ספורות, והטיפול כולו עד ההתעוררות מההרדמה נמשך דקות אחדות. לרוב יש צורך בסדרת טיפולים (6–12 טיפולים), בתדירות של 2–3 טיפולים לשבוע.
בעבר השתמשו פסיכולוגים בשוק חשמלי קל כדי לגרום כאב בלתי-מזיק למתנדבים שהשתתפו בניסויים בפסיכולוגיה, כדוגמת הניסוי של מילגרם.
גירוי שרירים חשמלי הוא שימוש במכות חשמל חלשות יותר כחלופה או בשילוב אימון כוח. בין האנשים הבולטים שהשתמשו באמצעי זה היה ברוס לי.
ראו גם
נזעי חשמל
התחשמלות
לקריאה נוספת
דן הרלי, שוק חשמלי טוב לבריאות, אלכסון (מתורגם מאטלנטיק), 7 בינואר 2016
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טיפולים רפואיים
קטגוריה:אלקטרופיזיולוגיה | 2021-04-22T06:14:07 |
מכת חשמל | REDIRECT התחשמלות | 2004-11-25T06:49:01 |
ברק (פירושונים) | קטגוריה:שמות משפחה עבריים
קטגוריה:שמות פרטיים עבריים לגברים
קטגוריה:שמות משפחה שמקורם בתנ"ך
*
קטגוריה:שמות פרטיים שמקורם בטבע | 2024-06-17T06:30:50 |
זרם חשמלי | שמאל|ממוזער|ברק הוא דוגמה לזרם חשמלי בין עננים לגורם על הקרקע.|250px
זרם חשמלי הוא מדד לתנועה מכוונת של מטען חשמלי.
יחידת הזרם החשמלי במערכת היחידות הבין-לאומית SI היא אמפר, או קולון לשנייה, והיא קרויה על שמו של הפיזיקאי הצרפתי אנדרה מרי אמפר. את הזרם ניתן למדוד באמצעות מד זרם, הנקרא בלועזית אמפרמטר.
תנועת מטענים
במעגלים חשמליים, חלקיקים טעונים נעים בתווך מוליך כתוצאה מהמתח החשמלי, או הפרש הפוטנציאלים, השורר בין שני קצות המוליך. אלה הטעונים במטען חיובי ינועו מהפוטנציאל הגבוה לפוטנציאל הנמוך, ואילו אלה הטעונים במטען שלילי ינועו בכיוון ההפוך. שמאל|ממוזער|250px|כיווני תנועת המטענים בזרם חשמלי.לצורך הגדרת הזרם, יכול המטען החשמלי שבו נעשה שימוש להיות שלילי, חיובי או מעורב. דוגמה לזרם של מטען שלילי הוא זרם אלקטרונים הזורם במעגל חשמלי. זהו הזרם הנפוץ ביותר. לעומת זאת, זרם של מטען חיובי ניתן לראות בזרם של יונים חיוביים באלקטרוליט. מקובל לקבוע את כיוון הזרם מהפוטנציאל הגבוה לנמוך, ככיוון תנועתו של המטען החיובי, אף על פי שברוב המקרים, המטען הזורם בתווך הוא שלילי. לכן, כאשר מדובר בזרם של מטענים שליליים, הזרם מסומן למעשה בניגוד לתנועת המטענים. לעיתים, ההתייחסות לזרם היא כתנועת המטענים עצמה.
הגדרות מתמטיות
פורמלית, אפשר לבטא את הזרם כנגזרת של המטען כתלות בזמן:
הזרם מסומן באות
המטען מסומן באות
הזמן באות
כאשר "ענן" של מטענים חשמליים נע במהירות קבועה, אפשר לבטא את הזרם בתור:
צפיפות החלקיקים מסומנת באות (יחידות של מספר חלקיקים/יחידת נפח)
המטען של כל חלקיק ב"ענן" (כלומר לא המטען של הענן כולו) מסומן באות
השטח שהענן חוצה כאשר הוא נע מסומן באות
המהירות של הענן מסומן באות
חוק אוהם
אחד החוקים הבסיסיים במעגלים חשמליים הוא חוק אוהם. זהו חוק אמפירי שנתגלה על ידי הפיזיקאי הגרמני גאורג אוהם, ולפיו בחומרים מסוימים ובטמפרטורות מסוימות המתח החשמלי שבין קצותיו של מוליך עומד ביחס ישר וקבוע לזרם הזורם דרכו. יחס זה הוא ההתנגדות החשמלית המאפיינת את החומר. בצורה מתמטית, ניתן לבטא את חוק אוהם כך:
כאשר:
V מסמן מתח חשמלי בין שתי נקודות בגוף העשוי מחומר אוהמי
I מסמן זרם חשמלי בין שתי הנקודות
R מסמן את ההתנגדות החשמלית בין שתי הנקודות.
זאת אומרת שככל שהמתח גבוה יותר, או ככל שההתנגדות נמוכה יותר, הזרם חזק יותר.
כיווני הזרם
זרם אמיתי
כאשר אלקטרונים נעים בתוך מוליך, הם נעים מפוטנציאל נמוך לפוטנציאל גבוה, ומשום שזרם מתאר את תנועת האלקטרונים לשנייה, הכיוון האמיתי של הזרם הוא מפוטנציאל נמוך לפוטנציאל גבוה.
זרם מוסכם
מכיוון שהשימוש במושג הזרם החשמלי נעשה לפני זמן רב (כבר במאה ה-18), ולא הייתה הבנה מלאה של מהות המטען והשדה החשמלי, בטעות הניחו המדענים שהחשמל נע בכיוון ההפוך לכיוון תנועתם האמיתית של האלקטרונים, מפוטנציאל גבוה לפוטנציאל נמוך. כדי להתגבר על הטעות החליטו המדענים לקרוא לכיוון הזרם הזה "ככיוון מוסכם".
סוגי זרמים
זרם ישר
זרם ישר הוא זרם השומר על מגמה קבועה, כלומר, אינו הופך את כיוונו. מונח זה מתייחס לכל צורה של זרימת מטענים בכיוון אחד, בין אם עוצמת הזרימה קבועה ובין אם היא משתנה או פועמת. זרם מסוג זה ניתן להפיק, למשל, מסוללות ומתאים סולריים.
זרם חילופין
זרם חילופין הוא זרם שהופך את כיוונו באופן מחזורי סינוסואידי. אחד היתרונות הבולטים של זרם זה הוא שהמתח שיוצר אותו ניתן להעלאה או להורדה באמצעות שנאים. בכך ניתן להעביר אותו על פני מרחקים גדולים מבלי לגרום להתחממות יתרה של הכבלים המעבירים אותו, זאת על ידי העלאת המתח והקטנת הזרם החשמלי הגורם להפסדים בהעברת האנרגיה החשמלית בקווים ארוכים. משום כך, זרם מסוג זה הוא הזרם הזורם ברשת החשמל הארצית.
זרם חשמלי ומגנטיות
מטענים בתנועה יוצרים שדה מגנטי סביבם, לכן קיומו של זרם מעיד על שדה מגנטי סביב התווך בו נעים המטענים. לפי חוקי ביו-סבר ואמפר, עוצמת השדה המגנטי תלויה בעוצמת הזרם. כמו כן, שינוי בשטף מגנטי גורם ליצירה של זרם חשמלי. תופעה זו, המכונה השראה אלקטרומגנטית, היא הבסיס לייצור זרם חילופין (על ידי גנרטור או דינמו) ולפעולתו של השנאי.
התחשמלות
בעת התחשמלות עובר זרם חשמלי דרך גוף האדם או גוף בעל חיים. עבור האדם, בזרמים מסדר גודל של 1–10 מיליאמפר ההשפעות הנובעות מכך יכולות להיות קלות, כגון תחושת עקצוצים, אך בזרמים מסדר גודל של 30 מיליאמפר ומעלה ההשפעות עלולות להיות חמורות, הן בהיבט של שיבוש ההולכה העצבית, אשר מבוססת על אותות חשמליים, והן בהיבט של כוויות, אשר נגרמות כתוצאה מהחום שיוצר הזרם. הנזק הנגרם כתוצאה משיבוש ההולכה העצבית עלול להוביל לכיווץ שרירים ללא יכולת שליטה, לפגיעה במערכות העצבים והנשימה, להפרעה לפעילות הלב ואף למוות. במקרה של עור רטוב, התנגדות העור נמוכה פי עשרה מהתנגדותו של עור יבש, ולכן המתח הדרוש להעברת זרמים קטן פי עשרה.
ראו גם
הספק חשמלי
צפיפות זרם
קישורים חיצוניים
מהו זרם חשמלי? מהי עוצמת זרם חשמלי? ועוד..
הערות שוליים
*
קטגוריה:גדלים חשמליים | 2024-08-01T02:09:05 |
מתח חשמלי | בחשמל, מתח חשמלי הוא מדד מספרי ליכולת לדחוף אלקטרונים במוליך, כאשר מחושב ההפרש בפוטנציאל החשמלי בין שתי אלקטרודות מאנודה לקטודה. המתח מסומן באות V ונמדד במערכת היחידות הבין-לאומית בוולט.
הגדרה
הכוח האלקטרוסטטי הוא כוח משמר ולכן ניתן לגזור אותו מאנרגיה פוטנציאלית, הנקראת אנרגיה פוטנציאלית חשמלית. האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של מטען בנקודה כלשהי היא העבודה שיש להשקיע עליו על מנת להביאו מנקודת ייחוס אל הנקודה, כאשר נקודת הייחוס לרוב נבחרת כמרחק אינסופי מיתר המטענים. באופן שקול, האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית בנקודה היא הכוח החשמלי הפועל על מטען לאורך דרכו מהנקודה אל האינסוף. האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של מטען פרופורציונית לגודל המטען, ולכן ניתן להגדיר פוטנציאל חשמלי כאנרגיה פוטנציאלית חשמלית ליחידת מטען. הפוטנציאל החשמלי במרחב מסומן . הוא תלוי רק בפילוג המטענים המרחבי וניתן לחשב אותו בעזרת משוואת פואסון (או משוואת לפלס).
מתח חשמלי (מסומן באות V) בין שתי נקודות במרחב הוא ההפרש בין הפוטנציאלים החשמליים באותן נקודות:
המתח מבטא את ההפרש באנרגיה הפוטנציאלית החשמלית ליחידת מטען ולכן הוא גודל חשוב בתיאור מערכות חשמליות. המתח מסומן באות V ונמדד בוולט (על שם אלסנדרו וולטה).
הגדרה שקולה היא: מתח הוא האינטגרל לאורך מסלול של הרכיב המקביל למסלול של השדה החשמלי. כאשר הרכיב המקביל של השדה קבוע לכל אורך המסלול, המתח הוא הדרך כפול השדה (הרכיב המקביל לדרך). אם השדה אינו מקביל למסלול, יש להכפיל בקוסינוס הזווית ביניהם.
מתח וזרם חשמלי
בעת חיבור מוליך לשתי נקודות שביניהן קיים מתח חשמלי, למשל חיבור תיל מתכתי בין שני מוליכים טעונים בעלי פוטנציאלים שונים, יפעל על המטענים החופשיים כוח חשמלי שיגרום לכך שהם יזרמו בתיל המוליך מהגוף בעל הפוטנציאל הגדול יותר לגוף בעל הפוטנציאל הקטן יותר עד שהפוטנציאלים בשני הגופים ישתוו. כמות המטענים במוליך הוא הזרם החשמלי, ובמקרה הזה הוא רגעי. על מנת ליצור זרם חשמלי לאורך זמן יש צורך בכוח אלקטרו מניע – גורם שישמור על מתח קבוע בין שתי נקודות. הכוח האלקטרו מניע (בקיצור: כא"מ) הוא העבודה החיצונית שיש להשקיע על יחידת מטען על מנת ליצור הפרש פוטנציאלים בין שני הדקים מנותקים. סוללה חשמלית, למשל, מסוגלת ליצור מתח בין שני הדקים על ידי הפרדת מטענים חיוביים משליליים באמצעות תגובה כימית עם אלקטרודות אליהן מחוברים ההדקים. התקן שיוצר כא"מ נקרא מקור מתח. ההדק שבו הפוטנציאל גדול יותר מסומן + וההדק בו הפוטנציאל קטן יותר מסומן -.
ברוב המוליכים קיים יחס ישר בין המתח והזרם – קשר הידוע כחוק אוהם. היחס בין המתח לזרם נקרא התנגדות חשמלית:
ניתן לייחס לנגד הספק משום שמטענים נעים בו מפוטנציאל גבוה לנמוך. קצב השינוי באנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של המטענים בזמן נקרא הספק חשמלי. ההספק מסומן באות P ונמדד בוואט (על שם ג'יימס ואט). ההספק החשמלי נתון על ידי מכפלת הזרם הזורם דרך נגד במתח הנופל עליו, ותוך שימוש בחוק אוהם ניתן לכתוב אותו כתלות במתח בלבד או בזרם בלבד:
מתחים אופייניים
ממוזער|שלט על עמוד חשמל המזהיר מפני סכנת הפגיעה ממתח חשמלי גבוה ברחוב בירושלים
מתח החשמל הביתי: המתח בין מוליך הפאזה למוליך הניוטרל (אפס): 230 וולט (ישראל ואירופה) או 120 וולט (צפון אמריקה)
צרכני חשמל תעשייתיים: המתח בין שתי פאזות במערכת תלת פאזית (מתח שלוב) 400 וולט (ישראל)
קווי טלפון: 5.0 וולט (בזמן המתנה)
מערכות חשמליות ברכב: 12 וולט או 24 וולט
סוללה חשמלית: 1.5 וולט או 9 וולט
אותות במכשירי אלקטרוניקה: 0.001 וולט עד 5 וולט
מתח נמוך – מתח ששיעורו בפעולה אינו עולה על 1,000 וולט בין המוליכים
קווי מתח גבוה מתחנות המשנה לשנאי אזורי: 13,000 וולט, 22,000 וולט או 36,000 וולט (בישראל)
קווי מתח עליון בין תחנות כוח לתחנות המשנה: 161,000 וולט או 400,000 וולט ("מתח על-עליון" בישראל)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גדלים חשמליים | 2024-07-17T09:25:55 |
ולנטינוס הקדוש | ולנטינוס הקדוש הוא שמם של מספר קדושים נוצריים.
ולנטינוס שעל שמו יום ולנטיין
לפי אחת המסורות הנוצריות, חי ולנטינוס בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, והשיא זוג צעיר בניגוד לפקודת הקיסר, שאסר על נישואי חיילים. הוא נתפס ונכלא בשנת 270 לספירה. לפני שהוצא להורג, הספיק להתיידד עם בת הסוהר האחראי עליו, ושלח לה מכתבים עליהם חתם "ולנטינוס שלך".
יום חגו, החל ב-14 בפברואר, נחגג כחג האהבה בתרבות המערבית ("יום ולנטיין"). ב-1969 בוטל מעמדו כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית, בשל היעדר הראיות ההיסטוריות לקיומו, כחלק ממגמה כללית של ביטול קדושים שעצם קיומם הוטל בספק.
עם זאת, עדיין ממשיכים לחגוג את יום ולנטיין כחג אזרחי, והוא מקובל היום גם מחוץ לעולם הנוצרי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קדושים נוצרים | 2021-02-14T18:27:52 |
מתח גבוה | REDIRECT מתח_חשמלי | 2015-09-26T11:06:00 |
נפטון (מיתולוגיה) | 250px|ממוזער|שמאל|מזרקת נפטון במקסיקו
250px|ממוזער|שמאל| סלצ'יה אלת מי המלח בת זוגו של נפטון בפסל פורצלן בארמון מויקה
במיתולוגיה הרומית נפטון (בלטינית: Neptunus) היה אל הים, מקבילו הרומי של האל היווני פוסידון. כיוון שכוחם הצבאי של הרומאים היה בעיקר כוח צבאי יבשתי, ברומא העתיקה לא נודעה לנפטון חשיבות רבה, והוא תואר כאל חלש ולא דומיננטי.
"נפטונוס" היה האל האיטלקי הקדום של מים, נחלים ומעיינות, והחל משלהי המאה ה-5 לפנה"ס הוא זוהה עם פוסידון.
המיתוסים הרומיים המתארים את דמותו של נפטון, מוצאו ומעלליו שאובים כולם מן המיתולוגיה היוונית. בין היתר, תואר נפטון כחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה לסוסים בעלי זנב דג (היפוקמפוס). הוא יוצג, על פי רוב, מחזיק טריידנט (קלשון בעל שלוש שיניים), ששימש גם ככלי נשקו.
נפטון הוא אחד מארבעה אלים רומיים אשר יש להקריב למענם שור. שלושת האחרים היו אפולו, מרס ויופיטר.Macrobius Saturnalia III 10,4
על שמו של האל הרומי קרוי כוכב הלכת השמיני במרחקו מן השמש, נפטון, שנתגלה ב-23 בספטמבר 1846.
מקדשים
בניגוד ליוונים שהוקירו וכיבדו עד מאוד את פוסידון, הרומאים תיארו את נפטון בעיקר כאל הסוסים ("נפטון אקוויסטר"; Neptune Equester). נפטון נחשב לפטרונם של מרוצי הסוסים, ועל כן אחד ממקדשיו הוקם ליד קרקס פלמיניוס, מסלול המרוצים הרומי. זהו המקדש היחיד שנבנה לנפטון ברומא, והוא מתוארך לשנת 206 לפני הספירה.Cassius Dio 17 fragment 57. 60 as cited by L. Richardson jr. A New Topographical Dictionary of Ancient Rome 1992 p. 267. המקדש שוחזר על ידי הקונסול הרומי גנאוס דומיטיוס אהנוברבוס, בשנת 40 לפני הספירה, באירוע שתואר על מטבע שנטבע על ידי הקונסול באימפריה הרומית.
בנוסף, נבנתה בשדה מרס בזיליקת נפטוני, אשר הוקדשה לקרב אקטיום, על ידי אגריפס. בזיליקה זו דחקה מקדש ישן יותר בשדה, שאף הוא החליף מזבח עתיק.Dumézil 1977 p. 340, who cites Livy Ab Urbe Condita Libri XXVIII 11, 4. Bloch 1981 p. 347 n. 19. במקדש שם נערכת הנפטונאליה, יום החג החשוב ביותר של נפטון, בשיא הקיץ (בדרך כלל ב-23 ביולי). תאריך החג מעיד על כך שנפטון היה אל מקורות המים בתקופות של בצורת וחום."C'est-à-dire au plus fort de l'été, au moment de la grande sécheresse, et qu'on y construisaient des huttes de feuillage en guise d'abris contre le soleil" (Cadotte 2002:342, noting Sextus Pompeius Festus, De verborum significatu [ed. Lindsay 1913] 519.1)
גלריית מזרקות נפטון
ראו גם
פוסידון
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אלים רומיים
קטגוריה:אלי ים ונהר
* | 2024-10-11T12:46:14 |
מסחר אלקטרוני | מסחר אלקטרוני (באנגלית: E-commerce) הוא מסחר וביצוע עסקאות (טרנסקציות) מסחריות באופן אלקטרוני, באמצעות תקשורת מחשבים. מסחר אלקטרוני מתאר קשת רחבה של פעילויות ברשת האינטרנט. פעילויות אלו כוללות הפצת מידע על ידי ספקים, פעילויות מכירה ורכישה מקוונת של מוצרים בני קיימא ושירותים, תמיכה בלקוח/במוצר לאחר המכירה ועוד.
עם התפתחות האינטרנט ניתנה דחיפה רבה לניצול מודל זה. בעזרת תוכנות מחשב, המותאמות במיוחד לצורך זה, ואתרי אינטרנט ייעודיים ניתן לבצע רכישות של מוצרים ושירותים, באופן אוטומטי באמצעות האינטרנט (סליקה), ללא הצורך להפגיש את המוכר עם הקונה, להציג את המוצרים בחנות קיימת (אלא להשאירם במחסנים) ולחסוך את התנועה הנדרשת ממקום למקום כדי לבצע פעולת קנייה.
בעת התפתחות המסחר האלקטרוני בשנות ה-90, חייבה כניסה לסחר האלקטרוני היערכות כללית של מחלקות החברה השונות: ייצור, שיווק, תפעול, מכירות וכיוצא בהן. חברות מסורתיות רבות "נכוו קשות" מכניסה לא-נכונה לסחר האלקטרוני. אתרי סחר רבים נסגרו בגלל תזרים מזומנים שלילי ואתרי מסחר אחרים זכו להצלחה גדולה. מראשית המאה ה-21 מהווה המסחר האלקטרוני נדבך בפעילות העסקית של מרבית העסקים.
קטגוריות מסחר אלקטרוני
מסחר אלקטרוני מתחלק לשלוש קטגוריות ראשיות:
Business-to-Consumer- B2C - עסקה הנקשרת בין גורם עסקי ללקוח פרטי ("עסקה קמעונאית"). תחום זה מטפל ברכש מוצרים על ידי לקוח מזדמן, בדרך כלל לקוח ביתי. בית העסק מקים אתר אינטרנט, המשמש "חנות וירטואלית" ומציג בו את המוצרים שהוא מציע, והגולש עשוי להגיע לאתר זה במהלך חיפוש ממוקד אחר מוצר שהוא מעוניין בו, או בעקבות פרסום שראה באתר אחר. אתר אמזון הוא דוגמה בולטת לחנות וירטואלית כזו. לחליפין, עשוי בית העסק להצטרף ל"קניון וירטואלי", שבו צד שלישי אחראי לתפעול האתר, ובית העסק מטפל רק בהצגת המוצרים.
Business-to-Business - B2B - עסקה הנקשרת בין שני גורמים עסקיים ("עסקה סיטונאית"). תחום זה מטפל בביצוע עסקאות בין ארגונים, הן כתהליך מרכזי בשרשרת הייצור של הארגון (חמרי גלם, כלי עבודה וכדומה) והן לצורך התהליכים הנלווים (ציוד משרדי, מחשוב שולחני וכדומה). תחום B2B מתאפיין בקיום התקשרויות חוזיות ארוכות טווח בין קונים ומוכרים ובאפשרות להשתמש ברשתות תקשורת פרטיות במקום באינטרנט. ארגונים עשויים לסחור אלה עם אלה באמצעות תשתית פרטית, או באמצעות צד שלישי, המתמחה במסחר מסוג זה, ומכונה "זירת מסחר". חלק מהפעילות הבין-עסקית מתבצעת במודל זהה לזה של B2C; דהיינו: לקוח עסקי רוכש מוצרים בחנות וירטואלית. אולם בנוסף, יישומי מסחר בין גורמים נתמכים בטכנולוגיות ייעודיות כגון Electronic Data Interchange ו-Electronic Funds Transfer, אשר הוצגו לראשונה בסוף שנות ה-70. עם תחילת שנות ה-90 החלו ארגונים להשתמש במודל זה כתחליף לזירת המסחר המסורתית. ביוני 2003 הוסדרו בישראל תקנות מס הכנסה המאפשרות שימוש בחשבונית אלקטרונית. מאז, מתרחבת בישראל רשת של ספקים ולקוחות אשר מיישמים חיבור B2B גם עבור הזמנות רכש וחשבוניות.
Customer to Customer - C2C - זהו סוג של מסחר אשר מאפשר ללקוחות פרטיים לסחור אחד עם השני. אתרי C2C תופסים תאוצה גדולה בעולם, מאחר שהם מאפשרים לאנשים פרטיים רבים ליצור הכנסה נוספת, ואף הכנסה מרכזית, על ידי מסחר באינטרנט, ללא צורך בהשקעה כספית גדולה, ותוך חשיפה לקהל לקוחות רב – ארצי ובינלאומי. ישנן מספר אפשרויות לביצוע מסחר בין פרטיים ברשת:
אתרי "לוחות מודעות" מחליפים את לוחות המודעות בעיתונים, ומספקים עבור המוכר הפרטי פלטפורמה בה הוא יכול לפרסם מודעה בדבר המוצר או השירות שהוא מספק - רכב, דירה, מוצרי צריכה שונים, שירות מקצועי וכו'. הלקוח המעוניין במוצר זה יוצר קשר עם המוכר מחוץ לאתר על ידי דוא"ל או טלפון, ופרטי העסקה נסגרים שם. דוגמאות ללוחות כאלו מישראל הם האתרים "הומלס", "WinWin" ו"יד2".
אפשרות שנייה היא פלטפורמת מסחר המאפשרת למוכר הפרטי לפרסם את המוצר שלו, בצד מוצרים של לקוחות פרטיים ועסקים. הממשק שבאתר בנוי לסגירת עסקות בתוך הפורטל – כך שהלקוח מבצע את הרכישה ללא קשר ישיר עם המוכר, והמוכר מתחייב לשלוח את המוצר מייד עם קבלת התשלום. (eBay, וואלה Buy).
יתרונות המודל
המהפכה הכלכלית והחברתית מואצת במידה רבה על ידי יצירת תשתית מידע עולמית באמצעות רשת האינטרנט. תשתית זו, המגשרת על פני ריחוק גאוגרפי ועל פני פערי זמן, מאפשרת את פיתוחו של המסחר האלקטרוני. תופעת המסחר האלקטרוני משנה במידה ניכרת את כלל מערכת היחסים בין השותפים למסחר, ומקרבת את מאפייני השוק לתנאי שוק משוכלל - מידע רב על האפשרויות בשוק, ביטול האילוץ הגאוגרפי (מרחק פיסי), זמני תגובה קצרים ותקורה נמוכות.
פיתוחו של המסחר אלקטרוני צופן יתרונות רבים לכלל הגורמים הפעילים בסחר - עסקיים ופרטיים. הקונה מקצר את הזמן לאיתור המוצר, משווה בין מוצרים זהים, יכול לרכוש את המוצר מכל העולם (אין מגבלה לשוק המקומי), מציאת ספק מועדף על פי הקריטריונים של הקונה, קיצור זמן התהליכים עד לאספקת המוצר וחיסכון בעלות ביצוע פעולות אלו. המוכר לעומת זאת מרחיב את מעגל הקונים הפוטנציאליים (ללא חסמי בידול גאוגרפי), צמצום עלויות שיווק (חשיפה מצומצמת לקהלי היעד הפוטנציאליים), חיסכון בעלות ביצוע הפעולות, בעיקר הודות לצמצום תקורת הרישומים והמעקבים וקיצור משך הזמן לקבלת תמורה.
קניות קמעונאיות באינטרנט
קניות קמעונאיות באינטרנט הן מסחר מקוון שבו צרכני קצה רוכשים מוצרים ו/או שירותים מספקים באמצעות האינטרנט בשיווק מאתרים עסקיים לצרכן הפרטי. אתרים המאפשרים קניות באינטרנט נקראים חנות אלקטרונית, חנות וירטואלית, קניון וירטואלי וכדומה.
עם התפתחות הטכנולוגיה המעורבת בהתקשרות לאינטרנט גדלו האפשרויות למסחר אלקטרוני דרכו. יותר ויותר אנשים יכלו להתחבר בקלות רבה יותר ופס גלישה רחב יותר לאינטרנט, והתפתחות מנועי חיפוש, כגון גוגל, אפשרה להם להגיע ביתר קלות לאתרים העוסקים בתחום. כמות השימוש באתר מסוים על ידי הגולשים נמדדת על ידי יחס המרה. בין האתרים הפופולריים כיום למסחר אלקטרוני ניתן למנות את האתרים הכלליים ebay, ו-אמזון ואתרים מתמחים, כגון iTunes, העוסק בשירים ומוזיקה, Etsy המתמקד במסחר בעבודות יד ופריטי אספנות, או אתרי אינטרנט המהווים גרסאות מקוונות של בתי עסק פיזיים. כמו כן, פורטלים שונים, כגון יאהו! או וואלה הישראלי, פתחו באתרם חנויות מקוונות. גם אתרים קטנים יותר, החל בבלוגים וכלה באתרי מעריצים משתמשים לעיתים במסחר אלקטרוני באתר עצמו או דרך אתר ייעודי אחד, המאפשר להם למכור את מרכולתם דרכו. סוג נוסף של מסחר אלקטרוני מאפשר לגולשים גישה לתוכן אינטרנטי או שירותים שונים תמורת תשלום.
לצד אתרי המסחר עצמם נפוצו אתרים נוספים העוסקים בשירותים שונים למען המסחר עצמו. בין השאר ניתן למנות את אתרי השוואת המחירים, כגון zap השוואת מחירים הישראלי, המאפשרים לצרכנים להשוות בין מוצרים שונים הנמכרים בכמה חנויות, או מדריכים לחנויות מקוונות. פרסום באינטרנט, כמו גם דואר זבל, מכוון במקרים רבים למסחר אלקטרוני ולעיתים אף מנסים להתאים את ההצעות לפי ניתוח מידע אודות הצרכן (לדוגמה, דפים מסוימים אליהם נכנס באתר מסוים או מילות מפתח המצויות בדף בו הוא נמצא). הפעילות אותה מבצעים בעלי האתר על מנת להביא לאתרם קונים נקראת קידום אתרים.
שיטות מכירה ורכישה
מרבית העסקאות באינטרנט זהות במודל העסקי לאלה בהם יכול הצרכן להיתקל מחוצה לו. כך, על פי רוב, מוכר הספק מוצרים לצרכן תמורת מחיר נקוב.
אולם, בנוסף לשיטות מכירה קונוונציונליות, התפתחו מודלים עסקיים המנצלים את הפלטפורמה הדיגיטלית לשיטות מכירה שנמצאות בשימוש מוגבל או אינן נמצאות בשימוש כלל מחוץ לאינטרנט. כך למשל:
אתרי מכירות פומביות מבקשים מהצרכנים להתחרות ביניהם בעבור ההצעה הגבוהה ביותר.
אתרי מכירות קבוצתיות מוכרים כמות גדולה של מוצרים במחיר נמוך יחסית לקבוצת אנשים (לאו דווקא מאורגנת)
אתרי קניה חברתית מציעים כמות גדולה של מוצר מסוים בפרק זמן מוגבל.
מסחר ללא סחורה בשיטת הדרופשיפינג, שיטה שלא דורשת הון התחלתי.
וכמובן מסחר בשיטה רגילה כמו חנות שהולכים למכולת, משלמים והמוצר מגיע אלייך (גוגו שופ, וואלה שופ, וכדומה..).
קווים משותפים לכל הפעילויות הללו הם:
הצורך להציג את המוצר (או השירות) המיועד למכירה בצורה אטרקטיבית, ובצירוף כל המידע שעשוי לעניין את הלקוח.
הצורך להעביר את התשלום בגין הרכישה בצורה אמינה ובטוחה מהקונה אל המוכר, ולהעביר את המוצר הנרכש באופן דומה מהמוכר אל הקונה.
אבטחת מידע
עקב בעיות אבטחת מידע הקיימות באינטרנט וכדי להסדיר את התשלומים התפתחו שירותים המאפשרים מסחר אלקטרוני אנונימי יותר, מבחינת הצרכן, או פרוטוקלי אבטחה אשר מטרתם להפיג חששותיו, לפחות חלקית.
חלק מהשירותים שהתפתחו, כגון שירות קניה בטוחה של Visa, נועדו בעיקר להבטיח כי העושה שימוש בכרטיס האשראי באינטרנט הוא אכן בעל הכרטיס. אחרים, כגון PayPal, מאפשרים לצרכן להסתיר את מספר הכרטיס מהאתרים השונים. סוג זה של שירות מאפשר לצרכן להרשם ולקבל מספר מנוי - אותו ימסור לבעלי האתרים השונים עימם הוא מבקש לבצע עסקה. אלו יעבירו את בקשת התשלום לספק השירות של הצרכן, ורק זה יעביר הבקשה לחברת האשראי.
לצד שירותים אלו נפוצו פרוטוקלי ואמצעי אבטחה, שמטרתם להגן על המידע המועבר בעת ביצוע העסקה בין הלקוח לבית העסק המקוון. אתרים רבים משתמשים כיום בפרוטוקול https, המצפין את הודעות ה-http לפני שאלו נשלחות ומפענח אותן עם הגעתן ליעד. ההצפנה עצמה נעשתה בעבר על ידי פרוטוקול ההצפנה SSL וכיום רב השימוש ביורשו - TLS, אשר הפך גם לתקן אינטרנטי.
אספקט אחר של הגנת הלקוח נוגע לשיווק המוצרים עצמם. כיוון שהלקוח לא יכול לראות את המוצר שהוא יקבל, מלבד בתמונות או סרטי וידאו שמספק האתר, גדל החשש שמא יתקל במעשה רמאות ולא יקבל את אשר שילם עליו. בישראל חוק הגנת הצרכן מגן על הרוכשים בחנויות מקוונות ומשווה את העסקאות בכאלו לעסקאות בחנויות "רגילות".
ראו גם
רכישה מקוונת
דרופשיפינג
קישורים חיצוניים
שיטת הפסיפס -מודל לניתוח רווחיות ויעילות פעילות איקומרס
סליקת כרטיסי אשראי באינטרנט
צרכנות, חקיקה ואבטחת מידע בקניה ברשת, באתר משרד התעשייה והמסחר
איגוד האינטרנט הישראלי - אקדמית מסחר אלקטרוני
מדריך פתיחת חנות באינטרנט, באתר מגזין אונליין, 26 במאי 2023
קטגוריה:שיווק
קטגוריה:מסחר
קטגוריה:מסחר אלקטרוני
קטגוריה:תקשורת מחשבים | 2024-08-16T09:45:25 |
גורדיאנוס השלישי | שמאל|ממוזער|250px|גורדיאנוס השלישי
מַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס פִּיוּס (בלטינית: Marcus Antonius Gordianus Pius; חי מ-20 בינואר 225 – 11 בפברואר 244), המוכר כגורדיאנוס השלישי, כיהן כקיסר רומא משנת 238 ועד לשנת 244 לספירה. גורדיאנוס היה בנה של אנטוניה גורדיאנה, בתו של גורדיאנוס הראשון ואחותו של גורדיאנוס השני. שם אביו של גורדיאנוס השלישי אינו ידוע לבטח, כמו גם שמו שלו לפני שאימץ את שם סבו בשנת 238, אך הסברות הן שאביו היה יונאוס באלבוס אשר נפטר לפני שנת 238, הזמן ששמו שונה.
לאחר מות סביו ודודו מינה הסנאט ברומא את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים, על מנת לקדם את פני הרעה הצפויה מכיוונו של מקסימיאנוס אולם רבים התנגדו לכך ודרשו כי גורדיאנוס, יורשם החוקי של הקיסרים הקודמים יעלה לשלטון. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס לתפקיד "קיסר", תואר שהיה בעת הזאת תואר כבוד חסר סמכויות - ומסוכן.
לבסוף גורדיאנוס היה זה שצחק אחרון, עם הרצחם של מקסימיאנוס, פופיאנוס ובלבינוס ובסופה של שנת 238 הוא כבר היה קיסר יחידי. בראשית ימי שלטונו היה גורדיאנוס נתון להשפעת אמו (אנטוניה גורדיאנה) ויועציה אך משנת 241 ואילך גברה השפעת חותנו, גאיוס פוריוס טימסתיאוס ראש המשמר הפרטוריאני שהיה למעשה לשליט האימפריה. בתקופת שלטונו חוזקו גבולות נומידיה ומאוריטניה ובשנת 242 הוא פתח מסע צבאי נגד שאפור הראשון מלך פרס שבו ניצחו הרומאים בסוריה ובארם נהריים, אולם לפני גמר המסע מת טימסתיאוס והמפקד החדש של המשמר הפרטוריאני, פיליפוס ה"ערבי" רצח את גורדיאנוס ומינה את עצמו לקיסר.
ייתכן ונולדה לו בת בשם פוריה יחד אשתו הקיסרית טראנקווילינה.
לקריאה נוספת
היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. מבוא: הגורדיאנים, עמ' 21–24; גורדיאנוס השלישי, עמ' 121–139.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קיסרי רומא
קטגוריה:ילידי 225
קטגוריה:נפטרים ב-244 | 2024-02-15T05:13:57 |
פירסום | הפניה פרסום | 2022-02-13T18:26:00 |
הסהר האדום | שמאל|ממוזער|125px|האריה והשמש האדומים. הסמל שימש באיראן עד 1980.
שמאל|ממוזער|125px|הקריסטל האדום
הסהר האדום הוא השם והסמל המקובלים לארגוני סיוע ועזרה ראשונה בארצות מוסלמיות. ארגוני הסהר האדום מקבילים בתפקידיהם לארגוני הצלב האדום בארצות אחרות ולארגון מגן דוד אדום הישראלי. ארגוני הצלב האדום והסהר האדום (ומאז דצמבר 2005 גם מגן דוד אדום) מאוגדים בארגון בינלאומי ששמו "תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומי".
מקורו של סמל הסהר האדום באימפריה העות'מאנית. האימפריה העות'מאנית אמנם הצטרפה לאמנת ז'נבה הראשונה ב-1864 (אמנה הקובעת כללי הגנה על צוותי רפואה, וקובעת שאלה יסומנו בצלב אדום על רקע לבן), אולם במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה, בנובמבר 1876, הודיעה כי תסמן את צוותי הרפואה שלה בסהר אדום במקום בצלב אדום כדי שלא לפגוע ברגשות חייליה שרובם מוסלמים. באותה הודעה נמסר כי הצבא הטורקי יוסיף לכבד את הנייטרליות של סמל הצלב האדום גם אם לא ישתמש בו.
ב-1906 קיבל ארגון הצלב האדום הבינלאומי החלטה, שעל-פיה הצלב האדום ימשיך להיות סמל הארגון הרשמי, אולם בארצות שבהן כבר התקבל בעבר סמל אחר, ימשיכו להשתמש בסמל המקומי. ההחלטה נגעה לטורקיה ולאיראן (באיראן היה נהוג עד המהפכה האיראנית סמל האריה והשמש הלאומי בצבע אדום לסימון צוותים רפואיים). רק בשנת 2005 לאחר לחץ מתמשך בעיקר מצד ישראל שמשתמשת בסמל מגן דוד אדום, קזחסטן שמשתמשת בשילוב של סהר אדום וצלב אדום, אריתראה ועוד, נקבע סמל נוסף סמל המעוין האדום ("הקריסטל האדום") שהוא נייטרלי מבחינה לאומית ודתית, ואשר בתוכו אפשר לשלב סמלים מקומיים.
הסהר האדום הפלסטיני
אגודות של הסהר האדום קיימות במרבית המדינות המוסלמיות, וגם באזורים שבהם חיים מוסלמים, למשל ארגון הסהר האדום הפלסטיני באזור הגדה המערבית (יהודה ושומרון) ורצועת עזה. כנגד הסהר האדום הפלסטיני הועלו טענות עקב הסתרת נשק המיועד לגורמי טרור באמבולנסים, ובדבר מעורבות של גורמי טרור בארגון.
בדצמבר 2005 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין הסהר האדום הפלסטיני לבין ארגון מגן דוד אדום הישראלי. ההסכם מאפשר לסהר האדום הפלסטיני להיעזר בשירותי הארגון הישראלי, שציודו מתקדם יותר, ומסדיר טוב יותר את מעבר האמבולנסים של הסהר האדום בתקופות של מתיחות ביטחונית.
ב-13 בנובמבר 2015, בפיגוע ירי שנערך בסמוך ליישוב עותניאל כחלק מגל הטרור הפוקד את המדינה, נורו למוות שני יהודים תושבי ישראל ממחבלים אשר ירו מטווח קצר על רכבם. לפי תחקיר מד"א, אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני שהגיע לזירת הפיגוע נמנע מלהגיש עזרה לפצועים בניגוד לכללי האתיקה הרפואית, דבר שגרר מחאה חריפה מצד ישראל, כולל הגשת תלונה לצלב האדום. בעקבות כך הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לשגריר ישראל באו"ם, דני דנון, להגיש עתירה למזכ"ל האו"ם כנגד התנהגותם של הסהר האדום. הסהר האדום הכחיש את הדברים וטען שטיפל בפצועים.
הערות שוליים
*
קטגוריה:אסלאם
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים אזוריים
סהר האדום | 2024-01-18T15:53:27 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.