title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
צבעי זפת פחם | הפניה אנילין | 2010-01-17T22:55:57 |
ניו זילנד | שמאל|ממוזער|250px|בניין הפרלמנט של ניו זילנד, המכונה כוורת הדבורים
ממוזער|שמאל|250px|גידול כבשים, ענף חקלאות מרכזי בכלכלת ניו זילנד
שמאל|ממוזער|250px|תמונת לוויין של ניו זילנד.
ממוזער|שמאל|250px|קיווי, עוף אנדמי לניו זילנד.
ניו זילנד (באנגלית: New Zealand, במאורית: Aotearoa) היא מדינת אי בדרום-מערב האוקיינוס השקט המורכבת משני איים גדולים, האי הצפוני והאי הדרומי, וכן מספר איים קטנים יותר.
ניו זילנד ידועה כמדינת איים מבודדת – היא רחוקה כ-2,000 קילומטרים מאוסטרליה, וביניהן חוצץ ים טסמן. שכנותיה הקרובות ביותר מצפון במרחק של כ-1,000 ק"מ הן קלדוניה החדשה, פיג'י וטונגה.
בניו זילנד חיים כחמישה מיליון תושבים על שטח של 268,680 קמ"ר. שפתה הרשמית בפועל היא אנגלית. המתיישבים הראשונים בה היו המאורים, אנשים ממוצא פולינזי כהה-עור.
בירת ניו זילנד היא ולינגטון, והעיר הגדולה ביותר היא אוקלנד עם כ-1.3 מיליון תושבים.
ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי ובממלכות חבר העמים הבריטי, ומבחינה רשמית ראש המדינה הוא מלך ניו זילנד, המיוצג בידי המושל הכללי.
ממלכת ניו זילנד מורכבת מכל האזור בו משמש המלך של ניו זילנד כראש המדינה.
היסטוריה
המתיישבים הראשונים בניו זילנד היו פולינזים שהגיעו לאיים בין המאות ה-13 ל-15, וחיו באיים במנותק מתרבויות אחרות תוך יצירת תרבות ייחודית. מתיישבים אלו נקראים מאורים, וניו זילנד מכונה בשפתם "אאוטארואה" (ארץ הענן הלבן הארוך).
האירופאי הראשון שהגיע לניו זילנד היה מגלה הארצות ההולנדי אבל טסמן, שהגיע אל צפון מערב האי הדרומי ב־1642. טסמן העניק למקום את השם "Staten Landt" מתוך מחשבה מוטעית כי מדובר במסת יבשה, המחוברת למקום בעל שם זהה (כיום "Isla de los Estados") אל מול חופי ארץ האש שבדרום אמריקה. טסמן ניסה לעגון באי, אך הותקף על ידי הילידים המאורים ונאלץ לסגת. ב-1645, משעמדו על טעותו של טסמן, העניקו קרטוגרפים הולנדים למקום את השם נובה זילנדיה, על שם מחוז זילנד שבהולנד.
ב-1769 הגיע מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק אל האיים ומיפה אותם. קוק הסב לאנגלית את שמו ההולנדי של המקום, והעניק לאיים את שמם העכשווי: ניו זילנד.
הגעתו של קוק סימנה את תחילתה של התיישבות אירופאית בניו זילנד. המתיישבים האירופים הביאו לאיים רובים, שהפרו את האיזון העדין בין השבטים המאורים וגרמו לתקופה של קרבות בין השבטים המאורים השונים, שנודעה בשם מלחמות המוסקט.
בשנת 1834 איחד ג'יימס בוסבי מספר שבטים מאורים בחלקו הצפוני של האי הצפוני, שבחרו בתמיכתו וב־1835 הכריזו על עצמאותה של ניו זילנד. למעשה, נועדה הצהרה זו בעיקר למנוע מההשפעה הצרפתית להתפשט באזור, ולשמר אותו כאזור בעל השפעה בריטית. בינואר 1840 סיפחה בריטניה את ניו זילנד, ובפברואר נחתם בין הבריטים למאורים הסכם ואיטנגי, שהכריז על ניו זילנד כמושבה בריטית, וקבע את זכויותיהם של המאורים ואת בעלותם על השטחים שבהם ישבו. בתחילה נחשבה ניו זילנד לחלק ממדינת ניו סאות' ויילס באוסטרליה, ובנובמבר 1840 הוכרזה כקולוניה עצמאית וזמן קצר לאחר מכן הוכרזה אוקלנד כבירתה. ההסכם כובד רק זמן קצר וב-1845 החלה סדרת קרבות בין המתיישבים האירופים (פָּקֶהָה בלשון המאורים) לבין השבטים המאורים בנוגע לשליטה על השטח, קרבות שנמשכו לסירוגין עד 1872. בשנת 1861 התגלה זהב במחוז אוטאגו שבאי הדרומי. עקב החשש שתושבי האי הדרומי ירצו להכריז על קולוניה נפרדת, הוחלט ב-1865 להעביר את עיר הבירה לוולינגטון, הנמצאת בדרום האי הצפוני.
ניו זילנד השתתפה בוועידת החוקה של הקולוניות האוסטרליות שהתקיימה בסידני ב-1891, שבה נדונה אפשרות להקים פדרציה של כל הקולוניות הבריטיות באוסטרליה ובניו זילנד, עם זאת החליטה ניו זילנד שלא להצטרף לפדרציה. ניו זילנד הייתה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה שווה לזכותם של הגברים בשנת 1893, אך עד שנת 1919 לא הורשו נשים להיבחר לפרלמנט.
ניו זילנד קיבלה מעמד של דומיניון עצמאי ב-26 בספטמבר 1907. הפרלמנט הבריטי העניק לה עצמאות מלאה ב-1931, אך רק ב-25 בנובמבר 1947 הכריז הפרלמנט הניו זילנדי על ניו זילנד כמדינה עצמאית.
מאז שהסתיימו הסכסוכים בין המתיישבים האירופים למאורים במאה ה-19 לא הייתה ניו זילנד נתונה באיום מלחמה על שטחה. עם זאת, חיילים ניו זילנדים נלחמו לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה והשנייה. ב-1951 התאגדו ניו זילנד, אוסטרליה וארצות הברית בברית ANZUS, אך בשל מדיניות הגרעין של ניו זילנד, שהכריזה ב-1985 על כל שטחה כאזור מפורז מנשק גרעיני, לא יכלו עוד ספינות צבא ארצות הברית לעגון בנמלי ניו זילנד וזו הודיעה שלא תוכל לקיים את התחייבויותיה.
פוליטיקה וממשל
ניו זילנד מתפקדת כמונרכיה חוקתית עם דמוקרטיה פרלמנטרית. מלך ניו זילנד צ'ארלס השלישי מוגדר כראש המדינה, והוא מיוצג על ידי המושלת הכללית סינדי קירו. בפועל מנוהל הממשל על ידי הקבינט ובראשו ראש הממשלה כריסטופר לקסון. הפרלמנט של ניו זילנד מורכב מבית אחד, בית הנבחרים, המונה 120 חברים שנבחרים בבחירות המתקיימות אחת לשלוש שנים.
לניו זילנד אין חוקה פורמלית, אך חוק משנת 1986 (Constitution Act 1986) קובע את מבנה השלטון את העקרונות החוקתיים של המדינה. חברי הפרלמנט נבחרים בבחירות דמוקרטיות בשיטה הנקראת Mixed Member Proportional (או MMP) בבחירות כלליות אחת לשלוש שנים. המושל הכללי ממנה את ראש הממשלה (לרוב – ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט), ויש בידו הסמכות גם לפזר את הפרלמנט ולפטר את ראש הממשלה. הרשות המבצעת היא הקבינט, המורכב על ידי ראש הממשלה.
ניו זילנד הייתה הראשונה בעולם שהעניקה זכות הצבעה לנשים בשנת 1893, והיא המדינה היחידה בעולם שכל משרות השלטון הבכירות בה היו מוחזקות על ידי נשים בעת ובעונה אחת – מחודש מרץ 2005 עד אוגוסט 2006 כיהנו אליזבת השנייה כמלכה, סילביה קרטרייט כמושלת הכללית, הלן קלארק כראש הממשלה, מרגרט וילסון כיושבת ראש הפרלמנט ושאן אליאס כנשיאת בית המשפט העליון.
בראש מערכת המשפט בניו זילנד עומד בית המשפט העליון של ניו זילנד שהוקם ב-2004 בעקבות חוק בית המשפט העליון מ-2003 (Supreme Court Act 2003). עד להקמתו של בית המשפט העליון הייתה ועדת שיפוט בריטית (Judicial Committee of the Privy Council) הסמכות העליונה לערעורים במערכת המשפט הניו זילנדית. בתי משפט מחוזיים דנים ברוב הפשעים, פשעים חמורים נידונים בבית המשפט הגבוה וקיים גם בית משפט לערעורים.
חלוקה מנהלית
המתיישבים האירופים המוקדמים בניו זילנד חילקו אותה לפרובינציות אשר היו מחוזות עם מידה מוגבלת של אוטונומיה. עקב לחצים פיננסיים שונים והרצון לאחד את המדינה על ידי פריסת מערכת רכבות ארצית, רשת חינוך אחידה כמו גם ענייני מקרקעין, בשנת 1876 הממשלה ביטלה את הפרובינציות ותחת זאת הנהיגה מנהל ריכוזי יותר. החל מאותה השנה, מועצות מקומיות שונות ניהלו רבדים רבים בחיי התושבים על פי חקיקה של השלטון המרכזי שישב בולינגטון הבירה.
בשנת 1989 ארגנה הממשלה מחדש את השלטון המקומי למבנה הנוכחי שלו: שכבה עליונה של שישה עשר חבלים המחולקים בעצמם ל-67 רשויות אזוריות, אשר אלו בתורן כוללות מחוזות וערים. מערכת מנהל זו החליפה את 249 המועצות המקומיות שהיו מונהגות במדינה עד לאותה העת. לאיי צ'טהאם ניתן מעמד מיוחד המקביל לזה של רשות מקומית.
ממלכת ניו זילנד היא אחת מ-16 ממלכות חבר העמים הבריטי ולצד ניו זילנד עצמה היא כוללת אזורים נוספים המשויכים עליה אך זוכים למעמד מיוחד תחת הכתר הניו זילנדי. אזורים אלו כוללים את האי טוקלאו שנמצא במעמד של טריטוריה תלויה (Non-self-governing territory) ושטח חסות רוס שהוא התביעה הטריטוריאלית של ניו זילנד באנטארקטיקה. בנוסף בנמצא גם מספר טריטוריות המצויות תחת מנהל ניו זילנדי ישיר. איי קוק והאי ניואה חונים במעמד של מדינות בעלות שלטון עצמי בהשתייכות חופשית לניו זילנד (States in free association). קטגוריה שלישית היא אזורים מחוץ לתחום רשות אזורית (Area Outside Territorial Authority) – סדרת איים ללא שלטון מקומי הכוללים את האיים הסאב-אנטארקטיים, איי קרמדק ואיי שלושת המלכים.
חלוקה מנהלית של ניו זילנד ממלכת ניו זילנד ניו זילנד 16 חבלים 67 רשויותאזוריות 53 מחוזות 13 ערים איי צ'טהאם אזורים מחוץלרשות אזורית האיים הסאב-אנטארקטיים איי קרמאדק איי שלושת המלכים שטח חסות רוס
כלכלה
ניו זילנד היא מדינה מערבית מפותחת, ורמת החיים בה גבוהה. המטבע הוא דולר ניו זילנדי המחולק ל-100 סנט.
כלכלת ניו זילנד מסתמכת במידה רבה על מסחר ועל ייצוא, במיוחד של מוצרי חקלאות, דיג, בשר, מיכון וטקסטיל, ענף מרכזי נוסף הוא התיירות.
על פי נתוני 2022, הייצוא הסתכם ב-46.5 מיליארד דולר (כשליש מוצרי חלב, בשר וכדומה), והשווקים המרכזיים הם סין (כ-18%) אוסטרליה (9%), ארצות הברית (9%), יפן ודרום קוריאה. הייבוא מסתכם ב-51.5 מיליארד דולר בשנה, בעיקר נפט (12%), אלקטרוניקה, כלי רכב, ופלסטיק. רוב הייבוא מגיע מסין (20%), מאוסטרליה (14%), מארצות הברית (7%), דרום קוריאה וסינגפור. החוב החיצוני נכון ל-2024 מוערך ב-216 מיליארד דולר.
מאז הקמתה של ניו זילנד עד לסוף המאה ה-20 התבססה כלכלתה במידה רבה על סחר עם הממלכה המאוחדת, ועד שנת 1965 הופנה אליה יותר ממחצית הייצוא. הצטרפות הממלכה המאוחדת לאיחוד האירופי ב-1973 גרמה להעדפת תוצרת אירופית והקטינה באופן משמעותי את הסחר בין המדינות. שינוי זה, במקביל לעליית מחירי הנפט ולהאטה בכלכלה העולמית בשנות ה-70 וה-80, גרמו למיתון עמוק בניו זילנד ולירידה משמעותית ברמת החיים ביחס למדינות מערביות אחרות. בשנת 1984 החלה ניו זילנד בשינוי מקרו-כלכלי משמעותי, מכלכלה מגוננת המושתתת על מערכת רגולציה חזקה לכלכלת שוק חופשי ליברלית. בהתאם למדיניות זו הפריטה ניו זילנד חברות ממשלתיות רבות, בהן – מערכת הרכבות, מוסדות פיננסיים, תחנות רדיו וחברת תקשורת. מאז תחילת שנות ה-2000 שינתה ניו זילנד מסלול במידת מה, ההפרטות והקיצוצים גרמו לביקורות רבות, ונחשבו לכישלון על-ידי חלק לא מבוטל מתושבי ניו זילנד. ממשלות לייבור בראשות הלן קלארק וג'סינדה ארדרן ביצעו מדיניות של הלאמות, הגדלת התקציב, העלאת שכר המינימום והרחבת זכויות העובדים. עם זאת, ניו זילנד עדיין נחשבת למדינה שבה החופש הכלכלי הוא מהגבוהים בעולם.
כלכלת ניו זילנד כיום מבוססת על שוק חופשי והסכמי סחר חופשי, ניו זילנד הייתה אחת המדינות הראשונות שדנו בהסכם סחר חופשי עם סין כבר ב-2004. כ-65% מהעובדים מועסקים בשירותים, 25% בתעשייה ו-10% בחקלאות. רמת האבטלה בניו זילנד היא 3.7%, מהנמוכות בעולם. רמת האינפלציה היא 3% בשנה.
גאוגרפיה
ניו זילנד מורכבת משני איים עיקריים – האי הצפוני (North island) שאוקלנד ווילנגטון נמצאות בו, האי הדרומי (South island) שנקראים גם או טה-איקה-א-מאוי (Te-Ika-a-Maui) וטה-ואי-פוונאמו (Te Wai Pounamu) במאורית, וממספר איים קטנים יותר. בהם האי סטיוארט (Stewart Island) ראקיאורה (Rakiura) בשפת המאורים, האי וואיהקה (Waiheke), גרייט ברייר (Great Barrier Island) ואיי צ'טהאם (Chatham Islands).
אורכו הכולל של קו החוף הוא כ-15,000 ק"מ.
האי הצפוני והאי הדרומי מופרדים על ידי מצר קוק. שטחה של ניו זילנד הוא 268,680 קמ"ר, גדול במעט מזה של בריטניה, וקטן במעט מזה של איטליה.
האי הדרומי הוא הגדול ביותר, הוא חצוי לאורכו על ידי האלפים הדרומיים בהם נמצאות הפסגה הגבוהה בניו זילנד, הר קוק (3,754 מטר) ו-18 פסגות נוספות מעל לגובה של 3,000 מטר. האי הצפוני הוא הררי פחות אך מאפיינים אותו אזורי פעילות געשית. ההר הגבוה ביותר באי הצפוני, רואפהו, התפרץ בפעם האחרונה ב-2007.
עונת הקיץ נמשכת מדצמבר עד פברואר, והחורף – מיוני עד אוגוסט. האקלים הרגיל במדינה הוא נוח, ולעיתים נדירות חורג מ-30 מעלות צלזיוס כלפי מעלה או מ-0 מעלות כלפי מטה. בבירה ולינגטון נעה הטמפרטורה הממוצעת בין 6 ל-20 מעלות. כמות המשקעים רבה, ונעה ברוב האזורים בין 600 ל-1,800 מ"מ בשנה. באזורים מסוימים, בעיקר בחוף המערבי של האי הדרומי, מגיעה כמות המשקעים אף ל-12,000 מ"מ בשנה.
ניו זילנד ידועה בנופיה ובתופעות הטבע המאפיינות אותה, והפכה אבן שואבת למיליוני תיירים בשנה. היאמשלבת מגוון רחב של נופים טבעיים: יערות גשם, קרחונים, שלג, חופים זהובים, מעיינות חמים, דיונות חול, פיורדים ועוד. נופיה שימשו תפאורה לסדרת סרטי הקולנוע שר הטבעות, שמשכו אליה תשומת לב בכל העולם.
בניו זילנד 14 פארקים לאומיים ושמורות טבע, המכסים יחדיו כמעט שליש משטחה של המדינה. הפופולריים שבהם הם הפיורדלנד, אבל טסמן וטונגרירו.
חי וצומח
בשל בידודה הגאוגרפי, התפתחו בניו זילנד בעלי חיים וצמחים ייחודיים. מעל 80% מהצמחייה באיים ייחודית לניו זילנד. בולטים בעיקר עצי הקאורי העצומים ויותר מ-40 מינים של בעלי חיים אנדמיים לניו זילנד. עד להגעת האדם לניו זילנד, לפני כאלף שנים, היונקים היחידים שחיו בה היו שלושה מיני עטלפים (אחד מהם נכחד בינתיים). עקב כך, התפתחו מינים רבים של עופות חסרי יכולת תעופה, בהם הקיווי, הקאקאפו, המואה, והטאקאהה.
דמוגרפיה
כיום חיים בניו זילנד כ-5 מיליון תושבים. תוחלת החיים במדינה היא 82 שנים (80.3 שנים לגבר ו-83.7 שנים לאישה). שיעור הפריון הוא 1.5 צאצאים לאישה.
דת ומוצא אתני
74% מהאוכלוסייה הם ממוצא אירופי, בעיקר בריטים, אירים, גרמנים, צרפתים ואיטלקים. הם מכונים פקאהה (Pākehā) בפי המאורים. 14.9% מהתושבים הם מאורים. 11.8% מהתושבים הם ממוצא אסייתי ו-6.5% ממוצא פולינזי. צפיפות האוכלוסייה במדינה נמוכה ומרבית האוכלוסייה (כשלושה רבעים) מרוכזת באי הצפוני, מתוכה מעל למיליון באוקלנד ובפרבריה. האי הדרומי מיושב בדלילות, והאי סטיוארט דליל אף יותר, מרבית האיים הקטנים יותר אינם מיושבים.
כ-51.6% מהתושבים בניו זילנד הם חילונים חסרי שיוך דתי. הדת השלטת בניו זילנד היא הנצרות: 10% מגדירים עצמם קתולים ו-6.8% אנגליקנים. זרם דתי חשוב נוסף הוא הרטאנה (Ratana) תנועה נוצרית שמקורה בניו זילנד ואומצה בעיקר על ידי המאורים.
המיעוטים הדתיים כוללים הינדים, יהודים, מוסלמים, סיקים ובודהיסטים.
הקהילה היהודית כוללת כ-5,274 איש וריכוזם בעיקר בערים הגדולות – אוקלנד, ולינגטון וקרייסטצ'רץ'.
עיור
נכון ליוני 2023, אוכלוסיית ניו זילנד מרוכזת בצפון המדינה, כאשר כ-76.5% מהאוכלוסייה מתגוררת באי הצפוני ו-23.5% באי הדרומי. ניו זילנד היא מדינה עירונית בעיקרה, כאשר 83.6% מהאוכלוסייה מתגוררת באזורים עירוניים, ו-50.4% מהאוכלוסייה מתגוררת בשבע הערים שאוכלוסייתן עולה על 100,000 תושבים. אוקלנד, עם למעלה מ-1.4 מיליון תושבים, היא העיר הגדולה ביותר. הערים בניו זילנד מדורגות בדרך כלל גבוה במדדים בין-לאומיים לאיכות חיים. לדוגמה, בשנת 2016, אוקלנד דורגה כעיר השלישית הכי ראויה למגורים בעולם, וולינגטון במקום ה-12 לפי סקר איכות החיים של מרסר.
תרבות
התרבות הניו זילנדית כיום מבוססת על שילוב בין התרבות המאורית לבין התרבות הבריטית, בתוספת השפעות של תרבויות מפולינזיה ומהמזרח הרחוק. התרבות הדומיננטית במדינה היא בריטית. וכמעט כל התושבים דוברים אנגלית. ההגירה המתמדת מבריטניה, מחזקת את הזיקה התרבותית הזו. מנגד, מתאמצים המאורים לשמר את תרבותם, אך כיום נותרו רק אזורים מעטים בהם משמשת המאורית כשפת יום יום והתושבים מקיימים אורח חיים מאורי שבטי. כיום, ריקודים וטקסים מאורים, דוגמת ההאקה, מתקיימים בעיקר כאטרקציה תיירותית.
אזרחי ותושבי ניו זילנד אימצו לעצמם באופן לא-רשמי (ויש הטוענים כי בעל-כורחם) את הכינוי "קיווים" (Kiwis), ככינוי חיבה מקוצר על-שם עוף הקיווי, האנדמי לאיים של ניו זילנד, ושמקור שמו בשפה המאורית-הילידית המקומית. הכינוי קיווי דבק גם בדולר הניו זילנדי (עוף הקיווי מופיע על מטבע של דולר ניו זילנדי אחד) וכן גם כזיהוי לצבא ניו זילנד (ככל הנראה עקב השימוש במשחת הנעליים "קיווי").
צבא וביטחון
האחריות להגנתה של ניו זילנד מוטלת על כוחות ההגנה של ניו זילנד, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת ניו זילנד. נכון לשנת 2010 שירתו בכוחות ההגנה 8,617 אנשים בשירות קבע ו-2,377 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:
צבא ניו זילנד
הצי המלכותי של ניו זילנד
חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד
ההיסטוריה הצבאית של ניו זילנד מתחילה מימי המלחמות נגד שבטי המאורים, ממשיכה בהשתתפותם של כוחות ההגנה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה ומאז תחילת המאה ה-21 באפגניסטן, בעיראק ובמשימות שמירת שלום במקומות שונים בעולם. זרועות כוחות ההגנה של ניו זילנד מהווים כוח צבאי קטן בקנה מידה עולמי אך יעיל ואיכותי.
ראו גם
ערים בניו זילנד
חבלי ניו זילנד
פארקים לאומיים בניו זילנד
יחסי ישראל–ניו זילנד
יהדות ניו זילנד
קישורים חיצוניים
ניו זילנד, במדריך הטיולים "לכל הרוחות" המבוסס ויקי
טריטירי, מסע טבע לניו זילנד
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי | 2024-10-06T15:56:49 |
מונחון IUPAC | מונחון IUPAC (ראשי תיבות באנגלית: International Union of Pure and Applied Chemistry, האיגוד הבינלאומי לכימיה טהורה ויישומית) מתווה דרך שיטתית לתת שמות לתרכובות כימיות. באופן אידיאלי, לכל תרכובת אורגנית ואי-אורגנית צריך להיות שם שממנו אפשר לדעת את נוסחת המבנה שלו.
לפי שיטת IUPAC, כל שם מורכב מתחילית המתארת את המתמירים וההתפצלויות על השרשרת הראשית, שם מרכזי המציין את אורכה של השרשרת הראשית, וסיומת המתארת קבוצות פונקציונליות הנמצאות על השרשרת הראשית.
אלקַאנים
אלקאנים הם אחת הקבוצות הנפוצות ביותר בכימיה אורגנית. הם מורכבים מפחמנים ומימנים בלבד ללא קשרים כפולים או משולשים. לפיכך, הנוסחה הכללית שלהם היא . שרשראות הפחמן בתרכובת יכולות להכיל מספר רב של פחמנים.
סיומת
על פי מונחון IUPAC שרשרות של אלקאנים מקבלות את הסיומת "-ַאן" (ane).
שם מרכזי
שם השרשרת המרכזית באלקאן נקבע על פי מספר הפחמנים שבשרשרת הארוכה ביותר בתרכובת. ציון שם השרשרת הוא, על פי השם הנגזר מן השפה היוונית למספר זה. הטבלה הבאה מסכמת את השיטה עבור שרשראות של עד 12 פחמנים:
מספר פחמנים123456789101112שם השרשרתמֶתאֶתפְרוֹפבוּטפֶנְטהֶקְסהֶפְטאוֹקטנוֹןדֶקאוֹנְדֶקדוֹדֶקבאנגליתmethethpropbutpenthexheptoctnondecondecdodec
לדוגמה, האלקאן הפשוט ביותר הוא מתאן, CH_{4}, והפחמימן בעל תשעה פחמנים הוא נונאן, CH3CH2CH2CH2CH2CH2CH2CH2CH3, או בצורתו המקוצרת והמקובלת CH3(CH2)7CH3.
תחיליות
אלקאנים טבעתיים מקבלים את התחילית "ציקלו", לדוגמה ציקלובוטאן הוא C4H8 ו-C6H12 הוא ציקלוהקסאן.
שמאל
אלקאנים מסועפים, כלומר כאלה שיש להם קבוצות של מתמירים (קבוצות השונות ממימן) המסתעפות מן השרשרת הראשית, יקבלו תוספת לתחילית המציינת את הסיעופים והמתמירים השונים. מתמירים נפוצים הם קבוצת אלקיל, אשר למעשה מהוות התפצלות של שרשרת פחמנית משנית מתוך השרשרת הראשית. שם הקבוצה החדשה הוא כמו בטבלה למעלה עם סיומת יל (yl).
לדוגמה: שמה הטריוויאלי של התרכובת (CH_{3})_{2}CHCH{3} הוא איזובוטאן, והשם התקני שלה הוא 2-מתילפרופאן (2-methylpropane). כאשר מדובר בשרשרת כה קצרה לא חייבים לציין את מספר הפחמן שאליו מחוברת הקבוצה החדשה ואפשר לכנות את החומר מתיל פרופאן.
ימין|ממוסגר|מקובל לבחור את המספר הנמוך ביותר לספירה.
קיים עירפול מסוים בקשר למיקום הפחמן הראשון באלקיל (הקבוצה שנוספת לשרשרת העיקרית); מקובל לבחור במספר הנמוך האפשרי לספירה. לדוגמה: (CH_3)_2 CHCH_2 CH_3 (איזופנטאן) יקרא 2-מתילבוטאן ולא 3-מתילבוטאן.
שמאל
אם יש מספר אלקילים זהים בגודלים, מחוברים לשרשרת הראשית, יבוא פסיק בין המספרים המציינים את המיקום של האלקיל על השרשרת והתרכובת תקבל תחילית די, טרי, טטרה וכו'. לדוגמה: C(CH_3)4
(2,2-דימתילפרופאן). אם נוספות קבוצות אלקיליות שונות, הן נכתבות לפי סדר הא"ב עם הפרדה בעזרת פסיקים. (3-אתיל, 4 מתילהקאסן). במתן שמות מתייחסים לשרשרת הארוכה ביותר כאל השרשרת העיקרית, ולכן השם הנוסחתי תמיד יכיל "מתילפרופאן" ולא "פרופינמתאן", על אף שאין הבדל בנוסחת המבנה המשתמעת משני השמות.
קובץ:Iupac-alkane-4.pngקובץ:Iupac-alkane-5.png
אם יש תרכובת המורכבת מכמה שרשראות מסועפות, מונים את הספירה מנקודת החיבור של השרשרת העיקרית.
לדוגמה: השרשרת השמאלית נקראת 4-(1-מתילפרופיל)אוקטאן.
הסבר:
סיומת: אין קבוצות פונקציונליות על השרשרת הראשית ולכן אין צורך בסיומת מיוחדת.
שם מרכזי: אורך השרשרת העיקרית הוא 8 פחמנים, ולכן השם המרכזי יכיל אוקטה. כל הקשרים בין הפחמנים הם קשרים יחידים ומכאן שהוא אלקאן. לסיכום, הסיומת היא אוקטה + אן = אוקטן.
מהפחמן הרביעי בשרשרת האוקטן, מחוברת שרשרת צד.
את המספר 4 רושמים בתחילת השם ואת שם שרשרת הצד רושמים בסוגריים.
בשרשרת הצד יש 3 שלושה פחמנים (פרופ), בין כולם קשר יחיד (אן). וביחד פרופאן.
שרשרת הפרופאן היא מתמיר על שרשרת האוקטאן, מתמירים מקבלים שינוי שם – במקום פרופאן היא נקראת פרופיל.
בנוסף מחובר פחמן בודד (מתאן) לתחילת שרשרת הצד. היות שגם הוא מסתעף נקרא לו מתיל במקום מתאן.
אַלקֶנִים (alkenes) ואַלקִינִים (alkynes)
אלקֶנים הם פחמימנים עם קשר כפול ואלקינים הם פחמימנים עם קשר משולש.
שמאל|מסגרת
אלקֶנים מקבלים את הסיומת אֶן (ene) עם המספר המצביע על מיקום הקשר הכפול בשרשרת. CH_2=CHCH_2CH_3 הוא 1-בּוטֶן.
אם יש מספר קשרים כפולים, תבוא הסיומת -דיאן או -טריאן וכו' בהתאם למספר הקשרים הכפולים, עם תנועת א נוספת באמצע המילה. לדוגמה: CH_2=CHCH=CH_2 הוא 1,3-בוטאדיאן. לאיזומרים הפשוטים מהצורה של ציס וטראנס נכתבים עם הקידומת המתאימה, כלומר: ציס-פנטן או טראנס-פנטן. לאיזומרים מורכבים יותר יש להשתמש בכללי קאן אינגולד.
ימין|מסגרת
אלקינים מקבלים את שמותיהם בצורה דומה, כאשר הסיומת היא -אִין (yne) המצביע על קשר משולש, לדוגמה: פרופִין או אתִין.
כהלים
שמאל|מסגרת
עבור כהלים (R-OH) לוקחים את הסיומת -אוֹל ומצמידים אותה לשם האלקאן המתאים להם לפי מספר הפחמנים. לדוגמה: 1-פרופאנוֹל הוא CH_3CH_2CH_2OH. גם כאן הספרה 1 באה לציין את מקום הקבוצה הפעילה. אם לשרשרת העיקרית יש כמה קבוצות הידרוקסיליות (קבוצות OH), תיכתב הסיומת -דיאול, -טריאול וכך הלאה, לפי מספר קבוצות ההידרוקסיליות. לדוגמה: 1,2-אתאנדיאול (השם הטריוויאלי הוא אתילן גליקול) היא CH_2OHCH_2OH.
ימין|מסגרת
אם יש יותר מקבוצה פעילה אחת, תבוא הקידומת "הידרוקסי", כמו במקרה של חומצה הידרוקסיפרופאנואית, CH_3CHOHCOOH.
אלקיל-הלידים
שמאל|מסגרת
קבוצה פעילה המורכבת מהלוגנים תקבל תחילית בהתאם לשם ההלוגן כמו כלורו-, ברומו- וכו. לדוגמה: טריכלורומתאן (כלורופורם), CHCl_3.
קטונים
שמאל|מסגרת
קטונים (R-CO-R) מקבלים את הסיומת -און עם מספר המציין את מקום הקבוצה הפעילה.
לדוגמה: 2-פרופאאון (אצטון) CH_3COCH_3. אם יש יותר מקבוצה פעילה אחת, החומר יקבל את הקידומת אוקסו-. לדוגמה: 3-אוקסוהקסאנאל, CH_3CH_2CH_2COCH_3CHO.
אלדהידים
שמאל|מסגרת
אלדהידים (R-CHO) מקבלים את הסיומת -ַאל. היות שקבוצתם הפעילה יכולה לבוא אך ורק בסוף השרשרת, אין צורך במספר המציין את מקום הקבוצה הפעילה. HCHO הוא מֶתַנַאל (פורמלדהיד) ואילו CH_3CHO הוא אֶתַאנַאל (אצטילדהיד). אם יש קבוצות פעילות נוספות, הפחמן האלדהידי תמיד נספר ראשון.
אם האלדהיד הוא חלק משרשרת גדולה יותר ויש צורך בתחילית, משתמשים בתחילית אוקסו כמו בקטונים. לדוגמה חומצה 3-אוקסופרופאנואית CHOCH_3COOH כאשר המספר יציין את סוף השרשרת. אם הפחמן של הקבוצה הקרבונילית לא נמצא בתוך השרשרת (כמו במקרה של ציקלואלדהידים) משתמשים בתחילית "פורמיל" או הסיומת -"קארבאלדהיד. לדוגמה: ציקלוהקסאנקארבאלדהיד – C_6H_11CHO.
חומצות קרבוקסיליות
שמאל|מסגרת
חומצות קרבוקסליות מקבלות את הסיומת – "ַאנוֹאִית". כמו לאלדהידים, הפחמן הקרבוקסילי הוא הראשון, אך לא מציינים את מספרו. לדוגמה חומצה מֶתַאנוֹאִית (פורמית) – HCOOH וחומצה אתאנואית (חומצת חומץ) CH3COOH.
אם יש מספר קבוצות קרבוקסיליות על אותה שרשרת אז תבוא הקידומת – "די", -"טרי" וכו'. במקרה הזה הפחמנים הקרבוקסילים לא נחשבים לחלק מהשרשרת ולא מונים אותם בספירה הכללית. דוגמה: חומצה ציטרית נקראת חומצה 2 הידרוקסי 1,2,3 פרופאנטריקרבוקסילית ולא חומצה 2 קרבוקסי הדרוקסיפנטאנואית.
אתרים
שמאל|מסגרת
אתר (R-O-R) מורכבים משתי שרשרות פחמנים, המחוברות באטום חמצן. השרשרת היותר קצרה נחשבת לראשונה, ומקבלת את הסיומת -אוקסי, ואילו השרשרת הארוכה הופכת כולה לסיומת של השרשרת הקצרה. לדוגמה מתאאוקסיאתאן –CH3OCH2CH3 אם החמצן לא מחובר לסופה של השרשרת העיקרית, יבוא מספר המציין את מיקום החמצן.
אסטרים
שמאל|מסגרת
אסטר (R-CO-O-R) מקבל את הסיומת -"וֹאַט" לשרשרת הקרבונילית. לדוגמה: מתיל מתַאנוֹאַט הוא CH3COOCH3, HCOOCH3 הוא מתיל אתנואט.
ימין|מסגרת
אם הקבוצה האלקילית לא מחוברת לקצה השרשרת, מיקום קשר האסטר, יקבל את הסיומת -איל.
לדוגמה: 2 בוטיל פרופאנאט – CH3CH2CCH3OOCH2CH2CH3
אמינים ואמידים
שמאל|מסגרת
אמינים (R-NH2) נקראים על פי שרשרת האלקאן עם הסופית -אמין לדוגמה: מתילאמין – CH3NH2 אם יש צורך, מציינים את מיקום הקשר האמיני והתרכובת מקבלת את הקידומת "אמינו".
אמינים שניוניים (מהצורה של R-NH-R) השרשרת הארוכה ביותר מחוברת לאטום החנקן ומקבלת את השם של האמין הראשוני. לשרשרת השנייה מתייחסים כמו אל אלקיל עם הקידומת "אן". לאמינים השלישוניים קוראים בצורה דומה. לדוגמה: אן-מתילאתאנאמין – CH3NHCH2CH3 או אן - מתילאתילפרופאנאמין – CH3CH22N(CH3CH2CH2CH3
ימין|מסגרת
אמידים (R-CO-NH2) מקבלים את הסיומת "אמיד" אין צורך לציין את המיקום, היות שהם תמיד מסיימים את השרשרת. לדוגמה אתאנאמיד (אצטאמיד) הוא CH_3CONH_2 במקרה של אמיד שניוני או שלישוני משתמשים בכללים של האמינים השניוניים והשלושוניים.
תרכובות טבעתיות
שמאל|מסגרת
אם הטבעת היא שרשרת הפחמנים הארוכה ביותר במולקולה, מתייחסים לציקלואלקאנים ותרכובות ארומטיות כאל השרשרת המרכזית ומונים את מיקום הקבוצות הנוספות על פני הטבעת. לדוגמה שלושת האיזומרים של קסילן: CH_3C_6H_4CH_3, מקבלים את התחיליות "אורטה-" ו"פארה-" הם 1,2-דימתילבנזן, 1,3-דימתילבנזן ו-1,4-דימתילבנזן.
גם הטבעת עצמה יכולה להיות הקבוצה הפונקציונלית ואז תקבל את הקידומת "ציקלו", כמו ציקלובנזן.
מונחי IUPAC הופכים למסובכים יותר לתרכובות המכילות יותר מטבעת אחת או מכילות קבוצות פעילות שונות המקושרות לטבעת, לדוגמה: פנול, פוראן, אינדול וכו'.
סדר העדיפות של הקבוצות הפעילות
כאשר התרכובות מכילות יותר מקבוצה פעילה אחת, סדר העדיפות יקבע את התחיליות והסיומות. יוצאות מהכלל הן תרכובות בעלות קשרים כפולים או משולשים, אשר יכולות לקבל רק את הסיומת "אן" או "אין".
סדרקבוצהנוסחהסיומתתחילית1חומצה קרבוקסיליתR-COOHחומצה -אואיתקרבוקסיל2אסטרR-CO-O-R-אואטאין3אמידR-CONH_2-אמידאין4ציאנידR-CN-ניטרילציאנו5אלדהידR-CHO-אלפורמיל6קטוןR-CO-R-אוןאוקסו7כוהלR-OH-אולהידרוקסי8סולפידרילR-SH-תיאולמרקאפטו9אמיןR-NH_2-אמיןאמינו
שם טריוויאלי
שיטת השמות הטריוויאליים היא השיטה הישנה לקרוא לתרכובות אורגניות או השם המסחרי של תרכובות אלו.
קטונים
השמות הטריוויאליים מגיעים משתי קבוצות: אלקילית או ארילית הקשורות לקבוצה קרבונילית. לדוגמה:
אצטון
אצטופנון
דיאתיל קטון
אלדהידים
השמות הטריוויאליים של האלדהידים מגיעים מהשם המקביל של החומצה הקרבוקסילית עם סיומת -(א)לדהיד (פורמלדהיד, אצטלדהיד וכו').
ראו גם
כימיה אורגנית
SI
איזומריות ציס-טראנס (cis-trans)
כימיה - מונחים
סמיילס
קישורים חיצוניים
IUPAC Nomenclature of Organic Chemistry
אתר הבית של IUPAC
ספר הזהב של IUPAC
הערות שוליים
קטגוריה:כימיה אורגנית
קטגוריה:כתיב כימי
קטגוריה:ספרי עזר
קטגוריה:שמות | 2024-07-07T09:41:25 |
פונוצנטריזם | REDIRECT לוגוצנטריות | 2004-05-27T15:46:59 |
תורת המיתרים | תורת המיתרים או תאוריית המיתרים (באנגלית: String theory) היא תאוריה פיזיקלית הגורסת כי הצורה הגאומטרית של כל חלקיק אינה נקודה (בעלת אפס ממדים), אלא צורה חד-ממדית הקרויה "מיתר" (כמו-כן תיאוריה זו משערת שקיימות ממברנות בעלות מספר רב יותר של ממדים - דו-ממדית, תלת-ממדית עד אחד-עשר ממדים). מיתר יכול להיות סגור (בצורת לולאה) או פתוח (כלומר בעל קצוות חופשיים, בצורת קו), ויכול להתנודד באופני תנודה שונים (כפי שמיתר של גיטרה יכול להשמיע צלילים שונים). ההבדלים בין חלקיקים שונים נובעים מהיותם מיתרים פתוחים או סגורים ומאופני התנודה שלהם.
בשל גודלם הזעיר של המיתרים (שעשוי להיות קטן כאורך פלאנק), ובגלל המספר הגדול של הפתרונות השונים של משוואות התאוריה, וכן עקב קשיים מתמטיים, לא ניתן כיום לבחון תאוריה זו בניסויי מעבדה, ולכן יש פיזיקאים המתייחסים אליה כאל פרשנות פילוסופית או מודל מתמטי בלבד, ואף כפסאודו מדע. אחד ממתנגדיה הבולטים הוא הפיזיקאי האמריקאי שלדון גלאשו, זוכה פרס נובל לפיזיקה.
תורת היחסות הכללית, שעוסקת בקני מידה גדולים (כוכבים, גלקסיות ומבנה היקום), אינה מתואמת עם תורת השדות הקוונטית, שעוסקת בקני מידה קטנים (עד החלקיקים הקטנים ביותר הידועים). תורת המיתרים מאחדת בין שתי תורות אלו. איחוד כזה (תורת כבידה קוונטית) נדרש בין השאר כדי להבין טוב יותר את ההתנהגות של גרמי שמיים כמו חורים שחורים, את ראשית היקום, מבנהו הכולל והתנהגותו במרחקים שקרובים לסדרי גודל של אורך פלנק.
תפקיד נוסף של תורת המיתרים הוא בתיאור תורות כיול הדומות לכרומודינמיקה קוונטית (QCD), שהיא התורה המתארת את התנהגותם של הקווארקים (המרכיבים הקטנים ביותר של גרעין האטום).
לאורך השנים תורת המיתרים התפתחה בצורה ניכרת ושולבה בה סימטריית-העל (סופרסימטריה), ולכן כיום היא נקראת: "תורת העל-מיתר".
רקע
תורת השדות הקוונטית מבוססת על שילוב של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות הפרטית, והיא הבסיס התאורטי כמעט לכל התופעות הידועות. היא עוסקת בפיזיקה של קנה מידה קטן ביותר, עד מיליארדית של מיליארדית המטר (אלפית מגודלו של גרעין האטום).
היא מתארת את התנהגותם של כל החלקיקים האלמנטריים הידועים (כמו אלקטרונים, פוטונים וקווארקים) ומתארת את הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש.
תורת היחסות הכללית עוסקת בכבידה, ומספקת בסיס תאורטי להבנתם של חורים שחורים ושל התנהגות היקום בכללותו (קוסמולוגיה). עם זאת, תורת היחסות הכללית אינה עולה בקנה אחד עם תורת השדות הקוונטית. תורה שתאחד את שתיהן תיקרא "תורת כבידה קוונטית", וידועה בעולם הפיזיקה גם בשם "התורה של הכול".
תורה כזו נדרשת כדי להבין את הפיזיקה בתוך חור שחור, את ראשית היקום (ליתר דיוק במיליארדית השנייה הראשונה של היקום), ופיזיקה באנרגיות גבוהות מאוד (כאלו שעדיין לא ניתן להגיע אליהן במאיצי חלקיקים).
ב-1984 התברר שתורת המיתרים עשויה להיות תורה כזו. לפני כן פותחה תורת המיתרים בניסיון לתאר את הפיזיקה בתוך גרעין האטום ומרכיביו (הפרוטון והנייטרון). כיוון זה ננטש לאחר פיתוחה של הכרומודינמיקה הקוונטית (QCD), אך בשנים האחרונות התברר שתורת המיתרים עשויה להתאים גם לכך.
בלשון המעטה: תורת המיתרים החלה מהרצון "להשלים" למכניקת הקוונטים את כוח הכבידה. בתורת הקוונטים יש מודל בשם "המודל הסטנדרטי" המתאר את ההתנהגות של חלקיקים קטנים מאוד והכוחות הפועלים עליהם, וחסר בו כוח הכבידה. הנחת הבסיס שכל חלקיק עשוי מיתרים, משלימה את החסר, ובאופן כללי יש תהליך שנראה טבעי ומוביל להנחת בסיס זו.
תורת המיתרים מנוסחת בדרך כלל עם תורת הפרעות סביב רקע קבוע. אמנם ייתכן שתיאוריה שהוגדרה בדרך זו אינה תלויית רקע באופן מקומי, אך אם זה המצב, מדובר באי-תלות שאינה גלויה, וכלל לא ברור מה המשמעות המדויקת של תוצאה כזו. ניסיון אחד לנסח את תורת המיתרים בצורה בלתי תלויה בעליל ברקע הוא תורת שדות המיתרים, אך עד כה הושגה התקדמות מעטה בהבנתה.
עקרונות תורת המיתרים
בבסיס התאוריה עומד התיאור של חלקיקים יסודיים לא כעצמים נקודתיים אלא כבעלי אורך סופי (חד-ממדיים) - כעין חוט. חוט זה יכול להיות בעל קצוות חופשיים, ואז הוא קרוי "מיתר פתוח", או כמעגל ללא קצה (כלומר, באופן שקול - שקצותיו מחוברים זה לזה), ואז הוא קרוי "מיתר סגור". מיתר יכול להתפצל לשניים, ושני מיתרים יכולים להתאחד (למשל כשקצות מיתרים פתוחים נפגשים). זה מתאר מצב בו חלקיק אחד פולט או בולע חלקיק אחר, וכך ניתן פתח להסביר את האינטראקציות בין חלקיקים (ראו תורת השדות הקוונטית).
אם לחלקיק נקודתי במרחב יתווסף ציר זמן דמיוני, החלקיק - בחלוף הזמן - ינוע לאורך קו כאשר הוא מתקדם בזמן (אם החלקיק נייח במרחב, הוא ינוע לאורך ציר הזמן; אם הוא נע במרחב, הוא ינוע הן לאורך ציר הזמן והן במרחב). הקו המתאר את תנועת החלקיק נקרא "קו עולם" (Worldline). בתורת המיתרים, מוחלף החלקיק במיתר (בעל אורך), ואז במקום קו-עולם יתקבל משטח דו-ממדי, הקרוי "יריעת עולם" (Worldsheet).
לכן מבחינה מתמטית, תורת המיתרים מוגדרת על ידי שיכון של יריעה דו-ממדית (יריעת העולם) בתוך מרחב אחר, אשר לפחות בחלקו מייצג את המרחב-זמן המוכר לנו. אותו חלק של השיכון אשר מתאר שיכון במרחב-זמן, כולל פונקציה מהיריעה הדו-ממדית לקואורדינטות במרחב-זמן, וכך קואורדינטות אלה הופכות לשדות אשר מוגדרים ביריעה הדו-ממדית. שדות אלה מוגדרים כשדות קוונטיים.
תורת המיתר הבוזוני
יריעת העולם היא משטח דו-ממדי שממוקם בתוך העולם שלנו (המונח המתמטי הנכון הוא: משוכן בעולם שלנו). מכאן, שאפשר לשרטט את המשטח הדו-ממדי על דף, אם לכל נקודה בדף נקבע היכן היא ממוקמת בעולם האמיתי מבחינת ארבעה ממדים: שלושה ממדי מרחב (הצירים X, Y, Z) ממד הזמן (הציר T). למעשה, תורת המיתר הבוזוני מנבאת קיומם של 26 ממדים (ממד זמן ו-25 ממדי מרחב). במקרה שהוצג לעיל, ניתן לומר שקיימות ארבע פונקציות מהדף לעולם האמיתי: הפונקציות X, Y, Z ו-T, המתוארות על ידי שדות פיזיקליים. כלומר, אנו חושבים על מיקומו של המיתר במרחב ובזמן כנקבע על ידי שדות פיזיקליים שפועלים עליו.
התנועה של המיתר במרחב ובזמן תלויה בחוקים הפיזיקליים אשר שולטים בהתנהגות השדות הללו. חוקים אלה מבוססים על ההנחות הבאות:
אי תלות במערכת הקואורדינטות (דיפאומורפיזם, Diffeomorphism Invariance) - ניתן למקם את יריעת העולם על גבי מערכת צירים שרירותית לבחירתנו (נהוג לקרוא לצירים ו-, ולא ציר x וציר y). לצירים אלו אין משמעות פיזיקלית אמיתית, אלא הם משקפים יחסים מסוימים בין אזורי היריעה השונים. לכן, גם אם נבחר מערכת צירים אחרת, (או באופן מוחשי - נזיז, נסובב או נקפל את כל היריעה בבת אחת), היחסים בין העצמים יישארו ללא שינוי.
השדות הם שדות קוונטיים. כיוון ששדות אלה מתארים את מיקום המיתר במרחב ובזמן נובע מכך, שהמיתר נע במרחב ובזמן בדומה לחלקיק בתורת הקוונטים (כלומר, כאשר הוא עובר בין שתי נקודות הוא עובר בסופרפוזיציה קוונטית דרך כל המסלולים האפשריים ביניהן).
התורה הפשוטה ביותר שמקיימת עקרונות אלה היא תורת המיתר הבוזוני, ובה יריעת העולם (המשטח הדו־ממדי) מתנהגת בעולם שלנו, הקרוי ה"מרחב-זמן", כיריעה גמישה (כלומר כמו גומי מתוח וגמיש, או כמו עור של תוף).
מעקרונות אלה נובעות התוצאות הבאות:
אינטראקציות בין חלקיקים
כאשר אנו משכנים את יריעת העולם (המשטח הדו־ממדי) במרחב-זמן (כלומר בעולם שלנו), יכולות להיות לו צורות שונות. כך, מיתר סגור יכול להיראות כצינור (כלומר לולאה שמתחנו על פני ציר הזמן), אבל הוא יכול להיראות אחרת - למשל, כצינור שמתפצל לשני צינורות, או כטורוס (צורת בייגלה) שממנו יוצאים שני צינורות, וכן הלאה. מיתר פתוח יכול להיראות כסרט (כלומר קו קצר שמתחנו על פני ציר הזמן), אבל גם כסרט שמפצל לשני סרטים, וכיוצא בזה.
צינור שמתפצל לשני צינורות מייצג למעשה מיתר סגור (לולאה) שמתקדם בזמן, ובשלב מסוים מתפצל לשני מיתרים סגורים. הדבר מתאר, לפיכך, חלקיק שמתפצל לשניים, או - חלקיק שפולט חלקיק אחר.
באותו אופן, סרט שמתפצל לשני סרטים מייצג מיתר פתוח (קו) שמתפצל לשני מיתרים פתוחים, או - שוב - חלקיק שפולט חלקיק אחר. כך, אלקטרון הפולט פוטון מיוצג על ידי מיתר (האלקטרון) שמתפצל לשני מיתרים (האלקטרון והפוטון).
הכיוון ההפוך (שני צינורות שמתאחדים לצינור יחיד) מתאר חלקיק שבולע חלקיק אחר. כך, אלקטרון הבולע פוטון מיוצג על ידי שני מיתרים (האלקטרון והפוטון) שמתאחדים למיתר יחיד (האלקטרון).
לפיכך אינטראקציות בין חלקיקים, שהם עיקרון בסיסי בתורת השדות הקוונטית שמניחה אותן כאקסיומה ללא הסבר, נובעות מתורת המיתרים באופן טבעי ולמעשה מוסברות על ידה כנובעות מטופולוגיות שונות של יריעת העולם.
ספקטרום וספין
בהינתן החוקים השולטים בשדות שעל המיתר, ניתן לחשב כיצד שדות אלה יכולים להשתנות. השדות מייצגים את מיקומן של הנקודות השונות של המיתר במרחב-זמן, ולכן השינויים בשדות מייצגים הן את תנועתו של המיתר במרחב, והן תנודות במיתר - בדומה למיתר של גיטרה, שיכול להתנודד.
למעשה, התנודות על המיתר קובעות כיצד הוא ינוע במרחב ובזמן, וגם אילו אינטראקציות יהיו לו. שני גורמים אלה קובעים מה יהיו תכונותיו הפיזיקליות של המיתר למתבונן מבחוץ (למשל לפיזיקאי שמבצע ניסוי), ולכן הם למעשה קובעים איזה מין חלקיק יהיה המיתר - האם הוא יהיה פוטון, אלקטרון או חלקיק מסוג אחר.
כך ניתן לקבוע מהו הספקטרום של התאוריה, כלומר אילו חלקיקים יש בה.
בנוסף, התנודות הנעות במיתר יכולות לשאת תנע זוויתי, כלומר לנוע באופן מעגלי (למשל, במיתר הסגור - שצורתו צורת לולאה - ייתכנו תנודות סביב הלולאה). הדבר יבוא לידי ביטוי בספין של החלקיק המתאים, ובכך ניתן הסבר לקיומו של ספין בחלקיקים.
בתורת המיתר הבוזוני מתקבלים מספר סוגי חלקיקים חסרי מסה, ביניהם:
בוזוני כיול - שיכולים לכלול בתוכם את הפוטון ואת יתר החלקיקים, הנושאים את כל הכוחות מלבד הכבידה.
גרביטון - החלקיק הנושא את הכבידה.
בנוסף, התורה מנבאת את קיומם של חלקיקים רבים בעלי מסה גדולה מאוד, שבפועל לא ניתן לראות כיום (כיוון שנדרשים מאיצי חלקיקים ענקיים כדי ליצור אותם).
כמו כן, אחד החלקיקים בתורה הוא טכיון (ראו להלן).
כיוון שהתורה כוללת גרביטונים, היא תורת כבידתית, וכוללת בתוכה גם את תורת היחסות הכללית (ליתר דיוק באנרגיות נמוכות - כלומר בתנאים שאנו נתקלים בהם בפועל - תתקיים תורת היחסות הכללית המוכרת לנו, ובאנרגיות גבוהות יותר היא כבר לא תהיה מדויקת). כך, אפשר לחשוב על שדה כבידה כעל אוסף של המוני גרביטונים.
תכונות המרחב-זמן
בתורת היחסות הכללית, המרחב-זמן יכול להיות עקום, וניתן לחזות כיצד המבנה של המרחב (והיקום כולו) יתפתח עם הזמן. כיוון שתורת המיתרים כוללת בתוכה את תורת היחסות הכללית, הרי שגם היא אמורה לחזות זאת.
אם מתעלמים מכך ומניחים שהמרחב-זמן הוא שטוח ("רגיל"), אז ניתן להראות, שלא ייתכן שיש רק ארבעה שדות כאמור (X, Y, Z ו-T), כלומר שלושה ממדי מרחב וממד זמן. למעשה נדרשים 26 שדות, כלומר 26 ממדים (25 ממדי מרחב וממד זמן). הסיבה לכך היא, שאם אין בדיוק 26 שדות כאלה, אז התורה היא אנומלית.
תורת מיתר כזו, שבה מניחים שלמרחב-זמן צורה מסוימת, ומתעלמים מהעובדה שהמיתרים עצמם יכולים לשנות את צורתו של המרחב-זמן, קרויה תורת מיתר הפרעתית, כיוון שהמיתרים הם "הפרעות" - שינויים קטנים - במרחב-זמן, ולא גורמים בו לשינויים גדולים. אך למעשה, אוסף גדול של מיתרים יגרום ליצירה של שדה כבידה, שמשנה את צורת המרחב והזמן. לאפקטים הקשורים בכך קוראים אפקטים לא הפרעתיים.
אפקטים לא הפרעתיים
אפקטים לא הפרעתיים חשובים בתורת המיתר כוללים:
קיומם של עצמים נוספים מלבד המיתרים, שיכולים להיות חד-ממדיים, דו-ממדיים, תלת-ממדיים וכן הלאה. אפשר לחשוב על עצמים אלה כעל ממברנות. הקשר בינם לבין מיתרים, הוא שמיתרים יכולים להיפלט מעצמים אלה או להיבלע בהם (זאת כיוון שבאופן פורמלי, ממברנה כזו מוגדרת כך שיריעות העולם של המיתרים יכולים להתחבר אליה). עצמים אלה קרויים ממברנות דיריכלה (D-branes).
דואליות מסוגים שונים - התורה הבוזונית בתנאים מסוימים שוות ערך לתורה הבוזונית בתנאים אחרים לגמרי.
התעבות טכיונים, שתוסבר להלן.
הטכיון
כאמור, כל אופן תנודה על המיתר הוא חלקיק מסוג מסוים. התנודות הפשוטות ביותר של המיתר הפתוח הן פוטונים, והתנודות הפשוטות ביותר של המיתר הסגור הן גרביטונים או חלקיקים אחרים הקשורים לכבידה. אבל אופן התנודה הבסיסי ביותר הוא - שאין כלל תנודה. במקרה כזה, המיתר - בהיותו גמיש - "קורס" לנקודה, כלומר שכל הקו שממנו המיתר "עשוי" נמצא באותה נקודה במרחב (במקרה כזה נאמר שיריעת העולם - שמייצגת את התקדמות המיתר לאורך ציר הזמן - אינה ממלאת משטח במרחב-זמן, אלא רק קו).
ההתנהגות של חלקיק כזה במרחב זמן היא של טכיון, והמשמעות בפועל היא שחלקיקים כאלה ייווצרו ללא גבול, וישנו את המרחב-זמן באופן שישנה לחלוטין את התאוריה - תהליך הקרוי התעבות טכיונים. לפיכך תורת המיתר הבוזונית אינה עקבית (כלומר, יש בה סתירה פנימית).
אפשר להבין מדוע חלקיקים כאלה יכולים להיווצר ללא גבול, אם נחשוב על כך שלמיתר יש מתיחות, כלומר הוא שואף להיות באורך מינימלי: כאשר מיתר מתפצל לשניים, האורך הכולל גדל (במקום מיתר אחד באורך מסוים, יש עכשיו שני מיתרים - שאורכם הכולל יחד כפול). אבל אם המיתר הוא במצב של טכיון, אין לו אורך כלל (הוא מרוכז כולו בנקודה), ולכן אם יתפצל לשניים האורך הכולל לא יגדל. ניתוח זה אינו מדויק כיוון שהוא מתעלם מאנרגיית קזימיר של המיתר, אבל הוא טוב מספיק לענייננו.
תורת העל-מיתר
בתורת המיתר הבוזונית מספר בעיות, שהחשובות שבהן הן:
קיומו של טכיון, שהופך את התורה לבלתי עקבית (כלומר, יש בה סתירה פנימית).
החלקיקים היחידים הקיימים בה הם בוזונים, בעוד שבטבע קיימים גם פרמיונים.
תורת המיתר הבוזוני מתארת את הפיזיקה בקני מידה קטנים מאוד, מסדר גודל של אורך המיתר, שעשוי להיות קטן כמו אורך פלאנק. לא ניתן לדעת כיצד הניבויים שלה יבואו לידי ביטוי בקני המידה שאותם ניתן למדוד (למשל, ייתכן שבקני מידה תת-אטומיים, שהם גדולים בהרבה מקני המידה של תורת המיתר הבוזוני, יהיו חלקיקים שונים לגמרי מאלה שהיא חוזה).
שלוש הבעיות הללו נפתרות על ידי תורת העל-מיתר. בתורה זו, קיימים ביריעת העולם שדות נוספים מלבד אלה המתארים את מיקומו של המיתר. אפשר לחשוב על שדות אלה כמייצגים "חיצים" במרחב-זמן, כלומר מצבו של כל מיתר מוגדר לא רק לפי מיקומו ותנועתו במרחב-זמן, אלא גם לפי חיצים שאפשר לצייר עליו, כאשר בכל נקודה חץ שיכול להצביע למקום אחר.
השדות המתארים את החצים הם פרמיוניים - זאת כיוון שבכל נקודה יש רק "חץ" אחד (בדומה לחלקיקים פרמיונים - לא יכולים להיות שני חלקיקים מאותו סוג ואותו מצב באותה נקודה).
קיימת סימטריה בין השדות המתארים חיצים אלה, לבין השדות המתארים את מיקומו של המיתר. כיוון שהראשונים הם פרמיוניים והאחרונים הם בוזוניים, הסימטריה המקשרת ביניהם היא סימטריית-על (סופרסימטריה), ומכאן השם "תורת העל-מיתר". יריעת העולם במקרה כזה נקראת "סופרסימטרית".
למעשה קיימות מספר גרסאות של תורות על-מיתר, אבל להלן נעסוק בחמש החשובות שבהן, שלהן תכונות משותפות רבות.
ספקטרום תורת העל-מיתר:
העובדה שקיימים שדות נוספים על המיתר מאפשרת את קיומם של חלקיקים נוספים ביחס לתורה הבוזונית, חלקיקים שהם פרמיונים (בדומה לשדות החדשים). לפיכך, התורה יכולה לכלול את כל החלקיקים המוכרים.
בין חלקיקים אלה לבוזונים מתקיימת סימטריה, שגם היא סימטריית-על (סופרסימטריה). כלומר: לא רק יריעת העולם היא "סופרסימטרית", אלא גם המרחב-זמן הוא "סופרסימטרי".
כמו כן, לא קיים טכיון (זאת כיוון שהשדות הנוספים אינם מאפשרים למיתר "לקרוס" לנקודה), ולפיכך אין בתורה סתירה פנימית.
תכונות המרחב-זמן:
במרחב שטוח חייבים להיות עשרה ממדים, ולא 26 כמו בתורה הבוזונית.
כמו כן, המרחב-זמן הוא, כאמור, סופרסימטרי. מתכונותיה של סימטריית-העל נובע, שהפיזיקה בקני המידה של אורך המיתר תהיה דומה לפיזיקה בקני מידה גדולים הרבה יותר, כלומר הניבויים של תורת העל-מיתר יהיו ישימים גם לקני מידה שקרובים לאלה שאנו מסוגלים למדוד כיום.
אפקטים לא הפרעתיים:
כמו בתורה הבוזונית, גם בתורה זו קיימות ממברנות דיריכלה, ודואליות מסוגים שונים.
ישנן חמש וריאציות עיקריות של תורת העל-מיתר:
טיפוס I - כוללת הן מיתרים פתוחים והן סגורים. במרחב-זמן קיימת סימטריית-על אחת.
טיפוס IIA - בתורה זו המיתרים הפתוחים חייבים להיות צמודים לממברנות דיריכלה שהן חד-ממדיות, תלת-ממדיות, או בעלות חמישה, שבעה או תשעה ממדים (כולל ממד הזמן). כמו כן יש בה מיתרים סגורים. במרחב-זמן קיימות שתי סימטריות-על, כלומר יש מספר כפול של פרמיונים ביחס לטיפוס I.
טיפוס IIB - בתורה זו המיתרים הפתוחים חייבים להיות צמודים לממברנות דיריכלה שהן דו-ממדיות, ארבע-ממדיות, או בעלות שישה או שמונה ממדים (כולל ממד הזמן). כמו כן יש בה מיתרים סגורים. גם כאן במרחב-זמן קיימות שתי סימטריות-על.
מוכלאים O - כוללת מיתרים סגורים בלבד. במרחב-זמן קיימת סימטריית-על אחת.
מוכלאים E - כוללת מיתרים סגורים בלבד. במרחב-זמן קיימת סימטריית-על אחת.
ידוע מה כל אחת מהתורות הללו מנבאות רק במקרה שקבוע הצימוד בין המיתרים קטן, כלומר רק אם הסיכוי שמיתרים יתפצלו ויתאחדו הוא קטן. ואולם, כשם שהמיתרים עצמם יכולים לשנות את מבנה המרחב-זמן (כאשר הם במצב של גרביטונים), כך הם יכולים לגרום לשינויים בקבוע הצימוד (כאשר הם במצב של חלקיק הקרוי דילאטון). כלומר, המיתרים עצמם יכולים להשפיע על הסיכוי שהם יתפצלו או יתאחדו. לפיכך, אי אפשר להניח מראש שהסיכוי לכך הוא קטן.
דואליות ותורת ה-M
בין חמש תורות העל-מיתר שצוינו קיימת דואליות, כלומר תורה אחת בתנאים מסוימים שקולה לתורה אחרת בתנאים אחרים. קיימות עדויות לכך שכולן הן למעשה מקרים פרטיים של תורה בת 11 ממדים, הקרויה תורת ה-M שבה העצמים אינם מיתרים אלא ממברנות.
איך זה מסתדר עם העולם הארבע ממדי שלנו?
אף על פי שתורת העל-מיתר מנבאת את קיומם של עשרה ממדים (במרחב שטוח), ידוע כי העולם שלנו הוא בעל שלושה ממדים (ללא התחשבות בממד הזמן). מה קרה לששת הממדים האחרים?
לכך מספר תשובות אפשריות:
טקסט=Visualization of a complex mathematical surface with many convolutions and self intersections.|שמאל|ממוזער| הדמיה של מרחב בעל עשרה ממדים.
ששת הממדים האחרים הם קומפקטיים, (כלומר באופן אינטואיטיבי, הם "סופיים" או "חסומים" במובן מסוים, מה שמאפשר קיום של קנה מידה שבו כל השינויים באותו הממד הם זניחים). בעוד שבממדים המוכרים לנו אפשר לנוע ללא גבול (לפחות ככל שאנו מסוגלים למדוד), הרי שבממדים אלה התנועה מוגבלת למרחק מסוים, שבקנה המידה שלנו קטן בהרבה מכדי שישפיע על כל דבר שניתן למדוד. הדבר דומה לצינור ארוך ודק, שאנו מגלגלים לאורכו כדור. מבחינת הכדור, הצינור הוא חד-ממדי - הכדור יכול לנוע לאורכו בכיוון אחד או בכיוון ההפוך. העובדה שלצינור יש רוחב אינה רלוונטית, כי אם הכדור מספיק גדול, הוא אינו יכול לנוע כמעט לרוחב הצינור. לכן, כשנגלגל כדור בצינור, הוא ינוע כאילו הצינור הוא חד-ממדי. אבל, אם נשים זבוב בצינור, הזבוב קטן מספיק כדי שהוא יוכל לנוע בכל הכיוונים - הן לאורכו של הצינור והן לרוחבו. לכן, מבחינת הזבוב חלל הצינור הוא תלת־ממדי. בדוגמה שלנו, הכדור מייצג אטום, והזבוב מייצג מיתר: המיתר קטן מספיק כדי שששת הממדים הקטנים יהיו רלוונטיים עבורו, אך האטום - וגם אנחנו - גדולים הרבה יותר, ולא נרגיש בקיומם של ממדים אלה. קיימים מודלים, שמסבירים מדוע כאשר נוצר היקום דווקא שישה ממדים הפכו קטנים ושלושת ממדי המרחב האחרים הפכו גדולים מאוד (זהו מכניזם בראנדנברג-וואפה).
היקום שלנו מצוי למעשה על ממברנת דיריכלה ארבע-ממדית (כולל ממד הזמן), בתוך עולם עשרה ממדי. מה שמחוץ לממברנה כמעט שאינו משפיע עלינו, וההשפעה היחידה שלו היא השפעה כבידתית. לפי הסבר זה, החומר האפל עשוי להיות משהו שמחוץ לממברנה של היקום, ולכן הדרך היחידה שבה אנו חשים בקיומו היא באמצעות השפעותיו הכבידתיות. לפי התאוריה הזו, המיתרים מהם עשויים החלקיקים של שלושה מארבעת הכוחות (הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש) קשורים לממברנה, ולכן תצפיות בכוח האלקטרומגנטי לא חשפו ממדים נוספים. לפי תאוריה זו, ייתכן שהממדים הנוספים גדולים יותר מהצפוי ועשויים להתגלות באמצעות ניסויים בכוח הכבידה. תאוריה זו היא הבסיס למודל המחזורי.
ששת השדות, שאמורים לייצג שישה ממדים נוספים, למעשה מייצגים משהו אחר לגמרי - לא ברור מה.
כיום מקובל בדרך כלל שצורתם של ששת הממדים הנוספים חשובה מאוד, כיוון שהיא משפיעה על הפיזיקה שלנו בכך שהיא קובעת את תכונותיהם של החלקיקים.
הצלחות, הנוף ואתגרים לעתיד
בין ההצלחות של תורת המיתרים:
היא מאחדת באופן טבעי, וללא צורך בהנחות מלאכותיות, בין תורת היחסות הכללית ותורת הקוונטים.
היא מתארת חורים שחורים מסוימים (סופרסימטריים או קרובים לכך), ומציגה עבורם פתרון של פרדוקס האינפורמציה. עם זאת, תחזיות תורת המיתרים בקשר לעוצמת הקרינה הנפלטת מחורים שחורים שונות משמעותית מאלו שהסיק הוקינג במקור מתורת היחסות הכללית.
ביקורת על תורת המיתרים
הביקורת על תורת המיתרים נסמכת על קשת רחבה של טיעונים. להלן עיקרי הדברים:
עד כה תורת המיתרים לא הניבה תחזיות הניתנות להפרכה, ואחדים ממתנגדיה טוענים שכתוצאה מריבוי הפתרונות שלה גם לא תוכל להפיק כאלו בעתיד. כל עוד תורת המיתרים לא תפיק תחזיות כאלו, אי אפשר יהיה לבחון אותה באופן מדעי.
נכון להיום בנויה תורת המיתרים טלאים על גבי טלאים כתורת ההפרעות. אין איש יודע מהן המשוואות הבסיסיות (או המשוואה הבסיסית) של התורה, אם יש כאלו. אין איש יודע מהם העקרונות הפיזיקליים עליהם צריכות להיות מושתתות המשוואות הללו.
תורת המיתרים מבוססת על הנחות מושכלות אשר רובן מעולם לא הוכחו כנכונות. לדוגמה: מקובל לחשוב שהתורה נקייה מאינסופים, ואולם השערה זו לא הוכחה, אלא עד סדר שלישי בפיתוח. מקובל לחשוב שקיימת דואליות שלמה בין תורות המיתר השונות ואולם אין כל הוכחה שדואליות כזו אכן מתקיימת. ישנן אינדיקציות לדואליות (לפחות) חלקית, אבל במרבית המקרים חסרה ההוכחה גם לדואליות חלקית.
תורת העל-מיתר (במרבית הווריאציות שלה) מנבאת את קיומה של סימטריית-על (סופרסמטריה) במרחב-זמן, וזו אינה נצפית בטבע. מכאן, שסימטרייה זו, אם היא קיימת, נשברת ספונטנית. ואולם, מנגנון השבירה איננו ידוע. בכל מקרה, מנגנון כזה מצריך הוספת דרגות חופש שטרם נצפו.
כמות הפרמטרים החופשיים בתורה הסופרסימטרית הפשוטה ביותר גדולה פי חמישה בערך מכמות הפרמטרים החופשיים במודל הסטנדרטי, ואין כל דרך לחשב אותם מתוך התאוריה. הנה כי כן, אף על פי שתורת המיתר מתיימרת לצמצם את מספר הפרמטרים החופשיים לשניים בלבד (מתיחות המיתר וקבוע הצימוד) הרי שנגזרותיה הפנומנולוגיות, אם יהיו אי פעם כאלו, נגועות באינספור פרמטרים חופשיים לא ידועים.
ככל הנראה אין כל תימוכין (ניסיוניים או תצפיתיים) לטענה שיש ממדים נוספים. תורות ותיקות המבוססות על רעיון הממדים המרובים, דוגמת תורת קלוצה-קליין, כשלו הן מבחינה מבנית והן מבחינה רעיונית והן סיפקו אף לא ניבוי אחד המצריך את הנחות המוצא שלהן.
הממדים הנוספים הכרחיים לעקביות של תורת המיתרים. ואולם, מסובך מאוד לגלות את הממדים הנוספים מבחינה אמפירית, אם כי ניתן לדגום מעט-מזעיר מהפיזיקה של סקאלת פלאנק באמצעות לכידת חלקיקים עתירי אנרגיה שמקורם בקרינה קוסמית. אם הממדים הללו קומפקטיים (כפי שהמציאות מחייבת) הרי שהם קטנים מאוד ונדרשות אנרגיות גבוהות מאוד כדי לגלותם. זאת, כיוון שלפי מכניקת הקוונטים, רק חלקיקים בעלי תנע - ולכן גם אנרגיה - גבוהים, "מרוכזים" במקום מספיק קטן, כלומר המיקום שלהם מוגדר מספיק במדויק כדי שהממדים הקטנים ישפיעו עליהם.
תורת המיתר נכתבה במקור כתורה המתארת דינמיקה של אובייקטים חד-ממדיים במרחב מטרה נייח. ככזו, פתרונותיה תלויים בגאומטריה שנבחרת לתיאור מרחב המטרה. זוהי רגרסיה רעיונית ביחס לתורת היחסות הכללית, שם הרקע (המרחב-זמן) הוא אובייקט דינמי אשר הגאומטריה שלו נקבעת על ידי משוואת איינשטיין. התמונה הזו משתנה מעט במעבר לתיאור הדינמיקה באמצעות קרומיות, תיאור הכופה דינמיקה על מרחב המטרה. ואולם הרושם שנוצר אצל לא מעט חוקרים שבבסיסה התורה תלויית רקע, גם אם בתנאים מסוימים הרקע מקבל על עצמו אילוצים.
בשל העובדה שאי התלות ברקע איננו עיקרון המובנה בבסיס התורה, יש חוקרים המפקפקים בכך שתורת המיתר אכן מתארת באופן עקבי כבידה קוונטית, זאת אף על פי שבספקטרום החלקיקים שלה מופיע הגרביטון. יתר על כן, אין כל ביטחון שלא ניתן לנסח תורות כבידה קוונטית אחרות שאינן תלויות רקע, המכילות גם הן את הגרביטון ואשר גם הן עקביות מבחינה מתמטית.
אפשר לנסות לפתור את התאוריה אם מניחים שקבוע הצימוד קטן, כלומר שהסיכוי שמיתרים יתפצלו ויתאחדו הוא קטן. כך ניתן לגלות מה התכונות המדויקות של החלקיקים שאמורים להתקיים. ואולם, כאשר עושים זאת, מגלים שיש מספר עצום של פתרונות. מספר עצום זה של פתרונות נקרא נוף (landscape) בגלל הצורה הגרפית בה ניתן להציגו. ייתכן שבין הפתרונות אפשר לקבל גם את המודל הסטנדרטי, כלומר את הפיזיקה הידועה כיום, אך אין שום הסבר מדוע זהו הפתרון הנכון.
מאיץ החלקיקים LHC, שהופעל בספטמבר 2008, עשוי לתת עדויות לקיומם של ממדים קומפקטיים ולקיומה של סימטריית-על.
ראו גם
תורת המיתרים כתורה המתארת שדות כיול
יריעת קאלאבי-יאו
דואליות בתורות מיתר
תורת M
תורות קשורות
תאוריית קלוצה-קליין
סופר סימטריה
המודל הסטנדרטי
אנשים
סטיבן ויינברג
אדוארד ויטן
לאונרד ססקינד
בריאן גרין
נתן זייברג
גבריאל ונציאנו
אריק ורלינד
חואן מרטין מלדסנה
לקריאה נוספת
ברטון צוויבאך (2004) A First Course in String Theory. Cambridge University Press.
סטיבן גובזר The Little Book of String Theory, Princeton University Press, (2010)
קישורים חיצוניים
תאוריית המיתרים, באנגלית
בריאן גרין, היקום האלגנטי, אנגלית
מאחורי תורת המיתרים, פרויקט המסביר אספקטים שונים בתורת המיתרים
סרטון המחשה, באנגלית
מאמרים על תורת הממדים, טוב עבור פיזיקאים וסטודנטים
מאמרים על תורת המיתרים בוויקיפדיה באנגלית
אליעזר רבינוביץ, על מיתרים ואנשים, גליליאו 17, יולי-אוגוסט 1996
יובל נאמן, מיתרים - קרשצ'נדו, פיאניסימו - ומה הלאה?, ב"מדע"
*
קטגוריה:בעיות פתוחות בפיזיקה
קטגוריה:כבידה קוונטית
קטגוריה:מושגים בפיזיקה | 2024-06-17T10:44:08 |
אריק אריקסון | אֶריק הוֹמבּוּרגֶר אֶריקסון (באנגלית: Erik Homburger Erikson; 15 ביוני 1902 - 12 במאי 1994) היה פסיכולוג יהודי אמריקאי, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית. זוכה פרס "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1973.
התאוריה של אריקסון היא למעשה פיתוח של תאוריית ההתפתחות בשלבים פסיכו-סקסואליים של זיגמונד פרויד ומקובל להעמידן זו מול זו. בעוד פרויד הבליט את המוטיב היצרי והמיני שבאדם, ביכר אריקסון להתייחס לאדם בהקשר החברתי.
קורות חיים
אריק אריקסון נולד ביוני 1902 בגרמניה להורים ממוצא דני. אביו נטש את המשפחה עוד בטרם לידתו. אמו קרלה אברמסון הייתה צעירה יהודיה ממשפחה ידועה בקופנהגן. אביה יוסף היה סוחר בסחורה יבשה. אחיה הגדולים של קרלה היו פעילים במפעל הצדקה היהודי המקומי ותיחזקו בית תמחוי שנועד למהגרים יהודיים עניים מרוסיה.
בשנים הראשונות של חייו גידלה אותו אמו לבדה. כשהיה בן שלוש, נישאה לרופא יהודי בשם תיאודור המבורגר, שאימץ אותו רשמית בשנת 1911. כיהודי בדתו ובחינוכו אך כבעל מראה נורדי, סבל אריקסון עוד מילדותו מדחיה חברתית ובעיות זהות, הן בבית הספר הדתי שם לגלגו על מראהו הנורדי והן בבית הספר היסודי שם לגלגו על יהדותו. בתקופת ילדותו ובבגרותו המוקדמת אריקסון נודע בשם אריק המבורגר, והוריו שמרו בסוד את נסיבות הולדתו.
בבגרותו, הגיע אריקסון לווינה שם עבד כמורה לציור בבית ספר של אוהדי פרויד, שם עבר הכשרה לטיפול פסיכואנליטי על ידי אנה פרויד, בתו של זיגמונד פרויד, לאחר שעבר פסיכואנליזה בעצמו והדבר מצא חן בעיניו. בווינה הוא גם הוכשר בשיטת מונטסורי תוך מיקוד בהתפתחות הילד. בשנת 1933 היגר אריקסון לארצות הברית שם עבד, למד והרצה עד יום מותו. את פרסומיו החל להוציא תחת השם אריקסון - שם עט שנטל לעצמו בגלל הגוון הדני שבו.
ב-1973 קיבל אריקסון את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון - Jefferson Lecture in the Humanities, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקני עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח - NEH, סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.
היה נשוי לג'ואן אריקסון (Joan Erikson).
תחומי התעניינות ומחקר
אריקסון התרכז במשך חייו בשלושה תחומים עיקריים:
טיפול בחיילים נפגעי הלם קרב: בזמן מלחמת העולם השנייה עסק אריקסון בטיפול נפשי בחיילים אשר סבלו ממה שידוע היום כהלם קרב. חיילים אלו הוגדרו אז כאנשים הסובלים מ- "נוירוזת קרב" - הנפש אשר לא יכלה לשאת את המראות הטראומטיים של המלחמה נכנסה למצב של הלם, והזהות האישית הייתה מתערערת. אריקסון קרא למצב זה "משבר זהות", מושג אשר ביטא לדעתו את השבר החל בנפש האדם.
טיפול פסיכואנליטי: אריקסון קיבל הכשרה לעסוק בפסיכואנליזה והוא עסק בפרקטיקה במיוחד בעבודה עם ילדים. אריקסון, בניגוד לפרויד, ראה חשיבות בחקר 'האני' (ה- Ego) ובתהליכים המתרחשים בו לצורך הבנה שלמה של הנפש (ראו פירוט בהמשך).
מחקר אנתרופולוגי בנושא הזהות: אריקסון חקר בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבטים אינדיאניים ואת דרכי התמודדותם עם ערכי החברה האמריקאית. במחקריו גילה אריקסון כי בדומה לחיילים שסבלו מהלם הקרב, גם כאן חל משבר זהות בין בני השבט, כאשר הערכים אותם למדו בבתי הספר האמריקאיים היו מנוגדים לערכי השבט. אריקסון טען כי לא ניתן לשבטים אלו פרק זמן סביר להסתגלות.
האני ומרכיב הזהות
בניגוד לתורתו של פרויד, האמין אריקסון שיש למרכיב האני תפקיד חשוב יותר מאשר לשמש כמסננת לדחפים הבאים מהסתמי (ה- id) ויצירת פשרות עם האני העליון (ה- Super Ego) ; לדעת אריקסון כל התנהגות אנושית באשר היא, פועלת תחת חסותו של האני כאשר בנייתה ואחזקתה של הזהות היא הפונקציה החשובה ביותר בתפקידו. כאשר לא מושגת תחושה של זהות סובל האדם מתחושה של ערפול ובלבול זהות. תפקידו השני של האני הוא השליטה, מצב של אי-שליטה יכול ליצור רגשות כגון בלבול וזעם. שני התפקידים של האני - גיבוש הזהות והשליטה - הם תלויי סביבה וחברה. ללא תמיכת ועזרת החברה בגיבוש הזהות ויצירת השליטה, עלול אדם להגיע למצבים כרוניים של בלבול וחוסר אונים.
שמונה התקופות בחייו של אדם
בעוד שבמודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלי של פרויד נעצרת התפתחות האדם בגיל ההתבגרות, מתייחס המודל של אריקסון למשך כל אורך חייו של האדם. יתרה מזו, פרויד טען שהאישיות כולה מתפתחת ומתעצבת עד גיל חמש שנים, בעוד שאריקסון הרחיב את היריעה עד הזיקנה. אריקסון שלל את רעיון ה"קבעון" של פרויד, אליו מגיע אדם כתוצאה מהתמודדות בלתי מוצלחת עם בעיה באחד משלבי ההתפתחות. במקום זאת מתאר אריקסון כל שלב התפתחותי כדילמה אשר בה מוצג משבר (Crisis) אותו על האדם לעבור בהצלחה על-מנת לזכות במעלה חיובית. לכל שלב קיימת תוצאה רצויה במקרה בה פתר האדם את המשבר ואז זכה באותה המעלה הייחודית לאותו שלב ותוצאה לא רצויה, בה המשבר אינו נפתר. להלן שמונת השלבים בהתפתחות אישיות האדם לפי אריקסון:
השלב האוראלי - סנסורי (גיל 0–1) אמון מול חשדנות
תקופה זו מקבילה לתקופה האורלית סנסורית אצל פרויד: התינוק רואה את איבר הפה (Oral משמעותו בלטינית פה) כמרכז התחושתי והרגשי. דרך הפה הוא מוזן ומשיג עונג ליבידאני. הדילמה במרכזו של שלב הזה הוא האמון שעל התינוק לתת באם, מכיוון שהיא היא המקור המספק את כל צרכיו הקיומיים. כשהאמון ניתן זהו המצב הרצוי, אך כאשר הטיפול בתינוק אינו עקבי מצד האם יכול התינוק לפתח מצב של חוסר אמון, או 'חשדנות בסיסית' - במקרה כזה תיגרם פגיעה בזהותו של התינוק, מה שיגרום להפרעות במשך כל חייו. אריקסון טוען, שהסכיזופרניה מקורה באי פתרון של שלב זה.
השלב השרירי - אנאלי (גיל 1–3) אוטונומיה מול בושה
שלב זה מקביל לשלב האנאלי של פרויד: התינוק הגדל מפתח יכולות מוטוריות שונות ובהן גם השליטה על הסוגרים. בשלב זה מתחיל החינוך לנקיון מצד ההורים. כאשר החינוך הוא תומך מחד אך גם נוקשה מאידך, תתפתח אצל הילד תחושה של אוטונומיה, כלומר שליטה בגופו [בצרכים בעיקר] ובסביבה [ריצוי ההורים]. המעלה אותה מקבל האדם מהפתרון הנכון הוא כח הרצון. תוצאה לא רצויה במקרה של חינוך נוקשה מדי תגרום אצל הילד לרגשות של בושה וספק.
השלב הלוקומוטורי - גניטלי (גיל 3–6) אינטואיטיביות (יוזמה) מול אשמה
שלב זה מקביל לשלב הפאלי אצל פרויד ולתסביך אדיפוס: בעקבות התסביך מפתח הילד רגשות אשמה. הפתרון החיובי הוא הזדהות עם דמות האב וגיבוש הזהות המינית. המעלה אותה מקבל האדם היא המטרה (purpose) - היכולת לקבוע מטרות ולהתמיד בהן ללא הפרעה של רגשות אשם או פחד מענישה. אריקסון הדגיש את הפן החברתי: בגיל זה הילד כבר הולך ורץ בכוחות עצמו, הוא מתחיל להבין שהוא אינו המרכז בתוך המשפחה. הוא אף לומד את ההיררכיה החברתית בה הוא נמצא. בשלב זה, הילד למעשה הוא "חוקר" המגלה את העולם - הורים שיחנכו את ילדיהם חינוך נוקשה מדי יגרמו לילד לאבד את היזמה.
שלב החביון (גיל 6–12) יצרנות מול נחיתות
מקביל לשלב החביון לפי פרויד. זהו שלב הלמידה: הילד מוצא את עצמו בתוך מסגרת חברתית מחוץ למשפחה - הוא מבין את חשיבותה של העבודה היצרנית ותוצאותיה, הוא גם מבין את דרישתה של החברה ליצרנות מצידו. פתרון חיובי הוא פתרון בו הילד מרגיש שהוא פרודוקטיבי, הוא מצליח ליצור את התוצאות הרצויות לו ולחברה ולעמוד במטרות אותן הציב לעצמו. המעלה אותה הוא מרוויח היא היכולת. כישלון בשלב זה יגרום לילד לתחושה של נחיתות (inferiority) ולתחושה של חוסר מקום בחברה.
שלב ההתבגרות (גיל 12–18) גיבוש זהות מול בלבול תפקידים
בשלב זה נפרדת התאוריה של אריקסון מהשלבים הפסיכוסקסואליים של פרויד. השלב החמישי הוא שלב מסכם לארבעת השלבים הקודמים אותם עבר הילד. כעת, עליו לעבד ולגבש את כל המידע שצבר מהשלבים האחרים על-מנת לגבש לעצמו את האישיות ואת המיניות הרצויה לו. החברה אשר מכירה בצורך זה של המתבגר ובאנרגיות שהשלב צורך, מאפשרת לו מעין "פסק זמן" בו הוא מורשה להתנסות בתפקידים חברתיים שונים מהם לבסוף יגבש את אישיותו. אותה אישיות צריכה לתאום לפי אריקסון הן את הפנימיות של המתבגר, הן את התפיסה של החברה אותו ואת ההתאמה בין שתיהן בצורה מושלמת. בתום המאבק, ההצלחה פירושה גיבוש זהות סופית כשבצידה נרכשת המעלה של הנאמנות - היכולת לעקביות בזהות העצמית ובתוך המסגרות החברתיות העתידיות אותן יקים האדם. כישלון מאידך, עלול לגרום לבלבול זהות, לחוסר יכולת לגבש זהות, להתחמקות ממחויבויות ומהשתייכות למסגרות חברתיות. אותם אנשים אשר לא פתרו בצורה נאותה את השלב החמישי הם אלו אשר נקראים בפי החברה "הילדים הנצחיים" - אלו אשר גם בגילאים מבוגרים עדיין מתנהגים בצורה ילדותית וחסרת אחריות. סיבוך נוסף אפשרי הוא בחירה מכוונת בזהות שלילית - פניה לעבריינות ולצדדים האפלים של החיים.
שלב הבגרות המוקדמת (גיל 18–35) אינטימיות מול בדידות
שלב מזה מתחיל עם תום תקופת ההתבגרות וכניסת האדם הבוגר למעגלי החברה. בשלב זה מתבקש האדם להגיע להחלטות חשובות בחייו הן בבחירת המקצוע והן בבחירת בן הזוג איתו יחלוק את חייו. האילוץ נוצר בשל הצורך להתמודד עם הקונפליקט שבין הרצון להיות ייחודי לבין האיניטימיות והקרבה של הזוגיות. לפי אריקסון, רק אלו אשר זהותם המינית והאישית גובשה עד תום בשלב הקודם, יוכלו להתמודד עם הפחד מאיבוד הזהות אשר גורמת הכנסה של בן זוג לחיים. ההצלחה תזכה את האדם בהכרה של ערך האהבה, אשר לפי אריקסון מחזקת את כישורי האני שנרכשו בשלבים הקודמים; כל אחד מבני הזוג שומר על זהותו בתוך הקשר תוך כדי חיזוק האישיות של האחר. כישלון מצד שני - כאשר הפחד מאיבוד הזהות חזק מהצורך באינטימיות - יגרום לבדידות ולחוסר יכולת ליצור קשר או להתמיד בו לאורך זמן.
שלב הבגרות (גיל 35–50) פוריות מול קיפאון
בשלב הזה העיקר הוא הולדת הילדים והדאגה לעתידם. הקונפילקט הנוצר כאן הוא בין הצורך לעיסוק בעצמי לבין הצורך לוויתור על צרכים ורצונות אישיים ושימת הילד במקום הראשון. התוצאה החיובית של השלב מתבטאת בפוריות, ביכולת של האדם ליצור לעצמו את ממשיכיו הגנטיים, את העתיד. המעלה הנרכשת היא הדאגה - היכולת של האדם לקחת אחריות על כל תחומי החיים כולל ילדיו. כישלון יגרום לקיפאון (מה שנקרא לפעמים גם 'משבר אמצע החיים') בו אין לאדם הבוגר עניין עוד במסגרות החברתיות בעיסוקו ואף לא בהולדה וטיפוח של צאצאים.
שלב הבגרות המאוחרת (גיל 50–המוות) אחדות האני מול ייאוש
זהו שלב הזיקנה. בשלב זה עורך האדם סיכום של חייו בו הוא בוחן את הצלחותיו מול כישלונותיו. האדם בוחן את המטרות אותן הציב לעצמו מילדות דרך הבגרות ועד למצבו הנוכחי. כאשר הסיכום הוא חיובי מגיע האדם ל- 'אחדות האני' - האדם המבוגר מקבל בהשלמה ובסיפוק את מפעל חייו, חש שחייו היו בעלי ערך ובעלי משמעות לגביו; כשהוא נינוח ומרוצה הוא מסוגל אף להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב. המעלה הנרכשת כאן היא התבונה - היכולת לתחושת השלמות של האני. במקרה של כישלון חש האדם יאוש - מחד הוא מרגיש כי החמיץ את חייו ומאידך הידיעה על כך שהוא בערוב ימיו אינה מאפשרת לו לנסות ולתקן את המעוות. ההשלמה עם המוות במקרה הזה היא קשה ואינה אפשרית.
ראו גם
תאוריית השלבים של אריקסון
פסיכולוגיה קלינית
פסיכולוגיה התפתחותית
פסיכולוגיה
לקריאה נוספת
אריק ה. אריקסון, ילדות וחברה, תרגום: אורי רפ, ספרית פועלים, תל אביב 1976.
קישורים חיצוניים
אריק אריקסון, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים דנים
קטגוריה:פסיכולוגים יהודים אמריקאים
קטגוריה:פסיכולוגים יהודים גרמנים
קטגוריה:פסיכולוגים התפתחותיים
קטגוריה:פסיכואנליטיקאים יהודים
קטגוריה:פסיכואנליטיקאים גרמנים
קטגוריה:פסיכואנליטיקאים אמריקאים
קטגוריה:חוקרי התפתחות ילדים
קטגוריה:זוכי הרצאת ג'פרסון
קטגוריה:זוכי פרס פוליצר: ספרות עיונית
קטגוריה:מהגרים מגרמניה לארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים ממוצא גרמני-יהודי
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1902
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1994 | 2024-02-18T17:41:42 |
חומרים מתחלבים | REDIRECT חומר_מתחלב | 2015-09-26T11:07:58 |
הליגה הפלופונזית | REDIRECT הליגה_הפלופונסית | 2015-09-26T11:07:59 |
מקרא | הפניה תנ"ך | 2024-07-27T20:25:17 |
התפלגות מקסוול-בולצמן | התפלגות מקסוול-בולצמן היא התפלגות המשמשת בפיזיקה ובכימיה לתיאור התפלגות גודל של וקטור, שכל אחד מרכיביו מתפלג באופן נורמלי ובלתי תלוי. השימוש הנפוץ ביותר שלה הוא לתיאור התפלגות המהירויות של חלקיקים בגז אידיאלי, אך היא יכולה לתאר, בשינוי הפרמטרים, גם, לדוגמה, את התפלגות התנע או האנרגיה שלהם.
ההתפלגות קרויה על שם הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול והפיזיקאי האוסטרי לודוויג בולצמן.
באופן פורמלי, אם הם משתנים מקריים נורמליים בלתי-תלויים בעלי תוחלת 0 וסטיית תקן אז המשתנה המקרי המוגדר על ידי מתפלג לפי התפלגות מקסוול-בולצמן עם פרמטר . במקרה זה, מתפלג התפלגות כי בריבוע עם שלוש דרגות חופש.
נוסחת צפיפות ההסתברות הכללית להתפלגות מקסוול-בולצמן מובאת בטבלה, אך לרוב משתמשים בווריאציה המתארת את התפלגות גודל המהירות בגז אידיאלי:
שימושים
התפלגות מקסוול-בולצמן משמשת כבסיס לתיאור תופעות מקרוסקופיות של גז, כגון טמפרטורה, לחץ או דיפוזיה. ניתן להסיק את ההתפלגות תוך שימוש בכלים של מכניקה סטטיסטית, תחת ההנחות שהגז בנוי מכמות גדולה של חלקיקים כדוריים קשיחים שאינם משפיעים אחד על השני פרט להתנגשויות ביניהם, ובהזנחת אפקטים קוונטיים. הנחות אלו הן קירוב טוב להתנהגות של גזים אמיתיים בתנאים רגילים, שבהם הלחצים נמוכים והטמפרטורות נמוכות. ואכן, מדידות בתנאים רגילים מראות התאמה טובה מאוד של התפלגות המהירויות לצפי התאורטי.
התפלגויות נוספות
עבור המהירות כוקטור, ההתפלגות היא:
.
ניתן גם להסיק מתוך התפלגות מקסוול-בולצמן של המהירויות את התפלגות האנרגיה. בדוגמה שלהלן מובא חישוב עבור גז המכיל חלקיקים מסוג אחד בלבד, כך שלכל החלקיקים ישנה אותה מסה. אם ההסתברות למצוא מולקולה בטווח מהירויות עד היא:
ניתן להציב: וגם
כשאז יתקבל:
ראו גם
התפלגות בולצמן
התפלגות פרמי-דיראק
התפלגות בוז-איינשטיין
גז אידיאלי
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תרמודינמיקה
מקסוול-בולצמן | 2024-07-11T18:32:13 |
משה מונטיפיורי | שמאל|ממוזער|250px|משה מונטיפיורי בגיל 100
סר משה חיים מונטיפיורי (באנגלית: Sir Moses Haim Montefiore, 1st Baronet, Kt; 24 באוקטובר 1784, ח' בחשוון ה'תקמ"ה, ליבורנו, טוסקנה – 28 ביולי 1885, ט"ז באב ה'תרמ"ה, רמסגייט , קנט, אנגליה) היה נדבן ושדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי", שר במשמעותו העברית המקורית - כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1837.
מונטיפיורי זכה כבר בחייו להוקרה רבה ולעיטורי כבוד רבים, בהם אף תואר אבירות בריטי על פעולותיו למען יהודים נרדפים ברחבי העולם.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה שביתה היה באנגליה ושבאה לביקור בעיר אבותיה, הבכור מתוך שמונת ילדיהם של יוסף אליהו מונטיפיורי (1759-1804) ורחל לבית לומברוזו דה-מטוס מוקאטה (1762-1841).
בין אבותיו הקדומים מצד אביו ניתן למנות את יוסף ליאון (אריה) מונטיפיורי יליד 1784, יליד פזארו, איטליה שבזמנו הייתה תחת דוכסות משפחת דלה רוברה.
הוא גדל והתחנך בלונדון. בבגרותו השתלם במסחר, והיה אחד מ-12 הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון. הוא נכנס לעסקי מסחר עם אחיו אברהם, ועשה חיל בעסקיו. ב-1812 נשא לאישה את יהודית כהן, בתו של , שהיה באותה עת היהודי העשיר ביותר באנגליה, וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד. כספרדי, היה בנישואים אלה עם בת משפחה אשכנזית משום שבירת מוסכמה בקהילה היהודית האנגלית. מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה וביטוח עם משפחת רוטשילד והתעשר מאוד, עד כי בשנת 1824, בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית.
ימין|ממוזער|161x161 פיקסלים|כורסת מונטיפיורי בבית הכנסת שלו
פעילות ציבורית
שמאל|ממוזער|250px|חלק מצוואת יהודה טורא שהופיע בעיתון "המגיד" ב-1859. הקטע המודגש מציין את העיזבון שניתן למשה מונטיפיורי, שבו השתמש להקמת משכנות שאננים
כראש עדת הספרדים בלונדון דאג מונטיפיורי להקדיש את זמנו לעסקי הציבור והקים מוסדות צדקה. הוא ייסד קרן התיישבות יהודית, שנקראה "מזכרת משה", ותרם כספים גם לאנגלים לא יהודים. בין השנים 1835–1874 עמד בראש ועד שליחי הקהילות (Jewish Board of Deputies) – הארגון החשוב ביותר של יהודי אנגליה; הייתה זו הכהונה הארוכה ביותר של אדם אחד בתפקיד זה. בין השנים 1837–1838 כיהן כ"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). באותה שנה העניקה לו המלכה ויקטוריה תואר אבירות. עושרו, ייחוסו, מעמדו, הופעתו המרשימה וקומתו התמירה פתחו לו דלתות בכל אשר פנה, והוא השכיל לנצל נתונים אלה לשתדלנות למען קהילות יהודיות. מונטיפיורי התקבל אצל ראשי השלטון ברוסיה, במרוקו ובגרמניה, וסייע ליהודים נרדפים.
בשנת 1840, כשנודע למונטיפיורי על עלילת דמשק, פעל בהצלחה לביטולה, ואף קיבל מן הסולטאן העות'מאני התחייבות בכתב ("פירמאן") להגנה על היהודים. שש שנים לאחר מכן נסע להיפגש עם הצאר ניקולאי הראשון, בניסיון שנכשל, לבטל פקודת גירוש נגד יהודים במערב האימפריה הרוסית, ולסייע לשיפור חייהם של כלל יהודי רוסיה.
בשנת 1846 היה מצב היהודים באימפריה הרוסית בשאלת "החינוך מטעם" כה רע, עד שמונטיפיורי נסע לשם כדי לשנות את רוע הגזרה. במהלך ביקורו נפגש מונטיפיורי עם נציגי השלטון וניסה להשפיע עליהם לבטל את תוכנית "החינוך מטעם" של השלטון הרוסי, אך ללא הועיל. התוכנית פורסמה בשנת 1851, אולם מותו של ניקולאי הראשון ב-1855 שם קץ לתוכנית ולהוצאתה לפועל.
בשנת 1859 ביקר ברומא ועזר למשפחת מורטארה שבנם אדגרדו בן השש הוטבל בסתר על ידי המשרתת שלהם וכאשר הדבר נודע, הוא נחטף על ידי כמרים קתוליים ועל אף התנגדותם של ההורים הוכנס תחת הדת הנוצרית. בין היתר התכתב בסוף שנות ה-50 עם הרב קלישר בעניין ההתיישבות בארץ ישראל.
כאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות בשנת 1863, פעל מונטיפיורי להשגת כתב הגנה ושוויון זכויות ליהודים. באופן דומה פעל למען יהודי רומניה בשנת 1867 ובמקומות רבים אחרים. גם כשהיה כבן תשעים המשיך מונטיפיורי לצאת בשליחותן של קהילות יהודיות נרדפות. בפעולותיו למען יהודי התפוצות פעל מונטיפיורי מתוך הרגשת אחווה עם כל היהודים בעולם, ועל-פי העיקרון של ערבות הדדית כלל יהודית – "כל ישראל ערבים זה לזה".
פעילות בארץ ישראל
שמאל|ממוזער|250px|שרידי הכתובת בקבר רחל לזכר משפחת מונטיפיורי ששיקמו את המצבה מעל הקבר. פרטי הכתובת:
שמאל|ממוזער|250px|שטר של שקל אחד, ועליו מתנוסס דיוקנו של מונטיפיורישמאל|ממוזער|250px|טחנת הרוח שהקים מונטיפיורי
מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. במאה ה-19 היו סיורים אלה רצופים בקשיים ובסכנות, הן בשל תנאי הביטחון והן בשל מצב הדרכים. בתקופה זו שררו בארץ ישראל מחלות ועוני, וביקורו של מונטיפיורי תרם רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.
ביקורו הראשון
באוקטובר 1827 נסע בפעם הראשונה לארץ ישראל, באוניית מלחמה של הצי הבריטי שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון. בנוסף לכך הוא חלה וסבל משינויי האקלים. בכל זאת שמח "לצאת ממצרים" והגיע ליפו. בירושלים הוא מצא "50 משפחות ספרדים, 40 אשכנזים ו-200 אלמנות זקנות – בעוני ובחוסר כל". הוא ורעייתו הרימו תרומה לתושבי העיר ומוסדותיה. בדרך חזרה תקפו אוניות מלחמה עות'מאניות בטעות את ספינתו והפסיקו את ההתקפה רק בהגיע האונייה לאלכסנדריה.
ביקורו השני
במאי 1839 הגיע לארץ כאשר היה לו מושג על מצבה. הפעם הקדיש את תשומת הלב לשיפור מצבם של היהודים. הוא שמע מהם כי "עבודת האדמה היא הפתרון היחידי למצבם". הוא הגיע לארץ דרך נמל ביירות, לביקור שארך כחודש וחצי, וחילק את זמנו בין הגליל ליהודה. תחנתו הראשונה הייתה צפת, ולאחריה טבריה. שם פגש קהילות המנסות להשתקם אחרי החורבן של רעידת האדמה בצפת (1837). לצד העזרה הכספית שהגיש לאנשים, פגישותיו עם ההנהגה הצפתית, בראשות הרב אברהם דב מאבריטש והרב חיים נחום מזרחי, הניבו תוכניות לפנייה לחקלאות ולאיתור אדמות לרכישה.יצחק בן צבי, 'מאורעות צפת מביזת תקצ"ד ועד מרידת הדרוזים בשנת תקצ"ח, איגרות צפת שנשלחו למשה מונטיפיורי', ספונות, ז' (תשכ"ג), עמ' רעה-שכב.
מונטיפיורי עבר בצפת ובטבריה ונתן לכל אחד מהתושבים מענק כספי; עלה להר מירון מלווה ביהודי צפת.
ביקר בחברון; בירושלים נאלץ לחנות בהר הזיתים בשל המגפות שפרצו בעיר.
בלוויית מזכירו, ד"ר אליעזר הלוי, קרא פרקי תהילים בקבר דוד.
הפעם החליט לקדם בנייה של מפעלי הרפואה, ולשם כך שלח רופא מגרמניה, ד"ר שמעון פרנקל, וארגן חלוקת תרופות בחינם. כן החל ליזום הקמת בתי מלאכה ומפעלי חקלאות. הוא החליט כי יבקש עזרה למפעלו מיהודי העולם, אך לא ראה הצלחה. במסע זה החלה אשתו לכתוב את יומן המסעות שלה. בנוסף הוסיף חלק למבנה של קבר רחל הקיים עד היום.
ביקורו השלישי
גם ביקורו בשנת 1849 החל בגליל. ראשיתו בצפת, בה פגש שוב את ראשי הקהילה, הרב שמואל הלר והרב שמואל עבו, העתידים להיות אנשי הקשר שלו עוד שנים רבות. מונטיפיורי ופמלייתו התקבלו בהתרגשות רבה והביקור נוצל כדי לטפל בסוגיות חשובות כגון: פרודוקטיביזציה של כלכלת הקהילה, שכלול שירותי הבריאות בעיר, סוגיות של מינוי סוכנים קונסולרים של מעצמות אירופאיות ועוד. מצפת הדרימו לטבריה, נצרת ודרך שכם הגיע לירושלים. מונטיפיורי התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים. לביקור זה נלווה אליו המדינאי הבריטי ג'ורג' גאולר. ביום שלפני כניסתו לעיר, יצאו בחום הקיץ רבנים ובראשם הרב הראשי, כדי לקבל את פניו. מוקדם בבוקר יום כניסתו, שלושה ימים לפני תשעה באב, התמלאו הדרכים יהודים רבים, שבדרך כלל לא שהו מחוץ לחומות העיר. לדברי הקונסול הבריטי, ג'יימס פין, "היה זה חיזיון מרהיב-עין שלא נראה כמותו מעולם". ליד שער העיר נקהל המון של יהודים מכל העדות. האוהלים של פמליית מונטיפיורי הוצבו במיידאן (כיכר פתוחה) סמוך לפינה הצפונית-מערבית של החומה, והתהלוכה פנתה אל בית הכנסת. עד הביקור הזה, מעולם לא הייתה בעת החדשה הפגנה יהודית כזו במרחב הציבורי. מונטיפיורי ביקר אצל הפחה (פאשא, המושל), ולאחר מכן עלה אל גג והשקיף על הר הבית. בהמשך ביקר מונטיפיורי גם בחברון. הוא תרם בארץ כספים משלו ומן המגביות באירופה. סופר אז שכל גבר, אישה וילד יהודי קיבל דולר אחד, ככל הנראה כדי להשיג מפקד של האוכלוסייה היהודית, מבלי לעבור על האיסור על ספירת העם. ביקור זה הותיר בקרב יהודי ארץ ישראל רושם כי יש להם נציג מכובד שיכול לספר באירופה על קשייהם.
בשובו מארץ ישראל, החלו לפעול המפעלים הבאים: קופת תמיכה ליולדות עניות, תפירת אריגים ומכונת דפוס - "משאת משה ויהודית" עבור ישראל ב"ק. בשנת 1854 שלח לעיר מכונות להקמת בית אריגה, אך הניסיון לא הצליח.
ביקורו הרביעי
בשנת 1855 הגיע לארץ עם ירושה שקיבל מהנדבן היהודי יהודה טורא. הוא הניח אבן פינה לבית חולים, בנה בית ספר לבנות, וקנה פרדס גדול ליד יפו מידי הרב יהודה הלוי מרגוזה וקרא לו "גן מונטיפיורי", לימים הוקמה עליו "שכונת מונטיפיורי".תל אביב ואתריה, "אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל", 48–49, מרץ 1987, עמ' 57 בנסיעתו זו גם קידם את רעיון עבודת האדמה: 35 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה, וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה.
השכם בבוקר 26 ביולי, ביקרו משה ויהודית מונטיפיורי בהר הבית. את קבוצת המבקרים הובילו כאמל פחה ומפקד הצבא שלו. הקבוצה סיירה במתחם תחת שמירת חיילים חמושים, מבלי לסגור אותו בפני מתפללים בעת הביקור. במהלך הסיור פקד הפחה על אחד המוסלמים שבמקום לשאוב מים מן הבאר בכניסה למסגד אל-אקצא בשביל מונטיפיורי וידידיו, ולאחר מכן המשיכה הקבוצה אל המעבר התת-קרקעי שמתחת למסגד המוביל אל "השער הכפול" מתקופת בית שני. במצוות הפחה נפרשו לקבוצה שטיחים ברחבה תחת כיפת השלשלת, שם נחו, שוחחו והשקיפו על הר הזיתים. הביקור עבר ללא גילויי עוינות מצד המוסלמים, אולם עורר גינויים מצד גורמים יהודיים בירושלים.
מונטיפיורי ביקש מהפחה להוציא מהרובע היהודי את מקום השחיטה העתיק של העיר, שהיה מפגע תברואתי, ולאחר זמן מה הועבר המקום אל מחוץ לחומות. תוכניותיו הכלכליות של מונטיפיורי עוררו התנגדות בקרב כמה מהרבנים האשכנזים, בשל החשש שיגרמו להפסקת הזרמת התרומות מחוץ לארץ. אחדים מהחרדים הביאו לידי הטלת חרם על מונטיפיורי בשלושה מבתי הכנסת שלהם.
הזוג מונטיפיורי ביקרו גם בחברון וכאמל פחה הבטיח כי ינסה להכניס את משה למערת המכפלה, אולם ההצעה סוכלה.
ביקורו החמישי
בשנת 1857 גילה כי ניסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו והחליט לבנות את שכונת משכנות שאננים (השכונה הוקמה כעבור שלוש שנים, והייתה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה). באותה שנה בנה על האדמה שקנה לבית החולים טחנת קמח, על מנת למשוך יהודים בירושלים לעבור לשכונה החדשה.
ביקורו השישי
בשנת 1865 ניסה לקדם שוב את היישוב החקלאי בארץ, כולל בפקיעין. מסע זה תועד בחוברת שנמסרה לעיתון "הכרמל".
ביקורו השביעי
הנסיעה האחרונה של מונטיפיורי לארץ ישראל הייתה בשנת 1875. הוא כבר היה בן 90 והספיק רק לבקר במקומות הקדושים. היה מרוצה מהקמת השכונות בעיר ומהקמת בית הספר החקלאי במקוה ישראל.
בחמישה מתוך שבעת ביקוריו של מונטיפיורי בארץ ישראל, ציווה על קיום מפקד בקרב תושביה היהודיים בעיקר בערי הקודש: מפקד ראשון בשנת 1839, ואחרון ב-1875. על עריכתם של חלק מהמפקדים פיקח עוזרו ומזכירו של מונטיפיורי אליעזר הלוי.
שמאל|ממוזער|250px|סמל משפחת מונטיפיורי עם הכיתוב "ירושלם" בעברית
בכל מסעותיו סייע להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים בה. בין השאר הודות לכבוד שרחשו לו השלטונות העות'מאניים והקונסולים הזרים בארץ הודות למעמדו בבריטניה. מונטיפיורי קידם את התיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים. סייע לפרנסת תושבי העיר ועודד את העבודה היצרנית ואת עבודת האדמה. כמו כן פעל לשיפור שירותי הרפואה בירושלים. מוכרת במיוחד טחנת הקמח שהקים ועומדת עד היום בשכונת משכנות שאננים.
בשנת 1846 קיבל תואר ברונט מהמלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב "ירושלם" באותיות עבריות.
חיים אישיים
שמאל|ממוזער|250px|שלט משפחת מונטיפיורי המקורי
שמאל|ממוזער|250px|יהודית מונטיפיורי
משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית פעלו יחדיו בפעילויות ציבוריות שונות; יהודית התלוותה אליו במרבית מסעותיו בעולם לרבות לארץ ישראל, ועל שמה נקראו שדרות יהודית במרכז שכונת מונטיפיורי בתל אביב. יהודית נפטרה בשנת 1862, חודשים ספורים לאחר יובל לנישואיהם. לזוג לא היו צאצאים.
בצעירותו לא היה מונטיפיורי יהודי שומר מצוות. אך למן ביקורו הראשון בירושלים התקרב לדת ולמסורת, ומאז קיימו בני הזוג אורח חיים אדוק. בין השאר היה הרב הראשי האשכנזי של לונדון, נתן אדלר, מהאנשים המקורבים ביותר למונטיפיורי. הוא הקפיד לקחת עמו שוחט למסעותיו בעולם כדי שיוכל לספק בשר כשר ולאירועים ונשפים אליהם הוזמן עם שועי עולם נהג להביא מזון וכלים משלו. בבית שהקים בעיר רמסגייט בבמחוז קנט בנה בית כנסת (ידוע כבית הכנסת מונטיפיורי), ובשכונת משכנות שאננים אותה בנה בירושלים דאג שיהיו שני בתי כנסת לשימוש 16 המשפחות שהשתכנו בה – אשכנזי וספרדי.
זמן קצר לפני מותו של מונטיפיורי חגגו קהילות יהודיות ברחבי העולם את יום הולדתו ה-100. הוא נפטר בשנת 1885 בעיר מגוריו רמסגייט, שם נקבר.
אחיו של משה מונטפיורי היה הוריישו מונטפיורי, ממייסדי הקהילה הרפורמית של בריטניה.
הנצחתו
חמש שכונות נקראות על שמו בירושלים: מזכרת משה, זיכרון משה, אוהל משה, ימין משה – בנחלאות ובעיר הישנה, וקריית משה, שהפכה לשכונה גדולה בכניסה לירושלים. טחנת הקמח שהקים עומדת עד היום בשכונת ימין משה. הטחנה משכנת היום מוזיאון קטן על מונטיפיורי ופועלו, ובצדה העתק משוחזר של המרכבה שבה נהג לתור את הארץ.
בתל אביב הוקמה שכונת מונטיפיורי כשהרחוב המרכזי בשכונה הוא שדרות יהודית על שם אשתו. בין השאר, בערים ירושלים, תל אביב - יפו, חיפה, באר שבע, נתניה, פתח תקווה, חולון, רעננה, אשדוד וקריית אונו נקראו רחובות על שמו. בחולון ישנו, בנוסף לרחוב על שמו, גם רחוב על שם המרכבה שלו באזור התעשייה.
בניו יורק נקרא בית הקברות היהודי הגדול בעיר השוכן ברובע קווינס על שמו, בית הקברות מונטיפיורי. המקום הפך למוקד משיכה ענק ולמרכז יהודי גדול עקב המצאות אוהל הרבי מליובאוויטש במתחם בית הקברות. על שמו נקרא גם מרכז רפואי גדול ברובע הברונקס.
ב-30 בינואר 1975 הוצא אל המחזור שטר בסך 10 לירות ישראליות עם דיוקנו של משה מונטיפיורי. השטר היה בשימוש עד 31 במרץ 1984.
ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.
ממוזער|עץ מונטיפיורי בגן הטרופי גני יהושע ת"א באדיבות דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי
השיר "השר משה מונטיפיורי" מאת חיים חפר ובהלחנת דובי זלצר זכה לפרסום רב בביצוע יהורם גאון. בשיר מתוארים המלאכים בבואם לקחת את מונטיפיורי (פעם בעשור לחייו, החל מגיל 80 ועד גיל 101) אך כל פעם דוחה מחדש את בואם כדי לעזור ליהודים בעולם.
ב-19 למרץ 1985, ביוזמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (ושותפים נוספים), הועתק עץ תפוז השמוטי האחרון מפרדסו של מונטיפיורי, לגן הטרופי בגני יהושע - פארק הירקון ת"א, במגמה לשמר את המורשת של העת החדשה.
מרכבתו של מונטיפיורי
עם מותו של מונטיפיורי, זכה במרכבה בה השתמש למסעותיו באירופה ג'ון אגברט בנגוך (Bengough), ידיד משפחת מונטיפיורי שכיהן כמנהל הסניף הווינאי של תאגיד הגז הבריטי שהוקם על ידי מונטיפיורי. בנגוך העניק או מכר את המרכבה לכומר הציוני-נוצרי ויליאם הכלר, שעסק באיסוף פריטים שונים על מנת להקים את המוזיאון הציוני בארץ ישראל. בנוסח צוואה שכתב הכלר ב-28 באפריל 1900 רשם:
על אף נוסח הצוואה, המרכבה הועמדה למכירה פומבית בווינה ב-1909. בוריס שץ, שנודע לו על כך בעת ששהה בעיר הפציר בהכלר שלא למכור את המרכבה (שממילא לא היו עליה קופצים) וקיבל אותה ממנו עבור "בית הנכות בצלאל".
ממוזער|מצבת משה מונטיפיורי
בשנת 1986 הוצתה המרכבה בידי אלמוני ושוחזרה מחדש בידי איתמר ניומן.
מכתביו
יומנם של משה ויהודית מונטיפיורי חלק 1 חלק 2
הספר "משה וירושלים" שנכתב על ידי מונטיפיורי עצמו ותורגם לעברית
מסמכים ומקורות הקשורים לשתדלנותו המדינית של משה מונטיפיורי למען קהילות ישראל במזרח. המסמכים והמקורות מוצגים בצירוף מבוא והערות, פעמים 20, תשמ"ד 1984, עמ' 21–54
ראו גם
בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי - ספרייה שנקראה על שמו בירושלים
טחנת הרוח במשכנות שאננים
המרכבה של מונטיפיורי
בית הכנסת מונטיפיורי
יהודית מונטיפיורי
לקריאה נוספת
ישראל ברטל (עורך), משה בדורו: על משה מונטיפיורי ופעליו – אסופת מאמרים, הוצאת מרכז משגב ירושלים, תשמ"ז-1987.
אליעזר בשן, משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו: על פי תעודות חדשות מן השנים 1885-1845, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, תשס"ט-2008.
ליב חזן, דברי ימי הציונות: מראשיתה ועד ימינו, ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1951.
רות גולדשמידט למן, משה מונטיפיורי 1784–1885: ביבליוגרפיה, הוצאת מרכז משגב ירושלים, תשמ"ה-1984.
יעקב יערי-פולסקין, ראשון החולמים, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 17–33
שלמה אומברטו נכון, משה מונטיפיורי, הוצאת דביר, תל אביב, תשכ"ט-1970.
משה שרגא סמט, משה מונטיפיורי - מציאות ואגדה, הוצאת כרמל, תשמ"ט-1989.
רפאל שטראוס, משה מונטיפיורי, הוצאת אמנות, תל אביב, תרצ"ט-1930.
סגולה: מגזין ישראלי להיסטוריה, גיליון 43, כסלו תשע"ד
ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 494–503 - תיאור הקונסול הבריטי בירושלים את ביקורו של מונטיפיורי ב-1855.
Abigail Green, "Rethinking Sir Moses Montefiore: Religion, Nationhood, and International Philanthropy in the Nineteenth Century", American Historical Review, Vol. 110, No. 3, 2005, pp. 631–658
Abigail Green, Moses Montefiore: Jewish Liberator, Imperial Hero, Cambridge, Mass. & London, Harvard University Press, 2000
קישורים חיצוניים
זכרונות משה מונטיפיורי בתרגום ישראל חיים טביוב במאגר פרויקט בן-יהודה
סר משה מונטיפיורי, באתר אתרוג
שירו של חיים חפר השר משה מונטיפיורי, מתוך אתר שירונט
זיכרון משה, הספד של הרב חיים אריה הלוי הורביץ על מונטיפיורי
"והם עלו על מרכבה" - פרק על חייו של משה מונטיפיורי, בתוכנית "מינהר הזמן", באתר תאגיד השידור הישראלי
משה מונטיפיורי, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
הערות שוליים
*
קטגוריה:משפחת מונטיפיורי
קטגוריה:נדבנים יהודים איטלקים
קטגוריה:נדבנים יהודים בריטים
קטגוריה:אנשי עסקים יהודים בריטים
קטגוריה:אנשי עסקים יהודים איטלקים
קטגוריה:עמיתים יהודים בחברה המלכותית
קטגוריה:אנשי עסקים אנגלים
קטגוריה:נדבנים אנגלים
קטגוריה:בריטים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:אצולה יהודית בריטית
קטגוריה:לונדון: אישים
קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:אישים שהונצחו בשטרות כסף ישראליים
קטגוריה:בריטים שהגיעו לגיל מאה
קטגוריה:יהודים שהגיעו לגיל מאה
קטגוריה:ועד שליחי הקהילות: אישים
קטגוריה:ארץ ישראל: נוסעים יהודים
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית
קטגוריה:ילידי 1784
קטגוריה:נפטרים ב-1885
קטגוריה:יהודים בארץ ישראל במאה ה-19 | 2024-09-11T17:38:20 |
מדינת רווחה | מדינת רווחה היא מדינה המפעילה מנגנונים שמטרתם חלוקה-מחדש של משאבים בין אזרחיה. מנגנונים אלו אוספים משאבים מחלק מהאזרחים – בעיקר בצורת מיסים, אך לעיתים גם בצורות אחרות – ומחלקים אותם מחדש באופנים שונים. מנגנונים נפוצים של חלוקה מחדש הם מערכות חינוך ציבורי ובריאות ציבורית, קצבאות כספיות, דיור ציבורי ועוד.
לפי התפיסה המקובלת כיום, כל המדינות הקפיטליסטיות הן מדינות רווחה, מכיוון שכולן עוסקות בחלוקה מחדש של משאבים. עם זאת, הן נבדלות מאוד זו מזו באופן בו הן עושות זאת.
הגדרה
למושג מדינת רווחה ניתנו הגדרות שונות. יונה רוזנפלד ולוטה זלצברגר מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, נתנו את ההגדרה:
"מדינה המבטיחה לאזרחיה חופש ממצוקה. מדינה השואפת למניעתו של קיפוח סוציאלי והעושה להגשמת מטרה זאת."
ד"ר גיורא גוטן טען שהגדרה זאת דורשת מהמדינה את הבלתי אפשרי והציג את הגדרתו של דוד מארש בספר עתידו של מדינת הרווחה משנת 1964:
"מדינה בה קיימת מדיניות מכוונת להבטיח לפחות רמת חיים מינימלית לכל אחד, ועד כמה שאפשר שוויון של הזדמנויות לכל אחד להשיג את המקסימום בחייו בהתאם לכישרונו ויכולתו."
האידאולוגיה שמאחורי מדינת הרווחה
מדינת הרווחה היא מודל המהווה פשרה בין המודל הקפיטליסטי, התומך בשוק חופשי כמנגנון יחידי לחלוקת משאבים, לבין המודל הסוציאליסטי, לפיו על המשאבים להיות מחולקים באופן יזום ומתוכנן, בין אם על ידי המדינה או בדרך אחרת.
מדינת הרווחה שומרת מצד אחד על השוק כעל המנגנון העיקרי לחלוקת משאבים בחברה, אך מצד שני שואפת לספק לכל תושביה הגנה ממחסור ולצמצם עד כמה שניתן את אי-השוויון בין השכבות החלשות לאלה המבוססות בחברה.
במהלך המאה ה-20 נתפסה מדינת הרווחה כפשרה בין שני מרכיבים אלו. תומכי הקפיטליזם נאלצו להשלים עם המיסוי וההתערבות בשוק, ואילו תומכי הסוציאליזם נאלצו להשלים עם קיומו של השוק החופשי. ההבדלים בין מדינות שונות נמתחו בין הקוטב הליברלי, המדגיש את החופש האזרחי ונוטה לצמצם את התערבות המדינה בשוק ככל שניתן, לבין הקוטב הסוציאל-דמוקרטי, המדגיש את חשיבות השוויון בין האזרחים ומאמין במעורבות גבוהה של הממשלה בניהול השוק ובחלוקת המשאבים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הציג הסוציולוג אנתוני גידנס את תאוריית הסטרוקטורציה ("הדרך השלישית"), שזכתה לעדנה עת אימץ אותה טוני בלייר, לימים ראש ממשלת בריטניה. תומכי גישה זו רואים בעצמם אנשי שמאל, אך מוותרים על השאיפה לביטולו של השוק החופשי. יעדם המוצהר הוא מדינת הרווחה – שילוב בין שוק חופשי לבין מנגנוני חלוקה מחדש.
התומכים במדינת רווחה מתבססים על המושג זכויות חברתיות – ההנחה כי במסגרת זכויות האדם נכללות, פרט לזכויות הפוליטיות ולזכויות האזרחיות, גם זכויות הקשורות במצבו החומרי, כגון הזכות לחינוך והזכות לבריאות, וכי על המדינה מוטלת החובה לספק זכויות אלה.
לכן, טוענים התומכים ברעיון זה, השלטון חייב להבטיח את רווחת אלה הדורשים סיוע כגון קשישים, נכים, משפחות מרובות ילדים.
ברור מכאן, שאם השלטון עושה גם את כל אלה, הוא חייב לגבות יותר מיסים, ולחוקק חוקים מתאימים, כלומר להתערב יותר בחיי הפרט.
ההיסטוריה של מדינת הרווחה
המדינה הראשונה שבה התבססה מדיניות רווחה לאומית היא גרמניה במאה ה-19. המנהיג שהוביל מהלכים אלו הוא אוטו פון ביסמרק. מדיניות הרווחה בגרמניה באותה תקופה כללה בין היתר: מתן פנסיות, ביטוח תאונות וביטוח רפואי. כמה שנים אחרי הגרמנים גם האנגלים והצרפתים אימצו מדיניות רווחה דומה לשל ביסמרק. אך באותה תקופה רמת הרווחה במדינות אלו הייתה בסדר גודל קטן מאוד.
הפריצה של מדינת הרווחה בממדיה הנוכחיים קרתה בעקבות דו"ח בוורידג' בדצמבר 1942. הרקע לדו"ח היה כלכלת המלחמה שבבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה – שכמו בכל מלחמה הייתה ריכוזית מאוד וזאת על מנת לתעל את כל כוחות השוק למען הלחימה. בעקבות תכנון הכלכלה במלחמת העולם השנייה, אנשים רבים בבריטניה אימצו את הרעיון של כלכלה ריכוזית גם למצב רגיל עתידי. בעקבות עליית רעיונות אלו שר העבודה הבריטי ארנסט בווין ביקש מוויליאם בוורידג' לכתוב דו"ח שמטרתו להמליץ על גישה כלכלית של מדיניות רווחה. בוורידג' הצליח לפרסם בכל רחבי בריטניה את הדו"ח, שנמכר ביותר מחצי מיליון עותקים, ורעיונות אלו הפכו לפופולריים בקרב הציבור האנגלי. מייד לאחר מלחמת העולם השנייה החלה הממשלה הבריטית לאמץ את המלצותיו של בוורידג' בהדרגתיות. ב-1945 היא החלה להעניק קצבאות ילדים וב-1946 עבר חוק המחייב ביטוח לאומי כללי וביטוח עבודה. חוק נוסף שעבר באותה שנה הוא חוק ביטוח בריאות ממלכתי לכולם. ב-1947 בריטניה הגדילה את הגמלאות וב-1949 היא הגדילה משמעותית את הביטוח הלאומי והחילה פיקוח על שכר דירה.
עוד נקודה היסטורית חשובה היא ההחלטה של האו"ם בדבר זכויות אדם שהחילה את חובת ביטוח לאומי כזכות יסוד. ההחלטה החילה גם את הזכות להגנה מפני אבטלה, הזכות לפיצוי על פיטורים, הזכות לחינוך והזכות לרמת חיים המתאימה לבריאות ורווחה של האדם ומשפחתו כולל מזון, ביגוד, דיור, טיפול רפואי, שירותים חברתיים נחוצים וביטחון תעסוקתי. השינוי במדיניות הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה בא לידי ביטוי בכמות ההוצאה הממשלתית ביחס לתמ"ג. לאחר מלחמת העולם השנייה ודוח בוורידג' חלה עלייה משמעותית בהוצאה הממשלתית באירופה ובארצות הברית ביחס לתמ"ג. ההוצאה הממשלתית של ארצות הברית ביחס לתמ"ג גדולה כיום כפי שלושה ממה שהייתה לפני המלחמה ובאירופה היא גם גדלה בין פי 2 לפי 3. בסופו של דבר, בתוך פחות מעשור בריטניה אימצה כמעט את כל ההמלצות של דוח בוורידג' ולאחר מכן גם אירופה וארצות הברית הלכו בעקבותיה וכך נוצרה מדינת הרווחה בצורתה הנוכחית.
סוגים של מדינות רווחה
עד לשנות ה-80 של המאה ה-20, נהוג היה למדוד מדינות רווחה על ידי השוואת האחוז שמהווה ההוצאה הציבורית מהתל"ג. חישוב זה התבסס על ההנחה ששיעור זה יהיה גבוה יותר במדינה שמחויבותה לחלוקה מחדש של משאבים היא גבוהה.
בשנות ה-80 נמתחה ביקורת על מדד זה. ראשית, נטען, הוא אינו מודד רק את מחויבותה של המדינה לחלוקה מחדש אלא מושפע גם מהתנאים הכלכליים והחברתיים במדינה. בעיה נוספת שזוהתה היא החד-ממדיות של מדד זה – בעזרת מדד זה ניתן לקבוע רק את המידה שבה מדינה היא מדינת רווחה, ולא ניתן להבחין בין מדינות רווחה שונות. לפי טענה זו, מדינות רווחה נבדלות זו מזו לא רק בכמות המשאבים שהן מחלקות מחדש, אלא גם באופן בו הן עושות זאת ובמטרות שהן מבקשות להשיג.
בעקבות ביקורת זו, הציג הסוציולוג גוסטה אספינג אנדרסן מסגרת אלטרנטיבית לסיווג של מדינות רווחה, המתבססת על שילוב של מספר רב של פרמטרים, איכותניים וכמותניים כאחד. אספינג אנדרסן מציע לנטוש את הניסיון לבחון את היקף החלוקה מחדש של המשאבים, ובמקומו לבחון את העקרונות המנחים חלוקה מחדש זו.
במהלך השנים הוצעו מספר תיקונים לחלוקה שהציע אספינג אנדרסן. חלק מהתיקונים עסקו בהתעלמותו של המודל מסוגיות של מגדר ואתניות. אחרים הוסיפו דגמים נוספים על אלו שבפרסום המקורי. חלק מהתיקונים נתקבלו על ידי הזרם המרכזי בסוציולוגיה, וחלקם שנויים במחלוקת. החלוקה המקובלת כיום מבחינה בין מספר סוגים של מדינות רווחה:
מדינת רווחה שאריתית (או: ליברלית): מדיניות זו מתבססת על ההנחה כי על האדם להשיג את מחייתו בשוק החופשי, ותפקידה של המדינה הוא להתערב רק במקרים בהם האדם אינו מסוגל לעשות זאת. מדיניות זו גוררת מדינת רווחה דו-שכבתית – מתקיימת שכבה אחת של הטבות חברתיות לכל האזרחים, ושכבה נוספת של סעד, בעלת הטבות מזעריות המספיקות למחיה בקושי, וגוררות עימן סטיגמה למקבלי הקצבאות שכן על הנזקק להוכיח את עוניו כדי לקבל תמיכה. הבריאות, כמו החינוך או הפנסיה, נתפסת כסחורה בשוק ולא כזכות חברתית. לבסוף, מערכת הצדקה והפילנתרופיה זוכה לעידוד ממשלתי. מדיניות זו נהוגה בעיקר בארצות האנגלו-סקסיות, כמו ארצות הברית ובמידה מסוימת בריטניה.
מדינת רווחה קורפורטיבית: מדיניות המתבססת על מערכת מסועפת של הטבות, אך כאלה שאינן אוניברסליות אלא ספציפיות למעמד או לקבוצה תעסוקתית מסוימת (לדוגמה: הטבות פנסיוניות מיוחדות לחברי איגוד עובדי הרכבות). מודל זה איננו מוכוון לצמצום פערים כי אם להשגתה של יציבות חברתית, והוא יוצר בידול בין קבוצות חברתיות ובכך מקשה על התפתחותן של קואליציות בין-מעמדיות. עם זאת, השירותים החברתיים במדינות אלו מפותחים באופן יחסי. מדיניות זו מקובלת בארצות מערב ומרכז אירופה (לדוגמה: צרפת, גרמניה, אוסטריה).
מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית: מדיניות זו מתבססת באופן המובהק ביותר על תפיסת הזכויות החברתיות. במדינה כזו ההטבות הן אוניברסליות ואינן מכוונות רק למעמד הפועלים אלא גם למעמד הביניים. לפיכך ההטבות המתקבלות גבוהות מהמקובל בסוגים אחרים של מדינת רווחה. מודל זה מבוסס גם על מדיניות שכר שוויונית באופן יחסי ועל ניסיון לצמצום מרבי של אי-השוויון בין גברים לנשים, באמצעות העלאת שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה. מדיניות רווחה זו תרמה לשוויון חברתי וכלכלי, ולשיעורי עוני נמוכים מאוד בקרב משפחות חד-הוריות. מדיניות זו מאפיינת את ארצות צפון אירופה (לדוגמה: שוודיה, נורווגיה, פינלנד), והיא נודעת באיכות החיים הגבוהה שהיא מספקת לאזרחים.
מדינת רווחה דרום-אירופית (או: פרטיקולריסטית-קליינטליסטית): ישנה נוכחות בולטת של רשתות קליינטים–פטרונים המאורגנות סביב תוכניות שונות של רווחה וביטחון סוציאלי, דהיינו, ישנן מערכות ביטחון סוציאלי מפוצלות ומקוטבות המאורגנות על בסיס קורפורטיסטי. מדיניות זו ננקטת באיטליה, בספרד, בפורטוגל וביוון.
אין מדינה בה מתקיים אחד המודלים המוזכרים לעיל באופן מובהק – מדינות נוטות אולי לקוטב כזה או אחר, אך בכולן מופיעים אלמנטים מכל הגישות.
מדד התשומות
המדד המקובל בעולם להשוואה בין מידת ה"רווחה" הממשלתית במדינות שונות הוא "מדד התשומות". מדד זה, שבוחן את היחס בין תקציב הרווחה של המדינה ובין התמ"ג שלה, מתחשב אך ורק בסכום הכספי שהממשלה השקיעה בתקציבי רווחה, מבלי לבדוק את תוצאות ההשקעה – שיכולות להיות שונות במדינות שונות.
כך לפי המדד שפרסם ה-OECD ישראל מדורגת בתחתית הטבלה בהוצאות על רווחה, אך אין בכך להצביע על דירוג ישראל בתוצאות השקעתה ברווחה.
ביקורת
שלושת חוקי התוכניות החברתיות
צ'ארלס מאריי, חוקר מדע המדינה ואיש מכון אמריקן אנטרפרייז בוושינגטון, ניסח שלושה חוקים המתקיימים בכל תוכנית רווחה ציבורית:
מדינת הרווחה כמנגנון מרבד
כמוזכר לעיל, מטרתה העיקרית של מדינת הרווחה היא צמצום פערים סוציו-אקונומיים בין השכבות השונות בחברה. אך מעצם העובדה שבמסגרת מדינת הרווחה מחולקים משאבים חברתיים, הופך המנגנון של מדינת הרווחה לאחראי, פרט לצמצום חלק מהפערים, גם לשעתוק פערים אחרים וליצירת נוספים. בכך פועלת מדינת הרווחה כמנגנון מרבד – היא יוצרת (או משחזרת) הבדלים בין קבוצות חברתיות שונות, ובכך תורמת להכלה או להדרה של קבוצות אלה ולעיתים אף ליצירתן של קבוצות.
מדינת הרווחה כמנגנון המעודד "טרמפיסטים"
מדינת הרווחה מושתתת על מנגנונים של "ערבות הדדית", שבהם אוכלוסייה שזקוקה לשירותים מסוימים נסמכת על כוח אדם עובד שמסוגל לספק אותם, מתוך ההנחה שכשהעובדים יזדקקו לאותם שירותים יהיו עובדים אחרים שיספקו להם אותם, לדוגמה שירותי פנסיה ובריאות. אולם קיימת תופעה של אוכלוסיות שרוצות ליהנות ממדיניות הרווחה הנוחה מבלי לתרום את חלקן בייצור המשאבים שהמדיניות דורשת:
סיבה עיקרית לכך היא הטבע האנושי הרציונלי (האדם הכלכלי - ההומו אקונומיקוס), השואף למקסם את רווחיו במינימום השקעה, כלומר אם יעלה בידו להיות טרמפיסט ולהרוויח על חשבונם של אחרים, על פי חוק ומבלי להיפגע, הוא יעשה זאת.
סיבה נוספת היא הדור המכונה דור ה-Y, המתאפיין בעיסוק עצמי מוגבר, שגובל לעיתים בנרקיסיזם. עבורו ערכים כמו "תפוס כפי יכולתך" הרבה יותר מוחשיים ומדברים אליו מאשר תרבות של התחשבות וערבות הדדית.
סיבה נוספת ל"טרמפיסטים" היא שינויים דמוגרפיים עקב מדיניות הגירה ליברלית, שבמסגרתה מגיעים למדינות הרווחה מהגרים שמנצלים גם הם את הטבות המדינה, ולכן לא פעם הופכים למושא לשנאה, הפגנות נגד ויחס מפלה.
ראו גם
ביטחון סוציאלי
רמת החיים בישראל
שכר ריאלי
מלכודת הרווחה
עבודה סוציאלית
הזכות לדיור
הזכות לחינוך
הזכות לבריאות
מדיניות רווחה בישראל
לקריאה נוספת
אבנימלך, מוריה ויוסי תמיר. 2002. רווחה מתקתקת. הוצאת הקיבוץ המאוחד: בני ברק
דורון, אברהם ורלף קרמר. 1992. מדינת הרווחה בישראל. עם עובד: תל אביב
דורון, אברהם. 1985. מדינת הרווחה בעידן של תמורות. הוצאת מאגנס: ירושלים
גל, ג'וני. 2005. ביטחון סוציאלי בישראל. הוצאת מאגנס: ירושלים
עדו רכניץ, סדרת הרצאות בנושא רווחה יהודית, אתר דין תורה (קובצי שמע)
קישורים חיצוניים
ניסים כהן, שלמה מזרחי ופני יובל, מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ודעת הקהל: ישראל 2008, באתר הביטוח הלאומי
ניסים כהן, "מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ו'אי-משילות': המקרה של בית החולים באשדוד". בתוך: ה. זובידה וד. מקלברג (עורכים), דינמיקה של שינוי: הפוליטיקה הישראלית בתקופת מעבר. עמ' 93–123, 2011
הערות שוליים
קטגוריה:מימון ציבורי
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:מדע המדינה
קטגוריה:כלכלה פוליטית
קטגוריה:רווחה
קטגוריה:היסטוריה חברתית | 2024-05-18T09:20:25 |
ריבונות | ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט (לפי ניסוחו של מקס ובר). המונח מבטא את זכאותה של מדינה לנהוג בשטח בו מדובר מנהג בעלים. ריבונות לרוב מוענקת לממשלה או לסמכות פוליטית. לעיתים, ריבונות תוענק לאינדיבידואלים, למשל במונרכיה, המונרך (מלך, שליט יחיד) נחשב לריבון.
ריבונות מדינית
במשפט הבין-לאומי, ריבונות היא מושג מרכזי הקשור להיתר של מדינה להשתמש בכוח: הן פנימה והן כלפי חוץ. כוח יכול להתבטא במספר דרכים, אחד מהם הוא ריכוז אמצעי האלימות של המדינה (צבא, משטרה) בידי הסמכויות הפוליטיות. משמע, למדינה ולבאי כוחה בממשל יש יכולות להגן על המדינה מפני גורמים עוינים לה מבפנים ומחוץ, ולאכוף את חוקיה על האזרחים.
המשפט הבין-לאומי רואה את הריבונות להלכה כזכות החוקית של מדינה להפעיל כוח. אחד ההיבטים של הריבונות הוא החסינות הריבונית, כלומר: חסינותה של מדינה מפני תביעות בבתי משפט של מדינות אחרות. מדינות אחרות יכולות להכיר או שלא להכיר בריבונות של מדינות על שטחים. למשל, ישנן מדינות שאינן מכירות בריבונות של סין על טאיוואן למרות טענותיה של סין לריבונות שכזו.
הגדרתה של הריבונות נדונה לאורך ההיסטוריה, ועדיין נערכים דיונים בדבר מהותה ובדבר קיומה המוחלט. משמעותה השתנתה במהלך ההיסטוריה האנושית, ובעיקר במהלך תקופת הנאורות, אז החלו להתגבש המושגים המודרניים של מדינה. על פי תפיסות מודרניות הריבונות מורכבת מכמה תנאים, שחלקם מתחלפים: טריטוריה, סמכות, עליונות, אוכלוסייה, שלטון, עצמאות והכרה בין-לאומית. על פי סטיבן קרסנר , ניתן להבין את המונח בארבע דרכים שונות:
ריבונות מקומית (Domestic sovereignty) – אופי ומבנה השלטון במדינה, ויכולת הפיקוח הפנימית של הממשל
ריבונות תלות-הדדית (Interdependence sovereignty) – היכולת של הממשל לפקח על מעבר של רכוש, אנשים, מידע ורעיונות דרך גבולות המדינה
ריבונות משפטית בין-לאומית (International legal sovereignty) – הכרה רשמית של מדינות אחרות בשליטה העצמאית מבחינה פוליטית בישות מסוימת
ריבונות וסטפאלית (Westphalian sovereignty) – העדר התערבות והשפעה של סמכויות חיצוניות (כמו כנסייה, ארגון פוליטי או כל ארגון חיצוני אחר) על הנעשה במדינה
קבלת ריבונות על שטח
על פי המשפט הבין-לאומי יש ארבע דרכים מקובלות להחיל ריבונות של מדינה על שטח חדש:
רכישה מכורח ניהול לאורך זמן – מדינה אשר מפעילה את סמכויותיה על שטח מסוים לאורך זמן בדרכי שלום (גביית מיסים, רישום מקרקעין ואוכלוסייה, אכיפת חוק המדינה בשטח, סימון במפה ופעילות משטרתית וצבאית), וללא התנגדות מצד מדינות אחרות בעלות עניין – רשאית להחיל את ריבונותה בשטח.
העברה שטח מרצון ממדינה למדינה – הסכמי שלום, הסכמי הפסקת אש וצורות אחרות של הסכמים בין מדינות מאפשרות העברת שטח מריבונותה של מדינה אחת לריבונותה של אחרת באופן חוקי על פי המשפט הבין-לאומי.
תפיסת שטח הפקר – בעבר היה מקובל כי מדינה המגיעה לשטח שאינו שייך למדינה אחרת יכולה להכיל בו את ריבונותה. כיום לא נותרו בעולם שטחי הפקר. שטחים שהם נחלת כל המדינות (res communis) כגון הים והחלל החיצון אינם ניתנים להחלת ריבונות.
התווספות שטח חדש – התווספות שטח מקרקעית הים בתחום גבולה הימי של מדינה תרחיב את שטחה הריבוני. כך למעשה פעלה הולנד משך שנים רבות כאשר ייבשה את הים הצפוני והרחיבה את גבולותיה צפונה על מנת להרחיב את העומק האסטרטגי שלה.
כמו כן, שינוי גאוגרפיים של גבולות טבעיים כגון תזוזה טבעית של נהר תשפיע גם היא על הגבול הריבוני של המדינות שביניהן עובר הנהר.
אף על פי שדרך זו פסולה לפי החוק הבין-לאומי המקובל (על פי החלטה 242), הדרך הנפוצה ביותר מאז ומעולם להשגת ריבונות על שטח היא בכיבוש צבאי כך למשל ארצות הברית השיגה את שטחיה בכוח הזרוע אולם אין המערערים על ריבונותה מנגד מרבית מדינות העולם אינן מכירות בריבונותה של מדינת ישראל על יהודה, שומרון וחבל עזה.
ריבונות במדינת ישראל
מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, המנהלת את ענייני החוץ והפנים שלה בעצמה. מבחינת ענייני פנים, ישראל מנוהלת על ידי שלוש רשויות: הכנסת – הרשות המחוקקת, הממשלה – הרשות המבצעת ומערכת בתי המשפט – הרשות השופטת. פועל בה גוף אחראי בעל סמכות ענישה, הוא המשטרה. לישראל המנון, דגל, סמל ומטבע הייחודיים לה. מבחינת יחסי חוץ, ישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים עם מרבית מדינות העולם, למדינת ישראל צבא, הנקרא צה"ל (צבא הגנה לישראל), האחראי על ביטחון המדינה.
מאז מלחמת ששת הימים שולטת ישראל בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, כאשר בעוד שהגולן ומזרח ירושלים סופחו מאז מעמדם של יו"ש ושל רצועת עזה נותר שנוי במחלוקת כאשר מאז ששת הימים נמצאו השטחים הללו תחת ממשל צבאי, במסגרת הסכמי אוסלו הוקמה הרשות הפלסטינית שהיא מעין ממשל אוטונומי-למחצה בחלק משטחי יו"ש בהם יש רוב ערבי, מאז ההתנתקות נמצא גם כל חבל עזה תחת שלטונה, בשאר האזורים המכונים "שטחי C" אשר בהם ישנו רוב יהודי, השליטה נמצאת עדיין בידי צה"ל (באמצעות המנהל האזרחי) והריבון הוא המפקד הצבאי, אלוף פיקוד המרכז.
ריבונות בשפה המדוברת
מבחינת המשפט הבין-לאומי, ריבונות (Sovereignty) היא השליטה בשטח והזכות לקבוע בו חוקים. זכות זו נמצאת בדרך כלל בידיה של מדינה, המחילה את חוקיה על השטח שבגבולותיה.
מבחינת השפה המדוברת, ריבונות היא פשוט שליטה בשטח. למשל, בריאיון עם גדי שמני הוא אומר: "הריבון ביהודה ושומרון זה צה"ל, אלוף הפיקוד הוא הריבון, הוא זה שקובע." או במאמר על אוניברסיטת אריאל נכתב: "...אבל "האמת המשפטית" היא שהריבון בשומרון הוא "אלוף הפיקוד" ולא ממשלת ישראל." הריבונות, במשמעות זו, היא בדרך כלל ריבונות צבאית, אך זו לא נתונה בהכרח בידי צבא פורמלי. למשל, אלוף פיקוד דרום התייחס לשליטת חמאס ברצועת עזה: "חמאס הוא הכתובת בתוך הרצועה. הוא הריבון והוא אחראי לרצועה. אנחנו מכירים בזה, העולם מכיר בזה, כל מי שברצועה מכיר בזה."
משמעות זו רלוונטית גם לביטוי "ריבונות שבטית", המתייחס לשליטתם של שבטים בשטחי מחייתם. דוגמה לכך היא שליטתם של שבטי האינדיאנים בארצות הברית בשטחי השמורות, בהם ניתנה להם סמכות מוגבלת לקבוע חוקים.
ענייני פנים וחוץ של מדינה ריבונית
למדינה ריבונית (עצמאית) סמכויות רבות המחולקות לסמכויות בענייני פנים ולסמכויות בענייני חוץ. בענייני הפנים שולטת המדינה על התרבות המקומית, סמלי המדינה, צבא ומשטר, משאבי המדינה ושטחיה, חלוקה לרשויות שונות, שלטון המדינה ועוד. בענייני החוץ המדינה הריבונית רשאית לנהל את יחסי המדינה עם המדינות השונות מבחוץ כגון כריתת בריתות או יציאה למלחמות.
ראו גם
ז'אן בודן
קרל שמיט
תומאס הובס
טרה נוליוס
תנועת הריבונות
לקריאה נוספת
קרל שמיט, תאולוגיה פוליטית, הוצאת רסלינג, 2005
רובי סייבל, משפט בין-לאומי, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ירושלים תשס"ג–2003
מילון מונחים ביחסים בין-לאומיים: ריבונות פנימית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ממשל ומדיניות
קטגוריה:משפט בין-לאומי פומבי | 2024-08-27T07:46:17 |
10 ביולי | 10 ביולי הוא היום ה-191 בשנה, (192 בשנה מעוברת) בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 174 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|150px|ליידי ג'יין גריי
1553 – ג'יין גריי עולה לכס מלכות אנגלייה, ומולכת עד 19 ביולי 1553, ובשל כך נודעת בכינוי "מלכת 9 הימים"
1637 – האקדמיה הצרפתית מקבלת מעמד מהמלך במסמך חתום שאושר על ידי הפרלמנט הצרפתי
1778 – מלחמת העצמאות של ארצות הברית: לואי ה-16 מלך צרפת מכריז מלחמה על בריטניה
1821 – ארצות הברית מקבלת את השליטה על שטחי פלורידה, אותם רכשה מספרד
1850 – מילרד פילמור נבחר לנשיא ה-13 של ארצות הברית
1909 – פורצת שביתת עובדי הפלדה למכוניות, הכוללת 8,000 מפגינים, בעיירה מקי רוקס, פנסילבניה. השביתה נוהלה על ידי איגוד פועלי התעשייה של העולם, ונודעה לשמצה עקב עימות חמור בין השובתים לאנשי כוחות הביטחון ולגורמי האבטחה של המפעל, שהסתיימה במותם של 12 אנשים מבין השובתים
1913 – נמדדו C° 56.7, הטמפרטורה הגבוהה ביותר בחצי הכדור המערבי בעמק המוות אשר במדבר מוהאבי
1925 – משפט הקופים: בדייטון טנסי, מתחיל משפטו של ג'ון סקופס, מורה למדעים בתיכון שהואשם שלימד את תורת האבולוציה ובכך הפר את החוק במדינה
1940 – שלטון וישי של המרשל פטן מוקם בצרפת
1940 – מלחמת העולם השנייה: מתחילה המערכה בצפון אפריקה
1941 – הטבח בידוובנה – רציחתם של 1,600 יהודים בעיירה פולנית בידי שכניהם הנוצרים
1948 – מלחמת העצמאות: במבצע דני נכבשת לוד על ידי הכוחות הישראליים
1962 – טלסטאר, לוויין התקשורת הראשון בעולם משוגר למסלול סביב כדור הארץ
1973 – איי בהאמה זוכה לעצמאות מלאה מחבר העמים הבריטי
1985 – הספינה Rainbow Warrior של ארגון גרינפיס מופצצת ומוטבעת בנמל אוקלנד בניו זילנד על ידי סוכני כוחות הביטחון הצרפתיים
1991 – בוריס ילצין נבחר לנשיא הראשון של רוסיה
1997 – בלונדון מדווחים מדענים על ממצאיהם מניתוח DNA משלד ניאנדרתלי שתומכים בתאוריית "היציאה מאפריקה" ומתארכים את "חוה האפריקאית" לתקופה שלפני כ-100,000–200,000 שנה
1999 – נחתם הסכם הפסקת אש בין המורדים לכוחות הממשלה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו
2017 – אבי גבאי נבחר ליושב ראש מפלגת העבודה הישראלית
2018 – הסתיים חילוץ הנערים מהמערה בתאילנד, שריתק את תשומת לב העולם
2020 – טורקיה משנה את מעמדה של איה סופיה ממוזיאון למסגד
2020 – בישראל נכנס לתוקפו חוק איסור צריכת זנות
נולדו
ממוזער|206x206 פיקסלים|ז'אן קלווין
שמאל|ממוזער|150px|ניקולה טסלה
1451 – ג'יימס השלישי, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1488)
1509 – ז'אן קלווין, רפורמטור צרפתי (נפטר ב-1564)
1515 – פרנסיסקו דה טולדו, אריסטוקרט ואיש צבא ספרדי (נפטר ב-1582)
1792 – ג'ורג' דאלאס, סגן הנשיא ה-11 של ארצות הברית (נפטר ב-1864)
1830 – קאמי פיסארו, צייר ומעצב גרפי (נפטר ב-1903)
1856 – ניקולה טסלה, פיזיקאי, מהנדס חשמל וממציא אמריקני ממוצא סרבי, מחלוצי זרם החילופין (נפטר ב-1943)
1871 – מרסל פרוסט, סופר צרפתי (נפטר ב-1922)
1886 – לורד גורט, הנציב העליון החמישי (נפטר ב-1946)
1888 – ג'ורג'ו דה קיריקו, צייר איטלקי יליד יוון (נפטר ב-1978)
1895 – קרל אורף, מלחין גרמני (נפטר ב-1982)
1903 – ג'ון וינדהם, סופר בריטי (נפטר ב-1969)
1912 – אהרון בלר, מחלוצי הנוירוכירורגים בישראל (נפטר ב-1996)
1914 – ג'ו שוסטר, קומיקסאי קנדי-אמריקאי (נפטר ב-1992)
1917 – אלפרד שרמק, מראשוני העוסקים בתחום כירורגיית כלי דם בישראל (נפטר ב-2008)
1921 – צבי קינן, ימאי, קצין בכיר בחיל הים הישראלי ומנהל ישראלי (נפטר ב-2014)
1922 – ג'יק למוטה, מתאגרף (נפטר ב-2017)
1925 – מאהאטיר מוחמד, ראש ממשלת מלזיה
1927 – דייוויד דינקינס, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2020)
1929 – הרצל שפיר, אלוף בצה"ל והמפכ"ל ה-7 של משטרת ישראל (נפטר ב-2021)
1931 – אליס מונרו, סופרת קנדית, כלת פרס נובל לספרות (נפטרה ב-2024)
1931 – ג'רי הרמן, מלחין ופזמונאי אמריקאי (נפטר ב-2019)
1935 – משה יהודה ליב לנדא, רב בעיר בני ברק ואב בית דין בעיר (נפטר ב-2019)
1936 – אילנה גור, אמנית רב-תחומית ומעצבת ישראלית
1937 – עוזי פלד, איש תקשורת ישראלי (נפטר ב-2024)
1939 – אלי שגיא, סופר, מחזאי ותסריטאי ישראלי
1942 – רוני ג'יימס דיו, סולן מטאל (נפטר ב-2010)
1943 – ארתור אש, טניסאי (נפטר ב-1993)
1946 – רבקה בכר, שחקנית ישראלית
1947 – ארלו גאת'רי, מוזיקאי
1947 – מרים גמבורד, אמנית ישראלית ומרצה במחלקה לאמנויות המסך באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל
1949 – נעמי רגן, סופרת אמריקאית-ישראלית
1950 – ישראל טרייסטמן, שחקן ומדבב ישראלי
1950 – שלומית אהרון, זמרת ישראלית
1951 – יהודה עדר, מוזיקאי, גיטריסט וזמר ישראלי
1956 – פרנק סטייפלטון, שחקן ומאמן כדורגל אירי
1963 – מאטס מגנוסון, כדורגלן שוודי
1966 – פלורנס בלוך, שחקנית ומסעדנית ישראלית
1967 – סיון ארבל, במאית טלוויזיה ישראלית
1972 – סופיה ורגרה, שחקנית ומפיקה קולומביאנית-אמריקאית
1975 – רועי קליין, קצין צה"ל שזינק על רימון כדי להציל את חייליו (נפטר ב-2006)
1975 – סטפן קארל סטפנסון, שחקן וזמר איסלנדי (נפטר ב-2018)
1977 – אור הלר, עיתונאי ישראלי
1978 – ארז מרקוביץ', כדורסלן ישראלי
1982 – נעמה שנדר, שחקנית ואמנית ישראלית
1985 – מריו גומז, כדורגלן גרמני
1994 – תמר יהלומי, זמרת-יוצרת ישראלית
נפטרו
ממוזער|187x187 פיקסלים|אדריאנוס
ממוזער|265x265 פיקסלים|טאי-דזונג
138 – אדריאנוס, קיסר רומי (נולד ב-76)
649 – טאי-דזונג, מגדולי קיסרי סין (נולד ב-598)
685 – קונסטנטינוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-650)
983 – בנדיקטוס השביעי, אפיפיור מהמאה ה-10 (נולד בתאריך לא ידוע)
1086 – קנוט הרביעי, מלך דנמרק (נולד ב-1042)
1103 – אריק הראשון, מלך דנמרק (נולד ב-1060)
1290 – לסלו הרביעי, מלך הונגריה (נולד ב-1262)
1460 – האמפרי סטאפורד, מצביא אנגלי במלחמת מאה השנים (נולד ב-1402)
1480 – רנה מאנז'ו, דוכס אנז'ו ורוזן פרובאנס, נחשב לאחד ממבשרי הרנסאנס (נולד ב-1409)
1559 – אנרי השני, מלך צרפת (נולד ב-1519)
1584 – וילם השתקן, מנהיג מרד ארצות השפלה נגד האימפריה הספרדית, נרצח (נולד ב-1533)
1805 – תומאס וג'ווד, צלם אנגלי, מחלוצי הצילום (נולד ב-1771)
1820 – ויליאם ואייט ביב, מושל אלבמה הראשון (נולד ב-1781)
1851 – לואי ז'אק מנדה דאגר, ממציא הדאגרוטיפ ומאבות הצילום (נולד ב-1787)
1884 – פול מורפי, שחמטאי אמריקאי (נולד ב-1837)
1920 – ג'ון ארבות'נוט (ג'קי) פישר, אדמירל בריטי (נולד ב-1841)
1957 – שלום אש, סופר יידיש יליד פולין (נולד ב-1880)
1979 – ארתור פידלר, מנצח (נולד ב-1894)
1989 – גרשון זק, מחנך ישראלי, מקים כפר הנוער הכפר הירוק, מייסד בית הספר לתיאטרון "בית צבי", ראש "השירות הימי", חתן פרס ישראל למפעל חיים (נולד ב-1909)
2006 – שאמיל באסייב, מנהיג בדלני צ'צ'ני, נהרג על ידי צבא רוסיה (נולד ב-1965)
2008 – אלברט יוחאי, צייר ישראלי (נולד ב-1931)
2008 – אוריאל רינגולד, סופר עברי, עורך ועיתונאי (נולד ב-1935)
2015 – עומר שריף, שחקן קולנוע (נולד ב-1932)
2018 – משה ליסק, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (נולד ב-1928)
2019 – קונסטנטין אנטול, שחקן ובמאי תיאטרון, מתרגם וכן שחקן קולנוע וטלוויזיה רומני וישראלי (נולד ב-1921)
2019 – ולנטינה קורטז, שחקנית קולנוע איטלקייה זוכת פרס באפט"א (נולדה ב-1923)
2020 – ג'ק צ'רלטון, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1935)
2021 – אסתר בז'רנו, ניצולת השואה, מאחרוני האסירות היהודיות שהיו חלק מתזמורת הנשים באושוויץ (נולדה ב-1924)
2022 – אורה אנלין, אלופה פאראלימפית ושיאנית עולם בספורט הנכים (נולדה ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איי בהאמה – יום העצמאות (1973)
מאוריטניה – יום הכוחות המזוינים
אירלנד – יום הזיכרון
9 ביולי – 11 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז י
קטגוריה:יולי | 2024-07-16T09:30:00 |
חוק קאזואיסטי | חוק קאזואיסטי הוא חוק המנוסח כפסוקית תנאי ("כי" או "אם"), ואחריה מגיע המשפט העיקרי ובו נקבע החוק.
המילה קאזואיסטי היא מלשון המילה מקרה, אירוע (casus בלטינית). החוק נקרא כך משום שהוא מנוסח כמקרה משפטי.
ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.
דוגמאות
"וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ--נָקֹם, יִנָּקֵם" (ספר שמות כ"א, 20)
"כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ--חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע-צֹאן, תַּחַת הַשֶּׂה" (ספר שמות כ"א, 37)
רוב החוקים שנמצאו בחוקים המסופוטמיים הם מטיפוס קאזואיסטי. עובדה זו הובילה את פרופסור שלום מ' פאול להסיק כי החוק
הקאזואיסטי שבתורה הוא מורשת קדומה שנכנסה לקובצי החוקים ואילו החוקים המנוסחים באופן אפודיקטי הם חידוש ישראלי שנובע מכך שהחוקים נחשבו כציווי האל.
המג'לה, קובץ דינים אזרחיים עות'מאני, שהיה בתוקף בעת שלוט האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל ושנים רבות לאחר מכן, הוא דוגמה לחקיקה קאזואיסטית.
חוק העונשין של מדינת ישראל אף הוא חוק קאזואיסטי. הוא אינו אוסר עשייתן של עבירות, אלא קובע את העונש למבצעיהן (כנרמז בשם הערך). כך, למשל, החוק אינו אומר "אסור לרצוח" אלא קובע "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד". בחוקים אחרים המטילים עונשים ניתן למצוא שילוב של שתי הגישות. בחוק למניעת הטרדה מינית, למשל, קובע סעיף 4 "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו" (ניסוח אפודיקטי), ובסעיף שלאחריו נקבע העונש למי שאינו מציית לאיסור זה: "המטריד מינית אדם כאמור בסעיף 3(א)(3) עד (6), דינו - מאסר שנתיים" (ניסוח קזואיסטי).
ראו גם
מוסר קאזואיסטי
חוק אפודיקטי
לקריאה נוספת
אלברכט אלט, מקורות החוק הישראלי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אקדמון, תשכ"ו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מונחים משפטיים
קטגוריה:משפט עברי | 2024-03-23T18:56:02 |
יד רמב"ם | יַד-רַמְבַּ"ם הוא מושב במועצה האזורית גזר, כ-3.5 קילומטר דרומית מזרחית לעיר רמלה. מצפון למושב מחלף נשרים וממזרח לו כביש 424. ממערב לו כביש 44. מדרומו מושב עזריה.
שם המושב
המושב נקרא על שמו של הרמב"ם (רבי משה בן מיימון) במלֹאת 750 שנים לפטירתו.
היסטוריה
המושב הוקם ב-6 בנובמבר 1955 (כ"א חשוון, תשט"ז). מקימיו היו 75 משפחות אמידות מהערים פאס וצפרו שבמרוקו. יצחק קדמון וחיים מויאל, אנשי הפועל המזרחי, היו מעורבים בייסוד המושב והיו בקשר עם תושביו דוד לוי, שמעון מונסנגו וגב' אלקסלסי, גם בשנות ה-60.
באוקטובר 1956 היו במושב 77 משפחות. בכל משק חקלאי היו 25 דונם והמושב ניהל במשותף גן ירק ופרדס.
בהערת השוליים הזו ניתן לראות סרטון קצר (14 דקות) שהופק בשנת 1976 על ידי שירות הסרטים במסגרת קליטת במאים עולים, הסרטון מציג את שגרת היום יום של המושב, ומביא את קולות דור המייסדים ודור התושבים הצעיר.
תושבי המושב התפרנסו בעבר מחקלאות, אך חלק ניכר מאדמות המושב (כ - 1,100 דונם) הופקעו ויועדו לבניית כביש חוצה ישראל. בעקבות תביעתם של התושבים את הוועדה המחוזית של המועצה האזורית, הוענק להם ב-2009 פיצוי של כ-300,000 שקל לכל חקלאי, ובסך הכל כ-31 מיליון שקל, פיצוי גבוה משהיה מקובל בעבר על האדמות שהופקעו.
אישים
האישים הבאים קשורים למושב יד רמב"ם:
ג'ו עמר - היה זמר, חזן, פזמונאי, מלחין ופייטן ישראלי, מחלוצי הזמר המזרחי והים-תיכוני בישראל. עלה לארץ בשנת 1956 והתיישב ביד רמב"ם. נקבר ביד רמב"ם.
יעקב אפרתי - מנהל ישראלי במגזר הציבורי. נולד ביד רמב"ם.
היישוב היום (2023)
היישוב מעורב - תושביו דתיים וחילונים.
כיום עוסקים רק חלק מהתושבים בחקלאות, והאחרים במקצועות חופשיים ועבודות מחוץ ליישוב.
ביד רמב"ם נמצא תיכון לאומנויות בית-אקשטיין יד-רמב”ם, בית ספר חינוך מיוחד המיועד לבני נוער בכיתות י’ עד גיל 21 עם קשיים נפשיים ורגשיים. בית הספר מכיל 16 כיתות ו- 128 תלמידים.
קישורים חיצוניים
אתר המושב
יד רמב"ם, באתר המועצה האזורית גזר
הערות שוליים
ימין|ממוזער|250px|מבנה הממגורה המרכזי כשבראשו מצויה עמדת שמירה מבוטנת
ימין|ממוזער|250px|תל ראס אבו חמיד שבשדות יד-רמב"ם, אשר יש המזהים אותו עם גִּתָּיִם המקראית. התל שוכן על גבעה חקלאית שבה פזורים חרסים רבים.
קטגוריה:מועצה אזורית גזר
קטגוריה:הנצחת הרמב"ם
קטגוריה:מושבים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1955
קטגוריה:ישראל: יישובים הקרויים על שם אישים | 2024-02-14T08:44:57 |
אבווהר | אַבְּוֵהְר (בגרמנית: Abwehr – הגנה, הגנה עצמית) היה מנגנון המודיעין הצבאי הגרמני בין 1921 ל-1944. השם תאם את דרישת מדינות ההסכמה בתום מלחמת העולם הראשונה מגרמניה, שלא תקים גוף מודיעין, אלא לצורכי הגנה בלבד.
החל מ-4 בפברואר 1938 היה תוארו המלא של הארגון "מחלקת חוץ לארץ להגנה בפיקוד העליון של הוורמאכט" (בגרמנית: "Amt Ausland/Abwehr im Oberkommando der Wehrmacht").
במהלך רוב שנות קיומו עמד בראש הארגון אדמירל וילהלם קנריס, מתנגד חריף למשטר הנאצי, אשר הקיף עצמו במתנגדי משטר נוספים, כגנרל-מיור הנס אוסטר, שהיה סגנו, וכגנרל ארווין לאהוסן. תחת הנהגתם הפך האבווהר למרכז חשוב לפעילי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ולמנגנון העוסק באופן פעיל בניסיונות להפיל את השלטון ובחתירה פעילה נגד ניצחון גרמניה במלחמה. בשל כך הופסקה פעילות הארגון בשנת 1944 וראשיו הוצאו להורג.
האבווהר לפני קנריס
האבווהר הוקם בשנת 1921 כחלק מ"משרד ההגנה" של רפובליקת ויימאר. על פי חוזה ורסאי הותר לגרמניה להקים צבא בן 100,000 איש, שכונה רייכסווהר, ובמסגרתו הוקם השירות החדש. מפקדו הראשון של השירות היה המאיור פרידריך גמפ (Gempp), עוזרו לשעבר של אוברסט ולטר ניקולאי (Nicolai), שהיה ראש מנגנון המודיעין הגרמני בזמן מלחמת העולם הראשונה. בתחילה הורכב המנגנון מעשרה קצינים וצוות משרדי. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 הוקמו בארגון שלוש מחלקות: מחלקה I לסיור, מחלקה II לצפנים ולקליטת שידורי רדיו ומחלקה III לריגול נגדי.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 אורגן מחדש משרד ההגנה. ב-7 ביוני 1932 הועמד בראש הארגון קצין ימי בשם קפיטן קונרד פציג (Patzig). נראה כי על אף שהארגון היה מורכב ברובו מקציני צבא היבשה, יוחסה לו חשיבות מועטה שלא אפשרה להעמיד בראשו קצין שאפתן וקרייריסט. נראה גם כי קציני ים מנוסים יותר במתרחש בארצות זרות.
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נקלע פציג למאבק עם היינריך הימלר בשאלת נחיצותן של טיסות סיור מעל פולין. כתוצאה מכך, פוטר פציג בשנת 1935, והוא נשלח לפקד על אוניית מערכה. פציג הוחלף בקצין ימי אחר, קפיטן בצי הגרמני בשם וילהלם קנריס.
עד למלחמת העולם השנייה
עוד בטרם התמנה קנריס למפקד האבווהר ב-1 בינואר 1935, הזהיר אותו קודמו בתפקיד מפני ניסיונות ההשתלטות של הימלר והיידריך על גופי המודיעין. קנריס, שהיה מודע לרצון זה של בכירי ה-אס אס, היה בעצמו אמן התככים, ובמשך תקופה ארוכה הדף את ניסיונות ההשתלטות של אנשי האס אס, במקביל לניהול מדיניות עצמאית, אשר גבלה לעיתים בקו ההתנגדות הפעילה למשטר ולרוב אף עברה אותו.
בשנת 1938 היו אנשי האבווהר מעורבים בניסיונהּ של קבוצת קצינים, בראשות גנרל לודוויג פון בק, לתפוס את השלטון אם יורה היטלר על פלישה לחבל הסודטים, שהייתה עלולה להצית מלחמה עם בריטניה וצרפת, אשר במאזן הכוחות הקיים אז הייתה ל נחיתות משמעותית בניהולה. בגידתן של בריטניה וצרפת בצ'כוסלובקיה במהלך ועידת מינכן והצלחתו המפתיעה של אדולף היטלר לקבל את חבל הסודטים ללא קרב הן שמנעו את הוצאת התוכנית לפועל.
הארגון מחדש בשנת 1938
בשנת 1938 ארגן קנריס את הסוכנות מחדש, וחילק אותה לשלושה חלקים:
היחידה המרכזית ("יחידה Z", בשל המילה "Zentrale" – מרכזי) – שימשה יחידת המטה של הארגון, וטיפלה גם בענייני כוח אדם וכספים. בראש היחידה הועמד הגנרל מיור הנס אוסטר.
"יחידת חוץ לארץ" – הייתה בעלת מספר תפקידים: קישור למפקדת הוורמאכט, תיאום עם משרד החוץ הגרמני בעניינים צבאיים והערכת מסמכים זרים, עיתונות ותשדירי רדיו זרים.
אבווהר II ,I ו-III, שהיו יחידות ריגול:
יחידה I בראשות קולונל הנס פלקנברוק טיפלה באיסוף מידע בחוץ לארץ. היו בה תת-יחידות לזיוף מסמכים, תת-יחידה לצבאות המערב, תת-יחידה לצבאות המזרח, תת-יחידה לאיסוף מידע צבאי טכני, תת-יחידה לתקשורת רדיו, תת-יחידה לביון אווירי, תת-יחידה לביון ימי, תת-יחידה לביון אווירי טכנולוגי, תת-יחידה לביון כלכלי ותת-יחידה לביון טכנולוגי.
יחידה II בפיקודו של גנרל ארווין לאהוסן טיפלה בנושא החבלה ויצרה קשר עם קבוצות מיעוט בארצות חוץ לצורך ביצוע פעולות חבלה ואיסוף מידע. ליחידה זו הייתה מסופחת יחידה בשם "יחידת ברנדנבורג", שהייתה יחידת קומנדו עילית בסדר גודל שעלה במהלך המלחמה מפלוגה לדיוויזיה.
יחידה III בפיקודו של קולונל אגברט בנטיווני הייתה יחידת הריגול הנגדי, האחראית למבצעי סיכול ריגול בתעשייה הגרמנית, שתילת מידע כוזב, חדירה לרשתות ריגול זרות וסיכול מבצעי חבלה על אדמת גרמניה.
יחידות האבווהר כללו יחידות קישור לצבא, לצי וללופטוואפה, אשר היו מעבירות דרישות למידע ספציפי על פי צרכים מבצעיים שוטפים.
בכל מחוז ממחוזותיה הצבאיים של גרמניה הוקמה יחידת אבווהר על פי הדגם של היחידה הארצית, כלומר: נוכחות לאגף הריגול, אגף החבלה ולאגף הריגול הנגדי. יחידות מחוזיות אלו היו בפיקודו של קצין צבא או צי בכיר, ודיווחו ישירות למטה האבווהר. המבצעים שניהלו היחידות המחוזיות היו על פי תוכנית שתכנן קנריס, על פי דרישות שקיבל ממטה הצבא, ולאחר 1941 ישירות מהיטלר. בפועל, לכל יחידה מחוזית ניתן כר פעולה נרחב לתכנון וביצוע פעולות. כל יחידה מחוזית יכלה לגייס סוכנים לעצמה, והאבווהר הפעיל רשת של "ציידי כישרונות". ברוב המקרים היו סוכני האבווהר אזרחים מגויסים, ולא אנשי צבא.
בארצות נייטרליות הסווה האבווהר את פעולותיו כאשר פעל משגרירויות או משלחות סחר. בארצות נייטרליות אך ידידותיות, כספרד של פרנקו, החזיק האבווהר יחידה מחוזית בנוסף ליחידה מוסווית, שפעלה מן השגרירות הגרמנית.
פעולותיו הצבאיות של האבווהר בזמן מלחמת העולם השנייה
תחת פיקודו של קנריס התרחב האבווהר והוכיח עצמו כמנגנון מודיעין יעיל בשנים הראשונות של המלחמה. הצלחתו הגדולה ביותר הייתה "מבצע נורדפול" (Nordpol), שתוכנן נגד המחתרת ההולנדית, אשר באותו הזמן אומנה וחומשה על ידי שירותי המודיעין הבריטיים. במרץ 1941 הכריחו אנשי האבווהר סוכן בריטי שנתפס לשדר לבריטניה מסרים שאפשרו לאבווהר לחדור אל הרשת ההולנדית, ולמעשה לשלוט בה במשך שנתיים, לתפוס כל סוכן שנשלח אליהם ולהמשיך בשידור מסרים כוזבים.
עם כל זאת, תפקודהּ של האבווהר בזמן המלחמה היה כושל. רוב המודיעין שאספה לא התקבל בעין יפה בשל סיבות פוליטיות, הקשורות בהנהגה הגרמנית. התחרות עם שירותי המודיעין שבשליטת האס אס הייתה יותר מתחרות בין שירותי מודיעין מתחרים; ככל שהתקדמה המלחמה הפכו פעולותיהם של אוסטר וקנריס לפעולות התנגדות למשטר, שהשפיעו על יעילותו של השירות שהפעילו. קנריס ואוסטר היו מבכירי הקושרים בקשר העשרים ביולי, ואף העסיקו יהודים כסוכנים וסייעו למספר יהודים קטן להימלט לשווייץ. בידיעתו של קנריס, סייעו סוכני האבווהר לעיתים לכוחות האויב ולסוכניו. קנריס סיפק להיטלר מידע כוזב שהניא אותו מלפלוש לשווייץ, וכן שכנע את פרנקו לא לאפשר מעבר כוחות גרמניים דרך ספרד לכיבוש גיברלטר.
האס אס חקר פעילויות אלו במשך שנים, והאשים את קנריס בתחילה כי הערכות המודיעין שלו, במיוחד בכל הנוגע לחזית הרוסית, נגועות בתבוסתנות.
פעולות ההתנגדות של האבווהר למשטר הנאצי
מתחילת המלחמה פעל הנס אוסטר בחשאי באופן שנועד למנוע מגרמניה את הניצחון במלחמה. לאחר כיבוש פולין והכנת התוכניות למתקפה במערב, היה האבווהר מעורב בניסיון נוסף של הגנרלים להפיל את היטלר, אך זה נכשל בנסיבות דומות. המתקפה במערב נדחתה מחודש לחודש, ובין נובמבר 1939 ומאי 1940 ניתנו לצבא מספר פקודות להתכונן למתקפה. ידידו הקרוב של אוסטר היה הנספח הצבאי ההולנדי בברלין, קולונל בשם סאס. אוסטר גילה לו, בתחילה ברמזים, וככל שהתקרב מועד ההתקפה באופן מפורש יותר ויותר, על המתקפה הקרבה. בעלות הברית לא עשו דבר עם המידע שקיבלו, מחשש שהמדובר בסוכן פרובוקטור. המתקפה הצליחה להיות הפתעה אסטרטגית, הן במועד ביצועה, הן בתוכנית המתקפה והן ביתרון האדיר של הצבא הגרמני בטקטיקה ובאסטרטגיה של לוחמת השריון.
קנריס ואוסטר המשיכו בניסיונותיהם למגעים עם בעלות הברית וקיימו קשר עם סוכן אמריקני בשם אלן דאלס לימים, ראש ה-CIA. דאלס שהה בשווייץ ושימש מתווך בין קבוצת הקושרים באבווהר לבין בעלות הברית.
במהלך כל הפעילות הזו התקיימה יריבות בין האבווהר ובין גורמים נוספים ב"רייך השלישי", ובמיוחד הגסטאפו והאס דה. גורמים אלו, נאמנים למפלגה הנאצית ולאדולף היטלר, ניסו במשך שנים לעלות על עקבות הקושרים כנגד היטלר ולהביא למעצרם. בשנת 1943 היה האבווהר מעורב בניסיון כושל להצלת יהודים שנקרא "מבצע U7". במבצע זה נשלחו לשווייץ שלושה עשר יהודים, במסווה של סוכני אבווהר ודיפלומטים. בתיאום המבצע עסק אחד מראשי הקושרים כנגד היטלר, הנס פון דוהנאני, עורך דין אשר כבר מתחילת שנות השלושים החל לאסוף חומר נגד היטלר בתיק סודי שנועד לשמש בסיס למשפטו של היטלר, לכשזה יודח. עם פרוץ המלחמה קיבל דוהנאני תפקיד באבווהר, והיה לאחד מאנשי סודו של אוסטר במבצעיו. שווייץ דרשה כסף במטבע זר עבור כל יהודי שהוברח במסגרת המבצע, ודוהנאני שלם. נתיב המטבע הזר, והעבירות שבוצעו על חוקי המטבע הגרמנים, הוביל את הגסטאפו הישר אל דוהנאני, וזה נעצר יחד עם אדם נוסף בשם דיטריך פון בונהופר שהיה מעורב בעניין. על חלקו במבצע זה קיבל דוהנאני את תואר חסיד אומות העולם מיד ושם. אוסטר, שהבין שהגסטאפו בעקבותיו, פרש מכל פעילות.
קנריס המשיך זמן קצר לעמוד בראש האבווהר לאחר פרישתו של אוסטר. הנטל שהוטל על כתפיו היה עצום. מחד, היה ראש מנגנון המודיעין הצבאי בעת מלחמה, ואחראי על פעולות מסובכות של ריגול וריגול נגדי, תוך ניהול מאבק מוחות עם מנגנוני המודיעין של בעלות הברית. מאידך, היה מטהו באבווהר אחד מן המרכזים הראשיים בקשר נגד השלטון. קנריס המשיך במדיניותו שנועדה לגרום לגרמניה להפסיד במלחמה לבעלות הברית המערביות. הוא הטעה את היטלר לחשוב שבעלות הברית לא ינחתו באנציו ב-1943 ונטע במוחו את המחשבה שמיליוני עובדי כפייה שהובאו לתחומי הרייך יכולים להתקומם. דבר זה הביא למתן פקודה ל"צבא המולדת", ארמיית עתודה שנועדה לשמש להשמת כוחות מילואים וחיילים שסיימו את אימונם הבסיסי, להכין תוכנית מבצע להזרמת כוחות לברלין במקרה של התקוממות מסוג זה. הכנת הפקודה הוטלה על קלאוס שנק פון שטאופנברג, מראשי הקושרים, והפקודה "מבצע ואלקירי" נוצלה על ידי הקושרים על מנת להזרים לבירה כוחות הנאמנים להם בשעת הצורך.
נפילתו של קנריס וחיסול האבווהר
האירוע שהוביל לנפילתו של קנריס ולחיסול האבווהר התרחש ב-10 בספטמבר 1943 ונודע בשם "מסיבת התה של גב' סולף". יוהנה (האנה) סולף הייתה אלמנתו של פקיד בכיר במשטר הקייזר, וזמן רב הייתה מעורבת בפעולות התנגדות למשטר ובקשרים עם אינטלקטואלים שהתנגדו למשטר והתאספו יחדיו במה שנקרא באופן בלתי פורמלי חוג סולף. במסיבת תה שערכה חברתה החוג אליזבת פון ת׳אדן נכח רופא שווייצרי בשם רקצה, שהתברר כי הוא למעשה סוכן הגסטפו. רקצה דיווח על "מסיבת התה" לממונים עליו, וב-12 בינואר 1944 נעצרו אנשי חוגה של סולף ומאוחר יותר הוצאו כולם להורג, פרט לסולף ובתה. אחד מאנשי החוג היה אוטו קיפ, עובד משרד החוץ, שהיה בעל קשרים באבווהר, ובהם קשרים עם סוכני אבווהר באיסטנבול. סוכנים אלו זומנו לחקירה, אך ביודעם את הצפוי להם, הקדימו וערקו לשורות הבריטים.
הגסטפו האמין כי הסוכנים שערקו הסגירו עמם את הקודים הסודיים של האבווהר, וכי הארגון כולו חשוף לבריטים. להיטלר היה די בכך. על אף מאמצי האבווהר להטיל את האשמה על אנשי האס אס או שירות החוץ, זומן קנריס ל"ריאיון" עם היטלר, שבו הואשם בכך שהביא לכך שהאבווהר "פורק לחתיכות". קנריס הסכים לכך ופוטר בו במקום. ב-11 בפברואר 1944 הוציא היטלר צו המכפיף את האבווהר ל"לשכה לביטחון הרייך", ה-RSHA, שבראשה עמד ארנסט קלטנברונר.
לקנריס עצמו ניתן תפקיד חסר תוכן של אחראי על הלוחמה הכלכלית. הוא הושם במעצר בית זמן קצר לאחר מכן, והוחלף על ידי אחד מסגניו בסוכנות הביון, קולונל אלכסנדר הנזן. הנזן המשיך בפעילויות נגד המשטר, מן המקום בו הפסיק קנריס, וניסה לשמש איש הקשר של הקושרים במערב. ביום הקשר, 20 ביולי 1944, נמצא הנזן במטה הקושרים ב"בנדלר שטראסה", כשהוא מוכן לקבל על עצמו שליחות אל מעצמות המערב במדריד. אך הקשר נכשל, הנזן נעצר והוצא להורג לאחר זמן קצר. תפקידו ההיסטורי של האבווהר תם.
לאחר כישלון קשר העשרים ביולי נעצרו גם אוסטר וקנריס. הם הוחזקו במעצר במחנות ריכוז במשך כמה חודשים, כפי הנראה כקלף מיקוח בשל קשריהם עם בעלות הברית. בסופו של דבר הוצאו להורג אוסטר, קנריס, דוהנאני ובונהופר באותו היום, 9 באפריל 1945, חודש לפני כניעת הנאצים במלחמה.
ראו גם
השירות לסיכול ריגול צבאי (גרמניה)
לקריאה נוספת
רוני ברבש, לוחמה חשאית במלחמת העולם השנייה, אוריון הוצאת ספרים, 2023, עמ' 287–305.
קישורים חיצוניים
אלי אשד על מרגל יהודי בשרות האבווהר (בסקירה על הספר "המסקירובקה של מקס ומוריץ")
הערות שוליים
קטגוריה:האימפריה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:ביון גרמני במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:רייכסווהר
קטגוריה:ורמאכט
קטגוריה:קהילת המודיעין הגרמנית | 2024-10-09T09:39:09 |
הנינג פון טרסקו | גנרל מיור הנינג פון טְרֶסְקוֹ (גרמנית: Henning von Tresckow; לעיתים נכתב בצורה השגויה טרשקוב; נולד ב-10 בינואר 1901 במגדבורג – מת ב-21 ביולי 1944 באוסטרוב שליד ביאליסטוק, פולין) היה איש צבא גרמני, מראשי קשר העשרים ביולי להתנקשות באדולף היטלר. היה פעיל במשך שנים רבות במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
טרסקו נולד למשפחה אמידה במגדבורג, גרמניה, ב-1901. בצעירותו הצטרף לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואף הגיע לדרגת קצין זוטר לקראת סיומה, ועל אף שהיה אחד הקצינים הצעירים בצבא, זכה בצלב הברזל על תפקודו בשדה הקרב. לאחר המלחמה נותר זמן מה בשירות הקבע ברייכסווהר, אך עזב את הצבא, על מנת ללמוד. לאחר זמן מה החל לעבוד כסוכן בורסה, ואף יצא למסע מסביב לעולם, אותו נאלץ לקטוע בשל בעיות כלכליות למשפחתו. לאחר שובו, ב-1924 היה למנהלו של מפעל קטן. הוא נישא לאריקה פון פאלקנהיין, בתו של מפקד הצבא הקיסרי במלחמת העולם הראשונה, פלדמרשל אריך פון פאלקנהיין. ב-1926 שב והצטרף לשורות הרייכסווהר.
בתחילה היה טרסקו בעל ראיית עולם אוהדת לנאציזם, שכן התנגד למגבלות שהוטלו על גרמניה בהסכם ורסאי. אך אירועי "ליל הסכינים הארוכות" ב-1934 הביאו לשינוי בעמדתו. טרסקו ראה בשלילה את רציחתם של ארנסט רהם ואנשי ה-SA, בה עמד הצבא מנגד, בעוד ה-SS מפר את החוק ורוצח את יריביו הפוליטיים. בשנת 1938 התגבשו ספקותיו אלו כאשר מפקדיו, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, הודחו בידי היטלר לאחר שערוריות מין מפוברקות, במהלך בו השתלט היטלר על הוורמאכט, ולמעשה היה למפקדו. כמו כן, רחש טרסקו הערכה עמוקה ליהודי גרמניה, התנגד לחוקי נירנברג, וחש בושה עמוקה עקב ליל הבדולח. "היהודים היו עבורו רופאים, משוררים ואינטלקטואלים מכובדים", כתב הביוגרף של טרסקו, בודו שויריג. בחריפות גדולה אף יותר התנגד לשואה ולרצח ההמוני של רוסים ופולנים בחזית המזרח.
פעולות התנגדות לנאציזם
ב-1938 יצר טרסקו קשר עם הגנרל ארווין פון ויצלבן, שהיה בין הקושרים בשורות הצבא על מנת להפיל את שלטון היטלר אם זה יורה על פלישה לצ'כוסלובקיה, שהייתה עלולה לגרום למלחמה שלגרמניה לא היה סיכוי לנצח בה במאזן הכוחות שהיה אז. התוכנית נמנעה עקב הצלחתו של היטלר בועידת מינכן לקבל את חבל הסודטים ללא קרב.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת טרסקו בפולין ובצרפת וב-1941 נשלח לתפקיד מטה ב"קבוצת ארמיות מרכז", עליה פיקד דודו, הפלדמרשל פדור פון בוק. טרסקו צפה בפשעי המלחמה שביצעו הגרמנים ברוסיה, ובמיוחד ביחס ליהודים. הוא זועזע עמוקות, והדבר המריץ אותו להמשיך בפעולות כנגד היטלר. כקצין בכיר, היה טרסקו מודע לפקודות הפליליות שניתנו לוורמאכט כגון "פקודת הקומיסרים" שהורתה לירות בכל רוסי שבוי החשוד כחבר המפלגה הבולשביקית, ולמעשה שימשה עילה לאין ספור הוצאות להורג ללא משפט. טרסקו ניסה להפעיל את השפעתו על מנת להסיר את הפקודה, או להפחית את השפעתה, אך נתקל ביחס אדיש לעניין זה מצד מפקדיו. טרסקו דיווח על הפשעים שעליהם ידע לגורמים בקרב הקושרים בברלין כהאנס אוסטר, לודוויג בק וקרל פרידריך גרדלר.
ב-1943 עשה טרסקו מספר ניסיונות להתנקש בחיי היטלר, וזאת בתיאום עם רבים מקבוצת קושרי העשרים ביולי, ובהם סגן ראש האבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) האנס אוסטר. טרסקו עשה ניסיונות רבים לקרב לקבוצת הקושרים את מפקדו, גנרלפלדמרשל גינתר פון קלוגה, אשר החליף את פון בוק בסוף שנת 1941, והצליח בכך באופן מוגבל. קלוגה יזם ביקור של אדולף היטלר במטה קבוצת הארמיות, מתוך ידיעה כי במהלכו ינסה טרסקו להתנקש בחיי היטלר, אך לא יזם פעולה כלשהי לקידום ההתנקשות.
במהלך ביקור זה במטה "קבוצת ארמיות מרכז", ב-13 במרץ 1943, נשתלה פצצה במטוסו של היטלר. הפצצה, שהייתה מוסווית כבקבוק ברנדי, לא התפוצצה. בביקור נוסף של היטלר במטה קבוצת הארמיות ניסה טרסקו להחדיר פצצה למכוניתו, אך נכשל בכך. נעשו ניסיונות נוספים, ותוכניות נוספות, כגון השתלטות על היטלר בעת ביקור במטה קבוצת הארמיות והוצאתו להורג, אך זהירותו של היטלר, חששו המתמיד מהתנקשות, והעובדה כי היה מלווה במשמר תמידי של אנשי אס אס מנעו הצלחת התוכניות. גם ניסיונו של אחד מעוזריו של טרסקו, קצין המודיעין רודולף פון גרסדורף, לשאת על עצמו מטען נפץ ולהתנקש בהיטלר כ"מחבל מתאבד", נכשל כישלון חרוץ- מפני שהיטלר עזב את המקום לפני שגרסדורף הספיק להפעיל את הפצצה.
קשר העשרים ביולי
ב-20 ביולי 1944 נעשה ניסיון, המכונה "קשר העשרים ביולי", להתנקש בהיטלר ולתפוס את השלטון. ניסיון זה נכשל, וטרסקו הבין שמעצר ראשי הקושרים, ובהם ידידיו האנס אוסטר וקלאוס שנק פון שטאופנברג, יביא לתפיסתו. טרסקו נסע לחזית ביום המחרת ופוצץ עצמו באמצעות רימון יד. לפני מותו אמר לידידו ויד ימינו בקשר, פביאן פון שלברנדורף, את הדברים הבאים, שביטאו את שנאתו להיטלר ולנאציזם והפכו לנכס צאן ברזל במורשת ההתנגדות הגרמנית:
בתחילה הופיע בדו"ח הוורמאכט שטרסקו נהרג בקרב, ועל כן נקברה גופתו ב-27 ביולי באחוזת המשפחה. בעקבות שמועות על כך שהתאבד נפתחה חקירה בנושא, ובעקבות ממצאי התחקורים שנערכו לקושרים אחרים התגלתה חלקית מעורבותו בקשר. עקב כך נעצרה אשתו, ושתי בנותיו נשלחו לפנימייה. מעבר לכך, הנאצים, שהבינו שטרסקו היה מאויביהם הגרועים ביותר ("הרוח הרעה של מחנה הבוגדים", כהגדרתו של מפקד הס"ד ארנסט קלטנברונר), התנקמו בו גם לאחר המוות: בהוראת הגסטפו הוצאה גופתו מהקבר באוגוסט ונשרפה בקרמטוריום של מחנה הריכוז זקסנהאוזן. אחיו גרד, שהיה מעורב אף הוא בקשר, הוצא להורג בתלייה.
מורשתו
כיום נחשב טרסקו בגרמניה לאישיות מוערכת. עירו, מגדבורג, קראה על שמו כביש ראשי, הבונדסוור קרא על שמו מרכז גיוס בפוטסדאם, וכן נקרא על שמו רחוב בהמבורג. עם זאת, נכדתו של טרסקו, פליסיטאס פון אָרֶטִין, קוננה על היחס המזלזל שסבה זכה לו מצד גרמנים רבים, שלא מעריכים מספיק את מורשת לוחמי ההתנגדות ואת אומץ לבם. לדעתה של ארטין, גרמנים רבים ניסו להפחית בחשיבות פועלו של טרסקו, מתוך ניסיון לטשטש את אשמתם של סביהם שלהם לפשעי הנציונל-סוציאליזם.
ראו גם
ההתנגדות הגרמנית לנאציזם
מבצע ולקיריה
קלאוס שנק פון שטאופנברג
מאורת הזאב
רשימת תוכניות התנקשות באדולף היטלר
לקריאה נוספת
קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, מערכות, 1987.
דני אורבך, ואלקירי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קושרי קשר ה-20 ביולי
קטגוריה:גנרלים בוורמאכט
קטגוריה:חיילי הרייכסווהר
קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל
קטגוריה:גרמנים שנהרגו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מתאבדים: אנשי צבא גרמנים
קטגוריה:מעוטרי הצלב הגרמני בזהב
קטגוריה:אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1901
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1944 | 2023-06-19T20:40:09 |
גמביט המלכה הנדחה | בשחמט גמביט המלכה הנדחה הוא אחד מסוגי גמביט המלכה. הלבן מנסה לכבוש את מרכז הלוח על ידי החלפת הרגלי השחור מטור ד' ברגלי פחות מרכזי שנמצא בטור ג' של הלבן.
הפתיחה
תחילתו של גמביט זה בפיתיון שהלבן שם לפני השחור:
1. ד4 ד5
2. ג4
כאן, בניגוד לגמביט המלכה הנרצה, אין השחור מכה על ג4, אלא דוחה את הפתיון ועל כך נקראת פתיחה זו גמביט המלכה הנדחה.
השחור יכול לנסות להגן על הרגלי ד5 במספר דרכים:
א. על ידי הפרש: 2. --- פו6. הגנה זו אינה מומלצת, משום שהלבן מצליח לבצר שני רגלים במרכז על ידי: 3. ג4:ד5 פ:ד5 4. ה4 והשחור נאלץ להסיג את פרשו.
ב. על ידי הפרש: 2. --- פג6. מסע זה מכונה הגנת צ'יגורין. הלבן יכול להגיע ליתרון קל אם הוא בקי ברזי הפתיחה.
ג. על ידי הרגלי בטור ג: 2. --- ג6. הגנה זו נקראת ההגנה הסלאבית ויתרונה בכך שהאלכסון של הרץ ג8 נותר פתוח. הגנה זו תידון בנפרד.
ד. על ידי הרגלי בטור ה: 2. --- ה5. מסע דינמי זה נקרא גמביט נגדי על שם אלבין. מסע זה נדיר יחסית.
ה. על ידי הרגלי בטור ה: 2. --- ה6. החיסרון שבהגנה זו הוא חסימתו של הרץ השחור על ג8.
ההגנה המקובלת אפוא היא:
1. ד4 ד5
2. ג4 ה6
3. פג3 פו6
4. רז5 רה7
5. ה3 פב-ד7
החיסרון גדל כאשר הפרש יוצר חסימה כפולה לרץ ג8, אך מטרתו להשאיר מרחב תמרון לרגלים באגף המלכה על מנת שיוכלו לפרוץ משם; לכן השחור יקדים להצריח, בעוד הלבן מפתח את קציניו.
6. פו3 0-0
העמדה לאחר 6. פו3 0-0
בשלב זה, ללבן 3 דרכים שונות להמשך ההתקפה; לכל אחת מהדרכים הללו יוכל השחור להשיב בצורת פריצה. כיוון שהלבן מנסה למנוע ממנו התפתחות קציניו, ינסה השחור להביא להחלפת קצינים:
א. התפתחות מתונה
7. רד3 ד5:ג4
8. ר:ג4 ג5
הלבן מנסה להשיג פיתוח כלים מהיר, אך השחור מאלץ אותו לפתוח את המרכז.
העמדה לאחר 8. ר:ג4 ג5
ב. לחץ במרכז
7. מה-ג2 ג5
המלכה מנסה ליצור לחץ במרכז. השחור, לעומת זאת, מנסה לפרוץ את אגף המלכה כדי לשחרר את קציניו. בסופה של העמדה תהיה ללבן עדיפות קלה:
8. צד1 ח6
9. רח4 מהא5
ובהמשך ינסה לאיים על הפרש ג3
10. רד3
העמדה לאחר 10. רד3
ג. הגנה על אגף המלכה
כיוון שמטרתו של השחור לפרוץ באגף המלכה, ינסה הלבן להניא אותו מכך על ידי חיזוק האגף ואיום על המרכז.
7. צג1
בפעולה זו, הלבן שומר על טור ד, בעוד הלחץ על טור ג מגיע בעזרת הצריח. אם השחור ינסה: 7. --- ג5, יענה הלבן: 8. ד4:ג5 פ:ג5 9. ג4:ד5 ה6:ג5; הרגלי ג5 מבודד וחלש והמלכה הלבנה מאיימת עליו. השחור ינסה להחליף קצינים.
הוצעו לשחור מספר דרכים להתמודדות:
1. נוסח קפבלנקה
7. --- ג6
8. רד3 ד5:ג4
9. ר:ג4
השחור השיג טמפו כאשר חיכה עד שהלבן יביא את רצו לד3 ורק אחר כך הכה על ד4.
9. --- פד5
10. ר:ר מה:ר
השחור מנסה לפרוץ במרכז ולפתוח את מסלול הרץ ג8.
אלכין הציע המשך שיצמצם את חילופי הקצינים:
11. פה4.
אולם אלכין לא הסכים עם הנוסח של קפבלנקה והציע נוסח משלו לשחרור השחור:
2. נוסח אלכין
7. --- ג6
8. רד3 ח6
9. רח4 ד5:ג4
10. ר:ג4 ב5
11. רד3 א6
12. א4 ב5:א4
13. פ:א4 מהא5+
14. פד2
כוונת הלבן ליצור לחץ על ג5 על ידי פא4. אם השחור ינוע לערוגה ג5 עם הרגלי, הוא יאלץ להגן עליו עם הרץ ה7 ואז יכה הרץ הלבן את הפרש ו6 ולאחר שהשחור ישיב: ז7:ו6, יישאר רגלי מבודד וחלש בערוגה ח6. ללבן אסור להכות צ:ג6, מאחר שהשחור יענה: רב7 ויזכה ברגלי ז2.
14. --- רב4
15. פג3 ג5
16. פג4 מה-ד8
17. פה5 ג5:ד4
אם הלבן ישחק כעת פג6, יוכל השחור להכות ד4:פ ולאחר שהלבן יכה את המלכה השחורה פ:מה, השחור ישחק ג2+ ויזכה במלכה הלבנה וגם ישיג יתרון פרש, לכן מומלץ להמשיך כך:
18. ה3:ד4
ההמשך של אלכין הצליח לפתוח לרץ השחור את האלכסון ולהסיט את הקרב אל אגף המלכה.
בסיכום ההגנה, נותרו ללבן שני רגלים מבודדים על ב2 ועל ד4 ואילו הרגלי השחור א6 מוגן על ידי הצריח.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פתיחות שחמט | 2024-05-02T22:01:11 |
תורה שבעל-פה | 330px|ממוזער|פירוט המסכתות בששה סדרי המשנה על רקע מעמד הר סיני, על פי מסורת חז"ל.
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה (בראשי תיבות: תושב"ע) היא מכלול הפירושים וההלכות שאינם כתובים בתורה שבכתב, ואשר עברו במסורת או התחדשו על ידי חכמים. מונח זה הוא המשכו של המונח הפרושי מתקופת בית שני, מסורת האבות, שעמד במוקד המחלוקת בינם לבין הצדוקים. החל מתקופת הגאונים, עם היווסדה של התנועה הקראית במהלך המאה ה-8 לספירה, התורה שבעל-פה עמדה במוקד המחלוקת בין היהדות הרבנית לקראית.
לפי התפיסה של היהדות אורתודוקסית משה קיבל את התורה שבכתב בהר סיני, עם פירוש מצוותיה בעל-פה, ומאז נמסרה ממנו מרב לתלמיד דור אחר דור. באופן מסורתי, התורה שבעל-פה הופצה בעל־פה ממש, וסוכמה בכתב רק לצרכים אישיים. בימי חז"ל עברה התורה שבעל-פה תהליך קאנוניזציה, ובשלב מסוים הותר להעלותה על הכתב לבל תשכח. מאז נכתבו המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, פרשנות התלמוד, קובצי שאלות ותשובות וספרי הלכה. ישנה מחלוקת קדומה, ההולכת ונמשכת עד ימינו, בשאלה מתי הועלו על הכתב החיבורים הקנוניים של תקופת חז"ל. מכל מקום, מוסכם שבזמנם השינון בעל-פה לצורך השגת בקיאות היווה מוטיב מרכזי של הלימוד.
זמן קבלת התורה שבעל פה
לפי התפיסה של היהדות האורתודוקסית, הפרשנות לתורה שבכתב יש בה הכרח לביאור רצון האלוהים, משום שהביאור המילולי יכול להתפרש בצורה שאין בה משום קיום המצוות הבסיסית, כגון מצוות הנחת תפילין 'על ידך' שהמצווה היא להניח את התפילין על הזרוע, על אף שיש אפשרות לטעות שהיא על כף היד, לכך ההכרח היה שבקבלת התורה שבכתב, עם ישראל יהיה מחויב לקבל את התורה שבעל פה משום שאחרת לא יהיה ניתן לקיים את המצוות כמצוות האל, על פי דברי התלמוד עם ישראל קיבל את התורה שבעל פה בכפייה בזמן מתן תורה כאשר ה' כפה עליהם הר כגיגית, ולאחר מכן בחג הפורים 'הדור קבלוה מרצון'
יש שהוכיחו מריבוי המחלוקות הנמצאות במשנה ובתלמוד בענייניים הנהוגים בכל יום או באופן שכיח (זמני קריאת שמע, קביעות שקיעת החמה ועוד רבים), שאי אפשר לתלות כל אותן מחלוקות בשכחה שנגרמה מן הגלות ומאורעות הזמן, אלא בהכרח שדרשות חז"ל אלו וקביעות אופן קיום המצוות התלוי במחלוקות אלו נתחדשו רק בתקופת בית שני ולאחר החורבן. תימוכין לכך אפשר למצוא בעובדה שבדברי כל הנביאים של התנ"ך לא מוזכרות כלל מצוות כמו - מצוות הנחת תפילין וקביעת מזוזה. כמו כן תופעת המחלוקות הקיימות בעניין כללי הדרש [פרטי וכללי או ריבוי ומיעוט; אי דרשינן סמוכים; אי דרשינן תחילות; יש אם למקרא או למסורת, ועוד] לא תיתכן מחמת שכחה אם הייתה מסורת רציפה בכל דור.
סוגי התורה שבעל־פה
התורה שבעל-פה נחלקת לשלושה סוגים. לדעת הרמב"ם, כל שלושת הסוגים הללו מכונים דברי סופרים למרות השוני המהותי ביניהם, כי כולם תלויים בחכמי התורה שבעל פה.
הלכות מקובלות
שמאל|ממוזער|250px|פסיפס כתובת רחוב מתקופת התלמוד, בו מובאת ברייתא הלכתית לעניין מצוות התלויות בארץ.
שמאל|ממוזער|250px|שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד בגוש חלב שבגליל העליון - בתי הכנסת הקדומים שימשו לפיתוח ושימור התורה שבעל-פה.
הלכות מקובלות הן פירושי מצוות התורה שהתקבלו, על פי מסורת חכמים, מפה לפה מימות משה. מרבית הפירושים הללו ניתנים להסקה במידות שהתורה נדרשת בהן, והפירושים שאינם ניתנים להסקה מהתורה כלל, מכונים בשם הלכה למשה מסיני. חלק ממצוות אלו, כגון ברית מילה, נהגו אף לפני כן, אולם החובה ההלכתית לקיימן כיום נובעת מכלילתם בתורה.
לדוגמה, עיקר מצוות תפילין מפורשת בתורה: ... פרטי המצווה, לעומת זאת, לא נתפרשו בתורה, ולפיכך נקראים דברי סופרים. להלכה הרבנית שצידם החיצוני של רצועות התפילין צריך להיות שחור, אין כל מקור בתורה, ולפיכך הוא בכלל הלכה למשה מסיני. אך לכך שבתוך התפילין כתובות ארבע מפרשיות התורה, הציגו התנאים מקור בתורה, בדרך דרש. אך לעומת זאת, יש שמפרשים את המילה "טוטפות" ל"זיכרון" כלומר, שהציווי "לטוטפות בין עיניך" אומר שצריך לזכור את אלוהים במחשבות שלנו.
בהתייחסו להלכות המקובלות, טוען רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", שהתורה שבעל-פה ממלאת תפקיד חיוני, כיוון שהתורה שבכתב סתומה ברובה. כך למשל התורה מצווה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (), אך אינה מגדירה מהי סוכה ומה כלול בחובה לשבת בה.
לפי הרמב"ם, בהלכות מקובלות לא תמצא מחלוקת בין החכמים, אך הקראים, שאותם הרמב"ם לא החשיב בין החכמים, דחו את הקבלה הרבנית, ובמקומה מסתמכים על סבל הירושה, שהוא אוסף המנהגים הקדומים המגדירים את אופן קיום מצוות התורה, בהם הכירו. הקראים טוענים שמשה קיבל מאלהים את חמשה חומשי תורה בלבד, אך מסכימים שמצוות מסוימות, כגון מצוות שחיטה וברית מילה, שלא הוגדרו בתורה, יש לקיים באופן בו היו המעשים מתקיימים טרם מתן תורה.
דרש היקש וסברה
בשביל למלא את מקומן של הלכות מקובלות שנשכחו, ובעיקר בשביל לתת מענה לשאלות חדשות המתעוררות מעת לעת, רשאים החכמים לחדש הלכות. עושים זאת ישירות מהתורה באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן, או מתוך הלכות ידועות, באמצעות ניתוח הסברות עליהן מבוססת ההלכה ודימוי השאלה החדשה לשאלות שהתשובה עליהן ידועה. כיוון שגישה זו תלויה בהבנה מעמיקה של המקורות הקדומים, היא אינה מאפשרת הבאת ראיות מוחלטות. חכם הפונה לדרך פסיקה זו, רשאי להסתמך על מסקנות הלכתיות קדומות של חכמים אחרים, ואם הוא חושב שהם ראויים לכך, אף לבטל את דעתו מפני דעתם. לפי הגמרא: .
לדוגמה, בתלמוד מובאת מחלוקת בדין ספרי תורה, תפילין ומזוזות שנכתבו בידי גוי עובד אלילים. לדעה אחת יש לשורפם, לפי שמן הסתם נכתבו לשם האלילים. לדעה שנייה אין לשורפם, אך הם פסולים לשימוש, לפי הדרשה: .
הקראים מכירים בסמכות החכמים לחדש הלכות, אך שוללים את ההסתמכות על דרשות מעין זו. מאז חתימת התלמוד, גם חכמי היהדות הרבנית נוהגים להימנע מחידוש דרשות.
גזרות ותקנות
החכמים רשאים לגזור גזרות, כלומר לטמא את הטהור או לאסור את המותר, כסייג לשמירה על חוקי התורה. בנוסף רשאים החכמים לתקן תקנות, הקובעות אופי מחייב למעשים ונורמות התנהגות מסוימות, בשביל לקדם את מטרות התורה. תוקף הגזרות והתקנות מותנה בהיות החכמים מקובלים בציבור, וגם אז, תקנה שהעם פיקפק בה, ומלכתחילה לא נתקבלה ברוב הציבור, בטלה. הסמכות לבטל תקנה קדומה מותנית בהיות הגורם המבטל גדול בחכמה ובמניין (של חברי בית הדין או התלמידים) מהגורם המתקן.
לדוגמה, חכמים אסרו לצבוע את צידם הפנימי של רצועות התפילין בצבע אדום, .
לעיתים השתמשו החכמים בתקנותיהם כדי לבצע הרחבה של ממש במצוות התורה, למשל בעניין חובת התפילה. במקרה של תקנת הפרוזבול פנו לכיוון ההפוך, ועיקרו את מצות שמיטת החובות מעיקר תוכנה הכלכלי.
מסורת מול חידוש
על פי חז"ל, משה קיבל את התורה בהר סיני, עם פירוש מצוותיה. הרמב"ם, בתחילת הקדמתו למשנה, מבאר שמשה הנחיל פירוש זה לחכמים ולהמון העם.
במדרשי האגדה ישנן גישות מנוגדות להיקפה של התורה שניתנה בידי משה. לפי דברי רבי יהושע בן לוי המובאים במדרש ויקרא רבה, . אולם, מדרש שמות רבה מביא את דברי רבי אבהו, לפיו הכוונה לכללים בלבד: .
מאידך לפי דברי רב המובאים בתלמוד, משה בעצמו לא הכיר את כל דרכי המדרש ששימשו את חז"ל. אולם, פרשני התלמוד המסורתיים הבינו את דבריו בצורה שונה. המחלוקת הרעיונית בין הגישות נמשכת עד היום.
ספרות התורה שבעל-פה
280px|ממוזער|קטע ממסכת ברכות בתלמוד הבבלי. התלמוד נחשב לטקסט המייצג ביותר את תרבות השיח הרבני.
משנה
תוספתא
מדרשי הלכה
מדרשי אגדה
תלמוד בבלי
תלמוד ירושלמי
המעשים לבני ישראל
ספרות השו"ת
ספרות חז"ל
ספרות חז"ל היא מכלול הטקסטים שנכתבו על ידי חז"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) - מנהיגיו הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל מתחילת תקופת בית שני ועד סוף המאה ה-6.
ספרות השו"ת
שאלות ותשובות (בראשי תיבות: שו"ת) הוא כינוי לאחת מהפעילויות הענפות והפוריות בתחום ההלכה. השו"ת מכיל מאגר של שאלות ותשובות הלכתיות, אשר נשאלו על ידי הציבור הרחב, ונענו על ידי רב אחד או קבוצה של רבנים.
שימושים אחרים למונח
המונח "תורה שבעל פה" נשאל לעיתים כדי לתאר מערכות דומות של פרשנות לכתבי קודש אלמנטריים, בזרמים אחרים ביהדות, או אף בנוגע לדתות אחרות. כך למשל, שיטת הפרשנות הקראית והספרות המתבססת עליה מכונים לעיתים בקרב בני העדה ומחוץ לה, "תורה שבעל פה של הקראים". גם ספרות החדית' (ומספר חיבורים מוסלמיים נוספים כגון הסירת ראסול אללה) מכונים לעיתים "תורה שבעל פה של האסלאם", שכן הם כוללים מידע על הנביא מוחמד שהשתמר דרך מסורות בעל פה שהועברו מדור לדור מתקופתו של מוחמד ועד שהועלו על הכתב. בנצרות (הלא-פרוטסטנטית) שכבות הפרשנות שהוספו מדור לדור מכונות 'המסורה הקדושה'.
לקריאה נוספת
מבוא לתורה שבעל-פה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
פירוש המשנה לרמב"ם, בהקדמה לסדר זרעים
אברהם קורמן, מבוא לתורה שבכתב ושבעל פה, בהוצאת משפחת המחבר
הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה סקירה כללית על השתלשלות מימות אנשי כנסת הגדולה עד חתימתה, ותוכנית סדורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ן
הרב יהושע ענבל, תורה שבעל פה - סמכותה ודרכיה, הוצאת מוסד הרב קוק, תשע"ה
הרב אהרן לוי, לא בשמים היא - על אמיתותה ורציפותה של התורה שבעל פה, הוצאת ערכים, תשס"ח
הרב שמואל אריאל, נטע בתוכנו - פרקים ביסודות תורה שבעל פה (עד כה ראו אור שני כרכים), הוצאת גילוי, תשע"ח
יעקב זוסמן, 'תורה שבעל פה' פשוטה כמשמעה - כוחו של קוצו של יו"ד, הוצאת מאגנס, 2019
שמואל ספראי וזאב ספראי, מבוא כללי לפירוש המשניות, בתוך משנת ארץ ישראל מסכת שבת, עמ'1–83, הוצאת מכללת ליפשיץ, 2009
שלום רוזנברג, לא בשמים היא: תורה שבעל פה – מסורת וחידוש, הוצאת תבונות, תשנ"ז
משה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן: ערכים כשיקולים פרשניים במדרשי הלכה, הוצאת מאגנס, 1997
קישורים חיצוניים
אורי פז, "עם הספר - על השתלשלות התורה שבעל פה", באתר פאזל
שֶׁבְּעַלְפֶּדְיָה, מפעל משנה תורה האנציקלופדי
הרב זאב סולטאנוביץ', כתיבת תורה שבעל פה, גיבוש תורה שבעל פה, אתר ישיבה
הרב שג"ר, מיתודה ומוטיבציה בהוראת הגמרא, אתר דעת
יהודה שוורץ, הוראת תורה שבעל פה (עבודת דוקטורט), אתר דעת
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:הלכה | 2024-10-13T17:53:24 |
ריה"ל | REDIRECT יהודה_הלוי | 2008-10-23T02:04:29 |
חייזר | REDIRECTחוצנים | 2016-08-11T09:44:57 |
אודיסאוס | ממוזער
אודיסאוס (ביוונית עתיקה: Ὀδυσσεύς) הוא דמות מיתולוגית, נינו של הרמס, מלך איתקה, גיבור האפוסים אודיסיאה ואיליאדה מאת הומרוס. אודיסאוס נודע כחכם שבין מצביאי היוונים ובין החשובים שבהם. מוכר בעיקר בשל מסעו המפורסם חזרה הביתה ממלחמת טרויה וכהוגה רעיון הסוס הטרויאני.
במיתולוגיה הרומית הוא נקרא אוליסס (Ulysses) או אוליכסס (Ulixes).
חייו
ראשית חייו
משפחתו
אודיסאוס הוא בנם של המלך לארטס והמלכה אנטיקליאה , בעלה של פנלופה, שילדה לו את הנסיך טלמאכוס, משפחת המלוכה של העיר היוונית העתיקה איתקה, שבאותה תקופה שגשגה מבחינה כלכלית וצבאית.
עצת אודיסאוס לטינדראוס
טינדראוס, מלך ספרטה ובעלה של לדה, שלפי אחת הגרסאות היא אמה של הלנה, לא קיבל אף אחת מן המתנות אך גם לא שילח אף אחד מן המחזרים מחשש שיעלבו ויתפתח סכסוך. אודיסאוס הבטיח לפתור את הבעיה באופן משביע רצון אם טינדראוס יתמוך בו בחיזורו אחרי פנלופה, בתו של איקריוס. טינדראוס הסכים ברצון ואודיסאוס הציע כי לפני שתעשה ההחלטה, כל המחזרים ישבעו להגן על הבעל הנבחר נגד כל מי שיתקומם נגדו. תכסיס זה הצליח, והלנה ומנלאוס התחתנו. עם מותו של טינדראוס, מנלאוס הפך למלך ספרטה.
אודיסאוס במלחמת טרויה
גיוסו של אודיסאוס
כאשר הודיעו לאודיסאוס שעליו לחבור ליתר מלכי יוון במלחמה על טרויה, הוא לא רצה בכך. כדי לשכנע את מנלאוס ואגממנון שבאו לגייסו, כי אין הוא כשיר לקרב, העמיד פני משוגע. הוא צעד על חוף הים כשהוא לבוש תחתונים בלבד, הוביל מחרשה וזרע בחול גרגרי מלח. למורת רוחו, אחד המלווים שם לב לתרמית - וכדי לבדוק את מידת שפיותו, לקח את תינוקו של אודיסאוס מאמו והניח אותו על החוף. אודיסאוס, שחשש לדרוס את טלמכוס הקטן, עצר מיד את המחרשה והודה שהוא מעמיד פנים. לאחר מספר ימים עזב אודיסאוס את איתקה ויצא למלחמת טרויה.
הסוס הטרויאני
אודיסאוס היה זה שהגה את רעיון הסוס הטרויאני במלחמת טרויה. בהיותם משוכנעים שזוהי מנחת היוונים על מנת לרצות את האלים, הכניסו הטרויאנים את הסוס אדיר הממדים דרך שעריה המשוריינים של טרויה, מבלי לדעת כי בתוכו הסתתרו החיילים. כך כבשו מלכי יוון את טרויה.
האודיסיאה
20 שנים נעדר אודיסאוס מביתו. 10 שנים עקב מלחמת טרויה, המתוארת באיליאדה, ו-10 שנים נוספות בשל המסע חזרה לביתו, במהלכן עבר חוויות שונות שמנעו ממנו להתקדם בדרכו חזרה. תיאור מסע זה מתואר באודיסאה. מסעו חזרה של אודיסאוס מכונה גם "נוסטוס" (ביוונית - שיבה), במהלכו פגש על פי המיתולוגיה בסירנות ובמכשפה קירקה אשר עד היום קרוי על שמה הר באיטליה.
אודיסאוס והקיקלופ
במהלך מסעו נתקלו אודיסאוס ואנשיו בקיקלופ פוליפמוס, וכאשר ביקש הענק לשמו ענה לו ששמו הוא "אף אחד לא". הקיקלופ סירב להעניק לאודיסאוס ואנשיו את ההגנה השמורה לאורחים המקובלת ביוון והחל לטורפם בזוגות. בתגובה, החלו אודיסאוס ואנשיו להילחם בו ותקעו בעינו האחת מקל בוער. הוא החל צועק ומשתולל מרוב ייסורים. מקול זעקותיו ניעורו הקיקלופים האחרים באי ושאלו אותו מי עשה לו את זה, ענה להם כך: "אף אחד לא עקר את עיני" והמשיך לצעוק מכאבים, והם שחשבו שנטרפה עליו דעתו הלכו משם, וכך התאפשר לאודיסאוס ואנשיו לברוח מן המערות של פולימפוס. אותו קיקלופ היה בנו של פוסידון, ואודיסאוס, שוב ביהירותו, צעק לקיקלופ העיוור מן הספינה לאחר שעזב את האי שלו: "אם פעם תשאל מי האיש שהטיל בעינך את המום הנתעב, הגד שניקר את עינך אודיסאוס בן לארטס מאיתקה, מחריב הערים!". בעקבות כך התפלל הקיקלופ לאביו שיתנכל לאודיסאוס עד לשיבתו לביתו.
אודיסאוס באי אייאה
אודיסאוס ומלחיו עגנו בחוף האי אייאה. אודיסאוס שלח את אחד ממלחיו לבדוק את השטח וזה שב וסיפר שיושבי האי ומלכתו קירקה מכניסי אורחים הם. המלכה הזמינה את צוות הספינה לסעוד בארמון והם נענו בשמחה להזמנה. כל המלחים התנפלו על האוכל חוץ מאודיסאוס, שראה את כל צוותו נהפך לעדר חזירים. הוא יצא החוצה והתפלל לאלים שיעזרו לו. הרמס, שליח האלים, ירד מהאולימפוס ונתן לאודיסאוס מעט עשב מכושף. אז חזר אודיסאוס לארמון ואכל את מנתו. מלכת האי שהבינה שהאלים עוזרים לאודיסאוס, החזירה את החזירים לצורתם הקודמת והם יכלו להמשיך בדרכם.
אודיסאוס וקליפסו
באחד מן הימים עגנה אונייתו של אודיסאוס באי שהיה שייך לטיטאן היפריון (הידוע כאביו של הליוס). המלחים שחטו פרה מהאי ואכלו את בשרה. הטיטאן זעם על הגנבה והשמיד את צוות האונייה כולו, פרט לאודיסאוס. הנימפה קליפסו מצאה אותו, התאהבה בו וגררה אותו לאי שלה. בעזרת כוחותיה, גרמה קליפסו לאודיסאוס לשכוח את כל מה שעבר, את ביתו ואת משפחתו והם חיו יחדיו זמן רב מאוד. מעשה זה לא מצא חן בעיני זאוס מלך האלים והוא שחרר את אודיסאוס, שבנה לעצמו סירה קטנה והמשיך במסעו.
חזרתו של אודיסאוס לביתו
מחזריה של פנלופה
בזמן היעדרו של אודיסאוס, אשתו, פנלופה היפה, הייתה מוקפת במחזרים שתבעו ממנה לבחור באחד מהם ולהינשא בשנית. בסיפור מגיעה נאמנותה של פנלופה לבעלה לשיא. האמונה כי הוא בחיים ועוד יחזור יום אחד, מונעת ממנה להיענות למחזריה. היא נמנעת מלהיענות למחזרים באמתלה שהיא עסוקה במלאכת טווייה מסוימת, ומבטיחה להם כי תינשא לאחד מהם רק כאשר המלאכה תושלם. כל לילה היא פורמת מה שכבר טוותה, עד שהמעשה נתגלה והמחזרים תבעו ממנה סופית לבחור באחד מהם.
טבח המחזרים
בינתיים חזר אודיסאוס לאיתקה, ובעזרת האלה אתנה, מתחפש לקבצן מחשש שיזהו אותו מחזריה של פנלופה ויתנכלו לו. הראשון שזיהה אותו היה כלבו הנאמן ארגוס , שנשא ראשו וזקף אוזניו כי הכיר את אדונו, אף על פי שלא ראה אותו מזה עשרים שנה. אֶוּריקלֵיאָה , משרתת זקנה ונאמנה שהייתה אומנתו בילדותו, רחצה את רגליו, לפי בקשתה של פנלופה, וזיהתה אותו גם כן, לפי צלקת על רגלו מימים עברו. לבסוף המציאה פנלופה תחבולה חדשה: היא הוציאה מהמחסן קשת גדולה ואשפת חצים שהיו שייכים לבעלה ואמרה למחזרים שהאדם שיוכל למתוח את הקשת ולירות בה חץ שיעבור דרך שתים עשרה טבעות קטנות, יהיה לה לבעל. המחזרים נענו לאתגר, אך איש מהם לא הצליח למתוח את המיתר. כשאודיסאוס המחופש לקבצן ביקש לנסות, פרצה באולם המולה שאותה השתיק טלמכוס (בנו של אודיסאוס), ונתן ל-"זר" לנסות. אודיסאוס הורה למשרתים לנעול את דלתות החדר, כופף את הקשת ללא מאמץ וירה חץ דרך 12 הטבעות, לאחר מכן הסתובב לעבר המחזרים, הודיע שדינם נגזר וירה בכולם למוות את שאר החצים, כשבנו טלמכוס עוזר לו עם חרבו.
לקריאה נוספת
אומברטו אקו, תולדות האגדות - סיפורם של מקומות אגדיים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016, עמ' 66–75
Victor Bérard, Les navigations d'Ulysse, Armand Colin, Paris, 1927–1929 (ו־1971)
קישורים חיצוניים
שיבת אודיסאוס (אודיסאה)
הערות שוליים
קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה שעל שמן כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מלחמת טרויה
קטגוריה:גיבורים מהמיתולוגיה היוונית
קטגוריה:דמויות באודיסאה
קטגוריה:מלכים מהמיתולוגיה היוונית | 2024-09-26T14:54:51 |
גיליון אלקטרוני | ממוזער|250px|תמונת מסך של גיליון אלקטרוני בתוכנת Calc מחבילת OpenOffice שבה אפשר לראות את המטריצה המאפיינת תוכנה זו.
גיליון אלקטרוני (באנגלית: spreadsheet) הוא שיטה לפריסה וארגון נתונים-מספריים בעיקר שיעודה ביצוע חישובים מרובים והצלבות בין ערכים המשתרעים על פני תאים אנכיים ורוחביים. אפיון זה הפך לפופולרי בתוכנות משרדיות והוא נכלל כאפליקציה, בחבילות האופיס השונות.
אפיון תוכנה
צורתה החיצונית של התוכנה היא כדף חשבון טבלאי המורכב מיחידה אלמנטרית הנקראת "תא". התאים מסודרים בעמודות ושורות. רוב הגיליונות יוצרים מטריצה דו־ממדית, אך יש גם גיליונות אלקטרוניים המאחסנים את אינפורמציית התאים במבנה תלת־ממדי או רב־ממדי. לעיתים מייצגת האינפורמציה בתאים קשרים אל פעילויות ותוכנות אחרות.
הגיליון מכיל אלפי תאים, ושמו של כל אחד מהתאים נגזר מן השורה והעמודה שבהן הוא נמצא (אות ומספר). הגיליון מאפשר פעילות עם ערכים מספריים רבים לצורך חישוב, תכנון, ניסוי והצגה של עיבודי נתונים. יתרונו העיקרי של גיליון אלקטרוני הוא בביצוע של מספר רב של חישובים מקביליים על נתונים רבים. ניתן להציב בו מספרים ולבצע פעילויות בצורה חוזרת, תוך כדי ניסוי וטעייה. כמו כן יש לגיליון יכולת להציג את הנתונים ואת החישובים בצורות גרפיות מגוונות.
הגיליון האלקטרוני, המאופיין בידידותיות בשימוש, בגמישות רבה ובפתיחותו, יכול להשתלב בענפים רבים, כמו כלכלה, חשבונאות, סטטיסטיקה וניהול. הוא יכול גם להשתלב בתחום החינוך. שלושת המאפיינים העיקריים שהביאו לקליטתו במערכת החינוך הם: דינמיות, שיטתיות וצורות הצגה מגוונות.
היסטוריה
הגיליון האלקטרוני הראשון היה VisiCalc, שפותח ויצא לאור ב־1979 על ידי דן בריקלין ובוב פרנקסטון (ועדיין זמין) עבור המחשב הביתי Apple II. תוכנה זו הראתה לראשונה כי למחשבים הביתיים יש משמעות עסקית מעבר למשחקים. יש סברה כי אפליקציה זו היא אשר שכנעה את אנשי IBM כי למחשב הביתי יכול להיות שימוש עסקי, ושימש כזרז לכניסתה לשוק זה וליצירת המותג "מחשב אישי". המפתחים של VisiCalc לא רשמו כל פטנט על הרעיון, וכך נולדו לו מתחרים רבים ומתקדמים יותר. כאשר יצא לשוק מחשב IBM PC יצא יחד איתו לוטוס 1-2-3, שהיה התוכנה המצליחה ביותר עליו (ידועה גם אמירה שהוא מכר יותר מחשבי PC מאשר כל מאמצי השיווק של IBM). הגיליון האלקטרוני הראשון של חברת מיקרוסופט היה ה־MultiPlan, שיצא בגרסאות למחשבי IBM ותואמיו ולמחשבי אפל. ב 1985 יצאה מיקרוסופט עם הגרסה הראשונה לגיליון האלקטרוני Excel.
במקביל לגיליונות אלו, יצאו לשוק גיליונות אלקטרוניים רבים נוספים, חלקם בחינם, או ברישיון "שותפה" (Shareware).
גיליון אלקטרוני נפוץ נוסף היה Quattro Pro של חברת בורלנד, שהוצג ב-1988. בישראל, חברת סיבית פיתחה גיליון עבודה אלקטרוני כחלק מחבילת קלבו PC. בסופו של דבר, חבילת האופיס של מיקרוסופט כבשה את השוק, וב-2011, הגיליון האלקטרוני הנפוץ ביותר הוא Excel, שמגיע כחלק מחבילה זו. בעולם הקוד הפתוח, נפוץ הגיליון האלקטרוני Calc, של חבילת ליברה אופיס. קיימים גם עשרות גיליונות אלקטרוניים אחרים, חלקם מיועדים למחשבי כף יד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תוכנות עסקיות | 2023-12-09T20:29:22 |
35 במאי | REDIRECT שלושים וחמישה במאי | 2004-05-28T10:54:44 |
אימאקס | redirect Emacs | 2015-09-26T11:08:00 |
וילהלם קנריס | אדמירל וילהלם פרנץ קנריס (בגרמנית: Wilhelm Franz Canaris; 1 בינואר 1887 – 9 באפריל 1945) היה ראש האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה במלחמת העולם השנייה, ומראשי הפעילים במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.
שנותיו הראשונות ומלחמת העולם הראשונה
קנריס נולד בעיירה אפלרבק ליד דורטמונד שבווסטפאליה, בן לתעשיין אמיד, קארל קנריס. בנעוריו האמין כי הוא צאצא לאדמירל היווני, גיבור מלחמת העצמאות היוונית קונסטנטין קנריס ולאמונה זו הייתה השפעה על החלטתו להצטרף לצי הגרמני. בשנת 1938 חקר ומצא כי שורשי משפחתו בצפון איטליה (לומברדיה) וכי שמה המקורי "קנריזי", והמשפחה היגרה לגרמניה במהלך המאה ה-17 ושם המירה את דתה מנצרות קתולית ללותרניזם.
בשנת 1905 התגייס קנריס, והוא בן 17, לצי הקיסרי הגרמני, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת על סיפון הסיירת 'דרזדן' כקצין מודיעין. הסיירת הזו הייתה היחידה שהצליחה להתחמק מהצי הבריטי במהלך קרב איי פוקלנד, בדצמבר 1914, במידה רבה הודות לטקטיקות ההונאה שיזם קנריס. בקרב מאס א טיירה נלכדה 'דרזדן' והושמדה. רוב אנשי הצוות הושמו בהסגר בצ'ילה, אך קנריס נמלט באוגוסט 1915 תוך שהוא משתמש בידיעתו השוטפת בשפה הספרדית. קנריס דיבר ספרדית ואנגלית שוטפות, וכן ארבע שפות פרט לגרמנית. הוא הצליח לשוב לגרמניה בסיועם של סוחרים גרמנים.
עם שובו לגרמניה הוצב בתפקידי מודיעין ונשלח לספרד, שם שרד ניסיון התנקשות בריטי בחייו. עם שובו לשירות פעיל הוא סיים את המלחמה כמפקד צוללת וצבר לזכותו שמונה עשרה הטבעות, אותן השיג על הצוללות U-38, UC-27, U-47 ו-U-34.
ב-1919 נישא לאריקה ואג, גם היא בת לתעשיין עשיר. לזוג נולדו שתי בנות, אווה ובריגיטה.
בין מלחמות העולם
קנריס נותר בשירות הצבאי לאחר המלחמה. בתחילה הצטרף למיליציות הפרייקור ולאחר מכן לרייכסמרינה. הוא התקדם במהירות והגיע לדרגת קפיטן ב-1931, והיה הקצין הראשי בסיירת "ברלין" ולאחר מכן מפקד אוניית המערכה "שלזיין". בשלב זה היה מעורב שוב בעבודת מודיעין. במהלך שירותו יצר קשרים עם קצינים בכירים, פוליטיקאים ותעשיינים. בתקופת שירותו בפרייקור היה בקשר עם אישי ימין קיצוני כהורסט פון פפלוגק-הרטונג, שהואשמו בהתנקשויות פוליטיות במנהיגי השמאל, ואף הואשם במעשים אלו בעצמו, לרבות השתתפות ברציחתה של רוזה לוקסמבורג, אם כי נוקה מחשד. בתקופה זו צעד במסלול הפוליטי ובמסלול הקריירה של המנהיגים הנאצים הבכירים לעתיד, אם כי מעולם לא היה חבר במפלגה הנאצית.
ב-1 בינואר 1935 מונה קנריס לראש האבווהר, שירות המודיעין הצבאי הרשמי של גרמניה. מאוחר יותר באותה השנה מונה לסגן אדמירל. בשנים אלו יצר רשת מרגלים גרמנית בספרד תוך הפגנת שליטתו בשפה הספרדית. הוא היה הכוח המניע מאחורי ההחלטה הגרמנית לסייע לכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו במהלך מלחמת האזרחים בספרד, על אף היסוסיו של היטלר מלהתערב בעניין. ב-1937 עדיין תמך בהיטלר, וסבר כי הוא התשובה לקומוניזם והתקווה לתחייה לאומית גרמנית. אך עד לשנת 1938 התפכח מראייה זו והבין כי תוכניותיו ומדיניותו של היטלר עלולים להוביל את גרמניה לאסון. הוא החל לקשור בחשאי כנגד המשטר. קנריס, וסגנו הגנרל הנס אוסטר, היו שניהם אנטי-נאצים מובהקים, וריכזו באבווהר חבורה של אנשים כהנס פון דוהנאני ודיטריך בונהופר, שהיו אנשי מצפון וניסו להפיל את המשטר.
כבר ב-1938 היה קנריס מעורב במזימה פעילה להפיל את היטלר מן השלטון אם זה יורה על פלישה לחבל הסודטים, שהייתה, לדעתו, גורמת לפריצתה של מלחמה, במאזן כוחות שנטה אז לרעת גרמניה. הצלחתו של היטלר לקבל לידיו את חבל הסודטים ללא קרב בועידת מינכן גרמה לכשלונו של הקשר. קנריס היה מעורב בניסיון נוסף מסוג זה בשנת 1939, שנכשל בנסיבות דומות.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצא עצמו קנריס במצב עדין של ראש שירות מודיעין צבאי בעת מלחמה, העושה כל שביכולתו כדי לגרום לכישלון הצבא באותה מלחמה עצמה. סגנו, הנס אוסטר, היה צינור פעיל להעברת ידיעות על תנועות הצבא הגרמני לצבאות בעלות הברית. הדברים הגיעו לשיא כאשר אוסטר מסר לנספח הצבאי הבלגי, הקולונל סאס, התרעה מוקדמת על פלישת גרמניה להולנד ולארצות השפלה, למרות שבסופו של דבר, התרעה זו לא הועילה.
בשנת 1943 היה אוסטר מעורב בניסיונם של הגנרל הנינג פון טרסקו ואנשי קבוצת ארמיות מרכז ברוסיה, לרצוח את היטלר באמצעות פצצה שהוטמנה במטוסו. הניסיון נכשל.
קיימות דעות שונות באשר לחלקו של קנריס בפעילויות אלו. יש האומרים כי היה בקשר ישיר עם ראשי קשר העשרים ביולי, ויש האומרים כי נמנע ממעורבות אישית, אך ידע היטב כי פעולות אלו מתרחשות בקרבתו. מכל מקום, האבווהר תחת פיקודו שימש כ"חממה" ומסווה לבכירי הקושרים, אשר ניצלו היטב את העובדה כי מטבע הדברים פעילויותיו של ארגון מודיעין כרוכות בהכנת ניירות מזויפים, חומרי חבלה, וגישה ישירה לחוץ לארץ, שלושה אלמנטים שהקושרים היו זקוקים להם במיוחד.
קנריס דיבר ספרדית שוטפת, ונפגש מספר פעמים עם פרנסיסקו פרנקו, הדיקטטור הספרדי. מניחים כי בפגישות אלו העריך בפניו קנריס כי גרמניה תפסיד במלחמה, דבר שהיה אחד הגורמים לכך שספרד לא הצטרפה למלחמה לצד מעצמות הציר, אף שאלו סייעו לפרנקו מספר שנים לפני כן בעת מלחמת האזרחים הספרדית.
קנריס ניצל את תפקידו הצבאי על מנת להציל יהודים, לעיתים לבדו ולעיתים ביחד עם אוסטר ופון דוהנאני. כבר ב-1937 גינה אותו העיתון הנאצי "דר שטירמר" על כך שקנה בחנויות של יהודים. באותן שנים עזר רבות ליהודים גרמנים ממכריו, ביניהם האלמנה אנה-מארי קונזן והמורה לפסנתר לואיזה קובולד. מאוחר יותר הגן עליהם קנריס מגירוש למזרח. בשנת 1939 הציל קנריס את האדמו"ר השישי של חב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון, על ידי הברחתו מפולין הכבושה. בסוף שנת 1941 הבריח מאות יהודים לספרד ופורטוגל במסווה של סוכני ביון, במבצע שזכה לשם הקוד "אקווילר". בשנת 1943 היה קנריס מעורב במבצע בשם "U7" שבו נשלחו שלושה עשר יהודים לשווייץ לכאורה כדיפלומטים וכסוכנים, ולמעשה על מנת להצילם מן השואה. שני משתתפים אחרים במבצע זה, הנס פון דוהנאני ודיטריך בונהופר, נעצרו בעקבותיו.
קנריס המשיך בפעילות. במהלך אותה שנה שכנע את היטלר כי בעלות הברית אינן מתכוונות לפלוש לאנציו (אף שבפועל ידע על הפלישה המתוכננת). כן שכנע את היטלר כי יש סכנה להתקוממות מיליוני עובדי כפייה, דבר שדרש הכנת תוכנית בשם "ואלקירי" להזרמת כוחות צבא לבירה ברלין בעת ההתקוממות. תוכנית זו היוותה את השלד המבצעי לתוכניות הקושרים להשתלט על הבירה, שכן הכנתה הוטלה על הקולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג, מראשי הקושרים.
חנו של קנריס סר בעיני היטלר בפברואר 1944, בעקבות עריקת סוכנים של האבווהר לצדן של בעלות הברית בטורקיה. הוא פוטר, ולאחר זמן מה הושם במעצר בית, דווקא בתקופה קריטית לתוכניות להפלת השלטון. האבווהר הוכפף למנגנון ה-RSHA בראשות הנאצי הקנאי ארנסט קלטנברונר. מחליפו של קנריס בראשות האבווהר היה גנרל בשם הנזן, אשר ניסה להמשיך בפעולות ההתנגדות למשטר, ולקדם את הקשר נגד היטלר.
עם כישלון קשר העשרים ביולי הושם קנריס במעצר, אך לא הוצא להורג עד 9 באפריל 1945, חודש לפני תבוסתו הסופית של הרייך השלישי. ידידו של קנריס, הגנרל וילהלם קייטל, התערב למענו ומנע את העמדתו לדין בפני "בית הדין העממי" שהיה פוסק גזרי דין מוות מהירים.
היטלר גילה ב-4 באפריל 1945 את יומניו של קנריס ובהתקף זעם הורה לדון אותו בבית דין מיוחד של האס אס. ב-8 באפריל נערך במחנה פלוסנבירג משפט ראווה לקנריס, איש הצבא הנס אוסטר, והכומר דיטריך פון בונהופר. השלושה נידונו למוות, למרות שהאס אס לא היה מוסמך לשפוט אותם וההליך המשפטי היה בלתי-חוקי אפילו לפי החוקים הנאצים. הם הוצאו להורג בתלייה ב-9 באפריל. כדי להשפיל את הנידונים ולשעשע את אנשי האס אס, נאלצו להתפשט ולצעוד בעירום אל הגרדום. זמן רב לא היה גורלו ידוע של קנריס, עד שבשנת 1955 העיד קצין דני בשם לונדינג, שהיה אסיר בפלוסנבירג, כי ראה אותו נגרר עירום אל הגרדום.
דמותו של קנריס
אישיותו של קנריס נותרה במובנים רבים חידה. הוא היה פטריוט גרמני, ואדם יוצא דופן בהתנגדותו להיטלר ולמשטר הנאצי. באופן יחסי לחלקו בדרמה ההיסטורית, לא הוקדשה תשומת-לב מיוחדת לאישיותו בסרטים או ספרים. בשנות החמישים בוים סרט בשם "קנריס", ובשנת 1976, בסרט "הנשר נחת", הופיע השחקן אנתוני קווייל בתפקיד קנריס. בנובלה של פרדריק פורסיית' "תיק אודסה" מספר הגיבור (שמסתנן לשורות ארגון של חברי אס.אס לשעבר) כי השתתף בהוצאתו להורג של קנריס בירייה, למרות שכמעט ודאי שהוא נתלה.
הנס ברנד גיזביוס, שעבד תחת קנריס והיה אחד הקושרים בקשר העשרים ביולי ואחד העדים החשובים במשפטי נירנברג (בעיקר בעדות נגד הרמן גרינג), כתב בספרו האוטוביוגרפי Bis zum bitteren Ende ("עד הסוף המר") כי קנריס לא רק תיעב את היטלר ואת הימלר, אלא את כל המשטר הנאצי כתופעה פוליטית. הוא תיאר את קנריס כאדם מיוחד הנמצא "בכל מקום ובשום מקום", ומשאיר אחריו תמיד שובל של מסתוריות. לעיתים, הסביר גיזביוס, נדמה היה קנריס קטן-הקומה והשברירי כאדם מאיים, אך במציאות היה אדם משכיל מאוד, רגיש-ביתר, ובכל מובן "אאוטסיידר". בהתנהלותו ובאופן מחשבתו היה האדם "הבלתי מיליטריסטי ביותר מכל האנשים".
בתחילת אוגוסט 2009 התפרסם כי נציגי כפר חב"ד הגישו בקשה רשמית להנהלת "יד ושם" להעניק "אות חסיד אומות העולם" לווילהלם קנריס, בנימוק כי במהלך השואה הציל ממוות את האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד עם כ-500 יהודים נוספים. ההיסטוריון הישראלי דני אורבך פנה בעבר ליד ושם בבקשה דומה אך נדחה, בטיעון שקנריס כראש המודיעין הנאצי נושא באחריות למותם של יהודים רבים, וכי יחידות שהיו תחת פיקודו עסקו בהשמדת יהודים באופן פעיל. עם זאת, יד ושם קיבל את בקשתו של אורבך להכיר ביועצו המיוחד של קנריס, ד"ר הנס פון דוהנאני, כחסיד אומות העולם.
לקריאה נוספת
ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009; מהדורה מתוקנת ומורחבת 2016.
קישורים חיצוניים
החיים הכפולים של אדמירל קנריס, באתר רגעים היסטוריים
דני אורבך, ריאיון מצולם הכולל תיאור פעולות ההצלה של אדמירל קנריס, אתר COL
הערות שוליים
קטגוריה:חיילי הרייכסווהר
קטגוריה:אנשי הוורמאכט
קטגוריה:מתנגדים לנאצים שהוצאו להורג
קטגוריה:קושרי קשר ה-20 ביולי
קטגוריה:אדמירלים בקריגסמרינה
קטגוריה:ביון גרמני במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:גרמנים שנהרגו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל
קטגוריה:מעוטרי הצלב הגרמני בכסף
קטגוריה:אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:מבצע קציצה
קטגוריה:צוללנים גרמנים
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1887
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1945 | 2024-02-09T22:23:41 |
בית הספר התיכון למדעים ואמנויות | הפניה התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (ירושלים) | 2008-09-25T20:43:01 |
הוורד הלבן |
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר "הוורד הלבן" בצורת עלונים מפוזרים על המדרכה, נצבת בחזית אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן
הוורד הלבן (בגרמנית: Die Weiße Rose, מוכר בעברית גם כ"השושנה הלבנה") הייתה קבוצת סטודנטים שהתנגדה לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה.
קבוצת "הוורד הלבן" הייתה התאגדות של חמישה סטודנטים, כולם בתחילת שנות העשרים לחייהם, באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. בין יוני 1942 ופברואר 1943 הכינה הקבוצה והפיצה שישה עלונים שונים בהם קראו לסיום שלטון הרודנות הנאצי באמצעות התנגדות פעילה של העם הגרמני.
הנס שול ואחותו סופי נעצרו ראשונים במסגרת פעילותם בקבוצה והפכו לדמויות בולטות ולסמל התנגדות לנאציזם. שאר החברים בקבוצה היו כריסטוף פרובסט, הנס קונרד לייפלט, אלכסנדר שמורל ווילי גראף. אליהם הצטרף מרצה בשם קורט הובר אשר ניסח את שני העלונים האחרונים. כל ששת חברי הקבוצה נעצרו, נשפטו, והוצאו להורג בעריפה באמצעות הגיליוטינה. עלון שביעי נמצא בהכנה בעת מעצרה של החבורה. הקבוצה נתמכה על ידי אויגן גרימינגר בעיקר על ידי תרומות כסף, שאסף גם ממכריו.
כיום נחשבים אנשי הקבוצה בגרמניה למופת לאומץ לב והומניות גם אל מול שלטון אימים דיקטטורי.
במרץ 2023, נפטרה טראוטה לפרנץ, הניצולה האחרונה של קבוצת ההתנגדות הנאצית של הוורד הלבן, בגיל 103.
מקור השם
חברי הקבוצה בחרו את השם "הוורד הלבן" כסמל לטוהר ותמימות מול הרוע והטומאה. כאשר נחקר הנס שול על ידי הגסטאפו, נשאל גם על מקור השם, סיפק מספר מקורות ספרותיים המשתמשים בוורד לבן כדימוי לטוהר. בין המקורות אותם ציין נמנים השירים: "הוורד הלבן" של הגרמני קלמנס ברנטנו, "Cultivo una rosa blanca" של הקובני חוסה מארטי, ורומן בשם זה של סופר גרמני בשם ב. טראוון.
תחילת פעילות הקבוצה
250px|ממוזער|שמאל|עטיפת הספר "סופי שול והוורד הלבן". מימין: הנס שול, סופי שול, כריסטוף פרובסט
חלק מחברי קבוצת הוורד הלבן היו ותיקי קרבות מלחמת העולם השנייה. בשנת 1942 עת החלה ההתאגדות הם לחמו בחזית צרפת ובחזית רוסיה, וחזו במו עיניהם בזוועות המלחמה, ובפשעי המלחמה שבוצעו על ידי הוורמאכט, הן בשדה הקרב והן כנגד אזרחים חסרי מגן. בשלב זה של המלחמה ניתן היה להבחין בהתהפכותו של גלגל המלחמה, שנטה אז לרעת גרמניה, לאחר הכישלון במערכת מוסקבה, והצטרפותה של ארצות הברית אל הלחימה. במהלך פעילות הקבוצה נחל הצבא הגרמני את תבוסתו הגדולה ביותר עד אז בקרב סטלינגרד, וניתן היה להבין כי תבוסתה של גרמניה במלחמה היא עניין של זמן. חברי הקבוצה דחו מבחינה אידאולוגית את הנאציזם והמיליטריזם, והאמינו בפדרציה אירופית הבנויה על עקרונות של צדק וסובלנות. הקבוצה נהגה לצטט בעלוניה מן התנ"ך, כמו גם מיצירותיהם של גתה, פרידריך שילר, לאו דזה, אריסטו ונובאליס. הקבוצה פנתה אל הרובד האינטלקטואלי שבאוכלוסייה הגרמנית, מתוך אמונה שברובד זה תימצא התנגדות פנימית לנאציזם. בתחילה נשלחו העלונים באמצעות הדואר מערים שונות בבוואריה ואוסטריה מאחר שהחברים האמינו כי בדרום גרמניה, בעלת המורשת הקתולית תימצא אוזן כרויה לגישתם. חברי הקבוצה פעלו בחלקם ממניעים דתיים. סופי והנס שול, לדוגמה, התחזקו באמונתם הקתולית בתקופת פעילותם.
בסוף יולי 1942, הסטודנטים הגברים בקבוצה נשלחו לשירות צבאי בחזית המזרחית, בעת החופשה מן הלימודים. לקראת סוף הסתיו שבו הסטודנטים ללימודיהם, והקבוצה חידשה את פעילותה. בינואר 1943, באמצעות מכונת שכפול ידנית, הפיקה הקבוצה כמות המוערכת בין 6,000 ל-9,000 עותקים של עלונם החמישי "פנייה אל כל הגרמנים" שהופץ באמצעות הדואר אל בלדרים שהפיצו אותו בערים רבות. עותקים מן העלון נמצאו בשטוטגרט, קלן, וינה, פרייבורג, חמניץ, המבורג וברלין. את העלון השלישי העבירה להמבורג טראוטה לפרנץ שנתפסה ושוחררה. העלונים חוברו על ידי הנס שול, ושופרו על ידי הובר. העלון הזהיר מפני המפלה שאליה מוביל היטלר את העם הגרמני. כוחן של בעלות הברית חזק בהרבה מזה של גרמניה, טען העלון, והתבוסה היא ודאית. קוראי העלון הומרצו "לתמוך בתנועת ההתנגדות" במאבק ל"חופש הדיבור, חופש הדת, והגנת האזרח היחיד מהפעולה השרירותית של מדינת הרודנות הפושעת". אלו היו העקרונות לפיהם תוקם "אירופה החדשה".
העלונים גרמו למהומה, והגסטפו יצא ביוזמה לחיפוש אחר מפיציהם.
שלוש פעמים במהלך חודש פברואר 1943 כתבו חברי הקבוצה את הסיסמה "חירות" ו"הלאה היטלר" על קירות האוניברסיטה, ובניינים אחרים במינכן. אלכסנדר שמורל, הנס שול ווילי גראף כתבו כתובות אלו באמצעות זפת. גרפיטי דומה הופיע במקומות שונים בערים הסמוכות, ונראה כי צויר על ידי אנשים שאינם קשורים לקבוצה, שקיבלו עידוד ממעשי הקבוצה.
התבוסה הגרמנית בסטלינגרד, שממדיה התבררו בפברואר 1943 סיפקה את הנושא לעלון השישי של הקבוצה, שנוסח על ידי הובר. העלון קרא ל"חברי הסטודנטים" כי "יום הדין" מגיע אל "הרודן המתועב ביותר שעמנו נאלץ לסבול". כפי שהעם הגרמני קרא לסיוע מאת הסטודנטים על מנת לעצור את נפוליאון ב-1813, כך נראה כי יש צורך בסטודנטים על מנת "לעצור את הטרור הנציונל-סוציאליסטי". העלון קרא לפעולה בשם המתים בסטלינגרד.
מאסר ומשפט
שמאל|ממוזער|200px|האולם הראשי באוניברסיטה שבו נתפסו הנס וסופי בעת פיזור עלונים
ב-18 בפברואר 1943, היום שבו נשא שר התעמולה יוזף גבלס את נאומו המפורסם ב"ארמון הספורט" ובו קרא לעם הגרמני ל"מלחמה טוטאלית", הביאו סופי והנס שול מזוודה מלאה בעלונים אל האוניברסיטה. הם פיזרו ערימות של עלונים במסדרונות הריקים, במטרה שיימצאו על ידי הסטודנטים כאשר אלו יצאו מכיתות הלימוד. כאשר התכוונו לעזוב את המקום החליטו לנסות ולהפיץ כמה עותקים נוספים שנותרו במזוודתם. הם שבו על עקבותיהם, עלו בגרם המדרגות אל הקומה העליונה, וסופי פיזרה את העלונים באוויר. פעולה זו נצפתה על ידי משגיח בשם יאקוב שמיד. שמיד הזעיק את המשטרה, והנס וסופי שול נעצרו על ידי הגסטאפו. עד מהרה נעצרו שאר חברי ההתאגדות ורבים אחרים הקשורים עמם, והובאו לחקירה.
הנס, סופי ופרובסט, היו הראשונים שעמדו למשפט בפני ה"פולקסגריכט" בית הדין העממי הידוע לשמצה, שדן בפשעים פוליטיים נגד המשטר הנאצי. ב-22 בפברואר נמצאו השלושה אשמים בפגיעה במאמץ המלחמתי, וראש בית הדין, רולנד פרייזלר, דן אותם לעונש מוות. השלושה נערפו באמצעות גיליוטינה עוד באותו יום. כל השלושה גילו אומץ כאשר הובלו אל מותם, במיוחד סופי שעמדה בחקירות קשות, ובעת משפטה הטיחה בפני פרייזלר, "אתה יודע כמוני שהמלחמה אבודה. מדוע, אם כן, בפחדנותך אינך מודה בכך?".
ב-13 ביולי 1943 נערפו ראשיהם של אלכסנדר שמורל וקורט הובר, וב-12 באוקטובר 1943 נערף ראשו של וילי גראף. ידידים ועמיתים של אנשי הוורד הלבן, שסייעו בהכנת הכרוזים ובהפצתם, ובאיסוף כסף עבור מחייתם של אלמנתו של פרובסט וילדיו הקטנים, נדונו לעונשי מאסר שבין שישה חודשים לעשר שנים.
נוסח העלון השישי הוברח לאנגליה דרך סקנדינביה בסיוע הלמוט ג'יימס פון מולטקה, ובאמצע שנת 1943 הופצו בגרמניה מיליוני עותקים של עלון זה באמצעות מטוסי בעלות הברית, בכותרת "מניפסט הסטודנטים של מינכן".
טראוטה לפרנץ נתפסה ושוחררה לאחר שלא ניתן היה להוכיח את מעורבותה. לאחר מכן נאסרה שוב ושוחררה על ידי הצבא האמריקאי באפריל 1945.
מורשת "הוורד הלבן"
לאחר נפילת השלטון הנאצי נראה כי "הוורד הלבן" מייצג צורה טהורה של התנגדות לשלטון עריץ, ללא כל אינטרס אישי שהוא. סיפורם פורסם כאשר המוזיקאי קרל אורף נעצר על ידי בעלות הברית, ובחקירתו טען כי היה חבר ב"ורד הלבן". אין עדויות על השתייכותו לקבוצה או אימות ממקור אחר. הוא אכן היה מיודד עם המוזיקולוג פרופ' קורט הובר, אחד מחברי הקבוצה. הובר נאסר ב-27 בפברואר 1943 והובא, גם הוא כמו חבריו, בפני ה"פולקסגריכט". לאחר מאסרו, אשתו של הובר הפצירה בקרל אורף להשתמש בהשפעתו כדי להציל את בעלה. אורף סירב.
שמאל|ממוזער|250px|הארת אנדרטת העלונים המפוזרים בחזית בניין האוניברסיטה עם כניסת שנת 2021 תערוכת זיכרון בלובי הכניסה לאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן מהווה מקום מרכזי להנצחת ההיסטוריה של ההתנגדות של תלמידי הוורד הלבן. תערוכת הקבע שחודשה ב-2017 מציעה סקירה מקיפה של ההיסטוריה של הוורד הלבן ומציבה את התנגדותם בהקשר של משטר הטרור הנאצי. התערוכה מתמקדת במניעים ובמוטיבציה של הקבוצה להתנגד, בפעילות ההתנגדות שלה, בתוכן העלונים שלה ובהרחבת ההתנגדות שלה מעבר למינכן לערים נוספות בגרמניה. פרק מיוחד מוקדש למורשת הוורד הלבן מ-1943 ועד היום.
ישנן מספר אנדרטאות לזכר הוורד הלבן הפזורות ברחבי מינכן, תזכורת לפועלם של חברי הקבוצה משובצת בריצוף שמול בניין האוניברסיטה בו נעצרו במקור החברים המייסדים. העתקי ברונזה של עלוני הוורד הלבן מפוזרים באקראי על פני המדרכה לזכר העלונים שהושלכו על ידי סופי שול כשהבחינה בגסטפו מגיע לעצור אותה ואת אחיה.
ממוזער|כיכר האחים שול
האנדרטה הזאת נמצאת בכיכר שליד האולם המרכזי באוניברסיטת מינכן, הנקראת כיום "כיכר האחים שול" (Geschwister-Scholl-Platz). פסל של סופי שול נמצא בתוך אטריום בית הספר למשפטים.
שמאל|ממוזער|250px|לוח זיכרון בחנות ספרים ששימשה נקודת מפגש לחברי הקבוצה בהמבורג
לוחות ואנדרטאות זיכרון רבות ניצבות בערים נוספות בגרמניה ועל שם חברי ההתאגדות נקראים בתי ספר, רחובות וכיכרות רבים.
פעילותם של חברי הקבוצה הייתה נושא ליצירות אומנות רבות, ובהן אופרה מאת המלחין אודו צימרמן, אשר אף זכתה לעיבוד ישראלי בבימויו של אלכס כגן, ובהפקתו של אריה קרישק בשנת 1992. קונצרטים נערכים לזכרם תוך שימוש באורגן הוורד הלבן הממוקם בבניין האוניברסיטה.
חברי הקבוצה נחשבים כיום בגרמניה לאישים דגולים, ופועלם מוערך בציבור הגרמני. בתוכנית טלוויזיה ששודרה בגרמניה בשנת 2003 בערוץ הפופולרי ZDF, נקראו הגרמנים לבחור ב"עשרת הגרמנים הגדולים בהיסטוריה". בקבוצת הגיל שמתחת ל-40 נבחרו הנס וסופי שול במקום הרביעי, כאשר מתחתיהם דורגו אישים כבאך, גתה, גוטנברג ואיינשטיין. באותה השנה בחרו קוראי מגזין הנשים "בריגיטה" בסופי שול כ"אישה הגדולה ביותר במאה ה-20".
על פעילות הקבוצה הוסרטו שלושה סרטים. בשנת 1982 יצר הבמאי פרסי אדלון, שנודע בסרטו "קפה בגדד", את הסרט "חמשת הימים האחרונים" (Fünf letzte Tage) המתאר את ימיה האחרונים של סופי שול, מנקודת ראותה של חברתה לתא הכלא. את שול גילמה לנה שטולצה. באותה השנה חזרה שטולצה לגלם את שול בסרטו של מיכאל ורהובן "הוורד הלבן" (Die Weiße Rose).
בפברואר 2005 הוקרן לראשונה הסרט "סופי שול - הימים האחרונים" (Sophie Scholl – Die letzten Tage), בו גילמה השחקנית יוליה ינטש את שול. הסרט מבוסס על ראיונות עם מקורבים לקבוצה ששרדו, ועל פרוטוקולים שנותרו בארכיבים בגרמניה המזרחית. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר כסרט הזר הטוב ביותר בטקס ה-78, שנערך בשנת 2006.
במקביל להקרנת הסרט בארצות הברית, פורסם מחקר חדש על פעילות הקבוצה באנגלית בשם "סופי שול והוורד הלבן". הספר מאת אנט דומבך וד"ר ג'ד ניובורן, מאוניברסיטת שיקגו, ואחד מהפעילים במוזיאון המורשת היהודית בניו יורק, זכה לתפוצה נרחבת ולעניין רב.
ראו גם
התנגדות גרמנית לנאציזם
סופי שול
הנס שול
וילי גראף
קורט הובר
טראוטה לפרנץ
פליקס יוד
מארי-לואיזה יאן
נערי הסווינג
המחשבות הן חופשיות
לקריאה נוספת
אנט דומבאך וג'אד ניובורן: סופי שול והוורד הלבן, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2013
ינינה אלטמן, הוורד הלבן: סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון, תל אביב, הוצאת פרדס, 2007
אגון לארסן, לוחמי חירות, הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 110–131
דני אורבך, ואלקירי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2016, עמודים 164–200
קישורים חיצוניים
קבוצת ההתנגדות הוורד הלבן באתר אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן
הערות שוליים
*
קטגוריה:מתנגדים גרמנים למשטר הנאצי
קטגוריה:מחתרות במלחמת העולם השנייה | 2024-08-01T02:55:30 |
ג'רלד פורד | ג'רלד רודולף "ג'רי" פורד הבן (באנגלית: Gerald Rudolph Ford Jr; נולד בשם לזלי לינץ' קינג הבן (Leslie Lynch King Jr); 14 ביולי 1913 – 26 בדצמבר 2006) היה פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית, שכיהן כנשיאה ה-38 של ארצות הברית בין אוגוסט 1974 לינואר 1977. לפני כן כיהן כסגן נשיא ארצות הברית במשך שמונה חודשים, תפקיד שאליו מונה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון לאחר שקודמו בתפקיד, ספירו אגניו, התפטר עקב פרשת שחיתות. פורד התמנה לתפקיד נשיא ארצות הברית אחרי שהנשיא ריצ'רד ניקסון התפטר עקב פרשת ווטרגייט. פורד הוא סגן הנשיא היחיד שמונה לתפקידו מכוח התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית, והוא האדם היחיד שכיהן כנשיא ללא שנבחר לנשיאות או לסגנות הנשיא. לפני מינויו לסגן הנשיא, כיהן פורד במשך עשרים וחמש שנים כנציג המחוז החמישי של מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית. במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו שימש מנהיג המיעוט בבית הנבחרים.
כנשיא, חתם פורד על הסכמי הלסינקי, שהמשיכו את מדיניות הדטאנט במהלך המלחמה הקרה. עם כיבוש דרום וייטנאם בידי צפון וייטנאם תשעה חודשים לאחר תחילת נשיאותו, נאלץ לסיים את מעורבותה של ארצות הברית בווייטנאם. מבית, המצב הכלכלי במהלך כהונתו היה הגרוע ביותר מאז סוף השפל הגדול, כשכהונתו מאופיינת באינפלציה ובמיתון. אחת מפעולותיו השנויות במחלוקת של פורד הייתה הענקת חנינה נשיאותית לנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון על כל פעולותיו במהלך פרשת ווטרגייט. במהלך כהונתו, לא עסק רבות במדיניות חוץ, והקונגרס הכתיב לו את המדיניות. בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית ב-1976, ניצח פורד את מושל קליפורניה לשעבר, רונלד רייגן. פורד היה המועמד הרפובליקני בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1976, אולם הפסיד למועמד הדמוקרטי, מושל ג'ורג'יה לשעבר, ג'ימי קרטר.
בשנת 1999 עוטר פורד על ידי הנשיא ביל קלינטון בעיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית - מדליית החירות הנשיאותית. לאחר כהונתו, נותר פורד פעיל במפלגתו. הוא הלך לעולמו ב-26 בדצמבר 2006, והיה הנשיא שנפטר בגיל המבוגר ביותר (93) עד מותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש ב-30 בדצמבר 2018, בגיל 94. כהונתו, שנמשכה 895 ימים בלבד, היא הקצרה ביותר של נשיא שלא מת במהלך כהונתו. הוא סגן הנשיא האחרון שמונה ישירות לנשיאות.
ילדות ומשפחה
ג'רלד פורד נולד באומהה שבנברסקה בשם לזלי לינץ' קינג הבן (Leslie Lynch King Jr), על שם אביו הביולוגי, ב-14 ביולי 1913. אמו הייתה דורותי אייר גרדנר ואביו היה לסלי לינץ' קינג האב. אביו היה סוחר צמר ובנם של צ'ארלס הנרי קינג, בנקאי ואיש עסקים מוכר באומהה ומרתה אלישיה קינג (לבית פורטר). אמו נפרדה מבעלה שישה עשר יום אחרי הולדת בנה בדצמבר 1913. היא לקחה איתה את בנה אל העיירה אוק פארק שבאילינוי, והתגוררה עם ג'רלד בבית אחותה טניסה וגיסה, קלרנס האסקינס ג'יימס. משם, היא עברה לבית הוריה, לוי אדיסון גרדנר ואדל אוגוסטה אייר שהתגוררה בגרנד ראפידס שבמישיגן. דורותי וקינג התגרשו בדצמבר 1913 והיא קיבלה משמורת מלאה על בנה. סבו מצד אביו של פורד, צ'ארלס הנרי קינג, שילם תשלום מזונות עד זמן קצר לפני מותו ב-1930.
שמאל|ממוזער|alt=A young boy circa 1916|פורד בילדותו
פורד הודה מאוחר יותר כי אביו הביולוגי נהג להכות את אמו. ג'יימס מ. קאנון, מקורבו וחברו של פורד, כתב בביוגרפיה של פורד, כי ניתוקם והגירושין של הזוג קינג לאחר לידתו של פורד הציתו מספר ויכוחים וריבים בין בני הזוג עד כדי כך שאביו הביולוגי של פורד לקח סכין קצבים ואיים לרצוח את אשתו, בנו התינוק, והאומנת של פורד.
אחרי שהתגוררו שנתיים וחצי אצל הוריה, ב-1 בפברואר 1916, נישאה דורותי לג'רלד רודולף פורד, סוכן מכירות בחברה שהייתה בבעלות משפחתית המוכרת צבע. לאחר מכן הזוג הטרי קרא לפורד בשם של האב, ג'רלד רודולף פורד הבן. פורד מעולם לא אומץ רשמית, ולא שינה את שמו באופן חוקי עד 3 בדצמבר 1935. הוא גדל בגרנד ראפידס עם שלושת אחיו למחצה מהנישואים השניים של אמו: תומאס גרדנר "טום" פורד (1918–1995), ריצ'רד אדיסון "דיק" פורד (1924–2015), וג'יימס פרנסיס "ג'ים" פורד (1927-2001).
לפורד היו עוד שלושה אחים למחצה מנישואיו השניים של אביו הביולוגי: מרג'רי קינג (1921–1993), לזלי הנרי קינג (1923–1976) ופטרישיה ג'יין קינג (1925–1980). הוא לא הכיר אותם ולא הכיר את אביו הביולוגי עד לגיל שבע עשרה. הוא שמר על קשר מסוים עם אביו עד למותו ב-1941.
ממוזער|alt=Two men in suits and another man in a Boy Scout uniform stand beside 10 seated teenaged boys in Boy Scout uniforms. Ford is indicated by a red circle.|פורד (מוקף באדום)כנער צופים ב-1929. משמאל נמצא מושל מישיגן, מחזיק בכובעו
שמאל|ממוזער|284x284 פיקסלים|פורד כשחקן פוטבול באוניברסיטת מישיגן, 1933
פורד היה חבר בתנועת הצופים. הוא הצופה היחיד שהגיע לדרגה גבוהה והפך לנשיא.
פורד למד בתיכון גראנד ראפידס, והצטיין בספורט ובפוטבול. ב-1930 נבחר לנבחרת העירונית.
לימודים גבוהים
פורד למד באוניברסיטת מישיגן ושיחק בקבוצת הפוטבול שלה. ב־1932 וב־1933 ניצחה קבוצתו בכל המשחקים וזכתה בתואר האליפות.
במהלך עונת 1934, שנתו האחרונה של פורד בנבחרת, התפתחה מחלוקת כשקבוצת המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה סירבה לשחק מול וילי וורד, שחקן שחור וחברו הטוב של פורד, אוניברסיטת מישיגן נכנעה ללחץ של ג'ורג'יה, פורד איים לפרוש מהנבחרת כתוצאה מכך, אולם השחקן הצליח לשכנע אותו לשחק בכל זאת.
ב־1934, נבחר פורד להשתתף במשחק כוכבי נבחרות המכללות, משחק שכל הכנסותיו קודשו למען ילדים עם מוגבלויות. הוא שיחק מול השיקגו ברס. לכבוד פורד, הפרישה האוניברסיטה את חולצתו, מספר 48, ב-1994. ב־2012 חזרה החולצה לשימוש.
פורד המשיך להתעניין בפוטבול כל חייו ונכח במשחקים רבים. הוא גם ביקר נבחרות רבות במהלך אימוניהן. פורד הרבה לבקש מהתזמורת הממלכתית לנגן את שיר הפוטבול של אוניברסיטת מישיגן במקום שירו של נשיא ארצות הברית.
בסיימו את הלימודים עם תואר ראשון בכלכלה ויתר על הצעות להצטרף לקבוצות פוטבול מקצועניות כמו הדטרויט ליונס והגרין ביי פאקרס. מאוחר יותר זיכתה אותה תקופה זו של משחק פוטבול בלגלוג מצידו של הנשיא לינדון ג'ונסון שאמר "הוא שיחק יותר מדי זמן פוטבול ללא קסדה". לאחר לימודיו במישיגן עבר לאוניברסיטת ייל, תחילה כמאמן ואחר כך החל ללמוד בבית הספר למשפטים של ייל.
פורד קיווה להתחיל את לימודי המשפטים שלו ב-1935, אך מכיוון שהיה מאמן, לא התקבל תחילה. בקיץ 1937 למד בבית הספר למשפטים במישיגן וב-1938 התקבל לבית הספר למשפטים בייל. הוא קיבל תואר ב-1941.
במהלך לימודיו, תמך פורד במדיניות בדלנית וחתם על עצומה שדרשה את אכיפת חוקי הנייטרליות האמריקנית. העצומה דרשה מארצות הברית לא להיכנס למלחמת העולם השנייה. בקיץ 1940 עבד למען ונדל וילקי במהלך הבחירות לנשיאות.
ב-1941 הוסמך פורד לעריכת דין. במאי פתח משרד במישיגן עם חבר, פיליפ באקן, שלאחר מכן שירת כיועצו בבית הלבן.
שירות צבאי
ממוזער|alt=Twenty-eight Sailors in the uniform of the United States Navy pose on the deck of a World War II-era Aircraft Carrier.|פורד (שני מימין בשורה הראשונה) על נושאת מטוסים (USS Monterey (CVL-26.
בדצמבר 1941, לאחר המתקפה על פרל הארבור וכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, התגייס פורד לצי ארצות הברית ב-13 באפריל 1942. לאחר מכן הדריך באקדמיה הימית של ארצות הברית השוכנת באנאפוליס שבמרילנד. הוא הוצב בבית הספר לטיסה של הצי וקודם לדרגת לוטננט במרץ 1943.
שירות ימי
ימין|ממוזער|חיילים בצי משחקים כדורסל. פורד הוא זה שקופץ משמאל. אמצע 1944
לאחר זמן קצר, הוצב פורד במאי 1943 על גבי נושאת מטוסים (USS Monterey (CVL-26 בדרום האוקיינוס השקט. פורד היה סגן הנווט בין 17 ביוני 1943 לסוף דצמבר 1944. הוא השתתף בפעולות רבות. בין ספטמבר לנובמבר 1944, השתתף בהתקפות על הפיליפינים.
ממוזער|215x215 פיקסלים|פורד במדי צי ארצות הברית, 1945
ב-1944 פורד כמעט נספה כאשר ספינתו נקלעה לסופה טרופית. הסופה השביתה את הספינה, וב-24 בדצמבר נשלח פורד לבית הספר לטיסה בקליפורניה כמאמן פוטבול. הוא קודם לדרגת לוטננט קומנדר (מקבילה לדרגת רב-סרן בצבא הגנה לישראל) ב-3 באוקטובר 1945.
פורד עוטר בכמה עיטורים צבאיים, בהם אותות מערכה ומדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה
בינואר 1946, נשלח פורד למרכז השחרור. הוא השתחרר ב-23 בפברואר 1946. ב-28 ביוני, התפטר באופן רשמי משירות המילואים. הוא נשאר במסגרת המילואים הלא פעילים עד ל-1963.
חיים אישיים
ממוזער|alt=A man in a suit leads a flower-carrying woman by the hand, walking out of a chapel.|הזוג פורד ביום חתונתו, 15 באוקטובר 1948
לאחר שהשתחרר סופית מהצבא, שב פורד לביתו במישיגן. ב-15 באוקטובר 1948 נישא פורד לבטי בלומר (1918-2011), דוגמנית ורקדנית לשעבר שרקדה אצל מרתה גרהם. היא הייתה גרושתו של ויליאם ג. "ביל" וורן. בעת אירוסיו, ניהל פורד מסע בחירות והתמודד לבית הנבחרים של ארצות הברית כנציג המחוז החמישי של מישיגן לראשונה. החתונה התעכבה עד לזמן קצר לפני הבחירות, לאחר דיווח של העיתון הניו יורק טיימס שבו נכתב כי "ג'רי פורד חושש מתגובתם של הבוחרים מהעובדה שהוא מתחתן עם רקדנית גרושה".
לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: מייקל ג'רלד פורד (יליד 1949), ג'ון גרדנר פורד (יליד 1951), סטיבן מייגס פורד (יליד 1956) וסוזן פורד (ילידת 1957).
בבית הנבחרים
ממוזער|231x231 פיקסלים|תעמולת בחירות של פורד במהלך התמודדותו לבית הנבחרים, 1948
ממוזער|231x231 פיקסלים|חבר בית הנבחרים ג'רלד פורד, 1959
לאחר שחזר לגרנד רפידס אחרי שירותו הצבאי בשנת 1946, החל פורד להיות פעיל בפוליטיקה המקומית כחבר במפלגה הרפובליקנית. בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1948 החליט להתמודד בבחירות המקדימות מול ברטל ג'ונקמן, נציג המחוז החמישי של מישיגן בבית הנבחרים. השירות הצבאי הוביל את פורד לשנות את עמדותיו ולתמוך באינטרנציונליזם, זאת בניגוד לג'ונקמן הבדלן. רבים לא לקחו את פורד ברצינות במהלך התמודדותו, אולם הוא ניצח וזכה בשני שלישים מהקולות.
במערכת הבחירות הראשונה שלו, ביקר פורד בבתי המצביעים ובמפעלים בהם עבדו. פורד גם ביקר בחוות של מצביעים.
פורד היה חבר בית הנבחרים במשך 25 שנים והיה נציג המחוז החמישי של מישיגן (גרנד רפידס) מ-1949 עד 1973. הוא נחשב לחבר קונגרס אנונימי במיוחד: הוא לא כתב אף חוק במהלך הקריירה שלו. הוא מונה לוועדת התקציב של בית הנבחרים ולתת הוועדה לנושא התקציב הצבאי. פורד טען שהיה מתון בנושאי פנים, אינטרנציונליסט בנושאי חוץ ושמרן בנושאים כלכליים. בזמן כהונתו בבית הנבחרים, התנגד פורד נמרצות לחקיקה סוציאליסטית. הוא התנגד להרחבת הסיוע הפדרלי בתחומי החינוך והדיור הציבורי, העלאת שכר המינימום ולביטוח רפואי ציבורי. לעומת זאת, תמך פורד בהגדלת התקציב לכוחות המזוינים של ארצות הברית וכן בחקיקה לחיזוק זכויות האזרח.
בתחילת שנות החמישים, דחה פורד הצעות לרוץ לסנאט של ארצות הברית מטעם מישיגן ולהתמודד למשרת מושל מישיגן. במקום זאת, שאיפתו הייתה להיות יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית.
חבר בוועדת וורן
ממוזער|ימין|ועדת וורן מגישה את המלצותיה לנשיא ג'ונסון
ב-19 בנובמבר 1963 מינה הנשיא לינדון ג'ונסון את פורד לחבר בוועדת וורן, ועדת חקירה פדרלית מיוחדת שהוקמה במטרה לחקור את ההתנקשות בחייו של הנשיא ג'ון קנדי. על פורד הוטל להכין ביוגרפיה של לי הארווי אוסוואלד, האיש שנחשד ברצח אך נרצח בעצמו זמן קצר לאחר מעצרו. על פי תזכיר FBI משנת 1963 שפורסם בשנת 2008, היה פורד בקשר עם ה-FBI לאורך כל תקופת עבודתו בוועדת וורן והעביר מידע לסגן ראש ה-FBI, קרת'ה דלאוץ' (Cartha DeLoach) על פעילויות הוועדה. פורד הגן על עבודת הוועדה וחזר על תמיכתו במסקנותיה.ממוזער|מנהיג המיעוט פורד בפגישה עם נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון
מנהיג המיעוט
ממוזער|alt=Four men in suits are outdoors, speaking to each other in front of a large white automobile.|פורד מבקר במרכז טיסות החלל מרשל ומקבל תדריך ב-1964.
לינדון ג'ונסון ניצח ניצחון מוחץ בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1964, והבטיח לעצמו כהונה נוספת כנשיא. המפלגה הדמוקרטית הגבירה את כוחה בשלושים ושישה מושבים בבית הנבחרים. בעקבות הבחירות, ערכו חברי המפלגה הרפובליקנית בחירות למנהיג מיעוט חדש. פורד התמודד ונבחר להחליף את צ'ארלס האלק מאינדיאנה כמנהיג המיעוט.
בינואר 1965 היו לרפובליקנים 140 מושבים בבית הנבחרים לעומת 295 מושבים של הדמוקרטים. עם רוב גדול זה לדמוקרטים וכן רוב בסנאט של ארצות הברית, העביר ממשלו של ג'ונסון שורה של רפורמות בשם "החברה הגדולה", תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים כמדיקר ומדיקייד, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. במפגש הראשון של הקונגרס ה-89 לבדו הגיש הממשל של ג'ונסון כ-87 הצעות חוק לקונגרס, וזה חתם על 84 (96% מכלל הצעות החוק) חוקים. תקופת חקיקה זו הייתה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של הקונגרס.
ב-1966, גברה הביקורת על התנהלותו של ג'ונסון במלחמת וייטנאם, ופורד והרפובליקנים בקונגרס הביעו דאגה כי ארצות הברית לא עושה את מה שצריך כדי לנצח במלחמה. התחושה הציבורית החלה גם היא לגבור נגד ג'ונסון, ובחירות האמצע לקונגרס ב-1966 הביאו תנופה לרפובליקנים והם זכו בארבעים ושבעה מושבים שהיו שייכים לדמוקרטים. אמנם זה לא היה מספיק כדי לתת רפובליקנים רוב בבית הנבחרים, אולם הניצחון נתן לפורד את ההזדמנות למנוע העברה נוספת של חוקים כחלק מתוכנית "החברה הגדולה" של ממשל ג'ונסון.
ביקורתו האישית של פורד על מלחמת וייטנאם התפרסמה לאחר שנשא נאום בבית הנבחרים, שבו הוא שאל האם יש לבית הלבן תוכנית ברורה להביא את המלחמה לסיום מוצלח. הנאום הכעיס את הנשיא ג'ונסון, שלגלג עליו ואמר שפורד "שיחק יותר מדי זמן פוטבול ללא קסדה".
כמנהיג המיעוטים בבית הנבחרים, הופיע פורד בסדרה פופולרית של מסיבות עיתונאים בטלוויזיה עם הסנאטור אוורט דירקסן מאילינוי (שהיה אז מנהיג המיעוט בסנאט), בהן הציעו השניים חלופות שמרניות למדיניות של ג'ונסון. רבים בתקשורת כינו זאת בהומור "The Ev and Jerry Show". ג'ונסון אמר אז, "ג'רי פורד הוא כל כך טיפש. הוא לא יכול להפליץ וללעוס מסטיק באותו הזמן". העיתונות, שרצתה לעדן את הלשון הגסה של הנשיא ג'ונסון, דיווחה כי "ג'רלד פורד לא יכול ללכת וללעוס מסטיק באותו הזמן".
לאחר בחירתו של ריצ'רד ניקסון לנשיאות ארצות הברית, היה פורד לתומך מובהק בסדר היום החדש שהנהיג הבית הלבן. הקונגרס העביר כמה הצעות חוק של ניקסון, כולל חוק מדיניות הסביבה הלאומית ואת חוק הרפורמה במס של 1969. עוד ניצחון נרשם לטובת המיעוט הרפובליקני היה כאשר ממשל ניקסון ביטל כמה מהרפורמות של ממשל ג'ונסון. בשנת 1972, הקים הממשל תוכנית חלוקת הכנסות לממשלות המקומיות (הממשלות של מדינות ארצות הברית). ההנהגה של פורד סייעה להעברת החוק בקונגרס של ארצות הברית, והביאה להקמת קואליציה דו-מפלגתית שתמכה בהצעת החוק עם 223 קולות בעד (לעומת 185 נגד).
במרץ 1972 קרא לממשל ניקסון להכיר בירושלים כבירת ישראל ולמקם בה את שגרירות ארצות הברית.
כמנהיג המיעוט, ביסס פורד באותן שנים את המוניטין שיצא לו כפוליטיקאי הגון ורכש תומכים מבין חברי הקונגרס.
סגן נשיא ארצות הברית
ממוזער|272x272 פיקסלים|פורד (בעת שניקסון הודיע כי פורד מועמדו לתפקיד סגן הנשיא) ורעייתו בטי עם הנשיא ריצ'רד ניקסון ורעייתו פט
פורד רצה להיות יושב ראש בית הנבחרים, ופעל למען רפובליקנים רבים ברחבי המדינה כדי להשיג רוב בקונגרס ויחסים טובים עם הרפובליקנים. לאחר עשור של ניסיון, הבטיח לאשתו שינסה שוב ב-1974 ויפרוש ב-1976. ב-10 באוקטובר 1973, התפטר סגן הנשיא ספירו אגניו לאחר שהסכים לעסקת טיעון שמסגרתה הודה בהעלמת מס, הלבנת הון וקבלת שוחד ונדרש לשלם קנס של 10,000 דולרים בזמן כהונתו כמושל מרילנד. בהפצרתם של חברי הקונגרס, הודיע ניקסון כי פורד הוא מועמדו להחליף את אגניו ב-12 באוקטובר. פורד הסכים וטען שהתפקיד יהיה נקודת הסיום בקריירה שלו.
הסנאט של ארצות הברית אישר את מינויו של פורד ב-27 בנובמבר, כאשר תשעים ושניים הצביעו בעד, שלושה נגד וחמישה נמנעו. רק שלושה סנאטורים, כולם דמוקרטים, הצביעו נגד מינויו של פורד: גיילורד נלסון מוויסקונסין, תומאס איגלטון ממיזורי וויליאם האת'וואי ממיין. ב-6 בדצמבר 1973 אישר בית הנבחרים של ארצות הברית את מינויו של פורד בהצבעה שתוצאותיה היו 387 בעד ושלושים וחמישה נגד. שעה לאחר שאושר מינויו בבית הנבחרים, נשבע פורד אמונים לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית.
פורד נהיה לסגן-הנשיא ומאוחר יותר לנשיא, בפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית, מבלי שנבחר בבחירות כלליות. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא, יעבור התפקיד לסגן הנשיא. אבל נוסח החוקה המקורי לא קבעה אפשרות למנות מחליף לסגן הנשיא עצמו, אם תתפנה משרתו-שלו. התוצאה הייתה, שכל סגן נשיא שנכנס לנשיאות, עקב מות קודמו, נאלץ להשלים את כהונתו באין סגן נשיא לצדו. לאחר רצח הנשיא ג'ון קנדי הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, לנשיא, וכיהן ללא סגן. בעקבות זאת תוקנה החוקה (התיקון ה-25) ונקבע כי בהתפנות משרת סגן הנשיא, יכול הנשיא, בהסכמת שני בתי הקונגרס, למנות אדם (הכשיר לכהן כנשיא) לתפקיד סגן נשיא.
פורד מונה לתפקידו לאחר שבעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972 החלה חקירה כנגד נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שידועה כפרשת ווטרגייט. ביום חמישי, 1 באוגוסט 1974, התקשר ראש הסגל של הבית הלבן, אלכסנדר הייג, לפורד כדי להודיע לו על מציאת ראיה שחשפה את הקשר של ניקסון לטיוח פרשת ווטרגייט. פורד ואשתו גרו בווירג'יניה בציפייה שמעון סגן הנשיא בוושינגטון ישופץ בקרוב ויעבור לידיהם, אולם הייג הסביר לפורד שעליו להתכונן לאפשרות שיהיה נשיא. פורד התבדח וטען בפני אשתו שלעולם לא יגורו במעון סגן הנשיא.
ממוזער|315x315 פיקסלים|דיוקנו השני של פורד, 25 בפברואר 1974
נשיא ארצות הברית
פורד החל לכהן כנשיא ב-9 באוגוסט 1974, לאחר שניקסון התפטר מתפקידו. כהונתו הסתיימה ב-20 בינואר 1977, לאחר 895 ימים. הוא הנשיא היחיד שלא נבחר לנשיאות או לסגנות. פורד הפסיד בבחירות של שנת 1976 למועמד הדמוקרטי, ג'ימי קרטר. הוא נחשב לנשיא פחות טוב מהממוצע.
השבעתו לתפקיד לאחר התפטרות ניקסון
ממוזער|259x259 פיקסלים|פורד נשבע אמונים לנשיאות ארצות הברית על ידי וורן ברגר, 9 באוגוסט 1974
ממוזער|259x259 פיקסלים|פורד נואם בשידור חי לאומה מהחדר הסגלגל, בנוגע לחנינתו של הנשיא ניקסון, 8 בספטמבר 1974
ממוזער|250 פיקסלים|פורד עם ליברטי, כלבתו מסוג גולדן רטריבר בחדר הסגלגל
פורד היה תומך מובהק של הנשיא ריצ'רד ניקסון במהלך כהונתו כסגנו, גם לאחר שהראיות חשפו שניקסון ציווה על הפריצה לווטרגייט ושניסה לטייח אותה. ביולי 1974, לאחר שבית המשפט העליון ציווה על ניקסון למסור הקלטות של פגישות שערך, החל בית הנבחרים בהליך הדחה נגדו. לאחר שההקלטות חשפו שניקסון היה מעורב בפרשה, הוא זימן את פורד לבית הלבן והודיע שיתפטר. לאחר שהתפטר ב-9 באוגוסט 1974, הושבע מיד פורד לנשיאות ארצות הברית, בהתאם לסדר הירושה של נשיא ארצות הברית, ובאופן תקדימי, במשך תקופה של כשנתיים וחצי היו לארצות הברית נשיא וסגן נשיא, שאיש מהם לא נבחר בבחירות כלליות.
מיד לאחר שנשבע לתפקידו בחדר המזרחי של הבית הלבן על ידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית וורן ברגר נשא פורד נאום בשידור חי לאומה. בנאום אמר "אחיי האמריקנים, הסיוט הלאומי שלנו הגיע אל קיצו." פורד ציין את הייחוד של כניסתו לתפקיד, ובנאום אמר לאזרחי ארצות הברית:
ממשלו
קבינט
ממוזער|238x238 פיקסלים|ישיבה של הקבינט בראשותו של פורד, 1974
עם כניסתו לתפקיד, ירש פורד את הקבינט של ארצות הברית בממשל ריצ'רד ניקסון, ורוב חברי הקבינט נשארו בתפקידם. עם זאת, החליף את אלכסנדר הייג, ראש הסגל של ניקסון, בדונלד רמספלד, שהיה השגריר בנאט"ו בתקופת ניקסון. רמספלד וסגנו, דיק צ'ייני, הפכו לאנשים המשפיעים בממשל פורד. בנוסף מינה פורד את אדוארד לוי לתפקיד התובע הכללי, וציווה עליו לנקות את מחלקת המשפטים מהמינויים הפוליטיים של תקופת ניקסון.
רוב חברי הקבינט נשארו בתפקידם עד שפורד החליט לשנות את הרכב הקבינט באופן דרסטי בסתיו 1975, פעולה שנקראה על ידי פרשנים פוליטיים כ"טבח ליל כל הקדושים". כל חברי הקבינט, למעט שלושה, הודחו מתפקידם. היוצאים מן הכלל היו מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר (שהיה היועץ לביטחון לאומי), מזכיר האוצר ויליאם סיימון ומזכיר מחלקת החקלאות ארל בוץ. פורד מינה את ג'ורג' הרברט ווקר בוש להיות ראש ה-CIA, בעוד שרמספלד מונה למזכיר ההגנה של ארצות הברית וצ'ייני החליף את רמספלד כראש סגל הבית הלבן, האדם הצעיר ביותר בתפקיד זה. מהלכים אלו נועדו בין היתר לחזק את האגף הימני במפלגתו של פורד במטרה להחליש את הפופולריות של מושל קליפורניה רונלד רייגן שהתמודד מולו על מועמדות המפלגה הרפובליקנית בבחירות אלה. פורד גם ביקש להפסיק את העימות בין קיסינג'ר לבין מזכיר ההגנה ג'יימס ר' שלזינגר. קיסינג'ר נותר בתפקידו כמזכיר המדינה אולם ברנט סקוקרופט החליף אותו כיועץ לביטחון לאומי. אחד מחברי הקבינט של פורד, מזכיר התחבורה ויליאם קולמן, היה האפרו-אמריקאי השני שכיהן אי פעם בקבינט (אחרי רוברט ויבר) והשחור הראשון בממשל רפובליקני.
סגן הנשיא
לאחר שנכנס לתפקידו, בחר פורד ב-20 באוגוסט במושל ניו יורק נלסון רוקפלר, מנהיג האגף הליברלי במפלגה, לתפקיד סגנו. עד היום (2017) פורד ורוקפלר הם סגני הנשיא היחידים שמונו מכוח התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית. רוקפלר עבר כמה שימועים בפני הקונגרס, ובמהלכם נחשף ששלח מתנות רבות ליועצים בכירים של הנשיא, כולל לקיסינג'ר. הרפובליקנים השמרנים כעסו על מינויו של רוקפלר אולם רובם תמכו בו, והוא אושר בבית הנבחרים ובסנאט. חלקם, כולל בארי גולדווטר, התנגדו לו. ב-19 בדצמבר 1974, הושבע רוקפלר לסגנות.
הייתה זאת הפעם השנייה מאז נוסד תפקיד סגן הנשיא שבמהלכה מונה סגן נשיא במקום זה שהחל את הכהונה. יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, קרל אלברט מאוקלהומה, היה הבא בתור לרשת את פורד במהלך 132 הימים עד למינויו של רוקפלר.
מינויים לבית המשפט
פורד מינה אדם אחד לבית המשפט העליון של ארצות הברית במהלך כהונתו:
ג'ון פול סטיבנס (כדי להחליף את ויליאם אורוויל דאגלס), מונה ב-28 בנובמבר 1975 ואושר בידי הסנאט ב-17 בדצמבר 1975. בתחילת כהונתו, היה סטיבנס מתון. לאחר מכן אכזב שמרנים רבים כשתמך בליברלים בכמה מקרים. לפני שסטיבנס מונה על ידי פורד לבית המשפט העליון, הוא היה שופט בבית המשפט לערעורים שמונה על ידי הנשיא ניקסון. במהלך כהונתו כמנהיג המפלגה הרפובליקנית, הוביל פורד מאמצים להדיח את דאגלס. לאחר שמינויו של סטיבנס אושר, סטיבנס הביע אכזבה מהתקופה בה כיהן, תקופה שבה רוב השופטים היו שמרנים למדי, היה סטיבנס מהבולטים בשופטי האגף הליברלי, לפעמים אפילו כותב דעות יחיד. הוא התנגד לכל הגבלה על הפלה מלאכותית וחיזק את הפרדת הדת מהמדינה. ב-2005 טען פורד שהוא מוכן שההיסטוריה תשפוט את כהונתו לפי הצלחתו של סטיבנס בבית המשפט העליון. "הוא שירת את עמו היטב", אמר פורד על סטיבנס, "בכבוד, באינטלקטואליות וללא חששות פוליטיים מפלגתיים".
פורד מינה גם אחד עשר שופטים לבתי המשפט לערעורים, וחמישים שופטים לבתי המשפט המחוזיים.
חנינה נשיאותית לניקסון
חודש אחרי כניסתו לתפקיד, ב-8 בספטמבר, נתן פורד חנינה נשיאותית בלתי מוגבלת לניקסון על כל העבירות שביצע בזמן נשיאותו. בנאום לאומה, הסביר פורד שהחנינה חשובה למדינה, ושהוא מעניק אותה לניקסון על מנת לסיים בכח את הפרק המביש בהיסטוריה האמריקאית, וכדי לאפשר לממשל לעסוק בעניינים חשובים למדינה.
החנינה ניתנה בשנת 1974, שהיא שנת בחירות לקונגרס, בחירות שהושפעו מאוד מפרשת ווטרגייט ומחנינת פורד את ניקסון. הממשל המכהן הפסיד את בחירות האמצע: המפלגה הדמוקרטית זכתה לרוב עצום בבית הנבחרים וגרפה 291 ממחוזות הקונגרס. גם בסנאט התוצאה הייתה בהתאם, כאשר המפלגה הדמוקרטית החזיקה ב-61 ממושבי הסנאט.
חנינה זו, הצילה את ניקסון ממשפט, ועוררה זעם ציבורי רב, שאולי אף תרם למפלתו של פורד בבחירות 1976. לפני החנינה, זכה פורד לשיעור תמיכה של 71%, אולם אחריה זכה לתמיכה של 50% בלבד. המבקרים טענו שפורד חתם על עסקה מושחתת עם ניקסון. הם טענו שפורד הסכים לחון את ניקסון בתנאי שזה יתפטר ויהפוך את פורד לנשיא. דובר הבית הלבן התפטר במחאה על החנינה. אלכסנדר הייג, לפי מקורות רבים, היה זה שהציע לפורד לחון את ניקסון, בעיקר בגלל ידידותו עם הנשיא לשעבר. פורד עצמו טען שהחנינה גרמה להפסדו בבחירות. העיתונות טענה שהחנינה השמידה את כל האמינות של פורד. באוקטובר 1974 העיד פורד בוועדה מיוחדת של הקונגרס שבדקה את החנינה. פורד הכחיש את קיומה של עסקה בינו לבין הנשיא לשעבר ניקסון: "לא הייתה שום עסקה נקודה". הייתה הזו הפעם הראשונה מאז ימי הנשיא אברהם לינקולן שבה נשיא ארצות הברית בחר להגיע לקונגרס מרצונו ולהעיד בעצמו, אך גם צעד מיוחד זה לא הביא לצינון הביקורות נגדו.
לאחר עזיבתו את התפקיד בינואר 1977, הצדיק פורד את החנינה בטענה שבקבלת החנינה הודה ניקסון באשמה. ב-2001, קיבל פורד פרס מקרן ג'ון קנדי על החנינה ועל האומץ שהפגין בנתינתה. הסנאטור טד קנדי טען שהתנגד לחנינת ניקסון, אולם שההיסטוריה הוכיחה שפורד ביצע את ההחלטה הנכונה.
נושאי פנים
חנינה מותנית למשתמטי מלחמת וייטנאם
ב-16 בספטמבר 1974, שמונה ימים לאחר שהודיע על מתן חנינה לנשיא ניקסון, הציג פורד תוכנית חנינה מותנית עבור חיילים שהשתמטו ממלחמת וייטנאם וברחו למדינות כמו קנדה, ועבור עריקים צבאיים, במנשר הנשיאותי 4313. תנאי החנינה דרשו מהעריקים והמשתמטים לאשר מחדש את נאמנותם לארצות הברית ולהתחייב לשרת שנתיים בשירות עבודה ציבורית או שנתיים שירות למי ששירת פחות משנתיים בצבא ארצות הברית. תוכנית זו, שנועדה לחון עריקים צבאיים שהשתמטו כדי לא ללחום במלחמת וייטנאם הובילה להקמת "מועצת חנינות" לבחון את המקרים השונים. יורשו של פורד ג'ימי קרטר החליט להעניק להם חנינה גורפת.
אינפלציה
כלכלת ארצות הברית הייתה נושא לדאגה במהלך כהונת פורד. המשק נכנס לתקופה של סטגפלציה, כלכלנים ייחסו את הכניסה לתקופה זו לגורמים שונים, כולל משבר האנרגיה העולמי ב-1973 והגברת התחרות מצד מדינות כמו יפן. כהונתו התאפיינה בשיעורי אינפלציה גבוהים יחסית, שהגיעו ל-12% בשיאם, ובמאבקים עם שני בתי הקונגרס שנשלטו בידי הדמוקרטים. סוף הצמיחה הכלכלית שהתרחשה באופן רצוף לאחר מלחמת העולם השנייה גרמה לפגיעה במעמד הכלכלה הקיינסיאנית, ותומכי כלכלת לסה פר כאלן גרינספן השיגו השפעה בממשל פורד. אחת הפעולות הראשונות שנקט פורד כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הבעייתי הייתה להוציא צו נשיאותי פדרלי ב-30 בספטמבר 1974 שהורה להקים את המועצה למדיניות כלכלית (Economic Policy Board).
באוקטובר 1974, בתגובה לאינפלציה הגואה, פורד קרא לציבור האמריקאי "להצליף באינפלציה עכשיו". ("Whip Inflation Now") ועסק במיתוג תוכניתו נגד האינפלציה. האינפלציה נתפסה אז כאיום העיקרי על המשק, יותר מאשר האבטלה ההולכת והגוברת; הייתה אמונה כי מיתון האינפלציה תסייע בהפחתת האבטלה..
במטרה לשלוט באינפלציה, פורד דרש מהציבור לרסן את הצריכה, בעיקר בדלק. הוא קיווה שהציבור יגיב אליו כפי שהגיב לפרנקלין דלאנו רוזוולט, אולם הציבור לא הקשיב לו יותר מדי. פורד גם הציע תוכנית כלכלית בת עשר נקודות, שכללה העלאת מס על חברות והשכבות החזקות, בתקווה שיעזור להקטנת הגירעון. עם ההחמרה במצב הכלכלי, ויתר פורד על העלאת המס.
תקציב
המיקוד של פורד בענייני כלכלה השתנה כשנאלץ להתמודד עם המיתון הכלכלי החריף ביותר מאז השפל הגדול. פורד החליט לעבור מניסיון להתמודד מול האינפלציה לניסיון לעצור את העלייה באבטלה, שהגיעה לשיא של תשעה אחוזים במאי 1975. בינואר 1975, הציע פורד הפחתת מס לשנה של שישה עשר מיליארד דולר כדי לאפשר צמיחה, וקיצוצים בתקציב כדי למנוע אינפלציה. פורד ספג ביקורת חריפה על כך שעבר מתמיכה בהעלאת מיסים לתמיכה בהורדת מיסים. הקונגרס העלה את הקיצוץ במיסים ל-22.8 מיליארד וביטל את הקיצוצים בתקציב. במרץ 1975, חתם פורד על חוק הורדת המיסים. הגירעון ב-1975 הגיע ל-53 מיליארד דולרים וב-1976 ל-73.7 מיליארד.
כהונתו של פורד התאפיינה בגירעון תקציבי. על אף שחשש מהיכולת לממן תוכניות חברתיות במהלך תקופה של הקטנת ההוצאות, חתם פורד על חוק החינוך לילדים עם מוגבלויות ב-1975, שמיסד את מערכת החינוך המיוחד בארצות הברית. פורד טען שלכל הילדים בעלי המוגבלויות מגיע חינוך מלא.
כשהעיר ניו יורק עמדה בפני פשיטת רגל ב-1975, לא הצליח אברהם בים, ראש עיריית ניו יורק, להשיג תמיכה מצד פורד לתוכנית חילוץ ממשלתית. עיתון הניו יורק דיילי ניוז פרסם את הכותרת הראשית הבוטה "FORD TO CITY: DROP DEAD" ("פורד לעיר: תתפגרו") לאחר שהתנגד לכל סיוע ממשלתי לעיר. בנובמבר 1975, שינה פורד את דעתו והסכים להלוות כסף ממשלתי לניו יורק בתנאי שזאת תקטין את תקציבה. בדצמבר 1975, חתם פורד על חוק שהעניק לעיר ניו יורק 2.3 מיליארד דולרים.
ועדת רוקפלר
לפני כהונתו של פורד, אסף ה-CIA באופן בלתי חוקי תיקים על מתנגדי מלחמה. בתגובה ללחץ לחקור את הפעילות, הקים פורד ועדה בראשות רוקפלר. אמנם גם הקונגרס הקים ועדה משלו, אולם הייתה זאת הפעם הראשונה שבה חקרה ועדה נשיאותית נושאי ביטחון לאומי. לפי מסמכים שפורסמו בפברואר 2016, שינה הבית הלבן את הדו"ח והוציא ממנו ביקורת על מדיניות ההתנקשויות של ה-CIA.
נושאי פנים נוספים
פורד תמך בחקיקת התיקון לשוויון זכויות, והצהיר שבארצות הברית, כל איש ואישה שווים בפני החוק. הוא טען שראוי לאשרר את הנושא בפני החוקה כדי להבטיח שוויון בפני החוק לכל אדם. הוא הכריז על 26 באוגוסט 1975 כיום השוויון לנשים.
כנשיא, תמך בתיקון חוקתי שיאפשר למדינות להחליט בנושא ההפלות. זאת הייתה גם עמדתו ב-1973, כשהתנגד לפסק דין רו נגד וייד בהיותו מנהיג המיעוט בבית הנבחרים. פורד ספג ביקורת על ריאיון שנתנה אשתו בטי לתוכנית 60 דקות ב-1975, בו טענה שפסק הדין היה החלטה גדולה. בסוף ימיו טען פורד שתמך בזכות להפלות.
פורד נאלץ להתמודד עם התפרצות שפעת החזירים. בתחילת שנות השבעים, עבר זן השפעת לתקוף בני אדם. ב-5 בפברואר 1976, מת חייל וחבריו אושפזו. רשויות הבריאות הכריזו על פנדמיה, והמליצו לפורד על חיסון. למרות דחיות ועיכובים, כרבע מהאוכלוסייה חוסנה עד לביטול התוכנית בדצמבר 1976. מקרי מוות של עשרים וחמישה אנשים יוחסו לחיסון, והוא היה קטלני יותר משפעת החזירים.
ממוזער|259x259 פיקסלים|פורד חותם על הסכמים עם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, 29 בנובמבר 1974
מדיניות חוץ
ממוזער|פורד נואם בארוחת ערב ממלכתית בבייג'ינג ב-4 בדצמבר 1975.
המלחמה הקרה
פורד המשיך במדיניותו של ניקסון לדטאנט עם ברית המועצות ועם הרפובליקה העממית של סין, ודאג להקל על המתחים שהביאה איתה המלחמה הקרה. בממשל ניקסון נחתמו הסכמי סאל"ט בניסיון להרגיע את המתיחות ולעצור את ההתחמשות הבלתי פוסקת של ארצות הברית וברית המועצות. בנובמבר 1974 נפגש פורד עם ליאוניד ברז'נייב, מנהיג ברית המועצות, והשניים הסכימו להסכם מסגרת להגבלת הנשק. ביולי 1975 שוב נפגשו השניים בוועידה בנושאי שיתוף פעולה ביטחוני. בוועידה, ארצות הברית, קנדה וכמעט כל מדינות אירופה חתמו על הסכמי הלסינקי שעיקרם כיבוד עקרון הריבונות ושמירה על זכויות אדם וחירויות יסוד. פורד קיווה להאיץ את השיחות, אולם לא הצליח להגיע להסכם עם ברז'נייב, והדיונים נמשכו גם בממשל קרטר. פורד ספג ביקורת על כך שהכיר בשליטה הסובייטית במזרח אירופה, אולם הדגש על זכויות האדם הוביל להיחלשות הגוש המזרחי בשנות השמונים. יחסי ארצות הברית-סין שהביאו לביקור ניקסון בסין התחזקו עוד יותר בביקורו של פורד בדצמבר 1975 במדינה הקומוניסטית.
בשנת 1975 אימץ פורד את המדיניות של מזכר הביטחון הלאומי המחקרי 200 בנוגע לגידול אוכלוסיית מדינות בעולם המתפתח.
נפילת דרום וייטנאם וקמבודיה
ממוזער|פורד ובתו סוזן צופים בהנרי קיסינג'ר לוחץ ידיים עם מאו דזה-דונג ב-2 בדצמבר 1975
ארצות הברית הייתה מעורבת במלחמת וייטנאם תקופה ארוכה. עם השנים, התגברה התנגדות העם האמריקאי למלחמה. הפגנות וסרבנות גיוס נעשו נפוצות יותר ויותר. בשל גל המחאה ההולך וגובר, הוכרזה הפסקת ההפצצות בצפון וייטנאם על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון ב-31 במרץ 1968. אך ההסלמה במלחמה לא אחרה לבוא כאשר הורה ריצ'רד ניקסון, נשיאה החדש של ארצות הברית, על הפצצות בלאוס ופלישה לשטח קמבודיה על מנת לחסום את נתיב הו צ'י מין בשנת 1970.
פורד נאלץ להתמודד עם המלחמה בווייטנאם. המעורבות האמריקנית הסתיימה לאחר שהסכם שביתת הנשק הושג בין הצדדים הלוחמים ב-27 בינואר 1973 בפריז. ההסכם קבע כי ארצות הברית תפנה את כל כוחותיה מווייטנאם ודרש הפסקת אש בין הצפון והדרום, נוסף לשחרור שבויי מלחמה אמריקנים. ההסכם גם הבטיח את שלמותה הטריטוריאלית של וייטנאם וכמו שהוחלט בוועידת ז'נבה ב-1954, הוכרזו בחירות בצפון ובדרום. ההסכמים קבעו מסגרת של שישים ימים לנסיגת ארצות הברית מווייטנאם. מאוחר יותר באותה השנה, נאסרה כל פעילות צבאית אמריקנית בהודו-סין על ידי הקונגרס האמריקאי. בשלב זה החליף פורד את ניקסון.
להסכמים הגיעו היועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר וחבר הפוליטביורו הצפון-וייטנאמי. נשיא דרום וייטנאם לא היה מעורב בכך, והתנגד להסכם. עם זאת, הלחץ בתוך ארצות הברית לסיים את המלחמה הוביל את ניקסון וקיסינג'ר ללחוץ על דרום וייטנאם לחתום על ההסכם, ולאפשר את נסיגת הכוחות. ניקסון הבטיח שארצות הברית תגן על דרום וייטנאם במקרה של הפרת ההסכמים.
בדצמבר 1974, כמה חודשים לאחר היכנסו של פורד לתפקיד, פלשו כוחות הצפון אל הדרום. עם התקדמות כוחות הצפון, ביקש פורד מהקונגרס לאשר חבילת סיוע של 722 מיליון דולרים לדרום וייטנאם, כפי שהבטיח ממשל ניקסון. הקונגרס דחה את ההצעה ברוב גדול. הסנאטור ג'ייקוב יעבץ הציע הקצבות נדיבות לנסיגה צבאית, אולם סירב בכל תוקף לסיוע צבאי. נשיא דרום וייטנאם התפטר ב-21 באפריל 1975, והאשים את ארצות הברית בחוסר תמיכה. ב-23 באפריל, נאם פורד וטען שהמלחמה נגמרה מבחינת ארצות הברית. פורד זכה לתמיכה עצומה בהצהרתו.
ממוזער|alt=Twelve refugees of varying ages, carrying bundles of possessions, arrive on the deck of a United States naval vessel. Three US airmen, as well as a helicopter, are visible in the background.|פליטים מדרום וייטנאם מגיעים על נושאת מטוסים אמריקנית
עם התקרבות כוחות הצפון, ציווה פורד על פינוי אזרחים אמריקנים, ואישר סיוע לאזרחים שביקשו להימלט מהשלטון הקומוניסטי. ארבעים אלף אזרחים אמריקנים ודרום וייטנאמיים פונו במטוס עד שההתקפות התגברו. בשלב האחרון של הפינוי, הובילו מסוקים את המתפנים אל הספינות בין 29 באפריל ל-30 באפריל. ב-30 באפריל 1975 נכנסו כוחות צבא צפון וייטנאם לסייגון, בירת דרום וייטנאם. במהלך הפינוי, התרסקו מסוקים רבים עקב עומס של מתפנים.
איחוד דרום וצפון וייטנאם הוכרז באופן רשמי ביולי 1976, ומלחמת וייטנאם, שנמשכה מאז שנות החמישים, נגמרה. רוב המפונים מדרום וייטנאם נכנסו לארצות הברית. חוק מ-1975 הקציב 455 מיליון דולרים לסיוע לפליטים. בסך הכול, באו 130,000 פליטים לארצות הברית ב-1975, ועוד אלפים ברחו בשנים לאחר מכן.
המזרח הרחוק
בקמבודיה השכנה אירע תהליך דומה. ניצחונה של צפון וייטנאם הוביל לתסיסה של הרוחות באסיה, וממשל פורד חשש לגבי אובדן השפעה אמריקנית. הממשל היה מוכן להגיב בכוח בשני מקרים: בפעם הראשונה לאחר שכוחות הקמר רוז' חטפו אונייה אמריקאית ממים בינלאומיים, ושוב כשחיילים נהרגו באזור המפורז בין צפון ודרום קוריאה.
המשבר הראשון החל בקמבודיה. בתחילת 1975 החלו הקומוניסטים (הקמר רוז') במתקפה, אשר תוך מאה ושבעה עשר ימים הביאה לסופה של הרפובליקה הקמרית. כאשר סירב הקונגרס האמריקני להקציב עזרה נוספת, לאחר שרכבת אווירית של אספקה ומזון החלה כבר לפעול, היה ברור כי ימי שלטונו של נשיא קמבודיה לון נול ספורים. פנום פן וערים נוספות החלו להיות מופגזות בארטילריה. ב-17 באפריל 1975 נכנעה ממשלתו של לון נול, והוא נמלט לארצות הברית. בקמבודיה חולל שלטון של הקמר רוז' ומנהיגם פול פוט רצח עם.
במאי 1975, זמן קצר לאחר נפילת סייגון והשתלטות הקמר רוז', חטפו אנשי הקמר רוז' אוניית סוחר אמריקאית ממים בינלאומיים. פורד החליט להגיב בכוח ושלח את אנשי חיל הנחתים לשחרר את האונייה, אולם הנחתים נחתו על האי הלא נכון ונתקלו בהתנגדות. למעשה המלחים האמריקאים שוחררו עוד לפני המבצע, ללא ידיעת ממשלת ארצות הברית. סדרה של תקלות מבצעיות חמורות הביאה לסיום כושל של המשימה ולשמונה עשר הרוגים אמריקניים (שלושה מהם נעדרים) והרוגים נוספים בתאונת מסוק. עם זאת, המבצע נחשב למוצלח מבחינת פגיעה בכוחות הקמר רוז', ופורד זכה לעלייה של 11% באהדה שלו אחריו.
היסטוריונים חשו שפורד הרגיש שעליו להגיב בכוח לתקרית כיוון שחשש שהסובייטים כיוונו אותה. אנשי הממשל חשו שעליהם להגיב בכוח כדי לדכא ניסיונות התנגדות נוספים באסיה.
במשבר השני היה מעורב כפר באזור המפורז בין שתי הקוריאות. היה זה המקום היחיד בו כוחות הצפון והדרום היו בקשר. קוריאה הצפונית, שעודדה מהקושי של ארצות הברית בווייטנאם, החלה להפעיל לחץ דיפלומטי ואמצעים צבאיים כדי לשכנע את ארצות הברית לסגת מקוריאה הדרומית. באוגוסט 1976, הרגו חיילים צפון קוריאנים שני קצינים אמריקנים ופצעו שומרים מהדרום באזור המפורז. ההתקפה התרחשה במהלך פגישה של המדינות הבלתי-מזדהות בסרי לנקה. קים ג'ונג איל, בנו של המנהיג קים איל-סונג, הציג את התקרית כדוגמה לתוקפנות אמריקנית, ודרש את נסיגת ארצות הברית מהדרום מצד המדינות הבלתי-מזדהות.
בפגישות של הקבינט, טען קיסינג'ר שהצפון רואה את ארצות הברית כחלשה מאז נפילת סייגון, ושעל המדינה להגיב. פורד הסכים. לאחר ששקל כמה אפשרויות, החליט פורד להפגין עוצמה ושלח מספר גדול של כוחות קרקע ואת חיל האוויר לטוס מעל האזור. ממשלת צפון קוריאה ויתרה על הנושא וגם התנצלה.
המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-ערבי
מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, הוא שהוביל את עיקר הפעילות באזור המזרח התיכון. ממוזער|פורד עם נשיא מצרים אנואר סאדאת בזלצבורג, 1975
שני סכסוכים במזרח התיכון הפכו למשבר. הסכסוך בקפריסין הידרדר לאחר פלישת טורקיה לקפריסין, מה שהוביל למתיחות בתוך נאט"ו. טורקיה פלשה לקפריסין לאחר ההפיכה ב-1974 שאותה עודדה יוון. הסכסוך היה קשה במיוחד כיוון שגם טורקיה וגם יוון היו חברות בנאט"ו. באמצע אוגוסט, פרשה ממשלת יוון מנאט"ו. באמצע 1974, תמכו בית הנבחרים ובסנאט בעצירת הסיוע הצבאי לטורקיה. פורד, שחשש ליחסי ארצות הברית-טורקיה ולהיחלשות נאט"ו במזרח אירופה, הטיל על כך וטו. הקונגרס העביר חוק שני בנושא, שגם עליו הטיל פורד וטו, על אף שהגיע לפשרה להמשיך בסיוע עד לסוף השנה. כפי שפורד צפה, יחסי ארצות הברית-טורקיה נפגעו ולא התאוששו עד 1978.
בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, היה צריך פורד להתמודד עם תוצאות מלחמת יום הכיפורים. למרות הפסקת האש שסיימה את המלחמה, לא הצליח קיסינג'ר להתקדם באזור. ב-1973 תקפו מצרים וסוריה את ישראל, בניסיון לקחת את השטחים אותם הפסידו במלחמת ששת הימים. אולם ההצלחה הראשונית לא ארכה זמן רב לפני שישראל הצליחה לנצח במלחמה, ופורד חפץ להגיע לשלום בין הצדדים. פורד לא אהב את מה שראה כ"עיכוב" ישראלי בנושאי השלום, וטען שכעס על ישראל בשל כך. בין ישראל למצרים נחתם בינואר 1974 הסכם הפרדת כוחות שהביא לסיום המלחמה עצמה ומצרים עברה מחוג ההשפעה הסובייטי לזה של ארצות הברית. כדי להביא להסכם יציב יותר החל קיסינג'ר במסע דילוגים בחודש מרץ 1975. ישראל הסכימה לנסיגה רחבה בסיני, עד לקו אל עריש-ראס מוחמד, אך דרשה בתמורה הכרזה על ביטול מצב הלוחמה בין ישראל למצרים. המצרים סירבו ודרשו בתמורה לאי לוחמה נסיגה ישראלית לקו הגבול הבינלאומי, וכן שההסכם יהיה בתוקף לשנה אחת.
מסע זה נכשל, וקיסינג'ר הטיל את האשמה בישראל במה שכינה "עמדותיה הנוקשות" (למעשה סירובה לסגת מעבר למעברי המיתלה והגידי ופינוי תחנת ההתראה באום חשיבה ללא הצהרה על אי לוחמה). פורד שלח מברק לראש ממשלת ישראל יצחק רבין ובו הביע את אכזבתו ממדיניותה של ישראל. בעקבות הכישלון הכריז פורד ב-24 במרץ על מדיניות של "הערכה מחדש" של יחסי ארצות הברית וישראל. התוצאה בפועל של מדיניות זו התבטאה בהקפאת החתימה על עסקאות נשק חדשות (כולל נשק שהובטח בשיחות בעל פה), פגישות לא רשמיות של שליחים של הממשל האמריקאי עם אנשי אש"ף, והפסקת תיאום העמדות לקראת כינוסה של ועידת ז'נבה (שלא התכנסה בסופו של דבר). רבין ציין ש"הערכה זו הייתה אחת התקופות הקשות ביותר ביחסים בין ארצות הברית וישראל". היא נמשכה במשך חצי שנה. החלטות הממשל בנושאי ישראל הרגיזו את תומכי ישראל בקונגרס ואת הקהילה היהודית. ב-21 במאי, פורד "חווה זעזוע אמיתי", כששבעים ושישה סנאטורים אמריקנים כתבו לו מכתב שבו הוא נדרש "להיענות" לבקשה של ישראל המבקשת סיוע צבאי וכלכלי בסך 2.56 מיליארד דולר. פורד התרגז באמת וחשב שהסיכוי לשלום נתון בסכנה. הייתה זאת, מאז האיסור בספטמבר 1974 על ייבוא וייצוא נשק לטורקיה, הפלישה השנייה של הקונגרס לניהול מדיניות החוץ של הנשיא. חודשי הקיץ הבאים תוארו על ידי פורד כ"מלחמת עצבים "אמריקאית-ישראלית". לאחר מיקוח ממושך, נחתם רשמית הסכם ביניים בין ישראל למצרים והסיוע חודש.
הפלישה האינדונזית למזרח טימור
ממוזער|פורד נפגש עם סוהארטו, נשיא אינדונזיה, בקמפ דייוויד.
לאחר מהפכת הציפורנים, נסוגה פורטוגל ממזרח טימור. אינדונזיה השכנה פלשה למזרח טימור ב-1975 לאחר שזאת הכריזה על עצמאותה מפורטוגל. כדי לשמור על יחסים טובים עם מנהיג אינדונזיה סוהארטו, לא התנגד פורד כשנודע לו על הפלישה. מזרח טימור נותרה בשליטה אינדונזית עד ל-1999.
פורד החל למכור נשק לממשל סוהארטו ב-1975, לפני הפלישה. כמעט תשעים אחוזים מהנשק האינדונזי בזמן הפלישה היה אמריקני. לאחר הפלישה, העניק פורד בערך שלושים מיליון דולרים בכל שנה לאינדונזיה, ומכירות הנשק המשיכו לעלות גם בממשל קרטר. המדיניות נותרה על כנה עד ל-1999.
ביקורים בינלאומיים
פורד נסע לשבעה ביקורים בינלאומיים במהלך נשיאותו.
ממוזער|מרכז|alt=A map of the world. The United States is indicated in Red, while countries visit by President Ford during his presidency are indicated in Orange. Other countries are indicated in grey.|המדינות בהן ביקר פורד במהלך כהונתו.
תאריכיםמדינהמיקוםפרטים1נוגלס, מגדלנה דה קינונפגש עם הנשיא לואיס אצ'ווריה אלווארס והניח זר על קברו של אאוסביו קינו.2טוקיו קיוטוביקור ממלכתי. נפגש עם ראש הממשלה קקואיי טנאקה.סיאולנפגש עם הנשיא פאק צ'ונג-הי.ולדיווסטוקנפגש עם המזכיר הכללי ליאוניד ברז'נייב ושוחח על הגבלת חימוש.3 מרטיניקפור-דה-פראנסנפגש עם הנשיא ואלרי ז'יסקר ד'אסטן.4בריסלנכח בוועידת נאט"ו. נאם בפני המועצה הצפון אטלנטית ונפגש עם מנהיגי מדינות נאט"ו.מדרידנפגש עם גנרליסימו פרנסיסקו פרנקו. קיבל את מפתח העיר מדריד.זלצבורגנפגש עם הקאנצלר ברונו קרייסקי ועם נשיא מצרים אנואר סאדאת.רומאנפגש עם הנשיא ג'ובאני לאון ועם ראש הממשלה אלדו מורו.ארמון האפיפיורביקר את האפיפיור פאולוס השישי.5בון לינז אם רייןנפגש עם הנשיא ולטר של ועם הקאנצלר הלמוט שמידט.ורשה, קרקובביקור ממלכתי. נפגש עם מנהיג פולין אדוורד גרק.הלסינקינכח בפגישה הראשונה של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. נפגש עם מנהיגי פינלנד, בריטניה, טורקיה, גרמניה המערבית, צרפת, איטליה וספרד. בנוסף נפגש עם המזכיר הכללי הסובייטי ברז'נייב. חתם על מזכר הוועידה האחרון.בוקרשט סינאיהביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא ניקולאה צ'אושסקו.בלגרדביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא יוסיפ ברוז טיטו ועם ראש הממשלה.6רמבולהנכח בוועידת ה-G6 הראשונה.7פקינגביקור ממלכתי. נפגש עם מאו דזה-דונג ועם דנג שיאופינג.ג'קרטהביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא סוהארטו.מנילהביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא פרדיננד מרקוס.
ניסיונות ההתנקשות בחייו
280px|ממוזער|שמאל|מאבטחי השירות החשאי מרחיקים את הנשיא פורד (נראה במרכז התמונה) ממקום ניסיון ההתנקשות הראשון בעיר סקרמנטו, 5 בספטמבר 1975
בתוך שלושה שבועות בספטמבר 1975 חווה פורד שני ניסיונות להתנקש בו. את שני הניסיונות הכושלים ביצעו נשים ושניהם אירעו במדינת קליפורניה.
המקרה הראשון אירע בסקרמנטו, בירת קליפורניה. בבוקר 5 בספטמבר 1975 יצא פורד ממלונו כדי לצעוד ברגל בשביל שמוביל אל בניין הקפיטול לפגישתו עם המושל בראון. אנשים רבים נקהלו בפארק והוא נעצר כדי ללחוץ את ידיהם. בקהל נמצאה גם לינט פרום, לבושה שמלה אדומה ונושאת את האקדח בנרתיק רגל. פורד העיד אחר כך שראה את פרום הלבושה אדום כאשר התקרבה ועמדה מאחורי שורת האנשים הסמוכה אליו והוא סבר שגם היא מבקשת ללחוץ את ידו. פרום שלפה את האקדח מנרתיקו וניסתה לירות ללא הצלחה, ובמזל הנשיא פורד ניצל מהתנקשות. היא נשפטה למאסר עולם, אולם שוחררה על תנאי ב-14 באוגוסט 2009.
בתגובה להתנקשות, החל השירות החשאי לאבטח את פורד בצורה יעילה יותר. המקרה השני אירע בסן פרנסיסקו. המתנקשת הייתה שרה ג'יין מור. ב-1975 הושפעה מסיפורה של פטי הרסט, החלה לעבוד כמנהלת חשבונות בארגון צדקה שהקים אביה של הרסט בעקבות חטיפתה ואימצה עמדות שמאליות קיצוניות. בעת ניסיון ההתנקשות שימשה גם כמודיעה של ה-FBI. היא ניסתה להתנקש בחיי הנשיא פורד שבעה יום לאחר ניסיון ההתנקשות הראשון בו וארבעה ימים לאחר שפטי הרסט וחוטפיה נעצרו. פורד יצא ממלון סנט פרנסיס בכיכר יוניון שבעיר סן פרנסיסקו שבו התאכסן כדי להיכנס למכונית הנשיאותית כאשר מור ירתה לכיוונו באקדח מעבר לכביש, ממרחק של 12 מטרים. היה זה אקדח בקוטר של 0.38 אינץ', שאותו קנתה בחפזה באותו בוקר. כוונות האקדח לא היו מאופסות ולכן החטיאה הירייה את הנשיא במעט. היא עמדה לירות שוב כאשר אוליבר סיפל, נחת-לשעבר שעמד לידה בקהל, תפס את זרועה והפיל אותה, ועל ידי כך אפשר שהציל את חיי הנשיא. מור הצליחה לירות את הירייה השנייה, אך הקליע ניתז מקיר בית ופצע קל עובר אורח. מאבטחיו של פורד מיהרו להכניס אותו למכוניתו ולהסיע אותו מהמקום. היא נשפטה למאסר עולם, אולם שוחררה על תנאי ב-31 בדצמבר 2007.
בחירות
בחירות אמצע הכהונה של 1974
ממוזער|185px|פורד בחדר הסגלגל ב-1974
הבחירות לקונגרס ב-1974 התרחשו פחות משלושה חודשים לאחר שפורד נכנס לתפקידו ובמהלך פרשת ווטרגייט. המפלגה הדמוקרטית הצליחה להשתמש בזעם הציבורי ולהשיג עוד ארבעים ותשעה מושבים בבית הנבחרים, כשהם שולטים ב-291 מתוך 435 מושבים. גם המושב שהיה של פורד נלקח בידי הדמוקרטים. בבחירות לסנאט, השיגו הדמוקרטים שישים ואחד מושבים מתוך מאה. הקונגרס החדש העביר את האחוז הגבוה ביותר של חוקים עליהם הטיל הנשיא וטו מאז נשיאותו של אנדרו ג'ונסון.
הפסדו בבחירות 1976
ממוזער|ימין|המושל רונלד רייגן מברך את פורד לאחר שזה נבחר להיות מועמד, כשבוב דול, ננסי רייגן ונלסון רוקפלר מסתכלים.
פורד ניסה להיבחר לכהונה מלאה ב-1976, אולם קודם היה צריך להתמודד בתוך המפלגה הרפובליקנית. חנינת ניקסון וההפסד בבחירות אמצע הכהונה החלישו את כוחו של פורד, והוא זכה להתנגדות האגף השמרני במפלגה. הרפובליקנים השמרנים התאכזבו מבחירתו של רוקפלר בתור סגנו של פורד, והאשימו את פורד בנפילת סייגון, בחנינה למשתמטים ובהמשך הדטאנט, ספציפית בחתימה על הסכמי הלסינקי. רונלד רייגן, מנהיג השמרנים, החל במסע הבחירות שלו בסתיו 1975. על פי עצתם של רמספלד וצ'ייני, פנה פורד לרוקפלר ודחק בו שיוותר על התמודדותו מחדש למשרתו בבחירות 1976. מהלכים אלו נועדו בין היתר לחזק את האגף הימני במפלגתו של פורד במטרה להחליש את הפופולריות של רייגן. רוקפלר הסכים לכך. פורד ניצח את רייגן בכמה ממערכות הבחירות המקדימות, אולם רייגן הצליח להשיג תנופה לאחר שניצח במרץ 1976 בקרוליינה הצפונית. המירוץ בין פורד ורונלד רייגן היה קשה ואף שווה. בתחילת הוועידה הרפובליקנית הלאומית באוגוסט 1976 עדיין אי אפשר היה לדעת מי יהיה המועמד, שכן אף אחד מהם לא השיג רוב. פורד ניצח את רייגן בהפרש זעום בסיבוב הראשון לאחר תמיכה מצד הצירים הלא מחויבים, ואז בחר בסנאטור בוב דול מקנזס כמועמד לתפקיד סגן הנשיא. זאת הייתה הוועידה האחרונה שבה המועמד לתפקיד הנשיא עדיין לא נקבע בזמן ההתכנסות.
לאחר מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, נאלץ פורד להתמודד בחוסר אמון בסיסי בממשלה. פורד החליט לאמץ אסטרטגיה במהלכה יישאר בוושינגטון כדי להיראות נשיא. הוא הרוויח מכך שהיה זה יום העצמאות המאתיים של ארצות הברית, ומהאירועים שנלוו אליו. הוא ניהל את טקס הזיקוקים בארבעה ביולי בוושינגטון, טקס ששודר בטלוויזיה. ב-7 ביולי 1976, אירח לארוחת ערב בבית הלבן את אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ואת בעלה הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, ביקור שגם שודר בטלוויזיה. בנאום לכבוד מאתיים שנים לקרבות מלחמת העצמאות, ביקש פורד להשיג פיוס בין העם. בנוסף לכך נאם והביע את התנגדותו לממשלה גדולה ומסורבלת.
שמאל|ממוזער|250px|קרטר ופורד בעימות
המועמד הדמוקרטי, מושל ג'ורג'יה ג'ימי קרטר, מיצב את עצמו כאאוטסיידר ותומך ברפורמה, וקיבל את תמיכת הבוחרים שהתנגדו לפוליטיקה המסורתית. לאחר הוועידה הדמוקרטית הלאומית, הוא הוביל על פורד ב-33%. אולם ככל שמסע הבחירות התמשך, הדביק פורד את הפער, וביום הבחירות טענו הסקרים לשוויון. היו שלושה אירועים חשובים במסע הבחירות. ראשית כל, הבטיח קרטר "חנינה גורפת" לפליטים נוצריים ודתיים, ולכל משתמטי מלחמת וייטנאם (פורד נתן להם רק חנינה מותנית) בתגובה לשאלה שנשאל בעימותי הבחירות, מה שפגע בפורד באוהיו, ויסקונסין, הוואי ומיסיסיפי (פורד היה צריך רק עוד 11,000 קולות באוהיו ועוד מדינה אחת מהשלוש האחרות כדי לנצח.) הייתה זאת פעולתו הראשונה של קרטר כנשיא, עליה חתם ב-20 בינואר 1977. מוקדם יותר, פרסם מגזין פלייבוי ריאיון שנוי במחלוקת עם קרטר, בו הודה ש"חשק בליבו" באישה שאינה אשתו, מה שפגע בתמיכה בו בקרב נשים ונוצרים. בנוסף, הצליח פורד בעימות הבחירות הראשון מאז 1960. הסקרים לאחר העימות חשפו שרוב הבוחרים חשו שפורד ניצח. קרטר נפגע מטענתו של פורד שהוא חסר את הניסיון להיות מנהיג לאומי מוצלח, ובנוסף לכך נפגע מעמדותיו המעורפלות בנושאים רבים.
פורד היה הנשיא הראשון שהשתתף בעימותים (ניקסון וקנדי לא היו נשיאים כשהשתתפו). קרטר טען שניצח בזכות העימותים, שכן הם הראו לבוחרים שיש לו מה להציע. נקודת המפנה הגיעה בעימות השני, בה טען פורד "אין שליטה סובייטית במזרח אירופה ולא תהיה אחת תחת ממשל פורד". בנוסף טען שהוא "לא מאמין שהפולנים מרגישים נשלטים בידי ברית המועצות. פורד טען שהתייחס לכך שהסובייטים לא יצליחו לעולם לרסק את רוחם של עמי מזרח אירופה שרוצים עצמאות. אולם הניסוח שלו היה מוזר כל כך עד שגם המראיין הופתע מכך. כתוצאה מכך, איבד פורד מהאהדה כלפיו וקרטר הצליח לשמור על רוב קטן בסקרים.
ימין|ממוזער|275px|תוצאות הבחירות של 1976.
פורד לא הצליח לגרום לקונגרס לבטל את חוקי הגבלת מחירי הגז הטבעי משנות ה-50, שגרמו להידלדלות מאגר הגז הטבעי של ארצות הברית במהלך משבר האנרגיה העולמי. קרטר הודיע שהוא מתנגד לביטול החוקים ואמר שמהלך כזה יחולל אסון. בסופו של דבר, ניצח קרטר בבחירות כשהשיג 50.1% לעומת 48% לפורד. במספר האלקטורים, הבחירות עצמן היו הצמודות ביותר מאז 1916: קרטר זכה בעשרים ושלוש מדינות עם 297 אלקטורים, ופורד זכה בעשרים ושבע מדינות ו-240 אלקטורים (אלקטור אחד מוושינגטון, שהיה מחויב לפורד, הצביע לרייגן). ניצחונו של קרטר הגיע במיוחד בגלל ניצחונו הגדול בדרום (שבו הפסיד רק בווירג'יניה) וניצחונותיו הקטנים במדינות צפוניות גדולות כגון ניו יורק, אוהיו ופנסילבניה. פורד הצליח במערב, וזכה בכל מדינה מלבד הוואי. המירוץ היה צמוד במיוחד באורגון, בה פורד ניצח בהפרש קטן מאוד. אם פחות מ-25,000 קולות היו מחליפים צד באוהיו בוויסקונסין, היה משיג פורד 276 אלקטורים לעומת 261 לקרטר ומנצח. למרות זאת, הצליח פורד לצמצם את הפער הגדול שהיה לקרטר בתחילת המירוץ.
אם פורד היה מנצח בבחירות, התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית היה מונע ממנו לרוץ שוב ב-1980, כיוון שכיהן יותר משנתיים לאחר התפטרות ניקסון.
לאחר נשיאותו
פעילות
המחלוקת בנושא החנינה שהעניק פורד לניקסון נחלשה לבסוף. יורשו של פורד, ג'ימי קרטר, פתח את נאום ההשבעה שלו ב-1977 כאשר שיבח את הנשיא היוצא ואמר: "עבורי ועבור האומה שלנו, אני רוצה להודות לקודמי על כל מה שעשה כדי לרפא את ארצנו".
פורד נשאר פעיל בשנים שלאחר נשיאותו. הוא המשיך להופיע באירועים בעלי משמעות היסטורית ובאירועים טקסיים ורשמיים, כגון השבעת נשיאים והנצחה. בינואר 1977 הוא עוטר במדליית הכבוד של ארגון אייזנהאואר, ולאחר מכן כיהן כיו"ר חבר הנאמנים שלה בשנים 1980–1986. מאוחר יותר ב-1977, הוא הסכים בלית ברירה להתראיין לג'יימס נאוגטון, עיתונאי מהניו יורק טיימס אשר הוטלה עליו המשימה לכתוב את מודעת האבל של הנשיא פורד לכשימות. ב-1979 פרסם פורד את האוטוביוגרפיה שלו, A Time To Heal.
במהלך כהונתו של קרטר, קיבל פורד תדרוכים חודשיים מממשל קרטר בנושאי פנים וחוץ, וכשביקר בוושינגטון תמיד הוזמן לסעוד עם הנשיא. מערכת היחסים ביניהם התפתחה לאחר שעזב את תפקידו, בעיקר לאחר ששניהם ביקרו בלווייתו של אנואר סאדאת ב-1981. עד למותו של פורד, קרטר ואשתו, רוזלין, ביקרו אצל משפחת פורד לעיתים תכופות. פורד וקרטר כיהנו שניהם בוועדה לרפורמה בתהליך הבחירות שהוקמה ב-2001.
כמו הנשיאים קרטר, ג'ורג' הרברט ווקר בוש וביל קלינטון, היה פורד חבר במועצה למצוינות ממשלתית שסיפקה הכשרה לעובדים ממשלתיים.
במהלך פרישתו הקדיש פורד גם זמן רב לתחביבו הספורטיבי, גולף. לעיתים תכופות הוא היה משחק הן באופן פרטי והן באירועים ציבוריים עם הקומיקאי בוב הופ, חבר ותיק של פורד. בשנת 1977, הוא השתתף במועדון הגולף עם דני תומאס השוכן בממפיס שבטנסי.
פורד שקל לרוץ מול קרטר בבחירות 1980, וסירב לכמה הצעות עבודה מחברות גדולות. הוא טען שקרטר הרס את השיחות בנושאי סאל"ט ותקף את מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון ובאפריקה. רבים טענו שפורד רצה למחוק את תדמיתו כ"נשיא בתאונה" ולזכות בכהונה משלו. בנוסף, האמין פורד שרונלד רייגן השמרן לא יצליח לנצח את קרטר. פורד זכה לתמיכתו של הנרי קיסינג'ר, אולם ב-15 במרץ 1980, הודיע שלא ירוץ.
ממוזער|ימין|פורד מתייעץ עם בוב דול, הווארד בייקר וביל ברוק ב-16 ביולי 1980, לפני שהחליט לא לרוץ לצד רייגן
לאחר שנבחר רייגן להיות המועמד הרפובליקני, הוא שקל לבחור בפורד כמועמד לסגן נשיא, אולם הם לא הצליחו להגיע להסכמות. פורד רצה השפעה על מינוי אישים (קיסינג'ר לתפקיד מזכיר המדינה ואלן גרינשפן כמזכיר האוצר), אך בסופו של דבר בחר רייגן בג'ורג' הרברט ווקר בוש, ראש ה-CIA לשעבר. פורד הופיע בתשדיר למען רייגן, והכריז שעדיף שהמדינה תקבל את רייגן על פני נשיאותו החלשה של קרטר. ב-8 באוקטובר 1980, אמר פורד שמעורבות של ניקסון במסע הבחירות תפגע ברייגן.
ב-3 באוקטובר 1980, האשים פורד את קרטר בטענותיו שמועצת הנגידים של הפדרל ריזרב אינה אפקטיבית, בעיקר מכיוון שקרטר מינה את רוב חברי המועצה, וטען שקרטר יעשה הכול כדי להציל את עורו.
לאחר ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן, אמר פורד לכתבים שיש להטיל עונש מוות על פושעים שמשתמשים בנשק חם אם הם פוצעים אדם.
לאחר כהונתו, הצטרף פורד למכון היזמות האמריקני. הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד ב-23 במרץ 1988.
לאחר שעזב את תפקידו, עבר פורד עם אשתו לדנוור. הוא השקיע במציאת נפט, וזכה לרווחים נאים עבור משפחתו.
בספטמבר 1981, ייעץ פורד לרייגן לא להיכנע לוול סטריט בנושאים כלכליים. ב-20 באוקטובר 1981, טען שמניעת חבילת סיוע לערב הסעודית יפגע ביחסים האמריקניים במזרח התיכון.
ב-24 במרץ 1982, הציע פורד תמיכה במדיניות הכלכלית של הנשיא רייגן אולם טען שאם רייגן לא יתפשר עם הקונגרס התוכנית תיתקע.
במהלך ערב איסוף תרומות באוגוסט 1982, הודיע פורד על התנגדותו לתיקון חוקתי שיחייב את ארצות הברית להתנהל בתקציב מאוזן. הוא טען שיש לבחור בחברי קונגרס אחראיים יותר מבחינה פיסקלית. פורד סייע למתמודדים הרפובליקנים בטנסי במהלך בחירות אמצע הכהונה באוקטובר 1982.
בינואר 1984, חתמו פורד וקרטר על מכתב בו טענו שעל מנהיגי העולם לפעול לצמצום הרעב העולמי ושלחו אותו אל מזכ"ל האו"ם, חוויאר פרז דה קוויאר.
ב-20 בינואר 1985 ביקר פורד בישראל. במהלך הביקור הוא צפה במשחק פוטבול (סופרבול) בבניין רשות השידור שברוממה, כך מספר העיתונאי אורן נהרי.
ב-1987, העיד פורד בוועדה המשפטית של הסנאט והביע את תמיכתו ברוברט בורק, שעמד להתמנות לתפקיד שופט בבית המשפט העליון. הסנאט דחה את המועמדות ברוב של חמישים ושמונה סנאטורים לעומת ארבעים ושניים.
ב-1987 פרסם פורד ספר שכלל אנקדוטות פוליטיות הומוריסטיות.
ב-1988, כיהן פורד במספר מועצות של חברות. בנוסף לכך מונה לנאמן כבוד של חברת סיטיגרופ עד למותו.
ב-1977, הקים פורד מכון למדיניות ציבורית. באפריל 1981 פתח את הספרייה הנשיאותית שלו באוניברסיטת מישיגן, ולאחר מכן, בספטמבר, מוזיאון על שמו בגרנד רפידס.
באוקטובר 1990, הופיע פורד עם בוב הופ בקליפורניה כדי לחגוג את יום הולדתו המאה של הנשיא לשעבר דוייט אייזנהאואר, והשניים חשפו לוחית עם חתימותיהם של כל הנשיאים לשעבר שעוד היו בין החיים.
באפריל 1991 הצטרף פורד לנשיאים לשעבר ריצ'רד ניקסון, רונלד רייגן וג'ימי קרטר, שקראו לתמוך ב"חוק בריידי", חוק שקבע תקופת המתנה בזמן רכישת נשק. שלוש שנים מאוחר יותר, הוא כתב לבית הנבחרים האמריקני, יחד עם קרטר ורייגן, מכתב תמיכה בחקיקת הגבלות על מכירת סוגי נשק מסוימים (כגון עוזי ו-AK-74). תקנה זו שכונתה "איסור מכירת רובי סער" ("Assault Weapons Ban") הייתה חלק מחוק כולל למניעת פשע, ונקבע כי היא תפקע לאחר 10 שנים.
פורד הותיר את חותמו על בית המשפט העליון של ארצות הברית דווקא בכיוון ליברלי. השופט שמינה, ג'ון פול סטיבנס, היה הסמן השמאלי של הערכאה הפדרלית העליונה.
בוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1992, טען פורד שהמצב זהה להפסדו ב-1976, ודרש תשומת לב לבחירות לקונגרס. הוא טען שהרוב הדמוקרטי בקונגרס ממשיך בשיטות של הטלת מיסים ובזבוז, וכך הוא נבחר.
ממוזער|alt=Two men in suits are flanked by two women in formal dresses, standing beside a large birthday cake with lit candles and flowers. The cake is decorated with the text "Happy 90th Birthday President Ford".|פורד ביום הולדתו התשעים, עם לורה בוש והנשיא ג'ורג' ווקר בוש, ובטי פורד בחדר האוכל של הבית הלבן ב-2003
באפריל 1997, הצטרף פורד לנשיא קלינטון, לנשיא לשעבר בוש ולננסי רייגן בחתימה על עצומה שדרשה מהאזרחים לפתור את העימותים הפנימיים בתוך המדינה.
ב-20 בינואר 1998, התראיין פורד מביתו ואמר שהמועמד הרפובליקני לנשיאות בשנת אלפיים יפסיד אם יהיה שמרני. הוא טען שמועמד ימני מדי לא יצליח למשוך את הבוחרים, כשם שמועמד דמוקרטי ליברל מדי לא ינצח.
ב-1998 הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס וב-1999 העניק לו הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית, שני עיטורי הכבוד האזרחי הגבוהים ביותר בארצות הברית.
במהלך ניסיון ההדחה של קלינטון, הסכימו פורד וקרטר לא לדון בנושא, אולם קרטר נאלץ לענות לשאלה בנושא במהלך דיון באוניברסיטה.
באוקטובר 2001, התעמת פורד מול השמרנים במפלגה הרפובליקנית וטען שיש להתייחס לזוגות חד-מיניים בצורה שווה לחלוטין. הוא הפך לרפובליקני הבכיר ביותר שתמך בשוויון זכויות לחד-מיניים, וטען שיש לבצע תיקון לחוקה שימנע כל אפליה כלפיהם. פורד היה חבר בקואליציה לאחדות רפובליקנית, שמטרתה הייתה למנוע מהמפלגה הרפובליקנית לעסוק בנושאי העדפה מינית.
ב-22 בנובמבר 2004, הכריז מושל ניו יורק ג'ורג' פטאקי על פורד ועל הנשיאים החיים לשעבר (קרטר, בוש האב וקלינטון) כחברי כבוד במועצה לצורך בניית מרכז הסחר העולמי החדש.
בריאיון מוקלט ביולי 2004, טען פורד שהיו לו חילוקי דעות בכך שממשל בוש השתמש בכך שהיה לעיראק, לכאורה, נשק להשמדה המונית, כאמצעי להצדקת מלחמת עיראק, וקרא למלחמה טעות שלא קשורה לנושאי הביטחון הלאומי. הוא ביקש לא לשחרר את הריאיון לציבור עד למותו.
בעיות בריאות
פורד סבל פעמיים משבץ מוחי קל בוועידה הרפובליקנית הלאומית בשנת 2000 לקראת הבחירות לנשיאות שנערכו באותה שנה, אך הוא התאושש במהירות לאחר שאושפז בבית החולים האוניברסיטאי של האנמן שבפילדלפיה. במהלך 2006 אושפז מספר פעמים. הוא בילה 11 ימים בבית החולים אייזנהאואר השוכן ליד ביתו שבעיר רנצ'ו מיראז' שבקליפורניה, שם קיבל טיפול בדלקת ריאות. ב-23 באפריל 2006 ביקר הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בביתו של פורד ברנצ'ו מיראז' במשך קצת יותר משעה. זו הייתה ההופעה הפומבית האחרונה של פורד.
במהלך חופשה בקולורדו, אושפז פורד במשך יומיים ביולי 2006 בגלל קוצר נשימה. הוא עבר ניתוח להשתלת קוצב לב באוגוסט 2006. ב-28 באוגוסט, שוחרר מבית החולים וחזר לקליפורניה. ב-13 באוקטובר נאלץ לבטל את השתתפותו בחנוכת בית הספר ג'רלד פורד למדיניות ציבורית באוניברסיטת מישיגן. יום קודם לכן נבדק בבית החולים אייזנהאואר ושוחרר ב-16 באוקטובר. בנובמבר 2006, כבר היה מרותק למיטת חוליו.
מותו ומורשתו
ממוזער|ימין|200px|ארון הקבורה של פורד נח בקפיטול כשאשתו, בטי, כורעת ברך בתפילה.
פורד מת ב-26 בדצמבר 2006 בביתו שברנצ'ו מיראז' ממחלת כלי הדם הסטרוסקלרוטית ומטרשת עורקים בגיל תשעים ושלוש. פורד מת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הנשיא הארי טרומן. הוא היה האחרון מבין חברי ועדת וורן שעוד חי.
ב-2 בינואר 2007 התקיימה הלווייתו הלאומית בוושינגטון הבירה וב-17 בפברואר 2007 נקבר פורד במוזיאון הנשיאותי על שמו בעיר גרנד רפידס שבמישיגן.
ממוזער|256x256 פיקסלים|אלפים מחכים בתור לחלוק כבוד אחרון לנשיא פורד לאחר מותו, ב-27 בדצמבר 2006
משפחת פורד ביקשה מחברי תנועת הצופים להשתתף בהלווייתו. הצופים יצרו משמר כבוד לארון הקבורה.
פורד בחר בשיר שינוגן במהלך הלווייתו. לאחר מותו, ניגנה להקת אוניברסיטת מישיגן את המנון בית הספר בפעם האחרונה עבורו.
מדינת מישיגן הכינה פסל מיוחד בדמותו של פורד לגלריה הלאומית והוא נחשף ב-3 במאי 2011. על הפסל הופיע ציטוט של דובר הבית הלבן במהלך כהונתו, בטענה שפורד היה האיש הנכון לאיחוד המדינה. בנוסף, הופיע ציטוט של פורד מנאום השבעתו, בו טען שהחוקה טובה ושהעם הוא הריבון.
אשתו של פורד, בטי, מתה ב-8 ביולי 2011, גם היא בגיל תשעים ושלוש, ונקברה לצידו.
אריכות ימיו
ב-12 בנובמבר 2006, לאחר שעקף את תוחלת החיים של רונלד רייגן, הודה פורד על אריכות ימיו. במותו היה בגיל 93 שנים ו-165 ימים, וכך האריך ימים יותר מכל נשיא אחר של ארצות הברית (עד שג'ורג' הרברט ווקר בוש עקף אותו ב-2017), כשהוא מבוגר בארבעים וחמישה ימים מרונלד רייגן במותו. מבחינת סגני נשיאים, הוא הגיע למקום השלישי בלבד, אחרי ג'ון גארנר (שהיה בן 98) ולוי פ. מורטון (שהיה בן 96). בנוסף, הייתה לו תקופת הגמלאות השלישית באורכה לאחר נשיאותו, לאחר הרברט הובר (31 שנים ושבעה חודשים) וג'ימי קרטר, שחי שלושים ושבע שנה לאחר נשיאותו (נכון ל-2018).
תדמיתו
ממוזער|שמאל|alt=A man in a suit is standing next to an older man and woman in casual attire. The trio stands in front of a yellow house.|הנשיא ג'ורג' בוש עם פורד ואשתו בטי ב-23 באפריל 2006. זאת התמונה הפומבית האחרונה של פורד.
פורד הוא האדם היחיד שמונה לנשיאות ללא שנבחר לתפקיד הנשיא או לסגנות. הבחירה בפורד להחליף את ספירו אגניו התבססה על היושר שלו, שכן הוא נודע כאדם ישר.
האמון שנתן בו העם האמריקני נפגע קשות לאחר החנינה לניקסון. עם זאת, היסטוריונים רבים טענו שלקח אחריות שלא ביקש להשיג. ההפסד שלו לקרטר ב-1976 נחשב לקרבן שהקריב עבור המדינה.
על אף שהיה ספורטאי בעברו, בכהונתו נחשב פורד לנשיא שלומיאל ופשוט. ב-1975 מעד ביציאה מהמטוס, והקומיקאי צ'בי צ'ייס נהג לחקות את פורד וליצור לו תדמית של "קלוץ" מגושם וכושל. פורד נחשב לאדם עממי במיוחד.
חברות בארגונים ובאחוות
פורד היה חבר בכמה ארגונים, כולל באיגוד למנהיגות צעירה, בלגיון האמריקני, איגוד יוצאי מלחמת העולם השנייה, האיגוד להגנת צבי הבר, בני המהפכה האמריקנית, ואיגוד ותיקי המלחמות.
בנייה חופשית
פורד הצטרף אל הבונים החופשיים ב-30 בספטמבר 1949. ב-1975 טען שלא ידע במהלך הצטרפותו שעוד שנים עשר נשיאים אחרים צורפו לשם. Ford was made a 33° Scottish Rite Mason on September 26, 1962. באפריל 1975, נבחר פורד לשמש כראש לשכה גדולה לשם כבוד, וכיהן בתפקיד עד לינואר 1977. ב-11 בינואר 1977, קיבל תארים לבנייה חופשית מטעם ניו יורק במהלך כהונתו.
הנצחתו
על שמו של פורד מספר מוסדות בהם נמל התעופה בגרנד רפידס ונושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד. ב-ראפיד סיטי (Rapid City) בדקוטה הדרומית, הוקם לפורד פסל, בו הוא ניצב ביחד עם כלבו. באלכסנדריה במדינת וירג'יניה יש רחוב על שמו. מוזיאון וספריה נשיאותית על שמו ממוקמים באוניברסיטת מישיגן. בתי ספר במישיגן ובמקומות אחרים בארה"ב נקראו על-שמו.
ראו גם
הספרייה הנשיאותית על שם ג'רלד פורד
המוזיאון הנשיאותי על שם ג'רלד פורד
לקריאה נוספת
Gerald R. Ford, A Time to Heal: the Autobiography of Gerald R. Ford, Harper & Row, 1979
James M. Cannon, Time and Chance: Gerald Ford's Appointment with History, HarperCollins, 1994
John Robert Greene, The Presidency of Gerald R. Ford, University Press of Kansas, 1995
Yanek Mieczkowski, Gerald Ford and the Challenges of the 1970s, University Press of Kentucky, 2005
Thomas M. DeFrank, Write It When I'm Gone: Remarkable Off-The-Record Conversations with Gerald R. Ford, Berkley Books, 2008
Brian E. Birdnow, Gerald Ford: the All-American President, Nova Science Publishers, 2011
James M. Cannon, Gerald R. Ford: an Honorable Life, The University of Michigan Press, 2013
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה, באתר הבית הלבן
הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'רלד פורד
מספר כרכים אלקטרוניים של מסמכים מתקופת ממשל ניקסון ופורד שסיווגם הוסר
הערות שוליים
*
קטגוריה:נשיאי ארצות הברית שהיו חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית ממישיגן
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית
קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ריצ'רד ניקסון
קטגוריה:חברי AEI
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
קטגוריה:מנהיגי סיעות בבית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:מנהיגי המיעוט בבית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:נשיאי ארצות הברית
קטגוריה:סגני נשיאי ארצות הברית
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מישיגן
קטגוריה:אישים שפסליהם הוכנסו לאוסף היכל הפסלים הלאומי
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים בארצות הברית
קטגוריה:נשיאי ארצות הברית מהמפלגה הרפובליקנית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1913
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2006 | 2024-10-06T10:11:50 |
מיקרואורגניזם | שמאל|ממוזער|250px|חיידקי אשריכיה קולי
ממוזער|שמאל|250px|מבט עילי על קרדית צהובה (Lorryia formosa)
ממוזער|250px|שמאל|חיידקי סלמונלה (באדום), שוכנים על תאים שנלקחו מגוף אנושי
ממוזער|250px|שמאל|קרדית סקביאס (Sarcoptes scabiei)
מיקרואורגניזם (Microorganism; ידוע גם כ"מיקרוב" – Microbe; המונח העברי שקבעה האקדמיה ללשון: "יצורון") הוא כל יצור שניתן לראותו רק באמצעות מיקרוסקופ. הענף בביולוגיה החוקר את המיקרואורגניזמים הוא המיקרוביולוגיה.
בין המיקרואורגניזמים כלולים יצורים בעלי תכונות שונות, שהמשותף לכולם הוא גודלם הזעיר. ביניהם: חיידקים, פטריות קטנות כמו שמרים, אצות זעירות ויצורים חד-תאיים כגון האמבה והסנדלית. מרבית המיקרואורגניזמים הם יצורים חד-תאיים המתקיימים כבודדים או בצברים, יש גם מיקרואורגניזמים החיים במעין מרבדים בבתי גידול מימיים. ישנם גם בעלי חיים רב-תאיים שהם מיקרואורגניזמים, כגון דובוני מים ורוב הנמטודות.
אצל רבים רווחת הדעה כי חיידקים, נגיפים ומיקרואורגניזמים אחרים הם מזיקים הגורמים מחלות לבעלי חיים (כולל האדם) ולצמחים. הדימוי של מיקרואורגניזמים בכלל ושל חיידקים בפרט כמזיקים נכון חלקית בלבד, למעשה רק כ-1% מאלפי המינים הידועים של מיקרואורגניזמים גורמים למחלות. ללא מיקרואורגניזמים לא היו יכולים להתקיים חיים על פני כדור הארץ, שכן בלעדיהם לא היו מתרחשים תהליכים חיוניים רבים בטבע, כגון עיכול תאית על ידי מעלי גירה; פירוק גופם של יצורים מתים לא היה מתאפשר והם היו מצטברים על פני כדור הארץ, וכך היה נמנע מיחזור החומרים בטבע. חומרים חיוניים לא היו זמינים ובעקבות זאת חברות ואוכלוסיות רבות של יצורים לא היו מתקיימות. כך גם חלק תהליך הפוטוסינתזה (מבחינת כמות החומר) שהופך מים ופחמן דו-חמצני לחמצן וסוכר מתבצע על ידי אצות חד-תאיות.
בנוסף לתהליכים הטבעיים המתקיימים הודות למיקרואורגניזמים, גם רבים מהתהליכים התעשייתיים לא היו מתקיימים בלעדיהם, למשל: הכנת לחם, מוצרי חלב, יין, בירה ותרופות אנטיביוטיות.
על פי עדויות מתקופות קדומות, מיקרואורגניזמים הם בין היצורים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ, ותפוצתם רחבה מאוד, הרבה יותר מאשר תפוצתם של יצורים אחרים. ניתן למצוא מיקרואורגניזמים, בעיקר חיידקים, כמעט בכל מקום. מיקרואורגניזמים מצויים בקרקע, במים, מפוזרים באוויר על גבי גרגרי אבק וחלקיקים אחרים. הם נפוצים על פני כדור הארץ באזורים שעד לפני שנים מעטות לא שיערו שיכולים להתקיים בהם חיים. למשל: ניתן למצוא חיידקים במעמקי הים החשוכים, במעיינות של מים רותחים, בימות מלוחות כמו ים המלח, ובקרחונים. מיקרואורגניזמים מצויים על פני המזון שלנו, על פני גופנו ובתוכו.
גילוי המיקרואורגניזמים
גילוי המיקרואורגניזמים, במאה ה-17, התאפשר לאחר פיתוח המיקרוסקופ הפשוט שבאמצעותו התאפשר לראשונה לראות אותם. פיתוח אמצעים משוכללים יותר מאפשר כיום גילויים ושימושים רבים במיקרואורגניזמים.
הסוחר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק (Antony van Leeuwenhoek; 1632–1723) היה חוקר חובב ועסק בתצפיות במיקרוסקופ שפיתח. ב-7 בספטמבר 1676 הוא שלח לחברה המלכותית בלונדון את אחד התיעודים המוקדמים ביותר על גילויים של מיקרואורגניזמים:
במשך כמאתיים שנה לאחר גילוי החיידקים על ידי ואן לוונהוק הם נשארו נושא להתעניינותם של סקרנים בלבד. אנשי המדע לא הקדישו להם תשומת לב ולא ייחסו להם חשיבות. רק במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו החוקרים להבין את התפקידים החשובים של המיקרואורגניזמים כגורמי מחלות וכמשתתפים בתהליכים ביולוגיים, ובאותה תקופה גם החל המחקר המעמיק בתחום זה.
חשיבות המיקרואורגניזמים
במיחזור חומרים בטבע: המפרקים שממחזרים חומרים אורגניים לחומרים אי-אורגניים החיוניים לצמחים.
בשירות האדם בתעשיית המזון: גבינות, יין, ירקות כבושים, משקאות חריפים, לחם. ראה רשימת מיקרואורגניזמים המשמשים בהכנת מזון ומשקאות.
בגוף: מיקרואורגניזמים הכרחיים מצויים בגוף האדם, בין השאר במערכת העיכול ובמערכת הרבייה. אצל הפרה קיים מיקרואורגניזם החיוני לעיכול עשב.
מונעים את התפתחות החיידקים שמזיקים ובכך מונעים מחלות.
שימוש בחיידקים לצורך ייצור חומרים כגון פניצילין או הורמונים (אינסולין, למשל) בעזרת הנדסה גנטית.
ראו גם
פרוקריוטיים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה | 2024-08-27T06:55:52 |
שורש של מספר | שמאל|ממוזער|150px|סימון מתמטי לשורש
במתמטיקה, השורש ה־n-י של a הוא מספר ממשי או מרוכב, שכאשר מכפילים אותו n פעמים בעצמו, מקבלים את a. את השורש מסמנים . שורש של מספר נקרא גם רדיקל (באנגלית root ו-radical, שמקורם ב-radix בלטינית שפירושו "שורש"). הפעולה החישובית של מציאת שורש של מספר נקראת הוצאת שורש.
שורש ריבועי של מספר ממשי a כלשהו הוא מספר, אשר כשמכפילים אותו בעצמו, מקבלים את a. הפעולה החישובית של מציאת השורש הריבועי נקראת הוצאת שורש ריבועי.
התוצאה של הוצאת שורש ריבועי ממספר חיובי היא שני שורשים ממשיים. למשל, למספר 100 יש את השורשים פלוס 10 ומינוס 10, אשר כל אחד בריבוע מחזיר 100. עם זאת, כאשר מדובר על השורש הריבועי של מספר, מקובל כי סמל השורש הוא בדרך כלל חיובי בלבד (Principal square root). השורש הריבועי החיובי מסומן כך: . אולם, פתרון המשוואה הוא ו-.
למספרים ממשיים שליליים אין שורש ריבועי ממשי (מכיוון שכל מספר ממשי שמוכפל בעצמו נותן תוצאה אי-שלילית, בין אם הוא שלילי ובין אם הוא חיובי). המספרים המרוכבים פותחו בין היתר על מנת לתת מענה לבעיה זו: במספרים המרוכבים יש שורש לכל מספר (ממשי או מרוכב).
שורש מעוקב של a הוא מספר שכאשר מכפילים אותו 3 פעמים בעצמו, מקבלים את a.
חזקות רציונליות מוגדרות באמצעות פעולת השורש, על ידי , כאשר מספר חיובי שלם. לפיכך, חזקה רציונלית כללית מוגדרת כך: . אפשר להוכיח, שפעולה זאת קיימת ומוגדרת היטב (במספרים הממשיים) עבור כל מספר ממשי אי-שלילי .
שורש של מספר מרוכב
מעל שדה המספרים המרוכבים לכל מספר מרוכב יש n שורשים מסדר n. את השורש נוח לחשב בהצגה הקוטבית של מספרים מרוכבים: במקרה זה, השורש מסדר n נתון על ידי
כאשר k=0,1,...,n-1.
לדוגמה: כאשר k=0,1 ו-. עבור k=0 מקבלים ואילו עבור k=1 מקבלים ובסך הכל
בהצגה הקרטזית, השורש השני של מספר מרוכב () נתון על ידי הנוסחה , כאשר .
עוד דוגמה: שורש שלישי של 1:
.
ראו גם
שורש ריבועי
חזקה (מתמטיקה)
הרחבה רדיקלית
פתרון באמצעות רדיקלים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פונקציות ממשיות ומרוכבות
קטגוריה:אלגברה בסיסית
קטגוריה:פעולות בינאריות | 2024-01-13T09:44:02 |
מרחב מטרי שלם | בטופולוגיה, מרחב מטרי שלם הוא מרחב בו לכל סדרת קושי של נקודות מתוכו קיים גבול באותו מרחב. בצורה אינטואיטיבית, ניתן לומר כי מרחב שלם הוא מרחב שאין בו "חורים": אם יש סדרה של נקודות שהולכות ומתקרבות אחת לשנייה, הן יתקרבו לנקודה אחת מסוימת במרחב. שדה המספרים הממשיים הוא מרחב מטרי שלם, אבל מרחב המספרים הרציונליים אינו שלם, שכן סדרת מספרים רציונליים המתכנסת (בממשיים) ל- היא סדרת קושי שאין לה גבול רציונלי.
תנאי הכרחי ומספיק לכך שמרחב מטרי יהיה שלם מנוסח במשפט החיתוך של קנטור. מרחב מטרי שלם הוא קומפקטי אם ורק אם הוא חסום לחלוטין.
השלמה
כל מרחב מטרי ניתן להשלמה. בצורה אינטואיטיבית ניתן לתאר השלמה בתור "מילוי החורים" במרחב, על ידי כך שמוסיפים למרחב את כל הגבולות של כל סדרות הקושי הלא מתכנסות. אחת מהדרכים להגדיר את המספרים הממשיים היא בדרך זו: מגדירים את המספרים הממשיים בתור ההשלמה של המספרים הרציונליים - כלומר, כל מספר ממשי הוא גבול של סדרת קושי כלשהי של מספרים רציונליים.
מבחינה פורמלית, מרחב Y הוא השלמה של מרחב X אם ורק אם X איזומטרי לקבוצה צפופה במרחב Y ו-Y הוא מרחב מטרי שלם. ניתן להוכיח שכל שתי השלמות של X הן איזומטריות זו לזו; כלומר הן זהות בכל הנוגע לתכונות המטריות שלהן.
שיטות בנייה למרחב משלים
ישנן שתי שיטות בנייה בסיסיות למרחב המשלים.
שיטה ראשונה
נעזר בטענה - כל מרחב מטרי ניתן לשכן בתוך מרחב בנך.הסבר מפורט על כך ניתן למצוא בסעיף מרחבי פונקציות. כלומר, קיים שיכון , כאשר מרחב הפונקציות הוא מרחב שלם. מספיק יהיה להביט בתמונה של X בתוך מרחב הפונקציות (שכן היא איזומורפית למרחב X). כדי להשלים את , נביט בקבוצה , היא הסגור של הקבוצה. קבוצה זו אכן סגורה, ולכן משלימה את תמונת X, ולכן משלימה (איזומורפית) את X.
שיטה שנייה
השיטה השנייה היא יותר קונסטרוקטיבית, ובמידה מסוימת גם יותר "חסכונית". נביט בקבוצה הכוללת את כל סדרות קושי במרחב X. נגדיר עליה את הפסאודו מטריקה . פונקציה זו מוגדת היטב ומגדירה פסאודו מטריקה על . נגדיר יחס שקילות ~ על על ידי
ביחס שקילות זה, נביט בקבוצת מחלקות השקילות: . ראשית, קל לשכן את המרחב X למרחב על ידי . השלמת המרחב X תהיה שוב הסגור של התמונה.
מרחבים מטריים עם מבנה אלגברי
כאשר מדובר בשדה סדור, השלמות מתייחסת לקיום חסם עליון לכל קבוצה חסומה. זוהי תכונה שונה מהתכנסות של סדרות קושי - ראו שדה סדור שלם לפרטים.
מרחב נורמי שלם נקרא מרחב בנך ואילו מרחב מכפלה פנימית שלם נקרא מרחב הילברט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מרחבים מטריים | 2024-05-14T18:31:26 |
איזומטריה | בטופולוגיה, איזומטריה היא פונקציה משמרת מרחק ממרחב מטרי אחד למרחב מטרי אחר. מרחבים שיש ביניהם איזומטריה הם איזומטריים, ויש להם אותן תכונות מטריות. המילה איזומטריה נגזרת מיוונית עתיקה ἴσος (תעתיק: איזוס) שפירושו "שווה", ו-μέτρον (תעתיק: מטרון) שפירושו "מידה".
כל איזומטריה היא חד-חד-ערכית (מהגדרת המטריקה כאי-שלילית), ולכן איזומטריות הן האיזומורפיזמים של מרחבים מטריים.
הגדרה פורמלית
יהיו ו- מרחבים מטריים עם מטריקות (כלומר פונקציות מרחק) ו- בהתאמה. פונקציה
נקראת איזומטריה אם לכל מתקיים
.
איזומטריה היא תמיד חד-חד-ערכית. אחרת, לו שתי נקודות שונות ב- היו ממופות לאותה נקודה ב-, אז מהגדרת האיזומטריה גם , כלומר הן אותה הנקודה בסתירה להנחה.
איזומטריה גלובלית היא איזומטריה שהיא גם על, ועל כן היא הפיכה, וגם ההופכית לה היא איזומטריה גלובלית.
איזומטריות שומרות על מסילות גאודזיות.
איזומטריות במישור האוקלידי
איזומטריות של המישור שומרות על אורכי קטעים, ולכן (לפי משפט החפיפה צלע-צלע-צלע) הן שומרות זוויות. התכונה הבסיסית של איזומטריות של המישור היא שהן חייבות לשמור על הקווים הישרים (כלומר, קו ישר תמיד יעבור לקו ישר). בהתאם לכך, יש שלושה סוגים בסיסיים של איזומטריות: שיקוף, סיבוב, והזזה. בעזרת פעולות אלה אפשר לתאר את כל האיזומטריות (הלא טריוויאליות), השייכות לאחת מבין ארבע משפחות:
הזזה - ישנו כיוון יחיד שכל הנקודות מוזזות בו. אין נקודות שבת. הישרים שבכיוון ההזזה נשמרים. שתי איזומטריות שיקוף אשר קוי השיקוף שלהן מקבילים יוצרות הזזה.
שיקוף - ישר קבוע מתפקד כציר סימטריה; כל נקודה עוברת למקבילה לה מצידו השני, כלומר, ציר השיקוף הוא האנך האמצעי לקטע בין נקודה לתמונתה. כאן ציר השיקוף מהווה את אוסף נקודות השבת; הישרים המאונכים לציר נשמרים.
סיבוב - מסובבים את המישור בזווית נתונה (לא טריוויאלית) סביב נקודה קבועה, שהיא נקודת השבת היחידה. אף ישר אינו נשמר תחת סיבוב. שני שיקופים שקוי השיקוף שלהם חותכים זה את זה יוצרים סיבוב.
החלקה (או שיקוף מוזז) - זוהי הרכבה של שיקוף ושל הזזה בכיוון ציר השיקוף. שתי העתקות כנ"ל מתחלפות בכפל, כלומר לא משנה איזו מהן מבוצעת קודם. אין נקודות שבת.
אחרי שקובעים את הראשית, אפשר לכתוב כל איזומטריה בצורה כאשר היא מטריצה אורתוגונלית ו- הוא וקטור ההזזה. כאן היא איזומטריה שמשמרת את הראשית. לכן ניתן לחשוב על איזומטריה כאיבר ב- , כאשר היא חבורת המטריצות האורתוגונליות.
במכפלה הזו, המרכיב פועל על המישור לפי פעולת המטריצות. ביתר פירוט, אם עבור , אז .
פרוש הדבר הוא שחבורת האיזומטריות של המישור היא מכפלה חצי ישרה של ושל .
ראו גם
אופרטור אוניטרי
אינוולוציה
העתקה קונפורמית
קוואזי-איזומטריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מרחבים מטריים
קטגוריה:גאומטריה
קטגוריה:יחסי שקילות
קטגוריה:מורפיזמים | 2024-08-02T07:07:21 |
המלחמה הפלופונסית | ממוזער|300px|מפת הזירה
המלחמה הפֶּלוֹפּוֹנֶסִית פרצה ב-431 לפנה"ס בין הליגה הפלופונסית, בראשות ספרטה, לבין הליגה האטית-דלית, בראשות אתונה (לעיתים מכונה גם האימפריה האתונאית הראשונה). המלחמה תועדה על ידי ההיסטוריונים תוקידידס וקסנופון.
למלחמה היו שני חלקים עיקריים עם הפוגה של כמה שנים באמצע.
הרקע
לאחר הפלישה הפרסית בשנת 480 לפנה"ס והדיפתה בקרבות פלטאיה וסלמיס, האתונאים קראו למסע מלחמה כנגד הפרסים על מנת לשחרר את אחיהם באיים בים האגאי ובאיוניה. הספרטנים, הכוח הדומיננטי ביוון באותה תקופה, סירבו, ולכן האתונאים הרכיבו את הליגה האטית-דלית ללחימה בפרס. עם הזמן, כוחה של אתונה גדל והברית הפכה לאימפריה האתונאית. בעלות הברית שביקשו לפרוש, הוענשו בצורה קשה.
הסיבות לפרוץ המלחמה וסדר הכוחות
לפי תוקידידס, הגורם העיקרי למלחמה היה החשש הספרטני מהתחזקות נוספת של אתונה לאחר יציאתה כמנצחת הגדולה במלחמה בפרסים בין 480 ל-449 לפנה"ס.
העילה לפרוץ המלחמה הייתה פעולות צבאיות של אתונאים נגד קורינתוס, חברה מרכזית בליגה הפלופונסית. הצי האתונאי התערב לטובת קרקירה (קורפו) נגד הקורינתים והביס את הצי הקורינתי בקרב סיבוטה. בנוסף לכך האתונאים הטילו סנקציות כלכליות על מגארה, בעלת ברית נוספת של ספרטה. אף על פי שתוקידידס מתעלם כמעט לחלוטין מהסנקציות כסיבה לפרוץ המלחמה, חוקרים מודרניים סבורים, שאיסור הסחר עם האימפריה האתונאית העשירה היה מכה קשה על הכלכלה של מגארה, וזו בתורה הטילה את כל כובד משקלה למען המלחמה נגד אתונה.
סדר הכוחות
ספרטה הייתה בעלת צבא יבשתי גדול, שבתוספת בעלות בריתה עלה על 60,000 חיילים, לפחות מחציתם הופליטים. הצי של הברית הפלופונסית היה קטן ולא עלה על 100 אוניות.
הצבא היבשתי של האימפריה האתונאית היה קטן יותר. אתונה לבדה יכולה הייתה לגייס כ-16,000 הופליטים. בצירוף לכוחות בעלות בריתה הגיע כוחה לכמחצית כוחו של הצבא הספרטני, אך לעומת זאת הצי האתונאי היה עדיף וכלל לפחות 300–400 אוניות עם אופציה לבניית ספינות חדשות.
המלחמה הארכידמית
ממוזער|350px|הליגה הדלית לקראת פרוץ המלחמה הפלפונסית
בגלל העדר צי משמעותי בצד הספרטני והכח היבשתי הקטן של האתונאים, כמעט ולא היו קרבות גדולים בין הצדדים. האסטרגיה הספרטנית בשלב הראשון של המלחמה, הידוע בשם "המלחמה הארכידמית" על שמו של המלך הספרטני, ארכידמוס הייתה לפלוש לאטיקה - שטח הפוליס האתונאי, ולהטיל מצור על אתונה. התושבים היו בורחים אל בין החומות הארוכות של אתונה (חומות ארוכות הן החומות שחיברו בין אתונה לפיראוס). סיבה נוספת לאי יעילות הפלישות הספרטניות הייתה שהספרטנים יכלו להישאר על אדמת אטיקה רק מספר חודשים, היות שהצבא היה מורכב מאזרחים שהיו צריכים לדאוג לקציר ולעניינים אחרים הקשורים לביתם.
האסטרטגיה האתונאית תוכננה על ידי הסטרטגוס פריקלס שהציע לא להסתכן בהרפתקאות ולהסתפק בלוחמת הגנה ביבשה. הצי העדיף של האתונאים הצליח לקצור הצלחה נוספת בקרב נאופקטוס. בשנת 430 לפנה"ס פרצה מגפה באתונה (ככל הנראה טיפוס הבטן) ומחתה כרבע מאוכלוסיית העיר והתושבים שהסתתרו בין חומותיה. פריקלס היה בין הנספים. לאחר מותו של פריקלס התחיל קליאון, ממשיך דרכו, לבצר עמדות סביב הפלופונסוס ולפשוט על חופיו. אחת הפלישות התבצעה ליד פילוס, מקום שבו הוכרעה המלחמה הראשונה. בקרב פילוס וקרב ספקטריה הכה קליאון את הספרטנים מכה קשה וכ-700 (לפי מקורות אחרים 300–400) הופליטים ספרטניים נלכדו באי ספקטרה. מספר הלוחמים שעמד לרשות ספרטה היה נמוך יחסית ולא עלה על כמה אלפים, לכן לא יכלו להרשות לעצמם לאבד כמה מאות לוחמים.
בשנת 425 לפנה"ס, לאחר שמצב הנצורים הפך לבלתי נסבל, ביקשו הספרטנים לחתום על חוזה שלום. האתונאים רצו לנצל את ההצלחה ולכן סירבו להצעה הספרטנית. המצביא הספרטני ברסידאס גייס צבא חדש וכבש את הקולוניה האתונאית באמפיפוליס ששלטה על כמה מכרות כסף שהניבו כ-200 טלנטים בשנה (כמחצית מכלל תקציבה של אתונה). קליאון וברסידאס נהרגו בקרבות לשחרור העמדה האסטרטגית (ראו קרב אמפיפוליס ).
לאחר מרחץ הדמים הזה, התרצו האתונאים והסכימו לחתום על חוזה שלום ולהחליף את בני הערובה.
שלום ניקיאס
עם מותם של האתונאי קליאון והמצביא הספרטני בראסידאס בקרב אמפיפוליס ב-422 לפנה"ס, היו שני הצדדים בשלים לחתימת הסכם אי-לוחמה, אשר נחתם ב-421 לפנה"ס.
שלום ניקיאס היה שלום שברירי שנמשך כ-6 שנים, והיה מלא בהתכתשויות בין הניצים. ארגוס, פוליס חזקה בחצי האי פלופונסוס, ששמרה על עצמאות מספרטה, החלה לבחוש בפוליטיקה הפנימית בין ספרטה ובעלות בריתה, ועם עידוד אתונאי הצליחה לגבש קואליציה של המדינות הדמוקרטיות בחצי האי, שכללה את הפולייס החזקות מנטיניאה ואליס. נסיונותיה של ספרטה לפרק את הברית כשלו, ומנהיגותו של מלך ספרטה אגיס עמדה במבחן. בטוחים בכוחם, הארגיבים יחד עם בני בריתם, ובסיוע כוח אתונאי קטן תחת פיקודו של אלקיביאדס, החליטו לתקוף את העיר טגיאה, הממוקמת בקרבת ספרטה.
בקרב מנטיניאה, אחד קרבות היבשה הגדולים של המלחמה, הלאקדמונים (ספרטנים) ובעלי בריתם ניצבו מול ארגוס, אתונה מנטיניאה וארקאדיה. הקרב הסתיים בתבוסה של כוחות ארגוס ובנות בריתה, שאיבדו כ-1,100 חיילים מול כ-300 הרוגים אצל הספרטנים. בעקבות תוצאות הקרב בו איבדו הארגיבים לבדם כ-700 לוחמים, נפל הממשל הדמוקרטי בארגוס, פורקה הברית עם אליס ואתונה, ארגוס החזירה את השטחים עליהם השתלטה וחתמה על חוזה אי-לוחמה עם ספרטה.
מסע המלחמה לסיציליה
שמאל|ממוזער|300px|המסע לסיציליה
בשנה ה-17 למלחמה, הגיעו לאתונה ידיעות כי בעלות בריתה בסיציליה נמצאות תחת מתקפה מצד סירקוסאי. אנשי סירקוסאי היו דורים במוצאם (כמו הספרטנים), לעומת האתונאים ובני בריתם בסיציליה שהיו איונים. לפיכך, חשו האתונאים חובה להגן על אחיהם ובני בריתם באי.
אולם, אתונה לא פעלה מרגשות אחווה בלבד, שכן היו לה תוכניות לשלוט בסיציליה כולה, ובמשאבים העצומים שלה. סירקוזה, העיר הדומיננטית באי, הייתה מבחינתם המכשול העיקרי לשאיפתם זו.
בשלבים האחרונים של ההכנות, הואשם אלקיביאדס, מפקד המבצע, בהשחתת פסלי האלים. אלקיביאדס כפר בהאשמות, ודרש לעמוד לדין ללא דיחוי, אולם האתונאים החליטו לשלוח אותו למסע בכל זאת (אולי משום שחשבו שכך יהיה קל יותר להרשיעו). ואכן, זמן קצר לאחר הגעתו לסיציליה נקרא המפקד האתונאי חזרה כדי לעמוד למשפט. אלקיביאדס, שחשש כי יורשע על לא עוול בכפו, החליט לערוק לצד ספרטה, והדליף את תוכניות הכיבוש של אתונה.
הכוח האתונאי כלל יותר מ-100 ספינות מלחמה, למעלה מ-7,000 חיל רגלים, וכמות זעומה של 30 פרשים, שהתבררו כנחותים בהתמודדות מול חיל הפרשים הסיריקוזי, שהיה גדול ואיכותי יותר. עם נחיתת כוחות אתונה הצטרפו אליהם כוחות של כמה מבעלות בריתה, אולם במקום לתקוף מיד, החליט ניקיאס, המפקד החדש, להשתהות, על מנת לארגן את כוחותיו ובעלות בריתו.
ההתמהמהות האתונאית איפשרה לספרטנים לשלוח עזרה לסיציליה. המצביא הספרטני גיליפוס הגיע עם תגבורות, גייס כוחות נוספים באי, ובסדרה של קרבות הביס את הכוחות האתונאים ופרץ את המצור.
מלבד הסיוע לסיציליה, פתחו הספרטנים במלחמה יבשתית ביוון. על פי עצתו של אלקיביאדס, הם כבשו את מבצר דקליאה ליד אתונה ומנעו מאתונאים לקבל אספקה דרך היבשה. לפיכך, כל תנועה הייתה צריכה להיעשות דרך הים, דבר שגרע מהמשאבים האתונאיים.
חברי הליגה הפלופונסית שלחו תגבורות נוספות לסירקוסאי בתקווה לגרש את האתונאים מאדמת סיציליה. במקום לסגת, שלחו האתונאים עוד 100 ספינות ו-5,000 חיילים. בהנהגתו של גיליפוס הצליחו הסירקוסאים ובני בריתם להביס שוב את האתונאים ביבשה, והצי הסירקוסאי, שהוקם בעצת המצביא הספרטני, הטביע את הצי האתונאי, שהגיע לנסות ולחלץ את צבאו של ניקיאס. כוחות אתונה שהיו כעת מנותקים מקווי האספקה, מותשים וללא אפשרות ממשית להימלט, נאלצו להיכנע ונמכרו רובם ככולם לעבדות.
הייתה זאת מכה קשה לאתונה שאבדה כמחצית מבניה בהרפתקה זו.
התאוששות אתונה
לאחר התבוסה הקשה בסיציליה, יוונים רבים האמינו שהקיץ הקץ על אתונה, אך הם לא העריכו בצורה נכונה את חוסנה הכלכלי, ואתונה הצליחה להתאושש.
לאחר התבוסה בסיציליה, ספרטה המרידה את רוב בעלות בריתה של אתונה נגדה. בעלות ה'ברית' של אתונה ראו באתונה כח אימפריאליסטי כובש, לא ראו את הברית כברית בין שווים, ולמעשה חיכו להזדמנות נוחה לערוק.
נוסף לכך, האימפריה הפרסית שזכרה לאתונה את המפלות שספגה ממנה, תמכה בספרטה על ידי סובסידיה כספית גדולה (ראו גם חוזה מילטוס).
אתונה הצליחה לשרוד בגלל מספר סיבות:
בעלות בריתה של אתונה שמרדו בה היו חסרות כח ממשי אחרי מסע השוד והגזל שאתונאים ניהלו נגדם.
הליגה הפלופונסית גייסה את ציה באיטיות וגם בניית האוניות החדשות התעכבה.
המדינות באיוניה שמרדו היו זקוקות לסיוע מתמיד נגד פלישה אתונאית אפשרית ולכן חזרו ברב המקרים בלית ברירה לברית האטית-דלית.
הסיבה הנוספת, ואולי החשובה מכל, הייתה חוסר היעילות הספרטנית בניהול משא ומתן דיפלומטי.
בתחילת המלחמה אתונה שמה בצד 1,000 טלנטים מ-8,000 שהיו לה כמוצא אחרון. הם השתמשו בכסף הזה אחרי התבוסה בסיציליה. (1,000 טלנטים היה סכום עצום. התקציב השנתי של אתונה היה רק 200 טלנטים ואילו תקציב האימפריה שלה רק 400). בעזרת הכסף הזה הצליחו לבנות 100 ספינות ששימשו כבסיס לצי האתונאי החדש. בנוסף ארעה מהפכה אוליגרכית באתונה וקבוצה בת 400 איש תפסה את השלטון. כשהשלטון התחלף, השלום היה אפשרי אך הצי מרד וסירב לשמוע להוראות הארבע מאות. בשנת 411 לפנה"ס הצי הביס את הספרטנים בקרב סִימֶה, הצי בחר באלקיביאדס כמנהיגו והמשיך במלחמה בשמה של אתונה.
אלקיביאדס, אף על פי שהורשע בפשעים נגד האלים ובבגידה, היה בעל אישיות חזקה. הוא מנע התקפה ישירה של הצי על אתונה ובמקום זאת הצליח להחזיר את הדמוקרטיה בעזרת לחץ עקיף, שגרם לחזרת המשטר הדמוקרטי על כנו שנתיים אחרי ההפיכה. הוא גם דחק באתונאים לצאת לקרב נוסף נגד הספרטנים - קרב קיזיקוס. בקרב זה הוא הצליח להביס את הצי הספרטני ולשקם את הבסיס הכלכלי של האימפריה האתונאית. בין 410 ל-406 אתונה זכתה לניצחון אחרי ניצחון והצליחה להשיב לעצמה את רוב חלקי האימפריה שאבדו לה בגלל המרידות. ההצלחה נזקפה במידה רבה לזכותו של אלקיביאדס.
הניצחון הספרטני
למרות הניצחונות, גבר הפילוג באתונה ולאחר ניצחון ספרטני קטן, לא נבחר אלקיביאדס לסטרטגוס והוא ערק שוב. ליסנדרוס, המצביא הספרטני החדש היה בעל סגולות הנדירות אצל הלאקדמונים. הוא הרגיש בנח על סיפונה של ספינת קרב בדיוק כמו בקרב יבשתי והיה בעל קשרים טובים עם הפרסים.
בקרב ארגינוסאי, שבו איבדו האתונאים 12 ספינות, לא יכלו האתונאים להציל את צוותי האוניות (בכל ספינה שירתו כ-300 איש) בגלל מזג האוויר הסוער. האספה האתונאית האשימה את המצביאים והוציאה את כולם להורג, תוך כדי שהם פוגעים במורל הצי.
ליסנדרוס רצה לנצל את ההזדמנות והפליג לכיוון ההלספונטוס (כיום דרדנלים), על מנת לנתק את אתונה מבסיס אספקת הדגן שלה בחצי האי קרים. בקרב אייגוספוטמוי בשנת 405 לפנה"ס הובסו האתונאים בצורה קשה כאשר 168 מספינותיהם טובעו ורק 12 שרדו.
לאחר מצור קצר, ועקב העובדה שלא הגיעה כל אספקה בשל השליטה הספרטנית המוחלטת בים, נכנעו האתונאים בשנת 404 לפנה"ס.
תוצאות
אף על פי שאתונה הובסה, לא נפגע הבסיס הכלכלי שלה, ולאחר פרק זמן קצר היא הצליחה להשתקם ולחזור לעמדת השפעה בפוליטיקה היוונית. ספרטה הובסה כ-30 שנה לאחר מלחמה זו בקרב לאוקטרה על ידי אפמינונדס ואיבדה את השפעתה. המלחמה הזאת ומלחמות שבאו אחריה פגעו בערי היוונים וכך הפכו אותן לטרף קל לפיליפוס השני, מלך מוקדון, שהכריע בשנת 338 לפנה"ס את אתונה ותבאי, מה שהכשיר את הקרקע למסע הכיבושים של בנו, אלכסנדר מוקדון.
מכיוון שמעולם לא נחתם שלום רשמי בין שתי הערים, חתמו בשנת 1996 ראש עיריית אתונה וראש עיריית ספרטה המודרנית על הסכם שלום סמלי. באופן רשמי הסתיימה המלחמה 2,427 שנים לאחר שהחלה.
ראו גם
לוחמה יוונית בעת העתיקה
הצבא הספרטני
המלחמה הפלופונסית הראשונה
לקריאה נוספת
תוקידידס, תולדות מלחמת פילופוניס. תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי. הקדים מבוא: א' פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
קסנופון, הלניקה
Victor Davis Hanson, A War Like No Other: How the Athenians and Spartans Fought the Peloponnesian War, Random House, NY, 2005
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
פלופונסית | 2024-04-21T20:56:01 |
סטיקס | שמאל|ממוזער|250px|נהר סטיקס, גוסטב דורה
סטיקס (ביוונית עתיקה: Στυξ בתרגום לעברית: נהר השנאה) במיתולוגיה היוונית הוא שמו של הנהר שגבל בין הארץ לשאול, ממלכתו של האדס, והקיף אותו תשע פעמים. הנהרות סטיקס ופלגתון (Phlegethon), אכרון (Acheron) וקוקיטוס (Cocytus) התלכדו יחד במרכז השאול לביצה גדולה. הנהרות החשובים האחרים בשאול היו לתה (Lethe) וארידאנוס (Eridanos). הגרסה הבודהיסטית של נהר זה ידועה בשם הנהר סנזו (Sanzu).
על סטיקס שמר כארון, אשר העביר את הנשמות מגדתו אחת לשנייה. בגרסאות אחרות, פלגיאס שמר על פלגתון, נהר ראשי אחר, אך דנטה אליגיירי שם את פלגיאס לשמור על סטיקס.
האלים רחשו כבוד לסטיקס ונשבעו בשמו. זאוס שנשבע לתת לסמלה (Semele) כל שתבקש, הוכרח לעמוד בהתחייבותו והדבר הסתיים במותה. הליוס, הבטיח באופן דומה לפאתון כל שיחפוץ, והחובה למלא אחר השבועה גם היא הסתיימה במותו. אלים שלא מילאו אחר שבועתם הוכרחו לשתות את מי הנהר, שגרמו להם ללקות בעילפון למשך שנה, ולאחר שקמו שמעלפונם, היו מנודים מחברת האלים למשך תשע שנים נוספות.
במיתולוגיה היוונית סטיקס קשור בעיקר עם העולם הבא, אך בנצרות תואר כדמות המצוייה בגיהנום. מקובל לחשוב, שמשיט המעבורת כארון הוא שהעביר את נשמות המתים על פני הנהר סטיקס אל השאול, אך במקורות היווניים והרומיים, כמו גם אצל דנטה, כארון השיטם על פני הנהר אכרון. דנטה הפקיד את פלגיאס על הנהר סטיקס וקבע אותו כמעגל החמישי של הגיהנום, בו נענשים הזועמים ומלאי החמה בהטבעה ללא קץ במים בוציים.
האלה סטיקס
"סטיקס" הוא גם שמה של אלה קדמונית המייצגת את אותו נהר, והייתה רוח הנהר הנקבית היחידה. היא הייתה בתם של אוקיינוס וטתיס, הרתה לפאלאס וילדה את זלוס, ניקה, קראטוס וביה ועל פי כמה גרסאות גם את אאוס.
סטיקס עמדה לצדו של זאוס במלחמת אלי האולימפוס בטיטאנים, הטיטאנומכיה, והייתה הראשונה להושיט לו עזרה. בשל כך נפל בחלקה הכבוד כי אלים ובני אדם יישבעו בשמה.
הנימפה סטיקס
סטיקס הוא גם שמה של נימפת מים, נאיאדה, אשר הנהר שלה היה קדוש ומקודש ביותר. להישבע בשמה הייתה השבועה הקדושה ביותר שאל יכול היה להישבע. הפירוש המילולי של שמה הוא "מלאת שנאה". לעיתים קרובות מתייחסים לנימפה ולאלה כאל אותה דמות.
קישורים חיצוניים
* "Stix" in: Theoi Greek Mythology. Accessed 10 May 2024.
קטגוריה:מקומות במיתולוגיה היוונית
קטגוריה:אלים יווניים
קטגוריה:נימפות
קטגוריה:חיים לאחר המוות
קטגוריה:אלי ים ונהר
קטגוריה:נהרות אגדיים | 2024-09-06T05:50:06 |
13 ביולי | 13 ביולי הוא היום ה-194 בשנה (195 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 ב. עד לסיום השנה, נשארו עוד 171 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1249 – לאחר מותו של אלכסנדר השני, מלך סקוטלנד ב-6 ביולי 1249, מוכתר בנו בן השמונה כאלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד
1863 – מתרחשות מהומות הגיוס בניו יורק במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית בעיר ניו יורק
1865 – אדוארד ווימפר (Edward Whymper) העפיל לראשונה על הר המטרהורן
1878 – קונגרס ברלין העניק עצמאות מלאה לסרביה
1882 – הצי הבריטי כבש את אלכסנדריה כחלק מהמלחמה האנגלו-מצרית
1900 – מרד הבוקסרים: הכוחות האירופים בסין כובשים מחדש את טיינטסין (Tientsin) מידי הבוקסרים המורדים
1908 – לראשונה מתחרות נשים במשחקים האולימפיים המודרניים במספרים משמעותיים
1909 – נרשם פטנט על מגהץ קיטור על ידי הדון הופמן (Adon Hoffman)
1930 – מנצחת את 4–1 במשחק הפתיחה של המונדיאל הראשון
1973 – להקת קווין מוציאה את אלבום הבכורה "QUEEN"
1977 – הפסקת החשמל בניו יורק (1977) – זרם החשמל לעיר ניו יורק נפסק למשך 25 שעות, מה שגרם לגל מעשי שוד וביזה
1985 – בוב גלדוף מארגן את מופע הצדקה לייב אייד, שנערך בו זמנית בלונדון ובפילדלפיה, ומגייס 70 מיליון דולר לרעבים באפריקה
1992 – יצחק רבין מציג את ממשלתו (העשרים וחמש במנין הממשלות) בפני הכנסת, ומתחיל כהונה שנייה כראש ממשלת ישראל
2000 – עזר ויצמן מסיים את כהונתו כנשיא המדינה
2002 – ברק מצית שרפה באורגון וצפון קליפורניה, מעל 2,000 קמ"ר נשרפים כליל. השרפה כובתה לבסוף ב-5 בספטמבר
2006 – צה"ל פותח במלחמת לבנון השנייה כתגובה על פעולות חזבאללה יום קודם בגבול ישראל–לבנון
2006 – נחנך באופן רשמי צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן (BTC), שהוגדר כאחד הפרויקטים ההנדסיים הגדולים של העשור
2014 – הסתיים מונדיאל 2014 בניצחון על 1–0 במשחק הגמר
2016 – תרזה מיי ממונית כראש ממשלת הממלכה המאוחדת עם התפטרותו של דייוויד קמרון
2024 – ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ: במהלך עצרת בחירות בפנסילבניה נורה נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ על ידי תומאס מת'יו קרוקס ונפצע באוזנו
נולדו
ממוזער|265x265 פיקסלים|אם אף דום
1527 – ג'ון די, איש אשכולות וולשי (נפטר ב-1608)
1590 – קלמנס העשירי, אפיפיור (נפטר ב-1676)
1608 – פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1657)
1798 – שרלוטה, נסיכת פרוסיה (אלכסנדרה פיודורובנה), רעייתו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה (נפטרה ב-1860)
1821 – נייתן בדפורד פורסט, גנרל בצבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר המלחמה מנהיג הקו קלוקס קלאן (נפטר ב-1877)
1863 – מרגרט מארי, אגיפטולוגית וארכאולוגית אנגלייה (נפטרה ב-1963)
1889 – לואיז, נסיכת בטנברג, רעייתו השנייה של גוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה (נפטרה ב-1965)
1896 – מרדכי ארדון, מגדולי ציירי ישראל (נפטר ב-1992)
1905 – בוזלי קראות'ר, מבקר קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1981)
1919 – רבקה ברגמן, מחלוצות תחום הסיעוד במדינת ישראל, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (נפטרה ב-2015)
1923 – שמואל לביב-לובין, קלע ישראלי (נפטר ב-2012)
1927 – סימון וייל, עורכת דין ופוליטיקאית צרפתייה (נפטרה ב-2017)
1927 – הובי אלישע, ציירת ישראלית אימפרסיוניסטית (נפטרה ב-2022)
1928 – אריה איסר, מבכירי הגאולוגים בישראל ובעל שם בחקר ההידרולוגיה (נפטר ב-2024)
1929 – סופיה מורטובה, מתעמלת סובייטית, אלופה אולימפית ואלופת עולם (נפטרה ב-2006)
1930 – נעמי שמר, פזמונאית ומלחינה ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי (נפטרה ב-2004)
1931 – דן פתיר, עיתונאי ויועץ תקשורת ישראלי (נפטר ב-2021)
1933 – בלהה ניצן, פרופסור בחוג למקרא שבאוניברסיטת תל אביב (נפטרה ב-2022)
1934 – וולה סויינקה, מחזאי, סופר, משורר, פרופסור לספרות ניגרי, חתן פרס נובל לספרות
1935 – קורט וסטרגארד, קריקטוריסט דני (נפטר ב-2021)
1935 – דן אלמגור, מהיוצרים הבולטים בתחום הזמר העברי והמחזאות הישראלית
1940 – פול פרודהום, שף אמריקאי שהיה ידוע בהתמחותו במטבח הקייג'וני (נפטר ב-2015)
1940 – פטריק סטיוארט, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי
1941 – אהוד מנור, פזמונאי ומתרגם זוכה פרס ישראל (נפטר ב-2005)
1941 – רוברט פורסטר, שחקן קולנוע אמריקני (נפטר ב-2019)
1942 – האריסון פורד, שחקן קולנוע
1944 – ארנה רוביק, ממציא "הקוביה ההונגרית"
1944 – יאיר קלינגר, מלחין ישראלי
1946 – טומי לנג, במאי קולנוע ישראלי
1952 – פנינה בת-צבי, שדרנית רדיו ואשת תקשורת ישראלית
1955 – אהוד חבצלת, סופר יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2015)
1955 – רחל שיין ארגמן, שחקנית, יוצרת, כותבת, במאית ומפיקה
1957 – מיכל מירון-שקד, עיתונאית שפעלה בתחומי העיתונות, הטלוויזיה והאינטרנט (נפטרה ב-2007)
1969 – קן ג'ונג, שחקן וקומיקאי אמריקאי
1970 – זיו קורן, צלם ישראלי
1971 – אם אף דום, ראפר אמריקאי (נפטר ב-2020)
1985 – מיקי מלול, שחיין ישראלי
1988 – קולטון היינס, דוגמן ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי
1993 – יואב גלבוע, משורר, עורך, מתרגם ומו"ל ישראלי
2007 – לאמין ימאל, כדורגלן ספרדי
נפטרו
ממוזער|286x286 פיקסלים|רש"י
שמאל|ממוזער|200px|מות מארה מאת ז'אק-לואי דויד
574 – יוחנן השלישי, אפיפיור (נולד ב-520)
939 – לאו השני, אפיפיור (נולד בתאריך לא ידוע)
1024 – היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-973)
1105 – רש"י, גדול פרשני התלמוד והמקרא בימי הביניים (נולד ב-1040)
1399 – פטר פארלר, אדריכל גרמני-צ'כי, מתכנן קתדרלת ויטוס הקדוש וגשר קארל (נולד בסביבות 1330)
1491 – אפונסו, נסיך פורטוגל (נולד ב-1475)
1645 – מיכאל הראשון, צאר רוסיה, הצאר הראשון ממשפחת רומנוב (נולד ב-1596)
1712 – אייזק דה פורתאו, מוסקטר מגסקוניה בצרפת של המאה ה-17 (נולד ב-1617)
1793 – ז'אן-פול מארה, רופא ומהפכן צרפתי, נרצח בידי שארלוט קורדה (נולד ב-1743)
1896 – פרידריך אוגוסט קקולה, כימאי גרמני (נולד ב-1829)
1921 – גבריאל ליפמן, פיזיקאי צרפתי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1845)
1951 – ארנולד שנברג, מלחין אוסטרי (נולד ב-1874)
1954 – פרידה קאלו, ציירת מקסיקנית (נולדה ב-1907)
1994 – חביב שמעוני, איש ציבור ישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעם המערך בכנסת השמינית (נולד ב-1933)
2002 – יוסוף קארש, צלם קנדי (נולד ב-1908)
2002 – בני פלד, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-8 (נולד ב-1928)
2004 – קרלוס קלייבר, מנצח ארגנטינאי יליד אוסטריה (נולד ב-1930)
2012 – שלמה בנטין, נוירופסיכולוג ישראלי, זוכה פרס ישראל בתחום הפסיכולוגיה לשנת ה'תשע"ב (נולד ב-1946)
2013 – קורי מונטית', שחקן קנדי (נולד ב-1982)
2014 – לורין מאזל, מנצח, כנר ומלחין אמריקאי (נולד ב-1930)
2014 – נדין גורדימר, סופרת, יהודייה, דרום אפריקאית וכלת פרס נובל לספרות לשנת 1991 (נולדה ב-1923)
2017 – ליו שיאובו, אינטלקטואל, פעיל זכויות אדם סיני וחתן פרס נובל לשלום לשנת 2010 (נולד ב-1955)
2021 – סלומון רייזנר, רופא ילדים ישראלי, חלוץ רפואת היילודים בישראל (נולד ב-1933)
2024 – מוחמד דף, טרוריסט פלסטיני, מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס (נולד ב-1965)
2024 – שאנן דוהרטי, שחקנית ובמאית אמריקאית (נולדה ב-1971)
חגים ואירועים החלים ביום זה
קיריבטי – יום העצמאות, היום השני (לא יום חופש)
מונגוליה – פסטיבל הנאדאם (היום השלישי)
האמונה הבהאאית – חגיגת קלימט (Kálimát, מילים) – היום הראשון של החודש השביעי בלוח השנה הבאהאי
מזרח יפן – פסטיבל בון (Bon) – פסטיבל בודהיסטי לכבוד המתים
יום הצ'יפס הבין־לאומי
12 ביולי – 14 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז יג
קטגוריה:יולי | 2024-09-03T17:35:38 |
19 ביולי | 19 ביולי הוא היום ה-200 בשנה (201 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 165 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
711 – כוחות מוסלמיים תחת פיקודו של טארִק בִן זיאד מביסים את הויזיגותים בראש מלכם רודריק. בעקבות הניצחון, המוסלמים נכנסו לטולדו וקורדובה
1553 – ליידי ג'יין גריי מוחלפת על ידי המלכה מרי בראשות הכתר הבריטי, לאחר רק תשעה ימים שנשאה את התואר
1848 – אליזבת קיידי סטנטון ולוקרישה מוט פותחות את ועידת סנקה פולס, הכנס הראשון למען זכויות נשים ו"יריית הפתיחה" של התנועה הפמיניסטית
1870 – מלחמת צרפת–פרוסיה נפתחת על ידי הכרזת מלחמה מצד צרפת
1900 – חנוכת קו המטרו הראשון בפריז
1943 – מלחמת העולם השנייה: רומא מופצצת על ידי בעלות הברית בפעם הראשונה
1949 – לאוס זוכה בעצמאות מצרפת
1952 – נפתחה אולימפיאדת הלסינקי
1964 – מלחמת וייטנאם: באספה בסייגון קורא ראש ממשלת דרום וייטנאם נגויין קהן להרחבת המלחמה לתוך צפון וייטנאם
1979 – הסנדיניסטים המרקסיסטים משתלטים על ניקרגואה
1980 – נפתחה אולימפיאדת מוסקבה
1985 – בשיטפון בוואל די סטאבה בצפון איטליה נספו 268 אנשים
1996 – נפתחת האולימפיאדה ה-26 באטלנטה
נולדו
810 – מוחמד אל-בוח'ארי, חוקר אסלאמי פרסי (נפטר ב-870)
1228 – ביברס, סולטאן ממלוכי של מצרים וסוריה (נפטר ב-1277)
1814 – סמואל קולט, ממציא (נפטר ב-1862)
1834 – אדגר דגה, צייר אימפרסיוניסטי צרפתי (נפטר ב-1917)
1886 – מיכאל פקטה, מתמטיקאי ישראלי (נפטר ב-1957)
1898 – הרברט מרקוזה, סוציולוג ופילוסוף (נפטר ב-1979)
1910 – אפרים בן ארצי, אלוף בצה"ל וראש אגף האפסנאות (נפטר ב-2001)
1921 – רוזלין יאלו, ביופיזיקאית, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה 1977 (נפטרה ב-2011)
1922 – ג'ורג' מקגוורן, מועמד לנשיאות ארצות הברית ומתנגד חריף למלחמת וייטנאם (נפטר ב-2012)
1929 – עמנואל לה רואה לדורי, היסטוריון צרפתי (נפטר ב-2023)
1933 – יחזקאל קישון, קרדיולוג ישראלי (נפטר ב-2006)
1936 – נחום סטלמך, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-1999)
1938 – גליה גולן, חוקרת מדע המדינה ופעילת שמאל פמיניסטית
1946 – איליה נסטסה, טניסאי רומני
1947 – בריאן מיי, גיטריסט להקת קווין
1949 – קגאלמה מוטלנטה, נשיא דרום אפריקה
1950 – סיימון קאדל, שחקן אנגלי (נפטר ב-1996)
1959 – יהודה משי זהב, עסקן חרדי ופעיל חברתי ישראלי, מייסד ויו"ר ארגון זק"א (נפטר ב-2022)
1963 – אבנר חודורוב, מוזיקאי ישראלי
1964 – ירון דקל, עיתונאי ישראלי
1967 – יעל אבקסיס, שחקנית, דוגמנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1970 – אונה הולברוק, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד ישראלית
1976 – בנדיקט קמברבאץ', שחקן בריטי
1976 – יעל חרסונסקי, במאית ועורכת ישראלית
1978 – ריימונד אמסלם, שחקנית ישראלית
1979 – מושיק גלאמין, מעצב פנים ויועץ אופנה ישראלי
1980 – איתי לב, שחקן כדורסל ישראלי
1982 – ג'ארד פדלקי, שחקן אמריקאי
1983 – בן האגֵרְטי (מאקלמור), ראפר אמריקאי
1985 – מאיה רוטמן, זמרת ישראלית
1988 – שיין דוסון, ידוען אינטרנט, קומיקאי ושחקן
נפטרו
514 – סימכוס, אפיפיור (נולד ב-460)
1249 – יאקופו טייפולו, הדוכס ה-43 של ונציה (נולד בתאריך לא ידוע)
1543 – מרי בולין, אשת אצולה אנגלית ובת למשפחת בולין (נולדה ב-1499)
1374 – פרנצ'סקו פטרארקה, משורר (נולד ב-1304)
1824 – אלכסנדר פירס, נידון וקניבל אירי-טסמני (נולד ב-1790)
1850 – מרגרט פולר, עיתונאית, סופרת ופעילה למען זכויות נשים אמריקאית (נולדה ב-1810)
1852 – ג'ון מקינלי, פוליטיקאי ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1780)
1943 – יקטרינה בודנובה, טייסת ואלופת הפלות סובייטית (נולדה ב-1916)
1947 – אונג סן, לאומן בורמזי (נולד ב-1915)
1980 – ניהאט ארים, ראש ממשלת טורקיה (נולד ב-1912)
1989 – בנימין תמוז, מחבר ואמן ישראלי (נולד ב-1919)
1999 – סטלה לוי, קצינת ח"ן ראשית וחברת כנסת (נולדה ב-1924)
2004 – עדי אזר, שופט שלום ורשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (נולד ב-1955)
2005 – מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני הוצאו להורג בתלייה באיראן
2009 – פרנק מק'קורט, סופר (נולד ב-1930)
2014 – ג'יימס גארנר, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1928)
2015 – יונתן שונרי, בלשן שחקר את תרגומי המקרא (נולד ב-1931)
2015 – גלינה פרוזומנשיקובה, שחיינית אוקראינית (נולדה ב-1948)
2018 – עמיקם גורביץ', קריין רדיו ישראלי (נולד ב-1929)
2019 – סזאר פלי, אדריכל (נולד ב-1926)
2019 – עמנואל הצופה, פסל ישראלי (נולד ב-1928)
2019 – אגנס הלר, פילוסופית יהודייה-הונגרית, ממייסדי אסכולת בודפשט (נולדה ב-1929)
2019 – רוטגר האוור, שחקן קולנוע הולנדי זוכה פרס גלובוס הזהב (נולד ב-1944)
2023 – אסתר חכם, אתלטית ארצישראלית (נולדה ב-1923)
2024 – שילה ג'קסון לי, חברת בית הנבחרים של ארצות הברית (נולדה ב-1950)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מיאנמר – יום הקדושים המעונים
ניקרגואה – יום השחרור הלאומי
הכנסייה הקתולית – חגיגת הקדוש וינסנט דה פול
18 ביולי – 20 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז יט
קטגוריה:יולי | 2024-07-29T16:01:10 |
21 ביולי | 21 ביולי הוא היום ה-202 בשנה (203 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 163 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
250px|ממוזער|221x221 פיקסלים|ניל ארמסטרונג, 1969
1456 – המצור על בלגרד (1456) ניצחון ההונגרים על הטורקים. עצירת התפשטות הטורקים לאירופה ל-70 שנים
1718 – הסכם שלום פוז'ארוואץ נחתם בעיר הסרבית פוז'ארוואץ בין האימפריה העות'מאנית מצד אחד ובין אוסטריה והרפובליקה של ונציה מצד שני
1774 – נחתם הסכם קוצ'וק קאינרג'ה שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)
1831 – הכתרת לאופולד הראשון, מלך הבלגים, המלך הראשון של בלגיה
1865 – בכיכר השוק בספרינגפילד, מיזורי, ביל "הפרוע" היקוק יורה בדייב טוט למוות במה שנחשב לדו-קרב הראשון במערב הפרוע
1873 – באדיר איווה, ג'סי ג'יימס וכנופיית ג'יימס יונגר מבצעים את שוד הרכבת המוצלח הראשון במערב הפרוע (הם שודדים 3,000 דולר מרכבת ה"רוק איילנד אקספרס")
1944 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על גואם – כוחות אמריקאים נוחתים בגואם והקרב מתחיל (הסתיים ב-10 באוגוסט)
1954 – מלחמת הודו–סין: ועידת ז'נבה מחלקת את וייטנאם לצפון וייטנאם ודרום וייטנאם
1960 – סירימאבו בנדרנאיקה מושבעת כראשת הממשלה של ציילון, ובכך הופכת לאישה הראשונה לעמוד בראש ממשלה בעולם המודרני
1969 – בשעה 4:56 בבוקר (שעון ישראל) ניל ארמסטרונג דרך על הירח באומרו ”זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”
1970 – לאחר 11 שנים הסתיימה בניית הסכר הגבוה של סכר אסואן במצרים
1972 – יום שישי העקוב מדם, סדרת התקפות טרור שבוצעו על ידי הIRA הזמני (הצבא האירי הרפובליקני) באזור בלפסט
1973 – פרשת לילהאמר: סוכני "המוסד" יורים למוות בעיר לילהאמר בנורווגיה באחמד בושיקי, מלצר ממוצא מרוקאי, לאחר שחשבו שהוא עלי חסן סלאמה, ראש ארגון "ספטמבר השחור"
1983 – נמדדת הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה אי פעם בכדור הארץ: -89.2 מעלות צלזיוס באנטארקטיקה
1995 – תחילתו של משבר מצרי טאיוואן השלישי – משבר מדיני בין סין לטאיוואן
2002 – ענקית הטלקום WorldCom מכריזה על פשיטת רגל, בזמנו, פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות ארצות הברית
2007 – הספר הארי פוטר ואוצרות המוות, הספר השביעי והאחרון בסדרת ספרי הארי פוטר יוצא לאור באנגלית, כעשר שנים לאחר הספר הראשון בסדרה
2011 – נחיתת משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-135 לאחר שהות בחלל של 12 יום ו-28 שעות. זו הטיסה האחרונה בתוכנית מעבורות החלל של ארצות הברית, ובכך מסתיימות טיסות החלל המאוישות מארצות הברית עד לשנת 2020
נולדו
ממוזער|221x221 פיקסלים|אלכסנדר מוקדון נולד ב-21 או 20 ביולי
ממוזער|227x227 פיקסלים|ארנסט המינגוויי
356 לפנה"ס – אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון וכובש האימפריה הפרסית (נפטר ב-323 לפנה"ס)
541 – ון, קיסר סין (נפטר ב--604)
1414 – סיקסטוס הרביעי, אפיפיור (נפטר ב-1484)
1795 – ג'ורג' גאולר, קצין ומדינאי בריטי, ממבשרי הציונות (נפטר ב-1869)
1819 – אלן פינקרטון, ראש השירות החשאי של ארצות הברית בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית ומייסד חברת החקירות פינקרטון (נפטר ב-1884)
1821 – וסילה אלכסנדרי, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית (נפטר ב-1890)
1886 – יצחק קצנלסון, מחנך ומשורר (נפטר ב-1944)
1893 – הנס פאלאדה, סופר גרמני (נפטר ב-1947)
1899 – ארנסט המינגוויי, סופר אמריקאי וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1954 (התאבד ב-1961)
1911 – מרשל מקלוהן, חוקר תקשורת (נפטר ב-1980)
1919 – שלום עירון, קצין תותחנים ראשי בצה"ל בדרגת אלוף-משנה (נפטר ב-2010)
1920 – אייזק שטרן, כנר (נפטר ב-2001)
1920 – ז'אן דניאל, עיתונאי וסופר יהודי צרפתי (נפטר ב-2020)
1922 – מולי סאגדן, שחקנית טלוויזיה אנגליה (נפטרה ב-2009)
1922 – תרצה הודס, רקדנית ישראלית ומחנכת בתחום ריקודי עם (נפטרה ב-2024)
1923 – רודולף מרקוס, חוקר כימיה יהודי אמריקאי-קנדי, חתן פרס נובל לכימיה
1924 – חיים גוגנהיימר, פרופסור למתמטיקה יהודי-אמריקאי יליד גרמניה (נפטר ב-2021)
1926 – נורמן ג'ואיסון, במאי קנדי (נפטר ב-2024)
1931 – לאון שידלובסקי, מלחין ישראלי, פרופסור להלחנה ולתורת המוזיקה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2022)
1934 – ג'ונתן מילר, יהודי בריטי, רופא, במאי תיאטרון ומחזות אופרה, עורך ומגיש של תוכניות בנושאי מדע, פילוסופיה, חברה ותרבות בטלוויזיה הבריטית (נפטר ב-2019)
1935 – אלברט סלומון, טרובדור, נגן אקורדיון ופעיל חברתי בולגרי-ישראלי (נפטר ב-2020)
1936 – יגאל עילם, היסטוריון ישראלי
1937 – חוה טורניאנסקי, פרופסור אמריטה בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית, כלת פרס ישראל לחקר לשונות היהודים וספרויותיהם וחקר התרבות העממית
1938 – ג'אנט רינו, התובעת הכללית ה-78 של ארצות הברית (נפטרה ב-2016)
1938 – הרמן דיילי, כלכלן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1938 – יעקב אחימאיר, עיתונאי ישראלי
1939 – אמנון ויינשטיין, בונה כינורות ישראלי (נפטר ב-2024)
1942 – מרדכי בשארי, פיזיקאי ישראלי, ששימש כמנכ"ל ומדען ראשי במשרד התקשורת ובמשרד המדע
1946 – יורי טרמאק, אתלט סובייטי ממוצא אסטוני (נפטר ב-2022)
1946 – קנת' סטאר, עורך דין ושופט פדרלי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1948 – פטר ורטהיימר, סקסופוניסט, קלרניטן וחלילן ישראלי (נפטר ב-2020)
1948 – אלכס דנציג, היסטוריון, מחנך ביד ושם וחקלאי ישראלי (נפטר ב-2024)
1948 – קט סטיבנס (יוסוף אסלאם), זמר בריטי
1949 − ז'אן-בטיסט מונדינו, צלם אופנה צרפתי
1950 – אובלדו פיליול, כדורגלן ארגנטינאי ששיחק בעמדת השוער
1951 – רובין ויליאמס, קומיקאי ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (התאבד ב-2014)
1951 – יהודה שגב, אלוף במילואים בצה"ל, לשעבר מנכ"ל התאחדות התעשיינים
1955 – טאקו, זמר ושחקן הולנדי
1959 – ויקטור צ'אנוב, כדורגלן אוקראיני (נפטר ב-2017)
1959 – אלי יאני, כדורגלן ישראלי
1959 – דורית קלנר, סופרת ישראלית
1963 – ראובן קלינסקי, מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי
1967 – סלין אסייג, סופרת, משוררת ועורכת ספרות ושירה, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
1971 – שארלוט גינסבורג, שחקנית, זמרת ויוצרת בריטית-צרפתייה
1971 – ניצן שירזי, מאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-2014)
1971 – אמנון וולף, שחקן ומדבב ישראלי
1974 – חביב שחאדה חנא, מלחין
1978 – דמיאן מארלי, זמר רגאיי ג'מייקני, בנו של בוב מארלי
1979 – אנדריי וורונין, כדורגלן אוקראיני
1981 – פאלומה פיית', זמרת-יוצרת ושחקנית אנגלייה
1982 – מיס לי, זמרת-יוצרת שוודית
1982 – קותי סבג, מנחה טלוויזיה ושחקן ישראלי
1987 – תום יער, קומיקאית ושחקנית ישראלית
2000 – ארלינג הולאנד, כדורגלן נורווגי
נפטרו
1403 – הנרי פרסי, אביר הבירית (נולד ב-1364)
1425 – מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-1350)
1552 – אנטוניו דה מנדוסה, מנהלן ספרדי (נולד ב-1495)
1796 – רוברט ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד (נולד ב-1759)
1943 – צ'ארלי פדוק, אתלט אמריקאי (נולד ב-1900)
1944 – קלאוס שנק פון שטאופנברג, אריסטוקרט גרמני, קצין הוורמאכט (נולד ב-1907)
1944 – לודוויג בק, ראש המטה של הוורמאכט בזמן המשטר הנאצי (נולד ב-1880)
1998 – אלן שפרד, אסטרונאוט (נולד ב-1923)
2004 – ג'רי גולדסמית', מלחין סרטים אמריקני (נולד ב-1929)
2004 – אדוארד ב. לואיס, גנטיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה (נולד ב-1918)
2005 – זהרה וילבוש, מומחית לפולקלור ואתנוגרפיה יהודית ומומחית לתרבות חומרית של עדות ישראל (נולדה ב-1907)
2012 – דוד טבק, אתלט ישראלי (נולד ב-1927)
2015 – תיאודור ביקל, שחקן קולנוע ותיאטרון יהודי-אמריקאי (נולד ב-1924)
2016 – אמנון לין, חבר הכנסת (נולד ב-1924)
2019 – יעקב מלכין, סופר ומחזאי, עורך, מתרגם, מבקר תרבות ומחנך ישראלי (נולד ב-1926)
2022 – אווה זלר, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1936)
2023 – טוני בנט, זמר אמריקאי (נולד ב-1926)
2024 – אבי ברדוגו, עורך דין ופעיל חברתי, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים ומפלגת עלה ירוק (נולד ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בלגיה: יום חג לאומי (לזכר הכתרת המלך לאופולד הראשון, מלך בלגיה הראשון, בשנת 1831)
בוליביה: יום הקדושים
גואם: יום השחרור (1944)
20 ביולי – 22 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כא
קטגוריה:יולי | 2024-08-20T08:54:10 |
8 באוגוסט | 8 באוגוסט הוא היום ה-220 בשנה (221 בשנה מעוברת) בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 145 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1444 – סוחרי עבדים פורטוגזים מביאים לראשונה עבדים מאפריקה לאירופה ומקימים שוק עבדים בלאגוש שבפורטוגל
1570 – שלום סן ז'רמן-אן-לה שם קץ למלחמת הדת השלישית
1648 – מהמט הרביעי בן השש מתמנה לסולטאן התשעה עשר של האימפריה העות'מאנית
1786 – ז'אק באלמה ומישל פקארד מעפילים לראשונה לפסגת המון בלאן
1900 – דויד הילברט מציג את 23 הבעיות שלו בקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים
1912 – מוקמת חברת סרטי יוניברסל
1918 – מלחמת העולם הראשונה: דיוויזיות של מדינות ההסכמה פותחות במתקפת מאה הימים, שמביאה בסופו של דבר לסיום המלחמה
1933 – צבא צרפת כובש את אנדורה, לבקשתו של הבישוף מאורז'יי, כדי להשליט סדר בנסיכות
1938 – החלה הקמת מחנה הריכוז מאוטהאוזן
1940 – קרול השני, מלך רומניה, החל ביצירת חוקים להגדרת היהודים ברומניה 1940–1944 והגבלת פעילותם
1944 – התנקשות של הלח"י בנציב העליון הבריטי הרולד מקמייקל. מקמייקל נחלץ בשלום מההתנקשות אך אשתו נפצעה
1944 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על גואם מסתיים בניצחונה של ארצות הברית, שכובשת את גואם מידי היפנים
1949 – בהוטן זוכה לעצמאות מבריטניה
1963 – סכום של 2.6 מיליון לירות נשדד מרכבת דואר בבריטניה
1967 – נוסד איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה
1970 – המועד שנחשב לסיומה הרשמי של מלחמת ההתשה
1974 – נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, מודיע על התפטרותו בעקבות פרשת ווטרגייט
1990 – שישה ימים לאחר שכבשה את כווית, מכריזה עליה עיראק כעל המחוז התשעה עשר שלה
1991 – קורסת אנטנת הרדיו של ורשה
1994 – נחנך מעבר ערבה, מעבר הגבול הראשון בין ישראל לירדן
2008 – נפתחה אולימפיאדת בייג'ינג 2008
2008 – נפתחה המלחמה בדרום אוסטיה בין רוסיה לגאורגיה
2016 – בפיגוע ההתאבדות בכוויתה שבמחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן נרצחו 93 אנשים, מרביתם עורכי דין
2021 – הסתיימה אולימפיאדת טוקיו 2020
נולדו
ממוזער|288x288 פיקסלים|ש"י עגנון
1170 – דומיניקוס הקדוש, קדוש נוצרי ומקים המסדר הדומיניקני (נפטר ב-1221)
1306 – רודולף השני, רוזן הפלטינט (נפטר ב-1353)
1631 – ג'ון דריידן, משורר, מחזאי ומבקר ספרות אנגלי (נפטר ב-1700)
1824 – מארי, נסיכת הסה (מריה אלכסנדרובנה), רעייתו של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה (נפטרה ב-1880)
1875 – ארתור ברנרדס, נשיא ברזיל ה-13 (נפטר ב-1955)
1879 – אמיליאנו זפאטה, מהפכן מקסיקני (נהרג ב-1919)
1880 – ארל פייג', ראש ממשלת אוסטרליה ה-11 (נפטר ב-1961)
1887 – שמואל יוסף עגנון, סופר, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1970)
1891 – שמואל דיין, חבר הכנסת (נפטר ב-1968)
1891 – אדולף בוש, כנר ומלחין ממוצא גרמני (נפטר ב-1952)
1896 – דאודי קוואה השני, הקבקה של בוגנדה בין השנים 1939-1897 (נפטר ב-1937)
1901 – ארנסט לורנס, פיזיקאי, ממציא הציקלוטרון וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1939 (נפטר ב-1958)
1902 – פול דיראק, פיזיקאי, מאבות מכניקת הקוונטים וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1933 (נפטר ב-1984)
1907 – בני קרטר, מוזיקאי (נפטר ב-2003)
1908 – ארתור גולדברג, פוליטיקאי ומשפטן יהודי-אמריקאי שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1990)
1909 – עמנואל עמירן, מלחין ישראלי (נפטר ב-1993)
1910 – ג'ון יודקין, מדען ופיזיולוג בריטי, חלוץ בתחום מדעי התזונה (נפטר ב-1995)
1915 – דורה ברגי, שחקנית טניס שולחן יהודיה-הונגריה ובריטית (נפטרה ב-2011)
1918 – עמוס מנור, ראש השב"כ בין 1953 ל-1963 (נפטר ב-2007)
1919 – דינו דה-לורנטיס, מפיק קולנוע איטלקי (נפטר ב-2010)
1920 – ברונו לנדסברג, מייסד ויושב ראש תשלובת סנו מפעלי ברונוס בע"מ (נפטר ב-2017)
1920 – ראובן פאונץ, פרופסור לכימיה תאורטית בטכניון (נפטר ב-2021)
1921 – אסתר ויליאמס, שחיינית ושחקנית (נפטרה ב-2013)
1922 – פולדי שצמן, מלחין ומנהל מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-1994)
1922 – שמעון ליניאל, פרסומאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1922 – גרטרוד הימלפרב, היסטוריונית יהודייה אמריקאית (נפטרה ב-2019)
1924 – ליה ון ליר, מחלוצות הקולנוע בישראל, מייסדת ומנהלת סינמטק ירושלים, כלת פרס ישראל (נפטרה ב-2015)
1925 – אלייה איזטבגוביץ', נשיאה הראשון של בוסניה והרצגובינה (נפטר ב-2003)
1926 – יצחק ברא"ז, איש ציבור ומשפטן ישראלי, כיהן כשופט בית משפט השלום בתל אביב (נפטר ב-2021)
1931 – יהושע מצא, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-2020)
1931 – רוג'ר פנרוז, פיזיקאי בריטי
1933 – מרדכי אבריאל, פרופסור בפקולטה להנדסה תעשייה וניהול בטכניון - מכון טכנולוגי לישראל (נפטר ב-2018)
1934 – מאיר הר-ציון, מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50, ממקימי סיירת צנחנים ומפקדה הראשון, בעל עיטור העוז (נפטר ב-2014)
1935 – ג'יין הול, פוליטיקאית אמריקאית, שהייתה מושלת מדינת אריזונה מ-1997 עד 2003 (נפטרה ב-2020)
1935 – דונלד בליסריו, מפיק אמריקני
1937 – דסטין הופמן, שחקן קולנוע אמריקאי
1942 – ג'ון פ. מאייר, חוקר מקרא אמריקאי וכומר קתולי (נפטר ב-2022)
1944 – ג'ון הולמס, שחקן נודע בקולנוע הפורנוגרפי של שנות השבעים והשמונים (נפטר ב-1988)
1948 – סבטלנה סביצקאיה, קוסמונאוטית עבר סובייטית, האישה השנייה ששהתה בחלל והראשונה שביצעה פעילות חוץ-רכבית
1949 – משה נגבי, משפטן ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2018)
1951 – מוחמד מורסי, נשיא מצרים (נפטר ב-2019)
1951 – בני ברבש, תסריטאי וסופר ישראלי
1951 – איציק בן מלך, זמר ושחקן ישראלי
1952 – אבי רצון, עיתונאי, פרשן וכתב ספורט ישראלי
1952 – גבי אביב, איש חינוך וקצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה
1955 – הרברט פרוהסקה, כדורגלן ומאמן אוסטרי
1956 – ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית
1959 – רובן פס, כדורגלן אורוגוואי ששיחק בעמדת הקשר
1961 – רוני דונביץ', סופר, יועץ אסטרטגי וקופירייטר ישראלי
1968 – נעם סלונים, מדען ישראלי
1968 – דלית קהן, שחקנית קולנוע, יוצרת ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1969 – ניר ברגמן, תסריטאי ובמאי טלוויזיה וקולנוע
1969 – רוני קיי, במאית ויוצרת טלוויזיה ישראלית
1969 – איתן ענר, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי
1970 – רון לוינטל, פוליטיקאי ועורך דין ישראלי
1981 – רוג'ר פדרר, טניסאי שווייצרי
1981 − סימגה, זמרת-יוצרת טורקייה
1981 – הראל סקעת, זמר ושחקן ישראלי
1981 – נרקיס, זמרת-יוצרת ישראלית
1984 – טל קלאי, קומיקאי, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1985 – חן ליברמן, עיתונאית, עורכת, כתבת ואשת רדיו וטלוויזיה ישראלית
1992 – קייסי קוט, שחקן אמריקאי
1994 – לאוב, זמר-יוצר ומפיק מוזיקה אמריקאי
1998 – שון מנדס, זמר פופ קנדי
1998 – רונן פארק, זמר אנגלי
נפטרו
1533 – לוקאס ואן ליידן, צייר וחרט הולנדי (נולד ב-1494)
1553 – ג'ירולמו פרקסטורו, רופא ומשורר איטלקי (נולד ב-1478)
1827 – ג'ורג' קנינג, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1770)
1828 – לואי-ניקולא רובר, מהנדס מכונות צרפתי, ממציא שיטת ייצור הנייר המודרנית (נולד ב-1761)
1897 – יעקב בורקהרדט, היסטוריון שווייצרי של האמנות והתרבות (נולד ב-1818)
1898 – אז'ן בודן, צייר צרפתי (נולד ב-1824)
1902 – ג'יימס טיסו, צייר צרפתי (נולד ב-1836)
1933 – אדולף לוס, אדריכל אוסטרי, מחלוצי האדריכלות המודרנית (נולד ב-1870)
1967 – סמירה עזאם, סופרת פלסטינית ומתרגמת לערבית
1968 – ורה ישראלית, מתרגמת ישראלית (נולדה ב-1909)
1974 – באלדור פון שיראך, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1907)
1975 – קנונבול אדרלי, נגן סקסופון אלט (נולד ב-1928)
1984 – אברהם אבן-שושן, מילונאי עברי (נולד ב-1905)
1984 – בן-ציון קשת, איש אצ"ל וחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד (נולד ב-1914)
2000 – הרב שלום נח ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים, מחבר סדרת הספרים נתיבות שלום (נולד ב-1911)
2010 – צבי נרקיס, גרפיקאי ומעצב אותיות, טיפוגרף ומעצב בולים ויוצר גופנים עבריים (נולד ב-1921)
2010 – פטרישה ניל, שחקנית אמריקאית, זוכת פרס אוסקר (נולדה ב-1926)
2013 – קארן בלק, שחקנית קולנוע, תסריטאית ומוזיקאית אמריקאית (נולדה ב-1939)
2014 – מנחם גולן, במאי קולנוע ומפיק סרטים ישראלי (נולד ב-1929)
2018 – דן זסלבסקי, מהנדס קרקע ומים (נולד ב-1931)
2022 – אוליביה ניוטון-ג'ון, זמרת ושחקנית אוסטרלית-בריטית (נולדה ב-1948)
2023 – סיקסטו רודריגז, זמר-יוצר פולק אמריקאי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האב בטאיוואן
יום ארבעה-עשר הקדושים המסייעים
יום החתול הבין-לאומי
7 באוגוסט – 9 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח ח
קטגוריה:אוגוסט | 2024-07-22T16:20:35 |
10 באוגוסט | 10 באוגוסט הוא היום ה-222 בשנה (223 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 143 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1519 – חמש ספינות ספרדיות בהנהגתו של פרדיננד מגלן יוצאות להקפה הימית הראשונה מסביב לכדור הארץ
1628 – אוניית המלחמה השוודית "ואסה" טובעת בהפלגת הבכורה שלה
1789 – חיילי המהפכה הצרפתית אוסרים את לואי ה-16, מלך צרפת
1792 – הפיכת ה-10 באוגוסט 1792 בצרפת
1821 – מיזורי הופכת למדינה ה-24 בארצות הברית
1893 – רודולף דיזל מפעיל לראשונה את המנוע הנקרא על שמו, ה-10 באוגוסט נקבע בעקבות כך כיום הביו דיזל הבין-לאומי
1920 – נחתם הסכם סוור המחלק את האימפריה העות'מאנית בתום מלחמת העולם הראשונה
1984 – נמצאה גופתו של החייל החטוף
1993 – רות ביידר גינסבורג מושבעת כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית
2013 – פתיחת אליפות העולם באתלטיקה ברוסיה (עד 18 באוגוסט)
2014 – ארבעים אנשים נהרגים כשטיסה 5915 של ספהאן איירליינס מתרסקת בסמוך לשדה התעופה מהראבאד שבטהראן
2020 – בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות, הודיע חסאן דיאב, ראש ממשלת לבנון, על התפטרות הממשלה
נולדו
ממוזער|226x226 פיקסלים|מוחמד החמישי
1267 – חיימה השני, מלך אראגון (נפטר ב־1327)
1397 – אלברכט השני, מלך גרמניה (נפטר ב־1439)
1290 – יוהאן, מלך בוהמיה (נפטר ב־1346)
1753 – אדמונד רנדולף, מדינאי אמריקני (נפטר ב־1813)
1810 – קמילו בנסו די קאבור, ראש הממשלה הראשון של איטליה (נפטר ב־1861)
1814 – אנרי נסטלה, מקים חברת נסטלה (נפטר ב־1890)
1845 – אבאי קוננבאיולי, משורר, מלחין ופילוסוף קזחי (נפטר ב־1904)
1864 – ויקטור בראר, היסטוריון של יוון וכנען, דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב־1931)
1874 – הרברט קלרק הובר, נשיאה ה-31 של ארצות הברית (נפטר ב־1964)
1890 – יצחק שדה, אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר (נפטר ב־1952)
1903 – שמואל מיקוניס, חבר הכנסת מטעם מק"י (נפטר ב־1982)
1909 – מוחמד החמישי, מלך מרוקו (נפטר ב־1961)
1912 – ז'ורז' אמאדו, סופר ברזילאי (נפטר ב־2001)
1914 – אלישע אליעזר פרידמן, רנטגנולוג, החובש והרופא הראשי של הפלמ"ח, מנהל מכון הרנטגן בבית החולים בעפולה ומנהל מכון הרנטגן בבית חולים כרמל (נפטר ב־2011)
1920 – אהרן מגד, סופר ומחזאי ישראלי (נפטר ב־2016)
1924 – אריאל עמיעד, קצין קשר ראשי בצה"ל, מנכ"ל משרד החקלאות, מנכ"ל חברת החשמל וסגן ראש עיריית תל אביב (נפטר ב־2005)
1925 – יוש הלוי, פובליציסט ומחזאי ישראלי (נפטר ב־2004)
1927 – ישעיהו לזרסון, תת-אלוף, ראש להק כוח האדם (נפטר ב־2022)
1928 – ורה רוז'יצ'קובה, מתעמלת צ'כוסלובקית (נפטרה ב־2018)
1933 – ביל נידר, אתלט אמריקאי (נפטר ב-2022)
1935 – גיה קנצ'לי, מלחין גאורגי (נפטר ב־2019)
1941 – אניטה לונסברו, שחיינית בריטית
1946 – אריה יאס, במאי תיאטרון וטלוויזיה, איש תקשורת, שחקן, עיתונאי, מפיק, יזם, מנחה, עורך ומחזאי ישראלי (נפטר ב-2023)
1947 – איאן אנדרסון, מוזיקאי סקוטי, מנהיג להקת ג'תרו טאל
1948 – קרלוס אסקודה, חוקר מדע המדינה ואינטלקטואל ארגנטינאי (נפטר ב־2021)
1950 – יוסף אולמרט, מזרחן ופרשן ספורט ישראלי
1951 – דליק ווליניץ, שחקן ישראלי
1951 – אמנון קראוס, שחיין ישראלי
1952 – יעוד לבנון, במאי קולנוע, מפיק, תסריטאי ועיתונאי ישראלי
1953 – יוני חן, שחקן, במאי ומדבב ישראלי (נפטר ב־1995)
1953 – מוטי מלכה, ראש עיריית קריית מלאכי
1957 – דוד יוסף, רבה של שכונת הר נוף בירושלים, ראש כולל יחוה דעת וחבר מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס
1960 – אנטוניו בנדרס, שחקן ספרדי
1962 – סוזן קולינס, סופרת אמריקאית, ידועה בשל ספרי משחקי הרעב
1965 – כריסטוף פלדר, שף צרפתי
1965 – קלאודיה כריסטיאן, שחקנית, זמרת, במאית ותסריטאית אמריקאית
1965 – שאול ביבי, עיתונאי ישראלי
1971 – רוי קין, כדורגלן אירי
1973 – חבייר זאנטי, כדורגלן ארגנטינאי
1974 – הייפא אל-מנסור, במאית ומפיקת קולנוע מערב הסעודית
1975 – יעל שרוני, שחקנית ישראלית
1978 – מרכוס פייזר, כדורסלן אמריקני
1979 – לינוי בר-גפן, עיתונאית, מגישת טלוויזיה ושדרנית רדיו ישראלית
1982 – אלון ליטבק, מנחה טלוויזיה, שחקן, מדבב וזמר ישראלי
1983 – אייל משומר, כדורגלן ישראלי
1989 – בן שהר, כדורגלן ישראלי
1994 – ברנרדו סילבה, כדורגלן פורטוגזי
1994 – סורן קראג אנדרסן, רוכב אופני כביש דני
1997 – קיילי ג'נר, כוכבת ריאליטי אמריקאית
נפטרו
258 – לאורנטיוס מרומא, דיאקון אשר הוצא להורג על אמונתו הנוצרית (נולד ב־225)
304 – פילומנה, קדושה מעונה בתולה של הכנסייה הקתולית (נולדה ב-291)
847 – אל-ואת'ק הראשון, הח'ליף העבאסי שמשל בסאמרא (נולד ב־812)
1241 – אלינור מבריטני, אצילה אנגלית (נולדה ב־1184)
1250 – אריק הרביעי, מלך דנמרק (נולד ב־1216)
1410 – לואי השני, דוכס בורבון (נולד ב־1337)
1536 – פרנסואה השלישי, דוכס ברטאן ויורש העצר הצרפתי (נולד ב־1518)
1813 – פרנסיסקו אנטוניו גרסיה קרסקו, מושלה הספרדי האחרון של צ'ילה לפני פרוץ מלחמת העצמאות במדינה (נולד ב־1742)
1893 – נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין (נולד ב־1817)
1896 – אוטו לילינטל, מהנדס גרמני ומחלוצי התעופה (נולד ב־1848)
1946 – יצחק ברויאר, משפטן, סופר, והוגה דעות, איש אגודת ישראל (נולד ב־1883)
1947 – מאיר תאומי, שחקן תיאטרון ביישוב היהודי בארץ ישראל (נולד ב־1898)
1971 – וילי הירש, מיקרוביולוג יהודי, מחלוצי הבקטריולוגיה בארץ ישראל (נולד ב־1901)
1987 – איבון נווז'ן, חסידת אומות העולם ומצילת 4,000 ילדים מיהודי בלגיה (נולדה ב־1900)
1992 – שמעון אגרנט, הנשיא השלישי של בית המשפט העליון בישראל, ראש ועדת אגרנט אשר בחנה את מחדלי צה"ל במלחמת יום כיפור (נולד ב־1906)
2008 – חיים בנאי, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב־1937)
2009 – יוסף תמיר, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב־1915)
2013 – אידי גורמה, זמרת יהודייה-אמריקאית (נולדה ב־1928)
2017 – קים ואל, עיתונאית שוודית שנרצחה על ידי היזם פיטר מדסן על סיפונה של צוללת בדנמרק
2019 – בתיה לנצט, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית, ממייסדי התיאטרון הקאמרי (נולדה ב־1922)
2019 – ג'פרי אפשטיין, איש עסקים ומיליארדר יהודי-אמריקאי שהואשם בסחר בקטינות למטרות מין (נולד ב־1953)
2019 – בני דשא, צייר ישראלי (נולד ב־1955)
2022 – אי פו טואן, גאוגרף סיני-אמריקאי (נולד ב־1930)
2022 – יורם הירשפלד, פרופסור חבר למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב־1940)
2024 – גלינה זיבינה, אתלטית סובייטית (נולדה ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הביו דיזל הבין-לאומי
9 באוגוסט – 11 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח י
קטגוריה:אוגוסט | 2024-08-11T10:55:34 |
11 באוגוסט | 11 באוגוסט הוא היום ה-223 בשנה (224 בשנה מעוברת) בשבוע ה־33 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 142 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
715 – גרמאנוס הראשון הופך מבישוף הדיוקסיה של קיזיקוס לפטריארך קונסטנטינופול
1492 – אלכסנדר השישי מתמנה לאפיפיור ה-214 לאחר מות אינוקנטיוס השמיני
1918 – מלחמת העולם הראשונה: קרב אמיין מסתיים
1919 – חוקת רפובליקת ויימאר נכנסת לתוקף
1929 – הקמת הסוכנות היהודית בציריך על ידי נציגים יהודים מ-26 מדינות
1934 – הכלא הפדרלי באי אלקטרז נפתח
1942 – הדי לאמאר, יחד עם שותפה ג'ורג' אנטהייל, מוציאה פטנט על טכנולוגיית שידור גלי רדיו בדילוגי תדר, המצאה שביסוד רבים מיישומי הרדיו המודרניים, בהם תקשורת סלולרית, בלוטות' ו־GPS
1952 – המלך טלאל, מפנה את כיסאו לבנו חוסיין, שמתמנה למלך ירדן
1960 – צ'אד זוכה בעצמאות מצרפת
1966 – ג'ון לנון עורך מסיבת עיתונאים בשיקגו ומסביר את האמירה: "אנחנו פופולריים יותר מישו" שאמר בהתייחס לביטלס
1999 – ליקוי חמה מלא נצפה באירופה ובאסיה
נולדו
1086 – היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב־1125)
1864 – לואיז קאוטסקי, פוליטיקאית יהודייה גרמניה. מתה באושוויץ ב־1943
1892 – ולדיסלב אנדרס, גנרל פולני במלחמת העולם השנייה, מפקד "צבא אנדרס" (נפטר ב־1970)
1897 – איניד בלייטון, סופרת ילדים פופולרית (נפטרה ב־1968)
1925 – נקדימון רוגל, סופר עברי, עיתונאי, מתרגם, שדרן וחוקר תולדות היישוב בארץ (נפטר ב־2011)
1926 – יונת סנד, סופרת ישראלית (נפטרה ב־2014)
1926 – אהרון קלוג, כימאי וביופיזיקאי יהודי-בריטי, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב־2018)
1927 – דב בן-מאיר, איש ציבור ישראלי (נפטר ב־2020)
1928 – לוצ'ו גטיקה, זמר צ'יליאני (נפטר ב־2018)
1929 – מרים גלזר-תעסה, פוליטיקאית ישראלית
1930 – בן ציון שהם, מורה ומחנך, כיהן כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" (נפטר ב־2005)
1930 – שמחה הכהן קוק, רב ואב בית דין רחובות, ורבו של בית הכנסת החורבה המחודש בעיר העתיקה בירושלים (נפטר ב־2022)
1932 – פיטר אייזנמן, אדריכל אמריקאי
1943 – אורה מורג, סופרת לילדים ונוער
1943 – בועז דוידזון, במאי טלוויזיה וקולנוע, מפיק ותסריטאי קולנוע וטלוויזיה
1943 – פרבז מושארף, גנרל ומנהיג פקיסטני (נפטר ב־2023)
1944 – ג'ואנה קול, סופרת ילדים אמריקאית (נפטרה ב־2020)
1946 – זאב דרורי, איש צבא וחינוך ישראלי, מפקדה השני של חטיבת גבעתי, מפקד גלי צה"ל, מנכ"ל המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן
1949 – אריק כרמן, מוזיקאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1950 – סטיב ווזניאק, חלוץ מחשוב אישי
1951 – יהודה שביט, ראש המועצה האזורית מטה אשר (נפטר ב־2013)
1953 – מארק צ'טפילד, שחיין אמריקאי שהתמחה בסגנון חזה (נפטר ב־1998)
1953 – האלק הוגאן (טרי ג'ין בולאה), מתאבק מקצועי
1955 – סרגיי מברודי, מארגן תרמית הפירמידה הגדולה בהיסטוריה של רוסיה (נפטר ב־2018)
1960 – דודי אמסלם, חבר הכנסת ושר התקשורת מטעם הליכוד
1967 – חיים זנאתי, שחקן, מדבב וקומיקאי ישראלי
1967 – מסימיליאנו אלגרי, כדורגלן ומאמן כדורגל איטלקי
1968 – אנה גאן, שחקנית אמריקאית
1974 – אודרי מסטרה, צוללת חופשית מקצוענית צרפתיה (נפטרה ב־2002)
1977 – לאה קמחזי, שחקנית וזמרת ישראלית
1981 – יוני בלוך, זמר ישראלי
1981 – ג'יני ויזלי, דמות בדיונית בסדרת ספרי הארי פוטר
1982 – דן אלון, אמן ישראלי, פעיל בעיקר בתחומי הקומיקס והאמנות הפלסטית
1983 – כריס המסוורת', שחקן
1989 – אלכס קיניונס, אתלט אקוודורי (נפטר ב־2021)
1989 – אורסולה קורברו, שחקנית ספרדייה
1991 – כריסטיאן טייו, כדורגלן ספרדי
1995 – הילה הרוש, שחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|248x248 פיקסלים|לאונידס
ממוזער|210x210 פיקסלים
ממוזער|236x236 פיקסלים|רובין ויליאמס
480 לפנה"ס – לאונידס, מלך ספרטה (נולד ב־521 לפנה"ס בערך)
1204 – גוטורם, מלך נורווגיה (נולד ב־1199)
1253 – קלרה מאסיזי, איטלקייה, קדושה של הכנסייה הקתולית (נולדה ב־1194)
1259 – מונגקה חאן, החאן הגדול הרביעי של האימפריה המונגולית (נולד ב־1209)
1456 – יאנוש הוניאדי, מצביא הונגרי (נולד ב־1387)
1464 – ניקולאוס קוזאנוס, מתמטיקאי ואסטרונום גרמני (נולד ב־1401)
1494 – הנס ממלינג, צייר פלמי ממוצא גרמני (נולד ב־1435)
1578 – פדרו נונש, מתמטיקאי פורטוגלי ממוצא יהודי, קוסמוגרף ראשי של מלך פורטוגל, ז'ואו ה-3 (נולד ב־1502)
1919 – אנדרו קרנגי, תעשיין (נולד ב־1835)
1937 – אדית וורטון, סופרת ומעצבת אמריקאית (נולדה ב־1862)
1956 – ג'קסון פולוק, אמן (נולד ב־1912)
1968 – שמואל דיין, חבר הכנסת (נולד ב־1891)
1975 – רחל כצנלסון-שזר, עורכת "דבר הפועלת" ואשת נשיא מדינת ישראל זלמן שזר (נולדה ב־1885)
1996 – באבה ונגה, מיסטיקנית, מגדת עתידות ומטפלת בצמחי מרפא בולגרית (נולדה ב־1911)
2010 – מריאן רבינוביץ', רופא גריאטר ושיקומי, גרונטולוג, סופר, מסאי וכותב זיכרונות, משורר ופסל ישראלי (נולד ב־1934)
2014 – רובין ויליאמס, קומיקאי ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב־1951)
2017 – ישראל קרישטל, ניצול השואה והגבר המבוגר בעולם (נולד ב־1903)
2020 – מרסל אדמס, איל נדל"ן קנדי (נולד ב־1920)
2020 – טריני לופז, זמר, גיטריסט ושחקן אמריקאי (נולד ב־1937)
2020 – ישראל משה פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל (נולד ב־1955)
2021 – מישל פורטל, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער, ומאמן כדורגל (נולד ב־1936)
2021 – יהושע צוקרמן, מרבני ישיבת הר המור, רב במדרשת הרובע ור"מ בישיבת מרכז הרב (נולד ב־1938)
2021 – ג'אנלואיג'י ג'למטי, מנצח איטלקי (נולד ב־1945)
2022 – ז'אן-ז'אק סמפה, קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר צרפתי (נולד ב־1932)
2023 – גיורא רום, אלוף בצה"ל, ששירת כטייס קרב והיה אלוף ההפלות ("אייס") הראשון של חיל האוויר הישראלי (נולד ב-1945)
2024 – דני גולן, זמר ישראלי, חבר בצמד דרום (נולד ב-1945)
חגים ואירועים החלים ביום זה
10 באוגוסט – 12 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח יא
קטגוריה:אוגוסט | 2024-08-11T21:04:18 |
12 באוגוסט | 12 באוגוסט הוא היום ה-224 בשנה בלוח הגרגוריאני (225 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 141 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
30 לפנה"ס – קלאופטרה השביעית, האחרונה בשושלת תלמי, נוטלת את חייה לאחר תבוסתה בקרב אקטיום; מותה מסמן את תום התקופה ההלניסטית
1099 – מסע הצלב הראשון: קרב אשקלון: הצלבנים מביסים את הפאטימים
1121 – קרב דידגורי, קרב של הממלכה הגאורגית המאוחדת כנגד הסלג'וקים. נקרא על ידי הגאורגים גם "הניצחון המהולל"
1274 – לאחר מותו של דוזונג עולה בנו בן הארבע גונג לשלטון כקיסר סין. הדבר מסמל את שקיעתה של שושלת סונג
1323 – הסכם נוטבורג בין שוודיה לבין רפובליקת נובגורוד
1877 – האסטרונום אסף הול מגלה את דימוס, אחד משני ירחיו של מאדים
1883 – הקואגה האחרונה מתה בגן החיות ארטיס מגיסטרה באמסטרדם
1914 – מלחמת העולם הראשונה: בריטניה מכריזה מלחמה על אוסטרו-הונגריה
1941 – וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, ופרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית, חותמים על האמנה האטלנטית
1946 – הונחה אבן הפינה לבית ברל
1948 – ג'יימס מקדונלד, השגריר הראשון של ארצות הברית בישראל, מגיש את כתב האמנתו לראש-הממשלה דוד בן-גוריון
1952 – "הרוגי המלכות בברית המועצות": ברית המועצות מוציאה להורג 13 מחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, אנשי רוח יהודים בולטים, בהאשמות בגידה מופרכות
1968 – שני מטוסים סוריים מדגם מיג 17 נוחתים בשדה התעופה בצת שבגליל המערבי לאחר טעות בניווט
1981 – חברת IBM מוציאה לשוק את ה-IBM PC
1985 – טיסה 123 של ג'פאן איירליינס מתרסקת על הר אוגורה. 520 איש נספים, באסון התעופה הגדול בהיסטוריה שבו מעורב מטוס יחיד
2000 – הצוללת הרוסית קורסק טובעת בים ברנטס
2016 – אורי ששון זוכה במדליית ארד באולימפיאדת ריו
2018 – שוגרה הגשושית הבלתי־מאוישת Parker Solar Probe, לחקר העטרה של השמש, גיחה זו תהיה קרובה לשמש פי שבעה מכל משימה אחרת בעבר
נולדו
ממוזער|231x231 פיקסלים|ג'ורג' הרביעי
ממוזער|258x258 פיקסלים|ארווין שרדינגר
1452 – אברהם זכות, אסטרונום והיסטוריון יהודי (נפטר ב-1515)
1503 – כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק ומלך נורווגיה (נפטר ב-1559)
1644 – היינריך איגנץ ביבר, מלחין וכנר בוהמי-אוסטרי (נפטר ב-1704)
1762 – ג'ורג' הרביעי, מלך בריטניה (נפטר ב-1830)
1781 – רוברט מילס, ארכיטקט אמריקאי ומעצב אנדרטת וושינגטון (נפטר ב-1855)
1844 – מוחמד אחמד, מנהיג מוסלמי סוני (נפטר ב-1885)
1881 – ססיל ב. דה-מיל, במאי קולנוע (נפטר ב-1959)
1887 – ארווין שרדינגר, פיזיקאי אוסטרי, מאבות מכניקת הקוונטים וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1933 (נפטר ב-1961)
1919 – מרגרט ברבידג', אסטרופיזיקאית אמריקאית ילידת בריטניה (נפטרה ב-2020)
1923 – הדנה טקויה, ליקה כהנת בביתא ישראל, מחנך, מנהיג דתי, פעיל עלייה וציבור של יוצאי אתיופיה בישראל (נפטר ב-2020)
1927 – בוב הריסון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1928 – יחזקאל דרור, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאו הראשון של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
1930 – נתניה דברת, זמרת סופרן ישראלית ומורה לפיתוח קול באקדמיה למוזיקה בתל אביב (נפטרה ב-1987)
1930 – ג'ורג' סורוס, איש-עסקים אמריקאי
1931 – בני אמדורסקי, זמר, מפיק, אמרגן, מסעדן ובוהמיין ישראלי (נפטר ב-1994)
1931 – ויליאם גולדמן, תסריטאי ("הנסיכה הקסומה") (נפטר ב-2018)
1938 – דליה אמוץ, צלמת ישראלית (נפטרה ב-1994)
1939 – מרגוט אסקנס, זמרת גרמנייה (נפטרה ב-2022)
1939 – דייוויד ג'ייקובס, תסריטאי ומפיק טלוויזיה יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1944 – פרנצ'סקו מוריני, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת הבלם (נפטר ב-2021)
1944 – ציפי פינס, במאית ומפיקה ישראלית, מנכ"לית ומנהלת אמנותית של תיאטרון בית ליסין
1945 – מיכל טל, זמרת ישראלית
1946 – אלחנן טננבוים, ישראלי שנחטף והיה בשבי החזבאללה בין 2000 ל-2004
1949 – מארק נופלר, מוזיקאי
1952 – אהוד בן טובים, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ
1954 – פט מתיני, מוזיקאי ג'אז
1956 – אוסבלדו לפורט, שחקן קולנוע וטלנובלות
1958 – חיים ילין, חבר הכנסת מטעם מפלגת "יש עתיד"
1964 – יעקב שוורץ, כדורגלן ישראלי
1965 – מוחמד דף, טרוריסט פלסטיני, מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס (נפטר ב-2024)
1965 – דני רופ, חזאי ומגיש טלוויזיה ישראלי
1967 – רותי תמיר, שחקנית, פנטומימאית, במאית ויוצרת תיאטרון
1971 – פיט סמפראס, טניסאי
1972 – איילת פריש, דוברת, יועצת אסטרטגית, פרשנית אקטואליה ואשת עסקים ישראלית
1988 – ליה פייפס, שחקנית אמריקאית
1988 – רמי גרשון, כדורגלן ישראלי
1990 – מריו באלוטלי, כדורגלן איטלקי
1992 – קארה דלווין, דוגמנית ושחקנית בריטית
1995 – מרגריטה פנציירה, שחיינית איטלקייה
1996 – ארתור מלו, כדורגלן ברזילאי
1997 – דניאל נמיר, שחיין ישראלי
1999 – מתייס דה ליכט, כדורגלן הולנדי
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|קלאופטרה
ממוזער|243x243 פיקסלים|ג'ורג' סטיבנסון
ממוזער|258x258 פיקסלים|ברל כצנלסון
ממוזער|190x190 פיקסלים|איאן פלמינג
30 לפנה"ס – קלאופטרה, מלכת מצרים (נולדה ב-69 או 70 לפנה"ס)
1319 – רודולף הראשון, דוכס בוואריה (נולד ב-1274)
1424 – יונגלה, מגדולי קיסרי סין (נולד ב-1424)
1484 – סיקסטוס הרביעי, אפיפיור (נולד ב-1414)
1588 – אלפונסו פראבוסקו, מלחין איטלקי (נולד ב-1543)
1633 – יאקופו פרי, מלחין איטלקי (נולד ב-1551)
1827 – ויליאם בלייק, משורר, מיסטיקן וצייר בריטי (נולד ב-1757)
1848 – ג'ורג' סטיבנסון, מהנדס בריטי, מתכנן קטר הקיטור (נולד ב-1781)
1911 – יוזף ישראלס, צייר יהודי הולנדי (נולד ב-1824)
1944 – ברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות (נולד ב-1887)
1964 – איאן פלמינג, מחבר ספרי ג'יימס בונד (נולד ב-1908)
1955 – תומאס מאן, סופר גרמני (נולד ב-1875)
1975 – פנחס ספיר, מראשי מפא"י (נולד ב-1906)
1982 – הנרי פונדה, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1905)
1988 – זרבבל גלעד, משורר עברי, עורך ומתרגם (נולד ב-1912)
1988 – ז'אן-מישל בסקיה, אמן גרפיטי וצייר נאו-אקספרסיוניסטי (נולד ב-1960)
1992 – ג'ון קייג', מלחין אמריקאי (נולד ב-1912)
2000 – לורטה יאנג, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1913)
2000 – אליהו בן-אלישר, דיפלומט ופוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1932)
2007 – רלף אלפר, פיזיקאי יהודי אמריקאי (נולד ב-1921)
2014 – לורן באקול, שחקנית קולנוע ובמה אמריקאית (נולדה ב-1924)
2015 – יאקו הינטיקה, פילוסוף ולוגיקן פיני (נולד ב-1929)
2018 – נחום גרוס, פרופסור במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1926)
2019 – דני כהן, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה האמריקאית ו"חבר כבוד" של IEEE (נולד ב-1937)
2021 – ליאון קופלמן, ניצול השואה, חבר הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ולוחם במרד גטו ורשה (נולד ב-1924)
2021 – יגאל תומרקין, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1933)
2021 – אונה סטאבס, שחקנית ורקדנית אנגלייה (נולדה ב-1937)
2022 – אהרן ידלין, פעיל ציבור, חבר הכנסת ושר החינוך בממשלת רבין הראשונה (נולד ב-1926)
2022 – יונתן דנילוביץ', פעיל זכויות אזרח ומהפעילים הבולטים בקהילת הלהט"ב בישראל (נולד ב-1945)
2022 – אן הייש, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1969)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הפילים העולמי
יום הנוער הבינלאומי (החל מ-1999)
מטר המטאורים פרסאידים על שם קבוצת פרסאוס מגיע לשיאו מתרחש מדי שנה בסביבות תאריך זה, כאשר כדור הארץ חולף דרך שובל האבק שמותיר אחריו השביט סוויפט-טאטל
11 באוגוסט – 13 באוגוסט
אוגוסט
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ח יב
קטגוריה:אוגוסט | 2024-10-02T05:50:05 |
8 בנובמבר | 8 בנובמבר הוא היום ה-312 בשנה בלוח הגרגוריאני (313 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 53 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1519 – הרנאן קורטס נכנס לטנוצ'טיטלאן, ומלך האצטקים, מונטזומה, מקבל אותו
1793 – מוזיאון הלובר נפתח לציבור
1889 – מונטנה מצטרפת לארצות הברית כמדינה ה-41
1895 – וילהלם רנטגן מגלה את קרני רנטגן
1923 – הפוטש במרתף הבירה: אדולף היטלר ומנהיגים נאצים אחרים מנסים לחולל הפיכה בבוואריה מתוך מרתף הבירה בירגרברוי קלר במינכן – הפוטש נכשל
1932 – פרנקלין דלאנו רוזוולט נבחר לראשונה לנשיא ארצות הברית
1937 – התערוכה הנאצית "היהודי הנצחי" נפתחת במינכן
1939 – גאורג אלזר מנסה להתנקש באדולף היטלר באמצעות פצצה בבית הבירה "בירגרברוי" שבמינכן. היטלר הגיע לנאום שם לציון יום השנה לפוטש במרתף הבירה, אולם הוא עזב את המקום, בניגוד למתוכנן, זמן קצר לפני הפיצוץ
1939 – תקרית פנלו: שני סוכנים חשאיים בריטיים נחטפים מן העיר ההולנדית לגרמניה בידי האס אס
1942 – מלחמת העולם השנייה – "מבצע לפיד": כוחות בעלות הברית, בפיקודו של הגנרל אייזנהאואר, נוחתים בצפון אפריקה
1942 – השואה – "יום ראשון השחור", טבח יהודי סטשוב
1950 – קרב האוויר הראשון בהיסטוריה בין שני מטוסי סילון: מטוס F-80 אמריקאי מפיל שני מטוסי מיג-15 של קוריאה הצפונית, במהלך מלחמת קוריאה
1960 – ג'ון פיצג'רלד קנדי נבחר לנשיא ארצות הברית
1965 – ייסוד הטריטוריות הבריטיות באוקיינוס ההודי
1966 – ראש הממשלה לוי אשכול מודיע בכנסת על ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהתקיים מאז קום המדינה
1987 – פיגוע יום הזיכרון: באניסקילן שבצפון אירלנד מתפוצצת פצצה של ה-IRA בטקס לזכר חללי מערכות בריטניה, אחד עשר איש נרצחים
1988 – ג'ורג' בוש האב נבחר לנשיא ארצות הברית
1999 – יצא האלבום "שיר טיול" של אביתר בנאי
2002 – מועצת הביטחון מקבלת פה אחד את החלטה 1441 הקוראת לעיראק לקיים את החלטות מועצת הביטחון הקודמות לאלתר ולהחזיר את פקחי האו"ם למדינה
2003 – אל-קאעידה מפוצץ מכונית תופת במתחם אזרחים זרים בריאד בירת סעודיה. בפיגוע נהרגו כ־17 אנשים ועשרות בני אדם נפצעו
2013 – טייפון האיאן, סופה טרופית אשר גבתה את חייהם של לפחות 6,430 בני אדם בפיליפינים
2016 – דונלד טראמפ נבחר לנשיא ארצות הברית ה-45
נולדו
ממוזער|257x257 פיקסלים|נרווה
שמאל|ממוזער|254x254px|פליקס האוסדורף, ממייסדי הטופולוגיה המודרנית
ממוזער|301x301 פיקסלים|דורון פישלר
35 – נרווה, קיסר רומי (נפטר ב-98)
1563 – היינריך השני, דוכס לורן (נפטר ב-1624)
1572 – יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1619)
1732 – ג'ון דיקינסון, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, מושל דלאוור ופנסילבניה (נפטר ב-1808)
1847 – ברם סטוקר, סופר אירי (נפטר ב-1912)
1847 – ז'אן קזימיר-פרייה, מדינאי צרפתי, נשיאה החמישי של הרפובליקה הצרפתית השלישית (נפטר ב-1907)
1848 – נולד גוטלוב פרגה, מתמטיקאי, לוגיקן ופילוסוף גרמני, נחשב כאב המייסד של הלוגיקה המודרנית ושל הפילוסופיה האנליטית (נפטר ב-1925)
1868 – פליקס האוסדורף, מתמטיקאי יהודי גרמני, ממייסדי הטופולוגיה המודרנית. (התאבד ב-1942)
1871 – נחמיה אנטון נובל, רב אורתודוקסי מודרני, דרשן והוגה דעות יהודי גרמני (נפטר ב-1922)
1884 – הרמן רורשאך, פסיכיאטר (נפטר ב-1922)
1900 – מרגרט מיטשל, סופרת אמריקאית (נפטרה ב-1949)
1919 – דינה שטרן, חוקרת ספרות ישראלית (נפטרה ב-2023)
1922 – כריסטיאן בארנרד, מנתח לב דרום אפריקאי (נפטר ב-2001)
1923 – ג'ק קילבי, ממציא וחתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2005)
1923 – אריה קרול, חתן פרס ישראל למפעל חיים בשנת 2000 (נפטר ב-2008)
1923 – ישראל פרידמן בן-שלום, דוקטור להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון (נפטר ב-2017)
1923 – יוזף הן, סופר, מסאי, מחזאי, תסריטאי ועיתונאי פולני יהודי
1924 – דמיטרי יאזוב, איש צבא ופוליטיקאי סובייטי (נפטר ב-2020)
1925 – ברוך גלבוע, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שירת כמפקד חטיבה 5, ראש מחלקת תכנון וארגון במטכ"ל, וסגן ראש אגף המודיעין (נפטר ב-2014)
1926 – דרלין כריסטיאן הופמן, כימאית גרעין אמריקאית
1927 – פיטר מונק, איש עסקים ופילנתרופ יהודי-קנדי ממוצא הונגרי (נפטר ב-2018)
1927 – לאל קרישנה אדוואני, פוליטיקאי הודי
1928 – נטלי זימון דייוויס, היסטוריונית יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1932 – איילין ברנן, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2013)
1932 – סטפאן אודראן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתית (נפטרה ב-2018)
1933 – ז'נט אורדמן, רקדנית, כוריאוגרפית וממייסדות המחול בישראל (נפטרה ב-2007)
1935 – אלן דלון, שחקן צרפתי (נפטר ב-2024)
1938 – סאץ' סנדרס, כדורסלן אמריקאי
1942 – סנדרו מאצולה, כדורגלן איטלקי
1943 – מרטין פיטרס, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2019)
1944 – יגאל וילפנד, סופר, עורך, עיתונאי ומחנך ישראלי (נפטר ב-2019)
1946 – חוס הידינק, מאמן כדורגל הולנדי
1947 – מיני ריפרטון, זמרת-יוצרת אמריקאית (נפטרה ב-1979)
1947 – קובי ניב, סאטיריקן, תסריטאי, סופר ומבקר אמנות ישראלי
1949 – בוני רייט, זמרת וגיטריסטית בלוז, מוזיקאית וכותבת שירים
1951 – רוני בראון, מלחין ומפיק מוזיקלי, מנכ"ל חברת התקליטים "הליקון"
1958 – יואב גלנט, אלוף בצה"ל ומפקד פיקוד הדרום וחבר הכנסת מטעם הליכוד
1959 – אייל פלד, מנחה טלוויזיה ומדריך טיולים ישראלי
1960 – מיכאל ניקוויסט, שחקן קולנוע וטלוויזיה שוודי (נפטר ב-2017)
1964 – עופר רגב, סופר ישראלי
1967 – קורטני תורן-סמית, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1968 – עינת ארליך, מנחת טלוויזיה, שחקנית וזמרת ישראלית
1968 – אתי לוי, זמרת ישראלית
1968 – זהבה בן, זמרת ישראלית
1974 – פני היינס, שחיינית דרום אפריקאית
1975 – חוסה מנואל פינטו, כדורגלן ספרדי
1976 – ליאור נרקיס, זמר ישראלי
1976 – דורון פישלר, מבקר קולנוע ישראלי
1980 – יואב גת, שחיין ישראלי
1981 – גיא אדלר, שחקן ודוגמן ישראלי
1996 – יוני טובים, יוטיובר, די ג'יי ומפיק מוזיקלי ישראלי
2000 – ג'סמין תומפסון, זמרת-יוצרת אנגלייה
2000 – טובי רומיאו, תקליטן ומפיק מוזיקלי אוסטרי
נפטרו
שמאל|ממוזער|227x227px|ג'ון מילטון, מחבר "גן העדן האבוד"
ממוזער|234x234 פיקסלים|מולוטוב
397 – מרטין מטור, הבישוף של העיר טור (נולד ב-316)
618 – אדאודטוס הראשון, אפיפיור
955 – אגפטוס השני, אפיפיור
1226 – לואי השמיני, מלך צרפת (נולד ב-1187)
1246 – ברנגלה, מלכת קסטיליה (נולדה ב-1180)
1308 – ג'ון דנס סקוטוס, תאולוג ופילוסוף פרנציסקני סקוטי (נולד ב-1265)
1478 – באדה מריאם הראשון, קיסר אתיופיה (נולד ב-1448)
1517 – פרנסיסקו חימנס דה סיסנרוס, נזיר פרנציסקני (נולד ב-1436)
1599 – פרנסיסקו גררו, מלחין ספרדי מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1528)
1674 – ג'ון מילטון, משורר אנגלי (נולד ב-1608)
1719 – מישל רול, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1652)
1890 – סזר פרנק, מלחין ונגן צרפתי (נולד ב-1822)
1941 – גאטנו מוסקה, משפטן ותאורטיקן פוליטי איטלקי (נולד ב-1858)
1953 – איוואן בונין, סופר רוסי, חתן פרס נובל בספרות ב-1933 (נולד ב-1870)
1966 – ברנרד צונדק, אנדוקרינולוג ומפתח הערכה לבדיקת היריון (נולד ב-1891)
1978 – נורמן רוקוול, צייר אמריקאי (נולד ב-1894)
1981 – אברהם אורלי, אלוף בצה"ל, מראשוני הצנחנים בצבא, כיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים (נולד ב-1930)
1981 – פול פרטור, צייר בלגי (נולד ב-1946)
1984 – אברהם פררה, זמר בס ישראלי ירושלמי (נולד ב-1934)
1986 – ויאצ'סלב מולוטוב, פוליטיקאי סובייטי (נולד ב-1890)
2010 – ישראל נבות, פרופסור להנדסת חשמל בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון (נולד ב-1922)
2015 – יצחק אופק, יו"ר הוועד האולימפי בישראל, יו"ר ההתאחדות לספורט בישראל ומזכ"ל "הפועל" (נולד ב-1931)
2017 – הרב דב יפה, משגיח רוחני בישיבת כנסת חזקיהו שברכסים, חבר מועצת גדולי התורה (נולד ב-1928)
2020 – הדנה טקויה, ליקה כהנת בביתא ישראל, מחנך, מנהיג דתי, פעיל עלייה וציבור של יוצאי אתיופיה בישראל (נולד ב-1923)
2020 – ראובן קריץ, סופר עברי, סופר ילדים, חוקר ספרות, מורה, מו"ל ומתרגם ישראלי (נולד ב-1928)
2022 – מוריס קרנו, פיזיקאי אמריקאי (נולד ב-1924)
2023 – אליהו הכהן, חוקר זמר עברי, מרצה בנושא ומגיש תוכניות ברדיו ובטלוויזיה בתחום (נולד ב-1935)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האורבניזם העולמי
7 בנובמבר – 9 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ ח
קטגוריה:נובמבר | 2024-08-18T12:53:49 |
10 בנובמבר | 10 בנובמבר הוא היום ה-314 בשנה, (315 בשנה מעוברת), בשבוע ה-45 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 51 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
911 – לאחר שלושה ימים של התייעצויות בפורשהיים, נבחר קונראד הצעיר למלך פרנקיה המזרחית
1202 – תחילת המצור על העיר הנוצרית זאדר (זארה), כיום בקרואטיה, בידי הצלבנים והוונציאנים במסגרת מסע הצלב הרביעי
1293 – ראדן ויג'אייה מכתיר עצמו לשליט ומייסד בכך את ממלכת מג'פהיט
1430 – "החופש הפריזי" – ראשי השבטים במזרח פריזיה חוברים נגד פורו אוקנה ומשחררים עצמם זמנית מן המערכת הפאודלית
1444 – קרב ורנה: מסע הצלב של המלך ולדיסלב מורנה מוכנע על ידי כוחותיו של הסולטאן מורט השני וולדיסלב נהרג. לאחר מותו של ולדיסלב, יורש את מקומו לסלו, ילד בן ארבע
1520 – טבח סטוקהולם: הדנים בפיקודו של המלך כריסטיאן השני מוציאים להורג כ-100 מראשי המשטר והכמורה בשוודיה, לאחר שפלשו לעיר
1674 – מלחמות הולנד-אנגליה: כפי שנדרש ממנה באמנת וסטמינסטר מוותרת הולנד על שטחי הולנד החדשה בצפון אמריקה לטובת אנגליה
1775 – הקמת חיל הנחתים האמריקאי
1802 – ייסוד בית הכנסת "רודף שלום" בפילדלפיה, פנסילבניה. היה זה בית הכנסת האשכנזי הראשון ביבשת אמריקה
1871 – הנרי מורטון סטנלי מאתר את דייוויד ליווינגסטון באוג'יג'י סמוך לאגם טנגניקה ומברכו במשפט המפורסם: "ד"ר ליווינגסטון, אני משער?"
1917 – קומיסר הפנים העממי של ברית המועצות אלכסיי ריקוב חתם על צו "אודות המיליציה של הפועלים" להקמת המיליציה, שירות המשטרה של ברית המועצות. מאז היום נחוג כחג המשטרה ברוסיה ויום זרועות הפנים של רוסיה
1922 – רעידת אדמה באזור צ'ילה. חוזקה מוערך בכ-8.5
1928 – הירוהיטו מוכתר כקיסר יפן ה-124 במספר
1938 – ליל הבדולח – פוגרום בכל רחבי גרמניה. אלפי בתי עסק בבעלות יהודים נהרסו, כמעט כל בתי הכנסת הושחתו, כ-90 יהודים נרצחו ועשרות אלפי יהודים נעצרו במחנות ריכוז
1940 – רעידת אדמה קשה פוגעת בעיר בוקרשט שברומניה
1942 – מלחמת העולם השנייה: גרמניה הנאצית פולשת לצרפת של וישי לאחר שז'אן פרנסואה דרלאן הסכים להפסקת אש מול בעלות הברית בצפון אפריקה
1947 – הקמת "שירות האוויר" של ההגנה בפיקודו של יהושע אשל
1951 – אקיהיטו מוכתר רשמית כנסיך ויורש עצר
1969 – שידור ראשון (בארצות הברית) של תוכנית הילדים רחוב סומסום
1975 – החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם: האו"ם מקבל החלטה המשווה את הציונות לגזענות, ההחלטה בוטלה ב-1991
1977 – מתחיל תהליך ההפריה של לואיז בראון, התינוקת הראשונה בעולם שנולדה כתוצאה מהליך של הפריית מבחנה
2002 – הפיגוע במצר: מחבל מארגון התנזים חודר לקיבוץ מצר ורוצח חמישה אנשים, ביניהם אם ושני ילדיה הקטנים
2004 – הכנסת קובעת בחוק הדגל, הסמל וההמנון באופן רשמי את "התקווה" כהמנון הלאומי
2006 – בירושלים מתבטל מצעד הגאווה והסובלנות של קהילת הלהט"ב, ומתקיימת במקומו עצרת באצטדיון גבעת רם
2016 – הספר "הארי פוטר והילד המקולל" הוא הספר שסוגר את סדרת הארי פוטר יוצא לאור בעברית ומסיים רשמית את סדרת הארי פוטר
2019 – אוו מוראלס, לצד בכירים אחרים בממשלתו, מתפטר מתפקידו כנשיא בוליביה לאחר 14 שנה בצל מחאות המוניות ובלחץ כוחות הצבא
נולדו
ממוזער|248x248 פיקסלים|מרטין לותר
ממוזער|291x291 פיקסלים|ג'ורג' השני
ממוזער|220x220 פיקסלים|בשיר ג'ומאייל
745 – מוסא אלכאט'ם, אימאם שיעי (נפטר ב-799)
1341 – הנרי פרסי, הרוזן הראשון מנורת'מברלנד (נפטר ב-1408)
1433 – שארל הראשון דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1477)
1483 – מרטין לותר, נזיר, כומר, מלחין ותאולוג גרמני, המייסד של הנצרות הפרוטסטנטית (נפטר ב-1546)
1577 – יאקוב קאטס, משורר ומדינאי הולנדי (נפטר ב-1660)
1620 – נינון דה לנקלו, סופרת צרפתיה (נפטרה ב-1705)
1668 – פרנסואה קופרן, מלחין צרפתי (נפטר ב-1733)
1683 – ג'ורג' השני, מלך אנגליה (נפטר ב-1760)
1697 – ויליאם הוגארת', צייר אנגלי (נפטר ב-1764)
1728 – אוליבר גולדסמית', סופר אירי (נפטר ב-1774)
1759 – פרידריך שילר, מגדולי הסופרים והמשוררים של התקופה הקלאסית בספרות הגרמנית (נפטר ב-1805)
1861 – איימי לוי, מסאית, משוררת וסופרת בריטית פמיניסטית ולסבית (נפטרה ב-1889)
1861 – רוברט אינס, אסטרונום (נפטר ב-1933)
1880 – יעקב אפשטיין, פסל יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1959)
1887 – ארנולד צווייג, סופר יהודי גרמני (נפטר ב-1968)
1888 – אנדריי טופולב, מתכנן מטוסים רוסי (נפטר ב-1972)
1889 – קלוד ריינס, שחקן אנגלי (נפטר ב-1967)
1913 – קארל שפירו, משורר יהודי אמריקאי (נפטר ב-2000)
1919 – מיכאיל קלשניקוב, ממציא רוסי (נפטר ב-2013)
1925 – ריצ'רד ברטון, שחקן ולשי (נפטר ב-1984)
1927 – סבאח, זמרת ושחקנית לבנונית (נפטרה ב-2014)
1927 – צבי רם, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, פיקד על חטיבה 204 במלחמת יום הכיפורים
1928 – אניו מוריקונה, מלחין מוזיקה לקולנוע (נפטר ב-2020)
1928 – עמנואל לנדאו, בעל אות גיבור ישראל במלחמת העצמאות (נהרג ב-1948)
1931 – לילי פוליצר, מעצבת אופנה אמריקאית ואשת החברה הגבוהה (נפטרה ב-2013)
1932 – רוי שיידר, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2008)
1938 – בתיה פרוסט, מתורגמנית ישראלית, ממייסדי המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר-אילן
1940 – ורדה רזיאל-ז'קונט, פסיכולוגית רדיו ישראלית
1944 – אסקר אקייב, נשיאה של קירגיזסטן
1947 – בשיר ג'ומאייל, מנהיג לבנוני נוצרי, נשיא לבנון לזמן קצר (נפטר ב-1982)
1952 – עפרה ויינגרטן, שחקנית ומדבבת ישראלית
1954 – בנימין אלון, מנהיג ציבור ציוני דתי (נפטר ב-2017)
1955 – עדי אזר, שופט שלום ורשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (נפטר ב-2004)
1957 – אינגו מצמאכר, מנצח גרמני
1960 – ניל גיימן, סופר מדע בדיוני בריטי
1962 – רמי קלינשטיין, זמר ומלחין ישראלי
1964 – ארי שמאי, עורך דין ואיש תקשורת ישראלי
1966 – שמעון אמסלם, כדורסלן, שדרן, מנהל ופרשן ספורט ישראלי
1969 – אלן פומפאו, שחקנית אמריקאית
1971 – ביג פן, ראפר פוארטו ריקני (נפטר ב-1999)
1971 – מיה בנגל, עיתונאית, שימשה כיועצת בכירה לשרת המשפטים ציפי לבני לנושאים מקצועיים, פוליטיים ותקשורתיים
1972 – ראידה אדון, שחקנית ואמנית ערבייה-ישראלית
1975 – דוד שאדי, שחקן, במאי, תסריטאי ואמן ניו מדיה ישראלי
1977 – בריטני מרפי, שחקנית אמריקאית
1978 – יונתן פריג', גיטריסט, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2020)
1978 – רות דייווידסון, פוליטיקאית סקוטית
1981 – פרלה ליברטורי, מדבבת איטלקייה
1985 – סוני פודרה, תקליטן ומפיק מוזיקלי אוסטרלי
1986 – ג'וש פק, שחקן יהודי-אמריקאי ("דרייק וג'וש")
1990 – מור פולנוהר, שחקנית, ציירת וזמרת ישראלית
1995 – טום גרגורי, זמר-יוצר אנגלי
1999 – קירנן שיפקה, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|237x237 פיקסלים|אטאטורק
ממוזער|251x251 פיקסלים|ברז'נייב
461 – לאו הראשון, אפיפיור ממורי הכנסייה (נולד ב-400)
1241 – ה סלסטינוס הרביעי
1290 – קלאוון, סולטאן ממלוכי (נולד ב-1222)
1444 – ולדיסלב מורנה, מלך פולין ומלך הונגריה (נולד ב-1424)
1549 – ה פאולוס השלישי (נולד ב-1468)
1848 – אבראהים פאשא, שליט ארץ ישראל ובנו של מחמד עלי (נולד ב-1789)
1891 – ארתור רמבו, משורר צרפתי (נולד ב-1854)
1938 – מוסטפא כמאל אטאטורק, מדינאי ומנהיג צבאי טורקי, מקימה ומייסדה של הרפובליקה של טורקיה ונשיאה הראשון (נולד ב-1881)
1979 – מחמוד א-נאשף, חבר הכנסת (נולד ב-1906)
1981 – אבל גאנס, במאי ראינוע צרפתי (נולד ב-1889)
1982 – ליאוניד ברז'נייב, שליט ברית המועצות (נולד ב-1906)
2004 – יעקב רותם, רופא ילדים ישראלי (נולד ב-1912)
2006 – ג'ק ויליאמסון, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1908)
2006 – ג'ק פאלאנס, שחקן קולנוע אמריקני (נולד ב-1919)
2006 – יורם לוי פורת, מחזאי, במאי תיאטרון ומשורר ישראלי (נולד ב-1939)
2007 – נורמן מיילר, סופר אמריקאי ממוצא יהודי (נולד ב-1923)
2007 – ישעיהו בן-פורת, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1927)
2009 – רוברט אנקה, שוער הנובר 96 ונבחרת גרמניה (נולד ב-1977)
2012 – צביקה יעקבי, משורר עברי ומתרגם שירה (נולד ב-1952)
2014 – גאולה נוני, שחקנית וזמרת ישראלית (נולדה ב-1942)
2015 – הלמוט שמידט, קנצלר גרמניה בשנים 1974–1982 (נולד ב-1918)
2020 – שאול אפק, אלוף-משנה בצה"ל ולוחם פלמ"ח (נולד ב-1928)
2020 – טום היינסון, כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר (נולד ב-1934)
2020 – אמדו טומני טורה, נשיא מאלי (נולד ב-1948)
2020 – סאיב עריקאת, פוליטיקאי פלסטיני, פעיל בצד הפלסטיני של ניהול תהליך השלום עם מדינת ישראל (נולד ב-1955)
2022 – איגור בוריסוב, שחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1942)
2022 – קווין קונרוי, שחקן תיאטרון, קולנוע ומדבב אמריקני (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
טורקיה – יום הזיכרון למוסטפא כמאל אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית
9 בנובמבר – 11 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
כ י
קטגוריה:נובמבר | 2024-09-03T12:24:53 |
13 בנובמבר | 13 בנובמבר הוא היום ה־317 בשנה בלוח הגרגוריאני (318 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 48 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1239 – מסע הצלב של הברונים: קרב בית חאנון בין אבירים צלבנים לבין כוחותיו של הסולטאן האיובי של מצרים הסתיים בתבוסה של הצבא הצלבני
1851 – המתיישבים הלבנים הראשונים הגיעו לכף אלקי, וייסדו את העיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית
1907 – הממציא הצרפתי פול קורנו הצליח להרים מסוק בעל שני מדחפים לגובה של מטר, ללא עזרה מהקרקע, ולמשך דקה שלמה
1927 – מנהרת הולנד בארצות הברית הופכת למנהרת כלי הרכב התת-ימית המאווררת הראשונה בעולם
1940 – "פנטסיה", סרט האנימציה של חברת וולט דיסני, יוצא לאקרנים
1956 – בעקבות חרם האוטובוסים של מונטגומרי, שהתחילה רוזה פארקס, הכריע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי ההפרדה הגזעית מנוגדת לחוקת ארצות הברית
1966 – צה"ל פושט על הכפר א-סמוע שמדרום לחברון בפעולת תגמול. לירדנים 18 הרוגים. מג"ד הצנחנים, סא"ל יואב שחם, הוא ההרוג היחיד של צה"ל בפעולה
1970 – חאפז אל-אסד מדיח את סלאח ג'דיד במהפכת התיקונים ונוטל לעצמו את השלטון על סוריה
1970 – סופת ציקלון טרופית פגעה באזור דלתת הגנגס שבמזרח פקיסטן (כיום בנגלדש). כחצי מיליון בני אדם נספו – המספר הרב ביותר של נפגעים מסופת ציקלון במאה ה-20
1982 – נחנכת "אנדרטת מלחמת וייטנאם" בעיצוב מאיה יינג לין
1985 – הר הגעש נוואדו דל רואיס התפרץ וגרם למפולת של בוץ געשי הקובר את העיירה ארמרו שבקולומביה, כ-23,000 בני אדם נספים
1994 – במשאל עם מחליטים המצביעים בשוודיה להצטרף לאיחוד האירופי
2001 – מלחמת אפגניסטן (2001–2014): כוחות "הברית הצפונית" וארצות הברית משתלטים על עיר הבירה קאבול
2009 – נאס"א הודיעה כי ממצאי לוויין המחקר LCROSS מוכיחים את הימצאותם של מאגרי מים גדולים על הירח
2015 – ברצף של מעשי טרור מתוזמנים בפריז, שכדוגמתם לא חוותה צרפת נהרגו 129 בני אדם ויותר מ-350 נפצעו
נולדו
ממוזער|260x260 פיקסלים|אוגוסטינוס
ממוזער|173x173 פיקסלים|אדוארד השלישי
354 – אוגוסטינוס, ממורי הכנסייה (נפטר ב-430)
1312 – אדוארד השלישי, מלך אנגליה (נפטר ב-1377)
1493 – וילהלם הרביעי, דוכס בוואריה (נפטר ב-1550)
1504 – פיליפ הראשון, רוזן הסן (נפטר ב-1567)
1559 – אלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה (נפטר ב-1621)
1850 – רוברט לואיס סטיבנסון, סופר סקוטי (נפטר ב-1894)
1856 – לואי ברנדייס, משפטן אמריקאי, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1941)
1886 – נפתלי הרץ טור-סיני, נשיא האקדמיה ללשון העברית (נפטר ב-1973)
1893 – ראובן רובין, צייר ישראלי (נפטר ב-1974)
1894 – ארתור נבה, נאצי קצין אס אס בכיר ומפקד איינזצגרופה, מקושרי קשר העשרים ביולי (הוצא להורג ב-1945)
1906 – הרמיוני באדלי, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אנגלייה (נפטרה ב-1986)
1911 – יהושע רבינוביץ, ראש העירייה השביעי של תל אביב, חבר הכנסת ושר האוצר (נפטר ב-1979)
1911 – יעקב קנר, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-1995)
1914 – ג'ון פיליפס, צלם אמריקאי (נפטר ב-1996)
1919 – יוזף ולאשצ'יק, איש עסקים פולני וחסיד אומות העולם (נפטר ב-2022)
1930 – שמואל סיראט, הרב הראשי של צרפת (נפטר ב-2023)
1932 – נחום רקובר, פרופסור למשפטים, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, חתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס"ב
1934 – בני שליטא, איש ציבור ישראלי שכיהן כראש המועצה המקומית מנחמיה וכחבר הכנסת
1934 – דן מירון, אחד מחוקרי הספרות העברית וספרות היידיש והמבקרים הבולטים בישראל ובארצות הברית
1934 – פיטר ארנט, עיתונאי אמריקאי ממוצא ניו זילנדי
1938 – ג'ין סיברג, שחקנית קולנוע אמריקאית (התאבדה ב-1979)
1939 – גד זאבי, איש עסקים ויזם נדל"ן ישראלי
1940 – סול קריפקי, פילוסוף יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022)
1943 – קלמאן מואמבה, פוליטיקאי קונגולזי, כיהן כראש ממשלת הרפובליקה של קונגו (נפטר ב-2021)
1943 – גדעון פרנק, מהנדס ישראלי
1947 – ג'ו מנטנה, שחקן קולנוע אמריקאי
1953 – פרנסס קונרוי, שחקנית אמריקאית
1954 – גבריאלה אלישע, משוררת, מתרגמת שירה ועורכת שירה ישראלית (נפטרה ב-2019)
1954 – נוחי דנקנר, איש עסקים ישראלי
1955 – וופי גולדברג, שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית
1955 – אלי מרום, מפקד חיל הים הישראלי
1964 – צופית גרנט, מנחה ושחקנית ישראלית
1965 – פול גרהם, מתכנת מחשבים, האקר והוגה דעות אנגלי
1967 – ג'ימי קימל, מנחה וקומיקאי אמריקאי
1969 – ג'רארד באטלר, שחקן קולנוע ותיאטרון סקוטי
1969 – איאן חירסי עלי, פעילה וסופרת סומאלית
1970 – אריאל אטיאס (פוליטיקאי), מראשי מפלגת ש"ס וחבר הכנסת ושר מטעמה
1972 – סמנתה ריילי, שחיינית אוסטרלית ממוצא אבוריג'יני
1977 – ארז אליאב, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת המגן
1979 – סאבלימינל, ראפר ישראלי
1991 – דבון בוסטיק, שחקן טלוויזיה וקולנוע קנדי
1993 – ג'וליה מייקלס, זמרת-יוצרת אמריקאית
1998 – אריקה סירולה, זמרת פינית
נפטרו
ממוזער|213x213 פיקסלים|רוסיני
ממוזער|209x209 פיקסלים|פיסארו
867 – האפיפיור ניקולאוס הראשון
1143 – פולק החמישי מאנז'ו, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית (נולד ב-1092)
1093 – מלקולם השלישי מלך סקוטלנד (נולד ב-1031)
1197 – הומובונוס, קדוש נוצרי (נולד בתחילת המאה ה-12)
1319 – אריק השישי, מלך דנמרק (נולד ב-1274)
1359 – איוואן השני, נסיך מוסקבה (נולד ב-1326)
1460 – אנריקה הספן, נסיך פורטוגלי, יוזם ומממן התגליות הפורטוגליות הראשונות (נולד ב-1394)
1868 – ג'ואקינו רוסיני, מלחין איטלקי (נולד ב-1792)
1903 – קאמי פיסארו, צייר צרפתי (נולד ב-1830)
1916 – פרסיוול לוול, אסטרונום אמריקאי (נולד ב-1855)
1916 – "סאקי" (ה.ה. מונרו), סופר בריטי (נולד ב-1870)
1931 – ויקטור בראר, היסטוריון של יוון וכנען, דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי (נולד ב-1864)
1963 – מרגרט מארי, אגיפטולוגית וארכאולוגית אנגלייה (נולדה ב-1863)
1969 – אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן (נולד ב-1886)
1974 – ויטוריו דה סיקה, במאי סרטים איטלקי (נולד ב-1901)
1974 – קארן סילקווד, פעילת זכויות עובדים (נולדה ב-1946)
1977 – גרטרוד קראוס, מחלוצות המחול המודרני בארץ ישראל (נולדה ב-1901)
1982 – עליזה בגין, רעייתו של מנחם בגין (נולדה ב-1920)
1985 – אלכסנדר פוקרישקין, טייס ואלוף הפלות סובייטי (נולד ב-1913)
1988 – אנטל דוראטי, מנצח ומלחין (נולד ב-1906)
1989 – דורותיאה קרוק, מתרגמת וחוקרת ספרות (נולדה ב-1920)
2005 – מרים רות, סופרת ילדים (נולדה ב-1910)
2005 – אדי גררו, מתאבק מקסיקני (נולד ב-1967)
2014 – אלכסנדר גרותנדיק, מתמטיקאי צרפתי יליד גרמניה ממוצא יהודי (נולד ב-1928)
2017 – דב גולדברד, מייסד בית הספר הארצי לקצינים וסוהרים של השב"ס ע"ש אריה ניר, ומפקדו הראשון, עובד סוציאלי וקרימינולוג (נולד ב-1937)
2018 – לוצ'ו גטיקה, זמר צ'יליאני (נולד ב-1928)
2019 – בן כהן, עבריין ישראלי (נולד ב-1975)
2019 – ריימונד פולידור, רוכב אופני כביש (נולד ב-1936)
2020 – רוג'ר ג'פסן, פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית (נולד ב-1928)
2020 – אמנון אלכסנדרוני, אדריכל ישראלי (נולד ב-1929)
2020 – פיטר סאטקליף, רוצח סדרתי (נולד ב-1946)
2020 – זאב צוק, צייר ישראלי (נולד ב-1953)
2021 – סם הוף, שחקן פוטבול אמריקני (נולד ב-1934)
2021 – אלקנה הרנוף, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מזכיר צבאי לשר הביטחון יצחק רבין וראש מחלקת המודיעין במטה ללוחמה בטרור של המטה לביטחון לאומי (נולד ב-1939)
2021 – חיים אביב, מדען ישראלי (נולד ב-1940)
2023 – תנגיז קיטובאני, פוליטיקאי גאורגי ומנהיג צבאי (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מתחיל מטר לאונידים
12 בנובמבר – 14 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יג
קטגוריה:נובמבר | 2024-07-29T08:06:55 |
14 בנובמבר | 14 בנובמבר הוא היום ה־318 בשנה לפי לוח הגרגוריאני (319 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 47 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
435 – הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני ששלט בארץ ישראל מוציא צו עונש מוות לכל הכופרים ועובדי האלילים באימפריה. היהודים מוחרגים מצו זה
1196 – פורעים התנפלו על ביתו של רבי אלעזר מגרמייזא, רצחו את אשתו ושתי בנותיו ופצעו אותו ואת בנו
1501 – קתרין מאראגון מתחתנת עם ארתור, נסיך ויילס, יורש העצר האנגלי
1792 – קפטן ג'ורג' ונקובר הוא האנגלי הראשון שנכנס למפרץ סן פרנסיסקו
1851 – יוצא לאור הרומן "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל
1881 – תחילת משפטו של צ'ארלס גיטו באשמת רצח נשיא ארצות הברית ג'יימס גארפילד
1885 – פורצת מלחמת בולגריה–סרביה (1885)
1889 – העיתונאית נלי בליי (אליזבת קוקרן) יוצאת למסע סביב העולם בפחות מ-80 יום – ניסיון שהוכתר בהצלחה
1896 – תחילת הפעלתה של תחנת כוח במפלי ניאגרה
1918 – מוקמת רפובליקת צ'כוסלובקיה
1922 – ה-BBC מתחיל שידורי רדיו בממלכה המאוחדת
1935 – שר הפנים של גרמניה הנאצית מפרסם נספח לחוקי נירנברג המגדיר באופן רשמי את כללי חלוקת האוכלוסייה לגרמנים ארים, ליהודים ולבני תערובת בדרגות שונות
1940 – מלחמת העולם השנייה: באנגליה נהרסת העיר קובנטרי על ידי מפציצי הלופטוואפה של גרמניה
1965 – מלחמת וייטנאם: פורץ קרב יה דראנג בין צבא ארצות הברית לכוחות צפון וייטנאם
1967 – בצרפת יוצא לאור ספרו של גי דבור "חברת הראווה"
1967 – תיאודור מיימן רושם פטנט על קרן הלייזר הראשונה שפותחה – לייזר רובי
1969 – תוכנית אפולו: נאס"א משגרת את אפולו 12, החללית המאוישת השנייה אל הירח
1971 – תוכנית מארינר: החללית מארינר 9 מגיעה למאדים, ובכך הופכת לחללית הראשונה המקיפה כוכב לכת זר
1973 – בממלכה המאוחדת מתחתנת הנסיכה אן עם קפטן מארק פיליפס בכנסיית וסטמינסטר
1975 – ספרד נוטשת את סהרה המערבית
1982 – לך ואלנסה, מנהיג תנועת "סולידריות" הפולנית שהוצאה מחוץ לחוק, משוחרר ממעצר של 11 חודשים
1991 – נסיך קמבודיה, נורודום סיהאנוק, שב לפנום פן לאחר 13 שנות גלות
2003 – אסטרונומים מזהים את "סדנה": גוף שמימי חדש, דומה לפלוטו בגודלו, המקיף את השמש
2012 – תחילת מבצע עמוד ענן עם חיסולו של אחמד ג'עברי שהיה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה
2017 – הפיכה צבאית בזימבבואה, הרודן רוברט מוגאבה הודח מכיסאו לאחר 37 שנות שלטון במדינה
נולדו
ממוזער|223x223 פיקסלים|קלוד מונה
223x223px|ממוזער|שמאל|דיוקנו של פרדריק בנטינג
ממוזער|232x232 פיקסלים|המלך חוסיין
1650 – ויליאם השלישי מלך אנגליה (נפטר ב-1702)
1719 – לאופולד מוצרט, מוזיקאי אוסטרי, אביו של וולפגנג אמדאוס מוצרט (נפטר ב-1787)
1765 – רוברט פולטון, מהנדס וממציא אמריקאי (נפטר ב-1815)
1797 – צ'ארלס לייל, גאולוג סקוטי (נפטר ב-1875)
1805 – פאני מנדלסון, מלחינה ופסנתרנית גרמניה ממוצא יהודי (נפטרה ב-1847)
1840 – קלוד מונה, צייר אימפרסיוניסטי צרפתי (נפטר ב-1926)
1883 – אדו בירק, פוליטיקאי אסטוני (נפטר ב-1942)
1889 – ג'ווהרלל נהרו, ראש ממשלת הודו (נפטר ב-1964)
1891 – פרדריק בנטינג, מגלה האינסולין (נפטר ב-1941)
1900 – אהרן קופלנד, מלחין אמריקאי (נפטר ב-1990)
1907 – אסטריד לינדגרן, סופרת שוודית (נפטרה ב-2002)
1912 – ג'רי בית הלוי, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-1997)
1914 – שמואל טנקוס, מפקד חיל הים הישראלי (נפטר ב-2012)
1920 – יצחק ארצי, פעיל ציוני, איש ציבור ופוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2003)
1922 – ורוניקה לייק, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-1973)
1922 – בוטרוס בוטרוס ראלי, מזכ"ל האו"ם בשנים 1992–1996 (נפטר ב-2016)
1924 – לאוניד קוגן, כנר יהודי רוסי (נפטר ב-1982)
1930 – אדוארד וייט, אסטרונאוט אמריקאי (נפטר ב-1967)
1932 – אמנון בקר, סופר, מלחין, צייר, מחזאי, מפיק תיאטרון, משורר ופזמונאי (נפטר ב-2019)
1933 – חיים נדל, אלוף בצה"ל, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
1934 – דייב מקיי, כדורגלן ומאמן סקוטי (נפטר ב-2015)
1935 – חוסיין אבן טלאל, מלך ירדן בשנים 1952–1999 (נפטר ב-1999)
1948 – צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת
1954 – קונדוליזה רייס, היועצת לביטחון לאומי של ארצות הברית
1954 – יאני (יאני כריסומאליס), מוזיקאי יווני
1956 – אבי כהן, כדורגלן ישראלי ויושב ראש ארגון שחקני הכדורגל בישראל (נפטר ב-2010)
1956 – פול מיטשל, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי (נפטר ב-2021)
1958 – יהודה פאלק, בלשן ישראלי (נפטר ב-2012)
1959 – פול מקגאן, שחקן בריטי
1960 – משה פרימו, עיתונאי ושדרן ספורט ישראלי
1962 – לורה סאן ג'אקומו, שחקנית אמריקאית
1965 – רונית יודקביץ', ציירת, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1965 – איגי דיין, זמר, מוזיקאי, פזמונאי ומלחין ישראלי
1966 – רוני לוי, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי
1968 – יואב צפיר, מפיק, עורך, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1973 − איילה צ'ליק, זמרת-יוצרת טורקייה
1984 – וינצ'נצו ניבאלי, רוכב אופני כביש איטלקי
1984 – טוני גפני, כדורסלן אמריקאי
1984 – מריה שריפוביץ', זמרת סרבית
1989 – שני יצהרי, זמרת ישראלית
1991 – עמרי קרונלנד, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי
1993 – סמואל אומטיטי, בלם בקבוצת הכדורגל ברצלונה
נפטרו
ממוזער|235x235px|יוסטיניאנוס הגדול
ממוזער|213x213 פיקסלים|הגל
565 – יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-482)
976 – טאי-ג'ו, קיסר סין (נולד ב-927)
1263 – אלכסנדר נבסקי, מצביא ומדינאי בנסיכות קייב, רפובליקת נובגורוד ונסיכות ולדימיר (נולד ב-1220)
1359 – גרגוריוס פלמאס, נזיר, תאולוג ביזנטי וארכיבישוף סלוניקי (נולד ב-1296)
1716 – גוטפריד וילהלם לייבניץ, פילוסוף ומתמטיקאי גרמני (נולד ב-1646)
1746 – גאורג שטלר, חוקר טבע גרמני (נולד ב-1709)
1831 – גאורג וילהלם פרידריך הגל, פילוסוף גרמני (נולד ב-1770)
1831 – איגנץ פלייל, מלחין צרפתי יליד אוסטריה (נולד ב-1757)
1892 – ד"ר קלרמו מזארקי, רופא יווני-בריטי מומחה למחלות מידבקות, שחי בירושלים; הונצח בבלדה על יואל משה סלומון מאת יורם טהרלב (נולד ב-1825)
1914 – פרדריק רוברטס, רוזן רוברטס הראשון, איש צבא מוערך ומפקד הצבא הבריטי (נולד ב-1832)
1928 – הנדריק לורנץ, פיזיקאי הולנדי (נולד ב-1853)
2001 – שארלוט קולמן, שחקנית אנגלייה (נולדה ב-1968)
2007 – רמי שבילי, איש שירות הביטחון הכללי ששירת כראש אגף החקירות וראש מרחב צפון בארגון (נולד ב-1939)
2009 – משה גדרון, קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי, ראש אגף כוח אדם ומבקר מערכת הביטחון (נולד ב-1925)
2012 – אחמד ג'עברי, טרוריסט פלסטיני בכיר בארגון הטרור חמאס שברצועת עזה (נולד ב-1959)
2012 – אלכס אלבס, כדורגלן ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1974)
2014 – גלן א. לארסון, תסריטאי ומפיק סדרות טלוויזיה אמריקני (נולד ב-1937)
2016 – טטיאנה הופמן, שדרנית רדיו וכתבת טלוויזיונית ישראלית (נולדה ב-1946)
2019 – ברנקו לוסטיג, מפיק סרטים יהודי-קרואטי (נולד ב-1932)
2019 – ישראל ניסן רוזנבוים, האדמו"ר מקרעטשניף – קריית גת (נולד ב-1949)
2020 – ארמן ג'יגרחניאן, שחקן קולנוע ותיאטרון סובייטי ורוסי ממוצא ארמני (נולד ב-1935)
2022 – וירג'יניה מקלורין, מתנדבת קהילתית אמריקאית (נולדה ב-1909)
2023 – ליאורה מרידור, כלכלנית ישראלית (נולדה ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הסוכרת הבינלאומי (יום הולדתו של פרדריק בנטינג)
הודו – יום הילד (יום הולדתו של ג'ווהרלל נהרו)
13 בנובמבר – 15 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יד
קטגוריה:נובמבר | 2024-07-20T12:20:49 |
מבצעי צבא הגנה לישראל | שמאל|לא ממוסגר|200px
נוסף על המלחמות שידעה מדינת ישראל, ביצע צה"ל מספר גדול של מבצעים צבאיים, כחלק ממלחמה כוללת או בנפרד ממנה, מהם נקודתיים ביותר (כמה פעולות תגמול) ומהם שהתפתחו לממדים של מלחמה (למשל מלחמת שלום הגליל).
רשימה זו מרכזת את כל המבצעים הצבאיים של צה"ל ושל כוחות הביטחון הישראליים (שפרסומם הותר) בסדר כרונולוגי, בחלוקה לפי מלחמות ולפי תקופות.
מלחמת העצמאות
(מרץ 1948 – מרץ 1949)
שם המבצעמטרת המבצעתאריךמבצע שמואלמבצע של גדוד מוריה בחטיבת עציוני לפגיעה בתחבורה בין רמאללה ללטרון.4 במרץ 1948מבצע השמדמבצע של חטיבת גבעתי לפגיעה בתחבורה הערבית בכביש החוף הדרומי בין יבנה לאיסדוד ולתקיפת יחידת "צבא ההצלה" הערבי ביבנה.30 במרץ 1948מבצע חסידה ומבצע בלקמבצע "רכבת אווירית" להעברת מאות טונות של ציוד ונשק מצ'כוסלובקיה לישראל.31 במרץ – 12 באוגוסט 1948מבצע אבקמבצע של חיל האוויר להעברת כח אדם, אמצעי לחימה ואספקה לנגב הנצור.19 באוגוסט – 10 באוקטובר 1948מבצע ולווטהשני מבצעים של חיל האוויר להבאת מטוסי ספיטפייר מצ'כוסלובקיה לישראל.ולווטה 1 (24–27 בספטמבר 1948)
ולווטה 2 (דצמבר 1948)מבצע נחשוןמבצע של הפלמ"ח וחטיבות אלכסנדרוני, גולני וגבעתי לפריצת הדרך לירושלים הנצורה.3–15 באפריל 1948מבצע הראלמבצע של חטיבת הראל להעברת שיירות מזון והספקה לירושלים הנצורה.15–21 באפריל 1948מבצע אברהםמבצע של הפלמ"ח לפתיחת דרך הגישה אל יישובי הנגב, שנשלטה בידי הכפר הערבי ברייר.18 באפריל 1948מבצע יבוסימבצע של חטיבת הראל בירושלים, במסגרתו נכבשו שכונות קטמון, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, שכונת שייח' ג'ראח ומנזר סן סימון.22 באפריל – 1 במאי 1948מבצע חמץמבצע של חטיבות "ההגנה": אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי לכיבוש יפו.27 באפריל – 1 במאי 1948מבצע יפתחמבצע של הפלמ"ח וגדוד חי"ש לשחרור הגליל העליון המזרחי.28 באפריל – 29 במאי 1948מבצע מטאטאמבצע של הגדוד הראשון של הפלמ"ח לכיבוש השטח שמצפון לכנרת ועד לראש פינה.3–4 במאי 1948מבצע מכבימבצע של חטיבת הראל לפריצת הדרך לירושלים.8–18 במאי 1948מבצע כיתורמבצע של חטיבת גבעתי לטיהור השטח שליד המושבות מזכרת בתיה וגדרה (חלק ממבצע ברק).4–15 במאי 1948מבצע יובלמבצע של חטיבת אלכסנדרוני לכיבוש כפר קרע בוואדי עארה.9 במאי 1948מבצע ברקמבצע של חטיבות גבעתי והנגב לטיהור האזור שמדרום לרחובות עד באר טוביה.10 במאי 1948מבצע גדעוןמבצע של חטיבת גולני לכיבוש העיירה בית שאן.11 במאי 1948מבצע בן עמישחרור הגליל המערבי וכיבוש עכו על ידי חטיבת כרמלי.11–19 במאי 1948מבצע מדינהמבצע של חטיבת אלכסנדרוני, שנערך ערב הכרזת המדינה לכיבוש כפר סבא הערבית13 במאי 1948מבצע קלשוןמבצע של חטיבת אלכסנדרוני וכוחות אצ"ל ולח"י, שנועד להשתלט על האזורים בירושלים שנסגרו על ידי הבריטים.14–15 במאי 1948מבצע נמלמבצע של חטיבת אלכסנדרוני בו נכבש הכפר הערבי טנטורה23 במאי 1948מבצע בן נון א' ובן נון ב'מבצעים שנועדו לכיבוש לטרון, לפריצת הדרך לירושלים הנצורה ולמשיכת כוחות הלגיון הערבי לקרב בלטרון על מנת להקל את המצור והלחץ על ירושלים.24–30 במאי 1948מבצע פרעהמבצע של חטיבת הנגב נגד הכוחות המצריים באזור שדה התעופה של עזה ונגד סוללת תותחים שפעלה מדרום לבית חאנון.26 במאי 1948מבצע ארזמבצע של חטיבת גולני לכיבוש השטחים בדרום מזרח עמק יזרעאל ובפיתחה הצפוני של ואדי עארה.28–30 במאי 1948מבצע פלשתמבצע של חטיבת גבעתי בצירוף גדוד אצ"ל וחטיבת הנגב לכיבוש אזור יבנה ואיסדוד.1–3 ביוני 1948מבצע יצחקמבצע של חטיבות גולני וכרמלי לכיבוש ג'נין.1–9 ביוני 1948מבצע יורםמבצע של חטיבות הפלמ"ח יפתח והראל לכיבוש לטרון (בפעם השלישית).8–9 ביוני 1948מבצע אנ-פארמבצע של חטיבות גבעתי והנגב לפריצת הדרך לנגב ולכיבוש משטרת עיראק סווידאן.8–9 ביולי 1948מבצע ברושמבצע של חטיבות כרמלי ועודד לסילוק ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן.9–18 ביולי 1948מבצע דקלמבצע של חטיבות גולני, כרמלי וחטיבה 7, בגליל המערבי והתחתון.9–18 ביולי 1948מבצע דנימבצע של חטיבת יפתח וחטיבה 8 לכיבוש האזור שממזרח לתל אביב, לוד ורמלה, ולהרחבת פרוזדור ירושלים.9–19 ביולי 1948מבצע בתקמבצע של חטיבת אלכסנדרוני לכיבוש מגדל צדק, ראש העין הערבית ולהרחקת הצבא העיראקי מפתח תקווה ומקורות הירקון.11–12 ביולי 1948מבצע קדםמבצע של חטיבת עציוני וכוחות אצ"ל ולח"י לפריצה לעיר העתיקה בירושלים.17 ביולי 1948מבצע מוות לפולשמבצע של חטיבת הנגב וחטיבת גבעתי לפריצת את הדרך לנגב.17–18 ביולי 1948מבצע שוטרמבצע של חטיבת אלכסנדרוני, גולני וכרמלי לכיבוש מובלעת ערבית של שלושה כפרים (עין אל ע'זאל, ג'בעואג'זים).24–25 ביולי 1948מבצע גי"סמבצע של חטיבות גבעתי, יפתח והנגב וכוח טנקים מחטיבה 8, לפריצת המצור על הנגב.28–30 ביולי 1948מבצע יואבמבצע רחב ממדים של חטיבות גבעתי, יפתח, הנגב ועודד בליווי כוח שריון של חטיבה שמונה לפריצת הדרך לנגב הנצור.15–22 באוקטובר 1948מבצע אגרוףמבצע של חיל האוויר (כחלק ממבצע יואב, להפצצת הכוחות המצריים בחזית הדרום.15–20 באוקטובר 1948מבצע ההרמבצע של חטיבת הראל בצירוף כוחות מחטיבת עציוני וחטיבת גבעתי, שנערך במקביל למבצע יואב. להרחבת שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים.18–19 באוקטובר 1948מבצע יקבמבצע של חטיבת עציוני לכיבוש רכס בית ג'אלא שמדרום לירושלים ולפריצת הדרך לגוש עציון והר חברון מידי הצבא המצרי.19–21 באוקטובר 1948מבצע יעלמבצע של חטיבת כרמלי להסרת המצור מקיבוץ מנרה בגליל העליון.23 באוקטובר 1948מבצע חירםמבצע רחב היקף של חטיבות כרמלי, עודד וחטיבה 7 לגירוש צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י מצפון הארץ.28–31 באוקטובר 1948מבצע לוטמבצע של חטיבת הנגב לפריצת ההסגר על סדום הנצורה.23 בנובמבר 1948מבצע אסףמבצע של כוחות חטיבת גולני וחטיבה 8 לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי.5–7 בדצמבר 1948מבצע חורבמבצע רחב היקף של חטיבות גולני, הראל, הנגב, אלכסנדרוני וחטיבה 8 לגירוש צבא מצרים מתחומי מדינת ישראל.22 בדצמבר 1948 – 7 בינואר 1949מבצע התחלהמבצע של חיל הים לחבלה באספקה של ציוד צבאי וחימוש שהזרימו המצרים מתוך שטח המדינה לשטח החזית בצפון הנגב. פוצצה מסילת הברזל מעזה למצרים, בקטע שבין רפיח לאל עריש.26 בדצמבר 1948מבצע חיסולמבצע של חטיבת אלכסנדרוני שנערך במקביל למבצע חורב לחיסול כיס פלוג'ה.28 בדצמבר 1948מבצע עוזמבצע של חיל הים לפיצוץ מסילת הברזל מעזה למצרים, בקטע שבין רפיח לאל עריש (בפעם השנייה).2 בינואר 1949מבצע ייצובמבצע של חיל הים וחטיבת אלכסנדרוני לכיבוש אזור עין גדי.8 במרץ 1949מבצע עובדהמבצע של חטיבות גולני, אלכסנדרוני והנגב לכיבוש הנגב הדרומי, הערבה ואילת (המבצע האחרון במלחמה).5–10 במרץ 1949
פעולות התגמול
(אפריל 1951 – אוקטובר 1956)
שם המבצעמטרת המבצעתאריךהתקיפה באל-חמהתקיפה של חיל האוויר באל חמה, כתגובה לתקרית אל-חמה4 באפריל 1951מבצע עופרהפשיטה של כוח צנחנים מגדוד 890 על הכפר אידנה (ליד המושב אמציה).25 בינואר 1953מבצע עפר ואפרמבצע של כוח צנחנים מגדוד 890 לפיצוץ בית בכפר רנתיס.28 בינואר 1953מבצע שפיפון עלי דרךמבצע של כוח צנחנים מגדוד 890 שכלל מספר פשיטות, על בית סירא, חוסאן, בית נובא ובית ליקיא.18–20 במאי 1953פעולת נבי סמואלמבצע של כוח צנחנים (טרם הקמת יחידה 101) לפיצוץ ביתו של המחבל מוסטפא סמואלי, כתגובה לרציחתם של שני חיילים במושב אבן ספיר.12 ביולי 1953מבצע נקם ושילםמבצע משולב של כוחות צנחנים לתקיפת הכפר אידנה וחסימת הדרך לתגבורת מתרקומיהו ושל חטיבות גבעתי, חטיבה 16 וחטיבה 7 אשר פשטו על כפרים אחרים במקביל, כתגובה להטלת רימונים על כפר הנוער בקרית יערים שליד ירושלים.12 באוגוסט 1953פעולת בטן אבו לחיאמבצע של יחידה 101 בכפר בטן אבו לחיה (ליד קיבוץ מעלה החמישה), כתגובה לפעולת המחבלים במוסד הילדים בקרית יערים.אוגוסט 1953פעולת אל בורג'פשיטה של יחידה 101 על מוצב מצרי ליד מחנה הפליטים אל-בורייג' שברצועת עזה.31 באוגוסט 1953פעולת בית מירסיםפשיטה של יחידה 101 על מתקן צבאי ירדני "בית מירסים" ליד הכפר בורג' אל-בירה בדרום מערב הר חברון.1 בספטמבר 1953פעולת בדואי העזזמהפעולה של יחידה 101 לגירוש שבטים בדואים מאזור ניצנהספטמבר 1953פעולת בית סיראפשיטה של יחידה 101 על כפר בבית סירא (מזרחית למודיעין), כתגובה על רצח ישראלים ליד מושב אחיעזרמבצע שושנהפשיטה של יחידה 101 על הכפר קיביה (וכפרים נוספים באזור) בתגובה לרצח אם וילדיה.14 באוקטובר 1953פעולת בריכות שלמהמארב של יחידה 101 ליד בריכות שלמה, כתגובה לרצח חיילים ליד בית גוברין.18 בדצמבר 1953מבצע כפפות משימבצע של כוח מיחידה 101 להשמדת בית מבוקש בחברון, הנחשב לאחד הקשים בתולדות צה"ל.21 בדצמבר 1953מבצע שלחפשיטה של כוח מיחידה 101 על הכפר תרקומיא ועל בית אנשי הכנופיות המזוינות.21 בדצמבר 1953מבצע אריה – פעולת נחליןפשיטה של כוח צנחנים משולב על הכפר נחאלין, כתגובה לטבח מעלה עקרבים ורצח שומר במושב כסלון.28 במרץ 1954מבצע סיגריהמבצע של קציני צנחנים מגדוד 890 לתפישת שבויים מצריים לצורך החלפתם בחייל ישראלי שנחטף2 באפריל 1954מבצע שנוניתמבצע משולב לחילוץ חיילי צוות כוח ימי שספינתו נתקעה בחוף סעודיה.3 באפריל 1954מבצעי ברוךפשיטה של כוח צנחנים על הכפר עזון (כביש קלקיליה שכם), כתגובה על רצח חקלאי ברעננה על ידי מסתננים.29 ביוני 1954מבצע עין תחת עיןמבצע של כוח צנחנים לכיבוש מוצב צבאי מצרי מבוצר באזור כיסופים10 ביולי 1954מבצע מיםמבצע של כוח צנחנים לפיצוץ מכון המים של עזה, כתגובה על פיצוץ מוביל המים לנגב בקיבוץ ניר עם.14 באוגוסט 1954מבצעי גי"לסדרת פעולות של סיירת הצנחנים ללכידת חיילים ירדנים במטרה לפדות את השבוי יצחק ג'יבלי30 באוגוסט 1954מבצע בנימין ב'פשיטה של גדוד 890 של הצנחנים על הכפרים בית עור א-תחתא ובית ליקיא, כתגובה על רצח שני יהודים במושב מטע שבפרוזדור ירושלים.2 בספטמבר 1954מבצע חץ שחורמבצע של חניכי קורס מ"כים ברצועת עזה, בתגובה לסדרת מעשי רצח ואלימות שביצעו מסתננים.28 בפברואר – 1 במרץ 1955מבצע ירקוןמבצע סיור עומק משולב של כוחות חי"ר, חיל האוויר וחיל הים לבחינת עבירות הציר הנמשך לאורך החוף המערבי של מפרץ אילת, בקטע הדרך שבין דהב לעין אל-פורטגה בחצי-האי סיני לרכב ולרק"ם, לצורך הגעה אל מצרי טיראן ופתיחתם לשיט ישראלי.9–12 ביוני 1955מבצע פלשתפשיטה של כוח צנחנים על מוצבים ומחנות של הצבא המצרי באזור רפיח, כתגובה על חדירת מחבלים לאשקלון והריגת חיילים על ידי מוקש ליד קיבוץ בארי.29 באוגוסט 1955מבצע אלקייםמבצע של כוח מחטיבת הצנחנים לכּיבוש ופיצוץ בנין משטרת ח'אן יונס31 באוגוסט 1955מבצע גפןמבצע של כוח צנחנים להשתלטות על מטה משקיפי האו"ם בעוג'ה אל חפיר22 בספטמבר 1955מבצע אגדפשיטה של כוח מחטיבת הצנחנים על משטרת כונתילה בסיני.27 באוקטובר 1955מבצע הר געשמבצע של כוחות מחטיבת גולני והצנחנים לכיבוש מוצבי הצבחה, בעקבות חדירה של כוחות מצריים לאזור ניצנה.2 בנובמבר 1955מבצע שעירפשיטה של יחידה 101 על בית המכס העליון ברמת הגולן, שתיפקד כמוצב סורי, במטרה לחטוף חיילם סורים ולהחליפם בחיילים שבויים.22 בדצמבר 1955מבצע עלי זיתפשיטה של כוחות מחטיבת הצנחנים (כולל כוח מילואים) וגבעתי על מוצבי צבא סורים בפאתי רמת הגולן (על שפת הכנרת).11–12 בדצמבר 1955מבצע קורנספשיטה של כוח מגדוד 88 של הנח"ל המוצנח על מחנה צבאי מצרי, כתגובה על רצח שביצעה חוליית מחבלים בדרום הארץ (מרכז שפיר).30 באוגוסט 1956מבצע יהונתןמבצע של גדוד צנחנים לפיצוץ משטרת א-רהווה הסמוכה לעיר דאהרייה שבנפת חברון, בתגובה לרציחת כוח מילואים באזור בית גוברין על ידי הלגיון הערבי.10 בספטמבר 1956מבצע גוליברפשיטה של גדוד צנחנים ונח"ל מוצנח על משטרת ע'רנדל במעבר גבול ירדן, כתגובה על הפיגוע בעין עופרים, שבו נרצחו שלושה שומרים דרוזים במחנה קידוח נפט "עין עופרים" שבערבה.13 בספטמבר 1956מבצע לולבפשיטה של גדוד צנחנים ונח"ל מוצנח על משטרת חוסאן שבנפת בית לחם, כתגובה על רצח חמישה מדענים ישראלים ברמת רחל על ידי חיילים ירדנים.23 בספטמבר 1956מבצע שומרוןפשיטה של כוחות צנחנים, נח"ל מוצנח, גבעתי, שריון ותותחנים על משטרת קלקיליה, בתגובה לשני מעשי רצח בישראל שנעשו על ידי מחבלים שהגיעו מירדן.10 באוקטובר 1956
מלחמת סיני
(29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956)
שם המבצעמטרת המבצעתאריךמבצע תרנגולהפלת מטוס תובלה מצרי איליושין Il-14, בו היו אמורים לטוס הרמטכ"ל המצרי, עבד אל-חכים עאמר, וקצינים בכירים בדרכם חזרה מסוריה לפגישת תיאום כריתת ברית-הגנה בין מצרים, סוריה וירדן.28 באוקטובר 1956מבצע מכבשהצנחת גדוד 890 של הצנחנים במעבר המיתלה29 באוקטובר 1956מערכת אום כתף – אבו עגילהסדרת קרבות בין אוגדה 38 לבין כוחות מצריים. הקרבות שנערכו במהלך מלחמת סיני במתחם אום כתף – אבו עגילה, במזרח סיני, הסתיימו בניצחון ישראלי, למרות כישלונות מקומיים שנרשמו לצה"ל.30 באוקטובר – 2 בנובמבר 1956קרב המיתלהקרב בין חטיבת הצנחנים של צה"ל לבין כוחות צבא מצרים, שנערך במהלך מלחמת סיני במעבר המיתלה ובסמוך לו במערב חצי האי סיני. קרב זה התקבע במורשת הקרב של צה"ל כמופת גבורה, הקרבה ודבקות במטרה, ומשמש לחינוך דורות רבים של לוחמים, לדבוק בערכים הצבאיים הללו.31 באוקטובר – 1 בנובמבר 1956קרב רפיח (1956)מערכה שהתנהלו בה קרבות בין אוגדה 77 לבין כוחות צבא מצרים. הקרבות נערכו בפתחת רפיח, מזרח סיני, הסתיימו בניצחון ישראלי.31 באוקטובר – 1 בנובמבר 1956
בין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים
(6 בנובמבר 1956 – 5 ביוני 1967)
שם המבצעמטרת המבצעתאריךמבצע לקטמבצע של צה"ל בו הועבר ציוד צבאי והנדסי מצרי מסיני לישראל, לקראת נסיגת צה"ל מסיני.מבצע עמורהמבצע משולב של חיל ההנדסה וחטיבה 7 של השריון להריסת תשתיות של מצרים בסיני, בעקבות נסיגת צה"ל.דצמבר 1956מבצע חרגולמבצע של כוח משולב מחטיבת גולני לכיבוש הכפר הסורי תאופיק והריסתו, כתגובה על ירי מהכפר אל תל קציר.31 בינואר 1960מבצע סנוניתמבצע של כוח מחטיבת גולני ושייטת 13 כנגד כפרים ומוצבים סורים ברמת הגולן, כתגובה לירי מהמוצבים ומהכפר נוקייב על דייגים בכנרת.16–17 במרץ 1962מבצע חלוץמבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים כהכנה לקראת "מבצע שרקרק".10–11 באוגוסט 1963מבצע שרקרקמבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים.4–5 במרץ 1964מבצע רוטב ומבצע דורבןסדרת גיחות של חיל האוויר לתימן לשם הצנחת כלי נשק וציוד למורדים המלוכניים, שנלחמו נגד צבא מצרים בתקופת מלחמת האזרחים של צפון תימן.31 במרץ1964
5 במאי1966מבצע שלדגמבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים.13–14 בנובמבר 1964מבצע צוק סלעמבצע של כוח משולב מחטיבות צנחנים וגולני כנגד יעדים שונים בירדן במטרה ללחוץ על שלטונות ירדן להפסיק את פעילות המחבלים מתחומה.27–28 במאי 1965מבצע חולהמבצע של חטיבת גולני בכפר חולה שבירדן, כתגובה על הסתננות מחבלי "אל פת"ח" מירדן לישראל וביצוע פח"ע.27 אוקטובר 1965מבצע כחלמבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים1–2 בדצמבר 1965מבצע נקרמבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים1–2 במרץ 1965מבצע קלעתפשיטה של כוח מחטיבת גולני על בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן29 באפריל 1966חילוץ ספינת המשמר בכנרתחילוץ ספינת המשמר של פלגה 788 שעסקה באבטחת הדיג בכנרת ועלתה בלילה על החוף המזרחי של הכנרת, שהוחזק בידי סוריה.14–26 באוגוסט 1966מבצע מגרסהפשיטה משולב של כוחות שריון, צנחנים וסיירת מטכ"ל על הכפר א-סמוע, בעקבות פעולות חבלה שנעשו כנגד מטרות ישראליות.13 בנובמבר 1966מבצע ירגזימבצע לאיסוף מודיעין של סיירת מטכ"ל וחיל האוויר בעומק מצרים20–21 בפברואר 1967
מלחמת ששת הימים
(5–10 ביוני 1967)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע מוקדהשמדת חיל האוויר המצרי בפתיחת מלחמת ששת הימיםסיני, מצרים 5 ביוני 1967פעולת פורט סעידפשיטה של שייטת 13 על נמל פורט סעיד על גבי כלי רכב תת-מימיים מסוג "חזיר" במטרה לפגוע בכוחות ימיים מצריים שבופורט סעיד, מצרים 5–6 ביוני 1967
בין מלחמת ששת הימים למלחמת ההתשה
(11 ביוני 1967 – 7 במרץ 1969)
שם המבצעמטרת המבצעתאריךמבצע אבוקהמבצע של כוחות חטיבה 401 להחרבת בתי הזיקוק המפעלים הפטרוכימיים נמל הנפט ומפעלי הדשנים המצריים בסואץ בתגובה לטיבוע המשחתת אילת שלושה ימים קודם.24 באוקטובר 1967מבצע תופתפשיטה משולבת של כוחות שריון, צנחנים וחיל האוויר על הכפר הירדני כראמה שבדרום בקעת הירדן, שנערכה כנגד מפקדת הפת"ח בכפר והעומד בראשה, יאסר ערפאת.21 במרץ 1968מבצע הלםפשיטה של סיירת הצנחנים על שלושה יעדי תשתית חשובים במצרים.31 באוקטובר 1968מבצע אירוןפשיטה של כוחות צנחנים מגדוד 890 ו-50 בדרום ירדן, במהלכה פוצצו שני גשרים שעליהם עבר הכביש העיקרי ומסילת הברזל בין עמאן לבין עקבה.1 בדצמבר 1968מבצע תשורהפשיטה משולבת של כוחות צנחנים וסיירת מטכ"ל על נמל התעופה בביירות, במסגרתו הושמדו 14 מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות.28 בדצמבר 1968
מלחמת ההתשה
(8 במרץ 1969 – 8 באוגוסט 1970)
+שם המבצעמטרת המבצעתאריךמבצע בוסתן 22מבצע של סיירת צנחנים בעיר לוקסור לפיצוץ עמודי מתח גבוה שהובילו חשמל מתחנת הכוח בסכר אסואן צפונה לעמק הנילוס ולקהיר.29 באפריל 1969מבצע בצורתמבצע ייחודי של חיל האוויר במסגרתו הוטלו ארבע פצצות מיוחדות ממטוסי תובלה אל נהר הנילוס בעומק מצרים, על מנת שיתפוצצו מתחת לשני גשרים גדולים בעת שיחלפו מתחתם עם זרם הנהר וכך יגרמו להריסתם.30 באפריל 1969מבצע בולמוס 5פשיטה של שייטת 13 על תחנת משמר של צבא מצרים בראס עדבייה שבצפון מפרץ סואץ.21 ביוני 1969מבצע בוסתן 37מבצע של סיירת צנחנים באזור נג'ע-חמדי לפיצוץ עמודי מתח גבוה שהובילו חשמל מתחנת הכוח בסכר אסואן צפונה לעמק הנילוס ולקהיר.30 ביוני 1969מבצע בוסתן 25אמבצע של כוח משולב של הצנחנים לכיבוש נקודות משמר צבאית לאורך כביש ראס זעפרנה והריסת התשתיות בו.1 ביולי 1969מבצע בוסתן 38פשיטה של כוח משולב של הצנחנים על שלושה מוצבי משמר בחוף ראס אסרן וראס אבו באכר, על הכביש הראשי המוליך ממצרים לסודאן.2 ביולי 1969מבצעי רימוןסדרה של קרבות אוויר מטרה לשחוק את חיל האוויר המצרי, במהלכם הופלו כ-20 מטוסי קרב מצריים.2–24 ביולי 1969מבצע בולמוס 6פשיטה משולבת של סיירת מטכ"ל ושייטת 13 על האי גרין שבצפון מפרץ סואץ.19–20 ביולי 1969הפשיטה על מוצב החרוטפשיטה משולבת של סיירת גולני, שייטת 13 וכוחות מחטיבה 7 על מוצב החרוט שבירדן ופיצוצו.יולי 1969מבצע בוסתן 39מבצע של כוח משולב מחטיבות גולני וצנחנים להפגזת בסיס מצרי בעיר אסיוט באמצעות ירי מרגמות.27 באוגוסט 1969הפשיטה על כפר חלתאפשיטה של סיירת גולני במטרה לטהר את קיני המחבלים בכפר.4–5 בספטמבר 1969מבצע רביבפשיטה משוריינת של כוח מחטיבה 8 (שהוסווה ככוח מצרי) על יעדים צבאיים לאורך כ-70 קילומטרים בחוף המערבי של מפרץ סואץ9 בספטמבר 1969מבצע פלצורפשיטה של חיילי גדוד 51 בגולני במטרה להשתלט על רכס ג'בל רוס (כיום, הר דב) ולחסל את מאורות המחבלים, על מנת שניתן יהיה לחלוש על ה"פתחלנד" ולמנוע ככל האפשר חדירת מחבלים לשטח ישראל.2–3 בדצמבר 1969מבצע נועהמבצע של חיל הים לגנבת 5 ספינות סער מההעיר שרבור בצרפת והעברתן לנמל חיפה24–25 בדצמבר 1969מבצע תרנגול 53מבצע משולב של חיל האוויר וכוחות מחטיבת הצנחנים להשתלטות על תחנת מכ"ם מצרית בראס ע'אריב והבאת המתקן לישראל.26–27 בדצמבר 1969מבצעי פריחהסדרה של למעלה מ-100 גיחות הפצצה של חיל האוויר הישראלי בעומק מצרים7 בינואר – 13 באפריל 1970מבצע זיקוקית בתקיפה של חיל האוויר על מעגן ע'רדקה במצרים בתגובה לפגיעה של צוללנים מצריים בספינות ישראליות בנמל אילת.6 בפברואר 1970המבצע לניתוק פורט סעידמבצע של חיל האוויר לניתוק יבשתי של עיר הנמל פורט סעיד והפצצה כבדה של מתקנים צבאיים שונים בסביבתה, כתגובה לפשיטה מצרית שבה נהרגו 18 חיילי צה"ל.31 במאי – 2 ביוני 1970מבצע רודוסמבצע משולב של חיל האוויר וכוחות מחטיבת הצנחנים באי שדואן שבים סוף ללקיחת שבויים מצריים כ"קלפי מיקוח".22 בינואר 1970מבצע קלחת 2מבצע צבאי של כוחות מחטיבה 188, בשילוב כוחות חי"ר, הנדסה וסיוע ארטילרי, לביעור ריכוזי מחבלים בשישה כפרים בדרום לבנון, באזור שכונה "פתחלנד"12–13 במאי 1970מבצע קשת אוויריהפצצת הנמל המצרי ראס על ידי חיל האוויר16 במאי 1970מבצע רובינזון וששתפשיטה של סיירת מטכ"ל בעומק מצרים שמטרתה העברת חלקים של מערכת הטילים הסובייטית החדישה מדגם SA-3 לישראל והשגת פרטי מידע נוספים עליה.21–22 במאי 1970מבצעי שפטשתי פשיטות של כוחות מגדוד הנח"ל המוצנח בעומק סוריה, בתגובה למתיחות בגבול הסורי.16–17 ביוני 1970מבצע ויקטוריהפשיטה של סיירת שקד, בסיוע כוחות חיל אוויר, הנדסה, תותחנים ושריון בגזרה הצפונית של מפרץ סואץ.11 ביוני 1970מבצע קיתון 10מבצע רחב היקף של צה"ל בדרום הגולן הסורי להרתעת הצבא הסורי מפני ייזום תקריות אש מהגבול (שיאה של מלחמת שלושת הימים).26 ביוני 1970מבצע שיער 265מבצע של חיל האוויר לתקיפת סוללות טילים מצריות וסובייטיות שהוצבו על אדמת מצרים.3 באוגוסט 1970
בין מלחמת ההתשה למלחמת יום הכיפורים
(9 באוגוסט 1970 – 5 באוקטובר 1973)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע סבנההשתלטות של סיירת מטכ"ל על המטוס החטוף "סבנה" ושחרור בני הערובהנמל התעופה לוד, ישראל 9 במאי 1972מבצע ארגזהשתלטות של סיירת מטכ"ל על סיור של קציני צבא בכירים סורים וחטיפת חמישה מהם, במטרה שישמשו כקלפי מיקוח לצורך שחרור הטייסים גדעון מגן ובועז איתן והנווט פיני נחמני שהיו שבויים בידי סוריה.גבול לבנון–סוריה יוני 1972מבצע קלחת 4 מורחבתמבצע משולב של חטיבה 188, בשילוב כוחות מחטיבות גולני, צנחנים, סיירת אגוז וכוח הנדסה בדרום לבנון כנגד ארגוני מחבלים בתגובה לשורת פעולות טרור ובהם טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.דרום לבנון, לבנון 16–17 בספטמבר 1972מבצע ברדס 54–55פשיטה של כוחות צנחנים ושייטת 13 על יעדי מחבלים כ־180 ק"מ בעומק לבנון, מצפון לעיר טריפולי.נפת טריפולי, לבנון 20–21 בפברואר 1973מבצע אביב נעוריםמבצע משולב של סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וחטיבת הצנחנים לתקיפת מספר יעדי פת"ח והחזית העממית בביירות ובאזור צידון, כתגובה לגל התקפות טרור שביצעו ארגונים פלסטיניים.ביירות ונפת צידון, לבנון 9–10 באפריל 1973מבצע עמלקניסיון כושל לחטוף את ג'ורג' חבש, ראש ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין" בפעולה משולבת של חיל האוויר וסיירת מטכ"ל.נמל התעופה ביירות, ביירות, לבנון 10 באוגוסט 1973ההשתלטות על המטוס הלבנוניהשתלטות של כוח מסיירת חרוב על מטוס נוסעים חטוף שהונחת בשדה התעופה בלוד, ושחרור כל הנוסעים ואנשי הצוות לאחר עצירת חוטף המטוס (צעיר לובי).נמל התעופה לוד, ישראל 16 באוגוסט 1973
מלחמת יום הכיפורים
(6–24 באוקטובר 1973)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע דוגמן 5תקיפת מערכי הטילים נגד מטוסים של צבא סוריה על ידי חיל האוויר הישראלירמת הגולן הסורית, סוריה 7 באוקטובר 1973מבצע תגרמבצע של חיל האוויר להשמדת סוללות טילים מצריים בגזרת תעלת סואץתעלת סואץ, מצרים 7 באוקטובר 1973מבצעי מגביתארבע פשיטות של שייטת 13 להשמדת שתי ספינות טילים מצריות במעגן ע'רדקה.ע'רדקה, מצרים 9–22 באוקטובר (לא רציף)הפגזת החוף הסוריהפגזת יעדים צבאיים ואסטרטגיים סוריים על ידי סטי"לים של חיל היםלטקיה, סוריה 11 באוקטובר 1973מבצע פונטיאקפשיטה מוסקת של סיירת מטכ"ל וכח מחיל התותחנים בג'בל עתקה שבעומק מצרים.ג'בל עתקה, מצרים 11 באוקטובר 1973מבצע כותונתמבצע של סיירת צנחנים להריסת גשר באזור משולש הגבולות סוריה-עיראק-ירדן.משולש הגבולות סוריה-עיראק-ירדן 12 באוקטובר 1973מבצע דוידקהפשיטה מוסקת של סיירת צנחנים בקטייפה שבעומק סוריה.קטייפה, סוריה 13 באוקטובר 1973תקיפת מעגן ראס-ע'ריבתקיפת כלי שיט וכוחות במעגן ראס-ע'ריב שבגזרה המרכזית של מפרץ סואץ על ידי ספינות דבור של חיל הים.מפרץ סואץ 14–15 באוקטובר 1973מבצע אבירי לבצליחת תעלת סואץ על ידי אוגדה 143 של אריאל שרון.תעלת סואץ 15–18 באוקטובר 1973הפשיטה על בסיסי הטיליםפשיטה של גדוד משוריין מחטיבה 421 של צה"ל לעומק מצרים והשמדת שלושה בסיס טילים.מצרים 16 באוקטובר 1973מבצע ליידיפשיטה של שייטת 13 על נמל פורט סעיד.פורט סעיד, מצרים 16–17 באוקטוברמבצעי מפצחתקיפת מערכי הטילים נגד מטוסים של צבא מצרים באזור תעלת סואץ על ידי חיל האוויר הישראלי.תעלת סואץ, מצרים 18–22 באוקטובר 1973מבצע קינוחמבצע של צה"ל לכיבוש מוצב החרמון בסיומו הצליחה חטיבת גולני לכבוש מחדש את ההר ובמקביל כבש כוח משולב של צנחנים במילואים וחיל ההנדסה את החרמון הסוריהחרמון הסורי, ישראל-סוריה 21–22 באוקטובר 1973
בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון הראשונה
(25 באוקטובר 1973 – 5 ביוני 1982)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךההשתלטות במעלותמבצע כושל של סיירת מטכ"ל לחילוץ תלמידים מבית הספר במעלות-תרשיחא עליו השתלטו מחבלים, במהלכו נהרגו 21 תלמידים.מעלות-תרשיחא, ישראל 15 במאי 1974ההשתלטות במלון סבויהשתלטות של כוח מסיירת מטכ"ל על מלון סבוי בתל אביב, לאחר ששמונה מחבלי פת"ח הגיעו מהים בסירות גומי וחדרו למלון לשם לקיחת בני ערובה.מלון סבוי, תל אביב-יפו, ישראל 5–6 במרץ 1975מבצע יונתןמבצע משולב של חטיבות צנחנים, גולני וסיירת מטכ"ל באנטבה שבאוגנדה להצלת נוסעי מטוס אייר פראנס (ואנשי הצוות) שנחטפו על ידי טרוריסטים במהלך טיסתם מישראל לצרפתנמל התעופה הבין-לאומי אנטבה, אנטבה, אוגנדה 4 ביולי 1976מבצע ליטנימבצע רחב היקף של צה"ל בדרום לבנון, במטרה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.דרום לבנון, לבנון 14–21 במרץ 1978מבצע שלכתפשיטה של שייטת 13 וכוח מחטיבת הצנחנים על בסיס אימונים של הפת"ח בראס דהר אל-בורג' שבלבנון.ראס דהר אל-בורג', לבנון 8–9 ביוני 1978מבצע מנורהפשיטה משולבת של כוחות מחטיבות צנחנים וגולני על בסיס מחבלים בכפרים ארנון, עיישיה ואל-נבטיה שבלבנון.דרום לבנון, לבנון 18–19 בינואר 1979ההשתלטות במשגב עםהשתלטות של סיירת מטכ"ל על בית הילדים בקיבוץ משגב עם, לאחר שחמישה מחבלים מארגון החזית העממית חדרו לקיבוץ ולקחו כבני ערובה שבעה ילדים וחבר קיבוץ ששהה עימם.משגב עם, ישראל 7–8 באפריל 1980מבצע מתח גבוהפשיטה של שייטת 13 על בסיס מחבלים בכפר ראס-א-שק בדרם לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל.ראס א-שק, לבנון 17 באפריל 1980מבצע איש דמיםפשיטה מוסקת של כוחות צנחנים ויחידת שלדג על יעדים של חזית השחרור הערבית בעומק לבנון.קאסמייה, לבנון 29–30 ביוני 1980מבצע מובילפשיטה משולבת של כוחות מחטיבות גולני וצנחנים על בסיסי מחבלים בכפרים ארנון ואל-נבטייה שבלבנון.נבטייה וארנון, דרום לבנון, לבנון 18–19 באוגוסט 1980מבצע סיגלפשיטה של כוחות מחטיבת הצנחנים על בתי מחבלים בכפר עישייה שבלבנון.עישייה, דרום לבנון, לבנון 18–19 בדצמבר 1980מבצע ערביתפשיטה משולבת של כוחות מחטיבת הצנחנים, סיירת גולני וסיירת מטכ"ל על בסיסי מחבלים בכפרים ארנון ואל-נבטיה שבלבנון.א-נבטיה וארנון, דרום לבנון, לבנון 9–10 באפריל 1981מבצע אופרההפצצת הכור העיראקי על ידי מטוסי חיל האוויר הישראליעיראק 7 ביוני 1981מבצע צלצלפשיטה של כוחות מחטיבת הצנחנים מפקדת מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, דרומית לשפך הזהרני שבלבנון.לבנון 19–20 ביולי 1981מבצע הולנדי מעופףמבצע חילוץ של ספינת הטילים אח"י געש מדגם סער 3 של חיל הים, לאחר החפה לא-רצויה בחוף הסעודי בדרכה לשיפוץ במספנת חיל הים באילת.ערב הסעודית 22–27 בספטמבר 1981
מלחמת לבנון הראשונה
(6 ביוני – 29 בספטמבר 1982)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע ערצב 19מבצע של חיל האוויר להשמדת כל מערך טילי הקרקע-אוויר של צבא סוריה בבקעת הלבנון.בקעת הלבנון, לבנון 9 ביוני 1982מבצע דרייפוסמבצע צבאי של שייטת הצוללות של חיל הים, שמטרתו הייתה לאתר ולזהות ספינות אויב באמצעות צוללות, במהלך המבצע, פגעה צוללת של חיל הים בספינה אזרחית שעליה פליטים, בשל חשד שמדובר במחבלים. בתקרית נהרגו 25 בני אדם.הים התיכון, חופי לבנון15 ביוני 1982מבצע טרףמבצע יזום של צה"ל בגזרה המזרחית נגד הצבא הסורי, בעקבות ריבוי הפיגועים ותקריות האש ביוזמת ארגוני הטרור והצבא הסורי.בקאע, לבנון 22 ביולי 1982מבצע גוזלמבצע יירוט אווירי של מטוס מיג-25 של חיל האוויר הסורי על ידי חיל האוויר הישראלי.ג'בל בארוכ, לבנון 31 באוגוסט 1982
בין מלחמת לבנון הראשונה לנסיגת צה"ל מלבנון ולאינתיפאדה השנייה
(7 יוני 1982 – 24 במאי 2000)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךתקיפת אי הארנבותמבצע משולב של חיל האוויר ושייטת 13 לתקיפת אי הארנבותאיי הדקלים, לבנון יוני 1984מבצע דרך נץפשיטה משולבת על של שייטת ספינות הטילים ושייטת 13 על נמל ענאבה שבאלג'יריה, במסגרתה טיבעו הכוחות את הספינה "מון לייט" שנועדה לשמש את ארגון אש"ף כדי לבצע פיגוע מיקוח בישראל.נמל ענאבה, אלג'יריה 4 באפריל 1985מבצע רגל עץמבצע של חיל האוויר להפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה. ההפצצה המרוחקת ביותר שביצע חיל האוויר אי פעם.מפקדת אש"ף, תוניסיה 1 באוקטובר 1985מבצע צינור חשמלמבצע שבמהלכו שני חיילי חטיבת גבעתי, ו (חיילים סדירים בישיבת קרני שומרון), נשבו בקרב לאחר שמחבלי חזבאללה הניחו מארב לסיור של צה"ל.בית יהון, לבנון 17 בפברואר 1986מבצע הצגת תכליתפעולה משולבת של כוחות שונים כגון סיירת מטכ"ל, שייטת 13, חיל האוויר ושייטת ספינות הטילים ובשיתוף פעולה עם "המוסד" להתנקשות בחיי ח'ליל אל-וזיר, המוכר בכוניה אבו גִ'האד.תוניסיה 16 באפריל 1988מבצע חוק וסדרפשיטה משולבת של כוח צנחנים ושריון על בסיס מחבלי החזבאללה בעיירה מיידון שבדרום לבנון.מיידון, לבנון 2–4 במאי 1988מבצע מקצה שיפוריםהשתלטות של חיל הים על ספינה של ארגון הפת"ח "אנג'ל" סמוך לאיטליה.הים התיכון, לידאיטליה 3 באוגוסט 1988מבצע כחול וחוםפשיטה משולבת של חטיבת גולני ושייטת 13 על מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל, בעיירה נועיימה שבדרום לבנון.נועימה, לבנון 8–9 בדצמבר 1988מבצע עלם חמודותמבצע של סיירת מטכ"ל במסגרתו נחטף השייח עובייד מביתו שבעיירה ג'בשית בלבנון.ג'בשית, לבנון 28 ביולי 1989מבצע שיח אטדאימון לקראת מבצע של סיירת מטכ"ל לביצוע התנקשות בחיי נשיא עיראק, סדאם חוסיין, במהלך האימונים למבצע אירע אסון צאלים ב'. המבצע בוטל בסופו של דברבסיס צאלים, הנגב, ישראל 5 בנובמבר 1992מבצע דין וחשבוןמבצע משולב של חיל האוויר, חיל התותחנים, חיל השריון ושייטת 13 בדרום לבנון, כתגובה על הסלמה בגבול הצפון.דרום לבנון, לבנון 25–31 ביולי 1993מבצע עוקץ ארסימבצע של סיירת מטכ"ל, במסגרתו נחטף מוסטפא דיראני מביתו בכפר קסר נבא שבלבנוןקסרנבא, לבנון 21 במאי 1994ניסיון חילוץ נחשון וקסמןניסיון חילוץ כושל של החייל החטוף נחשון וקסמן, שנהרג במהלך פעולת ההשתלטות של סיירת מטכ"ל על בית בו הוחזק בביר נבאלא שמצפון לירושלים.ביר נבאלא, נפת רמאללה ואל-בירה14 באוקטובר 1994מבצע ענבי זעםמבצע רחב היקף ומשולב של צה"ל בדרום לבנון, כתגובה לירי רקטות של ארגון החזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.דרום לבנון, לבנון 11–27 באפריל 1996מבצע מרכבות האליםמבצע של סיירת יעל וסיירת צנחנים למילכוד ציר תנועה שממנו נעשתה פעילות עוינת של מחבלים בדרום לבנון.דרום לבנון, לבנון 14 במאי 1997מבצע טרף קלמבצע של סיירת גולני להטמנת מטעני חבלה בכפר אל-כפור שבלבנון, מטרה להרוג מספר בכירים בחזבאללה.אל-כפור, לבנון 3–4 באוגוסט 1997מבצע שירת הצפצפהמבצע סודי של שייטת 13 בדרום לבנון שכשל, לאחר שהכוח נפגע ממטעני צד באזור עיירת החוף אנצרייה (12 לוחמים נהרגו).אנצאריה, 4–5 בספטמבר 1997מבצע נוף פראימבצע של יחידת אגוז שכלל מארבים בג'בל סוג'וד שבדרום לבנון. במהלך התקלות עם הכוח נהרגו 2 מחבלים, בהם האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה.ג'בל סוג'וד, לבנון 12 בספטמבר 1997מבצע רפואה חליפיתמבצע תגובה לירי קטיושות לצפון הארץ, חיל האוויר תקף מטרות חזבאללה, 2 תחנות כוח, 3 גשרים ומרכזיה סלולרית בדרום לבנון,
במבצע נהרגו כמה מחבלי חזבאללה.דרום לבנון, לבנון 24 ביוני 1999מבצע שבר ענןמבצע צבאי שבוצע על ידי גדוד 51 של חטיבת גולני כדי לסכל פיגוע טרור של חזבאללה באוגוסט 1999 על יד קלעת דובאי בדרום לבנון.קלעת דובאי, לבנון 16-17 באוגוסט 1999מבצע סימפוניית החייםפשיטה של יחידת דובדבן על הכפר עסירה א-שמאלייה הסמוך לשכם, במטרה ללכוד את המחבל מחמוד אבו הנוד. במהלך המבצע אירע ירי דו-צדדי. שלושה חיילים נהרגו ואבו הנוד נמלט.עסירה א-שמאלייה26 באוגוסט 2000
האינתיפאדה השנייה
(27 בספטמבר 2000 – 5 במרץ 2005)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע סכין קההכניסה של צה"ל ל-6 ערים פלסטיניות, חיפוש אמצעי חבלה, תפיסת מבוקשים, מודיעין ומיפויים.שטח A, הרשות הפלסטינית אוגוסט 2001מבצע בית מוגןמטרת המבצע בבית ג'אלא למנוע פיגועים וירי רקטי מאותה עיר לעבר שכונת גילה שבירושליםבית ג'אלא, נפת בית לחם, הרשות הפלסטינית 28–30 באוגוסט 2001מבצע תיבת נוחהשתלטות שייטת 13 על ספינת הנשק קארין איי סמוך לשארם א-שייח'ים סוף, חופי שארם א-שייח', מצרים 3 בינואר 2002מבצע מסע בצבעיםמבצע שבוצע במטרה להביא לפגיעה בתשתיות טרור במחנה הפליטים בלאטה שבשכם. המבצע נחל הצלחה וסלל את הדרך התורתית למבצע חומת מגן.בלאטה, שכם, הרשות הפלסטינית 26 בפברואר 2002 – 2 במרץ 2002מבצע אחים לנשקמבצע שבוצע בעקבות הפיגוע במסעדת סיפוד מרקט והפיגוע בקפה מומנט, במסגרתו כוחות צה"ל כבשו את בית ג'אלה, מערב בית לחם ואזורים נוספיםנפת בית לחם, הרשות הפלסטינית 7 במרץ 2002 – 12 במרץ 2002מבצע חומת מגןמבצע רחב היקף של צה"ל והשב"כ בשטחי יהודה ושומרון לפגיעה בתשתיות הטרור הפלסטיני, בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה, בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים.יהודה ושומרון29 במרץ – 10 במאי 2002מבצע דרך נחושהמבצע מצומצם יותר של צה"ל (בהשוואה לחומת מגן) למיגור תשתיות טרור ביהודה ושומרון, כתגובה לטרור הפלסטיני שהכה את ישראל מאז פריצת האינתיפאדה השנייה.22 ביוני – יולי 2002מבצע אולי הפעםמבצע שהתמקד בעיר שכם ונועד להשלים את ההישגים של המבצעים שלפניושכם, הרשות הפלסטינית 1 באוגוסט 2002 – ?מבצע משפחה במצורמבצע של צה"ל על בשכונת שג'אעייה שברצועת עזה נגד פעילי חמאס שעסקו בייצור ושיגור רקטות לעבר יישובי עוטף עזה.שג'אעייה, עזה, רצועת עזה 1 במאי 2003מבצע קשת בענןמבצע משולב של צה"ל באזור רפיח וציר פילדלפי כנגד תשתית הטרור של רפיח, לרבות מניעת משלוח אמל"ח לסיני ואיתור מנהרות.רפיח, רצועת עזה 18–25 במאי 2004מבצע אישית לוחצתמבצע משולב של חטיבת הצנחנים, גדוד חרוב ושייטת 13 להשמדת תשתיות טרור ולפגוע בפעילי טרור בעיר שכם.שכם, הרשות הפלסטינית מאי–יולי 2004מבצע ימי תשובהמבצע משולב של צה"ל בעזה כנגד אתרי השיגור העיקריים של רקטות קסאם, כתגובה על הריגת 2 ילדים תושבי העיר שדרות על ידי רקטת קסאם.בית חאנון, ג'באליה ובית לאהיה - צפון עזה, הרשות הפלסטינית 30 בספטמבר – 15 באוקטובר 2004
בין האינתיפאדה השנייה למלחמת לבנון השנייה
(6 במרץ 2005 – 11 ביולי 2006)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע יד לאחיםמבצע של צה"ל לקראת פינוי יישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות, בו ניתנה לכל משפחה הזדמנות להתפנות בהסכמה. מטרתו הייתה פרישת כוחות צבאיים באזורים המיועדים לפינוי תוך חלוקת צווי פינוי, מתן עזרה למתנחלים באריזת רכושם, העמסתו במכולות והובלת המכולות אל ייעדן ביישובי הקבע החדשים שנקבעו לכל משפחה.גוש קטיף, רצועת עזה 14–16 באוגוסט 2005מבצע אשמורת אחרונהמבצע פינוי כוחות צה"ל מרצועת עזה, לאחר 38 שנים של שליטה ונוכחות ישראלית ברצועה.גבול ישראל-רצועת עזה 11 בספטמבר 2005מבצע גשם ראשוןמבצע רחב היקף של צה"ל ברצועת עזה, בעקבות ירי כבד של רקטות קסאם על שדרותרצועת עזה 23 בספטמבר – 1 באוקטובר 2005מבצע שמיים כחוליםמבצע של צה"ל ליצירת אזור חיץ ורצועת ביטחון בצפון רצועת עזה (אזור התוחמת הצפונית לשעבר), בתגובה לירי קסאמים על אשקלון ושדרות.צפון עזה, רצועת עזה 28 בדצמבר 2005 – 31 בינואר 2006מבצע מכת ברקסדרת תקיפות אוויריות (כולל 4 סיכולים ממוקדים) בגיבוי הפגזה ארטילרית בצפון רצועת עזה, בתגובה לירי כבד של קסאמים לעבר קיבוץ כרמיה.צפון עזה, רצועת עזה 3–7 בפברואר 2006מבצע הבאת ביכוריםפשיטה משולבת של כוחות צה"ל על הכלא ביריחו במטרה להביא לדין בישראל את רוצחי שר התיירות הישראלי, רחבעם זאבי, שהוחזקו בכלא ועמדו להשתחרר בעקבות עליית החמאס ברצועת עזה.יריחו, הרשות הפלסטינית 14 במרץ 2006מבצע חץ דרומימבצע של חיל האוויר וחיל הים להפגזת שטח השיגור של חמאס ברצועת עזה, בתגובה לירי רקטות וקסאם לעבר יישובי הדרוםרצועת עזה 31 במרץ 2006מבצע גשמי קיץמבצע ממושך של צה"ל בשטחי רצועת עזה, כתגובה על הריגת שני חיילים וחטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום, ועל ירי הקסאמים מצד ארגונים פלסטיניים לכיוון ישראל. המבצע כלל מספר רב של מבצעי משנה.רצועת עזה 28 ביוני – 26 בנובמבר 2006
מלחמת לבנון השנייה
(12 ביולי – 14 באוגוסט 2006)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע משקל סגולימבצע של חיל האוויר, במסגרתו הושמד חלק גדול ממערך רקטות הפג'ר של חזבאללה במתקפה אווירית.רחבי לבנון 13 ביולי 2006מבצע קורי פלדהמבצע שבוע בפאתי העיר בינת ג'בייל, טרם הקרב על העיר עצמהבינת ג'בייל, לבנון 24–26 ביולי 2006מבצע קורי פלדה 2מבצע שבמסגרתו התנהל קרב בינת ג'בייל26–27 ביולי 2006מבצע חד וחלקפשיטה של סיירת מטכ"ל ויחידת שלדג על מרפאת השדה "דר אל חיכמה" של ארגון חזבאללה בבעלבכ שבבקעת הלבנון.בעלבכ, לבנון 2 באוגוסט 2006מבצע יער הנגבפשיטה של שייטת 13 על בית בעיר צור שבלבנון במטרה לחטוף בכיר במערך הרקטות של חזבאללה.צור, לבנון 4 באוגוסט 2006מבצע נערי החוףמבצע של יחידת מגלן, במסגרתו הושמדו כ-150 מטרות, בהן כ-40 משגרי רקטות, בגזרה המערבית בדרום לבנון.נפת צור, לבנון 3–15 באוגוסט 2006מבצע שינוי כיוון 11תמרון רחב היקף, בהשתתפות ארבע אוגדות, שמטרתו כניסת כוחות צה"ל לעומק לבנון עד לנהר הליטני וטיהור דרום לבנון מלוחמי חזבאללה, בטרם תכנס הפסקת האש לתוקפה.דרום לבנון, לבנון 11–14 באוגוסט 2006
בין מלחמת לבנון השנייה למלחמת חרבות ברזל
(15 באוגוסט 2006 – 6 באוקטובר 2023)
שם המבצעמטרת המבצעמיקוםתאריךמבצע שני מגדליםמבצע משולב של צה"ל והימ"ס, במסגרתו נהרג המחבל זיאד צובחי מחמד מלאישה, ראש תשתית הטרור של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בג'נין, וכן פעיל נוסף בארגון.ג'נין, הרשות הפלסטינית 19–20 ביוני 2007מבצע ריח אורניםמבצע של צה"ל בו נעצרו בח'אן יונס כ-50 מחבלי חמאס וחוסלו כ-12ח'אן יונס, רצועת עזה 14 באוגוסט 2007מבצע מחוץ לקופסהתקיפת כור גרעיני לייצור פלוטוניום בסוריה על ידי חיל האוויר.דיר א-זור, סוריה 6 בספטמבר 2007מבצע צלול כייןהשתלטות על ביתו של ראש עיריית עזה.עזה, רצועת עזה 20 בדצמבר 2007מבצע חורף חםמבצע של חטיבת גבעתי, עם סיוע כוחות שריון, הנדסה קרבית וחיל האוויר בעזה, במסגרתו נהרגו 112 חמושים פלסטינים ושלושה ישראלים.עזה, רצועת עזה 28 בפברואר – 3 במרץ 2008מבצע עופרת יצוקהמבצע רחב היקף של צה"ל בעקבות ירי רקטות מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב.רצועת עזה 27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009מבצע ארבעת המיניםמבצע של שייטת 13 ושייטת ספינות הטילים, שבמהלכו נתפסה אוניית המשא "פרנקופ" (Francop), שהובילה נשק, תחמושת ואמצעי לחימה מאיראן בדרכה לארגון חזבאללה שבלבנון.הים התיכון, ליד קפריסין 3 בנובמבר 2009מבצע רוחות שמיים 7השתלטות כוח משייטת 13 על אוניות מסע שיצאו מטורקיה לכיוון רצועת עזה, ובהן "מאווי מרמרה", שבה התרחש עימות אלים, לאחר שנוסעי האנייה החלו לתקוף את חיילי הכוח.הים התיכון30–31 במאי 2010מבצע חוק ברזלמבצע של שייטת 13 לתפיסת אוניית המשא "ויקטוריה", שהבריחה אמצעי לחימה איראניים (במסווה של סחורה אזרחית) דרך סוריה וטורקיה, ויועדה לארגון החמאס ברצועת עזה.הים התיכון15 במרץ 2011מבצע הד חוזרהסלמה בעקבות חיסול זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית על ידי צה"ל במבצע שוגרו רקטות מרצועת עזה לעבר מטרות אזרחיות ויישובים בישראל, ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי יעדי טרור.רצועת עזה 9–16 במרץ 2012מבצע עמוד ענןמבצע של חיל האוויר ברצועת עזה, שהחל עם הריגתו של אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום והמרכז.רצועת עזה 14–21 בנובמבר 2012תקיפת שיירת הנשק הסוריתתקיפה של חיל האוויר במחוז ריף דמשק שבסוריה, באזור גבול סוריה-לבנון, נגד שיירת כלי רכב סורית שהובילה אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה ללבנון אשר יועדו לכוחות חזבאללה.דמשק, סוריה 31 בינואר 2013מבצע חשיפה מלאהמבצע של שייטת 13 ושייטת ספינות הטילים של חיל הים, במסגרתו נתפסה אוניית המשא "קלוס סי", שניסתה להבריח מאיראן אמצעי לחימה שחלקם הוטסו ככל הנראה מסוריה ויועדו לארגוני הטרור הפלסטיניים בסיני או ברצועת עזה.ים סוף, מול חופי סודאן ואריתראה 5 במרץ 2014מבצע שובו אחיםמבצע רחב היקף של צה"ל וכוחות הביטחון לחיפוש שלושת הנערים החטופים ובנוסף על מנת לפגוע בתשתיות חמאס ברחבי יהודה ושומרון.יהודה ושומרון12–30 ביוני 2014מבצע צוק איתןמבצע רחב היקף של צה"ל, שהחל בעקבות ירי רקטי הולך וגובר מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים ורציחתם ב-12 ביוני.רצועת עזה 8 ביולי – 26 באוגוסט 2014מבצע בית הקלפיםסדרת תקיפות אוויריות של צהל על בסיסי משמרות המהפכה האסלאמית בסוריה.רחבי סוריה 8–10 במאי 2018מבצע מגן צפונימבצע הנדסי של צה"ל בגבול לבנון לחיסול המנהור ההתקפי של החזבאללה.גבול ישראל-לבנון 4 בדצמבר 2018 – 13 בינואר 2019מבצע זמר נוגהמבצע בשיתוף פעולה עם רוסיה, להשבת גופתו של זכריה באומל, מנעדרי קרב סולטאן יעקוב, המבצע ארך כשנתייםסולטאן יעקוב, לבנון 2017 – 4 באפריל 2019מבצע פירות טרופייםפעולה סודית של מערך המבצעים המיוחדים של צה"ל במזרח העיר ח'אן יונס שברצועת עזה, כ-3 ק"מ ממערב לגבול עם ישראל.ח'אן יונס, רצועת עזה 11 בנובמבר 2018מבצע גן סגורתקיפות נרחבות של חיל האוויר ברצועת עזה לאור ירי רקטות לעבר ישובי עוטף עזה, לכיש, באר שבע ודרום השפלה וירי צלפים לעבר חיילי צה"ל.רצועת עזה 3–6 במאי 2019מבצע חגורה שחורההריגת בכיר הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בהאא אבו אל-עטא ותקיפות נרחבות של חיל האוויר ברצועת עזה לאור ירי רקטות מתגבר לעבר ישובי הדרום והמרכז.רצועת עזה 12–14 בנובמבר 2019מבצע שומר החומותמבצע רחב היקף של צה"ל, שהחל בעקבות ירי רקטות מאסיבי לעבר ירושלים ועוטף עזה, והפרות סדר בירושלים ברמדאן.רצועת עזה 10–21 במאי 2021מבצע דרום כחולמבצע של חיל האוויר, יחידת אגוז, יחידת מגלן, חיל השריון והתותחנים להשמדת מנהרות לחימה של ארגון הטרור חמאס בצפון רצועת עזה.צפון רצועת עזה, רצועת עזה 14 במאי 2021מבצע שובר גליםמבצע צבאי של צה"ל שהחל לאחר גל פיגועים קטלניים שביצעו מחבלים פלסטינים ומחבלים ערבים המתגוררים בישראל בשטחי מדינת ישראל.יהודה ושומרון31 במרץ 2022 – 4 באפריל 2023מבצע עלות השחרמבצע של צה"ל שבמהלכו תקף חיל האוויר הישראלי שורת מטרות המזוהות עם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. במבצע נהרגו תייסיר אל-ג'עברי, מפקד מרחב צפון בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, וח'אלד מנצור, מפקד מרחב הדרום בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.רצועת עזה 5–7 באוגוסט 2022מבצע ענפי זיתמבצע של צה"ל ומנגנוני ביטחון רבים, שבמהלכו נשלחה משלחת סיוע של פיקוד העורף, לסייע הומניטרית ולחלץ אזרחים מטורקיה וסוריה ממבנים שהתמוטטו, בשל רעידות אדמה שהתרחשו באזור.טורקיה 6–15 בפברואר 2023מבצע מגן וחץמבצע של צה"ל שבו הרג חיל האוויר הישראלי שישה מפקדים בכירים של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.רצועת עזה 9–13 במאי 2023מבצע בית וגןמבצע צבאי של צה"ל ושירות הביטחון הכללי במחנה הפליטים ג'נין נגד הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וארגוני טרור אחרים.ג'נין, הרשות הפלסטינית 3–5 ביולי 2023
מלחמת חרבות ברזל
(7 באוקטובר 2023 –)
שם המבצעמטרת המבצעמיקום המבצעתאריךמבצע ראשית האורמבצע של צה"ל והשב"כ לשחרור התצפיתנית אורי מגידיש מבסיס נחל עוז שנחטפה על ידי החמאס.שאטי, עזה, רצועת עזה 30 באוקטובר 2023מבצע דלתות שמייםמבצע של צה"ל לקליטת חטופים השבים משטח רצועת עזה.ישראל 24 בנובמבר – 1 בדצמבר 2023מבצע יד אחותמבצע של צה"ל ומשרד החוץ לקליטת חטופים שהם אזרחים זרים.24 בנובמבר – 1 בדצמבר 2023מבצע גנרל חורףמבצע שבמסגרתו צה"ל נערך לוגיסטית להמשך המלחמה במהלך החורף.רצועת עזה 26 בנובמבר – 1 בדצמבר 2023מבצע מתנה משמייםמבצע שבמסגרתו הונחתו על אדמתו כ-7 טונות של ציוד צבאי ללוחמי צה"ל הפועלים באזור ח'אן יונס.ח'אן יונס, רצועת עזה 11 בדצמבר 2023מבצע עוז ונירמבצע חיסול מחבלי חמאס בח'וזאעה שבדרום רצועת עזה, משם יצאו המחבלים לטבח בניר עוז.ח'וזאעה, רצועת עזה 27 בדצמבר 2023 – 9 בינואר 2024תוכנית אטלנטיסתוכנית של צה"ל להצפת מנהרות הטרור של חמאס.רצועת עזה ינואר 2024מבצע יד זהבמבצע של צה"ל בשיתוף השב"כ והימ"מ לחילוץ שני חטופים שנחטפו לרפיח במתקפת הטרור על ניר יצחק ב-7 באוקטובר 2023.רפיח, רצועת עזה 12 בפברואר 2024מבצע כתר המערבמבצע צבאי שערכה אוגדה 98. במהלך המבצע האוגדה פשטה על "מדינת חמד" שבצפון מערב ח'אן יונס, הרגה ועצרה מחבלים רבים, ואיתרה תשתיות טרור, אמל"ח ועוד.מדינת חמד, ח'אן יונס, רצועת עזה 3 במרץ – 25 במרץ 2024מבצע ניתוח מקומיבמהלך המבצע כוחות צה"ל פשטו שוב על בית החולים שיפא שבעיר עזה, הרגו 150 מחבלים ועצרו מעל 600 נוספים, ואיתרו תשתיות טרור, אמל"ח, מודיעין ועוד.בית החולים שיפא, עזה, רצועת עזה 17 במרץ 2024 – 1 באפריל 2024מבצע מגן ברזלמבצע שהחל כאשר איראן שיגרה מאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים לעבר ישראל. חיל האוויר, ומערכות הגנה מצבאות ירדן, בריטניה, צרפת, איחוד האמירויות, ערב הסעודית וארצות הברית ירטו 99% מהשיגורים, ממבצע זה יוצא דופן מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שאיראן תקפה ישירות את מדינת ישראלהמזרח התיכון13 באפריל 2024 – 14 באפריל 2024מבצע ארנוןמבצע של צה"ל בשיתוף השב"כ והימ"מ לחילוץ ארבעה חטופים שנחטפו במהלך הטבח בפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023נוסייראת, דיר אל-בלח, רצועת עזה 8 ביוני 2024מבצע צבאי בו חיל האוויר תקף בעזרת מטוסי קרב מטרות בשימוש צבאי של השלטון החות'י באל חודיידה שבתימן.אל-חודיידה, תימן 20 ביולי 2024מבצע מחנות קיץמבצע צבאי במטרה להשמיד תשתיות טרור פלסטיני ולמגר את הטרור הגואה מיהודה ושומרון כחלק מזירת יהודה ושומרון במלחמת חרבות ברזל. המבצע ממוקד במחנות הפליטים שבג'נין, נור א-שמס שליד טול כרם, טובאס ופארעה שבבקעת הירדן.נפת ג'נין, נפת טובאס, נפת שכם, יהודה ושומרון28 באוגוסט 2024 –הפשיטה הישראלית במסיאףפעולת קומנדו המיוחסת ליחידת שלדג בגיבוי חיל האוויר, על מרכז סרס ומפעל לייצור טילים מדויקים תת-קרקעי של משמרות המהפכה של איראן, שאירעה בלילה שבין 8 ל-9 בספטמבר 2024 ליד העיר מסיאף שבסוריה. במהלך ההתקפה נהרגו מספר אנשי מיליציות פרו-איראניות וחיילים סורים, ונגרם נזק כבד למטרות.מסיאף, סוריה 8 בספטמבר 2024מבצע חיצי הצפוןמבצע צבאי רחב-היקף של צה"ל שהחל ב-19 בספטמבר 2024 במסגרת החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל.רחבי מדינת לבנון, בעיקר דרום לבנון 19 בספטמבר 2024 -מבצע סדר חדשתקיפה של מפקדת חזבאללה בביירות שבוצעה על ידי חיל האוויר הישראלי מהחזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל. חסן נסראללה, מנהיג ארגון הטרור, היה יעד התקיפה וחוסל. בנוסף, חוסל גם עלי כרכי, מפקד חזית הדרום של חזבאללה.רובע הדאחייה, ביירות, לבנון 27 בספטמבר 2024
קישורים חיצוניים
על הרקע בבחירת שמות מבצעי צה"ל ראו:
יותם יזרעאלי, לכל מבצע יש שם: על מחולל השמות הצה"לי, באתר בית אבי חי, 27 ביולי 2014
Dalia Gavriely-Nuri, “War-Normalizing Naming: From Operation Peace for the Galilee to Operation Cast Lead,” The Normalization of War in Israeli Discourse, 1967–2008, Lanham, MD: Lexington Books, 2013, pp. 33–48
הערות שוליים
* | 2024-10-20T09:30:54 |
אריה דרעי | אריה מכלוף דרעי (נולד בט' באדר א' ה'תשי"ט, 17 בפברואר 1959) הוא פוליטיקאי ישראלי, ממייסדי מפלגת ש"ס וחבר הכנסת מטעמה. כיהן כשר הפנים, שר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, כשר הכלכלה, כמשנה לראש הממשלה וכשר הבריאות.
בשנת 1999 הורשע בלקיחת שוחד ובמרמה והפרת אמונים, נידון לשלוש שנות מאסר והוטל עליו קלון. לאחר שחרורו מהכלא הורשע פעם נוספת בהפרת אמונים ונדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 10,000 ש"ח. בסוף 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, חזר להנהגת ש"ס, הוצב מטעמה במקום השני ונבחר לכנסת. במאי 2013 מונה שוב ליו"ר תנועת ש"ס. בינואר 2022 נאלץ להתפטר מהכנסת במסגרת הסדר טיעון, בגין עבירות מס, אך חזר לכנסת בבחירות לכנסת העשרים וחמש. בדצמבר של אותה השנה התמנה למשנה לראש הממשלה ולשר בממשלת ישראל השלושים ושבע, אך מינוי זה נפסל על ידי בג"ץ בינואר 2023, ודרעי פוטר בהתאם לפסק הדין.
ראשית חייו
נולד במקנס שבמרוקו ב-17 בפברואר 1959, לאליהו ולאסתר לבית אזוגי. הוריו התגוררו באחד הרבעים החדשים המבוססים בעיר, והושפעו מהתרבות הצרפתית. אביו היה בעל עסק חייטות מצליח, ומשפחתו ניהלה אורח חיים מסורתי.
בגיל 5 החל ללמוד בבית הספר אוצר התורה ששילב לימודי קודש וחול.
ב-1968, בגיל 9, עלתה משפחתו לישראל בגל העלייה שהחל עם סיום מלחמת ששת הימים, והשתקעה בבת ים. דרעי נשלח ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי בראשון לציון, אך הפסיק לבקר בו לאחר חודש בשל קשיי השתלבות. לאחר כחצי שנה של חוסר מעש, שבה כמעט ולא עזב את ביתו בשל חששם של הוריו שיושפע לשלילה מן השכונה, שוכנעו הוריו על ידי פעילים חרדים מ"יד לאחים", שפעלו בקרב העולים החדשים, להכניס אותו ואת אחיו הגדול יהודה ל"מתיבתא" חרדית בחדרה שכללה פנימייה הוא הוכנס למתיבתא לאחר התייעצות של אביו עם הרב אליהו בקשי דורון. לאחר כשלוש שנים, ב-1973, נסגרה הפנימייה והוא עבר יחד עם עשרות מתלמידיה לישיבה החרדית-ספרדית פורת יוסף בירושלים. בקיץ 1975 הצטרף למחזור הראשון של ישיבת קול יעקב שהקים הרב יהודה עדס. במאי 1976 עבר לישיבת חברון הליטאית-חרדית.
עם בגרותו אחר נישואיו החל בעסקנות ציבורית, תחילה במישור המוניציפלי, כמזכיר היישוב החרדי מעלה עמוס וחבר המועצה האזורית גוש עציון. ב־1983 הוזמן דרעי להשתלב כאברך ומגיד שיעור בישיבת לב בנים, וכעבור זמן קצר מונה למנהל האדמיניסטרטיבי של הישיבה, בנוסף גם הוסמך לרבנות.
הקמת ש"ס ופעילותו כשר הפנים
ב־1984 שימש מזכיר מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס. במהלך 1985 שימש כעוזר שר הפנים הרב יצחק פרץ, ובסוף אותה שנה מוּנה למזכ"ל תנועת ש"ס. ביוני 1986 התגייס לשירות מקוצר של 3 חודשים בצה"ל. מיד לאחר שחרורו מצה"ל מונה למנכ"ל משרד הפנים והוא בן 27 שנים בלבד. לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה ב־1988, מונה לשר הפנים בממשלתו של יצחק שמיר, על רקע סירובו של הרב יצחק חיים פרץ לקבל את התפקיד בעקבות פסיקת בג"ץ שעל משרד הפנים לרשום יהודים רפורמים כיהודים. הרב דרעי הושבע לתפקידו ב-22 בדצמבר 1988 והיה לשר הצעיר בתולדות מדינת ישראל בגיל 29.
בשנים אלה זכה דרעי לכיסוי עיתונאי נרחב בעיתונות הכללית, ללא תקדים לפוליטיקאי חרדי. בשנת 1988 ביטל את הצנזורה על מחזות.
ממשלת האחדות הלאומית סבלה מראשיתה מאי יציבות ומניסיונות של מפלגת העבודה להיפרד ולחבור עם גורמים נוספים ולהקים ממשלה צרה בראשותה. דרעי היה שותף פעיל בניסיונות אלו. ידידותו האישית עם חיים רמון, מחברי הכנסת הצעירים והמובילים במפלגת העבודה באותה התקופה, הובילה למגעים שבסיומם הוסכם על הפלת הממשלה והקמת ממשלת עבודה-חרדים במקומה. הסכמה זו קיבלה את ביטויה בהצבעת אי אמון ב-15 במרץ 1990, שהפילה את ממשלת האחדות ובה נעדרו חמישה חברי כנסת של ש"ס. מהלך זה ידוע בכינוי "התרגיל המסריח". לאחר שרבי מנחם מנדל שניאורסון והרב שך הפעילו את כל כובד משקלם למנוע את שיתוף הפעולה עם השמאל, שמעון פרס, יו"ר מפלגת העבודה, לא הצליח להקים קואליציה. בסופו של דבר הקים יו"ר הליכוד, יצחק שמיר, ממשלת ליכוד-ימין-חרדים, שגם בה כיהן דרעי כשר הפנים.
עם ניצחון מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין בבחירות בשנת 1992, הצטרפה ש"ס לממשלת ישראל העשרים וחמש, ודרעי המשיך לכהן כשר הפנים ולראשונה החל לכהן כחבר הכנסת בכנסת השלוש עשרה.
הוא התפטר מתפקיד זה בעקבות החלטת בג"ץ בעניינו (ראו למטה) ועל רקע הסכם אוסלו בספטמבר 1993, אך לא הצביע נגד ההסכם בכנסת.
אישומים בפלילים
התגבשות החשדות
במהלך המשבר הקואליציוני ב־1990 החלו להתפרסם ידיעות על מעורבותו של דרעי בפלילים, בעיקר בכתבה שפרסם העיתונאי החוקר מרדכי גילת בעיתון "ידיעות אחרונות". פרסומים אלו הביאו לכך שב-1 ביוני 1990 הוגשו כנגד דרעי תלונות במשטרה, וב-10 ביוני 1990 פשטה המשטרה על משרד הפנים שבראשות דרעי, ותפסה שם מסמכים הדרושים לחקירה.
ב-23 בדצמבר 1990 הגיש דרעי תביעת דיבה נגד העיתונאים מרדכי גילת ומלי קמפנר והעיתון "ידיעות אחרונות", בגין כתבה שפרסמו ב-15 ביוני 1990. במהלך המשפט הוזמן דרעי להעיד מטעם הנתבעים אולם הוא ביקש להימנע מעדות. מאחר שבקשתו נדחתה בידי השופט קלינג, הודיעו פרקליטיו שדרעי מבקש להפסיק את משפט הדיבה. השופט קיבל את הבקשה וחייב את דרעי לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 75,000 ש"ח פלוס מע"מ.
במהלך חקירתו במשטרה ניצל דרעי במשך זמן רב (בין השנים 1990 ל־1993) את זכות השתיקה, ובכך הביא עליו ביקורת ציבורית רבה. במהלך חקירתו המשיך לכהן כשר הפנים, בתחילה בממשלתו של יצחק שמיר, ולאחר מכן בממשלת יצחק רבין שבאה בעקבות הבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992. החשדות התגבשו לשני תיקים פליליים, שכונו "התיק הציבורי" ו"התיק האישי".
התיק האישי
בעניין "התיק האישי" נחשד דרעי כי קיבל שוחד בסך כולל של 150,000 דולר מאנשי ישיבת 'לב בנים', בין השנים 1984–1990. על פי עד המדינה בתיק, הכספים שולמו בעקבות בקשות מפורשות של דרעי, כאשר הנהלת הישיבה אישרה את העברת הכספים לשם קידום טובות הנאה לישיבה מגורמי שלטון בעתיד. נטען שכספי השוחד הופקדו לחשבונות הבנק של דרעי ושל רעייתו, וכן שימשו לקניית דירות בירושלים ולמימון נסיעות מחוץ לישראל. יחד עמו הועמדו לדין נותני השוחד על פי כתב האישום - אנשי ישיבת לב בנים: יום טוב רובין (גזבר הישיבה), הרב אריה וינברג (ראש הישיבה) ובנו משה וינברג.
דרעי טען להגנתו כי הכספים אכן הופקדו על ידי רובין, אך מקורם למעשה ממשפחת ורדרבר, שתמכו כספית בבני הזוג דרעי, והעבירו אליהם כספים דרך שמואל וינברג (בן נוסף של הרב אריה וינברג) ורובין. ניסיונות שונים של שמואל וינברג להחתים את אסתר ורדרבר על תצהירים שיאשרו שהעבירה לדרעי סכומי כסף משמעותיים דרך וינברג, נתקלו בסירוב על ידי ורדרבר. משטרת ישראל ניסתה לחקור את ורדרבר בפרשה, אך ניסיונותיה סוכלו על ידי וינברג.
אישומים נוספים בתיק כללו האשמה לפיה דרעי היה בין מקימי עמותה בשם "המרכז לשיקום אסירים משוחררים ירושלים" (מש"א) שהוקמה על ידי אנשי ישיבת לב בנים, ונטען כלפיה שהייתה למעשה גוף פיקטיבי שהוקם על מנת להשיג תקצוב לישיבת לב בנים. בנוסף הואשם דרעי בכך שסייע להעברת תקציבים ממשלתיים לעמותה: העמותה תוקצבה ב־587,000 ש"ח מכספי משרד הדתות (כספים ייחודיים) וב־200,000 ש"ח מכספי עיריית ירושלים (מתוך תקצוב מיוחד שהתקבל ממשרד הפנים, תקצוב שאושר אישית על ידי דרעי, שהיה אז מנכ"ל המשרד). רובם המוחלט של הכספים שהתקבלו לעמותה הועברו תוך זמן קצר ללב בנים. לטענת עד המדינה, תכלית הקמתה העיקרית של מש"א הייתה השגת תקציבים לשם כיסוי החובות של לב בנים, כאשר נעשה ניסיון ליצור מצג שווא לפיו מש"א היא גוף נפרד מלב בנים. מנגד, טענו הנאשמים כי מש"א הייתה גוף אמיתי שאכן פעל, וכי הכספים שהועברו ללב בנים ניתנו תמורת שירותים שהתקבלו מלב בנים, אף כי הודו שהכספים הועברו באמצעות רישום כוזב.
התיק הציבורי
בעניין "התיק הציבורי" נחשד דרעי שהעביר כספים ממשרד הפנים לגופים חרדיים שהקימה ש"ס, תוך ניגוד עניינים, הפרת נהלים ועקיפת שיקול דעתן של הרשויות המקומיות. דרעי טען כי בהעברת הכספים מילא חובתו כאיש ציבור וכי הציבור הספרדי החרדי היה מופלה במשך שנים רבות ובמעשיו הייתה העדפה מתקנת. החשדות התבססו במידה רבה על ממצאי מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, שבדקה את פעילויות דרעי במשרד הפנים.
כתב אישום ומשפט
ב-20 ביוני 1993 הוגש כנגד דרעי כתב אישום ב"תיק האישי", שכלל אישום ב־2 עבירות שוחד, 3 עבירות מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הפרקליטות החליטה להשהות את החקירה בעניין "התיק הציבורי", עד להכרעה בתיק האישי. גם לאחר הגשת כתב האישום שימש דרעי בתפקיד שר הפנים, עד שבג"ץ, שדן בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, קבע, ב-8 בספטמבר 1993, שדרעי אינו יכול להמשיך ולכהן כשר כאשר הוגש נגדו כתב אישום (הלכת דרעי-פנחסי). בעקבות קביעה זו התפטר דרעי מתפקיד שר הפנים, ויתר על חסינותו וזו הוסרה בהליך מזורז ב-26 בספטמבר 1993.
גם לאחר הגשת כתב האישום כנגדו, וניהול משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, המשיך דרעי להנהיג את תנועת ש"ס. במהלך המשפט טענו אנשי ש"ס, שהמשפט הוא למעשה התנכלות של אנשי "האליטות הישנות" - פרקליטות המדינה, המשטרה, שופטים, אנשי אקדמיה ואמצעי התקשורת, לנציג "האליטות החדשות", מזרחי צעיר, חרדי, שהתקדם בגיל צעיר לעמדות כוח, ועשה בהן שימוש לטובת המגזר ממנו בא - בהקמת ישיבות, מקוואות ורשת חינוך לגיל הרך. בבחירות בשנת 1996 התחזקה ש"ס ב-4 מנדטים וקיבלה עשרה מנדטים בסך הכל.
משפטו של דרעי התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופטים יעקב צמח, מרים נאור ומוסיה ארד. המשפט התארך זמן רב (בין 1994 ל־1999), נערכו בו כ־400 ישיבות, והפרוטוקולים התפרסו על כ־50,000 עמודים.
פרשת בר-און חברון
בשנים 1996 ו-1997 ניסה דרעי להשפיע בצורות שונות על מינוי היועץ המשפטי לממשלה, על מנת להשפיע על ההחלטה בעינינו. דרעי לא היה חבר בממשלה, ולא הצביע על מינוי היועץ, ובש"ס עצמה עלו כוחות חדשים שהתחרו במנהיגותו, בהם אלי ישי. ב-10 בינואר 1997 מינתה הממשלה את רוני בר-און, עורך דין פרטי, ליועץ המשפטי לממשלה, מהלך שלווה בביקורת נוקבת שבעקבותיה התפטר בר און כבר ב-12 בינואר.
ב-14 ו-15 בינואר 1997 התקיימה הצבעה בממשלה על תוכניתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר חלקים מהעיר חברון לרשות הפלסטינית, במסגרת הסכם חברון, שהתקבל בתמיכת 11 מתוך 18 שרי הממשלה, בהם שני שרי ש"ס. ימים ספורים לאחר מכן פרסמה כתבת הערוץ הראשון, איילה חסון, שתמיכת שרי ש"ס הייתה חלק מעסקה שבה סוכם כי ליועץ המשפטי לממשלה ימונה רוני בר-און, שנראה לדרעי כיועץ משפטי נוח לעניינו.
באפריל 1997 פרסמו היועץ המשפטי החדש, אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל דו"ח על הפרשה. לדבריהם, כנגד רוב המעורבים בפרשה ובהם בנימין נתניהו ושר המשפטים צחי הנגבי, אין להגיש כתבי אישום מחוסר ראיות, אך כנגד דרעי נמצאו ראיות כי בהתנהגותו דבק רבב פלילי וכי יש להגיש כנגדו כתב אישום.
בספטמבר 2003 החליט היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין שלא להגיש כתב אישום כנגד דרעי בפרשה זו, בשל הנסיבות שהצטברו מאז ובהן הרשעתו של דרעי ב"תיק האישי" וב"תיק הציבורי", מאסרו ופרישתו מהחיים הפוליטיים.
ההרשעות
ב-17 במרץ 1999 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את אריה דרעי במרבית אישומי "התיק האישי" - עבירת שוחד אחת, 3 עבירות מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. דרעי זוכה מעבירת שוחד אחת ומרישום כוזב במסמכי תאגיד. על דרעי נגזרו 4 שנות מאסר וקנס של 250,000 ש"ח. פסק הדין במשפט השתרע על 917 עמודים.
בפסק הדין כתבו השופטים:
בפסק הדין דחו השופטים לחלוטין את גרסתו של דרעי כי מקור כל הכספים שהופקדו בחשבונו במשפחת ורדרבר, על רקע חוסר הוכחות לטענותיו כמו גם סתירות בין עדויות שונות ועל כן נותר דרעי ללא הסבר מניח את הדעת באשר למקור חלק משמעותי מהכספים שהופקדו בחשבונו ועל סמך עדותו של עד המדינה קבעו השופטים כי הכספים שהופקדו היו כספי שוחד.
דרעי זוכה מהאשמה כי היה בין מקימי מש"א (עבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד), אך נמצא אשם בכך שאישר את התקצוב למש"א ועל כן הורשע בעשיית מעשים כתמורה לשוחד. גרסתו של עד המדינה לפיה מש"א הוקמה לשם העברת תקצוב ללב בנים התקבלה בפסק הדין, כנגד גרסת הנאשמים שטענו כי מדובר היה בגוף אמיתי ונפרד. דרעי הגיב בקלטת "אני מאשים", שבה האשים את מערכת המשפט ברדיפה עדתית.
ההחלטה התקבלה בזעם בקרב הציבור החרדי-ספרדי. הרב עובדיה יוסף האשים את השופטים במניעים זרים והצהיר על דרעי כי "הוא זכאי". התסיסה הציבורית נגד גזר הדין ניכרה היטב במערכת הבחירות לכנסת החמש עשרה ותנועת ש"ס בראשותו של דרעי גרפה הישג חסר תקדים של 17 מנדטים. עם זאת ולמרות ההישג האלקטורלי, הדיח הרב עובדיה יוסף את אריה דרעי מראשות תנועת ש"ס, כחלק מההסכמות במשא ומתן הקואליציוני עם ישראל אחת בראשות אהוד ברק ומינה במקומו ליו"ר ש"ס את אלי ישי.
דרעי ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. ביולי 2000 קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו, וקבע שדרעי קיבל שוחד בסך 60 אלף דולר, ולא 150 אלף דולר כפי שקבע בית המשפט המחוזי, והוא זוכה בחלק מהדברים, ועונש המאסר הופחת בשנה (לשלוש שנות מאסר).
המאסר
בספטמבר 2000 החל דרעי בריצוי עונשו בכלא "מעשיהו". בכניסתו לכלא נערכה עצרת המונים בהשתתפות רבבות, שם אריה דרעי ביקש סליחה ומחילה מהרב שך כיוון שחפץ לפייסו על הסכסוך והקפידה של הרב בעקבות כניסתו לממשלת יצחק רבין ב־1992, בניגוד לדעתו של הרב שך. ביום בו נכנס לכלא מעשיהו לריצוי העונש, הגיעו לשיאן הפגנות המחאה ההמוניות של תומכי ש"ס, ההכרזות על חפותו של דרעי והקריאות למהפכה ספרדית בישראל. קהל תומכיו הקים בשערי הכלא ישיבה בשם "שאגת אריה".
במהלך תקופת ישיבתו בכלא קיבלה הכנסת חוק לפיו ניתן יהיה לשחרר מן הכלא אסירים שיוכיחו התנהגות טובה לאחר חצי מתקופת מאסרם, במקום שני שלישים, כנהוג עד אז. היו שטענו שהחוק נועד להביא לשחרור מוקדם של דרעי, ועל כן כונה "חוק דרעי". טענות אלו היו בין הסיבות שהביאו לביטול החוק לאחר תקופה קצרה. דרעי הכחיש כל קשר לחוק וטען שהליכי חקיקתו החלו לפני שהורשע ונועדו לצמצם את הצפיפות בבתי הכלא. הוא גם לא נהנה משחרור מוקדם בזכות החוק, אלא שוחרר לאחר כמעט שנתיים בכלא, ב-15 ביולי 2002.
לאחר שחרורו מהכלא
דרעי לא קיבל את הרשעתו בתיק זה, והמשיך במאמצים לקבל זיכוי אף לאחר ריצוי עונשו. עיקר טענתו הייתה כי הרשעתו נסמכה על עדותו של עד המדינה יעקב שמואלביץ', שהפרקליטות הסתירה מבית המשפט מסמכים הנוגעים להרשעותיו הקודמות בשווייץ (שמואלביץ' היה המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת לב בנים לאחר עזיבתו של דרעי, בתקופה שבה קבע בית המשפט כי הועברו כספי שוחד מהישיבה לדרעי). בית המשפט העליון שדן בסוגיה זו במאי 2003 קבע כי גם ללא עדות שמואלביץ' עומדת ההרשעה על כנה ולכן דחה את בקשתו של דרעי לדיון נוסף בעניינו. בשנת 2010 חזר דרעי מדבריו בעבר שהתיק נגדו היה "תפור", אך העביר ביקורת על הפרקליטות.
בין המפרסמים מאמרי ביקורת נוקבים בעניין הפרשה, שטענו כי בעניינו של דרעי היה מדובר ברדיפה פוליטית, היה חברו האישי של דרעי - אמנון דנקנר, עורך העיתון "מעריב". המשפטן דניאל פרידמן מתח ביקורת על הרשעת דרעי, וטען שההרשעה לא הייתה צודקת.
לאחר שחרורו מהכלא, נוהל באופן מהיר "התיק הציבורי" בבית משפט השלום בירושלים. ב-24 בספטמבר 2003 זוכה דרעי מארבעה מתוך חמשת האישומים שהוגשו כנגדו, והורשע בעבירה אחת של הפרת אמונים, בכך שבשנת 1989 העביר 400,000 ש"ח לעמותה בשם "קול יהודה" שבראשה עמד אחיו, הרב יהודה דרעי. בגין עבירה זו נדון דרעי לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 10,000 ש"ח.
בשנת 2003 הקים דרעי חברת ייעוץ. בין לקוחותיו היו אפריקה ישראל, כלל תעשיות, איי די בי חברה לאחזקות ועורך הדין פנחס רובין. עסק גם בנדל"ן.
החזרה לפוליטיקה
250px|ממוזער|נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר הפנים אריה דרעי מארחים את מנהיגי הקהילה הנוצרית בקבלת הפנים המסורתית לציון ראש השנה האזרחית, דצמבר 2017
ב-2008 ביקש דרעי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. לשם כך פנה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית וביקש ממנו לאשר כי משך הקלון שנקבע לו בגין המאסר הוא 6 שנים, כפי שהיה החוק בעת שריצה דרעי את מאסרו ובאופן שיאפשר לו להתמודד בבחירות. יושב ראש הוועדה דחה את בקשתו. דרעי פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים וזה פסק שמשך הקלון הוא 7 שנים, בהתאם לחוק התקף ובכך נמנעה מדרעי האפשרות להתמודד בבחירות אלו.
דרעי השתתף בתקופה זו בתוכנית "מועצת החכמים" ששודרה בערוץ 10.
ביוני 2011 הכריז דרעי בוועידת הנשיא כי הוא מקים תנועה חדשה בשם 'תיקון': "אני בדרך חזרה לחיים הפוליטיים בבחירות הבאות. ארוץ בראש תנועה חדשה". עם זאת, ציין דרעי כי "זו לא תהיה מפלגה סקטוריאלית כמו ש"ס". לדבריו, "מה שהתאים בשנת 84' לא רלוונטי עכשיו".
יו"ר ש"ס מאז 2013
ממוזער|250px|אריה דרעי בכנס שדרות לחברה במכללה האקדמית ספיר, 2015
ממוזער|250px|השר אריה דרעי עם ח"כ איימן עודה והשרה גילה גמליאל, במהלך פגישה עם ראשי מועצות ערביות בנצרת, 2015
באוקטובר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, על רקע חששות שדרעי יקים מפלגה נפרדת, הוחזר על ידי הרב עובדיה יוסף להנהגת ש"ס, לצדם של אלי ישי ואריאל אטיאס והוא מוקם במקום השני ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת. במאי 2013 מונה על ידי הרב עובדיה יוסף ומועצת חכמי התורה של ש"ס לכהן כיו"ר תנועת ש"ס. עם היבחרו לכנסת מונה לכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
במהלך כהונת כנסת זו נותרה ש"ס באופן חריג באופוזיציה, זאת עקב שיתוף הפעולה בין ראש הממשלה נתניהו לשר האוצר יאיר לפיד. בתגובה לפעולות הממשלה הוקמה ב-2014 "כנסת אלטרנטיבית" של סיעות האופוזיציה, בה לקחה חלק ש"ס בראשות דרעי, שאף הודיע כי יתמוך ביצחק הרצוג לראשות הממשלה.
במהלך דצמבר 2014, עם פיזור הכנסת התשע עשרה ועל רקע פטירת הרב עובדיה יוסף, התמודד דרעי עם פרישתו של היו"ר לשעבר של ש"ס, אלי ישי, שהכריז על ריצה בבחירות לכנסת העשרים בנפרד מש"ס, במפלגה חדשה שהקים בשם יחד.
ב-28 בדצמבר 2014 פורסמה במהדורת החדשות המרכזית של חדשות 2 קלטת וידאו משנת 2008 שבה נראה הרב עובדיה יוסף מביע את חששו מדרעי, מכנה אותו "רשע" ומגדיר אותו כמי שפועל באופן עצמאי ואינו כפוף למרותו. הרב אמר עוד כי הוא מעדיף להשאיר את אלי ישי על כסאו, משום ששלושים-ארבעים אחוז ממצביעי ש"ס מאמינים כי אריה דרעי גנב ולקח שוחד ועל כן לא יצביעו ש"ס אם ייבחר אריה דרעי ליו"ר התנועה. בעקבות הסערה שהתחוללה עם פרסום הקלטת, שלח דרעי ב-29 בדצמבר מכתב למועצת חכמי התורה, ובו הציע את התפטרותו מהנהגת המפלגה, אולם מועצת החכמים דחתה את התפטרותו. למחרת הודיע ליושב ראש הכנסת על התפטרותו מן הכנסת. לאחר כשבועיים חזר להנהגת ש"ס ואמר שהוא עושה זאת בעיקר כיוון שהרב שלום כהן הורה לו כך.
בבחירות לכנסת העשרים הוביל דרעי קמפיין עדתי שסיסמתו: "מזרחי מצביע למזרחי", וקמפיין השקופים. בצילום לסרטון של ש"ס עשה דרעי שימוש בבצל כדי לבכות.
בממשלת ישראל השלושים וארבע, מונה לשר הכלכלה (סמכויותיו כשר הכלכלה סויגו, כך שלא יהיה מוסמך למנות שופטים וכדומה. התפרסם כי הממשלה החליטה להעביר את הסמכויות למנות שופטים, רשמים ונציגי ציבור בבית הדין לעבודה, מהשר דרעי אל השר דוד אזולאי. זאת לאחר שנשמעה ביקורת על כך שעבריין מורשע לשעבר ימנה שופטים.) ולשר לפיתוח הנגב והגליל, יחד עם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני.
במהלך כהונתו סירב להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, כאמצעי לאישור מתווה הגז. בלחץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התפטר ב-1 בנובמבר 2015 מתפקידו כשר הכלכלה, כדי לאפשר לנתניהו להפעיל את הסעיף.
לאחר התפטרותו של סילבן שלום מהממשלה מונה דרעי בינואר 2016 לשר הפנים. התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ נגד המינוי. במאי 2016 דחה בג"ץ את העתירה ברוב קולות. ב-2017 הקים שבועון חדש לש"ס, בשם הדרך.
ב־14 באוקטובר 2018 מונה כממלא מקום לשר לשירותי דת (בעבר "שר הדתות"), דוד אזולאי, עקב נבצרותו, תפקיד שהמשיך דרעי למלא גם לאחר פטירתו של אזולאי, עד למינוי יצחק וקנין לתפקיד ב־1 בינואר 2019.
כמנהיג ש"ס הביא, כחלק מההסכמים הקואליציוניים, להפחתה של מחירי התחבורה הציבורית ב-14.5%, באמצעות סובסידיה ממשלתית. כן פעל לסבסד קייטנות בפריפריה.
בבחירות לכנסת העשרים ואחת השיקה מפלגת ש"ס בראשותו קמפיין שסיסמתו "ביבי צריך אריה חזק". המפלגה קיבלה 8 מנדטים. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים קיבלה המפלגה 9 מנדטים, וכך גם ב.
באפריל 2020 מונה דרעי לפרויקטור לטיפול בהתפרצות נגיף הקורונה במגזר החרדי והערבי.
בממשלת ישראל ה-35 המשיך דרעי לכהן כשר הפנים וכשר לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל. ביוני 2020 התפטר מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי", מיד לאחר השבעתו לכנסת ה-24. ב-13 ביוני 2021, עם השבעת ממשלת ישראל ה-36, סיים את תפקידו כשר הפנים וחזר לכהן בכנסת, עד להתפטרותו ממנה ב-25 בינואר 2022.
הרשעה בעבירות מס
במרץ 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על פתיחת חקירה פלילית בעניינו, בעקבות חשדות לעסקאות נדל"ן אסורות, שבהן היה מעורב גם אחיו, שלמה דרעי ואחרים. גם אשתו יפה נחקרה בפרשה. בנובמבר 2018 פרסמה המשטרה את עמדתה, שלפיה נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד דרעי בגין מרמה והפרת אמונים בעת שכיהן כשר, וכן עבירות מס והלבנת הון. אשר לאשתו ואחיו פרסמה כי יש להעמידם לדין בחשד לעבירות מס והלבנת הון. בינואר 2021 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי לא יגיש נגד דרעי כתב אישום על מרמה והפרת אמונים, אולם יגיש, בכפוף לשימוע, כתב אישום על עבירות מס הקשורות במכירת נכס והכנסות מחברות. בדצמבר 2021 נחתם הסדר טיעון ולפיו דרעי יואשם ויודה בעבירות מס, יתפטר מהכנסת וישלם קנס בסך 180,000 ש"ח. בהמשך לכך הוגש נגדו כתב אישום על עבירות לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) ופקודת מס הכנסה. בינואר 2022 הודה והורשע בעבירות מס במסגרת הסדר הטיעון. בפברואר 2022 אישר בית משפט השלום בירושלים את הסדר הטיעון וגזר על דרעי שנים־עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 180,000 ש"ח. בגזר הדין ציין השופט שמואל הרבסט כי "הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצרכי ציבור". למחרת מונה דרעי ליועץ פרלמנטרי בסיעת ש"ס בכנסת.
תביעת דיבה
בדצמבר 2021 הגיש דרעי תביעת לשון הרע בסך 400 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, לאחר שזה תיאר אותו כ"עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, וחייב את כספית לשלם לדרעי פיצוי בסך 40 אלף ש"ח בתוספת
20 אלף ש"ח הוצאות משפט.
הכנסת העשרים וחמש
בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב דרעי בראש רשימת ש"ס, ונבחר לכנסת ה-25. בעקבות הבחירות הוקמה ממשלת ישראל השלושים ושבע, שבה מונה דרעי למשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות.
ב-18 בינואר 2023 החליט בג"ץ ברוב של 10 שופטים נגד שופט אחד כי מינויו של דרעי לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בשל עברו הפלילי ובשל המצג שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות המס, ועל כן על ראש הממשלה לפטרו ממשרת השר;.
ב-22 בינואר 2023 בעת ישיבת הממשלה ובעקבות פסיקת בג"ץ, פיטר ראש הממשלה את דרעי מכל תפקידיו כשר בממשלה . למחרת הפיטורים הגיעו אחדים מחברי הקואליציה, ובהם ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה, למפגש תמיכה בדרעי, שבו מתחו ביקורת על בג"ץ.
על אף הפיטורים, דרעי נפגש עם נציגים ממשרדי הבריאות והפנים בנוגע לתקציבי המשרדים שיכללו בחוק ההסדרים.
במלחמת חרבות ברזל שימש דרעי כמשקיף בקבינט המלחמה.
חיים אישיים
ב־1981 נישא ליפה כהן. הזוג הצעיר נתמך על ידי בני הזוג איסר ואסתר ורדרבר, ניצולי שואה עריריים מניו יורק, שיצרו קשר עם יפה כהן בעת לימודיה בבית היתומות וינגרטן ותמכו בה כספית.
לאריה ויפה דרעי 9 ילדים. אשתו, יפה, מנהלת את עמותת "מפעלות שמחה", בנו יענקי דרעי הוא ראש המחלקה לגיוס כספים בהסתדרות הציונית העולמית.
אחיו, הרב יהודה דרעי, היה רב העיר ואב בית דין באר שבע, וכיהן גם כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. אח נוסף הוא עורך הדין שלמה (מומו) דרעי, אביו של הזמר יפתח דרעי. אח נוסף הוא הרב ניסים דרעי. גיסו הוא הרב אליהו אלחרר, רבה הראשי של העיר מודיעין-מכבים-רעות.
דרעי מתגורר בשכונת הר נוף שבירושלים.
לקריאה נוספת
יואל ניר, אריה דרעי - העלייה, המשבר, הכאב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999
מרדכי גילת, קללת דרעי, הוצאת כנרת זמורה ביתן 2012
קישורים חיצוניים
,
שרי רוט, ראיון מקיף עם אריה דרעי, באתר
רפי רשף, רפי רשף אינטימי - אריה דרעי, רשת 13, 22 בנובמבר 2015
שרה ליבוביץ-דר, השנה המתעתעת והסוערת של אריה דרעי, באתר ליברל, 13 בדצמבר 2015
הרב אריה דרעי, דיוקנה של תנועה, באתר "צריך עיון", א' טבת תשע"ח
הערות שוליים
קטגוריה:אריה דרעי
קטגוריה:ישראל: ראשי מפלגות
קטגוריה:עולים בשנות ה-1960
קטגוריה:ישראלים ילידי מרוקו
קטגוריה:בוגרי ישיבת חברון כנסת ישראל
קטגוריה:בוגרי ישיבת פורת יוסף
קטגוריה:מנכ"לי משרד הפנים
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם ש"ס
קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת התשע עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ואחת
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ושתיים
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים ושלוש
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים וארבע
קטגוריה:חברי הכנסת העשרים וחמש
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים ושלוש
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים וארבע
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים וחמש
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים וארבע
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השלושים ושבע
קטגוריה:שרים שכיהנו בעת שלא היו חברי כנסת
קטגוריה:שרי ממשלות ישראל שהורשעו בדין
קטגוריה:חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
קטגוריה:מורשעים בעבירות שוחד בישראל
קטגוריה:מורשעים בעבירות מרמה והפרת אמונים בישראל
קטגוריה:אישי ציבור ישראלים שהוטל עליהם מאסר
קטגוריה:מורשעים בעבירות מס בישראל
קטגוריה:אנשי ציבור ישראלים שניצלו את זכות השתיקה
קטגוריה:פוליטיקאים ישראלים שהורשעו בדין
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם ש"ס שהורשעו בדין
קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה
קטגוריה:הר נוף: חברי הכנסת
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1959 | 2024-10-18T20:43:02 |
פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה | הארכידוכס רוי פרדיננד (בגרמנית: Franz Ferdinand von Österreich-Este; 18 בדצמבר 1863 – 28 ביוני 1914) היה יורש העצר של דודו, הקיסר פרנץ יוזף.
פרדיננד אמור היה להיות שליט הקיסרות האוסטרו-הונגרית אך נרצח על ידי גברילו פרינציפ, לאומן סרבי.
רצח פוליטי זה היה הניצוץ או הגורם העיקרי שהצית את מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
פרנץ פרדיננד נולד ב-18 בדצמבר 1863 בעיר גראץ, לקרל לודוויג, ארכידוכס אוסטריה, שהיה אחיו הצעיר של הקיסר פרנץ יוזף, ולמריה אנונציאטה, נסיכת שתי הסיציליות בתם של פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות ומריה תרזה מאוסטריה.
פרנץ פרדיננד היה רביעי בשושלת הירושה של הקיסר. אבל התאבדותו של רודולף, בנו של הקיסר בשנת 1889, מות אביו בשנת 1896 ושלילת זכויות הירושה מדודו, לודוויג ויקטור (בשל נטיותיו ההומוסקסואליות) הביאו לכך שפרנץ פרדיננד מונה ליורש העצר הרשמי.
בשנת 1900 התחתן פרנץ פרדיננד עם הרוזנת הבוהמית סופיה חוטק. היו אלו נישואים מורגנטיים, לכן מילדיו של פרנץ פרדיננד נשללה הזכות לרשת את הכס של האימפריה.
פרנץ פרדיננד נחשב כמתון יותר מדודו הקיסר ולבעל רעיונות לרפורמות, כולל הפיכת הקיסרות הכפולה האוסטרו-הונגרית לקיסרות משולשת, כשהצלע השלישית בה יהיו החבלים הסלביים של האימפריה.
רציחתו
ב-28 ביוני 1914, בעת ביקור ממלכתי בסרייבו בירת בוסניה, נסעה שיירת הארכידוכס בעיר כשפרנץ פרדיננד ואשתו יושבים במכונית פתוחה בראש השיירה. לאומן סרבי השליך רימון לעבר המכונית, אך זה פגע במכונית השנייה בשיירה. השיירה המשיכה בדרכה.
לאחר קבלת פנים בבית העירייה התעקש פרנץ פרדיננד לצאת לבקר את פצועי תקרית הרימון. שיירתו יצאה לכיוון בית החולים במסלול ההפוך למסלול שבו הגיעה. בגלל טעות של נהג בשיירה היא סטתה מהרחוב הראשי ונקלעה, לגמרי במקרה, לרחוב פרנץ יוזף, סמוך לבית קפה בו ישב אחד המתנקשים. גברילו פרינציפ לא החמיץ את ההזדמנות, שלף אקדח ובשתי יריות הרג את פרנץ פרדיננד ואת אשתו. המתנקש נעצר והועמד לדין יחד עם קושרים נוספים. הקושרים הבוגרים נדונו למוות, ואילו המתנקש, שהיה בן 19 בעת ההתנקשות, נדון ל-20 שנות מאסר כי עונש מוות ניתן היה לגזור רק מגיל 20. כעבור 4 שנים מת בכלא ממחלת השחפת.
הסיבה שהניעה את הלאומנים הסרביים לבצע את ההתנקשות הייתה האיבה ששררה באותה העת בין הסרבים לאוסטריה. הסרבים דרשו לגרוע מאוסטריה שטחים ולספחם לסרביה ואילו האוסטרים סברו כי מוטב להרוס את סרביה, לפני שזו תקבל את ההזדמנות לפתוח מערכה מסוג זה. בנוסף, כמה חברים בממשלה האוסטרית חשו כי מערכה בסרביה תהא המזור המושלם לבעיות הפנימיות של האימפריה האוסטרו-הונגרית. ההתנקשות בפרנץ פרדיננד ביולי 1914 הביאה עמה את ההזדמנות שאותה חיפשו אותם מנהיגים אוסטרים, לבוא חשבון עם הממלכה הסלאבית הקטנה. לאחר הרצח, החלו הקיסרות האוסטרו-הונגרית ובעלת בריתה גרמניה במהלכים מדיניים נגד סרביה, בעוד רוסיה, צרפת ובריטניה תמכו בסרביה. הכדור המדיני-צבאי החל להתגלגל עד 1 באוגוסט 1914, שבו הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה והחלה מלחמת העולם הראשונה.
משפחתו
בשנת 1900 התחתן פרנץ פרדיננד בנישואים מורגנטיים עם סופיה, דוכסית הוהנברג, ממנה נולדו לו 4 ילדים:
סופיה, נסיכת הוהנברג (1901–1990)
מקסימיליאן, דוכס הוהנברג (1902–1962)
ארנסט, נסיך הוהנברג (1904–1954)
בן (1908)
בתרבות
על שמו קרויה להקת הרוק הבריטית, פרנץ פרדיננד.
בסדרה שאלתיאל קוואק שמו של המלך הוא פרנץ פרדיננד.
אילן יוחסין
ראו גם
הגורמים למלחמת העולם הראשונה
הרצח בסראייבו
קישורים חיצוניים
פרנץ פרדיננד, באתר "סנונית"
קטגוריה:אבירי מסדר גיזת הזהב
קטגוריה:בית הבסבורג
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות באירופה
קטגוריה:יורשי עצר שלא זכו למלוך
קטגוריה:מסדר הבירית: אבירים וגבירות זרים
קטגוריה:אבירי מסדר העיט השחור
קטגוריה:אבירי מסדר מלטה
קטגוריה:האימפריה האוסטרו-הונגרית: פוליטיקאים
קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
קטגוריה:אוסטרים שנולדו ב-1863
קטגוריה:נפטרים ב-1914 | 2024-10-13T10:52:35 |
אוניית מערכה | אֳנִיַּת מַעֲרָכָה (או אוניית קרב, מאנגלית: Battleship) היא סוג של אוניית מלחמה. אוניות מערכה היו אוניות הראשה בציי המלחמה של מעצמות העולם בתקופה שבין אמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20. הן היו האוניות בעלות החימוש הכבד ביותר והמיגון הכבד ביותר, ובדרך כלל גם הגדולות ביותר במידותיהן, בצוותן, ובהדחק שלהן.
המונח אוניית מערכה באנגלית, Battleship, נוצר כקיצור המושג "Line of Battle Ship", כלומר אונייה היכולה לתפוס מקום בשדרת הקרב. מושג זה שייך ללוחמה הימית בעיקר מתקופת המלחמות הנפוליאוניות, ואוניות אלה נקראו אז "אוניות קו" (Ship of the Line). עם תחילתה של המהפכה התעשייתית החלו אוניות הקו להשתנות ולהתיישן, וחידושים טכנולוגיים רבים החלו לשנות את פני אוניות המלחמה. המונח "אוניית מערכה" נקבע בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, ובמובנו הצר מתייחס לסוג האוניות המסוים שהחל להופיע אז: אוניית הקרב בעלת החימוש הכבד ביותר, הגדולה מסיירת. יש המייחסים מושג זה רק לאוניות המערכה מטיפוס "אוניות תותחים גדולים" (all Big Gun), שהראשונה בהן הייתה "דרדנוט", בשנת 1906; מנגד, יש המכנים "אוניות מערכה" גם את אוניות הקרב המשוריינות בתקופת המעבר ממפרש לקיטור, במחצית השנייה של המאה ה-19, שבישרו את הופעתה של אוניית המערכה המודרנית. ככלל, ניתן לראות כמה שלבים בהתפתחות אוניית המערכה: עם התפתחות המיגון נוספו לאוניות הקו לוחות פלדה, שבישרו באמצע המאה ה-19 את ראשית הופעתן של אוניות המערכה, ונקראו אוניות מחופות שריון (Ironclads). ספינות אלה נועדו, כקודמותיהן, להיות הספינות העיקריות בצי המלחמה. ספינות אלו הלכו והתפתחו, ולקראת סוף המאה ה-19 כבר ניתן היה לראות טיפוס מקובל למדי, שנקרא מאוחר יותר פרה-דרדנוט (Pre-dreadnought). ב-1906, עם הופעתה של אה"מ דרדנוט, התקבעה דמותה של אוניית המערכה המודרנית.
אוניות המערכה היו מרכיב בעל משקל רב באסטרטגיה הצבאית ואף בדיפלומטיה של אותן שנים. עלות בנייתן הייתה גדולה מאוד, והן היו מקור לגאווה לאומית רבה בכל מעצמה שבה נבנו. התחרות בין המעצמות על בניית מספר גדול יותר של אוניות כאלו, והשגת עליונות טכנולוגית בבנייתן, הובילה למרוץ חימוש חריף ביניהן, בעיקר בין גרמניה ובריטניה, דבר שהיה אחד הגורמים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הוגבלה בנייתן של אוניות אלה בכמה הסכמים בינלאומיים, אך פיתוחן הטכנולוגי נמשך, ובמלחמת העולם השנייה הופעלו אוניות מערכה ישנות וחדשות גם יחד.
פרדוקסלית, במבט לאחור יש המטילים ספק בחשיבותן ובמשקלן הצבאי של אוניות המערכה. למרות עוצמתן הרבה, מספר הקרבות שבהם התמודדו אוניות מערכה זו בזו היה קטן מאוד; רק בקרב צושימה הייתה התוצאה חד משמעית, ואילו בקרב יוטלנד, שבו התמודדו עשרות אוניות מערכה גרמניות ובריטיות זו בזו, לא הייתה תוצאה חד-משמעית. הטכנולוגיה הימית התפתחה במהירות, ואוניות המערכה מצאו עצמן חשופות לאיומים קטלניים מצדם של כלי מלחמה זולים וקטנים בהרבה, בהם הטורפדו, שניתן היה לשגרם מאוניות קטנות וזולות, המוקשים הימיים, הצוללות, המטוסים, ומאוחר יותר - הטילים המונחים. במלחמת העולם השנייה עברה הבכורה מספינות המערכה לנושאות המטוסים, וטיפוסים אחרים של ספינות מלחמה, כמו משחתות וספינות טילים, החלו לתפוס את מקומן. אוניות המערכה האחרונות היו בשימוש הצי האמריקאי במלחמת המפרץ, והן הוצאו משירות פעיל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
תורת לחימה ואסטרטגיה
שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה ביסמרק, 1941
תורת לחימה
אוניות מערכה היו התגלמות תורתו של אלפרד תייר מהן וממשיכיו. מהן גרס שכוח ימי חיוני להצלחתה ולשגשוגה של אומה, וכי השליטה בים היא חיונית להפעלת כוח, גם בים אך גם ביבשה וביעדים רחוקים. תפקידה של אוניית המערכה היה להביס את האויב בים, בעוד אוניות קטנות יותר, כמו סיירות, נועדו להטלת הסגר ימי על נמלי האויב. אוניית המערכה בעצם קיומה היוותה איום פוטנציאלי על האויב; תורתו של מהן גרסה צורך ביצירת צי גדול ככל האפשר של אוניות מערכה, שיכריעו את השליטה בים.
השפעתו של מהן על מקבלי ההחלטות בזירה הפוליטית והצבאית הייתה רבה מאוד לכל אורך עידן אוניית המערכה, החל מסוף המאה ה-19. תורתו נחשבה מאוד בארצות הברית, וגם ציים אחרים אימצו את תפיסתו, בעיקר בבריטניה, בגרמניה, וביפן. תפיסתו של מהן השפיעה לא רק על ייצורן של אוניות המערכה, אלא גם על היווצרותו של מרוץ חימוש וגם על הסכמי צמצום החימוש שלאחר המלחמה. חשיבותו של צי אוניות מערכה של כל אומה הוא בעצם קיומו, עוד לפני השימוש בו; המונח שנטבע היה "צי קיים", (Fleet in Being), צי שבעצם קיומו מכריח את היריב לרתק כוחות גדולים לפוטנציאל ההתמודדות עמו. על פי הגיון זה, גם שייטת אוניות מערכה נחותה בעוצמתה תוכל להוות איום אסטרטגי משמעותי. בפועל, עצם נוכחותה של אוניית מערכה הייתה יכולה ליצור השפעה רבה, צבאית ודיפלומטית.
ערך וחשיבות
אוניות מערכה היו מן האוניות הגדולות ביותר שנבנו אי פעם; אוניות המערכה היפניות מסדרת יאמטו היו באורך של למעלה מ-250 מטרים, ובעלות הדחק של כ-72,000 טון. צוות כל אחת מהאוניות מנה למעלה מ-2,750 איש. תותחיהן היו בקוטר 18.1 אינץ', כ-460 מ"מ, מן התותחים הגדולים ביותר שנבנו אי פעם, בים וביבשה. טווח התותחים הללו היה עשרות קילומטרים. עלות בנייתה של אוניית מערכה הייתה עצומה, מעל ומעבר לכל כלי נשק אחר בארסנל של כל אומה שבנתה אוניות אלו: עלות בנייתן של אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת, אוניות המערכה המשוכללות והמתקדמות ביותר בצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה, הייתה בממוצע כ-2.7 מיליון ליש"ט, השווים במחירי 2010 לכ-1.6 מיליארד ליש"ט, כ-2.26 מיליארד דולר.
ואולם מתחילת דרכה הייתה אוניית המערכה פגיעה לכלי נשק קטנים וזולים בהרבה. ספינות טורפדו קטנות וזריזות, זולות לאין ערוך ומהירות בהרבה היו יכולות להטביע אוניית מערכה בקלות; עם הופעתן של הצוללות נוסף לאוניית המערכה יריב מסוכן בהרבה. גם מוקשים ימיים התגלו כאיום חמור לאוניות המערכה. בשל איומים אלו, פיתחו הבריטים החל בשנות ה-90 של המאה ה-19 אוניות קטנות וזריזות, שנועדו להטביע את ספינות הטורפדו ולהגן על אוניות המערכה מפניהן. אוניות אלו נקראו משחתות, וכל הציים הגדולים הצטיידו בהן. עם הופעת איום הצוללות הפכה הלחימה בהן לעוד אחד מתפקידיה של המשחתת.
מעבר למשחתות, היו אוניות המערכה זקוקות ליחידות שיבצעו עבורן תצפית וסיור מעבר לקו האופק שלהן, כדי שאוניית המערכה תוכל לכפות מאבק על אויב נחות או לחמוק מאויב חזק יותר; למטרה זו שימשו סיירות מערכה, סיירות, משחתות, ספינות אוויר, מטוסים, וצוללות. אוניית המערכה פעלה כמוקד שסביבו נבנתה שייטת שלמה, ובה סיירות ומשחתות, נושאות מטוסים וצוללות. פיקוד על שייטת כזו היה נתון בידי אדמירל, ובכלל נחשב הפיקוד על אוניית מערכה כפיקוד בכיר וחשוב.
אוניות המערכה הראשונות
סוף העידן של אוניות הקו
אוניות המערכה הראשונות היו, למעשה, אוניות קו. אוניית קו (Ship of the Line) הייתה אונייה גדולה, בנויה מעץ, ולא משוריינת. אונייה כזו נשאה עליה סוללה של עד 120 תותחים חלקי קדח, נטעני לוע, שירו כדורים לא נפיצים. אוניית הקו הייתה שיאו של תהליך התפתחות בניית אוניות מלחמה, שראשיתו עוד במאה ה-14; במאה ה-17 פותחו הטקטיקות שעיצבו סופית את המבנה של אוניית הקו. החל משנת 1794 הוחל בשימוש במינוח החלופי "אוניית מערכה" (battleship), בתחילה באופן לא רשמי.
החל משנות ה-40 של המאה ה-19 החלו כמה חידושים טכנולוגיים, שהביאה עמה המהפכה התעשייתית, לחולל שינוי של ממש בתפיסת העולם של אוניות המערכה. השינוי המהותי הראשון היה הכנסת מנועי קיטור, כמערכות הנעה משניות. כוח הקיטור הוכנס בהדרגה לצי לקראת המחצית הראשונה של המאה ה-19, תחילה לאוניות קטנות, ולאחר מכן לפריגטות. הצי הצרפתי השיק ב-1850 את אוניית המערכה לה נפוליאון (Le Napoléon), אוניית המערכה הראשונה שהייתה מונעת בקיטור.
לה נפוליאון נשאה חימוש דומה לזה של אוניות הקו המסורתיות, אך מנועי הקיטור שלה העניקו לה את היכולת להפליג במהירות מרבית של 12 קשר (כ-22 קמ"ש), ללא תלות בכיוון ובעוצמת הרוח; מעבר למהירות הרבה, במושגי אותם ימים, הייתה אי-התלות ברוח יתרון מכריע בקרב ימי.
אוניות מערכה מונעות בקיטור
שמאל|ממוזער|250px|אונית הצי הצרפתי "Le Napoleon", אוניית המערכה המונעת במדחף הראשונה בעולם
מנועי קיטור ראשונים הותקנו על ספינות כבר בסוף המאה ה-18. מנועים אלו הניעו את הספינה שבה הותקנו בעזרת גלגלי משוטות (או גלגלי כפות). שיטה זו לא התאימה להנעת אוניית מלחמה בשל המקום הרב שתפסו גלגלי המשוטות בצדי הספינה, מקום שנועד לתותחים. סיבה שנייה לאי ההתאמה נבעה מכך שגלגלי המשוטות היו פגיעים מאוד לאש האויב, פגיעה שהייתה עלולה לשתק את הספינה; לשתי סיבות אלו נוספה סיבה שלישית: בים גלי היו גלגלי המשוטות יוצאים מתוך המים לסירוגין, בשל תנועת הגלים. במצב זה, היה מוסר העומס מהמנוע ומהירותו עלתה, עד כדי חשש שסיבוביו יצאו מכלל שליטה. בשל כך, עברה העדיפות להנעה בעזרת מדחפים; המדחף נמצא מתחת למים, ולכן אינו תופס מקום על הסיפון ואינו פגיע לאש האויב. בשל מיקומו לא נוצרת הבעיה של שינוי העומס על המנוע (למעט בעת גלים יוצאי דופן, בעת סערות קשות מאוד). מדחפים הוכנסו לשימוש נסיוני באוניות מערכה ב-1840, ומשהוכחה יעילותם נמצאה הדרך להשתמש במנועי קיטור כדרך יעילה להנעת אוניות אלו.
כאמור, הייתה האונייה "Le Napoleon" של הצי הצרפתי אוניית המערכה המונעת במדחף הראשונה בעולם. היא הושקה בשנת 1850. הצי הבריטי הגיב בהשקת האונייה "אגממנון", שהוזמנה בשנת 1849 לאחר שהגיעו לבריטניה השמועות על הפיתוחים הצרפתיים. האונייה הבריטית הושקה בשנת 1852.
ב-1846 הוסבו כמה ספינות מלחמה של הצי הבריטי להנעה בקיטור. אלו היו למעשה אוניות מערכה ישנות, שבהן נותרה מערכת של מפרשים ו
במקביל למנועי הקיטור. ספינות אלו נועדו בעיקר להגנת חופים ונמלים; הצי הבריטי לא התלהב מהרעיון של פיתוח אוניות מערכה מן השורה, מונעות בקיטור. זאת, בשל המחויבות להעמיד צי ארוך טווח – בעל יכולת פעולה ברחבי העולם – מחויבות שלא ניתן היה לממש, לדעת הצי, ללא אוניות מונעות במפרש. בסך הכול נבנו בצרפת 10 אוניות מערכה מעץ מונעות בקיטור והוסבו 28 ישנות; בריטניה בנתה 18 אוניות מערכה והסבה 41. רק בריטניה וצרפת בנו צי אוניות מערכה עשויות עץ ומונעות בקיטור, אך כמה ציים אחרים הסבו או בנו לפחות אונייה אחת, בדרך כלל בסיוע בריטי. בין אלה היו הציים של רוסיה, האימפריה העות'מאנית, שוודיה, ממלכת שתי הסיציליות, דנמרק והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
תותחים ימיים בעלי קליעים נפיצים
מעבר לשינויים באמצעי ההנעה של האוניות, החלו להופיע שינויים בחימושן. אוניות מלחמה עשו עד אז שימוש בקליעים מוצקים, לא מתפוצצים. בפגזים, כלומר קליעים נפיצים, לא נעשה שימוש בציי המאה ה-17. בצבאות היבשה, לעומת זאת, היו הפגזים בשימוש החל מאמצע המאה ה-16. באותם ימים היה צורך להדליק פתיל שיפוצץ את חומר הנפץ שבפגז. לא הייתה דרך יעילה לעשות זאת, אלא באופן ידני. מכיוון שכך, הדרך היחידה לירות פגזים כאלו הייתה בתותח הוביצר או במרגמות, שלהם קנה קצר די הצורך לאפשר לתותחן להדליק את הפתיל או לזרוק את הפגז בידיים חשופות. הוביצר ומרגמה יורים את הפגזים בירי תלול מסלול, ובמהירות לוע נמוכה יחסית, אפיונים שהפכו נשק זה לבלתי יעיל עבור כלי שיט. תותחנות ימית הייתה זקוקה לתותחים שיירו ירי שטוח-מסלול, כדי לקבל סיכויי פגיעה משמעותיים. מכיוון שכך, היה הקרב הימי מבוסס במשך מאות שנים על ירי שטוח מסלול מתותחים שירו קליע מוצק, לא מתפוצץ, שגרם נזק מועט יחסית לספינות העץ של אותן שנים.
רק בשנת 1823 המציא הגנרל הצרפתי אנרי ז'וזף פיאן (Paixhans) מנגנון השהיה, שאפשר ירי של פגזים מתוך תותחים בעלי מהירות לוע גבוהה בירי שטוח מסלול. בשנת 1841 יוצר התותח הימי הראשון שירה פגזים, ובשנים שלאחר מכן החלו תותחים אלו להיכנס לשירות בציי צרפת, בריטניה, ארצות הברית והאימפריה הרוסית. הפגזים יצרו מציאות חדשה בקרב הימי: השפעתם על ספינות העץ הייתה הרסנית. בדרך זו הצליח הצי הרוסי להשמיד כליל את הצי העות'מאני בקרב סינופ במהלך מלחמת קרים בשנת 1853.
למרות השפעתם ההרסנית, התמודדו אוניות עשויות מעץ גם עם פגזים כאלה. בקרב ליסה, שהתחולל ב-1866, חצתה אוניית הקו האוסטרית קייזר את שדה הקרב כולו, נגחה אונייה מחופת שריון איטלקית, וספגה 80 פגיעות מאוניות אחרות; אף על פי שספגה נזק כבד, כבר למחרת הייתה מוכנה לפעולה.
אוניות מחופות שריון
שמאל|ממוזער|250px|ציור של הספינה הצרפתית "La Gloire", אוניית המלחמה המשוריינת הראשונה
הופעתם של פגזים מתפוצצים חייבה את מיגונן של אוניות העץ בלוחות מתכת, והצירוף של אוניית עץ שדפנותיה מצופות בשריון מתכת, מונעת בקיטור ובעלת תותחים שירו קליעים מתפוצצים יצר סוג חדש של אונייה, שיש המכנים אותה "אוניית מערכה משוריינת" או "אונייה מחופת שריון, Ironclad (משמעו של הביטוי באנגלית הוא "עטויית שריון"). האונייה הראשונה שבה התממשו כל המרכיבים הללו הייתה "La Gloire" הצרפתית, שהושקה בשנת 1859. "La Gloire" נבנתה כאוניית קו בעלת סיפון אחד בשל שיקולי משקל; היא נבנתה מעץ והסתמכה על מפרשים לרוב הפלגותיה, אך היה לה מדחף, וגוף העץ צופה בשריון מתכת כבד. הייתה זו אוניית המלחמה המשוריינת הראשונה, שהייתה בעלת יכולת אמיתית להפליג באוקיינוס והיוותה איום אמיתי על הצי הבריטי: אונייה זו הפכה בבת אחת את כל הצי הבריטי למיושן. יכולת התמרון של "La Gloire" הייתה רבה מזו של כל אונייה בריטית, בזכות ההנעה בקיטור, והשריון שלה הפך את החימוש הבריטי לחסר תועלת.
השקתה של "La Gloire" הניעה מרוץ חימוש קדחתני. בשנת 1860 השיקה בריטניה את הספינה "Warrior", שהייתה בנויה כולה מברזל (ולא מצופה בברזל) והייתה בעלת עליונות על כל אונייה אחרת; ואולם, הפיתוחים הטכנולוגיים בתכנון אוניות הפכו גם את "Warrior" וגם את "La Gloire" בתוך עשר שנים למיושנות. ההבנה שעליונותו של הצי הבריטי, שכל אוניותיו היו עשויות מעץ, נמחקה למעשה בתוך עשר שנים, הביאה לייזום תוכניות ראשיות לבניית אוניות מערכה בבריטניה, בצרפת, באיטליה, באוסטרו-הונגריה, ברוסיה ובאימפריה הגרמנית. בריטניה התכוונה לשמור על עליונותה הימית. הנחת היסוד של הממלכה המאוחדת הייתה שעל הצי הבריטי להיות גדול יותר משני הציים הבאים אחריו בגודלם גם יחד. בשל כך, השקיעה ממשלת בריטניה סכומים גדלים והולכים בבניית אוניות מערכה מעודכנות.
קרבות ראשונים
שמאל|ממוזער|250px|קרב האמפטון־רודס, בין מחופות השריון מוניטור ומרימק (וירג'יניה) במלחמת האזרחים של ארצות הברית
כאמור לעיל, שימוש ראשון באוניות מחופות שריון נעשה עוד במלחמת קרים. ב-8 - 9 במרץ 1862, במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית, התחולל קרב ימי מפורסם וראשון מסוגו בעולם בחדשנותו הטכנולוגית בין שתי ספינות קרב משוריינות: ספינת הקרב "מוניטור" של ארצות הברית (מדינות הצפון), וספינת הקרב "וירג'יניה" של מדינות הקונפדרציה (מדינות הדרום). ה"וירג'יניה" היוותה איום חמור על אוניות העץ של הצפון, מכיוון שהייתה משוריינת כולה, ופגזי התותחים של ספינות העץ לא חדרו את שריונה. המענה הצפוני היה, כאמור, ה"מוניטור". הקרב ההיסטורי בין שתי הספינות הסתיים במעין תיקו, שמשמעו היה כישלון הקונפדרציה בפריצת המצור הימי שהטיל הצפון. קרב ליסה, שנערך ב-20 ביולי 1866 בין הצי המלכותי האיטלקי והצי האוסטרי, היה הקרב הראשון בין שייטות שלמות של אוניות מחופות שריון. הקרב הסתיים בניצחון אוסטרי.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 נבנו פריגטות משוריינות, שאף שהיו בעלות סיפון תותחים אחד, נתפסו כאוניות מערכה ולא כפריגטות. כלי השיט הראשון בעל מעטפת מפלדה היה האונייה הצרפתית "Redoutable", שהושקה ב-1876.
כלקח מקרבות אלה בנו הבריטים בסביבות שנת 1870 את אוניות הקרב הראשונות שנראו כמו אוניות המערכה המודרניות: היו אלה אוניות מסדרת "Devastation", שתותחיהן הותקנו בצריח מסתובב. צריח מסתובב היה אחד המרכיבים החשובים בקרב בין ה"מוניטור" וה"מרימק". ואולם, המתכננים עדיין היו שקועים בהתלבטויות רבות; רק בסביבות 1880 התייצב מבנה הספינות עד כדי כך שניתן היה לבנות סדרות גדולות יותר של אוניות סביב תכנון אחד. התפוסה של אוניות המערכה הלכה וגדלה, ככל שנוספו לאוניות מנועים חזקים יותר, שריון כבד יותר וחימוש משני רב יותר (החימוש המשני כלל תותחים בעלי קוטר קטן יותר, שנועדו להוות הגנה על האוניות מפני ספינות קטנות כמו משחתות וסיירות).
ניסיונות בתכנון
בין השנים 1870–1890 היה תכנון אוניות המערכה ברחבי העולם בשלב ניסיוני: ציים שונים ניסו צורות שונות של סידור התותחים, קביעת מספרם וגודלם. בניגוד לבריטים, נהגו הצרפתים לבנות לעיתים קרובות דגם אחד בלבד של כל תכנון חדש, דבר שהוביל לכינוי הצי הצרפתי כ"צי של דוגמיות". הופיעו אוניות מערכה ניסיוניות מוזרות: הגרמנים בנו סדרה של אוניות מערכה בעלות תריסרי תותחים בעלי קוטר קטן, שנועדו להדוף ספינות קטנות יותר; הבריטים בנו כלי שיט שעשה שימוש במנוע טורבינה (למרבה האירוניה, מנוע זה הפך, שנים לאחר מכן, למערכת ההנעה העיקרית לרוב האוניות); והצרפתים בנו סוג שלם של אוניות מערכה שנקראו "עזות פנים" (fierce face) – אוניות שנבנו ללא התחשבות במראה החיצוני שלהן או בהופעתן, תוך העדפת מראה "תוקפני".
בתקופה זו היו ציי אוניות מערכה לבריטניה, לצרפת ולרוסיה, שאליהן הצטרפו גרמניה, אוסטרו-הונגריה ואיטליה. טורקיה וספרד בנו מספרים מצומצמים של פריגטות וסיירות משוריינות. שוודיה, דנמרק, נורווגיה, הולנד וארצות הברית בנו אוניות מערכה קטנות יותר, "אוניות מערכה חופיות". אוניות אלה נועדו להוות אופציה זולה יותר למדינות שלא היו יכולות לעמוד בהוצאה הגדולה של אוניית מערכה גדולה, וכן נועדו לתת מענה למדינות שנזקקו לאוניית קרב בעלות יכולת להפליג במים רדודים. בדומה, היו מדינות שניסו לבנות אוניות מערכה זולות יותר (וחלשות יותר), שנקראו אוניות מערכה מדרג שני. אוניות אלו לא היו יכולות לספק את צרכיהן של מדינות בעלות שאיפות גלובליות.
צריחים וקנים מחורקים
שמאל|ממוזער|250px|הצריח המסתובב של אוניית המערכה "מוניטור", של צי ארצות הברית. תמונה סטראוסקופית שצולמה לאחר הקרב
מתכנני אוניות המלחמה התלבטו רבות לגבי הדרך הנכונה לסדר את תותחי האונייה. אוניות הקו, ובעקבותיהן האוניות מחופות השריון הראשונות, נשאו את תותחיהן כשהם מסודרים לאורך האונייה, ופונים לצידיה. ואולם, ככל שגדל משקלם של התותחים, היו האוניות יכולות לשאת מספר קטן והולך של תותחים. הקושי של סידור התותחים לצידי האונייה הוא בכך, שכדי לכוון אותם למטרה יש לכוון את כל האונייה אל המטרה; כאשר יש תותחים רבים, ניתן לתמרן את האונייה ולהביא מספר מספיק של תותחים לכיוון המטרה; ואולם, כאשר מספר התותחים ירד היה קשה יותר לכוון אותם אל המטרה. מעבר לכך, באותן שנים התפתחה תאוריה שגרסה שהניצחון הימי יושג בעזרת ניגוח אוניות האויב, כפי שעשו היוונים וכוחות ימיים אחרים בים התיכון בעת העתיקה. בשל כך, היה צורך נוסף בתותחים בעלי יכולת כוונון מהירה.
הפתרון לבעיה היה באחת משתי אפשרויות: או על ידי התקנת רוב התותחים במעין תא משוריין במרכזה (casemate), כך שקל היה יותר לתמרן את האונייה כדי שהתותחים יופנו למטרה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 נבנו רוב האונייה בדרך זו, שנקראה "סוללה מרכזית" (centre-battery). ואולם, במקביל הוחל בתכנון אוניות בעלות צריחי תותחים. הצריחים נתנו מענה גם לבעיות שהתעוררו עקב המשקל הגדל והולך של התותחים, וגם איפשרו ירי לכמה כיוונים, בקשת רחבה למדי. צריחים איפשרו עוצמת אש משמעותית גם במספר קטן יותר של תותחים. צריחיה של ה"מוניטור" העידו על יעילות השיטה, ועד שנות ה-70 של המאה ה-19 הפך סידור התותחים לאורך צדי הספינות למיושן.
באותה עת עברו התותחים המותקנים בספינות שני מהפכים: במקום התותחים חלקי הקדח (שחללם הפנימי חלק), הופיעו תותחים בעלי קנה מחורק (שיש בחללו הפנימי סליל). הסליל מעניק לקליע תנועה סיבובית, המייצבת את מעופו ומגדילה בכך את הדיוק ואת הטווח. תותחים אלה היו נטענים מכיוון הלוע. מאוחר יותר נכנסו לשירות תותחים הנטענים מפתח בקצה האחורי של התותח, ומאפשרים קצב אש גבוה יותר.
שינויים אלה יחד עם חידושים טכנולוגיים קטנים יחסית, אך רצופים, חוללו מהפכה גדולה בתכנון הספינות בין השנים 1865 ל-1906.
השינויים הבלתי פוסקים הביאו לכך שסוגים חדשים של אוניות מערכה, שהיו מהפכניים עם הופעתם, הפכו למיושנים תוך מספר שנים. החשש מאויב שיצליח להביס את בריטניה בעזרת אוניות מערכה חדישות רק במעט מאלה של הצי הבריטי הפך לגורם מרכזי במדיניות ההגנה של הממלכה המאוחדת במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנות ה-70 של המאה ה-19 השקיעה הממשלה הבריטית בבניית אוניות מלחמה, בממוצע, 1.75 מיליון ליש"ט לשנה, שהיו בערך 0.2% מהתוצר הלאומי הגולמי; רוב הסכום הושקע בבניית אוניות מערכה.
התקדמות בתחום אבק השריפה
אבק שרפה שחור ניצת במהירות רבה מאוד, כמעט בבת אחת, ולכן נפח הגזים הנוצר מן הפיצוץ מתרחב במהירות רבה. בשל כך, היה צורך בקני תותח קצרים יחסית: קנה ארוך עלול היה להאט את הקליע, לאחר הפיצוץ, בשל החיכוך בתוך הקנה. מעבר לכך, הפיצוץ החד והמיידי גרם לשחיקה רבה בקנים. צעד ראשון להתגברות על הקושי היה גיבוש החומר למעין כדורים קטנים, שניתן היה לשלוט על גודלם וכך גם על עוצמת הפיצוץ. הצעד הבא היה יצירת אבק שרפה חום, שהיה למעשה אבק שרפה שחור, מעורב בפחם; אבק שרפה זה נדלק לאט יותר, וכך ניתן היה ליצור תותחים בעלי קנה ארוך יותר, שיהיו עמידים יותר.
פיתוח אבק שרפה ללא עשן היה גורם קריטי בהתפתחותה של אוניית המערכה המודרנית. היעלמות העשן שהיה נוצר בזמן הירי הגדיל מאוד את טווח הראייה בזמן הקרב. האנרגיה המשתחררת בפיצוץ באבק שרפה זה גדולה יותר, וקצב השריפה ניתן לשליטה בצורה טובה יותר. אבק השריפה ללא עשן עמיד גם יותר בפני חשש של פיצוץ מקרי, והרבה פחות מאכל.
אוניות מערכה פרה-דרדנוט
שמאל|ממוזער|250px|אונית הצי הצרפתי Redoutable, 1890
אוניות מערכה מפלדה
יחסית לברזל, פלדה מאפשרת חוזק מבני רב יותר במשקל קטן יותר. צרפת הייתה המדינה הראשונה לייצר פלדה בכמויות גדולות, ובשנת 1876 הושקה הספינה הצרפתית "Redoutable", שהייתה אוניית המערכה הראשונה שהייתה בנויה בעיקר מפלדה, אם כי השריון בחלקה התחתון היה עשוי עדיין מברזל מחושל. אוניות מלחמה בנויות מפלדה נבנו גם בבריטניה, לאחר מכן, ועל ידי שימוש בטכניקות ייצור מתקדמות יותר ניתן היה לייצר את כל חלקיהן מפלדה.
התייצבות התכנון
כאמור לעיל, ספינות ניסיוניות רבות נבנו בידי הציים השונים. ואולם, לקראת העשורים האחרונים של המאה הלך התכנון הימי והתייצב סביב התצורה שנקראה, לאחר מעשה, "פרה-דרדנוט" (pre-Dreadnoughts), והוגדרה לראשונה על ידי הצי הבריטי כ"אוניית מערכה" (Battleship) ב-1892, כאשר הצי המלכותי הגדיר מחדש את אוניותיו. אוניות אלו נבנו בין השנים 1890–1905, הן היו בעלות הדחק של 15,000 - 16,000 טון, מהירותן הייתה 13 עד 18 קשר, והן היו חמושות בארבעה תותחים "גדולים", היינו תותחים בעלי קוטר של 12 אינץ' (305 מ"מ) לפחות, שהותקנו בשני צריחים על קו האורך של הספינה, אחד בקדמתה והשני באחוריה. תותחים אלה היו בעלי קצב אש איטי, ונועדו להיות הנשק העקרי בקרבות בין אוניות. בנוסף, נשאו הספינות חימוש משני רב, בדרך כלל תותחים בקוטר של 5 אינץ' (127 מ"מ) עד 7 אינץ' (178 מ"מ). לגבי תפקידו של החימוש המשני ראו להלן.
השליטה הבריטית בים ואוניות המערכה
התייצבות התכנון הימי סביב תצורת הפרה-דרדנוט אירעה בשלב שבו בריטניה ביקשה לייצב בידיה את שליטתה בים. הצי המלכותי הבריטי נהנה מעליונות ימית כמעט מוחלטת שהתקבעה במהלך המלחמות הנפוליאוניות בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ובמיוחד אחרי קרב טרפלגר ב-1805. עליונות זו נחשבה אצל הבריטים כמובנת מאליה, והבריטים לא חשו בצורך להגדיל את הצי. ואולם, לקראת סוף המאה חשו הבריטים שהתעצמותם של ציים אחרים מסכנת שליטה זו, במיוחד מצד צרפת, וגם בשל התעצמות של הצי הרוסי. ב-1889 נחקק חוק ההגנה הימית, שאיפשר את בנייתן של שמונה אוניות מערכה חדשות, בצד אוניות רבות נוספות; העיקרון שנקבע בבריטניה היה שכוחו של הצי הבריטי צריך להיות שווה לכוחן של שתי המעצמות הימיות הבאות אחריו בכוחן יחד. המטרה הייתה להרתיע את צרפת ורוסיה מבניית אוניות מערכה חדשות, אך בפועל הושגה המטרה ההפוכה, והייתה זו תחילתו של מרוץ חימוש, שהלך והתפתח יותר ויותר מול הקיסרות הגרמנית, ונמשך בעשורים הראשונים של המאה העשרים. אוניית המערכה הייתה ליבו של מרוץ חימוש זה, ועוצמתה של כל מעצמה נמדדה במספר אוניות אלו שהיו ברשותה; ב-1883 היו לבריטים 38 אוניות מערכה, פי שניים ממספרן של האוניות הללו שהיו בידי צרפת וכמעט כמספרן של כל אוניות המערכה שהיו בעולם. ב-1897 הצטמצם מאוד יתרונו המספרי של הצי הבריטי עקב התחרות הנמשכת מול צרפת, גרמניה ורוסיה, כמו גם התפתחותם של ציים מודרניים שרכשו או בנו אוניות כאלו במדינות נוספות, ובהן איטליה, ארצות הברית ויפן. גם במדינות אחרות היו אוניות מערכה, רובן אוניות "יד שנייה"; בין מדינות אלו היו האימפריה העות'מאנית, ספרד, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, הולנד, צ'ילה וברזיל.
חימוש משני וחימוש עיקרי
שמאל|ממוזער|250px|אוניית מערכה מטיפוס שקדם לדרדנוט: "מיקאסה" של הצי הקיסרי היפני, 1905 בערך
התקנת החימוש המשני הייתה תוצאה של התלבטות ארוכה בין התותחים הגדולים (Big Guns), כלומר תותחים בעלי קוטר של 12 אינץ' (300 מ"מ) לפחות, לבין חימוש משני, בעל קוטר קטן יותר. החימוש המשני סודר בדרך כלל לאורך הספינה, בדומה לסידור באוניות הקו הישנות.
לחימוש המשני היו שתי מטרות. ראשית, היה לו קצב אש גבוה מזה של התותחים הגדולים, וכך ניתן היה להשתמש בו כנגד אוניות אויב קטנות יותר, כמו משחתות וסיירות, ובמיוחד כנגד ספינות טורפדו. כלי שיט אלו היו מהירים וזריזים, וקצב האש הגבוה סייע בפגיעה בהם. מטרה שנייה של החימוש המשני הייתה לפגוע באזורים הלא ממוגנים באוניות המערכה של האויב, כמו הגשר, עמדות התצפית, הארובות ואזורים לא ממוגנים אחרים. החימוש המשני נועד אם כן ליצור פגיעות משניות ולהחליש את אוניית האויב, בעוד שהחימוש העיקרי, התותחים הגדולים, נועדו לדו-קרב העיקרי עם אוניות מערכה אחרות, ולגרימת הנזק העיקרי עד כדי הרס ספינת האויב.
אולם החימוש המשני יצר לא מעט בעיות. בעת הירי, יש לספק הבחנה של מקום נפילת הפגז, כדי לתקן את הירי הבא. ואולם, כאשר יורים תותחים בקטרים שונים, נוצר קושי: תיקון המתאים לתותח בקוטר מסוים אינו מתאים לתותח בקוטר אחר. ככל שגדל קוטרם של תותחי החימוש המשני, עלה גורם הבלבול: היה קשה להבדיל בין נפילתם של פגזי החימוש המשני לבין נפילת פגזי החימוש העיקרי. נוצר צורך לתזמן את הירי – כל סוללה ירתה לפי תור, והמתינה לתותחים האחרים כדי לא לבלבל את בקרת הירי. הדבר יצר ירי איטי ומסורבל, שהכביד מאוד, ונטרל את יתרון קצב האש המהיר של החימוש המשני. הצרפתים שילבו בפגזיהם צבע שונה לכל קוטר, כך שניתן היה לזהות איזה תותח ירה. גם ציים אחרים אימצו שיטה זו, אך לא היה בכך פתרון מלא. בנוסף, ריבוי התותחים בקטרים שונים יצר קשיים לוגיסטיים רבים: היה צורך להחזיק באונייה פגזים בקטרים שונים, ליצור כמה מערכות להזנת החימוש לתותחים, ועוד.
אוניית המערכה המודרנית: דרדנוט
שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה היפנית "סאטסומה", אוניית המערכה הראשונה בעלת "תותחים גדולים בלבד"
בשנת 1906 התחוללה מהפכה בתכנון, בניית והפעלת אוניות מערכה. מהפכה זו התחוללה עם השקתה של אה"מ דרדנוט (HMS Dreadnought) המהפכנית. דרדנוט הייתה פרי יוזמתו ומרצו של לורד הים הראשון של האדמירליות הבריטית, אדמירל ג'קי פישר, אך גם בציים אחרים אירע באותן שנים שינוי מחשבתי, שגרס בניית אונייה בעלת חימוש כבד בלבד, ללא חימוש משני. "דרדנוט" הביאה עימה שורה של חידושים: היא הייתה בעלת שנים עשר תותחים גדולים, בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ); היו בה מנועי טורבינה חדשניים לאותה תקופה, שהעניקו לה מהירות רבה יותר מזו של כל אונית מערכה אחרת; והמיגון שלה היה יוצא דופן בעוביו. כניסתה של דרדנוט לשירות הפכה למעשה את כל אוניות המערכה בציים אחרים למיושנות, בין לילה, וזירזה את כל הציים הגדולים בעולם באותה תקופה לבנות אוניית המבוססות על אותה תפיסה. למעשה, האונייה הראשונה בעלת חימוש כבד בלבד שהוחל בבנייתה הייתה אוניית המערכה היפנית סאטסומה, אך הבריטים היו זריזים יותר, והשלימו את בנייתה של "דרדנוט" מוקדם יותר. מרוץ החימוש שהחל עוד לפני כן, והתחדד במיוחד בין גרמניה לבריטניה, הואץ עוד יותר; אוניות המערכה החדישות שנבנו על פי התפיסה החדשה נקראו בשם הכולל "דרדנוט". מרוץ החידושים הטכנולוגי המשיך במהירות; עשר שנים לאחר בנייתה כבר הייתה "דרדנוט" מיושנת, ואוניות חדישות וחזקות יותר, שנקראו "סופר דרדנוט", כבר תפסו את מקומה.
היווצרות הרעיון
שמאל|ממוזער|200px|אדמירל ויטוריו קוניברטי
אחד מן הראשונים שהציעו את התפיסה של "תותחים גדולים בלבד" (all-big-gun battleship) היה המהנדס הראשי של הצי האיטלקי, אדמירל ויטוריו קוניברטי. קוניברטי הציע את הרעיון לצי האיטלקי, רֶגָ'ה מרינה, עוד בשנת 1903, אך הרעיון לא התקבל. קוניברטי פרסם את הרעיון בשנתון "ג'יינס", בו תיאר את אוניית המערכה הבריטית ה"אידיאלית": אונייה משוריינת גדולה, בעלת הדחק של 17,000 טון, חמושה בתותחים בעלי קליבר גדול בלבד, בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ), בעלת חגורת שריון בעובי 300 מ"מ, ובעלת מהירות של 26 קשר (מעט יותר מ-44 קמ"ש).
ב-27 – 28 במאי 1905, במהלך מלחמת רוסיה–יפן, התחולל קרב צושימה. בקרב זה הנחיל הצי הקיסרי היפני לצי הרוסי תבוסה מוחצת. הצי היפני היה מצויד באוניות מערכה מתקדמות יותר, אך הלקח העיקרי מהקרב היה שהגורם שהביא לניצחון היפני היה התותחים הגדולים: תותחים אלו, בעלי הקוטר הגדול, אפשרו לנהל קרב בטווחים רחוקים בהרבה ממה שנחזה לפני כן, והקרב התנהל בחלקו מעבר לטווח של התותחים המשניים (כ-11 ק"מ). קצב האש של התותחים העיקריים היה מהיר דיו, ללא צורך בתוספת של תותחים משניים בעלי קצב אש מהיר רק במעט. מעבר לכך, התותחים הגדולים היוו את הנשק המכריע, באשר היו הם אלו שגרמו את הפגיעות המשמעותיות באויב, משמעותיות בהרבה מאלה שגרמו התותחים המשניים.
ארצות הברית, יפן ובריטניה למדו היטב לקחים אלו והחלו בתכנון אוניות מערכה בעלות תותחים גדולים בלבד. אוניית הצי היפני הקיסרי "סאטסומה" הייתה אוניית המערכה הראשונה שנבנתה על-פי תפישה זו, אך עקב מחסור בתותחים (שנגרם גם בשל הקשיים הפיננסיים שהביאה המלחמה) צוידה האונייה רק בארבעה מתוך שנים עשר תותחי ה-12 אינץ' (300 מ"מ) המתוכננים; במקום התותחים החסרים צוידה האונייה בשמונה תותחי 10 אינץ'. גם השריון של "סאטסומה" נחשב כלא מספק, ודרש תכנון מחדש. מערכת ההנעה של "סאטסומה" נותרה אותה מערכת שהייתה באוניות המערכה פרה-דרדנוט.
אה"מ "דרדנוט"
ימין|ממוזער|250px|אוניית הוד מלכותו "דרדנוט"
בבריטניה התקדם התכנון במהירות, הודות למאמציו הרבים של אדמירל לורד ג'קי פישר, לורד הים הראשון. פישר קיים דיונים סביב תפיסת "תותחים גדולים בלבד" עוד ב-1904, עוד לפני קרב צושימה; תוצאות הקרב שכנעו אותו להגדיל את קוטר התותחים ל-12 אינץ' (305 מ"מ). פישר הבין היטב את האיום שהחל להתממש בכלי נשק מהפכניים שהופיעו בעשורים האחרונים של המאה ה-19, בעיקר הטורפדו והצוללת; המענה לאיום זה היה מבחינת פישר בהגדלת מהירותן של אוניות המערכה. כיוון חשיבה זה הוביל את פישר לפיתוחן של סיירות המערכה, שנשאו חימוש דומה לזה של אוניות המערכה אך מיגון נמוך בהרבה, ואשר הסתמכו בעיקר על מהירותן הרבה.
שמאל|ממוזער|250px|שרטוט של אוניית המערכה "דרדנוט"
"דרדנוט" נועדה להוכיח את השינוי הטכנולוגי והתפיסתי. התכנון התבצע ב-1905, ותחילת הבנייה הייתה באוקטובר. תוך 11 חודשים הושלמה "דרדנוט". אונייה זו נשאה עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (300 מ"מ) בחמישה צריחים, מספר חסר תקדים של תותחים בקוטר כזה. שלושה מחמשת הצריחים הותקנו על הציר האורכי של הספינה, שניים בקדמתה ואחד באחוריה, ושניים נוספים באגפי הספינה (ראו ציור). סידור זה הקנה ל"דרדנוט" עוצמת אש חסרת תקדים: מספר התותחים שהייתה יכולה להפנות בבת אחת לכל כיוון היה רב יותר מזה של כל אוניית מערכה אחרת עד אז. כלקח מקרב צושימה, כמעט שלא היה בה חימוש משני, למעט מספר תותחי 12 ליטראות (3 אינץ', 76.2 מ"מ) מהירי ירי, שנועדו לירי כנגד מטרות מהירות כמו משחתות וספינות טורפדו. חגורת השריון של האונייה הייתה בעובי 11 אינץ' (כ-28 ס"מ)
"דרדנוט" הונעה על ידי טורבינות קיטור חדשניות, במקום מנועי הקיטור המיושנים שהניעו עד אז את האוניות. עד אז הייתה מהירותן המרבית של האוניות כ-18 קשר (כ-33 קילומטר לשעה). למהירות גבוהה יותר לא ניתן היה להגיע, בשל הרטט העז שגרמו המנועים, וגם במהירות זו רעדה האונייה כל כך עד שקשה היה לכוון כראוי את התותחים, והמנועים נשחקו במהירות. ל"דרדנוט" הייתה מהירות מרבית של 21 קשר (כ-39 קמ"ש), והייתה לה היכולת לשייט במהירות זו זמן רב יותר מאשר קודמותיה. בכך הייתה מהירה יותר מכל אוניית מערכה קיימת אחרת. מנועים אלו דרשו פחות מאמץ תחזוקתי, והיו קטנים יותר. בשל כך, ניתן היה לבנות גוף ספינה קטן יותר, ולצמצם את משקל השריון הנדרש. מאידך, השריון שהותקן על ה"דרדנוט" היה חזק דיו לעמוד מול ירי של כל תותח. במילים אחרות: עם השקתה, לא הייתה ל"דרדנוט" כל תחרות מצד כל אוניית מערכה אחרת בעולם.
אף שה"דרדנוט" לא הייתה חפה מבעיות (צריחי התותחים האגפיים יצרו עומס כבד על גוף הספינה בעת ירי, והשריון הכבד של האונייה היה שקוע מתחת לקו המים בעת שהאונייה הייתה עמוסה במלואה), היא היוותה מהפכה מוחלטת באוניות המערכה. עד כדי כך, שאוניות מערכה שנבנו לפניה, בכל הציים, נקראו מעתה "פרה-דרדנוט", כאמור לעיל, וכל אוניות המערכה שנבנו אחריה נקראו "דרדנוט". בבת אחת הפכו כל אוניות המערכה הקיימות, כולל אלה של הצי הבריטי, למיושנות.
גם בארצות הברית הוחל בבנייתן של אוניות מערכה בעלת "תותחים גדולים בלבד". אוניית צי ארצות הברית דרום קרוליינה אושרה לבנייה ב-1905, אך הוחל בבנייתה לאחר "דרדנוט", ב-1906. "דרום קרוליינה" ואחותה, מישיגן, הושקו רק ב-1908, אך היו בהן כמה חידושים, שהחשוב בהם היה פריסה טובה יותר של צריחי התותחים, הם סודרו זה מאחרי זה, כאשר האחורי יורה מעל הקדמי. כך נחסך הצורך בתותחים המותקנים באגפי האונייה.
מרוץ חימוש חדש
"דרדנוט" בישרה על תחילתו של עידן חדש, של אוניות מערכה שחימושן העיקרי והיחיד היה תותחים בקוטר גדול. המעצמות הימיות הגדולות החלו במרוץ חימוש חדש, כדי למנוע מצב של עדיפות ימית בריטית. הצי הבריטי מצדו, עדיין פועל תחת ההנחה שעליו להיות בעוצמה השווה לזו של שני הציים הבאים אחריו בכוחם גם יחד, החל לתבוע מהממשלה הבריטית סכומי כסף עצומים. הממשלה הבריטית, שהייתה שקועה עד צוואר במשבר הכספי שיצרה מלחמת הבורים השנייה (1899 – 1902), ותחת דרישה גדלה והולכת של הציבור הבריטי להשקעה גדולה יותר ברווחה ובעבודות ציבוריות, לא הייתה יכולה להיענות לדרישות הצי. הדבר אפשר לציים מתחרים, ובמיוחד לצי הגרמני, להתקרב לגודלו של הצי הבריטי. אוניות המערכה הגדולות היו קריטיות לעוצמתן הימית של המעצמות הגדולות, וגם למעמדן הבינלאומי. תוכניות לבנייה מואצת של אוניות מערכה מטיפוס דרדנוט החלו בגרמניה, צרפת, רוסיה, איטליה, באימפריה האוסטרו-הונגרית ובארצות הברית; ציים קטנים יותר, כמו בטורקיה, ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה הזמינו אוניות מערכה בבריטניה ובארצות הברית.
מרוץ החימוש הביא את המעצמות הימיות לנסות וליצור אוניות מערכה טובות יותר. גם לאחר השקתה של "דרדנוט" המשיכו אוניות המערכה להתפתח: הן הפכו לגדולות יותר, בעלות תותחים גדולים יותר ומשוכללות יותר. ב-1914, שמונה שנים בלבד לאחר השקתה כאוניית המערכה המתקדמת ביותר בעולם, כבר הייתה "דרדנוט" מיושנת. מרוץ החימוש היקר הסתיים רק בשנת 1922, עם חתימת הסכם בינלאומי, שנקרא אמנת וושינגטון, ואשר הגביל את מספרן וגודלן של אוניות המערכה שמותר לכל מעצמה לבנות (על האמנה חתמו ארצות הברית, בריטניה, יפן, צרפת ואיטליה).
סופר דרדנוט
שמאל|ממוזער|250px|שייטת אוניות מערכה בריטיות מטיפוס סופר דרדנוט, מסדרת "אוריון"
תנופת החידושים לא פסקה עם הופעתה של "דרדנוט". הדגם הבא של אוניות המערכה היו סדרת אוריון של הצי הבריטי, וסדרת קניג (König) של הצי הקיסרי הגרמני. ספינות אלו היו בעלות תפוסה גדולה בכ-2,000 טון מזו של "דרדנוט", ונשאו תותחים בעלי קוטר של 13.5 אינץ' (343 מ"מ), שהיו מסודרים כולם לאורך ציר האורך של האונייה. תוך ארבע שנים (פער הזמן בין ה"דרדנוט" ל"אוריון") גדלה התפוסה באופן משמעותי וכוח האש הוכפל. אוניות אלה, שנקראו "סופר דרדנוט", שילבו בתכנונן גם את המילה האחרונה בבקרת אש, שכללה מגדלי תצפית אש ובהם מכשירים מתקדמים לקביעת טווח, מחשבים מכניים, ומכשור מתקדם מאוד לאותה תקופה להכוונת התותחים.
חסרונן הגדול של האוניות מסוג "סופר דרדנוט", שהבדיל אותן מאוניות המערכה שנבנו לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה פרישת השריון. ב"סופר דרדנוט" הוצב רוב השריון אנכית, לאורך הדפנות, כדי להגן מפני פגיעות מהטווח הקצר. ואולם, לסיפונים לא היה שריון, דבר שהפך את האוניות הללו לפגיעות מאוד מפגזים שפגעו בספינות בזווית תלולה. מתכנני האוניות חזו קרב ימי בטווח קצר של כמה אלפי מטרים, טווח שבו נורים הפגזים במסלול שטוח יחסית. בפועל, התרחשו הקרבות במלחמת העולם הראשונה בטווחים ארוכים בהרבה, שבהם נורו הפגזים במסלול תלול הרבה יותר. לאחר מלחמת העולם נוסף לסיפונים שריון בעובי 5 – 6 אינץ' (127 – 152 מ"מ), כדי להגן עליהן מפגיעות כאלה. אוניות המערכה מדגמי ה"סופר דרדנוט" גם לא היו חמושות דיין מתחת לקו המים, ובכך היו חשופות יותר לפגיעות טורפדו.
גם ה"סופר דרדנוט" הפכו למיושנות תוך זמן קצר. אוניות מטיפוס זה ששירתו במלחמת העולם הראשונה היו כאלה שעברו שדרוג משמעותי, ואלו שנותרו מאחור עוררו דאגה תמידית שמא ייפגעו מאוניות המערכה המתקדמות יותר.
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה הייתה נפילה ואכזבה גדולה עבור ציי הדרדנוט הגדולים. בניגוד לציפיות הממשלות, מפקדי הציים והציבור הרחב, לא התחולל קרב מכריע בין הציים הגדולים. עיקר המלחמה התנהל בקרבות היבשה הגדולים, והציים שיחקו תפקיד משני בלבד במלחמה. המערכה הימית הקריטית הייתה מערכת הצוללות, שהתנהלה ברובה בין צוללות ואוניות שטח קטנות. מרוץ החימוש הוביל, באופן פרדוקסלי, למבוי סתום: אוניות המערכה היו כלי הנשק היקר ביותר במחסן הנשק של כל אומה – יקרות ללא כל השוואה לכל אמצעי מלחמתי אחר – ובעלות חשיבות אסטרטגית רבה. תבוסה ל"גרנד פליט" ("הצי הגדול"), צי אוניות המערכה הבריטיות, הייתה מביאה לתבוסתה של בריטניה; תבוסה לצי הים הפתוח, צי אוניות המערכה הגרמניות, אמנם לא הייתה מכריעה את המלחמה נגד גרמניה, שעיקר כוחה היה בצבא היבשה החזק שלה, אך הייתה גורמת גם לה למהלומה קשה.
מבוי סתום
שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה הבריטית אירזיסטיבל שטובעה על ידי מוקש ימי בגליפולי, 18 במרץ 1916
עם תחילת המלחמה היה הצי הבריטי הגדול בעולם, ובו עשרים ושמונה אוניות מערכה ("דרדנוט"). לצי הקיסרי הגרמני היו שש עשרה אוניות מערכה חדישות. עם תחילת המלחמה הטילו הבריטים מצור ימי על גרמניה, כפי שציפו הגרמנים, שהיו מודעים לנחיתותם הימית, ולכך שלא יוכלו לשבור את המצור באמצעות עימות ישיר בין הציים. הגרמנים העריכו שהבריטים יטילו מצור ימי מקרוב על הבסיסים הגרמניים, ואף ינסו להסתער ישירות על הנמלים הגרמניים במפרץ הלגולנד, כפי שעשה בשעתו אדמירל הוריישו נלסון בקרב קופנהגן ב-1801. הגרמנים קיוו שבהתקפה כזו יוכלו לשחוק את כוחו של הצי הבריטי, על ידי פגיעה באוניות המערכה בריטיות באמצעות מוקשים ימיים ובטורפדות, וכך יצליחו להגיע ליחסי כוחות שוויוניים יותר
הבריטים הבינו את הסכנה הגדלה והולכת, והחליטו על אסטרטגיה אחרת. המוצא הגרמני אל האוקיינוס האטלנטי היה מן הים הצפוני; יציאה דרך תעלת לאמאנש לא הייתה מעשית, בשל קרבתה לחוף הבריטי. בשל כך החליטו הבריטים על ביסוס ה"גרנד פליט" בצפון בריטניה, רובו במעגן סקפה פלו שבאיי אורקני מצפון לסקוטלנד. כך חלש הצי הבריטי על כל היציאות מהים הצפוני צפונה ומנע את יציאת הצי הגרמני. צי הים הפתוח הגרמני הגדול מצא עצמו לכוד בבסיסיו, מנוטרל מפעילות.
יחד עם התסכול הגרמני, גם הבריטים מצאו עצמם בבעיה, תודעתית ומחשבתית בעיקר: הצי הבריטי, גאוות האומה הבריטית והצי החזק ביותר בעולם, מצא עצמו מנהל מדיניות הגנתית בעיקרה. בעוד הצבא הבריטי מעורב בלוחמה הקשה והעקובה מדם בחפירות צרפת, הרי שהצי הבריטי כמעט ולא היה שותף בשום פעילות מלחמתית משמעותית בשנתיים הראשונות למלחמה. היה זה מצב מוזר ובעייתי מאוד לצי שהתחנך על המסורת האגרסיבית והתוקפנית של נלסון; הציבור הבריטי ציפה לקרב גדול והחלטי שבו ישמיד הצי הבריטי את צי האויב, קרב בסגנון קרב טרפלגר.
עימותים בין אוניות מערכה במלחמה
בשנתיים הראשונות למלחמה הסתכם העימות בין הציים השונים בהתנגשויות קטנות יחסית, בעיקר בין שייטות סיירות המערכה של שני הציים בקרב מפרץ הלגולנד וקרב שרטון דוגר. הצי הגרמני ניסה למשוך יחידות קטנות של הצי הבריטי למלכודת באמצעות פשיטות על החוף הבריטי. בקיץ 1916 הביאה פשיטה כזו להתנגשותם של שני הציים הגדולים בקרב יוטלנד, שהסתיים ללא הכרעה ברורה.
גם בזירות ימיות אחרות של המלחמה לא התרחשו קרבות מכריעים בין אוניות מערכה. בים השחור היו רק היתקלויות משניות בין הצי הרוסי והצי הטורקי; בים הבלטי הצטמצם השימוש בהן לליווי שיירות. בים האדריאטי היה המצב דומה לזה שבים הצפוני; הצי האוסטרו-הונגרי מצא עצמו לכוד בנמליו מול צי בריטי-צרפתי. בים האגאי שימשו אוניות המערכה כתמיכה לנחיתה בגליפולי.
במלחמה התגלתה פגיעותן של אוניות המערכה לצוללות, לטורפדו, ולמוקשים ימיים. בתקרית 22 בספטמבר 1914 הטביעה הצוללת הגרמנית U-9 שלוש סיירות משוריינות בריטיות בתוך כשעה; חודש לאחר מכן, ב-27 באוקטובר טובעה אוניית המערכה הבריטית החדישה אאודשיוס על ידי מוקש ימי. חשיבותן של צוללות ומשחתות בקרבות הימיים גדלה והלכה במהלך המלחמה.
על פי תנאי שביתת הנשק בסיום המלחמה נדרשו הגרמנים להעביר את כל אוניות הצי שלהם למעצר בנמל הבריטי סקפה פלו (Scapa Flow) בסקוטלנד. הצוותים הגרמניים חשו שמכיוון שלא הפסידו בקרב, אין צדק בדרישת הבריטים לזכות באוניותיהם. לפיכך, הטביעו הצוותים הגרמניים בעצמם את אוניותיהם ב-21 ביוני 1919, בעודם במעצר בסקפה פלו.
בין שתי מלחמות העולם
מרוץ החימוש לקראת המלחמה
כלקח ממרוץ החימוש שהיה אחד מן הזרזים לפרוץ המלחמה, החליטו המעצמות הגדולות על יצירת מנגנונים שימנעו מרוץ חימוש כזה. המנגנון הראשון היה אמנת וושינגטון, שנחתמה ב–6 בפברואר 1922. האמנה נחתמה בידי חמש המעצמות הימיות הגדולות בעולם אז: ארצות הברית, בריטניה, יפן, צרפת ואיטליה; גרמניה לא נכללה באמנה, שכן במסגרת חוזה ורסאי שנחתם עימה לאחר המלחמה נאסר עליה להחזיק כלל באוניות מערכה. שאר המדינות שחתמו על האמנה קיבלו על עצמן לשמור על צייהן בגודל מסוים, יחסית לציים האחרים, ולא לבנות אוניות מערכה מעל הדחק מסוים ובעלות חימוש מעל גודל מסוים. ההסכם חודש מדי כמה שנים: בוועידת ז'נבה , שהתקיימה ב-1927; באמנת לונדון , שנחתמה ב-1930; בוועידת ז'נבה השנייה , שנחתמה ב-1932; ולבסוף, באמנת לונדון השנייה , שנחתמה ב-1936. באותה שנה הודיעה יפן שלא תקבל יותר את תנאי האמנה, ואילו איטליה הפרה אותה בסתר. גרמניה החלה כבר בבנייה מחודשת של הצי, לאחר שהיטלר הודיע רשמית שגרמניה אינה מקבלת יותר את תנאי חוזה ורסאי. האמנות התבטלו רשמית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך הייתה להן השפעה לא מועטה. ראשית, האמנות הגדירו את ההבדלים בין סוגי אוניות המלחמה, והגדרות אלה התקבלו ונוהגות עד היום; ושנית, ההסכמים הגבילו מאוד את בניית אוניות המערכה; בעשרים השנים שחלפו בין 1919 ל-1939 הושקו פחות אוניות מערכה מאשר בתשע השנים שבין 1905 ל-1914. האוניות שהושקו תחת הגבלות ההסכמים נקראו אוניות מערכה של אמנה (Treaty Battelships).
עליית הכוח האווירי
שמאל|ממוזער|250px|פצצה פוגעת באוניית צי ארצות הברית "אלבמה", אוניית מערכה פרה-דרדנוט, במסגרת ניסוייו של בילי מיטשל
מטוסים תפסו חלק גדל והולך בלוחמה במהלך מלחמת העולם הראשונה. אף על פי שהמטוסים עדיין היו מדגמים ראשוניים, בסוף המלחמה כבר היו מטוסים שהיו יכולים לבצע התקפת טורפדו מוצלחת על אונייה.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 התנהל ויכוח חריף בצמרת הממסד הצבאי בארצות הברית: בילי מיטשל שהיה מחלוצי הכוח האווירי של ארצות הברית, האמין בכל מאודו שפיתוח חילות האוויר ברחבי העולם הפך את ציי אוניות המערכה למיושנות. הוא טען בפני ועדת חקירה של הקונגרס כי אלף מפציצים יעלו כמחירה של אוניית מערכה אחת, וכי די בטייסת אחת של מטוסים כאלה כדי להטביע אונייה מסוג זה. ראשי הצי רתחו מכעס לשמע הטענות; בניסויים שנערכו ב-1921 הצליחו מטוסיו של מיטשל להטביע מספר אוניות שהוצבו כמטרה, ובהן אוניית פרה-דרדנוט אמריקנית ואוניית מערכה גרמנית (שנלקחה כשלל). ואולם, למרות ההצלחה הברורה לכאורה לא השתכנעו ראשי הצי. האוניות שהוטבעו היו פסיביות, לא חמקו מהמטוסים ולא ירו לעברם. כמו כן, לא פעלו על האוניות צוותי בקרת נזקים, שהיו יכולים למנוע את ההטבעה. תוצאה נוספת שמיטשל לא ציפה לה הייתה חיזוק זרוע האוויר של הצי, על נושאות המטוסים החדשות.
שדרוג והתחדשות
האמנות וההסכמים לצמצום החימוש לא אסרו על שדרוג וחידוש האוניות הקיימות, וצי ארצות הברית, הצי הבריטי והצי הקיסרי היפני אכן פעלו בדרך זו. אמצעי התצפית על אוניות המערכה שופרו, השריון על הסיפון העליון חוזק כנגד אש תלולת מסלול והתקפות מן האוויר, ונוספו תותחי נ"מ. מבני הגשר שופרו, והמיגון כנגד טורפדו שונה וחוזק. לאוניות נוספו גם מתקני מכ"ם, טכנולוגיה חדשה באותם ימים.
למרות החידושים הללו, לא עלה קצב ייצורן של אוניות מערכה חדשות, גם כאשר התברר, במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, שמלחמה חדשה הולכת ומתקרבת. זאת, מכמה סיבות: המורטוריום על בניית אוניות מערכה שהוטל בשנות העשרים, בשל האמנות על צמצום בנייתן, הביא לכך שהמספנות שעסוק בבניית אוניות ענק אלו צומצמו, וכושר הבנייה שלהן ירד; שנית, בנייתם של מפציצים יצרה דרך חדשה להפעלת כוח בטווח רחוק, דבר שצמצם את הצורך באוניות מערכה; ושלישית, הופעתן של נושאות המטוסים יצרה לאוניות המערכה מתחרות על המשאבים והאמצעים הדרושים לבנייתן. עם זאת, נבנו אוניות מערכה חדשות, מן המפורסמות ביותר: "ביסמרק" בגרמניה, "פרינס אוף ויילס" בבריטניה, סדרת "איווה" בארצות הברית ו"יאמטו" ביפן. רוב אוניות המערכה שנבנו במלחמת העולם השנייה היו דומות: היו להן שלושה צריחי תותחים (שניים בקדמת האונייה ואחד בירכתיה), בעלי קוטר של 14 עד 18 אינץ' (356 – 406 מ"מ), עם שניים או שלושה תותחים בכל צריח. מעבר לתותחים אלו, נשאו האוניות סוללות של חימוש משני בקוטר 4 עד 6 אינץ' (100 –152 מ"מ).
מלחמת העולם השנייה
תחילת המלחמה
שמאל|ממוזער|250px|סיירת הקרב הבריטית "הוּד", בערך בשנת 1932
בשלבים הראשונים של קרב השיירות באוקיינוס האטלנטי איימו אוניות השטח של הצי הגרמני על השיירות. הצי הבריטי נאלץ לחלק את כוחו בין ההגנה על השיירות עצמן, לבין חיפוש האוניות הגרמניות וניסיון להשמידן. האוניות הגרמניות רשמו הצלחות בתחילת המלחמה: אוניות המערכה (לתפיסת הגרמנים; הבריטים הגדירו אותן כסיירות כבדות) "שרנהורסט" (Scharnhorst) ו"גנייזנאו" (Gneisenau) הפתיעו והטביעו את נושאת המטוסים הבריטית "גלוריוס" (HMS Glorius) ממערב לנורווגיה ביוני 1940. בגיחה לאוקיינוס האטלנטי הטביעו שתי הספינות הגרמניות 22 אוניות סוחר.
ב-24 במאי 1941 הטביעה אוניית המערכה הגרמנית, "ביסמרק", את סיירת המערכה הבריטית "הוּד". "ביסמרק" הייתה בדרכה לאוקיינוס האטלנטי, כדי לפגוע בשיירות. הצי הבריטי רדף אחרי ה"ביסמרק". תקיפה אווירית של מטוסים דו-כנפיים שהמריאו מנושאת המטוסים "ארק רויאל" (HMS Ark Royal) גרמה ל"ביסמרק" נזק במערכת ההיגוי שלה ומנעה ממנה להגיע לנמל מבטחים בצרפת; ואולם, במקום להמשיך בתקיפות אוויריות, הגיעו אוניות מערכה בריטיות, עם סיירות ומשחתות, וב-27 במאי הטביעו אותה לאחר קרב שנמשך 88 דקות. צוות ה"ביסמרק" טען שהם עצמם הטביעו את האונייה כדי למנוע את לכידתה, דבר שהוביל לוויכוח שנמשך שנים רבות.
אוניות מערכה היו מעורבות גם בקרב על השליטה בים התיכון. בקרב טאראנטו, ב-12 בנובמבר 1940 הטביעו מטוסי "פיירי סורדפיש" את הצי האיטלקי בבסיסו בטאראנטו. במחיר של שני מטוסים שהופלו, הצליחו הבריטים להטביע אוניית מערכה אחת והוציאו משימוש שתיים נוספות. הצלחתה של תקיפה זו – הראשונה מסוגה – סיפקה לצי היפני את ההשראה למתקפה האווירית על פרל הארבור, שבתכנונה הוחל שלושה חודשים מאוחר יותר. בקרב כף מטפן ב-27 – 29 במרץ 1941 הושמדו שלוש סיירות כבדות של הצי האיטלקי בקרב עם כוח של אוניות מערכה בריטיות ליד כרתים.
ירידת קרנה של אוניית המערכה
אולם הטכנולוגיה החלה גוברת על אוניית המערכה. תותחיה הגדולים של אוניית המערכה היו יכולים לירות לטווח של כ-50 קילומטר; אך מטוסיה של נושאת המטוסים היו יכולים לתקוף מטרות שהיו מרוחקות מאות קילומטרים, תקיפות שנעשו מדויקות יותר ויותר בעזרת המכ"ם ההולך ומתפתח. "ביסמרק" נפגעה פגיעה אנושה על ידי מטוסי "סורדפיש" מיושנים; אוניית המערכה הרוסית "פטרופבלובסק" ואוניית המערכה האיטלקית "רומא" הוטבעו בהתקפות אוויר גרמניות ("רומא" הותקפה לאחר כניעת איטליה לבעלות הברית); ומטוסים יפניים הטביעו את אוניית המערכה הבריטית "פרינס אוף ויילס" ואת סיירת המערכה "ריפאלס" שנלוותה אליה.
בזירה האירופית, השתתפו אוניות מערכה בנחיתה בחוף נורמנדי ככוח מסייע; בזכות עוצמת האש האדירה של תותחיהן הן היו יעילות מאוד בהפגזת החופים, הביצורים הגרמניים, תותחי החוף, ואף ריכוזי שריון, חיל רגלים, ותחנות רכבת. אוניות המערכה סייעו גם כפלטפורמות לנשק נ"מ, והדפו גם התקפות של משחתות וספינות טורפדו גרמניות.
שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה היפנית "יאמטו"
בהתקפה היפנית על פרל הארבור הוטבעו רוב אוניות המערכה של צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית. אולם, שלוש נושאות המטוסים של צי האוקיינוס השקט – "יורקטאון", "לקסינגטון", ו"אנטרפרייז" – לא היו בנמל בעת ההתקפה ולא נפגעו. שישה חודשים לאחר מכן היוו שתיים מנושאות המטוסים הללו ("יורקטאון" ו"אנטרפרייז"; "לקסינגטון" אבדה בקרב ים האלמוגים), יחד עם נושאת רביעית, ה"הורנט", את עיקרו של הכוח הימי שהביס את הצי היפני בקרב מידווי והיה נקודת המפנה במלחמה.
ככל שהמלחמה הלכה והתקדמה, נדחקו אוניות המערכה לתפקידים שוליים יותר, לעומת נושאות המטוסים שהלכו ותפסו את התפקיד העיקרי. אוניות המערכה קיבלו תפקידי סיוע, והפכו לסוללות תותחים רבות עוצמה להפגזת יעדים בחוף ולסוללות נ"מ ענקיות שהגנו על נושאות המטוסים. עליונותו של הכוח האווירי הוכחה באופן חד משמעי, ואוניות המערכה שוב לא מילאו את התפקיד שיועד להן מלכתחילה. עליונות זו הוכחה שוב ושוב; אוניות המערכה הגדולות ביותר שנבנו אי פעם, "יאמטו" ו"מוסאשי", הוטבעו על ידי מטוסים אמריקאיים הרבה לפני שהגיעו לטווח תותחי הצי האמריקאי. אוניית המערכה הגרמנית האחרונה, "טירפיץ" נאלצה להסתתר בפיורד בנורווגיה, מוגנת על ידי תותחי נ"מ שהוצבו בחוף ואמצעי הגנה נגד צוללות; ניסיון בריטי להטביע אותה בעזרת צוללות זעירות נכשל, אך גם כאן הכריע הכוח האווירי: מפציצי אברו לנקסטר של חיל האוויר המלכותי הטביעו את "טירפיץ" ב-12 בנובמבר 1944 בעזרת פצצות מיוחדות.
קרבות ימיים
שמאל|ממוזער|250px|שייטת אוניות מערכה של צי ארצות הברית מפליגה אל מפרץ לינגאיין בפיליפינים, ינואר 1945
למרות העליונות האווירית, התקיימו גם קרבות ימיים בין אוניות מערכה. "מסצ'וסטס", אוניית מערכה של צי ארצות הברית, נלחמה באוניית המערכה "ז'אן באר", אוניית צי של צרפת של וישי. בקרב גוודלקנל, ב-15 בנובמבר 1942, נלחמו אוניות המערכה האמריקאיות "דקוטה הדרומית" ו"וושינגטון" באוניית המערכה היפנית "קירישימה" והטביעו אותה. בקרב כף הצפון (מצפון לנורווגיה), ב-26 בנובמבר 1943 הטביעה אוניית המערכה הבריטית, "דיוק אוף יורק" יחד עם כוח של משחתות, את סיירת המערכה הגרמנית "שרנהורסט". בקרב מצר סוריגאו, חלק מקרב מפרץ לייטה (Leyte Gulf), הטביע כוח של שש אוניות מערכה של צי ארצות הברית את אוניות המערכה היפניות "יאמאשירו" ו"פוסו". בחלק אחר של הקרב במפרץ לייטה, קרב סאמאר, הדפו משחתות אמריקאיות יחד עם מטוסים כוח של אוניות מערכה יפניות, ובהן "יאמטו", "קונגו", ו"נגאטו"; עוצמת ההתנגדות של הכוח האמריקאי, שהיה חלש וקטן הרבה יותר מהשייטת היפנית, שכנע את האדמירל היפני טקאו קוריטה שהכוח האמריקאי העומד לפניו הוא שייטת אוניות מערכה ולא שייטת משחתות ונושאות מטוסים קלות כפי שהיה במציאות, והורה לשייטת היפנית לסגת. לולא טעות זו היה הצי היפני עושה שמות באוניות האמריקאיות. בפועל הוטבעו רק נושאת מטוסים קלה אחת וארבע משחתות.
סיום המלחמה
כתוצאה מהשינוי הטכנולוגי בוטלו תוכניות ביפן ובארצות הברית לבניית אוניות מערכה גדולות (בין היתר בוטלה בנייתן של אוניות מערכה מסדרת מונטנה). כמעט כל אוניות המערכה הוצאו משירות או פורקו לגרוטאות בסוף המלחמה.
רוב אוניות המערכה שאבדו במלחמה אבדו בעודן בנמל; ואף אוניית מערכה לא הוטבעה על ידי מפציצים כבדים בלב ים. האיום האווירי העיקרי על אוניות המערכה היה מצד מטוסים קלים – מפציצי צלילה או מפציצי טורפדו.
אחרי מלחמת העולם השנייה
הוצאה משירות
כאמור, כמעט כל אוניות המערכה הוצאו משירות לאחר המלחמה. אוניית המערכה היחידה שנבנתה לאחר סיום המלחמה הייתה אה"מ ואנגארד. אוניות בודדות נשארו בשירות, אך נושאות המטוסים ביטלו למעשה את תפקידן העיקרי. אוניות המערכה האיטלקיות האחרונות הוצאו משירות בסוף שנות ה-50. אוניית המערכה הבריטית האחרונה הוצאה משירות ב-1960 ואוניית המערכה הצרפתית האחרונה ב-1970. שנות החמישים והשישים היו שנותיהן האחרונות של אוניות המערכה בציים רבים: ברית המועצות, ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה. טורקיה הוציאה משירות את סיירת הקרב האחרונה שלה ב-1976.
חיים חדשים בצי ארצות הברית
שמאל|ממוזער|250px|אוניית מערכה של צי ארצות הברית, מדגם "איווה" יורה מתותחיה
אוניות המערכה נעלמו מן האופק ברוב ציי העולם, אך בצי ארצות הברית הן זכו לחיים חדשים, כבסיסי סיוע באש. חיל הנחתים העריך מאוד את סיוע האש של אוניות המערכה, וראה בה אש יעילה יותר וזולה יותר מתקיפות מן האוויר. מערכות מכ"ם ומחשבים הותקנו במערכות בקרת האש באוניות, והגבירו מאוד את דיוקן. אוניות המערכה מסדרת איווה שירתו במהלך רוב המחצית השנייה של המאה ה-20. במלחמת קוריאה הוכשרו ארבע אוניות מהסדרה לשירות, ובמלחמת וייטנאם הוכשרה אונייה אחת. הן שימשו בעיקר להפגזת מטרות חוף. במהלך שנות ה-80 שוב הוחזרו אוניות המערכה לשירות, כחלק מתוכנית ממשל רייגן "צי 600 הספינות", שמטרתה העיקרית הייתה בניית צי גדול, כנגד מה שנתפס כהתעצמות הצי הסובייטי. אוניות המערכה שופרו ושודרגו, והותאמו לנשיאת טילי שיוט מדגם טומהוק. אוניות המערכה השתתפו בהפגזות על לבנון במהלך מלחמת האזרחים ובמלחמת המפרץ ב-1991. במלחמת המפרץ ירו אוניות המערכה "מיזורי" ו"ויסקונסין" בתותחי ה-16 אינץ' (406 מ"מ) שלהן ושיגרו טילי טומהוק על מטרות יבשתיות.
ככל הנראה, זו הייתה הפעולה הקרבית האחרונה בהיסטוריה של אוניית מערכה; אוניות המערכה של צי ארצות הברית הוצאו משירות לאחר מלחמת המפרץ. שתיים מהן נשמרות עדיין באחסון, מוכנות להחזרה לשירות אם יתעורר הצורך או עד שייבנה להן תחליף מתאים; שתי האחרות משמשות כמוזיאון צף. ב-17 במרץ 2006 מחק מזכיר הצי, שפעל תחת חוק הקצבת ההגנה לשנת 2006, את האיווה והוויסקונסין מהרשומות. האוניות יועברו כנראה לאיגודים מוזיאוניים, כמו אחיותיהן, המיזורי והניו ג'רזי.
עוד כמה אוניות מערכה משמשות כמוזיאונים בארצות הברית, בבריטניה, ביפן, בשוודיה, בהולנד ובצ'ילה.
לקריאה נוספת
Archibald, E. H. H. (1984). The Fighting Ship in the Royal Navy 1897–1984. Blandford.
Brown, D. K. (2003). Warrior to Dreadnought: Warship Development 1860–1905. Book Sales.
Brown, D. K. (2003). The Grand Fleet: Warship Design and Development 1906–1922. Caxton Editions.
Burr, Lawrence (2006). British Battlecruisers 1914–18. New Vanguard No. 126. Oxford: Osprey Publishing.
Corbett, Sir Julian. "Maritime Operations In The Russo-Japanese War 1904–1905." (1994).
Friedman, Norman (1984). U.S. Battleships: An Illustrated History. Naval Institute Press.
Gardiner, Robert (Ed.) and Gray, Randal (Author) (1985). Conway's All the World's Fighting Ships, 1906–1921. Naval Institute Press.
Gardiner, Robert (Ed.) (1980). Conway's All the World's Fighting Ships, 1922–1946. Conway Maritime Press.
Gardiner, Robert (Ed.) and Lambert, Andrew (Ed.). Steam, Steel and Shellfire: The steam warship 1815–1905 - Conway's History of the Ship..
Gibbons, Tony (1983). The Complete Encyclopedia of Battleships and Battlecruisers - A Technical Directory of all the World's Capital Ships from 1860 to the Present Day. London, UK: Salamander Books Ltd.
Ireland, Bernard and Grove, Eric (1997). Jane's War At Sea 1897–1997. London: Harper Collins Publishers.
Keegan, John. The First World War..
Kennedy, Paul M. (1983). The Rise and Fall of British Naval Mastery. London..
Lambert, Andrew (1984). Battleships in Transition - The Creation of the Steam Battlefleet 1815–1860. London: Conway Maritime Press.
Massie, Robert (2005). Castles of Steel - Britain, Germany and the Winning of the Great War at Sea. London: Pimlico..
O'Connell, Robert L. (1991). Sacred Vessels: the Cult of the Battleship and the Rise of the U.S. Navy. Boulder: Westview Press.
Padfield, Peter (1972). The Battleship Era. London: Military Book Society.
Parkes, Oscar (1990). British Battleships. first published Seeley Service & Co, 1957, published United States Naval Institute Press.
Polmar, Norman. The Naval Institute Guide to the Ships and Aircraft of the US Fleet. 2001, Naval Institute Press.
Preston, Anthony (Foreword) (1989). Jane's Fighting Ships of World War II. London, UK: Random House Ltd.
Russel, Scott J. (1861). The Fleet of the Future. London.
Sondhaus, Lawrence (2001). Naval Warfare 1815–1914. London.
Stilwell, Paul (2001). Battleships. New Your, USA: MetroBooks.
Wilson, H. W. (1898). Ironclads in Action - Vol 1. London.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כלי שיט מלחמתיים
קטגוריה:אוניות מערכה | 2024-09-28T07:25:28 |
אוניה | REDIRECT אונייה | 2005-10-02T16:44:35 |
פניקיה | redirect פיניקים | 2015-09-26T11:08:00 |
קבוצה צפופה | בטופולוגיה, תת-קבוצה של מרחב טופולוגי נקראת קבוצה צפופה, אם כל קבוצה פתוחה ולא ריקה ב-, מכילה איבר מתוך . תכונה זו שקולה לכך שהסגור של שווה למרחב כולו.
אם מרחב מטרי, פירושו של דבר שניתן להתקרב כרצוננו לכל נקודה ב- בעזרת נקודות מ-: לכל ולכל , יש המקיימת .
קבוצת המספרים הרציונליים, , היא למשל צפופה בקבוצת המספרים הממשיים, , עם הטופולוגיה הסטנדרטית (כלומר ). היא גם צפופה בישר של סורגנפריי, .
מרחב שקיימת בו קבוצה צפופה בת מנייה נקרא מרחב ספרבילי. לדוגמה, קבוצת המספרים הרציונליים צפופה בישר הממשי, שכן כל קטע פתוח בישר הממשי מכיל מספרים רציונליים (זוהי תכונת הארכימדיות של הממשיים). לכן השדה הממשי ספרבילי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טופולוגיה | 2020-10-10T17:43:47 |
סדר מועד | שמאל|ממוזער|250px|בול של רשות הדואר המוקדש לסדר מועד. מעצבת הבול: דנה זדה
סֵדֶר מוֹעֵד (נקרא גם סדר זמנים) הוא הסדר השני במשנה, ועוסק בהלכות ומנהגים הקשורים לחגים ולמועדים במהלך השנה. מסיבה זו, סדר מועד נלמד יותר מסדרים אחרים. לפני כל חג, יש הלומדים את המסכת העוסקת בענייני החג.
בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על שישה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר מועד היא "עִתֶּיךָ" מפני שהמילה "עת" משמעותה זמן, מועד.
המסכתות שבסדר
בסדר מועד שתים עשרה מסכתות, ואלו הן:
מסכת שבת – עוסקת בדיני השבת. 24 פרקים.
מסכת עירובין – עוסקת בדיני מצוות עירוב, שהם הרחבה של דיני השבת. 10 פרקים.
מסכת פסחים – עוסקת בדיני חג הפסח. 10 פרקים.
מסכת שקלים – עוסקת בדיני מחצית השקל, שהיו גובים מדי שנה בחודש אדר. 8 פרקים.
מסכת יומא – עוסקת בדיני יום הכיפורים והעבודה במקדש באותו יום. 8 פרקים.
מסכת סוכה – עוסקת בדיני חג הסוכות. 5 פרקים.
מסכת ביצה (נקרא גם "מסכת יום טוב") – עוסקת בדיני יום טוב הכלליים. 5 פרקים.
מסכת ראש השנה – עוסקת בענייני ראש השנה, עיבור השנה וקדוש החודש. 4 פרקים.
מסכת תענית – עוסקת בסדרי תענית. 4 פרקים.
מסכת מגילה – עוסקת בדיני חג הפורים. 4 פרקים.
מסכת מועד קטן – עוסקת בדיני חול המועד (ואגב כך גם בדיני אבלות). 3 פרקים.
מסכת חגיגה – עוסקת בדיני קרבן החגיגה ושאר הקרבנות שיש להקריב בעת העלייה לרגל. 3 פרקים.
על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם, שרבי יהודה הנשיא שם קודם כל את המועד החשוב ביותר, שהוא גם התדירי ביותר (שבת, כל שבוע), לאחר מכן דיני עירובין שגם כן קושרים לשבת. אחר כך התחיל על פי סדר המועדים הכתוב בתורה – פסח, פרשת שקלים וים הכיפורים. לאחר מכן המשיך על הסדר את שלוש הרגלים ולכן כתב את מסכת סוכה וביצה – שקשורה לחג השבועות, כי אין בה דינים מיוחדים משל עצמה. אחר כך נשאר רק את ראש השנה. ובסוף הסדר, אחרי שנגמרו המועדים, התחיל בדינים מיוחדים של תקנות הנביאים הראשונים (צומות) ונביאים אחרונים (פורים). מסכת מועד-קטן סודרה לאחר מכן משום שיש לה עניין משותף עם פורים – ששניהם אסורים בהספד ובתענית. וסיים במסכת חגיגה שיש בה דינים השייכים בכל המועדים ונכתבה אחרונה משום שזו מצווה שרק גברים חייבים בה.
במהדורות התלמוד הנפוצות, הסדר שונה, ומסכת ראש השנה מקדימה את מסכת יומא.
הסדר מחוץ למשנה
בתלמוד בבלי – מופיעות כל המסכתות של הסדר חוץ ממסכת שקלים שאותה נהגו ונוהגים לצרף לסדר הלימוד ולכרכי הגמרא מהתלמוד הירושלמי.
בתלמוד ירושלמי – מופיעות כל המסכתות של הסדר.
הספר המקביל לסדר מועד במשנה תורה לרמב"ם הוא ספר זמנים.
בשולחן ערוך– רוב דיני סדר מועד הנוגעים לזמן הזה נמצאים בחלק אורח חיים.
מיקום סדר מועד
סדר מועד ממוקם אחרי סדר זרעים. הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה מסביר שמכיוון שגם בתורה נכתב כך "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה... ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות... שלש רגלים תחוג לי בשנה..." (), כלומר ענייני זרעים (שמיטה) ולאחר מכן ענייני מועדים, גם במשנה זה מסודר כך.
על השם 'מועד'
כפי המופיע בדברי חז"ל, שמה של המסכת הוא 'מועד', ולא 'מועדים', בשונה משאר שמות הסדרים, שנקראו בלשון רבים (זרעים, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות). בספרות המוקדמת לא ניתנה לכך סיבה כל שהיא, מאוחר יותר הובאו מספר אפשרויות בדרך השערה או רמז:
ללמד שיש לדרוש כל מועד דבר בעיתו, ולא לכלול שני מועדים כאחד.
מחמת שהמילה 'מועד' היא בגימטריה 120, שזה מספר האפשרויות להצגת שם אלהים בהפיכת סדר האותיות שבו (על פי הנוסחה !5).
השם 'מועד', אין פירושו 'חג', אלא: זמן.
בשם 'מועדים' משתמע שבכלל זה רק הימים טובים. מה שאין כן בשם 'מועד', הכולל גם את שבת, שקילת מחצית השקל, תענית ועוד.
השם 'מועד', פירושו: ועידה, ולכך אינו לשון יחיד.
על פי דברי החיד"א בשם ספר 'מעשה רוקח', הכותב כי הטעם שמסכת תמיד נקראה בלשון יחיד ולא 'תמידין' בלשון רבים, הוא לרמז על התקופה שלעתיד לבוא, שבה לא יקריבו בבית המקדש את קורבן התמיד אלא פעם אחת ביום (ולא שתיים) – בבוקר, וכך גם אפשר לבאר את טעם קריאת השם 'מועד', כיון "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם", א"כ לעתיד לבוא מתוך כל המסכתות שבסדר מועד, רק מסכת מגילה יהיה תקף. וכן על משקל זה, על פי מה שמסופר על צדיקים קדמונים שביקשו שכאשר שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ייהפכו לימים טובים והימים שביניהם יהיו לחול המועד, יהיה זה באופן שתשעה באב יהיה היום טוב הראשון, ואחריו יהיה חול המועד עד לשבעה עשר בתמוז בשנה שלאחריו. ובאופן זה יהיו כל המועדים מועד אחד.
משום שמרמז על יום הכיפורים, שעל פי הנאמר בספרות המוקדמת, הוא כולל את כל המועדים (ויש שביארו על פי זה את טעם שנקרא בתורה 'שבת שבתון').
על פי מה שכתבו בספרים קדמונים כי בחג הפסח כלולים כל המועדים, שכולם הם זכר ליציאת מצרים ואם כן הריהם כלולים בפסח, שבו הייתה יציאת מצרים (וכמו שאומרים בפיוט 'ואמרתם זבח פסח': 'בראש כל מועדות נִשֵּׂאתָ פסח').
בשם 'מועדים' משתמע שהכוונה רק למועדים המוזכרים בתורה, ואילו 'מועד' משמע אף מועדים, תעניות וכיוצא בזה שנתקנו מדרבנן.
לפי שהמזלזל באחת מכל המועדים, הריהו כמזלזל בכולם.
על פי מה שכתב בתיקוני הזוהר כי ששת סדרי המשנה הם כנגד שש ספירות, וא"כ סדר מועד הוא כנגד הספירה גבורה שהיא מורה על צמצום.
בדרך רמז, על פי מאמר חז"ל: "וידבר משה את מועדי ה', הכתוב קבע מועד (אחד) לכולן", שנקטו בזה מטבע לשון 'מועד אחד לכולן'.
שכל המועדות נכללו בלשון 'מועד' – יחיד, כנאמר בפסוק: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם" (ולא נאמר "במועדיהם").
על דרך החידוד, על פי הכלל בדקדוק, כי עד מספר 10 משתמשים בהטיית רבים, ומ-11 והלאה אפשר גם בלשון יחיד. ולכן מכיוון שרק בסדר מועד יש יותר מעשר מסכתות – נקרא 'מועד'.
משום שבמילה "עִתֶּיךָ" שבפסוק הרומז על ששת סדרי המשנה משתמע לשון יחיד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
סדר מועד | 2024-06-19T15:30:41 |
סדר נשים | שמאל|ממוזער|230px|בול של רשות הדואר המוקדש לסדר נשים. מעצבת הבול: דנה זדה
סֵדֶר נָשִׁים הוא הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. הסדר עוסק בעיקר בדיני המשפחה והזוגיות. בין הנושאים בהם הוא עוסק: דיני הנישואין והגירושין, החובות שבין בני זוג האחד כלפי השני וכלפי ילדיהם. דיני ירושה וצוואות, בגידות בין בני זוג והתחייבויות אנשים נשואים האחד כלפי השני.
בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על שישה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר נשים היא "חֹסֶן", מפני שהשורש ח.ס.נ משמעותו גם ירושה והאישה מולידה יורשים.
המסכתות שבסדר
הסדר כולל שבע מסכתות:
מסכת יבמות, המפרטת את דיני הייבום והחליצה;
מסכת כתובות, העוסקת בעיקר בדיני הכתובה, שהיא חוזה הנישואין;
מסכת נדרים, העוסקת בדיני נדרים;
מסכת נזיר, העוסקת בדיני הנזיר;
מסכת סוטה, העוסקת בדיני הסוטה - אישה שחשודה כי בגדה בבעלה, וצורף לה מצוות המלך, משוח מלחמה ועגלה ערופה;
מסכת גיטין, העוסקת בדיני הגירושין בפרט ובדיני חוזים ושטרות בכלל;
מסכת קידושין, העוסקת בדיני כריתת הנישואין; בעבדות, ובעשרת היוחסין
על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם, שהסדר מתחיל דווקא במסכת יבמות, משום שהיא דבר שעשוי לקרות לאדם בלי קשר למעשיו שלו (אם אחיו ישא אישה וימות ללא צאצאים), אך בית דין אינו יכול לכוף סתם אדם לישא אישה, לכן התחיל רבי יהודה הנשיא דווקא מהדינים המחויבים. אחר כך, המשיך את דיני נשיאת אישה והתחיל ממסכת כתובות. אחרי מסכת כתובות באה מסכת נדרים, משום שכאשר אדם נושא אישה, הוא יכול להפר את נדריה. מסכת נזיר באה אחרי מסכת נדרים, בגלל שנזירות היא גם סוג של נדר. אחר כך עבר למסכת גיטין, כי אחרי הנישואים מגיעים הגירושים ולאחר מכן מסכת סוטה שגם היא סוג של גירושים. ומסכת קידושין סודרה אחרונה, למרות שהיה ראוי שתהיה לפני מסכת גיטין, משום שבתורה מופיעים דיני גירושין לפני דיני קידושין כי כתוב: "ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר"- ולמדה מכאן הגמרא- "מקיש יציאה להוייה..."- רואים שבפסוק, הגירושין ("יציאה") קודמים לנישואין ("הוייה"), לכן מסכת גיטין קודמת למסכת קידושין. בדרשת ר' תנחומא סדר נשים הוא ראשון וסימנו "תורת ה' תמימה" (במ"ר י"ג, ט"ו). בגלל חשיבותו הרבה לסידור חיי המשפחה בישראל נלמד הסדר הרבה בכל הדורות, ומרובה ביותר הספרות הרבנית בענייניו.
סדר המסכתות סוטה וגיטין
כאמור, בספרים המצויים אצלנו מופיעה מסכת סוטה לפני מסכת גיטין. אולם, הרמב"ם כתב שמסכת גיטין מופיעה לפני מסכת סוטה. ובפתיחת התוספות יום טוב למסכת סוטה, הקשה על הרמב"ם מהגמרא במסכת סוטה דף ב' עמוד א'- שנאמר שם: "מכדי תנא מנזיר סליק, מאי תנא דקא תנא סוטה?"- כלומר, מה הקשר בין מסכת נזיר לבין מסכת סוטה? מדוע מסכת סוטה נשנית כאן, אחרי מסכת נזיר? ועונה הגמרא: "כדרבי...שכל הרואה סוטה בקילקולה, יזיר עצמו מן היין"- וזו הסיבה שסודרה מסכת סוטה אחרי מסכת נזיר. אם כן, רואים מהגמרא, שאחרי מסכת נזיר באה מסכת סוטה ולא מסכת גיטין? לכן התוספות יום טוב כותב שכך צריך לסדר את המסכתות- ולא כמו שסידר הרמב"ם. אך בספר "הקדמות הרמב"ם למשנה" בהוצאת מוסד הרב קוק כתוב, שייתכן והייתה לרמב"ם גרסה אחרת בגמרא.
הסדר מחוץ למשנה
בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי מופיעות כל המסכתות שבסדר. בתלמוד הבבלי יש סך הכל 605 דפי גמרא בסדר נשים: יבמות (121) | כתובות (111) | נדרים (90) | נזיר (65) | סוטה (48) | גיטין (89) | קידושין (81).
הספר המקביל לסדר נשים במשנה תורה לרמב"ם הוא ספר נשים וחלק מהדינים גם בספר קדושה (הלכות איסורי ביאה), אך הדינים המופיעים במסכתות נדרים ונזיר נמצאים בספר הפלאה.
בשולחן ערוך רוב דיני הסדר נמצאים בחלק אבן העזר, חוץ מנדרים המופיעים בחלק יורה דעה.
מיקום סדר נשים
סדר נשים ממוקם אחרי סדר מועד ולפני סדר נזיקין. הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה מסביר, שלאחר שהביא רבי יהודה הנשיא את דיני היום-יום, הוא היה צריך להביא את הדינים המשפטיים. ומכיוון שבתורה, דיני הנשים קודמים לדיני הנזיקין- "וכי ימכור איש את ביתו לאמה... וכי ינצו אנשים ונגפו אישה... כי יגח שור את איש"- לכן קדמו דיני הנשים לנזיקין.
קישורים חיצוניים
סדר נשים באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
*
*
סדר נשים
קטגוריה:נשים ביהדות | 2024-05-12T05:23:00 |
סדר קדשים | שמאל|ממוזער|230px|בול של רשות הדואר המוקדש לסדר קדשים.
מעצבת הבול: דנה זדה
סֵדֶר קָדָשִׁים הוא הסדר החמישי במשנה.
עניינו העיקרי של הסדר הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש ומוספים בו עניינים נוספים המתקשרים לנושא זה.
בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על שישה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר קודשים היא "חָכְמַת", כנראה מפני שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות.
המסכתות שבסדר
הסדר כולל את אחת עשרה המסכתות הבאות:
מסכת זבחים – העוסקת בענייני קורבנות הבאים מן החי.
מסכת מנחות – העוסקת בענייני מנחות – קורבנות הבאים מן הצומח.
מסכת חולין – העוסקת בדרישות הלכתיות שונות הקיימות בבהמות חולין (שאינם קודשים), הראשון בהם הוא שחיטה, ובנוסף דיני גיד הנשה, בשר בחלב, מתנות כהונה ושילוח הקן.
מסכת בכורות – העוסקת בענייני בכורות – הן בכורות בהמה והן בכורות אדם.
מסכת ערכין – העוסקת בענייני ערכים, היינו אדם האומר "ערך פלוני עלי" מחויב להביא את ערכו בכסף לבית המקדש, וכן בדיני הֶקדשים וחרמות.
מסכת תמורה – העוסקת בדיני המחליף בקרבנו בבהמה אחרת.
מסכת כריתות – העוסקת בחייבי כרת וחיובי קורבנותיהם.
מסכת מעילה – העוסקת בדיני מעילה (הנאה מהֶקדש).
מסכת תמיד – העוסקת בענייני העבודה היום-יומית במקדש, ובפרט בקרבן תמיד.
מסכת מידות – העוסקת במידות בית המקדש.
מסכת קינים – העוסקת בענייני קרבנות העוף, הבאים מקיני העוף.
על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם, שרבי יהודה הנשיא התחיל את סדר קדשים דווקא ממסכתות זבחים ומנחות כפי שבתורה דינים אלו הם הפותחים את ספר ויקרא. לאחר מכן סודרו דיני שחיטה המופיעים במסכת חולין, משום שבתורה מופיעים דיני שחיטה – "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר..." – לאחר הפסוק "והיה המקום אשר יבחר... שמה תביאו... עולותיכם וזבחיכם...". לאחר מכן מופיעה מסכת בכורות, כי בפסוקים שלאחר מכן כתוב – "לא תוכל לאכול בשעריך... ובכורות בקרך וצאנך", ומשום שהתחיל לדבר על קדושות, סידר את מסכת ערכין שגם מדברת על קדושה. מסכת תמורה מופיעה אחרי מסכת ערכין – כפי סידורן בתורה. לאחר שדובר על כל הדינים הבסיסיים, הובאו עונשיהם במסכת כריתות ומסכת מעילה – שחומרתה פחותה. מסכתות תמיד ומידות הובאו לקראת הסוף משום ששתיהן עוסקות בתיאור מה שהיה בבית המקדש וצורתו ובסוף הובאה מסכת קינים העוסקת בעיקר בדיני תערובות בין קורבנות, שהוא עניין פחות בחשיבותו משום שאלו מקרים נדירים.
הסדר מחוץ למשנה
לכל הסדר יש תלמוד בבלי, מלבד מסכתות מידות וקינים.
התלמוד ירושלמי לסדר זה אבד. בתחילת המאה ה-20 הופיע זיוף של הירושלמי לסדר זה, אך לאחר תקופה קצרה התברר הזיוף.
הספרים המקבילים לסדר קדשים במשנה תורה לרמב"ם הם ספר עבודה וספר קורבנות. ההלכות המופיעות במסכת חולין מופיעים בספר קדושה וההלכות המופיעות במסכת ערכין מופיעות בספר הפלאה.
רוב ההלכות המופיעות בסדר אינן נוגעות לזמן הזה ולכן הן אינן נמצאות בשולחן ערוך, חוץ מההלכות המופיעות במסכת חולין הנמצאות בחלק יורה דעה וחלקים ממסכת מנחות העוסקים בהלכות ציצית, תפילין, ספר תורה ומזוזה, המופיעים באורח חיים ויורה דעה.
תלמוד בבלי לסדר קדשים
על אף שעל סדר קדשים התחבר תלמוד בבלי (בשונה מסדר טהרות), עוד בתקופת האמוראים העיסוק בו לא היה נפוץ. על פי פירוש רש"י לתלמוד, סדר קדשים נחשב בזמן התלמוד לסדר קשה ועמוק. גם בתקופת הראשונים לא עסקו כמעט בסדר זה ועד לעת החדשה כמעט ולא עסקו בסדר זה בישיבות הגולה, מלבד במסכת חולין העוסקת בענייני שחיטה, בשר בחלב ותערובות הנוגעים לזמן הזה. כתוצאה מכך, מלבד על מסכת חולין, רוב פרשני התלמוד לא כתבו את פירושיהם על סדר זה (לעומת פרשני המשנה שכתבו את פירושיהם). בנוסף, אין על סדר זה את ספרי הפסק של הראשונים כמו הרי"ף והרא"ש, שחוברו רק על מצוות הנוהגות בזמן הזה. ה"חפץ חיים" בהקדמתו לספרו ליקוטי הלכות, מעלה שתי השערות בנידון. השערה אחת גורסת שטרם הופעת הדפוס, הפצת כתבי היד נעשתה על ידי העתקה ידנית, מה שגרם לתפוצה מצומצמת של הכתבים, ולכן העדיפו הראשונים לכתוב על נושאים הנוגעים לזמן הזה. השערה שנייה היא שאכן נכתבו פירושים על מסכתות אלו, אך הם אבדו, וייתכן שימצאו בבוא היום, כפי שנמצאו חידושי הרשב"א על מסכת מנחות. הראשונים היחידים שקיימים כיום בצורה מסודרת על סדר קדשים הם: רש"י, תוספות, רבנו גרשום, תוספות רי"ד ושיטה מקובצת. בנוסף לכך, הרמב"ם פסק בספרו היד החזקה גם את הלכות סדר קדשים, ופרשני הרמב"ם עסקו גם בחלק זה.
בנוסף, דפוס שונצינו, אשר היווה את הבסיס למהדורות התלמוד ונציה ואחריה וילנה המצויה כיום, לא הדפיס את התלמוד בבלי על סדר קדשים. דפוס שונצינו התבלט בנוסח המוגה והמובן של התלמוד, ומשכך הדפוסים המצויים כיום מלאים חילופי גרסאות וטקסט קשה להבנה.
גם רוב האחרונים אשר פירושיהם נדפסו בדפוסי התלמוד המצויים, כהמהרש"ל, מהרש"א, מהר"ם ומהר"ם שיף, לא כתבו את פירושם והגהותיהם על סדר קדשים. בין האחרונים אשר פירושיהם נדפסו בדפוסי התלמוד המצויים: לבוש, רש"ש, יעב"ץ, ברוך טעם, מצפה איתן, הרב אלעזר משה הורוביץ, חשק שלמה, מלוא הרועים, דברי נחמיה ועוד. גם רוב האחרונים אשר כתבו על חלקים נרחבים מהתלמוד, לא כתבו על סדר קדשים. מבין הספרים שחוברו על מרבית הש"ס יש על סדר קדשים את הספר חידושי רבי עקיבא איגר, חזון איש, ומהדור האחרון קהלות יעקב, איילת השחר ומנחת יהודה.
בעת החדשה פעל רבי ישראל מאיר הכהן, ה"חפץ חיים", ללמוד את סדר קדשים והלכות בית המקדש, במטרה להתכונן לגאולה, לאחר שראה את הפוגרומים באימפריה הרוסית כחבלי משיח. הוא חיבר ספר בשם "תורה אור" על חיזוק לימוד ענייני קדשים ופתח כולל אברכים ללימוד קדשים. רבי ישראל מאיר הכהן חיבר את הספר "ליקוטי הלכות", חיבור הלכתי על סדר התלמוד, במתכונת החיבור הלכות רב אלפס. בנוסף הוא הדפיס את התורת כהנים (מדרש הלכה על חומש ויקרא) עם פירוש הגר"א ופירוש שלו, וכן את הספר "אספת זקנים" (מספר חיבורים נדירים של גדולי האחרונים על סדר קדשים). בנוסף, הייתה עדנה לסדר קדשים, בכך שבישיבות בריסק עוסקים רק בסדר קדשים (או שאר מסכתות העוסקות בקדשים). כתוצאה מכך התרבה העיסוק במסכתות אלו, והתחברו ספרים רבים על סדר זה.
בין הספרים הבולטים המיוחדים לסדר קדשים – "ברכת הזבח" למהראש"ק, "צאן קדשים" לרבי אברהם חיים שור, "פנים מאירות" לרבי מאיר אייזינשטאט, "חק נתן" לרבי נתן בורגיל (ארבעת האחרונים נדפסו ב"אספת זקנים"), "קרן אורה" לרבי יצחק מקרלין, "שפת אמת" לרבי יהודה אריה לייב אלתר מגור, "מקדש דוד" לרבי דוד רפפורט וספר "עולת שלמה" לרבי שלמה זלמן ליפשיץ מהורודנה.
בין הספרים הבולטים בתקופה האחרונה: "כנסת הראשונים" – ליקוט ראשונים משאר חלקי התלמוד בבלי, העוסקים בענייני קדשים, הוציא הרב מרדכי אילן. "חידושי רבנו הגרי"ז הלוי" ("סטענסיל") שיעוריו של הרב מבריסק לקבוצת תלמידיו על מסכתות קדשים. ספר זה נחשב לנכס צאן ברזל בין הלומדים בסגנון הישיבתי, בהיותו הספר הראשון בסגנון הלימוד הישיבתי על מסכתות אלו. כמו כן נפוצים ספרי השיעורים על סדר קדשים ממספר ראשי ישיבות כמו רבי ברוך דב פוברסקי, הרב יחיאל מיכל פיינשטיין, רבי יושע בער סולובייצ'יק, רבי משולם דוד סולובייצ'יק, הרב אברהם נח גרבוז ("מנחת אברהם") והרב שלמה כץ ("נפש טובה"). כמו כן מופיעים חידושים על סדר קדשים בספרי ראשי הישיבות שיעורי ר' אריה לייב, משנת ר' אהרן, אשר לשלמה וברכת מרדכי.
מיקום סדר קדשים
סדר קדשים ממוקם אחרי סדר נזיקין. הסיבה לכך היא מפני שארבעת הסדרים הראשונים של המשנה מדברים על דינים המופיעים בספר שמות ואילו הדינים המופיעים בסדר זה נמצאים רק בספר ויקרא.
קישורים חיצוניים
סדר קדשים הטקסט המקורי – מתוך מאגר ספרות הקודש
הערות שוליים
סדר קודשים
קטגוריה:בית המקדש | 2024-06-15T20:01:25 |
סדר טהרות | שמאל|ממוזער|230px|בול ישראלי המוקדש לסדר טהרות.
על הבול ציטוט ממסכת ידיים.
מעצבת הבול: דנה זדה
סֵדֶר טְהָרוֹת (או טָהֳרוֹת) הוא הסדר השישי מבין ששת סדרי משנה, ועוסק בענייני טומאה וטהרה.
בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על שישה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר טהרות היא "וָדָעַת", כנראה כיוון שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות – ואף יותר מסדר קודשים.
רשימת המסכתות
הסדר כולל את שתים עשרה המסכתות הבאות:
מסכת כלים – הדנה בדיני טומאה וטהרה של כל סוגי הכלים.
מסכת אהלות – העוסקת בדיני טומאת המת ובטומאת האוהל.
מסכת נגעים – העוסקת בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.
מסכת פרה – העוסקת בדיני פרה אדומה ובעיקר באופן הכנת אפר פרה אדומה.
מסכת טהרות – העוסקת בדיני טומאה וטהרה.
מסכת מקוואות – העוסקת בדיני כשרות מקווה.
מסכת נידה – העוסקת בעיקרה בטומאת נידה ויולדת.
מסכת מכשירין – העוסקת בענייני הכשרת אוכל לקבלת טומאה על ידי משקים.
מסכת זבים – העוסקת בענייני טומאה של זב.
מסכת טבול יום – העוסקת בדיני אדם שטבל ועדיין לא שקעה השמש, ודינו שטהרתו אינה שלמה עד שתשקע השמש.
מסכת ידיים – העוסקת בטומאת הידיים.
מסכת עוקצים – העוסקת באוכלים ונספחיהם המקבלים טומאה.
על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם, שרבי יהודה הנשיא התחיל קודם כל ללמדנו מה נטמא, משום שזה הבסיס לדיני הטהרה, לכן הסדר מתחיל דווקא במסכת כלים, המבארת לאלו כלים יש פוטנציאל להיות טמא ולאלו לא. לאחר מכן סודרה מסכת אהלות, משום שהיא עוסקת בטומאה החמורה ביותר – טומאת מת, ומסכת נגעים שגם בה יש דמיון למיתה. אחר שדיבר על טומאת מת, דיבר על הטהרה ממנה במסכת פרה. לאחר מכן הובאו דיני הטומאה הקלים יותר במסכת טהרות והטהרה מהם במסכת מקוואות. מסכת נידה מופיעה רק לאחר מכן משום שהיא טומאה שאינה שייכת לכולם אלא רק לנשים. והיה ראוי לסדר אחריה את מסכת זבים שעניינה דומה, אך משום שדיני מכשירין מופיעים בתורה קודם לכן (דיני הכשרת אוכלין מופיעים בפרשת שמיני ואילו דיני זבים מופיעים בפרשת מצורע), סודרה מסכת מכשירין לפניה. לאחר מכן מופיעה מסכת טבול יום שהיא סיום דיני הטומאה של כל הגוף. בסיום הסדר מופיעה מסכת ידיים העוסקת רק בטומאה של איבר אחד ומסכת עוקצים שכולה נלמדה מסברה ואין דיניה מפורשים בתורה.
סוגיות טהרה בתנ"ך ובחז"ל
בתורה מרוכזות הלכות טומאה וטהרה בעיקר בספר ויקרא, בפרשיות שמיני – תזריע – מצורע, וכן בספר במדבר, בפרשת חוקת.
במשנה הוקדש לכך סדר טהרות כולו, ומלבדו פזורות הלכות טומאה וטהרה במסכתות רבות, בעיקר במסכתות פסחים, חגיגה, עדויות וחולין. לסדר טהרות כולו קיימת גם תוספתא.
במדרשי ההלכה מוסבר הקשר בין פסוקי התורה שבכתב לבין הלכות הטהרה בתורה שבעל פה, בספרא לפרשיות הנ"ל בספר ויקרא ובספרי וספרי זוטא לפרשת חוקת.
סדר טהרות בתלמוד
אין תלמוד בבלי לסדר טהרות, מלבד למסכת נידה, מפני שהיא עוסקת רבות בנושאי טהרת המשפחה, שאקטואליים בכל זמן ומקום. עם זאת, סוגיות רבות בתלמוד עוסקות בהלכות טומאה וטהרה, בפרט במסכתות פסחים חגיגה וחולין, ובמידה ידועה גם במסכת שבת. מבין הסוגיות התלמודיות בנושא טהרות מפורסמות סוגיה ארוכה ומורכבת בשם "סוגיית רבי חנינא סגן הכהנים" (פסחים דפים יד–כ), וסוגיות רבות בפרק התשיעי במסכת חולין העוסקות בעוקצין. התלמוד מציין את הקושי המיוחד בלימוד הלכות הטומאה והטהרה, ואף מספר על חכמים מבין האמוראים שלא היו בקיאים בהם, והתקשו בהבנת משניות בסדר טהרות (דבר חריג ביותר בהשוואה לשאר סדרי המשנה).
התלמוד הירושלמי בסדר טהרות, כפי שהוא מצוי בידינו, כולל שלושה פרקים בלבד מתוך מסכת נידה, וכנראה יתר שבעת הפרקים אבדו.
סדר טהרות בספרות הראשונים
בימי הביניים נכתבו חיבורים מועטים בלבד שמוקדשים לנושאי טהרה (מלבד טהרת המשפחה). הבולטים מבין אלה הם פירושיהם של רבי שמשון משאנץ, המהר"ם מרוטנבורג ורבנו אשר למשניות בסדר טהרות.
הרמב"ם
יחיד ומיוחד היה הרמב"ם, שבמסגרת הקודקס ההלכתי המקיף משנה תורה כלל גם את "ספר טהרה" המסכם את הלכות טומאה וטהרה, בשמונה חטיבות נפרדות: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטומאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, והלכות מקוואות. לרוב החטיבות הללו יש מקבילות מסודרות במשנה, כגון מסכת כלים אהלות ופרה; הלכות מטמאי משכב ומושב כוללות את מסכת נידה ומסכת זבים; הלכות טומאת אוכלין מקבילות למסכתות טהרות, מכשירין, עוקצין; הלכות שאר אבות הטומאות רוכזו מכל רחבי סדר טהרות.
בנוסף כתב הרמב"ם פירוש למשנה כולה, כולל סדר טהרות. בפירושו למשנה כתב הרמב"ם הקדמה מיוחדת לסדר טהרות, המשמשת מבוא מקיף לנושא זה. הרמב"ם עצמו כתב אודות הקושי הרב בלימוד נושאים אלה, ועל חשיבותה ונחיצותה של הקדמה זו:
הרמב"ם אף כותב, שלא הייתה בידו משנה סדורה מרבותיו בנושאים אלה, והוא טרח על איסוף החומר וגיבוש הכללים מתוך מקורות חז"ל באופן עצמאי:
סדר טהרות בספרות האחרונים
בספרות האחרונים נכתבו ספרים בודדים המקיפים בצורה שיטתית את סוגיותיו של סדר טהרות. הרב יהודה ליב אדל כתב את ספרו "מים טהורים" על משניות סדר טהרות, ואת ספרו "מי נפתוח" על הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה לסדר טהרות, המהווה מבוא לסוגיות סדר זה.
רבי גרשון העניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, כתב ספר בשם "סדרי טהרות", בו ליקט את סוגיות התלמוד ומדרשי ההלכה על מסכתות כלים ואהלות שבמשנה, ובכך יצר מעין מסכת בתלמוד על משניות אלו, בתוספת ליקוט מפירוש רש"י והרחבות משלו בדומה לתוספות. בעקבות ביקורת על הניסיון לחקות את התלמוד הבבלי, לאחר שיצא לאור הכרך על מסכת כלים, הוסיף הרבי מראדזין בכרך על מסכת אהלות בכל עמוד את הכיתוב: "מלוקט מדברי התנאים ואמוראים ז"ל".
כהמשך למגמה זו, כתב הרב שלמה גורן ספר בשם "שערי טהרה", על מסכת מקוואות. גם הוא מנסה ליצור תלמוד למסכת זו, באמצעות ליקוט המקורות התנאיים והאמוראיים.
ספר "ערוך השולחן העתיד", של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, נכתב במקביל לספר טהרה של הרמב"ם, ובו מביא המחבר את דעותיהם של ראשונים אחרים מלבד הרמב"ם, ואת הכרעותיו וחידושיו.
לימוד הסדר בימינו
בימינו נמשכת המגמה המסורתית, לפיה הלכות טומאה וטהרה אינן נלמדות בדרך כלל בישיבות. גם הלומדים בעיון את מסכת פסחים, למשל, מדלגים בדרך כלל על סוגיית "רבי חנינא סגן הכהנים", והדבר בולט בספריהם של רוב ראשי הישיבות על מסכת זו. עם זאת, ניכרת פריחה יחסית בעיסוק בהלכות טומאה וטהרה בהשוואה לדורות קודמים, והוקמו אף כוללים שזהו הנושא המרכזי בלימודיהם.
במקביל, נכתבים עשרות ספרים הדנים בהלכות טומאה וטהרה, הן בפרשנות המשנה והתלמוד והן בריכוז פסקי ההלכה. ראויים לציון מיוחד שני חלקי הספר "שערי דעת", מאת הרב שלמה פלדמן, המסכמים באופן בהיר ומסודר את הלכות טומאה וטהרה לכל כלליהן ופרטיהן. הדבר ניכר גם באנציקלופדיה התלמודית בערכים הנוגעים לטומאה וטהרה (בעיקר בכרכים יט–כ). מכון המקדש החל להוציא לאור סדרת ספרים בשם "שערי היכל", על מסכתות העוסקות בקדשים וטהרות (לעת עתה יצאו לאור מסכתות יומא, זבחים, פסחים ועוד, מסכתות נוספות נמצאות בהכנה), ובהן סיכומים מפורטים על ענייני הטהרה שבמסכתות אלו. כמו כן הוציא המכון סדרת ספרים חדשה בשם "טהרת ישראל", העוסקת בענייני חיי הטהרה בזמן המקדש השלישי.
מיקום סדר טהרות
סדר טהרות הוא האחרון בששת סדרי המשנה והוא ממוקם אחרי סדר קדשים. הסיבה לכך היא, שכך מסודר ספר ויקרא – קודם דיני הקורבנות (סדר קדשים), ולאחר מכן הלכות טומאה וטהרה (סדר טהרות).
קישורים חיצוניים
סדר טהרות הטקסט המקורי - מתוך מאגר ספרות הקודש
הערות שוליים
סדר טהרות
סדר טהרות | 2024-04-27T20:47:26 |
מפד"ל | המפלגה הדתית-לאומית (בראשי תיבות: מפד"ל) הייתה מפלגה ישראלית ציונית דתית. המפד"ל ייצגה את הציונות הדתית והציבור הדתי-לאומי. היא חרתה על דגלה את הציונות, יהדות, תורה, אהבת ישראל ובעשורים האחרונים גם את ארץ ישראל השלמה. היא שויכה לצד הימני של הקשת הפוליטית. עד המהפך ב-1977 ועליית הליכוד לשלטון הייתה המפד"ל מקורבת יותר לצד השמאלי של המפה, והצטרפה לרוב הממשלות בראשות מפא"י והמערך. המפד"ל הוקמה ב-1956 כאיחוד של מפלגות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" ובשנת 2008 התמזגה למפלגת הבית היהודי, מפלגה שהייתה אמורה לאגד מספר מפלגות ימין, אך האיחוד נכשל ועם פרישת שאר מרכיביה הפכו מוסדות המפד"ל למוסדות הבית היהודי, גוף שלא נרשם ברשם המפלגות. למעשה, הבית היהודי היא מפלגת המפד"ל בשינוי השם.
מדיניות המפלגה
הקטע שפתח את מצע המפד"ל מעיד על עיקרי האידאולוגיה שלה:
במישור המדיני
המפד"ל הייתה ניצית בעמדותיה, תמכה במפעל התנחלויות והתנגדה למדינה פלסטינית. המפד"ל האמינה בארץ ישראל השלמה ובכך שאסור להקים ישות ערבית מדינית ממערב לירדן. למרות זאת, מפד"ל הייתה מוכנה להעניק אוטונומיה לפלסטינים, בתנאי שהשליטה המדינית-ביטחונית תישאר בידי ישראל והפלסטינים יחדלו מהטרור כנגד ישראל.
לרוב המפד"ל גילתה התנגדות חריפה לפגיעה בהתיישבות ביש"ע; עם זאת, לדעתה היה צורך להשפיע על הממשלה מבפנים ולא לעשות פעולות אשר אינן בקונצנזוס (לדוגמה: סרוב פקודה וחסימות כבישים).
במישור דת-מדינה
אחת המטרות העיקריות של המפד"ל הייתה לשמור על הצביון היהודי של מדינת ישראל ועל מחויבותה לערכי הציונות והיהדות. כדי להשיג פעלה המפלגה במספר דרכים עיקריות:
שכנוע והדברות עם הציבור המסורתי והציבור החילוני.
חינוך יהודי.
חקיקה בכנסת.
הקמת מסגרות חינוך יהודיות (ישיבות, ישיבות הסדר, תנועות נוער, גרעיני התיישבות) שישתלבו בכל מערכות המדינה (צבא, שלטון, מנהל ציבורי, ארגונים התנדבותיים, מערכת החינוך) וניסו להשפיע מבפנים.
במישור החברתי-כלכלי
המפד"ל הגדירה את עצמה כמפלגה חברתית ולכן פעלה להגנה על החלשים בחברה, בעיקר באמצעות חקיקה. בלטו בתחום זה חברי כנסת דוגמת נחום לנגנטל, זבולון אורלב, שאול יהלום וגילה פינקלשטיין. למפד"ל לא הייתה אידאולוגיה כלכלית שלמה ומגובשת אם כי היא תמכה ברעיון של מדינת רווחה והייתה למפלגה נטייה לפעול בכיוון הסוציאל-דמוקרטי.
בהיותה בממשלה, התיקים המועדפים על המפד"ל היו משרד החינוך, משרד הפנים, משרד הרווחה, משרד הדתות ומשרד השיכון. מפד"ל ראתה במשרדים האלה את הכלים לקיים את היעדים ששמה לעצמה במצע.
יחס לצבא
בעשורים האחרונים לפעילותה, מפד"ל עודדה את בני הציונות הדתית להתגייס לשירות קרבי בצה"ל וראתה את השירות בו כחובה מוסרית ואף כמצווה. לשם כך הוקמו עשרות מכינות צבאיות וישיבות הסדר המשלבות שירות צבאי עם לימוד תורני, וכן הכשרה של דור המפקדים הבא עם פוטנציאל לקצונה. כיום יש ל"כיפות הסרוגות" נוכחות גבוהה ביחידות הקרביות של צה"ל ובשדרת הפיקוד הזוטר. למרות התנגדותה לתוכנית ההתנתקות המפד"ל כמפלגה התנגדה לסרבנות.
היסטוריה
1956–1977
המפד"ל הוקמה על ידי חיים משה שפירא כתוצאה מאיחוד תנועות המזרחי והפועל המזרחי. בבחירות לכנסת השלישית התמודדו המפלגות ברשימה משותפת תחת השם "חזית דתית לאומית", וב-1956 התאחדו סופית והקימו את המפד"ל.
עד 1967 הייתה המפד"ל מפלגת מרכז וישבה בקואליציה עם מפא"י ולאחר מכן עם המערך. תנועת גוש אמונים השפיעה גם על המפד"ל שהחלה לנקוט בקו יותר דתי ויותר נצי, עקב ההתעוררות הלאומית במחנה הציונות הדתית. באותה תקופה החל לעלות כוחם של הצעירים, בראשות זבולון המר.
ב-1976 הגיעה השותפות עם המערך לקיצה עקב הימנעות חברי הכנסת שלה (למעט השר בורג) בהצבעת אי-אמון שהעלתה פועלי אגודת ישראל בעקבות הגעתם של מטוסי F-15 לארץ בשבת (הצבעה שלא זכתה לרוב) – מה שהוביל להוצאת שרי המפלגה מהממשלה ואחריה התפטרות ראש הממשלה יצחק רבין והקדמת הבחירות, ובעקבות התחזקות כוחם של הצעירים במפלגה, שהיו קרובים יותר ל"גוש אמונים" באמצעות "קשר אוסלו". אחרי הבחירות ב-1977 הצטרפה המפד"ל לממשלתו של מנחם בגין.
קשר אוסלו
קשר אוסלו, או תרגיל אוסלו הוא כינוי לתרגיל פוליטי שנרקם בבית הקפה "אוסלו", (שהיה סמוך לבית "קסטל" ששימש כמשרדיה של תנועת המפד"ל) במהלכו הדיחו צעירים בסיעת המפד"ל את הוותיקים שבה במהלך הבחירות הפנימיות בתנועה שהתרחשו בשנת 1977. מהלך זה היווה אחד החלקים המשמעותיים של חילופי הדורות במפד"ל.
"חוגי הצעירים", בראשותם של זבולון המר ויהודה בן מאיר שהיו מזוהים עם גוש אמונים, חברו לשני חברים צעירים בסיעת "ליכוד ותמורה" של מנהיג התנועה יצחק רפאל – דוד גלס ואהרן אבוחצירא וניצלו את המתח שהיה בין רפאל ובין סיעת "למפנה" בראשותו של יוסף בורג. תוצאות המהלך היו הדחתו של רפאל מהרשימה לכנסת, והחלשת כוחו של מנהיג ותיק נוסף – הרב זרח ורהפטיג. שינויים אלו בהרכב הרשימה גרמו לכך שהמפד"ל הפכה מלשון מאזניים אשר לה "ברית היסטורית" עם מפא"י ההיסטורית, למפלגה המזוהה עם גוש הימין בראשות "חירות".
ממוזער|זבולון המר במסיבת עיתונאים, 1980
פיצולים ופלגים (1981–2005)
הבחירות לכנסת העשירית, שנערכו בשנת 1981, היוו נקודת מפנה במעמדה של המפד"ל, משום שמבחירות אלה ואילך הפכה ממפלגה גדולה יחסית, בת 12 מנדטים, למפלגה קטנה, בת 6 מנדטים. תוצאה זו נובעת ממעבר של בוחרי המפד"ל לשלושה כיוונים:
לכיוון העדתי, שיוצג תחילה על ידי תמ"י, ולאחר מכן על ידי ש"ס.
לכיוון הלאומי, שיוצג על ידי "התחיה", אליה עבר ח"כ חנן פורת. הדבר הזה נתן מספיק הצדקה למצביעי מפד"ל רבים. עד לאותו פיצול, המפד"ל הייתה "דמוקרטיה זוטא", עם סיעות בתוך המפלגה פנימה, שניהלו ביניהן את כל המאבקים האידאולוגיים הללו. הפרישה של פורת הייתה זעזוע משמעותי, והחלה רצף של שינויים, פיצולים ואיחודים שהובילו את המפלגה לימין המפה הפוליטית.
לכיוון החרדי, שהרי עד 1977 נהגו קבוצות קטנות של חרדים בעלי נטיות יותר לאומיות להצביע גם למפד"ל. אחרי הבחירות, משצורפה אגודת ישראל לקואליציה, נטו אותם חרדים לכיוון קיצוני יותר ונטשו את המפד"ל למען אגודת ישראל ובהמשך למען דגל התורה וש"ס.
בשנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה ה-20 חלו גלי פרישות ופיצולים במפד"ל, הבולטים שבהם:
במאי 1981 פרש אהרן אבוחצירא והקים את סיעת תמ"י.
ב-1983 הרב חיים דרוקמן ופעילים מהמפד"ל הקימו את תנועת מצ"ד, אשר בהמשך חברה לפא"י בהקמת סיעת מורשה, שהתפרקה ב-1986. (אנשי מצ"ד חזרו למפד"ל)
ב-1999 פרשו חנן פורת וצבי הנדל מהמפד"ל והקימו את מפלגת תקומה, אשר היוותה את הבסיס למפלגת האיחוד הלאומי.
ב-2005 פרשו אפי איתם והרב יצחק לוי מהמפד"ל והקימו את סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת.
תמורות בהנהגה מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20
ב-1986 החליף זבולון המר את ד"ר יוסף בורג בהנהגת המפד"ל.
ב-1992 המפד"ל לראשונה ישבה באופוזיציה בעקבות הקו הניצי שלה שלא תאם את עמדות ממשלת רבין. ב-1996 חזרה לקואליציה, בממשלת בנימין נתניהו. מפד"ל ישבה בקואליציה גם במסגרת ממשלת אהוד ברק אך פרשה בעקבות פסגת קמפ דייוויד.
ב-1998 נפטר זבולון המר בעודו מכהן בתפקיד שר החינוך, החליף אותו בראשות המפלגה הרב יצחק לוי.
לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה העמידה לראשונה המפד"ל איש צבא בכיר לעמוד בראשה, עת נבחר אפי איתם לראשות המפלגה. איתם, תא"ל במילואים, לוחם מעוטר ונץ מדיני בדעותיו, נתפס כשינוי מרענן בקרב עסקנות המפלגה הוותיקה, שיוכל להפיח רוח חיים בשורותיה. ואולם מתנגדיו במפלגה ובציבור הכללי הצביעו על נטיות משיחיות לכאורה הטמונות בו, במיוחד על רקע ריאיון עמו ב"הארץ" שזכה להדים רבים. בבחירות עצמן זכתה המפלגה לשישה מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת הציפיות המוקדמות ממנהיגותו של איתם, אך עדיין בישרו על עלייה בכוחה של המפלגה. לראשונה זה שנים רבות נכללה אישה בין נציגי המפלגה, עם היבחרה של גילה פינקלשטיין לכנסת.
המפד"ל בזמן ממשלת שרון ותוכנית ההתנתקות
המפד"ל הייתה חברה בממשלת שרון עד לחודש נובמבר 2004, והחזיקה בשני תיקים בממשלה: אפי איתם היה שר השיכון וזבולון אורלב היה שר הרווחה. הרב יצחק לוי היה סגן שר במשרד ראש הממשלה והיה אחראי בפועל לתיק משרד הדתות.
אפי איתם והרב יצחק לוי התפטרו מהממשלה ב-8 ביוני 2004 עקב אישור תוכנית ההתנתקות בממשלה ומתוך הזדהות עם שרי האיחוד הלאומי אשר פוטרו על ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, אך שאר חברי המפלגה – בראשות זבולון אורלב – החליטו להישאר בנימוק שהחלטת הממשלה דורשת הצבעה נפרדת לפני פינוי בפועל של כל יישוב, והמפד"ל תוכל למנוע את תוכנית ההתנתקות מבפנים, ואילו אם תצא – תיכנס מפלגת העבודה. בספטמבר 2004 התכנס מרכז המפלגה והעדיף את עמדתו של אורלב, שגרס כי יש להישאר כל עוד אפשר למנוע את תוכנית ההתנתקות ובתנאי שיערך משאל עם, על עמדתו של איתם, שדרש לפרוש ברגע שתחל החקיקה על הפיצויים. ב-9 בנובמבר 2004 הגישה המפד"ל את התפטרותה מהממשלה, בגלל אישור תוכנית ההתנתקות בכנסת ודחיית בקשתם לביצוע משאל עם על ידי ראש הממשלה.
ב-14 בפברואר 2005 בעקבות המחלוקת האידאולוגית וקרע בין איתם לאורלב ומרכז המפלגה, ובעקבות החלטת בית הדין של המפד"ל להדיח את אפי איתם מתפקיד יושב ראש המפד"ל, פרשו אפי איתם והרב יצחק לוי מהמפד"ל והקימו את סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת שהתאחדה לקראת הבחירות לכנסת ה-17 עם סיעת האיחוד הלאומי.
ב-12 בינואר 2006 בחרה המפד"ל את מועמדיה לקראת הבחירות לכנסת ה-17. כראש הרשימה נבחר יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב. שאול יהלום וגילה פינקלשטיין, מצטייני החקיקה של הכנסת ה-16, נדחקו למקומות לא ריאליים.
ב-9 בפברואר 2006 הכריזה המפד"ל על ריצה ברשימה משותפת לכנסת ה-17 ביחד עם סיעת האיחוד הלאומי. המפד"ל קיבלה 7 מתוך 15 המקומות הראשונים ברשימה המשותפת, ואולם לבסוף זכתה בשלושה מנדטים בלבד, עקב הישגיה המאכזבים של הרשימה המשותפת, שזכתה לתשעה מנדטים.
התמזגות לסיעת הבית היהודי
ב-18 בנובמבר 2008 לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה במגמה לחדש ולרענן את המפלגה ולנסות לבטא את מטרתה שלא להיות ולא להצטייר כמפלגה סקטוריאלית בלבד, ייסדה המפלגה את עצמה מחדש בשם "הבית היהודי". תוך כוונה למזג בה גם את סיעות מולדת ותקומה. בראש מפלגה זו הוצב הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ. לקראת התאריך האחרון להגשת הרשימות המתמודדות בבחירות לכנסת השמונה עשרה, התרחש פילוג בבית היהודי, שהיה אמור לאחד את כל פלגי הציונות הדתית. אורי אריאל, שהוצב במקום השלישי ברשימה המקורית, פרש מהרשימה יחד עם כמה מועמדים נוספים. הקמתה מחדש של מפלגת האיחוד הלאומי הביאה להרכבת רשימה שהייתה מבוססת רק על אנשי המפד"ל תחת הכותרת "הבית היהודי-המפד"ל החדשה". בבחירות לכנסת ה-18 זכה הבית היהודי ל-3 מנדטים, אחד פחות מרשימת האיחוד הלאומי, והמפלגה הצטרפה לממשלת נתניהו והרב הרשקוביץ התמנה לשר המדע והטכנולוגיה.
נציגי המפלגה בכנסת
כנסת חברי כנסת הערות הכנסת השלישית (1955) 11 מנדטים:
הפועל המזרחי: חיים משה שפירא, יוסף בורג, יצחק רפאל, זרח ורהפטיג, משה אונא, אהרן-יעקב גרינברג, פריג'א זוארץ, משה קלמר, מיכאל חזני
המזרחי: ישראל שלמה בן-מאיר, מרדכי נורוק הרשימה התמודדה בבחירות תחת השם "חזית דתית לאומית", כרשימה מאוחדת למפלגות המזרחי והפועל המזרחי. ב-31 באוקטובר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"הפועל המזרחי-המזרחי". ב-22 בינואר 1957 שונה שוב שמה ל"מפלגה הדתית לאומית – המזרחי-הפועל המזרחי", בעקבות איחודן הסופי של המפלגות המזרחי והפועל המזרחי שהרכיבו את הסיעה.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת הרביעית (1959) 12 מנדטים: חיים משה שפירא, יוסף בורג, יצחק רפאל, זרח ורהפטיג, ישראל שלמה בן-מאיר, משה אונא, פריג'א זוארץ, בנימין שחור, מיכאל חזני, אהרן-יעקב גרינברג, טובה סנהדראי, מרדכי נורוקלרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת החמישית (1961) 12 מנדטים: חיים משה שפירא, יוסף בורג, יצחק רפאל, זרח ורהפטיג, ישראל שלמה בן-מאיר, משה אונא, פריג'א זוארץ, בנימין שחור, מיכאל חזני, אהרן-יעקב גרינברג, טובה סנהדראי, מרדכי נורוק, שלום אברהם שאקי, משה קלמר ב-8 בנובמבר 1962 נפטר מרדכי נורוק. החליף אותו שלום אברהם שאקי.
ב-2 באפריל 1963 נפטר אהרון יעקב גרינברג. החליף אותו משה קלמר.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
למצע המפלגה ראו כאןהכנסת השישית (1965) 11 מנדטים: חיים משה שפירא, יוסף בורג, זרח ורהפטיג, יצחק רפאל, ישראל שלמה בן-מאיר, משה אונא, דניאל יצחק לוי, בנימין שחור, מיכאל חזני, טובה סנהדראי, שבתי דון-יחייא, פריג'א זוארץ ב-1 בדצמבר 1965 פרש מהכנסת שבתאי דון יחיא. החליף אותו פריג'א זוארץ.
לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן הכנסת השביעית (1969) 12 מנדטים: חיים משה שפירא, יוסף בורג, זרח ורהפטיג, יצחק רפאל, ישראל שלמה בן-מאיר, משה צבי נריה, מיכאל חזני, דניאל יצחק לוי, זבולון המר, שמחה פרידמן, טובה סנהדראי, בנימין שחור, יוסף גולדשמידט, אברהם מלמד, אבנר חי שאקי, יהודה בן-מאיר ב-15 בדצמבר 1969 פרש יוסף בורג מהכנסת. החליף אותו יוסף גולדשמידט.
ב-15 בדצמבר 1969 פרש זרח ורהפטיג מהכנסת. החליף אותו אברהם מלמד.
ב-16 ביולי 1970 נפטר חיים משה שפירא. החליף אותו אבנר חי שאקי.
ב-4 באפריל 1971 נפטר שלמה ישראל בן מאיר. החליף אותו בנו, יהודה בן מאיר.
ב-22 במאי 1973 פרש אבנר חי שאקי מהמפד"ל והקים סיעת יחיד.הכנסת השמינית (1973) 10 מנדטים: יוסף בורג, זרח ורהפטיג, יצחק רפאל, מיכאל חזני, זבולון המר, אליעזר אבטבי, אהרן אבוחצירא, יהודה בן-מאיר, אברהם מלמד, פנחס שינמן, שמחה פרידמן ב-2 ביולי 1975 נפטר יעקב מיכאל חזני. החליף אותו שמחה פרידמן. הכנסת התשיעית (1977) 12 מנדטים: יוסף בורג, חיים דרוקמן, זבולון המר, אהרן אבוחצירא, אברהם מלמד, יהודה בן-מאיר, אליעזר אבטבי, דוד גלס, זרח ורהפטיג, בן-ציון רובין, שרה שטרן-קטן, פנחס שינמן הכנסת העשירית (1981) 6 מנדטים: יוסף בורג, חיים דרוקמן, זבולון המר, אברהם מלמד, יהודה בן-מאיר, אליעזר אבטבי חיים דרוקמן ב-10 באוקטובר 1983 פרש מהמפד"ל והקים סיעת יחיד (מצ"ד).
יהודה בן-מאיר וזבולון המר פרשו מהמפד"ל ב-29 במאי 1984 והקימו את סיעת גשר - מרכז ציוני דתי. חזרו למפד"ל ב-12 ביוני 1984. הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: יוסף בורג, זבולון המר, אבנר חי שאקי, דוד דנינו חיים דרוקמן ב-29 ביולי 1986 עזב את סיעת מורשה והצטרף למפד"ל. הכנסת ה-12 (1988) 5 מנדטים: אבנר חי שאקי, זבולון המר, חנן פורת, יגאל ביבי, יצחק לוי הכנסת ה-13 (1992) 6 מנדטים: זבולון המר, אבנר חי שאקי, יגאל ביבי, יצחק לוי, חנן פורת, שאול יהלום הכנסת ה-14 (1996) 9 מנדטים: זבולון המר, שאול יהלום, יצחק לוי, יגאל ביבי, צבי הנדל, חנן פורת, שמריהו בן-צור, אברהם יצחק שטרן, אבנר חי שאקי, ניסן סלומינסקי, אליהו גבאי ב-12 במאי 1997 נפטר אברהם שטרן. החליף אותו ניסן סלומינסקי.
ב-20 בינואר 1998 נפטר זבולון המר. החליף אותו אליהו גבאי.
צבי הנדל וחנן פורת פרשו מהמפד"ל ב-4 במרץ 1999 והקימו את סיעת אמונים (תקומה). הכנסת ה-15 (1999) 5 מנדטים: יצחק לוי, חיים דרוקמן, שאול יהלום, יגאל ביבי, זבולון אורלב, נחום לנגנטל מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: ניסן סלומיאנסקי, גילה פינקלשטיין, אליהו גבאי, שמריהו בן-צור (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
ב-15 ביולי 1999 פרש יצחק לוי מהכנסת בעקבות מינויו לשר השיכון והבינוי. החליף אותו נחום לנגנטל. הכנסת ה-16 (2003) 6 מנדטים: אפי איתם, זבולון אורלב, שאול יהלום, יצחק לוי, גילה פינקלשטיין, ניסן סלומינסקי מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אליהו גבאי, יגאל ביבי, שמריהו בן-צור (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
אפי איתם ויצחק לוי פרשו מהסיעה ב-21 במרץ 2005 והקימו את סיעת התחברות (ציונות דתית לאומית מתחדשת). הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל 3 מנדטים (מתוך 9 לרשימה כולה): זבולון אורלב, ניסן סלומינסקי, אליהו גבאי מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: גילה פינקלשטיין, שאול יהלום, מרדכי יוגב, שמריהו בן-צור (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן).
ב-3 בדצמבר 2008 לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שינתה הסיעה את שמה ל"הבית היהודי מיסודם של המפד”ל והאיחוד הלאומי". ב-23 בדצמבר התפלגה הסיעה החדשה ל-3 סיעות נפרדות: האיחוד הלאומי, הבית היהודי ואח"י.הכנסת ה-18 (2009) תחת השם הבית היהודימנדט אחד (מתוך 3 לרשימה כולה): זבולון אורלבזבולון אורלב עדיין ראה את עצמו כיו"ר המפד"ל ואף כינס את מרכז המפלגה, אך שני חברי הרשימה האחרים התנגדו לכך וראו את עצמם כשייכים לבית היהודי בראשות הרב דניאל הרשקוביץ ולא למפד"ל.
מנהיגים
מס.מנהיגתחילת כהונהסיום כהונה1לא ממוסגר|70 פיקסליםחיים משה שפירא
(1902–1970)195519702לא ממוסגר|70 פיקסליםיוסף בורג
(1909–1999)197319883לא ממוסגר|70 פיקסליםאבנר חי שאקי
(1926–2005)198819964לא ממוסגר|70 פיקסליםזבולון המר
(1936–1998)199619985לא ממוסגר|70 פיקסליםיצחק לוי
(1947–)199820026לא ממוסגר|70 פיקסליםאפי איתם
(1952–)200220057לא ממוסגר|70 פיקסליםזבולון אורלב
(1945–)20052008
בשנת 2008 שינתה המפד"ל את שמה למפלגת הבית היהודי.
ראו גם
גופים הקשורים למפד"ל:
תנועות הנוער בני עקיבא, עזרא ואריאל
עיתון הצופה
הסתדרות הפועלים הדתית-לאומית הפועל המזרחי
ארגון נשים אמונה
רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל לכנסת ה-17
ישיבות ההסדר
סיעות שהתפצלו ממפד"ל:
גשר - מרכז ציוני דתי (זבולון המר ויהודה בן-מאיר)
תמ"י (אהרן אבוחצירא)
מצ"ד (הרב חיים דרוקמן, יוסקה שפירא)
תקומה (חנן פורת, צבי הנדל)
מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת (אפי איתם, הרב יצחק לוי)
ציונות דתית
האיחוד הלאומי
פוליטיקה בישראל
ארגוני ימין בישראל
קישורים חיצוניים
אתר המפד"ל בארכיון האינטרנט
המפד"ל – תעודת זהות, באתר "פוליטיקה עכשיו"
דובי קננגיסר, המפד"ל: תעלומה אלקטורלית
כרזת בחירות מטעם המפד"ל, 1965, אתר חינוך בספרייה הלאומית.
ריאיון למוזיאון הכנסת עם חכ"ל גילה פינקלשטיין המספרת על המפד"ל – מפלגה ציונית דתית לאומית
אהרון (רוני) קמפינסקי, "חיבוק דב ליכודי": יחסי הליכוד והמפד"ל בין השנים 1992-1977, תרבות דמוקרטית (21), 2023, עמ' 209-175.
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ישראל: מפלגות
קטגוריה:מפלגות יהודיות דתיות בישראל
קטגוריה:סיעות בכנסת
קטגוריה:ציונות דתית: תנועות
קטגוריה:מפלגות ציוניות
קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין היסטוריות
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-7
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-8
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-9
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-10
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-11
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-12
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-13
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-14
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-15
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-16
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-17
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-18
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-19
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-20
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-21
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-22
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-23
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-27
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-28
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29
קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-30
קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1956 | 2024-10-13T06:25:35 |
צבר | קטגוריה:שמות משפחה עבריים | 2024-07-08T19:20:56 |
ארגון התקינה הבין-לאומי | ממוזער|לוגו ארגון התקינה הבין-לאומי
ארגון התקינה הבין-לאומי (באנגלית: International Organization for Standardization; בראשי תיבות: ISO) הוא גוף בין-לאומי הקובע תקנים. ISO הוא בא־כוחם של גופי תקינה לאומיים ברחבי העולם, אשר מגדיר תקנים תעשייתיים ומסחריים בין-לאומיים.
החלטה על הקמת הארגון התקבלה ב-14 באוקטובר 1946 באספת המומחים מ-25 מדינות שהתקיימה בלונדון. הארגון הוקם בפועל תוך כשנה. לציון אירוע זה, 14 באוקטובר הוכרז כיום התקנים העולמי.
ISO אמנם מגדיר את עצמו כארגון לא־ממשלתי, אך יכולתו להציב תקנים, אשר באופן תדיר הופכים לחוק דרך חוזים או תקנים לאומיים, הופכת אותו לבעל השפעה משמעותית בתחומים רבים. בפועל, הוא פועל כקונסורציום עם קשרים חזקים לממשלות.
בנושאים הקשורים בהנדסת חשמל ומחשבים, פועל ISO בשיתוף פעולה צמוד עם הנציבות הבין-לאומית לאלקטרוטכניקה (IEC).
הארגון ידוע יותר בשמו המקוצר ISO (הגייה: אַיי-סוֹ, בעברית הוגים אִיזוֹ). הפירוש הרשמי של השם המקוצר הוא שאילה מהמילה היוונית isos, אשר משמעותה "שווה". אך בזמן ההחלטה על השם הסבר זה כלל לא עלה. ככל הנראה במקור היה ISO ראשי תיבות משוכלים של "International Standards Organization".
תקני ISO ממוספרים, ובעלי מבנה מהצורה "ISO nnnnn:yyyy: Title" כאשר "nnnnn" הוא מספר התקן, "yyyy" הוא שנת ההוצאה של תקן זה, ו"Title" מתאר את נושא התקן.
הרבה קובצי דמות של תקליטורים מסתיימים בסיומת "ISO" כדי להראות שהם משתמשים בתקן ISO 9660 למערכות קבצים.
ראו גם
תקני ISO 9000
ISO 31000
HSEQ Managment Software
קישורים חיצוניים
לקסיקון התקנים של ISO
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ארגוני תקינה | 2024-09-01T02:36:35 |
צבר (פיזיקה סטטיסטית) | בפיזיקה סטטיסטית מושג הצבר (ensemble) מתייחס לאוסף המערכות המוגדרות על ידי אותה בעיה פיזיקלית ואותם גדלים מקרוסקופיים (טמפרטורה, לחץ, פוטנציאל כימי וכדומה), אבל נבדלות זו מזו במצב המיקרוסקופי של כל החלקיקים.
אחד הרעיונות בפיזיקה הסטטיסטית הוא לבנות תורה הנובעת מחוקי הפיזיקה התקפים לכל מספר של חלקיקים, אבל מבלי לחקור את ההתנהגות של מערכת בודדת, אלא של עותקים מחשבתיים רבים של אותה מערכת בודדת. אוסף של עותקים כאלו נקרא "צבר" והפיזיקה הסטטיסטית עוסקת בתכונות של צברים, או במילים אחרות, בהתנהגות הממוצעת של המערכת. הפיזיקה הסטטיסטית מצליחה להגדיר את המושגים המוכרים מתרמודינמיקה, כמו טמפרטורה, אנטרופיה, וקיבול חום, כתכונות של הצברים הללו.
צבר הוא אוסף של מערכות, שכל אחת יכולה להיות במצב שונה, אך יש להן תכונות משותפות הקובעות את סוג הצבר. הצבר המיקרוקנוני הוא צבר שעבורו כל המערכות הן בעלות אותה אנרגיה, אותו נפח ואותו מספר חלקיקים. הצבר הקנוני הוא צבר שבו לכל המערכות אותו נפח ואותו מספר חלקיקים אך הן יכולות להחליף אנרגיה עם אמבט חום בעל טמפרטורה קבועה. הצבר הגרנד-קנוני הוא צבר שבו המערכות יכולות להחליף לא רק אנרגיה אלא גם חלקיקים עם אמבט החום, אך נפחן קבוע. אלו שלושת הצברים הנחשבים לבסיסיים ביותר, אם כי ניתן להגדיר צברים רבים אחרים.
קל להבין שבזמן שהתיאור המיקרוסקופי מוביל לתיאור מקרוסקופי יחיד, כל תיאור מקרוסקופי נובע מהרבה תיאורים מיקרוסקופיים שונים: אפשר לסדר את החלקיקים בצורות שונות כך שתהיה להם אותה צפיפות, טמפרטורה ומהירות ממוצעת. הצבר על כן, הוא אותו האוסף של כל התיאורים המיקרוסקופיים הגוררים את אותו התיאור המקרוסקופי.
במכניקת הקוונטים צברים מיוצגים על ידי מטריצת צפיפות שבעזרתה ניתן לחשב את הממוצעים של כל מדידה פיזיקלית. גם כאן, התיאור המקרוסקופי אינו נותן מידע מלא על המצב המיקרוסקופי.
צברים חשובים
הצבר המיקרוקנוני
אחת מהנחות היסוד של הפיזיקה הסטטיסטית היא כי בהינתן מערכת סגורה, בה האנרגיה הכוללת, הנפח ומספר החלקיקים קבועים, ההסתברות שהמערכת תמצא בכל אחד מן המצבים המיקרוסקופיים האפשריים המקיימים את כל המאפיינים הקבועים מראש (נקראים "מצבים זמינים") היא זהה, וההסתברות שהמערכת תמצא במצב אחר, אשר איננו מקיים את התנאים האלו (למשל, בו סכום האנרגיות של כל החלקיקים גדול מהאנרגיה שנקבעה למערכת כולה) היא אפס. בשפה מתמטית, אם למערכת נתונה מצבים זמינים, אזי הסיכוי שהיא תמצא באחד מהם הוא
.
להלכה, לא ניתן לאמת הנחה זו בצורה ניסויית, אך ניתן להצדיקה משיקולים תאורטיים או לבדוק את המסקנות המתקבלות ממנה בצורה ניסויית.
בצבר זה, הנחשב לבסיסי ביותר, לכל המערכות יש בדיוק אותה אנרגיה. הגבלה זו איננה מחייבת בהכרח שכל המערכות נמצאות באותו מצב, שכן יכולים להיות מצבים שונים בעלי אותה אנרגיה (תופעה זו נקראת "ניוון"). את מספר המצבים שהמערכת יכולה להיות בהם בעלי אנרגיה נהוג לסמן ב . לפונקציה זו קוראים "פונקציית הניוון". האנטרופיה , מוגדרת בתור (כאשר הוא קבוע בולצמן). מתוך האנטרופיה ניתן להגדיר את שאר הגדלים התרמודינמיים. כך לדוגמה, טמפרטורה מיקרו-קנונית, , מוגדרת על ידי , וקיבול חום מיקרו-קנוני, , מוגדר כ- .
הצבר הקנוני
שמאל|ממוזער|250px|מערכת קנונית - איור סכמאטי
הצבר הקנוני מתאר אוסף של מערכות שסכום האנרגיה המשותף להן הוא קבוע, אך המערכות יכולות להחליף אנרגיה ביניהן, כך שהאנרגיה של כל אחת מהמערכות יכולה להשתנות. דרך אחרת לתאר את הצבר הקנוני היא להביט על מערכת אחת שיכולה לחלוק אנרגיה עם אמבט חום (שהוא למעשה כל שאר המערכות). סך האנרגיה של המערכת והאמבט קבוע אך האנרגיה של המערכת יכולה להשתנות. באמבט הקנוני ניתן להראות שההסתברות שלמערכת תהיה אנרגיה , נתונה על ידי
כאשר הקבוע נקבע מתוך שימור האנרגיה הכולל, וניתן להראות שהוא שווה ל: כאשר היא הטמפרטורה של אמבט החום. התפלגות זאת נקראת "ההתפלגות הקנונית" או "התפלגות בולצמן". ברוב המערכות הפיזיקליות , כלומר מספר המצבים בעלי אנרגיה , היא פונקציה עולה של , ולעומת זאת היא פונקציה יורדת של , ולכן ערכה של ההתפלגות הקנונית הוא 0 באנרגיה 0, לאחר מכן היא עולה, אבל דועכת שוב ל-0 באנרגיות גבוהות. מכאן שיש לה מקסימום לאורך הדרך, וניתן להראות שהמקסימום של ההתפלגות הקאנונית מתקבל באנרגיה שעבורה:
הצבר הקנוני הוא צבר המתאר היטב מערכות רבות במציאות, שכן בפיזיקה חלק גדול מהמערכות נמצאות בשיווי משקל עם אמבט חום כלשהו, או שניתן לתאר את המצב שלהן בקירוב טוב להתפלגות קנונית. יתר על כן, מבחינה חישובית, ההתפלגות הקנונית שימושית הרבה יותר מההתפלגות המיקרו-קנונית.
הצבר הגרנד-קנוני
בצבר הגרנד-קנוני המערכת יכולה להחליף לא רק אנרגיה אלא גם חלקיקים עם אמבט החום. במקרה כזה ההסתברות שלמערכת תהיה אנרגיה E ומספר חלקיקים N מקיימת
.
עקרון השקילות
אחד הרעיונות החשובים בפיזיקה סטטיסטית הוא שעבור מערכות בעלות מספר גדול של חלקיקים, הצברים השונים שקולים זה לזה. מכאן שעבור מערכות גדולות ניתן לדוגמה לבצע חישובים בצבר הגרנד קנוני, ותוצאות החישובים תהיינה תקפות גם אם המערכת לא יכולה להחליף חלקיקים עם האמבט.
את השקילות של הצבר הקנוני והגרנד-קנוני ניתן להסביר בכך שההתפלגות הקנונית נראית בקרוב טוב כגאוסיאן כאשר היחס בין מיקום המרכז שלו לבין הרוחב שלו פרופורציונלי לאחד חלקי שורש ממספר החלקיקים, לפי שגיאת התקן. לכן, כאשר מספר החלקיקים במערכת גדול מאוד הרוחב של ההתפלגות נהיה זניח, וההתפלגות הופכת למעשה לפונקציית דלתא, שהיא בדיוק ההגדרה של מערכת מיקרוקנונית.
ראו גם
פונקציית חלוקה
צבר איזותרמי-איזוברי
מטריצת צפיפות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:פיזיקה סטטיסטית | 2024-02-20T15:18:25 |
המשפט המקובל | שמאל|ממוזער|400px|שיטות משפט ברחבי העולם
המשפט המקובל (באנגלית: Common law) הוא מסורת משפטית, שהיא למעשה חלק ניכר ממשפטה של אנגליה ובעקבותיה של ארצות רבות, במיוחד אלו השייכות לחבר העמים הבריטי או שהיו בעבר תחת שלטונה של האימפריה הבריטית, ובהן פלשתינה-ארץ ישראל. שיטת המשפט המנדטורית הבריטית נקלטה במדינת ישראל.
המשפט המקובל כולל בתוכו עקרונות רבים, והמשותף להם שהם נחשבים כחוק לא , דהיינו חוק שלא נתקבל על ידי פרלמנט. הרעיון החשוב ביותר הקשור במשפט המקובל מבסס במידה רבה את פסיקות השופטים על עקרון התקדים המחייב; מעמד הפסיקות של הרשות השופטת הוא של דין, במידה זהה לזה שנוצר על ידי הרשות המחוקקת.
המשפט המקובל הוא אחת משתי שיטות המשפט הנפוצות ביותר בעולם. נהוג להציגו כשיטה נפרדת, ובמידת־מה מנוגדת, למשפט הקונטיננטלי (Civil law).
המונח "המשפט המקובל" משמש בשפה העברית גם במשמעות רחבה יותר, ככינוי למשפט האנגלי בכללותו (לרבות דיני היושר וחוקי הפרלמנט, שאינם חלק מהמשפט המקובל במובנו המצומצם). כך למשל הביטוי "ארצות המשפט המקובל" פירושו "הארצות הנוהגות בשיטת המשפט האנגלי" – ולא דווקא הענף הספציפי שבו דן ערך זה.
היסטוריה של המשפט המקובל
המשפט המקובל התפתח באנגליה, באמצעות השיטה האדוורסרית (שיטה משפטית שבה השופט משמש כמכריע באופן פאסיבי בין שני צדדים יריבים שעליהם הנטל להציג בפניו את הראיות, בניגוד ל"שיטה האינקוויזיטורית" שבה לשופט תפקיד פעיל באיתור הראיות ובהבאתן לבית הדין). באותם ימים לא היו חוקים כתובים – לא של המלך ולא של הפרלמנט – והשופט נדרש להכריע בהסתמך על מנהג, מסורת ותקדים. המדובר בהסקה קזואיסטית, כלומר הסקה על בסיס העיקרון שנקבע במקרה קודם (השוואה בין המקרה העומד לדיון לבין מקרים קודמים על סמך העובדות המשותפות ביניהם). מכיוון שהדרישה הבסיסית הייתה שהמשפט יהיה שוויוני, התוצאה הייתה, שעיקרון שנקבע בעניין מסוים יצר תקדים מחייב למקרים דומים (שאחרת, אין המשפט שוויוני), שחייב גם את השופט עצמו. כך למשל, אם במשפט מסוים נקבע שאדם אחראי לנזקים שסוסו גרם, לא יכול השופט לקבוע, במקרה אחר, שאדם אינו אחראי לנזקים כאלו (שהרי קביעות סותרות הן פגיעה בשוויון). עם זאת יכול השופט השני "לאבחן" בין המקרים, כלומר לקבוע, למשל, שאדם אחראי לנזקי סוסו אם הסוס ידוע כמועד לפורענות, אבל לא במקרה של סוס שאינו ידוע כמועד להזיק. כך נוצרו שני עקרונות משפטיים, מבלי שהייתה פגיעה בשוויון.
רק חוק פרלמנטרי היה יכול לאפשר סטייה מתקדים. עיקרון זה "נשבר" לראשונה רק במחצית המאה העשרים, שאז נקבע שבית-הלורדים (שהיה אז הערכאה השיפוטית הגבוהה באנגליה) – רק הוא יכול לסטות מתקדימים של עצמו (וזכות זו אינה נתונה לבתי-המשפט הנמוכים ממנו).
המשפט המקובל יכול להיות כתוב או בלתי כתוב. הוא יכול גם להסתמך על חוק שנתקבל על ידי הפרלמנט. מאופיו של המשפט המקובל, אין לו טקסט רשמי ומחייב (כמו שיש, למשל, לחוק של הכנסת). למעשה, הקבצים שבהם רוכזו, נערכו והופצו עקרונות המשפט המקובל (כמו הקבצים הנודעים של הלסבורי והיילשאם) הם (להלכה) קבצים פרטיים ואין לטקסט שלהם תוקף רשמי. עם זאת, מבחינה מעשית היחס ל"קבצים פרטיים" אלו הוא כיחס לחוק מחייב לכל דבר, שהרי אינם אלא ריכוז של תקדימי המשפט המקובל (שהם בוודאי מחייבים).
בארצות שאינן נוהגות לפי המשפט המקובל, ערוכים החוקים בקבצים הקרויים "קודים" (לדוגמה "קודקס נפוליאון"), והליך של חקיקה שנועד להסדיר ענף מסוים של הדין נקרא "קודיפיקציה".
בתחום המשפט האזרחי (להבדיל מן המשפט הפלילי), המשפט המקובל התפתח כאמצעי לפסיקת פיצויים לנפגעים מעוולות, בתחום המוסדר על ידי דיני הנזיקין, וכאמצעי להכרה בחוזים והסדרת דיני חוזים.
אמנם מסורת המשפט המקובל נהגה במשפטים אזרחיים ופליליים כאחד, אבל כיום הביטוי "המשפט המקובל" התייחד אך ורק לתחום האזרחי, כאשר בתחום הפלילי עברו החוקים ברוב המדינות – אם כי, לא באנגליה – תהליך של קודיפיקציה כבר במאה ה-19.
לפני היציבות המוסדית שהביא עמו לאנגליה הכיבוש הנורמני על ידי ויליאם הראשון, בשנת 1066, האזרחים האנגלים נשלטו על ידי מנהגים מקומיים לא כתובים שהיו שונים מאזור לאזור, ונאכפו באופן שרירותי. למשל, בתי המשפט היו לרוב אספה עממית שדנה בתביעות ובאישומים, ואם לא יכלה להגיע להחלטה מוסכמת, הייתה מורה לנאשם (או לנתבע) להחזיק ברזל מלובן, לקחת אבן מלוהטת מתוך סיר ברזל, או לקפוץ לתוך מים גועשים. שרידת הנתבע את ההליך (שנקרא "אורדליה") היא שקבעה את חפותו, או את צדקת טיעוניו.
בשנת 1154, הנרי השני לבית פלנטג'נט, איחד את החוק האנגלי וקבע משפט "מקובל" על כל הארץ, באמצעות איחוד המנהגים המקובלים במחוזות השונים, והפסקת השרירות בפסיקה והסעדים השרירותיים שהיו מקובלים עד אז. הוא הקים לראשונה חבר מושבעים של אזרחים שנשבעו לחקור בהגינות מקרים פליליים ותביעות אזרחיות. חבר המושבעים הגיע לפסק דינו דרך הערכת הידע המקומי המקובל, ולא באמצעות בחינת ראיות, דבר המהווה הבדל משמעותי מדרך פעולת בתי המשפט כיום.
יצירת מערכת אחידה ורבת כוח של בתי המשפט, על ידי הנרי השני, הביאה לסכסוך עם הכנסייה, אשר במקומות שהיו נתונים למרותה ניסתה לאכוף את החוק הכנסייתי (או "הקנוני") שהיה שונה מן החוקים המקומיים שהפכו למשפט המקובל. הדבר הביא לאירוע ההיסטורי החשוב של רצח הארכיבישוף מקנטרברי, תומאס בקט. לבסוף הוסדרו העניינים לטובתו של הנרי השני, והמשפט המקובל נותר על כנו. בקט, לעומתו, הוכרז כקדוש של הכנסייה הקתולית.
עוד במאה ה-15 נראה כי מערכת המשפט המקובל אינה מספיקה עוד לאופי הדינמי של חיי המסחר. המערכת הייתה בנויה על מספר קבוע ומוגדר של עילות תביעה, שלהן ניתן מספר מצומצם של סעדים, ובמיוחד פיצויים. תובעים אשר לא מצאו עילת תביעה המתאימה למקרה שלהם (לדוגמה, במקרה הנפוץ שמסיג גבול השתלט על אדמתם, והיה צורך לצוות על פינויו, דבר שאינו אפשרי על פי הסעדים שמעניק המשפט המקובל), אך חשו כי הצדק והיושר מחייבים מתן סעד, פנו באופן אישי למלך. כך התפתחה מערכת שלמה ונפרדת של דינים, הקרויים דיני היושר (Equity), ובה דנה מערכת שלמה ונפרדת של בתי משפט. דיני היושר והמשפט המקובל היו לעיתים קרובות בהתנגשות, וההתדיינות הייתה עלולה להימשך שנים, בעיקר בשאלות של סמכות בית המשפט לדון במקרה מסוים, כאשר צד אחד פנה לבית משפט של יושר, והשני לבית משפט הדן על פי המשפט המקובל. דוגמה ספרותית לעניין מסוג זה מצויה בספרו של צ'ארלס דיקנס, "בית קדרות".
כדי לפתור מצב זה נחקק בשנים 1873 ו-1875 חוק בתי הדין, אשר קבע מערכת אחידה של בתי משפט, וקבע כי במקרה של התנגשות דינים ידון בית המשפט על פי דיני היושר. גם כיום, במדינת דלאוור שבארצות הברית, קיימות מערכות שונות של בתי משפט לפי המשפט המקובל ולפי היושר.
מערכות משפטיות על בסיס המשפט המקובל
המשפט המקובל משמש כיום כבסיס למערכת המשפטית במדינות הבאות: בריטניה (מלבד סקוטלנד, שלה מערכת משפטית המבוססת על אלמנטים שנלקחו מ "Corpus Juris Civiliis" שקבע הקיסר הרומי יוסטיניאנוס הראשון, ואומץ בסקוטלנד לפני האיחוד עם אנגליה ב-1707), ארצות הברית (פרט ללואיזיאנה), קנדה (פרט לקוויבק) (לואיזיאנה וקוויבק שתיהן מושבות צרפתיות לשעבר), אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, הודו, מלזיה, סינגפור, הונג קונג ומדינות רבות אחרות השייכות לחבר העמים הבריטי. באופן עקרוני, כל מדינה שהייתה מושבה בריטית בעבר, קיבלה את המשפט המקובל, פרט למדינות (כגון ישראל) שבהן הייתה נהוגה שיטת משפט אחידה ושונה, שהבריטים מצאו לנכון להשאיר, תוך כדי מתן פתח לתיקונים ברוח המשפט הבריטי.
האלטרנטיבה הראשית למשפט המקובל היא המשפט הקונטיננטלי, המבוסס על קודיפיקציה נרחבת של כל תחומי המשפט, ובו השפעת התקדים פחותה במידה ניכרת. ברבות מארצות המשפט הקונטיננטלי נהוגה מסורת המשפט האינקוויזיטורי, בניגוד למדינות המשפט המקובל שבהן נהוג המשפט האדוורסרי. המשפט הקונטיננטלי או "המשפט האזרחי" (Civil Law) (בשל הקודיפיקציה של הדינים האזרחיים הנהוגה במשפט זה) נהוג בסין, במדינות יבשת אירופה, בדרום אמריקה ובמדינות שהיו שייכות לגוש הסובייטי.
העקרונות הבסיסיים של המשפט המקובל
חוקים (דברי חקיקה שנתקבלו על ידי הפרלמנט) שנתקבלו בארצות שבהן נהוג המשפט המקובל יתפרשו על ידי בתי המשפט בהתאם למסורת המשפט המקובל, ולכן בחקיקה בארצות המשפט המקובל, נהוג לנסח את החוקים באופן מצומצם, מכיוון שישנם דברים רבים הברורים מהתקדים ומהמנהג. קודיפיקציה בארצות המשפט המקובל (כגון הקודיפיקציה של החוק הפלילי בארצות הברית ובאנגליה במאה התשע עשרה) היא הליך של איסוף ההלכות הנהוגות על פי המשפט המקובל, וניסוחן מחדש (restatement) על ידי הפרלמנט, לדבר חקיקה אחד. המשפט המקובל ממשיך להשפיע על החוקים שעברו קודיפיקציה, בדרך של פרשנות החוק על ידי בתי המשפט.
בניגוד לחוקים המהווים ניסוח מחדש של הלכות המשפט המקובל, או הלכות המשפט המקובל שמעולם לא עלו על הכתב כחקיקה, ישנם חוקים שהם מעשה יצירה חדשני של הפרלמנט. לדוגמה עוולת "גרם מוות ברשלנות", שנתקבלה על ידי הפרלמנט האנגלי, ולא הייתה ידועה במשפט המקובל. הסעדים הניתנים במקרה של גרם מוות ברשלנות אינם סעדים מן המשפט המקובל, כי אם הסעדים שנקבעו בחוק החדש. חוקים כאלו מפורשים על ידי בתי המשפט באופן מצמצם, ובפרשנות דווקנית (כזו הדבקה בניסוחן המדויק של מילות החוק).
בניגוד לכך, במקרה של עוולה בנזיקין שמקורה בהלכות המשפט המקובל, קיים לכל עילה כזו מגוון של ראשי נזק המצויים במשפט המקובל, בין אם יש להם אזכור בחקיקה הנזיקית החדשה ובין אם לאו. לדוגמה, אדם שנפגע בגופו מרשלנות, יוכל לתבוע פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, אובדן הכנסה ועוד. רשימה זו של סעדים אינה צריכה להיות מפורטת בחוק, מכיוון שהיא קיימת במסורת המשפט המקובל, ומזה מאות בשנים פוסקים בתי המשפט סעדים אלו.
מאפייני המשפט המקובל
חבר מושבעים – קבוצת אנשים מן הציבור הכללי (לא משפטנים) אשר במסגרת הדיון בבית המשפט מכריעים בשאלות עובדתיות.
תחלוף – הסדר משפטי לפיו א' נכנס בנעליו של ב' לעניין הזכויות המשפטיות ועל כן נהנה מהזכויות של ב' כלפי צדדים שלישיים.
חקיקה שיפוטית – פסיקה של בית המשפט אשר יוצרת נורמות חדשות שלא עוגנו בחקיקה ובכך משלימה את מערכת הנורמות המשפטיות.
שיטת התקדים המחייב – כיוון שבמדינות המשפט המקובל החקיקה דלה, עיקר הנורמות המשפטיות נוצרות על ידי בתי המשפט. על כן, יש חשיבות רבה לתקדים שנפסק בבית משפט בערכאה גבוהה יותר והוא מחייב בתי משפט בערכאות נמוכות יותר. מאפיין זה אינו ייחודי למשפט המקובל, אך בשל תפקידו המרכזי של בית המשפט, מדובר בעקרון מרכזי במיוחד בשיטות משפט אלו.
השיטה האדברסרית של השופטים.
ספרות משפטית הנוגעת למשפט המקובל
העבודה החשובה ביותר על המשפט המקובל היא ספרו של סיר ויליאם בלקסטון "הערות על חוקי אנגליה" ("commentaries") אשר נכתב בשנים 1765–1769. ספר זה, על ארבעת כרכיו, ניחן בשפה ברורה וסגנון משפטי מדויק, ובו רוכז כל החומר החיוני והמרכזי במשפט האנגלי. כיום החליף את הספר הזה, כמקור לעיון על ידי משפטנים מודרניים, הספר "חוקי אנגליה לפי הלסבורי" המתייחס הן למשפט המקובל והן למשפט הסטטוטורי.
המשפט המקובל ודיני מדינת ישראל
עד לכיבוש הבריטי של ארץ ישראל בשנת 1917, היה המשפט בארץ ישראל מבוסס על המג'לה, קובץ חקיקה עות'מאנית. הקוד היה עירוב של המשפט האזרחי הקונטיננטלי והמשפט המוסלמי, והיה מעין ניסיון לקדם את דיני הממונות באימפריה העות'מאנית לכלל קודיפיקציה אירופית. עם כל אלו המג'לה הייתה רחוקה מלהסדיר דיני ממונות בארץ מתפתחת ומודרנית (בטורקיה עצמה הוחלפה המג'לה ב־1926 בקוד האזרחי השווייצרי).
בשנים הראשונות של השלטון הבריטי בפלשיתנה-ארץ ישראל, הופעל ממשל צבאי. בקיץ 1920 הוחלף הממשל הצבאי בממשל אזרחי, ומונה הנציב העליון. הבריטים החלו בחקיקה מקומית בחתימת הנציב העליון, ובהחלת דינים בריטים, לפי החלטות מועצת המלך באנגליה. סעיף 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל משנת 1922 קבע כי המשפט שהיה בארץ עד תחילת המנדט יישאר בתוקף, כפוף לשינויי חקיקה. כך, נותרו הוראות המג'לה על כנן, שנים לאחר קום המדינה, עד שבוטלה בשנת 1984 (גם כיום ישנן הוראות חוק עות'מאניות החלות עדיין, ובמיוחד סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני הקובע כי אין לקבל ראיה בעל פה כנגד מסמך בכתב). סימן 17 לדבר המלך כי הנציב העליון יכול לחוקק חוקים, וכן קבע זאת החוק הבריטי באשר ל"שיפוט במדינות חוץ". סימן 46 קבע גם כי במקרה שלא ניתן למצוא תשובה במג'לה לבעיה המתעוררת (מקרה המכונה "לאקונה" או "חסר") יש לפנות למשפט המקובל ולדיני היושר האנגליים.
עם הקמת מדינת ישראל, החילה פקודת סדרי השלטון והמשפט את הדין שקדם לה, כלומר את הדין הבריטי - שהכיל עדיין חלקים מהדין העות'מאני. בדרך זו, נקבע אופיה של מסורת המשפט בישראל כשיטת המשפט המקובל. מכיוון ששפתה של המג'לה הייתה השפה הטורקית, שלא הייתה מדוברת עוד בארץ לאחר הכיבוש הבריטי, ומכיוון שהדינים בה היו מיושנים, וחלק ניכר מן השופטים ועורכי הדין בארץ גדלו על ברכי המשפט הבריטי, השתמשה הקהיליה המשפטית שימוש נרחב בסימן 46 לדבר המלך על מנת להביא את עקרונות המשפט המקובל האנגלי שנראו אז מתקדמים וראויים יותר מעקרונות המג'לה.
בנוסף, השלטון הבריטי חוקק שורה ארוכה של פקודות, שניתקו בהדרגה את הקשר של המשפט בארץ ישראל לעקרונות המג'לה. יצוין, כי במרבית התחומים בהם עסק המחוקק המנדטורי, היו תחומים שבאותו זמן כלל לא היו מוסדרים בחקיקה בבריטניה עצמה. מבין אלו יצוינו:
"פקודת סדר הדין הפלילי" משנת 1936, שחלקים ניכרים ממנה עודם בתוקף ומהווים את הבסיס לדיני העונשין הפרוצדורליים בישראל.
"פקודת זכויות יוצרים" משנת 1911, שתוקנה במידה מועטה עד שהוחלפה בשנת 2008 בחוק של הכנסת.
"פקודת הנזיקין", משנת 1944, שכמעט ולא שונתה ומהווה כיום את הבסיס לכל דיני הנזיקין בישראל.
"פקודת הראיות", אשר עודנה בתוקף ומאמצת למשפט הישראלי עקרונות רבים של המשפט המקובל בנושא ראיות (תופעה אבסורדית במידה מסוימת, שכן דיני הראיות במשפט המקובל נועדו במפורש להתמודד עם משפט מול חבר מושבעים – דבר שלא קיים בארץ).
עם הקמת מדינת ישראל, היה אחד מדברי החקיקה הראשונים שחוקקה מועצת המדינה הזמנית "פקודת סדרי השלטון והמשפט". דבר חקיקה זה נקרא "פקודה" כשם שנקראה החקיקה הבריטית, מה שמייחד את המונח "חוק" לדברי החקיקה שתקבע הכנסת, ולא המועצה שהייתה זמנית ולא נבחרה בבחירות. פקודת סדרי השלטון והמשפט קבעה, בסעיף 11:
כך נותר המשפט המקובל, והפסיקה הבריטית המפרשת אותו (עד שנת הקמת המדינה), כמקור משפטי מחייב, כפי שהיה במשך שנות המנדט (בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה).
לאחר הקמת המדינה חלו כמה שינויים אשר הפחיתו מאוד את השפעת המשפט המקובל על המשפט הישראלי. ראשית, פורש המשפט על ידי בתי המשפט הישראליים, באופן עצמאי מפירושו על ידי בתי המשפט בבריטניה. שנית, החלה חקיקה ישראלית עצמאית, אשר פיתחה עקרונות ישראליים שלא היו קיימים במשפט המקובל, וזאת במיוחד בדיני הממונות, אשר החל מסוף שנות השישים של המאה ה-20 עברו הליך מקיף של חקיקה, אשר הביא לפיתוח משפט חוזי ישראלי מקורי ועצמאי, שהיה מבוסס יותר על הקודקס הגרמני מאשר על הכללים האנגליים. לפיכך, חלק ניכר מעקרונות החקיקה הישראלית החדשה סותר במפורש עקרונות של המשפט המקובל (כגון עקרון "התמורה" בדיני החוזים, השימוש הנרחב בסטנדרט תום הלב וכו'), אף על פי שבמידה מסוימת המשפט המקובל עודנו משמש השראה לפירוש חקיקה זאת.
חוקים רבים שנחקקו על ידי הכנסת כללו במפורש סעיפים ששללו את תחולת המשפט המקובל, באמצעות ניתוק ה"צינור" של סימן 46 וקביעה כי הוראות הסימן לא יחולו בעניינים הנדונים בחוקים אלו. כך למשל סעיף 160 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 150 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ועוד.
לשיא הגיעה מגמה זו בחקיקת חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, שבו נקבע כי:
כן ביטל החוק במפורש את סימן 46 לדבר המלך במועצה. יש האומרים כי חקיקת חוק זה ניתקה את הקשר האחרון שהיה למשפט הישראלי ולמשפט המקובל.
בשנת 2005 החלה יוזמה לקודיפיקציה מקיפה של המשפט האזרחי, אשר הייתה מביאה לידי מיצוי את הליך ההתנתקות מן המשפט המקובל, ולהאחדת חוק ישראלי, המסדיר באופן ישראלי מקורי את כלל הדינים האזרחיים. כך היה מסתיים, למשל, תפקידה ההיסטורי של "פקודת הנזיקין" שהיא אחד מדברי החקיקה המנדטוריים הראשיים שעודם בתוקף. עם זאת, הצעת החוק ירדה מסדר היום בשנת 2014.
כיום ניתן לומר כי השפעת המשפט המקובל על החוק הישראלי היא השפעה היסטורית, הנוגעת לדרכי עיצובו של המשפט ולרוחו, וכי כיום מועטה מאוד ההשפעה הישירה של המשפט המקובל על המשפט הישראלי, המורכב ברובו מחקיקה ישראלית המפורשת בבתי משפט ישראליים על פי פסיקה ישראלית מקורית. למרות כל אלו, עדיין קיימים מונחי יסוד המשויכים באופן היסטורי למשפט המקובל, המשמשים במערכת המשפטית הישראלית, כגון "השיטה האדוורסרית" (תפקידו של השופט כמכריע באופן פסיבי במחלוקת על פי הראיות והטיעונים שמובאים בפניו על ידי הצדדים, להבדיל משופט חוקר שיש לו תפקיד אקטיבי באיסוף ראיות ובחיפוש אחר טיעונים משפטיים), ו"התקדים המחייב", שיטה המחייבת פרשנות של החקיקה על פי תקדימים שקבעו בתי המשפט בעבר, בניגוד לשיטות משפט המבוססות על קודיפיקציה המתיימרת למצוא תשובה בחוק לכל מקרה. (תוך היררכיה בין הערכאות השונות – בית משפט מערכאה גבוהה יותר אינו מחויב לפסיקות של בתי משפט מערכאות נמוכות יותר, אך כן של ערכאות זהות או גבוהות יותר)
ראו גם
המשפט הקונטיננטלי
המשפט בארצות הברית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: חוק ומשפט
קטגוריה:שיטות משפט | 2024-08-02T18:25:49 |
כנסת | 2024-08-06T15:42:18 | |
ביקורת תגובת-הקורא | הפניה ביקורת תגובת הקורא | 2009-10-15T15:00:51 |
צה"ל | הפניה צבא הגנה לישראל
קטגוריה:ראשי תיבות וקיצורים | 2024-05-08T14:39:25 |
ג'ורג' טבורי | ממוזער|200px|ג'ורג' טאבורי
שמאל|ממוזער|לוח הנצחה בבית הולדתו בבודפשט
ג'ורג' טאבורי (בהונגרית: Tábori György; 24 במאי 1914 - 23 ביולי 2007) היה מחזאי, במאי ותסריטאי, יליד הונגריה. יש הרואים בו את גדול מחזאי גרמניה בסוף המאה ה-20.
חייו
ג'ורג' טאבורי נולד לאלזה זיפר ולקורנל טאבורי, עיתונאי במקצועו, בבודפשט, כבן שני למשפחה יהודית מתבוללת. סבו מצד אמו היה רופא ובביתו דיבר הונגרית וגרמנית. עד גיל שבע קיבל חינוך קתולי ואז סיפרו לו הוריו על מוצאם היהודי.
לאחר סיום לימודיו בגימנסיה החליט אביו לשלחו באוקטובר 1932 להכשרה מקצועית במלונאות בברלין. הוא התלמד במלון אדלון ובמלון נוסף, אולם נאלץ לעזוב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. הוא חזר לבודפשט ועבד כעיתונאי ומתרגם. ב-1936 היגר ללונדון, שם התגורר אחיו הבכור, פאול.
בשנת 1941 זכה לאזרחות בריטית ושירת בתחילת מלחמת העולם השנייה במודיעין הבריטי, ובין המדינות הרבות שעבר בהן נכללה גם ארץ ישראל, שבה הכיר את אשתו הראשונה. משנת 1943 עבד במחלקה ההונגרית של ה-BBC.
ב-1947 נסע לארצות הברית לביקור של שלושה חודשים, אך נשאר שם כעשרים שנה. בארצות הברית כתב תסריטים רבים לסרטי קולנוע שהופקו בהוליווד, בהם כאלה שבוימו בידי אלפרד היצ'קוק. כן תרגם לאנגלית מיצירותיהם של ברטולט ברכט ומקס פריש. בשנת 1952 כתב את מחזהו הראשון. בתקופת "ציד המכשפות" נכלל ברשימה השחורה של מקארתי. בשנות השישים עבד בסטודיו למשחק של לי סטרסברג בניו יורק. ב-1968 הוצג בניו יורק מחזהו "הקניבלים", העוסק באסירים באושוויץ האוכלים את חברם כדי לשרוד. השואה היא נושא מרכזי במחזות נוספים של טבורי.
ב-1968 הגיע לגרמניה והשתתף בסימפוזיון על ברכט. בשנת 1971 שב להתגורר בגרמניה המערבית, שם הקים וניהל קבוצות תיאטרון אחדות, ובהן בברמן (1979-1975) ובווינה (1997-1986). בשנים 1978–1999 התגורר במינכן. משנת 1999 פעל והתגורר בברלין.
על עבודתו המחזאית הוענקו לטאבורי מספר פרסים, ביניהם פרס ביכנר בשנת 1992.
באוקטובר 2006 העניק לו נשיא אוסטריה עיטור הוקרה על פעילותו בתיאטראות של וינה.
חייו הפרטיים
טאבורי היה נשוי ארבע פעמים. בירושלים התחתן ב-1942 עם חנה פרוינד, עולה מדרמשטט. הזוג נפרדו בשנת 1951.
בשנים 1948–1950 התגורר בהוליווד ובתקופה זו ניהל רומן עם השחקנית גרטה גרבו.
בשנת 1954 נישא לשחקנית השוודית ויוקה לידפורס (Viveca Lindfors).
בשנת 1972 נפרדו בני הזוג, לטענת טאבורי, עקב עבודתו בברלין.
לינדפורס ושלושת ילדיה ממערכת יחסים קודמת נשארו לגור בניו יורק.
בגיל 62 נשא תבורי את אורסולה גריצמכר (Ursula Grützmacher). באותה תקופה התגוררו השניים בברמן. ב -1978 עבר למינכן. ב -1984 נפרדו בני הזוג. ב-1978 עברו להתגורר במינכן. בשנת 1984 נפרדו.
ב -12 בינואר 1985, נישאו טאבורי והשחקנית אורסולה הפנר (Ursula Höpfner) בפונדק לחוף אגם שטארנברג.
טאבורי נפטר בברלין ונטמן בבית הקברות דורותיאנשטאדט בעיר.
מחזותיו שהוצגו בישראל
אף שמחזותיו עוסקים בנושאים הנמצאים במרכז העניין של תושבי ישראל, ג'ורג' טאבורי כמעט ואינו מוכר בארץ. מחזהו "המסע של אמא טאבורי" הוצג בשנת 1987 בתיאטרון הקאמרי. מחזהו "הקניבלים" הוצג בתל אביב ביוני 2003, על ידי תיאטרון רומני שביקר בארץ. במאי 2004 הוצג מחזהו "הווריאציות של גולדברג" ב"תיאטרון האוניברסיטה" של אוניברסיטת תל אביב. מחזה נוסף שלו, "וייסמן ואדום הפנים", תורגם לעברית בידי פרופ' גד קינר, מאוניברסיטת תל אביב. ב-2011 הוצג מחזה מפורסם שלו, "יובל" על ידי תלמידי הסטודיו למשחק של ניסן נתיב בת"א וזכה לתשבחות גדולות. כמו כן, באותה שנה, "מיין קאמפף" שלו זכה להפקה מרכזית ובולטת ב"פסטיבל עכו" לתיאטרון אחר, בבימויו של גיל אלון. המחזה זכה בפרסים בפסטיבל ואומץ לאחר מכן על ידי תיאטרון גשר בתל אביב. גיל אלון גם ביים את ההצגה "ואריאציות גולדברג" באנסמבל תיאטרון תמונע ושיחק בתפקיד של אדון-איי. מעונות מלדמנשטראסה בווינה בהם התגורר אדולף היטלר בצעירותו שימשו להצגת המחזה בין השנים 2002 ו-2003.
ממחזותיו
"הקניבלים" (1968)
שמחתו של זיגמונד (1975)
המסע של אמא טבורי (1979)
המציצן (1982)
יובל (1983)
מיין קאמפף (1987): עוסק בקשר בין היטלר ובין יהודי בשם שלמה הרצל.
מצדה (1988)
וייסמן ואדום הפנים (1990): מפגש בין יהודי אמריקאי, המבקש להמציא מנוחה נכונה לכד האפר של אשתו, ובין אינדיאני שתקן, הרוכב על גבי פרד.
הווריאציות של גולדברג (1991).
הלילה האחרון בספטמבר (1997).
קישורים חיצוניים
ענת פיינברג, "זה כואב? רק כשאני צוחק: על "מחזאי הקטסטרופות" ג'ורג' טבורי (1914 – 2007), תיאטרון מס' 22
מתוך וריאציות גולדברג, מגרמנית: גד קינר, תיאטרון מס' 22
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחזאים גרמנים
קטגוריה:מחזאים יהודים
קטגוריה:מחזאים אמריקאים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות דורותיאנשטאדט
קטגוריה:זוכי פרס ביכנר
קטגוריה:יהודים הונגרים
קטגוריה:מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
קטגוריה:אישים המופיעים ברשימה השחורה של הוליווד
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1914
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1914
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2007
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-2007 | 2023-06-05T10:04:59 |
מחזאי | מחזאי, הנקרא גם דרמטורג, הוא אדם העוסק בכתיבת מחזה. יצירותיו מיועדות בדרך כלל להצגה בפני קהל בידי שחקנים. לעיתים מחזות נוצרים כיצירות ספרותיות, הנעזרת בקונוונציות הדרמטיות אך אינן מכוונות להצגה פומבית. בתיאטרון הפוסטמודרני, תפקיד המחזאות לעיתים הוא חיבור הקטעים הנבנים לכדי עלילה ורצף אומנותי שלם, לרוב במקרים שבהם ההצגה לא מועלית על-פי מחזה כתוב.
המחזאים המוקדמים ביותר בספרות המערבית שיצירותיהם נשמרו הם המחזאים של יוון העתיקה. מחזותיהם נכתבו סביב תחרות שנתית שנערכה באתונה במאה החמישית לפני הספירה לכבוד האל דיוניסוס. הידועים מביניהם – אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ואריסטופאנס – יצרו תבניות דרמטיות שעדיין מקובלות בקרב מחזאים מודרניים.
המחזאים המודרניים אינם זוכים בדרך כלל לתהילה או להכרה בחשיבות התרבותית של יצירתם בדומה לעבר, מכיוון שהתיאטרון אינו עוד המקום היחיד שניתן לראות בו דרמות רציניות או קומדיות מבדרות, והמחזאי המבקש לו קהל נאלץ להתחרות במדיומים מודרניים יותר כקולנוע וטלוויזיה.
מבין המחזאים הבולטים שהשפיעו על עיצוב תרבות המערב, ניתן למנות את: ויליאם שייקספיר, מולייר, לואיג'י פיראנדלו, ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב, יוהאן אוגוסט סטרינדברג, הנריק איבסן, ארתור מילר, יוג'ין אוניל, טנסי ויליאמס, אדוארד אלבי, ניל סיימון, הרולד פינטר, סמואל בקט, אז'ן יונסקו ופרידריך דירנמאט.
המחזאי הראשון שיצירתו נדפסה בשפה העברית הוא יהודה סומו, שמחזהו, "צחות בדיחותא דקידושין", נדפס במאה ה-16.
ראו גם
רשימת מחזאים
קישורים חיצוניים
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תיאטרון
קטגוריה:מקצועות האמנות | 2024-01-06T10:31:37 |
יד רמבם | REDIRECT יד רמב"ם | 2015-09-26T11:08:02 |
לח"י | הפניה לוחמי חרות ישראל
קטגוריה:ראשי תיבות וקיצורים | 2024-05-12T13:45:53 |
השיטה האדברסרית | השיטה האדברסרית (בעברית: השיטה היריבנית) היא שיטת משפט המקובלת במיוחד בארצות בהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, ובהן, במידה מסוימת מדינת ישראל), בה משמש שופט (או חבר מושבעים) כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון. אל מול שיטת המשפט האדברסרית עומדת השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות בהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי". מקור המילה "אדברסרי" מהמילה "Adversary" שפירושה יריב, בעוד המילה "אינקוויזיטורי" באה מהשורש בשפות האירופיות שמשמעותו "לחקור". ואכן, בשיטה אינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.
מאפייני השיטה האדברסרית
אדברסרי משמעו "לעומתי", כלומר הצדדים מתעמתים ביניהם ואילו השופט יכול רק להכריע ביניהם מבלי ליטול חלק פעיל בוויכוח. השופט בשיטה האדברסרית מתעניין יותר בהבטחת "הליך נאות" (due process). השופט יחליט, אם יידרש לכך על ידי בעל דין, בשאלת קבילותן של ראיות. כך התפתחו דיני הראיות כתוצאה ממחלוקות בין הצדדים היריבים בשאלה איזה ראיות עלולות להשפיע לרעה על "קובע העובדות" (שופט מקצועי או חבר מושבעים הדיוטות). לשופט בשיטה האדברסרית היכולת לקבוע אם ראיה קבילה או שאינה כזו, רלוונטית או בלתי רלוונטית, אך אינו מסוגל לחפש בעצמו אחר ראיות שאינן מובאות בפניו על ידי בעלי הדין.
פיטר מרפי, בספרו "מדריך מעשי לדיני הראיות", מצטט שופט אנגלי מתוסכל ששאל את אחד מעורכי הדין, לאחר שחקירתו הנגדית של עד הביאה לגרסאות סותרות: "האם לעולם לא אשמע את האמת?". "לא, אדוני", ענה לו עורך הדין, "רק את הראיות".
מהמינוח "אדברסרי" לעומת "אינקוויזיטורי" משתמע שרק בשיטת משפט זו ישנם צדדים יריבים, התביעה אל מול ההגנה. למעשה גם בשיטות משפט אינקוויזיטוריות מתקדמות מופרד התובע מן השופט, ולנאשם יש זכות להגנה משפטית. ואכן, האמנה האירופית לזכויות האדם בסעיף 6, דורשת כי שיטות המשפט של המדינות החתומות על האמנה יכללו מרכיבים אלו.
אחד ההבדלים המשמעותיים בין השיטה האדברסרית והשיטה האינקוויזיטורית מתרחש כאשר נאשם מודה בפשעו. בשיטה האדברסרית אין עוד מחלוקת, והמשפט ימשיך למתן גזר דין (בשיטות מסוימות, כשיטת המשפט הישראלית, אין די בהודאה במשטרה, ונדרשת הודאה פורמלית בבית המשפט). בשיטה האינקוויזיטורית, הודאת הנאשם היא אך עובדה אחת נוספת שיש לקחת אותה בחשבון, ואינה מפחיתה מן הדרישה כי התובע יביא בפני בית המשפט מערכת עובדות שלמה ממנה נובעת אשמת הנאשם. מכאן שמרכיב בסיסי בשיטה האדברסרית, עסקת טיעון, הוא בלתי אפשרי בשיטה האינקוויזיטורית.
שוני נוסף נמצא בדיני הראיות. השיטה האדברסרית דורשת שהראיות יוצגו בפני חבר מושבעים המורכב מהדיוטות ולא משופטים מקצועיים, ולכן דיני הראיות נוקשים יותר (המדובר בשיטה האדברסרית הטהורה. על אף ששיטת המשפט בישראל נחשבת אדברסרית, אין בשיטה זו משפט בפני מושבעים). החוקים לגבי עדות שמיעה נוקשים יותר בשיטה האדברסרית מאשר בשיטה האינקוויזיטורית. גם בעניין זה יש גמישות מסוימת. בהליכים שבהם יש לשמור על אינטרס של צד שלישי (במיוחד בהליכים בפני בית המשפט למשפחה, בהם יש לשמור על "טובת הילד") ובהליכים בפני בית המשפט לתביעות קטנות בהם הצדדים אינם מיוצגים בדרך כלל על ידי עורך דין, מאפשר המשפט (גם המשפט הישראלי) גמישות בדיני הראיות והבאת ראיות שיכולות להיפסל על ידי בית משפט אחר כעדות שמיעה או עדות סברה.
היסטוריה של ההליך האדברסרי
כמה חוקרים משייכים את ההליך האדברסרי למנהג מימי הביניים של הכרעה בדו-קרב, כאשר מתדיינים מסוימים, לרוב נשים, הורשו להיות מיוצגים על ידי לוחמים מיומנים. ברור שהשימוש במושבעים הוא שהוליד את השיטה האדברסרית. יש רבים המאמינים גם כיום כי זו נותרה הדרך הטובה ביותר לקביעה שיפוטית של עובדות. עם זאת, גם בשיטת המשפט האנגלית קיימים כיום הליכים הנותנים לשופט יתר שליטה בהליך מאשר לצדדים.
אלמנטים בסיסיים של השיטה האדברסרית
הנאשם במשפט פלילי המתנהל בהליך אדברסרי אינו חייב להעיד, אלא אם כן יבחר בכך מרצונו. אם יחליט להעיד, יהיה חשוף לחקירה נגדית של התובע, ועלול להיות מואשם בעדות שקר. הבחירה בזכות השתיקה היא החלטה של הנאשם ושל עורך דינו באשר לשאלה איזה ראיות יהיו בפני בית המשפט כאשר ייתן את פסק הדין, וככזו היא דרך למניפולציה של האמת, במקום דרך להגיע לחקר האמת.
בניגוד לכך, ניתן לחייב את הנאשמים ברוב מערכות המשפט הקונטיננטליות לתת את גרסתם, אך גרסה זו אינה ניתנת בשבועה ואינה חשופה לחקירה נגדית. זה מאפשר לנאשם להסביר את הצד שלו לאירועים מבלי להסתכן בחקירה נגדית על ידי תובע מיומן.
התפקיד הפאסיבי של השופט בשיטה האדברסרית מאפשר עריכת עסקת טיעון, שבה הנאשם מודה באשמה בתמורה להקלה בגזר הדין, או להגיע להסדר של פשרה במשפט אזרחי. בפועל, רוב המשפטים בארצות הברית מסתיימים בצורה זו. השיטה האינקוויזיטורית אינה מאפשרת עסקת טיעון, שכן לא קיים בה המושג של "טיעון", וכל ניסיון של התביעה ושל ההגנה להגיע להסדר ללא מעורבות השופט נחשב ללא-אתי.
בכמה שיטות משפט אדברסריות (ושיטת המשפט הישראלית ביניהן) השופט יכול להסיק מסקנות מסירובו של נאשם להעיד. בשנת 1994, תוקן החוק בבריטניה, כך שאיפשר בפעם הראשונה בתולדות המשפט הבריטי, לשופטים הבריטים להסיק מסקנות מסירוב מעין זה. משפטנים בריטים, הרגילים לשיטה האדברסרית בטהרתה, קראו לחוק זה "סוף לזכות השתיקה", אף על פי שעדיין עומדת לנאשמים בבריטניה הזכות שלא להעיד.
השוואות עם השיטה האינקוויזיטורית
יש משפטנים הסבורים כי ההבדלים בין השיטות הם בעיקרם פורמליים, וכי לא יהיה הבדל של ממש בתוצאות בין משפט המתנהל לפי כל אחת משתי השיטות. לא קיימת סטטיסטיקה המראה ששתי שיטות אלו אינן מגיעות לאותן התוצאות. למרות זאת ההחזקה בגישה אחת ולא בשנייה היא לרוב עניין של גאווה לאומית, ויש דעות שונות בקרב משפטנים באשר למעלות ולחסרונות של כל גישה.
תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי השיטה היא יותר הוגנת ופחות נתונה לשימוש לרעה מאשר השיטה האינקוויזיטורית, מכיוון שהיא אינה מעודדת נטאי של המדינה כנגד הנאשם. היא גם מאפשרת לסיים תיקים אזרחיים בדרך של פשרה באמצעות מנגנונים של גילוי מסמכים ופלוגתאות מוסכמות, המצמצמים את מסכת הראיות שתובאנה בפני השופט.
בנוסף לכך תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי בתי המשפט הנוקטים בשיטה האינקוויזיטורית נוטים להיות ביורוקרטיים מדי, ונוטים לרעת האזרח הממוצע. לעורך הדין בשיטות המשפט המקובל יש הזדמנות לחשוף את האמת במעבדה הראייתית הקרויה "בית המשפט". רוב המקרים המגיעים לשלב ההוכחות במשפט מוכנים בדקדקנות קודם למשפט באמצעות הליכי גילוי מסמכים העוזרים בהערכת העדויות והראיות לפני שמגישים אותם אל השופט או אל המושבעים. כך יש לעורכי הדין הבנה מראש של היקף ההסכמה או אי ההסכמה בנוגע לפלוגתאות שיש להציגן במשפט, בדומה לראייה הרחבה שיש ל"שופט החוקר" בשיטה האינקוויזיטורית. תומכי השיטה טוענים גם שמשפט בפני חבר מושבעים הוגן יותר ממשפט בפני שופט חוקר המקבל את משכורתו מן המדינה. בארצות הברית זכות זו מוגנת על ידי החוקה. כאמור, על אף ששיטת המשפט הישראלית היא אדברסרית, זהו אלמנט בולט בו היא נוטה לצד האינקוויזיטורי. המשפט מתנהל בישראל בפני שופט מקצועי (או מושב המורכב משלושה שופטים מקצועיים או יותר), והמוסד של "חבר המושבעים" מעולם לא נקלט בה.
תומכי השיטה האינקוויזיטורית חולקים על נקודת מבט זו. לטענתם העובדה כי רוב המשפטים בשיטה האדברסרית מסתיימים בעסקאות טיעון ואינם מגיעים כלל לשלב ההוכחות מראה על עיוות מובנה בשיטה, ועל אי עשיית צדק. בחלק מן המקרים הנאשם המותש מההליך המשפטי, או עורך הדין הבלתי מיומן, יגיעו לעסקה למרות שאם היה המשפט נמשך היה הנאשם מזוכה. בחלק נוסף מן המקרים תגיש התביעה כתב אישום ובו אישומים מופרזים, על מנת "לרכך" אותם במסגרת עסקת הטיעון. כן נטען כי כוחו של השופט המקצועי מוגבל על ידי חבר המושבעים ההדיוטות שיושב לצידו, וכי יש יתרון רב בשיפוט על ידי גורם מקצועי.
ישנן מדינות המערבות את שתי השיטות, ומשתמשות בהליך הכולל חבר מושבעים במקרים מסוימים. במדינות אלו, כגון יפן יכול הנאשם לבקש מרצונו משפט בפני מושבעים. התוצאה היא כי נאשם המבקש משפט בפני מושבעים נחשב לנאשם שאינו יכול להוכיח את חפותו בפני שופט מקצועי, ולרוב מורשע על ידי חבר המושבעים מסיבה זו.
ראו גם
השיטה האינקוויזיטורית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות משפט
קטגוריה:משפט פרוצדורלי | 2023-08-07T16:45:37 |
כת | ממוזער|250px|חברי כת הקו קלוקס קלאן שורפים צלב. תצלום משנת 1921כַּת (ברבים: כִּיתוֹת ולא כַּתּוֹת) היא מונח, ברוב ההקשרים מזלזל, לקבוצה קטנה יחסית, שבדרך כלל מובלת על ידי מנהיג כריזמטי וממונה על ידי עצמו, השולט בחוזקה על חבריה, הדורש התמסרות בלתי מעורערת למערכת של אמונות ופרקטיקות שנחשבות לסוטות (מחוץ לנורמות החברה). מונח זה משמש גם לתנועה דתית חדשה או קבוצה חברתית אחרת המוגדרת על ידי האמונות והטקסים הדתיים, הרוחניים או הפילוסופיים יוצאי הדופן שלה, ואו העניין המשותף שלה באדם, אובייקט או מטרה מסוימת. מובן זה של המונח מוגדר בצורה חלשה – בעל הגדרות שונות הן בתרבות הפופולרית והן באקדמיה – והוא גם היווה מקור מתמשך למחלוקת בין חוקרים בכמה תחומי מחקר. בצרפת כת אסורה ומוגדרת בחוק כקבוצה סגורה בעלת מנהיג שבאמצעות הטפה דתית גורם למאמינים שלו נזק נפשי, מיני, עיסוק רפואי בלתי חוקי, הונאה (כולל דרישת תשלומים עבור שירות מסטי שלא מוכח מדעית), ומנהיג שמבצע התעללות ומרמה למאמיניו ממצב של בורות או חולשה, וגם מבודד אותם מהעולם.
בתולדות הדתות והאסכולות המיסטיות שימש המונח להגדרת קבוצת אנשים שאימצה תורה פילוסופית או דתית מסוימת, או קבוצה שנפרדה מאחד או יותר מעיקרי האמונה של הממסד הדתי הקיים. בתולדות הדתות המונח משמש גם להגדיר ענף שהתפצל מדת מרכזית, ובמיוחד כזה שאימץ תפיסות טהרניות יותר או שונות לגבי יישום עיקרי דת מסוימים – לדוגמה כתות הנאו-פיתגוראים, כת האיסיים, כת הקתרים או כת ה"דונמה". במקרים רבים שימשה ההגדרה לייחד את הקבוצה המתבדלת לשלילה, ולעיתים קרובות לווה ייחוד זה גם ברדיפות ובניסיון להכרית את הכת.
במשמעותו המודרנית מיוחד השם "כת" לקבוצה סגורה המבססת את אמונותיה ואת אורחות חייה על תורה רעיונית מסוימת. ההבדל העיקרי בינה לבין קבוצות סגורות בדתות הממוסדות הוא בגודל הקבוצה הסגורה, בכך שאמונותיה מבוססות בדרך כלל על תורה חדשה (אף כי כמעט כל הכתות טוענות לשורשים עתיקים), ובהערצה עד כדי פולחן שמתמקד לעיתים קרובות באדם מסוים, בכתביו וברעיונותיו, ולעיתים גם בחפצים הקשורים בו.
נגד רוב הכתות הקיימות היום, ובמיוחד נגד אלו שיש להן מנהיג פולחני, מוטחת ההאשמה כי הן משתמשות בדרכי עורמה ובשימוש לא אתי בטכניקות שליטה, כדי לשכנע אנשים להצטרף לכת או להישאר בה, או כדי להעצים את היקף נכסיו או את שמו של מנהיג הקבוצה.
סוגים שונים של כתות
ניתן לחלק את הכתות השונות לכמה סוגים מרכזיים. הראשון הוא של כתות שמאמיניהן נשבעים אמונים לאחת הדתות הממוסדות, אך משנים עיקר דתי או פרקטיקה דתית נהוגים לטובת מנהגיהם הייחודיים. פעמים רבות מתמזגת הכת עם הזמן בזרם המרכזי, אף שהיא עשויה לשמר כמה וכמה ממנהגיה הנבדלים. יש המביאים דוגמה לכת כזו את החסידות בראשית דרכה, כאשר נחשדו אנשיה בעשיית מעשי ליצנות ואף הוחרמו על ידי ראש המתנגדים, הגאון מווילנה. דוגמאות בולטות אחרות הם הזרמים הפרוטסטנטיים השונים, ובמיוחד הבפטיסטים והאנבפטיסטים וזרמים שונים בקלוויניזם, שהוגדרו תקופה ממושכת ככתות מורדות או כמינים על ידי נציגי הדת השלטת בארצותיהם.
זן אחר של כתות מערֵב מרכיבים אמוניים ודתיים מדתות שונות. לדוגמה, הנצרות בראשיתה הכליאה תחת קורת גג אחת רבים ממאפייני היהדות עם מאפיינים בולטים של הדתות הפוליתאיסטיות והדואליסטיות. דוגמה נוספת היא השיעה באסלאם, ששולבו בה מרכיבים שונים מן האמונה הזורואסטרית. דוגמה עדכנית יותר לכת ששילבה אלמנטים מדתות שונות היא עדי יהוה, שההוגה שלה, צ'ארלס ראסל, הכליא אמונה נוצרית עם אלמנטים משיחיים ומילניאריים.
זן שלישי של כתות הוא דתות חדשות, כמו המורמונים במאה ה-19 או הכנסייה הסיינטולוגית, חסידי הרא קרישנה, מאמיני תורתו של קרלוס קסטנדה וכנסיית האיחוד (מוניזם) במאה ה-20. כמעט כל הדתות החדשות טוענות לשורשים עתיקים בזמן (לדוגמה, הוויקה, כת הכישוף הניו-אייג'ית, טוענת שהיא "התחדשות" של דת עתיקה), ובוראות סיפור מיתולוגי ששיאו הראשון בהופעת ממציא הדת, ולעיתים צפוי שיא נוסף בהתרחשות בעתיד הקרוב.
זן רביעי של כתות, לעיתים קרובות בחפיפה כזו או אחרת לזנים קודמים, הוא זה שבמוקדו מנהיג כריזמטי או גורו נערץ. כמעט כל הדתות שנוצרו בעת החדשה חוו שלב ראשוני או מתמשך של התמקדות במנהיג מרכזי. לעיתים קרובות מרוממים כתביו של המנהיג למעלת כתבי קודש, וחסידיו מרבים לטעון כי מצויה בהם האמת כולה.
זן חמישי של כתות הוא זה שבמוקדו תפיסות מילניאריות. במקרים רבים מנהיג את הכת מנהיג כריזמטי, הטוען כי אחרית הימים נמצאת בפתח, וכי על המאמינים להיערך לבואה בעתיד הקרוב. תפיסות כאלו אפיינו את השבתאות בעבר הרחוק יותר ואת כת הדוידים בעבר הקרוב. לעיתים קרובות חווה הכת משבר קשה, משמסתבר כי המועד הנקוב לתחילת אחרית הימים חלף, או כאשר המנהיג הכריזמטי נפטר מן העולם.
זן שישי של כתות הוא כתות פוליגמיות (Polygamist cult), שבהן גבר אחד נשוי או מקיים זוגיות עם כמה נשים המאוגדות סביבו, גרות איתו, עושות את דבריו ויולדות לו ילדים לתוך הכת. לעיתים בכתות פוליגמיות, הסגידה והאמונה למנהיג גולשת מעבר לאמונה עצמה, והיא מתורגמת למעשים קיצוניים של הוכחת נאמנות לכת, באמצעות עבירות מין ומעשים קיצוניים כמו אכילת צואה, או קיום מין עם חיות. לגבי הזן השישי של כתות פוליגמיות, בשל האופי המשפחתי של הקבוצה, סיווג זה שנוי במחלוקת. רוב הפסיכיאטרים מאמינים כי לא מדובר בכת, אלא בפסיכוזה משפחתית מסוג Folie à deux, Folie à famille, הנקראת גם תסמונת Lasègue-Falret. למרות אי הבהירות האם מדובר בכת או בפסיכוזה משפחתית, הועמדו לדין בישראל שני מנהיגי כתות מסוג זה: גואל רצון מתל אביב ודניאל אמבש מירושלים.
220x124px|ממוזער|מקדש של הכת המורמונית FLDS בטקסס, ארצות הברית
לגיטימציה של כתות
סטיבן האנט, הפוסע בעקבות ווליס, מצביע על כך שמידת הלגיטימיות של כת קשורה לכבוד שהיא מצליחה לעורר באוכלוסייה בכללה, למספר המאמינים שהיא מצליחה לגייס, ולתפיסה העצמית של הכת. כך, לדוגמה, כתות שטוענות שהן מחזיקות ב"אמת יחידה" (לגיטימיות ייחודית), ומאמצות גישה מכלילה (ללא טקס הצטרפות התובע התכחשות לאמונה אחרת), נוטות להפוך עם הזמן לדתות חדשות. כתות שטוענות ללגיטימיות ייחודית אך גישתן אקסקלוסיבית, נותרות במעמד של כת. במטבע דומה, כתות שאינן דוגלות בלגיטימיות ייחודית ומקילות על ההצטרפות אליהן נוטות להפוך זרם בדת קיימת.
כתות רבות סופגות ביקורת קשה על נוהגיהן, ובמיוחד על האופן שבו הן מגייסות מאמינים ומשמרות אותם. טענות רבות מושמעות נגד כתות הנוקטות מאמצי שכנוע פעילים; גובות סכומי כסף משמעותיים מהמאמינים החדשים עבור למידה, קורסים, "סמינרים", מפגשי סוף שבוע, וספרות עזר; תובעות מהמצטרפים להשקיע זמן רב בהתנדבות או למסור לאנשי הכת חלק מרכושם; ומציגות עצמן באופן שונה ומטעה כלפי ציבורים שונים – כארגון לקידום האחווה או זכויות האדם בפני מי שאינם מצטרפים פוטנציאליים, כארגון המציע דרכים לשיפור עצמי או למידה למי שעשוי להצטרף, או כהתארגנות שיסודה לוגי ומדעי כלפי מצטרפים חדשים, וכדת כלפי חברים ותיקים.
כתות רבות הואשמו גם בשימוש בשיטות לא אתיות של שכנוע ושליטה, כמו בידוד ממשפחה או מחברים ותיקים; הפעלת לחץ חברתי לקונפורמיות למצוות הכת; ניהול דקדקני של אופן החיים, מילוי המצוות ואורח החיים של החברים בכת; דיכוי הטעם האישי והחשיבה הביקורתית; קידום של תלות בקבוצה וחשש מעזיבתה; הצגת העולם החיצוני כשלילי, מנוער מערכים חיוביים, לא מוסרי ובזוי בהשוואה לטוהר המלווה את חייו של חבר נאמן בכת; הצגת עצם ההיחשפות לעולם שמחוץ לכת כסכנה או כדבר המחליש את החבר בכת, ותביעה לבצע במשנה מרץ טקסים של "התחזקות" אחרי מפגש עם העולם החיצון; הבניית שפה הרמטית וסודית ושימוש בשפה ובמונחים המוכרים רק לחברי הכת; שימוש באופני חשיבה, בסיסמאות ובקודים ייחודיים של פירוש המציאות, כדי להבנות תפיסה שונה של המציאות; העצמת כוחו של מנהיג הקבוצה כמקור היחיד ל"אמת" או לידיעה תקפה ולגיטימית של המציאות; וכן הלאה.
ברומלי וקוון הצביעו על-כך שהבסיס העובדתי לטענות אלו, כמו גם לטענות על "שטיפת מוח" רעוע ואינו משכנע, וכי רוב הטיעונים הופיעו בשנות ה-60 וה-70, כתגובת נגד ("אנטי-כת") להופעתן של דתות חדשות בתקופה זו.
מאפיינים ומבנה של כת
כת ודת נבדלות זו מזו בהיקף המערכת, בנפח המורשת, ובמידת הלגיטימציה שהן מקבלות. סטרק וביינברידג' ציינו כי אף שבעיני רבים נתפסים המצטרפים לכתות כ"לא נורמליים", אף כי קשה להצביע על הבדלים ניכרים לעין בין מי שעתידים להצטרף לכתות ובין מי שעתידים להפוך מאמיני דת מקובלת. סטרק וביינברידג' גורסים, כמוהם כהאנט, כי המספר הגדל של מצטרפים לכתות מתקיים במקביל ובכיוון הופכי למגמות של התחלנות גוברת. סטרק וביינברידג' תומכים טענתם זו בהצביעם על ייצוג היתר של יהודים בין חברי הכתות השונות בארצות הברית, וגורסים כי ניתן לקשר בין תופעה זו להתחלנות הרבה יותר של היהודים, בהשוואה לבני דתות אחרות, בארצות הברית.
לכתות, עם זאת, כמה מאפיינים ייחודיים משלהן:
מנהיג: קיומו של מנהיג בלעדי, כריזמטי, החובש כמה כובעים ומתיימר לגלם סמכויות רבות עבור חסידיו (הורה, מטפל, בן זוג). מנהיג זה לרוב אינו נקרא בשמו הפרטי, ונחשב לחצי-אל, שליח האלוהות או מחובר לידע רוחני נסתר ונחשק. מעמדו הרם מתבטא בטקסים ובמפגשים שבהם הוא מפגין שליטה בטכניקות של קריאה קרה ומניפולציות שונות. לאחר מותו של המנהיג נוטים חסידיו לטעון כי התגלגל בגופו של המנהיג הנוכחי.
סודיות ודרגות: מאפיין ייחודי נוסף הוא מערך של סודיות, ולעיתים אף הגנה קנאית על סודות, הקשורים בטקסי החניכה והעלייה בדרגה של המצטרפים לכת. בניגוד לדתות, שההצטרפות אליהן היא אוטומטית ונובעת, בדרך כלל, מהיות המאמין החדש בן של מאמין קיים, נדרשות הכתות לספק למאמינים המבוגרים טקסי הצטרפות מיוחדים.
שינוי כלכלי: ראיית ההחזקה ברכוש עדות לפגם מוסרי, שהמאמין נדרש להתגבר עליו באמצעות ויתור על רכוש. בחלק מהכתות לובש הוויתור על רכוש דמות של היטהרות והתנערות מהרכוש ה"ארצי". באחרות הוא מועבר למנהיגי הכת, או לקופה משותפת של הקבוצה. העצמאות הכלכלית מתדרדרת עד מתבטלת.
ניתוק: בחינה מחודשת של מערכות יחסים, התנתקות וריחוק ממי שאינו מקבל את האמונה החדשה. לעיתים נדרש ניתוק פיזי וגאוגרפי מהחברה הכללית, כמו גם ניתוק מתכנים הסותרים את מערכת האמונה החדשה, בספרים, בתקשורת ועוד.
התמסרות: אדיקות וצייתנות, ניסיון למלא בשלמות מלאה את מצוות הכת, הכפופות לרב או הגורו. השקעת זמן, שינוי מגורים, שינוי לבוש, ופעולות נוספות כדי לרצות את הגורו.
הפצה ויח"צ: לצד הסודיות, כתות מבצעות מיסיון וניסיון לשכנע אנשים נוספים להצטרף לקבוצה האקסקלוסיבית. חלוקת עלונים, טלפנות, גיוס תרומות וכיוצא בזה, נעשים בתחכום שיווקי, השומר על מוניטין ורושם ראשוני חיובי, תוך הסתרה של מידע חיוני.
שפה חדשה: אימוץ טרמינולוגיה רליגיוזית, בהתאם לשפה הפנימית של הכת. שימוש בשפה ככלי עיקרי להריסת/בניית תודעה חדשה, תוך הענקת הקשר ומשמעות חדשים למילים ומושגים, באופן המשרת את אינטרס המנהיג/ה. לעיתים יש לכת סלוגן או סיסמה קצרה.
מבנה פטריארכלי: רוב הכתות מתנהלות בהנהגה היררכית של גבר אחד, המייעד את חברי הכת לתפקידים סקסיסטיים, תוך ביטול ערכי תנועת הפמיניזם, להטב"ק וכדומה.
אירוניה ומוסר כפול: המנהיג משתמש במדע כאשר זה משרת אותו, ומסתייג מהמדע כשהוא לא משרת אותו. ישנו היעדר רציונל ויציבות בהתנהלות הכת, היעדר תקנון, נהלים וביטחון. המערכת לא מתפקדת ומניבה כפי שהובטח בהתחלה.
מאפיינים אלו שנויים במחלוקת מקצועית. במקרה של גואל רצון, שני פסיכיאטרים מובילים בתחום מחקר הכתות העידו על קיומם של מאפיינים אלו, אולם בית המשפט המחוזי דחה את עדותם, וקבע שאין קונצנזוס מקצועי לכך שמאפיינים אלו אכן ניתנים לזיהוי, ובמיוחד התאוריה שהמנהיג יכול להפעיל כוחות מאגיים ולשתול מחשבות בחברי הכת הנשלטים על ידו, מעולם לא התקבלה בקרב בעלי המקצוע. לעומת זאת, מאפיינים הקשורים בתחום הפסיכוזה של המנהיג, ואלמנטים פסיכוטיים בחברי הכת הנשלטים על ידו, זוהו על ידי פסיכיאטרים בצרפת לפני יותר מ-100 שנים. למשל במקרה של כתות פוליגמיות, מדובר בפסיכוזה הידועה בשם תסמונת Lasègue-Falret.
הסיבות להצטרפות לכתות
ארתור ג'יי דיקמן היה חוקר ופסיכיאטר שטיפל באנשים שעזבו כתות. בספר שכתב בנושא הוא ציין שני מניעים עיקריים להצטרפות לכתות: רצון מודע לחיים רוחניים בעלי משמעות, ורצון לא מודע להיות מוגן ומכוון על ידי מישהו שמצהיר שהוא יודע מה לעשות בעולם קשה ומבלבל. דיקמן סבור שצרכים אלה קיימים בכל אחד מאיתנו.
במאמר בנושא קבוצות רוחניות, דיקמן מפרט שהרצון לנצל ולשלוט על חברי הקבוצה מאפיין מנהיגי כתות.
בספרו על כתות בארצות הברית, דיקמן גם מפרט רשימה של התנהגויות פולחן, כגון תלות במנהיג ולחץ להסתגל, בקבוצות ובארגונים שאינם כתות. כלומר, יש ספקטרום של קבוצות פולחניות, וכתות הן מקרה קיצון.
דרכי התמודדות עם בן משפחה/ חבר שמצטרף לכת
להכיר כיצד הקבוצה פועלת, מי המנהיג? מה השיטות? כמה זה הרסני? ללמוד מתוך מקורות גלויים באינטרנט, מחברים שהיו בעבר בכת.
יש לחתור ככל האפשר לחידוש הרציפות עם הזהות הקודמת לזהות בכת, מכיוון שקבוצות הרסניות מתאמצות לנתק את הזהות הקודמת ואת הקשרים אליה. שמירה על קשר ידידותי עם חבר הכת, מפגשים תכופים במקומות הקשורים לזהות הקודמת, פעילויות משותפות ואפילו הגשת מזונות החביבים עליו הם בעלי חשיבות מרובה. אל למשפחה או לחברים לקבל את ניתוק הקשר כצו הגורל.
לתקן פגמים בקשר המשפחתי, במיוחד חשוב לעבור מיחסי עימות ליחסי למידה: המשפחה תחדל מלנסות לשכנע את החבר שהוא קורבן לשטיפת מוח, ותבקש ממנו ללמד אודות התורה ולשתף בחוויותיו, לא מתוך העמדת פנים כי אם מתוך רצון ללמוד.
להקים קבוצה תמיכה של בני משפחה וחברים. הקבוצה תעבור הכשרה על מה שידוע על קבוצת הכת, ואיך לסייע בשימור הזהות הקודמת של חבר הקבוצה, ירכשו כישורי הדברות ותשאול.
מומלץ לנסות לקיים תהליך מרתוני בן כמה ימים, בסיועו של איש מקצוע המכיר את העולם המורכב של הכתות ואת הדרכים לסיוע. המרתון יתקיים בסביבה המוכרת לחבר הקבוצה והקשורה לזהותו הקודמת. המפגש הזה אינו נערך בכפייה כי אם בהסכמה, כאשר המשפחה והחברים עומדים ברגישות ובנחישות על כך שהמפגש מבטא את אהבתם לחבר ואת האכפתיות שלהם. אם מרתון כזה אינו אפשרי, יש לחתור למפגשים ארוכים די הצורך בסביבה הקודמת של החבר.
מבלי להתעמת, להאיר פנים. ניסיון בוטה "לפקוח את העיניים" מביא להחרפת העימות. מוטב להאיר סתירות פנימיות בתורת הכת ("הכל אצלנו שקוף" לעומת "עלינו להסתיר פנים מסוימות של התורה משום ש'הם' אינם מסוגלים להבין"), ועל ידי מתן מידע חדש שנרכש בשלב הלמידה.
מבלי להתעמת, ליצור ספקות. לא "אתה שטוף מוח" או "נוציא אותך בכל מחיר" כי אם: "ברצוננו לבקש שתסכים לפגוש את פלוני אלמוני, שהיה בקבוצה שלכם ופרש ממנה. הוא מוכן לפגוש אותך ולהאיר דברים שלא יכולת לראות בקבוצה."
להפחית פחדים. חלק מן הטכניקות של שליטה בתודעה מכוון לטעת בחברי הקבוצה פחדים עמוקים (פוביות) המתעוררים כל אימת שמתעורר ספק או עולה מחשבה על עזיבת הכת. פוביות אלו עלולות לפגוע מאוד באיכות החיים של הפורש וביכולתו להשתחרר מהכבלים המנטליים. התרת הפוביות היא תהליך הדורש מעורבות של אנשי מקצוע.
לבנות מחדש תחומי עניין וחיי חברה מחוץ לכת. פרישה מן הכת מעוררת תחושה עמוקה של חלל ריק. קבוצת התמיכה תסייע לפורש לבנות מחדש חיים עשירים ומספקים מחוץ לקבוצה. שני השלבים האחרונים דורשים זמן, ליווי של מי שפרש יתארך לכדי חודשים ושנים. כל התהליך כרוך בעליות וירידות, לעיתים בעימותים, ומדי פעם יהיו בו נסיגות. עם זאת, בעבודה נכונה אפשר לסייע גם במצבים שמלכתחילה נראו כאבודים. לעיתים נדרש זמן רב מאוד לשמירת היחסים ולתיקון הפגימות בטרם אפשר לפנות למאמץ ישיר יותר. השקעה זו היא משתלמת, משום שהיא מכינה את הקרקע לשינוי – גם אם יתמהמה: גם אם במשך שנים כל מה שהצלחתם הוא לשמור על קשר ולהילחם בנטיית הבן או הבת לנתק את הקשר – הרי שכאשר יתרחש משבר בקבוצה, כאשר יתעורר ספק – הוא או היא יידעו שיש להם נמל בטוח בבית.
כתות בהיסטוריה
כת מדבר יהודה – כת יהודית שהתקיימה בקומראן במאות האחרונות של תקופת בית שני. אנשי הכת חיו חיי פרישות וראו בעצמם "בני האור" הנלחמים ב"בני החושך". מקובל לזהותם עם האיסיים.
הנצרות הקדומה – תנועה שצמחה מתוך היהדות וביקשה למן המאה הראשונה ועד המאה השלישית לספירה להפיץ את המונותאיזם והאמונה בישו ברחבי העולם ההלני.
כתות הגנוסטיקה – מניכאיזם, סימוניזם, מרקיוניזם ועוד – שהאמינו בדואליזם מהותי, במאבק בין האל הרע שברא את העולם הגשמי (הדמיורגוס) לבין האל הטוב הרוחני הנמצא מעבר לגשמיות.
כתות הח'וארג' המוסלמיות שהחלו להיווצר בתקופת הח'ליף עלי, כמו האיבאדים והיזידים.
התנועה הוולדנסית – תנועה נוצרית מן המאה ה-12 באירופה, שקראה לעוני, הטפה וריכוז הסמכות הדתית בכתבי הקודש.
שבתאות – תנועה יהודית מהמאה ה-17 שהאמינה במשיחיותו של שבתי צבי והחזיקה בפרשנות חריגה ליחס בין חטאים לגאולה.
פרנקיזם – גרורה מאוחרת של השפעת משיחיותו של שבתי צבי, בהנהגתו של יעקב פרנק.
החשישיון – פלג של הזרם האסלאמי האיסמאעילי. עקרונותיהם של החשישיון היו חוסר אמונה בקיום שמימי כלשהו, הפיכת העולם למקום "טוב יותר" בהתנגדות מוחלטת לשלטון רודני, ואמונה בחופש האדם.
דונאטיזם שהייתה כת נוצרית מהמאות הרביעית והחמישית לספירה; אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.
אתינגאנים היו בני כת מינות נוצרית שפעלה בקיסרות הביזנטית ואימצה כמה ממנהגי היהדות.
הבוגומילים היו כת בנצרות המזרחית ובתקופה מסוימת דת המדינה של בוסניה והרצגובינה.
עיסוניים חסידי אבו עיסי
עלווים – קבוצה אתנית וכת דתית בעלת זיקה לאסלאם, בת כ-3 מיליון מאמינים.
התֵרָפּוֹיְטִים – כת יהודית, שהמקור הכתוב היחיד ששרד ומתאר אותה הוא פילון האלכסנדרוני בקונטרס "על חיי העיון".
כת האביונים – כת יהודית-נוצרית שפעלה בארץ ישראל מן המאה הראשונה עד המאה הרביעית לספירה.
מונטניזם – כת שפרשה מהנצרות במאה השנייה.
כתות בעידן המודרני
כתות בולטות בעולם
לב טהור – כת יהודית אנטי-ציונית שידועה בנדודים בין מדינות, חטיפה של ילדים יהודיים אל תוך הכת ונישואים בכפייה של נערות. הכת אף ניסתה להשיג מעמד פליט באיראן.
כת האמיש – כת נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית ומתנזרים מהתפתחויות טכנולוגיות.
מקדש העם – כת נוצרית קומוניסטית בראשות ג'ים ג'ונס שהוביל את אחת ההתאבדויות הגדולות בהיסטוריה, 909 בני אדם.
כת הדיווידים (The Branch Davidians) – כת בראשותו של דייוויד כורש שחבריה התבצרו בשנות ה-90 במתחם ליד וייקו שבטקסס. 87 מחברי הכת נהרגו בזמן הפשיטה על החווה, ובהם המנהיג.
אום שינריקיו – (האמת הצרופה, קוראת לעצמה כיום "אלף") – כת יפנית שרצתה להשתלט על מוקדי השלטון בכוח. בין היתר הכת פיזרה סארין ברכבת התחתית בטוקיו.
הכת של סיננון (Synanon) – מרכז גמילה מסמים לנוער שהפך בהדרגה לכת אלימה כלפי חבריה.
נקסיום (NXIVM) – כת מין שהואשמה בסחר בבני אדם שהתחזתה לחברה לפיתוח עצמי.
התנועה להשבת עשרת הדיברות של אלוהים – כת שפעלה באוגנדה בשנות ה-90, מאות מחבריה נרצחו.
שער גן עדן – כת חוצנים שהאמינה במעבר למימד בחלל החיצון שמעבר לאנושות על ידי חללית לאחר המוות. חבריה נרצחו בהתאבדות המונית שכללה את מנהיגה מארשל אפלווייט.
התנועה הראלית (The Raelian Movement/Raelism) – כת חוצנים שמאמינה שאלוהים הוא אינו ישות אחת, אלא זן של חייזרים שבראו את כדור הארץ, ומטרתה הייתה לפתוח שגרירות בישראל. הכת פועלת לפיתוח טכנולוגיית שיבוט בני אדם ואף טוענת ששיבטו תינוקת.
מסדר מקדש השמש (Order Of the Solar Temple) – כת שפעלה בשווייץ שהחייתה מחדש את האידאולוגיה ואורח החיים של מסדר אבירי היכל שלמה. הכת נכחדה בהתאבדות המונית שכללה גם את שני מנהיגיה לוק ג'ורה וג'ו דימאמברו.
אומת יָהוֶה (The Nation Of Yahweh) – כת שהתפתחה מתנועת העבריים השחורים בשנות ה-70 שמטרתה הייתה לבצע עלייה אפרו-אמריקאית המונית לישראל. הכת אחראית לעשרות מעשי רצח בתושבים לבנים במיאמי.
תנועת ראג'ניש/אושו – אשראם וכת סינקרטית בראשות בהגואן שרי ראג'ניש שקידשה מדיטציה ומיניות, אחראית למתקפת סלמונלה בדיינר באורגון.
כנסיית האיחוד (נקראים גם ה"מוניז" על שם מייסדה סאן-מיאנג מון) – דת דרום קוריאנית מודרנית הנחשבת לכת המבוססת על הנצרות. ידועה בחתונות המוניות באצטדיונים והתרמת כסף למנהיגי עולם ימניים.
כתות בישראל
בישראל ישנן כתות חסידויות, בודהיסטיות, מרקסיסטיות וקבוצות נוספות עם מאפיינים כתתיים. ב-1987 פורסמו מסקנות הוועדה בראשות חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה, לבדיקת תופעת הכתות בישראל. את הוועדה מינה שר החינוך זבולון המר והיא בדקה במשך חמש שנים, עשר כתות שפעלו בישראל. לדעת הוועדה חלק מהכתות מסוכנות ולכן המליצה להשתמש נגדן בחוקים הקיימים. על פי הוועדה, במקרה שכתות מטעות את הציבור ואינן מצהירות בגלוי מי הן, ובמקרה שמתבצעות בהן עברות פליליות לכאורה, יש להסתייע בדין הפלילי הקיים כדי למנוע מהן לפגוע בציבור ולא לחוקק חוקים חדשים. המלצות הוועדה לא אומצו ולא יושמו.
הכתות משתמשות בטכניקות מתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפסיכו-דרמה, ההיפנוזה, הריפוי בתנועה ושיטות תרפויטיות והרשימה עוד ארוכה. גזלייטינג הוא טכניקת השפעה נוספת בכתות בכלל ובישראל בפרט. שילוב של טכניקות אלה משיגות שבי פסיכולוגי.
בשנת 2006 הוקם המרכז הישראלי לנפגעי כתות, עמותה המציעה תמיכה ומידע בנושא. כמו כן המרכז מתווך נפגעות ונפגעים למערכת בריאות הנפש, מארגן קבוצות תמיכה, מפגשים וכנסים, מפנה לסיוע משפטי ומספק חומרי הסברה והרצאות.
עד לראשית שנת 2010 תופעת הכתות נדונה מעט בשיח הציבורי בישראל. בעקבות המבצע נגד פעילות הכת של גואל רצון, הוקם צוות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שמטרתו הייתה לחקור את תופעת הכתות בישראל ולבחון דרכים לסייע לנפגעות ונפגעי כתות.
מדוח שפרסם צוות זה במאי 2011, עלה כי קיימים קשיים רבים בהגדרת "כת" ובזיהוי המאפיינים שלה. קשיים אלו נובעים ממספר סיבות:
היעדר קונצנזוס בתפיסה החברתית של כת כתופעה בעייתית.
קיימת שונות גדולה בין הכתות, והדבר מקשה על ניסוח הגדרה כוללת.
קשה להבחין בין כתות לבין קבוצות חברתיות אחרות, בהן קבוצות דתיות, בשל הדמיון בין המאפיינים שלהן.
על בסיס נתונים ומידע שבחנה הוועדה, משרד הרווחה הגדיר כתות פוגעניות כך: "קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות, לרוב, תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת".
משרד הרווחה אינו מגדיר מיהו נפגע כת. ההגדרה שנוהגים להשתמש בה בספרות המדעית היא ממאמרו וסיפרו של רוברט ליפטון: מנהיג כריזמטי שמשעבד ומנצל את חברי הקבוצה באמצעות שבי פסיכולוגי.
המלצות הוועדה מתמקדות בכמה תחומים עיקריים, ובהם פעולות מניעה, התערבויות טיפוליות, תיקוני חקיקה והחלטת ממשלה. הצוות המליץ על הקמת יחידה חדשה לטיפול בנפגעי כתות בשירות לרווחת הפרט והמשפחה שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מ-2012 פועלת יחידה כזו. על-פי המפקחת הארצית, כיום המשרד מעורב באבחון ובטיפול שניתנים, ברמות שונות, לכ-90 ילדים ולכ-60 מבוגרים נפגעי כתות.
על-פי נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, כיום פועלות בישראל כ-80 קבוצות המתאימות לקריטריונים של כת פוגענית.
אולם, המרכז לא מגדיר קבוצה ככת אם היא לא עונה על מספר קריטריונים, בהם ניצול מיני מפורש.
ב-17 פברואר 2016 עברה הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
נכון להיום, כתות בישראל הן תופעה חוקית, עקב חוסר ההגדרה האחידה לכת, ומכיוון שהגבלת כתות יכולה להיחשב כפגיעה בחופש הפולחן ובחופש הדת בישראל. עם זאת, במדינת ישראל היו מקרים של פירוק של כתות על ידי הרשויות, עקב פעילות פלילית בתוכן (סחר בנשים, התעללות מינית, פדופיליה, החזקה בתנאי עבדות, הונאות מס, חיתון קטינות, ועוד).
הקורבנות בכת
לרוב, הקורבנות בכת, הם למעשה כל מי שלקח בה חלק והיה נתון למערכת שלה. על פי נתונים ועדויות, בכל כת שנחשפה, אנשים מכל המגדרים והגילאים נפגעו נפשית ופיזית.
ההחלטה להצטרף לכת לרוב אינה צלולה, ומושפעת ממניפולציה וצרכים הישרדותיים.
ילדים נולדים לכתות כתוצאה מהחלטה של הוריהם. בני נוער לעיתים מצטרפים לכת באופן "עצמאי".
ילדים בכתות אינם חשופים לחברה הכללית, על כל המשתמע מכך. כתות רבות מנצלות נערות ונשים לתחזוק הכת על ידי ילודה, עבודה ללא תשלום, ועוד. מצבים מסוימים יכולים להחשב כעבדות.
גזענות ודיכוי להטבק"י מתקיימים תכופות בכתות המתבססות על מקורות תנ"כיים.
ספקטרום הפגיעה שחווים חברי וחברות הכת הוא רחב, ומשפיע על כל היבטי החיים: חינוך, פרנסה, מיניות, בריאות הגף והנפש. הפגיעה נוצרת כתוצאה מהזנחה והגבלה של משאבים ואמצעים על ידי המנהיג/ה. ההגבלה הזו לרוב עטופה במסווה של אידאולוגיה, כשלמעשה היא מחלישה את נתיניה.
הסמכות והאחריות ההורית במשפחה, נעדרות כמעט לחלוטין בכת, בכדי לאפשר למנהיג/ה שליטה מוחלטת בכל שכבות הקבוצה.
בקרב שורדי כתות מתפתחת לעיתים תסמונת טראומה דתית, המתגלה לאחר ההיחלצות מהכת.
משרד הרווחה, והמשטרה, מתערבים לאחר קבלת דיווח על קיומה של כת, במקרה שנשקף סיכון פיזי לילדים. הדיווחים מתקבלים ממקורות שונים, בין אם מתוך הכת או מחוצה לה. במקרים אלו, המשטרה, גורמי הרווחה, הרשות המקומית, והפרקליטות מקיימים מהלכים לפירוק הכת, מעצר מנהיג/ת הכת ומתן סיוע וטיפול בשורדות ובשורדים.
דוגמאות לכתות שנחשפו
הכת של גואל רצון פורקה בינואר 2010, וחולצו ממנה 21 נשים ו-45 ילדים. הנשים והילדים נזקקו לטיפול ממושך של רשויות הרווחה, שכלל הפניית הנשים וילדיהן למקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. אחרי כשנתיים הועברו להתגורר בקהילה ביישוב לפי בחירתן. משרד הרווחה דאג לבצע אבחונים לילדים ולהפעלת מערך טיפולי לשיקומם. בעקבות המקרה נכתב דוח כתות בישראל בשנת 2011 מטעם משרד הרווחה.
הכת הירושלמית בהנהגת דניאל אמבש נחשפה בירושלים בשנת 2011. חולצו ממנה שש נשים ו-17 ילדים. אלו סבלו מפגיעות קשות ועברו תהליך טיפול ושיקום ממושכים.
בסדרה התיעודית "בשם האב" נחשפות עדויות על כת ברסלבית שצמחה במושבה החקלאית יבנאל, בהנהגת אליעזר שלמה שיק. על פי העדויות, בכת זו, אנסו וחיתנו קטינות, התעלמו מאלימות במשפחה, ומשטרת טבריה לא התערבה במידע שהגיע לידיה. חברי הכת מנותקים מטכנולוגיה. הקבוצה עדיין פעילה, גם כיום, לאחר פטירתו של המנהיג.
בתרבות
רייצ'ל ג'פס, בתו של מנהיג הכת המורמונית-פוליגמית FLDS בטקסס ארצות הברית, שרדה כדי לספר, וכתבה ספר אוטוביוגרפי על חייה.
על אותה כת בטקסס, הופקה סדרה תיעודית בשם "נופת צופים: מתפללים ושותקים", הבוחנת את עלייתו של וורן ג'פס ב-FLDS ואת פשעיו, בליווי עדויות של שורדות ושורדים.
ב-1988 יצא לאקרנים מיסיסיפי בוערת, סרט מתח מבוסס אירועים אמיתיים, על רצח גזעני בעיירה קטנה במיסיסיפי. המעורבים ברצח היו שוטרים וחברים בכת הקו קלוקס קלאן.
ב-2023 שודרה הסדרה המונפשת "לשבח את פיטי", אשר עוקבת אחר עיירה בשם ניו אוטופיה, בה מתנהלת כת.
ראו גם
שטיפת מוח
חברה סגורה
תסמונת טראומה דתית
דה-הומניזציה
אינדוקטרינציה
דת
מיזוג זהות
לקריאה נוספת
דו"ח הוועדה הבינמשרדית לבדיקת נושא ה"כתות" (קבוצות חדשות) בישראל (1985). ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות. (דו"ח ועדת גלזר-תעסה)
אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות, באספקלריה של הדורות, תשל"ג
בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ט
אמיר, ש' (1992) האיום בחופש: "דרכי השפעה של כתות". תל אביב: פפירוס, אוניברסיטת תל אביב.
גרין, ד' (1986). "מומרים בעל כורחם? – תופעת הכתות בעולם המערבי ובישראל". "פסיכולוגיה וייעוץ בחינוך", שנתון תשמ"ו–1986. ירושלים: הוצאת הספרים של הסתדרות המורים בישראל.
זהר, ג' (1992). "האושר אין לו סוף: על תופעת הכתות המיסטיות, הקבוצות החדשות והמרתונים הפסיכולוגיים בישראל". תל אביב: הוצאת סער.
ליבליך, מ. (2009) "האדם שבקצה האגו: פסיכולוגיה טרנספרסונלית: מפגש בין מזרח למערב". ירושלים: הוצאת כתר.
פופר, מ' (1998). "מנהיגות כריזמטית ואובדן הזהות העצמית". תל אביב: רמות.
Singer, Margaret Thaler: Cults in Our Midst: The Continuing Fight Against Their Hidden Menace, 1992,
קישורים חיצוניים
אתר המידע של המרכז הישראלי לנפגעי כתות
רשימה ומידע על פעולות מיסיון וכתות שונות בארץ באתר ארגון "יד לאחים"
רועי צזנה, איך להקים כת חדשה. המדריך המלא בשבעה שלבים, באתר הידען, 23 ביוני 2012
נחמן גרשונוביץ, איך להקים כת – לגרוף הון, הערצה וכוח מבלי להיתפס לעולם, באתר ספרא וסייפא
טארה איזבלה ברטון, אנחנו דת, אתם כת, באתר אלכסון
הרב מרדכי וילנר, חרדים מכתות – סכנת הכתות באספקלריה תורנית, תשפ"ג, באתר ספריית אסיף
אתר על כתות בכלל ועל מאפיינים כיתתיים בפרט
"ניצלתי מכת במקסיקו" – מבצע חילוץ מהג'ונגל – רגע של סיפור" בערוץ רגע של חכמה
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:דתות
קטגוריה:סוציולוגיה של הדת
קטגוריה:אנתרופולוגיה של הדת
קטגוריה:קבוצות חברתיות
et:Kultus
ru:Тоталитарная секта | 2024-10-08T04:37:36 |
גברעם | ממוזער|220px|יום העלייה לקרקע - קיבוץ גברעם, 28 באוגוסט 1942 (במועד זה עדיין לא היה שם לקיבוץ).
שמאל|ממוזער|220px|נקודת ההתיישבות הראשונה של הקיבוץ
ממוזער|קיבוץ גברעם \ "מחר" Mahar המופיע במפת אזור אשקלון מ-1945. באותה עת כמעט לא היו באזור יישובים יהודיים. ניתן להבחין במפה בקיבוץ נגבה שקם ב-1939. יד מרדכי שהוקם בסוף 1943 עדיין אינו מופיע. השם "כפר ורבורג" חתוך בפינה הצפון מזרחית. השם "אסקלון" ממערב לעיירה הערבית מג'דל, מציין את חורבות העיר העתיקה.
גְּבַרְעָם הוא קיבוץ (הקיבוץ המאוחד) במישור החוף הדרומי ובמבואת הנגב. הקיבוץ שוכן ממזרח לכביש אשקלון - יד מרדכי, כ-תריסר קילומטרים מאשקלון ומשתייך למועצה אזורית חוף אשקלון. נוסד בשנת 1942.
שם הקיבוץ
בתחילת 1945 ביקשו רוב חברי היישוב לקרוא לנקודתם "משואות" ואילו חברי ועדת השמות של הקרן הקיימת הציעו את השם "בית השקמה". לבסוף נבחר השם גברעם כמסמל את עמידת הגבורה של העם במערכה על הרחבת גבולות אדמת ישראל בארצו. היו שציינו גם את סמליות השם כתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה.
היסטוריה
גרעין המייסדים הראשונים, שנקרא "מחר", התגבש בגרמניה במסגרת קיבוץ המאוחד, כגרעין משותף של דתיים וחילוניים. אף על פי שבתחילה היו בקבוצה דתיים רבים, עם הזמן הצטרפו לגרעין חילוניים רבים וחלק מהדתיים עזבו. הקבוצה התיישבה בשנת 1935 באדמות הקרן הקיימת בהדר ליד כפר סבא. בנובמבר 1938 עורר חילול שבת בקבוצה מחאה מצד גורמים דתיים.
בט"ו באלול תש"ב, 28 באוגוסט 1942, עלתה קבוצת חלוץ של הגרעין לנקודת ההתיישבות הראשונה של הקיבוץ על גבעה מערבית למקום הקיבוץ הנוכחי. המטרה הייתה לקבוע חזקה על כ-3600 דונם של אדמות הקרן הקיימת שנרכשו בסביבות הכפר סימסים שהיו מפוזרות במעל מאה חלקות קטנות. חלקות אלו כללו פרדס על כ-80 דונם שהיה כקילומטר צפונית לנקודת ההתיישבות ובו היה באר מים ששימש את הקיבוץ. בנקודה הזמנית שאוישה בתחילה בידי כ-30 איש, נבנו צריפים ששימשו לחדר אוכל, מכבסה, מרפאה, רפת ואורווה, וכן אוהלים למגורים. באוקטובר 1942 נפצעו שניים מחברי הקיבוץ כשהטרקטור שלהם עלה על מוקש ישן. רוב חברי הקבוצה המשיכו להתגורר ליד כפר סבא. בשנת 1945 עבר הקיבוץ למקום הקבע.
ב-13 במאי 1944 התקיים סולחה בין הקיבוץ לתושבי הכפר סימסים, לאחר שקודם לכן הייתה תגרה בין שומרי שדות הקיבוץ לתושבי הכפר.
באוגוסט 1946 עלו בדואים על שדות הדורה של הקיבוץ. בעימות שהתפתח בין שומרי הקיבוץ לבדואים נהרג אחד מהבדואים. בנובמבר אורגנה סולחה בין אנשי הקיבוץ והשבט הבדואי בסיוע אברהם שפירא.
בעת מלחמת העצמאות הקיבוץ היה בקו החזית מול הפולש המצרי, נשלט באש ממשלטי חוליקאת, וילדיו ונשותיו של הקיבוץ פונו ליפו.
בעשור הראשון של המדינה לא צלח דרכו של הקיבוץ והוא שקע בחובות.
ב-19 ביולי 2013 נפתח בית הכנסת הזמני בגברעם ומיקומו היה באחד המקלטים. לאחר כארבעה חודשים הועבר מיקומו למבנה ששימש שנים רבות כ"מחסן בגדים" שעבר שיפוץ.
בשנת 2014 החל הקיבוץ בתהליך של הרחבה וקליטת משפחות חדשות.
כלכלה
ענפי המשק העיקריים הם: "גברעם מעטפות איכות" - מפעל לייצור מעטפות, מפעל לייצור גלילי קרטון, גד"ש, רפת, לול ופינת חי.
ראו גם
אמפי גברעם
שמורת כורכר גברעם
קישורים חיצוניים
תולדות גברעם, באתר מיזם הנגב המערבי והגליל
אמפי - גברעם, סרטון מבט ממעוף הציפור (מיכה אמיתי)
הערות שוליים
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:עוטף עזה
קטגוריה:מישור החוף הדרומי
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1942
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-10-09T02:38:55 |
דרגות צה"ל | דַרְגות צה"ל מחולקות לשלוש קבוצות: דרגות חוגרים, טוראי עד סמל ראשון; דרגות נגדים, מדרגת רב־סמל עד דרגת רב־נגד; ודרגות קצינים, מדרגת סגן־משנה עד דרגת רב־אלוף. סימני הדרגה של החוגרים נענדים על הזרוע, בין המרפק לכתף, ואילו דרגות הנגדים והקצינים נענדות על כותפות החולצה.
דרגות רבות בצה"ל נקראות ביום־יום בראשי התיבות שלהן. נהוג לבטא ראשי תיבות בני שלוש אותיות כמילה המנוקדת בשני קמצים, אחד בכל אחת משתי האותיות הראשונות בראשי התיבות. כך, למשל, רב־סמל בכיר נכתב רס"ב ומבוטא רָסָ"בּ או רָסָ"ב.
קבלת דרגה וקידום בדרגה
250px|ממוזער|טקס העלאה בדרגה – הענקת דרגת אלוף ליעקב ברק עם קידומו לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. בטקס שנערך בלשכת הרמטכ"ל, עונדים לברק את הדרגה הרמטכ"ל, בני גנץ, ואשתו של ברק.
לכל דרגה מדרגות צה"ל דרישות ותנאים שונים לקבלתה, ורק בעמידה בהם ניתן להיות זכאי לה ולענוד אותה.
חיילים וחיילות יתקדמו מדרגה לדרגה על פי שני מדדים עיקריים: הזמן שחולף מאז שקיבל את דרגתו הקודמת, או קורסים והכשרות שעבר. קידום על פי זמן שחלף מכונה בצה"ל "פז"ם", ראשי תיבות של "פרק זמן מינימלי". הפז"מ משתנה על פי תפקידו של החייל והמערך שבו הוא או היא משרתים: באופן כללי, הפז"מ הנדרש לקידום בדרגה קצר יותר אצל חיילים במערך הלוחם, ארוך יותר אצל חיילים תומכי לחימה וארוך עוד יותר אצל חיילים עורפיים.
הדרגה הבסיסית ביותר: דרגת טוראי, ניתנת לכל חייל וחיילת עם גיוסם. חיילים עורפיים יקבלו דרגת רב-טוראי (רב"ט) עשרה חודשים לאחר גיוסם, חיילים המוגדרים תומכי לחימה יזכו לקידום לדרגה זו שמונה חודשים לאחר גיוסם, ואילו לוחמים יזכו בדרגה זו לא לפי פז"מ אלא עם סיום מסלול ההכשרה שלהם. בדומה, דרגת סמל תוענק לחיילים עורפיים לאחר שנה ו-9 חודשים מעת גיוסם. חיילים תומכי לחימה יקודמו לדרגה זו 18 חודשים לאחר גיוסם, וחיילים קרביים יזכו לה 16 חודשים לאחר הגיוס. ואולם, חיילים המסיימים קורסים שונים, כמו קורס מ"כים, קורס מפקדי טנקים וכדומה, יזכו לדרגה עם סיום הקורס.
דרגת הקצונה הבסיסית: סגן משנה, ניתנת לחיילים וחיילות שסיימו קורס קצינים. חיילים וחיילות שסיימו קורס חובלים, קורס טיס, קורס חבצלות או קורס תלפיות יזכו לדרגת סגן עם סיום הקורס. עתודאים, המתגייסים בדרגת קמ"א (קצין מקצועי אקדמאי), יקבלו ישירות דרגת סגן בסיום קורס קצינים. גם הקצינים יתקדמו בשלבים הראשונים על פי פז"ם: סגן משנה יתקדם לדרגת סגן לאחר שנה, וקידום לדרגת סרן יהיה לאחר שלוש שנים בדרגת סגן. עם זאת, חלק מהקידום יהיה תלוי במעבר קורסים שונים.
מסלולי פז"ם שונים
לאנשי הקבע קיימים מסלולי קידום ייעודיים, המאפשרים קיצור פז"ם בין דרגות או הארכתו בהתאם למסלול.
נגדים יכולים במהלך שירותם לעבור קורס קצינים ולעבור למסלול הקידום של קצינים. נגדים מדרגת רב-סמל (עם ותק של שנה, לפחות) ומעלה יזכו בדרגת סגן עם סיום קורס הקצינים במקום דרגת סגן משנה, ובהמשך שירותם כקצינים הם יכולים להיכנס למסלולי שירות בהם מקוצר פרק הזמן המינימלי שעליהם לעבור כדי להתקדם בדרגה, המאפשרים קבלת דרגת רב-סרן בתוך חמש שנים מקבלת הדרגה.
מניין משך הפז"ם מוקפא אם חייל נעדר משירות סדיר שלא ברשות, נושא עונש מאסר (זמן המכונה "תקופה בלתי נמנית" או "תב"ן שלילי") או שנמצא בדחיית שירות (תקופה המוגדרת כ"תב"ן חיובי"). כמו כן, חייל שנשפט לתקופת מאסר בכלא צבאי לא יקודם בדרגה למשך שנה מתאריך המשפט. חייל הנמצא בשבי, או מוגדר כנעדר, מקודם בדרגות כאילו לא נעדר מן השירות, על פי מסלולו. רון ארד, הנעדר מאז אוקטובר 1986, קודם מדרגת סרן לדרגת סגן-אלוף במהלך השנים.
בנוסף למדדי הפז"ם והשלמת קורסים, ישנם שיקולים נוספים.
קידום לדרגת סגן-אלוף ומעלה תלוי באישור קצינים בכירים: עלייה לדרגת סגן-אלוף היא בהמלצת אלוף ובאישור ראש אכ"א או הרמטכ"ל; קידום לדרגות אלוף-משנה, תת-אלוף ואלוף תלוי בהמלצת הרמטכ"ל ואישור שר הביטחון; ומינוי לדרגת רב-אלוף תלוי בהמלצת שר הביטחון ובאישור ממשלת ישראל. גם קידום לדרגת רב-נגד תלוי בהערכה אישית ולא בפז"ם.
לעיתים תלוי מתן הדרגה בשירות בתפקיד שהתקן שלו מאפשר מתן דרגה זו. כך, למשל, מינוי של קצין למפקד פלוגה מאפשר קידומו לדרגת רב-סרן.
לעיתים ניתנת לחייל דרגה אישית בזכות הישגיו האישיים המיוחדים, אף שאינו עומד בכללים הרגילים לקבלת הדרגה.
רב-אלוף גדי איזנקוט, הרמטכ"ל ה-21, קבע מסלול קבע חדש, ועל פיו ישנם שערי מעבר לאורך מסלול שירותם של קצינים ונגדים. שער המעבר הראשון לקצינים הוא לאחר 7 שנות קבע: קצינים שלא קודמו לדרגת רס"ן עד שלב זה, בשל חוסר בתקן, ישוחררו מן המערכת. השער השני מגיע לאחר 12 שנות קבע, ועד שלב זה על הקצין לקבל דרגת סא"ל, אחרת ישוחרר בטרם פרישה ולא יזכה להטבות פרישה כמו פנסית גישור. לנגדים שער אחד: לאחר 7 שנות קבע עליהם להיות בדרגת רס"ר, כלומר להיות בתפקיד בעל תקן כזה.
העלאה בדרגה לאחר המוות
פקודת מטכ"ל 38.0124 מסדירה את התנאים ואת ההליכים להעלאה בדרגה לאחר המוות במקרה של מוות במהלך השירות. ההעלאה בדרגה נעשית במקרים הבאים:
קצינים יועלו בדרגה אם הם ממלאים תפקיד המחייב דרגה גבוהה יותר מדרגתם בפועל (בפרט קצינים בדרגת סגן משנה, המועלים לדרגת סגן).
חיילים בשירות קבע יועלו בדרגה אם הם ממלאים תפקיד בכיר במסגרת מסלול נגדים או תפקיד של קצין, או אם השלימו לפחות מחצית מן הפז"ם הדרוש להעלאה בדרגה וקצין בדרגת סגן-אלוף המליץ על כך.
חיילים בשירות חובה יועלו בדרגה אם נפלו בפעילות מבצעית, פעולות לחימה או כתוצאה מפעולת איבה. כמו כן יועלו בדרגה חיילים שהיו חניכים בקורס המסמיך לדרגה, חיילים שמילאו בפועל תפקיד של חייל בשירות קבע ושהומלצו להעלאה בדרגה על ידי מפקד היחידה וחיילים שהשלימו לפחות מחצית מהפז"ם הנדרש להעלאה בדרגה.
צוערים בקורס קצינים, על שלביו השונים, יועלו לדרגת סגן משנה. אקדמאים בדרגת קמ"א וצוערים בדרגה של רס"ר לפחות, יועלו לדרגת סגן. אקדמאים בדרגת קא"ב יועלו לדרגת סרן.
בכל מקרה, אין מעלים בדרגה אם המוות היה כתוצאה מהתאבדות או בנסיבות שיש בהן קלון. כללים אלו תקפים גם למקרים של חיילי מילואים שנהרגו בזמן שירות מילואים פעיל.
הורדה בדרגה
הורדה בדרגה היא צעד חריג, הננקט כעונש בבית דין צבאי (ובמקרים נדירים בדין משמעתי) על עבירה חמורה. העונש עשוי להיות הורדה בדרגה אחת או יותר עד כדי הורדה מכל הדרגות (כלומר לדרגת טוראי). בנוסף, בעבירות חמורות במיוחד עשוי בית דין צבאי לגזור על נאשם גירוש מהצבא, עונש הכולל שלילת כל דרגה צבאית, כפי שנעשה למשל בעניינו של תת-אלוף רמי דותן שגורש מהצבא לאחר שהורשע בקבלת שוחד.
אף שברגיל הורדה בדרגה היא עונש חריג וקיצוני, אשר בית הדין הצבאי לערעורים שב ומבהיר כי יש לנקוט במשורה ורק במקרים חמורים במיוחד, עתודאים שלא השלימו קורס קצינים וכן מוצאים ממסלול העתודה מופשטים מדרגות הקמ"א אשר הם עוטים, אף בהיעדר כל פגם משמעתי.
דרגת ייצוג
דרגת ייצוג על פי הוראות הפיקוד העליון של צה"ל, היא דרגת קצונה, המוענקת במקרים מיוחדים לחייל לתקופה קבועה מראש והגבוהה מדרגת הקבע שנושא החייל באותה עת. דרגת ייצוג ניתנת למשל לבעלי תפקידים מסוימים, כמו שופטים, רופאים, ורבנים, או למשימות מסוימות, כגון ייצוג צה"ל במשלחות לחו"ל, בממשק עם אוכלוסייה זרה, ועוד.
אם הדרגה לא מחודשת עד סוף התקופה או שהחייל מפסיק למלא את התפקיד בגינו הוענקה הדרגה, הוא חוזר לדרגתו הקודמת. במקרים מסוימים הופכת דרגת הייצוג לדרגת קבע לאחר פרק זמן, לדוגמה: חייל מילואים שענד דרגות ייצוג לפחות חמש שנים והשתחרר בגלל תום שירות, דרגותיו לא יבוטלו.
דוגמה לבעלי דרגות ייצוג הם שופטים במערכת המשפט האזרחית המשרתים במילואים בתפקיד שופטים בבית דין צבאי (למשל גבריאל בך שקיבל דרגת אלוף-משנה). מכיוון ששופטים צבאיים חייבים להיות שווים בדרגה או גבוהים בדרגה מהנשפטים בפניהם, ניתנת להם דרגת ייצוג לצורך משפט ספציפי. כך קיבלה נשיאת בית הדין הצבאי המיוחד, אלוף-משנה נילי פלד, דרגת ייצוג של תת-אלוף כדי לשפוט את תא"ל רמי דותן, למשך הדיונים בלבד וכן דרגות אלוף כדי לשפוט במשפטי תעבורה של אלופים, ודבורה ברלינר קיבלה דרגת ייצוג של אלוף בדיון בית הדין הצבאי לערעורים על ערעור הפרקליטות הצבאית באשר לאי שלילת דרגותיו של יצחק מרדכי. דוגמאות נוספות הן דובר צה"ל, מנצח תזמורת צה"ל והחזן הצבאי הראשי.
חוגרים
חוגר הוא חייל הנושא דרגת טוראי עד סמל ראשון. דרגות החוגר, מדרגת רב-טוראי עד דרגת סמל ראשון, תפורות לשרוולי החולצה בין המרפק לכתף.
המילה חוֹגֵר לקוחה מן התנ"ך. במקורה היא מציינת את קשירת חגור החרב על המותניים, ומכאן גם את הלוחמים: .
רקע הדרגה של חיילים המשרתים בחיל האוויר הוא כחול. צבע הדרגה של חיילים המשרתים בחיל הים הוא זהוב. צבע הדרגה של יתר החיילים הוא ירוק-זית. עלה הסמ"ר (המכונה "פלאפל") הוא בצבע זהב בחיל הים, כסף בחיל האוויר וירוק בחילות היבשה. בעבר היה עשוי העלה ממתכת. החל ממחצית שנת 2006 הוחלפו הסיכות ממתכת בעלה רקום.
החל משנת 2018 נכנסו לשימוש דרגות זרוע מיוחדות ללוחמי חוד, בהם הרקע הוא ירוק או שחור (בזרוע היבשה או בזרוע הים והאוויר, בהתאמה) וקווי התפר בצבע שחור לזרוע היבשה, זהב לחיל הים ולבן לחיל האוויר.
דרגה משמעות הדרגה והתנאים לקבלתה סמל הדרגה
בזרוע היבשהסמל הדרגה
בזרוע האווירסמל הדרגה
בזרוע היםטוּרַאי (טור') דרגת הטוראי היא דרגת החוגרים הנמוכה ביותר הניתנת לכל חייל מיום גיוסו ותחילת השירות.
דרגת הטוראי נלקחת מהמילה "טור" ומשמעותה כי החייל בתחילת דרכו ומצוי כחלק מטור חיילים מתחילים. אין אין איןטוּרַאי ראשון (טר"ש)דרגה זו הייתה קיימת בעבר, וניתנה לחניך מצטיין בטירונות, לנופלים מקורס מ"כים ועוד. כיום איננה קיימת עוד. צורת הדרגה הייתה "פס" אחד. מרכז|123x123 פיקסליםמרכז|123x123 פיקסליםמרכז|123x123 פיקסליםרַב־טוּרַאי (רב"ט)דרגה זו מבטאת התקדמות בטור החיילים – חייל בדרגה זו הוא "רב בטור החיילים" ונחשב למעט יותר מתקדם מהטוראים.
במערך הקרבי טוראים מועלים לדרגה זו בתום ההכשרה הבסיסית, לרוב לאחר שבעה חודשים מיום גיוסם. חיילים תומכי לחימה (תומכ"ל) מועלים לדרגה זו בתום שמונה חודשים מגיוסם או, אם אינם לוחמים או תומכי לחימה, כעשרה חודשים מיום גיוסם. הנדסאים אשר סיימו לימודי הנדסאי טרם גיוסם (כיתות י"ג–י"ד) מקבלים דרגה זו חודשיים מיום גיוסם. בוגרי חלק מקורסי ההדרכה והפיקוד מקבלים דרגה זו בסיום הקורס (בין חודשיים לשלושה חודשים מגיוסם). שוחרים בשלוחות המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר (תלמידים המתעתדים לשרת בחיל ולומדים לקראת זה) מקבלים דרגה זו ביום גיוסם. על פי נוהג מסורתי, לוחמים בזרוע היבשה אינם עונדים את דרגת הרב"ט על המדים. מרכז|124x124 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםסַמָּלדרגת הסמל היא דרגת הפיקוד הנמוכה ביותר, שם הדרגה הוא ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין", כלומר, יד ימינם של הקצינים. החל מדרגה זו ניתן לפקד על חיילים אחרים בתפקידים מסוימים (אם כי ישנם תפקידים בצבא בהם גם בעלי דרגת רב"ט מפקדים על חיילים אחרים)
בוגרי כיתות י"ג/י"ד – עתודה טכנולוגית, מקבלים את דרגת הסמל אחרי שנה ו-4 חודשים.
מערך קרבי – אחרי שנה וארבעה חודשים.
חייל קרבי שהוא בוגר קורס מפקדים, מקבל דרגת "סמל" עם סיום הקורס.
צוער שמסיים בהצלחה קורס קצינים מועלה לדרגה זו, אם לא היה כבר זכאי לה.
תומך לחימה – אחרי שנה וחצי.
חייל עורפי – אחרי שנה ו-8 חודשים.
על פי רוב, על מנת לקבל את דרגת הסמל צריך מעבר לפז"מ לעבור "מבחן סמל" (אשר למעשה מבטא הסמכה לדרגת סמל אף אם החיל לא עבר הכשרה מקצועית למקצוע צבאי כלשהו).
חיילים שהיו עריקים במהלך שירותם מעל 75 ימים ונשפטו בדין פלילי, אינם רשאים לשאת דרגה פיקודית ולכן לא זכאים לקבל את דרגת הסמל. מרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםסַמָּל ראשון (סמ"ר)בעל דרגה זו הוא "סגן מחוץ למניין ראשון", יד ימינם הראשון של הקצינים.
סמלים מועלים לדרגה זו כשנה לאחר קבלת דרגת הסמל. חיילים עורפיים בשירות חובה ששירתו שנתיים ושמונה חודשים, זכאים לדרגת סמ"ר 8 חודשים לאחר קבלת דרגת הסמל שהם שנתיים וארבע בשירות. לאור קיצור משך שירות החובה קוצר גם הזמן לקבלת הדרגה בחודשיים.
לוחמים זכאים לדרגה זו לאחר שנתיים מיום גיוסם, ובתפקיד פיקודי לאחר שנה ועשרה חודשים.
סמלות מועלות לדרגה זו בתנאי שחתמו קבע לשנה מיום שהועלו לדרגת סמל.
סמלות המשרתות בשירות חובה שמשכו 2 שנים ו-8 חודשים, במסגרת "דין אישה כדין גבר", מועלות לדרגה זו במהלך השירות הסדיר, בתנאים זהים לגברים. כמו כן, סמלות יכולות לקבל את הדרגה במהלך שירות מילואים פעיל (אם הן נקראות לבצע שירות מילואים).
ישנן יחידות אשר בהן חיילים אשר עברו קורס פיקודי, מקבלים את דרגת הסמ"ר לאחר שנתיים וחודש מיום גיוסם.
ביחידות העילית, סיירת מטכ״ל, שייטת 13 ושלדג מקבלים את דרגת הסמ״ר בסוף המסלול. מרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסליםמרכז|126x126 פיקסליםמרכז|124x124 פיקסלים
נגדים
נגד הוא חייל בשירות קבע שלא עבר קורס קצינים, בדרגות סמל ראשון עד רב-נגד. המילה נַגָּד חודשה במשקל בעלי המקצוע. השורש נ.ג.ד במשמעות הובלה והנהגה מוכר מן המילה המקראית נָגִיד – שפירושה שליט. דרגות הנגדים ענודות על כותפת החולצה (באופן זהה לדרגות הקצונה).
דרגהפרק זמן מינימלי לקבלת הדרגה (פז"ם) סמל הדרגה
בזרוע היבשהסמל הדרגה
בזרוע האווירסמל הדרגה
בזרוע היםרַב־סַמָּל (רָסָ"ל)הדרגה מוענקת על פי רוב שנתיים לאחר דרגת הסָמָ"ר.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםרַב־סַמָּל ראשון (רָסָ"ר)הדרגה מוענקת לאחר 9 שנים לכל היותר מיום קבלת דרגת רָסָ"ל.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםרַב־סַמָּל מתקדם (רָסָ"ם)הדרגה מוענקת לאחר 7 שנים לכל היותר מיום קבלת דרגת רָסָ"ר.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםרַב־סַמָּל בכיר (רָסָ"בּ)הדרגה מוענקת לאחר 7 שנים לכל היותר מיום קבלת דרגת רָסָ"ם.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםרַב־נַגָּד משנה (רָנָ"ם)הדרגה מוענקת לכל הפחות 7 שנים לאחר קבלת דרגת רָסָ"בּ. בפועל הדרגה לא בשימוש.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםרַב־נַגָּד (רָנָ"ג)דרגה זו מוענקת למספר מצומצם של נגדים. קבלת הדרגה מותנת בשירות בתפקיד עם מינוי רנ״ג, או על פי החלטת ועדה.מרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסליםמרכז|104x104 פיקסלים
ב-1948 נקבע כי דרגות הנגדים תהיינה סמל ראשון (סמ"ר), רב-סמל (רס"ל) ורב-סמל ראשון (רס"ר). דרגות הסמ"ר והרס"ל נענדו על השרוולים, בדומה לדרגות החוגרים, ואילו הרס"ר ענד בקיץ את הדרגה על "שעון" עור על פרק ידו הימנית, ואילו במדי החורף נענדו הדרגות על אמות השרוולים של "באטל-דרס".
ב-1950 חל שינוי: בעוד שדרגות הסמ"ר נותרו בעינן, דרגות הרס"לים והרס"רים נענדו על "שעונים". יתר על כן, נקבעו סימני דרגה שונים לרס"ל ורס"ר מקצועיים ולרס"ל ורס"ר יחידתיים.
ממוזער|200x200 פיקסלים|דרגת רס"ר של חיל האוויר עם ארבעה כוכבי ותק (20 שנים בדרגה)
בשנת 1958 בוטלו דרגות הנגדים ה"מקצועיים" והושוו לאלה של הנגדים היחידתיים. כמו כן נקבע כי הרס"רים יענדו בצמוד לסמל הדרגה גם כוכבי וותק: כוכב מתכת או רקום קטן דמוי מגן דוד על כל חמש שנות וותק בדרגה. במשך השנים התפרסמו בצה"ל כמה "רס"רים-חמישה-כוכבים" ותיקים כמו רס"ר חזי מבקו"ם, רס"ר ויקטור מהקריה, רס"ר עשהאל ("הסוס הלבן") מבית הספר לשריון בג'וליס ועוד.
בסוף שנות ה-70 נקבע כי הסמ"רים לא ייחשבו עוד כנגדים, ומאידך, רס"ר שיצבור וותק בדרגה של מעל 20 שנה (ארבעה כוכבים) יזכה בדרגת "רב-סמל בכיר" (רס"ב).
בשנות ה-80 הוחלט כי דרגות הנגדים יוקטנו וייענדו על צווארוני המדים. בד בבד הוחלט לבטל את כוכבי הוותק של הרס"רים ולקבוע במקום זאת דרגות נגדים נוספות כדלקמן:
רב-סמל (רס"ל), רב-סמל ראשון (רס"ר), רב-סמל מתקדם (רס"ם), רב-סמל בכיר (רס"ב) ורב-נגד (רנ"ג).
עם זאת נקבע כי על הסוודרים, הדובונים והפליין-ז'קטים – הנגדים יענדו את דרגות החורף רקומות כמקודם, על אמות השרוולים.
דרגות בצורת שברונים, "דרגות כתף" לנגדים הונהגו בצה"ל משנת 1998.
אחד השיקולים בחידוש דרגות הנגדים לדרגות הנוכחיות – הכוונה להבחין בהן מרחוק, וכך לחזק את מעמד הנגדים לזה של קצינים.
חיילי מילואים חוגרים ממשיכים להתקדם בסולם הדרגות במהלך שירות המילואים, כאשר בין דרגה לדרגה מפריד פָּזָ"ם של כמה עשרות ימי שירות, המתפרסים על מספר שנים. חיילים שסיימו את השירות הסדיר בדרגת סמ"ר, יקבלו במהלך שנות המילואים דרגות רס"ל, רס"ר, רס"ם ורס"ב אף כי אינם אנשי קבע. עם זאת, אנשי מילואים שאינם קצינים נוהגים שלא לענוד סמלי דרגות בעת שירות המילואים.
לאחר העלאת גיל הפרישה בצה"ל אישר ראש המטה הכללי בני גנץ ב-2011 דרגה חדשה לנגדים, רב-נגד משנה (רנ"ם). הדרגה החדשה ממוקמת בין רב-סמל בכיר לרב-נגד.
קצינים
קצין הוא חייל בוגר קורס קצינים, או שהוסמך לקצונה במסגרת אחרת (כגון במהלך קורס טיס או קורס חובלים); אפשרות אחרת היא קבלת מינוי קצונה ללא קורס (כגון עתודאים אקדמאים, או קבלת דרגת ייצוג), מדרגת סָגָ"ם (סגן-משנה) עד רב-אלוף. לפי ההגדרה המקובלת, קצין זוטר הוא קצין בדרגת סג"ם (סגן-משנה) עד דרגת רָסָ"ן (רב-סרן), וקצין בכיר הוא קצין בדרגת סָאָ"ל (סגן-אלוף) ואילך. דרגת אלוף-משנה (אָלָ"ם) הוענקה החל מיוני 1950, ודרגת תת-אלוף (תָאָ"ל) החל מיולי 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים.
המילה קָצִין מקורה בתנ"ך. קָצִין הוא מנהיג – אם במלחמה, כגון בדברי זקני גלעד ליפתח: (), ואם בהקשרים אחרים, כגון (). יש הקושרים את המילים הערביות קַדַא قضى (שָׁפַט) וקַאדִי قاضي (שופט) למילה קָצִין.
דרגההזכאות לדרגה ואופן השגתהסמל הדרגה בזרוע היבשהסמל הדרגה בזרוע האווירסמל הדרגה בזרוע הים תפקיד בזרוע היבשה (דוגמאות)תפקיד בזרוע האוויר (דוגמאות)תפקיד בזרוע הים (דוגמאות) תפקיד בדרג המטה (דוגמאות)סֶגֶן־מִשְׁנֶה (סָגָ"ם)מעבר קורס קצינים והשלמה חילית. מרכז|50px104x104px50px מפקד מחלקה (מ"מ),
מפקד פלגה (מפל"ג בתותחנים),מפ"ל (במערך ההגנה האווירית) קצין מטה זוטר (קַמָּ"ט זוטר),
ראש צוות (רַשָ"צ)סֶגֶן1. אחרי שנה בדרגת סגן משנה או מיד לאחר כניסה לשירות קבע (המוקדם מבין השניים)
2. מעבר קורס קצינים, השלמה חילית ו-42 חודשי שירות עם סיום ההשלמה החילית
3. אחרי מעבר קורס קצינים, השלמה חילית ותעודת תואר ראשון (בגיוס לקבע מהאזרחות או לבוגרי העתודה האקדמית) מרכז|50px103x103px103x103px סגן מפקד פלוגה (סמ"פ),
קצין מבצעים גדודי,
מפקד מחלקה,
סגן מפקד סוללה (סַמסוֹ"ל)מפקד צוות בכנף 7 ,וקורס טיסבוגר קורס חובלים,
סגן מפקד מחלקה בספינת טילים,
סגן מפקד מחלקה בצוללות קצין מטה (קַמָ"ט), קצין מודיעין (קמ"ן),
בוגרי תוכניות עתודה לאחר קורס קצינים,
ראש לשכה (רל"ש) של קצין בדרגת תת-אלוף.סֶרֶן1. אחרי שלוש שנים בדרגת סגן, ובקבלת מינוי סרן
2. בעל תעודת תואר שני, ולאחר מעבר קורס קצינים והשלמה חילית (בגיוס לקבע מהאזרחות) מרכז|50px103x103px103x103px מפקד פלוגה (מ"פ),
מפקד סוללה (מסו"ל)מפקד מחלקה בספינת טילים,
מפקד מחלקה בצוללת,
מפקד דבורה עוזר ראש מדור (ע' רַמָ"ד),
קצין מטה בכיר (קַמָ"בּ),
במטות מסוימים יכול לשמש כרַלָ"ש, עוזר או מזכיר של תָאָ"ל ושל אלוףרַב־סֶרֶן (רָסָ"ן)1. אחרי שלוש שנים בדרגת סרן, ובקבלת מינוי רב-סרן
2. בעל תואר דוקטור, ולאחר מעבר קורס קצינים והשלמה חילית (בגיוס לקבע מהאזרחות) מרכז|50px104x104px104x104px סגן מפקד גדוד (סַמגָ"ד),
מפקד פלוגהסגן מפקד טייסת (סַמָ"ט), מפקד גףמפקד ספינת טילים מדגם סער 4.5,
מפקד סיירת דבורות (מס"ר) עוזר של תָאָ"ל או רַלָ"ש של אלוף,
בתפקידי מטה: ראש מדור (רַמָ"ד)
ובמקומות אחרים, ראש תחום (רַתָ"ח)סְגַן־אַלּוּף (סָאָ"ל)רבי-סרנים מועלים לדרגה זו בהחלטת קצין בדרגת אלוף (בתפקידים מסוימים שהוגדרו לכך) ובאישור הרמטכ"ל או ראש אכ"א מרכז|50px103x103px104x104px מפקד גדוד (מַגָ"ד),
סגן מפקד חטיבה (סַמחָ"ט),
סגן מפקד מחוז בפיקוד העורף (סמח"ז).מפקד טייסת‚ מפקד בסיס יב"א, מפקד יחידת שלדג, מפקד יחידת 669סגן מפקד שייטת (סַמשָ"ט), מפקד צוללת,
מפקד ספינת טילים מדגם סער 5,
מפקד פלגת ים (מפל"ג),
מפקד פלגת חוף (מַפלָ"ג) (בחיל הים) ראש ענף (רָעָ"ן) ביחידה עורפית,
מפקד מפעל (בחיל החימוש),
מפקד מגמה (ממ"ג) (בבסיסי הדרכה),
קצין מטה במפקדת אוגדהאַלּוּף־מִשְׁנֶה (אָלָ"ם)סגני-אלוף מועלים לדרגה זו בהחלטת הרמטכ"ל ובאישור שר הביטחון מרכז|50px103x103px104x104px מפקד חטיבה (מָחָ"ט),
מפקד מחוז בפיקוד העורף (מח"ז)
סגן מפקד אוגדה (סמאו"ג), מפקד אגד ארטילרי,
מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד יהל"םמפקד כנף,
סגן מפקד בסיס חיל אוויר (בָּחָ"א)מפקד בסיס חיל הים
מפקד בסיס ההדרכה של זרוע הים,
מפקד שייטת (מַשָ"ט) ראש מחלקה (רַמָ"ח),
קצין מטה במפקדת פיקוד מרחבי,
נשיא בית דין צבאיתַּת־אַלּוּף (תָאָ"ל)אלופי משנה מועלים לדרגה זו בהחלטת הרמטכ"ל ובאישור שר הביטחון. מרכז|50px104x104px104x104px מפקד חיל, מפקד אוגדה (מָאוֹ"ג), ראש מטה פיקוד מרחבי (רַמָ"ט),מפקד בסיס חיל-אוויר (בָּחָ"א), ראש להקמפקד בסיס חיל הים
ראש מִספן ראש מטה (רַמָ"ט) זרוע,
ראש חטיבה (רָחָ"ט),
ראש להק (בחיל האוויר),
ראש מִספן (בחיל הים),
מפקד מערך גדול באמ"ן: ראש חטיבת המחקר, מפקד מערך המ"מ ומפקד 8200,
קצין חיל ראשי,
המזכיר הצבאי של שר הביטחון
הרב הראשי לצה"ל, דובר צה"ל וראש מנת"ק (מנהלת תוכנית המרכבה והרק"ם)אַלּוּףתתי-אלוף מועלים לדרגה זו בהחלטת הרמטכ"ל ובאישור שר הביטחון. מרכז|50px104x104px103x103px מפקד פיקוד, מפקד זרוע היבשה, מפקד גיסמפקד חיל האווירמפקד חיל הים סגן ראש המטה הכללי (סגן הרָמַטכָּ"ל),
ראש אגף במטכ"ל (למשל: אגף המודיעין, אגף המבצעים, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ועוד), מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מפקד ההכשרות והקורסים הבכירים, מפקד המכללות הצבאיות,
נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
המזכיר הצבאי של ראש הממשלהרַב־אַלּוּף (רָאָ"ל)אלופים מועלים לדרגה זו בהמלצת שר הביטחון ובאישור ממשלת ישראל מרכז|50px104x104px104x104px הדרג הפיקודי העליון ראש המטה הכללי (הרָמַטכָּ"ל)
קצונה מקצועית בצה"ל
דרגות הקצינים המקצועיים הופיעו בצה"ל כבר בשנות ה-60. תחילה היו אלה דרגות של קצין משפטים וקצין רפואה שהוענקו לבוגרי העתודה האקדמית. שאר העתודאים חויבו לעבור קורס קצינים, אשר בסיומו קיבלו דרגת סגן. עתודאי שלא עבר קורס הקצינים המשיך את שירותו כחוגר במעמד "חוגר אקדמאי". משנת 1979 לבוגרי העתודה שלא עברו קורס קצינים הוענקה דרגת ממלא מקום קצין. בשנות ה-80 הונהגו דרגת רב צבאי ודרגה כללית לבוגרי העתודה האקדמית "קצין מקצועי אקדמאי" שייתרה את הצורך להעניק דרגות זמניות לעתודאים שלא עברו קורס הקצינים. לקצינים המקצועיים לא היו סימני דרגות מיוחדים, והם ענדו סרט עם שם הדרגה על הכותפת. במחצית שנות ה-90, בוטלה דרגת ממ"ק, והונהגו סימני דרגה מיוחדים לדרגת קמ"א – פס מתכת שטוח עם עלה של זית וקלף מגולגל. מאז סוף שנות ה-90 ועד מחצית העשור הראשון של המאה ה-21 כלל הקצינים המקצועיים בצה"ל ענדו את סימני הדרגות של קמ"א, אך אז שוב הוחזרו סרטים מיוחדים של סימני הדרגות של רב"צ, קמ"ש, קר"פ וקר"ש.
החל מ-2022 חיילות המשרתות במקצועות צבאיים בעלי סרטי כתף נושאות כותפות בלשון נקבה. בפרט, נוצרו הדרגות החדשות "קצינת משפטים" ו"קצינת רפואה". בפועל, הדרגות האלה לא בשימוש.
דרגה סמל הדרגה בזרוע היבשהסמל הדרגה בזרוע האווירסמל הדרגה בזרוע היםקצין מקצועי אקדמאי (קָמָ"א) חייל בשירות חובה בעל תואר ראשון המשובץ במקצועו, ואינו בוגר קורס קצינים. הדרגה מקבילה לדרגת סגן, וצורתה מלבן שטוח. מרכז|103x103 פיקסליםמרכז|103x103 פיקסליםמרכז|103x103 פיקסלים קצין מקצועי אקדמאי בכיר (קָאָ"בּ) חייל בשירות קבע בעל תואר ראשון המשובץ במקצועו, ואינו בוגר קורס קצינים. הדרגה מקבילה לדרגת סרן, וצורתה שני מלבנים שטוחים. מרכז|103x103 פיקסליםמרכז|103x103 פיקסליםמרכז|103x103 פיקסליםקצין אקדמאי מיוחד (קא"ם) חייל בשירות המילואים בעל תואר ראשון המשובץ במקצועו, ואינו בוגר קורס קצינים, החל מנובמבר 2022. הדרגה מקבילה לדרגת רב-סרן, וצורתה עלה גפן שטוח ובמרכזו קלף.מרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסלים
קצין אקדמאי שברצונו להתקדם בדרגה לסרן, מחויב לעבור קורס קצינים, אך לעיתים נדירות יכול לקבל "דרגה אישית".
דרגה לגברים ולנשים (עד 2022)לגברים (החל מ־2022)לנשים (החל מ־2022)רב צבאי (רַבָּ"ץ)מרכז|103x103 פיקסליםקצין משפטים (קַמָ"ש)עתודאי בוגר לימודי משפטים, שעבר קורס קציני משפטים בבית הספר למשפט צבאי (קורס השלמה לקצונה של הפרקליטות הצבאית) בטרם סיים קורס קצינים.מרכז|103x103 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסליםקצין רפואה (קָרָ"פּ)עתודאי בוגר לימודי רפואה בטרם סיים קורס קצינים.מרכז|103x103 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסליםקצין רפואת שיניים (קָרָ"ש)עתודאי בוגר לימודי רפואת שיניים בטרם סיים קורס קצינים.מרכז|103x103 פיקסליםקצין מקצועי אקדמאי וחוגר אקדמאי(היסטורי, עד להופעת דרגת קמ"א ממתכת)ממלא מקום קצין (ממ"ק)דרגה זו הוענקה מאז 1952 לחיילים בוגרי קורס קצינים שלא השלימו את ההשלמה החילית או לחוגרים שמילאו תפקיד קצין מבלי לעבור קורס קצינים. צורתה – מלבן לבן ריק ושטוח. הדרגה בוטלה בתחילת שנות ה-90.מרכז|לא ממוסגר|103x103 פיקסלים
מעמדות אחרים
שוחר – חניך בקורס קדם-צבאי (קָדָ"ץ) או תלמיד בבית ספר מקצועי.
צוער – חניך בקורס קצינים. זוהי אינה דרגה כי אם מעמד (המקביל לסמל).
אע"צ (אזרח עובד צה"ל)
בחזקת חוגר (בָחָ"ג) בחזקת קצין (בָּחָ"ק) – עובד צה"ל הממלא תפקיד בתקן חוגר/קצין.
בעבר הייתה קיימת דרגת בח"ן (בחזקת נגד) אך היא אינה בשימוש יותר.
מש"ק (מפקד שאינו קצין): הוא חוגר או נגד, אשר יש בסמכותו תפקיד פיקודי, והוא אחראי על הכפופים לו. המש"קים אינם בוגרי קורס קצינים. בצבא ההגנה לישראל, מקבל תואר זה הנגד/החוגר לאחר שעבר קורס מסמיך, או לאחר הסמכה בשטח (OJT – לימוד והכשרה תוך כדי העבודה). דוגמאות לתפקידים מסוג זה הן "מש"ק לו"ז" – מש"ק שיש באחריותו להדריך לוחמה זעירה (מלחמת גרילה) ו"מש"קית ת"ש" (ראשי תיבות: תנאי שירות) – מש"קית האחראית על בקשות חיילים שונים להקלות על תנאי שירותיהם.
דרגות כתף ודרגות שרוול למדי שרד וגאלה של קציני חיל הים
במדי שרד וגאלה של חיל הים נהוגות דרגות "גולדבנד" (על השרוול במדי חורף, כתפות במדי קיץ), כמקובל בציים אחרים בעולם. מדים אלה נלבשים על ידי קציני חיל הים השוהים מחוץ לישראל – נספחים צבאיים, קצינים בשליחות דיפלומטית ובמפגשים רשמים עם נציגי ציים זרים.
מרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|152x152 פיקסליםאלוף (אחרי 1999)תת-אלוף (אחרי 1999)
אלוף (1968–1999)תת-אלוף (1968–1999)
אלוף (1951–1968)
כיום לא בשימושאלוף-משנהסגן אלוףרב-סרןסרןסגןסגן משנה
בהיתר מיוחד שהחל בימי הרמטכ"ל ליפקין-שחק מטעמי נוהג בלבד מול ציים זרים, נושא מפקד חיל הים דרגת שרוול השקולה לזו של רב-אלוף ואילו תת-אלוף נושא דרגת שרוול המקבילה לאלוף. כך נוצר מצב שמדלגים על דרגת שרוול של תת-אלוף.
דרגות למדי עבודה (מדי ב')
מרכז|700x700 פיקסלים
דרגות ביום אויב
בדומה לכוחות ביום אויב (OPFOR) של צבא ארצות הברית, שלהם סימני דרגות מיוחדים, גם בצה"ל מדמים את כוחות היריב, תוך שימוש בסימני דרגות ייחודיים. החיל הראשון שעשה שימוש בדרגות מיוחדות היה חיל האוויר: במהלך ביום אויב, אימון טיס מתקדם המדמה קרב עם טייסי יריב פוטנציאליים, עונדים טייסי טייסת 115 סימני דרגות מיוחדים, שדומים אמנם לדרגות צה"ל רגילות, אך שונים מהן בצבע.
מרכז|לא ממוסגר|500x500 פיקסלים
בשנת 2020 הוקמה בצה"ל "היחידה האדומה" – יחידה המדמה את כוחות היריב, כדי לסייע בתרגול ואימון של כוחות היבשה. בדומה לחיל האוויר, גם ל"יחידה האדומה" סימני דרגות מיוחדים משלה, שהצבע הבולט בהם הוא אדום. כיום, דרגות אלה אינן בשימוש סדיר.
מרכז|לא ממוסגר|700x700px|טקסט=
סימני הזיהוי של צוערים
אף כי מעמדו של צוער איננו נחשב בצה"ל לדרגה בפני עצמה, המסלולים העיקריים המכשירים את אנשי הקצונה לעתיד (קורס קצינים, קורס חובלים וקורס טיס), וכמו כן תוכנית חבצלות, תוכנית תלפיות ומסלול אדרים, משתמשים בדרגות כתף מיוחדות לסימון חניכיהם, תוך הפרדה ברורה בין כל שלב ושלב בתהליך הכשרתם של הצוערים. לכן, ניתן לראות בדרגות כתף אלה מעין סימני דרגות. לעומת זאת, בתוכנית פסגות עונדים החניכים כותפות עם סימון מיוחד בתקופת סדרות הקיץ בלבד, כאשר הסימון הזה אינו מסמל שלב או שנת הכשרה.
+קורס קציניםמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםהשלב הבסיסיהשלמה חילית לקציני חי"ר (גפן)השלמה חילית כלל צה"לית לקציני יבשה, אוויר וים, מערך תומכי הלחימה וקציני מטה
+תוכנית תלפיותמרכז|124x124 פיקסלים|גבולמרכז|124x124 פיקסלים|גבולמרכז|124x124 פיקסלים|גבול
+תוכנית חבצלותמרכז|124x124 פיקסלים|גבולמרכז|124x124 פיקסלים|גבולמרכז|124x124 פיקסלים|גבול
+תוכנית פסגותמרכז|124x124 פיקסלים|כותפות הזיהוי של צוערי תוכנת פסגותטקסט=כותפות הזיהוי של צוערי תוכנת פסגות|מרכז|124x124 פיקסלים|כותפות הזיהוי של צוערי תוכנת פסגות (דגם חדש)דגם ישןשני הדגמים עדיין בשירותדגם חדשהשימוש בתמונה באדיבות הצוער א'
+מסלול אדריםמרכז|124x124 פיקסלים|כותפות הזיהוי של צוערי מסלול אדרים|גבול
+קורס טיסמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולשלב "בסיסי"שלב "ראשוני"שלב "מבואות"שלב "מסלולים"שלב "מתקדם"שנת ההשכלה
כותפת השלב הראשון "המכין" זהה לכותפות שאר השלבים אך חלקה.
+קורס חובליםמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולמרכז|125x125 פיקסלים|גבולשלב ימאות ופיקודשלב בסיסישלב מתקדםשלב אקדמיהשלב ייעודיבבסיס ההדרכה של חיל היםשלב ייעודי שטח
מינואר 2018 החל פרויקט חילוף קאדטים בין זרוע הים לחיל הים האמריקאי, כששני צוערים משלב האקדמיה בקורס חובלים נשלחים לאקדמיה הימית האמריקאית באנאפוליס. בתקופת הלימודים באקדמיה הצוערים עונדים דרגות שרד.
מרכז|125x125 פיקסליםמרכז|125x125 פיקסלים
היסטורית עיצוב
כאות הוקרה לטייסים הראשונים בחיל האוויר, עוצבה דרגת שלב מתקדם של קורס טיס בדמיון רב לדרגת פקד אוויר (בין השנים 1948–1951).
סימני זיהוי של חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד
במהלך תקופת הכשרתם עונדים חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד כותפות, המעידות על שלב הכשרתם.
הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה
לא ממוסגר|139x139 פיקסליםלא ממוסגר|139x139 פיקסליםלא ממוסגר|138x138 פיקסליםלא ממוסגר|137x137 פיקסליםתקופת ההכנהכיתה י'כיתה י"אכיתה י"ב
הפנימייה הצבאית התורנית לפיקוד אור עציון
לא ממוסגר|143x143 פיקסליםלא ממוסגר|143x143 פיקסליםלא ממוסגר|138x138 פיקסליםלא ממוסגר|138x138 פיקסליםתקופת ההכנהכיתה יכיתה י"אכיתה י"ב
ההיסטוריה של דרגות צה"ל
ההגנה
בארגון ההגנה, שצה"ל קם על בסיסו, לא הונהגו דרגות. תוארם של המפקדים נקבע בהתאם לתפקידיהם:
מפקד כיתה (מ"כ)
מפקד מחלקה (מ"מ)
מפקד פלוגה (מ"פ)
מפקד גדוד (מג"ד)
מפקד חטיבה (מח"ט)
רמטכ"ל – ראש המטה הכללי, שהוקם בשנת 1939. המטה הכללי (המטכ"ל) היה המטה המבצעי של ההגנה, והיה כפוף למפקדה הארצית. התואר "רמטכ"ל" נשמר עם כינון צה"ל, כתוארו של המפקד העליון של הצבא.
ראש המפקדה הארצית (רמ"א), שהייתה המטה המדיני של הארגון.
עם תחילת מלחמת העצמאות, וקליטתם של עשרות אלפי חיילים חדשים בשורות ההגנה, נוצר מצב שהפקודים לא תמיד הכירו בפנים את כל מפקדיהם, לכן גם הופיע הצורך ביצירת מערכת סימני זיהוי חיצוניים לכל שרשרת הפיקוד. השימוש בסימנים כאלה נעשה לראשונה במהלך מבצע "נחשון" באפריל 1948. הייתה זאת המערכה הצבאית הראשונה שבה השתתפו בו זמנית כמה גדודים. לאחר שקבוצה של חיילים חדשים סירבה למלא פקודה של קצין בכיר שפשוט לא היה מוכר להם, מפקד המבצע שלמה שמיר שיגר חייל לתל אביב בהוראה לרכוש סרטים צבעוניים שהיו אמורים לסמן את מפקדי הכיתות, המחלקות, הפלוגות והגדודים. החייל פנה לגרשון ריבלין, העורך הראשי של "מערכות". ריבלין שלח את החייל לחנות סדקית ברחוב גרוזנברג ושם נרכשו הסרטים בצבעים שונים שהפכו לסימני הדרגות הראשונים. שמיר, שלו לא נותר צבע משלו, ענד על כתפיו שני סרטים אדומים מוצלבים.
ממוזער|פקודה שקבעה את סימני הדרגות לבעלי תפקידים בחטיבה 7
כחודש לאחר מכן, בעת המערכה על ירושלים, פרסם שמיר (אז מפקד חטיבה 7) פקודה, שלפיה כל בעלי התפקידים בחטיבה חויבו לענוד סימני זיהוי המעידים על תפקידם:
מפקד גדוד: שני פסים אדומים על רקע תכלת משני צדי הכתף
סגן מפקד הגדוד: פס אדום על רקע תכלת משני צדי הכתף
מפקד פלוגה: שלושה פסים לבנים על רקע תכלת משני צדי הכתף
סגן מפקד פלוגה: שני פסים לבנים על רקע תכלת משני צדי הכתף
שליש: שני פסים לבנים על רקע תכלת משני צדי הכתף
קצין אפסנאי: שני פסים לבנים על רקע תכלת משני צדי הכתף
קצין תחבורה: שני פסים לבנים על רקע תכלת משני צדי הכתף
מפקד מחלקה: פס לבן על רקע תכלת משני צדי הכתף
רב-סמלים גדודי: שתי חרבות עטורות עלי דפנה, מסביבן זר דפנה על רקע תכלת כרצועה על פרק יד ימין
רב-סמלים פלוגתי: מגן דוד זהוב וסביבו זר עלי דפנה על רקע תכלת כרצועה על פרק יד ימין
רב-סמלים אפסנאי גדודי: מגן דוד זהוב וסביבו זר עלי דפנה על רקע תכלת כרצועה על פרק יד ימין
אפסנאי פלוגתי: שלושה סרטים ומעליהם חרב עטור עלי דפנה על רקע תכלת על זרוע יד ימין
סמל: שלושה סרטים לבנים על רקע תכלת על זרוע יד ימין
נגד: שני סרטים לבנים על רקע תכלת על זרוע יד ימין
תת-נגד: סרט לבן אחד על רקע תכלת על זרוע יד ימין
צורת סימני הדרגות
הכלל הראשון, שעליו התבסס צה"ל כצבא צעיר בקביעת סימני הדרגות הוא שהם לא יהיו דומים לסימני הדרגות של הצבא הבריטי, אך בה בעת גם לא יפרו את האיסור הדתי של עבודת הכוכבים והמזלות. לפיכך, לא רק ה"פיפס" הבריטים לא התאימו, אלא גם הכוכבים שנהוגים במרבית צבאות העולם. על כן, הוחלט לעשות שימוש בסוגי הצמחייה הנפוצה בארץ-ישראל: ענף זית לקצינים זוטרים ועלה גפן לקצינים בכירים. רבי-סמלים ורב-אלוף התהדרו בנוסף גם בזר דפנה. ולמרות זאת, על אף השאיפה לא להיות "כמו הבריטים והאמריקאים", בפועל אפוא, דמו סימני הדרגות של צה"ל לסימני הדרגות של שני צבאות אלה.
דרגות החוגרים
דרגות החוגרים, מדמות את דרגות הצבא הבריטי על ידי "שבירה" של תצורת הדרגה הבסיסית.
צה"להצבא הבריטישם הדרגהתצורת הדרגהקיצור בעבריתשם הדרגהתצורת הדרגהשם הדרגה באנגליתקיצור באנגליתטוראיאין סמלטור'טוראיאין סמלPrivatePteטוראי ראשוןמרכז|125pxטר"שרב-טוראי משנהמרכז|לא ממוסגר|50x50 פיקסליםLance Corporal
Lance BombardierLCplרב-טוראימרכז|125pxרב"טרב-טוראי
(רב"ט)מרכז|50x50 פיקסליםCorporal
BombardierCPLסמלמרכז|125pxסמלסמלמרכז|50x50 פיקסליםSergeantSgtסמל ראשוןמרכז|125pxסמ"רסמל ראשוןמרכז|50x50 פיקסליםStaff Sergeant
Colour SergeantSSgt
דרגות נגדים (1948)
דרגות הנגדים (רס"ל ורס"ר) בתצורתם המקורית (1948) הועתקו מדרגת ה-Warrant Officer class 2 הבריטית, כאשר הכתר האימפריאלי (Tudor Crown) הוחלף בצה"ל בעלה גפן.
דרגות נגדים (1948)בצה"לבצבא הבריטי המלכותישם הדרגהתצורת הדרגהתיאורקיצורשם הדרגהתצורת הדרגהשם הדרגה באנגליתקיצוררב-סמל ראשוןמרכז|100x100 פיקסליםעלה גפן ומסביבו זר עלה דפנהרס"רתת-קצין שנימרכז|255x255 פיקסליםWarrant Officer class 2WO2
דרגות הקצינים
תצורת דרגות הקצונה מדמות את אלה של הצבא האמריקאי בדרגות סגן-משנה ורב-סרן
דרגות קציניםבצה"לבחיל האוויר האמריקאישם הדרגהתצורת הדרגהתיאורקיצורשם הדרגהתצורת הדרגהשם הדרגה באנגליתקיצורסגן-משנה104x104pxענף זית אחדסג"םלוטננט שני113x113px|לוטננט שניSecond Lieutenant2nd Ltרב-סרן104x104pxעלה גפן אחדרס"ןמייג'ור113x113px|מייג'ורMajorMaj
גם דרגת אלוף, לאחר שתצורתה שונתה בשנת 1950, דימתה להפליא לדרגת מייג'ור גנרל הבריטית.
דרגת אלוףצה"לחיל היבשה הבריטישם הדרגהתצורת הדרגהתיאורקיצורשם הדרגהתצורת הדרגהשם הדרגה באנגליתקיצוראלוףמרכז|50pxענף זית משולב עם חרב
עם עלה גפן אחד --מייג'ור גנרל140x140px|מרכזMajor GeneralMaj Gen
קביעת הדרָגות בצה"ל
ממוזער|
ממוזער|רב-סמל ראשון בחיל השריון עם סימן דרגה על השרוול, 1953
על אף העובדה שלא היה צבא יהודי סדיר, בתקופת היישוב, היו לחלק מדרגות צבאיות לועזיות גם שמות עבריים. וכך, לצד שמות בריטיים ורוסיים, בשפה העברית נעשה שימוש בתארים כגון סמל לסרג'נט, סגן ללייטננט, אלוף לקולונל או המצביא לגנרל. מקביל, התארגנויות צבאיות או צבאיות למחצה, כגון בית"ר, אצ"ל או "ברית החשמונאים" השתמשו במערכת שמות הדרגות משלהם.
ב-11 במרץ 1948 הציעו אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן מערכת שמות ותארים שאמורים היו לשמש את צבא המדינה היהודית לכשתקום. מערכת השמות כללה תארים נפרדים לחוגרים, רבי סמלים, קצינים זוטרים, קצינים בכירים וגנרלים. במהלך החודשים אפריל–מאי 1948 המערכת עברה שינויים מסוימים. כך, כפי שמספר רוביק רוזנטל, חיפש בן-גוריון חלופה עברית עבור גנרל. לשם כך פנה לנשיא ועד הלשון, נפתלי הרץ טור-סיני. טור-סיני הציע לו את המילה תַרְתָן המופיעה בישעיהו: "בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ". במכתב הסביר כי המילה tartanu מופיעה בכתובות אשוריות פעמים רבות בדרגת גנרל. בן-גוריון דחה את ההצעה בנימוס. במקרא, הוא כותב, זהו שמו של איש פרטי, והוא אינו רואה דרך לאשר שם פרטי אשורי לקצין בצבא הישראלי. גם רפאל ידידיה שפירא, שמונה לעמוד בראש ועדת המינוח הצבאית התנגד לתרתן, והציע 'שַׂרְגִיוּס', 'שַׂרְגַיָּס' או 'שָׂרָר'. אך גם שמות אלה לא התקבלו. הצעות נוספות שנדחו היו "שורא", "שורן" או "חייל" לטוראי, כמוהו "כחייל ראשון" לטר"ש, כיוון שאת המונח הזה ניתן היה גם לפרש אחרת – "ראשון החיילים", כלומר הרמטכ"ל. בסופו של דבר, ב-13 ביוני 1948 אישר בן-גוריון את מערכת השמות בצורתה הסופית. עם זאת, עד לפרסומה באוגוסט 1948 בכתב העת "מערכות", מערכת השמות של דרגות צה"ל עברה אי אילו שינויים נוספים.
+הצעת שלונסקי-אלתרמן – 11 במרץ 1948שינויים במהלך אפריל–מאי 1948הוגש לאישורו של דוד בן-גוריון – 1 ביוני 1948פרסום ב"ידיעות מעריב" – 30 ביולי 1948מערכת השמות הסופית ב"מערכות"תרגום לאנגליתטוראיטוראיטוראיטוראיטוראיPrivateראש-טוראיתת-נגדטוראי ראשוןטוראי ראשוןטוראי ראשוןPrivate First Classנגדנגדרב-טוראירב-טוראירב-טוראיCorporalסמלסמלסמלסמלסמלSergeantסמל אפסנאיסמל אפסנאי - -סמל ראשוןSergeant Quartermasterרב-סמל אפסנאירב-סמל אפסנאי - -Master Sergeant Quartermasterרב-סמל הפלוגהרב-סמל פלוגתירב-סמלרב-סמלרב-סמלPlatoon Sergeant Majorרב-סמל הגדודרב-סמל גדודאירב-סמל גדודאירב-סמל גדודירב-סמל ראשוןBattalion/Regemantal Sergeant Majorתת-קציןתת-סגן - - -Sub-Lieutenantקציןסגןסגן ראשוןסגן ראשוןסגן ראשוןLieutenantרב-קציןרב-סגןסגןסגןסגןLieutenant 1st Classתת-שררבןסרןסרןסרןCaptainסגן שר הגדוד?רב-סרןרב-סרןרב-סרןMajorשר הגדודסגן-אלוףסגן-אלוףסגן-אלוףסגן-אלוףLieutenant-ColonelאלוףאלוףאלוףאלוףאלוףColonelמצביא עליוןמצביא עליוןרב-אלוףרב-אלוףרב-אלוףGeneral
דוד מרכוס היה הראשון שקיבל דרגת אלוף כאשר מונה בידי דוד בן-גוריון למפקד חזית ירושלים ב-28 במאי 1948. במהלך ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, שהחלה ב-21 ביולי 1948, נקבעו שאר דרגות צה"ל.
הוחלט על שבע דַרגות קצונה:
סגן (לאחר זמן כונה "סגן משנה") – מפקדי מחלקות
סגן ראשון (לאחר זמן כונה "סגן")
סרן – מפקדי פלוגות
רב-סרן – מפקדי גדודים
סגן-אלוף – מפקדי חטיבות
אלוף – מפקד פיקוד, מפקד חיל
רב-אלוף – הרמטכ"ל
העיקרון של שמות הדרגות אמנם נקבע כבר בתחילת יוני, אך טרם התקבלה החלטה סופית לגבי צורתם. ואמנם, בשלהי יוני 1948 נוצר צורך בענידת דרגות בעת הלווייתו של האלוף דוד מרכוס, שעתידה הייתה להתקיים, על-פי צוואתו, בארצות הברית. ליווי הארון וייצוגו של צה"ל הוטלו על משה דיין ויוסף הראל. לשם המשימה, השניים הועלו באופן זמני לדרגת סגן-אלוף (דרגת הקבע שלהם הייתה באותה עת רב-סרן) כדי להלום את מעמדו של מרכוס. כך מתאר שבתי טבת את המשך הסיפור: "עתה נותרה רק שאלת סימני הדרגות. במקום תשובה הציג לפניהם [דיין והראל] משה צדוק, ראש אכ"א, הצעות מצוירות אחדות לסימני הדרגות בצה"ל, אותן הגיש, לדבריו, לבן-גוריון וטרם זכה לקבל ממנו החלטה. משה אמר לצדוק, "תיכף תראה איך מקבלים אישור." הוא נטל בידיו את הצעת הדרגה שנראתה לאכ"א, נכנס עמה למשרדו של בן-גוריון, הציג לעיניו את הציור והסביר את הדחיפות בהחלטה. בן-גוריון נתן בו במקום את אישורו לאותה הצעה. אלא שעתה כבר לא נותר זמן להזמין את רקימת הדרגות בבית-מלאכה. רות – היא ורעייתו של אלכס ברוידא נלוו לטיסה – קיבלה על עצמה לרקום את סימני הדרגות לפי הציור שנלקח מלשכת ראש אכ"א. את עלה הגפן הראשון החלה לרקום בעת העלייה למטוס בשדה התעופה הצבאי בעקרון, את האחרון החלה, כשהיו בשמי בוסטון וסיימה אותו ברגע הנחיתה בניו יורק".
ממוזער|סימני דרגות חדשות, כפי פורסמו בעיתון "במחנה" ב-2 בפברואר 1950
הפעם הראשונה שבה הופיעו קצינים עטורים בדרגות החדשות הייתה במצעד צה"ל הראשון שהתקיים ב-27 ביולי 1948.
בצה"ל היו כאמור רק שבע דרגות קצונה, וכאשר קידמו קצין מדרגת סגן-אלוף העניקו לו דרגת אלוף.
ב-1950 נוספה דרגת קצונה שמינית בין סגן-אלוף לאלוף: אלוף-משנה, אשר נועדה למפקדי חטיבות ולמפקדי שירותים (חילות). כבר ביולי 1949 דובר על כך שיתווספו שתי דרגות קצונה: סרן ראשון לקצינים זוטרים (בין סרן ורב-סרן) ואלוף ראשון לקצינים בכירים (בין אלוף לרב-אלוף). לגבי הדרגה האחרונה, הוצע גם להנהיג במקומה דרגה בכירה מעל רב-אלוף שתיוחד לרמטכ"ל – "המצביא". לבסוף, ב-2 בנובמבר 1949 כתב בן-גוריון ביומנו, שתונהג דרגת קצונה בכירה אחת אלוף-משנה בלבד.
ביולי 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, הונהגה בצה"ל דרגת קצונה תשיעית, בין אלוף-משנה לאלוף: תת-אלוף. דרגה זו נועדה למפקדי אוגדות, מפקדי חילות, ראשי חטיבות במטכ"ל, ראשי להק בחיל האוויר וראשי מספן בחיל הים.
דרגות הקצונה נקראו בשמות שמקורם בתנ"ך:
סגן וסגן-ראשון – כשם סגני הכוהנים.
סרן ורב-סרן – כשם סרני הפלשתים: .
סגן-אלוף, אלוף-משנה, תת-אלוף, אלוף ורב-אלוף – על פי משמעותה המקראית של המילה "אלוף": שליט, ראש שבט; כמוזכר ב: וכשם אלופי אדום: .
במקביל נקבעו בצה"ל שבע דרגות חוגרים:
טוראי – מהמילה "טור". חייל בדרגת טוראי הוא ה"חייל הפשוט" – החייל מן השורה, החייל מן הטור.
טוראי ראשון (טר"ש) – מכיוון שהוא העומד בראש הטור. הדרגה, שצורתה הייתה פס אופקי אחד, אינה קיימת עוד כיום (בוטלה בשנת 1999).
רב-טוראי
סמל – מקור שמהּ של הדרגה הוא בראשי התיבות "סגן מחוץ למניין". חוגר בעל דרגה זו מחזיק בדרך כלל בתפקיד פיקודי כלשהו, או בסמכות מקצועית כלשהי (ביחס לחיילים הצעירים יותר, ולכן הוא נחשב למש"ק). הצירוף "מחוץ למניין" מציין כי "סגן" זה הוא מחוץ למניין הקצינים. עם הזמן הפכו ראשי תיבות אלו למילה בפני עצמה.
סמל אפסנאי (לאחר זמן שונה שם הדרגה ל"סמל ראשון")
רב-סמל פלוגתי (לאחר זמן שונה שם הדרגה ל"רב-סמל")
רב-סמל גדודי (לאחר זמן שונה שם הדרגה ל"רב-סמל ראשון")
שינויים במבנה הדרגות
ממוזער|225x225 פיקסלים|רה"מ דוד בן-גוריון מעניק את אות ההגנה לרמטכ"ל לשעבר משה דיין שעונד את סימני הדרגות של אלוף. הצלם: משה פרידן (לע"מ)
רב-אלוף – בשנת 1954 נקבע בהוראות הפיקוד העליון, כי דרגת רב-אלוף תהיה דרגה צמודה לרמטכ"ל המכהן ובסיום כהונתו יורד לדרגת אלוף, אך נוהל זה בוטל ב-1960.
בשנת 1955 פוצלו דרגות הנגדים לשני מסלולים מקבילים: רבי-סמלים מקצועיים ורבי-סמלים יחידתיים: לקבוצה הראשונה השתייכו נגדים שלא מילאו תפקידים פיקודיים ברמת היחידות, ואילו לקבוצה השנייה השתייכו נגדים המכונים כיום "נגדי משמעת". רבי-סמלים מקצועיים המשיכו לעמוד סימני דרגות שהונהגו בשנת 1951, בעוד רבי-סמלים יחידתיים קיבלו סימני דרגות חדשים לחלוטין. החלוקה בוטלה בשנת 1958 וכל רבי-הסמלים החלו לענוד את סימני הדרגות שעד אז יוחדו לרבי-סמלים יחידתיים בלבד. בשנים 1955–1956 סימני הדרגות של רבי-הסמלים המקצועיים בחיל הים היו שונים משאר דרגות הנגדים: במקום "עלה גפן" במרכזים היה סמל המקצוע של כל איש קבע. בשנת 1956 חזרו רבי-הסמלים המקצועיים של חיל הים לענוד את סימני הדרגות הכלל-צה"ליים בצבע זהוב.
+
סימני הדרגות של רבי-סמלים בשנים 1955–1958חילות היבשהחיל האווירחיל היםמקצועייחידתימקצועייחידתימקצועייחידתירב-סמלמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסלים181x181 פיקסלים|טקסט=|מרכזמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםרב-סמל ראשוןמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסלים
+סימני הדרגות של רבי-סמלים בשנים 1958–1987חילות היבשהחיל האווירחיל היםרב-סמלמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםמרכז|181x181 פיקסליםרב-סמל ראשוןמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםרב-סמל בכיר
(מאז 1977)מרכז|180x180 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסליםמרכז|180x180 פיקסלים
ממוזער|200x200px|סימני דרגת יצוג של רבי-הסמלים בחיל הים (שנות ה-60)|טקסט=
במהלך שנות ה-60, בהפלגות לחוץ לארץ, ענדו רבי-הסמלים של חיל הים דרגות ייצוג מיוחדות המדמות את סימני הדרגות של Chief Petty Officer בחיל הים הבריטי המלכותי: שלושה כפתורים מוזהבים הממוקמים בקצה השרוול.
דרגות נגדים בכירים עד אמצע שנות השבעים, דרגת רס"ר הייתה הדרגה הגבוהה שאינה קצונה. לסימן הדרגה נוספו כוכבים, כוכב כנגד כל 5 שנות ותק. בשנת 1977 נוספה דרגת רָסָ"בּ (רב-סמל בכיר). לבעל דרגה זו היו תנאי שירות (משכורת ורכב) של סא"ל שלאחר זמן קצר הורדו לרמת רס"ן. הרעיון היה ליצור מעמד מיוחד לנגדים מקצועיים ובתחילה הדרגה הוענקה למעטים והותנתה בתנאים מיוחדים (תואר הנדסאי ובגרות מלאה). לאחר זמן מועט נשחק הרעיון המקורי, הדרישה לתעודת בגרות ירדה ונותרה דרישה לתואר טכנאי.
בשנת 1987 נוספה דרגת רב-סמל מתקדם. דרגת רב-נגד (רנ"ג) נוספה בשנת 1993 ודרגת רב-נגד משנה (רנ"ם) נוספה בין דרגת רס"ב לדרגת רנ"ג בשנת 2011. תחילה נענדו דרגות הנגדים על פרק יד ימין ברצועה (כמעין שעון יד); משנות ה-80 ועד לשנות ה-90 נענדו הדרגות על צווארון החולצה; מסוף שנות התשעים ואילך נענדות דרגות הנגדים על כותפות החולצה, כמו דרגות הקצינים.
ממוזער|221x221px|רב-טוראי ראשון (1968–1972)|טקסט=
דרגת רב-טוראי ראשון – הונהגה למשך ארבע שנים בין 1968 ל-1972, במטרה לעודד חיילים בשירות סדיר לחתום לשירות הקבע תוך עלייה בדרגה. שימשה בעיקר נהגים בשירות קבע.
ממוזער|דרגת סמל ראשון של חוגר ששירת בחמ"צ או בתזמורת צה"ל
עד לשנת 2006, שבה הוחלף עלה גפן מתכתי בדרגתו של סמל ראשון בעלה רקום, לפי פקודת מטכ"ל מס' 33.0602, סמל ראשון המשרת בחיל המשטרה הצבאית או בתזמורת צה"ל, אמור היה לענוד על גבי פסי השרוול עלה גפן מוזהב (של חיל הים) ולא מחומצן (של חילות היבשה). עם זאת, רוב החיילים לא הקפידו על הכלל הזה.
דרגות שונות בחיל האוויר, חיל הים והג"א (התגוננות בפני גזים והתקפות אוויר) – חיל האוויר, חיל הים והג"א עשו שימוש בדרגות בעלות שם שונה מכלל צה"ל מיום הקמתם, בדומה לנהוג ברוב צבאות העולם. להלן שמות הדרגות שנקבעו בשנותיו הראשונות של צה"ל:
1948חילות היבשהחיל האווירחיל היםטוראיאוויראימלחטוראי ראשוןאוויראי ראשוןמלח ראשוןרב-טוראיאוויראי מוסמךרב מלחסמלסמל אווירסמלסמל ראשוןסמל טייס(אין מקבילה)רב-סמלסמל תעופהרב-סמלרב-סמל ראשוןחסין אוויר(אין מקבילה)סגןפקד אווירמשיטסגן ראשוןפקד טייססגן חובלסרןפקד תעופהחובלרב-סרןראש טייסתחובל ראשון(אין מקבילה)ראש כנףרב חובלסגן-אלוףראש להקסגן קברניטאלוףאלוף אווירקברניטרב-אלוף(אין מקבילה)(אין מקבילה)
1950חילות היבשהחיל האווירחיל היםטוראיאוויראימלחטוראי ראשוןאוויראי ראשוןמלח ראשוןרב-טוראיאוויראי מוסמךרב מלחסמלסמל אווירסמלסמל ראשוןסמל טייססמל ראשוןרב-סמלסמל תעופהרב-סמלרב-סמל ראשוןחסין אוויררב-סמל ראשוןסגןפקד אווירסגן חובלסגן ראשוןפקד טייסחובלסרןפקד תעופהחובל ראשוןרב-סרןראש טייסתרב חובלסגן-אלוףראש כנףסגן קברניטאלוף-משנהראש להקקברניטאלוףאלוף אוויראלוף יםרב-אלוף(אין מקבילה)(אין מקבילה)
+סימני הדרגות של שלוש הזרועות העיקריות של צה"ל בשנים 1948–1951מרכז|347x347px|טקסט=מרכז|347x347px|טקסט=מרכז|347x347px|טקסט=מרכז|347x347px|טקסט=מרכז|347x347px|טקסט=
בסוף 1950 בוטלו השמות השונים ומערכת הדרגות אוחדה.
בחיל הים נותרו סימני דרגה בצורת פסי זהב רקומים על רקע כחול-כהה ומעליהם סמל חיל הים (או כפי שכונו, "גולדבנד") עד שנת 1972. מאז, משמשים סימני דרגה אלו רק במדי הייצוג של קציני חיל הים כאשר הם שוהים מחוץ למדינה. בשנים 1951–1972 סימני הדרגות של סמל ראשון בחיל הים נבדלו מאלו של חילות היבשה וחיל האוויר: במקום עלה גפן על שלושת הפסים נענד סמל חיל הים – עוגן ששימש גם לדרגות הקצינים. עם ביטול דרגות ה"גולדבנד", שונו גם סימני הדרגה של סמל ראשון.
+מרכז|210pxמרכז|210pxמרכז|210pxסימני הדרגות של קציני חיל הים (גולדבנד)סימני הדרגה של סמל ראשון בחיל הים בשנות ה-50סימני הדרגה של סמל ראשון בחיל הים בשנות ה-60 (עד 1972)
דרגות הג"א
בתחילת 1953 נקבעו דרגות נפרדות לקצינים וסמלים בהג"א, הוא שירות ההגנה בפני התקפות אוויר (מאוחר יותר: ההתגוננות בפני גזים והתקפות אוויר). דרגות אלה נועדו לחיילי מילואים או מתנדבים המוצבים ביחידות הג"א, בעוד שהחיילים בשירות סדיר המשיכו לשאת דרגות כלל צה"ליות. תחילת נקבעו שבע דרגות לחוגרים וארבע לקצינים. בשנות ה-60 שונו סימני הדרגות של קצינים בכירים, תוך הוספת דרגת קצונה נוספת "רב פקד בכיר" המקבילה לסגן-אלוף. בשנות ה-80 חל שינוי נוסף בסימני דרגות הקצינים של הג"א: פס מתכת חלק בצורה של מקבילית לקצינים זוטרים ועלה גפן לקצינים בכירים. דרגות נפרדות לאנשי הג"א בוטלו עם הקמת פיקוד העורף בשנת 1991.
+דרגות בד"א (שנות ה-50–70)מרכז|148x148 פיקסליםמרכז|148x148 פיקסליםמרכז|148x148 פיקסליםמרכז|185x185 פיקסליםמרכז|148x148 פיקסליםמרכז|148x148 פיקסליםגונןגונן ראשוןגונן מוסמךסמל גונןסמל גונן ראשוןרב-סמל גונןרב-סמל בכיר
+דרגות רבי-הסמלים (שנות ה-70–80)מרכז|220x220 פיקסליםמרכז|222x222 פיקסליםרב-סמל גונןרב-סמל בכיר
+דרגות הקציניםשנות ה-50–60שנות ה-60–70שנות ה-80מדי א'מדי ב'מדי א'מדי ב'מדי א'מדי ב'פקד משנהמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםפקדמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםפקד בכירמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםרב-פקדמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםרב-פקד בכיר - -מרכז|200x200 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסליםמרכז|207x207 פיקסלים
סימני דרגות הנגדים
ממוזער|רב-סמל בכיר אליהו מוגרבי (1989). הצלם: יעקב סער (לע"מ).
מאז מחצית שנות ה-80 ועד 1998 נענדו סימני דרגות הנגדים (רס"ל–רנ"ג) על הצווארון של החולצה. במקביל, עד מחצית שנות ה-90, המשיכו הנגדים לענוד את סימני הדרגות על קצהו התחתון של שרוול מעיל החורף.
+רב-סמלרב-סמל ראשוןרב-סמל מתקדםרב-סמל בכיררב-נגדחילות היבשהמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|120x120px|טקסט=חיל האווירמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|120x120px|טקסט=חיל היםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|120x120px|טקסט=נגדי משמעתמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|100x100 פיקסליםמרכז|120x120px|טקסט=
מיקום סימני הדרגות
ממוזער|134x134 פיקסלים|קסדה ועליה סימני הדרגה של רב-סרן
בעוד שבצבאות העולם, סימני הדרגות של קצינים יכולים להיות ממוקמים על כתפיים, על שרוול, על צווארון, על חזה או, אפילו, על כובע או קסדה, סימני הדרגות של קציני צה"ל מאז ומעולם מוקמו על הכתפיים בלבד (למעט דרגות הייצוג של קציני חיל הים). עם זאת, במהלך שנות ה-60, כמקרה יוצא דופן, חבשו קציני של חיל הים קסדות שעל גביהן צוירו סימני הדרגות שלהם. גם דרגות נגדים הועברו במרוצת השנים ומוקמו על כתפיים, בדומה לאלה של קצינים. אולם, מסורת רבת-שנים הופרה בשנת 2015 עם הכנסת מדי קרב חדשים לצה"ל: סימני הדרגות של קצינים ונגדים מוקמו בחלקו העליון של שרוול, מעל המרפק, כטלאי רקום (פאטץ') המוצמד על גבי רצועה נדבקת (סקוטש). סימני דרגות אלה נקראים גם "דרגות טקטיות".
+מרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגרמרכז|לא ממוסגרפאטץ' של רס"ם ממוקם במאוזן.פאטץ' של סרן ממוקם במאוזן.פאטץ' של סא"ל ממוקם במאוזן.פאטץ' של רא"ל ממוקם במאוזן.
צבעי רקע לדרגות קצונה
בשנת 1953 הוצע כי הבד עליו מונחות הדרגות של קצינים בחילות היבשה יהיה בצבעי רקע שונים בהתאם לחיל שבו הם משרתים. לדוגמה:
+מרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםכתום
חיל התותחניםשחור
חיל ההנדסה, המשטרה הצבאית, שירות התרבות, חיל הרפואה וחילות עזר נוספיםירוק
המודיעין הצבאילבן
חיל נשיםצהוב
חיל השריוןאדום
חיל הרגלים והצנחנים.
הצעה דומה הוגשה גם לגבי צבעי רקע שונים עבור סימני הדרגות של חיל הים:
+מרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםמרכז|לא ממוסגר|220x220 פיקסליםארגמן
הנדסה ומכונאיםכחול
אפסנאותירוק
שלישותאדום
רפואהללא רקע
חובלים
כיום הרקע לדרגה נקבע על פי שיוך פיקודי, זרועי ואגפי:
"ירוקים" (זרוע היבשה, פיקודים וכו') – על פי רוב סָגָ"ם וסגן על גבי כותפת מבד ירוק, סרן ומעלה על גבי בד כחול, רקע הדרגה עצמה אדום.
חיל האוויר "כחולים" – כותפת מבד כחול, דרגה כסופה, חסרת רקע.
חיל הים "לבנים" – כותפות מבד כהה, דרגה זהובה, חסרת רקע.
על מעיליהם החדשים של משרתי הקבע (בצבע שחור) נענדות דרגות רקומות על פי הצבע החיילי, דומות במרקמם לדרגות הנגדים, על כותפת שחורה.
שינויים בתצורת סימני הדרגות
מלבד השינויים המשמעותיים בסימני דרגות מסוימים, כגון החלפת סימני הדרגה של רב-אלוף ב-1950 או השינויים התכופים בסימני הדרגות של הנגדים, גם יתר סימני הדרגות עברו מאז 1948 ועד ימינו תהליך של שינוי בצורתם החיצונית. כך, סימני הדרגות הראשונים של קצינים זוטרים "ענף זית" היו אמנם עשויים ממתכת, אך פס המתכת היה שטוח ולא בולט, כפי שהוא כיום (בדומה לסימני הדרגות של ממ"ק או קמ"א). גם "עלה הגפן" של הקצינים הבכירים שינה את תצורתו במרוצת השנים. סימני הדרגות הראשונים לבגדי העבודה נרקמו על הבד ולא הודפסו, כפי שנהוג כיום. השינוי המשמעותי ביותר של תצורת סימני הדרגות התרחש בשנת 2001, כאשר סימני הדרגות המתכתיים של נגדים וקצינים הוחלפו ברקומים. בעקבות ההתנגדות העזה מצד הקצינים, שמחו נגד פגיעה, לכאורה, במעמדם, מספר חודשים לאחר מכן הוחזרו להם סימני הדרגות המתכתיים, למעט למעילי החורף, שעליהם חויבו הקצינים להמשיך ולענוד סימני דרגות רקומים. לעומתם, סימני הדרגות של הנגדים נותרו רקומים.
מרכז|277x277 פיקסליםמרכז|238x238 פיקסליםמרכז|271x271 פיקסליםמרכז|234x234 פיקסליםענף זית מתכתי, 1948ענף זית מתכתי, דגם עכשוויענף זית רקום לבגדי העבודה, 1948ענף זית (חיל הים) רקום, מאז 2001
+מרכז|150x150 פיקסליםמרכז|150x150 פיקסליםמרכז|150x150 פיקסליםמרכז|150x150 פיקסליםמרכז|150x150 פיקסליםמרכז|450x450 פיקסליםעלה גפן מתכתי 1948 1949עלה גפן מתכתי שנות ה-50עלה גפן מתכתי, דגם עכשוויעלה גפן רקום, מאז 2001עלה גפן רקום לבגדי העבודה, 1948שלוש צורות של עלה גפן מודפס לבגדי העבודה
+מרכז|264x264 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|200x200 פיקסליםמרכז|243x243 פיקסליםמרכז|243x243 פיקסליםדרגת רס"ר (חיל האוויר) למדי קיץ (פרק כף היד)דרגת רס"ר (חיל האוויר) רקומה למדי חורף ולמעיל (שרוול)דרגת רס"ר (חיל האוויר) לצווארוןסימני דרגת רב-נגד (חילות היבשה) ממתכת (1998–2001)סימני דרגת רב-נגד (חילות היבשה) רקומים, מאז 2001
ממוזער|סימני הדרגות הרקומים ללוחמי החוד, כפי שפורסמו באתר דו"צ הצלם: דובר צה"ל
השינוי המשמעותי האחרון בתצורת סימני הדרגות נעשה ביוני 2018, כאשר מתוך שאיפה "לייצר ייחודיות לאור תרומתם הרבה והמהותית לביטחון אזרחי המדינה ותושביה" של לוחמי החוד, הוחלט להעניק להם סימני דרגות רקומים ייחודיים.
סלנג
יש המכנים בסלנג את הדרגות על פי צורתן:
דרגות חוגרים:
"סרדינים" – כינוי לסמלי הדרגות רב"ט–סמ"ר, מכיוון שצורת הסמל נראית כמו 2–3 סרדינים בקופסת שימורים.
"פס" – כינוי לסמלי הדרגות רב"ט–סמ"ר מכיוון שדרגות אלו מסומנות על ידי מספר פסים שונה בכל דרגה על גבי הזרוע.
"דרגת אומץ" – כינוי לדרגת טר"ש (שבוטלה), לעג לחייל שענד אותה (כי ״נדרש אומץ״ לענוד דרגה נמוכה כל כך).
"שפיץ לציץ" – פתגם המתאר את הכיוון הנכון של ענידת דרגות החוגרים, כאשר הזווית החדה העליונה של "מקבילית" סמל הדרגה (השפיץ) צריכה להיות מכוונת לחזית הגוף.
דרגות נגדים:
"סיטרואן" – כינוי לצורת דרגת הרָסָ"ל, על שם צורת הסמל של יצרנית המכוניות "סיטרואן". כל דרגות הנגדים כוללות "סיטרואנים", מלבד דרגת הסמ"ר, אשר נחשבת דרגת הקבע ההתחלתית בקרב אנשי הקבע הגברים.
"כוכב" – כינוי למגן דוד, בדרגות רָסָ"ם עד רָנָ"ג. לדרגות הכוללות את הכוכב קוראים בסלנג הצבאי גם "סיטרואן עם מזגן".
"דָּפָּרוֹן" – כינוי לדרגות הנגדים עד לשנת 1998 אשר ענדו בשני צידי הצווארון. דפ"ר ראשי תיבות: דירוג פסיכוטכני ראשוני, מהווה בסלנג הצבאי מילה נרדפת ל"טיפש" או ל"אידיוט" (כלומר, מי שהדירוג שלו נמוך), ודרגות אלו זכו לכינוי זה כלעג לנגד שענד אותן.
"שעון" – כינוי לדרגות הנגדים עד לשנות השמונים, אשר נענדו על שרוול חולצת המדים, כמו שעון יד.
דרגות קצינים:
"ארון" – כינוי למלבן הבולט עם ענף הזית, בדרגות סג"ם עד סרן. יש המכנים את הדרגה בשם המקברי "ארון מתים", משום שצורתה דומה לכיסוי של סרקופג (ארון מתים קדום).
"חד-פס", כינוי גנאי לדרגת סג"ם עקב היותו בעל "פס" אחד על הכתף.
"ארון שטוח", "ארון דפוק", "ארון מפונצ'ר" או "סטיקר" – כינוי למלבן המתכת הדק המשמש לדרגות הקצונה המקצועית קמ"א וקא"ב.
"פלאפל" – כינוי לעלה הגפן המופיע בחלק מדרגות צה"ל, על שום דמיונו לכדור פלאפל.
"חרבות", "איקס" או "סכין ומזלג" – כינויים להצלבת החרב וענף הזית, בדרגות תא"ל עד רא"ל.
"גולדבנד" – דרגות הפסים של הקצינים בחיל הים בשנים 1951–1971.
ראו גם
דרגות כוחות הביטחון וההצלה בישראל
דרגות משטרת ישראל
דרגות שירות בתי הסוהר
דרגות מגן דוד אדום
קישורים חיצוניים
עושים לכם סדר בדרגות, באתר מיטב
דרגות חיל האוויר הישראלי
דרגות חיל הים הישראלי בהשוואה לציים הבריטי והאמריקני
דרגות ותגים – ההיסטוריה של הדרגות בצה"ל, מאתר "מילואים בסבבה"
דרגות כוחות הביטחון – כולל דרגות היסטוריות החל מ־1948
סא"ל שירת שוסטר, "מיצוי הכוח – האמנם? – יחסי הגומלין בין הקצינים והנגדים בצה"ל", "הוצאת מערכות", גיליון 484
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:שירות בצה"ל
צה"ל
קטגוריה:מדי צה"ל
קטגוריה:דרגות לפי צבא | 2024-10-11T02:02:47 |
ניסים אלוני | REDIRECT נסים אלוני | 2015-09-26T11:08:02 |
חזל | REDIRECT חז"ל | 2015-09-26T11:08:03 |
ריהל | REDIRECT יהודה_הלוי | 2004-05-30T03:36:03 |
נאטו | REDIRECT נאט"ו | 2024-09-04T23:37:05 |
אגודל | ממוזער|250px|זקיפת אגודל
אֲגוּדָל הוא האצבע העבה (האצבע הראשונה) בכף היד ובעברית נקראת גם "בוהן" ו"גוּדָל", ומיקומו מהווה נקודה משמעותית באבולוציית האדם, תוצאה של הזדקפותו מעל הקרקע (לפני כמיליון שנה).
הזדקפותו של האדם וחוסר הצורך להישען על ידיו בתנועה, הביאה להתפתחות היד ובמיוחד האגודל. דבר שאיפשר לאדם לאחוז כלים בידיו, וליצור באמצעותם כלים אחרים. מיקום האגודל כאצבע נגדית לשאר האצבעות מספק טווח תנועה נרחב ומאפשר לאדם להשתמש בכלים עדינים. בדומה לזאת, אצל קופים קטנים, שחיים על העצים וכמעט ואינם מגיעים אל הקרקע, כל ארבע הבהונות משמשות לשיפור אחיזת ארבע הגפיים בענפים.
האגודל הוא מעין סמל של האדם הטכנולוגי. בו-זמנית עם האבולוציה של האגודל עבר גם מוח האדם התפתחות משמעותית. מרכיבים שאפשרו לו ליצור עליונות על שאר בעלי החיים, לרתום אותם לצרכיו ולפתח כלים שהפכו עם הזמן מורכבים מאוד טכנולוגית.
לעיתים עלולה להופיע אצל תינוקות עד גיל חצי שנה, תופעת "אגודל הדק", שבה האגודל נותר מכופף ולא מתיישר. לעיתים זה עשוי להיות מולד.
מחוות גופניות באמצעות האגודל
ממוזער|250px|בקשה לעצירת טרמפ באירופה, על ידי זקיפת אגודל.
ממוזער|250px|מחוות שלילה, בוז או ביטול - נוצרת על ידי הפניית האגודל כלפי מטה.
250px|ממוזער|שמאל|שמות אצבעות היד בעברית
זקיפת אגודל בכיוון מעלה היא מחווה המסמלת אישור בתרבויות רבות בעולם, ובכוון מטה כשלילה. בקרבות הגלדיאטורים ברומא העתיקה שימשה התנועה בה האגודל פונה מעלה - את הצופים ועורך המשחקים לסמן בעד חנינתו של הלוחם המובס, וכנגדה התנועה בה האגודל פונה מטה על הריגתו.
בתרבויות אחרות היא עשויה לסמל בקשה לעצירת טרמפ, או תנועה גסה.
אפשר לשחק עם האגודל "מלחמת אגודלים", שבה היריבים מנסים להכניע אחד את השני בלחיצה על האגודל.
מציצת אצבע
לרוב תופעת מציצת האצבע תהיה על ידי מציצת האגודל, יותר מכל אצבע אחרת. מציצת אצבע היא תופעה שכיחה בקרב ילדים. לרב ילדים מוצצים אצבע כדי להירגע. בנוסף על כך, ילדים קטנים מגלים את העולם באמצעות הפה והכנסת אצבעות הידיים לתוכו היא אחת הדרכים לכך.
מצוות מליקה
הציפורן של האגודל שבדרך כלל היא הציפורן החזקה ביותר מבין ציפורני האצבעות והיא משמשת הן במליקה והן מצוות מילה. במליקה דרוש, כי השוחט יכרות בעזרתה בצורה נכונה את מפרקת העוף ובמילה, כי המוהל יגלה בעזרתה את עטרת הפין, מהקרום המכסה אותה.
ראו גם
מלחמת אגודלים
אגודלים (משחק)
מציצת אצבע
עורק האגודל הראשי
אגודל סקי
תסמונת דה קרוון
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
* | 2024-09-25T07:17:32 |
בוזון היגס | בוזון היגס הוא חלקיק יסודי במודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים. זהו בוזון (כלומר חלקיק בעל ספין שלם) שהוא קוונטום של שדה היגס. השדה והחלקיק מספקים השערה הניתנת לאישוש למקור המסה בחלקיקי היסוד. החלקיק קרוי על שמו של המדען הבריטי פיטר היגס.
במשך מספר שנים קיומו של החלקיק היה היפותזה בלבד, אך ב־4 ביולי 2012, שתי קבוצות המחקר העיקריות במאיץ החלקיקים LHC שב־CERN, דיווחו בנפרד על קיום חלקיק במסה התואמת את הערך הצפוי לבוזון היגס. ב־14 במרץ 2013 הודיעו הפיזיקאים במאיץ החלקיקים בשווייץ כי הם משוכנעים במידה רבה שהחלקיק אותו הם גילו הוא אכן בוזון היגס. בעקבות הגילוי, פרס נובל לפיזיקה הוענק לפיטר היגס ופרנסואה אנגלר על ניבוי קיומו של החלקיק.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|מחברי המאמרים על מנגנון היגס. משמאל לימין: קיבל, גורלניק, הייגן, אנגלר, בראוט
שמאל|ממוזער|150px|פיטר היגס
פיזיקת החלקיקים קובעת שהחומר עשוי מחלקיקים יסודיים אשר האינטראקציות ביניהם מתווכות על ידי חלקיקים נושאי כוח. בתחילת שנת 1960 התגלו באופן תאורטי מספר חלקיקים המתאימים לכך. אולם התאוריות המציעות כיצד הם קשורים זה לזה היו חסרות. אחת הסיבות לכך הייתה כי לא יכלו להסביר את מקור המסה כתכונה של החומר. משפט גולדסטון, הנוגע לסימטריות רציפה, שלל מספר הצעות לכך בחלק מהתאוריות.
מנגנון היגס הוא תהליך תאורטי בו בוזונים וקטוריים יכולים להשיג מסת מנוחה ללא שבירת תורת הכיול. ההשערה על קיום בוזון היגס הועלתה בשנת 1964 על ידי החוקרים היהודים רוברט בראוט ופרנסואה אנגלר, מהאוניברסיטה החופשית של בריסל במסגרת מנגנון היגס. בעוד שהמנגנון הוכח כמתאר היטב את המציאות, הבוזון עצמו – אבן יסוד של התאוריה – טרם נצפה בזמנם וקיומו לא אושר. גילוי החלקיק היה עשוי לאשר את נכונות המודל הסטנדרטי מכיוון שבוזון היגס היה החלקיק היסודי האחרון שנחזה על ידיו אך לא נצפה. היו שחששו שהחלקיק גם לא ימצא לעולם, ולכן הם הציעו מודלים אחרים של מנגנון היגס שאינם נזקקים לבוזון היגס - "מודלים חסרי היגס", למשל מודל הטכניקולור - כך שאם קיומו יישלל, הם יוכלו להחליפו. במודלים אשר אינם כוללים שדה היגס־בוזון או שדה היגס, אינטראקציות חזקות הן האחראיות לריק השובר את הסימטריה האלקטרו־חלשה.
ההצעה עבור מנגנון שבירת סימטריה ספונטנית הוצעה לראשונה על ידי פיליפ אנדרסון ב־1964 והתפתחה באופן נפרד, כמעט בו־זמנית, על ידי שלוש קבוצות פיזיקאים: פרנסואה אנגלר ורוברט בראוט; פיטר היגס; וג'רלד גורלניק, קרל ר. האגן וטום קיבל. מאפייני המודל יוחסו עוד בשנת 1965 לגורלניק ובשנת 1966 להיגס. מאמרים הראו כי כאשר תאוריית הכיול משולבת עם שדה נוסף אשר באופן ספונטני שובר את הסימטריה, בוזונים יכולים באופן עקבי לרכוש מסה סופית.
בשנת 1967 סטיבן ויינברג ועבדוס סלאם ייחסו את מנגנון היגס לשבירת הסימטריה האלקטרו־חלשה. הם הראו כיצד המנגנון יכול להיות משולב בתוך התאוריה של שלדון גלשו והסימטריה האלקטרו־חלשה, ובכך הפכו את המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים.
במאמרים שלאחר מכן הראה היגס את מנגנון הדעיכה של הבוזון. לטענתו, "רק בוזון מסיבי יכול לדעוך, והדעיכה יכולה להוכיח את המנגנון". במשפט הסיום של אחד ממאמריו כתב כי "מרכיב חיוני" של התאוריה הוא "חיזוי של כפל שלם של סקלר ווקטורי בוזון".
בשנים 2009 ו־2011 קבע גורלניק כי במודל GHK, בוזון הוא חסר מסה רק בקירוב הנמוך ביותר בסדר, אבל טענה זו אינה כפופה לאף אילוץ והחלקיק מקבל מסה בסדר גבוה יותר. כמו כן, לדבריו מאמרו היה היחיד שהראה שאין חלקיקי ה"נאמבו־בוזוני גולדסטון" חסרי מסה במודל, וכי הוא נותן ניתוח מלא של המנגנון הכללי של היגס.
בנוסף להסבר כיצד המסה מושגת על ידי בוזונים וקטוריים, מנגנון היגס מנבא את היחס בין בוזוני W ו־Z בעלי מסה, וכן את הצימודים שלהם זה לזה, עם קווארקים ולפטונים במודל הסטנדרטי. רבות מתחזיות אלו אומתו על ידי מדידות מדויקות שבוצעו ב־LEP וב־colliders SLC, דבר המאשר כי מנגנון היגס כלשהו מתקיים בטבע, אך אינו קובע את האופן המדויק שבו זה קורה.
בוזון היגס הוא חלקיק מסיבי ועל כן הוא דועך כמעט מיד לאחר שנוצר, על כן דרוש מאיץ חלקיקים בעל אנרגיה גבוהה מאוד על מנת לצפות בו ולתעד אותו. בשנת 2010 החלו ניסויים לאישור וקביעת ערכו של בוזון היגס במאיץ החלקיקים LHC במרכז המחקר CERN. ניסויים נוספים נערכו גם במאיץ החלקיקים "טבטרון" באילינוי עד לסגירתו בסוף 2011. המודל הסטנדרטי דורש שמנגנון יצירת מסות ייראה באנרגיות של TeV 1.4. על כן במאיץ שנבנה האנרגיה של הפרוטונים הנעים בצינורות מגיעה ל־TeV 7 (שבעת אלפים מיליארד אלקטרון וולט; פי 7,461 מאנרגיית המנוחה של הפרוטון).
על מנת להוכיח את קיומו של בוזון היגס יש צורך לייצר בוזון היגס ממשי (לא וירטואלי) ולגלות את תוצרי ההתפרקות שלו.
ב-4 ביולי 2012, שתי קבוצות המחקר העיקריות במאיץ החלקיקים LHC של CERN, קבוצות ATLAS ו-CMS, דיווחו בנפרד על קיום חלקיק במסה של 125 GeV/C2 (מסה של 133 פרוטונים, סדר גודל של 10-25 ק"ג), דבר המתיישב עם הערך הצפוי לבוזון היגס. החוקרים ציינו שדרושה עבודה נוספת כדי לאשר שזהו אכן בוזון היגס ולא חלקיק לא-מוכר אחר בעל תכונות הדומות לתכונות תאורטיות של בוזון היגס.
ב-14 במרץ 2013 הודיעו הפיזיקאים במאיץ החלקיקים בשווייץ כי הם משוכנעים במידה רבה שהחלקיק אותו הם גילו הוא אכן בוזון היגס. ב-8 באוקטובר הודיעה קרן נובל על הענקת פרס נובל לפיזיקה לפיטר היגס ופרנסואה אנגלר על גילוי החלקיק.
מאפייני התאוריה
המודל הסטנדרטי צופה את קיומו של שדה היגס אשר מאפיין את החלל. בחלל הריק יש משרעת שונה מאפס. קיומה של ציפייה למשרעת שונה מאפס שוברת באופן ספונטני את תורת הכיול והסימטריה האלקטרו־חלשה אשר בתורה מחזקת את מנגנון היגס. זהו התהליך הפשוט ביותר המאפשר לייחס מסה לבוזוני הכיול, תוך שמירה על תאוריות הכיול. אפשר לתאר את השדה כבריכת מולסה הנדבקת לחלקיקים יסודיים חסרי מסה אחרים הנעים דרכה, וממירה אותם בחלקיקים בעלי מסה היוצרים את מרכיבי האטום. נושא הכוח הצפוי של שדה זה יהיה בוזון סקלרי, המכונה "בוזון היגס".
במודל הסטנדרטי, שדה היגס מורכב משני שדות נייטרליים חשמלית, ושניים טעונים. שני הרכיבים הטעונים ואחד מהנייטרליים הם בוזוני גולדסטון, הפועלים בתחום הקיטוב השלישי ברכיבי האורך של בוזוני W ,-W+ ו־Z. הקוונטיות של הרכיב הנייטרלי הנותר מתאימה לתאוריית המאסיביות של חלקיקי בוזון היגס. מאחר ששדה היגס הוא שדה סקלרי, לבוזון היגס אין ספין ולכן גם אין לו תנע זוויתי פנימי. בנוסף, בוזון היגס הוא מעולם האנטי־חלקיקים, הוא בעל שבירת סימטריה CP זוגית והוא אף חסר מטען.
המודל הסטנדרטי אינו מנבא את המסה של בוזון היגס. אם המסה היא בין 115 לבין 180 GeV/c2, אזי המודל הסטנדרטי יכול לקבל תוקף בסקאלות האנרגיה עד לסולם פלנק (1016 TeV). תאורטיקנים רבים מצפים מהפיזיקה החדשה שמעבר למודל הסטנדרטי לצאת מסקאלת ה־TeV המבוססת על מאפיינים שאינם משביעי רצון במודל הסטנדרטי. היקף המסה האפשרית לחלקיק בוזון היגס (ולכמה ממנגנוני השבירה האחרים של סימטריית הגל האלקטרו־חלש) הוא 1.4 TeV. מעבר לנקודה זו, המודל הסטנדרטי הופך להיות לא־עקבי והיחידות מופרת בתהליכי פיזור מסוימים.
בתאוריה, המסה של החלקיק בוזון היגס ניתנת להערכה באופן עקיף. במודל הסטנדרטי, לבוזון היגס יש מספר השפעות עקיפות, שרובן אובחנו. לולאות היגס תורמות תיקונים זעירים במסה של בוזוני W ו־Z. מדידות של פרמטרים בגל האלקטרו־חלש, כגון קבוע פרמי ומסות בוזוני W/Z, יכולות להוות מגבלה על מסת בוזון היגס.
מדידות שנערכו החל מיולי 2011 לימדו כי מסת החלקיק נמוכה יותר מאשר 161 GeV/c2 בדיוק של 95%. הגבול העליון גדל ל־185 GeV/c2 כאשר כולל החיפוש LEP 2 ישירה מגבולו התחתון של 114.4 GeV/c2. אילוצים אלה מסתמכים על ההנחה כי המודל הסטנדרטי הוא הנכון. ייתכן כי עדיין אפשר לגלות בוזון היגס מעל 185 GeV/c2 אם הוא מלווה בחלקיקים אחרים מעבר לאלה שחזו המודל הסטנדרטי.
הרחבות של המודל הסטנדרטי כוללות סופר סימטריות (SUSY) הצופות את קיומן של משפחות חלקיקי בוזון היגס, בשונה מתאוריית חלקיק ההיגס הבודד של המודל הסטנדרטי. לצד תיאורית SUSY בסופר־סימטריה המינימלית המודל הסטנדרטי (MSSM), מנגנון היגס מניב את מספר בוזוני היגס הנמוך ביותר. יש שני צמדי היגס, המובילים לקיום חמישיית חלקיקי הסקלר. שני חלקיקים בעלי שבירת סימטריה CP זוגית, h0 ו־H0, חלקיק בעל שבירת סימטריה CP אי־זוגית A0, ושני חלקיקי היגס טעונים H+ ו־H-. מודלים סופר־סימטריים רבים צופים שהחלקיק הקל מבין בוזוני היגס יהיה בעל מסה בסביבת גבולות הניסוי הנוכחיות 120 GeV/c2.
תכונות
פיטר היגס היה כאמור אחד משישה פיזיקאים בשנות ה־60 של המאה ה־20 שכתבו מאמרים פורצי דרך בהם ניסחו את מנגנון היגס ותיארו את שדה היגס והבוזון. במסגרת המודל הסטנדרטי, בוזוני W ו־Z, הגלואונים והפוטון ההתחלתיים מתוארים כבוזוני כיול חסרי מסה, שקיומם נדרש כדי להבטיח שימור של סימטריות הכיול. מנגנון היגס מניח את קיומו של חלקיק בעל ספין 0 - בוזון היגס. חלקיק זה מקיים אינטראקציות חלשות עם חלקיקי "החומר" - הפרמיונים, שעקב האינטראקציה מקבלים מסה במודל הסטנדרטי. בניגוד לשאר חלקיקי המודל הסטנדרטי, לחלקיק זה יש ערך תצפית שונה מאפס במצב היסוד שלו. המשמעות היא שלבוזון היגס יש ערכים נמדדים שונים מאפס בריק - כלומר המרחב מלא ברקע של שדה היגס גם בריק מוחלט. האינטראקציה בין שדה הרקע של בוזון היגס לבין חלקיקי המודל הסטנדרטי שוברת את הסימטריה כך שנוצרות מסות לבוזוני הכיול W ו־Z, ובנוסף נוצרות האינטראקציות המאפשרות מסה לפרמיונים. בוזון היגס אינו משתתף באינטראקציה האלקטרו־מגנטית ולא באינטראקציה החזקה, ולכן הוא לא שובר אותן ולא משפיע על מסת הפוטון והגלואונים הנושאים כוחות אלו.
"החלקיק האלוהי"
שמאל|ממוזער|150px|גרף המציג את פוטנציאל בוזון היגס. היווה השראה לשם נוסף של בוזון היגס - "בוזון בקבוק השמפניה"
חלקיק היגס מכונה לעיתים "החלקיק האלוהי". מקור הכינוי הוא בכותרת ספר מדע פופולרי של לאון לדרמן על פיזיקת החלקיקים: "החלקיק האלוהי: אם היקום הוא התשובה, מה היא השאלה?" (1993). לטענת לדרמן, החלקיק קיבל את כינויו עקב היותו "מרכזי כל כך למצב הפיזיקה היום, כה חיוני להבנת מבנה החומר, אך עדיין חמקמק כל כך". בבדיחות הדעת הוסיף כי הסיבה האמיתית היא כי "המוציא לאור לא נתן לנו לקרוא לזה החלקיק הארור ("The Goddamn Particle"), על אף שזה עשוי היה להיות כותרת הולמת יותר, בהתחשב בהוצאות שהוא גורם". אף על פי שהשימוש בכינוי תרם להתעניינות תקשורתית מוגברת, מדענים רבים אינם אוהבים אותו וטוענים כי יש בכך הפרזה מטעה אשר מעצימה את חשיבותו יתר על המידה. בתחרות שמות שנערכה על ידי כתב המדע של עיתון "הגרדיאן" הבריטי נבחר השם "בוזון בקבוק השמפניה" כטוב ביותר מבין ההצעות. ההשראה לשם התקבלה מצורת גרף האנרגיה הפוטנציאלית של בוזון היגס, המזכירה תחתית בקבוק שמפניה.
ראו גם
המודל הסטנדרטי
מיון החלקיקים
CERN
לקריאה נוספת
איאן סמפל, החלקיק האלוהי: בוזון היגס והמצוד הגדול ביותר במדע, ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2019.
קישורים חיצוניים
עילם גרוס, החיפוש אחר החלקיק האלוהי, אתר "פיזיקהפלוס", 15 ביוני 2009.
CERN experiments observe particle consistent with long-sought Higgs boson, PR17.12, 04.07.2012
Observation of a New Particle with a Mass of 125 GeV, CMS Experiment, CERN, 4 July 2012
סרטון קומיקס עם הסבר על בוזון היגס באתר PHDcomics.
בלוג של ניר להב באתר תפוז, שדות היגס לנצח - בחיפוש אחר הסימטריה האלוהית, הסבר על תורת השדות הקוונטית וחלקיק ההיגס
The Mess about Mass בבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית"
הערות שוליים
קטגוריה:בוזונים | 2024-07-25T12:26:22 |
מגיה | מַגִּיהַּ הוא אדם העוסק בהגהה, כלומר בבדיקת דיוקו של טקסט שנערך לדפוס טרם מסירתו להדפסה. או בבדיקת התאמתו למקור, בדומה למגיה של פרשיות התורה הכתובות בכתב יד על קלף, המגיה, במקרה זה, בודק את הטקסט, ומשווה אותו למקור מוסמך.
מקצוע ההגהה הוא גורם משמעותי וחיוני בתחום העיתונות וההוצאה לאור, ולכן העובדים במקצוע ההגהה הם לרוב מומחים בבלשנות ובספרות.
על מאפיין מיוחד של עבודת המגיה מספר הסופר חיים באר, שבצעירותו היה מגיה בעיתון דבר:
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מקצועות
קטגוריה:דפוס | 2021-12-03T05:18:47 |
בעיה NP-שלמה | הפניה NP (מחלקת סיבוכיות) | 2010-12-04T13:37:51 |
או"ם | REDIRECT האומות המאוחדות | 2006-12-01T07:31:46 |
דיזי גילספי | ג'ון בירקס "דיזי" גילספי (באנגלית: Dizzy Gillespie; 21 באוקטובר 1917 – 6 בינואר 1993) היה חצוצרן, מוביל הרכבים, זמר ומלחין אפרו-אמריקאי. יחד עם צ'ארלי פארקר יצר את סגנון הבי בופ ששינה את פני הג'אז. גילספי היה נגן חצוצרה וירטואוזי ומאלתר מחונן. בנוסף לכישוריו כנגן, התנהגותו, חוש ההומור שלו ולבושו המסודר עזרו לאנשים לקבל את המוזיקה החדשנית שלו. בשנות ה-50 הוביל גילספי את תנועת המוזיקה האפרו-קובנית, שהכניסה אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוזיקה. גילספי היה גם שר לעיתים, דבר שגור למדי בקרב חצוצרנים מתקופת לואי ארמסטרונג ואילך.
ילדות ושנותיו ראשונות
גילספי נולד כצעיר מבין תשעה אחים, כשהיה בן 4 התחיל לנגן בפסנתר וכשהיה בן 10 נפטר אביו, מוביל להקה מקומית. עד גיל 12 לימד עצמו נגינה בטרומבון וחצוצרה וניגן על כלי נגינה של שכניו וחבריו משום שלמשפחתו לא היה די כסף על מנת לרכוש כלי נגינה. את החיבה לצליל החצוצרה רכש, לדבריו בראיונות רבים, כאשר האזין לנגינתו של רוי אלדרידג' ברדיו. אף על פי שקיבל מלגה ללימודים מתקדמים במוזיקה, העדיף לצאת ולפתח קריירה כנגן. ב-1935 חבר למספר תזמורות ביג בנד בזו אחר זו וב-1937 החליף את אלילו רוי אלדרידג' בתזמורתו של טדי היל. עם להקה זו הקליט את הסולו הראשון שלו בסטנדרט King Porter Stomp. באותה תקופה גם פגש את לוריין, שתהפוך לאשתו ב-1940, השניים לא נפרדו עד למותו של גילספי.
בין השנים 1939–1941 ניגן בתזמורתו של קאב קאלווי, שפיטר אותו מכיוון שניגן, לדבריו, "מוזיקה סינית", זאת כיוון שגילספי, שהיה כבר משוחרר ובעל ביטחון עצמי נטה לנגן מחרוזות ארוכות ומהירות של תווים בשמיניות, כלומר פי 2 מהרבעים שהם הדופק הקבוע של הסווינג. לאחר ששוחרר מהחוזה עם קאלווי הפך גילספי לנגן חופשי (free-lancer, שאינו קשור בהתחייבות חוזית לתזמורת מסוימת) וניגן בין היתר בתזמורותיהם של ליונל המפטון, וודי הרמן, ג'ימי דורסי, ארל היינס ובתזמורת שליוותה את אלה פיצג'רלד. בתזמורתו של המפטון ניפגש עם בן ובסטר, קולמן הוקינס ובני קרטר, עמם ישתף פעולה גם בהמשך דרכו.
בי בופ
שמאל|ממוזער|250px|דיזי גילספי וחצוצרתו המכופפת, 1955
משנת 1943 התחיל גילספי להלחין מוזיקה משלו. היו אלה קטעים שהיוו חידוש בפיסוק (פרייזינג), בשינויי קצב, בהרמוניה וביכולות האלתור לעומת מוזיקת הסווינג שנוגנה בתזמורות. במיוחד הודגשה הווירטואוזיות האישית של הנגן, שדרך יכולותיו הטכניות ושליטתו בכלי נדרש להביא לביצוע את אישיותו ומקוריותו, וזאת בניגוד בולט למשמעת שנדרשה בנגינה בתזמורת. גילספי חלק את רעיונותיו עם נגן סקסופון שפגש בתזמורתו של ארל היינס - צ'ארלי פארקר. השניים התחילו לגבש קבוצה עמה נפגשו בעיקר במועדונים כ- Minton's Playhouse ו- Monroe's Uptown House. בין הנגנים שהשתתפו בג'אם סשן'ס במועדונים אלה היו ה"אבות המייסדים" של הבי בופ, ת'לוניוס מונק, באד פאוול, קני קלארק ועוד נגנים יצירתיים ומתוסכלים שבילו בנגינת סווינג בשורותיהן של ביג בנדס שהונהגו על ידי מוזיקאים מזדקנים כטדי היל ובני גודמן. בין הקטעים שהלחין גילספי באותה תקופה נמצאים הסטנדרטים היסודיים של הסגנון כGroovin' High, Woody n' You, Salt Peanuts, A Night in Tunisia ועוד.
הקהל לא הבין בדרך כלל את המוזיקה ולא קיבל אותה בהבנה או באהדה, אך בקהל ישבו גם אמנים כמיילס דייוויס ומקס רואץ' שהתלהבו וביקשו ללמוד את הסגנון החדש. גילספי נדד בין ניו יורק ולוס אנג'לס וניגן עם נגנים רבים שלמדו ממנו את יסודות הבי בופ ובהם ג'ון קולטריין, מילט ג'קסון, לאלו שיפרין, יוסף לטיף, ריי בראון, קני קלארק, ג'יי ג'יי ג'ונסון ועוד.
גילספי הפך לדמות המובילה של הסגנון החדש, נועם הליכותיו (בניגוד למזגו הסוער והאלים של צ'ארלי פארקר, למשל), לבושו המסודר, חוש ההומור השובבי שלו וגישתו החינוכית תרמו לחיבוב הסגנון החדש על הקהל. הוא השתתף במיזם "ג'אז והפילהרמונית" ובסרט Jivin' in Be-Bop מ-1946 שנועד להפצת הצליל החדש. רביעיית הבי בופ שבה השתתף כחצוצרן, אשר כללה את פארקר בסקסופון, מקס רואץ' על התופים ובאד פאוול בפסנתר, הייתה אחת מהרביעיות החשובות בתולדות הג'אז.
החל מ-1953 החל גילספי לנגן בחצוצרה ייחודית מכופפת ב-45 מעלות. לפי האוטוביוגרפיה שלו, הדבר קרה בתאונה שהתרחשה בינואר 1953 והוא אהב את האפקט. מאידך, החוקרת אלין שיפטון טוענת שגילספי ראה חצוצרה כזו במנצ'סטר בשנת 1935. בכל מקרה גילספי ניגן בחצוצרה מכופפת שנבנתה במיוחד עבורו מעת זו ואילך והיא הפכה לסימן היכר מובהק של גילספי.
פעילות נוספת
שמאל|ממוזער|250px|גילספי ב-1988
שגרירי הג'אז
בשנת 1956, כחלק ממדיניותה של ארצות הברית להפצת תרבותה במדינות העולם, כסכר מפני התפשטות הקומוניזם בהן, הנהיג גילספי תזמורת ייצוגית במימון מחלקת המדינה של ארצות הברית ובשותפות עם המעבד קווינסי ג'ונס במסע הופעות עולמי ארוך שכלל את המזרח התיכון, מדינות הבלקן ודרום אמריקה תחת הכינוי "שגרירי הג'אז". דיזי גיבש בלהקה זו את דמותו כמנהיג ואיש הרעיונות, כאשר הוא מותיר את תפקיד העיבוד המוזיקלי לקווינסי ג'ונס.
מוזיקה אפרו-קובנית
בשנת 1947 נפגש גילספי עם מתופף הקונגה הקובני צ'אנו פוזו (Chano Pozo) ועם החצוצרן הקובני מריו באוזה (Mario Bauza) ושיתף אותם בלהקתו. המקצבים, אותם הביאו לקובה עבדים מאפריקה לפני דורות, השתלבו עם המסורת המקומית ומוזיקה ספרדית ויצרו מארג צליל וקצב ייחודי, אשר בשילוב עם מסורות הג'אז יצר את הסגנון הנודע כג'אז לטיני. שלא כמו מרבית יצירות הג'אז המבוצעות על תבנית סימטרית מרובעת בהן הרבעים הזוגיים מודגשים, יצירות ג'אז לטיני הן לרוב על תבנית הקלאווה, 3:2 או 2:3. זהו מקצב המתפרס על שתי תיבות ודגשיו מורכבים יותר.
בתחילה ניגן ההרכב האפרו-קובני של גילספי במועדוני ריקודים ברחוב 52 ובהארלם (כגון ה"פלאדיום" ו"תיאטרון אפולו") וזכה להצלחה כתזמורת ריקודי סלסה. מאוחר יותר פיתח גילספי שילובים בין הרכבי בי בופ, הארד בופ ופיוז'ן ובין נגנים אפרו-קובנים כגון טיטו פואנטה, פאקו דה ריברה ודויד סנצ'ז והופיע עמם במסגרות רבות, הקלטות וסיבובי הופעות עולמיים.
פעילות ציבורית ופוליטית
בשנת 1964 הציע עצמו גילספי כמועמד לנשיאות ארצות הברית. בקמפיין הפרודי למחצה שלו הצהיר שאם ייבחר הבית הלבן ייקרא "The Blues House" (משחק מילים: הבית הכחול/ בית הבלוז). מזכיר המדינה יהיה דיוק אלינגטון, מיילס דייוויס יהיה ראש ה-CIA, מזכיר הגנה יהיה מקס רואץ', וצ'ארלס מינגוס יהיה מזכיר השלום, ריי צ'ארלס יהיה הספרן הראשי של ספריית הקונגרס, לואי ארמסטרונג יהיה שר החקלאות וכדומה.
זו הייתה דרכו, דרך ההומור והקריצה, להביע את מחאתו ותמיכתו בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. אותה דרך הביאה אותו להיות אורח במספר רב של תוכניות אירוח ותוכניות חינוכיות והוא נהפך לדובר מבוקש ופופולרי למטרת קירוב לבבות, זכויות אזרח וקירוב נוער למוזיקה. מבקריו, מבין שורות הלוחמים הרדיקליים יותר במדיניות ההפרדה הגזעית, טענו שהוא "רך מדי", חביב מדי ומתחנף מדי לקהל הלבן באופן יחסי לסוגיות החמורות שעימן נאלצים האפרו-אמריקאים להתמודד.
בשנת 1970 קיבל על עצמו גילספי את האמונה הבהאית והפך למאמין אדוק ולמפיץ הבשורה הבהאית בקרב חבריו.
בשנת 1974 ביקר בישראל והופיע בחיפה (בית הספר הריאלי העברי).
בשנת 1979 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו To Be or Not to Bop.
בשנת 1980 שימש גילספי כמנצח תזמורת האומות המאוחדות למשך שלוש שנים.
גילספי הופיע כאורח במספר תוכניות טלוויזיה כהחבובות, רחוב סומסום, משפחת קוסבי ועוד.
בשנת 1989 ערך סיבוב הופעות ענק במסגרתו הופיע ב-27 מדינות בעולם וב-100 ערים בארצות הברית. במהלך הסיור ניגן עם שתי תזמורות סימפוניות והקליט ארבעה אלבומים.
אחרית ימיו
שמאל|ממוזער|250px|גילספי ב-1991
הערכה ופרסים
גילספי זכה להוקרה והערכה שהתבטאה בכיבודים רבים. כבר ב-1960 בחרו בו קוראי מגזין המוזיקה דאון ביט להכלל בהיכל התהילה של הג'אז. הוא נבחר ל"צ'יף של ניגריה" וקיבל דרגת מפקד בלגיון הכבוד הצרפתי, זכה ל-14 תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות בארצות הברית, ביניהם דוקטור לשם כבוד של מכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון ב-1989. באותה שנה זכה גם לפרס גראמי על מפעל חיים. כמו כן זכה לפרס מרכז קנדי ופרס דיוק אלינגטון וכוכב עם שמו הוטבע בשדרת הכוכבים של הוליווד.
ב-26 בנובמבר 1992, במסגרת הקונגרס הבהאי השני, נחגג יום הולדתו ה-75 בקרנגי הול. מוזיקאים רבים הופיעו לכבודו אך הוא שהה בביתו, מרותק למיטה עקב מלחמתו בסרטן הלבלב.
מותו
גילספי נפטר ב-6 בינואר 1993, שריד אחרון כמעט לדור מייסדי הבי בופ. נערכה לו הלוויה בהאית בקרב בני משפחתו וחברים קרובים וגופתו נשרפה. לפני הטקס הבהאי, הוצב ארונו בקתדרלה בניו-יורק על מנת שהציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון.
לקריאה נוספת
סטאדס טרקל, "דיזי גילספי, מגלה צלילים חדשים", בספר ענקי הג'אז, הוצאת בבל, 2006.
Leonard Feather, Inside Be-Bop, 1949
Dizzy Gillespie, To Be or not to Bop, 1979
קישורים חיצוניים
דיזי גילספי והביג בנד שלו (1956 - 1958) מאתר המוזיקה של אלון מרקוס
לב המוזיקה -דיזי גילספי
Dizzy ראיון משנת 1973
דיזי גילספי בבלוג עלים לתרופה
הערות שוליים
קטגוריה:ניו יורק: אישים
קטגוריה:מנצחים אמריקאים
קטגוריה:חצוצרנים אמריקאים
קטגוריה:נגני ג'אז: חצוצרנים
קטגוריה:מובילי ביג בנד
קטגוריה:נגני בי בופ
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:בהאים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה
קטגוריה:זוכי פרס מרכז קנדי
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1917
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1993
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו מסרטן הלבלב
קטגוריה:זוכי המדליה הלאומית לאמנויות | 2023-10-02T11:26:14 |
ISO 9660 | ISO 9660 הוא תקן למערכת קבצים לתקליטורים, אשר פורסם על ידי ארגון התקינה הבין-לאומי (בר"ת: ISO). מטרתו לתמוך במערכות הפעלה שונות, כגון Windows, Mac OS ומערכות תואמות יוניקס, כך שיהיה ניתן להעביר מידע ביניהן.
גם תקליטורי DVD-ROM משתמשים מערכת הקבצים של ISO 9660.
רמות והגבלות
ישנם רמות שונות לסטנדרט.
רמה 1 שמות הקבצים מוגבלים ל־8 תווים, עם סיומת בעלת 3 תווים. התווים המותרים הם אותיות ברישיות (upper case), מספרים וקו תחתון ("_"). עומק התיקיות המקסימלי הוא 8. רמה 2 שמות הקבצים יכולים להיות עד 31 תווים. רמה 3 קבצים יכולים להיות מפוצלים (בא לידי שימוש על ידי תוכנת "Direct CD" לחלונות, לדוגמה).
כל רמות התקן מגבילים את שמות הקבצים לאותיות רישיות, מספרים וקו תחתון. חלק מתוכנות ניהול לתקליטורים (למשל תוכנות צריבה) מאפשרים להשתמש בכמעט כל תו ב־ASCII. בזמן שדבר זה לא ממש תואם לתקן של ISO 9660, מרבית מערכות ההפעלה שיכולות לקרוא מערכות קבצים תואמות ISO 9660, יודעות גם לטפל במקרה הנ"ל כהרחבה לתקן.
דמויות דיסק
דמויות של דיסקים ממערכת קבצים של ISO 9660 (הידועים יותר בשם דמויות ISO) היא דרך נפוצה להעביר אלקטרונית את התוכן של תקליטורים. לרוב יש להם את הסיומת .iso (אם כי לא בהכרח), ולכן נהוג להתייחס אליהם כ"ISO"-ים.
הרחבות
ישנן הרחבות לתקן ה־ISO 9660 כדי להתגבר על ההגבלות. הנפוצים ביותר הם Rock Ridge ו־Joliet:
הראשון מאפשר לשמר את ההרשאות של יוניקס ושמות ASCII ארוכים יותר, והשני תומך בשמות השמורים בUnicode, דבר המאפשר להשתמש בכמעט כל התווים האפשריים לשמות קבצים, אפילו מכתבים לא רומיים (למשל עברית, ערבית וסינית).
ישנו גם תקן מיוחד בשם ISO 13490 שהוא תקן ISO 9660 עם תמיכה בצריבה-חוזרת (multisession) על התקליטורים.
תמיכה של מערכת ההפעלה
מרבית מערכות ההפעלה תומכות בקריאה של דיסקים בפורמט ISO 9660, ומרבית המערכות החדשות תומכות בהרחבות כמו הכתובות למעלה. מערכות הפעלה שאינן תומכות בהרחבות בדרך כלל יציגו את האפשרויות הבסיסיות של דיסק בעל מערכת קבצים ISO 9660.
להלן מספר מערכות הפעלה והתמיכה שלהם ב־ISO 9660:
DOS: גישה עם הרחבות, בעזרת יישומים כמו MSCDEX.EXE (הרחבת התקליטורים של מיקרוסופט) או CORELCD.EXE
Microsoft Windows 95, Windows 98, Windows ME: יכולות לקרוא ISO 9660 של שלוש הרמות ו־Joliet
Microsoft Windows NT 4, Windows 2000, Windows XP: יכולות לקרוא ISO 9660 של שלוש הרמות ו־Joliet
לינוקס ו־BSD: יכולות לקרוא ISO 9660 של שלוש הרמות, Joliet ו־Rock Ridge.
Mac OS 7 עד 9: תמיכה ב־ISO 9660 רמה 1, 2. תוכנה חופשית אופציונלית התומכת בשתי ההרחבות: Joke Ridge ו־Joliet .
Mac OS X: בדומה ל־BSD.
ראו גם
Joliet
Rock Ridge
תקליטור
צורב תקליטורים
קישורים חיצוניים
שאלות ותשובות נפוצות בנוגע לצריבה של תקליטורים
Ecma-119 - תקן הזהה ל־ISO 9660 (אנגלית)
קטגוריה:תקנים בתחום המחשוב
קטגוריה:מערכות קבצים
קטגוריה:תקני ISO | 2024-09-10T15:40:04 |
סטרטגו | סטרטגו (Stratego) הוא משחק לוח שהומצא על ידי חברת המשחקים "מילטון בראדלי" (Milton Bradley - MB) בשנת 1961. המשחק הוא משחק אסטרטגיה ל-2 שחקנים.
מטרה
מטרת המשחק היא לגלות את דגל היריב וללכוד אותו. שחקן התופס את דגל היריב מוכרז מיידית כמנצח. דרך נוספת לנצח היא במקרה בו לא נשארים חיילים היכולים לזוז לאחד מהשחקנים (ואז השחקן השני מנצח).
סידור לוח
המשחק מתרחש על גבי לוח משבצות 10X10. לכל צד 40 כלי משחק: 33 חיילים בעלי דרגות שונות, 6 פצצות ודגל אחד. כלי המשחק מעוצבים כך שניתן לראות את דרגתם רק מצדם האחד. כל שחקן רשאי לראות את דרגת כליו, אך נאסר עליו לראות את דרגות כלי יריבו.
לפני תחילת המשחק, כל שחקן מסדר את 40 כליו כרצונו על פני הלוח, בארבע השורות הקרובות אליו. סידור מושכל של הכלים הוא חלק חיוני מאסטרטגיית המשחק ובעל השפעה רבה על מהלך המשחק.
שחקנים
דרגות החיילים הנפוצות במשחק הם:
דגל (ללא דרגה). [x1]
דרגה 0 היא לרוב פצצה. [x6]
דרגה 1 היא לרוב מרגל. [x1]
דרגה 2 היא לרוב טוראי. [x8]
דרגה 3 היא לרוב חבלן. [x5]
דרגה 4 היא לרוב סמל. [x4]
דרגה 5 היא לרוב סגן. [x4]
דרגה 6 היא לרוב סרן. [x4]
דרגה 7 היא לרוב רב-סרן. [x3]
דרגה 8 היא לרוב סגן-אלוף. [x2]
דרגה 9 היא לרוב אלוף. [x1]
דרגה 10 היא לרוב רב-אלוף. [x1]
הזזת שחקנים
כל חייל יכול לנוע משבצת אחת - לפנים, לאחור או לצדדים אך לא באלכסון. יוצאים מן הכלל הם הפצצה והדגל, שאינם רשאים לנוע, והטוראי/גשש, היכול לנוע מספר משבצות כרצונו באחד מארבעת הכיוונים, אך לא לדלג מעל כלים. במרכז הלוח ישנם שני ריבועים בשטח 2X2 כל אחד, הנחשבים כים ולא ניתן לנוע דרכם.
בכל תור יכול השחקן להניע אחד מחייליו על פי כללים אלו. אם המשבצת פנויה, זוהי תנועה רגילה. אם המשבצת תפוסה על ידי חייל יריב מהלך זה הוא התקפה.
התקפה
מילת ההתקפה במשחק היא "סטרטגו".
כאשר חייל תוקף חייל מדרגה נמוכה ממנו החייל המותקף מורד מן הלוח, והחייל בעל הדרגה הגבוהה תופס את מקומו.
כאשר חייל תוקף חייל מדרגה גבוהה ממנו, הוא מורד מן הלוח, והחייל המותקף נשאר על מקומו.
כאשר שתי הדרגות שוות, שני החיילים מורדים מן הלוח.
אם מרגל תוקף רב-אלוף, המרגל מנצח ותופס את מקום החייל היריב.
רב-אלוף שתוקף תמיד מנצח, אלא אם תקף פצצה
חבלן שתקף פצצה מנצח ותופס את מקומה.
כל חייל מלבד חבלן שתקף פצצה מורד מן הלוח והפצצה לא נשארת במקומה.
פצצה ודגל אינם רשאים לתקוף.
גרסאות ישראליות
טקטיקו
למשחק נוצרה גרסה עברית בשם טקטיקו, חברת "הסברו אינטרקטיב" יצרה משחק-מחשב המבוסס על המשחק. בגרסה זו, על-מנת שלא לדעת את זהותם של חיילי היריב, כל אחד מהם מופיע בדמותו של מתופף וחושף את זהותו כאשר הוא תוקף או מותקף.
סופר טקטיקו
טקטיקו פותח על ידי גלעד קירשנבוים למשחק סופר טקטיקו, ובו הרבה חוקים וכלים מיוחדים:
לוח גדול וים למשחק יש גם ים גדול ואי, (הכלים לא ממלאים את כל הלוח) ובתוך הים ניתן לשים ספינות בדרגות (מהגבוה לנמוך):
מ-7
מ-4
סירת ריגול
סירת הצלה (שיכולה להציל חיילים מספינה שהותקפה)
בנוסף יש מטוסים (קרב וריגול) שיכולים לטוס הרבה משבצות וגם בים. על המטוסים והסירות ניתן להעמיס חיילים, פצצות ולפעמים גם ספינות אחרות בהתאם לסוג הספינה.
המנצח הוא הראשון שמביא את דגל היריב לאי שלו (על ידי העמסתו על חייל).
קטל"ג (קרב טקטי ללא גייסות)
כלי המשחק עשויים מפלסטיק בצבע אדום או כחול ואינם ממוספרים. חוקי המשחק זהים כמעט לחלוטין עם הבדל עיקרי אחד: המרגל מנצח כל כלי אותו הוא תוקף ראשון ולא רק רב-אלוף, למעט רץ ופצצה, להם הוא מפסיד בכל מקרה.
גרסאות נוספות
סטרטגו אנושי
גרסה נוספת למשחק ללא לוח כאשר את תפקיד החילים ממלאים אנשים.
כל שחקן מקבל דרגה והמשחק מתנהל כמו "תופסת". כאשר שחקן תופש שחקן אחר מהקבוצה היריבה הם מגלים אחד לשני את דרגותיהם והמפסיד יוצא מן המשחק.
קישורים חיצוניים
סופר טקטיקו חוקי המשחק המלאים
מידע על המשחק
קטגוריה:משחקי לוח
קטגוריה:משחקי אסטרטגיה
קטגוריה:משחקי חשיבה
קטגוריה:משחקי מלחמה | 2023-07-24T18:08:26 |
יום שלישי השחור | הפניה קריסת וול סטריט 1929 | 2009-08-09T06:52:04 |
היסטוריה של ספרטה | הפניהספרטה#היסטוריה | 2014-12-17T10:52:40 |
עז הבר | ממוזער|עז הבית
ממוזער|עז בר כרתית
עז הבר (שם מדעי: Capra aegagrus) הוא מין בסוג יעל שבמשפחת הפריים. עז הבר נחשבת לאבי עז הבית. אורך חייה נע בין 12 ל-20 שנים. עז הבר הוצעה בתור זיהוי לבעלי החיים המקראיים אקו וזמר.
מאפיינים פיזיים ומראה
אורך ממוצע של גוף עז הבר הוא 1.30 מטר וגובהו מטר אחד. צבעה חום-אפור עם כתמים שחורים על הרגליים, החזה והפנים. לזכר קרניים ארוכות שהולכות הצידה שאורכן עד מטר אחד. לנקבה יש קרניים קטנות והולכות לאחור שאורכן עד 20 סנטימטרים.
התנהגות ומזון
עז הבר היא בעל חיים צמחוני הניזון בעיקר מעלי עצים. היא מרבה לטפס ולדלג על צוקים והרים שמהווים מכשול לאויביה כמו הנמר. בנוסף ליכולתה לטפס על הרים רמים ותלולים היא מטפסת על עצים כדי להגיע לעלים שאינם נגישים עבורה מן הקרקע. עז הבר חיה בעדר המונה בין 5 ל-20 פרטים, המורכב מזכר יחיד ומספר נקבות עם הגדיים שלהן. לאחר שהזכר מזדקן מחליף אותו זכר צעיר וחזק יותר, והזכר הזקן עוזב את העדר וחי בבדידות או מצטרף לעדר זכרים.
עז הבר מתרבה בחודשי האביב. הזכר מרביע את נקבותיו, והן ממליטות בדרך כלל גדי אחד ולפעמים תאומים. גדי העזים נגמל מהנקה בגיל שישה חודשים. בניגוד לעופר השוכב ללא תזוזה מרבית היום גם כאשר אימו הולכת לאכול, גדי עזי הבר עוקב אחר אימו כמעט מיד אחרי שהוא נולד, בדומה לאפרוח. הנקבה מגיעה לבגרות מינית בין גיל שנה וחצי לשנתיים וחצי, ואילו הזכר מגיע לכך בהגיעו לגיל 3.5 שנים עד 4.
טקסונומיה ותפוצה
במין עז הבר קיימים כחמישה תת-מינים:
יעל בזואר (Capra aegagrus aegagrus)
יעל סינדי (Capra aegagrus blythi)
יעל צ'ילטאני (Capra aegagrus chialtanensis)
קרי-קרי או עז כריתית (Capra aegagrus cretica)
יעל טורקמני (Capra aegagrus turcmenica)
עז הבית (Capra hircus) – נחשבת כיום כמין נפרד.
לעז הבר תפוצה רחבה מאוד, החל באירופה וכלה באסיה. עז הבר מוגדר כמין שמצבו פגיע בשל תפוצתו היחסית מועטה, אולם תת-מינים מסוימים מוגדרים כמצויים.
עז הבר בישראל
עז הבר הייתה קיימת בארץ ישראל ונכחדה בזמן לא ידוע, ככל הנראה בגלל ציד, אובדן בתי גידול ותחרות עם העז המבויתת. החל בשנת 1975 הובאו לחי בר כרמל עזי בר כרתיות תמורת עדר של צבאים, במסגרת תוכנית להשבת החיות שנכחדו מן הארץ. במהלך השרפה בכרמל בשנת 1989 נספו בחי-בר חיות רבות שהיו כלואות בכלוביהן, אך זכרי עזי הבר בעלי יכולות הקפיצה קפצו מעל גדרותיהם ובכך ניצל חלק מהעדר. למרות זאת, מכיוון ש-18 פרטים מהעדר נספו, פרויקט ההשבה עוכב במספר שנים. כיום נמצא העדר בהר הכרמל, מדי שנה בתקופת הייחום אוכלוסיית הזכרים שברחו "קופצת לביקור" בכלוב עזי הבר במטרה להרביע את הנקבות ולאחר מכן חוזרת חזרה לטבע.
זיהוי עז הבר עם בעלי חיים מקראיים
במקרא ישנן מספר חיות שהוזכרו ככשרות ובתוכן נותרו לא מזוהות האקו והזמר. זהר עמר וגיא בוכניק מאוניברסיטת בר-אילן, במאמר משותף עם גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה הציעו במחקר משנת 2003 לזהות את ה'אַקּוֹ' המקראי עם עז הבר או היעל הנובי. למעשה, מבחינת שיטת הזיהוי הקדומה, חיות אלו זהות. יתרה מזו, מינים אלו קרובים גנטית וניתן להכליא ביניהם בשבייה ולקבל בן כלאיים המכונה יעז. שרידי עז בר נמצאו רק באתר אחד מתקופת הברזל, תל כינרות, אך בשל הדמיון בינם ובין העז המבויתת, נותר ממצא זה לפי שעה בספק. הממצא היחיד המעיד בפסקנות על מינו של פרט הוא הקרניים, והללו נדירות באתרים ארכאולוגים. עם זאת, מין זה היה מצוי בנופי ארץ ישראל. שרידי עז הבר נמצאו באתרים פרהיסטוריים, טרם הופעת עז הבית, והוא נצפה בהרי מדבר סוריה עוד בראשית המאה העשרים.
החוקרים עמר ובר-עוז פרסמו מחקר עדכני יותר בשנת 2011, ולפיו ניתן לזהות את בעל החיים "זמר" (שאחרים מזהים כג'ירף) עם עז הבר, הנמנית בין החיות הכשרות המוזכרות במקרא.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1777
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן ארקסלבן
קטגוריה:יעלים
קטגוריה:בעלי חיים בתנ"ך
קטגוריה:איראן: יונקים
קטגוריה:אוקראינה: יונקים
קטגוריה:רוסיה: יונקים
קטגוריה:יוון: יונקים
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:עיזים | 2024-10-04T23:48:17 |
פתיחה ספרדית | פתיחה ספרדית הנקראת גם פתיחת רוי לופז או פתיחת רוי לופס (Ruy Lopez) היא אחד ממהלכי הפתיחה האפשריים והנפוצים במשחק השחמט.
הפתיחה הספרדית היא פתיחה המראה בפשטות את המאבק על המרכז והיא אחת מהפתיחות הנפוצות ביותר, גם אצל שחמטאים מתחילים וגם אצל רבי-אמנים מנוסים. הפתיחה בעלת מספר רב של וריאציות.
היסטוריה
הפתיחה נקראת על שמו של הנזיר הספרדי רוי לופס דה סגורה, שניתח אותה בספרו "ספר השחמט" (Libro del Ajedrez) בשנת 1561. במדינות רבות, הפתיחה נפוצה יותר בשם "הפתיחה הספרדית", על שם מוצאו. למרות שמה, היא הוזכרה אף לפני כן ביחד עם פתיחות נוספות בכתב-יד שנכתב באוניברסיטת גטינגן שבגרמניה ומתוארך לשנת 1490. הפתיחה נעשתה פופולרית מאמצע המאה התשע עשרה כאשר הוצגה על ידי קארל יאניש שגילה מחדש את הפוטנציאל ההתקפי הטמון בה, ושחקנים רבים משחקים בה, גם כאשר הם בצד הלבן, וגם באופן דומה כשהם בצד השחור.
יסודות הפתיחה
ה4 ה5. הלבן מזיז את רגלי המלך ה2, והרגלי השחור בולם את התקדמות הלבן בכיבוש המרכז. לכן יצטרך הלבן להיפטר מן הרגלי השחור.
פו3 פג6. הלבן מאיים עם הפרש על הרגלי השחור, ותוך כדי כך מפתח את הפרש. בתגובה שולח השחור את הפרש כדי להגן על הרגלי ה5.
רב5. הלבן מתקיף עם הרץ את הפרש השומר על ה5, מכין את עצמו להצרחה ומייצב את הרגלי שלו כנגד המלך השחור, אך הוא מאפשר לשחור להסיע את הרגלים באגף המלכה ולאיים על הרץ הלבן, ללא איבוד טמפו.
באופן כללי, הלבן נוקט בטקטיקה של התקפה ולחץ במרכז ובאגף המלך, בעוד השחור ינסה לשמור על מעמדו במרכז ויבצע התקפת נגד באגף המלכה.
הפתיחה מכונה לעיתים "העינוי הספרדי", כי השחור צריך להאבק במשך זמן רב כדי להשיג בחזרה את השוויון.
וריאציות עיקריות
מכאן מתפצלת הפתיחה לנוסחים רבים, כאשר כמעט לכל מהלך ישנן אופציות תגובה אלטרנטיביות שנחקרו לעומקן. לרוב מחלקים את ההמשך לשתי קבוצות של וריאציות עיקריות:
קבוצת הווריאציות שבהן השחור מגיב עם הגנת מורפי 3...א6.
הסתעפויות שבהן השחור מגיב באופן שונה מן 3...א6.
הקבוצה השנייה כוללת וריאציות יותר ישנות ופשוטות, ולכן רוב השחקנים נוטים להגיב דווקא בקווים המנחים של הגנת מורפי.
השחור מגיב ב-3...א6
הלבן עונה בהגנת מורפי, הנקראת על שמו של פול מורפי. הווריאציות העיקריות הן:
4. ר:ג6 (וריאצית ההחלפה).
4. רא4 ד6 (הגנת שטייניץ מעוכבת).
4. רא4 פו6 5. 0-0 פ:ה4 (ספרדית פתוחה או הגנת טאראש).
4. רא4 פו6 5. 0-0 רה7 (הגנת מורפי סגורה).
וריאציית ההחלפה
4. לבן- ר:ג6, שחור- ד:ג6. אם השחור היה משחק 4... ב:ג6 הלבן היה מגיב 5. פ:ה5 והשחור היה מפסיד רגלי. אם השחור ישחק 4... ד:ג6 והלבן מגיב 5.פ:ה5 השחור היה מגיב 5. מה-ד4 ועכשיו השחור משיג את הרגלי שהלך במהלך הקודם.
הלבן עכשיו ישחק בדרך כלל 5. o-o או 5. ד4.
משחקים עם 5. 0-0
משחקים עם 5. ד4
הגנת שטייניץ מושהית
4.רא4, ד6 זוהי הגנת שטייניץ המושהית. הגנה זו נחשבת פסיבית וכמעט ולא משוחקת במשחקים מודרניים.
5.ג3, רד7
6.ד4, ז6 (אפשרי גם 6. ...פזה7 7.רה3, פז6 אולם לאחר 8.ח4! יש לשחור בעיות)
7. 0-0, רז7
8.צה1, (מעניין גם 8.ד5 או 8.רה3!?) פזה7 9.ד5 וללבן יתרון.
משחקים בהגנת שטייניץ מושהית
ספרדית פתוחה
הספרדית הפתוחה (5. 0-0 פ:ה4) מאפשרת לשחור משחק-נגד דינאמי. היא הייתה פופולרית בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים.
4.רא4 פו6
5. 0-0 פ:ה4
6.ד4, ב5
7.רב-3, ד5
8.ד:ה5, רה6
9.פבד2 וכאן לשחור יש שלוש אפשרויות:
9. ...רג5
9. ...רג5
10.פ:ה4, ד:ה4
11.ר:ה6, מה:ד1
12.צ:ד1, ו:ה6
13.פז5, 0-0
14.פ:ה4, רב6
15.מו1, פ:ה5
16.מה2, פז4
17.ו3, פו6 לשחור יש חולשה אחת בלבד (הרגלי הבודד ב-ה6) ויש לו סיכוי הגנה סבירים בהחלט.
משחקים בספרדית פתוחה הסתעפות 9...רג5
9. ...רה7
9. ...רה7
10.ג3, פג5
11.רג2, רז4
12.צה1, 0-0
13.פב-3, פה4
14.רו4, ו6
15.ה:ו6, פ:ו6
16.מהד3, מהד7
17.פז5!, ח6
18.פח7, צו7
19.פ:ו6, צ:ו6
20.מהח7+, מו7
21.רז3! ועמדת השחור נראית די שבירה.
משחקים בספרדית פתוחה הסתעפות 9...רה7
9. ...פג5
זהו המסע העקרוני ביותר בעמדה.
9. ...פג5
10.ג3, ד4
11.ר:ה6, (פז5!? מסוכן יחסית) פ:ה6
12.ג:ד4, פג:ד4
13.א4!?, רה7
14.פ:ד4, פ:ד4
15.פה4, 0-0
16.א:ב-5, א:ב5
17.רה3, מהג8
18.מהד5!? עם עמדה לא ברורה.
משחקים בספרדית פתוחה הסתעפות 9...פג5
ספרדית סגורה
1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רב5 א6 4. רא4 פו6 5. 0-0 ב5 6. רב3 רה7.
עד כאן ההגנה הסגורה. מכאן, גם לשחור וגם ללבן קיימים מספר המשכים אפשריים.
הנוסח הראשי:
7. צה1 (מגן על רגלי ב-ה4) ד6.
במקום 7. ... ד6 שחור יכול להחליף בסדר המסעים לשחק קודם 7. ... 0-0, כאשר הוא שומר לעצמו את האופציה לשחק ד5 בעתיד (התקפת מארשל).
8. ג3 (מכין את המסע ד4) 0-0.
9. ח3 עתה לשחור מספר אפשרויות:
וריאנט קרפוב
9. ...פד7 זהו הרעיון של אלוף העולם לשעבר אנטולי קרפוב.
10.ד4 ולשחור בחירה בין שני וריאנטים:
10. ...פב6
מסע ששוחק על ידי בוריסלאב איבקוב, בוריס ספאסקי ומיכאל אדמס.
10. ...פב6
11.פבד2, רו6
12.פו1, צה8
13.פ1ח2!, ה:ד4
14.ג:ד4, פא5
15.רג2, ג5
16.ב-3, פג6
17.רב2 כליו של הלבן ערוכים היטב וכל הוריאנטים נותנים לו יתרון קטן.
10. ...רו6
המסע המרכזי בווריאנט קרפוב.
10. ...רו6
11.א4!, רב7 ( קיימות גם אפשרויות אחרות אך זה המסע הפופולרי ביותר בעמדה זו)
12.פא3, (זוהי המלצתו של קספרוב) ה:ד4
13.ג:ד4, צה8
14.רו4, פא5
15.רג2, ב4
16.פב-1, ג5
17.פבד2, מהג7 ולשחור רוב באגף המלכה (אם כי יש סכנות טקטיות שנובעות משליטתו של לבן במרכז).
וריאנט זייצב
וריאנט שנחשב חד ומסוכן מאוד.
9. ...רב7
10.ד4, צה8
11.פבד2, רו8
12.א4, ח6
13.רג2, ה:ד4
14.ג:ד4, פב4
15.רב-1, ג5! זוהי התוכנית המרכזית של שחור- לנצל את רוב הרגלים באגף המלכה.
16.ד5, פד7
17.צא3, ו5 זהו היום הקו המרכזי של הזייצב (הוא החליף את 17. ...ג4).
18.פח2!? עתה גם המלכה וגם הצריח יכולים להצטרף להתקפה ועמדת השחור נראית מסוכנת קמעה.
וריאנט צ'יגורין
נחשב עד שנות ה-70 של המאה ה-20 כתגובה הטובה ביותר של שחור, אך גם כיום משוחק רבות.
9 ... פא5
10. רג2 ג5
11. ד4 מהג7
12. פבד2 ג:ד4
13. ג:ד4 רב7
14. ד5 צאג8
15. רב1 (אפשר גם רד3!?) פח5
16. פב3 וללבן יתרון קטן.
וריאנט ברייאר
זהו הווריאנט המרכזי ביותר בפתיחה הספרדית כולה.
9. ...פב8 הרעיון הבסיסי שמאחורי הברייאר הוא להעביר את הפרש ל-ד7 ואחר כך לשחק צה8 ו-רו8 החסרון של תוכנית זו הוא שהיא איטית.
9. ...פב8
10.ד4, פבד7
11.פבד2, רב7 (אסור להחליף סדר מסעים- צה8?? 12.ר:ו7!, מ:ו7 13.פז5+ מז8 24.פה6 והשחור אבוד!)
,12.רג2 (תומך ברגלי ה4 כחלק מהתוכנית של העברת הפרש ל-ז3) צה8
13.פו1, רו8
14.פז3, ז6
15.א4, ג5
16.ד5, ג4
17.רז5 שני הצדדים השלימו את התוכניות שלהם אולם התקפת הלבן באגף המלך כנראה מהירה יותר מהתקפת השחור באגף המלכה.
התקפת מרשל
7. צה1 0-0 8.ג3 ד5.
שחור מקריב רגלי על מנת לפתוח את המרכז ולקבל יוזמה.
9. ה:ד5 פ:ד5 10. פ:ה5 פ:ה5 11. צ:ה5 ג6 12. ד4 רד6 13. צה1 מהח4 14. ז3 מהח3.
מכאן שחור מקבל יוזמה להתקפה תמורה הרגלי שהוא הקריב. שחור מאיים לשחק רז4 ומאוחר יותר רו3 ולאיים מט בז2. לבן נמנע מכך לרוב על ידי 15. רה3 רז4 16. מהד3 רו3 17. מהו1.
השחור מגיב אחרת מ-3...א6
3...פד4 (הגנת בירד).
3...ד6 (הגנת שטייניץ הישנה).
3...ו5?! (הגנת שלימן או גמביט יאניש).
3...רג5 (הגנה קלאסית, נקרא גם הגנת קורדל).
3...פו6 (הגנה ברלינאית).
הגנת שטייניץ הישנה
הגנת שטייניץ 3...ד6
3...ד6 - תגובה זו של השחור אינה המהלך הטוב ביותר שלו, ולרוב משוחקת בידי שחקנים שחושבים שהרגלי ה5 שלהם מותקף על ידי פו3. נקראת הגנת שטייניץ הישנה, (ECO C62) על שמו של אלוף העולם הראשון וילהלם שטייניץ, ולמרות שהיא שוחקה על ידו ועל ידי רבי-אמן בכירים נוספים, כגון עמנואל לסקר וחוסה ראול קפבלנקה היא בקושי משוחקת כיום, ובמקומה עדיף לשחור להגיב בהגנת שטייניץ מעוכבת. הלבן לרוב יגיב 4. ד4. השחור ימצא את עצמו בעמדה סולידית אך סגורה ומכווצת, ויעדיף להגיב 4...רד7, כאשר ללבן עדיף לפתח כעת את הפרש שלו 5. פג3 מאשר להמשיך להקדים את הרגלי ד4. לאחר מכן, ייתכן והוא ירצה לנסות להמשיך לשחק במלכודת טאראש, הנקראת על שמו של זיגברט טאראש, ולהכריח את השחור לוותר על המרכז באמצעות 5... פו6 6. 0-0 רה7 7. צה1. כאן אם השחור יגיב בהצרחה שנראית כתגובה טבעית, 7... 0-0? הלבן יהיה ביתרון משמעותי עם שליטה על המרכז עם 8.ר:ג6 ר:ג6 9. ד:ה5 ד:ה5 10. מה:ד8 צא:ד8 11. פ:ה5 וללבן יש יתרון.
הגנה קלאסית
הגנה קלאסית 3...רג5
3. רג5 - מהלך נוסף שנפוץ ברמות הנמוכות ונקרא הגנה קלאסית או הגנת קורדל על שמו של אוסקר קורדל, שחמטאי ועורך גרמני מהמאה התשע עשרה (ECO C64). ככל הנראה זו התגובה הישנה ביותר לפתיחה הספרדית, ומכאן נובע שמה - ההגנה הקלאסית. ללבן מומלץ להגיב 4. ג3 (במטרה להזיז לאחר מכן 5. ד4). לשחור עדיף להמשיך בצורה סולידית עם 4...פו6 ומוביל להמשך אפשרי 5. 0-0 0-0 6. ד4 רב6! הנקרא וריאציה בנלוקסית על שם איחוד המדינות בנלוקס. (לאחר 5. 0-0 לא מומלץ לשחור להגיב 5...פ:ה4 כי הלבן יגיב 6. מהה2 ומכאן 6...ד5 7. ד3 פו6 8. פ:ה5 והלבן בעמדה מובילה). בנוסף השחור יוכל להגיב גם בגמביט קורדל 4...ו5 (מוביל לעמדה מסובכת מעט) וללבן עדיף לדחות את הגמביט ולהגיב 5.ד4, ולא 5.פ:ה5 (בתקווה ל-5...פ:ה5 6.ד4 והחלפת כלים אך שחור יענה 5...מהה7! ויתרון לשחור), וגם כי לאחר קבלת הגמביט 5. ה:ו5 יבוא 5...ד6 והשחור מאיים עם הרץ על ו5 ומשיג שוויון בקלות. גם בווריאציה הבנלוקסית וגם בגמביט קורדל יש ככל הנראה יתרון קל ללבן, ולכן ההגנה הקלאסית אינה מומלצת כל כך לשחור.
הגנה ברלינאית
הגנה ברלינאית היא אחת מהתגובות הסולידיות ביותר כנגד הספרדית. בתחילת שנות ה-2000 היא הייתה פופולרית מאוד ( היא שוחקה בין השאר על ידי אלוף העולם ולדימיר קראמניק ורב האמן אלכסנדר שירוב). הרעיון הבסיסי הוא לשחק 3. ...פו6. וריאנט זה מוביל ברוב המקרים לסיומים עדינים בהם יש ללבן יתרון קטנטן.
4. 0-0, פ:ה4
5.ד4! כאן יש לשחור בחירה בין שתי תוכניות:
5. ...רה7
5. ...רה7
6. מהה2, פד6
7.ר:ג6, ב:ג6
8.ד:ה5, פב7
9.פג3, 0-0
10. צה1, פג5
11.רה3 וללבן יתרון בסיום.
5. ...פד6
5. ...פד6
6.ר:ג6, ד:ג6
7.ד:ה5, פו5 (אפשרי אם כי מסוכן 7. ...פה4!?)
8.מה:ד8+, מ:ד8
9.פג3 בעמדה זו יש לשחור אפשרויות רבות אולם בסופו של דבר זה כנראה סיום מעט נחות לשחור.
מלכודת בפתיחה הספרדית
בין המלכודות הרבות האורבות לחובבי פתיחה זו מצטיינת בוותק ובפופולריות המלכודת שזכתה לכינוי "תיבת נוח". אלפי חובבים נופלים עד היום במלכודת זו.
1.ה4, ה5
2.פ-ו3, פ-ג6
3.ר-ב-5, א6
4.ר-א4, פ-ו6
5.פ-ג3, ד6
6.ד4, ב5
7.ר-ב3?
פשוט יותר 7. ד: ה5 לחיסול סכנה כלשהי
7...פ:ד4!
השחור זוכה ליתרון ברגלי.
8.פ:ד4, ה:ד4
ואסור ללבן להכות את הרגלי למשל: 9. מה: ד4?, ג5 ועל כל נסיגה של המלכה יבוא 10....ג4.(לכידת הרץ)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
ספרדית, פתיחה | 2023-08-07T04:56:59 |
השיטה האינקוויזיטורית | השיטה האינקוויזיטורית (בעברית: השיטה החקרנית, באנגלית: Inquisitorial system, בצרפתית: Procédure inquisitoire) היא שיטת משפט פרוצדורלי בה בית המשפט, או חלק מבית המשפט, מעורב באופן פעיל בחקירת עובדות המקרה. בניגוד לשיטה האדברסרית, בה תפקידו של בית המשפט הוא בעיקרו של שופט חסר פניות בין התביעה להגנה. השיטה האינקוויזיטורית משמשת בעיקר במדינות שבהן נהוג המשפט הקונטיננטלי, דוגמת צרפת ואיטליה, או מערכות משפטיות המבוססות על השריעה (החוק האיסלאמי) כמו ערב הסעודית, ולא במערכות המשפט המקובל.
מדינות המשתמשות במשפט המקובל, כולל ארצות הברית, עשויות להשתמש בשיטה האינקוויזיטורית לדיונים מסכמים במקרה של פשעים או עבירות, כגון עבירות תעבורה קלות.
בישראל תפקיד השופט החוקר היה קיים לחקירת עבירות פליליות במספר תחומים. ההוראות בדבר מינוי שופט חוקר בוטלו סופית עם חקיקתו של חוק סדר הדין הפלילי ב-1965. על פי חוק זה, בישראל ניתן למנות שופט חוקר רק לחקירת סיבות מוות.
השיטה האינקוויזיטורית
השיטה האינקוויזיטורית היא שיטת משפט אשר בה לבית המשפט, או לבעלי תפקידים שיפוטיים בבית המשפט, חלק פעיל בקביעת העובדות במקרה המובא לדיון, בניגוד לשיטה האדברסרית בה לשופט תפקיד פאסיבי (פרט לקביעת שאלות שבדין), והתובע והנתבע (או הנאשם במשפט פלילי) טוענים את טענותיהם בפני חבר המושבעים המורכב מאנשים חסרי השכלה משפטית.
בחלק משיטות המשפט האדברסריות (כגון בשיטה הנהוגה במדינת ישראל) ממלא השופט אף את תפקיד חבר המושבעים, אך לעולם לא יהיה לו תפקיד אקטיבי באיתור העובדות, ובאופן עקרוני (ולעיקרון זה חריגים מסוימים) לא יחפש מיזמתו מהן העובדות הרלוונטיות למקרה, ולא ינסה לאתרן, אלא יקבל את העובדות והראיות כפי שיציגו בפניו הצדדים. כן יש להוסיף כי אף בשיטה האדברסרית יש לשופט לעיתים את הזכות לשאול את העדים שאלות.
המונח "השיטה האינקוויזיטורית" מתייחס יותר לשאלות הנוגעות לסדרי דין ולא לענייני המשפט המהותי, אך לרוב נהוגה השיטה בארצות בהן הדין המהותי הוא לפי המשפט הקונטיננטלי או "המשפט האזרחי" (Civil Law), ואילו השיטה האדברסרית תהיה נהוגה בארצות בהן הדין המהותי הוא לפי המשפט המקובל, שהן לרוב ארצות הנתונות להשפעת בריטניה, מושבות לשעבר, וארצות חבר העמים הבריטי. יש מלומדים הסבורים כי אין המדובר בשני עניינים שונים, וכי שיטת ניהול ההליך יורדת למהות הדברים, והמדובר בשתי פנים של אותה הדיכוטומיה בין החשיבה המשפטית הבריטית והחשיבה המשפטית הקונטיננטלית.
שימוש מודרני בצרפת ובארצות המשפט הקונטיננטלי
במשפט הפלילי
המאפיין העיקרי של השיטה האינקוויזיטורית בצרפת, ובמדינות אחרות הפועלות לפי השיטה, הוא תפקידו של הjuge d'instruction - "שופט חוקר". השופט החוקר מוכשר במיוחד לערוך חקירות, במקרים של פשעים חמורים או חקירות מורכבות. הוא שומע עדים וחשודים, מורה על חיפושים ושולח צווים. מטרתו אינה להביא לדין אדם מסוים, אלא למצוא את האמת, וככזה, עליו לאתר הן ראיות מפלילות והן ראיות מזכות. גם התביעה וגם ההגנה יכולים לבקש ממנו לפעול באופן מסוים, או לערער על מעשיו בפני בית המשפט לערעורים.
השופט החוקר מחליט אם יש ראיות מספיקות כנגד חשוד מסוים, ואז הוא מפנה את החשוד לטריבונל (המונח הצרפתי לערכאה המשפטית), היכן שההליכים נערכים לפי השיטה האדברסרית, ובהם שומע שופט פאסיבי את הראיות המובאות על ידי הצדדים. השופט החוקר אינו חלק מן המותב שישמע את התיק לגופו ויחליט בדבר אשמת הנאשם או זכאותו.
במשפט המנהלי
בבתי משפט מנהליים, כגון מועצת המדינה של צרפת, ההליכים נושאים אופי אינקוויזיטורי בולט. חלק גדול מן ההליך מתנהל בכתב, והצדדים אינם מתבקשים אף להופיע בעצמם. זה משקף את העובדה שהליכים אלו עוסקים ברובם בשאלות של הליכים פורמליים וטכניים.
היסטוריה
שיטות המשפט המקובל בהן נהוג ההליך האדברסרי התפתחו מהליכים שמטרתם הייתה לגלות את הפלוגתאות שבין צדדים יריבים ולהכריע בהן. עד למאה ה-12, מערכות המשפט הנהוגות באירופה של ימי הביניים הסתמכו בדרך כלל על השיטה האדברסרית, כדי לקבוע אם אדם אשם או חף מפשע. על פי מערכת זו, אלא אם אנשים נתפסו בביצוע פשעים, לא ניתן היה להעמיד אותם לדין עד שיאשמו באופן רשמי על ידי הקורבן, או על ידי האשמות מרצון של מספר מספיק של עדים, או על ידי חקירה שהתכנסה במיוחד למטרה זו. החולשה של מערכת זו הייתה שמכיוון שהיא הסתמכה על האשמות של עדים מרצון, ומכיוון שהעונשים בגין האשמת שווא היו חמורים, נטו לעיתים הקורבנות והעדים להסס להאשים אדם בבית המשפט, מחשש שיפלילו את עצמם. בגלל הקשיים בהכרעה בתיקים, התקבלו הליכים כמו משפט על ידי דו-קרב או משפט האל (שיטה בה מסתמכים על הופעת סימן כלשהו, מתוך הנחה שהאל יטה את הופעת הסימן, כך שזה יצביע על האשמים האמיתיים).
החל משנת 1198, האפיפיור אינוקנטיוס השלישי הוציא סדרת הוראות לביצעה רפורמה במערכת בתי המשפט הכנסייתית. על פי התהליך החדש שופט כנסייתי כבר לא נדרש שהקורבן יאשים חשוד באופן רשמי. במקום זאת, בית משפט כנסייתי יכול לזמן ולחקור עדים מיוזמתו. אם עדותם של אותם עדים האשימה אדם בפשע, ניתן היה לזמן אותו אדם ולשפוט אותו. בשנת 1215 אישרה ועידת לטראנו הרביעית את השימוש בשיטה האינקוויזיטורית. המועצה אסרה על אנשי דת לערוך משפטים על ידי דו-קרב או במשפט האל.
כתוצאה מכך, בחלקים מיבשת אירופה הפכו בתי המשפט הכנסייתיים, הפועלים על פי השיטה האינקוויזיטורית, לשיטה הדומיננטית לפיה נדונו סכסוכים. בצרפת הפעילו הפרלמנטים, בתי משפט להדיוטות, גם הליכי חקירה.
אולם באנגליה, המלך הנרי השני הקים בתי משפט חילוניים נפרדים במהלך 1160. בעוד שבתי המשפט הכנסייתיים באנגליה, כמו אלה ביבשת, אימצו את השיטה האינקוויזיטורית, בתי המשפט החילוניים פעלו לפי המשפט המקובל והמשיכו לפעול על פי ההליך האדברסרי. בשנת 1215 עוגן עיקרון זה כסעיף 38 במגנה כרטה: .
המדינה הראשונה שאימצה לחלוטין את השיטה האינקוויזיטורית הייתה האימפריה הרומית הקדושה. ההליך המשפטי החדש הונהג כחלק מהרפורמציה של וורסמר בשנת 1498 ולאחר מכן ה-Constitutio Criminalis Bambergensis משנת 1507. אימוץ ה-Constitutio Criminalis Carolina בידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הפך את השיטה האינקוויזיטורית לחלק מחוקת האימפריה. רק לאחר שנפוליאון בונפרטה הכניס לתוקף את קוד ההליך הפלילי הצרפתי (code d'instruction criminelle), ב-16 בנובמבר 1808, הסתיימו הליכי השיטה האינקוויזיטורית בכל שטחי גרמניה.
בהתפתחות שיטות המשפט המודרניות במהלך המאה ה-19, רוב שיטות המשפט עסקו בקודיפיקציה של החוק הפלילי והחוק האזרחי. במקרים רבים מאוד נערכה גם קודיפיקציה של סדרי הדין. דרך התפתחות היסטורית זו של קודיפיקציה של החוק, אימצו רוב ארצות אירופה הקונטיננטלית את השיטה האינקוויזיטורית. תהיה זו הכללה לומר כי שיטות משפט מקובל נוטות לשיטה האדברסרית ואילו שיטות משפט קונטיננטלי נוטות לשיטה האינקוויזיטורית, ואכן המנהג הרומי העתיק של הבוררות הייתה הדוגמה העתיקה ביותר לשיטת משפט אדברסרית. ישנם כמה מקומות בהן נהוגה שיטה מעורבת, ולדוגמה סקוטלנד, קוויבק ולואיזיאנה שהמשפט המהותי בהן נוטה לשיטה הקונטיננטלית, אך המשפט הפרוצדורלי הוא אדברסרי, עקב השפעת הארצות דוברות האנגלית.
הפרכת מיתוסים
מיתוס נפוץ הוא ששיטות אינקוויזיטוריות אינן מכירות בחזקת החפות. מיתוס זה מקורו בעובדה שהשופט החוקר מפקח על עבודת המשטרה. עם זאת השופט החוקר אינו קובע את חפותו או אשמתו של החשוד, ומלאכה זו נעשית בפני שופט נפרד הפועל לפי השיטה האדברסרית. בלבול נוסף חל מן העובדה שהשיטה האינקוויזיטורית אינה מאפשרת עסקאות טיעון, שכן על פי שיטה זו הודאת הנאשם באשמתו היא אך ראייה אחת מבין ראיות רבות הנלקחות בחשבון, ועדיין, למרות ההודאה, על השופט החוקר להמשיך ולחקור את המקרה, ועל התובע להציג בפני בית המשפט מסכת ראיות מושלמת ממנה ניתן להסיק את אשמת הנאשם.
מיתוס נוסף שאינו נכון הוא כי בשיטות האינקוויזיטוריות השופט הוא גם התובע. דבר זה אינו נכון, ובארצות הנוהגות בשיטה זו ישנה הפרדה בין תפקיד השופט החוקר (שמתפקידו אף לחשוף ראיות מזכות בנוסף לראיות מפלילות), לבין תפקיד התובע.
ראו גם
שופט חוקר
השיטה האדברסרית
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות משפט
קטגוריה:משפט פרוצדורלי | 2024-04-21T13:16:20 |
יצחק שדה | שמאל|ממוזער|200px|יצחק שדה (1948)
שמאל|ממוזער|200px|יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה, 9 בנובמבר 1948
שמאל|ממוזער|200 פיקסלים| יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו
שמאל|ממוזער|200px|אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון
יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 – 20 באוגוסט 1952), שכונה "הזקן", היה אלוף בצה"ל וממקימיו, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך, מחזאי וסופר יהודי. שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות ברוסיה
יצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית, אחר כך בפולין) בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. בצעירותו למד אצל ר' הלל צייטלין, וכשגדל, לחם בשורות צבא האימפריה הרוסית. בזמן מלחמת העולם הראשונה זכה לעיטור על אומץ לבו, קודם עד רמת מפקד פלוגה.
ב־1917 הצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית והכיר את יוסף טרומפלדור. ב־1918 החל ללמוד בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת טווריה בסימפרופול, אולם לאחר זמן קצר עזב את הלימודים והצטרף לצבא האדום, שלחם במלחמת האזרחים הרוסית.
ב-1919 ארגן עלייה של "החלוץ" מחצי האי קרים.
ב־1920 התאכזב מהאכזריות הקיצונית של לוחמי הצבא האדום ועבר צד – לצבא הלבן של פיוטר וראנגל. אולם גם שם לא מצא את מקומו בגלל האנטישמיות של המונרכיסטים הרוסים. כששמע על מותו של טרומפלדור בקרב תל חי, החליט לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל.
בארץ ישראל
בארץ ישראל היה שדה בין מייסדי "גדוד העבודה", וב-25 באוגוסט 1920 נבחר ל"ראש הגדוד".
הוא הצטרף לארגון ההגנה וב-13 במרץ 1921 נבחר במועצת ההסתדרות כחבר "ועד ההגנה".
בספטמבר אותה שנה פיקד על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי.
ב-2 בנובמבר 1921 השתתף בהגנת ירושלים ונעשה מפקד "החורבה" בעיר העתיקה. לאחר מכן עסק מטעם גדוד העבודה בעבודות אבן בירושלים.
הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.
על אף שעמד בראש "גדוד העבודה", לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. גדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם.
לאחר מכן עבד שדה זמן מה בעבודות אבן בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים, ב-1929 היה מנהל מחצבה בעתלית. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט השתתף בהגנת העיר חיפה.
בעת המרד הערבי הגדול (1936–1938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו.
ביולי 1936 הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק - כיבוש העבודה וביסוס נוכחות יהודית בלב סביבה ערבית עוינת. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו. ב-21 במרץ 1938 פיקד על העלייה לחניתה. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).
בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ – הפלמ"ח ולהיות מפקדו הראשון. סגניו במטה הראשון של הפלמ"ח היו: דוד (דוידקה) נמרי מאשדות יעקב וגיורא (ז'ורה) שנאן מאפיקים. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל בפועל של "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים.
במסגרת מדיניות שיתוף היישוב העברי עם הבריטים בתחילת מלחמת העולם השנייהשיתוף הפעולה בין "ההגנה" לבין הצבא הבריטי, ספר תולדות ההגנה, כרך שלישי, חלק ראשון, עמוד 356. הוטל על יצחק שדה מימוש הצד הצבאי של השיתוף כאשר התיאום המדיני נעשה על ידי דוד הכהן. השיתוף בפועל נעשה מול יחידת המודיעין המיוחדת Special Operation Executive (SOE). במסגרת זו שדה היה אחראי על קורס כ"ג יורדי הסירה מטעם ההגנה. הוא ליווה את האימונים של קורס הכ"ג והוא גם תכנן יחד עם קצינים של הSOE את פעולת הקומנדו הימי לחבלה בבית הזיקוק בטריפולי בלבנון. מונדק פסטרנק, שמונה על ידי יצחק שדה להיות מפקד הפעולה, פקפק בסיכויים להצלחת הפעולה והתנה את צאתו לפעולה במתן פקודה בכתב משדה. שדה סירב לתת פקודה בכתב והציע את עצמו לפקד על הפעולה, ולאחר שהצעתו לא התקבלה על ידי פיקוד ההגנה הוטל הפיקוד על צבי ספקטור.
בקונגרס הציוני בבזל, בסוף 1946 קיבל בן-גוריון בנוסף לתפקידיו האחרים את תפקיד "הממונה על תיק הביטחון" ונכנס במהרה ללמוד אותו. הוא גילה להפתעתו כי לרמ"א (ראש המפקדה הארצית של ההגנה), זאב פיינשטיין, אין הסמכות והיכולת של קודמו משה סנה, וכי יצחק שדה מתעניין יותר במבצעים ובפעולות של יחידים בפלמ"ח ולא בנוי לדעתו לראייה אסטרטגית וארגונית. הוא גם נטר לשדה טינה לאחר ששדה התנגד להפסקת המאבק בבריטים והתמקדות בפתרון מדיני. ב-1946 כתב שדה בביטאון "עוז" של התנועה לאחדות העבודה כי . בן-גוריון ראה בכך קריאת תיגר שאין להתעלם ממנה. הוא מינה את ישראל גלילי לרמ"א ולחץ על יעקב דורי לחזור משליחותו בארצות הברית ולקבל שוב את תפקיד הרמטכ"ל. ביוני 1947 נכנס דורי לתפקיד הרמטכ"ל ושדה נשאר ללא תפקיד.
במלחמת העצמאות
עם הקמת חטיבות החי"ש היה שדה מועמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי אולם בן-גוריון התנגד לכך בחריפות. גלילי איים בהתפטרות אם שדה לא יקבל את התפקיד אולם המשבר הסתיים עם הודעת שדה על הסרת מועמדותו. במקומו מונה יהושע גלוברמן שנהרג כעבור שבוע ובמקומו מונה שמעון אבידן.
שדה מונה ל"יועץ צבאי לבן-גוריון" – תפקיד ללא סמכויות, ולתפקיד מפקד שמ"ש, שירות המשוריינים של ההגנה שעסק בשריון משאיות ואוטובוסים לצורכי השיירות.
באפריל 1948 נקרא שדה לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.
ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.
בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל – חטיבה 8 ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני (יולי 1948) בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח.
ב-21 באוקטובר 1948, במהלך מבצע יואב, השתתף בכיבוש באר שבע. ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות כושלים לכיבוש בלילה של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה "המפלצת על הגבעה" ואיימה על קיבוץ נגבה, פיקד שדה על הניסיון השמיני והמוצלח לכיבוש, שהתרחש בשעות היום. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב, במהלכו כבש ב-27 בדצמבר 1948 את עוג'ה אל-חפיר (ניצנה) והמשיך לתוך סיני.
בסיום מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם ומזדהה עם ברית המועצות.
בנוסף להיותו איש צבא ומצביא ידוע שם, שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידיאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":
אחרית ימיו
לאחר שחרורו מצה"ל עבר לפעילות פוליטית ונבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב מטעם מפ"ם.
הוא התגורר ב"בית יצחק שדה" ביפו, ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. זה היה בית הקבע הראשון שלו לאחר שנים ארוכות שבהן חי בגדוד העבודה, נדד עם משפחתו לתל אביב ולקיבוץ נען או חי במחתרת. התגורר בבית שלוש שנים בלבד עד פטירתו. במהלך תקופה זו, אירח את מנהיגי המדינה, אנשי צבא, משוררים ואנשי רוח.
כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.
יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952, ונקבר למחרת בטקס צבאי בקיבוץ גבעת ברנר. בהלווייתו שיצאה מתל אביב לגבעת ברנר השתתפו כל ראשי צה"ל וקהל של אלפים רבים. הוא נקבר לצד אשתו השלישית, מרגוט, שנפטרה שנה לפניו ממחלת הסרטן. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. השאיר אחריו שתי בנות ובן: איזה דפני, רבקה ספרים (ריבושה) ויורם שדה.
הנצחה
על שמו של שדה נקראים שלושה יישובים בארץ: הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב והמושב שדה יצחק בשרון; מחלף אלוף שדה; ובערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו, ובהם רחוב יצחק שדה בתל אביב, בירושלים, בבני ברק, בבת ים, בהרצליה, בפתח תקווה, בקריית אונו, בגבעתיים, באזור, בנס ציונה, ברמלה וברמת השרון. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השירים "הזקן רק ייתן פקודה" ו"בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.
ביתו, הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה וכלתו, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.
מדי שנה, החל מ-1952, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה. מאז 2016 שונה שמה ל-מרוץ התבור, מסלולה מוסיף לכלול טיפוס תלול במעלה ההר, אך חדל לכלול הקפה מלאה של ההר.
זכרו הונצח בבול דאר ישראלי. ב- 23 באפריל 1978, דאר ישראל הנפיק סדרה של 5 בולי דאר שעליהם מופיעים דיוקנם של אישים מן ההיסטוריה המודרנית של ישראל. אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של יצחק שדה. על השובל של הבול הופיעה הכיתובית: " 30 שנה לעצמאות ישראל ". האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 963,000 של בול זה עד להפסקת המכירה.
הפרס לספרות צבאית על שמו
לזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972. זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:
תאוריה, מחקר והגות צבאית.
היסטוריה צבאית יהודית.
תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.
ספרים שכתב
מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946
כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950
יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952
מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950
מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989
הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב 1952
לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו אודותיו
חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19 בספטמבר 1952), מפלגת הפועלים המאוחדת - המרכז.
שלמה דרך (עריכה), גלי הוס (עיצוב), יצחק שדה: אלבום, הקיבוץ המאוחד, 1972.
יפרח חביב, הזקן שהדליק מדורות, ספרית פועלים, 1973.
שמעון זקס, עדה ישי ורות לבנית, יצחק שדה : איש ותקופתו; חוברת לתלמיד, אוניברסיטת תל אביב - בית-הספר לחינוך, 1975.
צביקה דרור, מצביא ללא שררה: סיפור חייו של יצחק שדה "הזקן", הקיבוץ המאוחד, 1996.
יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
פועה הרשלג, איך נדלקו מדורות (יצחק שדה), עם עובד, 2002.
עופר רגב, להתאהב בארץ ישראל, הוצאת כנרת, 2005.
איזה שדה דפני, והוא היה לאגדה - אבי יצחק שדה, זכרונות, הוצאת ספר לכל, 2011.
עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול, דביר, 2013.
משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 156–164.
מאמרים שנכתבו עליו
על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, 1991.
בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, 1978.
קישורים חיצוניים
בלדה ליצחק שדה - שיר המתאר את חייו
הקפת התבור לזכרו של יצחק שדה.
העמותה לפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה
טל אריאל אמיר, משפט שדה: אחרי אביו, בנו של מפקד הפלמ"ח יוצא לקרב, סופהשבוע, 13 בפברואר 2014
תערוכת צילומים לרגל 62 שנים למותו של יצחק שדה, בבלוג של ארכיון צה"ל
הלוויית יצחק שדה, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
יצחק שדה, פרק מהסדרה "הכל אנשים" של הטלוויזיה החינוכית, 1999
יצחק שדה - דיוקן, סרט תיעודי בהפקת עמותת דור פלמ"ח, 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:אלופי צה"ל
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:לוחמי ההגנה
קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח
קטגוריה:מפקדי חטיבה 8
קטגוריה:חיילי חיל השריון במלחמת העצמאות
קטגוריה:מפקדי הגדנ"ע
קטגוריה:רטוריקנים ונואמים ישראלים
קטגוריה:יהודים בצבא האימפריה הרוסית
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:מקבלי צלב גיאורגי (האימפריה הרוסית)
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:סופרים ישראלים הידועים בשם עט
קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי
קטגוריה:יהודים בצבא האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:אישים הקבורים בגבעת ברנר
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1890
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1952
קטגוריה:מפקדי חטיבות במלחמת העצמאות | 2024-10-08T13:02:44 |
המשפט הקונטיננטלי | שמאל|ממוזער|400px|שיטות משפט ברחבי העולם
המשפט הקונטיננטלי (Civil law), נקרא גם המשפט האזרחי (אין לבלבל בינו לבין הענף המשפטי המכונה "משפט אזרחי") או המשפט הרומנו-גרמאני הוא שיטה משפטית שבסיסה במשפט הרומי, ובמיוחד בקובץ החוקים הנקרא קורפוס יוריס קיוויליס, שערך הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון והתפתח בזמן ימי הביניים. המשפט הקונטיננטלי מתאפיין בין היתר בקודיפיקציה של המשפט. השיטה נהוגה במספר רב של ארצות בעולם, בייחוד באירופה היבשתית, אך גם בקוויבק, בלואיזיאנה, ביפן, במדינות ברית המועצות לשעבר ובארצות אמריקה הלטינית.
סברה נפוצה משייכת את סקוטלנד בטעות לשיטת משפט זו, אך ארץ זו פיתחה מאז שנת 1707 שיטת משפט מעורבת שיסודותיה אומנם נעוצים במשפט הקונטיננטלי, אך בתי המשפט באנגליה היוו ערכאה עליונה שפירשה את המשפט הסקוטי ברוח המשפט האנגלי.
במדינות רבות בארצות הברית, במיוחד במדינות במערב ודרום מערב ארצות הברית, החוק בנושאים של זכויות מים ודיני אישות מושפע במידה רבה מהמשפט הקונטיננטלי, בשל ההשפעה הספרדית והצרפתית באזורים אלו.
המשפט הקונטיננטלי הוא אחת משתי שיטות המשפט הנפוצות ביותר בעולם. נהוג להציגו כשיטה נפרדת, ובמידת־מה מנוגדת, למשפט המקובל (common law).
המשפט הקונטיננטלי מול המשפט המקובל
שורשיו של המשפט הקונטיננטלי במשפט הרומי, ובמיוחד בקובץ החוקים הנקרא Corpus Juris Civilis שערך הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, והתפתח במהלך ימי הביניים. המשפט הקונטיננטלי מתאפיין בין היתר בקודיפיקציה של המשפט. קודיפיקציה היא הנטייה לערוך את החוקים בקבצים שניתן למצוא בהם תשובה לשאלות משפטיות שעולות.
לעומת זאת, שיטות המשפט המקובל, הנחשב לשיטת המשפט המתחרה במשפט הקונטיננטלי, מסתמכות על התקדים, המסורת והמנהג כבסיס ראשוני לאיתור המקור המשפטי המחייב לפתרון שאלה מסוימת. המשפט המקובל נהוג במיוחד בארצות דוברות אנגלית, במושבות לשעבר של אנגליה ובארצות חבר העמים הבריטי.
אף על פי שהמשפט הקונטיננטלי טקסטואלי יותר מהמשפט המקובל המבכר את המסורות, התקדימים וההלכות, בכל זאת יש במשפט הקונטיננטלי חשיבות כמעט פורמלית לאקדמיה בעיצוב אופיו ורוחו של החוק, לעומת המשפט המקובל בו לאקדמיה יש בעיקר משמעות מחקרית.
היחס למדינה והמשפט – על פי המשפט המקובל, המדינה היא דבר שלילי ומסוכן והמשפט מגן על החברה מפני המדינה. לעומת זאת, על פי המשפט הקונטיננטלי, המדינה היא דבר חיובי, המביא ליציבות ומאפשר לחברה להתקיים על ידי אכיפה של עקרונות הצדק והשוויון.
הביטוי במשפט – במשפט המקובל זוהי מערכת אוניטרית (יחידנית) העוסקת בכל, במשפט הקונטיננטלי קיימות פירמידות שונות המייצגות את האינטרס המדיני.
מקור ההבדל בין שיטת המשפט המקובל והמשפט הקונטיננטלי הוא בעובדה כי המשפט האנגלי התפתח מן המשפט השבטי שקדם לקבלת הכתב, ויצר מסורת עתיקה ובלתי כתובה לפיה דנו בתי המשפט הבריטיים במשך מאות בשנים, בעוד שהמשפט הקונטיננטלי הסתמך על מסורות המשפט הרומי והמשפט הכנסייתי שהסתמכו על מקורות בכתב.
ארצות המשפט הקונטיננטלי נוהגות להשתמש בשיטה האינקוויזיטורית, שבה יש לשופט תפקיד פעיל באיתור הראיות הרלוונטיות למשפט וסמכויות נרחבות באיתור הראיות וחקירת החשודים. ארצות המשפט המקובל משתמשות בשיטה האדברסרית לפיה השופט הוא בעל תפקיד סביל, והוא שומע רק את הראיות שמביאים הצדדים בפניו.
במשפט המקובל מושם דגש על פרוצדורה והסדר נשמר בקפידה, לעומת המשפט הקונטיננטלי, שמאופיין בפחות הקפדה על פרוצדורה והשופט רשאי לקבל את כל הראיות כל עוד הן אינן פוגעות בזכויות האדם, ורשאי לשאול את כל השאלות הרלוונטיות (הראיות מנוקדות).
כמו כן, קיים הבדל מבחינת החשיבה הבסיסית: במשפט המקובל הגישה היא פרקטית, והדבר מקבל ביטוי בכך שהפרקליטות יכולה, למשל, להימנע מלהגיש כתב אישום אם היא סבורה שלא צפויה הרשעה, ויכולה גם להגיע להסדרי טיעון עם החשוד או הנאשם. לעומת זאת, במשפט הקונטיננטלי תמיד מוגש כתב אישום, לרוב לא נחתמות עסקאות טיעון, והודאות באישום רלוונטיות רק לאחר שבית המשפט מוכיח את האשמה.
במקור הייתה במרבית מדינות אירופה שיטה קונטיננטלית אחידה למדי, אך עם התפתחות הלאומיות במאות ה-17 וה-18, ובזמן המהפכה הצרפתית אימצו מדינות שונות קודים שונים. בצרפת למשל נעשה שימוש בקוד נפוליאון, שאימץ רבים מרעיונות הנאורות. קודים נוספים בעלי חשיבות היסטורית הם הקודים הגרמני ושווייצרי. רבים סבורים כי לשיטת המשפט הקונטיננטלית תפקיד חשוב בהתבססות הקומוניזם במזרח אירופה, שכן זוהי שיטה הנוחה לאימוץ ומשום שחלק מן הקוד כולל רעיונות מרקסיסטים.
אין למעשה מדינה בעולם המשתמשת באחת משיטות המשפט בצורתה הטהורה. כך למשל, המדינות הנוהגות על פי המשפט המקובל עורכות לרוב קודיפיקציה של החוקים בהן; ומנגד, בצרפת, המדינה המזוהה ביותר עם המשפט הקונטיננטלי, קיים שימוש רב בתקדים ככלי משפטי.
מדינת ישראל והמשפט הקונטיננטלי
בארץ ישראל, בתקופת השלטון העות'מאני, הייתה נהוגה שיטת משפט שניתן להתייחס אליה כקונטיננטלית. החיקוק העיקרי בדיני הממונות היה המג'לה שהוא קובץ דינים איסלאמי בהשפעה צרפתית. על אף שהטורקים עצמם ביטלו את המג'לה בשנת 1926 לטובת הקוד השווייצרי המתקדם, הייתה המג'לה נהוגה במידת מה במשפט הישראלי עד ביטולה הסופי בשנת 1984.
עם קבלת המנדט הבריטי בשנת 1917, השאירו הבריטים את המשפט הנהוג בארץ על כנו. עם זאת קבע דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (בסימן 46) כי במקרה שלא ניתן למצוא תשובה לשאלה מסוימת בחוק הטורקי, יש לפנות אל המשפט המקובל ואל דיני היושר האנגליים. "צינור" זה לקבלת דיני המשפט המקובל הפך לרחב יותר ויותר, עד שניתן לומר שעם סיום המנדט, בשנת 1948, הייתה ארץ ישראל בעלת משפט קרוב יותר לשיטת המשפט המקובל, מבחינת השימוש בתקדים ככלי עיקרי למציאת הכלל המשפטי הנוהג במקרה מסוים, ומבחינת קבלת השיטה האדברסרית (עם חריג אחד בולט – חבר המושבעים שאינו נהוג בארץ).
עם הקמת המדינה בשנת 1948, חוקקה מועצת המדינה הזמנית את "פקודת סדרי השלטון והמשפט", והשאירה את המשפט הקיים על כנו "בשינויים המחויבים מהקמת המדינה". אך המחוקקים הישראלים החלו במלאכת חקיקה שהושפעה רבות מהמשפט הקונטיננטלי, בעיקר מהקודקס הגרמני, והשופטים הישראלים החלו במלאכת פרשנות. יחד, יצרו המחוקקים והשופטים משפט ישראלי ייחודי, במיוחד בכל הנוגע לדיני הממונות.
ציון דרך בהינתקות אופיו של החוק הישראלי מאופיו של המשפט המקובל, התרחש בשנת 1980 עם חקיקת חוק יסודות המשפט הקובע כי במקרה שקיים חסר בדבר חקיקה יושלם החסר על ידי היקש ואם לא על ידי היקש על ידי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל – אנלוגיה כמעט מדויקת לחוק המקביל במדינות קונטיננטליות רבות, ובניגוד לשיטת המשפט האנגלית שהייתה נהוגה לפי סעיף 46 לדבר המלך במועצה, אשר הייתה פונה במקרה זה למסורות, לתקדימים ולהלכות.
שיטת המשפט הישראלית כיום היא שיטה מעורבת שלא ניתן לשייכה לאחת מהאסכולות האחרות. מחד גיסא, בדומה למשפט המקובל, גם בישראל המנועים העיקרים לקידום הדין הם התקדים והשיטה האדברסרית, בה השופט אינו מקבץ את הראיות בעצמו, אלא מקבלן מהצדדים עצמם. מאידך גיסא, בדומה למערכת הקונטיננטלית, גם בישראל אין מושבעים. בתחום המהותי, מושפעים הענפים השונים של המשפט הישראלי ממערכות משפטיות שונות: כך למשל דיני הנזיקין והעונשין הישראלים דומים יחסית לדיני המשפט המקובל, בעוד שחלקים רבים מדיני החיובים הישראלים, כולל דיני החוזים, מושפעים גם מהמשפט הקונטיננטלי. בתחומים אחרים, כמו דיני המשפחה ואפילו היבטים מסוימים מהמשפט החוקתי, שונה הדין הישראלי באופן מהותי משתי מערכות משפטיות אלו.
נקודות ציון בהיסטוריה של המשפט הקונטיננטלי
המקור הקדום ביותר הידוע כיום למשפט הקונטיננטלי הוא שנים עשר הלוחות. החוקים באו כתוצאה של מחלוקות בין הפלבאים והפטריקים שבעקבותיהן החליטו לקבוע את הכללים המחייבים את שני המעמדות. החוק נעלם, אך הוא נלמד מטקסטים אחרים, והוא מהווה את ראשית המשפט הקונטיננטלי.
גאיוס – חי בתקופת הזהב של המשפט הרומי, שהייתה בין סוף הרפובליקה לתחילת האימפריה. הוא היה משפטן ומורה למשפטים. כתב כנראה ספר עבור תלמידיו הנקרא "אינסטיטוטאס" (Institutas). ספרו נותר בצורתו השלמה. הספר מתחלק לשלושה חלקים:
על האנשים.
על החפצים.
עילות.
הערות: חוזים – הספר "על החפצים", שכולל גם את דיני החוזים, השפיע מאוד על השיטה הקונטיננטלית. פרוצדורה – חשובה ביותר באה לידי ביטוי בספר העילות, כך שהעילה היא הבסיס ליצירת המשפט המהותי.
יוסטיניאנוס הראשון – קיסר מהמאה השישית ששלט בחלק המזרחי, השפיע רבות על המשפט הקונטיננטלי. מטרתו הייתה ליצור לרומא אסופה המשמרת את המשפט הרומי התקף וזה שאינו תקף. כמו כן הוא הורה לטריבוניאנוס לארגן את המשפט הרומי לפי תחומים. האינסטיטוטאס – הקורפוס יוריס, יוסטיניאנוס אסף והרכיב את הקורפוס יוריס קיוויליס (Corpus Iuris Civile) שהוא גוף המשפט האזרחי, המורכב מארבעה ספרים:
הדיגסטה (Digesta) – כל דברי המשפטנים.
אינסטטוציות (Institutas) – ספר לימוד ועשיה.
קודקס (Codex) – אוסף של ציווים קיסריים.
הנובלות (Novellae) – אוסף חוקותיו של יוסטיניאנוס עצמו.
הקמת אוניברסיטת בולוניה – בסוף המאה ה-11 הוקמה בבולוניה האוניברסיטה הראשונה באירופה שהייתה בה פקולטה למשפטים. למדו בה את המשפט הקאנוני, אך גילו את הקורפוס יוריס קיוויליס של יוסטיניאנוס. בעקבות זאת החלה התעניינות במשפט הרומי, וכך הגיעו מרחבי אירופה תלמידים שלמדו את שתי שיטות המשפט. כך נוצרה תרבות משפט אחידה בכל אירופה – המשפט המשותף (Ius Commune). המשפט המשותף היווה אחד מהשלבים המרכזיים בהתגבשות המשפט הקונטיננטלי.
הרמוניזציה – איחוד המשפט, מהווה את השלב (בימים אלו) המעצב את המשפט הקונטיננטלי.
קישורים חיצוניים
אוסף של חוקים רומיים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שיטות משפט | 2024-07-24T17:43:36 |
פלמח | REDIRECT פלמ"ח | 2015-09-26T11:08:04 |
אולוף פלמה | סְוֵון אוּלוֹף יוּאָכִּים פָּלְמֵה (, 30 בינואר 1927 – 28 בפברואר 1986) היה ראש ממשלת שוודיה בשתי תקופות כהונה בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. נרצח במהלך כהונתו.
ביוגרפיה
פלמה נולד בסטוקהולם בשנת 1927. הוא למד בארצות הברית, ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת סטוקהולם. נבחר לפרלמנט השוודי מטעם מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה, שירת כשר התקשורת ואחר כך כשר החינוך. הוא זכה בראשות מפלגתו ומונה לראש הממשלה ב-1969. בשנת 1976 הוא הובס בבחירות, וב-1982 נבחר שוב לראשות הממשלה.
בשנות כהונתו הנהיג מדיניות רווחה, במודל של תעסוקה מלאה, הנהגת הסכמות בין ארגוני עובדים ומעסיקים, וחיזוק הלאומיות השוודית. עם זאת נתפס פלמה כאישיות שנויה במחלוקת בקרב חברי המפלגה השמאלית, על רקע מוצאו הבינוני-גבוה. את עמדותיו הסוציאליסטיות רכש במסעותיו להודו ולארצות הברית לאחר לימודיו.
מדיניותו השמאלית על רקע המשבר הכלכלי שפקד את שוודיה, עוררה ביקורת ציבורית. פלמה הוביל לחקיקת חוק בשם "קרנות השקעה של מרוויחי המשכורת" במטרה למנוע פיטורים נרחבים במשק, באמצעות שחיקת שכר השכירים. החוק הקים קרנות בשליטת איגודי העובדים, שכספיהם יושקעו חזרה למשק השוודי במטרה להבטיח את המשך הצמיחה ולמנוע פיטורין. במסגרת חוק זה נקבע כי לכל חבר במשק השוודי יהיה סף עליון של רווחים, אשר כל רווח נוסף לו ייכנס אף הוא לקרן. על חוק זה נמתחה על פלמה ביקורת חריפה מצד תעשיינים.
מדיניות החוץ שעיצב אולוף פלה
אולוף פלמה נקט במדיניות של מעורבות רבה בסוגיות חוץ, תוך מתיחת ביקורת חריפה על מה שראה כעוולות. כך למשל מתח ביקורת על מלחמת וייטנאם והשווה את הפצצת הירושימה ונגסאקי לפשעי הנאצים. בעקבות דבריו קראה ארצות הברית לשגרירה לעזוב את שוודיה.
היחסים בין ישראל ושוודיה התקררו ואף לשינוי חד ביחסים ביניהם בעקבות בחירתו של אולוף פלמה כראש ממשלת שוודיה בשנת 1969 בעקבות התקפותיו על מדניות ישראל בסוגיה הפלסטינית. הרחבה על מדיניות החוץ שלו בכלל ובהקשר הישראלי קראו בערך יחסי ישראל-שוודיה.
רציחתו
ב-28 בפברואר 1986, בעודו מכהן בכהונתו השנייה כראש ממשלה, צעד פלמה עם אשתו ליסבת פלמה ברחוב בלב סטוקהולם בשעת ערב מאוחרת, לאחר צפייה בסרט קולנוע, ללא ליווי שומרי ראש. הוא נרצח ביריות אקדח על ידי מתנקש אלמוני, שנעלם מן המקום.
בשנת 1992 נאסר כריסטר פטרסון כחשוד ברצח. הוא הועמד לדין, הורשע ונדון למאסר עולם, אך ערעורו התקבל בבית המשפט לערעורים והוא זוכה ושוחרר. מאז, במשך שנים רבות, לא התגלה כל חשוד נוסף והועלו השערות שונות לגבי מניעי הרוצח. עלתה השערה על מעורבות איראנית ברצח, בסיוע המחתרת הכורדית (PKK), על רקע התבטאויותיו של פלמה נגד משטר האייתוללות, וכן על מעורבות של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בארגון הרצח על רקע הביקורת החריפה שהפנה פלמה כלפי משטר זה, וקשריו עם מנהיג מפלגת ה-ANC אוליבר טמבו. ביוני 2020 הודיעה התביעה בשוודיה על זיהוי הרוצח, סטיג אנגסטרם, מעצב גרפי ששנא את ראש הממשלה והיה חובב כלי נשק. אנגסטרם התאבד בשנת 2000, ובני משפחתו מכחישים שהוא הרוצח. משנת 2021 זמינה בנטפליקס סדרת פשע שוודית בת שישה פרקים - "רוצח בלתי אופייני" (Den Osannolika Mördaren) - המאמצת את הגרסה לפיה אנגסטרם הוא הרוצח.
הנצחתו
משפחתו של פאלמה והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הקימו קרן לזכרו. הקרן מעניקה בכל שנה את "פרס אולוף פאלמה" לאישים הפעילים בעידוד השלום, בטיפוח הסובלנות ונגד גזענות. בכל שנה אירועי אחד במאי בסטוקהולם מתחילים בהנחת זרים על קברו הנמצא בכנסיית אדולף פרדריק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ראשי ממשלת שוודיה
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בשוודיה
קטגוריה:מקרי רצח בלתי מפוענחים
קטגוריה:חברי הריקסדאג
קטגוריה:שרי תקשורת
קטגוריה:שרי חינוך
קטגוריה:שרי ממשלת שוודיה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סטוקהולם
קטגוריה:בוגרי קניון קולג'
קטגוריה:מעוטרי אות האריה הלבן
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:שוודים שנולדו ב-1927
קטגוריה:שוודים שנפטרו ב-1986 | 2024-07-20T17:43:51 |
חוק אפודיקטי | חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, אַפּוֹדֵיקְטִיקוֹס, "מוחלט") הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורה אבסולוטית, לדוגמה בלשון "עשה" או "אל תעשה". באופן זה, לדוגמה, מנוסחים עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.
ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.
דוגמאות
"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" ()
"לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב..." ()
השימוש בחוק אפודיקטי מעיד על הקשר בין המחוקק לבין הכפופים לחוק: בעשרת הדיברות האל מבטא את מהות הקשר בינו לבין עם ישראל. מהות הקשר המועברת לעם בזמן קבלת הדיברות מנומקת בנימוק במבנה זה: "אני יצרתי אתכם, לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני כי אני הוצאתי אתכם ממצרים...". במתן התורה האל מצווה על עם ישראל או על אומות העולם, בין השאר, גם ציוויים ללא כל התניה או סיבה נתפסת על הדעת. שלא כמו המצוות "לא תגנוב" ו"לא תרצח", מצוות כגון לא תעשה לך פסל או תמונה הן בעצם מצוות ללא התניה.
ראו גם
חוק קאזואיסטי
לקריאה נוספת
אלברכט אלט, מקורות החוק הישראלי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אקדמון, תשכ"ו
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מונחים משפטיים
קטגוריה:משפט עברי | 2024-03-16T17:42:42 |
גיליוטינה | ממוזער|250px|שמאל|גיליוטינה (מודל 1872)
גיליוֹטינה (בעברית: מַעֲרֶפֶת, בצרפתית: Guillotine) היא מכשיר אשר שימש להוצאה להורג בעריפה בצרפת, במושבותיה, ובמידה פחותה גם בכמה מדינות אירופיות אחרות. הגיליוטינה פותחה ונכנסה לשימוש במהלך המהפכה הצרפתית. מדובר במתקן בעל סכין חדה וכבדה, אשר נופלת ועורפת את ראש האדם השכוב מתחתיה קשור, אל תוך סל. ההמונים קראו למתקן "Guillotine", על שם האיש שהכניס את המתקן הזה לשימוש, בהטיית שמו בלשון נקבה, דוקטור ז'וזף אינייאס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin).
הגיליוטינה, מסמליה הבולטים של המהפכה הצרפתית, הייתה נתונה במחלוקת עזה. יש שראו בה מופת לשוויון מול החוק של הראויים למוות, המומתים מיידית, ללא עינויים וסבל. לעומתם יש שראו בה אמצעי אכזרי הנוטל חיי אדם כלאחר יד.
בין האנשים הידועים שראשיהם נערפו בה היו לואי ה־16, שהוצא להורג ב־21 בינואר 1793, ואשתו מארי אנטואנט, וכן מקסימיליאן רובספייר, שהוצא להורג ב-28 ביולי 1794.
היסטוריה
מתקנים קדומים
מתקנים מכניים לכריתת ראשים היו קיימים עוד בסין, בספרטה ובפרס הקדומה.
ידוע על שימוש במתקן ה"הליפקס גיבט" (מאנגלית: Halifax Gibbet) דמוי הגיליוטינה כבר בשנת 1307 באירלנד. לאחריו הופיע מתקן סקוטי שנקרא "העלמה הסקוטית" (מאנגלית: Scottish Maiden), והיה בשימוש לצורכי הוצאה להורג באיים הבריטיים. הנידון שכב על גבו כשידיו כבולות, מתחת ללהב גרזן שעליו הונחה אבן כבדה הקשורה לגלגלת ולחבל ארוך. כל בני הקהילה משכו את החבל ושחררו אותו לפי פקודה, וכך ההוצאה להורג הייתה משותפת וציבורית.
בגרמניה הופיע במאה ה-16 מתקן ה"דילה" דמוי הגיליוטינה, ובאותה מאה הופיע באיטליה מתקן ה"מאנאיה", בו היה הנידון כורע על ברכיו ומניח את גרונו על להב תחתון, בעוד להב עליון היה מורד על עורפו.
עם זאת נודעת למתקנים אלו השפעה מועטה ביותר על המצאת הגיליוטינה, שתוכננה והומצאה מחדש ללא הסתמכות על מודלים קודמים.
הולדת הגיליוטינה
שמאל|ממוזער|ז'וזף אינייאס גיוטן
תחילת השימוש בגיליוטינה – בימי המהפכה הצרפתית. הרופא ההומניסט ד"ר ז'וזף אינייאס גיוטן, פרופסור לאנטומיה, הציע ב־1789 להשתמש ב"מכשיר מכני לעריפת ראשים" כאמצעי הומני להוצאה להורג. לטענתו, המתקן, שיש להמציאו, יהרוג ללא כאבים, ובדרך הריגה הזהה לַכּוֹל. לאחר שהחל השימוש במתקן, הוא קיבל את השם "גיליוטינה" (נהגה בצרפתית, "גיוטִין"), על שמו של הרופא. בתקופה המלוכנית היו ארבע צורות רשמיות של הוצאה להורג: ראשיהם של אצילים נערפו בחרב או בגרזן, פשוטי העם נתלו בפומבי, ופושעים שביצעו פשעים חמורים נשרפו על המוקד, כפי שאירע למשל בצרפת ב-1780, או נקשרו ונמתחו באוויר בארבעת גפיהם, ובותרו בחרב.
רבים באספה המכוננת הלאומית, ובהם רובספייר ואנשיו, התנגדו נחרצות לעונשי מוות, אך בסופו של דבר, עונש המוות אושר בהצבעה במקרי בגידה במולדת. מאוחר יותר היה רובספייר גדול המשתמשים בגיליוטינה, וגם ראשו שלו נערף בה.
במשך שנתיים לא נעשה דבר ליישום הצעתו של ד"ר גיוטן, עד שהמוציא לפועל של בית המשפט בפריז, שארל אנרי סנסון, הממונה גם על ביצוע ההוצאות להורג, פנה אל האספה הלאומית והביא בפניה את הצורך לזרז את הוצאתם להורג של נידונים רבים שהצטופפו בבתי הכלא השונים. האספה מינתה את ד"ר אנטואן לואי, מזכיר האקדמיה לכירורגיה, לתכנן מכשיר יעיל להוצאה להורג. הוא מסר את תוכניותיו לנגר המלכותי אך בשל מחלוקת על עלויות העבודה הועברה מלאכת הבניה לבונה הצ'מבלו טוביאס שמידט, ששינה במעט את העיצוב והמכניקה.
המתקן שיוצר קיבל את השם הרשמי "לואיזון" או "לואיזט" (מצרפתית: Louisette) על שם ממציאו, אך ההמונים נתנו לו את שמו המוכר יותר, גיליוטינה. המתקן החדש הועבר לחצר בית הכלא שהיה גם בית החולים הפריזאי ביסטר, ושם נוסה על כבשים ועל ראשי גוויות, בהצלחה רבה.
הגיליוטינה נכנסת לפעולה
ממוזער|250px|ההוצאה להורג של רובספייר
ב־25 באפריל 1792 התרחשה ההוצאה להורג הראשונה בגיליוטינה, כאשר נערף ראשו של שודד-הדרכים והרוצח ז'אק ניקולא פאלטייר בפלאס-דה-גראב בפריז.
בגיליוטינה הוצאו להורג גם בכירי בית המלוכה בצרפת לרבות לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. מאוחר יותר, גם מקסימיליאן רובספייר, מנהיג "שלטון הטרור" בצרפת, הוצא להורג בגיליוטינה.
בימי הטרור של רובספייר הוצאו להורג 17,000 איש, ונשמעה הטענה שקלות הביצוע ומהירותו מעודדת את השימוש בגליוטינה ויוצרת זילות של חיי אדם. ישנה עדות שבאחד המקרים הוצאו להורג 21 איש תוך 38 דקות.
בתקופה זו נשמעו טענות על כך שההכרה לא אובדת מיידית, בשל מהירות החיתוך, ואנשים העידו שראו ראשים שקרצו אליהם או ניסו לומר דבר מה. בעוד שבתלייה עוצמת הנפילה גורמת לרוב למוות מיידי כתוצאה משבירת המפרקת, עריפת הראש המהירה בגיליוטינה מצמצמת את החבלה הגופנית המיידית הנגרמת למוח. הירידה הפתאומית בלחץ הדם המגיע למוח מביאה כעבור מספר שניות לאובדן הכרה.
הגיליוטינה לאחר המהפכה
הגיליוטינה השנויה במחלוקת המשיכה לשמש גם בתקופת נפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי. במיוחד עוררה התנגדות גוברת ההילולה והפולחן סביב ההוצאה להורג, מה גם שלעיתים הפכה פושעים לגיבורים.
ממוזער|250px|הוצאה להורג ציבורית בגיליוטינה, Lons-le-Saunier, צרפת 1897.
ב־1870 הוצא להורג ז'אן-בטיסט טרופמן, רוצח משפחה שלמה בת שמונה נפשות. ההוצאה להורג הפכה להילולת שיכורים, והצופים טבלו את מטפחותיהם בדם, כפי שעשו בשעתו בעת ההוצאה להורג של לואי ה־16. הממשלה הוציאה מספר תקנות חדשות כדי למנוע את הישנות הביזיון הזה. ההוצאה להורג המשיכה להיות בכיכר אך הבמה בוטלה. הגיליוטינה שהייתה לרוב אדומה נצבעה בחום. הלהב נצבע בשחור כדי להפחית את הברק ונצנוץ השמש עליו. ומעל הכול בוטלה משרת המוציא להורג בכל צרפת, ונמסרה באופן בלעדי לאדם אחד. הזוכה במשרה היה לואי דובלר ובנו בכורו.
עוזר-תליין ונגר בשם ליאון ברגר שכלל את הגיליוטינה והוסיף מנגנוני עזר כגון ידית לשחרור הלהב, מושב-גופה מתקפל ומגן שנועד למנוע התזת דם על התליין ועוזרו. הלהב עם הברגים שקל כ-40 ק"ג ואילו גובה הקורות היה כ-4 מטרים.
אותו לואי דובלר לקה בהתמוטטות עצבים לאחר שאישה נידונה התפשטה לפניו בפתאומיות לפני הגיליוטינה. הוא הודיע שלא יערוף עוד נשים. לאחר מכן ניתז זרם דם על פניו, והוא לקה בהמטופוביה, פחד חולני מדם. במקביל גם רדפו אותו אנרכיסטים והומניסטים וניסו לחטוף אותו ולחסלו. הוא פרש, וירש אותו בנו אנאטול דובלר.
אנאטול דובלר ערף 300 ראשים, האחרון בהם בשנת 1939. לאחר מותו של אנאטול בשנה זו התבצעה הוצאה להורג של אויגן ויידמן, רוצח סדרתי ב־17 ביוני 1939 ברחוב בפתח בית הסוהר סן פייר בוורסאי. האירוע הפך להילולה גדולה ובזויה, והוחלט שמעתה הגיליוטינה תוצב בתוך בית הכלא, ורק פקידי הכלא ועורך הדין של הנידון למוות יהיו נוכחים בה.
ההוצאה להורג האחרונה שנערכה באמצעות גליוטינה, בצרפת ובכלל, הייתה ב-10 בספטמבר 1977 כאשר חמידה ג'נדובי, מהגר מוסלמי, הוצא להורג בעוון עינוייה ורציחתה של אליזבת בוקט.
ב־1981 בוטל עונש המוות בצרפת.
הגיליוטינה בגרמניה הנאצית
גם בגרמניה הנאצית השתמשו בגיליוטינה להוצאה להורג של פושעים פליליים, ומתנגדי המשטר הנאצי. כך, למשל, נערף בשנת 1941 מוריס באבו, צעיר שווייצרי שניסה להתנקש בחייו של היטלר, ונערפו גם אנשי תנועת הוורד הלבן שהפיצו כרוזים אנטי-נאציים במינכן בשנת 1943. באמצעות הגיליוטינה הוצאו להורג כ-20,000 איש בידי הנאצים.
וילי הרולד, שנשפט על ידי הבריטים על פשעי מלחמה, הוצא להורג בגיליוטינה.
מבנה הגיליוטינה והשימוש בה
המתקן החדש היה מורכב משתי מסילות עץ אנכיות, שביניהן נע להב מתכת חד ומשופע. צורתו החדשה של הלהב נועדה לחתוך את הצוואר בקלות ובמהירות, ולא לחבוט בכוח בראש, כמו במתקנים הישנים, על מנת לכרות אותו.
ערב ההוצאה להורג היה עורפו של הנידון מגולח, והוא היה מגיע אל אתר ההריגה במרכבה מסורגת. הנידון היה עולה אל הגיליוטינה כשפניו אליה, ידיו קשורות מאחורי גבו, ועיניו גלויות. הוא היה מוצמד ברצועות קשירה אל משטח עץ אנכי שהגיע עד חזהו. משטח העץ נסב על ציר ועבר למצב מאוזן, כשצווארו של הנידון הוכנס לתוך ה"לונט" (ירח קטן בצרפתית), עיגול בקוטר צוואר אדם, שאחז בו לבל יזוז. הסכין החדה הייתה יורדת במהירות וחותכת חיתוך מהיר ונקי את הצוואר, והראש היה נופל לתוך סל, שנקרא באירוניה "סל הפיקניק". מאחר שהלב עדיין פעם היה פורץ זרם דם חזק. צוות ההוצאה להורג היה מכוסה דם מכף רגל ועד ראש, ועל פי העדויות הצחנה במקום הייתה גדולה וכלבים היו נאספים בלילות ללקק את הדם.
מפעיל הגיליוטינה היה אוחז בשערו או באוזניו של הנידון ומציג את ראשו לציבור הנוכח.
גיליוטינה בתרבות
הגיליוטינה מופיעה בספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו המתאר אותה כייצור מפחיד, ה את קורבנותיו בתאוות דם נקמנית. זוהי בעצם אלגוריה למערכת הצדק הצרפתית של אותה תקופה, שמתוארת בהרחבה בהמשך הספר ומגולמת בדמותו של איש המשטרה המפקח ז'אבר.
כמו כן בספרו של ויקטור הוגו יומו האחרון של נידון למוות הוא מתאר בפרוטרוט את עריפת הראשים הוא הוקיע את הגיליוטינה וקרא לראשי העם לבטל את עונש המוות ובפרט את הגיליוטינה
עוד הוא כותב בספרו״ ריבותי! ראשים רבים מידי נטרפים ידי שנה בצרפת אתם עוסקים בחסכון? חיסכו בזה אתם בעיצומם של ביטולי משרות? בטלו את משרת הצליח בכסף שעולים שמונים התליינים שלכם, תוכלו לשלם את משכורתם של שש מאות מורים״
מתוך הספר יומו האחרון של נידון למוות עמוד 116
בסרט "האלמנה מסן פייר" מתוארת סיטואציה, שבה אנשי אי צרפתי בודד מחכים חודשים רבים לבואה של הגיליוטינה, על מנת שיוכלו להוציא להורג רוצח.
בספר "סקרלט פימפרנל", בהמשכיו ובעיבודים הרבים שנעשו לו, מסופר סיפורו של אציל אנגלי בימי המהפכה הצרפתית, שבעזרת קבוצה קטנה של שותפים (שאינם מודעים לזהותו האמיתית) מציל צרפתים מאימת הגיליוטינה. הספר נפתח בתיאור קודר ואפל של שגרת פעולתה של הגיליוטינה.
האופרה "אנדרה שנייה" של אומברטו ג'ורדאנו מתרחשת בימי המהפכה הצרפתית, ומגוללת את סיפורו של המשורר ולוחם החופש אנדרה שנייה (30 באוקטובר 1762 – 25 ביולי 1794), שהוצא להורג באמצעות גיליוטינה בהוראת רובספייר. הוא היה מאחרוני המוצאים להורג במהפכה הצרפתית. שלושה ימים לאחר מותו, נאסר רובספייר, ראשו נערף ובכך בא הקץ לטרור המהפכני.
250px|ממוזער|שמאל|בית ראשון של "שיר הגיליוטינה" מאת נתן אלתרמן
ממוזער|250px|העתק של גיליוטינה, אריאל קליינר, הביאנלה בהרצליה 2007
בשנת 1934 פרסם המשורר נתן אלתרמן את "שיר הגיליוטינה", שבו הגיליוטינה היא הדוברת.
בספרי "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, מופיעה "הגליוטינה הכסופה" המשמשת לניתוק האדם מהדמון שלו, המייצג חלק מרכזי בנפשו של האדם.
להקת המטאל "Kreator" כתבה והלחינה שיר בשם "Under The Guillotine" העוסק בהוצאה להורג באמצעות גיליוטינה.
באחת ממהדורות המשחק "Assassin's Creed: Unity", העוסק במהפכה הצרפתית, ניתן באריזת המשחק פסלון להרכבה של גיבור המשחק (ארנו) כשמאחוריו גיליוטינה מגואלת בדם.
הזמר אליס קופר השתמש בגיליוטינה באחד משירי הרוק שלו: במהלך השיר מוציאים אותו להורג על חניקה.
במסגרת הביאנלה בהרצליה בשנת 2007 הועמד במרכז האירועים בהרצליה דגם גיליוטינה בגודל מלא של האמן אריאל קליינר, שנבנה על פי שרטוטים של גיליוטינה מקורית.
שימושים אחרים במונח
בימינו משתמשים במונח זה כשם למתקן לחיתוך נייר (טְרִימֶר, או מַחְתֵּכָה), אשר נמצא בבתי דפוס ופועל בדרך דומה לגליוטינה, ובהשאלה למתקנים ביתיים לחיתוך נייר. יש גם "גיליוטינות" המשמשות לחיתוך פחי מתכת בבתי מלאכה לפחחות ומסגרות ובסדנאות צורפות.
מכשיר נוסף הקרוי "גיליוטינה" משמש לקיצוץ סיגרים. המכשיר בנוי מלהב בודד או כפול (בדרך-כלל כפול), והקציצה מתבצעת על ידי הכנסת חלק קטן מאוד של 'זנב הסיגר' לתוך טבעת הקוצץ וחיתוך החלק האחורי של הסיגר באמצעות לחיצה מהירה וישרה על המכשיר.
לקריאה נוספת
אלבר קאמי, הרהורים על הגיליוטינה, תרגמה מצרפתית: עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2008
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שיטות הוצאה להורג
קטגוריה:המהפכה הצרפתית
קטגוריה:צרפת: המצאות | 2024-09-17T07:45:52 |
ניווט באתר אינטרנט | ניווט באתר אינטרנט הוא מכלול הכלים העומדים לרשות הגולש באתר אינטרנט לשם התמצאות באתר, כך שיוכל להגיע במאמץ מזערי לכל אחד מדפי האתר המעניינים אותו.
בחירתם של כלי הניווט בעת עיצוב האתר היא חלק מהתכנון הכולל, של מבנה האתר ודרכי התנועה הרצויות בין מרכיביו.
סרגל ניווט
כלי הניווט המקובל ביותר הוא סרגל ניווט – פס אנכי או אופקי, שבו יש קישורים לדפי האתר העיקריים. באתרים הכתובים אנגלית מקובל לשים את סרגל הניווט האנכי בצד שמאל של הדף. באיזה צד נשים אותו באתר הכתוב עברית? אפשר לחקות את האנגלית וגם באתר עברי למקם את סרגל הניווט בצד שמאל, ואפשר להתחשב בכך שכיוון הקריאה בעברית הפוך מאשר באנגלית, וגם באתר עברי למקם את סרגל הניווט בצד שבו מתחילים לקרוא, כלומר בצד ימין. מוצא פשוט מהתלבטות זו הוא בחירה בסרגל ניווט אופקי. דוגמה לסרגל כזה מופיעה באתר נענע:
מרכז|ממוזער|500px|סרגל ניווט באתר נענע ב-2004
באתר מורכב מקובל להשתמש בסרגל ניווט כפול. דוגמה לכך ניתן לראות באתר של עיריית רמת גן: בחלק העליון של כל דף מופיע סרגל הניווט הראשי, ובצד שמאל מופיע סרגל ניווט משני המפרט את מרכיביו של הפרק שנבחר בסרגל הניווט הראשי (בדוגמה שלפנינו: תרבות, אמנות ואירועים בעיר):
מרכז|ממוזער|500px|ניווט באתר עיריית רמת גן
סרגל הניווט נועד לאפשר לגולש התמצאות באתר בעת שהוא גולש בו, אך הסרגל מיותר כאשר הגולש מעוניין להדפיס את הדף שבו הוא נמצא. אתרים רבים מאפשרים יצירת גרסה להדפסה של הדף, שממנה מסולק סרגל הניווט (ורכיבים נוספים המיותרים בעת הדפסת הדף). שני הצילומים הבאים מאתר ynet ממחישים את ההבדל.
מרכז|ממוזער|290px|ניווט באתר Ynet מרכז|ממוזער|290px|דף להדפסה, ללא סרגל ניווט (ואלמנטים פרסומיים ואחרים)
מפת האתר
מפת האתר מאפשרת לגולש המגיע לאתר חדש לקבל תמונה מלאה, על רגל אחת, של מבנה האתר. באמצעות המפה ניתן להגיע בקליק אחד לכל אחד מדפי האתר, כך שהיא מהווה אמצעי ניווט נוח לגולש הנחפז. מפת האתר אינה מחליפה את סרגל הניווט, אלא מהווה אמצעי ניווט נוסף. הנה דוגמה למפת האתר של רכבת ישראל:
מרכז|ממוזער|500px|ניווט באתר רכבת ישראל
דרך פשוטה יותר להצגת מפת האתר היא באמצעות קישורים טקסטואליים פשוטים, המציגים, בצורה של רשימה, את כל הדפים הראשיים היוצאים מדף הבית, ואת כל הדפים המשניים היוצאים מכל אחד מהדפים הראשיים. הנה קטע ממפת האתר של עיריית רמת-גן.
מרכז|ממוזער|500px|ניווט באתר עיריית רמת גן
מפת תמונה
כלי ניווט נוסף, הוא מפת תמונות (imagemap) – תמונה או סדרת תמונות שלחיצה על מקומות שונים בו מובילה לדפים המתאימים. בשימוש במפת תמונה יש להתחשב בנקודות הבאות:
לחלק מהגולשים לא ברור שלפניהם אביזר ניווט, ולעיתים גם לא ברור היכן גבולות הקטעים בציור. עם זאת מפת תמונה שהוכנה כהלכה תאפשר ניווט קל.
קישור טקסט משנה את צבעו לאחר שהגולש עבר דרכו, ובכך ניתן לגולש רמז היכן כבר ביקר. רמז זה מועיל במיוחד בדף מרובה קישורים. כאשר הקישור הוא תמונה או מפת תמונה, לא משתנה צבע הקישור.
יש להקפיד שהציור שמהווה מפת תמונה לא יהיה גדול וכבד מדי שטעינתו נמשכת זמן רב.
להלן דוגמה למפת תמונות – ניתן ללחוץ על תמונה של כוכב לכת ולהגיע לערך המתאים באתר.
להלן אותה תמונה ללא מפת התמונות – כאן לא ניתן ללחוץ על הכוכבים ולהגיע לערך המתאים. במקום זאת, לחיצה על כל נקודה בתמונה תוביל למידע נוסף הרלוונטי לתמונה זו.
מפה רגילה
בדוגמה זו, השימוש במפת תמונה מלאכותי במקצת. בשתי הדוגמאות הבאות מפת תמונה הוא כלי ניווט טבעי, כמעט מתבקש מאליו.
בדוגמה הבאה המושג "מפת תמונה" מתפרש כפשוטו: מפה של אזור מסוים, המשמשת לניווט אל דפים העוסקים באתרים המוצגים במפה זו.
שמאל|ממוזער|200px|סכמה של תרשים ארגוני
תרשים ארגוני, המציג בצורה ויזואלית את מבנהו של ארגון מסוים, כך שכל יחידה ארגונית מיוצגת באמצעות במלבן שגבולותיו מדויקים וחד משמעיים, מאפשר ניווט נוח בין הדפים המתארים את יחידות הארגון - קליק על כל אחד מהמלבנים יעביר לטקסט המתאר את היחידה המתאימה.
ראו גם
שימושיות
ממשק משתמש גרפי
קישורים חיצוניים
Is Navigation Useful?, ג'ייקוב נילסן
Website navigation is useful, Adam Baker
קטגוריה:עיצוב אתרי אינטרנט
קטגוריה:ניהול ידע | 2020-07-10T01:41:38 |
גנטיקה | שמאל|ממוזער|250px|תהליך ייצור החלבונים בתא לפי תבנית ה-DNA הוא מהעקרונות הבסיסיים ביותר בגנטיקה
גֵּנֵטִיקָה היא ענף במדעי החיים העוסק במחקר של גנים, תורשה, והמגוון הגנטי באורגניזמים. גנטיקה נחשבת בעיקר לתחום בתוך הביולוגיה, אך פעמים רבות מחקרים גנטיים מצטלבים עם מחקרים בתחומים אחרים של מדעי החיים, ויש קשר הדוק בין הגנטיקה לבין מערכות מידע.
אבי הגנטיקה המודרנית הוא נזיר אוגוסטיני בשם גרגור מנדל, שחי ופעל בשלהי המאה ה־19. מנדל חקר "הורשת תכונות", שהן הדפוסים והתבניות שבהן תכונות עוברות מהורים לצאצאים. הוא הבחין בכך שאורגניזמים (צמחי אפונה) יורשים תכונות במנות בדידות של "יחידות תורשה". מונח זה, שעדיין נמצא בשימוש, הוא הגדרה עמומה של מה שידוע היום כגן.
הורשת תכונות ומנגנוני הורשה מולקולריים של גנים הם עדיין תחומי מחקר חשובים בגנטיקה גם במאה ה־21. עם זאת, במשך השנים הרחיבו הגנטיקאים את תחום פעילותם, והחלו לחקור גם את התפקוד ואת ההתנהגות של הגנים בתנאים שונים וכן את הפעילות ההדדית של הגנים ברמה התאית וברמת האורגניזם כולו. המבנה, התפקוד, הגיוון, והתפוצה של גנים נחקרים בהקשר התאי, בהקשר של האורגניזם השלם (יחסי דומיננטיות לדוגמה), ובהקשר של אוכלוסיית אורגניזמים נתונה. ההתפתחויות המודרניות בגנטיקה הקלאסית הובילו ליצירתם של מספר תחומי משנה, ובהם אפיגנטיקה וגנטיקה של אוכלוסיות. אף שבתחילה חקר מנדל צמחי אפון, כיום הגנטיקה עוסקת במחקר של יצורים מכל שלוש העל ממלכות.
התהליכים השונים שנחקרים בגנטיקה מתרחשים באופן התלוי לעיתים בתנאי המחיה של האורגניזם, והשילוב בין התורשה לסביבה הטבעית משפיע על תכונותיו של האורגניזם כך שאין בהכרח קשר ישיר בין הגנוטיפ (הרכב הגנים) לפנוטיפ (אופן ההתבטאות של התכונות) של האורגניזם. הסביבה הפנימית או החיצונית של התא או האורגניזם עשויה לגרום להתבטאות או להשתקת גנים. דוגמה לכך היא זוג זרעים של אותו קלח תירס, שאחד מהם ממוקם באקלים ממוזג ואחד באקלים צחיח. מבחינת ההרכב הגנטי שלהם גובה הצמחים אמור להיות אותו דבר בקירוב, אך בפועל הצמח שנבט באקלים הצחיח לא יהיה קרוב בגודלו לגודל הצמח שגדל באקלים הממוזג, וזאת עקב מחסור במים ובנוטריינטים בסביבתו הקרובה.
המידע הגנטי מצוי ברוב האורגניזמים במולקולת DNA בצורות שונות (בעיקר כרומוזומים), וקיים מספר קטן של וירוסים שבהם המידע אצור במולקולת RNA.
תחומים בגנטיקה
רוב המחקר בגנטיקה נסוב סביב הניסיון להסביר את השפעתם של הגנים על הפנוטיפים ואת השפעתם של הגנים על אוכלוסיות.
ביולוגיה מולקולרית היא המדע שצמח כתוצאה מהאיחוד בין ביוכימיה וגנטיקה ועוסק בחקר היסודות המולקולריים של תהליכי השכפול, שעתוק ותרגום של החומר התורשתי.
גנומיקה הוא תחום חדש יחסית, שצמח בד בבד עם ההתקדמות הטכנולוגית שאיפשרה את התיעוד הרצוף של גנומים שלמים (גנום האדם, גנום העכבר, גנום האורז ועוד). תחום זה עוסק בניסיון לאתר תבניות של גנום החוזרות על עצמן בכל הפרטים של מין מסוים, ובכך מאפיינות אותו. תחום מדעי זה כולל גם את הענף המדעי הצעיר, ביואינפורמטיקה, שמשלב בין מדעי המחשב והביולוגיה במטרה לנתח באמצעות מחשב את הכמות הגדולה של המידע הביולוגי.
אפיגנטיקה הוא התחום העוסק בחקר תכונות מורשות שאינן קשורות באדיקות לרצף ה-DNA. התופעה האפיגנטית המוכרת ביותר היא תופעת המתילציה, בה הוספה והסרה של קבוצות מתיל כימיות ל-DNA, לרוב ברצפי CG (על האות C) משפיעה על התבטאותם של גנים. כמו כן ידועה תופעת האצטילציה, בה מתרחשת הוספה של קבוצות אצטיל כימיות על היסטונים (קומפלקסים חלבוניים המעורבים בארגון מבני של ה-DNA). בתחום האפיגנטיקה כיום, רב הנסתר על הנגלה. פרויקט גנום האדם אינו נוגע כלל להיבטים האפיגנטיים של הגנום.
גנטיקה של תכונות מורכבות הוא תחום המשלב גנטיקה וסטטיסטיקה בניסיון לאתר גורמי מחלה גנטיים, אשר תרומתם לאפקט המחלה קטנה. כיום ידוע שרוב התכונות הגנטיות הן תכונות מורכבות, (נקראות גם כמותיות), הנקבעות על ידי מספר גנים יחד ומראות דפוס הורשה מורכב.
גנטיקה אבולוציונית.
ציטוגנטיקה היא תחום בביולוגיה המגשר בין הגנטיקה והביולוגיה של התא (ציטולוגיה).
גנטיקה מולקולרית.
היסטוריה
הבסיס התאורטי למדע הגנטיקה הונח על ידי הנזיר גרגור מנדל באמצע המאה ה-19. לפני מנדל שלטה גישת המיזוג והערבוב, שלפיה הצאצא הוא בעל תכונות שמהוות את ממוצע תכונותיהם של הוריו. לפיכך, זיווג של פרח לבן באדום ייתן צאצא ורוד. מנדל הראה כי התכונות לא מורשות כערבוב תכונות ההורים, אלא כצירוף של גנים שונים. כיום מוסבר "ערבוב" תכונות כפעילות של גנים שונים הפועלים בצורה מרוכבת. תאוריה נוספת שהייתה מקובלת באותה התקופה, אותה ניסח ז'אן-בטיסט דה לאמארק, הייתה שניתן להוריש תכונות נרכשות.
כיום ידוע שהמידע התורשתי נישא על חומצות גרעין מסוג (DNA (deoxyribonucleic acid או (RNA (ribonucleic acid במספר וירוסים. מוטציות – שינויים ב-DNA – יכולות לשנות את התכונות של יצור שבו התרחשו וכן יכולות לעבור בתורשה במקרה שהן מתחוללות בתאי המין שלו.
בגנים מקודד מידע לסינתזה של חלבונים, שלהם השפעה מרכזית על הפנוטיפ של האורגניזם.
תורשה מנדלית
בשנת 1865 פרסם המדען והנזיר האוגוסטיני הצ'כי גרגור מנדל מאמר שבו תיאר תבניות תורשה של מספר תכונות באפונות גינה, והראה כי קיימת חוקיות סטטיסטית בהורשת התכונות. למרות שלא כל התכונות שנבדקו מאופיינות בעקרון ההורשה המנדלי, עבודתו של מנדל הדגימה את החשיבות שביישום הסטטיסטיקה בחקר התורשה. חוקי התורשה של מנדל הגדירו את עקרונות התורשה שמצא: חוק ההפרדה (החוק הראשון), לפיו כל אורגניזם מכיל שני פקטורים ומוריש לכל צאצא פקטור יחיד, וחוק ההתפלגות העצמאית, לפיו פקטורים בעלי מאפיינים שונים מחולקים בין הגמטות בלי תלות של אחד במשנהו. אחת השיטות שפיתח מנדל היא הכלאת מבחן ניסוי שבעזרתו ניתן לקבוע את הגנוטיפ של יצור בעל פנוטיפ דומיננטי.
מאז ועד היום נבנו מודלים מורכבים יותר של תורשה. מנדל הגדיר את המונח 'אלל' כיחידת הבסיס של התורשה. במרוצת השנים החל השימוש במונח גן כמונח נרדף למונח 'אלל' כפי שהגדירו מנדל בשעתו, בעוד שהמונח 'אלל' החל לציין את צורת ההופעה של גן מסוים (לדוגמה: פרווה שחורה/פרווה לבנה). פריצת הדרך של מנדל וחשיבות עבודתו לא הוכרו בעודו בחיים, ורק לאחר מותו מספר חוקרים שעסקו בתחום גילו אותה. המדען האנגלי ויליאם בטסון תרם להפצת רעיונותיו של מנדל, והוא טבע את המונח "גנטיקה" ב-1905.
לאחר גילויה מחדש של עבודתו של מנדל ניסו מדענים לקבוע מהו החומר בתאים האחראי לתורשה. ב-1911, על סמך תצפיות בזבובי פירות (דרוזופילה), הציע הגנטיקאי האמריקאי תומאס הנט מורגן כי גנים נמצאים בכרומוזומים. ב-1913 השתמש אחד מתלמידיו אלפרד סטורטוונט בתכונה של תאחיזה כדי להוכיח שגנים מסודרים בצורה ליניארית על גבי הכרומוזום.
גנטיקה מולקולרית
כרומוזומים מורכבים מחלבונים ומ-DNA. אף על פי שידעו כי גנים נמצאים על גבי כרומוזומים, לא היה ידוע מהו החומר התורשתי. ב-1928 הרופא והגנטיקאי האנגלי פרדריק גריפית' גילה שחיידקים יכולים להעביר חומר תורשתי בתהליך שנקרא טרנספורמציה, גילוי שהיה לאחד מאבני היסוד של הגנטיקה המולקולרית. בניסוי גריפית' חיידקים מתים העבירו חומר גנטי שגרם ל"טרנספורמציה" של חיידקים חיים אחרים. 16 שנה לאחר מכן, ב-1944 בניסוי איוורי-מקלאוד-מקארתי זיהו החוקרים כי המולקולה האחראית לטרנספורמציה היא ה-DNA (deoxyribonucleic acid). ניסוי הרשי-צ'ייס ב-1952 הדגים את חשיבותו של ה-DNA (ולא של חלבון) כחומר תורשתי של נגיפים המדביקים חיידקים, ובכך אישש את הרעיון כי DNA הוא החומר התורשתי.
ב-1953 קבעו ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק את מבנה ה-DNA, על סמך עבודת קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן שנעשתה על ידי רוזלינד פרנקלין ומוריס וילקינס. לאחר גילוי מבנה ה-DNA נעשו מאמצים לקבוע כיצד משפיע ה-DNA על התהליך של ייצור חלבונים. התברר כי ה-DNA משמש כתבנית ליצירת mRNA (RNA שליח), המתורגם לרצף של חומצות אמינו המרכיבות חלבון. הכללים על פיהם מתורגם ה-mRNA לחומצות אמינו מוגדרים כקוד הגנטי.
הבנת הבסיס המולקולרי לתורשה הביאה למחקרים רבים בנושא. בין הפיתוחים החשובים בתחום היו פיתוח של ריצוף DNA על ידי פרדריק סנגר ב-1977, ושל שיטת ה-PCR ב-1983 על ידי קארי מוליס.
ראו גם
גנטיקה רפואית
לקריאה נוספת
אבינעם אדם ומירי סורוז'ון, גנטיקה – ממנדליזם להנדסה גנטית, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
מירי סורוז'ון, מבוא לאנליזה גנטית, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012–2013.
קישורים חיצוניים
על גנטיקה, אתיקה ומשפט בתוכנית הרדיו "רפואתיקה"
מילון מונחים גנטי
מרקוס ו' פלדמן וג'סיקה ריסקין, אסטרולוגיה גנטית, הזמן הזה, מכון ון ליר בירושלים, ינואר 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-09-14T13:23:12 |
P=NP | הפניה בעיית P=NP | 2017-09-22T05:37:56 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.