title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
סומאנוס | במיתולוגיה הרומית, סומאנוס (בלטינית: Summānus) היה אל הרעם הלילי, בניגוד ליופיטר שהיה אל הרעם בשעות היום. לכבודו הוקם מקדש בסירקוס מקסימוס. המקדש נחנך ב-20 ביוני, והפסטיבל לכבודו נערך ביום זה. לדבריו של אוגוסטינוס, סומאנוס היה בעבר בעל מעמד גבוה יותר מיופיטר, עד שלכבודו של יופיטר נבנה מקדש מפואר יותר וקרנו עלתה.
לקריאה נוספת
דר' אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, 2024, עמ' 152
הערות שוליים
קטגוריה:אלים רומיים
קטגוריה:אלי סער | 2024-08-09T14:35:29 |
ליגווה | 300px|ממוזער|
בלטביה העתיקה, ליגווה (Līgo, נקרא גם יאני -Jāņi) היה פסטיבל שנערך ב-20 ביוני. הנשים והילדות אספו עשבים ופרחים וארגו מהם זרים. חוואים חתכו ענפי תרזה ושמו אותם במתבנים, כדי למנוע מעכברים וממכרסמים אחרים מלאכול את היבול. הפרות הוזנו ב-John's Grass וחול נבזק על ראשיהן כדי שיניבו חלב מתוק. נערות נתנו כתרי פרחים למחזריהן הפוטנציאליים. ועם כתרים אלו הלכו הבנים והבנות לישון, ואם חלמו זה על זו, הם היו מיועדים להינשא.
קישורים חיצוניים
Lauris celebrates "Līgo" and "Jāņi" in Pāvilosta, Latvia! ביוטיוב
קטגוריה:חגים ומועדים
קטגוריה:לטביה: תרבות
קטגוריה:אירועים בחודש יוני | 2020-10-08T09:28:27 |
אביחיל | שמאל|ממוזער|250px|הקבר והאנדרטה של יוסף בנימיני באביחיל
אֲבִיחַיל הוא מושב המשתייך לתנועת המושבים, ונמצא בתחום מועצה אזורית עמק חפר, צפונית לנתניה. שטחו של המושב הוא 4,000 דונם. המושב הוקם בשנת 1932 וב-1946 אוחד עם המושב הסמוך "עין העובד".
מקור השם
מקורו של שם המושב הוא ממגילת אסתר, בה מצוין כי אסתר המלכה הייתה בת אביחיל ( וגם ). המשורר חיים נחמן ביאליק הוא שהמליץ למייסדי המושב על השם.
היסטוריה
אביחיל
היישוב הוקם ב-1932 על ידי חיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה במסגרת הגדודים העבריים שבצבא הבריטי. תחילה הוקם היישוב על אדמה שהוקצתה לחיילים המשוחררים על ידי ממשלת המנדט, בצפון הנגב, ליד תל ערד. בעקבות המחסור במים במדבר, הוקם המושב מחדש במיקומו הנוכחי, ב-19 ביולי 1932, על ידי קרן היסוד. היישוב הוקם על חולית שהייתה אדמת הקרן הקיימת לישראל, במסגרת "התיישבות האלף". בין המתיישבים הראשונים היה דב יוסף, שכיהן בהמשך כשר הצנע בממשלת ישראל הראשונה, וכן שמואל דב חיים קריס שהצליח להשיג הקצאת קרקע בעמק חפר.
בשנת 1939 נמנו ביישוב 280 תושבים ב-72 משקים.
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו באביחיל 350 תושבים.
עין העובד
המושב הוקם ב-1932 על ידי קבוצת "שארית" שנותרה יחד מארגון ארצי שהתפרק. שישה ממייסדי המושב נשלחו בינואר 1931 להכשרה ב"פרדס הגדוד".
בחורף 1933 נחפרה באר המים בעומק של 35 מטרים. בתחילה עלו 17 משפחות להתיישב וכל משפחה מחברי המושב קיבלה 8 דונמים למטעים ו-2 דונמים לבניה. באביב אותה שנה החלו בנטיעת המטעים וב-1934 הוקם מגדל המים בעקבות הלוואה מכפר ויתקין. באותה השנה קיבלו חברי המושב הלוואות מבנק הפועלים לצורך הקמת בתי הקבע.
מאוחר יותר מסרה הקק"ל 100 דונמים לעיבוד חקלאי בקרבת מושב גן חפר. שטח זה הוחכר לקיבוץ קדמה.
הלוואות לצורך הקמת משקי עזר נדחו והוענקו רק בסוף שנת 1939.
בסך הכל כלל המושב שטח של 420 דונם, מתוכם 160 דונם פרדסים.
ילדי המושב למדו מלכתחילה בגן ובבית הספר באביחיל. על פי סקר הכפרים משנת 1945 התגוררו בעין העובד 80 תושבים.
רצח יוסף בנימיני
בתקופה הראשונה סבלו התושבים מהתנכלויות וחדירות של בדואים מהסביבה. ב-22 בפברואר 1933 אירעה התנגשות גדולה בין התושבים לבין בדואים שחדרו לשדות המושב. בתגרה נפצע קשה בראשו . לפי הגרסה המופיעה ב"ספר אביחיל" (ערכה רות פורת, 2002) הוא הוכה בראשו על ידי אישה בדואית באמצעות כד חרס וכעבור מספר שעות מת מפצעיו. לפי הגרסה שהופיעה בעיתונות באותם ימים הוכה בנימיני בראשו על ידי גברים בדואים שהיו חמושים בנבוטים (מקלות). הוא נקבר בראש גבעת הכפר.
ב-1947 הוקמה ליד קברו אנדרטה בצורת עמוד שיש שהובא מקיסריה. עליו הונחה מנורה - סמל הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.
בבסיס האנדרטה נכתב
הקבר והאנדרטה נמצאים בתוך בית הספר אביחיל.
המושב כיום
במושב אביחיל נמצא מוזיאון "בית הגדודים", המנציח את פועלם של אנשי הגדודים העבריים. באביחיל 15 רחובות, וכן מבני ציבור כגון בית כנסת, ספרייה, בית הספר הניסויי אביחיל, בית עלמין, מועדון ספורט, מגרשי טניס וכדורסל, וכן אולם תרבות המהווה חלק ממוזיאון בית הגדודים.
סמוך למושב נמצא גן לאומי אביחיל באתר דיונות חול, עצי חרוב מצוי ואלת המסטיק. אלו הדיונות הדרומיות ביותר במישור החוף בהן שרדה תצורת צומח זו.
בבית העלמין במושב יש חלקה מיוחדת ליוצאי הגדודים העברים. במקום קבור בקבר נפרד, שלום שווארצבארד שהתנקש ב-1926 בסימון פטליורה. כן קבורים במקום בחלקה נפרדת לויטננט קולונל ג'ון פטרסון ואשתו.
קישורים חיצוניים
לעד בדד-גדודאי בחצר בית הספר בשרון
אביחיל באתר המועצה האזורית עמק חפר
הערות שוליים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1932
קטגוריה:מושבי תנועת המושבים
קטגוריה:מועצה אזורית עמק חפר
קטגוריה:מושבים | 2024-07-03T19:26:18 |
רוחניות | המונח רוחניות הוא מושג המציין סוג מציאות אחר מהמציאות החומרית. לפי מספר גישות העולם אינו מסתכם רק במרחב, אנרגיה, זמן, ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיום כגון תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש, קארמה, גורל, רוחות (spirits), אלוהות, או כוח עליון מסוים (שאינו בהכרח מוגדר כ"אלוהי").
המונחים נפש (psyche), דעת (mind) ותודעה (consciousness) נזכרים לעיתים בחיבורים הקשורים במושג הרוחניות וזוכים שם לפרשנויות מגוונות, אם כי הם נחקרים מאוד גם בשיח המדעי (בפרט בתחומים מדעי המוח ונוירופסיכולוגיה).
מרבית ההשקפות הרוחניות רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים, החיצוניים – כמשניים בחשיבותם. אך קיימות גם תנועות רוחניות המדגישות את הקיום האלוהי מצד אחד ואת הקיום החומרי מצד שני, כאשר הצד החומרי הוא מימוש של האלוהי ואין לברוח מפניו. השקפות רוחניות רבות נסמכות על אמונה בקיומה של מציאות על-חושית (טרנסצנדנטלית) כמו אלוהים או חיים שלאחר המוות, וחלקן על אידאות מופשטות אחרות.
רוח וחומר
הרוחניות עשויה לכלול גם פרטים פיזיים שאינם אנושיים, כגון כוחות טבע, להם יכולה להיות מיוחסת מעין נפש (כגון נשמת העולם), וכן חפצים קדושים בעלי חשיבות תרבותית. בקבלה היהודית מוזכרים מלאכים ושרי מלאכים המסוגלים להתממש בחומר. המחזה הגולם לדוגמה מראה מימוש חזק מאוד בחומר, של יכולת רוחנית גבוהה ביותר. הבאה לידי ביטוי במימוש של דמות שנבנתה באמצעות תפילות, בדמוי אדם, המתנהג ומתנהל כאדם לכל דבר, אך למעשה זהו סוג של רובוט, המקבל הוראות מהאדם השולט בו, עד לאותו רגע שבו הוא מתחיל לבגוד בשליטת האדם בו.
רוחניות בימינו
ממוזער|178px|אדם מתרגל מדיטציה
הדתות הן מבשרותיה הבולטות של הגישה הרוחנית, אך בשנים האחרונות, במקביל להתפתחות הפוסט מודרניזם, התרחבה הגדרת הרוחניות לתיאור מכלול ההשקפות והזרמים המשתמשים בהגדרות רוחניות וטרנסצנדנטליות, לרבות אלו שאינם קשורים לדת. הרוחניות, במובן זה, מתארת תהליך או מצב אינדיבידואלי, שמרכזו הוא חיפוש אישי אחר 'הנתיב הרוחני' והסתמכות על ניסיון אישי בחיפוש זה. הרוחניות על פי הגדרה זו כוללת זרמים ואמונות רבים, כגון: העידן החדש, מסורות מיסטיות שונות כמו קבלה, סופיזם, השקפות מיסטיות מודרניות כמו ספיריטואליזם, נאופגניזם ועוד. כמו כן שיטות רבות של רפואה אלטרנטיבית מקורן בגישות רוחניות שונות.
נראה שנבחרה המילה רוח לתיאור אותם חלקים נפשיים ודומיהם בעברית, משום שהרוח אינה נראית אך ניתן להבחין בהשפעותיה (תנועת העצים וכדומה), וכך גם הנפש - לא ניתן לראות אותה, אך ניתן לראות את השפעותיה על החיים, החוויה האנושית ועוד.
עיקר הרוחניות מועברת באמצעות מורים רוחניים שזכו להארה או להדרכה בידי מורה דרך קודם. המורים הרוחניים לומדים שיטות עבודה במזרח אסיה, בדרך כלל, ומביאים עימם את הבשורה למדינות המערב. אך יש גם מורים רוחניים שנולדו באירופה, והביאו את בשורתם לאחר ביקור ממושך בארצות הברית. לדוגמה, המורה הרוחני פטר דנוב נולד בבולגריה למד רפואה בארצות הברית ובשלב מסוים עבר ללימודי דת ומסטיקה באוניברסיטה. לאחר מכן חזר עם בשורה רוחנית למולדתו בולגריה.
רוחניות חילונית
רוחניות חילונית היא שיטה פילוסופית השואפת לתת טעם לממד הנפשי והפנימי של הקיום ללא צורך באמונה בקיומה של מציאות על-חושית (טרנסצנדנטית) כמו אלוהים או חיים שלאחר המוות, וללא צורך במיסטיקה או אידאות מופשטות אחרות. מבחינה זו המילה רוחניות אינה מרמזת על קיום של רוח נפרדת מהחומר אלא מרמזת על חיי הנפש וחיפוש המשמעות של האדם. הנפש והמשמעות הן תוצרים של המוח האנושי ואינן קיימות מחוצה לו. רוחניות חילונית מחברת בין החשיבות הגדולה שיש להיגיון, לעובדות, להטלת הספק, לעשייה המדעית ולחיפוש האמת עם הצורך האנושי במשמעות ובהדרכה כיצד כדאי לחיות. היא לא מתעלמת מהצד הרגשי שיש באדם ומכירה בחשיבות שיש לקהילה. רוחניות חילונית שואפת להציע טקסים וחגים חדשים שיחברו את האדם שיבחר בכך עם חיי הרוח ויזכירו לו ערכים כמו ערכי כבוד האדם, החירות, הטלת הספק ושוויון ההזדמנויות. גם השקפה זו רואה את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומרניים כמשניים בחשיבותם ומאמינה שבעקבות היכולת של האדם למודעות עצמית, האדם יכול לבחור להתפתח אל מעבר לצרכים ההישרדותיים תוך מתן דגש על יצירה ועל הבנת הטבע שמסביבו. כך יוכל האדם לממש את מלוא היכולות שבו ולהגיע למשמעות בחייו.
בספרו של עודד פלד, כותב פרופסור רפי וייכרט, במבוא שמונח על עטיפת הספר, על שירת המשורר: <<אלה שיריו של חילוני מאמין המוצא בטבע את בית התפילה שלו>>.
שינויים בהיסטוריה בתפיסת הרוחניות
לפי יואב שורק במסה "אמונה בקומת אדם", לאורך ההיסטוריה היו מספר תפיסות אוניברסליות מתחלפות ביחס למקומה של ה"רוחניות" בעולם. כל אחת מתפיסות אלו, עד זו שהחלה באמצע המאה ה-20, שררה מאות שנים לפחות:
בתקופה המקראית תפקיד ה"רוחניות" כלל חיפוש משמעותה המלאה של תפקיד האדם ל"תיקון העולם". גם מתן תורה לא שלל את תפקיד התבונה האנושית והניסיון כחלק מתפקידו הרוחני של האדם וכהשלמה להבנת רצון הבורא (למרות שרצון הבורא מתברר בעיקר דרך המקרא והמסורת). לפי תפיסה זו, קיים יחס והפריה הדדית בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי, כאשר הפריה זו מעניקה מחד משמעות ותכלית לעולם ה"גשמי" ובמקביל מעשירה ומשלימה את העולם הרוחני.
מאז עליית הנצרות ועד עידן הנאורות, התפיסה בעולם הנוצרי הייתה ש"התגלות" שללה את מקומה של התבונה ושל האנושיות בעולם ה"רוחניות" והאמונה. תפיסה זו הובילה לדוֹגְמָה לפיה "ידע ["רוחני"] אינו נבחן על ידי המציאות אלא המציאות נבחנת על ידו". לפי תפיסה זו התקיים נתק מוחלט בין העולם ה"אמוני"-הרוחני לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי.
בעידן הנאורות נשללה הדּוֹגְמָה הקודמת לפיה "ידע ["רוחני"] אינו נבחן על ידי המציאות אלא המציאות נבחנת על ידו", והוחלפה בתפיסה "רוחנית" ש"בנרטיב הכולל של האדם כנזר הבריאה התר אחר האמת המצויה בתוך העולם" וש"העולם, הארצי והחומרי, מגלם בתוכו משמעות ואמת נצחית". תפיסה זו חזרה ל"אמונה רוחנית" בקיומו של יחס והפריה הדדית בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי.
במאה ה-20, על רקע שתי מלחמות העולם וקריסת ה"אמונה" שההתקדמות הטכנולוגית תמנע את הסבל האנושי, התפתחה תפיסה שהפעם הייתה מבוססת על הפרדה מוחלטת בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין תחומים מסוג המדינאות והמוסר, הבנת הטבע והבנת ההיסטוריה, אלא שבניגוד לתקופה שקדמה לעידן הנאורות הפעם בעולם המערבי תחומים אלו הפכו לתחומים "חילוניים" לחלוטין. במקביל כתנועת נגד, בחלקים מהעולם הדתי התגבשה תפיסה לפיה תחומים מסוג המדינאות והמוסר (בניגוד לתחומים מסוג הרפואה, המדע והטכנולוגיה), הבנת הטבע והבנת ההיסטוריה צריכים להיות מושפעים אך ורק מהעולם האמוני-ה"רוחני", ואין כל מקום להפריה הדדית בתחומים אלו עם העולם ה"ארצי"-הגשמי. בניגוד לתפיסות אלו עומדים הוגים, שהראי"ה קוק בולט בהן, שגם בעת הזו "מאמינים" בקיום יחס והפריה הדדית מלא בין העולם ה"אמוני"-הרוחני לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי.
ראו גם
דת
פילוסופיה
אידיאליזם
מורה רוחני
קישורים חיצוניים
רוחניות באתר "בית חב"ד"
גילוי תכונות רוחניות באתר קבלה לעם.
דנה אשכנזי, דואליות היחסים שבין חומר לרוח
מהו העולם הרוחני? באתר "כנסיית האל הכול יכול"
רוחניות ותודעה תמר רוטשטיין
הערות שוליים
*
קטגוריה:מונחים בפילוסופיה | 2024-10-14T13:37:08 |
גאורג איבאנוביץ' גורדייף | גאורג איבאנוביץ' גורדייף (וכן גורדג'ייף; Georges Ivanovich Gurdjieff; 13 בינואר 1866? – 29 באוקטובר 1949) היה מיסטיקן יווני-ארמני ומורה רוחני.
ביוגרפיה
נולד למשפחה באלכסנדרופול (כיום גיומרי שבארמניה), לאב יווני ולאם ארמנית.
על ילדותו ונעוריו ידוע מתוך ספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים", בו מציג גורדייף את העולם שבו הוא גדל ואת הדמויות שהשפיעו על חייו. ספר זה אף היה לסרט בשנת 1979 בבימויו של פיטר ברוק, הנחשב כיום לאחד ממנהיגי התנועה בפריז.
גורדייף הרבה במסעות ברחבי אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר "הידע העתיק", אותו ידע שנשתמר, לדעתו, בתרבויות נסתרות ועתיקות. הוא ביקר ושהה במנזרים בלתי ידועים ובבתי מקדש ממסורות שונות (כמו למשל: מסדר סופי במרכז אסיה הקשור, לטענת גורדייף, לאחוות סרמונג). הוא חקר את העקרונות של אותו ידע, ידע שגילויו עשוי להוביל את האדם להכיר את המציאות האובייקטיבית בה הוא חי.
ב-1913 חזר למוסקבה, שם החל להפיץ את רעיונותיו. הוא התווה את המושג "הדרך הרביעית", שבמרכזו עומד האדם כישות ישנה, אשר אינה מודעת לעצמה ולכוחות הפועלים עליה. על מנת להתפתח, על האדם ללמוד את עצמו תוך התבוננות פנימית באלמנטים המרכיבים אותו, בתהליכים המתרחשים בתוכו, תוך התחשבות בחוקים הקוסמיים השולטים ביקום בכל רמותיו.
לפי תפיסתו של גורדייף, קיימים באדם שלושה מרכזים: המרכז השכלי, המרכז הרגשי, והמרכז הגופני, ושלושה סוגים של עבודה רוחנית בהתאמה: דרך היוגי באמצעות לימוד וכתבים, דרך הנזיר באמצעות התבודדות ותפילות, ודרך הפאקיר באמצעות כאב וסבל. הדרך הרביעית משלבת מאמץ בכל שלושת המרכזים ושלוש דרכי העבודה על מנת להתעורר מהשינה בה הוא שקוע בחייו, ומרכזה הוא "זכירה עצמית": פעולה המאפשרת לאדם לנתב את כוחותיו הנפשיים והפיזיים באופן המאפשר לו "חשיבה ישותית" המפתחת את מהותו. גורדייף הציג את סמל התשיעון (האניאגרם) למערב.
בין ספריו הנוספים (המתורגמים לעברית) ניתן למצוא את:
"סיפורי בעל זבוב לנכדו - ביקורת אובייקטיבית חסרת פניות על חיי האדם".
"פגישות עם אנשים מיוחדים".
"גורדייף מדבר אל תלמידיו".
תלמידו המפורסם של גורדייף, פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, חיבר את הספר "חיפוש אחר המופלא", בו הוא מציג את רעיונות "הדרך הרביעית" כפי שלמד במשך שמונה שנות לימודיו עם גורדייף.
בתי ספר של הדרך הרביעית
עד היום ישנן קבוצות, בישראל ובשאר העולם, הלומדות את "הדרך הרביעית", תורתו של גורדייף. ישנן קבוצות הקשורות ישירות ל"בתי-ספר", זו של גורדייף בפריז או זו של אוספנסקי. אלו השתיים קשורות ל"מרכז" רעיונותיו של גורדייף. ישנן גם קבוצות שלא קשורות ל"בתי-הספר" המקוריים אך מתבססות על רעיונות של גורדייף.
בישראל הוקמה ב-1983 עמותת שבילים (גרעין העמותה התקיים כבר משנות השישים תחת שמות שונים), ואיגדה בתוכה את כל אנשי קבוצות גורדייף בישראל אשר היו קשורים למרכזי גורדייף-דה זלצמן בעולם. בשנת 1987 הקימה העמותה מרכז פעילות ארצי ליד קיבוץ צובה, וכיום מחלקת העמותה את פעילותה בין מרכז זה לבין המרכז ביודפת. מלבד עמותת שבילים פועלות כיום בישראל מספר קבוצות נוספות הקשורות ללימוד תורתו של גורדייף.
לקריאות נוספות
פ"ד אוספנסקי חיפוש אחר המופלא: קטעי תורה לא נודעת, תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף, הוצאת שוקן 1977
הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם, מאת פ"ד אוספנסקי, תרגם ש"ה ברגמן, הרצליה, 1995
פגישות עם אנשים מיוחדים, מאת ג"א גורדייף, שוקן ירושלים תשמ"ז 1987
סיפורי בעל זבוב לנכדו, בהוצאת שוקן, ירושלים
ג"א גורדייף על הכול ומן הכל- סיפורי בעל זבוב לנכדו, תרגום מצרפתית: דבורה דימנט, הוצאת שוקן, 2002
הדרך הרביעית, מאת פ"ד אוספנסקי, רשומה של שיחות ושל תשובות לשאלות המבוססות על תורתו של ג.י. גורדייף, מאנגלית - אריה בובר, זמורה ביתן תל אביב 1993.
אילן עמית, גורדייף והעבודה הפנימית, הוצאת מפה, 2005
רוברט ברטון, זכירה עצמית, הוצאת גל, 2002
האדם החופשי- דרך האניאגרם, מאת בני לוז, אלטרנטיבות הוצאה לאור 2006
קבוצות גורדייף - עדות מבפנים - סיפורו של מוזיקאי אשר היה חבר במשך תשע שנים בקבוצת גורדייף ישראלית, 2023
Life is real only then, When I Am/ penguin compass, 1999
Views from the real world: early talks of G.I.Gurdjieff/ penguin comass, 1984
קישורים חיצוניים
GurdjieffArabic.Org نشرة عربية عن تعاليم جورج إ. غوردجييف
חיפוש - קבוצות ותנועות גורדייף בישראל
פורום הדרך הרביעית, באתר של אינפורמה ישראל
דרכים - קבוצות גורדייף בישראל
האמנות להיות נוכח, נוכחות חיה בית-ספר מעשי במסורת הדרך הרביעית
שבילים - קבוצות גורדייף בישראל
קבוצות גורדייף - עדות מבפנים
הערות שוליים
קטגוריה:פילוסופים רוסים
קטגוריה:מורים רוחניים
קטגוריה:ארמנים
קטגוריה:ראשי כתות
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20
קטגוריה:מהגרים מרוסיה לצרפת
קטגוריה:ילידי 1866
קטגוריה:נפטרים ב-1949 | 2024-01-29T11:23:21 |
האימפריה האוסטרו-הונגרית | אוסטרו-הונגריה, הידועה גם בשמות אוסטריה-הונגריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית (ובשמה הרשמי: הממלכות והארצות המיוצגות במועצה הקיסרית ובארצות הכתר ההונגרי הקדוש של סטפן הקדוש), הייתה אימפריה גדולה ורבת עוצמה שהתקיימה באירופה בשנים 1867–1918. הקיסרות הייתה מונרכיה חוקתית דואלית, שנוצרה מאיחוד פדרטיבי של ממלכת הונגריה ושל האימפריה האוסטרית, ששטחיה שלא נכללו בהונגריה הפכו לחטיבה נפרדת, תחת שלטונו של בית הבסבורג.
ב-28 ביוני 1914 נרצח פרנץ פרדיננד, הארכידוכס האוסטרי, בסרייבו. אוסטרו-הונגריה ראתה ברצח הפוליטי של יורש העצר עילה למלחמה וחודש לאחר מכן הכריזה מלחמה על סרביה. בכך נפתח הסכר ליתר המעצמות האירופאיות שהביאה לפריצת מלחמת העולם הראשונה, שאחת מתוצאותיה הייתה קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית.
היסטוריה
בשנת 1804 פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ערך ארגון מחדש של המנהל בארצו, וכתוצאה מכך הוענק תוקף רשמי למעמדה של הונגריה כנחלה נפרדת של הכתר ההבסבורגי אשר אינה קשורה לאוסטריה עצמה. הונגריה נוהלה בידי דיאט משלה אשר התכנס בפרשבורג, תוך התערבות מועטה של הממסד הקיסרי בענייניה הפנימיים. כמו כן להונגריה היה קנצלר נפרד אשר ישב בווינה, ולא היה כפוף לקנצלר אוסטריה. ב-1806 בוטלה האימפריה הרומית הקדושה, ותחתיה הוקמה "האימפריה האוסטרית". בהדרגה, במיוחד לנוכח מדיניותו החונקת של הנסיך מטרניך הריאקציונר, החלה תודעתם הלאומית של ההונגרים, ובייחוד של המדיארים, להתעורר. אביב העמים לא פסח על הונגריה. ב-15 במרץ 1848, בחזית המוזיאון הלאומי של הונגריה התקבץ המון של אלפים, בפניו ניצב המשורר שנדור פטפי שהקריא את השיר הלאומי ואת "12 הנקודות", במסגרתן דרשו ההונגרים חופש מן הצנזורה, ממשלה לאומית, שוויון זכויות אזרחי ודתי, שחרור אסירים פוליטיים, איחוד עם טרנסילבניה תחת שלטון הונגרי וזכויות חוקיות על האדמה לאיכרים ההונגרים.
המרד ההונגרי פרץ, וההונגרים היו קרובים לעצמאות. אולם האוסטרים הזעיקו לעזרתם את האימפריה הרוסית, אשר פלשה להונגריה ממזרח. הצבא המשותף האוסטרו-רוסי הביס את ההונגרים, ועל הארץ כולה הוטל שלטון צבאי. קנצלר אוסטריה החדש הנסיך שוורצנברג החל לנקוט במדיניות אימפריאלית חדשה, אשר תהפוך את האימפריה האוסטרית לאחידה יותר. בהונגריה נאסרו אסיפות פומביות, והפגנת כל סממן לאומי הונגרי. הגרמנית הוכרזה לשפה הרשמית. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות בלתי נפרדים מאוסטריה, ללא כל צורה של שלטון עצמי. הפרלמנט האוסטרי, אשר בו לא היה להונגרים ייצוג, ואשר באופן מסורתי לא היה הגוף הקובע בהונגריה, הודיע על ביטול הדיאט ההונגרי והחוקה ההונגרית, והונגריה נאלצה לקבל את החוקה האוסטרית. לקיסר אוסטריה ניתנה סמכות בלתי מוגבלת. כל היבט של החיים ההונגריים הועמד תחת בדיקה קפדנית ושליטה ממשלתית. אף לימודי ההיסטוריה נלמדו מנקודת מבט הבסבורגית.
הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867
ממוזער|פרנץ דיאק, האדריכל העיקרי של הפשרה
בשנת 1866 ספגה אוסטריה תבוסה מוחצת במלחמה האוסטרו-פרוסית, ומעמדה כמדינה הדומיננטית בין המדינות הגרמניות הסתיים. במקביל, חרף הניצחונות האוסטריים במלחמת העצמאות האיטלקית השלישית, תנאי השלום עם פרוסיה הכריחו את אוסטריה להעביר לידי ממלכת איטליה את כל הנחלות אשר נותרו לה בארץ זו, כולל ונציה. מצב זה הבהיר לאוסטרים שאם ברצונם להחזיק מעמד כאימפריה, עליהם לפתור את בעיית המיעוטים בארצם. בשנים 1860 ו-1861 הציע פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה להונגרים תוכנית של אוטונומיה מוגבלת, אך אלה, בהנהגתו של ד"ר פרנץ דיאק, דחו את התוכנית, ודרשו את החזרת חוקה בנוסח המרד של 1848. הקיסר אף קיבל לראיון את הרוזן דיולה אנדראשי אשר הציע הצעות דומות.
האינטלקטואלים ההונגרים, אשר היו למעשה מנהיגי האומה, החליטו לזנוח את הרעיון של עצמאות מוחלטת, על אף שרובה המכריע של האוכלוסייה חפץ בו. פרנץ דיאק החליט שהונגריה נהנית משלטונה של אוסטריה ביחסי החוץ, וחשש גם שעצמאות מלאה תצית סכסוכים בין המדיארים לבין מיעוטים אחרים שחיו בהונגריה. לפיכך המגמה החדשה שהוא הציע הייתה לאחד את אוסטריה והונגריה, במקום שלטון אוסטרי על הונגריה. הקיסר האוסטרי הסכים להצעה, והוא ודיאק חתמו על הפשרה ב-29 במאי 1867. היא אושרה בידי הדיאט ההונגרי המשוקם. בהונגריה עצמה התקבלה הפשרה באכזבה בידי ההמונים שלא היו מוכנים להתפשר על פחות מעצמאות מלאה, ורבים ראו בה בגידה במורשת ההונגרית. הממשלה ההונגרית החדשה בראשותו של אנדראשי נאלצה להשתמש בכוח כדי לדכא התקוממויות אזרחיות כנגד הפשרה.
הקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית
בעקבות הפשרה בוטלה האימפריה האוסטרית, ותחתיה הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית. אימפריה זו נשלטה על ידי שלושה גופים שונים:
הממשלה ההונגרית אשר שלטה בהונגריה. מושבה היה בבודפשט.
הממשלה האוסטרית אשר שלטה במחצית ה"אוסטרית". מושבה היה בווינה.
ממשל מאוחד בראשותו של הקיסר.
להונגריה ואוסטריה היו חוקים נפרדים, ראשי ממשלה נפרדים, שרי פנים נפרדים ודרכונים נפרדים. התיאום בין הגופים השונים היה באחריות המונרך, אשר הוכתר בו זמנית כמלך הונגריה וכקיסר אוסטריה. כן היה באחריות המונרך הטיפול בענייני מדיניות החוץ ומדיניות המכס. הצבא האוסטרו-הונגרי לא התחלק בין שתי המדינות, והיה תחת פיקוד אחד. המונרך הוכר כמפקדו העליון, ולצדו עמד מטה כללי אשר היו בו הן אוסטרים והן הונגרים. מצב דומה שרר בצי האוסטרו-הונגרי. בשל כך כונה צבא האימפריה: "הצבא הקיסרי והמלכותי". פרט לכך הוקם גם צבא אוסטרי נפרד אשר נקרא "לנדווהר" (Landwehr), וצבא הונגרי נפרד אשר נקרא "הונבד" (Honvéd). יחידות אלו היו כפופות למשרדי ביטחון נפרדים. הוקם משרד אוצר עליון, אולם סמכותו הוגבלה לתקציבי הצבא, הצי והשירות הדיפלומטי. לצורך תקציבי הפנים הוקמו שני משרדי אוצר נפרדים, אשר היו כפופים כל אחד לראש ממשלתו. המונרך שמר על סמכויות רבות, אשר בפועל מנעו מהונגריה להיות מדינה ריבונית.
הדגל הצהוב-שחור האוסטרי הוחלף בדגל מחולק לשני חלקים. הראשון היה הטריבנד האוסטרי בצבעי אדום-לבן-אדום, והשני הטריקולור ההונגרי בצבעי אדום-לבן-ירוק, ושניהם הוטענו בסמלי הממלכות בהתאמה.
התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
הצעדים שהובילו לכניסת אוסטרו-הונגריה למלחמת העולם הראשונה
דאגות האוסטרים באשר לביטחון אזורי גדלו עם כמעט הכפלתם של האזורים הגובלים בסרביה, כתוצאה של מלחמות הבלקן הראשונה והשנייה (1912–1913). רבים בהנהגה האוסטרית, ביניהם הקיסר פרנץ יוזף וקונרד פון הצנדורף, היו מודאגים מתסיסת הלאומנות הסרבית בחלקים הדרומיים של האימפריה. עודם רדופים על ידי זיכרונות אודות המערכות רבות ההשראה של הפיימונטים כנגד הפרובינציות האיטלקיות והאוסטריות ב-1859, הם חששו גם שרוסיה תגבה את סרביה אם זו תספח שטחים סלאביים מאוסטריה, בדיוק כפי שגיבתה צרפת את פיימונטה במערכה, שהגיעה לשיאה בקרב סולפרינו. תחושתם הייתה כי מוטב להרוס את סרביה, לפני שזו תקבל את ההזדמנות לפתוח מערכה מסוג זה.
כמה חברים בממשלה האוסטרית חשו כי מערכה בסרביה תהא המזור המושלם לבעיות הפנימיות של האימפריה. רבים מהם היו מתוסכלים מכוחה של הממשלה ההונגרית באימפריה. ב-1914 היה לממשלה האוסטרו-הונגרית מבנה כפול. לאוסטריה ולהונגריה היו למעשה ממשלות נפרדות תחת קיסר (קייזר בגרמנית) אחד. הממשלה האוסטרית החזיקה בשליטה על מדיניות החוץ, אך עדיין הייתה תלויה בהונגרים לשם הסכמה על התקציב. ולעיתים קרובות הממשלה ההונגרית, תחת אישטוון טיסה (István Tisza), סרבה לבקשות תקציב אוסטריות להגדלת ההוצאות הצבאיות. בתקווה לסיים את השיתוק הפוליטי שכפתה הממשלה הכפולה, קיוו רבים ליצירת פדרציה, או לכל הפחות מלוכה משולשת. לשם כך נדרשה הגדלת שיעור אוכלוסיית הסלאבים בקרב אזרחי אימפריה.
ההתנקשות בפרנץ פרדיננד ביולי 1914 הביאה עמה את ההזדמנות שאותה חיפשו כמה מנהיגים אוסטרים לבוא חשבון עם הממלכה הסלאבית הקטנה. האוסטרו-הונגרים טענו כי הקושרים בסרייבו חומשו על ידי "היד השחורה" - ארגון טרור סרבי, עם קשרים במעגל מקבלי ההחלטות הסרבי.
עם גרמניה המגבה אותה, שלחה אוסטרו-הונגריה, בהשפעתו של שר החוץ לאופולד פון ברכטולד, לסרביה (23 ביולי 1914) אולטימטום בן 10 נקודות, שלמעשה לא ניתן היה למלא את דרישותיו. הסרבים התבקשו להסכים לאולטימטום תוך 48 שעות. הממשלה הסרבית הסכימה לכל הדרישות מלבד אחת. למרות זאת ניתקה אוסטרו-הונגריה את קשריה הדיפלומטיים עמה (25 ביולי).
מלחמת העולם הראשונה
ב-28 ביולי 1914 הכריזה אוסטריה-הונגריה מלחמה על סרביה, באמצעות מברק שנשלח לממשלה הסרבית. הייתה זו תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.
במלחמת העולם הראשונה הייתה הקיסרות האוסטרו-הונגרית מרכיב עיקרי של "מעצמות המרכז", יחד עם הקיסרות הגרמנית, האימפריה העות'מאנית וממלכת בולגריה.
ב-3 בנובמבר 1918 שלחה אוסטרו-הונגריה בקשה להפסקת אש למפקד האיטלקי, כדי לדון בתנאי שלום. התנאים, שנידונו בטלגרף עם רשויות "מדינות ההסכמה" בפריז, נשלחו למפקד האוסטרי והתקבלו. הפסקת האש עם אוסטריה נכנסה לתוקף ב-4 בנובמבר. אוסטריה והונגריה חתמו בנפרד, מה שהוביל להפלת בית המלוכה של הבסבורג.
כ-2 מיליון מחיילי הקיסרות האוסטרו-הונגרית ו-300,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה ומספר דומה לזה נפל בשבי.
לאחר התפרקות הקיסרות
הקיסרות האוסטרו-הונגרית נחלקה למדינות אחדות. הרפובליקות החדשות של אוסטריה והונגריה שנוצרו כופרות בכל המשכיות עם האימפריה הישנה. חוזה סן-ז'רמן הגדיר את חלוקת שטחיה של אוסטריה, וחוזה טריאנון את זו של הונגריה. שתי המדינות כללו רק חלק קטן מן השטחים שעליהן שלטו במסגרת הקיסרות המשותפת, ויתר השטחים עברו לשכנותיה של הקיסרות ולמדינות חדשות שהוקמו. שינויי הגבול הותירו מיעוטים גדולים של הונגרים ושל דוברי גרמנית אזרחי אוסטריה לשעבר מחוץ לשטחי אוסטריה והונגריה.
צ'כוסלובקיה הוקמה מבוהמיה, מוראביה, רוב שטחה של שלזיה הצ'כית, סלובקיה וקרפטיה הרוטנית.
גליציה הועברה לפולין, שזכתה מחדש בעצמאותה.
בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, וויוודינה (Vojvodina) ודלמטיה צורפו לסרביה ומונטנגרו ליצירת מה שנודע לאחר מכן כיוגוסלביה. כמו כן אזור הבאנאט חולק ברובו הגדול בין רומניה ליוגוסלביה העתידית.
טרנסילבניה ובוקובינה הועברו לרומניה.
איטליה קיבלה את וולשטירול, דרום טירול, איסטריה וטריאסטה.
רשימת הארצות שנכללו בקיסרות
ארצות הכתר האוסטרי
אוסטריה עילית (גרמנית: Oberösterreich או Österreich ob der Enns) - כיום מדינה פדרלית ברפובליקה של אוסטריה.
אוסטריה תחתית (גרמנית: Niederösterreich או Österreich unter der Enns) - כיום מדינה פדרלית ברפובליקה של אוסטריה.
דוכסות שטיריה (גרמנית: Herzogtum Steiermark) - כיום היא מוכרת כמדינה הפדרלית שטיריה ברפובליקה של אוסטריה.
דוכסות זלצבורג (גרמנית: Herzogtum Salzburg) - כיום מוכרת כמדינת זלצבורג הפדרלית ברפובליקה של אוסטריה.
רוזנות טירול (גרמנית: Gefürstete Grafschaft Tirol) - כיום מוכרת כמדינה הפדרלית טירול ברפובליקה של אוסטריה.
דוכסות קרינתיה (גרמנית: Herzogtum Kärnten) - כיום מוכרת כמדינה הפדרלית קרינתיה ברפובליקה של אוסטריה.
דוכסות קרניולה (גרמנית: Herzogtum Krain) - כיום חלק מסלובניה.
ארץ החוף האוסטרית (גרמנית: Österreichisches Küstenland) - אזור מנהלי בקיסרות האוסטרית שהורכב מארצות הכתר: רוזנות גורץ וגרדיסקה, מרקיזות איסטריה, והעיר החופשית טריאסטה.
ממלכת בוהמיה (גרמנית: Königreich Böhmen) - כיום במערב צ'כיה.
מרקיזות מוראביה (גרמנית: Markgrafschaft Mähren) - כיום במזרח צ'כיה.
ממלכת דלמטיה (גרמנית: Königreich Dalmatien) - כיום בקרואטיה לחופי הים האדריאטי.
שלזיה האוסטרית (גרמנית: Österreichisch-Schlesien) - כיום בצפון מזרח צכיה (הרי הסודטים).
ממלכת גליציה ולודומריה (גרמנית: Königreich Galizien und Lodomerien) - כיום מחולקת בין פולין ואוקראינה.
דוכסות בוקובינה (גרמנית: Herzogtum Bukowina) - כיום צפון בוקובינה באוקראינה ודרום בוקובינה ברומניה.
הונגריה וארצות הכתר ההונגרי
ממלכת הונגריה (הונגרית: Magyar Köztársaság) - כיום הרפובליקה של הונגריה.
ממלכת קרואטיה-סלאבוניה (קרואטית: Hrvatska) - כיום הרפובליקה של קרואטיה.
באנאט (רומנית: Banat) - אזור היסטורי בין רומניה, סרביה והונגריה.
הנסיכות הגדולה של זיבנבורגן (גרמנית: Siebenbürgen, רומנית: Transilvania, הונגרית: Erdély) - כיום טרנסילבניה, חבל ארץ ברומניה.
בוסניה
בוסניה והרצגובינה - כיום הרפובליקה של בוסניה והרצגובינה.
מפות
ראו גם
הצי האוסטרו-הונגרי
המשטר הקולוניאלי האוסטרי
הצבא האוסטרו-הונגרי
קישורים חיצוניים
מאמר על מאבקה של אוסטריה-הונגריה בתנועה הלאומית הסרבית מאת מיכאל קוגן
מלחמת העולם הראשונה- לוחמים יהודים בצבא אוסטרו-הונגריה באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
*
קטגוריה:אוסטריה: היסטוריה
קטגוריה:הונגריה: היסטוריה
אוסטרו הונגריה
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1867
קטגוריה:מדינות שהתפרקו ב-1918 | 2024-07-16T10:18:26 |
הקיסרות האוסטרו-הונגרית | הפניה האימפריה האוסטרו-הונגרית | 2006-09-05T16:39:05 |
אוסטריה-הונגריה | הפניה האימפריה האוסטרו-הונגרית | 2006-09-05T16:39:09 |
אוסטרו-הונגריה | הפניה האימפריה האוסטרו-הונגרית | 2024-10-16T09:20:42 |
דמויות מן התנך | הפניה :קטגוריה:אישים בתנ"ך | 2013-11-11T23:08:24 |
אוסקר ויילד | אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (באנגלית: Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde; 16 באוקטובר 1854 – 30 בנובמבר 1900) היה סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי.
ביוגרפיה
ויילד נולד בדבלין בירת אירלנד, לסר ויליאם, מנתח אוזניים ועיניים מהטובים באירלנד. לצד עיסוקו ברפואה, עסק אביו בחיבור ספרים על ארכאולוגיה ופולקלור. לאביו היו ילדים מחוץ לנישואים, דבר שבא לידי ביטוי בדמויות במחזות השונים של ויילד. אימו, ליידי ג'יין פרנצ'סקה (ספרנצה), הייתה משוררת שעבדה כמתרגמת, והייתה פעילה מאוד בתנועה לעצמאות אירלנד.
בסיום לימודיו בבית הספר המלכותי "פורטורה" (1864–1871), למד ויילד לימודים קלאסיים בטריניטי קולג' שבדבלין (1871–1874). משסיים בהצטיינות המשיך למודלין קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד (1874–1878). בזמן לימודיו באוקספורד, זכה ויילד בפרס "ניודיגייט" (Newdigate Prize) על הפואמה "ראבנה".
בזמן שהותו במודלין קולג', נודע במיוחד בזכות השתתפותו בתנועות אסתטיות ודקדנטיות. הוא גידל שיער ארוך, קישט את חדרו בנוצות טווס, בחמניות ועוד. בעיקר נודעת מאותה תקופה אהבתו לוורדים ולצבעי השני והארגמן. התבטאותו הראשונה שזכתה לסנסציה לאומית הייתה "אני מתקשה לחיות באופן שיהלום כהלכה את החרסינה הכחולה שלי", ונטען נגדו שהוא מביע בכך רעיונות פגאניים.
הוא הושפע מאוד משני מרצים, הסופרים האנגלים ולטר פייטר וג'ון ראסקין (שהיו בעלי דעות מנוגדות), שדיברו על התפקיד המרכזי של האמנות בחיי היום-יום. במהרה הפך ויילד לסניגור התנועה האסתטית ותמך בעיקרון המרכזי של התנועה – אמנות לשם אמנות. את הדוקטרינה טבע הפילוסוף ויקטור קאוזין, קידם תאופיל גוטייה, והביא לידי מימוש הצייר ג'יימס מק'ניל ויסלר.
ב-1879 התחיל ויילד להרצות על עקרונות האסתטיקה בלונדון. לאחר מכן יצא למסע הרצאות בארצות הברית ובקנדה, וספג שם ביקורות נוקבות. באוקספורד זיכתה אותו תורתו בטבילה במימי הצ'רוול ובהשחתת חדריו. למרות הרדיפה אחריו קנתה לה התורה אחיזה בקרב שכבות מסוימות בחברה.
"הצרעה" (The Wasp), עיתון מסן פרנסיסקו, פרסם קריקטורה שמציגה את ויילד ואת האסתטיציזם באור מגוחך. גם האופרטה "פיישנס" (Patience) (1881) של גילברט וסאליבן לגלגה על התורה שלו. גיבור האופרטה, בנטהורן, מבוסס אמנם על ג'יימס מקניל ויסלר, אולם כמה מגינוניו וממנהגיו לקוחים ללא ספק מוויילד.
התנועה האסתטית הייתה מיוצגת על ידי האסכולה של ויליאם מוריס ודנטה גבריאל רוזטי והייתה בעלת השפעה ארוכת טווח על אמנות העיצוב הבריטית. כאסתטיקן מוביל, הפך ויילד לאחת הדמויות החשובות בזמנו.
בשנת 1881 פרסם ספר שירים, אך שיריו זכו להצלחה בקרב חוג מצומצם בלבד. בשנת 1882 יצא למסע הרצאות נוסף בארצות הברית ולאחר מכן חזר לאנגליה. בשנת 1884 התחתן עם קונסטנס לויד ונולדו להם שני בנים, סיריל (1885) וויוויאן (1886). לאחר מאסרו שינתה אמם את שם משפחתם ל"הולנד".
בין השנים 1887–1889 עבד כפרשן בעיתון "פאל מאל גאזט" (Pall Mall Gazette). לאחר מכן הפך לעורך העיתון "עולם האישה" (Woman's World). מכניסתו לתפקיד, זכה העיתון להצלחה רבה יותר מאשר קודם, ובמסגרת זו הגה ויילד לראשונה את רעיון הסיפור בהמשכים, כשבכל גיליון מסופר המשך החלק שפורסם בגיליון קודם, דבר שמשך יותר קוראים. במשך תקופה זו פרסם את ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" (1888). הספר אויר בידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד. ויילד הוציא ספר המשך בשם "בית הרימונים", והתבטא כי הספר אינו מיועד לילדי בריטניה ולא לקהל הבריטי.
שמאל|ממוזער|200px|אוסקר ויילד, 1889
שלוש שנים לאחר מכן, ב-1891, פרסם את הרומן "תמונתו של דוריאן גריי", המתאר את חייו של אדם אשר מבחינה חיצונית נשאר צעיר ויפה לנצח, אך מבחינה פנימית הוא רקוב ומושחת. רבים טענו שיש הקבלה בין עלילת הספר והדמויות המופיעות בו לבין חייו של ויילד. הוא עצמו אמר שהוא רואה בשלוש הדמויות המרכזיות את השתקפותו שלו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות – בזמן אחר, אולי". "תמונתו של דוריאן גריי" הרשים את הציבור יותר בגלל גישה זו מאשר בזכות האיכויות הספרותיות שלו. בינתיים כתב ויילד מאמרים בנושאי אמנות, וב-1891 הוציא שלושה מהם בספר בשם "כוונות" (Intentions).
הסוגות האהובות על ויילד היו קומדיה ודרמה. משנת 1892 הוציא ויילד יצירה חדשה כמעט מדי שנה. הצלחתו הגדולה הראשונה הייתה בקומדיה "מניפתה של ליידי וינדרמיר", שהועלתה בתיאטרון סנט ג'יימס. לאחר מכן פרסם את "אישה ללא חשיבות", "בעל אידיאלי" (1895) ו"חשיבותה של רצינות" (1895).
על יכולותיו הספרותיות והדרמטיות שבאו לידי ביטוי בהצגות אלו לא היו עוררין, על אף הניגוד בין הרעיונות שהביע להתנהלותו בפועל. בשנת 1893 סירב המו"ל שלו לפרסם את יצירתו "שלומית", אך היצירה פורסמה שנה לאחר מכן בתמיכת שרה ברנאר בפריז.
ויילד היה ביסקסואל. נטייתו למערכות יחסים עם גברים הייתה ידועה כבר בחייו. מערכת היחסים הראשונה שלו עם גבר הייתה ככל הנראה עם רוברט רוס, שהיה חברו הטוב. בנוסף אליו היה במערכת יחסים עם מספר נערים צעירים, חלקם משוררים לעת מצוא, כמו ג'ון גריי (שככל הנראה היה ההשראה לספרו "תמונתו של דוריאן גריי"), וכן מספר נערים מהמעמד הבינוני והנמוך, חלקם זונות ממין זכר.
הקשר המשמעותי ביותר שלו היה עם הלורד אלפרד דאגלס, שאותו כינה "בוזי" (Bosie). אביו של לורד דאגלס, ג'ון שולטו דאגלס, המרקיז ה-9 מקווינסברי, שרק שנה לפני כן התעמת ללא הצלחה עם שר החוץ (ולימים ראש הממשלה) הלורד רוזברי על מערכת היחסים שניהל עם בנו הבכור פרנסיס הלורד דרמלנירג, לא יכול היה לשאת עוד את הבושה שאפפה אותו כשנודע לו ששניים משלושת בניו הם הומוסקסואלים, והחליט להילחם בקשר שבין ויילד לבנו. הוא יצא למלחמת חורמה בוויילד, אולם לא רצה להתלונן במשטרה על נטיותיו המיניות של ויילד (שהיו אסורות באותה עת על פי חוק בבריטניה בשל "תיקון לאבושר"). לכן החל למרר את חייו של ויילד ולהטרידו; כך למשל חיכה לוויילד מחוץ להצגת הבכורה של המחזה שכתב, "חשיבותה של רצינות", ונתן לו במתנה צרור של לפת על מנת להשפילו. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-18 בפברואר 1895, הגיע קווינסברי זועם למועדון "אלבמארל" שבו נהג ויילד לשבת, ודרש לראות אותו מיידית. לאחר שהובהר לו שוויילד אינו במקום, נטל קווינסברי כרטיס ביקור ושירבט עליו מספר מילים (בשגיאת כתיב) שעד היום לא ברור בוודאות מהן; ככל הנראה נכתב בו "מר ויילד, סדומאי (ו)מתחזה" ("Mr. Wilde, posing (&) Somdomite"). לאחר מספר ימים, כשהגיע ויילד וראה את הכרטיס, חשכו עיניו; על פי ריצ'רד אלמן, הביוגרף שלו, הוא חשב שכתוב בו "Ponce & somdomite" (סרסור וסדומאי). לאחר מכן התעקש קווינסברי שהוא כתב "Posing as a somdomite" (מתחזה לסדומאי). ויילד המושפל החליט, על פי עצתו של "בוזי" ולמרות תחנוניהם של פרנק האריס ורובי רוס, לפעול נגד המרקיז.
משפטיו של ויילד
שמאל|ממוזער|200px|פסלו של ויילד בכיכר מריון, דבלין
ויילד הגיש נגד המרקיז תביעת דיבה. הוא פנה לידידו עורך הדין הנודע ג'ורג' לואיס, אולם לואיס נשכר כבר בידי קווינסברי, ולכן נאלץ להסתפק בעו"ד טרוור המפריז, שרובי רוס המליץ עליו. המפריז היה בקיא פחות בענייני פלילים ועסק יותר בתביעות נזיקין. גם קווינסברי לא זכה לבסוף בשירותיו של לואיס, לאחר שזה התפטר מייצוגו כיוון שהיה חברו הטוב של ויילד ולא יכול היה לפעול נגדו. קווינסברי שכר את אדוארד קרסון, עו"ד אירי ותיק (ולימים הלורד הראשון של האדמירליות לאחר התפטרות צ'רצ'יל ב-1915), שהכיר את ויילד עוד מימי לימודיהם במודלין קולג' בדבלין. קרסון לא התרשם מהטריקים של ויילד והביך אותו כשהזכיר לו דברים מימי נערותם. כך, כשנשאל ויילד באיזו שנה נולד, ענה 1856, וקרסון הוכיח מיד שהוא נולד שנתיים לפני כן. לאחר משפט ארוך ומייגע, החליט חבר המושבעים לזכות את קווינסברי מכל אשמה. ויילד הואשם ב"הפקרות רבתי", דהיינו הומוסקסואליות, ונעצר ב-6 באפריל 1895 בידי המשטרה.
ב-10 באפריל נפתח המשפט "הכתר נגד אוסקר ויילד". ויילד שכר את סר אדוארד קלארק שייצג אותו. פרקליט המדינה צ'ארלס גיל פתח ותיאר את ויילד כפושע מועד שהשחית את בני הנוער בכך שהפך את המוסריות למילה גסה, הפך את ההדוניזם לכלי משחית, וגרם למספר רב של נערים לקיים יחסים הומוסקסואליים בהשפעתו. הוא הכריז ש"תמונתו של דוריאן גריי" היא "היצירה המושחתת והנתעבת ביותר שנתקלתי בה בימי חיי ובקושי רב קראתי אותה".
כהמשך לתיאורו של ויילד כגורם משחית הקריא צ'ארלס גיל שיר שכתב הלורד אלפרד דאגלס (מאהבו של ויילד הידוע בכינוי "בוזי") בעזרתו של ויילד, בשם "שתי אהבות". הראיה שהכריעה את הכף בנוגע למשפטו של ויילד.
להלן השורות האחרונות בשיר:
שמאל|ממוזער|200px|קברו של אוסקר ויילד בפר לשז, פריז
ויילד, שהדבר קומם אותו, פתח בנאום חוצב להבות על "האהבה שלא תעז לקרוא בשמה", תיאר את אהבת אפלטון המבוגר לתלמידיו הצעירים, והכריז שהסיפור על דוד ויהונתן זה הסיפור "היפה והטהור ביותר שכתוב בתנ"ך".
להלן תכתיב נאומו של ויילד:
הקהל באולם הריע לו ממושכות, עד שהשופט איים לפנות את האולם ולהמשיך את המשפט בדלתיים סגורות. חבר המושבעים לא הגיע להכרעה ולא הצליח להרשיע או לזכות אותו. ויילד שוחרר, לפיכך, מהמעצר, אך נדרש לשלם ערבות של 5,000 ליש"ט.
ב-16 במאי נפתח משפטו השני של ויילד ושוב חזרו עורכי הדין על טיעוניהם, הפעם בפני שופט אחר שהנחה קו נוקשה יותר בחקירה הנגדית של קלארק כך שלא היה יכול להגן כיאות על ויילד.
ב-25 במאי 1895 הורשע ויילד ב"מעשי סדום והפקרות רבתי" (gross indecency) ונשפט למאסר של שנתיים עם עבודת פרך בבית הסוהר של לונדון. השופט סר אלפרד ויליס אמר שבכל ימיו בשבתו על כס השיפוט לא נתקל במקרה מזעזע ומחריד שכזה. הוא הוסיף שהעונש שהטיל היה המרבי בחוק, ואם רק היה יכול היה משליך את "המושחת הזה לכפל כפליים ממה שגזרתי עליו". בתחילה מנעו ממנו אפילו כלי כתיבה, כך שלא יכול היה לכתוב. במשך שהותו בכלא, כתב ויילד מכתב ארוך לדאגלס. הוא נתן אותו לרוס, ששלח העתקים שלו ל-30,000 איש ששם משפחתם הוא דאגלס. המכתב פורסם ב-1905 (כחמש שנים לאחר מותו של ויילד), תחת הכותרת הלטינית "ממעמקים" (De Profundis), שנתן לו ויילד עצמו. בשנת 1949 פרסם אותו ויוויאן הולנד בשנית, בתוספת חלקים שלא פורסמו במקור.
כתבי היד של "הטרגדיה הפלורנטינית" ומאמר על סונטות של שייקספיר נגנבו מביתו ב-1895. ב-1904 הועלתה בתיאטרון בברלין, בתרגום לגרמנית, הטרגדיה בת חמשת החלקים, "הדוכסית מפדואה", שכתב ויילד ב-1883 עבור מארי אנדרסון, שלא שיחקה בה בסופו של דבר.
בריאותו של ויילד התערערה מאוד בכלא, ולאחר שחרורו ב-19 במאי 1897 בילה את שארית ימיו חסר כול ביבשת, בשם הבדוי סבסטיאן מלמות', תוך שהוא גוזר על עצמו גלות מרצון מהחברה ומחוגים ספרותיים. על ערש דווי המיר את השקפתו הדתית מהנצרות האנגליקנית לקתולית, שהעריץ זה זמן רב.
ויילד נפטר מדלקת קרום המוח ב-30 בנובמבר 1900, בבית מלון בפריז. למחלתו ניתנו סיבות שונות. הביוגרף ריצ'רד אלמן טען שמדובר בעגבת. מרלין הולנד, נכדו של ויילד, חשב שאין זה נכון היות שמחלתו של ויילד לוותה בניתוח. רופאיו, ד"ר פול קלייס וא'קורט טוקר, דיווחו שמצבו החמיר עקב זיהום באוזן. מסופר כי בעת מחלתו אמר ויילד בציניות – "אנוכי והטפט שעל הקיר מנהלים דו-קרב, אחד מאיתנו יצטרך ליפול ראשון".
ויילד נקבר בבית קברות "סימטייר דה באנייה" (Cimetiere de Bagneux) מחוץ לפריז, אך לאחר מכן הועברה גופתו לבית הקברות "פר לשז" (Père Lachaise) שבפריז. ב-1950 הועבר אפרו של רוס, ידידו הנאמן, לקברו של ויילד, במלאת יובל למותו. בקרב חובבי ויילד קיימת מסורת שלפיה נוהגים לנשק את מצבת הקבר בשפתיים מרוחות בליפסטיק.
בשנת 2017 נמנה ויילד עם כ-50,000 גברים שזכו לחנינה בגין מעשים הומוסקסואלים שלא נחשבו עוד לעבירות.
הנצחה
ב-14 בפברואר 1995 הונצח ויילד בחלון ויטראז' בפינת המשוררים בכנסיית ווסטמיניסטר. נכדו, מרלין הולנד, הסיר את הלוט בטקס חגיגי לציון האירוע.
ב-1997 הוקם בעיר הולדתו דבלין בכיכר מריון פסל לזכרו על גבי גוש אבן מהרי וויקלו.
ב-2004, הוקם פסטיבל התיאטרון הבין-לאומי הגאה בדבלין, שבא לציון 150 שנה ליום הולדתו של ויילד.
רשימה חלקית של יצירותיו
תמונתו של דוריאן גריי (The Picture of Dorian Gray) – תורגם לעברית, ראו רשימה למטה.
מניפתה של ליידי וינדרמיר (Lady Windermere's Fan) – תורגם לעברית, ראו רשימה למטה.
אישה ללא חשיבות (A Woman of No Importance)
חשיבותה של רצינות (The Importance of Being Earnest) – תורגם לעברית, ראו רשימה למטה.
בעל אידיאלי (An Ideal Husband)
שלומית (Salomé) – תורגם לעברית, ראו רשימה למטה.
הדוכסית מפדואה (The Duchess of Padua)
הנסיך המאושר ואגדות אחרות (The Happy Prince and Other Tales)
הנסיך המאושר (The Happy Prince) – תורגם לעברית, ראו למטה.
הזמיר והשושנה (The Nightingale and the Rose) – תורגם לעברית.
הענק וגנו (The Selfish Giant) – תורגם לעברית.
הידיד המסור (The Devoted Friend)
הזיקוקית שאין כמותה (The Remarkable Rocket) – תורגם לעברית.
בית הרימונים (The House of Pomegranates)
המלך הצעיר (The Young King)
יום ההולדת של האינפנטה (The Birthday of the Infanta)
הדייג ונשמתו (The Fisherman and his Soul)
בן הכוכבים (The Star-child)
פשעו של לורד ארתור סאביל ועוד סיפורים (Lord Arthur Saville’s Crime and other Stories)
פשעו של לורד ארתור סאביל (Lord Arthur Saville’s Crime)
הספינקס ללא סודות (The Sphinx without a Secret)
מיליונר לדוגמה (The Model Millionaire)
הרוח מטירת קאנטרוויל (The Canterville Ghost) – תורגם לעברית.
דיוקנו של מר ו.ה. (The Portrait of Mr. W. H.)
ספריו שתורגמו לעברית
ספר האגדות, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, ציירה אותו בינה גוירץ, ש. זק, ירושלים, 1958
אגדות, תרגם מ’ בן-אליעזר, אמנות, פרנקפורט, 1924
אגדות וסיפורים, תרגם ח’ תרסי, משרד הביטחון, תל אביב, 1974
ארבע יצירות מופת, תרגם מאנגלית בן-ציון בן-משה, חנות הספרים, תל אביב, 1998
הבלדה מכלא רדינג, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, עקד, תל אביב, 1977
בלדה על בית כלא רידינג, תרגום גוסטה ליבנשטיין, אלף, תל אביב, 1975
הבלדה של בית הכלא ברדינג, תרגום יוסף נדבה, בתוך: אדמומית של סתיו, רשפים, תל אביב, 1982.
הזיקוקית הנעלה, תרגום אהרון בר, מודן, תל אביב, 1988
הזמיר והשושנה, אגדות וספורים, תרגום אוריאל אופק, איורים טטיאנה קופיאן, עם עובד, תל אביב, תשמ"ט 1989
חשיבותה של רצינות, מחזה, תרגום דוד שטיינברג, אור עם, תל אביב, 1988
חשיבותה של רצינות, מחזה של קלות ראש לאנשים כבדי ראש, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920
הידיד המסור, ציירה ליאת בנימיני אריאל, תרגם אהרן בר, מודן, תל אביב, 1988
כל השירים, תרגום בן ציון בן משה, חנות הספרים, 2003
מבחר הסיפורים, תרגום גילה אוריאל, עידית, תל אביב, תשי"ד 1954
ממעמקים, תרגם מאנגלית דוד פרישמן, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920
ממעמקים ; הבלאדה מכלא רדינג, תרגום נוסף, מאנגלית – בן-ציון בן-משה, חנות הספרים, כפר סבא, 2003
ממעמקים, מאנגלית: ליה נירגד, הוצאת מודן, 2014
מניפה של לידי וינדרמיר, מעשה באישה הגונה, מחזה בארבע מערכות, תרגם מאנגלית – י"ח טביוב, שטיבל ורשה, תר"ף 1920
מעשיות: א. הזמיר והשושנה ב. הנסיך והדרור ג. הענק רע הלב, תרגום נוסף, תרגם [מאנגלית] בן אברהם, לפיד, ורשה, 1921
הנסיך המאושר, איירה: זהבית כרמל ; תרגמה: סיגל אדלר, כרמל, ירושלים, 2008
הנסיך המאושר, ציירה ליאת בנימיני-אריאל ; תרגם אהרון בר, מודן תל אביב, 1988
הנסיך המאושר, תרגום קודם, אגדות וספורים, עברית – רפאל אלגד, ציורים – צ’ארלס מוזלי, יבנה, תל אביב, 1982
הנסיך המאושר , עברית – שלמה סקולסקי, הציורים – צבי מלבנצ’יק, אל המעיין, תל אביב, תש"ט 1949
תמונת דוריאן גרי, תרגום ראשון, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, מוסקוה, א"י שטיבל, תרע"ח 1918
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, תרגם מאנגלית – מ' בן-רפאל, עידית, תל אביב, תשי"ט 1959
תמונת דוריאן גריי, תרגום נוסף, תרגם מאנגלית – אברהם בירמן, ספרי גדיש, תל אביב, 1960
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית – טלה בר, אור עם, תל אביב, 1984
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית – בן-ציון בן-משה, חנות הספרים, תל אביב, 1998
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית – ליה נירגד, הקדמה והערות – קאמיל קוטי, פן, תל אביב, 2006
שלומית, טרגדיה במערכה אחת, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, קריית ספר, ירושלים, 1941
סלומה, שלומית, מחזה, כרוך עם "סיפורם של ונוס וטאנהאוזר" מאת אוברי ברדסלי, תרגמה בשמת אלון, אסטרולוג, 1999
על טיפשים וחכמים, שיחון של אוסקר ויילד, עברית – מיכאל הנדלזלץ, טרקלין, תל אביב, 1971
הענק האוהב את נפשו, מעשה, תרגום על ידי אליהו מיטוס, כנרת, אודסה, 1918
הענק וגנו, תרגום נוסף, ציירה ליאת בנימיני-אריאל, עברית – אהרון בר, מודן תל אביב, 1988
הרוח מטירת קאנטרוויל, תרגום – שלי מרון, נוה מונוסון 2001
הרוח מטירת קאנטרוויל, הדייג ונישמתו, תרגם אליעזר כרמי, משרד הביטחון, 1974
חטאו של לורד ארתור סביל וסיפורים אחרים, תרגמה סיגל אדלר, אחרית דבר מאת עמרי הרצוג, כרמל, 2006
נפש האדם בסוציאליזם, תרגם דותן ברום, אחרית דבר מאת יפתח גולדמן, הוצאת נמלה, 2023
מחזותיו בעברית
שלומית, טרגדיה במערכה אחת, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, קריית ספר, ירושלים, 1941
ההצגה "שלומית", בתרגום פנחס שדה, עלתה ב"הבימה" ב-29 באוגוסט 1982; בימוי: מיכאל גורביץ, תפאורה: משה שטרנפלד; מוזיקה: יוני רכטר
מניפה של לידי וינדרמיר, מעשה באישה הגונה, מחזה בארבע מערכות, תרגם מאנגלית – י"ח טביוב, שטיבל ורשה, תר"ף 1920
חשיבותה של רצינות, מחזה של קלות ראש לאנשים כבדי ראש, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920
חשיבותה של רצינות, מחזה, תרגום – דוד שטיינברג, אור עם, תל אביב, 1988
הטרגדיה הפלורנטינית, תורגם בידי ימימה מילוא פסובסקי, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1944, הבמאי היה יוסף מילוא פסובסקי.
ראו גם
חנות הספרים אוסקר ויילד
משפטי אוסקר ויילד – סרט קולנוע ביוגרפי
לקריאה נוספת
ג'ונתן פרייר, אוסקר ויילד: מפורסם ידוע לשמצה, הוצאת מפה, 2006.
ריצ'רד אלמן, אוסקר ויילד, הוצאת דביר, 1994.
פרנק האריס, חיי אוסקר ויילד, הוצאת אסטרולוג, 1999.
Katherine Brown Downey, Perverse Midrash: Oscar Wilde, Andre Gide, and Censorship of Biblical Drama, Continuum Press, 2004
Nicholas Frankel, Oscar Wilde: the Unrepentant Years, Harvard University Press, 2017
Kimberly J. Stern, Oscar Wilde: a Literary Life, Palgrave Macmillan, 2019
J. Robert Maguire, Ceremonies of Bravery: Oscar Wilde, Carlos Blacker, and the Dreyfus Affair, Oxford University Press, 2013
Linda Stratmann, The Marquess of Queensberry: Wilde's Nemesis, Yale University Press, 2013
Michele Mendelssohn, Making Oscar Wilde, Oxford University Press, 2018
Melissa Knox, Oscar Wilde: a Long and Lovely Suicide, Yale University Press, 1994
John Stokes, Oscar Wilde: Myths, Miracles, and Imitations, Cambridge University Press, 1996
Barbara Belford, Oscar Wilde: a Certain Genius, Random House, 2000
Michael S. Foldy, The Trials of Oscar Wilde: Deviance, Morality, and Late-Victorian Society, Yale University Press, 1997
קישורים חיצוניים
"שקיעת השקר", דיאלוג מאת אוסקר ויילד, תרגם מאנגלית בועז טרינקר באתר האדם המשחק
"הדייג ונשמתו", אגדה מאת אוסקר ויילד, תרגם מאנגלית ראם בר באתר סנרק
ציטוטים מפורסמים של אוסקר ויילד באתר בין המירכאות
"משפטיו של אוסקר ויילד – דיווח" מאת דאגלס לינדר, תרגם זיו מגן
הקלטות של סיפורי אוסקר ויילד באתר LibriVox
חשיבותה של רצינות והנסיך המאושר – פרקים אודות ווילד ויצירתו בפודקאסט האחיות גרים (נועה מנהיים ואיילת טריאסט)
The Ballad of the Man Who Dared to Be Wilde שיר שנכתב אודות מאסרו של אוסקר ויילד (מתוך GoGay.co.il)
אריק גלסנר, על "ממעמקים", של אוסקר ויילד, המדור לספרות ב-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 31 באוקטובר 2014
הערות שוליים
*
קטגוריה:מחזאים אירים
קטגוריה:סופרים אירים
קטגוריה:משוררים אירים
קטגוריה:אנשי בוהמה
קטגוריה:בריטים חברי הבונים החופשיים
קטגוריה:אמנות והגות במפנה המאה העשרים
קטגוריה:סופרים להט"בים בריטים
קטגוריה:דבלין: אישים
קטגוריה:ביסקסואלים בריטים
קטגוריה:אישים שנשפטו על פי חוקים נגד להט"ב
קטגוריה:בוגרי טריניטי קולג' (דבלין)
קטגוריה:ילידי 1854
קטגוריה:נפטרים ב-1900
קטגוריה:נפטרים מדלקת קרום המוח
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-08-30T13:34:22 |
אוסקר וויילד | REDIRECT אוסקר ויילד | 2005-02-20T06:52:13 |
מייק בראנט | מייק בראנט (נודע גם בשם הבמה מייק סלע; 1 בפברואר 1947, י"א בשבט ה'תש"ז – 25 באפריל 1975, י"ד באייר ה'תשל"ה) היה זמר ישראלי, חיפאי, שהחל את דרכו בישראל, אך ללא הצלחה, אז עבר לצרפת והתפרסם. אף על פי שבתחילת דרכו לא הכיר שום מילה בשפה הצרפתית, רק קרא מילים צרפתיות שנכתבו לו באותיות בעברית, זכה להצלחה רבה לאור קולו העמוק ומראהו הנאה. בראנט היה לזמר הישראלי המצליח ביותר מחוץ לגבולות המדינה, ושירו הידוע ביותר הוא "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה – הניחי לי לאהוב אותך).
ביוגרפיה
חייו המוקדמים
נולד בשם משה מיכאל ברנד במחנה המעצר בפמגוסטה, קפריסין להורים יהודים-פולנים שנמלטו מהשואה (אימו, ברוניה רוזנברג, נמלטה ממחנה הריכוז אושוויץ ואביו, פישל ברנד, נמלט מהחזית הסובייטית) והתחתנו בקפריסין, לאחר שגורשו מהארץ על ידי הבריטים עם שאר המעפילים. אמו ילדה אותו בתנאים קשים. לאחר עליית המשפחה לארץ התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. משה הילד לא דיבר עד הגיעו לגיל 5. בגיל 12, לאחר שלא השתלב בבית הספר "כרמלי", עבר לקיבוץ גשר. לאחר כשנה שב לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי הלאומי, מוכר קרח, סבל ועוד). מייק לא התקבל ללהקות הצבאיות כפי שרצה, באודישן ללהקות הצבאיות כשציפו ממנו לשיר בעברית, מייק שר באנגלית כפי שאהב, ואת שיריו של אלביס (היה מעריצו של אלביס). בנוסף מייק שוחרר משירות בצה"ל בשל ניתוח שעבר בקיבה בגיל 15.
קריירה
בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו צביקה ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך הצטרף ללהקה בשם "אמני השמיים" (הסקיימאסטרס שהיו גלגול של להקת "הצעירים העליזים" של קובי ארליך) והם הופיעו במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל בחיפה והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית, בספרדית ובצרפתית, זאת כאשר ידע לדבר ולקרוא רק עברית. באותה תקופה שינה משה ברנד את שמו לשם קליט ובינלאומי יותר, מייק סלע.
בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם, אליה צורף בראנט ("להקת כרמון", בהשתתפות זמרים מוכרים רבים כגון מיכל טל). לאחר כשנה עזב את הלהקה וחזר להופיע במועדון מלון הילטון תל אביב, שם ראה אותו בעל מועדון הלילה "באקארה" שבמלון הילטון טהראן והחתים אותו על חוזה עבודה. במהלך אחת מהופעותיו בטהראן ראתה אותו הזמרת האנגליה-צרפתייה סילבי וארטאן (אשתו של הזמר ג'וני האלידיי) שהתפעלה מיופיו ומכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת. השניים ניהלו רומן סוער וקצר.
יחד עם וארטאן היה ידידה קרלוס, שהיה ממארגני ההופעות של ה"ביסטאנגו" (בית קפה מפורסם בפריז).
בעקבות הבטחותיה של סילבי וורטאן בראנט הגיע ב־9 ביולי 1969 לפריז עם 3,000 דולר שחסך מהופעותיו בטהראן. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטאן, שהייתה בסיבוב הופעות באותו הזמן, עד שלבסוף, כשהצליח להשיגה עוד ממש כשהיה על סף חזרה ארצה, בקושי עם כמה פרוטות בכיס שעוד נותרו לו, סילבי וורטאן ניסתה להתנער מהבטחותיה ואמרה למייק - "מה שהיה ביניהם בטהראן - נשאר בטהראן." מייק הזכיר לסילבי את מה שהיה ביניהם בטהראן, את הבטחותיה ובמקביל הזכיר לה את בעלה הקנאי ג'וני האלידיי, מה שגרם לסילבי לממש את הבטחתה וליצור קשר עם קרלוס בטלפון. קרלוס ארגן מפגש עם המפיק ז'אן רנאר, שעבד, בין השאר, עם הזמר ג'וני האלידיי.
רנאר הקשיב לבראנט שר את השיר "" והתפעל מאוד מן הביצוע, אך דאג להסתיר זאת היטב ממייק.
שבוע לאחר מכן נכנסו לאולפן ההקלטות של האמרגן ז'ראר טורנייה ("נסיך השאנסונים"), אשר הסכים לארח את בראנט בביתו, כדי להקליט את להיטו הראשון והמפורסם ביותר "Laisse Moi T'aimer", אותו חיבר רנאר.
הם עבדו על השיר כחודשיים שלמים מכיוון שבראנט, אשר לא דיבר צרפתית, נאלץ לשכתב בצורה פונטית את מילות השיר באותיות עבריות. מאוחר יותר שכנע אותו רנאר לשנות את שם משפחתו מברנד לבראנט כיוון ש-BRAND היה שמה של חברה למוצרי חשמל בצרפת ורנאר חשב ש-BRANT יהיה שם קליט יותר. השיר "Laisse Moi T'aimer" הוקלט באולפן 365 פעם עד שיצא לשביעות רצונם כמושלם. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידם" (MIDEM) בינואר 1970. הפסטיבל שודר בכל רשתות הטלוויזיה והביא להצלחתו המסחררת של השיר. הסינגל שיצא למחרת נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.
תוך חודשים ספורים מכר הסינגל "Laisse Moi T'aimer" מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת ב"תחרות הזמר של רדיו לוקסמבורג RTL", אשר שודרה בטלוויזיה ברחבי אירופה ואף בישראל. שירו "Mais dans la lumiere" (אבל בתוך האור) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. ב-14 בפברואר 1971 נפגע בראנט בתאונת דרכים. הוא סבל חבלות רבות ושברים בגולגולת, ונאלץ לעבור תקופת החלמה ממושכת. לאחר החלמתו הופיע עם הזמרת דלידה אותה הכיר בפסטיבל השירים בוונציה, בסיבוב הופעותיה באולימפיה, שם הוצג כזמר אנגלי. ז'אן רנאר, שהתנגד לכך, הפסיק בעקבות זאת את שיתוף הפעולה עם בראנט. את מקומו תפס עמיתו ז'ראר טורנייה כשהוא נעזר בשארל טאלר. הלהיט הראשון שהופק על ידי הצוות החדש היה "Qui Saura" (מי ידע), עיבוד לצרפתית שנעשה על ידי מישל ז'ורדן לשירו של חוסה פליסיאנו "Che Sara" (מה יהיה). הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה זכו לפופולריות רבה.
בחורף 1970 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. ההופעה הראשונה נערכה ב-31.12.1970 בהיכל הספורט יד אליהו ובה ביצע בעברית את "ערב טוב" שנכתב במשותף עם נחום היימן. בסיבוב ההופעות הזה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני.
בשנת 1973 הופיע ב־250 קונצרטים, חלקם בפני קהל של 6,000 עד 10,000 איש. בסוף אותה שנה חתם מייק על חוזה הפקה עם המפיק סימון וינטרוב והמשיך את סדרת ההופעות גם בשנה שלאחר מכן. בזמן מלחמת יום הכיפורים שוב הגיע בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים.
מותו
ב־22 בנובמבר 1974, בעת ששהה במלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדר בקומה החמישית, ונפילתו נבלמה בהתנגשותו במרפסת בקומה השלישית. ברנט שבר את רגלו ובילה כשישה שבועות בבית החולים. בראיון עמו התחרט על ניסיון ההתאבדות ואמר שהיה זה רגע של טירוף שהוא מקווה שלא יחזור. לאחר שהשתחרר מבית החולים הקליט את הלהיט החדש "Dis-Lui" (אמור לה) והשתתף בסרט טלוויזיה שצולם בטולוז.
ב־25 באפריל 1975 בראנט שם קץ לחייו בקפיצה ממרפסת דירה שבקומה השישית ברחוב Erlanger מס' 6 ברובע ה־16 בפריז. בן 28 היה במותו.
מייק בראנט נטמן בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, וקברו הפך אתר עלייה לרגל למעריציו. עד היום קיימת קהילת מעריצים גדולה של בראנט בצרפת, בבלגיה, בקנדה ובישראל.
דיסקוגרפיה
Mike Brant, 1970
L'album D'or, 1972
Mike Brant 74, 1974
Toutes les couleurs, 1974
Disque d'or, 1975
Album souvenir, 1975
Super Succos, Vol. 1, 1975
Super Succos, Vol. 2, 1975
הנצחת זכרו
בראנט נחשב לאמן הישראלי המצליח מבין האמנים הישראלים שפעלו בצרפת באותן השנים.
בשנת 1991 עלתה ההצגה "לס מואה טמה", שכתב וביים אלדד זיו בתיאטרון החאן, על שלוש מעריצות של בראנט הנפגשות במלון בחיפה. ההצגה רצה במשך מספר עונות וזכתה להצלחה רבה.
בשנת 1999 יזם השחקן בועז פייפר סרט תיעודי על חייו ומותו - "מייק ברנט-לס מואה טמה" אשר יצא לאור בשנת 2002 בבימויו של ארז לאופר. הסרט כלל ראיונות עם בני משפחה, מנהלים וחברים, והתמקד במעבר החד של בראנט מזמר מועדונים ישראלי לא מוכר, לזמר בעל פרסום עולמי, המוקף במעריצות ונרדף על ידי התקשורת. בסרט זה מתוארים חייו של בראנט, משבר הפרסום, הקונפליקטים והקשיים שבאו עמם, עד להתאבדות הטראגית. הסרט נבחר באותה שנה כסרט התיעודי הטוב ביותר הן בפסטיבל הסרטים הישראליים בארצות הברית, והן בטקס פרסי אופיר.
בינואר 2008 הועלה בתיאטרון בית ליסין המחזה "מייק" העוסק בסיפור חייו של בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי.
בשנת 2020 קראה עיריית חיפה רחוב על שמו, בשכונת קריית אליעזר, השכונה שבה הוא התגורר בצעירותו.
בדצמבר 2020 נתרם אוסף פריטי הזמר על ידי אחיו צביקה ברנד למוזיאוני חיפה למשמרת עד. בין הפריטים שנתרמו נמצאים כתבי יד מקוריים של מייק ברנט, תקליטי זהב, הגיטרה המקורית בה ניגן, פרטי ביגוד ועוד פריטים רבים שנשמרו על ידי בני משפחתו.
במאי 2022 נפתחה במוזיאון העיר חיפה תחת הכותרת "מייק ברנט - עד כלות הגוף" תערוכה הבוחנת את האוסף ואת סיפור חייו של מייק ברנט על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ, וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל. לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף על ידי האמנים: עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים מלול וטל פוגל; קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של מייק בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של מייק בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.
לקריאה נוספת
ביוגרפיה - מחיר התהילה / מייק בראנט - אורלי מזרחי. הוצאת אל"ף 1978
קישורים חיצוניים
Mike Brant - מייק בראנט - יום הולדת 60 - בתוכנית 'זמן אוויר'- פברואר 2007, באתר יוטיוב, פברואר 2007
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:זמרים צרפתים
קטגוריה:זמרי פופ ישראלים
קטגוריה:יהודים צרפתים
קטגוריה:ישראלים ילידי קפריסין
קטגוריה:מתאבדים ישראלים: אמנים
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר
קטגוריה:ישראלים שהיגרו לצרפת
קטגוריה:זמרים יהודים
קטגוריה:מתאבדים: מוזיקאים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות חוף הכרמל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1947
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1975 | 2024-10-03T05:43:17 |
מייק ברנט | REDIRECT מייק בראנט | 2004-06-20T07:36:14 |
רות בנימין | השלט שהוצב ליד הצריף של רות בנימין בו חייתה בראשית שהותה בחוות הנוי. הצריף שופץ ב-2019 על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל|שמאל|ממוזער|250px
רות בנימין (29 בנובמבר 1923 – 29 באפריל 1976) הייתה מומחית לגננות נוי.
קורות חיים
רות נולדה ב-1923 בגרמניה לזאב שטיינר ועלתה לארץ בגיל 12. במלחמת העולם השנייה התנדבה לחיל הנשים הבריטי, ובמלחמת העצמאות שירתה בצה"ל כקצינה.
ב-1951 השתלבה כטכנאית בכירה בחוות הנוי ובהמשך מונתה למנהלת המקום. בתקופת פעילותה הופצו צמחים רבים שגודלו וטופחו בחווה לראשונה לכל אזורי הארץ.
בנוסף לעבודתה השוטפת בחווה, פרסמה מאמרים מקצועיים, חומר הדרכתי ורשימות על צמחי הנוי מטיפוחי החווה בירחונים "השדה" ו"גן ונוף".
בתחילת שנות ה-70 החלה להכין ספר כולל על צמחי הנוי בישראל. הספר - "צמחי גן ונוי – הצמח הנכון למקום הנכון" בעריכת יצחק גולני, יצא לאור בהוצאת סטימצקי וארגון הגננים בישראל בשתי מהדורות: 1977 ו-1983.
משפחתה
רות שטיינר נישאה להריס בנימין (יליד בריטניה, 1908-1986) ולזוג נולד בן. נפטרה ב-1976 לאחר שהותקפה על ידי חיידק טורף. הובאה למנוחות בבית העלמין של בית יצחק.
קישורים חיצוניים
האתר להנצחת שמה של רות בנימין
הערות שוליים
קטגוריה:ישראליות ילידות גרמניה
קטגוריה:ישראלים ילידי גרמניה
קטגוריה:מתנדבות היישוב לצבא הבריטי
קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת העצמאות
קטגוריה:נשות העלייה החמישית
קטגוריה:מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1923
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1923
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-1976
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1976 | 2024-06-08T10:50:54 |
ג'ון אירווינג | ממוזער|שמאל|ג'ון אירווינג
ג'ון אירווינג (באנגלית: John Irving; נולד ב-2 במרץ 1942), הוא מתאבק וסופר אמריקאי וזוכה פרס אוסקר לתסריט. ידוע בעיקר בשל ספרו הרביעי, "העולם על פי גארפ", שזכה גם לגרסה קולנועית. ספרים נוספים שלו שהפכו לסרטים: "מלון ניו המפשייר", "תקנות בית השיכר", "תפילה לאואן מיני" (שעובד לסרט בשם: "סיימון ברץ") ו"אלמנה לשנה אחת" (שעובד לסרט "דלת נסתרת").
קורות חייו
ג'ון אירווינג נולד ב-1942 וגדל בניו המפשייר בבית הספר אקסטר, שבו אביו היה מורה להיסטוריה רוסית. הוא מתגורר לסירוגין בטורונטו ובדרום ורמונט. נשוי בשנית, אב לשני בנים, קולין וברנדון, מנישואיו הראשונים, ולאוורט, מנישואיו השניים.
החל מתאבק בשנת 1956, כשהיה בן 14. השתתף בטורניר האחרון בגיל 34, הוסמך כשופט בגיל 23, כשכבר היה נשוי ואב לקולין. המשיך לאמן עד גיל 47, גם לאחר שכבר התפרנס מכתיבה.
לדבריו, היה תלמיד גרוע בבית הספר, עקב דיסלקסיה, שעדיין לא ידעו לאבחן בזמנו, ובגלל שגיאות הכתיב הרבות שלו נשלח לפסיכולוג. לדבריו, בנוסף לקשייו בלימודים, הקדיש את רוב זמנו לקריאת ספרים, דבר שהוביל לכך שנאלץ להישאר שנה חמישית (בבית ספר של 4 שנים). לדבריו, קרא כבר בתיכון את כל הסופרים שעתידים להשפיע עליו בהמשך חייו.
לאחר התיכון התקבל לאוניברסיטת פיטסבורג, אך לאחר שבתיכון היה קפטן נבחרת היאבקות, שם היה מחליף והשתתף במהלך כל העונה בטורניר אחד בלבד. החליט לעזוב את האוניברסיטה ולחזור לניו המפשייר. הוא תירץ זאת למאמן שלו בכך שהוא מתגעגע לחברה שלו (אף על פי שלא הייתה לו חברה באותה תקופה). לאחר שנה באוניברסיטת ניו המפשייר, שגם בה לא היה מרוצה (לאוניברסיטה לא הייתה כלל נבחרת היאבקות, והוא השתתף בטורנירים כמתאבק לא משויך), נסע לתוכנית לימודי חוץ בווינה.
לדברי אירווינג, לא ידע דבר על אנטישמיות עד שהגיע לווינה, שם פעמים רבות חשבו שהוא יהודי, משום ששם משפחתו נפוץ כשם פרטי של יהודים. שותפו לחדר היה סטודנט אמריקאי גבוה, בלונדיני ויהודי. כך שהם פיתחו להם הרגל, שכאשר היה אפילו שמץ של טון אנטישמי בהתנהגות כלפי אירווינג, הוא נהג לומר בגרמנית "הוא היהודי, אידיוט שכמוך".
כשחזר לווינה כדי לקדם את ספרו תפילה לאואן מיני, העלה את נושא האנטישמיות והסובלנות של הווינאים כלפי גזענות וגלוחי הראש. הוא גם ציין את העובדה שמאז שנודע תפקידו של קורט ולדהיים במלחמת העולם השנייה, עלתה הפופולריות שלו בווינה. התקשורת לא אהבה את הביקורת הזאת.
דרכו כסופר
את הסיפור הקצר הראשון שלו פרסם אירווינג בהיותו תלמיד תואר ראשון, ותמורתו קיבל 1,000 דולר. בשנת 1968 קיבל 7,500 דולר כמקדמה על ספרו הראשון, ממנו נמכרו 8,000 עותקים.
בעת כתיבת ארבעת ספריו הראשונים עבד במקביל במשרה מלאה. התפרנס מהוראת כתיבה יוצרת ואימון נבחרות היאבקות. אחד ממוריו לכתיבה יוצרת היה קורט וונגוט, שהשפיע עליו.
לדבריו, בהיאבקות, כמו בכתיבה, יש לו "שמינית כישרון ושבע שמיניות משמעת". את בניו, קולין וברנדון, אימן להיות אלופי היאבקות, שהוא לא זכה להיות.
ספריו
לשחרר את הדובים (1968) (Setting Free the Bears)
(The Water-Method Man (1972
(The 158-Pound Marriage (1974
העולם על פי גארפ (1978) (The World According To Garp)
מלון ניו-המפשייר (1981) (The Hotel New Hampshire)
תקנות בית השיכר (1985) (The Cider House Rules), אירווינג כתב גם תסריט לסרט בשם זה
תפילה לאוון מיני (1989) (A Prayer for Owen Meany)
לנסות להציל את פיגי סניד (1993) (Trying to save Piggy Sneed)
בן הקרקס (1994) (A Son of the Circus)
ספר זכרונות (The Imaginary Girlfriend) (1996)
אלמנה לשנה אחת (1998) (A Widow for One Year)
היד הרביעית (2001) (The Fourth Hand)
עד שאמצא אותך (2005) (Until I Find You)
הלילה האחרון בנהר המפותל (2009) (Last Night in Twisted River)
בתוך אדם אחד (2012) (In One Person)
קישורים חיצוניים
* | 2024-08-12T05:53:24 |
פסיכולוג | פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעל תואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידי משרד הבריאות הרשמי של מדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. בישראל, פסיכולוג הוא מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים. בישראל, כל אדם בעל תואר שני בפסיכולוגיה (במסלול מחקרי או יישומי) זכאי להירשם בפנקס הפסיכולוגים. לכן התואר פסיכולוג לא מסמן שהאדם מומחה לטיפול פסיכולוגי.
מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.
ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.
האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה, חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא. בישראל, רק שישה תחומים זכו לתוכנית התמחות מסודרת (ראו להלן), ולכן בישראל מותר לעסוק בפסיכולוגיה או כעיסוק כללי או באחד מששת תחומי התמחות אלו, גם במקרה של התמחות בתחומים המוגדרים מחוץ לישראל.
הכשרה
לימודי פסיכולוגיה נערכים במרבית האוניברסיטאות, בדרך כלל במסגרת פקולטות למדעי החברה (כך באוניברסיטאות בישראל) ולעיתים גם בפקולטות לבריאות ורפואה, ובישראל גם באחדות מהמכללות האקדמיות. תנאי הקבלה ללימודי פסיכולוגיה ברוב מדינות העולם נחשבים בעלי רף גבוה. מלבד הלימודים בנושא פסיכולוגיה (היסטוריה של הפסיכולוגיה וספרות ביופסיכולוגית) נדרשים הלומדים ללמידת קורסים בסטטיסטיקה ומתודולוגיה, מדעי הרוח, ולרוב גם קורסי מבוא מדעים בסיסיים בנוירוכימיה (אם כי, הבנה מעמיקה ומדעית של המח נרכשת במדעי המח ולא בפסיכולוגיה).
פסיכולוגיה היא תחום נרחב, כך שישנם פסיכולוגים בעלי התמחויות מקצועיות שונות, אשר אין בהכרח כל קשר תמטי ביניהן (לדוגמה, פסיכולוגיה של זהירות בדרכים, ופסיכולוגיה של מגדר ומיניות, אינן חולקות הרבה מן המשותף).
בישראל
בישראל מתיר חוק הפסיכולוגים את השימוש בתואר "פסיכולוג", ואת העיסוק בפסיכולוגיה, רק למי שבעל תואר "מוסמך" (כלומר תואר שני - .M.A) ומעלה בפסיכולוגיה, ממוסד אקדמי המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. האדם צריך להיות רשום בפנקס הפסיכולוגים שמנהל משרד הבריאות, וייתכן שהוא בעל היתר זמני מהמשרד לעסוק בפסיכולוגיה. החוק בישראל קובע: "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג".
תחומי הפסיכולוגיה רבים, חלקם דורשים הכשרה נוספת מעבר להסמכה בפסיכולוגיה וחלקם לא. בישראל, העיסוק בחלק מתחומי הפסיכולוגיה מותנה בהתמחות רשמית, או בהכשרה ממוקדת. פסיכולוגים בישראל יכולים לזכות לתואר "פסיכולוג מומחה" אחר ההתמחות באחד מהתחומים הפסיכולוגיים היישומיים שלפי שעה, משרד הבריאות מציע מסלול התמחות בהם. אחר ההתמחות נדרש הפסיכולוג לעבור בהצלחה בחינת מומחיות. ההתמחות אורכת לפחות שנתיים במשרה מלאה או ארבע שנים בחצי משרה ונערכת בבית חולים פסיכיאטרי או במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים כללי (ברוב המסלולים). בשנים האחרונות עוֹלָה ביקורת בקרב מתמחים ומועמדים להתמחות על תהליך הקבלה לתואר שני ולמסלולי ההתמחות בארץ, ועולות טענות בדבר המתנה ארוכה עד למציאת מקום התמחות, משך ההתמחות הארוך, השכר הנמוך, וקשיים שונים במהלך התהליך. קשיים אלו מביאים לעיתים מוסמכי תואר שני בארץ המעוניינים לגשת אליהן, לוותר על ההתמחויות המוצעות ולעסוק בפסיכולוגיה עיסוק כללי, לבחור בתחומי מומחיות או הכשרה אחרים (חלקם בעלי מסלולים קצרים וממוקדים יותר), לעסוק במחקר והוראה, או לעבוד בתחומם בחו"ל.
נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-14,976 פסיכולוגים בעלי רישיון (שחלקם אינם בעלי שום התמחות)
חוק הפסיכולוגים מכיר כיום ב-6 התמחויות בפסיכולוגיה:
פסיכולוג קליני: מתמחה בטיפול ואבחון מטופלים בעלי קשיים רגשיים והפרעות נפשיות מגוונות, בגילאים ואוכלוסיות שונות. נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-5,030 פסיכולוגים קליניים.
פסיכולוג חינוכי: מתמחה באבחון וטיפול בתלמידים, וכן ייעוץ להורים לצוות החינוכי (מורים, גננות ומנהלי בתי ספר), במסגרת בית הספר וגן הילדים. נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-2,504 פסיכולוגים חינוכיים
פסיכולוג התפתחותי: מתמחה באבחון וטיפול בתינוקות, פעוטות וילדים עד גילאי תחילת הלימודים בבית הספר, ובייעוץ להוריהם. נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-388 פסיכולוגים התפתחותיים
פסיכולוג שיקומי (מכונה לעיתים בתוכניות לימוד שונות בארץ בשם "נוירופסיכולוג שיקומי"): מתמחה באבחון, טיפול ושיקום אנשים עם קשיים ומוגבלויות גופניות, שכליים ורגשיים שונים, בין השאר לאחר שנפגעו ממחלות או תאונות.מסמך שפרסמה הכנסת אודות טיפול פסיכותרפויטי שלא על ידי פסיכולוג קליני נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-454 פסיכולוגיים שיקומיים
פסיכולוג רפואי - מתמחה בייעוץ וטיפול בחולים ובבני משפחותיהם לקראת ולאחר טיפולים רפואיים מגוונים, במסגרות רפואיות כגון בתי חולים, וכן בייעוץ לצוותים רפואיים במסגרות אלו. נכון ליולי 2020, ישנם בישראל כ-331 פסיכולוגים רפואיים
פסיכולוג חברתי-תעסוקתי-ארגוני: מתמחה בייעוץ לעסקים, קבוצות וארגונים בנוגע להשתלבות הפרט בארגון וליעילות ארגונית, וכן באבחון וייעוץ לפרט בתחומים תעסוקתיים והכוונה לבחירת קריירה.
דוגמאות לתחומים פסיכולוגיים שטרם זכו לתוכנית התמחות בישראל, או כאלה הכרוכים בהכשרה ממוקדת:
נוירופסיכולוג - מתמחה בחקר הקשר שבין אנטומיה, פיזיולוגיה, ואינפורמטיקה ביולוגית בכלל ומוחית בפרט, לבין תהליכים פסיכולוגיים והתנהגותיים שונים, וביישום טכניקות נוירופסיכולוגיות בטיפול הפסיכולוגי.
פסיכולוג קוגניטיבי: מתמחה בחקר תפקודים הכרתיים כגון קשב, זיכרון, למידה, וכדומה, ויישום הממצאים למגוון תחומים כגון הנדסת אנוש, פיתוח מערכי שיעור (כלי עזר לתכנון השיעורים עבור המורים) ועוד.
פסיכולוג-סקסולוג: פסיכולוג שהתמקצע בטיפול בבעיות מגדריות ומיניות, החל בבעיות קלות (ידידותיות) כמו קבלת נטייה מינית (Sexual orientation affirmative therapy), השקטת פטיש מיני המפריע לאגו, טיפול בעברייני מין (אשר לרוב מתלווה לטיפול תרופתי שהם מקבלים ומהווה לו השלמה), סיוע באיתור גירויים מיניים, תמיכה נפשית לטראנסקסואלים בתהליך שינוי המין, ועוד.
מהות עיסוקו של הפסיכולוג
עיסוקו של פסיכולוג בן ימינו, בדרך כלל כולל את העיסוקים להלן (מערך זה של פעולות, מבדיל את העיסוק הפסיכולוגי מתחומי עיסוק אחרים, בפרט מפסיכותרפיה ממוקדת). כל המאפיינים הללו ברוב המקרים הולמים את התחום הפסיכולוגי המסוים בו הפסיכולוג מומחה או מוכשר:
הענקת ייעוץ פסיכולוגי נרחב באופן כללי, הנוגע להתמודדות עם בעיות החיים של הפרט, להעניק כלים להתמודדות אישית כזאת למתי שהיא נדרשת, וכן, במטרה לספק לבעיות כאלו פתרון יעיל המתבסס על ניסיונו המקצועי-מדעי, או האישי של הפסיכולוג.
אבחון פסיכולוגי על ידי שימוש בכלים פסיכודיאגנוסטיים, התרשמות אישית, או שילוב של אלו. חלק מהאבחנות נחשבות לפסיכיאטריות (כלומר, מדובר באבחנות שעל פי כלל דורשות גם טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר).
הענקת טיפול פסיכולוגי, דהיינו להעניק טיפול פסיכותרפיסטי נרחב במגוון כלים פסיכולוגיים לפי סוג הבעיה ובהסתמך על הספרות הרפואית והפסיכולוגית.
הנפקת חוות-דעת מדיקו-לגאליות לגבי מצבו הפסיכו-רפואי של אדם אשר לעיתים כוללת קביעת הצורך בטיפול פסיכיאטרי.
מתן המלצה רשמית לטיפול תרופתי ספציפי שהוא עדיף על פי הספרות הפסיכולוגית-רפואית לאדם עם הבעיה המסוימת ולכאורה אמור לסייע לו להתגבר על הבעיה או אף לפתור אותה (מצב זה נפוץ כאשר רופאים נרתעים מלתת לאדם תרופה שבפירוש אמורה לסייע לו בשל אי רצונם ליטול אחריות מקצועית על אדם זה מסיבות שונות דוגמת דיווחים על תופעות לוואי הנוגעות לאותה תרופה).
במדינות מסוימות בלבד ורק לפסיכולוגים מהתמחויות מסוימות (בפרט פסיכולוגיה רפואית): הנפקה ישירה של מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד.
רבים מהפסיכולוגים עוסקים גם במחקר נוירו-פסיכולוגי אם אין זה עיסוקם הכמעט-בלבדי.
ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר
הפסיכולוגיה נחשבת לתחום נפרד מפסיכיאטריה (רופא עם התמחות בתחום הנפש) - ככלל, פסיכולוג אינו רופא, ובישראל, כמו ברוב מדינות העולם, אינו רשאי להנפיק מרשמים לתרופות פסיכיאטריות למטופליו (בחלק ממדינות ארצות הברית למשל פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה מותר להנפיק מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד). בכל מקרה תחומי העיסוק חופפים קמעה; פסיכולוג קליני למשל מטפל בפסיכותרפיה ואף מרכז את כל ההתערבויות הטיפוליות ""(case management) במטופלים עם הפרעות נפשיות קשות (כגון סכיזופרניה), הוא מומחה לפסיכופתולוגיה נרחבת או ספציפית, וכן לפסיכותרפיה באופן כללי. רק פסיכולוג מוכשר להעביר מבחנים פסיכודיאגנוסטיים כדי לאבחן וליצור פרופיל פסיכולוגי על המטופל, לשם שימוש קליני, משפטי או סוציאלי. כמו כן, פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה לכך, כוחו יפה להפנות לטיפול פסיכיאטרי משקבע שצורת טיפול זו עדיפה לבעיה הספציפית ולהדגים מן הספרות את עמדתו לגבי טיפול פסיכיאטרי ספציפי, בהמלצתו או חוות דעתו.
קישורים חיצוניים
חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977 כולל תיקונים לחוק. תיקון מס' 6 (טיפול בידי פסיכולוג מומחה) עבר בכנסת בדצמבר 2010.
פנקס הפסיכולוגים, משרד הבריאות
פסיכולוג, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
צעדים לרישום בפנקס הפסיכולוגים, באתר פסיכולוגיה עברית
מוסדות מוכרים להתמחות בפסיכולוגיה בחלוקה לפי ענפי ההתמחות השונים, באתר פסיכולוגיה עברית
הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
אורן אסמן וגבי שפלר, על אתיקה בקשר שבין פסיכולוג למטופל, "רפואתיקה", הערוץ האקדמי, אוניברסיטת חיפה
צילה טנא, ללמוד להיות פסיכולוג - לגדול להיות פסיכולוג, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
יואל אליצור, משולחנו של יו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, באתר פסיכולוגיה עברית
מה ההבדלים בין סוגי הפסיכולוגים השונים? - הורים ברשת
ייעוץ פסיכולוגי אונליין, מידע היסטורי ומבט קליני, באתר כלטיפול
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצועות | 2024-09-23T19:08:22 |
ג'ימי קרטר | ג'יימס ארל "ג'ימי" קרטר הבן (באנגלית: .James Earl "Jimmy" Carter Jr; נולד ב-1 באוקטובר 1924) הוא פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כנשיאהּ ה-39 של ארצות הברית בין השנים 1977–1981. לפני נשיאותו כיהן כמושל מדינת ג'ורג'יה ה-76 בין 1971 ל-1975, אחרי שתי כהונות בסנאט של ג'ורג'יה בין 1963 ל-1967. מאז עזיבתו את הבית הלבן היה פעיל בקידום זכויות אדם, הקים את מרכז קרטר וזכה בפרס נובל לשלום בשנת 2002 על הקמת מוסד זה.
קרטר למד באקדמיה הימית האמריקאית ושירת בצוללת בצי האמריקאי. לאחר מות אביו ב-1953 ניהל את העסקים המשפחתיים של גידול בוטנים בג'ורג'יה. ההפרדה הגזעית בתקופתו ועליית התנועה לזכויות האזרח הובילה אותו להפוך לפעיל המפלגה הדמוקרטית. בין 1963 ל-1967 כיהן בסנאט של ג'ורג'יה, וב-1970 נבחר למושל המדינה, כשהוא מקדם מצע שהתנגד להפרדה הגזעית ותמך בהעדפה מתקנת. ב-1976 נבחר לתפקיד המועמד הדמוקרטי לנשיאות ונכנס למרוץ כמועמד "סוס שחור". בבחירות הנשיאותיות ניצח קרטר את הנשיא הרפובליקני המכהן ג'רלד פורד, במערכת בחירות צמודה.
קרטר העניק חנינה לכל משתמטי מלחמת וייטנאם. במהלך כהונתו הוקמו שתי מחלקות בקבינט: מחלקת האנרגיה ומחלקת החינוך. בתחום האנרגיה נקט מדיניות שכללה שימור סביבתי, בקרה על מחירי הדלק וניסיון להפיק דלק חדש. בתחום יחסי החוץ יזם והשתתף בהסכמי קמפ דייוויד, הסכמים בנושאי תעלת פנמה, הסכם סאל"ט 2, והחזרת אזור תעלת פנמה לפנמה. קרטר ביטל את מדיניות הדטאנט של קודמיו והוביל להחרפה במלחמה הקרה. בתחום הכלכלי סבלה כלכלת ארצות הברית בתקופת כהונתו מסטגפלציה. במחצית השנייה של כהונתו התמודד קרטר עם המהפכה האיראנית ומשבר בני הערובה באיראן, אשר התרחש בין 1979 ל-1981, משבר הנפט ב-1979, תאונת אי שלושת המילין והפלישה הסובייטית לאפגניסטן. בתגובה לפלישה הוביל חרם על אולימפיאדת 1980 במוסקבה. ב-1980 נחל הפסד בבחירות הכלליות למועמד הרפובליקני רונלד רייגן, שניצח ברוב מוחץ.
הוא הקים את מרכז קרטר ב-1982 למען קידום זכויות אדם. הוא נסע רבות כדי לתווך בין צדדים בעימותים, לפקח על בחירות, ולקדם מניעת מחלות במדינות המתפתחות. בנוסף כתב כמה ספרים. קרטר נחשב למבקר גדול של מדיניותה של ישראל במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ותומך בפתרון שתי המדינות.
ראשית חייו
שמאל|ממוזער|250px|ג'ימי קרטר (בגיל 13 לערך), עם כלבו, בוזו, 1937
קרטר נולד בעיירה הקטנה והמתפתחת פליינס, ג'ורג'יה, ב-1 באוקטובר 1924, בבית חולים בו עבדה אימו כאחות. הוא הנשיא הראשון שנולד בבית חולים. קרטר נולד כבן הבכור למשפחה חקלאית בת ארבעה ילדים. הוא צאצא של תומאס קרטר, מהגר אנגלי שהתיישב בווירג'יניה ב-1635. הוא היה בנם של ג'יימס האב ושל ליליאן גורדי קרטר. משפחת קרטר התגוררה בג'ורג'יה במשך שנים. קרטר הוא גם צאצא של , ולכן קשור משפחתית גם לריצ'רד ניקסון ולביל גייטס.
אביו היה בעל חנות, ושירת בצבא האמריקאי במלחמת העולם הראשונה. המשפחה עברה כמה בתים במהלך ילדותו של קרטר. הם התיישבו באזורי עוני לצד משפחות של אפרו-אמריקאים. אימו עבדה שעות רבות. אביו תמך בהפרדה גזעית אך התיר לבנו להתחבר עם ילדים אפרו-אמריקאים. קרטר קיבל חלק משטח החווה של אביו ומכר בוטנים. קרטר למד בתיכון בפליינס בין 1937 ל-1941. עקב השפל הגדול האזורים נפגעו קשות ובתקופת הניו דיל החל אביו של קרטר להיות מעורב בפוליטיקה. קרטר נחשב לתלמיד טוב שאהב לקרוא. הוא שיחק כדורסל והצטרף לאיגוד החקלאים.
קריירה בצי ופעילות חקלאית
ממוזער|הנשיא קרטר והאדמירל היימן ריקובר (מימין) בצוללת ב-1977
ב-1941 החל קרטר ללמוד במכללה מקומית, והיה הראשון במשפחתו שרכש השכלה גבוהה. קרטר, שחבר בכנסייה הבפטיסטית, גילה מגיל צעיר מחויבות אישית עמוקה לנצרות. כעבור שנה עבר ללמוד במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, ומשם המשיך ללימודים באקדמיה הימית באנאפוליס, מרילנד. באקדמיה הימית היה קרטר סטודנט מצטיין, אך מאידך גם ביישן – בניגוד לתדמית האגרסיבית של בוגרי בית הספר הצבאי. עם תום לימודיו ב-1946 נישא לרוזלין סמית, חברתה של אחותו אותה הכיר במהלך לימודיו, ולזוג ארבעה ילדים. הוא גם היה חבר בנבחרת הפוטבול של הצי. קרטר סיים במקום ה-60 מתוך 820 תלמידים בכיתתו השנתית עם תואר ראשון במדעים, בדרגת סגן משנה. לאחר מכן, באותה השנה, החל את שירותו הצבאי הסדיר, וגויס לצי הצוללות ושירת כצוללן. בעת שירותו הוצב בצוללות רבות ברחבי המדינה, ובין השנים 1946–1953 חי באופן זמני עם רוזלין בווירג'יניה, בהוואי, בקליפורניה, בקונטיקט ובניו יורק. ב-1952 קודם לדרגת לוטננט.
ב-1952, החל קרטר לימודי פיזיקה גרעינית בוושינגטון, בניסיון להצטרף לתוכנית הצוללות הגרעיניות בפיקוד היימן ריקובר. קרטר טען שריקובר היה האדם שהשפיע עליו יותר מכל אדם אחר פרט להוריו. קרטר הצטרף לצוות שעסק בפיתוח צוללות גרעיניות ופיקד על צוותים בהן. ב-1952 קרתה תאונה שבמהלכה התפוצץ כור ניסיוני בקנדה ונהרס. קרטר פיקד על צוות הטכנאים שפעל למען סגירת הכור. לימים טען שהתקרית הובילה אותו, כנשיא, לעצור את פיתוחה של פצצת נייטרון. במאי 1953 מת אביו של קרטר. לכן השתחרר קרטר מהשירות הסדיר וירש את חוות גידול הבוטנים המשפחתית בעיירת הולדתו בג'ורג'יה. ההחלטה הייתה קשה, בעיקר בגלל הלחץ מצד רוזלין, שתיארה זאת כ"צעד אחורה". קרטר מאס בנוקשות הצבאית והחליט ללכת בעקבות אביו. הוא שוחרר מהשירות ב-9 באוקטובר 1953. הוא היה חבר שירות המילואים הלא פעיל עד ל-1961, ושוחרר בדרגת סגן. בשירותו הצבאי זכה לסדרת אותות.
אביו של קרטר היה איש עשיר, וגם נבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה זמן מועט לפני מותו. אולם בין שמיטת החובות שערך וחלוקת עושרו בין היורשים, ירש קרטר מעט מאוד הון. במשך שנה, גרו ג'ימי, רוזלין ושלושת בניהם בדיור ציבורי. קרטר ביקש להרחיב את חוות הבוטנים של אביו. בשנתו הראשונה היבול נפגע מבצורת והוא לקח כמה הלוואות. הוא למד חקלאות ורוזלין למדה הנהלת חשבונות. אף על פי שהם בקושי הצליחו להחזיר את ההוצאות בשנתם הראשונה, והעסק הצליח.
תחילת הקריירה הפוליטית (1962–1971)
המתח הגזעני בפליינס עלה ב-1954, בעקבות החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך. קרטר תמך בעירוב גזעי ובסובלנות - פעם אף הוחרם לאחר שסירב להצטרף לאיגוד גזעני – אולם באותה העת סירב להצהיר על עמדתו. ב-1961 הוא היה חבר בולט בקהילה ובכנסייה הבפטיסטית, וחבר בוועד בית הספר המקומי, והחל לנאום בזכות עירוב גזעי. ב-1962, התפנה מושב בסנאט של מדינת ג'ורג'יה בגלל ארגון מחדש של המחוזות. קרטר הכריז על התמודדותו חמישה עשר ימים לפני הבחירות. רוזלין, שהצטיינה בארגון פוליטי, סייעה לו. תחילה הפסיד, אך לאחר שהתגלו אי סדרים בהצבעה נערכה ספירה מחודשת – ונבחר לסנאט שם כיהן במשך שתי קדנציות בשנים 1963–1967.
התנועה לזכויות האזרח החלה במאבקה במהלך כהונתו של קרטר. משפחתו תמכה בנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. ב-1962, העיר אמריקוס הייתה מלאה בעוינות כלפי השחורים, והאווירה נגד המפגינים השחורים הייתה עוינת. קרטר נמנע מלהגיב בנושא כדי לא לפגוע בשותפיו שתמכו בהפרדה גזעית. הוא התנגד להתניית זכות הצבעה בידיעת קרוא וכתוב, והתנגד לשינוי בחוקת ג'ורג'יה שסבר שנועד לכפייה דתית. עם רצח קנדי, הודיע קרטר שמדובר במכה הקשה ביותר שספג מאז מות אביו.
קרטר היה מחוקק פורה מאוד ולמד קריאה מהירה כדי לעמוד בעומס. בתוך שנתיים היה לחבר בוועדה הדמוקרטית המקומית, ושינה את חוקי המפלגה במדינה. הוא מונה ליושב ראש הוועדה לפיתוח מערב-מרכז ג'ורג'יה. עם היבחרו של בו קאלווי לבית הנבחרים בנובמבר 1964, ניסה קרטר להדיח אותו. קרטר וקאלווי הרפובליקני התעמתו בנושאי חינוך רבים. קרטר נבחר שוב באותה השנה. הוא עמד בראש ועדת החינוך, וגם ניהל את ועדת התקציב לקראת סוף כהונתו. הוא היה אחראי לחוק שהרחיב את המימון לחינוך. הוא הגביר את קצב עבודתו ונאם רבות כדי להגביר את נוכחותו. ביום האחרון לכהונתו, הכריז שינסה להתמודד לקונגרס.
באמצע מאי, הופתע קרטר כשבו קאלווי החליט לא להתמודד על מושבו בקונגרס אלא לרוץ לתפקיד מושל ג'ורג'יה. הדמוקרטים לא רצו לאבד את תפקיד המושל, בו החזיקו מאז תקופת השיקום. קרטר החליט להתמודד. באותה שנה, בעת הכנתו לשאת נאום, דיווח קרטר לעיתונות כי ראה עצם בלתי מזוהה, ובשנת 1973 דיווח על התקרית באופן רשמי לרשויות, אך סבר לבסוף כי לא ראה חוצנים. בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, ניסה קרטר להציג את עצמו כאלטרנטיבה מתונה מול השמרנים והליברלים. הוא אמנם הפסיד, אבל הצליח להשיג מספיק קולות כדי לאלץ סיבוב שני. מי שנבחר היה לבסוף לסטר מאדוקס שתמך בהפרדה גזעית. קרטר חזר לעסקי החקלאות ותכנן כיצד יתמודד בשנית ב-1970. קרטר התקרב לנצרות באותה התקופה, ובהשפעת ריינהולד ניבור הכריז על לידתו מחדש. בתו הצעירה איימי נולדה ב-19 באוקטובר 1967.
המושל הליברלי לשעבר, קארל סנדרס, היה יריבו של קרטר בבחירות המקדימות ב-1970. קרטר ניסה להיות מתון יותר הפעם, והשתמש בעיקר במידע ובניתוח סטטיסטי. בשל הסקרים, הוא פנה לקול השמרני. הוא מיצב את עצמו כפופוליסט, ותקף את סנדרס על עושרו. הוא טען שסנדרס היה מושחת, הצהרה שלא הצליח לגבות. במהלך המירוץ הביע עמדות התומכות בג'ורג' וולאס – המושל השנוי במחלוקת של אלבמה, והבטיח לקדם תומכים בהפרדה גזעית (על אף שניסה להשיג גם את קולות השחורים). בספטמבר, הוביל קרטר על סנדרס בסיבוב הראשון עם 49% מהקולות מול 38%, מה שהוביל לסיבוב שני. למרות תמיכתו בזכויות האזרח, ביקר מטה קרטר את סנדרס על תמיכתו במרטין לותר קינג. קרטר השיג 60% מהקולות - ו-7% מקולות השחורים - ונבחר בבחירות הכלליות. סנאטורים מקומיים שחורים טענו שקרטר ניהל את מסע הבחירות בצורה כזאת כיוון שהבין שלא יוכל לנצח ללא גזענות.
מושל ג'ורג'יה (1971–1975)
ממוזער|דיוקנו של קרטר כמושל
קרטר הושבע לתפקיד מושל ג'ורג'יה ה-76 במספר ב-12 בינואר 1971. בנאום השבעתו לתפקיד הפתיע קרטר את הציבור, והצהיר כי תם זמנה של ההפרדה הגזעית. הקהל נדהם מהשינוי הפתאומי בדבריו של קרטר, ותומכי ההפרדה הגזעית חשו נבגדים. סגנו של קרטר היה לסטר מאדוקס, המושל לשעבר. השניים התעמתו רבות במהלך הכהונה של קרטר. קרטר סירב למנות מינויים פוליטיים, נגד עמדתה של המועצה המחוקקת. במהלך כהונתו ערך רפורמה מנהלית נרחבת בממשל, שכללה ביטול משרות רבות, והנהיג מדיניות של שקיפות ופתיחת דיוני הממשל לציבור. הוא תמך בהרחבת סמכותו, ותמך בשינוי המבנה התקציבי של המחלקות, תוך ביטול התקציב ההמשכי והחלפתו בתקצוב על בסיס אפס, וגם הקים ועדה לבחירת שופטים. רק לאחר מאבק במועצה המחוקקת הצליחה להעביר את התוכנית. התוכנית מיזגה בין שלוש מאות סוכנויות לעשרים ושתיים - מעשה שהדגיש במהלך ריצתו לנשיאות - אם כי לא בטוח שהצעד חסך כסף.
ב-13 בינואר 1972, ביקש קרטר מהמועצה לממן תוכנית לרפורמה בבתי הכלא, לתוכנית פיתוח לילדים והעלאת משכורת לעובדי מדינה. ב-1 במרץ 1972, הודיע שיכנס את האספה הכללית אם מחלקת המשפטים תבטל את המינויים שמינה. ב-20 באפריל, הודיע על כינוס האספה לצורך רפורמה בהליך בחירת השופטים. באפריל 1972, נסע לאמריקה הלטינית כדי לבדוק אפשרות לחתימה על הסכם סחר. קרטר פעל לקדם העדפה מתקנת. הוא הרחיב את מספר עובדי המדינה, השופטים וחברי המועצות השחורים. הוא שכר אישה שחורה שתייעץ לו בכך. כמושל הציב את תמונתו של מרטין לותר קינג בבניין בית המחוקקים של המדינה, למרות הטרדות מצד הקו קלוקס קלאן. ב-31 בינואר 1973, הודיע שהוא תומך בתיקון חוקתי שימנע שילוב גזעי באוטובוסים. קרטר תמך בהחלטה נגד שילוב גזעי באוטובוסים שהציע ג'ורג' וולאס בוועידת המושלים, שהתרחשה בג'ורג'יה.
לאחר שבית המשפט העליון ביטל את עונש המוות בג'ורג'יה, תמך בהחזרת עונש המוות. הוא חתם על חוק בנושא. לאחר מכן התחרט על כך. קרטר ניסה לבצע רפורמות להרחבת המימון לאזורים העניים בג'ורג'יה, להקמת מרכזים קהילתיים לילדים עם מגבלות ולתוכניות חינוכיות לאסירים. הוא התגאה בתוכנית מינוי השופטים שלו, שטיהרה את בית המשפט מהשפעה פוליטית. באחת מהחלטותיו השנויות במחלוקת, הטיל וטו על תוכנית לבניית סכר בג'ורג'יה. הוא טען שמזלזלים בעלות התוכנית ובהשפעתה על החיים באזור, מה שהוביל להתעניינות פעילי איכות הסביבה. לאחר שהואשם סגן בצבא באחריות לטבח מי ליי, נמנע קרטר מלהתייחס לכך, והציע במקום שבוע בו כל התושבים ייסעו עם אורות דלוקים בתמיכה בצבא. קרטר פעל גם בתחום איכות הסביבה, להרחבת אזורים מוגנים ולהגנה על הנהרות. כמו כן קידם החמרת ענישה על עברות סמים.
קרטר קיווה לרוץ לנשיאות, והתחיל להופיע יותר באירועים פוליטיים. הוא היה ציר בוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-1972, במהלכה נבחר הסנאטור הליברל ג'ורג' מקגוורן כמועמד המפלגה לנשיאות. קרטר ניסה, ללא הצלחה, להתמנות לסגנו של מקגוורן דרך שיתוף פעולה עם השמרנים הדמוקרטים (לצורך איזון המועמדות בקלפי בריצה משותפת של ליברל ושמרן) לאחר הפסדו של מקגוורן בנובמבר 1972, החל קרטר להיפגש עם מטה הבחירות שלו. הוא החליט לנסות להתמודד. כדי לחזק את מעמדו ניסה להתמודד לראשות איגוד המושלים. הוא נבחר לוועד השלישייה בהמלצת דייוויד רוקפלר. במאי 1973, הזהיר את המפלגה הדמוקרטית מלהפוך את נושא פרשת ווטרגייט לעניין פוליטי, והוא ייחס אותה לכך שהנשיא ריצ'רד ניקסון לא הפגין שקיפות בקבלת החלטות. על פי חוקי ג'ורג'יה מנוע המושל מלכהן שתי כהונות רצופות, וקרטר סיים את תפקידו בתחילת 1975, כשהדמוקרט ג'ורג' באזבי יורש את מקומו כמושל המדינה.
הבחירות לנשיאות 1976
שמאל|ממוזער|285px|המפה האלקטורלית בבחירות 1976. המדינות בכחול הצביעו לקרטר ואלו שבאדום הצביעו לפורד
ב-12 בדצמבר 1974, הכריז באופן רשמי על ריצתו למועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. בתחילת המירוץ היה קרטר דמות שולית – מושל לא מוכר ממדינה בינונית בדרום, שלא מעורה בפוליטיקה המפלגתית ברמה הלאומית. הוא נחשב למועמד ללא סיכוי, בעיקר כיוון שרק שני אחוזים מהציבור הכירו אותו. ב-26 בינואר 1976, חשף סקר שרק ארבעה אחוזים מהדמוקרטים העדיפו אותו על פני מועמדים אחרים. עד מרץ 1976, הוא הפך למועמד המוביל, והוביל על הנשיא פורד בכמה אחוזים. באווירה האנטי-ממסדית ששררה אחרי פרשת ווטרגייט הפכה האלמוניות של קרטר דווקא ליתרון, כיוון שהוא הציג את עצמו כאאוטסיידר פוליטי, שיוכל לנקות את האורוות ולארגן מחדש את הממשלה בוושינגטון. ביוני 1976 פרסם ספר כדי להציג את עצמו בפני הציבור.
ימין|ממוזער|קרטר והנשיא ג'רלד פורד מתעמתים
מועמדותו קיבלה זריקת עידוד מניצחונות מוקדמים בבחירות המקדימות באיווה ובניו המפשייר. הוא התמקד באסטרטגיה כפולה: בדרום, שרובו תמך בג'ורג' וולאס, רץ כמועמד מקומי ומתון. כיוון שוולאס הוביל עליו, ערך קרטר מסע בחירות נמרץ. בצפון, ניסה קרטר למשוך את המצביעים הכפריים ואת הנוצרים השמרנים. היה לו מעט סיכוי לזכות ברוב מוחלט בכל המדינות. הוא נסע לשלושים ושבע מדינות ונאם מעל מאתיים נאומים לפני שהמועמדים האחרים הכריזו על התמודדותם. הוא נחשב בתחילה למועמד אזורי, אך האסטרטגיה שלו הייתה יעילה ביותר, והוא התקרב למועמדות. התקשורת תמכה בקרטר ברובה. במהלך המירוץ ענה בתשובה לשאלה של עיתונאי כי אנשים זכאים לשמור על "טהרה אתנית" של שכונתם. התשובה עוררה סערה, והוא התנצל עליה רק כעבור כמה ימים, אולם בסופו של דבר ההערה לא פגעה במועמדותו.
ממוזער|שמאל|עלון של קרטר מתקופת מערכת הבחירות|280x280 פיקסליםבמהלך מסע הבחירות שלו הודיע קרטר על תמיכתו בהקמת סוכנות להגנת צרכנים, בהקמת מחלקת חינוך, בחתימת הסכם עם ברית המועצות שימנע שימוש בנשק גרעיני, בהקטנת תקציב הביטחון, בהעלאת מס לבעלי הכנסות גבוהות לצד הקטנת שיעור המס לבעלי הכנסות נמוכות ובינוניות, בתיקון חוק הביטחון החברתי, ובאיזון התקציב עד לסוף כהונתו. ביולי 1976 זכה קרטר במועמדות המפלגה לנשיאות בוועידה שהתכנסה בניו יורק, וצירף אליו למירוץ כסגנו את הסנאטור ממינסוטה, וולטר מונדייל – איש האגף הליברלי במפלגה, שבניגוד לקרטר גם היה מעורה היטב בפוליטיקה הארצית. בבחירות הכלליות התמודד קרטר כנגד הנשיא הרפובליקני המכהן ג'רלד פורד. את פורד רדפו רוחות ווטרגייט. אמנם הוא אישית לא היה מעורב בפרשה, אבל עם כניסתו לתפקיד העניק חנינה גורפת לריצ'רד ניקסון שפגעה קשות במוניטין הציבורי שלו. קרטר ופורד התעמתו שלוש פעמים במהלך הבחירות. הייתה זאת הפעם הראשונה שהתרחש עימות בין מועמדים לנשיאות מאז 1960.
במהלך מערכת הבחירות הוביל קרטר על פורד בעשרים אחוזים, אולם פורד צמצם את ההובלה של קרטר. בבחירות שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1976 ניצח קרטר בתוצאה דחוקה של מעט יותר מ-50% מקולות המצביעים כנגד 48% לפורד. קרטר זכה בקולות 297 אלקטורים, רובם מהדרום ומהחוף המזרחי הצפוני, יחד עם שלוש מדינות מהמערב התיכון – אוהיו, ויסקונסין ומינסוטה, שממנה הגיע סגנו וולטר מונדייל. זאת לעומת 240 אלקטורים לפורד. בכך היה קרטר הנשיא הראשון מ"הדרום העמוק" מאז מלחמת האזרחים. הדמוקרטים הצליחו במקביל להגדיל את הרוב שלהם בבית הנבחרים ובסנאט במסגרת הבחירות לקונגרס, כך שתנאי הפתיחה של קרטר בתור נשיא היו נוחים.
נשיאותו
כהונתו של קרטר החלה ב-20 בינואר 1977, כשהושבע לנשיאות. היא הסתיימה ב-20 בינואר 1981, לאחר שהפסיד בבחירות של 1980 לרונלד רייגן. קרטר ניסה להפוך את הממשלה ל"יעילה ובעלת חמלה", אולם באמצע משבר כלכלי שנגרם בשל משבר האנרגיה והסטגפלציה, התקשה בהשגת המטרות. עם סוף כהונתו, הצליח קרטר להוביל לירידה מתונה בכלכלה ובגרעון, אולם המיתון המשיך. קרטר הקים את מחלקת החינוך של ארצות הברית ואת מחלקת האנרגיה של ארצות הברית, ביסס מדיניות אנרגטית וניסה לבצע רפורמה בשירות לאזרח ובביטוח הלאומי.
בנושאי חוץ הדגיש את נושאי זכויות האדם. הוא חתם על הסכם סאל"ט 2 עם ברית המועצות, ופעל למען הסכמי קמפ דייוויד. הוא העביר את תעלת פנמה לפנמה, תהליך שהסתיים ב-1999. בנוסף, הוא ביסס את היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין וחתם על חוק שהגדיר את היחסים עם טאיוואן. בשנתו האחרונה בתפקיד, התרחשו כמה משברים, כולל ההשתלטות על השגרירות האמריקנית באיראן ולקיחת בני ערובה בשבי, ניסיון חילוץ כושל של בני הערובה, מחסור חמור בדלק, ופלישה סובייטית לאפגניסטן. ב-1980 הוא התמודד מול טד קנדי בתוך המפלגה הדמוקרטית, והפסיד בהפרש גדול לרייגן.
ממוזער|290px|הנשיא קרטר ורוזלין קרטר הולכים בשדרות פנסילבניה במהלך טקס ההשבעה
בנאום השבעתו, טען קרטר שהעם האמריקני הבין שיותר אינו בהכרח טוב יותר, שגם לארצות הברית ישנן מגבלות, ושאי אפשר לפתור את כל הבעיות. קרטר טען שיגביל את כוחו, ועוד ביום השבעתו צעד מהקפיטול אל הבית הלבן, בניגוד להנחיות המאבטחים. בימיו הראשונים בבית הלבן קיצץ בשליש את מספר העובדים, ביטל את המימון הממשלתי להסעות לחברי קבינט, ומכר את היאכטה הנשיאותית. בנוסף קיים את הבטחתו, והעניק חנינה גורפת לכל משתמטי הגיוס ממלחמת וייטנאם.
ממשל, קבינט ומינויים נוספים
לאחר היבחרו, הציע קרטר את תפקיד ראש סגל הבית הלבן לשניים מיועציו, המילטון ג'ורדן וצ'ארלס קירבו, אולם שניהם סירבו. קרטר בחר לא למנות ראש סגל ונתן לחברי הקבינט גישה ישירה אליו. למרות התנגדותו של קרטר לוושינגטון, רוב המינויים שלו היו דמוקרטים ששירתו בממשלים קודמים (בעיקר בממשלי קנדי וג'ונסון) או כאלו שהכיר מג'ורג'יה. קרטר מינה את זביגנייב בז'ז'ינסקי לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, והוא היה אחד מיועציו הקרובים של קרטר. ב-1979, לאחר "נאום החולי", ביצע קרטר שינויים בקבינט, ומינה את ג'ורדן לראש הסגל שלו.
ממוזער|150px|ימין|קרטר מינה את רות ביידר גינסבורג לשופטת בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה.
קרטר הוא הנשיא היחיד שכיהן כהונה מלאה כנשיא, אולם מעולם לא מינה שופטים לבית המשפט העליון של ארצות הברית. שניים מהשופטים שמינה לבתי המשפט לערעורים - סטיבן ברייר ורות ביידר גינסבורג - התמנו לבית המשפט העליון בתקופת ביל קלינטון. קרטר מינה חמישים ושישה שופטים לבית המשפט לערעורים, ועוד מאתיים ושלושה לבתי המשפט המחוזיים. בנוסף חווה משבר במינויים שלו, כששלושה ממועמדיו לבית המשפט הפדרלי לערעורים לא אושרו בידי ועדת המשפטים בסנאט (בעלת הרוב הדמוקרטי לפני תום כהונתו.
מדיניות פנים
שמאל|ממוזער|166px|הנשיא קרטר בהדלקה הראשונה של החנוכייה הלאומית שבוושינגטון, 1979
יחסים עם הקונגרס, מיסוי ותקציב
בתחום הפנים הישגיו של קרטר היו מעטים יחסית. קרטר ניהל את מסע הבחירות שלו כ"סוס שחור", וביקר לא רק את פורד אלא גם את הקונגרס הדמוקרטי. כנשיא, הוא המשיך בכך. סירובו להתפשר עם הקונגרס הובילו למערכת יחסים קשה איתו. לאחר הבחירות, דרש קרטר את הסמכות לארגן מחדש את הרשות המבצעת, ובכך הוביל לכעס מצד דמוקרטים מובילים ובראשם טיפ אוניל, יושב ראש בית הנבחרים. במהלך תקופת נשיאות ניקסון, העביר הקונגרס חוקים שצמצמו את סמכויותיו של הנשיא, ורוב חברי הקונגרס סירבו להחזיר את הסמכויות גם כשהנשיא היה דמוקרטי. קרטר לא הסכים להחזיר טובות פוליטיות ולכן התקשה בהעברת המצע שלו. כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, במחשבה שיש לו התמיכה של שבעים וארבעה חברי קונגרס, פרסם קרטר "רשימת חיסול" לפרויקטים ממשלתיים שטען שהיו בזבזניים. הוא טען שיטיל וטו על כל חוק שיתמוך בהם. בתגובה, העביר הקונגרס חוק שמיזג כמה מהפרויקטים אליהם התנגד קרטר עם חוקים כלכליים בהם תמך. קרטר החליט לחתום על החוק, אולם הביקורת שהעביר על הפרויקטים הובילה לפגיעה בתמיכה בו בקונגרס.
ממוזער|שמאל|קרטר במשרדו, פברואר 1977
עם כניסתו לתפקיד, הציע קרטר חוק שייתן לכל אזרח זיכוי מס בשווי חמישים דולרים, יקצץ את המיסים לחברות בתשע מאות מיליון דולרים, ויגביר את ההשקעה בעבודות ציבוריות. הוא קיווה להימנע מאינפלציה בכך שיימנע מהעלאת ההוצאות הממשלתית, אולם התנגדותו להרחבת הסיוע הממשלתי הובילה להתקפות כלפיו מצד חברי מפלגתו. קרטר גם קיווה לבצע רפורמה במערכת המס שתאפשר מיסוי פשוט יותר. הוא רצה וכשל בניסיונו להטיל מס רווח הון כמו מיסים רגילים, לחסל מקלטי מס, להגביל את ניכויי המס במקור, ולהעלות את הניכוי הסטנדרטי. הגירעון התקציבי בתקופת קרטר נשאר בסביבות 70 מיליארד דולר, כמו לפני כניסתו לתפקיד, וירד מ-4% מהתוצר ל-2.5% בשנתו האחרונה בתפקיד. החוב הלאומי עלה ב-280 מיליארד דולרים, ועלה מ-620 מיליארד דולרים בתחילת 1977 ל-900 מיליארד בסוף שנות השבעים. מפני שהצמיחה הכלכלית השיגה את הגידול בחוב, יחס החוב-תוצר ירד במקצת, מ-33.6% בתחילת 1977 ל-31.8% בסוף 1980.
ביטוח בריאות ורווחה
קרטר תמך ברפורמה במערכת הרווחה שתחסוך כסף ותעזור לסייע לנזקקים. ב-1977 סירב לתוכניות בריאותיות שכללו הרחבת הוצאות ובהמשך כשל בהעברת רפורמה לחיוב שכר מינימום בקונגרס. ב-1978, בתגובה ללחץ מצד חברי הקונגרס השחורים, הצליח קרטר להעביר בסנאט את חוק התעסוקה המלאה, אולם בגרסה מרוככת. באפריל 1976, הציע קרטר רפורמה בביטוח הבריאות שתכלול את רוב הסעיפים בהצעת חוק דו מפלגתית, שתתמוך בביטוח בריאות ממלכתי, כפי שדרש הסנאטור טד קנדי. אף על פי שלרוב האמריקנים היו ביטוחי בריאות דרך מדיקר, מדיקאייד או ביטוח פרטי, לעשרה אחוזים מהאוכלוסייה לא היה כיסוי רפואי ב-1977. קרטר דחה את הגשת החוק בגלל דאגה מהגירעון. המחלוקת הובילה לקרע בין קרטר לקנדי.
ביוני 1979, הציע קרטר ביטוח בריאות מוגבל - חיוב המעסיקים לספק (ולשלם שבעים וחמישה אחוזים מהעלות של) ביטוח בריאות פרטי למקרים חריגים, בעיקר כיסוי לנשים בהריון ולילדים, הלאמת מדיקאייד והרחבתה לעניים ללא ילדים, והוספת כיסוי במקרים חריגים למדיקר. בנושא בטיחות וגיהות בתעסוקה, התרחשה התקדמות מסוימת. ממשל קרטר הצליח לפשט את התקנים ולמנוע חשיפה לחומרים מסוכנים, ובנוסף הרחיב את המודעות לסביבת עבודה לא בטוחה. רוב הרפורמות בוטלו לבסוף בגלל התנגדות קשה.
כלכלה: סטגפלציה, משבר האנרגיה ו"נאום החולי"
ממוזער|300px|ימין|קרטר עוזב את אי שלושת המילין, 1 באפריל 1979
עם כניסתו לתפקיד, קרטר התמודד עם משבר האנרגיה. ייבוא הנפט עלה ב-65% מדי שנה מאז 1973. ב-1973, במהלך כהונת ניקסון, החליט ארגון אופ"ק להקטין את אספקת הנפט לשוק העולמי, בשל נטישת תקן הזהב שהובילה לעליית ערך הדולר, ובשל תמיכת אמריקה בישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים. הדבר הוביל למשבר אנרגיה, שהוביל לעלייה חדה במחירי הנפט ולאינפלציה שפגעה בצמיחה. ממשלת ארצות הברית הנהיגה פיקוח מחירים על דלק ועל נפט, מה שהוביל למחסור בדלק ולתורים ארוכים בתחנות הדלק. התורים הופסקו לאחר סיום פיקוח המחירים על דלק, אולם הפיקוח על הנפט נותר בעינו עד לכהונתו של רייגן. המשבר העמיק וקרטר טען שמדובר בסכנה למדינה, מה שהוביל אותו לתכנן תוכנית לטיפול במצב.
כל אזרח אמריקני צרך פי שניים דלק מאזרחי מדינות מפותחות אחרים. קרטר שאף להקטין את הצריכה. הוא הצליח לשכנע את הקונגרס להקים את מחלקת האנרגיה של ארצות הברית למטרת שימור אנרגיה. עבור הצגת דוגמה אישית: על גג הבית הלבן הותקנו לוחות שמש לחימום המים, תנור עץ הותקן בחדר השינה, בחלק מהמחלקות הממשלתיות הופסקה אספקת המים החמים, וב-1979 ו-1980 לא הודלקו קישוטי חג המולד על מנת לחסוך בחשמל.
קרטר ביקש מהקונגרס להטיל פיקוח מחירים על אנרגיה, תרופות ומחירים לצרכן, אולם לא הצליח בכך. הקונגרס כן אישר ב-1975 חוק שימור אנרגיה, שהסמיך את הנשיאים לבטל פיקוח מחירים על נפט שהופק בתוך המדינה. ביולי 1979 ביטל קרטר את הפיקוח על נפט אמריקני כדי להעלות את התפוקה. ייבוא הנפט, שהגיע לשיא של 2.4 מיליארד חביות ב-1977 (חמישים אחוז מהתצרוכת), צנח בחצי עד ל-1983.
ב-1979 וב-1980, החל קרטר תהליך של הסרת הפיקוח מתעשיית הנפט. הוא עשה זאת בכך שביטל בקרה ממשלתית על הפקת הנפט. במהלך "נאום החולי" ביקש מהקונגרס להטיל מס על רווחים פתאומיים. אחת מהסיבות לכך הייתה ציפייתו שהסרת הפיקוח תוביל לעליית רווחים דרמטית בחברות הנפט. החוק הוטל על חברות הנפט ב-1980, אולם בוטל ב-1988 עם ירידת המחירים.
ביולי 1979 הגיעה התמיכה בקרטר לשפל חסר תקדים. משבר האנרגיה שהחל באותה השנה הוביל אותו לנאום כמה נאומים בהם הטיף לעם האמריקני לחסוך באנרגיה. לאחר ארבעה נאומים, הוא חש שהציבור כבר לא מקשיב לו. לאחר מכן נסע אל אחוזת קמפ דייוויד. קרטר כינס בקמפ-דייוויד עשרות אנשים: מושלים, חברי קונגרס, מנהיגי עובדים, אנשי אקדמיה ואנשי דת, בשביל לשמוע את ביקורתם על ממשלו. רבים טענו שארצות הברית חווה משבר אמון, זאת לאחר רצח קנדי בשנות השישים, מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט. ב-15 ביולי, אחרי תום הפסגה הזו, נשא קרטר לאומה נאום בו טען שיש משבר אמון חמור בקרב העם האמריקני. הנאום נודע כ"נאום החולי" (Malaise speech), זאת אף על פי שקרטר לא השתמש במונח בנאום.
בנוסף להכרזה על צעדים לטיפול במשבר האנרגיה, ובמחסור בנפט, אותן ייחס לצריכת יתר, הוא חלק עם הציבור חלק מהביקורת שהופנתה כלפיו, ואף הטיף לעם האמריקאי על כך שבמקום להעריך את העבודה הקשה והאמונה, יותר מידי אנשים מעריכים את עצמם על פי הישגיהם החומריים. אף על פי שבתחילה התקבל הנאום יפה בציבור, וקרטר חווה עלייה בסקרים, לאחר מספר ימים התהפכה דעת הקהל, והוא נתפס כהפגנה של פסימיות וחוסר מנהיגות. שלושה ימים לאחר הנאום, ביקש קרטר את התפטרותם של כל חברי הקבינט שלו, וחמישה מתוכם אכן התפטרו. קרטר מינה את המילטון ג'ורדן לראש הסגל שלו. הנאום והחלפת הקבינט התקבלו בזלזול מצד התקשורת.
כהונתו של קרטר מחולקת לשתי תקופות כלכליות שוות באורכן. בשנתיים הראשונות לכהונתו, התרחשה התאוששות מהמיתון של אמצע העשור, במהלכו נפגעו ההשקעות והאבטלה עלתה על תשעה אחוזים. בשנתיים האחרונות לכהונתו הייתה אינפלציה דו-ספרתית, שיעורי ריבית גבוהים, מחסור חמור בנפט וצמיחה איטית. התוצר צמח ב-3.4% בכל שנה (השיעור הממוצע לצמיחה) וממשל קרטר יצר יותר עבודות במגזר הפרטי בכל חודש מאשר כל ממשל פרט לזה של קלינטון.
כלכלת ארצות הברית, שצמחה בחמישה אחוזים ב-1976, צמחה בקצב דומה ב-1977 וב-1978. האבטלה צנחה מ-7.5% בינואר 1977 ל-5.6% במאי 1979, ומעל תשעה מיליון משרות חדשות נוספו, כשההכנסה החציונית למשק בית עולה בחמישה אחוזים. ההתאוששות בהשקעות, שהחלה ב-1976, התעצמה גם כן. ההשקעה צמחה בשלושים אחוזים עד ל-1979, מכירות הבתים עלו בשליש ב-1978, והתפוקה ומכירות המכוניות עלו ב-15%. פרט לשיעור התחלות הבנייה, שהיה מעט מתחת לרמת השיא של 1972, כל התחומים הללו הגיעו לשיאם ב-1978 או ב-1979.
משבר הנפט השני ב-1979 חיסל את הצמיחה, ושיעורי האינפלציה והריבית עלו, כשהם מחסלים את הצמיחה הכלכלית, יצירת המשרות וביטחון הצרכנים. המדיניות המוניטרית המרחיבה אותה אימץ ויליאם מילר, יושב ראש הפדרל ריזרב, הובילה לאינפלציה גבוהה מלכתחילה, כשהאינפלציה עולה מ-5.8% ב-1976 ל-7.7% ב-1978. הכפלת מחירי הנפט הגולמי בידי אופ"ק הובילה לעליית האינפלציה לרמה דו-ספרתית, כשהיא מגיעה ל-11.3% ב-1979 ול-13.5% ב-1980.
לאחר החלפת הקבינט באוגוסט 1979, מונה מילר לתפקיד מזכיר האוצר של ארצות הברית, ואילו פול וולקר מונה ליושב ראש מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב. וולקר הוביל מדיניות מוניטרית מצמצמת כנגד האינפלציה. המדיניות אמנם זכתה להצלחה, אולם הובילה למיתון חמור ולעלייה באבטלה. קרטר ניסה לקצץ בתקציב כדי לחסל את האינפלציה. האינפלציה ושיעורי הריבית הגיעו ל-18% בפברואר ובמרץ 1980. ב-14 במרץ 1980 קרטר, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, להכריז על פיקוח על האשראי.
מדיניות וולקר וקרטר הובילה למיתון חד באביב 1980. קרטר הצליח להוביל לפיקוח על האשראי במאי, וביולי, ירד שיעור הריבית הממשלתית ל-11%, כשהאינפלציה יורדת מתחת ל-13% לשארית השנה. המיתון החד התרחש במהלך שנת בחירות, והוביל להפסד צורב. כבר ברבעון הראשון של 1981, חזרו שיעורי התעסוקה ורמת התוצר לרמתם לפני המיתון.
יוזמות אחרות
קרטר ביצע מספר רב של פעולות לצורך שמירה על איכות הסביבה, בתגובה למשבר האנרגיה ולזיהום האוויר, חתם קרטר על חוק האנרגיה הלאומי ועל חוק רגולציה למשאבי ציבור. מטרת חוקים אלו הייתה לעודד שימור אנרגיה ופיתוח מקורות אנרגיה טבעיים, כולל אנרגיה מתחדשת, כמו אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית. בנוסף התקין מערכת חימום סולארית על גג הבית הלבן ב-1979, כדי לקדם את השימוש באנרגיה סולארית.
ב-1977, חתם קרטר על חוק שהטיל פיקוח על כרייה שעלולה לפלוט חומרים מזהמים. בדצמבר 1980 חתם על חוק שנועד להסדיר טיפול באתרים שנחשפו לחומרים מסוכנים. באותו חודש חתם על חוק שהקים רשויות פארקים לאומיות באלסקה, והקצה קרקעות ציבוריות לשירות היערות. החוק תרם 321,900 קילומטרים רבועים לקרקעות ציבוריות, ושליש מתוכן הוקצו לשמורת טבע באלסקה.
עם תחילת כהונתו, נשא ונתן קרטר עם הקונגרס כדי להקים מחלקת חינוך. באוקטובר 1979, חתם על חוק שהקים את מחלקת החינוך של ארצות הברית. בנוסף הרחיב את התוכניות החינוכיות לעוד 43,000 ילדים. במהלך כהונתו, הוכפל אחוז ההשקעה בחינוך.
חוק פיתוח הדיור והקהילה ב-1977 הביא מענקים לאזורי פיתוח, הרחיב את הסיוע לנכים ולקשישים, וביסס את חוק ההשקעה בקהילה של 1978, שניסה למנוע מבנקים לסרב למתן אשראי לקהילות עניות. חוק מ-1978 מנע אפליה נגד נשים בהריון. חוק אחר מ-1978 הקציב סכומים להלוואות בריבית נמוכה לצורך התנעת עסקים. שכר המינימום הורחב גם לחקלאים, וחוק מ-1978 הגביר את האכיפה נגד אפליה מטעמי גיל במגזר הפרטי. בנוסף, בוטלה הדרישה לרכישת תלושי מזון, עבר חוק לסיוע למשפחות נזקקות עם עלויות החימום, ובנוסף הונהג חוק לתעסוקת צעירים.
ב-1978, עברו חוקים שהורידו את הרגולציה בענף התעופה האזרחית, בענף המשאיות, הרכבות, התקשורת והפיננסים. קרטר חתם על חוק שתיקן את חוק הביטוח הלאומי, הגדיל את התשלום לביטוח לאומי והקטין את הקצבאות. קרטר היה הנשיא הראשון שדיבר בנושא זכויות להט"ב. הוא התנגד לחוק שדרש למנוע מהומוסקסואלים ומתומכיהם ללמד בבתי ספר ציבוריים. ממשלו היה הראשון שנפגש עם פעילים בנושא. קרטר טען שהוא מתנגד לאפליה על בסיס העדפה מינית ושיש להגן בחוק על אנשים בעלי נטיות מיניות שונות.
מדיניות החוץ
זכויות אדם
ממוזער|קרטר נפגש עם אוגוסטו פינושה, רודן צ'ילה, בוושינגטון, 6 בספטמבר 1977
נושאי החוץ בכלל, והמזרח התיכון בפרט, היו בעלי חשיבות גדולה בכהונתו של קרטר. קרטר התנגד לתורת הבלימה, המדיניות כלפי ברית המועצות. לקרטר לא היה ניסיון קודם בענייני חוץ, אולם בשל הרקע הדתי שלו הוא הביא עמו תפיסה שהדגישה את ענייני זכויות אדם וקידום השלום, ותחושת שליחות הדומה ברטוריקה שלה לזו של וודרו וילסון. זאת בניגוד לקודמיו, שהתעלמו מנושאי זכויות האדם בקרב משטרים שסייעו לארצות הברית. קרטר מינה את פעילת זכויות האזרח, פטרישיה דריאן, לסגנית מזכיר המדינה. בנוסף הפסיק קרטר את הסיוע לחמש מדינות מאמריקה הלטינית בשל הפרת זכויות אדם. הממשל הפסיק את התמיכה באנסטסיו סומוסה דביילה בניקרגואה וסייע לממשלת חזית הסנדיניסטית שעלתה במקומו. עיתונאי שעונה במהלך המלחמה המלוכלכת בארגנטינה טען שמדיניות קרטר היא הסיבה לשיפור הדרגתי במצב זכויות האדם באזור, וטען שקרטר הוביל לעליית המודעות לנושא בארצות הברית. כמו כן תמך בארגוני זכויות האדם בברית המועצות ואירח בבית הלבן דיסידנטים סובייטיים, בהם אנדריי סחרוב.
בז'ז'ינסקי התנגד לתמיכה בזכויות אדם מעבר לים והעדיף התמקדות בנושא המלחמה הקרה. העימות בין התפיסות הגיע לשיאו ב-1979, במהלך רצח העם בקמבודיה שבוצע בידי משטרו של פול פוט. לאחר שווייטנאם פלשה לקמבודיה, הצליח בז'זינסקי לשכנע את הממשל לא להכיר בממשלה החדשה בשל כך שנתמכה בידי ברית המועצות. קרטר הצליח לשכנע את הקונגרס להחזיר את הסנקציות על רודזיה. לחץ חזק מצד ארצות הברית והממלכה המאוחדת הוביל לקיום בחירות דמוקרטיות. בבחירות נבחר רוברט מוגאבה לראשות ממשלת זימבבואה, וממשל קרטר ביטל את הסנקציות והרחיב את הקשרים הדיפלומטיים. קרטר ניסה למנוע מצד הסובייטים להשיג דריסת רגל בזימבבואה ולקדם את השוויון הגזעי.
הסכסוך הישראלי ערבי והסכמי קמפ דייוויד
שמאל|ממוזער|285 פיקסלים|קרטר נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין, מרץ 1977
קרטר נכנס לתפקידו בעיצומו של משבר האנרגיה שבא בעקבות מלחמת יום כיפור. דבר זה הוביל לגישה ששמה דגש על ניסיונות להגיע להסכמי שלום מלאים בין ישראל לשכנותיה הערביות במקום פתרונות חלקיים. הגישה האישית שהביא קרטר למדיניות החוץ גם הובילה לשימת דגש על הבעיה הפלסטינית, שבממשלים הקודמים נראתה שולית. עם כניסת הממשל החדש לתפקידו עיקר המאמץ הופנה למען כינוסה מחדש של ועידת ז'נבה בהשתתפות ישראל ומדינות ערב. בתחילת 1977, הופסקו הניסיונות לכנס את הוועידה. במרץ 1977 ביקר בבית הלבן ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. קרטר העלה בשיחה ביניהם עמדות שחלקן נתפסו על ידי הממשלה הישראלית כבלתי נוחות: הוא גרס כי היעדר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני מלבה את לב הסכסוך, התנחלויות מהוות "מכשול לשלום", והצהיר כי ארצות הברית מחויבת לתוכנית רוג'רס. קרטר אף העלה את האפשרות לשיתוף אש"ף בתהליך המדיני. לעומת זאת צידד קרטר בעמדת ישראל ששלום חייב לכלול נורמליזציה וקיום קשרים דיפלומטיים. אחרי רבין ביקרו בוושינגטון גם נשיא מצרים אנואר סאדאת וחוסיין מלך ירדן, וקרטר נפגש בז'נבה עם נשיא סוריה חאפז אל-אסד. המהפך בישראל ועלייתו לשלטון של מנחם בגין נראו בתחילה לממשל קרטר כנסיגה בתהליך. ביקורו של בגין בוושינגטון ביולי, זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד, הפיג חלק מהחששות. אולם החלטת הממשלה על הקמת התנחלויות איששו אותן מחדש לפחות חלקית. במקביל לניסיונות לכינוס ועידת ז'נבה גיבש ממשל קרטר עם ברית המועצות נייר הסכמות בנוגע לסכסוך, לכינוס ועידת ז'נבה, ולהשתתפות הפלסטינית בה, מסמך שעם פרסומו עורר סערה.
לבסוף הצליח קרטר לשכנע את אנואר סאדאת, נשיא מצרים, לבקר בישראל. ביקור סאדאת בירושלים בנובמבר, והמשא ומתן הישיר שניהלו הצדדים, טרפו את הקלפים. הדבר הוביל לגינוי מצד הליגה הערבית, אולם להתקדמות במשא ומתן. כעבור חודשים אחדים נקלע המשא ומתן לקשיים וארצות הברית נקראה להתערב: בגין דרש ערבויות לביטחונה של ישראל, וסאדאת דרש נסיגה ישראלית מחצי האי סיני, בנוסף לאוטונומיה לפלסטינים. בינואר 1978 נפגש קרטר עם סאדאת באסואן והגיע עמו לנוסחה בדבר הכרה "בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני", ובמרץ נפגש בוושינגטון עם בגין לפגישה קשה, אחריה קרטר האשים את בגין בהכשלת המשא ומתן. בקיץ 1978 הגיע קרטר למסקנה שרק מהלך דרמטי יכול להחזיר את תהליך השלום למסלולו, ובניגוד לאזהרות חלק מיועציו שטענו שהסיכון גדול מהסיכוי, הוא החליט לכנס את בגין וסאדאת לוועידת פסגה בהשתתפותו. לצורך כך הוא ניתלה בתקדים היסטורי של מאמצי התיווך של תאודור רוזוולט בין רוסיה ליפן ב-1905.
ועידת קמפ דייוויד התכנסה ב-4 בספטמבר 1978. כיוון ששיחות ישירות בין בגין וסאדאת לא הביאו להתקדמות, לקח קרטר חלק פעיל ומרכזי בהפעלת הלחץ על שני הצדדים ובהבאת הסכם המסגרת, כולל פגישות עם שני המנהיגים. ב-12 בספטמבר הציע קרטר את הפרדת ההסכמים. ההסכם הראשון דן בנושא השטחים הפלסטיניים, יהודה ושומרון ורצועת עזה. ההסכם דרש בחירת גוף מייצג ומתן אוטונומיה לפלסטינים בנושאים עירוניים. חמש שנים לאחר מכן, יוכלו הצדדים לדון בנושאים. הפלסטינים והירדנים זעמו על מידורם מהמשא ומתן, וההסכם לא יצא לפועל. ההסכם השני דן בנושא הסכם בין ישראל למצרים, יחסי המדינות והנסיגה הישראלית מסיני. ב-17 בספטמבר המשלחות הגיעו לבית הלבן לחתום על ההסכם.
התגובה להסכם בעולם הערבי הייתה שלילית. סאדאת הותקף על כך שפנה להסכם שלא על דעת העולם הערבי ועל השלום עם ישראל. על פי הסכמי קמפ דייוויד הסכם שלום היה אמור להיחתם תוך שלושה חודשים, אולם השיחות הגיעו שוב למבוי סתום. ישראל דרשה שההסכם יעפיל על הסכמים אחרים של מצרים, גם על אלו עם מדינות ערב, ובנוסף לקבל גישה לנפט. קרטר הודיע שיערוב לאספקת הנפט הישראלית.
ממשלת ישראל אישרה את ההסכם, והכנסת אישרה אותו ברוב גדול. הממשלה המצרית התאכזבה מכך שההסכם היה נפרד מהשאלה הפלסטינית. בתחילת מרץ זימן קרטר אליו את בגין, ובעת ביקורו החליט קרטר שהגיע הזמן לצעד דרמטי נוסף. בניגוד לדעת רוב יועציו החליט שוב להטיל את מלוא כובד משקלו, ולצאת בעצמו לקהיר וירושלים בשביל ליישב את המחלוקות שנותרו בדרך להסכם. ב-8 במרץ יצא קרטר לקהיר שם קיבל את הסכמת סאדאת להצעותיו, בתיקונים קלים. במוצאי שבת 10 במרץ נחת קרטר בנמל התעופה בן-גוריון לביקור ששילב אירועים טקסיים עם משא ומתן של הרגע האחרון. בלילה האחרון לביקורו בישראל נראה היה שהשליחות שלו נידונה לכישלון. עם צאת מטוסו של קרטר חזרה למצרים התקשורת דיווחה על כישלון ההימור הענקי שקרטר לקח על עצמו. אולם קרטר הביא איתו הסכמות שהושגו ברגע האחרון. ההסכמות התקבלו על ידי סאדאת, וכך הודיע קרטר על השגת ההסכם, כשסאדאת לצדו. הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם ב-26 במרץ על מדשאות הבית הלבן, והתמונה של בגין, סאדאת וקרטר בלחיצת הידיים המשולשת נכנסה להיסטוריה. קרטר זכה לשבחים על מעורבותו בנושא ההסכם, ונטען שללא מעורבותו לא היו הצדדים מגיעים להסכם.
מסיבות שונות ובהן הלחץ שקרטר הפעיל על ישראל במהלך ההגעה להסכם, ובפרט הבאתו לקדמת הבמה את גורל הפלסטינים, נתפס קרטר במידה רבה על ידי הציבור הישראלי, ועוד יותר מכך, על ידי יהודי ארצות הברית ואף על ידי האמריקאים עצמם, כנשיא עוין לישראל (בבחירות ב-1980 הייתה התמיכה בו על ידי יהודים הנמוכה ביותר במועמד דמוקרטי מאז שנות העשרים).
המלחמה הקרה
ממוזער|ימין|הנשיא קרטר והמזכיר הכללי ליאוניד ברז'נייב חותמים על הסכם סאל"ט 2 ב-18 ביוני 1979 בווינהפורד וניקסון ניסו להגיע להסכם נוסף לניהול שיחות סאל"ט, להקטנת כמות הנשק הגרעיני שהיה בידי ארצות הברית וברית המועצות. קרטר קיווה להרחיב את השיחות, אולם ביקר את מדיניות זכויות האדם של ברית המועצות, בעיקר משום שהאמין שהציבור לא יתמוך במשא ומתן עם הסובייטים אם ייתפס כרך מדי. קרטר והמנהיג הסובייטי ליאוניד ברז'נייב הגיעו להסכם סאל"ט 2 ביוני 1979, שנפל שנה מאוחר יותר בעקבות הפלישה לאפגניסטן.
ב-27 באפריל 1978, ביצעו כוחות קומוניסטיים הפיכה באפגניסטן. המשטר החדש היה מפולג בין מתונים וקיצוניים אולם חתם על הסכם ידידות עם ברית המועצות בדצמבר. ניסיונות ההשקעה בחינוך חילוני וחלוקת האדמות מחדש לוו בהוצאות להורג של מנהיגים דתיים, והדיכוי הפוליטי גבר. הדבר הוביל למרד מצד המוג'אהדין. לאחר מרד באפריל 1979, נרצח נשיא אפגניסטן נור מוחמד טרקי בידי שותפו לשלטון - חפיזאוללה אמין - בספטמבר. אמין נחשב לשליט אכזרי וגם הסובייטים חששו ממנו, ואף טענו שהיה סוכן של ה-CIA. ב-25 בדצמבר 1979, לאחר שממשלתו של אמין איבדה שליטה על רוב המדינה, פלשו כוחות הצבא האדום לאפגניסטן, הוציאו את אמין להורג והחליפו אותו בבבראק קרמאל.
קרטר הופתע מהפלישה, בעיקר מפני שהיא התרחשה שלא על דעת גורמי המודיעין. באותם ימים היה עסוק בעיקר במשבר באיראן. הפלישה נחשבה לאיום לביטחון העולמי ולאספקת הנפט מהמפרץ הפרסי. בנוסף עלה החשש שברית המועצות תפלוש גם אל איראן ופקיסטן. בז'ז'ינסקי ראה בנושא חשיבות עצומה. הנושא נגע לממשלי קרטר ורייגן, שתמכו במוג'אהדין וחיזקו את פקיסטן.
בתגובה הכריז קרטר על הקפאת הסכמי סאל"ט 2, החזרת השגריר האמריקאי ממוסקבה והכריז על "דוקטרינת קרטר" על פיה תתייחס ארצות הברית לכל התערבות סובייטית במזרח התיכון כאיום ישיר על ביטחונה של ארצות הברית. הוחל רישום לגיוס, וקרטר הניע את החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה שהתקיימה בקיץ 1980, חרם אליו הצטרפו מדינות נוספות, בהן ישראל. ראש הממשלה הבריטית מרגרט תאצ'ר תמכה בקרטר בהתלהבות, אף על פי שהמודיעין הבריטי טען שארצות הברית מפריזה באיום הסובייטי על אפגניסטן. ב-3 ביולי 1979 חתם על צו נשיאותי המאשר מימון כוחות גרילה אנטי-קומוניסטיים באפגניסטן, ובנוסף קיבל התחייבות מערב הסעודית לממן גם מורדים. התמיכה במורדים עלתה בממשלו של רונלד רייגן, והגיעה לשלושה מיליארד דולרים. הסובייטים, לאחר מלחמת גרילה ממושכת, נסוגו ללא הישגים ב-1989. ההחלטה לסייע לאפגניסטן הובילה למכירת נשק באופן בלתי חוקי בשווקים ולעלייה באלימות. פקיסטן ניתבה את הנשק למורדים מוסלמים קיצוניים. קרטר לא התחרט על כך, וטען שמדובר ב"לוחמי חופש".
המהפכה האיסלמית באיראן ומשבר בני הערובה
שמאל|ממוזער|250px|קרטר נפגש עם השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי בטהראן
שמאל|ממוזער|190px|דיוקן של הנשיא ג'ימי קרטר, המוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית שבוושינגטון הבירה
ההתנגשות הגדולה ביותר בנושאי זכויות אדם והאינטרסים האמריקאים במהלך כהונתו של קרטר הייתה באיראן. השאה האיראני היה בן ברית של ארצות הברית עוד מאז מלחמת העולם השנייה, ויחד עם ערב הסעודית היה אחד מעמודי התווך היציבים ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. שלטונו היה אוטוקרטי ומושחת. בשנת 1978 ביקר קרטר בטהראן, שם שיבח את השאה מוחמד רזא שאה פהלווי כ"אי של יציבות באזור גועש", הכרזה שהתבררה מאוחר יותר כקצרת ראות.
עם פרוץ המהפכה האיראנית, הממשל היה מפולג בנוגע לסיוע לשאה. מזכיר המדינה סיירוס ואנס טען שעל השאה לבצע רפורמות כדי להקל על האזרחים, ואילו בז'ז'ינסקי הציע חיסול מוחלט של המרידות וממשל צבאי. המסרים המעורבים שממשל קרטר העניק לשאה הובילו לבלבול מצדו. בספטמבר הוכרז שלטון צבאי בכל הערים המרכזיות, אולם דבר זה לא הצליח למנוע את השחיקה באיתנות המשטר, וב-16 בינואר 1979 נמלט השאה למצרים, ומשם נדד בין ארצות שונות. ב-1 בפברואר חזר האייתוללה ח'ומייני מגלות בצרפת והנהיג את המהפכה, וב-11 בפברואר הודחה ממשלת השאה. עד מהרה השתלטו הגורמים האסלאמיים על המהפכה ואיראן הפכה לרפובליקה אסלאמית. לפי תאוריית הקשר על הדחת השאה מאיראן, ייתכן ולממשל קרטר היה חלק בעצם המהפכה והפלת השאה.
קרטר סירב לאפשר לשאה להיכנס למדינה, גם לצורך טיפול רפואי. ב-22 באוקטובר, החליט קרטר להכניס את השאה לארצות הברית לצורך טיפול בסרטן. לאחר מכן עבר השאה לפנמה ב-15 בדצמבר 1979. בתגובה לכניסת השאה לארצות הברית, ב-4 בנובמבר, צרו מאות סטודנטים איראנים על השגרירות האמריקנית בטהראן, בעקבות קריאה של ח'ומייני לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים, ובכך התחיל משבר בני הערובה באיראן. היה בכך שילוב של הפגנת כוח של השלטון החדש כנגד ארצות הברית, ונקמה על עשרות שנות תמיכה בשלטון העריץ של השאה. אחרי ששישה מהאמריקנים הצליחו לברוח בחסות המהומה, והנשים והאפרו-אמריקאים שוחררו לאחר מספר ימים, נותרו בשגרירות 52 בני ערובה. האיראנים דרשו:
החזרת השאה לאיראן לצורך משפט.
החזרת הונו של השאה לעם האיראני.
הודאה באשמה והתנצלות של ארצות הברית על פעולותיה באיראן.
הבטחה אמריקנית לא להתערב בענייני איראן בעתיד.
קרטר הטיל מיד חרם על יצוא הנפט האיראני, הקפיא נכסים איראנים בארצות הברית וגירש מהמדינה אזרחים איראניים, עוד ב-14 בנובמבר 1979. הנכסים המוחרמים היו בשווי של שמונה מיליארד דולרים. על אף מות השאה במצרים ביולי 1980, קרטר סירב לתנאים. קרטר פנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה – החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה ואנס. בליל 24–25 באפריל יצא מבצע טופר העיט לפועל, אולם מספר מסוקים שובשו בשל סופות חול, ומסוק אחד התרסק ושמונה חיילים נהרגו. האיראנים הציגו לראווה את המסוקים ואף את גופות החיילים האמריקאים שהושארו מאחור. הייתה זאת מכה קשה עבור אמריקה וקרטר בראשה.
אחרי מותו של השאה ביולי, ותחילת מלחמת איראן–עיראק בספטמבר 1980 הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור החטופים, אך הוא החל רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות – הפסד שפרשת בני הערובה תרמה לו רבות. בימים לפני כניסתו של רייגן לתפקיד, נפתח המשא ומתן לשחרור בני הערובה. לבסוף בני הערובה שוחררו ביום האחרון לכהונתו של קרטר, 20 בינואר 1981. קרטר חתם על צווים ששחררו נכסים איראניים ואת נכסי השאה, והבטיח שארצות הברית לא תתבע את איראן בנושא בני הערובה. איראן גם הסכימה להקציב חלק מהסכום (כשני מיליארד דולרים) כפיצוי לשבויים. קרטר קיבל את פניהם של השבויים בבסיס חיל האוויר האמריקאי בגרמניה.
מלחמת איראן–עיראק
לאחר המהפכה האיראנית, המשיך לראות ממשל קרטר את איראן כחומת מגן מול עיראק וברית המועצות, ולכן ניסה ליצור ברית אסטרטגית עם ממשלתה הזמנית של איראן בראשות מהדי באזרגאן. האיראנים היו מעוניינים במודיעין אמריקני על עיראק, ולכן האמריקנים הסכימו להעניק להם מידע על ההכנות הצבאיות של עיראק לקראת הפלישה לאיראן. במרץ 1979, הזהיר הפנטגון שעיראק מתכננת לפלוש אל ח'וזסתאן, המחוז העשיר בנפט באיראן, ומנסה לעודד התקוממות בקרב הערבים תושבי המקום. האיראנים עצמם לא פעלו בהתאם להנחיות, ולא היו מוכנים למלחמת איראן–עיראק. בספטמבר 1980 פלשה עיראק אל איראן, לאחר תקופת מתח בין שתי המדינות, כולל היתקלויות בגבול וקריאות מצד חומייני לשיעים למרוד במפלגת הבעת', כולל האשמות מצד איראן שעיראק מממנת מורדים באיראן. חוסיין שאף לכפות את הסכם אלג'יר על איראן, והמצב הלא יציב באיראן הוביל אותו לנסות לפלוש אליה.
המנהיגים האיראנים חומייני ועלי ח'אמנאי האמינו שארצות הברית נתנה לעיראק "אור ירוק" לפלישה, דבר אותו הכחישו אנשי ממשל. רוב העולם הערבי מאמין שארצות הברית תמכה בפלישה. האיראנים חשדו בשימוש בעיראק לצורך השגת קלף מיקוח בנושא בני הערובה עוד לפני הפלישה, כפי שכתב קרטר ביומנו באפריל 1980. הסיבות לכך היו שממשל קרטר שאף לפיוס עם עיראק. לאחר הניתוק ביחסי איראן-ארצות הברית, האמריקנים והעיראקים החלו בהתקרבות, ששיאו היה בנאום בו חוסיין גינה את הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. ה-CIA שמר קשר עם האופוזיציה האיראנית, וגם זאת עודדה את חוסיין לפלוש. הפיכת נוז'ה הכושלת נגד חומייני רק החריפה את החשד האיראני בארצות הברית. באוגוסט, נסע חוסיין אל ערב הסעודית וח'אלד, מלך ערב הסעודית נתן את ברכתו לפלישה. בסיכומו של דבר, רוב החוקרים טוענים שארצות הברית לא אישרה את הפלישה לאיראן, בעיקר בשל הסיכון לבני הערובה.
ב-9 באפריל, התקבל מידע מודיעיני לפיו עיראק עשויה לפלוש לאיראן. ב-11 באפריל הבהיר ניתוח של ה-CIA שעיראק מתכוונת לפלוש באופן ודאי לאיראן ולהשיג תמיכה אמריקנית בנושא. קרטר עצמו טען שהחשש שבני הערובה יוצאו להורג במקרה של פלישה הייתה הסיבה לאישור מבצע טופר העיט ב-24 באפריל. ממשל קרטר זלזל ברצינות כוונותיו של חוסיין לפלוש לאיראן. עם תחילת המלחמה, נקט קרטר במדיניות נייטרלית. מדינות המפרץ הפרסי סירבו לסייע לעיראק במלחמה. באוקטובר ייעץ בז'ז'ינסקי לקרטר לנסות לסייע לאיראן כדי לאלץ את עיראק לסגת, כדי לחסום התפשטות סובייטית. ארצות הברית מנעה משלוחי נשק מירדן לאיראן, אולם אישרה משלוחי נשק ממצרים לעיראק, זאת בתמורה לכך שעיראק תחדש את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים, שהייתה מבודדת מאז הסכם השלום עם ישראל. בנוסף הבטיחה ארצות הברית את יכולתה של עיראק לייצא נפט במפרץ. רונלד רייגן תמך בעיראק בהמשך המלחמה. מחלקת המדינה המליצה לתמוך באיראן לצורך פיוס עתידי. קרטר ביקר אותו על כך.
קובה ופנמה
קרטר קיווה להקל על היחסים עם מדינות אמריקה הלטינית, והצליח להגיע להסכמי טוריחוס-קרטר, שקבעו שפנמה תקבל את השליטה על אזור תעלת פנמה ב-1999. ההסכמים נחתמו בארוחת ערב ממלכתית שאירח הנשיא קרטר בבניין האיחוד הפאן אמריקאי, ב-7 בספטמבר 1977, ארוחה בה התארחו כל מנהיגי המדינות החברות בארגון מדינות אמריקה, ולמעשה כל מנהיגי המדינות של יבשת אמריקה.
הציבור האמריקאי, בעיקר השמרנים, התנגד להסכמים, וטען שקרטר מוותר על "נכס אסטרטגי". שמרנים ניסו להכשיל את ההסכם, וקרטר הטיל את כל כובד משקלו כשהשיג רק מעט יותר מהרוב של שני השלישים הדרושים כדי לאשרר את ההסכם בסנאט.
במהלך כהונת קרטר, התרחשה הגירה המונית של קובנים לארצות הברית וקרטר אישר זאת, בין 15 באפריל ל-31 באוקטובר 1980. הדבר נגרם בגלל הידרדרות הכלכלה הקובנית שהובילה למתחים באי ולבריחה של 10,000 קובנים לשגרירות הפרואנית. ממשלת קובה אישרה לרוצים בכך לעזוב, וכך החלה הגירה המונית, אותה ארגנו קובנים-אמריקנים. לאחר שהתברר שמספר רב מהגולים שוחררו מבתי כלא וממוסדות לחולי נפש, ההגירה פגעה בקרטר. לבסוף הסכימו שתי הממשלות באוקטובר 1980 לעצור את ההגירה. עד אז, כ-125,000 קובנים עברו לפלורידה.
המזרח הרחוק
ממוזער|דנג שיאופינג עם הנשיא קרטר
קרטר ניסה להמשיך את מדיניות ניקסון ולהתקרב אל הרפובליקה העממית של סין. ב-1979, הוא הציע הכרה דיפלומטית בסין. ההחלטה הובילה לעלייה בסחר בין ארצות הברית וסין. בינואר 1980, ביטל קרטר באופן חד צדדי את הסכם ההגנה האמריקני עם הרפובליקה הסינית, שבמהלך מלחמת האזרחים הסינית איבדה את שליטתה בסין היבשתית וגורשה לאי טאיוואן. הרפובליקנים השמרנים בהנהגת בארי גולדווטר ניסו לתבוע את קרטר בבית המשפט העליון על כך, אולם התביעה נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע שהנושא פוליטי ואינו שפיט. ארצות הברית המשיכה את קשריה עם טאיוואן.
ב-9 במרץ 1977, במהלך מסיבת עיתונאים, הודיע קרטר על כוונתו להסיג באופן הדרגתי את החיילים האמריקנים מקוריאה הדרומית כדי שהמדינה תוכל להגן על עצמה מפני קוריאה הצפונית. ב-21 באפריל 1978, הכריז קרטר על הקטנת החיילים האמריקנים שהוצבו בקוריאה הדרומית בשני שלישים עד לסיום השנה. בין 30 ביוני ו-1 ביולי 1977, נפגש עם פאק צ'ונג-הי, נשיא קוריאה הדרומית, ושוחח איתו על היחסים בין המדינות.
ממשל קרטר הגביר את מכירת הנשק לממשלת סוהארטו האינדונזית במהלך כיבוש מזרח טימור. בריאיון, טען סגן מזכיר המדינה ריצ'רד הולברוק שהיה זה אינטרס אמריקני: אינדונזיה הייתה המדינה בעלת האוכלוסייה החמישית בגודלה בעולם, לא הייתה מזוהה עם הגושים במלחמה הקרה, הפיקה נפט והייתה במקום אסטרטגי. במהלך כהונת קרטר, קיבל משטר סוהארטו האוטוקרטי כל שנה נשק בשווי של כשישים מיליון דולרים, כפול מתקופת פורד שנעשה עקרונית נגד מדיניות ההתחשבות בזכויות האדם של קרטר. בריאיון ב-2007, טען קרטר שלא תודרך כראוי בנושא מזרח טימור והיה עסוק בנושאים אחרים בעולם.
ביקורים בינלאומיים
ממוזער|250px|שמאל|מדינות בהן ביקר קרטר במהלך כהונתו
קרטר נסע מחוץ לארצות הברית שתים עשרה פעמים ל-25 מדינות במהלך כהונתו.
תאריכיםמדינהעריםפרטים1לונדוןניוקאסלנכח בוועידת G7 השלישית. נפגש עם ראשי ממשלת יוון, בלגיה, טורקיה, נורווגיה, הולנד ולוקסמבורג, ועם נשיא פורטוגל. נאם בפגישת ראשי מדינות נאט"ו.ז'נבהביקור רשמי. נפגש עם הנשיא השווייצרי ועם נשיא סוריה, חאפז אל-אסד.2ורשהביקור ממלכתי. נפגש עם המזכיר הראשי.טהראןביקור רשמי. נפגש עם השאה מוחמד רזא פהלווי ועם חוסיין, מלך ירדן.ניו דלהיקרטרפורינפגש עם הנשיא וראש הממשלה. נאם בפני הפרלמנט.ריאדנפגש עם המלך ח'אלד והנסיך פהד.אסואןנפגש עם הנשיא אנואר סאדאת ועם הקאנצלר הלמוט שמידט.פריזנורמנדיבאייהורסאינפגש עם הנשיא ואלרי ז'יסקר ד'אסטן ועם ראש הממשלה רמון באר.בריסלנפגש עם המלך ועם ראש הממשלה. נכח בפגישות ועדת הקהילות האירופאיות והמועצה הצפון אטלנטית.3קראקסנפגש עם הנשיא ונאם בפני הקונגרס.ברזיליהריו דה ז'ניירוביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא ארנסטו גייזל ונאם בפני הקונגרס.לאגוסביקור רשמי. נפגש עם הנשיא.מונרוביהנפגש עם הנשיא.4פנמה סיטיהוזמן לצורך חתימה על ההסכמים שאשררו את הסכמי תעלת פנמה. נפגש באופן בלתי רשמי עם נשיא ונצואלה, נשיא קולומביה אלפונסו לופס מיקלסן, נשיא מקסיקו חוסה לופס פורטייו, נשיא קוסטה ריקה רודריגו קראסו אודיו וראש הממשלה הג'מייקני מייקל מנלי.5בוןויסבדן-ארבנהייםפרנקפורטמערב ברליןביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא ולטר של והקאנצלר הלמוט שמידט. נאם בפני אנשי צבא אמריקנים וגרמנים. נאם נאום לזכר הרכבת האווירית לברלין ונכח בוועידת ה-G7 הרביעית.6באס-טרגוואדלופנפגש באופן בלתי רשמי עם הנשיא ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, עם הקאנצלר הגרמני הלמוט שמידט ועם ראש הממשלה הבריטי ג'יימס קלהאן.7מקסיקו סיטיביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא חוסה לופס פורטייו. נאם בפני הקונגרס המקסיקני.8קהיראלכסנדריהגיזהביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא אנואר סאדאת. נאם בפני אספת העם.תל אביבירושליםביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא יצחק נבון ועם ראש הממשלה מנחם בגין. נאם בפני הכנסת.קהירנפגש עם הנשיא אנואר סאדאת.9וינהביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא רודולף קירכשלגר והקאנצלר ברונו קרייסקי. נפגש עם המזכיר הכללי ליאוניד ברז'נייב כדי לחתום על הסכמי סאל"ט 2.10טוקיושימודהנכח בוועידת G7 החמישית. ביקור ממלכתי. נפגש עם הקיסר הירוהיטו ועם ראש הממשלה מסיושי אוהירה.סיאולביקור ממלכתי. נפגש עם הנשיא פאק צ'ונג-הי ועם ראש הממשלה.11רומאונציהנכח בוועידת G7 השישית. ביקור ממלכתי. נפגש עם ראש הממשלה סנדרו פרטיני.ארמון האפיפיורנפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני.בלגרדביקור רשמי. נפגש עם הנשיא.מדרידביקור רשמי. נפגש עם חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד ועם ראש הממשלה אדולפו סוארס.ליסבוןביקור רשמי. נפגש עם הנשיא אנטוניו רמליו איאנש ועם ראש הממשלה.12טוקיוביקור רשמי. נכח בלווייתו של ראש הממשלה לשעבר מסיושי אוהירה. נפגש עם הקיסר הירוהיטו, עם נשיא בנגלדש, עם ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם פרייזר, עם ראש ממשלת תאילנד ועם שליט סין חואה גוופנג.
האשמות וחקירות
בארט לאנס, אחראי התקציב בממשל קרטר, התפטר ב-21 בספטמבר 1977, בגלל האשמות בפעילות בנקאית מושחתת לפני מינויו. הוא היה אחד מחבריו הקרובים של קרטר. לאנס עמד למשפט אולם זוכה. הפרשה הביכה את קרטר, ובנוסף גם התרחשה מעט זמן לאחר פרשת ווטרגייט.
באפריל 1979, מינה גריפין בל, התובע הכללי, את פול קורן בתור יועץ מיוחד לחקירת הלוואות שניתנו לעסקי הבוטנים של קרטר בידי הבנק של בארט לאנס. בניגוד לתובעים המיוחדים שנקבעו לפרשת ווטרגייט, קורן היה יועץ מיוחד, ולכן לא יכול היה להגיש כתבי אישום אלא באישור סגן התובע הכללי. קרטר היה לנשיא המכהן הראשון שהעיד תחת שבועה כחלק מחקירה שלו עצמו. החקירה הסתיימה באוקטובר 1979, וקורן הכריז שלא נמצאו ראיות שהעידו שהלוואות מהבנק של ג'ורג'יה נמסרו למסע הבחירות של קרטר.
דייוויד מרסטון מונה בידי הנשיא פורד לכהן כתובע המחוז המזרחי של פנסילבניה. הוא חקר חבר דמוקרטי בבית הנבחרים עבור כסף שקיבל, שנטען שהיה חלק ממענק ממשלתי לבית חולים באזור. התובע הכללי בל פיטר את מרסטון. ב-1978 הפסיד חבר בית הנבחרים בבחירות, וכעבור שלושה חודשים הודה בניגוד עניינים, מה שהוביל למאסר על תנאי בן חמש שנים וקנס של עשרת אלפים דולרים.
הבחירות לנשיאות 1980
שמאל|ממוזער|275px|הנשיא והגברת הראשונה לשעבר מנופפים ממטוסם, לאחר השבעתו של הנשיא רונלד רייגן ב-20 בינואר 1981
עם התקרבות מערכת הבחירות, עמד קרטר לנוכח התנגדות קשה, גם מתוך מפלגתו. משבר האנרגיה והמצב הכלכלי פגעו בו, והוא ספג ביקורת כיוון שלא הנהיג ביטוח בריאות ממלכתי. מהאגף הליברלי במפלגה צמחה התמיכה במועמדותו של אדוארד (טד) קנדי, אחיו הצעיר של הנשיא המנוח ג'ון פ. קנדי, כדי להחליף את קרטר. הפופולריות הדועכת של קרטר הניעה את קנדי לרוץ בבחירות המקדימות נגדו, ולהכריז על מועמדותו בנובמבר 1979. קרטר הרבה לפקפק במעשיו של קנדי במהלך ריצתו לנשיאות, ובנוסף לכך העדיף לעסוק במשבר בני הערובה באיראן במקום במסע הבחירות. קנדי ניהל קמפיין חלש ולכן לא אתגר בצורה משמעותית את קרטר, אולם הוא הצליח לזכות בניצחונות במספר מדינות, בהן ניו יורק, והמשיך במירוץ גם כאשר המינוי היה מונח כבר בכיסו של קרטר, ובכך פגע במעמדו. הוא אף ניצח בכמה מדינות לקראת סוף מערכת הבחירות. מועמדותו של קנדי בשלב המוקדם ערערה את התמיכה של האגף הליברלי בקרטר, אף במהלך הבחירות הכלליות לנשיאות, שהתקיימו בנובמבר 1980.
בבחירות המקדימות שערכה המפלגה הרפובליקנית, זכה רונלד רייגן, איש האגף השמרני במפלגה, אשר מונה למועמד הרפובליקני לנשיאות. ג'ון אנדרסון, איש האגף המתון במפלגה הרפובליקנית, שהפסיד לרייגן, פרש מן המפלגה הרפובליקנית והתמודד כמועמד עצמאי לנוכח חוסר שביעות הרצון הציבורית משני המועמדים של המפלגות המסורתיות. הסקרים בספטמבר העידו על שוויון בין רייגן וקרטר. קרטר פגע בדמוקרטים מסורתיים, כולל באיגודי העובדים והקתולים, ואילו רייגן משך את האוונגליסטים שתמכו קודם לכן בקרטר ב-1976. קרטר היה בטוח שהמדינה תסרב לשמרנות של רייגן, וקיווה לנצח בעזרת סימנים מעודדים בתחום הכלכלי ובנושא בני הערובה האיראנים.
קרטר עמד בפני אתגרים מן האגף השמרני (רונלד רייגן, הרפובליקני), המרכז (ג'ון אנדרסון, העצמאי) ואף מצידה הליברלי-פרוגרסיבי של המפה הפוליטית (אדוארד קנדי, הדמוקרטי). קרטר התמודד עם הכלכלה המוכה בסטגפלציה ועם משבר בני הערובה. לאחר שהכריז על גיוס, פגע בליברלים. מנהל הקמפיין של קרטר, טימותי קראפט, פרש מתפקידו כחמישה שבועות לפני מועד עריכת הבחירות הכלליות, בשל האשמות לא מבוססות בדבר שימוש בקוקאין. ב-28 באוקטובר, השתתפו רייגן וקרטר בעימות הנשיאותי היחידי במערכת הבחירות ההיא. רייגן עדיין פיגר בסקרים מאחורי קרטר. קרטר סירב להשתתף בעימות אליו הוזמן אנדרסון. בעימות היחידי שהתקיים בין רייגן לקרטר, הדף רייגן את כל האשמות קרטר בביטוי "הנה אתה שוב מתחיל", וחתם את העימות בשאלה לעם האמריקאי: "האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים". הופעתו של רייגן בעימות וכישלונו של קרטר בשחרור בני הערובה הובילה לעלייה בתמיכה ברייגן.
חודשים אחדים לפני הבחירות הכלליות, הודלף לתקשורת סיפור אודות תקרית בין קרטר לארנב ביצות, במסגרתה צולם קרטר נאבק בארנב בעת שיט בסירת דיג. התקשורת התייחסה בהרחבה לתקרית ופרסמה קריקטורות המציגות את קרטר כחלש אופי וכפחדן. לנוכח אירועים אלו תדמיתו של קרטר התערערה לקראת הבחירות. רייגן קיבל 51% מהקולות ו-489 אלקטורים לעומת 41% מהקולות ו-49 אלקטורים לקרטר, ו-7% מהקולות לאנדרסון. קרטר זכה רק בשש מדינות שהגדולות בהן היו ג'ורג'יה מדינתו, ומינסוטה ממנה בא סגנו. במערכת בחירות זו השיגו הרפובליקנים רוב בסנאט, בפעם הראשונה מאז 1952. בנאום התבוסה שלו, הודה קרטר שנפגע מתוצאת הבחירות אולם הבטיח תקופת מעבר יציבה בין שני הממשלים.
לאחר הנשיאות
שמאל|ממוזער|260px|ג'ימי קרטר (מצד ימין) יחד שלושת נשיאי ארצות הברית: ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש, וג'ורג' הרברט ווקר בוש בחניכת המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון בליטל רוק, ארקנסו, נובמבר 2004
בשנת 1982 הקים את מרכז קרטר שמרכזו באטלנטה. המרכז פועל רבות בעולם השלישי ביישוב סכסוכים, קידום זכויות אדם, פרויקטים לחיסון נגד מחלות, ופרויקטים להגברת התוצרת החקלאית. המרכז סייע בשיפור איכות החיים בשמונים מדינות שונות. כמו כן פעיל קרטר, במסגרת המרכז, בפיקוח על בחירות בארצות שונות, בהן גם הבחירות ברשות פלסטינית ב-1996, ב-2005 וב-2006. בשנת 1987, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.
דיפלומטיה וביקורת על מדיניות ארצות הברית
ב-1994 ביקש הנשיא ביל קלינטון מקרטר לצאת למשלחת בקוריאה הצפונית. ב-2010 נסע שוב לקוריאה הצפונית והביא לשחררו של אגלון מאלי גומז. במהלך המתיחות בין שתי המדינות ב-2017, המליץ קרטר על חתימה על הסכם שלום בין המדינות, וטען שהציע לממשל טראמפ את שירותיו כדיפלומט. ב-1994 עמד בראש משלחת לפתרון המשבר בהאיטי, והשיג הסכם לפירוק המשטר הצבאי והחזרת הנשיא המודח ז'אן-ברטראן אריסטיד. ב-1999 העניק לו הנשיא קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית. באוקטובר 1984, הוכרז כאזרח כבוד של פרו. בפברואר 1986, לאחר שנסע לניקרגואה, הצליח קרטר להביא לשחרורם של פעילי אופוזיציה.
קרטר עורר את חמתם של ממשלי בוש האב והבן הרפובליקנים בכמה מפעולותיו, כגון פגישה עם יאסר ערפאת בשנת 1990, ביקור בקובה ב-2002 ושוב ב-2011, ובהתנגדותו הנוקבת למלחמת עיראק; כמו כן, פגישתו באפריל 2008 עם ח'אלד משעל מראשי החמאס, ועם בכירים נוספים בארגון. בספטמבר 1981 נפגש קרטר בפעם האחרונה עם מנחם בגין, ובמרץ 1983 נפגש במצרים עם חברי אש"ף. בדצמבר 2008 פגש בבשאר אל-אסד. בדצמבר 2006 יצא לאור בארצות הברית ספרו: "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד", שבו הטיל על ישראל במידה רבה את האחריות לכישלון תהליך השלום בינה לבין שכנותיה הערביות והפלסטינים. את עיקר האש משך השימוש מלבה היצרים בביטוי אפרטהייד.
ביולי 2007, הצטרף אל נלסון מנדלה בדרום אפריקה והצטרף לקבוצת מנהיגים עולמיים בדיונים על שלום. לאחר מכן ביקר בדארפור, קפריסין, קוריאה והמזרח התיכון. הוא ניסה לבקר גם בזימבבואה, אולם נעצר לפני שהגיע לשם בידי ממשלת מוגבה. בין 1995 ו-1996, כינס ועידות בנושא האלימות באפריקה. בנוסף טרם להסכם בין סודאן ואוגנדה. קרטר זכה בפרס נובל לשלום לשנת 2002 על "עשורים של מאמץ בלתי נלאה למציאת פתרונות של שלום לסכסוכים בינלאומיים, לקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, ולעידוד פיתוח כלכלי וחברתי". במהלך מבצע מבצע צוק איתן, בשנת 2014, מתח ביקורת על ישראל וקרא לנשיא ברק אובמה להכיר בלגיטימיות ארגון החמאס, בנימוק שביכולתו לשמש שחקן פוליטי באזור. באפריל 2015 סירבו נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיפגש עם קרטר, בנימוק כי עמדותיו אנטי-ישראליות.ממוזער|שמאל|קרטר ב-1988
בשנתו הראשונה התחיל קרטר כשהתחייב לא לבקר את ממשל רייגן, הביע את תמיכתו לאחר ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן, ותמך במדיניות רייגן שהגדילה את הצבא. עם זאת, הוא ביקר את מדיניות רייגן במזרח התיכון. לאחר מכן הרבה לבקר את ממשל רייגן לאורכה של כהונתו. ב-1985, ביקר קרטר את רייגן על תמיכתו ביוזמת ההגנה האסטרטגית, ועל טענתו שישנה קנוניית טרור עולמית. קרטר גם הרבה לבקר את ממשל ג'ורג' בוש הבן, וממשל בוש מצידו טען שקרטר מעיד על אי רלוונטיות בקרב הציבור. בסוף כהונתו השנייה של בוש, טען קרטר בפני מגזין סורי שכהונתו של בוש מאכזבת.
אף על פי ששיבח את ברק אובמה עם תחילת כהונתו, הוא הביע את אכזבתו מכך שאובמה השתמש במזל"טים כנגד חשודים בטרור, על שהשאיר את מתקן המעצר בגואנטנמו פתוח, וטען שחשיפותיו של אדוארד סנודן בנושא מעקבים ממשלתיים חשפו שאין בארצות הברית דמוקרטיה מתפקדת. קרטר התנגד לפסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית, שביטל כל מגבלה על תרומות של תאגידים ואיגודי עובדים למסעות בחירות, וטען שהדבר הופך את ארצות הברית למדינת שוחד. במהלך כהונת טראמפ, תמך קרטר בביצוע רפורמת הגירה.
פוליטיקה נשיאותית
ממוזער|הנשיא לשעבר קרטר ורעייתו רוזלין עם מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו ורעייתו סוזן, 2019
בבחירות ב-1984 נחשב קרטר למועמד אפשרי, אולם לבסוף לא רץ ותמך בסגנו לשעבר מונדייל. לאחר שמונדייל נבחר להיות המועמד, ביקר קרטר את מסע הבחירות של רייגן, נאם בוועידה הדמוקרטית הלאומית וייעץ למונדייל. בבחירות בשנת 1988, סירב קרטר להתמודד. לאחר ניצחון בוש בבחירות טען קרטר שיהיה לו קשה יותר מרייגן כנשיא מפני שאין לו את אותה כמות אהדה. בבחירות 1992 תמך במועמדותו של מושל ארקנסו, ביל קלינטון וביקר את רוס פרו. קרטר תמך באל גור לפני הבחירות בשנת 2000, וטען שגור היה אמור לנצח בבחירות. בבחירות של 2004, תמך קרטר בג'ון קרי ונאם בוועידה הדמוקרטית הלאומית. בנוסף הביע חשש מהטיית בחירות בפלורידה בהתחשב בבחירות 2000.
במהלך הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית ב-2008, היו שמועות שקרטר תומך בסנאטור ברק אובמה ולא בהילרי קלינטון. במערכת הבחירות ביקר קרטר את ג'ון מקיין, שהגיב לו בחזרה, ודרש מאובמה לא לבחור בקלינטון כסגניתו. קרטר תמך במיט רומני הרפובליקני במהלך הבחירות המקדימות לקראת הבחירות ב-2012, והבהיר שתמך בו כיוון שהוא יהיה היריב הקל יותר עבור אובמה. קרטר ביקר את דונלד טראמפ לאחר שזה נכנס לבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית וטען שיפסיד, בטענה שהאווירה הפוליטית שונה מאשר בתקופתו. בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית תמך בסנאטור ברני סנדרס, ובהילרי קלינטון בבחירות הכלליות.
פעילויות אחרות
קרטר ביקר את ממשל בוש בנושא הטיפול בהוריקן קתרינה ושיתף פעולה עם נשיאים לשעבר כדי לסייע לנפגעי הוריקן הארווי והוריקן אירמה בחוף המפרץ ובטקסס, בנוסף לכתיבת מאמרים על האזרחים האמריקנים שסייעו לנפגעי האסונות.
השקפות אישיות
ממוזער|שמאל|קרטר ב-2013אף על פי שקרטר "התנגד באופן אישי" להפלות, הוא תמך בהפיכתן לחוקיות לאחר פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין רו נגד וייד ב-1973. כנשיא, הוא לא תמך בהעלאת המימון לשירותי ההפלות ספג ביקורת מצד האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות. ב-2012, התראיין קרטר וטען שעל המפלגה הדמוקרטית להפוך ליותר מתנגדת להפלות. הוא טען שבכהונתו ניסה לצמצם מאוד את הצורך בהפלות, הקל על אימוץ ילדים והנהיג תוכניות סיוע, אבל שהוא מתנגד להפלות אלא במקרה בו חיי האם בסכנה, או שההיריון נגרם מאונס או גילוי עריות. הוא קרא למפלגה הדמוקרטית לאמץ את עמדתו לצורך הרחבת קהל הבוחרים.
קרטר נודע בהתנגדותו החריפה לעונש המוות, והביע זאת במהלך ריצתו לנשיאות, בדומה לג'ורג' מקגוורן, כמו גם בנאום קבלת פרס נובל שלו. גם וולטר מונדייל ומייקל דוקאקיס הביעו את התנגדותם. במכתב למושל ניו מקסיקו, ביקש מהמושל לחתום על חוק שמבטל את עונש המוות והופך אותו למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה. ניו מקסיקו ביטלה את עונש המוות בתחומה ב-2009. קרטר ביקש גם להמתיק את הדין לרבים שהוצאו להורג. באוקטובר 2000, הודיע קרטר שהוא מנתק את קשריו עם הכנסייה הבפטיסטית הדרומית, בה היו חברים גם אביו וסבו, בגלל התנגדותה לנשים בתפקידי כמורה. כעבור כמה שנים, הצטרף למנהיגים עולמיים אחרים בהתנגדות לאפליית נשים בידי מוסדות דת. ב-15 ביולי 2009, כתב טור דעה על שוויון לנשים וטען שיש לבחור בשוויון על פני המנהיגות הדתית. קרטר טען שמדובר בהפרת זכויות אדם ובפגיעה בנביאים שקראו לשוויון. ב-2014, פרסם קרטר ספר על נשים ודת.
קרטר תמך באיסור על כלי נשק שמשמשים לתקיפה ובבדיקות רקע לרוכשי רובים. במאי 1994, יחד עם רונלד רייגן וג'רלד פורד, כתב לבית הנבחרים של ארצות הברית בתמיכה בחוק שיאסור על אקדחים חצי אוטומטיים. בפברואר 2013 טען שאם חוק איסור על נשקי תקיפה לא יעבור, יהיה זה בגלל התנגדות איגוד הרובאים הלאומי ולחץ על פוליטיקאים חלשים. קרטר טען שהוא תומך בנישואים חד-מיניים בטקסים אזרחיים. באוקטובר 2014 טען שיש להשאיר את הנושא להחלטת המדינות ולא הממשל. קרטר הוביל לוויכוח בספטמבר 2009 כשטען שרוב הטינה כלפי ברק אובמה היא בשל צבע עורו השחור. אובמה טען שהוא לא מסכים עם כך, אף על פי שהסכים שישנם אנשים שמתנגדים אליו בגלל הגזע שלו. בריאיון ב-2008 לאמנסטי, ביקר קרטר את מתקן הכליאה בגואנטנמו וטען שהוא פוגע ביסודות המדינה. בריאיון באוקטובר 2013, ביקר קרטר את חוק ביטוח הבריאות של אובמה וטען שביצועו לוקה בחסר. ביולי 2017 טען שיש לעבור למערכת ביטוח בריאות ממלכתית.
חיים אישיים
ממוזער|קרטר ב-2008
קרטר ורעייתו רוזלין היו ידועים בעבודתם ההתנדבותית, ותרמו לעניים רבים בג'ורג'יה. קרטר חובב ציור, דיג, נגרות, רכיבה על אופניים, טניס וסקי. הוא גם חובב שירה, בעיקר את זאת של דילן תומאס. במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1977, טען קרטר שיש להנציח את תומאס בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר, דבר שהתרחש ב-1982. קרטר הוא נוצרי אדוק מגיל צעיר. הוא מלמד בכנסייה ודיאקון בכנסייה המקומית שלו. כנשיא, הוא התפלל כמה פעמים ביום. הוא הושפע מדרשה ששמע מגיל צעיר: "אם אי פעם תיעצר על היותך נוצרי, האם ישנן מספיק ראיות כדי להרשיע אותך?". קרטר קירב את הנצרות האוונגליסטית אל מרכז הפוליטיקה האמריקנית במהלך כהונתו.
משפחה
ממוזער|עם בילי קרטר בטקס במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה באטלנטה, ב-20 בפברואר 1979
ממוזער|פארה פהלווי, מלכת איראן, מחזיקה בג'ימי קרטר הרביעי כשרוזלין קרטר, קרון קרטר וצ'יפ קרטר צופים, ינואר 1978
לקרטר היו שלושה אחים קטנים שמתו מסרטן הלבלב: האחיות גלוריה (1926–1990) ורות' (1929–1983) והאח בילי (1937–1988). לקרטר ורוזלין נולדו שלושה בנים, בת אחת, שמונה נכדים, שלוש נכדות ושני נינים. את יום הנישואין השבעים שלהם חגגו ביולי 2016, ובכך הפכו לזוג הנשיאותי הנשוי הכי הרבה זמן. נישואיהם ארכו 77 שנים, עד למותה של רוזלין ב-2023. בנם ג'ק קרטר ניסה להתמודד לסנאט ב-2006 אולם הפסיד. נכדו ג'ייסון כיהן כסנאטור בג'ורג'יה וניסה להתמודד לתפקיד מושל ג'ורג'יה ב-2014, אולם הפסיד. ב-20 בדצמבר 2015, הכריז קרטר שנכדו ג'רמי מת ממחלה עלומה.
בתו של קרטר, איימי, גרה בבית הלבן במהלך כהונת אביה. היא זכתה לתשומת לב תקשורתית רחבה, כיוון שמאז כהונתו של ג'ון פיצג'רלד קנדי לא גרו ילדים בבית הלבן.
אחיו של קרטר, בילי, משך הרבה תשומת לב במהלך כהונתו של קרטר בגלל התנהגותו הצבעונית. בתחילת 1977, החל בילי לפרסם בירה. בנוסף הטיל את מימיו בנמל תעופה לעיני עיתונאים. בסוף 1978 ובתחילת 1979, ביקר בלוב שלוש פעמים וקיבל מהם מענק. הדבר הוביל לחקירה בסנאט.
ב-12 באוגוסט 2015 חשף כי הוא חולה במלנומה, שהתפשט לכבד ולחלקים מסוימים במוחו. הוא החל טיפול שבראשיתו כלל ניתוח, ולאחר מכן אימונותרפיה ורדיותרפיה. שני הוריו וכל אחיו גם חלו בסרטן. ב-6 בדצמבר 2015 הודיע כי הסרטן נעלם מגופו וכי כעת הוא בריא. ב-20 בינואר 2017, בגיל 92, הפך קרטר לנשיא המבוגר ביותר שנכח בהשבעה נשיאותית. קרטר הוא הנשיא האמריקאי שזוכה להאריך ימים יותר מכל נשיא אמריקאי אחר שחי אי פעם, ובפרט, הראשון שחצה את גיל מאה.
תדמיתו ומורשתו
בעקבות פרשת ווטרגייט קרטר נתפס בעיני הציבור כאדם כן, ישר ובעל כוונות טובות. עם תחילת כהונתו זכה לתמיכת 66% מהציבור אולם ירד ל-34% בלבד עם תום כהונתו, כש-55% מהציבור מתנגדים אליו. ב-1980, הציג את עצמו מושל קליפורניה רונלד רייגן כאדם קליל ובטוח בעצמו, בניגוד לקרטר, הרציני והמופנם. קרטר, ששם לב לפרטים, ונראה פסימי, חלש ולא החלטי, עמד בניגוד לקסמו של רייגן ולאופטימיות שלו. רייגן השתמש בבעיות הכלכליות, במשבר בני הערובה ובחוסר שיתוף הפעולה בוושינגטון כדי להציג את קרטר כמנהיג חלש ולא משפיע. כמו קודמו, פורד, קרטר לא כיהן כהונה שנייה כנשיא. מבין אלו שגם נבחרו לנשיאות, היה קרטר הראשון מאז הרברט הובר ב-1932 שהפסיד. כ-31% מהציבור תמכו בקרטר לפני הבחירות ב-1980, אולם ב-2009, הוא זכה לתמיכה של 64% מהציבור על פעולותיו כנשיא.
הסרט "ערוצים חשאיים - מחיר השלום" נותן לקרטר קרדיט על מאמציו להשגת הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל ומצרים. קרטר זכה לכמה פרסים לאחר סיום כהונתו, וכמה מוסדות ומקומות נקראו על שמו. הספרייה הנשיאותית על שמו נפתחה ב-1986. ב-1998, הכריז חיל הים על צוללת שתיקרא על שמו של קרטר. היא אחת מכלי השיט המעטים שקרואים על שמו של אדם חי. בנוסף לכך קיבל באותה שנה את פרס האו"ם לזכויות אדם, ואת מדליית הובר למהנדסים שתרמו לעולם. קרטר זכה בשני פרסי גראמי עבור ספריו המוקלטים. שדה התעופה באמריקוס, ג'ורג'יה נקרא על שמו החל מ-2009.
רשימת פרסים בהם זכה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
רשמי
ביוגרפיה, באתר הבית הלבן
הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ימי קרטר
מרכז קרטר
אחר
- ריאיון
ביוגרפיה כרונולוגית של קרטר מאתר ה-PBS
חמישה עשורים של יחסי ישראל ארצות הברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:נשיאי ארצות הברית
קטגוריה:מושלי ג'ורג'יה
קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)
קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום
קטגוריה:זוכי פרס גראמי
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:זוכי פרס נובל אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס פולברייט
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת אמורי
קטגוריה:מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1980
קטגוריה:אמריקאים ממוצא אנגלי
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה
קטגוריה:בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית
קטגוריה:משבר בני הערובה באיראן
קטגוריה:חברי ועד השלישייה
קטגוריה:נשיאי ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:זוכי פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם
קטגוריה:בפטיסטים
קטגוריה:כמרים בפטיסטים
קטגוריה:צוללנים אמריקאים
קטגוריה:אמריקאים שהגיעו לגיל מאה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1924 | 2024-10-19T09:50:47 |
לקות למידה | לקות למידה (בראשי תיבות: ל"ל) היא הפרעה נוירו-התפתחותית, הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים (קריאה, כתיבה וחישוב), ומפריעה לאדם הלוקה בה לרכוש ולבטא ידע ומיומנויות ברמה המצופה מאנשים בגילו, בהשכלתו ובמנת המשכל שלו. חלק מאנשי המקצוע מחשיבים כלקות למידה את הלקויות דיסלקסיה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה בלבד, וחלקם מכלילים גם מיומנויות כגון הקשבה, דיבור והמשגה כתחומי למידה שנפגעים בלקות למידה, ולפיכך כוללים בהגדרת לקויות הלמידה גם קשיים כגון הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, לקות שפה ולקות למידה בלתי-מילולית.
על פי המחקר בתחום, מקובל כיום כי לקות למידה נובעת מגורמים נוירו-התפתחותיים, ולפיכך היא בדרך כלל נמשכת לאורך כל חייו של האדם ועשויה לפגוע בתפקודו גם בבגרות. טיפול מתאים עשוי לסייע לאדם עם לקות למידה לבטא ידע ומיומנויות ולהגיע למיצוי טוב יותר של הפוטנציאל האישי שלו בהקשר הלמידה הספציפי.
לקויות הלמידה מתאפיינות בהטרוגניות (לאנשים שונים יכולים להיות פרופילים מגוונים של הלקות), והן משפיעות על טווח רחב של מיומנויות למידה. לאדם יכולה להיות יותר מלקות למידה אחת, ובכך נוצר מצב של "תחלואה נלווית" או "תחלואה כפולה". תהליך אבחון מקצועי מתאים של לקות הלמידה מתייחס למגוון מאפייני הלקות, וכן לגורמים ובעיות נוספים העשויים להופיע לצדה.
לקות למידה היא הלקות בעלת השכיחות הגבוהה ביותר במערכת החינוך. שיעור התלמידים במערכות החינוך הרגילות המאובחנים ומוכרים כתלמידים בעלי לקויות למידה נמצא בעלייה. ההשערה היא כי 10% עד 20% מכלל התלמידים הם בעלי לקויות למידה. עובדה זו מחייבת התייחסות חינוכית מתאימה לצרכים יחידניים ולדרישות המערכת החינוכית, המשקפות את הציפיות החינוכיות מן התלמיד בהתאם לגילו.
הגדרת לקות למידה
החשיבות המרכזית של הגדרת לקויות למידה היא עבור תהליך האיתור והאבחון של אנשים בעלי לקויות למידה. זאת משום שאנשי המקצוע נשענים על ההגדרה ועל הקריטריונים שהיא מספקת בשעה שהם מנסים לקבוע האם אדם מסוים הוא לקוי למידה או לא. קביעה זו משפיעה על הטיפול והסיוע שיומלץ לאותו אדם בהמשך ולכן ישנה חשיבות רבה לכך שהיא תשקף את מצבו האמיתי.
הבעיה המרכזית בהגדרת לקות הלמידה היא שעדיין קיימים חילוקי דעות בשיח המקצועי בנוגע למספר סוגיות הקשורות למהות הבסיסית שלה ולהבחנה בינה ובין תופעות אחרות העשויות להשפיע על יכולת הלמידה והתפקוד האקדמי של אדם מסוים. למעשה, ההגדרה של לקות למידה היא אחת הסוגיות המרכזיות והוותיקות בכל דיון בנושא. בהתאם לכך, לקות הלמידה זכתה לאורך השנים למגוון הגדרות על ידי קבוצות וגופים שונים. ניתן להתרשם מהעמדות והגישות השונות בתחום על ידי השוואה בין הגדרות אלו. עם זאת, השאיפה היא להגיע להגדרה יחידה המוסכמת על כל אנשי המקצוע ומשרתת היטב את התחום בכך שהיא מאפשרת מתן מענה אופטימלי לאנשים בעלי לקויות למידה. לכן ההגדרה הרשמית והחוקית של לקויות למידה צריכה להתעדכן באופן מתמיד בהתאם לידע הנצבר בתחום ולשקף את המהות של לקות זו בצורה הטובה ביותר.
הגדרות שונות ללקות למידה
הגדרת לקות למידה על פי הוועדה הלאומית המאוחדת על לקויות למידה - NJCLD משנת 1994 - הגדרה זו אומצה על ידי אנשי מחקר רבים והיתרון שלה הוא בכך שניסחו אותה נציגים ממספר גדול של ארגונים מקצועיים וארגוני הורים
על פי המדריך האבחוני DSM-IV, ההגדרה המקובלת לצורך קביעת אבחנה של לקות למידה היא שמדובר במצב שבו הישגי היחיד במבחנים סטנדרטיים בקריאה, חשבון או בהבעה בכתב, המועברים באופן אישי, נמוכים במידה משמעותית מהמצופה על פי גילו, רמת השכלתו ורמת המשכל שלו. בעיות הלמידה האלו מפריעות לאדם במידה מובהקת להישגים האקדמיים או לפעולות החיים היומיומיות, המחייבות כישורי קריאה, חשבון או כתיבה. בהגדרה זו של המדריך האבחוני, מופנה הדגש ל"מודל הליקוי", וההתייחסות היא לפער בין הישגים מצופים לבין רמת הביצוע במבחני הישגים.
בשנת 2013 יצאה לאור גרסה חדשה של המדריך האבחוני, DSM-V, ובה הגדרה רחבה יותר של לקות למידה. הגדרה זו מוסיפה על הקודמת, וטוענת כי לקות למידה היא ליקוי ספציפי בתפיסה או עיבוד מידע באופן מדויק ויעיל. בנוסף, בהגדרה זו ישנו מעבר לשימוש במושג "הפרעה" (Disorder) במקום "לקות" (Disability). פירוש השינוי הוא שיש להגדיר את התופעה על פי ההפרעה הנגרמת לתפקוד התקין; מהמילה לקות משתמע שמדובר בקושי מהותי הקיים באדם עצמו, ואילו כאשר מדובר בהפרעה, המוקד עובר מהאדם אל התפקוד שלו. הדגש בהגדרה החדשה היא על מידת ההפרעה לתפקוד, ולא על תפיסת הפרט כלקוי. על פי ההגדרה החדשה, ההפרעה הנוירו-התפתחותית מופיעה לראשונה בשנים של הוראה פורמלית, ולא לפני שהופיעו דרישות למיומנות המושפעת מההפרעה. בנוסף, ישנה התמקדות בהפרעות ספציפיות לתחומים השונים בלמידה - קריאה, הבעה בכתב ומתמטיקה (SLD= Specific Learning Disorder, שמשמעה: הפרעת למידה ספציפית). ב-DSM-5 הוגדרו שלוש דרגות חומרה של ההפרעה, לפי כמות תמיכה ועזרה נדרשת:
עוצמה חלשה - קשיים מסוימים במיומנויות למידה בתחום אקדמי אחד או שניים, אך במידה מתונה דיה כך שהפרט מצליח לתפקד היטב בעזרת התאמות או תמיכה, בייחוד בשנות בית הספר.
עוצמה בינונית - קשיים משמעותיים במיומנויות למידה בתחום אקדמי אחד או יותר, כך שלא סביר שהפרט יצליח לשלוט בהם ללא התערבות אינטנסיבית בפרקי זמן מסוימים והוראה מתקנת במשך שנות בית הספר.
עוצמה חמורה - קשיים חמורים במיומנויות למידה המשפיעים על מספר תחומים אקדמיים, כך שלא סביר שהפרט יוכל לרכוש את המיומנויות הללו ללא הוראה פרטנית, מיוחדת ואינטנסיבית הניתנת באופן מתמשך לאורך מרבית שנות בית הספר.
ההגדרות ללקויות למידה וההתייחסויות להפרעות הקשורות בלמידה עברו שינויים מושגיים במהדורות השונות של ה-DSM עד לגיבושן העכשווי ב-DSM-V.
על פי חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על–תיכוניים, התשס"ח 2008:
ההקשר התרבותי
על פי ארגון הבריאות העולמי, "לקות" היא מושג התלוי הן בסביבה בה צריך אדם לתפקד והן ביכולותיו הגופניות-קוגניטיביות. על כן, אדם עשוי להחשב כבעל לקות למידה בחברה או תרבות מסוימת וחסר לקות בחברה או תרבות אחרת. דבר זה תלוי בחשיבות שהחברה המסוימת מעניקה למיומנות שנפגעת מהלקות ולחשיבות שלה לתפקוד האדם בחברה זו ובתקופה שבה הוא חי.
למשל, בחברה שאינה שמה דגש על כישורי אוריינות, לקויות בכתיבה או בקריאה לא יהפכו מכשול במקצועו של האדם.
בחברה המערבית המודרנית המושג אוריינות משתנה ומתפתח בהתאם לטכנולוגיה הנפוצה והמקובלת בציבור הכללי.
השינויים הטכניים באופן השימוש בשפה הכתובה לצורכי תקשורת עשויים להשפיע על ההגדרה של לקות למידה. זאת משום שהם משליכים על האופן שבו האדם יכול להתאים את עצמו לטכנולוגיה ולתרבות של תקופתו. למשל, עיפרון ועט הם כלים טכנולוגיים המצריכים יכולות גרפו-מוטוריות שונות לחלוטין מאלו הנדרשות לצורך שימוש במקלדת מחשב או מסך מגע. במקרים אלו ייתכן שיתאפשר לאדם לפצות על בעיה גרפומוטורית מסוימת כך שהשפעתה על אופן התפקוד שלו תהיה מזערית עד זניחה.
תחומי ביטוי הלקות
לקויות למידה מאופיינות בהטרוגניות רבה, והן יכולות לבוא לידי ביטוי באופנים שונים ובדרגות חומרה שונות. על פי ההגדרה, לקויות למידה משפיעות באופן ישיר רק על מיומנויות אקדמאיות ותפקודי למידה. על כן, הקשיים הראשוניים יבואו לידי ביטוי על פי רוב במסגרת בית הספר ולעיתים אף בגן (בפעילויות הכנה לכיתה א'). עם זאת, ישנם מקרים בהם הביטוי הראשוני של לקות הלמידה יתרחש רק בשנות הלימודים המאוחרות, כאשר הדרישות הלימודיות הולכות ומתגברות עד שהן עולות על היכולת של הלומד להתמודד מולן.
באופן תאורטי, אדם לקוי למידה ללא קשיים אחרים אמור לתפקד כמו כל אדם אחר בכל פעילות שאינה לימודית (חוגים, תנועות נוער וכו'). למרות זאת, בפועל ישנם מקרים בהם אין זה כך ולעיתים ניתן לראות ילדים לקויי למידה שמתקשים גם במצבים אחרים. זאת משום שבדרך כלל נלווים לקשיים הלימודיים הראשוניים גם קשיים רגשיים והתנהגותיים. הדבר נובע מההשלכות החברתיות של הלקות והתגובות של הסביבה ולא מהלקות עצמה.
ההסבר לכך הוא שללקויות למידה יכולות להיות גם השפעות משניות, אשר נובעות מניסיונות התמודדות לא יעילים ומחוויות שליליות שנצברות במהלך ההתנסות בלימודים. מכיוון שהביטוי הראשוני של הלקות מתרחש לרוב בילדות המוקדמת, זהו הזמן שבו נוצרות ההשלכות המשניות שלה. לדוגמה, תלמיד שמתקשה בקריאה עלול לחשוש מאוד מכך שהמורה תבקש ממנו להקריא מול כולם בכיתה. הוא עשוי לפתח תסמינים פסיכו-סומטיים כמו כאבי בטן בבקרים כדי להישאר בבית, או להפריע בכיתה כדי שיוציאו אותו מהשיעור וכך הוא לא יצטרך לקרוא בקול. במקרה זה הפרעות ההתנהגות ותחושת החולי הן לא תוצאה ישירה של לקות הלמידה, אלא תוצאה של התמודדות לא יעילה עם הקשיים על ידי הילד (שאינו מכיר דרך יעילה יותר).
אם מצב כזה נמשך לאורך זמן הוא עלול ליצור מעגל שלילי בו צוות המורים מתייג את התלמיד כבעייתי ולא מסוגל לראות את הפוטנציאל הלימודים הקיים בו. יש לכך השפעה רבה משום ששנות בית הספר הם התקופה בה הילד הצעיר מגבש את אישיותו כאדם בוגר. רגשות כמו תסכול וחשש מכישלון יכולים להשפיע רבות על תפיסת העצמי ועולמו הרגשי של התלמיד.
למעשה, כשליש מן הילדים המופנים לאבחון עם בעיות התנהגות ובעיות רגשיות סובלים מבעיות למידה בלתי מזוהות, הגורמות באופן משני לקשיים בתפקוד היומיומי.
על מנת למנוע מצבים כאלו חשוב מאוד לאתר את הלקות בזמן מוקדם ככל הניתן. כך ניתן להתחיל בתהליך הטיפולי שמטרותיו הן לשפר את התפקודים הלקויים, להקנות דרכי התמודדות יעילות ולמנוע את הבעיות הנלוות שהלקות יכולה ליצור באופן עקיף כפי שתואר.
הופעת הקשיים הראשוניים בגילאי בית הספר ממקדת את הדיון באופן טבעי ב"ילד" לקוי הלמידה. ישנה חשיבות רבה להתמקדות בתקופה זו משום שהיא מעודדת איתור וטיפול מוקדם, אשר חיוניים להשתלבותו האופטימאלית של התלמיד במערכת החינוך ובחברה בכלל. עם זאת, חשוב לזכור שלקות הלמידה אינה נעלמת בילדות ויכולה לבוא לידי ביטוי לאורך כל החיים. האדם לקוי הלמידה ממשיך לחוות את אותם הקשיים במיומנויות הלמידה הבסיסיות גם כבוגר ועליו למצוא את הדרכים לענות לדרישות המגוונות של שלבי החיים השונים. זאת בנוסף להתמודדות עם ההשלכות המצטברות של חוויות שליליות שנצברו בילדות והקושי של החברה לקבל את לקות הלמידה בגיל בוגר יותר.
בהקשר זה, לקויות שפתיות והפרעת קשב וריכוז אינן נחשבות כלקויות למידה, אף על פי שיכולה להיות להן השפעה רבה על התפקוד בבית הספר. זאת משום שהן משפיעות באופן ישיר גם על תחומים לא אקדמיים. לכן הטיפול בהם צריך לכלול את אנשי המקצוע המתאימים, כפי שיפורט בהמשך.
קיימת שונות בולטת בין תלמידים לקויי למידה בכישוריהם ובהשגים הלימודיים שלהם.
הלקויות וההשפעות המשניות שלהן עשויות להתבטא בשלושה תחומים עיקריים: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי.
תחום קוגניטיבי
ללקות למידה אין קשר לרמת האינטליגנציה של האדם. כך שאדם לקוי למידה יכול להיות בעל אינטליגנציה גבוהה, ממוצעת או נמוכה כמו כל אדם אחר באוכלוסייה (ממש כפי שאין קשר בין צבע העיניים למידת נעליו של אדם כלשהו).
הקשיים הראשוניים הנובעים ישירות מהלקות באים לידי ביטוי באחת או יותר ממיומנויות הלמידה הבסיסיות כגון קריאה, כתיבה (הכוללת: כתב יד, כתיב והבעה) וחשבון. קשיים אלו עלולים להוביל לירידה בהישגים אקדמיים ולפגיעה בלמידה של מקצועות לימודיים אחרים.
תחומי ביטוי קוגניטיביים נוספים אשר נראים לעיתים קרובות אצל לקויי למידה נובעים מההשלכות המשניות של הקשיים הראשוניים, או מתחלואה נלווית הנפוצה בקרב לקויי למידה. הם יכולים לבוא לידי ביטוי באחת או יותר מהדרכים הבאות:
קשיים בקשב וריכוז.
קשיים בתחום השפה, קשיים בשיום או בקליטת חלקי דיבור מופשטים.
קשיים בתפיסה החזותית ובתפיסה השמיעתית.
קשיים התכלול הבין-חושי, בעיקר בערוצים החזותי והשמיעתי.
קשיים בהתמצאות במרחב והתמצאות בזמן.
קשיים בזיכרון, לטווח קצר ולטווח ארוך, ובזיכרון עבודה.
קשיים שונים בחשיבה, הכוללים העדר אסטרטגיות למידה יעילות, קשיים בארגון זמן, ארגון קשב, נוקשות בחשיבה ועוד.
יש הבדל בין הקשיים הנובעים ישירות מהלקות - כמו קושי בפיענוח של מילים כתובות הנובע ישירות מדיסלקסיה, לבין קשיים משניים הנוצרים מהם - כמו קושי לשנן רשימת מושגים כתובה בעקבות הקושי בפענוח. עקב האופי הכרוני של לקות הלמידה הקשיים הראשוניים ילוו את האדם לאורך כל חייו. אומנם בעזרת טיפול מתאים ניתן לשפר את היכולת הבסיסית בתחומים אלו, אך רק עד רמה מסוימת. לעומת זאת, את הקשיים הנלווים קל יותר לעקוף על ידי אסטרטגיות והתאמת סגנון הלמידה. לדוגמה - הקלטת הרשימה הכתובה ושינון מתוך האזנה במקום מקריאה, כך שהקושי בפענוח לא יפריע ללמידת מושגים חדשים. כך ניתן למזער את ההשפעה של הלקות על התפקוד הנצפה בשטח.
כמו כן, עבור קשיים הנובעים מתחלואה נלווית יש לתת מענה הולם בהתאם למקור הקושי. אם הקשיים אינם נובעים מלקות הלמידה באופן ישיר או עקיף, טיפול המיועד ללקויות למידה עשוי שלא להועיל או אף להזיק. במקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.
תחום רגשי
הפגיעה המשנית של לקות הלמידה בתחום הרגשי מושפעת רבות מתגובת הסביבה לקשיים הראשוניים שהיא יוצרת. לקות הלמידה מהווה מקור לבלבול רב משום שהיא אינה נראית לעין ומופיעה רק בסיטואציות בהן היא מגבילה את ביטוי היכולות, כך שבמצבים אחרים התפקוד יכול להיות בהתאם לנורמה ואף מעליה. לכן, להבדיל מלקויות אחרות הבולטות יותר לעין, פעמים רבות הסביבה אינה רואה הצדקה לקשיים הנגרמים בעקבות לקות הלמידה אצל אדם שנתפס כ"נורמלי" מכל בחינה אחרת. במצב זה הסביבה אינה מגלה הבנה או סלחנות ובטח שלא מציעה את הסיוע הנדרש. בנוסף, פעמים רבות הסביבה אף מאשימה את האדם בחוסר רצון או שליטה עצמית ופונה לשימוש בענישה שאינה מוצדקת ורק מחמירה את המצב.
מסיבה זו לקויי למידה רבים מגיעים לגיל הבגרות עם מטען כבד של כישלונות, תחושה של חוסר התאמה ומבט לא אמפתי של הסביבה, אשר הופנם ונעשה לחלק בלתי נפרד מהזהות העצמית. מצב זה יכול להקשות בהמשך על ההשתלבות של אותו אדם בשוק העבודה.
בהתאם לכך, על פי רוב הקשים הרגשיים מופיעים לראשונה בילדות בעקבות הקושי של לקויי למידה לעמוד בדרישות של בית הספר. בתחילה הקשיים הרגשיים יכולים לבוא לידי ביטוי במצבי רוח שליליים והם עלולים להחמיר וללוות את האדם גם בבגרותו אם לא יקבל מענה הולם עבורם.
בנוסף, התחום הרגשי יכול ליצור בקרב לקויי למידה מעגל שלילי המזין את עצמו. זאת משום שבדומה לאופן בו הקושי בלימודים יכול להוביל לקושי רגשי, כך גם קשיים רגשיים יכולים בתורם להחמיר את הפגיעה בתפקוד האקדמי (אשר תעמיק עוד יותר את הקושי הרגשי וחוזר חלילה).
זאת משום שלתחום הרגשי ישנה השפעה רבה על יכולת החשיבה. למשל, תחושה של מתח פוגעת ביכולת היצירתית להעלות רעיונות חדשים, כאשר הרעיון או הניסיון הראשון נכשל. כמו כן, קיים קשר הדוק בין רגשות וזיכרון, כך שהם יכולים לפגוע בתהליך הקידוד או לגרום לשכחה.
לכן, כדי למנוע פגיעה עקיפה של לקות הלמידה בתחום הרגשי והלימודי, הילד זקוק לתיווך רב ולעזרה ותמיכה בתהליכי הלמידה שלו.
למרות זאת, בפועל המפגש של לקויי למידה עם מערכת החינוך הוא לעיתים קרובות כאוב. הם אינם מצליחים לפעול על-פי הדרישות כפי שעושים חבריהם לכיתה ולעיתים קרובות מאכזבים את עצמם, את המורה (או הגננת) ואת ההורים.
משום שההצלחה בתחומים הנחשבים בעיני הוריו ומוריו של הילד היא מניע מרכזי בחייו, החרדה ביחס לכישלון צפוי גוברת במיוחד אצל ילדים בעלי ליקויים. פעמים רבות תלמידים עם לקות למידה מפתחים חרדת בחינות בגלל היסטורית כישלונות ותסכולים שצברו לאורך השנים. במצבים אלו נוצרת תחושה הגורמת מעין שיתוק בשעת המבחן. תחושה זו נוצרת בעקבות השפעה ההדדית של רגשות וזיכרון. חשוב שאיש המקצוע יאבחן את לקות הלמידה משום שהיא הגורם לחרדת הבחינות. טעות אבחנתית עלולה לגרור תסכול רב עוד יותר והגברת החרדה. זאת משום שהחרדה היא משנית ללקות הלמידה. שימוש בטכניקת הרפיה יכול לעזור במצבים אלו.
הכישלונות הלימודיים החוזרים עלולים להוביל גם למצב של חוסר אונים נרכש. זהו מצב שבו לאחר ניסיונות התמודדות רבים ללא הצלחה מתעוררת תחושה שכל ניסיון נוסף דינו להיכשל ולכן הברירה היחידה היא לקבל את המצב ו"להרים ידיים".
באופן זה הרגשת חוסר האונים פוגעת במוטיבציה ובנכונותם הלימודית של לקויי למידה.
כאשר לא נראית דרך להצלחה, המשימות הלימודיות עלולות להפוך מאתגר מפעיל לקושי משתק.
תלמיד שנמצא במצב הזה ימנע גם מבקשת סיוע מהמערכת החינוכית.
פגיעה בערך העצמי נפוצה מאוד בקרב לקויי למידה. חוסר היכולת לעמוד בדרישות של החברה וההיסטוריה של כישלונות חוזרים עלולה לפגוע בדימוי העצמי של לקויי הלמידה ולגרום להם לחשוב באופן שגוי שהם טיפשים או לא מוצלחים. דבר זה יכול להוביל למצב של נבואה המגשימה את עצמה, פחד להתבלט ולתפוס מקום, ולניסיונות להדגיש את חוסר היכול כדי להוריד את רף הצפיות.
באופן אבסורדי, הערכה עצמית נמוכה הנוצרת בדרך זו עלולה למנוע בהכרת תחומי החוזק העשויים לאפשר את ההתגברות על המכשולים בעתיד. בהתאם לכך, נמצא שהקשיים הנובעים מהלקות הם חלק יציב מביטוי הזהות של סטודנטים לקויי למידה, בעוד שהכוחות והיתרונות שלהם אינם משקפים את תפיסת העצמי שהם חשים. בעקבות תפיסה זו ביטוי היכולות מלווה בחשש לעצם קיומן ותחושה שלא ניתן לסמוך עליהן.
בנוסף, ההערכה העצמית הסוביקטיבית עלולה לעבור תנודות קיצוניות, משום שהיא מושפעת מאוד מהסביבה. התלות במשובים חיצוניים גורמת לרגישות מפגיעות. בעוד שהדים חיוביים להצלחות יכולים ליצור באדם תחושה שהוא גאון, כל התקלות בקושי עלולה לגרום לנפילה ותחושה של כישלון מוחלט (גם אם הפגיעה נראית קלה יחסית למתבונן מבחוץ).
השבריריות של הערך העצמי יכולה להוביל גם להכחשת כל אפשרות לטעות והאשמת הסביבה, בניסיון להימנע מתחושת כישלון. דבר זה מוביל לקושי משמעותי בקבלת הערות וביקורת בונה.
יחסי גומלין בין רגש וקוגניציה משקפים את ההשפעה ההדדית שקיימת ביניהם, כך שפגיעה בתחום אחד תשפיע על התפקוד בתחום האחר.
תחום התנהגותי
כאמור, בעיות התנהגות אינן תוצאה ישירה של לקויות הלמידה, אלא ביטוי לצורת התמודדות לא יעילה עם הקשיים.
כשלעצמן, לקויות למידה משפיעות בעיקר על האדם עצמו ואינן מטרידות את הסביבה.
משום שהקשיים הראשוניים של לקות הלמידה משפיעים בעיקר על התפקוד בבית הספר, הבעיות המשניות בתחום ההתנהגות מתחילות לרוב בילדות במסגרת החינוך הפורמלי. ללא מענה הולם הן עלולות להחמיר לאורך השנים ולפגוע גם בתפקוד של אותו אדם כבוגר.
באופן בסיסי צרכיו הרגשיים של תלמיד לקוי למידה בבית הספר אינם שונים מכל אדם אחר: הוא זקוק לקשר עם דמות מחנך אשר מכיר בערכו, יש לו צורך בתחושת שייכות לקבוצת השווים, תחושת מסוגלות ותחושה שלשהיה שלו בכיתה יש משמעות. עם זאת, לעיתים הקשיים שמעוררת לקות הלמידה גורמים לילדים אלו לנסות לספק את אותם צרכים בקצב וסגנון שונה מהנורמה המקובלת. כאשר הסביבה אינה מגלה הבנה ותמיכה הדבר עלול לפגוע בבניית העצמי ולבוא לידי ביטוי בהתנהגויות שליליות.
תלמיד לקוי למידה עלול להתחיל להימנע מפעילויות שבהן הוא חושש לחוות כישלון, זאת כדי לא לחוות נפילה בערך העצמי. הוא עלול אף לסרב ללכת לבית הספר כתגובה על קושי קיצוני, מפח נפש ותחושת חוסר אונים. בשביל לא להווכח בקושי הראשוני שגורם לניסיונות ההימנעות, הוא ישתדל להמציא לכך תרוצים שונים, אשר אינם משקפים את מקור הבעיה.
בנוסף, תסכול כרוני פוגע בחיוניות ועלול להוביל לדחיינות, קשיים בהתמדה וקשיים בהשקעת מאמץ לאורך זמן, אשר יופיעו לעיתים גם בפעילויות מחוץ לבית הספר. במקום זאת, כדי להמשיך לקבל חיזוקים חיוביים, הוא ינסה לעורר את התפעלות הסביבה על ידי חיפוש אחר הצלחות מהירות.
כעס עלול להופיע אצל לקויי למידה כאשר אדם חש פגוע מכך שהסביבה מאשימה אותו שלא בצדק, או שאינו מקבל מספיק חיזוקים על מאמציו. חשוב להדגיש שלרוב הסיבה לכעס היא פגיעה בערך העצמי של האדם ולכן לא תמיד תהיה גלויה לעייני הזולת. לעיתים הכעס עלול להוביל להתנהגות תוקפנית או נטייה לווכחנות כניסיון הגנה. תלמידים כאלו נוטים להסתבך בתדירות גבוהה ובעוצמה רבה בבעיות חברתיות עם בני גילם, וביחסים עם מורים הורים ואחים.
במקרים רבים כאשר ניתן מענה מתאים לקשיים הלימודיים הראשוניים נראית הטבה משמעותית בתחום ההתנהגותי, גם אם לעיתים זה יורגש בשטח רק באופן הדרגתי לאורך התקדמות הטיפול. אם לאחר טיפול ממושך לא נראית הטבה בהתנהגות יכולות להיות לכך מספר סיבות. ייתכן שהאדם כבר אימץ את דפוסי ההתנהגות השליליים וממשיך להתנהג כך מתוך הרגל או מתוך כך שאינו מכיר דרכים אחרות. במקרה זה יש לפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לצורך פיתוח התנהגות מתאימה והסתגלותית יותר.
כמו כן, ייתכן שההתנסויות השליליות כבר יצרו קשיים רגשיים שמלווים את האדם ואז צריך לפנות לפסיכולוג או לטיפול נפשי אחר (ניתן לבחור על פי תחומי העניין והעדפת האדם - משחק, מוזיקה, אומנות, בעלי חיים ועוד). חשוב מאוד לקבל הדרכת הורים מקצועית בשלב זה.
אם עדיין ישנן בעיות ייתכן שקיימים קשיים נוספים מעבר ללקות הלמידה הגורמים למצב של תחלואה נלווית ויש לחפש מהם. מסיבה זו חשוב לשלול בעיות נוספות עוד בשלב האבחון הראשוני, כך שהטיפול יתמקד בשורש הבעיה והאדם יקבל מענה ראוי לכל צרכיו בזמן המהיר ביותר.
אפשרות נוספת היא טעות באבחנה העלולה להיגרם מאבחון לא מדויק. כאמור, ישנם מצבים אשר משפיעים על הלמידה אך אינם מהווים לקות למידה. לדוגמה הקשיים הקשורים להפרעת קשב וריכוז יבואו לידי ביטוי באימפולסיביות, אי שקט, קשיי ארגון ותכנון, ועוד. הוראה מתקנת לבדה אינה מספיקה במקרים אלו ויש לפנות לאיש המקצוע המתאים.
התייחסות החברה ללקות
ממוזער|250px|אדם הנושא שלט עם הכיתוב "הצטלמו עם דיסלקט גאה"
לקות למידה היא תופעה שכיחה הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים.
היא מציבה אתגר לוגי לכל הנוגעים בה ומעסיקה באופן תדיר את מערכת החינוך, ההורים וצוות המורים, יועצים חינוכיים ופסיכולוגים.
לא בכדי נושא זה מעורר דיונים וויכוחים בחברה וזוכה להתייחסות נרחבת בתקשורת.
קשה להסביר את ההשלכות הרבות של לקות הלמידה רק על ידי הקשיים הראשוניים שהיא יוצרת במיומנויות למידה בסיסיות. לדוגמה, כיצד קושי בקריאה יכול להשפיע באופן ישיר על הימנעות מהשתתפות במפגשים חברתיים? למעשה, רוב הקשיים המשמעותיים יותר אינם ביטוי ישיר של הלקות. זאת משום שהתייחסות הסביבה אחראית במידה רבה לבעיות ההתנהגותיות והרגשיות אשר נוצרות אצל לקויי למידה רבים. לבעיות אלו ישנה השפעה רבה על גיבוש האישיות של האדם משום שהוא פוגש לראשונה את הקשיים בבית הספר כילד, הן משליכות על תפקודו האקדמי ועל יכולת ההשתלבות שלו בחברה בחייו הבוגרים.
אנשים עם קושי בהסתגלות על רקע לקויי למידה (או הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בתקשורת, ובעיות מוטוריות), צריכים להתמודד כבר מגיל הילדות מול כישלונות וקשיים רבים. עליהם להיאבק באופן מתמיד כדי לבנות תחושת ערך עצמי תקינה נוכח הקשיים הללו. עם זאת, פעמים רבות מאבקם אינו מובן לסביבה, ואינו זוכה לתמיכתה. מאחר שהפערים בין מה שנראה כיכולת למידה פוטנציאלית ליישומה יכולים להיות קיצוניים ביותר, נוצר קושי לקבל ולהשלים עם עצם קיומו של הליקוי. מבחינה זו לקות למידה יכולה להיתפס כסוג של נכות לא נראית.
האופי הסמוי והספציפי של לקות הלמידה יכול לגרום לכך שהקשיים הלימודיים אינם נתפסים כראשוניים ואינם זוכים ליחס הרציני הנדרש מהסביבה. זאת משום שלקות הלמידה אינה באה לידי ביטוי במאפיינים חיצוניים-פיזיים הניכרים לעיין, כך שלא ניתן "לראות" אם אדם מסוים הוא לקוי למידה על סמך התנהגותו או מראהו. בנוסף אדם לקוי למידה יכול להפגין יכולות וכישורים קוגניטיביים ויצירתיים מרשימים ביותר, אך בו זמנית להתקשות שוב ושוב ברכישה וביצוע של מיומנויות למידה בסיסיות מאוד כגון קריאה, כתיבה וחשבון. זאת משום שאחד המאפיינים של לקויות למידה הוא פערים בתפקוד, כך שבאותו אדם יכולים להיות תחומים של תפקוד תקין ואף גבוה לצד תחומים אחרים בהם התפקוד נמוך.
פערי התפקוד המאפיינים לקויי למידה יכולים לגרום לבלבול ומבוכה. פעמים רבות לסביבה קשה מאוד לקבל את האפשרות שאדם שנראה רגיל לגמרי ואף מתנהל בצורה טובה בתחומים רבים, יתקשה באופן מפתיע במשימות שלא אמורות להציב כל קושי לאדם נורמלי בגילו. עם זאת, ילדים ובוגרים לקויי למידה מתקשים לעיתים קרובות דווקא במשימות אשר נתפסות אצל הזולת כקלות, מובנות ופשוטות.
חוסר ההבנה שיוצר המצב הזה עלול לעיתים להוביל לחיפוש הסבר אחר להשגים הנמוכים ולהאשמתו של הלומד בעצם קיום הקשיים, תוך טענה לעצלנות או חוסר השקעה מצידו. בחברה מריטוקרטית, המעריכה אנשים על פי יכולתם ומידת המאמץ שהם משקיעים, הרושם שנוצר לגבי התלמיד בהקשר זה משפיע רבות על יחסם של המורים כלפיו. מורים נוטים לתגמל יותר ולהעניש פחות תלמידים שלדעתם משקיעים מאמץ רב בלימודיהם, ללא תלות באבחון לקות למידה. אך המסר המועבר רבות לתלמידים במערכת החינוך, לפיו השקעת מאמץ תוביל להצלחה בלמידה, עלול להיות מטעה עבור לקויי למידה, שכן ליקוי הלמידה אינו חולף והמאמץ המושקע לא בהכרח יוביל להצלחה. אדם לקוי למידה יכול להרגיש שצפיות החברה ממנו מנתבות אותו למסלול שלא מתאים לו, אך בו זמנית לחוש את הצורך באישור וקבלה כחשוב יותר מהרצון האישי.
לרוב ילדים לקויי למידה מתקשים לעמוד בדרישות הלימודיות של בית הספר. במקרים בהם לקות הלמידה אינה מאפשרת לתלמיד לעמוד בדרישות של המבוגרים כלפיו והסביבה בתגובה, מטיפה, גוערת ונוזפת, הוא ניצב בין שתי אפשרויות: או לקבל ולהפנים את הביקורת השלילית המוטחת בו, או לבחור שלא להתחשב בעמדה של הסביבה כלפיו. אם הוא מפנים את טענות הסביבה הוא מתמלא בתחושת אשמה הפוגעת בערך העצמי שלו ועלולה להוביל למצבים של חרדה ועצב עמוק. לכן, בהיעדר אפשרות אחרת, הפתרון הבריא יותר לנפשו הוא להתנער מעמדת הסביבה כלפיו ולא להפנים את האמירות השליליות. עם זאת, גם בחירה זו בעייתית מאוד. אם מצב זה יתמיד ולא יינתן מענה אמיתי לצרכיו, הוא יפסיק להתחשב בדעתם של המבוגרים כדי לא להיפגע. בתחילה לא ייחס חשיבות להטפות וביקורת ובשלב מתקדם יותר הוא עלול לפתח זלזול כללי בסמכות. בדרך זו עלול התלמיד לפתח התנהגויות לא רצויות אשר בתורן יגבירו את הביקורת של הסביבה כלפיו. מצב כזה מתחיל מעגל שלילי בו תגובות שליליות יוצרות התנהגות שלילית אשר מגבירה את התגובות השליליות וחוזר חלילה.
החברה יכולה גם להוות מקור תמיכה ללקויי למידה. באופן אינטואטיבי אנשים בעלי קישורים חברתיים טובים מצליחים להסתייע בחבריהם על מנת להתמודד בצורה טובה יותר מול קשיים שונים על בסיס של סולידריות ועזרה הדדית.
לעיתים קרובות לקויי למידה מציעים לבני כיתתם עזרה בעל פה במקצועות והתחומים שהם חזקים בהם. זאת בתמורה לקבלת עזרה בתחומי הקושי כגון העתקה מהלוח, הקראה מספר הלימוד ועוד. בדרך זו שני הצדדים תורמים ונתרמים.
הצורך בהגברת המודעות, הרגישות והקבלה לגבי לקויי למידה ברמה האישית והציבורית הופך לקריטי יותר ויותר, ככל ששאיפותיה ומטרותיה ההשכלתיות של החברה המודרנית הופכות להיות דומיננטיות ומורכבות.
קשיי ההשתלבות בבית הספר מתהווים פעמים רבות חרף ניסיונות כנים ומאומצים להימנע מהם, הן מצד התלמיד והן מצד הצוות החינוכי. מורים מדווחים על תחושת רחמים כלפי תלמידים לקויי למידה ותגובות כעס מתונות יותר כלפי חוסר השקעה מצדם בהשוואה לתלמידים ללא לקות. כפי שתואר, הקושי יכול לנבוע מאינטראקציה בלתי מספקת בין התלמיד למחנכים, ומחוסר ההתאמה ביניהם. יש לבחון קשר זה בקפידה כדי למצוא דרכי פעולה שיאפשרו למחנך להוות סביבה המספקת את צורכי עצמה וצורכי התלמיד לקוי הלמידה. כאשר התלמיד יחוש מסופק הוא יתפנה אט אט לוויסות עצמי והשתלבות, מתוך אמון ביכולת הסביבה לפגוש את צרכיו ומתוך אמון בכוחותיו להתאים את עצמו לדרישות הסביבה.
האופי הכרוני של הלקות
לקות למידה מלווה את האדם לאורך כל חייו ואינה "עוברת עם הגיל".
עם זאת, אופן הביטוי של הלקות עשוי להשתנות בתקופות שונות לאורך השנים, בהתאם לדרישות ההתפתחותיות והסביבתיות של החברה.
לחברה ישנו קושי להכיר באופיים הכרוני של הקשיים הנגרמים בעקבות לקות הלמידה משום שהיא רואה את קשיי הלמידה המופיעים בגיל צעיר כביטוי לשלב התפתחותי זמני בלבד, דבר היוצר ציפייה מוטעית שהלקות על כל היבטיה תחלוף עם הגיל.
לאחרונה החלה המודעות לביטויים של קשיי הלמידה אצל מבוגרים וההשלכות הרבות שלהם.
אחד הגורמים להעלאת המודעות לנושא הוא התופעה בה הורים רבים מגלים שהם לקויי למידה כאשר הם מתבקשים לאבחן את ילדיהם ומזהים את המאפיינים של הלקות גם בעצמם. משום שלקויות הלמידה הן תורשתיות קיימת סבירות רבה שההורים של ילדים לקויי למידה הם לקויי למידה בעצמם. רוב ההורים הללו לא יכלו לגלות זאת קודם משום שלא הייתה מודעות לנושא כאשר הם היו תלמידים. פעמים רבות מבוגר המגלה שהוא לקוי למידה עובר תקופה של אבל על ההזדמנויות שהחמיץ ועל הקשיים שיכול היה להימנע מהם. הוא עשוי לחוות גם כעס רב על הסביבה שהאשימה אותו שלא בצדק ולא עזרה לו להתמודד עם קשייו. יש לאפשר לאדם לעבד את התובנה הקשה הזו לפני שמצפים ממנו להתחיל להתמודד עם הלקות שלו ושל ילדו. עם זאת, עדיין לא קיימת מערכת תמיכה מסודרת למקרים כאלו ורוב ההורים צריכים לעמוד מול משבר זה בכוחות עצמם.
גורם אחר הוא החשיבות הרבה של השכלה אקדמית בחברה המודרנית וההשתלבות של לקויי למידה בלימודים הגבוהים. סטודנטים רבים נתקלים בקשיים חדשים בהשוואה להתמודדות לה היו רגילים בתיכון. הדרישות האקדמיות גדלות והנכונות והיכולת של המרצים להתגמש מצומצמת ביחס לזו של המורים בתיכון.
ישנם מקרים בהם תלמידים אשר הצליחו לפצות על הלקות בכוחות עצמם בתקופת התיכון מגלים שהם לקויי למידה רק בבואם לאוניברסיטה. זה קורה לרוב במקרים בהם הלקות קלה יחסית או כשהאדם חכם במיוחד. גילוי זה יכול להיות קשה הן לאדם והן לסביבה החברתית והחינוכית שלו. משום שלקות הלמידה נתפסת כתופעה של גיל הילדות האפשרות שתבוא לידי ביטוי רק אחרי התיכון אינה מתקבל על הדעת ומעוררת חשד בגורמים רבים. דבר זה יכול להוביל לסירוב להכיר בקיום הלקות והאשמה בניסיון להשיג במרמה הקלות בדרישות האקדמיות או התחמקות ממחויבויות שונות.
המודעות לנושא הולכת ומתפתחת ומוסדות אקדמיים החלו להקים מרכזי תמיכה שונים לסטודנטים לקויי למידה, אשר מתמחים במאפיינים הייחודיים של אוכלוסייה זו. המטרה היא לאפשר לסטודנטים אלו להגשים את הפוטנציאל האקדמי שלהם חרף הלקות ולפתוח את הדלת לקבלת הכשרה מקצועית ברמה גבוהה. לכן חשוב להקפיד שכל סיוע והתאמה שניתנים לא יפגעו בידע ובמיומנויות הנדרשים מכלל הבוגרים של התחום הנלמד.
לאחרונה גם החל השיח אודות ההשתלבות של לקויי למידה בשוק העבודה בתום לימודיהם. הדגש הוא שבחירת הקריירה צריכה להיות מתוך חירות ולא מתוך חוסר ברירה. אדם לקוי למידה צריך לשאוף להשתלב במקצוע התואם את כישוריו וקשייו ככל אדם אחר, אך האופי הייחודי של הלקות ופערי התפקוד שהיא יוצרת גורמים לבחירה זו להיות מורכבת יותר. זהו היבט נפרד משום שבמקרים רבים הדרישות של עבודה במקצוע מסוים שונות מאוד מהדרישות של הלימודים לקראת אותו מקצוע. שינויים אלו יכולים להיות קלים יותר או קשים יותר ללקוי הלמידה בהתאם למצב. במקרים רבים הצורך המסיבי בקריאה וכתיבה מצטמצם בעולם העבודה בהשוואה לאקדמיה ודבר זה יכול לבוא כברכה ללקויי למידה רבים. עם זאת הצורך בעמידה בזמנים משמעותי יותר. עולם העבודה אינו מאפשר תוספת זמן ומועדי ב' ומשרתם של עובדים איטיים מוצבת בסיכון.
שלב המעבר מהאקדמיה לעולם העבודה מציב קשיים ייחודיים ללקויי למידה. העובד לקוי הלמידה נדרש לפתח דרכי התמודדות למצבים חדשים בהם לא נתקל בעבר. דבר זה לא יפגע בהכרח בתפקוד שלו אך תקופת ההסתגלות לתפקידים חדשים עשויה להיות ארוכה ומייגעת יותר. מה גם שלרוב הוא נאלץ לעשות זאת בכוחות עצמו. להבדיל מההוראה המתקנת שכבר פיתחה דרכים רבות לסייע ללקויי למידה להשתלב בבית הספר, המודעות לצורך בהתערבות וטיפול גם בעולם העבודה היא נמוכה מאוד.
ממש כמו במסגרת בית הספר, האתגרים שבהם אדם לקוי למידה נתקל בעולם העבודה משקפים לא רק את הקשיים הישירים של הלקות, אלא גם את ההשלכות הרגשיות וההתנהגותיות שלהם. לדוגמה, ראיון העבודה אינו נתפס רק כסיטואציה בה ניתנת הזדמנות להשיג מישרה מסוימת, אלא כמצב המשקף את ההערכה של החברה כלפי האדם. כאשר שאלת הקבלה לעבודה נתפסת כזהה לשאלת הקבלה לחברה יכולה להיות לכל ראיון עבודה משמעות רגשית חזקה מאוד. בנוסף, עצם הסיטואציה בה המרואיין נבדק ונבחן יכולה לעורר זיכרונות כואבים בהם תנאים לא מתאימים מנעו את הבעת היכולת של אותו אדם באופן חוזר ונשנה. במקרים קיצוניים הדבר יכול להביא לתגובות של שיתוק והימנעות.
ההבדל בין לקות למידה ללקות אינטלקטואלית
אין קשר בין לקות למידה למנת המשכל של אדם מסוים. משמעות הדבר היא שהתפלגות מנת המשכל באוכלוסיית האנשים בעלי לקויות הלמידה דומה מאוד לזו שבאוכלוסייה הכללית. אדם יכול להיות בעל IQ גבוה, בינוני או נמוך ובעל לקות למידה שמפריעה לו לבטא את יכולתו.
כמו כן, לקות למידה אינה מעידה בשום אופן על רמה אינטלקטואלית נמוכה.
ההגדרה המקובלת לליקויי למידה גורסת שיכולת הלמידה, בתחום אחד או יותר, היא נמוכה יותר מזו הצפויה על פי הגיל, מנת המשכל, ההשכלה של האדם וביחס לביצועיו בתחומי חיים אחרים.
לצורך הערכת היכולות הקוגניטיביות של לקויי למידה נהוג להשתמש במבחן וכסלר המותאם לגיל. זאת משום שדפוס תגובה המאופיין בפערים גדולים מאוד בין החלק המילולי לביצועי או בין תת-המבחנים באותו חלק, נחשב לסמן עבור קיומה של לקות למידה.
אחד ממאפייני לקות הלמידה הוא קושי בלמידת מיומנויות ספציפיות שמרבית האנשים קולט באופן טבעי ואינטואיטיבי. למשל, רוב בני האדם שקוראים וכותבים במשך שנים רבות ללא שגיאות כתיב ומבלי להשקיע בכך מאמץ מיותר. לעומת זאת, אנשים עם דיסגרפיה עשויים לכתוב בשגיאות כתיב רבות גם לאחר עשרות שנים של קריאה וכתיבה. שגיאות הכתיב תמשכנה להופיע אצל אנשים אלו חרף רצונם והמאמץ המושקע בניסיון למנוע אותן ולזכור את האיות הנכון של המילים. ייתכן שהסיבה לקושי היא בעיה בשליפה אוטומטית של התבניות המורפולוגיות של המילים. הוראה מתקנת וטכנולוגיה מסייעת עשויות לצמצם את הבעיה אבל לא להעלים אותה לחלוטין.
לעומת לקויות הלמידה, קושי חמור ללמוד בגלל מנת משכל נמוכה מ-70 היא תופעה שונה המכונה פיגור שכלי או לקות אינטלקטואלית. מנת משכל גבולית היא מנת משכל של 70 עד 80 (או עד 84/85). אצל בעלי לקות אינטלקטואלית מנת המשכל הנמוכה עשויה ליצור גם קשיים במגוון רחב של תחומי תפקוד והתפתחות.
לקות למידה ומחוננות
מכיוון שלקות למידה אינה קשורה לאינטליגנציה, היא מופיעה גם בקרב אנשים מחוננים. השילוב של לקויות למידה ומחוננות גם יחד אינו גבוה באוכלוסייה (משום שמראש רק 3-5% מהאוכלוסייה נחשבים למחוננים). תלמידים מחוננים לקויי למידה עשויים "ליפול בין הכיסאות" במערכת החינוך, משום ששילוב שני גורמים אלו יכול ליצור רושם של תלמיד רגיל עם אינטליגנציה ממוצעת וללא לקות למידה.
האינטליגנציה הגבוהה של תלמידים אלו יכולה מאפשרת להם למצוא דרכים יעילות לעקוף את הלקות ולקבל ציונים גבוהים יחסית לבני כיתתם; אך ציונים אלו מסתירים את קיום הלקות בפני הצוות החינוכי ומקשים עליהם לאתר אותה. אם הלקות לא מאותרת, התלמיד לא מקבל מענה עבורה. במצב זה, מורים המכירים ביכולות הגבוהות של התלמיד אך מתקשים לקבל את המושג "מחונן לקוי למידה", עשויים לטעון לעיתים שהוא מעמיד פנים, עצל או טוען לזכויות שאינן מגיעות לו כגון התאמות בבחינות להן הוא זכאי.
גם כאשר מתעורר החשד לקיום לקות למידה אצל תלמיד מחונן, היא עלולה להיות מזוהה בשלב מאוחר מאוד. זאת משום שתלמידים מחוננים בעלי לקות למידה יכולים לשמר תפקוד אקדמי ראוי על ידי שימוש באסטרטגיות פיצוי, השקעת מאמץ יוצאת דופן או קבלת תמיכה, עד שהעלייה בדרישות הלימודיות או צורת ההערכה מציבות בפניהם מכשולים בהפגנת יכולותיהם ובהשלמת מטלות לימודיות.
במקביל, לקות הלמידה עלולה להסתיר את האינטליגנציה הגבוהה, משום שגם הציונים הטובים אינם משקפים בהכרח את מלוא היכולת של התלמיד. במקרה זה תלמיד שלקות הלמידה שלו לא מאותרת וממוצע הציונים שלו נע בין 80 ל-90, לא מאותר גם לתוכניות העשרה המיועדות למחוננים ומתאימות לצרכים המיוחדים המאפיינים אותם, ונמנעת ממנו הזדמנות ללמוד ברמה גבוהה ולהיפתח למקצועות מאתגרים או מסלול שנחשב יוקרתי.
לכן, אף על פי שהתפקוד של לקויי למידה מחוננים יכול להתפס כתקין על ידי הסביבה, אשר לעיתים אינה רואה צורך בהתערבות כלשהי, תלמידים אלו חשים שהם אינם מצליחים לממש את מלוא היכולת שלהם, ולכן הם עשויים לחוות מצוקה רבה.
שילוב של מחוננות ולקות למידה מזמן אתגר להוריו ולמוריו של התלמיד, שיודעים שהוא יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד, אבל נדרשים לשכנע אותו ואת עצמם בכך שהפוטנציאל שלו קיים, על אף כל הכישלונות שעשויים להתרחש במסגרת בית הספר.
אבחון
כאמור, כאשר לקויות למידה אינן מזוהות ומטופלות בשלב מוקדם, הן גוררות תת-הישגיות, כישלונות חוזרים ותגובות שליליות מצד המערכת.
עקב ההשפעה הרבה של התפקוד הקוגניטיבי על היכולת של האדם להשתלב בחברה המודרנית, ישנה חשיבות רבה לזיהוי ולאבחון מוקדם של לקויות למידה. לקות למידה יכולה להתגלות בשלבים שונים במעגל החיים. מהרגע בו עולה חשד ללקות למידה יש לפנות לאבחון כישורי למידה על ידי איש מקצוע מוסמך.
משום שהישגים לימודים בינוניים ואף למטה מכך אינם בהכרח אינדיקציה לקיומה של לקות למידה, על פי משרד החינוך, תלמיד יופנה לאבחון אם לאחר איתור והפעלת התערבות חינוכית על ידי בית הספר, עדיין:
הקשיים בתפקודו הלימודי נמשכים חרף הסיוע שקיבל בתחום שבו אותרו קשייו.
התקדמותו בעקבות ההתערבות החינוכית מעטה בלבד.
הקשיים בתפקודו הלימודי חמורים במיוחד והפער בינו לבין תלמידי הכיתה אינו מצטמצם ולפעמים אף גדל.
ילדים לקויי למידה מאובחנים לעיתים באופן שגוי כבעלי בעיות נפשיות או הפרעות התנהגות משום שלא נעשה אבחון מתאים.לכן על האבחון להיות מותאם לאופי הקשיים המדווחים, וחייב להתבצע באופן פרטני.
בנוסף, לצורך קבלת תמונה מלאה באבחון על המאבחן ליצור קשר טוב עם האדם המאובחן.
עבור הורים ששלחו את ילדם לאבחון, סימן טוב לגבי המאבחן הוא כשהילד הולך ברצון לפגישה הבאה.
בתום האבחון על המאבחון לסכם בכתב את הממצאים שעלו, כך שהדו"ח הכתוב יהיה מובן לקריאה עבור כל אדם (בין אם הוא הורה, מורה, מורת שילוב, מרפא בעיסוק, נוירולוג, פסיכולוג קליני וכו').
מטרות האבחון
לאבחון לקויות למידה ישנן שתי מטרות מרכזיות:
מטרת האבחון היא למפות קשיים, כישורים וסגנונות למידה. האבחון מציע דרכי טיפול מתאימות עבור התלמיד, לאו דווקא על מנת למנוע ממנו להתמודד עם הלקות, אלא לעודד אותו לפתח ומיומנויות ויכולת.
אבחון מיומנות קריאה: אבחון קריאה על היבטיה השונים כגון: דיוק בקריאה, קצב קריאה, פענוח מילים בתוך הקשר וללא הקשר והפקת משמעות מהכתוב.
אבחון מיומנות כתיבה: התייחסות לכתב היד, לעיצוב האותיות, לתקינות האיות וההבעה, לשפה (משלב לשוני).
הראשונה היא קבלת זכאות לסיוע והתאמות מגופים רשמיים כמו משרד החינוך, על ידי קביעת אבחנה רשמית מאיש מקצוע שמוסמך לכך על פי החוק. נכון להיום לצורך מטרה זו אבחון פסיכודידקטי תקף ל-5 שנים ואבחון דידקטי תקף ל-3 שנים. אבחון פסיכודידקטי הנערך החל מכיתה ז', תופס עד גיל 25. כלומר: גם בלימודים אקדמאים.
המטרה השנייה היא מיפוי של הקשיים והיכולות לצורך בניית תוכנית עבודה מתאימה. לכן, בנוסף לאבחנה, דו"ח האבחון יפרט את ההמלצות לדרכי התמודדות יעילות ומתאימות לכל מקרה. האבחון הוא רק הצעד הראשון בטיפול בלקויות למידה ואינו מהווה מענה מספק כשלעצמו. עם זאת, עקב השונות הרבה שמאפיינת אנשים בעלי לקויות למידה אבחון טוב יכול לתרום רבות להצלחת הטיפול, שיפור ההישגים בבית הספר ומניעת בעיות נלוות.
בהתאם לכך, תלמידים לקויי למידה עוברים לרוב שני אבחונים. האחד בבית-הספר היסודי עם איתור הבעיה, והשני בחטיבת הביניים לצורך קבלת זכאות להתאמות בבחינות הבגרות.
אבחון מוקדם של לקויות הלמידה חיוני להתמודדות עם ההפרעות שנובעות מהן ומעלה את הסיכוי לשפר את המצב הקיים.
קשיים הדורשים אבחון מקצועי
קשיים בלמידה מתבטאים בראש ובראשונה בביצוע לא יעיל של אחת או יותר ממיומנויות הלמידה הבסיסיות הכוללות קריאה, כתיבה (כתב יד, כתיב והבעה) וחשבון. קשיים אלה משליכים על התפקוד בכיתה ועל ההישגים הלימודיים במקצועות שונים. איתור קשיים יכול להיעשות באמצעות מבחנים דיאגנוסטיים המיועדים לכך וכן באמצעות תצפיות על התלמיד בכיתה ובאמצעות בחינת תוצרים - ובכלל זה עבודות, מטלות ומבחנים שהוא מגיש - וניתוחם, בין הסימנים לקשיים נכללים קריאה איטית ושגויה, שגיאות כתיב חריגות, הבעה בכתב שאינה עונה על המטרות (למשל תשובה שאינה קשורה לשאלה), טעויות בביצוע חישובים או אי-הבנה של בעיות מילוליות בחשבון. בדרך כלל נלווים לקשיים הלימודיים גם קשיים רגשיים והתנהגותיים. שלב האיתור כולל שימת לב לקשיים אלה תוך התייחסות למצופה ברמת הכיתה ולפערים לא מוסברים בתפקודו של התלמיד. במקרים יוצאי דופן יבחין המורה בבולטות חריגה של קושי שיצריך הפניה ישירה לאבחון.
קביעת לקות למידה - קריטריונים לאבחנה
ההגדרה לצורך קביעת אבחנה של לקות למידה על פי משרד החינוך:
אנשי מקצוע
בעלי מקצוע שונים משתמשים באבחונים מסוגים שונים. אבחונים שאינם נערכים על ידי מומחים ללקויי למידה מסכנים את הנבדק בפירוש מוטעה של התנהגותו ויכולותיו ובהתקנת מסגרת התמודדות אשר אינה מהווה פתרון למצבים שנגרמים בשל קשייו.
זכותם של הורים לבחור את סוג האבחון ואיש המקצוע שיאבחן את ילדים, לשם כך חשוב להכיר את האפשרויות השונות.
כאמור, את חלק מהלקויות מאבחנים שלל גורמים בעלי רקע מקצועי מגוון. כמו כן כל גורם משתמש בכלים שונים לאבחון ובמדדים שונים. כאשר עולה חשד לקושי שאינו בתחום ההתמחות של המאבחן עליו להמליץ להרחיב את הבדיקה אצל המומחה המתאים.
בהקשר של לקויות למידה נהוג לפנות לאבחון דידקטי על ידי מאבחן מומחה ללקויות למידה או לאבחון פסיכודידקטי על ידי פסיכולוגים שהתמחו גם באבחון דידקטי או שעובדים עם מאבחנים מומחים ללקויות למידה.
כאשר עולים קשיים בתחום השפה או השמיעה יש לפנות לקלינאי תקשורת.
כאשר עולים קשיים מוטוריים או תחושתיים יש לפנות לריפוי בעיסוק.
חשד להפרעת קשב וריכוז יאובחן על ידי פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכולוג שעבר התמחות והסמכה מתאימה.
שלילת גורמים אחרים לקושי
חשוב להבחין בין "לקות" לבין "קושי". בעולם המקצועי המונח "קשיי למידה" מתאר ירידה או הנמכה כלשהי בתפקוד מכל סיבה שהיא. קושי יכול להיות מתואר על ידי כל גורם שמעריך את האדם עליו מדובר (האדם עצמו, הורים, מורות וגננות, וכו'). בהקשר של בית הספר הקשיים אשר לרוב יעוררו תשומת לב הם איטיות, טעויות או חוסר דיוק וציונים נמוכים במבחנים. לעומת זאת, המונח "לקות" מתכוון למנגנון הפגוע, וניתן להגיד שלאדם מסוים יש "לקות" רק לאחר מתן אבחנה מאיש מקצוע מוסמך. בתהליך האבחון ניתן לבדוק את המקור לקשיים המדווחים ולהציע דרכי התמודדות מתאימות.
לקות עלולה להשפיע על התפקוד (ומכאן הבעייתיות שבה), אך בעזרת טיפול ניתן לפתח יכולות פיצוי שיעקפו את הקשיים כך שהפגיעה בתפקוד תהיה מצומצמת ככל הניתן. כך, אף על פי שלקות למידה אינה חולפת עם הגיל ומלווה את האדם לאורך חייו, ההישגים האקדמיים שלו בפועל בהחלט יכולים להשתפר עד כדי מימוש מלא של היכולת התמונה בו. עם זאת, אם הקושי שנראה בשטח אינו נובע מהלקות שאליה הותאם הטיפול (אלא מגורם אחר) סביר שהאפקטביות של הטיפול תהיה נמוכה או שלא תשפיע כלל. בנוסף, חוסר הטיפול בגורם האמיתי לקושי יכול אף להוביל להחמרת המצב. מכאן החשיבות הרבה לאבחנה מבדלת.
אבחון שגוי עלול להוביל לאבחנה מוטעית, ובכך למנוע קידום ולצמצם אפשרויות בגיל מוקדם. כיום שינה מודעות רבה לגורמים שונים אשר יכולים להראות כלקות למידה ולפגוע בהשגים האקדמיים, אך המקור שלהם הוא שונה ולכן גם הטיפול בהם שונה.
לדוגמה - חסך בשעות שינה יכול להזיק לתפקוד הלימודי באופן ניכר, ובכך להידמות ללקות למידה.
רבים מגורמים אלו אפשר לשלול על ידי בדיקות שגרתיות במסגרת קופת החולים. הבדיקות כוללות: בדיקת שמיעה, בדיקת ראייה, בדיקת מיקוד ראייה, לחץ-דם ודופק, בדיקת דם הכוללת - בלוטת התריס, ברזל, ויטמין D, ויטמין B12, רמת סוכר וכו'. רצוי לשלול גורמים אלו לפני שפונים לאבחון, ואפשר להסתייע ברופא המשפחה לצורך כך.
קיום של לקות למידה אינו סותר את קיומם של מצבים נוספים העשויים להשפיע על יכולת התפקוד בבית הספר ובתחומים אחרים. לכן חשוב להתייחס לאפשרות של תחלואה נלווית, בה ישנו יותר מגורם אחד אשר יכול להסביר את הקשיים. אם במהלך האבחון עולה חשד שמקור הקשיים אינו רק בלקות הלמידה יש לבדוק מהם הגורמים הנוספים ולטפל בהתאם.
מה בודק האבחון?
אבחון ליקויי למידה הוא כלי המאפשר למאבחן לעמוד על הסיבות וההשלכות של קשיי למידה במצבים שונים.במהלך האבחון נאסף כל המידע החיוני למתן אבחנה והמלצות לטיפול, תוך שאיפה להבנה מקסימלית של המנגנונים העומדים מאחורי הקשיים בתפקוד האקדמי. המאבחן ראשי לבחור את תחומי האבחון על פי שיקול דעתו המקצועי, בהתאם לצרכיו של כל נבדק.
בתחילת כל אבחון יש לאסוף נתוני רקע הכוללים:
סיבת ההפניה.
הישגיו ותפקודו הנוכחי של התלמיד במקצועות השונים.
הרקע ההתפתחותי-המשפחתי והחינוכי.
הערכות ואבחונים קודמים.
התערבויות וטיפולים שנעשו בעבר.
לצורך הסברת המקור לקשיים יש לבחון את המנגנונים קוגניטיביים העומדים בבסיסן של מיומנויות הלמידה הבסיסיות, אשר כוללים:
תהליכי עיבוד קוגניטיבי בתחום השפה הדבורה והכתובה.
תהליכי תפיסה חזותית, מרחבית ושמיעתית.
פונקציות ניהוליות (Executive Functions).
תפקודי קשב וריכוז.
זיכרון.
כישורים ויזו-מוטוריים וגרפו-מוטוריים.
תהליכים של קוגניציה חברתית-רגשית.
כמו כן, האבחון חייב להתייחס גם להיבטים נוספים כגון:
הרקע החינוכי של הלומד, האסטרטגיות ושיטות ההוראה שאליהן הוא נחשף.
היבטים התפתחותיים, רגשיים וחברתיים - כמו מוטיבציה והשקעה לעומת הימנעות.
כלי אבחון
אבחון של ליקויי למידה מחייב התייחסות רב-תחומית וכולל מספר מוקדי אבחון, זאת מעבר לאפיוני לקות הלמידה והמנגנונים הקשורים בה. כלי האבחון נועדו לספק למאבחן את המידע הנדרש לכתיבת האבחון ומתן אבחנה על ידי מדידה והערכה. משום שכל כלי מספק מידע מסוג מסוים בלבד, אסור לקבוע אבחנה על סמך ממצאים של כלי בודד.
כלי האבחון ללקויות השונות נמצאים בהתפתחות מתמדת, אולם חלק נכבד מכלי האבחון האלה עדיין דורש שיפור. על מנת לדעת איזה כלי הוא הטוב ביותר לצורך האבחון אנשי המקצוע פיתחו כללים ברורים על פי תורת המבחנים. כל מבחן או כלי חדש צריך להיות מוערך על פי מדדים לבדיקות אבחון בטרם יוכל לשמש בסיס למתן אבחנה. על מנת שמבדק מסוים יחשב ככלי אבחוני אמין הוא צריך לעמוד בקריטריונים מסוימים, כאשר השאיפה היא להגיע לרמת מדד הזהב.
לפני השימוש בכלי אבחוני כלשהו יש לבדוק את התפלגות הביצוע של אנשים שונים בגילאים שונים באותו מבדק וליצור נורמות קבוצה. לאחרונה עולה המודעות לשוני מגדרי ותרבותי במדדים שונים ולכן נדרש להשוות את הביצוע של הנבדק לאוכלוסייה המתאימה. רק כאשר קיימת נורמה אשר נבנתה על סמך מדגם מייצג ניתן לדעת האם הביצועים של נבדק מסוים הם מעל או מתחת למצופה מבני גילו. איסוף נורמות הוא תהליך יקר וממושך ולכן מבדקים רבים יוצאים לאור ונמצאים בשימוש ללא נורמות או עם מאגר נתונים קטן ולא מייצג. מבדק ללא נורמות ניתן לנתח באופן איכותני בלבד וישנה בעיה לקבוע אבחנה על פיו.
בנוסף יש לוודא שהמבדק תקף ומהימן. כלומר, יש לבדוק שהוא אכן מבדיל בין תפקוד תקין ללקוי במדד הנבדק בכל פעם שהוא מועבר. כלומר, שהוא תמיד מאתר את כל הנבדקים שיש להם קושי ולא מאתר נבדקים תקינים. גם קריטריון זה דורש משאבים רבים משום שכדי להוכיח זאת יש לערוך מחקר אקדמי מסודר עם מספר מייצג של נבדקים.
טיפול
הצורך לטפל בלקויי למידה נובע מהנחת היסוד לפיה כל תלמיד זכאי לשוויון הזדמנויות במימוש הפוטנציאל הלימודי שלו ומהקונצנזוס החברתי לפיו יש להשאיר תלמידים לקויי למידה במערכת החינוך ולמנוע את נשירתם.
משום שההשפעות הראשוניות והמשניות של הלקות עלולות לפגוע ברווחה ואיכות החיים של האדם בחברה, כאשר ילד סובל מלקות למידה ולא ניתן לו טיפול הולם בגיל צעיר, התוצאות עלולות להיות אקוטיות הן עבורו והן עבור סביבתו.
ישנם טיפולים שונים המקובלים לסיוע לתלמידים בעלי לקויי למידה. דרכי הטיפול בקשיי למידה עוברות גלגולים שונים המושפעים מן ההתפתחות שחלה בתחומי העיון והמחקר, מתוך שאיפה של אנשי המקצוע בתחום לתת את המענה הטוב ביותר לקשיים אלו.
קשיי למידה משליכים על התפקוד של התלמיד בכיתה ועל ההשגים במקצועות הלימודיים השונים. בהתאם לכך, המטרה של הטיפול היא להקנות כלים יעילים להתמודדות עם הקשיים על מנת למנוע פער לימודי וקשיים משניים כמו תסכול ופגיעה בדימוי העצמי. דוגמה לכך היא שימוש בסימני כתיב למניעת שגיאת כתיב או לצמצומן. הטיפול יכול להיעשות גם בצורה מהנה המשלבת משחקים וחידות המתבססים על יכולות אורייניות כמו תשבץ, תפזורת, רביעיות ועוד.
אדם לקוי למידה זקוק לעזרה בתחום הלימודים, אך פעמים רבות הסיוע נדרש גם בתחומים אחרים.
בנוסף, בעקבות האופי הכרוני של הלקות, יש להתאים את הטיפול לשלבי החיים השונים, כגון שירות צבאי/לאומי, לימודים אקדמיים והשתלבות בעולם העבודה.
עקב השונות בין לקויי למידה יש לבנות תוכנית התערבות המתאימה לכל אדם באופי אישי.
באופן טבעי אנשים נוטים לפעול "כמו כולם" בהתאם להיגיון המקובל ולציפיות של הסביבה. עם זאת, פעמים רבות דרכי הפעולה המקובלות בחברה אינן מתאימות לאנשים עם ליקויי למידה. מסיבה זו עליהם לחדד את דרכי הפעולה הייחודיות להם ולפתח סגנון התמודדות שיהיה יעיל עבורם. בהתאם לכך חשוב לחפש אחר דרכי התמודדות באופן יצירתי ולא להתעקש דווקא על דרכים שהומלצו על ידי אנשים אחרים.
המערך הטיפולי צריך להיבנות כך שייתן מענה קודם כל ללקות הלמידה ולקשיים המשניים שהיא עלולה ליצור. בנוסף, משום הקושי של החברה להבין ולקבל את הלקות יש להדריך את ההורים והצוות החינוכי כיצד ניתן להשלים עם הלקות, לסייע ולקדם את האדם. במקביל האדם צריך ללמוד כיצד להסביר את קשייו לסביבתו בצורה מכובדת ויעילה כדי לעמוד על זכויותיו. יתרה מזאת, לקויות למידה מאופיינות פעמים רבות בתחלואה נלווית. כלומר, כאשר מאותרת לקות למידה ישנו סיכוי סביר להימצאותם של גורמים נוספים העלולים להפריע ללמידה. לדוגמה, אחוז ניכר מלקויי הלמידה סובל גם מהפרעת הקשב הריכוז וההיפראקטיביות. לכן חשוב מאוד לשלול את קיומן של בעיות נוספות, ואם הן קיימות יש להתאים את המערך הטיפולי כך שיתן מענה גם להן.
הטיפול הנפוץ בלקות הלמידה הוא הוראה מתקנת המתמקדת בבנייה של מיומנויות למידה יעילות לנוכח הקשיים האובייקטיביים של הלומד. הוראה מתקנת דורשת גישה מיוחדת, בנייה והתאמה של שיטת העבודה. בשלבים המוקדמים של ההוראה מתקנת רוכש התלמיד את מיומנויות היסוד שלא הצליח לרכוש בבית הספר. בנוסף, על מנת לאפשר לתלמיד להשתלב בכיתת בני גילו יש לסייע גם בתכנים הנלמדים ולא רק במיומנויות הביצוע. לעיתים קרובות, כאשר ההוראה מותאמת באופן אינדיבידואלי, התלמיד משלים את הפער מרמת כיתתו.
הכמיהה של תלמידים לקויי למידה להצלחה בתחומים הנחשבים בעיני המבוגרים המשמעותיים בחייהם אינה נופלת מעוצמתה הרבה של החרדה מפני כישלון. משום שאת הכמיהה הזו ניתן להזין באמצעות ההוראה המתקנת, שעורי עזר פרטניים הם האמצעי החשוב ביותר לא רק להשלמה של פערים בחומר הלימודי של הכיתה, אלא גם לביסוס של תחושת מסוגלות וערך עצמי.
ישנם טיפולים נוספים הנגזרים מתחומי פסיכולוגיה אחרים (כגון ביופידבק), ובמתן ציוד טכנולוגיה מסייעת (כגון הקראה ממוחשבת לדיסלקסיה או תוכנת חיזוי מילים לדיסגרפיה).
קיימים טיפולים אלטרנטיביים שונים בליקויי למידה, בהם שיטת טומטיס, הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית ועוד.
כיום לא קיים טיפול תרופתי עבור לקויות הלמידה דיסלקסיה, דיסקלקוליה ודיסגרפיה. השיח הציבורי בנוגע לטיפול תרופתי לצורך שיפור תפקודים אקדמיים מתייחס אך ורק להפרעת הקשב הריכוז וההיפראקטיביות, אשר עבורה קיימות תרופות להקלה זמנית של התמודדות עם חלק מהתסמינים. הריטלין היא התרופה הנפוצה ביותר לצורך זה. טיפול תרופתי הוא חלק אחד מתוך מערך טיפולי רב-תחומי ואינו מהווה מענה שלם להפרעת קשב וריכוז. בכל מקרה אין לתת תרופה ללא ייעוץ עם רופא מוסמך.
מערכת החינוך
בחברה המערבית המודרנית יש להשכלה חשיבות רבה על מעמדו הכלכלי והחברתי של האדם. הצלחתו תבוא לידי ביטוי בהשתלבותו בעבודה, בהסתגלותו החברתית ובהתאמתו הרגשית כבוגר. שנות בית הספר הן השנים שבהן האדם מפתח את אישיותו ומכין עצמו להשתלבות בעולם העבודה. לכן, להתנסות הארוכה של האדם עם המוסדות החינוכיים מהגן ועד התיכון ישנה השפעה רבה על עתידו. השאיפה עבור כל אדם היא שיגדל להיות אדם בריא ועצמאי התורם לחברה ומעשיר אותה. לכן יש לחברה אינטרס לעשות ככל שביכולתה על מנת להעניק לכל אדם את ההזדמנות להתפתח ולגדול על הצד הטוב ביותר.
בהקשר של לקויי למידה, קיים סיכון שעצם הלקות תפגע בהישגיהם בהשוואה לתלמידים שאינם סובלים מלקות למידה. כך שבעקבות הקשיים המתמשכים שבהם נתקל אדם לקוי למידה בתהליכי הלמידה שלו, הוא עשוי להראות גם קושי בהסתגלות הלימודית, המקצועית והחברתית. עם זאת, ישנה אוכלוסייה הולכת וגדלה של תלמידים עם ליקויי למידה או בלעדיהם, שמערכת החינוך בישראל אינה מותאמת עבורם. מצב זה פוגע בהורים ובמורים, אך בעיקר בתלמידים עצמם אשר אינם מקבלים מענה לצרכיהם הרגשיים והלימודיים.
שהייה בסביבה לימודית בלתי תומכת מחמירה את המצב עבור תלמידים לקויי למידה. רבים מהילדים המאובחנים כילדים היפראקטיביים או כסובלים מלקויות למידה, הופכים להיות נטל קשה על המערכת החינוכית כיוון שהצוות החינוכי יוצר איתם אינטראקציות שליליות ובלתי מותאמות.
כאשר בית-הספר אינו יכול לספק לאדם סביבת לימודים הולמת וגם לא את העזרה שהוא זקוק לה, הציפיות מהתלמיד עלולות לרדת. עם זאת, הורדת רף הדרישות לא תגרום לשיפור התפקוד של האדם ואף עלולה להוביל לנשירה הדרגתית מהמקצועות השונים.
פעמים רבות המשאבים המוקצים על ידי בית הספר לסיוע לתלמידים לקויי למידה אינם תואמים את כל צרכיו של התלמיד ולכן יש גם צורך בעזרה נוספת שניתנת באופן פרטי בבית. אך אופן וכמות העזרה הפרטית הניתנת בבית תלויה במודעות, ברצון וביכולת הכלכלית של ההורים. מכאן שעזרה זו לא תמיד זמינה לאדם.
לדמות המורה ואופן התנהלות בית הספר ישנה השפעה עמוקה ועוצמתית על התפתחותם האישיותית של ילדים. על מנת שגם ילדים לקויי למידה יגדלו להיות מבוגרים התורמים לחברה, יש לעשות ככל הניתן כדי למנוע מהלקות ליצור הפליה ולפגוע ביכולת שלהם להפיק את המיטב משנות בית הספר ככל אדם אחר. בהתאם לכך, מערכת החינוך מחויבת לתת מענה הולם ללקויי הלמידה, זאת במסגרת מתן שוויון הזדמנויות וחוק זכויות התלמיד.
איתור
ליקויי למידה באים לידי ביטוי בקשיי תפקוד בתחומי למידה שונים כתוצאה ממצב נוירולוגי. לכן, מטבע הדברים ליקויי למידה יבואו לידי ביטוי באופן הבולט ביותר במסגרת בית הספר. לא בכדי זוהי הלקות הנפוצה ביותר במערכת החינוך. ההערכות הן כי כעשרה אחוזים מהילדים בישראל סובלים מליקויי למידה. כאשר לקויות למידה אינן מזוהות ומטופלות הן עלולות לפגוע באדם ובסביבתו החברתית. בהתאם לכך, ישנה חשיבות רבה לתהליך האיתור הבית סיפרי, שמטרתיו למקד את קשיי התלמיד, לשמש בסיס להפניה לאבחון מתאים וגיוס מאמצים לשיפור הישגיו.
הסימנים לקשיים בלמידה יכולים לכלול קריאה איטית או שגויה, שגיאות כתיב חריגות לגיל, הבעה בכתב שאינה עונה על הדרישות של המטלה, טעויות בביצוע חישובים או אי-הבנה של בעיות מילוליות בחשבון.
איתור קשיי למידה יכול להיעשות באמצעות מבחנים דיאגנוסטיים המיועדים לכך, באמצעות תצפיות על התלמיד בכיתה ובאמצעות בחינת תוצרים שונים שלו.
הליך ההערכה אמור להצביע אם אכן התלמיד מתפקד בפער משמעותי יחסית למצופה ברמת הכיתה. למורים ולמחנכים ישנו תפקיד מפתח בתהליך זה, משום שהם פוגשים את התלמיד על בסיס יומי ויכולים להתרשם מתפקודו בשטח באופן ישיר.
הערכת התפקוד הלימודי של התלמיד על ידי המורה או המחנך כוללת שני מרכיבים:
בחינה של רמת ההישגים הבסיסיים במיומנויות הלמידה קריאה, כתיבה וחשבון.
בחינת דפוסי למידה במקצועות הלימוד השונים כגון אסטרטגיות, כושרי ארגון וביצוע של מטלות לימודיות.
חלק מפעיליותיו של משרד החינוך בנושא כוללות העלאת המודעות לנושא בקרב ההורים והקמת מרכזי איתור ואבחון.
התערבות חינוכית
ילדים בעלי לקויות למידה יכולים וצריכים ללמוד במסגרת החינוך הרגיל ולרוב לא יזדקקו למסגרת חינוך מיוחדת או נפרדת.
זאת משום שתלמידים רבים עם ליקויי למידה, יכולים להפיק תועלת רבה במסגרת הכיתה הרגילה והוראה מתקנת. לעיתים אף קבלת תמיכה בנושא נבחר אחד בלבד יכולה להבטיח את התקדמותם עם בני הכיתה. עם זאת, בלי עזרה אישית מסוג זה הסיכויים להתקדמותם יכולים להיות קלושים.
מכיוון שתלמיד עם ליקויי למידה זקוק לעזרה בלמידה, המערכת מקצה לכך משאבים על פי חוק שילוב. לאחר ההערכת קשיי התלמיד בשלב האיתור, יש לבנות עבורו תוכנית התערבות חינוכית לקידום מיומנויות הלמידה והישגיו במקצועות השונים בהתייחס לקשייו הספציפיים. כך ניתן ליצור נגישות גדולה יותר לרכישת ידע ומיומנויות חדשים.
תוכניות התערבות מסוג זה, אשר נבנות על ידי הצוות החינוכי של בית הספר נקראות תח"י או תל"א.
שיטות הלמידה הנמצאות כיום בשימוש בבתי הספר מסתמכות בעיקר על קריאת חומרים מודפסים וריבוי משימות כתיבה, תוך הקצאת פרקי זמן קבועים למידה. דברים מסוג זה נוגדים את היכולות הטכניות של התלמיד עם הליקוי. מטרת ההתערבות החינוכית היא לתת מענה לתלמידים עם ליקויי למידה על מנת לאפשר להם למצות את יכולותיהם, מבלי לפגוע ברמה הלימודית הנדרשת. זאת מתוך הנחה שעל ידי מתן מענה מתאים, תלמיד עם ליקוי למידה יכול לעקוף את הקשיים ולהתמודד עם מטלות לימודיות באופן מוצלח. כאשר הצורך הרגשי של התלמיד מתמלא הוא מסוגל לקבל על עצמו את הדרישות של מערכת החינוך.
עקב השונות הרבה המאפיינת תלמידים עם ליקויי למידה, על המערכת לשאול את עצמה לגבי כל תלמיד בנפרד למה הוא זקוק. ההתערבות החינוכית מצריכה צוות רב-מקצועי ומיומן, לצורך הבניית המערכת הטיפולית ומעקב אחרי ההתקדמות. בנוסף, לתלמיד והוריו ישנו חלק משמעותי בבנייה וישום של התוכנית. המעקב והתיאום בין כל אנשי הצוות יכול להיות משימה מורכבת ביותר. לצורך כך המחנכת צריכה להיות בקשר רציף עם כמות גדולה של אנשי מקצוע, שלא את כולם היא מכירה היטב. למשל, בשיחה בבית הספר יכולים לשבת לפעמים עשרה אנשים כדי לדון בתלמיד אחד.
משאבי המערכת
המורה והמערכת הלימודית ניצבים אל מול קשיים ריאליים בבואם להתמודד עם התלמיד עם ליקוי הלמידה. גודל הכיתות בארץ מהווה מכשול משמעותי ליישום תוכנית ההתערבות החינוכית.
אף על פי שגודל הכיתה כשלעצמו אינו משפיע על לקות הלמידה, הוא משפיע על היכולת של המורה לסייע לתלמידים עם ליקויי למידה במסגרת הכיתה הרגילה.
בכיתה גדולה מחנכת הכיתה אינה מספיקה להגיע לכל התלמידים על מנת להקנות להם תהליכי למידה משמעותיים וארוכי טווח.
בנוסף, הכיתות המאוכלסות במספר רב של תלמידים אינן מאפשרות לצוות המורים להתייחס לכל תלמיד לפי צרכיו האינדיבידואליים. בכך הן מהוות גורם שלילי בהגדלת מספר הילדים המתקשים בכיתות הרגילות.
מורה בישראל מצופה ללמד בכיתה עמוסה הרבה מעבר לנהוג בעולם המערבי והדבר מוביל רבות לעומס, שחיקה ועצבנות. תלמידים עם ליקויי למידה זקוקים לעבודה פרטנית והתייחסות אישית עוד יותר מתלמידים אחרים, אך כאשר המורה מוצף וחסר אונים הוא לא מסוגל להתפנות אליהם. במקרים אלו צורכיהם אינם נענים, התסכול שלהם גדל והם מגיבים במצוקה וחוסר שקט. כך הבעיות של התלמיד עלולות להפוך מבעיות למידה לבעיות התנהגות.
בכיתות קטנות יותר המורה תהיה פחות שחוקה והתלמידים יקבלו יותר תשומת לב ויחס לרגשותיהם, רצונותיהם וחששותיהם בזמן אמת. המורה תוכל להיות יצירתית וגמישה יותר ולעזור בהתארגנות בזמן השיעור. עם זאת, על חלק מהקשיים לא ניתן להתגבר במסגרות כיתתיות בלבדיות, וישנו צורך בתמיכה פרטנית אשר יכולה לתת להם מענה טוב יותר.
עם זאת, לעיתים קרובות גם העבודה הפרטנית שנעשית ב"שעות שילוב" אינה מספיקה על מנת לענות על כל צרכיו של התלמיד.
עמדת המורה
לעמדתו של המורה ישנה השפעה רבה על ההצלחה של תוכנית ההתערבות החינוכית. מורים רבים מצפים שהישגיהם האקדמיים של תלמידים עם ליקויי למידה יהיו נמוכים יותר בהשוואה לתלמידים ללא לקות. עמדות אלו נובעות לרוב מהקושי הכללי של החברה בקבלת הליקוי והבנתו, המלווה בניסיונות שגויים להסביר את קשיי התלמיד כנובעים מחוסר יכולת כללית או חוסר השקעה. בנוסף, מצבם של המורים בהיבט זה מורכב עוד יותר. הדרישה מהמורים לגלות התחשבות ורגישות כלפי הקשיים של תלמידים עם ליקויי למידה עלולה להתנגש עם הדרישה להקרין ציפיות גבוהות מתלמידים אלו.
עם זאת, ללא תלות בגורם, עמדות לפיהן סיכויי ההצלחה האקדמיים של התלמיד נמוכים מכפי שהם באמת אינן תורמות לקשרי גומלין חיוביים בין המורה לתלמיד, אינן מחזקות את הדימוי העצמי שלו ואינן מעוררות מוטיבציה ללמידה.
מבחינה חברתית, עמדות שליליות של המורה עלולות להשפיע גם על הדרך בה חבריו לכיתה של התלמיד עם ליקוי הלמידה רואים אותו ומתייחסים עליו.
הדרכה בהוראת כיתות משולבות עשויה להשפיע על עמדתם של מורים ולסייע להם להתמודד טוב יותר עם צורכיהם של תלמידים עם ליקויי למידה. תפקידה של מערכת החינוך הוא להכשיר מחנכים ללמד בגישות שהן יותר מותאמות למי שלומד טוב יותר בדרכים השונות מהמקובל - דרך גופו, דרך קשר, דרך חשיבה ודרך ההתנסות והחוויה.
התאמות בדרכי הלמידה והבחינה
תלמידים עם ליקויי למידה זכאים לעיתים לתנאים מיוחדים בדרכי הבחינה הנקראים התאמות בדרכי הבחנות.התאמות אלו נועדו למנוע מצב בו לקות הלמידה מונעת ממבחן לשקף כראוי את הידע והמיומנויות שאותן הוא נועד לבדוק. זאת משום שאם מבחן מראה על יכולת השונה מזו שקיימת במציאות הרי שהוא לא ממלא את המטרה שלשמה נועד. מכאן שישנה חשיבות רבה לכך שההתאמה לא תפגע ברמת הקושי של המבחן או בידע ובמיומנויות הנדרשים.
על כן, ההתאמות בדרכי ההיבחנות מסירות מאפיינים בתנאי ההיבחנות הסטנדרטיים שאינם רלוונטיים להערכת הידע של התלמידים, אך הם מכשול בביטוי הידע כתוצאה מלקות למידה כלשהי. לדוגמה, תלמיד אשר למד ויודע 80% מהחומר בהיסטוריה צריך לקבל ציון 80 במבחן. אך, יכול להיות מצב בו עקב גורם שלא תלוי בידיעות ההיסטוריות של התלמיד, למשל איטיות בכתיבה, הוא לא יספיק לכתוב את כל מה שהתכוון ויקבל ציון של 70 או פחות. במקרה זה המבחן אינו משקף את רק את הידע שלו בהיסטוריה, אלא גם את קצב הכתיבה שאינו רלוונטי לעניין זה. באופן זה הלקות עלולה להוות גורם מתערב או הסבר אלטרנטיבי - דבר הפוגע בתוקף המבחן. למעשה, ככל שהכתיבה איטית יותר כך היא תיצור פער גדול יותר בין הידע הקיים לציון שיתקבל במבחן. על מנת לתקן את המצב, לתלמיד כזה ניתן לאפשר להיבחן בעל פה (או רק להשלים את התשובה בעל פה), להקליד את התשובה על מחשב או לתת תוספת זמן. בצורה זו הלקות לא תעמוד כמכשול בהבעת הידע ובד בבד לא תפגע באיכות ובתקפות של המבחן.
ההתאמות בתנאי הלמידה והבחינה שומרות על עיקרון שוויון הזדמנויות בכך שהן מאפשרות לתלמידים ליקויי למידה לעקוף את תחומי הקושי ולתת ביטוי הולם לידע שרכשו ללא המגבלות הנובעות מהלקות.
בהקשר זה חשוב להדגיש:
ההתאמות אינן באות להעניק יתרון כלשהו לתלמיד בעל ליקויי הלמידה על פני תלמיד אחר שאינו מקבל התאמות.
ההתאמות מיועדות לתלמידים שקשייהם בתפקוד הלימודי הם על רקע של ליקויי למידה בלבד, והן אינן מיועדות לתלמידים שקשייהם נובעים מגורמים אחרים (כמו חסך חינוכי-סביבתי, היעדרות מלימודים, העדר מוטיבציה ומכוונות עצמית ללמידה, הוראה לא מתאימה וכו').
משום שההתאמות משנות את תנאי ההיבחנות, לעיתים רבות הן מחייבות הערכות שונה מצד התלמיד. לדוגמה, בחינה בעל פה מערבת יכולת שיחה והפגנת ביטחון במסגרת בין אישית, אשר אינם ניתנים למדידה במבחן כיתתי רגיל. משום שיתר התלמידים בכיתה אינם נבחנים באופן שונה תוכנית הלימודים לא כוללת הכשרה של התלמידים למצבים אלו. לכן, ההתאמות בתנאי הבחינה מחייבות תרגול ואימון מתאימים בטרם יוכל התלמיד להפיק מהן את המירב.
בנוסף, לא כל התאמה תוביל בהיכרח לשיפור בהישגיו של התלמיד. דבר זה תלוי במאפינים האישיים שלו ובגורמים מתערבים נוספים. לדוגמה, סביר שתלמיד ביישן או תלמיד בעל קשיי שליפה יתקשה להפגין את ידיעותיו בעל פה מול בוחן. במקרה זה ייתכן שלא יראה שיפור בתפקוד בעקבות ההתאמה או שאף תראה החמרה בתפקוד (שתתבטא בציון נמוך יותר). על מנת לוודא שהשינוי בתנאי ההבחנות אכן משפר את היכולת של התלמיד להביע את הידע שברשותו, יש לעשות הערכה עבור כל התאמה הניתנת לתלמיד, במטרה לבדוק את מידת יעילותה בקידום ההישגים שלו. אין להמשיך לאפשר התאמה שאינה משפרת את תפקודו של התלמיד.
אופי ההתאמה נקבע על סמך הקשיים הספציפיים שאובחנו אצל התלמיד.
משרד החינוך חילק את ההתאמות לשלוש רמות על פי היקף השינויים החלים במתכונת הבחינה:
רמה 1 - התאמות שאינן פוגעות במהות הנמדדת על ידי הבחינה. התאמות אלו יאושרו על ידי המועצה הפדגוגית, על סמך אבחון דידקטי. הן כוללות: הארכת זמן הבחינה, התעלמות משגיאות כתיב, שעתוק הבחינה, הגדלת שאלון הבחינה ודף נוסחאות מורחב.
רמה 2 - התאמות העלולות לפגוע באופן חלקי במהות הנמדדת על ידי הבחינה, והן מתייחסות בעיקר לשינויים בתנאי הבחינה אך לא בתוכנה. התאמות אלו יאושרו על ידי המועצה הפדגוגית, על סמך אבחון דידקטי או אבחון משולב (פיסכודידקטי). הן כוללות: הכתבת המבחן, הקראה או השמעה של שאלון המבחן ובאנגלית - שימוש במילון אלקטרוני והקלטה של התשובות.
רמה 3 - התאמות המשנות את המהות הנמדדת על ידי הבחינה ומתייחסות לשינויים הן בתנאי הבחינה והן בתוכנה. התאמות ברמה זו ניתנות במקרים מיוחדים בלבד, באישור מיוחד של ועדת ההתאמות המחוזית. הן כוללות: שאלון מותאם, בחינה בעל-פה והמרה של בחינת הבגרות במתמטיקה במקצוע אחר.
נתוני משרד החינוך בארץ מגלים כי בין השנים 1998–2008 עלה מספר מקבלי ההתאמות בבחינות הבגרות ב-17.9% וכי ישנם פערים גדולים בין אחוז מקבלי ההתאמות בבחינות הבגרות ביישובים מבוססים לבין שיעור מקבלי ההתאמות ביישובים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. נתון זה נובע מכך שמשרד החינוך מתנה את מתן הסיוע והתאמות בהצגת אבחון, בעוד שעלות האבחון מוטלת על ההורים, שלא תמיד ידם משגת לממנו. ייתכן כי פער זה יצומצם אם האבחונים יסובסדו על ידי משרד החינוך.
הורים לילדים עם ליקוי למידה
בעוד שגידול ילדים הוא משימה קשה ודורשנית גם במצבים רגילים, ילד עם ליקוי למידה מזמן אתגר לא פשוט למשפחתו. הורים אשר רוצים לעשות ככל הניתן על מנת לאפשר לילדם עם ליקוי הלמידה להגיע להישגים לימודיים המשקפים את יכולותו ולמנוע ממנו תסכולים ככל הניתן עומדים בפני משימה מורכבת עוד יותר.
במשפחות בהן יש ליקויי למידה, כמות ההשקעה של ההורים בילד צריכה להיות גבוהה בהרבה. עליהם להשקיע הרבה זמן, אנרגיה וכספים כדי לאתר את המומחים המתאימים שיעזרו לו להגיע להישגים לימודיים חרף הלקות.
השקעה זו באה במידה מסוימת על חשבון התקציב המשפחתי, פיתוח קריירה ושעות הפנאי של ההורים. לדוגמה, כאשר הילד מטופל באופן פרטני במסגרות מחוץ לבית הספר, עומס ההסעות והתשלומים מצטרף לזה של החוגים הרגילים.
בנוסף, לעיתים קרובות ילדים בעלי לקויות למידה מערערים ומשנים את דפוסי המשפחה ועל בני המשפחה להיות מסוגלים להתאים את עצמם לשינויים אלו.
גידולו וחינוכו של ילד עם ליקוי למידה יכולים לעורר תחושות של חוסר אונים, יאוש וחרדה בקרב ההורים. למרות זאת, קשייו של אדם עם ליקוי למידה יכולים להראות בעיני הסביבה כפחות בעייתיים משום שהוא נראה כמו כל אדם בריא ונתפס כנורמלי. יש לכך השלכה לגבי ציפיות החברה מההורים. משום שלקות למידה אינה בולטת וגלויה, היא אינה מזמנת התייחסויות של עזרה ותמיכה מהסביבה, משום שהיא אינה תופסת את המצוקה שעלולה להיווצר אצל ההורים. הורים לילדים עם ליקויי למידה מרגישים עצמם שונים ובודדים ותחושה זו מגבירה חרדות.
לעיתים רחוקות הצוות החינוכי מכיר בכך שעבור חלק מהילדים לא רק שהמערכת החינוכית אינה מלמדת ומחנכת, אלא אף מחזקת בתוכם תחושות של חוסר ערך וחוסר מותאמות. לדוגמה, הצפיות של מורים מהעתיד האקדמי של תלמידיהם נמוכות יותר עבור תלמידים עם ליקויי למידה בהשוואה לתלמידים ללא לקות. עמדה זו עלולה להיות נבואה המגשימה את עצמה, ובכך לפגוע בהשגי התלמיד בנוסף ובנפרד מהקשיים הנוצרים באופן ישיר מלקות הלמידה.
לעיתים מערכת החינוך מאשימה את ההורים על ידי כך שהיא מסבירה את הקושי הבית-ספרי של התלמיד בהיעדר גבולות בבית, בחוסר אהבה, פגיעה ועוד, ודורשת שהעניין יטופל על ידם.
תלמיד עם לקות למידה זקוק פעמים רבות לכך שיכינו איתו את שעורי הבית, לכן ההורים צריכים להיות בקשר קבוע עם המורה כדי לדעת מהם שעורי הבית שניתנו בכיתה כל יום.
ההורים לא תמיד יודעים כיצד לעזור לילדם להתמודד עם הקשיים הלימודיים ודבר זה יכול לגרום לבלבול וחרדה. מצב זה עלול להוביל לתגובות בלתי הולמות כלפי הילד, אשר משקפות את האכזבה והכעס כלפיו על שאינו עונה לציפיותיהם. כאשר הילד קולט את התגובה השלילית ומגיב בהתאם יכול להיווצר מעגל שלילי בו הוא מנסה להימנע מהאינטראקציה הלא נעימה ובכך מגביר את האכזבה והכעס של ההורה.
באופן כללי שעות העבודה המקובלות בישראל הן ארוכות במיוחד וההורים מעדיפים שלא להתעמת עם ילדיהם כי הם זקוקים לשקט אחרי יום עבודה ארוך. התוצאה היא פחות שעורי בית, יותר טלוויזיה, פחות שעות שינה ופחות יכולת לשים גבולות ולהפעיל סמכות הורית. ילדים עם ליקויי למידה ועם בעיות התנהגות מקשים על הוריהם להעניק להם תמיכה וריסון במינון הנדרש. יש הורים המגיבים לכך בהטלת משמעת מוגזמת, בעקבות תחושה של אובדן השליטה.
הורים בונים את ההערכה ההורית שלהם על פי ההצלחות החברתיות והלימודיות של ילדיהם. תחושת בדידות יכולה להתעורר כאשר הורים לילדים עם ליקויי למידה מפחדים לדבר על רגשות אשם או רגשות קשים שיש להם כלפי ילדיהם.
קבוצות ייעוץ יכולות לסייע להורים לפתח הבנה וקבלה של לקות הלמידה של ילדם, להתמודד עם הרגשות הקשים וליצור תנאים טובים יותר להסתגלות יעילה.
במערכת החינוך קיימת מודעות לקשיי ההורים. מתוך ניסיון לתת מענה לנושא זה משרד החינוך פרסם מדריך להורי תלמידים בעלי לקויות למידה בשם "סולמות וחבלים". המדריך כולל ידע תאורטי, הסבר אודות תפקיד מערכת החינוך ודרכים לסיוע.
לקויות למידה בהשכלה הגבוהה
מוסד להשכלה גבוהה הוא בית ספר אקדמי המספק השכלה והכשרה מקצועית מעבר לרמת בית הספר התיכון, ואשר מעניק תארים אקדמיים או דיפלומה מקצועית.
עם זאת, לומדים רבים בעלי לקויות למידה מתקבלת למוסדות להשכלה גבוהה, אך מגלים שאין בהם את ההתאמות הנחוצות להם.
סינגור עצמי הוא היכולת של האדם לדבר או לפעול בעד עצמו, לעמוד על מימוש זכויותיו כאדם, להחליט מה טוב עבורו ולקבל אחריות על החלטותיו.
סטודנטים בעלי לקויות למידה צריכים לפתח הבנה מעמיקה אודות תהליכי הלמידה שלהם כולל נקודות החוזק והחולשה הייחודיות להם, להסביר היבטים אלו בצורה ברורה למרצים.
מערכת ההתאמות הניתנת לסטודנטים בעלי לקויות למידה במוסדות אקדמיים מהווה מוקד משיכה גם לסטודנטים שאינם כאלו. ישנן עדויות מחקריות להתחזות של סטודנטים לבעלי לקויות למידה. יש חשיבות רבה בבירור תופעת ההתחזות (הקרויה בלעז malingering) בהקשר זה שכן טיפול במתחזים גוזל משאבים חינוכיים, ארגוניים וכספיים, שיכלו להיות מופנים לסטודנטים בעלי לקויות למידה שאינם מתחזים.
מחקר
תחום לקויי הלמידה נמצא עדיין בתהליכי מחקר, הן בהיבט התאורטי והן בהיבט המעשי של הטיפול. הקשר בין התאוריה למעשה נובע מכך שנקודת המבט המשמשת להבנת לקות הלמידה משפיעה גם על דרך הטיפול וההתייחסות אליה.
לקויות למידה יכולות לנבוע ממגוון גורמים המשפיעים על הפעילות המוחית.
בהתאם לכך קיים מגוון נרחב של הסברים אטיולוגיים, אשר כוללים ממצאים נוירו-פסיכולוגיים והסברים קוגניטיביים.
המנגנון הפתולוגי של מרבית לקויות הלמידה כמו גם דרך התורשה שלהן אינן מובנות מספיק. כמו כן, ישנן מחלוקות רבות בתחום בנוגע להגדרות, כלי האבחון ודרכי הטיפול המתאימות. עם זאת, ישנה הסכמה כללית לגבי הבסיס הנוירולוגי הייחודי של לקות הלמידה ועל כך שהיא עלולה לפגוע בתפקוד האקדמי. ישנם הבדלים ברמות שונות בין מוחם של תלמידים תקינים לבין מוחם של תלמידים לקויי למידה.
חשיבותו הרבה של המחקר בתחום לקויות למידה נובעת מההנחה שאם נצליח להבין יותר טוב כיצד מרגישים ופועלים אנשים בעלי לקויות למידה, נוכל ליצור עבורם סביבות למידה מותאמות ואינטראקציות חינוכיות חיוביות, כבר מגיל צעיר מאוד. אחד הגורמים אשר לקח על עצמו לקדם את המחקר והפיתוח בתחום לקויות הלמידה הוא משרד החינך התרבות והספורט.
ראשית המחקר של לקויות למידה נעשה במסגרת מדעי החינוך והפסיכולוגיה ולכן עסק בעיקר בהיבטים ההתנהגותיים והחינוכיים. התפתחותם של מדעי המוח הובילה למחקרים של לקויות למידה מנקודת מבט מוחית, אשר מתמקדת בבחינת מקור הלקות. מחקרים אלו יכולים לשמש כלי יעיל להרחבת הידע ושיפור תהליכים בתחום החינוך.
לקויות למידה שונות נחקרות בקצב שונה. רוב המחקר המוחי נעשה על דיסלקסיה, תוך השוואה לתהליך קריאה תקין. בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות נעשה מאמץ מחקרי רב ונמצאו הרבה גורמים הקשורים למנגנון הפתולוגי ולתורשה שלה כגון שינויים מבניים בחלקי מוח שונים.
במסגרת מערכת החינוך יש לחקור את השפעת התווית של לקות למידה על צפיות המורה מהתלמיד, והשפעתה של ציפייה זו על התלמיד בתחומים שונים בטווח הארוך.
הידע המחקרי שנצבר אודות לקויות למידה והפרעת קשב מתמקד בתקופת הילדות של בית הספר ובחיים האקדמיים. תחום חדש שעולם המחקר טרם התייחס עליו כראוי הוא שלב המעבר של לקויי למידה מהאקדמיה לעולם העבודה.
ביקורות ומחלוקות
מרבית המחקרים בתחום לקויות הלמידה בישראל מתייחסים ללקויות אלה כאל קטגוריות קליניות אובייקטיביות בעלות מקור נוירו-התפתחותי. ואולם, בספרות המחקרית העולמית קיימות ביקורות רבות הנוגעות למגוון נושאים הנתפסים מרכזיים לעצם הגדרת התחום, ובהם התאורטיזציה של לקויות הלמידה, האטיולוגיה, האפידמיולוגיה, הגבולות והקריטריונים של האבחון, פרוצדורות ההערכה, שיטות הטיפול, הפרוגנוזה והמדיניות החינוכית בעשור האחרון התפרסמו מחקרים רבים המערערים על המודל הרפואי עליו נשענת מרבית הספרות המחקרית הישראלית בתחום לקויות הלמידה (המודל הרפואי מתייחס ללקות כאל פגם אינדיבידואלי שמקורו ביולוגי). חוקרים ביקורתיים הנשענים על המודל החברתי של לקויות טוענים שללקויות אלו מקורות חברתיים ותרבותיים, שלשימוש בתג הלקות השלכות פוגעניות וסטיגמטיות, ואפילו שלקות למידה איננה קטגוריה קלינית אובייקטיבית, כי אם תוצר של 'הבניה חברתית'. בניגוד לריבוי הביקורות והמחלוקות המאפיינות את השיח האקדמי אודות לקויות למידה במדינות המערב ובפרט בארצות-הברית, נעדר מימד ביקורתי זה מן השיח האקדמי אודות לקויות למידה בישראל כמעט כליל.
בהערות מראה מקומות וקישורים למחקרים של עופר קצ'רגין הבוחנים את לקויות הלמידה כתופעה חברתית, תרבותית והיסטורית בעלת מקורות והשלכות פוליטיים.
ראו גם
תורת ההוראה והוראה מתקנת
מיומנויות חשיבה ומיומנויות למידה
שילוב בחינוך
טכנולוגיה מסייעת לשילוב לימודי
קורא מסך
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
הפרעת קשב בגילאי הבגרות
אנאלפביתיות תפקודית
ריצ'רד לבוי
לקריאה נוספת
Lerner, Janet W.; Johns, Beverley, Learning disabilities and related mild disabilities : characteristics, teaching strategies and new directions, Boston, Massachusetts : Houghton Mifflin, 2009
היימן, טלי, עורכת; האוניברסיטה הפתוחה, ליקויי למידה, תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ט 1999
עלמה תומר, עלמה עינת, ליקויים מערכתיים או ליקויי למידה? ניתוח איכותני וכמותני של הקשר בין ליקויי למידה לבין נשירה מבית- ספר ופנייה לעבריינות, סוגיות בחינוך מיוחד ובשילוב, תשס"ט 2008, עמודים 59–73
קישורים חיצוניים
מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
יוסי ארן ארנרייך, 2010-2011, לקות למידה – לא מה שחשבתם (חלק א'); חלק ב'. אתר פסיכולוגיה עברית
Specific Learning Disorder Fact Sheet פרסום של ה-APA אודות ההבדלים בהגדרה החדשה של לקות למידה על פי DSM 5
מאמר התלמיד המתקשה - ביהדות ובמשנת חז"ל, באתר Sela Torah Books Editing
גופים ממשלתיים
אגף ליקויי למידה והפרעות קשב במשרד החינוך
סולמות וחבלים - מדריך מטעם משרד החינוך להורים לתלמידים בעלי לקויות למידה.
החזרי מס הכנסה בגין ילדים לקויי למידה, באתר "ארנונה"
טופס תביעה לקצבת נכות כללית על פי הנחיות לקביעת נכות ללקויי למדיה - מטעם המוסד לביטוח לאומי.
התלמיד לקוי הלמידה - המחלקה לאם לילד ולמתבגר משרד הבריאות
הטכנולוגיה בשירות תלמידים עם לקויות למידה: המקרה של בחינת הבגרות המתוקשבת בתנ"ך משרד החינוך בשיתוף פעולה עם מט"ח
בחינה פסיכומטרית בתנאים מותאמים - מתוך האתר של המרכז הארצי לבחינות ולהערכה.
חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים, התשס"ח– 2008 + מידע שימושי אודות החוק
ביקורות אקדמיות על המושג 'לקויות למידה'
עופר קצ'רגין, מה זו בעצם לקות למידה? דיון על הגדרה ומשמעויותיה, אתר כתב-העת 'דברים'.
הבטים רגשיים
רונית פלוטניק, לגדול אחרת - עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז - פרק המבוא, אתר פסיכולוגיה עברית
קשיים חברתיים ורגשיים - הסבר של נחמה אורבך, מתוך אתר "מקום מיוחד".
חייו הרגשיים של ילד בעל לקות למידה - כיצד לקויות למידה משפיעים על חייו הרגשיים של הילד, מתוך אתר "הורים ברשת".
טיפול
שימוש במשחקי מחשב לקידום לקויי למידה מחשב- לא מה שחשבתם. מתוך האתר הורים בקשר.
טכנולוגיה מסייעת באתר מכללת אורנים - קישורים לתוכנות ואתרים חינמיים המיועדים לסטודנטים.
הספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים - מייצרת ומשאילה ספרים מוקלטים.
Controversial therapies - מאמר של ריצ'רד לבוי על דרכים שבהן הורים יכולים להבחין בין דרכי טיפול מקצועיות ויעילות עבור לקויות למידה לבין אפשרויות אחרות שמנסות לשווק עצמן ככאלו ללא הצדקה מעשית.
נייר עמדה בנושא: תפקידם של מרפאים בעיסוק בהתערבות בילדים, נוער ומבוגרים עם אבחנות של הפרעות נוירו-התפתחותיות, הפרעת למידה ספציפית, הפרעת קשב ופעלתנות-יתר והפרעה התפתחותית בקואורדינציה, פברואר 2022
לקויות למידה בחיים הבוגרים
אלון האס, פיתוח אסטרטגיות למידה אצל סטודנטים דיסלקטים, באתר "מכון לעכשיו"
עמלה עינת, נחיתה קשה: לקויי למידה בזירת התעסוקה - רקע ופרק מהספר, באתר פסיכולוגיה עברית
אתרי מידע
ליקויי למידה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
מרכזי אבחון וטיפול, באתר "מקום מיוחד"
עוגן - פורטל ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז בישראל.
להיות הורים לילד לקוי למידה : שלבים ומעברים בהתמודדותם של הורים - הסבר של חדוה נבון, מתוך אתר "מקום מיוחד".
הערות שוליים
*
קטגוריה:פסיכולוגיה חינוכית
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית | 2024-08-31T20:28:47 |
ריטלין | REDIRECT מתילפנידאט | 2007-06-14T20:29:40 |
מחפר | שמאל|ממוזער|250px|מחפר זחלי מדגם CAT 325L
ממוזער|250x250px|מחפר זחלי מדגם HITACHI ZX470LCH-5B
שמאל|ממוזער|250px|מחפר CAT 311B בעבודה
שמאל|ממוזער|250px|מחפר חונה באתר בנייה
ממוזער|250px|מחפר צבאי ממוגן
ממוזער|250px|מחפר צה"לי ממוגן מדגם קטרפילר 349 של חיל ההנדסה הקרבית.
ממוזער|250px|מחפר דואלי (כביש-מסילה) מדגם Atlas 1604 MK בתחנת רכבת התפעולית ההגנה
מַחְפֵּר הוא ציוד מכני הנדסי לעבודות עפר שייעודו לחפור תעלות ובורות. המחפר מורכב מזרוע תלת-מפרקית המותקנת על גבי ציר מסתובב ("פיווט").
מבנה המחפר
המחפר מורכב מ 3 חלקים עיקריים:
זרוע החפירה - זרוע תלת-מפרקית שעליה מותקנת כף חפירה או פטיש אוויר (מקדח פנאומטי). הזרוע מופעלת באמצעות 3 סטים של בוכנות הידראוליות. הסט הראשון מחובר למשטח ותפקידו להרים ולהוריד את כלל הזרוע. הסט השני מחבר בין האמה לזרוע ומשמש לכיפוף ויישור הזרוע ב"מרפק". הסט השלישי תפקידו להטות את הכף ולסובב אותה מעלה או מטה.
בדרך כלל כף החפירה מותקנת כך שהיא מופנית לכיוון הכלי ואז היא נקראת "יעה אחורני" או backhoe בלע"ז. יש גם כפות שמופנות כלפי חוץ והן נקראות "יעה קדמי". יש כפות שעליהן מותקן מעין מכסה שטוח המאפשר את סגירת הכף.
בקצה זרוע החפירה ניתן להתקין בנוסף לכפות גם כלים אחרים, כגון פטיש או מקדח הידראולי.
משטח הציר "פיווט" (Pivot) - עליו מותקנת הזרוע, תא המפעיל והמנועים שמפעילים את המחפר. הציר ניתן לצידוד מלא של 360 מעלות וכך מקנה כושר תמרון רב לזרוע. תא המפעיל מותקן בדרך כלל בסמוך לזרוע בשביל ראות מקסימלית ואילו המנועים מותקנים בירכתי הכלי.
הנעה (Under-carriage) - רוב המחפרים מונעים על ידי זחלים אך ישנם מחפרים שמונעים על ידי גלגלים. ההנעה מותקנת מתחת למשטח הציר. מחפרים לא נועדו לנסוע לבד מרחקים גדולים וההנעה נועדה לתזוזות קטנות באתר החפירה.
על חלק מהמחפרים מותקנת כף דחפור ארוכה ונמוכה שתפקידה הוא לדחוף עפר שנשפך מהיעה, כף דחפור זו ידועה בשם Back-fill.
שימושים
המחפר, שידוע בכינויו האירופאי "באגר", נפוץ בעיקר בעבודות חפירה שונות, כולל בחפירת בורות גדולים בשטח עירוני. לחפירת בורות קטנים (למשל בשביל להחליף צינורות מים וביוב מתחת לכביש) משתמשים במחפרון. המחפר טוב גם בחפירת תעלות ושוחות, כאשר הזרוע הארוכה שלו מאפשרת לו טווח ועומק.
כאשר מותקן על המחפר פטיש אוויר, הוא משמש גם להריסת מבנים, אם כי הוא יכול להרוס בתים גם באמצעות הכף הרגילה שלו, על ידי קילוף הקירות וחבטות בתומכות (על ידי צידוד).
בשימוש צה"ל
חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל מפעיל מחפרים ממוגנים כחלק ממערך הצמ"ה שלו, בהם מחפרים גדולים מהדגם המתקדם באגר E-349. מחפרים אלה משמשים הן לעבודות עפר והן להריסת בתי קומות, בשיתוף פעולה עם דחפורי ה-D9. המחפרים השתתפו בהריסת המוקטעה של יאסר ערפאת ברמאללה, במבצע הבאת ביכורים בו קילפו את קירות החדר בו התבצרו בכירי המבוקשים ורוצחי רחבעם זאבי ובהריגת חוטפי ורוצחי שלושת הנערים ב-2014. ברצועת עזה משמשים המחפרים גם לחשיפת מנהרות הלחימה של רצועת עזה ופעלו באופן נרחב במבצע צוק איתן. מאז 2015 משמשים המחפרים הממוגנים ככלי העיקרי להריסת בתי מחבלים שביצעו פיגועים נגד ישראלים.
גלריה
ממדים אופייניים
המחפרים באים בגדלים שונים ומגוונים. ישנם מחפרי ענק למחצבות ומכרות שמשקלם מאות טונות ומצד שני ישנם מחפרים קומפטיים ביתיים שגודלם הוא כגודל אדם. להלן סדרי גודל, הלקוחים מהאתר של קטרפילר. הדגמים הם 307C (קטן), 325L (בינוני) ו-385C (גדול).
נתון CAT 307C CAT 325L CAT 385C L הספק נטו 54 כוחות סוס = 41 קילוואט 188 כוחות סוס = 140 קילוואט 513 כוחות סוס = 382 קילוואט משקל מוכן לפעולה כ-7 טונות כ-28.6 טונות כ-85 טונות קיבולת יעה חפירה 0.1–1 מטר מעוקב 0.5–1.9 מטר מעוקב כ-3.8 מטר מעוקב מומנט זרוע 1415 ק"ג-כוח כפול מטר 8220 ק"ג-כוח כפול מטר 26000 ק"ג-כוח כפול מטר
ראו גם
אוניית מחפר
קישורים חיצוניים
מחפרים בצה"ל
מחפר צה"לי מחשף מנהרה:
ביאורים
קטגוריה:ציוד מכני הנדסי | 2024-06-04T01:05:44 |
מדינות ההסכמה | שמאל|ממוזער|250px|
מדינות ההסכמה הוא שם כולל למדינות אשר לחמו במלחמת העולם הראשונה נגד מעצמות המרכז והיו לצד המנצח במלחמה. מדינות אלה לא היו מאוגדות מתוקף ברית אחת ויחידה, אלא לחמו במשותף – חלקן מתוקף בריתות חתומות, חלקן מתוקף מלחמה באויב משותף וחלקן מתוקף תמיכה הדדית. מתוך כלל המדינות ניתן למנות שש אשר מילאו תפקיד מרכזי במהלך המלחמה: בריטניה, צרפת, הקיסרות הרוסית, סרביה, ממלכת איטליה וארצות הברית.
מקורו של השם "מדינות ההסכמה" הוא בהסכמה המשולשת – ברית צבאית לא רשמית בין צרפת, רוסיה ובריטניה, אשר כוננה מתוקף ההסכמים הדו-צדדיים בין המדינות והייתה לברית הנגד לברית המשולשת של הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית ואיטליה. השם "ההסכמה המשולשת" נגזר מ"ההסכמה הלבבית", כינויה של הברית בין בריטניה לצרפת מ-1904.
איטליה הייתה מאז 1882 בעלת ברית לאימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, אך היו לה תוכניות משלה נגד שטחים אוסטריים בדרום טירול, איסטריה ודלמטיה, והבנה סודית עם צרפת שאיינה למעשה את התחייבויותיה לבעלות בריתה. היא הצטרפה למדינות ההסכמה ב-23 במאי 1915, והכריזה מלחמה נגד גרמניה 15 חודשים לאחר מכן.
לאחר מהפכת 1917 החליט השלטון הקומוניסטי ברוסיה לפרוש מהמלחמה, וחתם על הסכם שלום נפרד עם גרמניה. אך ארצות הברית הצטרפה לברית ובכך הגדילה את כוחה מאוד ותרמה תרומה גדולה לניצחון הברית במלחמה.
רשימת מדינות ההסכמה
שמאל|ממוזער|350px|התפלגות חללי מדינות ההסכמה בין המדינות הלוחמות. מספר ההרוגים הכולל מוערך ב-5.7 מיליון. חללי הדומיניונים (אוסטרליה, קנדה, ואחרים) נמנים עם חללי האימפריה הבריטית
מדינות שנשאו בנטל הלחימה והאבדות העיקרי
האימפריה הבריטית ומושבותיה (אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, מושבות הכתר הבריטי, קנדה, האימפריה ההודית וניו פאונדלנד)
צרפת ומושבותיה
האימפריה הרוסית (פרשה מהמלחמה לאחר המהפכה הקומוניסטית בנובמבר 1917)
איטליה (הצטרפה באפריל 1915, עד אז שמרה על נייטרליות אף על פי שהייתה חתומה על ברית עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה)
בלגיה ומושבותה (קונגו)
סרביה
מונטנגרו
רומניה (הצטרפה לאחר חתימת הסכם בוקרשט באוגוסט 1916 - פרשה במאי 1918)
מדינות נוספות
אירופה:
יוון (הצטרפה במאי 1917)
פורטוגל ומושבותיה
ארמניה (הצטרפה עם הקמתה במאי 1918. הארמנים מרדו נגד העות'מאנים קודם לכן).
צ'כוסלובקיה (הצטרפה ב-1918. לגיון צ'כוסלובקי השתתף במלחמה עוד בטרם הוקמה המדינה).
המדינות הזעירות אנדורה וסן מרינו, שהצטרפה יחד עם איטליה במאי 1915.
צפון אמריקה:
ארצות הברית (הצטרפה באפריל 1917)
אמריקה הלטינית (מדינות אלה הצטרפו בשלהי המלחמה, אחרי ארצות הברית):
בוליביה (הצטרפה באפריל 1918)
ברזיל (הצטרפה באוקטובר 1917)
קוסטה ריקה (הצטרפה במאי 1918)
קובה (הצטרפה באפריל 1918)
אקוודור (הצטרפה בדצמבר 1917)
גואטמלה (הצטרפה באפריל 1918)
האיטי (הצטרפה ביולי 1918)
הונדורס (הצטרפה ביולי 1918)
ניקרגואה (הצטרפה במאי 1918)
פנמה (הצטרפה בדצמבר 1917)
פרו (הצטרפה באוקטובר 1917)
אורוגוואי (הצטרפה באוקטובר 1917)
אסיה ואפריקה:
סיאם (תאילנד, הצטרפה ביולי 1917)
יפן
סין (הצטרפה באוגוסט 1917)
ליבריה (הצטרפה באוגוסט 1918)
ראו גם
מלחמת העולם הראשונה
בעלות הברית
מעצמות המרכז
הגורמים למלחמת העולם הראשונה
תוצאות מלחמת העולם הראשונה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלחמת העולם הראשונה: דיפלומטיה | 2024-07-11T22:26:35 |
כלי נשק במלחמת העולם הראשונה | במהלך מלחמת העולם הראשונה חלה התפתחות טכנולוגית משמעותית בכלי נשק רבים. המלחמה הביאה לפיתוח חילות-אוויר, טנקים, צוללות, ארטילריה וחילות שדה, כמו גם טקטיקות לחימה חדשניות.
על אף ההתפתחות הטכנולוגית המשמעותית, בשנים הראשונות למלחמת העולם הראשונה הצבאות הלוחמים עדיין לא השכילו להבין כיצד להשתמש בהם ביעילות בשדה הקרב. את השנים הראשונות של מלחמת העולם הראשונה אפשר לתאר כהתנגשות בין טכנולוגיה מהמאה ה-20 עם מלחמות מהמאה ה-19, התנגשות שהובילה למאבקים לא יעילים עם מספר עצום של נפגעים משני הצדדים על כל מטר אדמה שנכבש. ביבשה, רק בשנה האחרונה של המלחמה עשו הצבאות הגדולים צעדים יעילים במהפכה בענייני פיקוד ובקרה וטקטיקה להסתגל לשדה הקרב המודרני, ולהתחיל לרתום את הטכנולוגיות החדשות הרבות לביצוע מטרות צבאיות בצורה יעילה.
עם זאת, בסוף מלחמת העולם הראשונה כבר היה אפשר לראות בבירור שינוי במבנה הצבא ובאסטרטגיות לחימתו. מצבא המחולק ליחידות גדולות המשתמשות בכלי נשק פשוטים, תוך ריכוז הסמכות אצל הפיקוד הבכיר, הפך הצבא לצבא המחולק ליחידות קטנות המשתמשות בכלי נשק מתקדמים, תוך האצלת סמכויות לקצינים זוטרים, הלוקחים החלטות "בזמן אמת". מגמה זו נמשכה ובאה לידי ביטוי עוד יותר במלחמת העולם השנייה, וממשיכה במידה רבה עד ימינו אנו.
במלחמת העולם הראשונה נעשה לראשונה גם שימוש בנשק כימי, שנאסר שנים קודם לכן באמנות האג ב-1899.
כלי נשק חדשים
כלי נשק חדשים שהופעלו במהלך מלחמת העולם הראשונה:
גז רעיל (ראו בהרחבה: לוחמת גז במלחמת העולם הראשונה) נוסה לראשונה בידי הגרמנים על חיילים רוסים ללא הצלחה מרובה בקרב בולימוב ב-1 בינואר 1915; לעיתים קרובות נאמר כי גז זה נוסה לראשונה על חיילי הגיס הקנדי באיפר ב-22 באפריל 1915. האפקט של הלחימה בגז רעיל הוכח כארוך טווח, הן על גופות קורבנותיו (רבים מהם, ששרדו את המלחמה, המשיכו לסבול בהמשך חייהם) והן בזיכרונו של דור המנהיגים הבא (מלחמת העולם השנייה), שראה את תוצאות הלוחמה הכימית במלחמה הגדולה, וסירב להשתמש בלוחמה מסוג זה שוב, מפחד שהאויב יחזיק בנשק כימי חזק יותר.
אש נוזלית (להביור), הוצגה לראשונה על ידי גרמניה בהוג ב-30 ביולי 1915.
טנקים משוריינים נוסו לראשונה על ידי הבריטים בקרב על הסום ב-15 בספטמבר 1916.
כל אלו הצליחו לתרום לפאניקה נוספת במחנות האויב, אך כשלו מלהביא פריצה משמעותית במלחמה.
שמאל|ממוזער|250px|מטוס קרב מסוג ניאופורט אייסן, צרפת 1917
מטוסים
תעופה בשירות הצבא השיגה התקדמות מרשימה, מפיתוחן של מכונות ירייה אוויריות (שהיו פרימיטיביות למדי בתחילה) על ידי חיל האוויר הגרמני בסתיו 1915 ועד לשימוש במפציצים כנגד לונדון (יולי 1917).
צוללות
במלחמה זו הצוללת הופיעה לראשונה כנשק מבצעי, שיכול להכריע את גורל המערכה. מבחינת בריטניה היווה השימוש הגרמני בצוללות (נקראו אף U-boot מהמילה הגרמנית "Unterseeboote") התפתחות דרמטית ביותר. הצוללות שהופעלו תחילה נגד ספינות מלחמה, הופעלו, החל מפברואר 1915, כנגד אוניות סוחר של "מדינות ההסכמה". עד סוף 1915 טובעו כ-260 אוניות סוחר. הטבעתה של אוניית הנוסעים "לוסיטניה", ב-7 במאי 1915, שבה נספו 1,201 מנוסעי הספינה, עוררה זעם בארצות הברית.
החלטתה של גרמניה להפר את ההגבלות על פעילות צוללות, החל מ-1 בפברואר 1917, הייתה בין הגורמים שהביאו את ארצות הברית להיכנס למלחמה לצד בריטניה ובעלות בריתה ב-6 באפריל 1917.
פעולת הצוללות הגרמניות נגד אוניות סוחר, הביאה לטיבוען של מאות אוניות. בשנת 1917 לבדה טובעו אוניות סוחר בתפוסה כוללת של 7.4 מיליוני טון, ובמהלך המלחמה כולה איבדו מדינות ההסכמה ומדינות נייטרליות אוניות סוחר בתפוסה כוללת של 12.5 מיליוני טון (לעומת אובדן אוניות סוחר בתפוסה כוללת של 0.26 מיליוני טון בלבד למעצמות המרכז). לצי הגרמני אבדו במאבק זה כמחצית מכלל 343 הצוללות שלו, ובשנת 1918 חזרה למדינות ההסכמה היכולת להעביר, כמעט ללא אבדות, אספקה מארצות הברית לבריטניה.
ארטילריה רבת עוצמה וארוכת טווח
הגרמנים טיפחו את פיתוח הרעיון של תותח על, וזאת בעיקר באמצעות מפעלי קרופ. יעילותה של ארטילריה כבדה במיוחד לטווחים ארוכים הייתה לקח שנלמד מהמצור על פורט ארתור במלחמת רוסיה–יפן. במסגרת מאמצים אלה פותח ההוביצר ברטה השמנה, שנועד לניפוץ ביצורים בגבול בלגיה, כחלק מתוכנית שליפן. כן פותח תותח פריז שנועד לירי הפחדה ודמורליזציה על פריז, ממרחק 130 ק"מ. תותחי ענק ארוכי טווח הונעו לשדה הקרב על מסילות ברזל בתצורה של תותחי רכבת.
כלי נשק נוספים
250px|ממוזער|רובה הלי אנפילד הבריטי
250px|ממוזער|רובה ה-Gewehr 98 הגרמני
250px|ממוזער|רובה הספרינגפילד האמריקאי
כלי נשק בריטים
מקלע לואיס
אקדח ובלי
לי-אנפילד
M1903A1
מקלע מקסים
מטוס סופווית טבלואיד
כלי נשק גרמנים
מאוזר מודל 98
אקדח שרות לוגר (פראבלום 9 מ"מ) (שם הנשק מלטינית: "היכון למלחמה" מהביטוי:"הרוצה בשלום ייכון למלחמה" - Si vis pacem, para bellum)
ׁׂ מאוזר מודל 1871 (הרובה נקרא גם הרובה היהודי בגלל שבשנת 1887 החברה נרכשה על ידי היהודי איזידור לאֶואֶ. מפרט הנשק: מנגנון- בריחי; מחסנית- 5 כדורים בבית הבליעה; אורך- 125 ס"מ; משקל- 4.09 ק"ג; קליבר הוא- 7.92 מ"מ).
כלי נשק אמריקאים
M1903A1
BAR - רובה אוטומטי בראונינג
אקדח שרות קולט M1911 קליבר 0.45
כלי נשק צרפתים
שאוסט
תותח 75 מ"מ מודל 1897
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:מלחמת העולם הראשונה | 2024-04-09T09:58:24 |
תאוריה ביקורתית | תאוריה ביקורתית (קיצור של המושגים: תאוריה ביקורתית של החברה או תאוריה חברתית ביקורתית, באנגלית: Critical theory או Critical sociology) היא מושג בסוציולוגיה ובפילוסופיה, אשר נעשה בו שימוש על ידי אסכולת פרנקפורט, הרשת החברתית והאינטלקטואלית שלהם, ואלה שהושפעו מהם באופן אינטלקטואלי, על מנת לתאר את עבודתם שלהם, המוכוונת לעבר שינוי חברתי רדיקלי, ולשם הבחנה מתאוריה מסורתית, כלומר תאוריה במובן הפוזיטיביסטי, המדעי, או התצפיתי הטהור. בספרות, בביקורת הספרות ובלימודי התרבות, "תאוריה ביקורתית" משמשת במובן אחר – תאוריה המשמשת לביקורת.
המושג תאוריה ביקורתית, במובן הסוציולוגי, הפילוסופי או במובן הלא ספרותי, מאגד כיום בצורה רופפת סוגים שונים של עבודות, כגון אלו של אסכולת פרנקפורט, מישל פוקו, פייר בורדייה, ושל התאוריה הפמיניסטית. המשותף לעבודות אלה הוא עניינן בביקורת על שליטה, באינטרס בשחרור, ובמיזוג בין ניתוח סוציולוגי-תרבותי, הסבר, ופירוש יחד עם ביקורת סוציולוגית־תרבותית; בין הוגים הבולטים של התאוריה ניתן למנות גם את מקס הורקהיימר, ולטר בנימין, תאודור אדורנו, הרברט מרקוזה ויורגן הברמאס.
היסטוריה
התאורטיקנים הביקורתיים הראשונים היו מרקסיסטיים, וייתכן שהם בחרו בשם תאוריה ביקורתית של החברה כדי להימנע מהמשמעויות הפוליטיות השנויות במחלוקת של המונח מרקסיזם. יחד עם זאת היו סיבות חשובות אחרות לבחירה בשם זה. ראשית, הם קשרו את עצמם במפורש לפילוסופיה הביקורתית של עמנואל קאנט, שבמסגרתה המונח ביקורת, ציין התבוננות פילוסופית במגבלות של טענות שנטענו עבור סוגים מסוימים של ידע, כמו גם קשר ישיר בין ביקורת שכזו והדגשת העצמאות המוסרית. בהקשר אינטלקטואלי, המוגדר באמצעות פוזיטיביזם דוגמטי וסיינטיזם מחד, וסוציאליזם מדעי דוגמטי מאידך, תאוריה ביקורתית התכוונה לשקם באמצעות גישה פילוסופית ביקורתית את האפשרות לשינוי מהפכני, אפשרות שבאותה התקופה נראתה להוגים מסוימים בדעיכה.
שנית, בהקשר של אורתודוקסיה מרקסיסטית-לניניסטית ואורתודוקסיה סוציאל-דמוקרטית, המדגישה את המרקסיזם כסוג חדש של מדע פוזיטיבי, הוגים אלה קשרו את עצמם לאפיסטמולוגיה המשתמעת מעבודתו של קרל מרקס, שהציגה את עצמה כביקורת (כמו בחיבור של מרקס "הקפיטל: ביקורת של כלכלה פוליטית"), ברצונם להדגיש שמרקס ניסה ליצור ניתוח ביקורתי מסוג חדש המוכוון לעבר מיזוג בין תאוריה לבין עיסוק מהפכני ממשי, ולא לעבר סוג חדש של מדע פוזיטיבי. בשנות ה-60 של המאה ה-20 העלה יורגן האברמס את הדיון האפיסטמולוגי למדרגה חדשה בחיבורו "ידע ואינטרסים אנושיים", בכך שהוא זיהה את הידע הביקורתי כמבוסס על עקרונות של התבוננות עצמית ושחרור, השונים מעקרונותיהם של מדעי הטבע ומדעי האדם.
בלימודי תקשורת
התאוריות המרקסיסטיות מדגישות את זה שבתקופה המודרנית קיימים אמצעי תקשורת רבים, אך רובם מרוכזים בידיים מצומצמות. על פי מחקרים ביקורתיים אמצעי תקשורת אלו מקדמים ערכים שמרניים, ועוסקים בקידום רעיונות התורמים לשימור הסדר הכלכלי הקיים. התקשורת משכנעת את מעמד הפועלים שהקפיטליזם טוב לו, וכך באמצעות נרמול הקפיטליזם היא בעצם פועלת למען האינטרס של מעמד בעלי ההון הנהנה מסדר כלכלי זה.
תאוריה ביקורתית אחת היא תאוריית ההגמוניה. לפי גישה זו, התקשורת שהיא אמצעי חיברות, היא חלק ממנגנוני המדינה המדכאים, אשר מצליחים לכפות את האידאולוגיה של המעמד השליט – ההגמון, ללא שימוש בכוח, על ההמון. ההמון מאמץ את סמלי הסטטוס, את האידאולוגיה והסגנון החיים מרצונו. ניתוח התקשורת מגישה זו מתמקד בטקסט ובייחוד באופן הטמעת המסרים בתוכו.
תאוריה ביקורתית נוספת היא התאוריה הכלכלית פוליטית. לפי תאוריה זו, למוסדות הכלכליים והפוליטיים אינטרס זהה והוא לשמור על הסדר החברתי הקיים. בהקשר של תקשורת, ההנחה היא שהעוצמה הכלכלית קובעת אילו דעות יושמעו בתקשורת. למשל, ישנן עדויות לכך שבשבועות האחרונים למחאת קיץ 2011 העיתונות הישראלית סיקרה אותה פחות ובאופן פחות אוהד בשל לחץ שהפעילו בעלי ארגוני התקשורת על עובדיהם. גישה זו נוטה לנתח את מבנה הבעלות והסדרים מוסדיים נוספים שמאפיינים את אמצעי התקשורת.
תאוריה ביקורתית שלישית שדנה בתקשורת היא אסכולת פרנקפורט. בהקשר של תקשורת אסכולה זו מדברת על "תודעה כוזבת" שאמצעי תקשורת יוצרים בקרב הציבור. האסכולה טוענת שתרבות ההמונים מספקת את הנאותיו המיידיות של הפרט, וכך מסיחה את דעתו מההבדלים החומריים בינו לבין המעמד השליט. היא יוצרת תודעה של שפע רב, וכך אנשים בעצם לא שמים לב לבעיה הקיימת. התקשורת מדברת על בעיות חיצוניות מחוץ למדינה, או מראה תוכניות שבהן גם החלשים ביותר בחברה מצליחים, וכך נוצרת מחשבה שכולם יכולים להצליח, ואין צורך לפנות למהפכה שמרקס חזה, בגלל מסרים שהטמיעה התקשורת.
ביקורת
הוגים רבים מבקרים את התאוריה הביקורתית בכך שהתאוריה תוקפת כביכול בעיות שיש בחברה, אולם אינה מציעה פתרון, דרך לשפר את המצב, או פעולה פוליטית לשינוי הקיים (התקפה זו מבוססת בין השאר על "הסירוב הגדול" של מרקוזה). כלומר התאוריה גורמת לאדם להרגיש כלפי החברה שהוא מדוכא על ידה אבל לא נותנת לאדם אמצעים לשנות את המצב ולא מבקשת מהחברה להשתנות (אלא פשוט מציינת שהיא רעה לאינדיבידואל). בכך התאוריה פשוט מציינת את הקיים בחברה ותוקפת אותו ללא שום הצעה שאמורה להועיל או לשפר את הקיים ואת החברה. לכן המבקרים טוענים שהתאוריה היא פשוט הסתכלות שלילית על החברה ועל המציאות הקיימת.
ראו גם
אסכולת פרנקפורט
דקונסטרוקציה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
.
קטגוריה:תאוריות סוציולוגיות
קטגוריה:מרקסיזם | 2024-07-16T18:50:10 |
לאקאן | REDIRECT ז'אק לאקאן | 2015-09-26T11:08:29 |
אוסקר ווילד | REDIRECT אוסקר ויילד | 2015-09-26T11:08:29 |
שרק | שְׁרֶק (באנגלית: Shrek) הוא סרט קומדיה בהנפשה ממוחשבת משנת 2001 שבוים על ידי הבמאי הניו זילנדי אנדרו אדמסון והבמאית האמריקאית ויקי ג'נסן, והופק על ידי חברת אולפני ההנפשה של דרימוורקס. הסרט מבוסס על ספר מאויר באותו שם, מאת אמן הקומיקס היהודי האמריקני ויליאם סטייג.
הסרט מספר על שרק, עוג גדול וירוק שחי בעולם אגדות לבדו בביצה. במהרה הוא נאלץ לצאת למסע יחד עם חמור פטפטן כדי להציל נסיכה הכלואה במגדל.
השם "שרק" נלקח מהמילה היידית והגרמנית "שרעק" (Schreck), שפירושה 'פחד' או 'אימה'.
אף שהסרט מכיל לא מעט בדיחות המיועדות לקהל המבוגרים, הוא יועד בעיקרו לילדים, והיווה פרודיה על סיפורי אגדות רבים. פסקול הסרט זכה לשבחים, והוא כולל שירים של להקות שונות כמו סמאש-מאות', אנשי הבה-הה, הפרוקליימרז, וזמרים כגון ג'ייסון וייד ורופוס ויינרייט.
כשהופץ בקולנוע בשנת 2001, זכה הסרט להצלחה כלכלית וביקורתית עצומה. בזכות הצלחה זו, הצליחה חברת דרימוורקס להפוך לאחת ממתחרותיה של דיסני בתחום סרטי ההנפשה, ובפרט בהנפשה ממוחשבת.
הסרט היה הראשון אי פעם שזכה בפרס אוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר, והיה גם מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר.
עלילת הסרט
בתחילת הסרט שומעים את קולו של שרק, גיבור הסרט, קורא אגדה המספרת על נסיכה אשר הוטל עליה כישוף הגורם לה להפוך בכל לילה למפלצת כעורה. הנסיכה כלואה במגדל גבוה בטירה מרוחקת ונידחת ומחכה לנשיקה מהנסיך, שהיא ורק היא יכולה להפר את הכישוף.
שרק, עוג מפלצתי, מכוער, גס-רוח בעל עור ירוק, חי את חייו השקטים בבקתה קטנה במרכז ביצה נידחת המרוחקת משאון העיר. סדר יומו כולל מקלחת בוץ, ואכילה של חרקים ומזון לא רגיל אחר. מדי פעם, מנסים אנשי הכפר השכן לצוד את העוג הענק ולהפר את מנוחתו, וזאת בשל דעה קדומה כי שרק הוא מפלצת אימתנית אשר כל רצונה בחיים הוא להרוג בני אדם חפים מפשע.
חייו הסתמיים של שרק משתנים כאשר פוגש שרק בחמור חסר שם, לא אינטליגנטי ובעל אופי פטפטני, שבעליו מסרו אותו לחיילי דולוק, בשל תכונתו המיוחדת - יכולתו לדבר. שרק מציל, ללא כוונה, את החמור, ובכך רוכש את אמונו וחברותו - דבר אשר בו הוא כלל לא חפץ בתחילה בשל היות החמור דברן וחברותי בניגוד לשרק.
לאחר החמור מגיעים אל שרק יצורים מאגדות שונות (בהם פינוקיו, הזאב הגדול והרע, פיות וכדומה) אשר התגוררו בעבר בשטחה של ממלכת דולוק, תחת שליטתו של הלורד פרקוואד. הלורד גירש את כל היצורים אל הביצה בה מתגורר שרק, בטענה כי הם מקלקלים את עולמו המושלם. במטרה להשיב את חייו למסלולם הרגיל והשלו מחליט שרק לצאת אל בירת דולוק ולהפגש עם לורד פרקוואד כדי שיסלק את היצורים שהגיעו לביתו.
החמור מדריך את שרק אל עבר טירת הלורד, שם עמדה להתקיים תחרות בין אבירי הממלכה השונים. המנצח בתחרות יזכה לבצע משימה המעסיקה את הלורד פרקוואד בימים אלו, מציאת הנסיכה פיונה. הלורד, רודן חסר-לב, אכזר ונמוך, חפץ בכל לבו להפוך למלך של דולוק. על פי ההוראות שקיבל מראי הקסמים של שלגייה, על מנת להפוך אותו למלך עליו להינשא לנסיכה. כפרודיה על תוכניות שידוכים טלוויזיוניות, מציג בפניו הראי את האפשרות לבחור בין סינדרלה, שלגייה והנסיכה פיונה, והלורד פרקוואד בוחר לבסוף באופציה השלישית.
שרק הביס את כל המתמודדים בתחרות, אשר צוו בידי הלורד להרוג את שרק, וסיכם עם הלורד כי יביא את פיונה, שעליה שומר דרקון יורק אש, ובתמורה יצורי האגדות יקבלו את ביתם בחזרה, ובעקבות כך יפנו את ביצתו של שרק.
שרק יצא למסע אל עבר הטירה האפלה והמרוחקת מדולוק, שבה שוכנת פיונה במגדל הגבוה ביותר. על הטירה שומר דרקון אכזרי, שחיסל כל אביר שניסה להיכנס לטירה. בעוד שרק מחפש אחר הדרקון, והחמור אחר הנסיכה - התהפכו תפקידיהם, כאשר שרק הוטח על ידי זנב הדרקון אל חדרה של פיונה, בעוד החמור רכש בינתיים את אהבת הדרקון, שהתגלה למעשה כדרקונית נקבה.
לאחר שפיונה, שרק והחמור ברחו בהצלחה, והשאירו את הדרקונית שבורת הלב לבדה בטירה, הם החלו את מסעם חזרה לדולוק. פיונה, אשר ציפתה לאביר על סוס לבן, נסיך מושלם ויפה-תואר מהאגדות, מופתעת לגלות כי גיבורה הוא עוג כעור וגס-רוח. כשהערב הגיע, פיונה דורשת להקים מחנה, ובנתה לעצמה מחסה בתוך מערה. שרק והחמור נותרו לישון בשטח. שרק פתח את לבו בפני החמור וסיפר לו על הרושם המוטעה שמקבלים כולם מהופעתו, וכי הם בטוחים שמולם עומדת מפלצת אכזרית וחסרת רגשות, וזאת מבלי לדעת כי פיונה צותתה לדבריו בסתר.
ביום המחרת, פיונה התנצלה על התנהגותה והכינה לשלושתם ארוחת בוקר. בהמשך צעידתם, הם נתקלו ברובין הוד וחבריו, אשר רוצים להרוג את שרק ולהציל את הנסיכה מידיו, בחושבם כי שרק חטף אותה במטרה להרע לה. לפני המתקפה, "חבורת העליזים" של רובין הוד פוצחת בשירה, ואף רוקדת ריקוד אירי. פיונה מתגלה כלוחמת קשוחה ומביסה את כולם בעזרת כישורי לחימה בלתי-צפויים. שרק, שפיתח במהלך המסע חיבה כלפי פיונה, מחליט בלבו לספר לה על כך בקרוב.
באמצע הלילה, נכנס החמור אל טחנת הקמח הנטושה בה לנה פיונה במטרה לברר את שלום הנסיכה. כשהוא מגיע, הוא רואה עוגית - מפלצת מכוערת לבושה בשמלתה של פיונה ובעלת תסרוקת דומה. בתחילה החמור חושב כי המפלצת העומדת מולו אכלה את הנסיכה, ורק לאחר מכן הוא מבין כי זו פיונה אשר עומדת מולו. היא מגלה לו את סודה הגדול: בילדותה, הוטל עליה כישוף, האומר כי בשקיעת השמש יופייה יעלם, והיא תהפוך למפלצת חסרת חן. הכישוף יופר רק על ידי נשיקת אוהב אמיתי, אשר תחזיר לפיונה את צורתה האמיתית. פיונה מספרת לחמור על הזדהותה עם מצוקות שרק ואומרת כי הסיבה להתחבאותה היא הפחד מרושם ראשוני, ומתארת את עצמה כ"מפלצת מכוערת ומגעילה". באותו הזמן ממש, שרק מתקרב עם פרח בידו, ושומע את פיונה אומרת לחמור "כיעור ונסיכה לא הולכים יחד". שרק משוכנע שהיא התכוונה לכך שעוגים ונסיכות לא יכולים להיות יחד ולא מבין את כוונתה האמיתית של הנסיכה בדבריה.
שבור לב, כועס ונעלב מדברי פיונה, פונה שרק לבדו אל עבר טירתו של הלורד פרקוואד. בבוקר, פיונה מגלה כי הלורד פרקוואד ומשמרו הגיעו לאסוף אותה אל עבר הטירה. שרק, אשר סיפר לה כי שמע את שיחתה עם החמור בליל האתמול, אמר לה כי אין לו עוד עניין לדבר איתה לעולם. פיונה מצדה, אשר חושבת כי שרק כועס על כך שלא סיפרה לו את סודה, חוזרת עם הלורד.
שרק חוזר לביצתו השוממה שבור לב ונרגן, אך שם הוא נתקל בחמור, אשר דורש חלק מן הביצה של שרק, בטענה כי גם לו היה חלק במסע שאליו יצאו יחדיו. שרק, שחשב כי החמור צחק עליו יחד עם פיונה, מנסה לגרש אותו, אך ללא הצלחה. לאחר שהקשיב שרק לחמור והבין את גודל אי ההבנה, וכי פיונה מחבבת אותו עד מאוד, הוא מתנצל בפני החמור, ומחליט להפסיק בכל מחיר את חתונתם של פיונה והלורד פרקוואד. שרק והחמור נעזרים בדרקונית אשר הצליחה לברוח מן הטירה וחיפשה את החמור אהוב לבה.
בהגיעו אל טירתו של הלורד, מתפרץ שרק במהירות לאולם החתונה בדיוק לפני שפיונה הספיקה לנשק את פרקוואד (במטרה להישאר יפהפייה) ואמר לה כי פרקוואד חפץ להתחתן אתה לא בשל אהבתו אליה אלא רק בשל רצונו למלוך. פיונה הפגועה נוזפת בו, אולם בסתר לבה היא מבינה משתיקתו כי הוא באמת אוהב אותה. פיונה מחליטה לחשוף בפניו ובפני הקהל כולו את סודה. פרקוואד נגעל ממראה אשתו, ומצווה להשליך את זוג העוגים לכלא. בשומעו את שריקת העזרה של שרק, החמור פרץ אל תוך האולם עם הדרקונית אשר טרפה את הלורד ופלטה את כתרו.
לאחר נשיקה של שרק ופיונה, היא נשארת בצורת עוגית משום שזו היא צורת אהבתה האמיתית. חתונתם של שרק ופיונה מתרחשת בביצה. הסרט מסתיים בתמונתם של שרק ופיונה בכרכרת הבצל שלהם, נוסעים אל עבר השקיעה. תמונה זו מופיעה כסוף של ספר האגדה "שרק", המסתיים במשפט "והם חיו מכוערים ומאושרים, עד עצם היום הזה".
דמויות
שרק
ממוזער|180px|שרק, מתוך הסרט הראשון בכיכובו. מבחוץ אכזרי, מפחיד וחסר רגישות, מבפנים רך פגיע ועדין
שרק (באנגלית: Shrek) הוא עוג ירוק, המדובב בסדרת הסרטים על ידי השחקן מייק מאיירס ובעברית על ידי הזמר יובל דור.
שרק, לעומת פיונה נולד כעוג ולא כבן אדם, הבדל שמשפיע על יחסה אליו.
שרק, הרגיל להיות בודד בשלוותו, מאבד אותה כאשר כל היצורים הקסומים ממלאים את אזור ביתו על פי פקודת הלורד פאקוורד. שרק מתעצבן ופונה יחד עם החמור לממלכתו, 'דולוק', משם הוא נשלח להציל את הנסיכה פיונה, משימה שאם תצליח, על פי מילותיו של הלורד, תחזיר את הביצה השלווה של שרק. אט אט, שרק מבין שמצא את אהבתו האמיתית ועובר תהליך חשוב ומשמעותי שמשנה את חייו לגמרי. בסוף הסרט, שרק מונע את החתונה בין פיונה לפאקוורד וזוכה בליבה.
על פי שמועות שלא אושרו על ידי דרימוורקס מבוססת דמותו של שרק על אדם אמיתי בשם מוריס טייה, שהיה מתאבק ומשורר. הוא נולד בשנת 1903 וסבל מאקרומגליה, מחלה נדירה שבה עצמות כפות הידיים, כפות הרגליים והגולגולת ממשיכות לגדול באופן לא פרופורציונלי.
פיונה
שמאל|ממוזער|180px|פיונה כעוגית. תמונה מתוך הסרט שרק 2 (2004)
הנסיכה פיונה (באנגלית: Princess Fiona) מדובבת בסרטים על ידי השחקנית קמרון דיאז ובעברית על ידי שרונה נסטוביץ'.
בילדותה, נפלה על פיונה קללה נוראית שעל פיה היא הופכת לעוגית לאחר שקיעת השמש בכל יום. הוריה, מלכי ממלכת 'הרחק הרחק מכאן', על פי הצעתה של הפיה הסנדקית, העבירו אותה אל תוך מגדל גבוה המוקף בלבה ונשמר על ידי דרקון אימים. רק כאשר היא תינצל על ידי אביר שיתאהב בה אהבת אמת הקללה תוסר.
פיונה ניצלת לבסוף על ידי שרק, עוג בעצמו, ולאחר אירועי הסרט הם מתאהבים ומתחתנים.
החמור
שמאל|ממוזער|180px|החמור, פטפטן בלתי נסבל וחייכן
החמור (באנגלית: Donkey) מדובב על ידי השחקן אדי מרפי בסרטי שרק ובעברית על ידי השחקן ליאור כלפון.
הוא ניצל בתחילת הסרט על ידי שרק ואט אט נוצר קשר חברותי ביניהם, תוך כדי מסע קשה של שניהם לעבר הטירה בה כלואה פיונה וחזרה. החמור הוא פטפטן, חייכן, בלתי נסבל, נודניק, מציק, ודמות קומית מלאת חיים.
הלורד פרקוואד
הנבל הראשון ששרק פוגש, שולט בשטחה של ממלכת דולוק, הלורד גירש את כל היצורים אל הביצה בה מתגורר שרק, בטענה כי הם מקלקלים את עולמו המושלם. הלורד, רודן חסר-לב, אכזר ונמוך למדי, חפץ בכל לבו להפוך למלכה של דולוק. על פי ההוראות שקיבל מראי הקסמים של שלגייה, על מנת להפוך אותו למלך עליו להינשא לנסיכה.
בסוף הסרט נהרג על ידי הדרקונית אשר אכלה את הלורד ופלטה רק את כתרו. בסרטון שרק 4D הדרקונית הוציאה אותו מבטנה וקברה אותו בבית קברות והוא מוצג כרוח רפאים.
דמויות משניות
איש לחם הג'ינג'ר ("ג'ינג'י")
איש לחם הג'ינג'ר (מבוסס על מעשיית הילדים "איש לחם הג'ינג'ר", Gingerbread Man), המכונה עקב כך "ג'ינג'י", הוא איש-עוגייה אמיץ, אשר לא מוותר לאף אויב. בסרט הוא נראה לראשונה כלוא בטירתו של הלורד פארקוואד כשהוא סובל עינויים אך לא מוכן לגלות פרטים סודיים.
הדרקונית
דרקונית אדומה ששמרה על הטירה שפיונה והרגה כל אביר שניסה להיכנס לטירה, היא נקשרה מאוד לחמור מאז שגילה שהיא נקבה.
היצורים מן האגדות
היצורים מן האגדות כמו הזאב, כיפה אדומה, שלושת החזירונים, העכברים העוורים, פינוקיו ועוד, הם דמויות מהאגדות המופיעות בכל סדרת הסרטים. הם נראים לראשונה לאחר פלישתם לביתו של שרק עם שאר היצורים מהאגדות בסרט.
ראי הקסמים
הראי הקסום משלגיה ושבעת הגמדים. בסרט הראי נלקח ללורד פרקוואד והיה שייך לו הוא שירת ועזר לו לבחור נסיכה לה יינשא. לאחר שפארקווד מת הראי השתחרר.
מדבבים
בתחילה, השחקן כריס פרלי היה מועמד לדבב את קולו של שרק, אך לאחר מותו, מייק מאיירס קיבל את התפקיד. לאחר שהקליט את כל שורותיו בסרט, הוא התבקש להקליט אותן מחדש עם מבטא סקוטי, שהתאים יותר לסרט לדעת הבמאים.
דמות מדבב/ת לאנגלית מדבב/ת לעברית דמויות ראשיות שרק מייק מאיירס יובל דור הנסיכה פיונה קמרון דיאז שרונה נסטוביץ' חמור אדי מרפי ליאור כלפון דמויות משניות לורד פרקווד ג'ון לית'גאו יהויכין פרידלנדר ג'פטו כריס מילר עוזי פוקסראי הקסםיואב בר-לב הזאב ארון וורנר יורם יוספסברג פינוקיו קודי קמרון שרון כהן ג'ינג' קונראד ורנון שמחה ברבירו
פרודיות ובדיחות
"טירת דולוק" היא פרודיה מובהקת על פארקי השעשועים של דיסנילנד. היא, כמו מתקני דיסני, מכילה בתוכה ביתן כרטיסים, שער מסתובב לכניסה, סדרנים הלבושים בתחפושות משעשעות, חנות מזכרות, סיורי כרכרה עם סוסים, וסרטון הדרכה על העיר דולוק, המזכיר את האטרקציה "זה עולם קטן".
לפי השערות שונות, ההשראה לדמותו של לורד פרקוואד היא מייקל אייזנר, אחד ממנהלי דיסני לשעבר, אשר פיטר את מנכ"ל דרימוורקס הנוכחי, ג'פרי קצנברג, מחברת האנימציה של דיסני, בשנת 1994.
בתחילת הסרט, רואים את אבא דוב אמא דובה וילד דוב מאגדת זהבה ושלושת הדובים בתוך כלובים אך אחר כך ניתן לראות כי בביצתו של שרק נוכחים האבא והבן אך האם חסרה. לאחר החזרה מהטירה שבה הייתה כלואה פיונה, עת שרק מסביר לחמור את רגשותיו, הסצנה נחתכת אל חדר השינה של הלורד פרקוואד, שם ניתן לראות מה עלה בגורלה של אמא-דובה: היא נהפכה לשטיח.
במהלך מסע ההצלה של פיונה מהטירה, אומר שרק לפיונה "Well, I have to save my ass", משפט שדובב לעברית כ"אני צריך לשמור על ישבני וגם להציל את החמור" - המילה Ass שימשה באנגלית בכפל משמעויותיה: ישבן וחמור. בזמן הקטע הזה, ניתן לראות ברקע ספר בישול הנושא את הכותרת "כיצד לאכול אביר".
בסצנה שבה נראה חדר השינה של פרקוואד, מאחורי מיטתו תלויים מספר דיוקנאות שלו. באחד מהציורים ניתן לראות את פרקוואד עולה מתוך הים. זוהי פרודיה על הציור מתקופת הרנסאנס, "הולדת ונוס", מאת בוטיצ'לי, שבו עולה ונוס מן הים באותה הצורה בדיוק.
בסצנת הקרב בין פיונה לרובין הוד וה"אנשים העליזים", פיונה קפצה באוויר, קפאה במקומה למשך כמה שניות, והמצלמה הסתובבה סביב גופה. זוהי בדיחה על סצינות הקרב המקובלות בסרט "מטריקס".
בסרט השני בסצנה שבה שרק וחמור פוגשים לראשונה את החתול במגפיים, ובה הוא מנסה לתקוף את שרק בשליחותו של המלך, יש קטע שבו הוא מזדחל לתוך חולצתו של שרק ואז פורץ החוצה מתוך החולצה בקריעה כלפי חוץ, כשגופו של החתול זקוף, ידיו צמודות לגוף והוא מעין לוחש לחישת נחש. הקטע הזה הוא פרודיה על סרטי "הנוסע השמיני", בקטעים שבהם הזינומורף (החייזר) בוקע מתוך חזהו של הקורבן שבתוכו נולד.
המחזמר
הסרט עובד למחזמר בתיאטרון ברודוויי, עלה ב-14 בדצמבר 2008 וזכה להצלחה אדירה. המחזמר היה מועמד לזכייה בפרסים רבים כגון: שמונה פרסי טוני (כולל ל"מחזמר הטוב ביותר"), שנים עשר פרסי "דרמה דסק", עשרה פרסי "מעגל מבקרים חיצוני" ועוד. המחזמר זכה בפרס טוני על "עיצוב התלבושות הטוב ביותר".
המחזמר תורגם לעברית והוצג בהיכל התרבות במהלך אוגוסט 2010 בבימויו של עוז מורג. שיחקו בו דביר בנדק בתפקיד שרק, יעקב כהן בתפקיד דונקי, ציון ברוך בתפקיד לורד פרקוואד, דנה פרידר בתפקיד פיונה וטל מוסרי בתפקיד פינוקיו.
סרטי המשך
הסרט זכה בפרס אוסקר לשנת 2002 ולהצלחה אדירה ברחבי העולם, שהביאה ליצירת מספר סרטי המשך, אשר יצאו אחת לשלוש שנים. סרטי ההמשך הם שרק 2, שרק השלישי ושרק לנצח. בנוסף יצאו שלושה סרטונים קצרים - האחד בתלת־ממד המספר על ירח-הדבש של שרק ופיונה, השני שילב סיפור חג מולד בעלילות הגיבורים והשלישי מספר על מה שקורה בליל כל הקדושים הראשון של הילדים שלהם. בנובמבר 2011 יצא הסרט: החתול של שרק, סרט ספין אוף לסדרת הסרטים של שרק.
שרק 4D
Shrek 4-D הוא סרטון מיוחד בתלת־ממד שיצא בשנת 2003 מחברת דרימוורקס והופץ בפארק יוניברסל ובעקבות הצלחתו יצא גם בתקליטור DVD.
עלילה
הסרטון מספר על ירח-הדבש של שרק ופיונה אבל תלוניוס, העוזר של לורד פרקוואד חוטף את פיונה ודוהר עם פיונה על סוס. שרק וחמור דהרו עם הכרכרה שלהם עד שתלוניוס, הסוס שלו ופיונה נעלמו ושרק וחמור מגעים לבית קברות ששם קבור לורד פרקוואד. חמור מאוד פחד וחשב שיש בבית הקברות רוחות רפאים ואז הגיעה הרוח של פרקוואד עם דרקון מפסל שחי ופרקוואד אמר שפיונה צריכה למות כדי שהוא יתחתן איתה והוא יהיה המלך של עולם המתים ודרקונית, אשתו של חמור מגיעה להציל את שרק וחמור. אחרי זה תלוניוס קושר את פיונה לרפסודה שקרובה למפל כדי שפיונה תמות ואז היא תהפוך לרוח אבל דרקונית, חמור ושרק הצילו את פיונה ואז דרקונית ירתה אש ברוח של לורד פרקוואד ואז פרקוואד התפוצץ. בסוף דרקונית לוקחת את שרק, פיונה וחמור לבית מלון ששרק ופיונה יהיו בירח הדבש שלהם.
הסרטון נקרא שרק 4D אף על פי שהוא בתלת־ממד. הממד הרביעי הוא המים, הרוח והאפקטים הנוספים שמרגיש הקהל שיושב באולם וצופה בסרט בזמן שהדברים מתרחשים על המסך. הסרט הופץ ב-DVD, בו לא ניתן להוסיף את הממד הרביעי, לכן הוא נקרא שרק 3D.
דמויות
שרק (מייק מאיירס) הגיבור הראשי, עוג ירוק שהציל את פיונה מרוחו של לורד פרקוואד.
הנסיכה פיונה (קמרון דיאז): אשתו של שרק, נחטפה על ידי תלוניוס, העוזר של לורד פרקוואד.
חמור (אדי מרפי): חמור מדבר שעזר לשרק להציל את פיונה.
לורד פרקוואד (הרוח) (ג'ון לית'גאו): רוחו של לורד פרקוואד, האויב של שרק. בגלל שפרקוואד נאכל על ידי דרקונית והוא מת הוא רצה שפיונה תתחתן איתו. כדי לעשות את זה היא צריכה למות כדי להפוך לרוח ושפרקוואד יהיה המלך של עולם המתים.
תלוניוס: העוזר הטיפש של לורד פרקוואד.
דרקונית: אשתו של חמור, עוזרת לשרק וחמור להציל את פיונה.
קישורים חיצוניים
אתר הסרט
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:דרימוורקס הנפשה: סרטים
קטגוריה:סרטים אמריקאיים
קטגוריה:סרטי אנימציה ממוחשבת
קטגוריה:סרטים מבוססי ספרים
קטגוריה:סרטי פנטזיה
קטגוריה:סרטי פרודיה
קטגוריה:סרטי קומדיה רומנטית
קטגוריה:זוכי אוסקר: הסרט המונפש הטוב
קטגוריה:סרטי קומדיה מונפשים
1
קטגוריה:זוכי פרס אנני - סרטים
קטגוריה:סרטים על קללות
קטגוריה:חמורים בתרבות
קטגוריה:זוכי פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט האנימציה הטוב ביותר
קטגוריה:סרטים אמריקאיים משנת 2001
קטגוריה:סרטי קרוס-אובר
קטגוריה:סרטים זוכי פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס
קטגוריה:סרטי 2001 | 2024-10-07T22:08:18 |
הרבי מלובביץ' | REDIRECTמנחם מנדל שניאורסון | 2007-01-05T04:39:29 |
דעת תורה | בטרמינולוגיה החרדית, דעת תורה היא דעתו של גדול הדור בכל נושא שאין לו התייחסות מפורשת בתורה.
המושג דעת תורה נועד לייחס לאדם הנחשב גדול בתורה את היכולת לשמש לפה עבור התורה ולהביע את דעתה (שאינה מובעת בה בגלוי) בשאלה הנדונה. הנחת היסוד של תפיסת עולם זו (הנובעת מתוך אמונת חכמים), שהעיסוק הרב בתורה מזכך את מוחו של האדם ומכשיר אותו לפסוק ולהכריע בכלל תחומי החיים.
דעת תורה היא מוטיב מרכזי בחיי החברה החרדית וברמה פחותה אף בחיי החברה החרדית-לאומית. הפרסום הפומבי של 'דעת התורה' נעשה בדרך כלל באמצעות העיתונות המפלגתית בהתייחס לסוגיות פוליטיות.
התפתחות המושג
הביטוי "דעת תורה" או "דעת התורה" מבטא בספרות היהודית בימי הביניים ובראשית העת החדשה את מה שהיום מקובל לבטא כ"עמדת ההלכה" או "השקפת היהדות". אמנם בספרות חז"ל ואף במכלול ספרות האחרונים משמעותו של הביטוי שימשה להגדיר או את השיתוף הקיים בין דעת לתורה (לדוגמה במשנתו של הרמב"ם, שראה את הפיזיקה והמטפיזיקה כמשלימות את התורה) או כביטוי לידיעה ברורה של דין התורה (מסכת חולין צ', ב'), אולם בהמשך מושג זה קיבל אופי אחר.
במידה מסוימת, גמישותה של הסמכות הרבנית לקבוע בענייני "דעת תורה" עולה על יכולתה לפסוק הלכות, שכן פסיקת "דעת תורה" היא למעשה אינטואיטיבית ואינה מחייבת כתיבה הלכתית מסודרת ומנומקת. לפיכך גם היכולת לחלוק עליה מוגבלת ביותר, אלא אם כן החולק נחשב לבעל שיעור קומה המאפשר לו להביע "דעת תורה" כהבנתו. חוקרים אחדים (גרשון בקון, לורנס קפלן, יעקב כ"ץ) סברו כי דעת תורה כוללת בתוכה ממד של אלטעות (Infallibility, חסינות מפני טעות) כעין זו שיוחסה לאפיפיור החל מוועידת הוותיקן הראשונה (1870). ואולם, נראה כי התפיסה החרדית פחות קיצונית בעניין זה. רק לעיתים נדירות ניתן למצוא בה ניסוחים מפורשים של אלטעות, ובדרך כלל הדגש הוא על כך שהאדם הפשוט איננו יכול לשפוט או לבקר את שיקול דעתם של ה"גדולים".
"דעת תורה" הוא מונח שהופיע במקורו בספרות ההלכה, אך שם הוא משמש כמטבע לשון, שאין עומדת מאחוריו תפיסה מגובשת. הוא הפך לדוקטרינה בעיקר עם עלייתה של אגודת ישראל.
דוקטרינת דעת תורה החלה כנראה אצל הרב ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים. היא פותחה בעיקר בדור שלאחריו על ידי תלמידו ר' אלחנן וסרמן, וכן על ידי ר' חיים עוזר גרודז'נסקי והחזון איש. כל אחד מהם תפס את סמכותם של גדולי התורה בגוון שונה במקצת. הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש"), שמיעט להשתמש במונח דעת תורה, אמר כי לגדולי התורה יש "חלק חמישי בשולחן ערוך" (שבו ארבעה חלקים), המורה גם בעניינים שאינם בארבעת החלקים הקיימים.
הרב אלחנן וסרמן ציטט מרבי חיים מוולוז'ין ש"בשעה שסוחר עצים בא להימלך אם לקנות יער, ישנה עבורו תשובה בתורה, צריכים רק למוצאה...".
כיום יש הרואים את "דעת תורה" כצורה של תאולוגיה פוליטית יהודית, היוצרת תשתית עיונית לתיאוקרטיה בזעיר אנפין.
הפולמוס והיישום
אופן היישום של גישת דעת תורה אינו ברור. למשל, דווקא הרב חיים עוזר גרודז'נסקי, שנחשב למנהיג הרוחני של אגודת ישראל בליטא, כתב לרב הרצוג בשנת 1938 שבמדינה העומדת לקום ניתן לקיים משפט פלילי אזרחי על פי שיטת הר"ן (דרשות הר"ן, י"א), כלומר, הוא לא ראה צורך בהכפפת כל מרכיבי הממשל להוראות חכמי התורה. הרב הרצוג חלק עליו ורצה שכל מערכת המשפט תהיה דתית.אביעזר רביצקי, דת ומדינה במחשבת ישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה. עמ' 12.
עימות מפורסם הנוגע לגישת דעת תורה התקיים כאשר ראשי תנועת המזרחי, ד"ר יצחק רפאל והרב יהודה לייב פישמן מימון, פנו לחזון אי"ש בהקשר לחוק השירות הלאומי לבנות. התנגדותו של החזון אי"ש לוותה בטיעון שאיסור ביחס לחוק זה מופיע ב-"שולחן ערוך החמישי".
הפולמוס כלל פעמים גם ויכוח באשר לשאלה מיהם האישים שניתן לקובעם כגדולי הדור ולהתייחס לדעתם כאל דעת תורה (כך התנגד הרב צבי יהודה הכהן קוק לקביעת החזון אי"ש כגדול הדור), וכן ויכוח עקרוני: אישים רבים התנגדו לעצם המושג בצורתו המודרנית, וטענו שידיעות בתורה אינם מוסיפות ידע בעניינים חוץ־הלכתיים. כך לדוגמה מייסד חסידות חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי והרב אברהם יצחק הכהן קוק.
באופן מעשי, היישום של דעת תורה פירושו כפיפות של המנהיגות הפוליטית לחכמי התורה. הדבר בא לידי ביטוי באגודת ישראל הכפופה למועצת גדולי התורה, במפלגת דגל התורה הכפופה למועצת גדולי התורה שלה, ובמפלגת ש"ס הכפופה למועצת חכמי התורה. בפועל, חכמי התורה מתערבים בדרך כלל רק בשאלות דתיות או בשאלות הנוגעות למגזר החרדי ולא בשאלות ציבוריות אחרות בתחומי הביטחון וכלכלה.
אחרים טענו כי בפועל פוליטיקאים מצליחים לתמרן רבנים להבעת העמדות בהם חפצים הפוליטיקאים.
בקרב חרדים מודרניים ניתן משקל נמוך יותר ל"דעת תורה", לעומת המשקל הרב שניתן לו בקרב ה'מיינסטרים' החרדי. בעקבות התנהלות הציבור החרדי בתקופת מגפת הקורונה נמתחה ביקורת על התנהלות הציבור החרדי בהקשר של הישמעות לדעת תורה, מתוכו.
דעת תורה בחסידות
דוקטרינת דעת תורה פותחה על ידי אישים מן המחנה הליטאי, ולדעת חוקרים אחדים היא מהווה כעין גרסה ליטאית לתפיסת הצדיק החסידית.
גם בחסידות עצמה, קמו מערערים על הרחבת סמכותו של הרב או הצדיק לעניינים ארציים. כך למשל באיגרתו של הרב שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד אל חסידיו הבאים לשאול בעצתו בנושאים גשמיים:
למרות הגישה המקובלת שבחברה החסידית ה"רבי", מהווה את התחליף לדעת תורה, אין הדברים נכונים בהכרח. בחסידות אמנם ה"רבי" וה"צדיק" נחשב לצינור המקשר אל השפע האלוהי; אולם דבר זה נובע מהקשר שלו לקב"ה ולאו דווקא מידיעת התורה שלמד (אדמו"רים מתמנים לתפקידם בירושה, וכך היו שהתמנו בגילאי 13–16 שנים). תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידויות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים, אולם היו חסידויות (כדוגמת חסידות קוצק) שהתנגדו לגישה זו. גם היום בציבור החסידי, המושג דעת תורה מתקשר יותר לפוסקי ההלכה, לעומת הציווי "לא יסור" או החיפוש אחר "סם החיים" המתקשר עם האדמו"ר.
הסברים לתופעה
התופעה של דעת תורה, המתבטאת אף בהתייחסות למושג "גדול הדור", נתנה מקום רחב לפרשנויות שונות, ששאפו להסביר את הצורך בהופעתה מבחינה היסטוריוסופית, דתית, ואף סוציולוגית.
האסכולה הליטאית מבארת את המושג דעת תורה בכך שכל אדם מן היישוב באשר הוא, הריהו מושפע בהכרח מן הדברים שהוא שומע וקורא, ואלו מעצבים את תפיסת עולמו בדרכים גלויות וסמויות לרוב. לעומת זאת, תלמיד חכם שזכה ל"דעת תורה" מתאפיין בכך שמעודו לא קרא חומר לא תורני כגון עיתון או ספר מכל סוג שהוא ומעולם לא שמע הרצאות לא תורניות ולא שוחח עם אנשים מחוץ למעגל התורני-הלכתי. כתוצאה מכך הלך מחשבתו מושתת אך ורק על השכלה במסלול התורני-הלכתי. לפיכך, בכל שאלה אקטואלית שעל הפרק, גם אם אינה מפורשת במקורות (כגון מפני שהיא קשורה בהתפתחויות טכנולוגיות חדישות, או בסיטואציה פוליטית חדשה), הרב בעל דעת התורה יכול בכל זאת להביע את דעת התורה. ברוח זו מסביר הרב וסרמן את מקור כוחו של רבו החפץ חיים. כך גם מסביר הרב משה פיינשטיין את העניין בהקדמתו לספר השו"ת שלו "אגרות משה".
כתוצאה מאבחנה זו, גדול הדור אינו בהכרח הפוסק ההלכתי הגדול ביותר, או בעל המוח השנון ביותר. הוא יכול ברמה העקרונית להיות איש תמים במקצת ללא רקע של פוסק, ובלבד שהוא מאופיין בכך שכל ימיו עברו עליו אך ורק בין כותלי בית המדרש, והוא מוערך כאדם שאינו מניח לאינטרסים אישיים שלו להתערב בשיקוליו. החזון איש כותב בכמה מאגרותיו, שאין כללים מדויקים לזיהויו של אדם כבעל דעת תורה, אלא כלל ישראל יש לו "חוש ריח" מיוחד לדעת מי זכה ל"דעת תורה" ואליו הם פונים בהמוניהם לקבל הדרכה וייעוץ.
עד להתפתחותה של תפיסה זו היה מקובל שרק הציבור החסידי שואל כל דבר את רבותיו, שזכו להילה של בעלי ידע רוחני עליון, "רוח הקודש", בעוד הציבור הליטאי, מתוך חוסר קבלה של תפיסות מיסטיות אודות המנהיג, "מחליט לבד". בעשרות השנים האחרונות, תפיסה מחודשת זו על ההגיון הפנימי שבה מסייעת גם לליטאי השכלתן לקבל את הרעיון של "הרבי", עד שכמעט לא ניכר הבדל בין המגזרים בעניין היחס לסמכות הרבנית. כמעט כל אדם חרדי נוהג להתייעץ באופן קבוע עם אחד מהרבנים, וכך גם עסקני הציבור והפוליטיקאים החרדיים אינם מהינים לזוז ימין או שמאל ללא החלטת גדולי הדור.
דעת תורה כנבואה
הסבר אחד, שהתבטא בעיקר בפרשנויות בציבור הדתי לאומי, ופעמים רבות התבטא באופי ההתייחסויות בציבור החרדי לאומי, שילב מושג זה ביחס להשקפותיהם הרואות בהקמת מדינת ישראל את הגאולה. יש שראו במושג "דעת תורה" את חזרתה של הנבואה לישראל בימינו, שכן בחוגים החרדיים מתייחסים אל חוות הדעת של הרבנים הבכירים באותה חרדת קודש שנשמרה בעבר לדברי נבואה, אף שכאמור אין הן עוסקות בנושאים תורניים צרופים. פעמים שגישה זו ייחסה אמירות כלליות של אישים מסוימים כאקסיומות שאינם יכולות להשתנות. כך לדוגמה למאמר הדור של הראי"ה קוק יוחסו בקבוצות מסוימות סגולות נבואיות, ואף נאומו של הרב צבי יהודה הכהן קוק בהקשר לחברון, שכם וירושלים לפני שחרורן במלחמת ששת הימים התאפיין בפרשנויות שראו בדבריו נבואה.
דעת תורה כתחליף לאדמו"ר החסידי
החוקרים רואים בעלייתה של "דעת תורה" חלק מתהליך של ריאקציה חרדית שהתרחשה אחרי תום מלחמת העולם השנייה ועם התבססותה של "חברת הלומדים" בארץ ישראל. התבססותו של המושג דעת תורה בחברות ליטאיות, החסרות את האדמו"רים החסידיים, הובילה להשערות הרואות את הרקע להתפתחות בשאיפות לקביעת היררכיה ברורה, ונתינת תחליפים לשלטון האזרחי ולאדמו"ר החסידי בחברות אלו.
קישורים חיצוניים
יוסף דן, חידוש הנבואה בישראל?, מאמר על דעת תורה, באתר הארץ
הרב ח' שלמה שאנן, דעת תורה - בעניין שאינו הלכה, באתר דעת
ה"גדולים" מאבדים את הקטנים – לקראת דמוקרטיזציה חרדית? - תומר פרסיקו, חוקר דת, על ספרו של בנימין בראון, בבלוג "לולאת האל"
בנימין בראון, דוקטרינת דעת תורה: שלושה שלבים, יהוידע עמיר (עורך), דרך הרוח - ספר היובל לאליעזר שבייד, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יט (תשס"ה), עמ' 537–600.
בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים, הוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017.
בנימין בראון, לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית? המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"א
בנימין בראון, "פולמוס דעת תורה בציונות הדתית: הרקע, העמדות והמשמעויות", הציונות הדתית: עידן התמורות, תשס"ד
הרב יהודה עמיטל, דעת תורה מניין? - ישיבת הר עציון, "עלון שבות לבוגרים", תשנ"ח.
הרב אהרן ליכטנשטיין, אם דעת אין, מנהיגות מנין?, באתר תורת הר עציון
הערות שוליים
קטגוריה:יהדות חרדית
קטגוריה:ישראל: יחסי דת ומדינה | 2024-07-02T06:24:44 |
רוברט היינליין | רוברט אנסון היינליין (באנגלית: Robert Anson Heinlein, 7 ביולי 1907 – 8 במאי 1988) היה אחד מסופרי המדע הבדיוני רבי ההשפעה ובין השנויים ביותר במחלוקת. הוא היה סופר המדע הבדיוני הראשון אשר יצירתו התפרסמה במגזינים מן "הזרם המרכזי" כ"סטרדיי איבנינג פוסט" בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, ואשר פרסם את סיפורי המדע הבדיוני שלו ללא מסווה, כסיפורי מדע בדיוני. הוא גם היה בין הראשונים שהפכו לסופרים רבי מכר ביצירות מדע בדיוני באורך מלא בשנות ה-60. במשך שנים רבות נחשב היינליין, לצדם של אייזק אסימוב וארתור סי. קלארק, לאחד מ"שלושת הגדולים" של סופרי המדע הבדיוני. הוא זכה במספר פרסי הוגו על יצירתו. ב-1975 היה הסופר הראשון שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים המחולק לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה.
הנושאים העיקריים ביצירתו של היינליין היו נושאים חברתיים: אינדיבידואליזם רדיקלי, ליברטריאניזם, דת, היחס שבין מעשה האהבה הפיזי לרגש האהבה, ויחסי משפחה בלתי מקובלים. דעותיו, אשר קראו תיגר על הדעות המקובלות בחברה האמריקנית בת זמנו, הובילו לפרשנויות שונות וסותרות של יצירתו. כך, למשל, יצירתו משנת 1959 "לוחמי החלל" (יצאה בעברית בהוצאת כתר, בתרגום עמנואל לוטם בשנת 1994) נראית בעיניהם של רבים כנגועה בפשיזם, ואילו ספרו "גר בארץ נוכריה" (יצא בעברית בהוצאת כתר, בתרגומה של דפנה לוי, בשנת 1990), אשר נכתב כמעט בה בעת, בשנת 1961, הוביל להכתרתו בתואר הבלתי צפוי ה"חלילן מהמלין" של המהפכה המינית של שנות השישים, ושל תרבות הנגד.
השפה האנגלית קיבלה מספר ביטויים מספריו, לרבות הפועל "לגרוק" (Grok) הלקוח מספרו "גר בארץ נוכריה", שמשמעותו "להבין עד כדי כך שמושא התצפית הופך לחלק מן הצופה". הוא השפיע רבות על סופרים רבים בתחום המדע הבדיוני שבאו אחריו, ורבים ניסו לחקות את האופן הקליל לכאורה, שבו שילב מרכיבים חברתיים רדיקליים ותפישות מדעיות ספקולטיביות עם כישרון יוצא דופן לספר סיפור מרתק.
חייו
שמאל|ממוזער|250px|היינליין עם סיום האקדמיה הימית, 1929
היינליין נולד ב-7 ביולי 1907 לרקס אייבר וּבּאם לייל היינליין, בעיירה באטלר, במדינת מיזורי בארצות הברית. אביו היה מנהל חשבונות. את ילדותו בילה בקנזס סיטי שבמיזורי, מקום בו המשפחה בת שבע הנפשות חיה בבית בן שני חדרים. השקפת העולם והערכים אשר התעצבו בהיינליין הצעיר בתקופה זו השפיעו על יצירתו, אך הוא ידע להתנתק מרבים מערכים אלו, הן בכתיבתו והן באורח חייו.
הוא התקבל לאקדמיה הימית של הצי האמריקני, וסיים את חוק לימודיו בשנת 1929, כדי לשרת כקצין בצי האמריקני. בתקופה זו נישא, אך מעט מאוד ידוע על נישואיו הראשונים. בשנת 1932 נישא בשנית ללזלין מקדונלד, אשר החזיקה בדעות פוליטיות רדיקליות. אייזק אסימוב העיר כי בשנים אלו זכור לו הזוג כ"ליברלים לוהטים". ב-1934 שוחרר היינליין מן הצי עקב מחלת שחפת. הצבא עתיד להיות אחת ההשפעות המכריעות על היינליין במהלך חייו. בספריו הטיף לנאמנות, למנהיגות ולרעיונות אחרים השאובים מן המסורת הצבאית.
לאחר שחרורו השתתף היינליין כסטודנט חופשי במספר שיעורים במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אך לא נרשם כסטודנט מן המניין, אם בשל מצב בריאותו, ואם בשל הרצון להשתלב בפוליטיקה. הוא התפרנס מסדרה של עבודות, לרבות תיווך בנדל"ן וכרייה. היינליין היה פעיל בתנועת "אפיק", תנועה סוציאליסטית בארצות הברית, שהקים הסופר אפטון סינקלר במהלך השפל הגדול כדי להפחית את ממדי העוני בקליפורניה. כאשר סינקלייר קיבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית למשרת מושל קליפורניה, בשנת 1934, היה היינליין פעיל במסע הבחירות הכושל שלו. היינליין עצמו העמיד את מועמדותו לבחירה למועצה המחוקקת של קליפורניה בשנת 1938, ואף בזאת נכשל. בעתיד ישמור היינליין בסוד את עברו הסוציאליסטי. בשנת 1954 כתב:
אמריקנים רבים טוענים כי הסנטור ג'וזף מקארתי יצר "שלטון של טרור". האם אתה מפחד? אני איני מפחד, ויש בעברי פעילות פוליטית רבה לקידום עמדות המצויות משמאל לעמדותיו של הסנטור מקארתי.
כישלונו הפוליטי הוביל אותו לכתיבה כדי לשלם את חובותיו. בשנים אלו התפרנס מקצבת נכות שקיבל מן הצי, אשר לא הספיקה לפרנסת משפחתו. בשנת 1939 פרסם את סיפורו הראשון "קו חיים" ("Life-Line") אשר פורסם במגזין המדע הבדיוני "סיפורים מדהימים" ("Astounding Magazine"). היינליין קיבל עד מהרה הכרה כמנהיגו של זרם חדש: "מדע בדיוני חברתי". הוא החל לשזור את סיפוריו הבדידים לרצף של היסטוריה עתידנית, אשר עיקריה פורסמו במגזין "סיפורים מדהימים" בשנת 1941.
במהלך מלחמת העולם השנייה שירת היינליין בצי האמריקני בתפקידים הנוגעים להנדסה אווירונאוטית. בשל השפעתו גויסו אף סופרי המדע הבדיוני אייזק אסימוב ול. ספרג דה קמפ לעבודה בתעשייה האווירונאוטית האמריקנית. כאשר הסתיימה המלחמה בשנת 1945 העריך היינליין מחדש את הקריירה שלו. הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי ופריצתה של המלחמה הקרה הביאו אותו לכתיבה לא בדיונית על נושאים פוליטיים, אך היה ברצונו להגיע לשווקים רווחיים יותר. הוא פרסם ארבעה סיפורים רבי השפעה במגזין "סטרדיי איבנינג פוסט" The Saturday Evening Post, בשנת 1947, ביניהם "הגבעות הירוקות של הארץ" (שיצא בעברית בהוצאת מסדה). בכך היה לסופר המדע הבדיוני הראשון אשר הצליח לפרוץ את המחסום של המגזינים הזולים המיועדים אך לחובבי הז'אנר, ולכתוב במגזין ארצי בעל תפוצה והשפעה. בשנת 1950 היה מעורב בהפקת הסרט העלילתי המתאר כביכול את הטיסה הראשונה לירח, "היעד: הירח" אשר לו כתב את התסריט, והמציא רבים מן האפקטים המיוחדים, אשר זכו בפרס האוסקר. פעילותו החשובה ביותר בשנים אלו הייתה כתיבת סדרת סיפורים לבני הנעורים, בה עסק במהלך כל שנות ה-50 של המאה ה-20.
שמאל|ממוזער|250px|היינליין, וסופרי המדע הבדיוני אייזיק אסימוב ול. ספראג דה קמפ במספנה בפילדלפיה, 1944
היינליין התגרש מלזלין בשנת 1947 ובשנת 1948 נישא לאשתו השלישית וירג'יניה (ג'יני) גרסטנפלד, אשר קרוב לוודאי הייתה המודל לרבות מדמויות הנשים הפיקחות והעצמאיות בספריו. בשנים 1953 – 1954 בילו בני הזוג במסע מסביב לעולם, אשר תואר בספר "טרמפ רויאל". נראה כי בשנים אלו השלים היינליין את תפניתו לימין הפוליטי, (לדעתו של אסימוב אירע הדבר בשל השפעתה של ג'יני) והיה מעורב במסע הבחירות של בארי גולדווטר לנשיאות ארצות הברית בשנת 1964. הספר "טרמפ רויאל" כולל הצדקות לציד המכשפות של הסנאטור מקארתי. עם זאת, תפישה זו של שינוי קוטבי נובעת מחוסר היכולת למקם את האידאולוגיה הליברטריאנית על הסקאלה המקובלת של ימין ושמאל בפוליטיקה האמריקנית. היינליין עצמו סירב להיות משויך לכל אידאולוגיה שהיא (לרבות האידאולוגיה הליברטריאנית).
ספריו של היינליין המיועדים לבני הנעורים בנו לו קהל קוראים נאמן, המודע לעניינים מדעיים וחברתיים. הוא עסק בנושאים טיפוסיים במהלך הסדרה כולה, אך ספרו משנת 1959 "לוחמי החלל" נדחה על ידי הוצאות הספרים, כבלתי מתאים לרוחה של הסדרה. היינליין שראה עצמו משוחרר מן המגבלות של כתיבה לנוער, החל לכתוב "חומרים משלי, בדרכי", והחל בפרסום סדרה של ספרים אשר שירטטו מחדש את גבולות המדע הבדיוני, לרבות יצירות המופת "גר בארץ נוכרייה" (1961) ו"עריצה היא הלבנה" (1966) (יצא בעברית בתרגום עמוס רגב, בהוצאת עם עובד, בשנת 1980). היינליין עצמו התייחס לספר "עריצה היא הלבנה" (המתאר את יציאתה של קהילת תושבי הירח לעצמאות, באופן מקביל לזה של עצמאותה של ארצות הברית משלטונה של בריטניה) כאל ספרו הטוב ביותר, אך רבים רואים בספר "גר בארץ נוכריה" את ספרו המעניין והמשפיע ביותר.
שמאל|ממוזער|250px|רוברט ווירג'יניה היינליין בטאהיטי בשנת 1980
החל משנת 1970 החל היינליין לסבול ממשבר בריאותי, שהחמיר בשל עבודתו המאומצת. בשנת 1973 פרסם את ספרו "די זמן לאהבה" (יצא בעברית בהוצאת כתר, בתרגום דפנה לוי, בשנת 1983), וכן כתב שני ערכים באנציקלופדיה בריטניקה. בשלב זה יצא עם אשתו למסע ברחבי ארצות הברית כדי להגביר את המודעות לצורך בתרומת דם. בשנת 1977 סבל משבץ, ועבר ניתוח מעקפים. בשנה זו העיד בפני ועדה משותפת של הסנאט של ארצות הברית ובית הנבחרים של ארצות הברית על כך שטכנולוגיית החלל יוצרת פיתוחים המקדמים את מצבם של הקשישים והחולים. בין השנים 1980 ל-1988 כתב חמישה ספרים נוספים. הוא מת בשנתו בשנת 1988. כמה מיצירותיו פורסמו לאחר מותו.
יצירתו
היצירה המוקדמת – 1939 עד 1960
יצירתו הראשונה של היינליין "לנו, החיים: קומדיה של מנהגים" נכתבה בשנת 1939 אך פורסמה רק 64 שנים לאחר מכן, לאחר שהעתק ממנה נמצא באקראי. ספר זה הוא יותר הרצאה על דעותיו הפוליטיות של היינליין, ובמידה פחותה מכך סיפור מדע בדיוני, אך הוא מעניין כמבט אל התפתחות התאוריות החברתיות של היינליין, ובמיוחד נושא האהבה החופשית. נראה כי בשנים אלו ניסה היינליין ליישם את רעיונותיו בחייו הפרטיים, ונישואיו ללזלין היו נישואים פתוחים. הספר עוסק אף בנושאים כגון נודיזם, ובמגבלות חברתיות (טאבו) הקשורים בשימוש בגוף האדם, נושאים החוזרים ביצירתו, ולהם אף הטיף במסגרת חייו הפרטיים.
לאחר כתיבת ספר זה החל לכתוב נובלות וסיפורים קצרים, הקשורים בראייה רציפה של ההיסטוריה העתידית, אותה שרטט לפרטי פרטיה, לרבות השינויים הפוליטיים, התרבותיים והטכנולוגיים. יצירתו הראשונה שפורסמה, "ספינת החלל גליליאו", נדחתה בתחילה על ידי בתי הוצאה גדולים, אך לבסוף מצא הוצאה בשם "סקריבנר'ס" אשר הסכימה לפרסם את ספריו, ופרסמה "יצירה לבני הנעורים" של היינליין אחת לשנה. יצירותיו מתקופה זו כוללות את הספר "חליפת חלל" (יצא בעברית בהוצאת רמדור בתרגומה של מילכה נוסבאום בשנת 1980), "חקלאי השחקים" ו"איש הכוכבים ג'ונס". יש הטוענים כי האובססיה שפיתח לפרטיותו נבעה מן הסתירה בשנים אלו בין הקריירה המשגשגת שלו כסופר לבני הנעורים, ובין אורח חייו הבלתי מקובל, אך "לנו, החיים" כולל דיון מפורש בחשיבות הפוליטית שייחס היינליין למושג הפרטיות.
ספריו לבני הנעורים מהווים תערובת של נושאים למתבגרים ולמבוגרים. רבים מנושאים אלו מתייחסים לבעיות של בני הנעורים – גיבוריו הם לרוב בני נעורים אינטליגנטיים העושים את צעדיהם בחברה הבוגרת. באופן שטחי הם סיפורים פשוטים על הרפתקאות, הישגים והתמודדות עם מורים טיפשים וחברים קנאים. עם זאת, היינליין לא התייחס לקוראיו כקהל שטחי, והתייחס לבני הנוער כאל קהל המסוגל לעבד נושאים מורכבים וקשים מעבר למה שסבור רובו של הציבור. כך, ספרו "הכוכב האדום" כולל נושאים חתרניים כמהפכה של תלמידים צעירים המשתמשת במהפכה האמריקנית כמודל. עורכיו דרשו שינויים מהותיים ביצירה, לרבות איסור על השימוש בנשק בידי הגיבורים הצעירים, ושינויים בזהותו המינית הבלתי ברורה של דמות החייזר ממאדים. כיום רבים מן הנושאים בהם עסק היינליין בתקופה זו נראים מובנים מאליהם, כגון המסע אל הירח. בתקופה בה נכתבו הדברים היו הם רעיונות חדשניים ונועזים למדי, והעובדה כי זכו לפרסום רב, היא שהפכה אותם לקלישאה.
דוגמה נוספת ליצירתו מתקופה זו היא הספר "השליטים", משנת 1951 (הופיע בתרגומו של עמוס גפן בשם "פלישה לכדור הארץ" בשנת 1961 בהוצאת "מצפן", הוצאה שהוציאה את ראשוני תרגומי ספרי המדע הבדיוני בראשית שנות ה-60. הספר יצא לאור שוב בשם "השליטים" בהוצאת "מסדה" בשנת 1979). ביצירה זו הגה היינליין את הרעיון, שהפך אף הוא לקלישאה של מדע בדיוני, בדבר חייזרים המשתלטים על מוחותיהם של בני אדם, רעיון שקיבל השראה מרוחה של המלחמה הקרה ושימש אף בסרטים כגון "פלישת חוטפי הגופות" של הבמאי דון סיגל.
ספרו האחרון לבני הנעורים, וודאי ספרו השנוי ביותר במחלוקת, היה "לוחמי החלל" (Starship Troopers), הספר יצא לאור ב-1959 ובשנת 1997 הופק לסרט בבימויו של פול ורהובן (בישראל נקרא הסרט "גברים בחלל"). הספר נכתב בתגובה להחלטת ארצות הברית להשעות באופן חד צדדי את ניסוייה הגרעיניים. נטען כי החברה המתוארת באופן חיובי בספר זה היא חברה פשיסטית. עם זאת מציגה חברה זו סובלנות גזעית ומינית, וחירויות אזרח. הרעיון הפוליטי העיקרי בספר הוא שאין צורך בגיוס כללי, אך זכות ההצבעה צריכה להינתן רק לאלו המוכנים לשרת את מולדתם בשירות צבאי או לאומי.
ממוזער|כריכת ספרו "גר בארץ נוכריה"
יצירותיו הבשלות – 1961 עד 1973
משנת 1961, עת כתב את "גר בארץ נוכריה", עד לשנת 1973, שבה התפרסם ספרו "די זמן לאהבה" (יצא בעברית בהוצאת כתר בתרגומה של דפנה לוי בשנת 1983), כתב היינליין את יצירותיו הבשלות והאופייניות ביותר. עבודתו בתקופה זו עוסקת בנושאים החשובים ביותר, כגון אינדיבידואליזם, ליברטריאניזם והיחס שבין אהבה רגשית לאהבה גופנית. במידה מסוימת, אי ההתאמה בין העניינים בהם עסק ביצירות אלו, לבין נושאיו המוקדמים יותר, ניתנת אולי להסבר בתפישתו, שכפי הנראה היה יסודה במציאות, כי קהל הקוראים של שנות ה-50 של המאה ה-20 בארצות הברית אינו בשל דיו לדיון בנושאים אלו.
על אף שבעבר כתב היינליין מספר סיפורים קצרים בז'אנר הפנטזיה, במהלך תקופה זו כתב את ספר הפנטזיה הראשון שלו "נתיב התהילה" (יצא בעברית בהוצאת רמדור, בתרגום ישראלה דורי, בשנת 1980) וב"גר בארץ נוכריה" וב"לא אירא רע" (I Will Fear No Evil'”) החל לערב מדע בדיוני "קשה" עם פנטזיה, מיסטיקה וביקורת על הדת המאורגנת.
יצירתו המאוחרת – 1980 עד 1987
לאחר הפסקה של שבע שנים שנגרמה בשל מצב בריאותו, חזר היינליין לכתוב החל משנת 1980 עת פרסם את "מספר החיה 666" (יצא בעברית בהוצאת כתר בתרגום עמנואל לוטם בשנת 1984), ועד לפרסום יצירתו האחרונה "לשוט מעבר לשקיעה" (יצא בעברית בהוצאת עם עובד בתרגום ירדנה גבתי בשנת 1990), סמוך למותו, בשנת 1987. יצירות אלו שנויות במחלוקת בקרב קוראיו הנאמנים של היינליין. רבים סבורים כי אין בהן את האיכות של עבודותיו מן "התקופה הבשלה". עם זאת זכו ספרים אלו להצלחה מסחרית, והיו לרבי מכר, ואף זכו במספר פרסים. הספרים מתקופה זו מצטיינים באירוניה, ובפרודיה מודעת על המדע הבדיוני ועל הספרות בכלל.
מקצתם של ספרים אלו כ"מספר החיה" ו"החתול העובר דרך קירות" (יצא בעברית בהוצאת עם עובד, בתרגום עמנואל לוטם בשנת 1988) החלו כסיפור הרפתקה מעוצב באופן מהודק, אך התפתחו לכלל פנטזיה פילוסופית בסופם. יש הסבורים כי עובדה זו משקפת את הידרדרות כישרונו של היינליין כמספר סיפורים, אך יש הרואים בכך ניסיון מודע להפוך את ז'אנר המדע הבדיוני לצורה הספרותית של ריאליזם פנטסטי.
בספרים אלו החלה בולטת נטייתו להתייחס לספריו הוא, ולקורות חייו. כך למשל, הגיבור של "החתול העובר דרך קירות" הוא חייל משוחרר ההופך לממציא, המוצא אהבה בחיקה של גיבורה המזכירה מאוד את דמותה של אשתו ג'יני. הספרים מתאפיינים בנימה של הומור עצמי, המונעת מהם להפוך למגוחכים, אך עלולה לגרוע מהנאת הקריאה של קוראים אשר אינם בקיאים במכלול יצירתו של היינליין.
רעיונותיו של היינליין והשפעתו
בשדה הפוליטיקה
יצירתו של היינליין נראית כמפוזרת באקראי על תחום הספקטרום הפוליטי. יצירתו הראשונה "לנו, החיים" כוללת בעיקר נאומים התומכים בשיטת "האשראי החברתי", תאוריה כלכלית שמאלית שהייתה נפוצה בארצות הברית בשנות ה-20. "גר בארץ נוכריה" אומץ על ידי תנועות "תרבות הנגד" של שנות ה-60 – ההיפים, ו"נתיב התהילה" יכול להיקרא כמניפסט אנטי מלחמתי, כאשר "לוחמי החלל" נראה כמיליטריסטי ופשיסטי, ואילו "לשוט מעבר לשקיעה" נראה כתומך בתאוריות הכלכליות הימניות מבית מדרשו של רונלד רייגן.
עם זאת, ישנן מגמות פוליטיות הנותרות עקביות בכל יצירתו של היינליין. זרם חזק של ליברטריאניזם (המגיע לידי ביטויו החזק ביותר ב"עריצה היא הלבנה") הוא המרכיב העיקרי במגמות אלו. יצירותיו המוקדמות לבני הנעורים כוללות מסר חתרני ומפתיע כנגד סמכות, כמו גם יצירתו "ספינת החלל גלילאו", הכוללת תיאור של נערים הממריאים לירח בספינת חלל תוך הפרת צו של בית משפט. ב"עריצה היא הלבנה", הרשות העריצה השולטת במושבה האנושית על הירח נקראת פשוט "הרשות", דבר המוביל למחשבה כי ההתקוממות המתוארת בספר היא התקוממות כנגד כל סמכות באשר היא, ולא כנגד הרשות הספציפית המתוארת בספר. עם זאת ברבות מיצירותיו (ובמיוחד המאוחרות שבהן) התאגדות מקרית כביכול של גיבורי הספר בתחילת העלילה, מובילה לכך שאחד מהם הופך למנהיג בעל סמכויות לחרוץ גורלות ולהחליט בענייני חיים ומוות, וזאת תוך זמן קצר מרגע המפגש של חבורת גיבורי הספר.
היינליין התנגד לכל עירוב של דת ומדינה, והקניט את הדת המאורגנת בספרו "איוב: קומדיה של חוק וצדק" (יצא בעברית בהוצאת אופוס, בתרגום ח.י. גליקסם, בשנת 1998), ובאופן מעודן יותר בספרו "גר בארץ נוכריה". "ההיסטוריה של העתיד" אותה הגה כוללת תקופה הנקראת "אינטרגנום" בה מטיף דתי נחשל הופך לדיקטטור של ארצות הברית.
על אף עברו הסוציאליסטי, היה היינליין כל חייו מתנגד קיצוני לקומוניזם, וכתב מספר יצירות שאינן בדיוניות בעלות נימה אנטי קומוניסטית. עם זאת, יצירותיו מראות על גישה להיסטוריה שניתן להשוותה לגישתו של קרל מרקס לפיה המבנה החברתי מוכתב על ידי הסביבה החומרית. עם זאת לא ראה היינליין את ההיסטוריה כמתקדמת ומתפתחת, כי אם כמחזורית. כך לדוגמה, בספר "עריצה היא הלבנה" מודחת הממשלה העריצה על ידי ההמונים, אך עד מהרה נופלת הממשלה החדשה קורבן לנטייתה להתערב בחייהם הפרטיים של נתיניה, למרות מאמציו של אחד הגיבורים המתאר עצמו כ"אנרכיסט" רציונלי. גיבורי הספר "בני מתושלח" הם אנשים הנרדפים על ידי ממשלה דמוקרטית רק בשל העובדה שהם נושאים מטען גנטי המעניק להם אריכות ימים.
חלק מספריו ב"תקופת הספרים לנעורים" משנות החמישים של המאה ה-20 נקראים כתיאור של הפרנויה האמריקנית בתקופת המלחמה הקרה. כך למשל "היום שאחרי" (יצא בעברית בהוצאת יעד, בתרגום חיים גדורי, בשנת 1977) מתאר פלישה של "פאן אסיאנים" אל ארצות הברית, המסוכלת על ידי מדען הממציא קרן המשמידה אנשים ממוצא אסיאתי בלבד, ואינה פוגעת בבני הגזע הלבן. "השליטים" מתאר פלישת חייזרים, המשתלטים על מוחותיהם של האנשים, ומכתיבים את פעולתם, מבלי שניתן יהיה להבחין בכך מבחינה חיצונית. האלגוריה המתבקשת היא אל הקומוניזם, כפי שמתבקשת אלגוריה זו מן הסרט "פלישת חוטפי הגופות" בבימויו של דון סיגל שיצא באותה תקופה. הכרות מעמיקה יותר עם יצירתו המאוחרת של היינליין יכולה לחשוף רבדים נוספים בסיפור זה.
אינדיבידואליזם והגדרה עצמית
רבים מסיפוריו של היינליין עוסקים במרידה כנגד דיכוי פוליטי, כך בעריצה היא הלבנה מורדים תושבי מושבת העונשין על הירח כנגד שלטונו של "הסוהר" ו"רשות הירח". אך בהתאם לאמונתו באינדיבידואליזם, עבודותיו המתוחכמות יותר, אשר נועדו למבוגרים, מציגות לעיתים את המדכאים ואת המדוכאים באור דו ערכי. כך, ב"עריצה היא הלבנה" מוצגים החיים שלפני המהפכה תחת שלטון הסוהר כאוטופיה ליברטריאנית, וההצדקה היחידה למרד היא תחזית על אסון כלכלי. ספרים כ"גר בארץ נוכריה" ו"ששת" (יצא בעברית בהוצאת כתר בתרגומו של עמנואל לוטם בשנת 1984) עוסקים במרידתו של היחיד כנגד דיכוי החברה בכללותה, מעבר לדיכוי על ידי סוג של משטר מסוים. המוטיב המרכזי ביצירתו הוא המאבק להגדרה עצמית כאינדיבידואל, ולא להגדרה לאומית או קבוצתית אחרת. החל מספרו הראשון "לנו, החיים" אנו מוזמנים לבחון איך יהיו פניה של האנושות אם המנהגים האנושיים יתקיימו לפי נוחותנו, ולא התנהגותנו היא שתותאם למנהגים. לפי היינליין, במקרה זה תהיה האנושות מאושרת יותר, וכן מבחינה תפיסתית, התנהגותית ומוסרית, תואמת את המציאות. עם זאת, חלק מן המנהגים אותם תיאר היינליין בספריו, קשים מעט לעיכול. פרט לנודיזם, המהווה מוטיב חוזר בספריו (ב"השליטים" נאלצים תושבי ארצות הברית להופיע בפומבי בעירום, כדי להוכיח כי אין חייזר הצמוד לגבם. ב"מספר החיה 666", מחפשים הגיבורים יקום מקביל בו נודיזם הוא מוסכמה חברתית מקובלת, ומוטיב זה חוזר ברבים מספריו), מתוארות בספריו צורות שונות של משפחה השונה מן המשפחה הגרעינית המוכרת ("עריצה היא הלבנה" מתאר "משפחה" המורכבת מתריסר אנשים, גברים ונשים, הנשואים זה לזה. "השליטים" מתאר חברה בה הנישואין הם לזמן קצוב, התלוי בתשלום האגרה לרשם הנישואין. שוב, מוטיב החוזר ברבים מספריו), והניסיון לפרוץ את כל המוסכמות החברתיות, מגיע אף לשבירת הטאבו על קניבליזם בספר "גר בארץ נוכריה" המסתיים באכילתו של הגיבור על ידי ידידיו (לאחר מותו שלא מידיהם).
הדמויות בספרי היינליין נוטות לחזור על עצמן. הגיבורה הנשית היא לרוב חזקה, מתוחכמת, מודעת לעצמה, ושנונה, בעוד שהגיבור הוא אינדיבידואליסט, בעל יזמה ופיקח, הנלחם לרוב כנגד מערכת חברתית המגבילה את כישוריו. דמות יוצאת דופן היא הדמות הראשית ולנטין מיכאל סמית' בספר "גר בארץ נוכריה", אשר אינו גיבור היינליין טיפוסי (אם כי הוא מוקף בגיבורים מסוג זה), וחריגה זו של היינליין מן הדפוס שקבע לעצמו היא אחת מן הסיבות להצלחתו של הספר, ולהיותו לדעת רבים ספרו הטוב והחשוב ביותר של היינליין.
השפעה
שמאל|ממוזער|250px|מכתש היינליין על המאדים
היינליין מזוהה לרוב, ביחד עם אייזק אסימוב וארתור סי. קלארק כאחד משלושת הסופרים הגדולים של "תור הזהב" של המדע הבדיוני. הוא הראשון שפרץ, בשנות החמישים, את ה"חומה" של המגזינים הזולים, אל העיתונות הכללית.
היינליין הוא אביו של "המדע הבדיוני החברתי" אשר הביא להתבגרות של הז'אנר מ"אופרה בחלל" אל גישה ספרותית יותר הנוגעת בנושאים בוגרים כפוליטיקה ומיניות. בתגובה למגמה זו, המדע הבדיוני "הקשה" אובחן כתת-ז'אנר, אך גם בתת-ז'אנר זה נחשב היינליין לאחד מחשובי הסופרים, בשל הבנתו המעמיקה בהנדסה, והמחקר המעמיק שערך כהכנה לכתיבת ספריו.
השפעתו על החברה הכללית, מחוץ לקהילת המדע הבדיוני, הייתה בכך שהראה כי המסע בחלל הוא אפשרות ריאלית. סיפוריו שפורסמו במגזינים רבי תפוצה התייחסו אל המסע בחלל כמובן מאליו. סרטו המעין תיעודי "היעד: הירח" תמך ב"מרוץ לחלל" אל מול ברית המועצות כמעט עשור לפני שרעיון זה הפך למציאות. רבים מן האסטרונאוטים והעובדים בתוכנית החלל הודו כי קראו את ספריו של היינליין כנערים. הממסד המדעי הודה לו בקריאת מכתש על המאדים על שמו. אגודת החלל הלאומית מעניקה לכבודו את פרס רוברט היינליין.
היינליין בעברית
ספרו של היינליין "The Puppet Masters" משנת 1951 היה מספרי המדע הבדיוני הראשונים שתורגמו לעברית. תרגומו הראשון בשם "פלישה לכדור הארץ" הופיע בשנת 1961 בהוצאת "מצפן" (הוצאה שהוציאה את ראשוני תרגומי ספרי המדע הבדיוני בראשית שנות ה-60). הספר יצא לאור שנית בשם "השליטים" בהוצאת "מסדה" בשנת 1979. הספר עוסק בפלישת חייזרים מטיטאן, ירחו של שבתאי. הוכחה לחזונו ולעומק המחקר שביצע היינליין בטרם כתב את ספריו, היא כי ב-15 בינואר 2005 נחתה גשושית חלל אירופית על הירח טיטאן, ירחו של כוכב הלכת שבתאי, ושיגרה צילומים שאישרו את ההנחה כי כוכב זה הוא בעל אטמוספירה, ומכאן כי ייתכנו עליו חיים.
רוב ספריו של היינליין תורגמו לעברית, בהוצאות מרכזיות ומוכרות. סדרת המדע הבדיוני היוקרתית של עם עובד, והוצאת כתר, אחראיות להוצאה לאור בעברית של מיטב ספריו, אך ספריו הופיעו גם בהוצאות קטנות יותר. היינליין זכה לתרגומים של מיטב מתרגמי המדע הבדיוני לעברית.
רשימת חלקית של ספריו
שנת הוצאה שם במקור שנת הוצאה בעברית שם עברי מתרגם הוצאה 1941/1958 Metushelah's Children 1980 בני מתושלח צופיה לסמן כתר 1946 Farnham's Freehold - - - - 1947 Rocketship Galileo - - - - 1948 Space Cadet 1979 צוערי החלל נגה שמש רמדור 1948 Beyond This Horizon - - - - 1941/1949Sixth Column (The Day After Tomorrow) 1977 היום שאחרי חיים גבורי יעד 1949 Red planet - - - - 1950 Farmer in the Sky 1979 אל המאה ה-21 ישעיהו לויט מסדה 1950 - - - - 1951 Between Planets 1979 עולמות חדשים ישראלה דורי רמדור 1951/1990 The Puppet Masters 1961/1979 הפלישה לכדור הארץ, השליטים עמוס גפן מצפן, מסדה 1952 The Rolling Stones 1985 האבן המתגלגלת אסף גרודזינסקי מסדה 1953 Starman Jones - - - - 1954 The Star Beast 1980 המפלצת מן הכוכבים מלכה פרידמן מסדה 1955 Tunnel in the Sky 1979 מנהרה בשחקים דינה עיבל מסדה 1956 Double Star 1992 כוכב כפול עמנואל לוטם כתר 1956 Time for the Stars 1956 מסע אל בין הכוכבים נגה שמש רמדור 1957 The Door Into Summer 1983 הדלת המוליכה אל הקיץ עמנואל לוטם עם עובד 1957 Citizen of the Galaxy 2002 אזרח הגלקסיה טל וייס אודיסאה 1958 Have Space Suit - Will Travel 1980 חליפת חלל מילכה נוסבאום רמדור 1959 Starship Troopers 1994 לוחמי החלל עמנואל לוטם כתר 1961 Stranger In a Strange Land 1990 גר בארץ נכריה דפנה לוי כתר 1963 Glory Road 1980 נתיב התהילה ישראלה דורי רמדור 1963 Podkayne of Mars 1990 - - - 1966 The Moon is a Harsh Mistress 1980 עריצה היא הלבנה עמוס רגב עם עובד 1970 I Will Fear No Evil - - - - 1973 Time Enough for Love 1983 די זמן לאהבה דפנה לוי כתר 1980 The Number of the Beast 1984 מספר החיה 666 עמנואל לוטם כתר 1982 Friday 1984 ששת עמנואל לוטם כתר 1984 Job: A Comedy of Justice 1997/2023 איוב: קומדיה של חוק וצדק ח.י. גליקסם אופוס 1985 The Cat Who Walks Through Walls 1988 החתול העובר דרך קירות עמנואל לוטם עם עובד 1987 To Sail Beyond the Sunset 1990 לשוט מעבר לשקיעה ירדנה גבתי עם עובד 2003 For Us, The Living: A Comedy of Customs - - - -
פרסים
1951, פרס הוגו לנובלה "Farmer in the Sky" ("הוגו למפרע", 2001)
1951, פרס הוגו לסיפור הקצר ""The Man Who Sold the Moon" ("הוגו למפרע", 2001)
1951, פרס הוגו לסרט "Destination Moon" ("הוגו למפרע", 2001) (הסרט זכה גם בפרס אוסקר על האפקטים המיוחדים)
1956, פרס הוגו לנובלה "Double Star"
1960, פרס הוגו לנובלה "Starship Troopers"
1962, פרס הוגו לנובלה "Stranger in a Strange Land"
1967, פרס הוגו לנובלה "The Moon Is a Harsh Mistress"
1975, פרס על מפעל חיים (תואר "גרנד מאסטר")
האסטרואיד 6312 Robheinlein שהתגלה ב-1990 על ידי הנרי הולט , נקרא על שמו.
צוות החללית אפולו 15, שנחתה על הירח, כינה את אחד המכתשים על הירח בשם ריזלינג (Rhysling), דמות מסיפורו של היינליין "הגבעות הירוקות של הארץ".
קישורים חיצוניים
The Robert A. Heinlein FAQ List
רוברט א. היינליין - מדריך לקורא (ולגולש)
http://www.sf-f.org.il/sf-f/old_site/story_50.html
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:סופרי מדע בדיוני אמריקאים
קטגוריה:סופרים ויוצרים זוכי פרס הוגו
קטגוריה:קצינים וחוגרים בצי ארצות הברית
קטגוריה:זוכי פרס דיימון נייט
קטגוריה:חולי שחפת אמריקאים
קטגוריה:אישים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1907
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1988 | 2024-08-30T19:15:12 |
נמלולים (סדרת משחקים) | 210px|ממוזער|פסל של הנמלולים בעיר דנדי שבסקוטלנד
נמלולים (באנגלית: Lemmings) היא סדרת משחקי וידאו מהסוגות משחק פלטפורמה ומשחק חשיבה שפותחה במקור על ידי DMA Design (הנקראת כיום Rockstar North) ופורסמה על ידי חברת Psygnosis (שנרכשה מאוחר יותר על ידי Sony Computer Entertainment). המשחק הראשון בסדרה יצא לשווקים ב-1991 וזכה לפופולריות רבה בעיקר בזכות מכניקת המשחק הייחודית.
המשחק הראשון בסדרה זכה לפופולריות רבה במיוחד במהלך שנות ה-90 ובעקבות ההצלחה נוצרו לאורך השנים מספר משחקי המשך, משחקי ספין-אוף ורימייקים עבור פלטפורמות שונות. למרות הצלחת המשחק הראשון, המשחקים הבאים בסדרה נכשלו בין השאר בגלל הופעת משחקים בעלי קצב משחק מהיר יותר.
סדרת משחקי Lemmings שייכים כיום לחטיבת משחקי הווידאו של חברת סוני, Sony Interactive Entertainment, עקב קניית חברת Psygnosis בשנת 1993 וגם כל שאר מותגי החברה עברו לידיה של סוני.
המשחק מבוסס על מיתוס ידוע לפיו הלמינגים, מין מכרסם הנפוץ בסמוך לאזור הארקטי, קופצים בהמוניהם אל מותם כאשר אוכלוסייתם גדלה.
משחקיות
סדרת המשחקים השחקן צריך להוביל קבוצת למינגים מואנשים, המכונים "נמלולים", דרך מספר מכשולים על מנת שהם יגיעו ליעד מסוים. כל הנמלולים הולכים תמיד באותו הכיוון זה אחר זה, אלא אם השחקן מקצה לנמלולים מסוימים משימות מסוימות, וכולם אפילו ייפלו למותם מהקצה של פלטפורמות אלא אם כן השחקן מציב להם מחסומים. בכל שלב במשחק השחקן חייב לוודא שכמות מסוימת של נמלולים תשרוד על מנת שהשחקן יוכל להתקדם לשלב הבא. כמו כן השחקן צריך לקבוע מי מהנמלולים יקבל מיומנויות מסוימות שיאפשרו להם להוביל את יתר הנמלולים ליעד מסוים בבטחה.
בכל אחד מהמשחקים בסדרה השחקן צריך להוביל יצורים קטנים וירוקי שיער, המכונים "נמלולים", עד ביתם, דרך סדרת מכשולים. הנמלולים הם יצורים מוגבלים ההולכים רק ישר, ללא קשר למה שהם רואים. באמצעות כלים מוגבלים שמקבל השחקן, הוא מעניק לנמלולים מסוימים יכולות שונות האמורות לפרוץ את הדרך אל הבית ולאפשר לכוון את כל הנמלולים אל ביתם.
משחקי הסדרה
שם המשחק תאריך השקה הערות Lemmings יצא ב-14 בפברואר 1991 המשחק המקורי בסדרת המשחקים. Lemmings 2: The Tribes יצא בשנת 1993 המשחק השני בסדרה הכיל 12 שבטים שונים של נמלולים. לכל שבט במשחק היו מיומנויות ייחודיות משלו, ומספרן הכולל במשחק זה היה 60. כמו כן, המשחק הכיל גם מגוון רב יותר של שלבים. המשחק הרבה פחות הצליח מהמשחק הראשון. All New World of Lemmings יצא ב-1994 במשחק השלישי בסדרה השחקן שולט בשלושה שבטי נמלולים. המשחק נחל כישלון גדול ויצא רק לאמיגה ולמחשב האישי. זה היה המשחק האחרון בסדרה שפותח על ידי DMA Design. 3D Lemmings יצא ב-1995 המשחק הרביעי בסדרה, אשר פותח על ידי חברת Clockwork Games, היה המשחק הראשון בסדרה שהתרחש בסביבה תלת־ממדית. Lemmings Revolution יצא ב-28 באפריל 2000 המשחק החמישי בסדרה הכיל קונספט שהיה דומה יותר למשחק המקורי בסדרה אך השלבים היו בנויים כעת סביב גליל תלת־ממדי. Lemmings (2006) יצא ב-23 במאי 2006 גרסה מחודשת למשחק המקורי בסדרה שפותח על ידי חברת Team17 ופורסם על ידי Sony Computer Entertainment. המשחק יצא רק לפלייסטיישן 2, פלייסטיישן 3 ול-PlayStation Portable. הגרסה של המשחק לפלייסטיישן 3 מכילה 45 שלבים חדשים. Lemmings Touch יצא ב-27 במאי 2014 משחק לקונסולת ה-PS Vita Lemmings: The Official Game יצא ב-20 בדצמבר 2018 משחק מובייל.
בשנת 1996 יצאו שני משחקי ספין אוף של נמלולים: אחד בשם "The Adventures of Lomax" , אשר מציג את לומאקס כגיבור הנמלולים, ואף מציג משחקיות שונה לחלוטין בסגנון פלטפורמה, והשני, "Lemmings Paintball" משחק איזומטרי בסגנון פיינטבול.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:משחקי חשיבה ממוחשבים
קטגוריה:סדרות משחקי וידאו | 2024-08-01T03:07:54 |
מטר מעוקב לשנייה | מטר מעוקב לשנייה (מקל"ש) הוא יחידת מידה במערכת SI למדידת ספיקה של מערכת להובלת נוזל או גז, והיא מציינת ספיקה שבה זורם במערכת מטר מעוקב אחד של נוזל או גז במשך שנייה אחת. מטר מעוקב לשנייה שקול לאלף ליטרים לשנייה.
המערכת הנמדדת עשויה להיות מערכת טבעית, כגון נהר, או מעשה ידי אדם, כגון צינור מים.
יחידת מידה קטנה יותר, אך משקפת ספיקה על פני תקופה ארוכה יותר, היא מלמ"ש – מיליון מטר מעוקב לשנה. אומנם המדידה היא ביחידות של מיליון מטר מעוקב, אך בשנה (כ-365 ימים) יש יותר מ-31 מיליון שניות, לכן מקל"ש אחד הוא 31.356 מלמ"ש.
קטגוריה:יחידות מידה | 2022-03-15T21:13:37 |
אמזונות | במיתולוגיה היוונית, אמזונות הן שבט של נשים לוחמות המונה נשים בלבד ומתנהל על ידי נשים. לאמזונות יש ייצוג בולט מאוד בטקסטים (שירה, מחזאות, פילוסופיה, היסטוריה וגאוגרפיה) ובאמנות הפלסטית של יוון, רומא וביזנטיון. הן מופיעות בתרבות המערב מימי הביניים ועד העת החדשה. היסטוריונים בעת העתיקה וגם בעת החדשה חלוקים בשאלה האם האמזונות היו קיימות במציאות או שהן יצירות הדמיון. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בדרום רוסיה, באזורים הנחשבים כשטחי המחיה של הסקיתים נחשפו קברים של נשים ובהם נשק. חוקרים משערים שקיומן של נשים לוחמות שם היה בסיס למיתוס על האמזונות.
מקור השם
ממוזער|אמזונה חובשת קסדה ואחזת בחרב ובמגן שעליו דמותה של גורגונה. פרט מתוך ציור על כד 510–500 לפנה"ס, Staatliche Antikensammlungen, Berlin
מקור השם אמזונות (Ἀμαζόνες Amazónes, singular Ἀμαζών Amazōn) לא היה ידוע ליוונים הקדומים והם ניסו להסביר אותו בדרכים שונות. ההיסטוריון הלניקוס מלסבוס (480–395 לפנה"ס) טען כי השם "אמזונה" (αμασονεσ) מורכב משני רכיבים: α = נגד, שלילה ו-μασα= חזה, שדיים (מאסא). התיאור של האמזונות כחסרות שד נקשר בטענה שהן כרתו את שדן הימני כדי שתוכלנה להשתמש בקשת או בכידון. חוקרים רבים כיום טוענים שאין יסוד לפירוש האטימולוגי הזה וכי הדימויים החזותיים הרבים של אמזונות מפריכים אותו. פירוש אחר לשם מתייחס לרכיב Amazo, שמה של כוהנת לאלת הציד ארטמיס, המקושרת לאמזונות במיתולוגיה היוונית. חוקרי מיתולוגיה והיסטוריונים מודרניים ניסו למצוא את מקור השם בשפות של עמים שאינם יוונים, כמו החתים או התראקים. לפי אחת הסברות מקור השם הוא בשפה הפרסית, והוא גרסה של המילה "לוחמים". היוונים השתמשו במונח Amazonomachy כדי לתאר קרב בין אמזונות לבין גברים.
האמזונות במיתולוגיה היוונית
האמזונות מופיעות בסיפורי המיתולוגיה ובכך הן חלק ממיתוס המתאר מעין עבר קדום שבו האלים התערבו בחיי בני האדם, ושהיו בו מפלצות, קיקלופים, יצורים היברידיים ואירועים החורגים מן הטבע. לסיפורים על האמזונות הייתה נוכחות נכבדה בתרבות יוון הקדומה. הם מופיעים בשירה האפית ובמחזות, והיה להם ייצוג נרחב באמנות החזותית, בעיקר באלפי ציורים על כדים. הסיפורים על קרבות בין אמזונות ובין הגיבורים המיתולוגיים הגדולים: הרקולס, תזאוס ואכילס, וקשרי האהבה בינם ובין מלכות אמזונות זכו לגרסאות רבות והיו ככל הנראה ידועים לכל.
מקורם של הסיפורים הוא, ככל הנראה, במסורות בעל-פה שהועברו על ידי מספרי סיפורים נודדים. עם השנים הורחבו הסיפורים, נוספו להם פרטים ונוצרו להם גרסאות רבות שלא פעם סותרות זו את זו. על הסיפורים מתקופת יוון הארכאית נוספו גרסאות בתקופת יוון הקלאסית ואחר כך בתקופה ההלניסטית ובתקופת האימפריה הרומית והביזאנטית.
האמזונות באפוס ההומרי
ממוזער|אכילס הורג את פנתסילאה, פרט מתוך Bassae Frieze בערך 400 לפנה"ס The Brithish Museum
המקור הכתוב הקדום ביותר שבו נזכרות האמזונות הוא האיליאדה, מהמחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. מקובלת ההנחה כי סיפור מלחמת טרויה וכך גם הסיפורים על האמזונות היו חלק ממסורת אוראלית בת מאות שנים. באיליאדה נזכרות האמזונות פעמיים: פריאמוס מלך טרויה מספר להלנה על מלחמה בין הפריגים ובין האמזונות – המכונות Amazones antianeirai - השוות לגברים. במקום אחר באיליאדה נזכר הגיבור בלרופונטס שיצא להילחם במפלצת כימרה, יורקת האש, שהיה לה ראש של אריה, גוף של עז, וזנב של נחש. לאחר שגבר עליה נלחם כנגד האמזונות "השוות לגברים". וניצח אותן. בשני המקרים, האמזונות מוזכרות כחלק מן העבר (במרחק כשני דורות מהזמן של המסופר – מלחמת טרויה). סיפור אחר שלא נכלל באיליאדה אך הופיע בשירות אפיות אחרות בנות התקופה ההומרית מתאר את המפגש בין אכילס, גיבור הקרב על טרויה עם המלכה האמזונה פנתסיליאה. היא מתוארת כבתו של האל ארס ותראקית על פי מוצאה. היא באה לעזרת הטרויאנים ונלחמה כגיבור, אך אכילס הרג אותה והטרויאנים קברו אותה.
ממוזער|הרקולס נלחם באמזונות, פרט מתוך ציור על כד, 530 לפנה"ס בערך, מוזיאון הלובר
הרקולס, תזאוס והארגונאוטים נגד האמזונות
הסיפור על שתים עשר המשימות שהוטלו על הרקולס, גדול הגיבורים במיתולוגיה היוונית, היה נפוץ ביותר והיו לו גרסאות רבות. המטלה התשיעית הייתה להביא את חגורת הקסם של היפוליטה, מלכת האמזונות. כפי המסופר, אסף הרקולס צבא של מתנדבים ונחת עימם בנמל תמיסקירה, שם פגש את היפוליטה שניאותה לתת לו את החגורה, אולם האלה הרה, אויבתו הוותיקה של הרקולס, הפיצה שמועה בקרב האמזונות שהרקולס וצבאו הגיעו לכבוש את ארץ האמזונות ולחטוף את מלכתן. האמזונות תקפו את צבא הרקולס ובקרב הרג הרקולס את היפוליטה ונטל את חגורתה. תיאור הקרב בין הרקולס והאמזונות שכיח מאוד בציורים על כדים. דיודורוס אף מרחיב את תיאור הקרב וטוען כי הרקולס טבח באמזונות עד שגזען כמעט ונשמד.
בסיפורים שבמרכזם עומד תזאוס, הגיבור של העיר אתונה, היה זה תזאוס שחטף את היפוליטה. היא התאהבה בו, בגדה בחברותיה והפליגה עמו לאתונה ואף נישאה לו. בכעסן יצאו האמזונות להתקפה על אתונה אך הן הובסו על ידי צבא העיר בפיקודו של תזאוס. על פי גרסה שונה, היפוליטה והאמזונות התקיפו את אתונה לאחר שתזאוס זנח את היפוליטה למען אשה אחרת, והיפוליטה נהרגה בקרב בטעות, על ידי אחותה פנתסילאה. בסיפורים אחרים האמזונה שנשא תזאוס לא הייתה היפוליטה אלא אנטיופה אחותה, והיא ילדה לתזאוס בן שנקרא היפוליטוס.
האמזונות נזכרות גם בגרסאות של סיפור הארגונאוטים היוצאים לקולכיס כדי להביא את גיזת הזהב. אפולוניוס מרודוס מספר על קרב עקוב מדם שניהלו הארגונאוטים עם צבא האמזונות הנועזות, בנותיהם של אל המלחמה ארס, שחיכו לארגונאוטים כשצבאן נחלק לשלשה ראשים כשבראש כל אחד מהם עומדת מלכה.
פולחנים הקשורים באמזונות
ממוזער|האלה ארטמיס במקדש באפסוס, פסל מהמאה השנייה, העתק של פסל קדום. Ephesus Archaeological Museum
מקורות מהעת העתיקה מציינים את האמזונות כמקימות מקדשים במקומות שונים ביוון ובאסיה הקטנה. מסורת קדומה במיוחד קושרת את האמזונות עם פולחני האם הגדולה שנפוצו בתקופה הפרי-הלנית בתרבות המינואית ובפריגיה, ומזוהה גם עם ריאה, אם האלים במיתולוגיה היוונית. לפי מסורת זו האמזונות קיימו פולחן סביב אבן שחורה גדולה על אי בים השחור ליד חופי קולכיס. מסורת אחרת מספרת על מקדש שנקרא "אפולו אמזוניוס" ומקדש לאלה ארטמיס שהוקמו על ידי האמזונות בעיר Pyrrhichus שבחבל לאקוניה בדרום הפלפונסוס,. הסיפור קושר את המקדשים בסיפור המיתולוגי על הניסיון של האמזונות לכבוש את אתונה (על אף שמבחינה גאוגרפית אין הגיון בכך).
לפי מסורות שונות, אל המלחמה ארס היה אביהן של האמזונות, ואימן הייתה אוטרירה, המלכה האמזונית הראשונה. היא בנתה את מקדש ארטמיס באפסוס שנחשב לאחד משבעת פלאי עולם. פסל ארטמיס במקדש באפסוס היה שונה לחלוטין מהדימוי היווני המקובל לארטמיס, ודומה יותר לדימויים של אלות במזרח הקדום ובמצרים. הפסל שהיה מקושט בדמויות של חיות בר, ומוקף במעין בליטות דמויות שדיים, הוא אולי עדות לכך שהמקדש התקיים במקום עוד מהתקופה הפרי-הלנית והיה מקום פולחן לאלה האם הגדולה הפריגית. המשורר קאלימאכוס מספר שהפולחן במקום החל כאשר האמזונות - הנשים הלוחמות - העמידו פסל של האלה מתחת לעץ אלון ויחד עם מלכתם היפו (כנראה קיצור של היפוליטה) רקדו ריקוד מלחמה מסביב לפסל כשהן עוטות שריון ואוחזות בנשק, לכל נגינת חלילים. קאלימכוס מציין שמות של שבע בנות של המלכה שהיו הראשונות לייסד את הפסטיבל של הנערות במקום
האמזונות בכתבי גאוגרפים והיסטוריונים בעת העתיקה
ממוזער|אמזונה נלחמת בחייל יווני, ציור על כד חרס, 440 לפנה"ס בקירוב National Archaeological Museum Madrid
היסטוריונים, גאוגרפים ופילוסופים שכתבו על האמזונות, או רק הזכירו אותן, בתקופת יוון הקלאסית, בתקופה ההלניסטית ובתקופת האימפריה הרומית והביזאנטית., לא פקפקו בכך שהן היו קיימות. הם התבססו על סיפורי המיתוס שהיו ידועים לכל וניסו לעגן אותן במרחב הגאוגרפי המוכר להם ולשלב אותן באירועים היסטוריים ידועים. הם חשבו שהאמזונות חיו בעבר, או עדיין חיות, בשולי העולם, בצד עמים ושבטים שמנהגיהם שונים ואף מוזרים. הם תיארו את האמזונות כדומות לאותם עמים והוסיפו פרטים תוך הסתמכות על שמועות וכנראה גם על הדמיון. דיודורס מסיציליה, שטען שמוצא האמזונות הוא מליביה (לוב) שבצפון אפריקה, הסביר שחלפו כל כך הרבה שנים מאז שחיו האמזונות עד שהדברים נשכחו לגמרי.
ממלכת נשים
האמזונות מתוארות כשבט של ציידות ולוחמות רכובות על סוסים, שבראשן עומדת מלכה. הן דומות לשבטי התראקים והסקיתים ששכנו בשטחים רחבי הידיים שבין הים השחור לים האדריאטי. סטארבו מתאר אותן כחברה שבה נשים ממלאות את כל התפקידים שבחברות אחרות ממלאים גברים. הן חורשות, שותלות, רועות את הבקר, ובעיקר מאמנות את הסוסים. האמיצות שבהן עוסקות בציד ובאימוני מלחמה כשהן רכובות על סוסים. הרודוטוס מביא דברים שאומרות, כביכול, האמזונות לגברים שניסו לשכנען להצטרף למשפחותיהם:לא נוכל לשבת יחד עם נשיכם. אין לנו אותם המנהגים אשר להן. אנחנו אוחזות בקשת ורומח ורוכבות על סוסים, אולם מלאכות נשים לא למדנו, ונשיכם אינן עושות מכל אשר הזכרנו, אך עושות הן רק מלאכות נשים, נשארות בעגלות ואינן הולכות לצוד ציד או למקום אחרהאמזונות מקיימות קשר עם גברים רק לצורכי התרבות. סטארבו מתאר מפגשים מסוג זה כמנהג קדום המתקיים במשך חודשיים מדי שנה. לפיו, הגארגריאנים, שהם שבט של גברים החיים בשכנות לאמזונות, יוצאים להרים ושם נפגשים עם האמזונות. את הבנות שנולדות בעקבות המפגש מגדלות האמזונות, ואת הבנים לוקחים הגרגריאנים ומגדלים אותם. חיזוק לתיאור זה נמצא באחדות מהגרסאות על מפגש אלכסנדר הגדול עם מלכת האמזונות. לפיו המלכה מציעה לאלכסנדר שאם יוולד להם בן, אלכסנדר ייקח אותו ויגדל אותו כבנו. אם זו תהיה בת, היא תגדל אותה כאמזונהAdrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press, 2014, עמ'322 גם הרודוטוס תיאר מפגש דומה בין האמזונות לסקיתים, שכתוצאה ממנו נוצר שבט חדש, הסמארטים, שבו נשים לוחמות לצד הגברים.
תיאור דומה לזה מובא על ידי דיודורוס. לדבריו הנשים האמזונות שרתו בצבא למשך תקופת זמן שבה היו מחויבות לשמור על בתוליהן. לאחר תום תקופת השירות הן הלכו לגברים לצורך התרבות, אולם המשיכו להחזיק בכל תפקידי ניהול הממלכה. לאחר שנולדו להן ילדים, הגברים הם שנשארו בבית, מילאו את כל המשימות שנשותיהם הטילו עליהם, לא השתתפו במלחמות ולא נשאו תפקידים של אזרחים בקהילה. הם מגדלים את התינוקות באמצעות חלב ומזונות התואמים לגילם.
נשים לוחמות
ממוזער|אמזונות לוחמות לבושות בגד מדוגם ומכנסים, מקיפות הופליט יווני. ציור על כד חרס 400 לפנה"ס בערך Metropolitan Museum of Art
התכונה שאפיינה ואף ייחדה את האמזונות הייתה היותן לוחמות מעולות, שלא נופלות מגברים לוחמים ולרוב גם מנצחות אותם בקרב. הרודוטוס מספר על לוחמים יוונים שניצחו את האמזונות ושבו אותן, אך האמזונות הצליחו להרוג את שוביהן ולהמלט.
מקובל כיום על מרבית החוקרים שאין כל ביסוס לסיפור לפיו האמזונות כרתו או אף שרפו את שדן הימני כדי שיוכלו לירות בקשת או להטיל כידון. ראשיתו בהיסטוריון הלניקוס מלסבוס שניסה להציע פרוש אטימולוגי לשם "אמזונות", שאינו יווני. פרוש זה התאים להנחה המקובלת שנשים לוחמות הן תופעה מוזרה ושהכשרתן כלוחמות חייבה בוודאי התאמה של הגוף הנשי ללחימה. סיפור כריתת השד השתרש במסורות וחזר שוב ושוב בכתבים במשך מאות שנים, אף על פי שאין לו כל עדות וגם אינו הגיוני - קשתיות ומטילות כידון גם כיום הן בעלות שתי שדיים. בייצוג הנרחב של אמזונות בציורים על כדים, בפסלים ובתבליטים על אפריזים ניתן לראות בבירור שהאמזונות לא מתוארות כבעלות שד אחד בלבד. הן מופיעות כשחזן מכוסה בשריון, או בבגד החושף שד אחד ומסתיר את האחר.
בציורי כדים רבים מלפני המאה החמישית לפנה"ס האמזונות דומות להופליטים היווניים. הן עוטות שריון וחובשות קסדה, אוחזות במגן עגול ובחנית. מאוחר יותר כלי נשקן ותלבושתן דומים יותר לאלו של התראקים והסקיתים וגם הפרסים. בדימויים החזותיים האמזונות מצוידות בכלי נשק שונים: חנית, כידון, גרזן קרב, קשת ואשפת חצים, יש ציורי כדים שבהם אמזונות נראות רכובות על סוס ומושכות בקשת או ציורים בהם הן עוטות מעין שכמיה מעור של פנתר מנומר. לבוש האמזונות בדימויים החזותיים אינו אחיד. בציורי כדים רבים ובעיקר בפיסול, האמזונות לובשות בגד רפוי ארוך או טוניקה, האחוזים בכתף ובחגורה ויש שבהם הן לובשות טוניקה ומכנסיים מדוגמים, מגפיים וכובע עשויום מעורות של חיות.
ארץ האמזונות
ממוזער|ארצות הסקיתים, 100 לפנה"ס בקירוב
במקורות שונים מתוארת המלכה האמזונית פנתסילאה כתראקית. תראקיה שוכנת צפונית-מזרחית ליוון, והתראקים שהיו קרובים ליוון ומושפעים מתרבותה, לא נחשבו על ידי היוונים כממש ברברים - (כמו שאר העמים שאינם יוונים). לא ברור אם האמזונות נחשבו ברבריות או יווניות, מאחר ששמותיהן היו יווניים. במקורות המאוחרים יותר ארצן של האמזונות מופיעה כרחוקה יותר מיוון. שלשה אזורים עיקריים מופיעים כמקום משכנן של האמזונות:
מערב אסיה הקטנה – רצועת החוף הדרומית של הים השחור ועד ליקיה שלחופי הים התיכון.
פונטוס, בדרום ומזרח הים השחור, מסינופ במערב, עד קולכיס במזרח. ובדרום עד לקפדוקיה
סקיתיה, שתוארה בצורה מאוד מעורפלת: כוללת את ה-Tauric Chersonese, (דרום חצי האי קרים), אזורים ממזרח ומצפון לים אזוב, ואזורים מצפון לים השחור וממערבו.
כל אחד מה"מרכזים האלה" הוא רחב ידיים והגדרתו מעורפלת למדי.
העיר תמיסקירה נזכרת כמקום מושבן של האמזונות כבר בסיפורי המיתוס על הרקולס ותזאוס וגם בגרסאות שונות של סיפור הארגונאוטים. סטארבו טוען שידוע לכל כי העיר תמיסקירה והמישורים ליד נהר התרמודון שבצפון אנטוליה, בדרום הים השחור, היו שייכים בעבר לאמזונות והן נאלצו לעזוב את המקום. במקום אחד הוא טוען שאין הוא בטוח היכן הן חיות בזמנו. במקום אחר הוא מתאר את האמזונות כחיות באלבניה (ארץ במערב גאורגיה, לא המדינה העכשווית בבלקן) למרגלות הרי צפון הקווקז.
על פי דיודורוס, איש סיציליה, מוצאו של עם האמזונות הוא מצפון אפריקה. הן חיו במערב ליביה (לוב) דורות רבים לפני מלחמת טרויה והיו לוחמות נועזות שאיש לא עמד בפניהן. בהנהגת מלכתם מירנה הן ערכו מסעות מלחמה וכיבושים בסוריה ובעראביה, כבשו את פריגיה הגדולה והגיעו להרי הטאורוס, לאיי הים האגאי, ביניהם לאיים לסבוס ולמנוס, וייסדו מספר ערים לחוף הים התיכון, שאותן קראו על שמן של מפקדות צבא האמזונות. לדבריו, האמזונות המשיכו להילחם בתראקים, עד שנחלו מפלה. לאחר שמלכתן מירנה ורבות מהן נהרגו בקרב, חזרו האמזונות לליביה. סטארבו מספר שהאמזונות היו המייסדות של הערים אפסוס, סמירנה, ומירנה, והן שהעניקו להן את שמן. מקורות יווניים נוספים מזכירים ערים שהאמזונות ייסדו, ובהן מירנה שבאיולוס,על מטבע מהעיר מירנה באילוס Aiolis Myrina מוטבעת דמות המלכה האמזונה מירנה. מצד אחד צדודית של הפרופיל בכתר מלכות, מהצד השני דמות נשית בבגד ארוך מחזיקה קרן שפע והגה. הנקראת על שם אמזונה בשם זה.
הרודוטוס מביא סיפור מפורט על ההיסטוריה ועל המיקום של האמזונות. על פי סיפורו האמזונות הגיעו לים אזוב ולארץ הסקיתים החופשים. לאחר שירדו מהספינות גזלו עדר סוסים, ויצאו למסעות שוד בסקיתיה. הסקיתים התפעלו מכישורי הלחימה שלהן והחליטו לשלוח את בניהם אל האמזונות כדי שיוולדו להם בנים מהן. לאחר שהאמזונות ילדו להם בנים, ניסו הסקיתים לשכנע את האמזונות לבוא ולחיות בקרבם. האמזונות סירבו בתוקף, בטענה שלא יוכלו לשנות את אורח חייהן. האמזונות, ובני זוגן הסקיתים העדיפו להישאר יחד ויצאו למסע אל מעבר לטנאיס (נהר הדון). עם הסרמאטים השוכן שם נוצר מצאצאיהם של הסקיתים והאמזונות. הנשים הסמארטיות רוכבות על סוסים, יוצאות לצוד ציד ולמלחמה יחד עם הגברים וגם בלי הגברים, ותלבושתן כתלבושת הגברים. סיפורו זה של הרודוטוס מתקשר לסיפורים שנפוצו בקרב היוונים על האזורים שמצפון לים השחור, ערבות דרום רוסיה והקווקאז, שנחשבו כמקום מושבם של שבטים נודדים פראיים שמנהגיהם מוזרים. מסיפורו של הרודוטוס לא ברור אם האמזונות המשיכו להתקיים כעם נפרד.
לקישור של האמזונות עם סקיתיה שהשתרעה בערבות אוקראינה הדרומית, לחופיו הצפוניים של הים השחור ובערבות הנרחבות שבין נהרות הדון והדנייפר,יש חיזוק ממסורות בע"פ מאזור הקווקז והערבות המספרות על נשים רוכבות על סוסים ונלחמות ועל מנהיגה של קבוצת נשים כזו הנקראת אמזאן. סיפורים אלה על נשים שכישורי הלחימה שלהן משתווים לאלה של הגברים מקורם בתרבות הלחימה של רוכבים ורוכבות שוויוניים בערבות דרום רוסיה ואוקראינה. ניתן להניח כי השמועות על נשים אלה הזינו את הסיפורים היווניים על האמזונות. הדימוי החזותי של אמזונות קשתיות רכובות על סוסים, המופיע על כדים יווניים אחרי המאה ה-5 לפנה"ס מעיד על השתרשות הקישור של האמזונות עם הנשים הלוחמות של סקיתיה.
המחקר הארכאולוגי בשנים האחרונות חיזק מאוד את המסורות המקומיות ואת סיפורי ההיסטוריונים מהעת העתיקה. בחפירות שנערכו במאות קברים סקיתיים נמצאו שלדי נשים שבהם יש כלי נשק ואביזרי רכיבה, ממצאים המוכיחים את קיומן של נשים לוחמות באזורים שהיוונים תארו כארץ האמזונות.
בספר מסעותיו של סיר ג'ון מנדוויל מהמאה ה-14 מתוארת ארץ אמזוניה כשוכנת על חצי אי, בצד ארצות הנמצאות באזור הים השחור וצפון מסופוטמיה ובצד אתיופיה (!!)
היחס לאמזונות בעת העתיקה
השכיחות שבה מופיעות האמזונות בז'אנרים הספרותיים השונים וריבוי הדימויים הוויזואליים שלהן הן הוכחה לכך שלמיתוס האמזונות היה מקום משמעותי בתרבות היוונית.
ממוזער|קרב בין יוונים לאמזונות. פרט מתוך אפריז 350 לפנה"ס בקירוב The British Museum
היחס לאמזונות בכתובים מהעת העתיקה נע בין התפעלות מיכולותיהן כלוחמות ומגבורתן בקרב, לבין תיאורן כאכזריות ופראיות, שהורגות את הבנים הזכרים שילדו ויש המכנים אותן "רוצחות גברים". ביחס אליהן יש השתאות ופליאה על קיומה של חברת נשים אוטונומית שאינה נזקקת לגברים, אך גם התייחסות אליהן כאל עוד תופעה מוזרה שקיימת בקרב העמים הברבריים. מיוחסות להן תכונות גבריות והן מכונות "שוות או דומות לגברים". הן נזקקות לגברים רק לצורך התרבות, או שהן הופכות אותם לעבדים. מצד שני הן נשים המקיימות קשרים רומנטיים עם גיבורי יוון - אוהבות ונאהבות, יולדות ואמהות. לתיאור החוזר ברבים מהמקורות הכתובים לפיו הן כורתות את השד הימני כדי שלא יפריע להן בקרב - אין רמז בדימויים החזותיים. תיאור זה מייחס להן נוהג בזוי ואף מתועב, כי היוונים סלדו ואף אסרו על פגיעה בגוף, כמו מילה או קעקוע.
האמזונות אינן נחשבות ליווניות: הן מוזכרות כשבט תראקי או סקיתי, אך שמות המלכות האמזונות, שרבות מהן מוזכרות בשמן, הם שמות יווניים. מסורות רבות מציינות אותן כמייסדות של ערים יווניות. בציורים על הכדים, בפסלים ובתבליטי האבן הן מתוארות כנשים יפות תואר, גם כשהן לוחמות וגם כשהן פצועות וגוססות.
ממוזער|קרב בין יווני לקנטאור תבליט אבן על הפארתנון. אתונה 447 לפנה"ס בקירוב The British Museum
אין ספק, שהאמזונות כלוחמות ובעיקר כחברה של נשים אוטונומיות היוו אתגר לחברה הפטריאכלית ולנורמות התרבותיות של היוונים והרומאים. חוקרת הספרות הקלאסית Page DuBois רואה ביצורים היברידיים, כמו הקנטאורים ובאמזונות דימויים מיתיים המייצגים ישויות המאיימות על העקרונות של החברה היוונית. נושא ההיסטוריה והתרבות של הפוליס הוא הגבר היווני והוא מאופיין על ידי מספר קטגוריות ברורות המגדירות אותו לעומת "האחר" : הוא לא בעל חיים, לא ברברי ולא נשי.
ביטוי לכך ניתן לראות בעיטורי מקדש הפארתנון באתונה, שהוקם לציון ניצחון היוונים במלחמות יוון - פרס. בין התבליטים על האפריז יש ייצוג בולט לקרבות בין יוונים לבין קנטאורים ולקרב של האתונאים בראשותו של תזאוס נגד האמזונות. ניצחון היוונים בקרבות אלה, כמו ניצחונם על הפרסים, מסמל את עליונות תרבות היוונים על הברברים ועל האלטרנטיבות שהציגו הקנטאורים והאמזונות כנגד הנורמות של נישואין ומשפחה בקהילה היוונית. הקנטאורים והאמזונות אתגרו את היסודות התרבותיים של אתונה, שייחדו אותה והבדילו בינה ובין אלה שאינם יוונים (הברברים, החיות, או חברה חד-מינית של נשים) הסתגרות זו מפני מי שאינו אתונאי יושמה בחוקה של פריקלס – אזרח אתונאי הוא מי ששני ההורים שלו היו אזרחים אתונאים.
ביטוי לאתגר שמציב סיפור האמזונות לנורמות המקובלות אפשר למצוא בדבריו של ההיסטוריון סטארבו, המציין כי למי ששואף להבחין בין מיתוסים ואגדות לבין עובדות היסטוריות, האמזונות מציגות קושי: הן מופיעות הן כחלק מהעבר המיתולוגי והן בעדויות היסטוריות. לדבריו קשה להאמין שצבא של נשים, ויותר מכך, עיר או שבט, יכולים להתקיים ללא גברים, הרי זה כאילו הגברים באותם ימים היו נשים והנשים היו גברים.
בין האגדות שנפוצו על אלכסנדר הגדול חזר בגרסאות שונות הסיפור על פגישתו עם האמזונות. לפיו, לאחר ניצחונו של אלכסנדר על האימפריה הפרסית, צבאו המשיך במסעו מזרחה לאסיה התיכונה ולכיבוש הודו. שמע גדולתו הגיע אל מלכת האמזונות שיצאה לפגוש אותו בראש צבא של 300 לוחמות. אך במקום להילחם בו ביקשה מאלכסנדר שיתייחד עימה כדי שיוולד לה ממנו בן שיהיה כמותו ויוכל לרשת את האימפריה שלו, מאחר ששניהם, מלכת האמזונות ואלכסנדר הגדול, הם האנשים החזקים ביותר בעולם. אלכסנדר נענה ובילה עם המלכה האמזונית 13 ימים ולילות שבסיומם נפרדו בשלום.
ההיסטוריונים בני העת העתיקה, כמו פלוטארכוס, דיודורוס וסטארבו, הביעו ספיקות באמיתות הסיפור, או אף התייחסו אליו כאגדה. היסטוריונים בני זמננו משערים שייתכן והמלכה האמזונית שבסיפור הייתה נסיכה משבטי הנוודים של מרכז אסיה, שהתופעה של נשים לוחמות הייתה נפוצה בקרבם. אדריאן מאיור מציינת את ייחודו של הסיפור על מפגש אלכסנדר והאמזונה. המפגשים של הרקולס, תזאוס, ואכילס עם האמזונות היו מפגשי קרב כמבחן לעליונותם הגברית ולגבורתם והסתיימו בניצחונם. במפגש בין אלכסנדר הגדול ומלכת האמזונות שוררים יחסי שוויון, הרמוניה, וכבוד הדדי. גם באגדות פרסיות דומות המפגש מתואר ברוח זו.Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press 2014, 2014, עמ' 333 סיפור זה, כמו אגדות אחרות על אלכסנדר הגדול הגיע גם לתלמוד המתאר ביקור של אלכסנדר הגדול במחוז שכולו נשים, וכששקל להילחם בהן. אמרו לו הנשים: "אם תנצח אותנו יגידו "נשים הרג", ואם אנחנו ננצח יגידו "מלך שהרגוהו נשים".תלמוד בבלי, מסכת תמיד, לב, א'
האמזונות בתרבות המערב
ימי הביניים
ממוזער|אמזונה עם יצורים מוזרים בתיאור גווינאה, 1599
האמזונות נוכחות בכתבים שונים בימי הביניים המעידים שהסיפורים עליהן היו נפוצים והאמונה בממשותן לא פחתה. לסיפורי הקדמונים נוספו גרסאות שונות ועלילות חדשות המעצימות אותן וממקמות את ממלכת האמזונות בקצווי תבל יחד עם עמים מוזרים ויצורים כמו קנטאורים, גמדים וענקים. דימוי האמזונות בימי הביניים נע בין תיאורן כאכזריות ומסוכנות לעולם התרבות הנוצרי, לבין התפעלות מיכולתן להיות נשים השוות לגברים בלחימה ומקיימות ממלכה עצמאית.
ג'ורדאנס (Jordanes) בספרו על תולדות הגותים (551 בקירוב) מקשר אותם לאמזונות. על פיו הגותים, שמוצאם ממגוג, ישבו בסקיתיה, ליד ים אזוב, בין הדנייפר והדון. כאשר יצאו למסע מלחמה נשותיהן שנשארו מאחור הקימו צבא משלהן ויצאו למסעות כיבושים באסיה, כבשו את ארמניה ואסיה הקטנה ונפגשו עם גברים פעם בשנה כדי להתרבות.
ממוזער|אמזונות במיניאטורה מתוך Der naturen bloeme, 1350 בקירוב, Koninklijke Bibliotheek
ממוזער|צבא אמזונות מבריח לוחמים גברים, תחריט מתוך ספר של הגאוגרף Sebastian Munster, 1552 c
מספר כתבים קישרו את האמזונות עם העמים הפראיים היושבים ליד הים הכספי ששערי אלכסנדר מונעים מהם להתפרץ ולכבוש את העולם הנוצרי. בין העמים האלה מנו את גוג ומגוג ואת עשרת השבטים האבודים, המכונים גם היהודים האדומים. מלכת האמזונות היא העומדת בראשם, או אולי היא השומרת עליהם לבל יעברו את המחסום. אך באחרית הימים הם עלולים להצטרף לצבאותיו של האנטיכריסט ולהביא להרס הנצרות.
רומן אלכסנדר, שזכה לתפוצה נרחבת מאוד ותורגם לשפות רבות, תיאר את מפגש אלכסנדר עם האמזונות ומפליג בתיאור כוחן הפיזי, יופיין, ועוצמתן הצבאית. חליפת מכתבים בין אלכסנדר לאמזונות מתאפיינת בכבוד הדדי, כשהאמזונות מזהירות את אלכסנדר שלא כדאי לו להילחם בהן מאחר שאם ינצח אותן - לא יביא לו הדבר תהילה, כי ניצח נשים ואם ינוצח, יזכר לו כחרפה שנוצח על ידי נשים. בגרסה צרפתית של הרומן המפגש בין אלכסנדר ומלכת האמזונות מתואר כמפגש בין אביר ובין גבירה במונחים הלקוחים מן התרבות החצרונית של ימי הביניים באירופה. ממלכת האמזונות מתוארת בגרסאות של הרומן כשוכנת על מעין חצי אי, שנהר סוער ובלתי עביר מגן עליה. זוהי ממלכת נשים, כשגברים מארץ שכנה יכולים לבוא בה רק לזמן קצוב למטרות רבייה.
בספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל מהמאה ה-14 מתוארת אמזוניה, ארץ של נשים לוחמות בלבד. בעבר היו בה מלך וגברים שנשאו נשים. אך כאשר המלך והגברים יצאו למלחמה ולא שבו ממנה, קמו המלכה והנשים האלמנות והרגו את כל הגברים הנותרים. מאז אין הן מוכנות לסבול שהות של גברים בממלכתן, אלא לימים ספורים לצורכי התרבות. שירות זה מספקים גברים החיים בארץ השכנה. את התינוקות הזכרים הן מוסרות לגברים לאחר שנגמלו או הורגות אותם. את הנשים הן מגדלות להיות לוחמות ובהתבגרן הן חורכות את השד הימני שלהן כדי שלא יפריע להן בקרב. בראש המדינה עומדת מלכה הנבחרת בזכות שליטתה בנשק. האמזונות הן לוחמות מעולות ונבונות, ואף משכירות את עצמן לשירות של מלכים שכנים תמורת כסף וזהב. גם במכתבו של הכומר יוחנן Prester John נזכרת ארץ האמזונות כאחת הארצות הנמצאות תחת שלטונו של המלך הנוצרי האגדי, ומכאן שהן נוצריות. בראשן עומדות שלש מלכות, ובשעת מלחמה כל אחת מהן יכולה לגייס מאה לוחמות שהן אמיצות כמו הגברים. בממלכת האמזונות אין גברים. הם יכולים לשהות בה רק תשעה ימים, להנות את עצמם, ולעבר את הנשים. אחר כך עליהם לעזוב, אחרת יומתו.
העת החדשה
ממוזער|שתי מלכות אמזוניות, איור לספרו של בוקאצ'יו "נשים מפורסמות". חיתוך עץ, גרמניה, 1474
הסיפורים על ממלכת אמזונות זכו לתפוצה נרחבת לאחר המצאת הדפוס, ושולבו באפוסים על אבירים ובסיפורי המסעות של מגלי הארצות. באפוס Orlando furioso (אורלנדו המטורף) מתקופת הרנסאנס, שתורגם לשפות רבות, מסופר על אי של נשים עצמאית שבראשן מלכה. הן אמנם אינן נקראות אמזונות - אך בתיאור החוקים והנוהגים באותה ממלכת נשים ניכרת השפעה ברורה של הסיפורים על האמזונות. בממלכה אין מקום לגברים, אלא למטרות רבייה, וכל הגברים שאינם ממלאים את משימת ההולדה נרצחים. מבין הבנים הזכרים היילודים נבחרים בודדים לחיות כמרביעים, והאחרים או נרצחים או מוחלפים בנקבות. הנשים באפוס הן חזקות, עצמאיות, שולטות בגורלן ושולטות בגברים. הן מיניות מאוד, ונהנות מקיום יחסי המין עם הגברים. באפוס אבירי אחר Las sergas de Esplandián, שזכה לתפוצה בראשית המאה ה-16, מסופר על אי בשם קליפורניה, שבו קיימת ממלכת נשים שחורות לוחמות. הן מצטרפות למלחמת המוסלמים בקונסטנטינופול, ולאחר תבוסתן מקבלות עליהן את הנצרות.ממוזער|מפת גווינאה, 1599. בתחתית, דמות של אדם ללא ראש ודמות אמזונה
האמונה כי ממלכת אמזונות קיימת במציאות התחזקה בעידן התגליות. המגלים והכובשים הראשונים של אמריקה כמו קולומבוס ודייגו ולאסקס דה קואיאר, שיצאו בעיקר למצוא זהב ואוצרות, קיוו לגלות גם את ממלכת האמזונות. תקוות אלו נעזרו בשמועות על נשים לוחמות בקרב הילידים ועל שבטים של נשים עצמאיות, בדומה לאמזונות. במשלחתו של קולומבוס שמעו על אי בשם Mantinino שחיות בו נשים עצמאיות הנזקקות לגברים רק לצורכי ריבוי. יומנו של Gaspar de Carvajal שליווה את פרנסיסקו דה אורייאנה במסעו לאורך נהר אמזונאס (1541), מתאר מפגש אלים עם נשים לוחמות ושמועות על ממלכה עשירה בעומק הג'ונגל. דעה מקובלת, השנויה במחלוקת בקרב החוקרים, מייחסת את השם "אמזונאס" שניתן לנהר למפגשים אלה.
תאורים אלו חיזקו את האמונה שבארץ החדשה מסתתרת ממלכת האמזונות.Gaspar de Carvajal, “Carvajal’s account” in J.T.Medina, The discovery of the Amazon according to the account of Friar Gaspar de Carvajal and other documents, (New York: American Geographical Society, 1934). 16. בין ההרפתקנים והמגלים שיצאו לחפש את הזהב באל דורדו היה גם סיר וולטר ראלי, שבספר מסעותיו סיפר איך הגיע קרוב לשבט של נשים שמוצאן הוא מהאמזונות של אסיה הקטנה, ליד נהר התרמודון. הן אכזריות וצמאות דם, אך במשך חודש אחד בשנה הן ומלכתן מבלות עם המלכים והגברים מהמדינות השכנות "בריקודים, שתייה ויין" ויש להן גם שפע של זהב ואבנים יקרות.
חוקרים מעריכים שהסיפורים על ממלכת האמזונות נועדו לחזק את הידיעות על העושר האגדי שיש בעולם החדש ובזכותם להבטיח את תמיכת המלכים במסעות לשם. בתיאורי האמזונות בולט האספקט המיני שלהן, אף יותר מכישוריהן כלוחמות. אנתרופולוגיות טוענות שהם מבטאים פנטזיה גברית על קיומן של נשים עצמאיות ושוחרות מין.Ester Pink, The Amazons of the Americas: between myth and reality
ממוזער|רובנס ופיטר ברויגל: "הקרב של האמזונות", 1600 בקירוב Sassouci Picture Gallery
העניין הגובר בתרבות יוון הקדומה מאז תקופת הרנסאנס הביא לנוכחות הרבה של סיפורי המיתולוגיה היוונית באומנויות באירופה. כך האמזונות הן נושא חוזר בציורים רבים גם באמנות הבארוק והרוקוקו, בעיקר בציורים של קרבות בין אמזונות ובין יוונים, כשהאמזונות המתוארות בהם לבושות בבגדי התקופה או עירומות. נושא פופולרי אחר היה המפגש בין אלכסנדר הגדול ובין מלכת האמזונות. דמויות האמזונות בציורים אלה הן נשיות מאוד, שוות כח לגברים אך גם כמנצחות וגם כמובסות, הן אינן נראות מסוכנות או דמוניות.
במחזהו של שיקספיר "חלום ליל קיץ" היפוליטה, מלכת האמזונות מאורסת לתזאוס דוכס אתונה. שקספיר מתבסס על "חיי תזאוס" של פלוטרכוס, לפיו היפוליטה הביאה לסיום מלחמה ממושכת בין האתונאים והאמזונות בחתימת הסכם שלום ובנישואי היפוליטה ותזאוס.
האמנויות המשיכו לעסוק באמזונות גם במאה ה-19 בהשפעת זרם הרומנטיקה. היינריך פון קלייסט כתב מחזה בשם "פנתיסליאה" על פגישתם של פנתיסליאה ואכילס. במחזה התחלפו התפקידים ופנתיסליאה היא שרוצחת את אכילס, לאחר שלקח אותה בשבי.Penthesilea by Heinrich von Kleist Book Cover
ממוזער|פלוגת האמזונות בקבלת הפנים לקיסרית יקטרינה הגדולה, 1878
בשם אמזונות כונו קבוצות של נשים לוחמות או שאומנו ללחימה. ב-1787הקים הגנרל גריגורי פוטיומקין פלוגה של נשים שצורפו לבטליון היווני שהשתתף במלחמת רוסיה כנגד האימפריה העות'מאנית ובכיבוש חצי האי קרים. הנשים שהיו בנות משפחה של החיילים היווניים, נקראו "פלוגת האמזונות", בהשראת הקשר בין האמזונות הקדומות לערבות דרום רוסיה. הן אומנו ללחימה אך בעצם שימשו כאטרקציה בקבלת הפנים שערך פוטיומקין לקיסרית יקתרינה השנייה ולשגרירים הזרים והתלוו לקיסרית בסיורה.Selekou, Olympia (2007). "Balaklava battalion". Encyclopaedia of the Hellenic World, Black Sea. Foundation of the Hellenic World
במאה ה-20 הופנתה תשומת לב לתופעה של נשים לוחמת במיתוסים באסיה ובאפריקה, וגם במציאות ההיסטורית. בממלכת דהומיי (כיום בנין) שבאפריקה השתתפו נשים בצבא הממלכה מאז המאה ה-18 ובעקבות הצלחתן כלוחמות הוקמה בצבא יחידה סדירה של נשים. לוחמות אלה כונו על ידי משקיפים מערביים בשם "האמזונות של דהומי"Sir Burton, Richard Francis (1893). "A mission to Gelele, King of Dahome : with notices of the so-called "Amazons" the grand customs, the human sacrifices, the present state of the slave trade and the negro's place in nature". Archive. Retrieved February 6,
בתרבות הפופולרית
ממוזער|עמוד השער של כתב העת מדע בדיוני 1957
מאז אמצע המאה ה-20 מופיעה ממלכת האמזונות בסיפורי הרפתקאות ופנטזיה בסדרות קומיקס וטלוויזיה ובקולנוע. העלילות, המבוססות על סיפורי המיתולוגיה היוונית, מתרחשות ביקום דמיוני או נשזרות בתקופות של היסטוריה ריאלית. האמזונות מופיעות בסרטים כמו: "טרזן והאמזונות" (1945) אהבות הרקולס (1960) ),(1970) Battle of the Amazons
דמותה של גיבורת העל, וונדר וומן הופיעה לראשונה בסדרת קומיקס ב-1941. וונדר וומן שהיא דיאנה, נסיכת האמזונות ושגרירתן בעולם, עוצבה כבעלת יכולות על-אנושיות שניתנו לה על ידי האלים האולימפיים, על מנת להביא שלום, אהבה ואחווה לעולם שסוע. הסדרה זכתה להצלחה עצומה והיא נדפסת כמעט ברציפות. היא עובדה לסדרת טלוויזיה, למשחק מחשב, לסרט קולנוע בכיכובה של גל גדות (2017) ולסרט ההמשך "וונדר וומן 1984". דמותה של וונדר וומן מדורגת במקום החמישי ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים לפי אתר IGN, וכן במקום ה-20 ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים.
אמזונות ופמיניזם
במאבק על זכות הבחירה לנשים באנגליה הקימו בארגון הסופרגיסטיות The Women's Social and Political Union (WSPU) ב-1913 את ה-Bodyguard, קבוצת הגנה סודית שהתאמנה בלחימה בסגנון הג'יו-ג'יסו כדי להגן על הנשים המפגינות כנגד אלימות השוטרים. הקבוצה זכתה בעיתונות התקופה לכינוי "אמזונות".
באוקראינה נוסדה ב-2002 קבוצת נשים בשם "אסגרדה", הרואות את עצמן כצאצאיות של האמזונות הקדומות שחיו בעבר בערבות אוקראינה. הן התאמנו בשיטת לחימה מותאמת להן כנשים לצורכי הגנה ואף על פי שלא הגדירו את עצמן כפמיניסטיות הן ראו בהתארגנות ובפיתוח כח נשי חלק מהמאבק לשיפור מעמד האשה.
ממוזער|לינדה קרטר כוונדר וומן 1976
קבוצות בתנועה הפמיניסטית המגדירות עצמן כ-"Amazon Feminism" הן חלק מהגל הרביעי של הפמיניזם. הן דוגלות בהעצמה פיזית של נשים כחלק מהמאבק להשגת שוויון מגדרי. הפמיניזם האמזוני טוען לשוויון פיזי בין גברים לנשים כניגוד לסטריאוטיפים המגדריים המייחסים לנשים חולשה פיזית והתנהגות פסיבית. קבוצות אלה כופרות בשיוך מאפיינים ואינטרסים רק למגדר הנשי או רק למגדר הגברי. הן רואות בהשתתפות של נשים במקצועות אתלטיים של הפעלת כח ובאמנויות לחימה ובשילוב נשים כלוחמות בצבא, כלוחמות אש, או אסטרונאוטיות, ביטוי לכח הנשי וחלק ממאבק הנשים לשיווי זכויות מלא בחברה. בקבוצות אלה מקובלת גיבורת הקומיקס והקולנוע "וונדר וומן" כמודל וכגיבורת תרבות שמעצימה נשים לראות את עצמן לא כקרבן של חברה הנשלטת על ידי גברים, אלא כחזקות ומשוחררות מתלות פיזית ופסיכולוגית בגברים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:עמים מיתולוגיים
קטגוריה:מיתולוגיה יוונית
קטגוריה:לוחמות | 2024-09-05T08:20:19 |
בבילון 5 | בבילון 5 (באנגלית: Babylon 5) היא סדרת מדע בדיוני אמריקנית מסוגת אופרת חלל, שנוצרה בידי הכותב והמפיק ג'יי מייקל סטרזינסקי. הסדרה עלתה לשידור ב-26 בינואר 1994 ונמשכה למשך חמש עונות בנות 22 פרקים כל אחת. הסדרה עוקבת אחר הסגל הצבאי האנושי ומספר דיפלומטים חייזרים בתחנת החלל "בבילון 5", שנבנתה לאחר סיומן של מלחמות בין הגזעים ונועדה לשמש כקרקע נייטרלית ליחסי מסחר ודיפלומטיה גלקטיים. צוות התחנה מתערב בעימותים מתמשכים בין גזעים שונים ועתיקים וכן באינטריגות פוליטיות ובהתקוממויות. בסדרה מודגשות במיוחד דמויות בני האדם, שהופכות למרכזיות ומשפיעות בתנועת מחתרת כנגד נפילת הארץ לטוטליטריזם. פרקים רבים מתמקדים בהשפעות האירועים הגדולים על הדמויות עצמן, כאשר תמות הנחקרות בסדרה נוגעות להתקדמות אישית, אובדן, דיכוי, שחיתות וגאולה.
סדרת "בבילון 5" הייתה ייחודית לתקופה בה שודרה כיוון שהיא נחשבה ל"נובלה טלוויזיונית" הכוללת קשת סיפור מתוכננת מראש על פני חמש שנים. בעוד סדרות טלוויזיה ששודרו בזמנו נטו לשמור על הסטטוס קוו שתוחם עימותים מסוימים לפרקים בודדים, "בבילון 5" כללה קשתות סיפור שנמשכו למשך מספר פרקים ואפילו עונות, ואשר השפיעו באופן קבוע על היקום בו מתרחשת הסדרה. בנוסף, הסדרה הובילה לזיכיון שלם הכולל בין היתר מספר נובלות ספרותיות, חוברות קומיקס וסיפורים קצרים הקשורים לסדרה שהשפיעו במידה קאנונית על העלילה המרכזית. הסדרה הייתה מועמדת לפרסים רבים, מתוכם זכתה בשני פרסי הוגו עבור העיבוד הדרמטי הטוב ביותר מתוך שלוש מועמדויות, פרס סאטורן בקטגוריית הסדרה הטובה ביותר מתוך חמש מועמדויות ופרס אמי בקטגוריות האיפור והאפקטים המיוחדים מתוך שמונה מועמדויות.
רקע ומקום ההתרחשות
קשת הסיפור של הסדרה "בבילון 5" מתרחשת בין השנים 2257 ל-2262. הסדרה מתארת עתיד שבו מתקיימת בכדור הארץ ממשלה מאוחדת והיא מקבלת את הטכנולוגיה של מסע בין-כוכבי באמצעות "שערי קפיצה" - טכנולוגיה בדמוי חור תולעת המאפשרת מסע בממד החלופי שנקרא "על-חלל". המושבות שבתוך מערכת השמש ומחוצה לה מרכיבות את "הברית הארצית", והן הצליחו לתקשר עם גזעים אחרים בעלי יכולת שיגור לחלל. כעשר שנים לפני קורות הסדרה, בני האדם וכדור הארץ שרדו בקושי השמדה המונית בידי גזע המינברים העוצמתי, אשר ביקש לנקום בהם לאחר שספינת הארץ הרגה בשוגג את מנהיגם הרוחני במהלך מפגש ראשון ביניהם. אולם, רגע לפני הניצחון הם נכנעו במפתיע והמסתורין אודות כניעתם הפתאומית נותר בגדר תעלומה במשך העונות הראשונות של הסדרה. מאז, כדור הארץ ביסס קשרי מסחר ושלום עימם והברית הארצית הפכה לכוח מכובד ברחבי הגלקסיה.
בין שאר הגזעים החייזריים נמנים הסנטאורים האימפריאליסטים; הנארנים אשר בדיוק זכו לעצמאות מהאימפריה הסנטאורית שדיכאה אותם; והוורלונים המסתוריים ורבי העוצמה. מספר גזעים נחותים יותר מליגת העולמות הבלתי מאוחדים מחזיקים גם הם ביחסים דיפלומטיים עם הגזעים המרכזיים, ביניהם הדראזי, הבראקירי, הוְרי, המרקאב והפקמארה. גזע הצללים - שאינו מוכר לבני האדם אך מוזכר בטקסטים העתיקים של הגזעים האחרים - משפיע על אירועים באופן זדוני כדי לחרחר מלחמה בין הגזעים האחרים.
תחנת החלל בבילון 5
שמאל|ממוזער|250px|תחנת החלל בבילון 5
תחנת החלל בבילון 5 ממוקמת במערכת הכוכבים אפסילון בארידנוס בנקודת לגראנז' החמישית של כוכב הלכת הבדיוני אפסילון 3 וירחו. תחנת החלל היא למעשה גליל אוניל באורך של שמונה קילומטרים ובהיקף של כקילומטר וחצי, כאשר אזורים שונים שבה סובבים סביב צירם לצורך אספקת כבידה מלאכותית לגזעים השונים המאכלסים אותה, והיא האחרונה מבין תחנות החלל שנבנו עד כה: שלוש תחנות החלל הראשונות הושמדו במהלך תהליך בנייתן, ובבילון 4 נעלמה באופן מסתורי מעט לאחר הפעלתה. גוף התחנה הוא צילינדר חלול שכולל שטחי מחיה, גינות הידרופוניות ומסילת נוסעים לכל אורכו. התחנה מכילה מספר אגפים, כל אגף למטרה שונה ובעל מראה שונה על מנת לתת לסדרה פן פחות קלסטרופובי. כך למשל, האגף הכחול נועד למגורי הסגל, האגף החום נועד לאזור המסחר, האגף הירוק נועד לאזורי הגינה ולמתקנים החקלאיים והאגף האדום נועד לאזורי הבידור והפנאי. בני אנוש המבקרים בחלקי הספינה בה שוכנים חייזרים נראים כשהם נעזרים במכשירי נשימה ובלבוש תואם כדי לשאת את התנאים החוצניים.
צוות שחקנים
130px|ברוס בוקסלייטנר (שרידן)130px|ג'רי דויל (גריבלדי)130px|פיטר ג'וראסיק (לונדו מולארי)130px|קלודיה כריסטיאן (איבנובה)130px|מירה פורלן (דלן)130px|סטיבן פורסט (ויר קוטו)
תפקיד ראשי
הסדרה "בבילון 5" מציגה אנסמבל שחקנים אשר השתנה לאורך זמן שידורה.
מייקל או'הייר - קומנדר ג'פרי סינקלייר, המפקד הראשון של התחנה, בהמשך התמנה לשגריר הארץ במינבר (ראשי עונה 1, אורח בעונות 2–3)
ברוס בוקסלייטנר - קפטן ג'ון שרידן, מחליפו של סינקלייר בתחנה ודמות מרכזית בכמה מהנבואות של מלחמת הצללים. מתמנה לנשיא הברית הבין-כוכבית בעונה 5 (ראשי, עונות 2–5)
קלודיה כריסטיאן - לוטננט קומנדר/קומנדר סוזן איבנובה, השנייה בפיקוד התחנה (ראשי בעונות 1–4, אורח בעונה 5)
ג'רי דויל - מייקל גריבלדי, ראש האבטחה של התחנה בעונות 1–4, ראש יחידת המודיעין החשאית של הברית הבין-כוכבית בעונה 5.
מירה פורלן - דלן, שגרירת המינברים בתחנת בבילון 5. נולדה מינברית במקור, אך משתמשת בממצא עתיק בתחילת עונה שנייה כדי להפוך לחצי מינברית-חצי אנושית.
ריצ'רד ביגס - ד"ר סטיבן פרנקלין, קצין הרפואה הראשי של התחנה.
אנדריאה תומפסון - טליה וינטרס, טלפתית מסחרית העובדת בתחנת בבילון 5 (עונות 1–2)
סטיבן פורסט - ויר קוטו, עוזר דיפלומטי לשגריר הסנטאורים לונדו מולארי.
ביל מומי - לניר, עוזר דיפלומטי לשגרירת המינברים דלן.
טרייסי סקוגינס - קפטן אליזבת' לוקלי, מפקדת התחנה לאחר עזיבתה של איבנובה והתפטרותו של שרידן (עונה 5)
ג'ייסון קרטר - מרקוס קול, חבר בכוח הסיירים הנלחם מלחמה חשאית נגד כוחות הצללים (עונות 3–4)
ג'ולי קייטלין בראון (עונה 1, אורח בעונה 5) ומארי קיי אדמס (עונה 2) - נאטות', עוזרת דיפלומטית לשגריר הנארנים ג'קאר.
רוברט ראסלר - לוטננט וורן קפר, מפקד חלליות הסטארפיורי של התחנה (עונה 2)
ג'ף קונאוויי - זאק אלן, סגן ביחידת האבטחה של התחנה, מחליף את גריבלדי כראש האבטחה בעונה 5 (אורח בעונה 2, ראשי בעונות 3–5)
פטרישיה טולמן - ליטה אלכסנדר, טלפתית מסחרית של חיל הטלפתים שמחליפה את טליה לאחר שהיא עוזבת את התחנה (פרק הפיילוט, אורח בעונות 2–3, ראשי בעונות 4–5)
אנדריאס קטסולאס - ג'קאר, שגריר הנארנים בתחנת בבילון 5.
פיטר ג'וראסיק - לונדו מולארי, שגריר הסנטאורים בתחנת בבילון 5.
תפקיד אורח
תפקידי אורח ויין אלכסנדר - לוריין, חייזר מסתורי ממקור לא ידוע שמגיע לעזרתו של שרידן בנקודה קריטית במלחמת הצללים.
ארדווייט צ'מברלין (דיבוב) - קוש נארנק, שגריר הוורלונים בתחנת בבילון 5.
טים קואט - זאת'רס, חייזר ממקור לא ידוע המשחק תפקיד מרכזי בהיעלמות של תחנת בבילון 4.
ג'ושוע קוקס - לוטננט דייוויד קורווין, טכנאי במרכז הפיקוד של התחנה.
דייוויד ל. קראולי - לו וולץ', חבר ביחידת האבטחה של בבילון 5.
ויליאם פורוורד - לורד אנטונו ריפא, חבר קרוב של השגריר מולארי שיש לו שאיפות משלו לעולם הבית של הסנטאורים.
דניס ג'נטייל - ליז המפטון, אהובתו לשעבר של מייקל גריבלדי במהלך שהותו במאדים.
לנור קסדורף - עיתונאית ברשת ISN.
וורתהם קרימר - קתרג'ה, קיסר הסנטאורים.
דמיאן לונדון - העוצר וריני, חבר חצר המלכות הסנטאורית הכפוף לקיסר קתרג'ה.
מרג'ורי מונאהן - טסה הולורן/מספר אחת, מנהיגת המחתרת במאדים.
ג'וליה ניקסון - קתרין סאקאי, חוקרת מסחרית ומושא אהבתו של קומנדר סינקלייר.
ג'ון שוק - דראאל, המורה של דלן וחברה הקרוב ממינבר שהופך לחלק מהמכונה הגדולה בכוכב הלכת אפסילון 3.
לואיס טורן - האח תיאו, מנהיג קבוצת נזירים קתוליים המתגוררים בתחנת בבילון 5.
ג'ון ויקרי - נ'רון, חבר בקאסטת הלוחמים המינברית שמחליף את דלן במועצה האפורה בעקבות שינוי הצורה שלה.
אד ואזר - מורדן, סוכן אנושי העובד עבור הצללים.
אפרם זימבליסט הבן - ויליאם אדגרס, איש עסקים ממושבת מאדים.
רוברט פוקסוורת' - גנרל ויליאם הייג, הקצין המפקח על הפעולות הצבאיות הקשורות בתחנת בבילון 5.
רובין אטקין דאונס - ביירון, מנהיג הטלפתים העריקים שמצאו מחסה בתחנת בבילון 5 בעונה 5.
מליסה גילברט - אנה שרידן, אשתו של קפטן שרידן.
וולטר קניג - אלפרד בסטר, קצין בכיר בחיל הטלפתים.
מייג'ל בארט - ליידי מורלה, נביאה סנטאורית (פרק בעונה 3)
בראד דוריף - האח אדוארד (פרק בעונה 3)
מייקל יורק - דייוויד "המלך ארתור" מקינטייר (פרק בעונה 3)
עלילה
העלילה מתרחשת במאה ה-23 בתחנת חלל גדולה בשם "בבילון 5", מושבת חלל באורך 8 ק"מ ובמשקל 2.5 מיליון טונות, הממוקמת בסמוך לשער בין-כוכבי המקשר בין כוכבי הלכת השונים. התחנה הוקמה כדי להוות מקום מפגש נייטרלי לגזעים הרבים מכל רחבי הגלקסיה לצורך עידוד הקשרים הבין-גזעיים באמצעות מסחר, דיפלומטיה ושיתוף פעולה הדדי, תוך ניצול מיקומה האסטרטגי. מפקד התחנה נדרש פעמים רבות לשמש כמגשר בסכסוכים בין-גזעיים ואחרים וכן לקדם מהלכים דיפלומטיים שיכולים להתקיים רק בשטח נייטרלי כמו התחנה. על אף שהקמתה של התחנה נועדה למנוע מלחמות וסכסוכים, עד מהרה היא הופכת למרכזם של קונפליקטים פנימיים וקנוניה פוליטית, ובסופו של דבר לחוד החנית במלחמה בין-גלקטית. ניתן לראות עדות לכך במונולוג הפתיחה המשתנה של הסדרה. בעונה הראשונה והשנייה מתוארת התחנה כ"התקווה הטובה ביותר והאחרונה לשלום", בפתיח של העונה השלישית שבה מתרחש עיקר המלחמה מצוין כי התחנה נכשלה בתפקידה כתקווה לשלום, אך היא מתוארת כעת כ"התקווה הטובה ביותר והאחרונה לניצחון".
שלא כמו רוב סדרות הטלוויזיה, הסדרה נהגתה כנובלה עם התחלה, אמצע וסוף מוגדרים, כאשר כל פרק הוא אפיזודה בנובלה. בנוסף, אפילו ספרים ונובלות המקושרים לה מהווים חלק מהקאנון המרכזי. עלות ההפקה לכל 110 הפרקים עמדה על מעל למאה מיליון דולר.
עונה ראשונה: אותות וסימנים לבאות (1994)
העונה הראשונה מתרחשת במהלך שנת 2258, כאשר גיבור מלחמת ארץ-מינברים קומנדר ג'פרי סינקלייר ממונה על פיקוד התחנה, ועוזרים לו הקצינה המבצעית סוזן איבנובה ומנהל האבטחה מייקל גריבלדי. במרביתה של העונה, סינקלייר מוטרד מחוסר יכולתו להיזכר בקורות היום האחרון של המלחמה והוא נזכר בלכידתו בידי המינברים. אף על פי שהוא מקבל תמיכה משגרירת המינברים דלן, המינברים האחרים אינם סומכים עליו. המינברים האמינו שסינקלייר מחזיק בנשמתו של מנהיג המינברים הנערץ ויילן, ובשל הגילוי שנשמות מינברים נולדו מחדש בבני אדם, המינברים נכנעו רגע לפני ניצחונם כדי למנוע את הרג אחיהם. פעולה זו היא מוקדו של חיכוך פנימי בין חברי הכתות של המינברים שאינם חולקים באמונה זו.
העונה עוסקת גם בעליית המתחים בין שני גזעים בעלי עבר עקוב מדם - רפובליקת הסנטאורים שסר חינה ומשטר נארן שהיה נתון לשליטתם של הסנטאורים אך הצליח למרוד בהם ולהשיג את עצמאותו. שגריר הסנטאורים בתחנת בבילון 5, לונדו מולארי, מבקש להחזיר את בני עמו לגדולתם ועושה עסקה עם בן בריתו החדש, מר מורדן המסתורי, להנחיל מכה ניצחת בנארנים. בכדור הארץ, כמה בני אדם מתנגדים להשפעתם של החייזרים, ומבקשים לחסלם מכל רכוש של ברית הארץ, כשתחנת החלל בבילון 5 נמנית לאחד מהם.
שגרירת המינברים דלן מתגלה כחברה במועצה האפורה, הגוף השליט של המינברים. בסופו של דבר, היא מתחילה לעבור תהליך שינוי צורה להיבריד של בן אנוש/מינברי מתוך תקווה לגשר בצורה טובה יותר בין בני האדם למינברים. לאחר שקבוצות שונאות זרים מתנגדות ליחסי הברית הארצית עם הגזעים החייזרים, השנה מסתיימת עם מותו של נשיא ברית הארץ לואיס סנטיאגו, כשצוות התחנה מאמין שמדובר בהתנקשות מאחר שתמך ביחסים אלה.
עונה שנייה: ביאת הצללים (1995-1994)
בתחילת שנת 2259, קפטן ג'ון שרידן נוטל את הפיקוד על תחנת בבילון 5 לאחר שסינקלייר מועבר לעולם הבית של המינברים ללא כל הסבר. הוא והסגל הפיקודי של התחנה מאמינים שמותו של סנטיאגו היה חלק מקונספירציה, שכן הנשיא המתמנה קלארק נוקט בצעדים כדי לבודד את ממשלת הארץ ולהפעיל משטר טוטליטרי. קונפליקט פורץ בין צוות התחנה לבין 'חיל הטלפתים', ארגון אוטוקרטי שמבקש לשלוט בכל הטלפתים האנושיים, כאשר מתגלה שקומנדר איבנובה, השנייה בשרשרת הפיקוד בתחנה, היא טלפתית רדומה שברחה מרישום החיל.
בצל גסיסתו של קיסר הסנטאורים המזדקן, לונדו מולארי פועל יחד עם בן בריתו לורד ריפא לחסל כל מתנגד לשלטון. בנוסף, הוא ממשיך לעבוד עם "בן בריתו" החדש מר מורדן ושותפיו המסתוריים ותוקף את הנארנים. כאשר קיסר הסנטאורים מת, מולארי מחליף אותו ללא רצונו באחיינו קתרג'ה הבלתי יציב. בעזרתם של הצללים - בני בריתו של מורדן - הסנטאורים מתקיפים את עולם הבית של הנארנים ובעזרת נשק להשמדה המונית הם כובשים אותו.
ממשלת הארץ הופכת לרודנית יותר ויותר, והיא מדכאת קולות מחאה ושידורי תעמולה. שגריר הוורלונים קוש חושף בפני שרידן שהוורלונים הם אויביהם של הצללים, והוא מבקש את עזרתו ללחום בהם.
עונה שלישית: נקודת האל-חזור (1996-1995)
בשנת 2260, ממשלת הארץ ממשיכה להיות קסנופובית, בעוד שבתחנת החלל בבילון 5, שרידן ודלן - שהחלו במערכת יחסים רומנטית - יצרו את "קונספירציית האור" כדי לנסות ולחשוף את האמת על השפעתם של הצללים. יחסים מתוחים בין ממשל הארץ למושבת מאדים מגיעים לנקודת רתיחה כאשר מאדים מכריזה על עצמאותה וממשל הארץ מכריז על משטר צבאי ותוקף אותה. בזעמו, שרידן מושך את בבילון 5 מהברית הארצית, בתמיכתם של המינברים.
גורלה של תחנת בבילון 4 מתגלה כאשר סינקלייר חוזר לבבילון 5 ומבקש עזרה משרידן. מתגלה שגורלו של סינקלייר הוא להשתמש במסע בזמן כדי לקחת את בבילון 4 חזרה בזמן כאלף שנים לתקופת מלחמת הצללים הראשונה, שם הוא משנה את צורתו למנהיג המינברים הנערץ ויילן באמצעות אותו מתקן ששימש את דלן לשינוי הצורה שלה.
השגריר מולארי מבין שהעסקה שערך עם הצללים נהפכה למסוכנת והוא מנסה לנתק קשרים עם מר מורדן, אך נכשל. קוש מגלה לשרידן שניתן להילחם בצללים בעזרת טלפתים. בהתעקשותו של שרידן, הוורלונים מתקיפים את הצללים, אך כעונש הצללים הורגים את קוש.
אשתו של שרידן, שנחשבה למתה באתר ארכאולוגי בכוכב הלכת זא'הדום לפני מספר שנים, מגיעה לתחנה ומשכנעת את שרידן ללוות אותה חזרה לזא'הדום. הצללים מנסים לכפות על שרידן להצטרף למטרתם וספינותיהם מאיימות על בבילון 5. מונחה על ידי מילותיו של קוש, שרידן מטיס מרחוק ספינה עמוסה בחומרי נפץ גרעיניים אל תוך הכוכב וקופץ לתוך תהום גדולה. ספינת הצללים נסוגה מבבילון 5, אך גריבלדי שהשתגר עם חללית קרב כדי להגן על התחנה מבחוץ, נעלם.
עונה רביעית: ללא כניעה, ללא נסיגה (1997-1996)
בתחילת 2261, שרידן חוזר מזא'הדום בעזרת ישות מסתורית הידועה בשם לוריין, שהעניק לשרידן 20 שנים נוספות לחיות. הוורלונים גורמים לבהלה בקרב שאר הגזעים כאשר הם מתחילים להשמיד כוכבים שלמים אשר הושפעו מהצללים. מולארי מפחד שהוורלונים ישמידו את סנטאורי פריים, והוא משמיד את בסיס הצללים שעל הכוכב ומוציא להורג את מר מורדן. שרידן מגלה שהוורלונים והצללים נשלחו בידי הראשונים להשגיח על הגזעים הצעירים, אך עקב שוני אידאולוגי ביניהם הם לחמו אחד בשני במשך עידנים והשתמשו בגזעים הצעירים במלחמה באמצעות שליח. בעזרתם של גזעים עתיקים אחרים, שרידן משכנע את הוורלונים והצללים לעזוב ולהפסיק ולהתערב בגזעים הצעירים.
גריבלדי חוזר לבבילון 5 ללא כל הסבר להיעלמותו. הוא מרחיק את עצמו משאר הצוות הפיקודי וחווה שינויים קיצוניים במצב הרוח. הוא מתפטר מתפקידו ונוסע למאדים כדי לעבוד עם איש העסקים ויליאם אדגרס. הוא גם מכניע את שרידן ומאפשר לו להיחטף. מתגלה שגריבלדי אולץ בידי חיל הטלפתים לרגל אחרי אדגרס, אשר פיתח וירוס שנועד להשמיד את הטלפתים. כעת שהוורלונים והצללים אינם עוד, הממשל הטוטליטרי של הארץ מנסה להשתמש בשרידן הכלוא ככלי תעמולה, אך גריבלדי - שהשתחרר מהשפעתו של חיל הטלפתים - מציל אותו. מלחמת אזרחים פורצת בכדור הארץ, שבסופה הנשיא קלארק מתאבד ושרידן נכנע לכוחות הארץ בשל התמרדותו. איבנובה נפצעת אנושות במהלך הלחימה ועוזבת את התחנה כדי לפקד על ספינה משלה.
ליגת העולמות הבלתי מאוחדים מאורגנת מחדש בתור הברית הבין-כוכבית, כאשר ארץ, מינבר, נארן וסנטאורי פריים מתפקדים בתור האו"ם ברחבי הגלקסיה, וכוח הסיירים משמש כאוכפי החוק שלהם. חברי הליגה החדשה ממנים את שרידן לנשיא הברית הבין-כוכבית, והוא ודלן נישאים.
עונה חמישית: גלגל האש (1998)
בשנת 2262, קפטן אליזבת לוקלי מקבלת פיקוד על תחנת בבילון 5, שהיא כעת גם מפקדת הברית הבין-כוכבית החדשה. קונפליקט מתפתח בין חיל הטלפתים לבין קבוצת טלפתים עריקים שמחפשים עולם בית משלהם ומבקשים מקלט בתחנת בבילון 5, וזאת אחרי שגילו שהוורלונים יצרו את הטלפתים כנשק נגד הצללים. כאשר כמה טלפתים עריקים מתים מות קדושים, ליטה מובילה מתקפה נגד חיל הטלפתים והופכת לאויבת מדינה.
בינתיים, ספינות מסחר אזרחיות ושל הברית הבין-כוכבית מותקפות בידי גורם בלתי ידוע, והעדות מצביעה על כך שהסנטאורים אשמים בכך כביכול. מולארי מגלה שגזע הדראק - בן בריתם של הצללים - אילצו על ההנהגה הסנטאורית להנחיל מלחמה עם הברית הבין-כוכבית, כחלק מהעונש על כך שמולארי פעל נגד הצללים. מולארי נאלץ לשתף פעולה כשהוא הופך לקיסר, ומושך את הרפובליקה הסנטאורית מהברית הבין-כוכבית. ויר הופך לשגריר הסנטאורים בתחנת בבילון 5.
עשרים שנים מאוחר יותר, שרידן עורך מפגש איחוד אחרון עם חבריו לפני שהוא עוזב עם לוריין והגזעים העתיקים "אל מעבר לשולי הגלקסיה".
הפקה
רעיון
לאחר שעבד על מספר סדרות מדע בדיוני שחרגו כמעט תמיד מהתקציב, סטרזינסקי הסיק מכך שהיה צורך בתכנון לטווח ארוך וביקש ליצור סדרה שתופק באופן אחראי. הוא לקח רעיונות מסדרות טלוויזיה במיינסטרים, שבהן הסיפורים התרחשו במיקום יחיד ובודד כמו בית חולים, תחנת משטרה או משרד עורכי דין. לדבריו, "במקום לחפש אחר עולמות חדשים ולבנות אותם בכל שבוע מחדש, הרי שתחנת חלל קבועה תהפוך את העלויות לחסכוניות יותר". בהיותו חובב סאגות ספרים כדוגמת "סדרת המוסד" מאת אסימוב, "שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר. טולקין, "העדשאי" מאת א.א. סמית', חולית מאת פרנק הרברט ו"קץ הילדות" מאת ארתור סי. קלארק, סטרזינסקי התפלא מדוע אף אחד לא יצר סדרת טלוויזיה באותו קנה מידה אפי. הוא החל לפתח את הרעיון לאפוס רחב ושאפתני הסוקר קרבות עצומים ואירועים כבדי גורל, והבין שגם הרעיון לסדרה הממוקמת במקום אחד וגם קנה המידה האפי יכול להתרחש באותה סדרה - מה שהוביל בסופו של דבר לסקיצה הראשונה שלו לסדרה "בבילון 5".
"ברגע שהיה לי המיקום, התחלתי לאכלס אותו בדמויות וליצור סקיצות לכיוונים בהם זה יכול להיות מעניין. הוספתי ברשימותיי הערות על דת, פילוסופיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע (במיוחד זה שלא גרם לראש שלי להתפוצץ) והתחלתי לתפור יחדיו פסיפס משוגע שבסופו של דבר יצר תמונה. ברגע שהייתה לי התמונה הכללית בראש, ידעתי מה התמה המרכזית הולכת להיות, וכל השאר נפל למקומו. באותו רגע ראיתי את הסיפור בטווח של חמש שנים, והתחלתי לשרבט הערות."
סטרזינסקי, JMSnews.com
סטרזינסקי קבע מראש חמש מטרות לסדרה "בבילון 5" - שהיא תהיה מדע בדיוני טוב, ושעליה להיות סדרת טלוויזיה טובה, ו"נדיר שסדרות מדע בדיוני נחשבות לסדרות טלוויזיה טובות. זה או האחת או השנייה"; שהיא תעשה לסדרות המדע בדיוני מה ש"בלוז לכחולי המדים" עשתה לדרמות משטרתיות, על ידי נקיטת כיוון מבוגר ואחראי יותר לנושא; על הסדרה להיות מתוקצבת באופן הגיוני ושעליה להיראות כמו משהו שלא נראה עד אותו זמן בטלוויזיה ולהציג סיפורים נרחבים על פני רוחב יריעה גדול יותר. הוא הוסיף והדגיש שהגישה שלו היא לקחת את ז'אנר המדע בדיוני ברצינות, ליצור דמויות המיועדות לקהל יעד מבוגר, לשלב מדע אמיתי אך לשמור על הדמויות במרכזו של הסיפור. כמה מהמרכיבים המרכזיים של המדע בדיוני הטלוויזיוני היו גם הם לא באים בחשבון (הסדרה לא כללה "ילדים או רובוטים חמודים"). הרעיון היה לא לתאר עתיד אוטופי מושלם, אלא אחד הכולל תאוות בצע וחסרות בית; עתיד שבו הדמויות גדלות, מתפתחות, חיות ומתות וכי לא הכול נשאר על כנו בסוף יום. סטרזינסקי ציין את מארק טוויין כמקור השראה ורצה שהסדרה תשקף את החיים האמיתיים ככל שניתן ואשר תספק חומר למחשבה.
לאחר הפקת הסדרה "קפטן פאוור וחיילי העתיד", סטרזינסקי יצר קשר עם מפיקי הסדרה ג'ון קופלנד ודגלאס נטר, שהראו לו את התנ"ך ואת התסריט לפרק הפיילוט, ושניהם התפעלו מרעיונותיו. הם הצליחו להזמין פרק פיילוט מאולפני האחים וורנר, שביקשו למלא את לוח השידורים שלהם באותה תקופה. אף על פי שהם אישרו את פרק הפיילוט, האולפנים היו סקפטיים בנוגע לסדרה, ולדבריו של סטרזינסקי היו להם שלוש דאגות - היקף הצפייה של קהל הצופים האמריקני היה קצר מדי בשביל שסדרה בעלת נרטיב ארוך תעבוד, שיהיה זה קשה למכור את הסדרה לסינדיקציה, משום שרשתות סינדיקציה משדרות את הפרקים ללא רצף כרונולוגי, ושאף סדרה חוץ ממסע בין כוכבים לא החזיקה מעמד יותר משלוש עונות. אולם, סטרזינסקי הוכיח להם שהחשש שלהם אינו מוצדק משום שרשתות הסינדיקציה הבטיחו לו שהסדרות שבהפקתם משודרות לפי רצף כדי לעקוב אחר תמלוגים. הוא לא יכול להבטיח דאגות לגבי ביטול מוקדם של הסדרה או היקף צפייה, אך עדיין ניסה להוכיח להם שהם טועים.
כתיבה
שמאל|ממוזער|200px|יוצר הסדרה, ג'יי מייקל סטרזינסקי.
סטרזינסקי כתב 92 מתוך 110 הפרקים של הסדרה, כולל 44 הפרקים המלאים של עונות 3–4 - הישג שלא היה כמותו בטלוויזיה האמריקנית עד זמן שידורה של הסדרה. בין הכותבים הנוספים שתרמו לכתיבה היו פיטר דייוויד, הרלן אליסון וניל גיימן, כמו גם אשתו של סטרזינסקי, קתרין מ. דרנן (שבהמשך כתבה את לחלום בעיר העצב). לכל כותב נודע על היקף הסיפור הכללי, והסדרה הצליחה לשמור על הפקה עקבית תחת תקציב נמוך. חוקי ההפקה היו נוקשים - תסריטים נכתבו כשישה פרקים מראש, ולא ניתן היה לבצע שינויים ברגע שתהליך ההפקה החל.
לא כל צוות השחקנים נשכר לכל פרק במהלך העונה, והעלילה בת חמש השנים הניבה מספר בעיות בלוח הזמנים. אם סצנה חיונית הכוללת שחקן שלא נשכר לכל פרק הייתה צריכה להשתנות, אותו שחקן היה צריך לקבל תשלום על פרק נוסף. בנוסף, היה לפעמים צורך לשנות מספר עלילות בעקבות השפעות חיצוניות, כמו פרקי "דלת סתרים" שנכתבו לכל שחקן במקרה של עזיבתו הפתאומית כך שההשפעה על הסיפור הכללי תהיה מינימלית. סטרזינסקי ציין ש"ככותב המספר סיפור לטווח ארוך, יהיה זה מסוכן וקצר-רואי מצידי ליצור סיפור שאינו משתמש בדלתות סתרים לכל דמות... זה היה אחד הסיכונים הגדולים שביצירת סיפור ארוך טווח, והתכוננתי לכך מראש". נעשה שימוש בכלי זה כדי להקל על עזיבתן של קלודיה כריסטיאן ואנדריאה תומפסון.
בכוונה תחילה, סטרזינסקי הקל ראש על מספר אלמנטים שבנרטיב החמש שנים במהלך העונה הראשונה משום שהרגיש שקהל הצופים לא יהיה מוכן לנרטיב המלא באותה תקופה, אך הוא כן הצליח להוסיף מספר סצינות שיהיו חיוניות לנרטיב העתידי. הדבר גם איתגר את השחקנים להבין את המניעים של הדמויות שלהם מבלי שידעו לאן הדמות תלך. סטרזינסקי אמר ש"לא רציתי להגיד להם יותר מדי, משום שזה יגרום להם לשחק את התוצאה מאשר את התהליך". הוא נזכר שפיטר ג'וראסיק ביקש ממנו את פשר החיזיון של לונדו מולארי, שנראה באופן חלקי בפרק הראשון Midnight on the Firing Line, או את פשר חניקתם למוות של לונדו וג'קאר במו ידיהם, אך סטרזינסקי נאלץ לשמור על כך בסוד. הסצנה הסופית נראתה בחלק השני של הפרק War Without End לקראת סוף העונה השלישית.
במהלך הפקת העונה הרביעית, רשת Prime Time Entertainment Network אשר שידרה את הסדרה נסגרה, והתוכניות לעונה חמישית עמדו בספק. סטרזינסקי לא רצה לתת למעריצי הסדרה פחות ממה שהיו ראויים לו, ולכן התכונן לערוך שינויים שאיפשרו לו לסיים את הסיפור הכללי אם לא תאושר עונה נוספת - וכך למעשה השתנה הכיוון הכללי של העונה הרביעית. מבחינתו של סטרזינסקי, שלושה נרטיבים עיקריים דרשו מתן פתרון - מלחמת הצללים, נפילת הארץ לדיקטטורה וכן מספר תתי-עלילות שהסתעפו כתוצאה מכך. הוא שיערך שיהיה צורך ב-27 פרקים לפתור את הנושאים הללו מבלי שהעונה תיראה כחופזנית מדי, אך הפתרון לבעיה הגיע כאשר רשת TNT רכשה את הזכויות לשני סרטי טלוויזיה באורך מלא של בבילון 5. אי לכך, מספר שעות של חומר מצולם עברו לסרטים - ביניהם קשת סיפור בת שלושה פרקים אודות הרקע למלחמת ארץ-מינברים ותת-עלילה אשר תכין את הרקע לסדרת בת בשם "קרוסייד". כמו כן, מספר פרקים העומדים בפני עצמם ואלמנטים עלילתיים מסוימים הוסרו מהעונה הרביעית ועמדו להיכלל בסדרה קרוסייד או בעונה החמישית אם תאושר המשך ההפקה. פרק סוף הסדרה המיועד, Sleeping in Light, צולם במהלך העונה הרביעית כאמצעי זהירות מפני ביטול הסדרה. כאשר השמועה פשטה שרשת TNT תמשיך את שידורי הסדרה, הפרק הועבר לסוף העונה החמישית והוחלף בידי פרק סיום חדש לעונה הרביעית בשם The Deconstruction of Falling Stars.
תלבושות
שמאל|ממוזער|300px|תלבושות השגרירים ג'קאר, לונדו מולארי, קוש, שרידן ודלן בסדרה, כפי שהוצגו במרכז פיילי, 2012.
אן ברוס אלינג הייתה מעצבת התלבושות, אחרי שהמעצב האמנותי ג'ון יאקובלי הציע אותה לתפקיד בעקבות עבודה משותפת עמה במספר סרטים ובהפקות תיאטרליות.
לנוכח המגוון הרחב של תלבושות שנדרשו לסדרה, אלינג השוותה אותה ל"תיאטרון אקלקטי", ללא החוקים הנוקשים של תקופת זמן, תחום, צורות וטקסטורות שאחרים דבקים בהם. היא העדיפה שימוש בחומרים טבעיים ככל שאפשר, כמו עור יענים בשריון הגוף של הנארנים. היא שילבה שכבות של אריגים כמו משי מלאכותי עם רקמות בחוט זהב שהיו נפוצות בשנות ה-30 ו-שנות ה-40 של המאה ה-20 כדי להעניק לביגוד תחושה של התפתחות תרבותית.
כבעלת עניין בתלבושות שונות לאורך ההיסטוריה, אלינג עבדה במשותף עם סטרזינסקי כדי לקבל פרספקטיבה היסטורית של הגזעים החייזרים המרכזיים. לדבריה, "ידעתי שאם הם היו שוחרי שלום, או מלחמתיים, כאלה שחיים בתנאי טמפרטורה קיצוניים וכיוצא בזה, אז אדע מה הדרישות המיוחדות שלהם". היא עבדה לצד מחלקות אחרות כדי לתאם תמות ויזואליות לכל גזע ופיתחה יחד עם יאקובלי פלטת צבעים רחבה. גוונים חמים אלה של אפור בנוסף לצבעים משניים, כמו צבעים כחולים מסוימים עבור המינברים, נכללים גם בעיצוב התלבושות וגם בתפאורות המתאימות. כאשר הדמויות המרכזיות התפתחו, אלינג התייעצה עם סטרזינסקי ועם המפיק קופלנד כדי שהתלבושות ישקפו את השינוי הזה. המעיל הסגול של השגריר מולארי הפך לצבע כחול כהה ומחויט יותר, בשעה שהוסטים שלו היו בהירים וכללו פחות דפוסים. לדבריה, "לונדו הפך מדמות נלעגת וליצנית ליותר רציני ואפל".
איפור תותבות ואנימטרוניקה
בזמן שפרק הפיילוט כלל חייזרים שהיו למעשה בובות והופעלו באמצעות אנימטרוניקה, התקבלה החלטה בתחילת תהליך ההפקה שהחייזרים יהיו דמויי אדם במראם. למעט הופעות בודדות, לא נעשה שימוש נרחב בחייזרים שנוצרו בתלת-ממד משום שהדבר הצריך "כוח רינדור חזק". שימוש ארוך-טווח בבובות ובאנימטרוניקה גם הוא נחסך, משום שסטרזינסקי האמין שהם לא יוכלו להביע "רגשות אמיתיים" ללא שחקן בתוך החליפה.
אפקטים חזותיים
סטרזינסקי צפה מראש את התפתחותו של פורמט הטלוויזיה הדיגיטלי, וצילם את הסדרה בפורמט רחב במקום בפורמט המסך הרגיל – שש שנים לפני שסדרות דרמה נוספות החלו להשתמש באותו רעיון. בבילון 5 היוותה מהפכה אף בשימוש בטכנולוגיה ממוחשבת (בתחילה מחשבים מבוססי אמיגה ולאחר מכן מערכות מבוססות-פנטיום ו-DEC Alpha) ליצירת אפקטים ממוחשבים בזמן שבו השימוש במודלים ומיניאטורות היה הנורמה. זו הייתה גם הסדרה הראשונה לכבד מכניקה ניוטונית בצילומי קרבות החלל שלה, תוך שימת דגש על אפקט הדחף. סדרות אחרונות כ"פיירפליי" של ג'וס וידון ו"באטלסטאר גלקטיקה" אימצו אף הן פיזיקה ריאלית.
הסטודיו לאפקטים חזותיים "Foundation Imaging", שהיה אחראי לסדרות מסע בין כוכבים: וויאג'ר, מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9 ומסע בין כוכבים: אנטרפרייז בהמשך, יצר את האפקטים בשלוש העונות הראשונות של הסדרה. את האפקטים בשתי העונות האחרונות, בסרטים ובסדרת ההמשך יצרה חברת "Netter Digital".
מוזיקה ופסקול
לפרק הפתיחה המקורי הולחנה מוזיקה מאת סטיוארט קופלנד, מתופף להקת פוליס. כאשר נהפכה לסדרה, סטוארט לא היה זמין, לכן סטרזינסקי שכר את כריסטופר פרנק, מהרכב המוזיקה האלקטרונית טנג'רין דרים. פרנק נשאר כמלחין למשך חמש עונותיה של בבילון 5 ושלושה סרטים מתוכה. כאשר סטרזינסקי השיג מספיק כספים ליצירת גרסה חדשה לפרק הפתיחה, הפסקול המקורי של קופלנד הוחלף בפסקול חדש של פרנק. פרנק הלחין יותר משלושים אלבומים לסדרה, בהם אלבומי הסרטים, אלבומי הפרקים המלאים ואלבומי האוסף. המוזיקה של פרנק ייחודית בכך שמשלבת כלים אלקטרוניים וכלי הקשה ליצירת צלילים שמלאים ברגש אך עם זאת יוצרים אווירה מתוחה ואטמוספירית.
גרסה מחודשת
בנובמבר 2020 יצא חידוש לסדרה בחנות אייטונס ובפריים וידאו. גרסה זו השתמשה בנגטיבים המקוריים לחומר המצולם והגדלה אלגוריתמית בהפרדה גבוהה לחומר הדיגיטלי. בינואר 2021, הסדרה שוחררה לשידור בשירות הסטרימינג HBO Max.
נושאים עיקריים
במהלך הרצתה, סדרת "בבילון 5" מצאה דרכים לתאר תמות שרלוונטיות לסוגיות חברתיות היסטוריות ומודרניות, ויוצר הסדרה, ג'יי מייקל סטרזינסקי, הרבה לעסוק בסוגיות אלו בדיוניו בקבוצת הדיון בה השתתף. זוהי הפעם הראשונה בז'אנר המדע בדיוני הטלוויזיוני בה מוצג חקר המצע הפילוסופי והחברתי של מושבות החלל האנושיות, מערכת היחסים שלהן עם ממשל הארץ והמתחים שמתחת לפני השטח. הסדרה היא גם הראשונה בז'אנר המדע בדיוני שהתייחסה למערכת יחסים של זוג מאותו המין, ואין כלל חשיבות לנטייה מינית, שלדבריו של סטרזינסקי "זה כמו לשאול אדם אם הוא ימני או שמאלי". נוסף על כך, המונח אהבה נכזבת היה למקור כאבן של הדמויות המרכזיות בסדרה, אף על פי שלא כל מערכות היחסים הסתיימו ברע.
סדר לעומת כאוס; משטר סמכותני לעומת רצון חופשי
הנושא המרכזי בבבילון 5 הוא המאבק בין הסדר לכאוס, והאנשים שנלכדו באמצע. העימות בין שני גזעים עתיקים ורבי עוצמה, הוורלונים והצללים, מיוצג על ידי קרב בין שתי אידאולוגיות מתחרות, כאשר כל צד מבקש לסחוף את בני האדם ואת הגזעים הצעירים לאמונתו. הוורלונים מייצגים את פילוסופיית המשטר הסמכותני של ציות ללא תנאי. שאלת הוורלונים "מי אתה?" מתרכזת בזהות האישית כמניעה את המטרות העצמיות. הצללים מייצגים פילוסופיה נוספת של משטר סמכותני שמסווה את עצמו כקפיצה אבולוציונית באמצעות מבחן האש - לחרחר ריב על מנת לעודד התקדמות אבולוציונית. לפי התפיסה ההגליאנית, השאלה אותה הם מציגים, "מה אתה רוצה?", מציבה את התשוקות והשאיפות בעדיפות עליונה, ובכך מעודדת קונפליקטים בין הגזעים השונים שמבקשים תהילה או רווח אישי משלהם. ייצוג זה של סדר וכאוס מבוסס על המיתולוגיה הבבלית, לפיה היקום נולד כתוצאה מהקונפליקט בין שניהם. נקודת השיא של הקונפליקט מגיעה כשהגזעים הצעירים חושפים את פרצופם האמיתי של הוורלונים והצללים ודוחים מעליהם את שתי הפילוסופיות, ובכך מבשרים על תחילתו של עידן חדש ללא התערבותם.
השאלה השלישית שנשאלת על ידי לוריין - הישות העתיקה ביותר שחיה ביקום בבילון 5 - "למה אתה כאן?", מרמזת כי יש יותר בחיים מאשר דואליות הסדר נגד הכאוס.
בעצם העלאת נושא השלטון הדיקטטורי של ממשל כדור הארץ, שסופו במלחמת אזרחים ואנרכיה, מובאת כאן מטפורה פוליטית והיסטורית עם דגש למקארתיזם ולוועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקנית בארצות הברית של ימינו. הסדרה שמה דגש על כפיית חירויות האזרח, שעזרו מלכתחילה לעלייתה של "ברית הארץ", ואת האשליה הרווחת באוכלוסייה כי עליונותו המוסרית של הממשל תמנע ממנו נפילה לדיקטטורה. המרד בהנהגת תחנת בבילון 5 נוחל הצלחה ומבטיח את החזרת הממשל הדמוקרטי ומתן אוטונומיה מלאה למאדים ולמושבותיו.
מלחמה ושלום
מספר עימותים צבאיים בין-גלקטיים קיימים ביקום הבדיוני של בבילון 5. הסיפור מתחיל כאשר תחנת חלל נבנית כסמל לשלום מתוח שקם מההריסות של מלחמה שכמעט הביאה להשמדתו של גזע האדם בעקבות טעות אנוש. שלום זה עומד בפני מבחן כאשר מלחמה חדשה עומדת בפתח. מלחמתם של הסנטאורים בנארנים מוצגת, כאשר זו מתחילה כסכסוך על טריטוריות ומגיעה לכיבוש, עבדות (דרך השימוש בנשק להשמדה המונית) ובסופו של דבר לאחדות כנגד אויב משותף. מלחמה זו מהדהדת את המלחמות של ימינו, כדוגמת מלחמת המפרץ, משבר הטילים בקובה ופלישתה של ברית המועצות לפראג, כאילו באה להמחיש שהאירועים הקשים אכן התרחשו כתוצאה מאיבה רבת שנים וחוסר היכולת להגיע לפשרה.
"מה שמעניין אותי, מה שרציתי לעשות בסדרה הזאת היה במידה רבה לבחון את הבעיות, את הרגשות ואת האירועים אשר קדמו למלחמה, גרמו למשקעים בה, השפעותיה, סופה והשלכותיה. המלחמה היא כלי חומר בידי היוצר, ואנשים הם אלה הנמצאים במרכזו של הסיפור."
סטרזינסקי, JMSnews.com
מלחמת הצללים אף היא מוצגת בסדרה, בה גזע עתיק ומתקדם מעורר עימותים ומשתמש בגזעים שונים כדי לעודד התפתחות טכנולוגית ותרבותית כביכול. במשך שלוש העונות הראשונות מתגלה המזימה וקמה תנועת התנגדות מחתרתית. זוהי מטפורה למלחמה שבתוך-תוכנו ומה שנעשה בעולמנו, להגבלת חירויות הפרט והידרדרות לדיקטטורה. העימותים שנוצרו בעקבות הנאציזם, המקארתיזם ומלחמות הפרישה היוגוסלבית. הצורך העז בעצמאות של המושבות משלטונו של כדור הארץ מצית מלחמת אזרחים, המתוארת בעונה הרביעית של הסדרה, מה שמדמה את הגורמים למלחמות הבלקן ומלחמת האזרחים האמריקנית, לדוגמה.
תקופת השיקום מתוארת בסדרה לקראת סוף עונתה הרביעית: הצורך בבנייתו של עולם חדש מההריסות. הנובלה "Alas, Babylon" של פאט פרנק משנת 1959 דנה בהשפעה של מלחמה גרעינית על עיירה אמריקנית. אירועים עתידיים המתוארים בפרק האחרון של העונה הרביעית מביאים למסקנה כי הגזע האנושי לא ישתנה, וכי תמיד יצית מחדש מלחמות. יש רק לקוות כי בכל פעם ישכיל להתעלות מעל לתחלואיו עד שיוכל להגיע לכוכבים וללמד את הבאים בתור שלא ליפול כדרכם.
דת
אחד ההיבטים בבבילון 5 הוא שלרוב הדמויות אמונות רוחניות עמוקות. סטרזינסקי, אתאיסט, החליט באופן מודע שדמויותיו ייחסו חשיבות מרובה וכבוד לכל אותן אמונות:
"אם תסתכלו על ההיסטוריה הארוכה של התרבות האנושית, הדת - אם כמאורגנת, חסרת ארגון או כרמות מסוימות של אמונה טפלה - הייתה תמיד נוכחת וקיימת. והיא עדיין תהיה נוכחת כמאתיים שנים מהיום. להתעלם לחלוטין מהמשוואה האנושית הזאת תהיה שגויה כמו התעלמות מהעובדה שאנשים מתעצבנים, נעשים רגשניים או שואפים לחיים טובים יותר."
סטרזינסקי, JMSNews.com
גם נצרות קתולית וגם יהדות מוזכרים בסיפור בבילון 5, ולשניהם יש לפחות פרק אחד שבו הם מאופיינים באופן בולט: דוגמה קתולית בפרקים "Passing Through Gethsemane" ו-"Parliament of Dreams". בנוסף להם, מוצגות אמונות נוספות המקבילות לאתאיזם ולפנתאיזם. לעיתים קרובות דת או שאלה מוסרית מוצגות ללא תשובה ברורה. דוגמה טובה לתפיסה רוחנית היא הפרק Soul Hunter, כאשר שלושה פירושים ניתנים למעשיו של צייד הנשמות: הוא לוכד את נשמת המינברים המתים לצורך השמדת הנשמה, החייאתה מחדש, או פשוט משום שכלל לא הייתה קיימת. הקונפליקט המוסרי שמוצג בפרק Believers מהווה דוגמה נוספת. במרכז פרק זה ניצבת הדילמה: האם ניתן לנתח ילד החולה במחלה קטלנית, אך אמונות הגזע שלו מנוגדות לביצוע הניתוח עצמו, שכן זה מתיימר להפריד בין נשמתו לגופו. שני אספקטים נוספים שחשובים להתפתחות ההתרחשויות אלה קצוות העלילה הנתלים על אמונות המינברים והתפתחותו הרוחנית של ג'קאר, שגריר הנארנים.
הקרבה
תמה מרכזית בסדרה בבילון 5 היא רעיון ההקרבה למטרה נעלה יותר. שגריר הוורלונים קוש מקריב את עצמו עבור הניצחון הגדול הראשון נגד הצללים. ג'ון שרידן מוכן למות בעולם הבית של הצללים, זא'הדום, ובכך למנוע מהם התארגנות מחודשת. דלן מוכנה למות בטקס גלגל האש כדי להשיב את החברה המינברית - שמצויה במלחמת אזרחים - על כנה. מרקוס קול מקריב את חייו כדי להציל את סוזן איבנובה הגוססת. לונדו מולארי מקבל על עצמו מרצון השתעבדות מוחלטת לשומר הדראקי כדי להציל את הסנטאורים מהשמדה טוטאלית. דמויות משנה רבות מקריבות את חייהן מרצון כמו צוותי ספינות כדור הארץ המגנות על כדור הארץ מפני הכחדת המין האנושי בקרב האחרון נגד המינברים, צוותי ספינות הדראזים והמינברים בקרב האחרון נגד הצללים כדי להציל את מנהיגי המהפכה, סנטאורים שנותרו מאחור באי סליני כדי לאפשר את השמדתן של ספינות הצללים המתיישבות על האי בסנטאורי פריים, וכיוצא בזה.
חלומות וחזיונות
הלא־מודע מקבלת תפקיד חשוב בסדרה, כאשר כל דמות עיקרית בה חווה בשלב כלשהו מסר תת-הכרתי כלשהו, לפעמים בצורה של חלימה מודעת. כך למשל, לונדו מולארי חלם כי יבוא יום והוא וג'קאר ילפתו זה את צווארו של זה ויחנקו עצמם למוות. בנוסף, הוא חוזה את ימי קיסרותו העתידיים. ג'קאר חוזה (תחת השפעת סם) כי דמותו תהפוך למשהו אצילי יותר מאשר לוחם וינהיג את עמו בדרך שלא עשה עד אז. סינקלייר, דלן ושרידן מקבלים - כל אחד בתורו - חזיונות בדבר היותם "האחד" ותפקידם בסיפור העלילה (סינקלייר הוא "האחד שהיה", דלן היא "האחת שהינה" ושרידן הוא "האחד שיהיה").
התמכרות
בסדרה מוצגות התמכרויות שונות והשפעתן על אישיות האדם. ראש יחידת האבטחה, מייקל גריבלדי, הוא אלכוהוליסט בגמילה, שהצליח לשלוט בדחף השתייה עד לאמצע העונה החמישית. ד"ר סטיבן פרנקלין מתמכר לסמי מרץ בעקבות תשישות כרונית ועומס עבודה, כאשר בשלב מסוים הוא נוטש את עבודתו ונודד במרחבי התחנה וחווה תסמונת נסיגה. קומנדר סוזן איבנובה מציינת, כי אביה הפך לאלכוהוליסט בעקבות התאבדותה של אמה, לאחר שזו סוממה בידי השלטונות ואישיותה דוכאה.
התייחסויות נוספות להתמכרות קיימות לאורך הסדרה, כמו הסם "דאסט" ("אבק") המשמש לפיתוח יכולות טלפתיות.
השראה
הסדרה "בבילון 5" שואבת השראה ממספר מקורות תרבותיים, היסטוריים, פוליטיים ודתיים בכדי להיטיב לשרטט את קווי המתאר של הדמויות ושל העלילה. סטרזינסקי ציין שלא הייתה כל כוונה לייצג כל תקופת זמן היסטורית או יצירה בדיונית קודמת בשלמותן, אך הוא הכיר בהשפעתן לכל אורכה של הסדרה לאור העובדה שהן משתמשות במבנה ספרותי מבוסס, כדוגמת מסע הגיבור.
בעוד הסדרה גדושה באלמנטים שמעלים את הוויכוח שהם מחקים יצירות אחרות - בין אם בדיוניות, מיתולוגיות או אגדות, קיימות מספר התייחסויות ספרותיות. מספר פרקים נוטלים את שמותיהם מתוך מונולוגים שייקספירים, ולפחות דמות אחת מצטטת ישירות משייקספיר. שוטר חיל הטלפתים אלפרד בסטר נקרא על שם סופר המדע בדיוני באותו שם, וזאת משום שיצירותיו השפיעו על הארגון של חיל הטלפתים שאותו הדמות מייצגת.
קיימות בסדרה מספר התייחסויות לאגדות המלך ארתור, ביניהן ספינת מלחמה בשם אקסקליבר המופיעה בסדרה ובסדרת הספין-אוף "קרוסייד", וכן הדמות מהפרק A Late Delivery from Avalon (בגילומו של מייקל יורק) שטוען שהחרב שייכת לו. סטרזינסקי מקשר את הגורם שהצית את מלחמת ארץ-מינברים - שבה מעשים מתפרשים בצורה לא נכונה במהלך תקרית מתוחה לפרוזה "מות ארתור" של תומאס מלורי, שבה נקודת שוויון בין שני צבאות הופכת לאלימה כאשר פעולות תמימות מתפרשות כעוינות.
הסדרה מתייחסת גם להיסטוריה קדומה ובת זמננו. גזע הסנטאורים ממודל לפי האימפריה הרומית. הקיסר הסנטאורי קתרג'ה מאמין שהוא אל, התייחסות מכוונת לקליגולה. ההתנקשות בו מביאה לעלייתו הסופית של לונדו לכס המלכות, ובהמשך של ויר - שניהם מועמדים בלתי סבירים לתפקיד, כמו במקרה של קלאודיוס כשהתנקשו בחייו של קליגולה. הסדרה גם מתייחסת לרומן ההיסטורי אני, קלאודיוס מאת רוברט גרייבס כאשר קתרג'ה מתבדח על כך שריפא אדם מהשיעול שלו אחרי שערף את ראשו, מעשה שנעשה גם בידי קליגולה. בפרק In the Shadow of Z'ha'dum, שרידן תוהה על דילמת קובנטרי של וינסטון צ'רצ'יל האם יש צורך לפעול לפי מידע חשאי במהלך מלחמה. אמנם חיים יינצלו, אך במחיר גילוי לאויב שהם יודעים את כוונותיהם - דבר שיסכן אותם בהמשך הדרך. השבעתו של הנשיא קלארק לנשיאות מזכירה את רצח קנדי, והסצנה נבנתה במכוון כדי לשקף את השבעתו לנשיאות של לינדון ג'ונסון על מטוס אייר פורס 1.
אף על פי שסטרזינסקי הוא אתאיסט מובהק, הסדרה "בבילון 5" מתייחסת לאמונה הנוצרית במספר מקומות. כמה פרקים נושאים שם המתייחס לאמונה הנוצרית, כמו Passing Through Gethsemane (גת שמנים), A Voice in the Wilderness ו-And the Rock Cried Out, No Hiding Place, המתייחס למזמור גוספל. בנוסף, הנזירים שמונהגים בידי האח תיאו ומגיעים להתגורר בתחנה בפרק Convictions משתייכים למסדר הדומיניקנים.
השימוש באינטרנט
"בבילון 5" הייתה אחת הסדרות הראשונות שהשתמשו בשיווק דיגיטלי באמצעות האינטרנט כדי לצבור פרסום דרך קהל קוראים מקוון עוד הרבה לפני שידורו של פרק הפיילוט. סטרזינסקי השתתף בקבוצות דיון בקהילות מקוונות (קבוצת החדשות rec.arts.sf.tv.babylon5.moderated) ובמערכות CompuServe ו-GEnie לפני עלייתה של הרשת הכלל עולמית אשר קיימת היום. סטרזינסקי הרבה להשתתף בפורומים מקוונים רבים במהלך שנות ה-80, וקיבל קרדיט בתור האמן והסלבריטאי הראשון והידוע ביותר שתיקשר עם מעריציו באופן מקוון.
הסדרה גם נתנה השראה לקיומם של מספר אתרי מעריצים, כמו "מדריך האורב לבבילון 5" (The Lurker's Guide to Babylon 5). האתר הוכר רשמית בידי וושינגטון פוסט והוזכר בידי סטרזינסקי בהערות ה-DVD לעונתה החמישית של הסדרה. נעשה שימוש בזמנו בכתובת ה-URL של האתר - היפריון - כאחת מספינות המלחמה בסדרה.
בשנת 1995, אולפני האחים וורנר השיקה את אתר האינטרנט הרשמי של הסדרה דרך פורטל פאת'פיינדר. בנוסף, הם יצרו קלפי אספנות כדי לעזור ולשווק אותה.
קבלה וביקורות
בשנים 2004 ו-2007, מגזין TV Guide דירג את הסדרה "בבילון 5" במקומות ה-13 וה-16 ברשימת סדרות הקאלט של כל הזמנים. הסדרה קיבלה שבחים על העומק העלילתי והמורכבות שבה על רקע סדרות תקופתיות אחרות שהיו חסרות בהן השלכות לטווח ארוך, כאשר עלילות נפתרו במהלכם של פרק אחד או שניים. סטרזינסקי היה מעורב מאוד בתהליך הכתיבה וכתב 92 מתוך 110 תסריטים של הסדרה, במידה רבה יותר מאשר מקביליו למקצוע. מבקרים דירגו את איכות הכתיבה בדרגות שונות, תוך זיהוי דו-שיח ודיאלוגים שנשמעו "תיאטרלים ורשמיים". אתר הביקורות Rotten Tomatoes העניק לסדרה ממוצע משוקלל של 94% לכל עונות הסדרה, כאשר עונה ראשונה קיבלה ציון 67% בהתבסס על תשע ביקורות המבקרים, ו-92% בהתבסס על 80 ביקורות הצופים; עונה שנייה קיבלה ציון 97% בהתבסס על 69 ביקורות הצופים; עונה שלישית קיבלה ציון 98% בהתבסס על 59 ביקורות הצופים; עונה רביעית קיבלה ציון 98% בהתבסס על 61 ביקורות הצופים; ועונה חמישית קיבלה ציון 85% בהתבסס על 66 ביקורות הצופים; בנוסף, אתר הביקורות Metacritic העניק לסדרה ממוצע משוקלל של 55 מתוך 100 בהתבסס על 13 ביקורות המבקרים, ו-9.2 בהתבסס על 22 ביקורות צופים.
ביקורת חוזרת ונשנית בקרב צופי הסדרה הייתה שהסדרה היא יותר מסכום כל חלקיה: היו כאלה שמתחו ביקורת כמעט על כל אספקט ההפקה - בין אם זה כתיבה, בימוי, משחק ואפקטים - במיוחד בהשוואה להפקות טלוויזיוניות אחרות לאותה תקופה, אך שיבחו את העקביות העלילתית לאורך כל הרצתה של הסדרה אשר העלתה את איכותם של הפרקים הבודדים ולתרומתה לסדרות דרמה המשכיות. המפיק ג'ון קופלנד ציין כי "אתה לא באמת יושב וצופה בסדרה בשביל האפקטים". במקום זאת, אנשים צופים בסדרות בנות יותר מעשרים שנה משום ש"הסיפורת בה מחזיקה מעמד" ושהם "רוצים להעביר יותר זמן עם הדמויות".
מליסה הייז-גרק ממחלקת האסטרונומיה של אוניברסיטת מרילנד העניקה ביקורות פרטניות לכל פרקי הסדרה, בציינה כי "הסדרה הייתה יוצאת דופן לסדרות מדע בדיוני לתקופתה (שנות ה-90) מכיוון שנבנתה בצורה סריאלית וכל פרק לא עמד בפני עצמו. תענוג לראות את בניית המתח של קו העלילה המרכזי, ונחמד לראות אירועים שאמורים להיות להם השפעות מקבלים הלכה למעשה את אותן השפעות".
ריצ'רד אדוארדס ממגזין Techradar מציין במאמרו שהיסטוריוני טלוויזיה מייחסים את תור הזהב של המדיום הטלוויזיוני לסדרות כמו "הסופרנוס", "הבית הלבן" ו"הסמויה", אך הם "או שלא שמו לב או שלחלוטין התעלמו מז'אנר אופרת החלל, משום ש'בבילון 5' הניחה את היסוד היוקרתי הזה כמעט עשור וחצי לפני שטוני סופרנו הרג את הפושע הראשון שלו".
אלכס הורמן מאתר הביקורות At Boundary's Edge התייחס במאמרו לאופן הסריאלי של הסדרה, אך גם לפרקים שעומדים בפני עצמם שאינם נופלים ברמתם מהשאר. עוד הוא מציין כי כמו כל סדרה שמכילה עלילות רבות, ישנן כאלה אשר נותרות בלתי פתורות - במיוחד בעונה החמישית והאחרונה ובסרטי הטלוויזיה שיצאו בעקבות הסדרה. בהמשך, הורמן מבקר את איכויות המשחק המעט נוקשות של צוות השחקנים, אך משבח את משחקם של פיטר ג'וראסיק (המגלם את לונדו מולארי) ואת אנדריאס קטסולאס (המגלם את ג'קאר), המציתים כל סצנה שבכיכובם בפיקחות ובאנרגיה.
דניאל קופר מהמגזין האינטרנטי Engadget מציין שעלייתה מחדש לשידור של הסדרה בשירות ה-VOD פריים וידאו היא קרקע בשלה לדור חדש של מעריצים לגלות אותה, אם כי הם ימצאו שאיכות התמונה משתנה וקשה לצפות בכמה סצינות בשל כך - לרוב הסצינות בהן מערבות גרפיקה תלת-ממדית, שלא עברה את מבחן הזמן. למרות זאת, הסדרה היא כל כך טובה ששווה להתמיד בה.
לרגל עלייתה מחדש של הסדרה לשידור ברשת HBO Max בספטמבר 2021, ראיין בריט מאתר הבידור Inverse מציין כי "אף אחד מעולם לא עשה סדרות בצורה כזאת. מעולם בהיסטוריה של המדע הבדיוני לא הייתה עלילה של סדרה שלמה שנכתבה ובוצעה כמעט בשלמותה בידי תסריטאי אחד. אולם, סדרת מדע בדיוני בלתי מוערכת זו שינתה את פני המשחק".
וולטר קניג (פאבל צ'כוב מסדרת מסע בין כוכבים: הסדרה המקורית), ששיחק בסדרה בתפקיד שוטר טלפתי בכיר בשם אלפרד בסטר, ציין כי "זוהי סדרה מלהיבה, כה שונה וייחודית, שלעולם שינתה את הדרך בה אתה מסתכל על סדרות מדע בדיוני". הוא התייחס בדבריו ל"אפקטים מיוחדים פורצי דרך והישגים מרשימים באיפור, תפאורה ותלבושות".
"מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" והאשמות פלגיאט של פרמאונט
סטרזינסקי ציין שחטיבת הטלוויזיה של אולפני סרטי פרמאונט הייתה מודעת לעיצובים שלו עוד מאז שנת 1989, כאשר הוא ניסה למכור את הסדרה לאולפנים, והוא נתן להם את התנ"ך של הסדרה, תסריט פרק הפיילוט, איורים אמנותיים, היסטוריה מקיפה של הדמויות ואת תקציר העלילה של 22 פרקים מתוכננים הנלקחים מתוך הסדרה המתוכננת.
אולפני פרמאונט סירבו להפיק את "בבילון 5", אך מאוחר יותר הכריזו על פיתוחה של סדרת המדע בדיוני "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" - כחודשיים לאחר שהודיעו על תוכניותיהם לבבילון 5. שלא כמו סדרות אחרות ביקום מסע בין כוכבים, "חלל עמוק 9" התרחשה על תחנת חלל וכללה תמות דומות לאלה המתוארות בסדרה "בבילון 5". סטרזינסקי ציין שאף על פי שהוא בטוח שיוצרי הסדרה ריק ברמן ומייקל פילר לא ראו את החומרים שלו, הוא חשד שבכירים בפרמאונט השתמשו בתנ"ך ובתסריטים שלו כדי להחיש את הפקתה של "חלל עמוק 9". סטרזינסקי והאחים וורנר לא הגישו תביעה נגד פרמאונט, בעיקר משום שהאמין שהדבר ישפיע רבות על שתי הסדרות. הוא חזר על כך כאשר הועלו נגדו טענות שאי נקיטת צעדים משפטיים היו הוכחה לכך שהאשמותיו לפלגיאט לא מבוססות. לפי ראיון עם פטרישיה טולמן משנת 2017, היה תיק משפטי והסדר מחוץ לכותלי בית המשפט עם פרמאונט.
השפעה ומורשת
הסדרה "בבילון 5" נחשבה בעיני רבים בתור הסדרה ש"הובילה לעידן טלוויזיוני חדש של אפקטים חזותיים ב-CGI". היא זכתה במספר פרסים במהלך תקופת הרצתה, ביניהם שני פרסי הוגו לעיבוד דרמטי וממשיכה להופיע בקביעות ברשימות ושאלונים המדרגים סדרות מדע בדיוני.
סטרזינסקי ציין שקשת הסיפור מרובת השנים של הסדרה - הנכללת כעת ברוב סדרות הדרמה הטלוויזיוניות - היא המורשת הנצחית של "בבילון 5". הוא ציין את שמם של רונלד ד. מור ושל דיימון לינדלוף כמי שהשתמשו במבנה העלילתי המתמשך על פני חמש שנים בסדרות שלהם "בטלסטאר גלקטיקה" ו"אבודים", בהתאמה. הוא הוסיף וטען ש"בבילון 5" הייתה הסדרה הראשונה שהשתמשה ביחס גובה רוחב של מסך רחב 16:9 ובצליל היקפי של 5.1. הייתה זו הדוגמה הראשונה לשימוש הנרחב בגרפיקת תלת-ממד מאשר מודלים מיניאטורים לצורך סצינות חלל בהיקף גדול יותר, דבר שאיפשר חופש פעולה גדול יותר ביצירתן. אם כי סצינות אלה קיבלו שבחים באותה תקופה, האפקטים עצמם נחשבים כעת למיושנים בעקבות בעיות תקציב ומאסטרינג.
חברת DC קומיקס החלה לפרסם חוברות קומיקס של בבילון 5 בשנת 1994 הכוללות סיפורים שנכתבו בידי סטרזינסקי ואשר היו מקושרים לאירועים שתוארו בסדרה. בסופו של דבר, אותם אירועים שהתרחשו בקומיקס זכו להתייחסות בסדרת הטלוויזיה עצמה. הזיכיון התרחב וכלל סיפורים קצרים, משחקי תפקידים ונובלות ספרותיות.
פרסים והוקרה
הפרסים אותם קיבלה הסדרה "בבילון 5" כוללים:
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום אפקטים מיוחדים, פרק הפיילוט "ההתאספות", 1993
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום עיצוב שיער, הפרק The Parliament of Dreams, 1994
פרס הוגו - העיבוד הדרמטי הטוב ביותר, הפרק The Coming of Shadows, 1996
פרס הוגו - העיבוד הדרמטי הטוב ביותר, הפרק Severed Dreams, 1997
פרס סאטורן - סדרת הסינדיקציה/טלוויזיה בכבלים הטובה ביותר, 1998
פרס Space Frontier Foundation - חזון העתיד, 1994
פרס Space Frontier Foundation - חזון העתיד, 1996
פרס E Pluribus Unum, 1997
הסדרה הייתה מועמדת גם בקטגוריות הבאות:
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום האיפור, הפרק Acts of Sacrifice, 1995
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום עיצוב שיער, הפרק The Geometry of Shadows, 1995
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום סינמטוגרפיה, הפרק The Geometry of Shadows, 1995
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום סינמטוגרפיה, 1996
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום האיפור, הפרק The Summoning, 1997
פרס אמי לבידור בפריים טיים - הישגים מיוחדים בתחום האיפור, הסרט "בהתחלה", 1998
זיכיון מדיה
שמאל|ממוזער|150px|כריכת הספר השביעי, "הצל שבפנים"
בנובמבר 1994, חברת DC קומיקס החלה לפרסם קומיקס חודשי של בבילון 5. בין השנים 1995–2001 פורסמו גם מספר סיפורים קצרים ונובלות ספרותיות. ספרים נוספים פורסמו בידי חברות המשחקים Mongoose Publishing ו-Chameleon Eclectic כדי לתמוך במשחקי האסטרטגיה והתפקידים שלהם.
שלושה סרטי טלוויזיה באורך מלא יצאו בידי רשת Turner Network Television בשנת 1998 אחרי מימונה של העונה החמישית וסגירתה של רשת Prime Time Entertainment Network אשר שידרה את עונות 1 - 4. בנוסף לסרטים "בהתחלה", "החלל השלישי" ו"נהר הנשמות", הרשת הוציאה מחדש את פרק הפיילוט "ההתאספות". כשנה לאחר מכן יצא סרט טלוויזיה נוסף, "קריאה לנשק", אשר שימש כפרק פיילוט לסדרת הספין-אוף "קרוסייד". אולם, רשת TNT ביטלה את הסדרה לאחר 13 פרקים בלבד.
חברת ההוצאה לאור Dell Publishing החלה לפרסם נובלות ספרותיות של בבילון 5 החל משנת 1995, והן נחשבו לקאנוניות להמשכיות הסדרה. הן נכתבו תחת פיקוחו של סטרזינסקי וספרים מאוחרים יותר אף מבוססים יותר על רשימותיו. בשנת 1997 חברת ההוצאה לאור Del Rey רכשה את זכויות הפרסום מהאחים וורנר והמשיכה לפרסם שלוש טרילוגיות בפיקוחו הישיר של סטרזינסקי, כמו גם שלוש נובלות המעבדות את שלושת סרטי הטלוויזיה לפורמט ספר. כל הנובלות של Del Rey נחשבות לקאנוניות לחלוטין ביקום בבילון 5.
בשנת 2000, רשת Sci-Fi Channel רכשה את הזכויות לשדר מחדש את בבילון 5 וכן שידרה סרט טלוויזיה חדש בשם "אגדת הסיירים" בשנת 2002, אך סרט זה לא הצליח להתפתח כסדרה. בשנת 2007 יצא סרט טלוויזיה בשם "הסיפורים האבודים", שהיה מתוכנן להיות חלק מסדרת סרטי אנתולוגיה חדשים, אך אלה לא יצאו לפועל עקב בעיות תקציב.
סדרת אתחול
בספטמבר 2021, סטרזינסקי הודיע על תוכניות לאתחול מחודש של הסדרה, שיעלה לשידור ברשת The CW. בתגובה לפרסום מסר סטרזינסקי בחשבון הטוויטר שלו כי הוא עמל על כתיבת הפיילוט, והסביר כי לאור הזמן הרב שחלף והניסיון הרב שצבר, הוא חושב שלא נכון יהיה לחזור לדמויות הישנות והסיפור שכבר סופר, ולכן מדובר יהיה באתחול מלא, ולא בהמשך לסדרה המקורית.
נכון למאי 2022, נודע כי הפרויקט נמצא עדיין בשלבי פיתוח לקראת שידור בחורף 2023. ידיעה זו הגיעה לאשר את נכונות המשך הפיתוח בעקבות מספר ביטולים שנעשו לסדרות של רשת The CW לאחר הפיצול של חברת וורנר מדיה עם דיסקברי בידי חברת AT&T.
סרט אנימציה
סטרזינסקי חשף במאי 2023 כי עבד בחשאי עם האחים וורנר הנפשה על הפקתו של סרט אנימציה באורך מלא שנקרא "בבילון 5: הדרך הביתה". מרבית צוות השחקנים שנותרו בחיים ידובבו את קולות דמויותיהם מהסדרה, ביניהם בוקסלייטנר, כריסטיאן, ג'וראסיק, מומי, סקוג'ינס וטולמן. מדבבים אחרים יחליפו את אלה אשר נפטרו, ביניהם פול גאייט כזאת'רס וג'פרי סינקלייר, אנתוני הנסן כגריבלדי, פיל למאר כד"ר פרנקלין, פיוטר מייקל כדייוויד שרידן, אנדרו מורגאדו כג'קאר ורבקה רידי כדלן.
קישורים חיצוניים
פרויקט בבילון 5 במיזם פאנדום
היסטוריה כרונולוגית לאירועים שקדמו לסדרה בבילון 5
בבילון 5 - מדריך טכני
מדריך האורבים לבבילון 5
הערות שוליים
*
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
קטגוריה:סדרות מדע בדיוני אמריקאיות
קטגוריה:יצירות זוכות פרס הוגו
קטגוריה:זיכיונות: סרטים וסדרות
קטגוריה:סדרות דרמה המשכיות
קטגוריה:אדם בחלל: בטלוויזיה
קטגוריה:האחים וורנר: סדרות טלוויזיה
קטגוריה:סדרות זוכות פרס סאטורן: כבלים/סינדיקציה | 2024-09-05T05:48:30 |
מט"ש | הפניה טיהור שפכים#מכון טיהור שפכים | 2008-07-23T14:31:50 |
Lemmings | הפניה נמלולים (סדרת משחקים) | 2024-04-25T09:50:57 |
אמנות ז'נבה | שמאל|ממוזער|250px|המסמך המקורי של האמנה משנת 1864
אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864–1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.
האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על אזרחים בעת קרב.
כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
כרונולוגיה
אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה בשנת 1859.
ארבע האמנות הן:
אמנת ז'נבה הראשונה (1864) – טיפול בפצועים בשדה הקרב והקמת ארגון הצלב האדום.
אמנת ז'נבה השנייה (1906) – החלת עקרונות האמנה הראשונה גם על לוחמה ימית.
אמנת ז'נבה השלישית (1929) – טיפול בשבויי מלחמה.
אמנת ז'נבה הרביעית (1949) – טיפול באזרחים בזמן מלחמה וכן אזרחים בשטח כבוש שבו יש משטר צבאי של צבא עוין.
ב-1949, בעקבות מלחמת העולם השנייה, שוכתבו שלוש האמנות הראשונות ואושררו כמקשה אחת, וכן נוספה האמנה הרביעית.
תחולת האמנות
בפתיחת כל אחת מארבע האמנות נכתב כי הן יחולו על היחסים בין שתי מדינות החתומות עליהן. במקרה של סכסוך עם מדינה שאינה חתומה עליהן, יחולו האמנות אם אותה מדינה מקבלת אותן עליה ומיישמת את תוכנן.
במקרה של סכסוך 'שאינו נושא אופי בינלאומי', האמנות יחולו בשטחה של המדינה החתומה עליהן באופן מצומצם, הכולל בעיקרו הימנעות מפגיעה באזרחים הנתונים תחת שליטתה.
אמנות ז'נבה וישראל
ישראל חתומה על כל ארבע אמנות ז'נבה, אשרה אותן ומחויבת להן. על מנת להקנות לאמנות תוקף במשפט הפנימי דרוש דבר חקיקה שיקלוט אותן, אלא אם כן מדובר באמנה שמשקפת משפט מנהגי. אמנת ז'נבה השלישית (שבויי מלחמה) נחשבת למשפט מנהגי ולכן אין צורך לקלוט אותה לחוק ספציפי. אשר לאמנה הרביעית, במשפט הבינלאומי היא נחשבת כמשקפת דין מנהגי, אך ישראל חלקה על כך וסברה שהיא אינה נחשבת לכזו וכיוון שהמחוקק לא בחר לקלוט אותה לחוק לא ניתן לתבוע על פיה בבתי משפט ישראלים. למרות זאת, הודיעה ממשלת ישראל שהיא רואה עצמה כפופה לחלקים ההומניטריים של האמנה.
כמו כן, על מדינת ישראל להגביל את סוגי כלי הנשק ואת שיטות הלחימה בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי. עם זאת, כאשר החוק הישראלי קובע מפורשות קביעה השונה מכללי המשפט הבינלאומי, בית המשפט נותן קדימה לחוק הישראלי.
בתשובה לעתירת ארגוני זכויות אדם כנגד מעצרים מנהליים המבצע צה"ל כלפי פלסטינים ויהודים תושבי יהודה ושומרון, הסבירה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש:
קישורים חיצוניים
דף אודות אמנות ז'נבה, באתר הצלב האדום
אמנת ז'נבה הרביעית בעברית, באתר בצלם
החוק ההומניטרי הבינלאומי (אמנות ז'נבה), באתר מגן דוד אדום
הערות שוליים
*
קטגוריה:דיני מלחמה
קטגוריה:משפט בין-לאומי פומבי
קטגוריה:ז'נבה: היסטוריה
ז'נבה
ז'נבה
ז'נבה
ז'נבה | 2024-09-18T15:35:58 |
אמנות ג'נבה | REDIRECT אמנות ז'נבה | 2004-12-24T12:57:47 |
פופאי המלח | פופאי המלח (באנגלית: Popeye the Sailor) היא דמות קומיקס וסרטים מצוירים שנוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. כאשר פופאי נקלע לצרה הוא אוכל תרד מקופסת שימורים, וזוכה לכוח אדיר, בדרך כלל כדי להציל את אהובתו אוליב אויל מאויבו בלוטו (או "ברוטוס", בכמה גרסאות של הסדרה והעלילון).
היסטוריה
פופאי נוצר כדמות בקומיקס של אלזי סיגר "Thimble Theatre" (תיאטרון אצבעון). כשפופאי הופיע לראשונה בסדרה, היא כבר הייתה בשנתה העשירית, ונהנתה מקהל קוראים קטן אבל יציב, ופורסמה בכ-12 כתבי עת. במרכזה עמדו בתחילה הדמויות אוליב אויל (Olive Oyl) ובן זוגה האם גרייבי (Ham Gravy). אחיה של אוליב, קסטור אויל, היה דמות משנה והתפתח להיות גיבור הסדרה במהלך כמה משנותיה. פופאי הופיע בסדרה לראשונה בקומיקס ב-17 בינואר 1929 כדמות משנית בתפקיד חד-פעמי - קברניט של ספינה שהשיטה את קסטור אויל והאם גרייבי לאחת מהרפתקאותיהם. פופאי הוא גבר קרח הלובש בגדי מלח וחובש כובע מלחים. הוא מאופיין בעין אחת עצומה תמיד, במקטרת צהובה שתמיד נמצאת בפיו, גם כאשר הוא אינו מעשן, ושמשמשת לו לעיתים כמשרוקית, ובצחקוק אופייני. על כל אחת מאמותיו מקועקע עוגן, ואמותיו וכפות ידיו מעובות ובכך מדגישות את מקור העוצמה שלו - אגרופיו.
בסיום ההרפתקה הראשונה שבה הופיע נפרד פופאי מהגיבורים ותפקידו הסתיים, אך עקב תגובות נלהבות של קוראים הוא הוחזר לסדרה חמישה שבועות לאחר מכן. דמותו צברה פופולריות במהירות, וכבר ב-1930 קיבלה מקום נרחב יותר בעלילה, ובמקביל הקומיקס החל להופיע ביותר ויותר עיתונים. ב-1931 עזבה אוליב אויל את האם גרייבי והפכה לבת זוגו של פופאי. במקביל ב-1948 שם הקומיקס שונה לשמו.
ב-1931 הופיעה בקומיקס לראשונה אכילת תרד כאמצעי של פופאי, ומאוחר יותר גם של סוויפי, לקבל כוח פיזי. עם זאת, תרד לא היה אלמנט נפוץ בגרסת הקומיקס המקורית של סיגר, והפכה למרכזית רק כמה שנים לאחר מכן, בסדרת סרטוני האנימציה המבוססת על הקומיקס. ההתייחסות לתרד כמזון מחזק נבעה ממחקר שייחס לתרד באופן שגוי כמות ברזל גבוהה פי עשרה מערכו התזונתי האמיתי, עקב טעות בהדפסת הנקודה העשרונית. הסברה הנפוצה שהדמות וסדרת הסרטונים נוצרו או שימשו כפרסומת לאכילת תרד אינה נכונה.
ב-1932 הופיעה בקומיקס דמותו של ג'יי. וולינגטון ווימפי, אדם משכיל בעל שפה עשירה אך פחדן, חובב המבורגרים הנוהג לומר ש"בשמחה אשלם לך ביום שלישי עבור המבורגר היום," משפט שהתאים לתקופת השפל הכלכלי של אותם הימים. ב-1933 קיבל פופאי בדואר תינוק, והוא אימץ אותו וקרא לו סוויפי. ב-1936 אוליב אויל קיבלה בדואר מדודה בן זִין אויל חבילה ובה חיית מחמד אפריקאית בשם יוג'ין, ובהמשך פופאי מאמץ אותו כחיית המחמד שלו. יוג'ין הוא ג'יפ, כלומר מזן של חיות קסם ארבע-ממדיות. כתוצאה מכך הוא נהנה מיכולות קסם שונות - הוא יכול לנבא את העתיד, להיעלם ולהופיע במיקום קרוב, ללכת על קירות ותקרות, ויש לו זנב קסמים. במקביל להופעת הדמויות החדשות הללו, דמויות ותיקות כמו קסטור אויל והאם גרייבי הופיעו בקומיקס פחות פחות. בלוטו, יריבו הנצחי של פופאי בסדרת הסרטונים המצוירים, היה בעל תפקיד מהותי רק בקו עלילה אחד בחוברות.
סיגר יוצר הקומיקס גדל בעיירה צ'סטר, כ-95 ק"מ מסנט לואיס, ארצות הברית. הוא למד איור בהתכתבות בתקופה שבה עבד בבית הקולנוע בצ'סטר. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא עזב את העיירה ולא חזר לבקר בה. הוא נפטר ב-1938 בגיל 44, ובאותה התקופה הקומיקס כבר הופיע ביותר מ-500 עיתוניםWalker, Brian. The Comics: The Complete Collection. New York: Abrams ComicArts, 2011. (pp. 188-9,191, 238-243) .
תושבי צ'סטר, עיירת הולדתו של סיגר, טוענים שדמויות הקומיקס שלו נוצרו בהשראת דמויות מקומיות בעיירה. על פי טענה זו, פרנק "רוקי" פיגל היה ההשראה לדמותו של פופאי, איש בעל עין אחת ומעשן מקטרת, שאהב להיכנס לקטטות, ובדרך כלל גם ניצח בהן. דורה פסקל הייתה ההשראה לדמותה של אוליב אויל, אישה רזה וגבוהה שנהגה ללבוש מטפחת על צווארה; היא הייתה בעלת חנות ולעיתים רחוקות יצאה ממנה. בעליו של בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט היה ההשראה לדמותו של ווימפי Wimpy. הוא אהב מאוד המבורגרים, ונהג לשלוח את עובדיו בבית הקולנוע, ביניהם סיגר, לקנות לו המבורגרים. האנשים, שנטען שהיוו מקור ההשראה לדמויות הסדרה, נפטרו כולם בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. כיום פועל בעיירה מוזיאון פופאי, ויש בה אוסף פחיות תרד.
החל מתחילת הדרך שימשה דמותו של פופאי גם לצורך מיתוג, ושלל מוצרים החל מסבון ועד סכיני גילוח, הופיעו עם תמונת פופאי עליהם. בשנת 1938 שווקו מעל 600 מוצרים שדמותו של פופאי מופיעה עליהם.
עם מותו של סיגר בשנת 1938, החל לכתוב את הסדרה טום סימס, ואייר אותה דוק ווינר, ובהמשך החליפו אותם בלה זבולי כמאיירת ורלף שטיין ככותב. החל מ-1959 כתב ואייר את הסדרה באד סגנדורף, שהיה עוזרו של סיגר, והוא המשיך ליצור את הסדרה היומית עד 1986, ואת סטריפ סוף השבוע עד מותו ב-1994. אחריו המשיכו לכתוב ולאייר את הסדרה בובי לונדון והי אייזמן.
סרטוני אנימציה ושיר הנושא
בשנים 1932–1957 הופקו לקולנוע 230 סרטונים מצוירים של פופאי המלח. עד 1942 הסרטונים הופקו על ידי אולפני פליישר והופצו על ידי סרטי פרמאונט. ויליאם קוסטלו דיבב את דמותו של פופאי בסרטונים, ובהמשך הוחלף על ידי ג'ק מרסר. את אוליב אויל דיבבו בין השאר בוני פו ומיי קסטל. בשנים הראשונות הסרטונים בוימו על ידי דייב פליישר וסימור נייטל. קרדיט הכתיבה יוחס לאלזי סיגר יוצר הקומיקס, עד 1939, ולאחר מכן לתסריטאים שונים.
בסרטונים הפכה אכילת התרד לאלמנט מרכזי שמכריע את הקונפליקט המרכזי שבסרטון לטובתו של פופאי. כמו כן ניתן בהם תפקיד מרכזי לדמותו של בלוטו כיריב הראשי של פופאי. מרבית הסרטונים המוקדמים ארכו 6 עד 10 דקות ובשחור-לבן, ו-3 סרטונים מיוחדים היו באורך של 20 דקות ובצבע: פופאי המלח פוגש את סינבד, פופאי המלח פוגש את אלי באבא וארבעים השודדים, ופופאי המלח פוגש את אלדין ומנורת הקסמים. החל משנת 1942 השתלטו סרטי פרמאונט על אולפני פליישר, החליפו את ההנהלה ושינו את שמם ל-Famous Studios. החברה המשיכה להפיק את סרטוני פופאי עד 1957.
את שיר הנושא של הסדרה, "I'm Popeye the Sailor Man" הלחין ב-1933 מלחין הבית של אולפני פליישר, סמואל (סמי) לרנר. השיר הפך להיות מזוהה כל כך עם הסדרה ועם דמותו של פופאי, שהוא שולב במרבית סרטוני הסדרה הן כחלק ממוזיקת הפתיחה, הן בגרסה מואצת לאחר שפופאי אוכל תרד כדי להמחיש את האנרגיה שהתרד העניק לו, והן כשיר סיום שפופאי עצמו שר בחלק מהסרטונים, עם מילים ייעודיות לאותו סרטון שמתייחסות לאירועי הסרטון.
קטע מוזיקה נוסף שמזוהה מאוד עם הסדרה הוא הנעימה העממית "The Sailor's Hornpipe" שהייתה ככל הנראה פופופרית בקרב מלחים במאה ה-19. היא מנוגנת לעיתים על ידי חליל משרוקית, ומלווה בריקוד סיפון. הנעימה הייתה חלק ממוזיקת הפתיחה של הסרטונים, כשהיא משולבת לסירוגין בלחן שיר הנושא "I'm Popeye the Sailor Man" ובשריקות הנובעות ממקטרתו של פופאי.
בזכות הסרטונים, הפופולריות של פופאי גברה הרבה מעבר להצלחה המקורית של הקומיקס, ובעקבותיהם גם הקומיקס זכה להצלחה הולכת וגוברת. ב-1938 נערכו סקרים שמצאו שפופאי הוא הדמות המצוירת האהובה ביותר מכל הדמויות ההוליוודיות.
במהלך שנות הפקת הסרטונים הם עברו שינויים והתפתחות. הפתיח הקבוע של הסדרה - לוגו של פופאי על רקע סיפון של ספינה, הוחלף לפתיח המזוהה יותר עם הסדרה של פרופיל ראש של פופאי בתוך סמל כוכב, כשהוא שורק שתי שריקות דרך המקטרת שלו. בשנת 1941 החליפו פופאי ובלוטו את המדים האזרחיים שלהו בצבעים כחול, שחור ואדום במדי הצי האמריקאי בצבע לבן, בהתאם לרוח התקופה במהלך מלחמת העולם השנייה.
ב-1956 נמכרו הזכויות של הסרטונים ל-AAP לצורך הקרנה בטלוויזיה, וזכו שם להצלחה עצומה. כתוצאה מכך נוצר ביקוש לסרטונים נוספים. חברת King Features Syndicate שהחזיקה בזכויות לקומיקס ולדמויות (אך לא לסרטוני האנימציה שהופקו עד אותו זמן) החליטה להפיק סדרת טלוויזיה של עלילות פופאי המלח. ב-1960 החלה הפקת סרטונים לטלוויזיה. הדמויות אוירו בסגנון פשוט יותר, כדי שיתאימו לעלויות הפקה זולות ולמשכי ההפקה הקצרים המאפיינים הפקות טלוויזיוניות, ולצורך כך שונו מעיצובו המקורי של סיגר. חברת King Features Syndicate חשבה בטעות שדמותו של בלוטו נוצרה על ידי אולפני פליישר במיוחד עבור הסרטונים, ושאין להם זכויות שימוש בה (למעשה זה לא היה נכון - בלוטו הופיע בקו עלילה אחד של הקומיקס, והזכויות לדמותו היו בידיהם). לכן הם החליפו אותו בדמות בעלת מראה ואופי דומים, וקראו לה בשם בעל צליל דומה, ברוטוס. מאותו זמן הפך ברוטוס ליריבו העיקרי של פופאי, במקום בלוטו. במרוצת השנים, הוחזר בלוטו לעולם הדמויות של פופאי בסרטונים וסדרות האנימציה שהופקו בשנים 1978 עד 1988 על ידי King Features Syndicate ואולפני האנה ברברה ושודרו ברשת CBS. בהמשך הופיעו ברוטוס ובלוטו כאחים תאומים, לראשונה בקומיקס "Popeye Special #2: Double Trouble Down Under" שיצא לאור ב-1988 ובהמשך בהפקות שונות במאה ה-21.
קולנוע
ב-1980 הפיק הבמאי רוברט אלטמן את סרט הקולנוע "פופאי" בהשראת הקומיקס. רובין ויליאמס גילם את פופאי ושר את שיר הנושא, "I'm Popeye the Sailor Man". שלי דובאל גילמה את אוליב אויל ופול ל. סמית' את בלוטו.
ב-2004 הופץ סרט באנימציה ממוחשבת בשם "המסע של פופאי: החיפוש אחר אבא". עלילת הסרט נסובה סביב הרפתקאותיהם של פופאי ומשפחתו, כשהם יוצאים למצוא את פאפי, אביו של פופאי, ולגבור על מכשפת הים.
בישראל
בשנים 1971–1973 יצא בישראל שבועון לילדים בשם פופי אשר כלל בין השאר רצועות קומיקס צבעוניות מתורגמות לעברית. השבועון זכה להצלחה מסחרית רבה.
סדרת האנימציה הקלאסית שודרה בטלוויזיה החינוכית גם בדיבוב, ובערוץ המזרח התיכון.
בפסטיבל שירי הילדים הרביעי ב-1974, בוצע השיר "פופאי המלח" (מילים ולחן שייקה פייקוב) בפי צחי נוי ורביעיית ילדים.
הסדרה "פופאי ובנו" שודרה בערוץ 2 וכיום בערוץ ג'וניור. הסדרה עוסקת בחייהם של פופאי ואוליב, שבסדרה הם בעל ואישה, של ילדם פופאי ג'וניור, שלא הופיע בקומיקס ובסרטי האנימציה המקוריים, וכן במשפחתו של בלוטו וילדו טנק.
מחוץ לעולם הקולנוע והקומיקס
210px|ממוזער|פסל של פופאי המלח בארקנסו
הודות לפופולריות ולתפוצה הרחבה שלהן זכו עלילות המלח המחוספס, זכתה דמותו של פופאי לאזכורים שחרגו מעולם הקולנוע והקומיקס של עלילותיו:
ב-8 בדצמבר 2009 הופיעה דמותו של פופאי כחלק מהלוגו של גוגל, כמחווה ליום הולדתו ה-115 של יוצר הדמות.
"פופאי" הוא שמו של טיל אוויר-קרקע שפותח בישראל על ידי חברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות והנמצא בשירות מספר חילות אוויר בעולם.
דמויות בדיונית בסרטים או ספרים, שזכו לכינוי "פופאי", כגון: ג'ימי "פופאי" דוייל, בסרט הקשר הצרפתי, או "פופאי" ברומן "Sanctuary" מאת ויליאם פוקנר.
דמויות אמיתיות שזכו לכינוי "פופאי", בעיקר בתחום הספורט, כגון: הנק אריקסון (מאמן כדורסל אמריקאי), גרג הלפורד (שחקן כדורגל אנגלי), ז'אן-פול וואן-פופל (רוכב אופנים הולנדי), מטיאס שכליט (מתאבק הורדת ידיים מגרמניה) ואחרים.
ספינות תענוגות שכונו "פופאי" ושפעלו בעבר באגם טורנס, במחוז אדלייד שבדרום אוסטרליה.
מגזין אופנה יפני לגברים, בשם "פופאי".
תוכנה בשם "פופאי" לפתרון בעיות שחמט, שנכתבה במקור על ידי פיליפ שנוייבלן.
רשת מסעדות מזון מהיר בארצות הברית, ששמה "פופאי'ס לואיזיאנה קיטצ'ין".
מבצע "פופאי" היה כינויו של מבצע צבאי אמריקאי, במהלך מלחמת וייטנאם, שמטרתו הייתה להביא לעליה בכמות הגשם בווייטנאם.
רשת המזון המהיר וימפי שפעלה בשנות ה-60 וה-70 גם בישראל נקראת על שם אחת הדמויות בסדרה.
בסלנג בעברית מכונה לעיתים חביתת ירק בשם "פופאי" מאחר שהיא מכילה גם תרד, ועקב הדמיון בין הירק שבחביתה ובין התרד המשומר שפופאי נוהג לאכול ושנותן לו את כוחו.
קישורים חיצוניים
פרנק פיגל באתר "דמויות מצוירות שמבוססות על אנשים אמיתיים"
רשימת הסרטונים בסדרת פופאי המלח שהפיקו אולפני פליישר בשנים 1933–1942, אולפני פיימוס בשנים 1942–1957, ותאגיד קינג בשנים 1960–1962.
הערות שוליים
*
קטגוריה:דמויות אנימציה
קטגוריה:דמויות מתוך קומיקס
קטגוריה:סדרות הנפשה אמריקאיות
קטגוריה:סדרות טלוויזיה שמבוססות על קומיקס
קטגוריה:רצועות קומיקס
קטגוריה:גיבורי-על
קטגוריה:ימאים
קטגוריה:סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1960 | 2024-09-22T05:30:36 |
אמסטף | סטאפורדשייר טרייר אמריקאי (באנגלית: American Staffordshire Terrier), המכונה גם פיטבול אמסטף או בקיצור אמסטף (Amstaff), הוא גזע של כלב הבית מסוג טרייר.
היסטוריה של הגזע
אבותיו הקדמונים של האמסטף טופחו לצורכי מלחמות כלבים על ידי הכלאה בין טרייר לבולדוג. אבותיו של האמסטף שימשו החל מהמאה ה-19 ככלבי חווה באמריקה, הן לשמירה והן לצייד. החל בשנות ה-30 של המאה ה-20, חל מפנה בטיפוח הגזע בעזרת רבייה סלקטיבית, והוא הפך לבן לוויה ולצורכי תצוגה, והורחק מהמורשת של כלב מלחמה. גזע כלבים זה הוכר רשמית ב-1936.
מבנה כללי
גופו של האמסטף חזק ומוצק, הגולגולת רחבה, האוזניים והזנב בדרך כלל נחתכים (בניגוד לחוק צער בעלי חיים), האף שחור או ורוד, שרירי הלחיים מודגשים והלסת התחתונה חזקה במיוחד.
שיערו של האמסטף קצר וזיפי והוא מופיע בצבעים מלאים שונים, ושילוב של שניים עד שלושה צבעים (מנומר).
גובהו הטיפוסי של הגזע הוא 46-48 ס"מ עבור זכרים, ו-43-46 ס"מ עבור נקבות, והמשקל הטיפוסי הוא 30-18 ק"ג.
האמסטף סומן כגזע מסוכן על ידי ממשלת ישראל ולכן חויבו כל מגדלי האמסטף לעקר או לסרס את כלבם כדי למנוע רבייה.
האמסטף הוא גזע עקשן ונחוש. זהו כלב עירני מלא בסקרנות וידוע בנחישותו ובנאמנותו.
תוקפנותו והתייחסות בחוק
בשנים האחרונות, נקשר שמו של כלב זה בתקיפות ואף הריגות של בני אדם ברחבי העולם, שהביאה מדינות רבות לחוקק איסורים כנגד גזע האמסטף ודומיו.
בישראל, ידוע על מספר מקרים בהם נשך כלב מסוג זה ילדים או מבוגרים, עד שהביא לפציעה קשה ואשפוזם. בעקבות שורת מקרים קשים, ובהם הריגתה של ילדה בת ארבע בתל אביב שנגרמה מנשיכת כלב האמסטף המשפחתי שהשתתף בעברו בקרבות כלבים. בעקבות כך, נחקק בכנסת בשנת 2002 חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, שקובע שהאמסטף ביחד עם 7 גזעי כלבים נוספים, הוא כלב מסוכן, שחלה שורה של הגבלות על החזקתו בישראל, ביניהם איסור לייבאו, להרבותו, וכן למוכרו או למוסרו לזולת. תקנות אלו נועדו להכחיד את הגזע בסופו של דבר באזור ישראל, בדרך שאיננה אקטיבית.
ראו גם
פיטבול
קישורים חיצוניים
American Kennel Club: American Staffordshire Terrier, תיאור תכונות הגזע
The Staffordshire Terrier Club of America, מועדון האמסטף האמריקאי
צפת: אמסטף תקף אישה וילד - מצבם קל, 28.2.2006, אתר MSN
הערות שוליים
קטגוריה:הקבוצה השלישית של הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות
קטגוריה:הקבוצה השנייה של מועצת הכלבנות האוסטרלית הלאומית
קטגוריה:הקבוצה הרביעית של מועדון הכלבים הקנדי
קטגוריה:גזעי כלבים
קטגוריה:כלבים מסוכנים לציבור | 2024-09-10T16:54:35 |
יאן ואן אייק | יאן ואן אייק (בהולנדית: Jan van Eyck; סביבות 1390 – 9 ביולי 1441) היה צייר פלמי מהמאה ה-15, מהראשונים שציירו בשמן. בניגוד לטענה הנפוצה, ואן אייק לא המציא את הציור בשמן, אולם הוא שכלל את השיטה והביא אותה לרמה גבוהה מאוד. יאן נמנה עם משפחת הציירים , והיה אחיו הצעיר של הוברט ואן אייק.
ביוגרפיה
תאריך לידתו לא ידוע, אולם הוא נולד הרבה אחרי אחיו הוברט, שלקח אותו תחת חסותו כ"מתלמד". תחת הדרכה זו למד יאן לצייר. בהמשך הפך אותו הוברט לשותף, ושניהם הפכו לציירי החצר של הנסיך פיליפ השלישי מבורגונדיה.
לאחר שעזב את חצרו של הנסיך ב-1421 הפך יאן אדון לעצמו, ועבד כצייר בהאג. הוא חזר מהאג ב-1424 וחזר לשירותו של פיליפ, שהיה בשלב זה הדוכס מבורגונדיה. הוא נותר בשירותו של פיליפ, שהיה תמיד נדיב אליו, עד מותו.
פעמים רבות שימש בשליחות הדוכס כאיש אמונו, ונראה כי כמו פטרונו, היה ואן אייק בתנועה מתמדת. בין השאר ביקר בפורטוגל ובספרד, והנופים שראה שם שמשו אותו בציוריו. ב-1428 היה חבר במשלחת ששלח פיליפ לליסבון כדי לבקש את ידה של איזבלה מפורטוגל. דיוקן הכלה שצייר שכנע את הדוכס סופית. לאחר שובו השתקע בברוז' (עיר בבלגיה של ימינו) ונשא אישה. נולדה לו בת שהפכה בהמשך לנזירה. פיליפ מימן את טקס הטבלת הילדה, והיה זה אך סימן אחד להערכה הרבה שרחש הדוכס לצייר.
הוא נפטר בברוז' ונקבר שם ב-9 ביולי 1441.
בין ציוריו המפורסמים ניתן למנות את "נישואי הזוג ארנולפיני", שצויר בשנת 1434, ואת "תמונת המזבח של גנט" שצוירה על-ידו ועל-יד אחיו הוברט.
למרות שהיו לו תלמידים מעטים, ואיש מהם לא הגיע לרמתו-שלו, הייתה ליצירתו של יאן ואן אייק השפעה רבה על סגנון הציור של ציירים; לא יהיה זה מוגזם לומר שהשפעתו כיוונה את סגנון הציור באירופה שמצפון להרי האלפים במשך מאה שלמה כמעט.
לקריאה נוספת
Harbison, Craig, Jan van Eyck: The Play of Realism, Reaktion Books; Expanded edition, 2012.
Till-Holger Borchert, Jan Dumolyn and Maximiliaan Martens, Van Eyck, Thames & Hudson; 1st edition, 2020
Martens, Maximiliaan P.J. and Born, Annick, Van Eyck in Detail, Reaktion Books; Expanded edition, 2020.
קישורים חיצוניים
ימין|ממוזער|250px|"נישואי הזוג ארנולפיני" - תמונה קלאסית של יאן ואן אייק שמסמלת את השלווה והיציבות שבמוסד הנישואים. הצייר עצמו משתקף במראה העגולה התלויה מאחורי הזוג.
קטגוריה:ציירים פלמים
קטגוריה:ציירים מתקופת הרנסאנס
קטגוריה:ילידי 1390
קטגוריה:נפטרים ב-1441 | 2024-05-31T14:24:37 |
אלון אבוטבול | שמאל|ממוזער|250px|אלון אבוטבול וזאב שמשוני בסרט "אהבה מדרגה ראשונה" (1997)
אלון מוני אבוטבול (נולד ב-28 במאי 1965) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, מפיק קולנוע, קריין וזמר ישראלי בעל מוניטין בינלאומי. זוכה פרס אופיר לשנת 2003 ופרס האקדמיה לטלוויזיה.
ביוגרפיה
אבוטבול נולד בקריית אתא שבישראל למשפחה ממוצא מצרי ואלג'יראי. הוא גדל והתחנך בעיר הולדתו. בגיל חמש עשרה החל ללמוד במגמת התיאטרון והמשחק בתיכון לאמנויות תלמה ילין שבגבעתיים.
אחיו הגדול היה הזמר והשחקן אברהם אבוטבול.
עד שירותו הצבאי הופיע בארבעה סרטים. שירת כנהג בחטיבת דובר צה"ל. במהלך תקופה זו נבחר להשתתף בתפקיד משנה בסרט הדוקו-דרמטי "שתי אצבעות מצידון", אותו יזמה יחידת ההסרטה של חטיבת הדוברות. התפקיד היווה עבורו את הפתח לקריירת המשחק בקולנוע.
קריירה
קולנוע
בשנת 1980 שיחק בתפקיד קטן בסרטו של עקיבא ברקין "כוכב השחר".
עם סיום לימודיו בתיכון תלמה ילין בשנת 1983, שיחק בסרט הקולנוע, "הפנימייה", בו שר גם את שיר הנושא לסרט "לא נותר". במקביל למד בסדנה למשחק "החדר" בניהולו של אמיר אוריין. בשנת 1985 כיכב לצדם של מוסקו אלקלעי, ג'וליאנו מר וסמדר קילצ'ינסקי בסרט "בר 51", ובאותה שנה שיחק בסרט נוסף, "הקרב על הוועד", של אסי דיין לצד שלישיית הגשש החיוור. בשנת 1986 שיחק בסרט "מלכת הכיתה".
תפקידו הפופולרי הראשון היה בשנת 1986, כשכיכב בסרטו של אלי כהן, "שתי אצבעות מצידון", סרט המבוסס על אירועי מלחמת לבנון הראשונה. על משחקו בסרט זה קיבל את פרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע בירושלים. באותה שנה שיחק גם בסרט אמריקאי-ישראלי בבימויו של משה מזרחי בשם "אהבה גנובה" לצידם של גילה אלמגור וטום הנקס. בשנת 1987 שיחק ב"פוטו רומן", סרטו של אסי דיין ובסרט "כל אהבותי" לצד דב נבון. שנה לאחר מכן השתתף בסרט "מקום ליד הים" לצד ענת צחור ובסרט האמריקאי "רמבו 3" לצד השחקן ההוליוודי סילבסטר סטאלון.
בשנת 1989, לאחר ששיחק בסרט קצר בשם "הכלוב" ובסרט אמריקאי ישראלי בשם "רחובות האתמול", שיחק בסרט, "אחד משלנו", של האחים ברבש, לצד דן תורן ושרון אלכסנדר. על משחקו בסרט זכה שוב בפרס "השחקן הטוב ביותר" ב"פסטיבל הקולנוע ירושלים".
בשנת 1991 שיחק בסרט ההוליוודי "רחובות ההרג". שנה לאחר מכן, בשנת 1992, כיכב בסרט "רוקד על החוף".
בשנת 1993 בסרטו של אמנון רובינשטיין "הירושה" לצד אבי טולדנו, ושיחק בסרט הקצר של עודד דוידוף "אוקטן 96" בבית הספר סם שפיגל. בשנת 1994 שיחק בסרטו של מנחם גולן "סוסים רצחניים" לצד אורי גבריאל.
בשנת 1995 הפיק את הסרט "הכוכב הכחול" של גור בנטביץ' ושיחק בו בתפקיד הראשי. ב-1995 השתתף בסרטו של שמי זרחין "לילסדה", לצד גילה אלמגור וענת וקסמן, ושיחק לצד אורנה בנאי ב"החצי השני". בשנת 1997 השתתף בסרטו של רפי בוקאי "מרקו פולו: הפרק האחרון" לצד שולי רנד. ב-1998 שיחק בסרט "מזל דגים" ובסרט "ז'נטילה". בשנת 1999 השתתף בסרט "אהבה ממבט שני".
בשנת 2000 זכה בפרס "שחקן העשור בקולנוע" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. באותה שנה שיחק בסרט הטלוויזיה "שלום לבן דודי" בבימויו של שרון עמרני. ב־2001 שיחק בסרט ההוליוודי "סודות המסדר" לצידם של ז'אן-קלוד ואן דאם, צ'רלטון הסטון ואחרים. באותה שנה השתתף בסרטו של עודד דוידוף "מרס תורכי" לצד גל זייד ובסרט "חמש דקות בהליכה". בשנת 2002 השתתף באלבום "שירים באורמלא" לצד אלון אולארצ'יק, יוני רכטר ומיקה קרני. בשנת 2003 שיחק בסרט לצידם של איילת זורר ויורם חטב בסרטו זוכה פרס אופיר של שבי גביזון "האסונות של נינה", ועל משחקו בסרט זכה בפרס אופיר בתואר "שחקן המשנה הטוב ביותר". באותה שנה כיכב בסרטו של אייל חלפון "תיאום כוונות" בתפקיד חגי, מפקד הטנק. ב-2005 שיחק אבוטבול לצד מוני מושונוב ויובל סגל בסרטו של מרק רוזנבאום, "לרקוד", והשתתף בסרטו ההוליוודי של סטיבן ספילברג "מינכן".
בשנת 2006 שיחק בסרט עטור הפרסים "בופור" של הבמאי יוסף סידר. ב-2007 שיחק לצד מילי אביטל וענת וקסמן בסרט "נודל" של איילת מנחמי וכיכב בסרט "רק כלבים רצים חופשי", לצידם של ליאור אשכנזי ואיילת זורר. בשנת 2008 שיחק בסרטם של שלומי ורונית אלקבץ, "שבעה", ובסרטו ההוליוודי של רידלי סקוט, "גוף השקרים", בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וראסל קרואו. בשנת 2009 כיכב בסרטו של יגאל בורשטיין "אצבע אלוהים" לצד משה איבגי ודורית בר אור. ביולי 2009 הוענק לו ביחד עם איבגי פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים על סרט זה.
בשנת 2012 יצא לאקרנים החלק השלישי בטרילוגיה אודות באטמן מבית כריסטופר נולן, הסרט "עלייתו של האביר האפל", בו מגלם אבוטבול פיזיקאי רוסי, ד"ר ליאוניד פאבל. באותה שנה שיחק בסרטו של עודד דוידוף "הדילרים".
בשנת 2013 הופיע בתפקיד הגברי הראשי, לצד טלי שרון, בסרט "ההיא שחוזרת הביתה" שביימה וכתבה מיה דרייפוס. באותה שנה גילם את במבי, התפקיד הראשי בסרטו של יוסי מדמוני "מקום בגן עדן" ושיחק בסרט "האם זה אתה?" שביים דני מנקין לתסריט של אשכול נבו.
בשנת 2015 שיחק בסרט ההוליוודי "ספטמבר בשיראז" לצידם של סלמה הייק ואדריאן ברודי.
בשנת 2016 שיחק בסרט ההוליוודי "המטרה: לונדון" לצד ג'רארד באטלר, בתפקיד טרוריסט מבוקש של ה-FBI בשם אמיר ברקאווי.
בשנת 2017 שיחק בסרט ההוליוודי "אלוף ללא עוררין 4" בתפקיד ראש המאפיה המקומית והמושחת, לצידו של השחקן הראשי סקוט אדקינס המגלם אמן לחימה אגדי בשם ״בויקה״. בשנת 2018 שיחק במותחן הפוליטי "המגשר", לצד ג'ון האם ורוזמונד פייק. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בסרטו של אורי סיון "הרמוניה". בשנת 2019 שיחק בסרטו של מרקו כרמל "פרא אציל". באותה שנה שיחק גם בסרטו של גור בנטביץ' "קצפת ודובדבנים", וכן בסרטם של חנן סביון וגיא עמיר "מחילה". בשנת 2022 שיחק בסרטו של שי כנות "אוהב אותך צ'ארלי".
בפברואר 2020 פורסם כי אבוטבול ישחק לצד ג'קי קרוז, הארווי קייטל, סאם וורת'ינגטון ומינקה קלי בסרט "לנסקי" על חייו של מאיר לנסקי המאפיונר היהודי. הסרט יצא לאקרנים ב-25 ביוני 2021.
בשנת 2021 לוהק לסרט המתח האמריקאי "MK Ultra" לצד שחקנים כמו אנסון מאונט וג'יימי ריי ניומן; הסרט אמור לצאת לאקרנים במהלך 2023.
טלוויזיה
בשנת 1997 שיחק לצד סיון שביט וטינקרבל בדרמת הטלוויזיה "גרגר על הריס". הוא שיחק גם בדרמה "איתך לנצח" ובסרט הטלוויזיה "אהבה מדרגה ראשונה" בבימויו של עקיבא טבת.
ב-1998 שיחק בדרמה "שמפנייה" של שמואל הספרי. באותה שנה כיכב לצד רבקה מיכאלי בסרט הטלוויזיה "עם חוקים" של דובר קוסאשווילי, שהשתתף בפסטיבל קאן וזכה בפרסים ב"פסטיבל ירושלים". ההשתתפות בסרט זה הצריכה את אבוטבול לדבר בגאורגית יהודית.
בשנת 1999 החל לשחק בסדרת הדרמה הטלוויזיונית "שבתות וחגים", זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, לצד דרור קרן, מירב גרובר, ליאור אשכנזי ויעל אבקסיס. על משחקו בסדרה זו זכה בפרס מסך הזהב ובפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". הסדרה שודרה במשך חמש עונות עד לשנת 2004. בעונה החמישית והאחרונה של הסדרה שר אבוטבול את השיר "בואי אליי" יחד עם רומי אבולעפיה, אשר גילמה את בתו בסדרה. השיר שולב בעלילה והופץ כסינגל וכן בפסקול הסדרה. אבוטבול אף ביים את אחד מפרקי עונה זו, אשר היה הפרק היחיד בסדרה בו לא שיחק. במקביל לסדרה זו השתתף בדרמה "מצליח".
בשנת 2001 שיחק בסרט הטלוויזיה בסרט "שרמן בחורף" שכתב משה זונדר (על פי ספרו של אמנון דנקנר) וביים אורי ענבר.
ב-2004 השתתף בסרט הטלוויזיה "אגוז" ובסרט "אהבה מדרגה ראשונה". שנה אחר כך שיחק לצד יגאל עדיקא בדרמה הטלוויזיונית "מלנומה אהובתי" ששודרה בערוץ 2 וב"עור" של רם לוי. בשנת 2006 כיכב לצד מיה דגן ואורנה בנאי בדרמה הטלוויזיונית "אמא'לה" ששודרה בערוץ 2. בשנת 2007 השתתף אבוטבול בעונה השלישית של תוכנית המציאות "רוקדים עם כוכבים" המשודרת בערוץ 2 ובמקביל הופיע בדרמה הטלוויזיונית של שבי גביזון ושל דנה מודן, "אבידות ומציאות".
בשנת 2009 השתתף אבוטבול בטלנובלה "האלופה" בעונה השלישית שעלתה בחודש ספטמבר.
באותה השנה תרם את קולו לסדרה האחים דה גמה. בשנת 2010 השתתף בהופעת אורח בעונה השלישית (פרק 16) של הסדרה האמריקאית "קאסל" בתפקיד פאריק יוסף ובפרק בסדרה "המנטליסט".
בשנת 2012 השתתף בפרק הראשון בעונה הרביעית של הסדרה האמריקאית "NCIS: לוס אנג'לס", בפרק בסדרה "חוק וסדר: מדור מיוחד" ובפרק האחרון של העונה השנייה של "הומלנד". כמו כן השתתף בסדרת הטלוויזיה הישראלית "שביתה" בYes בתפקיד מנהל המפעל, ותרם את קולו לסדרה "יחפים" ב-HOT3 שביים אורי סיון.
בשנת 2013 ביצע הופעת אורח בסדרת הדרמה והפשע האמריקאית "שמש שקרנית" של רשת AMC.
בשנת 2014 החל אבוטבול לשחק בסדרת המתח "בתולות" של HOT3, בתפקיד חפץ, חברו הטוב של עוזי. הוא שיחק בעונה הראשונה ובעינה השנייה (2017). באותה שנה התארח אבוטבול בפרק בעונה השנייה של הסדרה הרשימה השחורה של NBC. הוא נבחר באותה שנה לפרזנטור של בנק ישראל.
בשנת 2015 שיחק בלש משטרה ישראלי בגמלאות בסדרה "דיג".
החל מ-2017 משחק אבוטבול בסדרה "שלג צח" המציג את האתיקה השנויה במחלוקת של עולם הפשע, משחק אבוטבול סוחר סמים ישראלי בשם אבי דרכסלר.
בשנת 2018 הוא הופיע בסדרת הדרמה "הרמון" בה גילם את שבתאי צדיק, לצד חן אמסלם ואסי לוי.
בשנת 2019 השתתף בפרק 15, בעונה החמישית של הסדרה "מזכירת המדינה" כאפגני שמנהל משא ומתן עם מאט מאהוני (מגולם על ידי ג'פרי ארנד) על חייה של נערה אפגנית.
בשנת 2023 השתתף בפרק הסיום בעונה הראשונה של הסדרה "FBI: אינטרנשיונל". דיבב גם בפרק של הסדרה המונפשת "Pantheon" מבית פריים וידאו.
בשנת 2024 זכה בתוכנית הטלוויזיה המטבח המנצח VIP.
תיאטרון
אבוטבול שיחק גם בתיאטרון הבימה, בין היתר במחזות: "המלט", "קוויאר ועדשים", "סוניה מושקט", "אחים בדם", "קרוב יותר", "מחילה" ואחרים. בתיאטרון חיפה שיחק בין השאר בהצגות "המלך ליר", "אנדורה", "יאיר", "הצב צבי" ו"התינוק של בן שטרית", ובתיאטרון באר שבע ב"היהודי זיס", "הרציף המערבי" והצגות נוספות.
ב-6 באוקטובר 2022, עלה בלונדון המחזמר "ביקור התזמורת" בהפקה האירופית בבימויו של מייקל לונגהרסט ובכיכובם של אבוטבול ומירי מסיקה, אשר זכו לשבחים רבים.
מוזיקה
ב-22 במאי 2023, הוציא אבוטבול את הסינגל הראשון שלו "Password", אשר הופק על ידי גילברט וגבריאל ברויד, חברי להקת המסך הלבן.
חיים אישיים
אבוטבול היה בן זוגה של הבמאית שיר ביליה, ולהם ארבעה ילדים. הוא מתגורר בלוס אנג'לס.
אבוטבול ידוע במעורבותו החברתית והפוליטית. בבחירות 2006 התייצב לצד מפלגת העבודה ואף התמודד מטעמה לכנסת במקום ה-36 ברשימתה, אך לא נבחר. הוא כתב טורים מיוחדים בנושאים פוליטיים באתרים וואלה ו־ynet. כמו כן חיבר שיר מיוחד שנקרא "תגנוב", היוצא כנגד השחיתות בחברה ובשלטון בישראל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים
קטגוריה:מתחרי רוקדים עם כוכבים (ישראל)
קטגוריה:זוכי MKR המטבח המנצח
קטגוריה:בוגרי תלמה ילין
קטגוריה:זוכי פרס האקדמיה לטלוויזיה: שחקנים
קטגוריה:זוכי פרס אופיר: שחקן המשנה הטוב
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1965 | 2024-07-08T19:42:59 |
בוררות | בוֹררוּת (בלועזית: אַרבּיטרַציה) היא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, בה צדדים למחלוקת מסכימים להציג את עמדותיהם בפני בורר שהוא צד שלישי אובייקטיבי, על מנת שיכריע בסכסוך ללא יכולת ערעור.
מוסד הבוררות הוא מוסד עתיק, וידוע עוד מימי החוק הרומי. גם במשפט העברי מוסד הבוררות נטוע עמוק, ובו עוסק הפרק השלישי במסכת סנהדרין. במהלך דיוני הכנסת בנוגע לחוק הבוררות הישראלי באו לידי ביטוי קישורים רבים למקורות המשפט העברי.נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 457-464: חוק הבוררות, באתר דעת.
הבוררות במשפט העמים
הבוררות קיימת הן במשפטי הארצות השונות והן במשפט הבינלאומי. בוררות יכולה להיות בין פרטים, בין מדינות, ואף בין פרטים למדינות. במקרה של בוררות בין מדינות ובין פרטים, קיים בית דין קבוע לבוררות בינלאומית וכן המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות (ICSID), שהם המוסדות הבינלאומיים העיקריים בנושא זה. קיימים אף גופים להסדרת בוררות בינלאומית בין פרטים, כגון בית הדין לבוררות של הלשכה הבינלאומית למסחר.
מדינת ישראל הייתה בעבר צד לבוררות בינלאומית עם מצרים בעניין אזור טאבה שהוא חלק מחצי האי סיני. בשנת 1989 קבע הבורר כי הריבונות באזור צריכה להיות למצרים, וישראל כיבדה החלטה זו ומסרה את הריבונות בטאבה למצרים.
מקומה של הבוררות בין השיטות ליישוב סכסוכים
כאשר באים לסווג את הבוררות בין שאר השיטות ליישוב סכסוכים, ניתן לומר שלעומת הגישור שכל כולו וולונטרי, ומותנה ברצונם של הצדדים, ישנם מקרים רבים בהם נאכפת הבוררות על צד שאינו חפץ בכך, מכוח חוזה שחתם עליו בעבר, או מכוח חברותו באגודה או גוף אחר (ולכך ראה החלק העוסק בהסכם הבוררות). עם זאת, לעומת התדיינות בבית המשפט, ניתן לומר כי לצדדים שליטה רבה יותר בבחירת האדם המכריע בסכסוך (הם יכולים לבחור בעצמם את הבורר, מה שאינו אפשרי בבית המשפט, שם נקבע שופט לדיון בתיק מסוים על ידי מזכירות בית המשפט). כן ניתן לומר שלעיתים קרובות הבחירה בבוררות היא אכן וולונטרית, מה שאין כן בהתדיינות אשר תמיד נכפית על הנתבע על ידי התובע.
הבורר מחויב להיות אובייקטיבי, אך לא נייטרלי כמגשר. אובייקטיביות פירושה קביעת דעה ללא משוא פנים לטובת אחד מן הצדדים. נייטרליות פירושה העדר דעה בעניין שבנדון.
הבורר מחויב להכריע בסכסוך שלפניו. בניגוד לדעה הרווחת לפיה הבורר מפשר בין הצדדים, רשאי הבורר לקבל את עמדתו של צד אחד במלואה, לחייב במלוא סכום התביעה או לדחות את התביעה מכל וכל, ובמובן זה דומה הבורר לשופט. המגשר אינו רשאי להכריע בסכסוך, אלא להביא בפני הצדדים דרכים לפתרון הסכסוך מרצונם.
כאשר באים לשקול את הבוררות אל מול התדיינות בבית המשפט יש לקחת בחשבון את השיקולים הבאים:
על פסק הבורר לא ניתן לערער לבית המשפט בזכות. גם אם הסכימו הצדדים על יכולת ערעור על הפסק, יהא זה ערעור ברשות בלבד ובתנאים מוגבלים. זאת, לעומת פסק דין של בית משפט הניתן, בדרך כלל, לערעור ראשון בזכות.
הבוררות נעשית בדרך כלל בזמן קצר. התדיינות בפני שופט עלולה לקחת שנים ארוכות.
שכרו של הבורר עלול להיות גבוה מאוד, יחסית לתשלום אגרת בית המשפט. עם זאת, בבוררות אין צורך לשלם אגרה גבוהה כבר בתחילת ההליך.
דיון בבית המשפט הוא גלוי ופסק הדין מתפרסם בציבור, בעוד שבוררות יכולה להישאר חשאית.
סכסוכים משפטיים עשויים לכלול הכרעות הדורשות ידע מקצועי או טכני, והצדדים יכולים לבחור לעצמם בורר שהוא בעל מקצוע שאינו שופט - מהנדס, רואה חשבון, אדריכל וכדומה.
כללי הראיות והדיון בבית המשפט הם קבועים וידועים מראש, ובבוררות הצדדים רשאים לקבוע לעצמם את הכללים.
הבוררות בדיני מדינת ישראל
במשפט האזרחי בישראל התפתח מוסד הבוררות עוד מן הדין העות'מאני, כאשר המג'לה, היא הקודקס האזרחי העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי אשר הסדיר את דיני הממונות בארץ בימי הטורקים, קבעה הסדרי בוררות, ואלו נותרו בתוקפם עד לשנת 1926 עת חוקק הנציב העליון את פקודת הבוררות, אשר ביטלה את הסדרי המג'לה לטובת הסדרים אנגלים מודרניים יותר. פקודה זו אף היא התיישנה, ובשנת 1968 חוקקה הכנסת את חוק הבוררות, אשר הסדיר את הנושא בדרך ישראלית ועצמאית על פי הסדרים שהם פרי פסיקה ישראלית עצמאית עד לחקיקת החוק.
החוק מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדיר סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, הוא "חוק גל" הדן בהסדר המושבים, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.
הסכם בוררות
כל בוררות תחילתה בהסכם בין הצדדים. "בורר" מוגדר בחוק הבוררות כמי שנתמנה לכהן כבורר על פי הסכם. ההסכם הוא דרישה מקדמית לקיומה של הבוררות. הסכם זה יכול להיות הסכם מיוחד לעניין הבוררות (ונקרא לעיתים "שטר בוררות"), אך לרוב המדובר בסעיף אחד מתוך הסכם ארוך יותר המסדיר את מכלול העניינים שבין הצדדים ולדוגמה הסכם למתן שירות מקצועי, הסכם שותפות, הסכם מכר דירה.
סעיפי בוררות הם סעיפים סטנדרטיים בתקנונים של אגודות שיתופיות, עמותות, גופים מקצועיים וספורטיביים, איגודים ואגודות למיניהם, המעוניינים בדרך כלל כי סכסוכים בין חבר ובין האגודה, ובין החברים ובין עצמם, ייפתרו באמצעות אדם המוכר לאגודה ונאמן עליה, ולא על ידי גוף חיצוני כבית המשפט. במקרה זה הצטרפות אדם לאגודה מהווה הסכמה לתקנון, ובמשתמע גם להפניית הסכסוכים לבוררות.
סעיפי בוררות נהוגים גם בחוזים אחרים, במקרה שהצדדים חוששים מפני סרבול ההליך המשפטי, במקרה של סכסוך. פעמים רבות, נקבע איש מקצוע כבורר מוסכם - לדוגמה, בהסכם בנייה עשוי להקבע מהנדס כבורר מוסכם במקרה של סכסוך. שומרי תורה ומצוות, נוהגים לקבוע ערכאה דתית כבורר מוסכם בשעת סכסוך.
על פי תיקון מס' 2 לחוק הבוררות מיום ה-5 בנובמבר 2008, נקבע כי היה והצדדים מעוניינים בערכאת ערעור עליהם לציין זאת בהסכם הבוררות (ראה להלן על ערעור על פסק בורר), היה ולא עשו כן הרי יחולו על הבוררות הכללים טרם תיקון החוק, היינו, פסק הבוררות לא יהא ניתן לערעור.
סמכויות הבורר
לא בכל עניין ניתן לפנות לבוררות. על פי החוק אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם. ישנה רשימה של נושאים כאלו ובהם: דיירות מוגנת, מעמדו של אדם כעובד (אך אם נקבע כי הוא עובד ניתן לדון בבוררות בזכויותיו כשכר, זכויות סוציאליות, וכיוצא בזה), ענייני מעמד אישי (הקובעים את מעמדו החוקי של האדם - נשוי או גרוש, ענייני אבהות וכו'), משמורת קטינים, פירוק חברה ופירוק שותפות, ונושאים נוספים.
יתר על כן על פי הדין בישראל הבורר אינו רשאי לפסוק בעניין סמכותו. כלומר, אם מי הצדדים טוען כי בעניין כזה או אחר הבורר אינו מוסמך לפסוק, על הבורר או על הצדדים לפנות לבית המשפט להחליט בשאלת היקף סמכותו של הבורר. החלטת הבורר בלא גיבוי בית המשפט עלולה לאפשר למי מהצדדים לטעון אחר פסק הבוררות כי הבורר פעל בחוסר סמכות.
הבורר
כל אדם יכול להיות בורר - אין נדרשת כל הכשרה לשם כך, ואין צורך בכל השכלה מיוחדת. יש להניח כי צדדים לא יפקירו עניינם בפני סתם אדם שאינו בקיא בחוק או בעניין המהווה את נושא הבוררות. יש המעבירים בוררויות למומחים בעניין שבו נוגעת הבוררות. כך למשל בתביעה בגין ליקויי בנייה נהוג לפנות למהנדס בניין או לשמאי מקרקעין שישמש כבורר.
יש והצדדים מסכימים על זהות הבורר בעצמם, ויש הנדרשים לשם כך לעזרת בית המשפט. יש המפקידים את זהות הבורר בידי גוף שלישי, ולדוגמה "בורר שימונה על ידי איגוד המוסכים" או "בורר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין". מינויו של בורר תקף עד לסיום הבוררות אלא אם כן הועבר מכהונתו על ידי בית המשפט, או שהצדדים הסכימו על סיום המינוי, או שהחליט להתפטר.
מוסד ייחודי מן המשפט העברי שמצא לו ביטוי בחוק הבוררות הוא בוררות זבל"א וזבל"א - ראשי תיבות של "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד". כל צד בוחר את הבורר שלו, ושני הבוררים בוחרים בורר שלישי, מקור מוסד זה במסכת סנהדרין דף כג' א' שם נאמר: "דיני ממונות בשלושה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררים להן עוד אחד".
סדר הדין בבוררות ומתן פסק הבורר
סדר הדין בבוררות הוא בדרך כלל חופשי יותר, ונתון יותר לשליטת הצדדים. אולם אם לא הוסכם במפורש בין הצדדים על כללים שונים, קובע החוק כללים החלים על כל בוררות, המסדירים את ניהול ההליך, הליכים מקדמיים, חקירת העדים, משך זמן הבוררות, וכיוצא בזה. כללים אלו מצויים בתוספת הראשונה לחוק.
בוררויות אינן מחויבות להידון על פי הדין המהותי אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת או לחלופין קבעו הצדדים כי ניתן להגיש ערעור על הפסק לבית המשפט. עד לשנת 2008 פסקי בוררות לא היו חייבים בנימוק, אלא אם כן הורו זאת הצדדים לבורר במפורש. בסוף שנת 2008 התקבל תיקון מס' 2 לחוק הבוררות והתהפכה ברירת המחדל - כל עוד לא קבעו הצדדים אחרת חלה חובת הנמקה על הבורר.
דרישות צורניות - על פסק הבורר לכלול על פי החוק את חתימת הבורר ותאריך החתימה.
אישור וביטול פסק הבורר
על פסק בורר לא ניתן לערער באופן רגיל. החלטת הבורר היא סופית. צד שזכה בבוררות יכול לפנות לבית המשפט לבקש אישור הפסק. לאחר האישור יקבל פסק הבורר תוקף של פסק דין, וניתן יהיה להפעילו בהוצאה לפועל. בית המשפט המאשר את הפסק אינו בוחן את תוכנו, אינו מאשר את נכונותו ואינו בודק כל עניין פרט לשאלה האם ניתן הפסק על ידי בורר שהוסמך לכך על ידי הצדדים, והאם לא הוגשה בקשה לביטול הפסק במועד הקבוע לכך. אם שני תנאים אלו מתקיימים, יאשר בית המשפט את הפסק.
צד שהפסיד בבוררות רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לביטול הפסק, תוך ימים ספורים מקבלת הפסק. בקשת הביטול, לא תוגש לשם בחינת תוכנו של פסק הבוררות, אלא לבדיקת תקינותו של ההליך. אף אם בפסק שגיאות בדין ובעובדה הגלויות על פניהן אין זו עילה לביטולו. כאן יתרונו של הבורר על פני השופט.
עילות הביטול, אשר בהתקיימן רשאי יהיה בית המשפט לבטל פסק בוררות, עוגנו בס' 24 לחוק הבוררות. עילות אלו, מהוות "רשימה ממצה" בעלת עילות חלופיות, הכוללת את אלו:
לא היה הסכם בוררות בר תוקף.
הפסק ניתן על ידי בורר שלא מונה כדין.
הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות.
לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.
הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק הדין, והבורר לא עשה כן.
הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, והבורר לא עשה כן.
הפסק ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו.
תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (לדוגמה: בית המשפט יבטל "בוררות של העולם התחתון" על אף שמוסד זה קיים ופועל).
קיימת עילה שעל פיה היה מבטל בית משפט פסק דין סופי שאין עליו ערעור (לרוב המדובר במעשה תרמית הנוגע לניהול הבוררות).
יצוין, כי העילות לביטול פסק בוררות הן מצומצמות - לאלו הקבועות בחוק. בית המשפט, קבע כי ביטול כאמור יתקיים במקרים חריגים בלבד. יתרה מכך, קבע המחוקק מספר סייגים לביטול פסק בוררות. ראשית, קבע הוא כי על אף התקיימות אחת מעילות הביטול - רשאי בית המשפט לדחות בקשת ביטול, ככל שסבר שלא נגרם עיוות דין. שנית, קבע הוא כי בית המשפט לא יבטל את פסק הבוררות כולו - מקום בו ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר. יוער, כי סייג נוסף מצוי בס' 26(ג) לחוק הבוררות.
ערעור על פסק בורר
עד לשנת 2008 לא ניתן היה לערער על פסק של בורר. בסוף שנת 2008 התקבל תיקון מס' 2 לחוק הבוררות (ביוזמתו של ד"ר ישראל שמעוני) שעשה מהפכה בתחום ואיפשר לצדדים להסכם בוררות לבחור באחד מ-2 מסלולים חלופיים למסלול הרגיל: 1. יכולת ערעור בפני בורר אחר. 2. יכולת ערעור ברשות בפני בית המשפט אם בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.
בוררות בדין תורה
אחד השימושים הנפוצים של הליך הבוררות הוא במסגרת דין תורה.
במדינת ישראל, יש לבתי הדין הדתיים (הרבניים) סמכות שיפוט רק בסכסוכים בתחום המעמד האישי והקדשות, וכן בתחומי צוואות וירושות (אם כי בענייני צוואות וירושות מותנית סמכות השיפוט בכך שכל הצדדים הנוגעים בדבר חתמו על הסכמתם לשיפוטו של בית הדין הרבני).
לבתי הדין הרבניים אין סמכות שיפוט בנושאים אזרחיים. עד לפני מספר שנים היו אנשים דתיים המעוניינים להכריע בסכסוך אזרחי על פי דין תורה, פונים גם לבתי הדין הרבניים. אולם, מאז שבית המשפט העליון קבע שבית הדין הרבני, כגוף ממלכתי, לא מוסמך להיות בורר בעניינים פרטיים אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק - בתי הדין הרבניים לא עוסקים בכך.
כיום, יהודים דתיים אשר מעוניינים בהתדיינות בהתאם לדין תורה פונים לבית דין לממונות ושם מנהלים התדיינות משפטית לאחר חתימה על שטר בוררות.
מוסדות בוררות בישראל
המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי
המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי הוא מוסד ציבורי לבוררות, שהוקם בשנת 1977 כדי להתמודד עם גל השביתות שהתחולל במגזר הציבורי בישראל באותה תקופה. ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין וההסתדרות הכללית בראשות ירוחם משל חיפשו פתרון מוסכם לבוררות באמצעות מוסד עליון בלתי תלוי, שייתן הזדמנות שווה לכל הצדדים, ויסייע לפתרון מהיר של סכסוכי עבודה. נשיאו הראשון של המוסד היה שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי ברנזון
המוסד הישראלי לבוררות עסקית
המוסד הישראלי לבוררות עסקית הוקם בשנת 1991 על ידי איגוד לשכות המסחר, לשם בוררות בסכסוכים עסקיים והוא המוסד הראשון בישראל ליישוב סכסוכים עסקיים. המוסד לבוררות עסקית הוא המוסד הציבורי היחיד בישראל להליכי בוררות והוא פועל ללא כוונת רווח. הבוררים במוסד הם שופטים בדימוס, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים ועוד. הבוררים מתמנים על בסיס מקצועי בהתאם למהות הסכסוך. למוסד כללי בוררות וכן כללי אתיקה. במהלך השנים הוציא המוסד אלפי פסקי בוררות. מעולם לא בוטל פסק בוררות של המוסד הישראלי לבוררות עסקית. נשיאתו הראשונה, במשך 13 שנים, הייתה פרופ' סמדר אוטולנגי. אחריה מונתה שופטת בית המשפט העליון בדימוס, אילה פרוקצ'יה. נשיא המוסד המכהן כיום הוא עורך דין מנשה כהן.
הפדרציה לבוררות
הפדרציה לבוררות הוקמה בשנת 2015. משרדיה נמצאים בירושלים. מנכ"ל הפדרציה לבוררות הוא עו"ד דרור רוזנברג. הפדרציה לבוררות מציעה לבחור בין הליך המתומחר לפי שעות עבודה לבין הליך המתומחר מראש על ידי הבורר.
לשכת הבוררים בישראל
לשכת הבוררים בישראל הוקמה ופועלת למען קידום ענף הבוררות, כדרך אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים והקלה על העומס של מערכת בתי המשפט. הלשכה מאגדת בוררים מוסמכים ממגוון דיסציפלינות. החברות בלשכה מחייבת עמידה בקריטריונים מקצועיים כגון השכלה אקדמית, ניסיון מקצועי וניסיון בבוררות.
בוררות בבורסת היהלומים הישראלית
בורסת היהלומים הישראלית מסדירה את היחסים בין חברי הבורסה באמצעות תקנון, החל על כל החברים. בתקנון הבורסה קיים סעיף, הקובע כי בכל עת שפורץ סכסוך על רקע כספי בין אחד מחברי הבורסה למשנהו, או בין קבוצה של כמה חברי בורסה בינם לבין עצמם, רשאים יהלומנים אלו לפנות לבוררות. הבוררות נערכת על ידי הנהלת הבורסה או מי מטעמה, למשל על ידי המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים. עם זאת, קיימים מקרים בהם לא יוכל חבר בורסה לפנות לבוררות כדי להסדיר חילוקי דעות כספיים הקיימים בינו לבין חבר בורסה אחר. מקרה שכזה יכול לקרות, כאשר יהלומן נקלע לקשיים כלכליים ואינו יכול להשיב חובותיו לחברי בורסה רבים. במקרה כזה, יכולה להתאסף אספת נושים, ולבחור מתוכה ועד נושים אשר יגיע מול החייב להסדר נושים מאוחד. ואז, מסכימים הנושים כי הם יסתפקו בהסדר אשר יושג באמצעות ועד הנושים, וימנעו מלפנות לבוררות כנגד החייב, אף על פי שסעיף הבוררות בתקנון הבורסה היה מאפשר להם לעשות כן בכל מקרה אחר.
ראו גם
אבעיה
לקריאה נוספת
סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל
אורי שטרוזמן, ספר הבוררות
אברהם בן עזרא, יהונתן ש. גולן, בוררות - הלכה ומעשה, אוגדן בהוצאת "אתיקה", כולל דיני בוררות והלכות בוררות על פי החוק והפסיקה
עו"ד גדעון פישר וד"ר אליהו וינוגרד, בוררות בעולם העסקי
ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות, מהדורה שלישית, 2019
קישורים חיצוניים
חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 באתר נבו
הרב דוד ניסני, על בוררים ועורכי דין ומה שביניהם, פרשת נצבים וילך, תשע"ג, גיליון מס' 426, דעת
הערות שוליים
קטגוריה:בוררות | 2024-10-08T02:26:14 |
יהודה (דמות מקראית) | יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים.
על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו .
קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ו.
יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.
לפי ספר היובלים ומדרש תדשא, נולד יהודה בט"ו בסיוון, בשנת , בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת או בשנת .
סיפור מכירת יוסף
בסיפור מכירתו של יוסף מתגלה כושר המנהיגות והשפעתו הרבה של יהודה על אחיו. לאחר שיוסף, בעל החלומות, מגיע לבקר את אחיו בדותן, מחליטים שאר האחים להתנקם באח השנוא והשחצן, הזוכה ליחס מועדף מהאב, ולהורגו. יהודה יוצא חוצץ נגד כוונתם וכך מונע את הרצח: "ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו?". בעקבות מקרה זה נמכר יוסף לעבדות לשיירת הישמעאלים היורדים למצרים. פרשנות חז"לית מספרת שבעקבות מעשה המכירה, מעמדו של יהודה בקרב אחיו נפגם, "ירד מאת אחיו ויט (קשר קשרי מסחר) עד איש עדולמי ושמו חירה".
מעשה יהודה ותמר
שמאל|ממוזער|364x364 פיקסלים|יהודה ותמר, ציור של הוראס ורנה משנת 1840
על פי המסופר, יהודה נושא לאישה את בת שוע, היולדת לו שלשה בנים: ער, אונן ושלה. תמר מתחתנת עם ער, אך הוא מת. אונן מסרב לייבם אותה ואף הוא מת בשל סירובו להקים זרע לאחיו, ויהודה מסרב לתת לה את בנו השלישי שלה, מכיוון שהוא חושש לחייו, ומתרץ את הסירוב בכך ששלה עדיין קטן. אחרי שתמר רואה שאין סיכוי שהיא תינשא לשלה, היא אורבת ליהודה, חמיה, על אם הדרך, כאשר היא מחליפה את בגדי אלמנותה, ומסתירה את פניה. יהודה שחשבה לזונה מציע לה כמתן שכר גדי עזים מן הצאן, ונותן לה כערבון את החותמת והפתילים שלו ובא עליה. לאחר זמן, כשמסופר ליהודה כי תמר בהריון מזנות, מצווה יהודה להמיתה בשרפה. אך תמר שולחת ברמז ליהודה כי היא הרה ממנו - "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים האלה". ואכן יהודה מודה ואף אומר "צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". ממעשה זה נולדו פרץ וזרח, כאשר מפרץ יצאה שושלת בית דוד.
המפגש עם יוסף במצרים
העלייה העיקרית במעמדו של יהודה הייתה במשבר פגישת השבטים עם יוסף שליט מצרים. לאחר שיוסף מחשיד את האחים כמרגלים, ומצווה להביא מארץ כנען את בנימין כאימות לדבריהם, ומחזיק את שמעון בבית הכלא, יעקב אביו שחושש לחייו של בנימין, מקבל את ערבותו של יהודה מול מילתו של ראובן ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו") ומרשה לבנימין לרדת למצרים תחת חסות יהודה. גם לאחר מכן, למול יוסף השליט המצרי שהתנכל לאחיו והחשיד את בנימין בגנבה לשווא, ומבקש לקחת אותו לעבד, יהודה תופס מנהיגות, נושא נאום רהוט ומציע את עצמו לעבד במקום בנימין. דבר שגורם לרגשנות רבה אצל יוסף ולגילוי הסוד שהוא בעצם אחיהם האבוד. בעקבות תפיסת האחריות הזו גם מעמדו אצל אביו משתפר, והוא שולח אותו למצרים ככוח חלוץ לפני ההגירה של כולם למצרים. עוד מסופר שם, שלאחר מותו של יעקב, חוששים השבטים שיוסף ינקום בהם, ויהודה הולך אל יוסף בראש אחיו, להתחנן ולבקש סליחה על העוול שגרמו לו.
ברכת יעקב
בברכת יעקב, יהודה מקבל את אחת הברכות המרשימות. להיות לוחם עז שאוחז בעורף אויביו ומנהיג עם ישראל באופן ששרביט המלוכה תמיד איתו, וגם בעל ארץ מבורכת ברוב יין וחלב, עד כדי כך שהמקרא מפליג בתיאור, שהוא יכבס את בגדיו ביין ושיניו יבהיקו מלובן החלב. על רקע ברכה מרשימה זו, ברכת משה ליהודה, שבה הוא מבקש מה' שישמע לקול יהודה ויהיה לו לעזר מצריו, נשמעת מינורית ודלה, גם במשמעותה וגם בכמות הפסוקים שמוקצת לו, לעומת שבטים אחרים כמו לוי יוסף ואשר.
פרשנים כבר עמדו על כך שיהודה ניחן בתעצומות נפש מיוחדות, ומוחל על כבודו כשופט, ומודה בפומבי בכך שהוא הוא האדם שגרם לתמר להרות, ואומר "צדקה ממני" כדי למנוע את הוצאתה למוות כפי המנהגים שנהגו באותם ימים. הפרשנים קושרים אותו לדוד המלך צאצאו, שגם הוא מודה בחטאו בסיפור כבשת הרש בדבריו "חטאתי לה'".
על פי המסורת היו כל מלכי הממלכה המאוחדת (להוציא שאול) וממלכת יהודה, משבט יהודה מזרעו של דוד המלך. גם המשיח מוזכר בספרי הנביאים כנצר לשבט יהודה.
עץ משפחה
עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:
קברו
ממוזער|250x250 פיקסלים|קבר המיוחס ליהודה בן יעקב, הנמצא בלב העיר יהוד
שמאל|ממוזער|250px|מבנה קבר נבי יהודה בעמק החולה, המקודש על ידי העדה הדרוזית כמקום קבורתו של יהודה בן יעקב
על פי פשט הכתובים, כל האחים, לבד מיוסף, נקברו במצרים, אך לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם.
מסורת ערבית מן התקופה הממלוכית מצביעה על מבנה הממוקם בצד גן העצמאות, במרכז העיר יהוד, כעל קברו של יהודה בן יעקב. במבנה הקטן בעל הכיפה, קיים מחראב הפונה לכיוון מכה, ובמרכז החדר מצבה גדולה המציינת את מקום קבורת יהודה. חלקים ממבנה הקבר, כדוגמת צמד העמודים הניצבים בכניסה למבנה, קדומים בהרבה, וסביר להניח שהובאו למקום מאתרים אחרים. בתוך המבנה נמצא סיפור המקום. היישוב גני יהודה, הסמוך למקום המיוחס לקברו ביהוד, קרוי על שמו. הדרוזים מאמינים כי קברו של יהודה נמצא בעמק החולה, במקום הנקרא "קבר נבי יהודה", אשר יש המזהים אותו עם העיר המקראית יהוּדָה שבנחלת שבט נַפְתָּלִי.
בספר הישר מסופר:
שבט יהודה
ראו גם
אילן יוחסין של דמויות מקראיות – מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
שולה אברמסקי, "תחינת יהודה אל יוסף", נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים – רטוריקה ומנהיגות במקרא, ירושלים: כרמל, 2019, עמ' 336–471.
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק יא' 'והשוכב עם כלתו ישרפוהו באש למען יבער בה':מעשה יהודה ותמר בראי ספר היובלים, עמ' 133–142.
ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 167–184.
הרב ישראל דנדרוביץ, ויכוח נוקב בבית מדרשה של פשיסחא; הסברים מנוגדים בפתגמו של הר"ב מפשיסחא על מעשה יהודה, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כד, תשרי תשס"ט, עמ': נג-עב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בני יעקב
קטגוריה:אישים בפרשת ויצא
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:יורדי מצרים
קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110
קטגוריה:אפונימים | 2024-03-05T00:19:43 |
מקס הורקהיימר | מקס הורקהיימר (בגרמנית: Max Horkheimer; 14 בפברואר 1895 – 7 ביולי 1973) היה פילוסוף וסוציולוג יהודי-גרמני. נודע בעיקר כמייסד ואחת הדמויות המרכזיות של אסכולת פרנקפורט והתאוריה הביקורתית.
קורות חייו
נולד למוריץ ובאבט לבית לאוכהיימר בפרבר של שטוטגרט. לאביו היה מפעל לטווית חוטים סינתטיים. בת-דודתו מצד אמו היא ילה לפמן, לימים סופרת ועיתונאית.
בשנת 1911, בתום כיתה י', עזב את הגימנסיה בשטוטגרט והחל הכשרה מקצועית במפעל של אביו. לאחר השתלמות בבריסל שב למפעל והפך לסגן המנכ"ל. בזכות תפקידו הצליח לדחות את גיוסו לצבא עד שנת 1917. בשנת 1919 השלים את לימודיו התיכוניים במינכן והחל בלימודים אקדמיים. בשנת 1922 סיים דוקטורט באוניברסיטת פרנקפורט אצל הפילוסוף והפסיכולוג הנס קורנליוס. בשנת 1926 נישא לרוזה לבית ריקר, ששימשה בעבר כמזכירה של אביו.
הוא היה מנהל המכון של פרנקפורט למחקר חברתי (1930 - 1958) ורקטור באוניברסיטת פרנקפורט (1953 - 1958).
נפטר בנירנברג ב-1973.
ראו גם
אלפרד שמידט (סטודנט)
לקריאה נוספת
ת.ו. אדורנו, מ. הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט (מבחר), ספריית פועלים, 1993.
מ. הורקהיימר, ליקוי מאורות התבונה (מאנגלית: אביעד שטיר; מבוא: צבי רוזן), הוצאת שלם, 2009.
קישורים חיצוניים
משה צוקרמן, אילולא הייתה מתחוללת ההשמדה הגדולה. על החיבור "היהודים ואירופה" מאת מקס הורקהיימר. תיאוריה וביקורת 3, 1993.
אריק גלסנר, כמה שווה קילו תבונה - בעניין "ליקוי מאורות התבונה", אודיסאה.
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מינכן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת גתה בפרנקפורט
קטגוריה:יהודים גרמנים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו
קטגוריה:סוציולוגים יהודים גרמנים
קטגוריה:סוציולוגים יהודים
קטגוריה:פילוסופים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים יהודים
קטגוריה:פליטי רדיפות הנאצים
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת גתה בפרנקפורט
קטגוריה:אסכולת פרנקפורט
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1895
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1973 | 2024-10-14T19:25:24 |
נקודת הבזק | נקודת הבזק בכימיה היא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה נוזל הופך לאדים, ויוצר תערובת דליקה עם האוויר.
על מנת להצית חומר הנמצא בנקודת ההבזק יש צורך במקור הצתה, וזאת בניגוד ל"נקודת ההתלקחות" המתארת את הטמפרטורה שבה חומר נדלק מעצמו ללא מקור הצתה חיצוני.
"נקודת בעירה" מתארת את הטמפרטורה שבה החומר ממשיך לבעור גם לאחר סילוק מקור ההצתה והיא גבוהה מעט מנקודת ההבזק.
בדרך כלל משתמשים במונח נקודת הבזק על מנת לתאר את תכונותיהם של דלקים נוזליים. השימוש במונח נוגע הן לדלקים מתלקחים והן לדלקים בוערים.
קיימות מספר הגדרות בינלאומיות להבחנה בין הסוגים השונים של הדלקים, אולם מקובל כי נוזלים שבהם נקודת ההבזק נמוכה מ-43° צלזיוס נחשבים למתלקחים, ואלה שבהם נקודת ההבזק גבוהה יותר נחשבים כבוערים.
מנגנון
לכל נוזל קיים "לחץ אדים" משלו התלוי בטמפרטורה. ככל שהטמפרטורה עולה כך עולה גם לחץ האדים - וכתוצאה מכך גם ריכוז אדי הנוזל הדליק באוויר. לכל נוזל דליק קיים ריכוז שונה של אדים באוויר אשר יאפשר בעירה רציפה ולפיכך נקודת ההבזק היא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה יהיו מספיק אדים של נוזל דליק באוויר הניתן להצתה.
מדידה
ישנן שתי דרכים עיקריות למדידת נקודת ההבזק:
מערכת פתוחה – בשיטה זו מוכנסת דגימת נוזל ומד טמפרטורה לכלי אשר מעל פיתחו מותקן מקור הצתה. הנוזל מתחמם ומקור ההצתה מייצר הצתה במרווחים קבועים, עד ליצירת ההבזק אשר בו נמדדת הטמפרטורה של הנוזל שבכלי.
מערכת סגורה – בנויה בדומה למערכת הפתוחה אלה שבמקרה זה נאטם פתח היציאה של האדים מעל פני הנוזל.
תוצאות המדידה במערכת סגורה נמוכות יותר ב-5–10 מעלות צלזיוס מאלה שנמדדו במערכת פתוחה.
כיוון שקביעת נקודת ההבזק היא בעיקרה תוצאה של מדידות וניסויים ולא תוצאה של חישוב פיזיקלי תאורטי, הרי שתוצאות של מדידות בכלים שונים ובתנאים שונים יכולות להיות שונות אלה מאלה. על מנת ליצור אחידות במדידות ובתוצאותיהן, נקבעו תקנים בינלאומיים המסדירים את הכללים והתנאים שבהם יבוצעו המדידות.
דוגמאות
דלק נקודת הבזק נקודת התלקחותאתנול12.8°C (55°F)365°C (689°F)בנזין >-43°C (-45.4°F)246°C (475°F)סולר>62°C (143°F)210°C (410°F)דלק סילוני>60°C (140°F)210°C (410°F)נפט>38°C–72°C (100°F–162°F)220°C (428°F)שמן צמחי (קנולה)327°C (620°F)ביו דיזל>130°C (266°F)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תרמודינמיקה
קטגוריה:טמפרטורה | 2021-11-26T01:03:34 |
שנייה | ממוזער|מנגנון של שעון מטוטלת המתקתק מדי שנייה
שנייה היא יחידת המידה לזמן במערכת היחידות הבין-לאומית, SI.
הגדרת יחידת הזמן "שנייה" משנת 1889: שנייה היא חלק ה-1/86,400 של היממה השמשית הממוצעת. אורך היממה, המבוסס על סיבוב כדור הארץ סביב צירו, התגלה כיחידת זמן לא מדויקת, עקב שינוי מחזורי של זמן הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו בין עונות השנה, ואף מגמה כללית של התארכות היממה לאורך מיליוני שנים.
כדי שהגדרת ה"שנייה" תהיה חדה יותר, ניתנה בשנת 1967 לשנייה הגדרה חדשה. עם פיתוח השעון האטומי, המאפשר מדידת זמן מדויקת ביותר, הוחלט לזנוח את תנועת כדור הארץ כבסיס להגדרת השנייה, והחל משנת 1967 מוגדרת השנייה כ-9,192,631,770 מחזורי מעבר (תדירות רטט) בין שתי רמות האנרגיה של הפיצול העל-דק של רמת היסוד של אטום צסיום-133 (גודל ספציפי זה נבחר כך שאורך השנייה לפי הגדרה זו יהיה דומה מאוד לאורכה לפי ההגדרה הקודמת. להרחבה בנושא עיינו בערך שעון אטומי). בגלל ההבדל שנוצר בין אורכם של 86,400 שניות לבין יממה, נוצר צורך בהוספת שנייה לזמן האוניברסלי המתואם כאשר ההפרש בין היממה הנמדדת בשניות ליממה האמיתית מתקרב לשנייה שלמה.
חלוקת היממה
יחידת הזמן הטבעית, היממה הממוצעת, מחולקת ל-24 שעות – בחירה שמקובל לשייך למצרים הקדמונים. המצרים והבבלים חילקו את היום ואת הלילה בצורות שונות. היום חולק באמצעות שעון שמש ל-10 חלקים שווים ועוד חלק דימדומים בתחילת היום וחלק נוסף בסופו. כלומר סה״כ ל-12 חלקים. את הלילה נהוג היה לחלק רק באופן גס ל-3 חלקים או אשמורות. כיוון שלא ניתן לחלק את הלילה עם שעון שמש. וגם לאחר המצאת שעון המים לא היה בכך שימוש רב.
בעולם העתיק כל אחת מהשעות מחולקת ל-60 דקות, שכל אחת מהן מחולקת ל-60 שניות.
כיוון שאורך היום משתנה לאורך השנה, ושעה הייתה חלוקה שווה של היום, משך שעה היה משתנה מיום ליום. בניגוד לנהוג כיום.
עם התפתחות החלופות המכניות הניידות לשעוני שמש ועם התרחבות החברה הבורגנית, עלה הצורך בתיאום לוחות זמנים שדיוקו טוב יותר משעה שלמה, וכך נוצרה חלוקה נוספת, מעודנת יותר ("דקה"), של הזמן, ובה חולקה כל שעה ל-60 חלקים שווים. מקור המספר 60 בהנחה הלא-מדויקת כי שנה (הקפה סביב השמש על ידי כדור הארץ) היא בת 360 ימים, וחלוקת שעוני השמש העונתיים לפי מעלות דומות, מנהג שדבק גם בגאומטריה (שבה המעגל מחולק ל-360 מעלות). המספר 60 נבחר בצורה שרירותית, שכן היה מקובל בשיטות הספירה של העולם העתיק, ומקורו ככל הנראה בשיטת הספירה הבבלית, שהתבססה על בסיס 60. גם לאחר חורבן תרבות זו, השימוש המתקדם שעשו בשעוני שמש ובלוחות אסטרונומיים הביא לאימוץ השיטה על ידי עמים אחרים.
חלוקה נוספת לא איחרה לבוא, וכבר בשלהי המאה ה-16 נוצרו שעונים מתקדמים בעלי חלוקה נוספת. חלוקה זו, שהייתה השנייה במספרה, כונתה בעברית (כמו בשפות נוספות) בקיצור פשוט – "שנייה".
עם זאת, ישנן גם חלוקות אחרות, המופיעות בברייתות שונות. אחת מהן – חלק – משמשת עד היום לחישובי הלוח העברי.
חלוקות סטנדרטיות
במדידת זמנים קצרים במיוחד נהוג להשתמש בחלוקות של השנייה. לשם כך ניתנו שמות על פי התחיליות התקניות הנהוגות במדע. הנפוצות שבהן:
מילישנייה (ms) – אלפית שנייה (10−3 שניות) – משמשת למדידת זמני מחצית חיים של חומרי ביניים בתגובות כימיות
מיקרושנייה (µs) – מיליונית השנייה (10−6 שניות) – משמשת למדידת זמנים של מצבי מעבר בתגובות כימיות
ננושנייה (ns) – מיליארדית השנייה (10−9 שניות)
פיקושנייה (ps) – אלפית של מיליארדית השנייה (10−12 שניות)
פמטושנייה (fs) – מיליונית של מיליארדית השנייה (10−15 שניות)
אטושנייה (as) – מיליארדית של מיליארדית השנייה (10−18 שניות)
חלוקה נוספת, שהייתה מוכרת בעיקר בימי קדם, היא חלוקה של השנייה ל-60 "שלישיות" (thirds), כך ש"שלישית" אחת מהווה חלק 1/60 של השנייה (כפי שהשנייה מהווה חלק 1/60 של הדקה). במספר שפות קיימות עדיין מילים שמתארות חלוקה זו, כגון בפולנית (tercja) ובטורקית (salise).
זמן פלאנק (tp) – זמן פלאנק זהו משך הזמן הקטן ביותר הניתן למדידה באופן תאורטי. הוא משמש בעיקר אסטרונומים ואסטרופיזיקאים לתיאור רגעו הראשון של המפץ הגדול בעת היווצרות היקום. זמן פלאנק שווה לכ- שניות.
קישורים חיצוניים
הגדרת השנייה לפי המכון הבין-לאומי למידות ומשקולות
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:יחידות זמן
קטגוריה:מערכת היחידות הבין-לאומית
קטגוריה:60 (מספר) | 2024-08-15T03:39:22 |
אברהם תהומי | אברהם תהומי (1903–1990) היה מפקד בארגון ההגנה וממקימי האצ"ל.
חייו
נולד בשם אברהם זילברג ליפה בת משה פייבישנקו ולזאב זילברג באודסה בשנת 1903.
בתחילת שנת 1923 נשלח עם קבוצת צעירים מטעם "החלוץ" לאיסטנבול ומשם עלה לארץ ישראל.
החל בעבודה כחלוץ ועסק בסלילת כבישים. הצטרף לארגון "ההגנה", והיה ממפקדי ההגנה בירושלים. היסטוריונים הסיקו שהוא זה שירה למוות, בשליחות ההגנה, ב-30 ביוני 1924, ביעקב ישראל דה האן, יהודי הולנדי, עורך דין במקצועו, שהצטרף לעדה החרדית, ונחשב לאויב מר של התנועה הציונית. תהומי עצמו הודה עשרות שנים לאחר הרצח שהיה מעורב ברציחת דה האן אך סירב לאשר את הטענה שהיה זה שירה את הכדורים. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי זכריה אוריאלי, מבכירי ההגנה בירושלים, שיישם את הוראתו של יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי.
תהומי ופקודו אברהם גיורא קריצ'בסקי נשלחו לקורס מדריכים ארצי, קורס "איטליה 22", שהתקיים על הר הכרמל באוגוסט 1925 ונמשך 14 שבועות. היה זה קורס המפקדים הארצי היחידי שקיימה ההגנה בשנות העשרים. "הקבוצה הירושלמית" ובראשם אברהם תהומי ואברהם קריצ'בסקי הצטיינו באימונים ובליכוד הפנימי ביניהם. בשנת 1925 מונה לסגן מפקד מחוז ירושלים של ההגנה ולאחר מכן למפקד המחוז. היה אקטיביסט בדעותיו וחלק על העמדה הפסיבית, לדעתו, של ההגנה במאורעות תרפ"ט. תהומי נחשד בקשרים עם התנועה הרוויזיוניסטית ובכוונות להשתלט על ההגנה. תהומי זכה ליוקרה רבה בקרב מפקדי ההגנה בירושלים ועל-כן לא היה קל לראשי ההסתדרות להחליפו.
באביב 1931 יצא תהומי לארצות הברית לעסקים פרטיים. בהגיעו לפיראוס ביטל הקונסול האמריקאי את האשרה שלו מסיבות רפואיות. תהומי חזר לארץ ישראל וביקש לשוב לתפקיד מפקד מחוז ירושלים, אך בהיעדרו נתמנה מפקד חדש, אברהם איכר. הסירוב להחזיר את תהומי לתפקידו גרם לתסיסה בקרב מפקדי ההגנה במחוז, והם פרשו יחד איתו והקימו באפריל 1931 את ארגון ב'. בין הפורשים היה פקודו אברהם גיורא קריצ'בסקי ושלום חיים הלוי.
בשנת 1937, בניסיון לאחד את שני הארגונים, חזר להגנה, אך משציפיותיו מהאיחוד לא נתממשו פרש שוב מן ההגנה. מאותו חלק מארגון ב' שלא חזר ל"הגנה" קם ארגון האצ"ל.
בשנת 1945 עקר לארצות הברית עם רעייתו ויקי לבית מוסיוף. השניים עסקו בסחר בינלאומי באבנים יקרות. ב-1968 שבו לישראל והקימו במזרח ירושלים מפעל לליטוש של יהלומים מלאכותיים ששווקו במזרח הרחוק. תהומי נקלע לקשיים, קיבל הלוואה מהבנק לפתוח התעשייה בישראל והתקשה לפרוע אותה. הוא נטש את המפעל וברח עם משפחתו להונג-קונג, שם חי עד לפטירתו בשנת 1990.
לקריאה נוספת
שלמה נקדימון ושאול מייזליש, דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל, הוצאת מודן, 1985.
קישורים חיצוניים
שלמה נקדימון, שני ראיונות עם אברהם תהומי, סריקת עיתון מראיונות שנערכו עם תהומי בביתו בהונג-קונג בין 1983–1984
"האצ"ל בחיפה האדומה" יהודה לפידות, תשס"ו, 2006
מכתבי תהומי, King David Auctions באתר בידספיריט
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:מפקדי האצ"ל
קטגוריה:לוחמי ההגנה
קטגוריה:מתנקשים פוליטיים אנשי היישוב
קטגוריה:יורדים מארץ ישראל
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1903
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1990 | 2024-06-29T13:57:30 |
תרכובת אורגנית | שמאל|ממוזער|250px|ייצוג תלת-ממדי של מולקולת מתאן, התרכובת האורגנית הפשוטה ביותר.
שמאל|ממוזער|250px|נוסחת קו של מולקולת גלוקוז, התרכובת האורגנית הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ. כל זווית בתרשים מייצגת אטום פחמן.
תרכובת אורגנית היא שם לקבוצת חומרים הכוללת את רוב רובן של תרכובות הפחמן, כאשר המונח מתאר באופן כללי תרכובות הכוללות פחמן ומימן, לבד מיוצאי דופן. מספר קטן של תרכובות המכילות פחמן נחשבות לתרכובות אנאורגניות – כלומר, אינן נחשבות לתרכובות אורגניות, בעיקר מסיבות היסטוריות. למעלה מ-10 מיליון תרכובות אורגניות התגלו עד כה. למעשה מרבית התרכובות המוכרות לאנושות מסווגות כתרכובות אורגניות מאחר שהסברה הרווחת עד המאה ה-19 הייתה כי תרכובות אלו מסונתזות על ידי יצורים חיים בלבד, דבק בהן השם "אורגניות", כביטוי לכך שמקורן באורגניזמים. הסברה הופרכה בשנת 1828 על ידי הכימאי הגרמני פרידריך ולר שסינתז שתנן במעבדה מחומרים אנאורגניים. מאז סונתזו בתנאי מעבדה תרכובות אורגניות רבות נוספות.
המדע העוסק בכימיה של תרכובות פחמן נקרא "כימיה אורגנית" ומרבית תרכובות הפחמן הן תרכובות אורגניות. בין תרכובות הפחמן האנאורגניות ניתן לציין את הפחמן החד-חמצני (CO), הפחמן דו-חמצני (CO2) והחומצה הפחמתית (H2CO3).
הגדרה
היות שהגדרת קבוצת התרכובת האורגניות היא היסטורית, קיים קושי מסוים באפיון הקבוצה על ידי הגדרה פשוטה. ההגדרה "תרכובת פחמן" תכליל בתוכה למשל את הפחמן הדו-חמצני ואת היהלום הנחשבים לאנאורגניים: והגדרה מקובלת אחרת, "תרכובת הכוללת פחמן ומימן הקשורים זה לזה" תכליל בתוכה את המימן הציאנידי הנחשב לחומר אנאורגני ולא תכלול את השתנן, הנחשב לחומר אורגני. עם זאת, שימוש בכל אחת מההגדרות אלו יבצע הפרדה טובה למדי בין העולם הנחשב אורגני לעולם הנחשב אי-אורגני, כאשר לקיום הגדרה מדויקת אין למעשה חשיבות רבה.
מבנה
התרכובות האורגניות מושתתות על תכונותיו המיוחדות של היסוד העומד במרכזן – הפחמן. לפחמן נטייה חזקה ביותר ליצור קשרים עם אטומים אחרים, במיוחד עם אטומי פחמן אחרים; בנוסף, גודלו הקטן מאפשר לו ליצור גם קשרים כפולים ומשולשים, דבר המגדיל את מספר אפשרויות הקשירה שלו. הפחמן נקשר לאטומי פחמן אחרים ומסוגל ליצור שרשראות ארוכות ביותר, כמעט ללא הגבלה. שרשראות אלו יכולות להסתעף וליצור מבנים מיוחדים (כמו טבעות), וכך הופך מספר התרכובות האפשריות לכמעט אינסופי. עד היום התגלו למעלה מ-10 מיליון תרכובות אורגניות, ומספרן גדל בהתמדה: תרופות ופלסטיקים חדשים מסונתזים בכל יום, וחלבונים חדשים מתגלים באורגניזמים בתכיפות רבה.
שמאל|ממוזער|140px|מולקולת מים. האלקטרונים תחת החמצן משתתפים בקשרים עם המימן, והאלקטרונים שמעליו הם לא-קושרים, וגורמים לדחיית הקשרים עם המימנים וליצירת הזווית במולקולה
יתרונו של הפחמן על-פני יסודות אחרים, הוא היציבות הטובה יחסית של קשריו, הנובעת מהעדרם של אלקטרונים לא-קושרים ברמה החיצונית שלו: לפחמן ארבעה אלקטרונים ברמה החיצונית, וכולם יוצרים קשרים עם אטומים אחרים. בהיעדר אלקטרונים חופשיים ברמה החיצונית, נמנעת דחייה חשמלית של אלקטרונים מאטומים אחרים הפוגעת ביציבות הקשר.
החמצן מהווה דוגמה מובהקת לאטום החסר יתרון זה. הוא קרוב אל הפחמן מבחינת מיקומו בטבלה המחזורית, אך לחמצן שישה אלקטרונים ברמה החיצונית. עקב כך רק שניים מהם יכולים להשתתף בקשרים (תוך השלמת מספרם הכולל של האלקטרונים ברמתו החיצונית למקסימום האפשרי, כלומר שמונה). שני הזוגות האחרים נותרים חופשיים ("לא-קושרים"), והם דוחים אלקטרונים מאטומים אחרים הקשורים לחמצן, דבר המתבטא בצורה הלא-קווית של הקשרים שהחמצן יוצר. מולקולות קטנות המכילות חמצן, כמו מים עדיין יציבות למדי, אך שרשראות ארוכות יותר כבר אינן אפשריות מבחינה תרמודינמית (כלומר, מבחינת יציבות הקשרים).
מגוון היסודות בתרכובות האורגניות
תרכובות אורגניות המכילות פחמן ומימן בלבד נקראות פחמימנים, והן משתייכות לארבע קבוצות עיקריות, לפי סוג הקשרים בין אטומי הפחמן בתרכובת:
באלקאנים קיימים קשרים בודדים בלבד בין אטומי הפחמן.
באלקנים קיים קשר כפול אחד לפחות בין שני אטומי פחמן.
באלקינים קיים קשר משולש אחד לפחות בין שני אטומי פחמן.
בתרכובות ארומטיות קיימים קשרים מיוחדים בין אטומי הפחמן: אורך הקשרים הוא בין קשר כפול לקשר בודד, כך שלמעשה יש קשר וחצי בין פחמן לפחמן (רזוננס).
בנוסף לפחמן ולמימן, תרכובות אורגניות רבות מכילות יסודות נוספים, דבר המגדיל בצורה ניכרת את מספר התרכובות האפשריות:
חמצן הוא היסוד השכיח ביותר בתרכובות אורגניות אחרי פחמן. קבוצות רבות מכילות חמצן, למשל: כהלים, חומצות קרבוקסיליות, קטונים ואלדהידים. חומרים מסוימים מכילים מספר מסוים של אטומי חמצן, ומספר כפול של אטומי מימן. היות שהמולקולה הפשוטה ביותר המקיימת כלל זה היא מים, נקראות מולקולות אלו פחמימות (פחמן + מימה).
חנקן מופיע גם הוא בתרכובות אורגניות רבות, ובעיקר בחומצות האמינו מהן בנויים כל החלבונים. הקבוצות העיקריות המכילות חנקן הן אמינים, אמידים, ניטרילים וציאנידים.
זרחן מצוי בחומרים חשובים רבים הנמצאים בכל האורגניזמים. כל הנוקלאוטידים, המרכיבים את ה-DNA, החומר התורשתי של כל היצורים החיים, מכילים זרחן.
ארבעת ההלוגנים – כלור, יוד, פלואור וברום – משתתפים בתרכובות רבות מספור, חלקן בעלות חשיבות רבה בתעשייה הכימית.
גופרית (מצויה בחלבונים רבים), נתרן (בדטרגנטים), מגנזיום (בכלורופיל), ברזל (בהמוגלובין ובאנזימים רבים אחרים). כל אלה ועוד שורה ארוכה של יסודות נוספים משתתפים בתרכובות אורגניות תוך הגדלת המגוון שלהן.
קבוצות פעילות
חלוקת התרכובות האורגניות לקבוצות מבוססת על קבוצות פעילות – הידועות יותר בשם קבוצות פונקציונליות – הנמצאות בהן. הקבוצה הפונקציונלית היא אטום אחד או יותר הקשורים ביניהם בצורה מסוימת, ומחוברים לשלד הפחמני של המולקולה. אטומי פחמן הקשורים זה לזה בקשרים בודדים או הקשורים לאטומי מימן אינם נחשבים לקבוצה פונקציונלית. לפיכך, כל התרכובות האורגניות מכילות קבוצות פונקציונליות, מלבד האלקאנים, שהרי הללו מכילים אטומי פחמן ומימן וקשרים בודדים בלבד.
להלן כמה דוגמאות לקבוצות פונקציונליות:
אטום חמצן הקשור לאטום מימן מהווים את הקבוצה הפונקציונלית הידרוקסיל. חומרים המכילים קבוצת הידרוקסיל שייכים לקבוצת הכהלים.
אטום חמצן הקשור לשני אטומי פחמן: הקבוצה הפונקציונלית נקראת קבוצה אֶתֶרית והחומרים המכילים אותה נקראים אֶתֶר.
הקבוצה הפונקציונלית היא האתר במולקולה שבו מתרחשות רוב התגובות הכימיות בהן היא מעורבת. לדוגמה, כשחומצה גופרתית באה במגע עם כוהל, היא תוקפת את הקבוצה הפונקציונלית שלו, הידרוקסיל, מביאה לפליטתה מהמולקולה וליצירת אלקן.
משום כך, יש טעם רב בחלוקת התרכובות האורגניות לקבוצות על-פי קבוצותיהן הפונקציונליות. רובן המוחלט של תכונותיהן הכימיות (נטייתן להגיב עם תרכובות אחרות) והפיזיקליות (נקודת רתיחה, צבע, מסיסות במים) נקבעות על ידי הקבוצה הפונקציונלית שהן מכילות. כהוכחה לחשיבותן של הקבוצות הפונקציונליות בתגובות הכימיות, ניתן להביא את האלקאנים: הללו, כאמור, נטולי קבוצה פונקציונלית, ואכן נטייתם להגיב עם חומרים אחרים פחותה בהרבה מזו של כהלים או אלדהידים מקבילים, למשל.
שמות
עקב מספרן העצום של התרכובות האורגניות וחלוקתן הסבוכה לקבוצות, הומצאה שיטה סטנדרטית למתן שמות להן, ואלה עיקריה:
בכל שם של תרכובת אורגנית קיימים שני אלמנטים עיקריים:
ציון מספר אטומי הפחמן במולקולה, בדרך כלל על ידי תחילית שמקורה ביוונית. למשל: מת- מציין אטום פחמן אחד; פּרוֹפּ- מציין שלושה אטומי פחמן.
ציון קבוצות פונקציונליות או השתייכות לקבוצת תרכובות, בדרך כלל על ידי סופית. למשל: -אוֹל מציין כוהל; -אָל מציין אלדהיד.
במקרה הצורך מתווספים אלמנטים נוספים לשם התרכובת:
ציון מתמירים (אטומים או קבוצות המחליפות אטומי מימן בשרשרת הפחמנים של המולקולה). למשל, ברומו מציין קיומו של אטום ברום; פּרוֹפּיל מציין שמולקולה של פרופאן (אלקאן בעל שלושה פחמנים), פחות אטום מימן אחד, קשורה למולקולה הראשית.
ציון כמות המתמירים, במקרה ויש יותר מאחד מכל סוג, בדרך כלל על ידי תחילית שמקורה ביוונית או בלטינית, המקדימה את שם המתמיר. למשל, דיברומו מציין קיומם של שני אטומי ברום; טֵטְרָאפרופיל מציין ארבע קבוצות פרופיל.
ציון מיקום המתמירים לאורך שרשרת הפחמנים, בדרך כלל על ידי ספרה. למשל, 3-ברומו מציין אטום ברום הקשור לפחמן השלישי בשרשרת; 4,3-דיפרופיל מציין קבוצת פרופיל אחת הקשורה לפחמן השלישי, וקבוצת פרופיל אחרת הקשורה לפחמן הרביעי בשרשרת.
ציון התצורה המרחבית, זאת על ידי כמה סוגים של תחיליות, אותיות ותווים מקדימים. למשל, במולקולה של טרנס-2-בּוּטֵן יש שתי קבוצות מתיל הפונות לכיוונים שונים; במולקולה של ציס-2-בוטן פונות שתי הקבוצות לאותו הכיוון. התרכובת (-)-2-ברומובוטאן מטה אור מקוטב הפוגע בה לכיוון שמאל; התרכובת (+)-2-ברומובוטאן מטה את האור המקוטב לכיוון ימין. הסוכר D-גלוקוז מסודר מבחינה מרחבית "לכיוון ימין", ואילו L-גלוקוז מסודר "לכיוון שמאל". למידע נוסף בנושא המבנה המרחבי ראו איזומר, סטריאוכימיה ואיזומריות ציס-טראנס.
הטבלה שלהלן מפרטת את שמות חמש התרכובות הקטנות ביותר בשבע קבוצות שונות של תרכובות אורגניות:
משפחה ◄ אטומי פחמן ▼ אלקאנים אלקנים אלקינים כהלים קטונים אלדהידים חומצות קרבוקסיליות 1 מתאן - - מתנול - מתנאל חומצה מתנואית 2 אתאן אתן אתין אתנול - אתנאל חומצה אתנואית 3 פרופאן פרופן פרופין פרופנון פרופנאל חומצה פרופנואית 4 בוטאן בוטן בוטין בוטנול בוטנון בוטנאל חומצה בוטנואית5פנטאןפנטןפנטיןפנטנולפנטנוןפנטנאלחומצה פנטנואית
המשבצות הריקות בטבלה מייצגות תרכובות אשר קיומן אינו אפשרי. לא ייתכן, למשל, אלקן בעל אטום פחמן בודד, שכן אלקן מוגדר כתרכובת שבה קיים קשר קוולנטי כפול – בהכרח בין שני אטומי פחמן. לכל הכהלים, האלקנים, האלקינים והקטונים בני שלושה אטומי פחמן ומעלה קיימים מספר איזומרים, זאת לפי מיקום הקבוצה הפונקציונלית לאורך השרשרת הפחמנית. כך, למשל, השם "בוטנול" מייצג למעשה שתי תרכובות שונות: 1-בוטנול ו-2-בוטנול.
לאוסף מפורט של כללי מתן השמות לתרכובות האורגניות ראו מונחון IUPAC.
מחקר
לתרכובות האורגניות תחום מחקר משלהן: כימיה אורגנית.
למגוון העצום של התרכובות האורגניות יש גם שלל מבנים מרחביים שונים, שלהם חשיבות עליונה ליכולתן ולנטייתן של מולקולות להגיב עם מולקולות אחרות. בחקר המבנה המרחבי של התרכובות האורגניות עוסקת הסטריאוכימיה.
כפי שהוזכר לעיל, כל היצורים החיים מורכבים מתרכובות אורגניות. מחקר רב נערך בניסיון לגלות ולמיין את כל החומרים הנמצאים באורגניזמים, להבין את תפקידם ואת הקשר בין המבנה שלהם לתפקיד ואת הדרך בה הם מופקים באורגניזם. בחקר התרכובות האורגניות מן ההיבט הביולוגי עוסקת הביוכימיה.
ראו גם
תרכובת אי-אורגנית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:כימיה אורגנית | 2024-08-30T07:56:13 |
מכון לטיהור שפכים | הפניה טיהור שפכים#מכון טיהור שפכים
קטגוריה:תשתיות ביוב | 2024-03-02T09:39:14 |
קזינו | שמאל|ממוזער|250px|קזינו
קזינו (באיטלקית: Casa da gioco; בתרגום חופשי: "בית משחק") הוא מקום המרכז פעילות הימורים במשחקי מזל מגוונים, כגון פוקר, בלאק ג'ק, רולטה, קלפים, מכונות מזל ועוד. הקזינו מבוסס על תקוותם של האנשים לסכן מעט כסף על מנת להרוויח כסף רב. אולמות הקזינו לרוב מפוארים ונוצצים במטרה להעצים את חוויית ההתעשרות.
על פי חוקי ההסתברות הסיכוי להרוויח אינו גדול, מה שמהווה את הבסיס הכלכלי להפעלת הקזינו, אך הריגוש שיש בניסיון לגרוף כסף גדול מפתה אנשים לנסות זאת. בעוד מרבית הלקוחות מבקרים באופן חד פעמי או לא סדיר ומהמרים על סכומי כסף נמוכים, ישנם כאלו המהמרים על סכומים גבוהים ולעיתים מפסידים הון רב ואף שוקעים בחובות.
במקרים רבים ישנו קשר ישיר או עקיף בין אתרי קזינו לבין פשיעה. רווחי קזינו עשויים לשמש כ"מכוני הלבנה" לכסף שחור. כך ידוע שאת אתרי הקזינו בעיר ההימורים לאס וגאס הקימה ותחזקה המאפיה האמריקנית (בין היתר באגסי סיגל ומאיר לנסקי).
ימי השליטה של המאפיה בקזינו בארצות הברית חלפו מזמן, הודות לחקיקה, אכיפה ופיקוח הדוקים. גם ברחבי אירופה הוקמו בתי קזינו בפיקוח מלא, וללא חשש של הגברת הפשיעה.
עקרון הפעולה המתמטי של הקזינו
אימרה ידועה היא ש"הבית תמיד מנצח" והכוונה היא שבסופו של יום הקזינו ירוויח.
מאחורי אימרה זו מסתתרים שני עקרונות מתמטיים:
העיקרון הראשון הוא שבכל סוגי ההגרלות, ומשחקי הקזינו ביניהם, תוחלת הרווח היא חיובית לקזינו ושלילית לשחקן, או במינוח המקצועי "לבית יש יתרון".
למשל במשחק הרולטה יש לשחקן סיכוי של 48.6% = 18/37 אם הימר למשל על אדום (ויצא תא בצבע אדום), ובתמורה יקבל תשלום של 1:! על הסכום שהימר.
לשחקן יש גם סיכוי של 51.4% = 19/37 להפסיד אם הימר על אדום אבל יצא תא בצבע שחור, כך שתוחלת הרווח היא 2.7%- לשחקן.
לכל המשחקים וההימורים השונים שמציע הקזינו ניתן לחשב את תוחלת הרווח באופן דומה.
העיקרון השני הוא חוק המספרים הגדולים, כך שבסיבוב אחד או אפילו עשרה, הכל יכול לקרות והשחקן יכול לזכות בכולם, אבל לאורך זמן ארוך, אחרי עשרות אלפי סיבובי רולטה, הממוצע יהיה שווה לתוחלת הרווח והשונות תרד כמעט עד לאפס, והקזינו ירוויח את אותה תוחלת רווחה שתמיד לטובתו.
קזינו בארצות הברית
קזינו ברוסיה
קזינו בישראל
שמאל|ממוזער|200px|חזית הכניסה לבניין הקזינו ביריחו, בעת הקמתו של מגדל בית המלון הסמוך
שמאל|ממוזער|250px|שלט פרסומת בחוף "חולות הזהב" בוורנה, לישראלים, לקזינו בוורנה
בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 פעל על שפת הים בבת גלים בניין מפואר, שנודע כ"קזינו", אשר שימש את המעמד הגבוה והקצינים הבריטיים. ואולם, בבניין זה לא התקיימו הימורים. למרות עובדה זו, הוא נודע גם במאה ה-21 כ"בניין הקזינו", ובמשך שנים רבות עמד ללא שימוש.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החלו לפעול לראשונה ספינות הימורים באילת, כדי לעקוף את האיסור על הפעלת בתי קזינו בישראל.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20 התנהל בישראל ויכוח חריף בין המצדדים בפתיחת בתי קזינו בישראל ובין התומכים בהמשך האיסור על כך. החוק הישראלי אוסר פתיחת קזינו בתחומי מדינת ישראל, כחלק מהאיסור על הימורים באופן כללי. בפברואר 1991 הוגש לממשלה דו"ח הסיכום של ועדה ציבורית בראשותו של השופט בנימין כהן, שבדקה את הנושא וקבע:.
בשנת 1995 מונתה על ידי הממשלה ועדה ציבורית בראשות משה גביש כדי לבחון את הסדרת נושא הקזינו בישראל. הוועדה המלצה על סייגים ומגבלות על הפעלת קזינו בישראל: הקמת רשות פיקוח על ההימורים, הקמת תשתית תיירותית (במקרה שיוחלט להקים קזינו בעיירת פיתוח כמו מצפה רמון), והגברת מערך המודיעין והחקירות של המשטרה. הוועדה קבעה שאת הקמת הקזינו והפיקוח עליו יש לעגן קודם כל בחקיקה ואף גיבשה הצעת חוק מפורטת, שכללה גם הגבלות על מי רשאים להמר בקזינו, איך מבטיחים שמכונות המזל לא ירמו את המשתתפים ואיך מונעים מגורמים בעלי עבר פלילי לעבוד בקזינו. צוות בדיקה נוסף הוקם ומומן על ידי מפעל הפיס. אך היוזמה הוקפאה ולא קודמה.
בעקבות הקמתה של הרשות הפלסטינית נפתח הקזינו ביריחו, שנכללה בשטחי הרשות. קזינו זה משך מהמרים רבים מישראל, ובהם כאלה שהוסעו אליו בהסעות מאורגנות. הכנסותיו נאמדו במאות מיליוני דולרים. פעילות הקזינו ביריחו נפסקה עם תחילתה של האינתיפאדה השנייה והפצצתו מהאוויר על ידי חיל האוויר של צה"ל. לאחר שנכשל הניסיון לפתוח מחדש את הקזינו ביריחו, הודיעו בנובמבר 2001 נציגי קזינו אוסטריה, מפעילי הקזינו (שבבעלות איש העסקים היהודי-אוסטרי מרטין שלאף), על כוונתם לרכוש אנייה שתשמש קזינו צף מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל במפרץ אילת. באוגוסט 2002, ספינת ההימורים "קנקון" עשתה את דרכה למפרץ אילת, אך הם לא קיבלו אישור להפעלתה. ב-2005, לאחר שהחלו מגעים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, שוב היה ניסיון לפתוח מחדש את הקזינו ביריחו.
בשנת 2001 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק, שעליה חתמו 25 ח"כים, להקמת קזינו חוקי ביוזמתו ומימונו של מפעל הפיס. יו"ר מפעל הפיס באותה עת, אברהם כץ-עוז, קידם את הנושא כפתרון למאבק במאות מאורות קזינו לא חוקיות שהיו בערים הגדולות בישראל, הקזינו ביריחו ובטאבה, וספינות הימורים באילת. ביוני 2003 הציג מפעל הפיס את תוכניתו להקמת קזינו לשר האוצר בנימין נתניהו, לראש הממשלה, אריאל שרון, ולמנכ"ל משרדו, אביגדור יצחקי (לימים חבר כנסת מטעם קדימה ויו"ר הקואליציה). התוכנית כוללת חמישה בתי קזינו, כשהראשונים אמורים לקום באילת ובמצפה רמון. נתניהו ואביגדור יצחקי תמכו בהקמת בתי קזינו בישראל, אך ראש הממשלה שרון התנגד.
בשנת 2007, אחרי שלוש שנים של הקפאת הטיפול בהקמת קזינו בישראל, ראש הממשלה אהוד אולמרט נרתם למאמצים להקמת קזינו. אולמרט הורה להקים צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, במטרה לבדוק את ההיתכנות של הקמת קזינו בישראל ולהכין תוכנית אב לנושא. בצוות היו חברים נציגים ממשרדי המשפטים, הרווחה, התיירות וביטחון הפנים וכן אנשי משטרת ישראל. והוטל עליו לגבש חלופות למיקום הקזינו ולבחון את האפשרויות של הפעלתו בידי מפעיל ממשלתי או מסירת הזיכיון ליזם פרטי. אך הצוות הבין-משרדי התפזר ללא החלטות.
בשנת 2010, נרתם למאמצים להקמת קזינו שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, שבקש שוב להקים ועדה ציבורית לבחינת הפעלת קזינו.
בספטמבר 2015, ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו משר התיירות, יריב לוין, ומשר התחבורה, ישראל כ"ץ, לבחון הקמת קזינו באילת. בין השאר נשקלה האפשרות להקמת הקזינו במקום שדה התעופה באילת שהיה עתיד להתפנות או באחד מבתי המלון בעיר. ב-17 בפברואר 2016 הקים ראש הממשלה נתניהו ועדה לבחינת פתיחת מתחם קזינו לתושבי חוץ בעיר אילת, שלטענתו תשקם את הכלכלה והתיירות באילת ויאפשר בין היתר פתיחת בית חולים נוסף בעיר, ופתיחת אלפי מקומות עבודה חדשים. משרד התיירות המליץ להרחיב את היוזמה לבניית קזינו באילת ולבנות מתחם נפרד הכולל 2–4 בתי קזינו בעיר, במתחם שדה התעופה העירוני שמתפנה. על פי משרד התיירות, שערך בחינה ראשונית בנושא, מסתמן כי מתחם כזה יהיה כדאי כלכלית אם יאפשר גם לאזרחים ישראלים להמר, ולא רק לבעלי דרכון זר כפי שנשקל תחילה.
קזינו באינטרנט
החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמו אתרי הימורים באינטרנט ותוך שנים ספורות זכה התחום לפריחה ופעל כמעט ללא הגבלה או רגולציה. ב-1999 כבר פעלו כ-500 אתרי הימורים בעולם. חברות ויזמים ישראלים היו בין הגורמים הפעילים ביותר בתחום. בקיץ 1998 הונפקה החברה הישראלית הראשונה בתחום, חברת א.מ.ל.ד שהייתה בשליטת אנשי העסקים מוטי מנשה וראובן גבריאלי, שהקימה אתר קזינו באינטרנט בשם "בט אנד צ'ט". החברה פעלה ממונקו וקפריסין, וגייסה הון בבורסה לניירות ערך בתל אביב, אך פשטה את הרגל ב-2001.
בישראל הגרלות והימורים אסורים בחוק, אך תחילה לא נאכף האיסור בפעילות באינטרנט. מפעל הפיס היה בין הגורמים הראשונים שהחלו לפעול נגד ספקי שירותי הימורים באמצעות האינטרנט לתושבי ישראל. ובהדרגה חסמו חברות האשראי את האפשרות להמר בכרטיסים שהונפקו בישראל, וגם על חברות הסליקה נאסר לספק שירות לאתרי הימורים בשפה העברית.
בשנת 2000 הקימו האחים עידו ושי רביב את האתר internet1x2 במדינת בליז, בה הימורים מותרים. האתר איפשר למהמרים בישראל להמר על אירועי ספורט: כדורגל עולמי, פוטבול, בייסבול, אגרוף, טניס והוקי, וכן משחקי פוקר וקזינו. בשנת 2009 נעצרו בחשד להפעלת רשת הימורים בלתי חוקית באינטרנט.
משחקים
פוקר - משחק המבוסס על קבלת קלפים והחלפתם תוך כדי הימור על התוצאות.
רולטה - משחק המבוסס על גלגל שבו כדור המסתובב בגלגל, ההימור הוא על מיקום הכדור לאחר שהגלגל נעצר.
בלק ג'ק - משחק המבוסס על קלפים שסכומם אמור להגיע ל-21 או ליותר מהשחקן השני.
מלחמה - השוואת ערכי קלפים בין השחקן לבין הדילר והגבוה מנצח
קישורים חיצוניים
כללי עשה ואל תעשה בקזינו מתוך האתר 21nil.com
הערות שוליים
*
קטגוריה:הימורים
קטגוריה:חיי לילה | 2024-08-01T03:08:14 |
חומר אורגני | REDIRECT תרכובת אורגנית | 2005-01-23T20:16:53 |
ביוב | ממוזער|שמאל|250px|התקנת צינור ביוב מ-PVC באונטריו, קנדה
ממוזער|מכלית לשאיבת מי ביוב. משמשת בעיקר לטיפול בסתימות עקב עומס יתר, או, כבמקרה זה, לצורך שיפוץ המערכת באתר בנייה
ביוב הוא מערכת צינורות תת-קרקעיים, אשר מיועדת לנקז את השפכים העירוניים, ולהוביל אותם למקום שבו לא יהוו מטרד, בעיקר למכון טיהור שפכים. לעיתים מובילה מערכת הביוב את השפכים לים או לערוץ נחל, פעולה שגורמת לזיהום מים חמור ביותר ולכן מנסים להימנע ממנה.
הביוב הוא מערכת תשתית חשובה בכל יישוב, והקמתה ותחזוקתה מבוצעות על ידי הרשות המקומית.
מערכות ביוב בערים גדולות כמו פריז מאפשרות כניסת אדם לתוכן. בפריז נמצא מוזיאון הביוב (לז אגו), המאפשר כניסת תיירים אל התעלות.
היסטוריה
ממוזער|250px|תעלת ביוב פתוחה בעיר אג'מר בחבל ראג'סטאן שבהודו
מערכות הביוב התת-קרקעיות המוקדמות ביותר שנחשפו על ידי ארכאולוגים היו המערכות של הערים מואנג'ודארו והאראפה בתרבות עמק האינדוס.
ברומא העתיקה, קלואקה מקסימה היא מערכת ביוב מתוחכמת מאוד ונחשבת פלא הנדסי. מערכת זו נשפכת אל נהר הטיבר.
באירופה של ימי הביניים השתמשו בערים בנתיבי מים על מנת לאסוף מים משומשים. אלו כוסו עם הזמן ותפקדו כמערכות ביוב. נהר פליט בלונדון הוא דוגמה למערכת זו. בפריז קיימת מערכת ביוב מהמאה ה-19 אשר מרוצפת ומחופה בלבנים.
בורות ספיגה
בור ספיגה הוא בור הנכרה באדמה ומשמש לקליטת שפכים לשם סילוקם בדרך של חלחול לקרקע. הבור נמצא בשימוש ביתי או תעשייתי. בעבר היה נהוג שבחצר כל בית נכרה בור ספיגה שאליו הוזרם הביוב ועל מנת למנוע זיהומים וריחות רעים, נהוג היה לכסותו מדי פעם בסיד כבוי.
סילוק השפכים בצורה זו גורמת למפגעים סביבתיים רבים:
חלחול השפכים לקרקע גורם לזיהום של הקרקע ומי תהום.
לאחר מספר שנים הבור יכול להיסתם ויש צורך בריקונו על ידי ביובית (רכב המיועד לסילוק השפכים שהצטברו בבור הספיגה). השפכים שנאספו מסולקים לעיתים קרובות על ידי הביובית לשדה או ואדי קרוב. צורת פינוי זו גורמת לבעיות אסתטיות ותברואתיות וכן לעיתים לזיהום מים.
צורת סילוק זו אינה מאפשרת השבת המים לניצול חוזר בהשקיה חקלאית.
בגלל בעיות וסיבוכים אלו בבורות הספיגה הוציא המשרד להגנת הסביבה ב-1992 תקנות אשר ימנעו את זיהום המים, ולפיהן:
נאסר על הקמת בור ספיגה בבניה חדשה.
במקומות אשר היה שימוש בבורות הספיגה נאלצו להתחבר למערכת הביוב הראשית של האזור או (במקרה ואין מערכת ביוב ראשית) היה צורך לטפל בשפכים (בבור רקב) לפני סילוקם לבור הסופג.
במקרים מיוחדים ניתן להמשיך ולהשתמש בבורות אלו, אך רק לאחר קבלת אישור ממשרד לאיכות הסביבה, הניתן רק כאשר יש טיפול יסודי ומקסימלי בשפכים לפני סילוקם.
שימושים נוספים
הביוב הוא גם מערכת שמשרתת את האחראים על בריאות הציבור לגילוי מחלות, חיידקים ווירוסים שיוצאים ממערכת העיכול ומגיעים לביוב יכולים להתגלות ובכך לאתר אם יש אזורים בהם יש אנשים נשאי מחלות. בשיטה זו לא צריך לבדוק את כל האוכלוסייה, אלא רק אנשים שנמצאים באזורים בהם הבדיקות היו חיוביות.
הביוב בעיני האמנות
מערכות הביוב עברו תהליך של רומנטיזציה עם השנים ובספרות, בקולנוע וטלוויזיה החלו לשגשג דימויים של הביוב כמבוך של העידן התעשייתי והעידן המודרני. חלק מדימויים אלו נבעו ממציאות מסוימת שבה הביוב שימש לעיתים כמקום מחבוא וכנתיבי מילוט של נלעגים או נרדפים. כך למשל במהלך מרד גטו ורשה השתמשו חלק מהלוחמים היהודים במערכות הביוב על מנת לברוח מן הגטו.
בספרות, בקולנוע ובאמנויות האחרות קיימים הדימויים של הנלעגים או המוזרים החיים בצל הביבים. דוגמאות מפורסמות לכך הם ספריו של סטיבן קינג, "זה", ו"חומות של תקווה" (שעל-פיו נעשה גם סרט בעל שם זהה). הפינגווין, אויבו של באטמן, גדל בביוב (כמתואר בסרט באטמן חוזר), סדרת הקומיקס וסרטי הקולנוע צבי הנינג'ה והסרט מימיק. מערכות הביוב של פריז מככבות בספר פנטום האופרה מאת גסטון לרו כמו גם בעלובי החיים מאת ויקטור הוגו. בספר (ייתכן גם שציורי הכלא של פיראנצי הושפעו מהקלואקה מקסימה. אגדות אורבניות צמחו לגבי היצורים הקיימים בביבי הערים. כך למשל צמחה אגדת תמסחי הביבים של ניו יורק.
הביוב בישראל
שמאל|ממוזער|250px|מבט אל תוך צינור ביוב העשוי מבטון
250px|ממוזער|צינור להזרמת ביוב לים התיכון בתל אביב, 1952
ממוזער|250px|מכסה ביוב של עיריית חיפה בשדרות יצחק
ראשית צינורות הביוב בישראל נבנו בערים הגדולות במהלך שנות העשרים על ידי השלטון המנדטורי ובתכנונם. במטרה להרחיק את הביוב עד כמה שאפשר ממוקדי אוכלוסייה, כדי למנוע מחלות. בתל אביב וסביבתה, לאור הגידול הרב באוכלוסייה, הצינורות שהוקמו עד קום המדינה היו צינורות פרטיים, שהזרימו את הביוב או לחוף הים וגרמו לזיהומו ואיסור הרחצה בו, או לנהר הירקון, שהזרים בעיקר ביוב תעשייתי וביתי שהגיע ממושבות אחרות כמו פתח תקווה ורמת גן. בתקופת קום המדינה הוקמו מספר צינורות ביוב ביוזמה עירונית וממשלתית שהזרימו במספר צינורות גדולים אל הים התיכון והביא לזיהומו, ולאיסור הרחצה בו. הדבר נמשך עד שהוקם השפד"ן בשנת 1972. כיום תושבי ישראל מייצרים מדי שנה כ-490 מיליון מטר מעוקב של ביוב.
בדו"ח שהוציא מבקר המדינה בשנת 1991 הוא מנה שורה ארוכה של מחדלים בטיפול בביוב בישראל:
היעדר תוכנית אב ומדיניות כוללת לביוב.
היעדר גוף יעיל ובעל סמכויות לתאום הקמת מתקני ביוב חדשים.
חוסר המעש של ועדת המנכ"לים לענייני ביוב.
פיגור בפיתוח מערכות לטיפול בשפכים.
אי-קביעה של רמת טיהור מחייבת.
היעדר מאגר נתונים ארצי בנושא ביוב.
פעולות רבות ננקטו כדי לצמצם את הזיהום הנגרם מהשפכים העירוניים:
חוסלו רוב בורות הספיגה, ומערכות הביוב הביתיות חוברו למערכת ביוב מוסדרת ותחת פיקוח.
הוקמו מכונים לטיהור שפכים בחלק מהיישובים והרשויות, אשר פועלים להקטנה של רמת הזיהום הביולוגי ולהרחקת המוצקים המרחפים בשפכים.
חלק ניכר מהשפכים (כ-290 מיליון קוב בשנה) מטופלים עד לאיכות המאפשרת השקיה חקלאית. השפד"ן לדוגמה ממחזר כ-9% ממי הביוב והופך אותם למי השקיה.
בעקרון, האחריות לטיפול בביוב נמצאת בידי הרשות המקומית, אך לאור חומרת הבעיות שנוצרו הוקם בשנת 1993 גוף ארצי לתיאום ופעולה בנושא – המנהלה הארצית לביוב, אשר מרביתו נמצאת כיום תחת אחריותו של משרד התשתיות הלאומיות.
ראו גם
שפד"ן
טיהור שפכים
מערכת הביוב של לונדון
הסירחון הגדול
קישורים חיצוניים
מילון למונחי ביוב, תברואה (תשכ"ה), באתר האקדמיה ללשון העברית
בניית מערכת ביוב ברחוב טרומפלדור בתל אביב, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
* | 2024-10-03T06:24:59 |
בוצה | שמאל|ממוזער|250px|בוצה לאחר טיהור שפכים
בוצת שפכים (Sewage sludge) היא חומר אורגני מוצק הנוצר כחלק בלתי נפרד מתהליך טיהור השפכים. מקורה במוצקים השוקעים באגני הטיפול הראשוני (בוצה ראשונית) ומיקרואורגניזמים שפירקו את החומר האורגני שבשפכים (בוצה שניונית).
הבוצה היא פסולת ומטרד אולם יכולה להפוך לחומר גלם ומשאב, כחומר דשן בחקלאות, לאחר טיפול מתאים. בנוסף קיימות חלופות אחרות כגון שרפה והטמנה.
תכולת המזהמים בבוצה היא פונקציה של איכות השפכים הנכנסים למכון טיהור שפכים, סוג המכון והטיפול בבוצה לאחר ייצורה. הטיפול בבוצה נגזר מהשימוש בבוצה לאחר הטיפול.
הבוצה בתהליך הטיפול בשפכים
טיפול מיקרוביאלי בשפכים מנצל חיידקים (או אורגניזמים אחרים, במקרים נדירים) לפירוק החומר האורגני. אחת משיטות הטיפול הנפוצות והיעילות ביותר בקטגוריה זו נקראת בוצה משופעלת. בתהליך זה, הבוצה, שמורכבת בעיקר ממיקרואורגניזמים חיים, מופרדת מזרם היציאה ממתקן הטיפול (קולחים), ומוחזרת לזרם הכניסה. בצורה זו מעלים את ריכוז המיקרואורגניזמים במתקן הטיפול. מכיוון שהמיקרואורגניזמים הם למעשה אלה שמפרקים את המזהמים האורגנים במים, יעילות הטיפול בשפכים עולה.
השימוש בשיטת הבוצה המשופעלת יוצר תהליך ברירה טבעית. בתהליך זה מגוון המינים באוכלוסיית המיקרואורגניזמים במתקן הטיפול יורד, וחלקם של מינים מסוימים באוכלוסייה עולה באופן ניכר. המינים שהופכים להיות דומיננטיים באוכלוסייה של מתקן הטיפול הם אלה שמפרקים את החומר האורגני בשפכים בצורה היעילה ביותר ומופרדים ביעילות גבוהה בתהליך הפרדת הבוצה. הפרדה ביעילות גבוהה בתהליך הפרדת הבוצה הוא חיוני על מנת שמין מסוים יהפוך לדומיננטי. בתהליכי הפרדה פשוטים המבוססים על שיקוע, האוכלוסייה הדומיננטית אינה דווקא האוכלוסייה שמפרקת את החומר האורגני בשפכים בצורה היעילה ביותר. דבר זה חשוב בעיקר בשפכי תעשייה המכילים ריכוזים שונים של חומרים אורגנים קשי פרוק. כדי להתגבר על בעיה זו, משתמשים בתהליכי הפרדה אחרים, כגון סינון ממברנלי.
השימוש בבוצה כמקור לאנרגיה
עיקר השימוש בבוצה כמקור אנרגיה הוא באמצעות עיכול אנאירובי, אשר תוצריו הם ביוגז ובוצה מעוכלת. הביוגז הנוצר מכיל מתאן בכמות גבוהה, גזים אינרטיים וגזים נלווים (למשל מימן גופרתי). הביוגז יכול לשמש לאחר טיפול כגז בעירה (כחלופה לגז טבעי, למשל במנועים או טורבינות) או לתהליכי חימום ישירים.
במתקני טיפול מתקדמים בשפכים (מטש"ים), בהם מבוצע תהליך של עיכול אנאירובי של בוצה והפקה של ביוגז, על פי רוב נעשה שימוש בביוגז להנעת טורבינה לייצור חשמל, אשר מספקת את צריכת האנרגיה של המט"ש, ואם יש עודפים – למכירה לרשת החשמל. החום הנוצר בתהליך השריפה לעיתים משמש את המט"ש לחימום תהליכי הטיפול. שימוש באנרגיה באופן זה, נכון להיום, הוא הכדאי ביותר כלכלית ברוב המקרים.
קיימות גם שיטות נוספות להפקת אנרגיה מבוצה, אשר כוללות גזיפיקציה, פירוליזה, אך נכון להיום הן פחות נפוצות.
ניתן לבצע גזיפיקציה של הבוצה ליצירת מתאן גם בחום ולחץ גבוהים, כפי שניתן לעשות עם פסולת מוצקה אורגנית. לצורך זה, הבוצה מכילה עודף גדול של מים, יחסית לדרוש לתהליך הכימי, ורצוי לערב אותה בפסולת אורגנית מוצקה. בדומה לכל פסולת אורגנית מוצקה, ניתן בתהליך דומה לייצר מהבוצה תחליפי נפט. ייתכן שהעלייה במחירי הנפט תהפוך את הבוצה לחומר גלם ליצור תחליפי דלק כבר בעתיד הקרוב.
השימוש בבוצה ליצור דשן
הבוצה מכילה ריכוז גבוה של נוטריינטים (חומרי מזון בסיסיים) שמקורם בשפכים, בעיקר חנקן וזרחן וכן יסודות קורט. עם זאת, לא ניתן להשתמש בבוצה גולמית כדשן ממספר סיבות:
מקור הבוצה בשפכים והיא עשויה להכיל גורמים פתוגנים (מחוללי מחלות).
הבוצה אינה יציבה, וממשיכה לעבור פרוק על ידי מיקרואורגניזמים. בתהליך זה נפלט פחמן דו-חמצני, שיכול לחנוק את השורשים.
ערך הגבה של הבוצה אינו מתאים לדרוש לצמח, דבר שעשוי להביא למוות של השורשים, ובעקבותיהם של הצמח כולו.
על מנת להתגבר על כל הבעיות האלו, ניתן להעביר את הבוצה תהליכי ייצוב ועיקור. למשל, תהליך העיכול האנאירובי שהוזכר לעיל הוא תהליך שמייצב את הבוצה, וכן הטמפרטורות הגבוהות הנוצרות מעקרות את הפתוגנים המצויים בבוצה. תהליך אפשרי נוסף הוא תהליך הדשנה (קומפוסטציה). בתהליך זה נוצר קומפוסט (דשונת) המתאים לשימוש כדשן אורגני, וכמטייב קרקע.
קיימות בעולם מגמות של הפחתת השימוש בבוצה שמקורה בשפכים לצורך דישון חקלאי.
קישורים חיצוניים
אגני עיכול בוצה במט"ש חיפה
מעכלי בוצה בשפד"ן
הערות שוליים
קטגוריה:פסולת
קטגוריה:סביבה
קטגוריה:טיהור מים
קטגוריה:תוצרי לוואי | 2024-05-13T13:45:56 |
מי שופכין | הפניה שפכים | 2024-08-19T13:45:17 |
יעקב ישראל דה האן | יעקב ישראל דה האן (31 בדצמבר 1881 – 30 ביוני 1924, אור לכ"ט בסיוון ה'תרפ"ד) היה משפטן, עיתונאי, משורר וסופר בשפה ההולנדית, יהודי יליד הולנד, פעיל ציוני שלאחר עלייתו לארץ ישראל חבר לחרדים ופעל בהמשך נגד התנועה הציונית. נרצח על ידי ההגנה במה שנחשב כרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בזמן המודרני.
חייו בהולנד
דה האן נולד בשנת 1881 בכפר סמילדה , במחוז דרנתה שבצפון-מזרח הולנד. משפחתו הייתה דתית ובה 18 ילדים. אביו, יצחק אייזיק הלוי, היה חזן ומורה בעל מזג סוער ונאלץ להחליף מדי פעם את הקהילה שאותה שירת, עד שהשתקע בעיר זאנדם (Zaandam) שליד אמסטרדם. אחותו של יעקב, קרי ואן ברוכן, הייתה סופרת שכתבה בין היתר את הספר "הבית הקטן שליד התעלה", המספר על בית הוריה.
דה האן נטש את הדת בגיל צעיר והשתלב בחברה ההולנדית. בבחרותו למד בסמינר להכשרת מורים. הוא היה מרקסיסט ובשנת 1903 הצטרף לתנועה הסוציאל-דמוקרטית ההולנדית והיה לאחד מראשי דובריה.
הוא נודע כעורך דין אך עסק גם בעיתונאות ובכתיבת שירה, ושלט בשפות רבות. דה-האן היה הומוסקסואל. הוא לא הצהיר על כך ברבים, אך חשף עובדה זו בכתביו, ולראשונה בספר "צינורות" שיצא לאור ב-1904. עם זאת, בשנת 1907 נשא לאישה את יוהנה ואן מרספין, רופאה נוצרייה שהייתה מבוגרת ממנו בתשע שנים.
יצירתו הספרותית
250px|ממוזער|שמאל|ספסל זיכרון לדה האן בזאנדאם, עליו מצוטטות שורות שיר שלו: "מה יפה ורחב נהר זאן. / נער הייתי בזאנדאם. / ירושלים: בעדינות כבחלום / אני נזכר כאן בנעורי ובכל חג יהודי."
בנוסף לכמה עבודות פחות חשובות (אוסף הסיפורים "Kanalje", או "תעלה קטנה", הרומן "Ondergangen", או "שקיעות" וטקסטים שהתפרסמו בכתבי-עת שונים), כתב דה האן שני רומנים גדולים שהכו גלים בזמנם ושערכם הספרותי אינו מוטל בספק.
ב-1904 יצא הרומן "צינורות" (בהולנדית: Pijpelijnetjes; משחק מילים על שם הרובע פּייפּ באמסטרדם, שבו מתרחשת העלילה) וחולל שערורייה. הספר הוקדש ל"אָלֶטְרִינוֹ הטוב" (ארנולד אלטרינו) שהיה רופא וידידו של דה האן, אך גם הוא נרעש למקרא הספר והנושא שבו עסק. פ' ל' טאק, עורכו הראשי של העיתון Het Volk ("העם"), שלח לדה האן מכתב פיטורין, ולמחרת היום שלח לו מכתב נוסף, ובו כתב לו כי הוא עדיין מוזמן "לשוחח עם מישהו קצת יותר מבוגר" – כלומר עם טאק עצמו. הסופר והפסיכיאטר פרדריק ואן אדן, שהיה גם הוא ידידו של דה האן, הוקיע את הספר. חבר אחר של דה האן, הסופר לודווייק ואן דייסל, הגיב תחילה בהזדהות, אך מאוחר יותר הלך והרחיק עצמו מעליו. לבסוף, דה האן פוטר אחר כבוד מעבודתו כמורה, ונזרק מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
גם אלטרינו וגם דה האן עצמו התאמצו ביותר למצוא את כל העותקים שהופצו לחנויות ולקנות אותם בחזרה. כבר באותה שנה הופיעה מהדורה שנייה מתוקנת, שנעדרה ממנה ההקדשה ונמחקו ממנה רמיזות לדמותו של אלטרינו. דה האן תכנן לכתוב חלק שני ל"צינורות", אך התוכנית מעולם לא יצאה לפועל. קטעים ספורים התפרסמו בכתבי עת, אך מלבדם הספר אבד למשך עשרות שנים. בינתיים, הוא פרסם את "מכתב פתוח ל-פ' ל' טאק", ובו בא חשבון עם העורך שלו לשעבר.
ב-1908 הופיע רומן שני בשם "פתולוגיות: הידרדרותו של יוהאן ואן פֵרֶה דה וית" (Pathologieën: De ondergang van Johan van Vere de With), שעסק גם הוא בהומוסקסואליות. ספר זה חולל פחות שערוריות מקודמו; אומנם בכמה מקומות בספר ניכרת נימה של סאדיזם, אבל הפעם מתייחס המספר לנושא ספרו בביקורתיות רבה יותר, כפי שמרמזת גם הכותרת.
לקראת סוף חייו של דה האן נשכחו הרומנים שלו, והוא הקדיש את רוב האנרגיה היצירתית שלו לכתיבת שירה. עוד ב-1900 פרסם שירים שכתב בנעוריו, אבל כעת התחילו להופיע כרכי שירה בשלים וחדשים, שברבים מהם הוא שב לנושאים הומוארוטיים. בה במידה העסיקה אותו גם היהדות והחיבוטים הקשורים בה, וכמה משיריו הארוכים (במיוחד Het Joodsche lied, "השיר היהודי", פואמה בשני חלקים) מתעמקים בנושא.
קובץ שיריו המפורסם ביותר הוא "מרובעים" (Kwatrijnen), מאות שירים קצרצרים בני ארבע שורות (בהשראת ה"רֻבַּאעִיַּ֫את" של עומר ח'יאם), המספרים בהדרגה את סיפור בואו של דה האן לארץ ישראל וחוויותיו בה. שירים אלה, שראו אור אחרי מותו של דה האן, רוויים נימה אישית ואינטימית ובעלי קצב ייחודי משלהם, ומציגים דמות של מספר רגיש, רגשן, עקשן וחד-עין. בזכות שירים אלה הוא נודע בשנים שלאחר מותו, עד שהרומנים המוקדמים שלו נתגלו מחדש. קובץ המכיל את כל שיריו יצא לאור לראשונה ב-1952.
ארכיונו שמור בספריית רוזנטליאנה באוניברסיטת אמסטרדם.
פעילותו הפוליטית וחייו בישראל
250px|ממוזער|שמאל|תעודת אזרחות זמנית של דה האן משנת 1922
בשנת 1912 נסע דה האן לאימפריה הרוסית כדי לחקור את תנאי המאסר בבתי הסוהר שם. עם שובו פרסם את הספר "בתי סוהר רוסיים", על התנאים התת-אנושיים שמצא במוסדות אלו. לאחר שובו מרוסיה, חל בו מפנה אידאולוגי. הוא חזר בתשובה, שב להיות יהודי דתי והצטרף לציונות הדתית. ב-1916 הגיש את הדוקטורט שלו במשפטים, שעסק בהיבטים בלשניים וסמנטיים של החוק והמשפט, באוניברסיטת אמסטרדם. אחרי מלחמת העולם הראשונה החליט לעלות לארץ ישראל.
דה האן הגיע לארץ בשנת 1919 ורצה להשתלב בתנועה הציונית. עד מהרה התברר לו כי איש אינו מעוניין בשירותיו – לא במוסדות היישוב וגם לא באוניברסיטה העברית, שהייתה אז בשלבי הקמה. הוא ביקש לשמש כקונסול הולנד בירושלים ונדחה על ידי שלטונות הולנד. ב-1921 עמד בראש התלמוד תורה הספרדי "דורש ציון". מאוכזב ומתוסכל, חל שוב מהפך בחייו והוא הצטרף לחוגים הקנאיים של העדה החרדית, מתנגדי החילוניות והציונות. הוא הפך למקורבו של הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג העדה החרדית.
באותה עת התפרנס דה האן מעבודתו כמרצה למשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים, מפרסום שירתו ומכתיבה בעיתון ההולנדי הנפוץ "Algemeen Handelsblad". כתבותיו עסקו בתיאור החיים בארץ ישראל והיו פופולריות בהולנד. בשנותיו בירושלים המשיך ביחסיו עם גברים, שאותם מצא בקרב נערים מערביי ירושלים, אם כי הסתיר את הדבר מחבריו החרדים. עולמו זה התבטא בספר שיריו בסגנון המרובעים, שבשל כך נקרא "המרובעים". הספר יצא לאור בהולנד מעט לפני מותו, בשנת 1924.
פעילותו לצד העדה החרדית
דה האן היה דמות יוצאת דופן בסביבתו; אירופאי משכיל ומודרני בלב העדה החרדית. הוא העמיד את כישוריו לרשות העדה החרדית, תרגם את תזכיריה ואת תזכירי אגודת ישראל (שהייתה אז קשורה אליה) לאנגלית, והושיט לאגודה ייעוץ משפטי. במשך הזמן הפך למנהל המדיני הרשמי של האגודה, וזאת ללא כל תמורה. הוא העריץ את רבה של ירושלים, יוסף חיים זוננפלד, שבברכתו פעל, ועד מהרה הפך לסמן קיצוני בחוגי החרדים.
הוא תקף באופן קבוע את הציונות ואת מנהיגיה. דה האן תיאר את הרב אברהם יצחק הכהן קוק ואת מנהיגי היהדות הדתית-לאומית של תנועת המזרחי כפושעים. הוא הגיש תלונות ותביעות משפטיות תכופות נגד הרב קוק, ביניהן תביעה באשמת זיוף תעודה, שבגינה נאלץ דה האן לשלם הוצאות בית משפט ושכר טרחת עורכי-דין. במשפט תביעה שהתנהל עם שופט שנחשב בעיניו כציוני, הוא הפנה אליו עורף, לעג וקילס, ואף החליף כל פעם את השפה (אנגלית, ערבית ועברית).
מתנגדיו האשימוהו גם שפעל על מנת לסכסך בין היישוב היהודי לבין הערבים. הוא נאבק במרץ ובביטויים קשים נגד היישוב הציוני המאורגן, והחשיבם כ"אנשים מסוכנים, שבגלל שאיפותיהם יעוררו את הערבים כנגדנו", והאשימם בכל תגובות הזעם והתוקפנות של הערבים. הוא השווה את התנהגות הציונים כלפי הערבים להתנהגותם של האנטישמים כלפי היהודים.
דה האן ניצל את קשריו הדיפלומטיים והאישיים כדי להפיץ את השקפתו ביחס לתנועה הציונית. הוא פרסם את דעותיו בעיתונות האירופאית הכללית, כגון בדיילי אקספרס הלונדוני ובהנדלסבלאט ההולנדי. במאי 1921 כתב לעיתון הולנדי:
הוא פתח במסע נגד המיסים שהנציב העליון אישר לוועד העיר של יהודי ירושלים לגבותם, ופעל לביטול המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בשנת 1921 ביקר בארץ אלפרד הרמסוורת', הוויקונט הראשון מנורטקליף , בעל העיתונים דיילי מייל ודיילי מירור. דה האן ארגן פגישה בין הוויקונט לבין משלחת אנשי ועד העיר האשכנזי, שאחריה אמר הלורד נורטקליף: "כמה הם היודעים באנגליה כי היהודים האורטודוכסים אינם מאמינים בציונות ... טוב שידעו זאת כולם". פגישה זו עוררה סערה וגררה גינויים מצד אנשי היישוב החדש.
ממוזער|250px|דה-האן בתלבושת ערבית
דה האן היה במגע מתמיד עם ההנהגה הערבית, ובקשרי ידידות עם האמיר עבדאללה מרבת עמון (לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן). הוא חתר לתוכנית שתהיה מוסכמת על ידי התנועה הערבית בכך שלא תקפח את הזכויות של היהדות החרדית בארץ ישראל ותיתן תנועה חופשית של יהודים בארצות ערב (כולל ארץ ישראל), ואילו היהודים יוותרו על הדרישה לזכויות מדיניות בארץ ישראל. הוא הרכיב משלחת חרדית בראשות הרב זוננפלד שיצאה ב-י"ט באדר א' ה'תרפ"ד לעבר הירדן, להתייצב בפני האמיר עבדאללה, ולהיפגש עם אביו של עבדאללה, חוסיין בן עלי, שביקר אז בעבר הירדן. המשלחת הייתה משקל-נגד למשלחת ציונית בראשות הקולונל פרדריק קיש שיצאה להיפגש עם אנשי השושלת ההאשמית. הוא השתתף בכל הפגישות והארוחות הרשמיות, כולל סעודה עם הנציב העליון הרברט סמואל. משלחתו של דה האן הגישה תזכיר שלפיו אגודת ישראל היא גוף עצמאי המייצג יהודים רבים ברחבי העולם ולכן יש לקבל ממנו חוות דעת נפרדות בשאלות העומדות על הפרק. עוד הביע התזכיר רצון בשלום ובשיתוף פעולה בין כל התושבים לבניין הארץ. במעמד זה הוא השיג מהמלך חוסיין סכום נכבד לעניי העדה החרדית.
הרצח
במאי 1923 קיבל דה האן מכתב איום ובו דרישה שיעזוב את ארץ ישראל עד 24 במאי או שיירצח
. ב-1 ביולי 1924 הוא אמור היה לצאת ללונדון עם משלחת מטעם העדה החרדית, במטרה לפעול נגד אישור החוק למתן מעמד לקהילות היהודיות בארץ ישראל, שלדעת העדה החרדית היה בו כדי לתת יתרון ליישוב הציוני. השמועה אמרה שבכוונתו לפעול בלונדון גם לביטול הצהרת בלפור (דה האן עצמו הכחיש טענות על פעילות בכיוון הזה, שעלו בעקבות פגישה קודמת).
ב-30 ביוני 1924 יצא דה האן לרחוב יפו בירושלים לאחר תפילת ערביתמתוך כתבה שכתב הרב משה בלוי בגיליון חד פעמי שיצא לכובד י"ג לרצח בשם "זיכרון יעקב"בבית הכנסת שבחצר בית החולים שערי צדק. הוא נורה שלוש פעמים באקדח. הרוצח נמלט. משטרת המנדט לא הצליחה לגלות את זהות הרוצח, סייעניו או שולחיו, ותיק החקירה נסגר.
ממוזער|140px|אברהם תהומי, אחד החשודים המרכזיים ברצח דה האן
היסטוריונים שחקרו את אירוע ההתנקשות סבורים שאברהם תהומי (זילברג), איש "ההגנה" ולימים ממקימי האצ"ל, יזם את הפעולה. גם בערוב ימיו, עשרות שנים אחרי הרצח, סירב תהומי להודות בפה מלא שביצע את מעשה הרצח. בריאיון לשלמה נקדימון ב-1983 הודה באחריות מסוימת למעשה ובכך שבוצע בידי "ההגנה".
תהומי פנה לממונה עליו, זכריה אוריאלי, והלה אישר לו את הפעולה לאחר התייעצות עם בכירים ממנו. במהלך השנים הועלו השערות באשר לזהות אותם בכירים. הוזכרו בעיקר שמותיהם של יוסף הכט, שעמד בראש "ההגנה", ושל יצחק בן-צבי. בספר תולדות ההגנה מופיעה עדותו של הכט שהוא יזם את הפעולה, ורק לאחר שבוצעה הודיע לבן צבי. בשנת תשט"ז פורסם בשבועון העולם הזה שרחל ינאית בן-צבי הייתה שותפה לתכנון. תהומי הכחיש זאת במכתב לעיתון, וכן לימים לחוקר עודד ארצי.
תהומי הכחיש את דעתו של עודד ארצי, שלפיה ביצע את הרצח בשמו של תא מחתרתי בשם "המפעל". תא זה, שהורתו ב"חבורת אודסה", התגבש בשנים 1923–1924 והיה בעל מאפיינים המזכירים את מחתרת "הקיבוץ". התא מנה 13 חברים מקרב קבוצת השרון, אנשי העלייה השלישית שזוהו עם מפלגת הפועל הצעיר, ומפקד התא היה אליהו בן חורין (בינדר). לדעת ארצי, בן חורין הוא שנתן את הפקודה, וצוות הביצוע כלל את תהומי ואת זאב משי.
בשנת 2019 נחשף מכתב של תהומי משנת 1979, שבו אישר כי בן צבי השתתף בהחלטה על הרצח. הביצוע הוטל על תהומי ועל אברהם גיורא קריצ'בסקי.
זכרו והשפעתו
שמאל|ממוזער|250px|קברו של דה האן בהר הזיתים
בתנועה הציונית
רצח דה האן נחשב לרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, וזעזע את היישוב. בעיתונות פורסמו מאמרי הסתייגות חריפים, אך גם מאמרים שלא שכחו את אופיו ועברו. מייד אחרי מותו, התפרסמה כתבה בעיתון הארץ:
אף היו מאמרים שניסו להעביר את האחריות לצד הנפגע:
בשבועון מטעם ההסתדרות הציונית הוצדק הרצח על סמך היתר הלכתי לפגוע במלשיניםעתון "העולם", שבועון מטעם ההסתדרות הציונית, גיליון ל', כ"ג תמוז תרפ"ד, עמ' 598. מנגד שיבח ראש עיריית ירושלים מוסא כאזם אל-חוסייני את דה האן "המנוח היה מפורסם בחכמתו..במבטו החד.. ובתוכניתו שהייתה צריכה להביא לידי הסכמה עם מנהיגי התנועה הערבית, בהיותה מבוססת על יסודות מוצקים, הייתה הסכמה זו מבטיחה גם ליהודים החרדים את אותן הזכויות שהציונים והועדים שלהם מקפחים אותן"
הפובליציסט אורי קיסרי כתב ב"דבר", כשנה וחצי לאחר הרצח:
בלט בחריפותו הפובליציסט איש תנועת העבודה משה בילינסון, שכתב: .
עם זאת, כתב חוקר מדע המדינה שלמה אבינרי:
בעדה החרדית
דה האן נקבר בהר הזיתים ובהלוויה השתתפו אלפים. בחלק מן החוגים החרדים הפך דה האן לקדוש מעונה. באגודת ישראל העולמית, שמלכתחילה לא שבעה נחת מפעילותו של דה האן, שהייתה קיצונית מדי לטעמה, נשמעו קולות הסתייגות ממנו עם פרסום ספריו ההומוסקסואליים לאחר מותו, והתנועה נמנעה מהנצחת שמו.
הרב זוננפלד והרב דיסקין, מחשובי הרבנים של ירושלים, ניסחו את הכתוב על מצבתו. בין היתר כתבו שם: . הרב יוסף חיים זוננפלד אף הכריז: . מסורת זו נמשכת עד היום.
באמצע שנות השמונים ניסתה העדה החרדית לשנות את שמה של גינת זופניק שבירושלים ל"גן יעקב ישראל דה האן". מדי שנה, לקראת תאריך כ"ט סיוון, שהוא יום השנה להירצחו, מפרסמים נטורי קרתא מודעות רחוב בגנות הרצח.
בתרבות הכללית
הסופר ארנולד צווייג כתב ב-1932 רומן המבוסס על פרשת חייו של דה האן בשם "דה פרינט שב הביתה" (תורגם לעברית בשם "דה וריאנט שב הביתה"). בספר "נוצות" מאת חיים באר יש דמות המבוססת על דמותו של דה האן.
בשנות השבעים, עם התחזקותה של התנועה לזכויות ההומוסקסואלים בהולנד, נתגלו שני הרומנים הגדולים שלו ויצאו לאור במהדורות חדשות. "צינורות" עובד גם למחזה בשנות השמונים של המאה ה-20. אף על פי שהיה משורר מוערך, לא נקרא רחוב על שמו של דה האן עד 1993, בשל המחלוקת שנקשרה בשמו. בשנה זו, נקרא רחוב על שמו ברובע פּייפּ (Pijp) באמסטרדם, הרובע שבו מתרחשת עלילת "צינורות". ברחוב זה גם לוח זיכרון לזכרו של דה האן, ועליו חקוק שירו "אי-שקט" (ONRUST).
שמאל|ממוזער|250px|אחת מצלעות ההומומונומנט באמסטרדם, ועליה חלק ממילות שירו של דה האן "שיר לדייג צעיר".
במאה ה-21 מועלה זכרו של דה האן על ידי קהילת הלהט"ב כמשורר ואיש רוח שנרצח, אומנם על רקע פוליטי, אך בטענה שדמו הותר ביתר קלות בשל נטייתו המינית. שורה משירו של דה האן, "שיר לדייג צעיר" – "כזו כמיהה ללא גבול לידידות", חקוקה על אחת משלוש צלעות ה"הומומונומנט" באמסטרדם – אנדרטה המציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם.
רשימת ספריו
שירה
1910 – שירים
1914 – שירים ליברטיניים
1915 – "השיר היהודי", כרך ראשון
1917 – שירים
1919 – "קרתגו חדשה"
1921 – "השיר היהודי", כרך שני
1922 – ירושלים
1924 – מרובעים
1952 – כל השירים בהוצאה מדעית
1982 – אנתולוגיה משיריו
פרוזה
1904 – צינורות (הודפס בפעם האחרונה ב-2006)
1904 – "תעלה קטנה" (יצא לאור מחדש ב-1977)
1907 – שקיעות (יצא מחדש ב-1984)
1907 – 1910 – "משפטי חיווי": מכתמים שהופיעו בעיתון "דה אמסטרדמר" ובירחון הפלמי "התעוררות", וקובצו לראשונה לספר ב-1954
1908 – פתולוגיות (הודפס בפעם האחרונה ב-2003)
1983 – "סיפורים עצבניים" (Nerveuze vertellingen), הופיעו לראשונה בעיתונים וכתבי עת שונים בתחילת המאה העשרים
תיעודי
1913 – "בבתי סוהר רוסיים"
1916 – עבודת דוקטורט במשפטים
בעת שהותו בארץ-ישראל פרסם דה האן מאות טורים ורשמי-מסע בעיתון "אלחמן האנדלסבלאד", שבהם שָׁטַח את חוויותיו, רשמיו, דעותיו על העדות השונות בארץ (כולל ביקורת על התנועה הציונית); כמו כן מוזכרים בכתביו אישים ידועים מהתקופה: טרומפלדור, ז'בוטינסקי, ביאליק (שאותו העריץ, ואף הקדיש לו שיר) ואחרים. רשימות אלו טרם ראו אור בכרך אחד, אך כמה כרכים קטנים שלהן ראו אור:
1925 – "פלסטינה", עם הקדמה מאת קרי ואן ברוכן
1941 – "מכתבים מירושלים", אנתולוגיה בעריכת דוד קוקר
1981 – "יעקב ישראל דה האן – כתבנו בפלסטינה", אוסף מאמרים מהשנים 1919–1924 בעריכת לודי חיבלס
לקריאה נוספת
ספר ההגנה, כרך ב', חלק ראשון, הוצאת מערכות, 1959.
דוד תדהר, בשירות המולדת, הוצאת ידידים, 1960.
ש. א. שטוקהמר, "האמת על פרשת דיהאן", מודיעין, 46, 1971.
מנחם פרידמן, חברה ודת באורתודקסיה הלא ציונית בארץ ישראל תרע"ח-תרצ"ו, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ה'תשל"ח.
רות וולף, "נוכחות מוחלטת: דמותו של יעקב ישראל דה-האן ביצירה הסיפורית של קרי ואן ברוכן", מחקרים על תולדות יהדות הולנד, ה'תשמ"א.
עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982.
שי בר יעקב, "פרשת יעקב די האן", עיתון 77, 61, 1985.
שמעון רובינשטיין, "פרשת דה-האן - רצח פוליטי או הוצאה להורג של מוסדות "המדינה שבדרך", כיוונים, 27, 1985.
שלמה נקדימון ושאול מייזליש, דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל, הוצאת מודן, 1985.
ד. הלוי, רצח בירושלים, הוצאת תפוצה.
יוחנן אלדד, "דה-האן: מהשירים הליברטיניים לשירה יהודית", מחקרים על תולדות יהדות הולנד, ה'תשמ"ח-1988.
מ. מ. גרליץ, מרא דארעא ישראל, כרך ב', הוצאת ירושלים, ה'תשס"ג.
מבחר מתוך "המרובעים" של דה-האן, "עשרה מרובעים על אהבת ציון ועל אהבת נערים", התפרסם בגיליון 4 (ספטמבר 2006) של כתב העת הו! בעריכת דורי מנור (מהולנדית: רונן סוניס ואירית באומן).
סונטה פרי עטו של דה-האן (מהולנדית: אביעד שטיר) התפרסמה בקובץ פני שבת, בעריכת יהושבע סמט-שינברג ואליעז כהן, הוצאת משיב הרוח, ה'תשפ"א. עמ' 259.
קרי ון ברוכן, הבית הקטן שליד התעלה (תרגמה מהולנדית לעברית: שפרה פינקהוף), תל אביב: עם עובד, ה'תשל"א-1971.
אשר אילני, התנקשויות פוליטיות בארץ ישראל, הוצאת כרמל, 2004.
קישורים חיצוניים
דה האן באתר הספרייה ההולנדית הדיגיטלית, כולל טקסטים מלאים של הרומן צינורות והספר מרובעים, שירים רבים ומאמרים פרי עטו, וביוגרפיה מצולמת
על המצבה לזכרו של דה האן, אמסטרדם
סאפי, חילוני, חרדי והומו: חלק א', חלק ב', באתר GoGay
יעקב ישראל דה-האן בבלוג 'סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות'
אליהו קאופמן, הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד, אתר הגדה השמאלית
איש חידה : הרצח הפוליטי הראשון בארץ, יהודית אילן, עת־מול, גיליון כ' 6 (אוגוסט 1995). באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
, פורסם במקור בהמבשר
מכּתביו בתרגום לעברית:
(מהולנדית אביעד שטיר)
(תרגם מהולנדית והקדים מבוא: עידו הררי)
(מהולנדית: אירית באומן ושולמית במברגר; מבוא: עידו הררי)
הערות שוליים
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בארץ ישראל
קטגוריה:רציחות פוליטיות בישראל
קטגוריה:להט"בים יהודים
קטגוריה:פוליטיקאים להט"בים
קטגוריה:פוליטיקאים ביישוב
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת אמסטרדם
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:סופרים יהודים הולנדים
קטגוריה:משוררים יהודים הולנדים
קטגוריה:משוררים ביישוב
קטגוריה:סופרים חרדים
קטגוריה:סופרים ביישוב
קטגוריה:עיתונאים חרדים
קטגוריה:עיתונאים הולנדים
קטגוריה:עיתונאים ביישוב
קטגוריה:יוצאים בשאלה להט"בים
קטגוריה:חוזרים בתשובה
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הפרושים
קטגוריה:העדה החרדית: אישים
קטגוריה:הרוגי התנקשויות
קטגוריה:עיתונאים להט"בים
קטגוריה:הולנדים שנולדו ב-1881
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1881
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1924 | 2024-09-17T16:28:57 |
טיהור שפכים | שמאל|ממוזער|250px|מט"ש איילון מזרחית לרמלה
שמאל|ממוזער|250px|מפעל טיהור השפכים בהרצליה
שמאל|ממוזער|250px|מפעל טיהור השפכים בנחל שורק, לצד כביש 386
טיהור שפכים הוא תהליך של הוצאת חומרים מזהמים, כימיקלים וחיידקים, המסוכנים לבני אדם, ממי הביוב באמצעות תהליכים פיזיקליים, כימיים וביולוגיים. כלומר שימוש במגוון טכנולוגיות הכוללות סינון מכני, טיפול ביולוגי אירובי, טיפול ביולוגי אנארובי כדי לטפל בשפכים ולבסוף הפיכתם למי קולחין, בהם ניתן לבצע שימוש חוזר, לרוב בחקלאות או הזרמה לנחלים מבלי שיגרמו לזיהום.
טיהור שפכים מבוצע באמצעות מכון טיהור שפכים או בריכת חימצון המופרדות משפכים תעשייתיים. טיפול בשפכים תעשייתיים הוא תהליך מורכב הכולל מגוון רחב של טכנולוגיות שונות המותאמות לפי סוג המזהמים.
מכון טיהור שפכים
מכון טיהור שפכים הוא מתקן המנקז אליו את שפכי הביוב, לשם טיהורם. המים המטוהרים משמשים בחקלאות או מושבים לנחלים בטבע.
מכוני טיהור אינטנסיביים
תהליך הטיפול בשפכים במכוני הטיהור האינטנסיביים נחלק לשלושה שלבים עיקריים: טיפול ראשוני, שניוני ושלישוני. איכות מי הקולחין נקבע על פי מספר השלבים בתהליך הטיהור. כיום נכנסות לתוקף באירופה תקנות חדשות הדורשות טיפול רביעוני המצריך הפרדה של מיקרו-מזהמים שבדרך כלל מקורם בתרופות אנטיביוטיות והורמונים ששורדים את תהליך הטיפול.
טיפול ראשוני: טיפול מכני הכולל סינון גס של השפכים, שיקוע גרוסת (שיקוע של חלקיקים כבדים) ושיקוע ראשוני הכולל הרחקת חלק מהמוצקים ה"מרחפים" (חלקיקים מוצקים שאינם מומסים במים, אלא "מרחפים" בתוכם. חלקיקים אלה קטנים במיוחד ומופיעים החל מגודל של 1 מילימיקרון, וגורמים לעכירות המים שלעיתים עשויה להוות סכנה בריאותית או למערכות הובלת המים וההשקיה) והחומר האורגני.
טיפול שניוני: טיפול ביולוגי בו מתבצע תהליך של פירוק החומר האורגני בשפכים, הרחקת המוצקים המרחפים, שיקוע של הבוצה (המכילה בעיקר את החיידקים המפרקים) וחיטוי הקולחין לצורך סילוק מיקרואורגניזמים פתוגנים (מעבירי מחלות). בתהליך מתקבלים קולחין צלולים בעלי ריכוז חומר אורגני נמוך המתבטא בריכוז צח"ב (צריכת חמצן ביולוגית) הנמוך מ-20 מ"ג/ל' וריכוז מוצקים מרחפים הנמוך מ-30 מ"ג/ל'.
טיפול שלישוני: טיפול שלישוני הוא טיפול נוסף לקולחין המעלה את איכות הקולחין לכזו אשר ניתן להשתמש בקולחין להשקיה בלתי מוגבלת-גידולים חקלאיים למאכל אדם ו/או השקיה מעל אקוויפרים וזאת בלי חשש לבריאות הציבור או זיהום האקוויפר. טיפול שלישוני יכול לכלול אחד או יותר מהתהליכים הבאים:
סילוק חנקן בתהליך ביולוגי.
סילוק זרחן בתהליך ביולוגי ו/או על ידי כימיקלים.
סינון נוסף של מוצקים מרחפים.
סינון גרביטציוני: החדרה לתת קרקע - סינון הקולחין על ידי החדרה דרך חול שבסופו מתקבלים קולחין באיכות גבוהה מאוד. תהליך זה דורש משאבי קרקע גדולים (בישראל הדבר נעשה כיום רק במכון הטיהור של גוש דן - השפד"ן).
סינון בלחץ: סינון הקולחין על ידי העברתם במסנני חול סגורים, בשיטה זו אין צורך בשטח גדול וקיימת בקרה טובה יותר על איכות הקולחין. המחיר הוא בצורך בעבודה עם לחצים גבוהים המסופקים על ידי משאבות - תהליך הדורש אנרגיה. דוגמה לתהליך כזה בישראל הוא מכון טיהור השפכים בכרמיאל.
שיטות הטיהור
מכוני טיהור אינטנסיביים פועלים, בדרך כלל, על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה מוזרם אוויר באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני איוור, בהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים עוברות פירוק על ידי החיידקים והופכות לביומסה או לגז הנפלט לאטמוספירה.
לאחר זמן שהיה של מספר שעות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האיוור לאגני שיקוע, בהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם הם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחין.
חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האיוור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.
יתרונות וחסרונות של השיטה
יתרונות השיטה הם צריכה פחותה של שטח וכן בשיטה זו ניתן להפיק קולחין באיכות גבוהה מהמקובל במערכות אקסטנסיביות. מאידך, חסרונותיה הם רגישות גבוהה לאיכות השפכים, נוכחות חומרים רעילים, ריכוז החומר האורגני וטמפרטורת הסביבה.
עלות הטיפול בשפכים גבוהה יחסית והתהליך מחייב בקרה צמודה והפעלה על ידי כוח אדם מיומן ברמה טכנית גבוהה.
מכוני טיהור אקסטנסיביים
תהליכים אקסטנסיביים כוללים בדרך כלל בריכות ייצוב אנאירוביות (בהן עומק המים גדול יחסית), המשולבות עם בריכות אארוביות רדודות. בבריכות אלו מתפתחות אצות התורמות חמצן למים ומסייעות בכך לפירוק מיקרוביאלי של המזהמים. בבריכות בהן מצוי עומס אורגני גבוה או פני שטח קטנים יחסית, יש לעיתים צורך בהוספת איוור מכני לשיפור תהליכי החמצון.
יתרונות וחסרונות
יתרונותיה של שיטה זו הם: כמויות הבוצה הנוצרות קטנות ביותר ומחייבות סילוק רק אחת למספר שנים. ההפעלה פשוטה ביותר ואינה דורשת כוח אדם מיומן. עלות הטיפול במכונים מסוג זה אמורה להיות נמוכה באורח משמעותי מזו של מכונים אינטנסיביים. טיהור בדרך זו רגיש פחות לשינויים בכמות ואיכות השפכים ויעיל יותר בפירוק מזהמים אורגניים יציבים.
חסרונות שיטה זו הם באיכות הקולחין הנמוכה יחסית.
מחקרים שנערכו בישראל בשנים האחרונות הראו כי ניתן להגיע לאיכות קולחין גבוהה מאוד במערכות אקסטנסיביות על ידי שימוש במאגרים מקבילים. בשיטה זו מוזרמים שפכים לאחר טיפול ראשוני, לסירוגין, למאגרים מקבילים.
השיטה מאפשרת הזרמת שפכים טריים למאגר קולט, בעוד מאגר שני משמש כגוף אגירה ומאפשר זמן שהיה ארוך לקולחין המצויים בו, ללא תוספת שפכים טריים. ההשקיה נעשית אך ורק בקולחין ששהו במאגר שלושה חודשים לפחות. לאחר התרוקנות המאגר, מתחילה הזרמת שפכים אליו בעוד המאגר המקביל נסגר לקליטת שפכים טריים וחוזר חלילה.
בריכות חמצון
בריכות חמצון הן מקווי מים מלאכותיים שאליהם מתנקזים שפכים של יישובים קטנים, לשם טיהור שפכים ביתיים. בבריכות מתבצע סילוק של החומר האורגני שבשפכים באמצעות חמצון ביולוגי. שיטה זו מתאימה בעיקר ליישובים קטנים ומבודדים, שבהם מאות ספורות של תושבים, ובעבר הייתה השיטה הנפוצה בישראל.
תהליכי הטיהור המתבצעים בבריכות חמצון מתבססים על קשרי גומלין בין אצות ירוקות המבצעות פוטוסינתזה בשכבת המים העליונה, שאליה חודרות קרני השמש, ובכך מעשירות את המים בחמצן, לבין מיקרואורגניזמים המנצלים את החמצן כדי להתקיים ולפרק את החומר האורגני המצוי בשפכים. כמו כן מתבצעים תהליכים של מינרליזציה וניטרפיקציה שבה הופכת האמוניה לחנקית ולחנקה.
התהליך רגיש לתנאי האקלים, לטמפרטורה, לאורך היום, להיפוך שכבתי של המים וכדומה. ככל שעומס השפכים על הבריכות גדול יותר, הן הופכות למטרד בגלל היחס בין קצב ייצור החמצן הנגרם על ידי השמש והאצות (פוטוסינתזה), לדרישת החמצן הנגרמת על ידי כמות השפכים.
המים בבריכת חמצון הם סביבה עוינת לבעלי חיים. הכמויות הגדולות של חומרי מזון גורמות להתפתחות יתרה של אצות בבריכה. האצות מבצעות הטמעה בנוכחות אור יום ונשימה בלילה, ויוצרות מחזוריות יום-לילה בבריכה. במשך היום ה-pH וריכוז החמצן עולים. ערך ההגבה הגבוה גורם לעליית ריכוז האמוניה לעומת יון האמון. במשך הלילה, לעומת זאת, יש ירידה בערך ההגבה וברמת החמצן המומס עד מתחת ל־ppm 0.1. בעלי חיים שמסוגלים לחיות בבריכות חמצון צריכים להתמודד עם ריכוזי אמוניה גבוהים ביום ועקת חמצן במשך הלילה. כל זאת בנוסף לריכוזי ניטריטים, דטרגנים ומזהמים אחרים.
ברם, ישנם בעלי חיים שמעדיפים התפתחות במים מזוהמים בחומר אורגני. כאלה הם למשל יתושי כולכית מצויה טרדנית, ואכן, בעיית היתושים הללו קיימת בכל אגני החמצון, תעלות הביוב והנחלים המזוהמים שבהם מוזרמים שפכים, שכן אלו מהווים מוקדי דגירה עיקריים של היתושים. במקווי מים בלתי מזוהמים מתפתחת אוכלוסייה של אויבים טבעיים לזחלי יתושים כמו דגים, זחלי חיפושית המים, זחלי שפיריות וראשנים. במקווי מים כאלה מתפתחים בדרך כלל מעט מאוד זחלי יתושים או שהם נעדרים כליל. אולם, בניגוד לטורפיהם, מסוגלים הזחלים של יתושי כולכית מצויה טרדנית, להתקיים בסביבה העוינת מאוד של חלק ממקווי המים המלאכותיים, משום שטווח התנאים לקיומם של הזחלים רחב בהרבה מן הטווח הצר שבו מתקיימים אויביהם. התפתחות הזחלים מתרחשת במים מתוקים או מליחים, בטווחי חומציות וטמפרטורה רחבים ובמים שבהם העומס האורגני גבוה וריכוז החמצן נמוך. בנוסף להיעדר כמעט מוחלט של אויבים, מצויות במי בריכות החמצון תרכובות של זרחן ושל חנקן בריכוזים גבוהים, המדשנות את גדות הבריכות וגורמות להתפתחות צמחייה עשירה על שפת המים, שהיא חביבה על יתושים אלה. גם הזרימה האיטית בבריכות ופני המים השקטים הם גורמים ההופכים את בריכות החמצון לבתי גידול אידיאליים לזחלי יתושים.
הדברת יתושים בבריכות חמצון
הדרך הנפוצה למניעת התפתחות יתושים בבריכות חמצון מבוססת על עיקור צמחיית הגדות באמצעות קוטלי צמחייה כימיים, ריסוס רצועת המים הקרובה לגדות בקוטלי חרקים כימיים ויציקת חומרים שמנוניים למים בצמוד לגדות. לשיטה זו מספר חסרונות :
הכנסת כימיקלים לבריכה מפרה את שיווי המשקל הביוכימי במים ומפריעה לתהליכי החמצון.
השימוש הנרחב בפיזור רעלים כימיים מביא לזיהום סביבתי ולפגיעה משנית באורגניזמים שונים שאינם מטרת ההדברה. חומרים אלה מצטברים בגופם של האורגניזמים, עוברים בשרשראות המזון וכך פוגעים, בסופו של דבר, במארג כולו.
עלותם הגבוהה של חומרי ההדברה והצורך המתמיד בהעלאת הריכוזים שבשימוש ובפיתוח חומרים אלטרנטיביים – כנגד התפתחות התנגודת המהירה של הזחלים, הנעשים עמידים לרעלים השונים בתהליך הברירה הטבעית - אשר מייקרים עוד יותר את השימוש בהם.
מרבדי קנה
שיטת מרבדי קנה (נקראת בדרך כלל אחו לח או אגנים ירוקים) היא שיטה טבעית ואקולוגית לטיהור מי שופכין, המחקה את מנגנוניו הטבעיים של הטבע בטיהור מי ביצות. מי השופכין מוזרמים לאגם מלאכותי האוגר את המים לפרקי זמן ארוכים. צמחי מים וצמחי גדה שונים נשתלים סביב האגם ומטהרים את המים באופן טבעי. מרבית הגידולים הם גידולי קנה מסוגים שונים ומכאן נגזר שמה של השיטה.
השיטה פועלת בכל רחבי העולם ובישראל נעשה בה שימוש בנאות סמדר ובקיבוץ להב וכן מתוכנן אגם נוסף בערד שמטרתו לטהר את 400 אלף הקוב המוזרמים מדי שנה על ידי מפעל מגבות שבעיר.
ראו גם
טיהור מים
מי קולחין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טיהור מים
קטגוריה:בריכות מלאכותיות | 2024-08-28T10:04:37 |
אמנת ז'נווה | REDIRECT אמנות ז'נבה | 2004-12-24T12:58:20 |
ולתר רתנאו | REDIRECT ולטר רתנאו | 2008-09-28T18:49:40 |
המצור על ברלין | REDIRECT הסגר על ברלין | 2004-06-22T03:45:33 |
תרגומי התנך | REDIRECT תרגומי התנ"ך | 2015-09-26T11:08:33 |
מלחמת אזרחים | שמאל|ממוזער|250px|גופות לוחמים שרועות בשדה הקרב בגטיסבורג. מלחמת האזרחים האמריקנית, שבמהלכה התרחש הקרב, הייתה אחת ממלחמות האזרחים העקובות מדם בהיסטוריה האנושית
מלחמת אזרחים היא מלחמה שבה הצדדים היריבים משתייכים לאותו עם ו/או לאותה ישות מדינית.
מאפייניה של מלחמת אזרחים
שמאל|ממוזער|250px|איור של קרב טווקסברי, מלחמות השושנים, 1491.
מלחמת אזרחים כוללת לרוב שלב של לחימה בעצימות גבוהה בין שני צבאות סדירים, על מנת להסדיר סכסוך פוליטי בלתי פתור, במאבק על שליטה במדינה או במוסדותיה. כבכל מלחמה הסכסוך יכול להיות על רקע דתי, אתני, אידאולוגי או כלכלי (כגון חלוקת העושר בין המעמדות). יש מלחמות אזרחים אליהן ניתן להתייחס כמהפכות וזאת כאשר תוצאה מסתברת של ניצחונו של אחד הצדדים בסכסוך היא שינוי בסדרי המשטר הבסיסיים. מרידה (או מרד), בין אם מוצלחת ובין אם לאו, יכולה להחשב למלחמת אזרחים אם היא כוללת שלב של לחימה בין צבאות סדירים. יש הסבורים כי הקריטריון למלחמת אזרחים הוא קיומו של פרק זמן משמעותי של אלימות בין פלגים מאורגנים בקרב האוכלוסייה, בין אם זו כוללת לחימה בין שני צבאות סדירים ובין אם לאו.
ההבחנה בין "מלחמת אזרחים" ובין "מהפכה" יכולה להיות שרירותית. המרידה המוצלחת בממלכת אנגליה במהלך המאה ה-17 כנגד שלטונו של המלך צ'ארלס הראשון אשר הובילה לשינוי מהותי (אם כי בר חלוף) בעצם טיבו של המשטר באנגליה, נקרא מלחמת האזרחים האנגלית, בעוד שיש המתייחסים אל המרידה המוצלחת כנגד אחד מיורשיו של צ'ארלס, המלך ג'ורג' השלישי במהלך המאה ה-18, שבה ביקשו אנשי המושבות להביא לשינוי מהותי בסדרי המשטר, כאל המהפכה האמריקנית.
הכינוי "מלחמת אזרחים" למלחמת האזרחים האמריקנית שנוי במחלוקת. מבחינה משפטית, לא הייתה זו מלחמת אזרחים, אלא מלחמה בין מדינות. 11 מדינות הדרום הפורשות היו – לפחות במשך ארבע שנות המלחמה – מדינות מאורגנות ועצמאיות לכל דבר, בעלות טריטוריה, ממשל יעיל, וכל סממני הריבונות. הביטוי "מלחמת אזרחים", המקובל כיום, מבטא את עמדתו של הצפון, לפיה לא מדובר בפרישה אלא במרידה.
מלחמות אזרחים בתקופה שקדמה לתקופה המודרנית
בתקופה שקדמה לתקופה המודרנית ניתן לחלק את מלחמות האזרחים לשלושה סוגים עיקריים, סכסוכים שושלתיים (כגון מלחמת השושנים), מרידות כנגד השלטון, ומרד איכרים.
מאבקי ירושה בין השליט ובין הטוען לכתר אירעו כמעט בכל החברות שקדמו לתקופה המודרנית, ובכל שיטות הממשל. מאבקים אלו יכלו לקבל אופי בינלאומי, כאשר הצדדים הניצים ביקשו מגורמי חוץ להתערב לטובתם בסכסוך. ההיסטוריונים מייחסים סכסוכים אלו למאבקים בין האצולה ובין השליט, ולשינויים במבנה החברתי והכלכלי.
המדינות הקדומות, שהיו בעלות שטח ניכר, התקשו להתמודד עם גודלן, והנורמה השלטת הייתה שיטת שלטון ביזורית. שיטה זו הותירה למינהלנים מקומיים, בעלי אדמות, ואצולה מידה רבה של ריבונות, שהגיעה במקרים מסוימים אף להחזקת צבא פרטי. בהינתן המוטיבציה המתאימה, עלול היה שליט מקומי להחליט כי בידו להחליף את השלטון במרידה מוצלחת. לעיתים הייתה תוצאת המרידה היפרדות החבל המורד ממדינת האם ויצירת ישות מדינית חדשה, ולעיתים החלפת השליט במורד המצליח.
ההיסטוריונים המסורתיים התעניינו במרידות ובמלחמות שושלתיות, אך ההיסטוריונים המודרניים מייחסים חשיבות למרידות איכרים. מרידות אלו של איכרים, או עבדים היו נפוצות כמעט בכל החברות, אשר היו תלויות בעבדות או בצמיתות כחלק משיטתן הכלכלית. מרידות אלו יכלו לפרוץ בתגובה למגבלות שהוטלו, אכזריותו של שליט, רעב המוני, משבר כלכלי, ומגוון של סיבות אחרות. מאות רבות של מרידות מסוג זה ידועות בהיסטוריה, אך במקרים מועטים בלבד הייתה להן תוצאה מוצלחת מבחינת המורדים. הישגי המורדים היו לרוב זמניים ומקומיים, והמרידה דוכאה לרוב באכזריות על ידי כוחות הממשלה והאצולה.
בלתי אפשרי לחלק מלחמות לקטגוריות ברורות ופשוטות. סכסוכים רבים היוו תערובת של קטגוריות אלו. מרידות איכרים היו לעיתים מעמידות בראשן טוען לכתר. מחלוקות בדבר ירושה יכלו לגרום למרידה של צמיתים. יש להדגיש כי חלוקה זו לקטגוריות היא חיצונית, ואין בה כל הסבר לסיבות לפרוץ המרידות והסכסוכים.
ברור כי סכסוכים רבים שהעסיקו את העולם העתיק, כמלחמת האזרחים שפרצה בזמנו של יוליוס קיסר והעלתה אותו לשלטון, אינה ניתנת לחלוקה לפי קטגוריות אלו, ויש לחפש את שורשיה בסיבות עמוקות שגרמו להשחתתה של הרפובליקה הרומית במאות שקדמו למלחמה, כמו גם בסיבות מיידיות הנובעות מן הסביבה האנושית, החוקתית והכלכלית המיוחדת ששררה באימפריה הרומית בתקופה זו.
מלחמות אזרחים בישראל במקרא
במקרא מתוארות מספר מלחמות אזרחים. אחת הידועות מביניהן נערכה בין שבט בנימין לשאר השבטים לאחר מעשה פילגש בגבעה. מלחמה נוספת התרחשה בממלכת ישראל עם מותו של זמרי, בין עמרי ובין תבני בן גינת. מלחמה זו הוכרעה בניצחונו של עמרי, שהקים שושלת מלוכה של ארבעה דורות. לפי רב-המכר מצעד האיוולת היהודי, ניטשו 12 מלחמות אזרחים בארץ ישראל בין תקופת ההתנחלות לבין המרד הגדול, וההשפעה שלהן על עתיד העם היהודי הייתה מכרעת.
מלחמות אזרחים בתקופה המודרנית
לרוב מוסכם כי גורמים כלאומנות, דת ואידאולוגיה שיחקו מרכיב שולי במלחמות שקדמו לתקופה המודרנית. לאומנים מודרניים רואים בסכסוכי העבר, כגון מלחמתם של הסקוטים כנגד אנגליה כסכסוכים בעלי רקע לאומי, אך נראה כי המדובר בסכסוך שושלתי, אשר רק חלוף הזמן וההילה ההיסטורית שנרקמה סביבו במהלך הדורות שיוו לו אופי לאומי, ובעת שנלחמו הצדדים, לא הייתה כוונתם למלחמה לאומית דווקא.
סכסוכים דתיים
מלחמות אזרחים על רקע דתי אירעו לרוב בחברות מונותיאסטיות, מאשר בחברות פוליתיאיסטיות. עובדה זו ניתנת להסבר בכך שהחברות הפוליתאיסטיות נוטות להיות גמישות במונחים של דוגמה ומאפשרות מידה רבה של חופש דתי. באירופה במהלך ימי הביניים אימץ רובה של האוכלוסייה את הנצרות, אך זו הייתה מעורבת במסורות פגניות. רובה של האוכלוסייה לא ידע קרוא וכתוב, והגישה אל התנ"ך הייתה מוגבלת למשכילים. דבר זה איפשר מידה מסוימת של סינקרטיזם בין הדת הנוצרית ובין המסורות הפגניות מימי קדם. גישה זו אל הדת, הביאה לכך שהיחס אל הדת לא היה כאל גורם מדכא. ישנן הופעות מחזוריות של "כפירות" כגון הכפירה האלביגנזית אשר הובילו לאלימות, אך ההיסטוריונים נוטים לראות באלו בעלות אופי של מרידת איכרים יותר מאשר מלחמה על רקע דתי טהור.
כאשר הפכו הדתות לנגישות יותר להמונים עם המצאת הדפוס, וכאשר הן איבדו את גמישותן, המתח הבין דתי גבר. עליית האסלאם הביאה לגל של מהומות כנגד מנהיגים לא מוסלמים מיד לאחר הופעת הדת החדשה. ההיסטוריה האסלאמית שלאחר מכן הייתה מאופיינת בסכסוכים אזרחיים, שלרוב היו על רקע מאבקי שליטה לאחר מותו של הנביא מוחמד שלא מינה יורש. מאבקים אלו זו התפתחה מאוחר יותר למתיחות בין האסלאם הסוני והאסלאם השיעי. באירופה, בואה של הרפורמציה והופעתה של הנצרות הפרוטסטנטית הייתה בעלת השפעה דומה, והציתה שנים של מאבקים פנימיים ובינלאומיים, אשר ניתן לראות לפחות את חלקם כבעלי רקע דתי. מלחמות אלו כילו את כוחן של צרפת, גרמניה והולנד, וכיום יש להן הד במצב הלוחמה המתמשך באירלנד. מלחמות בין כתות פרוטסטנטיות שונות שיחקו תפקיד משמעותי במהלך מלחמות האזרחים האנגליות במהלך המאה ה-17.
דוגמה למלחמת אזרחים על רקע דתי בימינו היא מלחמת יוגוסלביה שגבתה את חייהם של רבים בסופה של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. החלוקה האתנית בין סרבים קרואטים סלובנים ואחרים, הייתה אך חלק מן הרקע לסכסוך, שכלל אף מאבק בין המוסלמים והנוצרים באזורים המעורבים כבוסניה והרצגובינה, קוסובו ואזורים אחרים. סכסוך זה מעיד כי כוחה של הדת ביצירת סכסוכים פנימיים עודו רב, וכי קווי חלוקה דתיים עודם מהווים קו שבר רב עוצמה במדינות רב לאומיות. על רקע זה יש להזכיר אף את הסכסוך בצ'צ'ניה הנושא, לפחות בחלקו רקע דתי. עם תחילת המאה ה-21 נראה כי רבים מן הסכסוכים בחלקים רבים של העולם הם על רקע דתי, ובמיוחד על רקע המאבק באסלאם הקיצוני, כגון מלחמת האזרחים האלג'יראית אשר גבתה את חייהם של מאה אלף בני אדם בעשור האחרון של המאה ה-20.
דוגמה נוספת למלחמת אזרחים על רקע דתי בהווה זאת מלחמת האזרחים בסוריה: כאשר הלחימה היא נגד משטר אסד בן העדה העלווית המהווה מיעוט בסוריה, לבין המורדים המוסלמים הסונים המהווים כ-73% מהאוכלוסייה הסורית. כאשר מחד גיסא ארגונים איסלאמיים סונים כמו אל-קאעידה נלחמים לצד המורדים ומאידך גיסא משמרות המהפכה של איראן וחזבאללה השיעיות נלחמות למען משטר אסד.
מהפכות
מהפכה היא לרוב מלחמת אזרחים בה הצדדים הלוחמים חלוקים בשאלות אידאולוגיות הנוגעות לשאלות הבסיס של המשטר הנוהג, לחלוקת הכוח, ההון ואמצעי הייצור, ולא רק בשאלה מיהם הפרטים שישלטו בהם. דוגמה קלאסית היא המהפכה הצרפתית אשר בה נאבק באופן אלים המעמד הבינוני והפרולטריון העירוני בצרפת כנגד האצולה והמונרכיה. יש הטוענים כי מהפכות הן המשך של מרידות האיכרים הקלאסיות. בניגוד למרידות האיכרים, מהפכות מונהגות כמעט תמיד על ידי אנשים מן המעמד הבינוני, הרותמים לעגלתם האידאולוגית את ההמונים מן המעמד הנמוך. אחרים רואים באידאולוגיה את מחליפתה של הדת כנותנת הצדקה לאלימות שנוצרת על ידי גורמים חברתיים וכלכליים.
על מנת להצליח בכיבוש השלטון דרוש למהפכנים כוח צבאי, ולעיתים גולש הסכסוך לכלל מלחמת אזרחים. במקרים אחרים, כגון המהפכה הרוסית והמהפכה הצרפתית, דווקא הצלחת המורדים לכבוש את השלטון במרידה קצרה או מקומית, גורמת לתגובת נגד של המשטר המדרדרת למלחמת אזרחים.
מרידות על רקע לאומי
אחת מן הסיבות הנפוצות למלחמות אזרחים, במיוחד בעולם שלאחר המלחמה הקרה הוא מלחמות אזרחים על רקע לאומי. הלאומיות משחקת את תפקידה של הדת או האידאולוגיה כהצדקה למלחמה שלה סיבות רבות. כל מדינות הלאום המודרניות מתיימרות להחזיק במונופולין על הכוח הצבאי. מלחמות אזרחים על רקע שאיפה לעצמאות לאומית דורשות כי הצבא הלאומי יהיה מפוצל לפי קווי שבר אתניים, דתיים או לאומיים, כפי שאירע ביוגוסלביה או לעיתים קרובות יותר בסכסוכים בין מיעוט לאומי לבין ממשלה של מדינה רבת לאומים, יוצרת קבוצת המיעוט מיליציה החמושה בנשק קל, המנהלת מלחמת גרילה כנגד צבאות סדירים, תוך שהיא זוכה לתמיכתה של האוכלוסייה. ההיסטוריה של המאה העשרים הוכיחה כי לוחמה מסוג זה היא לוחמה בה דווקא למיליציה יש יתרון, אל מול צבא סדיר וחמוש. מאבקים מסוג זה זכו להצלחה במקומות כאריתריאה וסרי לנקה.
סכסוכים מקומיים יכולים להיות תוצר של יחסי גומלין בין כלכלות שונות באותה יחידה מדינית, כגון מלחמת האזרחים האמריקנית.
הפיכות
הפיכה היא על פי הגדרתה מהלומה מהירה הממוטטת את השלטון המרכזי במדינה ומחליפה אותו באחר, ללא אלימות נרחבת. במקרה של הפיכה כושלת, יכולה ההפיכה להיות הניצוץ המצית מלחמת אזרחים. הצד הכושל יכול לגייס לטובתו נימוקים אידאולוגיים, דתיים או לאומיים, על מנת לגייס לטובתו את האוכלוסייה, במאבק שהוא בבסיסו מאבק פנימי על השלטון.
נסיבות לפריצת מלחמה
כמעט בכל מדינה קיימות קבוצות מיעוט לאומיות, ריבוי של דתות, וחלוקה אידאולוגית, אך חברות מעטות נותנות לקווי חלוקה אלו לדרדר אותן אל מלחמת אזרחים. סוציולוגים חיפשו את הסיבות הגורמות להידרדרות אל מלחמת אזרחים. בעולם המודרני נמצא כי מלחמות אזרחים פורצות באומות שהן עניות, אוטוקרטיות ומחולקות באופן אזורי. עם זאת, ארצות הברית של המאה ה-19 הייתה מדינה עשירה ודמוקרטית, ובכל אופן הייתה הבמה לפרוץ אחת ממלחמות האזרחים העקובות מדם בהיסטוריה האנושית.
מודלים אחרים מדגישים את חשיבות השינוי והמעבר. על פי הגיון זה מלחמת האזרחים האמריקנית נגרמה בשל המעבר של הכוח הכלכלי מן הדרום לצפון, ומלחמת האזרחים בלבנון בשל הפרת האיזון הבין דתי באוכלוסייה ועלייתם המספרית של השיעים. מלחמת האזרחים באנגליה בשל גידול כוחו של המעמד הבינוני והסוחרים, על חשבון האצולה.
תחרות על משאבים ועושר בתוך חברה נתונה היא עילה מוכרת למלחמת אזרחים, עם זאת לרוב אין הצדדים מצהירים על סיבה זו כעילה למלחמה. היסטוריונים מרקסיסטים מדגישים את הגורמים הכלכליים והמעמדיים וטוענים כי מלחמות אזרחים נוצרות על ידי שליטים אימפריאליסטים הנלחמים להגביר את כוחם, המשתמשים בדת ובלאומיות ככלים לגרור אל המאבק את ההמונים המשועבדים.
לא רק הסיבות למלחמות אזרחים הן מקור לוויכוח ונושא למחקר, אלא אף התמשכותן. מלחמות רבות נמשכות במשך עשורים רבים. סיבה מוכרת לכך היא כי במלחמות רבות הופכים הצדדים היריבים לכלי משחק של מעצמות זרות החפצות בהשפעה במדינה בה מתרחש הסכסוך, ואינן נותנות לסכסוך לגווע. כך אירע במלחמת האזרחים בספרד אשר בה השתתפו כוחות חיצוניים לצד הצדדים הלוחמים, כגון "לגיון הקונדור" הגרמני אל מול הבריגדות הבינלאומיות, והמלחמה נתפסה כמעין "ניסיון" במלחמה בין הקומוניזם והפאשיזם, וזאת מעבר למשמעות שייחסו לה הספרדים בינם ובין עצמם.
לאחר המלחמה
בנייתה של חברה לאחר מלחמת אזרחים היא קשה לרוב. במלחמה בינלאומית שני הצדדים יכולים פשוט לפנות לדרכם לאחר המלחמה. במלחמת אזרחים לא רק שהאלימות צריכה להיפסק אלא שהצדדים המעורבים צריכים ללמוד לחיות בצוותא. הליך זה יכול להיות קשה במקרה שחלק ניכר מהאוכלוסייה איבד את האנשים הקרובים לליבו במהלך המאבק, ומאשים בכך את יריבו. מלחמות אזרחים נטו לגרום לצדדים אתניים, דתיים או אידאולוגיים להתבצר בעמדתם, והחזרת האחדות לחברה יכולה להוכיח עצמה כקשה. כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות אשר מאז הקמת הארגון ניסו לשמור על השלום בחברות שלאחר מלחמות אזרחים, נכשלו לעיתים קרובות במאמציהם.
מלחמות אזרחים מפורסמות
ממוזער|חיילים מארצות הברית ומאיטליה מאבטחים ציר ראשי במוגדישו המפריד בין הצדדים במהלך מלחמת האזרחים בסומליה, 1993.
מלחמת האזרחים הנורווגית: התרחשה בשנים 1130–1240. הרקע למלחמה – סדר הירושה הנורווגי שלא היה ברור, המצב החברתי והעימותים בין המלוכה לבין הכנסייה.
מלחמות השושנים בממלכת אנגליה: התרחשו בשנים 1455–1485. הרקע למלחמה – סכסוך על ירושת הכתר האנגלי בין בית לנקסטר ובין בית יורק.
מלחמת האזרחים האנגלית: 1642–1649 מרד הפרלמנט האנגלי כנגד המלך צ'ארלס הראשון.
מלחמת האזרחים האמריקנית: התרחשה בשנים 1861–1865, בין מדינות הצפון ("האיחוד") לבין מדינות הדרום ("הקונפדרציה") בארצות הברית; סיבתה העיקרית: המחלוקת על זכויות המדינות (States' rights) כלומר, חלוקת הסמכות בין הממשל המרכזי למדינות שמרכיבות את ארצות הברית, וכן התנגדות מדינות הצפון לעבדות הנהוגה בדרום.
מלחמת האזרחים ברוסיה: 1917–1923 הקומוניסטים נגד הצבא הלבן.
מלחמת האזרחים הפינית: התרחשה בשנת 1918 בין ה"אדומים" הקומוניסטים תומכי ברית המועצות, לבין ה"לבנים" הלאומנים.
מלחמת האזרחים הסינית: התרחשה בשנים 1927–1950 בין הלאומנים לבין הקומוניסטים.
מלחמת האזרחים בספרד: התרחשה בשנים 1936–1939. עיקרה היה לחימה בין כוחות הימין הלאומני בפיקוד הגנרל פרנקו לכוחות השמאל הסוציאליסטי.
מלחמת האזרחים האיטלקית: התרחשה בשנים 1943–1945. עיקר הלחימה היה בין הדמוקרטים והקומוניסטים (בתמיכת בעלות הברית) לפאשיסטים והנאצים (בתמיכת מדינות הציר) באיטליה הפשיסטית.
מלחמת האזרחים ביוון: התרחשה בשנים 1944–1949 בין פלגים קומוניסטים, דמוקרטים, לאומנים ומלוכנים.
מלחמת ביאפרה: התרחשה בשנים 1967–1970 בניגריה, על רקע ניסיונם של בני איגבו הנוצרים להקים להם מדינה עצמאית בשם ביאפרה.
מלחמת האזרחים האתיופית: התרחשה בשנים 1974–1991 באתיופיה, בין תנועות המחתרת לבין החונטה הצבאית האתיופית, המערכה של המלחמה באריתריאה נקראה מלחמת העצמאות של אריתריאה.
מלחמת האזרחים בלבנון: התרחשה בשנים 1975–1990, בין תושביה המוסלמים של המדינה לבין תושביה הנוצרים.
מלחמת האזרחים בסרי לנקה: התרחשה בשנים 1983–2009, בין הרוב הסינהאלזי למיעוט הטמילי.
מלחמת האזרחים האלג'יראית התרחשה בשנים 1991–2002 בין הכת הצבאית השלטת באלג'יריה ובין קיצונים איסלאמים.
מלחמת האזרחים בסיירה לאון התרחשה בשנים 1991–2002 בין ממשלת סיירה לאון למורדים.
מלחמת האזרחים בלוב התרחשה ב-2011.
מלחמות האזרחים בחוף השנהב התרחשו ב-2002–2007 וב-2010–2011 בין הממשלה לבין כוחות מורדים.
מלחמת האזרחים בדרום סודאן התרחשה בין השנים 2013–2015 בין שבטים יריבים במדינה.
מלחמות אזרחים מתמשכות
מלחמת האזרחים במיאנמר – מאז ה-2 באפריל 1948.
סכסוך פפואה – מאז 1963.
מלחמת האזרחים בקולומביה – מאז 1964.
הסכסוך בדרום הפיליפינים – מאז 1969.
מלחמת קבינדה – מאז 1975.
מלחמת האזרחים בסומליה – מאז 1989.
הסכסוך באיטורי – מאז 1999.
הסכסוך בדרום תאילנד – מאז 2004.
ההתקוממות בפרגוואי – מאז 2005.
מלחמת האזרחים בסוריה – מאז 15 במרץ 2011.
הסכסוך בדרום קורדופן ובנילוס הכחול – מאז 5 ביוני 2011.
מלחמת האזרחים במאלי – מאז 16 בינואר 2012.
מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית – מאז 10 בדצמבר 2012.
מלחמת האזרחים בתימן – מאז 19 במרץ 2015.
ההתקוממות הג'יהאדיסטית בבורקינה פאסו – מאז 23 באוגוסט 2015.
משבר אנגלופון – מאז 2017.
ההתקוממות האסלאמית במוזמביק – מאז 2017.
ההתקוממות בעיראק – מאז 9 בדצמבר 2017.
ההתקוממות בדרום-מזרח ניגריה – מאז 2021.
לקריאה נוספת
Eric Stover & Harvey M. Weinstein, My Neighbor, My Enemy: Justice and Community in the Aftermath of Mass Atrocity (Cambridge University Press, 2004)
קישורים חיצוניים
*
אזרחים | 2024-04-25T09:12:05 |
אלדוס האקסלי | אלדוס לאונרד האקסלי (באנגלית: Aldous Leonard Huxley; 26 ביולי 1894 – 22 בנובמבר 1963) היה סופר בריטי. ידוע בעיקר בכתיבת נובלות ומגוון רחב של מאמרים, אך פרסם גם סיפורים קצרים, שירה ויומני מסע.
ביוגרפיה
האקסלי נולד בעיירה גודלמינג שבמחוז סארי בדרום אנגליה. בנו של הסופר לאונרד האקסלי ואשתו הראשונה ג'וליה ארנולד, אחיו למחצה של אנדרו האקסלי, ונכדו של הביולוג תומאס הנרי האקסלי. אמו ג'וליה מתה בשנת 1908, כאשר אלדוס היה רק בן ארבע עשרה. שלוש שנים לאחר מכן סבל ממחלה שפגעה קשות בראייתו. מצב של כמעט עיוורון פסל אותו מלשרת במלחמת העולם הראשונה. לאחר שראייתו שבה אליו, הוא לימד ספרות אנגלית בבייליול קולג' שבאוקספורד.
האקסלי השלים את הנובלה הראשונה שלו (אשר לא ראתה אור) בגיל שבע עשרה והתחיל לכתוב באופן מקצועי בתחילת שנות העשרים שלו. הוא כתב נובלות על הצדדים הלא-אנושיים בתהליך ההתפתחות המדעי, המפורסמת שבהם היא "עולם חדש מופלא", וכמו כן על נושאים פציפיסטיים (כגון "עיוור בעזה"). האקסלי הושפע מאוד מפ. מאתיאס אלכסנדר, וכלל אותו ב"עיוור בעזה".
במשך מלחמת העולם הראשונה העביר האקסלי את רוב זמנו באחוזת גארסינגטון, ביתה של אוטולין מורל. מאוחר יותר, תיאר באופן קריקטוריסטי בספרו Crome Yellow (1921 את סגנון החיים באחוזה, אך נשאר בקשרי ידידות עם המשפחה. הוא נישא למריה ניס, שאותה פגש בגארסינגטון. אף שהיו אלה נישואין מאושרים וארוכים (שהניבו בן אחד, מתיו, מדען) היה הקסלי מעת לעת מעורב בפרשיות קצרות עם מאהבות, הנודעת בהן – ליידי ננסי קאנראד.
האקסלי עבר ללאנו שבקליפורניה ב-1937, אך בניגוד לחברו הפילוסוף ג'רלד הרד, שהצטרף אליו, הוא לא קיבל אזרחות, מאחר שסירב לשייך את תפיסתו הפציפיסטית לאמונה דתית. בשנת 1938 הוא התחבר עם ג. קרישנמורטי, שאת תורתו העריץ. הוא נעשה מאמין בדת ההינדואיזם במעגל של הסוואמי פראבהוונאדה, ובנוסף הכניס את כריסטופר אישרווד למעגל זה.
האקסלי החל לעסוק במדיטציה ונעשה צמחוני. לכן, עבודותיו הושפעו רבות ממיסטיקה ומניסיונו בסם ההזיות מסקלין, שאותו הכיר באמצעות הפסיכיאטר שלו האמפרי אוסמונד ב-1953. התנסויותיו של האקסלי בסם הפסיכדלי מתוארות בספרו האוטוביוגרפי "דלתות התודעה" (The Doors of Perception) ובמאמר "גן עדן שאול" (Heaven and Hell). הספר נקרא בהשראת שירו של ויליאם בלייק, שכתב "כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם, אינסופיים." אותו שיר היווה השראה לשמה של להקת הרוק "הדלתות". חלק מכתביו בנושא הפסיכדליה נקראו רבות על ידי ההיפים הראשונים. אשתו מריה מתה מסרטן השד ב-1955, ובשנת 1956 נישא בשנית ללורה ארצ'רה (האקסלי).
בשנת 1960 אובחן האקסלי כחולה סרטן הגרון. בשנים הבאות, בעוד בריאותו מידרדרת, הוא כתב את הנובלה Island, ונתן הרצאות על "הפוטנציאל האנושי" במוסד אסאלן שבקליפורניה. רעיונותיו היוו את היסוד להקמת תנועת הפוטנציאל האנושי. בנאום שנתן בשנת 1961 בבית הספר לרפואה של קליפורניה בסן פרנסיסקו, אמר האקסלי: "בדור הבא בערך תהיה שיטה תרופתית לגרום לאנשים לאהוב את השעבוד שלהם וליצור דיקטטורה ללא דמעות, כלומר יצירת מעין מחנה ריכוז ללא כאבים לחברות שלמות כך שחירותם של אנשים למעשה תילקח מהם בעוד הם די ייהנו מכך".
בעודו על ערש דווי, כשהוא לא מסוגל לדבר, ביקש האקסלי מאשתו באמצעות כתיבה "LSD, מאה מיקרוגרם בהזרקה". היא הסכימה, והוא מת בשלווה בבוקר למחרת, 22 בנובמבר 1963 (שעות ספורות לאחר הירצחו של נשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי).
סרטים
מספר סרטים מבוססים על עבודותיו של האקסלי:
"השדים" (The Devils) משנת 1971, סרטו של הבמאי קן ראסל, בכיכובה של ונסה רדגרייב, עיבוד לנובלה השדים מלודן.
הספר דבר והיפוכו (Point Counter Point) עובד בשנת 1972 לסדרת דרמה טלוויזיונית על ידי ה-BBC.
הספר "עולם חדש מופלא" עובד לטלוויזיה מספר פעמים: בשנת 1980, לסרט שביים ברט ברינקרהוף, בכיכובם של באד קורט וקייר דוליאה; בשנת 1998, לסרט בכיכובם של פיטר גלאגר, ליאונרד נימוי וסאלי קירקלנד; ולסדרת טלוויזיה בת תשעה פרקים, ששודרה ביולי 2020.
כמו כן, השתתף האקסלי בכתיבתם של מספר תסריטים לסרטי קולנוע (בחלקם ללא קרדיט):
"גאווה ודעה קדומה" (1940) על פי ספרה של ג'יין אוסטן, בכיכובו של לורנס אוליבייה;
"מאדאם קירי" (1943) על פי הביוגרפיה של בתה, אווה, בבימויו של מרווין לרוי;
"ג'יין אייר" (1943) על פי ספרה של שרלוט ברונטה, בכיכובם של אורסון וולס וג'ואן פונטיין;
"A Woman's Vengeance", פילם נואר מ-1948 המבוסס על סיפורו הקצר "The Gioconda Smile", בבימויו של זולטן קורדה, ובכיכובם של שארל בואייה וג'סיקה טנדי.
"Prelude to Fame", מ-1950, על פי סיפורו "ארכימדס הצעיר";
עיבוד האנימציה של אולפני דיסני משנת 1951 לספרו של לואיס קארול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".
עבודות נבחרות
נובלות
Crome Yellow (1921)
Antic Hay (1923)
Those Barren Leaves (1925)
דבר והיפוכו Point Counter Point (1928)
עולם חדש מופלא Brave New World (1932)
עיוור בעזה Eyeless in Gaza (1936)
מות הברבור After Many a Summer (1939)
Time Must Have a Stop (1944)
Ape and Essence (1948)
שדים בלודן The Devils of Loudun (1952)
The Genius and the Goddess (1955)
אי Island (1962)
סיפורים קצרים
Limbo (1920)
Mortal Coils (1922)
Brief Candles (1930)
Two or Three Graces
Little Mexican
שירה
The Burning Wheel (1916)
Jonah (1917)
The Defeat of Youth (1918)
Leda (1920)
Arabia Infelix (1929)
The Cicadias and Other Poems (1931)
יומני מסע
Along The Road (1925)
Jesting Pilate (1926)
Beyond the Mexique Bay
מאמרים
The Olive Tree
אמנות הראיה The Art of Seeing (1942)
Tomorrow and Tomorrow and Tomorrow (1952)
The Doors of Perception (1954)
Heaven and Hell (1956)
Brave New World Revisited (1958)
פילוסופיה
The Perennial Philosophy (1944)
ספרות ילדים
The Crows of Pearblossom (1967)
אוספים
Moksha: Writings on Psychedelics and the Visionary Experience (1977)
ספרי אלדוס האקסלי שתורגמו לעברית
דלתות התודעה: עדן ושאול, תרגום מאנגלית: שחר דיויה-לב, הוצאת עולם חדש והוצאת מדף, 2016
אי, תרגם מאנגלית: דורי אדליסט. הוצאת מחברות לספרות, 2010
דבר והיפוכו, תרגום מאנגלית: יעל לוטן, הוצאת זמורה-ביתן, 1990
שדים בלודן, תרגום מאנגלית: נתן עקרון, הוצאת עם עובד, 1969
עיוור בעזה, תרגום מאנגלית: תמר עמית, הוצאת זמורה-ביתן, 1987
עולם חדש מופלא, תרגום מאנגלית: מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1985 (יצא לאור בהוצאת מצפן בשנת 1962 בשם "המחר הנועז" בתרגומו של מנחם בן אשר), מהדורה חדשה ראתה אור בשנת 2008.
דבר נורא קרה לגברת עורב, תרגום מאנגלית: תלמה אליגון, הוצאת כנרת, 1986
מות הברבור, תרגום מאנגלית: עמוס גפן, הוצאת מצפן, 1964
קישורים חיצוניים
Somaweb – ביוגרפיה מורחבת על אלדוס האקסלי וקישורים לעבודותיו המקוונות
The Doors of Perception
עולם חדש מופלא פרק ראשון בתרגומו החדש של מאיר ויזלטיר
קטגוריה:סופרי מדע בדיוני בריטים
קטגוריה:משוררים בריטים
קטגוריה:סופרים בריטים
קטגוריה:פציפיסטים
קטגוריה:הינדואים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת דיוק
קטגוריה:מחברי סיפורים קצרים
קטגוריה:בוגרי איטון קולג'
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1894
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1963
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-08-19T07:28:28 |
דיסטופיה | דיסטופיה (באנגלית: Dystopia), ניגודה של האוטופיה, היא מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים הנתפסים כשליליים.
מקור המונח
לפי מילון אוקספורד, המונח הומצא במאה ה-19 על ידי ג'ון סטיוארט מיל, שהשתמש גם במונח של ג'רמי בנתאם "קקוטופיה" (cacotopia). משמעות הקידומת 'קקו' (caco) היא "רע", כמו במונח "קקופוניה". שני המונחים נוצרו כהנגדה למונח "אוטופיה", שנטבע על ידי סר תומאס מור לתיאור חברה או מקום אידיאליים.
אך כמו שציינו כותבים שונים, לפעמים ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה תלוי בנקודת המבט: גן עדן של אדם אחד יכול להיות גיהנום עבור אדם אחר.
בתרבות
ממוזער|עיר סייברפאנק עתידנית בעלת מוטיבים דיסטופיים כפי שמשתקפת ביצירות רבות
בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות, נצלנות או בקיומו של שלטון דיקטטורי.
ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר את איכות חיי התושבים ברמה ירודה, לעיתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת, או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן במודע מגמות חברתיות קיימות מוקצנות. יצירות כאלה נכתבו כאזהרה או כסאטירה, המראה כיצד מגמות חברתיות נוכחיות עלולות להתפתח עד לתוצאה המבעיתה, הדיסוטופית, ובכך מהוות קריאה לשנות את כיוונן – למשל בפעילות המערכת הפוליטית, או בהתקדמות ההתפתחות טכנולוגית.
רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור, אנרכיה או חוסר במשאבים. במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסטופיות רבות.
מאפיינים נפוצים של חברות דיסטופיות
כמה מהמאפיינים של חברות דיסטופיות המתוארות ביצירות שונות הם:
חברה היררכית בה ההפרדה בין המעמדות מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי.
מערכת תעמולה ממשלתית המשכנעת אזרחים שהחיים תחת השלטון הם טובים וצודקים.
קונפורמיות חזקה בקרב האזרחים, תחת ההנחה שייחודיות אישית וחוסר שביעות רצון מהשלטון הן תכונות בלתי רצויות.
פולחן של דמות אב הניצבת בראש המדינה, כגון האח הגדול בספר "1984".
פחד או תיעוב כלפי העולם שמחוץ למדינה.
מערכת ענישה נטולת חוקים להליך הוגן, שמשתמשת בעינויים פיזיים או נפשיים בצורה שגרתית.
האזרחים נמצאים תחת מעקב מתמיד של המשטר.
ישנו רוב גדול של עניים החיים בתנאי חיים קשים, ומנגד, מיעוט של עשירים אשר חיים בעושר מופלג.
יצירות דיסטופיות ידועות
דיסטופיה בספרות
רומנים דיסטופיים ידועים:
עולם חדש מופלא – אלדוס האקסלי
תפוז מכני – אנתוני ברג'ס
1984 – ג'ורג' אורוול
חוות החיות – ג'ורג' אורוול
התלת רגליים
פרנהייט 451 – ריי ברדבורי
וי פור ונדטה – אלן מור
המנון – איין ראנד
מרד הנפילים – איין ראנד
בעל זבוב – ויליאם גולדינג
מעשה השפחה – מרגרט אטווד
אנחנו – יבגני זמיאטין
האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? – פיליפ ק. דיק
המשפט – פרנץ קפקא
טרילוגיית משחקי הרעב – סוזן קולינס
הרץ במבוך – ג'יימס דשנר
ההצהרה – ג'מה מלי
המנון לליבוביץ' – וולטר מ' מילר
בכלות העשב – סמואל יוד
המעניק – לויס לאורי
מפוצלים – ורוניקה רות
144 קומות – יו האווי
אינקרסרון – קתרין פישר
אגדה – מרי לו
כעורים – סקוט ווסטרפלד
הבחירה – אלי קונדי
המבחן – ז'ואל שרבונו
ברון טראמפ ומסעו התת־קרקעי המופלא – אינגרסול לוקווד, שנת 1893
2000 – חמוטל שבתאי
טרילוגיית כאוס מהלך – פטריק נס
מלכה אדומה – וויקטוריה איוויארד
טרילוגיית המועמדת – קיארה קאס
דיסטופיה בקולנוע ובטלוויזיה
סרטי דיסטופיה ידועים
בלייד ראנר – רידלי סקוט
ברזיל – טרי גיליאם
מטרופוליס – פריץ לאנג
המעניק – פיליפ נויס
מה קרה בגטקה? – אנדרו ניקול
אידיוקרטיה: הטמטום שולט – מייק ג'אדג'
תפוז מכני – סטנלי קובריק
ונדטה – האחיות וצ'אוסקי
משחקי הרעב – גארי רוס ופרנסיס לורנס
מפוצלים (במאי – ניל בורגר; שחקנים – שיילין וודלי, ת'יאו ג'יימס), מבוסס על סדרת רבת המכר העולמית בשם 'מפוצלים'.
איילנד (The Island) – מייקל ביי
שיווי משקל – קורט וימר
1984 (1955) – מייקל אנדרסון
1984 (1984) – מייקל רדפורד
המטריקס – האחיות וצ'אוסקי
סדרות דיסטופיה ידועות
סיפורה של שפחה
מראה שחורה
האיש במצודה הרמה
דיסטופיות ישראליות
על פי חוקרי ספרות ישראלים, הדיסטופיה העברית הראשונה היא יצירה מ-1941 בשם "שמים מאסו הבונים" מאת ארי אבן-זהב, אולם הסיפור לא ממוקם בסביבת ארץ ישראל. היצירה הדיסטופית הראשונה שעוסקת במרחב המקומי ראתה אור ב-1951 בשם "ישראל בשנת 2000" מאת הסופר סטניסלב גולדפלוס, העוסקת בהתאוששות של ישראל ממרד חיות שנגרם עקב כרסום בשטחי המרעה והמחייה שלהן. הספר יצא לאור במהדורה מחודשת בעריכת חיים פסח, בשנת 2002, בהוצאת בבל.
מאז שנות השמונים חלה פריחה בז'אנר. ניתן לציין במיוחד את "הדרך לעין חרוד" ו"שואה 2" של עמוס קינן, "מלאכים באים" של יצחק בן נר ו"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז.
בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 יצאו לאור דיסטופיות נוספות, כגון "כפור" של שמעון אדף, "הידרומניה" של אסף גברון, "2023" של יגאל סרנה, "כתר זמני" של יהונתן גפן, "העיר המזרחית" של אילנה ברנשטיין, "לב ארי" של רותם אורג, ״הזקן השתגע״ של אביבית משמרי ו"השלישי" של ישי שריד. בשנים האחרונות חלה עלייה מחודשת בפופולריות הז'אנר בישראל בעקבות מגמות עולמיות ומקומיות בספרות, בתרבות ובפוליטיקה.
בספטמבר 2018, עלתה לשידור הדיסטופיה הקולנועית הישראלית הראשונה, אוטונומיות, של היוצרים יהונתן אינדורסקי ואורי אלון.
ראו גם
אוטופיה
מדע בדיוני
פנטזיה
לקריאה נוספת
יוחאי ג'רפי, "מעגל חיבוקים של מזהי תהליכים: על הגל השני של הדיסטופיה העברית", דחק, כרך יג, 2021, עמ' 548–573.
קישורים חיצוניים
Exploring Dystopia
העתיד כבר כאן וזה הסוף שלנו -או- דיסטופיה מהי? דניאלה גורביץ' https://www.biu.ac.il/hu/Miror/50/ ; https://biu.academia.edu/DanielleGurevitch
העתיד לו מאוד לא כדאי לצפות - באתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה
ענת בסר, דיסטופיה: מהי ומה תפקידה?, אתר מט"ח
- דיסטופיה על מערכת המשפט בישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:סיפורת ספקולטיבית | 2024-09-06T19:32:35 |
רבי מאיר | רבי מאיר (נולד בשם מיישא) היה מגדולי התנאים בדור הרביעי, מתלמידי רבי עקיבא, וממנהיגי הדור בתקופת מעבר הסנהדרין לגליל לאחר מרד בר כוכבא.
תולדות חייו
שמו
בגמרא (בנוסח כתבי היד) נאמר כי שמו המקורי היה מיישא (בנוסח הדפוסים נאמר שרבי נהוראי שמו, כנראה בהשפעת המשך התלמוד שם, העוסק ברבי נהוראי ככינוי דומה לחכמים אחרים: רבי נחמיה או רבי אלעזר בן ערך). ונקרא מאיר היות ש"האיר פני חכמים בהלכה" .
משפחתו
על פי התלמוד רבי מאיר היה צאצא של נירון קיסר שהתגייר. אשתו ברוריה, בתו של רבי חנינא בן תרדיון, נחשבה לתלמידת חכמים. נולדו להם שני בנים, שנפטרו בנערותםמדרש משלי, פרק ל"א.
פרנסתו
לפרנסתו עסק רבי מאיר בלבלרות. הוא כתב ספרי תורה ומגילות. כדי לשפר את עמידות הכתב הוא הוסיף לדיו קנקנתום. הוא היה בעל זיכרון טוב וגילה בקיאות בכל ספרי הקודש. בתלמוד מסופר עליו כי פעם נקלע למקום ללא ספרי קודש וכתב את כל מגילת אסתר מזיכרון בלבד.
הוא היה מרוויח שלושה סלעים בשבוע: סלע אחד היה מוציא לאכילה ולשתייה, סלע אחד ללבוש, וסלע אחד לתלמידי חכמים ענייםקהלת רבה, פרשה ב: י"ז. .
רבותיו
רבי מאיר שימש לפני רבי עקיבא, והלך לרבי ישמעאל וגמר ממנו גמרא, ושב לרבי עקיבא ולמד ממנו סברא, וגם קיבל ממנו הלכות.
רבי עקיבא הוא רבו המובהק של רבי מאיר, הנמנה בין חמשת התלמידים הגדולים, עם רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר. רבי מאיר הוסמך לרבנות על ידי רבי עקיבא, אך מאחר שהיה צעיר לא קיבלו את סמיכתו, והוא הוסמך לאחר מכן על ידי רבי יהודה בן בבא במסירות-נפש בתנאים מחתרתיים באזור שבין אושא לשפרעם (כיום צומת סומך).
כן למד אצל אלישע בן אבויה (המכונה "אחר"), התנא שיצא לתרבות רעה. על כך אומרת הגמרא: "רבי מאיר - רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק". כלומר, למד ממנו רק את הדברים הטובים. יש אומרים שרבי מאיר אף למד אצל רבי אליעזר.
פעולותיו
רבי מאיר היה בין החכמים שייסדו מחדש את הסנהדרין באושא, לאחר שנעקרה ונסגרה ביבנה, בעקבות מרד בר כוכבא. בתלמוד הבבלי מתואר כי שם מונה להיות ה'חכם', התפקיד השלישי בחשיבותו בישיבה הגדולה: זה שידע לשאול ולהשיב בכל ענייני התורה, וברוחב שכלו ועומק בינתו היה עורך ואומר את כל צדדי איסור והיתר חיוב ופטור, להעמיד את הדין על בוריו. בתקופת מעבר הסנהדרין לאושה ישב רבי מאיר בעיירות טבעין וערדסקין הסמוכות לחיפה.
רבי מאיר נודע כדרשן, ובכל ליל שבת היה דורש בבית הכנסת בחמת. על פי התלמוד היה רבי מאיר מחלק את דרשותיו לשלושה חלקים: שליש הלכה, שליש אגדה ושליש משלים. לפי רבי יוחנן ידע רבי מאיר "שלוש מאות משלי שועלים". משכך אמרו: משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים.
בתלמוד הבבלי מסופר על קנוניה שרקמו רבי מאיר ורבי נתן כנגד הנשיא רבן שמעון בן גמליאל. הרקע למעשה היה רצונו של רבן שמעון בן גמליאל לאכוף את ההלכה המבדלת את הכבוד שמקבל הנשיא לכבוד של שאר החכמים, שנתפסו בעיני רבי מאיר כפגיעה בכבודו. רבי מאיר ורבי נתן רצו להראות את עליונותם הלמדנית על פי רבן שמעון בן גמליאל בכך שישאלו אותו שאלה במסכת עוקצין הקשה, ומשלא ידע להשיב להם יווכח לעין-כל שהם עדיפים עליו בידיעותיהם התורניות, ובכך יירשו את מקומו. תוכניתם סוכלה לאחר שחכם נוסף, רבי יעקב בן קרשי, שמע אותה והחליט לשנות את מסכת עוקצין ליד חלונו של רבן שמעון בן גמליאל, ובכך לעורר אותו לחזור עליה מבלי לביישו. רבן שמעון בן גמליאל הבין שנרקמת מזימה מאחורי גבו, וכאשר רבי נתן ורבי מאיר שאלו את שאלתם הבין כי הם ניסו לקשור כנגדו. כעונש על כך, ציווה רבן שמעון להוציאם מבית המדרש, והם היו כותבים קושיות ותירוצים על פתקים ומשליכים לבית המדרש בעד החלון. רבי יוסי התקשה לראות את גדולי החכמים בחוץ ופנה לרבן שמעון בתמיהה: "תורה מבחוץ ואנחנו מבפנים?", ולאור זאת הסכים רבן שמעון בן גמליאל להכניסם לבית המדרש, אך קבע שלא יאמרו הלכה בשמם, אלא רבי מאיר יכונה בשם "אחרים אומרים" ורבי נתן יכונה "יש אומרים".
בתלמוד הירושלמי מסופר שרצו לנדות את רבי מאיר, אך לא מסופר מהי הסיבה לכך, יש חוקרים שקישרו בין שני הסיפורים, וטענו כי הרקע לכך שרצו לנדות את רבי מאיר הוא הקשר כנגד הנשיא. החוקרים חלוקים האם הסיפור משקף סיפור שאירע באמת או שהוא בעל אופי אגדתי ולא היסטורי.
תרומתו לעולם ההלכה ולכינונה של המשנה משמעותית היא. אחד מהקבצים העיקריים מהם הורכבה משנתו של רבי יהודה הנשיא היא 'משנתו של רבי מאיר', עד כי רבי יוחנן טבע את הכלל "סתם משנה רבי מאיר... אליבא דרבי עקיבא" (כלומר סתם משנה היא משנת רבי מאיר שקיבל מרבי עקיבא שקיבל מרבותיו). וכתב רב שרירא גאון באגרתו שרבי יהודה הנשיא ניסח את המשנה בנוסח משנתו של רבי מאיר, שדרכו קצרה, וקרובה ללמוד, ודבריה מחוברים חיבור יפה כל דבר ודבר עם מה שדומה לו, ומדוקדקין דבריו הרבה יותר מכל התנאים, ואין בהן שפת יתר, ובכלל כל מילה ומילה טעמים גדולים ונפלאים.
גלותו וקבורתו
על אף שהיה ממחבבי וממדגישי קדושתה של ארץ ישראל, וקדושתו של מי ששוכן בה, נאלץ ככל הנראה לגלות לבבל. גלותו מוסברת בעיסוקו בפדיון שבויים מידי הרומאים, אך בפירוש רש"י מופיעה אגדה שמקורה אינו ברור, שלפיה יזם ר' מאיר שאחד מתלמידיו ינסה לפתות את אשתו ברוריה, כדי להוכיח לה את דעתו ש"נשים דעתן קלה" ומשהצליח התלמיד ונודע הדבר לברוריה, שלחה יד בנפשה ובשל כך הגלה רבי מאיר את עצמו.
מקום קברו, מצוי לפי ספרות חז"ל באסייא. לפי התלמוד בסוף ימיו נאלץ לגלות לבבל ונקבר באסייא, אך ביקש להניח את ארונו על חוף הים, כדי שילחכו גלי ימה של ארץ ישראל את ארונו. הנוסע בנימין מטודלה בן המאה ה-12, תיאר את קברו של רבי מאיר בבבל. אמנם, באותה תקופה החלו כבר לציין את מקום קבורתו גם בתחומי ארץ ישראל. רבי שמואל ב"ר שמשון, בין עולי הרגל הראשונים לתעד את קברו בטבריה, מציין את קברו גם בנבוריה. החל מהמאה ה-18 הקבר נקרא על שם "רבי מאיר בעל הנס". כיום, הקבר בטבריה נחשב לאחד מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ ישראל ובעולם. במתחם הקבר מצוי בית כנסת גדול וכולל.
תכונותיו
רבי יוסי היה משבח את רבי מאיר: "אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע"תלמוד ירושלמי, מועד קטן, פרק ג, הלכה ה. ואיסי בן יהודה מנה את שבחיו: "חכם וסופר"תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סז, עמוד א .
רבי מאיר היה אוהב שלום ורודף שלום. פעם אחת נודע לו, שהשטן מתגרה בשני בני אדם, שהיו קודם לכן ידידים זה עם זה. נזדמן רבי מאיר אצלם, עיכבם מלהתקוטט שלושה ערבי שבתות עד שנעשה שלום ביניהם. פעם אחרת, לאחר שהתבזה כדי להשכין שלום בין איש ואשתו, אמרו לו תלמידיו: "רבי, כך מבזים את התורה?", והשיב להם: "לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקדוש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן?"תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק א, הלכה ד.
חריפותו של רבי מאיר הייתה ידועה במיוחד, עד שאמרו עליו: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו. ומפני מה לא קבעו הלכה כמוהו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומראה לו פנים". ואמרו: "רבי מאיר ארוך בדורו"תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כד, עמוד ב. כמו כן אמרו עליו: "כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה". למרות חריפותו, ועל אף שחבריו לא יכלו לעמוד על סוף דעתו, בענוותנותו קיבל את דברי חבריו, ואמר: "אף על פי שאני אומר כך וחבירי אומרים כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי"תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קלד, עמוד א.
לרבי מאיר היה רגש פיוטי, שבא לידי ביטוי בפתגמיו ודרשותיו. לדוגמה, הוא אמר: "כשאדם בא לעולם, ידיו הן קפוצות, כלומר כל העולם כולו שלי הוא, אני נוחלו. וכשהוא נפטר מן העולם, ידיו הן פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם הזה כלום"קהלת רבה, פרשה ה: יד. ואמר: "כל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד והכסא דומה לספיר"תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א, הלכה ב.
הפרק השישי במסכת אבות הוא ברייתא שנתווספה לאחר חיבור המשנה, העוסקת במעלות הלומד תורה לשמה ובדרכים לקניין התורה. הפרק מיוסד על דברי רבי מאיר, ומאמרים שבאו לבארםדון יצחק אברבנאל, נחלת אבות. מכאן למדו חכמים, כי הברייתא נשנתה על יסוד דברי רבי מאיר, מאחר שהוא למד תורה לשמה וכל מה שכתוב בה התקיים בו.
תורתו
רבי מאיר אמנם נחשב למחמיר בעמדתו ההלכתית, אך גישתו כלפי עמדות וקולות אחרים, שאינם מהעולם הרבני, סובלנית וקשובה. הוא ניהל שיחות עם פילוסופים, ומוזכר כי היה מושל משלים, ז'אנר מוכר בעולם ההגות הרומאי. הוא מוזכר גם כמי שנשלח לנהל שיחות עם הרומאים ברומי. עובדה נוספת התורמת להתרשמות כי עמדתו הייתה פתוחה וסובלנית, היא הישארותו נאמן ותלמיד לרבו אלישע בן אבויה גם לאחר שיצא זה לתרבות רעה, וכונה בגנאי "אחר".. אמנם לפי מקורות מסוימים הייתה תוכניתו לנסות ולהחזירו בתשובה, אך גם בהם ניכר כי לא הייתה זו כוונתו היחידה.
יחסו לאנשים פשוטים, שכונו באותם ימים עמי ארצות, היה מורכב: מחד, החמיר ביחסו אליהם ותבע שלא לסעוד אצלם, מאחר שלא הקפידו בדרך כלל על הפרשת תרומות ומעשרות ולא נזהרו מטומאה. הוא אף גינה באופן נמרץ את המשיא את בתו לעם הארץ, מחשש שהיא תהפוך לאשה מוכה, וסבר שאשה הנישאת לעם הארץ הופכת לחשודה על אי קיום פרטי ההלכה, משום שהאשה מושפעת ממנהגי בעלה יותר מאשר היא משפיעה עליו. מאידך, היה נוהג לעמוד בפני זקן עם הארץ.
רבי מאיר סובר שחיישינן למיעוטא. כלומר - למרות הכלל אחרי רבים להטות, אין הכוונה שכוחו של הרוב מוחלט וכוחו של המיעוט מתבטל, אלא קביעת התורה היא רק שכוחו של הרוב עדיף מזה של המיעוט, ומכאן עדיפותו, ולכן במקום שלטובת המיעוט עומד כלל אחר כמו למשל חזקה, יש גם לו חשיבות.
כלל הלכתי אחר שטבע רבי מאיר בדעת יחיד, הוא נתקל פושע הוא. לפי כלל זה אדם שצעד ברחוב ונתקל בדבר מה ונפל, האחריות המלאה של המעשה ותוצאותיו מוטלת עליו בלבד, כאילו עשאו בידיים. כלל זה מתייחס להלכות שונות בענייני מזיק וניזק ובכללי שומר חינם במשפט העברי.
בניגוד לדעת רבי אלעזר, סבור רבי מאיר שעידי חתימה כרתי, כלומר: החתימה היא עיקר השטר ולא המסירה, שכן היא מבססת את חלותו וכוחו המשפטי בכך, שהעדים מעידים שהכתוב בשטר אמת, ואכן בעליו של השטר הוא זה שכתב אותו.
רבי מאיר סובר ש"כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה מנה הרי זו בעילת זנות", כלומר אדם שמתגורר עם אשתו הנשואה לו ללא שיש בידה שטר כתובה בסכום שקצבו חז"ל, הרי זו בעילת זנות, כי האישה אינה בטוחה שהיא תהיה אשתו לאורך זמן והיא תמיד חוששת שמא יגרשה בעל כרחה, ללא כל תשלום בהיעדר שטר כתובה. מכיוון שיחסיהם אינם כיחסי אישות של בני זוג נשואים אלא כיחסי זנות, הם אסורים.
כלל נוסף של רבי מאיר הוא ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה", הכלל קובע כי אם אדם הוציא דבר מפיו, ודאי התכוון לדבר בעל משמעות ועניין, ואשר על כן ניתן לפסוק לפעמים הלכה על פי דיבור זה, כגון אם תחול עליו נזירות או לא, הכלל הנגדי לכלל זה הוא "בגמר דבריו אדם נתפס", שהוא שיטת רבי יוסי.
מאמרותיו
"גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום" -
"בין כך ובין כך אתם קרוים בנים" (בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים ובזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים) -
"בזמן שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת, קלני מראשי, קלני מזרועי." -
"הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והווי שפל רוח בפני כל אדם." -
" כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו" -
" לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו" -
" גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו" -
"כל הדר בארץ ישראל, וקורא קריאת שמע שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן העולם הבא" -
תלמידיו
עם תלמידיו נמנים: סומכוס, רבי יהודה הנשיא, רבי שמעון בן מנסיא, רבי יוסי בן משולם, רבי יוסי בן פרידא, רבי דוסתאי ברבי ינאי, רבי יהודה בן שמוע, אפרים מקשאה.
רבי מאיר בעל הנס
בתלמוד מסופר על מספר ניסים שנעשה לרבי מאיר - חיילים רומאים שרדפו אחריו הוכו בסנוורים; הוא הבטיח לסוהר ששחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, שיינצל מעונשה של מלכות אם יאמר "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה (). בעקבות מעשה זה, יש הסבורים שהכינוי רבי מאיר בעל הנס, המופיע במקורות החל במאה ה-18, מתייחס אליו. עם זאת, לדעת רבי ראובן מרגליות ואחרים אין רבי מאיר בעל הנס זהה עם רבי מאיר, לאור העובדה שמצייני הקברות בארץ ישראל ציינו גם את קבר התנא רבי מאיר וגם את קבר רבי מאיר בעל הנס, ושכינוי זה כלל אינו מופיע במקורות, וכי רבי מאיר התנא אינו ידוע בתור בעל מופתים גדול. לדעת הרב מרגליות, למעשה כלל לא היה תנא בכינוי כזה, ואין הוא אלא אגדה.
לקריאה נוספת
יוסף יחיאל פרידמן, ספר מאמרי התנאים - התנא רבי מאיר, לורנץ - ניו יורק, תשס"ז
יואל אהרן שוורץ, רבי מאיר ורבי שמעון בן יוחי, ירושלים
שמעון ואנונו, מבי מדרשתא דרבי מאיר, ירושלים תשפ"ב.
הרב עמוס שושן, "רבי מאיר", בספרו: מאורות התלמוד, כרך שני, 2018, עמ' 260-281
קישורים חיצוניים
רבי מאיר בעל הנס באתר שאו מרום עיניכם
צבי הירש מסליאנסקי, רבי מאיר, באתר פרויקט בן-יהודה
אלברט כץ, רבי מאיר, באתר פרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
קטגוריה:הדור הרביעי לתנאים
קטגוריה:תלמידי רבי עקיבא
קטגוריה:תלמידי רבי ישמעאל
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-2
קטגוריה:משפחת רבי חנינא בן תרדיון
קטגוריה:יהודים הקבורים בטבריה | 2024-10-01T06:56:51 |
IUPAC | REDIRECT מונחון IUPAC | 2004-06-22T07:48:22 |
תולדות האמנות | ממוזער|שמאל|350px|הגלריה של הארכידוכס לאופולד וילהלם בבריסל, ציור של דוד טנירס הבן מן המחצית השנייה של המאה ה-17
תולדות האמנות הוא תחום הדן בהיסטוריה של האמנות החזותית. למרות שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין הגדרת טבעה של "האמנות" תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן וכן להבין טוב יותר כיצד האמנות מעצבת ומעוצבת על ידי החברה והתרבות.
לשם ניתוח האמנות בתקופותיה השונות, ומתוך ההנחה כי תהליכי היצירה של אמן הם תהליכים בעלי סטרוקטורה הניתנת לתיאור או ניתוח פרשני, משתמשים ההיסטוריונים בכלים השאובים מתחומי מחקר שונים כגון איקונוגרפיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכואנליזה, פילוסופיה, ארכאולוגיה ועוד.
על פי רוב, נהוג לייחס לתחום זה בעיקר את תולדות האמנות האירופית. עם זאת, ישנם היסטוריונים של האמנות החוקרים אמנות שאינה אירופית, כגון אמנויות המזרח הרחוק, אמנות אפריקאית ועוד.
ההיסטוריה של תולדות האמנות
תקדימים היסטוריים להתפתחות התחום
תחום תולדות האמנות הוא תחום מודרני בעקרו, למרות שמקורותיו מגיעים עד לעת העתיקה. הטקסט המשמעותי הראשון אשר תיאר בהרחבה את האמנות בת זמנו היה האנציקלופדיה "תולדות הטבע", מאת פליניוס הזקן, אשר מנתה 37 כרכים ונחשבת למקיפה ביותר בעולם העתיק. היא הושפעה בתחום הזה על ידי כתבי הפסל היווני קסנוקרטס מאתונה (או קסנוקרטב מסיקיון) שלא שרדו.
חיבורים ראשונים אשר דנו בביוגרפיה של אמנים הופיעו בפרובאנס במאה ה-13 לספירה. היו אלו חיבורים שנושאם היה טרובדורים. על פי משה ברש, ייתכן כי היה זה מעמדו של טרובדור כחופשי מגילדות ואיגודים אחרים, אשר הפכה את דמותם של הטרובדורים לאב טיפוס לייצוג אמנים ולתיאור חייהם.
הרנסאנס וראשית תולדות האמנות
ממוזער|שמאל|200px|כריכת ספרו של ג'ורג'ו ואזארי
השינוי המרכזי במעמדה של האמנות והפיכתה למושא של תיאור ומחקר התרחש בתקופת הרנסאנס. תפיסת המציאות של אנשי הרנסאנס כחזרה אל העבר ו"תחייתו" מחדש, הכילה בתוכה גם עלייה במעמדה של האמנות. פרנצ'סקו פטרארקה ובייחוד תלמידו ג'ובאני בוקאצ'ו השתמשו במונח "תחייה" לתיאור גם של אמנות ואמנים. העלאת מעמדה של האמנות הביאה לאפשרות ליצירת היסטוריה של התחום. מן הראשונים שעשו זאת היה פיליפו וילאני (Filippo Villani), אשר בכרוניקה שחבר אודות העיר פירנצה, הכניס לראשונה פרק קצר הדן בביוגרפיה של ציירים כגון ג'וטו וצ'ימבואה (Cimabue), תוך התמקדות כמעט בלעדית בביוגרפיה שלהם.
מהלך משמעותי עוד יותר ניתן למצוא בחיבורו של הפסל האיטלקי לורנצו גיברטי - "פירושים" (Commentarii). חידושו של חיבור זה היה בגיבוש ראשוני של תפיסה היסטורית של האמנות, כלומר כרצף בעל מימד כרונולוגי, בהתאם לרוח הרנסאנס. גיברטי חיבר את כתב היד בין השנים 1452–1455, שנות חייו האחרונות, והוא ספוג בהשפעה של הכתבים ה"קלאסיים" כגון זה של פליניוס. על עובדה זו מעיד גם כותרתו של החיבור שנכתבה תוך ששימוש בתעתיק הלטינית של המונח. החיבור הורכב מפרק אשר עסק בסקירה היסטורית של האמנות ורעיונות אסתטיים שונים; פרק אשר הכיל מדעים הדרושים לאמנים לשם עבודתם וכן פרק ובו אוטוביוגרפיה ראשונה של אמן פלסטי. בפרק זה, תיאר גיברטי את האמנים הטוסקנים אשר הקדימו אותו והשפיעו על עבודתו.
למרות תקדימים היסטוריים אלו, נתפש ההיסטוריון האיטלקי ג'ורג'ו ואזארי כאבי תחום תולדות האמנות. עבודתו המרכזית של ואזארי, אשר שימש גם ארכיטקט וצייר בעל סגנון מנייריסטי, הייתה חיבור בשם "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" (Le Vite delle più eccellenti pittori, scultori, ed architettori) ובו תיאר את חייהם של אמנים. הספר פורסם בשנת 1550 ומהדורה שנייה שלו יצאה בשנת 1568.
כתיבתו של ואזארי, אשר התמקדה באופן בלעדי בתיאור ביוגרפיות של אמנים, הציבה את האמנות כתחום הראוי לסקירה היסטורית עצמאית. יתר על כן, בכתיבתו התמקד ואזארי לא בכתיבת "כרוניקות" של אמנים, כי אם ניסה לנסח מתוך חיי האמנים את עיסוקם במהותה של האמנות. ואזארי ניסה לפרש, בו זמנית, את האמנות כתופעה ביחס לרצף ההיסטורי וכתוצר יחידני בעל ערך מוחלט הגלום בהם. עם זאת, תפיסות אסתטיות מתקופתו, לא איפשרו לואזארי להתייחס בצורה מלאה אל הנסיבות בהן נוצרה היצירה, אלא לחפש את מיקומה של היצירה בהתאם להתקדמות האבולוציונית של האמנות אל עבר 'הכלל המושלם של האמנות' (perfetta regola dell' art).
החיפוש אחר ביטויו של הכלל המושלם באמנות מעידה כי ואזארי לא יצר הפרדה בין תחום האסתטיקה לבין תחום תולדות האמנות, אלא ראה בהם תחום אחד. תפיסה זו מציגה את כינון ה"רנסאנס", מונח אשר הופיע לראשונה בדפוס ביצירה זו, כביטוי ההיסטורי הדטרמניסטי של תהליך זה.
ספר נוסף מאת ג'ובאן פייטרו בלורי (Bellori) בשם "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים" הופיע ברומא בשנת 1672. בלורי, אשר היה מחבר פורה, עסק בפרשנות אודות עתיקות מן התקופה הקלאסית ואף מונה על ידי האפיפיור קלמנס העשירי לתפקיד "שומר העתיקות של רומא", יצר את החיבור הזה כהמשך ישיר לחיבורו של ואזארי. הוא הציג את הביוגרפיות של 12 אמנים אשר פעלו לאחר תקופתו של ואזארי כגון ניקולא פוסן וקאראווג'ו. בביוגרפיות אלו לא הציג את האמנות כבעלת ייעוד אחיד וברור אלא תיאר ופירש את קשת ההשקפות המנוגדות אודות האמנות בתקופתו.
תולדות האמנות כתחום מודרני
ממוזער|שמאל|150px|יוהאן יואכים וינקלמן, דיוקן משנת 1768 מאת אנטון פון מרון (Anton von Maron)
במאה ה-18 טען יוהאן יואכים וינקלמן (1717–1768) כי הדגש בכתיבת ההיסטוריה של האמנות צריכה להיות המשמעות בעיני הצופה ולא המשמעות בעיני האמן. בכך ביקר את התיאור הביוגרפי שהיה העיקר בעבודתו של ואזארי. חיבוריו הידועים ביותר היו "הגיונות על החיקוי של יצירות יווניות ורומיות" (1750), חיבור אשר נודעה לו השפעה רבה בתרבות של המאה ה-18, וכן "תולדות האמנות של העת העתיקה" (1764), ספר אשר בו הופיע לראשונה המונח "תולדות האמנות".
וינקלמן תפס את האמנות הקלאסית כיחידה שלמה והרמטית שאינה ניתנת לחלוקה או לערעור. כתיבתו ב"תולדות האמנות" שילבה על כן גם כתיבה אסתטית, בתארו את האמנות היוונית כאידיאל היופי. בכתיבתו ההיסטורית, תיאר וינקלמן את המרחק מן האידיאל של האמנות הנעלה.
יוהאן גוטפריד הרדר (J. G. Herder 1803–1744), אשר הושפע מאוד מכתיבתו של וינקלמן, הציג שינוי בגישה אל האמנות היוונית. בתארו אותה חידד הרדר את ההקשר ההיסטורי, הדתי והגאוגרפי בעיצוב דמותה של האמנות, הקשרים אשר היו מובלעים בכתיבתו של וינקלמן. שאלת קליטתה של האמנות הייתה מרכזית בעיניו. 'כושר ההכרה' אשר שותף לקליטתה של האמנות אינו תבוני בבסיסו כי אם נובע מן החושים. הרדר תיאר גישה זו כ"תבונה של היד" ובכך שם את הדגש על הצופה המתבונן ביצירה, אספקט שוינקלמן התעלם ממנו.
יעקב בורקהרדט (Jacob Burckhardt 1897–1818), השווה את הכתיבה אודות האמנות לכתיבת ההיסטוריונים. הוא תיאר את האמנות מתוך הקשרה ההיסטורי, כמבטאת בעל קול ייחודי של 'רוח התקופה'. בכך סלל בורקהארט את הדרך לניתוח אמנותי שיטתי של קבוצות יצירות מתוך השוואה היסטורית ותרבותית. חיבורו הידוע ביותר הוא "תרבות הרנסאנס באיטליה" (1860) בו תיאר את תרבות הרנסאנס מתוך התופעות החברתיות שלה.
בגישה אותה הגדיר כ"תולדות האמנות לפי נושאים ומשימות" (Kunstgeschichte mach Theman and Aufgaben) ניתח בורקהארט נושאים שונים בתרבות האנושית מתוך התבוננות ב'תולדות האמנות' כגון 'תמונות מזבח', 'דיוקנאות' ו'אספנים' וכו' מתוך ההנחה כי אלו הם נושאים בעלי סטרוקטורה בולטת ומשמעותית הניתנת לתיאור.
אלויס ריגל (Alois Riegl 1905–1858), הציע בעבודתו הפרשנית להתמקד בבעיית הסגנון של האמנות. מעקב אחר התפתחותם של סגנונות אמנותיים ודרכי עיצובם של אובייקטים על פני רצף היסטורי. התמורות החלות ב'סגנון' אינן מתרחשות, על פיו, עקב סטייה או 'יציאה' מן הרצף ההיסטורי של ההיסטוריה האמנותית, אלה משמרת בתוכה את 'רציית האמנות'.
במושג 'רציית האמנות', אותו מפתח ריגל בספרו "מלאכת-המחשבת הרומית המאוחרת", "משווה ריגל את מגמות הסגנון האופייניות של היצירה האמנותית [...] אל כיווניה העיקריים של המחשבה הפילוסופית באותה תקופה" (משה ברש, מחשבת האמנויות, פרק 6). אולם לא רק הסגנון האמנותי מתעצב מתוך ההקשר ההיסטורי אלה אף מהותה של האמנות עצמה. מהות זו הכוללת בתוכה גם הקשרים איקונוגרפיים והשוואה סגנונית והיא נבחנת אצל ריגל במסורת הפילוסופיה של הפוזיטיביזם.
מהלכיהם של בורקהארט וריגל חידדו את אופני ההסתכלות ביצירת האמנות מתוך מסורות היצירה שלה. אולם היה זה היינריך ולפלין (Heinrich Wölfflin 1945–1864), יורשו של בורקהארט בקתדרה לאמנות של בזל, אשר חידד את ההתבוננות באספקטים החזותיים של יצירת האמנות מתוך כלי ניתוח פסיכולוגיים ופילוסופיים.
גרשם קורט פרייער (1885–1973) הציע תאוריה מרקסיסטית של תולדות האמנות, בה התבסס על קביעתו של קרל מרקס "ההוויה היא הקובעת את התודעה", ועל עקרון המטריאליזם ההיסטורי, וקבע כי האמנות בכל תקופה משקפת את תודעת אנשי התקופה כפרטים וכחברה, ומכאן גם את ההוויה שיצרה את התודעה הזו. שינויים באמצעי הייצור, כגון המעבר מפאודליזם לקפיטליזם והתפתחות הבורגנות, באים לביטוי באופני הייצוג האמנותי. לדבריו, האמנות יכולה להצביע על שינויים בתודעה החברתית, לעיתים עוד בטרם חלחלה ההכרה בשינויים אלו בתודעת ההמונים והשלטון. חוויית האמנות יכולה לעורר תגובות אצל הצופים ולהניע את התהליך הדיאלקטי הבונה את החברה ומשנה אותה. האמנות, לפיכך, לא רק משקפת את החברה שבה נוצרה, אלא אף משפיעה על התפתחותה.
היסטוריונים ידועים בתחום תולדות האמנות:
ג'ורג'ו ואזארי (Giorgio Vasari (1574–1511
ליאון בטיסטה אלברטי (1404–1472) Leone Battista Alberti
ג'ובאן פייטרו בלורי (1613–1696) Giovanni Pietro Bellori
יוהאן יואכים וינקלמן (1717–1768) Johann Joachim Winckelmann
יעקב בורקהרדט (Jacob Burckhardt (1897–1818
היינריך ולפלין (Heinrich Wölfflin (1945–1864
ארווין פנופסקי (Erwin Panofsky (1968–1892
מאיר שפירו (Meyer Schapiro (1996–1904
ארנסט גומבריך (Ernst Gombrich (2001–1909
היסטוריונים ישראלים בתחום תולדות האמנות:
מיכאל אבי יונה
משה ברש
לאה דובב
גדעון עפרת
חלוקה היסטורית של האמנות
ממוזער|שמאל|250px|לוק האוונגליסט (1608), ציור מאת אל גרקו. על פי המסורת הנוצרית נחשב לוק האוונגליסט לאיקונוגרף ולצייר הראשון של מרים, אם ישו.
ממוזער|שמאל|250px|מראה דמיוני של חורבות הגלריה הגדולה (1796) מאת איבר רובר. רובר, שהיה האוצר הראשון של מוזיאון הלובר יצר שני ציורים של המוזיאון. האחד מראה הצעה לשיפוץ שלו ואילו השני מראה אותו במצב של חורבן.
ממוזער|שמאל|250px|אוספי האמנות הראשונים היו אוספים פרטיים שהוצגו ב"חדר פלאות" (Wunderkammer) שהיו מסודרים לפי עקרונות שרירותיים כמו דמיון ויזואלי וללא הפרדה בין פריטי אמנות, מוצגים מן הטבע וכדומה. בתמונה- ציור מאת יוהאן גאורג היינץ (Johann Georg Hainz) משנת 1666 המציג אוסף אקלקטי של פריטים. שיטות הסידור הראשונות נבעו משיטת המיון של קארולוס ליניאוס (Linnaean system) אשר חילקה מוצגים למשפחות לפי שיטות שונות.
ממוזער|שמאל|250px|תיירים מתבוננים ביצירות של טיציאן, מוזיאון פראדו, מדריד. המוזאונים הציבוריים הם תופעה שהחלה החל מן המאה ה-18. תופעה זו לוותה בנטייה להתמקצעות דיסציפלינארית סביב בניית אוסף, קיטלוגו והצגתו. מיון אוסף המוזאון לאמנות נעשה לפי סדר כרונולוגי ובהתאם לחלוקה גאוגרפית של המוצגים. כמו כן קיימות מחלקות לסוגי מדיה שונות בהתאם לשיטת השימור שלהם (כגון מחלקה לציור, מחלקה להדפסים, מחלקה לקולנוע וכדומה).
ממוזער|שמאל|250px|תיירים מתבוננים במונה ליזה.
את חקר תולדות האמנות נהוג לחלק לתקופות משנה, בדרך כלל בעקבות שינויים היסטוריים מרכזיים, כגון 'אמנות מצרים העתיקה'. לעיתים מנתחים יצירות אמנות לפי סגנון אמנותי כגון 'אימפרסיוניזם'. באמנות המודרנית נהוג לעיתים להציע גם נושאי חתך שונים כגון 'אמנות יהודית' או 'אמנות פמיניסטית'. גישות מודרניסטיות נוספות מנסות להתייחס אל האמנות מתוך אופני יצירתה כגון חקר אמנות המיצג.
חלוקה פנימית מקובלת בתולדות האמנות:
אמנות פרהיסטורית ואמנות המזרח הקדום
אמנות פרה היסטורית
אמנות העולם העתיק
אמנות מסופוטמיה העתיקה
אומנות שומרית
אומנות בבלית
אמנות מצרים העתיקה
אמנות קלאסית
אמנות יוון העתיקה
אמנות קיקלדית מינואית ומיקנית
אמנות אטרוסקית
אמנות רומית
אמנות ימי הביניים
אמנות נוצרית
אמנות נוצרית מוקדמת
אמנות ביזנטית
רומנסק
אמנות גותית
אמנות סאסאנית
תולדות האמנות מן הרנסאנס ועד לתקופה המודרנית
אמנות הרנסאנס
אמנות הרנסאנס באיטליה
הרנסאנס הצפוני
מאנייריזם
בארוק
רוקוקו
אמנות קדם מודרנית
נאו קלאסיציזם
הזרם הרומנטי באמנות
פרה-רפאליטים
אקדמיזם
ריאליזם
אמנות מודרנית
אמנות מודרנית
אימפרסיוניזם
פוסט אימפרסיוניזם
פוינטיליזם
תנועת הנאביס
סימבוליזם
אר נובו
הזצסיון הווינאי (Vienna Secession)
יוגנדסטיל (Jugendstil)
נאו אימפרסיוניזם
אר דקו
אמנות במאה העשרים
אקספרסיוניזם
הגשר
הפרש הכחול
פוביזם
קוביזם
פוטוריזם
אמנות מופשטת
מופשט לירי
מופשט גאומטרי
סופרמטיזם
אקספרסיוניזם מופשט
דאדא
סוריאליזם
אוונגרד רוסי
קונסטרוקטיביזם
סופרמטיזם
באוהאוס
דה-סטיל
המחצית השנייה של המאה העשרים
פופ ארט
תנועת קוברה Cobra
נובו ריאליזם
אופ ארט
ארט פוברה Arte Povera
מינימליזם
אמנות מושגית
וידאו ארט
מיצג
הפנינג
מיצב
אמנות עכשווית
אמנות לפי מדינות ואזורים גאוגרפיים
אמנות האסלאם
אמנויות המזרח הרחוק
אמנות סינית
אמנות יפנית
אמנות טיבטית
אמנות הודית
אמנות מקסיקנית
אמנות אפריקאית
תולדות האמנות באירופה
אמנות בארץ ישראל
אמנות יהודית
אמנות ישראלית
תקופת בצלאל
הכנענים
אופקים חדשים
דלות החומר
אמנות בארצות הברית
אמנות אמריקנית
אסכולת נהר הדסון
אסכולת אש קאן (אסכולת פחי הזבל)
אקספרסיוניזם מופשט
אסכולת ניו-יורק
נאו-גאו
ראו גם
אסתטיקה - איקונוגרפיה - פילוסופיה של האמנות - פרשנות
תולדות האדריכלות (היסטוריה של אדריכלות המערב) - תולדות המוזיקה - תולדות התיאטרון - תולדות המחול - תולדות הקולנוע
רשימות פסלים - ציירים - אמנים ישראלים
מקצועות: צייר, אדריכל, פסל (מקצוע)
מוזיאון
לקריאה נוספת
ביבליוגרפיה ורשימת קריאה על תולדות האמנות כדיסציפלינה מחקרית
ברש, משה, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1977.
דובב, לאה (עורכת), סטודיו, כתב עת לאמנות, גיליון מס' 133, מאי-יוני 2002. (גיליון בנושא "אמון באמנות")
ולפלין, הינריך, מושגי יסוד בתולדות האמנות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים.
לסינג, גוטהולד אפרים, לאוקון, או על גבולי הציור והשירה, סדרת טעמים, תל אביב, תשמ"ג.
גרשם קורט פרייער, האמנות, התהוותה והתפתחותה, הוצאת ספרית פועלים, 1953, ואמנות המופת ותמונת העולם, הוצאת ספרית פועלים, 1957
Preziosi, Donald, The Art of Art History: A Critical Anthology (Oxford History of Art), Oxford University Press, 2009.
ספרים פופולריים בתולדות האמנות
הלן גארדנר, האמנות : מראשיתה ועד ימינו, מסדה, תל אביב, 1972.
מיכאל אבי יונה, תולדות האמנות הקלאסית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1969.
גומבריך, ארנסט הנס יוסף, קורות האמנות, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1985.
האוזר, ארנולד, היסטוריה חברתית של האמנות והספרות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
קישורים חיצוניים
מילון ביוגרפי להיסטוריונים של האמנות - באנגלית (כולל ביבליוגרפיות מלאות של היסטוריונים וכן רשימה ביבליוגרפית על ההיסטוריה של תולדות האמנות).
ההיסטוריה של המדע והקשר שלו לאומנות- הרצאה מוקלטת מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל' בהגשת יפתח מזור.
רותי דירקטור, האומנות הישראלית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
* | 2024-07-13T15:14:57 |
רגל (פירושונים) | 2021-08-09T20:39:05 | |
כוח סוס | כוח סוס (כ"ס) הוא יחידת הספק לא תקנית. הספק של כוח סוס אחד מוגדר כהספק של הרמת כ-75 ק"ג לגובה מטר אחד בשנייה אחת. דוגמה: מנוע שיש לו הספק של 100 כוחות סוס מסוגל להרים 750 ק"ג לגובה 10 מטר בשנייה אחת. לפי הגדרה זו כוח סוס שווה ערך לכ-736 ואט (כוח סוס מטרי). הגדרה נוספת קיימת היא שכוח סוס הוא שווה ערך ל-746 ואט, שהם 33,000 ליברות-רגל לדקה (כוח סוס אימפריאלי). תומאס סייוורי, מחלוצי המפתחים והממציאים של מנוע הקיטור, היה הראשון שהשווה את ההספק של מנוע לעבודתו של סוס.
כוח סוס איננה יחידת מידה מטרית, והיא איננה חלק ממערכת היחידות הבינלאומית (SI). כוח סוס הוא מושג מיושן, אם כי בהקשרים מסוימים השימוש בו עדיין נרחב. המושג לא מצוי בשימוש בשיח המדעי, הן בשל היעדר הגדרה תקנית ומקובלת, הן בשל חוסר הנוחות הנובעת מהיעדר קשר בינה לבין מערכת ה-SI, והן בשל קיומה של יחידת המידה התקנית ואט. עם זאת, יחידת המידה עדיין נמצאת בשימוש נרחב למטרות מדידת הספק של מנועים בתעשיות הרכב, הרכבות וכלי התעופה וכן להגדרת הספק במזגנים ויחידות קירור.
המונח כוח סוס בלימה (Break Horse-Power או בקיצור BHP) מציין את ההספק הנמסר על ידי המנוע לצרכן (מכונה, גלגלי מכונית, אלטרנטור וכו') ונמדד על ידי דינמומטר.
קיימת גם יחידת הספק דומה בשם "כוח סוס מטרי" (PS). כוח סוס מטרי אחד שווה ל-0.99 כוח סוס ו-0.74 קילוואט.
ראו גם
יחידות מידה למסה ומשקל
יחידות מידה לאורך
קישורים חיצוניים
הקשר בין הספק ליחס דחיסה במנועים
הערות שוליים
קטגוריה:יחידות מידה: הספק | 2024-09-15T23:40:53 |
נחושה | נחושה הוא יישוב קהילתי דתי במועצה אזורית מטה יהודה. היישוב נמצא כחמישה ק"מ צפונית מזרחית לבית גוברין שליד עמק האלה וכשמונה ק"מ דרומית לבית שמש.
שם היישוב
מקור השם "נחושה" בפסוק: . ייתכן ששמו בעקבות עיר נחש, הנזכרת בנחלת שבטי יהודה (). השם ניתן בהשראת הכפר הערבי הקטן דיר נעחש (דיר נאחש) שאת שרידיו ניתן לראות ביער מראשה הסמוך.
היסטוריה
נחושה נוסדה בספטמבר 1955 כהיאחזות נח"ל על ידי גרעין של הנוער העובד הדתי. בדצמבר 1955 תואר המקום:
ב-18 בנובמבר 1957 (כ"ד מרחשון תשי"ח) אוזרחה ההיאחזות והפכה למושב שיתופי. בעת ההיאחזות נאמר על מתיישביה:
ביולי 1960 צורף המושב למועצה אזורית האלה. ההתיישבות האזרחית בנחושה לא צלחה וגם ליווי מצד אנשי משואות יצחק לא הועיל, ואנשי המקום נטשו אותו. קרקעות המקום בהיקף של כ-7,000 דונם הוחזקו כפיקדון על ידי אנשי משואות יצחק. ניסיון להפעיל במקום חווה לגידול בקר לא הצליח, ורעיון שהועלה בשנת 1964 להקים במקום חוות בוקרים של עולים מארגנטינה לא יצא אל הפועל.
בשנת 1981 הוקמה נחושה מחדש כמושב עובדים של ארגון המושבים של הפועל המזרחי שכלל 30 נחלות. בשנת 1994 אושרה הפיכת המושב ליישוב קהילתי המכיל 200 מגרשים למגורים לצד 50 נחלות חקלאיות. היישוב החל בקליטת משפחות באתר מגורונים זמני והנחלות החקלאיות הפנויות הוקצו בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2007 החלה החטיבה להתיישבות בשיווק המגרשים למגורים והבתים התאכלסו בשנים 2012-2011.
בנחושה גרות כ-300 משפחות דתיות לאומיות. במקום בית ספר אזורי ממלכתי דתי (בית ספר יסודי בשם "האלה").
ארכאולוגיה
בשנת 2004 נערכה חפירה ארכאולוגית בנחושה על ידי רונה אביסר מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בחפירה נחשפו כ-30 כניסות למערות חצובות, 10 מערות פעמון עם קירות מטויחים, קברים חצובים עם כוכים, קולומבריום, מתקנים חקלאיים שהוסבו בחלקם לערכת מסתור תת-קרקעית ואורווה. שברי חרס באתר מתוארכים לתקופת החשמונאים, התקופות הרומית והביזנטית ומעטים מאוד מתקופת ימי הביניים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:היאחזויות נח"ל
קטגוריה:יישובים דתיים בישראל
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1955
קטגוריה:חבל עדולם | 2024-08-01T03:08:44 |
מטריקס | מטריקס (באנגלית: The Matrix) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת המדע הבדיוני שיצא בשנת 1999, בוים על ידי האחיות וצ'אוסקי, הראשון בסדרת סרטי המטריקס. הסרט מתאר עתיד דיסטופי בו האנושות כלואה באופן לא מודע בתוך מציאות מדומה, המטריקס, שנבנתה על ידי מכונות מתקדמות במטרה להשתמש בגוף האנושי כמקור חשמל. אחרי שהאקר מחשבים צעיר לומד על טבעה האמיתי של המציאות בה הוא חי, הוא מצטרף לקבוצת מורדים כדי להילחם באותן המכונות.
הסרט הרוויח יותר מ-460 מיליון דולר וזכה ב-4 פרסי אוסקר, יחד עם פרס בפטא ופרס סאטורן.
להצלחתו של הסרט תרמו בין היתר התסריט הדחוס היטב המאזכר פילוסופיות מן המזרח הרחוק ומהמערב (ראו השפעות), זוויות הצילום המושפעות מקומיקס, הכוריאוגרפיה המרשימה של אלימות בהשפעת סרטי פעולה יפניים ושימוש נרחב בצילום ב"זמן קליע": שילוב של תנועה איטית או קפאון תנועה מוחלט וסיבוב מצלמה סביב עצם נתון בזמן קצר, ארוך או אפסי (מבחינת קצב ההתקדמות של הסרט).
עלילה
עלילת הסרט עוקבת אחר תומאס איי אנדרסון המכונה ניאו (קיאנו ריבס), מתכנת ביום והאקר בלילות,שמבלה כמעט את כל זמנו הפנוי מול המחשב ומרגיש כי דבר מה איננו תקין בעולם, על אף שאינו יכול להבין מהו. באחד הלילות ניאו מגלה שמישהו חדר למחשבו ומצליח לחזות את מהלך הדקות הקרובות של חייו. ניאו פוגש בטריניטי (קארי-אן מוס) - האקרית מפורסמת בפשעיה נגד החברה, המשכנעת אותו לפגוש במורפיאוס (לורנס פישבורן) - פושע בינלאומי מפורסם. לדבריה, ביכולתו של מורפיאוס לענות על שאלותיו של ניאו. כאשר השניים נפגשים מורפיאוס מציע לגלות לניאו את האמת או לחזור למסלול חייו ולשכוח את שאירע לאחרונה באמצעות בליעת גלולה. ניאו נענה לגילוי האמת.
לאחר שהסכים, ניאו מוצא עצמו במעין תא מלא נוזלים דמוי רחם, וכבלים רבים מחוברים לגופו. התא מתרוקן וניאו נשטף דרך תעלות, עד אשר נמשה על ידי צוותו של מורפיאוס. לאחר תקופת החלמה מורפיאוס מגלה לניאו את האמת, כי העולם בו חשב שהוא חי, ניו יורק בשנת 1999, הוא עולם של מציאות מדומה המכונה "המטריקס". מטרת המטריקס היא לקיים את בני האדם, המשמשים כמקור אנרגיה למכונות בעלות בינה מלאכותית אשר התקוממו כנגד יוצריהן האנושיים. העולם האמיתי, בו עברו כבר מספר מאות מאז 1999, הוא פוסט-אפוקליפטי כתוצאה מנזקי המלחמה בין בני האדם והמכונות, בה ניצחו המכונות. בני האדם הנותרים מנסים להילחם במכונות על ידי פריצה למטריקס. מורפיאוס מספר לניאו כי לדעתו הוא "האחד", עליו התנבאה האורקל (ישות מסתורית במטריקס אשר מסייעת להתנגדות האנושית) כי יוביל את בני האדם לניצחון. מורפיאוס, טריניטי וחברים אחרים בצוות פורצים למטריקס כדי לנסות ולמצוא את "האחד" - אך עתה החיפוש הושלם.
מורפיאוס מוביל את צוותו ואת ניאו לפגוש את האורקל, אשר מספרת לניאו כי הוא איננו "האחד". בדרכם חזרה בוגד בהם סייפר, אחד מחברי הצוות, והצוות נופל למארב. מורפיאוס מקריב עצמו כדי להציל את ניאו, אך רק ניאו וטריניטי יוצאים לבסוף בבטחה מהמטריקס - שאר הצוות נהרג בידי הסוכנים או בידי סייפר. מורפיאוס נופל לידי "הסוכנים" - תוכנות בשירות המכונות בעלות כוח ומהירות רבים. אלו חוקרים אותו כדי לגלות את צפני המעבדים של ציון, עירם של בני האדם המורדים. ניאו וטריניטי מחליטים לנסות לשחררו ותוקפים את הבניין בו הוא מוחזק, תוך כדי קרבות רבים עם אנשי הצבא והסוכנים. במהלך הקרבות מפגין ניאו יכולות הדומות לאלו של הסוכנים, אך עדיין כמעט ומובס על ידי אחד מהם ורק טריניטי מצילה אותו בשנייה האחרונה.
השניים מצליחים לשחרר את מורפיאוס ומובילים אותו ל"נקודת יציאה" מהמטריקס, שנמצאת ברכבת תחתית. לאחר שהוא וטריניטי יוצאים בבטחה הסוכן סמית' (הוגו ויבינג) מצליח להרוס את נקודת היציאה בטרם ניאו יצא. השניים נלחמים ולפני שניאו כמעט ונדרס בידי רכבת, הוא מצליח להתמודד כנגד הסוכן, אם כי לא להביסו. לבסוף הוא נאלץ לברוח לעבר נקודת יציאה אחרת, אך כאשר הוא מגיע לשם מגלה ניאו את סמית' מחכה לו. סמית' יורה בניאו מספר פעמים והורגו. בעוד שמורפיאוס וטריניטי מבכים את מותו, רובוטים סוגרים על מיקום ספינת הרחפת ממנה הם פורצים למטריקס.
טריניטי מגלה לגופו הדומם של ניאו כי הוא חייב להיות "האחד", כיוון שהאורקל ניבאה שהיא תתאהב ב"אחד" והיא אכן אוהבת אותו. לפתע ניאו חוזר לנשום וקם לתחייה במטריקס. הסוכנים יורים לעברו שוב, אך במקום לתפוס מחסה או לחמוק מהכדורים ניאו מצליח לעצור אותם במעופם. סמית' מנסה להילחם בניאו, אך ניאו מביס את סמית' בקלות ולבסוף חודר לתוכו וכך, למראית עין לכל הפחות, הורס אותו. הסוכנים האחרים בורחים בבהלה וניאו יוצא דרך נקודת היציאה בזמן כדי להציל את מורפיאוס וטריניטי מהרובוטים.
הסרט מסתיים באפילוג המתרחש במטריקס, בו ניאו מודיע למכונות כי בכוונתו "להראות לאנשים עולם בלעדיכן" ולאחר מכן מדגים את שליטתו החדשה במטריקס ועף.
שחקנים
קיאנו ריבס - תומאס א. אנדרסון / ניאו, מתכנת מחשבים בתאגיד-Metacortex ביום והאקר בלילות. ניאו מגויס על ידי מורפיאוס להילחם במכונות. ויל סמית' דחה את התפקיד של ניאו מכיוון שרצה לשחק בפרוע על המערב, וכיוון שהיה ספקן לגבי ההצלחה של האפקטים של זמן קליע. לאחר מכן הצהיר שהוא "לא היה בוגר מספיק כשחקן" באותו זמן וכי אם היה נותנים לו את התפקיד "הייתי הורס אותו". ניקולס קייג' דחה אף הוא את התפקיד בגלל "חובות המשפחה".
לורנס פישבורן - מורפיאוס, שוחרר מהמטריקס, הקפטן של "נבוכדנצר". הוא מוצא את ניאו ועוזר לו ללמוד את האמת. שון קונרי דחה את התפקיד של מורפיאוס.
קארי-אן מוס - טריניטי, אישה ששוחררה על ידי מורפיאוס, מאנשי הצוות של "נבוכדנצר" והמושא הרומנטי של ניאו.
הוגו וויבינג - הסוכן סמית', הסוכן ה"חי" בתוכנה של מטריקס, שמטרתו היא להשמיד את ציון ולעצור בני אדם מלברוח מתוך מטריקס. שלא כמו סוכנים אחרים, יש לו שאיפות להשתחרר מתפקידו. הנבל הראשי של הטרילוגיה.
ג'ו פנטוליאנו - סייפר, עוד אדם ששוחרר על ידי מורפיאוס, בוגד במורפיאוס ועוזר לסוכנים על מנת להבטיח את שובו למטריקס מתוך נוחות.
ג'וליאן אראנגה - אייפוק, אדם משוחרר וחבר בצוות של "נבוכדנצר".
אנתוני ריי פרקר - דוזר, אדם "טבעי" שנולד מחוץ למטריקס, והטייס של "נבוכדנצר".
מרקוס צ'ונג - טנק, מפעיל של "נבוכדנצר", הוא אחיו של דוזר, ובדומה לו נולד מחוץ מטריקס.
מאט דורן - מאוס (עכבר), אדם משוחרר והמתכנת על "נבוכדנצר".
גלוריה פוסטר - האורקל, תוכנת מחשב חיה גולה שעדיין מתגוררת במטריקס, עוזרת לבני האדם המשוחררים עם ראיית הנולד שלה וחוכמתה.
בלינדה מקלורי - סוויץ' (מתג), אישה ששוחררה על ידי מורפיאוס וחברת צוות ב"נבוכדנצר".
פול גודארד - הסוכן בראון, אחת משתי תוכנות חיות - "סוכן" של מטריקס שעובד עם הסוכן סמית' במטרה להשמיד את ציון ולעצור את בני האדם מלהימלט מהמערכת.
רוברט טיילור - הסוכן ג'ונס, התוכנה החיה - "סוכן" השנייה שעובדת עם הסוכן סמית'.
אדה ניקודמו - DuJour (נערת הארנב הלבן), התייחסות לארנב הלבן בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות.
פרסים ומועמדויות
הסרט זכה במספר רב של פרסים, ביניהם בארבעה פרסי אוסקר על העריכה הטובה ביותר, האפקטים הקוליים הטובים ביותר, האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר והפסקול הטוב ביותר. בנוסף, זכה הסרט בשני פרסי סאטורן בקטגוריות הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר, וכן בשני פרסי בפטא על האפקטים המיוחדים והסאונד.
השפעות והתייחסויות
סדרת סרטי המטריקס נחשבת לאחת הדוגמאות המובהקות לשילוב בין קולנוע ופילוסופיה, ופילוסופים רבים התייחסו למטריקס וכתבו אודות הסדרה. ביניהם גם הפילוסוף קורנל וסט שאף השתתף בשניים מהסרטים כשגילם את אחד מחברי מועצת הזקנים של "ציון".
המטריקס עצמו מהווה מציאות מדומה, ומעלה סוגיות מטפיזית אודות טיב המציאות והשערת הסימולציה. זאת בהשפעת משל המערה אצל אפלטון, טיעון השד המתעתע בהגיונות על הפילוסופיה הראשונית של דקארט וניסוי המחשבה "מוח בצנצנת" של הילרי פטנאם. העיסוק של הסרט במציאות המדומה בה נעשה בין היתר תוך התייחסות אינטרטקסטואלית לבודריאר. ניאו מחביא את המפתח שלו בתוך עותק של הספר סימולקרות וסימולציה.Allen, Jamie (November 28, 2012). "The Matrix and Postmodernism". Prezi.com מאוחר יותר, כשמורפיוס מראה לניאו את המציאות שמחוץ למטריקס הוא משתמש בביטוי "המדבר של הממשי" מתוך הספר ואומר "Welcome to the Desert of the Real". (המשפט של מורפיוס צוטט מאוחר יותר על ידי ז'יז'ק בכותרת ספרו "ברוכים הבאים למדבר של הממשי"). עם זאת בודריאר עצמו הסתייג מהפרשנות של יוצרי הסרט לספר שלו ואמר שהוא לא הובן כהלכה, כאשר היוצרים בלבלו בין התאוריה הפוסטמודרנית שלו אודות הסימולקרה לבין הסימולציה אצל אפלטון. בעולם הפוסטמודרני כפי שבודריאר מציג אותו כבר לא ניתן להבחין בין הווירטואלי לממשי, לעומת ההבחנה הברורה שיש בסרט בין העולם הווירטואלי של המטריקס לבין העולם הממשי והעיר ציון.
הסרט מקיים אינטרטקסטואליות גם עם אליס בארץ הפלאות של הסופר הלוגיקן והפילוסוף לואיס קרול, למשל בהשוואה בין היציאה מהמטריקס לירידה במאורת הארנב הלבן. הדילמה האם להיתנתק מהמטריקס או להישאר בעולם האשלייתי, מוצגת כשמורפיוס נותן לניאו לבחור בין הגלולה האדומה לבין הגלולה הכחולה. דילמה זו היא בין אמת מכאיבה לבין גישה הדוניסטית שתעדיף בורות על פני סבל, בדומה לניסוי המחשבה "מכונת העונג" של רוברט נוזיק. במקור, נוזיק מציג את הניסוי כהתנגדות לגישת המוסר התועלתנית. הגישה ההדוניסטית, באה לידי ביטוי בדמותו של סייפר הבוגד, המתחרט על הבחירה שעשה וטוען כי "בורות היא אושר" (ignorance is bliss) ומבקש מהסוכנים שיחזירו אותו לחיי אשליה בהם הוא יוכל להתענג על מטעמי החיים.
ראו גם
אנימטריקס
צייטגייסט (סרט)
סדר עולמי חדש
לקריאה נוספת
ויליאם ארווין, מטריקס ופילוסופיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007.
סלבוי ז'יז'ק, מטריקס: האחר הגדול והמציאות הווירטואלית, הוצאת רסלינג, 2003.
קישורים חיצוניים
לאחור- מטריקס" ביקורת הסרט בסרטון של THE GEEK
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מטריקס
קטגוריה:סרטי מדע בדיוני
קטגוריה:סרטי פעולה אמריקאיים
קטגוריה:סרטי פולחן
קטגוריה:סרטי האחים וורנר
קטגוריה:סרטי סייברפאנק
קטגוריה:סרטים דיסטופיים
קטגוריה:סרטים פוסט-אפוקליפטיים
קטגוריה:זוכי אוסקר: האפקטים החזותיים הטובים
קטגוריה:סרטים בשימור ספריית הקונגרס
קטגוריה:סרטים בכיכובו של קיאנו ריבס
קטגוריה:זוכי אוסקר: עריכת הקול הטובה
קטגוריה:זוכי אוסקר: מיקס הסאונד הטוב
קטגוריה:זוכי אוסקר: העריכה הטובה
קטגוריה:סרטים זוכי פרס סאטורן: מדע בדיוני
קטגוריה:סרטים אמריקאיים משנת 1999
קטגוריה:סרטי 1999
קטגוריה:סרטי מדע בדיוני מ-1999 | 2024-09-17T10:48:17 |
תולדות המוסיקה | REDIRECT תולדות המוזיקה | 2012-09-07T20:16:05 |
כתב ברייל | שמאל|ממוזער|250px|אצבע ממששת קטע שנכתב בכתב ברייל לשם קריאתו
thumb|לוח כפתורי מעלית נגישה עליהם כתב ברייל
כְּתַב בְּרָייל הוא כתב, שסימניו מורכבים מנקודות בולטות ממשטח הדף כלפי מעלה, המאפשר קריאה של טקסט באמצעות חוש המישוש. כתב זה משמש עיוורים, אולם מרבית העיוורים אינם קוראים ברייל.
היסטוריה
ממוזער|332x332 פיקסלים|כתב ברייל עם מפת ארץ ישראל למישוש
בשנת 1771 הבחין צרפתי בשם ולנטין הַאוּאִי (בצרפתית: Valentin Haüy) בכך שהעיוורים מסוגלים לקרוא סימנים שניתן למשש בעזרת קצות אצבעותיהם והביא דפי תבליט של דפוס רגיל לשימושם. בפריז ייסד את הידוע כבית הספר הראשון לילדים עיוורים ואחד מתלמידיו היה לואי ברייל (Louis Braille). בשנת 1847 פיתח ויליאם מון סדרה של אותיות תבליט הניתנות לקריאה באמצעות קצות האצבעות. שיטה זו נזנחה כי ברבות הימים רכש פופולריות הכתב שפיתח לואי ברייל והנקרא על שמו.
לואי ברייל התעוור בתאונת ילדות. בגיל 15 הוא התאים שיטה צבאית שהייתה נהוגה בצבא צרפת, לקריאת פקודות בלילה ובתנאי ראות לקויים אחרים. שיטה זו כללה צירוף של 12 נקודות. הוא הקטין את מספר הנקודות לשש ובכך המציא את כתב ברייל, שכולל צירופים שונים של שש נקודות. כתב ברייל במקור היה חסר סימון עבור האות W, שמשמש בצרפתית רק עבור מילים זרות. כתב ברייל התקבל כתקן שנתיים לאחר מותו.
מבנה סימני כתב ברייל
שמאל|ממוזער|250px|כתב ברייל על לוח פח בהודו
כל סימן בברייל תופס שטח מלבני, הקרוי "תא ברייל", שבו יש בליטה אחת עד שש בליטות. מספר התאים השונים האפשרי הוא שתיים בחזקת שש, כלומר אפשריים שישים וארבעה צרופים שונים. ישנם סימני ברייל התופסים תא ברייל אחד, ישנם כאלה התופסים יותר (סימנים משני סוגים אלה מסתכמים בכשלוש מאות), ישנם סימנים שמשנים את המשמעות של המסומן בתאי הברייל הבאים אחריהם וישנם תאי ברייל שמשמעות הסימן שבו הם כלולים משתנה בהתאם למיקומם במשפט. לכן, מספר סמני הברייל הוא בלתי מוגבל.
לצרופי הנקודות היוצרים את "אותיות" הברייל יש לעיתים משמעויות שונות בשפות שונות. מצד שני, כל שפות הברייל משתמשות באותם צרופי נקודות, גם אם כאמור במשמעות שונה, לכן מכונת כתיבה שיכולה להדפיס ברייל בשפה אחת, יכולה להדפיס ברייל בכל השפות, בניגוד למכונות הכתיבה המדפיסות אותיות רגילות.
שש הנקודות בהרכב סימני הברייל ובמכונה שיצרה אותם מרכז|310px מרכז|120px מכונת כתיבה לברייל. כשמניחים עליה את הידיים, המקשים לירידת שורה מול הזרתות, מקש הרווח מול האגודלים, מקשי הנקודות 4, 5 ו-6 מול האצבע, האמה והקמיצה הימניות בהתאמה ומקשי הנקודות 1, 2 ו-3 מול האצבע, האמה והקמיצה השמאליות. מקום שש הנקודות בתא הברייל. התא מלבני ועומד על בסיסו הצר. נקודה מספר 1 בפינה השמאלית עליונה. נק' 2 משמאל במרכז ו-3 משמאל למטה. בהתאמה מימין נק' 4, 5 ו-6.
אי אפשר לכתוב כתב ברייל עם עט או עיפרון ואי אפשר לכתוב עם אותיות בצבעים וסגנונות עיצוב (משפחות גופנים) שונים. לסימני הברייל יש גודל אפשרי אחד בלבד. תמונות של סימני ברייל גדולים הן תמונות של אומנות בהשראת כתב ברייל.
כתב ברייל בשפות שונות
בכל השפות הכתובות באותיות לטיניות מוגדרות האותיות הלטיניות באותו אופן. אולם, סימנים הייחודיים לשפות שונות, כגון אותיות לטיניות עם סימן דיאקריטי, מוגדרות אחרת בכל שפה כזו. בנוסף, יש סימנים המורכבים מתא ברייל אחד ומכילים צירוף של אותיות. סימנים אלה שונים משפה לשפה בהתאם לשכיחות הצירופים ובהתאם לשיקולים טכניים אחרים. חשיבות הסימנים בעלי התא האחד המקודדים לצירופי אותיות היא בזירוז הקריאה ובהקטנת נפח החומר הכתוב. חסרונם של סימנים אלה הוא בהפיכת הקריאה בברייל למסובכת יותר ללמידה. מרבית העיוורים אינם קוראים ברייל אולם ההערכה היא שהסיבה העיקרית לכך אינה הקושי בלמידה (הגדל עקב השימוש בטכניקות לחיסכון במקום וזמן) אלא משום שהרבה מהעיוורים לא למדו ברייל בילדותם. במקרים רבים משום שבילדותם הם לא היו עיוורים.
כתב ברייל בעברית
השפה הראשונה שנכתבה בברייל הייתה צרפתית, אולם ההתאמה של הברייל לעברית התבססה על הברייל האנגלי. סימני הברייל העברי מוגדרים כך שצלילי האותיות המקודדות בהם מזכירים את צלילי האותיות וצירופי האותיות המקודדים דווקא בברייל האנגלי.
כתב ברייל העברי מבוסס על כתב ברייל האנגלי ולכן הוא נכתב משמאל לימין כמו באנגלית. סימני האותיות האנגליות הוגדרו כסימני אותיות עבריות על פי דמיון צליל. חלק מהסימנים שמשמשים בתור אותיות התנועות באנגלית משמשים כסימני תנועות גדולות (סימני התנועות המכילים י' או ו') בעברית. ברייל עברי נכתב תמיד עם סימני התנועות הגדולות. סימן האות O בברייל האנגלי משמש לסימן החוֹלם המלא (וֹ) בברייל העברי. סימן U בברייל האנגלי משמש לשורוק (וּ) בברייל העברי. סימן I משמש לחיריק המלא (ִי) בברייל העברי. י' שאינו חלק מחיריק מלא מסומן בסימן ה-J האנגלי ו-ו' שאינו חלק מחוֹלם או שורוק מסומן בסימן ה-W האנגלי. סימן האות A הוגדר בברייל עברי בתור א' ולא כסימן ניקוד. סימון האות E לא נכלל בין האותיות וסימני הניקוד העבריים. לב' ו-בּ', כ' ו-כּ', פ' ו-פּ' ו-שׁ' ו-שׂ' יש סימנים שונים בברייל העברי.
מלבד לסימן ה – E, גם לסימנים של C ושל Y לא הותאמו בעברית סימנים של אותיות או של ניקוד. סימן הצירוף TH בברייל האנגלי משמש לאות ת'. הסימן ל-SH משמש לשׁ' ימנית והסימן ל-WH משמש ל-שֹׂ השמאלית. הסימן ל-CH משמש כסימן לכ' רפה. סימן הקיצור למילה the משמש ל-צ'. הסימן לצירוף ED משמש ל-ע'.
סימני כתב ברייל העברי והשוואת משמעותם לברייל האנגלי להגדלת התמונות שבטבלה השתמשו בתוכנת ההגדלה המצויה בכל מחשב, בין אביזרי הנגישות א בּ ב ג ד ה ו וֹ וּ ז ח ט י ִי כּ כ ל מ נ ס ע פּ פ צ ק ר שׂ שׁ ת 35px|נקודה/ות מספר 1 35px|נקודה/ות מספר 1, 2 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 3, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 4, 5 35px|נקודה/ות מספר 1, 4, 5 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 5 35px|נקודה/ות מספר 2, 4, 5, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 5 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 5, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 4, 6 35px|נקודה/ות מספר 2, 3, 4, 5 35px|נקודה/ות מספר 2, 3, 4 35px|נקודה/ות מספר 2, 4 35px|נקודה/ות מספר 1, 3 35px|נקודה/ות מספר 1, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 3 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 4 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 4, 5 35px|נקודה/ות מספר 2, 3, 4 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 4, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 3, 4 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 4 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 4, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 3, 4, 5 35px|נקודה/ות מספר 1, 2, 3, 5 35px|נקודה/ות מספר 1, 5, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 4, 6 35px|נקודה/ות מספר 1, 4, 5, 6 A B V G D H W O U Z X T J I K ch L M N S ed P F the Q R wh sh th
טעמי המקרא: קיים פרויקט המאפשר הוספת סימני ברייל מיוחדים המייצגים טעמי מקרא לכל טקסט מן התנך.
האתר להוספת טעמי מקרא בברייל לטקסט תנ"כי: https://brith.sadinoff.com/transcode
מאמר המספר על פיתוח סימני הברייל לטעמי המקרא, והתוכנה לתמיכה בכך: https://forward.com/culture/421768/how-to-capture-the-nuances-of-torah-in-braille/#amp_tf=From%20%251%24s&aoh=16964328920776&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&share=https%3A%2F%2Fforward.com%2Fculture%2F421768%2Fhow-to-capture-the-nuances-of-torah-in-braille%2F
ספרות ופיסוק
ספרות ופיסוק בברייל עברי ספרות ופיסוק בברייל עבריהסימן # מופיע בראש סדרת הספרות, לא לפני כל סיפרה סמני הספרות 1 - 9 זהים לאותיות A - I. סימן ה-0 זהה ל-J.
אותיות ברייל לועזיות
השפות הכתובות באותיות לטיניות חולקות אותו אלפבית בכתב ברייל אולם לכל אחת מהן יש תוספות לאלפבית זה בהתאם לאותיות הנוספות באותה השפה (כגון â בצרפתית) ולצירופי האותיות הנפוצים בה (כגון th באנגלית). בשפות שאינן כתובות באותיות לטיניות, כגון שפות הכתובות באותיות קיריליות (רוסית ועוד), ערבית או יוונית, ההתאמה של כתב ברייל לשפה המקומית נעשתה באופן דומה להתאמת העברית לברייל. רוב הקודים לאותיות הותאמו על פי דמיונן לצלילי השפה האנגלית או שפה שגורה אחרת בעלת אותיות לטיניות. התאמה של שפות המזרח הרחוק הנכתבות במאות אותיות שונות היא אתגר גדול יותר (ראה קישוריות לחומר נוסף). יש כתב ברייל גם באמהרית. ביידיש כתב ברייל נדיר ביותר. בשנת 1995 הוצע כתב ברייל יידי על ידי התאמת הברייל העברי לצורכי שפה זו.
השוואת סמני ברייל בשפות שונות ברייל אנגלית עברית צרפתית ערבית 35px A א A ا 35px B בּ B ب 35px C C 35px D ד D د 35px E E ــِ 35px F פ F ف 35px G ג G 35px H ה H ه 35px I ִי I ي 35px J י J ج 35px K כּ K ك 35px L ל L ل 35px M מ M م 35px N נ N ن 35px O וֹ O ى 35px P פּ P 35px Q ק Q ق 35px R ר R ر 35px S ס S س 35px T ט T ت 35px U וּ U ـُ 35px V ב V لا 35px W ו W و 35px X ח X خ 35px Y { Y ئ 35px Z ז Z ز 35px ch כ â ة 35px gh ê غ 35px sh שׁ î ش 35px th ת ô ث 35px wh שׂ û ح 35px ed ע ë ض 35px er ï 35px ou ü ؤ 35px ow œ 35px & } ç ص 35px for é ظ 35px of [ à ع 35px the צ è ذ 35px with ] ù ط 35px a>A ـّ 35px , , , 35px ' ' # ء 35px # #
שימושים
שמאל|ממוזער|250px|כתובת בכתב ברייל המסבירה את תוכנה של אריזה
שמאל|ממוזער|250px|תבניות ניידות וחרטים להפקת כתב ברייל
שמאל|ממוזער|250px|חלק מצג ברייל בו נראית שורת תאים של שמונה פינים כל אחד
ממוזער|250px|צג ברייל ומקלדת רגילה המונחים זה על זה במצב נוח לעבודה
שמאל|ממוזער|250px|מדפסת ברייל
כתב ברייל משמש למעבר מידע בתקשורת כתובה (ספרים, קובצי מחשב מודפסים) וכאמצעי נגישות. ספר ברייל הוא ספר שבולטים ממנו סימני ברייל רק מצד אחד של הדף. בשל כך ובשל עוביו של הדף, ספרים אלו הם עבי כרס. כתב ברייל נכתב בעת המצאתו בעזרת מכונות כתיבה מיוחדות לדבר ומכונות דפוס מיוחדות לדבר. מכונות הכתיבה האלה היו רועשות כמו מכונות כתיבה מכניות אחרות ואדם המשתמש בטכנולוגית ברייל לא היה יכול, למשל, לכתוב כשבני ביתו או כששכניו ישנים. המחשב הפך את הברייל לטכנולוגיה נוחה יותר לשימוש.
יש חברות שעל האריזות שלהן מוטבעות מילים בכתב ברייל לטובת אוכלוסיית העיוורים. על פי החוק האמריקני (ADA of 1990), בכל המעליות וליד דלתות של מבני ציבור חייבים להופיע סימני ברייל העוזרים לעיוורים להתמצא. אולם לכתב ברייל יש גם חסרונות כאמצעי נגישות. סימני ברייל חייבים להימצא רק במקומות צפויים. אין טעם, למשל, להוסיף סימני ברייל לשלטים הנמצאים מעל ראשם של העוברים והשבים כי אף עיוור לא ינחש שהוא צריך לחפש שם סימני ברייל. בעיות נוספת עם שלטי ברייל נובעות מהעובדה שאי אפשר לקרוא אותם מרחוק ושרוב העיוורים אינם קוראים ברייל.
כתיבת ברייל שלא במכונת כתיבה
ברייל בתבנית ניידת וחרט
לפני עידן המחשב, אדם שרצה לכתוב ברייל בלא להפיק את הרעש של מכונת הכתיבה ובלא הצורך לשאת מכונת כתיבה כבדה עמו השתמש בכרטיס קרטון שאותו סגר בתבנית מיוחדת ודקר את הכרטיס בעזרת חרט. התבנית אפשרה לדקור את הכרטיס רק במקומות הנכונים ליצירת כתב ברייל תקין. תבנית זו הכילה שורות מסודרות עם תאים מסודרים לאותיות וחורים לדקירה עבור כל אחת משש הנקודות היוצרת כל אות.
החיסרון הבולט של שיטת כתיבה זו הוא הקושי המנטלי הנובע מהעובדה שכיוון הכתיבה הפוך לכיוון הקריאה. זאת משום שהכתיבה נעשתה על צידו של הכרטיס שבו דקר הכותב שקעים בעזרת החרט ואילו הקריאה נעשתה בצידו ההפוך של הכרטיס - הצד בו נוצרו בליטות. על כן כתיבה באופן זה נאלצה להתמקד בהערות קצרות ודמתה לשימוש שעושים אנשים רואים בפנקס ובעט. שיטה זו לא דמתה לכתיבה במחברות.
ברייל בעידן המחשב
החסרונות המרכזיים של השימוש בברייל לפני עידן המחשב היו הנפח הגדול שתפסו ספרי הברייל, משקלם והרעש הרב שעשתה מכונת הכתיבה שכותבת ברייל. הליכה לבית ספר עם ספרי ברייל בתיק, שליחת ספרי ברייל בדואר וסיכום שיעור עם מכונת כתיבה מרעישה היו משימות מאוד לא נעימות. כיום, אדם הנעזר בטכנולוגית ברייל יכול לשמור את כל החומר הכתוב שלו בקובצי מחשב. המחשב גם יכול להמיר קובצי מסמך הכתובים באלפבית רגיל לברייל ומברייל לאלפבית רגיל. קורא ברייל הנעזר במחשב יכול לקרוא את הקבצים שלו אחרי הדפסתם במדפסת ברייל או בהצגתם בצג ברייל. צג ברייל הוא התקן בעל סדרת פינים שהמחשב יכול להבליט ולהצניע.
במחשב לא כותבים אותיות דגושות ולכן התרגום לברייל יפיק רק את האותיות הלא מודגשות (למשל ב ולא ב דגושה).
המחשב מרכיב בעזרת סדרת פינים זו שורה כתובה בכתב ברייל. בשורה זו כתוב תוכנהּ של אחת מהשורות המופיעות על צג המחשב הרגיל. צג ברייל מכיל גלגל המאפשר למשתמש "לעלות שורה" או "לרדת שורה". סימני הברייל שיוצר צג ברייל מורכבים משמונה נקודות כל אחד ולא משש כמקובל בברייל מודפס, כדי לאפשר ביטויי לסימנים שמוסיף המחשב לאותיות כגון סימן ללינק בדף אינטרנט. רוב צגי הברייל מונחים תחת המקלדת כך ששורת הפינים שלהם בולטת כלפי המשתמש ואצבעות המשתמש לא צריכות לנוע למרחק רב בין צג הברייל למקלדת.
את תפקיד מקלדת הברייל של מכונת הכתיבה בכתב ברייל תפסה מקלדת המחשב. עיוורים מוחלטים וכבדי ראייה המשתמשים בברייל מקלידים עליה על פי רוב בהקלדה עיוורת. כבדי ראייה שאינם מצליחים ללמוד כתיבה עיוורת משתמשים באמצעי טכנולוגיה מסייעת כדי לשפר את השימוש במקלדת המחשב. בעבר נעשו ניסיונות לשווק מקלדת מחשב שבמקום קלידי האותיות שלה יש שישה קלידים כמו במקלדת של מכונת הכתיבה הכותבת ברייל, אולם ניסיונות אלה לא צלחו.
מחשבי כף יד וברייל
כבר באמצע שנות השמונים יצא דגם ראשון של מחשב כף יד שעובד בטכנולוגיית ברייל. למחשב כף יד זה קראו Speak ‘n Braille. אמצעי הקלט והפלט של מכשיר זה היו שקעים לחיבורי כבל למחשבים אחרים ולמדפסות ברייל, רמקול שנתן פלט קולי על תוכנת הקראה פרימיטיבית ומקלדת בעלת שבעה קלידים בלבד עבור צירופי שש הנקודות שיוצרות את אותיות הברייל ועבור הרווח. למכשיר היה נפח זיכרון גדול ותוכנה שמתרגמת ברייל לכתב אנגלי רגיל וכתב אנגלי רגיל לברייל.
כאשר מכשיר זה היה מנותק ממכשירים אחרים הוא שימש לכתיבת מסמכים בברייל והיה נוח בהרבה הן ממכונת הכתיבה בברייל, משום שהיה שקט וקל, והן מהתבנית הניידת והחרט, משום שלא אילץ את הכותב לכתוב אחורנית. כאשר המכשיר חובר למחשב אחר הוא הפך אותו לנגיש לעיוורים – הוא אפשר פלט קולי ותרגם את מסמכים לברייל לקראת הדפסתם במדפסת ברייל.
נכון לשנות האלפיים, מחשבים אישיים כמו גם מחשבי כף יד רבים מכילים תוכנות נגישות שונות לעיוורים או שניתן להתקין עליהן תוכנות כאלה. ניתן גם לחבר למחשבי כף יד רבים מקלדת מתקפלת שנוחה לעיוורים. עיוור יכול כיום להשתמש במחשבי כף יד שונים שיוצרו עבור האוכלוסייה הכללית והמסמכים שבהם להדפיס בברייל אחרי העברתם למחשב אישי עם תוכנת תרגום לברייל.
מגמות שימוש
ישנם מחקרים המציגים שהשימוש בכתב ברייל בארצות הברית במגמת ירידה. לפני דור, 50% מהתלמידים העיוורים השתמשו בכתב ברייל, וב-2006 פחות מ-12%.Proponents Say the Decline in Braille Instruction Is Leading to Illiteracy ב-2016, מצאו שפחות מ-9% מהאוכלוסייה בין גילאי 4-21 ידעו לקרוא ברייל.Braille Literacy Statistics and How They Relate to Equality
בניגוד לכך, ישנם מחקרים אחרים הטוענים שאין סטטיסטיקה מהימנה עבור אוריינות ברייל.How Many Braille Readers? Policy, Politics, and Perception
ראו גם
נגישות
טכנולוגיה מסייעת
הספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים
קישורים חיצוניים
רמי אריאלי, כתב ברייל – כתב המאפשר לאדם עיוור קריאה וכתיבה, באתר מכון ויצמן למדע
:en:Hebrew Braille
תפילה מסידור בכתב ברייל (התחלה 2:58)
הצעה לכתב משולב: אלכסון, במדור זיקוקים, 24 באפריל 2018
כתיבה מתמטית במחשב ותרגום לבראייל
מידע מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי על ספרים וספריות בכתב ברייל הנגישים לעוורים בישראל. מחולק לקטגוריות: ספרות יפה, ספרי קודש, ספרות מקצועית, ספרי לימוד -
Who invented Braille?, Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:בלשנות
ברייל, כתב
ברייל
קטגוריה:פריטי טכנולוגיה מסייעת
קטגוריה:חומרת ממשק אדם-מחשב
קטגוריה:המצאות במאה ה-19
קטגוריה:עיוורון
קטגוריה:צרפת: המצאות | 2024-07-04T07:48:33 |
מוזיקת רוק | מוזיקת רוק (באנגלית: Rock music) היא סוגה מוזיקלית שהחלה את דרכה כהתפתחות של הרוק אנד רול בשנות ה-50 של המאה ה-20. הרוק מבוסס על סולמות הבלוז (הסולמות הפנטטוניים), שהם סולמות מינוריים בהם מנגנים רק את הצליל הראשון, השלישי, הרביעי, החמישי והשביעי (חמישה צלילים, ומכאן שמם פנטטוניים), כאשר קיימת גרסה בה מנמיכים בחצי טון את הצליל החמישי.
במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (מוזיקת קאנטרי) למוזיקה אפרו-אמריקנית קצבית (בלוז); אך עם השנים הרוק התפצל לאינספור כיוונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, כיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק – גיטרה בס, תופים וגיטרה חשמלית – יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק; והאפשרויות הטמונות בשילוב של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות, מה גם שבמהלך השנים, להקות הרוק הוסיפו כלי מיתרים והחלו לחקור שיטות הקלטה חדשות וכן את האפשרויות הטמונות בסינתיסייזרים, ובאפקטים רבים שמשמשים היום כל גיטריסט. לכן, בנקל אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי, רוק שמח ורוק עצוב, רוק קולי ורוק כלי, שירי רוק קלילים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כה מגוון, שלמעשה, הוא אינו סגנון אחד אלא קבוצה גדולה מאוד של סגנונות שמקושרים דרך הבסיס של "השילוש המקודש", וכמו כן דרך סממנים אחרים.
"תור הזהב" של הז'אנר הזה בדרך כלל מיוחס לתקופה שמשנות ה-60 של המאה ה-20 עד לשנת 1980. בעידן זה אמנים כגון אלביס פרסלי, בוב דילן, הביטלס, סקורפיונס, הרולינג סטונז, קווין, ניל יאנג, לד זפלין, פינק פלויד, הדלתות, ג'ימי הנדריקס, פרנק זאפה, ג'נסיס ורבים אחרים כבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם.
למרות העובדה כי מקורו של הרוק בבלוז, שיוצריה היו אפרו-אמריקאים, כמעט כל יוצרי הרוק לדורותיהם היו לבנים. הרוק התפתח באנגליה ובארצות הברית במקביל. השפעת הרוק הגיעה לידי כך, שאף קמו זרמים חברתיים בקרב בני הנוער של מעריצי רוק - ילדי הפרחים, מטאליסטים ופאנקיסטים. במהלך השנים אורגנו פסטיבלי רוק המוניים ואף בוימו סרטי רוק על הכוכבים, שלוו במוזיקה שלהם. תופעה בולטת שמלווה את הרוק מראשיתו ועד היום היא שימוש נפוץ של המוזיקאים בסמים – החל מאלביס בשנות ה-50, וכלה בנירוונה בשנות ה-90. עם זאת, לאורך השנים התופעה לא יוחדה רק למוזיקת הרוק לבדה, כי אם למוזיקאים גדולים באופן כללי.
שורשיו של הרוק
שמאל|ממוזער|150px|רוברט ג'ונסון, באחת משתי התמונות היחידות שלו
הרוק כפי שהוא מוכר לנו היום מורכב ממאות סגנונות - מרוק קלאסי ועד רוק מתקדם, מרוק אלטרנטיבי ועד רוק כבד. אם נמשיל את הרוק לעץ עצום, כל אחד מהסגנונות האלו הוא ענף קטן שבוקע מתוך ענפים גדולים ממנו. מתוך הרוק יצאו גם סגנונות מוזיקליים שלמים, שהמגוון המוזיקלי שלהם עצום והם התרחקו מאוד מהבסיס, כגון הבי מטאל או פאנק (Punk). כל ה"ענפים" האלו, אם נמשיך באותו המשל, יצאו מתוך הגזע, והוא הרוק'נרול. וגם הוא יצא מתוך בסיס – הבלוז. בתחתית שורשיו נמצא הדלתא בלוז, שעבר גלגולים רבים בטרם נבטו הסגנונות הרבים.
הבלוז החל בדלתא של המיסיסיפי, כמוזיקת עבדים. תוך כדי העבודה בשדות הכותנה הרחבים של הדרום, היו שרים השחורים שירים שהיו מבוססים על המוזיקה האפריקאית שהביאו איתם, וספגו השפעות גם מהמוזיקה האמריקאית המקומית. למוזיקת הבלוז שנוצרה שם, שהמייצג הנודע ביותר שלה הוא רוברט ג'ונסון, הייתה השפעה עמוקה ביותר על הרוק, הן כמוזיקה והן מההיבט התרבותי-רעיוני. במילות השירים ובדמותו של ג'ונסון ניתן למצוא מוטיבים שיחזרו על עצמם ברוק שנים רבות לאחר מכן. את ההתעסקות עם השטן הוא הנחיל לעולם הרוק – בשירים כגון "Me and the devil blues" ובאגדות שנפוצו סביבו, כאילו מכר את נשמתו לשטן. ואכן, שנים לאחר מכן הפך השטן לאחד מהנושאים המוכרים ברוק הכבד, דרך להקות כמו הרולינג סטונס, לד זפלין ובלאק סבאת׳ - ששורשיהן המוזיקליים היו אמנים כמו ג'ונסון ואחרים. נוסף על כך, ג'ונסון נחשב לראשון מועדון 27 – "מועדון" של אמני רוק ובלוז שמתו כולם בני 27. בכך "תרם" ג'ונסון לעולם הרוק את הפאתוס של הכוכב שמת בגיל צעיר.
בערך בשנות השפל הגדול התחוללה נדידה המונית של שחורים צפונה, בעיקר לכיוון העיר שיקגו, שהייתה מוכנה לקבל את השחורים – לכן חוזר בהרבה שירי בלוז מאותה תקופה המשפט "Sweet home Chicago", שמבטא את האושר הגדול של השחורים בעזיבת הדרום, שהיה אז גזעני כלפיהם, והמעבר לעיר הגדולה. עם המעבר לעיר הגדולה גדלו גם המקומות בהם הופיעו זמרי הדלתא בלוז השחורים. עתה הם הופיעו במועדונים אורבניים שונים, והיו זקוקים לצליל חזק הרבה יותר משסיפקו הגיטרות האקוסטיות שלהם. לכן התחילו לנגן בגיטרות חשמליות ובמערכות תופים חזקות יותר. הצליל הזה, שהובל על ידי מאדי ווטרס והאולין וולף במיוחד, נקרא "שיקגו בלוז". הוא היה פורץ דרך וחדשני בחשמליות שלו, והיווה בכך את הבסיס לרוק'נרול, ולאחר מכן לרוק.
בשנות ה-40 וה-50 החלה המהפכה האלקטרונית במוזיקה, בראשה הבלוז. בעוד שבעבר הבלוז היווה בסה"כ שירת עבודה, בשנים אלה מנגינות הבלוז עברו עיבוד אלקטרוני-מודרני וסגנון זה הפך לבסיס של הנגינה בגיטרה חשמלית. התפתחויות אלה הובילו ללידתו של הרוק אנד רול: גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. הרוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול, ירש מהבלוז הן את טכניקת הנגינה, ואת הקצב. הרוק'נרול "שיגע" את אמריקה.
באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקה פופולרית, בייחוד בקרב בני נוער שהופצה בכל ארצות הברית, ואף יוצאה למדינות אחרות. הזמר, הגיטריסט ושחקן הקולנוע האמריקאי אלביס פרסלי שכיכב משנות ה-50 וכונה "מלך הרוק'נרול", היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה. זמרי רוק'נרול משפיעים נוספים בשנות ה-50 הם צ'אק ברי, ליטל ריצ'רד ובאדי הולי.
המושג רוק'נרול כיום מציין לא רק את הסגנון המוזיקלי עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער, הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצתת בנוסחה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול".
היסטוריה
שנות השישים
רוק קלאסי
באמצע שנות ה-60 התפתח הרוק'נרול לזרמים מוזיקליים חדשים: רוק קלאסי, רוק פסיכדלי ופולק רוק. רבות מהלהקות המצליחות שקמו בעשור זה כבר נחשבו ללהקות רוק מבחינת אופיין החיצוני, אך למעשה, מבחינה אומנותית, הן יצרו רוק'נרול טהור. להקת רוק קלאסית של שנות ה-60, כללה שלושה גיטריסטים (אחד מהם בסיסט) ומתופף. להקות הרוק/רוק'נרול המרכזיות של שנות ה-60 הן הביטלס, הרולינג סטונז, הביץ' בויז, המי, האמהות והאבות, המאנקיז, האנימלס, הקינקס, הדלתות, סיימון וגרפונקל, הבירדס, ג'פרסון איירפליין, הזומבים, היארדבירדס וקרים. זו הייתה תקופה שכונתה בפי רבים "העשור שלא יחזור".
ילדי הפרחים
שמאל|ממוזער|250px|היפים בפסטיבל וודסטוק
באותו הזמן ארצות הברית הייתה שקועה עמוק בבוץ הווייטנאמי. החלו לצוץ בארצות הברית זמרי רוק שגידלו את שיערם, עישנו מריחואנה ושרו שירים נגד המלחמה. אלה היו ההיפים. הם חוללו את התנועה החברתית של "ילדי הפרחים", שהאשימה את המבוגרים בהרס העולם ולכן ביקשה למרוד בהם. המנהג שרווח אז בקרב הרוקרים לגדל את שיערם, הפך למסורת רבת שנים בקרב כל גדולי הרוק הקלאסי והכבד לדורותיהם. מנהג נוסף היה לשבור את הגיטרה בהופעות- מנהג שגם הוא הפך למסורת, ובעיקר לסמל של תרבות הרוק. בשנת 1969 נערך פסטיבל וודסטוק בארצות הברית, פסטיבל מוזיקה ואהבה של "ילדי הפרחים" בכיכוב כל כוכבי הקאנטרי, הבלוז, הרוק והפופ של ארצות הברית שהיו נגד המלחמה. בין האומנים שכיכבו בפסטיבל יש למנות את להקת המי, את הזמר ג'ו קוקר ואת הגיטריסטים קרלוס סנטנה וג'ימי הנדריקס. במיוחד זכורה הגרסה המעוותת של ההמנון האמריקאי שניגן הנדריקס בגיטרה החשמלית שלו ביום האחרון של הפסטיבל.
שנות השבעים
תחילת שנות ה-70 היוו פריחה במוזיקת הרוק. הרוק התפתח לכיוונים חדשים, שהגיעו לשיא בשנים 1972–1973. שנים אלו היו לפסגת המוזיקה של דור הבייבי בומרס. באמצע שנות ה-70, אחרי תקופת "העשור שלא יחזור", החלה הירידה בהתפתחות המוזיקה, שנעה לכיוון הפאנק.
גלאם רוק
בשנות ה-70 התפתח מאוד הרוק באנגליה. הזרם המרכזי ברוק של שנות ה-70 היה הגלאם רוק. סגנון זה מובחן בעיקר על פי ההופעה ולאו דווקא על פי איזשהו מאפיין מוזיקלי. הדגש הושם בעיקר על שטחיות, חוסר בושה ואימוץ התהילה והמיניות. מבצעי גלאם רוק הופיעו באיפור כבד המביע דו-מיניות ותלבושות נוצצות וצעקניות. מבחינה מוזיקלית, הגלאם רוק היה לרוב פחות קל ושקט מהרוק של שנות ה-60 ויותר אינסטרומנטלי ובעל עוצמה. בין אומני הגלאם רוק הבולטים יש למנות את הזמרים דייוויד בואי, אלטון ג'ון ואליס קופר ואת הלהקות קווין, אירוסמית' וקיס.
לידתו של הרוק הכבד
סגנון נוסף שנולד בשנות ה-70 הוא הרוק הכבד/המטאל מתאפיין במקצבים אגרסיביים, נגינה מורכבת בדרך כלל, גיטרות מוגברות ומעוותות צליל. הגל הראשון של להקות הבי מטאל הופיע בבריטניה בין השנים 1967 ל־1974. שלוש להקות אנגליות נחשבות לאבות המייסדים של הרוק הכבד: לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת'. ולהקת ג'ודס פריסט שהשפיעו רבות על הלבוש השחור והפ'טישיטי שמלווה את הז'אנר עד לימינו אנו.
רוק מתקדם
"רוק מתקדם" הוא שם כללי לזרם מוזיקלי שהתפתח בשלהי שנות ה-60 מהפסיכדליה והגיע לשיאו בין השנים 1973–1975. המוזיקאים בזרם זה (שהתחלק למעשה למספר רב של זרמים, הממשיכים להתקיים ולהתפצל עד היום) היו שונים זה מזה במידה רבה, אך היו להם כמה מאפיינים מרכזיים שהבדילו אותם מאמני רוק אחרים:
הלחנת מוזיקה מורכבת יותר מהרוק הממוצע, תוך נטייה למשקלים מורכבים, יצירות ארוכות המבוססות על פיתוח מוטיבים, והרמוניות מורכבות.
השפעות ניכרות מסגנונות שאינם רוק - בעיקר מוזיקה קלאסית, ג'אז ופולק.
שימוש נרחב באפקטים, עריכות אולפניות וכלים חדשניים (כמו מלוטרון ומוג).
הרעיון העיקרי מאחורי הרוק המתקדם היה ההתייחסות לרוק כאמנות בפני עצמה ולא כמוזיקת ריקודים קלה, כפי שהיה נהוג להתייחס אליו בשנות ה-60 המוקדמות. הרוק המתקדם הגיע לשיאו לקראת אמצע שנות ה-70, אבל משום שהמוזיקה שהציג לא הייתה קלה לעיכול, הלך העניין הציבורי בו ופחת. פיחות העניין הביא לירידה במכירות והלהקות שלקחו בו חלק הלכו ונעלמו. חלקן הפכו ללהקות פופ כדי להגיע להצלחה מסחרית, חלקן התפרקו, וחלקן הקטן מאוד המשיך להתקיים ולעסוק באותה המוזיקה. לקראת סוף שנות ה-70 "נעלם" הז'אנר מהעין הציבורית, הן משום שחברות הקלטה לא הסכימו להפיק עוד אלבומים שהשתייכו לזרם זה, והן משום שמעט תשומת הלב שעוד נשארה לזרם, הועברה לפאנק, שהיה האנטיתזה המוחלטת לרוק המתקדם. עם זאת, זרם הרוק המתקדם לא נעלם לחלוטין, ולהקות רבות ממשיכות גם כיום ליצור מוזיקה שכזו הרחק מתשומת הלב הציבורית.
להקות בולטות: פינק פלויד, קווין, ג'תרו טאל, קינג קרימזון, יס, ג'נסיס (בתקופתה המוקדמת, עד 1977), אמרסון, לייק ופאלמר, קאמל, ואן דר גראף ג'נרייטור, ראש ופרנק זאפה.
פאנק
בסוף העשור קמה תנועת הפאנק בלונדון. זרם חתרני זה שאף להתנער מהתמסדות הרוק המתקדם והפסיכדליה ה"מתוחכמים". בהתאם לתנועת הפאנק בחברה, שנודעה באופייה המרדני והפרובוקטיבי, מוזיקת הפאנק הייתה מאוד קצבית ובוטה. היא הייתה פשוטה הרבה יותר מבחינה מוזיקלית מהרוק ובדומה לכיווני הרוק שקדמו לה, בעלת אידאולוגיה חתרנית, שלעיתים קרובות זוהתה עם אנרכיה.
בין הרכבי הפאנק הבולטים ניתן למנות את הסקס פיסטולס, הקלאש, באזקוקס וראמונס.
שנות השמונים
שנות ה-80 נחשבת לתקופה חלשה לרוק. בעשור זה, הרוק, שבעשור הקודם התפתח לז'אנרים חדשים ומגוונים, הוליד רק שני ז'אנרים עיקריים: בלדות הרוק והרוק הכבד. להקות רוק רבות, השתלבו במיינסטרים והרבו שימוש בסינתיסייזרים. שאר ז'אנרי הרוק לא הצליחו להיכנס לתודעה ורק להקות מעטות ניגנו רוק אחר, שכונה בהמשך "רוק אלטרנטיבי". בין להקות הרוק האלטרנטיבי הבודדות שכן הצליחו בשנות ה-80 היו U2.
סגנון הרוק הבולט ביותר של שנות ה-80 הוא הרוק הכבד:
הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי, שכלל את הלהקות איירון מיידן, דף לפרד, סאקסון, דיו, ונום ומוטורהד.
"להקות השיער" האמריקאיות - ה"רוק שיער" האמריקאי הוא הסגנון הראוותני, הססגוני והגנדרני ביותר שידעה מוזיקת הרוק. כל חברי עשרות להקות השיער שקמו בשנות ה-80 השקיעו מאוד בהופעתם החיצונית: גידלו שיער ארוך, התאפרו, לבשו בגדים צבעוניים ובלתי רגילים, חולצות מנומרות ומכנסי עור, קעקעו על גופם קעקועים גדולים וצבעוניים וקיפצו על במות הרוק כאחוזי תזזית, תוך שהם מנופפים בגאווה בשיערם הארוך. כל היסודות התרבותיים שנחשבים כלא-חינוכיים ואף לא-מוסריים, קובצו יחדיו בתרבות הרוק פורקת העול: סיגריות, אלכוהול, ניבולי פה, מיניות מוחצנת, שחצנות, זלזול בלימודים וסמים. הסיסמה הידועה "סקס, סמים ורוק'נרול" הפכה לרלוונטית מתמיד בשנות ה-80.
בין להקות השיער הבולטות נמנות בון ג'ובי, טוויסטד סיסטר, פורינר, מוטלי קרו, פויזן, גאנז נ' רוזס, סקיד רו וואן היילן.
בניגוד מוחלט לגלאם מטאל (להקות השיער), פעלו בשנות ה-80 בארצות הברית להקות הת'רש מטאל: בעוד שיוצרי הרוק שיער (ובמידה מעט פחותה יותר, גם יוצרי ההבי מטאל הבריטי) השקיעו במראה חיצוני ובמסחור, עלו לבמה עם שיער נפוח, איפור ובגדים בלתי רגילים, שרו על אהבה (או לחלופין על השטן) ויצרו מוזיקה שמחה וקליטה, הריי שיוצרי הת'רש מטאל עשו את ההפך הגמור: הזניחו את ההופעה החיצונית, עלו לבמה עם בגדים רגילים, לא שמו דגש על שירה ומלודיה, שרו על נושאים לא פופולריים (לעיתים קרובות על נושאים פוליטיים), והשקיעו את כל כוחם בטכניקת הנגינה בלבד.
להקות הת'רש הבולטות ביותר בשנות ה-80 הן מטאליקה, מגאדת', אנתרקס וסלייר.
רוק אלטרנטיבי
באותה העת התחילה גם פריחת להקות עצמאיות ומחתרתיות שמאוחר יותר יקוטלגו כרוק אלטרנטיבי ואינדי.
שנות התשעים
בתחילת שנות ה-90, החלו להקות אינדי ורוק אלטרנטיבי רבות להופיע. הפריצה המשמעותית של הרוק האלטרנטיבי לזרם הרוק המרכזי היה השיר של להקת נירוונה, "Smells Like Teen Spirit", שהפך ל"המנון" של דור ה-X. להקות רבות נהנו אף הן מהפופולריות של הרוק האלטרנטיבי, שהתפצל לסגנונות ותתי-סגנונות רבים. הבולטים בהם הם:
גראנג'
בתחילת העשור קמו להקות הגראנג' ובראשן ארבע להקות מצליחות שיצאו באותו הזמן מהעיר סיאטל שבארצות הברית, שהתיימרו לייצג את הדור החדש: נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגארדן ואליס אין צ'יינס. הגראנג' יצא כנגד הסגנון הראוותני והמוחצן של להקות השיער.
הפאנק האמריקאי
בתחילת שנות ה-90 קם הפאנק לתחייה, לאחר שכמעט נעלם באמצע שנות ה-80, אלא שהפעם-בארצות הברית. שלוש להקות הפאנק הבולטות של שנות ה-90 הן גרין דיי, אופספרינג ובד רליג'ן האמריקאיות.
רוק קל
כיוון ברוק שהתחיל בשנות ה-80 והגיע לשיאו בשנות ה-90 הוא רוק קל. זהו סגנון רגוע, איטי, שקט ובדרך כלל גם עצוב יחסית, שצמח בהשפעת הפופ.
רוק אלטרנטיבי
כיוון מודרני נוסף שהחל בשנות ה-90 הוא הרוק אלטרנטיבי. בהגדרה זו נכללות כל הלהקות שלא משתייכות לאחד משלושת הזרמים העיקריים של הרוק (קלאסי, מטאל, פאנק), אך בכל זאת משתייכות לרוק משום שהן משתמשות בכלים של רוק.
פרוגרסיב מטאל
פרוגרסיב מטאל הוא סגנון שהתפתח באמצע שנות ה-80. זהו שילוב בין מטאל ורוק מתקדם – הז'אנר משלב את המורכבות, ההשפעות הקלאסיות, שבירות המשקלים והתחכום של הרוק המתקדם, יחד עם האגרסיביות והפסימיזם של המטאל. להקות בולטות מז'אנר זה הן: דרים ת'יאטר, אופת', פיין אוף סלביישן, טול וסימפוני אקס.
נו מטאל
נו מטאל (Nu Metal) הוא תת-ז'אנר שנוי במחלוקת של ההבי מטאל. הנו-מטאל נוסד באמצע שנות ה-90 והתאפיין בעבודת גיטרות לא דומיננטית, סגנון שירה המושפע מההיפ הופ ומהפאנק, ומבני שירים שנשאלו מן הרוק האלטרנטיבי יותר מאשר מן המטאל המסורתי. הנו-מטאל מאופיין בשילוב של מטאל או הבי מטאל עם סגנונות אחרים כדוגמת היפ הופ או מוזיקה אלקטרונית. להקות בולטות בזרם זה הן: לינקין פארק, קורן, סליפנוט, לימפ ביזקיט, וסיסטם אוף אה דאון.
רוק בישראל
בראשית הדרך, היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט את השיר "ילדונת".
להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים. לקראת סוף העשור השתכללה סצנת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כשמוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. בגל השני של להקות הקצב התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצנת הרוק המקומית: הצ'רצ'ילים, האריות והסופרגרופ עוזי והסגנונות.
אמן בולט ברוק הישראלי בארץ הוא שם טוב לוי שניגן בהרכב צליל מכוון שפעל בשנת 1979 ביחד עם יצחק קלפטר ושלמה יידוב. כמו כן, שם טוב לוי המשיך בקריירת סולו.
בתפר שבין שנות ה-60 וה-70 החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שבשנת 1969 הפך את הצ'רצ'ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ובתקליטים.
להקת הרוק המצליחה הראשונה ששרה בעברית, הייתה כוורת, שהחלה את דרכה בשנות ה-70. כוורת נחשבת כפורצת דרך במוזיקה הישראלית כשהצליחה לשלב בין מוזיקת פופ להומור והעלתה את הפופ והרוק ללב הקונצנזוס.
בתחילת שנות ה-70 החלה להתפתח סצנת הרוק המתקדם הישראלי. אחד האמנים הראשונים היה שלמה גרוניך, שבשנת 1971 הוציא את אלבומו "למה לא סיפרת לי!?". להקת רוק מתקדם נוספת בשנות ה-70 הייתה ששת. בסוף שנות ה-70 בלטה להקת הרוק המתקדם הירושלמית "דובדבן" ששילבה בלוז אינסטרומנטלי שבוצע בכינור חשמלי וגיטרה.
להקות רוק בולטות שבאו אחריה בשנות ה-80 היו תיסלם, בנזין, משינה והחברים של נטאשה, שם בלט היוצר ארקדי דוכין.
שמאל|ממוזער|250px|ברי סחרוף, כונה "נסיך הרוק הישראלי"
שנת 1991 הייתה שנת הפריצה של להקות וזמרי הרוק האלטרנטיבי, בראשותם של רמי פורטיס, ברי סחרוף ואביב גפן, ולהקות צעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, אבטיפוס, רוקפור ומופע הארנבות של ד"ר קספר זכו לפופולריות רבה.
בתחום הרוק הכבד בולטת סטלה מאריס מחיפה, שהחלה את דרכה בתחילת שנות ה-90 ופרסמה, בין היתר, את הבלדה "נר על החלון", שהפך ללהיט ואת השיר "אישתר" שאף הופיע ב-MTV.
בין הלהקות הבולטות של העשור הראשון של המאה ה-21 נמנות בית הבובות, המנגנת רוק מלודי עם דגש על גיטרה אקוסטית, מוניקה סקס ואת סינרגיה, הנוטה לכיוון של ניו מטאל מלודי.
בסוף שנות ה-80 התפתח בישראל ז'אנר מקומי בשם אוריינטל מטאל, ז'אנר זה שילב הבי מטאל עם השפעה ממסורות יהודיות ומהתרבות המזרחית, במילים ובמנגינה. הלהקות סיילם ואורפנד לנד אף משלבות שירים בעברית ביצירתן, דוגמה בולטת היא השיר העיירה בוערת של סיילם.
ראו גם
רוק ישראלי
רוק ברזילאי
קישורים חיצוניים
*
רוק | 2024-09-04T06:12:57 |
רוק (ביולוגיה) | רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה מבלוטות הרוק, ומכיל מים, אלקטרוליטים ואנזימים, ומסייע בריכוך המזון ובפירוקו. הרוק מכיל חומרים אנטי-בקטריאליים והוא סביבה עוינת לחיידקים ולנגיפים ונחשב כחוליה הראשונה במערכת החיסונית. הרוק אינו מכיל חיידקים כלל והורג את החיידקים הנכנסים לחלל הפה ובאים במגע עם הרוק.
הרוק חיוני גם עבור חישת הטעם של המזון. פקעיות הטעם שהן קולטני הטעם מצויות, בין השאר, על הלשון, ובהיעדר רוק על המזון הן מתקשות לקלוט את טעמו.
המבנה של בלוטות הרוק הוא: 3 זוגות של בלוטות רוק עיקריות, הממוקמות מתחת ללשון וקרובות לאוזן.
הפרשת הרוק נחלשת בזמני לחץ, פחד ומחסור במים, ונפסקת כמעט לחלוטין בזמן שינה או אלחוש. בממוצע ביממה מופרשים 1–2.5 ליטר רוק.
הרכב
רוק האדם הוא תמיסה המורכבת מ-99.5% מים וכחצי אחוז אלקטרוליטים, אנזימים וחומרים נוספים.
האלקטרוליטים המרכזיים ברוק הם: יוני נתרן, יוני אשלגן, יוני סידן, כלוריד, ביקרבונט, זרחה ויוני יוד (ריכוז יוני היוד תלוי בתזונה, וגבוה בדרך כלל מהריכוז המצוי בפלזמה).
האנזימים המצויים ברוק, כוללים אנזימים לפירוק רכיבי מזון כדוגמת אלפא-עמילאז, ליפאז לשוני, המתחיל את פעילותו בפירוק המזון רק עם כניסתו לקיבה וקאליקרין. הרוק מכיל גם אנזימים אנטי-בקטריאליים כדוגמת ליזוזים, לקטופרוקסידאז רוקי, לקטופרין וכן תרכובות אנטי-בקטריאליות שונות כדוגמת תיוצינאט, מימן על-חמצני, ואימונוגלובלין A בתצורה המופרשת שלו ועוד.
הרוק מכיל ריר המורכב בעיקר מגליקופרוטאינים.
תפקיד ביולוגי
עיבוד מזון
הרוק מרטיב את המזון ומרכך אותו, ומביא לגיבוש המזון הלעוס ליחידות בליעה (bolus) ובכך מסייע להעברה חלקה בוושט ולפירוקו בקיבה. הרוק מכיל עמילאז הפעיל ברמת חומציות (pH) של הרוק, והוא מתחיל בפירוק העמילן שבמזון בעודו בפה. הליפאז שברוק פעיל ברמת החומציות של הקיבה והוא תורם לפירוק המזון לאחר הבליעה. האנזים הפטוקורין המצוי ברוק נקשר למולקולות ויטמין B12 ומונע בכך את פירוקם בקיבה בטרם עת.
חישת טעם
לרוק תפקיד מרכזי בחישת הטעם. המים שברוק גורמים להמסת תרכובות מסיסות כדוגמת מלח החיונית להפעלת קולטני הטעם. הרוק גורם לפירוק רב-סוכרים לחד-סוכרים המפעילים קולטני טעם, ולכן לעיסת מזון המכיל פחמימות מורכבות יוצרת תחושת טעם מתוק. נוזלי הרוק מסייעים בהנעת רכיבי המזון אל קולטני הטעם, ואנשים שלהם כמות רוק קטנה יחסית, סובלים לעיתים קרובות מעיוותים בתחושת הטעם (dysgeusia, בעברית: פֶּרַע טַעַם).
מחקרים הראו שהרוק גם ממלא תפקיד בחישת הארומה של המזון, המשפיעה על תפיסת הטעם.
סיכה
נוזל הרוק מונע יובש בחלל הפה, ונזקים במהלך הבליעה והלעיסה, והידבקות המזון לחך. אנשים הסובלים מיובש הפה, סובלים לעיתים קרובות גם מפצעים בפה וממזון הנדבק לחך.
פליטה
הרוק מסייע ביריקה ופליטה של חומרים לא רצויים. מזונות רעילים מכילים לעיתים קרובות חומרים בעלי טעם מר המשמש התרעה מפני בליעה. בהגנה מפני רעלים, הרוק מסייע בחישת הטעם המר מצד אחד, ומצד אחר בפליטת המזון החוצה.
הגנה מפני חיידקים ונגיפים
הרוק מביא לניקוי הפה משאריות מזון ובכך מונע התפתחות חיידקים בפה. הרוק מכיל תרכובות ואנזימים אנטי-בקטריאליים ואנטי-ויראליים, המגינים מפני התפתחות זיהומים בחלל הפה, ומפרקים חיידקים הנמצאים במזון. האנזים ליזוזים מפרק את תאיהם של חלק מהחיידקים המצויים במזון.
תפקידים נוספים
תפקידים כלליים
שמירת רמת החומציות בפה
סיוע להתפתחות פקעיות הטעם
סיוע להתמיינות התאים ברקמות שבפה ולשמירה עליהם
סיוע לריפוי פצעים בפה
תפקידים מיוחדים בבעלי חיים שונים
בבעלי חיים שונים כדוגמת הכלב, קירור הגוף נעשה באמצעות הלחתה, הכלב מוציא את לשונו הרטובה ברוק, ואידוי הנוזלים ממנה מביא לירידה בטמפרטורת הגוף.
רוק מסייע לעופות ממשפחת הסיסיים בבניית הקן.
נחשים שונים, כמו הקוברה היורקת משתמשים ברוק להתזת ארס.
דבורים מפרישות רוק למזון המלכות ולמזון הפועלות המכיל ויטמינים שונים.
בעלי חיים רבים מלקקים את פצעיהם. הרוק מסייע בהרגעת חישת הכאב, וחומרים המצויים ברוק נמצאו כמסייעים להחלמה ולהגנה מזיהומים.
בעלי חיים שונים מלקקים את עצמם או פרטים אחרים לניקיון.
הפרשת רוק
הרוק מופרש מצברי תאים הקרויים אציני (ביחיד: אצינוס) דרך תעלות האיסוף (collecting ducts) שבבלוטות הרוק.
קצב הפרשת הרוק תלוי בשעון הביולוגי, כשבאדם שיאו בשעות אחר הצהריים, והוא יורד לרמה נמוכה ביותר בעת השינה.
הפרשת הרוק גוברת כתוצאה מגירוי מזון. ריח או טעם של מזון ואף מחשבה עליו מביאים לעלייה בכמות הרוק בפה. בניסוי מפורסם שנערך על ידי איוון פבלוב נמצא שניתן אף ליצור התניה בין אירועים שונים (כדוגמת צלול פעמון) למזון, והאירוע מביא להגברת ייצור הרוק.
לעיסה מביאה אף היא לעלייה בכמות הרוק.
ראו גם
מרקקה
לקריאה נוספת
דאוז ואחרים, The functions of human saliva: A review sponsored by the World Workshop on Oral Medicine VI, Arch Oral Biol. 2015 Jun;60(6):863-74
קתרין היינצרלינג, SALIVA AND SENSORY PERCEPTION
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:נוזלי גוף
קטגוריה:מערכת העיכול | 2024-05-14T05:01:55 |
חלום | שמאל|ממוזער|250px|"חלום האבירים", ציור מעשה ידי אנטוניו דה פרדה.
שמאל|ממוזער|250px|"חלומה של נזירה", ציור מהמאה ה-19 מעשה ידי קארל ברולוב.
חלום הוא פעילות מנטלית המתרחשת בזמן שינה, היוצרת חוויה סובייקטיבית של מראות ותחושות. לחלום שגרתי כמה מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, היעדר יכולת לשלוט בו ולכוון את השתלשלותו באופן רצוני, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצת תרבויות, שנצפתה גם בחיות. ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום.
ישנם סוגים שונים של חלומות, ובהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית. יש גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות, מראות או תחושות מיניות.
קיימות גישות רבות להבנת מהותו של החלום, החל מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, עבור בגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד הבעת התודעה באופן סימבולי והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.
דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהושפעו מחלומותיהן. לפרשני חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.
מאפייני החלום
הפסיכולוג פרופ' יצחק לוין מתאר את החלום במאפיינים הבאים:
לחלום יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בו גם תחושות שמיעה, מישוש ולחץ. לעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב.
מיזוג של החולם עם החלום. בניגוד למצב של ערות, שבו יש הפרדה בין החושב למחשבה, החולם משתלב במסגרת של החלום.
חוסר ביקורת עצמית וקבלה של החלום גם אם הוא בלתי מציאותי בעליל. חוויות כמו ריחוף, נפילה ממקום גבוה ללא פגע, פגישה עם אנשים מתים, וכדומה, נחוות כחלק מהמציאות.
חוסר הכוונה מודעת של החלום. החולם בדרך כלל אינו יכול לכוון את החלום ואינו יודע לצפות כיצד יימשך או מה יתרחש בו בעתיד.
התמקדות מלאה בסיפור של החלום ושקיעה וקשב לחוויה שהוא יוצר, ללא קפיצה של התודעה לנושאים אחרים, כפי שהדבר נעשה במצב של ערות.
פיזיולוגיה בזמן החלום
בזמן החלום מגיעים אותות חשמליים מגזע המוח לקליפת המוח, ובמיוחד לאזור קליפת המוח הראייתית, ופעילים אזורי ההיפוקמפוס (מאגר זיכרונות), האמיגדלה (רגשות), ופיתול החגורה הקדמי. במרכזים החושיים והמוטוריים מתבצע עיבוד דומה לזה המתרחש בזמן ערות, וגלי המוח המוקלטים בחלימה על ידי EEG דומים לאלה המוקלטים בערות. לעומת זאת, כבויים אזורי קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (הדורסו-לטרלית, שאחראית על ניהול אסטרטגי), קליפת המוח האורביטו-פרונטלי (בדיקת עובדות), וקליפת המוח הרקתית-קודקודית (עיבוד מודעות מרחבית).
במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, אזורים הקשורים בחושי המישוש, הריח והטעם כבויים, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים (תופעה המוכרת בשם Rapid Eye Movements (בראשי תיבות: REM, ובעברית: שינת רע"מ – ריצודי עיניים מהירים). כמו כן, בשעת חלום (ללא קשר לתוכנו) ייתכנו זקפה אצל גברים והרחבת דגדגן אצל נשים. זוהי דרך קלינית טובה להבדיל אם מקורה של אין-אונות הוא פיזי או פסיכולוגי. חלומות ארוטיים עשויים לגרום לקרי לילה אצל הגבר, ולהרטבת הנרתיק אצל האישה.
פעולת החלום מיוחסת לשינת רע"מ, שבה יש תנועות של האישונים, והיא מתרחשת במהלך השלבים הסופיים יותר של מעגל השינה. כשמעירים אדם בשלב זה של השינה, ב-85% מהמקרים הוא ידווח על חלום ששקע בו, ושיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ליקיצה. החלום אינו ייחודי רק לשלב ריצודי העיניים המהירים (הרע"מ), אולם שכיחות החלום בשלב זה גבוהה בהרבה, והחלומות "חיים" יותר, דרמטיים ועשירים יותר בהתרחשויות ובדימויים, בעוד חלומות בשלבים אחרים מזכירים יותר המשך של מחשבות רגילות. בשלב הרע"מ רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG) דומה למדי למה שנרשם במצב ערנות. עם זאת, קשה להעיר את הנבדק הישן בזמן הזה.
הפסיכולוגיה של החלום
חלומות נעים בנושאיהם מהיומיומי ועד הסוריאליסטי; לעיתים חלומות מובילים להשראה אמנותית, לרעיונות ואף לפתרונות של בעיות פרקטיות. כך למשל הגה קרל יונג את הרעיון על תת-מודע קולקטיבי לאחר חלום שהיה לו על בית רב-מפלסי. תיעוד של תוכני החלום מגלה כי רבים מחלומותינו עוסקים בבעיות שעסקנו בהן בהיותנו ערים. כך, למשל, גם בשינה קשה למצוא מפלט מההמון: 95 אחוזים מהחלומות כוללים קשר עם אנשים אחרים – פרטנרים לתחרות, לתוקפנות או למין.
על פי אריך פרום (בספרו "השפה שנשכחה") שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו –שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם – נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרום. פרום מגדיר את החלום כביטוי משמעותי ורב חשיבות של כל סוג מסוגי הפעילות הנפשית בזמן שינה. ייחודו של החלום הוא בכך שהאדם אינו צריך להתייחס לעולם החיצוני אלא רק לעסוק בעצמו, והוא חופשי ומשוחרר מנטל עבודה, הגנה או התקפה, התבוננות או שליטה בעולם החיצוני. כמו כן, חוויית החלום איננה נעדרת היגיון, אולם היא כפופה לחוקי היגיון אחרים.
תאוריות על אודות החלום
הפסיכולוג יצחק לוין סיווג את התאוריות על אודות החלומות לשש גישות עיקריות:
גישה חיצונית סבילה ("הודעה ממרומים") – מקור החלום הוא בכוחות מחוץ לאדם: אלים, שדים ורוחות המחדירים את המסר לתודעתו של האדם בעוד הוא נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, באשור, בבבל, במצרים וביוון.
גישה חיצונית פעילה ("מסע נדודים של הנשמה") – מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוויית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם כמו רוח או נשמה שנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם הנשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן, והם גורמים לאדם לחוש את חוויית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, הודו, סין, יפן, שם האלים נתפסו כפסיביים יותר, ואף אצל שבטים באפריקה ואצל האסקימואים.
גישה פנימית תוכנית-מבנית (ביטוי לתכנים מודחקים) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר אף לאדם עצמו, שיוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. החלום הוא ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד כאלו הקשורות בתוקפנות ובמין. החלום הוא פשרה בין המאמץ לסיפוק צרכים ינקותיים מודחקים לבין מנגנון ההדחקה. הסמליות באה להסתיר ולהסוות את התכנים הפנימיים. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
גישה פנימית תוכנית (ביטוי לתכנים עמוקים של האדם) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
גישה פנימית מבנית (תגובה לגירויים) – תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן הערות, אך הוא לובש צורה שונה. הגישה הפשטנית סוברת כי האדם מגיב לגירויים סביבתיים באופן מוטעה ומעוות בשל הניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה מציאותית. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
גישה מבנית קוגניטיבית (חשיבה בסמלים ודימויים) – המושגים המופשטים שבערות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפתח גישה זו הוא החוקר קלווין הול.
החלום בפסיכואנליזה
שמאל|ממוזער|250px|"תרדמת התבונה מולידה מפלצות", ציור של פרנסיסקו דה גויה
זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פשר החלומות, שיצא ב־1900, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר קדמה לזו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה. הספר, שנכתב בשלב שבו התאוריה של פרויד התמקדה במיניות הילדית, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ולדחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או בשל היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה"מכובסת", שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הדילמה בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.
פרויד גרס כי לחלום שני תפקידים עיקריים:
תפקיד ביולוגי – החלום נועד למנוע מגירויים פנימיים (למשל: דחפים מעוררי חרדה) וחיצוניים (למשל: צלצול טלפון) להפריע למהלך השינה, וכך הוא מאפשר לגוף לנוח, והגירוי נטמע בחלום ואינו מפריע את השינה.
תפקיד נפשי – החלום מאפשר הגשמת משאלה לא-מודעת.
משאלה אסורה, הקשורה לאחד משלבי ההתפתחות הילדיים.
פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:
התקה היא מנגנון הגנה שבו דחפים אסורים מופנים לאובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את הדחף.
עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך חלומות קצרים יכולים להכיל תכנים סמויים רבים.
שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם.
למרות ההיקף הגדול של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם "מבוא לפסיכואנליזה", הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות נמנים הורים, אחים, לידה, מוות ומשאלות מיניות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. לידה תתואר לרוב בזיקה למים ומיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת. הסמלים המיניים ייוצגו לרוב על ידי חפצים אשר קיים דמיון בינם ובין אברי המין הגבריים והנשיים. כך לדוגמה, עלייה במדרגות בחלום מסמלת משגל, עצמים מוארכים (נחשים, חרבות וכו') מסמלים את איבר המין הגברי, וכלי קיבול ומנהרות מסמלים את איבר המין הנשי וכדומה.
למרות נטייתם של תלמידיו להתמקד בסמליות המינית של החלומות, נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים. עם זאת, נראה כי גם פרויד עצמו, בכל פעם שנדרש לעדכן את הספר להתפתחות התאוריה, לא הצליח להסיט את מרכז הכובד של הספר מהמיניות הילדית. יוצא מכאן שלהתפתחות תאוריית החלום, אותה ניתן להסיק מכתבים אחרים של פרויד, כמעט ואין ביטוי במהדורות השונות של "פשר החלומות".
כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ולפירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי "החלום כלל אינו 'הלא-מודע', אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה". וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי "פעולת החלימה היא פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים". דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב"מרחב החלום" הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב"מרחב המעבר".
הסרת הדיכוטומיה בין מצבי העירות למצבי השינה, הובילה מספר פסיכואנליטיקאים לחקר הפן התקשורתי של החלום. הראשון שנתן את דעתו להיבט זה היה שנדור פרנצי, שפרסם ב־1913 את המאמר "למי מפנה החולם את חלומותיו". חנה סגל, תלמידתה של מלאני קליין, הצביעה על התפקיד של סיפור החלום בהתפנות מחומרי נפש מאיימים במטופלים עם הפרעה ביכולת לסימבוליזציה. כך יוצא, שסיפור תוכן החלום יכול לשמש כסוג של ביטוי בפעולה (acting out). אגב, פרויד עצמו קשר את כישלונו ב"מקרה של דורה" עם הדגש המוגזם שנתן לפן המיני של החלום על חשבון הפן ההעברתי.
יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג "קומפלקס". על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו 'פעילות טרנסצנדטלית'.
בניגוד לפרויד, שראה בסימבולים של החלום ניסיון להסוואה, יונג סבר כי הסימבולים של החלום מנסים להעשיר את המודעות של האדם, וצורתם הסמלית נובעת מכך שהתוכן של התת-מודע טרם התגבש וקיבל את המושג המילולי-ניסוחי שלו. יונג דחה את שיטת האסוציאציות החופשיות שהשתמש בה פרויד להבנת החלום, שבה החולם היה אמור לזרוק רצף מילים שמתחברים אחד לשני, והעדיף להשתמש באלבורציה (עיבוד) ודמיון פעיל כדי לפענח את החלומות. באלבורציה החולם התבקש להסביר את משמעותם של הנושאים העיקריים בחלום ואת יחסו אליהם מבחינה תפיסתית ורגשית, ואילו בדמיון פעיל החולם היה צריך להעלות בעיני רוחו סימבולים שהופיעו בחלומו, ולצפות בשינויים שמתרחשים בהם בדמיונו. עיקרון נוסף בשיטתו היה לא לפתור חלום אחד באופן מקומי, אלא לאתר נושאים שחוזרים על עצמם בחלומות רבים, כדי שחלום אחד ישפוך אור על חלום אחר, וכדי לראות האם מספר חלומות מקיפים עניין מצדדים שונים.
הרעיון שהחלום הוא חלון ללא מודע, הוא רעיון מוכר בתיאוריה הפסיכואנליטית. אך למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.
מעבר לגישות השונות, החלום משמש כאשנב אל התת-מודע, אל הפחדים והרצונות המשפיעים על חיינו מבלי להתנסח במחשבה, ולכן הוא ממשיך להיות כלי חשוב בפסיכואנליזה על זרמיה השונים.
החלום במחקר הפסיכולוגי
ממוזער|תמונה סוריאליסטית הממחישה כיצד היעדר הביקורת העצמית מאפשר יצירתיות רבה יותר בחלום
חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טאפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע"מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע"מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע"מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין 'תרפיה לילית', פתירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.
אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית-קוגניטיבית, הטוענת שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם "מצונזרים" לצד חלומות "מצונזרים", סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.
חלום ולמידה
במקרה אחד לפחות, נדידת בעיות משעות היום לחלום הביאה תועלת מדעית. בשנת 1865 פענח הכימאי פרידריך אוגוסט קקולה את מבנה המולקולה האורגנית בנזן (C6H6) בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו (אורובורוס). קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו ומצא את מבנה הטבעת המשושה.
ז'ובה בליון שיער ששנת רע"מ מספקת הזדמנות להתאמן בפעולות החיוניות להישרדות, כדי שגם אם כישור הישרדות מסוים אינו בשימוש בחיי הערות, בעל החיים ידע להשתמש בו במיומנות בשעת הצורך. ז'ובה נטרל את האזור האחראי על שיתוק הגוף בזמן השינה אצל חתול וראה שהחתול קם וארב לטרף דמיוני או תקף אויבים בלתי נראים.
בשנת 2001 פורסם מחקר שערך מתיו וילסון שעולה ממנו כי שנת רע"מ מסייעת להפוך חוויה לזיכרון. הוא אילף חולדות לעבור במבוך ולחפש פרסי מזון. וילסון וצוותו השתילו חיישנים במוחות החולדות, ובאמצעותם רשמו החוקרים את דפוסי הירייה של קבוצות תאי העצב הממונים על התמצאותן של החולדות במבוך. החוקרים גם רשמו את מה שהתרחש בתאי המוח של החולדות כשישנו, וגילו בדיוק את מה שהתרחש כשעברו החולדות במבוך כשהיו ערות. וילסון אמר שאפשר היה לראות על איזה חלק במבוך חלמה החולדה בכל רגע. כמו כן, מניסויים שנערכו בין השאר גם בבני אדם (ללא השתלת חיישנים), הוכח שגם ביצועינו בדברים כגון יצירות מוזיקליות או שליפת חומר שלמדנו, מוטמעים בזיכרון במהלך השינה ובעקבות כך משתפרים.
מספר ניסויים בבני אדם הדגימו כיצד שינת חלום מסייעת לאנשים להבחין בקשרים לוגיים פחות ברורים מאליהם, לעומת זמן ערות, שבו מיטיבים בני אדם לזהות דפוסים לוגיים מובהקים. בשנת 1999, רוברט סטיקגולד (Stickgold), פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד ועמיתיו ערכו ניסוי ובו הראו כי אחרי התעוררות משינת חלום, מתבצע קישור אסוציאטיבי בין אירועים רחוקים יותר מכפי שאנו נוהגים לקשור בזמן ערות. בשנת 2009, דניס קאי (Cai), פסיכולוגית מאוניברסיטת קליפורניה ועמיתיה ערכו מבחנים שכללו מילים שלכאורה אין ביניהן קשר. משתתפי המחקר שחוו שינת REM הצליחו בקלות רבה יותר להעלות אסוציאטיבית את המילה שמקשרת בין אותן מילים שנאמרו להם לפני שינתם. זאת ועוד, במחקר שהתפרסם בשנת 2015, מורי ברסקי (Barsky), חוקר שינה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד ועמיתיו בחנו לעומק קישורים הסתברותיים בחולמים לעומת ערים. הם ביקשו מהנבדקים לנבא אחת משתי אפשרויות – ״שמש״ או ״גשם״ – על סמך תיאורים של אירועים קשורים. לאחר מכן השוו את הביצועים של משתתפים שנרדמו וחלמו אל מול אלה שנשארו ערים, וגילו שהנבדקים שישנו וחלמו השיגו תוצאות טובות יותר.
החלום בספרות ובתרבות
שמאל|ממוזער|250px|"לוכד חלומות" שקיים בתרבויות שונות שאמור לסנן את החלומות הרעים ולאפשר רק לטובים להגיע אל החולם.
התיעודים הספרותיים המוקדמים ביותר הידועים לנו שבהם מוזכרים חלומות, כוללים את עלילות גילגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס, וכן התנ"ך, בפרט בספר בראשית ובספר דניאל.
ככל הידוע, ראשוני הכתבים בהם התייחסו לחלום הם מתרבויות אכד ושומר. שם הייתה קיימת תפיסה שיש אל או מלאך מיוחד שתפקידו להעביר מסרים בחלומות של בני אדם. תפיסה זו המשיכה באשור ובבל. שם מקור החלומות היה יכול להיות באלים טובים או בשדים ורוחות רעות ובהתאם סווגו החלומות לטובים או לרעים. מכאן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים.
משם זלגה תפיסה זו למצרים העתיקה. במצרים העתיקה נבנו מקדשים לאל סרפיס, אל החלומות המצרי, שבהם ישבו כוהנים שעסקו בפתרון חלומות. ובפפירוסים רבים נזכרו חלומות. המצרים הקדמונים ראו בחלומות הודעות משמים, שנועדו לתת מענה לשאלות בני האדם, להזהיר אותם מסכנות ולהדריך אותם בדרך הבטוחה, ואף לאפשר להם לחזור בתשובה. גם בכנען הייתה קיימת תופעה זו. בשירה האוגריתית למשל מתואר באגדת כרת, המלך כרת הערירי, שעושה טקסים במקדש כדי למשוך אליו התגלות של האל בעל בחלום.
גם ביוון העתיקה פעלו מקדשים שהיו מיוחדים לחלומות. מקדשים אלו מכונים מקדשי דגירה. מקדשים שבהם המאמין היה עושה מאמצים מסוגים שונים כדי למשוך אליו את החלומות. בין מקדשי הדגירה המפורסמים היו מקדשי אסקופלפיוס, שנקראו על שמו של רופא יווני מהמאה האחת עשר לפני הספירה. במקדשים אלו היו עושים הכנות שונות כדי למשוך חלומות כמו שימוש בסמים, רחיצה באמבטיות עם חומרים שונים, ומריחת שמנים. גם לאחר החלום היה תפקיד לכוהנים, אם בהוראות ואם בתרופות ושיקויים על פי החלום. אם אדם לא היה יכול לחלום חלום, שליח או כהן היה חולם בעבורו.
לעומת תפיסה זו של פאסיביות האדם בקליטת החלום, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בין אם בעולם הממשי ובין אם בעולם הנשמות. במסגרת מסע זה הנשמה הייתה עלולה לפגוש נשמות אחרות וליצור עימם אינטראקציה וגם לחוות חוויות של התעלות וקרבה אל תפיסת האמת והתמזגות עם ההוויה. לפי תפיסה זו היה מסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני, שכן אז הנשמה הייתה עלולה לאבד את הקשר אל הגוף. אריך פרום מציין כי הגישה הייתה מקובלת גם אצל הפאפונים בני קיוואי מגינאה הבריטית שהאמינו כי אם יצליח קוסם ללכוד את נשמתו של החולם, הדבר יגרום לכך שהחולם לא יתעורר לעולם. וכן אצל האינדיאנים בני מוהאווה ויומה, שם הופעתם בחלום של קרובי משפחה שמתו לאחרונה עוררה חרדה רבה. ואילו האשאנטים האמינו כי אם אדם חולם על קיום יחסי מין עם אשת איש, עליו להיענש בתשלום קנס על עבירת ניאוף מפני שנשמתו ונשמתה קיימו ביניהם יחסים מיניים.
הנחה פילוסופית מזרחית מקובלת הייתה שבחוויית החלום ניתן להגיע אל אמת יותר גדולה מאשר בחוויית החיים הממשיים. גם בתרבויות אלו היה מקובל לעשות הכנות בזמן העירות כדי להגיע אל חוויות מיסטיות בחלומות. בסין למשל נהגו אישי ציבור לישון במקדשים כדי להיעזר בהדרכת האלים.
לעומת גישות אלו, אצל היוונים והיהודים הופיעו התפיסות כי יש לייחס לחלום פירוש פסיכולוגי. כך למשל סוקרטס (על פי אפלטון בפיידון) סבר כי החלומות מביעים את קול המצפון, ויש להתייחס אליהם ברצינות ולציית להם. אפלטון בהמדינה לעומת זאת הלך לכיוון השני, וראה בחלום ביטוי לחיה האי רציונלית שבאדם: "לאותן [תאוות] שמתעוררות בשעת השינה, כשהיסוד האחר של הנשמה, ההגיוני, האנושי, המתון נרדם ואילו הכוח הפראי והבהמי קופץ ומבקש למלא את יצרו". אריסטו תלמידו נטה לכיוון הרציונלי וסבר ("על הגדת עתידות באמצעות חלומות") שבשעת החלום האדם מסוגל לראות בבהירות שכלית תוכניות ועקרונות פעולה. הוא עוד קיטלג את החלומות לשלשה: סיבות לאירועים שמתרחשים, סימנים לדברים המתרחשים, וזימונים של אקראי.
הרומאים שהלכו בעקבות היוונים, לא הצליחו להגיע לדרגת בהירות ועמקות המצויים אצל אפלטון ואריסטו. המשורר לוקרטיוס ("על טבע היקום") טען כי החלום בעיקר מטפל בדברים המעסיקים את האדם ביום. התאוריה השיטתית ביותר הוצגה בידי ארטמידורוס, בן המאה השנייה לספירה שהקדיש ספר מיוחד לעניין. לשיטתו קיימים חמישה סוגים שונים של חלום: א. חלום – החושף מראות חבויים, ב. חיזיון – שבו האדם חוזה בהקיץ, ג. נבואה – שהיא התגלות הנמסרת בשינה על ידי מלאך או קדוש, ד. פנטזיה – שבה הרגשות משפיעות על המחשבה, ה. חלום בלהות או סיוט – שהוא תעתוע דמיון מפלצתי המופיע לילדים וזקנים כדי להפחידם או לפגוע בהם.
בתלמוד הבבלי נמצאת תורת חלומות משוכללת. האמורא רב חסדא אמר: כי "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה". לפי אריך פרום, טענה זו מבטאת עקרונות פרוידיאניים, שלפיהם החלומות הם בעלי משמעות. עניין רב מוקדש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפענוח חלומות. בולט בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל לתפיסתם מורה על דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו.
ביהדות
בתנ"ך
הגישה הרווחת במקרא ובמיוחד בספר בראשית היא שלחלום יש תפקיד בתקשור עם אלוהים ובגילוי רצונו ואף בגילוי העתיד לבני האדם. כמו מילים נוספות בעברית, משמעות המילה 'חלום' בימינו אינה בהכרח מקבילה בכל מובניה למשמעותה בתנ"ך. אמנם לא כל חלום הוא נבואי, אבל הנבואה חייבת להשתמש בצינור של החלום, ולעיתים קשה להבדיל ביניהם. כאשר ה' התגלה לאהרן ומרים הוא אמר להם: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ." (). בהתאם לכך נזכרים לאורך ספרי התנ"ך מספר חלומות שבהם ה' מתגלה לבני אדם ומצווה עליהם דברים, כמו למשל התגלותו אל אבימלך והציווי אליו להחזיר את שרה לאברהם. התגלותו אל אברהם בחזיון ברית בין הבתרים. התגלות ה' אל בלעם. התגלותו אל לבן וציוויו לא לגעת ביעקב. יעקב סיפר ללאה ולרחל כי אלוהים התגלה לו בחלום וציווה עליו לחזור למולדתו. התגשמות חלומותיהם של שרי פרעה, והתגלותו של ה' לשלמה בחלום בגבעון ועוד רבים כמו באיוב:
"כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם:".
וגם לעתיד לבוא, מתואר שתהיה נבואה בחלומות:
"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ.".
עם זאת, בספר דברים ישנו סיוג שאין לשמוע לנביאי שקר או לחולם חלומות שקורא לעבוד עבודה זרה, וכמו שנכתב במפורש בספר ירמיהו: "הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'". במגילת קהלת הגישה מוקצנת עוד יותר: "כי ברב חלֹמות והבלים ודברים הרבה".
בניגוד לגישה שהאל מגלה את אוזן האנשים בחלום, מובאת בישעיה גישה שסוברת שהגירויים יוצרים את החלום:
בין החלומות המפורסמים שבמקרא נזכרים חלומותיהם של יעקב, יוסף, פרעה ונבוכדנצר.
שמאל|ממוזער|250px|"חלום יעקב", ציור מהמאה ה-17.
חלום יעקב – סעד בעת צרה
בפרשת "ויצא" מסופר על חלום יעקב, בעת שיעקב בורח מעשיו לחרן, שבו הוא חולם על סולם המחבר בין שמים לארץ ומלאכים עולים ויורדים בו: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". אלוהים מתגלה לו, ומבטיח לו את ירושת הארץ ואת ריבוי זרעו. וכן השגחה מיוחדת שבה יש שמירה והשבה אל ארץ ישראל.
המקרא מדגיש כי יעקב לא עשה כל הכנה לקבל את החלום, והוא התרחש ללא יוזמתו. "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". עם זאת הוא תולה את חלומו הנבואי בייחודו של המקום ולא בזכותו. "וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
חלומות יוסף
יוסף מתואר במקרא על ידי אחיו בתיאור גנאי "בעל החלומות". הוא הנער הקטן במשפחה והדחוי בין אחיו, שיש לו חלומות של גדולה. בחלום אחד הוא חולם על כך שאלומתו ניצבת בשדה והאלומות של אחיו משתחוות לה. ובחלום אחר הוא חולם כי השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו, וקוצר מאחיו תגובות של שנאה וקנאה. לבסוף החלומות מתגשמים; יוסף מתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים, וכשאחיו יורדים למצרים, הם משתחווים לו בלי לדעת שהוא אחיהם.
לדעת חז"ל ופרשנים נוספים, חלומות יוסף הם מסר אלוהי המנבא את עתידם של יוסף ואחיו. לעומת זאת, אריך פרום טען שהחלומות רק מביעים את שאיפותיו של יוסף: "האחים תופסים מיד כי החלום מביע את דמיונו של יוסף, שיום אחד יהיה מעמדו רם משל אביו ואחיו, ושהם יעמדו לפניו בדחילו ורחימו. אין ספק שהחלום מביע את שאפתנותו של יוסף, שבלעדיה ייתכן ולא היה מגיע לאותו מעמד רם שאליו אכן הגיע".
חלומות פרעה – ניבוי העתיד
אדם נוסף שמתואר כחולם חלומות הוא פרעה מלך מצרים. בחלומותיו הוא חולם על שבע פרות דשנות עולות מהיאור ורועות באחו, ואחריהן עולות מהיאור שבע פרות שדופות שאוכלות את הפרות בריאות הבשר. לאחר מכן הוא חולם חלום דומה שבו שבע שיבולים שדופות שצומחות אחרי שבע שיבולים בריאות בולעות את השיבולים הטובות. את תופעת אחידותו של החולם עם החלום, והרגשת החלום כמציאות ממשית, מתאר המקרא בקצור, "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם".
על פניהם, חלומות פרעה הם דמיוניים לחלוטין: פרות – לידתן ברפת ואינן עולות מתוך היאור, ובוודאי שגם אינן אוכלות זו את זו. ואחריו חלום שני, שבו צומחות שיבולים מלאות ושיבולים שדופות ודקות זו אחר זו. הפרשנים תמהו כיצד לא קישרו חכמי פרעה בין השור החורש את השדה ובין השיבולים שנקצרות לבין פתרון החלום המכוון למשבר כלכלי.
יוסף, הנער העברי הבין את כוונת חלום פרעה, ומצליח במקום שכל יועצי פרעה וקוסמיו כשלו, לתת פשר ומשמעות לחלום זה, ועיקרו הוא, שיבואו לעולם שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב, (שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים הרזות – רומזים לשנות הרעב).
יוסף הדגיש שוב ושוב שפירוש החלום לא ממנו בא אלא מאלוהים. פרעה קיבל את הטענה, ושאל: "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?". הוא מינה את יוסף למשנה למלך ושליט על כל מצרים, ונתן לו שם מצרי: "צפנת פענח" (כלומר: מפענח הצפונות).
חלום שלמה בגבעון
270px|ממוזער|שמאל|ציור מעשה ידי לוקה ג'יורדאנו. מוצג במוזיאון הפראדו, מדריד
סיפור חלום שלמה בגבעון מופיע ב. שלמה מגיע לבמה הגדולה בגבעון. שם הוא מקריב אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום. בחלום מציע ה' לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה מבקש בחלומו "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע". משאלתו של שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר, כבוד ואם ילך בדרך ה', גם אריכות ימים.
חלומות נבוכדנצר – הסרת הלוט מעל ההיסטוריה
בספר דניאל מסופר על שני חלומות שחלם נבוכדנצר מלך בבל, (פרקים ב', ד'). בחלום הראשון נאמר שנבוכדנצר שכח את תוכנו לאחר שהתעורר, וביקש מחכמיו ויועציו לא רק לתת פתרון אלא גם לספר בעצמם את החלום. כאשר החכמיו מתרעמים על כך, שדבר כזה לא נתבקש מחכמים מעולם, ולא מצליחים במשימה, הוא מבקש להורגם, ורק התערבותו של דניאל מצילה את חיי כולם. דניאל מספר למלך את החלום ופתרונו, ומלך בבל ברוב השתאות נופל על פניו ומבקש לסגוד לדניאל, וממנה אותו למשנה ולשר. מתברר שחלום זה, "חלום הצלם", הוא חלום משמעותי הצופה את השתלשלות ההיסטוריה.
דניאל מספר לנבוכדנצר את חלומו שנשכח: מראה של דמות אדם נוראה וקורנת, שראשה עשוי זהב, זרועותיה מכסף, בטנה וירכיה מנחושת, שוקיה מברזל, ואצבעות רגליה מברזל ומחרס. ולפתע אבן ניתקת מאליה, ומכה את הצלם ברגליו ושוחקת אותו לאבק דק, וכל המתכות שהצלם מורכב מהן מתהדקות ביחד ועפות כמוץ ברוח, ואילו האבן מתרחבת והופכת בעצמה להר גדול. דניאל גם פותר את החלום ואומר שמדובר בהשתלשלות ההיסטוריה מתקופתו ואילך: ראש הזהב היא מלכות בבל, ואחריה יבואו עוד שלוש מלכויות שמסומלות במתכות האחרות בצלם, והמלכות החמישית שמסומלת באבן, שתוקם בידי אלוהים תהיה מלכות נצחית שלא תופסק. גם דניאל כמו יוסף מדגיש שוב ושוב, שפתרון החלום לא נובע מחוכמתו אלא מהשראת אלוהים עליו. בניגוד ליוסף, דניאל מקבל את החלום ופתרונו בחלום לילה. ובדומה ליוסף אף הוא מקבל תפקיד חשוב בממלכה.
חלום דניאל
ממוזער| שמאל| חזון חלום דניאל וארבע החיות
בהמשך דניאל עצמו חולם את "חלום ארבע החיות" שמבוסס על חלום נבוכדנצר ולמעשה מרחיב אותו ומהווה פרשנות לו.
אצל חז"ל ולאחר מכן
התפיסה העיקרית אצל רבים מחז"ל מפרשני המקרא המסורתיים היא שהחלום או לפחות חלומות המתוארים במקרא הם מסר מאלוהים לאדם. גישה זו זוכה לביטוי מפורש בחלום פרעה, בפסוק: – היגד שחוזר על עצמו בהמשך שוב.
פרשן המקרא בנו יעקב טען לשני סוגים של חלומות בתנ"ך: האחד, הוא חלום שבו הקב"ה מדבר אל האדם, והאחר, הוא חלום שבו הקב"ה מגלה את רצונו באמצעות תמונות החלום ולא בדיבור.
העיסוק הרב של חז"ל בחלומות מראה שרובם התייחסו להם ברצינות. עם זאת, גם אצלם ישנן דעות מסויגות ביחס לחלומות.
חלום כנבואה
על פי חז"ל לחלום יכול להיות קשר מסוים לנבואה, והם אמרו שחלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה, כשם ששינה היא אחד חלקי שישים ממות, אך הגבילו זאת בכך שאין חלום ללא דברים בטלים. ישנה אף גישה שאדם שאיננו חולם חלומות איננו מוסרי. "אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר 'ושבע ילין בל יפקד רע'". כמו כן ישנן דעות כי עדיף לחלום חלום רע ולא חלום טוב. תפיסה זו מתקשרת למקור המושג בעברית (ח.ל.מ.) שקשור כנראה להחלמה. מעט אישוש לטענה זו נמצא בניסוי, שבו הפריעו החוקרים לאנשים בזמן שחלמו. הניסוי גילה שאותם אנשים, אף שישנו את שעות השינה הנדרשות, קמו עייפים ולא יכלו לתפקד.
רבי יוחנן סבר כי רק לחלומות מסוימים יש תקפות: חלום שנחלם בבוקר, חלום שנחלם על ידי חבר, וחלום שנפתר בתוך חלום.
הטבת חלום
בעקבות תפיסה זו, בהלכה יש מנהג לצום בעקבות חלום רע ואפילו בשבת, ואף לפשפש במעשים ולעשות תשובה בעקבות התלמוד: "אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת", והדברים נפסקו להלכה.
יש שהמליצו על תפילה, ויש הנוהגים לומר "החלומות שוא ידברו" ואף לעשות טקס של "הטבת חלום" בפני שלושה חברים טובים.
בתלמודים מופיעים תפילות נגד סיוטים אם לפניהם בתפילה שלפני השינה, ואם לאחריהם בתפילת הטבת חלום.
חלום כמילוי משאלה
עיקרון המובא בתלמוד בשמו של רבי בנאה הוא "כל החלומות הולכים אחר הפה", דהיינו, פתרון החלום קובע מה שיקרה:
תופעה זו מוכרת היום כנבואה המגשימה את עצמה.
חז"ל סייגו את החלומות: "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי... כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". לעומת זאת, באותה מסכת, מסכת ברכות, מוצגת גם גישה אחרת, הרואה בחלום הדמיה של מאוויי האדם: "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו... אמר רבא: תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (=תדע שזה נכון, ש[הרי] אין מראים לו לאדם [בחלומו] לא דקל מזהב ולא פיל הנכנס בנקב המחט"). ורש"י על אתר ביאר: (דהיינו) "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם".
בהתאם לתפיסה זו מובא הפסוק מספר זכריה "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ" כראיה שלחלומות אין משמעות לגבי העתיד, וסתירה זו מוסברת בכך שיש שני סוגי חלומות: חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד. גישתו של רבי מאיר שקיימת בהלכה, היא ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
מסופר בתלמוד על בר הדיא, פותר חלומות מקצועי, שפיתח את עסקו בכך שנתן פתרונות טובים לחלומות של פונים ששילמו לו, ורעים למי שלא שילם לו, והתנהגות זו הביאה בסופו של דבר להריגתו על ידי הרומאים.
ראו גם
פירוש חלומות
חלימה מודעת
הזיה
חלום (קומיקס)
פנטזיה
שאלת חלום
הטבת חלום
לקריאה נוספת
זיגמונד פרויד, פירוש החלום, 1900
פשר החלומות א–ב, הוצאת יבנה, 1958
קרל גוסטב יונג, על החלומות, הוצאת דביר
צבי גיורא, פסיכולוגיה של החלומות, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989
נריס די, חלומות ופשרם, הוצאת עם אור, 1990
רחל אליאור, מציאות במבחן הבדיון: החלום במחשבה המיסטית – חירות הפירוק והצירוף, מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל, משרד החינוך, 1995, עמ' 63–80
גיליון המוקדש לנושא "חלומות", משקפיים 26, יוני 1996
זיו מאיר, משמעות החלום ופירושו, הוצאת בית עלים, 2003
רות פידלר, 'חלומות השוא ידברו?' : חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל הקדומה, הוצאת מאגנס, 2005
יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2005
אדריאנה רוק, הנפש בלילה, הוצאת עם עובד, 2007
רוברט ה. הופקה, חלומות של גברים. השבר, הטיפול, ההחלמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
פירוש החלום, תרגום רות גינזבורג, הוצאת עם עובד, (מבוא לספר מאת ערן רולניק, באתר פסיכולוגיה עברית), 2007
דקל שלו, מאה שנים של חלומות, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2009
רחל אליאור ויורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2013
רחל אליאור, "חלומות בספר היובלים ובמגילות מדבר יהודה", בתוך כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, עמ' 62–122, 2013
אלכסנדר קריסטיאנפולר, חלומות ופשריהם בספרות חז"ל, הוצאת מאגנס, 2016
משה מנשהוף, חלום וזיכרון - מסה על תפיסה, זיכרון, שינה וחלום, הוצאת כתב, 2016
דורי, נ' וסאלם ח'. על חלומות בהקשר חינוכי, יצירתי וטיפולי בקרב ילדי גן: תוכנית התערבות. בין המילים: כתב עת שפיט בתחומי הטיפול באמצעות אמנויות 16, הוצאת סמינר הקיבוצים, 2019
קישורים חיצוניים
חלומות, באתר פסיכולוגיה עברית
דב לנדאו' על חלומות בספר בראשית , אוניברסיטת בר-אילן, היחידה ללימודי יסוד ביהדות, פרשת ויצא, תשס"ח
, 12 בנובמבר 2006
, 27 בפברואר 2009
: ,
סרטונים על חלומות
To Sleep, Perchance to Dream - הסבר על שינה, גלי מוח וחלומות, מתוך "Crash Course Psychology"
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:פסיכואנליזה | 2024-02-27T07:22:31 |
תיארוך באמצעות טבעות עצים | שמאל|ממוזער|250px|טבעות עצים
שמאל|ממוזער|250px|טבעות גדילה על חתך אופקי של עץ, שניזוק מפגעי מזג האוויר. העץ נכרת בסביבות שנת 1111 לספירה לשם בניית בתי הפואבלו בפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו.
ממוזער|הדקליים נחשבים דמוי עץ, אין להם טבעות גדילה. כפי שניתן לראות בחתך גזע של תמר מצוי
תיארוך באמצעות טבעות עצים (בלועזית: דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה. במינוח האקדמיה: גִּילָאוּת הָעֵץ) הוא שיטת תיארוך מדעית המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות.
דנדרוכרונולוגיה שימושית לקביעת הגיל המדויק של דגימות (בטווח של שנה אחת) ביחס לתיארוך פחמן רדיואקטיבי, אשר תמיד מייצר טווח ולא תאריך מדויק, כך היא גם מאפשרת שיפור בדיוק הכיול תיארוך פחמן. בנוסף היא שימושית עבור דגימות חדשות מכדי שתארוך זה יהיה מדויק. דנדרוכרונולוגיה מספקת נתונים על תזמון של אירועים ושינוים בסביבה (בעיקר בתחום של חקר האקלים) וכן להערכת דגימות עץ בחפירות ארכאולוגיות או ביצירות אמנות ואדריכלות, כמו ציורי פאנל ישנים.
טבעות עצים נוצרות מדי שנה, אך עוביין מושפע מכמות המשקעים ומתנאים סביבתיים נוספים אליהם חשוף העץ החי. על פי סדר הטבעות והדגם שהן מתוות ברצף מסוים ניתן ליצור מתאם של טבעות עצים בין עצים שהתקיימו בתקופה חופפת כלשהי. שימוש בגזעי עצים שהתקיימו ביניהם חפיפות היוצרים יחד רצף ארוך בזמן מאפשר קביעת גיל של ממצאי עץ בחפירות. ניתן אף למשוך את הרצף הדנדרוכרונולוגי אל מעבר לזמן חייהם של עצים רצנטיים על ידי מציאת חפיפות בין ממצאי עץ מתוארכים. רצפים כאלה נערכו על ידי מעבדות שונות ברחבי העולם על טבעות עצים של עצים מאריכי ימים. בישראל שימשו לכך עצי ערער אדום (Juniperus phoenicea) המצויים במקומות מסוימים בנגב.
הדנדרוכרונולוגיה פותחה בארצות הברית על ידי אנדרו אליקוט דאגלס (Andrew Ellicott Douglass) בסוף המאה ה-19 על סמך טבעות עצים של "אורן האצטרובל הזיפני", המצוי בפסגות הגבוהות של ההרים הלבנים שבדרום קליפורניה. במין זה קיימים עצים שגילם מגיע ל־4,000 שנים ויותר והעץ הזקן ביותר בהם והזקן ביותר בעולם הוא בן כ־4,700 שנים ונקרא "מתושלח", ועל ידי מתאם בינם לבין עצים מתים, שרבים מהם מצויים באזור, ניתן היה לבנות כרונולוגיית על המגיעה עד יותר מ-8,000 שנה אחורה. באירופה נבנתה כרונולוגיה דומה על בסיס טבעות עצים של עצי אלון מגרמניה ומאירלנד. אלו אמנם מאריכי חיים פחות מהאורנים של דרום-מערב ארצות הברית, אולם, בכל זאת ניתן היה לבנות על פיהם כרונולוגיית על שהגיעה בשלב הראשון עד יותר מ־7,000 שנה אחורה, ובהמשך עד 10,000 שנה אחורה.
נכון לשנת 2020, נתוני טבעת עצים מתוארכים עבור חלק מהאזורים בחצי הכדור הצפוני וזמינים 13,910 שנים אחורה לפני זמננו. בשנים האחרונות פותחה שיטה בשם דנדרוכרונולוגיה איזוטופית המבוססת על מדידת שינויים של איזוטופי חמצן בכל טבעת, שיטה זו יכולה להניב תוצאות על דגימות שאינן מתאימות לדנדרוכרונולוגיה מסורתית בגלל מעט מדי טבעות או דפוסי טבעות דומים מדי.
תארוך טבעות עצים באמצעות דנדרוכרונולוגיה משמש כ"עמוד השדרה העיקרי" של כיול פחמן רדיואקטיבי לפרקי הזמן שבהם זה אפשרי (כמעט 14 אלף שנה או לראשית האלף ה-12 לפני הספירה). שיטות אחרות מעבר לטבעות העצים, מאפשרות לכייל את העקומה של תארוך פחמן 14 לשנים קדומות יותר. שילוב של טבעות מאלמוגים ימיים, ספלאותמים, מאקרו מאובנים, ומשקעים באגמים, ומגיעה נכון לשנת 2020 חזרה ל-55,000 שנים לפני זמננו.
לקריאה נוספת
לב-ידון, ש. (1987). דנדרוכרונולוגיה ושטחי מחקר נלווים — תמונת מצב. מתקופת האבן, כ', 7-25.
ראו גם
מדידה וציון של זמן
פלסטוכרון
ליבת קרח
קישורים חיצוניים
שי שמש, סדרת הזמן העמוק: דנדרוכרונולוגיה, באתר מדע גדול, בקטנה, 15 ביולי 2018
הערות שוליים
קטגוריה:התמחויות בארכאולוגיה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:שיטות תיארוך
קטגוריה:ארכאובוטניקה | 2024-10-02T16:14:48 |
אופניים | ממוזער|שמאל|460px|חלקי האופניים
ממוזער|250px|שמאל|פדל שמשמש להנעת אופניים
אופַניים הם כלי תחבורה יבשתי בעל שני גלגלים (אופנִים), המונע בכוח שריריו של אדם, ובדגמים מסוימים בכוחו של מְנוע עזר. האופניים נרשמו כפטנט בשנת 1819, ומאז התפתחו דגמים שונים, בעלי עיצוב, תנוחת ישיבה וצורת הנעה שונים. אופני טנדם הם אופניים המונעים על ידי יותר מרוכב אחד (לרוב שניים).
נסיעה או רכיבה על אופניים הן אחת מצורות התנועה המרכזיות בחלקים מסוימים של העולם. במדינות מתפתחות זהו כלי תחבורה נפוץ מטעמי עלות, ואילו במטרופולינים רבים באירופה וצפון אמריקה האופניים הם כלי תחבורה מהיר ונוח בתנועה הסואנת.
אופניים משמשים גם כלי עבודה, להסעת משא או אנשים (למשל ריקשות), או למופעים אקרובטיים מול קהל. רכיבה על אופניים היא גם צורת בילוי וספורט נפוצה. מדי שנה נערכים מרוצי אופניים מקצועניים, שהמפורסמים שבהם הם הטור דה פראנס והג'ירו ד'איטליה לאופני כביש, ותחרויות אחרות לאופני הרים או אופני BMX. דגמי אופניים מיוחדים מתאימים גם לתחרויות במסגרת ספורט נכים, כמו אופני יד.
ההיסטוריה של האופניים
שמאל|ממוזער|460px|התפתחות האופניים לאורך השנים
שמאל|ממוזער|250px|אופני הדחיפה של דרייס
במהלך מאות השנים האחרונות תרמו ממציאים ומפתחים מספר לפיתוח האופניים. לאופניים קדמו הוולוסיפד, ודגמים אחרים של כלי רכב המונעים בכוח האדם. הדגם הראשון המתועד של אופניים הוצג לציבור בפריז בשנת 1818 על ידי הברון הגרמני קארל פון דרייס. אופניים אלה הונעו על ידי דחיפה של רגלי הרוכב כנגד הקרקע, ונודעו כ"אופני דחיפה", או דרייסין על שם ממציאם. לאופני הדחיפה היו שני גלגלים אשר נעו באותו קו, ואשר חוברו על ידי מסגרת עץ. הרוכב ישב בפיסוק בין שני הגלגלים כשכפות רגליו מגיעות אל הקרקע ודוחפות את האופניים, בעוד שההיגוי נעשה בגלגל הקדמי.
שמאל|ממוזער|250px|אופני פני-פרת'ינג
או (מרכב בעל שני אופנים אשר ירכב עליו האדם ויניעו ברגליו). לאות על זה הוא כי לבד מתו . רוכבי האלה, לבד אשר מרוכבים האלה נפצעו במשך ההיא פצעים אנושים, וגורלם תלוי עוד ועומד."
חבצלת 31-10-1902
}}
בשנת 1839 תרם הנפח הסקוטי קירקפטריק מקמילן לשכלול האופניים, כאשר יצר גל ארכובה להנעת הגלגל האחורי, ובכך למעשה יצר את האופניים המודרניים הראשונים.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 פנו הצרפתים ארנסט מישו ופייר ללמן לכיוון חדש בעיצובם של אופני ה-Boneshaker (מטלטל העצמות) אשר היו האופניים הראשונים שהכילו דוושות. דגם אופניים זה היה עשוי כולו מעץ, ובהמשך הכיל צמיגי מתכת. הכינוי "מטלטל עצמות" התייחס לכך שהנסיעה בכלי התחבורה הייתה מאוד לא נוחה.
במהלך 1870 הממציא האנגלי ג'יימס סטארלי (James Starley) החל לייצר את דגם האופניים "אופני פני-פרת'ינג", אשר התבסס במידה רבה על דגם ה-boneshaker הצרפתי. דגם האופניים החדשני של סטארלי הכיל גלגל קדמי גדול במיוחד (בקוטר של מקסימום 1.5 מטרים), אשר אפשר לרוכב לנסוע במהירויות גבוהות יותר מאופני ה-boneshaker. אופניים אלה היו קשים לרכיבה, המיקום הגבוה של המושב יצר חלוקת משקל גרועה, וסיכן את הרוכב בנפילה מגובה רב. אופני הפני-פרת'ינג זכו להצלחה רבה עד לשנות ה-90 של המאה ה-19 כאשר סוג האופניים הדומיננטי החל להיות אופני הבטיחות אשר הכילו שני גלגלים שווים ושרשרת הנעה.
כמה מן החסרונות של אופני הפני-פרת'ינג תוקנו ב"אופני הבטיחות", מבלי להתפשר על מהירותן, וזאת על ידי הקטנת קוטר הגלגל הקדמי, הוספת הילוכים והזזת המושב לאחור. עם זאת, השילוב של דיווש והיגוי דרך הגלגל הקדמי נותר בגדר בעיה. בעיה זו נפתרה על ידי סטרלי, לאוסון ושרגולד על ידי פיתוח הנעה באמצעות שרשרת. בזכות המושב הנמוך וחלוקת המשקל המשופרת, האופניים מדגם רובר של סטרלי, משנת 1885, מתוארים בדרך כלל כאופניים המודרניים הראשונים. זמן קצר אחר כך פותחה השלדה המשולשת הכפולה המוכרת עד היום באופניים.
העיצובים החדשים תרמו לנוחות הנסיעה ולהרחבת השימוש באופניים עד כי שנות התשעים של המאה ה-19 כונו "עידן הזהב של האופניים". בשנת 1888 הסקוטי, ג'ון בויד דאנלופ הציג לראשונה את הצמיג המנופח באוויר ואשר הפך חיש מהר לצמיג המקובל בעולם. זמן קצר אחר כך פותח מנגנון הגלגל החופשי, המאפשר לגלגל להסתובב בעוד הדוושות נחות, פיתוח זה תרם רבות לבטיחות הנסיעה. פיתוח זה הוביל מצידו אף לפיתוחים נוספים, כגון הילוכי דריילר (המכילים גלגלי שיניים במספר גדלים) וכן לפיתוח מעצורים המופעלים בידית. פיתוחים אלה אומצו רק בהדרגה ולאורך השנים, על ידי רוכבי האופניים. תחילת המאה העשרים הביאה לפריחה של מועדוני אופניים משני עברי האוקיינוס האטלנטי. עד מהרה התפתח גם ספורט מרוצי האופניים וזכה לאהדה רבה בציבור.
השפעותיהם הכלכליות
שמאל|ממוזער|230px|חניון אופניים בשדה התעופה של ציריך, שווייץ
שמאל|ממוזער|230px|נער אפריקאי מוביל מספוא על אופניו. האופניים משמשים כלי תחבורה נפוץ בארצות מתפתחות
250px|ממוזער|שמאל|פסל חוצות של אופניים בקובנה
בראייה היסטורית מתברר כי ייצור אופניים הפך לקרקע נוחה לצמיחת תעשיות אחרות, והוביל להתפתחויות משמעותיות בהליכי עיבוד מתכות, עבור שלדת האופניים ועבור חלקים אחרים כגון מיסבים כדוריים, ברגים, גלגלים ועוד. פיתוחם של הליכי ייצור אלה אפשרו לבעלי מקצוע מיומנים ליישם חלקים אלה אף בפיתוחם וייצורם של הדגמים הראשונים של המכונית והמטוס. החברה שהקים מפתח האופניים סטרלי בסוף המאה ה-19, חברת האופניים רובר בע"מ, הפכה מאוחר יותר ליצרן כלי הרכב רובר. יצרני כלי הרכב מוריס (באנגליה) וסקודה (בצ'כיה) החלו דרכן בייצור אופניים, כך גם הנרי פורד. גם לחלק מאבות התעופה, כמו האחים רייט וריצ'רד פירס, היה רקע של ייצור אופניים.
כמה ממועדוני האופניים הלאומיים ואגודות רוכבי אופניים בעולם המערבי, היו מן התומכים הבולטים בפיתוח כבישים וכבישים מהירים. בארצות הברית "הליגה האמריקאית של רוכבי האופניים" בלטה בפעילותה לשיפור הכבישים בסוף המאה ה-19 וייסדה את "התנועה הלאומית לכבישים טובים". באופן אירוני, הנהנית העיקרית מפעילותם הפוליטית ומפיתוח הכבישים הייתה תעשיית כלי הרכב הממונעים.
עד לשנים האחרונות, יצרני האופניים בעולם המערבי היו בונים בעצמם את שלדת האופניים ומשתמשים בחלקים שיוצרו על ידי אחרים כדי לבנות את האופניים בשלמותן, אף שיצרני אופניים גדולים מאוד (דוגמת ראלי למשל) ייצרו בעצמם כמעט את כל חלקי האופניים. בשנים האחרונות שינו יצרנים אמריקאיים ואירופיים את שיטות הייצור. היום חברות אופניים רבות אינן עוסקות בייצור החלקים כלל, אלא בהרכבת האופניים בלבד, בעוד שהייצור נעשה על ידי יצרנים אחרים. חברות אופניים חדשות, או קטנות רבות, אינן עוסקות כלל בייצור או בהרכבה, אלא בעיצוב האופניים בלבד, כאשר הייצור מתנהל על ידי חברות אחרות. בימינו, כשישים אחוז מכלל הייצור העולמי של אופניים נעשה בסין. זאת בשל לעלויות הייצור הנמוכות במדינה זו. אופניים מתוצרת חברת יונה מעופפת הסינית הם כלי הרכב הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מעל חמש מאות מיליון זוגות שנמכרו.
תחזוקה של אופניים
חשוב לתחזק את האופניים הן מסיבות בטיחותיות והן כדי לחסוך בהוצאות על תיקונים יקרים.
הפעולות שמומלץ לבצע כדי לשמור על תחזוקה הולמת של אופניים:
ניקיון, הסרת שומן ובוץ והלכלוך שהצטברו על מערכת ההנעה של האופניים.
שימון מערכת ההנעה של האופניים מפחית את החיכוך וכך מאריך את חייה.
בדיקת לחץ הגלגלים בקביעות
בדיקת הבלמים
כיוון ההילוכים מחדש באופן תקופתי
החלפת חלקי אופניים שבלו או נשחקו כמו צמיגים, רפידות בלמים ושרשרת.
השפעותיהם החברתיות
ממוזער|ערכה לטיפול באופניים ברעננה (פינת וויצמן החרושת)
לדעת סוציולוגים שונים האופניים תרמו לגיוון הגנטי של תושבי אזורים נידחים, בכך שאפשר להם להגיע בקלות למקום היישוב הקרוב ולהגדיל את "מעגל החיזור". בערים, סייעו האופניים להפחית את הצפיפות במרכזי הערים על כך שאפשרו לפועלים להתגורר בפרברים ולהגיע לעבודתם ביעילות ובמהירות. האופניים הפחיתו גם את התלות בסוס כאמצעי תחבורה. האופניים אפשרו גם לתושבי הערים לנסוע להנאתם במרחבי הכפר, זאת בזכות היותם של האופניים יעילים וחסכוניים באנרגיה הרבה יותר מהליכה ברגל ואף מהירים יותר.
ישנן ערים שמעודדות את השימוש באופניים על ידי בניית נתיבים ייעודיים לאופניים. יש מועצות אזוריות שמקצות שבילי רכיבה (סינגל) בטבע. ישנן עיריות שמספקות ערכה לטיפול באופניים (הברגות ומילוי אויר) כשירות חינם לתושבים ועוברי אורח.
האופניים וההלכה היהודית
עם המצאת האופניים נידונה בהלכה היהודית סוגיית השימוש באופניים בשבתות וחגים. אחד מהראשונים להתייחס לסוגיה היה הרב יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי", 1834-1909), שהשיב לשאלה שנשלחה אליו ממומביי שבהודו אודות "קרון שקורין גאר"י שקבוע בו שני גלגלים, ואינם מושכין אותו בהמות ולא בני אדם, אלא הוא מהלך מאליו על ידי היושב בו שדוחה את הגלגלים ברגליו, ורצינו לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י בשבת ויום טוב". הרב השיב שהדבר מותר בתוך העיר ובסייגים נוספים, אולם רוב הרבנים חולקים עליו ואוסרים זאת מטעמים שונים, בין היתר משום שזהו "מעשה של חולין" וממילא אינו מתאים לכבוד השבת. גם בימי חול נתפסת הרכיבה באופניים בקרב חלקים מהחברה החרדית בישראל כשעשוע לילדים בלבד והיא אינה נפוצה אצל מבוגרים. זאת בניגוד לקהילות אחרות, בהן יהדות אנטוורפן שבה אברכים הרוכבים על אופניים הוא מחזה נפוץ.
נושא רכיבת אופניים וצניעות הוא נושא נוסף בו דנו הפוסקי ההלכה היהודים בדורות האחרונים האם ברכיבה של נשים יש משום חוסר צניעות? בסופו של דבר קבעו הפוסקים שצניעות ברכיבה היא תלוית מנהג המקום וכן הלבוש אותו ניתן ללבוש בשעת הרכיבה, במקומות בהם נשים נוהגות לרכוב על אופניים אין ברכיבה משום חוסר צניעות וזאת בתנאי שצניעות הלבוש נשמרת. גם לקביעה זו יש חולקים בקבוצות דתיות שונות ובחברה חרדית הקביעה שלהן לא תתקבל.
דגמי אופניים
ממוזער|210px|אופניים בעלי הילוכים
ממוזער|210px|שמאל|אופניים חשמליים
שמאל|ממוזער|210px|אופני כביש
שמאל|ממוזער|210px|תלת אופן המונע באמצעות הידיים
שמאל|ממוזער|210px|אופני סבלות ישנים
האופניים נחלקים לדגמים אחדים:
אופני כביש
אופני הרים
אופני "עיר"
אופניים נייחים (אופני ספינינג)
אופני טנדם
אופניים ממונעים
אופניים חשמליים
חד-אופן
אופני יד
אופנוח (recumbent bicycle)
תלת-אופן
אופני פעלולים (BMX)
אופני מסלול
אופני פיקסי
אופני משא
ראו גם
דינמיקה של אופניים ואופנועים
רכיבה על אופניים
שלדת אופניים
הילוכים (אופניים)
פעמון אופניים
טור דה פראנס (מרוץ אופניים)
אוורסטינג - אתגר רכיבה על אופניים
Hlc
באני הופ
לקריאה נוספת
רחל קרליבך, ספר האופניים, הוצאת כנרת, 1985
יאיר רחלי, משאו של רוכב אופניים, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 1991
קישורים חיצוניים
ההיסטוריה של רכיבת האופניים
״כמו אבן מתגלגלת״ - פרק על אנני לונדונדרי, האישה הראשונה שהקיפה את העולם באופניים, בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי, 8 בפברואר 2018
פיזיקה של אופניים
, 28 בנובמבר 2021
סוגים ומבנה אופניים
סקירה על סוגי הרכיבות והאופניים שיש בשוק, אתר "גרופי", 6 בדצמבר 2008.
החלק הזה, נו, איך קוראים לו?, אתר shvoong.co.il, 2 בפברואר 2009
אמנון דירקטור, לדווש לעתיד ירוק יותר? באתר זווית: סוכנות ידיעות למדע ולסביבה, 12 ביוני 2023
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלי רכב
קטגוריה:תחבורה בת קיימא
קטגוריה:גרמניה: המצאות
קטגוריה:כלי רכב דו-גלגליים | 2024-10-12T15:51:18 |
טיפולוגיה (ארכאולוגיה) | טיפולוגיה היא שיטה מקובלת למיון, לסיווג ולתיארוך של ממצאים ארכאולוגיים, הן כאלו שהתגלו בחפירות מסודרות והן ממצאים ארכאולוגיים אקראיים. פירושו של המונח הוא תורת המיון על פי טיפוס הממצא ותיארוכו היחסי (מוקדם או מאוחר יותר מממצאים אחרים).
בשיטה זו מפרידים בשלב ראשון של המיון בין קבוצות ממצאים שונות על פי מכנה משותף רחב. לדוגמה, מפרידים בין קערות חרס וקנקני חרס, או בין קערות זכוכית וקערות חרס. לאחר מכן ניתן לחלק כל קבוצה לתת-קבוצות. לדוגמה, קערות קטנות, בינוניות, או גדולות. דוגמה אחרת הממחישה את האפשרויות הרבות למיון פרטני היא חלוקה של קערות בעלות בסיס (או ידית, או שפה) נמוך, גבוה, רחב, צר, וכדומה. דוגמה נוספת ונפוצה למיון חפצים היא על פי שימושם, לדוגמה, קערות לעיבוד מזון, קערות להכנת מזון, קערות להגשת סוגים שונים של מזון, וכך הלאה. באופן זה ניתן להגיע עד לאב הטיפוס של ממצא מסוים.
התיארוך עצמו של הממצא הוא יחסי, בדרך כלל, ומתבצע על פי הנחות הגיוניות. כך, לדוגמה, ככל שהממצא מורכב ומשוכלל יותר, כך סביר להניח שמקורו בתקופה מאוחרת יותר, ומאידך, ככל שהממצא פשוט יותר ומורכב פחות, כך הוא מתוארך כקדום יותר.
הטיפולוגיה בוצעה לראשונה באמצע המאה ה-19 על ידי הארכאולוג הדני כריסטיאן יורגנסן תומסן (Thomsen). כבר אז נקבעה אופציית ההפרדה בין האיסוף להפקת המידע, שכן תומסן עצמו לא עסק בחפירות ארכאולוגיות, אלא בסידורם ומיונם במוזיאון בקופנהגן. בהיותו נומיסמט (חוקר מטבעות) בעל תפיסה נומיסמטית-כרונולוגית, השליך את תפיסתו זו על הממצאים: ראשית השתמשו באבן, אחריה בברונזה, אחר כך בברזל, וכן הלאה. הבסיס לפעולתו היא ההנחה שדברים מתפתחים בדרך אבולוציונית, מהפשוט למורכב.
קיים תיארוך ישיר (של החפץ עצמו) ותיארוך עקיף (על פי השלכה מחפץ שכבר תוארך). בנוסף, קיים תיארוך יחסי (הקובע מוקדם ומאוחר בקבוצה של חפצים) ותיארוך מוחלט (הקובע את תיארוכו המדויק והמוחלט של הממצא).
קביעת מוקדם ומאוחר על פי הטיפולוגיה, במנותק מן הסטרטיגרפיה נקראת גם סריאציה. בבסיסה עומדת ההנחה שחפצים הקרובים זה לזה בזמן יהיו גם דומים בצורתם (מכוניות, לדוגמה), שכן בפרקי זמן קצרים ההשתנות הטיפולוגית נמוכה; ממצאים הדומים ביותר זה לזה יהיו גם הקרובים ביותר בזמן.
קטגוריה:מונחים בחפירה ארכאולוגית
קטגוריה:שיטות תיארוך | 2023-10-29T05:55:21 |
רפואה אלטרנטיבית - מונחים | הערך מונחים ברפואה אלטרנטיבית מספק הגדרות קצרות ומהירות למונחים ומושגים הקשורים לרפואה אלטרנטיבית.
רפואה אלטרנטיבית: זהו מונח רחב המתייחס למגוון טיפולים למחלות ולמצבים בריאותיים בהם אנשים משתמשים במקום או בשילוב עם רפואה קונבנציונלית. הבסיס התאורטי והפרקטי של טיפולים אלו שונה מזה של השיטות הרפואיות המדעיות - חלקם אינם נתמכים בהוכחות מדעיות מבוססות וחלקם עומדים בסתירה עם הידע המדעי.
רפואה משלימה: שם נוסף לרפואה האלטרנטיבית. שם זה מייצג, לדעת תומכיה, את יכולתה של הרפואה האלטרנטיבית "להשלים" את החלקים החסרים, כביכול, ברפואה הקונבנציונלית.
רפואה הוליסטית: או רפואה כוללנית הוא שם כולל לגישות ברפואה האלטרנטיבית המדגישות את הצורך בבחינת גופו, רגשותיו, אופן חשיבתו וסביבתו של החולה ככלל, ולא רק את האיבר הבודד או את התפקוד המובחן. ברפואה ההוליסטית מושם דגש מיוחד על טיפול עצמי ורפואה עצמית, אורח חיים בריא, אכילה נכונה, הרגלי שינה נכונים, נשימה נכונה, שהות באוויר הפתוח, הימנעות מסיכונים או ממצבי מתח מיותרים, וכן הלאה.
פלצבו - שיפור במצב החולה גם כאשר הטיפול הניתן לו הוא טיפול דמה. אפקט הפלצבו עומד לפעמים מאחורי ההקלה הזמנית עליה מדווחים מטופלים ברפואה האלטרנטיבית, על אף שטופלו בשיטות שאין בהן תועלת רפואית של ממש.
רפואה מבוססת ראיות - מעקרונות היסוד של הרפואה המודרנית, המעודדת בדיקה קפדנית של התועלת בפרקטיקות הרפואיות בהן נעשה שימוש, זאת באמצעות מחקרים מבוקרים. מרבית שיטות הרפואה האלטרנטיבית אינן עומדות בקריטריונים של הרפואה מבוססת-הראיות.
סמיות כפולה - שיטה מחמירה לעריכת ניסויים מדעיים, שמטרתה להפחית במידת האפשר את ההטיות הסובייקטיביות המודעות והבלתי מודעות העלולות לנבוע מכך שהמדען והנחקר (במקרה של נחקר אנושי) יודעים את מטרות הניסוי ואת מרכיביו. למרבית השיטות ברפואה האלטרנטיבית לא נמצאו ראיות בשיטה זו.
אוסטאופתיה: אוסטאופתיה היא טיפול ידני לבעיות שרירים, גידים ומפרקים. האוסטיאופת מסתכל על היחסים הדינמיים בין חלקי מערכת השרירים והעצמות, ולא על המפרקים בנפרד. אוסטאופתיה מטפלת הן באזור הכאב והן באזור הסובב אותו, שאינו מתפקד כראוי וגורם לחץ על אזור הכאב. דרך האבחון והטיפול האיסטאופתי מגיעים למקור הבעיה ומונעים את חזרת הכאב.
אוריקולותרפיה: שיטה טיפולית העוסקת בדיקור אפרכסת האוזן.
פרחי באך
צמחי מרפא (הרבליזם/רפואה בוטנית)
איורוודה: שיטת רפואה מקיפה שפותחה בהודו לפני מעל ל-5,000 שנה. שיטה זו שמה דגש שווה על גוף, נפש ונשמה. מטרת הטיפול הוא לשחזר את ההרמוניה הטבעית של הגוף. רופא איורוודי מאבחן את הפרופיל הבריאותי של החולה דרך סוג המבנה המטאבולי, באמצעות סדרת שאלות על ההיסטוריה האישית. תוכנית הטיפול יכולה לכלול שינויים תזונתיים, תרגילי התעמלות, יוגה, מדיטציה, מסאז', צמחי מרפא ועוד.
אַלּוֹפַּתְיָה: המושג נטבע על ידי סמואל האהנמן. המונח רפואה אלופתית משמש בדרך כלל בהקשר של ביקורת כלפי הרפואה המדעית.
אסקלפיוס: האל היווני של רפואה, טיפל בחולים בעזרת בנותיו, היגיינה ופנסאה.
אקופונקטורה: אקופונקטורה היא שיטת ריפוי עתיקה שפותחה בסין, והיא פועלת באמצעות החדרת מחטים דקות לנקודות מסוימות בגוף, על מנת לשפר את הבריאות ולהתמודד עם מחלות. לטענת המטפלים בשיטה זו, ישנן מעל לאלף נקודות בגוף האדם העוברות לאורך "מרידאנים" - "ערוצי אנרגיה" הקיימים, כביכול, בגוף האדם - ומשמשות לטיפול בבעיות בריאות שונות; אין כל עדות לקיומם של "ערוצי אנרגיה" אלו.
טיפולים אנרגטיים: טיפולים אלטרנטיביים הטוענים לשימוש ב"שדות אנרגיה"; אין כל הוכחה מדעית לקיומם של "שדות" אלו, ואין קשר בינם לבין המושג הפיזיקלי אנרגיה.
צ'י קונג
רייקי
הילינג
שיאצו
טאט
טיפול במגע
טיפול במגנטים
פאלם תרפי
רפלקסולוגיה
מערכות רפואה אלטרנטיביות: אלו הן שיטות של רפואה אלטרנטיבית המבוססות על מערכת או תאוריה שלמה. השיטות הבאות הן מערכות כאלו:
הומאופתיה
נטורופתיה
אוסטאופתיה
ארומתרפיה
ניקוי רעלים
רפואה סינית:
ג'ין שין
מטאיזם: תפישה הדוגלת בחקירה עצמית כאורח חיים. התבוננות במה שמפעיל אותנו, מאחורי הקלעים, במטרה לפענח את הדרך בה אנחנו פועלים, ללמוד להשלים ולאהוב חלקים “מודחקים” ולשחרר את התודעה מאשליית המציאות החיצונית.
פלדנקרייז: מטרתה ללמוד לשכלל את יכולת התנועה באמצעות הרחבת "המודעות העצמית" של האדם לגופו.
ריפוי עצמי:
ריפוי עצמי בתנועה: שיטה שפיתח מאיר שניידר.
שיטת קיי: שיטת ריפוי עצמי הנקראת על שם קיי וולקינשו ומבוססת על שיטות גופנפש שונות, ביניהן מדיטציה, גשטלט ושיטתה של לואיז היי. המטפלים בשיטה טוענים כי היא מסייעת בפתרון בעיות גופניות שונות ובשינוי דפוסי התנהגות על ידי שינוי מחשבתי. מוכרת בארץ בעיקר בתחומי ההריון והלידה.
שיטת גרינברג: שיטת רפואה אלטרנטיבית הגורסת כי אנשים יכולים לשפר את איכות חייהם, דרך גופם. השיטה היא דיסציפלינה של תשומת לב, המתאפיינת במתן דגש לתשומת לב של הגוף, לתפיסה ולחוויה האישית של האדם. השיטה מלמדת אנשים דרך הגוף להיות קשובים לעצמם ולסביבתם ולעצור הרגלים אוטומטיים המגבילים אותם, במטרה להעצים את יכולתם להחלים, להשיג מטרות אישיות ולהיות במיטבם.
שיטת אברהמסון: גישה אלטרנטיבית לגמילה מהירה מהתמכרויות שונות, מבוססת על אלמנטים מהרפואה הסינית.
שיטת בייטס: זוהי גישה אלטרנטיבית לשיפור הראייה באמצעות תרגול והרפיית העיניים, וללא שימוש במשקפיים.
שיטת קינגסטון קליניק (או שיטת שטראוס, כפי שהיא מוכרת בישראל): שיטת ריפוי ואורח-חיים טבעי שנוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי ג'יימס ס. תומסון.
תרפיית קרניוסקרל (Craniosacral Therapy): מבחינה מילולית קרניום זה גולגולת, סקרום זה עצם העצה (נמצאת בין שתי עצמות האגן, בהמשך לעמוד השדרה). למרות שמו, בטיפול הקרניוסקרלי מטפלים בכל הגוף ולא רק בראש או בסקרום.
*
קטגוריה:פסאודו-מדע
קטגוריה:מונחונים | 2024-03-27T09:42:51 |
יעה אופני | ממוזער|250px|יעה אופני (מעמיס קדמי) מדגם L120E של וולוו.
ממוזער|250x250px|יעה אופני מדגם HITACHI ZW310-5B של היטאצ'י.
יעה אופני (נקרא גם מעמיס קדמי או מעמיס אופני) הוא ציוד מכני הנדסי המשמש בעיקר לעבודות עפר ולבנייה. שימושים נוספים של הכלי הם בתחום חקלאות בעלי חיים ובתחום אתרי אשפה. בעגה העברית נקרא היעה האופני שופל (מהמילה הגרמנית Schaufel שפירושה את חפירה) ובאנגלית הוא נקרא loader, "מעמיס", בגלל שימושו להעמסה על משאיות.
תיאור
ממוזער|250px|יעה זחלי מדגם ליבהר 631
היעה האופני הוא טרקטור גדול המצויד בכף עמוקה (נקראת "יעה" בעברית, ובאנגלית: bucket) שתפקידה לחפור עפר או חצץ ולהעבירו ממקום למקום. היעה גם מסוגל להתרומם לגובה מספיק כדי להטעין את תוכנו על גבי משאיות.
הכף נשלטת בידי 3–4 זרועות הידראוליות, 2 זרועות מעלות את הכף למעלה ולמטה ו-1–2 זרועות שולטות בזווית שלה. ברוב היעים האופניים הבינוניים והגדולים, מותקן המנוע בירכתי הכלי, ואילו הכף וזוג הגלגלים הקדמיים מותקנים על ציר מסתובב הנמצא בחזית בכלי. ארכיטקטורה זו מגבירה הן את יכולת העמידה של היעה האופני בעומסים והן את יכולת התמרון של היעה האופני, ומקנה שליטה טובה יותר למפעיל (עקב ראות טובה יותר וחוסר הפרעה מגזי הפליטה).
למרות שיש גם יעים אופניים זחליים, רוב המעמיסים אופניים, כלומר: נוסעים על-גבי 4 גלגלים גדולים.
היעים האופניים גדולים למדי, גובהם יכול להגיע ל־4 מטרים ומשקלם ל־10 עד כ־30 טונות. קיבולת הכף שלהם היא כ-3–5 מטרים מעוקבים. לצד היעים האופניים הגדולים ישנם גם מגוון של יעים אופניים קומפקטיים, אם כי הם פחות נפוצים לעומת המחפרונים והמיני-מעמיסים המציעים התאמה יותר טובה לסביבות עבודה קטנות ומגוון רב יותר של כלי עבודה. לעבודות עירוניות קטנות, פותחו שני כלים קומפקטיים על בסיס יעים אופניים:
מחפרון - בצד הקדמי מותקן יעה ובצד האחורי מותקן מחפר קטן.
מיני-מעמיס - יעה אופני קטן במיוחד, הידוע בישראל בכינויו "בובקאט" על שם החברה המייצרת.
במכרות ומחצבות קיימים מעמיסים אופניים ענקיים, שעובדים לצד משאיות עפר ענקיות מסוג משאית מחצבה.
שימושים
היעה האופני הוא רב-שימושי בהנדסה עירונית. מצד אחד, הוא יכול לבצע עבודות חפירה, העברת עפר וחצץ, והטענת עפר על משאיות כמו המחפרון (למעט חפירת תעלות צרות). מצד שני, כאשר היעה האופני גדול מספיק (למשל כמו CAT-950 או VOLVO L120) הכף הגדולה שלו מאפשרת לו לשאת גם מכשירים כבדים יותר באזור אתר הבנייה ואף לבצע עבודות עפר קטנות כמו דחפור (הזזות עפר, יישור קרקע, הקמת סוללות וכדומה. בעבודות עפר גדולות הדחפור יותר יעיל). לצד היעים האופניים הגדולים קיימים גם יעים קטנים יותר הקטנים או שווים בגודלם למחפרון אך הללו נדירים יותר מאחר שהמחפרון שימושי יותר ומגוון יותר ומציע אותו הספק עבודה. מחפרונים ויעים גדולים עובדים לרוב בצוותא, כאשר היעה האופני הגדול מבצע עבודות הדורשות כוח והספק ואילו המחפרון עבודות הדורשות דיוק.
בנוסף, יעים אופניים עוסקים בעבודות בהן יש להעביר ערמות של חומר ולהטעינן על משאיות. עבודות אלה כוללות טיפול במצבורי פסולת ואשפה (Landfill), חקלאות בעלי חיים (העברת מזון, מספוא וחציר, פינוי פסולת) וכן עבודה במחצבות ומכרות (סילוק אבנים, טיפול בערימות מחצבים ועוד).
שימושים צבאיים
250px|ממוזער|יעה אופני ממוגן של חיל ההנדסה
גם חיל ההנדסה הישראלי משתמש ביעה אופני כחלק מכלי הצמ"ה שלו. היעים באים במספר דגמים, בעיקר דורות שונים של דגם קטרפילר 966 (דגם יעה אופני גדול למדי) ודגם CAT 988 הענק. היעים של חיל ההנדסה מדוגמים בחליפת מיגון שמגינה על המפעיל והמערכות המכניות. היעים משמשים לעבודות בניה, חפירה והקמת ביצורים. בפרט, היעים משמשים לפירוק והקמה של מחסומי דרכים על ידי שפיכת ערימות עפר באמצע הכביש ובאמצעות הזזת בטונדות לרוחב הכביש.
בשנת 2005 החל צה"ל להשתמש ביעים גם להריסת מבנים כחלק מפעילות מבצעית ומבצעי "סיר לחץ". הסיבה לכך היא ניידותו של היעה, הגבוהה יותר מזו של דחפור D9 משוריין וכן הרצון להימנע מפגיעה בתשתית האזרחית פלסטינית שכן ה-D9 הורס את הכבישים שעליהם הוא עובר בגלל היותו בעל מזקו"ם החורץ את הקרקע. יעה מועדף במבצעים פשוטים כאשר המבנה קטן ופשוט, וכן כאשר לא נשקף איום מצד נשק כבד או ירי מקלעים אל עבר הכוח. במקרים בהם מדובר במבנה גדול או יש סכנה לירי כבד ומטענים, צה"ל מעדיף להשתמש בדחפורי D9 הממוגנים בכבדות או במחפרים ממוגנים.
בהיעדר דחפורים כבדים בידי ארגוני הטרור הערביים (דוגמת חזבאללה והארגונים הפלסטיניים) היעה האופני הגדול משמש למשימות הנדסה קרבית, ביצוע פיגועים ופעולות טרור, פריצת מכשולים ובניית ביצורים. ארגוני טרור פלסטינים השתמשו ביעים אופניים לפריצת הגדר בציר פילדלפי וניסו להשתמש בהם גם לפריצת גדר ההפרדה וגדר המערכת סביב רצועת עזה. כמו כן מספר מחבלים פלסטיניים השתמשו ביעים אופניים כדי לבצע פיגועי דריסה.
יצרני יעים אופניים
ממוזער|250px|יעה אופני (מעמיס קדמי) מדגם 950G של קטרפילר.
ממוזער|250x250px|יעה אופני (מעמיס קדמי) HITACHI ZW310-5
הרבה חברות רכב וחברות צמ"ה מייצרות מעמיסים אופניים, זאת עקב הפופולריות הרבה שלהם בשוק ההנדסה האזרחי. בתעשייה זו, מקובל שמספר הדגם מציין את גודלו ואילו האות האנגלית שאחריו מציינת את הדור. לכל חברה יש שיטת מספור משלה, ולכן יש לבחון את מפרט הכלים על מנת להשוות ביניהם. היצרניות הגדולות ביותר של יעים אופניים הן קטרפילר ווולוו שתופסות את נתח השוק הגדול ביותר. גם חברות אחרות, כמו Case ו-JCB מייצרות מעמיסים, אך נתח השוק שלהם קטן לעומת וולוו וקטרפילר.
מפרט טכני
להלן המפרט הטכני והביצועים של 4 דגמי מעמיסים נפוצים: הראשון הוא 417 של JCB (שופל בינוני קטן), השני הוא 950GC של קטרפילר (שופל בינוני), השלישי הוא L120H של וולוו (שופל בינוני-גדול) והרביעי הוא L260H (גם כן) של וולוו (שופל גדול). הנתונים מעודכנים ל-1 במרץ 2018 ומעוגלים בהמרה בין יחידות.1
נתון JCB 417 CAT 950GC VOLVO L120H VOLVO L260H הספק נטו 128 כוחות סוס = 93 קילוואט 183 כוחות סוס = 168 קילוואט 272 כוחות סוס = 203 קילוואט 416 כוחות סוס = 310 קילוואט משקל מוכן לפעולה כ-9.6 טונות כ-19 טונות כ-21.6 טונות בין 26 ל-29 טונות קיבולת יעה קדמי 2 1.6 מטר מעוקב 2.9–4.4 מטר מעוקב 2.6–9.5 מטר מעוקב 5.3–10.2 מטר מעוקב עומס (משקל) אופטימלי מקסימלי על היעה 3 כ-2.5 טונות כ-5.5 טונות כ-6 טונות כ-12 טונות כוח שבירה ביעה הקדמי 10197 ק"ג כוח 15704 ק"ג כוח 17641 ק"ג כוח 33039 ק"ג כוח מהירות מקסימלית 36.3 קמ"ש 36 קמ"ש כ-37 קמ"ש כ-37 קמ"ש
הערות
המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ומתן מושג כללי על המידות והביצועים של יעים אופניים נפוצים. הנתונים משתנים מעת לעת, עקב שינויים שמבצע היצרן בדגמים, ולכן מומלץ לפנות ליצרן או לאתר שלו לקבלת המפרט העדכני והמהימן ביותר.
על כל כלי ניתן להתקין מספר סוגים של כפות, בעלות נפחים שונים וצורות שונות. הנתונים כאן הם טווח הנפחים בין הכף בעלת הנפח המינימלי שאפשר להתקין לבין הכף בעל הנפח המקסימלי שניתן להתקין על הכלי.
זהו העומס (משקל) האופטימלי המקסימלי של חומר שניתן לשאת ביעה בלא לפגוע בתפקוד התקין של הכלי. גודל זה מחושב כמחצית הערך של full-turn static tipping load (זהו המשקל המועמס ביעה הדרוש לכך, שגלגליו האחוריים של הכלי יעזבו את הרצפה בגלל התכולה ביעה הקדמי).
יעה אופני בתרבות הפופולרית
בסרט הישראלי "גבעת חלפון אינה עונה" מגיח מר חסון (שייקה לוי) להופעה של בתו יעלי (ניצה שאול) בבסיס המילואים כשהוא נוהג ביעה אופני. ג'ינג'י (גברי בנאי) מזהיר את סרג'יו (ישראל פוליאקוב) מפניו בציטוט שהפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית: "סרג'יו, מר חסון בצורת שופל מתקרב הנה!" בסיום הסצנה משתמש מר חסון בשופל כדי להרים באוויר את סרג'יו עם תא שירותי השדה בו הוא מתחבא.
קישורים חיצוניים
כיצד לבחור את המעמיס האופני האופטימלי למשימה, מגזין Aggregates and Roadbuilding, קנדה
מעמיסים ממוגנים בשירות צה"ל, באתר Israeli-weapons
קטגוריה:כלי רכב
קטגוריה:ציוד מכני הנדסי
קטגוריה:שינוע | 2024-01-04T14:54:53 |
ולטר בנימין | ולטר בנימין (בגרמנית: Walter Benjamin; 15 ביולי 1892 – 26 בספטמבר 1940) היה פילוסוף, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם, שדרן רדיו, ומרקסיסט יהודי-גרמני. נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים.
קורות חיים
ממוזער|שמאל|250px|קברו של בנימין בפורטבואו
ממוזער|359x359 פיקסלים|בנימין בשנת 1929
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של ברלין, גרמניה. אביו עשה חיל בתור מנהל מכירות פומביות וסוחר אומנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו לפנימייה בעיר שדה. בנימין היה גיסה של ובן דודם של המשוררים גרטרוד קולמאר וגינתר אנדרס אנדרס היה בעלה של חנה ארנדט, בין 1929 ל-1937.
שמאל|ממוזער|250px|תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו היסטוריה קטנה של הצילום
בשנת 1912 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס לאוניברסיטת הומבולדט, שבה פגש בשנת 1915 את גרשום שלום. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der Anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו הפדגוגית הניטשאנית נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, הציונות בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה.
בשנת 1917 עבר לאוניברסיטת ברן ופקד הרצאות של אנה טומרקין שלפי מכתביו לגרשום שלום, השפיעה עליו. בתקופה זו הכיר את אשתו לעתיד, דורה קלנר ובשנת 1918 נולד בנם סטפן בנימין. בשנת 1930 הוא התגרש ממנה בעקבות יחסים רבי שנים עם אסיה לאציס.
בשנת 1925 הגיש עבודה לאוניברסיטת פרנקפורט לשם קבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה, שעסקה ב"מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית", אך זו נדחתה על ידי בוחניו בנימוק ש"לא הבינו בה אף מילה".
בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940 השיג בנימין אשרת הגירה לארצות הברית, ובדרכו לשם הוא הוברח מצרפת לספרד ביחד עם קבוצת פליטים על ידי ליזה פיטקו דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה בעיירה שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות הלשנה. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרויקט הפסאז'ים אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות מנת יתר של מורפיום, אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.
יצירתו
ממוזער|שמאל|250px|מתוך האנדרטה "מעברים" שיצר הפסל דני קרוון לזכרו של בנימין. האנדרטה ממחישה את תחושת היעדר כל מוצא שהובילה להתאבדותו.
כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקרבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".
פרויקט הפסאז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.
בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון למחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום, היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.
ממוזער|מחברת בכתב ידו של ולטר בנימין|415x415 פיקסלים
בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזות על מושג ההיסטוריה", בהשראת הציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלה. הוא ראה בדמות שבציור מעין "מלאך ההיסטוריה", הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. הוא גם ראה בו מלאך העתיד לעזוב את ההווה האנושי הנורא, ולעופף אל עבר העתיד.
כתבים מתורגמים לעברית
יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, תרגם שמעון ברמן, מבוא רינה קלינוב, הקיבוץ המאוחד, 1983
בודלייר, תרגם דוד ארן, מבוא סטפן מוזס, ספרית פועלים, תל אביב, 1989.
המשוטט, כרך א, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1992.
הרהורים כרך ב, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1996.
היסטוריה קטנה של הצילום, תרגם חנן אלשטיין, בבל, תל אביב, 2004.
אופנה: מתוך מפעל הפסאז'ים, תרגמה ליאורה בינג-היידקר, סטודיו מגזין לאמנות מס' 173, מאי-יוני 2008.
משימתו של המתרגם, תרגמה נילי מירסקי, בתוך: ז'אק דרידה, נפתולי בבל, רסלינג, 2002.
רדיו בנימין, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016.
"אדיפוס או המיתוס התבוני", תרגמה לאה מור, מטעם 16, דצמבר 2008.
המטפיזיקה של הנעורים [כתבים, כרך א' 1910 - 1919], תרגמה דנית דותן, רסלינג, 2009.
ביקורת ומראית-עין [מבחר כתבים על ספרות ותיאטרון כרך ב'], תרגום: טלי קונס, רסלינג, 2015.
פרויקט הפסאז'ים, [מבחר כתבים, כרך ג'] תרגום מגרמנית ומצרפתית: ניר ורוני רצ'קובסקי, רסלינג, 2019.
רדיו בנימין II, תרגם תומר דותן-דרייפוס, הוצאת תשע נשמות, 2023.
לקריאה נוספת
ברנד ויטה, ולטר בנימין, הוצאת מאגנס, תשס"ד
סטפן מוזס, ולטר בנימין ורוח המודרניות, הוצאת רסלינג
גרשם שלום, ולטר בנימין, סיפורה של ידידות
גרשם שלום וולטר בנימין, חליפת מכתבים 1940-1933, עריכה מדעית פרופ' איטה שדלצקי, תרגום הראל קין, רסלינג, 2008
אריאלה אזולאי, היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2006
ג'יי פאריני, בנימין: חייו ומותו של ולטר בנימין, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1998
יורג'ן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב (עורכים), מבחר כתבים / ולטר בנימין, 2 כרכים, הקיבוץ המאוחד, 1992-1996
Eli Friedlander, Walter Benjamin: A Philosophical Portrait, Harvard University Press, 2012.
Howard Eiland and Michael E. Jennings, Walter Benjamin: A Critical Life, The Belknap Press, 2014
קישורים חיצוניים
מרכז למחקר ולטר בנימין
יצירתו בגרמנית ובאנגלית
יונתן אמיר, מחשבות בעקבות ולטר בנימין
תזות על מושג ההיסטוריה (באנגלית)
אלי אשד, שני גאונים בעולם מחשיך: על ההתכתבות בין גרשום שלום וולטר בנימין, באתר "רשימות", 26 בדצמבר 2008
אורי רוטלוי, שבריריות קרובה-רחוקה, זמנים 107, קיץ 2009
שלומציון קינן, על ואלטר בנימין, "בננות Blogs", פורסם ב"מעריב", 30 ביולי 2007
120 מאה ועשרים שנה להולדת ולטר בנימין, באתר "הארץ"
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״ייסורי ולטר בנימין״ באתר ״כאן״
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מינכן
קטגוריה:חוקרי ספרות יהודים גרמנים
קטגוריה:חוקרי קולנוע
קטגוריה:פילוסופים יהודים גרמנים
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20
קטגוריה:אסתטיקנים
קטגוריה:מבקרי אמנות יהודים
קטגוריה:תאורטיקנים של צילום
קטגוריה:מתאבדים: פילוסופים
קטגוריה:פליטי רדיפות הנאצים
קטגוריה:אסכולת פרנקפורט
קטגוריה:מיסטיקנים
קטגוריה:ביבליופילים
קטגוריה:אספני ספרים
קטגוריה:פילוסופים של תורת ההכרה
קטגוריה:מבקרי ספרות יהודים
קטגוריה:מבקרי ספרות גרמנים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
קטגוריה:פילוסופים של הלשון
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ברן
קטגוריה:יהודים גרמנים שהתאבדו בעקבות עליית הנאציזם
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1892
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1940 | 2024-06-06T04:44:28 |
תורת הציפיות | REDIRECT תאוריית הציפיות | 2005-02-15T03:19:38 |
גביע העולם | REDIRECT גביע העולם בכדורגל | 2015-09-26T11:08:34 |
מזקו"ם | שמאל|ממוזער|250px|מבנה הטנק, בתחתית התובה, משני הצדדים, נמצא המזקו"ם
שמאל|ממוזער|250px|מזקו"ם בדחפור קטרפילר די-6
ממוזער|250px|תקריב על מזקו"ם של דחפור קטרפילר די-9 צה"לי משוריין
מַזְקוֹ"ם הם ראשי תיבות של "מערכת זחלים, קפיצים ומַרְכּוֹבִים" (בסלנג: שרשראות או זחלים). מזקו"ם הוא שם למערכת הנעה של ציוד מכני הנדסי כבד ורכב קרבי משוריין, המבוססת על מערכת זחלים (שרשראות של חוליות רחבות המחוברות במיסבים), קפיצים וגלגלי מרכוב. הזחלים מהווים משטח רחב ורציף עליו נעים גלגלי המרכוב, והזחל מסובב באמצעות זר מניע המחובר למנוע דרך התמסורת. בשל יתרונותיה בעבירות בתנאי שטח ושדה, מערכת זו מאפיינת רכבי שטח ייעודיים, כמו חתולי שלג, דחפורים ומחפרים וגם רכב קרבי משוריין (רק"ם) כגון טנקים, נגמ"שים ותותחים מתנייעים. הכינוי "זחל" נובע מדמיון לתנועת זחלי הפרפראים.
מרכיבי המזקו"ם
זחלים – קיים זחל אחד בכל צד של הרכב, אשר מורכב מחוליות המחוברות ביניהן על ידי פינים או מחברים. החוליות עשויות פלדה ולעיתים מרופדות גומי. לכל חוליה ישנה "שן מובילה" הבולטת כלפי פנים המזקו"ם ומיועדת לשמור שהזחל לא יצא ממקומו, וזאת על ידי מעברהּ במרווחים המיועדים לה במרכזם של הגלגלים השונים. בצדי החוליות ישנן מגרעות המאפשרות לשיני הזרים המניעים (ראו בהמשך) להשתלב בהן על מנת להניע כל זחל קדימה ואחורה. כאמור, החוליות מחוברות זו לזו באחת ממספר שיטות:
פינים מאובטחים: כל שתי חוליות מחוברות ביניהן על ידי פין. הפינים הם סימטריים ומאובטחים למקומם על ידי קשוות או טבעות המותקנות עליהם.
פינים ו"פטיש פינים": כל שתי חוליות מחוברות ביניהן על ידי פין דמוי מסמר, אשר מוכנס לחוליות כשראשו כלפי התובה, והוא אינו מאובטח. כדי למנוע מהפינים לצאת מהחוליות בשעת נסיעה, מותקן בכל צד של התובה "פטיש פינים" - יציקת מתכת משופעת אשר מחזירה את הפינים שיצאו מהזחל למקומם (הפין "פוגש" בפטיש הפינים במהלך סיבוב הזחל).
פינים ומַחְבַּרִים: בשיטה זו יש לכל חוליה בליטה בקצה. על הפינים של החוליות מורכב מחבר המחוזק בהברגה. בנוסף ישנו מחבר אמצעי המשמש כשן מובילה.
קפיצים – הקפיצים מרככים את הזעזועים הנגרמים לטנק בנסיעה בשטח קשה. המונח מתייחס הן לקפיצים, הן למוטות פיתול והן למערכות הידראוליות המבצעות את אותה עבודה. הקפיצים נמצאים בין המתלים לתובה עצמה וסופגים את האנרגיה של תנועות המרכובים כלפי מעלה.
מַַרְכּוֹבִים – שם כולל לגלגלים שמתחתיהם ולעיתים עליהם מונח הזחל, וכן לזרועות ולמערכות שנושאות אותם. גלגלי המרכוב הם הגלגלים התחתונים במזקו"ם (להבדיל מהגלגלים המניעים, גלגלי המתח, ובמזקו"מי ויקרס - גם גלגלי התמך). כינוי נפוץ בצה"ל לגלגל מרכוב הוא "בּוּגִי" (שיבוש של Bogie, קרי "בּוֹגִי", ראו חוגון), וברבים "בוגים" או "בוגיזים". גלגלי המרכוב מותקנים בזוגות, והמרווח שביניהם משמש למעבר השיניים המובילות של חוליות הזחלים (כפי שתואר לעיל). לעיתים כל גלגל מרכוב הוא יחידה אחת עם מרווח במרכזה. גלגלי המרכוב עשויים פלדה ולעיתים מצופים גומי למניעת שחיקה.
גלגלי תמך – במזקו"מי ויקרס - גלגלים קטנים המותקנים בחלקו העליון של המזקו"ם אשר שומרים עליו מתוח מעל גלגלי המרכוב. קיימים גלגלי תמך כפולים (שיני החוליות עוברים במרווחים שבמרכזם) וגלגלי תמך בודדים (ובמקרה זה שיני החוליות חולפים לידם).
גלגלים מניעים – בכל צד של המזקו"ם קיים גלגל מניע לשם הנעת הזחל. כל גלגל בנוי מ"תוף מניע" (החלק המרכזי) ומשני "זֶרים מניעים" - מעין גלגלי שיניים המותקנים על התוף משני צדיו, אשר שיניהם משתלבות במגרעות חוליות הזחלים. כל גלגל מניע מחובר להינע סופי - רכיב העברת תנועה המקשר בין הגלגל המניע לבין הממסרה (מסיבה זו הגלגלים המניעים נמצאים תמיד בחלק שבו מותקן המנוע, בין אם מלפנים או מאחור).
גלגלי מתח – בכל צד של המזקו"ם קיים גלגל מתח. גלגלי המתח מותקנים כמעט תמיד בקצה המנוגד למיקום הגלגלים המניעים. הגלגל מורכב על מערכת המאפשרת את הרחקתו או קירובו למרכז הזחל, וכך מתאפשרת מתיחה או הרפיה של הזחל במקרה הצורך.
סוגי מזקו"ם
ממוזער|250px|טנק מערבי (M60 פטון) עם מזקו"ם "ויקרס"
ממוזער|250px|טנק מזרחי (T-55) עם מזקו"ם "כריסטי"
שני הסוגים העיקריים של המזקו"ם הוא מזקו"ם "ויקרס" בו הזחל מתוח על פני מערכת הגלגלים, ונהוג בעיקר בכלים מערביים, ומזקו"ם "כריסטי" (על שם ג'יי וולטר כריסטי), הקורס אל מערכת הגלגלים (בתיאור גס, בצורה של כליה, או בוטן), ונהוג בכלים סובייטים.
סדרת טנקי ה-T הסובייטית השתמשה במזקו"ם "כריסטי" עד ה-T-64 שצויד במזקו"ם "ויקרס". כמו כן, קיימים מספר כלים מערביים בעלי מזקו"ם "כריסטי", כגון: M-113 ותומ"ת M-109.
מזקו"ם "ויקרס" מסוגל לשכך טוב יותר את המהמורות בדרך, אך מהירות הנסיעה שלו נמוכה מהמהירות של מזקו"ם "כריסטי".
מזקו"ם מוקדם יותר היה ה"קרדן-לויד" שנמצא בשרמן.
יתרונות וחסרונות
יתרונות הזחל:
הזחל מפזר את משקלו של כלי הרכב על שטח פנים גדול יותר. בכך הלחץ שמפעיל הרכב על הקרקע קטן באופן ניכר, דבר המונע מכלי רכב כבדים לשקוע בקרקע חולית או בוצית. טרקטורים או דחפורים העובדים בביצות מצוידים בזחלים רחבים במיוחד.
הזחלים מקנים אחיזת קרקע טובה יותר ובכך הם:
מגדילים את כוח הגרירה של הכלי. תכונה זו חיונית בעיקר לדחפורים כבדים, שמאפשרת להם לנצל את משקלם והחיכוך עם הקרקע כדי לדחוף ולגרור עצמים כבדים.
מגדילים את עבירות הכלי.
בכלי רכב צבאיים יש יתרון לכך שהזחל עמיד לירי אש נשק קל ורסיסים.
חסרונות הזחל:
הזחל גורם נזק לדרכים בהן הוא עובר ובעיקר לכבישי אספלט.
הזחל מגביל את מהירותו של כלי הרכב בהשוואה לגלגלים.
בתנועה רציפה למרחקים גדולים, העומס המופעל על התמסורת והחוליות גורם לשחיקה מהירה של הזחל. זוהי אחת הסיבות שבגינם טנקים ודחפורים מועברים באמצעות מוביל טנקים.
הנעה באמצעות זחל כרוכה בצריכת דלק גבוהה יותר ביחס להנעה באמצעות גלגלים.
אחת התקלות שיכולות להתרחש למזקו"ם היא פריסת זחל.
גלריית תמונות
פריסת זחל
פריסת זחל היא תופעה המתרחשת בכלי רכב קרבי משוריין ובציוד מכני הנדסי בעלי מזקו"ם, אשר מתחלקת לשני סוגים המכונים "פריסה טבעית" ו"פריסה פנימית".
פריסה טבעית
פריסה טבעית מתרחשת כאשר חוליות הזחל מתנתקות זו מזו, בין אם כתוצאה מגורם חיצוני כדוגמת עלייה על מוקש ובין אם כתוצאה מבלאי. בנוסף, ניתן לבצע פריסה טבעית באופן יזום לצורך תרגול או תחזוקה.
פריסה פנימית
ממוזער|250px|טנק סימן 10 של כוחות ההגנה של יפן שפרס פנימית
פריסה פנימית מתרחשת כאשר חוליות הזחל יוצאות משילובן בין גלגלי המרכוב, והיא נגרמת מכניסה של חומר לתוך הזחל או כתוצאה מפגיעה בגלגלי המרכוב.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טכנולוגיה תחבורתית
קטגוריה:טנקים | 2024-01-14T05:46:35 |
פרמה | 2019-09-13T05:56:24 | |
תחרות הזמר של האירוויזיון | תחרות הזמר של האירוויזיון (; ; לעיתים נכתב כקיצור: Eurovision או ESC) היא תחרות זמר שנתית שמארגן איגוד השידור האירופי. משתתפים בה תאגידי השידור הממלכתיים החברים באיחוד האירופי, והיא משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי העולם באמצעות שידורי לוויין ורשת כבלים.
תחרות הזמר של האירוויזיון, שמבוססת על פסטיבל סן רמו האיטלקי, משודרת מדי שנה מאז 1956 במדינה אירופאית שונה. החברות הקבועות והזמניות באיגוד השידור האירופי דוגמת צרפת, ישראל וגרמניה, רשאיות להשתתף בו ולארחו. עד 2021 התחרו באירוויזיון חמישים ושתיים מדינות. כל רשות שידור המשתתפת בתחרות שולחת שיר מקורי באורך שלוש דקות, שיבוצע בשידור חי על ידי אמנים בגיל 16 שנים ומעלה. עם תום הביצועים מעניקות המדינות המשתתפות 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר. כוח הניקוד של כל משתתפת מתחלק ביחס שווה בין חבר השיפוט לבין ציבור המדינה. השיר שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר זוכה בתחרות ולהכרה בין-לאומית ענפה. לאורכה נערכות מספר הופעות ביניים, שלעיתים מסמלות מוטיבים מרכזיים של המדינה המארחת. התחרות, שנערכה במקור בלילה אחד, התרחבה במרוצת השנים וזכתה לפרסום רב ברחבי העולם. עם הצטרפותן של מדינות מזרח אירופה לאירוויזיון, הנהיג איגוד השידור האירופי שלב סינון מקדים, המפחית את מספר המדינות המשתתפות. בשנות ה-2000 הוחלף השלב בחצאי גמר. גרמניה היא המדינה שהשתתפה במספר המהדורות הגבוה ביותר של התחרות (66). אירלנד ושוודיה מחזיקות בתואר "שיאניות הזכיות של האירוויזיון" עם שבעה ניצחונות.
באופן מסורתי, המדינה הזוכה בתחרות מארחת את האירוע העוקב. המדינה המארחת מקבלת הזדמנות לקדם את עצמה כיעד תיירותי. אלפי צופים ועיתונאים מגיעים ליעד המדינה המארחת כדי לסקרה, לצפות בחזרותיה, לראיין את האמנים המתחרים ולבלות באירועים שנלווים לה. הלוגו הקבוע של התחרות מתלווה לסלוגן ונושא ייחודי שמאופיין בסממניה של המדינה המארחת. במרוצת השנים שודרה בכל יבשות העולם בטלוויזיה ומשנת 2000 משודרת הן באינטרנט והן ביוטיוב; עם מאות מיליוני צופים מדי שנה, הפכה התחרות לאחד מהאירועים הבין-לאומיים המסוקרים ביותר. רבים מצמרת תעשיית המוזיקה השתתפו בה, דוגמת להקת אבבא, סלין דיון, חוליו איגלסיאס אוליביה ניוטון-ג'ון ומונסקין.
האירוויזיון זכה לביקורות רבות על איכות השירים המשתתפים, ועל היבטו הפוליטי. לאורך השנים נשלחו לתחרות שירים רבים, המשלבים סגנונות אתניים והופעות גרנדיוזיות ומשוכללות, בעלי קטעי ריקוד ופירוטכניקה מתקדמת. חלק מהמשתתפות נחשדו במניעים פוליטיים שהשפיעו לעיתים על תוצאות התחרות. בהווה, צובר האירוויזיון פופולריות גדולה בקרב קהילת הלהט"ב המזוהה עמו. בניסיון ליעל את הכנסות התחרות, הקים איגוד השידור האירופי מספר תחרויות דומות כשהמוכרת מביניהן היא אירוויזיון הילדים.
אטימולוגיה
המונח "אירוויזיון" הוא הלחם בסיסים של מילות הלעז "Europe" ("אירופה") ו-"Vision" ("חזון"). המונח נטבע בשנת 1951, על ידי הכתב הבריטי ג'ורג' קמפיי בעיתון London Evening Standard, בניסיון לקרוא למנהיגי היבשת לפתח חזון מוזיקלי משותף, שיאחה את השסעים הפוליטיים של מלחמת העולם השנייה. בראשית שנותיו נקראה התחרות "Grand Prix Eurovision de la Chanson Européenne" בצרפתית ו-"Eurovision Song Contest Grand Prix" באנגלית. אולם משנת 1968 קוצר שמה האנגלי של התחרות ל-"Eurovision Song Contest" (בעברית: "תחרות הזמר של האירוויזיון") במטרה להנגישו לאנאלפביתיים. בשנת 1973 קוצר גם השם הצרפתי, "Concours Eurovision de la Chanson". במרוצת השנים נלוו אל שמה המלא של התחרות כמה קיצורים, דוגמת "אירוויזיון" וראשי התיבות "ESC".
שמן של ארבע מהדורות בלבד לא היה בשפה האנגלית או הצרפתית; באירוויזיון 1965 ו-1991, שהתקיימו באיטליה, הוחלף שם התחרות לשפה האיטלקית ("Gran Premio Eurovisione della Canzone" ו-"Concorso Eurovisione della Canzone" בהתאמה), ובשנים 1976 ו-1980, כשהולנד אירחה את התחרות, שונה שמו ל-"Eurovisiesongfestival".
ב-14 בנובמבר 2023 הוחלט שהסלוגן הרשמי של התחרות הוא United by Music ("מאוחדים באמצעות מוזיקה") – סלוגן זה התחיל בשנת 2023 בליברפול לתחרות אחת בלבד, אך שנה מאוחר יותר הוחלט שסלוגן זה יישאר לתמיד (בין השנים 2002–2023 לכל אירוויזיון היה סלוגן משלו חוץ מאירוויזיון 2009 שבו לא נבחר סלוגן לתחרות).
היסטוריה
היסטוריית התחרות שלובה באיחוד הרשויות הממלכתיות והקמת איגוד השידור האירופי. הכמיהה העזה לקידום התרבות האירופאית תוך שיתוף פעולה הדוק בין מדינות אירופה, ששקעו בסכסוכים פוליטיים בעקבות מלחמת העולם השנייה, הניעה לאיחוד רשויות השידור הלאומיות לכדי ארגון אחד. בשנת 1950 הוקם באופן רשמי איגוד השידור האירופי. לאחר תקופת הרצה מוצלחת בה שידרו רשויות השידור החברות בו כמה אירועים בין-לאומיים הקים האיגוד בינואר 1955 ועדה שהואמנה על פיתוח יוזמות ושיתופי פעולה חדשים בין המדינות. הוועדה, בראשותו של מרסל בזנסון, הציעה להקים תחרות שירים אירופית, שתחבר מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים. האספה הכללית נעתרה לבקשת הוועדה, וההכנות לארגון התחרות החלו באוקטובר אותה השנה. בדצמבר 1955 הציעה רשות השידור השווייצרית לארח את האירוע הראשון של האירוויזיון בעיר לוגאנו, באביב 1956. פסטיבל סן רמו האיטלקי שימש לאיגוד כבסיס לארגון התחרות, תוך התחשבות באופייה הבין-לאומי והשיתופי.
שנות החמישים
ממוזער|250px|ליס אסיה, זוכת אירוויזיון 1956. אסיה נחשבת לאחת הדמויות האייקוניות ביותר שהופיעו על בימת התחרות
תחרות האירוויזיון הראשונה התקיימה ביום חמישי, ב-24 במאי 1956, בתיאטרון "קרוסל" שבלוגאנו, שווייץ. באירוע זה השתתפו שבע מדינות, איטליה, בלגיה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג, צרפת ושווייץ. כל מדינה יוצגה על ידי שני שירים – דבר ייחודי ל-1956. הממלכה המאוחדת, אוסטריה ודנמרק תכננו גם הן להשתתף באירוע, אך החמיצו את מועד ההרשמה האחרון. בניגוד לשאר תחרויות האירוויזיון, ההצבעה הייתה חשאית ונערכה בחדר צדדי סמוך לאולם. בנוסף, פרט לזוכה, לא הוכרזו תוצאות התחרות. במהדורה זו ניצחה ליס אסיה השווייצרית עם השיר "Refrain" ("פזמון חוזר").
התחרות הבאה כללה מתכונת שידור שונה ומספר חוקים חדשים. היא נערכה ב-3 במרץ 1957, באולם זאנדלזן בעיר פרנקפורט שבגרמניה. השתתפו בה עשר מדינות, שכל אחת מהן שלחה שיר אחד בלבד. לאחר חוסר שביעות הרצון מהליך הכרזת התוצאות ב-1956, החליטו המארגנים שלה לחשוף את הצבעות המשתתפות לצופים. את הניקוד מסרו נציגי רשויות השידור הממלכתיות בשיחת טלפון קצרה עם המנחה, אניד איפליקיאן. הזוכה, קורי ברוקן ההולנדית, ביצעה את שירה "Net als toen" בהדרן. בהתאם לחוקי התחרות, אירוויזיון 1958 נערך על אדמת הולנד, בעיר הילברסום.
שנות השישים
ממוזער|250px|ימין|פראנס גל, זוכת אירוויזיון 1965, מבצעת את "Poupée de cire, poupée de son"
אירוויזיון 1960 היה אמור להתקיים בהולנד, זוכת השנה הקודמת. בשל מגבלות כספיות שהטילה הממשלה על רשות השידור הממלכתית, היא ויתרה על האירוח. לבסוף, האירוע התקיים באולם הפסטיבלים המלכותי בלונדון, בירת הממלכה המאוחדת ביום שלישי. הייתה זאת הפעם האחרונה בה התחרות התקיימה באמצע השבוע. ז'קלין בואייה הצרפתייה, ביצעה את השיר "Tom Pillibi", והגיעה למקום הראשון עם 32 נקודות. בניגוד לתחרויות הקודמות, גביע הניצחון הוענק לבואייה על ידי זוכת אירוויזיון 1959, טדי סחולטן. לאחר כמה שבועות נכנס השיר למספר מצעדי מוזיקה ברחבי היבשת. בשנת 1962 שונתה שיטת ההצבעה, וארבע מדינות הגיעו לראשונה למקום האחרון עם 0 נקודות ("nul point"). בשיטה החדשה רשאי כל שופט להעניק 1–3 נקודות לשלושת השירים הטובים ביותר. מאירוויזיון 1964 החל איגוד השידור האירופי למנות מפקח מטעמם על תוצאות התחרות. באותה השנה זכה השיר "Non ho l'età" בביצועה של הזמרת האיטלקייה ג'יליולה צ'ינקווטי. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבלגי (הן בפלנדריה והן בוולוניה), הצרפתי והאיטלקי.
באמצע שנות השישים חל שינוי בסגנון השירים שנשלחו לאירוויזיון. את מקומן של בלדות שאנסון רומנטיות תפסו שירים קצביים, בעלי קטעי מחול וסגנון מוזיקלי אתני ומסורתי. בשנת 1965 שודרה התחרות למדינות מזרח אירופה באמצעות ארגון הרדיו והטלוויזיה הבין-לאומי . מדרוג אירוויזיון 1965 קבע שיא של 150 מיליון צופים. השיר הזוכה, "Poupée de cire, poupée de son" של פראנס גל, זכה להצלחה רבה באירופה ובמזרח אסיה. במהלך השנים נמנה "Poupée de cire, poupée de son" בין השירים המוכרים ביותר מהתחרות. הוא הגיע למקום השישי במצעד הסינגלים היפני והסינגפורי. בנוסף, נכתבו לו מספר גרסאות כיסוי בשפות שונות דוגמת עברית ("אל תכעסי זה לא אסון") וערבית ("دمية من الشمع ، ودمية من نخالة"). אירוויזיון 1968 הייתה התחרות הראשונה שצולמה בצבע, אולם רק שש מדינות מתוך 17 המשתתפות החזיקו בטכנולוגיה המאפשרת את שידורה בצבעים, והיתר נאלצו לשדרה בשחור-לבן.
אירוויזיון 1969 זכור כנקודת מפנה בהיסטוריית התחרות. הוא נערך במדריד, בירת ספרד, ב-29 במרץ. לראשונה, זכו ארבע מדינות (ספרד, צרפת, הולנד והממלכה המאוחדת) במקום הראשון עם 18 נקודות. מארגני האירוע, שלא התכוננו לתרחיש של שוויון, הכריזו על ארבע המדינות כזוכות. איגוד השידור האירופי ספג ביקורות רבות הן מצופי התחרות והן מרשויות השידור השונות. הוא קבע כי במקרה של תיקו, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את מרב הנקודות (12 נקודות). אם טרם התקבלה ההכרעה, תנצח המדינה שקיבלה 10 נקודות יותר פעמים וכן הלאה. תקנה זו הופעלה רק פעם אחת ב-1991.
שנות השבעים
ממוזער|250px|גלי עטרי ולהקת חלב ודבש, לצד שמרית אור, קובי אשרת ויזהר כהן, במעמד הזכייה באירוויזיון 1979 עם השיר הזוכה "הללויה". ישראל זכתה בתחרות בפעם השנייה ברציפות
החל מאירוויזיון 1970 הוקרן סרטון קצר בשם "גלויה" לפני כל הופעה. הגלויה מציגה את המבצע על רקע נופים שונים ומוכרים בארץ המארחת. אורך כל גלויה נע בין 40–60 שניות. התחרות נערכה באמסטרדם שבהולנד, לאחר הגרלה שנעשתה על ידי איגוד השידור האירופי בין ארבע הזוכות בתחרות הקודמת. לאחר "מחדל השוויון המרובע" באירוויזיון 1969, החרימו ארבע מדינות את האירוע ופרשו ממנו. הזוכה האירית, דנה, רשמה את הניצחון הראשון מתוך שבעה לאירלנד. בתחרות העוקבת זכתה מונקו, עם השיר "Un banc, un arbre, une rue" בביצועה של סברין. העול הכספי אילץ את מונקו לוותר על אירוחה בשטחה, ובמקומה הממלכה המאוחדת התנדבה להפיק את התחרות בשטחה בשיתוף עם הממשל המונגאסקי.
ישראל הצטרפה לתחרות בשנת 1973. אילנית, עם השיר "אי שם", הגיעה למקום הרביעי עם 97 נקודות. לוקסמבורג, שזכתה באירווזיון הקודם, הגיעה למקום הראשון ב-1973, והפכה למדינה השנייה שמנצחת בשתי תחרויות רצופות. באירוויזיון 1974 זכתה להקת אבבא, עם השיר "Waterloo". לאחר התחרות התפרסם השיר ברחבי אירופה ובארצות הברית; הוא הגיע למקום השישי בבילבורד הוט 100, ולמקום הראשון במצעד הסינגלים הדני, הפיני, הנורווגי וההולנדי. במהלך השנים נמנה "Waterloo" בין השירים המוכרים והאהובים ביותר בתחרות. באירוע היובל לאירוויזיון הגיע השיר למקום הראשון.
באירוויזיון 1975 שונתה מתכונת ההצבעה לשיטה המכונה "שתים עשרה הנקודות", שהיא מערכת הניקוד שבה משתמשים גם בימינו. כל חבר שופטים מעניק 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים שאהב. בשנת 1978 זכתה ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה עם השיר "אבניבי" בביצוע יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא. בעקבות הניצחון, אירוויזיון 1979 נערך בירושלים. טורקיה תכננה להשתתף בתחרות, אולם כמה ימים טרם המופע הודיעה על פרישתה. כמה מומחי מוזיקה ברחבי העולם מעלים סברה כי המדינות החברות בליגה הערבית, שפועלת להחרמת ישראל, הפעילו לחץ פוליטי על הממשל הטורקי. בתחרות הזו זכתה ישראל בפעם השנייה ברציפות, עם השיר "הללויה" בביצוע גלי עטרי וחלב ודבש.
שנות השמונים
ממוזער|160px|סלין דיון, זוכת אירוויזיון 1988. זכייתה בתחרות היוותה נקודת מפנה בקריירת המוזיקה שלה.
המצוקות הכלכליות אליהן נקלעה רשות השידור וקיום התחרות ביום הזיכרון לחללי צה"ל, מנעו מישראל לארח ולהשתתף באירוויזיון 1980. ספרד שהגיעה למקום השני ב-1979, והממלכה המאוחדת שהוגדרה על איגוד השידור האירופי כברירת מחדל לאירוח, סירבו לארח. כחצי שנה לפני שידורה נענתה רשות השידור ההולנדית לבקשת האיגוד, ואירחה את התחרות בהאג, על אף שהולנד הגיעה באירוויזיון 1979 למקום ה-12. רשות השידור ההולנדית קיימה אירוע צנוע, ללא חידושים טכנולוגיים וללא תפאורות גרנדיוזיות. באירוע זה זכה ג'וני לוגן האירי, עם השיר "What's Another Year". לוגן עתיד לנצח גם באירוויזיון 1987, ובאירוויזיון 1992 ככותב השיר "" בביצוע לינדה מרטין.
בשנת 1983 הוכנס לתחרות חידוש טכנולוגי מרכזי – אושר השימוש במיקרופונים אלחוטיים. לפני כן, חויבו מבצעי השירים להשתמש במיקרופון הנתמך במוט או להחזיקו בידם. בשנת 1986 זכתה הזמרת הבלגית סנדרה קים, עם השיר "J'aime la vie". בעת ביצועה גילה של הזמרת עמד על 13 וחצי שנים. משכך, קים היא הזוכה הצעירה ביותר בתולדות התחרות. "J'aime la vie" זכה להצלחה הדרגתית ברחבי אירופה; תחילה הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הפלנדרי, ואחר כך כבש את מצעדי המוזיקה באוסטריה, צרפת והולנד, ואף הגיע למקום ה-16 באירופה הוט 100. משנת 1987 הגביל איגוד השידור האירופי את מספר המדינות המשתתפות ל-22, במטרה להגביל את משך שידור התחרות לשלוש שעות.
זכייתה באירוויזיון 1988, היוותה נקודת מפנה בקריירת המוזיקה של סלין דיון, ששרה את "Ne partez pas sans moi". הזמרת שרשמה עד אז הצלחה בעיקר בקנדה, הפכה בן רגע למוקד התעניינות בעיתונות ובכלי התקשורת באירופה. נכון ל-2023, "Ne partez pas sans moi" הוא השיר הזוכה האחרון שבוצע בשפה הצרפתית. גילם של שניים מהזמרים המשתתפים באירוויזיון 1989 (נטלי פאק וגילי נתנאל) לא עלה על 12 שנים. לכן, החליט איגוד השידור האירופי לתקן כלל חדש בנידון. מעתה ואילך, על המשתתפים להיות בני שש עשרה שנים לפחות ביום התחרות.
שנות התשעים
ממוזער|ימין|160px|סיגל שחמון ודפנה דקל, ממצבת המנחים של אירוויזיון 1999 בירושלים, ישראל
אירוויזיון 1991 היה האירוע השני בו נקבע שוויון נקודות במקום הראשון. צרפת ושוודיה הגיעו יחדיו ל-146 נקודות. על פי חוק שובר השוויון, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את תריסר הנקודות. אם טרם התקבלה ההכרעה, תנצח המדינה שקיבלה יותר פעמים 10 נקודות מחברי השיפוט וכן הלאה. שתי המדינות קיבלו את 12 הנקודות ארבע פעמים. לבסוף הוכרזה הזמרת השוודית קרולה כזוכה.
שינויים במישור הטריטוריאלי במפת אירופה בעקבות נפילת מסך הברזל והתפרקות יוגוסלביה, גרמו לעלייה חדה בביקוש להשתתפות באירוויזיון. בהתאם לכך, הרחיב איגוד השידור האירופי את מספר המדינות המשתתפות לעשרים וחמש. בנוסף, הוחלט כי עשרים ושתיים מהמתחרות באירוויזיון 1992, יקבלו כרטיס אוטומטי להשתתפות בתחרות העוקבת. שלושת המקומות האחרונים לאותה תחרות יתחרו לצד המדינות החדשות המעוניינות להצטרף לתחרות על זכות ההשתתפות באירוע הבא. המדינות שלא צלחו להעפיל משלב הסינון יאלצו להמתין עד לשנה הבאה. מלחמת בוסניה שהתרחשה באפריל 1992 גבתה קורבנות רבים. כחודש לפני התחרות נכבש רוב שטח המדינה, כולל הבירה סרייבו, על ידי הצבא הסרבי. המשלחת הבוסנית חוותה קשיים בעזיבת המדינה והטסתה למילסטריט, אירלנד. כדי להימנע מירי צלפים סרבים בעת העלייה למטוס, נאלצו חברי המשלחת לנסוע אל שדה התעופה בליווי הצבא הבוסני. באירוויזיון 1994 הונהג כלל חדש שיסדיר את מספר המשתתפות בתחרות: שש המדינות שסיימו במקומות האחרונים, יאבדו את זכותן להשתתף בשנה שלאחר מכן. בשנת 1997 אפשר איגוד השידור האירופי לצופים במדינות גרמניה, אוסטריה, הממלכה המאוחדת, שוודיה ושווייץ, להצביע לשירים בתחרות באמצעות מסרון טלפוני, ולהשפיע על תוצאותיה. קולות הצופים שוקללו לשיטת "12 הנקודות", והוצגו ביחס שווה להצבעות חברי השיפוט בכל מדינה. ניסוי הצטרפותו של הקהל לתוצאות התחרות נחל הצלחה, ובאירוויזיון 1998 הוא הצביע לבדו, ללא ניקוד מהשופטים. באותו האירוע זכתה הזמרת הישראלית דנה אינטרנשיונל – הטרנסג'נדרית הראשונה שזוכה באירוויזיון. בשנת 1999 תבע האיגוד את המושג "ארבע המדינות הגדולות" (ספרד, גרמניה, צרפת והממלכה המאוחדת), שזכו למקום אוטומטי בגמר התחרות, ללא קשר לתוצאותיהם בתחרות הקודמת. איטליה, ששבה לתחרות בשנת 2011, הצטרפה לקבוצת המדינות. בנוסף, חדלו המבצעים להתלוות למנגינות התזמורת, אלא לפלייבק, שהופק טרם השידור.
שנות ה-2000
250px|ממוזער|לורדי מבצעת את השיר "Hard Rock Hallelujah" באירוויזיון 2006
עם פתיחת האלף השלישי החלו מארגני תחרויות מוזיקה נוספות להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת, כדי לשפר את חוויית הצפייה של הקהל. דנמרק, שזכתה באירוויזיון 2000 עם השיר "Fly on the Wings of Love" בביצוע האחים אולסן, אירחה את האירוויזיון הבא בבירה קופנהגן. חזונה של רשות השידור הדנית שולב בתשוקה עזה להתעלות על המופע הקודם שנערך בשוודיה הסמוכה, ובשימוש בטכנולוגיות ופירוטכניקות חדשות שטרם נראו בתחרות. היא נערכה באצטדיון פארקן במרכז העיר. 35,000 צופים השתכנו באצטדיון המופע – מספר הצופים הגדול ביותר במופע בהיסטוריית התחרות. אולם הקהל לא שבע רצון מסידורי מקומות הישיבה, שכן רובו לא ראה את המבצעים בבירור.
באירוויזיון 2004, שנערך בעיר איסטנבול שבטורקיה, בוטלה שיטת הסינון המקדים שנחקקה על ידי איגוד השידור האירופי ב-1993. את מקומה תפס שלב חצי הגמר; אל התחרות מעפילים אוטומטית חברי "ארבע הגדולות" והמדינות שהגיעו לעשרת המקומות הראשונים באירוע הקודם. שאר המדינות נאלצו לעבור את שלב חצי הגמר, ששודר כיומיים לפני ערב הגמר. בסיום השלב העפילו עשר המדינות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר. התחרות ב-2004 התלוותה ללוגו חדש, שיוצג בכל הסמלילים הבאים של התחרויות. בשנת 2008 הוכפלה שיטת חצי הגמר היחיד, ורק המדינה המארחת וחברי "ארבע הגדולות" זכו לכרטיס אוטומטי לגמר התחרות.
מאירוויזיון 2009 חולק ניקוד השופטים והקהל ביחס שווה של 50 אחוזים. בניסיון לפתח את שיטת חצאי הגמר, הסדיר איגוד השידור האירופי הגרלה המחלקת את המדינות המשתתפות לשישה "סלים". הסלים הבטיחו פיזור הוגן של מדינות שכנות או בעלות קשר היסטורי הדוק, שדפוסי הצבעתן דומים. בנוסף, החל מאותה שנה במוסקבה, התחיל להתקיים כל שנה טקס חגיגי בתחילת אירועי האירוויזיון. העיר המארחת מקדמת בברכה את המשתתפים באירוע של יחסי ציבור, שמטרתו לשווק את התחרות ואת העיר המארחת, ולהציג את המשתתפים לאמצעי התקשורת. הם צועדים על שטיח חגיגי, והאירוע כולו נקרא על פי הצבע של השטיח (אדום בשנים 2009, 2011–2016 ו-2018, ורוד ב-2010, כחול ב-2018, כתום ב-2019 וטורקיז ב-2021–2023). טקס הפתיחה מתקיים בדרך כלל ביום ראשון שפותח את שבוע אירועי האירוויזיון. לעיתים מתקיים יום לפני כן, בשבת שלפני אירועי האירוויזיון.
העשור השני של המאה ה-21
ב חל שינוי באופי ההופעות של המדינות בתחרות. שימוש במסכי לד עצומים, מנורות מהבהבות, זיקוקים וגימיקים נוספים, העלה את סיכוי הזכייה של המדינות. הקהל, ששם דגש על שימוש בעזרים טכנולוגיים, הפך לקול מכריע בהצבעה. בשנת 2014 הגיעה קונצ'יטה וורסט למקום הראשון – מלכת הדראג הראשונה שזוכה בתחרות. זכייתה עוררה עניין בעיתונות האירופית, שכן פניה מכוסות בזקן גברי. קונצ'יטה, שדמותה הפכה לאייקונית בקהילת הלהט"ב, קיבלה ביקורות נוקבות על הופעתה; ראש ממשלת פולין לשעבר ירוסלב קצ'ינסקי מחה על הניצחון, וטען כי וורסט הפכה לסמל שגוי וקלוקל של אירופה, והפוליטיקאי הרוסי ולדימיר ז'ירינובסקי אף כינה את וורסט "ילדה מזוקנת".
לרגל המהדורה ה-60 של האירוויזיון, הוזמנה רשות השידור האוסטרלית להשתתף בו. הרשות, שהייתה חברה חלקית באיגוד השידור האירופי, נענתה לבקשתו, ושלחה את גיא סבסטיאן עם השיר "Tonight Again". כדי לא לפגוע בסיכוי העפלה של מדינות אירופה, אוסטרליה, לצד אוסטריה המארחת ו"ארבע הגדולות" עלתה אוטומטית לגמר. היא הגיעה למקום החמישי עם 196 נקודות. בעקבות המיקום הגבוה, הצטרפה אוסטרליה לאירוויזיון באופן רשמי.
זכייתה של נטע ברזילי באירוויזיון 2018 עם השיר "Toy", הביאה לישראל את ניצחונה הרביעי בתחרות. על התחרות העוקבת, שהתקיימה בתל אביב-יפו, הוטחו החרמות מצד ארגון ה-BDS. כ-140 אמנים בין-לאומיים חתמו על עצומה המגנה את החלטת איגוד השידור האירופי לקיים את האירוע במדינה. על אף ההחרמות, התחרות התקיימה כמתוכנן, וזכתה לשבחים מפי מבקרי המוזיקה העכשווית. אולם במהלך חשיפת תוצאות הקהל, הניפה הלהקה האיסלנדית הטארי דגל פלסטין. בנוסף, בעת הופעת הביניים של מדונה הוצגו שני רקדנים, זכר ונקבה, שעל גבם דגל פלסטין ודגל ישראל. הדבר נגד את חוקי האירוויזיון הדורשים מהמשתתפים להימנע מהצהרות פוליטיות.
שנות העשרים של המאה ה-21
ימין|250px|ממוזער|לורן במהלך ביצוע השיר "Tattoo" באירוויזיון 2023. עם זכייתה הפכה לאמן השני (אחרי ג'וני לוגן) ולאישה הראשונה שזוכה בשתי תחרויות שונות של האירוויזיון.
מגפת הקורונה שהחלה בשלהי פברואר 2020, הובילה לביטול התחרות לראשונה מאז 1956. בניסיון למצוא חלופה לשידור האירוע, שודרה התוכנית "אירוויזיון: Europe Shine a Light". במהלך התוכנית ביצעו זוכי התחרות לדורותיהם דוגמת קתרינה לסקאניץ' ודאנקן לורנס כמה משיריהם המוכרים. אירוויזיון 2021 נערך במתכונת שונה, המותאמת למגבלות המגפה; קיבולת הקהל באולם ירדה, ועל המשתתפים בתחרות לעטות מסכה רפואית לארכה. בתחרות זו זכתה הלהקה האיטלקית מונסקין, בביצוע השיר "Zitti e buoni".
לאחר הניצחון האיטלקי נערך אירוויזיון 2022 בטורינו. 41 מדינות אישרו את השתתפותם באירוע, כולל ארמניה ומונטנגרו ששלחו את נציגם האחרון לתחרות ב-2019. רוסיה, שהופיעה תחילה ברשימת המדינות המשתתפות, הושעתה על איגוד השידור האירופי עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה. כתוצאה מכך ירד מספר המדינות ל-40. אוקראינה רשמה את ניצחונה השלישי בתחרות הזמר של האירוויזיון. שירה היה "Stefania" בביצוע להקת קאלוש. הממלכה המאוחדת וספרד הגיעו למקום השני והשלישי בהתאמה – המיקום הגבוה ביותר אליו הגיעו מאז שנות ה-90.
37 מדינות אישרו את השתתפותן באירוויזיון 2023. תחילה ניסה איגוד השידור האירופי לקיים את האירוע בשטח אוקראינה, אולם בעקבות מלחמת אוקראינה–רוסיה נאלץ לחפש מדינה מארחת אחרת. מספר מדינות, לרבות בלגיה, איטליה, הולנד, פולין, ספרד, ושוודיה הביעו עניין לאירוח התחרות במקום אוקראינה. לבסוף, ב-25 ביולי 2022 הודיע איגוד השידור האירופי יחד עם ה-BBC ו-UA:PBC כי אירוויזיון 2023 יתקיים בליברפול ש. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1980 בה לא התקיימה המסורת השנתית של אירוח האירוויזיון. בתחרות זו ניצחה לורן עם השיר "Tattoo". היא רשמה מספר הישגים עם זכייתה: השוותה את מספר הניצחונות של אירלנד ושל שוודיה באירוויזיון (שבע כל אחת), והפכה לאמן השני (אחרי ג'וני לוגן) ולאישה הראשונה שזוכה בשתי תחרויות שונות. אותו מספר מדינות התחרה גם באירוויזיון 2024, שנערך במאלמה שבשוודיה. אולם ב-11 במאי, ביום גמר התחרות, הודיע איגוד השידור האירופי על הדחתה של הולנד לאחר שהוגשה תלונה על כך שיוסט קליין, נציג המדינה, איים על אחת מעובדות ההפקה לאחר חצי הגמר. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות התחרות בה הודחה מדינה לאחר שהעפילה לשלב הגמר. המנצח/ת באירוע היה/הייתה נציג/ת שווייץ, נמו, שהפך/ה לזוכה הא-בינארי/ת הראשון/ה באירוויזיון.
רצף תחרויות הזמר של האירוויזיון שנה העיר המארחת המדינה המנצחת השיר המנצח ביצוע ניקוד מקום שני הפרש 1956 לוגאנו שווייץ "Refrain" ליס אסיה כל שאר המתחרים 1957 פרנקפורט הולנד "Net als toen" קורי ברוקן31 צרפת14 1958 הילברסום צרפת "Dors, mon amour" אנדרה קלאבו27 שווייץ3 1959 קאן הולנד "Een beetje" טדי סחולטן21 הממלכה המאוחדת5 1960 לונדון צרפת "Tom Pillibi" ז'קלין בואייה32 הממלכה המאוחדת7 1961 קאן לוקסמבורג "Nous les amoureux" ז'אן-קלוד פסקל31 הממלכה המאוחדת7 1962 לוקסמבורג צרפת "Un premier amour" איזבל אוברה26 מונקו13 1963 לונדון דנמרק "Dansevise" גרטה ויורגן אינגמן42 שווייץ2 1964 קופנהגן איטליה "Non ho l'età" ג'יליולה צ'ינקווטי49 הממלכה המאוחדת32 1965 נאפולי לוקסמבורג "Poupée de cire, poupée de son" פראנס גל32 הממלכה המאוחדת6 1966 לוקסמבורג אוסטריה "Merci, Chérie" אודו יורגנס31 שוודיה15 1967 וינה הממלכה המאוחדת "Puppet on a String" סנדי שו47 אירלנד25 1968 לונדון ספרד "La, la, la" מסיאל29 הממלכה המאוחדת11969 מדריד "Vivo cantando" סלומה18אין זוכה במקום השני הממלכה המאוחדת "Boom Bang-a-Bang" לולו הולנד "De troubadour" לני קור צרפת "Un jour, un enfant" פרידה בוקארה 1970 אמסטרדם אירלנד "All Kinds of Everything" דנה32 הממלכה המאוחדת6 1971 דבלין מונקו "Un banc, un arbre, une rue" סברין128 ספרד12 1972 אדינבורו לוקסמבורג "Après toi" ויקי לאנדרוס128 הממלכה המאוחדת14 1973 לוקסמבורג "Tu te reconnaîtras" אן-מארי דוד129 ספרד4 1974 ברייטון שוודיה "Waterloo" אבבא24 איטליה6 1975 סטוקהולם הולנד "Ding-a-dong" טיץ'-אין152 הממלכה המאוחדת14 1976 האג הממלכה המאוחדת "Save Your Kisses for Me" אחוות האדם164 צרפת17 1977 לונדון צרפת "L'oiseau et l'enfant" מארי מרים136 הממלכה המאוחדת15 1978 פריז ישראל "אבניבי" יזהר כהן והאלפא-ביתא157 בלגיה32 1979 ירושלים "הללויה" חלב ודבש125 ספרד9 1980 האג אירלנד "What's Another Year" ג'וני לוגן143 גרמניה15 1981 דבלין הממלכה המאוחדת "Making Your Mind Up" באקס פיז1364 1982 הארוגייט גרמניה "Ein bißchen Frieden" ניקול161 ישראל61 1983 מינכן לוקסמבורג "Si la vie est cadeau" קורין הרמס1426 1984 לוקסמבורג שוודיה "Diggi-Loo Diggi-Ley" הרייס145 אירלנד8 1985 גטבורג נורווגיה "La det swinge" בוביסוקס!123 גרמניה18 1986 ברגן בלגיה "J'aime la vie" סנדרה קים176 שווייץ36 1987 בריסל אירלנד "Hold Me Now" ג'וני לוגן172 גרמניה31 1988 דבלין שווייץ "Ne partez pas sans moi" סלין דיון137 הממלכה המאוחדת1 1989 לוזאן יוגוסלביה "Rock Me" ריווה1377 1990 זאגרב איטליה "Insieme: 1992" טוטו קוטוניו149 אירלנד צרפת17 1991 רומא שוודיה "Fångad av en stormvind" קרולה146 צרפת0 1992 מאלמה אירלנד "" לינדה מרטין155 הממלכה המאוחדת16 1993 מילסטריט "In Your Eyes" ניב קבאנה18723 1994 דבלין "Rock 'n' Roll Kids" פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגן226 פולין60 1995 דבלין נורווגיה "Nocturne" סיקרט גארדן148 ספרד29 1996 אוסלו אירלנד "The Voice" איימר קווין162 נורווגיה48 1997 דבלין הממלכה המאוחדת "Love Shine a Light" קתרינה והגלים227 אירלנד70 1998 ברמינגהאם ישראל "דיווה" דנה אינטרנשיונל172 הממלכה המאוחדת6 1999 ירושלים שוודיה "Take Me to Your Heaven" שרלוט נילסן163 איסלנד17 2000 סטוקהולם דנמרק "Fly on the Wings of Love" האחים אולסן195 רוסיה40 2001 קופנהגן אסטוניה "Everybody" טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XL198 דנמרק21 2002 טאלין לטביה "I Wanna" מריה נ.176 מלטה12 2003 ריגה טורקיה "Everyway That I Can" סרטאב ארנר167 בלגיה22004 איסטנבול אוקראינה "Wild Dances" רוסלנה280 סרביה ומונטנגרו17 2005 קייב יוון "My Number One" הלנה פפאריזו230 מלטה38 2006 אתונה פינלנד "Hard Rock Hallelujah" לורדי292 רוסיה44 2007 הלסינקי סרביה "Molitva" מריה שריפוביץ'268 אוקראינה332008 בלגרד רוסיה "Believe" דימה בילאן27242 2009 מוסקבה נורווגיה "Fairytale" אלכסנדר ריבאק387 איסלנד169 2010 אוסלו גרמניה "Satellite" לנה246 טורקיה76 2011 דיסלדורף אזרבייג'ן "Running Scared" אל & ניקי221 איטליה32 2012 באקו שוודיה "Euphoria" לורן372 רוסיה113 2013 מאלמה דנמרק "Only Teardrops" אמילי דה פורסט281 אזרבייג'ן47 2014 קופנהגן אוסטריה "Rise Like a Phoenix" קונצ'יטה וורסט290 הולנד52 2015 וינה שוודיה "Heroes" מונס סלמרלוב365 רוסיה62 2016 סטוקהולם אוקראינה "1944" ג'מאלה534 אוסטרליה23 2017 קייב פורטוגל "Amar pelos dois" סלבדור סובראל758 בולגריה143 2018 ליסבון ישראל "Toy"נטע ברזילי529 קפריסין93 2019 תל אביב-יפו הולנד "Arcade"דאנקן לורנס498 איטליה26 רוטרדם התחרות בוטלה עקב התפרצות מגפת הקורונה 2021 רוטרדם איטליה "Zitti e buoni"מונסקין524 צרפת25 2022 טורינו אוקראינה"Stefania"קאלוש אורקסטרה631 הממלכה המאוחדת1652023 ליברפול שוודיה"Tattoo"לורן583 פינלנד572024 מאלמה שווייץ"The Code"נמו591 קרואטיה442025 בזל
חוקי התחרות
ארגון ופיקוח
ממוזער|150px|יון אולה סאנד, מפקח תחרות הזמר של האירוויזיון בין השנים 2011–2020. כמו כן, פיקח על מהדורות אירוויזיון הילדים, האירוויזיון למוזיקאים צעירים והאירוויזיון למקהלות
האירוויזיון מופק על ידי איגוד השידור האירופי, לצד הרשות הממלכתית של המדינה המארחת. עליו מפקח מרטין אסטרדאל, שמונה על ידי יושב ראש האיגוד לאחר התפטרותו של יון אולה סאנד. הוא אחראי על כשירות הליך ההצבעה והצגתו בסדר קבוע. תפקיד זה מאפיין עקבי של התחרות מאז התחרות הראשונה. משנת 2011 מפקח תחרות הזמר של האירוויזיון מנהל גם את הגרסאות השונות דוגמת אירוויזיון הילדים, האירוויזיון למוזיקאים צעירים והאירוויזיון למקהלות. לצד אסטרדאל מכהנת ועדה המורכבת מנציגי רשויות השידור החברות באיגוד. הנציגים מובילים את משלחת ארצם לתחרויות השונות ומשמשים כאיש תווך בין הרשות למנהלי האירוע. במשלחות מכהנים אנשי תקשורת ועיתונאים, משתתפי עבר, כותבים, מלחינים ופוליטיקאים. הנציגים יוזמנו לפגישה כמה חודשים לפני קיום התחרות, ויקבלו מידע אודותיה הכולל את עיצוב הבמה, התאורה והסאונד.
השירים והמבצעים
איגוד השידור האירופי קובע תאריך לפרסום השירים המשתתפים בתחרות. שיר שיצא לאור לפני המועד שנקבע נפסל מהשתתפות. בתחילה נקבע 1 בספטמבר בשנה שלפני קיום המהדורה למועד פתיחת פרסום השירים. אולם במרוצת השנים השתנה המועד כמה פעמים, וכיום הוא נאמד בכמה שבועות לפני המופע. בדרך כלל שיר ונציג נבחרים עד אמצע-סוף חודש מרץ. בראשית שנותיו יצאו השירים המשתתפים לאור באופן מסחרי רק אחר שידור גמר התחרות. הנגישות המתפתחת לשירים הובילה את האיגוד לקדמם בערוץ היוטיוב הרשמי שלהם, ובפלטפורמות נוספות דוגמת אינסטגרם, טוויטר ופייסבוק ובשנים האחרונות גם בטיקטוק שנותנים חסות לתחרות.
מחאות מצד רשויות השידור על ההופעה של איטליה באירוויזיון 1957, שנמשכה כחמש דקות, הובילה לקביעת מגבלה של שלוש דקות למשך הזמן המרבי של השירים המשתתפים. בהופעות המדינות על הבמה ישתתפו עד שישה אנשים, כולל המבצע, ללא בעלי חיים. משנת 1990 על המשתתפים להיות בני שש עשרה שנים לפחות ביום התחרות.
מוזיקה חיה
התזמורות שליוו את המבצעים היוו מהמאפיינים הבולטים באירוויזיון בין השנים 1956–1998. מוזיקת שהוקלטה מראש הושמעה לראשונה באירוויזיון 1973. בשנת 1997 אפשר האיגוד להכין הקלטה אינסטרומנטלית ולהשמיעה בבמה, אולם לא חוקק זאת כתנאי מחייב, והמדינה המארחת נדרשה לשכור תזמורת חיה. בשנת 1999 ביקשה רשות השידור הישראלית שלא לספק תזמורת בניסיון לחסוך בעלויות התחרות. זו הייתה התחרות הראשונה בה כל המדינות השתמשו בהקלטה אינסטרומנטלית, וכל התחרויות מאז נערכו ללא תזמורת או נגינה חיה. כיום אף נאסר על המשתתפים להשתמש בכלי נגינה על הבמה.
שפה
מראשית שנותיה של התחרות אסר איגוד השידור האירופי לשלוח יצירות אינסטרומנטליות גרידא. אולם באירוויזיון 1995 זכה השיר הנורווגי "Nocturne" ("לילית"), שהכיל עשרים וארבע מילים. חלק מהמדינות המשתתפות הגישו ערעור על הזכייה, אך אלו נדחו על ידי האיגוד. בשנים 2003 ו-2008 שלחה בלגיה שני שירים בשפה מתוכננת, "Sanomi" ו-"O julissi" בהתאמה.
ראשית מגבלות השפה אירעו בשנת 1964, כשחויבו המדינות המשתתפות לשיר בשפתן הרשמית. המגבלות בוטלו באירוויזיון 1973, ובשנים 1974–1975, זכו לראשונה שירים שלא בוצעו בשפה רשמית, "Waterloo" של אבבא ו-"Ding-a-dong" בביצוע להקת טיץ'-אין, בהתאמה. בשנת 1977 הוחזר חוק השפה על כנו. בלגיה וגרמניה, שהשתתפו באותה שנה, קיבלו היתר מיוחד לשיריהם שנכתבו בשפה האנגלית. חוק השפה בוטל באופן רשמי בשנת 1999. חופש השפה אפשר למדינות לשלוח שירים גם בשפות בין-לאומיות נוספות, דוגמת ערבית, סווהילית ויפנית. השפה הצרפתית איבדה את יוקרתה, ואילו האנגלית הפכה למוטיב מרכזי בתחרות; מאז שהחוק בוטל בשנת 1999 רק חמישה שירים שזכו באירוויזיון (נכון לשנת 2023) לא בוצעו בשפה האנגלית. וכ-80% מהשירים הנשלחים לאירוע מאז הם בשפה זאת.
סדר ההופעות
סדר ההופעות של המדינות המשתתפות בתחרות נקבע באמצעות הגרלה, הנערכת בשידור חי בערוץ היוטיוב של האירוויזיון. מ-2013 נקבע סדר ההופעות בגמר על ידי מפיקיו. על פי איגוד השידור האירופי, השיטה החדשה לקביעת סדר ההופעות מספקת חוויה טובה יותר לצופי הטלוויזיה. שירי יורודאנס קצביים מופיעים לרוב בקצוות לוח ההופעות, והבלדות מבוצעות באמצעה. השיטה החדשה גררה שלל תגובות על אמינותה, שטענו כי האיגוד יכול להבליט מדינה מסוימת לזכייה. את סדר ההופעות בחצאי הגמר קובעת הגרלה שהוסדרה על ידי מפקחי האירוויזיון. באותו אירוע נערכת מסיבת עיתונאים וטקס חילופי המפתחות המסורתי, בין עיריית העיר המארחת לבין זו הקודמת. סדר ההופעות נחשב לגורם חשוב ביכולת הזכייה: ניפויים סטטיסטיים קובעים כי לשירים שבוצעו בסוף התחרות סיכוי גדול יותר לניצחון.
הצבעה
ממוזער|ימין|ג'וני לוגן, זוכה אירוויזיון 1980 ו-1987, מוסר את הניקוד האירי באירוויזיון 2004, שנערך באיסטנבול, טורקיה
בראשית שנותיה של התחרות נקבעה זהות המנצח על ידי חברי השיפוט של המדינות השונות, שהורכבו מאנשי מקצוע בתחום המוזיקה, המשחק והתקשורת. עם פיתוחה של טכנולוגיית הטלקומוניקציה, בשנת 1997 אישר איגוד השידור האירופי להעניק לצופי התחרות הזכות להשפיע על תוצאותיה. הדבר הוצע כפיילוט בן חמש מדינות בלבד. התוצאות היו מרשימות; מספר הצופים באירוויזיון באותן מדינות זינק, והוא הפך למושא מהדורות החדשות ברחבי אירופה. בעקבות זאת, בשנה העוקבת בוטלו חברי השיפוט, ולקהל הייתה השפעה מוחלטת על זהות המדינה המנצחת, להוציא שלוש מדינות שהורשו להשתמש בצוות שיפוט מטעמים טכניים. כך היה גם ב-1999 וב-2000. בתחרויות שנערכו ב-2001 וב-2002 ניתן למדינות המשתתפות החופש לבחור אם לתת להצבעת הצופים בלבד לקבוע את הצבעתן או להצביע לפי חישוב של 50% להצבעת הקהל ו-50% להצבעת חבר שופטים, ורוב המדינות בחרו לדבוק בהצבעת קהל בלבד, ללא צוותי שיפוט. החל מ-2003 המדינות המשתתפות חויבו להשתמש בהצבעת קהל. בין השנים 2010–2015 כל מדינה מסרה ניקוד שחושב לפי נוסחה של 50% הצבעות צוותי השיפוט ו-50% הצבעות הקהל.
החל מאירוויזיון 2016 מערכת ההצבעה של התחרות פועלת על בסיס הצבעת דירוג, בה הבוחרים מדרגים את המועמדים בהתאם להתרשמותם משיריהם, ולבסוף מוכרזת זהותו של הזוכה שקיבל את מרבית הקולות. כל מדינה מעניקה שתי מערכות ניקוד; האחת מבוססת על קולות חברי השופטים שהוקמו בשיתוף בין רשויות השידור הממלכתיות של המשתתפות לבין האיגוד, והשנייה על הצבעות הקהל. כל מערכה מנקדת את עשרת השירים הטובים ביותר לפי 1–8, 10 ו-12 נקודות. שיטת שתים עשרה הנקודות הונהגה על ידי איגוד השידור האירופי מאירוויזיון 1975. חברי השיפוט והקהל אינם רשאים להצביע למדינתם.
החל מאירוויזיון 2023 המדינות העולות מחצאי הגמר אל הגמר נקבעות רק על בסיס הצבעות הקהל. בגמר מצביעים הקהל והשופטים במתכונת הקיימת עד כה, 50% הצבעות צוותי השיפוט ו-50% הצבעות הקהל. נוסף על כך, משנה זו, קהל במדינות אשר לא משתתפות בתחרות יכול אף הוא להצביע. כל ההצבעות של המדינות האחרות אשר לא משתתפות מחוברות יחד לסל הצבעות נוסף של 1–8, 10 ו-12 נקודות ונקרא הצבעות שאר העולם. בשנת 2024 שונה מועד פתיחת ההצבעה במשדר. מעתה, ניתן יהיה להתחיל להצביע כשהשיר הראשון בסדר ההופעות מבוצע. זאת בניגוד לשנים הקודמות בהן נפתחה ההצבעה רק לאחר כל ההופעות.
פורמט
ממוזער|250px|מצעד הדגלים המסורתי באירוויזיון 2011
את המדינות המשתתפות באירוויזיון מייצגים שירים מקוריים, שנכתבו כמה חודשים טרם שידורו. הזמרים מופיעים על בימת התחרות בשידור חי המשודר ברחבי העולם באמצעות לוויין התקשורת "Eurovision". מדינה שברשותה איגוד שידור ציבורי, החבר באופן קבוע או חלקי באיגוד השידור האירופי, זכאית להשתתפות בתחרות. משנת 2008 שידור האירוויזיון מחולק לשלושה ערבים; שני חצאי הגמר שנערכים בימי שלישי וחמישי, וערב הגמר שנערך במוצאי שבת. מכל חצי גמר מעפילות עשר מדינות, שמצטרפות למדינה המארחת ול"חמש הגדולות" בגמר.
כל תחרות מתחילה בפתיח מונפש לצלילי המנגינה "Te Deum Prelude (Marche en rondeau)" של מארק-אנטואן שרפנטייה. מופע הפתיחה שמתרחש לאחר מכן מורכב ממוזיקה אלקטרונית ומשוכללת של אמנים מוכרים מהמדינה המארחת. החל מאירוויזיון 2011 נערך באופן מסורתי במופע "מצעד הדגלים", המציג את מבצעי השירים צועדים על בימת התחרות כשדגל מדינתם מתנוסס מאחורי גבם, בדומה לטקס הפתיחה של האולימפיאדה. הצופים באולם מתקבלים בברכה על ידי מנחי האירוע, שמספקים עדכונים מרכזיים לאורכה, עורכים ראיונות עם המתחרים ומגישים את טקס ההצבעה באנגלית ובצרפתית. לאחר 26 הופעות הגמר מצביע הקהל במסרון, בשיחת טלפון או באפליקציית האירוויזיון, לעשרת השירים שאהב. הצבעה זו משוקללת ביחס שווה של 50 אחוזים לניקוד חברי השיפוט המדינתיים. בחצאי הגמר, מוכרזות עשר המעפילות בסדר אקראי. אולם התוצאות המדויקות חשאיות עד לסיום משדר הגמר, כדי לא להעניק למדינה סיכויי זכייה גבוהים יותר משאר המשתתפות. המדינה הזוכה מקבלת את זכות אירוח האירוויזיון העוקב בשטחה.
המדינות המתחרות
ממוזער|250px|אזור השידור האירופי
ממוזער|300px|הצטרפות המדינות לתחרות לאורך השנים:
מדינות החברות באופן מלא באיגוד השידור האירופי זכאיות להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון. לרוב, המדינות המשתתפות הן אלו הממוקמות בגבולות אזורי השידור של האיגוד, וחברות במועצת אירופה. האיגוד מחייב את רשויות השידור הממלכתיות להתקין את התשתיות שלהן בכ-98 אחוזים ממשקי הבית במדינתן. משכך, האירוויזיון זוכה להכרה ולפרסום ענף במדינות אירופה מדי שנה. בנוסף, הוא רשאי להזמין חברה חלקית באיגוד להשתתף בתחרות, ולהפכה לחברת קבע. את אזור השידור האירופי תוחם איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי במזרח באמצעות קו גבול הממוקם כ-40 מעלות מזרחה מקו גריניץ', ובדרום על ידי קו רוחב °30, צפונית לקו המשווה. ארמניה, אזרבייג'ן, גאורגיה, רוסיה, עיראק, ירדן וסוריה, הגובלות בחלקן באזור, נכללות בו, וזכאיות לחברות באיגוד השידור האירופי.
הזכאות להשתתף בתחרות אינה מוגבלת למדינות אירופה גרידא, שכן מספר מדינות מחוץ לגבולות היבשת, או משתרעות על פני יותר מיבשת אחת, נכללות באזור השידור. ישראל, קפריסין, רוסיה, טורקיה, ארמניה ומרוקו השתתפו באירוויזיון, חרף מיקומן הגאוגרפי. בשנת 2015 הפכה אוסטרליה למדינה הראשונה מחוץ לאזור השידור שהשתתפה בתחרות.
חברי איגוד השידור האירופי המעוניינים לממש את זכותם להשתתפות בתחרות, מחויבים למלא את התנאים המעוגנים בחוקת התחרות. 44 מדינות יכולות להשתתף באירוע אחד לכל היותר. רשויות השידור המקומיות משלמות מדי שנה דמי השתתפות, עד למועד האחרון שנקבע בתקנון. תשלום זו שונה בין מדינה למדינה, בהתאם לגודל האוכלוסייה במדינה ולחוסנה הכלכלי. במרוצת השנים השתתפו 52 מדינות באירוויזיון.
שנה העיר המארחת רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות1956 לוגאנו, שווייץ, , , , , , 1957 פרנקפורט, גרמניה המערבית, , 1958 הילברסום, הולנד1959 קאן, צרפת1960 לונדון, הממלכה המאוחדת1961 קאן, צרפת, , 1964 קופנהגן, דנמרק1965 נאפולי, איטליה1971 דבלין, אירלנד1973, לוקסמבורג1974 ברייטון, הממלכה המאוחדת1975 סטוקהולם, שוודיה1980 האג, הולנד1981 דבלין, אירלנד1986 ברגן, נורווגיה1993 מילסטריט, אירלנד, , 1994 דבלין, אירלנד, , , , , , 1998 ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת2000 סטוקהולם, שוודיה2003 ריגה, לטביה2004 איסטנבול, טורקיה, , , 2005 קייב, אוקראינה, 2006 אתונה, יוון2007 הלסינקי, פינלנד, , , 2008 בלגרד, סרביה, 2015 וינה, אוסטריה
זוכי התחרות
ממוזער|250px|מפה המציגה את מספר הזכיות של כל מדינה בתחרות.
נכון לשנת 2023, 70 שירים מ-27 מדינות שונות זכו באירוויזיון. אירלנד ושוודיה מחזיקות בתואר "שיאניות הזכיות של האירוויזיון", עם שבעה ניצחונות כל אחת. בנוסף, אירלנד היא המדינה היחידה שהגיעה למקום הראשון שלוש פעמים ברציפות, 1992, 1993 ו-1994. אחריהן, צרפת, לוקסמבורג, הממלכה המאוחדת והולנד עם חמש זכיות לכל אחת. מתוך חמישים ושתיים המדינות שהשתתפו באירוויזיון לאורך השנים, כמחצית טרם ניצחו בו. באירוויזיון 1969, לראשונה, זכו ארבע מדינות (ספרד, צרפת, הולנד והממלכה המאוחדת) במקום הראשון עם 18 נקודות. מארגני התחרות, שלא התכוננו לתרחיש של שוויון, הכריזו על ארבע המדינות כזוכות. עם ביטול חוק השפה בשנת 1999, מרבית שירי התחרות מבוצעים בשפה האנגלית.
שתי מדינות זכו באירוויזיון בהופעתן הראשונה; שווייץ, שהוכרזה כמנצחת התחרות הראשונה ב-1956, וסרביה, שזכתה באירוויזיון 2007 כמדינה עצמאית. אוקראינה הגיעה למקום הראשון בשנת 2004, בהופעתה השנייה באירוויזיון, ואילו לטביה בהופעתה השלישית. לעומת זאת, מספר מדינות השתתפו בתחרות שנים רבות עד שרשמו את ניצחונן הראשון; יוון זכתה במהדורה החמישים של התחרות, לאחר 31 שנים ממועד הצטרפותה. פורטוגל, שהצטרפה לתחרות בשנת 1964, זכתה בה רק ב-2017 – פער של חמישים ושלוש שנים. הממלכה המאוחדת הגיעה למקום השני שש עשרה פעמים, יותר מכל מדינה אחרת. ספרד, ישראל ולוקסמבורג זכו פעמיים ברציפות.
למבצעי וכותבי השירים מוענק גביע, שמאירוויזיון 2008 מועצב כפסל זכוכית בצורת מיקרופון, בעבודת יד של קייל אנגמן, מבית הזכוכית השוודי "Kosta Boda". באופן מסורתי, מוענק הגביע לזוכה על ידי מנצח האירוויזיון הקודם.
ביקורות ומחלוקות
מחלוקות פוליטיות
היות שהמבצעים מייצגים את מדינתם, נתפסה התחרות כאירוע מוזיקלי המשולב בתככי הפוליטיקה העולמית, שהאפילו על ענייני התחרות כמה פעמים. הושם דגש על קונפליקטים מדינתיים ועל אירועים היסטוריים השנויים במחלוקת בשירים המתחרים.
העימות המתמשך בין ארמניה לאזרבייג'ן גבה מחלוקות רבות בעולם התרבותי. שתי המדינות הצטרפו לתחרות בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21. באותה העת הסלימו היחסים הבילטרליים ביניהן, בעקבות סכסוך הריבונות על נגורנו-קרבאך. איגוד השידור האירופי קנס את שתי המדינות בעוון שילוב של נרטיבים פוליטיים בשירים. גם יחסי העוינות בין אוקראינה וגאורגיה לבין שכנתן רוסיה הוצגו בתחרות באופן נסתר. לאחר זכייתה של ג'מאלה האוקראינית באירוויזיון 2016, הוגשו לאיגוד תלונות מצד גופי התקשורת ברוסיה על השיר "1944". הזמרת התייחסה לגירוש הטטרים מקרים שבוצע על ידי ברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה. באירוויזיון העוקב נאסר על הנציגה הרוסייה יוליה סמוילובה להיכנס לשטח אוקראינה, כיוון שהופיעה בעבר בחצי האי קרים השנוי במחלוקת ריבונית. עם תום המלחמה בין שתי המדינות, שירה של גאורגיה לאירוויזיון 2009 שנערך במוסקבה, "We Don't Wanna Put In", גרר אחריו שלל תגובות זועמות מבכירים בצמרת הפוליטיקה של הפדרציה הרוסית. תוכנו בעל סממנים פוליטיים נסתרים, המבקרים את התנהלותו של נשיא המדינה, ולדימיר פוטין. רשות השידור הממלכתית של רוסיה שלחה בקשה מיוחדת לאיגוד השידור האירופי לאסור על גאורגיה להשתתף בתחרות, אולם זו פרשה לפני צאת ההודעה הרשמית של האיגוד.
כתוצאה מהנוכחות הביטחונית המוגברת בעיר לוקסמבורג באירוויזיון 1973, הצטרפותה של ישראל עוררה עניין בעיתונות האירופית, שכן בשנה הקודמת בוצע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, רצח של 11 ספורטאים על ידי פעילי ארגון "ספטמבר השחור". זכייתה הראשונה של ישראל בתחרות ב-1978 לא התקבלה בסבר פנים יפות בקרב מדינות ערב, כגון ירדן, מצרים ולבנון, המשדרות את האירוע. רגע הזכייה נחתך בשידור התחרות במדינות אלה, ובמקומו הוצג רקע בעל צבע סולידי ופרחים. בשנת 1980, כשישראל נעדרה, הצטרפה מרוקו בפעם היחידה בתולדותיה. כדי לאשרר את השתתפותה בשנה הבאה, חייב האיגוד את רשות השידור המרוקאית (SNRT) להקרין את השיר הישראלי במלואו. SNRT סירבה והודיעה על פרישתה. אירוויזיון 2019, שנערך בתל אביב-יפו, ספג קריאות להחרימו מצד ארגונים פרו-פלסטינים כמו ה-BDS.
עקב מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ותחילת מלחמת חרבות ברזל עלו כמה ניסיונות להחרים את ישראל מאירוויזיון 2024 מצד תאגידי שידור ציבוריים אחרים, החברים באיגוד השידור האירופי (EBU). ב-21 בפברואר, לאחר שנבחרה עדן גולן לייצג את ישראל באירוויזיון 2024 עם "October Rain", איגוד השידור האירופי פסל את השיר מהשתתפות באתחרות בשל תוכנו, הקשור למלחמה ופורש על ידי האיגוד כפוליטי. לבסוף השיר שונה ל-"Hurricane". לאחר שני שינויים שנעשו בשיר לבקשת ה-EBU ב-5 במרץ הגישו מטעם כאן את גרסתו הסופית של "Hurricane" לאישורו של איגוד השידור האירופי. הוא אושר להשתתפות באופן רשמי ב-7 במרץ. אישור השתתפותה הרשמי של ישראל באירוויזיון 2024 גרר ביקורות נוקבות מצד כמה מהאמנים המתחרים באותו האירוע. בין היתר מצד הזמרים אשר יצגו את אירלנד, יוון, פורטוגל והולנד. אלו גם חתמו על הצהרה פומבית, שמגנה את החלטת איגוד השידור האירופי להכליל את ישראל ברשימת המדינות המשתתפות באירוע. במשדר חצי הגמר הראשון הופיע אריק סעדה שוודי ממוצא פלסטיני כשידו עטופה בכאפייה. מעשה זה גונה על ידי ה-EBU, והוא לא פורסם באתרים הרשמיים של האירוויזיון.
הצבעות גאופוליטיות
ממוזער|מרכז|800px|ממוצע ההצבעות בין המדינות השונות בין השנים 1997–2017. הצבעים באיור מתארים אזור גאוגרפי שונה באירופה: ירוק: מזרח אירופה, כתום: חבל הבלקן, כחול: המדינות הנורדיות.
ממוזער|מרכז|800x400 פיקסלים|איור המתאר מדינות שלא נוהגות להעניק אחת לשנייה ניקוד בערבי התחרות. יחסיהן הבילטרליים מאפילים על שיקוליהם של חברי השיפוט. הצבעים באיור מתארים אזור גאוגרפי שונה באירופה: ירוק: המדינות הבלטיות, כתום: חבל הבלקן, כחול: המדינות הנורדיות, תכלת: מדינות מערב אירופה.
יחסיהן הבילטרליים בין המדינות המשתתפות לא פסחו על הליך ההצבעה, שמאז תחילת האלף השני מתואר כבעל אופי פוליטי ומושחת. מדינות שלהן קשרים דיפלומטיים חזקים יעניקו זו לזו מספר נקודות גבוה. מחקרים ומאמרים אקדמיים רבים שנכתבו בנושא על ידי פרשני התחרות לדורותיהם מאששים את הביקורות המופנות כלפי אותן משתתפות. המדינות הסלאביות, ובראשן רוסיה, שמנהלת יחסים דיפלומטיים חזקים עם מדינות רבות (שבעבר הרכיבו לצדה את ברית המועצות) דוגמת אזרבייג'ן, בלארוס, מולדובה ולטביה, נוהגות להעניק מספר גבוה של נקודות אחת לשנייה. באירוויזיון 2015, כשרוסיה הגיעה למקום השני עם השיר "A Million Voices", מרבית המדינות שהצביעו לה היו מהחוג הסלאבי. עם כניסתן של הצבעות הקהל בשנת 1997, קהילות יהודיות רבות ברחבי אירופה, כשהבולטות בהן בצרפת, גרמניה ובהולנד, הצביעו בכל שנה לישראל. שוודיה, המדינה הנורדית המצליחה ביותר בתחרות, מקבלת מאז הצטרפותה תמיכה מהחוג הנורדי, פינלנד, נורווגיה, דנמרק ואיסלנד. בהתאם לכך, מדינות הנמצאות במצבי עוינות תכופים, מדירות אחת את השנייה בהליך ההצבעה. בניסיון למגר את התופעה, בשנת 2008 יצר איגוד השידור האירופי את שיטת חצאי הגמר. מדינות שמצביעות לפי שיקולים פוליטיים, הן לחיוב והן לשלילה, יופרדו בשלב זה, ולא יוכלו להצביע אחת לשנייה.
הקהילה הגאה
ממוזער|150px|דנה אינטרנשיונל, הטרנסג'נדרית והזמרת הלהט"בית הראשונה שזכתה באירוויזיון
לאירוויזיון קהל מעריצים ענף מהקהילה הגאה, ומארגניו פועלים באופן רציף לשילובם בתחרות מאז שנות התשעים. פול אוסקר האיסלנדי ייצג את מדינתו באירוויזיון 1997, והפך לזמר ההומוסקסואל המוצהר הראשון שמשתתף בתחרות. בשנה העוקבת הגיעה דנה אינטרנשיונל הישראלית במקום הראשון – הטרנסג'נדרית והזמרת הלהט"בית הראשונה שזכתה באירוויזיון. זוכים נוספים על הקשת הלהט"בית הם קונצ'יטה וורסט, דמות הדראג של תומאס ניובירט, הומוסקסואל מוצהר, ודאנקן לורנס, זמר הולנדי ביסקסואלי. זמרים רבים שהשתתפו באירוויזיון יצאו מהארון אחר כך; מריה שריפוביץ', שזכתה באירוויזיון 2007, הצהירה על עצמה כלסבית בשנת 2013, ובוב בני, נציג בלגיה לאירוויזיון 1957 ו-1961, יצא מהארון ב-2001 בגיל 75. כמו כן, נשלחו לתחרות שירים בעלי סממנים התומכים בזכויות להט"ב ומתנגדים להומופוביה; "Nous les amoureux", השיר הזוכה במהדורת 1961 בביצועו של ז'אן-קלוד פסקל, הציג את הקשיים במערכת יחסים רומנטית-הומוסקסואלית.
הדבר הביא להתנגדות השתתפות בתחרות מצד גורמים שמרניים. בחירתה של דנה אינטרנשיונל לייצוג ישראל עוררה התנגדות בקרב גורמים חרדים. על פי הדיווחים, היא היחידה ששהתה במלון בברמינגהאם, העיר המארחת, עם חלונות חסיני קליעים, בשל סכנה לחייה. טורקיה והונגריה פרשו לצמיתות בשנים 2013 ו-2020, בהתאמה, ללא סיבה רשמית. רשות השידור הטורקית TRT ומקבילתה ההונגרית MTVA ציינו את העלייה החדה בסממנים הלהט"ביים בתחרות כסיבה להחרמתה. הרפובליקה העממית של סין הפסיקה לשדר את האירוע בשנת 2018, בעקבות הליך צנזורה של "יחסים והתנהגויות מיניות חריגות" הנוגדות את חוקי רשות השידור המדינתית.
השפעה תרבותית
תחרות הזמר של האירוויזיון זכתה לקהל עולמי, ולמדרוג שנתי גבוה מאוד, המוערך בכ-100–200 מיליון צופים. משכך, הפכה התחרות למושא השפעה תרבותית נרחב בקרב קהלי אירופה, כשהיא מתוארת כקיטשית, ואף נכללת כנושא פארודיות ומערכוני טלוויזיה בפסטיבלי קומדיה מוכרים דוגמת פסטיבל אדינבורו ומלבורן. בנוסף, הופקו מספר סרטי טלוויזיה על האירוויזיון, בהם "בננות" בבימויו של איתן פוקס הישראלי, וסרט הנטפליקס המוכר "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga", בכיכובם של רייצ'ל מקאדמס וויל פרל.
בהתאם לפופולריות שלו ברחבי האינטרנט, לאירוויזיון מספר אתרים הסוקרים אותו באדיקות, כשהמוכר ביניהם הוא "Wiwibloggs", של ויליאם לי אדמס. מועדון המעריצים הבין-לאומי של התחרות הוא ה-OGAE ("General Organisation of Eurovision Fans" – "הארגון הכללי של מעריצי האירוויזיון"). הוא נוסד בשנת 1984, בפינלנד, וכיום הוא מונה כ-40 סניפים ברחבי העולם. במועדונים אלה מארחים באופן קבוע את כוכבי התחרויות השונות, מקיימים ערבי צפייה משותפת וכדומה.
לקראת מועד התחרות, מארחות מספר מדינות באופן קבוע אירועים בהם מופיעים כוכבי עונת האירוויזיון הנוכחית, דוגמת "Eurovision in Concert" ההולנדי, "London Eurovision Party" הבריטי ו-"Israel Calling" הישראלי. עם פרוץ מגפת הקורונה וביטול אירוויזיון 2020 נוצרו כמה מסיבות מקוונות תחת ההאשטאג #EurovisionAgain, שקיבל את תמיכתו של איגוד השידור האירופי. בזכות החשיפה שקיבלה שמרה התחרות על הפרופיל הגבוה שלה בעולם.
אירועים נוספים
ממוזער|250px|דסטיני צ'וקוניארה, זוכת אירוויזיון הילדים 2015 ונציגת מלטה לאירוויזיון 2021, שם הגיעה למקום השביעי
במרוצת השנים פותחו עבור התחרות פורמטים אחדים, ביניהם: אירוויזיון הילדים והאירוויזיון למקהלות, שגם הם מופקים בידי איגוד השידור האירופי. איגוד השידור ערך אירועי פסגה שונים לציון ימים מיוחדים בהיסטוריית האירוויזיון: "Songs of Europe", שנערך בשנת 1981 לרגל מלאת חצי יובל לתחרות, וכלל הופעות חיות והקלטות של זוכיה, "שיר היובל באירוויזיון", שנערך בשנת 2005 לציון 50 שנים והלהיטים הגדולים של האירוויזיון שנערך עשור אחר כך. האירוויזיון למוזיקאים צעירים היא תחרות מוזיקה קלאסית דו-שנתית למוזיקאים צעירים עד גיל 18, בדומה לאירוויזיון הילדים. האירוויזיון לרוקדים צעירים היא תחרות ריקודים לרקדנים חובבנים בגילאי 16–21. בפורמט זה זכתה ספרד ארבע פעמים רצופות – רצף ששיאו לא נשבר בכל המתכונות השונות של התחרות המקורית.
ישנן תחרויות שירה בין-לאומיות נוספות שהופקו בדומה לפורמט המקורי של EBU. פסטיבל סופוט הנערך בפולין מדי שנה מאז 1961, טורקיוויזיון שמוכר בקרב אזורים אוטונומיים בעלי מכנה טורקי-אתני משותף ותחרות הזמר האמריקאית, שאת מהדורתה הראשונה קיימה בשנת 2022.
ראו גם
מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
אירוויזיון הילדים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
כתבות ומאמרים על האירוויזיון, מתוך בלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
האתר הרשמי של האירוויזיון
האתר הרשמי של האירוויזיון
חדשות שוטפות בנושא האירוויזיון
אתר העוסק בהיסטוריה של התחרות
״האח הגדול של האירוויזיון״ – פרק על סיפורו של פסטיבל סנרמו בפודקאסט ״מינהר הזמן״, "כאן", תאגיד השידור הישראלי
מרכז|ממוזער|800px|מנחי אירוויזיון 2016, פייטרה מיידה ומונס סלמרלוב, מבצעים את "Love Love Peace Peace", לצד אמנים מוכרים מהתחרות דוגמת לורדי ובורנובסקיה בבושקי
ביאורים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אירועי מדיה
קטגוריה:זוכי פרס מסך הזהב: תוכניות וסדרות
קטגוריה:פסטיבלי מוזיקה
קטגוריה:תחרויות זמר | 2024-10-01T01:51:03 |
קרב קלודן | קרב קָאלוֹדֵן (באנגלית: Battle of Culloden), שנערך ב-16 באפריל 1746, היה הקרב האחרון שהתחולל על אדמת האי הבריטי. הוא התקיים בין כוחות היעקוביטים, הנאמנים לטוען לכתר צ'ארלס אדוארד סטיוארט, המכונה "הנסיך צ'ארלי היפה", ובין כוחות הנאמנים למלך ג'ורג' השני.
הקרב הסתיים בניצחון מוחץ לצבא קמברלנד של ג'ורג' השני מבית הנובר על היעקוביטים הסקוטים מבית סטיוארט.
רקע היסטורי
ממלכת אנגליה של סוף המאה ה-17 הייתה לאחר הרסטורציה, או השבת המלך צ'ארלס השני על כס המלוכה. העם האנגלי הכיר בצורך במלך כגורם מאחד והמליך עליו בנפש חפצה את צ'ארלס, ולאחר מותו את אחיו ג'יימס השני לבית סטיוארט. אך לאחר עליית ג'יימס השני אל כס המלוכה, הסתבר כי מדובר בקתולי אדוק בדתו, דבר שעמד בניגוד לנטיית לבם של רוב האנגלים, ובניגוד לאינטרסים של האומה האנגלית ביבשת, דהיינו ברית עם הגורמים הפרוטסטנטים כנגד המלך הצרפתי העולה לואי ה-14. התנהלותו האישית של ג'יימס אף היא לא סייעה להשקטת הרוחות, ולבסוף הודח ג'יימס מכס המלוכה באירוע ללא שפיכות דמים אשר כונה לימים "המהפכה המהוללת", בשנת 1688. בתחילה משלו על אנגליה בנותיו של ג'יימס: מרי השנייה (ובעלה ויליאם השלישי) ולאחר מכן אן, אך עם מותה של אן ללא ילדים, עלה הצורך ביורש פרוטסטנטי לכתר, והעם האנגלי הזמין את ג'ורג' הראשון לבית הנובר, נסיך גרמני, שהיה קרוב קרבת דם לשושלת המלוכה האנגלית, לשלוט בו.
שלטון בית הנובר היה על פי הלקחים משתי המהפכות האנגליות שקדמו לעלייתו לשלטון. מהפכת קרומוול ו"המהפכה המפוארת". המדובר במלוכה בחסות הפרלמנט ועל פי הרשאתו. הפרלמנט נשלט על ידי המפלגה הויגית הליברל-דמוקרטית, אשר ניסתה לייצב את מצב האומה האנגלית, תוך שמירה על האינטרסים הפרוטסטנטים באירופה.
בסקוטלנד ראו את הדברים באופן שונה. מאז האיחוד ב-1707 הייתה סקוטלנד חלק מממלכת בריטניה הגדולה, ובית סטיוארט היה סקוטי במוצאו. סילוקם של אנשי סטיוארט הסקוטים והקתולים, והעלאת ההנוברים הגרמנים והפרוטסטנטים במקומם, הביאה למורת רוח רבה בעם זה, שהראה זה מכבר נטייה למרדנות. באזורי ההרים המרוחקים של סקוטלנד, ה"היילנדס", לא הייתה אחיזה לשלטון המרכזי, והם נשלטו בידי ראשי שבטים, שתמכו בגלוי בבית סטיוארט. התומכים בבית סטיוארט נקראו יעקוביטים על שם המלך ג'יימס - יעקב.
שמאל|ממוזער|150px|הנסיך צ'ארלי היפה, צ'ארלס אדוארד לבית סטיוארט
מדי פעם היה גורם זה או אחר מעלה את נס בית סטיוארט וקורא למרד, כאשר המרידה המשמעותית ביותר התרחשה בשנת 1715. בין לבין נפטר ג'יימס השני בגלות, ובנו "הטוען לכתר הזקן", ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט, הוליד בן פעלתן והרפתקן בשם צ'ארלס אדוארד סטיוארט, אשר כונה "הנסיך צ'ארלי היפה" (Bonnie Prince Charlie) בשל יפי תארו.
ההתקדמות אל לונדון
הנסיך צ'ארלי החליט, בחודש יוני 1745, לתפוס את הכתר האנגלי, המגיע לו, לשיטתו, כיורש החוקי של בית סטיוארט. כקתולי נאמן, סבר שיקבל את תמיכת שבטי ההיילנדס, אנשי ההרים, הקתולים. הוא הפליג מהעיר נאנט שבצרפת, ונחת באיים המערביים של סקוטלנד (באי אריסקיי) ב-23 ביוני 1745, והתקבל בהתלהבות על ידי אנשי ההרים ה"היילנדרים".
היה זה מעשה נמהר וחסר אחריות. אנשי ההרים היו אמנם לוחמים נועזים, אך לא ניתן היה לשלוט בהם באופן יעיל. אנשי השפלה הסקוטים השלימו עם השלטון ההנוברי ועם המצב הכלכלי המצוין שהביא עמו, וראו באנשי ההרים חבורות של שודדים והרפתקנים. תמיכת השבטים ההרריים הבטיחה לצ'ארלי חיילים נאמנים, אך הנשק והכסף נמצאו אצל אנשי השפלה.
בחודש ספטמבר הביס צ'ארלי כוחות הנובריים בקרב פרסטונפאנס. כאלף ומאתיים יעקוביטים הביסו כשלושת אלפים מאנשי הנובר תחת פיקודו של סר ג'ון קופ. ניצחון מפתיע זה הביא לכך שצ'ארלי (כביכול כנסיך הכתר), השתלט על חלק ניכר מסקוטלנד בשם אביו "המלך ג'יימס השמיני". הוא התיישב באדינבורו, ותכנן את צעדיו הבאים. באופיו היה הרפתקן, ועתה החליט על תוכנית נועזת לכיבוש האי הבריטי כולו. בראש 5,000 איש חצה את הגבול שבין סקוטלנד ואנגליה, והתקדם דרך מנצ'סטר ודרבי אל לונדון.
בחודש דצמבר, 1745, הייתה, למעשה, הדרך ללונדון פתוחה בפניו, אך חלק מאנשי ההרים עזבו אותו וחזרו לבתיהם. השליטה ההנוברית בנמלי הים מנעה קבלת עזרה ממדינות קתוליות כצרפת, ומתנדבים פרוטסטנטים מהולנד וגרמניה הגיעו לתגבר את כוחות הנובר. צ'ארלי הורה על נסיגה ארוכה ומסוכנת בחזרה לסקוטלנד. במהלך הנסיגה זינבו כוחות הנובר בנסוגים, אך ניצחון נוסף של היעקוביטים בקרב פאלקירק דחה את התבוסה הבלתי נמנעת. לבסוף כותרו היעקוביטים באזור ביצת קלודן, בסקוטלנד, ב-16 באפריל 1746.
הקרב
בראש הכוחות ההנובריים עמד בנו של המלך ג'ורג' השני, הנסיך ויליאם, דוכס קמברלנד. יחד עמו היו כשמונת אלפים חיילים. כוחות היעקוביטים מנו כחמשת אלפים חיילים. היה זה קרב בין סיעות, ולא בין אומות. הצבא של קמברלנד מנה לוחמים אנגלים, גרמנים מהנובר, וכמה מאנשי השפלה הסקוטים. הצבא היעקוביטי מנה היילנדרים סקוטים, אשר בניגוד לאמונה הרווחת כי היו כולם מצוידים בחרבות, היו רובם מצוידים ברובים, ורק כרבע מהם נשא חרבות. כן לחמו בשורות היעקוביטים כמה אנגלים, אירים, ומתנדבים צרפתים.
צ'ארלי החליט לפקד על כוחותיו באופן אישי. מזג האוויר היה גרוע, ותנאי הקרקע היו לטובת קמברלנד. הייתה זו קרקע ביצתית, שהפכה את ההסתערות שבאמצעותה ניצחו בעבר ההיילנדרים בקרבות לבלתי יעילה. כוחותיו של קמברלנד נערכו בשתי שורות לקראת המפגש עם הכוח היעקוביטי. בינתיים פתחו קמברלנד וצ'ארלי בשיחות באזור נייטרלי בין הכוחות הנערכים. מטח ארטילריה מצד הסקוטים, הביא לסיום השיחות, ולהתחלת הקרב.
בעשרים הדקות הבאות כתשה הארטילריה ההנוברית, העדיפה ביחס של שלושה לאחד, את הכוחות היעקוביטים. הסקוטים לא יכלו לשאת זאת, ושבט קמרון החליט להסתער על דעת עצמו. ההסתערות הפכה לטבח, כאשר הכוחות היעקוביטים הסתערו אל מול קני רובים, כשהם נמצאים תחת אש ארטילרית יעילה. אמנם כמה מן הכוחות הסקוטים הצליחו להגיע אל אנשיו של קמברלנד, ואף נלחמו באומץ, אך המשמעת והעדיפות המספרית של אנשי הנובר הכריעו אותם לאחר זמן קצר. לאור האיום בקני הרובים ההנוברים, והגעתם של הפרשים ההנוברים לשדה הקרב, הורה צ'ארלי על נסיגה. בשדה הקרב נותרו 1,250 הרוגים יעקוביטים, אל מול 300 מאנשי קמברלנד שנפלו בקרב.
שמאל|ממוזער|150px|הדוכס מקמברלנד "הקצב" ויליאם אוגוסטוס לבית הנובר
לאחר הקרב התחולל טבח, כאשר קמברלנד הורה לאנשיו להרוג את השבויים והפצועים היעקוביטים. כארבע מאות וחמישים איש נהרגו כך, בטבח שהכתים את שמו של הצבא האנגלי, ואת שמו של קמברלנד, שנודע מאז בכינוי "הקצב". כמה מבעלי הדרגות הגבוהות ששרדו את הטבח הוצאו לאחר מכן להורג בעיר אינוורנס.
צ'ארלי עצמו ברח, כשהוא מחופש לאישה, והסתתר בבתיהם של נאמנים לבית סטיוארט, ובהם פלורה מקדונלד הידועה. בריחתו תוארה בספרים ובאגדות רבות, ביניהן הספר "החטוף" מאת רוברט לואיס סטיבנסון. אגדה נוספת היא כי בעת בריחתו המציא צ'ארלי את הליקר הסקוטי הידוע דרמבואי (Drambuie) העשוי מוויסקי סקוטי ומעשבי תיבול. צ'ארלי הצליח להגיע בחזרה לצרפת בספטמבר 1746, ובילה את שארית חייו בגולה, כשהוא שיכור ומאוכזב. מותו ללא בנים חוקיים, בשנת 1788 הביא למעשה את הקץ על הדרישה של בית סטיוארט לכס המלוכה האנגלי.
תוצאות הקרב וחשיבותו
היה זה הקרב האחרון בין כוחות יבשתיים על אדמת האי הבריטי. קרב זה הביא לקיצו את פעולות הטוענים לכתר כנגד בית הנובר, וביסס את שלטונו של בית הנובר, על כל המשתמע מכך. עתה יכלו האנגלים להתפנות אל המעשים הגדולים שנכונו להם - במלחמות הקולוניאליות הגדולות באמריקה ובהודו, ולאחר מכן ככוח היחיד העומד כנגד שלטונו של נפוליאון.
תדמיתו של בית סטיוארט נשארה בזיכרון הקולקטיבי כאגדה רומנטית על מלכים רבי חסד, אל מול היעילות הגרמנית של בית הנובר. אך שלטון בית הנובר מעולם לא התיימר להיות שלטון בחסד האל, כפי שהתיימרו לכך בתי מלוכה אירופים אחרים, ובהם הטוענים לכתר מבית סטיוארט. הפרלמנטריזם האנגלי המנצח בקלודן, מנע את כינונה של מלוכה סטיוארטית אבסולוטית, נוסח בית המלוכה הצרפתי, ובכך נמנעה מאנגליה אותה הטלטלה המהפכנית אשר טלטלה את צרפת, ולאחר מכן את רוב מדינות היבשת, עם אירועי המהפכה הצרפתית.
השלכות על התרבות הסקוטית
שאיפות העצמאות הסקוטיות אף הן קיבלו מכה אנושה בקלודן. לאחר תבוסת היעקוביטים בקרב קלודן, העבירה הממשלה את חוק האיסור שאסר על תושבי הרמה הסקוטית אחזקת נשק, נאסר הלבוש הסקוטי המסורתי, כדוגמת הקילט (החצאית הסקוטית), נאסר קיום טקסים גאליים, ונאסרה אף השמעת המוזיקה המסורתית של הרמה הסקוטית. בנוסף, אסר החוק על הוראת השפה הגאלית בבתי ספר ועל שימוש בה במוסדות ציבור. החוק ביטל את הסמכות הפיאודלית והמשפטית של הקלאן, השבט הסקוטי, שהייתה נטועה במורשת הסקוטית. ראשי ואצולת השבטים הפכו לבעלי אדמות רגילים והוכנסו לאריסטוקרטיה הבריטית.
אנשי הרמה הסקוטית שנותרו, קיבלו עליהם את עול השלטון הבריטי. בהיסטוריה הצבאית הבריטית שלאחר קלודן ידועים ההיילנדרים כלוחמים נועזים למען הכתר הבריטי.
בטווח הארוך, השפעות חוק האיסור על השפה והתרבות על תחושת המחויבות השבטית של רבים, בנוסף לדרישה מוגברת בבריטניה לבקר וכבשים, שהובילה לעלייה בדמי השכירות באזורי הרמה הסקוטית, גרמה להגירה מסיבית שנודעה כניקוי הרמה (Highland Clearances).
במבט רטרואקטיבי, ניתן לומר כי התבוסה בקרב קלודן, אותו יזמו אנשי הרמה הסקוטית, היא שהביאה במידה רבה לסופה של התרבות הסקוטית כפי שהייתה עד אז, ולשילובם באי הבריטי.
השלכות על התרבות הבריטית
בשנה שבה נערך הקרב, כתב גאורג פרידריך הנדל את האורטוריה "יהודה המכבי", לכבוד ניצחונו של הדוכס מקמברלנד, שהציל, לכאורה, את אנגליה הפרוטסטנטית משיעבוד לסקוטים הקתולים. תחילה הנדל אפילו חשב לשלב רמיזות מפורשות לאירועי שנת 1745 ביצירתו.
הקרב הונצח בסדרת הספרים נוכרייה ובעיבוד הטלוויזיוני שלה, זרה.
קישורים חיצוניים
אתר ההנצחה לקרב קלודן, יוטיוב.
הערות שוליים
קלודן
קטגוריה:היילנדס | 2024-03-01T02:22:18 |
קרב קולודן | REDIRECT קרב קלודן | 2004-06-22T15:33:02 |
ג'ורג' השני, מלך בריטניה | ג'ורג' השני, מלך בריטניה (גאורג אוגוסט, באנגלית: George Augustus; 10 בנובמבר 1683 – 25 באוקטובר 1760) היה מלך בריטניה הגדולה ואירלנד בין 1727 ל-1760, המלך השני לבית הנובר. כן כיהן כנסיך הבוחר מהנובר ודוכס של דוכסות בראונשווייג-לינבורג בגרמניה.
קורות חיים
ג'ורג' נולד כגאורג אוגוסט ב-10 בנובמבר 1683, בשלוס הרנהאוסן, בהנובר, לגאורג לודוויג, הנסיך הבוחר מהנובר מבית בראונשווייג-לינבורג, ולימים מלך בריטניה, ולסופיה דורותיאה, דוכסית בראונשווייג-צלה. בשנת 1705 קיבל אזרחות בריטית, ובשנת 1706 קיבל את התואר "אביר מסדר הבירית" מן המלכה אן. לאחר מכן הוכתר בתארים בריטיים רבים נוספים. כאשר קיבל אביו את כס המלוכה כמלך ג'ורג' הראשון הוכתר לדוכס קורנוול ודוכס רות'סיי. בשנת 1714 הכתיר אותו אביו כנסיך מוויילס, תואר השמור ליורש העצר של בית המלוכה הבריטי. בעת הכתרתו לנסיך מוויילס היה ג'ורג' בן שלושים, נשוי לנסיכה קרולינה מברנדבורג, והיו לו חמש בנות ושלושה בנים.
לג'ורג' השני היו יחסים גרועים עם אביו. בנו הבכור, פרדריק, יורש העצר, היה ביחסים גרועים עמו. אחרי מותו של ג'ורג' הראשון הסתבר שזה זמם לשלוח את בנו הסורר לגלות במושבות.
ג'ורג' לא היה אדם תרבותי או אינטליגנטי. לעומת זאת אשתו, קרוליין, הייתה כזו. היא הפעילה את השפעתה הפוליטית באמצעות ידידות עם ראש הממשלה רוברט וולפול, והדבר תרם להרגעת הרוחות הסוערות בבית הנובר, אפילו לאחר סכסוך עם המלך ג'ורג' הראשון, שהסתיים בכך שהנסיך והנסיכה מוויילס (כתוארם דאז) הושלכו מארמונותיהם המלכותיים. קרוליין הייתה העוצרת, והמלכה בפועל, בפעמים הרבות בהן היה ג'ורג' בביקורים באחוזותיו הנרחבות בגרמניה.
ג'ורג' השני קיבל את כס המלוכה עם מות אביו בשנת 1727, ומיד החל במריבות עם בנו פרדריק, שהחליפו את המריבות שהיו לג'ורג' עם אביו. מריבות אלו הסתיימו רק עם מותו של פרדריק בשנת 1751. בנו הבכור של פרדריק, יהיה לימים המלך ג'ורג' השלישי, והוכתר עם מות אביו פרדריק כנסיך החדש מוויילס. אשתו של פרדריק המשיכה לסכסך בין המלך ובין יורש העצר לאחר מות בעלה.
ג'ורג' השני זכור בתולדות בריטניה כשליט הבריטי האחרון אשר הוביל את אנשיו לקרב, בקרב דטינגן. הקרב נערך כנגד הצרפתים כחלק מסכסוך אירופי מסובך שנקרא "מלחמת הירושה האוסטרית". על אף שסוסו של ג'ורג' החל לנוס משדה הקרב, ירד ג'ורג' מסוסו, ובחרב שלופה הוביל את אנשיו אל הניצחון בקרב, כנגד כוחות צרפתים עודפים. בקרב זה נלווה אליו בנו הצעיר, הנסיך ויליאם, דוכס קמברלנד, שהוכיח אף הוא כישורים צבאיים.
האירוע החשוב ביותר בשלטונו של ג'ורג' השני היה המרידה היעקוביטית ב-1745 שכמעט הובילה להדחתו מכס המלוכה לטובת הטוען לכתר מבית סטיוארט הנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט המוכר גם בכינוי "הנסיך היפה צ'ארלי". מרידה יעקוביטית זו, שנתמכה על ידי סקוטים הגרים בהרים, הגיעה לשיאה בקרב קלודן בו השמידו כוחות הנובר בהנהגת ויליאם אוגוסטוס, דוכס קמברלנד, בנו של ג'ורג', את כוחות המורדים ושמו קץ לתביעות בית סטיוארט לכתר האנגלי. היה זה הקרב האחרון בו לחמו כוחות יבשתיים באי הבריטי.
אף על פי שהיה נשוי באושר, תמיד גילה ג'ורג' עניין בנשים אחרות, והיו לו פילגשים רבות. בשנת 1737, על ערש דווי, ביקשה ממנו המלכה קרוליין שיינשא בשנית לאחר מותה. הוא השיב לה כי יהיו לו פילגשים. הוא מת ב-25 באוקטובר 1760 מטמפונדה לבבית על רקע בתירת אבי העורקים שבה לקה בעת שישב בשירותים. הוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר.
משפחתו
ב-22 באוגוסט 1705 התחתן ג'ורג' עם קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, בתם של יוהאן פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך ואלאונורה, נסיכת סקסוניה-אייזנך, ממנה היו לו 9 ילדים:
פרדריק, נסיך ויילס (1707–1751)
אן, הנסיכה המלכותית (1709–1759)
אמליה, נסיכת בריטניה (1711–1786)
קרוליין, נסיכת בריטניה (1713–1757)
בן מת (1716)
ג'ורג' ויליאם, נסיך בריטניה (1717–1718)
הנסיך ויליאם, דוכס קמברלנד (1721–1765)
מרי, נסיכת בריטניה (1723–1772)
לואיז, נסיכת בריטניה (1724–1751)
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ג'ורג' השני, מלך בריטניה בית הנובר נולד:10 בנובמבר 1683 מת:25 באוקטובר 1760 ג'ורג' הראשון ממלכת בריטניה הגדולה נסיכות הבוחר מהנובר 1727–1760 ג'ורג' השלישי
קטגוריה:משפחות מלוכה שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מלכי אנגליה
קטגוריה:דוכסי רות'סיי
קטגוריה:דוכסי קיימברידג'
קטגוריה:ריבוני מסדר הבירית
קטגוריה:ריבוני מסדר הדרדר
קטגוריה:ריבוני מסדר האמבט
קטגוריה:ריבוני מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
קטגוריה:אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
קטגוריה:עמיתים בני המלוכה של החברה המלכותית
קטגוריה:בריטים ממוצא גרמני
קטגוריה:ילידי 1683
קטגוריה:נפטרים ב-1760
קטגוריה:הנובר: אישים | 2024-01-28T20:51:25 |
צ'ארלס אדוארד סטיוארט | ממוזער|200px|שמאל|דיוקן של צ'ארלס אדוארד סטיוארט בטירת אדינבורו.
צ'ארלס אדוארד סטיוארט (באנגלית: Charles Edward Stuart; 31 בדצמבר 1720 – 31 בינואר 1788), היה הטוען לכתר של בריטניה ואירלנד, וכונה "הנסיך היפה צ'ארלי" (Bonnie Prince Charlie) בשל יפי תארו.
ביוגרפיה
צ'ארלס היה בנו של ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט, "הטוען לכתר הזקן", שהיה בנו של ג'יימס השני, מלך אנגליה שהודח מכס המלוכה האנגלי בזמן "המהפכה המהוללת" ב-1688. אמו הייתה פולנייה בשם מריה קלמנטינה סובייסקה. לאחר מות אביו התכנה צ'ארלס בתואר "המלך צ'ארלס השלישי" ובאנגליה כונה "הטוען לכתר הצעיר".
צ'ארלס נולד ברומא וגודל שם על ברכי הנצרות הקתולית, כשאביו עשה מאמצים להשיב את כתר אנגליה למשפחת סטיוארט. המורה שלימד אותו באותן שנים היה הסופר הסקוטי אנדרו מייקל רמזי.
ב-1743 נלחם צ'ארלס בקרב דטינגן, שם לחמו כוחות צרפתים וגרמנים כנגד כוחות אנגלים תחת ג'ורג' השני, מלך בריטניה, כחלק מסכסוך אירופי ארוך שכונה "מלחמת הירושה האוסטרית". שנתיים אחר כך ניסה לפלוש לאנגליה, בשמו של אביו. ניסיונותיו לעלות על הכס הבריטי היו חלק ממרידות היעקוביטים.
הוא יצא מהעיר נאנט בצרפת, כשהוא נעזר בכוחות צרפתיים, ונחת באיים ההברידיים ב-23 ביולי 1745. כקתולי, צ'ארלס סמך על תמיכת אנשי שבטי הרמה הסקוטית. הוא אסף מספיק כוחות שאפשרו לו להגיע לאדינבורו, אשר נכנעה לו במהרה. בספטמבר הצליח להביס כוחות שהיו נאמנים למלך ג'ורג' בקרב פרסטונפנס , ובנובמבר חצה את הגבול לאנגליה בראש 6,500 חיילים. הוא כבש את דרבי ואת מנצ'סטר, והדרך ללונדון הייתה פתוחה בפניו. ואולם הוא נוכח שלא יוכל לקבל עזרה ולהמשיך בתנופה, שכן נמלי הים היו בשליטת בית הנובר, וכך נמנע ממנו לקבל סיוע צרפתי, כנגד לוחמים פרוטסטנטים שהגיעו מהולנד וגרמניה והתנדבו לטובת בית הנובר. אז הוא החליט לסגת. בקרב פאלקירק , עוד ניצח כוחות בריטיים, אך במהרה מצא עצמו מכותר על ידי כוחות עדיפים תחת הדוכס מקמברלנד , בנו של המלך ג'ורג'. בקרב קלודן, ב-16 באפריל 1746 הושמדו מרבית כוחותיו, והוא נאלץ לנוס על נפשו כשהוא מחופש לאישה. מנוסה זו מתואת בשיר-עם הסקוטי - The Skye Boat Song .
המלטותו של צ'ארלי הפכה לאגדה. הוא הסתתר בבתים פרטיים, והוברח על ידי המורדת היפהפייה פלורה מקדונלד. במנוסתו, נאמר כי המציא את הליקר דרמבוי, שהוא תערובת של ויסקי סקוטי עם עשבי תיבול. בספטמבר 1746 הגיע לצרפת.
הניסיון הכושל לכבוש את המלוכה באנגליה מתואר בספרו של סיר וולטר סקוט 'וויברלי', שגם ראה בניסיון זה ניסיון גדול אחרון לביטוי השאיפות הפוליטיות והתרבות של ה'היילנדרס', וכתב את הספר כמין הספד לאנשי סקוטלנד הישנה והאותנטית.
את שארית ימיו בילה כשהוא שיכור והולל. אף על פי שנשא ב-1772 את הנסיכה לואיז מסטולברג גדרן, הידועה כרוזנת מאלבני, הנישואים היו כושלים ועקרים.
הוא מת ברומא ונקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן. עם מות אחיו, הנרי בנדיקט סטיוארט, ב-1807 פסה תביעתה של שושלת סטיוארט לתואר מלך אנגליה.
לנסיך הייתה בת בלתי חוקית בשם שרלוט, מפילגשו Clementina Walkinshaw . צ'ארלס הכיר בה עוד בימי חייו, אך מכיוון שלא נישא לאימה, לא הכירו בה תומכי סטיוארט כטוענת חוקית לכתר. יש האומרים כי מבת זו ישנם עד היום צאצאים החיים בפולין.
בתרבות הפופולרית
בסדרת הטלוויזיה "איש הנצח" (1992-1998), הנסיך צ'ארלי סטיוארט (סטרואן רודג'ר) מופיע בפרק "Through a Glass, Darkly" (עונה 4, פרק 18). הסדרה מציגה דמות מורכבת של האיש ההיסטורי, כפי שהיא נתפסת בזיכרונותיו של דאנקן מקלאוד, הגיבור. צ'ארלי מתואר כמנהיג כריזמטי, שמעורר נאמנות בקרב ההיילנדרים, ובו בזמן מתואר גם כטקטיקן כושל וכאדם פגום מוסרית. הפרק חוקר גישות מנוגדות כלפי צ'ארלי: דמות אחת רואה בו מדינאי אציל שנקלע למצבים קשים, בעוד דמות אחרת רואה בו שיכור חסר ערך. תיאור זה מדגיש נושאים רחבים יותר של זיכרון היסטורי ופרספקטיבה, כמו גם את ההשפעה המתמשכת של המרד היעקוביטי על התרבות והזהות הסקוטית.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנגלים
צ'ארלס אדוארד
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1720
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1788 | 2024-09-20T19:15:37 |
מותג | מוּתָג הוא סך כל העמדות והתפיסות הקיימות אצל הצרכנים בנוגע לחברה, מוצר, קו מוצרים או שירות, ובהכללה גם גורמים נוספים כמו זכויות היוצרים, מקור היצירה, האדם יוצר, או עמותה, אתר תיירות, מפלגה וכמובן אדם פרטי. עמדות ורגשות כמו גם סלוגנים ונוסחים, העתקות ופיתוחים אלה מכונים לעיתים גם "נכסי המותג". מותג הוא "ישות" בפני עצמה, בדיוק כפי שבעולם החשבונאי-משפטי, חברה בע"מ היא "ישות נפרדת" מבעליה, כך גם בעולם השיווק: המותג מהווה "ישות נפרדת משל עצמה" (האנשה) עם ערכים, אופי, "אישיות" ועוד.
בעבר היה נהוג להתייחס בשם מותג רק אל הסממנים הוויזואליים של התאגיד או המוצר. כגון שם, סיסמה (סלוגן או מוטו), סימן מסחרי, לוגו (סמליל) וסימנים ויזואליים אחרים כמו צבעים (צהוב של מקדונלד'ס) או עיצוב (מחשבי iMac של אפל), אולם כיום מקובל להגדיר את הסימנים הוויזואליים רק כחלק מהמותג והם מכונים בשם זהות מותגית.
המונח העברי "מותג" הוא תחדיש שיצרו פרופ' ופרופ' מיכאל פרי, מתוך הלחם של המילים "מוצר" ו"תג".
שמאל|ממוזער|450px|שמות מותגים על מרכז מסחרי בגטבורג, שוודיה
מטרות
מטרתו של המשווק היא לבנות מותג עם ערכים חיוביים, כמו איכות, יוקרה, הנאה ו/או שמירה על איכות הסביבה ו/או תמורה טובה לכסף וכך למשוך אליו קהל לקוחות שיזדהה עם ערכי המותג, ובסופו של דבר ירכוש אותו ויניב למשווק רווח כספי. עם זאת, למרות עבודה והשקעה של המשווק ייתכן בהחלט שלצרכנים יהיו עמדות שליליות כלפי מותג מסוים, מסיבות שונות שלאו דווקא קשורות בפרסום. הדבר ייחשב בדרך-כלל לכישלון של התהליך השיווקי.
מטרתו של המותג נעוצה במיצוב של המוצר הממותג, והשגת בידול. בשוק לא ממותג, הצרכנים כמעט שאינם מבדילים בין מוצרים מתחרים. במצב זה היצרנים (או ספקי השירותים) מתחרים ביניהם בעיקר באמצעות הורדת מחירים, באופן שפוגע ברווחיות שלהם. המיתוג מאפשר להם להתחרות גם על מאפיינים אחרים של המוצר, שאינם המחיר. אם הצרכן תופס מותג כבעל ערך עבורו, הוא יהיה מוכן לשלם עבורו יותר מאשר עבור מוצרים מתחרים. הבדל זה במחיר יכול להגיע לעשרות אחוזים, והוא מכונה "פרמיית מותג".
המיתוג הוא בעל ערך גם עבור הצרכן: ליצרן יש אינטרס שלא לפגוע בעמדות הצרכנים כלפי המותג. אם המוצר או השירות לא ייעמדו בציפיות הצרכנים, הם לא ישובו לרכוש אותם. לפיכך המותג מגלם הבטחה לצרכן של מוצר העומד בציפיותיו. בנוסף, מותגים עשויים לתת לצרכן ערך נוסף שחורג מעצם השימוש בהם, כגון העלאת ערכם העצמי או הפגנה של מעמד חברתי.
עם זאת, לעיתים עמדות ורגשות כלפי מותגים אינם נובעות מהבדל אמיתי בינם לבין מתחריהם. כך לדוגמה, צרכנים נוטים להיות נאמנים למותגי מזון ומשקאות מסוימים, על אף שבמבחני טעימה מתברר לעיתים קרובות שהם אינם מסוגלים להבדיל בין טעמם לטעם המתחרים. לכן נטען כי מיתוג עלול לגרום לצרכן להחלטות לא-רציונליות, בכך שאינו פועל באופן הטוב ביותר (לדעת הטוענים) עבור עצמו.
תהליכי מיתוג
תהליך המיתוג (Branding) הוא תהליך אסטרטגי שבו נוצר מותג חדש או מתעדכן מותג קיים. במסגרת תהליך זה מחליטים מהם 'ערכי המותג' הרצויים ומפתחים סממנים ומאפיינים ויזואליים ומילוליים האמורים לבטא 'ערכים' אלה. סממנים אלה כוללים את שם המותג, הסמליל, סוגי האותיות המשמשים להצגתו, צורות, צבעים, צלילים וכל מאפיין חושי אחר שהוא חלק מעיצוב 'חוויית המותג'. במקביל נעשית בדיקה של השוק (המכיל את כלל הצרכנים ומתחרים) מתוך כוונה לייצר למותג ערך ייחודי: מבודל ומובחן, נתפס וזכיר. בשלב זה מוגדרים הבידול, המיקוד, המיצוב והערך המוסף (ה-USP) של המותג, כחלק מאפיון אישיות המותג וערכיו. השלב הבא בתהליך המיתוג הוא לשווק ולהחדיר את המותג ו'ערכיו' לתודעה הציבורית באמצעים שונים ומגוונים כשתהליכי המיתוג הקלאסיים נעזרו בעיקר ב:פרסום, יחסי ציבור וקידום מכירות. מיתוג נעשה בדרך-כלל בעת כניסה של שירות או מוצר חדשים לשוק.
מיתוג מחדש
"מיתוג מחדש" (re-branding) הוא תהליך שמטרתו לשנות את המותג ו"ערכי המותג" של חברה, מוצר, או קו-מוצרים קיים כחלק מאסטרטגיה שיווקית בה נבחנת מחדש הרלוונטיות של המותג ומבוצעות התאמות בהתאם לחקר שוק. לעיתים מתגלה כי יש צורך לפתח זהות מותגית ואסטרטגיה שיווקית חדשה כלפי צרכנים, משקיעים ובעלי עניין אחרים. לעיתים להתרחק מהתדמית השלילית של המיתוג הקודם. כניסה לשווקים חדשים או מתחרים חדשים שנכנסו לשוק עלולים להצריך התאמות או שינויים במותג הקיים.
דוגמה מובהקת למיתוג מחדש הוא מיתוגן של סיגריות מרלבורו. תחילה שווקו הסיגריות לנשים תחת הסיסמה "Mild As May", ומסע הפרסום ציין שלא נשארים עליהן כתמי שפתון. שיטת שיווק זו נכשלה, וכתוצאה מכך נעשה שינוי קיצוני במיתוג הסיגריה. באמצעות "איש המרלבורו" - בוקר קשוח המעשן מרלבורו, שעמד במרכז מסע הפרסום של המותג משנות השישים עד שנות התשעים, הפך מרלבורו למותג הסיגריות הנמכר ביותר בעולם. דוגמה בישראל היא תהליך המיתוג מחדש של חברת הסלולר פרטנר, שבוצע בשנת 2016, בעקבות התנתקותה מהמותג הבינלאומי אורנג' - כשנאלצה למתג עצמה תחת שם אחר (שם החברה המקורי, להבדיל משם המותג הבינלאומי שבו השתמשה עד לאותו מועד), לגבש ולהציג זהות מיתוגית חדשה (שינוי לוגו ושפת מותג) ולשדר ולפרסם ערכים אסטרטגיים חדשים (מסרים שיווקיים מותאמים שונים).
מיתוג ערכי
מיתוג ערכי (Value-branding) הוא תהליך שמטרתו לחבר בין "ערכי המותג" לערכים החשובים בקרב קהל המטרה. הבסיס למיתוג הערכי מבוסס על ההנחה שקיים קהל לקוחות שבחירתם במותג כזה או אחר אינה מבוססת על מחיר או על איכות המוצר. לקוחות אלו יעדיפו מוצרים הנתפסים בעיניהם ככאלה שמבטאים את העולם הערכי שלהם - כדוגמת ערכי חברה, סביבה, מגדר, חינוך, אמונה ועוד.
ארכיטקטורת מותג
ארכיטקטורת מותגים היא תהליך קבלת ההחלטות הקשורות למערכת היחסים בין המותג למותגים אחרים המשווקים על ידי אותה חברה. ישנן ארבע אסטרטגיות עיקריות לתהליכים אלו על פי המודל הבא:
בית ממותג – זהות מוחלטת בין מותג העל (החברה) למותגי המשנה (המוצרים). לדוגמה: חברת וירג'ין ומוצריה.
תת-מותגים – מותגים המרחיבים את מותג העל ומוסיפים לו זהויות נוספות על גביו. לעיתים המותג הראשי מוביל - לדוגמה: Fox men ולעיתים בהובלה משותפת לדוגמה: הונדה אקורד.
הקרנה – מותגים עצמאיים הנהנים מערכי המותג הראשי. לדוגמה: במבה של אסם.
בית מותגים – חברה המשווקת מגוון מותגים ללא זהות מותגית תאגידית. לדוגמה: יוניליוור או פרוקטר אנד גמבל.
מושגים במיתוג
ערך המותג הוא המחיר אותו היה צריך לשלם תאורטית על מנת להעביר בעלות על המותג וערכיו - כלומר הסימנים הוויזואלים של המותג והערכים והמוניטין המתלווים אליהם. במותגים מובילים (כדוגמת קוקה-קולה) עולה לעיתים ערך המותג על כלל נכסי החברה ה"גשמיים" - כמו מפעלים, רווחים וכוח אדם.
נכסיות מותג הן שלל תפיסות או ערכים אשר מזוהים עם המותג אצל קהל היעד ומהווים יתרון (נכס) המייצר העדפה על פני מותגים אחרים בשוק. נכסיות מותג יכולה להתבטא בבידול מוצרי, בתפישת שירות, בערוצי הפצה, בסטטוס הציבורי או החברתי, בתפישות איכות ובמיצוב, במובילות שוק, ובפרמטרים נוספים ומשתנים הנחשבים בעיניי קהל היעד.
פרמיית מותג הוא המחיר והעלות הנוספים, שלקוח מסוים בשוק צרכני מסוים, יהיה מוכן להוסיף ולשלם בתמורה למותג, וזאת בהשוואה למוצר דומה שאינו ממותג בהתאם. פרמיית המותג היא נגזרת אחת של ערך המותג ושווי נכסיותו. לדוגמה: אם מותג מסוים נמכר בהצלחה במחיר המגלם תוספת של 20 אחוז על מחירי השוק הממוצעים של מוצרי המתחרים, אזי נגדיר את "פרמיית המותג" כעומדת על שווי של 20%. חישוב פרמיית המותג הצפויה כתוצאה מהמיתוג - משמש גם ככלי לחישוב הכדאיות בתהליך של מיתוג.
מותג פרטי
ממוזער|המותג הפרטי של שופרסל
מותג פרטי הוא מוצר שמיוצר על ידי חברות עבור רשתות שיווק ונושא את שמן של רשתות השיווק ולא של החברות המקוריות המייצרת את המוצר (מותג יצרן). בצורה זו חוסכות חברות השיווק את פערי התיווך, ומצליחות להביא למדף מוצרים זולים יותר. בדרך כלל מוצרים כאלו נמכרים רק ברשת השיווק הממתגת את המוצר. אף שהדבר מוריד מרווחי החברות המייצרות, האופציה האחרת שעומדת לרשותן היא לא למכור את מוצריהן כלל באותה רשת, או להפסיד את הייצור לחברה אחרת. החיסרון העיקרי בשיטה זו הוא שלרשת השיווק הממתגת עניין לשווק ולדחוף את מוצריה, על חשבון מוצרים מקבילים של חברות אחרות שנדחקות מפניה, וכך הצרכן מאבד את יכולת הבחירה שלו לברור בין מוצרים שונים לפי איכותם ולפי טעמו האישי.
גם לישראל חדר המותג הפרטי. הרשת הראשונה שהחלה להציע מוצרים תחת המותג הפרטי היא רשת סופר פארם שבשנת 1994 החלה לשווק מוצרים תחת המותג "Life", המותג הפרטי של הרשת.
חוק קידום התחרות בענף המזון, תשע"ד-2014 מגדיר "מצרך מותג פרטי": "מצרך הנושא שם מסחרי, סימן מסחר, סמל, כיתוב מיוחד, עיצוב גרפי או סימנים ייחודיים אחרים שניתן לזהותו עם קמעונאי גדול או קמעונאים גדולים".
מיתוג קולי
מיתוג קולי (Sonic branding או Audio branding) הוא תהליך של יצירת זהות מותגית מובחנת באמצעות אודיו.
אמצעים למיתוג קולי:
לוגו מוזיקלי - כאשר קיים צליל מובחן אשר מלווה את הלוגו של החברה או פעילות מרכזית של החברה. כך למשל חברות כמו נטפליקס או HBO יצרו לעצמן צלילים מובחנים שמזוהים איתם.
ג'ינגל ייחודי לחברה
קריינות קבועה - שיוך קולו של הקריין למרחבים שונים של החברה ויצירת אסוציאציה בינו לבין ערכי החברה
עיוורון מותגים
"עיוורון מותגים" מתאר צרכנות המתעלמת לחלוטין מהשפעות המיתוג המלווה את המוצרים הנצרכים. פעילי אנטי גלובליזציה ואנטי תרבות הצריכה קוראים להחדרת עיוורון המותגים לחוגים רחבים יותר ויותר של צרכנים כך שאלו ישפטו את המוצרים לפי מדדי עלות-תועלת ללא השפעות הפרסום והלחץ החברתי הנגרם כתוצאה מחדירת המותגים לשכבות רחבות באוכלוסייה. רבים סברו שיום שישי של מרלבורו הוא יום המפנה בדרך לחברה צרכנית עיוורת למותגים אולם התקווה לדור צרכני חדש נכזבה עם השנים כאשר מאז כלכלת המותגים רק הלכה והתפתחה בתקציבי פרסום הולכים וגדלים סביב המותגים החדשים-ישנים.
היסטוריה
כבר מימי קדם היו בתחומי מסחר מסוימים יצרנים שהיו ידועים יותר מאחרים, בעיקר אמנים ואומנים שייצרו מוצרים יקרים ואיכותיים יותר שנועדו לשכבה העשירה של האוכלוסייה. עשירי האצילים עשויים היו לשלם ממון רב בעד רהיט של נגר מסוים, או בעד חרב של נפח מסוים. עם זאת, לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, עד תום התקופה הפיאודלית באירופה, משקי הבית נקטו בשיטת הכלכלה האוטרקית ומרבית המוצרים יוצרו באופן פרטי על ידי מי שגם צרכו אותם. כך משקי בית רבים ייצרו לעצמם מזון ותפרו בגדים. גם הסחורות שנמכרו בשווקים נמכרו לרוב בתפזורת, ושם האיכר או האומן שייצר אותם לא היה ידוע.
במאה ה-19 חל תהליך התיעוש, שהפחית מאוד את הייצור הביתי, והופיעו המוצרים הארוזים שיוצרו בייצור המוני. היצרנים החלו לעשות שימוש בכיתוב ועיטור על האריזות על מנת לשכנע את הצרכנים לרכוש את המוצרים. הפרסום במובנו המודרני החל להופיע, והסימן הייחודי של האריזות נדרש עכשיו גם כדי לאפשר לצרכן לזהות את המוצר ששמע או קרא עליו. למעשה תפקידו ההיסטורי הראשוני של המותג היה בקרת איכות, סוג של תו תקן. צרכנים ידעו שמוצר מסוים עם הסימן המסוים (הסמליל) הוא יותר טוב ואותו הסימן היה הזיהוי לאיכות.
עם השנים התבררה חשיבותו הכלכלית של המותג, והוא התפשט מענף מוצרי הצריכה בייצור-המוני לכל ענפי הכלכלה, כמעט. ברשימת המותגים המובילים בעולם של השבועון "Business Week", מופיעים מותגים בתחומים מגוונים כמו מחשוב (חומרה, תוכנה ואינטרנט), אלקטרוניקה, מכוניות, ריהוט, בנקאות, תעופה, תקשורת ובידור. יתר על כן, לקראת סוף המאה ה-20 החלו להשתמש במושגים שיווקיים כמו מיתוג גם בפוליטיקה ובמגזר השלישי.
מיתוג וגלובליזציה
המותג הוא כאמור תוצר של המהפכה התעשייתית שהחליפה ייצור ביתי וקהילתי בייצור המוני. אין זה מפתיע לכן שתהליך הגלובליזציה, כלומר המעבר לייצור ושיווק גלובליים, מחזק עוד יותר את חשיבות המותג. מותגים בינלאומיים, המוחזקים בידי תאגידי ענק, מוכַּרים ומוכְרים היום כמעט בכל מדינה בעולם. חברת קוקה-קולה, לדוגמה, שהמותג שלה נחשב לראשון בעולם ושוויו מוערך בכ-70 מיליארד דולר, משווקת את משקאותיה כיום בכ-200 מדינות. כמעט כל המותגים המופיעים ברשימת ה-100 המובילים של Business Week ניתנים לרכישה בישראל.
תהליך המיתוג (או המיתוג-מחדש) הוא תהליך יקר מאד, בשל השימוש האינטנסיבי וארוך הטווח בפרסום וקידום מכירות. מיתוג בשוק הישראלי עשוי לעלות עשרות מיליוני דולרים; מיתוג בינלאומי עולה לעיתים מיליארדים רבים. רק חברות ענק מסוגלות לעמוד בעלויות אלה, וכך הן זוכות ליתרון גדול על חברות קטנות ומקומיות.
ראו גם
תקשורת שיווקית
פרסום
מיתוג מקומות
מיתוג מעסיק
תרבות הצריכה
בלי לוגו
מיתוג אישי
מיתוג פנים ארגוני
לקריאה נוספת
נעמי קליין, בלי לוגו: המטרה: בריוני המותגים, תרגמה עידית פז, תל אביב: הוצאת בבל, תשס"ב, 2002.
שמואל ורשבסקי, ללכת עם לוגו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
מארק גובה, מיתוג רגשי: הדרך לחבר בין מותגים לאנשים. מאנגלית: אפרת אביסרור, תל אביב: אופוס, 2005
מאט הייג, סודות המותגים: 50 שנסקו, 50 שקרסו, הוצאת ידיעות ספרים וגלובס, 2007.
קישורים חיצוניים
ראו ציטוטים מהספר: הלא־מודע בתהליך המיתוג
בואו נדבר על מיתוג - בלוג בנושא מיתוג
רמי הסמן, זרם התודעה (על מודל Mindspace), פורסם במוסף "מדד המותגים", גלובס, 2005
גלעד סרי לוי, מותג הוא הסימן על גבן של הפרות, על ספרו של שמואל ורשבסקי, באתר אימגו, 16 באפריל 2006
סיני גז, זהירות, מותג טפילי, על השתלטות מותגית בעידן של ריבוי מותגים, באתר "מאבד תמלילים", 23 בנובמבר 2010
ערן רותם, 10 טעויות שכיחות בתהליך מיתוג, באתר איגוד השיווק הישראלי, 12 בספטמבר 2016
מאמרים בנושא המיתוג, באתר Brand Channel
רישוי מותג - היסטוריה וכל השאר
What is Branding, סרטון הדרכה מטעם מחלקת Norwich Business School, בערוץ University of East Anglia, באתר יוטיוב
Museum of Brands Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
*
קטגוריה:שיווק
קטגוריה:פרסום
קטגוריה:עיצוב גרפי | 2024-10-10T09:36:51 |
אינדימדיה | אינדימדיה, "המרכז לתקשורת עצמאית" (Indymedia - Independent Media Center) היא רשת של ארגוני מדיה ושל עיתונאים. שמאל|הלוגו של אינדימדיה
אינדימדיה החלה את דרכה בנובמבר 1999 כדי לכסות תקשורתית הפגנות נגד הגלובליזציה וארגון הסחר העולמי בסיאטל.
כבר ב-2002 היו לאינדימדיה 89 שלוחות מקומיות בעולם ב-31 מדינות שונות.
אינדימדיה היא ארגון דמוקרטי ללא מטרות רווח המנסה לספק תחליף לערוצי התקשורת בבעלות תאגידים ובעלי הון או הממשל. למרות שהיא פתוחה לכל גולש, בפועל היא משמשת בעיקר את השמאל הרדיקלי. אינדימדיה לא מסתפקת רק בפרסום ידיעות, דיווחים מהשטח ומאמרי דעות אלא גם מארגנת פעילויות, הפגנות, מחאות, דוקו-אקטיביזם ועוד.
אינדימדיה, בדומה לוויקיפדיה המבוסס על עקרון הפרסום הפתוח, מאפשר לכל גולש להיות עיתונאי, לפרסם תכנים ולראות אותם מיידית באתר לפני שעברו עריכה או צנזורה. בשונה מוויקיפדיה, אינדמדיה לא מחויבת לסטנדרטים של נייטרליות, אובייקטיביות ומהימנות עובדתית. כמו כן, לא נעשה שום פיקוח על התכנים המפורסמים בה, אם כי מנהלי כל אתר נותנים יותר חשיפה לידיעות ומאמרים התואמים את השקפת עולמם.
בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי, רבים מאתרי אינדימדיה מתנגדים למדיניות ישראל בשטחים. למשך תקופה מסוימת הם אף הוסרו כמקור חדשותי מדפי שירות החדשות של מנוע החיפוש גוגל בגלל מקרים שבהם נכתבו באתרי אינדימדיה ביטויים כגון "ציונאצים" והשוואות של אריאל שרון וג'ורג' ווקר בוש לאדולף היטלר. ביטויים וקריקטורות מסוג זה וחוסר שיתוף פעולה של אינדימדיה עם השלטונות הביאו בעבר להחרמת השרתים וסגירת אתרים מקומיים במקומות אחדים בארצות הברית ובעיר בריסטול בבריטניה.
אינדימדיה ישראל
אינדימדיה ישראל הוא אתר חדשות שהוקם בספטמבר 2000, אשר כל אדם יכול לפרסם בו מאמר ללא התערבות העורכים. על פי האתר, מטרתו היא לספק ביטוי חופשי לכל, באמצעות שיטה המכונה "אזורי פרסום חופשיים" או "במות פרסום חופשיות" - שיטה המאפשרת לכל אחד לפרסם חדשות באופן ישיר ומיידי דרך אתרי הרשת. האתר הישראלי הוא אחד מתוך 135 אתרי הרשת. האתר הישראלי מזוהה גם כן עם השמאל הרדיקלי ורוב הכתבות בו נוגעות בכיבוש, הסכסוך הישראלי-ערבי, איכות הסביבה, זכויות בעלי חיים וכדומה.
האתר הורכב מארבע קבוצות שונות - קבוצת האינטרנט, קבוצת הדפוס, קבוצת הווידאו (שאחראית על הפקת סרטים תיעודיים ותוכניות טלוויזיה) וקבוצת שֵמע, המופקדת על תחנת רדיו המשודרת באינטרנט. באתר לקחו חלק כ־20 פעילים, ומאות אחרים תרמו מאמרים, סרטוני ווידאו, תמונות ופרשנויות.
האתר הואשם לא אחת בדברי הסתה חמורה. בין השאר פורסם באתר מאמר המביע שבח לפיגוע בציר המתפללים בחברון, בו נהרגו 12 חיילי צה"ל ואנשי כיתת הכוננות. מאמרים רבים הוסרו לאחר השערורייה שעוררו. לצידם פורסמו קריקטורות מתסיסות, רובן של הקריקטוריסט הפרו-פלסטיני מברזיל, קרלוס לטוף.
בשנת 2003 הפסיק האתר לפעול זמנית בעקבות החקירות נגדו. שתי קריקטורות גרמו למשטרה לפתוח בחקירה כנגד האתר: אחת מהן מתארת את ראש הממשלה אריאל שרון מתנשק נשיקה צרפתית עם אדולף היטלר, והשנייה (שפרסם הגולש "אופק") מתארת את היטלר כ"אבי הציונות". האתר טען כי הוא מתנגד לצנזורה על תכניו, וכי מי שפרסם את הקריקטורות הוא קרלוס לטוף. התביעה טענה כי בעבר הוסרו מאמרים שפרסמו מוצרים מסחריים, ולכן לא ניתן לטעון כי לא מוחקים כתבות מהאתר. בשנת 2005 החליטה הפרקליטות לא להגיש כתב אישום בפרשה ומשרד המשפטים הודיע כי סגר את התיק. לאחר סגירה זמנית של האתר, המשכת פעילותו וסגירת החקירה נגד מפעיליו על יד משרד המשפטים העבירה רשת אינדימדיה את פעילות האתר הישראלי לשרת אינטרנט הממוקם בקנדה, וכן שינתה את כתובתו. באתר החדש הופעלה מערכת דירוג מאמרים, כשבמקרה והגולשים נותנים ציונים נמוכים למאמר מסוים הוא הופך למוסתר.
קישורים חיצוניים
אתר אינדימדיה העולמי
הערות שוליים
קטגוריה:ארגונים
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים
קטגוריה:אנטי גלובליזציה
קטגוריה:אקטיביזם מקוון | 2023-09-09T22:36:55 |
פלסמידים | REDIRECT פלסמיד | 2005-03-28T09:10:26 |
רוברט לואי סטיבנסון | REDIRECT רוברט לואיס סטיבנסון | 2015-09-26T11:08:34 |
מיטוכונדריה | REDIRECT מיטוכונדריון | 2005-03-05T17:39:31 |
NADH | REDIRECT NAD | 2005-11-02T23:35:50 |
נוקלאוטיד | שמאל|ממוזער|250px|האותיות המשמשות בביולוגיה לציון מקוצר של הנוקלאוטידים, לפי הבסיסים החנקניים המצויים בהם. חלק מאותיות משמשות לציון מספר נוקלאוטידים בעלי תכונה משותפת. העמודה השמאלית מראה את מקורן של האותיות, דבר העוזר בשינונן
נוּקְלֵאוֹטִידִים (באנגלית: Nucleotide) הם קבוצה של תרכובות אורגניות. הנוקלאוטידים נמצאים בכל היצורים החיים, ומרכיבים, בין היתר, את החומר התורשתי.
מקור המילה נוקלאוטיד הוא במילה הלטינית Nucleus, שפירושה "גרעין". בכל היצורים האיקריוטיים החומר התורשתי, המורכב מנוקלאוטידים, מצוי בגרעין התא.
תפקידים
נוקלאוטידים משמשים בתפקידים רבים בתאיהם של כל היצורים החיים (וגם בנגיפים), אך תפקידם העיקרי הוא בבניין החומר התורשתי המצוי בכל תא - חומצות הגרעין DNA ו-RNA. רצף הנוקלאוטידים מקודד את המידע הדרוש לקביעת תכונותיו ותפקודו של כל יצור חי.
תפקידים נוספים של הנוקלאוטידים בתא:
מטבע אנרגיה: הנוקלאוטיד ATP הוא המולקולה העיקרית המשמשת להעברת אנרגיה בין תרכובות שונות ביצורים חיים. כשמולקולה עתירת אנרגיה מתפרקת בתא, משמשת האנרגיה המשתחררת לבניית ATP; הלה משמש כעתודת אנרגיה, וכשמאוחר יותר נדרשת אנרגיה לשם הוצאתו לפועל של תהליך כלשהו בתא, מתפרק ה-ATP ותורם את האנרגיה האצורה בו.
נשאי אלקטרונים: תהליכים מורכבים רבים בתא, הנשימה התאית, למשל, מסתכמים בסופו של דבר במסירה והעברה של אלקטרונים בין מולקולות (ראו: מטבוליזם). נוקלאוטידים מסוימים מסייעים בכך; התרכובת NAD, הבנויה משני נוקלאוטידים, היא נשא האלקטרונים הנפוץ ביותר בתא.
וסתי אנזים: חומרים הנקשרים לאנזימים ובכך מאיצים או מעכבים את פעולתם.
מבנה
הנוקלאוטידים מורכבים משלושה חלקים. החלק החשוב, אשר מבדיל בין הנוקלאוטידים השונים ומעניק להם את שמם, הוא הבסיס החנקני. החומר התורשתי בנוי מנוקלאוטידים עם חמישה בסיסים חנקניים אפשריים: אדנין, גואנין, תימין, אורציל וציטוזין. אדנין וגואנין מורכבים משתי טבעות המכילות חנקן, והם מסווגים כפורינים. תימין, ציטוזין ואורציל כוללים טבעת אחת המכילה חנקן, והם מסווגים כפּירימידינים.
ה-DNA מורכב מנוקלאוטידים הקשורים זה לזה על ידי צמדים של ארבע מולקולות המכונות בסיסים המכילים ציטוזין (Cׂׂׂ) עם גואנין (G) ותימין (T) עם אדנין (A), צמדים אלו קשורים בקשרי מימן. בנוקלאוטידים המרכיבים את ה-RNA לא מופיע תימין, ובמקומו מופיע אורציל (U).
ממוזער|שמאל|250px|ריבוז (שמאל) ודאוקסיריבוז. החץ מציין את אטום החמצן הקיים בריבוז ונעדר בדאוקסיריבוז
החלק השני בנוקלאוטידים הוא חד-סוכר טבעתי המכיל 5 אטומי פחמן. בנוקלאוטידים המרכיבים את ה-RNA (ובנוקלאוטידים בעלי התפקידים האחרים שהוזכרו לעיל) הסוכר הוא ריבוז, ובנוקלאוטידים המרכיבים את ה-DNA הסוכר הוא דאוקסיריבוז (כלומר, ריבוז שחסר בו אטום חמצן אחד). זהו מקור ההבדל בשמן של שתי חומצות הגרעין (DNA - חומצה דאוקסיריבונוקלאית, RNA - חומצה ריבונוקלאית).
כשאחד מחמשת הבסיסים החנקניים נקשר לסוכר, מתקבלת תרכובת הנקראת נוקלאוזיד (Nucleoside). כך למשל, אדנין הקשור לריבוז מהווה נוקלאוזיד הקרוי אדנוזין (Adenosine). גואנין הקשור לדאוקסיריבוז נקרא דאוקסיגואנוזין (Deoxyguanosine).
החלק השלישי בנוקלאטידים הוא קבוצת זרחה (פוספט). כשזרחה נקשרת לנוקלאוזיד מתקבל נוקלאוטיד. ייתכנו עד שלוש קבוצות זרחה בכל נוקלאוטיד. כך למשל, כששתי קבוצות זרחה נקשרות לאדנוזין, מתקבל הנוקלאוטיד אדנוזין דיפוספט (Adenosine diphosphate). כשקבוצת זרחה אחת נקשרת לדאוקסיציטידין, מתקבל הנוקלאוטיד דאוקסיציטידין מונופוספט (Deoxycytidine monophosphate). שמו המלא של הנוקלאוטיד ATP, אשר הוזכר לעיל, הוא אדנוזין טריפוספט.
כשנוקלאוטיד מכיל שתיים או שלוש קבוצות זרחה, הן נקשרות האחת לשנייה בשרשרת. הקשר הכימי שביניהן אינו יציב ולפיכך עתיר אנרגיה; זהו אחד הקשרים הכימיים האנרגטיים ביותר בביולוגיה, וזהו מקור יכולתם של חלק מהנוקלאוטידים לשמש כמטבע אנרגיה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גנטיקה
קטגוריה:תרכובות ביוכימיות | 2023-11-08T13:01:37 |
ריבוזום | thumb|300px|הריבוזום ותהליך התרגום. הסרט המתארך כלפי מעלה מתוך הריבוזום הוא המבנה הראשוני של החלבון המתורגם. הסרט המתקדם שמאלה הוא ה-mRNA. בכחול כהה, tRNA, ובכחול בהיר חלבונים: החלבון הנושא את ה-tRNA הוא EF-Tu . החלבון ש"דוחף" את ה-tRNA לאחר מיקומו בריבוזום הוא EF-G .
חלקה השני של האנימציה מתאר את תהליך העברת הריבוזום לאזור הרשתית התוך-פלזמית, בעזרת ה-SRP , הנקשר לרצפטור מתאים (Signal recognition particle receptor) על הרשתית.
הריבוזום (Ribosome; מקור השם מחומצה ריבונוקלאית ומהמילה soma מיוונית שמשמעותה "גוף") הוא מבנה תוך-תאי המצוי בתאי כלל היצורים החיים ואחראי ליצירת החלבונים בתא. מאחר שכל החיים המוכרים לנו מבוססים על פעולת חלבונים, לריבוזום יש חשיבות מכרעת על חיי התא והאורגניזם כולו. בכל אחד מתאי גוף האדם כמיליון ריבוזומים, ובתאי הכבד – כחמישה מיליון.
מהות פעולת הריבוזום היא עבודת הרכבה על פי תוכנית מוכנה מראש (היא החומר התורשתי) של מרכיבי החלבון – חומצות אמינו - למולקולת חלבון חדשה. התהליך כולו מראשיתו עד סופו קרוי "תרגום" (Translation), מאחר שהריבוזום מתרגם את התוכנית המצויה בחומר התורשתי משפת הנוקלאוטידים לשפת חומצות האמינו והחלבונים.
ראשית תהליך התרגום הוא ביחידה זמנית של חומר גנטי מסוג RNA, שתפקידו להעביר את התוכנית לריבוזום – RNA זה נקרא RNA-שליח או mRNA. מולקולת ה-mRNA עוברת דרך הריבוזום, אשר קורא את המידע התורשתי ביחידות מידע בנות 3 נוקלאוטידים כל אחת, המכונות "קודונים" (Codons). כל קודון כולל אינפורמציה לזהות של חומצת אמינו אחת בחלבון הנוצר, על פי חוקיות המתוארת בקוד הגנטי. הריבוזום אוסף חומצת אמינו מתאימה לפי הקודון בעזרת מולקולות tRNA ומחבר אותה לקודמתה בתור, ואז ממשיך לקודון הבא. כך, קודון אחרי קודון, מורכב חלבון שלם. בקצה ה mRNA מצוי קודון מיוחד, "קודון סיום" (Stop codon), כשהריבוזום מגיע לקודון זה, הוא משחרר את מולקולת החלבון החדשה לחלל התא, משחרר את מולקולת ה-mRNA, ובכך תהליך התרגום מגיע לסופו. קריאה שגויה (misreading) מתקבלת כאשר אין התאמה בין הקוד המוטבע בRNA לחלבון המתקבל בסוף התהליך. שגיאה כזאת יכולה להיות ספונטנית או מושרית על-ידי תרכובות כמו אמינו-גליקוזידים כמו סטרפטומיצין בריכוזים נמוכים.
ריבוזומים נמצאים בכל סוגי התאים ובכל יצור חי, וקיימים בשתי תצורות בסיסיות: המבנה הקיים ביצורים פרוקריוטים כגון חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים והמבנה הקיים ביצורים איקריוטיים. בתאים איקריוטיים, חלק מהריבוזומים צמודים לקרום אברוני הרשתית התוך-פלזמית. יחידה המכילה מספר ריבוזומים המתרגמים במקביל את אותו ה-mRNA (ומייצרים את אותו סוג של חלבון) נקראת "פוליזום".
הריבוזומים התגלו לראשונה באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי הביולוג הרומני ג'ורג'ה אמיל פאלאדה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני, ונצפו כגרגירים או כחלקיקים צפופים. על גילוי זה זכה פאלאדה בפרס נובל. פרופ' עדה יונת זכתה בפרס נובל (2009) על חקר מבנה הריבוזום.
מבנה הריבוזום
300px|ממוזער|שילוב שתי תת-היחידות של הריבוזום
קוטרם של הריבוזומים כ-20 ננומטר, והם מורכבים מ-65% RNA-ריבוזומלי (rRNA) ומ-35% חלבונים ריבוזומליים .
הריבוזום מורכב משתי תת-יחידות (ראו תמונה), הקרויות לרוב "תת-היחידה הקטנה" ו"תת-היחידה הגדולה". כל יחידה מכילה רצועות ארוכות של rRNA. מחקרים שפגעו בחלקים החלבוניים של הריבוזום הראו שפעילותו הקטליטית, כלומר יצירת הקשר הפפטידי, יכולה להתקיים בנוכחות תת-היחידה הגדולה בלבד וללא צורך בפקטורים נוספים למעט סובסטרטים מתאימים, אולם בקצב איטי בהרבה. לפי ממצאים אלו, ולפי עדויות גנטיות ומבניות נוספות, ניתן להסיק שהחלקים החלבוניים של הריבוזום מהווים תוספת אבולוציונית מאוחרת ומשמשים כמעין פיגום המסייע ליעילות תהליך התרגום ולהאצתו.
מנגנון הפעילות והמבנה של הריבוזומים שמור עבור כל האורגניזמים, אך קיימים מספר הבדלים קטנים בין המחלקות של הפרוקריוטיים והאיקריוטיים, המתבטאים בין השאר בגודלי התת-יחידות של הריבוזום. יחידת סוודרברג (על שם החוקר תאודור סוודברג) המשמשת ביוכימאים (המסומנת בסימול S), משמשת להגדרת גודלן של תת-היחידות של הריבוזום. יחידה זו מבטאת את קצב השיקוע של החומר בצנטריפוגה. בעוד שבפרוקריוטיים גודל הריבוזום כולו הוא 70S, המתחלק ל-30S שהיא תת-יחידה הקטנה ו-50S שהיא תת-יחידה הגדולה, באיקריוטיים הריבוזום כולו בגודל 80S המתחלק ל-60S ו-40S.
בפרוקריוטיים תת-היחידה הגדולה (50S) מורכבת מתת-יחידה 5S rRNA (מורכב מ-120 נוקלאוטידים), תת-יחידה של 23S rRNA (2,900 נוקלאוטידים) ו-34 חלבונים. תת-היחידה הקטנה (30S) מורכבת מתת-יחידה של rRNA בן 1,540 נוקלאוטידים (16S) הקשור ל-21 חלבונים. באיקריוטיים תת-היחידה הגדולה (60S) מורכבת מתת-יחידה 5S RNA (מורכב מ-120 נוקלאוטידים), 28S rRNA (4,700 נוקלאוטידים), 5.8S rRNA (160 נוקלאוטידים) וכ-49 חלבונים. תת-היחידה הקטנה (40S) מורכבת תת-יחידה של 18S rRNA (בן 1,900 נוקלאוטידים) וכ-33 חלבונים.
באאוקריוטים, בעוד שהריבוזומים בחלל התא הם מסוג 80S, הרי שהריבוזומים המצויים בכלורופלסטים ובמיטוכונדריה הם מן הדגם הפרוקריוטי של 70S. עובדה זו מחזקת את ההשערה שאברונים אלו מקורם מחיידקים קדמונים (על פי תאוריית האנדוסימביוזה) אשר חברו לתא האאוקריוטי והפכו לחלק ממנו.
ההבדלים במבני הריבוזומים בין איקריוטיים לפרוקריוטים מאפשרים פיתוח אנטיביוטיקות היכולות לפגוע בחיידקים ללא פגיעה בתאים של האדם החולה. בשל ההבדלים במבנים, הריבוזומים של החיידקים (70S) פגיעים לאנטיביוטיקות אלו, בעוד הריבוזומים של האיקריוטיים (80S) אינם פגיעים. אף על פי שבמיטוכונדריה יש ריבוזומים הדומים לאלו של חיידקים, המיטוכונדריה אינה נפגעת מאנטיביוטיקות אלו מאחר שהיא מוקפת ממברנה כפולה שלא מאפשרת מעבר קל של האנטיביוטיקות לאברון.
המבנה המולקולרי של הריבוזומים היה ידוע עוד משנות ה-70 של המאה ה-20. בתחילת שנות האלפיים הושגה הבנה של מבנה הריבוזומים ברזולוציות גבוהות, בסדר גודל של מספר אנגסטרומים (ככל שסדר הגודל קטן יותר, הרזולוציה גבוהה יותר) וכן הבנה של אופן הפעולה שלהם.
ממוזער|350px|שמאל|המבנה האטומי של תת-יחידה 30S של החיידק Thermus thermophilus. חלבונים מופיעים בכחול וה-RNA החד-גדילי מופיע בכתום.
הפרסומים הראשונים בנגוע למבנה הריבוזומים ברמה המולקולרית התפרסמו בסוף 2000. ראשית התפרסם המבנה של תת-יחידה 50S של הארכאון Haloarcula marismortui. מעט אחר כך התפרסם המבנה של תת-יחידה 30S של החיידק התרמופילי Thermus thermophilus. זמן קצר לאחר מכן התפרסם מבנה מפורט יותר של תת-יחידה 30S. על גילויים אלו זכו ונקטרמן רמאקרישנן מדוד גרשנבאום, תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל ועדה יונת ממכון ויצמן למדע בפרס נובל לכימיה בשנת 2009. במאי 2001 נפתר באמצעות קריסטלוגרפיה המבנה המלא של תת-יחידה 70S של החיידוק T. thermophilus ברזולוציה של 5.5 אנגסטרומים.
מיקומי ריבוזומים בתא
ריבוזומים חופשיים
הריבוזומים החופשיים (Free Ribosomes) מצויים בציטופלזמה ובתוך אברוני המיטוכונדריה והכלורופלסט ומייצרים חלבונים שלרוב מיועדים להישאר בציטופלזמה או בתוך האברון המתאים.
ריבוזומים אחוזי ממברנה
ריבוזומים אחוזי קרום (Membrane Bound Ribosomes) נמצאים לרוב על גבי קרום אברוני הרשתית התוך-פלזמית (ER). הם מייצרים חלבונים ממברנליים – חלבונים החוצים את קרום התא או את קרום אחד האברונים. מחלקה נוספת של חלבונים שמסונתזים על ידי ריבוזומים אחוזי קרום הם חלבונים המופרשים מהתא דרך אקסוציטוזה (exocytosis). החלבון המסונתז על גבי ריבוזומים אחוזי ממברנה מוחדר לרוב בחלקו לתוך הרשתית התוך-פלזמית וכך נוצרים בו אזורים חודרי קרום – טרנסממברנליים.
פוליריבוזום או פוליזום
כאשר יש צורך רב בתרגום, ניתן למצוא על גדיל mRNA כמה ריבוזומים המתרגמים בו זמנית, וכך נוצרים חלבונים רבים. למשל, ניתן למצוא פוליריבוזומים במח באזורי הסינפסה, ובמיוחד בהיפוקמפוס, הקשור ללמידה, שם נדרשים חלבונים רבים ליצירת Dendritic spine חדשים המהווים את הקישור בין האקסון לדנדריט, ובעצם יוצרים בכך סינפסה.
ראו גם
רצף שיין דלגרנו
קישורים חיצוניים
עדה יונת, סיפור דוד וגולית: כיצד משביתה אנטיביוטיקה קטנה את הריבוזום הענק, באתר מכון ויצמן למדע
קבוצת המחקר של עדה יונת, העוסקת בחקר המבנה והפעילות של הריבוזום
תהליך יצירת החלבונים, באתר מכון ויצמן למדע
הריבוזום כיעד לאנטיביוטיקה, באתר מכון ויצמן למדע
הערות שוליים
קטגוריה:אנטומיה תאית | 2024-10-08T11:50:00 |
רנ"א שליח | REDIRECT MRNA | 2005-03-04T15:26:19 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.