Split (1)

train · 606k rows

title stringlengths 1 146	content stringlengths 0 337k	timestamp timestamp[s]
נתב"ג	הפניה נמל התעופה בן-גוריון	2008-03-02T14:06:55
פיגוע	שמאל\|ממוזער\|220px\|קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בעת פיגועי 11 בספטמבר 2001, הפיגוע הגדול בהיסטוריה פיגוע (נקרא גם פעולת איבה או פעילות חבלנית עוינתבראשי תיבות: פח"ע) הוא פעולה אלימה אשר מכוונת כלפי קבוצה או קהילה מסוימת. פיגועים הם אמצעי טרור מרכזיים. פיגועי טרור מתאפיינים במתווים שונים כמו ירי, דקירה, התאבדות וכיוצא באלה. ישנם פיגועים הנחשבים לפשעי שנאה ולא לפעולות טרור. ארגוני ביון פועלים לסיכול פיגועים. בין נגד ארגוני טרור ובין נגד מפגעים בודדים הפועלים על דעת עצמם. השימוש במונח פיגוע הגדרת פיגוע ופעולות טרור עם הזמן עם תום כהונת מרגרט תאצ'ר כראש ממשלת אנגליה, החלה הימנעות גוברת והולכת בתקשורת הבריטית ובעיקר בבי. בי. סי. מהמונחים טרוריסט (מחבל) וטרור, וכך גם מתקפות טרור, ופורסמו הוראות מפורטות כיצד ומתי להשתמש במונחים אלו. מעט אחר כך הצטרפו למגמה זו כלי התקשורת הלאומיים בארצות הברית. גם בתקשורת בישראל, הוחלפו מושגים המגדירים את הצדדים בסכסוך הלאומי כשלנו ושלהם (כמו "כוחותינו שבו בשלום" שהוחלף ל"אין נפגעים לכוחות הביטחון"), וכן החלו להימנע מהגדרת המוצא הלאומי, הדתי או הקהילתי של אנשים מושאי המידע בחדשות. זאת כדי להימנע מהסתה נגד קהילות אלו או תיוגם וביזויים בהכללות. במסגרת זו, אם לא היה מדובר במאורע פומבי מתועד, ובמיוחד אם היה רק נפגע בודד, בדרך כלל המעשה הוגדר כ"אירוע" או "פשע על רקע לאומני". באותן שנים, המשטרה ומשרד הביטחון ובעקבותיהם בתי המשפט החלו להימנע במקרים רבים מקביעת "רקע לאומני" לפשעים, בעיקר לתופעת אונס כפשע שנאה או פיגוע. כך קרה שאזרחים הפגינו בעד פרסום תקיפה כפיגוע בעוד התקשורת הודיעה על פשע פלילי. המגמה התהפכה בידי עורכת הדין רוני אלוני־סדובניק בעקבות משפט המחבל שאנס ורצח את הילדה ליפז חימי בת ה-9 בשוק של בית שמש ביום העצמאות ה'תשס"ו (2006). בתקשורת פורסם שהמדובר באדם מעורער בנפשו שהלך אחר יצרו. במשפטו הודה שהדבר נעשה כדי לפגוע ביהודים. על השינוי ביחס המשפטי פורסם אחרי אונס ורצח אורי אנסבכר ממנו דווקא התנערו לכאורה התומכים בפעולות איבה בנימוק שאינם מערבים אונס או רצח תינוקות. החל מהטבח במערת המכפלה שערך ברוך גולדשטיין בפורים ה'תשנ"ד (1994) בו רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125, החלו בתקשורת להגדיר גם פגיעות של יהודים, ובמיוחד של יהודים המאורגנים במסגרות ימניות קיצוניות, כמו פשעים של נוער הגבעות, כפיגועי טרור. וראו טרור יהודי בישראל. במשך שנים הציבור הרחב בישראל ראה הבדל מהותי בין ארגוני החבלה המוסלמיים והערביים לפעולות חבלה של יהודים, אך בשנת 2018 בעקבות רצח עיישה א-רבי בזריקת אבן ומעצר נרחב של נערים מישיבה ביישוב יצהר, היו שטענו שהבדל זה נסדק וכבר אינו מובהק. שימושים נוספים בהשאלה למונח פיגוע ארגוני החבלה הערביים נוקטים גם בפעילות תקשורתית נרחבת לשם גיוס אהדה למטרותיהם ולעמדותיהם, בין היתר באמצעות הצגת אויביהם באופן שלילי, ושימוש במונח טרור לגבי פעילות צבאית של מדינות העולם החפשי, ובעיקר ישראל וארצות הברית. המונח פיגוע תקשורתי משמש לעיתים להגדרת פעילות זו. המונח פיגוע משמש גם בהשאלה למעשה מחטף רעיוני, וגם למקרים בהם הנזק הוא פומבי או בהם היקף הנזק נרחב: לדוגמה פיגוע תקשורתי בו עורכים ראיון אוהד כביכול, ולבסוף מפיקים ממנו מידע הפוגע במרואיין, או פיגוע פייסבוק בו מפרסמים הודעה מבזה ברשת חברתית מטלפון וחשבון שאינם של הכותבים. סוגי פיגועים על פי רקעם כאמור, ניתן לסווג את הפיגועים בשתי צורות: על פי רקעם (פיגוע טרור, וכדומה) ועל פי מאפייניהם (פיגוע ירי, פיגוע דקירה, וכיוצא בזה). פיגוע טרור פיגוע טרור הוא סוג הפיגוע הנפוץ והמרכזי. מטרתו היא לחולל הרג והרס אקראי ובכך לערער את דעת הקהל ולהטיל אימה, ומתוך כך לשאוף להשיג מטרות לאומיות, פוליטיות או דתיות. דוגמאות בולטות לפיגוע כזה הן פיגועי 11 בספטמבר במגדלי התאומים, טבח השבעה באוקטובר, פיגועי התאבדות בישראל, פיגועי 11 במרץ 2004 במדריד ופיגועי נובמבר 2015 בפריז. פיגוע על רקע שנאה פיגוע על רקע שנאה הוא פיגוע מסוג פשע שנאה, אשר אינו בא בהקשר של מערכה טרוריסטית ידועה. דוגמה לכך היא הפיגוע באוקלהומה סיטי, וכן הרצח בברנוער. אפשר שכך יש לסווג פיגועים שבאו בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני אך המפגעים היו "זאבים בודדים" בלא קשר לארגון טרור כלשהו, כגון הטבח במערת המכפלה או הטבח בנהריים. מתווים פיגוע דקירה פיגוע דקירה הוא פיגוע המתבצע באמצעות דקירה בסכין או נשק קר אחר. פיגוע דקירה אינו מצריך הכנות מורכבות, משום שהפיגוע מתבצע בעזרת אמצעי ביתי נפוץ. לעיתים נשלח המפגע לפיגוע דקירה על ידי ארגון טרור, אך פעמים רבות נעשה הפיגוע ביוזמה אישית של מבצעו. פיגוע חומצה פיגוע חומצה הוא פיגוע המתבצע באמצעות התזת חומצה על פניו או גופו של הקורבן. בדומה לפיגוע דקירה, פיגוע חומצה אינו מצריך הכנות מורכבות, ופעמים רבות נעשה הפיגוע ביוזמה אישית של מבצעו. פיגוע דריסה פיגוע דריסה הוא פיגוע המתבצע באמצעות כלי רכב, המשמש לדריסתם של קורבנות הפיגוע. בניגוד לפיגועים אחרים, כגון פיגוע ירי או פיגוע התאבדות, המצריכים ציוד מיוחד ועל כן מצריכים התארגנות, פיגוע דריסה מצריך כלי רכב, שאותו קל להשיג. לפיכך פיגוע דריסה נערך פעמים רבות ביוזמה אישית של המחבל, ללא ארגון שסייע לו בעריכת הפיגוע. פיגוע ירי פיגוע ירי הוא פיגוע המתבצע באמצעות שימוש בנשק חם. ירי זה מתבצע בדרכים שונות, כגון: ירי מהמארב, שמבצעיו נמלטים מיד עם תום הירי. ירי מתוך מכונית חולפת, אל אנשים שבצד הדרך או אל רכב אחר. ירי גלוי, שבו היורים נוטלים על עצמם סיכון גדול יותר שייתפסו או שתושב אש לעברם. ירי שלאחריו המחבל מתקרב אל קורבנותיו כדי לבצע "וידוא הריגה". עריכתו של פיגוע ירי מצריכה רובה ותחמושת. לעיתים משמש לכך נשק הנמצא ברישיון בידי מבצע הפיגוע, ועתים משמש לכך נשק בלתי חוקי (שהושג בגנבה, בהברחה וכדומה). במרבית המקרים פיגוע ירי מתבצע בירי מהיר ולא מדויק, אל עבר קבוצת אנשים או אל כלי רכב. לעיתים מתבצע פיגוע ירי על ידי צלף, המכוון במדויק לאדם מסוים. פיגוע תופת פיגוע תופת הוא פיגוע המתבצע באמצעות פיצוץ, בדרך כלל של מטען חבלה. פיגוע תופת יכול להתבצע באמצעות הפעלה מרחוק (באמצעות שלט רחוק או מנגנון השהייה) או באמצעות מחבל מתאבד. פיגוע התאבדות - פיגוע שבו המפגע מבצע את משימתו להרוג ולפצוע אנשים מתוך כוונה תחילה שהמפגע לא יצא חי. זאת בניגוד לפיגוע הקרבה שבו יש סיכוי, קטן יחסית, שהמפגע יצא חי לאחר הפעולה. בעת המודרנית נוקטים בפיגועי התאבדות ארגוני טרור איסלמיים קיצוניים רבים כמו, חזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אל-קאעדה והמדינה האסלאמית, כמו גם ארגון הנמרים הטמילים שרובו מורכב מהינדים. במובן הרחב יותר, פיגוע התאבדות הוא כל פיגוע שבו המחבל הורג במודע את עצמו, אך במונח המצומצם שלו הכוונה היא למחבל המפוצץ את עצמו בלב אוכלוסייה אזרחית, דבר המתבטא במונח באנגלית "Suicide bombing". ניתן לבצע פיגועי תופת בכמה שיטות: חפץ ממולכד - כגון, תיק או מזוודה. ניתן להפעיל את המטען מרחוק או כשהמחבל נושא אותו עליו. נהיגה במכונית תופת (או במשאית/עגלה/אופנוע/סירת/חמור תופת), המכילה חומרי נפץ. בדומה לשיטה הקודמת, ניתן לבצע את הפיצוץ באמצעות הפעלה מרחוק או באמצעות מחבל מתאבד. חגורת נפץ הנישאת על הגוף, ומכילה חומר נפץ, לעיתים בצירוף חלקי מתכת (רסס) להגדלת הנזק. ריסוק כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס אל אזור הומה אדם (פיגועי 11 בספטמבר). על פי מרבית ארגוני זכויות האדם, פיגועי התאבדות נגד אזרחים הם פשעים נגד האנושות. פיגוע מיקוח פיגוע מיקוח הוא פיגוע שבו מפגעים חמושים משתלטים בכוח על קבוצת אזרחים והופכים אותם לבני ערובה, במטרה להשתמש בהם כדי להגיע להישגים פוליטיים כנגד משטר מסוים - לרוב כדי לשחרר את חבריהם מהכלא. בפיגועי מיקוח אזרחים נמצאים ימים רבים בתנאים פיזיים קשים ובלחץ מנטלי גבוה בשל אי הוודאות לגורלם. לעיתים תוך כדי ההשתלטות או פעולות החילוץ נהרגים אזרחים. בדרך כלל הטרוריסטים מאיימים כי אם תביעותיהם לא ימולאו יוצאו האזרחים להורג. לרוב בפיגועים מסוג אלו השלטונות לא נענים לדרישות החוטפים ומפעילים יחידות מיוחדות לשחרר את האזרחים. לעיתים קורה כי הממשלות נכנעות או מתפשרות עם החוטפים. תחילתם של פיגועי המיקוח המפורסמים היו בשנות השבעים בסדרת פעולות של ארגוני טרור פלסטינים כנגד ישראל, במהלכם נחטפו מספר מטוסים ונשבו בני ערובה גם בפעולות קרקעיות בישראל, באסון מעלות ובמלון סבוי. ארגוני טרור צ'צ'ניים הצליחו להביא את פיגועי המיקוח לסדרי גודל גבוהים כאשר החזיקו בשני אירועים נפרדים מעל 800 איש כבני ערובה, אבל בכל המקרים הללו לא הצליחו להגיע לתוצאות מכיוון שהמשטר הרוסי בניגוד למשטרים מערביים היה נכון להקריב אזרחים רבים ולא להיכנע לדרישות החוטפים. במרחב הווירטואלי המרחב הווירטואלי נעשה כר זמין לפעילויות עוינות שונות, הנעשות על ידי מפגעים בודדים, ארגוני פשע, ואף מתווכחות על ידי מדינות. מתקפות סייבר - מתרחשות באמצעות המרחב הווירטואלי, משמשות מפגעים בודדים, ארגוני טרור וקראקרים, ואף מדינות לשם הפלת רשתות חיוניות וירטואליות או פיזיות כגון אתרי ממשלה, תחנות אנרגיה ומים, בתי חולים וכדומה. כּוֹפְרָה - מעין פיגוע מיקוח במרחב הווירטואלי על ידי שימוש בנוזקה המגבילה גישה למערכות המחשב הנגוע, ומשמשת לסחוט מהמשתמש תשלום כסף על מנת שתוסר מגבלת הגישה. באין מילוי הדרישה, יכולה להתבצע השחתה, שימוש לרעה, או מחיקה של תוכן מערכת המחשב. טְרוֹלִינְג - ביצוע פעולה המשחיתה מרחב וירטואלי. ראו גם נפגע חרדה קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:טרור קטגוריה:פשעי שנאה קטגוריה:פשעים	2024-10-09T09:46:48
גלואון	גלואון הוא החלקיק היסודי הנושא את הכוח החזק. גלואונים מחברים יחד קווארקים לכדי האדרונים. הגלואון הוא נטול מטען חשמלי, הספין שלו הוא 1 ומסת המנוחה שלו 0. למרות שמסת מנוחה של הגלואונים היא אפס, הם נושאים אנרגיה, המהווה חלק מאנרגיית הקשר הכרומודינמית הקיימת בכל האדרון. הגלואונים אחראים ליציבותם של ההאדרונים, לרבות פרוטונים ונייטרונים. על כן, הגלואונים הם יסוד ליציבותו של כל החומר הבאריוני ביקום. כרומודינמיקה קוונטית, התאוריה של הכוח החזק, מתארת גלואונים כתוצאה של אינטראקציה בין חלקיקים בעלי מטען צבע. כאשר תגובה בין שני קווארקים מביאה ליצירת גלואון, מטען הצבע של הקווארקים משתנה. הגלואון החדש נושא מטען אנטי-צבע, כדי לפצות על הצבע הקודם של הקווארק. מכיוון שגלואונים נושאים מטען צבע בעצמם, הם יכולים לבצע אינטראקציה חזקה עם גלואונים אחרים, מה שהופך את הניתוח המתמטי של הכוח החזק למסובך מאוד. באופן תאורטי, נראה שקיימות תשע קומבינציות של צבעים לגלואונים (אחד לכל צבע - אדום [r], ירוק [g] או כחול [b] - ואחד מכל אנטי-צבע - אנטי-אדום [ar], אנטי-ירוק [ag] ואנטי-כחול [ab] - היוצרים את הקומבינציות r-ar, r-ag, r-ab, g-ar, g-ag, g-ab, b-ar, b-ag ו-b-ab), אולם, עקב סימטריית ה-SU3 קיימים למעשה רק שמונה גלואונים. הגילוי הניסויי של הגלואון התרחש ב-1979, במאיץ החלקיקים PETRA שבמכון DESY בהמבורג. הגלאי TASSO מצא ראיות לקיומו של מבנה תלת-סילוני במישור יחיד (single-plane three-jet structure). הסילון השלישי יוחס ליצירתו של גלואון מאחד הקווארקים שהופקו בהתנגשות בין אלקטרון לפוזיטרון. ראו גם הכוח החזק מטען צבע קווארק האדרון כליאה (פיזיקה) המודל הסטנדרטי קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:בוזונים קטגוריה:הכוח החזק	2023-09-11T19:57:49
משאל עם	ממוזער\|פתק הצבעה במשאל העם לשינוי חוקת איטליה (1946) משאל עם הוא העמדת שאלה בעניין חקיקתי, חוקתי או פוליטי, להצבעה של כל בעלי זכות הבחירה במדינה. הוא כלי המשמש תחליף לבית המחוקקים, על ידי הפניית שאלה, בסוגיה מהותית, אל העם. לעיתים משאל עם אינו מחייב את הממשלה ששואלת את הציבור והוא רק בגדר משאל עם מייעץ, שמשאיר את פירוש תוצאותיו לבית המחוקקים. משאל עם מחייב קיים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ובמיוחד באירופה, באמריקה ובאוקיאניה, ולרוב בנושא של חוקה, שינוי אופן המשטר או הריבונות. מאפייני משאל העם משאל עם הוא אחד משני האמצעים הדמוקרטיים בדמוקרטיה ישירה. ברוב המדינות שלהן דמוקרטיות ייצוגיות משאל עם דורש חקיקה מיוחדת שתאפשר את עריכתו. בחלק מהמדינות שלהן חוקה ניתן לשנותה רק על ידי משאל עם. נימוקים בעד ונגד משאל עם נימוקים בעד משאל עם משאל עם מיישם את עקרון היסוד הדמוקרטי של "שלטון העם" במובנו הטהור. כלומר, העם כריבון מקבל באופן ישיר ולא דרך נציגים שבחר את ההחלטות החלות עליו. משאל עם מונע את האפשרות שנבחרי הציבור לא יהיו נאמנים לבוחריהם בנושאים הקונקרטיים, ויקבלו החלטות בניגוד לעמדות שהם הציגו ובזכותם נבחרו לתפקידם. ניתן לשנות עמדות של חבר כנסת בודד באמצעות שוחד, משרה, סחיטה או שכנוע מניפולטיבי אך לא של ציבורים גדולים. משאל עם מחזק את אמון הציבור במשטר ואת המחויבות של הציבור לקבלת הכרעות לא נעימות. הציבור אינו יכול לטעון שנעשו מאחורי גבו מהלכים פוליטיים נכלוליים שאינם משקפים את רצון הרוב. משאל עם יכול להיות מעצור במשטרים שבהם לרשות המבצעת יש כוח לבצע מהלכים שנויים במחלוקת, שנתמכים ברוב זעום או אף שאינם נתמכים בפני הציבור. משאל עם עוסק בשאלה קונקרטית וספציפית, ולגביה מתממש בבירור עקרון "הכרעת הרוב" (בניגוד להצבעות בפרלמנט, בהם יש נושאים רבים בעלי חשיבות, ולעיתים הנציג הנבחר אינו משקף את עמדת בוחריו בחלק מהנושאים). משאל עם מביא לידי ביטוי, את היתרון של חוכמת ההמונים. במשטר פרלמנטרי, במקרה שיש סוגיית יסוד עקרונית שהקואליציה אינה מסוגלת להגיע להסכמה לגביה - הכרעה במשאל עם תמנע את הצורך בפיזור הפרלמנט, ובכך תחזק את היציבות והרציפות השלטונית. נימוקים נגד משאל העם חשש פן קיומו של משאל עם מחליש את כוחם של המוסדות הנבחרים, בכך שהוא מסמן שציבור הבוחרים אינו נותן בהם אמון בקבלת החלטות מסוימות. משאל עם יכול להיות מוטה על ידי ניסוח השאלה, בעיקר מאחר שמי שאמון על ניסוח השאלה הוא השלטון, קיים חשש כי הממשלה תנסח שאלה מניפולטיבית ותשתמש בעצמתה כדי להטות את התשובות. בעלי הון או בעלי אמצעי תקשורת עלולים להטות את דעת הקהל לכיוון שירצו בו באמצעות סיקור מוטה ומגמתי. משאל עם מחייב תשובה חד משמעית- בעד/נגד ולא ניתן מקום לדיון או בירור של נושאים מורכבים ולפשרה. קבלת החלטות מושכלת בסוגיות רבות העומדות על סדר היום הציבורי דורשת ידע טכני רב שחסר לרוב הציבור ומסיבה זו עשויות להתקבל החלטות שלא תפעלנה לטובת רוב הציבור. משאל העם חשוף להלכי רוח פופוליסטיים. במדינות שבהן שסעים חברתיים, דתיים, עדתיים או אחרים (כגון ישראל), שימוש במשאל עם עלול להביא להחרפת הפערים (למשל בין דתיים לחילונים או בין יהודים לערבים). משאל עם הוא קביעה סופית שלא ניתן לערער עליה, בניגוד לחוק שניתן לבטל או לשנות אותו, כאשר יש רוב שונה. משאל עם בעניינים חוקתיים באירלנד, באוסטרליה ובשווייץ ניתן לשנות או להוסיף סעיפים לחוקה אך ורק באמצעות משאל עם. באירלנד ובאוסטרליה דרוש ראשית רוב להוספה או לשינוי בפרלמנט ורק לאחר מכן מדינות אלו פונות למשאל עם. בשווייץ שינוי בחוקה הוא בדרך של יוזמה אזרחית ועשוי להיות בניגוד לעמדת הפרלמנט. בכל המדינות בארצות הברית ניתן לשנות את החוקה רק במשאל עם, מלבד במדינת דלאוור. עם זאת, אין בארצות הברית משאלי עם לגבי הממשל הפדרלי או חוקת ארצות הברית. משאל עם במדינות שונות מאז סוף המאה ה-18 אורגנו מאות רבות של משאלי עם מדינתיים ברחבי העולם. בשווייץ, שהיא השיאנית בתחום, נערכו כמעט 600 משאלי עם מאז הפיכתה למדינה מודרנית בשנת 1848. איטליה נמצאת במקום השני העולמי עם 72 משאלי עם. אירופה שווייץ בשווייץ כל קבוצה של 50,000 אזרחים יכולה לדרוש קיום משאל עם לגבי חוק שעבר בפרלמנט, ובהינתן רוב הוא ישונה. בנוסף, 100,000 אזרחים יכולים להעמיד למשאל עם הצעה לשינוי בחוקה, וההצעה עשויה להתקבל גם חרף התנגדות המוסדות הנבחרים. כך למשל, תוקנה החוקה השווייצרית כך שתגביל בניית צריחי מסגדים במדינה במשאל עם בניגוד לעמדת הממשל. בשנת 2001 הוחלט במשאל עם שלא לפרק את הצבא. ב-22 בספטמבר 2013, התקיים משאל עם בנוגע לביטול גיוס החובה, ויותר מ-73% הצביעו נגד ביטולו. ב-28 בפברואר 2016 הועלתה על ידי מפלגת הימין "העם השווייצרי" למשאל עם ההצעה לגרש מהגרים שעברו עבירות. ההצעה נדחתה לאחר ש-59% מהמצביעים הצביעו נגדה. ב-5 ביוני 2016 הועלתה למשאל עם הצעה להבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרחי שווייץ. לפי ההצעה כל אחד מהתושבים יהיה זכאי ל-2,500 פרנקים בחודש. ההצעה נדחתה ברוב של 76.9% לעומת 23.1%. החשש היה כי הדבר יגרום להגירה מוגברת לשווייץ. ב-22 במאי 2017 הוחלט במשאל עם על תמיכה התוכנית הממשלתית להעביר סובסידיות בשווי של מיליארדי דולרים לתחום האנרגיות המתחדשות, לאסור על הקמת תחנות כוח גרעיניות ולחלץ חברות תשתית שנקלעו לקשיים. ההחלטה עברה ברוב של 58.2%. בשנת 2020 ממשלת שווייץ העמידה למשאל עם את ההחלטה לגבי רכש של מטוסי קרב חדשים. למעלה מ-50 אחוז מהמשתתפים במשאל השיבו בחיוב, לאשר תקציב ראשוני של למעלה משישה מיליון דולר למטרה זו. ב-7 במרץ 2021 נערך משאל עם שדן בשאלה של חבישת כיסוי פנים בציבור, ואושרה ההוראה שלפיה נאסר להסתיר את הפנים במרחב הציבורי, ברוב של 52.1%. מי שעשויים להפגע מהחלטה זו הן נשים מוסלמיות. בכך הצטרפה שווייץ לדנמרק (החל ממאי 2018) והולנד (החל מאוגוסט 2019) שבהם נחקקו איסורים דומים, בידי הפרלמנטים של המדינות. ב-26 בספטמבר 2021 אושרו בשווייץ נישואים חד-מיניים במשאל עם. על פי מדגמים ראשוניים, 64 אחוזים מהמצביעים תמכו בנישואים גאים ואילו 34 אחוזים התנגדו. במשאל עם שנערך ביוני 2023 נקבע ברוב של 59 אחוז כי המדינה תצמצם משמעותית שימוש בדלקים, ותפעל להגיע לאפס פליטות ואפס שימוש בדלקים המתבססים על מאובנים עד לשנת 2050. הממלכה המאוחדת במשאל העם במאי 1998 החליטו תושבי לונדון רבתי על הקמת רשות לעיר, הכוללת ראש עיר הנבחר בבחירה ישירה ואספה מחוקקת נבחרת. ההחלטה התקבלה ברוב גדול, אך בהשתתפות נמוכה של בעלי זכות ההצבעה. בעקבות המשאל יצר הפרלמנט בנובמבר 1999 את תפקיד ראש עיריית לונדון ואת מוסד האספה הנבחרת שלה על ידי חקיקת חוק רשות לונדון רבתי, 1999. בשנת 1997 נערך בסקוטלנד משאל עם בעניין הקמת הפרלמנט הסקוטי. בעקבות המשאל הוקם הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999, ולו הוענקו סמכויות נרחבות בענייני הפנים של סקוטלנד. ב-ספטמבר 2014 ערכה סקוטלנד משאל עם, בשאלת עצמאותה מבריטניה, כחמישים וחמישה אחוזים מהמצביעים התנגדו לעצמאות, וסקוטלנד נשארה חלק מהממלכה המאוחדת. ב-2016 ערכה בריטניה משאל עם, בשאלת המשך החברות באיחוד האירופי תומכי העצמאות נצחו ובריטניה פרשה מהאיחוד. נורווגיה אחרי פירוק האיחוד השוודי-נורווגי בשנת 1905 הוקמה על ידי הממשלה הנורווגית ועדה, שתפקידה היה לחפש מועמד מתאים לשמש כמלך נורווגיה העצמאית הראשון בעידן המודרני. הנסיך קרל (לימים הוקון השביעי) שנבחר, התנה את הסכמתו לשמש כמלך נורווגיה בעריכת משאל עם שבו יאושר המשך קיומה של מונרכיה בנורווגיה העצמאית. לאחר שמוסד המונרכיה זכה לתמיכה של 79% מהבוחרים במשאל, הוכתר הוקון רשמית כמלך נורווגיה ב-22 ביוני 1906. יוון במשאל העם ביוון שנערך ביולי 2015 דנו בהחלטה האם לקבל את תנאי החילוץ למשבר החוב של המדינה, המוצעים במשותף על ידי הנציבות האירופית (EC), קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק המרכזי האירופי (ECB). המשאל הסתיים בניצחון סוחף לעמדה של ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס: כ-61% מהיוונים הצביעו נגד קבלת תוכנית החילוץ האירופית. איטליה ב-2 ביוני 1946 נערך באיטליה משאל עם אודות שיטת המשטר לאחר מלחמת העולם השנייה. הבחירה הייתה בין רפובליקה או מונרכיה בראשות בית סבויה. תוצאות ההצבעה אישרו רוב לתומכי הרפובליקה, ולפיכך ממלכת איטליה נהפכה לרפובליקה האיטלקית. ב-4 דצמבר 2016 ערכה איטליה בהובלת ראש הממשלה מתיאו רנצי משאל עם שעסק בשינוי החוקה באופן שיעביר סמכויות מידי הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. כ-59% אחוזים מכלל 51 מיליון המצביעים התנגדו להצעת המשאל, ודגלו בהשארת הסטטוס הקיים. בספטמבר 2020 נערך משאל עם שבו אזרחי איטליה תמכו בקיצוץ מספר חברי הפרלמנט במדינה מ-945 חברים ל-600. כ-70% מהבוחרים הצביעו בעד ההחלטה הזו. אירלנד מספר משאלי עם נערכו בנושא הפלות מלאכותיות. בנובמבר 1992 משאל עם שאישר את התיקון הארבעה עשר לחוקה. וב-2002 נערך משאל עם שביקש למנוע מנשים הרות המאיימות להתאבד את הזכות להפיל. ביוני 2008 במשאל עם שנערך בנוגע לאימוץ אמנת ליסבון של האיחוד האירופי, התנגדו 53.4 אחוז מהמצביעים, ואילו 46.6 אחוז מהמצביעים תמכו בקבלתה. ביוני 2012 במשאל עם בנוגע לאמנת התקציב האירופית, 60% מהמצביעים הצביעו בעד. במשאל עם שנערך במאי 2015 בהכרה בנישואים חד מיניים, הצביעו בעד 62.3% לעומת 37.7% שהתנגדו. אחוז ההצבעה עמד על כ-60%, והשתתפו בו 3.2 מיליון אזרחים. במשאל עם שנערך בסוף מאי 2018 בוטל הסעיף בחוקה שאסר על הפלות מלאכותיות ברוב של כ-70%. ב-26 במאי 2019 פורסמו תוצאות משאל עם בנושא הקלות הגירושים לאלו שירצו בכך. עד למשאל זוגות נשואים היו צריכים לחיות לפחות ארבע שנים בנפרד בטרם יוכלו להתגרש. השתתפו במשאל 50 אחוז מהאוכלוסייה, ומתוכם 82% הצביעו בעד שינוי החוקה. אוסטריה בינואר 2013 לאחר מחלוקת גדולה בין שתי מפלגות יריבות, נערך משאל עם האם להמשיך בגיוס חובה או לפנות לצבא מקצועי. במשאל בחרו 59.8 אחוז מהמצביעים להמשיך במודל הקיים. צרפת במשאל העם על עצמאות אלג'יריה (1962) שהתקיים באלג'יריה הצרפתית ב-1 ביולי 1962. בדבר הפיכתה של אלג'יריה למדינה עצמאית - 99% מהמצביעים החליטו בעד. דבר שסלל את עצמאותה של אלג'יריה. במסגרת מעברה של צרפת מהרפובליקה הרביעית לרפובליקה החמישית, התקיים משאל עם בכל המושבות הצרפתיות בו יכלו תושבי המושבות לבחור בין קבלת החוקה החדשה והמשך מעמד כמושבה צרפתית או דחיית החוקה וקבלת עצמאות. גינאה הצרפתית הייתה היחידה שדחתה את החוקה וקיבלה את עצמאותה ב-1958, במחיר ניתוק כל הקשרים, כולל קשרי מסחר, עם צרפת. משאל עם בצרפת על אישור אמנת מאסטריכט שנערך בשנת 1992 נתמך ברוב קטן מאוד של 51.05%. במאי 2005 נערך משאל עם בצרפת האם לקבל את חוקת האיחוד האירופי שהשתתפו בו כ-70 אחוז מבעלי זכות ההצבעה. קבלת החוקה נדחתה לאחר ש-54.87 אחוזים הצביעו נגדה לעומת 45.13 אחוזים שהצביעו בעדה. דחיית החוקה על ידי צרפת והולנד גרמה לגניזתה, וליצירת אמנת ליסבון. ספרד במשאל העם על עצמאות קטלוניה שהתקיים, ב-1 באוקטובר 2017, 90% מהמשתתפים בו הצביעו בעד כינון רפובליקה עצמאית בקטלוניה והיפרדות החבל מספרד. את המשאל יזמה ממשלת קטלוניה. ממשלת ספרד שהתנגדה למשאל מאחר שהוא נוגד לחוקה(שבה נכתב שספרד חייבת להישאר מאוחדת), פעלה בצעדים שונים נגד מנהיגי קטלוניה והמצדדים בהפרדות מספרד. הולנד על פי החוק בהולנד יש לקיים משאל עם אם נאספו 300 אלף חתימות לקמפיין כלשהו. הולנד קיימה שני משאלי עם בתחילת המאה ה-21. הראשון ב-2005 שבו דחתה ברוב של 62 אחוז את החוקה האירופית לאחר שצרפת עשתה כן. והשני ב-2016 שבו דחתה את הסכם הסחר האירופי עם אוקראינה. גיברלטר ב-10 בספטמבר 1967 נערך משאל עם בגיברלטר שבו נדרשו תושבי גיברלטר להכריע בסוגיית הריבונות בגיברלטר: לעבור לריבונות ספרדית או להישאר תחת ריבונות בריטית ולקבל אוטונומיה. במשאל העם הצביעו 12,138 לטובת ריבונות בריטית ורק 44 לטובת ריבונות ספרדית. ספרד של פרנקו ביטלה את התוצאה של משאל העם, וכינתה את תושבי העיר "פסאודו-גיברלטרים". חצי האי קרים ב-17 במרץ 2014, בעקבות משאל עם שהתקיים בחצי האי קרים שתוצאותיו הראו מובהקות שכ-95% מתושבי חצי האי קרים אשר בריבונות אוקראינה רוצים להסתפח לשלטון הפדרציה הרוסית, הכריז הפרלמנט של חצי האי על עצמאותו ומיד ביקש להסתפח אל השלטון הרוסי. רוסיה קיבלה את הבקשה וסיפחה את חצי האי קרים. בנוסף, כוחות צבא רוסיים הוזנקו לקרים עוד לפני משאל העם, ב-20 בפברואר אותה שנה. בהצבעה באו"ם רוב מדינות העולם (100 למול 11) התנגדו למהלך הרוסי. רוסיה ב-25 ביוני 2020 נערך משאל עם לשינויים מהותיים בחוקת רוסיה, שיאפשרו בין השאר לחזק את סמכות הקבינט והפרלמנט על חשבון סמכויות הנשיא ולא יאפשרו לנשיא לכהן מעבר לשתי קדנציות, לא בהכרח רצופות. עם זאת, התיקונים הוחרגו מהנשיא המכהן, ולדימיר פוטין. אמריקה קנדה בקנדה נערכו מספר משאלי בקשר להבדלות של חבל קוויבק, חבל שגרים בו למעלה מ-8 מיליון אזרחים דוברי צרפתית והפיכתה למדינה עצמאית. בשנת 1980 יזם רנה לווק ראש-מממשלת קוויבק משאל עם בו הבוחרים נתבקשו להחליט בשאלת העצמאות של הפרובינציה, אולם 60% מהבוחרים הצביעו נגד. ב-30 באוקטובר 1995 נערך משאל העם השני בקוויבק, שגם בו הצביעו הבוחרים נגד עצמאות, אם כי ברוב קטן יותר של 50.6% קולות. ארצות הברית בנובמבר 2012 נערכו במדינות וושינגטון וקולורדו משאלי עם שהתירו שימוש של קאנביס לצורכי הנאה. משאל עם נערך בנובמבר 2014 באלסקה שהצטרפה לשתי המדינות הקודמות, והתירה שימוש בקאנביס לצורכי הנאה. בבחירות האמצע בנובמבר 2018 הצביעו בארצות הברית במשאלי עם ב-37 מדינות על לא פחות מ-155 יוזמות. רוב ההצעות הוגשו על ידי חברים בבתי המחוקקים, אבל 64 מהם היו יוזמות של אזרחים. בין ההצעות בארקנסו ומיזורי הוחלט להעלות את שכר המינימום. במסצ'וסטס הוחלט לא לפגוע בזכויות של טרנסג'נדרים. בפלורידה הוחלט להחזיר את זכות הבחירה ליותר ממיליון אסירים לשעבר. פלורידה גם אסרה על הימורים במרוצי הכלבים החל מ-2021, במטרה להפסיק את מרוצי הכלבים. השימוש בקאנביס לצורכי הנאה הותר במישיגן אך נאסר בצפון דקוטה. באוהיו נדחתה הצעה להפוך אחזקה של סמים לעבירה קלה. באלבמה ובמערב וירג'יניה, אישרו הצעות שיטילו הגבלות נוספות על הפלות. בנברסקה ובאיידהו אישרו להרחיב את ביטוח הבריאות לרבבות תושבים בעלי הכנסה נמוכה. באורגון האזרחים אשררו חוק שמאפשר למדינה לממן הפלה מלאכותית לנשים עם הכנסה נמוכה. הם גם אשררו את חוק "מדינת המקלט", שאוסר על רשויות החוק לעצור אנשים שהעבירה היחידה שנרשמה לרעתם היא שהות בלתי חוקית בארצות הברית. באריזונה האזרחים התנגדו להחלטה שעד 2030 יופק 50% מהחשמל ממקורות אנרגיה חלופיים. קולורדו דחתה את ההצעה להרחקה של בארות נפט וגז חדשים מאזורי מגורים. עם הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 במסגרת משאלי עם האזרחים הצביעו בעד לגליזציה של מריחואנה באריזונה, מונטנה, ניו ג'רזי ודרום דקוטה. במונטנה הצביעו על הפיכת המריחואנה לחוקית לשימוש בני 21 ומעלה. בדרום דקוטה אושרה מריחואנה רפואית. באורגון הצביעו בעד דה-קרימינליזציה של כל סוג של סם בכמויות אישיות. בוושינגטון די.סי הוחלט על צעד של דה-קרימינליזציה לסמי הזיה. במיסיסיפי אושרה הצעה לאישור רחב היקף של מריחואנה רפואית, כמו גם הצעה להחלפת דגל המדינה, שהיה האחרון באיחוד לכלול בתוכו את דגל הקונפדרציה, דבר שעורר מחלוקת ציבורית עזה. פוארטו ריקו הצטרפות פוארטו ריקו לארצות הברית. לאחר מספר משאלי עם ששללו את הצטרפות מדינת האי לארצות הברית, במשאל עם שנערך בשנת 2012 תמכו לראשונה זה שנים רבות רוב המצביעים בשינוי המצב הקיים ובהצטרפות לארצות-הברית כמדינה ה-51. דרום אמריקה צ'ילה במשאל העם בצ'ילה (1988) נשאלו אזרחי צ'ילה האם הם תומכים בהמשך שלטונו של אוגוסטו פינושה ל-8 שנים נוספות. 56% מהמשתתפים הצביעו "לא", והביאו בכך לקיצן של 16 שנות דיקטטורה צבאית במדינה. ב-25 באוקטובר 2020 נערך משאל עם בצ'ילה, שבו קרוב ל-80% מהמצביעים החליטו לבטל את החוקה שנקבעה בימי אוגוסטו פינושה ולנסח חוקה חדשה בוועדה מיוחדת שתורכב מאזרחים בלבד. ונצואלה בפברואר 2009 התקיים בוונצואלה משאל עם ביוזמתו של הוגו צ'אבז לביטול ההגבלה של כהונת נשיא לשתי קדנציות בלבד. 54% מהמצביעים אישרו את ההצעה, שמשמעותה שצ'אבז היה יכול להעמיד את עצמו לכהונה נוספת. קולומביה באוקטובר 2016 נערך משאל עם בקולומביה שנועד לאשרר את הסכם השלום שנחתם בסוף יוני בין הממשלה לבין FARC, ונועד לשים סוף לחמישים שנות מלחמה. במשאל שבו השתתפו 13 מיליון מצביעים, הציבור ברוב זעום החליט שלא לקבל את ההסכם. פנמה באוקטובר 2006 נערך בפנמה משאל עם, שבו תמכו כ-80% מאזרחי פנמה בהשקעת תקציב מיוחד של מיליארדי דולרים בהרחבת תעלת פנמה. אפריקה דרום אפריקה ב-1960 נערך בדרום אפריקה משאל עם, והבוחרים הלבנים החליטו בו ברוב של 52 אחוזים על ניתוק הקשר עם בריטניה והקמת הרפובליקה של דרום אפריקה. ב-1992 דרום אפריקה הכריעה במשאל עם על סיום 300 שנה של דומיננטיות לבנה וכמה עשורים של הפרדה מוחלטת. שנתיים לאחר מכן נבחר נלסון מנדלה לנשיאות. דרום סודאן בעקבות לחץ שהופעל על נשיא סודאן על ידי ארצות הברית ומדינות המערב ועל פי הסכם עם ממשלת סודאן מ-2005, נערך בינואר 2011 משאל עם בחבל ארץ זה, שתוצאותיו ברוב של כמעט 99% קבעו את הפיכתו למדינה עצמאית. אוקיאניה אוסטרליה באוסטרליה השימוש במשאל עם הוא הליך נפוץ. מאז 1900 בוצעו במדינה כ-44 משאלי העם. מתוכם אושרו 8 בלבד. ב-6 בנובמבר 1999, נערך באוסטרליה משאל עם שכלל שתי שאלות בעניין שינוי החוקה של אוסטרליה. הפיכת אוסטרליה ממונרכיה חוקתית לרפובליקה עם נשיא נבחר שממנה את הפרלמנט הבא על פי המודל הדו-מפלגתי. והכנסת מבוא (Preamble) לחוקה. תוצאות המשאל דחו את ההצעה והוחלט להשאיר את הכתר הבריטי כראש המדינה ברוב של 54.87 אחוז. ב-15 בנובמבר 2017 הוחלט במשאל עם בעד חקיקה שתתיר בחוק נישואים חד-מיניים, ברוב של 61.6%, מול 38.4%. כ-80 אחוז מבעלי זכות הבחירה הצביעו במשאל. מדובר במשאל עם מייעץ שהמחוקקים הודיעו כי יממשו אותו בחקיקה. ניו זילנד במהלך שנות קיומה של ניו זילנד בוצעו משאלי עם רבים. שני משאלי העם לבחירת דגל ניו זילנד, 2015–2016 עסקו בהחלפת דגל המדינה. במשאל העם הראשון בחרו עיצוב דגל חלופי, ובמשאל העם השני הכריעו בין שני הדגלים. לבסוף הוחלט להשאיר את הדגל הקיים ברוב של 56.74 אחוזים. באוקטובר 2020 ביחד עם הבחירות לראשות הממשלה נערכו שני משאלי עם בעניין המתת חסד ושימוש בקנאביס. התוצאות היו בעד לגליזציה של המתות חסד, ונגד לגליזציה של שימוש בקנאביס. פפואה גינאה החדשה בתום שנת 2019 נערך בפפואה גינאה החדשה משאל עם על מעמד האי בוגנוויל אשר מהווה מחוז אוטונומי של המדינה. במשאל העם נשאל את תושבי האי האם הם מעדיפים שבוגנוויל יהפוך למדינה עצמאית או שימשיך להתקיים תחת השלטון של פפואה גינאה החדשה. רובם המוחלט של תושבי בוגנוויל (כ-98%) הצביעו בעד עצמאות בוגנוויל. בשנת 2021 הודיעה פפואה גינאה החדשה שהיא מסכימה לתנאים עבור עצמאות בוגנוויל ואישרה שהמחוז האוטונומי של בוגנוויל יהפוך למדינה עצמאית בשנת 2027. קלדוניה החדשה בתחילת אוקטובר 2020 נערך משאל עם בקלדוניה החדשה על התנתקות מצרפת. כ־53% הצביעו בעד המשך השתייכותם למדינה. צרפת משקיעה כמיליארד וחצי יורו בשנה, באזור שבו מתגוררים כ־180 אלף תושבים. שאר העולם ישראל במדינת ישראל לא נערך מעולם משאל עם. בשנות ה-50, נערכו בישראל דיונים בשאלה האם להסכים לקבלת הסכם השילומים, ובמהלכם הציע חבר הכנסת מנחם בגין לערוך משאל עם בנושא זה. הצעתו לא התקבלה. הרב אליעזר יהודה ולדנברג התנגד למשאל עם בטענה שיש צורך במומחיות של נבחרי הציבור כדי לקבל החלטות מושכלות.שו"ת ציץ אליעזר כא, ט. בשנת 2004, עת החלו הדיונים על תוכנית ההתנתקות, הציע שר האוצר בנימין נתניהו לערוך משאל עם בנושא, אולם ראש הממשלה שרון דחה הצעה זו, והיא לא הוגשה לכנסת. במשך השנים הוצע לערוך משאלים על שינויים בשיטת הבחירות לכנסת, על הפרדת הדת מהמדינה ובנושאים שונים. כל ההצעות הללו למשאלי עם לא התקבלו. ב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת לראשונה חוק הדורש משאל עם. על פי תיקון זה, לחוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), הסדר מדיני שיכלול נסיגה משטחים תחת ריבונות ישראלית יובא להכרעה במשאל עם ובכנסת. חודשיים לאחר חקיקתו של החוק הוגשה עתירה לבג"ץ שטענה שלא ניתן לחייב עריכת משאל עם באמצעות חוק רגיל, אלא באמצעות חוק יסוד, משום שהדבר סותר חוקי יסוד אחרים. אף שבג"ץ לא קבע עדיין את גורלו של החוק, במפלגות הימין החליטו שלא לקחת סיכון ולקדם את חקיקתו של חוק יסוד בנושא, ולמנוע אפשרות שיבוטל. ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם, המחייב את הממשלה להביא למשאל עם, הסכם מדיני שיש בו מסירה לריבונות זרה של שטחי מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ראו גם דמוקרטיה דינמית חוק יסוד: משאל עם לקריאה נוספת דנה אריאלי-הורוביץ (עורכת), פנטום בפוליטיקה: ישראל ומשאל העם, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006. דנה אריאלי-הורוביץ, במבוך הלגיטימציה: משאלי-עם בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1993. קישורים חיצוניים שאול שארף, טענות בעד ונגד משאלי עם, כנס איתם תשע"ז, פורום קהלת דן להב, משאלי עם - שיקולים מרכזיים בעיצוב הצעות חוק למשאל עם, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2004. בועז מושקוביץ, 200 שנה, 1352 משאלים, באתר קימקא שאול שארף, דמוקרטיה ישירה - המחלוקת הנורמטיבית והביקורת השיפוטית, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ח הצד השני של המטבע - נימוקים בעד ונגד משאל עם בישראל, באתר הקונגרס הישראלי, 1 בדצמבר 2022 הערות שוליים * קטגוריה:מדע המדינה קטגוריה:משפט חוקתי קטגוריה:קבלת החלטות קטגוריה:דמוקרטיה ישירה	2024-07-25T18:51:01
גיר אוטומטי	REDIRECT תיבת הילוכים	2007-08-07T16:21:11
מגדל אשכול	מגדל אשכול הוא גורד שחקים בקמפוס אוניברסיטת חיפה. היסטוריה המבנה הוקם בשנים 1974–1978. תכנון המגדל הצר והגבוה, המתנשא מעל משטח אופקי רחב, נעשה במקור על פי הצעתו של האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר; דוגמה נוספת למבנה כזה נמצאת בעיר ברזיליה. הבניין תוכנן לבסוף בידי פרופ' שלמה גלעד. למגדל 30 קומות והוא מתנשא לגובה 102 מטרים, כשראשו מגיע לגובה של 597 מטר מעל פני הים. עד 1989 היה המגדל בניין האוניברסיטה הגבוה ביותר באסיה. הוא נקרא על שם ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול. המגדל מכיל את משרדי האוניברסיטה ובקומתו העליונה יש מצפה. על גג המבנה ממוקמות אנטנות וציוד שידור רב. המגדל הוקם על פסגת הר הכרמל וניתן לראותו ממרחקים. בגלל מיקומו וצורתו מתחוללות רוחות עזות בסביבתו. מכיוון שהמגדל צר ביותר (רוחבו 13 מטר) וגבוה, קצהו יכול לנוע ברוחות חזקות בחורף, עד כדי ארבעים סנטימטרים לכל צד. עקב רוחות עזות אלה, נסגרת לפעמים הכניסה הראשית לבניין, הממוקמת על גג מבנה הבסיס האופקי של המגדל. המגדל ספג לאורך השנים ביקורות שהתייחסו בעיקר לאי־התאמתו לנוף המקומי וחוסר התחשבות מתכנניו בתנאי האקלים שעל הכרמל. עד להשלמת "מגדל המפרש" בקריית הממשלה שבעיר התחתית, ב־2002, היה מגדל אשכול הבניין הגבוה ביותר בחיפה ואף הגבוה ביותר בצפון המדינה. בזמן מלחמת המפרץ התמקמו כוחות צה"ל בראש המגדל, ותצפתו על כל אזור מפרץ חיפה. כשנחתו טילי סקאד על הקריות ובקרבת בתי הזיקוק, כוונו על ידם כוחות החילוץ וההצלה למקום. גלריה ראו גם גורדי שחקים בישראל בניין הקונגרס הלאומי של ברזיל בברזיליה בירת ברזיל לקריאה נוספת אילן גור זאב, הקומה ה-31: מגדל האוניברסיטה והפאלוגוצנטריזם הציוני ב"תיאוריה וביקורת", 2000 (16), עמ' 239–243 קישורים חיצוניים הערות שוליים אשכול, מגדל קטגוריה:אוניברסיטת חיפה קטגוריה:הנצחת לוי אשכול קטגוריה:ברוטליזם בישראל קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן שלמה גלעד אשכול	2024-08-28T02:18:08
מלון ורט ירושלים	מלון וֶרט ירושלים הוא בית מלון בירושלים, והמבנה השני בגובהו בעיר. היסטוריה חוזה לבניית המלון נחתם ב-12 בספטמבר 1968. בניית המלון הושלמה בשנת 1974 והמלון נפתח חגיגית ב-31 בדצמבר 1974 ושימש כמלון "הילטון ירושלים". בשנת 1993 עבר המלון לבעלותה ולניהולה של קבוצת אפריקה ישראל, ושמו הוסב ל"קראון פלאזה" - מותג היוקרה של רשת מלונות הולידיי אין הבינלאומית. בשנת 2017 רשת מלונות אפריקה-ישראל נרכשו על ידי האחים דיין: איציק ואמיר דיין. באפריל 2021 מלונות קראון פלאזה של קבוצת אפריקה ישראל מלונות (AFI HOTELS) מותגו מחדש כמלונות VERT וכעת המלון נקרא VERT ירושלים. בשנת 2021 הושג הסכם עם משרדי הקליטה והאוצר על פיו חלק מהמבנה יוסב לבית אבות לקשישים שהתגוררו קודם לכן במלון דיפלומט. המבנה המבנה, שמתנשא לגובה של 95 מטר ו-21 קומות, היה עד שנת 2010 גורד השחקים הגבוה ביותר בירושלים. הוא הוחלף על ידי מגדל 1 של פרויקט הולילנד. עקב מיקומו באחד האזורים הגבוהים ביותר בירושלים, ליד התחנה המרכזית בירושלים הגבוה בכמעט מאה מטר מהעיר העתיקה, הוא מהווה נקודת ציון לירושלים בתצפיות ממרחקים של עשרות קילומטרים. המגדל משמש לעיתים כדוגמה המחזקת את הטענה שבנייה לגובה בירושלים פוגעת בקו הרקיע המיוחד של העיר. המגדל תוכנן על ידי האדריכלים יעקב רכטר ומשה זרחי והוא ממוקם סמוך לקריית הממשלה בגבעת רם ולבנייני האומה. סימן ההיכר שלו הוא צבעו הלבן ומוטיב של קשת מתועשת המופיע בכל החדרים בכל החזיתות של המגדל. במלון 396 חדרים, שלוש מסעדות, מועדון ספא, בריכה מקורה, ומספר אולמות אירועים. ראו גם גורדי שחקים בישראל קישורים חיצוניים אפריקה ישראל מלונות 250px\|ממוזער\|ימין\|המלון ובניין הכנסת מכיוון עמק המצלבה, אוגוסט 2008 הערות שוליים קטגוריה:ירושלים: בתי מלון קטגוריה:ירושלים: גורדי שחקים קטגוריה:גבעת רם קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן יעקב רכטר קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן משה זרחי	2024-03-06T03:04:52
קלרנס תומאס	קלרנס תומאס (באנגלית: Clarence Thomas; נולד ב-23 ביוני 1948) הוא שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית מאז 1991, תומאס הוא האפרו-אמריקאי השני בהיסטוריה בתפקיד זה, אחרי ת'ורגוד מרשל שאותו הוא החליף בתפקיד. ביוגרפיה תומאס נולד בעיירה פין פוינט שבג'ורג'יה. אביו נטש את המשפחה בגיל צעיר, והוא חי עם אמו ועם אביה. לסב הייתה השפעה רבה על קלרנס הצעיר ולימים הוא קרא לסיפרו האוטוביוגרפי "בנו של סבי - זכרונות" ("My Grandfather's Son A Memoir"). בנעוריו נמשך לתנועות המחאה השחורות, אולם בהדרגה פיתח השקפה ליברטריאנית שמרנית, שאינה רווחת בקרב השחורים בארצות הברית. הוא הושפע רבות מהגותה של איין ראנד. תומאס הוא בעל תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל. בשנות השמונים שימש בתפקידים שונים הקשורים לזכויות האזרח בממשל רייגן. ב-1990 מונה לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה. ב-1991, עם פרישתו של ת'ורגוד מרשל, חיפש הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש מחליף שישתייך למיעוט השחור. הוא בחר בתומאס, בעל ההשקפות השמרניות המובהקות, שנתמנה רק מעט קודם לכן לשופט פדרלי. החלפתו של מרשל הליברלי בתומאס עוררה זעם רב בשמאל האמריקני. לשכת עורכי הדין האמריקנית הביעה הסתייגות מסוימת ממינויו של תומאס, שלא נחשב לעילוי משפטי. ארגוני זכויות אדם בארצות הברית הביעו מחאה חריפה על רקע התנגדותו של תומאס להפלות ולהעדפה מתקנת (שממנה, על פי הודאתו, גם הוא נהנה). המאבק על המינוי לווה בסערה חסרת תקדים, כאשר אניטה היל, פרופסור למשפטים, העידה כי תומאס הטריד אותה מינית. אף על פי כן, אושר בסופו של דבר המינוי בסנאט ברוב של 52 תומכים מול 48 מתנגדים. תומאס טען בפני הוועדה שכל הטענות נגדו הן כוזבות ושהדיונים הם "היי-טק לינץ', לשחורים שחצנים, שבאופן כלשהו מעזים לחשוב לעצמם, לעשות לעצמם, להיות בעלי רעיונות שונים". תומאס כשופט כמעט בכל פסק דין מצדד תומאס בעמדה השמרנית. על אף שפרשנים זיהו את עמדתו כקרובה ביותר לזו של אנטונין סקאליה, סקירה של מידת ההסכמה בין שופטים מ-2014 הראתה ששני השופטים הסכימו ב-91% מההחלטות, אחוז זהה למידת ההסכמה של תומאס עם סמואל אליטו ודומה למידת ההסכמה עם ג'ון רוברטס. תומאס הוא טקסטואליסט , כלומר רואה בלשון החוק (או החוקה) במשמעותה הרגילה, את המקור העיקרי (או הבלעדי) לפרשנות. כאוריגינליסט הוא מפרש את לשון החוקה (והתיקונים לחוקה, וכן כל חקיקה של הקונגרס) על פי המשמעות המקורית (original meaning) שהייתה לטקסט בעת החקיקה. שותפו הבולט לגישה זו היה השופט אנטונין סקאליה. גישתם ביחס לאוריגינליזם שונה במקצת מאסכולה אוריגינליסטית אחרת המבכרת היצמדות לכוונתם של יוצרי החוקה (original intent). בניגוד לעמיתיו הוא אינו נזהר מלתמוך בביטול החלטות עבר כאשר הוא חולק עליהן. גישתו לזכויות מורשעים ואסירים היא גישה נוקשה. הוא תמך בהוצאתם להורג של עבריינים הסובלים מפיגור שכלי ותהה האם יש זכות לאסיר לבקש פיצוי על אונס שחווה בכלא, בהתחשב בכך שחוויית הכלא מטבעה מחייבת הימצאות עם בני אדם אלימים ומסוכנים. תומאס הצטרף להחלטה שהפסיקה את ספירת הקולות החוזרת בפלורידה בבחירות לנשיאות בשנת 2000 ובכך קבעה כי המנצח במדינה וממילא בבחירות הוא ג'ורג' ווקר בוש אשר ניצח על פי הספירה הראשונה. עד 2020 המעיט תומאס להתבטא בדיונים בעל פה על תיקים בבית המשפט. יוצאת דופן הייתה התפרצות נזעמת שלו בעת דיון על הבערת צלבים בידי הקו קלוקס קלאן. הוא ביטא התנגדות חריפה להתרת מעשה זה, על אף שבדרך כלל, ברוחה של התפיסה המסורתית של החוקה, הוא תומך נלהב בחופש ביטוי פוליטי. בעקבות מגפת הקורונה עבר בית המשפט למתכונת של דיונים באמצעות שיחות ועידה טלפוניות, שבמהלכם כל שופט התבקש לדבר בתורו, בניגוד לנוהג עד אז, שאיפשר לשופטים להתערב בדיון כדי לשאול שאלות ללא סדר כלשהו. בעקבות שינוי זה החל תומאס לשאול שאלות באופן קבוע בדיונים. לאחר החזרה לדיונים פנים אל פנים, עבר בית המשפט לפורמט שבו תומאס שואל בדרך כלל את השאלה הראשונה וכן מתקיים סבב שבו כל שופט מדבר בתורו, כך שתומאס המשיך להשתתף בדיונים. לפי תחקיר ארגון פרופבליקה מאפריל 2023, במשך שני עשורים יצא תומאס לחופשות משותפות עם איל הנדל"ן הארלן קרואו , מיליארדר שתרם לרפובליקאים. תומאס לא דיווח על הטיולים ששוויים של כמה מהם נאמד במאות אלפי דולרים. בהודעה לעיתונות, טען קרואו שהוא ואשתו אירחו את בני הזוג תומאס כחברים והכחיש כי שוחח עמו אי פעם על תיקים שעומדים בפני בית המשפט. בהודעה שפרסם תומאס בעקבות הפרסום, הוא הגדיר את החופשות עם קרואו כ"אירוח אישי של חברים אישיים קרובים". הוא טען כי בתחילת כהונתו בבית המשפט העליון הוא התייעץ עם עמיתיו ועם אישים אחרים במערכת המשפט, שייעצו לו כי אירוח אישי על ידי חברים שאינם מעורבים בענייני בית המשפט אינו מצריך דיווח. בתרבות הפופולרית פרשת השימוע שהתקיים בסנאט האמריקאי לנוכח האשמותיה של אניטה היל כלפי תומאס, עובדה לסרט הטלוויזיה "באישור" שהפיקה חברת HBO בשנת 2016. את דמותו של קלרנס תומאס גילם ונדל פירס, קרי וושינגטון גילמה את אניטה היל, וגרג קיניר שיחק בתפקיד הסנאטור ג'ו ביידן שניהל את השימוע. בסרט שולבו קטעי טלוויזיה אותנטיים מתקופת סיקור הפרשה. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית קטגוריה:שופטי בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה קטגוריה:חברי האגודה הפדרליסטית קטגוריה:בוגרי מכללת הצלב הקדוש קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1948 קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל	2024-10-05T13:02:28
כנסיית הבשורה	שמאל\|ממוזער\|350px\|מראה כללי של נצרת מכיוון צפון-מערב - במרכז נראית כנסיית הבשורה. משמאל לה המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש הניכרת במגדל הפעמונים שלה ממוזער\|350px\|מרכז נצרת והכנסייה במרכזה. מבט מן האוויר כנסיית הבשורה (בלטינית: Basilica Annuntiationis; בערבית: كَنِيسَةُ أَلْبِشَارَة, כַּנִיסַתֻ אַלְבִּשַׁארַה; באיטלקית: Basilica dell'Annunciazione) היא בזיליקה השוכנת במרכזה של העיר נצרת. על פי המסורת הקתולית, במקומה ניצב בעבר ביתה של מרים הבתולה, ובו בישר לה המלאך גבריאל כי היא צפויה להרות וללדת את בן האלוהים, ישו. נוסף על כך, הנוצרים מאמינים שבמבנה הכנסייה נתעברה מרים ובכך נתחוללה בה האינקרנציה, הפיכתו של הלוגוס לאדם בשר ודם. מסיבה זו נמנית כנסיית הבשורה, ונצרת כולה, עם המקומות המקודשים ביותר לנצרות. החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישו. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים. המבנה הנוכחי תוכנן עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והכנסייה נחנכה בשנת 1969. שותפו הישראלי של מוציו לתכנון הכנסייה היה האדריכל יצחק משה לבקוביץ, שהיה תלמידו של מוציו בפוליטכניקום בטורינו, עד שסיים את לימודיו בשנת 1940 ועלה לישראל. הבנייה התבצעה על ידי החברה הישראלית סולל בונה, והמהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף). הכנסייה ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה דמוית מגדלור, והיא המבנה הבולט בנצרת וסימן ההיכר הידוע ביותר שלה. במתחם שוכנים גם המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש. המסורת הנוצרית הבשורה למרים מתוארת בברית החדשה בבשורה על-פי לוקאס: שמאל\|ממוזער\|200px\|הבשורה למרים לפי פרה אנג'ליקו המסורת הקתולית הסיקה מהדיבור "ויבוא המלאך החדרה", כי הבשורה התקיימה בחדרה של הבתולה, ועל כן המעמד היה בבית מגוריהם של מרים ויוסף הקדוש. על-פי אחת המסורות הפופולריות הנוצריות, המבנה עצמו שוב אינו נמצא במקום, אלא בעיר האיטלקית לורטו שבמחוז מארקה. לפי מסורת זו, בשנת 1291 כאשר הממלוכים השלימו את כיבוש ארץ ישראל ובא הקץ על ממלכת ירושלים, נשקפה סכנה לבית. לכן, ב-10 במאי 1291, הוא הועבר על ידי מלאכים מנצרת לגבעת טרסט ברייקה שבקרואטיה, ונותר שם במשך שלוש וחצי שנים. בלילה שבין 9 ל-10 בדצמבר 1294 המשיך הבית בדרכו והגיע ללורטו. לעומת הקתולים העדיפו האורתודוקסים את הגרסה לפיה התרחשה הבשורה ליד מעיין מרים שבצפון העיר העתיקה של נצרת, כאמור בבשורה (האפוקריפית) על-פי יעקב: ליד המעיין ניצבת כנסיית גבריאל הקדוש הקרויה על שמו של המלאך. המחקר באתר שמאל\|ממוזער\|350px\|השכבות הארכאולוגיות בכנסיית הבשורה שמאל\|ממוזער\|200px\|שרידי גרפיטי שנמצא באתר, המתאר גבר אוחז בצלב (ככל הנראה יוחנן המטביל) שמאל\|ממוזער\|200px\|כותרת של עמוד מהכנסייה הצלבנית רובו של המחקר הארכאולוגי באתר התאפשר כאשר כנסיית הבשורה הקודמת נהרסה בשנת 1954, כדי לפנות מקום למבנה הנוכחי. מחקר זה נמשך מ-1955 ועד 1968, סמוך להשלמת הקמתה של הכנסייה. עם זאת, עצם קיומם של המבנים המוקדמים במקום, כמו גם חלק מהממצאים, נודע בחפירות שהתקיימו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. חלק מהממצאים מוצגים במוזיאון השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני שבמתחם, ושרידי המבנים עצמם שוכנים מתחת למפלס הרחבה הצפונית, וניתנים לצפייה באתרם. בשנת 2009 התגלו שרידיו של מבנה מגורים המתוארך למאה ה-1 או ה-2 סמוך למתחם הכנסייה. היסטוריה היסטוריה מוקדמת במקום התגלו שרידיו של מבנה פולחן יהודי-נוצרי מוקדם, ובין היתר נחשפו בו בפטיסטריום פרימיטיבי, רצפת פסיפס וגרם מדרגות שבו שבע מדרגות, ואשר הוביל אל מערת הבשורה. ממערב לשרידיו של המבנה נחשפה מערה נוספת ששימשה גם היא כאתר פולחן. ברצפת הפסיפס של מערה זו נחקקה הכתובת "לקונון, דיאקון ירושלים", ועל קירותיה התגלו כתובות גרפיטי וארבע עד שש שכבות טיח מעוטר. שכבות הטיח התחתונות מוקדמות לאמצע המאה ה-4, והן מתארות פרחים וצמחים, שלדעת החוקרים שימשו כאלגוריה לגן עדן. על אחד הקירות התגלתה כתובת שנרשמה באותיות גדולות בצבע אדום, ונוסחה: בכתובת אחרת נרשם: מספר כתובות שהתגלו במקום, הראו כי באתר נהג פולחנה של מרים הקדושה, לפחות בתחילת המאה ה-4. על בסיסו של עמוד סמוך התגלה כיתוב היווני "XE MAPIA", היינו "שמחי מרים" (Χαίρε Μαρία). כיתוב זה, המנציח את ברכתו של גבריאל לבתולה, מתוארך למועד שקדם לוועידת אפסוס בשנת 431, הוועידה האקומנית שהכירה במעמדה של מרים כ"יולדת האל". בכתובת יוונית אחרת נכתב "באתר הקדוש של מ..., כתבתי", ובכתובת ארמנית נרשם "נערה יפה". הכנסייה הביזנטית בתקופה הביזנטית הוקמה במקום כנסייה המתוארכת לשנת 427. במבנה היו שלוש ספינות ואפסיס בודד. אורכה של הספינה המרכזית היה 19.60 מטרים ממזרח למערב, ורוחבה עמד על שמונה מטרים. מערת הבשורה שכנה מחוץ למבנה הכנסייה בצידו הצפוני. הירונימוס פקד את הכנסייה בסוף המאה ה-4 וציין זאת בכתביו, דבר המעיד כי המקום היה לאתר עלייה לרגל כבר בשלב זה. מבנה זה תוחזק ושופץ במשך שתי מאות לפחות, ואנטונינוס מפיאצ'נצה פקד אותו בשנת 570. נראה כי המבנה נהרס, לפחות באופן חלקי, על ידי הערבים, לאחר שאלה כבשו את ארץ ישראל בתחילת המאה ה-7. בעת שוויליבלד הקדוש ביקר בנצרת בשנת 725, לא נהג פולחן בכנסייה, אך הוא התחדש בתחילת המאה ה-8. גם ההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי מצא את הכנסייה כשהיא נטושה בשנת 943, וסופו המוחלט של המבנה בא לו בשנת 1010. ב ניתן לראות בכנסייה המודרנית שרידים המיוחסים לכנסייה, כפי שהייתה בתקופה הביזנטית. הכנסייה הצלבנית טנקרד, נסיך הגליל כבש את נצרת בשנת 1099, והחל בהקמת הכנסייה הצלבנית החל בשנת 1101. היא הייתה גדולה בהרבה מהמבנה שקדם לה, והיא אף גדולה במעט מהכנסייה הנוכחית. נזיר רוסי בשם דניאל, שעלה לרגל לנצרת בשנים 1106–1107 תיאר "כנסייה גדולה ורחבה, שבה שלושה מזבחים". אורכו של המבנה הגיע לכ-50 מטרים ורוחבו עמד על 30 מטרים. מדרום לו הוקם מנזר, וממערב הוביל אליו אטריום. הכנסייה חולקה לשלוש ספינות על ידי שתי שורות, שבכל אחת מהן שישה עמודים מסיביים. בקצה המזרחי של המבנה נקבעו שלושה אפסיסים - המרכזי רחב וארוך משני הצדדיים. מערת הבשורה נכללה הפעם בשטחה של הכנסייה, ושכנה בספינה הצפונית שלה (השמאלית). הצלבנים הותירו את הסלע המוגבה שבו שוכנת המערה במצבו, והקימו מעליו מזבח קטן וגרם מדרגות אשר הוליך אל המערה עצמה. הכנסייה עוטרה בעושר והיו בה לפחות 64 כותרות עמודים. חמש כותרות עמודים בסגנון רומנסקי שנמצאו חופשיות באתר, מעידות על כך שגימור המבנה לא הושלם מעולם. בשנת 1263 נהרסה הכנסייה הצלבנית בפקודתו של הסולטאן הממלוכי ביברס. בשלב כלשהו לאחר מכן, קמה במקום קפלה קטנה שגוננה על מערת הבשורה, ומצב זה נותר בעינו משך כ-400 שנים. מהרס הכנסייה נולדה המסורת אודות הצלתו בדרך נס של הבית הקדוש. הכנסייה הפרנציסקנית שמאל\|ממוזער\|200px\|חלל הכנסייה הפרנציסקנית בשנת 1925 לערך ממוזער\|200px\|החזית הדרומית של הכנסייה הקודמת בשנת 1950 בשנת 1620 העניק האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני אישור לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה ולבנות בסמוך לה מבנה מגורים לנזירים. בעקבות האישור קיבלו הפרנציסקנים לרשותם את מערת הבשורה ואת שרידי הכנסיות ההרוסות, והפכו לבעלי הזכויות על המקום הקדוש עד היום. עם זאת, רק בשנת 1730 הצליחו הנזירים להקים את הכנסייה באישורו של דאהר אל-עומר. הפירמן שאִפשר לפרנציסקנים להתחיל בעבודה הגביל אותה לשישה חודשים בלבד (הזמן הדרוש למוסלמי לעלות לרגל למכה ולשוב לביתו). בזמן הקצוב הצליחו הפרנציסקנים לבנות כנסייה צנועה, ששופצה והורחבה ב-1877, וחזיתה נבנתה מחדש. הכנסייה הייתה קטנה פי כמה מהכנסייה הצלבנית שקדמה לה, ופנתה צפונה, ולא מזרחה. שתי שורות שבכל אחד מהן ארבעה עמודים חילקו אותה לאורכה לשלוש ספינות, ובסופן לא נבנו אפסיסים. מעל מערת הבשורה הוקם מזבח, וגרם המדרגות שהוליך אליה, הגיע תחילה אל פרוזדור שכונה "קפלת המלאך". בקפלה הוקמו שני מזבחים - אחד הוקדש למלאך גבריאל, והאחר להורי הבתולה חנה הקדושה ויהויקים הקדוש. במרכזה של המערה עצמה הוקם "מזבח הבשורה" ומאחוריו מזבח רביעי ליוסף הקדוש. סביב יתר שטחה של הכנסייה הצלבנית הוקמה חומה גבוהה. לכנסייה זו לא היה ערך רב מבחינה אדריכלית ואסתטית, והוחלט להרוס אותה כליל ולהקים תחתיה כנסייה מודרנית. הכנסייה נהרסה ב-1954 כדי לפנות מקום לחפירות ארכאולוגיות, ולאחר מכן הוקם המבנה הנוכחי במקום. הקמת המבנה הנוכחי תכנון הכנסייה החדשה הופקד תחילה בידיו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שהקים מספר כנסיות בישראל ומחוצה לה. ברלוצי החל כבר ב-1939 בהכנת תוכנית מפורטת לכנסייה, אולם ב-1958 הועבר הפרויקט לאדריכל ג'ובאני מוציו, גם הוא איטלקי, שהכין תוכנית חדשה למבנה. תוכנית זו אושרה בשנת 1959, וב-30 בספטמבר 1960 נשכרו שירותיה של חברת הבנייה הישראלית סולל בונה. האפיפיור פאולוס השישי פקד את האתר בעת ביקורו בישראל בשנת 1964. עבודות הבנייה נמשכו למעלה משמונה שנים, והכנסייה הוקדשה בחג הבשורה שחל ב-25 במרץ 1969. יומיים לאחר מכן נערך טקס נוסף בהשתתפות נציגי זרמים נוצרים לא קתולים. היסטוריה עכשווית האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בכנסייה. על אירועי שנת ה-2000 העיב מאבק שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל כוונת המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול כנסיית הבשורה. הפרשה, שכונתה "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", כללה עימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה, החל באישור התוכנית על ידי הממשלה ב-1997, דרך ביטולה בשנת 2002 ואף לאחר מכן. ב-3 במרץ 2006 הגיעו חיים אליהו חביבי, אשתו ובתו, אל הכנסייה, ופוצצו נפצים במרכזה. מאוחר יותר הסתבר כי המעשה נבע ממצוקה אישית של בני-הזוג. האירוע עורר מהומה בנצרת, והיה חשש שמדובר בניסיון פיגוע. חלק מתושבי העיר ניסו לערוך לינץ' בבני משפחת חביבי, אך חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד"ש בעיר הגנו עליהם, וטענו כי עניינם יוכרע בבית המשפט. במהומה נפצעו כשלושים איש, מחציתם שוטרים והיתר אזרחים. לאחר כחצי שנה נשפטו בני-הזוג חביבי ונמצאו אשמים במעשה. ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה, ולאחר מכן ביקר בכנסייה. מתחם כנסיית הבשורה שמאל\|ממוזער\|250px\|מפת המתחם מתחם כנסיית הבשורה ניצב ברחוב אל-בישארה (البشارة - "הבשורה"), רחובה הראשי של העיר העתיקה בנצרת, המוליך מכיכר העיר בדרום עד כיכר המעיין וכיכר הכנסייה בצפון. אורכו של המתחם מצפון לדרום הוא 180 מטר ורוחבו המרבי 140 מטר. הכנסייה ניצבת בצידו הדרומי של המתחם. מצפון לה משתרעת רחבה גדולה הניצבת על גבי עמודים, ומתחתיה מוצגים שרידי הכפר הקדום של נצרת אין סיטו. ברחבה ניצב הבפטיסטריום של הכנסייה, ולידה גן מפלים. בצידו המזרחי של המתחם ניצב מבנה המנזר הפרנציסקני שהוקם לראשונה בשנת 1620. ב-1930 נהרס המבנה ותחתיו הוקם המבנה הנוכחי, המשכן גם את בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, את בית הספר "טרה סנטה" ומוזיאון קטן בקומת המרתף, המציג את תולדותיה של הכנסייה ושל נצרת הקדומה. ליד הכניסה למנזר ניצב פסל מודרני משנת 1990 המתאר את המלאך גבריאל המבשר את הבשורה למרים. הפסל הוא תרומה מנמיביה, ועל בסיסו חקוקה תחינה להתפייסות ולהרמוניה באפריקה הדרומית. ברקע לכתובת ההקדשה רשומים שמותיהן של מדינות דרום היבשת. מצפון למנזר שוכנת כנסיית יוסף הקדוש, שלפי מסורת מימי הביניים הוקמה במקום שבו שכן בית המלאכה של יוסף הנגר, בעלה של מריה. מבנה הכנסייה הנוכחי הוקם בשנת 1914 על-גבי התוואי של כנסייה צלבנית קודמת, וסגנונה נאו-רומנסקי. לידה ניצב מגדל פעמונים רבוע שגגו אדום. בין המנזר לכנסיית יוסף הקדוש שוכן גן קטן שבמרכזו עמוד נושא כותרת קורינתית, ועל בסיסו רשום ביוונית "XAIPE MAPIA" (שלום מרים) ובלטינית "IUBILAEUM ANNUS DOMINI MM" (יובל האלפיים לשנת האדון). מבנה הכנסייה כנסיית הבשורה הוא המבנה הייחודי והבולט ביותר בנצרת, והיה לסמלה המוכר ביותר של העיר. הכנסייה בנויה משני מפלסים גדולים הנבדלים לחלוטין זה מזה. המפלס התחתון, או הקריפטה, משמר את מערת הבשורה ואת השרידים העתיקים שנמצאו מתחת לכנסייה, והמפלס שמעליו הוא כנסייה מודרנית. שני המפלסים מקושרים זה לזה באמצעות פתח גדול בתקרת הקריפטה (רצפת הכנסייה), שצורתו כשל מתומן. הפתח נמצא מתחת לכיפת המבנה, והוא פיר פתוח המאחד את כל חלקי הכנסייה. אורכה של הכנסייה 44.60 מטרים, והיא קצרה בצידה המערבי בחמישה מטרים מהכנסייה הצלבנית בשל אילוצים גאוגרפיים הקשורים בתוואי רחוב הבשורה הסמוך. רוחבה של הכנסייה 27 מטרים, וגובהה הפנימי, מרצפת מפלס מערת הבשורה שבקריפטה ועד הנקודה הגבוהה ביותר בכיפה, הוא 49 מטרים. הכנסייה עשירה מאוד בדימויים ובסימבוליות, המוקדשים בראש וראשונה למרים ולבשורה. אלה כוללים שילובים שונים של האותיות "A" ו-"M", שתי האותיות הראשונות של המילים "AVE MARIA" ("אווה מריה" - "שלום מרים") שבהן נפתחת הבשורה, ומסיבה זו רוב המעברים בכנסייה בנויים בצורת קשתות מחודדות. סמלים נוספים הם הספרה 8 המסמלת בנצרות את הרוחניות ואת החיים, וכן כפולותיה; וכביטוי לפולחנה העולמי של הבתולה, יש בכנסייה מגוון יצירות אמנות בסגנונות שונים מכל רחבי תבל. החזית המערבית שמאל\|ממוזער\|200px\|החזית המערבית מעבר לשער בצורת האות M. משמאל נראה חלק מהקיר הצפוני של הכנסייה הצלבנית שהייתה גדולה מהכנסייה הנוכחית שמאל\|ממוזער\|200px\|החזית הקעורה ומשמאל וחלק מהקיר הצפוני של הכנסייה הצלבנית בקדמת התמונה החזית המערבית של הכנסייה מוקדשת לבשורה, והיא פונה לעבר שער הכניסה ברחוב הבשורה. קבועות בה דלתות הכניסה אל הקריפטה (הכנסייה התחתונה). החזית קעורה ובשני צדדיה שני מגדלים מתומנים עטורי כיפות מחודדות בגוון אפור. חלקה העליון של החזית בנוי בצורת גמלון עם מעקה אבן משופע. כמו יתר הכנסייה, החזית עשויה אבן בהירה ולרוחבה פסים של אבן בגוון ורוד. בפסים הוורודים שבחזית מופיעים עיטורים המייצגים את יסודות הבריאה - הארץ המיוצגת על ידי פרחים וציפורים, הים המיוצג על ידי גלי ים ודגים, האש המיוצגת בלשונות להבה, והשמים המיוצגים על ידי כוכבים. בבסיסה של החזית שלוש דלתות, ומימין ומשמאל להן שתי קבוצות של 14 חלונות קטנים, המסודרים בצורת פירמידה, או האות A, המצביעה כלפי מעלה. מעל הדלת המרכזית קבועים 24 חלונות, גם הם ערוכים בצורת האות A ומצביעים כלפי מעלה. חלונות אלה, שכוללים ויטראז'ים צבעוניים, הם חלונות הספינה הראשית בכנסייה העליונה. בשני חלונות נוספים מעל שתי הדלתות הצדדיות נראה סמל המסדר הפרנציסקני (יד ערומה ויד לבושה) וצלב ירושלים. חלקה התחתון של החזית מוקדש לבשורות ולמבשרים על בואו של ישו. על שורת האבנים הוורודות שמעל הדלת נכתב הפסוק מ: מעל כיתוב זה, משני צדדיו של החלון המרכזי, נראים ארבעת המבשרים. משמאל ניצבים מתי ומרקוס המבשר, ומימין לוקאס ויוחנן כותב הבשורה. הדמויות חצובות באבן ומופיעות לצד סמליהן המוכרים - מלאך, אריה, פר ונשר בהתאמה. עוד מופיעים שני פסוקים מהברית הישנה. משמאל לדמותו של מתי מופיע הפסוק מ: המתאר את העונש שהטיל אלוהים על הנחש לאחר חטא עץ הדעת, ולפי הפירוש הנוצרי, הוא מתייחס לישו, זרע האישה, שידרוס את הנחש, המייצג את השטן. מימין ליוחנן נכתב הפסוק מ. פסוק זה מדגים את התפיסה של ישו כמי שבלידתו מכפר על חטאיו של אדם הראשון: חלקה העליון של החזית מוקדש לבשורה. מופיע בו הכיתוב "ANGELUS DOMINI NUNTIAVIT MARIAE" ("מלאך אלוהים בישר את מרים"), ומעליו משמאל נראה גבריאל, המבשר את הבשורה לבתולה. מעל שתי דמויות אלה, במרכז גג החזית, ניצב פסל הצלוב שגובהו יותר משלושה מטרים. כל הדמויות והדימויים המופיעים בחזית, החל ביסודות הבריאה, דרך הבשורות וכלה בבשורה למרים, מכוונים אל פסל זה בראשה של הפירמידה. דלתות החזית המערבית שמאל\|ממוזער\|200px\|תקרת הפסיפס במבואה ממוזער\|200px\|הדלת המרכזית בחזית המערבית קבועים שלושה פתחים המובילים אל מבואה שבה ניצבות שלוש הדלתות אל הקריפטה. מעל הפתח המרכזי חצוב סמל הכי רו, ומשני צדדיו נראים המלאך האוחז במאזניים והבתולה האוחזת בצלב. תקרת המבואה מכוסה בפסיפס צבעוני שבו צורות גאומטריות וצלבים. הדלתות עצמן עשויות נחושת וארד. הדלת המרכזית מוקפת במסגרת גרניט, ובמרכזה נראה סמל השילוש הקדוש - אלוהים, היונה, המייצגת את רוח הקודש, והצלוב בעת הצליבתו. משמאל להם מופיע הפסוק מהאיגרת אל העברים (): מימין מופיע הפסוק מהבשורה על-פי לוקאס (): הרעיון המובע בשני הפסוקים, האחד מתייחס לאירועים שקדמו להופעתו של ישו והאחר למעשיו של ישו, מובע גם במשקוף הדלת. צד שמאל שמתחת לפסוק הראשון מוקדש לדמויות החשובות בברית הישנה, שחזו, לפי המסורת הנוצרית, את בואו של הצלוב - אדם הראשון, אברהם, שלמה, יצחק, יעקב, נח, אליהו, משה, ירמיהו, שמואל ודוד וכן יוחנן המטביל, הנחשב למבשרו של ישו. הצד הימני מוקדש לשנים-עשר השליחים. על הדלת עצמה מופיעים שישה מאורעות מחיי ישו על רקע סצינות הקשורות בהם - לידת ישו על רקע סצנות סגידת האמגושים, סגידת הרועים, הבריחה למצרים, טבח התמימים, ישו בחברת יוסף הקדוש לצד תיאורו בין המורים, טבילת ישו לצד השבת בן האלמנה לחיים, הדרשה על ההר על רקע סירת דייגים, צליבת ישו לצד תחייתו. הדלת השמאלית מוקדשת לברית בין האדם לאלוהים, ומתוארים בה חטא עץ הדעת ועונשיהם של אדם וחוה, דימויים המסמלים את זרע האישה שידרוס את ראש הנחש. בהמשך מופיעות תיבת נח והצלת נח מהמבול, וכן הברית שכרת עמו אלוהים. עוד מופיעות ברית בין הבתרים, אברהם ועקדת יצחק. הנצרות רואה במי המבול סמל לטבילה, תיבת נוח היא משל לכנסיית האל, ועקדת יצחק היא משל למסירתו של בן האלוהים למותו למען גאולת האדם ומחילת חטאיו. הדלת הימנית מתייחסת לאירועים מהברית הישנה שניבאו את בואו של ישו. למעלה נראים המדונה והילד, ומתחתיהם מופיעים, בין היתר, יונה הנביא, ששהה שלושה ימים בבטן הדג, סמל לשהותו של ישו בקבר במשך שלושה ימים; נבואת ישעיהו על התעברות העלמה; והפסוק "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" () ולצידו מגן דוד, סמל למלכות ישו אשר יצא מקרב ישראל. החזית הדרומית החזית הדרומית של הכנסייה מוקדשת למרים. היא פונה אל האכסדרה, ובמרכזה שער המוביל גם הוא אל הקריפטה. מעל השער גומחה בצורת משושה הקבועה בין שני חלונות, ובה ניצב פסל ארד של הבתולה. מעל פסל זה מרפסת עם מעקה מתכת מסוגנן, שנועדה לאירועים רשמיים, ושהגישה אליה היא מהכנסייה העליונה. על שורות האבנים הוורודות, משני צדדיהם של השער והמרפסת, מופיע נוסחה המלא של תפילת "Salve Regina" (הושיעי מלכה"). השער מוביל למבואה מעוטרת בפסיפס צבעוני. במבואה נראה כינור והכיתוב "כינור המלך" בלטינית (משמאל), ומימין אונייה ומתחתיה הכיתוב "אוניית הגאולה". שני אלה הם סמלים המיוחסים לבתולה, וכך גם שילוב האותיות A ו-M, ראשי התיבות הלטיניים של ברכת המלאך לבתולה, המופיע בתקרת המבואה. דלתות החזית הדרומית שלוש הדלתות במבואה עשויות ארד והן מתנה של נוצרים מארצות הברית. התבליטים על דלתות אלה פחות מוקצנים מאלה שעל דלתות החזית המערבית, וקוויהם פשוטים יותר. על הדלת המרכזית נראים שנים-עשר תבליטים המתארים באופן כרונולוגי אירועים מחייה של הבתולה בעולם הזה ולאחר שזכתה בחיי נצח. בשורה התחתונה נראים, משמאל לימין, העיבור ללא חטא, הצגת הבתולה בבית המקדש, נישואי מרים והבשורה למרים. בשורה שמעליה הביקור, לידת ישו, בקשת מרים מישו בעת החתונה בקנה, וסבלה של הבתולה בעת הצליבה. השורה העליונה מתארת את הפייטה, עליית הבתולה לשמים, הכתרתה במרומים ואת מרים כאם הכנסייה (Mater Ecclesiae). על שתי דלתות הצד מוצגים פסוקים ואירועים משיר השירים, הרומזים, לפי המסורת הנוצרית, למרים. החזית הצפונית שמאל\|ממוזער\|200px\|החזית הצפונית החזית הצפונית קטנה בשטחה משתי החזיתות האחרות, שכן היא מקבילה רק למפלס הכנסייה העליונה. מסיבה זו, כיפת הכנסייה, הגדולה בלאו הכי, נראית גדולה עוד יותר מכיוון זה. לעומת החזית המערבית והחזית הדרומית, החזית הצפונית פשוטה יותר והיא איננה עשירה בדימויים דתיים ואמנותיים. למעשה היא נדמית למבנה מבוצר, וקבועה בה שורה של חלונות צרים וקטנים, עשויים זכוכית צבעונית, ומעליהם שורה של פתחים קטנים. שתי הדלתות שבחזית זו קטנות יחסית ואין להן מבואה, והן נמצאות במרחק גדול אחת מהשנייה. מוטיב פסי האבן הבהירים והוורודים, המקיף את מבנה הכנסייה מכל צדדיו, ממשיך גם בצידו הצפוני, אך הפסים הוורודים אינם מעוטרים ואינם נושאים מסר אמנותי או דתי. הסיבה העיקרית לדלות האמנותית של צידו זה של המבנה, היא בכך שבחזיתו ניצב מבנה הבפטיסטריום של הכנסייה, השוכן בליבה של רחבה מעוטרת. אל שני אלה - בית הטבילה והרחבה - ממוקדת תשומת הלב במקום. דלתות החזית הצפונית שתי הדלתות מובילות, כאמור, אל הכנסייה העליונה. על כל אחת מהן סוכך גג קטן ומעליהן גמלון. הדלת השמאלית מוקדשת לשליחות בקרב היהודים ("הַנִּמּוֹלִים"). בגמלון שמעליה, מעל לכיתוב "Mater Christi" ("אם המשיח"), מתואר מעמד לידתו של ישו, ומשני צדדיו הערצת שלושת האמגושים וסגידת הרועים. הדלת הימנית מוקדשת לשליחות בקרב הגויים, ובגמלון שמעליה, מעל לכיתוב "Mater Ecclesiae" ("אם הכנסייה"), נראית דמות אישה מוקפת במאמינים הסוגדים לה. על הדלתות עצמן מופיע הפסוק מהבשורה על-פי לוקאס (): פסוק זה הוא חלק מתפילת נונק דימיטיס, שנאמרה על ידי שמעון הקדוש כאשר ישו התינוק הובא לבית המקדש. הוא מגלם את רעיון השליחות הן בקרב הגויים והן בקרב ישראל; וכל אחד משני חלקיו מופיע על הדלת המתאימה. שלושת התבליטים הגדולים על הדלת השמאלית, מוקדשים להתגלות בפני היהודים - התגלות המלאכים בפני שלושת הרועים, הבשורה למרים ומעמד בחירת השליחים, שהיו דייגים בכנרת. משמאל לאלה נראים תבליטים קטנים המתארים את אילן היוחסין של ישו. על הדלת הימנית שלושה תבליטים גדולים המתארים התגלות בפני הגויים - הערצת האמגושים (המכונים גם "חכמי קדם" או "מלכי המזרח"), ירידת רוח הקודש בדמות יונה על השליחים בפנטקוסט למען יפיצו את הבשורה בקרב העמים, וכן את פאולוס הקדוש, השליח לגויים. התבליטים הקטנים על הדלת מתארים את סיפור יונה הנביא והדג. הקריפטה שמאל\|ממוזער\|200px\|עמוד בטון בחלל הכניסה אל הקריפטה, והרצפה שבה משולבים אבנים שחורות במגמה אלכסונית המדמה מדרגות. ברקע חלונות הזכוכית הצבעונית בקיר הדרומי ממוזער\|200px\|אור קורן מהפתח המתומן בתקרה. מימין למטה נראים שרידיו של אפסיס הכנסייה הביזנטית הכניסה הראשית אל הקריפטה היא דרך הדלתות הקבועות בחזית המערבית של הכנסייה. דלת כניסה נוספת נמצאת בחזית הדרומית של המבנה, והיא מובילה אל מרכזה. המפלס התחתון של כנסיית הבשורה איננו קריפטה רגילה. אף שהוא שוכן מתחת לכנסייה העליונה, בדומה לקריפטות אחרות, הוא אינו משמש לקבורה, מראהו הנוכחי הוא תוצר של בנייה ועיצוב מודרניים, והוא חופף בשטחו לכל שטחה של הכנסייה שמעליו. לכן ניתן לתאר את המפלס התחתון גם ככנסייה נפרדת. רוב שטח הקריפטה שוכן במפלס הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12, והיא מעוצבת בפשטות, תוך שימת דגש על הממצאים הארכאולוגיים שנמצאים בשטחה. הבא בשער הכניסה הראשי נכנס אל חלקה המערבי של הקריפטה המשתרע על פני כמחצית משטחה. סמוך לכניסה קבועים בקיר לוחות שיש המעלים על נס את תרומתם של העושים במלאכת הקמת המבנה והחפירות הארכאולגיות. לוח שיש נוסף בלטינית ובערבית מאזכר את שמו של האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני, שליט הגליל אשר התיר לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה בשנת 1620. בצידו הצפוני של האולם, לאורך קיר המבנה החיצוני, ניצבים שרידי הקיר הצפוני של הכנסייה הצלבנית, והוא בולט אל מחוץ לחזית המערבית של הכנסייה. בקיר הדרומי של האולם קבועים מספר חלונות זכוכית צבעונית, מתנת אוסטריה, אשר יחד עם שני חלונות משני צדדיה של דלת הכניסה המערבית, מחדירים אליו אור קלוש. למרות גודלו, שטח זה ריק כמעט לחלוטין, ולמעשה רק עמודי הבטון המזוין המסיביים, התומכים בתקרת צלעות בטון מודרנית בגובה של שבעה מטרים, ניצבים בחלל הריק. האור המועט, יחד עם הריקנות, משרים תחושה של מסתורין. רצפת הקריפטה עשויה מתשליב של אבנים שחורות ולבנות, המונחות באלכסון ויוצרות אשליה של ירידה במדרגות לכיוון מערת הבשורה בהמשך החלל. במחצית האולם לערך, משתנה לחלוטין האווירה שהוא משרה. במקום זה מפנה התקרה הנמוכה את מקומה לפתח המתומן דרכו ניתן לצפות אל הכנסייה העליונה ואל הכיפה. דרך פתח זה קורן אל החלל אור מלמעלה, כדימוי לרוח הקודש אשר ירדה ונחה על הבתולה. גרמי מדרגות מובילים לשקע גדול ברצפה, היורד בשני מטרים נוספים אל רחבה במפלסן של מערת הבשורה והכנסייה הביזנטית. כאן, גובה התקרה סביב הפתח הקבוע בה הוא תשעה מטרים, והגובה הכולל עד קצה הכיפה הוא 49 מטרים. תחושת המרחב מתעצמת לאור העובדה שאין בשטח הרחבה עמודים התומכים בתקרה, והיא נחה על עמודי ענק הניצבים מסביבה. הרחבה היא בית תפילה מוקף קירות נמוכים, שגובהם עולה במספר שלבים עד למפלסם של חלקי הקריפטה האחרים. קירות אלה מחופים באבן, ובחלקם הם חופפים לתוואי קירות הכנסייה הביזנטית הקדומה. כך לדוגמה, צידה המערבי של הרחבה בנוי בצורת חצי מעגל, שכן הוא חופף לאפסיס הביזנטי. רצפת הרחבה עשויה שיש ובמרכזה מזבח הניצב על במה קטנה. במקומות שונים ברחבה וסביב לה, משולבים בה משטחי פסיפס ושרידים קדומים נוספים. מוקד הרחבה נמצא במערת הבשורה שמצפון לה, ולכן בית התפילה שבה פונה צפונה, ולא מזרחה כמקובל. מערת הבשורה נמצאת בתוך קומפלקס של מבנים וכוכים מתקופות שונות, הנמצא מאחורי סורג ברזל מסוגנן. בחזיתה ארבעה עמודי גרניט ביזנטיים הנושאים מנורות, ומעליה תלויה חופת עץ גדולה שעליה תבליטים מוזהבים. במערה עצמה ניצב מזבח נוסף שעליו כיתוב בצבע זהב לאמור: התוספת "כאן" (HIC) היא ייחודית, ואיננה מופיעה בשום מקום אחר בעולם, אפילו לא בחזית המערבית של כנסיית הבשורה עצמה. בקצה המזרחי של הקריפטה, שוב במפלס הכנסייה הצלבנית, שוכנים שלושה אפסיסים, שבכל אחד מהם מזבח עשוי משרידים ארכאולוגים שנמצאו באתר. האפסיס הצפוני (השמאלי) משמר את המבנה הצלבני בצורה הטובה ביותר, וקבוע בו חלון צלבני אופייני. מעל האפסיס האמצעי תלויה חופה גדולה מכוסה בנחושת, וממנה תולה קרוסיפיקס. כאן גם הותקן עוגב הכנסייה התחתונה. באפסיס הימני (הדרומי) מזבח הנח על עמוד העשוי מכותרות צלבניות. דלת בפינה הצפון-מזרחית של הקריפטה מובילה אל חדר המלבושים, השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני. גרמי המדרגות שמאל\|ממוזער\|200px\|מראה בגרם המדרגות הכניסה הראשית אל הכנסייה העליונה היא דרך שתי הדלתות הקבועות בחזית הצפונית של המבנה והמוליכות אליה מהרחבה הצפונית, אולם שלושה גרמי מדרגות מקשרים ישירות בין שני מפלסי הכנסייה. האחד קבוע בקיר הדרומי של המבנה, ושני האחרים נמצאים בשני המגדלים שבקיר המערבי, מימין ומשמאל לכניסה הראשית אל הקריפטה. במגדלים אלה מתפתלים שני גרמי מדרגות לולייניות עשויות משיש בהיר. הקירות מחופים באבן בהירה, והחלל מואר היטב באור החודר דרך שורה של חלונות זכוכית צבעונית, המטפסים לאורך קירות החלל במקביל למדרגות. ליד כל חלון כתובת גרפיטי חומה המצטטת מדברי אבות הכנסייה ומסבירה את הנראה בחלון. בחלונות נראים סמלים נוצרים כמו דמותה של אם הכנסייה וצלב, לצד סמלים יהודים כמו מגן דוד ומנורה. הכנסייה העליונה ימין\|ממוזער\|200px\|מראה כללי של הכנסייה העליונה מכיוון מערב. בין שמונת העמודים המסיביים התומכים בכיפה מחברות קשתות מחודדות, והאור החודר מלמעלה מאיר את החלל כולו. הפסיפס הגדול באפסיס המרכזי הנראה ברקע, מואר על ידי אור החודר דרך הכיפה הקטנה, הנמצאת מעליו הכנסייה העליונה חופפת את תוואי הקריפטה שמתחתיה, ועל-כן, גם את תוואי הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12. היא עשויה מחלל אחד ללא טרנספט; ושתי שורות עמודי הבטון, התומכים בגג המבנה בחלקו המערבי של האולם, אינם מחלקים אותו לשלוש ספינות נפרדות ממש. החלק המזרחי של הכנסייה, השוכן מתחת לכיפה, פנוי מעמודים, והוא יוצר חלל רבוע וגדול, שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 25 מטרים. בקצה המזרחי של האולם קבועים שלושה אפסיסים, הניצבים גם הם מעל האפסיסים שבקריפטה. שמאל\|ממוזער\|200px\|הכנסייה העליונה בעת מיסת חג המולד (2009) אופייה של הכנסייה העליונה שונה לחלוטין מזה של הקריפטה. ראשית, היא מוארת היטב על ידי האור החודר מלמעלה דרך הכיפה המרכזית והכיפה המשנית שמאחוריה. שנית, היא נראית גדולה יותר, שכן, אף על פי ששטחה זהה לזה של הקריפטה שמתחתיה, הכנסייה העליונה גבוהה יותר, ותקרתה מתנשאת לגובה של 12 מטרים. בנוסף, הפתח בתקרת הכנסייה העליונה, שמעליו נחה הכיפה, גדול יותר מהפתח המתומן הקבוע בתקרת הקריפטה (וברצפת הכנסייה עצמה). שלישית, לעומת הריק המסתורי של הקריפטה, הכנסייה העליונה עמוסה באלמנטים אמנותיים רבים, הניבטים בצפיפות מכל עבר. חלק גדול מיצירות אלה נתרם על ידי אומות שונות, ולכן אין ביניהן התאמה כלשהי. הן עשויות בטכניקות פלסטיות שונות, וחלקן מצטיין בצבעים עזים ורבים, לעיתים על גבול המצועצע. גם הרצפה עשויה מפיסות שיש צבעוניות, המצטרפות לסמלים, לכתובות, לדמויות ולעצמים אחרים. מעל כל אלה מתנשא יער עמודים וקורות בטון מזוין, שבעוד שבקריפטה הוא נחבא מן העין, בכנסייה העליונה לא ניתן להתעלם מנוכחותו. לאורך קירות האורך של הכנסייה, מוצגות יצירות אמנות שנתרמו על ידי אומות שונות ואשר עוסקות כולן בבתולה. כמו היצירות באכסדרה שבחצר הכנסייה (ראו להלן), גם היצירות בכנסייה העליונה משקפות את המסורת האמנותית והדתית של המדינות השונות. ארבע-עשרה תחנות הצלב מיוצגות בליווי כיתוב בערבית, מאפיין מקומי ייחודי בכנסייה. הקיר המערבי במרכזו של הקיר המערבי קבועים 24 חלונות זכוכית צבעונית הערוכים בצורת האות A. חלונות אלה הם החלונות הנראים בחזית המערבית מעל לדלת הכניסה אל הקריפטה. בחלונות נראה מעמד הבשורה משולב בשושנים צחורות, המסמלות את בתוליה של מרים. משני צידיהם של החלונות קבועים הפתחים אל גרמי המדרגות הלולייניות המובילים אל המפלס התחתון. מעליהם ארבע תמונות עשויות שיש, שתיים בכל צד. בתמונה השמאלית ביותר נראה ישו מעניק מפתחות לפטרוס, סמל למפתחות השמים ולסמכות למחילת חטאים. מימין לה נראה הבן החוטא המתקבל על ידי אביו בזרועות פתוחות. התמונה הימנית ביותר מתארת את הרועה הטוב, ומשמאל לה נראית מרים המגדלית רוחצת את רגליו של ישו ומנגבת אותן בשערה. ארבע הסצינות מייצגות סליחה ומחילה. האפסיסים האפסיס המרכזי מואר היטב באור החודר מהכיפה המשנית שמעליו. על קיר האפסיס פסיפס גדול בשטח של 140 מ"ר, המוקדש לכנסייה. בחלקו העליון של הפסיפס מופיע הכיתוב: "UNAM SANCTAM CATHOLICAM APOSTOLICAM" שהוא תיאורה של הכנסייה בתפילת קרדו: "האחת, הקדושה, הקתולית והשליחית". עוד נראים בחלק זה סמלו של האל האב (משולש שבמרכזו עין) והיונה המייצגת את רוח הקודש. התמונה עצמה מתארת סצנה רבת דמויות, אך שתי הדמויות הבולטות ביותר נמצאות בחלקה העליון. אלה הן דמויותיהם של ישו הניצב בידיים פרוסות, ושל פטרוס, בכיר השליחים, העומד לימינו ומביט אליו. הבתולה ישובה ברקע השמאלי מאחורי ישו, כשהיא לבושה בכחול ומוכתרת בכתר מלכות. יתר הדמויות ערוכות בשתי תהלוכות בשני צדדיו של המעמד. מימין ומשמאל לסצנה המרכזית נראים חלק מהמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש. קירות האפסיס השמאלי (הצפוני) משלבים פרסקאות וגרפיטי. במרכזו של קיר האפסיס נראה צלב ירושלים אדום על רקע חום. משני צדדיו מתוארות פעולותיהם של הנזירים הפרנציסקנים בקרב הקהילה, וארבעה פסלים של קדושים פרנציסקנים קבועים בקיר. התקרה מימין מתארת את צליבת ישו ומשמאל נראה אב המסדר, פרנציסקוס מאסיזי, הצופה בו ופצעי הסטיגמטה מופיעים על גפיו וחזהו. האפסיס הימני (הדרומי) מתאר את מאבק הטוב ברע. בתקרה הימנית נראית דמות כהה המרימה את ידה הימנית לאות איום, לצד מוראות המלחמה. מול אלה, בתקרה השמאלית, ניצבים האל, המיוצג על ידי עין בתוך משולש, ובתי ירושלים החדשה שאור האל קורן עליהם. בגב האפסיס קבועה תיבת לחם הקודש. הכיפה והגג שמאל\|ממוזער\|200px\|כיפת הכנסייה על רקע אור השמש. מראה מצפון כיפת הכנסייה עשויה מבטון מזוין, וחלקיה הובאו לאתר כשהם מוכנים. מאחר שהכנסייה שוכנת במרכז העיר נצרת, אזור הנמצא בעמק, יצר מוציו כיפה גדולה, כמעט חסרת פרופורציות למבנה עליו היא ניצבת, הכל כדי להבליט את נוכחותה בנוף העירוני. כדי להגביה את הכיפה עוד יותר, בנה אותה מוציו בצורת חרוט תלול, ובראשה קבע מנורה גדולה העשויה מאבן והנדמית למגדלור - סמל לאור האלוהי הקורן מהבשורה. הכיפה שלה 16 צלעות, מדמה שושן צחור, סמל לבתוליה של מרים. היא נחה על לוג'יה מסוגננת עשויה מאבן, שגם בה 16 צלעות, ובכל צלע שלושה פתחים. הלוג'יה קבועה בתורה על מבנה מתומן גדול עשוי בטון ומחופה באבן. במתומן קבועים 16 חלונות, שניים בכל צלע - ב-12 מהם נראים השליחים, באחד נראים הורי מרים ובאחד מרים בינקותה. שני החלונות הנותרים מוקדשים לאפרים הסורי ולברנאר מקלרבו, המייצגים את ההוראה הכנסייתית המזרחית והמערבית בהתאמה. גובהה הכולל של הכנסייה מהקרקע ועד קצה המנורה הוא 66 מטרים. ימין\|ממוזער\|200px\|כיפת הכנסייה וחלק מ-16 החלונות שלמרגלותיה כפי שהם נראים מהקריפטה בצידה הפנימי ניצבת הכיפה מעל הפתח המתומן שמחבר בין שני מפלסי הכנסייה, ועל כן היא נראית משניהם. אף על פי שמעטפתה החיצונית עשויה מ-16 צלעות, בצידה הפנימי 32 צלעות, הנדמות לפרח ענק המכסה מעל המקום הקדוש. המבנה המתומן עליו נחה הכיפה ו-16 חלונותיו נראים היטב גם מתוך חלל הכנסייה. מעל האפסיס האמצעי של הכנסייה העליונה, קבועה בגג הכנסייה כיפה נוספת בצורת פירמידה שלה ארבע צלעות. פירמידה זו שטוחה מידי מכדי שניתן יהיה לראות אותה ממתחם הכנסייה, מה גם שהכיפה הענקית שמונחת על המבנה ממערב לה, מסתירה אותה לחלוטין. עם זאת, ניתן להבחין בה מהרחובות הסמוכים. גגה של הפירמידה אפור בדומה לכיפת הכנסייה, והוא נח על לוג'יה המחדירה אור שמש, הקורן אל האפסיס המרכזי. בראש הפירמידה ניצב פסל של מעמד הצליבה, ובו קרוסיפיקס ודמויותיהם יוחנן המטביל והבתולה משני צדדיו. ליד הפירמידה ניצב מתקן הנושא את פעמוני הכנסייה. האכסדרה שמאל\|ממוזער\|200px\|יצירות אומנות באכסדרה הדרומית לאורך חומתו החיצונית של המתחם, שוכנת אכסדרה המקיפה את הכנסייה ממערב ומדרום. אורכה 105 מטר ורוחבה ארבעה מטרים. היא נושאת גג בטון משופע ונתמכת על ידי עמודי אבן שביניהם קורות בצורת האותיות A ו-M. במרכזה של האכסדרה הוקם מבנה גבוה יותר הנישא על-גבי שתי קשתות. המבנה נושא בתורו גג משופע ממנו תולה מנורה. המבנה - השובר למספר מטרים את הקו הרציף של האכסדרה ואת חומת המתחם - הוא מרפסת תצפית דרומה לכיוון רחוב פאולוס השישי ואל עבר בתי העיר נצרת. על ארבעת עמודי המבנה קבועים דיוקנותיהם של האפיפיורים יוחנן העשרים ושלושה, פאולוס השישי, יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס השישה עשר. מתחת לשמו של יוחנן העשרים ושלושה רשום באיטלקית ובערבית: "נתן את אישורו לפרויקט כנסייה הבשורה, 1959", בעוד שמתחת לשמות שלושת האפיפיורים האחרים נרשם מועד ביקורם באתר. לאורך קיר האכסדרה מוצגות עשרות יצירות אמנות שנתרמו על ידי מדינות שונות ברחבי העולם. היצירות עשויות מחומרים שונים, כגון פסיפס או אריחי חרסינה, וכל אחת מהן מבטאת את המסורת האמנותית והדתית של המדינה אשר תרמה אותה. כל היצירות מציגות את הבתולה בדרכים המקובלות - המדונה והילד, הפייטה, לאחר הכתרתה במרומים וכיוצ"ב. מעבר לסגנונות הייחודיים, משלבות חלק מהיצירות מוטיבים לאומיים ברורים, כמו צבעי דגל הלאום, כיתוב בשפה הלאומית או תיאורה של הבתולה בדמותה כקדושה המגנה המקומית. דוגמאות לכך יש בתרומת קטלוניה ששלחה את דיוקנה של המדונה השחורה ממונטסראט, ובתרומת אקוודור שהקיפה את גבירתנו של ההתגלות מאל קינצ'ה בדגל הלאומי. חלק מהתאורים זרים לעין המערבית, כמו תרומתה של תאילנד (תמונה להלן), המציגה את הבתולה בסגנון תאי, כשכתפה הימנית חשופה לחלוטין. בקצה המזרחי של רחבת האכסדרה ניצב פסל המציג את המפגש האקומני בין האפיפיור פאולוס השישי לבין אתינגורס, פטריארך קונסטנטינופול בין השנים 1948–1972, שהתקיים בירושלים בעת ביקורו הקצר של האפיפיור בישראל ב-1964. הכיתוב למרגלות הפסל הוא באנגלית, בערבית ובאיטלקית. הגן שמאל\|ממוזער\|200px\|חלק מהגן ופסל הבתולה. מימין לפסל נראה המפל התחתון שמאל\|ממוזער\|200px\|אחת מיציאותיה של הכנסייה בפינה הצפון-מערבית של המתחם שוכן גן מדורג שבו דשא ועצי דקל. קומות הגן נתחמות בחומת אבן בהירה, ותעלת מים קטנה עשויה משיש בהיר, חוצה אותו. לאורכה של התעלה ארבעה מפלי מים הנוצרים כתוצאה מהפרש הגבהים שבין הרחבה הגדולה מצפון לכנסייה, לבין רחבת הכניסה אל המתחם, אל מול החזית המערבית. המפל התחתון הוא הגבוה מבין הארבעה, והוא עשוי מפיסות שיש כהות. במרכזו עיגול שיש מוקף במעוין, שבו מופיע סמל כי רו משולב בסמל אלפא ואומגה בצבע אדום, ומשני צדדיו הכיתוב ביוונית ובלטינית "בה היו החיים". לפני המפל פודיום ועליו פסל לבן של מרים, הניצב במרכזו של מתומן מרוצף באבנים מחוספסות בצבעי שחור ולבן (פסל זהה הוצב מעל קברו של אלפונס רטיסבון במנזר האחיות ציון בעין כרם). צבעו הלבן של הפסל בולט על רקע מפל השיש השחור שמשמש לו כרקע. הגן נתחם בצידו הדרום-מזרחי ובצידו המזרחי בגרם המדרגות העולה מרחבת הכניסה אל הרחבה הצפונית. העולים במדרגות רואים לימינם את השרידים הארכאולוגים שמתחת לרחבה. הבפטיסטריום והרחבה הצפונית שמאל\|ממוזער\|200px\|הבפטיסטריום הבפטיסטריום ניצב במרכזה של הרחבה שמצפון לכנסייה, במפלס הכניסה אל הכנסייה העליונה, והוא מתנתם של מאמינים מגרמניה. כנהוג, צורתו כשל מתומן, והוא נושא גג אפור התואם את כיפת הכנסייה. רובו עשוי מאבנים בהירות, אך חמש מצלעותיו עשויות משילוב של זכוכית שקופה וצבועה, המתארת באופן מופשט אשכולות ענבים ועלי גפן. במבנה עצמו אגן טבילה ופסל של טבילת ישו בידי יוחנן המטביל. על הקיר תמונת פסיפס מופשטת של נהר הירדן, ועל הרצפה פסיפס המדמה גלי מים. למעלה מופיע בערבית ובלטינית הפסוק מ: ימין\|ממוזער\|200px\|ממצאים מתחת לרחבה בחזית הבפטיסטריום גג מקורה הניצב על עמודים, והסוכך על חלק קטן מהשרידים הארכאולוגים השוכנים מתחת לרחבה. שרידים אלה נראים מתוך מבנה הבפטיסטריום. הבפטיסטריום ניצב במרכזה של רחבה גדולה הנחה על עמודים, ומגוננת על יתר המבנים הקדומים ששוכנים במפלס הקריפטה. הממצאים המוקדמים ביותר במקום הם של מערות מגורים המתוארכות למאה ה-8 לפנה"ס, וניתן לצפות בהם ממעברים שהוכשרו לשם כך. אף על פי שרוב הממצאים מוצגים אין סיטו, חלק מהפסיפסים הנראים במקום הובאו מרצפת המנזר ששכן בעבר מדרום לכנסייה. שמאל\|ממוזער\|200px\|הרחבה והבפטיסטריום הרחבה משתרעת על פני שטח של 800 מ"ר: אורכה מצפון לדרום הוא 55 מטר, ורוחבה נע בין 13 ל-16 מטר. היא מעוטרת בשילובים של פיסות אבן כהות על רקע בהיר. בחלקה השמאלי, בצד הרחוק מהכנסייה, נראה סמל המסדר הפרנציסקני (יד מלובשה ויד ערומה על רקע צלב לטיני), ובצידה הימני נראה צלב ירושלים, סמלה של משמורת ארץ הקודש. בחלקה של הרחבה הקרוב אל הכנסייה מופיעות דוגמאות גאומטריות. לקריאה נוספת מאשה הלוי, הדיון הפנים-כנסייתי על הקמת כנסיית הבשורה המודרנית בנצרת, קתדרה 126, עמ' 83–102 אלי שילר, "תיאור כנסיית הבשורה החדשה", בתוך: נצרת ואתריה, קרדום 19 (1982), עמ' 64–71 בלארמינו בגאטי, "כנסיית הבשורה בתקופה הצלבנית", "החפירות בכנסיית הבשורה", בתוך: נצרת ואתריה, קרדום 19 (1982) נורית כנען-קדר, המדונה של שיח הצבר, יד יצחק בן-צבי, 2009, עמ' 74–88 אנטון בויאג'יאן, נצרת, כנסיית הבשורה, בית הדפוס הפרנציסקני, ירושלים, תשכ"ט החפירות הארכאולוגיות בכנסיית הבשורה, משמורת ארץ הקודש, נצרת מאשה הלוי, דת סמליות ופוליטיקה : היבטים סמליים ופוליטיים בהקמת כנסיית הבשורה המודרנית בנצרת [עבודת תיזה], 2004 The Basilica of the Annunciation in Nazareth: Where the Word Became Flesh, ed. E. Segal, A. Pinkus and G. Fishhof (Germany: De Gruyter, 2020) קישורים חיצוניים שמאל\|ממוזער\|200px\|מגש וכד המשמשים בטקס סעודת האדון, שעליהם ציור פסיפס נס הלחם והדגים בעין שבע האתר הרשמי של משמורת ארץ הקודש אתר נצרת מגוון פריטים על כנסיית הבשורה באתר הספרייה הלאומית נצרת העיר הקסומה, באתר נצרת הקסומה תמונות מאוסף פיסול צלבני בארץ ישראל - כנסיית הבשורה בנצרת מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה נצרת: כנסיית הבשורה, באתר משרד החוץ עליית האפיפיור פאולוס השישי לרגל אל ארץ הקודש: ביקור בבזיליקת הבשורה בנצרת , באתר הכס הקדוש, 5 בינואר 1964 הנחת אבן הפינה לכנסיית הבשורה בנצרת, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים נאום האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעת ביקורו בכנסיית הבשורה, באתר הכס הקדוש, 25 במרץ 2000 הערות שוליים בשורה, כנסיית ה קטגוריה:מרים, אם ישו קטגוריה:הבשורה בשורה, כנסיית ה- קטגוריה:סולל בונה: מבנים קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו בשורה, כנסיית ה-	2024-07-20T17:15:57
עמלץ	הפניה עמלציים.	2015-09-25T20:49:47
גרייהאונד	שמאל\|ממוזער\|250px\|גרייהאונד בריצה הגרייהאונד (באנגלית: Greyhound) שייך למשפחת כלבי הרוח ונחשב לכלב המהיר ביותר. משום כך, זכה להיות גם לאחד הגזעים המפורסמים. עוד משחר האנושות היה הגרייהאונד הגזע שליווה את עילית האוכלוסייה והיה בן-לוויה למלכים, אצילים וקיסרים, ומפה כינויו: "מלך כלבי הרוח". מבנה ויכולת הגרייהאונד הוא מהגדולים במשפחת כלבי הרוח, ומגיע עד לגובה של 76 ס"מ (שני לוולפהאונד אירי) ולמשקל של עד 32 ק"ג, שזהו משקל יחסית קל לכלב בגובה הנתון. הגרייהאונד יכול לרוץ במהירות של עד 70 ק"מ בשעה, רץ בקלילות ובגמישות. בשעת ריצה, נמצא הגרייהאונד כ-70% מהזמן באוויר. היסטוריה ישנן עדויות לכלבים מטיפוס זה עוד משנת 3500 לפני הספירה, כשהעתיקה מביניהם נמצאה בכד קבורה בעיר העתיקה שושן (דרום איראן) וגילה מוערך משנת 4200 לפנה"ס. תיעודים נוספים לגרייהאונד נמצאו על גבי ציורי קיר, פסלים ותחריטים. הגזע תפס מקום של כבוד בחיי היום יום וערכו היה רב גם כרכוש, דבר שהתבטא במסחר רב עם המצרים. ממצרים נדד הגרייהאונד, דרך נתיבי המסחר, גם ליוון העתיקה, ושימש בעיקר לציד ארנבות וצבאים - "גרייאוס" משמע לצוד, בשפה היוונית. ביוון הונצח הגזע על גבי כדים וציורים ומוזכר רבות בכתבי המיתולוגיה. בימי הביניים חלה דעיכה מסוימת בפופולריות הגזע, השתמשו בו פחות לציד, והגרייהאונד הפך לסמל מעמד תרבותי של אנשי האצולה והכמורה. בשנת 1016 הוחמרו באירופה חוקי הציד. בשנת 1014 נחקקו באנגליה חוקים המכונים "The English Forest Laws" על ידי המלך הדני קנוט הגדול, שמלך גם באנגליה, ובהם איסור על פשוטי העם להחזיק בכלבים אלה. החוק בוטל רק לאחר 400 שנים. משום חזותו האצילית והייחודית של הגזע, הִרְבָּה הגרייהאונד להעסיק את אומני התרבויות השונות בהם היה קיים, ונחשב לאחד הגזעים המצוירים ביותר באמנות, החל מתקופת מצרים העתיקה, יוון, רומי, ימי הביניים וברנסאנס. ארץ מוצאו של הגרייהאונד "המודרני" היא אנגליה. ב-1561 אורגנה תחרות הריצה הראשונה. התחרות נערכה בזוגות: שוחררה ארנבת ומיד אחריה שוחרר זוג כלבים, כשהמהיר מביניהם היה מנצח ולאו דווקא זה שתפס את הארנבת. בתנ״ך בתרגום 'המלך ג׳יימס' של התנ״ך העברי לאנגלית של שלהי ימי הביניים, עולה הסברה כי בעל החיים הקרוי "זרזיר מתנים'" בספר משלי ל׳, ל״א הוא למעשה הגרייהאונד העתיק, אם כי העדויות לכך לא רבות. כמו כן, גם אם אכן מדובר בגזע כלבים עתיק, הרי שייתכן מאוד כי מדובר בגזע כלבי רוח, שהיה נפוץ יותר במזרח התיכון בימי התנ״ך כמו הסלוקי, הכלב האפגני או הסלוגי. הגרייהאונד בישראל כלבי גרייהאונד הראשונים הובאו לארץ משווייץ בשנת 1971. על פי רשימות החוג הישראלי לכלבי רוח מספר הפרטים מגזע זה עמד קרוב לשישים פרטים, שמתוכם שמונה המלטות עם ארבעים ושמונה גורים, כאשר רובם של הכלבים הם מקווי תערוכות ולא מקווי מרוצי כלבים. קישורים חיצוניים החוג הישראלי לכלבי רוח-גרייהאונד חידות ביהדות - מי מופיע פעמיים בפרקי שירה ומדוע? קטגוריה:הקבוצה העשירית של הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות קטגוריה:הקבוצה הרביעית של מועצת הכלבנות האוסטרלית הלאומית קטגוריה:הקבוצה השנייה של מועדון הכלבים הקנדי קטגוריה:גזעי כלבים	2024-08-16T09:21:53
פיהרר	פִיהְרֶר (בגרמנית: Führer, , מילולית: מנהיג, מדריך) הוא ראש המדינה על פי שיטת המשטר הנציונל-סוציאליסטית. הנאציזם קובע כי בראש המדינה מוצב אדם יחיד והוא שליט אבסולוטי משתי בחינות: ראשית, המנהיג אחראי לכלל ענייני המדינה ולו הסמכות המוחלטת בכל החלטה בענייני המדינה; שנית, המנהיג הוא בלעדי, אין זכות לערער עליו והוא שולט במדינה עד יום מותו ולאחריו נבחר מנהיג חדש למדינה. עקרון הפיהרר "עקרון המנהיג" ("פיהררפרינציפ"), שולב באידאולוגיות של המאה ה-19 וה-20, ולפיו חייל או אזרח מחויב כלפי הממונה עליו. בהקשר המדינתי, הובן מושג זה, בצייתנות שנדרשה על ידי הפיהרר שאחראי על כל המדינה ועל כל אזרחיה. כל בעלי התפקידים בממשל כפופים לפיהרר ישירות. עקרון המנהיג שולב גם באידאולוגיה הנאצית. רבים מאזרחי גרמניה הנאצית הביעו נאמנות מוחלטת לפיהרר, מכיוון שראו בו את המנהיג שיציל את האומה מהמצב הקשה בו הייתה שרויה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הן בשל תחושת ההשפלה שחשו גרמנים רבים בעקבות התבוסה במלחמה, הן בשל הגזרות שהוטלו על גרמניה בעקבותיה במסגרת חוזה ורסאי, והן לנוכח קשיי המשילות הגדולים של רפובליקת ויימאר ותעמולה שלטונית. המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ו"הפיהרר" התואר פיהרר שימש כתוארו של יושב ראש המפלגה הנציונל-סוציאליסטית. בשנת 1933, כאשר נכנסה לשלטון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, מונה ראשה אדולף היטלר לתפקיד הרייכסקאנצלר. באותה תקופה עדיין נהג בגרמניה משטר רפובליקני, ובו ראש הרשות המבצעת הוא הקאנצלר (המקביל לתואר ראש הממשלה), ובראש המדינה עומד נשיא, שכוחו מוגבל אך הוא בעל סמכויות משמעותיות. הנשיא דאז היה פאול פון הינדנבורג. לאחר מותו של הינדנבורג ב-1934 אוחדו משרות הקאנצלר והנשיא לכדי משרה אחת בידי היטלר, אשר נשאה את התואר פיהרר וקאנצלר. לאחר מותו של היטלר בפיהררבונקר ב-1945 מונה על פי צוואתו של היטלר קרל דניץ לנשיא גרמניה ויוזף גבלס מונה לקאנצלר. יוזף גבלס התאבד גם הוא למחרת, ודניץ החזיק במשרתו 8 ימים עד כניעת גרמניה לבעלות הברית ב-8 במאי, אז בוטלה משרת הפיהרר. ראו גם דוצ'ה - המקבילה האיטלקית מנהיג עליון קישורים חיצוניים * קטגוריה:שליטי ארצות קטגוריה:מילים וביטויים בגרמנית	2024-08-02T16:57:53
י"ז בתמוז	על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז תמוז היא ברוב השנים, פרשת פינחס. אבל אם בר המצוה חל בשנה (שנה מקביעות שנת הכז) אז פרשת בר המצוה היא פרשת בלק אם בר המצוה חל בשנים (שנה מקביעות שנת השג או שנת החא) אז פרשת בר המצוה היא פרשת מטות חגים ומועדים צום שבעה עשר בתמוז, לציון פריצת חומות ירושלים תחילתם של ימי בין המצרים, הנמשכים עד תשעה באב אירועים היסטוריים 200px\|משה שובר את לוחות הברית, באיורו של גוסטב דורה\|ממוזער – על פי מדרש סדר עולם, נח משחרר את היונה כדי לבדוק אם נגמר המבול – על פי המסורת, משה רבנו יורד מהר סיני ושובר את לוחות הברית הראשונים (לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית) – לפי הירושלמי, נפרצו חומות ירושלים על ידי הבבלים, בתום המצור על ירושלים, ערב חורבן בית המקדש הראשון – נפרצו חומות ירושלים בסוף המצור על ירושלים ערב חורבן בית שני על ידי הרומאים, והופסקה הקרבת קרבן התמיד ה'תקל"ו – הכרזת העצמאות של ארצות הברית ה'תשי"ט – הרס המבנה ההיסטורי של גימנסיה הרצליה ה'תשס"ו – צה"ל פותח במלחמת לבנון השנייה כתגובה על פעולות חזבאללה יום קודם בגבול ישראל-לבנון ה'תשפ"ג – פיגוע הירי ליד קדומים נולדו ה'תרכ"ד – הרב בן ציון וזל רבה של טורדה בטרנסילבניה (נפטר כ"ו באדר א' ה'תרצ"ח) ה'תרנ"ג – הרב אליהו פרדס, רבה הראשי של ירושלים (נפטר ב-ה'תשל"ב) ה'תרפ"א – אלכסנדר סנד, סופר ישראלי (נפטר ב-ה'תשס"ד) ה'תר"ץ – נעמי שמר, פזמונאית ומלחינה ישראלית (נפטרה ב-ה'תשס"ד) ה'תשי"ב – גרשון מסיקה, ראש מועצה אזורית שומרון ה'תשט"ז – דידי הררי, בדרן, מנחה טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי ה'תשי"ח – אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, סגן ראש הממשלה,שר הביטחון והשר לעניינים אסטרטגיים ה'תשכ"ז – הרב יעקב ידיד, ראש ישיבת כרמיאל נפטרו ה'ק"ט – רבי יהודה בן הרא"ש, בנו וממלא מקומו של הרא"ש ברבנות ובראשות הישיבה בטולדו, מחבר שו"ת זכרון יהודה. (נולד בט' באב ה'נ') ה'תקט"ו – הרב יצחק הכהן רפפורט, הראשון לציון ורב העיר ירושלים, מחבר הספר "בתי כהונה" (נולד ב-ה'תמ"ה) ה'תרמ"ו – הרב חיים צבי מנהיימר רב וראש ישיבה הונגרי, רבן של ורבוי ואונגוואר. ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בהונגריה (נולד ב-ה'תקע"ד) ה'תרע"ז – הרב משה שמואל שפירא (בוברויסק), רבה של בוברויסק ה'תרצ"ב – הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר, רב במאד שבהונגריה ומחבר ספר התשובות "לבושי מרדכי" (נולד ב-ה'תר"ה) ה'תשכ"ז – הרב יעקב יוסף הרמן, מראשוני היהדות החרדית בארצות הברית, נכתב על דמותו הספר הכל לאדון הכל ה'תשמ"ב – הרב שמעון ביטון, רב העיר מרסיי בצרפת ה'תש"ס – הרב שמואל יעקב וינברג, ראש ישיבת נר ישראל שבפייקסוויל, מרילנד ט"ז בתמוז – י"ח בתמוז תמוז הערות שוליים י17 י17	2024-07-23T08:44:06
מוסר	מוסר הוא יכולת ההבחנה הברורה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". זהו פן מולד של החשיבה האנושית המושפע ואף מותווה על ידי מערכת הנורמות הנהוגות בחברה. אחת ממטרות המוסר היא לתת לאדם כללים מנחים, עקרונות וערכים (רע וטוב) להתנהגות בכל תחומי החיים, כללים וערכים אשר לא תמיד עולים קנה אחד עם רצונותיו של האדם או עם שאיפותיו. בכלל זה, התנהגותו עם משפחתו, חבריו ועמיתיו, עם זרים, בפוליטיקה, במקומות ציבוריים, כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים וכל הדברים שקיימים למוסר תפקיד משמעותי בהתווית נורמה חברתית, ויש לו מקום משמעותי בתחומי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, והדת. רבות מהגישות הפילוסופיות והדתות קבעו כללי מוסר, ורבים מחוקי המוסר נובעים מהן. משחר ההיסטוריה חותרת כל חברה בעלת ערכים שבהם היא מאמינה ואותם היא פועלת ליישם, לשמר את אותם כללים או להתאימם להתפתחויות התקופה. ערכים אלו משוננים, נלמדים ומועברים מדור לדור ועל החורגים מהם או המפרים אותם מוטלות סנקציות חברתיות או חוקתיות (או שתיהן גם יחד). הגדרות שונות הגדרות שונות מתייחסות להיבטים שונים של מוסר – אישיים, דתיים וחברתיים. ניתן לחלק באופן גס את ההגדרות לאלה המתייחסות למוסר כתופעה אנושית (מוסר יחסי), לבין אלה המתייחסות אליו כתופעה על-אנושית (מוסר מוחלט או מוסר אוניברסלי). לפי גישות מסוימות, הפרט מפתח יכולת חשיבה המאפשרת לו בחירה בין ערכים ואלטרנטיבות התנהגותיות – מוסריות יותר ופחות. פרויד הגדיר מוסר באורח כללי ומעורפל עם דגש על תחומי התנהגות מינית ותוקפנית. בהתייחס להיבטים החברתיים מוסר הוא המאמץ להסדיר את היחסים והמעשים בין אדם לאדם, בין אדם לחברה, בין אדם וחברה לקנייניהם ובצורה מופשטת יותר, בין אדם למצפונו והכרתו. אמיל דורקהיים טען כי מוסריות היא "סך כל כללים קבועים שנקבעו על פי החברה". ההתפתחות המוסרית נחקרה על ידי ז'אן פיאז'ה וגם על ידי ממשיך דרכו לורנס קולברג. כללי מוסר יכולים להיווצר על ידי גורמי סמכות כמו שליטים, גופים משפטיים ופוליטיים, דתות ואנשי-רוח, הורים, והם יכולים להיקבע על ידי אדם עבור עצמו. קיים הבדל בין אחריות חוקית לאחריות מוסרית בשל השוני בהשלכותיהן. אחריות חוקית נקבעת באמצעות חקיקת חוקים העומדים בפני אדם או ארגון, ואילו אחריות מוסרית היא רחבה ומקיפה יותר, מכיוון שהיא קשורה ליחס האדם לאלוהיו, לעצמו ולאחרים. תחום החוק מצטמצם להתנהגות האדם כלפי אחרים, על פי החוק הנהוג בחברה וליישומו דואגת סמכות חיצונית המורכבת משופטים, אנשי ביטחון, פרקליטות ובתי כלא. אחריות מוסרית, לעומתה, היא קבועה יחסית, ומיושמת על ידי האדם הנושא אותה. בלשונות שונות המילה "מוסר" מופיעה בתנ"ך 41 פעמים, בפעם הראשונה ב: "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה". היא נובעת מהשורש העברי יס"ר, ממנו מגיעה גם המילה ייסורים. המילה אתיקה שאובה מהשורש היווני ethos, שפרושו אופי, הרגל. אחד הפירושים של המילה "אתיקה" הוא: "מסמך המגדיר את הסטנדרטים המוסריים ואת ההתנהגות המקצועית הנדרשת, שאנשי ארגון מקצועי נוהגים לפיהם. היא מוכרת כגילוי דעת המכיל אמות מידה אידיאליות, שאותן מאמצת קבוצה מקצועית או מוסד לשם הכוונת חבריה לשאת באחריות מקצועית". לכל מקצוע יש אתיקה והתנהגות כללית שאותם מגדירים חוקים ותקנות המיוחדים לו. הכוונה בהתנהגות ובאתיקה מקצועית היא למערכת של כללים ותקנות מוסכמות בקרב בעלי אותו מקצוע, כאשר הציות להם הוא בגדר שמירה על המקצוע ועל כבודו. אך אינו תמיד מחייב התנהגות שכזו מבחינה משפטית. אחת מתורות המוסר הבולטות בפילוסופיה נקראת דאונטולוגיה, שנגזרת מהשורש היווני deon שפירושו חובה, מחויבות, ו-logos שמשמעו תורה, תחום. ביחד, משמעות המילה היא "תורת החובות". הדאונטולוגיה נהגתה על־ידי עמנואל קאנט, וזוהי תורה מוסרית ששמה את הדגש על המעשה עצמו ולא על תוצאותיו. לפי הדאונטולוגיה של קאנט כל מעשה צריך להיות מנוסח כ"צו קטגורי", כלומר כציווי כללי שחל על כל בני האדם. ניתן לראות את הפתגם "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" כאפוריזם להשקפה הדאונטולוגית. תורת מוסר בולטת נוספת היא תועלתנות, זוהי תורה תוצאתנית (הערך המוסרי של המעשה נמדד לפי תוצאותו) כאשר המעשה הראוי מוסרית הוא המעשה שתוצאתו מגדילה את התועלת לכלל בני האדם, ללא הבדל בין בני אדם. את ניסוחה של התורה התועלתנית ניתן למצוא בהגותו של ג'רמי בנתם, ופיתוח נוסף של התורה נעשה על־ידי ג'ון סטיוארט מיל. המילה האנגלית Moral שאובה מהמילה הלטינית moralis שמשמעותה מוסר, טוּב, אופי, נימוס, התנהגות טובה. הפילוסופיה של המוסר התחום בפילוסופיה שעוסק במוסר נקרא גם אתיקה. מוסר הוא אחד התחומים הבולטים והחשובים בפילוסופיה, וכמעט כל הפילוסופים הגדולים עסקו בו. סוגי מוסר ניתן לחלק את ההשקפות על המושג לסוגים או זרמים: מוסר מוחלט (אבסולוטיזם מוסרי). מוסר יחסי (רלטיביזם מוסרי) או סובייקטיביזם. מוסר אוניברסלי (אוניברסליזם). אמוטיביזם. המוסר ביהדות יש להבחין בין מוסר המידות למוסר המצוות, משום שיסוד התפיסה של מוסר ביהדות אינו נובע מנורמות מוסריות אנושיות אלא מחמת צווי אלוהי, זאת בניגוד לתפיסה שמוסר משתנה כאשר הנורמות החברתיות משתנות. רוב ספרי המוסר ביהדות מתמקדים בהעברת הציווי האלוהי אל האדם. בתנ"ך ישנם שני חיבורים המיוחדים בשלימותם לנושא המוסר, ספר משלי ומגילת קהלת, המיוחסים לפי המסורת לשלמה המלך בן דוד (או בשמו קהלת, המופיע בספר קהלת). זאת, בנוסף לקטעים רבים העוסקים במוסר לאורך התנ"ך. בתוך המשנה שנכתבה בשלהי תקופת בית שני, ישנה מסכת שלמה בנושא מוסר, מסכת אבות. יש לה "ברייתא" נלווית בשם "אבות דרבי נתן" בה הדברים הבאים במשנה מורחבים בפירוט ובתוספת דעות שונות. התפנית הגדולה בנושא הגיעה עם חיבורו של ר' בחיי אבן פקודה במאה העשירית, ספר "חובות הלבבות". הספר מחולק לעשרה שערים בנושאים שונים של מוסר המצוות ביהדות, כמו שער הביטחון, שער הכניעה והענווה, שער התשובה, שער הפרישות, שער חשבון הנפש, ועוד. לכל שער חלוקה פנימית לפרקים המיוחדים להיבטים השונים של הנושא. בהקדמת הספר, הנחשבת פנינה ספרותית כשלעצמה, מציין המחבר את העובדה שאין חיבורים בנושא זה, והוא שולל אחת לאחת את כל הסיבות מדוע להימנע מחיבור שכזה. (המוסר הוא חובה ולא רשות. הידע בנושא הזה דל ועוד). הוא מפרט את היסוסיו האישיים בחיבור ספר שכזה, עובר לתיאור חלקי הספר ומקורותיו, למי הוא מיועד, צורת השימוש בו ועוד. הספר נתקבל מאוד בכל תפוצות ישראל מיד עם צאתו לאור. בעקבות חובות הלבבות חוברו בתקופת ה"ראשונים" חיבורים רבים בנושא המוסר. מן המפורסמים שבהם ספר שערי תשובה לרבינו יונה מגירונדי, ספר אורחות צדיקים, ספר הישר, ספר מעלות המידות. מתקופת האחרונים זכה במיוחד להתפרסם ספר מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו האיטלקי. תפנית נוספת חלה עם הקמת "תנועת המוסר". ביסוד תנועה זו, שנוסדה על ידי רבי ישראל מסלנט, עומדת הדרישה הנחרצת להקדיש מדי יום זמן קבוע ללימוד מוסר. לאחר אי אלו חבלי לידה, נתקבל החידוש, ובכל הישיבות הליטאיות עד ימינו יש זמן קבוע המכונה "סדר מוסר" שהוא חלק בלתי ניתן לוויתור של סדר היום. כמו כן הונהג שבכל מוסד תורני ישנו "מנהל רוחני" או בלשון העם "משגיח", שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא למסור הרצאה שבועית בנושא מוסר שזכתה לכינוי "שיחת מוסר". בדרך כלל מעבר לשיחה הכללית, חובה על כל קבוצה להתכנס פעם בשבוע ולשמוע עוד הרצאה זוטא המכונה בעגה הישיבתית "ועד". למוסר ביהדות יש מאפיינים ייחודיים. הבולט שבהם הוא העירוב המוחלט בין נושאים שהם למעשה תאולוגיים, כמו אמונה בה', ביטחון בו, הכרה בחסדיו וכהנה, לבין התנהגות על פי קוד מוסרי. כמו כן, במוסר היהודי כל הדרישות בנושא פיתוח האישיות, גם ללא קשר להתנהגות כלפי הזולת, הן חלק בלתי נפרד משאר ענייני המוסר שעניינם קוד מוסרי חברתי. על פי היהדות והנצרות, התורה נחשבת לדבר אלוהים שנמסרה לעם ישראל במעמד סיני וזאת נחשבת להדרכה להתנהלות בעולם שכל יהודי ואדם חייב לעמוד בו . כללי מוסר מהתורה: מדבר שקר תרחק לא תשקרו איש בעמיתו איסור לשון הרע ורכילות וקבלת לשון הרע גניבת דעת אונאת דברים - איסור גרימת צעד באמצעות הדיבור לא תונו איש בעמיתו אונאת ממון - איסור גרימת צער במסחר לא תעיד על רעך עד שקר בצדק תשפוט עמיתך צדק צדק תרדוף מצוות כיבוד הורים לא תרצח לא תגנוב איסור לא תשים בפני עיוור מכשול לא תחמוד המוסר באסלאם באסלאם, האמאם עלי בן אבי טאלב, הח'ליפה הרביעי, נחשב לראשון שדיבר על מוסר כמדע העומד בזכות עצמו. הוא כתב ספרים וחיבורים רבים בעניין זה העוסקים בנושא המוסר באופן חדשני. המוסר בבודהיזם הבּוּדְּהַה מייסד הבודהיזם, לימד שהמוסר הבסיסי ביותר כולל חמישה כללי תרגול. תרגול מוסר בסיסי הוא להימנע מחמש קַמּוֹת (קַרְמות) מזיקות: להימנע מהריגה: אדם לא הורג בני אדם, חיות, דגים וכו'. להימנע מגנבה: אדם משיג דברים בצורה חוקית וישרה. להימנע מפעילות מינית פסולה (הכוללת בגידה, ניאוף, אונס וכו') – אדם מסתפק בבן/בת זוגו. להימנע מדיבור שקרי: אדם דובר אמת או שותק. הכוונה היא שצריך לדעת את הזמן לדבר דברי אמת ואת הזמן לשמור על שתיקה. בקשר לדיבור נכון, הבודהה הסביר שהוא לא יאמר דברים שהם: א. לא נכונים או ב. חסרי תועלת. מצד שני, הוא יודע את הזמן הנכון לומר דברים שהם גם נכונים וגם מועילים. להימנע משימוש בחומרים משכרים (באלכוהול ובסמים) שהם הבסיס לרשלנות וערפול התודעה: אדם אינו צורך סם או אלכוהול משום סיבה. שימוש בחומרים משכרים או מערפלים מקשה מאוד להתאמן במוסר ובמדיטציה ואף עושה את זה בלתי אפשרי, מביא לפגיעה ובסופו של דבר להתדרדרות ומחלות. מרבית אלו החיים את חייהם על פי הבודהה, אמורים לשמור לכל הפחות על חמשת הכללים האלה, והם מכונים "הישג סגולת המוסר”. ראו גם פילוסופיה של המוסר מידות טובות מסילת ישרים אורחות צדיקים שמירת הלשון צדק התפתחות מוסרית ניהיליזם מוסרי איתות סגולה שכנוע מוסרי מדע המוסר פציעה מוסרית מניין המצוות על פי ספר החינוך לקריאה נוספת . הספר "נדיבות, מוסר ומדיטציה", פרק שני. פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, "היופי, המוסר ושלמות האדם", 101. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993 קישורים חיצוניים ספר דְהַמְמַה: נדיבות, מוסר ומדיטציה – הדרכים לעשיית טוב על פי הבודהה לילי הלפרין, "הגיע הזמן לשיעור חדש בבתי הספר: חינוך מוסרי", הארץ, 13 בספטמבר 2020, הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אתיקה	2024-10-14T08:58:44
דימיון מודרך	הפניה דמיון מודרך	2006-11-29T08:46:39
איי קומורו	הפניה ארכיפלג קומורו	2017-07-19T09:03:07
בוזוני W ו-Z	בוזוני W ו-Z הם חלקיקים יסודיים הנושאים את הכוח החלש. חלקיקים אלו נחזו על ידי המודל הסטנדרטי בפיזיקת החלקיקים והתגלו באופן ניסיוני ב-CERN בשנת 1983. בוזון W נקרא על שם הכוח החלש (weak). נאמר שחלקיק Z נקרא כך משום שהוא החלקיק האחרון שנותר לגלותו, והאות Z היא האחרונה באלפבית האנגלי. הסבר אחר הוא שבוזון Z קיבל את שמו מהסיבה שמטענו החשמלי הוא אפס (zero). תכונות בסיסיות ישנם שני סוגי בוזוני W, אחד בעל מטען חשמלי +1 והשני בעל מטען חשמלי -1; הבוזון W+ הוא האנטי-חלקיק של ה-W−. בוזון Z (או Z0) נייטרלי מבחינה חשמלית והוא האנטי-חלקיק של עצמו. אורך החיים של כל שלושת החלקיקים הוא קצר מאוד, כ- שניות. הבוזונים הללו כבדים באופן יחסי לשאר החלקיקים היסודיים. עם מסה של 80.4 ו-91.2 GeV/c2, בהתאמה, מסתם של בוזוני W ו-Z גדולה פי 100 משל הפרוטון - וכבדה יותר מאטום הברזל. מסתם של בוזוני W ו-Z חשובה מכיוון שהיא מגבילה את טווח הכוח החלש. לכוח האלקטרומגנטי, לעומת זאת, יש טווח אינסופי מכיוון שלבוזון שלו (הפוטון) אין מסה כלל. הכוח החלש בוזוני W ו-Z הם הנשאים של הכוח החלש, כמו שהפוטון הוא נשא הכוח האלקטרומגנטי. בוזון W ידוע בעיקר בגלל תפקידו בהתפרקות גרעינית. לדוגמה התפרקות של קובלט-60, תהליך חשוב בהתפוצצויות סופרנובות ופצצות נייטרון: התגובה אינה מערבת את כל הנוקליאונים של הקובלט-60, אלא משפיעה רק על אחד מ-33 הנייטרונים שלו. נייטרון זה הופך לפרוטון, ובו בזמן גם פולט אלקטרון (הנקרא חלקיק בטא בהקשר זה), ואנטי-נייטרינו: הנייטרון אינו חלקיק יסודי אלא שילוב של חלקיק אחד מסוג קווארק למעלה (u) ושני חלקיקים מסוג קווארק למטה (d), כך שהרכבו הוא udd. למעשה, אחד מקווארקי למטה הוא זה המגיב עם בוזון W, בהופכו לקווארק למעלה, ובכך יוצר פרוטון - uud. ברמה הבסיסית ביותר, אם כך, הכוח החלש משנה את טעמו של קווארק יחיד: ומיד אחר-כך באה ההתפרקות של ה-−W עצמו: מכיוון שבוזון Z הוא האנטי-חלקיק של עצמו, כל הערכים הקוונטיים שלו הם אפס. משום כך, העברה של בוזון Z בין חלקיקים, הקרויה בשם זרם נייטרלי (weak neutral current), משאירה אותם ללא שינוי, מלבד העברת תנע. שלא כמו קרינת בטא, צפייה באינטראקציות זרם נייטרלי דורשת השקעה אדירה במאיצי חלקיקים ובחיישנים, הנמצאים בהישג יד רק במספר מועט של מעבדות בעולם העוסקות בפיזיקה באנרגיות גבוהות. חיזוי הבוזונים בהמשך להצלחה המדהימה של האלקטרודינמיקה הקוונטית בשנות ה-50, נעשו מאמצים ליצור תאוריה דומה לכוח החלש. מאמץ זה הגיע לשיא בשנת 1968 בתאוריה מאוחדת של הכוח האלקטרומגנטי והכוח החלש, כפי שנוסחה על ידי שלדון גלאשו, סטיבן ויינברג ועבדוס סלאם, שזכו על כך בפרס נובל לפיזיקה. התאוריה האלקטרו-חלשה שלהם דרשה לא רק את קיומו של בוזון W, שהיה צריך להיות קיים כדי להסביר את התפרקות הבטא, אלא גם את התקיימות בוזון Z חדש, שטרם נצפה עדיין. העובדה שלבוזוני W ו-Z יש מסה בעוד שלפוטונים אין הייתה אבן דרך חשובה בפיתוח התאוריה האלקטרו-חלשה. חלקיקים אלו מתוארים במדויק בתורת הכיול (SU(2, אך בוזונים בתורת כיול חייבים להיות נטולי מסה. כך לדוגמה, לפוטון אין מסה כתוצאה מכך שהאלקטרומגנטיות מתוארת על ידי תורת כיול (1)U. דרושה מכניקה מסוימת כדי לשבור את סימטריית תורת הכיול (SU(2 בכל הנודע לבוזוני W ו-Z על-מנת לתת להם מסה. הסבר אחד, מכניקת היגס, הוצע על ידי ברוט ואנגלר וקודמה על ידי פיטר היגס בשנות ה-60 המאוחרות. מכניקה זו מנבאת את קיומו של חלקיק נוסף, בוזון היגס, אשר התגלה גם הוא ב-CERN בשנת 2012. השילוב של תיאורית הכוח (SU(2 של הכוח החלש, הכוח האלקטרומגנטי ומכניקת היגס ידועה בשם מודל גלאשו-ויינברג-סלאם. בימים אלו המודל מקובל בתור אחד מעמודי התווך של המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים. גילוי W ו-Z גילוי בוזוני W ו-Z הוא סיפור הצלחה גדול שניתן לזקוף לזכותן של מעבדות CERN. בתחילה, בשנת 1973, הגיע החיזוי של הזרם הנייטרלי על ידי התאוריה האלקטרו-חלשה. תא בועות אדיר ב-CERN, גרגמל שמו, צילם את מסלוליהם של כמה אלקטרונים שלפתע פתאום החלו לנוע בהתאמה. דבר זה פוענח כנייטרינו המגיב עם האלקטרון בהעברת בוזון Z בלתי נראה. אלמלא כך, הנייטרינו היה בלתי ניתן לגילוי, כך שההשפעה הנראית היחידה היא העברת המומנטום לאלקטרון. גילוי חלקיקי ה-W וה-Z עצמם נאלץ לחכות לבנייתו של מאיץ חלקיקים חזק דיו כדי ליצור אותם. המכונה הראשונה מסוג זה שהייתה מוכנה לפעולה הייתה ה-SPS (סופר פרוטון סינכרוטרון) ב-CERN, היכן שאותות בוזון W ברורים נקלטו בינואר 1983 במהלך סדרת ניסויים שנוהלו על ידי קרלו רוביה וסימון ואן דר מיר (הניסוי הראשון היה ניסוי UA1). הניסויים גילו את בוזון Z מספר חודשים מאוחר יותר, במאי 1983. על תגליתם זו, רוביה וואן-דר-מר זכו בפרס נובל לפיזיקה ב-1984. ראו גם המודל הסטנדרטי מיון החלקיקים קישורים חיצוניים בוזון W באתר PDGLive בוזון Z באתר PDGLive קטגוריה:בוזונים קטגוריה:הכוח החלש	2024-09-22T12:15:07
רלטיביזם	רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי"; בעברית: יַחְסוּתָנוּת) היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת. הנחות יסוד לרלטביזם האמת היא יחסית. כל דבר שאדם חושב או מאמין בו עומד למבחן בזמן ובמקום בו הוא מתרחש. אין אמת, או אמונה שטובה יותר או נכונה יותר מאחרות. רלטביזם המחזיק בשתי ההנחות הללו נקרא רלטביזם מוחלט. רלטיביזם יחסי לעומת זאת הוא סוג מרוכך יותר של רלטביזם. הוא גורס שיש אמיתות, אך כיוון שאנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לדעת את האמת, עלינו לפעול בצורה רלטיבסטית. רלטיבזם יחסי הוא כלי המאפשר סוג אחר של שיח. הוא מאמץ את ההנחה הראשונה, אך אינו מאמץ לגמרי את ההנחה השנייה. ביקורת רלטיביזם ספג ביקורת בעיקר משני כיוונים, הומאנית-אנושית, ולוגית-פילוסופית. הביקורת ההומאנית-אנושית על הרלטיביזם היא - שמאחר ורלטיביזם יגיד כי כל אמות מידה שתבחר תהיינה נכונות ומוצדקות - אזי יש פה הפחתה בערכי המוסר ובערכים הומאניים המוכרים ומוסכמים לכול. הביקורת הלוגית-פילוסופי היא הסתירה העצמית. אם כל אמת היא יחסית, אז גם האמת הזאת - הטיעון שכל הטענות הן יחסיות - הוא יחסי. סוגי רלטיביזם רלטיביזם אינדיבידואלי: מה שהפרט חושב כנכון מבחינה מוסרית הוא נכון מבחינה מוסרית עבור הפרט. רלטיביזם תרבותי: כל מה שהתרבות מניחה כנכון מבחינה מוסרית (עבור חברה מסוימת) הוא אמנם נכון מבחינה מוסרית באותה תרבות. מושג נפוץ באנתרופולוגיה, כביקורת על אבות הדיסציפלינה אשר הגדירו תרבויות מסוימות כמתקדמות יותר מאחרות (אבולוציה תרבותית). הטוענים לרלטביזם תרבותי טענו כי לא ניתן לשפוט תרבות שונה משל החוקר עקב חוסר ההבנה של החוקר את הערכים והנורמות של החברה הנחקרת. רלטיביזם מוסרי: טענה שכל מעשה יכול להיות מוסרי או לא מוסרי בתלוי בזמן, בסביבה ובנסיבות. אין מעשה לא מוסרי בפני עצמו. שאלות מסוג זה עולות בנושא של מזל מוסרי. רלטיביזם קוגניטיבי: טענה שהאמת היא יחסית. כל דבר שאנחנו יודעים הוא תלוי הקשר, מקום וזמן. ההגדרה הזו כוללת בחובה, גם רלטיביות אפיסטמולוגית. רלטיביזם אסתטי הטענה שיופי הוא עניין יחסי. נוגע לשאלות של פילוסופיה של האמנות. ראו גם ריצרד רורטי לודוויג ויטגנשטיין קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אתיקה	2024-03-10T11:04:17
סטרטיגרפיה	שמאל\|ממוזער\|250px\| שכבה גאולוגית בארגנטינה. שמאל\|ממוזער\|250px\|שכבות סלע סטרָטיגרפיה (stratum בלטינית – שכבה אופקית, graphia ביוונית – לרשום) היא ענף בגאולוגיה העוסק בתיאור סדר שכבות סלע ותיארוכן לפי לוח הזמנים הגאולוגי. סלעי משקע ימיים כאבן גיר מצטיינים בשכבתיות, אך גם סלעים יבשתיים כמו כורכר מורבדים בשכבות ואפילו סלעי בזלת שנקרשו מלבה מצטברים בשכבות. כאשר נלמד סדר השכבות במקום מסוים מוגדר החתך הסטרטיגרפי שלו. תצפיות בשכבות הסלעים משמשות בסיס לחקירת תולדות כדור הארץ, והעקרונות המונחים ביסוד הסטרטיגרפיה ושיטות הבדיקה שגובשו בענף מדעי זה מיושמות בעיקר בחיפושי נפט. סוגי השכבות סטרטיגרפיה עוסקת לרוב בניתוח סלעי משקע, שכן השכבות הגאולוגיות נוצרות, בדרך-כלל, בדרך של שקיעת חומר דטריטי בתוך ימות מתוקות ומלוחות או על קרקעית ים. הסטרטיגרפיה חוקרת גם סלעים געשיים הנוצרים מקרישת לבה הנפלטת מהרי געש בעת התפרצות געשית. כך נוהגים להבחין בין שכבות הבזלת שנקרשו, המצטברות בשכבות זו על-גבי זו. השכבתיות מעידה על מספר ההתפרצויות שאירעו במקום, ולפי מרכיבי השכבה – גם על סוג החומרים שנפלטו מהר הגעש. גם סלעים מותמרים, הנוצרים מסלעי משקע ומסלעי יסוד בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים, ניתנים לבחינה לאור הבדיקה השכבתית. ענפי המשנה שמאל\|ממוזער\|מאובנים הנמצאים בשכבות סלע קיים מתאם בין התקופות השונות בלוח הזמנים הגאולוגי לבין חלוקת המסלע ליחידות זמן: יחידות זמן-סלע: יחידת סלע שלמה משויכת לפרק שלם בלוח הזמנים הגאולוגי. כך מערכת מקבילה לתור, סדרה מקבילה לתקופה ודרגה מקבילה לגיל. מיון ליתוסטרטיגרפי (lithostratigraphy) – מיון לפי סוגי הסלעים המרכיבים את המסלע, במטרה למיינם לפי קבוצות בעלות משמעות. כך מתקבלות חבורות, תצורות, פרט ושכבה. מיון ביוסטרטיגרפי (biostratigraphy) – מיון לפי המאובנים שנמצאו בשכבות, במטרה למצוא את לוח הזמנים שבו נוצרו אותן שכבות. המאובנים שנמצאו בשכבה משמשים כמנחים להגדרת השכבות. כך יוגדר אופק כיחידה הבסיסית ו"תת-אופק" כיחידות משנה שלו. על-פי המאובנים שנמצאו בסלעים ניתן להבחין בסביבת ההיווצרות של הסלע בהתאם לסביבה המשוערת שבה שהה המאובן בטרם התאבן – בעל חיים, צומח או אחר – במים מתוקים, מי ים ועוד. לאור המאובנים שנמצאו בשכבות ניתן להבחין בין סלעי משקע שנוצרו בסביבת ימית – שבדרך-כלל מצטיינים בשכבתיות, וכן בסלעים יבשתיים שבהם ניכרים רבדים בשכבות השונות. כאשר סלעי משקע מתגלים ביבשה, כמו ברכס הרים, מניחים שהסלעים נוצרו כאשר היבשה הייתה מכוסה מים. במקביל לקביעת גיל השכבות באמצעות סטרטיגרפיה נעשה גם שימוש במדידת מגנטיות לאיתור סלעים פלאומגנטיים – סלעים ששימרו את השדה המגנטי של כדור הארץ במינרלים שיצרו אותם, וכן מחקר פלאוקלימטי – החוקר שינויי אקלים שחלו באזור בזמן נתון. בשנת 1961 נקבעו תקנים בינלאומיים למיונים לפי שתי השיטות על ידי האיגוד הבינלאומי למדעי הגאולוגיה (IUGS – the International Union of Geological Sciences). שמאל\|ממוזער\|200px\|שכבות ניכרות בליבה שהוצאה בקידוח שימושים שימוש חשוב בסטרטיגרפיה הוא איתור שכבות רוויות נוזלים או גזים, כמו מים, נפט, גז טבעי או מינרלים. כאשר מתבצע קידוח לבאר מים, למציאת מקור נפט או לאיתור מרבץ מינרלים, מתקבל חתך של השכבות במקום הקידוח. לאחר ביצוע קידוחים נוספים בסביבה אפשר להעריך את מבנה השכבות הגאולוגי באותו אזור. בדרך-כלל, נפט או גז מתגלים בסלעי משקע, כאשר הנוזל או הגז נתפס ב"מלכודת", בתחומה אין הוא יכול לצאת ובתוכה נוצר לחץ המאפשר למשאב לצאת אל פני הקרקע ללא השקעת אנרגיה באמצעות התקנת מתקן שאיבה. על-סמך חתכים שנעשו בעבר בסביבה, אפשר לקבוע היכן כדאי לבצע את הקידוחים הנוספים. את אלה ינסו לבצע בכיוונים נבחרים ועד לעומקים מוגדרים מראש לאור תוצאות קידוחי העבר. כך ניתן לאתר בסבירות רבה יותר – מים, נפט, גז או מינרל – במעמקי האדמה. תולדות מדע הסטרטיגרפיה שמאל\|ממוזער\|200px\|מאובנים מנחים את הבסיס התאורטי של הסטרטיגרפיה הניח ניקולאוס סטנו, שהציג את עקרון הסופרפוזיציה – לפיו שכבת סלע המונחת על-גבי שכבה אחרת היא צעירה ממנה. ניתן להרחיב את העיקרון ולהחילו גם על תופעות גאולוגיות נוספות. לדוגמה, אם שבר חוצה שכבות של סלעי משקע, הרי הוא צעיר מהן. בשנת 1669 נקבע כי שרידי המאובנים שנשארו בשכבות השונות יהיו המנחים לגבי טיבה של השכבה. ויליאם סמית, המכונה "אבי הגאולוגיה האנגלית", היה הראשון שניסה ליישם את עקרון הסופרפוזיציה בקנה-מידה רחב בסוף המאה ה-18. הוא הכין את המפה הגאולוגית הראשונה של אנגליה, ובה הצביע על התכונות המובהקות הקיימות בשכבות הסלע ועל החשיבות של המאובנים בייחוס מתאם בין הזמנים בהם נוצרו השכבות. ראו גם גאולוגיה - מונחים אי התאמה שכבה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:שיטות תיארוך	2024-09-19T16:29:55
ויטמין	שמאל\|ממוזער\|250px\|הנוסחה הכימית של ויטמין A (רטינול) שמאל\|ממוזער\|250px\|פירות וירקות נחשבים כמקור טוב לוויטמינים ויטמין (באנגלית: Vitamin) הוא תרכובת אורגנית, או קבוצת תרכובות אורגניות קרובות, החיונית לגוף ודרושה לו בכמויות מזעריות ושהגוף לא מסוגל לסנתז בעצמו. התפקידים של הוויטמינים הם סיוע בפעילות מטבולית ומערכתית, גדילה, הפקת אנרגיה מהמזון, עיבודם של אבות המזון, השתתפות בבנייתם של כדוריות הדם וההורמונים, יצירת הכימיקלים שמפעילים את מערכת העצבים וסיוע בפעולות העיכול. הוויטמינים חיוניים למניעת מחלות כמו צפדינה ואנמיה, ולהפחתת סיכון לחלות במחלות כמו סרטן ומחלות לב. רבים מהוויטמינים הם חומרים הנוגדים חמצון. יש קבוצות מדענים הגורסות שוויטמינים מאיטים את קצב ההזדקנות. מצד שני ישנם מדענים וחוקרים אשר מתנגדים להמלצה כללית על נטילת ויטמינים לכלל האוכלוסייה, וסבורים שאלו מתאימים רק לנסיבות בריאותיות מסוימות, ושיש לצרוך אותם רק בהיוועצות עם רופא. חוקרים אלו נתלים במחקרים שונים על השפעות שליליות שעלולות להיגרם כתוצאה מנטילת תוספי ויטמינים ללא סיבה מיוחדת, ביניהם מחקר מטא-אנליזה שאוגד בתוכו 277 מחקרים שהראו ששילובים מסוימים של תוספי ויטמינים עם הרגלי תזונה עלולים להגביר סיכון לשבץ. הגדרת הוויטמין היא בעייתית מעט משום שיש לה לא מעט מקרי גבול. ויטמין C, לדוגמה, עונה להגדרת הוויטמין עבור בני אדם ועבור בעלי חיים אחרים שיכולים לאכול פירות. אולם, בעלי חיים רבים שאינם יכולים לאכול פירות כן מייצרים אותו בכוחות עצמם ועבורם הוא אינו ויטמין. ויטמין D נוצר, אצל האדם, ברקמת העור בסיוע קרני השמש. על כן ויטמין D אינו תואם את ההגדרה הפורמלית של "ויטמין". דוגמאות נוספות לאי-הבהירות בהגדרת המונח "ויטמין" ניתן למצוא בוויטמין K וכמה ויטמינים מקבוצת B הנוצרים במעיים בסיוע חיידקים. ניתן לטעון כי אף על פי שלא גוף האדם הוא זה שמייצר ויטמינים אלה, הרי שהוא לא בהכרח זקוק להם מגורם חיצוני. מקור השם את המונח "ויטמין" טבע בשנת 1912 כימאי יהודי פולני, קזימיר פאנק, אשר הצליח לבודד את ויטמין B1 החיוני למניעת מחלות עצבים כמו בריברי. פאנק הרכיב את המונח מהמילים Vital (חיוני) ו-amine (אמין בכימיה), משום שנראה שגורמי המזון האורגניים הללו, המונעים בריברי ואולי מחלות מטבוליות דומות אחרות, נדרשו לכל החיים, ומכאן "חיוניים", והיו אמינים כימיים, ומכאן "אמין". אף על פי שבהמשך נמצא כי ויטמין C ואחרים אינם אמינים, המונח נשאר כפי שהוא. סוגי ויטמינים קיימים מספר ויטמינים: ויטמין A (רטינול) - מונע חמצון של חומרים ותרכובות בגוף, משפר את הראייה בחשיכה, שומר על בריאות העור ומסייע למערכת החיסונית. ויטמין A נמצא בכבד, חלב, כרוב, אשכולית, מנגו, ברוקולי, אפרסק, דובדבן, פלפל, בטטה, גזר, דלעת, תרד, חלב מלא, חמאה ושמנת, חלמון הביצה ושמן דגים. קבוצת ויטמין B כוללת מספר ויטמינים, השונים זה מזה במבנה ובתפקיד: ויטמין B1 (תיאמין) - מסייע בחילוף החומרים של חלבונים ופחמימות ובפעילות של מערכות העיכול והעצבים. ויטמין B1 נמצא בלחם, אורז, כבד, בשר, חלב, דגים, חלמון הביצה, שמרים, קטניות, נבטים ואגוזים. מחסור בוויטמין B1 עלול לגרום לדיכאון, בלבול, הפרעות בעיכול, חוסר תיאבון וחולשת שרירים. ויטמין B2 (ריבופלבין) - מסייע בגדילה ומונע מחסור בדם, חשוב לעיכול סדיר, לבריאות העור והשיער, ולפעילות תקינה של העיניים. מסייע גם לפעילות ויטמין B6. נמצא בבשר, דגים, חלב, יוגורט, גבינה, חלמון הביצה, שמרים, קטניות, חיטה מלאה וירקות ירוקי עלים. מחסור בוויטמין B2 עלול לגרום לסדקים בזוויות הפה, צריבה או גירוי בעיניים ועוד. ויטמין B3 (ניאצין או חומצה ניקוטינית) - אחראי לחילוף חומרים של סוכרים וחלבונים, חיוני לעצבים, לנשימה, לעיכול תקין וליצירת אנרגיה; מחזק את הזיכרון ומונע כאבי ראש ונדודי שינה. נמצא בכבד, סויה, זרעי דלעת, שעועית, עדשים, תרד, ביצים, שמרים, נבטים, לחם חי, אורז ובשר. מחסור בוויטמין B3 עלול לגרום להפרעות בעור, במערכת העיכול ובמערכת העצבים המרכזית. עודף בוויטמין B3 עלול לגרום לסומק, לבחילות וסחרחורות. ויטמין B4 (כולין, בעבר היה אדנין מסומן כוויטמין B4) ויטמין B5 (חומצה פנטותנית) - חיוני לפעולת העצבים, מערכת החיסון, ההורמונים הנשיים ותאי הדם האדומים. לוויטמין יש חלק פעיל חשוב בבלוטת יותרת הכליה והוא מגביר ייצור של קורטיזול, ובכך מאפשר לגוף לעמוד בלחצים בצורה טובה יותר. נמצא בכבד, גרעיני חמנית, חלמון ביצה, אורז, לחם, חלב, יוגורט, תפוח אדמה ובטטה. מחסור בוויטמין B5 עלול לגרום לעצבנות, עייפות, חוסר תיאבון ותחושת נמלול. ויטמין B6 (פירידוקסין) – מסייע בחילוף החומרים של החלבון ופעילות העצבים. נמצא בחומוס, אורז, תפוח אדמה, עגבנייה, בשר, דגים, ביצים, קטניות, אגוזים, בננות, נבטים ושמרים. מחסור בוויטמין B6 עלול לגרום לאנמיה, עייפות והפרעות נוירולוגיות. ויטמין B7 - (ביוטין) שומר על העור ועל תאי הדם האדומים ומקטין מתח נפשי. נמצא בכבד, חלב, ביצים, בוטנים ואגוזים, קטניות וירקות עליים. ויטמין B9 (חומצה פולית) - מונע חוסר דם, מחזק את פעילות מערכת העיכול והזיכרון. נמצא בבשר, דגים, תרד, אגוזים, דגנים וירקות עליים. ויטמין B12 (מתילקובלאמין) – גדילה, פעולת העצבים ויצירת תאי דם אדומים. נמצא באופן טבעי רק בבשר, דגים, חלב וביצים. טבעונים נמצאים בסיכון למחסור של מתילקובלמין (ציאנוקובלמין מכיל ציאניד שמזיק לנשימה תאית במינונים גבוהים), שנמצא במוצרים מן החי, ולעיתים יופנו לצרוך באופן קבוע תוסף תזונה, אם כי ביכולתם גם לצרוך מוצרי מזון שמועשרים בוויטמין B12. חוסר בוויטמין B12 עלול לגרום לאנמיה ולפגיעה במערכת העצבים. ויטמין C (חומצה אסקורבית) – מסייע ביצירת רקמות ועצמות, שומר על נימי הדם והשיניים, מחזק את המערכת החיסונית נגד דלקות, ולעיתים ממלא תפקיד בצמצום סכנה של מחלות לב וסרטן. נמצא בפלפל אדום וירוק, ברוקולי, הדרים, עגבניות, ירקות עליים, תפוחי אדמה, תות שדה, קיווי ואיברים פנימיים כמו כבד. ויטמין D - מסייע בספיגה תקינה של סידן וזרחן מהמזון ועוזר בבניית העצמות והשיניים. נמצא בחלמון, מרגרינה, כבד, שמן דגים וחלב מלא. הגוף מסוגל לייצרו על ידי חשיפה לקרני השמש. ויטמין E (אלפא טוקופרול) - השפעה מווסתת במצבי לחץ ועייפות ומאריך את חיי התא. ויטמין E שומר על הנעורים וטיפוח החן. נמצא בגרעיני ושמן חמניות, דגנים מלאים, ביצים, דגנים, בשר, שמרים, אגוזים, שמנים צמחיים וירקות ירוקי עלים. מוסף למוצרי מזון וקוסמטיקה כחומר משמר טבעי. ויטמין H (ביוטין או B7) - יש לו תפקיד ביצור אנרגיה, בעור, בשיער ובמערכת העצבים שנפגעים מהיעדר ויטמין זה. הוא נוצר על ידי חיידקים במערכת העיכול ומחלות כגון סוכרת מסוג 2 או PKU יכולים לגרום לחוסר של ויטמין H. במקרים אלו ממליצים הוספת ויטמין H לדיאטה. ויטמין K (מנדיון) - אחד ממרכיבי הדם, המשפיע על קרישת הדם. נוצר בתוך הכבד וחיוני לייצור הפרוטרומבין, שהוא חלק ממערכת הקרשת הדם. אפשר לייצר אותו גם באופן מלאכותי והוא נמס בשמנים. אינו יציב באור ובנוכחות מחמצנים. מצוי בירקות עלים ירוקים, חמאה, אפונה ובכבד. ויטמין P היה כינוי ששימש בעבר לחומרים מקבוצת הביופלאוונואידים. מלבד הוויטמינים נזקק הגוף גם לחומרים אנאורגניים וליסודות כימיים טהורים לקיומו: מינרלים. בנוסף, יש חומצות שומן מסוג אומגה 3 ואומגה 6 שנדרש לקבל מהתזונה. גילוי הוויטמינים הוויטמינים התגלו בשנת 1906 על ידי המדען פרדריק גואולנד הופקינס. הופקינס ערך מחקרים בעכברים שבהם הוא האכיל אותם מאכלים המכילים פחמימות טהורות, שומנים, חלבונים, מלחים ומינרלים. למרות אכילת המאכלים העשירים בכל אבות המזון, העכברים גוועו מחוסר תזונה מספקת. לעומת זאת, קבוצה אחרת של עכברים, שהוזנה באותם מאכלים אך עם תוספת של חלב, האריכה ימים. הופקינס הסיק ממחקרו שיש בחלב חומר מסוים העוזר לגוף להתפתח ונותן לו חיוניות (כיום אנו יודעים שזהו ויטמין A). בשנת 1929 קיבלו הופקינס ופרופסור כריסטיאן אייקמן (שחקר את המחלה בריברי) פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על גילוי הוויטמינים. בשנת 1928 זכה הכימאי הגרמני אדולף וינדאוס בפרס נובל לכימיה על עבודתו בתחום הסטרולים והקשר שלהם לוויטמינים. ויטמינים מסיסי מים ומסיסי שמן ניתן לחלק את כלל הוויטמינים לשתי קבוצות: ויטמינים מסיסים במים, כגון ויטמין C וויטמינים מקבוצה B, וכנגדם ויטמינים מסיסים בשומן, ובהם הוויטמינים E, D, A ו-K. משמעות ההבדל בין הקבוצות טמונה במשטר הצריכה שלהם. קבוצת הוויטמינים המסיסים במים מווסתת בקלות בגוף - כמות עודפת של ויטמינים מסיסים במים מופרשת בשתן ובזיעה. אי לכך, מקרים של צריכה עודפת של ויטמינים מסיסים במים אינם שכיחים (אם כי אפשריים). בניגוד למסיסים במים, ויטמינים המסיסים בשומן, נאגרים בשומן הגוף במידה מסוימת והגוף מתקשה להיפטר מעודפיהם בצורה יעילה דרך השתן/זיעה (עקב היותם הידרופוביים). אי לכך, הרעלה של ויטמינים מקבוצה זו נפוצה יותר. מקרה נפוץ של הרעלת ויטמין נובע מצריכה יתרה של ויטמין A. למנת יתר של כל ויטמין השפעות ספציפיות, אולם סימפטומים משותפים עשויים לכלול בחילות, שלשול והקאות. ככלל, הדרך להתמודדות עם הרעלת ויטמין היא להפחית את צריכתו ככל שניתן עד לפינוי הכמויות העודפות מהגוף. ראו גם תוסף תזונה ויטמין (תזונה) קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:תזונה	2024-05-10T13:51:33
טלאל, מלך ירדן	טלאל בן עבדאללה (בערבית: طلال بن عبد الله; 26 בפברואר 1909 – 7 ביולי 1972) היה מלך ירדן מ-20 ביולי 1951 עד שאולץ לוותר על כיסאו מסיבות נפשיות ב-11 באוגוסט 1952. קורות חייו טלאל נולד במכה בשנת 1909 כבנם הבכור של עבדאללה הראשון ומוסבח בנת נאסר. בילדותו סבל מהתפרצויות זעם, מיעט לדבר ונטה להתבודד. בשנת 1929 סיים לימודיו במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט שבבריטניה. בשנת 1934 נישא לזיין א-שריף בנת ג'מיל. על פי החוקה הירדנית, אמור היה בנו הבכור של המלך לרשת אותו, אולם טלאל סבל ממחלת נפש, שעשתה אותו אדם מלנכולי, שנוטה למצבי רוח קיצוניים והתפרצויות, ולכן נתווסף לחוקת 1947 סעיף שקבע כי המלך רשאי ליטול מבנו את זכות הירושה במידה ולדעתו היורש אינו מתאים. אביו סבר שאינו כשיר לרשת את מקומו והעדיף את אחיו הצעיר נאיף או את בנו הבכור של טלאל, חוסיין, כיורשו. באופן רשמי נשא טלאל בתואר יורש העצר. בשנת 1951 סבל טלאל מהתרופפות עצבים ומחולשה כללית. לאחר שנבדק על ידי שלושה רופאים, שהמליצו על ריפוי בסנטוריום, שלח אותו אביו לאנגליה. בעת ההתנקשות באביו, עבדאללה הראשון, בירושלים ב-20 ביולי 1951, שהה טלאל מחוץ לירדן ורצה לשוב ולקבל לידיו את השלטון, אולם נתקל בהתנגדותו של ראש ממשלת ירדן. לאחר שנבדק על ידי רופאיו ונמצא שהוא "במצב גופני ורוחני משביע רצון" הותר לו לשוב לירדן. בעת מותו של עבדאללה עוד לא מלאו לחוסיין 16 שנים, ולכן העדיפו מקבלי ההחלטות בממלכה – הפוליטיקאים הוותיקים ובראשם תאופיק אבו אל-הודא, השגריר הבריטי אלק קירקברייד ומפקד הלגיון הערבי ג'ון באגוט גלאב – שטלאל יוכתר למלך ויישב על כס השלטון לפחות עד שחוסיין יגיע לפרקו, וב-6 בספטמבר 1951 הוכתר טלאל למלך ירדן. עליית לשלטון של טלאל אחרי אביו האוטוקרט יצרה ציפיות גבוהות לשינוי והדביקה לו תדמית ליברלית. במהלך שלטונו הקצר, ב-1 בינואר 1952, אושררה חוקה ירדנית חדשה, שהוכל בהכנתה עוד בתקופת עבדאללה. חוקה זו הייתה ליברלית ודמוקרטית יותר מהחוקה שקדמה לה, ועל-פיה הממשלה כגוף, וכל שר באופן אישי, אחראים בפני הפרלמנט. החוקה כללה פירוט רב של זכויות אזרחיות ודתיות, אך היא גם העניקה למלך סמכויות נרחבות לגבי שלוש רשויות הממשל. כמו כן, היא קבעה גם חינוך יסודי חובה חינם לבנים ולבנות בבתי ספר ממשלתיים. טלאל ניסה לשפר את הקשרים של ירדן עם מדינות ערב. הוא לא דבק בתוכנית "סוריה הגדולה" של אביו ובמגמות ההתרחבות הטריטוריאלית שלו. כמו כן, הוא חתם על "אמנת הביטחון הקיבוצי" של "הליגה הערבית" (שאביו לא חתם עליה), המחייבת את המדינות החתומות לראות התקפה מזוינת נגד אחת מהן כמכוונת נגד כולן ולחוש לעזרתה. כמו כן, הוא סייע לשיפור היחסים המתוחים בין ירדן לבין מצרים וערב הסעודית. טלאל זכה לאהדה רבה בירדן ומחוצה לה (אם כי פחות בקרב הפלסטינים), וזאת עקב דימויו האנטי-בריטי. על רקע זה נפוצו שמועות בירדן כי סיפור מחלת הנפש שלו הוא המצאה בריטית שנועדה להדיח אותו מהשלטון בגלל סירובו להישמע לבריטים. במאי 1952, עקב החמרה במחלתו של טלאל, קבעה הממשלה בניגוד לרצונו כי עליו לצאת לריפוי, ומינתה עוצרים לניהול הממלכה. בעקבות המלצת רופאיו, יצא טלאל לחופשת הבראה בצרפת, למרות שחשש מהפיכה מצד אחיו נאיף. בעקבות חוות דעת של כמה רופאים, שטענו שאין סיכוי לשיפור במצבו, החליט הפרלמנט באוגוסט 1952 לסיים את כהונתו ולהעביר את השלטון לבנו הבכור, חוסיין, וב-11 באוגוסט 1952 הודח טלאל מכס המלוכה. ממשלת ירדן הכריזה עליו כבלתי שפוי וכחולה בסכיזופרניה. בנו חוסיין הוכתר למלך באוגוסט 1952, אולם את המדינה ניהלה מועצת עוצרים עד חודש מאי 1953, שבו לפי הלוח המוסלמי חל יום הולדתו ה-18. מאוחר יותר הועבר טלאל לאשפוז בסנטוריום פרטי ליד איסטנבול בטורקיה, שם שהה עד מותו בשנת 1972. טלאל נקבר במאוזוליאום המלכותי בעמאן. הוא הותיר אחריו שלושה בנים ובת. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:מלכי ירדן קטגוריה:מתמודדים עם מגבלה נפשית קטגוריה:בוגרי המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט קטגוריה:המשפחה ההאשמית קטגוריה:עבדאללה הראשון, מלך ירדן קטגוריה:ילידי 1909 קטגוריה:ירדנים שנפטרו ב-1972	2024-08-01T03:18:11
דגל ירדן	דגל ירדן (בערבית: علم الأردن, בתעתיק מדויק: עלם אלארדן) הוא דגלה הלאומי של ממלכת ירדן. עיצוב הדגל מבוסס על דגל המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה. הדגל מורכב משלושה פסים אופקיים (שחור, לבן וירוק) שמחוברים על ידי משולש אדום בקצה השמאלי. הפסים האופקיים מייצגים את הדגל השחור ששימש את מוחמד, ואת דגלי הח'ליפויות בית אומיה (לבן) ובית פאטִמה (ירוק). המשולש האדום מייצג את השושלת ההאשמית והמרד הערבי. לכוכב בן שבעת הקודקודים משמעות כפולה: הוא מייצג את שבעת הפסוקים בסורת אל-פאתחה (הסורה הראשונה בקוראן), וכן את האחדות של האומה הערבית. בנוסף לדגל הלאומי, יש לירדן גם דגל מלכותי, שמונף בנוכחות המלך בלבד. הדגל המלכותי כולל במרכזו את הדגל הלאומי בגרסה מוקטנת, כשבמקום הכוכב מופיע כתר מלכותי. ברקע הדגל הלאומי המוקטן משורטטים פסים בצבעים הלאומיים, ומסודרים בצורת קרני אור. הדגל הפלסטיני זהה לדגל הירדני, למעט הכוכב שאינו מופיע בגרסה הפלסטינית. דגל המרד הערבי, ובעיקר צבעיו שהם צבעי הלאומיות הכלל-ערבית, שימש בסיס גם לדגלי מצרים, סוריה, עיראק, כווית, איחוד האמירויות, סודאן, תימן ורפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית. ראו גם קישורים חיצוניים דגל ירדן באתר שגרירות הממלכה האשמת של ירדן בארצות הברית ירדן, דגל קטגוריה:ירדן: סמלים לאומיים ירדן ירדן ירדן	2024-09-21T18:03:35
יש לך שתי פרות	שמאל\|ממוזער\|250px\|בסוציאליזם היו לוקחים לך אחת מהן ונותנים למישהו אחר. "יש לך שתי פרות" הוא משפט פתיחה עבור אוסף בדיחות שנוצרו כפרודיה על דוגמאות טיפוסיות של הקורס "מבוא לכלכלה", שבהן חוואי בחברה חסרת כסף משתמש בבקר שלו כדי לסחור עם שכניו. הדוגמאות נועדו להראות את המגבלות בשיטת סחר חליפין, ולהוביל להצגה של המטבע והכסף. ה"שתי פרות", לעומת זאת, מציב את בעל הפרות בשיטות כלכליות בוגרות, שבהן הפרות הן מטפורה לכל המטבעות, הון, אמצעי ייצור ועוד. הכוונה היא בדרך כלל להראות את הפגמים והאבסורד בשיטות אלה. דיון בדיחת "שתי הפרות" הראשונה נועדה להשוות שיטות כלכליות נגדיות, כמו קפיטליזם וקומוניזם, בדרך כלל באמצעות אנלוגיה בה הממשלה והביורוקרטיה מתערבות ביחסים בין האדם הפשוט לבין הפרות שלו. הבדיחות מאז התפתחו לסאטירה על שיטות ותאוריות פוליטיות, תרבותיות, חברתיות ופילוסופיות מגוונות. בסופו של דבר, הבדיחות צוחקות כמעט על כל דבר. אירועים חדשותיים שכוללים פרות (כמו התפרצות מחלת הפרה המשוגעת), מהווים אף הם חומר לבדיחות. הגדרות אלה הן דוגמאות לבדיחות הראשונות שהופצו בימיו המוקדמים של האינטרנט. עם זאת, בדיחות אלה הופצו בגרסה מודפסת לפני האינטרנט, בתחילת שנות השמונים. מכיוון שהיו מקור מיידי להומור בתרבויות רבות, בדיחות ה"שתי פרות" הפכו להיות חלק בהתפתחות האינטרנט. הבדיחות האלו עדיין מופצות היום, והן מתורגמות ומצוטטות באתרי אינטרנט רבים, בגרסאות רבות, עם "הגדרות" חדשות יותר שמתווספות כל שנה. בשל החופשיות והאוניברסליות של נושאיהן, בדיחות "שתי פרות" נחשבות לפעמים לדוגמה טובה של "הומור בין-תרבותי". ככאלה, הן יכולות להוות דוגמאות תמציתיות (לא בהכרח מדעיות) לדרך שבה תרבויות שונות מבטאות חזונות שונים, של אותה תפיסה פוליטית (אך למעשה, רוב הבדיחות משקפות את הדעות הביקורתיות של אנשים מחוץ למערכת). בניסיון למצוא מכנה משותף בינלאומי, יש הרואים בהן סימנים הומוריסטיים של תרשים כללי ובסיסי של מדעי המדינה, שמשווה בין תפיסות פוליטיות (כמו הזכות לקניין ומידת ההתערבות של הממשלה בכלכלה) בתרבויות שונות בעולם. דוגמאות מוכרות לרשימת הבדיחות להלן אין, כמובן, ערך מדעי, אך ייתכן שהבדיחות בה משקפות נקודות מבט מסוימות. אנרכיזם: יש לך שתי פרות. אתה שומר על הפרות וגונב את הפר של השכן שלך. אתה מתעלם מהממשלה. באותו הזמן, השכנים שלך מנסים לקחת את הפרות והורגים אותך. הפרות מחליטות שאין לך שום זכות לעשות משהו עם החלב שלהן, ועוזבות כדי להקים חברה משלהן. אריסטוקרטיה: יש לך שתי פרות. אתה מוכר את שתיהן וקונה פרה אחת גדולה באמת, עם אילן יוחסין. ליברטריאניזם: יש לך שתי פרות. למדינה זה לא מזיז. אחת מהן חולה. למדינה זה לא מזיז. היא מדביקה את השנייה. למדינה זה לא מזיז. יש מגפה שמאיימת להרוג את כל הפרות. למדינה זה לא מזיז. סוציאליזם: יש לך שתי פרות. המדינה לוקחת ממך אחת מהן ונותנת אותה למישהו אחר, שאין לו פרות בכלל. קומוניזם מושלם: יש לך שתי פרות. המדינה לוקחת ממך את שתיהן ונותנת לך כל חודש כמה חלב שאתה צריך. קומוניזם נוסח חרושצ'וב: יש לך שתי פרות. המדינה לוקחת ממך את שתיהן ומשקיעה בהרחבת הארסנל הגרעיני שלה. בינתיים אתה מחכה 16 שעות בתור כדי לקבל כוס חלב. האיש שהיה לפניך לקח את האחרונה. קפיטליזם: יש לך שתי פרות. אתה מוכר אחת, קונה במקומה פר זכר, מגדל עדר פרות ומוכר אותן ברווח. קפיטליזם - גרסת הון סיכון: יש לך שתי פרות. אתה מוכר שלוש מהן לחברה הציבורית שבבעלותך תוך שימוש בקו אשראי שנפתח על ידי גיסך בבנק. לאחר מכן אתה מבצע חילוף חוב/השקעה עם חברת בת כך שאתה מקבל את ארבע הפרות בחזרה, עם החזרי מס על חמש פרות. החלב של שש הפרות מועבר בחשאי לחברת קש באיי קיימן השייכת לבעלי ההון העיקריים של החברה, המוכרים את הזכויות לכל שבע הפרות חזרה לחברה שלך. בדו"ח השנתי רשום כי בבעלות החברה שמונה פרות, עם אופציה לפרה נוספת. להודעת העיתונות לא מצורף מאזן. הציבור קונה את השור שלך עם צ'קים חסרי כיסוי. פשיזם: יש לך שתי פרות. הממשלה לוקחת אותן ומחייבת אותך לקנות ממנה חלב. העולם השלישי: אין לך שתי פרות, ואם כן אתה הממשלה בעצמה. נאציזם: יש לך שתי פרות. הממשלה לוקחת לך אותן ויורה בך. פמיניזם: יש לך שתי פרות. אתה לא תעז לקרוא להן כך. טבעונות: אין לך שתי פרות, לשתי פרות יש אותך. ציונות רוויזיוניסטית - יש לך שתי פרות בירדן, זו שלך וזו גם כן. ראו גם בדיחות החלפת נורה קישורים חיצוניים שתי פרות, אוסף בדיחות באתר "פורטל ההומור" בדיחות שתי פרות, אוסף גדול קטגוריה:בדיחות קטגוריה:תאוריות כלכליות קטגוריה:פרות בתרבות	2024-10-16T20:04:33
Prince Of Persia	הפניה הנסיך הפרסי (סדרת משחקים)	2008-07-23T14:02:36
וול סטריט ג'ורנל	ממוזער\|250 px\|כתבת העיתון, קרן אליוט, עם ולדימיר פוטין ב-2002 וול סטריט ג'ורנל (באנגלית: The Wall Street Journal) הוא עיתון יומי (שש פעמים בשבוע), היוצא לאור בעיר ניו יורק. העיתון הוא השני הנפוץ ביותר בארצות הברית ונכון ל-2022 מודפס ב-654,000 עותקים. העיתון מפיץ גם גרסה אסייתית ואירופאית. מתחרהו העיקרי כעיתון כלכלי יומי הוא העיתון Financial Times הלונדוני, המפרסם אף הוא מהדורות בין-לאומיות. העיתון נמצא בבעלות חברת דאו ג'ונס אנד קומפני. החברה היא בבעלות ניוז קורפ שבשליטת רופרט מרדוק. העיתון פועל בתחום עיתונאות כלכלית ומסקר בעיקר עסקים אמריקאיים, בין-לאומיים וחדשות כלכליות. שמו של העיתון הגיע מרחוב וול סטריט, הרחוב שבו שוכנת בורסת ניו יורק ונחשב כליבו של המרכז הכלכלי. העיתון הודפס ללא הפסקה מאז ייסודו ב-8 ביולי 1889 על ידי צ'ארלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'ארלס ברגסטרסר. העיתון וסגלו זכו בפרס פוליצר 39 פעמים (עד 2015). העיתון ידוע בשימוש שהוא עושה ברישומים במקום בתמונות. הוא מציג קו שמרני ונוקט לרוב בעמדה פרו ישראלית. היסטוריה חברת דאו ג'ונס אנד קומפני נוסדה ב-1882 על ידי הכתבים צ'ארלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'ארלס ברגסטרסר. תחילה ערכו השותפים בכתב יד עלוני חדשות כלכליות שהועברו למנויים באזור וול סטריט על ידי שליחים. בשנת 1883 החלה החברה להפיץ את ה-Customers' Afternoon Letter. בשנת 1889 עיתון זה הורחב ושמו הוסב ל"וול סטריט ג'ורנל", והחל להעביר את שירות החדשות באמצעות טלגרף. העיתון הציג את "מדד ג'ונס", שהיה הראשון ממספר מדדי מניות ואיגרות חוב בבורסה לניירות ערך בניו יורק. העיתונאי קלרנס בארון רכש את השליטה בחברה ב-1902; תפוצתו אז הייתה 7,000 עותקים, אבל טיפסה עד סוף שנת 1920 ל-50,000. ב-1996 הוקם אתר האינטרנט של העיתון. כיום האתר נחשב כאתר כלכלי בתשלום הגדול ביותר באינטרנט עם 712,000 לקוחות משלמים נכון לרבעון הרביעי 2004. נכון לנובמבר 2006, מנוי שנתי לגרסה מקוונת של העיתון עלתה 99 דולר לחסרי מנוי גרסה מודפסת. תוכן העיתון בתשלום זמין גם בחינם, במהדורה מוגבלת, של AOL ו-Congoo Netpass. כתבות זוכות פרס פוליצר משנת 1995 זמינות חינם באתר פרס פוליצר. בספטמבר 2005 השיק העיתון גרסת סוף שבוע, המופצת לכל מנוייו. ב-2005 דיווח העיתון על פרופיל ציבור הקוראים שלו. כ-60 אחוזים חברים בהנהלות בכירות, עם ממוצע הכנסות של 191,000 דולר, ממוצע הכנסה משפחתית נטו של 2.1 מיליון דולר וגיל ממוצע של 55. ב-2006 הודיע העיתון כי יכלול לראשונה פרסומות בעמוד הראשון, בעקבות הצלחת ניסוי בגרסאות האסייתיות והארופאיות. העיתון משתמש עדיין בשיטת איור נקודות דיו בשם , אשר הוצגה ב-1979 במקום בתמונות של אנשים, מיומנות ייחודית בקרב העיתונים הגדולים. עם זאת השימוש בתמונות צבעוניות במהדורות העיתון הפך גם הוא נפוץ בשנים האחרונות, במיוחד במדור סגנון חיים. בינואר 2007, הפחית העיתון את גודל גיליון הנייר מ-15 ל-12 אינץ' תוך כדי שמירה על אורך של 22 ו-3/4 אינץ' במטרה לחסוך בעלויות דפוס. העיתון דיווח כי החיסכון נאמד ב-18 מיליון דולר. ב-2008 השיק העיתון גרסה עולמית מורחבת, כדי לכלול מהדורות שפות זרות נפוצות. העיתון הראה עניין ברכישת מתחרהו, ה-Financial Times. חלקים בעיתון מספר חלקים ייחודיים: חלק ראשון – מאופיין בחדשות תאגידים, ודיווחי פוליטיקה וכלכלה שווקים – כולל כיסוי בתחום הרפואה, טכנולוגיה ותקשורת כספים והשקעות – מכסה ומנתח שווקים כלכליים בין-לאומיים פרסונל – מפורסם בשלישי וחמישי, ומכסה גם השקעות פרטיות, קריירה ותרבות סוף שבוע – מפורסם בימי שישי, סוקר אינטרסים אישיים של קוראים כולל נדל"ן עיסוק – מפורסם בשבתות, מתמקד בהחלטות זמן פנוי של קוראים עסקיים, כולל אוכל ובישול, בידור, תרבות, אופנה, נסיעות וקניות עמוד המערכת עמוד המערכת של העיתון מצהיר שהפילוסופיה שלו היא לטובת "שווקים חופשיים ואנשים חופשיים". העמוד מציג נקודת מבט של שוק חופשי בנוגע לסוגיות כלכליות ולעיתים נקודת מבט נאו-שמרנית של מדיניות החוץ של ארצות הברית. מערכת העיתון תמכה רבות במדיניות הגירה מוגבלת פחות. ב-3 ביולי 1984 כתבה המערכת: "אם וושינגטון עדיין רוצה לעשות משהו בנוגע להגירה, אנו מציעים תיקון חוקתי בעל כמה מילים: צריכים להיות גבולות פתוחים". עמוד המערכת מפרסם באופן שכיח קטעים שנכתבו על ידי מנהיגים מהאקדמיה, מעולם העסקים ומהפוליטיקה, הן מארצות הברית והן ממדינות מהעולם. העיתון זכה בשני פרסי הפוליצר הראשונים שלו עבור כתיבת מערכת ב-1947 וב-1953. פעילות בישראל החל מ-1998, עיתון הארץ הדפיס והפיץ את המהדורה המקומית של ההרולד טריביון, שכללה גם זכויות לפרסום קטעי חדשות מתוך המהדורה האירופית של ה"וול סטריט ג'ורנל". בשנת 1999, העיתון ג'רוזלם פוסט החל לפרסם מוסף של ה"וול-סטריט ג'ורנל", העוסק במימון אישי וביתי, השקעות אישיות, וניתוחי קרנות. המוסף "וול סטריט סאנדיי" היה מופץ בעיתון-האם ובעוד 10 עיתונים בתוך ארצות הברית. החל מינואר 2008, הג'רוזלם פוסט חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם הוול סטריט ג'ורנל, במסגרתו הג'רוזלם פוסט מפיץ ומשווק עותקים של "וול סטריט ג'ורנל אירופה" בישראל. קישורים חיצוניים The Wall Street Journal ברשת – האתר הרשמי. The Career Journal – אתר קריירה חופשי של העיתון. The Real Estate Journal – אתר חופשי של העיתון המתמקד בנדל"ן. The Startup Journal – אתר חופשי של העיתון המתמקד בהקמה, הפעלה ורכישת עסקים קטנים. The Opinion Journal – אתר חופשי של העיתון המאופיין בדעות ופרשנויות. Kevin Sprouls – אתרו של קווין ספרולס, יוצר סגנון פורטרט הקווים של העיתון. Noli Novak – האתר של נולי נובק, אומנית ציורי הנקודות של העיתון. הערות שוליים קטגוריה:ארצות הברית: כלכלה קטגוריה:עיתונים באנגלית קטגוריה:עיתונות כלכלית קטגוריה:זוכי פרס פוליצר: דיווח מסביר קטגוריה:זוכי פרס פוליצר: שירות ציבורי קטגוריה:ניו יורק: עיתונים	2024-10-04T09:10:57
הביגבגים	הביגבגים היא תוכנית טלוויזיה ישראלית לילדים ששודרה בשנים 1998–2000 בערוץ הילדים. התוכנית עסקה בחמש בובות של חרקים, אשר משדרים מתחנת טלוויזיה שהקימו, הנקראת "ביגבוגיה". בכל אחד מ-26 הפרקים של התוכנית עסקה החבורה בנושאים שונים ומגוונים כגון צבעים, דמיון, התבגרות, ידידות, אחריות ועוד, כאשר כל אלו מלווים בשירים מקוריים. התוכנית החלה את דרכה כרצועת שידורי רצף של סדרות מצוירות. בהמשך כל פרקי התכנית סווגו תחת נושאים. היום הפרקים המסווגים זמינים בBIGI. שמותיהן של הדמויות נבחרו על פי שמות של מוזיקאים מפורסמים מתחום הג'אז והסול: דיזי על שם דיזי גילספי (חצוצרה), לואי על שם לואי ארמסטרונג (חצוצרה ושירה), אלה על שם אלה פיצג'רלד (שירה), בילי על שם בילי הולידיי (שירה) וצ'יק על שם צ'יק קוריאה (פסנתר). הבובות עוצבו על ידי שי צ'רקה ואיתי דורון. ייצורן התבצע בבריטניה, בשל העלויות הזולות יותר מאשר בישראל. לואי הזחל עצמו היה כוכב אורח ב"שש באביב", יחד עם טל מוסרי וליאת אחירון הוא הנחה מועדון מעריצים בו דיבר עם ילדים, עשה דברים מצחיקים ודמיין דברים משונים. כמו כן הוא כיכב במספר תוכניות אחרות בערוץ בתפקיד אורח. הדמויות בילי (שרון בר עזר): נמלה. נולדה להיות כוכבת, בילי היא המלכה של התוכנית. ההתלהבות שלה מכל מה שהיא עושה מידבקת, והיא תמיד יכולה לצרף את דיזי למסעות החדשים שלה. בילי אוהבת להופיע על הבמה, בין אם בשירה, משחק או הנחיית התוכנית. צ'יק (אבי יקיר, וגיורא קנת בדיבוב לאנגלית): חגב. מגיש חדשות במהדורת חדשות החרקים, מחושיו מזדקפים כאשר סיפור חדשותי מתבשל. כשזה קורה, הוא נוטש את מעשיו ומקפץ אל האולפן על מנת לחלוק את החדשות עם צופיו. דיזי (אילן סביר): פרפר. בן 6 בעל קסם שובבי מיוחד. אחד משני הכוכבים של התוכנית. סקרן, טוב לב ורגיש במיוחד. אלה (איקי גלעד): חיפושית זבל. המעבדה של אלה היא מקום ידידותי בו כל החרקים יכולים לשוחח, לאכול ולעזור. היא מדענית מוכשרת ומומחית במיחזור, אך עמוק בתוך לבה היא רוצה להיות כוכבת ותמיד מזמזמת לצלילי הפטיפון שלה. לואי (מיכאל וייגל): זחל. לואי הקטן, החרק התינוק, היה רוצה לעשות את כל הדברים שחבריו עושים. יש לו עוד הרבה מה ללמוד ואלמלא גיחוכו המתוק וכוונותיו הטובות, חלק מהחרקים היו כבר כועסים עליו. פינות בתוכנית מבזק צ'יק: פינת חדשות בהנחיית צ'יק החרגול. לעיתים הוא עונה על שאלות מהצופים. ביגבגלופדיה: פינה שבה כל ביגבג מציג עובדות על העולם. מוסר ההשכל: הביגבגים היו מתאספים סביב המדורה וכל אחד מהם מספר סיפור עם מוסר השכל, כשבסופו מתפתח ויכוח בין כל הביגבגים ששומעים אותו לגבי איזה מוסר השכל הוא יותר מתאים. מה ההבדל?: דיזי הפרפר מסביר הבדלים בין שני דברים ולפעמים לואי הזחל מפריע לו. דיזי הבלש המחושחש: דיזי הופך לבלש ופותר את התעלומות של הביגבגים האחרים. פארודיה על קולומבו. בילי המנהיגה: בילי מנסה לאמן את הביגבגים ללא הצלחה. מה בריבוע?: שעשועון טלוויזיה בהנחיית צ'יק, בכל פעם דיזי ובילי היו צריכים לנחש מה נמצא מאחורי הריבוע והזוכה היה מקבל פרס שבסוף נאכל על ידי לואי. תשאלו את אלה: אלה מציגה פתרונות משלה לכל מיני בעיות. סיפוריו של לואי: לואי מציג המשכים משלו או פרשנות משלו לכל מיני אגדות ילדים שצ'יק מספר לו. מזג האוויר: פינה שהיא חלק מהפינה "מבזק צ'יק" שבה צ'יק שואל את לואי לגבי מזג אוויר מתאים על מנת לעשות משהו, ולאכזבו התופעה שקורית איננה מאפשרת זאת, לאחר מכן שאותה תופעה מסתיימת, צ'יק מגיע לאחר שהוא לא שומע עד הסוף את הדיווח של לואי לגבי מזג האוויר וכתוצאה מכך לצ'יק קורית איזו תאונה ועל הדרך מלמדים את הצופים לגבי התופעה. לואי האחראי: הביגבגים ממנים את לואי להיות אחראי על דבר מה, רק שהוא לא עושה זאת בצורה הטובה ביותר. חידות הביגבגים: מספר מערכוני חידות שודרו במהלך קיץ 1998 כשהפתרון שלהם הוקרן בתוכנית המקדימה של "כדור פורח" של אותה שנה "כדור ההפתעות". בהמשך החידות ופתרונן הוקרנו יחד. פינת הבריאות: צ'יק מלמד את הצופים על בריאות ועל גוף האדם בעזרתו של לואי, שמתפלא לגבי דבריו של צ'יק בנושא מסוים. מסביב לעולם עם צ'יק: צ'יק מסייר במדינה מסוימת ומראיין כמה מתושביה. אחת הפינות הייתה חלק מהפינה "מה ההבדל" שבה הופיע דיזי באמצע הפינה של צ'יק שעסקה במצולות הים. פרסום לביגבגים יצאו מעדני חלב ושקיות שוקו בחסות "טרה", פוסטרים, קלטת וידאו בהפצת MCI, יומן תלמיד (לשנת הלימודים תש"ס 1999–2000), ספרי צביעה והפעלה הכוללים קומיקסים והצגה לילדים בשם "הביגבגים על הבמה". בנוסף, בעקבות הצלחתה בישראל נמכרה התוכנית ל-5 תחנות שידור בחו"ל, בהן: בריטניה, ברזיל, מקסיקו, פורטוגל וסינגפור. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:ערוץ הילדים: תוכניות וסדרות קטגוריה:סדרות טלוויזיה ישראליות שעלו לשידור בשנות ה-1990 קטגוריה:סדרות טלוויזיה ישראליות בכיכובן של בובות קטגוריה:רצועות שידור בטלוויזיה בישראל קטגוריה:סדרות על חרקים	2024-08-01T03:18:21
גלאסנוסט	גלאסנוסט (ברוסית: Гласность, ) - "חופש הביטוי", "פתיחות", "חסר צנזורה", "שקיפות", הייתה אחד מקווי המדיניות שהציג מיכאיל גורבצ'וב בברית המועצות בשנת 1985. מטרתו של גורבצ'וב במדיניות הגלאסנוסט הייתה בחלקה ללחוץ על השמרנים במפלגה שהתנגדו למדיניות ארגון הכלכלה מחדש (פרסטרויקה). היסטוריה בעוד במערב המושג "גלאסנוסט" מתקשר לחופש הדיבור, המטרה העיקרית של מדיניות זו הייתה להגביר את שקיפות ניהול המדינה ולפתוח אותה לדיון, ולשנות את המצב הקודם בו החלטות פוליטיות מרכזיות התקבלו על ידי מעגל קטן של אנשי מנגנון או בתוך הפוליטבירו, מבלי שתהיה אפשרות לבקרם. הגלאסנוסט נתנה חופש חדש לאנשים: חופש דיבור רב יותר - שינוי רדיקלי, שכן השליטה על חופש הדיבור ועל הביקורת כנגד הממשלה היו חלק מרכזי מהשיטה הסובייטית. הגלאסנוסט נחשב לצעד לקראת דמוקרטיה ברוסיה. העיתונות הפכה לפחות נשלטת על ידי הממשל, עד כדי כך שהעיתון הרשמי "קומסומולסקאיה פרבדה" נאסר להפצה בצ'כוסלובקיה בתקופת הגלאסנוסט ברוסיה. תחת מדיניות הגלאסנוסט, האזרחים יכלו ללמוד הרבה יותר על היקף הזוועות שבוצעו על ידי הממשלה כשסטלין היה בשלטון. אף על פי שניקיטה חרושצ'וב גינה את פולחן האישיות של סטלין, המידע על הממדים האמיתיים של הזוועות עדיין הוסתר. אלפי אסירים פוליטיים ומתנגדי משטר שוחררו ברוח הגלאסנוסט. עם זאת, המטרה המקורית של גורבצ'וב, להשתמש בגלאסנוסט ובפרסטרויקה כדי לערוך רפורמות בברית המועצות לא צלחה, וממשלת ברית המועצות קרסה בשנת 1991, לאחר ניסיון הפיכה כושל של גורמים שמרניים שהתנגדו לרפורמות של גורבצ'וב. קישורים חיצוניים קטגוריה:ברית המועצות: היסטוריה קטגוריה:המאה ה-20	2024-03-06T13:00:36
גלסנוסט	REDIRECT גלאסנוסט	2004-07-06T23:38:27
בדיחה	בדיחה היא אמרה שמטרתה להצחיק. אורכה של בדיחה יכול להשתנות ובדרך כלל עומד על מספר משפטים בודדים. הבדיחה יכולה להיות יצירה מוגמרת בפני עצמה, או להיות חלק מיצירה קומית ארוכה יותר (כגון מערכון). כמו כן, היא יכולה להיות משולבת ביצירה שעיקרה אינו קומי, כגון חלק מנאום פוליטי או הרצאה חינוכית. מרבית בני האדם מספרים בדיחות מדי פעם והתנסו, מעט, ביצירת בדיחות חדשות. אולם, יש אנשים שיצירה וסיפור בדיחות היא מקצועם; שנקראו "בדחנים" אך כיום נפוץ יותר הכינוי קומיקאים או סטנדאפיסטים. יצירת בדיחות חדשות ומוצלחות מצריכה יכולת יצירתית גבוהה ולבדחנים דרוש זיכרון טוב, המאפשר להם לחזור על בדיחות ששמעו בעבר. יתרונות ושימושים הבדיחה מעוררת צחוק הנחשב לבריא. הוא משחרר אנדורפינים ומשפר את מצב הרוח. בדיחות היוו נושא למחקר רציני מדעי, למשל עבודתו של זיגמונד פרויד: "בדיחות ויחסן לתת מודע". הבדיחה גם ממלאת תפקיד חברתי. היא נותנת דימוי נעים, נוח ופתוח לאומרה. בדיחות יכולות בקלות להוריד מהלחץ בשיחות חשובות, ולעזור לאנשים זרים לתקשר ביתר נוחות. על פי המסופר בתלמוד היו תלמידי חכמים כמו רבה שפתחו את שיעורם בבדיחה, על מנת לפתוח את לב התלמידים לשיעור, טכניקה שמקובלת היום על חלק מהמרצים. מהותה של הבדיחה לרוב מובע בבדיחה רעיון פרדוקסלי או אבסורדי, שאינו לפי הרצף הרציונלי וההגיון המוכר לנו. בבדיחות חייב להיות אלמנט של הפתעה ושל אמירה שלא צפויה מראש, אחרת הבדיחה תהפוך לסיפור. לשם הבנת בדיחות מסוימות יש להיות מצוי בקונטקסט או ברקע התרבותי שבו מסופרת הבדיחה. כך בדיחות על פולניות מסופרות מתוך תפיסה מוקדמת על קרירותן ועל האופן שבו הן מקדישות את סבלן. "בדיחות קרש" הן בדיחות שאינן מצחיקות, מכיוון שאלמנט ההפתעה בהן נמוך. צחוקם של שומעי הבדיחה נובע מהסתירה בין הרעיון שבה לבין הלך החשיבה המקובל. כאשר מתברר שבניסיון לפתור את הסתירה הזו אין טעם, שהרי זוהי בדיחה ובדיחה גרידא, משתחררת האנרגיה שהשקיע המוח בהתמודדות עם הבדיחה, ואנרגיה זו יוצרת את הצחוק. יתרונה של הבדיחה הוא בשנינותה ובקצרנותה. ככל שהבדיחה תהיה קצרה יותר ומפתיעה יותר, כך היא תיחשב לבדיחה איכותית יותר. ככל שבדיחה הופכת לסיפור ארוך, לרוב היא מאבדת משנינותה ומפסיקה להצחיק. היחס לאחר אפלטון, ואחריו תלמידו אריסטו, הסבירו את הצחוק מהחלקה על קליפת בננה כשמחה לאיד. מכאן פתחו תורה שעל פיה צחוק נובע מלעג ומתחושת עליונות. תורות אלה אינן מסבירות את מרבית הבדיחות, ולכן הוסיף תומאס הובס את הרעיון שבבדיחה אדם לועג לעצמו לאחר מעשה: "כמה טיפש הייתי קודם, לפני שהבנתי את העוקץ בבדיחה". כיום אין תורות העליונות זוכות לתמיכה מרובה. ההבחנה בין "אני" ל"אחר" מאפשרת לצופה או לשומע לחוות תחושה של רווחה, המעוגנת ביסודה בתחושת ההקלה כי הוא אינו מושא ההומור ואינו נפגע ממנו. כאשר ההבחנה אינה קיימת, או שישנה קרבה גדולה בין ה"אני" למושא ההומור, מידת הרווחה והשעשוע שחווה הצופה או השומע מתמעטים וגם ההנאה שלו מן ההומור מתמעטת. דוגמה טיפוסית לכך יכולה לשמש בדיחות על מוצאם של אנשים, המשעשעות בעיקר אנשים שאינם ממוצא זה. גם מחזה כמו החלקה על קליפת בננה או נפילה ישעשעו בדרך כלל את הצופים במחזה, אך לא את המחליק או הנופל עצמו. פעמים רבות, עם זאת, עשוי הומור העוסק בקהילה מובחנת כלשהי לשעשע את חברי הקהילה, כאשר הם סבורים – בצדק או שלא בצדק – שהם מובחנים ממושאיו האמיתיים של ההומור. דוגמה לכך ניתן למצוא בעורכי דין התולים על קירות משרדיהם את איוריו של דוּמה הלועגים לעוסקים במקצוע, מתוך סברה שחיצי ההומור של דומה אינם פוגעים בהם דווקא. התייחסות הומוריסטית לעיקרון זה ישנה בסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון": לאחר שהומר סימפסון מאבד את רישיון הנהיגה שלו עקב נהיגה בשכרות, הוא נאלץ לקבל קורס נהיגה מונעת ולראות תמונות מזעזעות של תאונות שנגרמו כתוצאה מאלכוהול. בעוד שהקהל הצופה מזועזע מהמראות, הומר פורץ בצחוק ואומר "זה מצחיק כי זה לא אני" ("It's funny because it's not me"). הפתעה הגדרה מוכרת ומתבקשת היא "הפתעה". בדיחות מפתיעות. -דוקטור, האם אוכל לנגן בפסנתר אחרי הניתוח? - בוודאי. - נפלא! קודם לא ידעתי. ההומור בבדיחה בנוי על הפער שבין ציפיותינו (המצב המוכר בו אנשים שנפגעו באיבר הדרוש לפרנסתם שואלים רופא אם יוכלו לעשות בו שימוש כמקודם) ותשובתו המפתיעה של האיש, שכלל אינו יודע לנגן בפסנתר. אם נעקר את יסוד ההפתעה בבדיחה, ההומור ייעלם ממנה: אדם שמעולם לא ידע לנגן על פסנתר מדבר אל הרופא שלו לאחר ניתוח ושואל: "דוקטור, עכשיו לאחר שעברתי את הניתוח, האם אני אוכל לנגן על הפסנתר?" הדוקטור עונה לו: "ודאי!" אומר האיש: "יופי! תמיד רציתי לנגן על פסנתר!" בדוגמה זו, סולקה ההפתעה כבר בתחילת הבדיחה, ומסיבה זו היא אינה מצחיקה. מאותה סיבה בדיוק, רוב הבדיחות המוכרות לצופה או לשומע אינן מעוררות בו שעשוע או צחוק, משום שיסוד הפער וההפתעה נעלם מהן. במטבע דומה, מצבים הומוריסטיים החוזרים פעם אחר פעם ומוכרים מראש לצופה, הופכים פחות מבדחים ומשעשעים כאשר חוזרים עליהם פעם אחר פעם. פעמים רבות, בנוי ההומור על שימוש ב"שלשות", כמו בפתיחה הקלאסית לבדיחות רבות: "רבי, כומר וקאדי נכנסים לבאר..." לרוב, מבוססות בדיחות מסוג זה על שתי דוגמאות דומות (לדוגמה, הכומר עושה כך, הרבי עושה בדומה לכך), כך שאצל השומע נוצרת מערכת ציפיות מסוימת בתוך מסגרת סיפור הבדיחה. הדוגמה השלישית ("אומר הקאדי...") היא זו הסותרת את מערכת הציפיות וכך נוצרת הבדיחה. תורות אי ההלימה מרבית תורות ההומור מדברות על שתי תבניות חשיבה המופעלות על אותו חלק עולם. יותר מכך - שתי תבניות לא תואמות, ולכן נקראות תורות מסוג זה "תורות של אי הלימה". למשל, הבדיחה הבאה, שהיא המקור היווני לבדיחת ה"פילים בחיפושית": - איך מכניסים ארבעה פילים לשתי עגלות? - שניים בכל עגלה. הבדיחה פותחת בתבנית חשיבה של "גודל" - השומע תוהה איך ייכנסו פילים גדולים לתוך עגלות קטנות. מתברר שתבנית החשיבה שבעל הבדיחה מתכוון אליה היא חשבונית - זהו תרגיל אריתמטי פשוט. בבדיחה הזאת לא סתם מופעלות שתי תבניות חשיבה, אלא מתחולל מעבר מתבנית אחת לאחרת. זוהי הגדרתו של אייזק אסימוב: בבדיחה משתנה במפתיע זווית הראייה. ארתור קסטלר, בספרו מעשה היצירה כותב על מפגש של שתי תבניות חשיבה מרוחקות, והוא טוען שסוג מפגש כזה אחראי גם ליצירה אמנותית ומדעית. הוא נותן כדוגמה את הבדיחה הבאה: הבעל חוזר לביתו ומגלה את הבישוף עם אשתו במיטה. הוא הולך לחלון ומנופף לאנשים בכיכר. הבישוף שואל אותו מה הוא עושה, והוא משיב: "אתה ממלא את תפקידי, אז אני ממלא את תפקידך". תבנית החשיבה של נאמנות בחיי הנישואין מוחלפת בזו של מילוי תפקידים. עמנואל קאנט טען שהומור נוצר מסיכול ציפיות - משהו רב משמעות מתגלה כהבטחה ריקה. הרברט ספנסר השתמש בהגדרה דומה - מעבר מגבוה לנמוך. ארתור שופנהאואר טען שבדיחה נולדת מהפעלת מערכת מושגים לחלק עולם שהם אינם מתאימים לו. בספרו הצחוק, מ-1900, טען אנרי ברגסון שאנחנו צוחקים כשאנו מגלים מכניות בפעולה שהייתה צריכה להיות אנושית. למשל, החלקה על קליפת בננה מגלה לנו שהגוף הוא חלק מן העולם הגשמי, ומציית לחוקי המכניקה ולאו דווקא לרצונו של המחליק. בנוסף, יש הטוענים שבבסיס הבדיחה והומור בכלל עומדת התנגשות של שניים או יותר הקשרים שונים. בעוד תחילת הבדיחה נעוץ בהקשר x הרי שסופה או הפואנטה הגורמת לצחוק מגיעה עם הקשר y. התגשות ההקשרים היא הגורמת לצחוק. טענה זו יכולה להסביר חלק גדול מהמכניקה של הבדיחות בכלל. סוגי בדיחות קיימים סוגים רבים של בדיחות, אשר ניתן לסווג אותן בכמה ממדים. בדיחה מסוימת יכולה להתאים ליותר מקטגוריה אחת. לדוגמה: בדיחות החלפת נורה יכולות להתייחס לקבוצות החברתיות משתנות מבעלי מקצוע מסוים, קבוצה אתנית מסוימת או מאפיינים מאגדים אחרים. שעשועי לשון שעשועי לשון ומשחקי מילים הם מגוון השימושים הנעשים בשפה לשם שעשוע, תוך ניצול סגולותיה של השפה. שעשועי הלשון יכולים להיות בעלי אופי הומוריסטי ולהיחשב כבדיחות. בדיחות משחקי מילים משחקי המילים מבוססים על כפל משמעויות שניתן למצוא בשפה. לעיתים מתייחסים למטאפורה במובן הפשוט של המילים שהיא מיצגת, והבדיחה מצחיקה משום שהיא חורגת מהמשל הברור מאליו הגלום במילים. לעיתים קרובות משלבים משחקי מילים בתוך ז'אנרים אחרים של בדיחה, כדי שהתוצר הסופי יהיה מתוחכם ומשעשע יותר. בריאיון עם יחיאל ספרא, המרבה להתעסק בהומור ובחידודים, הסביר את רברבנותו: "הצניעות היא נר לרגליי. לכן אני דורך עליה". בדיחות של משחקי מילים בדרך כלל קשות להבנה לאנשים שלא אמונים על השפה, כיוון שמדובר בדרך כלל בדברים ייחודיים לשפה, ולרוב מדובר בדקויות קטנות, בידיעת ביטויים ובהחלפות של אותיות במילים דומות ולא ברעיון ששווה לכל נפש בכל שפה. איכות הבדיחה - בדיחות קרש (בדיחות א') בדיחת קרש היא בדיחה בעלת שורת מחץ טיפשית או שחוקה. בדיחות קרש כאלה פופולריות בקרב ילדים, בשל פשטותן. לרוב, בבדיחת הקרש חוסר ההיגיון בולט מאוד והוא למעשה הגורם לצחוק. ישנה קבוצה נוספת המשתייכת לבדיחות הקרש המתאפיינת בכך שאין כלל משמעות לוגית לבדיחה. לעיתים קורה שבדיחת קרש הופכת למצחיקה - לאו דווקא בגין תוכנה, אלא בגין סיבות חיצוניות לגמרי - למשל בגין היותה מסופרת כאילו הייתה מצחיקה. דוגמה קלאסית שהתפרסמה מאוד בתרבות ההומוריסטית הישראלית - שאובה מתוך מערכוני הגשש החיוור: כמה? 7. מה 7? מה כמה? הבדיחה האמיתית נוצרת אפוא מכך שבדיחת הקרש מוצגת כבדיחה אמיתית, בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה". סוגי בדיחות על פי נושא ישנן בדיחות המתמקדות בנושא או תחום תוכן מסוים. בדיחות מקצוע בדיחות מקצוע הן בדיחות הדומות לבדיחות אתניות בהתבססותן על סטריאוטיפים, רק שאלו סטריאוטיפים על בעלי מקצוע מסוים ולא עדתיים. תת-סוגה היא הבדיחות על הפוליטיקאים, כנראה המקצוע המושמץ ביותר בבדיחות: בדיחות מגדר בדיחות מגדר הן בדיחות המבוססות על דעות קדומות ועל דימויים רווחים שנוצרו למגדר מסוים, בצדק או שלא בצדק. אחד מהסוגים הנפוצים של בדיחות מגדר הם בדיחות על בלונדיניות. "בדיחות הבלונדיניות" מציגות סטריאוטיפ של נשים בעלות מראה חיצוני מושך, רמת אינטליגנציה נמוכה ביותר ולפעמים גם מיניות מופרזת; הבלונדיניות בבדיחות מתוארות כחסרות כל הגיון. לעיתים אפשר לראות בבדיחות מגדר סוג של ביקורת שנאמרת בחיוך. למשל, כלפי הסטריאוטיפ של הגבר האובססיבי להוכיח את שליטתו במצב. בדיחות אתניות בדיחות אתניות מסתמכות על סטריאוטיפים שנושאים ציבורים ועדות שונים. כמו לגבי סטריאוטיפים מגדריים, הקצנתם של הסטריאוטיפים האתניים בצורה שלא תעלה על הדעת משעשעת ומחוללת צחוק. לפעמים בדיחות כאלו נאמרות ברוח טובה, לעיתים ניתן לראות אותן כחלק ממגמה לדכא, לזלזל ולהשפיל מיעוט. בתרבות של "תקינות פוליטית" בדרך כלל מקבלים בעין יפה בדיחה על קבוצה בעלת סטטוס גבוה יותר, מאשר התבדחות על חשבונו של ציבור המצוי בסטטוס נמוך, במיוחד אם מספר הבדיחה שייך בעצמו לקבוצה הנפגעת ממנה. לפעמים, כדי לרכך את המסר המעליב, מחליפים את העדה הספציפית בביטוי "לא חשוב מאיזו עדה", אך כאשר מתוכן הבדיחה ניתן להבין לאיזה סטריאוטיפ אתני היא מכוונת, טעם הלוואי הגזעני נותר. עדות ומוצא יהודי בבדיחות האלו ישנן סטיגמות שונות לגבי מוצאות שונות של יהודים: פולנים - מרירים, משתלטים על חיי ילדיהם ונוטים להיעלב בקלות. מרוקאים - עצבניים. רומנים - גנבים. כורדים - רפי שכל וטיפשים. פרסים/סקוטים/תימנים - קמצנים. צרפתים - תבוסתנים ופחדנים. רוסים - שיכורים ואלכוהוליסטים. בדיחות פוליטיות בדיחות פוליטיות הן בדיחות שנושא הלעג העיקרי שלהן הוא אישים פוליטיים מפורסמים, מדיניות הממשל או לפעמים גם היסטוריה של המדינה. הם מהוות כלי לביטוי ביקורת העם על אי-הצדק במדינה, או על כך שהאנשים המנהלים אותה נראים כחסרי כישורים מתאימים. בדרך כלל לצורכי הבנת הבדיחות הפוליטיות, השומע צריך לדעת את הנושא עליו דנה הבדיחה. הבדיחות קשורות קשר הדוק לזמנן ולמקומן ואי אפשר להבין אותן ללא ההקשר שלהן. תופעת הבדיחות הפוליטיות מאפיינת משטרים המגבילים את חופש הדעה של העם והבדיחות מהוות כלי עזר לביטוי הביקורת. במיוחד התופעה בלטה בברית המועצות, בה הוטלה צנזורה כבדה על כל כלי התקשורת ההמונית. הבדיחות שסופרו מפה לאוזן ידעו לבטא את דעת העם הפשוט על המתרחש סביבו. משפט הפתיחה יש לך שתי פרות מאפיין סדרה של בדיחות פוליטיות. בדיחה פנימית בדיחה פנימית (או בדיחה פרטית) היא בדיחה שהבנת ההומור בה מותנית בידע מוקדם, צורת חשיבה או תפיסה, שיש רק לאנשים השייכים לקבוצה מסוימת. ידע, צורת חשיבה או תפיסה אלה אינם רווחים בכלל האוכלוסייה, ולכן הבדיחה עשויה להצחיק רק את אנשי הקבוצה אליה היא מיועדת. בדיחות מקצועיות בדיחות מקצועיות הן בדיחות המתבססות על ידע מקצועי מסוים, ולכן מובנות לעוסקים בתחום זה, ואינן מובנות, או מובנות פחות, לאלה שמחוץ לתחום זה. בדיחות המתחילות ב"יש לך שתי פרות" מדברת אל העוסקים במדע המדינה יותר משהיא מדברת אל יתר בני האדם, בזכות הבנתם הטובה יותר של הרקע ליצירת ההגדרות השונות שמרכיבות את הבדיחה. הבדיחה "מדוע עשרת בני המן אינם יכולים להיות בסיס למרחב וקטורי? מפני שהם תלויים" היא בדיחה שתשעשע אך ורק מי שיש לו ידע באלגברה ליניארית, והבדיחה "יש 10 סוגים של אנשים בעולם, אלה שיודעים בינארית ואלה שלא" תצחיק מי שיש לו ידע בסיסי בספירה בבסיס 2. ברגע שאדם צוחק ממנה הוא מאותת למספר: אנחנו שנינו מאותו מקצוע. בדיחות המיועדות למבוגרים ישנן בדיחות אשר בעקבות הנושאים, האופי וסגנון המילים שמאפיינות אותן אינן מתאימות עבור ילדים, אך נעשה בהם שימוש רב בקרב המבוגרים. בדיחות גסות כאמור, באופן כללי ניתן לומר שההומור מבוסס על סתירה בין המימרה ההומוריסטית לבין הלך החשיבה המקובל, והצחוק הוא הפורקן המושג כאשר מתברר שבניסיון לפתור את הסתירה הזו אין צורך. על רקע זה אין פלא שהבדיחות הקשורות למין, המכונות "בדיחות גסות" הן סוגת הומור פופולרית ביותר, שהרי אין נושא שסביבו יש תפיסה של "אפשרי", "מותר" ו"אסור" כמו סביב המין. טיבן של הבדיחות מסוג זה משתנה. חלקן מעודנות וחלקן בוטות וולגריות. ישנן בדיחות "כאילו גסות", המבוססות על רעיון הפוך. השאלה ההתחלתית מכוונת לכאורה בבירור אל תשובה מינית בוטה, שומע הבדיחה "נופל בפח" ומצפה לה, ולמעשה מסתיימת הבדיחה בצורה תמימה למדי. בדיחות זוועה (או "הומור שחור") סוגה אחרת של בדיחות היא בדיחות הזוועה. תת-סוגה מפורסמת שלהן היא בדיחות שנושאן השואה. בדיחות אלו מתבססות על חילול הטאבו הכרוך בנושאים שבהן הן עוסקות, והרעיון המקאברי שמאחוריהן הוא בלתי נסבל, עד כדי כך שהוא מצחיק. ראו גם קומדיה איגיון בדיחות החלפת נורה בדיחות פילים לקריאה נוספת ערן כץ ולני רביץ, הצחוק הזה מזכיר לי ..., הוצאת מודן, 2006. איך לספר בדיחות. אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד. דני קרמן, ספר הבדיחות האדום, הוצאת מפה. קישורים חיצוניים מאגר של אלפי בדיחות באתר הילדים יויו הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:מילים וביטויים בארמית	2024-08-05T13:08:59
טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן	טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן היה אירוע טרור פלסטיני שהתרחש ב-5–6 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה העשרים שהתקיימה במינכן בגרמניה המערבית. במהלך האירוע נרצחו אחד-עשר מאנשי המשלחת: ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי המשלחת האולימפית הישראלית, על ידי מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור". שניים מהחללים נרצחו בתוך מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי תוך כדי השתלטות המחבלים על חברי המשלחת. תשעת האחרים הוחזקו כבני ערובה במשך כ-19 שעות ונרצחו במהלך ניסיון חילוץ כושל של כוחות משטרת בוואריה בשדה תעופה סמוך לעיר. במהלך ניסיון החילוץ נהרגו גם שוטר גרמני אחד וחמישה מתוך שמונת המחבלים. למרות השנים הרבות שחלפו נחשב הטבח עד היום לאחת מפעולות הטרור הידועות ביותר, עקב נסיבות התרחשותו במהלך אירוע הספורט החשוב ביותר, שהביאו אותו לפרסום עולמי. מחמוד דאוד עודה ("אבו דאוד"), ראש ארגון "ספטמבר השחור" ומתכנן פעולת הטרור, טען בספרו האוטוביוגרפי שמחמוד עבאס (אבו מאזן), לימים ראש הרשות הפלסטינית, היה בין המעטים ששותפו בסוד העניין והוא שדאג למימון הפעולה. עבאס טען שלא ידע למה עתיד לשמש הכסף. רקע בשנת 1972, קודם לטבח במינכן, התרחשו מספר אירועי טרור גדולים שבהם תקפו ארגוני הטרור הפלסטיניים יעדים ישראליים, בישראל ומחוצה לה. ב-8 במאי 1972 חטפו חברי הארגון "ספטמבר השחור" מטוס של חברת סבנה שהיה בטיסה מבריסל לתל אביב, והנחיתו אותו בנמל התעופה לוד. למחרת השתלטו כוחות מסיירת מטכ"ל על המחבלים ושחררו את בני הערובה. שלושה שבועות מאוחר יותר, ב-30 במאי, ביצעו חברי ארגון הטרור הצבא האדום היפני, שפעלו בשליחות החזית העממית לשחרור פלסטין, את הטבח בנמל התעופה לוד שבמהלכו רצחו 24 בני אדם. כן בוצעו פעולות שונות נגד שגרירויות ישראליות. זו הייתה "עליית מדרגה" משמעותית בפעולות הטרור נגד ישראל לעומת שנים קודמות. המודעות לטרור בעולם ובמידה רבה גם בישראל, הייתה אז קטנה מאוד לעומת המצב כיום, ואמצעי הביטחון שננקטו נגד הטרור היו מצומצמים. לא בוצעו אז, למשל, בדיקות של מטען הנוסעים בשדות התעופה, וכך התאפשר למבצעי הטבח בנמל התעופה לוד להעביר את כלי נשקם במזוודות שהגיעו איתם בטיסה מרומא, וכאשר נחתו בלוד הוציאו אותם מהמזוודות והחלו לירות בנוסעים. באותה תקופה נדחו על ידי ישראל ומדינות ערב כל הניסיונות למשא ומתן מדיני. זו הייתה תקופה שקטה למדי בסכסוך הצבאי עם מדינות ערב בכל החזיתות מאז סיום מלחמת ההתשה באוגוסט 1970, אולם הייתה החמרה בפעולות הטרור של הארגונים הפלסטיניים. אלה גורשו מירדן בספטמבר 1970, אשר כונה על ידי הפלסטינים "ספטמבר השחור" ועל שמו נקרא ארגון הטרור שביצע את טבח הספורטאים במינכן. אנשי הארגונים התמקמו באזור בדרום מזרח לבנון שכונה בישראל "פתחלנד". בנוסף לקרבות בין ירדן לפלסטינים, החמירה המלחמה הקרה בין מדינות המערב בראשות ארצות הברית לבין ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה את המתח. המלחמה הקרה הייתה אז בשיאה, והגוש המזרחי, שניתק את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, תמך פוליטית וצבאית במדינות ערב וסייע גם לארגוני הטרור הפלסטיניים. "האולימפיאדה השמחה" ומחדל האבטחה ממוזער\|6 בספטמבר 1972, נשיא גרמניה גוסטב היינמן נושא דברים לזכר חללי הטבח באצטדיון האולימפי במינכן האולימפיאדה ה-20 נערכה בעיר מינכן, במדינת המחוז בוואריה שבגרמניה המערבית, בשנת 1972. האולימפיאדה התקיימה 36 שנה לאחר אולימפיאדת ברלין שנערכה בגרמניה הנאצית בשנת 1936, ו-27 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. מארגני האולימפיאדה שאפו להראות לעולם באמצעות האולימפיאדה את פניה של גרמניה החדשה, מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום, לעומת זיכרונות האולימפיאדה הנאצית בברלין. מארגני האולימפיאדה כינו אותה "האולימפיאדה השמחה". אחד האמצעים ליצירת אווירה זו הייתה הימנעות מנוכחותם של אנשי צבא ומשטרה חמושים, שעלולים להזכיר את המשטר הנאצי. בשל כך המעיטו באמצעי אבטחה וכוחות ביטחון. כ-4,000 שוטרים מכל רחבי גרמניה נשלחו לאבטח את המשחקים, אולם הם שירתו בלבוש אזרחי ולא היו חמושים. בדיעבד התגלה שהיו ידיעות מודיעיניות על כוונה של ארגוני טרור לפגוע באולימפיאדה, אך לא התייחסו אליהן ברצינות ולא ניתנה עליהן, ככל הנראה, כל התרעה לממונים על הביטחון באולימפיאדה. לא היה עד אז תקדים לניסיון של טרוריסטים לחבל באירוע ספורט בינלאומי, ואנשים מעטים העלו על דעתם שאירוע טרור יכול להתרחש באולימפיאדה. השאננות של גורמי הביטחון הקלה על המחבלים לבצע את מזימתם ואפשרה את כניסתם לכפר האולימפי ללא קושי רב ומבלי לעורר חשד. גם גורמי הביטחון של מדינת ישראל לא התייחסו ברצינות ראויה לאיום של הטרור הפלסטיני בכלל וארגון "ספטמבר השחור" בפרט, והאבטחה של המשלחת הישראלית הייתה מינימלית. ועדת החקירה הישראלית שמונתה לאחר הטבח האשימה שניים מאנשי "המוסד" באחריות לכך והם הודחו מתפקידם. אולם, היו כמה אנשים שהיו מודאגים ממצב האבטחה הלקוי. לפי דבריו של מנהל המשלחת הישראלית, שמואל ללקין, הוא התריע על הליקויים עוד לפני שהמשלחת הגיעה למינכן, והמשיך להתריע גם בהמשך, אך שום דבר לא נעשה. אחת הטענות העיקריות הייתה לגבי מיקום הבניין שבו שוכנה המשלחת הישראלית, סמוך לגדר הכפר האולימפי, שהייתה גדר רשת פשוטה שקל היה לחתוך אותה או לעבור מעליה, כפי שהתברר שעשו המחבלים. גנרל אולריך וגנר, שכיהן כיועצו הצבאי של שר הפנים הגרמני, הנס-דיטריך גנשר, אישר את דברי ללקין והוסיף שגם היה איש ביטחון ישראלי "בדרג הרבה יותר גבוה מללקין" כדבריו, שחזר והעלה את בעיית המיקום בפני משטרת מינכן, שהייתה אחראית על ביצוע האבטחה, ובפני הוועדה המארגנת ואפילו בפני הוועד האולימפי הבינלאומי, אך ללא הועיל. גאורג זיבר, פסיכולוג שהתבקש להכין תסריטים אפשריים של סיכונים ביטחוניים עבור הממונים על האבטחה, הכין בין 26 התסריטים תסריט אחד שדמה באופן כמעט מדויק לזה שהתרחש בפועל, תסריט מספר 21. מומחי האבטחה סירבו להתייחס ל"תסריט מספר 21" בטענה שהוא "בלתי סביר לחלוטין". למרות זאת, במשחקים הפאראלימפיים שהתקיימו חודש לפני אולימפיאדת מינכן, ב-2 – 11 באוגוסט 1972 בהיידלברג, לוותה נבחרת ישראל על ידי מאבטחים אנשי השב"כ, באישור שלטונות גרמניה המערבית. לספורטאים הנכים הוסבר שאותה אבטחה ניתנה מחשש לשלומם של הספורטאים נכי צה"ל שעלולים לשמש יעד לפיגוע חבלני. ב-21 באוגוסט 1972 הגיעו למינכן ראשוני הספורטאים הישראלים, הסייפים דן אלון ויהודה וינשטיין. כיוון שהיו הראשונים, ניתנה להם האפשרות לבחור באיזו דירה לגור, והם בחרו בדירה 2 משום שהייתה היחידה שכללה מרפסת. טקס הפתיחה של האולימפיאדה התקיים ב-26 באוגוסט 1972, ולאחריו החלו 15 ימי תחרויות שהיו אמורות להסתיים ב-10 בספטמבר (הן הסתיימו ב-11 בספטמבר בעקבות הפסקתן הזמנית ל-24 שעות ביום הטבח). זו הייתה האולימפיאדה הגדולה ביותר עד אז, בהשתתפות 7,170 ספורטאים מ-121 מדינות, שהתחרו ב-195 אירועים ב-23 ענפי ספורט. המשלחת הישראלית ממוזער\|שמאל\|225px\|בניין המשלחת הישראלית, החדר שבו הוחזקו בני הערובה הוא מצד שמאל של הכניסה מתחת למרפסת הוועד האולימפי בישראל החליט לשלוח לאולימפיאדת מינכן משלחת בינונית בגודלה יחסית לאותה תקופה, שכללה 15 ספורטאים, מהם שתי נשים, שהתחרו בשבעה ענפי ספורט. בנוסף לספורטאים כללה המשלחת חמישה מאמנים, שני שופטים בינלאומיים שמונו לשפוט בתחרויות, ושמונה בעלי תפקידים נוספים, בסך הכול 30 אנשים. מנהל המשלחת היה שמואל ללקין. מבחינה כמותית בלטו במשלחת הענפים ה"כבדים", היאבקות והרמת משקולות, שבכל אחד מהם היו שלושה ספורטאים, מאמן ושופט. שמונה מבין 11 הנרצחים בטבח השתייכו לשני ענפים אלה. בשני ענפים, היאבקות ושיט, השתתפו באולימפיאדה זו ספורטאים מישראל בפעם הראשונה. בהרמת משקולות ובסיוף השתתפה ישראל בפעם השנייה (הראשונה באולימפיאדת רומא (1960)). בשלושת הענפים הנוספים, אתלטיקה, שחייה וקליעה, נהגה ישראל להשתתף בכל האולימפיאדות, או כמעט בכולן. הספורטאית הבולטת במשלחת הייתה האתלטית אסתר רוט-שחמורוב, שהצטיינה בריצות קצרות וריצות משוכות, וזכתה שנתיים קודם לכן בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף במשחקי אסיה שנערכו בבנגקוק ב-1970. משאר הספורטאים לא היו ציפיות להישגים גבוהים, למעט מרק סלבין, מתאבק בן 18 שהיה אלוף ברית המועצות לנוער ועלה לישראל מספר חודשים לפני האולימפיאדה. מרבית חברי המשלחת הישראלית התגוררו בכפר האולימפי ברחוב קונולי 31. בבניין גרו גם משלחות אורוגוואי והונג קונג. בדירה 1, הסמוכה לכניסה לבניין, התגוררו חמישה מאמנים ושני שופטים. בדירה 2 התגוררו חמישה ספורטאים: שני קלעים, שני סייפים ואתלט אחד (ההלך שאול לדני). בדירה 3 התגוררו שישה ספורטאים: שלושה מתאבקים ושלושה מרימי-משקולות. בדירה נוספת שהו בעת כניסת המחבלים מנהל המשלחת שמואל ללקין ושני אנשי הצוות הרפואי. בסך הכול שכנו בבניין בבוקר 5 בספטמבר 21 ישראלים. שתי הנשים במשלחת, שחמורוב והשחיינית שלומית ניר, התגוררו בבניין נפרד בכפר האולימפי. שני השייטים, יצחק ניר ויאיר מיכאלי, ומנהל קבוצת השיט אלי פרידלנדר שהו בקיל שבה התקיימו תחרויות השיט. יום הטבח, 5 בספטמבר, היה היום ה-12 של האולימפיאדה. עד אז סיימו רוב הספורטאים הישראלים את השתתפותם בתחרויות, ולכן יצאו חברי המשלחת בערב הקודם לחזות בהצגת "כנר על הגג" בכיכובו של שמואל רודנסקי, וחזרו לחדריהם בכפר האולימפי בשעה מאוחרת. ייתכן שהמחבלים ידעו על כך ותכננו לבצע את הפעולה דווקא ביום הזה, כדי שיהיה להם קל יותר להשתלט על חברי המשלחת. מתוך 11 הספורטאים ששכנו בבניין בקונולי 31, היחיד שלא סיים את השתתפותו היה מרק סלבין. הוא היה אמור להתחרות באותו יום, אך לא זכה להגיע לזירת התחרות. שחמורוב, שגרה כאמור בבניין אחר, הייתה אמורה להשתתף למחרת בשלב חצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות, וקיוותה לעלות לגמר, לאחר שקודם לכן הגיעה למקום החמישי בחצי הגמר בריצת 100 מטר והחמיצה את העלייה לגמר ב-4 מאיות השנייה. שחמורוב נמנעה מהשתתפות עקב הטבח. השייטים ניר ומיכאלי יצאו ביום הטבח לשיוט השישי מתוך שבעה, וכשחזרו לחוף נודע להם על האירוע. השתלטות המחבלים על הספורטאים שמאל\|ממוזער\|250px\|החטופים קהת שור ואנדריי שפיצר (בחולצה לבנה) בעת שיחה קצרה עם נציגים גרמניים פעולת הטרור כונתה על ידי ארגון "ספטמבר השחור" בשם "מבצע בירעם ואיקרית" על שם עקורי איקרית ובירעם. מתכנני הפעולה היו מוחמד עודה, שנודע בכינוי אבו דאוד, ועאטף בסיסו. חוליית הטרור כללה שמונה מחבלים: מפקד הפעולה מוחמד מסאלחה, שכונה "עיסא", סגנו יוסוף נזאל המכונה "טוני" (שכונה על ידי כוחות הביטחון ואנשי התקשורת במקום "הקאובוי" בשל לבושו), עפיף אחמד חמיד (פאולו), ח'אלד ג'ווד (סלאח), אחמד שייח' טה (אבו האלה), מוחמד ספדי (בדראן), עדנאן אל-גאשי (דנאווי) ודודנו ג'מאל אל-גאשי (סמיר). המחבלים ידעו כולם גרמנית ועברו הכשרה צבאית ממושכת לקראת הפעולה. סיימון ריב טוען בספרו "יום אחד בספטמבר", עליו מבוסס הסרט באותו שם, ששלושה מחבלים, בהם עיסא וטוני, הועסקו בתפקידים שונים בכפר האולימפי, מה שאפשר להם לאסוף מידע רב על יעד הפעולה מבלי לעורר חשד. חבר ממשלחת אורוגוואי, ששכנה באותו בניין עם המשלחת הישראלית, העיד שראה את טוני בתוך הבניין יום לפני הטבח. בליל 4 בספטמבר, מעט לפני חצות, התאספו השמונה במסעדה בתחנת הרכבת במינכן. הם ניגשו אל תאי שמירת החפצים והוציאו מהם תיקי ספורט שבהם הוחבאו הנשק והתחמושת, שכללו רובי סער מדגם קלשניקוב, אקדחי TT-33 ורימוני יד. המחבלים לבשו אימוניות על מנת להידמות לספורטאים, ונסעו בשתי מוניות אל הכפר האולימפי. ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 04:10, ירדו מהמוניות שהביאו אותם סמוך לשער A25. המחבלים עברו ללא קושי מעל הגדר ונכנסו לכפר האולימפי. מספר ספורטאים שראו אותם לא חשדו בהם ואף סייעו להם לעבור את הגדר. הם הגיעו לבניין שבו השתכנה המשלחת הישראלית, שלפו את כלי הנשק שהוסתרו בתיקים, פתחו את דלת הכניסה בעזרת מפתחות גנובים (כנראה על ידי המחבלים שעבדו בכפר האולימפי) ונכנסו אליו בלי לעורר חשד. עם כניסתם לבניין נתקלו המחבלים במשה ויינברג, מאמן ההיאבקות, שניסה להתנגד להם בכוח ונורה בלחיו. יוסף גוטפרוינד, שופט ההיאבקות, הבחין במחבלים וניסה למנוע מהם לפתוח את דלת הכניסה לדירה 1, תוך שהוא צועק לחבריו "צאו החוצה". שותפו לדירה של גוטפרוינד, מאמן הרמת המשקולות טוביה סוקולסקי, סיפר: "התעוררתי מצעקותיו של גוטפרוינד, קמתי ממיטתי וראיתי אותו מנסה בכל כוחו להחזיק את הדלת סגורה". סוקולסקי הגיב במהירות, שבר את החלון וקפץ החוצה, וכך הצליח להינצל. ששת הדיירים הנוספים בדירה 1 לא הספיקו להימלט, והוכנעו על ידי המחבלים: ויינברג, גוטפרוינד, עמיצור שפירא, מאמנה של שחמורוב, מאמן הקליעה קהת שור, מאמן הסיוף אנדרי שפיצר, ושופט הרמת המשקולות יעקב שפרינגר. לאחר שהשתלטו על המאמנים והשופטים בדירה 1, הורו המחבלים לוויינברג הפצוע להוביל אותם אל שאר הישראלים בבניין. ויינברג, ששמר על קור רוח למרות פציעתו, דילג על דירה 2 הסמוכה (ישנה גרסה לפיה הוא שכנע את המחבלים שבדירה הזו גרים ספורטאים ממדינה אחרת), והוביל אותם לדירה 3 בה שכנו המתאבקים ומרימי המשקולות. הוא חשב כנראה שלספורטאים החזקים יהיה סיכוי כלשהו להתנגד למחבלים. אבל הם היו שקועים בשינה עמוקה והמחבלים הצליחו להשתלט עליהם ללא קושי. כאשר המחבלים הוליכו את ויינברג וששת הספורטאים מדירה 3 אל דירה 1 עליה השתלטו קודם לכן, ניסה ויינברג פעם נוספת להתנגד למחבלים והצליח להכות עד עילפון אחד מהם. המתאבק גד צברי ניצל את המהומה ונמלט בריצה דרך היציאה האחורית אל החניון התת-קרקעי, כאשר הוא מתחבא מאחורי עמודים ומתחמק מיריות המחבלים שניסו לשווא לפגוע בו. צברי סיפר: "אני חושב שרצתי יותר מהר מולרי בורזוב" (המנצח בריצת 100 מטר). המחבלים ירו למוות בוויינברג, והשליכו את גופתו העירומה והמגואלת בדם אל מחוץ לבניין. זו הייתה התמונה המזעזעת שנראתה תוך זמן קצר על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם. את המראה המבעית ראה גם הסייף דן אלון כאשר הציץ מחלון חדרו בדירה 2 לאחר שהתעורר מקול היריות שהרגו את ויינברג. אלון סיפר: "בשעה 4:30 בערך התעוררתי מקולות של פיצוצים ויריות. חשבתי בתחילה שזו רק משלחת אחרת שחוגגת בסביבה. הרעשים נפסקו וחזרתי לישון. כ-20 דקות אחר כך שוב התעוררתי, והפעם קולות הירי היו ממש חזקים והרעידו את החדר. קפצתי מהמיטה. ניגשתי לחלון והצצתי החוצה, וראיתי על המדרכה שני מחבלים חמושים ואת גופתו של ויינברג. שמעתי בחדר הסמוך מחבל מדבר בטלפון עם המשטרה. הוא אמר שישראל צריכה לשחרר 200 מחבלים, או שהם יהרגו את הישראלים". אלון, שדיבר גרמנית, תרגם לשכניו לדירה את הנאמר. אלון וארבעת שותפיו לדירה: ההלך שאול לדני, הסייף יהודה וינשטיין, והקלעים הנרי הרשקוביץ וזליג שטרוך הבינו שהם חייבים לברוח מיד, אבל כדי לא לעורר רעש הלכו לאט לאט אל המרפסת, וממנה קפצו למטה. ניצול אחר, הסייף יהודה ויינשטיין, סיפר: "פתחתי את הדלת וראיתי כמה אנשים עם תת-מקלעים בידיהם. אחד היה גלוי ראש וחברו לבש מעין סומבררו גדול. בו ברגע שמענו יריות ואז תפסתי שזו התקפה של מחבלים ערבים עלינו. סגרתי את הדלת ועם חבריי לחדר שהתעוררו אף הם התייעצנו כיצד לחמוק מהחדר ולמלט את נפשותינו. מאחר שהמסדרון היה שקט, פתחתי את הדלת והצצתי החוצה. איש לא נראה. חמקתי החוצה וסימנתי לחברי לבוא אחרי. הצלחנו להסתלק מבלי שיבחינו בנו ורצנו כל עוד נפשנו בנו לביתנים של משלחות אחרות". שמואל ללקין ושני חברי המשלחת שהיו בדירה 4 הצליחו לחלץ את עצמם מהבניין מבלי שהמחבלים הבחינו בהם. אנשי המשלחות האחרות ששהו בבניין ואותרו על ידי המחבלים שוחררו מיד. חמשת הספורטאים מדירה 3 שנותרו בידי המחבלים, שהיו מרימי המשקולות יוסף רומנו, דוד ברגר וזאב פרידמן והמתאבקים מרק סלבין ואליעזר חלפין, רוכזו יחד עם חמשת המאמנים והשופטים בחדר אחד בדירה 1. בשלב זה היו בידי המחבלים עשרה בני ערובה. זמן קצר לאחר מכן, תקף רומנו את עפיף אחמד חמיד בסכין לקילוף פירות, פצע אותו בפניו ולקח את רובהו. הוא נורה מיד על ידי מחבל אחר ונפצע קשה. המחבלים סירבו לתת לו טיפול רפואי והניחו אותו על הרצפה במרכז החדר לדמם עד מוות, ולאחר מכן הותירו את גופתו כאות אזהרה לחבריו. אלה נכפתו בידיהם וברגליהם, כאשר ארבעה בני ערובה יישובים על כל אחת משתי המיטות וקשורים זה לזה, והתשיעי קשור בידיו וברגליו לכיסא. במצב זה הם הוחזקו במשך כ-17 שעות עד סמוך ל-22:00 בלילה. על מותו של רומנו, הקורבן השני של הטבח, נודע מחוץ לבניין רק מספר שעות מאוחר יותר. ב-2015 חשפו אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, ואנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר בראיונות ובסרט תיעודי כי על פי תמונות ודוחות שנמסרו להם מהרשויות בגרמניה עולה כי הספורטאים הוכו ועונו לנגד עיני חבריהם בטרם נרצחו. מתפיסת בני הערובה עד ניסיון החילוץ דוח של ממשלת גרמניה שהודלף והגיע לידי אנקי שפיצר, רעייתו של אנדריי שפיצר, מאמן הסייף שנרצח בהתקפת המחבלים, וחקירת הבי בי סי בשיתוף פעולה עמה, גילו פרטים רבים על מהלך החילוץ הכושל, והסיבות לכשלים. שומרי המקום גילו את הגופה המגואלת בדם, ולאחר מכן הבחינו במחבלים חמושים בחלונות. הם דיווחו למשטרה. תמונת הגופה צולמה בידי אנשי תקשורת, ורבבות אזרחים ואנשי תקשורת החלו לנהור לאזור ולצפות על ההתפתחויות. מכיוון שהחוק הגרמני באותה תקופה אסר על הצבא התערבות בכל מקרה אזרחי שהוא, משטרת גרמניה טיפלה באירוע. למשטרה לא הייתה יחידת צלפים וגם לא יחידה לטיפול במחבלים. את המשא ומתן ניהל מפקד משטרת מינכן מנפרד שרייבר. דף מודפס של המחבלים הושלך מאחד החלונות של מגורי המשלחת הישראלית, ובו דרישה מפורטת לשחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה, ואיימו שאם דרישתם לא תיענה עד 12:00 בצהריים, הם יוציאו להורג שני בני ערובה נוספים (בשלב זה לא ידעו על ההרוג בתוך חדר המשלחת). גרמניה שחררה מיד את שני המחבלים והם טסו לתוניסיה. שרייבר, מפקד משטרת מינכן נפגש עם מוחמד מסאלחה שהציג עצמו כראש המחבלים ואת שמו כ"עיסא". שרייבר העביר את דרישותיהם לישראל. ראש הממשלה גולדה מאיר ביקשה זמן על מנת לכנס את הממשלה, ומפקד המשטרה הצליח לשכנע את המחבלים לדחות את המועד האחרון לדרישותיהם בשלש שעות נוספות. סמוך לפקיעת מועד אחרון זה, הודיעה ראש הממשלה על סירובה של מדינת ישראל להיענות לדרישה ולנהל כל משא ומתן עם המחבלים. למרות זאת ראש המשטרה שכנע את המחבלים שישראל משתפת אתם פעולה. הוא רצה לדעת כמה מחבלים קיימים. המחבלים הסכימו להציג את מצב הישראלים בפני פקידי האולימפיאדה. אלו ראו את יוסף רומנו ההרוג בחדר, וספרו ארבעה מחבלים וחמישי אפשרי. עתה, משנודע לכאורה מספר המחבלים, קבוצת שוטרי מקוף של המשטרה הגרמנית שנבחרו לשם כך, לבושים בגדי ספורטאים, החלו להתקדם לעבר דירת המשלחת, במגמה לפרוץ לבניין מהגג דרך החלונות בקומה העליונה, חלונות שהיו מוסתרים מעיני המחבלים, אבל אלו צפו בטלוויזיה, ראו בשידור חי את השוטרים, והורו למשטרה לפנות את כוחותיה. הוועד האולימפי הבינלאומי החליט בתחילה שהאולימפיאדה תימשך כמתוכנן למרות רצח שני הישראלים ותפיסת בני הערובה, והתחרויות נמשכו עוד כ-7 שעות עד שהוחלט להפסיקן ב-16:00 אחר הצהריים. דבר זה הוסיף לחץ רב על צוות המשא ומתן והחילוץ הנמצא במוקד התקשורת, בתוך אולימפיאדה מושבתת. כן הוחלט לערוך למחרת בבוקר טקס זיכרון לשני הנרצחים, שהפכו בהמשך לאחד-עשר. שעת האולטימטום נדחתה חמש פעמים במשך היום, כאשר הגרמנים ניהלו משא ומתן רצוף עם המחבלים. הגרמנים הבינו שהשתלטות בכוח על המחבלים בתוך הבניין אינה אפשרית, וממשלת ישראל אינה מתכוונת בשום אופן להיענות לדרישות המחבלים. לפי הפרשנות הרווחת, הדבר החשוב ביותר עבורם היה למצוא פתרון שיעביר את האירוע אל מחוץ לכפר האולימפי, כדי לאפשר את המשך האולימפיאדה ללא הפרעה. לעומת זאת, לפי הדוח הממשלתי המודלף, הייתה זו יוזמת "עיסא", בדרשו טיסה לקהיר במטוס משדה התעופה פירסטנפלדברוק הסמוך למינכן. לפי התוכנית, המחבלים ובני הערובה יוטסו בשני מסוקים אל שדה התעופה. על פי הדוח וכן ראיונות עם אנשי צוות החילוץ הגרמני, התוכנית הייתה שצוות השוטרים מהפשיטה שהופסקה, מחופשים לאנשי צוות המטוס, יהרגו את שני המחבלים במטוס, ובמקרה שיכשלו, צלף בודד בשדה ואחר שהסתתר מאחורי רכב ישלימו את הפעולה. שלושה צלפים במגדל הפיקוח היו אמורים להרוג את שלשת המחבלים שבמסוקים, ואלו היו אמורים לנחות לרוחב כשהדלתות פונות אל המגדל. הגרמנים הודיעו שברגע שהמחבלים יצאו משטח גרמניה, האירוע הסתיים מבחינתם והם יוכלו להמשיך במשחקים האולימפיים. יש הרואים בכך כיסוי והטעיה, על מנת להרגיע את המחבלים, אך יש עדויות רבות שאכן הדרג הדיפלומטי וכן הנהלת האולימפיאדה ראו את הדברים כך ורצו בזה. בשעה 22:10 יצאו מהבניין החטופים ושוביהם, והוסעו באוטובוס אל מנחת סמוך, ממנו המריאו בשני מסוקי בל UH-1 אל שדה התעופה. בשלב זה דווח בעיתונות שמבצע החילוץ צלח, ושמחה ספונטנית פרצה בקרב הצופים הרבים. ניסיון החילוץ ורצח בני הערובה בליל 5 בספטמבר, בשעה 22:30, נחתו שני המסוקים שהטיסו את שמונת המחבלים ותשעת בני הערובה הישראלים בשדה התעופה. בשלב זה כבר היה ברור שיש שמונה מחבלים ולא חמישה, אך דבר לא נעשה כדי לשנות את התוכניות. המסוקים נחתו כשחרטום המסוק פונה לכיוון מגדל הפיקוח ובכך מנעו אפשרות צליפה. כמו כן הצלף בשדה היה עתה בקו האש של הצלפים במגדל. במסוק אחד היו חמישה בני ערובה ובשני ארבעה, אשר היו כפותים בידיהם זה לזה. צוות השוטרים במטוס החליט שמדובר במשימת התאבדות, ובחר לנטוש את המטוס בטרם המחבלים הגיעו אליו. שני מחבלים – מפקד הפעולה מוחמד מסאלחה ("עיסא") וסגנו יוסוף נזאל ("טוני") – ניגשו אל מטוס בואינג 727 של לופטהנזה שחנה בסמוך. כאשר גילו את התרמית, חזרו אל המסוקים תוך צעקות שמדובר בתרמית. השוטר ה"צלף" בשדה, שהיה לא יותר מחמישים מטרים מההולכים, ירה לעבר מסאלחה, הקרוב מבין השניים. הוא החמיץ את המטרה ופגע בירכו של נזאל. מהמסמכים עולה כי ה"צלף" השתמש ברובה ללא כוונות אופטיות, ושהצוות כולו היה ללא אמצעי ראיית לילה. נזאל הגיע למסוק והורה ליתר המחבלים לירות לכיוון המגדל. הצלפים במגדל השיבו אש. הצלף בשדה והצלף מאחורי המכונית נאלצו להישאר במקומם מכיוון שהיו בקו האש של צלפי המגדל. הצלפים מהמגדל פגעו בשני מחבלים והרגו אותם במטח היריות הראשון. המחבלים הנותרים תפסו מחסה מאחורי המסוקים ומתחתם. בשלב זה טייסי המסוקים נמלטו. בני הערובה הישראלים נותרו קשורים בתוך המסוקים ללא יכולת לזוז. סימני נשיכה שנמצאו על החבלים שקשרו את ידיהם מעידים על כך שהם ניסו בעזרת שיניהם להשתחרר מכבליהם אך לשווא. קרב היריות בין השוטרים והמחבלים נמשך לסירוגין, אך סמוך לחצות השוטרים חדלו לירות וחיכו לתגבורת. בשעה זו הגיעו לשדה שלשה נגמ"שים שהוזמנו זמן רב קודם. למראה הנגמ"שים הבין אחד המחבלים, ככל הנראה עיסא, שמותם ודאי, והחליט להרוג את הישראלים. הוא ירה מטווח קצר בבני הערובה במסוק המזרחי, שבו ישבו שפרינגר, חלפין, פרידמן וברגר. לאחר מכן הטיל רימון לתוך המסוק, אשר עלה באש כתוצאה מהפיצוץ ובני הערובה שבו נשרפו, חוץ מאחד (חלפין) שגופתו הועפה מחוץ למסוק ונותרה כמעט שלמה. הניתוח בגופות הנרצחים גילה שברגר נותר עדיין חי אחרי הירי ומת כתוצאה משאיפת העשן. מיד לאחר מכן נורה עיסא ונהרג, ומחבל נוסף שניסה להימלט נורה אף הוא למוות. בשלב זה נותרו ארבעה מחבלים. לגבי נסיבות מותם של בני הערובה במסוק המערבי יש מספר גרסאות. על פי תחקיר שערך המגזין Time המסתמך בעיקר על דו"ח החקירה של התובע הבווארי, עולה כי אחד המחבלים, כנראה עדנאן אל-גאשי, עמד בפתח המסוק וירה צרור ארוך אל בני הערובה שבתוכו: גוטפרוינד, שור, סלבין, שפיצר ושפירא. מספר חורי הקליעים הרב שנמצאו בגופותיהם, ארבעה בממוצע, תומך בגרסה הזו. ישנה גרסה אחרת שטוענת שחלק מבני הערובה נורו בטעות על ידי השוטרים הגרמנים במהלך חילופי היריות עם המחבלים. היריות נפסקו זמן קצר לאחר חצות, ורק אז התגלו במלואן התוצאות הטראגיות של פעולת החילוץ – כל תשעת בני הערובה היו מתים. מבין המחבלים, ארבעה נהרגו, שלושה נתפסו חיים (ג'מאל אל-גאשי נפצע בכף ידו, עדנאן אל-גאשי נפצע ברגלו ומוחמד ספדי לא נפגע כלל). המחבל השמיני, יוסוף נזאל, הצליח לברוח מזירת הקרב, אך אותר לאחר 40 דקות וחוסל לאחר קרב קצר. שוטר גרמני, סמל אנטון פליגרבאואר, נהרג (על פי אחת הגרסאות כתוצאה מירי חבריו). אחד הצלפים ואחד מטייסי המסוקים נפצעו מאש חבריהם. כשלים בחילוץ בתחקיר שנעשה לאחר האירוע התברר כי היו כשלים רבים וחמורים בתכנון מבצע החילוץ וביצועו. תכנון המבצע התבסס על מידע שגוי של מספר המחבלים. אי אפשר היה לדעת את מספרם כיוון שבמשך כל זמן החזקת בני הערובה בכפר האולימפי הם לא נראו לצופים מחוץ לבניין אלא לעיתים רחוקות, ורק אחד או שניים יצאו אל המרפסת או מחוץ לבניין וניהלו את המשא ומתן. כאשר ביקרו בתוך הבניין שני מנהלי המשא ומתן הגרמנים, הם לא ראו את כל המחבלים, ועל סמך עדותם הייתה הנחת עבודה מוטעית שישנם לא יותר מחמישה מחבלים. מספרם האמיתי (שמונה) התגלה רק כאשר הם יצאו מהבניין עם בני הערובה אל המסוקים בדרך לשדה התעופה, ואז כבר היה מאוחר לשנות את התוכנית. עם זאת, המידע החדש לא הגיע לצלפים בשדה התעופה משום שלא היו להם מכשירי קשר. יחידת הצלפים מנתה חמישה שוטרים בלבד, כאשר לפי תורת הלחימה מספר הצלפים צריך להיות כפול ממספר המטרות האנושיות שיש לפגוע בהן. השוטרים שנבחרו למשימה עסקו בירי ספורטיבי בזמנם החופשי, ולא היו מאומנים בצליפה. הם הוצבו בנקודות בעייתיות שלא כיסו היטב את הזירה. המסוקים נחתו במקום אחר מזה שתוכנן, בזווית שלא אפשרה לצלפים לירות לתוכם. כתוצאה מכך נמצאו שניים מהצלפים שהוצבו על הקרקע בקו האש של שלושת האחרים שהיו על מגדל הפיקוח. אחד מצלפים אלו, וטייס שנמצא לידו, נורו על ידי חבריהם במהלך הקרב. חוסר מכשירי הקשר לא אפשר למפקדי הכוח לתאם את הירי בין הצלפים. הנשק בידי הצלפים, רובי הקלר וקוך G3, לא התאים למשימה, לה נדרשו רובי צלפים בעלי קנה ארוך יותר. הם לא צוידו בכוונות טלסקופיות ואמצעי ראיית לילה, וגם לא בקסדות ואפודי מגן. היחידה שהייתה אמורה להסתתר במטוס מוסווה במדי דיילים ולהפתיע את המחבלים החליטה בהצבעה דמוקרטית של חבריה שהמשימה מסוכנת מדי ועזבה את המטוס. הנגמ"שים הוזמנו רק לאחר תחילת הקרב, והגיעו באיחור רב כי נתקעו בפקק תנועה. גם התאורה לא פעלה כראוי והקשתה על הצלפים, ובמהלך הקרב ירו המחבלים לעבר הזרקורים וכך השתרר בזירה חושך מוחלט (היה זה סמוך למולד הירח). מפקד משטרת מינכן, מנפרד שרייבר, שפיקד על החילוץ, היה מעורב שנה קודם בחילוץ בת ערובה בעת שוד בנק. הוא הורה לצלף להרוג את השודד, אך זה החמיץ את המטרה, ובת הערובה נרצחה בידי השודד. שרייבר הועמד למשפט על הריגה מתוך רשלנות, אך לקראת האולימפיאדה בוטל המשפט נגדו. בעת ניסיון החילוץ הכושל נכח בשדה התעופה ראש "המוסד", צבי זמיר, שנשלח לגרמניה על ידי גולדה מאיר בניסיון לסייע לגרמנים בהתמודדות עם המחבלים, אבל הם לא נתנו לו להתערב והוא צפה חסר אונים בטרגדיה. ממשלת ישראל ניסתה קודם לכן להציע לגרמניה סיוע של יחידה ישראלית, כנראה סיירת מטכ"ל, שארבעה חודשים קודם השתלטה בהצלחה מלאה על חוטפי מטוס סבנה, אך ההצעה נדחתה על הסף. בעקבות כישלון פעולת החילוץ, מדינות שונות בעולם ערכו שינויים בפעילותן כדי להיערך ללוחמה בטרור. צרפת הקימה את יחידת GIGN, גרמניה המערבית הקימה את יחידת GSG-9 ובריטניה הקימה יחידה ייעודית ללוחמה בטרור (האגף ללוחמה אנטי מהפכנית, CRW) בתוך היחידה SAS. הפעולה המבצעית הראשונה של שתי היחידות האחרונות הייתה מבצע חילוץ של מטוס גרמני חטוף במוגדישו ב-1977. באפריל 2023 גרמניה הודיעה שהקימה ועדה שתחקור מחדש את הטבח. המשך האולימפיאדה לאחר הטבח שמאל\|ממוזער\|250px\|קברי חמישה מהנרצחים בבית העלמין קריית שאול לאחר סיומו הטרגי של האירוע החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לערוך טקס אזכרה לנרצחים באצטדיון האולימפי, ואחר כך להמשיך את התחרויות לפי התוכנית 24 שעות לאחר שהופסקו. החלטה זו של הוועד, בראשותו של הנשיא אוורי ברנדג', שהכריז: "המשחקים חייבים להימשך", עוררה ביקורת רבה, אולם רק מספר מצומצם של ספורטאים החליטו לפרוש מהמשחקים (ביניהם יפים צ'ולק, שחקן כדורעף יהודי בנבחרת ברית המועצות). ברנדג' היה ידוע כפרו-גרמני עוד מאולימפיאדת ברלין (1936), כאשר בתפקידו כנשיא הוועד האולימפי של ארצות הברית התנגד בתקיפות לקריאות להחרים את האולימפיאדה הנאצית, והחליט להוציא שני רצים יהודים מנבחרת השליחים של ארצות הברית. הדגל האולימפי ודגלי המדינות המשתתפות הורדו לחצי התורן לאות אבל. מדינות ערב, למעט ירדן, התנגדו להורדת דגליהן והם נשארו בראש התורן. בטקס האזכרה הכריז מנהל המשלחת, שמואל ללקין: . באופן סמלי, לאולימפיאדה הבאה שנערכה במונטריאול ב-1976 שלחה ישראל 11 ספורטאים בענפים אישיים, כמספר הנרצחים במינכן, בנוסף לנבחרת הכדורגל. אסתר רוט (שמה החדש של שחמורוב לאחר נישואיה לפטר רוט, שהפך למאמנה), שהייתה היחידה מהספורטאים במינכן שהשתתפה גם במונטריאול, נשאה את הדגל בטקס הפתיחה. שאר חברי משלחת ישראל טסו לארץ מיד לאחר טקס האזכרה, כשיחד עמם הוטסו עשרת ארונות הנרצחים, שהובאו למנוחת עולמים בטקסים ממלכתיים בהשתתפות מלווים רבים. חמישה חללים נקברו בחלקות צמודות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב, וחמישה במקומות אחרים בארץ. החלל האחד עשר, דוד ברגר, הובא למנוחות בעיר הולדתו, קליבלנד בארצות הברית, על פי בקשת משפחתו. ארונו הוטס לקליבלנד במטוס מיוחד שנשלח על ידי נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון. הקשרים בין גרמניה למתכנני הטבח שלושת המחבלים שנתפסו (ג'מאל אל-גאשי, עדנאן אל-גאשי ומוחמד ספדי) לא נותרו זמן רב בכלא גרמני. ב-30 באוקטובר 1972, פחות מחודשיים לאחר האירוע, חטפו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" מטוס של חברת התעופה הגרמנית לופטהנזה. החוטפים דרשו מממשלת גרמניה לשחרר את שלושת מבצעי הטבח במינכן, והגרמנים נענו לדרישתם. בסרט התעודה "יום אחד בספטמבר" נטען כי המטוס נחטף בתיאום עם השלטונות הגרמניים, וכי המחבלים שוחררו משום שגרמניה לא רצתה להחזיקם בארצה וכך "למשוך אש" אליה מצדם של ארגוני הטרור. באוגוסט 2012 פרסם העיתון הגרמני דר שפיגל כי גרמניה שיתפה פעולה באופן חשאי עם מתכנני טבח הספורטאים. שגריר גרמניה בלבנון, ואלטר נובק, נפגש עם יוסוף א-נאג'ר, מראשי הפת"ח ו"ספטמבר השחור", והציע לו הסכם לפיו יימנעו הפת"ח וספטמבר השחור ממתקפות טרור בגרמניה ואילו גרמניה תעניק תמיכה מדינית ופוליטית לאש"ף. השבועון חשף כי גם שר החוץ הגרמני, ולטר של, ניהל מגעים סודיים עם הארגון. לפי דר שפיגל, כך הפסיקה גרמניה לחקור את טבח הספורטאים במינכן והאחראים לו, לא הגדירה רשמית את האירוע כמעשה טרור ואף קיימה פגישות נוספות עם ראשי ארגון ספטמבר השחור. תגובת ישראל התגובה המיידית של מדינת ישראל לרצח הייתה תקיפה אווירית על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בתקיפה נרחבת זו, שנערכה ב-8 בספטמבר, עשרות מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי פעלו בעת ובעונה אחת נגד עשרה בסיסים. מאוחר יותר באותו ערב הופצץ עוד ריכוז של מחבלים בדרום סוריה. בתקיפות אלו נהרגו כ-200 איש. למחרת ניסתה רביעיית מטוסי "סוחוי" לחדור לרמת הגולן כתגובה. רביעיית המטוסים הספיקה להטיל פצצות באזור קונייטרה אך יורטה על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. בקרב אוויר קצר שהתפתח נפגעו ארבעת המטוסים. שלושה מהם נפגעו בטילי אוויר-אוויר, התפוצצו בלי שטייסיהם הספיקו לצנוח מהם, ונפלו בשטח סוריה. המטוס הרביעי נפגע אך לא הופל. כל המטוסים הישראלים חזרו בשלום לבסיסם. ב-15 בספטמבר 1972, פשט כוח צה"ל על מחנה הפליטים ליד העיירה א-נבטיה בדרום לבנון. במבצע נהרגו כ-40 לוחמי פת"ח ושלושה חיילי צה"ל, נהרסו 150 בתים ופוצצו שני גשרים על הליטני. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר לחסל את כל חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל אכן הצליח להרוג, במאמץ שנמשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל ב-22 בינואר 1979. חמישה ימים לאחר טבח הספורטאים נפגש בבריסל צדוק אופיר, קצין איסוף במוסד, עם מוחמד רבאח, אזרח מרוקאי, שהיה אמור להעביר מידע לישראל על פעילות "ספטמבר השחור" באירופה. רבאח ניסה להתנקש בחייו של אופיר, ירה בו ופצע אותו. עאטף בסיסו, אחד ממארגני החטיפה, שעמד בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 בראש מערך הביטחון של אש"ף, חוסל בידי המוסד ב-9 ביוני 1992 בפריז. בנוסף לפעולה ממוסדת זו, נערך גם ניסיון פרטי לנקמה: בספטמבר 1972 קשר עמיחי פאגלין קשר עם הרב מאיר כהנא, אברהם הרשקוביץ ויוסי שניידר, אנשי הליגה להגנה יהודית, להבריח נשק לאירופה לצורך פעולות נקם על טבח הספורטאים. התוכנית נחשפה בעת משלוח אמצעי הלחימה מישראל לרומא, והמעורבים הועמדו לדין בישראל ונדונו לעונשי מאסר על תנאי. בשנת 2021 הגישו משפחות הנרצחים תביעת פיצויים נגד האו"ם על סך 110 מיליון אירו (10 מיליון לכל משפחה). הנרצחים שם מקצוע גיל מצב משפחתי מקום קבורתו קישור לדף באתר לחללי פעולות איבה דוד ברגר מרים משקולות 28 רווק קליבלנד, ארצות הברית יוסף גוטפרוינד שופט היאבקות 40 נשוי + 2 בנות גבעת שאול, ירושלים משה ויינברג מאמן היאבקות 33 נשוי + תינוק פתח תקווה אליעזר חלפין מתאבק 24 רווק קריית שאול, תל אביב מארק סלבין מתאבק 18 רווק זאב פרידמן מרים משקולות 28 רווק חיפה יוסף רומנו מרים משקולות 32 נשוי + 3 בנות הרצליה קהת שור מאמן קליעה 53 נשוי + בת קריית שאול, תל אביב אנדריי שפיצר מאמן סייף 27 נשוי + תינוקת עמיצור שפירא מאמן אתלטיקה 40 נשוי + 4 ילדים יעקב שפרינגר שופט הרמת משקולות 51 נשוי + 2 ילדים בת ים - חולון הנצחת י"א חללי מינכן ישראל שמאל\|ממוזער\|250px\|פסל האנדרטה "מלחמת בני אור בבני חושך" בתל אביב, לזכר 11 הישראלים שנרצחו באולימפיאדת מינכן ממוזער\|פסל האנדרטה "מלחמת בני אור בבני חושך" בתל אביב בפינת הרחובות בארי וויצמן - כיתוב על האנדרטה "ובקדושי עמו יעשה גבורה" ממגילת מלחמת בני אור בבני חושך [[קובץ:כיכר היא רמת השרון.jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|חניכת כיכר הי"א ברמת השרון, ספטמבר 2022]] במכון וינגייט נמצאת אנדרטה לזכר י"א הספורטאים מעשה ידיו של הפסל ישראל נפתלי, לפני אולם הרשטירט יש עמוד (דמוי עמוד טוטם) שיש בו את כל אחד עשר שמות הספורטאים בעברית ובאנגלית ואולם הספורט המרכזי של המכון קרוי "אולם הי"א" לזכרם בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. מועדון הרמת המשקולות מכבי רומנו הוקם בהרצליה על ידי המאמן והספורטאי לשעבר, עדי ברנה. המועדון מקדש את זכרם של הנרצחים באולימפיאדה, וקרוי על שמו של יוסף רומנו מרים המשקולות שנרצח בטבח. בתל אביב במוזאון החוויה האולימפית, ישנו חדר הנצחה לחללי הפיגוע. בגימנסיה "נבון" בחולון מציינים מדי שנה את טבח ספורטאי מינכן בטקס מיוחד, בהשתתפות המנהלת הראשונה של בית הספר, מיכל שחר, בתו של קהת שור, מאמן הקליעה שנרצח במהלך הטבח. באשדוד הוסב לאחר הטבח שמו של אצטדיון הכדורגל העירוני לאצטדיון הי"א. ברחוב ויצמן בתל אביב, בסמוך למרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, הוקמה "רחבת הי"א", ובהּ גן והפסל "מלחמת בני אור בבני חושך" של הפסל אלי אילן (1973) לזכר י"א חללי מינכן. בהיקף הפסל כתובים שמות הנרצחים וסיפור האירוע בעברית ובאנגלית. במקום זה נערך טקס האזכרה ביום השנה לרצח הי"א (כ"ו באלול לפי הלוח העברי). במקום זה גם נערך טקס זיכרון לפני כל אולימפיאדה בהשתתפות המשלחת הישראלית. ביער בן שמן, ליד שילת, נחנך בשנת ה-30 לרצח (2002) אתר הנצחה לי"א חללי מינכן. על גבעה במקום המשקיף על היער נמצא סלע בזלת גדול על בסיס אבן עליו חקוקים שמות הנרצחים. המבנה הראשי של אכסניית הנוער בתל אביב, ברחוב בני דן 36, נקרא "בית מינכן" על שם חללי הטבח. באצטדיון האתלטיקה ע"ש קרלי קריגר בחיפה הוקמו ב-2001 אנדרטה וקיר זיכרון לזכרם. טורניר בינלאומי בהיאבקות לנוער על שם י"א חללי מינכן נערך בישראל מדי שנה. השיר "כוכבי ספטמבר" נכתב לזכר הי"א על ידי אהוד מנור (מילים), גילה חסיד וצבי שרף (לחן). רחובות ברחבי ישראל, בהם רחוב "חללי מינכן" בלוד, "כיכר האחד עשר" בשכונת קריית הרצוג בבני ברק, רחוב הי"א בהרצליה ורחוב י"א הספורטאים בטירת כרמל. בבת-ים ישנו פארק בשם "גן י"א" לזכר 11 החללים מאולימפיאדת מינכן. בטירת כרמל יש רחוב שנקרא י"א הספורטאים. בנוף הגליל נחנכה באוגוסט 2012 כיכר לזכרם. בית הכנסת המרכזי בשכונת אלעזר בכפר סבא, יש לוח זיכרון לזכרם. ברמת השרון נחנכה בספטמבר 2022 "כיכר הי"א", ליד אצטדיון האתלטיקה המקומי. גרמניה 250px\|ממוזער\|האנדרטה בפארק האולימפי במינכן, 1995 לוח זיכרון הוצב סמוך לבניין ברחוב קונולי 31 בו שכנה המשלחת הישראלית. על הלוח נכתב בעברית ובגרמנית: "בבנין זה התאכסנו חברי משלחת ישראל למשחקים האולימפיים העשרים, מי"א אלול תשל"ב עד כ"ו בו. באותו היום נרצחו אחד עשר מהם על ידי רוצחים ימ"ש - הי"ד". בהמשך מפורטים שמות 11 הנרצחים, ובסיום: "כבוד לזכרם". בפארק האולימפי הוצבה אנדרטה הכוללת עמוד בטון מאוזן ועליו שמות החללים הישראלים והשוטר הגרמני אנטון פליגרבאואר, ולוח זיכרון ובו הכתובת בגרמנית: "ב-5 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה ה-20 במינכן, נספו במתקפת טרור אחד עשר ספורטאים ישראלים וסמל משטרה גרמני". אנדרטה נוספת נמצאת בשדה התעופה פירסטנפלדברוק שבו נרצחו תשעת בני הערובה במהלך ניסיון החילוץ הכושל. 250px\|ממוזער\|אתר הזיכרון בפארק האולימפי במינכן בטקס בו נחנך בספטמבר 2017 ב-6 בספטמבר 2017 במלאת 45 שנים לטבח נחנך אתר זיכרון רשמי בפארק האולימפי במינכן. האתר נחנך בטקס ממלכתי שבו השתתפו נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר, ראש ממשלת בוואריה הורסט זהופר, נשיא המדינה ראובן ריבלין ונציגי משפחות הנרצחים בטבח. עלות בניית אתר ההנצחה הייתה כ-2.5 מיליון אירו, ובמימונה נשאו, בין היתר, ממשלת בוואריה, עיריית מינכן, ממשלת גרמניה והוועד האולימפי הבינלאומי. באזור התצוגה של האתר משוחזרות השעות הדרמטיות של הפיגוע מנקודות מבט שונות, ומתוארים סיפוריהם האישיים והביוגרפיות של 11 הספורטאים הישראלים ושל השוטר הגרמני שנרצחו, כמו גם רקע קצר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. 250px\|ממוזער\|המטס הגרמני-ישראלי מעל בסיס חיל האוויר פירסטנפלדברוק, אוגוסט 2020 ב-18 באוגוסט 2020 קיימו חיל האוויר הישראלי והלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), בהובלת מפקדיהם עמיקם נורקין ואינגו גרהרץ בהתאמה, את "מטס זיכרון לעתיד" – מטס של מטוס נחשון מטייסת 122 ושני מטוסי ברק מטייסת 105 בלוויית שני מטוסי יורופייטר טייפון גרמנים אשר עבר מעל מחנה הריכוז דכאו ומעל בסיס חיל האוויר פירסטנפלדברוק. ב-5 בספטמבר 2022 לציון 50 שנה לטבח, התקיים טקס זיכרון בבסיס חיל האוויר בפירסטנפלדברוק בנוכחות משפחות הנרצחים, נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר ונשיא ישראל יצחק הרצוג. באותו היום התקיים טקס זיכרון גם באתר הזיכרון בפארק האולימפי במינכן בנוכחות משפחות הנרצחים ושרים גרמניים וישראליים. בספטמבר 2022 קיימו התאחדות הקליעה הישראלית ואיגוד הקליעה הגרמני תחרות הנצחה בינלאומית לזכר י"א חללי מינכן במטווח האולימפי במינכן. באוקטובר 2022 יצאה משלחת מישראל למרתון מינכן לציון 50 שנים לאולימפיאדה ולזכר אחד עשר הספורטאים. את המרתון סיימה המשלחת בכניסה קבוצתית לאצטדיון האולימפי וקו הסיום לבושים בחולצות כחול-לבן שעליהן שמות אחד עשר הספורטאים בעברית, וכשבידיהם דגלי ישראל. ארצות הברית אתר הנצחה לאומי על שם דוד ברגר נמצא בביצ'ווד, סמוך לקליבלנד. י"א החללים מונצחים ב"היכל התהילה לספורט היהודי" בפילדלפיה. אזכור הטבח באולימפיאדות הוועד האולימפי הבינלאומי התנגד בתוקף לאורך שנים לכל טקס זיכרון לטבח הי"א במהלך המשחקים האולימפיים, בטענה שאין לערב פוליטיקה בספורט. המשלחת הישראלית עורכת טקס זיכרון בכל אולימפיאדה, אך הוא מתקיים בדרך כלל בבית השגריר הישראלי ולא בכפר האולימפי, מפני שהוועד האולימפי מתנגד אף לכך. באולימפיאדת אתונה (2004) נכח לראשונה נשיא הוועד האולימפי, ז'אק רוג, בטקס הזיכרון לי"א חללי מינכן. במהלך אולימפיאדת לונדון (2012) ערכה שגרירות ישראל בלונדון טקס אזכרה לחללים, שבו נכחו ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון וראש עיריית לונדון. באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) נערך לראשונה טקס אזכרה רשמי לחללי הטבח, והוחלט על פי הצעתו של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך, להציב בטקס רשמי בכפר האולימפי אנדרטת "אבן זיכרון" לחללי הטבח מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי, ובעתיד להעתיקה לכפרים האולימפיים הבאים בערים שיארחו את האולימפיאדות הבאות. הקמפיין לדקת דומייה לזכר חללי מינכן באולימפיאדת 2012 לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 נערך קמפיין בינלאומי על מנת לשכנע את הוועד האולימפי הבינלאומי לקיים דקת דומייה בטקס הפתיחה של האולימפיאדה לזכר הספורטאים הישראלים שנרצחו באולימפיאדת מינכן. התמיכה בקמפיין הגיעה ממספר אנשי ציבור, בהם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו ב-2012, מיט רומני, שר החוץ הגרמני, גידו וסטרוולה, הפרלמנט האיטלקי, הפרלמנט האוסטרלי, הפרלמנט הגרמני והפרלמנט הקנדי. חרף התמיכה של גורמים אלו, הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הבקשה לקיום דקת דומייה בטקס הפתיחה של התחרות, אך גורמים בוועד כיבדו את הקורבנות בטקס שאורגן על ידי שגרירות ישראל בלונדון והקהילה היהודית בלונדון ונערך ב-6 באוגוסט 2012. ב-5 בספטמבר 2012 נערך טקס זיכרון בבסיס חיל האוויר פירסטנפלדברוק. נשיא הוועד, ז'אק רוג שסירב בתוקף לדקת הדומייה הרשמית ונימק זאת ב"אין לערב פוליטיקה באולימפיאדה" החליט בסופו של דבר לערוך דקת דומייה ספוטנטית בטקס שהתקיים ב-23 ביולי, טקס זה היה הפעם הראשונה בה הוועד האולימפי כיבד את הקורבנות הישראלים מטבח מינכן במהלך טקס בכפר האולימפי. אולימפיאדת טוקיו (2020) ביולי 2021 בטקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו (2020) הוזכר לראשונה הטבח בספורטאים הישראלים במסגרת דקת דומייה כללית. סרטים בנושא 21 שעות במינכן (Twenty One Hours at Munich) – סרט טלוויזיה אמריקאי מ-1976, בבימויו של ויליאם גראהם, ובכיכובם של ויליאם הולדן, אנתוני קווייל, שירלי נייט, פרנקו נרו, ריצ'רד בייסהרט ופול סמית'. הסרט מבוסס על ספרו של הסופר-עיתונאי הצרפתי, סרג' גרוסאר, "The Blood of Israel"''. אף על פי שהופק במקור לטלוויזיה, הסרט הוקרן גם בבתי קולנוע בכמה מדינות בעולם. חרב גדעון (Sword Of Gideon) – מותחן טלוויזיה קנדי בבימויו של מייקל אנדרסון, המתאר את מאמצי 'המוסד' הישראלי לתפוס ולהביא למשפט את הטרוריסטים אשר היו מעורבים בטבח, ובדומה לסרטו של ספילברג מ-2005, גם הוא מבוסס על הספר "נקמה" של הסופר היהודי-קנדי ג'ורג' ג'ונס (ספר שעל פי אנשי מודיעין בכירים נחשב לבדיוני, אם כי קשה לאמת זאת בשל האופי הסודי של האירועים). עם סטיבן באואר, מייקל יורק, רוד סטייגר, קולין דיוהרסט, לסלי הופ, לינו ונטורה, רוברט ג'וי, והשחקן הישראלי יאיר (קויה) רובין. יום אחר בספטמבר (One Day in September) – סרט תיעודי משנת 1999 בבימויו של קווין מקדונלד, עם קריינות של מייקל דאגלס, ופסקול של פיליפ גלאס. הסרט זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2000. מינכן (Munich) – סרט קולנוע אמריקאי משנת 2005 בבימויו של סטיבן ספילברג, המציג את סיפורם של סוכני "המוסד" הישראליים, שבמסגרת מבצע זעם האל, חיסלו את המחבלים המעורבים בתכנון טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. טבח אולימפי במינכן (Munich Olympic Massacre) – פרק (S03E04) מתוך "שניות מאסון", סדרה תיעודית העוקבת אחר אסונות ומציגה את הסיבות המיידיות שהובילו להן. הוקרן לראשונה בספטמבר 2006. Der Olympia-Mord (רצח אולימפיה) – סרט תיעודי גרמני משנת 2006 באורך של 90 דקות בבימויים של סבסטיאן דנהרט, אולי וידנבך ומנפרד אולדנבורג. הוקרן ב-ZDF (ערוץ 2 הממלכתי הגרמני). 1972 - סרט תיעודי משנת 2008 באורך של 38 דקות, של היוצרת האמריקאית שרה מוריס, המתמקד בראיונות עם הפסיכולוג המשטרתי גאורג זיבר. München 72 – Das Attentat (מינכן 72 – ההתנקשות) – סרט תיעודי של הבמאי הישראלי דרור זהבי, הופק בשנים 2011–2012 עבור ה-ZDF והוקרן לראשונה במרץ 2012. ראו גם חטיפת מטוס סבנה – אירוע טרור שבוצע גם הוא על-ידי ארגון "ספטמבר השחור" כחצי שנה קודם לכן ב-1972 לקריאה נוספת משה אלעד, סָעַרְתְּ עָלַי, ארצי: אירועים שהסעירו את ישראל, הוצאת צמרת, תל אביב, תשפ"א 2021, עמודים 449–472 מיכאל בר זהר, איתן הבר, המרדף אחרי הנסיך האדום, כנרת, 1984 אהרון קליין, חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006 אורה מורג, בעקבות הנסיך האדום, הוצאת שוקן, 2022 כתבה באתר איגוד הקליעה הגרמנית על התחרות קישורים חיצוניים גיליון עיתון, חדשות הספורט, 7 בספטמבר 1972 רצח הספורטאים הישראלים במינכן: 'איש מהם לא שרד' באתר ארכיון המדינה יעקב מאור, טיולים ודמעות במינכן לזכר י"א הספורטאים. באתר ותוליכנו לשלום אורי אפק, אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי, לזכרם, אתר מכון וינגייט, 3 בספטמבר 2003 - פרויקט מיוחד לציון 50 שנה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן הערות שוליים * קטגוריה:אולימפיאדת מינכן (1972) מינכן קטגוריה:פיגועי מיקוח נגד ישראלים בחוץ לארץ קטגוריה:המוסד קטגוריה:טרור פלסטיני קטגוריה:מינכן: היסטוריה קטגוריה:ישראל במשחקים האולימפיים קטגוריה:1972 בספורט קטגוריה:ספטמבר השחור (ארגון) קטגוריה:פעולות טרור ב-1972 קטגוריה:פיגועי טרור בגרמניה קטגוריה:יחסי גרמניה–ישראל קטגוריה:מחלוקות ופולמוסים במשחקים האולימפיים קטגוריה:מעשי טבח ביהודים קטגוריה:1972 בגרמניה	2024-10-13T11:09:14
ויטמינים	REDIRECT ויטמין	2015-09-26T11:08:57
3, 4, 5 וחצי	3, 4, 5 וחצי הייתה תוכנית טלוויזיה ישראלית מקורית לילדים ששודרה בערוץ הראשון מספטמבר 1980 ועד 1984. הגתה את התכנית סופרת הילדים הדרום-אפריקאית בטי מישיקר, שעלתה לישראל זמן קצר קודם לכן, ב-1979. מישיקר גם חיברה את התסריטים לחלק מן הפרקים. התכנים נמצאים תחת זכויות היוצרים של הטלוויזיה החינוכית. העונות הראשונות שודרו תחילה בשחור-לבן וצולמו באולפני הטלוויזיה החינוכית ובהמשך שודרה התכנית בצבע וצולמה באולפני הרצליה. הפרק הראשון בסדרה נקרא "הנחליאלי". התכנים בתוכנית ימין\|ממוזער\|250px\|משתתפי הסדרה.למעלה (מימין): יונה אליאן, צ'ומפי, ששי קשת;למטה: צ'ומפי ואינשםבמרכז התכנית עמדו הבובות צ'וֹמְפִּי (שמעון כהן) ואֵינשֵׁם (שמואל וילוז'ני בתחילה ולאחר מכן עמי ויינברג), שעוצבו על ידי יוחנן לקיצביץ. את שתי הבובות ליוו המנחים ששי קשת, יונה אליאן, נירה עדי וישראל גוריון. לאחר חזרתה בתשובה של עדי ופרישתה מהתכנית, החליפה אותה שרי צוריאל. בתוכנית הוצגו סיפורים שסיפרו המנחים לשתי הבובות. רוב הסיפורים היו אגדות וסיפורי עם מוכרים כגון "עוץ לי גוץ לי", "סינדרלה" ו"נסיך צפרדע". סיפורים אלו הומחזו בעזרת תלבושות ותפאורות מושקעות, כשהמנחים משחקים את תפקידי הדמויות הראשיות. בתוכניות שהוקדשו לחגים הומחזו גם סיפורים של סופרים יהודיים. כך היה לגבי "טופל'ה טוטוריטו" מאת שלום עליכם ו"העושה נפלאות" מאת י"ל פרץ. לאחר הצגת הסיפורים דיברו המנחים עם שתי הבובות ושרו שירים. חלק מהשירים שבוצעו היו שירי חגים מוכרים לילדים, ואחרים, מקוריים שנכתבו במיוחד לתוכנית. במסגרת התכנית הופקו שלוש "תוכניות ספיישל" שהתייחסו למציאות הישראלית של התקופה: פרק אחד הוקדש לדולפינריום בתל אביב, פרק אחד לניקיון בחוף הים ופרק אחר נועד לעודד מחזור נייר, והופק בשיתוף המועצה לישראל יפה. הפרק שעסק במחזור ונקרא "אסטרונינו", החל בהדמיה של דיווח חדשותי שהוגש על ידי דליה מזור, ולאחריו הוצגה עלילה שכללה מרכיבים של מדע בדיוני, והציגה את תהליך מחזור הנייר כפי שהתבצע באותן שנים בחברת אמניר. כתוביות הפתיחה של התכנית הציגו סרטון של תיבת נגינה גדולה, בה נעות דמויות שונות של חיות וליצנים לצלילי נעימה שהלחין דוד קריבושי (התיבה עצמה הופיעה גם על גבי עטיפת התקליט שיצא לתוכנית, וכן היא כיכבה בסיפורים שעסקו בקיקו הליצן [ישראל גוריון] ככלי הנגינה שלו). קריבושי הלחין גם את הסגיר ("3, 4, 5 וחצי") למילים של לאה נאור, והוא הושר על ידי מנחי התכנית. ציורי הרקע היו של יוחנן לקיצביץ, שאף הופיע בעונה הראשונה כשהוא מאייר את התפאורה בזמן אמת. בחלק מהפרקים הוחלפה תיבת הנגינה בפתיח באנימציית סטופ מושן שמציגה רכבת שעשויה מקוביות ועליה סמלילה של התכנית ושם הפרק. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות לילדים קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות בכיכובן של בובות קטגוריה:תוכניות טלוויזיה ישראליות שעלו לשידור בשנות ה-1980 קטגוריה:הערוץ הראשון: תוכניות וסדרות קטגוריה:כאן חינוכית: תוכניות וסדרות	2024-08-30T04:31:58
גאולוג	שמאל\|ממוזער\|"הגאולוג" – קרל שפיצווג, 1860 גאולוג הוא מדען החוקר ומייעץ בנושא גאולוגיה שהוא אחד מנושאי מדעי הטבע. הגאולוג חוקר את כדור הארץ המוצק: תכונותיו, תהליך וזמן היווצרותו, מרכיביו השונים, התהליכים הדינמיים המתרחשים בו (כגון רעידות אדמה, נדידת היבשות ותצורות נוף) ואוצרות הטבע הטמונים בו. הגאולוג חוקר באמצעות קרקעות, סלעים, מינרלים ומאובנים את התפתחות כדור הארץ, התהליכים השותפים ליצירתו ולשינויים המתרחשים בו, והשפעתם על יצירת הנוף המגוון שאנו רואים. הגאולוגיה מורכבת מתחומי מחקר רבים ומגוונים המפרקים את כדור הארץ ותכונותיו למרכיבים השונים, מספקים הסברים לתופעות ותצפיות, ושבים ומאחדים את המידע לתמונה שלמה. תחומי המחקר הרבים יוצרים מקצועות גאולוגיים שונים, לדוגמה: פלאונטולוג – חוקר מאובנים מינרלוג – חוקר מינרלים גאופיזיקאי – עוסק בגיאופיזיקה, שהיא, חקר מבנה כדור הארץ ואת התהליכים הפיזיקליים המתרחשים בו סייסמולוג – חוקר רעידות אדמה באמצעות גלים סייסמיים לימודי גאולוגיה בישראל בישראל ניתן ללמוד גאולוגיה במסגרת אקדמית בשלוש אוניברסיטאות: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב – לתואר בוגר (רגיל או תואר כפול עם ביולוגיה או מדעי המחשב או הנדסה אזרחית/הנדסת מבנים), מוסמך ודוקטור במסגרת המחלקה לגאולוגיה ומדעי הסביבה, כן ניתנים מספר קורסי שירות ומבוא כללים למחלקות אחרות. במקביל קיימים קורסים במסלול לגיאומורפולוגיה במסגרת המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי. האוניברסיטה העברית בירושלים – בוגר (חד-חוגי או דו-חוגי), מוסמך ודוקטור במכון למדעי כדור הארץ. בהתאם למבנה המסלול נלמדים גם המקצועות מדעי האטמוספירה, אוקיינוגרפיה ולימודי הסביבה. לתלמידי חוגים אחרים ניתנים מטעם המכון קורסים מיוחדים כמו: "מבוא לגאולוגיה לתלמידי גאוגרפיה". האוניברסיטה הפתוחה – קיימים יותר מעשרה קורסים בגאולוגיה במסגרת לימודים לתואר במדעים או במדעי הטבע. ביתר האוניברסיטאות משולבים לימודי הגאולוגיה עם לימודי מדעים קרובים: אוניברסיטת חיפה – קורסים במסגרת החוגים גאוגרפיה ולימודי הסביבה, ציוויליזציות ימיות ומדעים גיאו-ימיים. אוניברסיטת תל אביב – קורסים במסגרת החוג לגאופיזיקה ולמדעים פלנטריים אוניברסיטת בר-אילן – במסגרת הקורסים לגאוגרפיה במחלקה ללימודי ארץ ישראל הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל – קורסים במסגרת הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית מכון ויצמן למדע – לימודים לתואר שני ושלישי במסגרת המחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה כמו כן מתקיים קורסים בנושאי גאולוגיה במסגרת פעולות ההדרכה של החברה להגנת הטבע ומוסדות להוראת מקצוע מורה דרך. קישורים חיצוניים * קטגוריה:מקצועות המדע והטכנולוגיה	2024-08-22T17:27:23
המהמר	המהמר (תורגם גם בשם הקוביוסטוס), בשמו המלא: "המהמר - מרשימותיו של איש צעיר", רומן מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי שיצא לאור ב־1867. ברומן מובאים קורותיו של מהמר כפייתי רוסי באחד ממרכזי ההימורים באירופה, והוא מבוסס במידה רבה על ניסיונו האישי של דוסטויבסקי. "המהמר" הוא מבשר הרומנים הפסיכולוגיסטיים הגדולים של דוסטויבסקי - "האחים קרמזוב", "החטא ועונשו", "אידיוט" ו"שדים" - אך בניגוד לספרים אלו ניכרים בו אלמנטים הומוריסטיים והוא גם קצר מהם בהרבה. אי-לכך "המהמר" נחשב לרומן "קריא" ויש הממליצים להתוודע לסופר באמצעות רומן זה. עיבודים גרסה קולנועית ראשונה לספר 'המהמר' הופקה בשנת 1949, בשם "The Great Sinner", בבימוי רוברט סיודמרק עם השחקנים גרגורי פק ואווה גרדנר. כתיבת הספר "המהמר" שימשה נושא לסרט "המהמר" משנת 1997 של הבמאי ההונגרי קרול מאק שבו שיחק מייקל גמבון את דמותו של דוסטויבסקי. תרגומים לעברית הקוביוסטוס; מרשימותיו של איש צעיר: רומן / פ"מ דוסטויבסקי (תורגם מרוסית בידי מנחם זלמן וולפובסקי), תל אביב: עם עובד, 1970. קובּיוסטוס; לילות לבנים / דוסטויבסקי (עברית: נח מן (שם עט של פינחס דנציגר) בעריכת נורית יהודאי), תל אביב: לדורי, 1987. המהמר; מרשימותיו של איש צעיר / פיודור דוסטויבסקי (תרגמה מרוסית: נילי מירסקי), תל אביב: עם עובד, 2002. נערך מחדש על ידי נילי מירסקי במהדורה שפורסמה ב-2017. קישורים חיצוניים תיאור הספר "המהמר", באתר עם עובד המהמר - הטקסט באנגלית, ברשת המהמר - ספר קולי בעברית להאזנה חופשית, באתר "הארכיון" הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:ספרי 1866 קטגוריה:ספרי ספריה לעם קטגוריה:ספרי פיודור דוסטויבסקי	2024-07-10T13:59:39
אנזא"ק	ממוזער\|300px\|חייל ANZAC מסייע לחייל טורקי פצוע גֵיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים (גם: אנזא"ק או ANZAC – ראשי התיבות Australian and New Zealand Army Corps) היה כוח צבאי של חיילים אוסטרלים וניו זילנדים שלחמו במלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה" נגד "מעצמות המרכז" בגליפולי, במזרח התיכון ובחזית המערבית. באוסטרליה וניו זילנד, המונח משמש לא רק לציין את הלוחמים במלחמת העולם הראשונה, אלא לכל החיילים האוסטרליים והניו זילנדים בעת מלחמה. יום אנזא"ק נחגג כל שנה במדינות אלו לזכר החיילים שנפלו במלחמה, בשתי המדינות, ב-25 באפריל - יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף, שנודע לאחר מכן כ"מפרץ אנזא"ק". עוצבות אנזא"ק מלחמת העולם הראשונה שמאל\|ממוזער\|300px\|חטיבת פרשים קלה אוסטרלית על מורדות הר הזיתים והר הצופים (1918) 300px\|ממוזער\|חגיגות יום אנזא"ק מול מלון פאסט, בירושלים, 25 באפריל 1942 300px\|ממוזער\|שמאל\|אנדרטת אנזא"ק בנגב ליד עלומים 300px\|ממוזער\|שמאל\|פינת זיכרון ללוחמי אנזא"ק בגן מאיר בתל אביב בראש הגיס המקורי שלחם בגליפולי עמד הגנרל ויליאם בירדווד והוא כלל את הדיוויזיה האוסטרלית הראשונה והדיוויזיה הניו זילנדית–אוסטרלית. שלוש החטיבות הרכובות האוסטרליות והחטיבה הרכובה הניו זילנדית הופעלו כרגלים במהלך מערכת גליפולי. הדיוויזיה האוסטרלית השנייה החלה להגיע מאוסטרליה באוגוסט 1915 וכמה חטיבות ממנה נלחמו בגליפולי בחודשים האחרונים של המערכה. מערכת גליפולי הייתה כישלון. מתוך כ-15,000 חיילים חזרו רק כ-4,000 בחיים. זה היה כישלון צבאי צורב ביותר אשר הביא לאחר שנים ליצירת מורשת צבאית לאומית אוסטרלית. לאחר פינוי גליפולי בנובמבר 1915, היחידות האוסטרליות והניו זילנדיות התארגנו מחדש במצרים. התגבורת שהגיעה מניו זילנד הרחיבה את השורות לכדי יצירת החטיבה הניו זילנדית. הכוח האימפריאלי האוסטרלי עבר ארגון מחדש משמעותי שתוצאתו יצירת שתי חטיבות חדשות - הדיוויזיות הרביעית והחמישית (הדיוויזיה השלישית התארגנה באוסטרליה ונשלחה ישירות לאנגליה, ומשם לצרפת). אוגדות אלו אורגנו לכדי שני גיסות. קורפוס אנזא"ק ה-1 וקורפוס אנזא"ק ה-2. בשלב זה הפסיק אנזא"ק לשמש כראשי תיבות והפך למושג המתאר כל התארגנות שכוללת יחידות צבא אוסטרליות או ניו זילנדיות. קורפוס אנזא"ק I, תחת פיקודו של הגנרל בירדווד, עזב לצרפת בתחילת שנת 1916. קורפוס אנזא"ק II, תחת פיקודו של הגנרל אלכסנדר גודלי, הצטרף אליו לאחר זמן קצר. דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק התארגנה אף היא באותו זמן והכילה שלוש בריגדות פרשים קלים (Anzac Mounted Division) כמו גם את החטיבה הרובאית הרכובה הניו זילנדית. הדיוויזיה נלחמה כחיל רגלים רכוב ברחבי המזרח התיכון ובין השאר השתתפה בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. האוגדה לחמה במצרים, בסיני (קרב רומני, קרב מגדבה וקרב רפיח) ובארץ ישראל (קרב עזה הראשון, קרב עזה השני, קרב באר שבע, כיבוש ירושלים, קרב עיון קרא, כיבוש יריחו, כיבוש בקעת הירדן, קרב עבר הירדן הראשון, קרב עבר הירדן השני, מגידו וקרב עבר הירדן השלישי) וסוריה. ביער בארי נחנכה בשנת 1968 אנדרטת יד אנזא"ק (The Anzac Memorial) תרומת יהדות אוסטרליה וניו זילנד לזכר הכוחות משתי הארצות שפעלו במקום זה. בחזית המערבית, עוצבות אנזא"ק השתתפו בקרבות רבים. דיוויזיות אוסטרליות וניו זילנדיות היו מעורבות במספר קרבות בקרב על הסום, כחלק מהגיסות הבריטיים, אך רק במהלך קרב פוזירס ב-23 ביולי 1916 השתתפו עוצבות אנזא"ק כמכלול. היה זה קורפוס אנזא"ק I (הדיוויזיות האוסטרליות הראשונה, השנייה והרביעית). בווילר-ברטונו, בקרבות הראשונים של הסום בשנת 1918, הפסיקו להשתמש בסימון אנזא"ק כדי לציין גיסות המורכבים מאוגדות אוסטרליות וניו זילנדיות. קורפוס אנזא"ק I שינה את שמו לקורפוס האוסטרלי (שהכיל את הדיוויזיות האוסטרליות ה-4 וה-5 באותו זמן). הקורפוס האוסטרלי יכיל בסופו של דבר את כל חמש הדיוויזיות האוסטרליות ויהיה הקורפוס הגדול והחזק ביותר של מעצמות ההסכמה בחזית המערבית. מערכות אחרות במלחמת העולם השנייה הועמדה הדיוויזיה ניו זילנדית השנייה תחת פיקודו של הקורפוס האוסטרלי הראשון בזמן המערכה ביוון ובאותו זמן כונה הגיס כגיס אנזא"ק. עם מעבר מפקדת הגיס למצרים לאחר כשבועיים, חדל השימוש בשם זה. במהלך מלחמת וייטנאם, שתי פלוגות של חטיבת הרגלים הניו זילנדית המלכותית פעלו כחלק מהגדוד הרביעי של החטיבה האוסטרלית המלכותית (4RAR), ואז הם סומלו כגדוד 4RAR/NZ (Anzac). ראו גם יד אנזא"ק שדרת המצעדים אנזא"ק אנדרטת אנזא"ק המרכז להנצחת חיילי אנזא"ק בבאר שבע היסטוריה צבאית של אוסטרליה חיל המשלוח המצרי (1916) לקריאה נוספת עזרא פימנטל, נתיב אנזא"ק בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2013 יגאל שפי, "שורשי השינוי המערכתי בחזית ארץ ישראל: הפשיטה על מסילת הרכבת העות'מאנית בנגב, 1917", קתדרה 87, יד יצחק בן-צבי, ניסן תשנ"ח - לתיאור תפקידו של האנזא"ק במערכה קישורים חיצוניים על אנזא"ק בכיבוש ארץ ישראל -מתוך אתר מדרשת שדה בוקר מסתרי שטרות אנזא"ק באתר קולקט יום האנזקים בתל אביב, יומני כרמל, 1940-45 (התחלה 5:54) החיילים האוסטרלים בתל אביב, 1940, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים מעוז עזריהו, יד ויער אנז"ק ליד בארי, באתר הארכיון הציוני, 16 באפריל 2024 * קטגוריה:ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה קטגוריה:יחידות צבא אוסטרליות במלחמת העולם הראשונה קטגוריה:יחידות צבא ניו זילנדיות במלחמת העולם הראשונה קטגוריה:יחסי אוסטרליה – ניו זילנד	2024-08-01T03:18:51
בוליביה	שמאל\|ממוזער\|250px\|סאלאר דה אויוני המדינה הרב-לאומית של בוליביה (בספרדית: Estado Plurinacional de Bolivia) היא מדינה במערב אמריקה הדרומית, שגובלת בדרומה בארגנטינה, בדרום מערב בצ'ילה, מדרום מזרח בפרגוואי, בצפון ובמזרח בברזיל ובצפון מערב בפרו. שליש מהמדינה הוא רכס הרי האנדים. מאז מלחמת האוקיינוס השקט (1879–1884) עם צ'ילה, בוליביה היא אחת משתי המדינות ללא מוצא לים בעולם החדש (לצד שכנתה פרגוואי), אולם הסכמים עם מדינות שכנות העניקו לבוליביה גישה עקיפה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי. אוכלוסיית המדינה, המוערכת בכ-12 מיליון תושבים, היא רב-לאומית, וכוללת עמים ילידים, מסטיסים, אירופאים, אסייתים ואפריקאים. ספרדית היא השפה הנפוצה במדינה, והיא אחת מ-37 השפות הרשמיות במדינה, לצד שפות ילידיות, שהנפוצות מביניהן הן איימרה וקצ'ואה. בוליביה המודרנית היא רפובליקה דמוקרטית חוקתית, המחולקת לתשע מחלקות. הגאוגרפיה שלה משתנה בין הפסגות של הרי האנדים במערב, אל השפלה במזרח, הממוקמת באגן האמזונס. בוליביה היא מדינה מתפתחת, עם ציון נמוך במדד הפיתוח האנושי ורמת עוני של 38 אחוזים. בין הפעילויות הכלכליות העיקריות ניתן למנות: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וייצור סחורות כגון טקסטיל, הלבשה, מתכות וזיקוק נפט. המדינה גם עשירה מאוד במינרלים, ובייחוד בבדיל. שמה של המדינה נקבע על שמו של סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה. היסטוריה ההיסטוריה האנושית באזור שכיום נמצא בשטח בוליביה, החלה מההתיישבות הראשונה של בני אדם באזור, בערך 12,000 שנים לפני ההווה. מספר תרבויות אנושיות קדומות, ביניהן תרבות הטיוואנאקו, פעלו באזור זה, ובעיקר באזור האלטיפלנו ואגם טיטיקקה, שהיה מוקד לפיתוח טכנולוגיות חקלאיות, ביות בעלי חיים וצמחים, והתפתחות של תרבויות חומריות המבוססות על מחצבי האזור. בין קהילות בני האדם באזורים השונים התבסס דפוס של מגע ומסחר "אנכי", ניהלו תושבי הרי האנדים מסחר ענף עם תושבי החוף, העמקים והשפלה, על מנת להשיג מוצרים שלא ניתן להשיג בהרים. החל מסוף המאה ה-12 החלו להתבסס "ממלכות האיימרה" באזור הרי האנדים המרכזיים. ידוע על לפחות שבע "אומות" של דוברי איימרה וכל אחת מהן התחלקה לשתי "ממלכות". בחצי השני של המאה ה-15 ביססו בני האינקה את שליטתם באזור, שהפך לחלק מאימפריית האינקה. בשנת 1532 החל כיבוש האזור על ידי הקונקיסטאדורים מספרד ובכך החלה תקופת שלטון האימפריה הספרדית, שנמשכה עד סיום מלחמת העצמאות של בוליביה ב-1825. בתחילת התקופה הקולוניאלית היה האזור מחוז שלטוני עצמאי ("אודיינסיה") בתוך מלכות המשנה של פרו שבירתה לימה. שם המחוז היה צ'רקאס. בשנת 1776 עבר המחוז למלכות המשנה של ריו דה לה פלטה, שמרכזה בבואנוס איירס, והוא כונה מאז פרו העליונה. בתחילת התקופה הקולוניאלית נוצרו המרכזים העירוניים שעודם מהווים את מרכז ההתיישבות האנושית באזור כיום, ביניהן לה פאס, פוטוסי, צ'וקיסאקה (כיום סוקרה), קוצ'במבה ואורורו. לאורך כל התקופה הקולוניאלית, מכרות הכסף היו הבסיס הכלכלי של המחוז. בשיאם, למכרות הכסף בפוטוסי ובאורורו הייתה השפעה כלכלית עצומה על העולם כולו, ובשנים 1570–1650 פוטוסי לבדה הפיקה יותר ממחצית מהכסף שהגיע מהעולם החדש. עם זאת, כלכלת האזור הייתה רגישה מאוד לתנודות ומשברים בכלכלה העולמית. בשנים השנים 1650–1750 חווה האזור דעיכה כלכלית והגירה שלילית. על אף ההתאוששות הכלכלית בחצי השני של המאה ה-18, היה אזור זה המוקד של מרידות ילידים, ביניהם מרד בהנהגת טופאק אמארו השני וטופאק קטארי. מלחמת העצמאות של בוליביה התחוללה בשנים 1809–1825 – פרו העליונה הייתה המחוז הראשון שבו החלו מרידות נגד השלטון הספרדי באמריקה הדרומית, ובוליביה הייתה המדינה האחרונה שקיבלה עצמאות בתקופה זו. אנטוניו חוסה דה סוקרה הוביל את המערכה הצבאית שהביאה לשחרור האזור. האספה המכוננת שהכריזה על עצמאות המדינה ב-1825 החליטה גם שהמדינה תיקרא על שם סימון בוליבר והזמינה אותו לכהן כנשיאה הראשון ולכתוב את חוקתה הראשונה כרפובליקה ריבונית. בשנים 1825–1880 התמודדה בוליביה עם קשיים כלכליים שנבעו בין השאר מקושי בשיקום המכרות, ארגון המדינה ויצירת מנגנון שלטוני יעיל. בוליביה ניהלה בתקופה זו מספר מלחמות עם שכנותיה, ולתקופה קצרה היא הייתה חלק מהקונפדרציה הפרואנית-בוליביאנית. עד שנות ה-60 של המאה ה-19, הכלכלה הבוליביאנית התאפיינה כמרקנטיליסטית. פתיחת השווקים של בוליביה החל משנות ה-60 לוותה בגילוי של משאבי גואנו ומלחת במדבר אטקמה, והסכסוך על השליטה במשאבים אלה הוביל לפרוץ מלחמת האוקיינוס השקט ב-1879, שבמסגרתה איבדה בוליביה את גישתה לאוקיינוס והפכה לאחת משתי המדינות ללא מוצא לים ביבשת. לאחר המלחמה החלה להתגבש המערכת המפלגתית המשמעותית הראשונה במדינה, שבמרכזה היו אליטות בעלי מכרות הכסף ובעלי מכרות הבדיל. בדיל היה המשאב הכלכלי המרכזי של בוליביה מתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-80 של אותה המאה. בוליביה הובסה במלחמת הצ'אקו עם פרגוואי, בשנים 1932–1935. המלחמה גרמה לזעזוע פוליטי עמוק ולהתערערות השלטון האוליגרכי של בעלי המכרות. בשנת 1952 התחולל מרד, שקיבל את הכינוי "המהפכה הלאומית". לאחר מהפכה זו עלתה לשלטון מפלגת "התנועה המהפכנית הלאומית" – ה-MNR, ששלטה במדינה עד 1964 והובילה רפורמות אגרריות וכלכליות, כולל הלאמה של גופים כלכליים חשובים. שאלת היחס לארגוני עובדים והכורים הייתה מרכזית לפוליטיקה של המדינה בשנים אלה וגם בשנים שלאחר מכן, ובתקופה זו גם התרחב האלקטורט. השנים 1964–1982 היו שנים של אי-יציבות פוליטית ושלטון של חונטות צבאיות, חלקן דיקטטוריות ודכאניות. הפיכות צבאיות, שהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המדינה גם מוקדם יותר, היו בשנים אלה תכופות ואלימות יותר. תקופת שלטון החונטות הסתיימה ב-1982, ובחירות דמוקרטיות וחופשיות נערכו ב-1985. בשנים הבאות עברה המדינה תהליך של דמוקרטיזציה, שבמסגרתו גם התחזק השלטון המקומי ועלה כוחן של קהילות ילידים. לצד זאת, השלטון בתקופה זו קידם רפורמות כלכליות נאוליברליות מרחיקות לכת, שכללו מדיניות צנע והיו קשות לחלקים רחבים בציבור, והמלחמה בסמים, בשיתוף פעולה עם ארצות הברית זירזה את התהוותם של מוקדי כוח חדשים בהובלת מגדלי הקוקה באזור העמקים. תהליך זה הגיע לשיאו בבחירות בשנת 2005, בהן עלה לשלטון אבו מוראלס. מוראלס ומפלגתו, MAS, היו השחקנים הפוליטיים הבולטים בעשורים הראשונים של המאה ה-21. מוראלס ביטל את מרבית הרפורמות הנאוליברליות שקודמו בעשורים הקודמים והוביל מדיניות של הלאמה. בשנת 2009 אושררה חוקה חדשה ומתקדמת מבחינת יחסה לקבוצות ילידיות וזכויות חברתיות. עם זאת, החוקה גם חיזקה את הרשות המבצעת, וקיימת ביקורת על השימוש של השלטון בכוחו ועל פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות אדם. בשנת 2019 פרץ משבר פוליטי וחוקתי סביב החלטתו של מוראלס לשנות את החוקה ולרוץ פעם נוספת לנשיאות וטענות לזיוף בחירות. פוליטיקה ומשטר מאז 1982, המערכת הפוליטית בבוליביה מוגדרת כדמוקרטיה ייצוגית, נשיאותית, רב-מפלגתית. בחירות נערכות ברמה הלאומית מאז 1985 וברמה המקומית מאז 1987. בבחירות נבחרים חברי כל הרשויות, בכללם הנשיא וסגן הנשיא, חברי שני בתי המחוקקים והשופטים בערכאות השיפוטיות העליונות. על אף שהמבנה המשטרי הוא דמוקרטי באופן רשמי, חוקרים ועורכי מדדים של מידת הדמוקרטיוּת של משטרים, זיהו בעיות רבות מבחינת איכות הדמוקרטיה בבוליביה. בשנים 1964–1982 השלטון האזרחי בבוליביה היה נתון בידי דיקטטורות צבאיות (חונטות, שהתחלפו תכופות בעקבות הפיכות צבאיות ומערכות בחירות (לפחות חלקן מושחתות). תקופה זו החלה בהפיכה של 1964 שבה הודח הנשיא ויקטור פאס אסטנסורו , בידי מפקד הצבא הבוליביאני, אלפרדו אוונדו קנדיה וסגן הנשיא, רנה באריינטוס , שהפכו לנשיאים-משותפים. באריינטוס נבחר לנשיאות ברוב גדול בשנת 1966, בבחירות שנחשבות לעיתים לבלתי-לגיטימיות, שכן רבים ממנהיגי האופוזיציה הוגלו לפני כן ועל האופוזיציה נאסר לנהל קמפיין בחירות. לאחר מותו של באריינטוס ב-1969, סגנו, לואיס אדולפו סילס, היה לנשיא לתקופה קצרה, עד שאוונדו קנדיה לקח לעצמו את השלטון בהפיכה נוספת. ב-1970 ו-1971, שתי הפיכות צבאיות הובילו בסופו של דבר לשלטון הדיקטטורי של הוגו בנסר , בשנים 1971–1978. ב-1978, בחירות מזויפות הובילו לשורה של הפיכות נוספות, שתיים ב-1978, אחת ב-1979 ואחת ב-1980. הגנרל לואיס גרסיה מסה תפס את השלטון ב-1980 והשליט משטר דיטטורי וברוטלי. ביולי 1982, חונטה נוספת שבראשה עמדו ארבעה מפקדי צבא , מינתה את הגנרל גווידו וילדוסו לנשיא. וילדוסו היה הנשיא האחרון שמונה על ידי הצבא. עם סכנה ברורה למשבר כלכלי ופוליטי חריף, ואף למלחמת אזרחים, וילדוסו החליט לכנס מחדש את הפרלמנט שנבחר שנתיים קודם לכן ולאפשר לו לקבוע מי ינהיג את המדינה. ההחלטה הראשונה של הפרלמנט הייתה לאשר מחדש את תוצאות הבחירות של שנת 1980 ובעקבות זאת לבחור שוב בהרנן סילס סואסו לנשיא. סילס הוביל תקופה שנחשבת לתקופת מעבר לדמוקרטיה עד 1985, וזאת תוך שהמדינה חווה היפראינפלציה וכאוס כלכלי. בסך הכול, התחלף הממשל בשנים 1964–1985 16 פעמים; ב-10 מתוכם עלה הצבא לשלטון, והשאר היו תקופות מעבר בשלטון נציגי המפלגות. מבנה חוקתי ומשטרי חוקת בוליביה החוקה הראשונה של בוליביה נכתבה על ידי סימון בוליבר בלימה ואושררה עם תיקונים על ידי האספה המכוננת בנובמבר 1826. מאז הוחלפה החוקה 16 פעמים. החוקה הנוכחית של בוליביה אושררה בשנת 2009. שינוי החוקה היה הבטחת בחירות ויעד מרכזי של הנשיא אבו מוראלס, שנבחר לראשונה בשנת 2006. סעיף 1 בחוקה מגדיר את בוליביה כדלקמן: חוקת בוליביה מגדירה ארבע רשויות ממשל: הרשות המבצעת – בראשה עומדים הנשיא וסגן הנשיא, שנבחרים בבחירות ישירות לתקופה של חמש שנים, והם יכולים להיבחר לקדנציה רצופה נוספת רק פעם אחת. הנשיא משמש כראש הרשות המבצעת וראש המדינה, והוא ממנה את שרי הקבינט. כדי להיבחר זקוק הנשיא ל-50% מהקולות לפחות, או ל-40% לפחות בהפרש של יותר מ-10% מכל מועמד אחר. אם אף מועמד לא משיג את הרוב הדרוש, נערך סיבוב שני בתוך 60 יום. משרדי הרשות המבצעת נמצאים בלה פאס, וכך גם המעון הנשיאותי, הקאסה גרנדה דל פואבלו ("בית העם הגדול"). הרשות המחוקקת – "האספה הרב-לאומית המחוקקת" מורכבת משני בתים, בית הנבחרים (130 נציגים) והסנאט (36 סנאטורים, 4 מכל אחד מ-9 המחלקות). בראש האספה הרב-לאומית עומד סגן נשיא בוליביה. מושבי האספה נמצאים בלה פאס. הרשות השופטת – הרשות השופטת של בוליביה נחלקת לשלוש סמכויות שיפוט שוות – רגילה, ילידית, וחקלאית-סביבתית – בנוסף לבית משפט חוקתי ולמועצה השופטת, שתפקידה לנהל אדמיניסטרטיבית את מערכת המשפט ובסמכותה לדון משמעתית את חבריה. כל חברי הרשות השופטת נבחרים על ידי העם (אך לאספה המחוקקת יש תפקיד באישור רשימת המועמדים) והחוקה קובעת תנאי סף שונים למועמדות. מערכת המשפט הרגילה – בתחום המשפט הפלילי, האזרחי והמנהלי. בראשה עומד בית המשפט העליון לצדק (Tribunal Supremo de Justicia) של בוליביה, שנמצא בבירה סוקרה ומתפקד כסמכות העליונה, ובו 12 שופטים שנבחרים על ידי הציבור לכהונה אחת של שש שנים, ללא אפשרות לבחירה חוזרת. לבית המשפט העליון כפופים בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט הנמוכים. בתי המשפט החקלאים-סביבתיים (Jurisdicción Agroambiental) – בית המשפט החקלאי-סביבתי הוא הסמכות העליונה לפתרון סכסוכים בעניינים הקשורים לאדמות חקלאיות, יערות, סביבה, מים, שימוש במשאבים טבעיים ושמירה על הסביבה הטבעית. הוא אחראי על ארגון מערכת של בתי משפט חקלאיים-סביבתיים הכפופים לו. חבריו נבחרים באותו האופן כמו חברי בית המשפט העליון, אך בנוסף לתנאי הסף הרגילים עליהם להיות בעלי מומחיות וניסיון במשפט בתחום החקלאי והסביבתי, או פרופסורים באוניברסיטה שעסקו בתחום במשך שמונה שנים לפחות. סמכות שיפוט בענייני עמים ילידיים באזור הכפרי (Jurisdicción Indígena Originario Campesina) – החוקה (סעיף 190) מבטיחה שהעמים הילידיים יוכלו לנהל את תחום המשפט באופן אוטונומי, על פי הסמכויות שנהוגות אצלם ועל פי העקרונות, הערכים התרבותיים והנורמות שלהם, ועל פי ההליכים הנהוגים אצלם. הסמכות לביקורת שיפוטית על המחוקק נתונה בידי בית המשפט החוקתי, שמושבו בסוקרה, ובו תשעה שופטים שלפחות שניים מהם מגיעים ממערכת המשפט של העמים הילידים. הם נבחרים על ידי הציבור לכהונה של שש שנים. מועצת המשפט (Consejo de la Magistratura) – מועצה שאחראית על הדין המשמעתי בתוך מערכת המשפט ועל ניהולה השוטף. חבריה נבחרים על ידי העם, מתוך רשימה של מועמדים שמוצגים על ידי האספה המחוקקת, לתקופה של שש שנים ללא אפשרות לבחירה מחדש. הרשות האלקטורלית – הגוף האחראי על הבחירות ברמה הלאומית והמקומית (בדומה לוועדת הבחירות במדינות אחרות) מוגדר על פי חוקת בוליביה כרשות רביעית, עצמאית. בראשה עומד בית המשפט הגבוה לבחירות (El Tribunal Supremo Electoral), שבו שבעה חברים, שניים מהם לפחות בני עמים ילידיים. שישה מחבריו נבחרים על ידי האספה המחוקקת ברוב של שני שלישים לפחות מהחברים הנוכחים. השביעי ממונה על ידי הנשיא. כפופים לו בתי המשפט לבחירות במחלקות של בוליביה (שנבחרים באופן דומה), שופטי הבחירות, מושבעים בנקודות הבחירה, והנוטריונים. שלטון מקומי שמאל\|250px\|מחלקות בוליביה החוקה הראשונה של בוליביה, משנת 1826, חילקה את המדינה למספר רמות של שלטון מקומי; עם זאת, לאורך המאה ה-19 ורוב המאה ה-20, נטתה המדינה לשלטון ריכוזי ולביטול סמכויות מקומיות. תהליך זה התהפך לקראת סוף המאה ה-20, ובשנות ה-90 השלטון המקומי היה לנושא פוליטי מרכזי בפוליטיקה של בוליביה. כיום בוליביה מחולקת לתשע "מחלקות" (Departamentos). כל מחלקה מחולקת למספר "פרובינציות" (Provincias; סך הכול 112 פרובינציות). הפרובינציות מחולקות לרשויות מוניציפליות (Municipios; 336 נכון למרץ 2024). בנוסף לחלוקה למחלקות ופרובינציות, קיימות בבוליביה טריטוריות ילידיות, שנקראות "טריטוריות ילידיות, מקוריות, כפריות" . בדו"ח של המועצה האינטר-אמריקאית לזכויות אדם נכתב ש"למרות ההתקדמות שמודל זה מביא לטובת ההגדרה העצמית של עמים ילידיים ושבטיים, ישנם אתגרים באשר לאפקטיביות של ההכרה באוטונומיות ילידיות. כמו כן, הדיון על האוטונומיה של המחלקות ממשיך להיות גורם שמעודד קיטוב פוליטי, במיוחד בין הקבוצות שבאופן מסורתי מחזיקות בכוח הכלכלי לבין הממשל המרכזי". דמוקרטיה וזכויות אדם מדדי דמוקרטיה בשנת 2008 קיבלה בוליביה ציון 6.15 במדד הדמוקרטיה של האקונומיסט, ציון שמשמעותו "דמוקרטיה פגומה" (טווח ציונים 6 עד 8). מאז הידרדרה בוליביה במדד, עד לציון 4.2 בשנת 2023. נתון זה מציין "משטר היברידי" (4 עד 6), והתקרבות לקטגוריה של "משטר סמכותני". ציון זה מציב את בוליביה במקום ה-20 באזור אמריקה הלטינית והקריביים מבחינת איכות הדמוקטיה, ובמקום ה-106 בעולם. כותבי המחקר נתנו לבוליביה ציון נמוך במיוחד בקטגוריה של תרבות פוליטית (1.29). במדד של מכון V-Dem לשנת 2023 מסווגת בוליביה כ"דמוקרטיה אלקטורלית", קטגוריה שכוללת משטרים שבהם "בבחירות לרשות המבצעת משתתפות מפלגות מרובות, והן חופשיות והוגנות; קיימת רמה מספקת של זכות בחירה, חופש ביטוי וחופש התאגדות". מחברי דוח הדמוקרטיה של V-Dem, ציינו את בוליביה כאחת המדינות שבהן היה שיפור בשנת 2023 ושתרמו למגמה חיובית באמריקה הלטינית. עם זאת, רמת הדמוקרטיה בבוליביה אינה מספיקה כדי להיחשב ל"דמוקרטיה אלקטורלית +" (קטגוריה בה נמצאת ישראל) או ל"דמוקרטיה ליברלית", קטגוריה שבנוסף לקריטריונים של "דמוקרטיה אלקטורלית", מצריכה מגבלות משמעותיות על הרשות המבצעת, הגנה על זכויות האזרח, ושוויון בפני החוק. חוקרי המכון ציינו שעם בחירתו של אבו מוראלס לנשיאות בשנת 2006, החל המשטר בבוליביה תהליך הדרגתי של "אוטוקרטיזציה," כלומר ירידה באיכות הדמוקרטיה. הבחירות בשנת 2019 הובילו להפגנות סוערות ומשבר פוליטי חריף שבסופו התפטר הנשיא אבו מוראלס. בעקבות משבר זה ירדה בוליביה לדרגת "אוטוקרטיה אלקטורלית". לאחר התייצבות בשנת 2020 הוגדר המשטר שוב כדמוקרטיה אלקטורלית, אך רמת הדמוקרטיה נותרה נמוכה בהרבה מרמתה לפני 2006. בדו"ח חירות בעולם משנת 2024 קיבלה בוליביה ציון 66 מתוך 100, שמשמעותו מדינה "חופשית באופן חלקי". הדו"ח נתן לבוליביה ציון 27 מתוך 40 בתחום השמירה על הזכויות הפוליטיות ו-39 מתוך 60 בתחום השמירה על החירויות האזרחיות. שלטון החוק ושחיתות בעוד שחוקת בליביה מבטיחה באופן רשמי את שלטון החוק במדינה, ארגוני זכויות אדם טענו כי מאז בחירתו של מוראלס לנשיאות החל תהליך של התערבות גוברת של פוליטיקאים בפעולת מערכת המשפט. ארגון Human Rights Watch טען כי התערבות פוליטית במערכת המשפט הייתה למגפה בזמן שלטונו של מוראלס וממשיכה אחריו. הם ציינו שהממשל של לואיס ארסה לא קידם רפורמה בתחום, ואף תמך באישומים מוגזמים וחסרי בסיס כלפי הנשיאה הזמנית ז'אנין אנייס, שכיהנה לאחר התפטרותו של מוראלס, וכי גם ממשלי מוראלס ואנייס קידמו אישומים משפטיים כלפי יריבים פוליטיים. בדו"ח חירות בעולם של ארגון Freedom House משנת 2024, נכתב ש"חוקים נגד שחיתות אינם נאכפים היטב [בבוליביה], והשחיתות משפיעה על ישויות ממשל שונות ועל הסקטורים הכלכליים, כולל גופי אכיפת החוק... תהליכי רכש ציבוריים נפגעים לעיתים קרובות משוחד". בדו"ח נכתב בנוסף, שבוליביה היא אמנם המדינה היחידה העולם שבה שופטים נבחרים על ידי העם, אך השופטים בערכאות הגבוהות נבחרים מתוך רשימות שמאשרים המחוקקים, ומנגנון זה איפשר למפלגה השלטת לשלוט בתהליך ולהביא לבחירתם של שופטים שידידותיים לצרכיה הפוליטיים. פוליטיקאים השתמשו במערכת המשפט כדי לרדוף יריבים פוליטיים, דבר שבלט בשנים 2019–2022, לאחר המשבר הפוליטי של שנת 2019. בנוסף, הפוליטיזציה של מערכת המשפט איפשרה קידום שחיתות שלטונית. בנוסף, מערכת המשפט עמוסה, וקיימים קשיים בגישה למערכת המשפט. הדו"ח מציין פגמים חמורים בהבטחת הזכות להליך הוגן וכן בעיות של אפליה ושחיתות במערכת אכיפת החוק. בדו"ח משנת 2024 של המועצה האינטר-אמריקאית לזכויות אדם נכתב: חופש הביטוי, האמונה והעיתונות דו"ח החירות בעולם משנת 2024 ציין לטובה את השמירה על חופש הדת, החופש האקדמי, וחופש הביטוי. עם זאת, הדו"ח ציין שעיתונאים ואישים אחרים שעוסקים במדיה נתונים להטרדה מצד הממסד הפוליטי ומצד קבוצות שנאמנות לו, דבר שפוגע בחופש העיתונות. Human Rights Watch ציין מקרים של אלימות נגד עיתונאים. בנוסף, לפי הארגון, היעדר חוקים שמסדירים קניית מודעות פרסום שנרכשות על ידי הממשלה יוצרת אפליה – בשנת 2022 80% מהמודעות הממשלתיות הלכו לשני גופי מדיה – ולא קיים חוק שמבטיח גישה למקורות מידע. ארגון עיתונאים ללא גבולות קבע שנכון ל-2024 בבוליביה, "התקפות, איומים, צנזורה, והטרדה על ידי הממשלה וכוחות שנאמנים לממשלה מפרים כל העת את חופש העיתונות. התקפות נגד עיתונאים, במיוחד על ידי המשטרה, נעשות תכופות יותר". חופש ההתאגדות וההפגנה חוקת בוליביה מבטיחה את החופש להתאגד ולהפגין. על פי דו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית משנת 2022, ממשלת בוליביה "מכבדת באופן כללי את חופש ההתאגדות". דוח החירות בעולם נתן לבוליביה ציון 3 מתוך 4 בכל הקטגוריות הקשורות לחופש ההתאגדות. הדוח ציין במיוחד את האלימות מצד השלטון בהפגנות בשנת 2019 ולאחריהן, כגורם שפוגע בחופש להאגד ולהפגין. זכויות נשים ולהט"ב החוק בבוליביה מתקדם בהבטחת זכויותיהן של נשים, שוויון מגדרי, ייצוגן הפוליטי של נשים ומניעה של אלימות נגד נשים. בשנים 2014–2014 53% מהמושבים בבתי המחוקקים של בוליביה היו בידי נשים. בשנים 2020–2024, 46% מהמחוקקים ברמה הלאומית הן נשים. עם זאת, אלימות נגד נשים היא בעיה רווחת בבוליביה וקיים קושי להביא להלימה בין לשון החוק לבין המצב המעשי. מחקר שהתפרסם ב-2022 מצא ש-42% מהנשים בגילים 15–49 חוו אלימות מצד בן זוג, הנתון הגבוה ביותר באמריקה הלטינית ובקריביים. הפלות אינן חוקיות בבוליביה, למעט מקרים של אונס, גילוי עריות, או סכנה לחיי האישה, אך גם במקרים אלה, נשים שבוחרות להפיל נתקלות לעיתים קרובות בסטיגמות ובאלימות. פעילות מינית הומוסקסואלית מעולם לא הייתה מוגדרת כלא חוקית. בשנת 1832 נכנס לתוקף קודקס החוקים הראשון של בוליביה, שהתבסס ברובו על קודקס ספרדי מ-1822, ואשר לא הייתה בו התייחסות למין הומוסקסואלי. החוקה משנת 2009 אוסרת מצד אחד על אפליה על רקע נטייה מינית ומצד שני מגבילה נישואים לנישואים בן גבר לאישה. פסיקת בית משפט משנת 2020, שאושרה על ידי בית המשפט לחוקה בשנת 2022, חייבה את הממשלה להכיר באיחוד אזרחי בין בני זוג מאותו המין. מלבד החוקה, קיימים בבוליביה מספר חוקים שאוסרים על אפליה נגד להט"בים ומגדירים אותה כפשע שנאה. עם זאת, על פי דו"ח החירות בעולם, חוקים אלה כמעט אף פעם לא נאכפים, ולהט"בים נתקלים לעיתים קרובות באפליה. יחסי חוץ יחסי בוליביה–ישראל עד לתחילת שנת 2009, היו למדינת ישראל ולבוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אבו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע. ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל על כ-3 מיליון דולר. ב-2011 ניהל נשיא בוליביה אבו מוראלס פגישה ידידותית עם אחמד וחידי, שר ההגנה האיראני, שתכנן את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994, שבו נרצחו 85 איש ונפצעו 330 (וחידי מבוקש על ידי הרשויות בארגנטינה מאז הפיגועים). לאחר לחץ פוליטי משלל ארגונים יהודיים, התנצל נשיא בוליביה בפני הקהילה היהודית בארגנטינה. ביולי 2014 הכריז אבו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972. ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה בוליביה כי תחדש את יחסיה עם ישראל לאחר הנתק הממושך. ב-31 באוקטובר 2023 בעקבות מלחמת חרבות ברזל הודיעה ממשלת בוליביה על ניתוק יחסיה עם ישראל. כלכלה בוליביה היא אחת המדינות העניות באמריקה הדרומית. התמ"ג לנפש עומד על כ-5,500 דולר. המדינה חוותה משבר כלכלי קשה בשנת 1980, אך התאוששה בעקבות רפורמות שהובילו לירידה בשיעור העוני, אף שאלו עדיין גבוהים (54% ב-2007). ענפי התעשייה העיקריים הם כרייה, צורפות, נפט, מזון ומשקאות, טבק, עבודות יד וטקסטיל. כ-40% מהיצוא מופנה לברזיל. המטבע נקרא "בוליביאנו". במשך שנים רבות התבססה כלכלית המדינה במידה רבה על אוצר טבע שנמצא בסמוך לעיר פוטוסי: הר ענק העשיר במרבצי כסף, שכרייתם המסחרית הפכה את העיר פוטוסי לאחת מהערים הגדולות והעשירות באימפריה הספרדית. מאגרי הכסף הידלדלו עם השנים. הכרייה הממושכת, שבמקרים רבים נעשתה ללא פיקוח או מיפוי מסודרים, הביאה להתמוטטות של מנהרות בהר ולהיחלשות מבנהו הפנימי. המצב כיום הוא שהר הכסף נמצא בקריסה ולוע גדול נפער בו. מאז שנבחר בשנת 2005, נשיא בוליביה, אבו מוראלס, מיישם מדיניות כלכלית סוציאליסטית דמוקרטית. מדיניותו כוללת הלאמה של משאבי טבע, חברות אנרגיה ותאגידים בתחומים שונים שהופרטו בעבר וחלוקה מחדש של העושר. הכלכלה מבוססת בין היתר על ייצוא גז טבעי, אבץ, זהב, סויה ועוד. אינדיקטורים כלכליים וחברתיים צמיחה בין 2006 ל-2018 צמח התוצר של בוליביה מדי שנה בקצב של 5.2% בממוצע, קצב שמציב את כלכלת בוליביה ככלכלה הצומחת ביותר בדרום אמריקה. התמ"ג של בוליביה גדל פי 4 משנת 2006 עד לשנת 2018 והתמ"ג לנפש גדל מ-1,000 דולר לנפש ב-2005 ל-3,900 דולר לנפש ב-2019. לפני ההלאמות (לא רק של גז ונפט, אלא של טלקומוניקציה, מים, חשמל ומספר מכרות), תאגידים זרים כיסו כ-85% מהרווחים שהופקו מייצור גז טבעי. מוראלס הגדיל את נתח הרווח של המדינה מגז מכ-15% לפני נשיאותו לכ־80-90% כיום. בשנת 2005, לפני ההלאמה, הסתכמו הכנסות הגז הממשלתיות ב־0.6 מיליארד דולר; בשנת 2015 זה היה סכום גדול פי ארבעה, 2.6 מיליארד דולר – למעשה ירידה מ-4.5 מיליארד דולר בשנת 2014. בשנת 2015 כל הכנסות הגז והנפט הניבו 4 מיליארד דולר, המהווים כמעט מחצית מרווחי הייצוא של בוליביה. ההלאמות בתחומי הטלקומניקציה, גז, חשמל ועוד סייעו לשיפור בשירות שניתן תוך כדי הוזלה משמעותית של המחירים והשקעה משמעותית בהפצת השירותים לכלל האוכלוסייה: בעוד שב-2005 רק 25% מהבתים במרחב הכפרי היו מחוברים לחשמל, עד 2016 המספר זינק ל-66% מהבתים במרחב הכפרי שחוברו לחשמל על ידי חברת החשמל הממשלתית. מספר משקי הבית עם חיבורי הגז עלה ב-835% מאז עלה מוראלס לשלטון. מספר העיריות עם כיסוי הטלקומוניקציה (תקשורת) עלה מ-110 ב-2005 ל-324 מתוך 339 ב-2015. שוויה של חברת הטלקום אנטל שהולאמה בשנת 2008 גדל פי 3, מ-3.1 מיליארד דולר בעת ההלאמה ל-9.3 מיליארד דולר ב-2017.תעריפי השירות הוזלו בצורה משמעותית מאז שהולאמה החברה, למשל: התעריף לדקת שיחה ירד מ-1.8 דולר לדקה ב-2008 ל-0.67 דולר לדקה ב-2017. מחיר הגלישה באינטרנט ירד מ-97.5 דולר ב-2008 ל-10.5 דולר ב-2017. יתרות הבנק המרכזי של בוליביה גדלו במידה ניכרת מ-1.174 מיליארד דולר (2005) לכ-8.008 מיליארד דולר ב-2018. האשראי הפרודוקטיבי גדל פי עשרה. 75% מסכומי ההשקעה הציבורית ממומנים ממשאבים פנימיים. עובדה זו מביאה כי לאחר ארבע עשרה שנים של עבודות חשובות בכל אזורי הארץ, החוב הציבורי החיצוני לטווח הבינוני והארוך מסתכם בכמעט עשרה מיליארד דולר, המהווה 23.6% מהתמ"ג. למרות מחזור ההתרחבות החזק, האינפלציה צנחה בשנת 2019 לרמה של אחוז אחד בלבד בשנה, כיום 99% מהזיכויים ו-88% מהחיסכון הם במטבע הלאומי של בוליביה, בוליביאנו. בשנת 2005 היו הנתונים 7% ו-15% בהתאמה. עוני, הכנסה ואי-שוויון בבוליביה תחת שלטון מוראלס, העוני צנח מ-60.6% מהאוכלוסייה בשנת 2005 ל-33% בשנת 2018. העוני הקיצוני (אלה החיים פחות מ־1.25$ ליום) ירד מ-38% ב-2005 ל-16.8% ב-2018. ההכנסה גדלה פי קרוב ל-4 מ-80 דולר לחודש ב-2005 ל-305 דולר בחודש כיום. שכר המינימום הריאלי עלה מ-440 בוליביאנו לחודש ב-2005 ל-2000 בוליביאנו לחודש ב-2018 (מ-57$ עד 287$). האבטלה עומדת על פחות מ-4% ב-2018, הנמוכה ביותר באמריקה הלטינית, לעומת 8.5% בשנת 2005. האוכלוסייה עם הכנסה שגדולה מההכנסה הממוצעת גדלה ל-62% מאזרחי בוליביה, אחוז דומה לזה עם הכנסה נמוכה בשנת 2005. 10% העשירים במדינה קיבלו אז פי 128 יותר מה 10% העניים ביותר. מדד ג'יני, המודד את אי השוויון בהכנסות, צנח מ-0.60 ל-0.44, קצב ההתקדמות הגדול ביותר בצמצום אי השוויון באמריקה הלטינית. בוליביה השיגה כיסוי של מאה אחוז מהפנסיות לזקנים, הרבה מעל הממוצע האזורי (59%). 51.5% מאוכלוסיית בוליביה נהנים מתוכניות העברה ישירה כמו בונוס Renta Dignidad, בונוס על שם חואנה אזורדוי ובונוס על שם חואנסיטו פינטו המסייע בתשלום עבור חומרי לימוד או הובלת נערות ונערים בגיל בית הספר (עד השנה השנייה של בית הספר התיכון) על ידי חיזוק האפשרויות החינוכיות של תלמידים מאזורים מרוחקים ועם מעט משאבים, תוך הורדת סיכוי הנשירה מבית הספר והסכנה של עבודת ילדים. בריאות וחינוך שיעור האנאלפביתיות בבוליביה עמד על 13% עם כניסתו של אבו מוראלס לנשיא. לאחר קמפיין לימוד קרוא וכתוב המוני שהשתמש בתוכנית הלימוד של קובה, חונכו 850,000 בוליביאנים ועד שנת 2008 הוכרזה בוליביה כחפה מאנאלפביתיות. המדינה השנייה אחרי קובה באמריקה הלטינית מבחינת מימון החינוך. כיום קיימים במדינה 16,000 מוסדות חינוך, 4,500 מהם נבנו מאז 2006 בכספי תעשיית הגז המולאמת. תוחלת החיים של הבוליביאנים בתקופת נשיאותו של מוראלס עלתה מ-64 שנים ל-71 שנים. זו בחלקה תוצאה של פעילותם של כמעט 700 חברי החטיבה הרפואית הקובנית העובדים במדינה ושל השיפור המשמעותי בגישה לבריאות במדינה. מבצע נס קובה איפשר גם ל-676,000 בוליביאנים להחזיר את ראייתם. יתרה מזאת, כ-5,000 בוליביאנים השיגו את התארים הרפואיים בקובה, וחזרו לארצם כדי לספק את שירותיהם. במדינה פועלים כיום 47 בתי חולים חדשים ולמעלה מ-3,000 מרכזי בריאות שנבנים. משימת Juana Azurduy Bond תומכת בנשים הרות ותינוקות עד שנתיים ללא ביטוח בריאות. במקרה של העברה על תנאי, עם אופי פעולה חיובי, נדרשות 4 בקרות לפני הלידה, לידה מוסדית ובקרה לאחר לידה. ילדים מתחת לגיל שנתיים חייבים לבצע 12 בדיקות בריאות מקיפות דו-חודשיות, אשר כל אלה משפרים מאוד את תנאי הלידה הבסיסיים ואת שנות החיים הראשונות. מ-2006 עד 2018 התמותה בקרב ילדים מתחת לגיל חמש הופחתה ב-61%. גאוגרפיה שמאל\|ממוזער\|250px\|מפה טופוגרפית של בוליביה בוליביה היא מדינה במערב דרום אמריקה אשר מוקפת יבשה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב. בוליביה ממוקמת ברכס הרי האנדים, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר במדינה מגיעה לגובה של 6,542 מטר. מרכז המדינה מעוצב על ידי הרמה אלטיפלאנו, שם גרים מרבית הבוליביאנים. במזרח המדינה ישנה שפלה אשר מכוסה על ידי יערות הגשם של האמזוניה. מלה פאס יוצאת דרך היונגאס, המכונה גם "דרך המוות", המקשרת את הבירה עם צפון המדינה. האקלים במדינה מגוון, ונכללים בה אזורי אקלים שונים בחלקיה השונים - אקלים אקלים צחיח וצחיח למחצה, סובטרופי, טרופי, ובאזורי ההרים ממוזג ואלפיני. כתוצאה מכך גם סוגי הצמחייה מגוונים - מדבר, סוואנה ויער גשם. בדרום-מערב בוליביה ממוקם סאלאר דה אויוני (בספרדית: Salar de Uyuni), מדבר המלח הגדול בעולם. הנופים הייחודיים של המדבר הופכים אותו לאטרקציה תיירותית. מדבר נוסף, מדבר סלבדור דאלי, נקרא כך משום שנופיו מזכירים את הציורים של הצייר סלבדור דאלי. בבוליביה יש מגוון של בעלי חיים כמו יגוארים, קופים, עצלנאים, פומות ומגוון של עופות כמו קונדור האנדים. דמוגרפיה ממוזער\|שמאל\|250px\|מרכז לה פאס במפקד האוכלוסין, ב-2019, נמנו 11.4 מיליון תושבים. במשך 50 השנים האחרונות צמחה אוכלוסייתה ביותר מפי 3, וקצב גידול האוכלוסייה גבוה (2.25%). תוחלת החיים אינה גבוהה – 68 לנשים ו-63 לגברים. רוב האוכלוסייה בבוליביה היא ממוצא אמריקאי ילידי. חלקם של האמריקאים הילידים באוכלוסייה מוערך ב-56 עד 70 אחוזים, ורובם הגדול משתייכים לשתי הקבוצות הילידיות הגדולות, קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara), ששורשיהן באינקה. עוד כ-30 קבוצות ילידיות קטנות יותר קיימות במדינה. החשובה בהן היא בני הגוארני, השוכנים בחלקה המזרחי. כ-10 עד 15 אחוזים מן התושבים הם ממוצא אירופי. רובם ממוצא ספרדי, ומיעוטם צאצאי מהגרים מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופיות נוספות. כ-30 עד 40 אחוזים הם מסטיסים, בני תערובת של אירופים וילידים אמריקאים. כחצי אחוז מן התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכן קיימים מיעוטים קטנים של צאצאי מהגרים מסין, מיפן, ומן המזרח התיכון. כשני מיליון בוליביאנים חיים מחוץ לארצם הענייה. יעדי ההגירה העיקריים הם ארגנטינה, ספרד וארצות הברית. הערים הגדולות הן במדינה הן סנטה קרוס (1,685,000) אל אלטו (993,000) והבירה לה פאס (897,000). בעבר הייתה לה פאס העיר הגדולה ביותר, אך קצב גידול האוכלוסייה באל אלטו וסנטה קרוס גבוה יותר. דת התושבים הם ברובם הגדול נוצרים קתולים. כ-17% משתייכים לזרם הפרוטסטנטי, 1% דתות אחרות (יהדות, בודהיזם, בהאית והינדואיזם) ו-5% חסרי דת. בבוליביה קהילה יהודית קטנה שמונה כיום כ-500 יהודים, אף שלאחר מלחמת העולם השנייה היו בה כ-10,000 יהודים, לאחר שהגיעו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה. תרבות התרבות הבוליביאנית הושפעה רבות מתרבות האינקה ותרבויות אינדיאניות מקומיות נוספות. פסטיבל ידוע שנערך בבוליביה הוא "קרנבל אורורו" ("El carnaval de Oruro"). ראו גם איברו-אמריקה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים בוליביה מידע על בוליביה "כיצד הפך איוו מוראלס את בוליביה על פניה" מתוך הפודקאסט 'עושים רוח' היסטוריה של בוליביה בוליביה הערות רקע של ממשלת ארצות הברית: בוליביה ילדי רחוב בבוליביה אוסף קהילת יהודי בוליביה, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. ביאורים הערות שוליים * קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה קטגוריה:אמריקה הלטינית: מדינות וטריטוריות קטגוריה:מדינות ללא מוצא לים קטגוריה:אמריקה הדרומית: מושבות ספרדיות לשעבר קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ספרדית קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר	2024-09-23T16:06:51
ג'ון הולט	ג'ון קלדוול הולט (באנגלית: John Caldwell Holt; 14 באפריל 1923 – 14 בספטמבר 1985) היה מחנך וסופר אמריקאי, ונחשב לאבי תנועת החינוך החופשי. שנים ראשונות הולט נולד בניו יורק, בכור לשני אחיו. למד בבתי ספר פרטיים. סמוך לסיום לימודיו באוניברסיטה, הצטרף הולט לצי ארצות הברית ושירת על סיפונה של הצוללת USS Barbero שנלחמה באוקיינוס הפסיפי במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הגיע למסקנה שנשק גרעיני הוא הסכנה הגדולה ביותר לעולם, ושרק ממשלה עולמית תוכל למנוע מלחמה גרעינית. לאחר שרותו הצבאי, החל לעבוד בסניף הניו יורקי של United World Federalists, ובתוך שש שנים התקדם ממשרה של עובד בחדר הדואר לדירקטור ומנהל הארגון. קריירה בחינוך הולט עבד כמורה בקולורדו, ולאחר מכן לימד בבוסטון. הוא פיתח פרויקט של תצפית בכיתה, יחד עם עמיתו לעבודה, ביל האל. אחד מהם היה מלמד והשני היה צופה בו ובכיתה. במהלך 11 שנות הוראה אסף הולט סיכומי תצפיות רבות, אשר הפכו לבסיס לשני ספריו הראשונים: כיצד נכשלים ילדים (אשר יצא במהדורה עברית) וכיצד לומדים ילדים. ספרים אלו מכילים את הבסיס לפילוסופיה החינוכית של הולט. לשיטתו, הסיבה המרכזית שבגינה ילדים אינם לומדים בבתי ספר היא פחד: פחד לטעות, פחד להיות מושא ללעג בעיני המורים ושאר הילדים, פחד להיות פחות טובים בלימודים בהשוואה לילדים אחרים, ועוד. לדבריו, מצב זה החמיר עקב כך שילדים הוכרחו ללמוד נושאים שאינם מעניינים אותם. לאחר שנות עבודה רבות במסגרת בית הספר, קובע הולט – בניגוד לפסיכולוגים והוגי דעות מתחילת המאה אשר תקפו את מערכת החינוך המוסדית אך ניסו להציע לה "מקצה שיפורים" – שרפורמה בבתי הספר ובמערכת החינוך אינה אפשרית, משום שהמערכת היא שגויה מהיסוד. קביעה זו הפכה את הולט לאבי החינוך הביתי בארצות הברית. על פי הולט, "החינוך הממוסד פועל מתוך ההנחה שילדים לומדים רק כאשר מלמדים אותם, רק את מה שמלמדים אותם, ורק בגלל שמלמדים אותם. זו לא האמת. זה מוטעה כמעט לחלוטין." הולט הגדיר את הרציונל של החינוך הביתי תוך קביעה מפורשת שאין עילה להכריח ילד ללמוד. החופש ללכת בעקבות תחומי העניין האישיים של הילד, בצירוף מגוון המשאבים ללמוד בעזרתם, טובים יותר מכל למידה פרונטלית. גישה זו הפכה למוכרת כ"חינוך חופשי" או אנ-סקולינג (Unschooling). בשנת 1976 פרסם הולט את הספר Instead of Education, בו פרט וקבע את הרציונלים של החינוך הביתי המודרני. בעקבות תגובות ומכתבים רבים שקיבל הולט מהורים אשר ביצעו הלכה למעשה חינוך ביתי באופן אינטואיטיבי ומבלי להכיר את הרציונלים של הולט, ייסד הולט בשנת 1977 את מגזין החינוך הביתי הראשון בארצות הברית, Growing Without Schooling. מגזין זה חיבר את ההורים ביבשת אמריקה אשר בחרו בחינוך ביתי. הולט כתב מאמרים רבים והוציא לאור 11 ספרים. בספר לעולם לא מאוחר מדי מתאר הולט את חוויותיו מלימוד נגינה בצ'לו אחרי שהיה בן ארבעים. הספרים "כיצד נכשלים ילדים" ו"כיצד לומדים ילדים", יצאו לאור במהדורה הכוללת תוספות והארות. הולט הלך לעולמו לפני שהשלים את ספרו האחרון בלמידה מתמדת. את הספר הוציא לאור חבר נאמניו, באתר הקרוי על שמו, על בסיס הטיוטה המגובשת שהשאיר עם ציון קטעים ממאמרים והרצאות שלו שיש לשלב בפרקים השונים. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת פראג. ספריו בעברית כיצד נכשלים ילדים, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974. בלמידה מתמדת, הוצאת פראג, תל אביב, 2004. ראו גם חינוך חינוך ביתי חינוך חופשי קישורים חיצוניים ג'ון הולט באתר א-ב בחינוך ביתי – מידענות John Holt and the Origins of Contemporary Homeschooling הכרות עם ג'ון הולט, אבי ה-Unschooling מאת יונת שרון קטעים בעברית מתוך הספר "בלמידה מתמדת", ספרו האחרון של הולט משחקי למידה עצמית לילדים, המתבססים על גישת ג'ון הולט באתר לעמ-למידה עצמית במחשב קטגוריה:ניו יורק: אישים קטגוריה:אנשי חינוך אמריקאים קטגוריה:סופרים אמריקאים קטגוריה:קצינים וחוגרים בצי ארצות הברית קטגוריה:חינוך אלטרנטיבי קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ייל קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1923 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1985	2024-09-07T20:38:29
דגל בוליביה	דגל בוליביה (בספרדית: Bandera de Bolivia) הוא דגלה הלאומי של בוליביה. עיצובו הוא טריקולור בצבעי אדום, צהוב וירוק. לדגל שתי גרסאות כאשר האזרחית נטולת סמל והמדינית כוללת הטבעה של סמל המדינה. על פי המסורת מסמל הצבע האדום את אומץ לבם של החיילים הבוליביינים, הירוק פוריות והצהוב את המינרלים שבאדמת המדינה. הדגל אומץ ב-31 באוקטובר 1851. ראו גם קישורים חיצוניים קטגוריה:בוליביה: סמלים לאומיים בוליביה, דגל בוליביה בוליביה	2024-06-18T10:10:39
נשק קר	ממוזער\|חניתות, חרבות, קשתות ופגיונות ששימשו את הסמוראים ביפן. נשק קר הוא כלי נשק שלא מצויים בו חומרים שמפיקים אש או חום כלשהו כתוצאה משימוש באבק שרפה או חומרי נפץ. כלי נשק היו נפוצים החל מהתקופה הפרה היסטורית עד עצם היום הזה, אם כי השימוש בהם בשדה הקרב פחת מאוד עם התפתחות הנשק החם. פרה היסטוריה ממוזער\|חנית וסכין עשויים מעץ ומאבני צור בתקופה הפרה היסטורית כלי הנשק הקרים היו מורכבים משני חומרים עיקריים: עץ ואבן, אם כי גם עצמות היו בשימוש למטרה זו. שימוש במתכת מאפיין תקופות מאוחרות יותר. כלי הנשק בתקופה זו נועדו לשתי מטרות עיקריות: ציד בעלי חיים ומלחמה. האבנים שהיו בשימוש לצורך היו כאלה שניתן לעצב אותן אותן בצורה יעילה לקבלת חוד חזק וחד. אבן כזאת חייבת מצד אחד להיות חזקה, אך מצד שני שבירה למדי כדי לאפשר את יצירת החוד בטכניקות המקובלות בתקופה זו: שבירת פיסות קטנות מהאבן הגדולה לעיצוב שאר האבן לכלי בעל צורת חוד או שימוש בשברי האבן שנשברו מהאבן העיקרית לקבלת חתיכות אבן קטנות וחדות. נשק קר ששימש את האדם לאורך ההיסטוריה ממוזער\|חרבות ופגיונות בארץ ישראל; איור בספרו של תומסון, "הארץ וספר הספרים" (1859) כלי נשק בעלי להב: סכינים, פגיונות, חרבות, גרזנים ועוד. כלי נשק אלו משמשים בעיקר לקרב פנים אל פנים, וגורמים לפגיעות חדירה ביריב על ידי חיתוך או דקירה. החרב שימשה זמן רב כנשקו האישי של הלוחם לאורך ההיסטוריה. נשקי-מוט: חניתות, כידונים, רמחים, מוטות-גרזן כדוגמת ההאלברד. גם נשקים אלו משמשים ללחימה פנים אל פנים, אם כי את חלקם ניתן לזרוק בהטלה (כידון למשל). הסוגים הפרימיטיביים היו עשויים ממוט מוארך, לרוב מעץ, ועליהן מודבק ראש עשוי אבן או מתכת, ושימשו בעיקר לדקירה. אורך המוט היה משתנה, והיה נע בין פחות משני מטר לבין מעל ל-6 מטר (כמו בחניתות הסריסה ששימשו את הצבא ההלניסטי). בימי הביניים פותחו ההאלברדות שנועדו לשימוש רב תכליתי. כלי נשק חסרי להב: אלות, פטישים, מחבטים וחפצים שגרמו לפגיעות קהות ביריב. כלי נשק לטווח ארוך: הן נשקים בליסטיים דוגמת חץ וקשת או קלע ואבנים ("רוגטקה"), והן גרסאות הטלה של נשקים מהסוגים הקודמים (סכיני זריקה, גרזני זריקה, שוריקנים ("כוכבי נינג'ה") ועוד). שימוש מודרני ממוזער\|מתקן מאולתר לתיקור כלי רכב 'רכים' ('נינג'ה') עשוי ממסמר ודיסקית גומי. יחידות כאלה פוזרו על ידי פלסטינים בכבישי יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה הראשונה. בתקופה מודרנית, כלי נשק קרים משמשים, למשימות משטרתיות כמו שמירה על הסדר ופיזור הפגנות, בהם הרצון הוא למעט בפגיעה באנשים כלפיהם משמש הנשק, וביחידות קומנדו וכוחות מיוחדים למשימות שקטות, שכן כלי נשק קר אינם מרעישים כמו נשק חם. בעקבות קלות השגתו, מחירו הזול וחוקיותו ביחס לנשק חם, נשק קר משמש פעמים רבות בידי אנשים פרטיים להגנה עצמית או בידי אלו המעוניינים לפעול בניגוד לחוק. ארגונים בישראל קיימים בישראל שני ארגוני אספנים של נשק קר: עמותת אספני נשק קר היסטורי ואתנוגרפי אנק"ה. התאחדות ישראלית של אספני נשק קר IKWT. ראו גם נשק חם חרב שברייה קישורים חיצוניים * קטגוריה:אמצעי לחימה	2024-09-10T18:10:27
רב	רב הוא שם תואר שבעיקרו תיאר דמות כתלמיד חכם או פוסק הלכה אולם בהמשך התואר מופנה גם לצדיק או לסמכות הרוחנית בבית כנסת או במוסדות דתיים. לעיתים גם עסקן בענייני קודש נקרא רב ויש המשתמשים בו כתואר כבוד לאיש בעל סמכות רוחנית ותורנית ביהדות. במסורות הדתיות תפקדו הרבנים כאחראים על השיפוט וכאליטה האינטלקטואלית בקהילה היהודית. בתקופה המודרנית הוגדר תפקידם מחדש בעיקר לתחום הדת. בקבוצות חרדיות ממשיכים רבנים להחזיק בסמכויות רבות ולעיתים אף יותר משהיו להם בעבר. שימוש בתואר בתקופת חז"ל המילה "רב" לקוחה מארמית ומשמעותה "גדול" כלומר גדול בתורה. התואר "רבי" ניתן בתחילה אך ורק לתנאים אשר נסמכו איש מפי איש החל ממשה רבנו (למשל רבי מאיר). תנא אשר לא קיבל סמיכה אבל היה בכל זאת תלמיד חכם קראו לו בשם אביו (למשל בן עזאי ובן זומא). לראש הסנהדרין, ובעצם לשושלת בית הלל, קראו "רבן" ("רבינו" בתרגום מילולי מארמית). ישנם תנאים שאינם מוזכרים עם תואר שכזה, כגון הלל ושמאי, ועליהם נאמר "גדול מרבן – שמו". לאחר חתימת המשנה והעברת המרכז התורני מארץ ישראל לבבל, נקראו הסמוכים בבבל בתואר "רב" בלבד, כאשר אמוראי ארץ ישראל המשיכו להיקרא "רבי". בקהילה היהודית האירופאית, מסוף תקופת הראשונים ואילך, הרבנים היו שכירי הקהילה, מונו ומומנו על ידי הפרנסים ותפקידם לכוון את בני הקהילה לחיות על פי ההלכה. הספרדים ועדות המזרח כינו את מנהיגיהם בתואר "חכם" (בעיקר בשל כך ש"רב" בערבית פירושו 'אל'), אך כיום גם הספרדים מכנים בשם "רב". תואר כבוד למונח רב שימוש נוסף כשם תואר, והוא משמש כצירוף כבוד בחברה הדתית. על פי מאמר חז"ל – מלכתחילה הוא נועד לציין דרגה משנית בסולם דרגות הכבוד, אולם כיום משמעותו שונה והוא מציין מחד גיסא אדם שהוסמך לרבנות או שעוסק בתחום ההלכה היהודית, ומאידך גיסא הוא משמש ככינוי כבוד לאדם הפועל בתחומי היהדות, כהוראת תורה והפצת יהדות או אף עקב עשייה ציבורית גרידא. יש הנוהגים להוסיף את התחילית "רב" (ובכתב בקצרה ר' – קיצור זה נהגה בשפה העברית: רֶבִּי/רַבִּי, ובשפת היידיש: רֶבּ) ככינוי כבוד שגרתי ליהודי, גם כאשר אינו מוסמך כרב. בבתי כנסת בהם עדיין שומרים על מנהגי אשכנז, נהוג להעלות כל אדם לתורה עם כינוי זה, ובבתי הכנסת הספרדיים בעיקר מצפון אפריקה נהוג להעלות כל אדם לתורה עם הכינוי רִיבִּי. בכינוי זה כונו כל היהודים אשר היו תלמידיהם של הרבנים, (כבר לפני 700 שנה) בניגוד להולכים אחרי הקראים כפי שהסביר זאת הרשב"ץ בפירושו לפרקי אבות. במגזר החרדי מקובל לכנות בתואר "הרב" גם אישים מכובדים שאינם רבנים, כגון חברי הכנסת החרדים. רבנות בדורות האחרונים המונח רבי או רבי חסידי משמש כיום לזיהוי אדמו"ר או ראש חצר חסידית שאינו בהכרח רב פוסק הלכה. ביידיש השם נכתב רעבע ונהגה רֶבֶּה. לצורך פסיקת הלכה יש בחלק מן החסידויות ובקהילות אחרות רב שזה תפקידו, ולעיתים מכונה מו"ץ (מורה צדק). בקהילות החסידיות, אשת הרב, הרבנית (ה"רבעצען"), מהווה דמות מרכזית המעורבת בחיי הקהילה ומהווה מנהיגת הנשים. באנגלית, מכונים הרבנים האורתודכסים Rabbi. אולם כאשר מונח זה מתורגם לעברית בצורת "ראביי", הוא משמש בארצות הברית את האורתודכסים בהתייחסות לרבנים (והרבות או הרבניות) הרפורמיים והקונסרבטיביים. לעיתים, לתוספת חיזוק, התואר ראביי מושם במירכאות. התואר 'ראביי' הפך בעיני רפורמים לתואר גנאי שמייצג עמדה שפוסלת את היהדות הלא-אורתודוקסית. הרבנים והרבות מקבוצות אלו חותמים את תוארם כ'רב' או 'רבה' (בהתאם למגדר). מהות תפקידו של הרב כיום המונח "רב" לרוב מתייחס לתפקידים הבאים: מנהיג רוחני של קהילה יהודית. מורה במוסד תלמודי כמו ישיבה או כולל (לא כל מי שמלמד תורה נחשב רב). פוסק הלכה (אצל חלק מהספרדים ועדות המזרח, הפוסק נקרא בתואר "חכם"). מקובל כי על פוסקי הלכה לקבל סמיכה לרבנות או לעשות שימוש חכמים. חלקם, בפרט בציבור הדתי לאומי והספרדי בישראל, מחזיקים בסמיכה לרב עיר או רב שכונה לאחר שעברו את מבחני הרבנות הראשית הנצרכים עבור תפקידים אלה. פוסק הלכה רב המשמש כפוסק הלכה, עליו לעבור מסלול של לימוד ומבחנים כדי להיסמך לתפקיד זה. יהודים רבים שהוסמכו כרבנים אינם עוסקים ברבנות בפועל. במוסד הרבנות הראשית לישראל, התואר רב הראשון שניתן מעיד על לימוד וכבוד, ומעיד טכנית רק על הגעה לרמת לימוד גבוהה, ולא בהכרח על עבודה או התפקיד שאותו מבצע האדם. התואר מתייחס לרמת הידע, ואין אדם יכול לכהן בתפקיד אלא אם כן נבחן ונמצא מתאים לכך ("נסמך לרבנות"). בהסמכה לרבנות קיימות שתי דרגות: "יורה יורה" (מו"ץ – מורה צדק) – תעודה אותה מקבל מי שנבחן על הלכות שבת, נידה, אבלות, איסור והיתר, מקוואות ומעט הלכות נישואין. ו"ידין ידין" (דיין) – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות לדיני ממונות (בעיקר חלק חושן משפט – חו"מ). קיימים הבדלים בין המוסדות המסמיכים לרבנות באשר לקביעת החומר המדויק הנדרש לשם ההסמכה לרבנות. בנוסף לשתי דרגות אלו קיימת דרגת הסמכה נוספת של רב עיר – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות ל"אורח חיים" ו"יורה דעה". באופן רשמי סמיכה ברבנות הראשית לישראל תלויה בשלוש שנות לימוד בישיבה אחרי גיל שמונה עשרה, אם כי ייתכנו יוצאים מהכלל, המלצת רב מוכר (לרוב הרב המכין את התלמיד למבחני ההסמכה) ובחינות הסמכה. סמכויות רב פוסק הלכה פסיקת הלכה רב שהוסמך קיבל את הסמכתו על ידי לימוד חומר תאורטי רב, מורכב ומרובה פרטים בנושאים הלכתיים שונים. בהתאם לרמת הלימוד (בנושאי הלכה שונים דרוש גם ניסיון מעשי בהוראת הלכה ולא רק לימוד תאורטי) יכול הרב להודיע לשואלים אותו מה ההלכה במקרה מסוים. עם זאת רק רב פוסק מוסמך להכריע בהלכה שאינה כתובה כהלכה פסוקה אלא כהכרעה על פי כללי ההלכה. עריכת חופה וקידושין, וגירושין על אף שלפי ההלכה נוכחות רב בחופה אינה הכרחית, לפי תקנה קדומה נדרשת נוכחות של רב מסדר קידושין, על מנת למנוע בעיות הלכתיות (נישואין שאין להם תוקף או אסורים על פי ההלכה). בדומה לכך, גם הליך הגירושין (באמצעות גט מהגבר לאישה, שאף הוא מעשה פרטי) מבוצע בפיקוחו של רב. בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919, מסדירה מדינת ישראל את הליכי רישום הנישואין והגירושין במרשם האוכלוסין באמצעות פקיד מנהלי שנקרא רושם נישואין וגירושין. הפקודה קובעת כי לפי דיני ישראל הרשות הרושמת תהיה הרב. הסמכות למנות רבנים כרושמי נישואין וגירושין בהתאם לפקודה נתונה בידי ראש הממשלה. תיקון מספר 1 לחוק הרבנות הראשית לישראל, מסמיך גם את מועצת הרבנות הראשית למנות רושמי נישואין ליהודים, בנוסף לסמכות המצויה בידי ראש הממשלה לגבי כל תושבי המדינה. רב עיר פעולתם של רבני ערים בישראל מוסדרת בחוקים אחדים. בהתאם לחוק הרבנות הראשית לישראל, הסמכות למתן כשירות לכהן כרב עיר נתונה למועצת הרבנות הראשית לישראל. בחירת רב עיר מוסדרת בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס״ז–2007. בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים, שר המשפטים רשאי להעמיד רב עיר לדין משמעתי על יסוד אחד מאלה: הרב נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו; הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל; הרב הורשע בעבירה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון. חוק זה קובע גם כי "רב עיר לא יקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין שערך." נכון לספטמבר 2017 כיהנו בישראל 95 רבני ערים. יחד עם ראש המועצה הדתית, אחראי רב עיר על אספקת שירותי דת ביישוב ועל טיפול בענייני הלכה, ובפרט רישום נישואין ומתן תעודות כשרות. ראו גם סמיכה לרבנות הרבנות הראשית לישראל רבה (מוסמכת לרבנות) קישורים חיצוניים סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת" פרחי שושנים, ארגון המסייע לקבלת תעודת סמיכה מהרבנות הראשית לישראל לקראת שליחות, הכשרה, השׂמה וטיפוח של רבנות ומנהיגות בקהילה הישראלית הערות שוליים * קטגוריה:אנשי דת יהודים קטגוריה:תארים ותפקידים יהודיים	2024-07-28T02:38:33
PH	ממוזער\|250px\|הפרח Hydrangea macrophylla יכול לפרוח בצבע כחלחל או ורוד, לפי חומציות הקרקע. בקרקע חומצית הצמח פורח בכחול, ובקרקע בסיסית הוא פורח בוורוד. pH (קיצור המילים: power/potential Hydrogenium. בעברית: ערך הֲגָבָה או רמת חומציות) הוא מדד מספרי לרמת חומציות של תמיסה מימית, המתבסס על ריכוזם של יוני הידרוקסיד ע"פ יחס לוגריתמי הפוך לריכוז הידרוניום () הידועה בתמיסה. את המושג הציג לראשונה הכימאי הדני סרן סרנסן ב-1909. האות p מייצגת חזקה (באנגלית: power) או פוטנציאל (potential), במשמעות של ריכוז. האות H היא הסימול הכימי של היסוד מימן מייצג יוני מימן חיוביים (פרוטונים; +H) pH מוגדר על פי הנוסחה: . כאן היא האקטיביות של יוני המימן בתמיסה, ששווה בקירוב ל-שהוא ריכוז יוני המימן בתמיסה. הוא הלוגריתם לפי בסיס 10. הריכוז נמדד במולים לליטר (מוכר גם בשם מולריות). היסטוריה בשנת 1909, הכימאי הדני Søren Peter Lauritz Sørensen הציג את מושג ה-pH במעבדת קרלסברג, במקור השתמש בסימון "pH•", עם H• כחתימה לאותיות קטנות p. המושג תוקן מאוחר יותר ב-1924 ל-pH המודרני כדי להתאים להגדרות ומדידות במונחים של תאים אלקטרוכימיים. סורסנסן לא הסביר מדוע השתמש באות p, והמשמעות המדויקת של האות עדיין שנויה במחלוקת. Sørensen תיאר דרך למדידת pH באמצעות הבדלי פוטנציאל, והיא מייצגת את ריכוז יוני המימן בתמיסה בערכים של 10 בחזקת מינוס המדד. האות p יכולה לייצג את ה-puissance הצרפתית, הגרמנית Potenz, או פוטנציה דנית, שכולן משמעותן "כוח", או שהיא יכולה לומר "פוטנציאל". מדידת pH ניתן למדוד את רמת ה-pH בעזרת אינדיקטור pH או באמצעות שימוש במד pH אלקטרוני. אינדיקטורים הם חומרים המשנים את צבעם לפי רמת ה-pH של התמיסה שבה הם נמצאים. לכל אינדיקטור יש רגישות לטווח pH מצומצם, שבו הוא משנה את צבעו. קיימים גם אינדיקטורים אוניברסליים המורכבים משילוב של מספר אינדיקטורים, ומאפשרים שינוי צבע רציף בטווח pH גדול מאוד. אינדיקטורים מפורסמים לדוגמה הם לקמוס, פנולפתלאין, מתילן אדום, מתילן כחול וקונגו אדום. גם תה והחומר האדום בכרוב אדום (אנתוציאנין) יכולים לשמש כאינדיקטורים. מד pH אלקטרוני מתבסס על השפעת החומציות על התכונות החשמליות של התמיסה. מדי pH אלקטרוניים הם מדויקים מאוד ומאפשרים מדידה ברמת דיוק של מאית יחידת pH. המדידה נעשית על ידי מדידת פוטנציאל החיזור התקני של התמיסה (למעשה, במד pH קיימת ממברנת זכוכית, המאפשרת למדוד רק את השפעת ריכוז יוני ההידרוניום על פוטנציאל החיזור, ולהתעלם מהשפעת המומסים האחרים). מתוך הפוטנציאל ניתן לחשב את ריכוז היונים על ידי שימוש במשוואת נרנסט. טווח הערכים של ה-pH מספר ערכי pH אופייניים חומר pH מצבר רכב <center>0.5- מי מכרות חומציים <center> קיבה <center>2.0 מיץ לימון <center>2.4 קוקה-קולה או פפסי<center>2.5 חומץ <center>2.9 מיץ תפוזים או תפוחים <center>3.5 עגבנייה <center>4.0 בירה <center>4.5 יוגורט <center>4.6 גשם חומצי <center>5.0 קפה <center>5.0גשם <center>5.4 תה <center>5.5 חלב <center>6.5 מים מזוקקים <center>7.0 רוק <center>6.5 – 7.4 דם <center>7.34 – 7.45 מי ים <center>8.0 סבון ידיים <center>9.0 – 10.0 אמוניה (דשן) <center>11.5 אקונומיקה <center>12.5 סודה קאוסטית <center>13.5 הערך מתייחס לרמת החומציות של מים מזוקקים, או תמיסה מימית נייטרלית אחרת בטמפרטורה של 25 מעלות סלציוס. משמעותו של pH=7 היא שריכוז יוני ההידרוניום ( +H3O) שווה לריכוז יוני ההידרוקסיד ( -OH). מי ברז או מי גשם אינם טהורים, ומכילים חומרים מומסים שונים, ולכן ה-pH שלהם עשוי להיות שונה במעט מ-7. ערכי pH הגבוהים מ-7 הם בסיסיים יותר, בהם ריכוז ה-+H3O נמוך מריכוז -OH. ערכים נמוכים מ-7 מייצגים חומציות לוגריתמי (לפי בסיס 10), כלומר ההבדל בין pH 1 ל-pH 2 הוא יחס ריכוזים שונה פי 10. לדוגמה, בקפה שחור עם ערך pH=5 החומציות גבוהה פי 100 מבמים, בעגבנייה, שלה pH=4 החומציות גבוהה פי 1,000 מבמים, בחומץ עם ערך pH=3 החומציות היא פי 10,000 מבמים, וכן הלאה. התחום הנפוץ של סולם ה-pH הוא בין 0 ל-14, ורוב התמיסות בטבע הן בתחום pH זה. עם זאת, אין שום משמעות מיוחדת לערכים 0 או 14 שמונעת לעבור אותם, ועבור חומצות או בסיסים חזקים במיוחד ייתכן pH שחורג מתחום זה. למשל, לתמיסת HCl רוויה (בריכוז 37% משקלי) יש pH= -1.1 בערך, ולעומת זאת לתמיסה רוויה של NaOH יש pH=15 בערך. בטבע נמצאו אף תמיסות בעלות pH= _3.6. ישנן כמה סיבות שבגללן pH שלילי אינו נפוץ והוא קשה למדידה: גם חומצות חזקות אינן נפרדות לחלוטין ליונים כשהן בריכוז גבוה. למשל, ניתן לצפות כי תמיסת HCl של 12 מול בליטר תוביל לערך pH=-1.08 (מכיוון ש-log(12)=1.08). בפועל, ערך ה-pH של תמיסה זו גבוה יותר, משום שחלק מיוני המימן נותרים קשורים ליוני הכלור, כיוון שהמערכת מגיעה לשיווי משקל. אמנם בקבוע שיווי משקל הגדול מ- (10 בחזקת 10) ניתן לומר שהתגובה ההפוכה היא זניחה, כי כמות החומר המומרת חזרה לתוצרים היא זניחה, אך תמיד ניתן למצוא את עקבות כל החומרים בתמיסה. אלקטרודות זכוכית, המשמשות למדידת pH, אינן רגישות דיין כדי למדוד במדויק ערכי pH שליליים, והתוצאות המתקבלות הן בדרך-כלל גבוהות מה-pH האמיתי של התמיסה. (ראו ). pH שלילי ניתן להשגה במבנים פורוזיבים מאוד (בעלי נקבוביות), אך קשה למדוד את רמת החומציות בתוך הנקבובית. הערה: הסימון +H לסימון יוני מימן נפוץ מאוד בספרות, אם כי הוא אינו מדויק מבחינה כימית. למעשה, יון המימן מגיב עם מולקולת המים לתת יון הידרוניום +H3O, ואינו קיים כפרוטון בסביבה מימית. למרות זאת, השימוש בסימון +H השתרש, וניתן להשתמש בו, כל עוד משמעותו מובנת. pH של תמיסה נייטרלית pH של תמיסה נייטרלית הוא 7. הסיבה לכך היא שגם מים מזוקקים מכילים יוני הידרוקסיד (אך גם יוני הידרוניום בריכוז זהה). הימצאות יוני הידרוניום נובעת מכך שמים מתפרקים באופן טבעי לפי התגובה: תגובה זו נקראת תגובת דיסוציאציה. זוהי תגובת שיווי משקל, ולכן מכפלת ריכוזי היונים קבועה (כאשר הטמפרטורה קבועה). בניסויים נמצא כי מכפלת הריכוזים שווה כמעט בדיוק . בתמיסה נייטרלית, ריכוז יוני ההידרוניום שווה לריכוז יוני ההידרוקסיד. אם משלבים נתון זה עם כך שמכפלתם שווה ל- בטמפרטורה של C° 25, אפשר להסיק כי בתמיסה נייטרלית מתקיים: , ולכן, . זהו ריכוז נמוך מאוד, והוא לרוב זניח כאשר מחשבים pH של תמיסה של חומצה או בסיס. תלות ה-pH בטמפרטורה כיוון שתגובת הדיסוציאציה של המים להידרוניום ולהידרוקסיד אנדותרמית הרי שלפי עקרון לה שטליה ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר תתפרקנה יותר מולקולות מים (קבוע שיווי המשקל של התגובה יגדל) ולכן ה-pH (וכמוהו ה-pOH) של מים טהורים קטן ככל שהטמפרטורה עולה. +pH של מים טהורים טמפרטורהקבוע שיווי המשקל pHC° 0 0.114X10-147.47C° 10 0.293X10-147.27C° 20 0.681X10-147.08C° 251.008X10-147.00C° 30 1.471X10-146.92C° 40 2.916X10-146.77C° 50 5.476X10-146.63C° 100 51.3X10-146.14ראו גם נייר לקמוס קישורים חיצוניים מידע על pH עם תרשימיםעל pH שלילי: D. K. Nordstrom, C. N. Alpers, C. J. Ptacek, D. W. Blowes (2000). Negative pH and Extremely Acidic Mine Waters from Iron Mountain, California. Environmental Science & Technology 34''' (2), 254–258. (תקציר \| מאמר מלא (HTML) \| מאמר מלא (PDF)) Is a negative pH possible? הערות שוליים קטגוריה:כימיה אנליטית קטגוריה:כימיה כללית קטגוריה:כימיה של שיווי משקל	2024-09-23T12:01:14
פונקציית ויירשטראס	פונקציית ויירשטראס היא הדוגמה הראשונה שפורסמה לפונקציה רציפה בכל נקודה על הישר הממשי אך לא גזירה באף נקודה. לפי משפט הקטגוריה של בייר, אוסף הפונקציות הרציפות הגזירות בנקודה אחת לפחות הוא קבוצה מקטגוריה ראשונה. בצורה פשטנית אומר המשפט כי "רוב" הפונקציות הרציפות אינן גזירות באף נקודה, אולם המשפט אינו מצביע על פונקציה מסוימת כזו. הדוגמה הראשונה שפורסמה לפונקציה כזו היא זו שנתן קארל ויירשטראס בשנת 1872 (היסטורית, הדוגמה של ויירשטראס קדמה להוכחת משפט הקטגוריה). הגדרת הפונקציה היא: כאשר ו- שלם אי-זוגי עבורם . מרכז\|ממוזער\|500 פיקסלים\|גרף עבור פונקציית ויירשטראס פונקציית ויירשטראס מורכבת מאינסוף עותקים של הרמוניה בסיסית, העוברת שני שינויי סקלה (במשרעת ובתדירות). גרף הפונקציה הוא פרקטל, שממד האוסדורף שלו הוא . ניתן להוכיח שהפונקציה רציפה, משום שהטור מתכנס במידה שווה (ממבחן M של ויירשטראס), וכל סכום חלקי מהווה פונקציה רציפה (ולכן נוכל להשתמש במשפט הגבול האחיד , הגורס כי אם סדרת פונקציות רציפות מתכנסת במידה שווה, אז הפונקציה הגבולית רציפה). ההוכחה שהפונקציה אינה גזירה באף נקודה מורכבת יותר. ראו גם פונקציית רימן ("פונקציית הסרגל") פונקציית דיריכלה קישורים חיצוניים Johan Thim, Continuous Nowhere Differentiable Fuctions, Master's Thesis, 2003 ויירשטראס קטגוריה:פרקטלים	2024-02-09T07:09:50
קבוצה קומפקטית	קבוצה קומפקטית היא תת-קבוצה של מרחב טופולוגי, שלכל כיסוי פתוח שלה קיים תת-כיסוי סופי. אם המרחב הטופולוגי כולו מקיים את התכונה הזו, הוא נקרא מרחב קומפקטי. מושג הקומפקטיות מכליל תכונות שמתקיימות על ידי קבוצות סגורות וחסומות במרחבים מטריים, כדוגמת הקטע בישר הממשי. כדי להכליל את המושג של קטע סגור וחסום למרחבים טופולוגיים שאינם מטריים, משתמשים בעובדה שתכונות רבות של הקטעים הסגורים נובעות ישירות מכך שאם מכסים קטע סגור בקטעים פתוחים, מובטח שקיים מספר סופי של קטעים מבין אלה המשתתפים בכיסוי המכסה את הקטע הנתון. קומפקטיות היא תכונה בעלת חשיבות יסודית באנליזה מתמטית, משום שמשפטים חשובים הנוגעים לפונקציות רציפות בקטע סגור, כגון משפט קנטור על רציפות במידה שווה ומשפטי ויירשטראס, תקפים גם עבור פונקציות ממשיות שהן רציפות בקבוצה קומפקטית. במרחב מטרי, כל קבוצה קומפקטית היא סגורה וחסומה. משפט היינה-בורל קובע שבמרחבים האוקלידיים , גם ההפך נכון: כל קבוצה סגורה וחסומה במרחב כזה היא קומפקטית. היסטוריה מושג הקומפקטיות הופיע בצורה מפורשת רק בתחילת המאה העשרים, אך ניצניו מצויים בהתפתחויות עיקריות באנליזה המתמטית מתחילת הרבע האחרון של המאה התשע-עשרה. ב-1817 אפיין בולצאנו את תכונת החסם העליון של הממשיים, שעל בסיסה הוכיח ויירשטראס ב-1877 את משפט בולצאנו-ויירשטראס: קבוצה בממשיים כוללת גבול לכל סדרה אם ורק אם היא סגורה וחסומה. במקביל לגישה זו שחקרה את הממשיים באמצעות סדרות, התפתחה גישה הלומדת אותם באמצעות קטעים פתוחים. ב-1872 הוכיח אדוארד היינה (1821-1881) שפונקציה רציפה בקטע סגור היא רציפה במידה שווה (דיריכלה הוכיח זאת כבר ב-1852, אלא שהגרסה שלו לא פורסמה עד 1904). בהמשך לעבודתו של היינה, הראה אמיל בורל בעבודת הדוקטורט שלו ב-1894 שקטע סגור בממשיים הוא, במונחים מודרניים, קומפקטי. מושג הרציפות במידה שווה עמד ביסוד משפט ארצלה-אסקולי (1883 ו-1893) על התכנסות במידה שווה של סדרות של פונקציות רציפות. מוריס פרשה היה זה שזיהה את החשיבות של הקומפקטיות כמושג עצמאי, ואף טבע את המונח ב-1906, כשהוא מגדיר מה שידוע היום כקומפקטיות יחסית (לקבוצה יש סגור קומפקטי). את ההגדרה המקובלת היום טבעו פבל אלכסנדרוב ופבל סמואילוביץ' אוריסון ב-1923 (בתחילה בשם "בי-קומפקטיות"). בורבקי (בשנות הארבעים) כינה מרחבים קומפקטיים בשם קוואזי-קומפקטיים, כשהוא שומר את המונח עצמו למרחבים קומפקטיים האוסדורף. כיסויים וקומפקטיות כיסוי פתוח של קבוצה במרחב טופולוגי הוא אוסף של קבוצות פתוחות, שהקבוצה מוכלת באיחוד שלהן. במילים אחרות, כל נקודה של שייכת לפחות לאחת הקבוצות באוסף. אם אוסף קטן יותר מהווה כיסוי של אותה קבוצה , הוא נקרא תת כיסוי. קבוצה קומפקטית היא קבוצה בעלת התכונה הבאה: לכל כיסוי פתוח של הקבוצה, קיים תת-כיסוי סופי. לדוגמה, כל קבוצה סופית היא קומפקטית, ובמידת מה אפשר לחשוב על הקומפקטיות כעל הכללה טופולוגית של מושג הסופיות; הקבוצות הקומפקטיות הן 'הקבוצות הקטנות' של המרחב הטופולוגי. אם המרחב הטופולוגי כולו מקיים את התכונה הזו, הוא נקרא מרחב קומפקטי. בעזרת הדואליות בין קבוצות פתוחות וקבוצות סגורות, אפשר לנסח את תכונת הקומפקטיות גם באופן הבא: במרחב קומפקטי, אם אוסף של קבוצות סגורות מקיים את תכונת החיתוך הסופי (החיתוך של כל מספר סופי של קבוצות מהמשפחה אינו ריק), אז גם החיתוך של המשפחה כולה אינו ריק. בספרים אחדים (במיוחד בתחום הגאומטריה האלגברית) מייעדים את התואר 'קומפקטי' רק למרחבי האוסדורף קומפקטיים, אולם זוהי הגדרה פחות מקובלת של המושג. בספרים אלו מרחב שהוא קומפקטי ואינו האוסדורף נקרא קוואזי-קומפקטי. תכונת לינדלוף וקומפקטיות מנייתית אפשר לפרק את תכונת הקומפקטיות לשני מרכיבים חלשים יותר. קבוצה מקיימת את תכונת לינדלוף אם לכל כיסוי אינסופי שלה יש תת-כיסוי בן מנייה; וקבוצה נקראת קומפקטית מנייתית אם לכל כיסוי בן מנייה שלה, יש תת-כיסוי סופי. כמובן, קבוצה קומפקטית מקיימת את שתי התכונות האלה. באופן יותר כללי, בהינתן מונה , נאמר שמרחב טופולוגי הוא -קומפקטי אם לכל כיסוי פתוח שלו יש תת-כיסוי שעוצמתו קטנה ממש מ-. סיגמא-קומפקטיות מרחב שהוא איחוד סדרה בת מנייה של קבוצות קומפקטיות נקרא סיגמא-קומפקטי. מרחב מקיים את תכונת מנגר אם לכל סדרה של כיסויים פתוחים שלו, אפשר לבחור תת-קבוצה סופית מכל כיסוי, כך שאיחוד כל הקבוצות שנבחרו מכסה את המרחב. עבור מרחבים מטריים, תכונה זו שקולה לכך שלכל בסיס של המרחב יש תת-כיסוי בן-מנייה עם קוטר השואף לאפס. מרחב מקיים את תכונת הורביץ' אם לכל סדרה של כיסויים פתוחים שלו אפשר לבחור תת-קבוצה סופית מכל כיסוי, כך שכל נקודה במרחב מכוסה על ידי איחוד הקבוצות בכמעט כל . כל מרחב סיגמא-קומפקטי מקיים את תכונת הורביץ'; כל מרחב הורביץ' מקיים את תכונת מנגר (ההפך אינו נכון אפילו בישר הממשי - חבר ופול, 2002); כל מרחב מנגר הוא בפרט לינדלוף. מרחב בייר הוא לינדלוף אבל אינו מנגר. כל "קבוצת לוזין" היא מנגר אבל לא סיגמא-קומפקטית, וקבוצות לוזין קיימות תחת השערת הרצף. (קבוצת לוזין היא תת-קבוצה של הישר הממשי, שאינה בת-מנייה, אבל החיתוך שלה עם כל קבוצה דקה הוא בן-מנייה לכל היותר). תכונות סמוכות קומפקטיות סדרתית אחת התכונות החשובות של קבוצות קומפקטיות במרחבים מטריים מתוארת במשפט בולצאנו-ויירשטראס: לכל סדרה בקבוצה קומפקטית יש תת-סדרה מתכנסת. קבוצה המקיימת תכונה זו היא קומפקטית סדרתית. במרחב מטרי התכונה שקולה לקומפקטיות, אבל במרחבים טופולוגיים כלליים אלו שתי תכונות שונות, שאינן בהכרח גוררות זו את זו. במרחבים המקיימים את תכונת המנייה הראשונה, קומפקטיות סדרתית שקולה לקומפקטיות מנייתית. מכיוון שמרחב מטרי קומפקטי הוא קומפקטי סדרתית, כל מרחב כזה הוא שלם (שהרי סדרת קושי שיש לה תת-סדרה מתכנסת, היא בעצמה סדרה מתכנסת). קומפקטיות בחסימות מרחב מטרי הוא קומפקטי בחסימות (boundedly compact) אם כל קבוצה סגורה וחסומה היא קומפקטית (די בכך שכל כדור סגור הוא קומפקטי). משפט היינה-בורל קובע שהמרחב האפיני הוא קומפקטי בחסימות. כל מרחב קומפקטי הוא קומפקטי בחסימות. כל מרחב קומפקטי בחסימות הוא שלם. כל יריעת רימן שלמה היא קומפקטית בחסימות (משפט Hopf-Rinow). תכונות שקולות לקומפקטיות מרחב הוא קומפקטי אם ורק אם לכל חיתוך כלשהו של סגורות קיים חיתוך סופי שהוא ריק. עובדה זו נובעת מן ההגדרה. שקילות להתכנסות על מסננים. תחת אקסיומת הבחירה קיימים על מסננים, ואז מתקיים כי המרחב קומפקטי אם ורק אם כל על מסנן מתכנס. הוכחה. בכיוון אחד, נניח כי קומפקטי ויהא על מסנן. נסמן ב- את החיתוך של כל הקבוצות הסגורות ב-. בגלל קומפקטיות אינו ריק (שהרי אם היה ריק אזי היה חיתוך סופי ריק בסתירה להגדרת מסנן). ולכן קיים איבר בחיתוך. כעת ברור כי הוא גבול של כי כל סביבה פתוחה שלו שייכת ל- (שאם לא כך, יש סביבה פתוחה שלא ב- אבל אז המשלים שלה ב- כי על מסנן והמשלים שלה סגור ולכן שייך אליו בסתירה לכך שהוא ב-). בכיוון שני, נניח כי כל על מסנן מתכנס ונוכיח כי המרחב קומפקטי. יהיו סגורות כך שכל חיתוך סופי שלהם לא ריק ונראה שהחיתוך של כולם גם לא ריק. אכן, כיוון שכל חיתוך סופי שלהם לא ריק אזי קיים מסנן ולכן על מסנן שמכיל את שלפי הנתון קיים לו גבול . כעת, בחיתוך של כולם כי אחרת קיימת ש- לא שייך אליה אזי המשלים של שנסמנו הוא סביבה פתוחה של שינו מכיל באף קבוצה של (שהרי החיתוך עם ריק + תכונת מסנן). סתירה. תכונות של קבוצות קומפקטיות במרחב האוסדורף, כל קבוצה קומפקטית היא סגורה (מרחב שבו כל קבוצה קומפקטית היא סגורה נקרא מרחב-KC; כל מרחב האוסדורף הוא KC, וכל מרחב KC מקיים את תכונת ההפרדה T1). הוכחה: תהי קבוצה קומפקטית ותהי נקודה מחוץ ל-. מספיק להראות שקיימת קבוצה פתוחה המכילה את וזרה ל-. תכונת ההפרדה מבטיחה שלכל נקודה קיימות קבוצות פתוחות זרות ו- , כך ש- ו- . האוסף מהווה כמובן כיסוי פתוח של , ולפי הקומפקטיות יש לו תת-כיסוי סופי . החיתוך הוא קבוצה פתוחה המכילה את וזרה ל-. קבוצה סגורה במרחב קומפקטי היא קומפקטית. הוכחה: תהי סגורה במרחב , ויהיה כיסוי פתוח של , אז הוא כיסוי פתוח של ולכן יש לו תת-כיסוי סופי, שהוא בפרט תת-כיסוי סופי של . מסקנה: במרחב האוסדורף קומפקטי, קבוצה היא קומפקטית אם ורק אם היא סגורה. מתכונה זו ניתן להראות שמרחב שהוא האוסדורף קומפקטי נמצא ב"שיווי משקל" מבחינת גודל הטופולוגיה שלו. כל טופולוגיה עדינה יותר אינה קומפקטית (כי היא מכילה קבוצה סגורה שאינה קומפקטית) וכל טופולוגיה גסה יותר אינה האוסדורף (כי היא מכילה קבוצה קומפקטית שאינה סגורה). במרחב מטרי, כל קבוצה קומפקטית היא חסומה, ואפילו חסומה כליל. הוכחה: נבחר נקודה כלשהי, אז הכדורים הפתוחים מהווים כיסוי פתוח של הקבוצה, שיש לו תת-כיסוי סופי. מרחב מטרי הוא קומפקטי אם ורק אם מתקיימות התכונות השקולות הבאות: המרחב שלם וחסום כליל. לכל קבוצה אינסופית יש נקודת הצטברות. המרחב הוא תמונה רציפה של קבוצת קנטור (ראו פונקציית קנטור: הכללות לפרטים). מרחב מטרי קומפקטי הוא ספרבילי. מרחב שהוא קומפקטי והאוסדורף הוא גם מרחב נורמלי. במרחב האוסדורף, חיתוך של שתי קבוצות קומפקטיות הוא קומפקטי. (במרחב שבו הקבוצות הפתוחות הן הקטעים ואלו המכילות את , שתי הקבוצות ו- קומפקטיות, אבל החיתוך שלהן אינו קומפקטי). משפט טיכונוף אומר כי מרחב מכפלה הוא קומפקטי אם ורק אם כל רכיביו קומפקטיים. קומפקטיות ופונקציות רציפות המשפט היסודי בעניין זה הוא: תמונה רציפה של קבוצה קומפקטית היא קומפקטית. כלומר, אם מרחבים טופולוגיים ו- פונקציה רציפה, ו- קומפקטית, אז קומפקטית. ההוכחה קלה מאד: אם כיסוי פתוח של , אז כיסוי פתוח של , ולכן יש לו תת-כיסוי סופי, שתמונתו תחת היא תת-כיסוי סופי של . בפרט, פונקציה ממשית רציפה על קבוצה קומפקטית היא בעלת תמונה סגורה וחסומה, ומכאן נובעים מיד שני משפטי ויירשטראס בנוסחם הכללי: פונקציה ממשית רציפה על קבוצה קומפקטית מקבלת שם את המקסימום שלה. ההכללה של משפט קנטור למרחבים מטריים קובעת כי: פונקציה רציפה במרחב מטרי קומפקטי, היא רציפה במידה שווה. קישורים חיצוניים היסטוריה של מושג הקומפקטיות הערות שוליים * קטגוריה:טופולוגיה	2024-06-16T10:00:45
מרחב האוסדורף	בטופולוגיה, מרחב האוסדורף הוא מרחב טופולוגי שבו ניתן להפריד בין נקודות על ידי קבוצות פתוחות זרות. כלומר, נאמר שמרחב הוא האוסדורף אם לכל שתי נקודות שונות קיימות סביבה פתוחה של וסביבה פתוחה של כך ש- זרות. מרחבי האוסדורף קרויים על-שם המתמטיקאי פליקס האוסדורף. הם נקראים גם מרחבי , על-פי עוצמתה של אקסיומת ההפרדה שהם מקיימים. דוגמאות כל המרחבים המטריים הם מרחבי האוסדורף (ויותר מזה: הם נורמליים). מישור מור הוא דוגמה למרחב טופולוגי ספרבילי המקיים את תכונת האוסדורף, שאינו קומפקטי מקומית ואינו נורמלי. הטופולוגיה הקו-סופית (על קבוצה אינסופית) מגדירה מרחב שאינו האוסדורף, שכן כל קבוצה פתוחה לא-ריקה כוללת את כל הנקודות ב- פרט למספר סופי, ולכן אין שתי קבוצות פתוחות לא-ריקות וזרות. התכנסות במרחבי האוסדורף במרחב האוסדורף מתקיימת תכונת ההפרדה הראשונה, שלפיה כל נקודה היא קבוצה סגורה. אכן, לכל נקודה אחרת יש קבוצה פתוחה שאינה מכילה את p. איחוד כל הקבוצות האלו נותן את המשלים של . מאחר שזהו איחוד של קבוצות פתוחות, מתקבלת קבוצה פתוחה. והמשלים שלה הוא . המשלים של קבוצה פתוחה הוא קבוצה סגורה, כנדרש. יותר מזה: לכל סדרה מתכנסת במרחב האוסדורף יש גבול יחיד, שהרי אילו היו נקודות גבול שונות לאותה סדרה, אז כל סביבה שלהן הייתה צריכה להכיל כמעט את כל אברי הסדרה, וזה בלתי אפשרי ברגע שבוחרים סביבות זרות. במרחב שאינו האוסדורף יכולה סדרה להתכנס ליותר מגבול אחד. למשל, במרחב (אינסופי) עם הטופולוגיה הקו-סופית, סדרה שכל אבריה שונים זה מזה מתכנסת לכל נקודה (משום שכל קבוצה פתוחה כוללת כמעט את כל האיברים). משום כך, מושג הגבול של סדרות שימושי בעיקר במרחבי האוסדורף. מרחב טופולוגי שבו לכל סדרה מתכנסת יש גבול יחיד נקרא מרחב-US. מרחבי האוסדורף מקיימים תכונה עוד יותר חזקה: כל מרחב האוסדורף הוא מרחב-KC. כל מרחב-KC הוא מרחב-US, וכל מרחב-US מקיים את תכונת ההפרדה T1. בין מרחבים המקיימים את אקסיומת המניה הראשונה, מחלקות המרחבים שהם האוסדורף, KC ו-US מתלכדות. העובדה שתכונות אלה נבדלות במקרה הכללי, מראה שסדרות מתכנסות אינן יכולות ללכוד את המבנה הטופולוגי באופן כללי, ולכן נדרשת הכללה לרשתות. קישורים חיצוניים הערות שוליים האוסדורף	2024-03-27T05:53:36
יוחאי בנקלר	יוחאי בנקלר (באנגלית: Yochai Benkler; נולד ב-1964) הוא פרופסור למשפטים המלמד באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. הוא נחשב, יחד עם לורנס לסיג, לאחד מהחלוצים ומהמשפיעים בתחום של זכויות אדם בעידן הדיגיטלי, קניין רוחני וזכויות יוצרים. ביוגרפיה בנקלר נולד, גדל ולמד בגבעתיים. למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1994, עם תום לימודיו, החל לעבוד במשרד עורכי דין פרטי ולאחר מכן שימש כעוזר משפטי לשופט בית המשפט העליון האמריקאי סטיבן ברייר בשנת 1995. בין השנים 1996–2003 שימש כפרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק ואחר כך עבר לסגל אוניברסיטת ייל. בשנת 2007 הצטרף לבית הספר למשפטים של הרווארד, שם הוא מלמד ומשמש כמנהל משותף של מרכז ברקמן-קליין לאינטרנט ולחברה. בשנת 2011 זכה ב"מענק לבעלי חזון" בסך מאה אלף דולר מטעם קרן פורד. מחקריו המחקר של בנקלר מתמקד בגישות מבוססות המונים לניהול משאבים בסביבות מרושתות. הוא טבע את המונח "ייצור קבוצתי מבוסס המונים" לתאר את שיתופי הפעולה המבוססים על שיתוף מידע, בפרויקטים מהסוג של קוד פתוח וויקיפדיה. הוא גם משתמש במונח "כלכלת מידע מרושת" לתאר "מערכת ייצור, הפצה וצריכה של מוצרי מידע המאופיינת בפעילות של יחידים, המופצת באמצעים לא שיווקיים ושאינם תלויים באסטרטגיות שיווק". ספרו של בנקלר "עושרן של רשתות" בוחן את הדרכים בהן טכנולוגית מידע מאפשרת צורות שיתוף פעולה משמעותיות בעלות פוטנציאל להשלכות מהפכניות על הכלכלה והחברה. ויקיפדיה, Creative Commons, תוכנות קוד פתוח והבלוגוספירה הן בין הדוגמאות עליהן מסתמך בנקלר. (הספר "עושרן של רשתות" פורסם בעצמו תחת רישיון Creative Commons) לדוגמה, בנקלר טוען כי בלוגים ואתרים דומים של תקשורת פעילה יכולים להוביל לתרבות יותר ביקורתית, עם יותר התבוננות עצמית, בה אזרחים מועצמים על ידי היכולת לפרסם את דעותיהם על מגוון רחב של נושאים. חלק ניכר מהספר מוצג במונחים כלכליים, ובנקלר מעלה את האפשרות שתרבות בה מידע משותף בחופשיות יכולה להוכיח את עצמה כיותר יעילה מזו בה חדשנות מוגנת על ידי פטנטים וזכויות יוצרים, מאחר שהעלות השולית של שכפול מידע שואפת לאפס. בנקלר מופיע בסרט התיעודי "Steal this Film" הזמין ברשת תחת רישיון Creative Commons. הוא דן במגוון נושאים, בין היתר באופן בו שינויי העלויות בייצור סרטים ומוזיקה מאפשרים רבדים חדשים של יצירה. בנקלר הוא תומך נלהב של ויקיליקס, והוא מתאר אותו כדוגמה מרכזית למדיה לא מסורתית המתפקדת ככלב שמירה ציבורי. במאמר שכתב ב-2011 הוא משתמש בהשמצה ואישום של ויקיליקס מצד הממשלה כמקרה מחקר הממחיש את הצורך בהגנה משפטית חסונה למדיה עצמאית. באוגוסט 2011 הרצה בנקלר בכנס ויקימניה שהתקיים באותה שנה בחיפה. באותו חודש גם פרסם את ספרו "הפינגווין והלווייתן - ניצחון שיתוף הפעולה על האנוכיות". בשנת 2014, פרסם בעברית את ספרו "הפינגווין והלווייתן: ניצחון שיתוף הפעולה על האנוכיות". הספר הוא קריאת תיגר על מיתוס האנוכיות ועל הדרך שבה נתפס טבע האדם. לטענתו המציאוּת מוכיחה שהקפיטליזם הקהילתי הערכי מנצח. שהמוטיבציה העיקרית של בני האדם אינה אנוכיות ושאין גבול למה שניתן להשיג בעבודת צוות. שתמריצים כספיים אינם חזות הכול. האינטרנט מאפשר שיתוף המשתמשים, שיתוף פעולה לא למטרה כספית, שאחת הדוגמאות העיקריות שהוא מביא היא ויקיפדיה. באוקטובר 2018 יצא לאור ספרו: Network Propaganda: Manipulation, Disinformation, and Radicalization in American Politics, העוסק בשינוי אופי התקשורת בארצות הברית על רקע בחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 והשנה הראשונה לכהונת דונלד טראמפ. תובנותיו בתחום הסביבה הדיגיטלית בנקלר פיתח את המודל של "יצירה של עמיתים המבוססת על מרחב משותף" (Commons based peer production), משמע, דרך ייצור שלישית המתרחשת בסביבה הדיגיטלית. הסממן המרכזי של דרך ייצור זו הוא שיתוף פעולה של אינדיבידואלים בפרויקטים, אשר המוטיבציה לקיומם היא חברתית יותר מאשר דרישות של ארגונים או שווקים כלכליים. על פי בנקלר, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, מתרחשים שינויים בכל הקשור לאופן שבו מיוצר מידע. לכן, נוצרים מודלים חדשים ליצירת מידע המאתגרים את הדומיננטיות של נושאי המשרות (Incumbents), על ידי שימוש במתנדבים המאמינים באלטרנטיבה החדשה שנוצרת. הביטוי המרכזי לכך הוא תוכנות חופשיות כגנו/לינוקס ודומותיהן בהם מתנדבים מתארגנים שלא דרך מנגנוני השוק או היררכיה ניהולית, ושלא למטרות רווח. כך גם מתחיל מאבק מצד חברות ותאגידים לשמירה, הגנה והרחבה של המושג זכויות יוצרים והון אינטלקטואלי. בהתערבות מפורסמת משנת 2006, עם ניקולאס קאר, טען בנקלר כי עד שנת 2010, רוב האתרים הגדולים באינטרנט יהיו אלה המבוססים על תוכן שהתקבל משיתוף של המשתמשים, כדוגמת ויקיפדיה, יוטיוב, פליקר ו-Digg. עושר הרשתות ממוזער\|300px\| יוחאי בנקלר: על אוטונומיה, שליטה והחוויה התרבותית (2007) (כתוביות בעברית) בשנת 2006 יצא לאור ספרו של בנקלר, "The Wealth of Networks: How Social Production Transforms Markets and Freedom". בספר זה, דן בנקלר ב"מהפכת האינטרנט" שלדבריו השפיעה באופן מהותי על עולמנו. בין שאר הנושאים בהם עוסק בנקלר בספר, ניתן למצוא גם את התפתחותן של הקהילות הווירטואליות וקשרים בין הפרטים והקבוצות. בספר ניתן למצוא גם התייחסות למספר מושגים חדשים, כדוגמת "יצירת ידע" (Information Production) אשר, לפי בנקלר, גורם לשינוי מהותי בארגונים - שינוי שהשפיע על הפן הכלכלי, התרבותי והחברתי של אנשים או פרטים מתוך קבוצה. ב-"The wealth of Networks", בנקלר מדגיש שהקשרים הווירטואליים מתגבשים באופן ספונטני, ושעלייתם אינה נובעת בהכרח מחוקים או שיווק, אלא כפונקציה של מבנה האינטרנט והצורך האנושי שלנו לתקשר אחד עם השני. בנוסף, בנקלר מתייחס למונח "כלכלת מידע" (Information Economy) ומסביר שקיימים שני שינויים מהותיים ב"כלכלה מתקדמת": הראשון, שייצור הפך מייצור של קניין מוחשי כדוגמת מכוניות וכדומה לסחורות מידע (קניין אינטלקטואלי) ושירותים (תוכנות, סרטים, וכך הלאה). השני, כלים לתקשורת עוברים שינוי מגישת ההמונים (ABC evening news, Howard Stern on the radio ועוד) לגישת המחוברים (האינטרנט). שני שינויים אלו מוכיחים לטענתו את המעבר מהמושג "The Industrial Information Economy" (כלכלת מידע התעשייתית) לעבר "Networked Information Economy" (כלכלת מידע מרושתת). לטענת בנקלר אין לראות באינטרנט בהכרח איום על המשך קיום המדיה. ראו גם כלכלת מתנות לקריאה נוספת Yochai Benkler, (2006). The Wealth of Networks: How Social Production Transforms Markets and Freedom. New Haven, Conn: Yale University Press, 515. (המהדורה האלקטרונית של הספר להורדה בחינם) הפינגווין והלווייתן - ניצחון שיתוף הפעולה על האנוכיות פרק המבוא מהתרגום העברי של הספר קישורים חיצוניים יוחאי בנקלר, בגוגל סקולר עושרן של רשתות אתר ויקי המוקדש לספר ומכיל מהדורות מלאות שלו יוחאי בנקלר על הכלכלה החדשה של קוד-מקור פתוח, הרצאה מכנס TED, 2005 הערות שוליים קטגוריה:סגל אוניברסיטת ייל קטגוריה:חוקרי משפט ישראלים קטגוריה:חוקרי משפט אמריקאים קטגוריה:פעילי תוכן חופשי ישראלים קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד קטגוריה:סגל בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב: משפטים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1964 קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1964 קטגוריה:סגל בית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק	2024-07-01T04:52:26
בית משפט	שמאל\|ממוזער\|250px\|בית משפט לפלילים בלונדון שבאנגליה, ציור משנת 1808 בית משפט הוא חלק מהרשות השופטת – מוסד אשר המדינה מעניקה לו סמכות שפיטה כללית. "בית משפט" הוא חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסוים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה. הרכב מסוים של שופטים, בין אם מספר שופטים בין אם דן יחיד – נקרא מוֹתָב. לפעולתו של בית המשפט מקובלות שתי חלופות: השיטה האדברסרית, שיטת משפט, המקובלת במיוחד בארצות שבהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, ובהן בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ובמידה מסוימת מדינת ישראל). על פי השיטה האדברסרית השופט, או חבר מושבעים, משמשים כגורם מכריע פאסיבי, על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניהם על ידי בעלי הדין (או נציגים מטעמם), ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון. השופט הוא גורם אובייקטיבי שקובע ואוכף את כללי המשחק של הליך בירור המחלוקת המשפטית, ובסופו של ההליך מכריע במחלוקת בין הצדדים היריבים. השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות שבהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי", ובמיוחד בצרפת ובארצות מערב-אירופיות. המילה "אינקוויזיטורי" באה מהשורש בשפות האירופיות שמשמעותו לחקור. ואכן, בשיטה האינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות וראיות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו. בשיטה זו השופט מנסה לקדם את חקר האמת ולהגיע לתוצאה הנכונה ביותר בבירור המחלוקת. ראו גם בתי המשפט בישראל שופט שופט עמית קישורים חיצוניים עו"ד יוסף ויצמן, יש לנו מערכת משפט מהטובות בעולם, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 28 פברואר 2018 הערות שוליים * * קטגוריה:מוסדות משפטיים קטגוריה:שפיטה	2024-05-05T13:44:10
קניה	קֵנְיָה (רשמית רפובליקת קניה, באנגלית: Republic of Kenya, בסוואהילי: Jamhuri ya Kenya) היא מדינה במזרח אפריקה, הגובלת באתיופיה, בסומליה, בדרום סודאן, בטנזניה, באוגנדה ובאוקיינוס ההודי. המדינה מחולקת ל-47 נפות הנשלטות על ידי מושלים נבחרים. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בקניה היא ניירובי. המדינה קרויה על שם הר קניה המצוי בשטחה. אוכלוסיית קניה מנתה באמצע 2020 כ-53.7 מיליון אנשים, האוכלוסייה ה-27 בגודלה בעולם. היסטוריה פרהיסטוריה בקניה התגלו רבים מן המאובנים החשובים ביותר באבולוציה של האדם, בעיקר על ידי פלאואנתרופולוגים ממשפחת ליקי הבריטית-קנייתית. מאובנים אלו כוללים את אחד המועמדים לאב הקדמון המשותף של האדם והשימפנזה – אורורין טוגננסיס מתקופת המיוקן, לפני כשישה מיליון שנה, אוסטרלופיתקנים ממינים שונים שחיו בסוף הפליוקן ותחילת הפלייסטוקן, לפני כארבעה מיליון עד מיליון שנה, ובני הסוג אדם – הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר (או הומו ארקטוס), לפני כשני מיליון עד מיליון שנה, אשר התגלו בעיקר במספר אתרים ליד אגם טורקאנה. מאובנים של המין האנושי המודרני מתגלים בקניה החל מגיל של כ-150 אלף שנים לפני זמננו. היסטוריה קדם-קולוניאלית אנשים דוברי כושית מצפון אפריקה עברו לאזור שהוא כיום קניה החל משנת 2000 לפנה"ס לערך. סוחרים ערבים החלו להגיע לחוף הקנייתי סביב המאה הראשונה לספירה. בשל קרבת קניה לחצי האי ערב היא הייתה מקום נוח לקולוניזציה, ויישובים ערביים ופרסיים נוסדו באזור החוף. במשך האלף הראשון לספירה, עמים דוברי בנטו ונילוטית נדדו לאזור, והראשונים מהווים כיום כשלושה רבעים מאוכלוסייתה של קניה. במאות שלפני הקולוניזציה האירופאית, החוף הסוואהילי של קניה היה חלק מהאזור המזרח-אפריקאי שסחר עם העולם הערבי ועם הודו, בייחוד בשנהב ובעבדים. סוחרים אלה הגיעו בתחילה מארצות ערביות, אך לאחר מכן רבים הגיעו מזנזיבר. סוואהילי, שהיא שפת בנטו עם מילים רבות ששאולות מהערבית, התפתחה כלינגואה פרנקה לסחר בין עמים שונים באזור. היסטוריה קולוניאלית הפורטוגזים היו האירופים הראשונים שהגיעו לאזור שהוא כיום קניה. מגלה הארצות הפורטוגלי, ואסקו דה גאמה, ביקר במומבסה שעל החוף ב-1498. גאמה הצליח להגיע להודו, דבר שאפשר לפורטוגזים לסחור עם המזרח הרחוק דרך הים באופן ישיר, ללא מעבר בדרכי המסחר העתיקות, כמו דרך הבשמים, שעברה דרך המפרץ הפרסי, הים האדום והנגב. רבים מנתיבי הסחר באזור מזרח הים התיכון נשלטו בידי הרפובליקה הוונציאנית, ופורטוגל קיוותה לשבור את המונופול הוונציאני בעזרת מציאת דרך חדשה למסחר עם המזרח הרחוק. השלטון הפורטוגזי במזרח אפריקה התמקד בעיקר ברצועת חוף באזור מומבסה. אזור זה נכבש בעשור בתחילת המאה ה-16, דבר שאפשר לפורטוגזים להשתלט ביתר קלות על האוקיינוס ההודי המערבי, וכך להשתלט על הסחר באזור שהיה בידיים ערביות. אך ההגמוניה הפורטוגזית לא נמשכה לזמן רב, והתנגדו לה גורמים אירופים – אנגלים והולנדים, וכן מקומיים – בעיקר ערבים מעומאן. עד 1730, הערבים גירשו את הפורטוגזים מהחוף הקנייתי והטנזני. גם לאימפריה הפורטוגזית עצמה כבר היה פחות עניין בסחר הבשמים, שנעשה פחות רווחי. הקולוניזציה הערבית הייתה משמעותית יותר מזו הפורטוגזית. אף שגם הערבים השתלטו רק על אזור החוף, הם הקימו מטעים והגבירו את סחר העבדים, דבר שהביא לחדירה משמעותית יותר לאזור, וכן העבירו את בירת עומאן לזנזיבר ב-1839. השלטון הערבי על כל הנמלים העיקריים בחוף המזרח-אפריקאי נמשך עד שהבריטים החלו להגביר את השפעתם באזור, תוך ניסיון להפסיק את סחר העבדים. עד שנות ה-80 של המאה ה-19, הגרמנים והבריטים כבר השתלטו על הנמלים ויצרו קשרי סחר עם מנהיגים מקומיים. אולם הנוכחות העומאנית המשיכה להתקיים באזור עד למהפכת 1964. עד היום, קנייתיים ממוצא עומאני הם עשירים יחסית ובעלי השפעה פוליטית באזור החוף של קניה. גבולותיה של קניה נקבעו בשנת 1885 בהסכמי ועידת ברלין שנחתמו בין המעצמות האימפריאליסטיות, והחל משנת 1895 היא הייתה לקולוניה בריטית, כחלק מ"הפרוטקטורט המזרח אפריקאי". בריטניה החלה לבצע בקניה תהליך מודרניזציה מואץ והעבירה אליה אלפי מתיישבים לבנים שהשתלטו על מרבית האדמות הפוריות. המקומיים נדחקו לשטח מצומצם ונחות, שנתחם על פי החלוקה האתנית והחברתית של האוכלוסייה. הדומיננטיות הלבנה עוגנה בחוקי המדינה ובהגנת הכוחות המזוינים. בחיפוש אחר עבודה, עברו רבבות קנייתים לערים הצפופות ומוכות האבטלה, ובראשן ניירובי. משנת 1945 החלו בני שבט הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי בסדרה של שביתות ומעשי אלימות. שנה לאחר מכן קמה תנועת "האיחוד האפריקני הלאומי של קניה" (KANU) בראשות ג'ומו קניאטה, שדרשה זכויות אזרחיות וביטול האפליה. לאחר שהדרישות לא נענו, פרץ ב-1952 מרד המאו מאו, שכלל פעולות טרור כנגד הלבנים ומשתפי פעולה שחורים. לדיכוי ההתקוממות שחוללו 1,500 לוחמי המאו-מאו נדרשו לצבא הבריטי 50,000 חיילים וארבע שנים. ב-1955 דוכא המרד, לאחר שעשרות אלפי מורדים נאסרו ומעל 13,500 אפריקנים נהרגו, זאת לעומת 32 לבנים בלבד. למרות דיכוי המרד, החלה בריטניה לגבש חוקה חדשה שכללה רפורמות כלכליות וחברתיות, תוך ניסיון לאתר מנהיגות מתונה, שתוביל את קניה לאחר מתן העצמאות. היסטוריה פוסט-קולוניאלית הבחירות הישירות הראשונות לאפריקאים ל"מועצה המחוקקת" נערכו ב-1957, במסגרת ניסיונות הבריטים להעברה מסודרת של השלטון לידיים מתונות. למרות ציפיותיהם לעליית מועמד מתון, גבר לבסוף הלאומן בן שבט הקיקויו – ג'ומו קניאטה (שנעצר במרד המאו מאו ושוחרר מכלאו ב-1959), והוא גיבש ממשלה זמן קצר לפני שקניה הייתה קיבלה עצמאות כהדומיניון של קניה ב-12 בדצמבר 1963. שנה לאחר מכן, בוטל מעמד הדומיניון שניתן לקניה והוקמה רפובליקה, וקניאטה הפך לנשיא, ותוך זמן קצר כונן מערכת שלטונית ריכוזית וחד-מפלגתית. עם זאת תחת שלטונו שמרה קניה על זיקתה למערב והייתה לאחת המדינות היציבות באפריקה. אחרי מותו ב-1978 הפך דניאל אראפ מוי לנשיא. האיסור על פעילות מפלגות אופוזיציה נותר על כנו, ובמספר מערכות בחירות היה מוי המועמד היחיד. תקופת שלטונו של מוי התאפיינה בהתגברות השחיתות במדינה, בפגיעה בזכויות האזרח, ובלחץ גובר והולך של גורמי חוץ לעריכת רפורמות פוליטיות וכלכליות. למן 1997 הפסיקו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית את הסיוע הכלכלי לקניה, והתנו את חידושו בהסתלקותו של אראפ מוי מן השלטון ובהנהגת דמוקרטיה רב-מפלגתית. בבחירות ב-1992 וב-1997 הותרה פעולתן של מפלגות אחרות, אך מוי ניצח שוב. בבחירות 2002 נאסר על מוי על-פי חוק להשתתף, ומוואי קיבאקי, שרץ מטעם מפלגות האופוזיציה, נבחר לנשיאות. ב-2010 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, שנכנסה באופן מלא לתוקף ב-2013, עם בחירתו לנשיאות של סגן ראש הממשלה לשעבר אוהורו קניאטה. במרוצת השנים התרחשו במדינה מספר פעולות טרור עם קורבנות בנפש. בשנת 2009 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק במולו בה נהרגו אזרחים רבים. בשנת 2024 התרחשו הפגנות המוניות עקב מדיניות הכלכלית של הממשלה. פוליטיקה קניה היא רפובליקה דמוקרטית מייצגת נשיאותית עם מערכת רב-מפלגתית. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה. הסמכות המבצעת מופעלת על ידי הממשלה. הסמכות המחוקקת נתונה הן לממשלה והן לאספה הלאומית והסנאט. הרשות השופטת אינה תלויה ברשות המבצעת וברשות המחוקקת מערכת שלטונית הרשות המבצעת – נשיא הרפובליקה של קניה הוא ראש המדינה וראש הממשלה של הרפובליקה של קניה. הנשיא הוא גם ראש הרשות המבצעת של ממשלת קניה והוא המפקד העליון של כוחות ההגנה של קניה. הרשות המחוקקת – הפרלמנט של קניה הוא בית המחוקקים הדו-בתי של קניה. הוא מבוסס בבנייני הפרלמנט בניירובי ומורכב משני בתים. הבית העליון הוא הסנאט, והבית התחתון הוא האספה הלאומית. הרשות השופטת – בית המשפט העליון הוא בית המשפט העליון בקניה, וכל שאר בתי המשפט מחויבים להחלטותיו. היא הוקמה על פי סעיף 163 של החוקה כבורר ומפרש אחרון של החוקה. היא מורכבת מהשופט הראשי של קניה שהוא נשיא בית המשפט, סגן השופט הראשי שהוא סגן הנשיא של בית המשפט וחמישה שופטים נוספים. הוא יושב בבניין בית המשפט העליון (לשעבר בית המשפט לערעורים במחוז העסקים המרכזי של ניירובי), וצריך להיות בו מניין של חמישה שופטים. מערכת המשפט הקנייתית מבוססת על המשפט המקובל. כוחות מזוינים כוחות ההגנה של קניה הם הכוחות המזוינים של קניה. צבא קניה, חיל הים של קניה וחיל האוויר של קניה מרכיבים את כוחות ההגנה הלאומיים. כוחות ההגנה הנוכחיים של קניה הוקמו, והרכבו נקבע, בסעיף 241 של חוקת קניה משנת 2010; הם נשלטים על ידי חוק כוחות ההגנה של קניה משנת 2012. נשיא קניה הוא המפקד העליון של כל הכוחות המזוינים. הכוחות המזוינים פרוסים באופן קבוע במשימות שמירת שלום ברחבי העולם. יחסי חוץ לקניה יש קשרים הדוקים עם שכנותיה דוברי סוואהילית באזור האגמים הגדולים באפריקה. היחסים עם אוגנדה וטנזניה חזקים בדרך כלל, שכן שלוש המדינות פועלות לאינטגרציה כלכלית וחברתית באמצעות חברות משותפת בקהילה המזרח אפריקאית. היחסים עם סומליה היו מתוחים היסטורית, אם כי היה תיאום צבאי מסוים נגד מורדים איסלאמיסטים. לקניה יש יחסים טובים עם בריטניה. קניה היא אחת המדינות הפרו-אמריקאיות ביותר באפריקה ובעולם הרחב. חלוקה מנהלית 250px\|ממוזער\|מחוזות קניה קניה מחולקת כיום לארבעים ושבע נפות הנקראות בסווהילית "וילאיה". כל אחת מהנפות מנוהלת על ידי מושל ומועצה מקומית שנבחרים בבחירות ישירות. הנפות מחולקות בתורן למספר כולל של כ-497 שטחים במדינה הנקראים "טאאראפה". אותם שטחים מתחלקים למספר כולל של כ-2,427 מיקומים הנקראים "מטאה", ואלו מתחלקים למספר כולל של כ-6,612 תתי-מיקומים במדינה, הנקראים בסווהילית "מטאה מדוגו". נוסף על כך, עד כניסת החוקה הנוכחית באופן מלא לתוקף בשנת 2013 הייתה קיימת, מעל 47 הנפות, חלוקה לשמונה מחוזות הנקראים "מאקואה" (מחוז, בלשון יחיד), ו"מיקואה" (מחוזות, בלשון רבים) בשפה הסווהילית, וכל שמונה המחוזות היו מנוהלים על ידי נציבים מחוזיים הממונים על ידי נשיא קניה. להלן חלוקת המדינה לשמונה המחוזות עד 2013: יחסי ישראל–קניה בין מדינת ישראל וקניה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1963, למעט בין השנים 1973–1993, בהן נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בלחץ מדינות ערב, בעקבות ועידת המדינות הבלתי-מזדהות באלג'יר שהתקיימה לפני מלחמת יום הכיפורים. נכון לשנת 2018, קשריה של ישראל עם קניה הם מן היציבים והטובים ביותר שיש לישראל עם מדינות אפריקה, כאשר שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות, מסחר וחקלאות. לישראל יש שגרירות רשמית בניירובי, ולקניה שגרירות רשמית ברמת גן. במהלך מבצע אנטבה, תדלקו מטוסי חיל האוויר הישראלי בשדה התעופה של ניירובי בדרכם חזרה לישראל. ביולי 2016 ביקר בה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במסגרת מסע ביקוריו במדינות אפריקה. בסוף נובמבר 2017 ביצע נתניהו ביקור נוסף בניירובי. לאחר טקס השבעת הנשיא ביקר אותו נתניהו וביצע מספר שיחות עם גורמים פוליטיים נוספים באזור. כלכלה כלכלתה של קניה, הענייה במשאבי טבע, מבוססת בעיקר על חקלאות, המהווה את פרנסתם של כ-75% מאוכלוסייתה, אף שהיא מהווה רק 24% מהתמ"ג. הגידולים העיקריים הם תה, קפה, קנה סוכר, חיטה, תירס, ואורז. מגזר השירותים גם הוא חזק יחסית, וכך גם ענף התיירות המושך רבים לביקורי ספארי. לאחר עצמאותה ב-1963 חלה בקניה צמיחה כלכלית מרשימה, אך החל מ-1974 ועד שנת 1990 היא פחתה משמעותית. בשנות ה-90 החלה בקניה רפורמה כלכלית ותהליך ליברליזציה. כיום, כלכלתה היא החזקה ביותר מבחינת התמ"ג לנפש במזרח ובמרכז אפריקה. רוב מפעלי התעשייה קשורים בעיבוד מזון. בנוסף קיימים מפעלים לייצור מלט וזיקוק נפט. בסוף שנות ה-80 בהובלת נשיא קניה היה ניסיון להתחיל בייצור מכוניות ונבנה אב-טיפוס של Nyayo Car. חברה ממשלתית שהוקמה לקידום הנושא לא הצליחה להגיע לייצור סדרתי. במאה ה-21 הוקמו בקניה חוות רבות לייצור אנרגיה מרוח. אך לפי מחקר ישראלי בחווה אחת, תאגיד החשמל מזרים את החשמל הרחק למרכז המדינה ואילו התושבים המקומיים העניים אינם מחוברים לחשמל. שותפות הסחר של קניה מניתוח נתוני סחר החוץ של קניה, על פי היחידה הכלכלית של מכון היצוא עולה כי, שותפות הסחר המרכזיות של קניה הן אוגנדה (10.5%), טנזניה (10.2%), הולנד (7.1%) ובריטניה (6.7%), אשר יחד מהוות יעד ל-34.5% מכלל היצוא הקנייתי. שאר היצוא מתחלק בין ארצות הברית, איחוד האמירויות, סודאן, מצרים, פקיסטן וסומליה. מבחינת היבוא, 52.2% מגיע מחמש שותפות סחר מרכזיות: הודו (20.7%), סין (15.3%), איחוד האמירויות (9.5%) וערב הסעודית (6.7%). שאר היבוא מתחלק בין יפן, בריטניה, גרמניה, אינדונזיה, סינגפור, מצרים, פינלנד וטנזניה. מניתוח נתוני היבוא נראה כי קניה עוברת תהליכי תיעוש ומיכון, בעוד שניתוח היצוא מצביע על מרכזיותו של ענף החקלאות. ניתן גם ללמוד על המעמד של קניה במזרח אפריקה ביחס לשותפות הסחר הגדולות שלה – טנזניה ואוגנדה, אליהן היא מייצאת 21% מסך היצוא שלה. גאוגרפיה שמאל\|ממוזער\|250px\|הר קניה מחוף האוקיינוס ההודי במזרח מתמשכים מישורים עד לרמה המרכזית. הרמה המרכזית חצויה על ידי השבר הסורי אפריקני. הרמה הקנייתית היא מהאזורים החקלאיים המצליחים ביותר באפריקה. ההר הגבוה ביותר בקניה (והשני בגובהו באפריקה) מצוי ברמות אלו: הר קניה, שגובהו 5,199 מטר, ועליו קרחונים. האקלים לאורך החוף הוא טרופי, ואילו בפנים הארץ האקלים הוא יבש. בעלי חיים וסביבה בקניה יש שטח משמעותי שמהווה בית גידול לחיות בר. חמשת מיני החיות הגדולות של אפריקה מצויים גם בקניה: האריה, הנמר, התאו האפריקני, הקרנף והפיל. ניתן למצוא גם אוכלוסיות גדולות של חיות בר אחרות בגנים הלאומיים ובשמורות הציד במדינה. במרכז מזרח המדינה, יש את שמורת הטבע הפארק הלאומי אברדרה המכיל פילים, אריות, זברות וג'ירפות. חדף פיל זהוב גב הוא בעל חיים אנדמי לקניה, ומצוי בסכנת הכחדה כמו יתר בעלי החיים בקניה, בשל שיעור גבוה של גידול אוכלוסיית בני האדם. דמוגרפיה אוכלוסיית קניה מונה כ-53 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-67.47 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 3.25 ילדים לאישה. האוכלוסייה מגוונת ביותר מבחינה דתית, אתנית ולשונית, וכוללת תושבים כמעט מכל קבוצה אתנית ולשונית גדולה באפריקה. בני קיקויו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, מונים כ-22% מן האוכלוסייה. שבטים עיקריים נוספים הם הלוהיה (14%), לואו (13%), קלנג'ין (12%) והקמבה (11%). בנוסף יש מיעוט קטן של אירופאים, הודים וערבים, המהווים שריד לתקופה הקולוניאלית. 85.5% מהתושבים הם נוצרים, מתוכם כ-53.9% משתייכים לנצרות הפרוטסטנטית, ו-20.6% לנצרות הקתולית. בין 10.9% אחוז מהאוכלוסייה הם מוסלמים. ארגונים אסלאמיים חולקים על הנתון הזה, והם מגיעים להערכות של עד 35%–45% מהאוכלוסייה. רוב המוסלמים סונים (רובם מהאסכולה השאפעית), 7% מהמוסלמים הם שיעים, ו-4% הם אחמדים. 1.6% מהאוכלוסייה חסרת דת, 1.8% מאמינים בדתות אפריקניות מסורתיות, ועוד מעל אחוז אחד של דתות אחרות, ביניהם כמה מאות יהודים. יהודים ראשונים הגיעו לקניה בשנת 1899 ובשנת 1913 נפתח בית כנסת ראשון. בין היהודים הבולטים היה ישראל סומן שהיה ראש העיר ניירובי בשנים 1955–1957. כיום מתגוררים במדינה כמה מאות יהודים, רובם ישראלים. השחתת איבר המין הנשי בקניה היא תופעה נפוצה במיוחד בין הסומלים. ראו גם מסאי מארה מסאים תוכנית אוגנדה (תוכנית היסטורית ליישוב יהודים במערב קניה) קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אפריקה קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1963	2024-09-19T06:02:07
דגל קניה	דגל קניה (בסוואהילי: Bendera ya Kenya) הוא דגלה הלאומי של קניה. הוא אומץ ב-12 בדצמבר 1963. הדגל מבוסס על דגל האיחוד הלאומי האפריקאי הקנייתי, כאשר לאחר קבלת עצמאותה של קניה נוסף לדגל האיחוד, במרכזו, מגן מסאי אפריקאי טיפוסי ושתי חניתות המסמלים נכונות להגן על המדינה. צבעי הדגל הם הצבעים הכלל-אפריקאיים: השחור מסמל את צבע עורם של רוב תושבי המדינה, האדום את המאבק לעצמאות, הירוק את עושרה הטבעי של המדינה והלבן מסמל שלום. גרסאותיו של הדגל נסים נשיאותיים היסטוריים דגלי כוחות ההגנה גרסאות דגל קניה דגלים היסטוריים ראו גם קישורים חיצוניים קניה, דגל קטגוריה:קניה: סמלים לאומיים קניה קניה קניה	2024-09-16T04:55:10
קבוצה פתוחה	בטופולוגיה ובענפים אחרים הקרובים לה במתמטיקה, קבוצה נקראת קבוצה פתוחה אם לכל נקודה בקבוצה קיים כך שכל הנקודות במרחב שמרחקן מהנקודה הוא לכל היותר - שייכות גם כן ל־. לדוגמה, ניתן להתבונן בקטע הפתוח המכיל את כל המספרים הממשיים שבין ל-. מכיוון שכל נקודה בקטע זה שונה מ- ומ-, המרחק מכל נקודה לקצה הוא חיובי - ולכן קיימת לנקודה סביבה שכולה מוכלת בקטע. באופן אינטואיטיבי, לכל נקודה בקטע ניתן לזוז מעט בכל כיוון על הישר מבלי להגיע לשפתו, לכן הקטע הפתוח מהווה קבוצה פתוחה. לעומת זאת הקטע אינו פתוח, כי לנקודה אין סביבה בשום גודל שכולה מוכלת בקטע (אם ניקח את ונזוז אפילו מעט בכיוון החיובי, נימצא מחוץ לקטע הנתון). הגדרות המושג 'קבוצה פתוחה' ניתן להבעה פורמלית ברמות שונות של הכללה. באנליזה מתמטית, כאשר עוסקים במרחב האוקלידי ה־ ממדי, קבוצה היא פתוחה אם לכל נקודה השייכת לה קיים כך שכל הנקודות במרחב שמרחקן מ־ הוא לכל היותר שייכות גם כן ל־. כאשר עוסקים במרחבים מטריים ניתן להכליל את ההגדרה כך: קבוצה היא פתוחה אם לכל קיים כדור פתוח שמרכזו ורדיוסו כך ש־. ניתן גם להגדיר קבוצה פתוחה בעזרת שימוש במושג הפנים: קבוצה פתוחה היא קבוצה ששווה לפנים שלה. במרחב טופולוגי כללי לא קיים מושג המרחק, ולכן לא ניתן להגדיר קבוצות פתוחות באמצעותו. הקבוצה הפתוחה מהווה מושג יסוד שעליו נבנית הטופולוגיה של המרחב. מתוך כל הקבוצות החלקיות במרחב, בוחרים משפחה של קבוצות חלקיות, שמקיימות מספר תכונות מיוחדות (המתקיימות לקבוצות פתוחות במובן המטרי). הקבוצות במשפחה זו נקראות קבוצות פתוחות ולמשפחה קוראים טופולוגיה. בכך מהווה השימוש בקבוצות פתוחות בטופולוגיה הכללה של השימוש בקבוצות הפתוחות במרחבים מטריים. תכונות הקבוצה הריקה והישר כולו הן קבוצות פתוחות (נשים לב כי הן גם קבוצות סגורות); האיחוד - הן הסופי והן האינסופי - של קבוצות פתוחות מהווה קבוצה פתוחה; החיתוך של מספר סופי של קבוצות פתוחות הוא פתוח, אבל זה לא תמיד נכון עבור חיתוך של מספר אינסופי של קבוצות פתוחות (ראו דוגמה בהערות); המשלים של קבוצה פתוחה הוא קבוצה סגורה. הערות החיתוך של מספר אינסופי של קבוצות פתוחות לא בהכרח קבוצה פתוחה. לדוגמה, החיתוך האינסופי של הקטעים הפתוחים: בממשיים הוא , וזוהי קבוצה לא פתוחה עם המטריקה הרגילה. נשים לב ש'פתיחות' קבוצה מסוימת תלויה במרחב בו היא מוגדרת. למשל, אם מוגדרת כקבוצת המספרים הרציונליים בקטע אז פתוחה בקבוצת המספרים הרציונליים (דהיינו, בטופולוגיה המושרית עליהם מהטופולוגיה הסטנדרטית על הממשיים). זאת מכיוון שבמקרה זה אין מספרים אי רציונליים אליהם אנו יכולים לזוז ולכן התזוזה הקטנה ביותר האפשרית היא ממספר רציונלי אחד למשנהו (שכידוע יכולה להיות קטנה כרצוננו). בנוסף, לא משנה עד כמה איבר של קרוב ל- או ל- תמיד קיים מספר רציונלי בין האיבר ל- או ל- אליו ניתן לזוז מבלי לצאת מ-. כאשר מתייחסים לקבוצה כתת-קבוצה של המספרים הממשיים הקבוצה אינה פתוחה. זאת מכיוון שבין כל שני מספרים רציונליים נמצאים אינסוף מספרים אי רציונליים לא ניתן לזוז מאיבר ב- אפילו מעט לאחד הכיוונים מבלי לעבור במספרים אי רציונליים (שאינם שייכים ל-). בנוסף נשים לב כי ישנן קבוצות שהן גם פתוחות וגם סגורות: דהיינו פתיחות וסגירות של קבוצה הן לא דבר והיפוכו. ב- ובמרחבים קשירים אחרים רק הקבוצה הריקה והמרחב כולו הם גם סגורים וגם פתוחים. ברציונליים למשל, קבוצת כל המספרים הרציונליים הקטנים מהשורש הריבועי של שתיים היא גם פתוחה וגם סגורה. כמו כן, קבוצה יכולה להיות לא פתוחה ולא סגורה (למשל בישר הממשי). ראו גם קבוצה סגורה סביבה קבוצה כמעט פתוחה קישורים חיצוניים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:טופולוגיה	2023-09-25T18:38:05
מרחב טופולוגי	בטופולוגיה, מרחב טופולוגי הוא מושג שמאפשר להכליל מושגים כמו התכנסות, קשירות, רציפות והפרדה בין נקודות. המרחבים הטופולוגיים מהווים הכללה והפשטה של המרחבים המטריים. הגדרה פורמלית מרחב טופולוגי הוא קבוצה ומשפחה של תת קבוצות של המקיימת שלושה תנאים: הקבוצה הריקה והקבוצה שייכים ל־. סגורה תחת איחוד: איחוד של כל אוסף קבוצות מ־ שייך ל־. חיתוך של שתי קבוצות מ־ שייך גם הוא ל־. (אין הכרח שחיתוך מספר אינסופי של קבוצות ממשפחה זו שייך למשפחה.) מתכונה זו נובע שכל חיתוך סופי של קבוצות מ- שייך לה, ויש המגדירים מראש כך. הקבוצות השייכות ל- ייקראו קבוצות פתוחות. נקראת הטופולוגיה על . קבוצה שמשלימתה פתוחה תיקרא קבוצה סגורה. איברי יקראו "נקודות". פורמלית, ניתן להסתפק בתנאי השני והשלישי בלבד להגדרת הטופולוגיה. אלו גוררים את התנאי הראשון מכיוון שהטופולוגיה סגורה לאיחוד ריק (הקבוצה הריקה) וחיתוך ריק (המרחב כולו). הערות כל מרחב מטרי הוא גם מרחב טופולוגי, מאחר שהקבוצות הפתוחות המושרות על ידי המטריקה במרחב המטרי מקיימות את התנאים המובאים בהגדרת טופולוגיה. אוסף של קבוצות פתוחות, כך שכל קבוצה פתוחה במרחב יכולה להיכתב כאיחוד של קבוצות השייכות לאוסף ייקרא "בסיס". לעיתים נוח יותר לתאר מרחב טופולוגי באמצעות בסיס שלו. למשל, כל הכדורים הפתוחים במרחב מטרי מהווים בסיס לטופולוגיה שלו. לא כל קבוצת קבוצות חלקיות למרחב מהווה בסיס לטופולוגיה כלשהי. אוסף של קבוצות מ־ כך שהקבוצה של כל החיתוכים הסופיים של קבוצות מהאוסף מהווה בסיס למרחב נתון, ייקרא "תת בסיס" למרחב. תת-בסיס הוא קבוצה מצומצמת אף מבסיס, אך כמו הבסיס יכול לספק ייצוג נוח יותר לטופולוגיה נתונה. על אף שלא כל משפחת קבוצות מהווה בסיס לטופולוגיה, כל משפחה כזו מהווה תת-בסיס לטופולוגיה כלשהי. ממרחבים טופולוגיים קיימים ניתן לבנות מרחבים חדשים על ידי מכפלה ומנה. דוגמאות מרחב טריוויאלי לכל מרחב ניתן להגדיר טופולוגיה . קל לראות שקבוצה זו מקיימת את כל התכונות הנדרשות מטופולוגיה. ניתן להבחין שלכל בן יותר מנקודה אחת, מרחב זה אינו מטריזבילי. (למשל, כיוון שאינו מרחב האוסדורף) מרחב דיסקרטי טופולוגיה נוספת אשר ניתן להגדיר על כל מרחב היא הטופולוגיה הדיסקרטית - . כלומר, טופולוגיה בה כל תת-קבוצה של היא קבוצה פתוחה. גם במקרה זה, ניתן לראות ללא קושי רב שמדובר במרחב טופולוגי. בשונה מהמרחב הטריוויאלי, מרחב זה לעולם מטריזבילי. (כיוון שהוא מתקבל על ידי המטריקה הדיסקרטית - מטריקה עבורה לכל , ). הטופולוגיה הקו־סופית דוגמה מעט יותר מורכבת לטופולוגיה היא הטופולוגיה הקו-סופית מעל מרחב כלשהו. בטופולוגיה זו, הקבוצות הפתוחות הן אלה שהמשלים שלהן סופי, והקבוצה הריקה. (ההוכחה לכך שמדובר במרחב טופולוגי נעשית תוך שימוש בכללי דה מורגן). בניסוח מתמטי: . עבור אינסופי, טופולוגיה זו עשירה מהטופולוגיה הטריוויאלית וענייה ממש מהטופולוגיה הדיסקרטית. (טופולוגיה אחת נקראת עשירה מאחרת אם כל הקבוצות הפתוחות לפי השנייה פתוחות גם לפי הראשונה). במרחב אינסופי, הטופולוגיה הקו-סופית אינה האוסדורף. קישורים חיצוניים * קטגוריה:טופולוגיה קטגוריה:משפחות של תת-קבוצות	2024-07-26T12:05:42
מרגמה	ממוזער\|שמאל\|200px\|חייל אמריקאי יורה במרגמה 60 מ"ממרגמה היא כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח (סדן שבדרך כלל מונח על האדמה, או מותקן ברכב קרבי משוריין) ואשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד, בניגוד לתותח נ"ט נגרר, טנקים, או רימוני רובה למיניהם. התחמושת שהמרגמה יורה נקראת "פצצת מרגמה" או בראשי תיבות: פצמ"ר. אטימולוגיה המילה "מרגמה", בדומה למילה "תותח", היא תחדיש שיצק משמעות מודרנית למילה יחידאית מהתנ"ך. משמעותה המקורית הייתה כנראה קלע, כלי ליידוי אבנים (לפי פירוש אחר, ערימת אבנים). מבוא מאפייני המרגמה המרגמה נחשבת לנשק אמין הניתן לפריסה ולקיפול מהירים, ושאינו דורש משאבים מיוחדים מהכוח המסתייע (למעט קצין מטווח). התרחבות השימוש ב־GPS ובמחשבי ירי הפכה את המרגמה הפלוגתית לנשק מדויק לא פחות מארטילריית תותחים, תוך שהיא משמרת את מאפייני היסוד של המרגמה: ירי תלול מסלול, פשטות הפעלה, תחמושת זולה ומשך הכשרה קצר של מפעיליה. סיווג המרגמות מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: קלות, בינוניות וכבדות. ניתן גם לחלק אותן חלוקת משנה לשני סוגים, לפי אופן פעולתן: נוקר קבוע – בתוך המרגמה נמצא מעין מסמר מתכתי הנקרא "נוקר"; הרגם מפיל את פצצת המרגמה אחורנית לתוך המרגמה דרך הקנה, היא מקבלת מכה בפיקה שבתחתיתה, וכתוצאה מכך נורית בלחץ גזי הפיצוץ. רוב המרגמות הן בעלות נוקר קבוע. נוקר נע (דינמי) – הנוקר מוסתר בתוך הסדן, וכדי להתחיל את שרשרת הירי צריך לבצע פעולת נקירה. מרגמות כאלה הן מרגמות 52 מ"מ ששימשו בצה"ל כנשק סיוע מחלקתי. אף מרגמת 120 מ"מ שמשמשת כנשק פלוגתי או גדודי בצבאות מערביים (למעט ישראל). ישראל הייתה בעבר מצוידת בנוקר מסוג זה, אולם עקב טעויות רבות, בהן קיבל צוות המרגמה הוראת ירי והוכנס פגז לקנה ולאחר מכן בוטלה ההוראה אך בטעות נשאר הפגז בתוך המרגמה, דבר אשר גרם לא פעם לאסון, הוצאו מרגמות אלו מהשירות על מנת להכניס בהן נוקר קבוע או סטטי. כיום טעויות מסוג זה לא יכולות להתרחש. סוגי מרגמות ומאפייני פעולתן קוטר ת"פ מסגרת שימוש הפעלה טווח מרגמה קלה 52 מ"מ מחלקתי סיוע קרוב ומיידי 1-2 חיילים 450 מטר (יעיל: 300 מטר) 60 מ"מ מחלקתי או פלוגתי סיוע קרוב ומיידי לחי"ר 2-3 חיילים 2,600 מטר 60 מ"מ לחש"ן מחלקתי סיוע לטנקים חייל אחד (טען הטנק), על גבי טנק 2,900 / 3,100 (מרכבה 4)מרגמה בינונית 81 מ"מ, "ליש" פלוגתי או גדודי ארטילריית כיס צוות (2–5 חיילים) 4,900 מטר 107, 120 מ"מ גדודי ארטילריית כיס, מופעלת כמחלקה צוות עד 8,200 מטרמרגמה כבדה 160, 240 מ"מ חטיבתי או על־חטיבתי במסגרת גדוד מרגמות כבדות צוות גדול (5–8 חיילים) מעל עשרה ק"מ, תלוי בדגם ובקוטרמרגמות מיוחדות13 אינץ' המאה ה־19 פינלנד עשרות חיילים קילומטרים ספורים (לשם השוואה: עד לאחר מלחמת העולם השנייה, היה צורך בתותחי 16 אינץ' כדי להגיע לטווח של 40 ק"מ)9.45 אינץ', "חזיר מעופף" מלחמת עולם ראשונה בריטניה ? ?305 מ"מ מלחמת עולם ראשונה קיסרות גרמנית ? ?60 ס"מ מלחמת עולם שנייה גרמניה הנאצית ? ? מרגמות עתידיות120 מ"מ צבאות מערביים שונים ירי אוטומטי מהיר ומדויק, חד ודו־קני צוות קטן 8,200 מטר155 מ"מ ארצות הברית הצעה שעדיין לא יושמה, על בסיס תחמושת הוביצר הנפוצה צוות קטן 9,000 מטר יתרונות וחסרונות המרגמה תיאור יתרון חיסרוןירי תלול־מסלול המרגמה יורה בזוויות שבין 45 ל־81 מעלות ניתן לירות כשהמרגמה מוסתרת או מבוצרת, מעל־גבי מכשולים ולמשרעת טווחים רחב מאוד המרגמה מדויקת הרבה פחות מתותח ויש לה כח אש קטן יותר. סוגי ארטילריה אחרים הם הוביצר, היורה הן במסלול תלול והן בשטוח, ותותח, היורה רק במסלול שטוח. הפעלה בקרב־המשולב המרגמה נמצאת עם הכח המסתייע ומטווחת על ידי קצין חי"ר או שריון הפעלה גמישה בהרבה מזו של תותחים, לרוב אין צורך במפקדת סיוע בניגוד להפעלה המסורתית, של סוללה או של גדוד, בתיווך מפקדה מטווחת ומבקרת אש, הפעלה בקרב משולב (נניח, קנה בודד על ידי מ"מ חי"ר או שריון) דורשת אימון ומיומנות רבים שאינם טריוויאליים להשגה. כישלון הקרב המשולב בצה"ל ביום הכיפורים ושלום הגליל, הוציא את מרגמות 160 מ"מ ו־120 מ"מ מצה"ל, מכיוון שלא היו בנמצא קציני חי"ר ושריון שיוכלו להסתייע בהן. מאז שנת 2000 נעשה בצה"ל מאמץ יוצא דופן להנחיל את טקטיקת הקרב המשולב, אך הפעם ללא ארטילריה וממילא ללא מרגמותגמישות וזמינות מרגמה מגיבה מהר מתותח לפקודת אש מזדמנת "המרגמה היא ארטילריית הכיס של המג"ד". הפעלת מסורבלת ברמת החטיבה ומעלה. הפעלת מרגמות כבדות ברמת החטיבה או האוגדה מחייבת העסקת כח אדם רב בבקרת אש במפקדת היחידה המסתייעת. כלי העבודה המסורתי הוא הכנת סכימת אש. סכימת האש היא תוכנית מוכנה מראש של יעדים להפגזה עם כמות האש שתונחת עליהם. התוכנית מנסה לצפות מראש את התפתחות הקרב והתפתחות דרישות הכח המסתייע. במהלך הקרב, מופעלים סעיפים מסכימת האש, כשכל הצדדים יודעים למה לצפות. אש שניתנת שלא לפי סכימת האש נקראת אש מזדמנת. מחשש לירי על כוחות ידידותיים (כפי שאירע למשל באסון צאלים א'), אש מזדמנת נורית על ידי מעט קנים ככל האפשר ובמצבים קיצוניים בלבד. הפעלה בשטח עירוניהמרגמה יכולה לירות גם כשהיא מוצבת ברחוב צר נטען כי סומליה ובוסניה מוכיחות שלמרגמה יתרון עצום על־פני ארטילריה אווירית (מוטסת ומוסקת) בשטח עירוני. אין למרגמה תחליף בשטח עירוני. היסטוריה חשיבותו של נשק תלול־מסלול נובעת מהעובדה שביצורים ומערכי אויב כמעט תמיד פגיעים יותר מלמעלה מאשר מהצדדים. נשק תלול־המסלול מנצל חולשה זו. הנשק תלול המסלול הכבד הראשון היה הקטפולטה, שהומצאה במקביל ביוון העתיקה ובהודו. קטפולטות שימשו בעיקר כנשק מצור, שהמטיר על הנצורים אבנים ועצמים אחרים, כשהוא עוקף את הביצורים. מרגמות של נשק חם הופיעו לראשונה בקוריאה או בסין, כבר בתחילת המאה ה־15. במחצית המאה עשו הטורקים שימוש נרחב במרגמות בלוחמת מצור. המרגמות הללו היו כבדות ומסורבלות, ועל כן לא היה אפשר לעשות בהן שימוש כנשק בשדה הקרב. מרגמות קלות די הצורך לשימוש על גבי ספינות פותחו ברבע השלישי של המאה ה־17 (לפי ה־Canon Research Project). מרגמות קטנות בקוטר 3–4 אינץ' הותקנו על אניות ואילו מרגמות בקטרים עד 13 אינץ' הותקנו ביבשה בלבד. הן הוצבו בזווית קבועה של 45 מעלות וטווחן שונה באמצעות שימוש במטעני הדף בגדלים שונים. המרגמה במלחמת העולם הראשונה שמאל\|ממוזער\|200px\|מרגמת סטוק "3, מלחמת עולם ראשונה מרגמות 2 ו־3 אינץ' היו נפוצות במלחמת החפירות במערב אירופה, בעת מלחמת העולם הראשונה. הדרישה לאספקת נשק תלול מסלול עבור הכוחות הבריטים הוצאה לאחר שהכוחות התייצבו בחזית סטטית והחלה מלחמת החפירות לקראת סוף שנת 1914 בעיקר בצרפת ובבלגיה. הפיקוד הבריטי דרש נשק בעל טווח קצר יחסית (90 מטר), עם הפעלה פשוטה, בעל תכונות שמאפשרות הסוואה קלה ומהירה, ויכולת הטלת פצצות שיגרמו להרס חפירות האויב. במקור לא צוידו הכוחות הבריטים במרגמות היות שהתכנון המקורי של חיל המשלוח הבריטי היה לפעול בתנועה ולא להגרר למלחמה סטטית בחפירות. במצב חדש זה מצאו עצמם הכוחות ללא תשובה ראויה למרגמת החפירות הגרמנית. מרגמה "1.57 בשלב ראשון ייצרה חברת ויקרס מרגמה בקוטר "1.57 שנשלחו החל ממרץ 1915 לחזית. עד 1917 נשלחו בסך הכל 275 מרגמות מסוג זה. הפצצות היו במשקל 18 ו־33 פאונד (8.1 ק"ג ו־15 ק"ג בהתאמה). הן היו בנויות מיציקת ברזל שמולאה בפרכלוריט. הפצצה הקטנה הייתה בעלת אפקט קטן מדי והגדולה הגיעה לטווח קצר מדי של 180 מטר בלבד. פרט לכך, המרגמה הייתה יקרה לייצור ומורכבת מדי. לקראת סוף 1917 הוחלפה המרגמה בנשק חדש בקוטר "2. המלחמה הסטטית איפשרה הגדלת קוטר המרגמה ושיפור יכולת חדירת הביצורים שלה על חשבון קלות הפעלה וניידות, שממילא לא באו לידי ביטוי. מרגמה "2 דגם ראשוני מרגמות ה־"2 הוכנסו לשירות בתחילת 1915. החימוש היה שני סוגים של פצצות רסק. והגיעה לטווחים של 90–540 מטר. הפצצות הופעלו בצורה בטוחה תוך שימוש במרעום ארטילרי. באוגוסט 1915 הוצאה דרישה לייצור 800 מרגמות יחד עם הזמנת 675,000 פצצות ממספר יצרנים. גוף הפצצה היה גדול מקוטר הקנה והותקן עליו. הפצצות נראו כמו סוכריות על מקל ולכן זכו לכינוי "סוכריות תפוח". הכדור היה בערך בגודל של כדורגל. הוא מולא בחומר מסוג אמאטול ונצבע בפס ירוק כהה, או שמולא בחומר מסוג אמונאל ונצבע בצבע ורוד. משקל הפצצות עצמן היה 18 ו־19.22 ק"ג. משקל הפצצות יחד עם מרעום הצינור היה 23 ק"ג. באמצע 1917 הוחלפו המרגמות במרגמות כבדות יותר. חלק מהכוחות האוסטרלים המשיכו להשתמש במרגמות בעיקר לשיגור פצצות עשן. לקראת הקרב על הסום ביולי 1916, צייד הצבא הבריטי כל דיוויזיית חי"ר בשש סוללות מרגמות – שלוש בקוטר 2 אינץ', שתיים של 3 אינץ' ואחת בקוטר 9.45 אינץ'. המרגמה הכבדה, שזכתה לכינוי חזיר מעופף בשל מהירות הלוע האיטית שלה וגודל הפגזים, לא הצליחה להיכנס לשימוש ולבסוף נזנחה כליל. הקיסרות האוסטרו־הונגרית הפעילה בחזית גליציה מרגמה מתוצרת "סקודה" בקוטר יוצא דופן של 305 מ"מ. המרגמה נוידה על גבי רכב 4X4, פרי המצאתו של פרופ' פרדיננד פורשה (למעשה הייתה הדיסרטציה שלו בהנדסת מכונות). המרגמה במלחמת העולם השנייה כיחידה אורגנית של דיויזית החי"ר ה־45 של הקורפוס השני של צבא ארצות הברית, גדוד מרגמות 107 מ"מ (Second Chemical Bn) נחת בסיציליה עם מרגמות מובלות על־גבי נגררים ("עוקבים"). בהצבה קרקעית מראש החוף, הגדוד ביצע ירי מזדמן על מטרות בורחות. המרגמות הנגררות נעו יחד עם כוחות החי"ר, שהתקדמו בקצב של 25 מייל ליום. בנוסף לכך, הייתה בשימוש צבא ארצות הברית מרגמת M1. בצבא יפן היו בשימוש מרגמות מסוג Type 97. הצבא האדום וורמאכט אף השתמשו באותו הדגם של מרגמה. מרגמה "2 350px\|ממוזער\|שמאל\|מרגמה "2 (52 מ"מ) תוצרת ההגנה ששימשה את הגנת נשר במלחמת העצמאות. שוכנת במבנה האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל מרגמה "2 היא נשק מחלקתי המאפשר להעסיק את האויב באש ארטילרית פשוטה ויעילה. המרגמה פותחה על ידי התעשייה הצבאית הבריטית בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר הדגם המוכר יותר פותח באמצע שנות ה־30 של המאה העשרים על בסיס מרגמה ספרדית בקוטר 50 מ"מ. הניסיונות החלו בשנת 1937 עם מרגמות בקוטר "2 (51 מ"מ). ההזמנה הראשונה נמסרה לייצור בתחילת 1938. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 היו לצבא הבריטי רק 500 מרגמות עם חימוש תואם משני סוגים: נפיץ ועשן. במהלך המלחמה פותחו כ־8 סוגים שונים של המרגמה. משקל כולל: 4.8 ק"ג אורך: 53 ס"מ צוות: 2 אנשים טווח אפקטיבי: 100-457 מטר קצב אש: 8 פגזים לדקה משקל פגז נפיץ: 1 ק"ג משקל פגז עשן: 909 גרם משקל פגז תאורה: 600 גרם אורך פגז: 254 מ"מ קוטר פגז: 50.7 מ"מ בניגוד למרגמת ה־52 הצה"לית, המרגמה הבריטית הופעלה באמצעות משיכה בחוט קצר שהפעיל מנוף עם נוקר. במרגמה זו עשו שימוש מבצעי במלחמת עולם שנייה ומלחמת קוריאה ובצה"ל השתמשו בה במלחמת העצמאות. התעשייה הצבאית בארץ החלה לייצר את המרגמה בקוטר 52 מ"מ עוד בתקופת מלחמת העצמאות. מרגמה "3 ממוזער\|זנב פצצת מרגמה ML3. פצצת הזרחן נורתה על ידי הצבא הירדני ב־5 ביוני 1967 ונחתה בירושלים המערבית תוך גרימת נזק מועט מרגמה "4.2 המרגמה האמריקאית היסטוריה זו מרגמה שנכללת במסגרת המרגמות הכבדות. המרגמה הראשונה בקוטר זה הייתה מתוצרת אמריקאית. היא נכנסה לשימוש בשנת 1928 וכונתה בשם: M1. הפיתוח שלה החל בשנת 1924 והתבסס על המרגמה הבריטית ממלחמת העולם הראשונה שהייתה בקוטר של "4 (102 מ"מ) ובעלת קנה חלק קדח. המטרה בפיתוח זה הייתה להגיע לנשק עם דיוק רב יותר וטווח גדול יותר, דבר שהתאפשר על ידי שינוי הקנה החלק לקנה עם סלילים. הסלילים שבקנה גרמו לפגז תנועה סיבובית מסוימת שהגדילו את דיוקו ואת הטווח שלו. שינוי מבנה הקנה מסוג חלק לסוג עם סלילים, הביא להגדלת הקוטר מ־"4 ל־"4.2. הטווח שלה הגיע ל־2,195 מטר עם פגזים בעלי ראש כימי – זרחן לבן. עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה בשנת 1941, החליטו ראשי הצבא לפתח תחמושת נפיצה (HE) לשימוש נגד מטרות חי"ר. על מנת להגדיל את הטווח ל־2,926 מטר, הוסיפו מטעני הדף וגוף המרגמה חוזק. בסופו של התהליך הגיעה המרגמה המשופרת לטווח מרבי של 4,023 מטר. הדגם המשופר הזה כונה M2. השימוש המבצעי הראשון בדגם הזה נערך בפלישה לסיציליה כאשר למעלה מ־35,000 פגזים נורו על האויב. המרגמה הוכיחה את עצמה ככלי יעיל ביותר בשטחים הרריים ובג'ונגלים, אזורים בהם היו בעיות מעבר קשות לתותחים. ה־M2 נותרה בשימוש עד 1951 כאשר הוחלפה בדגם מתקדם יותר מסוג M-30. ארגון טקטי המרגמה הופעלה במסגרת גדודי מרגמות ללוחמה כימית. בכל גדוד מרגמות היו ארבע פלוגות עם 12 מרגמות בפלוגה. בסך הכל היו בגדוד כזה 48 מרגמות. בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה לכל דיוויזיה של חי"ר פלוגה או שתיים של מרגמות. המצבה נשארה בת 12 מרגמות בפלוגה. בתקופת מלחמת קוריאה הוצבה פלוגת מרגמות בת 12 מרגמות לכל גדוד חי"ר כיחידה אורגנית. המרגמה הבריטית המרגמה השנייה בקוטר זה הייתה מתוצרת בריטית. היא נכנסה לשירות מבצעי בשנת 1942 תחת השם SB 4.2" Mortar. המטרה הראשונית הייתה לספק ליחידות ההנדסה הבריטיות את היכולת לשגר תחמושת כימית. הדגם השלישי שפותח נקרא Mark 3 והפך לדגם הסטנדרטי. למרגמה היה קנה חלק קדח. היא פותחה על ידי יחידות המחקר והפיתוח של משרד ההגנה הבריטי. למרגמה היה בסיס אינטגרלי נגרר. עם הבאתה למצב ירי הגלגלים של הבסיס משוחררים ומורמים. בזמן הגרירה הקנה והחצובה מותקנים עליהם. צוות המרגמה כולל 6 איש, אולם כדי להביאה למצב ירי מספיקים שני חיילים. התחמושת כללה נפיץ במשקל 9.1 ק"ג ועשן במשקל 10.2 ק"ג. שני מטעני הדף היו בשימוש. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתמשו בשני סוגי פצצות: השימוש המבצעי הראשון במרגמה היה בקרב אל־עלמיין השני. בקרב זה השתמשו יחידות הארטילריה הבריטית בכל התחמושת שעמדה לרשותן. בשלב מוקדם בוצעו שינויים ארגוניים במבנה יחידות הארטילריה הבריטיות ולכל פלוגה חטיבתית של מכונות ירייה כבדות הוקצו מרגמות "4.2. אף שהיחידות האוסטרליות במערכה באוקיינוס השקט צוידו והשתמשו במרגמות אלה, הן לא סופקו ליחידות הבריטיות בבורמה. במלחמת העצמאות (1948) צבא עיראק – במסגרת הסכם פורטסמות' אמורות היו להישלח לצבא עיראק 16 מרגמות כאלה, אולם ביטולו של ההסכם מנע את המשלוח. צבא מצרים – לא ברור מקור וכמות המרגמות שהפעיל הצבא המצרי. הוכחות לשימוש במרגמות כאלה על ידו עלו לאחר חשיפת שני פגזים שלא התפוצצו, אחד בשנת 2006 ושני בשנת 2008 ביד מרדכי. מרגמה 60 ס"מ שש יחידות של מרגמה מתנייעת בקוטר 60 סנטימטרים הוזמנו על ידי הצבא הגרמני ב־1937, נבנו ונכנסו לשימוש במהלך המלחמה תחת השם קרל גרט. מתוכן, שתיים תפס הצבא האמריקני ב־1945. המשקל המקסימלי של הפגזים היה 2.117 טון והמרגמה ירתה בקצב של שישה פגזים לשעה. ארבע מהמרגמות השתתפו במצור על סבסטופול ב־1942. המרגמה בקרב המשולב הקרב המשולב היא טקטיקת התקפה צבאית שפותחה בנאט"ו לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה למקסם את יתרונות החי"ר, השריון, ההנדסה והארטילריה. טקטיקת הקרב המשולב קראה לשילוב בין ארבעת החילות ברמה נמוכה ככל האפשר. כך למשל, מפקד גדוד חי"ר נקרא לדעת להפעיל ביעילות פלוגת הנדסה, פלוגת שריון ולטווח ארטילריה. על מנת להתגבר על הקושי העקרוני בטווח ארטילריה, שולבה מחלקת מרגמות בינוניות בגדודי שריון וחי"ר עצמם, על מנת להשיג שיתוף פעולה רחב ככל האפשר ביניהן לבין הכח המסתייע. טקטיקת הפעלת מרגמות בינוניות ברמת הגדוד יחסית לגופים המסתייעים (שריון וחי"ר), המרגמה היא נשק מורכב להפעלה. לכן, אף על פי שבמחלקת מרגמות תקנית יש שישה קנים, היא מופעלת כמעט בכל תצורה אפשרית: קנה בודד – מסייע בדרך כלל לפלוגה ומטווח על ידי הפלוגה. שני קנים – מאחד יתרונות הזמינות של הקנה הבודד עם כח אש של קנה כפול. שלושה קנים – מאפשר כח אש מוגבר ללא האיטיות היחסית של מחלקה שלמה. ארבעה עד שישה קנים – מאפשר ירי מסודר לפי התו"ל, ריכוז כח אש משמעותי, במחיר זמינות ופגיעות. ככל שיותר קנים יורים יחד, עולה חשיבותם של בעלי תפקידים שונים בטיווח ולא בפיקוד על המרגמות או בהפעלתן. לדוגמה, בעוד שקנה בודד יכולים להפעיל שלושה עד חמישה חיילים, הרי שבהפעלת מחלקה שלמה בין שלושה לשישה בעלי תפקידים נוספים (קצינים ומש"קים) עוסקים בניהול הטיווח עצמו ואינם יכולים לעסוק בהפעלת המרגמה. המרגמה כנשק גרילה וטרור קלות הייצור וההפעלה של המרגמה, הפכו אותה לנשק גרילה נפוץ: החזבאללה השתמש במרגמות 82 מ"מ נגד צה"ל בלבנון בשנות ה־90 של המאה ה־20, כולל נגד מטרות נעות, תמרון האויב לשטח השמדה והסתלקות מהירה מזירת הקרב. מחבלים מהרשות הפלסטינית והחמאס ברצועת עזה משתמשים במרגמות וברקטות נגד מטרות נייחות של צה"ל ויישובים ישראליים. עקב המבנה הפשוט, ייצרו ארגוני הטרור בעזה מרגמות בהן עשו שימוש כנגד היישובים הישראליים שנמצאים בטווח קצר יחסית לאורך הרצועה. עד ביצוע תוכנית ההתנתקות, ירו הפלסטינים כ־5,000 פצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף, שגרמו ל־4 הרוגים ועשרות פצועים. רוב הפצמ"רים נופלים בשטח פתוח ולא גורמים נזק. אחרי ביצוע ההתנתקות, עברו המחבלים הפלסטינים לירי פצמ"רים על יישובי עוטף עזה, ואף ירו פצצות מרגמה עם זרחן לבן. הכוחות האנטי־אמריקניים בעיראק משתמשים בו נגד מטרות אמריקניות. בסתיו 2004, נעשה שימוש נרחב במרגמות 82 מ"מ בקרבות פלוג'ה. כוחות הגרילה הוכיחו שהפעלה מיומנת של המרגמה בשטח עירוני מניבה תוצאות קטלניות יותר ממה שאפשר היה לצפות להן על פי הניסיון שנרכש בשדה קרב טיפוסי. כוחות הטאליבאן ואל־קאעדה באפגניסטן ופקיסטן השתמשו במרגמות על גבי טנדרים 4x4 (טויוטה היילקס) שנקנו בכמות גדולה על ידי אוסמה בין לאדן. צירוף זה היה לשובר־שוויון והביא להשתלטות מלאה של כוחות הטרור על המרחב החוץ־עירוני. ב־1991 השתמש הצבא הרפובליקני האירי הזמני במרגמה מאולתרת במתקפה על מעון ראש הממשלה הבריטי בזמן ישיבה בה נכחו מספר פוליטיקאים. המרגמה בצה"ל מרגמה 52 מרגמה בקוטר 52 מ"מ, לטווחים קצרים יחסית. זה נשק ארטילרי קל ונייד יחסית שהופעל על ידי ארגון ההגנה וצה"ל כנשק מחלקתי. דוידקה ממוזער\|250px\|ה"דוידקה" הדוידקה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש. הפצצה, ששקלה 40 ק"ג, הייתה בקוטר גדול מזה של הקנה והיא "הולבשה" עליו. שתי מרגמות נמסרו לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח. המפורסמות מביניהן היא המרגמה של חטיבת יפתח (יפת"ח־פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על־שמה בעיר צפת ומרגמה נוספת עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים. הדוידקה זכתה ללעג רב בקרב מפעיליה וחיילי החטיבות שזכו להסתייע בה. היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, גוזל משאבים ולא יעיל. למרות זאת, הדוידקה עשתה רעשים חזקים בעת הפעלתה והטילה מורא רב על כוחות האויב ובכך גרמה להם לברוח מעמדותיהם. טווח: כ־300 מטרים. חטיבה 18 במקביל לפיזור מרגמות 3 אינץ' בין החטיבות השונות, נעשה במלחמת העצמאות ניסיון להקים חטיבת מרגמות שתוכל לסייע באש מסיבית לפי דרישה. באותה תקופה חיל התותחנים היה מצויד בנפוליאונצ'יקים – תותחים תלולי ושטוחי מסלול בקוטר 65 מ"מ. כך, בהפוגה השנייה של מלחמת העצמאות, הוקמה יחידת המרגמות הכבדות, שנקראה חטיבה 18. החטיבה הפעילה מרגמות 120 מ"מ שהיו פאר הארטילריה הצהלי"ת. בסיום המלחמה הוטמעו המרגמות הכבדות בגדודי התותחנים. הגדודים הופעלו לפי התו"ל שהתפתח בחיל, ובנפרד מהמרגמות הבינוניות שהיו נפוצות בגדודי השריון והחי"ר. חטיבה 18 עצמה, אורגנה מחדש כחטיבת חי"ר מילואים, ובהמשך כלקח ממבצע קדש, אורגנה כחטיבה ממוכנת מס' 45 שלה גדוד מרגמות. ב 1969 החטיבה הוסבה לחטיבת השריון הסדירה 188. גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) מכמ"ת – מרגמות כבדות מתנייעות שמאל\|ממוזער\|250px\|שימוש במרגמות מתנייעות במלחמת יום הכיפורים חימוש מרגמות 160 מ"מ על־גבי תובת שרמן מרגמות 120 מ"מ על־גבי זחל"ד שימוש שני גדודי המרגמות הכבדות אוישו בחיילי חי"ר מתוך כוונה לשמש יחידות ארטילריה אורגניות בתוך חטיבות החי"ר. הגדודים פעלו במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, ופורקו לאחר מכן. מרגמות 160 מ"מ יצאו סופית משירות בתחילת שנות התשעים. מרגמות ושריון ממוזער\|250px\|מרגמה 60 מ"מ במספר דגמי טנקים ( סדרת המרכבה וסדרת המג"חים) ונגמ"שים (האכזרית והנמ"ר) של צה"ל ישנה מרגמה של 60 מ"מ המשמשת לירי פצצות תאורה, פצצות עשן ופצצות נגד חי"ר. המרגמה משמשת כנשק מסייע ושימושית למתארי לוחמה של שריון בשריון ושריון מול חי"ר. המרגמה מאפשרת ירי תלול מסלול לאויב המסתתר מאחורי גבעה וכן ירי יעיל של פצצות תאורה מבלי לחשוף את הטנק היורה. בעוד שהמרגמה בטנקי המג"ח היא חיצונית ובעלת נוקר קבוע, המרגמה בטנקי המרכבה היא פנימית והנוקר בה הוא נוקר דינמי. ה"קשת" ב־2006 נכנסה לשירות חטיבות חיל הרגלים מרגמה מתנייעת בשם "קשת". ה"קשת" היא מרגמת 120 מ"מ תוצרת סולתם מערכות הנשלטת בידי מחשב ומותקנת על גבי נגמ"ש M-113. ה"קשת" נחשבת למרגמה מדויקת, מהירת ירי ויעילה. ה"קשת" הופעלה במבצע עופרת יצוקה ובמבצע צוק איתן. עתיד המרגמה שני גורמים עשויים לחולל מהפכה עתידית בהפעלה של המרגמה: חזרה לקוטר גדול במהלך שנות ה־90, עם הכנסת תותח 120 מ"מ לטנקים מערביים, עלה טווח הירי שלהם ועבר את טווחי המרגמות הבינוניות. נדרשת מרגמה שתוכל לנוע עם הכח המסתייע ולירות לטווחים רלוונטיים (שישה קילומטרים כיום, 8-9 בעוד עשור). GPS ומחשב ירי השימוש ב־GPS ובמחשב ירי מאפשר למרגמות לא לפגר אחרי קצב ההתקדמות של הטנקים ולספק אש מדויקת ומהירה על־פי דרישה. דיוק מושג על ידי הכרת נקודת המוצא (נ"צ של עשר ספרות); מהירות מושגת על ידי העברת חלק מהתפקידים המסורתיים של מפקדת הסיוע אל הקנה הבודד. הצעה למרגמה 155 מ"מ צבא ארצות הברית, שהחליף את מרגמות הנחתים מ־81 מ"מ ל־120 מ"מ, בוחן הצעה לעבור למרגמות 155 מ"מ, על פי העקרונות הבאים: תחמושת זמינה – קיים מגוון רחב מאוד של תחמושת 155 מ"מ הוביצר, שמשמשת תומ"תים כבר ארבעים שנה, כולל תחמושת נ"א חדשנית, כך שאין צורך לפתח תחמושת חדשה. התאמת המרגמה – כדי להתמודד עם הדף הירי, המרגמה תהיה קלה. לשם כך, טווח הירי יתקצר מאוד, לכדי שישה קילומטרים. התאמת הקנה – הקנה יהיה סלילי, טעינת הפגז ומטען ההדף יהיו מהסדן. להצעה זו חסרונות משמעותיים בקצב האש ובגודל הצוות שיפעיל את המרגמה. ניוד – המרגמה תובל על האמר ותירה בהצבה קרקעית, על בסיס טכנולוגיה לפריסה מהירה של מרגמה כבדה שכבר קיימת במרגמה 240 מ"מ רוסית. AMOS מרגמה 120 מ"מ מתוצרת פינלנד, אוטומטית ודו־קנית, הנישאת על־גבי נגמ"ש ייעודי. המרגמה מיועדת לספק מטח של 24 פגזים תוך דקה מדרישת האש, ללא קביעה מראש של המטרה ("אש מזדמנת"). קרדום / קשת / Dragon EFSS ממוזער\|250px\|"קשת" – מרגמת 120 מ"מ על גבי נגמ"ש מרגמה 120 מ"מ מתוצרת סולתם הישראלית, מיוצרת עבור צה"ל וצבא ארצות הברית ונישאת על־גבי נגמ"ש ייעודי אמריקני. מיועדת לספק מטח של 16 פגזים על־פי דרישה. המרגמה אינה אוטומטית והטעינה נעשית מהקנה. על־פי החלטת חיל הנחתים האמריקאי מינואר 2004, המערכת תיקרא Dragon EFSS ("מערכת סיוע־אש יבילה") ותחליף בעתיד את תותחי הוביצר 155 מ"מ יבילים שנמצאים היום בשימוש. בצה"ל משרת הקרדום תחת השם "קשת". Fireball ב־2003 נחשף פגז 120 מ"מ מונחה לייזר מתוצרת התעשייה האווירית. מלבד מערכת הנחיית לייזר, נוספו לפגז סנפירי גוף וזנב המכפילים את טווחו לכדי 15 ק"מ. יתרונות דיוק טווח חסרונות ראש נפץ מוקטן סירבול במתן תיקונים לסדרת הירי חזרה והעצמה של חסרונות הפעלת המרגמה בקרב המשולב הגדלת מפקדת הסיוע הדרושה להפעלת המרגמה Bighorn מרגמה 120 מ"מ Bighorn היא וריאציה נוספת של מרגמה המצוידת בטעינה אחורית אוטומטית ומחשב ירי מבוסס GPS. היצרן טוען לטווח של 10 ק"מ, כנראה בשל הקנה, באורך שני מטרים. פצמ"ר 120מ"מ מצרר התעשייה הצבאית פיתחה את פצמ"ר המצרר אשר מכיל 24 פצצונות נ"א/נ"ט בעלות יכולת השמדה עצמית. כל פצצה מכסה שטח של מעל 4,000 מ"ר כאשר כל פצצונת חודרת כ־105 מ"מ פלדת שריון ומספקת כ־1,200 רסיסים. הפצמ"ר מיועד לירי מכל מרגמה עם קנה חלק כולל המרגמות המתקדמות באורך של 3 מטר כדוגמת ה־AMOS. קישורים חיצוניים על גדוד המרגמות המוצנח בצה"ל, באתר הצנחנים רשימת מרגמות תוצרת ישראל ספר הדרכה להפעלת מחלקת מרגמות בגדוד חי"ר או שריון הערות שוליים * קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר	2024-08-09T05:04:09
חטיפת מטוס סבנה	חטיפת מטוס סַבֶּנָה הייתה אירוע חטיפת מטוס שהתרחש ב-כ"ד באייר תשל"ב, 8 במאי 1972. מטוס נוסעים של חברת התעופה הבלגית סבנה שיצא בטיסה 571 מבריסל לנמל התעופה לוד, עם נחיתת ביניים בווינה, נחטף על ידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" (אותו ארגון שביצע ארבעה חודשים מאוחר יותר את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן) והונחת בנמל התעופה לוד. המטוס שוחרר מקץ יממה בפעולה של סיירת מטכ"ל. רקע המאבק שהתנהל בספטמבר השחור בירדן בין אש"ף לצבא הירדני הסתיים באלפי הרוגים מקרב אש"ף וסילוק הארגון מירדן ללבנון. בעקבות אירועים אלה הוקם ארגון "ספטמבר השחור". ארגון טרור זה, שהוקם ברובו מפעילים של הפת"ח, שם לעצמו מטרה לבצע פעולות נקם כנגד ממשלת ירדן. בין השנים 1971–1972 ביצע הארגון שורה של פעולות נגד בכירים ירדנים ויעדים המזוהים עם המשטר הירדני. אולם אש"ף, מפוצל בהנהגתו וחלש יותר מתמיד, חיפש דרכים לשקם את מעמדו ולכן הוחלט לשנות את ייעודו המקורי של "ספטמבר השחור" ולהפנותו לראשונה למאבק בישראל. ההיערכות לחטיפת המטוס ההתקפה תוכננה על ידי עלי חסן סלאמה, מראשי "ספטמבר השחור". חוליית המחבלים שגיבש מנתה שני גברים ושתי נשים. מפקד החוליה היה עלי טהא אבו סניינה, שכונה "קפטן רפעת". הוא היה מוסלמי מירושלים ובן למשפחת אבו סְנֵיינֶה מחברון. עלי השתתף ארבע שנים קודם לכן בחטיפת מטוס אל על לאלג'יריה שהסתיימה בשחרור אסירים בידי ישראל, ושלשה חודשים קודם לכן בחטיפת מטוס לופטהנזה לתימן (חטיפת טיסה 181 של לופטהאנזה). יחד איתו היו עבד אל-עזיז אטרש, בן 33 מבית סאחור, שכונה זכריה על פי התעודה הישראלית המזויפת שלו, וחברתו רימה תאנוס, בת 21 מבית לחם. רימה הייתה יתומה נוצרייה, שגדלה במנזר ברבת עמון ובילדותה הותקפה מינית. הרביעית בחוליה הייתה הנערה תרז הלסה, נוצרייה ילידת עכו בת 19, שחצתה את הגבול ללבנון מרצונה החפשי, יחד עם זוג חברים נוצרים בני גילה מבית הספר לאחיות בנצרת בו למדה, על מנת להצטרף למאבק נגד מדינת ישראל. בריאיון משנת 2005 טענה גם שלא הכירה כלל את האחרים בחוליה, ושהאימונים בשימוש בנשק וחמרי נפץ ארכו שבועיים בלבד, ושבניגוד לנאמר במקורות רבים, היא לא חבשה פאה. בשלושת ימים שלפני החטיפה התערתה החוליה בחיי הלילה של בריסל, והארבעה בילו במסעדות ובריקודים במועדונים, וכן בדקו בנפרד את הדרכונים ואת סדרי האבטחה בשדה התעופה. בלילות ישנו בזוגות בבתי המלון. בבוקר 8 במאי 1972 נסעו המחבלים לתחנת הרכבת בעיר, שם אספו מתוך תא שמירה שני אקדחים, שני רימוני יד ושתי חגורות נפץ שהוברחו לעיר באמצעות הדואר הדיפלומטי של איראן. משם נסעו לשדה התעופה במוניות נפרדות, ועלו על טיסה 571 מבריסל לתל אביב, תוך שהם מדברים בעברית ומשתמשים בדרכונים מזויפים. המטוס המריא מבריסל וביצע נחיתת ביניים בווינה. לאחר תדלוק והעלאה והורדה של נוסעים המריא המטוס לכיוון תל אביב. על סיפונו היו 99 נוסעים, רובם ישראלים, ועשרה אנשי צוות. חטיפת המטוס ממוזער\|המטוס מהאירוע בנמל התעופה הית'רו, ביוני 1976 זמן קצר לאחר ההמראה מווינה נכנסו המחבלים בזה אחר זה לשירותי המטוס והוציאו את הנשק והפצצות. אקדח אחד היה בידו של עלי, מפקד חוליית המחבלים, ואקדח נוסף בידיה של תרז. הרימונים היו בידיהם של עבד ורימה, וחגורות הנפץ על גופן של הנשים, כשהנפצים החשמליים להפעלתן מוסתרים בחזייתה של תרז. ברגע שסיימו להתחמש פרץ עלי ("קפטן רפעת") לתא הטייס כשהוא חמוש באקדח והודיע לקברניט, רג'ינלד לוי, על חטיפת המטוס. לאחר מכן שידר הודעה בערבית הממוענת לעם הפלסטיני ובפרט לאסירי המאבק הפלסטיני בכלא הישראלי. הנשים הורידו את חגורות הנפץ והניחו אותן במעבר, והחלו צעקות ובהלה. תרז העבירה את האקדח לידיו של עבד, ואת הנפצים לרימה, והיא עצמה עברה בין הנוסעים, ולדבריה, הרגיעה אותם בעברית. המטוס נחת בנמל התעופה לוד בשעה 17:15. כוחות משטרה, צבא ומד"א מיהרו לנמל התעופה. כן הוחשה לאירוע סיירת מטכ"ל, שלוחמיה החלו להתכונן לפרוץ למטוס ולהשתלט על המחבלים. החוטפים דרשו לשחרר 315 אסירים פלסטינים הכלואים בישראל ואיימו לפוצץ את המטוס על נוסעיו. שר הביטחון, משה דיין, ניהל צוות משא ומתן שדן ממגדל הפיקוח עם הטייס בשם המחבלים באנגלית, ובמקביל נעשו הכנות למבצע חילוץ. המחבלים דרשו דלק. רחבעם זאבי הגה את רעיון הסרבלים הלבנים והתחפושת כמכונאים ואנשי תחזוקה. ישראל הודיעה שיש תקלה והמליצו שאין להזיז את המטוס ממקומו. הטייס התווכח עם הצוות, ונאמר לו "אנו ממליצים בכל הרצינות שלא לעשות זאת." בתגובה לכך הטייס לוי ענה וחשף את המצב המדויק במטוס: עלי אבו סנינה, מנהיג החוטפים, ביקש לפגוש נציג מהצלב האדום. לאחר זמן הגיע נציג הצלב האדום מירושלים ברכב של הארגון, עלה למטוס ושמע את דרישות החוטפים, אך הבהיר להם שהוא יכול רק להעביר את דרישותיהם לישראלים. צוות המשא ומתן הודיע שאין אפשרות לתדלק ללא בדיקה מכנית, ודיבר עם "קפטן רפעת" בערבית, הרגיעו, והוא הסכים לאפשר את הבדיקה המכנית והתדלוק עם בוקר ולאור יום. בעת הלילה חיבלו במטוס כך שלא יוכל להמריא. בספר של משה זונדר על החטיפה וכן בסרט שנעשה על פיו, נטען שהטייס שכנע את החוטפים לאפשר לו לנהל משא ומתן תוך ירידה מהמטוס וחזרה אליו, ושלאחר שהצוות הישראלי לא קיבל את דעתו שלא לתקוף, (לפי הסרט ישב עם דיין ודן שומרון במגדל הפיקוח) קיבל התחייבות בכתב שאם הוא ואשתו שהייתה בטיסה ימותו בפעולה, מדינת ישראל תהיה אחראית לחינוך ילדיו והשכלתם. ההכנות לפריצה ממוזער\|הרמטכ"ל דוד אלעזר ולוחמי סיירת מטכ"ל (בסרבלים לבנים מתחזים כצוות קרקע של נמל התעופה לוד) בהכנות למבצע הפריצה למטוס "סבנה" החטוף. מימין עם הגב למצלמה: אהוד ברק, 9 במאי 1972 למחרת דרשו החוטפים את אספקת הדלק וכן אספקת מזון חדשה. צה"ל האמינו כי זו הזדמנות להוציא לפועל את פעולת החילוץ. המחבלים כביכול יובאו למקום, הצוות הטכני כביכול עמד להגיע למטוס, וכשפתח הגחון של המטוס ייפתח לאספקת המזון, תחל הפריצה. אהוד ברק, מפקד סיירת מטכ"ל, נקבע כמפקד פעולת החילוץ, והרכיב כוח שהתבסס על קציני ולוחמי היחידה, ובהם גם אנשי מילואים של היחידה, אשר עבדו כמאבטחים בשירות הביטחון הכללי ונכללו בכוח הפורץ משום שהיו מיומנים בשימוש בנשק שנבחר לפעולה - אקדח ברטה בקוטר 0.22 אינץ'. תוכנית הפעולה אותה הציע האלוף רחבעם זאבי, ועליה שקדו ברק ואנשיו, קבעה כי הכוח ינוע לקרבת המטוס מחופשים למכונאים שכביכול באו לטפל במטוס ולצורך כך לבשו סרבלים לבנים. ההשתלטות על המטוס תוכננה באמצעות פריצת חמש חוליות לוחמים דרך חמישה פתחים: חוליה בפיקוד דני יתום, סגן מפקד היחידה, תוכננה לפרוץ הן מן הדלת הקדמית מחד והן מן הפתח בתחתית חרטום המטוס. בראש החוליה היה איציק גונן, שהיה אמור להיכנס ראשון בדלת הסמוכה לתא הטייס. חוליה בפיקוד עוזי דיין, שהיה מפקד צוות ביחידה, תפרוץ למטוס מן הדלת האחורית. חוליה בפיקוד עומר ערן תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף הימנית. חוליה בפיקוד מרדכי רחמים תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף השמאלית. רחמים, איש מילואים ולוחם ותיק בסיירת מטכ"ל, שימש באותם ימים כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים. שלוש שנים קודם לכן, ב-1969, מנע רחמים פיגוע בציריך נגד מטוס אל על, כשלחם בחוליית מחבלים שפתחה באש על המטוס, והרג ביריות אקדח את ראש החוליה. בשל ניסיונו הקרבי הרב, תודרך רחמים באופן אישי בידי הרמטכ"ל, דוד אלעזר, כי עליו להיות הראשון שפורץ למטוס ומשימתו הראשונה היא נטרול מטעני חומר הנפץ שבאמצעותם מלכדו המחבלים את המטוס. חוליה בפיקוד בנימין נתניהו, מפקד צוות ביחידה, תוכננה לפרוץ מדלת החירום שעל הכנף השמאלית, בעקבות החוליה שבפיקוד רחמים. פעולת ההשתלטות ממוזער\|סרט של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, המתאר את מהלך האירועים ב-9 במאי 1972, בשעה ארבע אחר הצהריים יצא לפועל המבצע שקיבל את שם הקוד "איזוטופ". צוות בן שישה עשר לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקודו של אהוד ברק וסגנו דני יתום, החל להתקרב למטוס. במקביל בוצעו פעולות הונאה שנועדו להטעות את החוטפים לחשוב שדרישותיהם מולאו, וכי לא מתוכננת פעולת חילוץ. פעולות ההונאה כללו גרירת מטוס בואינג של חברת TWA לכיוון המטוס החטוף בטענה שלתוכו יובלו המחבלים המשוחררים, וכן תנועה של משאיות צבאיות מכוסות ברזנט ואוטובוסים, שהביאו כביכול את המחבלים הכלואים ששחרורם נדרש על ידי החוטפים. עלי (קפטן רפעת) ביקש לדבר עם המחבלים המשוחררים, ונאמר לו שזה ייקח 15 דקות. לדברי קרובת משפחה של תרז, המחבלים התחבקו אלו עם אלו ושתי המחבלות, חבושות כובעי דיילות, עברו לאורך המסדרון ולחצו את ידי החטופים הלא יהודים. לדבריה שלושה נציגי "צלב אדום" שוחחו עם רפעת מבעד לחלון תא הטייס. לפי משה זונדר בספרו "סיירת מטכ"ל", ברגע שכל הלוחמים התמקמו בעמדותיהם מסביב למטוס, נתן אהוד ברק את פקודת הפריצה על ידי שריקה. במהלך הפריצה למטוס התמקם ברק בעמדה בתחתית המטוס כדי לפקד על מאמצי ההשתלטות ולתאם בין הלוחמים, כוחות החילוץ, החבלה והעתודה הנוספים. לעומת זאת לפי הכתבה ב'קולות מלחמה' של ערוץ 10, הפעולה החלה כשלפי התיאום עבד אל-עזיז אטרש, המחבל השני, פתח את דלת הגחון כדי להכניס את המזון. את החוליה הראשונה הוביל רחמים. עבד אל-עזיז אטרש, המחבל השני, פתח באש לעברו ועומר ערן ירה בו והרגו. באותה עת החל איציק גונן בפתיחת הדלת הראשית ונתקל ביריות של רפעת. הדלת הייתה תקועה וגונן הכניס את ידו וירה את כל המחסנית לכיוונו של מפקד החוליה. בפעולה זו נפצע גונן בידו. דני יתום שעמד מאחוריו ניסה גם הוא לפתוח את הדלת ולא הצליח. בו בזמן רחמים ניהל קרב יריות בין המושבים עם רפעת, אשר הסתתר בתא השירותים במטוס, אולם רחמים רדף אחריו ולבסוף ירה בו למוות מטווח קצר בתא השירותים. בשל המרחק בין החוליות לא שמעו לוחמי החוליה בפיקוד עוזי דיין את שריקתו של ברק והתעכבו בביצוע הפריצה. משהתברר כי הפעולה החלה פרץ עוזי דיין למטוס, ואחריו יובל גלילי וחזי כהן. שניות לאחר הפריצה, התרוממה ממושבה אחת המחבלות עם רימון בידה, בן ערובה שישב לידה, מפיק סרטים יהודי גרמני - מנפרד קוריטובסקי (הסרט הגרמני "ועידת ונזה"), קם בניסיון לחטוף את הרימון, אך הלוחמים שפרצו טעו לחשוב כי הוא מחבל וירו בו שישה כדורים. אף על פי שנפגע קשה חייו ניצלו והוא החלים מפציעתו. הוא נפטר בישראל בשנת 1999. מיד לאחר מכן, לכד עוזי דיין את המחבלת רימה טאנוס. אחד הנוסעים פנה לעוזי דיין והצביע על נוסעת שישבה מכורבלת בשמיכה במושב לפניו. זו הייתה המחבלת רימה טאנוס. המחבלת החזיקה רימון יד ללא נצרה ואמרה באנגלית "אל תירה". דיין הצמיד אקדח לרקתה ולקח ממנה את הרימון. ממוזער\|216x216 פיקסלים\|הנוסעים יורדים מהמטוס הכוח בפיקוד נתניהו פרץ אף הוא, בעקבות החוליה בפיקוד רחמים, אל תוך המטוס, והרג את עבד אל-עזיז אטרש שפרפר עדיין, ולכד את המחבלת הנוספת, תרז הלסה. במהלך המאבק עם המחבלת נפצע נתניהו בזרועו מכדור אקדח שפלט מרקו אשכנזי. כמו כן נפצע לוחם היחידה, איציק גונן, במהלך חילופי היריות עם המחבלים. מרגע הינתן פקודת ה"פעל" חלפה כדקה עד שחוסלו שני המחבלים ונלכדו שתי המחבלות, ובתוך דקות ספורות השתלט צוות הלוחמים על המטוס ונטרל את המטענים. שלושה מהנוסעים נפצעו במהלך ההשתלטות, לפחות שניים מירי דו-צדדי, ואחת מהפצועות, , נפטרה מפצעיה. מרי, ישראלית חברת קיבוץ לוחמי הגיטאות הנשואה לנורווגי, ששבה לביקור מולדת לאחר שהחלה את לימודיה בבלגיה, הייתה ההרוגה היחידה מבין הנוסעים. סבורים שנהרגה כתוצאה מזיהוי שגוי שלה כמחבלת. שני לוחמים מן היחידה, נתניהו וגונן, נפצעו באורח קל במהלך ההשתלטות. אחרית דבר מפקד החטיפה, עלי טהא אבו סניינה, וסגנו, עבד אל-עזיז אטרש, נהרגו בפעולה. שתי המחבלות הנותרות, רימה טאנוס ותרז הלסה, נלכדו, נדונו למאסר עולם, אך שוחררו בפורים ה'תשל"ט 14 במרץ 1979, במסגרת החזרת חייל המילואים השבוי אברהם עמרם תמורת 70 מחבלים. מקורות רבים טוענים בטעות שהשתיים שוחררו בעסקת ג'יבריל בשנת 1983. המטוס החטוף, מדגם בואינג 707, המשיך לשרת את חברת סבנה עוד כחמש שנים, לאחר מכן נקנה על ידי התעשייה האווירית ונמכר על ידה לחיל האוויר הישראלי, בו שימש כמטוס ביון במשך שנים רבות (קיבל את המספר 137) והשתתף ברוב המבצעים ארוכי הטווח של החיל. לאחר הוצאתו מהשירות עמד בבסיס החיל בלוד כגרוטאה. בשנת 2008 הוחלט לשקמו ולהעבירו לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים, אך בסופו של דבר המטוס נגרט. ביצוע החטיפה על ידי "ספטמבר השחור", שנחשב עד אז לארגון שפועל רק נגד ירדן, הפתיע את המודיעין הישראלי. כישלון הפעולה גרם לירידה במורל הפלסטיני, אך לא ריפה את ידיו של הארגון בניסיונו לשחרר את האסירים: כ-4 חודשים לאחר מכן "ספטמבר השחור" ביצע את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, שבו תבעו לשחרר 234 אסירים שהיו כלואים בישראל, ועוד שניים שהיו כלואים בגרמניה. בשנת 2005 נערך ריאיון עם המחבלת תרז הלסה, שהתגוררה בירדן, בו לא הביעה חרטה על השתתפותה בחטיפה, ואף קראה למאבק מזוין נגד ישראל. בשנת 2009 הורשתה לעבור בישראל, על מנת להגיע לוועידת אש"ף בבית לחם. בריאיון עמה שבה להאשים את ישראל בזוועות מכוונות נגד ילדים ערבים בתחומה, שלדבריה טיפלה בהם, וקראה שוב להמשך המאבק המזוין נגד ישראל. בשנת 2012 מתה המחבלת רימה טאנוס מסרטן. בשנת 2020 מתה בירדן המחבלת תרז הלסה מסרטן. סרט ממוזער\|218x218px\|טייס סבנה רג'ינלד לוי בפגישה מחודשת ומפתיעה עם מפקד סיירת מטכ"ל וכוח החילוץ, אהוד ברק בשנת 2015 הופק סרט דוקו-דרמה בשם "סבנה", אותו יצרו נתי דינר, רני סער ומשה זונדר, על החטיפה והמבצע לשחרור החטופים. הסרט שודר לראשונה ב-8 בספטמבר 2015 בערוץ 2. בסרט ישנן עדויות של הנוסעים, של הלוחמים, בהם עוזי דיין, בנימין נתניהו, דני יתום ואהוד ברק, ושל שר התחבורה דאז שמעון פרס. כמו כן, הסרט כולל קטעים מהקלטה של תיאור המקרה מנקודת ראותו של קפטן המטוס רג'ינלד לוי, המספר על כך בגוף ראשון, וכן ראיון עם אחת החוטפות, תרז הלסה, שנותרה בחיים. הסרט לוקה בכמה אי-דיוקים; הרעיון להשתמש בסרבלים ולהתחפש לטכנאים הושם בפי אהוד ברק במקום אלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי ('גנדי'), על מדי השחקן שגילם את רחבעם זאבי נענד אות מלחמת יום הכיפורים, אף שהיא פרצה רק לאחר למעלה משנה; השחקן שגילם את הרמטכ"ל דוד אלעזר ענד על מדיו את אות מלחמת ההתשה, אלא שזה חולק רק לאחר 31 שנים, ב-2003; כלא נפחא, שהוזכר בסרט כעובדה קיימת ודובר עליו בלשון הווה, הוקם רק ב-1980. לקריאה נוספת משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000, "מלאכים בלבן", עמודים 64–77 משה אלעד, סָעַרְתְּ עָלַי, ארצי: אירועים שהסעירו את ישראל, הוצאת צמרת, תל אביב, תשפ"א 2021, עמודים 138–89 אבנר שור ואבירם הלוי, סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים של היחידה, ידיעות ספרים, 2020. קישורים חיצוניים הקלטה נדירה של תחקיר מבצע "איזוטופ" ,שבוצע בסיירת מטכ"ל, בערוץ היו טיוב של ארכיון צה"ל עידן סונסינו, 40 שנה אחרי: מבצע "סבנה" מהדהד בסיירת מטכ"ל, 13 במאי 2012, באתר פז"ם מבית mako חטיפת מטוס סבנה, מאי 1972 באתר ארכיון המדינה מי ירה במרי הולצברג-אנדרסן?, אתר הקיבוצים . . דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס לציון 40 שנה למבצע סבנה הערות שוליים סבנה קטגוריה:1972 בישראל קטגוריה:פעולות טרור ב-1972 קטגוריה:חטיפות מטוסים קטגוריה:פיגועים בנמלי תעופה: ישראל קטגוריה:פעולות סיירת מטכ"ל קטגוריה:מבצעי צה"ל ללחימה בטרור קטגוריה:נמל התעופה בן-גוריון קטגוריה:תקריות ואסונות תעופה ב-1972 קטגוריה:פיגועי מיקוח נגד ישראלים בחוץ לארץ קטגוריה:בלגיה: תעופה קטגוריה:טרור פלסטיני קטגוריה:אוסטריה: תעופה קטגוריה:פיגועי טרור באירופה קטגוריה:1972 בבלגיה סבנה	2024-10-01T18:41:15
ג'ינג'יס ח'אן	הפניה ג'ינגיס חאן	2016-09-08T18:13:33
סימביוזה	שמאל\|ממוזער\|230px\|דג רמורה נדבק לצב ים. הצב אינו ניזוק מכך. שמאל\|ממוזער\|230px\|אימפלה מטופלת על ידי זרזירי בקר. שמאל\|ממוזער\|230px\|סרטן נזיר עם שושנות ים עליו שמאל\|ממוזער\|230px\|קנית קטנה מאכילה פרט טפילי של קוקייה אירופית. סימְבְּיוֹזָה (באנגלית: symbiosis; מיוונית: συμβίωσις, יחד + חיים) או צַוְתָּאוּת, היא סוג של יחסי גומלין בין מינים שונים של אורגניזמים החיים בצוותא, במשך תקופה ארוכה. כל אחד מהאורגניזמים המשתתפים בקשר סימביוטי קרוי צַוְתַּאי-סִימְבִּיּוֹנְט. קיים מצב שבו שני הסמביונטיים, מפיקים תועלת זה מזה, או מצב שבו סימביונט אחד מפיק תועלת ואילו השני אינו מושפע לטובה או לרעה. הצוותאות עשויה להתקיים בין מינים השייכים לממלכות שונות, כגון, סימביוזה בין צמחים ובעלי חיים, סימביוזה בין חיידקים וצמחים, בין פטריות וצמחים ובין בעלי-חיים ממינים שונים או שייכים לאותה הממלכה. תופעת הסימביוזה התייחסה תחילה רק למקרים בהם השותפים זכו ביתרון לעומת חיים עצמאיים. בהמשך, ההגדרה הורחבה במטרה לכלול את כל סוגי הצוותאות. יש להבחין בין סימביוזה לטפילות. טפילות, בניגוד לסימביוזה, היא יחסי גומלין בין שני אורגניזמים שבהם הפונדקאי ניזוק מן הטפיל בעוד הטפיל מפיק תועלת מן הפונדקאי. מקור המונח סימביוזה החוקר היינריך אנטון דה ברי טבע לראשונה את המונח סימביוזה בשנת 1879, כאשר חקר את היווצרות החזזיות וקבע שזוהי צורת חיים המתאפשרת על ידי חיים משותפים של שני האורגניזמים השייכים לשתי קבוצות שונות מבחינה פילוגנטית: אצות ופטריות. את המונח סימביוזה הוא הגדיר כ”חיים בצוותא של אורגניזמים שונים”. הוא הודיע על כך במונוגרפיה שפרסם ב־1879, ובתרגום לעברית נקראה "תופעת הסימביוזה". את החלופות העבריות צַוותָּאוּת וצַוְותַּאי להגדרת סימביונט גזרה האקדמיה ללשון העברית ב-2009 מן המילה הארמית צַוְותָּא (בעברית: צוות), המצויה בסִפרות חז"ל. עשרות שנים קודם לכן הציע המילונאי ראובן אלקלעי את חידושו במונח "שִׁיתּוּפָנוּת" ואת שם התואר הנגזר "שִׁתּוּפָנִי". סוגי צוותאות קיימים כמה סוגים של יחסי גומלין אפשריים בין פרטים ממינים שונים: מוטואליזם (הדדיות): כאשר שני המינים מפיקים תועלת מן הצוותאות. אנדוסימביוזה (צַוְותָּאוּת תּוֹכִית): כאשר המין האורח חי בתוך התאים של הפונדקאי ושניהם מפיקים תועלת מן הצוותאות. קומנסליזם (סְמוּכנות): כאשר אחד המינים מפיק תועלת, בעוד האחר אינו ניזוק מן הצוותאות. פרזיטיזם (טפילות): כאשר אחד המינים מפיק תועלת מן הצוותאות בעוד האחר ניזוק ממנה. מוּטוּאליזם ממוזער\|צילום של מיקוריזה של פטרייה ממשפחת ה-Amanita מוטואליזם הוא חיי שיתוף בין שני אורגניזמים המועילה לשניהם. דוגמה להדדיות היא דג הנקאי החי באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט, ומנקה את דגי שוניות האלמוגים מטפיליהם על ידי אכילת רקמת העור המת שעל פניהם. דגי השונית נפטרים מטפיליהם והנקאי זוכה לארוחה דשנה. דוגמה נוספת של מוטואליזם היא החזזית, המיצגת חיי צוותא של אצה ופטריה. האצה נעזרת בסביבה הלחה שמספקת הפטרייה, סביבה שהיא ההכרחית לקיומה, ואילו הפטרייה מנצלת חלק מהחד-סוכרים אותם מייצרת האצה בתהליך של פוטוסינתזה. דוגמה נוספת הם חיידקים מקבעי חנקן, החיים בתוך פקעיות על שורשי צמחי קטניות. הם מקבעים חנקן אטמוספירי, אשר אינו מנוצל על ידי הצמחים, ומספקים לצמח תרכובות חנקניות חיוניות. בתוך שורשי הקטניות קיימת סביבה המעודדת התפתחות חיידק הריזוביום שהוא החיידק העיקרי בשותפות הזו. יחסי מוטואליזם ניתן למצוא גם ביחסי הגומלין המתקיימים בין שורשי צמחים שונים לבין תפטיר של פטריה בשם מיקוריזה. רוב הפטריות מקיימות קשר כזה עם צמחים שונים, ושני השותפים נשכרים. הפטרייה מנצלת חלק מהסוכרים הנוצרים בצמח על ידי תהליך הפוטוסינתה והצמח מקבל מינרלים, הנספגים מהקרקע על ידי הפטרייה. מיקוריזה ידועה בישראל מתקיימת בין הצמח שמשון יושב Helianthemum sessiliflorum, לבין הפטרייה "כמהת השמשון" השייכת לקבוצת פטריות המאכל היקרות, פטריות הכמהין Terfezia boudieri. מקרה מיוחד של מוטואליזם הוא זה של הסרטן הנזיר. לפעמים, סרטן זה מצמיד שושנת ים אחת או יותר לקונכייה בה הוא מתגורר. שושנת הים היא בעל חי נטול ניידות המספקת לסרטן הגנה באמצעות הזרועות הצורבות שלה. הסרטן, בהיותו בעל יכולת תנועה, מסייע לה בהשגת אזורי מחיה שונים. בעתות רעב, הסרטן מסיר את שושנת הים מהקונכייה וטורף אותה. מקרה דומה הוא השושנון העינני (Amphiprion ocellaris), דג שחי סמוך לשושנת הים הטרקטיס (Heteractis magnifica). לשושנת הים יש מחושים צורבים שמגינים על השושנון. השושנון מגן על שושנת הים מדגים שאוכלים אותה. לאוכלי עשב רבים יש פלורת מעיים העוזרת להם לעכל חומר צמחי שקשה יותר לעיכול ממזון שמקורו מהחי. היא כוללת פרוטוזואים או חיידקים בעלי יכולת לעכל תאית. שוניות אלמוגים מתפתחות הודות ליחסי הדדיות בין אלמוגים לבין אצות שונות החיות בתוכם. רוב צמחי היבשה והמערכות האקולוגיות היבשתיות מתבססות על יחסי הדדיות בין הצמחים המקבעים פחמן מהאוויר על ידי קיבוע דו־תחמוצת הפחמן, לבין פטריות מיקוריזליות, המסייעות בספיגת מים ומינרלים מהקרקע. אנדוסימביוזה אנדוסימביוזה היא מערכת יחסים סימביוטית שבה סימביונט אחד חי בתוך הרקמות של האחר. דוגמאות כוללות חיידקים מקבוצות שונות, כגון, חיידקים מקבעי חנקן החיים בקישוריות על שורשי קטניות מסוגים שונים, וחיידקים מקבעים חנקן מקבוצת האקטינומיצטים כגון, חיידקי הפרנקיה החיים בקישוריות על שורש עץ האלמון, אצות חד-תאיות החיות בתוך ועל פני אלמוגים בוני שונית, וחיידקים אנדוסימביוטיים המספקים חומרים מזינים חיוניים לכ-10%-15% מהחרקים ומגינים על המערכת החיסונית של חרקים. קומנסליזם - סמוכנות הקומנסליזם (בעברית: סְמוּכָנוּת) הוא צורה של חיי צמידות המועילה לאחד הסימביוטים מבלי להזיק לסימביונט האחר. קיימים שני אופנים לביטוי הסמוכנות: סמוכנות שבה הפונדקאי מפיק התועלת וסמוכנות שבה הפונדקאי אינו מפיק תועלת מן השיתוף אך גם אינו ניזוק. דוגמה לכך הם האפיפיטים, קבוצת צמחים הנפוצים בג'ונגלים וגדלים על צמחים אחרים אך אינם מזיקים להם. הם קולטים את המים מהאוויר הלח בסביבתם בעזרת שורשי אוויר מיוחדים. המלחים נקלטים מהאבק ומהעפר המצטבר בחריצי קליפות העצים הפונדקאים עליהם הם צומחים. האפיפיטים אינם צמחים גבוהים וצמיחתם על גזעי העץ מאפשרת להם להגיע לגובה רב ועל ידי כך להיחשף לקרני השמש ולקיים את תהליך הפוטוסינטה. אורַח חיים מיוחד זה מאפשר להם קיום ללא מגע עם הקרקע. דוגמה נוספת לקומנסליזם היא האנפה (Ardea) הניזונה מחרקים הנחשפים על ידי רעייה של יונקים או מחרקים שוכני קרקע הנחשפים על ידי פעולת החריש. האבולוציה של הסימביוזה העדות המוקדמת ביותר לקיום תהליכי סימביוזה היא בת 515 מיליוני שנים. במחקר זוהו תולעים טפיליות על גבי ברכיופודים ונעשתה השוואה בין ברכיופודים נגועים בתולעים טפילות אלה ובין ברכיפודים לא נגועים. זיהוי התולעים כטפילות בוצע בין היתר על ידי אפיון החיבור הייחודי שהתקיים בין התולעים לברכיופודים. ממוזער\|התפתחות הסימביוזה Symbiogenesis תאוריות אבולוציוניות מנסות להסביר כיצד נוצרו תאים בעלי אברונים בעזרת אנדוסימביוזה. על פי תאורית האנדוסימביוזיס של החוקרת לין מרגוליס, שני סוגי האברונים, הכלורופלסטים והמיטוכונדריונדריה היו בעבר הקדום חיידקים עצמאיים השייכים לפרוקריוטיים. החיידקים הקדומים התמזגו לתוך יצורים חד-תאיים, כטרף שהפך לטפיל, ונוצרו ביניהם יחסים של אנדוסימביוזה. התהליכים האנדוסימביוטיים בין היצורים החד תאיים לבין החיידקים שנבלעו, הפכו במהלך האבולוציה להכרחיים. תיאוריה זו הועלתה לפני כמאה שנה, ולא התקבלה בחוגים המדעיים. החוקרת לין מרגוליס היא שקידמה את תיאוריה זו, המקובלת כיום כמקור האבולוציוני של התאים האוקריוטיים.. הנושאים בתוכם מיטוכונדריה וכלורופלסטים שהיא ראשית האבולוציה של הצמחים הירוקים ו"כיבוש היבשה" על ידם. בתרבות בקומיקס ובסרט של ונום מופיעה סימביוזה בין הטפיל ונום שמקנה לאדי ברוק יכולות יוצאות דופן, כגון ריפוי פצעים, ואדי ברוק שמאפשר לונום (הטפיל) לחיות על כדור הארץ. קישורים חיצוניים הערות שוליים * קטגוריה:אקולוגיה קטגוריה:פעילות שיתופית	2024-06-26T11:43:02
בנג'מין בלום	200px\|ממוזער\|שמאל\| בנג'מין סמואל בלום (באנגלית: Benjamin Samuel Bloom; 21 בפברואר 1913 – 13 בספטמבר 1999) היה פסיכולוג חינוכי יהודי-אמריקאי, שעמד בראש צוות שפיתח את "טקסונומיית היעדים החינוכיים", הידועה בשם "הטקסונומיה של בלום", הנחלקת ל-6 רמות של ידע ויכולת. קורות חיים בלום נולד ב-21 בפברואר 1913 בלנספורד שבפנסילבניה, ארצות הברית במשפחה יהודית ענייה, בן למהגרים מרוסיה. הוא קיבל תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת פנסילבניה ב-1935, ותואר דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1942. הטקסונומיה שפיתח ידועה כטקסונומיה של בלום, ואף שהפן הידוע בה כולל 6 רמות קוגניטיביות של ידע, היא כוללת גם ספרות רגשיות ופסיכומוטוריות. בשנות ה-60 של המאה ה-20, בעת עבודתו באוניברסיטת שיקגו, כתב שני ספרים חשובים: סטביליות והבדל של מאפיינים אנושיים טקסונומיה של מטרות חינוכיות התאוריות שלו אומצו על ידי מחוזות בתי ספר רבים, בשנות ה-70 וה-80, אך מאז רעיונותיו ספגו ביקורת נרחבת, ובמקומות רבים כבר אינם מיושמים. התאוריה שלו יכולה להיות מסוכמת בציטוט של בלום: "מטרת החינוך היא לשנות את המחשבות, הרגשות והפעולות של התלמיד". הטקסונומיה של בלום שמאל\|ממוזער\|250px\|הטקסונומיה של בלום טקסונומיה היא שיטת מיון המתייחסת בדרך כלל לתחום הקוגניטיבי. המיון המפורט, המקובל בתחום הקוגניטיבי הוא הטקסונומיה של בלום Englehart, Furst, Holl &Krathwohl,1956), Bloom) בלום פיתח את טקסונומית היעדים החינוכיים, המציגה מטרות קוגניטיביות שונות שנדרשות מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה. הטקסונומיה עוזרת בתורת המבחנים לבחור שאלות שמתאימות לתחום ההערכה בו יש עניין. טקסונומיה זו מתייחסת ליעדים כוללניים, ולא לתחומי תוכן ספציפיים. כל היעדים קשורים לפיתוח כישורים ומיומנות אינטלקטואליות. אלה מדורגים באופן היררכי, החל במיומנויות פשוטות וקלות כזיכרון וידע וכלה במיומנויות מורכבות ומופשטות כהערכה. הטקסונומיה מתייחסת לשש קטגוריות של יעדים כללים: ידע: זכירה וזיהוי של מרכיבים ספציפיים בתחום הנלמד. שחזור של עובדות, תופעות, רעיונות ועקרונות. כלומר, מטרה שאפשר להשיגה על ידי זכירה בלבד, ללא צורך ברמה גבוהה יותר. הבנה - (comprehension): רמת חשיבה המאפשרת לוודא את יכולת השימוש בידע ומתוארת במונחים של שלוש אופרציות שונות, הנעות מהדרגה הנמוכה יותר שהיא תרגום, דרך הדרגה הבינונית שהיא פירוש ועד לדרגה גבוהה יותר שהיא חיוץ (אקסטרפולציה). יישום - (application): היכולת להשתמש בעקרונות, הכללות, רעיונות, חוקים ושיטות שונות במצבים חדשים לתלמיד (כך תבוא לידי ביטוי אף מידת ההבנה שלו את הרעיון, העיקרון וכולי). ניתוח - (analysis): היכולת לפרק מצב או בעיה (מסר) למרכיבים יסודיים, כך שמערכת היחסים בין הרעיונות/המושגים נעשית ברורה. למשל, הבחנה בין עובדות להשערות, גילוי הנחות סמויות, הבחנה בין תוצאות למסקנות, הבחנה בין סיבות לתוצאות בתהליך היסטורי, הבחנה בין מידע רלוונטי למידע בלתי רלוונטי, גילוי שגיאות היגיון בטענה, הסקה לגבי מטרת המחבר על פי יצירתו. סינתזה - (synthesis): היכולת לצרף, לארגן ולקשור רכיבים וחלקים ליצירת מבנה שלם מורכב שלא היה ברור כל כך קודם לכן. למשל, הצעה של מערך מחקר לבחינת השערות המחקר, תכנון יחידת לימוד בנושא מסוים, ניסוח השערות למחקר, בניית רציונל למחקר. הערכה (evaluation): היכולת לשפוט (באופן איכותי או כמותי) ערכם של רעיונות, עבודות, פתרונות, שיטות, חומרי למידה וכולי, תוך שימוש בקריטריונים או בסטנדרטים, על מנת לקבוע דיוק, אפקטיביות, יתרונות, חסרונות וכולי. למשל, שיפוט של או ביקורת על מאמר מדעי, הערכה של מידת האובייקטיביות של היסטוריון על פי השימוש שעשה במקורות ההיסטוריים שלרשותו, הערכת יצירה מוזיקלית על-פי קריטריונים מקובלים. פופהם (Popham) טוען שמכיוון שרוב הזמן בוחנים בבתי הספר ידע בלבד, ייתכן שעבור מורים יהיה יעיל יותר לכווץ את הטקסונומיה לשתי רמות עיקריות: ידע. כל דבר שהוא יותר גבוה מרמת ידע. ראו גם הטקסונומיה של בלום קישורים חיצוניים קורות חייו קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו קטגוריה:פסיכולוגים יהודים אמריקאים קטגוריה:פסיכולוגים חינוכיים קטגוריה:פילוסופים של החינוך קטגוריה:פילוסופים יהודים אמריקאים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פנסילבניה קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת שיקגו קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1913 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1999	2024-10-17T14:23:29
אדום	אדום הוא אחד מצבעי היסוד (במערכת ההוספה). האור האדום הוא קרינה אלקטרומגנטית בתדירויות הגל הנמוכות ביותר שעין האדם מסוגלת לקלוט. אורך הגל של אור אדום הוא בין 620 ל-740 ננומטר (תדירות בין 400 ל-480 טרה-הרץ). אורכי גל ארוכים יותר נקראים "תת-אדום" (או "אינפרה-אדום") והם אינם בתחום הספקטרום הנראה לעין האנושית. גוון אדום אשר נוטה לעבר הכתום וחסר כל מרכיב כחול נקרא "שני". אדום אשר חסר כל מרכיב צהוב ונוטה לעבר הסגול נקרא "ארגמן". אדום עם גוון סגלגל נקרא "אדום יין", "בורגונדי" או "בורדו". דם מחומצן הוא אדום עקב נוכחות ההמוגלובין והחמצן. אור אדום הוא הראשון שנבלע על ידי מי ים, לכן דגים וחסרי חוליות ימיים שנראים אדומים, נראים למעשה שחורים בסביבה הטבעית שלהם כשמביטים בהם ממרחק של יותר מכמה מטרים. אטימולוגיה המילה "אָדֹם", כמו גם המילים הנרדפות לה, "תּוֹלָע" ו"שָׁנִי", מצויות כבר במקרא. הפירוש המקורי שלהן תיאר גם את הצבע האדום וגם את הצבע החום. לפי מודל השפה הפרוטו-שמית, המילה "אָדֹם" דומה מאוד למילה, שתיארה את הצבע האדום ואת הצבע החום באם השפות השמיות. (לפי המודל, בפרוטו-שמית היו שמות רק לארבעה צבעים: לאדום-חום, לירוק-צהוב, ללבן ולשחור). ככל הנראה, יש קשר בין מוצא המילה "אָדֹם" לבין מוצא המילים "דם" ו"אדמה". שימושים, סמליות וביטויים הצבע האדום בטבע ממוזער\|250px\|שקיות דם בעלי חיים (מרכיב במטבח התאילנדי) בשוק בסמוט פרקן ממוזער\|250px\|מושיות אדומותהאדום המזוהה עם רעילות/מרירות הוא צבע אזהרה לטורפים פוטנציאליים אדום הוא צבעו הטיפוסי של הדם עקב הברזל שבהמוגלובין. הפסיכואבולוציה של האדם התפתחה לקלוט אדום כצבע בולט מאוד לעין. בשונה מרוב מיני היונקים, קופי העולם הישן (הקופים צרי האף) ובהם האדם, מסוגלים להבחין בין ירוק לאדום משום שיש להם 3 סוגי מדוכים ברשתית העין (אדום, ירוק וכחול) לעומת 2 בלבד אצל יונקים אחרים כמו הקופים רחבי האף של אמריקה הדרומית והקיפופים. יש המייחסים התפתחות זו לצורך במציאת פירות בגווני אדום על רקע חופת עלים ירוקה או לצורך בהבחנה בין עלים צעירים אכילים בגוון אדמדם לעומת עלים בוגרים ירוקים ודלי ערך תזונתי. הסבר אלטרנטיבי לראיית הצבע מתמקד לא בחיפוש מזון אלא יכולת הבחנה חברתית כמניע האבולוציוני להבחנת צבעים משוכללת להתמקדות באדום דווקא. ניתן למסור ולהפיק אינפורמציה על מצב רוחו ומצב בריאותו של אדם או בעל חיים מצבע עורו אם עור קירח משיער גלוי לעין. גון העור נקבע לא מעט על ידי לחץ הדם הקובע כמה המוגלובין יהיה בנימי העור ומצב החמצון של הדם. הדם בהיר יותר ככל שיותר המוגלובין קשור לחמצן. נתוח ספקטרום של האור המוחזר מעור חשוף מעלה כי כמות הדם משנה את הגוון מצהוב (חוסר דם) לכחול ואילו מצב החמצון של ההמוגלובין משנה את הספקטרום בציר שבין ירוק (דם עני בחמצן) לאדום. בעלי חיים שלהם רק שני סוגים של תאים רגישים לצבע יוכלו להבחין רק במימד אחד של שינוי גוון ודרושה התוספת החדשה יחסית מבחינה אבולוציונית, ההבחנה בין ירוק לאדום, כדי לקבל אינפורמציה מלאה. שיא הרגישות של המדוכים ברשתית העין האחראים להפרדה בין אדום לירוק הוא באורכי גל בו נמצא ההבדל המקסימלי בין ההחזרה מדם מחומצן לדם עני בחמצן. קופים שלהם ראיית צבעים מלאה נוטים להשאיר אזורים קרחים על גופם ובפרט בפנים, באחוריים וליד אברי המין ואילו הקופים עיוורי הצבעים נוטים לכסות את כל גופם בשיער. הצבע האדום, באופן אוניברסלי, מתקשר לכעס, לקנאה ולעוצמה. במחקר בו הוצגו צורות פשוטות בצבעים שונים הנחקרים מייחסים לאדום יותר כח, סטטוס חברתי ותוקפנות . התהדרות פרחים בצבעים מרהיבים אינה קשורה לאסתטיקה. צבעם מכוון לתדירויות אור שאינן נקלטות בעין האנושית, אך מובילות חרקים לאיבוקם. בני אדם בייתו פרחים והכליאו אותם כדי ליצור מגוון צבעים. הפרח האדום הידוע והפופולרי ביותר שפורח בישראל הוא הכלנית המצויה, שאף נבחר לפרח הלאומי של ישראל. פסטיבל "דרום אדום" הוא פסטיבל שנתי בישראל המוקדש לפריחת מרבדי הכלניות בנגב הצפוני ועוטף עזה. בישראל יש יחסית מעט מיני פרחים בצבע אדום, בנוסף לכלנית בולטים המינים הבאים של פרחים אדומים: צבעוני ההרים וצבעוני השרון, נורית אסיה, פרג אגסני, דמומית קטנת-פרי ודמומית ארצישראלית, אדמונית החורש ודם-מכבים אדום. ישנם בעלי חיים המשתמשים בצבע האדום על מנת להזהיר שהם רעילים ובכך להרתיע טורפים. חיפושית מושית השבע בולטת בצבעה האדום-כתום-ארגמן שאף העניק לה את שמה המדעי. אדום-החזה הוא מין של ציפור הנפוצה בישראל. באסטרונומיה, ענק אדום הוא כוכב בסוף ימיו; וננס אדום הוא סוג של כוכב. ישנם אנשים הלוקים מעיוורון צבעים לאדום (protanopia) - נובע מחוסר מוחלט בקולטני הצבע האדום ברשתית. הלוקים בפגם זה רואים אדום כשחור. כאחוז אחד מכלל הזכרים לוקה בעיוורון לאדום. הצבע האדום בתרבות ממוזער\|250px\|נשים אדומות שיער לבושות בשמלות אדומות ממוזער\|250px\|המלכה האדומה - בובת ראווה לבושה באדום מכף רגל ועד ראש וסביבה תפאורה אדומה, מיצג מהתיאטדון הדני המלכותי בקופנהגן שמאל\|ממוזער\|250px\|לוחם שוורים מנופף בבד אדום במהלך מלחמת שוורים במטרה להרגיז את השור. מכאן צמח הביטוי לנופף בסדין אדום לפני שור. אדום מקושר לאהבה. ציורים של לבבות באים לעיתים קרובות בצבע אדום. אדום מקושר לקיום יחסי מין. רובע היצאניות של אמסטרדם, "רובע החלונות האדומים", ידוע בצבעו האדום. בשל העובדה שהצבע האדום הוא צבעו של הדם, האדום מקושר לאל המלחמה היווני, ארס ולאל המלחמה הרומי מרס, ולכוכב הלכת מאדים הבולט בצבעו האדום וששמו העברי והלועזי קשור לכך. בקבלה היהודית הצבע האדום קשור למידת הגבורה והדין. אדום הוא אחד מצבעיה המסורתיים (לצד כחול) של מריה הקדושה, ואחד מצבעי חג המולד. השימוש בצבע אדום בקישור לחג המולד יסודו בשימוש בצבע כלבושו של סנטה קלאוס בפרסומות של קוקה-קולה (שצבעיה אדום ולבן). דיו אדום מסמל חוב, כמו כן, גם הפסדים במאזן כספי. בשוק המניות של צפון אמריקה, אדום מסמל ירידה במחיר של מניה. לעומת זאת, בשוקי מניות במזרח אסיה, אדום מסמל דווקא עליה במחיר של מניה. בהיסטוריה היפנית, אדום הוא צבע של דגלים צבאיים אשר שימשו את שבט טאירה (נקרא גם הייקה), ושל שבט מינאמוטו (נקרא גם גנג'י), שני שבטים אשר נאבקו על השליטה בסוף תקופת הייאן, בסוף המאה ה-12. בתרבות הסינית, אדום הוא צבע של מזל טוב ומשתמשים בו לקישוט ובגדי חתונות. באופן מסורתי, בחברה הסינית נהוג לתת כסף בחבילות אדומות. באירוע הקומיקס הלילה האפל ביותר של כותרי גרין לנטרן, מתגלים חמישה חילות פקחים צבעוניים בנוסף לחיל הפקחים הירוקים ולחיל סינסטרו הצהוב. אחד מאותם חילות הוא חיל הפקחים האדומים בראשותו של אטרוסיטוס, אשר שואב את כוחו מהאור האדום של הספקטרום הרגשי, המסמל זעם. אדום מושך את תשומת לבם של אנשים, ולרוב הוא מתפרש כסימן של סכנה, לכן צבע זה דומיננטי בשלטים ותמרורי אזהרה, נורות בלימה של רכבים, מנורות של רכבי חירום כמו אמבולנסים וכבאיות ונורות בראשי מגדלים ואנטנות. אדום מסמל "עצור" בתמרורי תנועה ורמזורים. כיוון שאדום בולט ומושך את העין נעשה בו שימוש רב בעולם העסקי וחברות רבות משלבות אותו בלוגו, בשלטים, בפרסומות ובאריזות שלהם. בין החברות הבינלאומיות בעלות לוגו שכולל צבע אדום: קוקה קולה, מקדונלד, לגו, טויוטה, מיצובישי, מוטורולה, CNN ,BBC, נטפליקס ועוד. ובישראל בנק הפועלים, סופר פארם, שופרסל, הום סנטר, רשת פוקס, to go ורבים נוספים. בתוכנות מחשב נעשה שימוש בצבע אדום בהודעות קריטיות ובאזהרות. הצבע האדום משמש תדיר לסימול כעס כמו בביטוי "רואה אדום". לנופף בבד אדום לפני שור - הוא ביטוי שלקוח ממלחמת שוורים שמשמעותו התגרות חזקה. דגל אדום בחוף הים מסמל שמסוכן להתרחץ בו. בשבטי ישראל, הצבע האדום סימל את שבט ראובן. בישראל, אזעקת צבע אדום היא אזעקת מלחמה המתריעה על ירי רקטות לעבר יישוב מסוים. הצבע האדום בספורט בכדורגל, השופט מראה כרטיס אדום לשחקן שמורחק מהמגרש. הצבע האדום מייצג קבוצות ספורט רבות מסיבות שונות: ישראל: רבות מקבוצות הפועל כגון הפועל תל אביב, הפועל ירושלים, הפועל באר שבע, הפועל חיפה ואחרות. מקור השימוש באדום בספורט הישראלי, נובע מקרבה היסטורית לשמאל ולסוציאליזם. בריטניה: ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול ארצות הברית: שיקגו בולס גרמניה: באיירן מינכן יוון: אולימפיאקוס ניתוח סטטיסטי של תוצאות משחקי כדורגל באנגליה משנת 1947 ועד 2008 מראה כי לקבוצה בתלבושת אדומה יתרון על יריבותיה הלבושות בכל צבע אחר. לא רק שקבוצות "אדומות" זכו ביותר אליפויות ממה שניתן היה לצפות באופן אקראי אלא שבכל הליגות המיקום של לובשי האדום גבוה באופן מובהק משל יריבותיהן. התופעה קשורה, כנראה, להשפעה הרגשית של הצבע על היריבים ועל השופטים. הצבע האדום כסמל השמאל והסוציאליזם ממוזער\|150px\|הדגל האדום לשימוש באדום כצבע השמאל והסוציאליזם יש היסטוריה ותיקה וברוב מקורותיה היא נובעת מצבע הדם. השימוש הראשון של האדום בתור מייצג הפועלים והשמאל הוא בצרפת, כאשר היו אומרים שצבע דמם של האצולה הוא כחול לעומת צבע הדם של העם הפשוט שהוא אדום, מכאן גם דגל צרפת, שבו האדום מסמל את העם, הכחול את האצולה והלבן את הכנסייה. השימוש בצבע כסמל השמאל קיבל תפנית, כאשר בהפגנה למען זכויות עובדים בסוף המאה ה-19 בשיקגו נהרגו מספר מפגינים מירי השוטרים ומיד לאחר מכן, הניף אחד מהמפגינים את חולצתו של חברו שמת, החולצה הייתה לבנה ומלאה בדם, כך שנראתה אדומה ובכך נחרת הדגל האדום כסמל הסוציאליזם. וברוח זאת נבחרו מילות ושם השיר "דגל אדום". החל ממהפכות "אביב העמים", שימש אדום כצבע של המהפכות באירופה, כמו "החולצות האדומות" של ג'וזפה גריבלדי בריסורג'ימנטו האיטלקי, ואומץ כצבעם של מפלגות השמאל וקבוצות רדיקליות, בזמן שלבן סימל את תומכי המשטרים המלוכניים והשמרנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. מלחמת האזרחים ברוסיה ומלחמת האזרחים בפינלנד התנהלו בין ה"אדומים" (הסוציאליסטים) ל"לבנים" (מתנגדי הסוציאליזם למיניהם). הזיהוי של הקומוניזם עם האדום ה"סוציאליסטי" (והיותו הצבע הראשי בדגל ברית המועצות) הוביל לביטויים של המלחמה הקרה כמו "האיום האדום" ו"הרפובליקה העממית של סין האדומה" (לעומת סין הלאומנית, הנקראת גם "סין החופשית", הידועה בשם טאיוואן).220px\|שמאל\|ממוזער\|דגל ברית המועצות שמאל\|ממוזער\|220px\|דגל הרייך הגרמני השלישי שרובו אדום בעקבות הקשר שנוצר בין הצבע האדום לסוציאליזם ולמעמד הפועלים, מפלגות המזוהות עם הרעיון הסוציאליסטי השתמשו בצבע זה, אך לא רק הן. מפלגות מוכרות אשר אדום הוא צבען המסורתי: גרמניה: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה -Sozialdemokratische Partei Deutschlands ומפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי הנוספת - Partei des Demokratischen Sozialismus. הולנד: מפלגת העבודה - מפלגה סוציאליסטית. בריטניה: מפלגת העבודה הבריטית. ישראל: מפלגת העבודה (בשילוב עם כחול), חד"ש - חזית ורשימה בכנסת של שמאל רדיקלי בישראל וערביי ישראל בה חברה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (בשילוב עם ירוק), דעם - מפלגת פועלים סוציאליסטית/קומוניסטית ישראלית ערבית-יהודית. פלסטינים: החזית העממית לשחרור פלסטין - ארגון טרור סוציאליסטי. ואף-על-פי-כן, ישנן גם מפלגות המייצגות עקרונות הפוכים מעקרונות הסוציאליזם, ובכל זאת בחרו להשתמש בצבע האדום כצבען: קנדה: המפלגה הליברלית של קנדה. ארצות הברית: המפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית, מפלגה קפיטליסטית-שמרנית. גרמניה: מפלגת הפועלים הלאומית סוציאליסטית בגרמניה (Die Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei) הצבע האדום בצבא במפות צבאיות מסומנים כוחות אויב באדום ו"כוחותינו" בכחול. בצה"ל שמאל\|ממוזער\|100px\|סמל חטיבת הצנחנים: נחש מכונף על רקע אדום בצה"ל, צבע אדום מסמל קרביות ויוקרה: כומתה אדומה היא הכומתה של חטיבת הצנחנים וחטיבת עוז (חטיבת הקומנדו), וכן של יחידות העילית הכפופות ישירות למטכ"ל. הכומתה האדומה נחשבת יוקרתית. רקע אדום לכנפי צניחה קיבלו הצנחנים שהשתתפו בצניחות המבצעיות במבצע קדש. חיילי החטיבות צנחנים, נח"ל וכפיר, כמו גם חיילי היחידות המטכ"ליות נועלים נעליים המכונות "אדומות" (בפועל צבען חום-אדמדם), הנחשבות יוקרתיות יותר מאלה השחורות, אותן נועלים שאר חיילי צה"ל. תעודת הלוחם, אותה מקבלים לוחמים בצה"ל לקראת סוף שירותם - צבעה אדום. לוחמים נוהגים למקם חתיכת פלסטיק אדום או בד אדום ברקע של סיכת הכומתה שלהם. סימן זה מצביע על שירות בגזרה מבצעית. דגלו של חיל התותחנים הישראלי - צבעו אדום ושחור. הדגל האדום מסמל מצבי סכנה - כגון מצב בו מותרת פתיחה באש או שטחי אש. בחיל הים מסמל הדגל האדום מצב בו יש "משמעת אש" - במסגרתה אין להדליק אש, כגון בשעת תדלוק כלי שיט. בהלכה רבי יוסף קארו בחיבורו בית יוסף ורבי משה איסרליש בהגהותיו לשולחן ערוך, בסימן העוסק באיסור הליכה בחוקות הגויים, כתבו שבמקום שנהגו הגויים ללבוש בגדים אדומים אסור ללבשם. מקור דבריהם הוא מהמהרי"ק שכתב שאם הבגד מבטא אמונה אלילית או פריצות, חל האיסור "ובחקותיהם לא תלכו", שלא לנהוג כמנהגם. ומאחר והצבע האדום מבטא יותר מכל הצבעים את הפריצות והגאווה, לכן יש איסור ללבוש בגדים אדומים, כמנהג הגויים. לדעת רוב פוסקי ההלכה גם היום חל האיסור ללבוש בגדים אדומים. אכן האיסור הוא רק בבגד שכולו או רובו הבולט אדום, אבל בגד שרק מיעוטו אדום או שצבעו לא ממש אדום, כגון ורוד או בורדו, מותר לדעת כל הפוסקים ללובשו. ישנם כמה פוסקים שמקילים בזמננו (למשל הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה פסק שבימינו אין איסור ללבוש בגדים אדומים, משום שלדעתו רק כאשר נהגו הגויים ללכת עם בגדים אדומים, חל האיסור לנהוג כמנהגם. אבל, מאחר שהיום אין מנהג מובהק של גויים ללכת בבגדים אדומים, ממילא אין בזה איסור) ללבוש בגדים אדומים. קישורים חיצוניים דדי כהן, מחשבה על הצבע האדום, מגזין אאא לטיפוגרפיה, 20 במאי 2014. גיל גרינגרוז, חשיבות הצבע האדום כגורם משיכה מינית ונכונות לסקס אצל נשים, בלוג הומו סאפיינס Dye Hard: The Race to Revolutionise the Colour Red , Google Arts & Culture and הספרייה הלאומית הערות שוליים קטגוריה:צבעים קטגוריה:צבעי הקשת	2024-09-26T11:29:57
מיקרומעבד	REDIRECT מעבד	2004-07-08T10:37:32
צבועון	הפניה צבועון הרעמה	2013-06-30T17:55:24
מטאורואיד	מטאורואיד הוא גוף שמימי קטן ומוצק הנע בתוך מערכת השמש. מטאורואיד קטן מאסטרואיד. על אף שאין תחום גדלים מדויק המשמש להגדרת מטאורואידים, מקובל להציב את הגבול בין אסטרואיד למטאורואיד בסדר גודל של 10 מטרים. מטאורואידים קטנים מ-100 מיקרומטר מסווגים גם כאבק בין-כוכבי. המסלול הגלוי של מטאורואיד שנכנס לאטמוספירת כדור הארץ (או של גוף אחר) נקרא מטאור או כוכב נופל. אם מטאורואיד מגיע לקרקע ושורד את הפגיעה הוא נקרא "מטאוריט". מטאורים רבים המופיעים בזה אחר זה במרווחים של שניות או דקות, ונראים כמגיעים מאותה הנקודה בשמיים, נקראים מטר מטאורים. מקור המילה מטאור מהמילה היוונית meteōros שמשמעותה "גבוה באוויר". מקורות 250px\|ממוזער\|שמאל\|מטר מטאוריטים בשנת 1995. צולם בחשיפה ארוכה ולכן ייתכן שבעירת המטאורים לא התרחשה בו-זמנית. למטאורואידים כמה מקורות: שביטים – גרגרי אבק הנותרים מאחור כשאריות של "זנב" השביט. רסיסי אסטרואידים – כתוצאה מהתנגשות אסטרואידים בינם לבין עצמם ובגופים שמימיים אחרים. פסולת מעשה-ידי אדם – שאריות טילים, חלקי חלליות, שאריות דלק מוצק ועוד. גופים קטנים מחגורת האסטרואידים. אבק בין-כוכבי (נדיר). סוגי מטאורואיד טבעיים מטאורואיד העשוי ברובו מקרח מטאורואיד העשוי ברובו ממתכת (בעיקר ברזל) מטאורואיד העשוי ברובו מאבנים מטאור ומטאורואיד כאשר מטאורואיד נכנס לאטמוספירה של כדור הארץ (או זו של כל גרם שמיים אחר), הוא מתלהט כתוצאה מהלחץ שהוא מפעיל על האוויר (ram pressure), שגורם להתחממות האוויר בסביבתו, וכתוצאה מהחיכוך באוויר, ומתאדה בחלקו או בשלמותו. עבור מטאורואידים גדולים מ-10 ס"מ, החיכוך פחות משמעותי בתהליך ההתחממות. הבעירה של המטאורואיד והיינון של חלקיקי האטמוספירה והמטאורואיד יוצרים פס אור הנקרא מטאור או "כוכב נופל". אם חלק מהמטאורואיד מגיע לקרקע, הוא מכונה מטאוריט. הואיל והתחממות המטאורואיד כתוצאה מחיכוך תלויה בשטח הפנים שלו, גופים קטנים מאוד, שקוטרם קטן מ-0.01 מ"מ מאיטים מבלי להישרף. גופים זעירים אלו, הקרויים גם מיקרו-מטאוריטים, נופלים על קרקע כדור הארץ באופן קבוע. מעריכים שכ-20,000 טון של מיקרו-מטאוריטים מגיעים לפני הקרקע מדי שנה. ראו גם מטאור מטאוריט קישורים חיצוניים (אנגלית) הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:מטאוריטים קטגוריה:גרמי שמיים קטגוריה:מערכת השמש	2024-09-07T01:50:35
העתקה נורמלית	באלגברה ליניארית, אופרטור נורמלי (בעברית: העתקה נורמלית) היא העתקה ליניארית ממרחב מכפלה פנימית לעצמו, המתחלפת עם ההעתקה הצמודה שלה. בפרט, כל העתקה אוניטרית, הרמיטית או אנטי-הרמיטית היא נורמלית. המטריצה המייצגת של העתקה נורמלית, ביחס לבסיס אורתונורמלי, היא מטריצה נורמלית. במרחב מממד סופי, העתקה היא נורמלית אם ורק אם היא ניתנת ללכסון אוניטרי. משפט הפירוק הספקטרלי מכליל עובדה זו למרחבי הילברט. הגדרה ואפיון העתקה ליניארית ממרחב מכפלה פנימית אל עצמו היא נורמלית, אם מתקיים , כאשר היא ההעתקה המוגדרת (על פי משפט ההצגה של ריס) על ידי הנוסחה לכל . העתקות מתחלפות תהי העתקה לכסינה ממרחב וקטורי לעצמו. כלומר, אפשר לפרק כאשר לכל , והערכים העצמיים שונים זה מזה. העתקה מ- לעצמו מתחלפת עם אם ורק אם היא שומרת על כל אחד מהמרחבים העצמיים . בפרט, נניח ש- העתקה לכסינה שהערכים העצמיים שלה שונים זה מזה (בסימוני הפסקה הקודמת, ). אז מתחלפת עם אם ורק אם הן לכסינות במשותף, כלומר יש בסיס של שאבריו הם וקטורים עצמיים של ושל גם יחד. וקטורים עצמיים וערכים עצמיים תהי העתקה נורמלית. לכל סקלר , גם נורמלית. לכל מתקיים (משום ש-). אם , אז . (אכן, לפי ההנחה , ולפי 1,2 גם ). וקטורים עצמיים של ערכים עצמיים שונים הם אורתוגונליים זה לזה. (אכן, אם ו-, אז לפי 3 ). לכסון אוניטרי משפט. תהי העתקה ליניארית ממרחב מכפלה פנימית סוף-ממדי לעצמו (מעל שדה המספרים המרוכבים). אז נורמלית אם ורק אם לכסינה אוניטרית (מעל המרוכבים). הוכחה. אם לכסינה אוניטרית אפשר לכתוב כאשר ו- אלכסונית. במקרה כזה קל לחשב ש-. בכיוון ההפוך, מכיוון שהפולינום האופייני של מתפצל מעל המרוכבים, ניתנת להצגה על ידי מטריצה משולשית, כלומר קיים בסיס כך שלכל מתקיים . הפעלה של תהליך גרם-שמידט על הבסיס הזה משאירה את משולשית. הצבה של ההצגה המשולשית בשוויון מראה שלמעשה פועלת עליו בצורה אלכסונית, כלומר היא אלכסונית ביחס לבסיס אורתוגונלי. בניסוח אחר, משפט. תהי . אז נורמלית אם ורק אם היא לכסינה אוניטרית (מעל המרוכבים). מכיוון שהערכים העצמיים של מטריצה סימטרית ממשית הם ממשיים, הוכחה דומה מוכיחה את הגרסה הממשית של המשפט: משפט. כל מטריצה סימטרית היא לכסינה אוניטרית מעל הממשיים. קטגוריה:אלגברה ליניארית	2024-09-18T14:51:40
חטיבה 401	ממוזער\|250px\|טנק מרכבה סימן 4 של חטיבה 401 בעת ביצוע ירי בתותח ממוזער\|250px\|טנק מרכבה סימן 4מ של חטיבה 401 עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" במהלך מבצע צוק איתן. חטיבה 401, המכונה גם "עוצבת עקבות הברזל", היא חטיבת שריון סדירה בצה"ל תחת פיקוד עוצבת הפלדה (אוגדה 162). כיום החטיבה מפעילה טנקי מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" ומערכת ניהול קרב ממוחשבת צי"ד, וכן החלה בקליטת טנקים מסוג מרכבה ברק. טנקים אלה הם המתקדמים בצה"ל ובין המתקדמים בעולם. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה אחסאן דקסה. היסטוריה התפתחות הרכב החטיבה החטיבה הוקמה בשנת 1967 על בסיס גדוד טנקי מגח 46 "שלח", גדוד מילואים איתו לחמה במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוסב גדוד 46 לגדוד סדיר, ולחטיבה נוספה פלוגת קשר. ב 1968 הועבר לחטיבה גדוד מגח סדיר 79. בכך הפכה 401 לחטיבת טנקים מגח סדירה, הראשונה בצה"ל. בהמשך 1968 הועבר לחטיבה גדוד שלישי, גדוד החרמ"ש 195 "אדם" אשר הוסב ב 1970 לגדוד טנקים מגח סדיר. עם שלושה גדודים אלה, לחמה החטיבה בסיני במלחמת ההתשה ובשנים שעד מלחמת יום כיפור. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הועבר גדוד 79 לחטיבה 14 ו 401 קיבלה תמורתו את גדוד מגח 52 "הבוקעים" . במקביל, גם פלוגת הסיור של חטיבה 14 הועברה ת"פ חטיבה 401. הפלס"ר נשאר תחת 401 עד לפירוקו בסוף 1974. ב 1981 הועבר גדוד 195 לחטיבה 500, שהיתה ממוקמת בבקעת הירדן. במלחמת שלום הגליל, סופח לחטיבה גדוד מילואים 8578. לאחר המלחמה הוקם גדוד 34, על בסיס חיילי ישיבות ההסדר מגדוד 8578. ב-1988 הוסב גדוד 34 ליחידת נ"ט ומספרו שונה ליחנ"ט-94 בשם גדוד דוכיפת. בהמשך הפך לגדוד חירמ"כ, אשר הועבר ב-2005 לחטיבת כפיר. ב-1988 הוקמה פלוגה ט', פלוגת מרגמות (7). בהמשך הוסבה לחרמ"ש מכוון שטחים. לאחר מכן נעשה ניסיון להקים גדוד חרמ"ש על בסיס שתי פלוגות חרמ"ש סדירות. ב 1991, לאחר פירוק חטיבה 211, הועבר גדוד עשת (9), גדוד פלמ"ח במקור, לחטיבה 401. החטיבה הועברה לאוגדה 162 ותפסה במקום 211 את גִזרת אדומים. ב 1992 הוקם בחטיבה פלס"ר מילואים, שפעל תחתיה עד 2003. ב 2003, עם פירוק חטיבה 500, הועבר פלס"ר 500 הסדיר, לחטיבה 401. הפלס"ר פעל תחת החטיבה עד לפירוקו בשנת 2021. ב-2006 הוכפף גדוד אסף (601) של חיל ההנדסה הקרבית תחת פיקוד החטיבה. גדוד 79 גדוד 79 היה גדוד המגח הראשון בצה"ל. הגדוד הוקם בשנת 1965, במסגרת חטיבה 7. במהלך ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים, הועבר הגדוד בשנת 1968 לחטיבה 401, שהפכה מחטיבת מילואים לחטיבת מגח סדירה. מפקדי גדוד 79 (ת"פ חטיבה 401) שםתקופת כהונההערות אביגדור בן-גל 1968–1970 מפקד הגדוד במרבית תקופת מלחמת ההתשה. לימים מפקד פיקוד הצפון. דן שני (פרידברג) 1970 עיטור המופת במלחמת ששת הימים. נפל במלחמת ההתשה, בעת היותו מג"ד 79. אביגדור בן-גל 1970 הוחזר לפקד על הגדוד עקב נפילתו של דן שני יעקב לפידות 1970–1972 לימים מפקד המכללה לביטחון לאומישלמה ניצני 1972–1973 פיקד על הגדוד במלחמת יום כיפור, עד לפציעתו ב-7 באוקטובר 1973 מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה למלחמת ששת הימים הגיעה החטיבה, עדיין בשלבי הקמתה, רק עם גדוד המילואים מגח 46. על הגדוד פיקד מח"ט 401 סא"ל אורי בר-און. הגדוד לחם במסגרת אוגדה 84 בפתחת רפיח. לאחר המלחמה הושלמה הקמת החטיבה, כחטיבת טנקי מגח סדירה, שפעלה יחד עם חטיבה 14 באוגדת סיני (252). תפקיד האוגדה כלל החזקה בקו התעלה שהשתרע לאורך 160 קילומטרים. החטיבה הייתה הראשונה לקלוט טנקי מגח 6 שנרכשו בכספי הסיוע האמריקני. גדודים 46 ו-79 של החטיבה השתתפו במבצע אסותא באזור א-צפי מדרום לים המלח מבצע שנערך במקביל לפעולת כראמה. במהלך מלחמת ההתשה הייתה החטיבה בית יוצר לטנקיסטים מנוסים שהיוו את עיקר מערך המילואים שהשתתף במלחמת יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים לפני מלחמת יום הכיפורים הוצבה החטיבה בחזית הדרום תחת פיקודה של אוגדה 252. שתי חטיבות האוגדה (401 ו-14) נהגו להחליף זו את זו מדי שלושה חודשים: אחת החטיבות הוצבה בקו המוצבים והשנייה בעורף לאימונים וטיפול בטנקים ובכלים אחרים. בעת זו היה דן שומרון, שעבר הסבה לחיל השריון מן הצנחנים, מפקד החטיבה. עם פרוץ המלחמה, היה תורה של חטיבה 401 להיות בעורף והיא הוצבה במחנות רפידים וביר תמדה. בפרוץ הקרבות, משיקולי פריסה ומיקום, הועבר גדוד 79 לחטיבה 14. בהתאם, גדוד 52 הועבר לחטיבה 401. עם תחילת הצליחה, פתח חיל האוויר המצרי במטס הפצצה גדול. מפקדת החטיבה נפגעה ותשעה חיילים נהרגו. החטיבה קיבלה פקודה לנוע לעבר החלק הדרומי של תעלת סואץ ולחבור למעוזים. החטיבה ביצעה את הפקודה, אך הצעתו של דן שומרון לפנות את המוצבים נפלה על אוזניים ערלות. מפקד האוגדה, האלוף מנדלר הורה לאנשי המוצבים להישאר במעוזים ואסר על הפינוי. שומרון, מפקד החטיבה, ניסה להציל חלק מן הלוחמים שכותרו במעוזים, אך כשל. בשעות הראשונות של המלחמה, גדוד 52 בפיקודו של עמנואל סקל (עדיין ת"פ חטיבה 14 בקו המוצבים) לחם לבדו בארמייה ה-3 המצרית הצולחת בגזרה המרכזית, כשהוא סופג ובולם את מכת הפתיחה המפתיעה. בסביבות 16:30, בעיצומה של הלחימה הועבר הגדוד, בהוראה בקשר, לחטיבה 401 . את רוב פגיעותיו, בחללים ובפצועים, ספג הגדוד באותן ארבע עד שש שעות לחימה קשות עד הגיע ראשוני טנקי התגבורות של חטיבה 401 בשעה 20:00. החטיבה קיבלה, כמתוכנן, את הפיקוד על הגזרה הדרומית, שחולקה באופן הבא: החלק הדרומי שכלל את תצפית ראס מסאלה, ואת מעוזי “המזח” ו”הכפר” - באחריות גדוד 195 בפיקוד סא”ל עוזי לבצור (לנצנר), מתוגבר במה שנותר מפלוגה א' של גדוד 52, שלחמה במקום מפרוץ האש. מרכז הגזרה ומעוז ”מפצח” - באחריות גדוד 52, בפיקוד סא"ל עמנואל סקל, שבשלב זה כלל את הכוח שנותר מפלוגה ב’, את הפלס”ר, ואת פלוגה כ’ מגד’ 195. צפון הגזרה, כולל שני צדי ציר הגידי, ומעוזי “בוצר” ו”ליטוף” - באחריות גדוד 46 בפיקוד רס”ן דוד שובל, מתוגבר במה שנותר מפלוגה ג’ של גדוד 52, שלחמה במקום מפרוץ האש. החטיבה ניסתה לבלום את התקדמות החי"ר והשריון המצריים לתוך שטח סיני, אך נחלה הצלחה חלקית בלבד. בסוף היום השני למלחמה נותרו בחטיבה פחות ממחצית הטנקים במצב שמיש ועשרות חיילים נהרגו. עם זאת, פעולות החטיבה עיכבו את פריסת הגשרים בגזרת דרום התעלה.ממוזער\|250px\|מגח 6 אשר שירת את החטיבה לפני טנק המרכבהב-8 באוקטובר תקפה החטיבה את הכוחות המצריים באזור "מפצח" סמוך לציר "לקסיקון", והשמידה כ-20 טנקים ועוד משאיות תחמושת, אך נאלצה לסגת בעקבות ההפגזות המצריות ותקיפות חיל האוויר המצרי. באותו יום אחר הצהריים הגיעה חטיבה 164 לגזרה, ונטלה את האחריות על גזרת מעבר הגידי, בעוד חטיבה 401 התייצבה באזור מעבר המיתלה. ב-9 באוקטובר בלמה החטיבה מתקפה של הדיוויזיה ה-19 המצרית, והשמידה כ-60 טנקי אויב. באותו יום נטשו כוחות גדוד 46 את רכס קרת מורה על פי הוראות הפיקוד, מהלך שהתברר לאחר מכן כטעות גדולה שעליה שילמו כוחות החטיבה ביוקר רב. בימים הבאים המשיכו כוחות החטיבה בלחימה נגד הכוחות המצריים בגזרה, וב-12 באוקטובר תפס גדוד 202 בפיקודו של דורון רובין את השטח שמדרום לחטיבה. ב-13 באוקטובר נהרג מפקד האוגדה אלברט מנדלר מדרום לגזרת החטיבה, כתוצאה ממארב טילי סאגר שנורו על ידי המצרים, ובמקומו מונה למפקד האוגדה קלמן מגן. ב-14 באוקטובר השתתפו כוחות החטיבה בבלימת מתקפת השריון המצרית, וגדוד 46 סייע לגדוד 202 ולכוחות נוספים בקרב ואדי מבעוק, שבמהלכו הוא פגע ב-60 כלי רק"מ מצריים מבלי שספג שום אבדות.ממוזער\|250px\|אימון של חטיבה 401 במרכבה סימן 4קרבות הבלימה בגזרה זו נמשכו עד 18 באוקטובר, כאשר כוחות חטיבה 401 יחד עם חטיבה 164 וגדוד 202 הבטיחו את מעברי המיתלה והגידי מפני כוחות הארמייה השלישית המצרית. ב-18 באוקטובר בצהריים החלה החטיבה בתנועה לעבר הגשרים שעל התעלה, למעט גדוד 52 שבשלב זה הושאר בגדה המזרחית, ולמחרת חצו כוחות החטיבה את התעלה ונכנסו לאזור החיץ החקלאי. במהלך ה-19 באוקטובר סייעו כוחות החטיבה למתקפתה של חטיבה 217 על מתחם "מקצרה", ולאחר מכן השתתף גדוד 46 בניסיון לטהר את בסיס הטילים 6115, אולם נסוג לאחר שכמה חיילים וביניהם המג"ד דוד שובל נפצעו, ולאחר שנפגעו כמה טנקים. בימים שלאחר מכן התקדמו כוחות החטיבה דרומה לעבר סואץ. ב 23 באוקטובר חצה גם גדוד 52 את התעלה, והתקדם בלחימה לעבר חבירה עם החטיבה. ב-24 באוקטובר כוחות החטיבה כבשו את נמל עדבייה, ובכלל זה את מפקדת זירת ים סוף המצרית. ב 28 באוקטובר גדוד 52 חבר לחטיבה בק"מ ה 101. לאחר מלחמת יום הכיפורים עם תום המלחמה, ולאחר הסכם הפסקת האש עם המצרים, הוחזרה החטיבה לצד המזרחי של התעלה והוצבה בצומת טסה בפיקודו של אהוד ברק, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. באותה עת כללה החטיבה 3 גדודי מגח (52, 46 ו-195). סמח"ט 401 היה סא"ל עמנואל סאקל. מג"ד 195 היה דני יתום (לשעבר הסגן של אהוד ברק כשהאחרון היה מפקד סיירת מטכ"ל). כשנה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה עבר גדוד 195 לחטיבה 500, והחטיבה תוגברה בגדוד מילואים שהורכב מחיילים בני ישיבות ההסדר. מלחמת לבנון הראשונה ממוזער\|250px\|טור משוריין של חטיבה 401 במבצע צוק איתן הכולל טנקי מרכבה סימן 4מ ודחפורי D9. במלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה בפיקודו של אל"ם עוזי לבצור, תחת פיקוד אוגדה 252 בפיקוד תא"ל עמנואל סקל בגיס המזרחי, במזרח הגזרה המזרחית, בסמוך לגבול לבנון–סוריה. החטיבה כללה 3 גדודי מגח 6 – גדוד 46 בפיקוד סא"ל צביקה פריד, גדוד 52 בפיקוד סא"ל אורי אגמון, וגדוד מילואים 8578 בפיקוד סא"ל עופר פירעם. החטיבה פרצה בכיוון עין יטא דרך ראשיא וכפר קוק, והתייצבה בהפסקת האש באזור דיר אל-עשייר. לאחר המלחמה, על בסיס חיילי ישיבות ההסדר מגדוד המילואים, הוקם גדוד סדיר – גדוד 34. אחרי מלחמת לבנון הראשונה לאחר מלחמת לבנון ביצעה החטיבה פעילות ביטחון שוטף בגזרות שונות, בהן יהודה ושומרון, רצועת עזה, רמת הגולן ורצועת הביטחון בדרום לבנון (עד סמוך לנסיגה בשנת 2000). חלק מהפעילות נעשתה תוך שימוש בטנקים וחלקה הייתה פעילות חיל רגלים. בחודש יולי 1993, במסגרת מבצע דין וחשבון, ביצעו כוחות של גדוד 9 ירי פגזים אל מטרות מחבלים בלבנון. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה עברה פעילותה המרכזית של החטיבה לרצועת עזה ויהודה ושומרון. החטיבה משתמשת כיום בטנק מרכבה סימן 4 שהחליף את טנקי המגח 6ב' גל שבהם השתמשה החטיבה עד 2004. מלחמת לבנון השנייה החטיבה נטלה חלק פעיל בכל מהלך מלחמת לבנון השנייה. הטנקים החדישים נלחמו בעיקר בגזרות המזרחיות באזור מטולה וכמו כן השתתפו בקרבות בינת ג'בייל. עקב השימוש המוגבר בנשק נ"ט הרסני ומכיוון שטנקים של החטיבה היוו את הקו הראשון בלחימה בגזרתם, ספגה החטיבה אבדות רבות. 12 מלוחמיה נהרגו בקרבות בלבנון ועשרות נפצעו. פעילות ביטחון שוטף ברצועת עזה החטיבה השתתפה בפעילות ברצועת עזה, ואף זקפה לזכותה פגיעה במחבלים ולכידתם. במהלך הלחימה בעזה השתתף גדוד 52 במבצעים רבים ופגע בעשרות מחבלים, ועל כך הוענק לו פרס הרמטכ"ל ליחידה המצטיינת לשנת 2008. ב-2010 החלו לצייד את טנקי המרכבה סימן 4 של החטיבה במערכת ההגנה האקטיבית לטנקים "מעיל רוח". במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט היסטורי של רקטה נגד טנקים ששוגרה לעבר טנק של גדוד עשת. במחצית השנייה של שנת 2012 הסתיימה התקנת "מעיל רוח" בכל טנקי החטיבה. חטיבה 401 הייתה חטיבת חיל השריון המובילה במבצע צוק איתן ב-2014 וזאת הודות למערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" שמגינה עליה מפני רקטות נ"ט וטילי נ"ט. במהלך המבצע השמידו כוחות החטיבה מטרות טרור רבות ופגעו בעשרות מחבלים, שמהם לפחות 120 נהרגו. מערכת "מעיל רוח" פעלה בהצלחה ויירטה מספר רקטות וטילי נ"ט שנורו לעבר הטנקים, לרבות טילי קורנט מתקדמים. מערכת צי"ד שהותקנה בטנקים ייעלה באופן ניכר את ניהול הקרב והתקשורת בין הטנקים לחמ"ל ולגורמים השונים בשדה הקרב. ב-2023 החלה החטיבה בהסבה לטנק המרכבה סימן 4 ברק (שנקרא גם בקיצור מרכבה ברק). זהו הדגם המתקדם ביותר של טנק המרכבה, והוא כולל מיגון משופר, מערכת "מעיל רוח" משודרגת, חיישנים רבים לאיכון מטרות, מערכת C4ISTAR עם בינה מלאכותית ושיפורים רבים נוספים. ממוזער\|248x248 פיקסלים\|צוות הקרב החטיבתי 401 פושט בחופים הצפוניים של רצועת עזה במהלך התמרון הקרקעי במלחמת חרבות ברזל מלחמת חרבות ברזל במלחמת חרבות ברזל לחמה חטיבה 401 במספר רב של קרבות. במהלך מתקפת הפתע על ישראל סייעה החטיבה רבות בהדיפת מתקפת הטרור של חמאס. בשלב השני של הלחימה, עם תחילת התמרון הקרקעי בעומק שטח רצועת עזה, החטיבה הייתה בין הראשונות שנכנסו לשטח הרצועה מכיוון צפון, כבר ב-27 באוקטובר. החטיבה השתתפה בקרבות רבים בצפון הרצועה, כמו בכיתור העיר עזה כשבועיים לאחר תחילת התמרון, המשיכה במבצעים בצפון הרצועה גם חודשים רבים לאחר מכן, ואף הובילה אחדים מהם, כמו את הלחימה במרחב בית החולים א-רנתיסי. בשלב השלישי של הלחימה, החל מאמצע חודש פברואר 2024, הובילה החטיבה מספר קרבות אזוריים שבהם צה"ל השתמש במסדרון נצרים כדי להגיע במהירות ליעדים בסביבה. המוצלח שבהם היה מבצע ניתוח מקומי, שכלל השתלטות מחודשת על בית החולים שיפא, אך לפניו היו מבצעים בשאטי ובזייתון, ואחריו בנוסייראת. בקרב רפיח הובילה החטיבה את כוחות אוגדה 162, כבשה את מעבר רפיח, התקדמה לאורך ציר פילדלפי כולו, עד קו החוף, ולחמה במספר גדודי חמאס לאורך הציר. ב-26 ביוני התקיים בתוך רפיח טקס החלפת מפקד החטיבה, ובו נכנס לתפקידו אל"ם אחסאן דקסה, במקום אל"ם בני אהרון שפיקד על החטיבה מתחילת המלחמה. גדודי החטיבה הרכב החטיבה מבוסס על גדודי שריון, שחלקם התחלף במהלך השנים. בחלק מהשנים כללה החטיבה גם גדוד חיל רגלים וכיום כוללת החטיבה גם גדוד הנדסה קרבית. יחידות החטיבה העיקריות כיום: גדוד שלח (46) גדוד הבוקעים (52) גדוד עשת (9) גדוד אסף (601) של חיל ההנדסה הקרבית פלחי"ק אייל (298) גדוד 46 (שלח) גדוד 46 הוקם כגדוד חי"ר במילואים, לאחר מלחמת העצמאות, והשתתף בלחימה במלחמת סיני. ב-1961 עבר הסבה לשריון ופעל תחת חטיבה 7 כגדוד טנקי AMX-13. ב-1965 עבר הסבה למגח. ב-1967 הועבר לחטיבת המגח 401 בעת הקמתה, והיווה את גדוד ההקמה שלה. ככזה יצא למלחמת ששת הימים, ולחם בה כגדוד מגח מילואים בפיקודו של אורי בר-און. הגדוד כלל שתי פלוגות אורגניות בפיקוד אמנון גלעדי ושלום אנגל (עין גל), ושתי פלוגות מבית הספר לשריון – פלוגת קמ"ט (קורס מפקדי טנקים) בפיקוד דן שני, ופלוגת קק"ש (קורס קציני שריון) בפיקוד עמוס כץ. פלוגת שלום אנגל הייתה הפלוגה היחידה בצה"ל עם תותחי 105 מ"מ ומנועי סולר. 7 פלוגות המגח האחרות (3 של 401, ו-4 הפלוגות של גדוד 79) היו עם מנועי בנזין ותותחי 90 מ"מ. הגדוד לחם בין השאר גם תחת חטיבת הצנחנים באוגדה 84 בקרבות ההבקעה ברפיח. לאחר המלחמה הוקם כגדוד סדיר בפיקודו של אריה קרן והשתתף בפעולת כראמה. במלחמת ההתשה פעל בסיני, בפיקודם של עמוס כץ ומשולם רטס. במלחמת יום הכיפורים לחם בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הגדוד השתתף בלחימה במלחמת לבנון הראשונה. ב-2004 קלט את טנקי המרכבה 4 והשתתף בלחימה במלחמת לבנון השנייה בין השאר בקרב הסלוקי. במבצע צוק איתן לחם הגדוד בגזרת בית חאנון. מפקדי גדוד 46 שםתקופת כהונההערות ולטר הנגבי 1962 יצחק בן ארי 1962–1963 אורי אורן 1963 גדעון גורדון 1963–1965 לימים מפקד עוצבת מרכבות הברזל ? ? אורי בר-און 1967 מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים, במקביל לתפקידו כמפקד חטיבה 401, שהייתה בשלבי הקמה. לימים ראש מטה פיקוד הצפון אריה קרן 1967–1968 מג"ד 46 הראשון, כגדוד סדיר. עמוס כץ 1968–1969 לימים מח"ט 188, ומפקד עוצבת סיני משולם רטס 1969–1971 בעל עיטור העוז, נפל במלחמת יום הכיפורים גדעון אבידור 1971–1972 גיא בר-כוכבא 1972–1973 דוד שובל 1973–1974 מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים. לימים מח"ט 14 במלחמת לבנון הראשונה, ומפקד עוצבת בני חיל חיים אלקן 1974–1975 לימים מפקד חטיבה 421 עמית ברוך 1975–1976 מתניה יריב 1976–1977 יהודה נווה 1977–1978 אהרון באומוול 1978–1980 ישראל גולדשטיין 1980–1981 צביקה פריד 1981–1982 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה זאב גולדבלט 1982–1983 ציון ספיר 1983–1985 לימים מפקד חטיבת מנשה ומנכ"ל האגודה למען החייל דודו קידר 1985–1986 אודי אדם 1986–1987 לימים מפקד פיקוד הצפון אורי רוזנטל 1987–1988 מוטי קרמר 1988–1989 דידי בן יואש 1989–1991 לימים קצין השריון הראשי בחירום אורי כהן-שובל 1991–1992 חלוצי רודוי 1992–1994 לימים קצין שריון ראשי גדי יעקב 1994–1996 אסף גורן 1996–1997 אמיר לב 1997–1999 לימים סגן מפקד חטיבה 401 יצחק תורג'מן 1999–2001 לימים ראש אט"ל תומר גולן 2001–2003 דודי קמחי 2003–2005 אלעד רצאבי 2005–2007 מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה ג'וני כהן 2007–2009 לימים מפקד חטיבה 600 ערן שני 2009–2011 לימים מפקד חטיבת מרכבות הפלדה דודו סונגו 2011–2013 לימים מפקד חטיבה 401 אוהד מאור 2013–2015 לימים קצין שריון ראשי צפריר הר שושנים 2015–2017 לימים סגן מפקד חטיבה 401 יצחק אלפסי 2017–2019 לימים מפקד עוצבת ראם נעמן הלר 2019–2021 לימים קצין המבצעים של פיקוד הדרום רותם ולצמן יולי 2021 – מאי 2023 לימים סגן מפקד חטיבת הנח"ל גל לוי מאי 2023 – מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל גדוד 52 (הבוקעים) הגדוד הוקם בנובמבר 1947 ולחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי (חטיבה 5). כאשר מוספרו חטיבות צה"ל במהלך המלחמה, קיבל הגדוד את המספר 52 מפני שהוא הגדוד השני שהוקם בחטיבת גבעתי, שקיבלה את המספר 5. השם "הבוקעים" ניתן לגדוד מפני שהשתתף בפריצת המצור על הנגב, שהטיל הצבא המצרי. למעשה, זהו גדוד "הבוקעים" השני, שכן גדוד 51 של גבעתי (שב-1956 עבר לגולני) שלחם באותם קרבות, קיבל עוד קודם לכן את השם "הבוקעים" (גדוד "הבוקעים" הראשון). בשנת 1956 הועבר גדוד 52 לחטיבה 7. ממוזער\|טירונים של חטיבה 401 בטקס סיום מסלול במלחמת סיני היה גדוד חרמ"ש בפיקוד אורי רום, במסגרת חטיבה 7. ב-1958 הוסב לגדוד טנקים מסוג שרמן ו-AMX. במחצית הראשונה של שנות ה-60, פלוגות השרמן של הגדוד השתתפו במלחמה על המים, במסגרת חטיבה 7. בשנת 1965 הוקם בחטיבה 7 גדוד המגח הראשון (גדוד 79). בתמורה, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14. במלחמת ששת הימים – שתי פלוגות שרמן M50 ו-M51, ופלוגת AMX, בפיקוד ששון יצחקי. הגדוד לחם במסגרת חטיבה 14 ונטל חלק מרכזי בקרב אבו עגילה. ב-1968 הגדוד הוסב לטנקי מגח. במלחמת ההתשה גדוד מגח שהוצב בגזרת קו בר-לב תחת פיקוד חטיבה 14. במלחמת יום הכיפורים גדוד מגח בפיקוד עמנואל סקל. לפני המלחמה הגדוד היה ממוקם בקו התעוזים (קו המוצבים) באזור ראס סודר בגזרה הדרומית של החזית המצרית, כשהוא מאויש במלואו. מפקדי הפלוגות היו דויד קוטלר (מ"פ א), חנוך סנדרוב (מ"פ ב), ובועז עמיר (מ"פ ג). בשעות הראשונות של המלחמה, עדיין ת"פ חטיבה 14, הגדוד לחם לבדו בארמייה ה-3 המצרית הצולחת, כשהוא סופג ובולם את מכת הפתיחה המפתיעה. משיקולי פריסה ומיקום, בסביבות 16:30 בעיצומה של הלחימה הועבר הגדוד, בהוראה בקשר, לחטיבה 401 שמפקדה היה דן שומרון. בתמורה העבירה 401 את גדוד 79, לחטיבה 14. את רוב פגיעותיו, בחללים ובפצועים, ספג הגדוד באותן ארבע עד שש שעות לחימה קשות עד הגיע ראשוני טנקי התגבורות של חטיבה 401 בשעה 20:00. גדוד 52 השתתף בקרבות הבלימה ובמתקפת הנגד, וצלח את התעלה עד שהתמקם בקילומטר ה-101; בקרבות ספג הגדוד אבדות כבדות. הגדוד סיכל מאמץ צליחה של המצרים בדרום האגם המר, השמיד כמעט כליל גדוד שריון מצרי, ונחלץ לעזרת גדוד שכן במסגרת התקפה חטיבתית לאורך ציר המיתלה תוך שהוא חוצה מערך אויב של כוחות שריון וחי"ר. במלחמת לבנון הראשונה – לחם כגדוד מגח M60 בפיקוד אורי אגמון, במסגרת חטיבה 401. במלחמת לבנון השנייה – גדוד מרכבה סימן 4, בפיקוד גיא קבילי שנפצע, והוחלף על ידי צחי שגב (המג"ד שקדם לו). הגדוד השתתף בלחימה בגזרה המרכזית של דרום לבנון, במסגרת חטיבה 401. במבצע צוק איתן – גדוד מרכבה סימן 4 בחטיבה 401. בימי המבצע לחם תחת פיקוד חטיבת גבעתי. על פועלו זכה הגדוד בצל"ש אלוף פיקוד הדרום. בשנת 2023 החל הגדוד להצטייד בטנקי מרכבה 4 ברק לצד מרכבה 4 - 400, בעוד מרכבה 4מ היו צריכים לעבור ליחידות המילואים. אבל עם תחילת מלחמת חרבות ברזל שהביאה גם לטבילת האש הראשונה של דגם "הברק", נוצר צורך מבצעי להמשך השימוש בדגם 4מ עד להסבת יחידות המילואים ובמקביל הצורך בעוד טנקים זמינים. מפקדי גדוד 52 שםתקופת כהונההערות יעקב פרי (פרולוב) 1947–1948 לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים אביב ברזילי 1948–1949 יוסף גבע 1949–1951 לימים נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה אברהם טמיר 1951–1952 לימים ראש אגף התכנון אהרון דורון 1952–1953 לימים ראש אגף כוח אדם שלמה להט (צ'יץ') 1954–1955 לימים מח"ט 7, מפקד עוצבת סיני (אוגדה 252) בדרגת אלוף, ראש אכ"א, וראש עיריית תל אביב. יצחק בר-און אוגוסט–אוקטובר 1956 אורי רום1956–1957מפקד הגדוד (חרמ"ש) במלחמת סיני. לימים ראש הג"א אלברט מנדלר 1959–1960מג"ד 52 הראשון, כגדוד טנקים. לימים מח"ט 8 במלחמת ששת הימים, ומפקד עוצבת סיני (אוגדה 252) בדרגת אלוף. נהרג במלחמת יום הכיפורים בעת היותו מפקד האוגדה.מוסה פלד1960–1962לימים אלוף, מפקד גייסות שריון משה בר כוכבא 1962–1963 לימים אלוף, מפקד פיקוד דרום שאול גבעולי 1963–1964 לימים קצין חינוך ראשי גדעון אלטשולר 1964–1965 לימים מפקד חטיבה 274ששון יצחקי 1965–1967 מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים. לימים מפקד החטיבה אמנון רשף 1967–1969 לימים מפקד גייסות השריון רן שריג 1970–1972 מפקד הגדוד במלחמת ההתשה, לימים מפקד עוצבת ראם נחום זקן 1972–1972 מפקד גדוד 433, מפקד חטיבה 656, וסגן מפקד גייסות השריון עמנואל סקל 1972–1974 מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים מפקד מפקדת חילות השדה עוזי בן יצחק 1974–1975 לימים מפקד באלי"ש ומפקד אוגדת יהודהמוטי פז דב ישראליאורי אגמון ינואר 1981 – יולי 1982 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה. לימים מפקד עוצבת סינישמואל פז 1984 מוטי בר לב \| חיים מלכא 1986–1987 מתי שולמן 1988–1990 זהר עמיר 1990–1992 לימים מח"ט 264 (27) סמי תורג'מן 1992–1994 לימים אלוף פיקוד הדרום יוני צור 1994–1996 בועז אברהם מרץ 1996 – מרץ 1998 יגאל סלוביק 1999–2001 לימים ראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה איציק כהן 2001–2003 צביקה צורן לימים מפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף צחי שגב גיא קבילי –2006 מפקד הגדוד במלחמת לבנון שנייה עד לפציעתו צחי שגב 2006– חזר לפקד על הגדוד במלחמת לבנון השנייה לאחר פציעת המג"ד רונן דגמי לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורףארז סעדון רונן תמים 2010–2012 לימים מפקד חטיבת מרכבות הפלדה אודי צור 2012–2014 לימים מפקד חטיבה 7 שגיב דהן 2014–2016 מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת שומרוןניסים חזן 2016–2018 לימים מפקד עוצבת ראם אפיק מזור 2018–2020 ניב דאובה אוקטובר 2020 – יולי 2022 דניאל אלה יולי 2022 – יולי 2024 מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל עד פציעתו בקרב רפיח יהודה שלו יולי 2024 - גדוד 9 (עשת) הגדוד התשיעי של הפלמ"ח, לחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבת הנגב. הגדוד הוקם זמן קצר לפני כיבוש באר שבע, כגדוד פשיטה ממוכן, בפיקוד ישראל כרמי. הגדוד כלל שתי פלוגות ג'יפים של "יחידת הפשיטה", ואת יחידת "חיות הנגב" בהרכב של שתי מחלקות, שהועברה מהגדוד השני, וצוידה ב-10 זחל"מים. בהמשך, הוסבה יחידה זו לפלוגת חרמ"ש. בסיסו של הגדוד היה ליד קיבוץ רוחמה בנגב. הגדוד התשיעי היה הגדוד היחידי מחטיבת הנגב-פלמ"ח, שהמשיך להתקיים לאחר סיומה של מלחמת העצמאות. ב-1949 עם פירוק חטיבת הנגב, הועבר לחטיבה 7 כגדוד חי"ר. ב-1953 הוסב שוב לחרמ"ש. ב-1955 נקלטו בגדוד טנקי AMX-13. במלחמת סיני לחם במסגרת חטיבה 7, כגדוד טנקי AMX-13. פלוגה ב' AMX-13 סופחה במלחמה לחטיבת הצנחנים 202. במלחמת ששת הימים לחם כגדוד חרמ"ש בפיקודו של מרדכי אביגד, במסגרת חטיבה 7. מפקדי הפלוגות במלחמה היו יואב וספי, עוזי לבצור ויוסי פלד. ב-1968 הועבר הגדוד לחטיבה 14, כאשר זו העבירה את גדוד החרמ"ש 195 לחטיבה 401. במלחמת ההתשה לחם כגדוד חרמ"ש בגזרת קו בר-לב במסגרת חטיבה 14. ב-1970 הוסב לגדוד טנקי מגח (במקביל לגדוד 195 שהוסב בחטיבה 401). במלחמת יום הכיפורים, הגדוד בפיקוד יום-טוב תמיר לחם בגזרת צפון סיני. הגדוד כלל 3 פלוגות מגח בפיקוד המ"פים יונתי (יהונתן) צוובנר, אורי הקמן ונועם דביר. סך הכול 33 טנקים. על אף שהיה שייך אורגנית לחטיבה 14, במלחמה היה כפוף מבחינה מבצעית לחטיבה המרחבית 275 שישבה בבלוזה בפיקודו של אל"ם פנחס נוי (אלוש) ולחם במסגרת זו. עם פרוץ האש התקדם הגדוד למשימותיו הקבועות מראש לפי תוכנית "שובך יונים": פלוגה אחת פוצלה לצמדי טנקים שנשלחו למעוזים באזור הביצות הצפוני ביותר (ממעוז "כתובה" ועד "בודפשט"), פלוגה נוספת נשלחה לאזור מעוז "מפרקת", והפלוגה השלישית לאזור קנטרה ומעוז "מילנו". חיילי החי"ר המצרי שצלחו את התעלה החלו לירות על הטנקים בטילי נ"ט ולתקוף את המעוזים. טנקים רבים נפגעו בשעות הראשונות ללחימה ואחרים עלו על מוקשים ושקעו בביצות. עד שעות הערב נותרו מהגדוד טנקים בודדים שהמשיכו ללחום, כדוגמת "טנק הקצינים", ומחלקת טנקים בפיקוד שלמה ערמן (סמל המחלקה שלקח פיקוד בנפול מפקדו). אך הגדוד ירד מהסד"כ הצה"לי. במהלך הקרבות נהרגו 67 מלוחמיו, מרביתם תוך שעות ספורות. בין ההרוגים גם שלושת מפקדי הפלוגות. רבים נוספים נפצעו או נפלו בשבי. הלוחמים שנותרו התפזרו בין יחידות שונות בגזרה. בשעה 20:00 הגיעה לאזור חטיבה 460 ומפקד גדוד 9, יום-טוב תמיר, הצטרף לחטיבה ולחם איתה עד סוף המלחמה. חיילים רבים מהגדוד עוטרו לאחר המלחמה בעיטורים, ביניהם שלמה ערמן ויובל נריה שעוטרו בעיטור הגבורה. לאחר המלחמה, בלחץ המג"ד יום-טוב תמיר, הגדוד הוקם מחדש, בפיקודו, תחת חטיבה 14. בדצמבר 1980 הועבר הגדוד לחטיבה 211 שבפיקוד המרכז. במלחמת לבנון הראשונה, לחם כגדוד טנקי מגח במסגרת חטיבה 211. ב-1983–1984 הגדוד הוסב לטנקי מרכבה סימן 2ב. ב-1991, עם פירוק חטיבה 211, עבר הגדוד לחטיבה 401, ועקב כך הוסב לטנקי מגח. ב-2005 עבר, עם כלל החטיבה, הסבה לטנקי מרכבה סימן 4. ככזה, השתתף בלחימה במלחמת לבנון השנייה. בהמשך, פעל ולחם במסגרת חטיבה 401 בכל המבצעים והמלחמות, כולל במבצע צוק איתן ובמלחמת חרבות ברזל. מפקדי גדוד 9 שםתקופת כהונההערות ישראל כרמי מאי 1948 – נובמבר 1948 מפקד הגדוד הראשון לימים קצין משטרה צבאית ראשי חיים בר-לב נובמבר 1948 – אוגוסט 1949 מפקד הגדוד במבצע חורב. לימים הרמטכ"ל ה-8יהונתן דותן אוגוסט 1949 – פברואר 1950 זאב אשכולות פברואר 1950 – מרץ 1950 סוורין הורוביץ מרץ 1950 – אפריל 1951 אריה שחר (שוורצמן) אפריל 1951 – ינואר 1953 לימים ראש מטה פיקוד הדרום שמואל גבעון נובמבר 1953 – אפריל 1954 יצחק ארד אפריל 1954 – יוני 1955 אורי רום יוני 1955 – אוקטובר 1956 לימים ראש הג"א ישראל הדר אוקטובר 1956 – דצמבר 1956 מפקד הגדוד במלחמת סיני, נפטר מסרטן שלושה חודשים לאחר מינויו ישראל גרנית דצמבר 1956 – ספטמבר 1958 לימים מפקד עוצבת מרכבות הברזל משה נחשון (ליפסון) ספטמבר 1958 – ספטמבר 1959 בצלאל אמיר ספטמבר 1959 – נובמבר 1960 לימים קצין חינוך ראשי ולטר הנגבי נובמבר 1960 – אפריל 1962 מרדכי צפורי אפריל 1962 – פברואר 1963 לימים קצין שריון ראשי אלי דורון פברואר 1963 – יולי 1964 אלדד אבידר יולי 1964 – אוקטובר 1966 מרדכי (מקסי) אביגד אוקטובר 1966 – יולי 1967 לימים נספח צה"ל במערב גרמניה, מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים יגאל בן דוד יולי 1967 – ינואר 1968 יעקב הדר פברואר 1968 – אוקטובר 1968 לימים מפקד עוצבת בני חיל שלמה ארבלי אוקטובר 1968 – דצמבר 1969 מפקד הגדוד במלחמת ההתשה אוריאל רוזן דצמבר 1969 – מרץ 1971 גיורא חייקה מרץ 1971 – 1973 לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה יום-טוב תמיר 1973 – מרץ 1974 מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים נספח צה"ל באנגליה דני בנדל מרץ 1974 – אוגוסט 1974 אהוד סוקול אוגוסט 1974 – ספטמבר 1976 צוק בוסתן ספטמבר 1976 – פברואר 1978 רמי כהן פברואר 1978 – יולי 1978 שמי עטר יולי 1980 – יולי 1981 יצחק לב-ארי יולי 1978 – נובמבר 1979 יגאל אייל נובמבר 1979 – יולי 1980 שלמה אריאל יולי 1981 – ספטמבר 1982 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה יפתח רון-טל ספטמבר 1982 – מרץ 1984 לימים מפקד זרוע היבשה אודי אמיר מרץ 1984 – צחי כהן אילן פרץ – יולי 1995 אגאי יחזקאל יולי 1995 – 1998 לימים רח"ט תכנון באגף התכנון עינב שלו לימים מח"ט 401 וקצין אג"ם פיקוד המרכז תומר יפרח 2003–2005 לימים מפקד חטיבה 188 אפי דפרין 2005–2007 מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבה 27 ליאור הוכמן 2006 מפקד הגדוד למשך מספר חודשים לאור פציעתו של אפי דפרין במלחמת לבנון השנייה. לימים מפקד חטיבה 460 יאיר ברנס 2007–2008 הודח ב-2008 בעקבות הפיגוע במסוף נחל עוז אוהד נג'מה 2008–2010 לימים מפקד החטיבה וקצין שריון ראשי איתי ברין 2010–2013 לימים מפקד עוצבת ראם ונספח צה"ל בפולין יוראי בן חור 2013 פרש מתפקידו אופיר זילברשטיין 2013–2015 מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת הראלגידי כפיר-אל 2015–2017 לשעבר מפקד גדוד הדס בבה"ד 1, לימים קצין אג"ם של עוצבת געש אלעד אפרתי 2017–2019 לימים מפקד גדוד 196 בחטיבה 460 נתנאל לסרי 2019–2021 לימים קצין אג"ם של עוצבת הפלדה ומפקד עוצבת הגולן אליעזר אברמוביץ' 2021–2023 לימים סמח"ט 401נתנאל ביטוןאוגוסט 2023 –מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל פלס"ר 401 ממוזער\|250x250px\|סיכת לוחם בפלס"ר 401 ממוזער\|250x250px\|לוחמי פלס"ר 401 מדמים מלחמה ככל פלס"רי השריון תפקידה של פלוגת הסיור (פלס"ר) היה איסוף מודיעין קרבי בתוך שטח האויב, בזמן אמת ובצורה נסתרת, עבור חטיבת השריון והובלתה אל הלחימה. יחידה זו ביצעה גם משימות חי"ר, וסיור (רגלי ורכוב). היחידה זכתה ב-5 צל"שים, רובם במהלך מלחמת לבנון השנייה. בספטמבר 2021 נסגרה היחידה ולוחמיה הוסבו ליחידות מובחרות אחרות. היסטוריה מלחמת ההתשה היחידה הוקמה לראשונה בשנת 1968, בזמן מלחמת ההתשה. תפקידה העיקרי היה ביצוע פעילות מבצעית לאורך תעלת סואץ, כולל תצפיות ארוכות טווח, מארבים וסיורים. מסלול ההכשרה כלל אימוני חי"ר, רכב: ג'יפ סיור ונגמ"ש, סיירות, טופוגרפיה וניווט, ומודיעין שדה. אחד ממפקדיה הבולטים באותה תקופה היה רס"ן בני קצין. בסוף שנת 1972 פורקה היחידה לראשונה. מלחמת יום הכיפורים ממוזער\|250x250px\|פלס"ר 401 בתרגיל למלחמת יום הכיפורים יצאה החטיבה ללא פלס"ר. אלא שבמסגרת איגוד כוחות, הועברה פלוגת הסיור של חטיבה 14 לפיקוד חטיבה 401. ערב המלחמה, דיווחו תצפיות הפלס"ר על סימני מלחמה בצד המצרי: פינוי מוקשים, חבישת קסדות וסיורי מפקדים. היחידה השתתפה בקרבות הבלימה הקשים, כולל התקפת הנגד עם גדוד 52 בשישה באוקטובר. במקביל פרסה היחידה רשת תצפיות בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, ודיווחה על כוחות אויב. ב-14 באוקטובר, במהלך קרב ואדי מבעוק, תצפית הפלס"ר שמוקמה על ידי קמ"ן החטיבה סרן עמיחי בוכוול, מול הוואדי, ותוגברה באנשי מודיעין פיקוד הדרום, דיווחה על התקפה מצרית אוגדתית. התקפה זו נעה במסתור הוואדי, וניסתה לאגף את אוגדה 252 מדרום. כחות טנקים של החטיבה הוזעקו למקום, פתחו באש, השמידו כלי רק"מ מצריים רבים, ועצרו את ההתקפה. בהמשך השתתפה היחידה בצליחת התעלה, והגיעה עם חטיבה 401 עד לאזור הקילומטר ה-101 בכביש קהיר–סואץ, שם שהתה קרוב לחצי שנה. בקרבות מלחמת יום הכיפורים איבד הפלס"ר שבעה מלוחמיו, בהם מפקד הפלוגה רב-סרן נחום שמר. לאחר הסדר הביניים והנסיגה מהגדה המערבית של התעלה, פרס הפלס"ר רשת תצפות ארוכות טווח באזור מחנה טסה, כשהוא מתוגבר בפלס"רי מילואים. בסוף שנת 1974 פורק גם פלס"ר זה. הלחימה בלבנון היחידה הוקמה שוב על ידי יוצאי מחלקות סיור מגדודי החי"ר תחת השם פלס"ר 401 (מילואים) בשנת 1992, וזאת כדי לתת מענה לצורך הצה"לי ביצירת נתיב התקדמות של כלים כבדים ומגושמים (דוגמת טנקים) אל תוך שטחי אויב ולצורך תצפיות וטיווח ארטילרי של מטרות בשטחים עוינים. האינתיפאדה השנייה באפריל 2002 השתתפה היחידה בכיבוש המוקטעה ברמאללה כחלק ממבצע חומת מגן במסגרת שיתוף פעולה עם חטיבת גולני. כמה מפעולות היחידה היחידות שזכו לפרסום היו תפיסתם של רוצחי השר רחבעם זאבי ביריחו, תפיסתו של מרואן ברגותי (ראש התנזים) ולקיחת חלק במבצע הבאת ביכורים. במרץ 2003 הרגו חיילי היחידה 5 מחבלים בכפר טמון שהיו בדרכם לביצוע פיגוע באחד מישובי בקעת הירדן. על פעולה זו קיבלה היחידה אות הוקרה מהרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון. ממוזער\|250x250px\|פלס"ר 401 בדרך לרצועת עזה בצוק איתן 2014 בדצמבר 2003 פורקה חטיבה 500 אשר לה היה פלס"ר 500 (סדיר) והיחידה הפכה להיות פלס"ר 401 (סדיר). פלס"ר 401 אימץ את הסמל של פלס"ר 500. מלחמת לבנון השנייה במלחמת לבנון השנייה ביצעה היחידה, בפיקוד מפקדה היוצא, רס"ן שלומי צן, ומפקדה הנכנס, רס"ן יוסי פנסו, יוצא חטיבת גולני, מספר רב של פעילויות בעומק שטח האויב, ובכלל זה מארבי תצפית ארוכי טווח שכללו שהייה בשטח מעל למאה שעות, וכן פשיטות על כפרים בשליטת החזבאללה. במהלך הקרב בסלוקי חילצו לוחמי הפלס"ר את הפצועים של גדוד 9 מתוך הטנקים וסייעו לחילוץ הנפגעים של חטיבת הנח"ל. לאחר המלחמה קיבלו חמישה מלוחמי היחידה צל"שים על פועלם במהלכה, ובהם סמ"ר איתי שטיינברגר, שנפל בקרב בע'נדוריה בגזרה המזרחית, בעודו רץ לחלץ פצועים תחת אש, ויותם שש, מפקד צוות בסיירת, אשר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. מבצע עופרת יצוקה במבצע עופרת יצוקה ביצעה הפלס"ר, בפיקוד רס"ן ארז טל, תצפיות מקדימות לזיהוי מטרות בעבור כוחות חטיבה 401, וניתבה את כוחות החטיבה ליעדיה. כמו כן ביצעה הפלס"ר פשיטות על מעבדות נפץ ברצועת עזה. ממוזער\|250x250px\|פלס"ר 401 מתאמנים בדרום 2013 מבצע צוק איתן במבצע צוק איתן פעלה היחידה יחד עם חטיבת הנח"ל בעומק מרחב בית חאנון ובית לאהיא, פשטה על בתי מחבלים וסרקה מנהרות בגזרתה. מלחמת חרבות ברזל במלחמת חרבות ברזל נלחמו צוותי הקרב של החטיבה באזור א-שאטי – מחנה פליטים שהוא שכונה בצפון-מערב העיר עזה, וסייעו לצה"ל להשיג שליטה באזור זה. מפקדי הפלס"ר שםתקופת כהונההערות יואל רונן 1992–1994 מקים היחידה זיו אייל 1994–1996 דרור חוג'יבקוב 1996–1997 חיים בן לולו 1997–1999 ירון פינקלמן 1999–2001 מפקדה בפרוץ האינתיפאדה השנייה, לימים מפקד עוצבת האש נועם לנזיני 2001–2003 מפקדה במבצע חומת מגן וכיבוש המוקטעה, ובמעצר מרוואן ברגותי גלעד עמית 2003–2005 לימים קצין אג"ם של פיקוד המרכז שלומי צן 2005–2006 יוסי פנסו 2006–2008 מפקדה בעת מלחמת לבנון השנייה ארז טל 2008–2009 מפקדה במבצע עופרת יצוקה יוסי בן יקר 2009–2010 לירון ארוך 2010–2012 נדב עטר 2012–2013 אורן צבר 2013–2014 מפקדה במבצע שובו אחים, לימים מפקד סיירת חרוב אלכסיי רודיאנוב יולי 2014 – מרץ 2015מצטיין שר הביטחון, מפקדה במבצע צוק איתןיואב אמירמרץ 2015 – אוגוסט 2016שי סויסהאוגוסט 2016 – ספטמבר 2017אלי מלאכיספטמבר 2017 – אוגוסט 2018איתן סמואלאוגוסט 2018 – יולי 2019עומר בנימיןיולי 2019 – יוני 2020יואל שישפורטישיוני 2020 – יוני 2021גל יניב2021מפקד היחידה האחרון פלמ"ס (פלוגה מסייעת) הפלוגה המסייעת בחיל השריון (מסייעת שריון) היא פלוגה שתפקידה לסייע לטנקים ולכוחות הלוחמים של חיל השריון בשדה הקרב באמצעות כוחות סיור, כוחות תצפית ואש מרגמות. בכל גדוד שריון ישנה פלוגה מסייעת. בחטיבה 401 קיימות 3 מסייעות, אחת בכל גדוד. מסייעת נץ – גדוד 9 מסייעת אלפא – גדוד 52 מסייעת זאב – גדוד 46 המסייעת של השריון נסגרה והוחלפה בפלוגות החת"ק (פלוגות חשיפה תקיפה). פלוגות אלה הן בעלות ייעוד זהה לפלוגה המסייעת של חיל השריון, אך הן עוברות את הכשרתן בבסיסי ההכשרות של חיל הרגלים, ונשלחות לגדודי השריון "בהשאלה", כחלק משינוי כולל של הרמטכ"ל אביב כוכבי במחזור מרץ 2021. גדוד 601 ממוזער\|250px\|דחפורים של גדוד 601 באימון חטיבתי 75px\|ימין ממוזער\|לוחמי גדוד 601 במהלך קרב בעזה, מלחמת חרבות ברזל גדוד אסף (601) הוא גדוד סדיר של חיל ההנדסה הקרבית המוכפף מבצעית לחטיבת השריון "עקבות הברזל" (401). הגדוד כולל פלוגות פלסים שנלחמים רגלית לצד כוחות היבשה ומתמחים בנושא החבלה והמטענים, לצד זאת מפעילים נגמ"שי הנדסה כבדים מדגם נמ"ר הנדסי, ופלוגת צמ"ה המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, מחפרים ממוגנים, כלי צמ"ה ממוגנים אחרים ואמצעי גישור שונים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לסייע לכוחות השריון והחי"ר בלחימה בשטח בנוי ופתוח, ולפלס את הדרך לטנקי החטיבה דרך שדות מוקשים, תעלות נ"ט, סוללות עפר, זירות מטענים ועוד. כמו כן, הגדוד בונה עמדות ירי ועמדות מגנן לטנקים, וכן מחלץ טנקים וכלי רכב פגועים או תקועים בסיוע חיל החימוש. ארגון בוגרי 401 אחדים מבוגרי חטיבה 401 הקימו בשנת 2012 ארגון בשם "ארגון בוגרי 401". מטרת ארגון הבוגרים היא קידום שיתופי פעולה עסקיים והתנדבותיים בין בוגרי החטיבה. הארגון מעניק מלגות והנחות לקורסי פסיכומטרי והשלמת בגרויות למשוחררי החטיבה הנזקקים לעזרה כלכלית. הארגון מחבר בין בוגרי החטיבה למטרות חיפוש עבודה, חניכה וליווי של בוגרי חטיבה צעירים על ידי בוגרי חטיבה ותיקים במסגרת פרויקט "אמץ בוגר" ותמיכה ביוזמות עסקיות של בוגרי חטיבה 401. מפקדי החטיבה שםתקופת כהונההערות אורי בר-און 1967 – אוקטובר 1968 מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים ראש מטה פיקוד צפון ששון יצחקי אוקטובר 1968 – יולי 1970 דב תמרי יולי 1970 – 1972 לימים מפקד עוצבת עמוד האש אברהם רותם 1972–1973 לימים ראש מחלקת ההדרכה דן שומרון 1973–1974 מפקד החטיבה במהלך מלחמת יום הכיפורים. לימים הרמטכ"ל ה-13 אהוד ברק 1974–1975 לימים הרמטכ"ל ה-14, שר הביטחון וראש הממשלה עמנואל סקל 1975–1977 לימים מפקד מפקדת חילות השדה מנחם עינן 1978-1977 לימים ראש אג"א חגי רגב 1978–1979 לימים מזכיר צבאי לשר הביטחון יצחק רבין 1979–1981 לימים קשנ"ר זאב ליבנה 1981–1982 לימים מפקד פיקוד העורף ונספח צה"ל בארצות הברית עוזי לבצור 1982–1983 מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה. לימים נציב קבילות החיילים יצחק אשל 1983–1985 לימים מפקד עוצבת עמוד האש מוטי פז 1985–1986 לימים מפקד עוצבת אדום עוזי דיין 1986–1987 לימים סגן הרמטכ"ל שלמה ינאי 1987–1990 לימים אלוף פיקוד דרום, וראש אגף התכנון איל בן ראובן 1989–1991 לימים מפקד המכללות הצבאיות וחבר הכנסת אביגדור קליין 1991–1993 לימים קצין שריון ראשי אודי שני 1993–1994 לימים ראש אגף התקשוב אבי מזרחי 1994–1996 לימים מפקד פיקוד המרכז עוזי זגורי 1996–1998 אלי רייטר 1998–2000 לימים מפקד עוצבת געש גיא צור 2000–2002 לימים מפקד זרוע היבשה יעקב ברק 2002–2004 לימים מפקד זרוע היבשה וראש אט"ל מוטי כידור 2004–2006 מפקד החטיבה במהלך מלחמת לבנון השנייה יצחק תורג'מן 2006 – מרץ 2008 לימים ראש אט"ל יגאל סלוביק מרץ 2008 – מרץ 2010 לימים ראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה עינב שלו מרץ 2010 – יולי 2012 לימים ראש חטיבת היבשה בזרוע היבשה סער צור יולי 2012 – אוגוסט 2014 מפקד החטיבה במבצע צוק איתן, לימים מפקד מערך התמרון והגיס הצפוני יאיר וולנסקי אוגוסט 2014 – יולי 2016 לימים סגן מבקר מערכת הביטחון אוהד נג'מה יולי 2016 – אוגוסט 2018 לימים קצין שריון ראשי דודו סונגו אוגוסט 2018 – יולי 2020 אוהד מאור יולי 2020 – מאי 2022 לימים קצין שריון ראשי בני אהרון מאי 2022 – 25 ביוני 2024 מפקדה הראשון של החטיבה במלחמת חרבות ברזל אחסאן דקסה 25 ביוני 2024 – הווה מפקדה השני של החטיבה במלחמת חרבות ברזל טנקים ששירתו בחטיבה לאורך השנים לקריאה נוספת משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"נד - 1994. אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, פרק חמישי: מהירות בהבנת שדה הקרב, חטיבת שריון 401 בקרבות הגנה בסיני 6–7 באוקטובר 1973, עמודים 85–102. קישורים חיצוניים עמותת חטיבה 401 עקבות הברזל מח"ט 401: "בזכות האמצעים ויכולות הטנק יכולים להגיע יותר עמוק ומהר" פלס"רי השריון באתר יחידה – אתר יחידות צה"ל המנון חטיבה 401 באתר יוטיוב אתר האינטרנט של בוגרי החטיבה – ארגון בוגרי 401. . 1 באוגוסט 2013: "בלי טנקים החי"ר לא רוצה לזוז", אתר יד לשריון וישראל היום אתר האינטרנט של גדוד 46 במלחמת יום כיפור יהודה בריל, גדוד 79 מחטיבה 401 במלחמת ההתשה, 2017, באתר יד לשריון אימון של חטיבה 401 באתר צה"ל החדש תמונות מתעסוקה מבצעית 2017, אתר צה"ל החדש שמואל שמואל, הטנק (לא)מת. עכשיו הבה נדבר על מחלקת השריון, מערכות, 28 במרץ 2024 יובל של עוצמה, נחישות ורעות: חטיבת השריון 401 חוגגת 50 שנה להקמתה, אתר צה"ל, 15 באוגוסט 2017 מיכאל יעקובסון: סיבוב באנדרטה לחללי גדוד שריון 46 בעין הבשור, באתר 'חלון אחורי', 16 במרץ 2022 גדוד 52 במלחמת יום כיפור: , באתר 'חטיבה 14', 16 במרץ 2017 גדוד 601 הנדסה קרבית "אסף" אבן מספר 10: גדוד אסף 601, באתר עמותת חיל ההנדסה הקרבית גדוד אסף 601, באתר עמותת חיל ההנדסה הקרבית גדוד אסף, באתר יד לשריון סרטון צמ"ה 601, ביוטיוב הערות שוליים * 401	2024-10-19T20:46:11
ריקי גל	טקסט=\|ממוזער\|271x271 פיקסלים\|ריקי גל בהופעה, 2018 ריקי גל (נולדה ב-7 ביולי 1950) היא זמרת ושחקנית ישראלית. ביוגרפיה גל נולדה בשם רבקה בן מנחם למשפחה חרדית ענייה בשכונת בית ישראל הסמוכה למאה שערים בירושלים. סבה היה המקובל ר' מנחם מנשה. בהיותה בת שנתיים התגרשו הוריה, והיא ואחיה שמעון נשלחו למוסד בכפר סבא, ובו גדלה עד גיל חמש. אז הוציאה האם אותה ואת אחיה מהמוסד וגידלה אותם בכוחות עצמה. אך לאחר זמן מה החליטה האם כי אינה יכולה לעמוד בהוצאות על גידולם, ומסרה אותם לידי מיסיונריות פיניות שגידלו אותם במרכז שלהבתיה בירושלים במשמעת נוקשה. מאוחר יותר עברה לבית צעירות מזרחי בירושלים עד גיל שמונה. ב-1960, בהיותה בת עשר, עברה לגור עם אביה בתל אביב, ואילו אחיה נשאר לגור עם אימה. לאחר שאביה התגרש משתי נשים שהיה נשוי להן, הועברה לקיבוץ ניר דוד ולאחר מכן לקיבוץ ברעם. בסביבות גיל 12 למדה ריקוד אצל גרטרוד קראוס בחיפה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים חזרה לתל אביב, ואת לימודי התיכון עשתה בתיכון עירוני ד'. קריירה מוזיקלית שנות ה-70: תחילת הקריירה ושירותה הצבאי בשנת 1968, התגייסה ללהקת חיל הים ושירתה שם יחד עם שלמה ארצי, דב גליקמן ורבקה זהר. בתקופת מלחמת ההתשה הופיעו גל וארצי בשם "צמד סיני". בשנת 1970 היא אימצה את השם "ריקי גל" בעצת הזמר חופני כהן. שיר הסולו הראשון שלה, אותו הקליטה תחת שמה החדש, היה "מפרש בודד", שנכתב עבורה על ידי עמוס אטינגר והולחן על ידי משה וילנסקי. בשנת 1970 הופיעה גל במסגרת "פרס כינור דוד", שם גילה אותה יעקב אגמון וציוות אותה להפקתו "עולמו של ז'אק ברל", לצד דני ליטני, ישראל גוריון ואביבה שוורץ). לאחר מכן הצטרפה לצוות ההצגה "אל תקרא לי שחור". בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הצטרפה גל לצוות הווי שכלל את דני ליטני, קובי אושרת וצוות נגנים שהופיעו בכל גזרות הלחימה, מדרום ועד צפון. במקביל הקליטה את השיר "שמור לי", שהפך ללהיט ושימש כג'ינגל לשמירת הסודיות. בתחילת 1974 הוציאה לרדיו את "אולי אני טועה", למילים של רימונה די-נור ולחן של קובי אושרת. באמצע 1974 הקליטה עם יגאל בשן את "כוכבים לא משקרים" לפסקול הסרט "שרית" של ג'ורג' עובדיה. בקיץ 1974 הוציאה את השיר "השמש היא האור של העולם" שכתב יהונתן גפן, ללחן ולעיבוד של קובי אושרת. השיר זכה להצלחה במצעד הפזמונים הישראלי, ומסמל את תחילת הקריירה העצמאית של גל. במהלך שנות השבעים נסעה גל לניו יורק, שם הייתה זמרת הבית של "מועדון סירוקו" בבעלותו של אריס סאן, והופיעה ברחבי ארצות הברית. בנוסף, עסקה בפיענוח מזון ושיפור שירות הלקוחות במסעדת "לה בו פר" שהייתה בבעלות בעלה, והקימה מועדון גלריה ב"גרמרסי פארק", שם הציגה תמונות וקיימה ערבי כישרונות צעירים למוזיקאים, זמרים ורקדנים מכל העולם. במהלך העשור השתתפה גל בפרויקטים מוזיקליים שונים, בהופעות בתוכניות טלוויזיה ובהקלטות לתוכניות רדיו וטלוויזיה שונות, אחת המוכרות שבהן היא "הצריף של תמרי", שבה ביצעה גל את שיר הפתיחה. באותן שנים גל הקליטה מספר שירים, אבל טרם הוציאה אלבום שלם. היא ביצעה את "על אם הדרך עץ עומד" של איציק מאנגר, בתרגום מחודש מאת בני נגרי, בפסטיבל שירי משוררים לילדים, בשנת 1974. בשנת 1978 השתתפה באופרת הרוק "בני בום" שכתבו אהוד מנור וקן גלובוס, לצידם של ויקי תבור (אתו ביצעה את השירים "אני רוצה אותך" ו"זה אני") ואריה מוסקונה. הלהיט הגדול של גל במופע היה "ילד רע". עוד באותה שנה הוציאה גל מיני אלבום שכלל גרסאות דיסקו לשירים חסידיים דוגמת "עוד אבינו חי" ו"שמע ישראל". את שירי האלבום עיבד בני נגרי, ובהקלטות השתתפו חברי להקת "ברוש". כמו כן השתתפה גל באותה שנה כזמרת ליווי בהקלטות אלבומו המצליח של צביקה פיק - "מוזיקה". באותה התקופה השתתפה בפסטיבל הזמר החסידי בארצות הברית, שם המשיכה בלימודי משחק ושירה. בינואר 1979 השתתפה לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "תודה רבה" (מילים: אבי קורן, לחן ועיבוד: בני נגרי), שהגיע למקום השביעי, והפך ללהיט. בהמשך השנה הקליטה לפסקול הסרט "דיזנגוף 99" את השיר "לגור איתו" (מירית שם אור/צביקה פיק) שזכה להצלחה גדולה, ביצעה את השיר "אוהבת סמבה" (מילים ולחן: שייקה פייקוב, עיבוד: אלדד שרים) ב"פסטיזמר", וכן השתתפה בקולות ליווי בהקלטות אלבומו של צביקה פיק - "המראה". בדצמבר אותה שנה ביצעה בפסטיבל שירי הילדים מספר 10 את השיר "אמת או חובה" (מילים: שמרית אור, לחן ועיבוד: קובי אושרת) שהגיע למקום השני, והצליח גם כן. שנות ה-80 במרץ 1980 השתתפה בפעם השנייה ברציפות בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אהבת אמת" (מילים: אהוד מנור, לחן: מיכל היינברג, עיבוד: אילן מוכיח), עמו הגיעה למקום ה-10 בתחרות. עוד בשנת 1980 הקליטה גל לפסקול הסרט "חמש חמש" את השיר "דיסקו כפר" (מילים: אבי קורן, לחן ועיבוד: בני נגרי), וכן כתבה את מילות השיר "הנכון בין השגיאות", שביצעה עדנה לב, ללחן של צביקה פיק. השיר שזכה להצלחה הזכיר בקצב שלו את שירה של גל "לגור איתו". עוד באותה שנה שרה קולות בהקלטות אלבומו של אריק איינשטיין "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד' - משירי סשה ארגוב". בשנת 1981 הקליטה גל את אות הפתיח החדש של התכנית "עוד להיט" (עיבוד: אילן מוכיח). בדצמבר אותה שנה השתתפה גל בפסטיגל מספר 1 עם השיר "רוק'נרול חתול" (מילים: שוקי וגנר, לחן ועיבוד: אילן גלבוע), שהגיע למקום השני. בדצמבר 1982 השתתפה בשנית בפסטיגל עם השיר "סוד כמוס" (מילים: אהוד מנור, לחן ועיבוד: קובי אושרת). עוד באותה שנה השתתפה במופע הטלוויזיוני ובאלבום "עמק הנהר האדום" בבימוי דן בירון. גל השתתפה במחזמר "עלובי החיים" ובמחזה "גטו". באותה שנה, שיחקה את תפקיד שרה אימנו לצידו של אריק סיני בהצגה "אברהם אחד", לאחר מכן השתתפה בהפקת הבידור "הללויה הוליווד" שם גילו אותה מנהלי תיאטרון חיפה, שליהקו אותה לתפקיד חיהל'ה בהצגה " גטו" מאת יהושע סובול בבימויו של גדליה בסר. עם ההצגה נסעה לייצג את ישראל בפסטיבל התיאטרון של ברלין ולסיבוב הופעות ברחבי גרמניה. גל המשיכה בתיאטרון חיפה בתפקיד אוורדיקה המלכה בהצגה "אנטיגונה" בבימוי של בארני סיימון. משם עברה גל לתיאטרון בית לסין כדי לשחק בהצגה "פן" המבוססת על חייו של אלכסנדר פן. עוד בשנת 1982 השתתפה גל בקולות ליווי לאלבומו של שלמה גרוניך "צמר גפן מתוק" בהפקתו של מתי כספי. במרץ 1983 השתתפה גל בתחרות הקדם אירוויזיון עם השיר "פנים" (מילים ולחן: יגאל בשן, עיבוד: קובי אושרת), שלמרות שהגיע למקום התשיעי, עדיין היה להיט ברדיו. באותה שנה החלה גל לעבוד על אלבום בכורה בהפקת יגאל בשן וגרי אקשטיין. גל הספיקה להקליט שני שירים שיצאו כתקליטי שדרים, בלחן ובעיבוד של גרי אקשטיין: "אל תוך הלילה" (מילים: עלי מוהר), ו"תן לי מקום" (מילים: ריקי גל וגליה ישי). האלבום עצמו נגנז בעקבות קשיי תקציב של חברת הד ארצי. בדצמבר 1984 השתתפה בפסטיגל בשני שירים: "ילדה של כרמל" (מילים: חמוטל בן-זאב, לחן ועיבוד: קובי אושרת), ו"כמו חתול ועכבר" (מילים: אבי קורן, לחן ועיבוד: רוני וייס) שביצעה עם יגאל בשן. לקדם-אירוויזיון של 1985 כתבה עבור קורין אלאל את מילות השיר "בכל יום". בדצמבר אותה שנה השתתפה בפסטיגל עם השיר "על הנילוס" (מילים: משה דיין, לחן: קורין אלאל, עיבוד: קובי אושרת). בדצמבר 1986 השתתפה פעם נוספת בפסטיגל עם השיר "טוב לצחוק" (מילים תלמה אליגון-רוז, לחן: מתי כספי). במרץ 1987 יצא אלבום הבכורה של גל, שנקרא "ריקי גל", בהפקתו המוזיקלית של מתי כספי, שגם הלחין ועיבד את כל שירי האלבום. האלבום היה ברובו בסגנון רוק, וכלל להיטים כ"הנה פתחתי חלון" שכתב נתן זך, "מערבה מכאן" שכתבה תרצה אתר ו"ילד אסור ילד מותר" שכתב יעקב גלעד. כמו כן פתח את האלבום שיר פרובוקטיבי בשם "נערת הרוק" שהלחין כספי למילים של יצחק לאור. השיר נפסל לשידור בתחנות הרדיו בעקבות תוכנו, המכיל ביטויים מיניים בוטים (למרות תוכנו, ואולי בשל כך, זהו אחד השירים המזוהים ביותר עם גל). רק מאוחר יותר הותר לתחנות הרדיו להשמיע את השיר. באותה שנה, שיחקה גל את תפקידו של פאנטין, במחזמר "עלובי החיים" בבימויו של סטיבן פימלוט, שעלה בתיאטרון הקאמרי. במאי 1988 יצא אלבומה השני של גל, "מה זאת אהבה...", שגם הוא הולחן כולו והופק מוזיקלית על ידי מתי כספי. בין שיריו המצליחים של האלבום היו הדואט של גל וכספי "מה זאת אהבה", "ילד שלי", "על ראש שמחתי" (למילים של נעמי שמר), והשיר "אילו יכולתי" ("אמא") למילים של אהוד מנור. שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא "בצער לא רב, ביגון לא קודר" שכתב חנוך לוין. בעקבות הצלחת האלבום יצאו ריקי גל ומתי כספי למופע משותף בשם "מה זאת אהבה". כספי עיבד את שירי המופע וגם ניגן בפסנתר חשמלי. הרכב הנגנים במופע כלל גם את שמוליק בודגוב בגיטרות, קובי כהן בבס, איקי לוי בתופים, ולואיס קרלוס בכלי הקשה. הופעות "מה זאת אהבה" תועדו גם בקלטת וידאו שביים עדי בנימינוב והפיק סידני דולב בשיתוף עם "אקורד הפקות". בשנת 1990 שיחקה גל את אוויטה בגרסה הישראלית למחזמר "אוויטה", בתיאטרון העממי של פשנל בבימויו של קנט ארמסטון. שנות ה-90 ב-1992 עלה מופע משותף נוסף של ריקי עם מתי כספי שנקרא "לפעמים ביחד". כמו כן השתתפה בדרמה הטלוויזיונית "כידונים ואורכידאות " שכתבה סביון ליברכט, לצידו של אסי דיין. בנוסף השתתפה גל בסרטו של עמוס גיתאי "זיכרון דברים" על פי ספרו של יעקב שבתאי. בספטמבר 1993 יצא אלבומה השלישי של גל, "חפש בי", בהפקתו של לואי להב ועיבודים מאת גיל פלדמן. את רוב שירי האלבום הלחין יהודה פוליקר, ובהם "היי שקטה" למילים של רחל שפירא, ו"תפילות הילדים (מילים: צרויה להב, שבא סלהוב) שלושה שירים נוספים מהאלבום שהפכו ללהיטים היו: "יש לי חולשה לרקדנים" (יענקל'ה רוטבליט/צוף פילוסוף), "ראש השנה שלך" (צרויה להב/שלמה ארצי), ו"צופייה" (חנוך לוין/שם טוב לוי). בדצמבר אותה שנה, השתתפה בפסטיגל עם השיר ""אייל החתיך" (מילים: חנה גולדברג, לחן ועיבוד: עובד אפרת). בשנת 1994 הפיקה זכיינית ערוץ 2 טלעד את הסרט "הנה פתחתי חלון" על חייה והופעתה הבימתית בבימויו של יגאל סרנה. בדצמבר אותה שנה השתתפה גל בפסטיגל עם השיר "כשעצוב לי" (מילים: אהוד מנור, לחן: עובד אפרת). ב-1995 יצא אלבום הופעה של גל בשם "מבחר שירים בהופעה", בהפקת לואי להב. באותה שנה שיחקה בסרט "זכרון דברים" בבימויו של עמוס גיתאי. באלבומה "אוהבת אותך יותר" שיצא באוגוסט 1996, שבה גל לשתף פעולה עם מתי כספי כמעבד ומפיק מוזיקלי. כספי השתתף באלבום בדואט "היא שלו והוא שלה" שהלחינה אשתו, רחל כספי (מילים: אהוד מנור). שירים נוספים מתוך האלבום שהצליחו היו שיר הנושא, "הו בנות בנות", שהלחין כספי למילים של יהונתן גפן, ו"אזהרה שקטה". באלבום זה נכללו לראשונה גם שירים שגל כתבה בעצמה את מילותיהם. באותה שנה דיבבה גל את הדמות של אזמרלדה בגרסה העברית של הסרט "הגיבן מנוטרדאם" של חברת וולט דיסני. ב-1997 הקליטה לפרויקט ולאלבום "עבודה עברית" חידוש ל"בגלל הרוח" של שלומי שבת, לעיבוד והפקה מוזיקלית של גיל פלדמן. ב-1998 התארחה גל באלבומה של גליקריה - "עצב מתוק" ושרה עימה בדואט את "קחי אותי" (לחן: סטליוס פוטיאדיס). העשור הראשון של המאה ה-21 בשנת 2000 הקימה גל את כיתת הפרפורמנס/ביצוע שירה והופעה על במה בבית הספר "רימון" שם לימדה כ-6 שנים. בין תלמידיה היו מירי מסיקה, קרן פלס, דין דין אביב ואחרות. שם עברה גל ללמד בבית הספר "וברטון" שם העבירה כיתות אומן וסדנאות שירה וביצוע וממשיכה בהעברת כיתות אומן, מפגשים והרצאות בכל רחבי הארץ עד היום. בנוסף מעבירה גל סדנאות מטעם אקו"ם, משמשת כמדריכה ומייעצת ליוצרים חדשים בדרכם להקלטות והופעות. במאי 2001 יצא אלבומה "אין לזה סוף", בהפקתו המוזיקלית של בני נגרי, שעבד עמה בתחילת דרכה. מלבד נגרי, עיבד גיל פלדמן 3 שירים מתוך האלבום. את רוב שירי האלבום הלחין דניאל סלומון. בחלק מהם השתתפה גל בכתיבה ובלחן. מתוך האלבום הצליח השיר "כשאני איתך" (דניאל סלומון), וכן החידוש ל'שיר בן ערביים', שביצע במקור שלמה יידוב. עוד שירים מתוך האלבום היו הדואט "גלגלו" עם יואב יצחק, ו"במירוץ נגד הזמן" שכתב והלחין שלמה ארצי. בהקלטות האלבום השתתפו גיל פלדמן בקלידים, פסנתר ותכנותים, ישראל נחום בתופים, אלון נדל בבס, אבי סינגולדה בגיטרות, זהר פרסקו בכלי הקשה, אמיר גבירצמן בסקסופון, אמיר שהסאר בחליל פרסי, דין דין אביב ומומי לוי בקולות, ונגני מיתרים נוספים. ב-2002 שיחקה ב"השיבה מהודו" של מנחם גולן, שבו גם שרה את שיר הנושא שנקרא "אהבה בלתי אפשרית". ב-2003 ביצעה את שיר הנושא של הטלנובלה "משחק החיים" (מילים: מירית שם-אור, לחן: צביקה פיק, עיבוד: אלדד שרים). בשנת 2004 ביצעה גרסת כיסוי לשיר "חשמל בכפות ידיך" (מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש) שבוצע במקור על ידי רותי נבון. גרסה זו, בעיבוד והפקה מוזיקלית של יונתן בר גיורא, שימשה שיר הנושא לסרט הקולנוע "מדורת השבט". באותה שנה שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "אהבה מעבר לפינה" בתפקיד נעמה דביר, אמא של ליאור דביר (יהודה לוי), ובדרמה המוזיקלית "השיר שלנו" בתפקיד שופטת בית המשפט רבקה נחשול. בשנים 2004–2005 השתתפה גל כשופטת בתוכנית המציאות "כוכב נולד", ונודעה בסגנון שיפוטה הקשוח. בעקבות זאת זכתה לחיקוי ב"ארץ נהדרת" על ידי עלמה זק. כמו כן השתתפה בעונה השנייה של תוכנית הטלוויזיה "רוקדים עם כוכבים" והודחה בשלב השלישי. במקביל, השתתפה במחזמר "שיקגו" בתפקיד הסוהרת, מאמא מורטון, בתיאטרון בית לסין. ב-2005 יצא אלבומה "אמצע בלוז" בו היא מבצעת שירים שלה ושל אחרים בהופעה חיה, רובם באנגלית וצרפתית ולקחה חלק במופע שיר נולד. בפברואר 2009 יצא אלבומה של גל "רואים את השנים", בהפקתם המוזיקלית של לירן נדל ושמוליק דניאל. את כל שירי האלבום, פרט לאחד כתב והלחין נדל. הסינגל הראשון מהאלבום, "בסוף היום אני צריכה אותך" נכתב על ידי גל ונועם יעקובסון והולחן על ידי נדל. כמו כן נכללו באלבום השיר "מכל המלחמות" ופרלוד בספרדית בביצוע דינה נר-גאון, אמה של גל (ששרה את קולות הרקע). העשור השני של המאה ה-21 במאי 2011 השתתפה גל בדואט שגם צולם לקליפ "אהבה עושה לך טוב" עם זאב נחמה למילים ולחן שלו. השיר ראה אור בחודש יוני באותה השנה במסגרת אלבומה של להקת אתניקס, "געגועים". בשנה זו הצטרפה גל לתיאטרון באר שבע שם שיחקה את ג'ואן במחזמר "קומפני" של סטיבן זונדהיים. במקביל, הקליטה את ספרה של ענת טלשיר "אם אשכחך". בשנת 2012 חידשו גל וכספי את המופע "מה זאת אהבה...". המופע נפתח בהיכל "נוקיה" והמשיך באולמות הגדולים ברחבי הארץ. לכבוד המופע יצא חידוש של השניים לשירו של כספי "לא ידעתי שתלכי ממני". בשנת 2014 החלה גל בעבודה על אלבומה "ענבים כחולים" בהפקתו המלאה של יהודה פוליקר. כל הלחנים והעיבודים היו של פוליקר, וגל עצמה כתבה ארבעה שירים מתוך האלבום. בין שאר הכותבים באלבום היו צרויה להב, יענקל'ה רוטבליט, אילנה בוגומולני ונועה בלחסן. האלבום יצא בקיץ 2015 ובלטו בו השירים: "רגע לפני כותרת בעיתון" ו"ניצוצות". השיר "ניצוצות" הגיע למקום התשיעי במצעד השבועי של מדיה פורסט. בשנת 2019 כיכבה במחזמר "פלאשדנס", אשר הוצג על ידי תיאטרון תל אביב. באותה שנה הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "מאמי", סרטה של קרן ידעיה המבוסס על אופרת הרוק "מאמי". באוקטובר 2020, מתוך הפרויקט המוזיקלי "צו השעה", שוחרר החידוש לשיר "תחנה סופית" בביצועם של גל וחברי להקת "מוניקה סקס", שגם עיבדו את השיר. באפריל 2021 הוציאה את השיר "עד שהגעת" שאותו כתבה בעצמה, עם לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית של שחר אבן-צור (שגם ניגן במרבית הכלים). חיים אישיים לאחר שסיימה את שירותה הצבאי בלהקת חיל הים ב-1971, נישאה לישראל פוליאקוב (פולי) משלישיית "הגשש החיוור". בשנת 1975 התגרשו השניים. לאחר מכן נסעה גל לניו יורק, שם נישאה בשנית למסעדן ג'ורג' מרקוס. השניים התגרשו ב-1979 והיא חזרה לישראל. בין השנים 1991–1994 הייתה נשואה לעיתונאי והכתב לענייני משטרה של ערוץ 1 אורי כהן אהרונוב. בעקבות הגילוי שגל סובלת מתופעה בשם "אינוורסיה כרומוזומלית" שמונעת ממנה ללדת תינוק חי, אימצו השניים בת, שנולדה ב-1991. משנת 1994 ואילך תמכה גל בנפגעות תקיפה מינית, שפנו אליה לאחר שתיארה כיצד נאנסה בגיל חמש על ידי מכר של אמהּ. ב-21 באפריל 2005 תפסה המשטרה כ-5 גרם קוקאין בביתה של גל. בית המשפט גזר עליה 100 שעות של שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בשנת 2006 הודה ידיד של גל שנהג לתת לה סמים, וביקש לקבל, כמוה, עבודות שירות ללא הרשעה. באפריל 2019 נישאה גל ברביעית, למהנדס דניאל שוהם, גרוש ואב לבת אחת. גל מתגוררת בתל אביב. אלבומים ריקי גל (1987) - אלבום זהב מה זאת אהבה... (1988) - אלבום פלטינה חפש בי (1993) מבחר שירים בהופעה (1995) אוהבת אותך יותר (1996) אין לזה סוף (2001) אמצע בלוז (2005) - הופעה חיה רואים את השנים (2009) קדחת חסידיסקו (2012) - הוצאה מחודשת לתקליט משנת 1978 ענבים כחולים (2015) מחזות זמר ותיאטרון בהם השתתפה עולמו של ז'אק ברל (1971) אל תקרא לי שחור (1972) בני בום (1978) הללויה הוליווד (1983) אברהם אחד (1983) גטו (1984-1987) אנטיגונה (1986) פן (אלכסנדר פן) עלובי החיים (1987) אמא קוראז' וילדיה (1988) אוויטה (1989) שיקגו (2004) קומפני (2011) פלאשדאנס (2019) עוד חוזר הניגון (2021) רומיאו ויוליה (2021) קישורים חיצוניים רוני קובן, פגישה עם ריקי גל, תאגיד השידור הישראלי, 6 בפברואר 2018 גאולה אבן-סער ב"שיחה אישית עם ריקי גל, באתר כאן 11, 26 בינואר 2020 , 24 ביולי 2020 מאיה קוסובר, ילד אסור ילד מותר, בפודקאסט שיר אחד, באתר כאן 11, 1 במרץ 2021 הערות שוליים קטגוריה:זמרות השרות בעברית קטגוריה:זמרים השרים בעברית קטגוריה:זמרות רוק ישראליות קטגוריה:זמרי רוק ישראלים קטגוריה:זמרות ישראליות קטגוריה:יוצאות בשאלה קטגוריה:מתחרי רוקדים עם כוכבים (ישראל) קטגוריה:חברות להקת חיל הים קטגוריה:חברי להקת חיל הים קטגוריה:שחקני מחזות זמר ישראלים קטגוריה:שופטי כוכב נולד קטגוריה:זמרות פופ ישראליות קטגוריה:זמרי פופ ישראלים קטגוריה:משתתפות הפסטיגל קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה ישראליות קטגוריה:שחקניות תיאטרון ישראליות קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים קטגוריה:מופללים שנענשו בשעות לתועלת הציבור קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר והפזמון קטגוריה:משתתפות פסטיבל הזמר החסידי קטגוריה:משתתפות פסטיבל שירי הילדים קטגוריה:מתמודדות קדם-האירוויזיון קטגוריה:זוכי MKR המטבח המנצח קטגוריה:בוגרות תיכון עירוני ד' (תל אביב) קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני ד' (תל אביב) קטגוריה:מורשעות בדין בישראל קטגוריה:זמרים ישראלים קטגוריה:יוצאים בשאלה קטגוריה:משתתפי הפסטיגל קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים קטגוריה:משתתפי פסטיבל הזמר והפזמון קטגוריה:משתתפי פסטיבל הזמר החסידי קטגוריה:משתתפי פסטיבל שירי הילדים קטגוריה:מתמודדי קדם-האירוויזיון קטגוריה:מורשעים בדין בישראל קטגוריה:מורשעים בעבירות סמים בישראל קטגוריה:נפגעי ונפגעות תקיפות מיניות קטגוריה:סגל בית הספר רימון קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1950 קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1950	2024-09-10T07:35:02
מחיצה על ידי פיל	ממוזער\|שמאל\|200px\|"הוצאה להורג על ידי פיל" מתוך:"An Historical Relation Of the Island Ceylon" מאת רוברט נוקס (לונדון, 1681) מחיצה על ידי פיל הייתה עונש מוות נפוץ בדרום ובדרום-מזרח אסיה במשך כ-4,000 שנה. גם באימפריה הרומית ובקרתגו השתמשו לעיתים בשיטה זו. במשך מאות שנים השתמשו בפילים למטרות צבאיות, ומוות תחת רגלו של פיל היה עונש שבשגרה שהוטל על עריקים ואסירים, כמו גם על פושעים צבאיים. הנוסע האנגלי רוברט נוקס תיאר בשנת 1681 הוצאה להורג על ידי פיל בסרי לנקה: גם הנוסע היהודי בן המאה ה-12 פתחיה מרגנסבורג תיאר הוצאה להורג באמצעות פיל בעיראק, אם כי באופן שונה במקצת: בדרך כלל הפיל לא היה קורע את הנידון לגזרים בחטיו, אלא דורך על ראשו. הפיל המוציא להורג היה מאומן להניח את רגלו הענקית בעדינות על ראשו של הנידון. בשלב זה, מאשימי הנידון הובאו והורשו להסתכל אל מתחת לרגלו של הפיל, כדי לאשר את זהותו של האסיר. הם היו יכולים לאשרר את האשמתם או להכחישה. בדרך כלל הנידון צרח והתחנן בפני המאשימים שיחזרו בהם, אך נדיר שנענו, שכן בדרך כלל המשמעות הייתה להחליף מקומות עם הנידון - עדות שקר נחשבה לרוב לעבירה שדינה מוות. לאחר שהזיהוי אושרר, המהוט, או נהג הפיל, נתן את הפקודה, והפיל לחץ את רגלו מטה בכוחו העצום, רמס ופיצח את גולגולתו של הנידון למוות עד להשחתתה. ממוזער\|200px\|חיתוך עץ של הוצאה להורג על ידי פיל שפורסמה בשנת 1868 בעיתון Le Tour Du Monde במהלך מסע למרכז הודו בשנת 1868, תיאר לואי רוסלה (Louis Rousselet) הוצאה להורג של פושע על ידי פיל. הוכן איור של ההוצאה להורג שהראה את הנידון מאולץ להניח את ראשו על כן, ואז הוא מוחזק שם ופיל מוחץ את ראשו מתחת לרגליו. האיור עובד לחיתוך עץ והודפס ב-Le Tour du Monde - המגזין הנפוץ ביותר באותה תקופה בצרפת לענייני נסיעות והרפתקאות. רוב הראג'ות החזיקו פילים שאומנו להוציא להורג. ההוצאה להורג עצמה נערכה לרוב קבל עם ועדה, במטרה להרתיע מפני הפרות חוק. הפילים שנבחרו למשימות אלה היו גדולים במיוחד, ובמקרים רבים שקלו מעל תשעה טון. התהליך נועד להיות מחריד, ולרוב אף היה. לאורך ההיסטוריה הארוכה של שיטה זו להוצאה להורג, היו שליטים שהשתמשו בה גם נגד ילדים. לעיתים הוארך התהליך על ידי גרירת הנידון למוות ברחובות לפני ההוצאה להורג (לרוב בעזרת חבל שנקשר לרגלו של הפיל). שיטה חלופית הייתה להשתמש בפיל שאומן למחוץ קודם את הגפיים, ואז את החזה, בדרך כלל באיטיות, שהגבירה את הכאב. כאמור, הוצאה להורג בעזרת פילים הייתה מקובלת על שליטים בדרום-מזרח אסיה. אחד הקיסרים המוגולים, ג'ללאדין מוחמד אכבר (1547–1605), האמין שהפיל החביב עליו מסוגל להבחין בצורה אינסטינקטיבית מי אשם ומי זכאי והשתמש בו הן כשופט והן כמוציא להורג. כששלט בעיר אגרה בשנים 1570–1585, העמיד לדין הפיל אלפי אנשים שנחשדו אפילו בעבירות קלות. הם הוצבו אחוזי אימה מול הפיל המלכותי הגדול והמתינו שישקול לכאורה האם לדרוך עליהם. רובם אכן נרמסו למוות, אם כי אירעו מקרים בהם הפיל סירב. אז היה החשוד משוחרר מיד, שכן לדעתו של אכבר, חפותו הוכחה. מוגולים אחרים השתמשו בשיטה זו של הוצאה להורג לשם שעשוע. הקיסר ג'הנגיר נהג לצפות במיתות שכאלו בעצמו, והורה על רמיסת מספר עצום של פושעים על ידי פיליו. במאה ה-18 השתמשו בשיטה זו מרתים באופן שגרתי. הקיסר סנטג'י גורפדה (1764–1794) הודה בחולשתו לעונש זה, ועל כל עבירה, ולו הקטנה ביותר, היה שולח את העבריין להימחץ מתחת לרגלי הפיל המלכותי. במהלך המאות ה-18 וה-19, בתי דין מוסלמים בדרום-מזרח אסיה גזרו דרך קבע על האשמים בדין להרמס על ידי פיל. בספר חשמונאים ג' (פרקים ה'-ו') מסופר כי המלך תלמי הרביעי תכנן להוציא להורג המוני יהודים בכיכר מרוצי הסוסים שבסכדיה (מחוז ליד אלכסנדריה) על ידי שימוש בחמש מאות פילי מלחמה שסוממו ביין ובלבונה. על הסוסים נחבשו "כלים נוראיים". על פי הספר, נדחה ביצוע הטבח פעמיים. בפעם השלישית סוכלה כוונת המלך סופית בידי שני מלאכים שירדו מהשמיים ומנעו מהפילים לרמוס את היהודים. אז החליט המלך לחונם. הרשומות המדויקות של רוב ההוצאות להורג בדרך זו אבדו במשך השנים או אף לא נוצרו כלל. הבריטים תחזקו את המקור העשיר ביותר של תיעוד בנושא בזמן שלטונם בהודו. עולה מהם כי הבריטים המשיכו את המסורת המקומית של הוצאה להורג באמצעות פילים עד לאמצע המאה ה-19, וזאת ככלי להשלטת אימה וכחלק ממדיניותם לשמר את המנהגים והשיטות המקומיים ככל שיכלו. השיטות היו מגוונות, על פי האזור. רשומות מאזור אחד מגלות שהנידון למוות היה מוכנס לשק קנבס כדי להסתיר מפניו את העומד לקרות. הפיל היה דורס את השק ומשטחו, כשהנידון בתוכו. באזור אחר אולץ הנידון להביט בפיל מגיע ממרחק גדול, כשרגליו הענקיות הולכות ומתקרבות. במקרים אחרים היה הנידון נקבר עד צוואר והפיל היה דורך על ראשו. קישורים חיצוניים קטגוריה:שיטות הוצאה להורג קטגוריה:יונקים והאדם קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר קטגוריה:דרום-מזרח אסיה: היסטוריה	2024-06-14T10:18:41
חיתוך עץ	ממוזער\|ארבעת פרשי האפוקליפסה - חיתוך עץ מאת אלברכט דירר חיתוך עץ או הדפס עץ (באנגלית: Woodcut) היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת. התמונה אז מצופה בדיו על ידי גלגול של גלגלת דיו עליה, מה שמשאיר דיו על המשטח אך לא החלקים שאינם מודפסים. אז מניחים נייר על המשטח ומפעילים לחץ על גבו, בין אם על ידי מכבש דפוס או על ידי כלים ידניים (אפילו כף תצלח למשימה, או כל כלי מעוגל קמעה). הלחץ המופעל מעביר את הדיו לנייר, ותמונת מראה של המשטח המגולף מודפסת. ניתן ליצור תמונות עם יותר מצבע אחד על ידי התאמת הנייר למסגרת וחזרה על התהליך עבור כל צבע. שיטה מהירה יותר להפרדת אזורים מודפסים מלא-מודפסים היא לכסות את האזורים המודפסים בשכבה מגינה כלשהי, ואז לחרוט את המשטח בזרם חול. שכבת המגן יכולה להיות קווי מתאר מברזל או שכבה עבה של גומי קשיח או כל חומר אחר שניתן לצבעו. התפתחות הדפסי העץ הידועים הראשונים הם מסין, החל מהמאה ה-8, שם שימשו תחילה לעיטור בדים, ובהמשך להדפסה על נייר. באירופה החלו להופיע הדפסי עץ מתחילת המאה ה-15. קווי ההדפס היו תחילה עבים וגסים, בשל החשש שישברו בהפעלת לחץ ההדפסה עליהם. עם מהפכת הדפוס באמצע המאה ה-15, הפכו הדפסי העץ לטכניקה משלימה להדפסת הכתב, ושימשו לעיטור ספרים ועיתונים. מסוף המאה ה-15 הלכה והשתכללה טכניקת הדפס העץ לכדי אמנות העומדת בפני עצמה, בידי צייר הרנסאנס הגרמני אלברכט דירר. דירר הצליח ליצור בהדפסי עץ שלו גוני שחור-אפור ומגוון מרקמים, שבאמצעותם נתן עומק תלת-ממדי, תחושת צבע ואפקטים של אור בוהק וצללים (קיארוסקורו). טיציאן, הצייר הוונציאני מהמאה ה-16, הוסיף לשכלל את טכניקת הדפס העץ, ליצירת אפקטים המביעים תנועה. בעת החדשה הגיעו חיתוכי עץ ביפן לדרגה גבוהה מאוד של פיתוח טכני ואמנותי. ראו גם פיתוח עץ קישורים חיצוניים בלוק העץ ממנו נוצר הדפס העץ "שמשון משסע את האריה" בידי אלברכט דירר * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:דפוס בלט קטגוריה:העץ בשירות האדם עץ	2023-02-07T21:27:32
הדפס עץ	REDIRECT חיתוך עץ	2004-07-08T16:19:24
הוצאה להורג	ממוזער\|איור מ-1793 של הוצאה להורג בגיליוטינה הוצאה להורג היא הפעולה של הריגת אדם המתבצעת לאחר החלטה (עונש מוות) של סמכות משפטית ולא כהחלטה של אדם בודד (פעולה הקרויה הריגה או רצח), אלא כהחלטה של קבוצה, היונקת את כוחה מתמיכה רחבה יותר. זוהי למעשה הסנקציה החריפה ביותר שמדינה יכולה להפעיל כנגד אזרחיה. ישנן מדינות בהן לרשויות זכות חוקית הוצאה להורג, במסגרת עונש מוות. אולם בזמן מלחמה או בשלטון עריץ, נעשית הוצאה להורג ללא משפט, על-פי החלטה מקומית, לרוב מתוך תחושה שהחלטה זו משקפת את רצון השלטון, ולעיתים אף בהנחיה ברורה (אך חסרת בסיס חוקי) של השלטון. הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ', והיא צורה של לקיחת החוק לידיים. שיטות להוצאה להורג שמאל\|ממוזער\|אחת הדמויות המפורסמות ביותר שהוצאו להורג בהיסטוריה היה ישו שנצלב על ידי האימפריה הרומית. השיטה שבה הוצא להורג - צליבה, נחשבת מאז לאייקון מרכזי של הדת שייסדו מאמיניו. בתמונה ציור של ג'וטו די בונדונה, פירנצה. הוצאות להורג בצבא נעשות בדרך כלל על ידי כיתת יורים או על ידי תלייה. קיימות שיטות נוספות להוצאה להורג (ראו פירוט בשיטות הוצאה להורג). צליבה שימשה כדרך משפילה ואכזרית במיוחד לביצוע הוצאות להורג, בעיקר על ידי הצבא הרומי, מאז 600 לפנה"ס ועד למאה הרביעית לספירה. על פי המסורת הנוצרית, ישו הוצא להורג בשיטה זו, ולכן צלב הוא סמל הנצרות. שריפת אדם חי, גם שיטה זו הייתה נהוגה ברומא. הקיסר נירון אהב שיטה זו ואף הרג בני אדם בשיטה זו רק כדי להאיר בכנסים ובמסיבות ממלכתיות. שיטה זו הייתה נהוגה גם על ידי הכנסייה הנוצרית שהעלתה על המוקד אנשים שנאשמו בכפירה, כישוף, ויהודים שסירבו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית, או שחזרו בהם מהתנצרותם. בין היתר האינקוויזיציה השתמשה בשיטה זו, כנגד אנוסים שנתפסו מקיימים בסתר את מצוות היהדות. תלייה הייתה השיטה הכי מקובלת להוצאה להורג לכל אורך ההיסטוריה, בזכות יתרונותיה הרבים. שיטה זו הומצאה בפרס בימי קדם, ומאוחר יותר התפשטה לכל רחבי העולם. עריפת ראש הייתה שיטת ההוצאות להורג בגרמניה ובאנגליה במאות ה-16 וה-17. היא בוצעה בדרך כלל בעזרת גרזן אך לעיתים גם בהתקנים דמויי-גיליוטינה. עריפת ראש עדיין נפוצה בקרב ארצות ערביות מוסלמיות, וגם בקרב ארגוני טרור וכן אצל קרטלי סמים במקסיקו וכנופיות בברזיל שם נפוצה כריתת ראש איטית על ידי סכין או מצ'טה. במהפכה הצרפתית החלו הצרפתים להוציא להורג אנשים באמצעות גיליוטינה ששימשה לעריפת ראשים שכונתה בלשון העממית "האלמנה", בשל השארת נשותיהם של המוצאים להורג אלמנות. אחד המוצאים להורג המפורסמים ביותר בשיטה זו היה לואי ה-16 מלך צרפת. בדרום מזרח אסיה (אך גם ברומא ובקרתגו) נהגו להוציא להורג במחיצה על ידי פיל. סקילה - רגימת אדם כפות באבנים עד להמתתו. קיים במדינות מוסלמיות וגם ביהדות המוקדמת לפי ההלכה (ראו: ארבע מיתות בית דין). בסין נהגו גם לכלוא נידון למוות במגדל פעמונים ורעש הפעמונים היה גורם למותו. שיטות להוצאה להורג כיום כיום שיטות ההוצאה להורג שונות בין המדינות בהן עונש המוות הוא חוקי. נהוגה שיטת הוצאה להורג חדשה יחסית המתבצעת על ידי מתן זריקת רעל לעורקיו של הנידון למוות. כמו כן שיטות נפוצות להוצאה להורג כיום הן בירייה, בין אם בכיתת יורים ובין בירייה בודדת לכיוון העורף, באמצעות חשמול קטלני באמצעותו של כסא חשמלי (שיטה שהשימוש בה הולך ופוחת), בתא גזים, בתלייה ואפילו בעריפת ראש וברגימה על ידי אבנים. המצב כיום במדינות שונות ממוזער\|300px\| מקרא ממוזער\| מקרא על פי נתוני אמנסטי, ארגון זכויות אזרח המתנגד בתקיפות להוצאות להורג, בשנת 2015 הוצאו להורג ברחבי העולם לפחות 1,634 בני אדם ב-20 מדינות, המספר הגבוה ביותר מאז 1990. בראש טבלת המדינות המוציאות להורג ניצבת סין, אך נתוני ההוצאה להורג בה חשאיים ולא נכללו בספירה. אחריה איראן עם 977 הוצאות להורג, ושלישית פקיסטן עם 326 הוצאות להורג. בארצות הברית הייתה ההוצאה להורג בלתי-חוקית במשך שנים רבות. בשנת 1976 הוחלט לאפשר לחמישים מדינות ארצות הברית להחליט בעצמן על קיום הוצאות להורג. 37 מדינות הפכו את ההוצאה להורג לחוקית. בשנת 2007 הוצאו להורג 42 אזרחים בארצות הברית, ובכך הפכה ארצות הברית למדינה החמישית בדירוג העולמי של מדינות שמוציאות להורג. הוצאה להורג בישראל בכל שנותיה של מדינת ישראל בוצעה הוצאה להורג פעמיים. ב-30 ביוני 1948 הוצא להורג סרן מאיר טוביאנסקי, קצין בהגנה שהואשם בבגידה במולדת. טוביאנסקי, שהיה מפקד שדות התעופה בירושלים הנצורה הואשם על לא עוול בכפו בהעברת מידע על תשתיות החירום בירושלים לבריטים. הוא נשפט במשפט שדה, והוצא להורג בו במקום. שנה לאחר מכן טיהר דוד בן-גוריון את שמו. הפעם השנייה שבה בוצעה הוצאה להורג הייתה בשנת 1962 כאשר יושם גזר הדין במשפטו של אדולף אייכמן על פי סעיף 300 ב' לחוק העונשין והחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, הקובע עונש מיתה לרצח שבוצע על ידי הנאצים ועוזריהם. ראו גם שמאל\|ממוזער\|250px\|"סלע ההוצאה להורג" במצודת צארבץ בווליקו טרנובו שבבולגריה, על צוק המתנשא בגובה רב מעל הנהר, ממנו היו דוחפים את הנידונים למוות אל מותם לקריאה נוספת זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.פרק תשיעי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, עמ' 175–184 קישורים חיצוניים וייטנאם: סם ההריגה אזל, מאות עונשי מוות נדחו עד להודעה חדשה, באתר נענע 10, 29 במאי 2012 – סין, איראן, פקיסטן, סעודיה, וארצות הברית מובילות בהוצאות להורג העולמיות. – שיאנית ההוצאות להורג היא סין עם מספר הוצאות להורג גדול יותר מכל מדינות העולם גם יחד. הערות שוליים * קטגוריה:אלימות קטגוריה:דרכי מיתה	2024-10-19T09:53:23
החוק הביוגנטי	שמאל\|ממוזער\|250px\|איור המבוסס על דו"ח תצפית מדעית של ארנסט הקל שעל פיו נוסח החוק הביוגנטי1892. נטען שהאיור מבליט יתר על מידה את הדמיון בין המינים השונים ומתנגדי תורת האבולוציה אף טענו כי שגיאת ההסקה של הקל מתצפיותיו ואפילו התצפיות עצמן היו למעשה זיוף והונאה. החוק הביוגנטי (קרוי גם חוק הרקפיטולציה) הוא תאוריה מבית מדרשו של הביולוג וחוקר הטבע ארנסט הקל (1834-1919), שעל-פיה "האונטוגנזה (התפתחות הפרט) חוזרת על הפילוגנזה (התפתחותו האבולוציונית של המין כולו)". על-פי חוק זה, ההתפתחות האורגנית של יצור חי מהווה מעין תקציר של תולדות המין הטקסונומי שלו. למרות שהחוק חל באופן מסוים במקרים רבים, הוא אינו מקובל על הביולוגים בני ימינו כחוק. התפתחות העובר נותנת מקור להשערות על אודות מהלך האבולוציה, אך אין לראות בה חזרה שלמה על מהלך זה, אלא על חלקים ממנו וגם חזרה חלקית זו אינה מדויקת. הגרסה המוקדמת לחוק מקורה ברעיונותיו של קרל ארנסט פון בר, מראשוני האמבריולוגים, שקבע כי בהתפתחות העובר מופיעות התכונות הכלליות, המשותפות לענפים קדומים יותר בעץ האבולוציוני, לפני התכונות המיוחדות, שנוצרו מאוחר יותר. לפיכך, בעל החיים העילאי עובר בהתפתחותו שלבי התפתחות הדומים לאלו של בעלי החיים שמהם התפתח. אכן, העובר המוגן מן הסביבה החיצונית יכול לשמר רכיבים מעברו ביתר קלות מן של הבוגר, החשוף ללחצים הישרדותיים מגוונים. הקל הוסיף על כך, וטען שהאמבריולוגיה לא רק שומרת על סדר ההופעה של קווי ההתפתחות הראשיים, אלא אף אינה מדלגת על שלבים מהותיים, וחוזרת על ההתפתחות כולה. הקל טען למעשה ששלבי התפתחות מוקדמים של יצור מייצגים את שלבי הבוגר של אבותיו האבולוציוניים, וזאת בסדר הכרונולוגי של התפתחות היצורים בשושלת זה מזה. פון בר התנגד בחריפות לטענותיו של הקל, וטען כי אין לראות דמיון בין צורה עוברית של יצור אחד לצורתו הבוגרת של יצור קדום לו, אלא שישנו דמיון בין צורות עובריות של יצורים בעלי מוצא אבולוציוני משותף. למשל, שק השפיר הקיים בעובריהם של כל בעלי השפיר (דוגמת הזוחלים והיונקים), אינו קיים למעשה בצורת הבוגר של אף לא אחד מאבותיהם הפילוגנטיים. למעשה, גם האיור המפורסם של הקל אינו מוכיח דמיון בין צורת בוגר של היצורים הקדומים לעובריהם של היצורים המאוחרים יותר, כי אם דמיון בין צורות עובריות ראשוניות ההולך וקטן ככל שמתמשכת האונטוגנזה. על-פי גרסתו החזקה של הקל לחוק הביוגנטי, אמורות התכונות הקדומות להתפתח בעובר במהירות הולכת וגדלה, כדי לפנות מקום לתוספת של תכונות בוגרות חדשות הנוצרות במהלך התפתחות המין. תאוצה זו אינה מתיישבת עם האופן שבו הגנים, דרך האנזימים שהם מייצרים, מפקחים על מהירותם של תהליכים: הקצב אינו יכול להיות מוגבר ללא גבול, ומוטציות עשויות לשנות - ומשנות - את התפתחות העובר ללא תלות בהיסטוריה האבולוציונית של המין. עוד במאה ה-19 הצטברו דוגמאות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק הביוגנטי, אלא שבתחילה נפטרו אלה כיוצאי דופן. אחר-כך, עם עליית האמבריולוגיה הניסויית, הפך החוק ללא אופנתי, וכשהובנו עקרונות התורשה המנדליאנית הוברר גם שהמנגנונים שעליהם הוא נשען בתחילה אינם נכונים. עם כל זאת, האונטוגנזה של היונקים הולמת במידה רבה את החוק הביוגנטי. לדוגמה, בעובר האדם מופיע בשלב מוקדם זנב, הנעלם לפני הלידה, בהתאמה לקיומו של הזנב אצל ראשוני הזוחלים, עד להיעלמותו בקופי האדם. מאידך, ידוע ששלבים רבים בהתפתחות האדם נעשו על ידי קיצור או ביטול שלבים שונים בהתפתחות העובר. לדוגמה, גבו הזקוף של האדם הוא תוצאה של ביטול שלב כיפוף הגב כלפי החזית, הגורמת ליציבה הנטויה של השימפנזים. ואכן, לפג של שימפנזים יש גב זקוף כמו של אדם. הדוגמה הממחישה שבין התפתחות העובר לבין ההתפתחות האבולוציונית קיים דמיון אך לא זהות ושמסקנותיו של הקל הן מסקנות מוגזמות מתצפיות תקינות היא דוגמה שנתן הקל עצמו: דוגמת זימי העובר. למרבית עוברי החולייתנים, כולל חולייתני היבשה, יש במהלך התפתחותם פתחים בלוע שדומים בצורתם לזימים. פתחים אלה נעלמים בהמשך התפתחות העובר. הקל טען שפתחים אלה הם זימים לכל דבר ושהעובר יכול לנשום בעזרתם כשם שדגים נושמים בעזרת זימים. כיום ידוע שהעובר אינו יכול להשתמש בפתחים אלה כדי לנשום. הופעת הפתחים היא הם שריד מנוון וחלקי לשלב באבולוציה ולא חזרה מדויקת על מהלך האבולוציה. במשך השנים נעשה שימוש בחוק הביוגנטי כדי לנגח את תורת האבולוציה בטענה שהיא נשענת על ראיות שגויות ובלתי מדויקות. תומכי האבולוציה מתחו ביקורת על שימוש זה בטענה שמתנגדי האבולוציה "בונים דחליל" בדמות החוק הביוגנטי המייצג את האבולוציה, כשבפועל הביולוגיה המודרנית שוללת אותו והוא אינו מהווה חלק חיוני בה. ראו גם נאוטוניה אבולוציה של השפה תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה לקריאה נוספת הערכים "ביולוגיה" (עמ' 334) ו"הקל, ארנסט הנריך (עמ' 162) באנציקלופדיה העברית. "כמעט כמו לוויתן", סטיב ג'ונס, 2006, פרק 13. "מאז היות דרווין", סטיבן גולד, עמ' 233. אבינועם אדם ומשה וולק, החולייתנים, יחידה 10: ראשית ההתפתחות העוברית, האוניברסיטה הפתוחה 1994. הערות שוליים קטגוריה:רבייה קטגוריה:אבולוציה	2024-08-05T07:49:04
מרחב חסום לחלוטין	בטופולוגיה, מרחב מטרי שניתן לכסות במספר סופי של כדורים בכל גודל נתון נקרא מרחב חסום לחלוטין (totally bounded), או מרחב חסום כליל. כל מרחב חסום לחלוטין הוא כמובן חסום. ההפך נכון למשל עבור תת-קבוצות של המרחב האוקלידי , אבל באופן כללי ישנם מרחבים מטריים חסומים שאינם חסומים לחלוטין. כזהו למשל הוא המרחב המטרי על קבוצת המספרים הממשיים עם המטריקה הדיסקרטית, אשר בה המרחק בין כל שתי נקודות שונות הוא 1. מרחב זה הוא בוודאי חסום, מפני שכל הנקודות במרחב (המספרים הממשיים) מוכלים בכדור פתוח ברדיוס אחד וחצי סביב המספר 0 (או סביב כל מספר ממשי אחר). אבל המרחב אינו חסום כליל, וזאת מפני שאם נבחר את רדיוס הכדורים בתור חצי, אז הדרך היחידה לכסות את המרחב היא לקחת את כל הנקודות במרחב, משום שכדור ברדיוס חצי סביב הנקודה, מכיל רק את הנקודה עצמה. בצורה פורמלית, נגדיר -רשת כקבוצה של נקודות כך שכל נקודה במרחב נמצאת במרחק קטן מ- מאחת מנקודות הקבוצה. מרחב מטרי הוא חסום לחלוטין אם לכל קיימת במרחב -רשת סופית. אפיון אחר: מרחב מטרי הוא חסום לחלוטין אם ורק אם לכל סדרה אין סופית של איברים במרחב יש תת-סדרה שהיא סדרת קושי. כל מרחב מטרי חסום לחלוטין הוא מרחב מנייה שנייה. מרחב מטרי הוא קומפקטי אם ורק אם הוא שלם וחסום לחלוטין. הערות שוליים קטגוריה:מרחבים מטריים קטגוריה:קומפקטיות	2024-08-11T02:40:36
קומפקטיות סדרתית	הפניה קבוצה קומפקטית	2008-05-31T05:57:01
הוצאה להורג לאחר המוות	"הוצאה להורג" לאחר המוות היא הוצאה להורג טקסית של גופתו של אדם שכבר מת. אישים מפורסמים ש"הוצאו להורג" לאחר מותם שאול המלך - על פי ספר שמואל, לאחר התאבדותו נכרת ראשו ונתלה במחנה פלשתים כאות ניצחון של פלשתים. בלעם - על פי האמורא רב, הרגו בני ישראל את בלעם בכל ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק (סנהדרין ק"ו ב). רש"י במקום מפרש: "שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה, וחתכו ראשו ונפל לתוך האש, תלייה היינו חנק, חתיכת הראש הרג, כשנפל לארץ - סקילה, כשנפל לאור היינו שרפה". האפיפיור פורמוסוס (Formosus, מת ב-896) - גופתו הוצאה מקברה על ידי האפיפיור סטפנוס השישי, הולבשה בבגדי אפיפיורות והושבה על כיסא האפיפיור כדי לעמוד ל"משפט", שנודע מאוחר יותר כ"סינודת הגופה" (Synod Horrenda). הוא נמצא אשם, והגופה הופשטה, 3 אצבעות נכרתו מידה הימנית, והיא הושלכה לנהר הטיבר. ג'ון ויקליף (1328–1384) - גופתו הוצאה מקברה כ־45 שנה לאחר מותו, בהוראת האפיפיור מרטין החמישי. ולאד המשפד (1431–1476), שראשו נכרת לאחר רציחתו. ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה (1452–1485), שנתלה על ידי יורשו המלך הנרי השביעי לאחר מותו בקרב בוסוורת' (Bosworth). גופתו הושחתה עוד לאחר פיזור המנזרים, ולפי האגדה, הושלכה לנהר סור (Soar). פייטרו הקדוש מוורמיגלי (1500–1562), שנשרף ככופר לאחר מותו. אוליבר קרומוול (1599–1658), הלורד פרוטקטור של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד. אחרי הרסטורציה האנגלית, המלך צ'ארלס השני הורה להוציא את גופתו מקברה ולתלותה בטייבורן (Tyburn), להסיר את הראש ולהשליכה לבור. הראש הובא לקבורה לבסוף בשנת 1960. פרנסואה דובליה (1907–1971), נשיא האיטי, שגופתו הוצאה מקברה ו"הוכתה למוות" באופן טקסי בשנת 1986. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שיטות הוצאה להורג	2023-01-15T09:02:46
קלאוס פון שטאופנברג	REDIRECT קלאוס שנק פון שטאופנברג	2004-07-08T17:14:02
מיקרוביולוגיה	מִיקְרוֹבִּיוֹלוֹגִיָה (מיוונית: "μῑκρος" – מיקרוס, קטן; "βίος" – ביוס, חיים; ו-"-λογία" – לוגיה, תחום חקר) היא תחום בביולוגיה, העוסק במבנה ובתפקוד של מיקרואורגניזמים – יצורים שכדי לראותם יש להשתמש במיקרוסקופ. קיימים שלושה סוגי מיקרואורגניזמים: ארכאונים (Archaea), אאוקריוטים וחיידקים, הנבדלים בצורתם, בגודלם ובדרך חייהם. בנוסף לחקר מיקרואורגניזמים, התחום עוסק בחקר נגיפים, וירואידים, שהם חלקיקים מיקרוסקופיים חסרי תאים ואינם מקיימים את ההגדרה המלאה של המושג אורגניזם. אך המיקרוביולוגיה חוקרת את כל היצורים הקטנים שלא ניתן לראותם בעין בלתי מזוינת גם אם אינם אורגניזמים. במיקרוביולוגיה קיימים מספר תתי-תחומים עיקריים: תורת החיידקים (בקטריולוגיה), תורת הנגיפים (וירולוגיה), תורת הפטריות (מיקולוגיה), תורת הטפילים (פרזיטולוגיה) ותורת האצות (פיקולוגיה). היסטוריה עוד בזמנים קדומים, מאות שנים לפני תגלית המיקרוביולוגיה, עשו בני אדם שימוש בשיטות שונות של מיקרוביולוגיה של מזון ליישום ניצול של מיקרואורגניזמים, כמו בייצור יין, לחם וגבינות, כמו גם שיטות שימור מזון כגון המלחה וייבוש. עם זאת הדבר בוצע על בסיס ניסוי וטעיה ללא הבנת עקרונות היסוד שמעורבים בנושא. משום כך כאשר במהלך המאה ה-19 התקיימה בעיה בקרב יצרני יין בצרפת הם היו חסרי אונים ופנו למומחים כמו פסטר כדי שינסה להבין מדוע חלק מהיין מתקלקל. שמאל\|ממוזער\|250px\|אנטוני ואן לוונהוק אבי תורת המיקרוביולוגיה עוד לפני המאה ה-17, שבה החלו לחקור את החיידקים, העלו מספר חוקרים השערות בנוגע לאופן העברת מחלות. כך למשל בשנת 1020 פורסם הספר הקנון של הרפואה שנכתב על ידי אבן סינא המתאר את המחלות הידועות בתקופתו. בספר מוצגת ההשערה בנוגע לשחפת ומחלות מידבקות אחרות שהן עוברות באוויר. הוא אף ממליץ לטפל בהתפשטות המחלות בעזרת בידוד. בשנת 1546, ג'ירולמו פרקסטורו שיער בספרו על הדבקה ומחלות מידבקות כי המחלות נגרמות מיצורים חיים. 1677: גילוי הבקטריות על ידי אנטוני ואן לוונהוק שנחשב לאבי תורת המיקרוביולוגיה. הוא כינה יצורים אלו אנימלקולס, בלטינית: יצורים קטנים. למעשה ייתכן כי הישועי הגרמני אתנסיוס קירכר צפה במיקרואורגניזמים אלה לפני כן, בספר שנכתב ב-1646. עם זאת הוא כתב את ספריו בלטינית ואילו לוונהוק כתב מכתבים אל לחברה המלכותית לקידום המדע בלונדון, כך שרוב החוקרים והמלומדים שמעו על קיום החיידקים על פי פרסומיו של לוונהוק. 1828: כריסטיאן גוטפריד אהרנברג היה הראשון שהשתמש בשם בקטריה. 1840: הפתולוג הגרמני יאקוב הנלה מעלה את התאוריה למחלות מידבקות. 1857–1895: לואי פסטר נותן אישושים במחקריו כי המחלות נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים. הוא היה הראשון שביצע מחקרים מסודרים על מספר מחלות ועל חיסונים. במחקריו דחה את תאוריית הספונטניות. 1873–1882: הרופא והחוקר הגרמני רוברט קוך הצליח לגלות את החיידק הגורם למחלת השחפת. בנוסף ניסח (ביחד עם הנלה) את העיקרים של קוך הקובעים אם ומתי אורגניזם הוא פתוגני מנקודה זו תאוריית החיידקים כגורמי מחלות מבוססת בצורה משכנעת מספיק ומושכת מספר גדל והולך של חוקרים ומוסדות מחקר לתמוך בה ולקיים מחקרים נוספים לאורה בסיוע השיטה של קוך. 1884: הרופא הדני הנס כריסטיאן גראם המציא שיטה ראשונית לסיווג חיידקים. השיטה נקראת על שמו צביעת גראם. 1912: פאול ארליך פיתח לראשונה טיפול יעיל נגד עגבת. 1917: גילוי הבקטריופאג' על ידי המיקרוביולוג האנגלי פרדריק טוורט והביולוג הקנדי ממוצא צרפתי, פליקס ד'ארל (Félix d'Hérelle). 1928: הרופא והגנטיקאי פרדריק גריפית' גילה שחיידקים יכולים להעביר חומר תורשתי בתהליך שנקרא טרנספורמציה. הגילוי הזה הוא אבן היסוד של הגנטיקה המולקולרית. 1929: אלכסנדר פלמינג גילה חומר אנטי-בקטריאלי שאותו כינה פניצילין. הפניצילין הוא האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה. 1944: אלברט שץ וזלמן אברהם וקסמן גילו את הסטרפטומיצין שהייתה התרופה האנטיביוטית הראשונה מסוגה שנתגלתה, ממשפחת ה'אמינו-גליקוזידים' והתרופה הראשונה שהופקה למחלת השחפת. 1960: פרנסואה ז'קוב וז'אק מונו ערכו לראשונה ניסוי באופרון לבקרת ביטוי הגנים באופרון. מחקר זה היווה דוגמה ראשונה לוויסות רמות מנגנון האנזימים בכל התאים בדרך של שעתוק. 1977: קארל ווס חקר את הRNA הריבוזומלי וגילה צורת חיים שלישית, הארכאונים (Archaea), בנוסף לאאוקריוטים ולחיידקים. 1986: בשימוש באחד מהאנזימים של החיידק Thermus aquaticus, קארי מוליס המציא את ה-PCR, טכניקה מרכזית בביולוגיה מולקולרית שמאפשרת הגברה של קטעי DNA ספציפיים. טכניקה זו נמצאת בשימוש עד ימינו בין השאר לזיהוי מינים נכחדים בהמצאות ה-DNA וכן לבדיקות זירות פשע ובדיקת אבהות. 1995: בוצע מיפוי שלם ראשון של הגנום של החיידק Haemophilus influenzae על ידי קרייג ונטר וחבריו ב-TIGR (המכון למחקר גנטי). מיפוי זה היה מיפוי הגנום השלם הראשון של יצור חי. סיווג המיקרואורגניזמים סוגי מיקרואורגניזמים שמאל\|ממוזער\|270px\|השוואה בין תא פרוקריוטי לתא איקריוטי המחקר האנטומי של סוגים שונים של מיקרואורגניזמים מסווג אותם לשלוש קבוצות גדולות: הפרוקריוטיים (בעלי תא חסר גרעין), האיקריוטיים (בעלי תא עם גרעין) והווירוסים, שהם מיקרואורגניזמים ללא יכולת התרבות עצמית התלויים במאכסן משתי הקבוצות הראשונות לצורך התרבותם. הפרוקריוטיים מחולקים מבחינה טקסונומית לשתי על-ממלכות: ארכאונים חיידקים האאוקריוטים היא על-ממלכה בפני עצמה וכוללת מגוון גדלים של אורגניזמים מבין שלוש העל-ממלכות, החל מחד תאיים ועד לרב תאיים. המיקרוביולוגיה, כאמור, עוסקת רק ביצורים הקטנים ולכן עוסקת בחד תאיים כדוגמת: פרוטוזואה ריריות אצות חד-תאיות פטריות חד-תאיות. אנליזות גנטיות הוכיחו שארכאונים שונים מחיידקים באותה מידה שהם שונים מאאוקריוטים מבחינה פילוגנטית. תכונות המיקרואורגניזם הפרוקריוטים הפרוקריוטים הם אורגניזמים שבתא שלהם אין גרעין ומיטוכונדריה. את הפרוקריוטים נהוג לשייך לשני טקסונים: ארכאונים. רוב האקסטרמופילים (חיים בסביבות קיצוניות כגון בתנאיי חום קיצוניים, תנאי יובש, תנאי לחץ וכדומה) הם מקבוצה זו. אולם, חלק מהארכאונים חיים בסביבות רגילות כגון בביצות או במערכת העיכול כך שאי אפשר לשייך אוטומטית את הארכאונים לאקסטרמופילים, גם אם אנו מוצאים בקבוצה זו את רוב האקסטרמופילים. חיידקים הם היצורים המוכרים ביותר הנמצאים בסביבתנו: בקרקע, במזון ובגוף האדם. עם זאת, חלק מהחיידקים הם אקסטרמופילים. האיקריוטים בניגוד לפרוקריוטים, לאאוקריוטים יש גרעין שסביבו יש קרום המשמש כממברנה (מפריד בין סביבת הגרעין לסביבה שמחוץ לגרעין). הקרום וכן שלד התא גורמים לאיקריוטים להיות גדולים מהפרוקריוטים. את האיקריוטים נהוג לחלק למספר ממלכות: אצות: בשונה מהפטריות ומהפרוטוזואה, האצות מכילות כלורופיל המאפשר להן לבצע פוטוסינתזה כך שהן מזינות את עצמן (אוטוטרוף). האצות גדלות בקרקע, בצמחים, במים מתוקים ובמי ים. פטריות: רוב הפטריות ניזונות מרקב של אורגניזם (חומר אורגני לא חי), אך, קיימות פטריות הניזונות מחומר אורגני חי בצורה טפילית. הפטריות גדלות בקרקע, בצומח, בפסולת צמחית וכטפיל של גוף האדם, צמחים ובעלי חיים. פרוטוזואה: בניגוד לאצות לפרוטוזואה אין דופן תא ולכן חלקן ניזונות בצורת אנדוציטוזה (המזון נקלט על ידי קרום התא), למשל אמבות. הפרוטוזואה גדלים בקרקע, מים מתוקים, מי-ים אך גם כטפילים של גוף האדם ובעלי חיים. אף על פי שאנו כוללים באיקריוטה גם את ממלכת הצומח (בעל זיקה לאצות) ואת בעלי חיים (בעל זיקה לפרוטוזואה) הם לא מוגדרים כמיקרואורגניזם מפני שהם לא חיים ולא מתרבים בצורה של חד-תאיים. גודל המיקרואורגניזם המיקרואורגניזמים קטנים: רוב הפרוקריוטים הם בסדר גודל של 0.5 מיקרון ועד 3 מיקרון. כושר ההפרדה של העין האנושית הוא 100 מיקרון, כך שתאי המיקרואורגניזמים הבודדים קטנים מכדי להראות לעין. יש יוצאי דופן לשני הכיוונים. האאוקריוטים הם בגודל של 2–200 מיקרון, כך שחלק מתאי האיקריוטים הגדולים נראים לעין (כגון אצות חד תאיות). תחומי מחקר במיקרוביולוגיה במיקרוביולוגיה קיים מספר רב של תתי תחומים: בקטריולוגיה: תחום העוסק בחקר החיידקים. וירולוגיה: תחום העוסק בחקר הנגיפים. מיקולוגיה: תחום העוסק בחקר הפטריות. פרזיטולוגיה: תחום העוסק בחקר הטפילים. פיקולוגיה: תחום העוסק בחקר האצות. פיזיולוגיה מיקרואורגניזמית: תחום העוסק בחקר אופן הפעולה הביוכימית של תאים של מיקרואורגניזם. תחום זה כולל מחקר על גדילה של מיקרואורגניזם, חילוף חומרים של מיקרואורגניזם, ומבנה תא של מיקרואורגניזם. גנטיקה של מיקרואורגניזם: תחום העוסק בחקר הגנטיקה של המיקרואורגניזם. בוחן איך הגנים מסודרים, ויחס בין הגנים לפעולה התאית שלהם. תחום זה קרוב לביולוגיה מולקולרית. מיקרוביולוגיה תאית: תת-תחום של ביולוגיה תאית החוקר את יחסי הגומלין בין המיקרואורגניזמים לתאים אליהם הם פולשים. מיקרוביולוגיה רפואית: תחום העוסק בחקר חיידקים פתוגניים (חיידקים הגורמים מחלות) ובחלק שלהם במחלות בבני אדם. בנוסף, התחום עוסק בחקר חיידקים הגורמים למגפות התחום גם קשור לתחום הפתולוגיה והאימונולוגיה (חקר מערכת החיסון). מיקרוביולוגיה וטרינרית: תחום העוסק בחקר חיידקים פתוגניים במחלות בבעלי חיים. מיקרוביולוגיה סביבתית: תחום העוסק בחקר הרכב החיידקים ופעולת החיידקים בסביבתם הטבעית. התחום כולל גם מחקר של אקולוגיה חיידקית, גאומיקרוביולוגיה ושונות של החיידקים. כמו כן, המחקר מנסה למצוא מפתחות למושבות של חיידקים בכל מיני סביבות כגון: ריזוספירה (מערכת אקולוגית של שורשים), קרקע, מערכת אקולוגית של מי תהום, אוקיינוס או סביבות קיצוניות (אקסטרמופילים). אבולוציה מיקרוביולוגית: תחום העוסק בחקר האבולוציה של החיידקים. חקר זה כולל את חקר מיון עולם הטבע של החיידקים. מיקרוביולוגיה תעשייתית: תחום העוסק במחקר מיקרואורגניזם שיכול לשמש בתהליכים תעשייתיים. למשל שימוש בחיידקים בתהליכי תסיסה, סינתזה של חומרים בתחום הפרמצאוטי, סינתזה של אנזימים לצרכים תעשייתיים, טיהור שפכים וכדומה. תחום זה קרוב גם לתחום הביוטכנולוגיה. מחקרים במיקרוביולוגיה במרוצת השנים מחקרים במיקרוביולוגיה הניבו מספר פיתוחים חשובים אשר תרמו לאנושות לשיפור אורך החיים וכן להבנת מאפיינים שונים של האורגניזם. פסטור שמאל\|ממוזער\|100px\|ממציא תהליך הפסטור תהליך שהומצא באמצע המאה ה-19 על ידי לואי פסטר וקלוד ברנאר ונועד לצמצם משמעותית את מספר המיקרואורגניזמים (לרוב חיידקים ופטריות) מנוזלים, על מנת להאריך את חיי המדף של הנוזל מבלי לפגוע בערך התזונתי שלו. התהליך מתחיל מחימום הקוטל כמות ניכרת של המיקרואורגניזמים ואז קירור הנוזל לטמפרטורה נמוכה המונעת התרבות של האורגניזם ששרד את החימום. מאחורי התהליך עומד הרעיון שככל שיהיו פחות מיקרואורגניזמים בנוזל, כך יתעכב ויתארך משך הזמן שבו הנוזל אינו מתקלקל ואינו מזיק לבריאות. עיקור וחיטוי תהליכי העיקור (סטריליזציה, בלעז) נועדו להרוג את כל המיקרואורגניזמים הקיימים. החיטוי קוטל מיקרואורגניזמים באמצעים כימיים. שני התהליכים משמשים בתעשייה וברפואה למניעת זיהומים. התהליכים האלה מבוצעים על מיקרואורגניזמים מחוץ לגוף האדם. פיתוח אנטיביוטיקה אנטיביוטיקה היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות לקטילתם או להפסקת גדילתם של חיידקים. רוב האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי פטריות, חיידקים ויצורים אחרים. האנטיביוטיקות שנעשה בהן שימוש רפואי בדרך-כלל אינן מזיקות לבעלי חיים ולבני אדם, ולכן נעשה בהן שימוש נרחב ביותר כתרופות. ישנם חומרים קוטלי חיידקים ממקור פטרייתי שהם רעילים לבני אדם ובעלי חיים. האנטיביוטיקה הראשונה, הפניצילין, התגלתה בשנת 1928 על ידי אלכסנדר פלמינג שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ביחד עם ארנסט בוריס צ'יין שדיווח ב-1940 על שימוש בחומר שהתגלה לריפוי ויחד עם הוארד פלורי שדיווח על זנים עמידים באותה שנה. גילוי זה גרם לחקר ופיתוח סוגים נוספים של אנטיביוטיקה ולשיפור הפעילות של אנטיביוטיקות קיימות על מנת לתתמענה למגוון גדול יותר של חיידקים פתוגנים. מיפוי גנום חיידקי מיפוי הגנום של חיידקים משמש להבנת אופן הפעולה של החיידק ומאפשר למצוא תרופה או דרך טיפול לאנשים שנדבקו באותו חיידק. מיפוי גנום שלם ראשון נעשה על החיידק Haemophilus influenzae. שיטות שנמצאו והומצאו לטובת מיפוי זה, עזרו לאחר מכן בפרויקט הגנום האנושי. ראו גם קישורים חיצוניים מילונים למונחי מיקרוביולוגיה \| מיקרוביולוגיה (1994) \| מיקרוביולוגיה וסרולוגיה 1949 \| באתר האקדמיה ללשון העברית הערות שוליים * קטגוריה:תחומים בביולוגיה	2024-08-20T05:30:31
אנה לינד	250px\|ממוזער\|שמאל\|אנדרטה לזכרה בסטוקהולם אילבה אנה מריה לינד (בשוודית: Ylva Anna Maria Lindh; 19 ביוני 1957 – 11 בספטמבר 2003) הייתה שרת החוץ של שוודיה, נרצחה במהלך כהונתה בשנת 2003. ביוגרפיה לינד נולדה בסטוקהולם, בירת שוודיה ביוני 1957. בגיל 12 הצטרפה לתנועת הנוער הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה והשתתפה במחאה נגד מלחמת וייטנאם. בשנת 1982 קיבלה תואר בוגר במשפטים מאוניברסיטת אופסלה ובאותה שנה נבחרה לפרלמנט השוודי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וכיהנה בו עד 1985. ב-1984 הייתה לנשיאת תנועת הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, והייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד. שש שנותיה כנשיאת התנועה אופיינו במחויבות עמוקה לעיסוק בנושאים בינלאומיים, כולל מעורבות במתרחש בניקרגואה, וייטנאם, דרום אפריקה ושטחי יהודה והשומרון וחבל עזה. בשנים 1991–1994 שימשה לינד כסגן ראש עיריית סטוקהולם, ובשנת 1994 מונתה על ידי ראש ממשלת שוודיה אינגר קרלסון כשרה לאיכות הסביבה, תפקיד אותו מילאה עד 1998. בשנה זו נבחרה שוב לפרלמנט ואף נתמנתה לתפקיד שרת החוץ של שוודיה על ידי ראש ממשלה גוראן פרסון שלינד נחשבה יורשתו המיועדת. הרצח ב-10 בספטמבר 2003, בעת שערכה קניות במרכז קניות בסטוקהולם, הותקפה לינד על ידי צעיר נושא סכין, נדקרה בחלקי גוף שונים והוחשה לבית חולים, שם נפטרה למחרת מפצעיה. הרוצח נמלט מזירת הרצח אך הותיר אחריו ממצאים מזהים ואף טביעת אצבעות חלקיות ונתפס כעבור כשבועיים. בתחילה הכחיש הרוצח, מיאילו מיאילוביץ', כל קשר לרצח, אך בראשית שנת 2004 הודה במעשה, מבלי לתת הסבר למניעיו. הוא הועמד לדין ונידון למאסר עולם. ב-8 ביולי 2004 ביטל בית המשפט לערעורים את עונש המאסר והורה על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שקיבל את טענת סניגורו כי הרוצח ביצע את מעשהו משום שחשב כי "קולות" הורו לו לעשות זאת, והמעשה נובע מהפרעה נפשית. התביעה השוודית ערערה לבית המשפט העליון של שוודיה, שב-2 בדצמבר 2004 שלח את מיאילוביץ' למאסר עולם. בראיון בשנת 2011 אמר מיאילוביץ' כי שיקר כשטען ש"קולות" ששמע הם שהורו לו לרצוח את לינד, וכי ביצע את המעשה בגלל שנאה כללית כלפי פוליטיקאים. "האמנתי שפוליטיקאים היו היסוד לכל הרשע", אמר בראיון.. הרצח אירע ארבעה ימים לפני משאל עם שדן בשאלת אימוץ מטבע האירו בשוודיה - משאל בו לינד הייתה מראשי מחנה התומכים, לכן הועלו בתחילה השערות המקשרות בין הדברים. ממשלת שוודיה החליטה לא לבטל את קיומו, אולם להימנע מתעמולה. למרות ההערכות כי הרצח יוביל להצבעת סימפתיה בעד עמדתה של לינד, זכה מחנה המתנגדים ברוב. לזכרה של לינד הוקמה קרן המחלקת פרס שנתי לאישים או ארגונים "הנלחמים באדישות, דעות קדומות, דיכוי וחוסר צדק על מנת לקדם חיים טובים לכל בני האדם באווירה של כיבוד זכויות האדם". בפרס הראשון, שחולק ב-18 ביוני 2004, זכתה עיתונאית "הארץ" עמירה הס. כמו כן זכו שלושה ארגונים שוודיים העוסקים בפעילות חברתית בפרסי עידוד. רצח לינד היה הרצח השני של אישיות פוליטית בכירה בשוודיה מאז ראשית המאה העשרים. קדם לו רצח ראש הממשלה אולוף פלמה בשנת 1986. חיים אישים לינד הייתה נשואה לבו הולמברג, מושל מחוז סדרמנלנד שבמזרח שוודיה, ממנו נולדו לה שני בנים. קישורים חיצוניים קרן הזיכרון לאנה לינד הערות שוליים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:שרי החוץ של שוודיה קטגוריה:פוליטיקאיות שוודיות קטגוריה:בני זוג של פוליטיקאים שוודים קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בשוודיה קטגוריה:שרי סביבה קטגוריה:שרות חוץ קטגוריה:שוודיות שנולדו ב-1957 קטגוריה:נפטרות ב-2003 קטגוריה:נפטרים ב-2003	2024-05-30T11:11:48
תמוז	תמוז (מאכדית: dumuzu), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, הרביעי במספר לפי המסורת המקראית והעשירי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת הקיץ. כללי הלוח הקבוע בלוח העברי הקבוע יש בחודש תמוז 29 יום, מה שנקרא "חודש חסר". לפי כללי הלוח העברי, שהונהגו החל מתקופת האמוראים, יום א' בתמוז יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי או שישי. כיוון שבחודש הקודם, סיוון, יש 30 יום, ראש החודש הוא יומיים, ביום ל' בסיוון ולמחרתו, ביום א' בתמוז. שם החודש בלוח השנה העברי כונו בתחילה החודשים לפי מניינם מחודש האביב, ניסן, חודש זה כונה בהתאם: "החודש הרביעי". שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִי (Dumuzi) באכדית. במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח הבבלי, על שם האל "תמוז", שבמיתולוגיה המסופוטמית היה אל הפריון. אל זה מוזכר אף במקרא: . על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים, מקור השם תמוז במילה הארמית "למזא" שמשמעותה הצתה, חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית, ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים "חודש תמוז". פרופסור יעקב שלום ליכט מציין בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם לחודש יולי בארצות רבות במזרח התיכון. סמלים מזל החודש הוא מזל סרטן על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן שהייתה בעבר ברקע לשמש בחודש זה. בלוח השנה במגילות קומראן מזל תמוז הוא מזל אריה. מועדים עיקריים שבעה עשר בתמוז - יום תענית המציין את היום שבו הובקעה חומת ירושלים לפני חורבן בית המקדש השני. י"ז בתמוז עד תשעה באב - ימי בין המצרים (תקופה המכונה גם "שלושת השבועות"), ימי אבל שיוסדו לזכר חורבן בית המקדש, שנמשכת עד תשעה באב וחלה כמעט בחציו של חודש זה. לקריאה נוספת יעקב ליכט, מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית־שני, כרך 3 בסדרת "ספריית האנציקלופדיה המקראית", בהוצאת מוסד ביאליק, 1988. קישורים חיצוניים ש"ז כהנא, תמוז פרק 08 – דבר היום: תמוז (שמת לפני אב ואלול) בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס הערות שוליים * חד קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:10 (מספר) קטגוריה:4 (מספר)	2024-07-27T15:13:31
תשרי	343x343px\|ממוזער\|בול ישראלי לחודש תשרי, מזל מאזניים. תִּשְׁרֵי (מאכדית: tašrītu) הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, השביעי במספר לפי המסורת המקראית והראשון לפי המסורת החז"לית. לפי חז"ל, בראש חודש זה נברא אדם הראשון ולכן תיקנו למנות ממנו את חודשי השנה. חודש זה חל בתחילת הסתיו בארץ ישראל. בלוח הקבוע על פי כללי הלוח העברי הקבוע, חודש תשרי הוא תמיד חודש מלא – בן 30 ימים. ראש חודש תשרי, שהוא ראש השנה, יכול לחול רק בימים שני, שלישי, חמישי או שבת, לפי הכלל "לא אד"ו ראש", שפירושו: ראש השנה לא יחול בימים א', ד' או ו'. שמות החודש ככל החודשים גם תשרי קיבל את שמו בגלות בבל, ומקור שמו במילה האכדית 'תשריתו': (tašrītu): "התחלה". בביתא ישראל החודש נקרא תשרתו. בתנ"ך, מלבד מספרו (החודש השביעי), מכונה החודש פעם אחת בשם 'ירח האיתנים' בפסוק: . משמעות השם היא שבחודש זה מתחילים מי הנהרות לעלות על גדותיהם. שם זה מופיע בהשפעת שמות החודשים הפיניקיים ובהקשר של תיאור בניית המקדש, תיאור שופע במונחים פיניקיים בעקבות השפעות בנאי המקדש הפיניקים על כתיבתו. שם החודש מוכר מכתובות פיניקיות כגון כתובת מנחם, תעריפי כתיון ועודKAI 41, 37, וכן בכתובת KAI 289. לפי פרשנות היהדות המסורתית, נרמז בשם זה שבחודש זה נולדו האבות, איתני עולם, וכן שחודש זה עמוס במצוות. סמלים ומאפיינים מזל החודש הוא מזל מאזניים. הוא מסמל את ממד הדין שבחודש, שבו נשקלים המעשים. יש אומרים שהמאזניים מסמלים את בריאת העולם בחודש זה, שכן במבנה הבריאה הכול נעשה במידה ובמשקל. בלוח השנה במגילות קומראן מזל תשרי הוא מזל עקרב. חודש תשרי הוא החודש העברי העמוס ביותר בחגים ומועדים. יש בו תערובת של ימי חגים, ימי חול המועד וימי צום (שני ימי ראש השנה, צום גדליה, יום הכיפורים, שבעת ימי סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה). ישנן שנים שבהן ימי החגים ביחד עם ימי הצום והשבתות וא' דראש חודש חשוון יתרים על מספר ימי החול שבו, לנוהגים יום טוב שני של גלויות זה תמיד כך. לכן חודש תשרי מכונה גם "חודש החגים". מועדים עיקריים שמאל\|ממוזער\|250px\|חודש תשרי מזל מאזניים, פרט מפסיפס של גלגל המזלות בבית הכנסת העתיק בציפורי א' וב' בתשרי: ראש השנה א'-י' בתשרי: עשרת ימי תשובה ג' בתשרי: צום גדליה י' בתשרי: יום הכיפורים ט"ו-כ"א בתשרי: סוכות כ"ב בתשרי: שמיני עצרת ושמחת תורה (בחו"ל שמחת תורה בכ"ג בתשרי) כ"ד בתשרי: יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל ל' בתשרי: יום הזיכרון לרחבעם זאבי ראו גם אחרי החגים קישורים חיצוניים תכנים לחודש תשרי במרכז הפדגוגי הווירטואלי של כל ישראל חברים ש"ז כהנא, תשרי הערות שוליים * חז קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:1 (מספר) קטגוריה:7 (מספר)	2024-10-07T05:51:48
רחם	שמאל\|ממוזער\|250px\| מבנה מערכת המין הנקבית. הרחם במרכז האיור הרֵחֶם הוא איבר שרירי וחלול בעל דפנות עבות הנמצא בגופן של רוב נקבות היונקים כחלק ממערכת הרבייה, ומשמש להתפתחות העובר בתוכו. צורתו של הרחם מזכירה צורת אגס חלול. להלן תיאורו אצל נקבות האדם. כאשר הן אינן בהריון, משקלו הטיפוסי של הרחם הוא כ-50 גרם ואורכו כ-8 ס"מ; במהלך ההריון, כאשר מתפתח העובר בתוכו, משקלו יכול להגיע עד לקילוגרם אחד הודות לרקמה הגדלה בו והוא מתארך עד 33 ס"מ. הרחם מצופה מבפנים באפיתל רירי המהווה המשך רצוף לאפיתל של צינור הביציות. קרום רירי זה עשיר בכלי דם ומתעבה בעונות של פעילות רבייתית. אל הרחם מחוברות שתי החצוצרות, שהן צינורות מרופדים באפיתל ריסני בעל מבנה דמוי משפך. בתוך שקע הרחם מונחת השחלה. מיקום הרחם נמצא באזור אגן הירכיים -- בין שלפוחית השתן שלפניו ובין הרקטום שמאחוריו. אל חלקו העליון של הרחם מתחברות שתי החצוצרות כאשר צידן השני נפתח לכיוון השחלה. חלקו התחתון של הרחם, הוא צוואר הרחם; זהו שריר טבעתי חזק, הנמצא בתוך הנרתיק. הנרתיק הוא החלק המקשר את איברי הרבייה עם העולם החיצוני ומשמש מעבר פנימה לפין ולתאי הזרע ומעבר החוצה לדם הווסת ולתינוק הנולד. אצל רוב הנשים, הרחם נוטה קדימה, לכיוון קיר הבטן ומעל לשלפוחית השתן. אצל כ-18% מהנשים הרחם נוטה אחורנית, לכיוון הגב והמעי, מצב זה של הרחם נקרא רחם אחורי. מבנה מבחינה אנטומית מחלקים את הרחם לשלושה חלקים: קרקעית הרחם (פונדוס) גוף הרחם צוואר הרחם שכבות לרחם שלוש שכבות. השכבות מפורטות כאן מהשכבה הפנימית אל החיצונית השכבה הפנימית ביותר היא רירית הרחם - האנדומטריום, שכבה זו מורכבת משתי שכבות פנימיות, השכבה הבזאלית, הקבועה, והשכבה הפונקציונלית, הנושרת מדי חודש במהלך הווסת שריר הרחם - הרחם מורכב ברובו משריר חלק המכונה שריר הרחם (מיומטריום) מעטפת הרחם - פרימטריום - חלק מהצפק העוטף את החלק החיצוני של הרחם צורות שונות של רחמים הרחם נוצר בעובר מהתלכדות הצינורות המולריאניים. ביונקים יש לרחם ארבע צורות עיקריות, בהתאם למידת ההתלכדות של צינורות אלה: רחם יחיד - הנוצר בצורת אגס מהתלכדות מלאה של הצינורות המולריאניים. קיים בבני אדם, סוסים ורוב הפרימטים. רחם דו-קרני - הנוצר כאשר הצינורות המולריאניים מתלכדים רק בחלק העליון של הנרתיק. קיים בבני אדם, בעטלפים, בקופיפים, בחזירים וביונקים פרימיטיביים. רחם כפול - קיים, למשל, בארנבות. נקרא גם רחם דידלפי. רחם מחובר חלקית - קיים במעלי גירה, דוגמת פרות. ראו גם היסטרקטומיה - כריתת רחם פוליפ רחמי הפלות חוזרות מום בית הרחם רחם מלאכותי המטומטרה סרקומת הרחם רחם אחורי קישורים חיצוניים הערות שוליים *	2024-08-01T03:19:31
גריפינדור	ממוזער\|סמל בית גריפינדור בית גריפינדור הוא בית בבית הספר הוגוורטס, בסדרת ספרי "הארי פוטר" שכתבה ג'יי קיי רולינג. בית זה נוסד על ידי גודריק גריפינדור, והתכונות הרצויות בו הן אומץ-לב, אצילות, נועזות ותושייה. מקור השם הוא ביצור המיתולוגי "גריפין" (Griffin) בדמות אריה מכונף, וכן במילה הצרפתית דור (D'or), שפירושה "מוזהב". בהתאם לכך, סמל הבית הוא אריה זהוב על רקע אדום. תיאור גריפינדור הבית המרכזי ביותר בסדרת הספרים, משום שאליו שובצו הגיבורים הראשיים בסדרה: הארי פוטר, רון ויזלי והרמיוני גריינג'ר. נוכחותו של הארי בגריפינדור העלתה את קרנו של הבית. הארי הוביל רצף ניצחונות בגמר גביע הבתים השנתי בקווידיץ', רצף ניצחונות של נבחרת הקווידיץ', ואף ייצג את הוגוורטס בטורניר הקוסמים המשולש. במהלך אירועי הספר החמישי, תלמידי השנה החמישית בגריפינדור מייסדים את "צבא דמבלדור" בניצוחו של הארי. זאת בתגובה לחזרת וולדמורט והשתלטות דולורס אמברידג' על הוגוורטס. אליהם מצטרפים מספר מצומצם של תלמידים מרייבנקלו והפלפאף. בקרב על הוגוורטס בספר האחרון, מרבית תלמידי גריפינדור לא בורחים, ומשתתפים במלחמה נגד וולדמורט ואוכלי המוות. רוב חברי "מסדר עוף החול" גם הם יוצאי בית גריפינדור, בניגוד לאוכלי המוות, שרובם הם יוצאי בית סלית'רין. בין חברי המסדר והבית ניתן למנות את אלבוס דמבלדור, כל בני משפחת ויזלי, ג'יימס ולילי פוטר, סיריוס בלק, רמוס לופין ומינרווה מקגונגל. התכונות הרצויות לתלמידי הבית הן אומץ-לב, אצילות, נועזות ותושייה. מצנפת המיון תיארה אותו: "אם אומץ לב ותושייה, אמצא אצלו במוח, אודיע חיש את זה האיש, לגריפינדור לשלוח!". מינרווה מקגונגל הסבירה כי בעולם הקוסמים שמור כבוד לביתו של גודריק גריפינדור כבר אלף שנה ("עשר מאות" כלשונה). בספר השני, שולף הארי את חרבו של גודריק גריפינדור מתוך מצנפת המיון כשנלחם בבסיליסק. בדיעבד הוסבר לו על ידי מנהל הוגוורטס, אלבוס דמבלדור, כי "רק תלמיד גריפינדור אמיתי יוכל לשלוף את החרב". הכניסה לחדר המועדון של בית גריפינדור נמצאת בקומה השביעית של אחד ממגדלי הטירה, ומוסתרת על ידי דיוקן "האישה השמנה". גודריק גריפינדור שמאל\|ממוזער\|200px\|גודריק גריפינדור כפי שנראה על קלף במשחק "הארי פוטר וחדר הסודות" גריפינדור הוא אחד מארבעת מייסדי הוגוורטס, והוא נחשב ללוחם אמיץ וסובלני כלפי ילידי מוגלגים. על שמו קרוי מכתש גודריק, בו התגוררו משפחות פברל, דמבלדור ופוטר. החפצים שהותיר אחריו הם מצנפת המיון (שאותה הציע על מנת למיין את התלמידים לבתים השונים לאחר מותם של המייסדים) וחרב אשר חושלה על ידי גובלינים. בין שני חפצים אלו יש קשר חשוב, שכן רק תלמיד אשר באמת שייך לבית גריפינדור יכול להשתמש בשעת צרה במצנפת ולהוציא ממנה את חרב גריפינדור. לחרב יש תפקיד מהותי בספרים, שכן הארי פוטר השיג ממצנפת המיון את החרב ובעזרתה הרג את הבסיליסק, וגם שימשה ככלי להשמדת ההורקרקסים של וולדמורט (בניגוד לחפצים של שאר מייסדי הוגוורטס, אשר שימשו כהורוקרוקסים). תלמידים שמאל\|ממוזער\|150px\|דין תומאס (אלפרד אינוק) שמאל\|ממוזער\|150px\|קולין קריווי (יו מיטשל) שמאל\|ממוזער\|150px\|שיימוס פיניגן (דוון מאריי)מלבד הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר ובני משפחת וויזלי, מוזכרים במהלך הסדרה מספר תלמידים נוספים מבית גריפינדור: קייטי בל מבוגרת מהארי פוטר ומחבריו בשנה אחת. הופעותיה בספרים הן בגלל היותה אחת הרודפות בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, ומלבדן יש לה תפקיד מצומצם ביותר. עם זאת, בספר השישי היא נפגעת מקללה אפלה חזקה לאחר שנגעה בטעות בשרשרת שנשלחה על ידי דראקו מאלפוי והייתה אמורה להגיע אל אלבוס דמבלדור. לבנדר בראון לומדת באותה שכבה עם הארי. היא חברתה הטובה ביותר של פארווטי פאטיל, ובדומה לה מעדיפה את מקצוע הלימוד גילוי עתידות. לבנדר מחבבת מאוד את רון ויזלי, ובמשך תקופה קצרה בספר השישי הם יוצאים. בזמן שהם יוצאים מתואר כיצד היא מתנהגת ברכושניות רבה כלפי רון כך שלבסוף הוא מואס בה ומחליט להיפרד. בספר השביעי מותקפת על ידי פנריר גרייבק בקרב על הוגוורטס ושם מוצאת את מותה. אנג'לינה ג'ונסון היא תלמידה המבוגרת מהארי ומחבריו בשנתיים. היא אחת מהרודפות בקבוצת הקווידיץ', והיא גם חברתן הטובה של קייטי בל ואליסיה ספינט. לאנג'לינה אין תפקיד משמעותי בספרים מלבד הקווידיץ'. בספר החמישי היא נבחרת לתפקיד קפטן קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, ומצטרפת לצבא דמבלדור. לאחר אירועי הספר השביעי היא מתחתנת עם ג'ורג' ויזלי, ולשניים נולדים שני ילדים (רוקסן ופרד). לי ג'ורדן לומד באותה שכבה עם פרד וג'ורג' ויזלי, והוא חברם הטוב ביותר. ג'ורדן הוא הפרשן במשחקי הקווידיץ' עד הספר החמישי. בספר השביעי הוא יורד למחתרת בגלל רדיפות משרד הקסמים, ומנחה את תוכנית הרדיו המחתרתית "מבט לפוטר". אוליבר ווד הוא תלמיד הלומד בבית גריפינדור במהלך שלושת הספרים הראשונים. הוא כיהן כקפטן והשומר של קבוצת הקווידיץ' של הבית, ובספר הראשון לימד את הארי כיצד לשחק. הוא נלהב מאוד בכל הנוגע לקווידיץ'. בשנתו השביעית והאחרונה הוא הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע הקווידיץ' של הוגוורטס. לאחר שסיים את לימודיו חתם בקבוצת המילואים של פאדלמיר יונייטד. הופיע שוב בספר השביעי במהלך הקרב על הוגוורטס. רומילדה ויין לומדת בשכבה של ג'יני ויזלי. היא לא מוזכרת כלל בחמשת הספרים הראשונים, ורק בספר השישי מתואר כיצד היא זוממת לגרום להארי להתחיל איתה, למרות חוסר רצונו המופגן של הארי. היא רוקחת להארי שיקוי אהבה מוסווה בשוקולד כדי לפתות אותו, אך הארי לא בוטח בה ולא אוכל את השוקולד. מספר חודשים לאחר מכן רון אוכל מהשוקולד ומתאהב ברומילדה לזמן קצר. קורמק מקלאגן מבוגר מהארי ומחבריו בשנה אחת. הוא אחד התלמידים המועדפים על פרופסור סלגהורן בשל קשריו הענפים במשרד הקסמים. לאחר הרעלתו של רון הוא מוחלף על ידי מקלאגן בתפקיד השומר של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, אך כבר במשחקו הראשון מפגין יכולת חלשה ופוצע את הארי בטעות. הוא מתואר כאדם שתלטן וכעסן. פרוואטי פאטיל לומדת באותה שכבה עם הארי, אחותה התאומה של פדמה פאטיל מרייבנקלו. פרוואטי היא בת זוגו של הארי פוטר בנשף חג המולד במהלך טורניר הקוסמים המשולש. חברתה הטובה ביותר היא לבנדר בראון, ובדרך הכלל הן מוזכרות בספרים ביחד. בסוף הספר השישי היא ופדמה עוזבות את הוגוורטס בהוראת הוריהן, החוששים מהמצב הביטחוני בעקבות רציחתו של דמבלדור. שיימוס פיניגן לומד באותה שכבה עם הארי, ומוצאו הוא מאירלנד. שיימוס מתואר כאוהד קווידיץ' נלהב. שיימוס לא מאמין להארי הטוען בספר החמישי שוולדמורט חזר, ובין השניים פורץ ריב עז. לאחר מספר התרחשויות שלא מוסברות על ידי רשויות עולם הקוסמים הוא מתחיל לפקפק בגרסה ה"רשמית", ולבסוף חוזר להאמין להארי ומצטרף לצבא דמבלדור. שיימוס סובל מאוד תחת משטרו של סוורוס סנייפ בהוגוורטס בספר השביעי, והוא נוטל חלק פעיל בקרב על הוגוורטס. קולין קריווי צעיר מהארי בשנה אחת. הוא בן להורים מוגלגים, ואחיו הגדול של דניס קריווי הלומד גם כן בגריפינדור. קולין מעריץ את הארי, ונפגע מכך בספר השני כאשר הוא מאובן על ידי בסיליסק בזמן שרצה לבקר את הארי במרפאה. בספרים הבאים אין לו תפקיד משמעותי, והוא מתואר בעיקר בזמן שהוא מנסה לדבר עם הארי. בספר השביעי הוא משתתף בקרב על הוגוורטס על אף שהוא צעיר מדי, ונהרג במהלכו. דין תומאס הוא חברו הטוב ביותר של שיימוס פיניגן. דין מתאר את עצמו כבן מוגלגים. ג'יי קיי רולינג אמרה שאביו של דין לא סיפר לאימו שהוא קוסם על מנת להגן עליה, ונרצח על ידי אוכלי מוות לאחר שסירב להצטרף אליהם. בספרים הראשונים תפקידו של דין מצומצם מאוד, אך מנגד יש מספר התייחסויות לכך שהוא חובב כדורגל והוא אוהד את קבוצת הכדורגל ווסט האם יונייטד האנגלית. כמו כן מוזכר שהוא טוב בציור. בספר החמישי הוא מצטרף לצבא דמבלדור. בסוף הספר הוא מתחיל לצאת עם ג'יני ויזלי, מה שגורם לקנאתו של הארי (המאוהב בה) בספר השישי. בספר השביעי דין ממלא תפקיד משמעותי יותר. הוא מוגדר כבן מוגלגים על ידי משרד הקסמים, ונאלץ לחיות במחתרת. בסופו של דבר הוא נלכד על ידי אוכלי המוות, אך משוחרר מאחוזת מאלפוי על ידי גמדון הבית דובי ומשתתף בקרב על הוגוורטס. קישורים חיצוניים קטגוריה:הארי פוטר	2024-02-26T18:34:24
מגוון (קיבוץ עירוני)	הפניה שדרות#קיבוץ מגוון קטגוריה:שדרות	2023-02-22T03:32:49
קיבוץ עירוני	קיבוץ עירוני הוא סוג של קיבוץ שאינו יישוב יחיד אלא מאוגד כהתארגנות שיתופית שממוקמת בתוך עיר. הנחת היסוד של הקיבוץ העירוני היא שאת הרעיון הקיבוצי ניתן, וחלק מהקיבוצים מאמינים שאף ראוי, ליישם בכל סביבה חברתית, בכפר או בעיר. העובדה ההיסטורית שמאות קיבוצים הוקמו בישראל במרחב הכפרי, אינה משנה קביעה זו. ואמנם, קיימים כמה קיבוצים עירוניים, אחד מהם מעל ל-30 שנה ועוד שלושה מעל ל-20 שנה. הרעיון לפיו ניתן ליישם חיי שיתוף קיבוציים בסביבה עירונית מקורו כבר בתקופת היישוב: קיבוץ למטרה שהוקם ב-1933 בפולין, היה קיבוץ תופרות לנשים יהודיות דתיות ועלה לארץ לתל אביב ב-1934, הקיבוץ העירוני אפעל ("אגודת פועלים עבריים לאומיים") הוקם כבר ב-1946. כשהתפרק הוקם על מקומו סמינר "אפעל", הסמינר הרעיוני של הקיבוץ המאוחד. מאוחר יותר הוקם על אדמותיו היישוב רמת אפעל שסופח לרמת גן. עקרונות הקיבוץ העירוני פועל בשלושה נתיבים שונים למימוש הצרכים הכלכליים של חבריו: פרטני, קולקטיבי ומעורב. על פי הפורמט הפרטני, כל חבר בקיבוץ העירוני מוצא עבודה על פי יכולותיו ונטייתו, למשל במערכת החינוך או בתעשיית ההיי-טק, ואת משכורתו הוא מכניס לאותה 'קופה משותפת', המהווה ביטוי מעשי לעקרון 'הניתוק בין התמורה לתרומה' או את עקרון 'שוויון ערך העבודה'. במילים אחרות, במודל כלכלי-חברתי זה, חבר אחד עשוי לחולל הכנסה של 20 אלף ש"ח בעוד עמיתו יחולל הכנסה של 5000 ש"ח בלבד. שניהם יתחלקו בהכנסה המשותפת על פי גודל משפחתם. הפורמט הקולקטיבי הוא באמצעות הפעלת יוזמה כלכלית או כמה יוזמות כלכליות משותפות על ידי כל חברי הקבוץ העירוני. במקרה כזה הפעילות הכלכלית המשותפת מחוללת הכנסות באופן משותף. הפורמט המעורב שהוא גם הנפוץ והסביר ביותר, משלב את שני הפורמטים הקודמים, הפרטני והקולקטיבי. כך או אחרת, עקרון 'שוויון ערך העבודה' נשמר, וחברי הקיבוץ העירוני הם הבעלים המשותפים של כל ההכנסות ועל פי החלטותיהם הדמוקרטיות המשותפות הם לוקחים אחריות על כל ההוצאות שמוסכם כי הן שיתופיות. עודף ההכנסות שנותר לאחר ההוצאות המוגדרות כמשותפות (בדרך כלל מדובר בתחומים כמו חינוך, בריאות, שיכון וביטוח פנסיוני) מחולק לכל חבר בנפרד, לשימושו האישי. לצד המימד הכלכלי-חברתי הפועל באופן המתואר לעיל תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות האזרח המודרני (חשבונות בנק פרטיים, כרטיסי אשראי ותקשורת לסוגיה), מקיימים חברי הקיבוצים העירוניים שיתוף חברתי-תרבותי. בדרך כלל מדובר בביטויים שונים ומגוונים של תפיסת העולם היהודית-ציונית, בין אם במתכונת 'תורנית' ובין אם במתכונת חילונית. טקסי המעבר – לידה, התבגרות, חתונה ומוות – ולוח השנה העברי מקבלים פרשנות יוצרת הנשענת על לימוד מתמשך של תוכני התרבות היהודית על כל רבדיה. הלימוד המשותף עצמו הוא ביטוי משמעותי נוסף לקשרים החברתיים ולשיתוף הרעיוני בין חברי הקיבוצים העירוניים. שיתוף רעיוני זה מוביל לא פעם למעורבות ציבורית ופוליטית בחברה הישראלית הרחבה. הגדרה בדו"ח הוועדה הציבורית לעניין הקיבוצים (ועדת פרידה - אוגוסט 2003) הוצעה ההגדרה הבאה לקיבוץ העירוני: "קיבוץ עירוני" - אגודה שיתופית הפועלת לתרומה ומעורבות חברתית בחברה הישראלית, המאורגנת על עקרונות של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך ומקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה. אידאולוגיה האידאולוגיה המנחה את הקיבוצים העירוניים היא פעילות לצמצום פערים בחברה הישראלית העירונית והכללית. כלפי פנים מקיימים חברי הקיבוץ העירוני שותפות מלאה בתחומי הכלכלה, החינוך והתרבות. כלפי חוץ מתקיימת שאיפה לחילוף חומרים חברתי והשפעה הדדית בין הקיבוץ לסביבתו. מיקום הקיבוץ בתוך עיר מאפשר לחבריו מגוון רחב של תחומי תעסוקה וקבלת שירותי חינוך ושירותים מוניציפליים אחרים מהיישוב. חלק מהקיבוצים העירוניים מגדירים את עצמם גם כ"קיבוצי מחנכים" - קהילות ייעוד, שמרבית חבריהם עוסקים בחינוך. היסטוריה עם הקמת מדינת ישראל הוקמו כמה קיבוצים עירוניים בארץ שהמפורסם שבהם, אפע"ל (איגוד פועלים עירוני להתיישבות) שהוקם ליד תל אביב, מנה 200 חברים ופעל בשנים 1947-1951. קיבוץ עירוני נוסף פעל מספר שנים בעיר כרמיאל. קיבוצים אלה לא החזיקו מעמד והתפרקו. באוגוסט 1948 הוקמה יחידת הנח"ל - נוער חלוצי לוחם - יחידה שנועדה לשלב שירות צבאי והתיישבות חקלאית. עד 1980 הקימה היחידה למעלה מתשעים היאחזויות נח"ל שחלק גדול מהן הפכו במרוצת השנים ליישובים אזרחיים. במשך הזמן, עם ההתקדמות הרבה בהתיישבות החקלאית בישראל, החלו לעלות רעיונות שיש לשנות את אופי פעילותו של הנח"ל. בנובמבר 1977, בוועידה ה-13 של ההסתדרות הכללית, נאם נציג ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי) יגאל בן-נון (לשעבר חבר "הפנתרים השחורים") וקרא להפנות את גרעיני הנח"ל להתיישבות קבע בערי פיתוח: "גרעינים אלה יהוו תשתית חברתית בריאה צעירה ודינמית שתקלוט מתיישבים מבחוץ ותהווה עתודה למנהיגות מקומית בעתיד". מנהיג תנועת ד"ש, סגן ראש הממשלה יגאל ידין (שהיה אחראי לתחום שיקום השכונות), תמך בגישה שיש להפנות חלק מגרעיני הנח"ל לעיירות הפיתוח ושלח מכתב בעניין זה לשר הביטחון עזר ויצמן אליו צירף את נאומו של בן-נון. חידוש הרעיון החל משנת 1979 הוקמו מספר קיבוצים עירוניים על ידי קבוצות קטנות (עד 20 חברים) של יוצאי קיבוצים שהחליטו לפעול בחברה הישראלית העירונית כשותפים שווים ולא כמשפיעים מבחוץ. הקיבוץ הראשון שהוקם היה קיבוץ ראשית בירושלים בשנת 1979 ואחריו הוקמו תמוז בבית שמש ומגוון בשדרות. באמצע שנות ה-90 התפצל 'קיבוץ ראשית' וקבוצה מתוכו הקימה את בית ישראל (משותף לדתיים וחילונים) גם כן בירושלים. קיבוצים אלה לא הוקמו על ידי תנועה קיבוצית אך הצטרפו אל התנועות כקיבוצים חברים או נלווים. בשנות ה-2000 נכון ל-2020 פועלים בישראל כמה קיבוצים עירוניים: ראשית ובית ישראל בירושלים, מגוון בשדרות, קבוצת מפרש בחיפה, תמוז בבית שמש, והקיבוץ העירוני של קבוצות הבחירה-המחנות העולים משעול בנוף הגליל שהוא למעשה קיבוץ המאגד בתוכו מספר קבוצות שיתופיות בעלות "משק חינוכי" משותף, ומהווה את הקיבוץ העירוני הגדול ביותר. כמו כן ישנן קבוצות נוספות של תנועות בוגרים (של תנועות הנוער) תנועות שחיות בצורה שיתופית בערים שונות ומתכוונות להקים קיבוצים עירוניים נוספים. בסוף שנת 2005, הוקם בעכו קיבוץ עירוני על ידי גרעינים של בוגרי הנוער העובד והלומד (חברי דרור ישראל). הקיבוץ הוא "קיבוץ מחנכים" וחבריו פעילים בקהילה בתחום החינוך באזור הגליל המערבי. בשנת 2012, צמחה מתוך שותפות בין תנועות, ארגונים ורשתות של קהילות וקבוצות משימתיות בכל רחבי הארץ מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל. קבוצות הקיבוצים העירוניים החברות במועצה הן מזרמים שונים בחברה הישראלית (גרעיני בני מקום דרוזים, יוצאי אתיופיה וקווקז, תנועות מחנכים שיתופיות, גרעינים תורניים וקהילות חילוניות). מטרת המועצה היא לחזק את המרקם החברתי במדינת ישראל על ידי חיזוקם ופיתוחם של קיבוצים עירוניים אלה. לקריאה נוספת אודי מנור, הערך "קיבוץ עירוני" בתוך אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, תל אביב 1998 אלי אברהמי ואודי מנור, קהילות ייעודיות שיתופיות בעיר ובכפר, אופקים בגאוגרפיה גיליון 66 (2006), עמ' 94-79 יגאל צחור וצביקה וייסברוד, שיח חולמים, הוצאת כרמל 2015. יובל דרור (עורך), הקבוצות השיתופיות בישראל, הוצאת יד טבנקין 2008. אלישיב רייכנר, דווקא שם - סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית, הוצאת ידיעות ספרים, 2013 קישורים חיצוניים הערך קיבוץ עירוני, מתוך לקסיקון הקיבוץ סרט על הקיבוצים העירוניים של תנועת דרור ישראל, המחנות העולים ועוד, ניצן הורוביץ, ערוץ 10 אתר מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל תיעוד השתלשלות הרעיון בין יגאל בן נון ליגאל ידין קיבוצי המחנכים של תנועת דרור ישראל דרור ישראל והקיבוץ העירוני - כל מה שצריך לדעת, דרור ישראל הערות שוליים * קטגוריה:גאוגרפיה עירונית ישראלית	2024-09-10T11:06:26
ג'יימס פוטר	ג'יימס פוטר (באנגלית: James Potter) הוא דמות משנה בדיונית בסדרת ספרי הארי פוטר, אביו של הארי פוטר. ג'יימס אומנם נרצח לפני תקופת הזמן בה הסדרה מתרחשת ולכן אינו מופיע בסדרה, אך דמותו מוזכרת בה פעמים רבות. ביוגרפיה בדיונית ילדותו ג'יימס פגש את סיריוס בלק, רמוס לופין ופיטר פטיגרו ברכבת להוגוורטס, והרביעייה התחברה מיד. שם גם נתקלו לראשונה באויבם המר סוורוס סנייפ, איתו היו מסוכסכים לאורך כל לימודיהם, וחייהם הבוגרים, בעיקר בעקבות המריבה על תשומת לבה של לילי אוונס (לימים פוטר). כאשר מתברר כי לופין הוא אדם זאב, הופכים ג'יימס וסיריוס לאנימגים על מנת ללוות אותו בבטחה בזמן השינוי, ומלמדים את פיטר פטיגרו כיצד לעשות זאת.(ג'יימס לאייל, סיריוס לכלב ופיטר לעכברוש) בתקופה זו חיברו ג'יימס וחבריו את מפת הקונדסאים. ג'יימס היה אחד התלמידים המבריקים ביותר בתולדות הוגוורטס, והתמנה לתפקיד המדריך הראשי, אף על פי שלא היה מדריך רגיל קודם לכן. הוא היה שחקן קווידיץ' ברמה גבוהה. בסרט הראשון הארי וחבריו רואים בלוח הנצחה שהוא שיחק בתפקיד המחפש (כמו הארי), אך רולינג אמרה שהיא ייעדה אותו לתפקיד רודף. ג'יימס, לילי וסוורוס במשך כל תקופת לימודיו של ג'יימס הוא היה מאוהב בלילי אוואנס, בת מוגלגים אשר למדה בשכבתו, אך הוא דיבר אליה בשחצנות, ואף היא הייתה בזה לו, והייתה נותנת רמזי אהבה לסוורוס סנייפ (בעתיד המורה השנוא ביותר על הארי בהוגוורטס), אשר היה בז לג'יימס גם, והיה רב איתו. לילי הייתה ילדה מקובלת, ואף על פי זה אהבה לעזור לחבריה לילדים שנמצאים במקום נמוך יותר ב"שרשרת המזון", ובזה הייתה שונה מג'יימס, אשר היה שחצן. יום אחד ג'יימס תלה את סוורוס מקרסולו על עץ. כאשר לילי ניסתה להתערב לטובתו, הוא כינה אותה בכינוי גנאי גס ביותר, "בוצדמית", שפירושו הוא בעלת דם נחות, כלומר משפחתה נחותה, מכיוון שהם אינם קוסמים. לאחר זה היא כבר לא מתייחסת אליו. למרבה קנאתו של סנייפ, לילי וג'יימס מתחילים לצאת ביחד, וכעבור זמן מה הם מתחתנים והארי נולד. ממוזער\|ג'יימס פוטר בספר השביעי מסדר עוף החול ומותו ג'יימס ולילי דחו את דרישתו של וולדמורט להצטרף אליו, ובכך נמלטו ממנו בפעם הראשונה עוד לפני שהגיעו לגיל הנעורים. לאחר סיום לימודיהם של בני הזוג פוטר, הם לא עסקו בעבודה ממשית, והקדישו את כל זמנם למסדר עוף החול ולבנם. כאשר וולדמורט מגיע לבית המסתור שלו ושל לילי במכתש גודריק ג'יימס לא אחז בשרביטו, וניסה להדוף את וולדמורט ללא סיכוי ממשי לפני שזה רוצח אותו. לאחר מכן רצח את לילי אולם בהקרבת חייה למען בנם היא הצילה אותו, למעשה, כך שהארי גבר על וולדמורט. בספרים לאחר מותם של בני הזוג פוטר, הארי נשלח לדודיו של הארי וגיסיו של ג'יימס, ורנון ופטוניה דרסלי, אשר מתעבים קוסמות ועל-טבעיות, סיפרו להארי שהוריו מתו בתאונת דרכים, אולם כאשר היה בן 11, שומר הקרקעות של הוגוורטס, רובאוס האגריד, סיפר לו על היותו קוסם, על הוריו ועל מותם. בספר החמישי הארי משתמש ב"הגיגית" של דמבלדור ורואה זיכרון שבו ג'יימס וסיריוס מענים ולועגים לסנייפ, ונאלץ להסכים עם טענתו הקבועה של סנייפ שג'יימס היה שחצן וביריון. אולם, בספר השלישי מתברר כי ג'יימס הוא זה שמציל את סוורוס מהיתקלות ברמוס לופין בצורת הזאב, לאחר שסיריוס היתל בו וגרם לו ללכת אל הצריף המצווח. בספר השביעי סנייפ נהרג מארסה של נקבת הנחש של וולדמורט. קצת לפני מותו, הוא נותן להארי לראות זכרונות בהגיגית דרך דמעתו, והארי מגלה אודות חברותם של סנייפ ושל לילי, ועל קשרו של ג'יימס לסיפור. בספר השביעי הופיע יחד עם לילי, סיריוס בלק ורמוס לופין כאשר הפך הארי את אבן האוב והם דיברו עם הארי וחיזקו אותו לקראת הקרב האחרון בו הובס הלורד וולדמורט. בסרטים בסרטים מגולם ג'יימס על ידי אדריאן רולינס כאדם בוגר, ועל ידי רובי ג'רוויס כנער צעיר שנראה פעמיים על ידי הארי בהגיגית. עץ משפחה ראו גם הארי פוטר הארי פוטר (דמות) לקריאה נוספת הארי פוטר והאסיר מאזקבאן, ג'יי קיי רולינג, ישראל: ידיעות ספרים, 2001 הארי פוטר ומסדר עוף החול, ג'יי קיי רולינג, ישראל: ידיעות ספרים, 2003 הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג, ישראל: ידיעות ספרים, 2007 הערות שוליים קטגוריה:דמויות מהארי פוטר קטגוריה:קוסמים בדיוניים קטגוריה:מסדר עוף החול	2024-10-19T16:37:51
מיואון	על-פי המודל הסטנדרטי, מיואון (מן האות היוונית מו; בלועזית: Muon) הוא שם לחלקיק יסודי יציב-למחצה בעל מטען חשמלי שלילי. מיואונים ידועים גם בטעות כמזוני מו, אך הם אינם מזונים. למיואון יש מסה גדולה פי 207 מזו של האלקטרון (105.6 MeV) וספין של 1/2 . גם האלקטרונים וגם המיואונים משתייכים למשפחת הפרמיונים הקרויה לפטונים. המיואון מסומן בסימן -μ, ואילו האנטי-חלקיק שלו (אנטי-מיואון) מסומן באות +μ, בהתאם למטען החשמלי. באטמוספירה של כדור הארץ, מיואונים נוצרים כאשר חלקיק הפאיון מתפרק. הפאיונים נוצרים בשכבות האטמוספירה העליונות עקב פגיעת קרינה קוסמית ויש להם זמן מחצית חיים קצר - ננו-שניות בודדות בלבד. so למיואונים שנוצרים מהתפרקויות הפאיונים זמן מחצית חיים קצר, כ- 2.2 מיקרו-שניות. אך למרות זאת, קל מאוד לצפות בהם על פני כדור הארץ מכיוון שבזכות האנרגיה הגבוהה שלהם, הפרשי הזמן הנוצרים על-פי תורת היחסות הפרטית גדולים במיוחד. כמו במקרה של אלקטרונים, קיים נייטרינו מיואוני הקשור למיואון. הסימון של הנייטרינו המיואוני הוא νμ. ראו גם רשימת החלקיקים המודל הסטנדרטי טומוגרפיית מיואון קישורים חיצוניים קטגוריה:לפטונים	2024-08-28T18:28:20
Multimedia Messaging Service	Multimedia Messaging Service (בראשי תיבות: MMS) היא טכנולוגיה להעברת הודעות הכוללות תוכן בעל מדיה עשירה ברשתות של טלפונים סלולריים. ההודעות הללו כוללות בדרך כלל תמונות, וידאו, הקלטות קול ושילוב ביניהם. ה־MMS נועד לשדרג את טכנולוגיית ה־SMS שמוגבלת להעברת הודעות טקסט קצרות. טלפונים שתומכים ב־MMS יכולים לקבל ולשלוח הודעות שכוללות מולטימדיה מהטלפון שלהם לטלפון תומך MMS אחר או לכתובת דואר אלקטרוני. שירות זה פופולרי במיוחד בטלפונים סלולריים הכוללים מצלמה, בהם המשתמש יכול לצלם תמונה או סרט וידאו ולשלוח אותם באופן מיידי. השירות הושק לראשונה בסוף שנת 2001 אולם החל להתרחב רק בשנת 2003. המדינה בה נעשה השימוש האינטנסיבי ביותר ב־MMS היא איטליה. ברוב המקומות בהם הושק השירות לא נקרא MMS אלא "הודעת תמונה", "SMS עם תמונה" וכו'. הודעות MMS מועברות בעזרת רשת מנותבת מנות, כגון GPRS או רשתות דור 3. תקן ה־MMS תוקנן על ידי גופי התקינה של רשתות דור שלישי, 3GPP ו־3GPP2, אך הוא אינו דורש קיומה של רשת דור שלישי. השירות נפוץ במיוחד ברשתות GSM (כדוגמת סלקום ואורנג') אולם אומץ, בשינויים קלים, ברשתות CDMA. שירות ה־MMS מבוסס IP ופועל על גבי ערוצי הנתונים של הטלפון ולכן הוא פחות מוגבל בגודל הודעה משירות ה־SMS, שפועל על ערוץ הבקרה. כיום מקובל גודל מקסימלי של 360 קילו־בייט להודעה. גודל זה מספיק לתמונה או לקליפ וידאו קצר של כ־15 שניות. יש הצופים כי שירות ה־MMS, בשילוב עם טלפונים בעלי מצלמה באיכות גבוהה, יהיה חלק בלתי נפרד מהמצלמות הדיגיטליות כיוון שהמשתמשים יוכלו לשלוח את התמונות להדפסה ישירות מתוך המכשיר. שירות MMS בישראל בעבר היה הבדל מהותי בדרך העבודה עם הודעות MMS בחברת פלאפון, שעושה שימוש ברשת CDMA, לעומת סלקום ופרטנר, שעושות שימוש ברשת GSM. בפלאפון מרבית המכשירים נעזרים בשירות תקשורת נתונים שניתן בתשלום נוסף, ובעצם נשלח לינק לאתר ה־WAP של החברה. ברשתות סלקום ופרטנר, ההודעה מגיעה למכשיר בעזרת חיבור שאינו תמורת תשלום נוסף ונשמרת בתוך הזיכרון המובנה של המכשיר או בתוך כרטיס זיכרון הנמצא במכשיר וניתנת לצפייה מחודשת אפילו כאשר לא זמין חיבור לרשת הסלולרית. כאמור, הבדל זה קיים רק בחלק מהמכשירים ברשת פלאפון, וכעת המכשירים החדשים תומכים ב־MMS בדרך דומה לזו שנהוגה ברשתות ה־GSM. בזמן האחרון, חברות הסלולר בישראל עובדות על פתרונות קישוריות ביניהן כך שיהיה ניתן לשלוח הודעות MMS מרשת אחת לשנייה, הפתרון כבר הושלם ברשתות ה־GSM והוא נמצא בעיצומו בחברת פלאפון. מספר חברות ישראליות פעילות באספקת תשתית ל־MMS. חברת קומברס היא אחת מארבע הספקיות הגדולות בעולם לשרתי MMS. חברות ישראליות אחרות מפתחות במוצרים שעוסקים בהמרת מדיה המועברת בהודעות ביניהן אדאמינד ומוביקסל. קישורים חיצוניים קטגוריה:תקשורת סלולרית: תקנים קטגוריה:מסרים מיידיים	2024-06-03T11:36:30
אגרוף תאילנדי	שמאל\|ממוזער\|250px\|שתי נשים בקרב אגרוף תאילנדי אגרוף תאילנדי (בתאית: มวยไทย; : מואי תאי, מתועתק ב: Muay Thai) היא אמנות לחימה עתיקה שמוצאה מתאילנד וכיום מתורגלת כספורט לחימה והספורט הלאומי של תאילנד. היסטוריה אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, כאשר הלוחם אוחז ביד אחת מקל ובשנייה חרב. במשך הזמן הועברה אמנות הלחימה גם לקרקע והמשיכה להתפתח במהלך המלחמה. לא ידוע בוודאות מתי האגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה או כשיטה להגנה עצמית, אך סבורים על פי רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238 בסיאם. אגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים. בשנת 1604 מלך תאילנד, נוראי, שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולרי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד. האמנות זכתה לפרסומה בתאילנד כאשר לפי אגדה אורבנית בשנת 1767 המלך התאי הרג את הנסיך הבורמזי בקרב בעזרת אמנות לחימה זו. המלך נחשב לגיבור לאומי בתאילנד עד היום ומהווה גורם משיכה ללימודה. האמנות אף מתפשטת בדרום מזרח תאילנד לבורמה, קמבודיה ולאוס. למואי טאי סוגים רבים של לחימה וסגנונות שונים שהמפורסם בהם הוא קראבי קראבונג (בתאית: กระบี่กระบอง) שבו לעיתים נלחמים גם עם שתי חרבות. מואי בוראן מואי בוראן (בתאית: มวยโบราณ) או אגרוף עתיק (תורת לחימה עתיקה), היא אמנות לחימה להגנה עצמית שקדמה למואי תאי העכשווי. השיטה פותחה כאמנות לחימה להגנה עצמית ולא כספורט זירה על מנת להגן על ממלכת תאילנד הקדומה-סיאם, מפני האויבים שמסביב ובעקר כנגד העם הבורמזי שתקף את תאילנד לאורך השנים. שיטת הלחימה במואי בוראן נלקחה מתורות לחימה רבות ומשבטים ואזורים רבים בממלכת סיאם. הלוחמים הבודהיסטים השתמשו במואי בוראן בטקסים הדתיים שלהם ולפני כל קרב או יציאה למלחמה עשו מדיטציה ורקדו בטקס הרוחני שנקרא "ראם מואי" כהלל לאלים וככבוד לאבות הקדמוניים. בשנת 1920 אסרה ממשלת תאילנד על לימוד המואי בוראן וקבעה חוקים חדשים בקרבות הזירה שהיו נהוגים באותה תקופה עד ימינו כדי להבטיח את בריאות המתאגרפים, כך שאמנות לחימה זו כמעט ונעלמה. לוחמים שעולים לזירה במואי בוראן לובשים חבלי כותנה במקום כפפות אגרוף. הכותנה שומרת על כפות הידיים ומחזקת את הידיים בעצירת בעיטות ומתן מכות. הזירה אינה תחומה כזירה מערבית אלא הקרב מתבצע על מזרנים או פרקט. בעבר הרחוק לוחמים היו טובלים את כפות ידיהם המלופפות בשרף עצים ומפזרים סביב זכוכיות על מנת להגביר את הנזק לאויב. במקום המכנסיים הקצרים יש מכנסיים מסורתיים בצבע כחול או אדום. השיטה הבסיסית במואי בוראן מעין קאטות בדומה לקארטה נקראת mea mai (בתאית: แม่ไม้). קרבות ראווה בהופעות שבהן שני לוחמים מראים את יכולותיהם נקראים look mai muay thai קרבות זירה אמיתיים נקראים muay kard chick שבשל מסוכנות התרגילים נמנעים הלוחמים ממכות המרפקים והידיים החבושות לפנים. למואי בוראן יש 15 קאטות שבכל קאטה כ-10 תרגילים. התלמידים במואי בוראן מתקדמים על פי דרגות בשונה מחגורה הם מקבלים סרט על הזרוע מצבע לבן עד אדום שנקרא "פראג'יט" (prajeat), מאדום לבן שזו דרגת מדריך עד צבע זהב הדרגה הכי בכירה יש סרט על הראש שנקרא "מונגקון" (mongkon). מאמן מוסמך נקרא "ארג'ן" (arjan) כמו סנסיי ביפנית. במואי בוראן יש עוד גרסה נפרדת שבה יש שימוש בכלי נשק מסורתיים שבשעת קרב לאחר שכלי הנשק נופלים או נפגמים הלוחם משתמש באיברי גופו. שיטה מסורתית זו נקראת קראבי קראבונג (בתאית: กระบี่กระบอง). חוקי הקרב כיום אמנות לחימה זו מתירה את כל טכניקות ההכאה פרט לנגיחה והכאת יריב כשאינו עומד, ואוסרת על כל טכניקות הגראפלינג פרט לקלינצ' ולגריפות רגל. הקרב מסתיים לאחר נוקאאוט, בתום הזמן או בהחלטת שופט. המתמודדים משתמשים במגן שיניים ואשכים כדי להגן על עצמם. אגרוף תאילנדי בישראל בישראל חוקי הקרב מאפשרים להשתמש במרפקים בקלינצ' וגם ממרחק. הלוחם הישראלי שהגיע להישג הגדול מכולם הוא רני קאושינסקי שזכה באליפות העולם בקרבות חופשיים ב-1994 ותלמידו שוקי רוזנצוויג "האריה הלבן", אלוף העולם באגרוף תאילנדי 2011. מתאגרף הקיק-בוקס שהגיע להישגים הגבוהים ביותר בזירה המקצוענית הוא איתי פרנסיס, שזכה באליפות אירופה לקיקבוקס באפריל 1999, באליפות העולם בקיק בוקס ביולי 1999 ובאליפות אירופה באגרוף תאילנדי ב-2001. פרנסיס לחם בזירה עם מתאגרפים ידועים כמו אנדי סאוור ואלברט קראוס, שניהם אלופי ה-k1-max לשעבר. את קראוס הוא ניצח בנקודות. נחשב חלוץ בתחום האגרוף התאילנדי בישראל והראשון שיצא להתחרות בחו"ל וזכה להישגים בינלאומיים ראשונים. בכך סלל את הדרך לבאים אחריו. הישגים בינלאומיים גבוהים בתחום השיגה גם שרה אברהם, שזכתה ב-2013 באליפות העולם באגרוף תאילנדי לנערות, במשקל של עד 63.5 ק"ג, שנערכה בבנגקוק, תאילנד ובמרץ 2014 באליפות העולם לנשים במשקל עד 67 ק"ג, שנערכה בפטאיה, תאילנד. ב-ספטמבר 2014 זכתה גם במדליית זהב באליפות אירופה שנערכה ברומניה מטעם התאחדות WMF. לוחם ישראלי נוסף שהגיע למספר הישגים בינלאומיים, היה איתי גאיר, שזכה באליפות העולם לנוער באגרוף תאילנדי, שנערכה בסנקט פטרבורג תחת הארגון העולמי לאגרוף תאילנדי IFMA בשנת 2012, ובאליפות אירופה שהתקיימה בפולין שנה לאחר מכן ב-2013. איתי נותר גם היום ספורטאי פעיל ומוכר בארץ ובעולם. בתחרות, בה השתתפו למעלה מ-120 מדינות, הגיעו מטובי המתאגרפים בעולם. איתי גאיר, שהשתתף בקטגוריית הנוער לגילאי 16 עד 18 וחצי ובמשקל 57 ק"ג, היה המתאגרף הצעיר ביותר בקטגוריה שלו. הישראלי ניצח בארבעת הקרבות (קירגיזסטן, קוריאה, שוודיה, טורקיה) ואת מדליית זהב הבטיח אחרי מאבק צמוד מול מתאגרף מטורקיה, אלוף עולם ואירופה לשעבר. לוחמים ישראלים נוספים, אנטון זברובסקי ואיליה סקברונסקי, השתתפו באליפויות תחת הארגון העולמי WMF (הפדרציה העולמית לאגרוף תאילנדי). בשנת 2013 זכה איליה סקברונסקי במקום השלישי אחרי נוק אאוט על מתאגרף איראני, בשנת 2014 השתתף שוב באליפות וזכה במקום השני, באליפות אירופה האחרונה (2015) זכה במקום הראשון. אנטון זברובסקי זכה בשנת 2013 במקום שני באירופה, ובשנת 2014 זכה שוב במקום השני גם הוא. בתחרויות אלו השתתפו רוב מדינות העולם, והגיעו טובי המתאגרפים. השניים השתתפו בקטגוריית הבוגרים, זברובסקי עד 71 ק"ג וסקברונסקי עד משקל 67 ק"ג. בין היתר גברו הישראלים על מדינות כמו בולגריה, רוסיה, אוזבקיסטן, וצרפת וגברו על מתמודדים עם תארים עולמיים ואליפויות במדינתם, כגון, המתחרה הבולגרי שהוא אלוף עולם, אלוף אירופה ואלוף בולגריה. בשנת 2013 איתי קרסו זכה במקום שני באליפות עולם שנערכה באיטליה בעיר קררה. קרסו זכה במקום הראשון בשלוש אליפויות הארץ שנערכו בעיר רחובות MKC, בשנים 2013, 2014 ו-2015. עדי רותם הייתה אלופת העולם באגרוף תאילנדי של ארגון WAKO בשנים 2009–2011 ואלופת העולם באיגרוף תאילנדי של ארגון WFCA עד משקל 52 ק"ג בשנת 2012. איתי גרשון בשנת 2011 זכה בתואר אלוף העולם בתחרות של IFMA. בתרבות הפופולרית שיטת הלחימה של הדמות ג'ו היגאשי (Joe Higashi) בסדרות משחקי הקרבות "פייטל פיורי" ו-"מלך הלוחמים" היא איגרוף תאילנדי. שיטת הלחימה של הדמות הראשית בסרט אונג-באק הלוחם התאילנדי (Ong-Bak) היא איגרוף תאילנדי. שיטת הלחימה של הדמות לי סין (Lee Sin) ממשחק המחשב League of Legends היא איגרוף תאילנדי קישורים חיצוניים איגרוף תאילנדי בקצרה (ארכיון), M.A.M - מגזין אמנויות הלחימה של ישראל הערות שוליים * קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:אמנויות לחימה קטגוריה:אגרוף (ספורט) קטגוריה:ספורט לחימה	2024-07-19T09:53:19
אירועי ואדי סאליב	שמאל\|ממוזער\|250px\|שכונת ואדי סאליב אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו מרד חברתי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים. רקע שכונת ואדי סאליב הייתה במקור שכונה ערבית שתושביה נטשו אותה במלחמת העצמאות. מיד לאחר המלחמה הופקעו הבתים הנטושים והממשלה יישבה בהם בעיקר עולים, מרביתם יוצאי צפון-אפריקה. פרוץ המהומות 250px\|ממוזער\|הפגנת תושבי ואדי סאליב לפני תחנת המשטרה בחיפה 9 ביולי 1959 לאחר הירי בסבל יעקב אלקריף ב-8 ביולי 1959 הוזמנה המשטרה על ידי הבעלים של בית הקפה "רוזליו" בוואדי על מנת לרסן את תושב השכונה, הסבל עקיבא יעקב אלקריף שהשתתף בתגרה שנערכה במקום. במהלך התקרית נורה אלקריף ברגליו. בעקבות הירי נאספו תושבים ופרץ עימות אלים בינם ובין השוטרים. מפקד תחנת המשטרה המקומית שהגיע למקום הרגיע את הרוחות והאירוע הסתיים. עוד באותו לילה נפוצו שמועות שווא על מות הפצוע, ובתגובה לכך הפגינו בבוקר 9 ביולי מאות מתושבי השכונה מול תחנת המשטרה המקומית. ההפגנה התפזרה בשקט, אך מאוחר יותר, כבר באותו יום, נערכו הפגנות נוספות שהתפתחו למהומות אלימות. המפגינים יצאו אל שכונות הדר הכרמל, שם התגוררה האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת, יידו אבנים, חסמו כבישים, הציתו מכוניות, שברו חלונות ראווה, ובזזו חנויות. בוואדי ובהדר הסמוכה הפכו מועדוני מפא"י וההסתדרות הכללית למטרה לזעם התושבים. המשטרה ניסתה לפזר את המפגינים בכוח, ו־13 שוטרים ו־2 מפגינים נפצעו. 34 מפגינים נעצרו. "ליכוד עולי צפון אפריקה", שהוקם זמן קצר לפני כן, הכריז בבית הכנסת רמב"ם על שביתה כללית. תגובת הממשלה הממשלה התכנסה בעקבות האירועים לישיבת חירום. רוב השרים התייחסו בחומרה למארגני ההפגנות ותבעו מהמשטרה לנקוט יד קשה נגדם. לוי אשכול, שישב בראש הישיבה כמחליפו של דוד בן-גוריון, ראה באירועים חיזוק לעמדתו התומכת בעלייה סלקטיבית: . אשכול לא קיבל את הטענות למצוקה ולאפליה והאשים את המוחים במצבם: . אשכול ייחס את יידוי האבנים בהפגנות ל"מנהג בארץ מוצאם, שם זה היה נוהג מקובל". שר העבודה מרדכי נמיר האשים את מנחם בגין בליבוי המהומות: . שר הפיתוח מרדכי בנטוב תמך בפתרון המצב על ידי פעולה משטרתית תקיפה: . שר המשטרה בכור שטרית תיאר את המפגינים כ"אנשים בעלי מוסריות ירודה, הידועים כמעורבים בפשעים וזנות וגם אנשים סתם מהקהל" וחשש מהשפעת המהומות על ערביי ישראל: . השר משה כרמל היה היחיד שראה במחאה ביטוי למצוקה אמיתית . בעקבות המחאה, הממשלה החליטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט משה עציוני כדי לבדוק האם המוחים הופעלו על ידי גורמים חיצוניים, את תפקוד המשטרה ואת הסיבות למחאה. ועדת עציוני הוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1959 על פי פקודת ועדות החקירה (שקדמה לחוק ועדות החקירה שהוחל משנת 1968) וחבריה היו: משה עציוני - יו"ר. ח"כ יעקב קליבנוב. הרב יצחק אביחצירא. הסוציולוג פרופסור שמואל נח אייזנשטדט. עורך הדין רם סולומון. מטרות החקירה השאלות שהוצגו לוועדה היו: "כיצד ובאילו נסיבות פעלה המשטרה". "מה היו הגורמים והנסיבות שהביאו אנשים מהקהל לקחת חלק בתקריות". "האם הייתה בהתפרעויות יד מכוונת". העדים בפני הוועדה הופיע צעיר בשם דוד בן הרוש, שסיפר את סיפור האפליה ממנה סבל, לטענתו. דבריו עוררו הזדהות ותמיכה, ובן הרוש הפך לדמות הייצוגית של שכונת ואדי סאליב. בבחירות לכנסת בשנת 1959 התמודד בן הרוש ברשימה של יוצאי מרוקו, אך לא עבר את אחוז החסימה. מצע התנועה, שנוסח בידי בן הרוש בשבתו בכלא, כלל בעיקר דרישות חברתיות לשיפור מצבם של העולים: עד נוסף ממשתתפי המחאה, משה גבאי, סיפר לחברי הוועדה על גזענות שהופנתה כלפיו מאז עלייתו ממרוקו: "גם בבית הספר לא קראו לי בשמי הנכון, קראו לי מרוקו וזה העיק על לבי". בנוסף, סיפר על אפליית מזרחים בלשכת העבודה: . מסקנות הוועדה התנהגות המשטרה הוועדה מצאה כי התנהגות המשטרה הייתה "מאופקת, זהירה מאוד וללא שימוש באמצעים תקיפים" וכי "הדריכם רצון עז להימנע מכל מעשה נחפז", הדו"ח משבח את קציני המשטרה על ש"שוו נגד עיניהם שיקולים של חינוך אזרחי". "יד מכוונת" בהתפרעויות על פי דו"ח הוועדה התחילו האירועים בערב 8 ביולי 1959 כהתפרצות ספונטנית מתוך הזדהות תושבים עם יעקב אלקריף. באירועי יום המחרת מצאה הוועדה יד מכוונת של "ליכוד עולי צפון אפריקה". ההכוונה התבטאה בהוראה לסגירת חנויות ואי יציאה לעבודה ובארגון התהלוכה. הוועדה לא מצאה הוכחות ל"יד מכוונת" באירועים האלימים החל משעות הצהרים ואחר הצהרים של אותו יום או לטענה ש"ליכוד עולי צפון אפריקה" פרסם כרוז הסתה. גורמי ההתפרעות הוועדה מצאה כי בקרב עולי צפון אפריקה שוררת תחושת קיפוח ואף אפליה מכוונת שגרמו להתפרצות: "חומרי הבערה" שמצאה הוועדה היו: מצבה הקשה של השכונה מבחינת תנאי הדיור והתברואה: . שיעור אבטלה גבוה ומספר רב של עובדים בעבודות דחק ביניהם משוחררי צבא רבים חסרי מקצוע. מצב התעסוקה יוצר . תחושות קיפוח של יוצאי צפון אפריקה: . על פי הדו"ח תחושה זו של אפליה מכוונת משותפת לחלקים ניכרים מהעדה המרוקאית בכל הארץ. דעות קדומות וזלזול של "שכבות הרבות ומגוונות של הציבוריות הישראלית" ביוצאי צפון אפריקה, יחס היוצר ניכור ותחושת השפלה. בהקשר זה קבע היו"ר השופט עציוני: "כאן חטאנו כולנו, כאן אשמים אנחנו כולנו, לא פתחנו את ליבנו ובתינו בפני אלה הזקוקים בראש ובראשונה למידה גדושה של אהבת אחים". אחריות הרשויות על פי דו"ח הוועדה אין בסיס אובייקטיבי לתחושות האפליה והקיפוח של יוצאי צפון אפריקה: בעיותיה של העדה נובעות, על פי הדו"ח, מעקירתה של הקהילה מדפוסי חיים מושרשים. "מתוך תבניות מוצקות של מנהגים, הווי והשקפת עולם אל מערכת חברתית ומנטלית שונה לחלוטין". עם זאת הוועדה הצביעה על מספרם המועט של התלמידים מעדות המזרח בלימודים על יסודיים ובמוסדות להשכלה גבוהה אך ציינה כי אין האשם ברשויות המדינה אלא בתנאים האובייקטיביים. מסקנות נהוג להניח כי תגובת התושבים נבעה ממצוקה סוציו-אקונומית ממנה סבלו. מצביעים על פערים שהלכו וגדלו ברמת ההכנסות בין המזרחים והאשכנזים, על אבטלה בקרב המזרחים ועל ניכור גדל והולך בין דור העולים, החש מוזנח ומקופח, ובין הוותיקים, אנשי מפא"י, שהיו ברובם ממוצא אשכנזי. אירועי ואדי סאליב העלו לראשונה את עוצמת הבעיה העדתית על סדר היום של מדינת ישראל, כאשר התברר כי רבים מעולי ארצות האסלאם חשו אפליה על רקע עדתי. יעקב (עקיבא) אלקריף, או "דדון" כפי שכונה בשכונה, נותר משותק מהירי ושהה חודשים רבים בבית־החולים אסף הרופא מכיוון שלא היו לו קרובי משפחה בארץ. המשטרה לא ראתה לנכון לפצות את דדון על האירוע, מלבד הענקת כיסא גלגלים. ראש העיר אבא חושי הבטיח לשלוח לאלקריף עזרה סוציאלית, אך זאת לא נשלחה. הממשלה הגיבה בניסיון לטפל נקודתית בבעיות שחשפו המהומות. השכונה פונתה מתושביה, הבתים הישנים נהרסו והתושבים קיבלו דיור חלופי, טוב יותר. הוגדלו תקציבי פינוי המעברות. הוגשו הצעות חוק לסיוע למשפחות מרובות ילדים, ולטיפול בחיילים משוחררים, בספטמבר 1959 הונהגו לראשונה קצבאות ילדים ששולמו למשפחות בעלות ארבעה ילדים ומעלה. על אף שמפלגות רבות, בהן מפלגות עדתיות ומפלגות אופוזיציה, ניסו לנצל את האירועים במערכת הבחירות, על מנת לנגח את מפא"י, זכתה המפלגה בבחירות שנערכו מספר חודשים לאחר האירועים לניצחון הגדול בתולדותיה. המחאה המזרחית המשיכה לרחוש מתחת לפני השטח, עד שהתפרצה שוב בתנועות המחאה של שנות ה-70 עם ייסודה של תנועת הפנתרים השחורים, ובמהפך הפוליטי של 1977. בזיכרון הקולקטיבי הישראלי נותרו אירועי ואדי סאליב כסמל לתגובת המזרחים לתחושות הקיפוח שלהם. לאור אירועים אלו כתב הזמר והיוצר יוסף ג'ו עמאר שאף הוא נמנה עם יוצאי צפון אפריקה מהעיר סטאט שבמרוקו את השיר " לשכת עבודה" בו הוא מדגיש את ההבדלים בין מבקשי העבודה הפולנים לבין מבקשי העבודה המרוקאים. בתוך השיר נאמר כך: "הלכתי לשכת עבודה אמר לי מאיפה אתה אמרתי לו מפולניה אמר לי תכנס בבקשה, הלכתי לשכת עבודה אמר לי מאיפה אתה אמרתי לו ממרוקו אמר לי סתלק מפה." שיר זה הפך להמנון במהלך המחאה ואף לאחריה ב-1979 ביים עמוס גיתאי סרט תיעודי בשם "מאורעות ואדי סאליב" בו התראיינו בני אדם שהשתתפו במאורעות או היו עדים להם. ב-1986 צילם גיתאי את סרטו העלילתי הראשון "אסתר" בחורבות ואדי סאליב. לקריאה נוספת יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד. ירושלים: מכון ון ליר בירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007 (קישור לקריאת המבוא לספר) נערה בחולצה כחולה, רומן מאת גבריאל בן שמחון, הוצאת "ידיעות אחרונות ספרי חמד", אוקטובר 2013, 335 עמ'. מספר על תושבי העיר התחתית בחיפה בשנות ה-50 וכולל פרק ארוך בו מדבר דוד בן הרוש בקולו האותנטי על אירועי ואדי סאליב ועל קורותיו הוא כמנהיג המרד. אלי נחמיאס רונן שפיגל ואדי סאליב המיתוס ושברו: מאורעות ואדי סאליב במבט מחקרי חדש (תיאור הספר) איתן כהן, ואדי סאליב שלי, תל אביב: ידיעות ספרים, 2009 איתי נגרי, המחאה המזרחית בוואדי סאליב, הוצאת רסלינג, 2018 קישורים חיצוניים הפגנות רחוב ומהומות בשכונת ואדי סאליב בחיפה, ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים אמיר גולדשטיין, מנחם בגין, תנועת חרות והמחאה המזרחית: בין ואדי סאליב ל'פנתרים השחורים', ישראל 12 (2007), עמ' 1–38. חנה שם-טוב, קולות מואדי סאליב, 1959, העוקץ, 8 ביולי 2009 גדי אלגזי, קול מן העבר: מרד ואדי סאליב: לזכרה של חנה שם-טוב, העוקץ, 3 בדצמבר 2008 אלי אשד, "מה באמת קרה בואדי סליב?", היקום של אלי אשד מודי בר און, "הכל אנשים: דוד בן הרוש", הטלוויזיה החינוכית הערות שוליים קטגוריה:מחאה בישראל קטגוריה:הפגנות בישראל קטגוריה:מהומות בישראל קטגוריה:אקטיביזם מזרחי קטגוריה:1959 בישראל קטגוריה:העיר התחתית קטגוריה:חיפה: אירועים קטגוריה:1959 בפוליטיקה קטגוריה:ישראל: היסטוריה קטגוריה:ישראל: היסטוריה תרבותית קטגוריה:ישראל: היסטוריה חברתית	2024-08-01T03:19:41
טאו (חלקיק)	טאו (), או טאואון, הוא חלקיק יסודי לפטוני בעל מטען חשמלי שלילי ומסה של 1,776.82 MeV, בערך פי 3,477 ממסת האלקטרון. הטאו הוא חלקיק דור שלישי. אורך החיים שלו הוא שניות, הקצר מבין כל הלפטונים. כמו ללפטונים האחרים, לטאו יש ניוטרינו המשויך איתו, הניוטרינו הטאואוני. ניוטרינו טאואוני נוצר כאשר טאו דועך ללפטון קל יותר (מואון או אלקטרון). הטאו הוא הלפטון היחיד המסוגל לדעוך להאדרונים, במיוחד לפאיונים. ללפטונים האחרים אין את המסה הדרושה לשם כך; המואון עצמו הוא, בין היתר, תוצר של דעיכה של פאיון. ראו גם המודל הסטנדרטי רשימת החלקיקים קישורים חיצוניים טאו ב-Particle Data Group 2016 Review קטגוריה:לפטונים	2021-12-03T05:11:00
פול רנו	פול רנו (בצרפתית: Paul Reynaud; 15 באוקטובר 1878 – 21 בספטמבר 1966; בעברית נקרא גם פול ריינו) היה מדינאי צרפתי, שימש כראש הממשלה האחרון של הרפובליקה הצרפתית השלישית, לפני הכיבוש הגרמני ועלייתו של המרשל פטן לשלטון בממשלת וישי. קריירה מוקדמת רנו נולד בשנת 1878 בעיירה ברסלונט שבחבל האלפים של פרובנס עילית. אביו הצליח בעסקי הטקסטיל, ולרנו התאפשר ללמוד משפטים בסורבון. בשנת 1919 נבחר לבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי ושימש כנציג מחוז הולדתו עד שנת 1924. לאחר הפסקה קצרה נבחר שוב לפרלמנט בשנת 1924 מטעם אחד ממחוזות פריז. בתחילה נתפס כשמרן, אך במהלך השנים החל להיות מזוהה עם מפלגת הברית הרפובליקנית בעלת הנטיות הימניות-מרכזיות. בשנות העשרים השמיע דעות מתונות בשאלות הנוגעות לפיצויי המלחמה מגרמניה, אך בשנות השלושים החל להיות תקיף יותר בשאלה הגרמנית, ותמך בברית הדוקה עם בריטניה כנגד הגרמנים, וכן בהידוק היחסים עם ברית המועצות כמשקל נגד להשפעתה של גרמניה. בשנות השלושים של המאה ה-20 החל לשמש כשר במשרות שונות, לרבות שר המושבות בממשלתו של פייר לאוואל בשנים 1931–1932. בשל עמדותיו במדיניות החוץ לא היה פופולרי במפלגתו, ולא שימש בתפקיד ממשלתי עד לשנת 1938 בה נמסר לידיו תיק המשפטים. מזה זמן רב היה רנו בצרפת, כוינסטון צ'רצ'יל באנגליה, ער לסכנה שאותה ייצג משטרו של אדולף היטלר בגרמניה. רנו היה בין היחידים שתמכו בגנרל דה גול, שקרא להקים צבא המבוסס על דיוויזיות שריון ניידות, במקום התפיסה הנייחת שאותה ייצג קו מאז'ינו. קולם של השניים לא נשמע, והתפיסה האסטרטגית הצרפתית הוסיפה להיות תפיסה מיושנת ומאובנת, המתאימה למלחמת חפירות נוסח מלחמת העולם הראשונה. שירותו בממשלת דאלאדיה רנו שב לממשלה בשנת 1938 כשר המשפטים בממשלתו של אדואר דאלאדיה. משבר חבל הסודטים שהחל מעט לאחר מכן, גילה את הפער בין השקפת עולמו של רנו לזו של יתר חברי מפלגתו. הוא התנגד בתקיפות לנטישת צ'כוסלובקיה על ידי צרפת, ובשל עמדתה הפייסנית של המפלגה עזב אותה והיה למועמד עצמאי. הוא נהנה מאמונו של דאלאדיה. רנו, שהיה ימני בהשקפת עולמו, חשק בתפקיד שר האוצר, ובנובמבר 1938 מונה לתפקיד. בתפקידו זה הפך רבות מן הרפורמות הכלכליות שיצרה ממשלת החזית העממית של לאון בלום, על מנת להביא את המשק הצרפתי לרמת יעילות שתאפשר לו להתמודד עם המשק הגרמני המתחמש והולך לקראת מלחמה. כן תמך בפיחותו של הפרנק כמוצא לבעיותיה הכלכליות של צרפת. מדיניותו הקפיטליסטית של רנו הייתה פופולרית בקרב קהילת העסקים הצרפתית. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה היה הימין הצרפתי בעל רגשות מעורבים באשר למלחמה. רבים חשו כי האיום האמיתי הוא מצד ברית המועצות. פלישת ברית המועצות לפינלנד החלה את מלחמת החורף, וזו הביאה למשבר בממשלת צרפת עקב סירובו של ראש הממשלה דאלאדיה לשלוח חיילים לסייע לפינלנד, כל עוד עומדת צרפת במלחמה עם גרמניה הנאצית. ב-19 במרץ 1940 נפלה ממשלתו של דאלאדיה. יומיים לאחר מכן מונה רנו לראש ממשלת צרפת. ראש ממשלת צרפת ממשלתו של רנו הייתה מורכבת מגורמים רבים. ביניהם קולות לוחמניים כז'ורז' מנדל, אך גם תבוסתנים רבים. בחירתו של רנו לראש הממשלה אושרה על ידי הפרלמנט הצרפתי על חודו של קול. מפלגתו שלו נמנעה בהצבעה, ולמעלה ממחצית הקולות בעדו באו מאנשי המפלגה הסוציאליסטית של צרפת. מצב זה של ראש ממשלה מן הימין הנתמך על ידי אנשי שמאל פגע ביציבותה של הממשלה. בהתמנותו לראשות הממשלה בתקופת מלחמה, ראה עצמו רנו כתואמו של צ'רצ'יל וכממשיכו של ז'ורז' קלמנסו. ב-28 במרץ טס ללונדון, שם חתם על הסכם עם הממשלה הבריטית (אז עדיין בראשותו של נוויל צ'מברלין), לפיו לא יחתום אף אחד מן הצדדים על הסכם שלום נפרד עם גרמניה. רנו שאף להכריע את המלחמה, וסבר כי המדיניות של הכרעת המלחמה בטווח הארוך באמצעות מלחמת התשה היא שגויה. הוא חשב כי ניתן להרחיב את המלחמה לשטחי הבלקן או צפון אירופה. מכיוון שכך היה לו תפקיד חשוב בייזום המערכה של בעלות הברית בנורווגיה. המתקפה הגרמנית על צרפת ב-10 במאי 1940 פתחו הגרמנים במתקפתם על צרפת. רנו נשא נאום נמלץ לאומה, שבו הצהיר כי "הצבא הצרפתי שלף חרבו מנדנה". בפועל היו לרנו חששות חמורים ממצבו של הצבא, ומיכולתו של העומד בראשו, הגנרל מוריס גמלאן, לעמוד בראשו של צבא מודרני במלחמה. הצבא הצרפתי נשען על דוקטרינה מיושנת של הגנה נייחת, ומשנפרץ הקו, במתקפת שריון מבריקה דרך יער הארדנים, קרס הצבא. לאחר ימים ספורים של לחימה, משחצו הגרמנים את נהר המז באזור העיירה סדאן (שם הביס צבאו של ביסמרק את צבאו של לואי נפוליאון ב-1870, בראשונה מבין שלוש ההתנגשויות הגדולות בין צבאות גרמניה וצרפת בתקופה המודרנית), יכלו להתקדם בכל כיוון - להכות בדיוויזיות המחזיקות בקו מאז'ינו מאחור, לפנות לעבר פריז או להתקדם לעבר הים, ולכתר את הכוחות הבריטיים והצרפתיים המחזיקים בקו שבין המבקע הגרמני ובין הים. רנו היה מהיר להסיק מסקנות. ב-15 במאי טילפן אל צ'רצ'יל והודיע לו כי הקו הצרפתי נפרץ, וכי צרפת נחלה תבוסה. צ'רצ'יל ניסה להרגיעו, אך התרשם כי הוא "ממוטט לגמרי". ראשי הצבא הצרפתי, וביניהם גמלאן, לא הבינו את עוצמתה של לוחמת ה"בליצקריג", והיו רגועים יותר, אך צ'רצ'יל חש כי עליו לעמוד באופן אישי על המצב, וטס לפריז באותו היום. רנו מינה את שארל דה גול שנהנה מאמונו מזה זמן רב, לדרגת בריגדיר גנרל, ולתפקיד תת-שר ההגנה. בשלב זה הופצו שמועות שלפיהן ממשלת צרפת עוזבת את פריז, אשר הגיעו לשיא ב-16 במאי, דבר שגרם לרנו לשאת נאום בבית הנבחרים, שבו הודה כי אכן המצב חמור, ודורש נקיטת אמצעים נואשים, אך עדיין לא אבדה כל תקווה. באותו היום נפגש עם צ'רצ'יל. בפגישה זו הודה הגנרל גמלאן כי עם פריצת הקו אין לצרפת עתודות אסטרטגיות שיכולות להכות את הדיוויזיות הגרמניות, ואלו יכולות לעשות עתה ככל העולה על רוחן. צ'רצ'יל רצה לחזק את ידי הגורמים הלוחמניים בממשלת צרפת התבוסתנית, ונפגש עם רנו שוב בדירתו הפרטית. בפגישה זו הורה צ'רצ'יל על משלוח עשר טייסות קרב נוספות לסייע לכוחות הצרפתיים הנסוגים. באותו ערב שידר שוב רנו נאום לאומה, ומאושש מהבטחתו של צ'רצ'יל הכריז כי ממשלת צרפת לא עזבה ולא תעזוב את פריז, וכי השמועות מתייחסות אך למבקע מקומי בקו, אשר ייסתם במהרה. ב-17 במאי החליט רנו לפטר את הגנרל גמלאן ולמנות במקומו את הגנרל מקסים וייגאן. כן קרא לשגריר צרפת בספרד, המרשל אנרי פיליפ פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה. שני המעשים היו שגיאות הרות גורל. לא היה בכוחו של וייגאן לשנות את המצב ולהציל את כוחות צרפת, והזמן שחלף בהעברת הפיקוד היה קריטי מבחינת הכוחות בשטח, וגרם לשיהוי הרה גורל במגננה הצרפתית. מבחינה מדינית היה וייגאן תבוסתן ומתנגד למדיניותו של רנו. המרשל פטן היה אף הוא בעל עמדה משלו, והבאתו גרמה לשינוי המדיניות ממדיניות לוחמנית שאותה ניסה רנו לנהל, למדיניות תבוסתנית. ב-21 במאי נשא רנו נאום בסנאט, שבו אמר כי המצב קשה, אך צרפת תמשיך להילחם. בשלב זה עדיין תלה תקוות במתקפה אחרונה שהבטיח לו וייגאן. באותו היום ביקר צ'רצ'יל שוב בפריז, ומצא כי רנו מחוזק וכי תוכנית וייגאן יכולה למנוע את התבוסה. המתקפה שבוצעה בפועל ב-22 במאי הייתה מתקפה סמלית ביותר, וכמעט שלא גרמה נזק לצבא הגרמני. בשלב זה היו כוחות צרפתיים רבים, וכן חיל המשלוח הבריטי בראשות לורד גורט מכותרים כשגבם אל הים. תוכנית וייגאן נכשלה. ב-25 במאי היה ברור כי המלחמה אבודה. גברו הקולות בממשלת רנו הקוראים לכניעה, על מנת להציל את מה שנותר מצרפת. וייגאן, פטן, הנשיא הצרפתי אלבר לברן, קראו כולם לכניעה, שמשמעה הפרת ההסכם עם בריטניה שעליו חתם רנו ב-28 במרץ. לאחר פינויים של הכוחות הבריטיים בדנקרק, שהסתיים ב-5 ביוני, נראה כי צרפת לבדה במערכה, וכי אבדה כל תקווה. ב-12 ביוני הזמין רנו את צ'רצ'יל לדון בשאלת השלום הנפרד, וזאת לאחר שלא עמד בלחצי התבוסתנים בממשלה. צ'רצ'יל חיווה דעתו כי יש להילחם עד הסוף. בהשראתו של דה גול נוסחה הסכמה על איחוד של בריטניה וצרפת, על מנת שממשלת צרפת תמשיך להיות שותפה במלחמה, באמצעות הצי והמושבות שמעבר לים, במקרה שצרפת היבשתית תיכבש כולה. רנו כינס את ממשלתו לדון בהצהרת האיחוד, אך בשלב זה לא עמד בלחצים, ולא הביא את ההצהרה אף להצבעה. בנסיבות שנוצרו לא נותר בידי רנו אלא להתפטר, והוא הודיע לכך לנשיא לברן. זה קרא למרשל פטן והורה לו להרכיב ממשלה, מתוך הבנה כי זו תשאף להשגת הסכם הפסקת אש עם גרמניה. ב-22 ביוני חתם שארל הונציגר, מטעם ממשלת צרפת על הסכם הכניעה. ב-28 ביוני היה רנו מעורב בתאונת דרכים קשה, בה נהרגה פילגשו, הרוזנת הלן דה פורט. לאחר שהשתחרר מבית החולים, נעצר רנו בהוראת פטן. לאחר התפטרותו רנו נועד להיות בין הנאשמים במשפט ריום שנפתח בפברואר 1942, ונועד להטיל את האחריות לתבוסת צרפת על ממשלותיהם של בלום, דאלאדיה ורנו, אך בסמוך לפתיחת המשפט החליט פטן למחוק את שמו מרשימת הנאשמים. באוקטובר 1942 הוסגר לגרמנים. הוא שהה בבתי כלא גרמניים עד תום המלחמה, ושוחרר רק ב-7 במאי 1945. שמאל\|ממוזער\|290px\|פול רנו נואם, 1948 לאחר המלחמה חזר אל הפוליטיקה. בשנת 1946 נבחר שוב כחבר הפרלמנט. הוא החזיק במספר משרות ממשלתיות בתקופה שלאחר המלחמה, ונותר דמות מפתח בחיים הציבוריים הצרפתיים. בשנים 1952 ו-1953 ניסה להרכיב ממשלה, ולהיות לראש הממשלה, אך כשל. רנו היה בין התומכים העיקריים ברעיונות של איחוד אירופה. רנו היה בין מנסחי חוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית. בשנת 1962 התנגד לדה גול כאשר זה ניסה לשנות את שיטת הממשל לבחירות ישירות. בעקבות זאת, בבחירות בנובמבר 1962, הציבו הגוליסטים מועמד נגדו במחוז הבחירה שלו, והודות לפופולריות הרבה של דה גול, הלה גבר על רנו. בעקבות ההפסד פרש רנו מן הפוליטיקה. מבחינה אישית שיקם רנו את חייו לאחר המלחמה, ונישא שוב בשנת 1949. על אף גילו המתקדם (בן 71 כשנישא) הביא לעולם עוד שלושה ילדים בטרם נפטר בשיבה טובה בשנת 1966. לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:פוליטיקאים צרפתים במלחמת העולם השנייה קטגוריה:ראשי ממשלת צרפת בתקופת הרפובליקה השלישית קטגוריה:המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה: אישים קטגוריה:שרי החוץ של צרפת קטגוריה:שרי המשפטים של צרפת קטגוריה:ניי-סיר-סן: אישים קטגוריה:שרי האוצר של צרפת קטגוריה:שרי המושבות של צרפת קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1878 קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1966 קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז זקסנהאוזן	2024-05-14T14:51:34
טאואון	REDIRECT טאו (חלקיק)	2005-01-31T05:39:23
האגרוף התאילנדי	הפניה אגרוף תאילנדי	2022-11-20T04:09:04
בלוטת התריס	שמאל\|ממוזער\|300px\|בלוטת התריס בַּלּוּטַת הַתְּרִיס (thyroid gland; בלוטת התִּירוֹאִיד), נקראת גם בלוטת המגן (מיוונית: thyreos - מגן, eidos - צורה) על שום צורתה, היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית בגוף האדם. ייחודה של הבלוטה ביכולתה ללכוד, לרכז ולאגור את היוד המגיע אליה באמצעות מחזור הדם, ולהשתמש בו לייצור הורמונים. הבלוטה מפרישה הורמונים, שהחשובים שבהם הם תירוקסין (T4) ותריודוטירונין (T3). הורמונים אלה קובעים את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף ומשפיעים על קצב הגדילה ועל תפקודן של מערכות שונות בגוף. יוד הוא מרכיב חיוני של שני ההורמונים, ולכן גם מהווה מרכיב בטיפול של בעיות בבלוטת התריס. הורמון שלישי שמייצרת הבלוטה הוא הקלציטונין, שלו תפקיד חשוב במשק הסידן. הוא מווסת את רמת הסידן בדם, על ידי מניעת שחרור סידן ממאגריו בעצמות. עלייה ברמת הסידן בדם מהווה גירוי להפרשת ההורמון. הבעיות הנפוצות ביותר בבלוטת התריס הן תת-פעילות של בלוטת התריס ויתר פעילות שלה. אנטומיה בלוטת התריס נמצאת בחלק הקדמי של הצוואר, מתחת לעור, ובנויה משתי אונות משני צידי קנה הנשימה, המחוברות זו לזו על ידי חלק הנקרא isthmus. בזמן הבליעה נעה הבלוטה ביחס לקנה הנשימה. המקור העוברי של הבלוטה הוא מהלוע העוברי. משקל הבלוטה אצל מבוגרים 18–60 גרם, אורכה נע בין 1.5 עד 6 סנטימטר, וצבעה חום וורוד בהיר. מבחינה היסטולוגית בבלוטה ניתן לראות חללים בגדלים שונים, בעלי ציפוי של שכבה אחת של תאי אפיתל. אלו הם התאים המפרישים את חומרי הבנייה להורמונים T3 ו- T4 . בין תאים אלו ישנם תאי C המפרישים קלציטונין. בין כל התאים קיימת רקמת חיבור המכילה כלי דם רבים, אליהם עוברים ההורמונים.שמאל\|ממוזער\|180px\|המבנה הכימי של תריודוטירונין הורמונים המיוצרים בבלוטה שמאל\|ממוזער\|180px\|המבנה הכימי של תירוקסין הבלוטה מייצרת את ההורמונים תירוקסין (T4), תריודוטירונין (T3) וקלציטונין. ההבדל בין T4 ל- T3 הוא באטום יוד אחד. כל אחד מהם מורכב משתי מולקולות טירוזין, אבל בעוד T4 מכיל 4 אטומי יוד, T3 מכיל 3 אטומי יוד. T4 נקרא גם . תירוקסין נוצר על ידי תאי הבלוטה מטירוזין חופשי וחלבון הנקרא . יוד מוצמד לשייר הטירוזין בתירוגלובולין, וגם לטירוזין החופשי. בהשפעת גירוי של ההורמון TSH, תאי הבלוטה סופגים את התירוגלובולין ושוברים את הקשר בין הטירוזין לתירוגלובולין. פעולה זו משחררת את ההורמונים T3 ו-T4.כאשר ההורמונים משתחררים מבלוטת התריס, היחס הכמותי ביניהם הוא כ-90% T4 ו-10% T3. האנזים ממיר בדם את ה-T4 ל-T3 על ידי הסרת אטום יוד אחד. עד 80% מה-T4 מומר ל-T3 על ידי איברים אחרים בגוף כגון הכבד, הכליות והטחול. שאר ה-T4 מומר להורמון , שהוא איזומר של T3 שריכוזו עולה בעיקר במצבי מחלה וסטרס ופעולתו הפוכה לזו של T3. תאי המוח הם איבר מטרה חשוב להורמוני בלוטת התריס ולהם גם תפקיד חשוב בהתפתחות מוח העובר בעת היריון. באופן כללי, אצל גברים ונשים כאחת, כל תאי הגוף מהווים איברי מטרה להורמונים אלה. הורמון נוסף, קלציטונין, אחראי על איזון רמות הסידן והפוספאט בדם ומקטין את הפעילות של אוסטאוקלסטים להרס העצמות. ויסות הפרשת ההורמונים בראש השרשרת המובילה לשחרור הורמוני בלוטת התריס מצוי ההיפותלמוס, אזור במוח השולט בהתנהלות ההורמונלית של יתר הבלוטות, ומווסת את פעולותיהן באמצעות קבלת משוב ממחזור הדם. בהמשך השרשרת מצויה בלוטת יותרת המוח (Pituitary gland, Hypophysis), המקבלת גירויים מההיפותלמוס, ובהתאם להם משחררת את ההורמון תירוטרופין (Thyrotropin), הנקרא גם "הורמון מגרה בלוטת התריס" (TSH). הורמון התירוטרופין נקלט בבלוטת התריס ומגרה אותה, הוא נותן הוראה להפרשת T4. הורמון ה-T4הופך ברובו להורמון T3. ה-T3 נקלט כמעט בכל מערכות הגוף. הוא הופך את תאי הגוף לזמינים יותר לאדרנלין ולאינסולין ובכך מווסת את המטבוליזם.שמאל\|ממוזער\|180px\|הריאקציות הכימיות של אנזים הדיודנאז, האחראי על המרת T4 ל-T3שתי הבלוטות, בלוטת התריס ובלוטת יותרת המוח, מתפקדות כמערכת עם היזון חוזר:כאשר ריכוז התירוקסין בדם עולה, הוא משפיע על ההיפוטלמוס, אשר מפעיל משוב שלילי על ההיפופיזה באמצעות וירוטרנסמיטרים המגיעים מההיפוטלמוס אל ההיפופיזה. הפרשת ה TSH יורדת ופעילות בלוטת התריס יורדת .כשבלוטת התריס אינה מייצרת מספיק תירוקסין, דיכוי בלוטת יותרת המח (ההיפופיזה) מבוטל, היא מספקת יותר TSH, שמגרה את הבלוטת ההתריס ומפעיל אותה ליצור הורמונים. נמצא שעבור הורמון TSH קיימת מחזוריות לאורך היום שבה רמת ההורמון גבוהה יחסית בבוקר, ויורדת באופן משמעותי לקראת הלילה, בשעות השינה. כמו כן, קיימת רגישות של TSH חשיפה היומיומית לאור. נמצא שחשיפה מכוונת לאור בזמנים שונים יכולה לשנות את המחזור היומי של ההורמון. שינה בלילה גורמת לעיכוב בייצור ה-TSH, ולכן בשעות הלילה רמות ה-TSH נמוכות יחסית. שינויים אלה ביצור TSH משפיעים על פעילות בלוטת התריס. הפרעה בפעילות הבלוטה בלוטת התריס אמורה לפעול באופן יציב, מהרגע בו נוצרה בשלב העוברי ועד סוף החיים. אולם, לאורך החיים עלולות להיות הפרעות בפעילותה. בין 10% ל-15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה. גברים סובלים פחות מבעיה זו (כ-2%-3%). הסימפטומים להפרעות הם מגוונים ויכולים להתבטא במערכות שונות בגוף. ההפרעות יכולות להוביל להופעה של יתר פעילות של בלוטת התריס, תת-פעילות של בלוטת התריס או בעיות שונות אחרות . במגוון מחלות כרוניות, במצבים מסוימים של השמנה, בחוסר אכילה (אנורקסיה), לעיתים עקב מאמץ פיזי, במצבי חוסר שינה, ובמצבים אחרים בהם הגוף נתון ללחץ רב, קיים מנגנון של הגוף אשר מעכב את המרת הורמון התירוקסין (T4) לתריודוטירונין (T3). במקרה זה קיימת העדפה להפיכת ההורמון T4 ל-RT3 וכך מופחת כמות T3 ויורדת הפעילות המטבולית בגוף. במצב של אנורקסיה, עליה ברמת RT3 במקביל לירידה ב T3תגרום לירידה ברמת המטבוליזם, כמנגנון להשרדות בזמנים של מחסור במזון . יתר פעילות של בלוטת התריס אבחנה של פעילות יתר של בלוטת התריס נעשית באמצעות בדיקת דם הבודקת רמות של TSH, T3 ו-T4. במצב של פעילות יתר תעיד בדיקת הדם על רמות נמוכות של TSH ועל רמות גבוהות של T3 ושל T4. סימפטומים נפוצים דופק מהיר (טאכיקרדיה), לחץ דם גבוה, רגישות לחום, הזעה מופרזת, ירידה במשקל (גם כאשר מעלים את הצריכה הקלורית), עצבנות, אין-אונות, הפרעות במחזור החודשי אצל נשים, הפרעות בשינה, עייפות, היפראקטיביות, רעידות, הפרעות בקצב הלב, הקאות והתגברות יציאות. מבחינים בין מספר סוגי התפרצויות של פעילות יתר של הבלוטה: פעילות יתר של המחלה (כפי שתוארה מעלה) הנקראת Hyperthyroidism או מחלת גרייבס. התפרצות זו מסווגת כמחלה אוטואימונית בה נוגדני הגוף תוקפים את הרצפטורים בבלוטה המשויכים להורמון מגרה TSH. מצב זה מביא לייצור מוגבר של הורמוני הבלוטה. נוסף על-כך, במחלת גרייבס ניתן לראות הגדלה פיזית של הבלוטה, נפיחות עיניים ויתר סימני פעילות היתר. נפיחות העיניים אינה מופיעה בכל חולי גרייבס ויכולה לא להופיע כלל או להופיע שנים לאחר התפרצות המחלה. התפרצות פעילות יתר לאחר לידה (Post partum) - בממוצע, אחת מכעשרים נשים סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס לאחר לידה. תופעה זו חולפת, בדרך כלל, לאחר מספר שבועות. תת-פעילות של בלוטת התריס נהוג לסווג את תת-הפעילות על פי האיבר אשר גורם לה. בתת-פעילות ראשונית (primary), הגורם הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה, אשר אינה מסוגלת להפריש הורמונים בכמות מספקת. מקרה זה מאופיין בערך גבוה יחסית של TSH. בתת-פעילות שניונית (secondary), בלוטת יותרת המוח אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. עקב כך קיים גירוי מופחת של בלוטת התריס להפרשת הורמוני הבלוטה, דבר המתבטא בתת-פעילות. מקרה זה מאופיין בערך TSH נמוך (מתחת ל-2 בדרך כלל). בתת-פעילות שלישונית (tertiary), ההיפותלמוס אינו מייצר כמות מספיקה של הורמון שחרור תירוטרופין (TRH). הורמון זה מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר TSH. עקב כך נפגע ייצור ה-TSH, ולכן שוב נוצרת תת-פעילות. מקרה זה מאופיין גם כן בערך TSH נמוך. טיפול פעילות יתר ישנם שלושה טיפולים אפשריים בפעילות יתר של בלוטת התריס: -טיפול תרופתי, אשר מטרתו להוריד את רמת פעילות הבלוטה. התרופות המשמשות למטרה זו הן מתימזול או פרופילתיואורציל. טיפול זה ניתן מתוך הנחה שהמצב של פעילות היתר יחלוף מעצמו או יוחלף בתת- פעילות, עקב פגיעה בבלוטת התריס.לשתי התרופות יש תופעות לוואי אפשריות כגון אלרגיה עורית, בחילה, חוסר תיאבון ופגיעה במח העצם. פגיעה אחרונה זו גורמת לדיכוי של המערכת החיסונית. תופעות הלוואי הן נדירות יחסית ופוסקות עם הפסקת הטיפול. -טיפול ביוד ראדיואקטיבי: בשל תכונתה הבלעדית של הבלוטה לקלוט יוד, הראדיואקטיביות תהרוס את הבלוטה בצורה בלתי הפיכה. פעולה זו מתבצעת פעם אחת בלבד. מרבית המטופלים בשיטה זו יפתחו מצב של תת-פעילות של הבלוטה. טיפול זה נחשב בטוח משום שהיוד הראדיואקטיבי אינו נקלט על ידי תאים אחרים בגוף. טיפול זה מהווה תחליף לניתוח, אשר לו סיכונים אופייניים. -ניתוח: בעבר נהגו להסיר בניתוח חלק מהבלוטה או את כולה. כיום פונים לשיטה זו רק במקרה ופעילות הבלוטה אינה מתאזנת באחת הדרכים האחרות או במקרה של חשד לגידול ממאיר. גם בטיפול כירורגי המטופל עובר למצב של תת-פעילות של בלוטת התריס. תת-פעילות הטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס הוא השלמת הורמון תירוקסין על ידי נטילת תרופה הנקראת אלטרוקסין, המכילה את ההורמון T4, המופק באופן סינתטי. אם מדובר במקרה משולב של אי- ספיקה של בלוטת יותרת הכליה חובה לתקן קודם את האיזון ההורמונלי של בלוטת יותרת הכליה. לטיפול ההורמונלי בתת-פעילות אין את תופעות הלוואי האופייניות לטיפול בפעילות יתר והאיזון ההורמונלי נחשב לנשלט יותר מזה של פעילות יתר. מכאן הנטייה הרפואית להעביר חולים הסובלים מפעילות יתר למצב של תת-פעילות. אולם גם כאו מתעוררת בעיה משום החשד שמתן T4 גורם לפציאנטים לפתח בעיות נפשיות. ראו גם תירוקסין תריודוטירונין TSH קרטנת מחלת השימוטו מחלת גרייבס סרטן בלוטת התריס בלוטת יותרת הכליה בלוטת יותרת התריס תת-תריסיות מולדת (קרטיניזם) עמידות להורמון בלוטת התריס כריתת בלוטת התריס קישורים חיצוניים רות גופן ואברהם ישי, תת־פעילות של בלוטת התריס, באתר האינטרנט של שירותי בריאות כללית, 11 בפברואר 2016 בלוטת התריס - מה אתם באמת יודעים עליה, באתר כצט </div> הערות שוליים תריס קטגוריה:מטבוליזם העצמות	2024-08-01T03:19:51
בליצקריג	REDIRECT מלחמת בזק	2004-07-09T17:51:53
מבצע דינמו	שמאל\|ממוזער\|250px\|עמדות הכוחות ב־16 במאי 1940 מבצע דינמו, שכונה גם הנס של דנקרק, היה מבצע פינוים הימי של כ־340,000 חיילים בריטים וצרפתים מדנקרק הנצורה שבצפון צרפת, אל חופי בריטניה, שנערך ב־1940 במסגרת קרב דנקרק במלחמת העולם השנייה. רקע בתחילת מלחמת העולם השנייה הגיע לצרפת חיל משלוח בריטי גדול בפיקודו של לורד גורט. חיל המשלוח הבריטי לא התערב במלחמה עד הפלישה הגרמנית לארצות השפלה ולצרפת במאי 1940. "תוכנית D" שהגה המטכ"ל הצרפתי, שכללה התקדמות חיל המשלוח אל תוך בלגיה, על מנת לפגוש שם את הפולשים הגרמנים, התמוטטה. חיל המשלוח ביצע את חלקו, אך התמוטטות הקונספציה ההגנתית הצרפתית, שנשענה על קו מאז'ינו ולא הייתה מוכנה לטקטיקות הבליצקריג, ולחצייה המשוריינת של הגרמנים את יער הארדנים שנחשב לבלתי חדיר לשריון, הותירו את התמרונים על פי התוכניות המוקדמות חסרי תועלת. עד מהרה מצא עצמו חיל המשלוח נצור על גדות תעלת למאנש, ומנותק מחלקם הגדול של הכוחות הצרפתיים, כאשר אין בכוחו להכריע את המערכה, שבשלב זה כבר נטתה לטובת הגרמנים באופן ברור. עיקר הכוח של בעלות הברית היה נצור על חופי דנקרק, אך הגרמנים השעו את המתקפה הקרקעית, תקפו בעיקר מן האוויר ונמנעו מלחסל את שארית הכוח הבריטי והצרפתי. בדיעבד, השעיית ההתקפה השפיעה על מהלך המלחמה כולה, אך הסיבות לה נותרו עלומות עד היום. סברה אחת היא שעצירת המתקפה נועדה לתת בידי הגרמנים זמן לארגן מחדש את כוחותיהם. סברה זו בעייתית, משום שקשה להבין מדוע החליטו הגרמנים להתארגן מחדש דווקא כאשר מיטב הכוח הבריטי נסוג לארצו והוא פגיע במיוחד. סברה נוספת היא שהיטלר היה משוכנע שעתה, לאחר התבוסה שספגו בעלות הברית, יקל עליו להגיע איתן להסכם, ולכן אין צורך בהשמדת כל הכוחות בדנקרק. סברה שלישית גורסת, כי היטלר חשש מהתקפה בריטית נגדית על העורף הגרמני, שייוותר חשוף במהלך ההתקפה על הכוחות בדנקרק. במבט לאחור, לא סביר שהבריטים יכלו לארגן מתקפת נגד שכזו, אך ייתכן שהיטלר לא היה מודע לכך בעת ההתרחשות. סברה נוספת היא שהרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה, ביקש מהיטלר לאפשר לו לחסל מן האוויר את הכוח הנצור בדנקרק ולהפנות את חיל הרגלים למשימות אחרות. גרינג רצה בכך להאדיר את שמו. המתקפה האווירית על הכוחות לא צלחה גם בגלל מזג אוויר מאוד מעונן שהיה מעל האזור וגם עשן סמיך שהיתמר עד לגובה 5 ק"מ מבתי הזיקוק של דנקרק שהופצצו על ידי חיל האוויר הגרמני והפריע לביצוע ההפצצות. מהלך המבצע גורט הורה על מבצע של פינוי מהיר, בכל כלי שיט שעמד לרשות בעלות הברית. הכוחות רוכזו ליד עיר הנמל דנקרק שבצפון צרפת, כאשר חלק מהם מעכב את האויב בלחימה לזמן של שבוע עד לפינוי הכוחות הבריטיים ומאפשר לרוב חיל המשלוח, וכן חיילים ואזרחים צרפתים, להתפנות לבריטניה. במהלך המבצע פונו קרוב ל־340,000 חיילים, בין ה־26 במאי וה־4 ביוני 1940. להובלת החיילים שימשו ערב רב של יותר מ־900 ספינות: ספינות סוחר, ספינות דיג, יאכטות וספינות הצלה ואף סירות הכיבוי של התמזה. 235 ספינות טבעו במהלך המבצע. על מבצע הפינוי פיקד תת אדמירל ברטרם רמזי ממפקדתו בבונקר בדובר. הבונקר שימש כמחסן לציוד חשמלי בימי מלחמת העולם הראשונה, ומכאן שם המבצע. גם אחרי שמזג האוויר הפך נוח יותר לביצוע הפצצות על ידי חיל האוויר הגרמני – מולו כבר לא ניצב צבא צפוף ונייח בדנקרק אלא בתעלה במאות ספינות, ומפציציו לא היו יעילים בהפצצת מטרות ניידות קטנות. ההחלטה על מבצע הפינוי התקבלה בזכות נחישותו של גורט מול התנגדותם של הגנרלים הצרפתים, ובשלב מסוים גם מול התנגדותו של ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל. המבצע, שבו פונה חיל המשלוח הבריטי מצרפת, דרש הקרבה רבה מהטייסים ומהמלחים הבריטים, ואפשר למעשה את המשך המלחמה. תוצאות "רוח דנקרק" הייתה רוח של עמידה איתנה ועיקשת אל מול האויב הגרמני, אך גם סימלה את אחת התבוסות הגדולות בהיסטוריה של הצבא הבריטי. בנאומו "נילחם בחופים" ציין צ'רצ'יל כי "מלחמות אין מנצחים באמצעות פינויים". על גורט היה לשלם את המחיר, ולאחר שובו מצרפת מונה לשליש למלך ג'ורג' השישי – הייתה זו הסטה הצידה מהמסלול של פיקוד צבאי קרבי. בתרבות סיפור הפינוי בדנקרק הופיע במספר רב של ספרים וסרטים. מספר סרטים נעשו על אודות מבצע הפינוי, בהם: דנקרק – סרט מלחמה בריטי משנת 1958 בבימויו של לזלי נורמן. דנקרק – סרט מלחמה משנת 2017 בבימויו של כריסטופר נולאן. שעה אפלה – סרט קולנוע משנת 2018 בבימויו של ג'ו רייט. ראו גם אנדרטת דנקרק "נילחם בחופים" לקריאה נוספת יו סבאג מונטיפיורי, דנקרק - לחימה עד האיש האחרון, הוצאת דביר, 2010. קישורים חיצוניים Association of Dunkirk Little Ships הנס של דנקרק, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן קטגוריה:המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה קטגוריה:הצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה קטגוריה:1940 בממלכה המאוחדת קטגוריה:דנקרק	2024-05-24T08:22:39
פירה (דמות מיתולוגית)	ממוזער\|שמאל\|250px\|"דאוקליון ופירה", תחריט של Virgil Solis פִּירַה (ביוונית: Πύρρα) היא דמות במיתולוגיה היוונית, בתם של אפימתאוס ופנדורה ואשתו של דאוקליון. סיפורה באחת מן הפעמים, כאשר זאוס התהלך על הארץ במסווה של נווד אביון, הוא גילה כי אנשי ארקאדיה מתנהגים בדרך כה אכזרית ומרושעת, עד שהחליט להוריד מבול על כל בני האדם. באותו הזמן דאוקליון מלך פאתיה ביקר את אביו פרומתאוס בקווקז; הוא ניסה לגרש את ציפור הטרף שניקרה בו, אבל זו שבה וחזרה בכל פעם. פרומתאוס, שידע לחזות את העתיד, הזהיר את דאוקליון מפני המבול הצפוי. דאוקליון החליט אז לבנות לו תיבה, והעביר אליה עדרים של חיות ממשק ביתו ואת שאר רכושו, ואז עלה בעצמו ועימו רעייתו פירה. רוח גדולה באה אז מדרום, והגשם ירד במפלים. נהרות גאו וסחפו ערים ומקדשים, והטביעו את כל שחיו שם. התיבה נישאה אז מעל העצים והמים המשיכו לעלות. לבסוף רק פסגות הרים בודדות בצבצו מעל פני המים, והנה פסק הגשם. התיבה נסחפה לה תשעה ימים, עד שנעצרה על פסגת הר אותריס שבתסאליה, לא הרחק מפתיה. אז ירדו דאוקליון ופירה, והעלו קורבן אייל לזאוס. כשהחלו המים לסגת, הם גם גילו מקדש מכוסה אצות ופסולת, ושם התפללו למען בני האדם. זאוס שמע את תפילתם ושלח אלהם את הרמס שהודיעם: "הסירו דאגה מלבכם. כסו את ראשיכם והשליכו את עצמות אמכם מאחוריכם." מאחר שלדאוקליון ולפירה היו אמהות שונות, ושתיהן קבורות עתה במקומות מוצפים, הם ניחשו שהכוונה הייתה לאמא-אדמה. הם כיסו ראשיהם והשליכו אבנים לאחור, ואלה, משפגעו בארץ, הפכו לגברים ונשים. מספר בני אדם אחרים ניצלו גם הם; פארנאסוס, בנו של האל פוסידון, נעור לקול יללות זאבים, ובא בעקבותיהם לפסגת ההר שקרוי על שמו. גם מגארוס, בנו של זאוס, נעור לקול צווחות העגורים, ובא בעקבותיהם לפסגת הר גראניה. כך הצליחו להציל את עצמם ואת משפחותיהם. ראו גם תיבת נוח קישורים חיצוניים קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה היוונית	2023-04-11T10:38:04
סילבן שלום	ממוזער\|סילבן שלום בשנת 1990 סילבן שלום (נולד ב־4 באוגוסט 1958) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. שימש כמשנה לראש הממשלה, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם מפלגת "הליכוד". שלום הוא עורך דין ורואה חשבון בהכשרתו. בדצמבר 2015 פרש מהחיים הפוליטיים לאחר שפורסמו בכלי התקשורת טענות של נשים אנונימיות כי הטריד אותן מינית. ביוגרפיה שמאל\|250px\|ממוזער\|בית הכנסת ע"ש שמעון שלום, שהוקם לזכר אביו של סילבן שלום, בשכונה ה בבאר שבע שלום נולד בשם ציון סילבן משה שלום לשמעון ומרים שלום בגאבס שבתוניסיה. עלה לישראל בשנת 1959 והתגורר בבאר שבע. אביו נהרג בגיל 37 במהלך שוד שהתרחש בסניף הבנק שניהל בבאר שבע. לזכר אביו הוקם בית כנסת בשכונה ה' בעיר. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וקיבל תואר ראשון בכלכלה והסמכה כרואה חשבון. לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב שבה קיבל תואר ראשון במשפטים והסמכה כעורך דין, כמו כן הוא בעל תואר שני במדיניות ציבורית. במהלך לימודיו נבחר ב-1982 ליו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון, וסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. בשנת 1984 עבר מבאר שבע לתל אביב והצטרף ככתב פוליטי לעיתון "חדשות", שם סיקר את מפלגות הימין ובעיקר את "הליכוד". ביולי 1985 מונה ליועץ התקשורת של שר האוצר יצחק מודעי ושימש בתפקיד כחמש שנים, גם לאחר שמודעי מונה לשר הכלכלה והתכנון. במאי 1990 מונה כמנכ"ל זמני של משרד האנרגיה והתשתית, בעת שהיה ללא שר בעקבות נפילת הממשלה, ושימש בתפקיד שלושה חודשים. באוקטובר מונה ליו"ר דירקטוריון חברת החשמל, אך המינוי עורר התנגדות עקב חוסר הניסיון של שלום לתפקיד כה בכיר, והוגשה עתירה לבג"ץ. העתירה נדחתה והוא שימש בתפקיד כשנה וחצי. ח"כ ושר בשנות התשעים במרץ 1992 התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ונבחר למקום ה-32. "הליכוד" זכה ב-32 מנדטים ושלום נבחר לכנסת השלוש עשרה. שלום נבחר שוב ל ובשנת 1997 מונה לסגן שר הביטחון. בשנת 1998 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת נתניהו הראשונה, זאת בעקבות הסכם רוטציה בתפקיד עם מיכאל איתן. שר האוצר 250px\|ממוזער\|סילבן שלום בעת ביקור בארצות הברית שלום שימש סגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלת ישראל העשרים ותשע, ממשלתו הראשונה של אריאל שרון (2001–2003). כשר אוצר הביא לחקיקתו, בעקבות המלצותיה של "ועדת רבינוביץ'", של תיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה, שמרכיביו העיקריים: תחילתו של תהליך להורדת שיעורי המס (), תהליך שאותו המשיכו והאיצו שרי האוצר שבאו אחרי שלום. חיוב במס הכנסה של רווחים ריאליים מהכנסות מריבית ומשוק ההון. מעבר ממיסוי טריטוריאלי למיסוי פרסונלי, שהביא להרחבה מהותית בחיוב במס הכנסה של הכנסותיהם של ישראלים בחו"ל. רפורמה במיסוי הקצאת מניות לעובדים (). בתקופת כהונתו המיתון החמור אליו נקלעה המדינה הלך והחריף, ובכירי המשק הביעו תרעומת על כך שהממשלה אינה נוקטת בצעדים הנדרשים לנוכח עומק המשבר. תגובתה של הממשלה שלא יכלה להתעלם מהביקורת לאורך זמן התבטאה לבסוף בצמצום מתון בהוצאות הממשלתיות, אך זו לא נתפסה כהולמת מספיק בשווקים הכלכליים, והיו שהביעו חששות מקריסה אפשרית של הכלכלה הישראלית. ביוני 2002 הוביל, במסגרת מה שכינה "חומת מגן כלכלית", את חקיקת , שכלל קיצוצים אחדים, ובהם קיצוץ של 4% ברבות מהקצבאות והגמלאות של המוסד לביטוח לאומי, קיצוץ בהקלות המס לתושבי יישובים שונים (יישובי ספר, יישובי פיתוח, התנחלויות ועוד). שלום היה שר אוצר בשיא ימי האינתיפדה השנייה. ישראל עברה משבר כלכלי, ובסוף 2002 התקשתה המדינה לגייס כסף בחו"ל, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. שר החוץ שלום שימש סגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלתו השנייה של אריאל שרון (החל מ-2003). כשר חוץ ניסה שלום לשפר את מצבה של ישראל באו"ם ולגבש אמנות בינלאומיות למאבק בטרור. בתקופת כהונתו התקיימה עצרת מיוחדת של מדינות העולם לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ, דני גילרמן מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם, והתקבלה הצעת ישראל לקבוע יום זיכרון בינלאומי לשואה (ב-27 בינואר), שהייתה הצעת ההחלטה הראשונה אי פעם שהעבירה ישראל בעצרת האו"ם. כמו כן בתקופתו גונו דבריו של נשיא איראן על מחיקת ישראל מהמפה. לא נקשרו יחסים דיפלומטיים עם מדינות חדשות אולם לראשונה נפגשו בגלוי שרי החוץ של ישראל ופקיסטן (ראו: יחסי ישראל–פקיסטן). ב-2003 נפגש עם מלך מרוקו מוחמד השישי בתטואן, בתקווה להביא לנורמליזציה ביחסים בין ישראל למרוקו. ב-15 בינואר 2006 התפטר מתפקידיו בממשלה עקב פרישת "הליכוד" מהקואליציה, בעקבות הקמת "קדימה". מבקר המדינה מתח ביקורת על מעורבותו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ בעת כהונתו. באופוזיציה בכנסת ה-17 היה שלום, שמפלגתו "הליכוד" הייתה באופוזיציה, חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך, התרבות והספורט. הוא הגיש הצעות חוק פרטיות אחדות: בכירי הציבור ישקיעו רק במסגרת נאמנות עיוורת מועצות אזוריות עשירות יחלקו הכנסותיהן עם רשויות סמוכות. חוק זכויות הסטודנט חוק מס הכנסה שלילי התמודדות על ראשות "הליכוד" שלום התמודד מול נתניהו על מנהיגות "הליכוד" לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, יחד עם ישראל כץ ומשה פייגלין. בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות "הליכוד" בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות "הליכוד". שלום נחשב ליריבו העיקרי של מנהיג המפלגה נתניהו, אולם הוא פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הבחירות הפנימיות, תוך שהוא טוען כי "הליכוד" מתנהל בנוסח מפלגת הבעת' בסוריה והשאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד אל מול פעילים עם כוח מועט במפלגה – משה פייגלין ודני דנון, אותם ניצח נתניהו. השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השביעי ברשימת "הליכוד" לכנסת. בממשלת ישראל השלושים ושתיים נתניהו לא העניק לשלום את תפקיד שר האוצר בו חשק, ומינה אותו לשר לפיתוח אזורי, שר לפיתוח הנגב והגליל ומשנה לראש הממשלה. השר שלום הודה במספר הזדמנויות כי לא היה זה התפקיד בו חשק וכי המינוי התרחש כ-5 דקות לפני השבעת הממשלה, אך הוסיף ואמר כי הוא מעולם לא נהנה משום תפקיד כפי שהוא נהנה בתפקידו כשר לפיתוח הנגב והגליל. הוא אמר כי "היכולת לראות במו עיניך את הפרויקטים להם נותן המשרד תקציבים, הוא אשר הופך אותו למשרד החשוב והפרודוקטיבי שהוא". שלום טען בכניסתו לתפקיד כי חזונו הוא לקדם פרויקטים אשר היו תקועים במשך זמן רב בפריפריה וגם לפתח חדשים. בגליל קידם שלום את נושא בית הספר לרפואה בצפת, אשר פתח את שעריו באוקטובר 2011. בית הספר לרפואה, על פי שלום, הוא יריית הפתיחה לקראת הקמת אוניברסיטה בגליל שתהיה מורכבת מכלל המכללות בצפון. בתחום התחבורה דחף משרדו של השר שלום את הרחבת תשתיות הרכבת והמשך סלילת המסילה לכיוון כרמיאל, אשר תורחב בעתיד גם לצפת ולקריית שמונה. שלום הוביל מהלך, בניגוד לעמדת משרד התחבורה ומשרד האוצר, לבניית רכבת קלה, בטענה שמסילות רכבת שונות ייצרו סגרגציה בין הגליל והמרכז ויביאו להרחבת הפערים. שלום דחף להארכת כביש 6 עד לצומת כברי. בתחום הפיתוח האזורי ותהליך השלום השתתף ביולי 2013 במפגש עם סאיב עריקאת, שר הפנים הפלסטיני, מוחמד אבו רמאדן, שר הפנים של ירדן חוסיין מג'אלי ושר החוץ של יפן פומיו קישידה במטרה להביא לחידושהתהליך המדיני. בנוסף, פעל משרד הנגב והגליל בראשותו לקדם את בנייתו של שדה תעופה בינלאומי נוסף בנבטים, אשר אמור להקל את הלחץ על נמל התעופה בן-גוריון ולהביא לתוספת של אלפי מקומות עבודה לתושבי הנגב, כמו גם לחיזוק התיירות באזור. עיקר המאבק, מול משרד הביטחון, הוא על מיקומו של השדה. משרד הביטחון ביקש לבנות את שדה התעופה הנוסף בעמק יזרעאל. מיזם זה לא הושלם עד סיום כהונתו כשר לפיתוח הנגב והגליל. בתחום הפנאי קידם את הקמתם של הפארק המוטורי הראשון בישראל בחצרים, ומגרש גולף בעומר. גם שני מיזמים אלה לא הושלמו עד לסיום כהונתו של שלום כשר לפיתוח הנגב והגליל. בשנת 2010 העלה שלום רעיון לשינוי סוף השבוע במדינת ישראל מהימים שישי ושבת לימים שבת וראשון. לטענתו, הדבר יסנכרן את ישראל עם מדינות העולם, יוכל לאפשר מנוחה נאותה, ולהגביר את הצמיחה במדינת ישראל. הרעיון לא יצא אל הפועל. בשנת 2013 עלה שמו של סילבן שלום כמועמד לתפקיד נשיא מדינת ישראל. אך לפני הבחירות לנשיאות פנתה אישה למשטרה בתלונה שהוא הטריד אותה מינית 15 שנים קודם לכן. על תלונה זו חלה התיישנות ולכן לא ננקטו הליכים במקרה. לאחר מכן הגיע לידיעת המשטרה מידע על נשים נוספות שטענו שהוטרדו על ידי השר, אך הן מאנו להגיש תלונות, ותיק החקירה נסגר. בסופו של דבר נמנע שלום מלהציג מועמדותו לנשיאות המדינה, עקב תלונות הנשים על הטרדות ולאחר שלא זכה לתמיכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שר הפנים ופרישתו מהחיים הפוליטיים עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-34 במאי 2015, בראשותו של בנימין נתניהו, מונה שלום למשנה לראש הממשלה ולשר הפנים. הוא היה גם הממונה על המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. ביולי 2015, נפגש שלום עם סאיב עריקאת ברבת עמון בניסיון נוסף לחדש את המשא ומתן, אך הדבר נכשל. ב-20 בדצמבר 2015, לאחר שפורסמו בכלי התקשורת טענות של נשים אנונימיות כי הטריד אותן מינית, הודיע שלום על פרישתו מהחיים הפוליטיים. הכרזתו זו קדמה בשעות ספורות להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על פתיחת חקירה בעניינו. ב-24 בדצמבר התפטר מן הכנסת. ב-30 ביוני 2016 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על סגירת תיק החקירה בעניינו. ביוני 2016 פתח שלום את חברת הייעוץ "סימס אינטרנשיונל" (SIMS). שמאל\|ממוזער\|400px\|סילבן שלום ורעייתו, ג'ודי שלום ניר מוזס חיים אישיים בשנת 1993 נשא את ג'ודי שלום ניר מוזס, בת למשפחת בעלי השליטה בעיתון "ידיעות אחרונות". לזוג שלושה ילדים משותפים, ושניים מנישואים קודמים של ניר מוזס. באוגוסט 2017 הם נפרדו, וב-2021 התגרשו. בדירוג "פורבס" לשנת 2015 של הפוליטיקאים העשירים בישראל תפס שלום את המקום השלישי, הונו המוערך נאמד בכ-150 מיליון שקלים, בין השאר בזכות נישואיו לג'ודי ניר מוזס שלום, המחזיקה ב-12% ממניות קבוצת ”ידיעות אחרונות". אחיו של סילבן, צבי, הוא יו"ר רשות שדות התעופה לשעבר, ומבעלי "רדיו תל אביב" ורדיו "גלי ישראל". קישורים חיצוניים סילבן שלום באתר TheMarker הערות שוליים קטגוריה:שרי ממשלת ישראל קטגוריה:יו"ר חברת החשמל קטגוריה:משפחת מוזס קטגוריה:מנכ"לי משרד האנרגיה והתשתית קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-צומת קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו קטגוריה:עולים בשנות ה-1950 קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה קטגוריה:שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה קטגוריה:חברי הכנסת התשע עשרה קטגוריה:חברי הכנסת העשרים קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל קטגוריה:בוגרי תיכון מקיף ג' (באר שבע) קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב: משפטים קטגוריה:פעילי ארגוני סטודנטים בישראל קטגוריה:סגל חדשות קטגוריה:ישראלים ילידי תוניסיה קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים ושבע קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים ותשע קטגוריה:חברי הקבינט המדיני-ביטחוני קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1958	2024-08-10T03:11:35
בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ)	בית הדין הבין-לאומי לצדק (באנגלית: ICJ - International Court of Justice, בצרפתית: CIJ - Cour internationale de justice) הוא המוסד המשפטי העיקרי של האומות המאוחדות, שהוקם ביוני 1945 ומשרדיו נמצאים בהאג שבהולנד. בית הדין פוסק לפי המשפט הבין-לאומי הפומבי, ופעילותו כוללת שתי קטגוריות: מתן פסקי דין בסכסוכים בין מדינות, לאחר הסכמתן מראש של המדינות הרלוונטיות. מתן חוות דעת בסוגיות משפטיות, שמופנות אליו על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות או מועצת הביטחון או ארגון של האו"ם שהוסמך על ידי העצרת הכללית להגיש בקשה זו. כאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון לנקוט צעדים נגד מדינה זו. כאשר בית הדין מספק חוות דעת מייעצת, אין לה אופי מחייב, אך בדרך כלל חוות הדעת של בית הדין משפיעות ומכובדות על ידי כלל המדינות, מאחר שחוקת בית הדין הבין-לאומי היא נספח למגילת האומות המאוחדות. אף כי לחוות הדעת אין תוקף משפטי, הנימוקים המשפטיים הגלומים בהן משקפים את עמדותיו של בית הדין בסוגיות חשובות של המשפט הבין-לאומי, והן מבוססות על חוקים שכל המדינות החברות באו"ם מחויבות אליהם. חוות דעת מייעצת שואבת את מעמדה וסמכותה מהעובדה שהיא הכרזה רשמית של הגוף המשפטי הראשי של האומות המאוחדות. חוקת בית הדין הבין-לאומי היא נספח למגילת האו"ם, כך שכל המדינות החברות באו"ם חברות בה עם הצטרפותן לארגון. בהחלטה 9 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 1946 נקבע שגם מדינות שלא חברות בבית הדין יכולות, בתנאים שהוגדרו, להגיש תביעה. באותה תקופה שווייץ לא הייתה חברה באו"ם. בהחלטה 11 של מועצת הביטחון של האו"ם נקבעו תנאים להצטרפות שווייץ לבית הדין הבין-לאומי. הרכב וסדרי דין 250px\|ממוזער\|שמאל\|ישיבת בית הדין הבין-לאומי לצדקבית הדין מורכב מ-15 שופטים, כל אחד מהם ממדינה אחרת. השופטים נבחרים על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון לכהונה בת תשע שנים, שבסיומה ניתן לבחור בהם מחדש. מדי שלוש שנים נערכות בחירות לחמישה שופטים. כל מדינה שהיא צד להליך בבית הדין, ואינה מיוצגת בו, יכולה לצרף אזרח שלה כשופט בהרכב.חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק, סעיף 31 המסגרת לפעולת בית הדין הבין-לאומי נקבעה ב"חוקת בית הדין הבין-לאומי" (Statute of the International Court of Justice) אשר תוקנה לאחרונה בשנת 2001. סדרי הדין נקבעו ב"תקנות בית הדין" (International Court of Justice Rules of Court (1978)), אשר תוקנו באחרונה בשנת 2005. ההחלטות מתקבלות ברוב קולות של השופטים היושבים בדין, ואם הדעות נחלקות שווה בשווה, לנשיא קול מכריע. חברי בית הדין הרכב חברי בית הדין הבין-לאומי בהאג, נכון ל-2024: שםשם בשפת המקורמדינהתפקידתחילת כהונהסיום כהונהנוואף סלאםنواف سلامנשיא20182027ג'וליה סבוטינדהJulia Sebutindeסגנית נשיא20212030עבד-אל-קאווי אחמד יוסףعبد القوي يوسفשופט20182027שיו הנג'ין薛捍勤שופטת20122023פטר טומקהPeter Tomkaשופט20212030רוני אברהםRonny Abrahamשופט20182027לאונרדו נמר קלדיירה ברנטLeonardo Nemer Caldeira Brantשופט20222031הילרי צ'ארלסוורת'Hilary Charlesworthשופטת20212030דלוויר באנדאריDalveer Bhandariשופט20182027גאורג נולטהGeorg Nolteשופט20212030יוג'י איווסאווה岩澤雄司שופט20212030חואן מנואל גומז רובלדו Juan Manuel Gómez Robledoשופט20242033שרה קלוולנד Sarah H. Clevelandשופטת20242033בוגדן לוצ'יאן אורסקו Bogdan-Lucian Aurescuשופט20242033דירה טלאדי Dire Tladiשופט20242033 נשיאי בית הדין # נשיא תחילת כהונה סיום כהונה מדינה 1 חוסה גוסטבו גררו 1946 1949אל סלוודור 2 ז'ול בסדוונט 1949 1952צרפת 3 ארנולד מקנייר 1952 1955הממלכה המאוחדת 4 גרין האקוורת 1955 1958ארצות הברית 5 הלג קליסטד 1958 1961נורווגיה 6 בוהדן ויניארסקי 1961 1964פולין 7 פרסי ספנדר 1964 1967אוסטרליה 8 חוסה בוסטמנטה אי ריברו 1967 1970פרו 9 מוחמד זפארולה חאן 1970 1973פקיסטן 10 מנפרד לאקס 1973 1976פולין 11 אדוארדו חימנס דה ארצ'אגה 1976 1979אורוגוואי 12 האמפרי וולדוק 1979 1981הממלכה המאוחדת 13 טסלים אליאס 1982 1985ניגריה 14 נגנדרה סינג 1985 1988הודו 15 חוסה רודה 1988 1991ארגנטינה 16 רוברט ג'נינגס 1991 1994הממלכה המאוחדת 17 מוחמד בדג'אוי 1994 1997אלג'יריה 18 סטיבן שוובל 1997 2000ארצות הברית 19 גילברט גיום 2000 2003צרפת 20 שי ג'יוונג 2003 2006הרפובליקה העממית של סין 21 רוזלין היגינס 2006 2009הממלכה המאוחדת 22 היסאשי אובאדה 2009 2012יפן 23 פיטר טומקה 2012 2015סלובקיה 24 רוני אברהם 2015 2018צרפת 25 עבדולקאווי יוסוף 2018 2021סומליה 26 ג'ואן דונוהו 2021 2024ארצות הברית 27 נואף סלאם 2024 מכהןלבנון פסקי דין בית הדין פוסק בנוגע לסכסוכים בין מדינות, לאחר הסכמתן מראש של המדינות הרלוונטיות. פסקי הדין בעלי תוקף משפטי מחייב, וכאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין, רשאית מועצת הביטחון של האו"ם לנקוט בצעדים נגדה. להלן סכסוכים נבחרים שהוכרעו בבית הדין הבין-לאומי: תלונה של ארצות הברית נגד איראן, על שזו החזיקה בדיפלומטים אמריקנים. תלונה של ניקרגואה נגד ארצות הברית, על שזו הפעילה כוח כנגד ניקרגואה. סכסוך בין תוניסיה ללוב אודות גבולותיו של המדף הימי ביניהן. סכסוך בין ארצות הברית לקנדה אודות מיקומו של הגבול הימי ביניהן במפרץ מיין. תלונה של יוגוסלביה כנגד המדינות החברות בברית נאט"ו, על פעולתן במלחמת קוסובו. יישום האמנה למניעה ולהענשה על פשעי רצח עם (בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו). פרויקט גבצ'יקובו-נג'מרוש (Gabčíkovo-Nagymaros Project) (הונגריה/סלובקיה). פעילויות חמושות בתחומה של קונגו (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נגד אוגנדה). חוות דעת מייעצת שמאל\|ממוזער\|250px\|פילבוקס משולב בגדר ההפרדה סמוך לשכונת גילה בדרומה של ירושלים, ספטמבר 2005 לבית הדין יש סמכות לתת חוות דעת מייעצת בסוגיות משפטיות, על פי בקשה של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, מועצת הביטחון או ארגון אחר של האו"ם שהוסמך על ידי העצרת הכללית להגיש בקשה זו. חוות הדעת אינה מחייבת שכלעצמה, אך היא מהווה ביטוי לעמדת בית הדין לגבי המשפט הבין לאומי הנוהג, וככזו, יש לה חשיבות רבה בעיני הקהילה הבין לאומית. להלן חוות דעת נבחרות שניתנו על ידי בית הדין הבין-לאומי: אפשרות האו"ם לתבוע פיצויים (1949). חוקיות בניית גדר ההפרדה בגדה המערבית (2004). חוקיות השימוש בנשק גרעיני (1996). חוקית הכרזת העצמאות של קוסובו (2010). דיונים מתמשכים להלן סכסוכים תלויים ועומדים בפני בית הדין (נכון לשנת 2016): הגבלות ימיות באוקיינוס ההודי (סומליה נגד קניה) סכסוך בנוגע לזכויות מעבר בים וזכויות נילוות (קוסטה ריקה נגד ניקרגואה) גישה לאוקיינוס השקט (בוליביה נגד צ'ילה) סכסוך גבולות ימיים ויבשתיים (ניקרגואה נגד קולומביה) השימוש במימי נהר הסילאלה (צ'ילה נגד בוליביה) הליכים פליליים מסוימים וחנינות (גינאה המשוונית נגד צרפת) נכסים איראניים מסוימים (איראן נגד ארצות הברית) רצח עם (דרום אפריקה נגד ישראל) בית הדין וישראל ב-1950 מדינת ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין הבין-לאומי ראשית לתקופה של חמש שנים. היא הודיעה על כך שוב ב-1957 ללא הגבלת זמן. ב-1985 ישראל משכה את הסכמתה לסמכות השיפוט של בית הדין. כוחו של האו"ם לדרוש פיצויים מישראל בגין רצח שליח האו"ם הרוזן ברנדוט, 1949 ב-1948 ביקשה העצרת הכללית של האו"ם מבית הדין לחוות את דעתו אם לאו"ם יש אישיות משפטית בין לאומית המקנה לו את האפשרות להגיש דרישה לפיצויים. התביעה שבה היה מדובר הייתה כלפי ישראל, על רצח שליח האו"ם למזרח התיכון הרוזן ברנדוט. מדינת ישראל לא הייתה חברה באו"ם באותה עת. בית הדין קבע שלאו"ם יש אישיות משפטית גם כלפי מדינות שאינן חברות באו"ם.Reparation for Injuries Suffered in the Service of the United Nations באתר בית הדין. תביעה נגד בולגריה, 1959 ב-1957 ישראל הגישה תביעה נגד בולגריה בגין הפלת מטוס אל על מעל שמי בולגריה ב-1955. ב-1959 בית הדין פסק שאין לו סמכות שיפוט בתביעה.Aerial Incident of 27 July 1955 (Israel v. Bulgaria) באתר בית הדין הבין-לאומי חוות דעת על גדר ההפרדה, 2004 ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת בדבר "ההשלכות המשפטיות של בניית החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מ-23 ועד 25 בפברואר. ישראל חלקה על סמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב, שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי. בית הדין הצהיר כי "ישראל ניצבת בפני התקפות אלימות כנגד האוכלוסייה האזרחית שלה, ושזכותה, ואף חובתה, להגיב כדי להגן על חיי אזרחיה, אך על הצעדים להיות בהתאם למשפט הבין-לאומי." במסקנות חוות הדעת נקבע כי "חומת ההפרדה" (בלשון בית הדין) מנוגדת למשפט הבין-לאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטיניים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבין-לאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל. חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד – השופט האמריקאי תומאס בורגנטל – שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי היה עדיף אילו נמנע מדיון בנושא. חוות דעת בעניין מעמד איי צ'אגוס, 2018 במהלך שנת 2018 התנהל בבית-הדין הליך בנוגע לבקשה למתן חוות דעת מייעצת בנושא ההשלכות המשפטיות של הפרדת ארכיפלג צ'גוס ממאוריציוס, שהתרחשה בשנת 1965. ישראל הגישה את עמדתה בכתב, וכן הציגה את טיעוניה בעל פה. האשמה ברצח עם, 2023 ב-20 בדצמבר 2023 פנתה דרום אפריקה לבית הדין בתלונה שישראל מפרה את מחויבויותיה על פי האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, במהלך פעולות צה"ל ברצועת עזה, במסגרת מלחמת חרבות ברזל. הבקשה כוללת דרישה לצו בדבר סעדים זמניים, שנועד להגן על הפלסטינים בעזה מפני המשך ההפרה הנטענת של האמנה. הדיון בתלונה התקיים ב-11 וב-12 בינואר 2024. ב-26 בינואר פרסם בית הדין את החלטתו בבקשה. הוא הורה על ששה סעדים זמניים: על ישראל לפעול בכל האמצעים שברשותה למנוע ביצועם של מעשים הנופלים בגדר ס' II לאמנה למניעתו וענישתו של פשע רצח עם, על ישראל להבטיח שכוחות צה"ל לא מבצעים מעשים כאמור לעיל, על ישראל לנקוט בכל האמצעים ברשותה למנוע ולהעניש הסתה ישירה ופובמית לרצח עם לגבי חברי הקבוצה הפלסטינית ברצועת עזה, על ישראל לנקוט אמצעים מיידים ואפקטיבים לאפשר העברה של סיוע הומניטרי ושירותים בסיסיים חיוניים כדי להתמודד עם התנאים הקשים שבהם נמצאים פלסטינים ברצועת עזה, על ישראל לנקוט אמצעים אפקטיבים למנוע השמדה של ראיות ולהבטיח את שימורן, בנוגע לטענות בדבר מעשים הופלים בגדר סעיף II (איסור רצח עם) וסעיף III (איסור הסתה לרצח עם) לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע של רצח עם נגד חברי הקבוצה הפלסטינית. ישראל נדרשה לדווח לבית הדין על האמצעים שנקטה בתוך חודש. בפברואר בית הדין דחה את בקשת דרום אפריקה להחמיר את הצווים נגד ישראל בשל פעולה הצבאית אפשרית ברפיח. ב-24 במאי 2024 החליט בין הדין להורות על הפסקת לחימה ברפיח, ועל הגשת דוח מצב בתוך חודש ימים. חוות דעת על הכיבוש הישראלי, 2024 ב-30 בדצמבר 2022 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות לבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת על ההשלכות המשפטיות של התמשכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. ממשלת ישראל הגישה נייר עמדה לבית הדין ובו טענה שאין לו סמכות לדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ושזה צריך להיפתר במשא ומתן ישיר בין ישראל לרשות הפלסטינית. הדיונים, תחת הכותרת , החלו בפברואר 2024, בהשתתפות 52 מדינות ו-3 ארגונים בין-לאומיים. ישראל שלחה משלחת של משרד החוץ שנכחה בדיונים אך לא השתתפה בהם באופן פעיל. חוות הדעת המייעצת של בית הדין ניתנה ב-19 ביולי 2024, וקבעה כי הכיבוש המתמשך של ישראל בשטחים הפלסטיניים (כולל רצועת עזה ומזרח ירושלים), כמו גם הקמת התנחלויות וניצול משאבי טבע, מפרים את החוק הבין-לאומי. קישורים חיצוניים אל"ם (מיל') נעם נוימן, על לוחמת משפט (פודקסט), אתר מערכות הערות שוליים קטגוריה:ארגוני האומות המאוחדות צדק קטגוריה:האג	2024-10-01T01:51:43
בית הדין הבין-לאומי		2024-09-23T17:12:20
אונסקו	REDIRECT אונסק"ו	2015-09-26T11:09:01
דגל אירלנד	דגל אירלנד (באירית: An Bhractach Náisiúnta; באנגלית: Flag of Ireland) הוא דגלה של הרפובליקה של אירלנד. זהו טריקולור אנכי בצבעי ירוק, לבן וכתום ביחס אורך/גובה של 1:2. אף על פי שאין לדגל סמליות רשמית, על פי המסורת הצבע הירוק מסמל את המסורת הלאומית האירית, הכתום את תומכיו של ויליאם, נסיך אורנז' והלבן את השלום ואת הדו-קיום ביניהם. הדגל, שהובא לאירלנד ב-1848 בעת מרד אירלנד הצעירה, הפך לסמל לאומי עת הונף בשנת 1916 על גגו של בית הדואר המרכזי של דבלין בעת מרידת חג הפסחא ואומץ כדגלה הלאומי של המדינה האירית החופשית בשנת 1922. הדגל קיבל מעמד חוקתי בשנת 1937, כששינתה המדינה את שמה ל-Éire. עיצובו של הדגל שמאל\|350px\|תבנית עיצובו של הדגל על פי החוקה האירית מה-1 ביולי 1937: מאחר שאין דרישות חוקיות נוספות בחוקה, הנחיות בגין עיצובו של הדגל פורסמו על ידי משרד הטישך (ראש ממשלת אירלנד). צורתו של הדגל מלבנית ואורכו כפול מגובהו (יחס אורך גובה של 1:2), רוחב הפסים זהה והפסים מוצגים בצורה רוחבית כאשר הצבע הירוק צמוד לתורן, הכתום בצד ההינף והלבן במרכז הדגל. על פי פרסום משרד הטישך קוד הפנטון של הצבעים הוא כדלהלן: כתום - 151C, ירוק - 347C, לבן - סכמה כתום לבן ירוק פנטון 151 Safe 347 RGB 255-121-0 255-255-255 0-155-72 Hex #FF7900 #FFFFFF #009b48 CMYK 0-53-100-0 0-0-0-0 100-0-54-39 מקורותיו של הצבע הירוק 100px\|ממוזער\| דגל לנסטר הצבע הירוק, המסמל את המסורת הגאלית הקתולית של אירלנד, מקורו בצבעו הירוק של דגל לנסטר, דגל היסטורי של הפרובינציה האירית הכולל נבל מוזהב במרכזו. הדגל, אשר זוהה עם הפרובינציה כבר מהמאה ה-16, במקורו היה דגל כחול, אולם צבעו הוחלף במאה ה-18 בעת גל המהפכות אשר פקדו את אירלנד. הדגל שימש כדגלה הלאומי הלא רשמי של אירלנד משנת 1789 ועד לתחילתה של המאה ה-20 מקורותיו של הצבע הכתום הצבע הכתום, המופיע בסמלים רבים של תומכי האיחוד עם בריטניה (יוניוניסטים, ברובם פרוטסטנטים), קשור למסדר אורנג' על שם ויליאם מאוראנז', מלך פרוטסטנטי שנלחם נגד ג'יימס השני הקתולי ומאזכר קבוצת לוחמים אירים-פרוטסטנטים שסייעו לו בקרב בוין בשנת 1690. עם היווסדו בשנת 1796 היה המסדר, שנועד להגן על דרך החיים הפרוטסטנטית באירלנד, המסגרת הראשונה להתאגדות יוניוניסטית. הצבע הכתום בדגל הרפובליקאי מבקש לסמל רצון לפיוס עם הפרוטסטנטים. פרוטוקול הדגל הדגל הלאומי מונף מעל: מעונו של נשיא אירלנד - Áras an Uachtaráin. בית לנסטר (Leinster House) - מקום מושבו של הפרלמנט האירי, כאשר הפרלמנט מתכנס. בתי המשפט ובניינים ציבוריים. הדגל גם מונח על ארונם של: נשיאי והנשיאים לשעבר של אירלנד. חיילים ואנשי משטרה שנהרגו בעת מילוי תפקידם. אנשי שם אחרים. בהלוויות ממלכתיות שנערכו לפטריוטים אירים כמו סר רוג'ר קאסמנט (Roger Casement) (1965), קווין בארי (Kevin Barry) (2000) ואחרים, הדגל הלאומי הונח על ארונם כאות של כבוד. הטריקולור וצפון-אירלנד הסמליות העיקרית של הדגל (איחוד וכבוד הדדי בין לאומנים (ירוק) לבין תומכי האיחוד עם בריטניה (כתום)) לא הפכה למציאות. אירלנד חולקה רשמית ב-Government of Ireland Act 1920, כשהחלק הצפון-מזרחי של האי, שבו היה רוב לתומכי האיחוד, הופך לצפון אירלנד. צפון אירלנד, דרך מנגנון שהוגדר בסעיפים 11-15 של ההסכם האנגלו-אירי, בחרה לא להצטרף למדינה האירית החופשית ובמקום זאת להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. צפון אירלנד השתמשה בדגל בריטניה ובדגל צפון אירלנד הכולל את "היד האדומה של אלסטר" וכתר מעל כוכב בן שישה קודקודים. אולם אירים רפובליקנים השתמשו בדגל אירלנד כדי לחלוק כבוד לאנשי ה-Provisional IRA שבחייהם הרגו בתומכי האיחוד עם בריטניה על ידי פרישת הדגל על ארונותיהם. מבקרים בצפון אירלנד לא יכולים שלא להבחין בסמלים הרבים בהם משתמשים שני הצדדים כדי לסמן באופן פרובוקטיבי את "השטח שלהם" ולהתגרות בצד השני. אבני השפה באזורים תומכי איחוד צבועות בצבעים אדום, לבן וכחול, כצבעי דגל בריטניה, בעוד שבשכונות תומכי האיחוד עם אירלנד הם צבועות בירוק, לבן וכתום (למרות שמתייחסים אליהם כ"ירוק לבן וזהוב" -- כדי שלא להשתמש במלה Orange = כתום - שנחשבת לסמל לתומכי האיחוד עם בריטניה, זיכרון לשלטון בית אורנז', והיא גם שמו של אחד המסדרים הפרוטסטנטים הבולטים בצפון אירלנד התומך באופן קולני במיוחד באיחוד עם בריטניה). גורמים בשתי הקהילות מניפים את הדגל "שלהם" על ארובות ובניינים גבוהים. לאומנים מאירלנד קבלו על השימוש שתואר לעיל בדגל הלאומי. במיוחד כנגד השימוש שלו על ידי מפלגת שין פיין (Sinn Féin) הרפובליקנית. הנפת הדגל על ידי אנשי המפלגה כדי לחגוג את הישגים בבחירות בשנת 2002 לוותה בביקורת רבה בעיתונות הכתובה והמשודרת באירלנד, שהאשימה את אנשי המפלגה בכך שהפגינו "חוסר כבוד מופגן" לדגל הלאומי. בעקבות הסכם בלפסט הוחלט על צעדים ל"שוויון בכבוד" באופן שבו משתמשים בסמלים בצפון אירלנד. הדגל הבריטי אינו מונף עוד על בנייני הפרלמנט ובניינים רשמיים אלא רק במספר מצומצם של ימים (למשל יום הולדתה הרשמי של המלכה אליזבת השנייה), וראש עיריית בלפסט מציג בלשכתו את שני הדגלים. נוסף על כך, עוצב תג חדש ונייטרלי יותר למשטרת צפון אירלנד. אנשי צפון אירלנד מקווים שעם חלוף הזמן יקבלו שתי הקהילות אחת את השנייה ויפגינו סובלנות גדולה יותר האחת לסמלי השנייה, ואז ניתן יהיה להניף את הטריקולור האירי ביתר חופשיות בצפון אירלנד. ראו גם דגלי אירלנד קישורים חיצוניים חוברת מידע אודות הדגל מטעם משרד ראש ממשלת אילנד Your Irish - אתר העוסק בתרבות האירית הדגל הלאומי - חוברת מידע רשמית מטעם משרד הטישך הערות שוליים קטגוריה:אירלנד: סמלים לאומיים אירלנד, דגל אירלנד אירלנד אירלנד	2023-03-24T08:57:39
מיון החלקיקים	מיון החלקיקים הוא מיון של חלקיקים בהתאם לתכונות הפיזיקליות שלהם. חלקיקים אלו יכולים להיות חלקיקים יסודיים או חלקיקים מורכבים. ברשימה להלן מוצגים הן חלקיקים שנתגלו באופן ניסויי והן חלקיקים שטרם נתגלו אך ישנן תאוריות המנבאות את קיומם. חלקיקים מורכבים שמאל\|ממוזער\|250px\|פרוטון מורכב משלושה קווארקי ערכיות (uud). הגלואונים אשר מסומנים בצורת גלים מיצבים את הפרוטון מולקולה היא החלקיק הקטן ביותר של חומר אשר משמר את תכונותיו הכימיות, כלומר כל סוג מולקולה מתאים לתרכובת כימית מסוימת. מולקולה מורכבת מאטום אחד או יותר. אטומים הם החלקיקים המרכיבים את המולקולות, וניתן לקבל אותם ממולקולות בעזרת תגובות כימיות. האטום מורכב מגרעין קטן ומסיבי המוקף בענן אלקטרונים. כל אטום מגדיר יסוד כימי בהתאם למספר הפרוטונים שבו. מספר הנייטרונים בגרעין קובע את סוג האיזוטופ של היסוד. באטום נייטרלי מספר הפרוטונים שווה למספר האלקטרונים, ואילו ביון מספרם שונה. גרעין האטום מורכב מפרוטונים ונייטרונים, כלומר מנוקליאונים. פיזיקה גרעינית מתארת את מגוון התהליכים בהם גרעין אחד הופך למשנהו. חלקיקים תת-אטומיים: האדרונים מוגדרים כחלקיקים מורכבים הבנויים מקווארקים אשר מוחזקים יחד בעקבות פעולת הכוח הגרעיני החזק. מזונים הם בוזונים המורכבים מקווארק ערכיות ואנטי-קווארק ערכיות, והם כוללים בין השאר את הפאיונים והקאונים. מזונים אקזוטיים: הטטראקווארקים מורכבים משני קווארקים ומשני אנטי-קווארקים. באריונים הם פרמיונים המכילים שלושה קווארקי ערכיות (valence quarks). אנטי-באריונים מכילים שלושה אנטי-קווארקי ערכיות. המונח 'ערכיות' מתייחס למספרים הקוונטיים של קווארקים אלו הקובעים את המספרים הקוונטיים של הבאריון המורכב מהם. מספרים קוונטיים כאלו יכולים להיות תנע זוויתי, זוגיות וצימוד מטען הקשורים לחבורת פואנקרה, ומספרים קוונטיים של 'טעם', כמו איזוספין. נוקליאונים הם החלקיקים המרכיבים את גרעין האטום - הפרוטון והנייטרון. היפרונים כגון חלקיקי Δ ,Λ ,Ξ ו-Ω הם באריונים המכילים קווארקי s אך אינם מכילים קווארקי c או b. זמן החיים שלהם קצר יחסית והם מסיביים יותר מנוקליאונים. הם אינם מופיעים בגרעין של יסוד כימי רגיל, אך ניתן לבנות מהם היפר-גרעינים. באריונים אקזוטיים: הפנטאקווארקים מורכבים מארבעה קווארקים ואנטי-קווארק אחד. בוזוני כיול מורכבים: כדורי גלואונים הם מצבים מורכבים של שני גלואונים או יותר. היברידים מורכבים מאחד או יותר זוגות של קווארק-אנטי-קווארק ערכיות וגלואון אמיתי אחד או יותר. חלקיקים יסודיים חלקיקים יסודיים ("אלמנטריים") הם חלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה. תכונת הספין חשובה להגדרת אופיו של החלקיק היסודי. לפרמיונים יש ספין לא שלם. עבור כל הפרמיונים האלמנטריים שנתגלו עד כה מדובר בספין של 1/2 (ביחידות של קבוע פלאנק). הפרמיונים היסודיים, אבני הבניין היסודיות ביותר של החומר, מסווגים על-פי פעולת הכוח הגרעיני החזק עליהם. בהתאם למודל הסטנדרטי ישנם 12 "טעמים" של פרמיונים, שישה קווארקים ושישה לפטונים. לכל פרמיון קיים אנטי-חלקיק המתאים לו. קווארקים מגיבים עם הכוח הגרעיני החזק. הם קיימים בשישה טעמים: למעלה, למטה, מוזר, קסום, תחתון (או "יופי") ועליון (או "אמת"). כל קווארק נושא מטען צבע וכל אנטי-קווארק נושא מטען אנטי-צבע. לפטונים לא מגיבים עם הכוח הגרעיני החזק. גם הם מופיעים בשישה טעמים: אלקטרון, מיואון, טאו, נייטרינו אלקטרוני, נייטרינו מיואוני ונייטרינו טאואוני. בוזוני כיול, שהיציבים שבהם מתאפיינים בהיעדר מסת מנוחה, נושאים מספרי ספין שלמים (כמו שאר הבוזונים), ומתייחדים בהיותם נושאים את הכוחות היסודיים של הטבע. על פי המודל הסטנדרטי, ישנם 13 בוזוני כיול: הפוטון (ספין 1) נושא את הכוח האלקטרומגנטי. שלושת בוזוני W ו-Z (ספין 1) נושאים את הכוח הגרעיני החלש. שמונת הגלואונים (ספין 1) נושאים את הכוח הגרעיני החזק. בוזון היגס (ספין 0) נחזה על ידי התאוריה האלקטרו-חלשה. חלקיק זה התגלה במאיץ LHC בשנת 2012. בוזוני כיול נוספים נחזים על ידי מודלים שונים: הגרביטון (ספין 2) הוצע בתור חלקיק הנושא את הכבידה. אקסיון הוא חלקיק נייטרלי בעל ספין 0 שקיומו יכול לפתור סוגיה בפיזיקת החלקיקים אשר קרויה "בעיית שבירת CP של הכוח החזק". ראו גם מבנה החומר אנטי-חלקיק המודל הסטנדרטי פיזיקת חלקיקים חלקיקים מובחנים ובלתי מובחנים קישורים חיצוניים סיכום המידע על חלקיקים אלמנטריים (particle data group) הערות שוליים קטגוריה:פיזיקת חלקיקים	2024-09-22T12:15:52
יגור	שמאל\|ממוזער\|265px\|יגור מהכרמל יָגוּר הוא קיבוץ למרגלותיו הצפון-מזרחיים של הר הכרמל, כתשעה קילומטרים דרומית-מזרחית לחיפה, ונמצא בפתחו של נחל יגור. זהו אחד מהקיבוצים הגדולים ביותר בישראל. היה שייך לקיבוץ המאוחד ולאחר איחוד התנועות הקיבוציות שייך לתנועה הקיבוצית. שמו של הקיבוץ ניתן בהשפעת שמו של הכפר הערבי יאג'ור שהתקיים עד 1948, כ-3 קילומטרים צפונית-מערבית ליגור. היסטוריה בראשית שנות העשרים קנה יהושע חנקין 468 דונם מאדמות הכפר מסוחרי הקרקעות סורסוק וסלים ח'ורי עליהן הוקם קיבוץ יגור. בטרם נוסד הקיבוץ חנו ועבדו בקרקעותיו למשך כשנה (1920–1921) אנשי "השומר הצעיר" חברי גדוד שומריה. רופא שנשלח באוגוסט 1921 כדי לבדוק את השטח של יגור לפני ההתיישבות עליו סיפר: "יש ביגור שתי ביצות בלבד, שאפשר לייבשן בקלות. אך יש להביא בחשבון את השפעת נחל קישון. אפשר לחפור תעלה אל הקישון ולבנות רשת של תעלות שתייבשנה את הביצות. הקישון אינו מזיק בסביבה זו". קיבוץ יגור נוסד בשנת 1922 על ידי חלק מחברי קבוצת "אחווה". מתחילת שנת תרפ"ג (סוף 1922) התגוררה הקבוצה בחושות של "סלמיה" – מספר חושות של אריסים בשטח שנרכש על ידי "חברת מלט פורטלנד נשר בע"מ" ליד יאג'ור. מנהל המפעל, שניאורסון, התיר להם להתגורר יחד עם השומרים בשטח וזאת כדי לחזק את הנוכחות היהודית במקום. אולם כשנגשו להקמת המפעל בקיץ 1923 הם נתבקשו לעזוב את המקום ועברו לנקודת הקבע לקראת תחילת תרפ"ד. תחילה עסקו המתיישבים בייבוש הביצות של נחל קישון ובהכשרת הקרקע בסביבתו. אחרי כן הוקמו ענפי המשק השונים והקיבוץ גדל והתפתח. ביגור משק חקלאי מעורב מפותח, מפעלי חרושת (לגין) ותחבורה. חלק מהמתיישבים עבד בבית החרושת למלט בנשר, והיו חברים במועצת הפועלים שהוקמה בשם "מועצת הפועלים יגור-נשר" שלאחר מספר שנים התמזגה עם מועצת פועלי חיפה. סניף של הקיבוץ התקיים בעתלית, שבו שהו חלק מחברי הקיבוץ שעבדו במחצבות בעתלית. בתחילת אפריל 1931 הותקף רכב של הקיבוץ ושלושה מחברי הקיבוץ נהרגו וכתוצאה מהאירוע הוקמה בסמוך לקיבוץ תחנת משטרת יגור. ישנם עסקים רבים בקיבוץ כגון: באלאגן, אשר משמש הורים וילדים ומרכז פעילות, מטבחי קיבוץ יגור, אשר הוקמה על ידי תושבי הקיבוץ. בשנת 1937 הוקם, במסגרת עליית הנוער בסמוך לקיבוץ, בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ הראשון לנוער עולה מגרמניה על שם לודוויג טיץ, אחד ממנהיגי הנוער היהודי בגרמניה. מבנה בית הספר תוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון. מבין בוגרי בית הספר: קצינים בכירים בצה"ל כגון אהרון דורון, עוזי גל ואחרים. בקיבוץ פעל שנים רבות האמן ערי גלאס, אביו של עוזי גל, שהיה גם המאייר של "הגדת יגור". בימי המאבק של היישוב נגד השלטון הבריטי היה קיבוץ יגור מרכז חשוב של "ההגנה". ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946) בשעות לפנות בוקר, פרצו חיילים של הדיוויזיה השישית המוטסת בשריונים. בעקבות ההתנגדות היוצאת דופן של חברי הקיבוץ השתמשו הבריטים בגזים מדמיעים ולבסוף הצליחו להתחיל בחיפושים בשעות הצוהריים. הבריטים חיפשו בקיבוץ במשך יום וחצי, משך זמן ארוך במיוחד ביחס לחיפושים אחרים שערכו הבריטים. הבריטים ריכזו את חברי הקיבוץ בחדר האוכל, ואת הגברים שלחו למחנה המעצר בעתלית. בקיבוץ נמצא מחסן נשק מחוזי של ההגנה (הסליק של קיבוץ יגור) שם נמצאו 94 מרגמות, 325 רובים, כ-80 אקדחים, אלפי פצצות מרגמה ורימונים, 105 אלף כדורי רובה ועשרות תת-מקלעים ומקלעים. בעת עזיבת הבריטים מן הארץ, רכשה ההגנה את רוב הנשק שהוחרם בשבת השחורה. בעקבות האירועים ביגור, נקראה אוניית מעפילים על שם יגור. ביגור פועל בית ספר תיכון שש שנתי בשם "כרמל זבולון", המיועד לבני הנוער מכל רחבי מועצה אזורית זבולון, וכמו כן מגיעים תלמידים מהיישובים הסמוכים למועצה (נשר, קריית אתא, קריית טבעון, יקנעם עילית ורמת ישי). ממצאים ארכאולוגיים בשנת 1979 בעת ביצוע עבודות בפתח נחל יגור נמצאה מערת קבורה חצובה בסלע הקירטון הרך. החפירות בוצעו על ידי בני הקיבוץ בפיקוח רשות העתיקות. אורכה של המערה כ-10 מטר והיא נחלקת ל-5 חלקים עיקריים. מפני שטח הקרקע נחפר פיר אנכי לתוך פנים הסלע בעומק 1.5 מטר ובקוטר 90 ס"מ. מהפיר נחצבה מנהרה באורך וקוטר דומים שהובילה אל חלל מערת מבוא. פתח המנהרה נחסם באבן גדולה. גודל מערת המבוא אורך 4 מטר ורוחב 2 מטר. גובהה 2 מטר. במערת המבוא נמצאו כלי מנחה עבור המתים. מערת המבוא הובילה לשתי מערות נוספות. באחת המערות נמצאו שרידי שלד אדם ובסמוך לו כלי מנחה וכן שני מרצעי נחושת, שישה חרוזים וצדפים. פריטים אלה מעידים על קבורת אישה. במערת קבורה נוספת שהייתה במפלס נמוך יותר נמצאו שלד ללא ממצא קרמי מלווה. על פי השיניים ניתן להניח שהשלד היה של ילד או נער צעיר. על פי ממצאים בשטח הניחו החופרים שמדובר בקבורה משנית. על פי הממצאים הקרמיים וצורת המערה תוארכה מערת הקבורה לתקופת הברונזה הביניימית בין 2300 לפנה"ס ועד 2000 לפנה"ס. הממצא הקרמי כלל 11 כלי חרס, שש פכיות בעלות ידית אחת, 3 קומקומונים בעלי זרבובית ארוכה, קומקומון בעל פיה רחבה ובסיס של פכית. חמשת כלים אחרונים אלה עשויים על אובניים מחרס דק. כלים דומים נמצאו במערות קבורה ליד תל מגידו והם מעידים על קשר בין האזורים. בנוסף נמצאו 2 מרצעים מנחושת, מחט פריפה, מחרוזת וכלים מאבן צור. בנוסף למערת הקבורה נמצאו באזור יגור ממצאים ארכאולוגיים נוספים: כלי צור מהתקופה הנאוליתית, ממצאי חרסים מתקופת הברזל, התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית והביזנטית. גלריית תמונות תמונות היסטוריות לקריאה נוספת ספר יגור – 40 שנה לעלייה לקרקע. עורך: זאב רימון. הוצאת משק יגור, 1965. נווה הסלעים – מאת חיים טהרלב. פואמה רחבת היקף המתארת את חיי היום יום ביגור בשנות השלושים והארבעים. משרד הביטחון – ההוצאה לאור 1998. משק יגור טיוטה – ספר שירים קצרצרים של יורם טהרלב, שנולד וגדל ביגור, על חייו בקיבוץ בתקופת ילדותו. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1975. הנשיקה הראשונה – שתול רובו ככולו בנופיו של קיבוץ יגור. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1979. קישורים חיצוניים אתר בית הספר "כרמל זבולון" תמונות מאוסף קיבוץ יגור מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה מיכאל יעקובסון, סקירה מצולמת על אדריכלות בקיבוץ יגור, באתר 'חלון אחורי', 16 בינואר 2016 קטע שביל ישראל העובר בקיבוץ הערות שוליים * קטגוריה:קיבוצים קטגוריה:שביל ישראל קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד קטגוריה:קיבוצים במחוז חיפה קטגוריה:יישובים במחוז חיפה קטגוריה:מועצה אזורית זבולון קטגוריה:עמק זבולון קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1922 קטגוריה:יישובים עבריים המשמרים שם ערבי	2024-09-19T03:28:34
האוקיאנוס האטלנטי	REDIRECT האוקיינוס האטלנטי	2004-07-10T08:32:17

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.